chumash-lh — complete plain text
Source index: https://ajew.org/reader/chumash-lh/

Sections:
- Bereishis — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/1/1/index.txt
- Bereishis — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/1/1/index.txt
- Bereishis — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/1/1/index.txt
- Mikeitz — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/1/10/index.txt
- Mikeitz — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/1/10/index.txt
- Mikeitz — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/1/10/index.txt
- Vayigash — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/1/11/index.txt
- Vayigash — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/1/11/index.txt
- Vayigash — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/1/11/index.txt
- Vayechi — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/1/12/index.txt
- Vayechi — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/1/12/index.txt
- Vayechi — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/1/12/index.txt
- Noach — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/1/2/index.txt
- Noach — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/1/2/index.txt
- Noach — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/1/2/index.txt
- Lech Lecha — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/1/3/index.txt
- Lech Lecha — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/1/3/index.txt
- Lech Lecha — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/1/3/index.txt
- Vayeira — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/1/4/index.txt
- Vayeira — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/1/4/index.txt
- Vayeira — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/1/4/index.txt
- Chayei Sarah — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/1/5/index.txt
- Chayei Sarah — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/1/5/index.txt
- Chayei Sarah — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/1/5/index.txt
- Toldos — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/1/6/index.txt
- Toldos — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/1/6/index.txt
- Toldos — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/1/6/index.txt
- Vayeitzei — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/1/7/index.txt
- Vayeitzei — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/1/7/index.txt
- Vayeitzei — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/1/7/index.txt
- Vayishlach — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/1/8/index.txt
- Vayishlach — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/1/8/index.txt
- Vayeishev — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/1/9/index.txt
- Vayeishev — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/1/9/index.txt
- Vayeishev — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/1/9/index.txt
- Shemos - Chumash with Likutey Halachos — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/2/1/index.txt
- Shemos — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/2/1/index.txt
- Shemos — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/2/1/index.txt
- Vayakhel - Chumash with Likutey Halachos — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/2/10/index.txt
- Vayakhel — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/2/10/index.txt
- Vayakhel — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/2/10/index.txt
- Pekudei - Chumash with Likutey Halachos — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/2/11/index.txt
- Pekudei — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/2/11/index.txt
- Pekudei — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/2/11/index.txt
- Va'eira - Chumash with Likutey Halachos — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/2/2/index.txt
- Vaeira — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/2/2/index.txt
- Vaeira — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/2/2/index.txt
- Bo - Chumash with Likutey Halachos — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/2/3/index.txt
- Bo — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/2/3/index.txt
- Bo — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/2/3/index.txt
- Beshalach - Chumash with Likutey Halachos — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/2/4/index.txt
- Beshalach — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/2/4/index.txt
- Beshalach — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/2/4/index.txt
- Yisro - Chumash with Likutey Halachos — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/2/5/index.txt
- Yisro — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/2/5/index.txt
- Yisro — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/2/5/index.txt
- Mishpatim - Chumash with Likutey Halachos — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/2/6/index.txt
- Mishpatim — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/2/6/index.txt
- Mishpatim — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/2/6/index.txt
- Terumah - Chumash with Likutey Halachos — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/2/7/index.txt
- Terumah — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/2/7/index.txt
- Terumah — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/2/7/index.txt
- Tetzaveh - Chumash with Likutey Halachos — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/2/8/index.txt
- Tetzaveh — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/2/8/index.txt
- Tetzaveh — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/2/8/index.txt
- Ki Sisa - Chumash with Likutey Halachos — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/2/9/index.txt
- Ki Sisa — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/2/9/index.txt
- Ki Sisa — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/2/9/index.txt
- Vayikra - Chumash with Likutey Halachos — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/3/1/index.txt
- Vayikra — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/3/1/index.txt
- Vayikra — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/3/1/index.txt
- Bechukosai - Chumash with Likutey Halachos — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/3/10/index.txt
- Bechukosai — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/3/10/index.txt
- Bechukosai — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/3/10/index.txt
- Tzav - Chumash with Likutey Halachos — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/3/2/index.txt
- Tzav — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/3/2/index.txt
- Tzav — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/3/2/index.txt
- Shemini - Chumash with Likutey Halachos — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/3/3/index.txt
- Shemini — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/3/3/index.txt
- Shemini — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/3/3/index.txt
- Tazria - Chumash with Likutey Halachos — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/3/4/index.txt
- Tazria — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/3/4/index.txt
- Tazria — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/3/4/index.txt
- Metzora - Chumash with Likutey Halachos — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/3/5/index.txt
- Metzora — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/3/5/index.txt
- Metzora — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/3/5/index.txt
- Acharei Mos - Chumash with Likutey Halachos — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/3/6/index.txt
- Acharei Mos - Chumash with Likutey Halachos — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/3/6/index.txt
- Acharei Mos - Chumash with Likutey Halachos — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/3/6/index.txt
- Kedoshim - Chumash with Likutey Halachos — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/3/7/index.txt
- Kedoshim — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/3/7/index.txt
- Kedoshim — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/3/7/index.txt
- Emor - Chumash with Likutey Halachos — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/3/8/index.txt
- Emor — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/3/8/index.txt
- Emor — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/3/8/index.txt
- Emor — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/3/8/index.txt
- Behar - Chumash with Likutey Halachos — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/3/9/index.txt
- Behar — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/3/9/index.txt
- Behar — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/3/9/index.txt
- Bamidbar - Chumash with Likutey Halachos — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/4/1/index.txt
- Bamidbar — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/4/1/index.txt
- Bamidbar — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/4/1/index.txt
- Masei - Chumash with Likutey Halachos — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/4/10/index.txt
- Masei - Chumash with Likutey Halachos — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/4/10/index.txt
- Masei - Chumash with Likutey Halachos — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/4/10/index.txt
- Naso - Chumash with Likutey Halachos — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/4/2/index.txt
- Naso — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/4/2/index.txt
- Naso — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/4/2/index.txt
- Beha'aloscha - Chumash with Likutey Halachos — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/4/3/index.txt
- Behaaloscha — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/4/3/index.txt
- Behaaloscha — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/4/3/index.txt
- Shelach - Chumash with Likutey Halachos — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/4/4/index.txt
- Shelach - Chumash with Likutey Halachos — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/4/4/index.txt
- Shelach - Chumash with Likutey Halachos — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/4/4/index.txt
- Korach - Chumash with Likutey Halachos — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/4/5/index.txt
- Korach - Chumash with Likutey Halachos — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/4/5/index.txt
- Korach - Chumash with Likutey Halachos — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/4/5/index.txt
- Chukas - Chumash with Likutey Halachos — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/4/6/index.txt
- Chukas — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/4/6/index.txt
- Chukas — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/4/6/index.txt
- Balak - Chumash with Likutey Halachos — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/4/7/index.txt
- Balak — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/4/7/index.txt
- Balak — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/4/7/index.txt
- Pinchas - Chumash with Likutey Halachos — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/4/8/index.txt
- Pinchas — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/4/8/index.txt
- Pinchas — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/4/8/index.txt
- Matos - Chumash with Likutey Halachos — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/4/9/index.txt
- Mattos — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/4/9/index.txt
- Mattos — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/4/9/index.txt
- Devarim - Chumash with Likutey Halachos — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/5/1/index.txt
- Devarim — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/5/1/index.txt
- Devarim — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/5/1/index.txt
- Haazinu — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/5/10/index.txt
- Vaeschanan - Chumash with Likutey Halachos — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/5/2/index.txt
- Vaeschanan — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/5/2/index.txt
- Vaeschanan — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/5/2/index.txt
- Aikev - Chumash with Likutey Halachos — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/5/3/index.txt
- Eikev — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/5/3/index.txt
- Aikev — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/5/3/index.txt
- Ri’ay - Chumash with Likutey Halachos — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/5/4/index.txt
- Reeh — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/5/4/index.txt
- Ri’ay — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/5/4/index.txt
- Shoftim - Chumash with Likutey Halachos — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/5/5/index.txt
- Shoftim — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/5/5/index.txt
- Shoftim — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/5/5/index.txt
- Kee Saitzay - Chumash with Likutey Halachos — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/5/6/index.txt
- Ki Seitzei — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/5/6/index.txt
- Kee Saitzay — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/5/6/index.txt
- Kee Savoa - Chumash with Likutey Halachos — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/5/7/index.txt
- Ki Savo — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/5/7/index.txt
- Kee Savoa — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/5/7/index.txt
- Nitzavim - Chumash with Likutey Halachos — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/5/8/index.txt
- Nitzavim-Vayeilech - Chumash with Likutey Halachos — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/5/8/index.txt
- Nitzavim-Vayeilech - Chumash with Likutey Halachos — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/5/8/index.txt
- Nitzavim — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/5/8/index.txt
- Ha’azinu - Chumash with Likutey Halachos — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/5/9/index.txt
- Ha'azinu - Chumash with Likutey Halachos — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/5/9/index.txt
- Ha’azinu — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/5/9/index.txt
- Pesach - Chumash with Likutey Halachos — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/6/1/index.txt
- Shavuos - Chumash with Likutey Halachos — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/6/2/index.txt
- Sukkos - Chumash with Likutey Halachos — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/6/3/index.txt
- Yom HaKippurim - Chumash with Likutey Halachos — https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/6/4/index.txt


====================



# Bereishis
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/1/1/

Bereishis
בראשית
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/1/1

Segment 1
HE:
א,א בְּ רֵ אשִׁ י ת א בָּ רָ אֱלֹקִ י ם סוֹ פֵ י־תֵ בוֹ ת ' אֱמֶ ת ' אֱמֶ ת הוא עִ קַ ר קִ יום הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בראשית : " (א , א בְּ רֵ אשִׁ ית בָּ רָ א אֱלֹקִ ים סוֹ פֵ י־תֵ בוֹ ת " אֱמֶ ת " כַּ מובָ א ּ ּ , כִּ י חוֹ תָ מוֹ שֶׁ ל הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הו ּ ּ ְ ּ א אֱמֶ ת . וצְ רִ יכִ ין שֶׁ יָאִ יר הָ אֱמֶ ת בְּ כָ ל חֹדֶ שׁ ובְ כָ ל יוֹ ם וָיוֹ ם ובְ כָ ל ּ ּ ּ ּ שָׁ עָ ה וְשָׁ עָ ה מִ שְׁ תֵ ים־עֶשְׂ רֵ ה שְׁ עוֹ ת הַ יוֹ ם וְ הַ לָיְלָה ּ ּ ּ . כִּ י אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ הָ אֱמֶ ת הוא אֶ חָ ד ּ ּ , אֲבָ ל מִ צַ ד שִׁ נוי ּ ּ ּ הַ מְ קַ בְּ לִ ים יֵשׁ שִׁ נויִים רַ בִּ ים בְּ עִ נְ ּ ּ יַן הָ אֱמֶ ת , וְ אֵ ין הָ אֱמֶ ת שֶׁ ל אָ דָ ם זֶה דוֹ מֶ ה לַחֲבֵרוֹ ּ , וְ כֵן אֵ ין שָׁ עָ ה דוֹ מָ ה ּ לַחֲבֶ רְ תָ ה ּ ּ , כִּ י זֶה הָ אָ דָ ם צָ רִ יך לְ הִ תְ גַּבֵּ ר עַל־יְדֵ י הָ אֱמֶ ת ְ בְּ תוֹ רָ ה וַעֲבוֹ דָ ה , וְזֶה צָ רִ יך לְ הַ רְ בּ וֹ ת בִּ צְ דָ קָ ה וְ כו ּ ְ ', וְזֶה עוֹ סֵ ק בְּ מִ צְ וָה אַ חֶ רֶ ת . וְ כֵן בְּ אָ דָ ם אֶ חָ ד יֵשׁ חִ לוקִ ים ּ ּ רַ בִּ ים בֵּ ין יוֹ ם לַחֲבֵ רוֹ ובֵ ין שָׁ עָ ה לַחֲבֶ רְ תָ ה ּ ּ ּ , שֶׁ בְּ שָׁ עָה זֹאת מִ תְ פַ לֵל ובְ שָׁ עָ ה זֹאת לוֹ מֵ ד ובְ שָׁ עָ ה זֹאת עוֹ שֶׂ ה ּ ּ ּ ּ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן ובְ שָׁ עָ ה זֹאת אוֹ כֵ ל אוֹ מְ דַ בֵּ ר עִ ם ּ ּ ּ ּ בְּ נֵי־אָ דָ ם , וְ כַ יוֹ ּ צֵ א בָּ זֶה שְׁ אָ רֵ י שִׁ נויִים רַ בִּ ים לְ אֵ ין ּ ּ מִ סְ פָ ר ּ . וְ הָ עִ קָ ר ּ , שֶׁ בְּ כָ ל שָׁ עָה וְ שָׁ עָ ה , בְּ כָ ל מַ ה שֶׁ עוֹ בֵר ּ עָ לָיו ובְ כָ ל מַ ה שֶׁ עוֹ סֵ ק יִהְ יֶה הַ כּ ֹל בֶּ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ כְּ פִ י ּ ּ ּ אוֹ תוֹ הָ עֵת וְהַ שָׁ עָה וכְ פִ י אוֹ תוֹ הָ אָ דָ ם ּ ּ . וְ כָ ל זֶה אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ בָ אֵ ר , ְ אַ ך הֶחָ פֵץ בֶּ אֱמֶ ת , יָבִ ין מֵ עַצְ מוֹ . וְ הַ כְּ לָל , שֶׁ אֵ ין שָׁ עָ ה בָּ עוֹ לָם שֶׁ לֹא יוכַ ל לְ הָ אִ יר לְ עַצְ מוֹ ּ ּ עַל־יְדֵ י הָ אֱמֶ ת אַ ף אִ ם הַ חֹשֶׁ ך מְ סַ בֵּ ב אוֹ תוֹ כְּ מוֹ ְ ּ שֶׁ מְ סַ בֵּ ב , כִּ י אֱמֶ ת ה ' לְ עוֹ לָם . וְזֶה שֶׁ בִּ קֵ שׁ דָ וִ ד ּ ּ : " הַ דְ רִ יכֵ נִי בַ אֲמִ תֶ ך וְ לַמְ דֵ נִי כִּ י אַ תָ ה אֱלֹקֵ י יִשְׁ עִ י ּ ּ ּ ָ , אוֹ תְ ך ָ קִ וִיתִ י כָּ ל הַ יוֹ ם ּ ּ " ּדַ יְקָ א , כִּ י בְּ כָ ל שְׁ עוֹ ת הַ יוֹ ם ּ , מִ תְ חִ לָתוֹ ּ ּ וְ עַד סוֹ פוֹ , אֲנִי מְ קַ וֶה אֵ לֶיך שֶׁ תַ דְ רִ יכֵ נִי בַ אֲמִ תֶ ך ָ ָ ּ ּ ּ ותְ לַמְ דֵ נִי ּ ּ , כִּ י בְּ וַדַ אי יֵשׁ אֱמֶ ת ּ בְּ כָ ל שְׁ עוֹ ת הַ יוֹ ם שֶׁ יָאִ יר ּ ּ לוֹ בְּ כָ ל שָׁ עָ ה לָצֵ את מֵ חֹשֶׁ ך לְ אוֹ ר גָּדוֹ ל ְ (: א)

Segment 2
HE:
א,א בְּ רֵ אשִׁ י ת א בָּ רָ אֱלֹקִ י ם סוֹ פֵ י־תֵ בוֹ ת ' אֱמֶ ת ' בְּ שִׂ מְ חַ ת תוֹ רָ ה הַ כּ ֹל עוֹ לִ ין לַתוֹ רָ ה ּ ּ , לְ הוֹ רוֹ ת שֶׁ כָּ ל אֶ חָ ד ּ מִ יִשְׂ רָ אֵ ל יֵשׁ לוֹ חֵ לֶ ק בְּ תוֹ רַ ת אֱמֶ ת , כִּ י עִ קַ ר הָ אֱמֶ ת ּ ּ הוא לְ קָ רֵ ב וְ לֹא לְ רַ חֵ ק , רַ ק לְ בָ רֵ ר ולְ גַלוֹ ת נְקֻ דַ ת ּ ּ ּ הָ אֱמֶ ת שֶׁ אֵ צֶ ל כָּ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ , אֲפִ לו אֵ צֶל ּ ּ הָ רְ חוֹ קִ ים מְ אֹד , כִּ י זֶה עִ קַ ר אֲמִ תַ ת רְ צוֹ נוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים . וְ עַל־כֵּ ן מְ סַ יְמִ ין אָ ז הַ תוֹ רָ ה ּ ּ : " אֲשֶׁ ר עָ שָׂ ה מֹשֶׁ ה לְ עֵינֵי כָּ ל יִשְׂ רָ אֵ ל , " וְ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" שֶׁ שִׁ בֵּ ר אֶ ת הַ לוחוֹ ת לְ עֵינֵיהֶם ּ ּ ּ , ומַ תְ חִ ילִ ין תֵ כֶף ּ ּ " בְּ רֵ אשִׁ ית בָּ רָ א אֱלֹקִ ים , " כִּ י " רֹאשׁ דְ בָ רְ ך אֱמֶ ת ָ ּ , " כְּ מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ , ל" ּ ) כִּ י בראשית א " (א , בְּ רֵ אשִׁ ית בָּ רָ א אֱלֹקִ ים " סוֹ פֵ י תֵ בוֹ ת ' אֱמֶ ת ', כִּ י עִ קַ ר בְּ רִ יאַ ת ּ הָ עוֹ לָם הָ יָה עַל־יְדֵ י אֱמֶ ת , שֶׁ הוא עִ קַ ר קִ יום הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ ּ . ְ אַ ך בֶּ אֱמֶ ת , הֲלוֹ א מָ צִ ינו שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ , ל" שֶׁ אֱמֶ ת אָ מַ ר אַ ל יִבָּ רֵ א הָ עוֹ לָם מֵ חֲמַ ת שֶׁ הוא מָ לֵא שְׁ קָ רִ ים ּ , וְ נָטַ ל הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא הָ אֱמֶ ת וְ הִ שְׁ לִ יכוֹ לָאָ רֶ ץ ּ ּ ְ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ " וְ תַ שְׁ לֵך אֱמֶ ת אַ רְ צָ ה ְ " ', ּ וְ כו וְ אַ חַ ר־כָּ ך אָ מַ ר ְ הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא ּ ּ ְ ּ : ּתַ עֲלֶה הָ אֱמֶ ת מִ ן הָ אָ רֶ ץ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ " אֱמֶ ת מֵ אֶ רֶ ץ תִ צְ מָ ח ּ ; " נִמְ צָ א לִ כְ אוֹ רָ ה , לְ פִ י ּדַ עַת הָ אֱמֶ ת לֹא הִ סְ כִּ ים לִ בְ רִ יאַ ת הָ עוֹ לָם ? ְ אַ ך זֶה ּ יָדועַ , כִּ י עִ קַ ר עֶצֶם הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ הוא הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ ּ בְּ עַצְ מוֹ , ובְ וַדַ אי אַ חַ ר אֲ שֶׁ ר אֲנַחְ נו רוֹ אִ ים שֶׁ הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך בָּ ְ רָ א הָ עוֹ לָם , בְּ וַדַ אי הָ יו צְ רִ יכִ ין לִ בְ רֹא הָ עוֹ לָם ּ ּ עַל־פִ י הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ ּ ּ ; אַ ך הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ שֶׁ ל הַ שֵׁ ם ּ ּ ְ יִתְ בָּ רַ ך עָמֹק וְ נוֹ רָ א וְנִשְׂ גָּב מְ אֹד ְ , כִּ י מְ אֹד עָמְ קו ּ מַ חְ שְׁ בוֹ תָ יו , עַד אֲשֶׁ ר אֲפִ לו מִ דַ ת הָ אֱמֶ ת בְּ עַצְ מָ ה ּ ּ ּ ּ , הַ יְ נו אוֹ תָ ם הַ מַ לְ אָ כִ ים שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת מִ דַ ת הָ אֱמֶ ת לֹא ּ ּ ּ עָמְ דו עַל סוֹ ף דַ עְ תוֹ שֶׁ ל הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ ּ , עַד אֲשֶׁ ר קִ טְ רְ גו ּ עַל־יְדֵ י־זֶה עַל בְּ רִ יאַ ת הָ עוֹ לָם מֵ חֲמַ ת שֶׁ הוא מָ לֵא ּ שְׁ קָ רִ ים , וְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך אֵ ינוֹ חָ פֵ ץ בֶּ אֱמֶ ת כָּ זֶה ְ ּ שֶׁ הוא ּ רוֹ צֶ ה לְ רַ חֵ ק אֶ ת הַ בְּ רִ יאָ ה בִּ כְ לָל , ומִ זֶה נִשְׁ תַ לְ שֵׁ ל מַ ה ּ ּ ּ שֶׁ לִ פְ עָמִ ים חוֹ לֵק אֶ חָ ד עַ ל חֲבֵ רוֹ ומְ רַ חֲקוֹ בְּ יוֹ תֵ ר ּ ּ ּ , מֵ חֲמַ ת שֶׁ נִדְ מֶ ה לוֹ עַל־פִ י הָ אֱמֶ ת שֶׁ לוֹ שֶׁ חֲבֵ רוֹ נוֹ טֶ ה ּ ּ ּ מִ דֶ רֶ ך הָ אֱמֶ ת ְ ּ , שֶׁ מִ זֶה בָּ אִ ים כָּ ל הַ מַ ּ ּ ּ חֲלוֹ קוֹ ת שֶׁ בָּ עוֹ לָם ; וְ לִ פְ עָמִ ים מְ קַ טְ רֵ ג הָ אָ דָ ם עַ ל עַצְ מוֹ ומְ רַ חֵ ק אֶ ת עַצְ מוֹ ּ מֵ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך גַּם־כֵּן עַל־יְדֵ י הָ אֱמֶ ת שֶׁ לוֹ ּ ְ ּ , מֵ חֲמַ ת שֶׁ הוא יוֹ דֵ עַ בְּ עַצְ מוֹ הָ אֱמֶ ת שֶׁ הוא פָ גום ומְ רֻ חָ ק מְ אֹד ּ ּ ּ ּ ּ , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה מִ תְ יָאֵ שׁ בְּ עַ צְ מוֹ ומִ תְ רַ חֵ ק בְּ יוֹ תֵ ר ּ , וְ כָ ל זֶה נִמְ שָׁ ך מִ בְּ חִ ינַת זֶה הָ אֱמֶ ת שֶׁ קִ טְ רֵ ג עַל כְּ לַל בְּ רִ יאַ ת ּ ְ הָ עוֹ לָם ) ומִ שָׁ ם מִ בְּ חִ ינַת קִ טְ רוגִים אֵ לו נִמְ שָׁ ך שׁ ֹרֶ שׁ כָּ ל ְ ּ ּ ּ ּ ּ הַ בְּ חִ ירָ ה שֶׁ ל הָ אָ דָ ם , שֶׁ בִּ שְׁ בִ יל זֶה נִבְ רָ א הַ כּ ֹל , כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים , וְ עַל־כֵּ ן בֶּ אֱמֶ ת הָ יָה צֹרֶ ך גַּם ְ בְּ קִ טְ רוגִים אֵ לו בִּ שְׁ בִ יל תִ קון הַ בְּ רִ יאָ ה וְהַ בְּ חִ ירָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ בִּ שְׁ לֵמות ּ (. ל"ּ כַּ נַ אַ ך הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך אֵ ינוֹ חָ פֵ ץ בֶּ אֱמֶ ת ְ ְ ּ כָּ זֶה , וְהִ שְׁ לִ יכוֹ מֵ עַל פָ נָיו וזְרָ קוֹ לָאָ רֶ ץ ּ ּ , כִּ י הַ שֵׁ ם יִתְ ּ בָּ רַ ך ְ חָ פֵ ץ בֶּ אֱמֶ ת כָּ זֶה שֶׁ הוא לְ קָ רֵ ב וְ לֹא לְ רַ חֵ ק ּ , כִּ י דַ יְקָ א בְּ עוֹ לָם כָּ זֶה שֶׁ הוא מָ לֵא שְׁ קָ רִ ים ּ , כְּ שֶׁ אֶ חָ ד מִ תְ גַּבֵּ ר וְזוֹ כֶ ה לִ נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת זֶה יָקָ ר אֵ צֶ ל הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך מְ אֹד ְ ּ ּ יוֹ תֵ ר מֵ הַ כּ ֹל , ּובִ שְׁ בִ יל זֶה הָ יְתָ ה כָּ ל הַ בְּ רִ יאָ ה שֶׁ יְסוֹ דָ ה ּ ּ אֱמֶ ת , הַ יְנו הַ נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ ּ ּ ּ ּ . ל"ּ הַ נַ וְ כִ בְ חִ ינָה זוֹ עָ שָׂ ה מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו , ּ עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם ּ , כְּ שֶׁ רָ אָ ה שֶׁ חָ טָ א יִשְׂ רָ אֵ ל בָּ עֵגֶל , וְ עַל־פִ י הַ תוֹ רָ ה וְ הַ לוחוֹ ת נִתְ חַ יְבו כְּ לָיָה ּ ּ ּ ּ ּ ּ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם עַל ־פִ י הָ אֱמֶ ת שֶׁ ל הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ ּ ; אֲבָ ל מֹשֶׁ ה יָדַ ע וְ הִ שִׂ יג שֶׁ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך אֵ ינוֹ חָ פֵ ץ בֶּ אֱמֶ ת ְ ּ ּ כָּ זֶה , עַל־כֵּן הִ שְׁ לִ יך הַ לוחוֹ ת שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת אֱמֶ ת ּ ּ ְ , בְּ חִ ינַת " וְ תַ שְׁ לֵך אֱמֶ ת אַ רְ צָ ה ְ , " וְ הִ תְ חַ זֵק בִּ תְ פִ לָה ּ ּ , כִּ י הֶ אֱמִ ין שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ שִׂ יג אֲמִ תַ ת דַ עְ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ ּ , כִּ י מְ אֹד עָמְ קו מַ חְ שְׁ בוֹ תָ יו ּ , וְרַ בִּ ים רַ חֲמָ יו יִתְ בָּ רַ ך מְ אֹד ְ וְ אֵ ינוֹ חָ פֵ ץ בְּ הַ שְׁ חָ תַ ת הָ עוֹ לָם , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , כִּ י אִ ם

Segment 3
HE:
ֹבְּ קִ יומו ּ ּ , וְ עִ קַ ר הָ עוֹ לָם הֵם יִשְׂ רָ אֵ ל ּ , עַל־כֵּן הִ תְ חַ זֵק ּ בִּ תְ פִ לָה מְ אֹד ּ , וְעָ לְ תָ ה בְּ יָדוֹ , וְ נִתְ רַ צָ ה לוֹ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּומָ חַ ל לוֹ , וְ צִ וָה לִ פְ סֹל לוחוֹ ת שְׁ נִיוֹ ת ּ ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת ' ּתַ עֲלֶה אֱמֶ ת מִ ן הָ אָ רֶ ץ ', בְּ חִ ינַת " אֱמֶ ת מֵ אֶ רֶ ץ תִ צְ מָ ח ּ ". וְ עַל־כֵּן אַ חַ ר " לְ עֵינֵי כָּ ל יִשְׂ רָ אֵ ל " מַ תְ חִ ילִ ין מִ יָד ּ " בְּ רֵ אשִׁ ית " ּ וְ כו ', כִּ י שְׁ נֵיהֶם בְּ חִ ינָה אַ חַ ת , ל"ּ כַּ נַ לְ הוֹ רוֹ ת שֶׁ זֶה עִ קַ ר הָ אֱמֶ ת ּ ּ , כְּ שֶׁ יוֹ דְ עִ ים ומַ אֲמִ ינִים שֶׁ אֵ ין ּ ּ יוֹ דְ עִ ין כְּ לָל , וְ אֵ ין מִ תְ רַ חֲקִ ין עַל־יְדֵ י הָ אֱמֶ ת בְּ שׁ ום אֹפֶ ן ּ , רַ ק מַ תְ חִ ילִ ין בְּ כָ ל פַ עַם מֵ חָ דָ שׁ לְ הִ תְ קָ רֵ ב לְ הַ שֵׁ ם ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך מִ מְ קוֹ ם שֶׁ הָ אָ דָ ם שָׁ ם ּ ְ , כִּ י אֲמִ תַ ת רַ חֲמָ יו שָׂ גְבו ּ ּ מְ אֹד , וְ כָ ל יְמֵ י חַ יֵי הָ אָ דָ ם יוכַ ל לְ הַ תְ חִ יל לְ הִ תְ קָ רֵ ב ּ ּ לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ " תָ שֵׁ ב אֱנוֹ שׁ עַד דַ כָּ א ּ ּ , " וְ אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ : ל" ּ עַד דִ כְ דוכָ ה שֶׁ ל נֶפֶ שׁ ּ ּ ּ ּ , כִּ י חַ סְ דֵ י ' ה כִּ י לֹא תָ מְ נו וְ כו ּ ּ . ' וְזֶה שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" הַ דָ ן דִ ין ּ ּ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ ּ , כְּ אִ לו נַעֲשֶׂ ה שֻׁ תָ ף לְ הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא ּ ּ ּ ְ ּ ּ ּ בְּ מַ עֲשֵׂ ה בְ רֵ אשִׁ ית ; ְו' דִ ין אֱמֶ ת לַאֲמִ ּתוֹ ' פֵ רְ שׁ ו ּ ּ ּ הַ קַ דְ מוֹ נִים , לְ אַ פוֹ קֵ י דִ ין מְ רֻ מֶ ה ּ ּ ּ , הַ יְנו כְּ שֶׁ הַ דַ יָן מֵ בִ ין ּ ּ ּ בֶּ אֱמֶ ת שֶׁ הָ אֶ חָ ד טוֹ עֵן שֶׁ קֶ ר , רַ ק אַ ף־עַל־פִ י־כֵן יִזְכֶּה ּ בַּ דִ ין עַל־פִ י טַ עֲנוֹ תָ יו ּ ּ , אֲזַי צָ רִ יך לַחְ שׂ ך עַצְ מוֹ מִ דִ ין זֶה ּ ְ ְ , כִּ י אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ יָ ּ ּ דִ ין מִ שְׁ פַ ט אֱמֶ ת עַל־פִ י הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן אֵ ין זֶה מִ שְׁ פַ ט אֱמֶ ת ּ ּ , מֵ אַ חַ ר שֶׁ הוא ּ בְּ עַצְ מוֹ יוֹ דֵ עַ ומֵ בִ ין שֶׁ אֵ ין כָּ ך הָ אֱמֶ ת ְ ּ , עַל־כֵּן צָ רִ יך ְ הַ דַ יָן לִ זָהֵר לִ בְ לִ י לַטְ עוֹ ת אֶ ת עַצְ מוֹ עַל־יְדֵ י הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ לְ הַ טוֹ ת הַ דִ ין ּ ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , רַ ק שֶׁ יִתְ יַגַּע כָּ ל־כָּ ך עִ ם ְ ּ וְ יַעֲמִ יד הָ אֱמֶ ת שֶׁ יְבָ רֵ ר עַד הַ בַּ עֲלֵי־דִ ינִים ּ הַ מִ שְׁ פַ ט־אֱמֶ ת עַל נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ ּ ּ ּ ּ , וְ אָ ז נַעֲשֶׂ ה שֻׁ תָ ף לְ הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא בְּ מַ עֲשֵׂ ה בְ רֵ אשִׁ ית ּ ּ ְ ּ ּ , כִּ י גַם מַ עֲשֵׂ ה בְ רֵ אשִׁ ית הָ יָה עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינָה זוֹ , ּ שֶׁ נָטַ ל הָ אֱמֶ ת הַ פָ שׁ וט שֶׁ קִ טְ רֵ ג עַל הַ בְּ רִ יאָ ה וְ הִ שְׁ לִ יכוֹ לָאָ רֶ ץ ּ ּ ּ , ּובָ רָ א אֶ ת הָ עוֹ לָם עַל־יְדֵ י הָ אֱמֶ ת הַ בָּ רור וְ הַ זַך ּ ְ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ ת ּ ּ :(ב ) ... וֹ

Segment 4
HE:
א,א בְּ רֵ אשִׁ י ת א בָּ רָ אֱלֹקִ י ם דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל בִּ שְׁ בִ יל יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ נִקְ רְ או רֵ אשִׁ ית ּ ּ תְ בואָ תוֹ ובִ שְׁ בִ יל הַ תוֹ רָ ה שֶׁ נִקְ רֵ את רֵ אשִׁ ית דַ רְ כּ וֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ . 'ּ וְ כו נִמְ צָ א שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל וְ הַ תוֹ רָ ה הֵם הָ עִ קָ ר וְ הָ רֵ אשִׁ ית ּ ּ ּ שֶׁ בִּ שְׁ בִ ילָם נִבְ רָ א הַ כּ ֹל הַ ּשָׁ מַ יִם וְ הָ אָ רֶ ץ וְ כָ ל אֲשֶׁ ר בָּ הֶם וְ עַל־כֵּן בְּ וַדַ אי הַ שָׁ מַ יִם וְ הָ אָ רֶ ץ וְ כו ּ ּ ּ ' כֻּלָם נִקְ רְ או שִׁ ירַ יִם ּ ּ לְ גַבֵּ י הַ תוֹ רָ ה וְיִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ הֵם הָ רֵ אשִׁ ית ּ ּ . וְ עִ קַ ר הַ תִ קון ּ ּ ּ ּ כְּ שֶׁ יוֹ דְ עִ ין מִ י הָ רֵ אשִׁ ית וְ הָ עִ קָ ר וְ כָ ל הָ עוֹ לָם ומְ לֹ ּ ּ ּ אוֹ שֶׁ הֵם הַ שִׁ ירַ יִם טוֹ רְ חִ ין בִּ שְׁ בִ ילָם ּ , אֲזַי גַּם הַ שִׁ ירַ יִם ּ נִתְ תַ קְ נִין עַל־יְדֵ י הָ רֵ אשִׁ ית וְ אָ ז חוֹ זֵר הַ כּ ֹל לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ בִּ בְ חִ ינַת וְ נִשְׁ אַ ר גַּם הוא לֵאלֹקֵ ינו כְּ מוֹ שֶׁ יִהְ יֶה לֶעָ תִ יד ּ ּ ּ . אֲבָ ל כָּ ל זְמַ ן שֶׁ אֵ ין מַ פְ רִ ישִׁ ין הָ רֵ אשִׁ ית וְ אֵ ין יוֹ דְ עִ ין מִ י הָ רֵ אשִׁ ית ומִ י הַ שִׁ ירַ יִם מִ כָּ ל שֶׁ כֵּן כְּ שֶׁ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ מְ הַ פְ כִ ין הָ אֱמֶ ת ּ , וְ הַ זָנָב לְ רֹאשׁ וְ כו ּ ּ ' אֲזַי כָּ ל הָ עוֹ לָם מְ קֻ לְ קָ ל חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם . וְזֶהו בְּ חִ ינַת וְ הָ אָ רֶ ץ הָ יְתָ ה וְ כו ּ ּ ' כִּ י בִּ תְ חִ לַת הַ בְּ רִ ּ יאָ ה שֶׁ הָ יְתָ ה בִּ שְׁ בִ יל הָ רֵ אשִׁ ית כְּ דֵ י שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה יִתְ תַ קְ נו הַ שִׁ ירַ יִם ּ ּ ּ ּ . אֲבָ ל אָ ז בַּ תְ חִ לָה עֲדַ יִן ּ ּ לֹא נִתְ גַּלָה וְ לֹא נִכַּ ר מִ י הָ רֵ אשִׁ ית כִּ י אָ ז עֲדַ יִן לֹא ּ נִתְ גַּלָה קְ דֻ שַׁ ת יִשְׂ רָ אֵ ל וְהַ תוֹ רָ ה שֶׁ הֵם הָ רֵ אשִׁ ית עַל־כֵּ ּ ּ ּ ן נֶאֱמַ ר אָ ז וְ הָ אָ רֶ ץ הָ יְתָ ה תֹהו וָבֹהו וְחֹשֶׁ ך וְ כו ּ ּ ּ ְ . ' כִּ י כָּ ל זְמַ ן שֶׁ לֹא נִתְ גַּלָה הָ רֵ אשִׁ ית כָּ ל הָ עוֹ לָם מְ קֻ לְ קָ ל ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת תֹהו וָבֹהו וְחֹשֶׁ ך וְ כו ּ ּ ּ ְ ' כְּ מוֹ עַכְ שָׁ ו בַּ גָּלות ּ שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ הֵם הָ רֵ אשִׁ ית כְּ בושִׁ ים בַּ גּ ּ ּ וֹ לָה וְ הֵם לְ רֹאשׁ . 'ּ וְ כו וְזֶהו שֶׁ דָ רְ שׁ ו בַּ מִ דְ רָ שׁ תֹהו וָבֹהו וְחֹשֶׁ ך עַל ְ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ גָּלֻיוֹ ת שֶׁ ל הָ אַ רְ בַּ ע מַ לְ כֻיוֹ ת כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב שָׁ ם תֹהו זֶה ּ ּ ּ ּ ּ מַ לְ כות בָּ בֶ ל וְ כו ּ ּ ' וָבֹהו וְכו ּ ּ . ' הַ יְנו כִּ י תֹהו וָבֹהו וְ כו ּ ּ ּ ּ ' מְ רַ מֵ ז עַל זְמַ ן ּ הַ גָּלֻיוֹ ת שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל כְּ בושִׁ ים בַּ גּוֹ לָה וְ אֵ ין ּ ּ ּ נִכָּ ר הָ רֵ אשִׁ ית שֶׁ בִּ שְׁ בִ ילוֹ נִבְ רָ א הַ כּ ֹל . אַ ך עִ קַ ר הַ קִ יום ּ ּ ּ ּ ְ בַּ גָּלות הוא עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת וְרוחַ אֱלֹקִ ים דָ א רוחוֹ שֶׁ ל ּ ּ ּ ּ ּ מָ שִׁ יחַ מְ רַ חֶ פֶ ת עַל פְ נֵי הַ מָ יִם דָ א אוֹ רַ יְתָ א ּ ּ ּ כִּ י מָ שִׁ יחַ עָ תִ יד לְ גָאֳלֵנו מְ הֵרָ ה וְ הוא גַּם הוא מְ חַ יֶה ומְ קַ יֵם אוֹ תָ נו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ כָּ ל יְמֵ י הַ גָּלות עַל־יְדֵ י הַ תוֹ רָ ה שֶׁ מֵ אִ יר בָּ נו ומוֹ דִ יעַ לָנו ּ ּ ּ ּ ּ ּ כִּ י עֲדַ יִן ה ' אִ תָ נו וְ שֶׁ לֹא נִתְ יָאֵ שׁ עַצְ מֵ נו מִ מֶ נו יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ כִּ י עֲדַ יִן יֶ שׁ לָנו תִ קְ וָה לְ כָ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד בִּ כְ לָל ובִ פְ רָ ט ּ ּ ּ . וְ עַל־יְדֵ י זֶה וַיֹאמֶ ר אֱלֹקִ ים יְהִ י אוֹ ר וַיְהִ י אוֹ ר כִּ י עַל־יְדֵ י ּ זֶה ה ' יִתְ בָּ רַ ך מֵ אִ יר לָנו בְּ כָ ל עֵת עַד שֶׁ אָ נו זוֹ כִ ין ּ ּ ְ לְ הַ בְ חִ ין מִ י הָ רֵ אשִׁ ית ומִ י הַ שִׁ ירַ יִם וְזֶה בְּ חִ ינַ ּ ּ ת וַיַבְ דֵ ל ּ ּ אֱלֹקִ ים בֵּ ין הָ אוֹ ר ובֵ ין הַ חֹשֶׁ ך שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת רֵ אשִׁ ית ְ ּ וְ שִׁ ירַ יִם כִּ י הָ אוֹ ר בַּ מִ זְרָ ח שֶׁ נִקְ רָ א קֶ דֶ ם בְּ חִ ינַת רֵ אשִׁ ית ּ ּ וְ הַ חֹשֶׁ ך שֶׁ הוא שְׁ קִ יעַת הָ אוֹ ר הוא בַּ מַ עֲרָ ב שֶׁ נִקְ רָ א ּ ּ ּ ּ ְ אָ חוֹ ר וָסוֹ ף בְּ חִ ינַת שִׁ ירַ יִם וְ אָ ז כְּ שֶׁ יֵשׁ הַ בְ דָ לָה בֵּ ין ּ ּ הָ אוֹ ר וְ הַ חֹשֶׁ ך בֵּ ין הָ רֵ אשִׁ ית וְ הַ שִׁ ירַ יִם אָ ז עִ קַ ר תִ קון ּ ּ ּ ּ ּ ְ הָ עוֹ לָם שֶׁ נִתְ תַ קְ נִין גַּם הַ שִׁ ירַ יִם עַל־יְדֵ י הָ רֵ אשִׁ ית ּ ּ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת וְ נִשְׁ אַ ר גַּם הוא לֵאלֹקֵ ינו ּ ּ . וְזֶהו וַיְהִ י עֶרֶ ב וַיְהִ י ּ בֹקֶ ר יוֹ ם אֶ חָ ד שֶׁ נִכְ לָלִ ין הָ עֶרֶ ב וְ הַ בּ ֹקֶ ר יַחַ ד שֶׁ הֵם ּ הָ רֵ אשִׁ ית וְ הַ שִׁ ירַ יִם ושְׁ נֵיהֶם נִכְ לָלִ ין בְּ יִחודוֹ שֶׁ ל עוֹ לָם ּ ּ ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת יוֹ ם אֶ חָ ד שֶׁ נֶאֱמַ ר עַל שֵׁ ם שֶׁ הָ יָה ה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך יָחִ יד בְּ עוֹ לָמוֹ ְ . כִּ י דַ יְקָ א עַל־יְדֵ י שֶׁ הִ בְ דִ ּ ּ יל ה ' יִתְ בָּ רַ ך בֵּ ין הָ אוֹ ר וְ הַ חֹשֶׁ ך דְ הַ יְנו בֵּ ין הָ רֵ אשִׁ ית ּ ּ ְ ְ וְ הַ שִׁ ירַ יִם וְ יוֹ דְ עִ ין מִ י הָ רֵ אשִׁ ית ומִ י הַ שִׁ ירַ יִם אָ ז דַ יְקָ א ּ ּ ּ ּ נִתְ תַ קְ נִין גַּם הַ שִׁ ירַ יִם וְ נִכְ לָלִ ין גַּם כֵּ ן בַּ ה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ ... בְּ חִ ינַת וַיְהִ י עֶרֶ ב וַיְהִ י בֹקֶ ר יוֹ ם אֶ חָ ד :(ג )

Segment 5
HE:
א,א בְּ רֵ אשִׁ י ת א בָּ רָ אֱלֹקִ י ם ' ב רֵ אשִׁ ית . רֵ אשִׁ ית בְּ חִ ינַת בֵּ רור הַ מַ חֲשָׁ בָ ה שֶׁ הִ יא ּ ּ חָ כְ מָ ה שֶׁ בַּ מֹחַ שֶׁ נִקְ רָ א רֵ אשִׁ ית בְּ חִ ינַת רֵ אשִׁ ית חָ כְ מָ ה ּ ּ . שֶׁ עִ קַ ר בְּ רִ יאַ ת הָ עוֹ לָם שֶׁ דוֹ מֶ ה לְ בַ יִת כְּ מוֹ ּ ּ שֶׁ אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ , ל" ּ הוא בִּ שְׁ בִ יל בֵּ רור הַ מַ חֲשָׁ בָ ה ּ ּ ּ , לְ הַ גְבִּ יר הַ יֵצֶר טוֹ ב עַל הַ יֵצֶר הָ רָ ע ּ ּ , שֶׁ הוא לְ הַ גְבִּ יר הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת ּ ּ טוֹ בוֹ ת עַל הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת רָ עוֹ ת שֶׁ הֵם עִ קַ ר הַ יְצָ רִ ין ּ ּ ,

Segment 6
HE:
ְּשֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה נִבְ נֶה בֵּ ית הַ קְ דֻ שָׁ ה ב ּ ּ חִ ינַת בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ

Segment 7
HE:
א,א בְּ רֵ אשִׁ י ת א בָּ רָ אֱלֹקִ י ם ... וְזֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ " ל עַל פָ סוק ּ ּ ) בראשית א : (א , בְּ רֵ אשִׁ ית בָּ רָ א אֱלֹקִ ים וְ כו ' ּ בַּ תְ חִ לָה ּ ּ עָ לָה בְּ מַ חֲשָׁ בָ ה לִ בְ רֹא אֶ ת הָ עוֹ לָם בְּ מִ דַ ת הַ דִ ין ּ ּ , רָ אָ ה שֶׁ אֵ ין הָ עוֹ לָם מִ תְ קַ יֵם עָמַ ד וְ שִׁ תֵ ף מִ דַ ת הָ רַ חֲמִ ים ּ ּ ּ לְ מִ דַ ת הַ דִ ין ּ ּ . וְ לִ כְ אוֹ רָ ה הַ דָ בָ ר תָ מוהַ ּ ּ ּ ּ , הֲלֹא זֶה יָדועַ ּ ומְ בֹאָ ר בְּ כָ ל הַ סְּ פָ רִ ים שֶׁ עִ קַ ר כָּ ל הַ בְּ רִ יאָ ה הָ יָה מֵ חֲמַ ת ּ ּ רַ חֲמָ נותוֹ וְטובוֹ כְּ דֵ י לְ גַל ּ ּ ּ וֹ ת טובוֹ וְרַ חֲמָ יו לָעוֹ לָם ּ . וְ לִ כְ אוֹ רָ ה זֶה סוֹ תֵ ר לַמַ אֲמָ ר ּ ל"ּ הַ נַ שֶׁ אָ מְ רו שֶׁ בַּ תְ חִ לָה ּ ּ ּ עָ לָה בְּ מַ חֲשָׁ בָ ה לִ בְ רֹא אֶ ת הָ עוֹ לָם בְּ מִ דַ ת הַ דִ ין ּ ּ . ְ אַ ך בֶּ אֱמֶ ת הַ כּ ֹל נִיחָ א , כִּ י ה ' יִתְ בָּ רַ ך בָּ רוך הוא מִ גֹּדֶ ל ּ ּ ְ ְ רַ חֲמָ יו וְטובוֹ שֶׁ ּ רָ צָ ה לְ הֵיטִ יב לְ נִבְ רָ אָ יו בְּ תַ כְ לִ ית הַ טוֹ בָ ה שֶׁ בְּ כָ ל הַ טוֹ בוֹ ת ּ ּ , עַל־כֵּן עָ לָה בְּ מַ חֲשָׁ בָ ה בַּ תְ חִ לָה לִ בְ רֹא אֶ ת הָ עוֹ לָם בְּ מִ דַ ת הַ דִ ין ּ ּ ּ ּ , הַ יְנו שֶׁ יִתְ נַהֵג ּ ּ הָ עוֹ לָם עַל־פִ י מִ דַ ת הַ דִ ין ּ ּ ּ , כְּ דֵ י שֶׁ עַל־יְדֵ י תֹקֶ ף הַ דִ ין ּ ּ יְבַ טְ לו ּ ּ הָ עוֹ לָם עַצְ מָ ם אֶ צְ לוֹ יִתְ בָּ רַ ך בְּ תַ כְ לִ ית הַ בִּ טול ּ ּ ְ . כַּ מְ בֹאָ ר , שֶׁ עַל־יְדֵ י תֹקֶ ף הַ דִ ינִים וְ הַ יִסּ ורִ ים מְ בַ טְ לִ ין ּ ּ ּ ּ ּ עַצְ מָ ן לְ גַמְ רֵ י כְּ דֵ י לְ הִ סְ תַ כֵּל וְ לִ כָּ לֵל בְּ הַ תַ כְ לִ ית שֶׁ שָׁ ם ּ ּ ּ נִתְ בַּ טְ לִ ין הַ יִסּ ורִ ים וְ הַ דִ ינִים ּ ּ ּ ּ . וְ אָ ז הָ יו זוֹ כִ ים לִ שְׁ לֵמות ּ ּ תַ כְ לִ ית הָ עֶלְ יוֹ ן לְ הַ שִׂ יג אוֹ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך בְּ הַ שָׂ גָה עֲצומָ ה ּ ּ ּ ְ ּ וְ נוֹ רָ אָ ה מְ אֹד שֶׁ זוֹ כִ ין עַל־יְדֵ י הַ בִּ טול הָ אֲמִ תִ י שֶׁ נִמְ שָׁ ך ְ ּ ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י מִ דַ ת הַ דִ ין דַ יְקָ א ּ ּ ּ . ּובִ שְׁ בִ יל זֶה עָ לָה בְּ מַ חֲשָׁ בָ ה לִ בְ רֹא אֶ ת הָ עוֹ לָם בְּ מִ דַ ת הַ דִ ין ּ ּ . כִּ י זֶה הָ יָה רַ חֲמָ נות ּ ּ עָ צום וְגָדוֹ ל בְּ יוֹ תֵ ר , כְּ דֵ י לִ זְכּ וֹ ת עַל־יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א ּ לְ בִ טול ּ ּ . ל"ּ הַ נַ אֲבָ ל רָ אָ ה שֶׁ אֵ ין הָ עוֹ לָם מִ תְ קַ יֵם ּ , כִּ י רֹב הָ עוֹ לָם אֵ ין יְכוֹ לִ ים לַעֲמֹד בָּ זֶה לְ בַ טֵ ל עַצְ מָ ן לְ גַמְ רֵ י ּ מִ זֶה ּ הָ עוֹ לָם . וַאֲפִ לו כְּ שֶׁ בָּ א עֲלֵיהֶם מִ דַ ת הַ דִ ין חַ ס וְשָׁ לוֹ ם ּ ּ ּ ּ אֵ ין זוֹ כִ ין לְ בַ טֵ ל עַצְ מָ ן לְ גַמְ רֵ י בֶּ אֱמֶ ת כָּ רָ אוי ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בְּ אִ יוֹ ב לו ּ ( וְחַ נְפֵ י לֵב יָשִׂ ימו אָ ף לֹא יְשַׁ וְ עו כִּ י ּ ּ ּ אֲסָ רָ ם (: ה ) .. .

Segment 8
HE:
א,א- ב בְּ רֵ אשִׁ י ת א בָּ רָ אֱלֹקִ י ... ם ּ וְ רוחַ אֱלֹקִ ים מְ רַ חֶ פֶ ת

Segment 9
HE:
עִ קַ ר עֲבוֹ דַ ת הָ אָ דָ ם לְ גַלוֹ ת כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך מִ כָּ ל ְ ּ ּ הַ מְ קוֹ מוֹ ת שֶׁ הָ יָה הַ כָּ בוֹ ד נִסְ תָ ר וְנֶעְ לָם בָּ הֶם ּ ּ , לְ מַ עַן דַ עַת כָּ ל עַמֵ י הָ אָ רֶ ץ הָ אֱמֶ ת כִּ י מְ לֹא כָ ל הָ אָ רֶ ץ כְּ ב ּ ּ וֹ דוֹ . וְ עַל־כֵּן בֶּ אֱמֶ ת עִ קַ ר הָ עֲבוֹ דָ ה עַל־יְדֵ י הַ בַּ קָ שָׁ ה וְ הַ חִ פושׂ ּ ּ ּ ּ אַ חַ ר כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך , ְ כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " בַּ קְ שׁ ו פָ נָיו תָ מִ יד ּ ּ ּ , " ּוכְ תִ יב : " ובִ קַ שְׁ תֶ ם מִ שָׁ ם אֶ ת ה ּ ּ ּ ּ ' אֱלֹקֶ יך ומָ צָ אתָ וְ כו ּ ָ ּ " ' וְ כֵן בִּ פְ סוקִ ים רַ בִּ ים ּ כִּ , י צְ רִ יכִ ין לְ בַ קֵ שׁ וְ לִ דְ רֹשׁ ולְ חַ פֵ שׂ ּ ּ ּ הַ רְ בֵּ ה אַ חַ ר כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך בְּ זֶה הָ עוֹ לָם כָּ ל יְמֵ י חַ יָיו ּ ְ , כִּ י זֶה הָ עִ קָ ר ּ . כִּ י זֶה יָדועַ שֶׁ הַ קְ לִ פָ ה קָ דְ מָ ה לַפֶ רִ י ּ ּ ּ ּ , וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ גִּיעַ לִ כְ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ , כִּ י אִ ם כְּ שֶׁ עוֹ בְ רִ ין תְ חִ לָה דֶ רֶ ך הַ קְ לִ פוֹ ת לְ שַׁ בֵּ ר אוֹ תָ ם ולְ בַ עֵר אוֹ תָ ם ּ ּ ּ ְ ּ ּ ּ , וכְ שֶׁ מְ שַׁ בְּ רִ ין הַ קְ לִ פָ ה אָ ז זוֹ כִ ין לַפֶ רִ י ּ ּ ּ ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת כָּ ל הַ תַ אֲווֹ ת וְ הַ נִסְ יוֹ נוֹ ת וְ הַ מְ נִיעוֹ ת וְ הַ בִּ לְ בּ ולִ ים וְ הָ עִ כּ ובִ ים ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ סּ וֹ בְ בִ ין אֶ ת הָ אָ דָ ם קֹ דֶ ם שֶׁ זוֹ כֶ ה לְ הַ כִּ יר כְּ בוֹ דוֹ ּ יִתְ בָּ רַ ך . ְ וְ כָ ל זֶה נִמְ שָׁ ך מִ מְ קוֹ מוֹ ת הַ חִ יצוֹ נִים ּ ְ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת מְ קוֹ מוֹ ת הַ מְ טֻנָפִ ים ּ , שֶׁ רוֹ צִ ים לְ הַ עְ לִ ים אוֹ ר כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך . ְ וכְ שֶׁ עוֹ בֵ ר בְּ אֵ לו הַ מְ קוֹ מוֹ ת ּ ּ ּ ּ , אֲזַי עִ קַ ר ּ תַ קָ נָתוֹ שֶׁ יִ ּ ּ ּ דְ רֹשׁ וִיבַ קֵ שׁ וִיחַ פֵ שׂ גַּם שָׁ ם אַ חַ ר כְּ בוֹ דוֹ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך , ְ בִּ בְ חִ ינַת ' ּ אַ יֵה מְ קוֹ ם כְּ בוֹ דוֹ ', שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה הוא עוֹ לֶה בְּ תַ כְ לִ ית הָ עֲלִ יָה וְ כָ ל הַ קְ לִ פוֹ ת נִתְ בַּ טְ לִ ין ּ ּ ּ ּ ּ , וְ אָ ז נִתְ גַּלֶה כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת בְּ רִ יאַ ת הָ עוֹ לָם , בְּ חִ ינַת ) בראשית א " : (א , בְּ רֵ אשִׁ ית בָּ רָ א אֱלֹקִ ים וְ כו ', ּ וְ הָ אָ רֶ ץ הָ יְתָ ה תֹהו וָבֹהו וְחֹשֶׁ ך עַל פְ נֵי תְ הוֹ ם ּ ְ ּ ּ , " הַ יְנו ּ הַ קְ לִ פוֹ ת הִ תְ גַּבְּ רות תקֶ ף בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ

Segment 10
HE:
, ּ שֶׁ יְנִיקָ תָ ם מֵ הַ הַ עְ לָמָ ה וְ הַ הַ סְ תָ רָ ה שֶׁ ל מַ אֲמָ ר סָ תום ּ ּ ּ דִ בְ רֵ אשִׁ ית , שֶׁ הֵם רוֹ צִ ים לְ הַ עְ לִ ים אוֹ ר כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך , ְ שֶׁ בִּ שְׁ בִ יל זֶה הָ יְתָ ה כָּ ל הַ בְּ רִ יאָ ה . ) ְ אַ ך בראשית א " : (ב , ּ וְרוחַ אֱלֹקִ ים מְ רַ חֶ פֶ ת וְ כו , "ּ דָ א רוחוֹ שֶׁ ל מָ שִׁ יחַ ּ ּ , שֶׁ הוא ּ עוֹ סֵ ק בָּ זֶה תָ מִ יד מִ תְ חִ לַת הַ בְּ רִ יאָ ה עַד הַ ּ ּ ּ סּ וֹ ף לְ גַלוֹ ת ּ כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך מֵ הֶ עְ לֵם אֶ ל הַ גִּלוי ּ ּ ְ , עַד שֶׁ לְ בַ סּ וֹ ף יִתְ קַ יֵם ּ ּ עַל־יָדוֹ : " וְ נִגְלָה כְּ בוֹ ד ה ". ' וְ עַל־יְדֵ י רוחוֹ שֶׁ ל מָ שִׁ יחַ ּ , עַל־יְדֵ י־זֶה נִתְ גָּרְ שִׁ ין וְ נִתְ בַּ טְ לִ ין הַ קְ לִ פוֹ ת וְנִתְ גַּלֶה ּ ּ ּ ּ כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ עַל־יְדֵ י כָּ ל הָ עֲשָׂ רָ ה מַ אֲמָ רוֹ ת שֶׁ ל הַ בְּ רִ יאָ ה , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת ּ וַיֹ " אמֶ ר אֱלֹקִ ים יְהִ י אוֹ ר וְ כו " 'ּ וְ כֵן כֻּלָם ּ , וְזֶה עִ קַ ר עֲבוֹ דַ ת הָ אָ דָ ם כָּ ל יְמֵ י חַ יָיו ּ ּ (: ו )

Segment 11
HE:
ב,א וְ הָ אָ רֶ ץ הָ יְתָ ה תֹהו וָבֹהו וְ חֹשֶׁ ך ְ ּ ּ

Segment 12
HE:
... ְו זֶה בְּ חִ ינַת הִ תְ גַּבְּ רות הָ רָ ע שֶׁ חוֹ פֶ ה עַל הַ טוֹ ב ּ ּ , וְ הַ תִ קון הָ יָה עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית א (א , ּ וְרוחַ אֱלֹ ִק ים מְ רַ חֶ פֶ ת — דָ א רוחוֹ שֶׁ ל מָ שִׁ יחַ ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ הַ טוֹ ב , כִּ י כָּ ל הַ נְקֻ דוֹ ת טוֹ בוֹ ת שֶׁ מוֹ צְ אִ ין בְּ כָ ל אֶ חָ ד ּ ּ ּ ּ מִ יִ שְׂ רָ אֵ ל , זֶה בְּ חִ ינַת הִ תְ נוֹ צְ צות מָ שִׁ יחַ ּ , כִּ י עִ קַ ר הַ טוֹ ב ּ ּ ּ הוא מָ שִׁ יחַ , בְּ חִ ינַת מֹשֶׁ ה , בִּ בְ חִ ינַת ) ּ רות ג (: וְ הָ יָה בַ בּ ֹקֶ ר אִ ם יִגְאָ לֵך טוֹ ב יִגְ אָ ל ְ . וְ עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת רוחַ ּ אֱלֹ ים קִ , ּ רוחַ טוֹ בָ ה , בְּ חִ ינַת רוחוֹ שֶׁ ל מָ שִׁ יחַ ּ עַ , ל־יְדֵ י זֶה עִ קַ ר קִ יום ובִ נְיַן הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ ּ . וְ עַל־יְדֵ י זֶה , עַל־יְדֵ י הַ נְקֻ דוֹ ת טוֹ בוֹ ת שֶׁ מוֹ צְ אִ ין מִ תוֹ ך תֹהו וָבֹהו וְחֹשֶׁ ך ְ ְ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , עַל־יְדֵ י זֶה שָׁ ם ) א " (ג , ּ וַיֹאמֶ ר אֱלֹ ִק ים יְהִ י אוֹ ר וַיְהִ י אוֹ ר ". 'ּ וְ כו וַאֲזַי שָׁ ם ) א : " (ד , וַיַבְ דֵ ּ ּ ל אֱלֹ ִק ים בֵּ ין הָ אוֹ ר ו ּ בֵ ין הַ חֹשֶׁ ך וְ כו ּ ְ , "' כִּ י עַל־יְדֵ י הַ נְקֻ דָ ה טוֹ בָ ה נִכְ נָס בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ לְ כַ ף זְכות וַאֲזַי נִתְ גַּלֶה הָ אוֹ ר וְ נִבְ דָ ל וְ נִפְ רָ שׁ הַ חֹשֶׁ ך מִ ן ְ ּ ּ ּ הָ אוֹ ר הָ רָ ע מִ ן הַ טוֹ ב וְ כו ּ ּ . ' נִמְ צָ א , שֶׁ עִ קַ ר מַ עֲשֵׂ ה ּ בְּ רֵ אשִׁ ית עַל־יְ דֵ י שֶׁ מוֹ צְ אִ ין ומְ בָ רְ רִ ין הַ נְקֻ דָ ה טוֹ בָ ה ּ ּ ּ ּ . .. (: ז)

Segment 13
HE:
ה,א וַיְהִ י עֶרֶ ב וַיְהִ י בֹקֶ ר יוֹ ם אֶ חָ ד

Segment 14
HE:
... כִּ י כְּ תִ יב יוֹ ם אֶ חָ ד וְ לֹא יוֹ ם רִ אשׁ וֹ ן , לְ הוֹ רוֹ ת שֶׁ הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא יָחִ יד בְּ עוֹ לָמוֹ ּ ּ ְ ּ , הַ יְנו לְ הוֹ רוֹ ת ּ שֶׁ כָּ ל הַ שִׁ ּ ּ ּ נויִים שֶׁ בַּ בְּ רִ יאָ ה שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת וַיְהִ י עֶרֶ ב וַיְהִ י בֹקֶ ר שֶׁ כּ וֹ לֵל כָּ ל הַ שִׁ נויִים שֶׁ בָּ עוֹ לָם ּ ּ ּ , כִּ י הַ שִׁ נוי שֶׁ בֵּ ין ּ ּ ּ יוֹ ם לְ לַיְלָה בֵּ ין הָ אוֹ ר לְ חֹשֶׁ ך הוא הַ שִׁ נוי הַ גָּדוֹ ל שֶׁ בְּ כָ ל ּ ּ ּ ּ ְ הַ שִׁ נויִים וכְ מוֹ שֶׁ אוֹ מְ רִ ים בְּ ּ ּ ּ ּ בִ רְ כַּ ת קְ רִ יאַ ת שְׁ מַ ע ובִ תְ בונָה מְ שַׁ נֶה עִ תִ ים ובָ זֶה כָּ לול כָּ ל הַ שִׁ נויִים הָ רַ בִּ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ בְּ כָ ל יוֹ ם וָיוֹ ם עַד אֵ ין חֵ קֶ ר וְ הַ כּ ֹל נִבְ רָ א ומִ תְ קַ יֵם ּ ּ בִּ שְׁ בִ יל שֶׁ יִתְ גַּלֶה אַ חְ דות הַ פָ שׁ וט מִ תוֹ ך רִ בּ וי פְ עֻלוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ ּ ּ מִ שְׁ תַ נוֹ ּ ּ ּ ת דַ יְקָ א . וְזֶהו ּ ) בראשית א :(ה , וַיְהִ י עֶרֶ ב וַיְהִ י בֹקֶ ר שֶׁ הֵם כְּ לַל כָּ ל הַ שִׁ נויִים ּ ּ ּ , יוֹ ם אֶ חָ ד בְּ חִ ינַת שֶׁ הָ יָה יָחִ יד בְּ עוֹ לָמוֹ הַ יְנו לְ גַלוֹ ת אַ חְ דותוֹ יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ הַ יָחִ יד ּ ְ ּ ּ ּ קַ דְ מוֹ ן בָּ רָ א הַ כּ ֹל וְ כָ ל הַפְ עֻלוֹ ת מִ שְׁ תַ נוֹ ת ּ ּ ּ ּ נִמְ שָׁ כִ ין מִ יִחודוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ (: ח ) .. .

Segment 15
HE:
ט,א יִקָ וו הַ מַ יִם מִ תַ חַ ת הַ שָׁ מַ יִם ּ ּ ּ ּ ּ

Segment 16
HE:
אֶ ל מָ קוֹ ם אֶ חָ ד

Segment 17
HE:
וְ תֵ רָ אֶ ה הַ יַבָּ שָׁ ה ּ

Segment 18
HE:
וְזֶהו בְּ חִ ינַת ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית א (ט , יִקָ וו הַ מַ יִם מִ תַ חַ ת ּ ּ ּ ּ ּ הַ שָׁ מַ יִם אֶ ל מָ קוֹ ם אֶ חָ ד , שֶׁ כָּ ל מֵ ימֵ י הַ דַ עַת יֻמְ שְׁ כו אֶ ל ּ ּ מָ קוֹ ם אֶ חָ ד ' . אֶ ל מָ קוֹ ם אֶ חָ ד ' ּדַ יְקָ א , בְּ חִ ינַת ) ּדְ בָ רִ ים ו , ( ד שְׁ מַ ע יִשְׂ רָ אֵ ל ה ' אֱלֹקֵ ינו ה ּ ' אֶ חָ ד , ּ שֶׁ צְ רִ יכִ ין לְ הַ מְ שִׁ יך כָּ ל מֵ ימֵ י הַ דַ עַת שֶׁ נִמְ צָ א בָּ עוֹ לָם אֶ ל מָ קוֹ ם ּ ּ ְ אֶ חָ ד לְ הַ מְ שִׁ יך כָּ ל הַ דַ עַת לְ ת ּ ְ וֹ ך אֱמונַת אַ חְ דותוֹ ּ ּ ְ יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ זֶהו כְּ לַל כָּ ל כַּ וָנוֹ ת קְ רִ יאַ ת־שְׁ מַ ע ּ ּ ּ ְ , שֶׁ עִ קַ ר ּ הַ כַּ וָנָה הוא כִּ פְ שׁ וטוֹ לְ הַ אֲמִ ין בְּ יִחודוֹ וְ אַ חְ דותוֹ שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך אָ דוֹ ן יָחִ יד מַ נְהִ יג ומוֹ שֵׁ ל ומַ שְׁ גִּיחַ ּ ּ ְ , ּ הוא לְ עֵלָא מִ ן כּ ֹלָא וְ לֵית לְ עֵלָא מִ נֵיה ובָ זֶה כְּ לולִ ין כָּ ל הַ כַּוָנוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הֵם לְ הַ מְ שִׁ יך כָּ ל הַ מֹחִ ין עַל־יְדֵ י קְ רִ יאַ ת־שְׁ מַ ע ולְ יַחֵ ד ּ ּ ְ 
 ◌ֻ דְ שָׁ אבְּ רִ יך ְ הוא ושְׁ כִ ינְתֵ ה וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ) ' כַּ מְ בֹאָ ר בַּ כַּ וָנוֹ ת ּ , ( הַ יְנו שֶׁ צְ רִ יכִ ין לְ הַ מְ שִׁ יך כָּ ל מִ ינֵי דַ ּ ְ ּ ּ עַת ומֹחִ ין לְ תוֹ ך ְ ּ אֱמונַת אַ חְ דותוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ . וְ עַל־יְדֵ י זֶה ' וְ תֵ רָ אֶ ה הַ יַבָּ שָׁ ה ּ ', שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה נִתְ גַּלָה ּ הָ אֱמונָה ּ , שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת אֶ רֶ ץ ] כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : שְׁ כָ ן ־ אֶ רֶ ץ ורְ עֵה אֱמונָה ּ ּ ) תהלים ל – ( 'ג , ז" המעתיק , [ כִּ י מִ תְ חִ לָה ּ ּ ָה יָה הָ עוֹ לָם מַ יִם בְּ מַ יִם וְ אָ ז הָ יָה הָ עוֹ לָם תֹהו וָבֹהו ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית א : " (ב , וְ הָ אָ רֶ ץ הָ יְתָ ה תֹהו וָבֹהו ּ ּ וְחֹשֶׁ ך עַל פְ נֵי תְ הוֹ ם וְרוחַ אֱלֹקִ ים מְ רַ חֶ פֶ ת עַל פְ נֵי ּ ּ ּ ְ ּ הַ מָ יִם , " כִּ י כָּ ל זְמַ ן שֶׁ לֹא נִתְ גַּלָה וְ נִמְ ּ ּ שְׁ כָ ה הָ אֱמונָה ּ מֵ חֲמַ ת רִ בּ וי הַ דַ עַת שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת רִ בּ וי מֵ ימֵ י ּ ּ ּ ּ הַ תְ הוֹ מוֹ ת אָ ז הָ יָה עֲדַ יִן תֹהו וָבֹהו וְחֹשֶׁ ך עַל פְ נֵי ּ ְ ּ ּ ּ ּ תְ הוֹ ם , כִּ י עִ קַ ר יְנִיקַ ת הַ כְּ פִ ירוֹ ת הוא מֵ רִ בּ וי הַ דַ עַת ּ ּ ּ ּ וְ לֹא הָ יָה הָ עִ קַ ר קִ יום הָ עוֹ לָם כִּ י אִ ם ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י ' ּ וְרוחַ אֱלֹקִ ים — דָ א רוחוֹ שֶׁ ל מָ שִׁ יחַ ּ ּ ', שֶׁ הָ יְתָ ה מְ רַ חֶ פֶ ת עַל פְ נֵי הַ מָ יִם ּ ּ , כִּ י עִ קַ ר בְּ חִ ינַת מָ שִׁ יחַ הוא בְּ חִ ינַת אֱמונָה ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) תְ הִ לִ ים פט ּ ּ , כה (: " וֶאֱמונָתִ י וְחַ סְ דִ י עִ מוֹ ּ ּ ּ , "'ּ וְ כו כִּ י הוא יְגַלֶה וְ ּ ּ יַכְ נִיס הָ אֱמונָה בִּ שְׁ לֵמות בְּ כָ ל ּ ּ בָּ אֵ י עוֹ לָם , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) צְ פַ נְיָה ג ט , (: " כִּ י אָ ז אֶ הְ פֹך ּ ְ אֶ ל כָּ ל הָ עַמִ ים שָׂ פָ ה בְ רורָ ה לִ קְ רֹא בְּ שֵׁ ם ה ּ ּ ' , "'ּ וְ כו וְ כַ יוֹ צֵ א בָּ זֶה בִּ פְ סוקִ ים רַ בִּ ים ּ ּ :(ט )

Segment 19
HE:
טז ,א אֶ ת שְׁ נֵי הַ מְ אֹרֹת הַ גְדֹלִ ים ּ ּ

Segment 20
HE:
... עִ קַ ר אוֹ ר הַ מֵ אִ יר שֶׁ ל הַ חַ מָ ה ולְ בָ נָה שֶׁ הֵם נִתְ נו ּ ּ ּ ּ ּ ּ לְ הָ אִ יר עַל הָ אָ רֶ ץ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית א , : ( יד " וְ הָ יו לִ מְ אוֹ רֹת ולְ אֹתֹת ולְ מוֹ עֲדִ ים וְ כו ּ ּ ּ ּ " ' ּ עִ קַ ר הָ אוֹ ר שֶׁ לָהֶם הוא אֱמֶ ת ּ ּ . שֶׁ הוא עִ קַ ר א ּ ּ וֹ ר הַ מֵ אִ יר ּ ... וְ עַל־כֵּן הֵם שְׁ נֵי מְ אוֹ רוֹ ת : חַ מָ ה ולְ בָ נָה ּ ּ . זֶה בְּ חִ ינַת שְׁ נֵי בְּ חִ ינוֹ ת הָ אֱמֶ ת שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת אֶ בֶ ן טוֹ ב וְחַ לוֹ ן ּ , כִּ י אֶ בֶ ן טוֹ ב מֵ אִ יר בְּ עַצְ מוֹ וְחַ לוֹ ן אֵ ין מֵ אִ יר בְּ עַצְ מוֹ רַ ק מְ קַ בֵּ ל הָ אוֹ ר ּ מֵ אַ חֵ ר , שֶׁ זֶהו בְּ ּ ּ חִ ינַת חַ מָ ה ולְ בָ נָה ּ ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת אַ סְ פַ קְ לַרְ יָא דְ נַהֲרָ א מִ גַּרְ מָ א שֶׁ הִ יא הַ חַ מָ ה ּ ּ ּ , שֶׁ הִ יא מְ אִ ירָ ה בְּ עַצְ מָ ה בְּ חִ ינַת אֶ בֶ ן טוֹ ב ּ . ל"ּ הַ נַ ּולְ בָ נָה הִ יא בְּ חִ ינַת אַ סְ פַ קְ לַרְ יָא דְ לָא נַהֲרָ א מִ גַּרְ מָ א כְּ לום כִּ י אִ ם ּ ּ ּ מַ ה שֶׁ מְ קַ ּ ּ בֶּ לֶת מֵ הַ שֶׁ מֶ שׁ ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת חַ לוֹ ן שֶׁ אֵ ינוֹ ּ ּ ּ מֵ אִ יר בְּ עַצְ מוֹ כִּ י אִ ם מַ ה שֶׁ מְ קַ בֵּ ל מֵ אַ חֵ ר ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת סוֹ ד מִ עוט הַ יָרֵ חַ שֶׁ מִ שָׁ ם עִ קַ ר אֲחִ יזַת הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א ּ ּ ּ ּ ּ וְ הַ קְ לִ פוֹ ת וְהַ יֵצֶר הָ רָ ע ּ ּ ּ . ומִ שָׁ ם מִ שְׁ תַ לְ שְׁ לִ ּ ּ ּ ין ובָ אִ ין כָּ ל ּ הַ חֲטָ אִ ים וְ כָ ל הַ פְ גָמִ ים שֶׁ בָּ אִ ין עַל־יְדֵ י הַ יֵצֶר הָ רָ ע ּ ּ שֶׁ נֶאֱחָ ז מִ שָׁ ם ּ ּ . וְ עִ קַ ר עֲבוֹ דָ תֵ נו כָּ ל יְמֵ י עוֹ לָם לְ תַ קֵ ן זֹאת ּ ּ ּ , לְ תַ קֵ ן פְ גִימַ ת הַ לְ בָ נָה שֶׁ לֹא יִהְ יֶה בָּ ה שׁ ום מִ עוט ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ . וְיִהְ יֶה אוֹ ר הַ לְ בָ נָה כְּ אוֹ ּ ר הַ חַ מָ ה כַּ יָדועַ ּ ּ ּ . כִּ י חַ מָ ה ולְ בָ נָה שָׁ וִים ּ ּ נִבְ רְ או , ּ כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית א , ( טז : " אֶ ת שְׁ נֵי ּ הַ מְ אֹרֹת הַ גְּדֹלִ ים " , אַ ך מֵ חֲמַ ת קִ טְ רוג הַ לְ בָ נָה ּ ּ ְ שֶׁ אָ מְ רָ ה : אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ שְׁ נֵי מְ לָכִ ים לְ הִ שְׁ תַ מֵ שׁ בְּ כֶ תֶ ר ּ ּ אֶ חָ ד , עַל־כֵּ ן נִתְ מַ עֲטָ ה , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת עִ קַ ר הַ בְּ רִ יאָ ה הָ יָה ּ רַ ק בִּ שְׁ בִ יל הָ אֱמֶ ת , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ שָׁ ם ) א : (א , " בְּ רֵ אשִׁ ית בָּ רָ א אֱלֹקִ ים אֵ ת הַ שָׁ מַ יִם וְ אֵ ת הָ אָ רֶ ץ ּ ". וְ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" בָּ רָ א ' אֱלֹקִ ים ' אֶ ת ' סוֹ פֵ י תֵ בוֹ ת ּ אֱמֶ ת

Segment 21
HE:
. נֶחְ שֶׁ בּ וֹ וָאָ רֶ ץ שָׁ מַ יִם תְ מו ּ ּ

Segment 22
HE:
, כִּ י שֶׁ ל וְחוֹ תָ מוֹ הָ אֱמֶ ת עֶצֶם הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא ּ ּ ְ ּ הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא אֱמֶ ת ּ ּ ְ ּ . וְ עִ קַ ר הִ שְׁ תוֹ קְ קותוֹ שֶׁ ל ה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך הוא רַ ק אֱמֶ ת ּ ְ . וְ כָ ל הַ בְּ רִ יאָ ה כֻּלָה מֵ רֹאשׁ וְ עַד ּ ּ סוֹ ף הָ יְתָ ה רַ ק בִּ שְׁ בִ יל זֶה כְּ דֵ י לְ גַלוֹ ת הָ אֱמֶ ת ּ , כְּ מוֹ שֶׁ הַ בְּ רִ יאָ ה הָ יְתָ ה בְּ גִין שֶׁ כָּ תוב בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ ּ דְ יִשְׁ תְ מוֹ דְ עִ ין לֵיה ּ ּ ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת אֱמֶ ת ּ ּ , דְ הַ יְנו ּ ּ שֶׁ בִּ שְׁ בִ יל זֶה בָּ רָ א ה ' יִתְ בָּ רַ ך אֶ ת כָּ ל הַ בְּ רִ יאָ ה כְּ דֵ י ְ שֶׁ יַכִּ ירו וְ יֵדְ עו אֲמִ ּ ּ ּ תַ ת אֱלֹקותוֹ ומֶ מְ שַׁ לְ תוֹ וְגָדְ לוֹ וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ . ' וְ הִ נֵה עִ קַ ר הַ תַ כְ לִ ית הוא שֶׁ יַגִּיעו לְ תַ כְ לִ ית הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ לַאֲמִ תוֹ ּ , דְ הַ יְנו שֶׁ נַכִּ יר וְ נֵדַ ע אֲמִ תָ תוֹ כְּ מוֹ שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ ּ בֶּ אֱמֶ ת , כִּ י ה ' יִתְ בָּ רַ ך עֶצֶם הָ אֱמֶ ת ְ , כִּ בְ יָכוֹ ל , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ ּ תוב ) יִרְ מְ יָה י (: " וַה ' אֱלֹקִ ים אֱמֶ ת ". כֵּ ן נִזְכֶּ ה אֲנַחְ נו ּ

Segment 23
HE:
ֹגַּם בְּ זֶה הָ עוֹ לָם הַ שָׁ פָ ל לֵידַ ע אֲמִ תַ ת אֱלֹקותוֹ כְּ מו ּ ּ ּ שֶׁ הוא בֶּ אֱמֶ ת ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת שְׁ נֵי הַ מְ אֹרֹת הַ גְּדֹלִ ים ּ שֶׁ בַּ תְ חִ לָה רָ צָ ה שֶׁ יִהְ יו שְׁ נֵיהֶם גְּדוֹ לִ ים ּ ּ ּ ּ , ּדְ הַ ּ יְנו שֶׁ הָ אוֹ ר הָ אֱמֶ ת הַ מְ לֻבָּ שׁ בְּ זֶה הָ עוֹ לָם שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מַ לְ כות ּ ּ , בְּ חִ ינַת לְ בָ נָה , יִהְ יֶה שָׁ וֶה לְ עֶצֶם אוֹ ר הָ אֱמֶ ת , שֶׁ הוא ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ עַצְ מוֹ ְ , כִּ בְ יָכוֹ ל , ּ שֶׁ נִזְכֶּ ה גַּם בָּ עוֹ לָמוֹ ת לָדַ עַת אֲמִ תָ תוֹ כְּ מוֹ שֶׁ הוא בֶּ אֱמֶ ּ ּ , ת אֲבָ ל מֵ חֲמַ ת קִ טְ רוג הַ יָרֵ חַ ּ ּ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ שְׁ נֵי מְ לָכִ ים לְ הִ שְׁ תַ מֵ שׁ בְּ כֶ תֶ ר אֶ חָ ד ּ ּ , כִּ י בָּ עוֹ לָמוֹ ת אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ סְ בּ ֹל ולְ קַ בֵּ ל עֶצֶם אוֹ ר הָ אֱמֶ ת ּ , כִּ י יִתְ בַּ טְ לו בַּ מְ צִ יאות ּ ּ ּ ּ . עַל־כֵּן אָ מַ ר לָה ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך : ְ לְ כִ י ּומַ עֲטִ י אֶ ת עַצְ מֵ ך . ְ ומִ עוט הַ יָרֵ חַ זֶה בְּ חִ ינַת חֹשֶׁ ך ְ ּ ּ ּ שֶׁ נֶחְ שַׁ ך אוֹ רָ ה וְ נִתְ מַ עֵט ּ ְ ּ , דְ הַ יְנו ּ ּ , שֶׁ כִּ בְ יָכוֹ ל ' ה , יִתְ בָּ רַ ך ְ צִ מְ צֵם אוֹ ר הָ אֱמֶ ת וְ הִ סְ תִ יר וְ הִ צְ פִ ין וְ הִ לְ בִּ ישׁ אוֹ ר ּ ּ הָ אֱמֶ ת ומִ עֲטוֹ בְּ אֹפֶ ן שֶׁ נוכַ ל לְ קַ בְּ לוֹ ּ ּ ּ . ּומֵ חֲמַ ת שֶׁ מִ עֵט ּ וְ צִ מְ צֵם אוֹ ר הָ אֱמֶ ת , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת מִ עוט אוֹ ר הַ יָרֵ חַ ּ ּ ּ ּ , מִ שָׁ ם אֲחִ יזַת כָּ ל הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת חֹשֶׁ ך ְ ּ , בְּ חִ ינַת שֶׁ קֶ ר שֶׁ אֲחִ יזָתָ ה מִ מִ עוט הָ אוֹ ר הַ יָרֵ חַ ּ ּ ּ ּ , הַ יְנו ּ מִ מִ עוט וְ צִ מְ צום הָ אֱמֶ ת שֶׁ מִ שָׁ ם עִ ּ ּ ּ ּ ּ קַ ר אֲחִ יזַת הַ שֶׁ קֶ ר ּ ּ , שֶׁ הִ יא הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א , כִּ י בְּ וַדַ אי אִ ם לֹא הָ יָה רַ ק עֶצֶם ּ אוֹ ר הָ אֱמֶ ת בְּ עַצְ מוֹ , ּ בְּ וַדַ אי לֹא הָ יָה לְ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א , שֶׁ הוא הַ שֶׁ קֶ ר ּ ּ , ּ שׁ ום אֲחִ יזָה , כִּ י מֵ אַ חַ ר שֶׁ הָ יו הַ כּ ֹל ּ יוֹ דְ עִ ין עֶצֶם הָ אֱמֶ ת אֵ יך ְ הָ יָה אֶ פְ שָׁ ר לְ חַ פוֹ ת הָ אֱמֶ ת ּ וְ לַהֲפֹך הָ אֱמֶ ת לְ שֶׁ קֶ ר ְ , כִּ י בְּ וַדַ אי מִ י שֶׁ יוֹ דֵ עַ הָ אֱמֶ ת ּ ּ לַאֲמִ תוֹ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ טְ עוֹ תוֹ בְּ שׁ ום שֶׁ קֶ ר שֶׁ בָּ עוֹ לָם ּ ּ . ְ אַ ך מֵ אַ חַ ר שֶׁ נִתְ מַ עֵט וְ נִתְ צַ מְ צֵם הָ אֱמֶ ת אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ עֲדַ יִן ּ ּ ּ הוא אֱמֶ ת גָּ ּ מור , עִ ם כָּ ל זֶה מֵ אַ חַ ר שֶׁ נִתְ מַ עֵט וְ נִתְ חַ פֶ ה ּ ּ וְ נִתְ כַּ סֶּ ה הָ אֱמֶ ת בְּ כַ מָ ה צִ מְ צומִ ים ולְ בושִׁ ים ּ ּ ּ ּ , עַל־יְדֵ י זֶה מִ שְׁ תַ לְ שֵׁ ל אֲחִ יזָתָ ם ּ , כִּ י מֵ אַ חַ ר שֶׁ אֵ ין יוֹ דְ עִ ין עֶצֶם הָ אֱמֶ ת רַ ק שֶׁ רוֹ אִ ין הָ אֱמֶ ת מֵ רָ חוֹ ק דֶ רֶ ך כַּ מָ ה חַ לוֹ נוֹ ת ּ ּ ְ ּ

Segment 24
HE:
ולְ בושִׁ ין אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ יוֹ דְ עִ ין הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ ּ ּ ּ ּ ּ , עִ ם כָּ ל זֶה כְּ בָ ר יֵשׁ לָהֶם אֲחִ יזָה וִיכוֹ לִ ין לְ הַ טְ עוֹ ת ולְ חַ פוֹ ת ּ ּ הָ אֱמֶ ת בְּ שֶׁ קֶ ר וְ לַהֲפֹך דִ בְ רֵ י אֱלֹקִ ים חַ יִים ּ ּ ְ , לַהֲפֹך ְ ּ הַ שֶׁ קֶ ר לֶאֱמֶ ת , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , וְ עַל־כֵּן עִ קַ ר עֲבוֹ ּ דָ תֵ נו ּ וִיגִיעָ תֵ נו הוא לְ מַ לֹאות פְ גִימַ ת הַ לְ בָ נָה ּ ּ ּ ּ ּ , הַ יְנו לְ בָ רֵ ר ּ הָ אֱמֶ ת מִ ן הַ שֶׁ קֶ ר ּ :(י )

Segment 25
HE:
כ,א ויברא אלקים את האדם

Segment 26
HE:
כָּ ל הַ תוֹ רָ ה וְהַ מִ צְ וֹ ת הֵם בְּ חִ ינַת קוֹ מַ ת אָ דָ ם ּ ּ , כַּ יָדועַ ּ ּ . וכְ מוֹ שֶׁ בְּ קוֹ מַ ת אָ דָ ם הַ כּ ֹל קָ שׁ ור ּ ּ ומְ הֻדָ ק אֶ חָ ד בַּ חֲבֵ רוֹ ּ ּ בְּ כַ מָ ה דְ רָ כִ ים ונְתִ יבוֹ ת וקְ שָׁ רִ ים עַל־יְדֵ י הַ גִּידִ ים ּ ּ ּ וְ הָ עוֹ רְ קִ ים ומְ רוצַ ת הַ דָ מִ ים ותְ נועַת הָ אֲוִיר ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא ּ הָ רוחַ הַ חִ יונִי שֶׁ צְ רִ יכִ ין לְ קַ בֵּ ל בְּ כָ ל פַ עַם לִ כְ לַל ּ ּ ּ ּ ּ הָ אֵ יבָ רִ ים וְ כו ' ּ כְּ מוֹ ־כֵן הוא ּ מַ מָ שׁ בְּ כָ ל הַ תוֹ רָ ה ּ ּ וְ הַ מִ צְ וֹ ת וְ כָ ל הַ מִ דוֹ ת טוֹ בִ ים וְ רָ עִ ים ּ ּ ּ , שֶׁ הַ כּ ֹל קָ שׁ ור ּ ומְ הֻדָ ק אֶ חָ ד בַּ חֲבֵ רוֹ בְּ כַ מָ ה וְ כַ מָ ה דְ רָ כִ ים ונְתִ יבוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ בְּ לִ י שִׁ עור ּ , עַד שֶׁ מֵ חֲמַ ת זֶה קָ שֶׁ ה לָדַ עַת ולְ הָ בִ ין הֵיטֵ ב ּ ּ מֵ הֵיכָ ן הַ הַ תְ חָ לָה וְ הַ תִ ּ ּ ּ קון שֶׁ ל כָּ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד כְּ פִ י מְ קוֹ מוֹ וְ שָׁ רְ שׁ וֹ בְּ הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ובְ קוֹ מַ ת אָ דָ ם ּ ּ ּ הָ רִ אשׁ וֹ ן , וכְ פִ י מַ ה שֶׁ עָבַ ר עָ לָיו בְּ כָ ל הַ גִּלְ גּולִ ים ּ ּ ּ , ּוכְ פִ י מַ ה שֶׁ עָבַ ר עָ לָיו בְּ גִלְ גּול זֶה ּ ּ , ּ בְּ גוף זֶה , וְ כָ ל מַ ה שֶׁ נַעֲשֶׂ ה ּ ּ ּ עִ מוֹ בְּ כָ ל יוֹ ם . וְ עַל־כֵּן אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ תְ חִ יל שׁ ום הַ תְ חָ לָה אֲמִ תִ ית ּ ּ , כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ , שֶׁ כְּ בָ ר עָמַ ד בְּ נִסָּ יוֹ ן וְ שִׁ בֵּ ר כָּ ל הַ תַ אֲווֹ ת לְ גַמְ רֵ י וְזָכָ ה לְ מַ ה שֶׁ זָכָ ה ּ ּ ּ , וְרַ ק הוא יָכוֹ ל ּ לְ הָ אִ יר ולְ הַ מְ שִׁ יך עַל כָּ ְ ּ ל אֶ חָ ד הֶאָ רַ ת הַ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ מִ שָׁ רְ שָׁ ה ּ ּ , וְ הָ עִ קָ ר עַל־יְדֵ י שֶׁ יָכוֹ ל לָדון אֶ ת כָּ ל אֶ חָ ד ּ ּ ּ לְ כַ ף־זְכות כְּ פִ י מְ קוֹ מוֹ שֶׁ ל כָּ ל אֶ חָ ד ּ , עַד שֶׁ מַ כְ נִיסוֹ ּ בֶּ אֱמֶ ת לְ כַ ף־זְכות ּ , עַד שֶׁ נִתְ עוֹ רֵ ר לִ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ , דְ הַ יְנו ּ ּ שֶׁ נִתְ עוֹ רֵ ר עַל־כָּ ל־פָ ּ ּ נִים לִ צְ עֹק וְ לִ זְעֹק לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ בְּ כָ ל פַ עַם בְּ קוֹ ל חָ זָק מֵ עֹמֶ ק הַ לֵב ּ ּ , שֶׁ זֶה עִ קַ ר הַ הַ תְ חָ לָה ּ ּ שֶׁ ל כָּ ל הַ הַ תְ חָ לוֹ ת יא ) (.

Segment 27
HE:
כח ,א ורְ דו בִּ דְ גַת הַ יָם ּ ּ ּ

Segment 28
HE:
אָ מְ רו חֲכָ מֵ ינו זַ ּ ּ : ל" בִּ שְׁ בִ יל זֶה נִבְ רָ א הָ אָ דָ ם בָּ אַ חֲר וֹ נָה , כְּ דֵ י שֶׁ יִכְ נֹס לִ סְ עודָ ה מִ יָד ּ ּ ּ . ּדָ בָ ר אַ חֵ ר : שֶׁ אִ ם תָ זוחַ ּ ּ דַ עְ תוֹ עָ לָיו ּ ּ , אוֹ מְ רִ ים לוֹ : יַתושׁ קְ דָ מְ ך ָ ּ ּ ! הַ יְנו , ּ כִּ י הָ אָ דָ ם נִבְ רָ א רַ ק בִּ שְׁ בִ יל שֶׁ יַעֲסֹק בְּ תוֹ רָ ה וַעֲבוֹ דַ ת הַ שֵׁ ם כָּ ל ּ ּ יָמָ יו . וְ עַל־כֵּן נִבְ רָ א בָּ אַ חֲרוֹ נָ , ה כְּ דֵ י שֶׁ יִהְ יֶה הַ כּ ֹל כְּ בָ ר ּ מוכָ ן לְ פָ נָיו כָּ ל מַ ה שֶׁ צָ רִ יך לְ פַ רְ נָסָ תוֹ ולְ הַ רְ חִ יב דַ עְ תוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ , בִּ כְ דֵ י שֶׁ יוכַ ל לַעֲבֹד אֶ ת הַ שֵׁ ם בְּ לִ י שׁ ום בִּ לְ בּ ול הַ דַ עַת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ; נִמְ צָ א שֶׁ בְּ חַ סְ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך הֵכִ ין הַ כּ ֹל לִ פְ נֵי הָ אָ דָ ם ְ ּ בִּ , כְ דֵ י שֶׁ יִהְ יֶה לוֹ לְ סִ יועַ וָעֵזֶר בַּ עֲבוֹ דַ ת הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ ּ . ְ אַ ך אַ חַ ר כָּ ל זֹאת , אֲפִ לו אִ ם הוא פָ נוי מִ כָּ ל הָ עֲסָ קִ ים וְיֶשׁ לוֹ כָּ ל הוֹ ן ּ ּ ּ ּ ּ ּדְ עָ לְ מָ א , אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ זְכּ וֹ ת לְ תוֹ רָ ה וַעֲבוֹ דָ ה בֶּ אֱמֶ ת כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י שִׁ פְ לות ּ , אֲבָ ל תֵ כֶ ף ּ כְּ שֶׁ מִ תְ גָּאֶ ה וְזָחָ ה ּ דַ עְ תוֹ עָלָיו ּ , אָ ז הוא רָ חוֹ ק מֵ עֲבוֹ דַ ת הַ שֵׁ ם ּ ּ , וְ אָ ז כָּ ל הַ הֲכָ נָה הַ זֹאת אֵ ינוֹ בִּ שְׁ בִ ילוֹ כְּ לָל ּ , רַ ק אַ דְ רַ בָּ א הוא ּ ּ צָ רִ יך לִ הְ יוֹ ת יָרוד וְ נִכְ נָע לִ פְ נֵיהֶם ּ ְ , מֵ אַ חַ ר שֶׁ יֵשׁ לָהֶם ּ מַ עֲלָה יְתֵ רָ ה עָלָיו , כִּ י כֻּ לָם נִבְ רְ או קֹדֶ ם לוֹ ּ ּ ; ּוכְ עֵין שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ "ל : " ורְ דו בִּ דְ גַת הַ יָם וְ כו ּ ּ ּ ּ " ' ) בראשית א , ( כו זָכָ ה , רוֹ דֶ ה בָּ הֶם , לֹא זָכָ ה , נַעֲשֶׂ ה ּ יָרוד לִ פְ נֵיהֶם , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת ' שֶׁ אִ ם תָ זוחַ דַ עְ תוֹ עָ לָיו ּ ּ ּ ּ , אוֹ מְ רִ ים לוֹ יַתושׁ קְ דָ ּ ּ . 'ָ מְ ך וְ כֵן הוא בְּ כָ ל אָ דָ ם גַּם עַתָ ה ּ ּ , שֶׁ יֵשׁ שֶׁ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך נוֹ תֵ ן לְ אָ דָ ם עֲשִׁ ירות וַחֲפָ צִ ים ּ ְ ּ ּ הַ רְ בֵּ ה ובְ הֵמוֹ ת וְעוֹ פוֹ ת ותְ בואוֹ ת ופֵ רוֹ ת ומַ לְ בּ ושִׁ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ ', ּ וְ כו כְּ אִ לו הַ כּ ֹל נִבְ רָ א בִּ שְׁ בִ ילוֹ ּ ּ ; ובֶ אֱמֶ ת הוא כֵן ּ ּ , כִּ י הַ כּ ֹ ל נִבְ רָ א וְ הוכַ ן בִּ שְׁ בִ ילוֹ כְּ דֵ י שֶׁ יִכְ נֹס לִ סְ עודָ ה מִ יָד ּ ּ ּ ּ , הַ יְנו כְּ דֵ י שֶׁ יוכַ ל לַעֲסֹק בַּ עֲבוֹ דַ ת הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ ּ , שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ זְכּ וֹ ת לָזֶה כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י שִׁ פְ לות בֶּ אֱמֶ ת ּ . אֲבָ ל תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ מִ תְ גָּאֶ ה וְדַ עְ תוֹ זָחָ ה עָלָיו ּ ּ ּ , אָ ז הוא ּ מְ רֻ חָ ק מֵ עֲבוֹ דַ ת הַ שֵׁ ם ּ , וְאָ ז מוֹ רִ ידִ ין ומַ שְׁ פִ ילִ ין אוֹ תוֹ ּ ּ וְ אוֹ מְ רִ ים לוֹ : יַתושׁ קְ דָ מְ ך וְ כו ּ ּ ָ ּ יב ) ' (:

Segment 29
HE:
ג,ב אֲשֶׁ ר בָּ רָ א אֱלֹקִ ים לַעֲשׂ וֹ ת

Segment 30
HE:
וְזֶה כְּ לַל כָּ ל עֲבוֹ דַ ת הָ אָ דָ ם בְּ זֶה הָ עוֹ לָם שֶׁ נִבְ רָ א רַ ק ּ בִּ שְׁ בִ יל זֶה לְ שַׁ בֵּ ר מְ נִיעוֹ ת . כִּ י זֶה כָּ ל מַ עֲלַת הָ אָ דָ ם שֶׁ הוא גָּבֹהַ מֵ הַ כּ ֹל אֲפִ לו מִ מַ לְ אָ כִ ים ושְׂ רָ פִ ים וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ' ּובוֹ ּ תְ לויִים כָּ ל הָ עוֹ לָמוֹ ת ּ . וְ כָ ל עֹצֶם גְּדֻ לַת מַ עֲלָתוֹ שֶׁ ל ּ הָ אָ דָ ם הוא מַ ה שֶׁ הוא בְּ זֶה הָ עוֹ לָם הָ עֲשִׂ יָה וְ הַ ּ ּ ּ ּ גַּשְׁ מִ י שֶׁ הוא מָ לֵא מְ נִיעוֹ ת עֲצומוֹ ת מִ לְ הִ תְ קָ רֵ ב לַה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ וְ הָ אָ דָ ם נִבְ רָ א לְ שַׁ בֵּ ר ולְ בַ טֵ ל כָּ ל הַ מְ נִיעוֹ ת שֶׁ הֵם כְּ לַל ּ ּ ּ כָּ ל הַ הֲסָ תוֹ ת וְ הַ פִ תויִים וְ הַ תַ אֲווֹ ת שֶׁ ל זֶה הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ ּ שֶׁ כֻּלָם הֵם מְ נִיעוֹ ת מִ לְ הִ תְ קָ רֵ ב לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ וְ הָ אָ דָ ם צָ רִ יך לְ הִ תְ גַּבֵּ ר עֲלֵיהֶם ולְ שַׁ בְּ רָ ם ולְ בַ טְ לָם עַל־יְדֵ י גֹּדֶ ל ּ ּ ּ ְ הַ חֵ שֶׁ ק אֶ ל הָ אֱמֶ ת . ּומֵ חֲמַ ת זֶה שָׂ גְבָ ה מַ עֲלָתוֹ מְ אֹד . וְזֶהו בְּ עַצְ מוֹ בְּ חִ ינַת מוֹ צִ יא מִ כּ ֹחַ אֶ ל הַ פֹעַל ּ ּ , כִּ י הָ אָ דָ ם צָ רִ יך לְ הוֹ צִ יא כָּ ל ְ דָ בָ ר מִ כּ ֹחַ אֶ ל הַ פֹעַל ּ ּ , כִּ י ה ' יִתְ בָּ רַ ך ְ בָּ רָ א כָּ ל הַ בְּ רִ יאָ ה שֶׁ תִ הְ יֶה חֲסֵ רָ ה עַד שֶׁ יַשְׁ לִ ים אוֹ תָ ה ּ ּ ּ הָ אָ דָ ם , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית ב : (ג , אֲשֶׁ ר בָּ רָ א אֱלֹקִ ים לַעֲשׂ וֹ ת , שֶׁ פֵ רושׁ וֹ שֶׁ הָ אָ דָ ם יַעֲשֶׂ ה וְיַשְׁ לִ ּ ּ ים אוֹ תָ ה ּו . ּ כְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ) ל בְּ רֵ אשִׁ ית רַ בָּ ה ( ו , א" פי שֶׁ הַ כּ ֹל צָ רִ יך תִ קון וגְמָ ר עַל־יְדֵ י הָ אָ דָ ּ ּ ּ ּ ְ , ם כִּ י הַ חִ טִ ין צְ רִ יכִ ין לִ טְ חֹן ּ , הַ תֻ רְ מְ סִ ין וְ כו ּ ּ . ' וְזֶה בְּ חִ ינַת מוֹ צִ יא מִ כּ ֹחַ אֶ ל הַ פֹעַל ּ , שֶׁ צָ רִ יך הָ אָ דָ ם לַעֲסֹק בָּ זֶה ְ ּ בְּ רוחָ נִיות וְגַשְׁ מִ יות ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך בָּ רָ א ְ הַ כּ ֹל בְּ שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י הַ מַ עֲשֶׂ ה וְ הוֹ צִ יא מִ כּ ֹחַ אֶ ל הַ פֹעַל כָּ ל ּ ּ הַ בְּ רִ יאָ ה , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן גְּמַ ר כָּ ל דָ בָ ר נִשְׁ אָ ר עֲדַ יִן ּ ּ בְּ כֹחַ עַד שֶׁ יוֹ צִ יאוֹ הָ אָ דָ ם דַ יְקָ א ּ ּ מִ כּ ֹחַ אֶ ל הַ פֹעַל ּ . כְּ גוֹ ן : כָּ ל הַ צְ מָ חִ ים שֶׁ יֵשׁ כּ ֹחַ בְּ זַרְ עָם לְ הוֹ צִ יא כַּ יוֹ צֵ א בָּ הֶם ּ ּ ּ . אֲבָ ל הָ אָ דָ ם צָ רִ יך לַעֲסֹק לַחֲרֹשׁ וְ לִ זְרֹעַ עַד שֶׁ תִ גְדַ ל ּ ּ ְ הַ תְ בואָ ה וְתֵ צֵ א מִ כּ ֹחַ אֶ ל הַ פֹעַל ּ ּ ּ , וְ אַ חַ ר כָּ ך לִ קְ צֹר ְ הַ תְ בואָ ה וְ לִ טְ חֹן ּ ּ ' ּ וְ כו עַד שֶׁ יִגְמֹר מְ לָאכוֹ ת הַ פַ ת ּ ּ . וְ כֵ ן בִּ לְ בושִׁ ים ובְ כָ ל הַ דְ בָ רִ ים ּ ּ ּ . וכְ מוֹ שֶׁ הוא בְּ גַשְׁ מִ יות כֵּן ּ ּ ּ ּ הוא בְּ רוחָ נִיות ּ ּ ּ ּ , שֶׁ אֵ ין שְׁ לֵמות לְ שׁ ום דָ בָ ר וְ אֵ ין נִמְ שָׁ ך ְ ּ ּ ּ בּ וֹ שְׁ לֵמות חִ יותוֹ עַד שֶׁ בָּ א הָ אָ דָ ם ומִ תְ פַ לֵל עָ לָיו ּ ּ ּ ּ ּ ּ

Segment 31
HE:
וְ עוֹ בֵ ד ה ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ זֶה הַ דָ בָ ר וְ אָ ז דַ יְקָ א נִשְׁ לָם חִ יות ּ ּ ּ ּ ְ הַ דָ בָ ר בְּ רוחָ נִיות ּ ּ ּ ּ , כִּ י הַ כּ ֹל נִשְׁ לָם עַל־יְדֵ י הָ אָ דָ ם בְּ גַשְׁ מִ יות ובְ רוחָ נִיות ּ ּ ּ ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ נִבְ רְ או כָּ ל הַ צְ מָ חִ ים לֹא יָצְ או ּ ּ ּ ּ ּ בָּ אָ רֶ ץ עַד שֶׁ בָּ א הָ אָ דָ ם וְ הִ תְ פַ לֵל עַל הַ גְּשָׁ מִ ים ּ ּ , כְּ מוֹ ּ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ " י עַל פָ סוק ּ ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית ב : (ה , וְ כֹל שִׂ יחַ הַ שָׂ דֶ ה טֶ רֶ ם יִהְ יֶה בָ אָ רֶ ץ וְ כָ ל עֵשֶׂ ב הַ שָׂ דֶ ה טֶ רֶ ם יִצְ מָ ח ּ ּ כִּ י לֹא הִ מְ טִ יר ה ' אֱלֹקִ ים וְ אָ דָ ם אַ יִן לַעֲבֹד אֶ ת הָ אֲדָ מָ ה . ּופֵ רֵ שׁ רַ שִׁ " י שָׁ ם : ובַ שְׁ לִ ישִׁ י שֶׁ נֶאֱמַ ר בּ וֹ ּ ּ ּ שָׁ ם ) : ( יא , א תַ דְ שֵׁ א הָ אָ רֶ ץ וְ כו ּ ּ ' עַל פֶ תַ ח קַ רְ קַ ע עָמְ דו עַד ּ ּ שֶׁ בָּ א אָ דָ ם וְ כו ' ּ וְ הִ תְ פַ לֵל עַל הַ גְּשָׁ מִ ים ּ ּ , ּ עַיֵן שָׁ ם . נִמְ צָ א , שֶׁ הָ אָ דָ ם צָ רִ יך לְ הוֹ צִ יא מִ כּ ֹחַ אֶ ל הַ פֹעַל ּ ְ לְ הַ שְׁ לִ י ם כָּ ל הַ דְ בָ רִ ים שֶׁ ל הַ בְּ רִ יאָ ה ּ . וְזֶה אִ י אֶ פְ שָׁ ר כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י הַ חֵ שֶׁ ק וְ הַ כִּ סּ ופִ ין שֶׁ נַעֲשִׂ ין עַל־יְדֵ י ּ ּ הַ מְ נִיעוֹ ת דַ יְקָ א ּ ּ . עַל־כֵּן בְּ הֶכְ רֵ חַ שֶׁ יַעַבְ רו עָ לָיו מְ נִיעוֹ ת ּ ּ רַ בּ וֹ ת כָּ ל יְמֵ י חַ יָיו כְּ דֵ י שֶׁ יִתְ גַּבֵּ ר בְּ חֵ שֶׁ ּ ּ ק יוֹ תֵ ר כְּ דֵ י שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה יוֹ צִ יא מִ כּ ֹחַ אֶ ל הַ פֹעַל וְ כו ּ ּ (: יג ) '

Segment 32
HE:
ד,ב אֵ לֶּה תוֹ לְ דוֹ ת הַ שָׁ מַ יִם וְ הָ אָ רֶ ץ ּ

Segment 33
HE:
... כִּ י בַּ תְ חִ לָה עָ לָה בַּ מַ חֲשָׁ בָ ה לִ בְ רֹא אֶ ת הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ בְּ מִ דַ ת הַ דִ ין ּ ּ , רָ אָ ה שֶׁ אֵ ין הָ עוֹ לָם מִ תְ קַ יֵם וְ הִ ּ קְ דִ ים מִ דַ ת ּ ּ הָ רַ חֲמִ ים וְ שִׁ תְ פוֹ לְ מִ דַ ת הַ דִ ין ּ ּ ּ , הֲדָ א הוא דִ כְ תִ יב ּ ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית ב (ד , : " אֵ לֶה תוֹ לְ דוֹ ת הַ שָׁ מַ יִם וְ הָ אָ רֶ ץ ּ ּ בְּ הִ בָּ רְ אָ ם בְּ יוֹ ם עֲשׂ וֹ ת ה ' אֱלֹ ִק ים אֶ רֶ ץ וְ שָׁ מָ יִם ". וְזֶה יָדועַ שֶׁ עִ קַ ר הַ יֵצֶר הָ רָ ע וְ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ ּ ּ ּ א נִמְ שָׁ ך ְ מִ בְּ חִ ינַת גְּבורוֹ ת וְ דִ ינִים שֶׁ נִמְ שָׁ כִ ין מִ תְ חִ לַת הַ צִ מְ צום ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ ל הֶחָ לָל הַ פָ נוי ּ ּ . ושְׁ בִ ירַ ת הַ יֵצֶר הָ רָ ע נִמְ שָׁ ך מִ בְּ חִ ינַת ְ ּ ּ מִ דַ ת הָ רַ חֲמִ ים שֶׁ שִׁ תְ פוֹ לְ מִ דַ ת הַ דִ ין ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה יֵשׁ כּ ֹחַ לְ שַׁ בֵּ ר הַ יֵצֶר ּ הָ רָ ע ולְ הָ פְ כוֹ אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ , שֶׁ זֶהו ּ ּ בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ הַ צַ דִ יקִ ים מְ הַ פְ כִ ים מִ דַ ת הַ דִ ין לְ מִ דַ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הָ רַ חֲמִ ים . וְ עַל־כֵּן בַּ תְ חִ לָה עָ לָה בַּ מַ חֲשָׁ בָ ה לִ בְ רֹא אֶ ת ּ ּ ּ הָ עוֹ לָם בְּ מִ דַ ת הַ דִ ין לְ בַ ד ּ ּ , כִּ י רָ צָ ה שֶׁ יִתְ גַּבֵּ ר הָ אָ דָ ם ּ בַּ עֲ בוֹ דָ תוֹ כָּ ל כַּ ך עַד שֶׁ יִהְ יֶה לוֹ כּ ֹחַ לְ שַׁ בֵּ ר הַ יֵצֶר הָ רָ ע ּ ּ ְ בְּ עַצְ מוֹ שֶׁ בָּ א מִ מִ דַ ת הַ דִ ין בְּ לִ י סִ יועַ דִ לְ עֵלָא ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , אֲבָ ל ה ' יִתְ בָּ רַ ך רָ אָ ה כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ עוֹ לָם לְ הִ תְ קַ יֵם בָּ זֶה ּ ְ , עַל־כֵּן הִ קְ דִ ים מִ דַ ת הָ רַ חֲמִ ים לְ מִ ּ ּ דַ ת הַ דִ ין שֶׁ מִ זֶה ּ ּ ּ ּ נִמְ שָׁ ך מַ ה שֶׁ ה ּ ְ ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ רַ חֲמָ יו מְ רַ חֵ ם עַל הָ עוֹ לָם ְ בְּ כָ ל עֵת וְ שׁ וֹ לֵחַ לָהֶם הִ רְ הורֵ י תְ שׁ ובָ ה ומְ סַ יֵעַ אוֹ תָ ם ּ ּ ּ ּ ּ לְ שַׁ בֵּ ר אֶ ת הַ יֵצֶר הָ רָ ע שֶׁ הוא מִ בְּ חִ ינַת מִ דַ ת הַ דִ ין ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ) ל " ּ ּ קִ דושִׁ ין ל (: בְּ כָ ל יוֹ ם יִצְ רוֹ שֶׁ ל אָ דָ ם מִ תְ גַּבֵּ ר עָ לָיו וְ אִ לְ מָ לֵא הַ קָ דוֹ שׁ בָּ רוך הוא עוֹ זְרוֹ ּ ּ ְ ּ הָ יָה נוֹ פֵ ל בְּ יָדוֹ ' . בְּ כָ ל יוֹ ם יִצְ רוֹ שֶׁ ל אָ דָ ם מִ תְ גַּבֵּ ר עָ לָיו ', זֶה נִמְ שָׁ ך מִ בְּ חִ ינַת בַּ תְ חִ לָה עָלָה בַּ מַ חֲשָׁ בָ ה ּ ּ ּ ְ לִ בְ רֹא בְּ מִ דַ ת הַ דִ ין ּ ּ . שֶׁ זֶה הַ דִ ין מִ תְ עוֹ רֵ ר בְּ כָ ל יוֹ ם ּ ּ וְרוֹ צֶ ה חַ ס וְשָׁ לוֹ ם לִ נְהֹג הָ עוֹ לָם בִּ בְ חִ ינָה זֹאת . ומִ שָׁ ם ּ ּ מִ תְ עוֹ רֵ ר ומִ תְ גַּבֵּ ר הַ יֵצֶר הָ רָ ע שֶׁ נִמְ שָׁ ך מִ שָׁ ם בְּ כָ ל יוֹ ם ּ ְ ּ ּ ּ וָיוֹ ם , ' ְ אַ ך אִ לְ מָ לֵא הַ קָ דוֹ שׁ בָּ רוך הוא עוֹ ּ ּ ְ ּ זְרוֹ ' ', ּ וְ כו כִּ י ה ' יִתְ בָּ רַ ך מְ רַ חֵ ם תֵ כֶ ף ומַ קְ דִ ים מִ דַ ת הָ רַ חֲמִ ים לְ מִ דַ ת ּ ּ ּ ּ ּ ְ ּ הַ דִ ין , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת הָ עֵזֶר וְהַ סִּ יועַ שֶׁ מְ סַ יֵעַ לְ הָ אָ דָ ם בְּ כָ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ יוֹ ם לְ שַׁ בֵּ ר אֶ ת הַ יֵצֶ ר הָ רָ ע שֶׁ הוא מִ מִ דַ ת הַ דִ ין ּ ּ ּ ּ ּ , ל"ּ כַּ נַ כִּ י הָ עֵזֶר וְ הַ סִּ יועַ נִמְ שָׁ ך מִ בְּ חִ ינַת רָ אָ ה שֶׁ אֵ ין הָ עוֹ לָם ְ ּ ּ מִ תְ קַ יֵם עָמַ ד וְ הִ קְ דִ ים מִ דַ ת הָ רַ חֲמִ ים לְ מִ דַ ת הַ דִ ין ּ ּ ּ ּ ּ . אֲבָ ל יֵשׁ צַ דִ יקִ ים גְּדוֹ לִ ים כָּ ל כַּ ך שֶׁ אֵ ין צְ רִ יכִ ין סִ יועַ ּ ּ ְ ּ מִ לְ עֵלָא וְהַ קָ דוֹ שׁ בָּ רוך הוא מִ תְ נַהֵג עִ מָ הֶם בַּ תְ ּ ּ ּ ּ ּ ְ ּ ּ ּ חִ לָה בְּ מִ דַ ת הַ דִ ין וְ הֵם עוֹ מְ דִ ים בְּ כָ ל הַ נִסְ יוֹ נוֹ ת וְ סוֹ בְ לִ ים כָּ ל ּ ּ ּ מִ ינֵי יִסּ ורִ ים וְ צָ רוֹ ת הַ נִמְ שָׁ כִ ין מִ מִ דַ ת הַ דִ ין וְ נִשְׁ אָ רִ ים ּ ּ ּ ּ ּ עַל עָמְ דָ ם . עַד שֶׁ זוֹ כִ ין לְ מַ ה שֶׁ זוֹ כִ ין ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ בְּ אַ בְ רָ הָ ם וְ הָ אָ בוֹ ת : " הָ אֱלֹ ִק ים אֲשֶׁ ר הִ תְ הַ לְ כו אֲבוֹ תַ י ּ ּ לְ פָ נָיו ) " בְּ רֵ אשִׁ ית מח , ' . ( טו הָ אֱלֹ ים קִ ' דַ יְקָ א שֶׁ הוא ּ ּ

Segment 34
HE:
בְּ חִ ינַת מִ דַ ת הַ דִ ין ּ ּ , שֶׁ הָ לַך מֵ עַצְ מוֹ בְּ לִ י סִ יועַ ּ ּ ְ דִ לְ עֵלָא ּ ּ ... יד ) (:

Segment 35
HE:
ה,ב וְ אָ דָ ם אַ יִן לַעֲבֹד אֶ ת הָ אֲדָ מָ ה

Segment 36
HE:
וְ עַל־כֵּן נִבְ רְ או כָּ ל הַ דְ בָ רִ ים מְ חֻסַּ ר תִ קון ּ ּ ּ ּ ּ , וגְמַ ר תִ קונָם ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י הָ אָ דָ ם , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית ב : (ג , אֲשֶׁ ר בָּ רָ א אֱלֹקִ ים לַעֲשׂ וֹ ת , דְ הַיְנו שֶׁ ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך בָּ רָ א כָּ ל ְ ּ הַ דְ בָ רִ ים שֶׁ הָ אָ דָ ם יִגְמֹר וְ יַעֲשֶׂ ה אוֹ תָ ם , ּוכְ מוֹ שֶׁ אָ נ ּו רוֹ אִ ין בְּ חושׁ שֶׁ הָ אָ דָ ם צָ רִ יך לַחֲרֹשׁ וְ לִ זְרֹעַ ְ ּ , וְ לַעֲשׂ וֹ ת כֵּ לִ ים ובְ גָדִ ים ּ , ולְ תַ קֵ ן כָּ ל הַ מַ אֲכָ לִ ים בְּ לִ ישָׁ ה וַאֲפִ יָה ּ ּ ּ ּ ובִ שׁ ול וְ כו ּ ּ ּ ּ . ' וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו בַּ מִ דְ רָ שׁ ּ ּ ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית רַ בָּ ה ּפָ רָ שָׁ ה יא (: הַ תֻ רְ מוסִ ין צְ רִ יכִ ין תִ ּ ּ ּ קון וְ כו ּ ּ ּ . ' וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית ב : (ה , וְ כֹל שִׂ יחַ הַ שָׂ דֶ ה טֶ רֶ ם יִהְ יֶה בָ אָ רֶ ץ ּ וְ כָ ל עֵשֶׂ ב הַ שָׂ דֶ ה טֶ רֶ ם יִצְ מָ ח וְ אָ דָ ם אַ יִן לַעֲבֹד אֶ ת ּ הָ אֲדָ מָ ה . וכְ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ ּ " י שָׁ ם : עַל פֶ תַ ח הַ קַ רְ קַ ע ּ ּ עָמְ דו , ּ עַד שֶׁ יָבוֹ א אָ דָ ּ ם וְיֵדַ ע שֶׁ יֵשׁ צֹרֶ ך בִּ גְשָׁ מִ ים ְ ּ וְיִתְ פַ לֵל עֲלֵיהֶם וְ כו ּ ּ ּ . ' כָּ ל זֶה הוא לְ הוֹ רוֹ ת ולְ הוֹ דִ יעַ ּ ּ שֶׁ הַ כּ ֹל נִבְ רָ א בִּ שְׁ בִ יל הָ אָ דָ ם כְּ דֵ י שֶׁ הָ אָ דָ ם יַגְדִ יל שְׁ מוֹ ּ יִתְ בָּ רַ ך עַל־יְדֵ י כָּ ל דָ בָ ר שֶׁ בָּ עוֹ לָם ּ ְ . וְזֶה עִ קַ ר הַ שְׁ לֵמות ּ ּ ּ ְו הַ תַ כְ לִ ית שֶׁ ל כָּ ל הַ בְּ רִ יאָ ה כֻּלָה מֵ רֹאשׁ וְעַד סוֹ ף ּ ּ ּ , וְ עַל־כֵּן הַ כּ ֹל נִבְ רָ א מְ חֻסַּ ר תִ קון עַד שֶׁ יָבוֹ א הָ אָ דָ ם ּ ּ ּ ּ וְיַשְׁ לִ ים אוֹ תוֹ . כִּ י שְׁ לֵמות תִ קון כָּ ל הַ דְ בָ רִ ים הוא עַל־יְדֵ י הָ אָ דָ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּדַ יְקָ א , עַל־יְדֵ י שֶׁ הוא מַ כִּ יר ומַ גְ ּ ּ דִ יל שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ עַל־יְדֵ י כָּ ל דָ בָ ר שֶׁ בָּ עוֹ לָם שֶׁ בִּ שְׁ בִ יל זֶה נִבְ רָ א הַ כּ ֹל ּ . כִּ י ' ה יִתְ בָּ רַ ך בִּ שְׁ בִ יל עַצְ מוֹ כִּ בְ יָכוֹ ל לֹא הָ יָה צָ רִ יך לִ בְ רֹא ְ ְ אֶ ת הַ בְּ רִ יאָ ה , כִּ י ה ' יִתְ בָּ רַ ך יָדַ ע מֵ עַצְ מוֹ קֹדֶ ם הַ בְּ רִ יאָ ה ְ כְּ מוֹ עַכְ שָׁ , ו רַ ק כָּ ל הַ בְּ רִ יאָ ה הָ יְתָ ה בִּ שְׁ בִ יל הָ אָ דָ ם , כְּ דֵ י לְ הֵיטִ יב מִ טובוֹ לְ זולָתוֹ ּ ּ ּ , כְּ דֵ י שֶׁ אֲנַחְ נו נַכִּ יר וְ נֵדַ ע ּ שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך . ְ וְ עַל־כֵּן כָּ ל זְמַ ן שֶׁ אֵ ין הָ אָ דָ ם בָּ עוֹ לָם וְ אֵ ין מִ י שֶׁ יַכִּ יר שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך עַל־יְדֵ י דָ בָ ר זֶ ּ ְ ּ , ה אֵ ין לְ הַ דָ בָ ר ּ חִ יות בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ ּ , וְ עַל־כֵּן הוא מְ חֻסַּ ר תִ קון עֲדַ יִן ּ ּ ּ ּ , כִּ י כָּ ל חִ יות הַ דָ בָ ר הוא עַל־יְדֵ י שֶׁ מַ כִּ ירִ ין שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י דָ בָ ר זֶה ּ , וְ כָ ל זְמַ ן שֶׁ לֹא נִמְ צָ א הָ אָ דָ ם ּ , אֵ ין מִ י ּ שֶׁ יַכִּ יר שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך עַל־יְדֵ י אוֹ תוֹ הַ דָ בָ ר ּ ְ . וְעַל־כֵּן תִ קון ּ ּ ּ כָּ ל הַ דְ בָ רִ ים נִגְמָ ר עַל־יְדֵ י הָ אָ דָ ם שֶׁ יֶשׁ לוֹ כּ ֹחַ לְ הַ כִּ יר ּ ּ ולְ הַ גְדִ יל שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך עַל־יְדֵ י כָּ ל דָ בָ ר שֶׁ בָּ עוֹ לָם ּ ּ ְ ּ , וכְ מוֹ ־כֵן יֶשׁ לוֹ כּ ֹחַ גַּם בְּ גַשְׁ מִ יות לְ תַ קֵ ן כָּ ל דָ ּ ּ ּ ּ ּ בָ ר וְ לִ גְמֹר תַ בְ נִיתוֹ וְ צורָ תוֹ בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת כָּ ל הַ מְ לָאכוֹ ת ּ ּ ּ שֶׁ בָּ עוֹ לָם מַ ה שֶׁ הָ אָ דָ ם צָ רִ יך לַעֲשׂ וֹ ת כַּ מָ ה מְ לָאכוֹ ת ּ ְ ּ , כְּ גוֹ ן לַעֲשׂ וֹ ת כֵּ לִ ים מֵ עֵץ אוֹ מַ תָ כוֹ ת ּ , אוֹ לִ טְ ווֹ ת וְ לֶאֱרֹג בְּ גָדִ ים מִ צֶמֶ ר ופִ שְׁ תָ ן ּ ּ ּ שֶׁ בָּ רָ א ה ' יִתְ בָּ רַ ך וְ כו ּ ְ . ' כִּ י בְּ וַדַ אי ּ ' ה יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ בָּ רָ א הַ צֶמֶ ר וְהַפִ שְׁ תָ ן אוֹ הָ עֵצִ ים וְ הַ מַ תֶ כֶת ּ ּ ּ ּ ּ ְ ּ וְ כו ', בְּ וַדַ אי בְּ כֹחוֹ הָ יָה יָכוֹ ל לִ בְ רֹא כֵּ לִ ים גְּמורִ ים ּ ּ ובְ גָדִ ים גְּמורִ ים וְ כו ּ ּ ּ . ' ְ אַ ך ה ' יִתְ בָּ רַ ך בָּ רָ א הַ כּ ֹל ְ מְ חֻסַּ ר תִ קון עַד שֶׁ יָבוֹ א הָ אָ דָ ם וְיִגְמֹר תִ קונָם עַל־יְדֵ י כַּ מָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ עֻבְ דוֹ ת ומְ לָאכוֹ ת ּ ּ , כִּ י אֵ ין לְ שׁ ום דָ בָ ר שְׁ לֵמות כִּ י אִ ם ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י הָ אָ דָ ם , עַל־יְדֵ י שֶׁ הוא מַ כִּ יר ומַ גְדִ יל שְׁ מוֹ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך עַל־יְדֵ י אוֹ תוֹ הַ דָ בָ ר שֶׁ בִּ ּ ְ שְׁ בִ יל זֶה דַ יְקָ א נִבְ רָ א ּ ּ הַ דָ בָ ר ) :( טו

Segment 37
HE:
ז,ב וַיִפַ ח בְּ אַ פָ יו נִשְׁ מַ ת חַ יִים ּ ּ ּ ּ

Segment 38
HE:
... עִ קַ ר גְּזֵרַ ת הַ מִ יתָ ה הוא עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת הַ חִ לוף ּ ּ ּ ּ ּ , עַל־יְדֵ י שֶׁ רוֹ צֶ ה לְ הִ תְ גַּבֵּ ר בְּ חִ ינַת בֶּ ן הָ עֶבֶ ד עַל בְּ חִ ינַת בֶּ ן הַ מֶ לֶך ְ ּ , כִּ י גּוף וָנֶפֶ שׁ הֵם בְּ חִ ינַת בֶּ ן הָ עֶבֶ ד ובֶ ן ּ ּ הַ מֶ לֶך ְ ּ . כִּ י הַ נְשָׁ מָ ה הִ יא חֵ לֶק אֱלוֹ הַ מִ מַ עַל ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת בֶּן הַ מֶ לֶך ְ ּ , בְּ חִ ינַת ) שְׁ מוֹ ת ד ( בְּ נִי בְ כוֹ רִ י יִשְׂ רָ אֵ ל , בְּ חִ ינַת ) שַׁ בָּ ת קיא ( כָּ ל יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ נֵי מְ לָכִ ים הֵם , בְּ חִ ינַ ת ) תְ הִ לִ ים ב ּ ּ ' ה ( אָ מַ ר אֵ לַי בְּ נִי אַ תָ ה וְ כו ּ ּ ', בְּ חִ ינַת בֵּן הַ נִמְ שָׁ ך מִ מֹחַ הָ אָ ב כַּ יָדועַ ּ ּ ּ ּ ְ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) יְשַׁ עְ יָה מו (: " הַ נְשׂ ואִ ים מִ נִי רָ חַ ם הָ עֲמוסִ ים מִ נִי בֶ טֶ ן ּ ּ ּ ּ ּ , " כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית ב : " (ז , וַיִפַ ח בְּ אַ פָ ּ ּ ּ יו נִשְׁ מַ ת חַ יִים ּ ". וְ אִ יתָ א בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ : מָ אן דְ נָפַ ח מִ תוֹ כוֹ נָפַ ח ּ ּ , כִּ י הֵם חֵ לֶק אֱלוֹ קַ מַ מָ שׁ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת בֵּ ן ּ , וְ הַ גּוף הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ עֶבֶ ד , כִּ י הַ גּוף הוא בְּ חִ ינַת עֲשִׂ יָה גַּשְׁ מִ יִית ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת עֶבֶ ד , שֶׁ הו ּ א בְּ חִ ינַת עֲשִׂ יָה וְ עַבְ דות ּ ּ ' וְ ה . יִתְ בָּ רַ ך ְ בָּ רָ א אֶ ת הָ אָ דָ ם כְּ דֵ י שֶׁ יְבַ טֵ ל וְיַכְ נִיעַ אֶ ת הַ גּוף לְ גַבֵּי ּ ּ ּ ּ הַ נְשָׁ מָ ה , הָ עֶבֶ ד לְ גַבֵּ י הַבֵּן , כִּ י כְּ מוֹ שֶׁ הָ עֶבֶ ד מְ חֻיָב ּ לַעֲבֹד אֶ ת רַ בּ וֹ וְ לַעֲשׂ וֹ ת רְ צוֹ נוֹ , כְּ מוֹ כֵן הַ גּוף מְ ּ ּ חֻיָב לַעֲבֹד אֶ ת הַ נְשָׁ מָ ה ולְ בַ טֵ ל עַצְ מוֹ לְ גַבֵּ י הַ נְשָׁ מָ ה ּ ּ ּ ּ וְ לַעֲשׂ וֹ ת רַ ק רְ צוֹ ן הַ נְשָׁ מָ ה ּ . וְ אִ ם לֹא הָ יָה חוֹ טֵ א הָ אָ דָ ם הָ יָה מִ תְ בַּ טֵ ל בְּ חִ ינַת הָ עַבְ דות לְ גַמְ רֵ י ּ ּ , כִּ י עִ קַ ר ּ הָ עַבְ דות נִמְ שָׁ ך מִ מַ ה שֶׁ עוֹ בְ רִ ין עַל דִ בְ רֵ י ת ּ ּ ּ ּ ְ ּ וֹ רָ ה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , בִּ בְ חִ ינַת ) אָ בוֹ ת פֶ רֶ ק ג ּ ( כָּ ל הַ פוֹ רֵ ק מִ מֶ נו עֹל ּ ּ ּ ּ תוֹ רָ ה נוֹ תְ נִין עָ לָיו עֹל מַ לְ כות וְ עֹל דֶ רֶ ך אֶ רֶ ץ שֶׁ הֵם ְ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת עַבְ דות ּ , אֲבָ ל הַ מְ קַ בֵּ ל עָלָיו עֹל תוֹ רָ ה מַ עֲבִ ירִ ין ּ מִ מֶ נו עֹל מַ לְ כות וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ', כִּ י אֵ ין לְ ך בֶּ ן חוֹ רִ ין אֶ לָא ּ ָ מִ י שֶׁ עוֹ סֵ ק בַּ תוֹ רָ ה וְ כו ּ ּ ) ' (: טז

Segment 39
HE:
ט,ב עֵ וְ ץ הַ עַ ּדַ ת טוֹ ב וָ ָרע עִ קַ ר הַ פְ גַם שֶׁ ל עֵץ הַ דַ עַת טוֹ ב וְרָ ע הָ יָה שֶׁ לֹא כָּ לְ לו ּ ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת לַמְ דָ ן וְ צַ דִ יק יַחַ ד ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת הַ פְ גָם שֶׁ ל ּ ּ ּ ּ הַ לוֹ מְ דִ ים הַ חוֹ לְ קִ ים עַל הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ , שֶׁ אוֹ מְ רִ ים שֶׁ עִ קַ ר ּ הוא רַ ק הַ לִ מוד בְּ עַצְ מוֹ ּ ּ ּ ּ , וְ אֵ ין צְ רִ יכִ ין לְ הִ תְ קָ רֵ ב לַצַ דִ יקִ ים ולְ תַ קֵ ן מַ עֲשֵׂ יהֶם כְּ לָל ּ ּ ּ ּ , ּולְ בַ סּ וֹ ף זֶה וָזֶה לֹא עָ לְ תָ ה בְּ יָדָ ם , כִּ י אַ חַ ר כָּ ך מַ שְׁ לִ יכִ ין גַּם לִ מוד הַ תוֹ ּ ּ ּ ְ רָ ה אַ חֲרֵ י גֵּוָם , כַּ מָ צוי בַּ עֲוֹ נוֹ תֵ ינו הָ רַ בִּ ים בְּ כַ מָ ה אֲנָשִׁ ים ּ ּ ּ ּ שֶׁ בִּ ימֵ י נְעורֵ יהֶם עָ סְ קו בַּ תוֹ רָ ה קְ צָ ת ּ ּ ּ , וְ אַ חַ ר כָּ ך פָ רְ קו ּ ְ ּ עֹל תוֹ רָ ה לְ גַמְ רֵ י ּ , וְגַם קִ לְ קְ לו מַ עֲשֵׂ יהֶם יוֹ תֵ ר מֵ עַמֵ י ּ ּ הָ אָ רֶ ץ , וְ כָ ל זֶה מֵ חֲמַ ת שֶׁ לֹא הִ שְׁ ּ גִּיחו עַל תִ קון ּ ּ ּ ּ מַ עֲשֵׂ יהֶם כְּ לָל , וְ לֹא הִ שְׁ תַ דְ לו לְ הִ תְ קָ רֵ ב לְ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ וְ אָ מְ רו שֶׁ עִ קָ ר הוא הַ לִ מוד ּ ּ ּ ּ ּ ּ , ּולְ בַ סּ וֹ ף זֶה וָזֶה לֹא

Segment 40
HE:
נִתְ קַ יְימו בְּ יָדָ ם ּ ּ . כִּ י בֶּ אֱמֶ ת עִ קַ ר תִ קון לִ מוד הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הוא עַל יְדֵ י בְּ חִ ינַת צַ דִ ּ ּ יק , ומִ י שֶׁ מַ פְ רִ יד בְּ חִ ינַת לַמְ דָ ן ּ ּ מִ בְּ חִ ינַת צַ דִ יק הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ' אַ חֵ ר ' שֶׁ קִ צֵץ בַּ נְטִ יעוֹ ת ּ ּ ּ , כִּ י תַ כְ לִ ית תוֹ רָ ה תְ שׁ ובָ ה ומַ עֲשִׂ ים טוֹ בִ ים כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ ּ ּ ּ ּ ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ , ל" וכְ שֶׁ הַ לַמְ דָ ן כָּ פוף לְ הַ צַ דִ יק אֲזַי זוֹ כֶה ּ ּ ּ ּ ּ ְל צַ יֵר אוֹ תִ יוֹ ת הַ תוֹ רָ ה לְ טוֹ ב ּ ּ ּ , עַל־יְדֵ י כּ ֹחַ הַ צַ דִ יק שֶׁ הוא ּ ּ ּ הָ רַ ב הָ אֱמֶ ת כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים ּ . אֲבָ ל כְּ שֶׁ אֵ ינוֹ כָּ פוף ּ תַ חְ תָ יו ּ ּ , ּומִ כָּ ל שֶׁ כֵּן כְּ שֶׁ חוֹ לֵק עָ לָיו חַ ס־וְ שָׁ לוֹ ם , אֲזַי לֹא זָכָ ה נַעֲשֵׂ ית לוֹ סַ ם מָ וֶת כִּ י מְ צַ יֵר אוֹ ּ תִ יוֹ ת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ לְ הֵפֶ ך חַ ס־וְ שָׁ לוֹ ם ְ , עַל־יְדֵ י שֶׁ מַ פְ רִ יד בֵּ ין בְּ חִ ינַת לַמְ דָ ן ּ לִ בְ חִ ינַת צַ דִ יק ּ , כִּ י עִ קַ ר צִ יור אוֹ תִ יוֹ ת הַ תוֹ רָ ה לְ טוֹ ב ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ יִהְ יֶה בִּ בְ חִ ינַת סַ ם חַ יִים ּ ּ , הוא רַ ק עַל־יְדֵ י הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ הָ אֱמֶ ת שֶׁ זָכָ ה לִ שְׁ מִ ירַ ת הַ ּ בְּ רִ ית בְּ תַ כְ לִ ית הַ שְׁ לֵמות ּ ּ . וַאֲפִ לו מִ י שֶׁ אֵ ינוֹ זוֹ כֶ ה לָזֶה שֶׁ יִהְ יֶה הוא בְּ עַצְ מוֹ ּ ּ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת צַ דִ יק בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ , אַ ף עַל פִ י כֵ ן אִ ם הוא מַ כְ נִיעַ ּ ּ אֶ ת עַצְ מוֹ עַל כָּ ל פָ נִים תַ חַ ת הַ צַ דִ יק כְּ עֶבֶ ד תַ חַ ת ּ ּ ּ ּ ּ אֲדוֹ נָיו , אֲזַי כָּ ל תוֹ רָ תוֹ וְ לִ מודוֹ וְ כָ ל מַ עֲשָׂ יו מְ קַ בְּ לִ ים ּ ּ ּ תִ קון עַל־יְדֵ י הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת שֶׁ מְ צַ יֵר הַ כּ ֹל לְ טוֹ ב ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , וַאֲזַי נֶאֱמַ ר עָ לָיו גַּם כֵּן זָכָ ה נַעֲשֵׂ ית לוֹ סַ ם חַ יִים עַל־יְדֵ י כּ ֹחַ ּ הַ צַ דִ יק ּ ּ (: יז )

Segment 41
HE:
יז ,ב בְּ יוֹ ם אֲכָ לְ כֶ ם מִ מֶ נּו ּ ּ

Segment 42
HE:
כָּ ל הַ מַ חֲלֹקֶ ת ּ , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת פְ גַם נְפִ ילַת הַ כָּ בוֹ ד אֶ ל ּ ּ הָ עַזֵי־פָ נִים שֶׁ בַּ דוֹ ר ּ ּ , הַ כּ ֹל נִמְ שָׁ ך עַל־יְדֵ י תַ אֲוַת אֲכִ ילָה ּ ְ , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת חֵ טְ א אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן שֶׁ פָ גַם בַּ אֲכִ ילָתוֹ ּ ּ , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה נֶאֱחַ ז סִ טְ רָ א דְ מוֹ תָ א בְּ הַ כָּ בוֹ ד , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת הָ עַזֵי־פָ נִים ּ . ומִ זֶה נִמְ שַׁ ך אַ חַ ר־כָּ ך הֲרִ יגַת קַ יִן ְ ְ ּ ּ לְ הֶבֶ ל , שֶׁ זֶה הָ יָה הַ מַ חֲלֹקֶ ת רִ אשׁ וֹ ן שֶׁ בָּ עוֹ לָם ּ ּ . וְ קַ יִן רָ צָ ה ּ לִ טֹל לְ עַצְ מוֹ כָּ ל הַ כָּ בוֹ ד , וְהַ כּ ֹל הָ יָה עַל־יְדֵ י עַזות ּ ּ , וְ כָ ל זֶה נִמְ שַׁ ך עַ ְ ל־יְדֵ י פְ גַם הָ אֲכִ ילָה ּ . וְ הַ תִ קון לָזֶה תַ עֲנִית ּ ּ ּ ּ ּוצְ דָ קָ ה יח ) (:

Segment 43
HE:
יח ,ב לֹא טוֹ ב הֱיוֹ ת הָ אָ דָ ם לְ בַ דוֹ ּ אֱמֶ ת וֶאֱמונָה הֵם שְׁ נֵיהֶם אֶ חָ ד ּ . כִּ י מִ י שֶׁ מַ אֲמִ ין ּ בְּ הָ אֱמֶ ת , הוא מְ קֻ שָׁ ר אֶ ל הָ אֱמֶ ת כְּ אִ לו הוא יוֹ דֵ עַ ּ ּ ּ ּ ּ ומַ שִׂ ּ ּ יג אוֹ תוֹ בְּ שִׂ כְ לוֹ הֵיטֵ ב , וְ אֵ ין חִ לוק בֵּ ינֵיהֶם כְּ לָל ּ ּ ; ּ אַ דְ רַ בָּ ה , עִ קַ ר הָ אֱמֶ ת אִ י אֶ פְ שָׁ ר לֵידַ ע ולְ הַ שִׂ יג מֵ חֲמַ ת ּ ּ ּ רִ בּ וי אוֹ ר ּ , כִּ י־אִ ם עַל־יְדֵ י אֱמונָה ּ , כִּ י אֱמֶ ת וֶאֱמונָה הֵם ּ בְּ חִ ינַת אִ ישׁ וְ אִ שָׁ ה ּ , שֶׁ עַל זֶה נֶאֱמַ ר : " לֹא טוֹ ב הֱיוֹ ת הָ אָ דָ ם לְ בַ דוֹ , " ּ הַ יְנו כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לֵהָ נוֹ ת מֵ הָ אֱמֶ ת ּ ולְ הוֹ לִ יד מִ מֶ נו לְ בַ דוֹ ּ ּ ּ ּ ּ , מֵ חֲמַ ת שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ קַ בֵּ ל עֶצֶם אוֹ ר הָ אֱמֶ ת , עַל־כֵּן אָ מַ ר הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא ּ ּ ְ ּ : " אֶ עֱשֶׂ ה לוֹ עֵזֶר כְּ נֶגְדוֹ ּ ּ , " הַ יְנו הָ אֱמונָה ּ ּ ּ הַ קְ דוֹ שָׁ ה שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת " אֵ שֶׁ ת חַ יִל , " בְּ חִ ינַת " ּ אִ שָׁ ה יִרְ אַ ת ה , "' בְּ חִ ינַת הַ כַּלָה ּ הַ קְ דוֹ שָׁ ה הַ מְ שֻׁ בַּ חַ ת בְּ כָ ל סֵ פֶ ר שִׁ יר־הַ שִׁ ירִ ים ּ ּ , כִּ י הָ אֱמונָה הַ קְ דוֹ שָׁ ה נִקְ רֵ את ּ ּ " , " ּ כַּ לָה כִּ י הִ יא כְּ לולָה ּ מֵ הַ כּ ֹל , כִּ י כָּ ל הַ שָׂ גוֹ ּ ת אֱלָקות וְ כָ ל הַ יְדִ יעוֹ ת הַ גְּבוֹ הוֹ ת ּ , הַ כּ ֹל אֵ ין יְכוֹ לִ ין לְ קַ בֵּ ל כִּ י־אִ ם עַל־יְדֵ י אֱמונָה ּ , כִּ י הָ אֱמונָה הִ יא עֶצֶם מֵ עֲצָ מָ יו ובָ שָׂ ר מִ בְּ שָׂ רוֹ שֶׁ ל הָ אֱמֶ ת ּ ּ , כִּ י שְׁ נֵיהֶם אֶ חָ ד וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לָזֶה בְּ לֹא זֶה , וְ כָ ל קִ יום ּ ּ הָ עוֹ לָם עַל ־יְדֵ י שְׁ נֵיהֶם דַ יְקָ א ּ , בִּ בְ חִ ינַת " עַל־כֵּן יַעֲזָב־אִ ישׁ אֶ ת־אָ בִ יו וְ אֶ ת־ אִ מוֹ , " ּ הַ יְנו שֶׁ צְ רִ יכִ ין לַעֲזֹב ּ ּ אֶ ת כָּ ל הַ חָ כְ מוֹ ת שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת אָ ב לַחָ כְ מָ ה וְ אֵ ם לַבִּ ינָה , רַ ק לְ דַ בֵּ ק עַצְ מוֹ בְּ הָ אִ שָׁ ה יִרְ אַ ת־הַ שֵׁ ם ּ ּ , שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת הָ אֱמונָה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ , שֶׁ עִ קַ ר הִ תְ גַּלות אֲמִ תַ ת ּ ּ ּ ּ הָ אֱמֶ ת הוא עַל־יָדָ ה ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת " וְ הָ יו לְ בָ שָׂ ר אֶ חָ ד ּ , " שֶׁ הָ אֱמֶ ת וְ הָ אֱמונָה הֵם אֶ חָ ד בְּ תַ כְ לִ ית הָ אַ חְ דות ּ ּ , כִּ י מֵ אַ חַ ר שֶׁ מַ אֲמִ ין בְּ הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ ּ ּ , אֲזַי נִכְ לָל הָ אֱמונָה ּ ְּב הָ אֱמֶ ת בְּ תַ כְ לִ ית הָ אַ חְ דות ּ , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה נוֹ לָדִ ים כָּ ל הַ הַ שָׂ גוֹ ת לָדַ עַת מֵ אֲמִ תַ ת אֱלָקותוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ , כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לָדַ עַת מִ מֶ נו יִתְ בָּ רַ ך כִּ י־אִ ם עַל־יְדֵ י הִ תְ חַ בְּ רות ּ ּ ְ ּ ּ אֱמֶ ת וֶאֱמונָה ּ , כִּ י אֱמֶ ת בְּ לֹא אֱמונָה אִ י אֶ פְ שָׁ ּ ר לְ קַ בֵּל מֵ חֲמַ ת רִ בּ וי אוֹ ר כַּ נַ ּ ּ , ל" וֶאֱמונָה בְּ לֹא אֱמֶ ת ּ , ּ בְּ וַדַ אי אֵ ינוֹ כְּ לום ּ , כִּ י כְּ שֶׁ אֵ ינוֹ מִ סְ תַ כֵּ ל עַל הָ אֱמֶ ת ּ , אֲזַי יוכַ ל ּ לָבוֹ א לֶאֱמונוֹ ת כָּ זְבִּ יוֹ ת ּ ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , כִּ י עִ קַ ר קִ יום שֶׁ ל ּ ּ ּ הָ אֱמונָה הַ קְ דוֹ שָׁ ה הוא עַל ּ ּ ּ ־יְדֵ י אֱמֶ ת , בְּ חִ ינַת " צֶ דֶ ק כַּ ד בֶּ אֱמֶ ת אִ תְ חַ בָּ רַ ת

Segment 44
HE:
, אֱמונָה אִ תְ עֲבִ ידַ ת ּ "

Segment 45
HE:
, הַ יְנו ּ כְּ שֶׁ מִ סְ תַ כֵּ ל עַל הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ ּ ּ ּ , אָ ז בְּ וַדַ אי רוֹ אֶ ה ּ הַ קְ דוֹ שִׁ ים בַּ אֲבוֹ תֵ ינו לְ הַ אֲמִ ין שֶׁ רָ אוי בְּ עֵינָיו ּ ּ ּ ובְ הַ צַ דִ יקֵ י־אֱמֶ ת שֶׁ מַ זְהִ ירִ ים ּ ּ ּ ּ אוֹ תָ נו לְ קַ יֵם תוֹ רָ תֵ נו ּ ּ ּ ּ ּ הַ קְ דוֹ שָׁ ה , וְ אָ ז אִ תְ עֲבִ ידַ ת אֱמונָה ּ , שֶׁ זוֹ כִ ין לֶאֱמונָה ּ ּ הַ קְ דוֹ שָׁ ה בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ , וְ אָ ז נִכְ לָל אֱמֶ ת וֶאֱמונָה יַחַ ד ּ , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת שְׁ נֵיהֶם אֶ חָ ד כַּ נַ , ל"ּ וְ עַל־יְדֵ י־זֶה נוֹ לָדִ ין כָּ ל הַ הַ שָׂ גוֹ ת וְ הַ יְדִ יעוֹ ּ , ת כִּ י עַל־יְדֵ י אֱמונָה זוֹ כִ ין אַ חַ ר־כָּ ך ְ ּ לְ הַ שָׂ גוֹ ת וִידִ יעוֹ ת גְּבוֹ הוֹ ת מְ אֹד ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר , וְ עַל־יְדֵ י אֵ לו הַ יְדִ יעוֹ ת מוֹ לִ ידִ ין נְפָ שׁ וֹ ת מַ מָ שׁ ּ ּ ּ , כִּ י כָּ ל מַ ה שֶׁ הַ צַ דִ יקִ ים זוֹ כִ ין לְ הַ שִׂ יג הַ שָׂ גוֹ ת גְּבוֹ הוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ בְּ י וֹ תֵ ר עַל־יְדֵ י הִ תְ חַ בְּ רות אֱמֶ ת וֶאֱמונָה כַּ נַ ּ ּ ּ , ל" עַל־יְדֵ י־זֶה יְכוֹ לִ ין לְ הַ כְ נִיס הָ אֱמונָה הַ קְ דוֹ שָׁ ה בְּ לֵב כָּ ל ּ ּ הַ נְפָ שׁ וֹ ת הַ יְרודוֹ ת וְ הָ רְ חוֹ קוֹ ת מִ מֶ נו יִתְ בָּ רַ ך מְ אֹד ְ ּ ּ ּ ּ ּ מְ אֹד , עַד שֶׁ נֶחְ שָׁ ב כְּ אִ לו עֲשָׂ אָ ן כְּ מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ּ ּ ּ , ל" ּ ינו זַ וכְ אִ לו נוֹ לְ דו אֵ לו הַ נְפָ שׁ וֹ ת הַ יוֹ ם מֵ חָ דָ שׁ כַּ יָדועַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ יט ) (:

Segment 46
HE:
א,ג הָ שׁ חָ נָּ הַ וְ יָ ה עָ ם ּ רו יֵשׁ בְּ חִ ינַת תוֹ רוֹ ת נְפולוֹ ת וְ לִ מודִ ים פְ גומִ ים וסְ בָ רוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ מֻחְ לָפוֹ ת , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה עִ קַ ר הִ תְ רַ חֲקות הָ אָ דָ ּ ּ ם מֵ עֲבוֹ דָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך . ְ ּובְ עִ נְיָן זֶה יֵשׁ בְּ חִ ינוֹ ת רַ בּ וֹ ת , כִּ י יֵשׁ שֶׁ מְ הַ פֵ ך עַל־יְדֵ י זֶה הָ אֱמֶ ת לְ גַמְ רֵ י ּ ְ , וְיֵשׁ שֶׁ נוֹ טֶ ה עַל־יְדֵ י ּ זֶה מְ עַט מִ ן הָ אֱמֶ ת , וְיֵשׁ שֶׁ אֵ ינוֹ נוֹ טֶ ה עַל־יְדֵ י זֶה מִ ן הָ אֱמֶ ת , כִּ י אִ ם מְ עַט דִ מְ עַט שֶׁ אִ ּ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ בְ חִ ין כְּ לָל . וְ כָ ל הַ קִ לְ קולִ ים שֶׁ הָ יָה בָּ עוֹ לָם מִ קָ טָ ן וְ עַד גָּדוֹ ל ּ ּ ּ , הַ כּ ֹל

Segment 47
HE:
הָ יָה עַל־יְדֵ י הַ לִ מודִ ים פְ גומִ ים ּ ּ ּ ּ ּ , ל"ּ הַ נַ כִּ י גַּם הַ פְ גַם ּ הָ רִ אשׁ וֹ ן מֵ אֲכִ ילַת עֵץ הַ דַ עַת שֶׁ הָ יָה עַל יְדֵ י עֲצַת ּ ּ הַ נָחָ שׁ , הַ כּ ֹל הָ יָה עַ ל־יְדֵ י פְ גַם הַ תוֹ רוֹ ת הַ נְפולוֹ ת ּ ּ ּ ּ וְ הַ לִ מודִ ים פְ גומִ ים ּ ּ ּ ּ ּ , ל"ּ הַ נַ כִּ י הַ נָחָ שׁ בָּ א עֲלֵיהֶם בְּ עָרְ מָ ה ּ גְּדוֹ לָה , וְ לָמַ ד עִ מָ הֶם לִ מוד גָּדוֹ ל וְ עָמֹק מְ אֹד ּ ּ ּ , עַד שֶׁ הִ טְ עָה אוֹ תָ ם עַל־יְדֵ י לִ מודוֹ הַ פָ גום ּ ּ ּ ּ , עַד שֶׁ הוֹ סִ יפו עַל ּ , ּוי ּ ּ הַ צִ ו וְ עַל־יְדֵ י זֶה גָּרְ עו אַ חַ ר כָּ ך עַל־יְדֵ י הַ לִ מוד שֶׁ ל ּ ּ ּ ּ ְ שֶׁ קֶ ר וְ דִ מְ יוֹ ן כּ וֹ זֵב שֶׁ ל הַ נָחָ שׁ ּ , שֶׁ אָ מַ ר לָהֶם וְ לָמַ ד עִ מָ הֶם כְּ שֵׁ ם שֶׁ אֵ ין מִ יתָ ה בִּ נְגִיעָ ה וְ כו ּ ּ ' עַד שֶׁ בָּ או לְ מַ ה ּ שֶׁ בָּ או ּ ּ . ומֵ אָ ז נִפְ גַּם הַ דַ עַת וְ הַ מֹחַ בְּ י ּ ּ ּ וֹ תֵ ר , וְ כָ ל הָ עוֹ לָם נִתְ עָרֵ ב טוֹ ב בְּ רַ ע , עַד אֲשֶׁ ר הַ לִ מודִ ים פְ גומִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ל"ּ הַ נַ הוֹ לְ כִ ים ומַ תְ עִ ים ומְ עָרְ בְּ בִ ים אֶ ת כָּ ל הָ עוֹ לָם ּ ּ . ומִ זֶה ּ ּ נִמְ שָׁ ך אַ חַ ר קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה חֵ טְ א הָ עֵגֶל עַל־יְדֵ י לִ מודִ ים ּ ּ ּ ְ הַ פְ גומִ ים וְ הָ רָ עִ ים שֶׁ ל הָ עֵ ּ ּ רֶ ב רַ ב . כִּ י יֵשׁ בְּ עִ נְיַן הַ לִ מודִ ים רָ עִ ים ּ ּ ּ ל"ּ הַ נַ כַּ מָ ה וְ כַ מָ ה בְּ חִ ינוֹ ת ּ ּ , כִּ י יֵשׁ מִ י ּ שֶׁ פוֹ גֵם בָּ זֶה מְ עַט , יוֹ תֵ ר וְיֵשׁ , מִ י שֶׁ פוֹ גֵם וְ יֵשׁ ּ חַ ס־וְ שָׁ לוֹ ם כָּ ל כָּ ך , ְ עַד שֶׁ בָּ או עַל־יְדֵ י זֶה לִ ידֵ י כְּ פִ ירוֹ ת ּ וַעֲבוֹ דָ ה זָרָ ה מַ ּמָ שׁ כְּ מוֹ יְרָ בְ עָם בֶּ ן נְבָ ט וַחֲבֵ רָ יו . עַד אֲשֶׁ ר אֲפִ לו צַ דִ יקִ ים גְּדוֹ לִ ים יְכוֹ לִ ים לִ טְ עוֹ ת לִ פְ עָמִ ים ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י הַ תוֹ רוֹ ת הַ נְפולוֹ ת ּ ּ ּ , ל"ּ הַ נַ עַד שֶׁ מְ הַ פֵ ך דַ עְ תָ ם ּ ּ ּ ְ מִ ן הָ אֱמֶ ת , עַיֵן פְ נִים ּ ּ . עַל־כֵּן צְ רִ יכִ ין לְ בַ קֵ שׁ מְ אֹד ּ מֵ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך לְ הִ נָצֵל מִ כָּ ל זֶה ּ ְ ּ , וְ לִ זְכּ וֹ ת לְ תוֹ רַ ת אֱמֶ ת שֶׁ אֵ ין בָּ ה שׁ ום אֲחִ יזָה וְ תַ עֲרוֹ בוֹ ת מֵ הַ לִ מודִ ים ּ ּ ּ ּ ּ (: כ ) ל"ּ הַ נַ

Segment 48
HE:
א,ג- ג לֹ א תֹ אכְ מִ ּ לו כּ ֹ ל עֵ ץ הַ ... ןּגָ ולא תגעו בו

Segment 49
HE:
מֵ חֲמַ ת הָ אוֹ ר הָ אֱלָקות שֶׁ בְּ לֵב יִשְׂ רָ אֵ ּ , ל בִּ בְ חִ ינַת " ּ צור לְ בָ בִ י , " עַל־כֵּן הוא מִ שְׁ תוֹ קֵ ק תָ מִ יד לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך עַד ְ ּ ּ ּ ּ אֵ ין סוֹ ף וְ אֵ ין תַ כְ לִ ית ּ , עַד שֶׁ אֵ ינוֹ מַ סְ פִ יק לוֹ תַ רְ יַ ּ ּ ג " מִ צְ וֹ ת הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ , כִּ י הוא מִ שְׁ תוֹ קֵ ק לִ הְ יוֹ ת ּ ּ דָ בוק וְ נִכְ לָל בְּ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ ּ ּ ּ רַ ך תָ מִ יד לְ עוֹ לָם וָעֶד ּ ְ , וְשֶׁ לֹא ּ יְפַ נֶה עַצְ מוֹ לְ שׁ ום דָ בָ ר מֵ הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ , אֲפִ לו לְ דָ בָ ר הַ מֻתָ ר ּ ּ ּ ּ , רַ ק יִהְ יֶה תָ מִ יד דָ בוק בְּ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך בְּ לִ י הֶפְ סֵ ק רֶ גַע ְ ּ ּ ּ ּ כְּ לָל . אַ ך בֶּ אֱמֶ ת זֶה אִ י אֶ פְ שָׁ ר בְּ שׁ ום אֹפֶ ן כְּ לָל ּ ְ , כִּ י אִ ם־ כֵּן הָ יָה מִ תְ בַּ טֵ ל בִּ מְ צִ יאות וְ לֹא הָ יָה מִ תְ קַ יֵם ּ ּ ּ יֵשׁ ותוֹ כְּ לָל ּ , וְ הָ יָה נֶחֱרָ ב הָ עוֹ לָם , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , וְ הַ שֵׁ ם ּ יִתְ בָּ רַ ך רוֹ צֶ ה בְּ קִ יום הָ עוֹ לָם ּ ּ ְ , עַל־כֵּן צְ רִ יכִ ין בְּ הֶ כְ רֵ חַ לְ צַ מְ צֵם אוֹ ר הַ הִ תְ לַהֲבות הַ זֹאת וְלַעֲבֹד אֶ ת הַ שֵׁ ּ ּ ּ ם יִתְ בָּ רַ ך בְּ הַ דְ רָ גָה ובְ מִ דָ ה ּ ּ ְ . וְזֶה בְּ חִ ינַת כְּ לַל כָּ ל הַ תוֹ רָ ה ּ ּ הַ קְ דוֹ שָׁ ה , אֲשֶׁ ר הֻזְהַ רְ נו לִ בְ לִ י לָסור מִ דֶ רֶ ך הַ תוֹ רָ ה ּ ְ ּ ּ ּ הַ קְ דוֹ שָׁ ה יָמִ ין ושְׂ מֹאל ּ ּ , כִּ י אֲפִ לו לְ יָמִ ין אָ סור לָסור ּ ּ ּ ּ מִ דֶ רֶ ך הַ יָשָׁ ר שֶׁ ל הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ ּ ּ ּ ְ ּ שָׁ ה , הַ יְנו לְ הַ רְ בּ וֹ ת ּ ולְ הוֹ סִ יף יוֹ תֵ ר מִ מִ צְ וֹ ת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת נוֹ טֶ ה לְ יָמִ ין

Segment 50
HE:
, גַם־כֵּן לָנו אָ סור ּ ּ

Segment 51
HE:
, לָאו בְּ חִ ינַת ּ שֶׁ זֶה דְ בַ ל־תוֹ סִ יף ּ ּ , כִּ י כְּ שֶׁ מוֹ סִ יפִ ין עַל הַ תוֹ רָ ה ּ ּ , אֲפִ לו אִ ם ּ ּ כַּ וָנָתוֹ לַשָׁ מַ יִם ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵ ּ ן הוא נוֹ טֶ ה מִ ן הַ דֶ רֶ ך ְ ּ ּ הַ יָשָׁ ר ומְ קַ לְ קֵ ל הַ צִ מְ צום הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ זֶה עִ קַ ר קִ יום ּ ּ ּ ּ הָ עוֹ לָמוֹ ת , וַאֲזַי הוא בְּ חִ ינַת אֵ ין־סוֹ ף ּ , שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת רִ בּ וי אוֹ ר ּ , שֶׁ גּוֹ רֵ ם חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם שְׁ בִ ירַ ת כֵּ לִ ים , חֻרְ בַּ ן הָ עוֹ לָמוֹ ת . גַּם מִ זֶה בָּ ּ אִ ין כָּ ל הַ תַ אֲווֹ ת וְ כָ ל הַ חֲטָ אִ ים ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , כִּ י יָדועַ שֶׁ כָּ ל הַ קְ לִ פוֹ ת שֶׁ הֵם הַ תַ אֲווֹ ת ּ ּ ּ ּ וְ הַ חֲטָ אִ ים , כֻּלָם בָּ אִ ים מִ שְׁ בִ ירַ ת כֵּ לִ ים שֶׁ הָ יָה עַל־יְדֵ י ּ ּ רִ בּ וי אוֹ ר כַּ יָדועַ ּ ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת ) תהלים קז : " ( יַעֲלו שָׁ מַ יִם ּ יֵרְ ּ דו תְ הוֹ מוֹ ת , " שֶׁ לִ פְ עָמִ ים הָ אָ דָ ם בּ וֹ עֵר לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ יוֹ תֵ ר מִ מַ דְ רֵ גָתוֹ ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת " יַעֲלו שָׁ מַ יִם ּ , " ּוכְ שֶׁ אֵ ינוֹ זוֹ כֶ ה לְ צַ מְ צֵם הָ אוֹ ר לְ פִ י מַ דְ רֵ גָתוֹ , עַל־יְדֵ י־זֶה " יֵרְ דו ּ תְ הוֹ מוֹ ת , " חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , כִּ י עַל־יְדֵ י־זֶה נוֹ פֵ ל אַ חַ ר־כָּ ך ְ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם מְ אֹד , כִּ י זֶה בְּ חִ ינַת רִ בּ וי אוֹ ר ּ . ל"ּ כַּ נַ וְ עַל־כֵּן , עַל־פִ י־רֹב הָ אָ דָ ם נוֹ פֵ ל לַעֲונוֹ ת עַל־יְדֵ י רִ בּ וי ּ ּ הַ מִ צְ וֹ ת וְ הַ דִ קְ דוקִ ים שֶׁ ל הַ בַּ עַל דָ בָ ר ּ ּ ּ ּ ּ , ּ שֶׁ מַ רְ בֶּ ה לְ הַ חְ מִ יר ולְ דַ קְ דֵ ק עָ לָיו בְּ יוֹ תֵ ר ּ ּ , ומְ פַ תֵ הו לַמִ צְ וֹ ת שֶׁ לוֹ ומִ תְ לַבֵּשׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּ עַצְ מוֹ בְּ מִ צְ וֹ ת , וְ אַ חַ ר־כָּ ך מְ בִ יאוֹ לִ ידֵ י עֲונוֹ ת ְ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , כִּ י רִ בּ וי הַ חֻמְ רוֹ ת וְ הַ דִ קְ דוקִ ים ּ ּ ּ ּ , זֶה בְּ חִ ינַת רִ בּ וי ּ אוֹ ר , שֶׁ גּוֹ רֵ ם שְׁ בִ ירַ ת כֵּ לִ ים חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , שֶׁ מִ שָׁ ם ּ ּ נִמְ שָׁ כִ ין כָּ ל הָ עֲונוֹ ת . ל"ּ כַּ נַ וְזֶה בְּ חִ ינַת : " אַ ל תִ צְ דַ ק ּ הַ רְ בֵּ ה "וְ " אַ ל תִ רְ שַׁ ע הַרְ בֵּ ה ּ , " כִּ י הָ א בְּ הָ א תָ לְ יָא ּ , שֶׁ צָ רִ יך לִ זָהֵר שֶׁ לֹא יִצְ דַ ק הַ רְ בֵּ ה ּ ּ ּ ְ ּ , כְּ דֵ י שֶׁ לֹא יִרְ שַׁ ע ּ הַ רְ בֵּ ה חַ ס וְשָׁ לוֹ ם עַל־יְדֵ י־זֶה . ל"ּ כַּ נַ וְזֶה בְּ חִ ינַ ת חֵ טְ א אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן , שֶׁ עִ קַ ר הַ חֵ טְ א הָ יָה עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת רִ בּ וי ּ ּ אוֹ ר , שֶׁ גּוֹ רֵ ם שְׁ בִ ירַ ת כֵּ לִ ים חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ הַ נָחָ שׁ רָ צָ ה לְ הוֹ סִ יף עַל הַ צִ ווי לִ בְ לִ י לֶאֱכֹל מִ כּ ֹל ּ ּ ּ ּ ּ עֵץ הַ גָּן , עַד שֶׁ גַּם חַ וָה טָ עֲתָ ה ּ וְ הוֹ סִ יפָ ה עַל הַ צִ ווי ּ ּ ּ , שֶׁ אָ סור גַּם לִ גַּע בְּ עֵץ־הַדַ עַת ּ ּ , עַד שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה בָּ או ּ לְ מַ ה שֶׁ בָּ או וְ עָבְ רו עַל הַ צִ ווי לְ גַמְ רֵ י ּ ּ ּ ּ ּ ּ . וְ גַם עִ קַ ר הַ חֵ טְ א ּ הָ יָה גַם־כֵּ ן בִּ בְ חִ ינָה זֹאת , שֶׁ הִ סְ תַ כֵּ ל בַּ מָ ה דְ לָא הֲוָה ּ ּ לֵה רְ שׁ ו ּ ּ , הַ יְנ ו לְ מַ עְ לָה מִ מַ דְ רֵ גָתוֹ ּ ּ , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת רִ בּ וי ּ ּ הָ אוֹ ר , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה בָּ א לְ כָ ל הַ פְ גָמִ ים שֶׁ לוֹ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן תֵ כֶ ף בְּ הַ תְ חָ לַת מַ תַ ן־תוֹ רָ ה הִ זְהִ ירָ ם הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך עַל ְ ּ ּ ּ ּ זֶה מְ אֹד , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת אַ זְהָ רַ ת " פֶ ן יֶהֶרְ סו ּ ּ ) " ּ עַיֵן ּפְ נִים , ( כִּ י צְ רִ יכִ ין לִ זָהֵר מְ אֹד לְ צַ מְ צֵם הָ אוֹ ר בְּ הַ דְ רָ גָה ובְ מִ דָ ה ּ ּ ּ כא ) ל"ּ כַּ נַ (:

Segment 52
HE:
ה,ג וְ נִפְ קְ חו עֵינֵיכֶ ם ּ

Segment 53
HE:
... הָ עַכּ ו ּ" ם הָ רְ שָׁ עִ ים הַ חוֹ קְ רִ ים הַ הוֹ לְ כִ ים בְּ דַ רְ כֵיהֶם אֵ ינָם רוֹ צִ ים לְ הַ אֲמִ ין בְּ סוֹ דוֹ ת כַּ וָנוֹ ת הַ מִ ּ ּ צְ וֹ ת וְ אוֹ מְ רִ ים דְ בָ רִ ים בְּ דויִים עַל מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם ומְ פָ רְ שִׁ ים ּ ּ ּ ּ ּ טְ עָמִ ים שֶׁ ל שְׁ טות וָהֶבֶ ל עַ ל מִ צְ וֹ תָ יו יִתְ בָּ רַ ך הַ קְ דוֹ שִׁ ים ּ ְ ּ וְ הַ נוֹ רָ אִ ים ּ , כִּ י הֵ ם רוֹ צִ ים לְ הַ שִׂ יג ולְ הָ בִ ין קֹדֶ ם הַ מַ עֲשֶׂ ה ּ ּ ּ שֶׁ זֶהו עִ קַ ר פְ ּ ּ ּ ּ גַם חֵ טְ א עֵץ הַ דַ עַת טוֹ ב וָרָ ע שֶׁ הֱסִ יתוֹ ּ הַ נָחָ שׁ הַ קַ דְ מוֹ נִי וְ אָ מַ ר לוֹ שֶׁ ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך מַ טְ עֶה אוֹ תוֹ חַ ס ְ וְ שָׁ לוֹ ם . כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית ג : (ה , כִּ י יֹדֵ עַ אֱלֹקִ ים כִּ י בְּ יוֹ ם אֲכָ לְ כֶם מִ מֶ נו וְ נִפְ קְ חו עֵינֵיכֶם וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ', וְזֶ ה עִ קַ ר ּ

Segment 54
HE:
הַ נִסָּ יוֹ ן שֶׁ ל יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ זָכו עַל־יְדֵ י זֶה לְ קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י שֶׁ הִ קְ דִ ימו עֲשִׂ יָה לִ שְׁ מִ יעָ ה ּ ּ ּ , דְ הַ יְנו לַעֲשׂ וֹ ת כְּ כָ ל ּ ּ אֲשֶׁ ר יְדַ בֵּ ר ה ' בְּ לִ י שׁ ום שְׁ אֵ לָה וַחֲקִ ירָ ה כְּ לָל ּ , וְ אַ חַ ר כָּ ך יִזְכּ ו לְ הָ בִ ין כְּ פִ ּ ְ י מַ ה שֶׁ יִזְכּ ו עַל־יְדֵ י עֲבוֹ דָ תָ ם ּ ּ ּ ) כב (:

Segment 55
HE:
ה,ג וִ הְ יִיתֶ ם כֵּ אלֹקִ ים

Segment 56
HE:
... בְּ רֹאשׁ הַ שָׁ נָה נִבְ רָ א אָ דָ ם וְחַ וָה שֶׂ שָׁ רְ שָׁ ם מִ בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ כְּ סֵ דֶ ר וְ שֶׁ לֹא כְּ סֵ דֶ ר ּ . וְ הֵם הָ יו צְ רִ יכִ ין לְ תַ קֵ ן אֶ ת כָּ ל ּ ּ הָ עוֹ לָמוֹ ת עַל־יְדֵ י עֲ בוֹ דָ תָ ם , דְ הַ יְנו לִ כְ לֹל בְּ חִ ינַת ּ ּ כְּ לָלִ יות כָּ ל הָ עוֹ לָמוֹ ת שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת שֶׁ לֹא כְּ סֵ דֶ ר ּ ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת כְּ סֵ דֶ ר , לִ כְ לֹל בְּ חִ ינַת חַ וָה בְּ אָ דָ ם ּ , וְאָ ז הָ יָה נַעֲשֶׂ ה הַ כּ ֹל כְּ סֵ דֶ ר וְהָ יָה מִ תְ נַהֵג כָּ ל הָ עוֹ לָם כְּ סֵ דֶ ר בְּ לִ י ּ שׁ ום יִסּ ורִ ים וְ דִ ינִים שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת שֶׁ לֹא כְּ סֵ דֶ ר ּ ּ . אֲבָ ל הֵם פָ גְמו בְּ חֶ טְ אָ ם וְ עַל־יְדֵ י זֶה הִ פְ רִ ידו בְּ חִ ינַת שֶׁ לֹא ּ ּ ּ ּ כְּ סֵ דֶ ר מִ בְּ חִ ינַת כְּ סֵ דֶ ר . כִּ י עִ קַ ר חֶ טְ אָ ם הָ יָה עַל־יְדֵ י ּ בְּ חִ ינַת גַּדְ לות ּ ּ , בְּ חִ ינַת אֲנָא אֶ מְ לֹך , ְ שֶׁ זֶהו הָ יָ ּ ּ ה עִ קַ ר ּ הַ סָּ תַ ת הַ נָחָ שׁ הַ קַ דְ מוֹ נִי ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית : (ה , ג " כִּ י יוֹ דֵ עַ אֱלֹקִ ים כִּ י בְּ יוֹ ם אֲכָ לְ כֶם מִ מֶ נו וְ נִפְ קְ חו ּ ּ ּ ּ עֵינֵיכֶם וִ הְ יִיתֶ ם כֵּ אלֹקִ ים וְ כו ". 'ּ וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו ּ ּ ּ ) ל "זַ בְּ רֵ אשִׁ ית רַ בָּ ה פָ רָ שָׁ ּ ה יט ( שֶׁ אָ מַ ר לָהֶם : כָּ ל אֻ מָ ן ּ שׂ וֹ נֵא בְּ נֵי אֻ מָ נותוֹ ּ ּ , כִּ י מִ ן הָ עֵץ אָ כַ ל ובָ רָ א אֶ ת הָ עוֹ לָם ּ 'ּ וְ כו . הַ יְנו שֶׁ הִ כְ נִיס בָּ הֶם קִ נְאָ ה וְ תַ אֲוָה לִ מְ לֹך ְ ּ ּולְ הִ תְ גָּאוֹ ת , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב שָׁ ם ּ : וִ הְ יִיתֶ ם כֵּ אלֹקִ ים — יוֹ צְ רֵ י עוֹ לָמוֹ ת . כְּ אוֹ מֵ ר : ּ לָמָ ה לָכֶם לִ הְ יוֹ ת נִכְ נָעִ ים ובְ טֵ לִ ים תַ חְ תָ יו ּ ּ ּ , הֲלֹא אִ ם תֹאכְ לו מֵ עֵץ הַ דַ עַת תִ הְ יו ּ ּ ּ ּ ּ בְּ עַצְ מְ כֶם אֱלֹקִ ים ומֶ לֶך כְּ מוֹ תוֹ ְ ּ . שֶׁ כָּ ל זֶה הוא בְּ חִ ינַת ּ אֲנָא אֶ מְ לֹך , ְ שֶׁ רוֹ צֶ ה לְ הַמְ שִׁ יך בְּ חִ ְ ינַת מַ לְ כות לְ עַצְ מוֹ ּ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , וְ עַל־יְדֵ י זֶה נַעֲשֶׂ ה הַ כּ ֹל שֶׁ לֹא כְּ סֵ דֶ ר ּ , כִּ י הוא בְּ תוֹ ך בְּ חִ ינַת שֶׁ לֹא כְּ סֵ דֶ ר ּ ְ ּ , וְעַל־כֵּן בֶּ אֱמֶ ת נִגְזַר עֲלֵיהֶם מִ יתָ ה לְ דוֹ רוֹ ת , כִּ י פָ גְמו בִּ בְ חִ ינַת כְּ סֵ דֶ ר שֶׁ הוא ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת חָ כְ מָ ה שֶׁ מִ שָׁ ם כָּ ל הַ חִ יות בְּ חִ ינַת הַ חָ ּ ּ ּ ּ כְ מָ ה תְ חַ יֶה ּ ּ , בְּ חִ ינַת מֶ " ה חַ יֵינו וְ כו ּ ּ ּ . ' וְ הֵ ם פָ גְמו בָּ זֶה וְ הִ פְ רִ ידו ּ ּ ּ עַצְ מָ ן מִ בְּ חִ ינַת כְּ סֵ דֶ ר , מִ בְּ חִ ינַת חָ כְ מָ ה , מִ בְּ חִ ינַת מָ , ה" שֶׁ הוא עִ קַ ר הַ חִ יות ּ ּ ּ ּ , ל"ּ כַּ נַ עַל־כֵּן נִמְ שַׁ ך עֲלֵיהֶם מִ יתָ ה ְ הֵפֶ ך הַ חַ יִים ּ ְ . וְ עַל־כֵּן גָּ רְ מו שֶׁ נַעֲשָׂ ה הַ כּ ֹל שֶׁ לֹא כְּ סֵ דֶ ר ּ ּ ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת כָּ ל הַ דִ ינִים וְ הַ גְּזֵרוֹ ת שֶׁ נִגְזְרו עַל הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י חֶ טְ אָ ם , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב שָׁ ם ּ : " בְּ עִ צָ בוֹ ן תֹאכְ לֶנָה ּ ּ ּ לָך וְ כו וְ קוֹ ץ וְ דַ רְ דַ ר תַ צְ מִ יחַ ּ ְ ּ ּ ' ". רַ שִׁ ּופֵ רֵ שׁ : י" כְּ שֶׁ תִ ּ זְרָ עֶנָה חִ טִ ים הִ יא מַ צְ מַ חַ ת לְ ך קוֹ ץ וְ דַ רְ דַ ר וְ כו ּ ּ ָ ּ ּ ', שֶׁ כָּ ל זֶה הוא בְּ חִ ינַת שֶׁ לֹא כְּ סֵ דֶ ר שֶׁ גָּרְ מו עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ חֶ טְ אָ ם שֶׁ הָ יָה בְּ חִ ינַת גַּדְ לות ּ , בְּ חִ ינַת אֲנָא אֶ מְ לֹך , ְ שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה נַעֲשָׂ ה הַ כּ ֹל שֶׁ לֹא כְּ סֵ דֶ ר ּ , עַל־יְדֵ י שֶׁ הִ מְ שִׁ יכו עֲלֵיהֶם בְּ חִ ינַת שֶׁ לֹא כְּ סֵ דֶ ר עַל־יְדֵ י חֶ טְ אָ ם ּ ּ . 'ּ וְ כו וְ לֹא דַ י שֶׁ לֹא תִ קְ נו אֶ ת הָ עוֹ לָם וְ לֹא הֶעֱלו ובֵ רְ רו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ אֶ ת הָ עוֹ לָם מִ בְּ חִ ינַת הַ דִ ינִים הַ נֶאֱחָ זִין בִּ בְ חִ ינַת שֶׁ לֹא ּ ּ ּ כְּ סֵ דֶ ר וְ לִ כְ לֹל הַ כּ ֹל בִּ בְ חִ ינַת כְּ סֵ דֶ , ר שֶׁ זֶה הָ יו צְ רִ יכִ ין ּ ּ לַעֲשׂ וֹ ת ולְ תַ קֵ ן בַּ יוֹ ם הַ זֶה שֶׁ נִבְ רְ או בּ וֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י בִּ שְׁ בִ יל זֶה נִבְ רָ א אָ דָ ם וְחַ וָה כְּ דֵ י לְ הָ רִ ים כָּ ל הָ עוֹ לָם לְ שָׁ רְ שׁ וֹ ּ , לִ כְ לֹל כְּ לָלִ יות הָ עוֹ לָם שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת שֶׁ לֹא כְּ סֵ דֶ ר ּ ּ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת כְּ סֵ דֶ ר , וְ לֹא דַ י שֶׁ לֹא תִ קְ נו זֹאת אַ ף גַּם ּ ּ ּ ּ ּ קִ לְ קְ לו בָּ זֶה מְ אֹד עַל־יְ ּ דֵ י חֶ טְ אָ ם וְ כו ) 'ּ (: כג

Segment 57
HE:
ו,ג כִּ י טוֹ ב הָ עֵץ לְ מַ אֲכָ ל

Segment 58
HE:
וְ כִ י תַ אֲוָה הוא לָעֵינַיִם ּ

Segment 59
HE:
חָ כְ מוֹ ת חִ יצוֹ נִיוֹ ת שֶׁ ל זֶה הָ עוֹ לָם שֶׁ יֵשׁ בָּ הֶם מְ תִ יקות ּ ּ ּ ּ הַ שֵׂ כֶל , אֲ בָ ל הוא שֶׁ לֹא לְ הוֹ עִ יל אֶ ל הַ תַ כְ לִ ית הַ נִצְ חִ י ּ ּ ּ ּ אַ דְ רַ בָּ ה מַ זִיקִ ים מְ אֹד ּ ּ , הֵם בִּ בְ חִ ינַת אֲכִ ילַת עֵץ־הַ דַ עַת ּ ּ מַ מָ שׁ שֶׁ גָּרַ ם מִ יתָ ה לְ כָ ל הָ עוֹ לָם , כִּ י חָ כְ מָ ה דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ הוא עִ קַ ר הַ חַ יות ּ ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת " וְ הַ חָ כְ מָ ה תְ חַ יֶה וְגוֹ ּ ּ , "' ְו שִׂ כְ לִ יות חִ יצוֹ נִים הֵם מְ תוקִ ים בִּ תְ חִ לָתָ ם ּ ּ ּ ּ , וְ אַ חֲרִ יתָ ם ּדַ רְ כֵי מָ וֶת , בִּ בְ חִ ינַת הַ נֶאֱמָ ר בְּ עֵץ־הַ דַ עַת ּ ּ : " כִּ י טוֹ ב הָ עֵץ לְ מַ אֲכָ ל וְ כִ י תַ אֲוָה הוא לָעֵינַיִם וְגוֹ ּ ' ". וְ כָ ל הַ חָ כְ מוֹ ת חִ יצוֹ נִיוֹ ת שֶׁ מִ תְ פַ שְׁ טִ ין בַּ דוֹ רוֹ ת הַ לָ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ לו בַּ עֲונוֹ תֵ ינו הָ רַ בִּ ים הֵם נִמְ שָׁ כִ ין מִ זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ ּ ּ ּ , וְ הַ חֲכָ מִ ים שֶׁ לָהֶם הֵם מְ שֻׁ קָ עִ ים בְּ כָ ל הַ תַ אֲווֹ ת ּ ּ ּ שֶׁ בָּ עוֹ לָם , וְ הַ חָ כְ מָ ה שֶׁ לָהֶם בְּ עַצְ מָ ה נִמְ שֶׁ כֶ ת גַּם־כֵּן רַ ק ּ ּ ּ מִ תַ אֲווֹ ת ; כִּ י כְּ מוֹ שֶׁ הֵם לְ הוטִ ים אַ חַ ר כָּ ל תַ ּ ּ אֲוָתָ ם , כֵּן יֵשׁ לָהֶם תַ אֲוָה רָ עָ ה לְ חָ כְ מָ תָ ם הָ רָ עָ ה ּ , רַ ק שֶׁ מַ טְ עִ ין אֶ ת ּ בְּ נֵי־אָ דָ ם לוֹ מַ ר לָהֶם שֶׁ עַל־יְדֵ י הַ חָ כְ מוֹ ת שֶׁ לָהֶם יְכוֹ לִ ין ּ לָבוֹ א אֶ ל הַ תַ כְ לִ ית הַ טוֹ ב לָנֶצַח ּ ּ , וְ שֶׁ קֶ ר בְּ פִ יהֶם , כִּ י ּ אַ דְ רַ בָּ א עַל־יְדֵ י־זֶה נִפְ רָ דִ ין 
 נתרחקתן בְּ יוֹ תֵ ר מִ ן הַ תַ כְ לִ ית הָ אֱמֶ ת הַ נִצְ חִ י ּ ּ , וְ הֵם מַ מָ שׁ בִּ בְ חִ ינַת הַ נָחָ שׁ ּ ּ שֶׁ הֵ סִ ית אֶ ת חַ וָה בְּ אָ מְ רוֹ לָהֶם ּ : " וִ הְ יִיתֶ ם כֵּ אלֹקִ ים וְגוֹ " ' כְּ מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ , ל" מַ ה שֶׁ בֶּ אֱמֶ ת הָ יָה לְ הֵפֶ ך ְ ּ , כִּ י עַל־יְדֵ י־זֶה אִ בְּ דו ּ גַּם מַ עֲלָתָ ם שֶׁ הָ יָה לָהֶם מִ קֹדֶ ם ּ כד ) (:

Segment 60
HE:
ו,ג ּתֵ ּתִ וַ ּ ן גַ ם לְ ִא ָשהּ עִ ּיֹ וַ ּה ּמָ אכַ ל עִ קַ ר כּ ֹחַ הַ יֵצֶ ר הָ רָ ע נִמְ שָׁ ך מֵ רִ בּ וי הַ שִׁ נויִים ּ ּ ּ ּ ּ ְ ּ , כִּ י בְּ שׁ ֹרֶ שׁ הַ כּ ֹל , שָׁ ם הַ כּ ֹל אֶ חָ ד וְ אֵ ין שָׁ ם שׁ ום שִׁ נוי חַ ס ּ ּ ּ וְ שָׁ לוֹ ם , וְ שָׁ ם כֻּלוֹ טוֹ ב וְ אֵ ין שָׁ ם שׁ ום רַ ע וְ הִ תְ נַגְּ דות ּ ּ ּ כְּ לָל , וְ עִ קַ ר אֲחִ יזַת הָ רַ ע ּ , שֶׁ מִ שָׁ ם כּ ֹחַ הַ יֵצֶ ר הָ רָ ע ּ ּ ּ , ּ הוא נִמְ שָׁ ך רַ ק מִ בְּ חִ ינַת רִ בּ וי ּ ְ , שֶׁ שָׁ ם יֵשׁ שִׁ נויִים ּ ּ ּ . ּומֵ חֲמַ ת הָ אָ דָ ם בִּ שְׁ בִ יל רַ ק הָ יְתָ ה הַ בְּ רִ יאָ ה שֶׁ עִ קַ ר ּ הַ בַּ עַ ל־בְּ חִ ירָ ה , וְ עִ קַ ר הַ בְּ חִ ירָ ה הוא עַ ל־יְדֵ י שֶׁ יֵשׁ יֵצֶר ּ ּ ּ טוֹ ב וְ יֵצֶ ר רָ ע , עַ ל־כֵּ ן לֹא הָ יָה כּ ֹחַ לְ הַ יֵצֶ ר הָ רָ ע ּ לְ הָ סִ ית ולְ הַ דִ יחַ אֶ ת הָ אָ דָ ם עַ ד שֶׁ הִ תְ חִ יל הָ רִ בּ וי ּ ּ ּ וְ הַ שִׁ נוי בְּ מִ ין בְּ נֵי־אָ דָ ם בְּ עַ צְ מָ ן ּ ּ ּ , דְ הַ יְנו שֶׁ נִתְ ּ ּ ּ ּ ּ הַ וו שְׁ נַיִם , אָ דָ ם וְ חַ וָה ּ , וְ אָ ז הָ יו שְׁ נֵי דֵ עוֹ ת ּ . רַ ק בְּ הָ אָ דָ ם בְּ עַ צְ מוֹ , מֵ חֲמַ ת גְּ דֻ לַת נִשְׁ מָ תוֹ לֹא הָ יָה כּ ֹחַ לְ הַ יֵצֶר ּ ּ הָ רָ ע לְ הַ חֲטִ יאוֹ , כִּ י אִ ם עַ ל־יְדֵ י שֶׁ הֵ סִ ית תְ חִ לָה אֶ ת ּ ּ ּ חַ וָה , וְ אַ חַ ר־כָּ ך הִ יא הֵ סִ יתָ ה אוֹ תוֹ ְ . וְ עִ קַ ּ ר אֲחִ יזַת

Segment 61
HE:
הַ שִׁ נויִים הוא רַ ק בְּ הַ זְמַ ן ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ שָׁ ם כָּ ל הַ שִׁ נויִים ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " בִּ תְ בונָה מְ שַׁ נֶה עִ תִ ים ומַ חֲלִ יף אֶ ת הַ זְמַ נִים ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְ כו ּ'" , רִ בּ וי הַ שִׁ נויִים שֶׁ עַ ל־יְדֵ י וְ כַ נִרְ אֶ ה בְּ חושׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ זְמַ נִים ּ ּ קָ , ר וָחֹם קַ יִץ וְ חֹרֶ ף , יוֹ ם וָלַיְלָה וְ כו ', ּ ּובְ יוֹ ם שִׁ נויִים רַ בִּ ים אֶ חָ ד יֵשׁ ּ ּ , ומִ שָׁ ם נִמְ שָׁ כִ ים כָּ ל ּ ּ הַ מְ אֹרָ עוֹ ת שֶׁ עוֹ בְ רִ ין עַ ל הָ אָ דָ ם לְ טוֹ ב אוֹ לְ הֵ פֶ ך , ְ בִּ כְ לָלִ יות ובִ פְ רָ טִ יות ּ ּ ּ ּ ּ , כְּ פִ י הַ שְׁ גָּחָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך ; ְ ּוכְ מוֹ ־כֵן נִשְׁ תַ נֶה דַ עְ תוֹ ּ ּ ּ שֶׁ ל כָּ ל אָ דָ ם מֵ חֲבֵ רוֹ כְּ פִ י טִ בְ עוֹ וְ שָׁ רְ שׁ וֹ וכְ פִ י מַ ה שֶׁ עוֹ בֵ ר עָ לָיו ּ ּ . וְ הָ עִ קָ ר הוא הַ בְּ חִ ירָ ה ּ ּ , כִּ י הָ אָ דָ ם צָ רִ יך לְ כַ וֵן דַ עְ תוֹ בְּ כָ ל יוֹ ם ובְ כָ ל עֵת ובְ כָ ל ּ ּ ּ ּ ּ ְ שָׁ עָ ה בְּ כָ ל מַ ה שֶׁ עוֹ בֵ ר עָ לָיו ּ , לְ הַ אֲמִ ין בֶּ אֱמֶ ת שֶׁ הַ כּ ֹל לְ ט וֹ בָ תוֹ , כִּ י הַ כּ ֹל רְ מָ זִים מֵ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך לַהֲשִׁ יבוֹ ְ ּ אֵ לָיו בֶּ אֱמֶ ת . ומִ י שֶׁ מְ כַ וֵן דַ עְ תוֹ לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , ּובְ כָ ל מַ ה שֶׁ עוֹ בֵ ר עָ לָיו הוא מְ קָ רֵ ב ומְ קַ שֵׁ ר אֶ ת עַצְ מוֹ ּ ּ ּ ּ לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , בֵּ ין בְּ טִ יבו בֵּ ין בְּ עָ קו ּ ּ כְּ , מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : בַּ ה " ' אֲהַ לֵל דָ בָ ר בֵּ אלֹקִ ים אֲ הַ לֵל דָ בָ ר ּ ּ ּ ּ , " הוא מְ בַ טֵ ל ּ ּ כָּ ל אֲחִ יזַת הַ יֵצֶ ר הָ רָ ע וְ הַ סִּ טְ רָ א־אָ חֳרָ א שֶׁ נֶאֱחָ ז ּ ּ בְּ הַ שִׁ נויִים ּ ּ ּ , כִּ י הוא כּ וֹ לֵל כָּ ל הַ שִׁ נויִים בְּ הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך ְ , שֶׁ שָׁ ם כּ ֹלָא חַ ד ּ ּ . וְ אִ ם הָ ּ יו כָּ ל בְּ נֵי־אָ דָ ם מִ תְ נַהֲגִים כָּ ך לִ כְ לֹל הַ כּ ֹל בְּ אֶ חָ ד ְ , ּ בְּ וַדַ אי הָ יָה הַ כּ ֹל בְּ אַ הֲבָ ה וְ שָׁ לוֹ ם וְ אַ חְ דות ּ , וְ הָ יָה כָּ ל הָ עוֹ לָם מִ תְ תַ קֵ ן ּ ּ בְּ תַ כְ לִ ית הַ תִ קון ּ ּ ּ , כִּ י זֶה יָקָ ר מִ ן הַ כּ ֹל , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ' : ל" וְ אָ הַ בְ תָ ּ לְ רֵ עֲך כָּ מוֹ ך ָ ָ ', זֶה כְּ לָל גָּדוֹ ל ּ בַּ תוֹ רָ ה , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת אַ ף־עַ ל־פִ י שֶׁ דַ עַ ת כָּ ל אָ דָ ם ּ ּ מְ שֻׁ נָה מֵ חֲבֵ רוֹ ּ , אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן צָ רִ יך כָּ ל אֶ חָ ד לֶאֱהֹב ְ ּ אֶ ת חֲבֵ רוֹ כְּ נַפְ שׁ וֹ וְ לֵידַ ע שֶׁ הַ כּ ֹל אֶ חָ ד , כִּ י כָ ל הַ פְ עֻלוֹ ת מִ שְׁ תַ נוֹ ת נִמְ ּ ּ ּ ּ שָׁ כִ ין מֵ אֶ חָ ד הַ פָ שׁ וט ּ ּ , וְ הַ שֵׁ ם ּ יִתְ בָּ רַ ך בָּ רָ א כָּ ל אֶ חָ ד בְּ דֵ עָ ה מְ שֻׁ נָה מֵ חֲבֵ רוֹ דַ יְקָ א ּ ְ , כְּ דֵ י שֶׁ כָּ ל אֶ חָ ד בְּ שִׁ נוי דַ עְ תוֹ יִכְ לֹל בְּ אַ חְ דות אֶ חָ ד עִ ם ּ ּ ּ ּ ּ חֲבֵ רוֹ וְ לֹא יָבוֹ או לִ ידֵ י קִ נְאָ ה וְ שִׂ נְאָ ה וקְ טָ טָ ה חַ ס ּ ּ וְ שָׁ לוֹ ם עַ ל ־יְדֵ י שִׁ נוי דַ עְ תָ ם ּ ּ ּ ּ , רַ ק יֶאֱהָ בו זֶה אֶ ת זֶה ּ וִ יקַ יְמו אֶ ת הַ תוֹ רָ ה וְ הַ מִ צְ וֹ ת יַחַ ד וְ יִכָּ לְ לו כֻּלָם כְּ אֶ חָ ד ּ ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ זֶה יָקָ ר מְ אֹד אֵ צֶ ל הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך כְּ שֶׁ הַ פְ עֻלוֹ ת ּ ּ ְ ּ ּ מִ שְׁ תַ נוֹ ת נִכְ לָלִ ין בְּ אֶ חָ ד הַ פָ שׁ וט ּ ּ ּ ּ ; אֲבָ ל מֵ רִ בּ וי ּ הַ שִׁ נויִים ּ ּ ּ , מִ שָׁ ם אֲחִ יזַת הַ יֵצֶ ר הָ רָ ע ּ ּ , ל"ּ כַּ נַ ומִ שָׁ ם בָּ א ּ ּ מַ ה שֶׁ הֵ סִ ית תְ חִ לָה אֶ ת חַ וָה וְ אַ חַ ר־כָּ ך הָ יָה לוֹ כּ ֹחַ ְ ּ ּ ּ ּ עַ ל־יָדָ ה דַ יְקָ א לְ הָ סִ ית אֶ ת הָ אָ דָ ם בְּ עַ צְ מוֹ ּ ּ , אַ ף־ עַ ל־פִ י שֶׁ הָ יָה גָבוֹ הַ מְ אֹד וְ לֹא הָ יָה לוֹ כּ ֹחַ בְּ שׁ ּ ּ ּום אֹפֶן לַהֲסִ יתוֹ בְּ עַ צְ מוֹ לַעֲבֹר עַ ל דִ בְ רֵ י הַ שֵׁ ם ּ ּ , אֲבָ ל עַ ל־יָדָ ה ּ הֶ חֱטִ יאוֹ . וְ כֵ ן הוא בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר ּ ּ , כִּ י אַ חַ ר־כָּ ך ְ שֶׁ נִתְ רַ בּ ו בְּ נֵי־אָ דָ ם בְּ יוֹ תֵ ר ּ ּ , יֶשׁ כּ ֹחַ לְ הַ יֵצֶ ר הָ רָ ע ּ בְּ יוֹ תֵ ר לְ הַ חֲטִ יא אֶ ת הָ אָ דָ ם אֲפִ לו הַ גָּד ּ ּ וֹ ל בְּ מַ עֲלָה , וְ הָ עִ קָ ר עַ ל־יְדֵ י שֶׁ מִ תְ לַבֵּ שׁ עַצְ מוֹ תְ חִ לָה בִּ בְ נֵי־אָ דָ ם ּ ּ ּ ּ שֶׁ אֵ ינָם גְּדוֹ לִ ים בְּ מַ עֲלָה כָּ ל־כָּ ך ומַ חֲטִ יאָ ם ְ ּ , וְ אַ חַ ר־כָּ ך ְ עַ ל־יָדָ ם יָכוֹ ל חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם לְ הַ חֲטִ יא גַם אֶ ת הַ גָּדוֹ ל בְּ יוֹ תֵ ר . וְ עַ ל־כֵּ ן כָּ ל כּ ֹחַ הַ יֵצֶ ּ ר הָ רָ ע בְּ יוֹ תֵ ר הוא ּ עַ ל־יְדֵ י מַ חֲלֹקֶ ת , שֶׁ שָׁ ם אֲחִ יזַת הַ שִׁ נויִים בְּ יוֹ תֵ ר ּ ּ ּ ּ , וְ שָׁ ם יֶשׁ לוֹ כּ ֹחַ בְּ יוֹ תֵ ר לְ הִ תְ לַבֵּ שׁ בִּ בְ נֵי־אָ דָ ם דַ יְקָ א ּ ּולְ הַ כְ שִׁ יל אֶ ת הָ עוֹ לָם חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , וְ כַ מְ בֹאָ ר בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר , שֶׁ בְּ נֵי־אָ דָ ם הֵ ם מוֹ נְעִ ים גְּ דוֹ לִ ים וְ יֵשׁ לָהֶ ם כּ ֹחַ לְ הַ כְ שִׁ יל חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם יוֹ תֵ ר מֵ הַ יֵצֶ ר הָ רָ ע ּ (: הכ)

Segment 62
HE:
יד ,ג וְ עָפָ ר תֹאכַ ל כָּ ל יְמֵ י חַ יֶיך ּ ָ ּ

Segment 63
HE:
וְזֶה בְּ חִ ינַת עָפָ ר , שֶׁ הוא הַ הַ תְ חָ לָה שֶׁ ל כָּ ל הַ דְ בָ רִ ים ּ ּ וְ הַ סּ וֹ ף וְ הַ תַ כְ לִ ית שֶׁ ל כָּ ל הַ דְ ּ ּ בָ רִ ים , כִּ י הַ כּ ֹל הָ יָה מִ ן הֶ עָפָ ר וְ הַ כּ ֹל שָׁ ב וְ כו . 'ּ ומִ שָׁ ם שׁ ֹרֶ שׁ אֲחִ יזַת הַ שֶׁ קֶ ר ּ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת ) יְשַׁ עְ יָה סה (: וְ נָחָ שׁ עָפָ ר לַחְ מוֹ , בְּ חִ ינַת ) בְּ רֵ אשִׁ ית ג , : ( יד וְ עָפָ ר תֹאכַ ל כָּ ל יְמֵ י חַ יֶיך ּ ָ ּ , וְ שָׁ ם הַ כְ נָעָתוֹ ובִ טולוֹ בִּ בְ חִ ּ ּ ּ ינַת ) תְ הִ לִ ים פה ּ ּ (: אֱמֶ ת מֵ אֶ רֶ ץ ּתִ צְ מָ ח ' . מֵ אֶ רֶ ץ ' ּדַ יְקָ א , כִּ י עִ קַ ר אֲחִ יזַת הַ שֶׁ קֶ ר מִ בְּ חִ ינַת ּ ּ עָפָ ר מֵ חֲמַ ת שֶׁ שָׁ ם הַ כּ ֹל אֶ חָ ד ּ , שֶׁ מִ זֶה נִשְׁ תַ לְ שֵׁ ל אֲחִ יזַת ּ ּ ּ הַ שֶׁ קֶ ר לַהֲפֹך הַ דְ בָ רִ ים מִ בְּ דִ יל לְ כֶ סֶ ף וְ כַ יוֹ צֵ א בָּ זֶה ּ ּ ּ ְ , מֵ חֲמַ ת שֶׁ בְּ שָׁ רְ שָׁ ם בֶּ אֱמֶ ת אֵ ין בָּ הֶ ם שִׁ נוי ּ ּ , אֲבָ ל עַל _ יְדֵ י זֶה עִ קַ ר בִּ טולוֹ וְ הַ כְ נָעָ תוֹ שֶׁ ל הַ שֶׁ קֶ ר ּ ּ ּ ּ , כִּ י עַל _ יְדֵ י שׁ ֹרֶ שׁ הָ אֱמֶ ת מִ תְ בַּ טֵ ל הַ שֶׁ קֶ ר ּ ּ , כִּ י עִ קַ ר הַ כְ נָעַת ובִ טול הַ שֶׁ קֶ ר ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ הוא בְּ לִ י קֵ ץ ומִ סְ פָ ר ּ ּ ּ , ּ הוא עַל יְ _ דֵ י שׁ ֹרֶ שׁ הָ אֱמֶ ת שֶׁ שָׁ ם הוא גַּם ּ ּ _ כֵּ ן לְ מַ עְ לָה מֵ הַ מִ סְ פָ ר מֵ חֲמַ ת שֶׁ שָׁ ם הַ כּ ֹל ּ ּ ּ אֶ חָ ד . כִּ י מִ י שֶׁ מִ סְ תַ כֵּ ל עַל הַ שׁ ֹרֶ שׁ וְ הַ תַ כְ לִ ית שֶׁ הוא עֶצֶם ּ ּ ּ ּ ּ הָ אֱמֶ ת , שֶׁ הוא הַ בּ וֹ רֵ א יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ בָּ רָ א כָּ ל הַ דְ בָ רִ ים יֵשׁ ּ ְ ּ מֵ אַ יִן , וְ אֵ לָיו הֵם שָׁ בִ ים לָלֶכֶ ת לַחֲזֹר ולְ הִ כָּ לֵל בּ וֹ ּ בְּ סוֹ פָ ם בְּ עֵת חִ דושׁ הָ עוֹ לָם ּ ּ , ומִ י שֶׁ מִ סְ תַ כֵּ ל עַל זֶה ּ ּ ּ , בְּ וַדַ אי אֵ ין לְ שׁ ום שֶׁ קֶ ר אֲחִ יזָה בּ וֹ ּ ּ , ּומִ כָּ ל מִ ינֵי רַ ע וְטֻמְ אָ ה וְ שֶׁ קֶ ר יָכוֹ ל לַחֲזֹר לְ הָ אֱמֶ ת ולְ הַ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ הוא ה ּ ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ , ְ רַ ך מֵ אַ חַ ר שֶׁ בְּ כָ ל מָ קוֹ ם שֶׁ הוא ּ , יוֹ דֵ עַ שֶׁ הַ כּ ֹל מֵ ה ' יִתְ בָּ רַ ך וְ ה , ְ ' יִתְ בָּ רַ ך נִמְ צָ א בְּ כָ ל מָ קוֹ ם תָ מִ יד ּ ְ . בִּ בְ חִ ינַת ) תְ הִ לִ ים קלט ּ ּ (: אִ ם אֶ סַּ ק שָׁ מַ יִם שָׁ ם אָ תָ ה וְ אַ צִ יעָה ּ ּ שְׁ אוֹ ל הִ נֶךָ אֶ שָׂ א כַ נְפֵ י שָׁ חַ ר אֶ שְׁ כְּ נָה וְ כ ּ ּ ּ ּ ' ּו גַּם שָׁ ם יָדְ ך ָ תַ נְחֵ נִי וְ כו ' ּ וָאֹמַ ר אַ ך חֹשֶׁ ך וְ כו ּ ְ ְ ' גַּם חֹשֶׁ ך לֹא יַחְ שִׁ יך ְ ְ מִ מֶ ךָ וְ כו ּ ּ ּ . ' וְ עַל _ כֵּן מִ י שֶׁ מַ אֲמִ ין בָּ זֶה תָ מִ יד ּ ּ , ּ בְּ וַדַ אי אֵ ין שׁ ום חֹשֶׁ ך וְ שֶׁ קֶ ר וְרַ ע וְטֻמְ אָ ה בָּ עוֹ לָם שֶׁ יוכַ ל לְ הַ רְ חִ יקוֹ ּ ּ ּ ְ מֵ ה ' יִתְ בָּ רַ ך וְ תוֹ רָ תוֹ וְ צַ דִ יקִ ים אֲמִ תִ יִים שֶׁ הֵם כּ ֹלָא חַ ד ּ ּ ּ ּ ְ — עֶצֶם הָ אֱמֶ ת שֶׁ הוא אֶ חָ ד ּ . וְ כָ ל מַ ה שֶׁ מַ רְ בֶּ ה הַבַּ עַל דָ בָ ר בִּ שְׁ קָ רָ יו וְרַ מָ אותָ יו ּ ּ ּ ּ לְ הַ רְ חִ יקוֹ מֵ הָ אֱמֶ ת , יִתְ קָ רֵ ב אֶ ל הָ אֱמֶ ת יוֹ תֵ ר וְיוֹ תֵ ר _ עַל יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א ּ , בִּ בְ חִ ינַת ' יְרִ ידָ ה תַ כְ לִ ית הָ עֲלִ יָה ּ ּ . ' וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ ) אֶ סְ תֵ ר ו ּ (: אִ ם מִ זֶרַ ע הַ יְהודִ ים מָ רְ דֳ כַ י ּ ּ ּ ּ אֲשֶׁ ר הַ חִ לוֹ תָ לִ נְפֹל לְ פָ נָיו לֹא תוכַ ל לוֹ וְ כו ּ ּ ּ ּ . ' וְ אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ " ל ) ּ מְ גִלָה טז .( שֶׁ הֵם מְ שׁ ולִ ים לְ עָפָ ר ּ ּולְ כוֹ כָ בִ ים — כְּ שֶׁ הֵ ם יוֹ רְ דִ ים , יוֹ רְ דִ ים עַד עָפָ ר , ּוכְ שֶׁ הֵם עוֹ לִ ים , עוֹ לִ ים עַד הַ כּ וֹ כָ בִ ים . וְ עַתָ ה מַ ה נִמְ לְ צו לַחֵ ך ְ ּ ּ ּ דִ בְ רֵ יהֶם הַ נִפְ לָאִ ים ּ ּ , כִּ י הָ א בְּ הָ א תַ לְ יָא ּ , כִּ י דַ יְקָ א ּ מֵ חֲמַ ת שֶׁ הֵם יוֹ רְ דִ ים מְ אֹד עַד עָפָ ר , _ עַל יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א ּ הֵם עוֹ לִ ים מְ אֹד עַד לָרָ קִ יעַ , כִּ י הַ שֶׁ קֶ ר שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ הָ מָ ן זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ מִ תְ גַּבֵּר כְּ נֶגֶד יִשְׂ רָ אֵ ל ומְ בַ לְ בְּ לָם ּ ּ

Segment 64
HE:
בִּ שְׁ קָ רָ יו ונְכָ לָיו וְ עַרְ מומִ יותָ יו עַד שֶׁ מַ חֲטִ יאָ ם ומַ שְׁ פִ ילָם ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ עַד עָפָ ר , אֲבָ ל מֵ עֹצֶם קְ דֻ שַׁ ת יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ שָׁ רְ ּ שָׁ ם ומִ גְּדֻ לַת הַ צַ דִ יקִ ים שֶׁ בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר הֵ ם מְ אִ ירִ ים בָּ הֶם ּ ּ ּ ּ ּ הָ אֱמֶ ת בְּ עֹצֶם יְרִ ידָ תָ ם וְ שִׁ פְ לותָ ם עַד עָפָ ר ּ , עַד שֶׁ עַל _ יְדֵ י בְּ חִ ינַת עָפָ ר דַ יְקָ א הֵם חוֹ זְרִ ים לְ הָ אֱמֶ ת ּ וְ נִגְבָּ הִ ים וְ עוֹ לִ ים עַד לַשָׁ מַ יִם ּ . כִּ י בְּ חִ ינַת עָפָ ר הוא ּ שׁ ֹרֶ שׁ הַ שֶׁ קֶ ר ּ , וְהוא בִּ טולוֹ עַל ּ ּ ּ _ יְדֵ י קְ דֻ שַׁ ת הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ אֲמִ תִ יִים בְּ חִ ינַת מָ רְ דְ כַ י ּ ּ ּ , שֶׁ יוֹ דְ עִ ין לְ גַלוֹ ת הָ אֱמֶ ת ּ ּ בְּ תַ כְ לִ ית הַ יְרִ ידָ ה עַד עָפָ ר . כִּ י מְ הַ פְ כִ ין הַ יְרִ ידָ ה לַעֲלִ יָה ּ ּ גְּדוֹ לָה שֶׁ דַ יְקָ א עַל ּ _ יְדֵ י בְּ חִ י נַת עָפָ ר שֶׁ שָׁ ם הַ כּ ֹל אֶ חָ ד ּ שֶׁ עַל _ יְדֵ י זֶה הִ תְ גַּבֵּ ר הַ שֶׁ קֶ ר ּ , _ עַל יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א יִהְ יֶה ּ נִכְ נָע וְנוֹ פֵ ל הַ שֶׁ קֶ ר ּ , _ עַל יְדֵ י הִ תְ גַּבְּ רות הָ אֱמֶ ת ּ שֶׁ מְ אִ ירִ ין בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ יִסְ תַ כְּ לו בְּ כָ ל דָ בָ ר עַל עֶצֶם ּ ּ ּ ּ ּ שׁ ֹרֶ שׁ הָ אֱמֶ ת שֶׁ הו ּ א בְּ חִ ינַת עָפָ ר שֶׁ שָׁ ם הַ כּ ֹל אֶ חָ ד ּ , שֶׁ עַל _ יְדֵ י זֶה נוֹ פֵ ל הַ שֶׁ קֶ ר וְנִמְ חֶ ה וְ נִתְ בַּ טֵ ל מִ ן הָ עוֹ לָם ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת ) בְּ מִ דְ בַּ ר כד (: רֵ אשִׁ ית גּוֹ יִם עֲמָ לֵק וְ אַ חֲרִ יתוֹ עֲדֵ י אֹבֵ ד , כִּ י עֲמָ לֵק שֶׁ הוא זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ ּ ּ עֶצֶם הַ שֶׁ קֶ ר יוֹ ּ נֵק מִ בְּ חִ ינַת רֵ אשִׁ ית שֶׁ שָׁ ם הַ כּ ֹל אֶ חָ ד ּ , שֶׁ מִ שָׁ ם הִ שְׁ תַ לְ שְׁ לות אֲחִ יזָתוֹ לַהֲפֹך כָּ ל הַ דְ בָ רִ ים מִ זֶה ּ ּ ּ ְ ּ ּ ּ לָזֶה וְ כו . 'ּ וְ עַל _ יְדֵ י זֶה בְּ עַצְ מוֹ ' וְ אַ חֲרִ יתוֹ עֲדֵ י אֹבֵ ד ', כִּ י _ עַל יְדֵ י זֶה בְּ עַצְ מוֹ הַ כְ נָעָתוֹ ומַ פַ לְ תוֹ ּ ּ ּ ) :( כו

Segment 65
HE:
טז ,ג ְו אֵ לֶיך תְ שׁ וקָ תוֹ וְ אַ תָ ה תִ מְ שָׁ ל בּ וֹ ּ ּ ּ ּ ָ

Segment 66
HE:
... מַ ה שֶׁ אָ נו רוֹ אִ ים כַּ מָ ה אֲנָשִׁ ים שֶׁ הֵם רְ שָׁ עִ ים גְּדוֹ לִ ים ּ ּ ּ ּ כַּ מָ ה שָׁ נִים , וְ עוֹ בְ רִ ים עֲבֵ רוֹ ת גְּדוֹ לוֹ ת וַחֲמורוֹ ת רַ חֲמָ נָא ּ לִ צְ לַן , וְ אַ חַ ר כָּ ך נִתְ עוֹ רְ רִ ים בִּ תְ שׁ ובָ ּ ְ ה וְנַעֲשִׂ ים בַּ עֲלֵי תְ שׁ ובָ ה גְּמורִ ים ּ ּ ּ , כַּ מובָ א כַּ מָ ה מַ עֲשִׂ יוֹ ת כָּ אֵ לֶה בִּ גְמָ רָ א ּ ּ ּ ּ ּ ומִ דְ רָ שִׁ ים ושְׁ אָ רֵ י סְ פָ רִ ים ּ ּ . וכְ מַ עֲשֵׂ ה דְ רַ בִּ י אֱלִ יעֶזֶר בֶּ ן ּ ּ דוֹ רְ דַ יָא ּ ּ ) עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה יז .( וְ נָתָ ן צוצִ יתָ א ּ ) שַׁ בָּ ת נו : י " רַ שִׁ סַ נְהֶדְ רִ ין לא "ד : ה לִ דְ זִיו לֵיה ּ ( וְ כַ יוֹ צֵ א בְּ אֵ לֶה מַ עֲשִׂ יוֹ ת ּ ּ ּ הַ רְ בֵּ ה מְ אֹד בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר ּ . וְ לִ כְ אוֹ רָ ה תָ מוהַ הַ דָ בָ ר ּ ּ ּ ּ מְ אֹד , הֲלֹא עֲבֵ רָ ה גּוֹ רֶ רֶ ת עֲבֵ רָ ה ) אָ בוֹ ת פ ( ד" וְ כָ ל מַ ה שֶׁ עוֹ בֵ ר עֲבֵ רָ ה יוֹ תֵ ר הוא נוֹ פֵ ל בִּ ידֵ י הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ ּ ּ א יוֹ תֵ ר , ומֵ אַ יִן בָּ א שֶׁ לְ בַ סּ וֹ ף יִתְ גַּבֵּ ר נֶגֶד הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א ּ ּ וְיַחֲזֹר בִּ תְ שׁ ובָ ה ּ . ְ אַ ך בֶּ אֱמֶ ת , בְּ כָ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל יֵשׁ ּ נְשָׁ מָ ה יְקָ רָ ה שֶׁ יֶשׁ לָה כּ ֹחַ גָּדוֹ ל לַעֲמֹד כְּ נֶגֶד הַ יֵצֶר הָ רָ ע ּ ּ ּ וְחֵ ילוֹ תָ יו , כִּ י אִ ם לֹא הָ יָה כּ ֹחַ בָּ אָ דָ ם לַעֲמֹד כְּ נֶגֶד הַ יֵצֶר ּ הָ רָ ע לֹא הָ יָה הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא נוֹ תֵ ן לוֹ יֵצֶר הָ רָ ע ּ ּ ְ ּ כָּ זֶה , כִּ י אֵ ין הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא בָּ א בִּ טְ רונְיָא עִ ם ּ ּ ּ ְ ּ ּ בְּ רִ יוֹ תָ יו ) עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה ג .(. וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תַ ב רַ בֵּ נו זַ ּ ּ ל " ) לִ קוטֵ י תִ נְיָ ּ ּ ּ נָא סִ ימָ ן מו ( שֶׁ אֵ ין מִ י שֶׁ יִהְ יֶה לוֹ מְ נִיעוֹ ת ּ שֶׁ לֹא יוכַ ל לַעֲמֹד בָּ הֶם ּ ּ . וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית ד : (ז , וְ אֵ לֶיך תְ שׁ וקָ תוֹ וְ אַ תָ ה תִ מְ שָׁ ל בּ וֹ ּ ּ ּ ּ ָ — אִ ם תִ רְ צֶה ּ ּתִ תְ גַּבֵּ ר עָ לָיו , עַיֵן שָׁ ם בְּ פֵ רושׁ רַ שִׁ ּ ּ .י" עַל־כֵּן צְ רִ יכִ י ן לָדַ עַת ולְ הַ אֲמִ ין שֶׁ בְּ וַדַ אי כָּ ל אֶ חָ ד ּ ּ וְ אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל אֲפִ לו הַפָ חות שֶׁ בַּ פְ חותִ ים הוא בַּ עַל ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ כּ ֹחַ גָּדוֹ ל לַעֲמֹד כְּ נֶגֶד הַיֵצֶר הָ רָ ע שֶׁ לוֹ ּ ּ , וְעִ קַ ר כָּ ל ּ הַ חֲטָ אִ ים וְ הַ תַ אֲווֹ ת שֶׁ הָ אָ דָ ם נִלְ כָּ ד בָּ הֶם חַ ס וְשָׁ לוֹ ם ּ , ִה יא רַ ק מֵ חֲמַ ת שְׁ טות שֶׁ אֵ ינוֹ יוֹ דֵ עַ מִ כּ ֹחוֹ וְ כו ּ ּ ', כַּ מְ בֹאָ ר בְּ דִ בְ רֵ י רַ בֵּ נו זַ ּ " ל בִּ נְעִ ימַ ת הַ חֲרוזִים שֶׁ לוֹ הַ נִדְ פָ סִ ים ּ ּ ּ ּ בִּ תְ חִ לַת סֵ פֶ ר לִ קוטֵ י מוֹ הֲרַ ּ ּ ּ " ן וְזֶה לְ שׁ וֹ נוֹ : חֲזַק וְנִתְ חַ זֵק , ּ וְ אַ ל תִ הְ יֶה כַּ פִ יל הַ גָּדוֹ ל וְכַ גָּ ּ ּ מָ ל וְ כו ', ּ וְ כָ ל זֶה מֵ חֲמַ ת שְׁ טות שֶׁ אֵ ין יוֹ דֵ עַ מִ כּ ֹחוֹ וְ כו ּ ּ .' וְזֶהו בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ כָּ תַ ב רַ בֵּ נו זַ ּ ּ ּ " ל בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ " תִ קְ עו ּ ּ " ) ּ ּ לִ קוטֵ י מוֹ הֲרַ " ן תִ נְיָנָא ּ ח' - אוֹ ת ב , ( שֶׁ עִ קַ ר תַ אֲוַת ּ ּ נִאוף שֶׁ הוא כְּ לַל כָּ ל הַ חֲטָ אִ ים רַ חֲמָ נָא ּ ּ לִ צְ לַן , נִמְ שָׁ ך ְ רַ ק מִ מֹחִ ין דְ קַ טְ נות וְ כו ּ ּ ּ ּ ', ּ עַיֵן שָׁ ם , כִּ י הַ בַּ עַל דָ בָ ר ּ מִ תְ גַּבֵּ ר עָ לָיו עַד שֶׁ מַ פִ ילוֹ לִ בְ חִ ינַת מֹחִ ין דְ קַ טְ נות חַ ס ּ ּ ּ ּ וְ שָׁ לוֹ ם , דְ הַ יְנו שֶׁ נִקְ טָ ן מֹחוֹ וְ נֶחֱלָשׁ דַ עְ תוֹ עַד שֶׁ אֵ ינוֹ ּ ּ ּ ּ ּ יוֹ דֵ עַ מִ כּ ֹחוֹ , וְ נִדְ מֶ ה לוֹ שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לוֹ לַעֲמֹד כְּ נֶגֶד ּתַ אֲוָה זֹאת . כִּ י עִ קַ ר הַ גְּבורָ ה הוא בַּ לֵב ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תַ ב רַ בֵּ נו זַ ּ " ל בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר ) סִ ימָ ן רמט ובח " ב סִ ימָ ן מג וְ סִ ימָ ן מו , ( ומִ י שֶׁ לִ בּ וֹ חָ זָק יוכַ ל לְ הִ תְ גַּבֵּ ר בְּ כֹחוֹ כְּ נֶגֶד ּ ּ ּ כָּ ל הַ תַ אֲווֹ ת שֶׁ בָּ עוֹ לָם וַאֲפִ לו כְּ נֶגֶד תַ אֲוַת נִאוף כְּ מוֹ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ רָ אִ ינו כַּ מָ ה צַ דִ יקִ ים וכְ שֵׁ רִ ים שֶׁ עָמְ דו בַּ נִסָּ יוֹ ן ּ ּ ּ ּ ּ ּ . רַ ק עִ קַ ר נְפִ ילַת כָּ ל הַ נוֹ פְ לִ ין לְ תַ אֲווֹ ת רָ עוֹ ת הוא רַ ק ּ ּ ּ מֵ חֲמַ ת בְּ חִ ינַת מֹחִ ין דְ קַ טְ נות ּ ּ , דְ הַ יְנו שֶׁ נִ ּ ּ ּ קְ טָ ן מֹחוֹ עַד שֶׁ אֵ ינוֹ יוֹ דֵ עַ מִ כּ ֹחוֹ . כִּ י עִ קַ ר הַ כּ ֹחַ הוא עַל־יְדֵ י חָ כְ מָ ה ּ ּ שֶׁ בַּ מֹחַ ּ , כִּ י " חָ כְ מָ ה " הוא אוֹ תִ יוֹ ת ּ ּ " כּ ֹחַ מַ ה , " ה " ּומַ בְּ גִימַ טְ רִ יָא אָ דָ ם ּ , שֶׁ עִ קַ ר כּ ֹחַ הָ אָ דָ ם הוא הַ חָ כְ מָ ה ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) קֹהֶלֶת ז יט , (: הַ חָ כְ מָ ה תָ עֹז לֶחָ כָ ם מֵ עֲשָׂ רָ ה ּ שַׁ לִ יטִ ים אֲשֶׁ ר הָ יו בָּ עִ יר ּ ּ . הַ יְנו שֶׁ עִ קַ ר הַ כּ ֹחַ לִ הְ יוֹ ת עַז ּ ּ כַּ נָמֵ ר כְּ נֶגֶד כָּ ל הַ תַ אֲווֹ ת וְ הַ פִ תויִים הוא רַ ק עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ ּ ּ ּ חָ כְ מָ ה אֲמִ תִ יִית שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מֹחִ ין דְ גַדְ לות ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י ּ הַ מֹחִ ין הֵם בְּ חִ ינַת מְ חִ צוֹ ת פְ רוסוֹ ת כְּ נֶגֶד תַ אֲוַת נִאוף ּ ּ ּ ּ ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ .ל"ּ הַ נַ הַ כְּ לָל שֶׁ הָ אָ דָ ם צָ רִ יך לְ הַ אֲמִ ין מְ אֹד בְּ כֹחוֹ וְ יֵדַ ע ְ בֶּ אֱמונָה שְׁ לֵמָ ה שֶׁ בְּ וַדַ אי יֵשׁ בְּ כֹחַ שִׂ כְ לוֹ ומֹחוֹ לַעֲמֹד ּ ּ ּ כְּ נֶגֶד תַ אֲוַת נִאוף שֶׁ הוא עִ ּ ּ ּ קָ רָ א דְ יִצְ רָ א בִּ ישָׁ א ּ ּ ) זֹהַר ּ וַיִקְ רָ א טו :( , כִּ י הַ מֹחַ וְהַ שֵׂ כֶ ל הוא הַ נְשָׁ מָ ה ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) ּ אִ יוֹ ב לב ח , (: וְנִשְׁ מַ ת שַׁ דַ י תְ בִ ינֵם ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תַ ב רַ בֵּ נו זַ ּ " ל בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר ) סִ ימָ ן לה (. וְ הַ נְשָׁ מָ ה שֶׁ ל ּ אִ ישׁ הַ יִשְׂ רְ אֵ ּ לִ י אֲפִ לו שֶׁ ל הַ פָ חות שֶׁ בַּ פְ חותִ ים בְּ וַדַ אי ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הִ יא יְכוֹ לָה לַעֲמֹד כְּ נֶגֶד כָּ ל הָ עוֹ לָם עִ ם הַ תַ אֲווֹ ת ּ ) :( כז

Segment 67
HE:
יז ,ג בְּ עִ צָ בוֹ ן תאכֲלֶנָּה ּ ּ וכו ' כְּ מוֹ שֶׁ אִ ם לֹא הָ יָה אוֹ כֵ ל אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן מֵ עֵץ הַ דַ עַת ּ , הָ יָה גוֹ מֵ ר שְׁ לֵ מות תִ קון כָּ ל הַ בְּ רִ יאָ ה וְ כָ ל הָ עוֹ לָמוֹ ת ּ ּ ּ ּ בְּ אוֹ תוֹ הַ יוֹ ם שֶׁ נִבְ רָ א ּ ּ , ּובְ נָקֵ ל , בְּ לִ י שׁ ום עָמָ ל וִיגִיעָ ה ּ , רַ ק עַל־יְדֵ י תְ פִ לָה לְ בַ ד ּ ּ ; רַ ק אַ חַ ר הַ חֵ טְ א , אָ ז נִגְזַר עָ לָיו : " בְּ עִ צָ בוֹ ן תאכֲלֶנָה ּ ּ ּ , " שֶׁ מִ זֶה נִמְ שָׁ ך הַ יְגִיעוֹ ת וְ כָ ְ ּ ּ ל הַ מְ לָאכוֹ ת שֶׁ צְ רִ יכִ ין קֹדֶ ם שֶׁ מְ תַ קְ נִין כָּ ל דָ בָ ר ומְ בִ יאִ ין ּ ּ ּ ּ ּ ּ אוֹ תוֹ לִ שְׁ לֵמותוֹ ּ , שֶׁ יִהְ יֶה רָ אוי לֵהָ נוֹ ת מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ ּ , לְ אָ כְ לוֹ אוֹ

Segment 68
HE:
לְ לָבְ שׁ וֹ וְ כַ יוֹ צֵ א ּ . כֵּן גַּם עַתָ ה ּ , כָּ ל מַ ה שֶׁ הָ אָ דָ ם מְ קַ דֵ שׁ ּ ּ עַצְ מוֹ בְּ יוֹ תֵ ר , וְזוֹ כֶ ה לִ פְ רֹשׁ אֶ ת עַצְ מוֹ מִ תַ אֲווֹ ת הָ עוֹ לָם ּ , וְ לָשׂ ום כָּ ל לִ בּ וֹ וְדַ עְ תוֹ רַ ק לְ הַגְדִ יל שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ ּולְ הוֹ דוֹ ת לְ שֵׁ ם ה ' עַל כָּ ל דָ בָ ר שֶׁ רוֹ אֶ ה אוֹ נֶהֱנֶה מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ , ומְ קַ בֵּ ל עָ לָיו עֹל תוֹ רָ ה ּ ּ , שֶׁ עַל־יָדָ ה עִ קַ ר הַגְדָ לַת שֵׁ ם ּ ּ ּ ּ הַ שֵׁ ם

Segment 69
HE:
, ִּכ דְ קֻ דְ שָׁ א־בְּ רִ יך־הוא שְׁ מָ א אוֹ רַ יְתָ א י ּ ְ עַל־יְדֵ י־זֶה דוֹ חֶ ה זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ לַ ּ ּ ט " מְ לָאכוֹ ת , וְזוֹ כֶ ה שֶׁ יִהְ יֶה נִגְמָ ר אֶ צְ לוֹ תִ קון כָּ ל הַ דְ בָ רִ ים ּ ּ ּ ּ ּ בְּ נָקֵ ל , ומַ שִׂ יג פַ רְ נָסָ תוֹ וְ כָ ל הִ צְ טָ רְ כותוֹ בְּ לִ י עָמָ ל ּ ּ ּ ּ וִיגִיעָ ה גְדוֹ לָה . כִּ י כְּ פִ י מַ ה שֶׁ זוֹ כִ ין לְ הַ גְדִ יל שֵׁ ם הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ ־כֵן נִצוֹ לִ ין מִ לַ ּ ּ " ט מְ לָאכוֹ ת , מֵ עַצְ בות וִיגִיעַת ּ ּ הַ פַ רְ נָסָ ה , וְזוֹ כֶ ה לְ קַ בֵּ ל פַ רְ נָסָ תוֹ בְּ נָקֵ ל עַל־יְדֵ י הַ בִּ טָ חוֹ ן ּ ּ בְּ שֵׁ ם הַ שֵׁ ם ּ , שֶׁ מִ שָׁ ם נִמְ שָׁ ך הַ כּ ֹ ְ ּ ּ , ל וְ שָׁ ם עִ קַ ר הַ בִּ טָ חוֹ ן ּ ּ עַל כָּ ל הִ צְ טָ רְ כות שֶׁ ל הָ אָ דָ ם ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " כִּ י בְ שֵׁ ם קָ דְ שׁ וֹ בָ טָ חְ נו " ) ּ כח (:

Segment 70
HE:
יט ,ג בְּ זֵעַת אַ פֶ יך תֹאכַ ל לֶחֶ ם ּ ָ ּ

Segment 71
HE:
וְ אִ ם לֹא הָ יָה חוֹ טֵ א הָ אָ דָ ם , הָ יָה זוֹ כֶ ה לִ גְמֹר תִ קון כָּ ל ּ ּ ּ ּ הַ דְ בָ רִ ים בְּ גַשְׁ מִ יות וְרוחָ נִיות בְּ לִ י עָמָ ל וִיגִיעוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ , רַ ק עַל־יְדֵ י תְ פִ לָה וְ אֵ יזֶה עֻבְ דָ א קַ לָה מְ אֹד ּ ּ ּ ּ , כִּ י בִּ שְׁ עַת הַ בְּ רִ יאָ ה הָ יָה גְּמַ ר תִ קון כָּ ל הָ עוֹ לָמוֹ ת תְ לויִים בְּ אָ דָ ם ּ ּ ּ ּ ּ הָ רִ אשׁ וֹ ן , שֶׁ אִ ם לֹא הָ יָה אוֹ כֵ ל מֵ עֵץ הַ דַ עַת ּ וְ הָ יָה מִ תְ פַ לֵל תְ פִ לָתוֹ ּ ּ ּ ּ , הָ יָה גּוֹ מֵ ר תִ קון כָּ ל הָ עוֹ לָמוֹ ת ּ ּ ּ בִּ שְׁ לֵמות בְּ אוֹ תוֹ הַ יוֹ ם ּ ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בְּ כִ תְ בֵ י הָ אֲרִ , י" ְ אַ ך עַל־יְדֵ י חֶ טְ אוֹ לֹא גָּמַ ר תִ קון הָ עוֹ לָמוֹ ת אַ ף גַּם פָ גַם ּ ּ ּ ּ וְ קִ לְ קֵ ל כָּ ל הָ עוֹ לָמוֹ ת , עַד אֲשֶׁ ר נִגְזַר ' בְּ עִ צָ בוֹ ן ּ תֹאכֲלֶנָה ּ ּ , בְּ זֵעַת אַ פֶ יך תֹאכַ ל לֶחֶ ם ָ ּ ּ ) ' בְּ רֵ אשִׁ ית ג , ( יט , שֶׁ צְ רִ יכִ ין כַּ מָ ה וְ כַ מָ ה יְגִ יעוֹ ת ומְ לָאכוֹ ת שֶׁ הֵם ל ּ ּ ּ ּ ט " מְ לָאכוֹ ת , קֹדֶ ם שֶׁ מְ תַ קְ נִים הַ דְ בָ רִ ים שֶׁ בָּ עוֹ לָם שֶׁ יִהְ יו ּ ּ ּ ּ ּ רְ אויִים לֵהָ נוֹ ת מֵ הֶם לְ אָ כְ לָם אוֹ לְ ּ לָבְ שָׁ ם וְ כַ יוֹ צֵ א בָּ הֶם ּ : וְגַם עַתָ ה כָּ ל מַ ה שֶׁ הָ אָ דָ ם מְ קַ דֵ שׁ עַצְ מוֹ בְּ יוֹ תֵ ר וְזוֹ כֶ ה ּ ּ ּ לִ פְ רֹשׁ עַצְ מוֹ מִ ן הָ עוֹ לָם וְ לָשׂ ום כָּ ל לִ בּ וֹ וְ דַ עְ תוֹ לְ הַ כִּ יר ּ ּ ולְ הַ גְדִ יל שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , כְּ מוֹ ־כֵן זוֹ כֶ ה לְ הַ עֲבִ יר מֵ עָ לָיו עֹל הַ ל ט " מְ לָאכוֹ ת , וְזוֹ כֶה לְ קַ בֵּ ל הַ פַ רְ נָסָ ה בְּ לִ י עָמָ ל ּ וִיגִיעָ ה גְּדוֹ לָה , וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ ) ל " אָ בוֹ ת פ (: ג" כָּ ל הַ מְ קַ בֵּ ל עָלָיו עֹל תוֹ רָ ה מַ עֲבִ ירִ ין מִ מֶ נו עֹל מַ לְ כות ּ ּ ּ ּ ּ וְ עֹל דֶ רֶ ך אֶ רֶ ץ ְ ּ . כִּ י יְגִיעַת הַ פַ רְ נָסָ ה שֶׁ הוא בְּ ּ ּ חִ ינַת ל " ט מְ לָאכוֹ ת , נִמְ שָׁ כִ ין מִ זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ מִ פְ גַם עֵץ הַ דַ עַת ּ ּ ּ ּ , עַל־יְדֵ י שֶׁ לֹא ּ הִ שְׁ תַ דֵ ל לְ הַ גְדִ יל שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך עַל־יְדֵ י כָּ ל הַ דְ בָ רִ ים ּ ּ ּ ְ ּ , ּ אַ דְ רַ בָּ א , פָ גַם מְ אֹד וְ כָ פַ ר בָּ עִ קָ ר ּ ּ ) ּ עַיֵן סַ נְהֶ דְ רִ ין לח , :( ומִ שָׁ ם נִמְ שָׁ ּ ּ כִ ין כָּ ל הַ ל " ט מְ לָאכוֹ ת , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת יְגִיעוֹ ת וְטִ רְ דַ ת הַ פַ רְ נָסָ ה ּ ּ . וְ עַל־כֵּן כְּ שֶׁ אָ דָ ם מְ קַ דֵ שׁ ּ עַצְ מוֹ ומַ אֲמִ ין בַּ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ ּומֵ שִׂ ים כָּ ל לִ בּ וֹ לְ הוֹ דוֹ ת לְ שֵׁ ם ה ' עַל כָּ ל דָ בָ ר וְ דָ בָ ר שֶׁ רוֹ אֶ ה אוֹ נֶהֱנֶה מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ לְ הַ גְדִ ּ יל שֵׁ ם ה ' עַל־יְדֵ י כָּ ל דָ בָ ר שֶׁ בָּ עוֹ לָם ּ , עַל־יְדֵ י זֶה דוֹ חֶ ה זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ ל ּ ּ ּ " ט מְ לָאכוֹ ת , וְזוֹ כֶ ה שֶׁ יֻגְמַ ר אֶ צְ לוֹ תִ קון כָּ ל הַ דְ בָ רִ ים בְּ נָקֵ ל ּ ּ ּ ּ ּ , ומַ שִׂ יג ּ ּ פַ רְ נָסָ תוֹ וְ כָ ל הִ צְ טָ רְ כותוֹ בְּ לִ י עָמָ ל וִיגִיעָ ה ּ ּ . כִּ י עִ קַ ר ּ הַ תִ קון עַל־יְדֵ י הַ גְדָ לַת שֵׁ ם ה ּ ּ ּ ּ . ' וכְ פִ י מַ ה שֶׁ זוֹ כִ ין ּ ּ ּ לְ הַ גְדִ יל שֵׁ ם ה ּ ', כְּ מוֹ ־כֵן נִצוֹ ל מִ ל ּ " ט מְ לָאכוֹ ת מֵ עַצְ בות ּ וִיגִיעַת הַ פַ רְ נָסָ ה ּ , וְזוֹ כֶ ה לְ קַ בֵּ ל פַ רְ נָסָ תוֹ בְּ נָקֵ ל מִ שֵׁ ם ה ּ ּ ', שֶׁ שָׁ ם עִ קַ ר הַ בִּ טָ חוֹ ן עַל כָּ ּ ּ ּ ל הִ צְ טָ רְ כות הָ אָ דָ ם וְעַל כָּ ל ּ הַ יְשׁ ועוֹ ת ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) תְ הִ לִ ים לג ּ ּ (: אֵ ין הַ מֶ לֶך נוֹ שָׁ ע ְ ּ בְּ רָ ב־חָ יִל וְ כו ' ּ שֶׁ קֶ ר הַ סּ וס לִ תְ שׁ ועָה וְ כו ּ ּ ּ ', ומְ סַ יֵם שָׁ ם ּ ּ : כִּ י בוֹ יִשְׂ מַ ח לִ בֵּ נו כִּ י בְ שֵׁ ם קָ דְ שׁ וֹ בָ טָ חְ נו ּ ּ ' . בְ שֵׁ ם קָ דְ שׁ וֹ ' ּדַ יְקָ א , כִּ י הַ כּ ֹל נִמְ שָׁ ך מִ שֵׁ ם ה ּ ְ ) ' :( כט

Segment 72
HE:
כג ,ג כָּ תְ נוֹ ת עוֹ ר וַיַלְ בִּ ישֵׁ ם ּ

Segment 73
HE:
קֹדֶ ם אֲכִ ילַת עֵץ הַ דַ עַת כְּ תִ יב ּ : " וַיִהְ יו שְׁ נֵיהֶם עֲרומִ ים ּ ּ ּ ּ הָ אָ דָ ם וְ אִ שְׁ תוֹ , " ּ כִּ י אָ ז הָ יו הָ אֱמֶ ת וְ הָ אֱמונָה ּ ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת אִ ישׁ וְ אִ שְׁ תוֹ ּ , עֲרֻ מִ ים בְּ לִ י שׁ ום לְ בושׁ ּ ּ ּ , כִּ י הָ יו ּ יְכוֹ לִ ין אָ ז לְ קַ בֵּ ל אוֹ ר הָ אֱמֶ ת וְ הָ אֱמונָה בְּ לִ י לְ בושִׁ ין ּ ּ , כִּ י הָ יו הַ כּ ֹל רוֹ אִ ין הָ אֱמֶ ת וְ הָ אֱמונָה ּ ּ , שֶׁ הָ יו רוֹ אִ ין עַיִן בְּ עַיִן ּ שֶׁ אֲמִ תַ ת יְדִ יעָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך הוא עַל־יְדֵ י אֱמ ּ ְ ּ ּונָה , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת ' ּתַ כְ לִ ית הַ יְדִ יעָה , אֲשֶׁ ר לֹא נֵדַ ע ', שֶׁ הִ שִׂ יגו אֶ ת ּ ּ הָ אֱמֶ ת בְּ תַ כְ לִ ית הַ יְדִ יעָה עַד שֶׁ רָ או וְיָדְ עו בִּ ידִ יעָה ּ ּ בְּ רורָ ה אֲמִ תַ ת אֱלָקותוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ , שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לֵידַ ע מִ מֶ נו כִּ י־אִ ם עַל־יְדֵ י אֱמונָה ּ ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ יֵשׁ גַּם עַתָ ה כַּ מָ ה ּ ּ ּ דְ בָ רִ ים שֶׁ אִ ם לֹא הָ יו רוֹ אִ ין אוֹ תָ ם בָּ עֵינַיִם בְּ כָ ל יוֹ ם ּ ּ , הָ יָה קָ שֶׁ ה לְ הַ אֲמִ ין בָּ הֶם , כְּ גוֹ ן שֶׁ יִהְ יֶה מִ טִ פָ ה סְ רוחָ ה ּ ּ ּ ּ נוֹ צָ ר בֶּ ן־אָ דָ ם , וְיִהְ יֶה בְּ בֶ טֶ ן אִ מוֹ תִ שְׁ עָ ה חֳדָ שִׁ ים ּ ּ , וְ אַ חַ ר־כָּ ך יִ ְ תְ גַּדֵ ל מִ זֶה בֶּ ן־אָ דָ ם הַ שָׁ לֵם בְּ דַ עַת ובְ צורָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ', ּ וְ כו וְ כֵן מִ גַּרְ עִ ין אֶ חָ ד הַ נִזְרָ ע בָּ אָ רֶ ץ וְ נִתְ בַּ לֶה ּ ּ , יִתְ גַּדֵ ל ּ מִ מֶ נו אִ ילָן יָפֶ ה וְגָדוֹ ל עִ ם הַ רְ בֵּ ה עֲנָפִ ים ופֵ רוֹ ת בְּ וַדַ אי ּ ּ ּ ּ ּ לֹא הָ יָה הַ שֵׂ כֶל הַ פָ שׁ וט מַ סְ כִּ ים לָזֶ ּ ּ ּ ה בְּ שׁ ום אֹפֶ ן ּ , וְ כֵן בְּ כָ ל פְ רָ טֵ י הַ בְּ רִ יאָ ה ּ . ּובֶ אֱמֶ ת נֶאֱמַ ר עַל זֶה : " מַ ה גָּדְ לו ּ מַ עֲשֶׂ יך ה ָ , "' וְ נֶאֱמַ ר : " מָ ה רַ בּ ו מַ עֲשֶׂ יך ה ָ ּ ' ". נִמְ צָ א שֶׁ הָ אָ דָ ם רוֹ אֶ ה בְּ עֵינָיו דְ בָ רִ ים שֶׁ אֵ ינוֹ מְ בִ ינָם בְּ שֵׂ כֶ ל ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה מֻכְ רָ ח לְ הִ תְ חַ זֵק בֶּ אֱמונָה ּ ּ . וְ קֹדֶ ם הַ חֵ טְ א הָ יְתָ ה יְדִ יעַת הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ ּ , הַ יְנו הַ יְדִ יעָ ה מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך , ְ הָ יְתָ ה פְ שׁ וטָ ה ובְ רורָ ה בְּ תַ כְ לִ ית הַ בֵּ רור ּ ּ ּ ּ ּ , עַד שֶׁ הָ יו יוֹ דְ עִ ין כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לֵידַ ע מִ מֶ נו כִּ י־אִ ם עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ ּ אֱמונָה ּ , ובֶ אֱמֶ ת אֱמֶ ת וֶאֱמונָה שְׁ נֵיהֶם אֶ חָ ד בְּ תַ כְ לִ ית ּ ּ הָ אַ חְ דות ּ ; אֲבָ ל אַ חַ ר הַ חֵ טְ א , ּ שֶׁ נֶאֱחַ ז בָּ הֶם זֻהֲמַ ת ּ הַ נָחָ שׁ , עַל־יְדֵ י־זֶה אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ קַ בֵּ ל עַתָ ה אוֹ ר הָ אֱמֶ ת ּ וְ הָ אֱמונָה כִּ י־אִ ם עַל־יְדֵ י לְ בושִׁ ין ּ ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת כְּ לַל ּ הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ , שֶׁ נִתְ לַבְּ שָׁ ה בְּ כַ מָ ה לְ בושִׁ ין בְּ סוֹ ד ּ ּ ּ ' חֲלוקָ א דְ רַ בָּ נָן ּ ּ . ' וְ כֵן כָּ ל הַ חִ דושֵׁ י־תוֹ רָ ה שֶׁ מְ חַ דְ שִׁ ין לָנו ּ ּ ּ ּ ּ הַ צַ דִ יקִ ים שֶׁ בְּ כָ ל דוֹ ר ומְ בָ אֲרִ ין לָנו דַ רְ כֵי הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ קְ דוֹ שָׁ ה שֶׁ יְסוֹ דָ ה אֱמֶ ת וֶאֱמונָה ּ ּ ּ ּ , הַ יְנו שֶׁ עַכְ שָׁ ו אִ י ּ אֶ פְ שָׁ ר לְ קַ בֵּ ל הָ אֱמֶ ת וְ הָ אֱמונָה בִּ שְׁ לֵמות כִּ י־אִ ם ּ ּ עַל־יְדֵ י כַּ מָ ה לְ בושִׁ ין וְ הַ קְ דָ מוֹ ת שֶׁ הַ צַ דִ יקִ ים מְ בָ אֲרִ ים ּ ּ ּ ּ ּ לָנו עַל־יְדֵ י נִפְ לְ אוֹ ת חִ דושֵׁ י תוֹ רָ תָ ם ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הַ כּ ֹל הוא רַ ק ּ

Segment 74
HE:
ֱבִּ שְׁ בִ יל לְ הַ מְ שִׁ יך בָּ נו א ּ ְ מונָה שְׁ לֵמָ ה בְּ אֹפֶ ן שֶׁ נִזְכֶּה ּ ּ עַל־יְדֵ י־זֶה לְ קַ בֵּ ל אוֹ ר הָ אֱמֶ ת , וְ הֵם בְּ חִ ינַת לְ בושִׁ ים ּ שֶׁ מַ לְ בִּ ישִׁ ים בָּ הֶ ם אֶ ת הָ אֱמֶ ת וְ הָ אֱמונָה ּ ּ , ומִ שָׁ ם ּ ּ נִמְ שָׁ כִ ין כָּ ל הַ מַ לְ בּ ושִׁ ים שֶׁ בָּ עוֹ לָם שֶׁ נִתְ הַ וו אַ חַ ר ּ ּ ּ ּ ּ הַ חֵ טְ א , שֶׁ הֵם תִ קון ּ ּ ּ גָּדוֹ ל כְּ דֵ י שֶׁ לֹא יִהְ יֶה כּ ֹחַ לְ זֻהֲמַ ת ּ ּ הַ נָחָ שׁ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , לְ הִ תְ אַ חֵ ז בְּ הָ אֱמֶ ת וְ הָ אֱמונָה וְ לִ פְ גֹּם ּ אוֹ תָ ם , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם (: ל ) .. .

Segment 75
HE:
כא ,ג כָּ תְ נוֹ ת עוֹ ר וַיַלְ בִּ ישֵׁ ם ּ

Segment 76
HE:
עִ קַ ר הַ בְּ גָדִ ים נַעֲשׂ ו אַ חַ ר חֵ טְ א אָ דָ ם הָ רִ ּ ּ אשׁ וֹ ן , כִּ י ּ מִ קֹדֶ ם כְּ תִ יב ) בְּ רֵ אשִׁ ית ב , : ( כה וַיִהְ יו שְׁ נֵיהֶם עֲרֻ מִ ים ּ ּ ּ , "'ּ וְ כו וְ אַ חַ ר כָּ ך שָׁ ם ) ְ , ג : " ( כא ּ וַיַעַשׂ ה ' לְ אָ דָ ם ולְ אִ שְׁ תוֹ ּ ּ כָּ תְ נוֹ ת עוֹ ר וַיַלְ בִּ ישֵׁ ם ּ , " ומִ שָׁ ם נִמְ שָׁ כִ ין כָּ ל הַ מַ לְ בּ ושִׁ ים ּ ּ ּ ּ שֶׁ בָּ עוֹ לָם . כִּ י מִ קֹ ּ דֶ ם הָ יו יְכוֹ לִ ים לִ כְ לֹל ולְ הִ תְ בַּ טֵ ל בְּ אוֹ ר ּ ּ ּ הָ אֵ ין סוֹ ף בְּ כָ ל עֵת בְּ נָקֵ ל ולְ הַ מְ שִׁ יך הָ אוֹ ר מִ שָׁ ם בְּ לִ י ּ ְ ּ לְ בושִׁ ים עָבִ ים רַ ק בִּ לְ בושִׁ ים זַכִּ ים וְ צָ חִ ים מְ אֹד ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת כָּ תְ נוֹ ת אוֹ ר . כִּ י קֹדֶ ם הַ חֵ טְ א הוֹ שִׁ יבוֹ ה ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ ְ גַן עֵדֶ ן ' לְ עָבְ דָ ה ולְ שָׁ מְ רָ ה ּ ּ ּ ' ּ שֶׁ יִזְכֶּ ה שָׁ ם לְ הִ תְ עַנֵג עַל ה ּ ' לַחֲזוֹ ת בְּ נֹעַם ה ' לְ הִ כָּ לֵל בְּ אוֹ רוֹ הָ אֵ ין סוֹ ף בְּ רָ צוֹ א וָשׁ וֹ ב בְּ כָ ל עֵת בְּ לִ י יְגִיעָ ה ולְ הַ מְ שִׁ יך הָ אוֹ ר ְ ּ מִ שָׁ ם עַל־יְדֵ י לְ בושִׁ ים זַכִּ ים מְ אֹד ּ ּ , בְּ חִ ינַת כָּ תְ נ וֹ ת אוֹ ר , כִּ י זֶה הָ יָה עִ קַ ר יְשִׁ יבָ תוֹ שָׁ ם בְּ גַן עֵדֶ ן ּ , כִּ י שָׁ ם מִ תְ עַנְגִים ּ עַל ה ', כִּ י גַּן עֵדֶ ן הוא בְּ חִ ינַת בִּ טול ּ ּ ּ , כִּ י עֵדֶ ן עַיִן לֹא רָ אֲתָ ה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת בִּ טול ּ ּ ּ , ומִ שָׁ ם מַ מְ שִׁ יכִ ין הָ אוֹ ר ּ ּ וְ נִרְ שָׁ ם בִּ בְ חִ ינַת הַ גָּן שֶׁ הוא מָ קוֹ ם זָך מְ אֹד שֶׁ שָׁ ם ּ ְ ּ יְכוֹ לִ ין לְ קַ בֵּ ל בְּ קַ לות אוֹ ר הַ זְרִ יחָ ה שֶׁ ל הַ בִּ טול ּ ּ ּ ּ ּ .. . כִּ י הַ גַּן עֵדֶ ן הוא הַ שָׂ דֶ ה אֲשֶׁ ר בֵּ רְ כוֹ ה ּ ּ ', כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ) ל " ּ זֹהַ ר בְּ רֵ אשִׁ ית דַ ף קכח ּ (. כִּ י עִ קַ ר תִ קון ּ ּ ּ ּ ּ הַ נְשָׁ מוֹ ת שֶׁ בַּ שָׂ דֶ ה הוא שֶׁ יִזְכּ ו לְ הִ כָּ לֵל בָּ אוֹ ר אֵ ין סוֹ ף ּ ּ ּ ּ ולְ הִ תְ עַנֵג עַל ה ּ ּ ', שֶׁ זֶה עִ קַ ר תַ כְ לִ יתֵ נו ּ ּ ּ ּ , עִ קַ ר תַ עֲנוג עוֹ לָם ּ ּ ּ הַ בָּ א שֶׁ הוא שַׁ עֲשׁ ועַ גַּן עֵדֶ ן ּ ּ , שֶׁ הוא עוֹ לַם הַ נְשָׁ מוֹ ת ּ ּ . ומִ תְ חִ לָה קֹדֶ ם הַ חֵ טְ א הָ יָה יָכוֹ ל לִ זְכּ וֹ ת לָזֶ ּ ּ ּ ה בְּ חַ יִים ּ ּ ּ חִ יותוֹ . ּובִ שְׁ בִ יל זֶה הוֹ שִׁ יבוֹ ה ' יִתְ בָּ רַ ך שָׁ ם לְ עָבְ דָ ה ּ ְ ולְ שָׁ מְ רָ ה ּ ּ , לְ עָבְ דָ ה בְּ פִ קודִ ין דַ עֲשֵׂ ה ולְ שָׁ מְ רָ ה בְּ פִ קודִ ין ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּדְ לֹא תַ עֲשֶׂ ה ) זֹהַ ר בְּ רֵ אשִׁ ית דַ ף כז ּ (. דְ הַ יְנו שֶׁ הָ יָה צָ רִ יך ְ ּ ּ רַ ק לְ קַ יֵם וְ לִ שְׁ מֹ ּ ר אֶ ת הַ תוֹ רָ ה ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה הָ יָה יָכוֹ ל לְ הִ כָּ לֵל בָּ אֵ ין סוֹ ף ולְ הַ מְ שִׁ יך הָ אוֹ ר מִ שָׁ ם בְּ לִ י הִ תְ עַבּ ות ּ ּ ּ ְ הַ לְ בושִׁ ים ּ ּ , רַ ק בִּ בְ חִ ינַת כָּ תְ נוֹ ת אוֹ ר , ְ אַ ך עַל־יְדֵ י הַ חֵ טְ א ' אָ דָ ם בִּ יקָ ר בַּ ל יָלִ ין ) ' תְ הִ לִ ים מט ּ ּ ( וְ נִתְ גָּרֵ שׁ מִ גַּן דֶ ן עֵ , ּ וַיָשֶׂ ם ה ' אֶ ת הַ כְּ רובִ ים וְ אֶ ת לַהַ ט הַ חֶ רֶ ב ּ הַ מִ תְ הַ פֶ כֶ ת לִ שְׁ מֹר אֶ ת דֶ רֶ ך עֵץ הַ חַ יִים ּ ְ ּ ּ ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית ג , , ( כד שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת נְטורֵ י תַ רְ עָ א ּ ּ ) שומרי הפתח ( שֶׁ אֵ ין מַ נִיחִ ין לִ כְ לֹל בְּ קַ לות בְּ אוֹ ר הָ אֵ ין סוֹ ף שֶׁ שָׁ ם עִ קַ ר ּ ּ ּ ּ ּ הַ חַ יִ ּ ים הַ נִצְ חִ יִים ּ ּ , כִּ י מְ בַ לְ בְּ לִ ין הַ מַ חֲשָׁ בָ ה בְּ כַ מָ ה מִ ינֵי ּ ּ הֲסָ תוֹ ת ובִ לְ בּ ולִ ים שֶׁ נִמְ שָׁ כִ ין מִ בְּ חִ ינַת הַ לַהַ ט הַ חֶ רֶ ב ּ ּ ּ ּ הַ מִ תְ הַ פֶ כֶ ת וְ כו ּ ּ ּ . ' וְ אָ ז צְ רִ יכִ ין יְגִיעָ ה גְּדוֹ לָה קֹדֶ ם ּ שֶׁ נִכְ לָלִ ין שָׁ ם וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ קַ בֵּ ל הָ אוֹ ר מִ ּשָׁ ם כִּ י אִ ם וְ צִ מְ צומִ ים לְ בושִׁ ים בְּ כַמָ ה הִ תְ לַבְּ שׁ ות עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת כָּ תְ נוֹ ת עוֹ ר שֶׁ מֵ הֶם נִשְׁ תַ לְ שְׁ לו וְ נִתְ הַוו ּ ּ ּ ּ ּ הַ לְ בושִׁ ים גַּשְׁ מִ יִים ּ ּ ּ , וְ הֵם עִ קַ ר הַ תִ קון ּ ּ ּ ּ , כִּ י בְּ לִ י תִ קון ּ ּ ּ הַ לְ בושִׁ ים אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ קַ בֵּ ל שׁ ּ ּ ום אוֹ ר כַּ יָדועַ ּ ּ ּ ) :( לא

Segment 77
HE:
כב ,ג וְ אָ כַ ל וָחַ י לְ עוֹ לָם

Segment 78
HE:
... כִּ י הַ שֵׁ נָה הִ יא אֶ חָ ד מִ שִׁ שִׁ ים בְּ מִ יתָ ה שֶׁ נִמְ שְׁ כָ ה ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י חֵ טְ א אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן עַל־יְדֵ י שֶׁ אָ כַ ל מֵ עֵץ הַ דַ עַת ּ טוֹ ב וָרָ ע ופָ גַם בְּ עֵץ הַ חַ יִים שֶׁ הוא בְּ חִ ּ ּ ּ ינַת אוֹ ר הַ תְ פִ לִ ין ּ ּ , כַּ מובָ א ּ ּ , כִּ י תְ פִ לִ ין הֵם בְּ חִ ינַת חַ יִים ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת עֵץ הַ חַ יִים ּ , ּ שֶׁ נֶאֱמַ ר בּ וֹ ) בְּ רֵ אשִׁ ית ג , : " ( כב וְ אָ כַ ל וָחַ י לְ עוֹ לָם ". וְעַל־יְדֵ י שֶׁ פָ גַם בָּ זֶה נִגְזַר עָ לָיו מִ יתָ ה לְ דוֹ רוֹ ת ּ . ּובֶ אֱמֶ ת אַ חַ ר הַ חֵ טְ א , ּ הַ מִ יתָ ה וְ הַ שֵׁ נָה הֵ ם טוֹ בָ ה ּ גְּ דוֹ לָה , כִּ י אִ ם לֹא חָ טָ א אָ דָ ם הָ יָה זוֹ כֶ ה לְ חַ יִים ּ אֲמִ תִ יִים שֶׁ הוא חַ יִים נִצְ חִ יִים ּ ּ ּ ּ ּ , ּ חַ יִים אֲרֻ כִּ ים , בְּ עוֹ דוֹ ּ בַּ גּוף , דְ הַ יְנו שֶׁ בְּ עוֹ דוֹ בַּ גּוף הָ יָה יָכוֹ ל לִ הְ יוֹ ת נִכְ לָל ּ ּ ּ בָּ אֵ ין סוֹ ף לְ עוֹ לָם בְּ רָ צוֹ א וָשׁ וֹ ב וְ לִ חְ יוֹ ת חַ יִים אֲרֻ כִּ ים ּ , דְ הַ יְנו לְ חַ דֵ שׁ חִ יותוֹ לְ עוֹ לָם ּ ּ ּ ּ ּ , אֲבָ ל אַ חַ ר שֶׁ חָ טָ א וְ אָ כַ ל מֵ עֵץ הַ דַ עַ ת טוֹ ב וָרָ ע וְ נִטְ רַ ד מִ גַּן עֵדֶ ן וְ נִתְ אַ חֵ ז בְּ גופוֹ ּ ּ זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ בְּ חִ ינַת מִ שְׁ כָ א דְ חִ וְ יָא ּ ּ , עַ ל־כֵּ ן אִ י אֶ פְ שָׁ ר לוֹ לִ חְ יוֹ ת בְּ גופוֹ חַ יִים אֲרֻ כִּ ים לְ עוֹ לָם וְ אִ י ּ ּ אֶ פְ שָׁ ר לִ זְכּ וֹ ת לְ חַ יִים נִצְ חִ יִים כִּ י אִ ם עַ ל־יְדֵ י הַ מִ יתָ ה ּ ּ ּ , שֶׁ הִ יא טוֹ בָ ה גְּ דוֹ לָה , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו שָׁ ם ) ּ א , : ( לא " וְ הִ נֵה טוֹ ב מְ אֹד ּ — " זֶה הַ מָ וֶת ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית רַ בָּ ה ּפָ רָ שָׁ ה ט , ( יב כִּ י עַ ל־יְדֵ י הַ מִ יתָ ה ּ , שֶׁ הִ יא שֵׁ נָה , יִתְ חַ דֵ שׁ מֹחוֹ וְ אָ ז יִזְדַ כֵּ ך וְ יִתְ חַ דֵ שׁ גּופוֹ וְ חִ יותוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ . וְ אָ ז יָקום בִּ תְ חִ יָה בְּ גוף זָך וְ צַ ח שֶׁ נִזְדַ כֵּ ך וְ נִתְ בָּ רֵ ר לְ גַמְ רֵ י ְ ְ ּ ּ ּ ּ ּ מִ זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ ּ ּ . וְ אָ ז יִזְכֶּ ה לְ קַ בֵּ ל מֹחִ ין חֲ דָ שִׁ ים בִּ בְ חִ ינַת תְ פִ לִ ין עֵץ הַ חַ יִים ּ ּ ּ , שֶׁ הֵ ם בְּ חִ ינַת חַ יִים ּ אֲרֻ כִּ ים שֶׁ יִזְכֶּ ה אָ ז ּ , דְ הַ יְנו שֶׁ יִזְכֶּ ה אָ ז לִ חְ יוֹ ת לְ עוֹ לָם ּ ּ ּ חַ יִים כָּ אֵ לו ּ ּ ּ . שֶׁ בְּ כָ ל עֵת יִתְ וַסְּ פו לוֹ חַ יִים ומֹחִ ין ּ ּ ּ , עַד שֶׁ כָּ ל מַ ה שֶׁ יַזְקִ ין יוֹ תֵ ר יִזְכֶּ ּ ּ ה לְ הַ תְ חִ יל לִ חְ יוֹ ת מֵ חָ דָ שׁ יוֹ תֵ ר , שֶׁ זֶה עִ קַ ר בְּ חִ ינַת חַ יִים נִצְ חִ יִים שֶׁ יִזְכּ ו מִ י ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ יִזְכּ ו לֶעָ תִ יד לָבוֹ א ּ ּ , כִּ י תַ עֲנוג תְ מִ ידִ י אֵ ינוֹ תַ עֲנוג ּ ּ ּ ּ ּ וְ אֵ ינוֹ נִקְ רָ א חַ יִים בֶּ אֱמֶ ת כִּ י אִ ם כְּ שֶׁ זוֹ כִ ין לִ חְ יוֹ ת ּ ּ ּ ּ חִ יות חָ דָ שׁ בְּ כָ ל עֵת וְ זֶה עִ קַ ר בְּ חִ ינַת חַ יִים אֲרֻ כִּ ים ּ ּ , חַ יִים נִצְ חִ יִים שֶׁ יִזְכּ ו הַ צַ דִ יקִ ים לֶעָ תִ יד אַ חַ ר תְ חִ יַת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ מֵ תִ ים , הַ יְנו בְּ חִ ינָה ּ , ל"ּ הַ נַ שֶׁ יִזְכּ ו לְ חַ דֵ שׁ חִ יותָ ם ּ ּ ּ ּ ּ בְּ כָ ל עֵת ) ... לב (:

Segment 79
HE:
כב ,ג וְ אָ כַ ל וָחַ י לְ עוֹ לָם

Segment 80
HE:
... כִּ י עִ קַ ר הַ חִ יות נִמְ שָׁ ך לְ הָ אָ דָ ם עַ ל־יְדֵ י הָ אֲ כִ ילָה ְ ּ ּ ּ כַּ נִרְ אֶ ה בְּ חושׁ ּ ּ , עַ ל־כֵּ ן צְ רִ יכִ ין שֶׁ תִ הְ יֶה הָ אֲ כִ ילָה ּ בִּ קְ דֻ שָׁ ה עַ ל־פִ י הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ . וְ אָ ז נִמְ שָׁ ך עַ ל־יְדֵ י הָ אֲ כִ ילָה ְ הַ חִ יות מֵ הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת חַ יִים ּ ּ נִצְ חִ יִים שֶׁ ל ּ

Segment 81
HE:
עוֹ לָם הַ בָּ א שֶׁ הוא עֲנָוָה אֲמִ תִ יִית ּ ּ ּ , וְ עַ ל־כֵּ ן בֶּ אֱמֶ ת מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם שֶׁ זָכָ ה לַעֲנָוָה בְּ תַ כְ לִ ית ּ ּ ּ הַ שְׁ לֵמות בְּ חַ יִים חִ יותוֹ ּ ּ ּ ּ ּ , עַ ל־כֵּ ן לֹא הָ יָה צָ רִ יך ְ לַאֲ כִ ילָה כְּ לָל , וְ הָ יָה בָּ הָ ר שָׁ לֹשׁ פְ עָ ּ מִ ים אַ רְ בָּ עִ ים יוֹ ם , לֶחֶ ם לֹא אָ כַ ל וְ כו ', ּ כִּ י כָּ ל חִ יותוֹ הָ יָה חַ יִים אֲמִ תִ יִים ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ הֵ ם חַ יִים נִצְ חִ יִים שֶׁ ל לֶעָ תִ יד ּ ּ , שֶׁ הֵ ם עֲנָוָה אֲמִ תִ יִית ּ ּ , אֲבָ ל שְׁ אָ ר בְּ נֵי הָ עוֹ לָם צְ רִ יכִ ין לֶאֱכֹל כְּ דֵ י לְ הַ מְ שִׁ יך ְ ּ ּ חִ יות . וְ עִ קַ ר הַ חִ י ּ ּ ות הַ נִמְ שָׁ ך עַ ל־יְדֵ י הָ אֲ כִ ילָה ְ ּ ּ , נִמְ שָׁ ך ְ מִ שׁ ֹרֶ שׁ הַ חַ יִים ּ ּ , שֶׁ הֵ ם חַ יִים נִצְ חִ יִים שֶׁ ל לֶעָ תִ יד ּ ּ , שֶׁ הֵם עֲנָוָה אֲמִ תִ יִית ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת אַ יִן ּ , כִּ י הָ אֲכִ ילָה הוא ּ שֶׁ מְ כַ לֶה הַ מַ אֲ כָ ל לְ גַמְ רֵ י ּ ּ ּ , וְ עַ ל־יְדֵ י זֶה מְ בָ רֵ ר מִ מֶ נו ּ ּ ּ

Segment 82
HE:
פְ נִימִ יות חִ יותוֹ ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הֵ ם הַ נִיצוֹ צוֹ ת הַ קְ דוֹ שִׁ ים שֶׁ בְּ תוֹ כוֹ ּ ּ , שֶׁ הֵ ם רוחָ נִיִים לְ גַמְ רֵ י ּ ּ , שֶׁ הֵ ם בִּ בְ חִ ינַת אַ יִן , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת אֵ ין הָ אָ דָ ם נִזוֹ ן מִ גַּשְׁ מִ יות הַ מַ אֲ כָ ל כְּ לָל ּ ּ ּ ּ , כִּ י הַ גַּשְׁ מִ יות ּ ּ נַעֲשֶׂ ה מִ מֶ נו פְ סֹלֶת גָּמ ּ ּ ּ ּ ור וְ נִדְ חֶ ה לַחוץ לְ גַמְ רֵ י ּ ּ , רַ ק עִ קַ ר חִ יותוֹ הוא מֵ חִ יות הַ מַ אֲ כָ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת אַ יִן ּ , בְּ חִ ינַת עֲנָוָה , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת חַ יִים נִצְ חִ יִים שֶׁ מִ שָׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ שׁ ֹרֶ שׁ הַ חַ יִים ּ . ומִ י שֶׁ אוֹ כֵ ל בִּ בְ חִ ינָה זֹאת בְּ לִ י שׁ ום ּ ּ תַ עֲרוֹ בוֹ ת פְ סֹ ּ ּ לֶת , בְּ וַדַ אי הוא חַ י לְ עוֹ לָם בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית ג , : ( כב וְ אָ כַ ל וָחַ י לְ עוֹ לָם , שֶׁ הֵ ם הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ הָ אֲמִ תִ יִים שֶׁ הֵ ם חַ יִים וְ קַ יָמִ ים תָ מִ יד לְ עוֹ לָם וְ אֵ ינָם ּ ּ ּ ּ ּ מֵ תִ ים כְּ לָל , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ) ל " בְּ רָ כוֹ ת יח ( הַ צַ דִ י ּ ּ קִ ים בְּ מִ יתָ תָ ם קְ רויִם חַ יִים ּ ּ , ּ וכְ מוֹ שֶׁ אָ מַ ר רַ בִּ י שִׁ מְ עוֹ ן בַּ ר יוֹ חָ אי קֹדֶ ם הִ סְ תַ לְ קותוֹ ּ ּ ּ : " שָׁ אנֵי הָ נֵי דְ אִ קְ רון חַ יִים ּ ּ ּ ". וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ ) ל " ּתַ עֲנִית (: ה יַעֲקֹב אָ בִ ינו לֹא מֵ ת וְ כו ּ ּ ) ' (: לג

Segment 83
HE:
כד ,ג וַיְגָרֶ שׁ אֶ ת הָ אָ דָ ם

Segment 84
HE:
כָּ ל הַ טִ לְ טולִ ים שֶׁ ל כָּ ל אָ דָ ם הֵ ם בְּ חִ ינַת גֵּרושׁ וְ גָלות ּ ּ ּ ּ שֶׁ נִמְ שָׁ ך מִ בְּ חִ ינַת ְ ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית ג , ( כד וַיְגָרֶ שׁ אֶ ת הָ אָ דָ ם וְ כו ' ּ עַ ל־יְדֵ י חֵ טְ א אֲ כִ ילַת עֵץ הַ דַ עַ ת טוֹ ב וָרָ ע ּ שֶׁ מִ שָׁ ם נִמְ שְׁ כו כָּ ל גָּלֻיוֹ ּ ּ ּ ּ ת יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ הוֹ לְ כִ ין מְ טֻלְ טָ לִ ין נָע וָנָד מִ גּוֹ לָה אֶ ל גּוֹ לָה , שֶׁ מִ שָׁ ם נִמְ שְׁ כו כָּ ל הַ גָּלֻיוֹ ת ּ ּ ּ ּ וְ הַ טִ לְ טולִ ים בִּ פְ רָ טִ יות שֶׁ ל כָּ ל אָ דָ ם וְ אָ דָ ם שֶׁ מֻכְ רָ ח ּ ּ ּ ּ ּ לֵילֵך בַּ דְ רָ כִ ים וְ לִ הְ יוֹ ת נָע וָנָד ומְ טֻלְ טָ ל ּ ּ ְ , וְ הַ כּ ֹל בִּ שְׁ בִ יל בֵּ רור הָ אֱמונָה שֶׁ נִתְ קַ לְ קְ לָה מֵ חֵ טְ א אָ דָ ם ּ ּ ּ הָ רִ אשׁ וֹ ן וְ עַ ל־יְדֵ י חֲטָ אֵ י כָּ ל הַ דוֹ רוֹ ת וְ כַ מְ בֹאָ ר בְּ דִ בְ רֵ י ּ רַ בֵּ נו זַ ּ " ל בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ " ּ אֵ לֶה מַ סְ עֵי בְ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל " וְ כו ' ּ בְּ סִ ימָ ן מ ' שֶׁ כָּ ל הַ נְסִ יעוֹ ת וְ הַ טִ לְ טולִ ים הֵ ם מֵ חֲמַ ת ּ ּ ּ ְפּ גַם אֱמונָה ּ , ּ עַיֵן שָׁ ם . וְ הָ עִ קָ ר הוא מֵ חֲמַ ת חֶ סְ רוֹ ן ּ ּ הָ עֵצָ ה שֶׁ אֵ ין זוֹ כִ ין לְ עֵצוֹ ת שְׁ לֵמוֹ ת וַאֲמִ תִ יוֹ ת וְ אֵ ין ּ ּ יוֹ דְ עִ ין אֵ יך לְ הִ תְ נַהֵ ג ובַ מֶ ה לְ הִ שְׂ תַ כֵּ ר ּ ּ ּ ְ , ּומֵ חֲמַ ת זֶה מֻכְ רָ ח לֵילֵך בַּ דְ רָ כִ ים נָע וָנָד ּ ְ , כִּ י רֹב הַ טִ לְ טולִ ים ּ ּ הֵם בִּ שְׁ בִ יל הַ פַ רְ נָסָ ה ּ , וְ עִ קַ ר חֶ סְ רוֹ ן הַ פַ רְ נָסָ ה הוא מֵ חֲמַ ת ּ ּ ּ חֶ סְ רוֹ ן הָ עֵצָ ה , כִּ י כָּ ל הַ פַ רְ נָסָ ה בָּ אָ ה בְּ נָקֵ ל כְּ שֶׁ יוֹ דְ עִ ין ּ ּ לָתֵ ת עֵצָ ה לְ נַפְ שׁ וֹ , וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ ) ּדְ בָ רִ ים ח (: כִּ י הוא ּ הַ נֹתֵ ן לְ ך כּ ֹחַ לַעֲשׂ וֹ ת חָ יִל ָ ּ , וְ תַ ּ רְ גּומוֹ : אֲרֵ י הוא יָהֵב ּ ְ לָך עֵצָ ה לְ מִ קְ נֵי נִכְ סִ ין , כִּ י בְּ וַדַ אי בְּ כָ ל עֵת ובְ כָ ל זְמַ ן ּ ּ יֵשׁ סְ חוֹ רָ ה ומַ שָׂ א ומַ תָ ן שֶׁ בּ וֹ יַרְ וִ יחַ בְּ וַדַ אי ּ ּ ּ ּ ּ , לִ פְ עָ מִ ים בְּ חִ טִ ים דַ יְקָ א וְ לִ פְ עָ מִ ים בְּ חֵ לֶב וְ שַׁ עֲוָה ּ ּ , וְ לִ פְ עָ מִ ים בְּ יֵין שָׂ רָ ף וְ כַ יוֹ צֵ א בָּ זֶה בִּ שְׁ אָ רֵ י סְ חוֹ רוֹ ת ּ , רַ ק שֶׁ אֵ ין אָ דָ ם יוֹ דֵ עַ בַּ מֶ ה מִ שְׂ תַ כֵּ ר ּ ּ , וְ אִ ם הָ יָה הָ אָ דָ ם יוֹ דֵ עַ הָ עֵצָ ה בֶּ אֱמֶ ת אֵ יזֶה סְ חוֹ רָ ה צְ רִ יכִ ין עַ כְ שָׁ ו לִ סְ חֹר בְּ וַדַ אי הָ יָה לוֹ פַ רְ נָסָ ה וַעֲשִׁ ירות גָּדוֹ ל תָ מִ יד ּ ּ ּ ּ , וְ זֶה דָ בָ ר פָ ּ ּ שׁ וט ומְ בֹאָ ר ּ ּ ) וְ עַיֵן מִ זֶה בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר בְּ הִ לְ כוֹ ת ּ ּ מֶ קַ ח ומִ מְ כָּ ר ד ּ ) .. (. לד (:

Segment 85
HE:
ז,ד לַפֶ תַ ח חַ טָ את רֹבֵ ץ ּ ּ

Segment 86
HE:
... עִ קַ ר מַ אֲרָ ב שֶׁ ל הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א וְ הַ קְ לִ פוֹ ת הוא ּ ּ ּ ּ אֵ צֶ ל הַ פֶ תַ ח דִ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ שָׁ ם הֵ ם רוֹ בְ צִ ים וְ אוֹ רְ בִ ּ ּ ּ ּ ים וְ שׁ וֹ מְ רִ ים לִ בְ לִ י לְ הַ נִיחַ לִ כְ נֹס לְ תוֹ ך פִ תְ חֵ י הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ְ . כִּ י הַ קְ לִ פוֹ ת נִקְ רָ אִ ים נְטורֵ י תַ רְ עָ א ּ ּ ּ ּ ] שומרי הפתח [ שֶׁ עוֹ מְ דִ ים אֵ צֶ ל הַ פֶ תַ ח ּ , שֶׁ לֹא לְ הַ נִיחַ לִ כְ נֹס מִ חוץ ּ ּ ּ לִ פְ נִים עַ ד אֲשֶׁ ר יִזְכֶּ ה לְ שַׁ בְּ רָ ם . וְ זֶה בְּ חִ ינַת ּ לַפֶ תַ ח ּ חַ טָ את רֹבֵ ץ , שֶׁ הַ חַ טָ את שֶׁ הוא הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א רוֹ בֵ ץ ּ ּ אֵ צֶ ל הַ פֶ תַ ח ּ , וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ ) מִ שְׁ לֵי יד (: " ּורְ שָׁ עִ ים עַל שַׁ עֲרֵ י צַ דִ יק ּ ". שֶׁ הָ רְ שָׁ עִ ים שֶׁ הֵ ם הַ קְ לִ פוֹ ת עוֹ מְ דִ ים עַל ּ ּ שַׁ עֲרֵ י צַ דִ יק ּ , שֶׁ הֵ ם שַׁ עֲרֵ י הַ קְ דֻ שָׁ ה וְ אֵ ּ ּ ינָם מַ נִיחִ ים ּ לִ כְ נֹס . וְ עִ קַ ר הַ כְ נָעָ תָ ם הוא עַ ל־יְדֵ י הָ אֱמֶ ת ּ ּ , כִּ י עַ ל־יְדֵ י אוֹ ר הָ אֱמֶ ת רוֹ אִ ין אֶ ת הַ פֶ תַ ח לִ כְ נֹס מִ חוץ ּ ּ לִ פְ נִים , כִּ י מִ י שֶׁ אֵ ינוֹ רָ אוי לִ כְ נֹס לִ פְ נִים מוֹ נְעִ ין אוֹ תוֹ ּ הַ נְטורֵ י תָ רְ עָ א לִ כְ נֹס ּ ּ . וְ עִ קַ ר כּ ֹחָ ם לִ מְ נֹ ּ עַ הוא מַ ה ּ שֶׁ מִ תְ פַ שְׁ טִ ין לִ פְ נֵי הַ פֶ תַ ח ומַ חְ שִׁ יכִ ין לִ פְ נֵי הָ אָ דָ ם עַד ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ אֵ ין רוֹ אֶ ה הַ פֶ תַ ח ּ , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת אֵ ין שׁ ום מְ נִיעָ ה כְּ לָל ּ , רַ ק הָ עִ קַ ר הַ מְ נִיעָ ה הוא הַ חֹשֶׁ ך שֶׁ נִקְ רָ א מְ נִיעָ ה ּ ּ ּ ְ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " וְ לֹא חָ שַׂ כְ תָ וְ כו ּ ּ ". ' הַ יְנו מַ ה שֶׁ מְ רַ מִ ין אֶ ת ּ ּ ּ ּ הָ אָ דָ ם בְּ בִ לְ בּ ולִ ים ושְׁ טותִ ים ומַ חְ שִׁ יכִ ין לִ פְ נֵי עֵינָיו ּ ּ ּ ּ בַּ אֲחִ יזַת עֵינַיִם עַ ד שֶׁ נִדְ מֶ ה לְ הָ אָ דָ ם שֶׁ אֵ ין שׁ ום פֶ תַ ח ּ ּ ּ לְ פָ נָיו לְ הִ תְ קָ רֵ ב לַה ' יִתְ בָּ רַ ך ְ , אֲבָ ל בֶּ אֱמֶ ת דֶ רֶ ך ְ ּ הַ חַ יִים נָתון לִ פְ נֵ ּ ּ י כָּ ל אָ דָ ם שֶׁ בָּ עוֹ לָם . וַאֲפִ לו בִּ שְׁ אוֹ ל ּ ּ תַ חְ תִ יוֹ ת יְכוֹ לִ ין לְ הִ תְ קָ רֵ ב לַה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תַ ב רַ בֵּ נו זַ ּ " ל כַּ מָ ה פְ עָ מִ ים ּ ּ . רַ ק שֶׁ הָ אָ דָ ם הוא עִ וֵר וְ אֵ ין ּ ּ רוֹ אֶ ה אֶ ת הַ פֶ תַ ח עַ ל־יְדֵ י הַ קְ לִ פוֹ ת שֶׁ נִקְ רָ אִ ים חֹשֶׁ ך ְ ּ ּ ּ ּ , ֶׁש הֵ ם עִ קַ ר הַ מְ נִיעוֹ ת ּ ּ , שֶׁ הֵ ם מַ חְ שִׁ יכִ ין אוֹ ר עֵינָיו שֶׁ ל אָ דָ ם עַ ד שֶׁ אֵ ין רוֹ אֶ ה הַ פֶ תַ ח ּ , בִּ בְ חִ ינַת וְ אֶ ת הָ אֲנָשִׁ ים אֲ שֶׁ ר פֶ תַ ח הַ בַּ יִת הִ כּ ו בַּ סַּ נְוֵרִ ים וְ כו ּ ּ ּ ' וַיִלְ או לִ מְ צֹא ּ ּ ּ הַ פָ תַ ח . ּ שֶׁ מִ י שֶׁ אֵ ינוֹ כְּ דַ אי לִ כְ נֹס מַ חְ שִׁ יכִ ין אֶ ת עֵינָיו , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת סַ נְוֵרִ ים עַ ד שֶׁ הוא לוֹ אֶ ה לִ מְ צֹא הַ פֶ תַ ח ּ ּ ּ ּ . וְ עַ ל־כֵּ ן אֵ ין חָ כְ מָ ה וְ אֵ ין תְ בונָה וְ אֵ ין עֵצָ ה לַעֲמֹד ּ ּ כְּ נֶגְ דָ ם כִּ י אִ ם עַ ל־יְדֵ י הָ אֱמֶ ת ּ , שֶׁ בְּ כָ ל מָ קוֹ ם שֶׁ הוא ּ צָ רִ יך לְ הִ סְ תַ כֵּ ל רַ ק עַ ל הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ ּ ּ ְ ולְ הַ מְ שִׁ יך ְ ּ עַצְ מוֹ רַ ק אֶ ל הָ אֱמֶ ת בַּ אֲ שֶׁ ר הוא שָׁ ם ולְ דַ בֵּ ר דִ בְ רֵ י ּ ּ ּ

Segment 87
HE:
אֱמֶ ת בִּ תְ פִ לָתוֹ ותְ חִ נָתוֹ כְּ פִ י מַ ה שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ ּ , אַ ף־עַ ל־פִ י ּ שֶׁ אֵ ינוֹ יָכוֹ ל לְ הִ תְ פַ לֵל ולְ דַ בֵּ ר בֵּ ינוֹ לְ בֵ ין קוֹ נוֹ כְּ לָל ּ ּ ּ , אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן יִרְ אֶ ה עַל־כָּ ל־פָ ּ ּ נִים לְ דַ בֵּ ר הַ דִ בּ ור ּ ּ ּ שֶׁ יְדַ בֵּ ר בֶּ אֱמֶ ת , כְּ גוֹ ן שֶׁ יֹאמַ ר ּ : רִ בּ וֹ נוֹ שֶׁ ל עוֹ לָם , הוֹ שִׁ יעֵנִי ! וְ יֹאמַ ר אֵ לו הַ תֵ בוֹ ת בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ ּ , עַ ל־כָּ ל־פָ נִים ּ . וְ כֵ ן כַּ יוֹ צֵ א בָּ זֶה בִּ שְׁ אָ ר דִ בּ ורִ ים ּ ּ ּ , עַ ל־כָּ ל־פָ נִים יֹאמַ ר ּ אוֹ תָ ם בֶּ אֱמֶ ת , אַ ף־עַ ל־ ּפִ י שֶׁ אֵ ינוֹ יָכוֹ ל לְ הוֹ צִ יא אוֹ תָ ם בְּ חִ יות וְ הִ תְ לַהֲבות כָּ רָ אוי ּ ּ ּ ּ , עַ ל־כָּ ל־פָ נִים יֹאמַ ר אוֹ תָ ם ּ בִּ פְ שִׁ יטות בֶּ אֱמֶ ת וַאֲזַי הָ אֱמֶ ת יָאִ יר לוֹ וְ יִזְכֶּ ה לִ רְ אוֹ ת ּ ּ הַ פֶ תַ ח . וְ אָ ז בְּ וַדַ אי יִזְכֶּ ה לִ כְ נֹס אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ , כִּ י אֵ ין ּ שׁ ום מְ נִיעָ ה בָּ עוֹ לָם . ל"ּ כַּ נַ וְ תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ רוֹ אִ ין הַ פֶ תַ ח ּ נִכְ נָסִ ין אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה לָבֶ טַ ח ּ ּ ) :( לה

Segment 88
HE:
יד ,ד הֵ ן גֵרַ שְׁ תָ אוֹ תִ י הַ יוֹ ם ּ ּ

Segment 89
HE:
כְּ שֶׁ הָ אָ דָ ם חוֹ טֵ א חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , וַאֲזַי הוא נוֹ פֵ ל תַ חַ ת ּ ּ ּ הַ מָ קוֹ ם , אֲזַי אֵ ין לוֹ מָ קוֹ ם בָּ עוֹ לָם כְּ לָל , כִּ י צַ ר לוֹ ּ הַ מָ קוֹ ם , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ קַ יִן ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית ד , : " ( יד הֵן גֵרַ שְׁ תָ אוֹ תִ י הַ יוֹ ם מֵ עַ ל פְ נֵי הָ אֲ דָ מָ ה וְ הָ יִיתִ י נָע וָנָד ּ ּ ּ בָּ אָ רֶ ץ וְ כו ". 'ּ כִּ י נוֹ פֵ ל חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם בִּ בְ חִ ינַת צִ מְ צום ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מָ קוֹ ם וְ שָׁ ם ּ הַ מֵ צַ ר וְ הַ דֹחַ ק ּ ּ , בְּ חִ ינַת ּ גָּלות מִ צְ רַ יִם שֶׁ הָ יָה עַל חֵ טְ א אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן . כִּ י נְפִ ילָתוֹ אַ חַ ר הַ חֵ טְ א חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , הוא מֵ הֵ פֶ ך אֶ ל ְ ּ הֵ פֶ ך ְ , כִּ י קֹדֶ ם הַ חֵ טְ א הָ יָה בִּ בְ חִ ינַת לְ מַ עְ לָה מִ ן ּ הַ מָ קוֹ ם וְ הָ יָה בִּ בְ חִ ינַת מְ קוֹ מוֹ שֶׁ ל עוֹ לָם , נִמְ צָ א , שֶׁ כָּ ל מְ קוֹ מוֹ ת הָ עוֹ לָם הָ יו כֻּלָם אֶ צְ לוֹ ּ ּ , וְ עַ כְ שָׁ ו אַ חַ ר שֶׁ חָ טָ א שֶׁ אָ ז נוֹ פֵ ל אֶ ל תַ חַ ת הַ מָ קוֹ ם אֲזַי אֵ ין לוֹ מָ קוֹ ם בָּ עוֹ לָם ּ ּ כְּ לָל , כִּ י נוֹ פֵ ל אֶ ל תַ חַ ת בְּ חִ ינַת הַ מֵ צַ ר וְ הַ דֹחַ ק ּ ּ ּ . כִּ י הָ אָ דָ ם אֵ ין לוֹ מָ קוֹ ם בְּ זֶה הָ עוֹ לָם כְּ לָל , וְ כָ ל הַ חַ יוֹ ת ּ וְ הַ בְּ הֵ מוֹ ת וְ כו ' ּ ּ כֻּלָם יֵשׁ לָהֶ ם מָ קוֹ ם לְ כָ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד בָּ עוֹ לָם הַ זֶה הַ גַּשְׁ מִ י ּ . וְ הָ אָ דָ ם אֵ ין לוֹ מָ קוֹ ם כְּ לָל בָּ עוֹ לָם , כִּ י הוא בִּ בְ חִ ינַת לְ מַ עְ לָה מִ ן הַ מָ קוֹ ם ּ ּ , וְ אִ ם זוֹ כֶ ה וְ עוֹ מֵ ד בְּ מַ דְ רֵ גָה ז וֹ עַ ל־יְדֵ י מַ עֲשָׂ יו הַ טוֹ בִ ים אֲזַי ּ ּ הוא בְּ חִ ינַת מְ קוֹ מוֹ שֶׁ ל עוֹ לָם וְ אֵ ין הָ עוֹ לָם מְ קוֹ מוֹ , וַאֲזַי כָּ ל הַ מְ קוֹ מוֹ ת מְ שֻׁ עְ בָּ דִ ים תַ חְ תָ יו וְ כָ ל הַ מְ קוֹ מוֹ ת ּ ּ ּ ּ תְ אֵ בִ ים אֵ לָיו שֶׁ יִהְ יֶה אֶ צְ לָם ּ ּ , כִּ י הוא יָכוֹ ל לַעֲלוֹ ת כָּ ל ּ ּ הַ מְ קוֹ מוֹ ת לִ בְ חִ ינַת לְ מַ עְ לָה מִ ן הַ מָ קוֹ ם שֶׁ זֶה עִ קַ ר ּ ּ ּ ּ הַ תַ כְ לִ ית . אֲבָ ל כְּ שֶׁ הָ אָ דָ ם חוֹ טֵ א חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם אֲזַי כֻּלָם ּ מְ גָרְ שִׁ ין אוֹ תוֹ מִ מְ קוֹ מָ ם ּ , בִּ בְ חִ ינַת : הֵ ן גֵרַ שְׁ תָ אוֹ תִ י ּ וְ כו ', ּ כִּ י אֵ ין לוֹ מָ קוֹ ם אֶ צְ לָם כְּ לָל , רַ ק ה ' יִתְ בָּ רַ ך ְ מְ קַ יֵם ּ אֶ ת הָ אָ דָ ם בָּ עוֹ לָם בְּ רַ חֲמָ יו עַ ד יָשׁ וב בִּ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת לְ מַ עְ לָה מִ ן הַ מָ קוֹ ם ּ ּ , שֶׁ אָ ז חוֹ זֵר לְ מַ עֲלָתוֹ וְ כו . 'ּ וְ זֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ ל " ) קידושין פב (: לֹא רָ אִ יתָ שׁ ועָ ל חֶ נְוָנִי וְ כו ּ ּ ' וְ הֵם מִ תְ פַ רְ נְסִ ּ ין שֶׁ לֹא בְּ צַ עַר וַאֲ נִי שֶׁ נִבְ רֵ אתִ י לְ שַׁ מֵ שׁ אֶ ת ּ ּ ּ קוֹ נִי וְ כו ', ּ אֶ לָא שֶׁ הֲרֵ עוֹ תִ י אֶ ת מַ עֲשַׂ י וְ קִ פַ חְ תִ י אֶ ת ּ ּ ּ ּפַ רְ נָסָ תִ י . הַ יְנו שֶׁ כָּ ל הַ חַ יוֹ ת וְ הָ עוֹ פוֹ ת יֵשׁ לָהֶ ם מְ קוֹ ם ּ ּ דִ ירָ ה ופַ רְ נָסָ ה בָּ עוֹ לָם שֶׁ לֹא בְּ צַ עַר ּ ּ ּ , וְ הָ אָ דָ ם הו ּ א נָע וָנָד בָּ עוֹ לָם וְ יֶשׁ לוֹ צַ עַר גָּדוֹ ל וְ קָ שֶׁ ה לוֹ לִ מְ צֹא מְ קוֹ ם ּפַ רְ נָסָ ה וְ דִ ירָ ה בָּ עוֹ לָם , וְ כָ ל זֶה מֵ חֲמַ ת שֶׁ הֲרֵ עוֹ תִ י אֶ ת מַ עֲשַׂ י וְ כו ', ּ שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה צַ ר לוֹ הַ מָ קוֹ ם וְ כו ּ ּ ) ' :( לו

Segment 90
HE:
כו ,ד אָ ז הוחַ ל לִ קְ רֹא בְּ שֵׁ ם ה ּ ' ... עִ קַ ר הִ תְ גַּלות הָ אֱמֶ ת הוא בִּ בְ חִ ינַת הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ לֹא ּ יַחֲלִ יף אֶ ת הַ שֵׁ ם ּ . וְ כֵ ן בְּ עִ קַ ר הָ אֱמונָה בַּ ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ עִ קַ ר הַ פְ גָם שֶׁ ל עוֹ בְ דֵ י עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ כְּ פִ ירוֹ ת , הוא רַ ק בִּ בְ חִ ינַת הַ שֵׁ ם הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ ּ , ְּכ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית ד , : " ( כו אָ ז הוחַ ל לִ קְ רֹא בְּ שֵׁ ם ּ ה' ". ּופֵ רֵ שׁ רַ שִׁ " י שֶׁ הִ תְ חִ ילו לִ קְ רוֹ ת אֶ ת שְׁ מוֹ ת ּ הָ עֲצָ בִ ים בְּ שֵׁ ם ה ', לַעֲשׂ וֹ ת אֱלִ ילִ ים וְ לִ קְ רוֹ תָ ם בְּ שֵׁ ם אֱלֹהִ ים . וְ זֶהו בְּ חִ ינַת ּ ) שְׁ מוֹ ת כג ( וְ שֵׁ ם אֱלֹהִ ים אֲחֵ רִ ים לֹא תַ זְכִּ ירו וְ כו ּ ּ . ' וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ ) יְשַׁ עְ יָה כו (: " לְ בַ ד בְּ ך ָ נַזְכִּ יר שְׁ מֶ ך ָ ". ּופֵ רֵ שׁ רַ שִׁ : י" שֶׁ לֹא נַזְכִּ יר שִׁ מְ ך חַ ס ָ ּ וְ שָׁ לוֹ ם עַ ל שְׁ מוֹ ת הָ אֱלִ ילִ ים חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , רַ ק בְּ ך לְ בַ ד ָ נַזְכִּ יר שְׁ מֶ ך . ָ וְ זֶה בְּ חִ ינַת חֵ טְ א דוֹ ר הַ פַ לָ ּ ּ גָה שֶׁ אָ מְ רו : ּ וְ נַעֲשֶׂ ה לָנו שֵׁ ם ּ , שֶׁ רָ צו לְ הַ מְ שִׁ יך שֵׁ ם ה ְ ּ ' עַ ל עִ נְיְנֵי עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה שֶׁ לָהֶ ם ּ . וְ עַ ל־כֵּ ן כָּ ל הָ עֲוֹ נוֹ ת שֶׁ נִמְ שָׁ כִ ין ּ מֵ הַ יֵצֶ ר הָ רָ ע שֶׁ שָׁ רְ שׁ וֹ מִ בְּ חִ ינַת אֵ ל אַ חֵ ר כְּ פִ ירוֹ ת ּ ּ , עַ ל־כֵּ ן כָּ ל הָ עֲוֹ נוֹ ת נִקְ רָ אִ ין פ ּ וֹ גֵם בִּ שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך חַ ס ְ וְ שָׁ לוֹ ם , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ כַּ מָ ה פְ עָ מִ ים ּ ּ ּ ּ ּ דִ מְ שַׁ קֵ ר בִּ שְׁ מָ א דְ מַ לְ כָּ א ּ ּ ּ . וכְ מוֹ שֶׁ אָ נו מְ בַ קְ שִׁ ין ּ ּ בַּ תְ פִ לָה ּ ּ : ותְ מַ לֵא כָּ ל הַ שֵׁ מוֹ ת שֶׁ פָ גַמְ תִ י בְּ שִׁ מְ ך הַ גָּדוֹ ל ָ ּ ּ ּ ּ ּ

Segment 91
HE:
ו,ו ּ וַיִתְ ּ עַצֵ ב אֶ ל לִ בּ וֹ

Segment 92
HE:
... עַ ל־יְדֵ י כָּ ל הַ חֲטָ אִ ים נוֹ פְ לִ ין נִיצוֹ צֵ י הַ קְ דֻ שָׁ ה בֵּ ין ּ ּ הַ קְ לִ פוֹ ת שֶׁ זֶהו עִ קַ ר פְ גָם שֶׁ ל כָּ ל הַ חֲטָ אִ ים שֶׁ בָּ עוֹ לָם ּ ּ ּ ּ ּ ּ כַּ יָדועַ ּ ּ . וְ עִ קַ ר הַ פְ גָם הוא מַ ה שֶׁ מִ תְ גַּבֵּ ר חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ ּ ּ ּ הָ עַ צְ ּ בות עַ ל־יְדֵ י הַ חֲטָ אִ ים בִּ בְ חִ ינַת ) תְ הִ לִ ים לח ּ ּ (: אֶ דְ אַ ג מֵ חַ טָ אתִ י ּ , בְּ חִ ינַת ) בְּ רֵ אשִׁ ית ו : (ו , וַיִתְ עַ צֵ ב אֶ ל ּ ּ לִ בּ וֹ , כִּ י הַ שְׁ כִ ינָה שֶׁ הִ יא כְּ לָלִ יות הַ קְ דֻ שָׁ ה הִ יא ּ ּ ּ ּ ּ שִׂ מְ חָ תָ ן שֶׁ ל יִשְׂ רָ אֵ ל . וְ הַ קְ לִ פוֹ ת שֶׁ כְּ נֶגֶד הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ הֵם בְּ חִ ינַת עַ צְ בות ּ , תוקְ פָ א דְ דִ ינָא ּ ּ ּ ) תוקף הדין , ( כַּ מְ בֹאָ ר בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ . ד"כ וְ עַ ל־יְדֵ י הַ חֲטָ אִ ים גּוֹ רְ מִ ים חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , שֶׁ נִיצוֹ צֵ י הַ קְ דֻ שָׁ ה בְּ חִ ינַת נִיצוֹ צֵ י הַ שִׂ מְ חָ ה ּ ּ ּ ּ בַּ ה לִ שְׂ מֹחַ ' בְּ יִתְ בָּ רַ ך לִ שְׂ מֹחַ ְ שִׂ מְ חַ ת אַ חְ דותוֹ ּ יִתְ בָּ רַ ך ְ . אֵ לו נִיצוֹ צוֹ ת הַ שִׂ מְ חָ ה הֵ ם בְּ חִ ינַת נִיצוֹ צֵ י ּ ּ ּ הַ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ נוֹ פְ לִ ים בֵּ ין הַ קְ לִ פוֹ ת שֶׁ הֵ ם בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ ּ עַצְ בות ּ , כִּ י הַ שִׂ מְ חָ ה הִ יא הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ . וַאֲזַי הָ עַ צְ בות ּ וְ הַ מָ רָ ה שְׁ חֹרָ ה מִ תְ גַּבֵּ ר חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם וְ אֵ ינָם מַ נִי ּ ּ חִ ים לְ יִשְׂ רָ אֵ ל לִ שְׂ מֹחַ . וְ זֶה עִ קַ ר גָּלות הַ שְׁ כִ ינָה ּ ּ ּ , עִ קַ ר פְ גַם ּ ּ כָּ ל הַ חֲטָ אִ ים שֶׁ בָּ עוֹ לָם ) לח (:



# Bereishis
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/1/1/

Bereishis
בראשית
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/1/1

Segment 1
HE:
א,א בְּ רֵ אשִׁ י ת א בָּ רָ אֱלֹקִ י ם סוֹ פֵ י־תֵ בוֹ ת ' אֱמֶ ת ' אֱמֶ ת הוא עִ קַ ר קִ יום הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בראשית : " (א , א בְּ רֵ אשִׁ ית בָּ רָ א אֱלֹקִ ים סוֹ פֵ י־תֵ בוֹ ת " אֱמֶ ת " כַּ מובָ א ּ ּ , כִּ י חוֹ תָ מוֹ שֶׁ ל הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הו ּ ּ ְ ּ א אֱמֶ ת . וצְ רִ יכִ ין שֶׁ יָאִ יר הָ אֱמֶ ת בְּ כָ ל חֹדֶ שׁ ובְ כָ ל יוֹ ם וָיוֹ ם ובְ כָ ל ּ ּ ּ ּ שָׁ עָ ה וְשָׁ עָ ה מִ שְׁ תֵ ים־עֶשְׂ רֵ ה שְׁ עוֹ ת הַ יוֹ ם וְ הַ לָיְלָה ּ ּ ּ . כִּ י אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ הָ אֱמֶ ת הוא אֶ חָ ד ּ ּ , אֲבָ ל מִ צַ ד שִׁ נוי ּ ּ ּ הַ מְ קַ בְּ לִ ים יֵשׁ שִׁ נויִים רַ בִּ ים בְּ עִ נְ ּ ּ יַן הָ אֱמֶ ת , וְ אֵ ין הָ אֱמֶ ת שֶׁ ל אָ דָ ם זֶה דוֹ מֶ ה לַחֲבֵרוֹ ּ , וְ כֵן אֵ ין שָׁ עָ ה דוֹ מָ ה ּ לַחֲבֶ רְ תָ ה ּ ּ , כִּ י זֶה הָ אָ דָ ם צָ רִ יך לְ הִ תְ גַּבֵּ ר עַל־יְדֵ י הָ אֱמֶ ת ְ בְּ תוֹ רָ ה וַעֲבוֹ דָ ה , וְזֶה צָ רִ יך לְ הַ רְ בּ וֹ ת בִּ צְ דָ קָ ה וְ כו ּ ְ ', וְזֶה עוֹ סֵ ק בְּ מִ צְ וָה אַ חֶ רֶ ת . וְ כֵן בְּ אָ דָ ם אֶ חָ ד יֵשׁ חִ לוקִ ים ּ ּ רַ בִּ ים בֵּ ין יוֹ ם לַחֲבֵ רוֹ ובֵ ין שָׁ עָ ה לַחֲבֶ רְ תָ ה ּ ּ ּ , שֶׁ בְּ שָׁ עָה זֹאת מִ תְ פַ לֵל ובְ שָׁ עָ ה זֹאת לוֹ מֵ ד ובְ שָׁ עָ ה זֹאת עוֹ שֶׂ ה ּ ּ ּ ּ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן ובְ שָׁ עָ ה זֹאת אוֹ כֵ ל אוֹ מְ דַ בֵּ ר עִ ם ּ ּ ּ ּ בְּ נֵי־אָ דָ ם , וְ כַ יוֹ ּ צֵ א בָּ זֶה שְׁ אָ רֵ י שִׁ נויִים רַ בִּ ים לְ אֵ ין ּ ּ מִ סְ פָ ר ּ . וְ הָ עִ קָ ר ּ , שֶׁ בְּ כָ ל שָׁ עָה וְ שָׁ עָ ה , בְּ כָ ל מַ ה שֶׁ עוֹ בֵר ּ עָ לָיו ובְ כָ ל מַ ה שֶׁ עוֹ סֵ ק יִהְ יֶה הַ כּ ֹל בֶּ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ כְּ פִ י ּ ּ ּ אוֹ תוֹ הָ עֵת וְהַ שָׁ עָה וכְ פִ י אוֹ תוֹ הָ אָ דָ ם ּ ּ . וְ כָ ל זֶה אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ בָ אֵ ר , ְ אַ ך הֶחָ פֵץ בֶּ אֱמֶ ת , יָבִ ין מֵ עַצְ מוֹ . וְ הַ כְּ לָל , שֶׁ אֵ ין שָׁ עָ ה בָּ עוֹ לָם שֶׁ לֹא יוכַ ל לְ הָ אִ יר לְ עַצְ מוֹ ּ ּ עַל־יְדֵ י הָ אֱמֶ ת אַ ף אִ ם הַ חֹשֶׁ ך מְ סַ בֵּ ב אוֹ תוֹ כְּ מוֹ ְ ּ שֶׁ מְ סַ בֵּ ב , כִּ י אֱמֶ ת ה ' לְ עוֹ לָם . וְזֶה שֶׁ בִּ קֵ שׁ דָ וִ ד ּ ּ : " הַ דְ רִ יכֵ נִי בַ אֲמִ תֶ ך וְ לַמְ דֵ נִי כִּ י אַ תָ ה אֱלֹקֵ י יִשְׁ עִ י ּ ּ ּ ָ , אוֹ תְ ך ָ קִ וִיתִ י כָּ ל הַ יוֹ ם ּ ּ " ּדַ יְקָ א , כִּ י בְּ כָ ל שְׁ עוֹ ת הַ יוֹ ם ּ , מִ תְ חִ לָתוֹ ּ ּ וְ עַד סוֹ פוֹ , אֲנִי מְ קַ וֶה אֵ לֶיך שֶׁ תַ דְ רִ יכֵ נִי בַ אֲמִ תֶ ך ָ ָ ּ ּ ּ ותְ לַמְ דֵ נִי ּ ּ , כִּ י בְּ וַדַ אי יֵשׁ אֱמֶ ת ּ בְּ כָ ל שְׁ עוֹ ת הַ יוֹ ם שֶׁ יָאִ יר ּ ּ לוֹ בְּ כָ ל שָׁ עָ ה לָצֵ את מֵ חֹשֶׁ ך לְ אוֹ ר גָּדוֹ ל ְ (: א)

Segment 2
HE:
א,א בְּ רֵ אשִׁ י ת א בָּ רָ אֱלֹקִ י ם סוֹ פֵ י־תֵ בוֹ ת ' אֱמֶ ת ' בְּ שִׂ מְ חַ ת תוֹ רָ ה הַ כּ ֹל עוֹ לִ ין לַתוֹ רָ ה ּ ּ , לְ הוֹ רוֹ ת שֶׁ כָּ ל אֶ חָ ד ּ מִ יִשְׂ רָ אֵ ל יֵשׁ לוֹ חֵ לֶ ק בְּ תוֹ רַ ת אֱמֶ ת , כִּ י עִ קַ ר הָ אֱמֶ ת ּ ּ הוא לְ קָ רֵ ב וְ לֹא לְ רַ חֵ ק , רַ ק לְ בָ רֵ ר ולְ גַלוֹ ת נְקֻ דַ ת ּ ּ ּ הָ אֱמֶ ת שֶׁ אֵ צֶ ל כָּ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ , אֲפִ לו אֵ צֶל ּ ּ הָ רְ חוֹ קִ ים מְ אֹד , כִּ י זֶה עִ קַ ר אֲמִ תַ ת רְ צוֹ נוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים . וְ עַל־כֵּ ן מְ סַ יְמִ ין אָ ז הַ תוֹ רָ ה ּ ּ : " אֲשֶׁ ר עָ שָׂ ה מֹשֶׁ ה לְ עֵינֵי כָּ ל יִשְׂ רָ אֵ ל , " וְ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" שֶׁ שִׁ בֵּ ר אֶ ת הַ לוחוֹ ת לְ עֵינֵיהֶם ּ ּ ּ , ומַ תְ חִ ילִ ין תֵ כֶף ּ ּ " בְּ רֵ אשִׁ ית בָּ רָ א אֱלֹקִ ים , " כִּ י " רֹאשׁ דְ בָ רְ ך אֱמֶ ת ָ ּ , " כְּ מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ , ל" ּ ) כִּ י בראשית א " (א , בְּ רֵ אשִׁ ית בָּ רָ א אֱלֹקִ ים " סוֹ פֵ י תֵ בוֹ ת ' אֱמֶ ת ', כִּ י עִ קַ ר בְּ רִ יאַ ת ּ הָ עוֹ לָם הָ יָה עַל־יְדֵ י אֱמֶ ת , שֶׁ הוא עִ קַ ר קִ יום הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ ּ . ְ אַ ך בֶּ אֱמֶ ת , הֲלוֹ א מָ צִ ינו שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ , ל" שֶׁ אֱמֶ ת אָ מַ ר אַ ל יִבָּ רֵ א הָ עוֹ לָם מֵ חֲמַ ת שֶׁ הוא מָ לֵא שְׁ קָ רִ ים ּ , וְ נָטַ ל הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא הָ אֱמֶ ת וְ הִ שְׁ לִ יכוֹ לָאָ רֶ ץ ּ ּ ְ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ " וְ תַ שְׁ לֵך אֱמֶ ת אַ רְ צָ ה ְ " ', ּ וְ כו וְ אַ חַ ר־כָּ ך אָ מַ ר ְ הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא ּ ּ ְ ּ : ּתַ עֲלֶה הָ אֱמֶ ת מִ ן הָ אָ רֶ ץ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ " אֱמֶ ת מֵ אֶ רֶ ץ תִ צְ מָ ח ּ ; " נִמְ צָ א לִ כְ אוֹ רָ ה , לְ פִ י ּדַ עַת הָ אֱמֶ ת לֹא הִ סְ כִּ ים לִ בְ רִ יאַ ת הָ עוֹ לָם ? ְ אַ ך זֶה ּ יָדועַ , כִּ י עִ קַ ר עֶצֶם הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ הוא הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ ּ בְּ עַצְ מוֹ , ובְ וַדַ אי אַ חַ ר אֲ שֶׁ ר אֲנַחְ נו רוֹ אִ ים שֶׁ הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך בָּ ְ רָ א הָ עוֹ לָם , בְּ וַדַ אי הָ יו צְ רִ יכִ ין לִ בְ רֹא הָ עוֹ לָם ּ ּ עַל־פִ י הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ ּ ּ ; אַ ך הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ שֶׁ ל הַ שֵׁ ם ּ ּ ְ יִתְ בָּ רַ ך עָמֹק וְ נוֹ רָ א וְנִשְׂ גָּב מְ אֹד ְ , כִּ י מְ אֹד עָמְ קו ּ מַ חְ שְׁ בוֹ תָ יו , עַד אֲשֶׁ ר אֲפִ לו מִ דַ ת הָ אֱמֶ ת בְּ עַצְ מָ ה ּ ּ ּ ּ , הַ יְ נו אוֹ תָ ם הַ מַ לְ אָ כִ ים שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת מִ דַ ת הָ אֱמֶ ת לֹא ּ ּ ּ עָמְ דו עַל סוֹ ף דַ עְ תוֹ שֶׁ ל הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ ּ , עַד אֲשֶׁ ר קִ טְ רְ גו ּ עַל־יְדֵ י־זֶה עַל בְּ רִ יאַ ת הָ עוֹ לָם מֵ חֲמַ ת שֶׁ הוא מָ לֵא ּ שְׁ קָ רִ ים , וְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך אֵ ינוֹ חָ פֵ ץ בֶּ אֱמֶ ת כָּ זֶה ְ ּ שֶׁ הוא ּ רוֹ צֶ ה לְ רַ חֵ ק אֶ ת הַ בְּ רִ יאָ ה בִּ כְ לָל , ומִ זֶה נִשְׁ תַ לְ שֵׁ ל מַ ה ּ ּ ּ שֶׁ לִ פְ עָמִ ים חוֹ לֵק אֶ חָ ד עַ ל חֲבֵ רוֹ ומְ רַ חֲקוֹ בְּ יוֹ תֵ ר ּ ּ ּ , מֵ חֲמַ ת שֶׁ נִדְ מֶ ה לוֹ עַל־פִ י הָ אֱמֶ ת שֶׁ לוֹ שֶׁ חֲבֵ רוֹ נוֹ טֶ ה ּ ּ ּ מִ דֶ רֶ ך הָ אֱמֶ ת ְ ּ , שֶׁ מִ זֶה בָּ אִ ים כָּ ל הַ מַ ּ ּ ּ חֲלוֹ קוֹ ת שֶׁ בָּ עוֹ לָם ; וְ לִ פְ עָמִ ים מְ קַ טְ רֵ ג הָ אָ דָ ם עַ ל עַצְ מוֹ ומְ רַ חֵ ק אֶ ת עַצְ מוֹ ּ מֵ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך גַּם־כֵּן עַל־יְדֵ י הָ אֱמֶ ת שֶׁ לוֹ ּ ְ ּ , מֵ חֲמַ ת שֶׁ הוא יוֹ דֵ עַ בְּ עַצְ מוֹ הָ אֱמֶ ת שֶׁ הוא פָ גום ומְ רֻ חָ ק מְ אֹד ּ ּ ּ ּ ּ , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה מִ תְ יָאֵ שׁ בְּ עַ צְ מוֹ ומִ תְ רַ חֵ ק בְּ יוֹ תֵ ר ּ , וְ כָ ל זֶה נִמְ שָׁ ך מִ בְּ חִ ינַת זֶה הָ אֱמֶ ת שֶׁ קִ טְ רֵ ג עַל כְּ לַל בְּ רִ יאַ ת ּ ְ הָ עוֹ לָם ) ומִ שָׁ ם מִ בְּ חִ ינַת קִ טְ רוגִים אֵ לו נִמְ שָׁ ך שׁ ֹרֶ שׁ כָּ ל ְ ּ ּ ּ ּ ּ הַ בְּ חִ ירָ ה שֶׁ ל הָ אָ דָ ם , שֶׁ בִּ שְׁ בִ יל זֶה נִבְ רָ א הַ כּ ֹל , כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים , וְ עַל־כֵּ ן בֶּ אֱמֶ ת הָ יָה צֹרֶ ך גַּם ְ בְּ קִ טְ רוגִים אֵ לו בִּ שְׁ בִ יל תִ קון הַ בְּ רִ יאָ ה וְהַ בְּ חִ ירָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ בִּ שְׁ לֵמות ּ (. ל"ּ כַּ נַ אַ ך הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך אֵ ינוֹ חָ פֵ ץ בֶּ אֱמֶ ת ְ ְ ּ כָּ זֶה , וְהִ שְׁ לִ יכוֹ מֵ עַל פָ נָיו וזְרָ קוֹ לָאָ רֶ ץ ּ ּ , כִּ י הַ שֵׁ ם יִתְ ּ בָּ רַ ך ְ חָ פֵ ץ בֶּ אֱמֶ ת כָּ זֶה שֶׁ הוא לְ קָ רֵ ב וְ לֹא לְ רַ חֵ ק ּ , כִּ י דַ יְקָ א בְּ עוֹ לָם כָּ זֶה שֶׁ הוא מָ לֵא שְׁ קָ רִ ים ּ , כְּ שֶׁ אֶ חָ ד מִ תְ גַּבֵּ ר וְזוֹ כֶ ה לִ נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת זֶה יָקָ ר אֵ צֶ ל הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך מְ אֹד ְ ּ ּ יוֹ תֵ ר מֵ הַ כּ ֹל , ּובִ שְׁ בִ יל זֶה הָ יְתָ ה כָּ ל הַ בְּ רִ יאָ ה שֶׁ יְסוֹ דָ ה ּ ּ אֱמֶ ת , הַ יְנו הַ נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ ּ ּ ּ ּ . ל"ּ הַ נַ וְ כִ בְ חִ ינָה זוֹ עָ שָׂ ה מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו , ּ עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם ּ , כְּ שֶׁ רָ אָ ה שֶׁ חָ טָ א יִשְׂ רָ אֵ ל בָּ עֵגֶל , וְ עַל־פִ י הַ תוֹ רָ ה וְ הַ לוחוֹ ת נִתְ חַ יְבו כְּ לָיָה ּ ּ ּ ּ ּ ּ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם עַל ־פִ י הָ אֱמֶ ת שֶׁ ל הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ ּ ; אֲבָ ל מֹשֶׁ ה יָדַ ע וְ הִ שִׂ יג שֶׁ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך אֵ ינוֹ חָ פֵ ץ בֶּ אֱמֶ ת ְ ּ ּ כָּ זֶה , עַל־כֵּן הִ שְׁ לִ יך הַ לוחוֹ ת שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת אֱמֶ ת ּ ּ ְ , בְּ חִ ינַת " וְ תַ שְׁ לֵך אֱמֶ ת אַ רְ צָ ה ְ , " וְ הִ תְ חַ זֵק בִּ תְ פִ לָה ּ ּ , כִּ י הֶ אֱמִ ין שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ שִׂ יג אֲמִ תַ ת דַ עְ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ ּ , כִּ י מְ אֹד עָמְ קו מַ חְ שְׁ בוֹ תָ יו ּ , וְרַ בִּ ים רַ חֲמָ יו יִתְ בָּ רַ ך מְ אֹד ְ וְ אֵ ינוֹ חָ פֵ ץ בְּ הַ שְׁ חָ תַ ת הָ עוֹ לָם , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , כִּ י אִ ם

Segment 3
HE:
ֹבְּ קִ יומו ּ ּ , וְ עִ קַ ר הָ עוֹ לָם הֵם יִשְׂ רָ אֵ ל ּ , עַל־כֵּן הִ תְ חַ זֵק ּ בִּ תְ פִ לָה מְ אֹד ּ , וְעָ לְ תָ ה בְּ יָדוֹ , וְ נִתְ רַ צָ ה לוֹ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּומָ חַ ל לוֹ , וְ צִ וָה לִ פְ סֹל לוחוֹ ת שְׁ נִיוֹ ת ּ ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת ' ּתַ עֲלֶה אֱמֶ ת מִ ן הָ אָ רֶ ץ ', בְּ חִ ינַת " אֱמֶ ת מֵ אֶ רֶ ץ תִ צְ מָ ח ּ ". וְ עַל־כֵּן אַ חַ ר " לְ עֵינֵי כָּ ל יִשְׂ רָ אֵ ל " מַ תְ חִ ילִ ין מִ יָד ּ " בְּ רֵ אשִׁ ית " ּ וְ כו ', כִּ י שְׁ נֵיהֶם בְּ חִ ינָה אַ חַ ת , ל"ּ כַּ נַ לְ הוֹ רוֹ ת שֶׁ זֶה עִ קַ ר הָ אֱמֶ ת ּ ּ , כְּ שֶׁ יוֹ דְ עִ ים ומַ אֲמִ ינִים שֶׁ אֵ ין ּ ּ יוֹ דְ עִ ין כְּ לָל , וְ אֵ ין מִ תְ רַ חֲקִ ין עַל־יְדֵ י הָ אֱמֶ ת בְּ שׁ ום אֹפֶ ן ּ , רַ ק מַ תְ חִ ילִ ין בְּ כָ ל פַ עַם מֵ חָ דָ שׁ לְ הִ תְ קָ רֵ ב לְ הַ שֵׁ ם ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך מִ מְ קוֹ ם שֶׁ הָ אָ דָ ם שָׁ ם ּ ְ , כִּ י אֲמִ תַ ת רַ חֲמָ יו שָׂ גְבו ּ ּ מְ אֹד , וְ כָ ל יְמֵ י חַ יֵי הָ אָ דָ ם יוכַ ל לְ הַ תְ חִ יל לְ הִ תְ קָ רֵ ב ּ ּ לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ " תָ שֵׁ ב אֱנוֹ שׁ עַד דַ כָּ א ּ ּ , " וְ אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ : ל" ּ עַד דִ כְ דוכָ ה שֶׁ ל נֶפֶ שׁ ּ ּ ּ ּ , כִּ י חַ סְ דֵ י ' ה כִּ י לֹא תָ מְ נו וְ כו ּ ּ . ' וְזֶה שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" הַ דָ ן דִ ין ּ ּ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ ּ , כְּ אִ לו נַעֲשֶׂ ה שֻׁ תָ ף לְ הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא ּ ּ ּ ְ ּ ּ ּ בְּ מַ עֲשֵׂ ה בְ רֵ אשִׁ ית ; ְו' דִ ין אֱמֶ ת לַאֲמִ ּתוֹ ' פֵ רְ שׁ ו ּ ּ ּ הַ קַ דְ מוֹ נִים , לְ אַ פוֹ קֵ י דִ ין מְ רֻ מֶ ה ּ ּ ּ , הַ יְנו כְּ שֶׁ הַ דַ יָן מֵ בִ ין ּ ּ ּ בֶּ אֱמֶ ת שֶׁ הָ אֶ חָ ד טוֹ עֵן שֶׁ קֶ ר , רַ ק אַ ף־עַל־פִ י־כֵן יִזְכֶּה ּ בַּ דִ ין עַל־פִ י טַ עֲנוֹ תָ יו ּ ּ , אֲזַי צָ רִ יך לַחְ שׂ ך עַצְ מוֹ מִ דִ ין זֶה ּ ְ ְ , כִּ י אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ יָ ּ ּ דִ ין מִ שְׁ פַ ט אֱמֶ ת עַל־פִ י הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן אֵ ין זֶה מִ שְׁ פַ ט אֱמֶ ת ּ ּ , מֵ אַ חַ ר שֶׁ הוא ּ בְּ עַצְ מוֹ יוֹ דֵ עַ ומֵ בִ ין שֶׁ אֵ ין כָּ ך הָ אֱמֶ ת ְ ּ , עַל־כֵּן צָ רִ יך ְ הַ דַ יָן לִ זָהֵר לִ בְ לִ י לַטְ עוֹ ת אֶ ת עַצְ מוֹ עַל־יְדֵ י הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ לְ הַ טוֹ ת הַ דִ ין ּ ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , רַ ק שֶׁ יִתְ יַגַּע כָּ ל־כָּ ך עִ ם ְ ּ וְ יַעֲמִ יד הָ אֱמֶ ת שֶׁ יְבָ רֵ ר עַד הַ בַּ עֲלֵי־דִ ינִים ּ הַ מִ שְׁ פַ ט־אֱמֶ ת עַל נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ ּ ּ ּ ּ , וְ אָ ז נַעֲשֶׂ ה שֻׁ תָ ף לְ הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא בְּ מַ עֲשֵׂ ה בְ רֵ אשִׁ ית ּ ּ ְ ּ ּ , כִּ י גַם מַ עֲשֵׂ ה בְ רֵ אשִׁ ית הָ יָה עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינָה זוֹ , ּ שֶׁ נָטַ ל הָ אֱמֶ ת הַ פָ שׁ וט שֶׁ קִ טְ רֵ ג עַל הַ בְּ רִ יאָ ה וְ הִ שְׁ לִ יכוֹ לָאָ רֶ ץ ּ ּ ּ , ּובָ רָ א אֶ ת הָ עוֹ לָם עַל־יְדֵ י הָ אֱמֶ ת הַ בָּ רור וְ הַ זַך ּ ְ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ ת ּ ּ :(ב ) ... וֹ

Segment 4
HE:
א,א בְּ רֵ אשִׁ י ת א בָּ רָ אֱלֹקִ י ם דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל בִּ שְׁ בִ יל יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ נִקְ רְ או רֵ אשִׁ ית ּ ּ תְ בואָ תוֹ ובִ שְׁ בִ יל הַ תוֹ רָ ה שֶׁ נִקְ רֵ את רֵ אשִׁ ית דַ רְ כּ וֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ . 'ּ וְ כו נִמְ צָ א שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל וְ הַ תוֹ רָ ה הֵם הָ עִ קָ ר וְ הָ רֵ אשִׁ ית ּ ּ ּ שֶׁ בִּ שְׁ בִ ילָם נִבְ רָ א הַ כּ ֹל הַ ּשָׁ מַ יִם וְ הָ אָ רֶ ץ וְ כָ ל אֲשֶׁ ר בָּ הֶם וְ עַל־כֵּן בְּ וַדַ אי הַ שָׁ מַ יִם וְ הָ אָ רֶ ץ וְ כו ּ ּ ּ ' כֻּלָם נִקְ רְ או שִׁ ירַ יִם ּ ּ לְ גַבֵּ י הַ תוֹ רָ ה וְיִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ הֵם הָ רֵ אשִׁ ית ּ ּ . וְ עִ קַ ר הַ תִ קון ּ ּ ּ ּ כְּ שֶׁ יוֹ דְ עִ ין מִ י הָ רֵ אשִׁ ית וְ הָ עִ קָ ר וְ כָ ל הָ עוֹ לָם ומְ לֹ ּ ּ ּ אוֹ שֶׁ הֵם הַ שִׁ ירַ יִם טוֹ רְ חִ ין בִּ שְׁ בִ ילָם ּ , אֲזַי גַּם הַ שִׁ ירַ יִם ּ נִתְ תַ קְ נִין עַל־יְדֵ י הָ רֵ אשִׁ ית וְ אָ ז חוֹ זֵר הַ כּ ֹל לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ בִּ בְ חִ ינַת וְ נִשְׁ אַ ר גַּם הוא לֵאלֹקֵ ינו כְּ מוֹ שֶׁ יִהְ יֶה לֶעָ תִ יד ּ ּ ּ . אֲבָ ל כָּ ל זְמַ ן שֶׁ אֵ ין מַ פְ רִ ישִׁ ין הָ רֵ אשִׁ ית וְ אֵ ין יוֹ דְ עִ ין מִ י הָ רֵ אשִׁ ית ומִ י הַ שִׁ ירַ יִם מִ כָּ ל שֶׁ כֵּן כְּ שֶׁ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ מְ הַ פְ כִ ין הָ אֱמֶ ת ּ , וְ הַ זָנָב לְ רֹאשׁ וְ כו ּ ּ ' אֲזַי כָּ ל הָ עוֹ לָם מְ קֻ לְ קָ ל חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם . וְזֶהו בְּ חִ ינַת וְ הָ אָ רֶ ץ הָ יְתָ ה וְ כו ּ ּ ' כִּ י בִּ תְ חִ לַת הַ בְּ רִ ּ יאָ ה שֶׁ הָ יְתָ ה בִּ שְׁ בִ יל הָ רֵ אשִׁ ית כְּ דֵ י שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה יִתְ תַ קְ נו הַ שִׁ ירַ יִם ּ ּ ּ ּ . אֲבָ ל אָ ז בַּ תְ חִ לָה עֲדַ יִן ּ ּ לֹא נִתְ גַּלָה וְ לֹא נִכַּ ר מִ י הָ רֵ אשִׁ ית כִּ י אָ ז עֲדַ יִן לֹא ּ נִתְ גַּלָה קְ דֻ שַׁ ת יִשְׂ רָ אֵ ל וְהַ תוֹ רָ ה שֶׁ הֵם הָ רֵ אשִׁ ית עַל־כֵּ ּ ּ ּ ן נֶאֱמַ ר אָ ז וְ הָ אָ רֶ ץ הָ יְתָ ה תֹהו וָבֹהו וְחֹשֶׁ ך וְ כו ּ ּ ּ ְ . ' כִּ י כָּ ל זְמַ ן שֶׁ לֹא נִתְ גַּלָה הָ רֵ אשִׁ ית כָּ ל הָ עוֹ לָם מְ קֻ לְ קָ ל ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת תֹהו וָבֹהו וְחֹשֶׁ ך וְ כו ּ ּ ּ ְ ' כְּ מוֹ עַכְ שָׁ ו בַּ גָּלות ּ שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ הֵם הָ רֵ אשִׁ ית כְּ בושִׁ ים בַּ גּ ּ ּ וֹ לָה וְ הֵם לְ רֹאשׁ . 'ּ וְ כו וְזֶהו שֶׁ דָ רְ שׁ ו בַּ מִ דְ רָ שׁ תֹהו וָבֹהו וְחֹשֶׁ ך עַל ְ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ גָּלֻיוֹ ת שֶׁ ל הָ אַ רְ בַּ ע מַ לְ כֻיוֹ ת כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב שָׁ ם תֹהו זֶה ּ ּ ּ ּ ּ מַ לְ כות בָּ בֶ ל וְ כו ּ ּ ' וָבֹהו וְכו ּ ּ . ' הַ יְנו כִּ י תֹהו וָבֹהו וְ כו ּ ּ ּ ּ ' מְ רַ מֵ ז עַל זְמַ ן ּ הַ גָּלֻיוֹ ת שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל כְּ בושִׁ ים בַּ גּוֹ לָה וְ אֵ ין ּ ּ ּ נִכָּ ר הָ רֵ אשִׁ ית שֶׁ בִּ שְׁ בִ ילוֹ נִבְ רָ א הַ כּ ֹל . אַ ך עִ קַ ר הַ קִ יום ּ ּ ּ ּ ְ בַּ גָּלות הוא עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת וְרוחַ אֱלֹקִ ים דָ א רוחוֹ שֶׁ ל ּ ּ ּ ּ ּ מָ שִׁ יחַ מְ רַ חֶ פֶ ת עַל פְ נֵי הַ מָ יִם דָ א אוֹ רַ יְתָ א ּ ּ ּ כִּ י מָ שִׁ יחַ עָ תִ יד לְ גָאֳלֵנו מְ הֵרָ ה וְ הוא גַּם הוא מְ חַ יֶה ומְ קַ יֵם אוֹ תָ נו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ כָּ ל יְמֵ י הַ גָּלות עַל־יְדֵ י הַ תוֹ רָ ה שֶׁ מֵ אִ יר בָּ נו ומוֹ דִ יעַ לָנו ּ ּ ּ ּ ּ ּ כִּ י עֲדַ יִן ה ' אִ תָ נו וְ שֶׁ לֹא נִתְ יָאֵ שׁ עַצְ מֵ נו מִ מֶ נו יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ כִּ י עֲדַ יִן יֶ שׁ לָנו תִ קְ וָה לְ כָ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד בִּ כְ לָל ובִ פְ רָ ט ּ ּ ּ . וְ עַל־יְדֵ י זֶה וַיֹאמֶ ר אֱלֹקִ ים יְהִ י אוֹ ר וַיְהִ י אוֹ ר כִּ י עַל־יְדֵ י ּ זֶה ה ' יִתְ בָּ רַ ך מֵ אִ יר לָנו בְּ כָ ל עֵת עַד שֶׁ אָ נו זוֹ כִ ין ּ ּ ְ לְ הַ בְ חִ ין מִ י הָ רֵ אשִׁ ית ומִ י הַ שִׁ ירַ יִם וְזֶה בְּ חִ ינַ ּ ּ ת וַיַבְ דֵ ל ּ ּ אֱלֹקִ ים בֵּ ין הָ אוֹ ר ובֵ ין הַ חֹשֶׁ ך שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת רֵ אשִׁ ית ְ ּ וְ שִׁ ירַ יִם כִּ י הָ אוֹ ר בַּ מִ זְרָ ח שֶׁ נִקְ רָ א קֶ דֶ ם בְּ חִ ינַת רֵ אשִׁ ית ּ ּ וְ הַ חֹשֶׁ ך שֶׁ הוא שְׁ קִ יעַת הָ אוֹ ר הוא בַּ מַ עֲרָ ב שֶׁ נִקְ רָ א ּ ּ ּ ּ ְ אָ חוֹ ר וָסוֹ ף בְּ חִ ינַת שִׁ ירַ יִם וְ אָ ז כְּ שֶׁ יֵשׁ הַ בְ דָ לָה בֵּ ין ּ ּ הָ אוֹ ר וְ הַ חֹשֶׁ ך בֵּ ין הָ רֵ אשִׁ ית וְ הַ שִׁ ירַ יִם אָ ז עִ קַ ר תִ קון ּ ּ ּ ּ ּ ְ הָ עוֹ לָם שֶׁ נִתְ תַ קְ נִין גַּם הַ שִׁ ירַ יִם עַל־יְדֵ י הָ רֵ אשִׁ ית ּ ּ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת וְ נִשְׁ אַ ר גַּם הוא לֵאלֹקֵ ינו ּ ּ . וְזֶהו וַיְהִ י עֶרֶ ב וַיְהִ י ּ בֹקֶ ר יוֹ ם אֶ חָ ד שֶׁ נִכְ לָלִ ין הָ עֶרֶ ב וְ הַ בּ ֹקֶ ר יַחַ ד שֶׁ הֵם ּ הָ רֵ אשִׁ ית וְ הַ שִׁ ירַ יִם ושְׁ נֵיהֶם נִכְ לָלִ ין בְּ יִחודוֹ שֶׁ ל עוֹ לָם ּ ּ ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת יוֹ ם אֶ חָ ד שֶׁ נֶאֱמַ ר עַל שֵׁ ם שֶׁ הָ יָה ה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך יָחִ יד בְּ עוֹ לָמוֹ ְ . כִּ י דַ יְקָ א עַל־יְדֵ י שֶׁ הִ בְ דִ ּ ּ יל ה ' יִתְ בָּ רַ ך בֵּ ין הָ אוֹ ר וְ הַ חֹשֶׁ ך דְ הַ יְנו בֵּ ין הָ רֵ אשִׁ ית ּ ּ ְ ְ וְ הַ שִׁ ירַ יִם וְ יוֹ דְ עִ ין מִ י הָ רֵ אשִׁ ית ומִ י הַ שִׁ ירַ יִם אָ ז דַ יְקָ א ּ ּ ּ ּ נִתְ תַ קְ נִין גַּם הַ שִׁ ירַ יִם וְ נִכְ לָלִ ין גַּם כֵּ ן בַּ ה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ ... בְּ חִ ינַת וַיְהִ י עֶרֶ ב וַיְהִ י בֹקֶ ר יוֹ ם אֶ חָ ד :(ג )

Segment 5
HE:
א,א בְּ רֵ אשִׁ י ת א בָּ רָ אֱלֹקִ י ם ' ב רֵ אשִׁ ית . רֵ אשִׁ ית בְּ חִ ינַת בֵּ רור הַ מַ חֲשָׁ בָ ה שֶׁ הִ יא ּ ּ חָ כְ מָ ה שֶׁ בַּ מֹחַ שֶׁ נִקְ רָ א רֵ אשִׁ ית בְּ חִ ינַת רֵ אשִׁ ית חָ כְ מָ ה ּ ּ . שֶׁ עִ קַ ר בְּ רִ יאַ ת הָ עוֹ לָם שֶׁ דוֹ מֶ ה לְ בַ יִת כְּ מוֹ ּ ּ שֶׁ אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ , ל" ּ הוא בִּ שְׁ בִ יל בֵּ רור הַ מַ חֲשָׁ בָ ה ּ ּ ּ , לְ הַ גְבִּ יר הַ יֵצֶר טוֹ ב עַל הַ יֵצֶר הָ רָ ע ּ ּ , שֶׁ הוא לְ הַ גְבִּ יר הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת ּ ּ טוֹ בוֹ ת עַל הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת רָ עוֹ ת שֶׁ הֵם עִ קַ ר הַ יְצָ רִ ין ּ ּ ,

Segment 6
HE:
ְּשֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה נִבְ נֶה בֵּ ית הַ קְ דֻ שָׁ ה ב ּ ּ חִ ינַת בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ

Segment 7
HE:
א,א בְּ רֵ אשִׁ י ת א בָּ רָ אֱלֹקִ י ם ... וְזֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ " ל עַל פָ סוק ּ ּ ) בראשית א : (א , בְּ רֵ אשִׁ ית בָּ רָ א אֱלֹקִ ים וְ כו ' ּ בַּ תְ חִ לָה ּ ּ עָ לָה בְּ מַ חֲשָׁ בָ ה לִ בְ רֹא אֶ ת הָ עוֹ לָם בְּ מִ דַ ת הַ דִ ין ּ ּ , רָ אָ ה שֶׁ אֵ ין הָ עוֹ לָם מִ תְ קַ יֵם עָמַ ד וְ שִׁ תֵ ף מִ דַ ת הָ רַ חֲמִ ים ּ ּ ּ לְ מִ דַ ת הַ דִ ין ּ ּ . וְ לִ כְ אוֹ רָ ה הַ דָ בָ ר תָ מוהַ ּ ּ ּ ּ , הֲלֹא זֶה יָדועַ ּ ומְ בֹאָ ר בְּ כָ ל הַ סְּ פָ רִ ים שֶׁ עִ קַ ר כָּ ל הַ בְּ רִ יאָ ה הָ יָה מֵ חֲמַ ת ּ ּ רַ חֲמָ נותוֹ וְטובוֹ כְּ דֵ י לְ גַל ּ ּ ּ וֹ ת טובוֹ וְרַ חֲמָ יו לָעוֹ לָם ּ . וְ לִ כְ אוֹ רָ ה זֶה סוֹ תֵ ר לַמַ אֲמָ ר ּ ל"ּ הַ נַ שֶׁ אָ מְ רו שֶׁ בַּ תְ חִ לָה ּ ּ ּ עָ לָה בְּ מַ חֲשָׁ בָ ה לִ בְ רֹא אֶ ת הָ עוֹ לָם בְּ מִ דַ ת הַ דִ ין ּ ּ . ְ אַ ך בֶּ אֱמֶ ת הַ כּ ֹל נִיחָ א , כִּ י ה ' יִתְ בָּ רַ ך בָּ רוך הוא מִ גֹּדֶ ל ּ ּ ְ ְ רַ חֲמָ יו וְטובוֹ שֶׁ ּ רָ צָ ה לְ הֵיטִ יב לְ נִבְ רָ אָ יו בְּ תַ כְ לִ ית הַ טוֹ בָ ה שֶׁ בְּ כָ ל הַ טוֹ בוֹ ת ּ ּ , עַל־כֵּן עָ לָה בְּ מַ חֲשָׁ בָ ה בַּ תְ חִ לָה לִ בְ רֹא אֶ ת הָ עוֹ לָם בְּ מִ דַ ת הַ דִ ין ּ ּ ּ ּ , הַ יְנו שֶׁ יִתְ נַהֵג ּ ּ הָ עוֹ לָם עַל־פִ י מִ דַ ת הַ דִ ין ּ ּ ּ , כְּ דֵ י שֶׁ עַל־יְדֵ י תֹקֶ ף הַ דִ ין ּ ּ יְבַ טְ לו ּ ּ הָ עוֹ לָם עַצְ מָ ם אֶ צְ לוֹ יִתְ בָּ רַ ך בְּ תַ כְ לִ ית הַ בִּ טול ּ ּ ְ . כַּ מְ בֹאָ ר , שֶׁ עַל־יְדֵ י תֹקֶ ף הַ דִ ינִים וְ הַ יִסּ ורִ ים מְ בַ טְ לִ ין ּ ּ ּ ּ ּ עַצְ מָ ן לְ גַמְ רֵ י כְּ דֵ י לְ הִ סְ תַ כֵּל וְ לִ כָּ לֵל בְּ הַ תַ כְ לִ ית שֶׁ שָׁ ם ּ ּ ּ נִתְ בַּ טְ לִ ין הַ יִסּ ורִ ים וְ הַ דִ ינִים ּ ּ ּ ּ . וְ אָ ז הָ יו זוֹ כִ ים לִ שְׁ לֵמות ּ ּ תַ כְ לִ ית הָ עֶלְ יוֹ ן לְ הַ שִׂ יג אוֹ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך בְּ הַ שָׂ גָה עֲצומָ ה ּ ּ ּ ְ ּ וְ נוֹ רָ אָ ה מְ אֹד שֶׁ זוֹ כִ ין עַל־יְדֵ י הַ בִּ טול הָ אֲמִ תִ י שֶׁ נִמְ שָׁ ך ְ ּ ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י מִ דַ ת הַ דִ ין דַ יְקָ א ּ ּ ּ . ּובִ שְׁ בִ יל זֶה עָ לָה בְּ מַ חֲשָׁ בָ ה לִ בְ רֹא אֶ ת הָ עוֹ לָם בְּ מִ דַ ת הַ דִ ין ּ ּ . כִּ י זֶה הָ יָה רַ חֲמָ נות ּ ּ עָ צום וְגָדוֹ ל בְּ יוֹ תֵ ר , כְּ דֵ י לִ זְכּ וֹ ת עַל־יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א ּ לְ בִ טול ּ ּ . ל"ּ הַ נַ אֲבָ ל רָ אָ ה שֶׁ אֵ ין הָ עוֹ לָם מִ תְ קַ יֵם ּ , כִּ י רֹב הָ עוֹ לָם אֵ ין יְכוֹ לִ ים לַעֲמֹד בָּ זֶה לְ בַ טֵ ל עַצְ מָ ן לְ גַמְ רֵ י ּ מִ זֶה ּ הָ עוֹ לָם . וַאֲפִ לו כְּ שֶׁ בָּ א עֲלֵיהֶם מִ דַ ת הַ דִ ין חַ ס וְשָׁ לוֹ ם ּ ּ ּ ּ אֵ ין זוֹ כִ ין לְ בַ טֵ ל עַצְ מָ ן לְ גַמְ רֵ י בֶּ אֱמֶ ת כָּ רָ אוי ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בְּ אִ יוֹ ב לו ּ ( וְחַ נְפֵ י לֵב יָשִׂ ימו אָ ף לֹא יְשַׁ וְ עו כִּ י ּ ּ ּ אֲסָ רָ ם (: ה ) .. .

Segment 8
HE:
א,א- ב בְּ רֵ אשִׁ י ת א בָּ רָ אֱלֹקִ י ... ם ּ וְ רוחַ אֱלֹקִ ים מְ רַ חֶ פֶ ת

Segment 9
HE:
עִ קַ ר עֲבוֹ דַ ת הָ אָ דָ ם לְ גַלוֹ ת כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך מִ כָּ ל ְ ּ ּ הַ מְ קוֹ מוֹ ת שֶׁ הָ יָה הַ כָּ בוֹ ד נִסְ תָ ר וְנֶעְ לָם בָּ הֶם ּ ּ , לְ מַ עַן דַ עַת כָּ ל עַמֵ י הָ אָ רֶ ץ הָ אֱמֶ ת כִּ י מְ לֹא כָ ל הָ אָ רֶ ץ כְּ ב ּ ּ וֹ דוֹ . וְ עַל־כֵּן בֶּ אֱמֶ ת עִ קַ ר הָ עֲבוֹ דָ ה עַל־יְדֵ י הַ בַּ קָ שָׁ ה וְ הַ חִ פושׂ ּ ּ ּ ּ אַ חַ ר כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך , ְ כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " בַּ קְ שׁ ו פָ נָיו תָ מִ יד ּ ּ ּ , " ּוכְ תִ יב : " ובִ קַ שְׁ תֶ ם מִ שָׁ ם אֶ ת ה ּ ּ ּ ּ ' אֱלֹקֶ יך ומָ צָ אתָ וְ כו ּ ָ ּ " ' וְ כֵן בִּ פְ סוקִ ים רַ בִּ ים ּ כִּ , י צְ רִ יכִ ין לְ בַ קֵ שׁ וְ לִ דְ רֹשׁ ולְ חַ פֵ שׂ ּ ּ ּ הַ רְ בֵּ ה אַ חַ ר כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך בְּ זֶה הָ עוֹ לָם כָּ ל יְמֵ י חַ יָיו ּ ְ , כִּ י זֶה הָ עִ קָ ר ּ . כִּ י זֶה יָדועַ שֶׁ הַ קְ לִ פָ ה קָ דְ מָ ה לַפֶ רִ י ּ ּ ּ ּ , וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ גִּיעַ לִ כְ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ , כִּ י אִ ם כְּ שֶׁ עוֹ בְ רִ ין תְ חִ לָה דֶ רֶ ך הַ קְ לִ פוֹ ת לְ שַׁ בֵּ ר אוֹ תָ ם ולְ בַ עֵר אוֹ תָ ם ּ ּ ּ ְ ּ ּ ּ , וכְ שֶׁ מְ שַׁ בְּ רִ ין הַ קְ לִ פָ ה אָ ז זוֹ כִ ין לַפֶ רִ י ּ ּ ּ ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת כָּ ל הַ תַ אֲווֹ ת וְ הַ נִסְ יוֹ נוֹ ת וְ הַ מְ נִיעוֹ ת וְ הַ בִּ לְ בּ ולִ ים וְ הָ עִ כּ ובִ ים ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ סּ וֹ בְ בִ ין אֶ ת הָ אָ דָ ם קֹ דֶ ם שֶׁ זוֹ כֶ ה לְ הַ כִּ יר כְּ בוֹ דוֹ ּ יִתְ בָּ רַ ך . ְ וְ כָ ל זֶה נִמְ שָׁ ך מִ מְ קוֹ מוֹ ת הַ חִ יצוֹ נִים ּ ְ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת מְ קוֹ מוֹ ת הַ מְ טֻנָפִ ים ּ , שֶׁ רוֹ צִ ים לְ הַ עְ לִ ים אוֹ ר כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך . ְ וכְ שֶׁ עוֹ בֵ ר בְּ אֵ לו הַ מְ קוֹ מוֹ ת ּ ּ ּ ּ , אֲזַי עִ קַ ר ּ תַ קָ נָתוֹ שֶׁ יִ ּ ּ ּ דְ רֹשׁ וִיבַ קֵ שׁ וִיחַ פֵ שׂ גַּם שָׁ ם אַ חַ ר כְּ בוֹ דוֹ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך , ְ בִּ בְ חִ ינַת ' ּ אַ יֵה מְ קוֹ ם כְּ בוֹ דוֹ ', שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה הוא עוֹ לֶה בְּ תַ כְ לִ ית הָ עֲלִ יָה וְ כָ ל הַ קְ לִ פוֹ ת נִתְ בַּ טְ לִ ין ּ ּ ּ ּ ּ , וְ אָ ז נִתְ גַּלֶה כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת בְּ רִ יאַ ת הָ עוֹ לָם , בְּ חִ ינַת ) בראשית א " : (א , בְּ רֵ אשִׁ ית בָּ רָ א אֱלֹקִ ים וְ כו ', ּ וְ הָ אָ רֶ ץ הָ יְתָ ה תֹהו וָבֹהו וְחֹשֶׁ ך עַל פְ נֵי תְ הוֹ ם ּ ְ ּ ּ , " הַ יְנו ּ הַ קְ לִ פוֹ ת הִ תְ גַּבְּ רות תקֶ ף בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ

Segment 10
HE:
, ּ שֶׁ יְנִיקָ תָ ם מֵ הַ הַ עְ לָמָ ה וְ הַ הַ סְ תָ רָ ה שֶׁ ל מַ אֲמָ ר סָ תום ּ ּ ּ דִ בְ רֵ אשִׁ ית , שֶׁ הֵם רוֹ צִ ים לְ הַ עְ לִ ים אוֹ ר כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך , ְ שֶׁ בִּ שְׁ בִ יל זֶה הָ יְתָ ה כָּ ל הַ בְּ רִ יאָ ה . ) ְ אַ ך בראשית א " : (ב , ּ וְרוחַ אֱלֹקִ ים מְ רַ חֶ פֶ ת וְ כו , "ּ דָ א רוחוֹ שֶׁ ל מָ שִׁ יחַ ּ ּ , שֶׁ הוא ּ עוֹ סֵ ק בָּ זֶה תָ מִ יד מִ תְ חִ לַת הַ בְּ רִ יאָ ה עַד הַ ּ ּ ּ סּ וֹ ף לְ גַלוֹ ת ּ כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך מֵ הֶ עְ לֵם אֶ ל הַ גִּלוי ּ ּ ְ , עַד שֶׁ לְ בַ סּ וֹ ף יִתְ קַ יֵם ּ ּ עַל־יָדוֹ : " וְ נִגְלָה כְּ בוֹ ד ה ". ' וְ עַל־יְדֵ י רוחוֹ שֶׁ ל מָ שִׁ יחַ ּ , עַל־יְדֵ י־זֶה נִתְ גָּרְ שִׁ ין וְ נִתְ בַּ טְ לִ ין הַ קְ לִ פוֹ ת וְנִתְ גַּלֶה ּ ּ ּ ּ כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ עַל־יְדֵ י כָּ ל הָ עֲשָׂ רָ ה מַ אֲמָ רוֹ ת שֶׁ ל הַ בְּ רִ יאָ ה , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת ּ וַיֹ " אמֶ ר אֱלֹקִ ים יְהִ י אוֹ ר וְ כו " 'ּ וְ כֵן כֻּלָם ּ , וְזֶה עִ קַ ר עֲבוֹ דַ ת הָ אָ דָ ם כָּ ל יְמֵ י חַ יָיו ּ ּ (: ו )

Segment 11
HE:
ב,א וְ הָ אָ רֶ ץ הָ יְתָ ה תֹהו וָבֹהו וְ חֹשֶׁ ך ְ ּ ּ

Segment 12
HE:
... ְו זֶה בְּ חִ ינַת הִ תְ גַּבְּ רות הָ רָ ע שֶׁ חוֹ פֶ ה עַל הַ טוֹ ב ּ ּ , וְ הַ תִ קון הָ יָה עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית א (א , ּ וְרוחַ אֱלֹ ִק ים מְ רַ חֶ פֶ ת — דָ א רוחוֹ שֶׁ ל מָ שִׁ יחַ ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ הַ טוֹ ב , כִּ י כָּ ל הַ נְקֻ דוֹ ת טוֹ בוֹ ת שֶׁ מוֹ צְ אִ ין בְּ כָ ל אֶ חָ ד ּ ּ ּ ּ מִ יִ שְׂ רָ אֵ ל , זֶה בְּ חִ ינַת הִ תְ נוֹ צְ צות מָ שִׁ יחַ ּ , כִּ י עִ קַ ר הַ טוֹ ב ּ ּ ּ הוא מָ שִׁ יחַ , בְּ חִ ינַת מֹשֶׁ ה , בִּ בְ חִ ינַת ) ּ רות ג (: וְ הָ יָה בַ בּ ֹקֶ ר אִ ם יִגְאָ לֵך טוֹ ב יִגְ אָ ל ְ . וְ עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת רוחַ ּ אֱלֹ ים קִ , ּ רוחַ טוֹ בָ ה , בְּ חִ ינַת רוחוֹ שֶׁ ל מָ שִׁ יחַ ּ עַ , ל־יְדֵ י זֶה עִ קַ ר קִ יום ובִ נְיַן הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ ּ . וְ עַל־יְדֵ י זֶה , עַל־יְדֵ י הַ נְקֻ דוֹ ת טוֹ בוֹ ת שֶׁ מוֹ צְ אִ ין מִ תוֹ ך תֹהו וָבֹהו וְחֹשֶׁ ך ְ ְ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , עַל־יְדֵ י זֶה שָׁ ם ) א " (ג , ּ וַיֹאמֶ ר אֱלֹ ִק ים יְהִ י אוֹ ר וַיְהִ י אוֹ ר ". 'ּ וְ כו וַאֲזַי שָׁ ם ) א : " (ד , וַיַבְ דֵ ּ ּ ל אֱלֹ ִק ים בֵּ ין הָ אוֹ ר ו ּ בֵ ין הַ חֹשֶׁ ך וְ כו ּ ְ , "' כִּ י עַל־יְדֵ י הַ נְקֻ דָ ה טוֹ בָ ה נִכְ נָס בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ לְ כַ ף זְכות וַאֲזַי נִתְ גַּלֶה הָ אוֹ ר וְ נִבְ דָ ל וְ נִפְ רָ שׁ הַ חֹשֶׁ ך מִ ן ְ ּ ּ ּ הָ אוֹ ר הָ רָ ע מִ ן הַ טוֹ ב וְ כו ּ ּ . ' נִמְ צָ א , שֶׁ עִ קַ ר מַ עֲשֵׂ ה ּ בְּ רֵ אשִׁ ית עַל־יְ דֵ י שֶׁ מוֹ צְ אִ ין ומְ בָ רְ רִ ין הַ נְקֻ דָ ה טוֹ בָ ה ּ ּ ּ ּ . .. (: ז)

Segment 13
HE:
ה,א וַיְהִ י עֶרֶ ב וַיְהִ י בֹקֶ ר יוֹ ם אֶ חָ ד

Segment 14
HE:
... כִּ י כְּ תִ יב יוֹ ם אֶ חָ ד וְ לֹא יוֹ ם רִ אשׁ וֹ ן , לְ הוֹ רוֹ ת שֶׁ הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא יָחִ יד בְּ עוֹ לָמוֹ ּ ּ ְ ּ , הַ יְנו לְ הוֹ רוֹ ת ּ שֶׁ כָּ ל הַ שִׁ ּ ּ ּ נויִים שֶׁ בַּ בְּ רִ יאָ ה שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת וַיְהִ י עֶרֶ ב וַיְהִ י בֹקֶ ר שֶׁ כּ וֹ לֵל כָּ ל הַ שִׁ נויִים שֶׁ בָּ עוֹ לָם ּ ּ ּ , כִּ י הַ שִׁ נוי שֶׁ בֵּ ין ּ ּ ּ יוֹ ם לְ לַיְלָה בֵּ ין הָ אוֹ ר לְ חֹשֶׁ ך הוא הַ שִׁ נוי הַ גָּדוֹ ל שֶׁ בְּ כָ ל ּ ּ ּ ּ ְ הַ שִׁ נויִים וכְ מוֹ שֶׁ אוֹ מְ רִ ים בְּ ּ ּ ּ ּ בִ רְ כַּ ת קְ רִ יאַ ת שְׁ מַ ע ובִ תְ בונָה מְ שַׁ נֶה עִ תִ ים ובָ זֶה כָּ לול כָּ ל הַ שִׁ נויִים הָ רַ בִּ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ בְּ כָ ל יוֹ ם וָיוֹ ם עַד אֵ ין חֵ קֶ ר וְ הַ כּ ֹל נִבְ רָ א ומִ תְ קַ יֵם ּ ּ בִּ שְׁ בִ יל שֶׁ יִתְ גַּלֶה אַ חְ דות הַ פָ שׁ וט מִ תוֹ ך רִ בּ וי פְ עֻלוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ ּ ּ מִ שְׁ תַ נוֹ ּ ּ ּ ת דַ יְקָ א . וְזֶהו ּ ) בראשית א :(ה , וַיְהִ י עֶרֶ ב וַיְהִ י בֹקֶ ר שֶׁ הֵם כְּ לַל כָּ ל הַ שִׁ נויִים ּ ּ ּ , יוֹ ם אֶ חָ ד בְּ חִ ינַת שֶׁ הָ יָה יָחִ יד בְּ עוֹ לָמוֹ הַ יְנו לְ גַלוֹ ת אַ חְ דותוֹ יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ הַ יָחִ יד ּ ְ ּ ּ ּ קַ דְ מוֹ ן בָּ רָ א הַ כּ ֹל וְ כָ ל הַפְ עֻלוֹ ת מִ שְׁ תַ נוֹ ת ּ ּ ּ ּ נִמְ שָׁ כִ ין מִ יִחודוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ (: ח ) .. .

Segment 15
HE:
ט,א יִקָ וו הַ מַ יִם מִ תַ חַ ת הַ שָׁ מַ יִם ּ ּ ּ ּ ּ

Segment 16
HE:
אֶ ל מָ קוֹ ם אֶ חָ ד

Segment 17
HE:
וְ תֵ רָ אֶ ה הַ יַבָּ שָׁ ה ּ

Segment 18
HE:
וְזֶהו בְּ חִ ינַת ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית א (ט , יִקָ וו הַ מַ יִם מִ תַ חַ ת ּ ּ ּ ּ ּ הַ שָׁ מַ יִם אֶ ל מָ קוֹ ם אֶ חָ ד , שֶׁ כָּ ל מֵ ימֵ י הַ דַ עַת יֻמְ שְׁ כו אֶ ל ּ ּ מָ קוֹ ם אֶ חָ ד ' . אֶ ל מָ קוֹ ם אֶ חָ ד ' ּדַ יְקָ א , בְּ חִ ינַת ) ּדְ בָ רִ ים ו , ( ד שְׁ מַ ע יִשְׂ רָ אֵ ל ה ' אֱלֹקֵ ינו ה ּ ' אֶ חָ ד , ּ שֶׁ צְ רִ יכִ ין לְ הַ מְ שִׁ יך כָּ ל מֵ ימֵ י הַ דַ עַת שֶׁ נִמְ צָ א בָּ עוֹ לָם אֶ ל מָ קוֹ ם ּ ּ ְ אֶ חָ ד לְ הַ מְ שִׁ יך כָּ ל הַ דַ עַת לְ ת ּ ְ וֹ ך אֱמונַת אַ חְ דותוֹ ּ ּ ְ יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ זֶהו כְּ לַל כָּ ל כַּ וָנוֹ ת קְ רִ יאַ ת־שְׁ מַ ע ּ ּ ּ ְ , שֶׁ עִ קַ ר ּ הַ כַּ וָנָה הוא כִּ פְ שׁ וטוֹ לְ הַ אֲמִ ין בְּ יִחודוֹ וְ אַ חְ דותוֹ שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך אָ דוֹ ן יָחִ יד מַ נְהִ יג ומוֹ שֵׁ ל ומַ שְׁ גִּיחַ ּ ּ ְ , ּ הוא לְ עֵלָא מִ ן כּ ֹלָא וְ לֵית לְ עֵלָא מִ נֵיה ובָ זֶה כְּ לולִ ין כָּ ל הַ כַּוָנוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הֵם לְ הַ מְ שִׁ יך כָּ ל הַ מֹחִ ין עַל־יְדֵ י קְ רִ יאַ ת־שְׁ מַ ע ולְ יַחֵ ד ּ ּ ְ 
 ◌ֻ דְ שָׁ אבְּ רִ יך ְ הוא ושְׁ כִ ינְתֵ ה וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ) ' כַּ מְ בֹאָ ר בַּ כַּ וָנוֹ ת ּ , ( הַ יְנו שֶׁ צְ רִ יכִ ין לְ הַ מְ שִׁ יך כָּ ל מִ ינֵי דַ ּ ְ ּ ּ עַת ומֹחִ ין לְ תוֹ ך ְ ּ אֱמונַת אַ חְ דותוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ . וְ עַל־יְדֵ י זֶה ' וְ תֵ רָ אֶ ה הַ יַבָּ שָׁ ה ּ ', שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה נִתְ גַּלָה ּ הָ אֱמונָה ּ , שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת אֶ רֶ ץ ] כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : שְׁ כָ ן ־ אֶ רֶ ץ ורְ עֵה אֱמונָה ּ ּ ) תהלים ל – ( 'ג , ז" המעתיק , [ כִּ י מִ תְ חִ לָה ּ ּ ָה יָה הָ עוֹ לָם מַ יִם בְּ מַ יִם וְ אָ ז הָ יָה הָ עוֹ לָם תֹהו וָבֹהו ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית א : " (ב , וְ הָ אָ רֶ ץ הָ יְתָ ה תֹהו וָבֹהו ּ ּ וְחֹשֶׁ ך עַל פְ נֵי תְ הוֹ ם וְרוחַ אֱלֹקִ ים מְ רַ חֶ פֶ ת עַל פְ נֵי ּ ּ ּ ְ ּ הַ מָ יִם , " כִּ י כָּ ל זְמַ ן שֶׁ לֹא נִתְ גַּלָה וְ נִמְ ּ ּ שְׁ כָ ה הָ אֱמונָה ּ מֵ חֲמַ ת רִ בּ וי הַ דַ עַת שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת רִ בּ וי מֵ ימֵ י ּ ּ ּ ּ הַ תְ הוֹ מוֹ ת אָ ז הָ יָה עֲדַ יִן תֹהו וָבֹהו וְחֹשֶׁ ך עַל פְ נֵי ּ ְ ּ ּ ּ ּ תְ הוֹ ם , כִּ י עִ קַ ר יְנִיקַ ת הַ כְּ פִ ירוֹ ת הוא מֵ רִ בּ וי הַ דַ עַת ּ ּ ּ ּ וְ לֹא הָ יָה הָ עִ קַ ר קִ יום הָ עוֹ לָם כִּ י אִ ם ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י ' ּ וְרוחַ אֱלֹקִ ים — דָ א רוחוֹ שֶׁ ל מָ שִׁ יחַ ּ ּ ', שֶׁ הָ יְתָ ה מְ רַ חֶ פֶ ת עַל פְ נֵי הַ מָ יִם ּ ּ , כִּ י עִ קַ ר בְּ חִ ינַת מָ שִׁ יחַ הוא בְּ חִ ינַת אֱמונָה ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) תְ הִ לִ ים פט ּ ּ , כה (: " וֶאֱמונָתִ י וְחַ סְ דִ י עִ מוֹ ּ ּ ּ , "'ּ וְ כו כִּ י הוא יְגַלֶה וְ ּ ּ יַכְ נִיס הָ אֱמונָה בִּ שְׁ לֵמות בְּ כָ ל ּ ּ בָּ אֵ י עוֹ לָם , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) צְ פַ נְיָה ג ט , (: " כִּ י אָ ז אֶ הְ פֹך ּ ְ אֶ ל כָּ ל הָ עַמִ ים שָׂ פָ ה בְ רורָ ה לִ קְ רֹא בְּ שֵׁ ם ה ּ ּ ' , "'ּ וְ כו וְ כַ יוֹ צֵ א בָּ זֶה בִּ פְ סוקִ ים רַ בִּ ים ּ ּ :(ט )

Segment 19
HE:
טז ,א אֶ ת שְׁ נֵי הַ מְ אֹרֹת הַ גְדֹלִ ים ּ ּ

Segment 20
HE:
... עִ קַ ר אוֹ ר הַ מֵ אִ יר שֶׁ ל הַ חַ מָ ה ולְ בָ נָה שֶׁ הֵם נִתְ נו ּ ּ ּ ּ ּ ּ לְ הָ אִ יר עַל הָ אָ רֶ ץ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית א , : ( יד " וְ הָ יו לִ מְ אוֹ רֹת ולְ אֹתֹת ולְ מוֹ עֲדִ ים וְ כו ּ ּ ּ ּ " ' ּ עִ קַ ר הָ אוֹ ר שֶׁ לָהֶם הוא אֱמֶ ת ּ ּ . שֶׁ הוא עִ קַ ר א ּ ּ וֹ ר הַ מֵ אִ יר ּ ... וְ עַל־כֵּן הֵם שְׁ נֵי מְ אוֹ רוֹ ת : חַ מָ ה ולְ בָ נָה ּ ּ . זֶה בְּ חִ ינַת שְׁ נֵי בְּ חִ ינוֹ ת הָ אֱמֶ ת שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת אֶ בֶ ן טוֹ ב וְחַ לוֹ ן ּ , כִּ י אֶ בֶ ן טוֹ ב מֵ אִ יר בְּ עַצְ מוֹ וְחַ לוֹ ן אֵ ין מֵ אִ יר בְּ עַצְ מוֹ רַ ק מְ קַ בֵּ ל הָ אוֹ ר ּ מֵ אַ חֵ ר , שֶׁ זֶהו בְּ ּ ּ חִ ינַת חַ מָ ה ולְ בָ נָה ּ ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת אַ סְ פַ קְ לַרְ יָא דְ נַהֲרָ א מִ גַּרְ מָ א שֶׁ הִ יא הַ חַ מָ ה ּ ּ ּ , שֶׁ הִ יא מְ אִ ירָ ה בְּ עַצְ מָ ה בְּ חִ ינַת אֶ בֶ ן טוֹ ב ּ . ל"ּ הַ נַ ּולְ בָ נָה הִ יא בְּ חִ ינַת אַ סְ פַ קְ לַרְ יָא דְ לָא נַהֲרָ א מִ גַּרְ מָ א כְּ לום כִּ י אִ ם ּ ּ ּ מַ ה שֶׁ מְ קַ ּ ּ בֶּ לֶת מֵ הַ שֶׁ מֶ שׁ ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת חַ לוֹ ן שֶׁ אֵ ינוֹ ּ ּ ּ מֵ אִ יר בְּ עַצְ מוֹ כִּ י אִ ם מַ ה שֶׁ מְ קַ בֵּ ל מֵ אַ חֵ ר ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת סוֹ ד מִ עוט הַ יָרֵ חַ שֶׁ מִ שָׁ ם עִ קַ ר אֲחִ יזַת הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א ּ ּ ּ ּ ּ וְ הַ קְ לִ פוֹ ת וְהַ יֵצֶר הָ רָ ע ּ ּ ּ . ומִ שָׁ ם מִ שְׁ תַ לְ שְׁ לִ ּ ּ ּ ין ובָ אִ ין כָּ ל ּ הַ חֲטָ אִ ים וְ כָ ל הַ פְ גָמִ ים שֶׁ בָּ אִ ין עַל־יְדֵ י הַ יֵצֶר הָ רָ ע ּ ּ שֶׁ נֶאֱחָ ז מִ שָׁ ם ּ ּ . וְ עִ קַ ר עֲבוֹ דָ תֵ נו כָּ ל יְמֵ י עוֹ לָם לְ תַ קֵ ן זֹאת ּ ּ ּ , לְ תַ קֵ ן פְ גִימַ ת הַ לְ בָ נָה שֶׁ לֹא יִהְ יֶה בָּ ה שׁ ום מִ עוט ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ . וְיִהְ יֶה אוֹ ר הַ לְ בָ נָה כְּ אוֹ ּ ר הַ חַ מָ ה כַּ יָדועַ ּ ּ ּ . כִּ י חַ מָ ה ולְ בָ נָה שָׁ וִים ּ ּ נִבְ רְ או , ּ כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית א , ( טז : " אֶ ת שְׁ נֵי ּ הַ מְ אֹרֹת הַ גְּדֹלִ ים " , אַ ך מֵ חֲמַ ת קִ טְ רוג הַ לְ בָ נָה ּ ּ ְ שֶׁ אָ מְ רָ ה : אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ שְׁ נֵי מְ לָכִ ים לְ הִ שְׁ תַ מֵ שׁ בְּ כֶ תֶ ר ּ ּ אֶ חָ ד , עַל־כֵּ ן נִתְ מַ עֲטָ ה , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת עִ קַ ר הַ בְּ רִ יאָ ה הָ יָה ּ רַ ק בִּ שְׁ בִ יל הָ אֱמֶ ת , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ שָׁ ם ) א : (א , " בְּ רֵ אשִׁ ית בָּ רָ א אֱלֹקִ ים אֵ ת הַ שָׁ מַ יִם וְ אֵ ת הָ אָ רֶ ץ ּ ". וְ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" בָּ רָ א ' אֱלֹקִ ים ' אֶ ת ' סוֹ פֵ י תֵ בוֹ ת ּ אֱמֶ ת

Segment 21
HE:
. נֶחְ שֶׁ בּ וֹ וָאָ רֶ ץ שָׁ מַ יִם תְ מו ּ ּ

Segment 22
HE:
, כִּ י שֶׁ ל וְחוֹ תָ מוֹ הָ אֱמֶ ת עֶצֶם הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא ּ ּ ְ ּ הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא אֱמֶ ת ּ ּ ְ ּ . וְ עִ קַ ר הִ שְׁ תוֹ קְ קותוֹ שֶׁ ל ה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך הוא רַ ק אֱמֶ ת ּ ְ . וְ כָ ל הַ בְּ רִ יאָ ה כֻּלָה מֵ רֹאשׁ וְ עַד ּ ּ סוֹ ף הָ יְתָ ה רַ ק בִּ שְׁ בִ יל זֶה כְּ דֵ י לְ גַלוֹ ת הָ אֱמֶ ת ּ , כְּ מוֹ שֶׁ הַ בְּ רִ יאָ ה הָ יְתָ ה בְּ גִין שֶׁ כָּ תוב בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ ּ דְ יִשְׁ תְ מוֹ דְ עִ ין לֵיה ּ ּ ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת אֱמֶ ת ּ ּ , דְ הַ יְנו ּ ּ שֶׁ בִּ שְׁ בִ יל זֶה בָּ רָ א ה ' יִתְ בָּ רַ ך אֶ ת כָּ ל הַ בְּ רִ יאָ ה כְּ דֵ י ְ שֶׁ יַכִּ ירו וְ יֵדְ עו אֲמִ ּ ּ ּ תַ ת אֱלֹקותוֹ ומֶ מְ שַׁ לְ תוֹ וְגָדְ לוֹ וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ . ' וְ הִ נֵה עִ קַ ר הַ תַ כְ לִ ית הוא שֶׁ יַגִּיעו לְ תַ כְ לִ ית הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ לַאֲמִ תוֹ ּ , דְ הַ יְנו שֶׁ נַכִּ יר וְ נֵדַ ע אֲמִ תָ תוֹ כְּ מוֹ שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ ּ בֶּ אֱמֶ ת , כִּ י ה ' יִתְ בָּ רַ ך עֶצֶם הָ אֱמֶ ת ְ , כִּ בְ יָכוֹ ל , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ ּ תוב ) יִרְ מְ יָה י (: " וַה ' אֱלֹקִ ים אֱמֶ ת ". כֵּ ן נִזְכֶּ ה אֲנַחְ נו ּ

Segment 23
HE:
ֹגַּם בְּ זֶה הָ עוֹ לָם הַ שָׁ פָ ל לֵידַ ע אֲמִ תַ ת אֱלֹקותוֹ כְּ מו ּ ּ ּ שֶׁ הוא בֶּ אֱמֶ ת ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת שְׁ נֵי הַ מְ אֹרֹת הַ גְּדֹלִ ים ּ שֶׁ בַּ תְ חִ לָה רָ צָ ה שֶׁ יִהְ יו שְׁ נֵיהֶם גְּדוֹ לִ ים ּ ּ ּ ּ , ּדְ הַ ּ יְנו שֶׁ הָ אוֹ ר הָ אֱמֶ ת הַ מְ לֻבָּ שׁ בְּ זֶה הָ עוֹ לָם שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מַ לְ כות ּ ּ , בְּ חִ ינַת לְ בָ נָה , יִהְ יֶה שָׁ וֶה לְ עֶצֶם אוֹ ר הָ אֱמֶ ת , שֶׁ הוא ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ עַצְ מוֹ ְ , כִּ בְ יָכוֹ ל , ּ שֶׁ נִזְכֶּ ה גַּם בָּ עוֹ לָמוֹ ת לָדַ עַת אֲמִ תָ תוֹ כְּ מוֹ שֶׁ הוא בֶּ אֱמֶ ּ ּ , ת אֲבָ ל מֵ חֲמַ ת קִ טְ רוג הַ יָרֵ חַ ּ ּ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ שְׁ נֵי מְ לָכִ ים לְ הִ שְׁ תַ מֵ שׁ בְּ כֶ תֶ ר אֶ חָ ד ּ ּ , כִּ י בָּ עוֹ לָמוֹ ת אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ סְ בּ ֹל ולְ קַ בֵּ ל עֶצֶם אוֹ ר הָ אֱמֶ ת ּ , כִּ י יִתְ בַּ טְ לו בַּ מְ צִ יאות ּ ּ ּ ּ . עַל־כֵּן אָ מַ ר לָה ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך : ְ לְ כִ י ּומַ עֲטִ י אֶ ת עַצְ מֵ ך . ְ ומִ עוט הַ יָרֵ חַ זֶה בְּ חִ ינַת חֹשֶׁ ך ְ ּ ּ ּ שֶׁ נֶחְ שַׁ ך אוֹ רָ ה וְ נִתְ מַ עֵט ּ ְ ּ , דְ הַ יְנו ּ ּ , שֶׁ כִּ בְ יָכוֹ ל ' ה , יִתְ בָּ רַ ך ְ צִ מְ צֵם אוֹ ר הָ אֱמֶ ת וְ הִ סְ תִ יר וְ הִ צְ פִ ין וְ הִ לְ בִּ ישׁ אוֹ ר ּ ּ הָ אֱמֶ ת ומִ עֲטוֹ בְּ אֹפֶ ן שֶׁ נוכַ ל לְ קַ בְּ לוֹ ּ ּ ּ . ּומֵ חֲמַ ת שֶׁ מִ עֵט ּ וְ צִ מְ צֵם אוֹ ר הָ אֱמֶ ת , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת מִ עוט אוֹ ר הַ יָרֵ חַ ּ ּ ּ ּ , מִ שָׁ ם אֲחִ יזַת כָּ ל הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת חֹשֶׁ ך ְ ּ , בְּ חִ ינַת שֶׁ קֶ ר שֶׁ אֲחִ יזָתָ ה מִ מִ עוט הָ אוֹ ר הַ יָרֵ חַ ּ ּ ּ ּ , הַ יְנו ּ מִ מִ עוט וְ צִ מְ צום הָ אֱמֶ ת שֶׁ מִ שָׁ ם עִ ּ ּ ּ ּ ּ קַ ר אֲחִ יזַת הַ שֶׁ קֶ ר ּ ּ , שֶׁ הִ יא הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א , כִּ י בְּ וַדַ אי אִ ם לֹא הָ יָה רַ ק עֶצֶם ּ אוֹ ר הָ אֱמֶ ת בְּ עַצְ מוֹ , ּ בְּ וַדַ אי לֹא הָ יָה לְ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א , שֶׁ הוא הַ שֶׁ קֶ ר ּ ּ , ּ שׁ ום אֲחִ יזָה , כִּ י מֵ אַ חַ ר שֶׁ הָ יו הַ כּ ֹל ּ יוֹ דְ עִ ין עֶצֶם הָ אֱמֶ ת אֵ יך ְ הָ יָה אֶ פְ שָׁ ר לְ חַ פוֹ ת הָ אֱמֶ ת ּ וְ לַהֲפֹך הָ אֱמֶ ת לְ שֶׁ קֶ ר ְ , כִּ י בְּ וַדַ אי מִ י שֶׁ יוֹ דֵ עַ הָ אֱמֶ ת ּ ּ לַאֲמִ תוֹ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ טְ עוֹ תוֹ בְּ שׁ ום שֶׁ קֶ ר שֶׁ בָּ עוֹ לָם ּ ּ . ְ אַ ך מֵ אַ חַ ר שֶׁ נִתְ מַ עֵט וְ נִתְ צַ מְ צֵם הָ אֱמֶ ת אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ עֲדַ יִן ּ ּ ּ הוא אֱמֶ ת גָּ ּ מור , עִ ם כָּ ל זֶה מֵ אַ חַ ר שֶׁ נִתְ מַ עֵט וְ נִתְ חַ פֶ ה ּ ּ וְ נִתְ כַּ סֶּ ה הָ אֱמֶ ת בְּ כַ מָ ה צִ מְ צומִ ים ולְ בושִׁ ים ּ ּ ּ ּ , עַל־יְדֵ י זֶה מִ שְׁ תַ לְ שֵׁ ל אֲחִ יזָתָ ם ּ , כִּ י מֵ אַ חַ ר שֶׁ אֵ ין יוֹ דְ עִ ין עֶצֶם הָ אֱמֶ ת רַ ק שֶׁ רוֹ אִ ין הָ אֱמֶ ת מֵ רָ חוֹ ק דֶ רֶ ך כַּ מָ ה חַ לוֹ נוֹ ת ּ ּ ְ ּ

Segment 24
HE:
ולְ בושִׁ ין אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ יוֹ דְ עִ ין הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ ּ ּ ּ ּ ּ , עִ ם כָּ ל זֶה כְּ בָ ר יֵשׁ לָהֶם אֲחִ יזָה וִיכוֹ לִ ין לְ הַ טְ עוֹ ת ולְ חַ פוֹ ת ּ ּ הָ אֱמֶ ת בְּ שֶׁ קֶ ר וְ לַהֲפֹך דִ בְ רֵ י אֱלֹקִ ים חַ יִים ּ ּ ְ , לַהֲפֹך ְ ּ הַ שֶׁ קֶ ר לֶאֱמֶ ת , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , וְ עַל־כֵּן עִ קַ ר עֲבוֹ ּ דָ תֵ נו ּ וִיגִיעָ תֵ נו הוא לְ מַ לֹאות פְ גִימַ ת הַ לְ בָ נָה ּ ּ ּ ּ ּ , הַ יְנו לְ בָ רֵ ר ּ הָ אֱמֶ ת מִ ן הַ שֶׁ קֶ ר ּ :(י )

Segment 25
HE:
כ,א ויברא אלקים את האדם

Segment 26
HE:
כָּ ל הַ תוֹ רָ ה וְהַ מִ צְ וֹ ת הֵם בְּ חִ ינַת קוֹ מַ ת אָ דָ ם ּ ּ , כַּ יָדועַ ּ ּ . וכְ מוֹ שֶׁ בְּ קוֹ מַ ת אָ דָ ם הַ כּ ֹל קָ שׁ ור ּ ּ ומְ הֻדָ ק אֶ חָ ד בַּ חֲבֵ רוֹ ּ ּ בְּ כַ מָ ה דְ רָ כִ ים ונְתִ יבוֹ ת וקְ שָׁ רִ ים עַל־יְדֵ י הַ גִּידִ ים ּ ּ ּ וְ הָ עוֹ רְ קִ ים ומְ רוצַ ת הַ דָ מִ ים ותְ נועַת הָ אֲוִיר ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא ּ הָ רוחַ הַ חִ יונִי שֶׁ צְ רִ יכִ ין לְ קַ בֵּ ל בְּ כָ ל פַ עַם לִ כְ לַל ּ ּ ּ ּ ּ הָ אֵ יבָ רִ ים וְ כו ' ּ כְּ מוֹ ־כֵן הוא ּ מַ מָ שׁ בְּ כָ ל הַ תוֹ רָ ה ּ ּ וְ הַ מִ צְ וֹ ת וְ כָ ל הַ מִ דוֹ ת טוֹ בִ ים וְ רָ עִ ים ּ ּ ּ , שֶׁ הַ כּ ֹל קָ שׁ ור ּ ומְ הֻדָ ק אֶ חָ ד בַּ חֲבֵ רוֹ בְּ כַ מָ ה וְ כַ מָ ה דְ רָ כִ ים ונְתִ יבוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ בְּ לִ י שִׁ עור ּ , עַד שֶׁ מֵ חֲמַ ת זֶה קָ שֶׁ ה לָדַ עַת ולְ הָ בִ ין הֵיטֵ ב ּ ּ מֵ הֵיכָ ן הַ הַ תְ חָ לָה וְ הַ תִ ּ ּ ּ קון שֶׁ ל כָּ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד כְּ פִ י מְ קוֹ מוֹ וְ שָׁ רְ שׁ וֹ בְּ הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ובְ קוֹ מַ ת אָ דָ ם ּ ּ ּ הָ רִ אשׁ וֹ ן , וכְ פִ י מַ ה שֶׁ עָבַ ר עָ לָיו בְּ כָ ל הַ גִּלְ גּולִ ים ּ ּ ּ , ּוכְ פִ י מַ ה שֶׁ עָבַ ר עָ לָיו בְּ גִלְ גּול זֶה ּ ּ , ּ בְּ גוף זֶה , וְ כָ ל מַ ה שֶׁ נַעֲשֶׂ ה ּ ּ ּ עִ מוֹ בְּ כָ ל יוֹ ם . וְ עַל־כֵּן אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ תְ חִ יל שׁ ום הַ תְ חָ לָה אֲמִ תִ ית ּ ּ , כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ , שֶׁ כְּ בָ ר עָמַ ד בְּ נִסָּ יוֹ ן וְ שִׁ בֵּ ר כָּ ל הַ תַ אֲווֹ ת לְ גַמְ רֵ י וְזָכָ ה לְ מַ ה שֶׁ זָכָ ה ּ ּ ּ , וְרַ ק הוא יָכוֹ ל ּ לְ הָ אִ יר ולְ הַ מְ שִׁ יך עַל כָּ ְ ּ ל אֶ חָ ד הֶאָ רַ ת הַ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ מִ שָׁ רְ שָׁ ה ּ ּ , וְ הָ עִ קָ ר עַל־יְדֵ י שֶׁ יָכוֹ ל לָדון אֶ ת כָּ ל אֶ חָ ד ּ ּ ּ לְ כַ ף־זְכות כְּ פִ י מְ קוֹ מוֹ שֶׁ ל כָּ ל אֶ חָ ד ּ , עַד שֶׁ מַ כְ נִיסוֹ ּ בֶּ אֱמֶ ת לְ כַ ף־זְכות ּ , עַד שֶׁ נִתְ עוֹ רֵ ר לִ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ , דְ הַ יְנו ּ ּ שֶׁ נִתְ עוֹ רֵ ר עַל־כָּ ל־פָ ּ ּ נִים לִ צְ עֹק וְ לִ זְעֹק לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ בְּ כָ ל פַ עַם בְּ קוֹ ל חָ זָק מֵ עֹמֶ ק הַ לֵב ּ ּ , שֶׁ זֶה עִ קַ ר הַ הַ תְ חָ לָה ּ ּ שֶׁ ל כָּ ל הַ הַ תְ חָ לוֹ ת יא ) (.

Segment 27
HE:
כח ,א ורְ דו בִּ דְ גַת הַ יָם ּ ּ ּ

Segment 28
HE:
אָ מְ רו חֲכָ מֵ ינו זַ ּ ּ : ל" בִּ שְׁ בִ יל זֶה נִבְ רָ א הָ אָ דָ ם בָּ אַ חֲר וֹ נָה , כְּ דֵ י שֶׁ יִכְ נֹס לִ סְ עודָ ה מִ יָד ּ ּ ּ . ּדָ בָ ר אַ חֵ ר : שֶׁ אִ ם תָ זוחַ ּ ּ דַ עְ תוֹ עָ לָיו ּ ּ , אוֹ מְ רִ ים לוֹ : יַתושׁ קְ דָ מְ ך ָ ּ ּ ! הַ יְנו , ּ כִּ י הָ אָ דָ ם נִבְ רָ א רַ ק בִּ שְׁ בִ יל שֶׁ יַעֲסֹק בְּ תוֹ רָ ה וַעֲבוֹ דַ ת הַ שֵׁ ם כָּ ל ּ ּ יָמָ יו . וְ עַל־כֵּן נִבְ רָ א בָּ אַ חֲרוֹ נָ , ה כְּ דֵ י שֶׁ יִהְ יֶה הַ כּ ֹל כְּ בָ ר ּ מוכָ ן לְ פָ נָיו כָּ ל מַ ה שֶׁ צָ רִ יך לְ פַ רְ נָסָ תוֹ ולְ הַ רְ חִ יב דַ עְ תוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ , בִּ כְ דֵ י שֶׁ יוכַ ל לַעֲבֹד אֶ ת הַ שֵׁ ם בְּ לִ י שׁ ום בִּ לְ בּ ול הַ דַ עַת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ; נִמְ צָ א שֶׁ בְּ חַ סְ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך הֵכִ ין הַ כּ ֹל לִ פְ נֵי הָ אָ דָ ם ְ ּ בִּ , כְ דֵ י שֶׁ יִהְ יֶה לוֹ לְ סִ יועַ וָעֵזֶר בַּ עֲבוֹ דַ ת הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ ּ . ְ אַ ך אַ חַ ר כָּ ל זֹאת , אֲפִ לו אִ ם הוא פָ נוי מִ כָּ ל הָ עֲסָ קִ ים וְיֶשׁ לוֹ כָּ ל הוֹ ן ּ ּ ּ ּ ּ ּדְ עָ לְ מָ א , אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ זְכּ וֹ ת לְ תוֹ רָ ה וַעֲבוֹ דָ ה בֶּ אֱמֶ ת כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י שִׁ פְ לות ּ , אֲבָ ל תֵ כֶ ף ּ כְּ שֶׁ מִ תְ גָּאֶ ה וְזָחָ ה ּ דַ עְ תוֹ עָלָיו ּ , אָ ז הוא רָ חוֹ ק מֵ עֲבוֹ דַ ת הַ שֵׁ ם ּ ּ , וְ אָ ז כָּ ל הַ הֲכָ נָה הַ זֹאת אֵ ינוֹ בִּ שְׁ בִ ילוֹ כְּ לָל ּ , רַ ק אַ דְ רַ בָּ א הוא ּ ּ צָ רִ יך לִ הְ יוֹ ת יָרוד וְ נִכְ נָע לִ פְ נֵיהֶם ּ ְ , מֵ אַ חַ ר שֶׁ יֵשׁ לָהֶם ּ מַ עֲלָה יְתֵ רָ ה עָלָיו , כִּ י כֻּ לָם נִבְ רְ או קֹדֶ ם לוֹ ּ ּ ; ּוכְ עֵין שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ "ל : " ורְ דו בִּ דְ גַת הַ יָם וְ כו ּ ּ ּ ּ " ' ) בראשית א , ( כו זָכָ ה , רוֹ דֶ ה בָּ הֶם , לֹא זָכָ ה , נַעֲשֶׂ ה ּ יָרוד לִ פְ נֵיהֶם , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת ' שֶׁ אִ ם תָ זוחַ דַ עְ תוֹ עָ לָיו ּ ּ ּ ּ , אוֹ מְ רִ ים לוֹ יַתושׁ קְ דָ ּ ּ . 'ָ מְ ך וְ כֵן הוא בְּ כָ ל אָ דָ ם גַּם עַתָ ה ּ ּ , שֶׁ יֵשׁ שֶׁ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך נוֹ תֵ ן לְ אָ דָ ם עֲשִׁ ירות וַחֲפָ צִ ים ּ ְ ּ ּ הַ רְ בֵּ ה ובְ הֵמוֹ ת וְעוֹ פוֹ ת ותְ בואוֹ ת ופֵ רוֹ ת ומַ לְ בּ ושִׁ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ ', ּ וְ כו כְּ אִ לו הַ כּ ֹל נִבְ רָ א בִּ שְׁ בִ ילוֹ ּ ּ ; ובֶ אֱמֶ ת הוא כֵן ּ ּ , כִּ י הַ כּ ֹ ל נִבְ רָ א וְ הוכַ ן בִּ שְׁ בִ ילוֹ כְּ דֵ י שֶׁ יִכְ נֹס לִ סְ עודָ ה מִ יָד ּ ּ ּ ּ , הַ יְנו כְּ דֵ י שֶׁ יוכַ ל לַעֲסֹק בַּ עֲבוֹ דַ ת הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ ּ , שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ זְכּ וֹ ת לָזֶה כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י שִׁ פְ לות בֶּ אֱמֶ ת ּ . אֲבָ ל תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ מִ תְ גָּאֶ ה וְדַ עְ תוֹ זָחָ ה עָלָיו ּ ּ ּ , אָ ז הוא ּ מְ רֻ חָ ק מֵ עֲבוֹ דַ ת הַ שֵׁ ם ּ , וְאָ ז מוֹ רִ ידִ ין ומַ שְׁ פִ ילִ ין אוֹ תוֹ ּ ּ וְ אוֹ מְ רִ ים לוֹ : יַתושׁ קְ דָ מְ ך וְ כו ּ ּ ָ ּ יב ) ' (:

Segment 29
HE:
ג,ב אֲשֶׁ ר בָּ רָ א אֱלֹקִ ים לַעֲשׂ וֹ ת

Segment 30
HE:
וְזֶה כְּ לַל כָּ ל עֲבוֹ דַ ת הָ אָ דָ ם בְּ זֶה הָ עוֹ לָם שֶׁ נִבְ רָ א רַ ק ּ בִּ שְׁ בִ יל זֶה לְ שַׁ בֵּ ר מְ נִיעוֹ ת . כִּ י זֶה כָּ ל מַ עֲלַת הָ אָ דָ ם שֶׁ הוא גָּבֹהַ מֵ הַ כּ ֹל אֲפִ לו מִ מַ לְ אָ כִ ים ושְׂ רָ פִ ים וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ' ּובוֹ ּ תְ לויִים כָּ ל הָ עוֹ לָמוֹ ת ּ . וְ כָ ל עֹצֶם גְּדֻ לַת מַ עֲלָתוֹ שֶׁ ל ּ הָ אָ דָ ם הוא מַ ה שֶׁ הוא בְּ זֶה הָ עוֹ לָם הָ עֲשִׂ יָה וְ הַ ּ ּ ּ ּ גַּשְׁ מִ י שֶׁ הוא מָ לֵא מְ נִיעוֹ ת עֲצומוֹ ת מִ לְ הִ תְ קָ רֵ ב לַה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ וְ הָ אָ דָ ם נִבְ רָ א לְ שַׁ בֵּ ר ולְ בַ טֵ ל כָּ ל הַ מְ נִיעוֹ ת שֶׁ הֵם כְּ לַל ּ ּ ּ כָּ ל הַ הֲסָ תוֹ ת וְ הַ פִ תויִים וְ הַ תַ אֲווֹ ת שֶׁ ל זֶה הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ ּ שֶׁ כֻּלָם הֵם מְ נִיעוֹ ת מִ לְ הִ תְ קָ רֵ ב לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ וְ הָ אָ דָ ם צָ רִ יך לְ הִ תְ גַּבֵּ ר עֲלֵיהֶם ולְ שַׁ בְּ רָ ם ולְ בַ טְ לָם עַל־יְדֵ י גֹּדֶ ל ּ ּ ּ ְ הַ חֵ שֶׁ ק אֶ ל הָ אֱמֶ ת . ּומֵ חֲמַ ת זֶה שָׂ גְבָ ה מַ עֲלָתוֹ מְ אֹד . וְזֶהו בְּ עַצְ מוֹ בְּ חִ ינַת מוֹ צִ יא מִ כּ ֹחַ אֶ ל הַ פֹעַל ּ ּ , כִּ י הָ אָ דָ ם צָ רִ יך לְ הוֹ צִ יא כָּ ל ְ דָ בָ ר מִ כּ ֹחַ אֶ ל הַ פֹעַל ּ ּ , כִּ י ה ' יִתְ בָּ רַ ך ְ בָּ רָ א כָּ ל הַ בְּ רִ יאָ ה שֶׁ תִ הְ יֶה חֲסֵ רָ ה עַד שֶׁ יַשְׁ לִ ים אוֹ תָ ה ּ ּ ּ הָ אָ דָ ם , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית ב : (ג , אֲשֶׁ ר בָּ רָ א אֱלֹקִ ים לַעֲשׂ וֹ ת , שֶׁ פֵ רושׁ וֹ שֶׁ הָ אָ דָ ם יַעֲשֶׂ ה וְיַשְׁ לִ ּ ּ ים אוֹ תָ ה ּו . ּ כְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ) ל בְּ רֵ אשִׁ ית רַ בָּ ה ( ו , א" פי שֶׁ הַ כּ ֹל צָ רִ יך תִ קון וגְמָ ר עַל־יְדֵ י הָ אָ דָ ּ ּ ּ ּ ְ , ם כִּ י הַ חִ טִ ין צְ רִ יכִ ין לִ טְ חֹן ּ , הַ תֻ רְ מְ סִ ין וְ כו ּ ּ . ' וְזֶה בְּ חִ ינַת מוֹ צִ יא מִ כּ ֹחַ אֶ ל הַ פֹעַל ּ , שֶׁ צָ רִ יך הָ אָ דָ ם לַעֲסֹק בָּ זֶה ְ ּ בְּ רוחָ נִיות וְגַשְׁ מִ יות ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך בָּ רָ א ְ הַ כּ ֹל בְּ שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י הַ מַ עֲשֶׂ ה וְ הוֹ צִ יא מִ כּ ֹחַ אֶ ל הַ פֹעַל כָּ ל ּ ּ הַ בְּ רִ יאָ ה , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן גְּמַ ר כָּ ל דָ בָ ר נִשְׁ אָ ר עֲדַ יִן ּ ּ בְּ כֹחַ עַד שֶׁ יוֹ צִ יאוֹ הָ אָ דָ ם דַ יְקָ א ּ ּ מִ כּ ֹחַ אֶ ל הַ פֹעַל ּ . כְּ גוֹ ן : כָּ ל הַ צְ מָ חִ ים שֶׁ יֵשׁ כּ ֹחַ בְּ זַרְ עָם לְ הוֹ צִ יא כַּ יוֹ צֵ א בָּ הֶם ּ ּ ּ . אֲבָ ל הָ אָ דָ ם צָ רִ יך לַעֲסֹק לַחֲרֹשׁ וְ לִ זְרֹעַ עַד שֶׁ תִ גְדַ ל ּ ּ ְ הַ תְ בואָ ה וְתֵ צֵ א מִ כּ ֹחַ אֶ ל הַ פֹעַל ּ ּ ּ , וְ אַ חַ ר כָּ ך לִ קְ צֹר ְ הַ תְ בואָ ה וְ לִ טְ חֹן ּ ּ ' ּ וְ כו עַד שֶׁ יִגְמֹר מְ לָאכוֹ ת הַ פַ ת ּ ּ . וְ כֵ ן בִּ לְ בושִׁ ים ובְ כָ ל הַ דְ בָ רִ ים ּ ּ ּ . וכְ מוֹ שֶׁ הוא בְּ גַשְׁ מִ יות כֵּן ּ ּ ּ ּ הוא בְּ רוחָ נִיות ּ ּ ּ ּ , שֶׁ אֵ ין שְׁ לֵמות לְ שׁ ום דָ בָ ר וְ אֵ ין נִמְ שָׁ ך ְ ּ ּ ּ בּ וֹ שְׁ לֵמות חִ יותוֹ עַד שֶׁ בָּ א הָ אָ דָ ם ומִ תְ פַ לֵל עָ לָיו ּ ּ ּ ּ ּ ּ

Segment 31
HE:
וְ עוֹ בֵ ד ה ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ זֶה הַ דָ בָ ר וְ אָ ז דַ יְקָ א נִשְׁ לָם חִ יות ּ ּ ּ ּ ְ הַ דָ בָ ר בְּ רוחָ נִיות ּ ּ ּ ּ , כִּ י הַ כּ ֹל נִשְׁ לָם עַל־יְדֵ י הָ אָ דָ ם בְּ גַשְׁ מִ יות ובְ רוחָ נִיות ּ ּ ּ ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ נִבְ רְ או כָּ ל הַ צְ מָ חִ ים לֹא יָצְ או ּ ּ ּ ּ ּ בָּ אָ רֶ ץ עַד שֶׁ בָּ א הָ אָ דָ ם וְ הִ תְ פַ לֵל עַל הַ גְּשָׁ מִ ים ּ ּ , כְּ מוֹ ּ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ " י עַל פָ סוק ּ ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית ב : (ה , וְ כֹל שִׂ יחַ הַ שָׂ דֶ ה טֶ רֶ ם יִהְ יֶה בָ אָ רֶ ץ וְ כָ ל עֵשֶׂ ב הַ שָׂ דֶ ה טֶ רֶ ם יִצְ מָ ח ּ ּ כִּ י לֹא הִ מְ טִ יר ה ' אֱלֹקִ ים וְ אָ דָ ם אַ יִן לַעֲבֹד אֶ ת הָ אֲדָ מָ ה . ּופֵ רֵ שׁ רַ שִׁ " י שָׁ ם : ובַ שְׁ לִ ישִׁ י שֶׁ נֶאֱמַ ר בּ וֹ ּ ּ ּ שָׁ ם ) : ( יא , א תַ דְ שֵׁ א הָ אָ רֶ ץ וְ כו ּ ּ ' עַל פֶ תַ ח קַ רְ קַ ע עָמְ דו עַד ּ ּ שֶׁ בָּ א אָ דָ ם וְ כו ' ּ וְ הִ תְ פַ לֵל עַל הַ גְּשָׁ מִ ים ּ ּ , ּ עַיֵן שָׁ ם . נִמְ צָ א , שֶׁ הָ אָ דָ ם צָ רִ יך לְ הוֹ צִ יא מִ כּ ֹחַ אֶ ל הַ פֹעַל ּ ְ לְ הַ שְׁ לִ י ם כָּ ל הַ דְ בָ רִ ים שֶׁ ל הַ בְּ רִ יאָ ה ּ . וְזֶה אִ י אֶ פְ שָׁ ר כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י הַ חֵ שֶׁ ק וְ הַ כִּ סּ ופִ ין שֶׁ נַעֲשִׂ ין עַל־יְדֵ י ּ ּ הַ מְ נִיעוֹ ת דַ יְקָ א ּ ּ . עַל־כֵּן בְּ הֶכְ רֵ חַ שֶׁ יַעַבְ רו עָ לָיו מְ נִיעוֹ ת ּ ּ רַ בּ וֹ ת כָּ ל יְמֵ י חַ יָיו כְּ דֵ י שֶׁ יִתְ גַּבֵּ ר בְּ חֵ שֶׁ ּ ּ ק יוֹ תֵ ר כְּ דֵ י שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה יוֹ צִ יא מִ כּ ֹחַ אֶ ל הַ פֹעַל וְ כו ּ ּ (: יג ) '

Segment 32
HE:
ד,ב אֵ לֶּה תוֹ לְ דוֹ ת הַ שָׁ מַ יִם וְ הָ אָ רֶ ץ ּ

Segment 33
HE:
... כִּ י בַּ תְ חִ לָה עָ לָה בַּ מַ חֲשָׁ בָ ה לִ בְ רֹא אֶ ת הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ בְּ מִ דַ ת הַ דִ ין ּ ּ , רָ אָ ה שֶׁ אֵ ין הָ עוֹ לָם מִ תְ קַ יֵם וְ הִ ּ קְ דִ ים מִ דַ ת ּ ּ הָ רַ חֲמִ ים וְ שִׁ תְ פוֹ לְ מִ דַ ת הַ דִ ין ּ ּ ּ , הֲדָ א הוא דִ כְ תִ יב ּ ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית ב (ד , : " אֵ לֶה תוֹ לְ דוֹ ת הַ שָׁ מַ יִם וְ הָ אָ רֶ ץ ּ ּ בְּ הִ בָּ רְ אָ ם בְּ יוֹ ם עֲשׂ וֹ ת ה ' אֱלֹ ִק ים אֶ רֶ ץ וְ שָׁ מָ יִם ". וְזֶה יָדועַ שֶׁ עִ קַ ר הַ יֵצֶר הָ רָ ע וְ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ ּ ּ ּ א נִמְ שָׁ ך ְ מִ בְּ חִ ינַת גְּבורוֹ ת וְ דִ ינִים שֶׁ נִמְ שָׁ כִ ין מִ תְ חִ לַת הַ צִ מְ צום ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ ל הֶחָ לָל הַ פָ נוי ּ ּ . ושְׁ בִ ירַ ת הַ יֵצֶר הָ רָ ע נִמְ שָׁ ך מִ בְּ חִ ינַת ְ ּ ּ מִ דַ ת הָ רַ חֲמִ ים שֶׁ שִׁ תְ פוֹ לְ מִ דַ ת הַ דִ ין ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה יֵשׁ כּ ֹחַ לְ שַׁ בֵּ ר הַ יֵצֶר ּ הָ רָ ע ולְ הָ פְ כוֹ אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ , שֶׁ זֶהו ּ ּ בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ הַ צַ דִ יקִ ים מְ הַ פְ כִ ים מִ דַ ת הַ דִ ין לְ מִ דַ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הָ רַ חֲמִ ים . וְ עַל־כֵּן בַּ תְ חִ לָה עָ לָה בַּ מַ חֲשָׁ בָ ה לִ בְ רֹא אֶ ת ּ ּ ּ הָ עוֹ לָם בְּ מִ דַ ת הַ דִ ין לְ בַ ד ּ ּ , כִּ י רָ צָ ה שֶׁ יִתְ גַּבֵּ ר הָ אָ דָ ם ּ בַּ עֲ בוֹ דָ תוֹ כָּ ל כַּ ך עַד שֶׁ יִהְ יֶה לוֹ כּ ֹחַ לְ שַׁ בֵּ ר הַ יֵצֶר הָ רָ ע ּ ּ ְ בְּ עַצְ מוֹ שֶׁ בָּ א מִ מִ דַ ת הַ דִ ין בְּ לִ י סִ יועַ דִ לְ עֵלָא ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , אֲבָ ל ה ' יִתְ בָּ רַ ך רָ אָ ה כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ עוֹ לָם לְ הִ תְ קַ יֵם בָּ זֶה ּ ְ , עַל־כֵּן הִ קְ דִ ים מִ דַ ת הָ רַ חֲמִ ים לְ מִ ּ ּ דַ ת הַ דִ ין שֶׁ מִ זֶה ּ ּ ּ ּ נִמְ שָׁ ך מַ ה שֶׁ ה ּ ְ ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ רַ חֲמָ יו מְ רַ חֵ ם עַל הָ עוֹ לָם ְ בְּ כָ ל עֵת וְ שׁ וֹ לֵחַ לָהֶם הִ רְ הורֵ י תְ שׁ ובָ ה ומְ סַ יֵעַ אוֹ תָ ם ּ ּ ּ ּ ּ לְ שַׁ בֵּ ר אֶ ת הַ יֵצֶר הָ רָ ע שֶׁ הוא מִ בְּ חִ ינַת מִ דַ ת הַ דִ ין ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ) ל " ּ ּ קִ דושִׁ ין ל (: בְּ כָ ל יוֹ ם יִצְ רוֹ שֶׁ ל אָ דָ ם מִ תְ גַּבֵּ ר עָ לָיו וְ אִ לְ מָ לֵא הַ קָ דוֹ שׁ בָּ רוך הוא עוֹ זְרוֹ ּ ּ ְ ּ הָ יָה נוֹ פֵ ל בְּ יָדוֹ ' . בְּ כָ ל יוֹ ם יִצְ רוֹ שֶׁ ל אָ דָ ם מִ תְ גַּבֵּ ר עָ לָיו ', זֶה נִמְ שָׁ ך מִ בְּ חִ ינַת בַּ תְ חִ לָה עָלָה בַּ מַ חֲשָׁ בָ ה ּ ּ ּ ְ לִ בְ רֹא בְּ מִ דַ ת הַ דִ ין ּ ּ . שֶׁ זֶה הַ דִ ין מִ תְ עוֹ רֵ ר בְּ כָ ל יוֹ ם ּ ּ וְרוֹ צֶ ה חַ ס וְשָׁ לוֹ ם לִ נְהֹג הָ עוֹ לָם בִּ בְ חִ ינָה זֹאת . ומִ שָׁ ם ּ ּ מִ תְ עוֹ רֵ ר ומִ תְ גַּבֵּ ר הַ יֵצֶר הָ רָ ע שֶׁ נִמְ שָׁ ך מִ שָׁ ם בְּ כָ ל יוֹ ם ּ ְ ּ ּ ּ וָיוֹ ם , ' ְ אַ ך אִ לְ מָ לֵא הַ קָ דוֹ שׁ בָּ רוך הוא עוֹ ּ ּ ְ ּ זְרוֹ ' ', ּ וְ כו כִּ י ה ' יִתְ בָּ רַ ך מְ רַ חֵ ם תֵ כֶ ף ומַ קְ דִ ים מִ דַ ת הָ רַ חֲמִ ים לְ מִ דַ ת ּ ּ ּ ּ ּ ְ ּ הַ דִ ין , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת הָ עֵזֶר וְהַ סִּ יועַ שֶׁ מְ סַ יֵעַ לְ הָ אָ דָ ם בְּ כָ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ יוֹ ם לְ שַׁ בֵּ ר אֶ ת הַ יֵצֶ ר הָ רָ ע שֶׁ הוא מִ מִ דַ ת הַ דִ ין ּ ּ ּ ּ ּ , ל"ּ כַּ נַ כִּ י הָ עֵזֶר וְ הַ סִּ יועַ נִמְ שָׁ ך מִ בְּ חִ ינַת רָ אָ ה שֶׁ אֵ ין הָ עוֹ לָם ְ ּ ּ מִ תְ קַ יֵם עָמַ ד וְ הִ קְ דִ ים מִ דַ ת הָ רַ חֲמִ ים לְ מִ דַ ת הַ דִ ין ּ ּ ּ ּ ּ . אֲבָ ל יֵשׁ צַ דִ יקִ ים גְּדוֹ לִ ים כָּ ל כַּ ך שֶׁ אֵ ין צְ רִ יכִ ין סִ יועַ ּ ּ ְ ּ מִ לְ עֵלָא וְהַ קָ דוֹ שׁ בָּ רוך הוא מִ תְ נַהֵג עִ מָ הֶם בַּ תְ ּ ּ ּ ּ ּ ְ ּ ּ ּ חִ לָה בְּ מִ דַ ת הַ דִ ין וְ הֵם עוֹ מְ דִ ים בְּ כָ ל הַ נִסְ יוֹ נוֹ ת וְ סוֹ בְ לִ ים כָּ ל ּ ּ ּ מִ ינֵי יִסּ ורִ ים וְ צָ רוֹ ת הַ נִמְ שָׁ כִ ין מִ מִ דַ ת הַ דִ ין וְ נִשְׁ אָ רִ ים ּ ּ ּ ּ ּ עַל עָמְ דָ ם . עַד שֶׁ זוֹ כִ ין לְ מַ ה שֶׁ זוֹ כִ ין ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ בְּ אַ בְ רָ הָ ם וְ הָ אָ בוֹ ת : " הָ אֱלֹ ִק ים אֲשֶׁ ר הִ תְ הַ לְ כו אֲבוֹ תַ י ּ ּ לְ פָ נָיו ) " בְּ רֵ אשִׁ ית מח , ' . ( טו הָ אֱלֹ ים קִ ' דַ יְקָ א שֶׁ הוא ּ ּ

Segment 34
HE:
בְּ חִ ינַת מִ דַ ת הַ דִ ין ּ ּ , שֶׁ הָ לַך מֵ עַצְ מוֹ בְּ לִ י סִ יועַ ּ ּ ְ דִ לְ עֵלָא ּ ּ ... יד ) (:

Segment 35
HE:
ה,ב וְ אָ דָ ם אַ יִן לַעֲבֹד אֶ ת הָ אֲדָ מָ ה

Segment 36
HE:
וְ עַל־כֵּן נִבְ רְ או כָּ ל הַ דְ בָ רִ ים מְ חֻסַּ ר תִ קון ּ ּ ּ ּ ּ , וגְמַ ר תִ קונָם ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י הָ אָ דָ ם , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית ב : (ג , אֲשֶׁ ר בָּ רָ א אֱלֹקִ ים לַעֲשׂ וֹ ת , דְ הַיְנו שֶׁ ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך בָּ רָ א כָּ ל ְ ּ הַ דְ בָ רִ ים שֶׁ הָ אָ דָ ם יִגְמֹר וְ יַעֲשֶׂ ה אוֹ תָ ם , ּוכְ מוֹ שֶׁ אָ נ ּו רוֹ אִ ין בְּ חושׁ שֶׁ הָ אָ דָ ם צָ רִ יך לַחֲרֹשׁ וְ לִ זְרֹעַ ְ ּ , וְ לַעֲשׂ וֹ ת כֵּ לִ ים ובְ גָדִ ים ּ , ולְ תַ קֵ ן כָּ ל הַ מַ אֲכָ לִ ים בְּ לִ ישָׁ ה וַאֲפִ יָה ּ ּ ּ ּ ובִ שׁ ול וְ כו ּ ּ ּ ּ . ' וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו בַּ מִ דְ רָ שׁ ּ ּ ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית רַ בָּ ה ּפָ רָ שָׁ ה יא (: הַ תֻ רְ מוסִ ין צְ רִ יכִ ין תִ ּ ּ ּ קון וְ כו ּ ּ ּ . ' וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית ב : (ה , וְ כֹל שִׂ יחַ הַ שָׂ דֶ ה טֶ רֶ ם יִהְ יֶה בָ אָ רֶ ץ ּ וְ כָ ל עֵשֶׂ ב הַ שָׂ דֶ ה טֶ רֶ ם יִצְ מָ ח וְ אָ דָ ם אַ יִן לַעֲבֹד אֶ ת ּ הָ אֲדָ מָ ה . וכְ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ ּ " י שָׁ ם : עַל פֶ תַ ח הַ קַ רְ קַ ע ּ ּ עָמְ דו , ּ עַד שֶׁ יָבוֹ א אָ דָ ּ ם וְיֵדַ ע שֶׁ יֵשׁ צֹרֶ ך בִּ גְשָׁ מִ ים ְ ּ וְיִתְ פַ לֵל עֲלֵיהֶם וְ כו ּ ּ ּ . ' כָּ ל זֶה הוא לְ הוֹ רוֹ ת ולְ הוֹ דִ יעַ ּ ּ שֶׁ הַ כּ ֹל נִבְ רָ א בִּ שְׁ בִ יל הָ אָ דָ ם כְּ דֵ י שֶׁ הָ אָ דָ ם יַגְדִ יל שְׁ מוֹ ּ יִתְ בָּ רַ ך עַל־יְדֵ י כָּ ל דָ בָ ר שֶׁ בָּ עוֹ לָם ּ ְ . וְזֶה עִ קַ ר הַ שְׁ לֵמות ּ ּ ּ ְו הַ תַ כְ לִ ית שֶׁ ל כָּ ל הַ בְּ רִ יאָ ה כֻּלָה מֵ רֹאשׁ וְעַד סוֹ ף ּ ּ ּ , וְ עַל־כֵּן הַ כּ ֹל נִבְ רָ א מְ חֻסַּ ר תִ קון עַד שֶׁ יָבוֹ א הָ אָ דָ ם ּ ּ ּ ּ וְיַשְׁ לִ ים אוֹ תוֹ . כִּ י שְׁ לֵמות תִ קון כָּ ל הַ דְ בָ רִ ים הוא עַל־יְדֵ י הָ אָ דָ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּדַ יְקָ א , עַל־יְדֵ י שֶׁ הוא מַ כִּ יר ומַ גְ ּ ּ דִ יל שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ עַל־יְדֵ י כָּ ל דָ בָ ר שֶׁ בָּ עוֹ לָם שֶׁ בִּ שְׁ בִ יל זֶה נִבְ רָ א הַ כּ ֹל ּ . כִּ י ' ה יִתְ בָּ רַ ך בִּ שְׁ בִ יל עַצְ מוֹ כִּ בְ יָכוֹ ל לֹא הָ יָה צָ רִ יך לִ בְ רֹא ְ ְ אֶ ת הַ בְּ רִ יאָ ה , כִּ י ה ' יִתְ בָּ רַ ך יָדַ ע מֵ עַצְ מוֹ קֹדֶ ם הַ בְּ רִ יאָ ה ְ כְּ מוֹ עַכְ שָׁ , ו רַ ק כָּ ל הַ בְּ רִ יאָ ה הָ יְתָ ה בִּ שְׁ בִ יל הָ אָ דָ ם , כְּ דֵ י לְ הֵיטִ יב מִ טובוֹ לְ זולָתוֹ ּ ּ ּ , כְּ דֵ י שֶׁ אֲנַחְ נו נַכִּ יר וְ נֵדַ ע ּ שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך . ְ וְ עַל־כֵּן כָּ ל זְמַ ן שֶׁ אֵ ין הָ אָ דָ ם בָּ עוֹ לָם וְ אֵ ין מִ י שֶׁ יַכִּ יר שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך עַל־יְדֵ י דָ בָ ר זֶ ּ ְ ּ , ה אֵ ין לְ הַ דָ בָ ר ּ חִ יות בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ ּ , וְ עַל־כֵּן הוא מְ חֻסַּ ר תִ קון עֲדַ יִן ּ ּ ּ ּ , כִּ י כָּ ל חִ יות הַ דָ בָ ר הוא עַל־יְדֵ י שֶׁ מַ כִּ ירִ ין שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י דָ בָ ר זֶה ּ , וְ כָ ל זְמַ ן שֶׁ לֹא נִמְ צָ א הָ אָ דָ ם ּ , אֵ ין מִ י ּ שֶׁ יַכִּ יר שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך עַל־יְדֵ י אוֹ תוֹ הַ דָ בָ ר ּ ְ . וְעַל־כֵּן תִ קון ּ ּ ּ כָּ ל הַ דְ בָ רִ ים נִגְמָ ר עַל־יְדֵ י הָ אָ דָ ם שֶׁ יֶשׁ לוֹ כּ ֹחַ לְ הַ כִּ יר ּ ּ ולְ הַ גְדִ יל שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך עַל־יְדֵ י כָּ ל דָ בָ ר שֶׁ בָּ עוֹ לָם ּ ּ ְ ּ , וכְ מוֹ ־כֵן יֶשׁ לוֹ כּ ֹחַ גַּם בְּ גַשְׁ מִ יות לְ תַ קֵ ן כָּ ל דָ ּ ּ ּ ּ ּ בָ ר וְ לִ גְמֹר תַ בְ נִיתוֹ וְ צורָ תוֹ בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת כָּ ל הַ מְ לָאכוֹ ת ּ ּ ּ שֶׁ בָּ עוֹ לָם מַ ה שֶׁ הָ אָ דָ ם צָ רִ יך לַעֲשׂ וֹ ת כַּ מָ ה מְ לָאכוֹ ת ּ ְ ּ , כְּ גוֹ ן לַעֲשׂ וֹ ת כֵּ לִ ים מֵ עֵץ אוֹ מַ תָ כוֹ ת ּ , אוֹ לִ טְ ווֹ ת וְ לֶאֱרֹג בְּ גָדִ ים מִ צֶמֶ ר ופִ שְׁ תָ ן ּ ּ ּ שֶׁ בָּ רָ א ה ' יִתְ בָּ רַ ך וְ כו ּ ְ . ' כִּ י בְּ וַדַ אי ּ ' ה יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ בָּ רָ א הַ צֶמֶ ר וְהַפִ שְׁ תָ ן אוֹ הָ עֵצִ ים וְ הַ מַ תֶ כֶת ּ ּ ּ ּ ּ ְ ּ וְ כו ', בְּ וַדַ אי בְּ כֹחוֹ הָ יָה יָכוֹ ל לִ בְ רֹא כֵּ לִ ים גְּמורִ ים ּ ּ ובְ גָדִ ים גְּמורִ ים וְ כו ּ ּ ּ . ' ְ אַ ך ה ' יִתְ בָּ רַ ך בָּ רָ א הַ כּ ֹל ְ מְ חֻסַּ ר תִ קון עַד שֶׁ יָבוֹ א הָ אָ דָ ם וְיִגְמֹר תִ קונָם עַל־יְדֵ י כַּ מָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ עֻבְ דוֹ ת ומְ לָאכוֹ ת ּ ּ , כִּ י אֵ ין לְ שׁ ום דָ בָ ר שְׁ לֵמות כִּ י אִ ם ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י הָ אָ דָ ם , עַל־יְדֵ י שֶׁ הוא מַ כִּ יר ומַ גְדִ יל שְׁ מוֹ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך עַל־יְדֵ י אוֹ תוֹ הַ דָ בָ ר שֶׁ בִּ ּ ְ שְׁ בִ יל זֶה דַ יְקָ א נִבְ רָ א ּ ּ הַ דָ בָ ר ) :( טו

Segment 37
HE:
ז,ב וַיִפַ ח בְּ אַ פָ יו נִשְׁ מַ ת חַ יִים ּ ּ ּ ּ

Segment 38
HE:
... עִ קַ ר גְּזֵרַ ת הַ מִ יתָ ה הוא עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת הַ חִ לוף ּ ּ ּ ּ ּ , עַל־יְדֵ י שֶׁ רוֹ צֶ ה לְ הִ תְ גַּבֵּ ר בְּ חִ ינַת בֶּ ן הָ עֶבֶ ד עַל בְּ חִ ינַת בֶּ ן הַ מֶ לֶך ְ ּ , כִּ י גּוף וָנֶפֶ שׁ הֵם בְּ חִ ינַת בֶּ ן הָ עֶבֶ ד ובֶ ן ּ ּ הַ מֶ לֶך ְ ּ . כִּ י הַ נְשָׁ מָ ה הִ יא חֵ לֶק אֱלוֹ הַ מִ מַ עַל ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת בֶּן הַ מֶ לֶך ְ ּ , בְּ חִ ינַת ) שְׁ מוֹ ת ד ( בְּ נִי בְ כוֹ רִ י יִשְׂ רָ אֵ ל , בְּ חִ ינַת ) שַׁ בָּ ת קיא ( כָּ ל יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ נֵי מְ לָכִ ים הֵם , בְּ חִ ינַ ת ) תְ הִ לִ ים ב ּ ּ ' ה ( אָ מַ ר אֵ לַי בְּ נִי אַ תָ ה וְ כו ּ ּ ', בְּ חִ ינַת בֵּן הַ נִמְ שָׁ ך מִ מֹחַ הָ אָ ב כַּ יָדועַ ּ ּ ּ ּ ְ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) יְשַׁ עְ יָה מו (: " הַ נְשׂ ואִ ים מִ נִי רָ חַ ם הָ עֲמוסִ ים מִ נִי בֶ טֶ ן ּ ּ ּ ּ ּ , " כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית ב : " (ז , וַיִפַ ח בְּ אַ פָ ּ ּ ּ יו נִשְׁ מַ ת חַ יִים ּ ". וְ אִ יתָ א בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ : מָ אן דְ נָפַ ח מִ תוֹ כוֹ נָפַ ח ּ ּ , כִּ י הֵם חֵ לֶק אֱלוֹ קַ מַ מָ שׁ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת בֵּ ן ּ , וְ הַ גּוף הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ עֶבֶ ד , כִּ י הַ גּוף הוא בְּ חִ ינַת עֲשִׂ יָה גַּשְׁ מִ יִית ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת עֶבֶ ד , שֶׁ הו ּ א בְּ חִ ינַת עֲשִׂ יָה וְ עַבְ דות ּ ּ ' וְ ה . יִתְ בָּ רַ ך ְ בָּ רָ א אֶ ת הָ אָ דָ ם כְּ דֵ י שֶׁ יְבַ טֵ ל וְיַכְ נִיעַ אֶ ת הַ גּוף לְ גַבֵּי ּ ּ ּ ּ הַ נְשָׁ מָ ה , הָ עֶבֶ ד לְ גַבֵּ י הַבֵּן , כִּ י כְּ מוֹ שֶׁ הָ עֶבֶ ד מְ חֻיָב ּ לַעֲבֹד אֶ ת רַ בּ וֹ וְ לַעֲשׂ וֹ ת רְ צוֹ נוֹ , כְּ מוֹ כֵן הַ גּוף מְ ּ ּ חֻיָב לַעֲבֹד אֶ ת הַ נְשָׁ מָ ה ולְ בַ טֵ ל עַצְ מוֹ לְ גַבֵּ י הַ נְשָׁ מָ ה ּ ּ ּ ּ וְ לַעֲשׂ וֹ ת רַ ק רְ צוֹ ן הַ נְשָׁ מָ ה ּ . וְ אִ ם לֹא הָ יָה חוֹ טֵ א הָ אָ דָ ם הָ יָה מִ תְ בַּ טֵ ל בְּ חִ ינַת הָ עַבְ דות לְ גַמְ רֵ י ּ ּ , כִּ י עִ קַ ר ּ הָ עַבְ דות נִמְ שָׁ ך מִ מַ ה שֶׁ עוֹ בְ רִ ין עַל דִ בְ רֵ י ת ּ ּ ּ ּ ְ ּ וֹ רָ ה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , בִּ בְ חִ ינַת ) אָ בוֹ ת פֶ רֶ ק ג ּ ( כָּ ל הַ פוֹ רֵ ק מִ מֶ נו עֹל ּ ּ ּ ּ תוֹ רָ ה נוֹ תְ נִין עָ לָיו עֹל מַ לְ כות וְ עֹל דֶ רֶ ך אֶ רֶ ץ שֶׁ הֵם ְ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת עַבְ דות ּ , אֲבָ ל הַ מְ קַ בֵּ ל עָלָיו עֹל תוֹ רָ ה מַ עֲבִ ירִ ין ּ מִ מֶ נו עֹל מַ לְ כות וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ', כִּ י אֵ ין לְ ך בֶּ ן חוֹ רִ ין אֶ לָא ּ ָ מִ י שֶׁ עוֹ סֵ ק בַּ תוֹ רָ ה וְ כו ּ ּ ) ' (: טז

Segment 39
HE:
ט,ב עֵ וְ ץ הַ עַ ּדַ ת טוֹ ב וָ ָרע עִ קַ ר הַ פְ גַם שֶׁ ל עֵץ הַ דַ עַת טוֹ ב וְרָ ע הָ יָה שֶׁ לֹא כָּ לְ לו ּ ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת לַמְ דָ ן וְ צַ דִ יק יַחַ ד ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת הַ פְ גָם שֶׁ ל ּ ּ ּ ּ הַ לוֹ מְ דִ ים הַ חוֹ לְ קִ ים עַל הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ , שֶׁ אוֹ מְ רִ ים שֶׁ עִ קַ ר ּ הוא רַ ק הַ לִ מוד בְּ עַצְ מוֹ ּ ּ ּ ּ , וְ אֵ ין צְ רִ יכִ ין לְ הִ תְ קָ רֵ ב לַצַ דִ יקִ ים ולְ תַ קֵ ן מַ עֲשֵׂ יהֶם כְּ לָל ּ ּ ּ ּ , ּולְ בַ סּ וֹ ף זֶה וָזֶה לֹא עָ לְ תָ ה בְּ יָדָ ם , כִּ י אַ חַ ר כָּ ך מַ שְׁ לִ יכִ ין גַּם לִ מוד הַ תוֹ ּ ּ ּ ְ רָ ה אַ חֲרֵ י גֵּוָם , כַּ מָ צוי בַּ עֲוֹ נוֹ תֵ ינו הָ רַ בִּ ים בְּ כַ מָ ה אֲנָשִׁ ים ּ ּ ּ ּ שֶׁ בִּ ימֵ י נְעורֵ יהֶם עָ סְ קו בַּ תוֹ רָ ה קְ צָ ת ּ ּ ּ , וְ אַ חַ ר כָּ ך פָ רְ קו ּ ְ ּ עֹל תוֹ רָ ה לְ גַמְ רֵ י ּ , וְגַם קִ לְ קְ לו מַ עֲשֵׂ יהֶם יוֹ תֵ ר מֵ עַמֵ י ּ ּ הָ אָ רֶ ץ , וְ כָ ל זֶה מֵ חֲמַ ת שֶׁ לֹא הִ שְׁ ּ גִּיחו עַל תִ קון ּ ּ ּ ּ מַ עֲשֵׂ יהֶם כְּ לָל , וְ לֹא הִ שְׁ תַ דְ לו לְ הִ תְ קָ רֵ ב לְ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ וְ אָ מְ רו שֶׁ עִ קָ ר הוא הַ לִ מוד ּ ּ ּ ּ ּ ּ , ּולְ בַ סּ וֹ ף זֶה וָזֶה לֹא

Segment 40
HE:
נִתְ קַ יְימו בְּ יָדָ ם ּ ּ . כִּ י בֶּ אֱמֶ ת עִ קַ ר תִ קון לִ מוד הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הוא עַל יְדֵ י בְּ חִ ינַת צַ דִ ּ ּ יק , ומִ י שֶׁ מַ פְ רִ יד בְּ חִ ינַת לַמְ דָ ן ּ ּ מִ בְּ חִ ינַת צַ דִ יק הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ' אַ חֵ ר ' שֶׁ קִ צֵץ בַּ נְטִ יעוֹ ת ּ ּ ּ , כִּ י תַ כְ לִ ית תוֹ רָ ה תְ שׁ ובָ ה ומַ עֲשִׂ ים טוֹ בִ ים כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ ּ ּ ּ ּ ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ , ל" וכְ שֶׁ הַ לַמְ דָ ן כָּ פוף לְ הַ צַ דִ יק אֲזַי זוֹ כֶה ּ ּ ּ ּ ּ ְל צַ יֵר אוֹ תִ יוֹ ת הַ תוֹ רָ ה לְ טוֹ ב ּ ּ ּ , עַל־יְדֵ י כּ ֹחַ הַ צַ דִ יק שֶׁ הוא ּ ּ ּ הָ רַ ב הָ אֱמֶ ת כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים ּ . אֲבָ ל כְּ שֶׁ אֵ ינוֹ כָּ פוף ּ תַ חְ תָ יו ּ ּ , ּומִ כָּ ל שֶׁ כֵּן כְּ שֶׁ חוֹ לֵק עָ לָיו חַ ס־וְ שָׁ לוֹ ם , אֲזַי לֹא זָכָ ה נַעֲשֵׂ ית לוֹ סַ ם מָ וֶת כִּ י מְ צַ יֵר אוֹ ּ תִ יוֹ ת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ לְ הֵפֶ ך חַ ס־וְ שָׁ לוֹ ם ְ , עַל־יְדֵ י שֶׁ מַ פְ רִ יד בֵּ ין בְּ חִ ינַת לַמְ דָ ן ּ לִ בְ חִ ינַת צַ דִ יק ּ , כִּ י עִ קַ ר צִ יור אוֹ תִ יוֹ ת הַ תוֹ רָ ה לְ טוֹ ב ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ יִהְ יֶה בִּ בְ חִ ינַת סַ ם חַ יִים ּ ּ , הוא רַ ק עַל־יְדֵ י הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ הָ אֱמֶ ת שֶׁ זָכָ ה לִ שְׁ מִ ירַ ת הַ ּ בְּ רִ ית בְּ תַ כְ לִ ית הַ שְׁ לֵמות ּ ּ . וַאֲפִ לו מִ י שֶׁ אֵ ינוֹ זוֹ כֶ ה לָזֶה שֶׁ יִהְ יֶה הוא בְּ עַצְ מוֹ ּ ּ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת צַ דִ יק בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ , אַ ף עַל פִ י כֵ ן אִ ם הוא מַ כְ נִיעַ ּ ּ אֶ ת עַצְ מוֹ עַל כָּ ל פָ נִים תַ חַ ת הַ צַ דִ יק כְּ עֶבֶ ד תַ חַ ת ּ ּ ּ ּ ּ אֲדוֹ נָיו , אֲזַי כָּ ל תוֹ רָ תוֹ וְ לִ מודוֹ וְ כָ ל מַ עֲשָׂ יו מְ קַ בְּ לִ ים ּ ּ ּ תִ קון עַל־יְדֵ י הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת שֶׁ מְ צַ יֵר הַ כּ ֹל לְ טוֹ ב ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , וַאֲזַי נֶאֱמַ ר עָ לָיו גַּם כֵּן זָכָ ה נַעֲשֵׂ ית לוֹ סַ ם חַ יִים עַל־יְדֵ י כּ ֹחַ ּ הַ צַ דִ יק ּ ּ (: יז )

Segment 41
HE:
יז ,ב בְּ יוֹ ם אֲכָ לְ כֶ ם מִ מֶ נּו ּ ּ

Segment 42
HE:
כָּ ל הַ מַ חֲלֹקֶ ת ּ , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת פְ גַם נְפִ ילַת הַ כָּ בוֹ ד אֶ ל ּ ּ הָ עַזֵי־פָ נִים שֶׁ בַּ דוֹ ר ּ ּ , הַ כּ ֹל נִמְ שָׁ ך עַל־יְדֵ י תַ אֲוַת אֲכִ ילָה ּ ְ , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת חֵ טְ א אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן שֶׁ פָ גַם בַּ אֲכִ ילָתוֹ ּ ּ , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה נֶאֱחַ ז סִ טְ רָ א דְ מוֹ תָ א בְּ הַ כָּ בוֹ ד , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת הָ עַזֵי־פָ נִים ּ . ומִ זֶה נִמְ שַׁ ך אַ חַ ר־כָּ ך הֲרִ יגַת קַ יִן ְ ְ ּ ּ לְ הֶבֶ ל , שֶׁ זֶה הָ יָה הַ מַ חֲלֹקֶ ת רִ אשׁ וֹ ן שֶׁ בָּ עוֹ לָם ּ ּ . וְ קַ יִן רָ צָ ה ּ לִ טֹל לְ עַצְ מוֹ כָּ ל הַ כָּ בוֹ ד , וְהַ כּ ֹל הָ יָה עַל־יְדֵ י עַזות ּ ּ , וְ כָ ל זֶה נִמְ שַׁ ך עַ ְ ל־יְדֵ י פְ גַם הָ אֲכִ ילָה ּ . וְ הַ תִ קון לָזֶה תַ עֲנִית ּ ּ ּ ּ ּוצְ דָ קָ ה יח ) (:

Segment 43
HE:
יח ,ב לֹא טוֹ ב הֱיוֹ ת הָ אָ דָ ם לְ בַ דוֹ ּ אֱמֶ ת וֶאֱמונָה הֵם שְׁ נֵיהֶם אֶ חָ ד ּ . כִּ י מִ י שֶׁ מַ אֲמִ ין ּ בְּ הָ אֱמֶ ת , הוא מְ קֻ שָׁ ר אֶ ל הָ אֱמֶ ת כְּ אִ לו הוא יוֹ דֵ עַ ּ ּ ּ ּ ּ ומַ שִׂ ּ ּ יג אוֹ תוֹ בְּ שִׂ כְ לוֹ הֵיטֵ ב , וְ אֵ ין חִ לוק בֵּ ינֵיהֶם כְּ לָל ּ ּ ; ּ אַ דְ רַ בָּ ה , עִ קַ ר הָ אֱמֶ ת אִ י אֶ פְ שָׁ ר לֵידַ ע ולְ הַ שִׂ יג מֵ חֲמַ ת ּ ּ ּ רִ בּ וי אוֹ ר ּ , כִּ י־אִ ם עַל־יְדֵ י אֱמונָה ּ , כִּ י אֱמֶ ת וֶאֱמונָה הֵם ּ בְּ חִ ינַת אִ ישׁ וְ אִ שָׁ ה ּ , שֶׁ עַל זֶה נֶאֱמַ ר : " לֹא טוֹ ב הֱיוֹ ת הָ אָ דָ ם לְ בַ דוֹ , " ּ הַ יְנו כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לֵהָ נוֹ ת מֵ הָ אֱמֶ ת ּ ולְ הוֹ לִ יד מִ מֶ נו לְ בַ דוֹ ּ ּ ּ ּ ּ , מֵ חֲמַ ת שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ קַ בֵּ ל עֶצֶם אוֹ ר הָ אֱמֶ ת , עַל־כֵּן אָ מַ ר הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא ּ ּ ְ ּ : " אֶ עֱשֶׂ ה לוֹ עֵזֶר כְּ נֶגְדוֹ ּ ּ , " הַ יְנו הָ אֱמונָה ּ ּ ּ הַ קְ דוֹ שָׁ ה שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת " אֵ שֶׁ ת חַ יִל , " בְּ חִ ינַת " ּ אִ שָׁ ה יִרְ אַ ת ה , "' בְּ חִ ינַת הַ כַּלָה ּ הַ קְ דוֹ שָׁ ה הַ מְ שֻׁ בַּ חַ ת בְּ כָ ל סֵ פֶ ר שִׁ יר־הַ שִׁ ירִ ים ּ ּ , כִּ י הָ אֱמונָה הַ קְ דוֹ שָׁ ה נִקְ רֵ את ּ ּ " , " ּ כַּ לָה כִּ י הִ יא כְּ לולָה ּ מֵ הַ כּ ֹל , כִּ י כָּ ל הַ שָׂ גוֹ ּ ת אֱלָקות וְ כָ ל הַ יְדִ יעוֹ ת הַ גְּבוֹ הוֹ ת ּ , הַ כּ ֹל אֵ ין יְכוֹ לִ ין לְ קַ בֵּ ל כִּ י־אִ ם עַל־יְדֵ י אֱמונָה ּ , כִּ י הָ אֱמונָה הִ יא עֶצֶם מֵ עֲצָ מָ יו ובָ שָׂ ר מִ בְּ שָׂ רוֹ שֶׁ ל הָ אֱמֶ ת ּ ּ , כִּ י שְׁ נֵיהֶם אֶ חָ ד וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לָזֶה בְּ לֹא זֶה , וְ כָ ל קִ יום ּ ּ הָ עוֹ לָם עַל ־יְדֵ י שְׁ נֵיהֶם דַ יְקָ א ּ , בִּ בְ חִ ינַת " עַל־כֵּן יַעֲזָב־אִ ישׁ אֶ ת־אָ בִ יו וְ אֶ ת־ אִ מוֹ , " ּ הַ יְנו שֶׁ צְ רִ יכִ ין לַעֲזֹב ּ ּ אֶ ת כָּ ל הַ חָ כְ מוֹ ת שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת אָ ב לַחָ כְ מָ ה וְ אֵ ם לַבִּ ינָה , רַ ק לְ דַ בֵּ ק עַצְ מוֹ בְּ הָ אִ שָׁ ה יִרְ אַ ת־הַ שֵׁ ם ּ ּ , שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת הָ אֱמונָה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ , שֶׁ עִ קַ ר הִ תְ גַּלות אֲמִ תַ ת ּ ּ ּ ּ הָ אֱמֶ ת הוא עַל־יָדָ ה ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת " וְ הָ יו לְ בָ שָׂ ר אֶ חָ ד ּ , " שֶׁ הָ אֱמֶ ת וְ הָ אֱמונָה הֵם אֶ חָ ד בְּ תַ כְ לִ ית הָ אַ חְ דות ּ ּ , כִּ י מֵ אַ חַ ר שֶׁ מַ אֲמִ ין בְּ הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ ּ ּ , אֲזַי נִכְ לָל הָ אֱמונָה ּ ְּב הָ אֱמֶ ת בְּ תַ כְ לִ ית הָ אַ חְ דות ּ , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה נוֹ לָדִ ים כָּ ל הַ הַ שָׂ גוֹ ת לָדַ עַת מֵ אֲמִ תַ ת אֱלָקותוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ , כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לָדַ עַת מִ מֶ נו יִתְ בָּ רַ ך כִּ י־אִ ם עַל־יְדֵ י הִ תְ חַ בְּ רות ּ ּ ְ ּ ּ אֱמֶ ת וֶאֱמונָה ּ , כִּ י אֱמֶ ת בְּ לֹא אֱמונָה אִ י אֶ פְ שָׁ ּ ר לְ קַ בֵּל מֵ חֲמַ ת רִ בּ וי אוֹ ר כַּ נַ ּ ּ , ל" וֶאֱמונָה בְּ לֹא אֱמֶ ת ּ , ּ בְּ וַדַ אי אֵ ינוֹ כְּ לום ּ , כִּ י כְּ שֶׁ אֵ ינוֹ מִ סְ תַ כֵּ ל עַל הָ אֱמֶ ת ּ , אֲזַי יוכַ ל ּ לָבוֹ א לֶאֱמונוֹ ת כָּ זְבִּ יוֹ ת ּ ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , כִּ י עִ קַ ר קִ יום שֶׁ ל ּ ּ ּ הָ אֱמונָה הַ קְ דוֹ שָׁ ה הוא עַל ּ ּ ּ ־יְדֵ י אֱמֶ ת , בְּ חִ ינַת " צֶ דֶ ק כַּ ד בֶּ אֱמֶ ת אִ תְ חַ בָּ רַ ת

Segment 44
HE:
, אֱמונָה אִ תְ עֲבִ ידַ ת ּ "

Segment 45
HE:
, הַ יְנו ּ כְּ שֶׁ מִ סְ תַ כֵּ ל עַל הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ ּ ּ ּ , אָ ז בְּ וַדַ אי רוֹ אֶ ה ּ הַ קְ דוֹ שִׁ ים בַּ אֲבוֹ תֵ ינו לְ הַ אֲמִ ין שֶׁ רָ אוי בְּ עֵינָיו ּ ּ ּ ובְ הַ צַ דִ יקֵ י־אֱמֶ ת שֶׁ מַ זְהִ ירִ ים ּ ּ ּ ּ אוֹ תָ נו לְ קַ יֵם תוֹ רָ תֵ נו ּ ּ ּ ּ ּ הַ קְ דוֹ שָׁ ה , וְ אָ ז אִ תְ עֲבִ ידַ ת אֱמונָה ּ , שֶׁ זוֹ כִ ין לֶאֱמונָה ּ ּ הַ קְ דוֹ שָׁ ה בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ , וְ אָ ז נִכְ לָל אֱמֶ ת וֶאֱמונָה יַחַ ד ּ , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת שְׁ נֵיהֶם אֶ חָ ד כַּ נַ , ל"ּ וְ עַל־יְדֵ י־זֶה נוֹ לָדִ ין כָּ ל הַ הַ שָׂ גוֹ ת וְ הַ יְדִ יעוֹ ּ , ת כִּ י עַל־יְדֵ י אֱמונָה זוֹ כִ ין אַ חַ ר־כָּ ך ְ ּ לְ הַ שָׂ גוֹ ת וִידִ יעוֹ ת גְּבוֹ הוֹ ת מְ אֹד ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר , וְ עַל־יְדֵ י אֵ לו הַ יְדִ יעוֹ ת מוֹ לִ ידִ ין נְפָ שׁ וֹ ת מַ מָ שׁ ּ ּ ּ , כִּ י כָּ ל מַ ה שֶׁ הַ צַ דִ יקִ ים זוֹ כִ ין לְ הַ שִׂ יג הַ שָׂ גוֹ ת גְּבוֹ הוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ בְּ י וֹ תֵ ר עַל־יְדֵ י הִ תְ חַ בְּ רות אֱמֶ ת וֶאֱמונָה כַּ נַ ּ ּ ּ , ל" עַל־יְדֵ י־זֶה יְכוֹ לִ ין לְ הַ כְ נִיס הָ אֱמונָה הַ קְ דוֹ שָׁ ה בְּ לֵב כָּ ל ּ ּ הַ נְפָ שׁ וֹ ת הַ יְרודוֹ ת וְ הָ רְ חוֹ קוֹ ת מִ מֶ נו יִתְ בָּ רַ ך מְ אֹד ְ ּ ּ ּ ּ ּ מְ אֹד , עַד שֶׁ נֶחְ שָׁ ב כְּ אִ לו עֲשָׂ אָ ן כְּ מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ּ ּ ּ , ל" ּ ינו זַ וכְ אִ לו נוֹ לְ דו אֵ לו הַ נְפָ שׁ וֹ ת הַ יוֹ ם מֵ חָ דָ שׁ כַּ יָדועַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ יט ) (:

Segment 46
HE:
א,ג הָ שׁ חָ נָּ הַ וְ יָ ה עָ ם ּ רו יֵשׁ בְּ חִ ינַת תוֹ רוֹ ת נְפולוֹ ת וְ לִ מודִ ים פְ גומִ ים וסְ בָ רוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ מֻחְ לָפוֹ ת , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה עִ קַ ר הִ תְ רַ חֲקות הָ אָ דָ ּ ּ ם מֵ עֲבוֹ דָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך . ְ ּובְ עִ נְיָן זֶה יֵשׁ בְּ חִ ינוֹ ת רַ בּ וֹ ת , כִּ י יֵשׁ שֶׁ מְ הַ פֵ ך עַל־יְדֵ י זֶה הָ אֱמֶ ת לְ גַמְ רֵ י ּ ְ , וְיֵשׁ שֶׁ נוֹ טֶ ה עַל־יְדֵ י ּ זֶה מְ עַט מִ ן הָ אֱמֶ ת , וְיֵשׁ שֶׁ אֵ ינוֹ נוֹ טֶ ה עַל־יְדֵ י זֶה מִ ן הָ אֱמֶ ת , כִּ י אִ ם מְ עַט דִ מְ עַט שֶׁ אִ ּ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ בְ חִ ין כְּ לָל . וְ כָ ל הַ קִ לְ קולִ ים שֶׁ הָ יָה בָּ עוֹ לָם מִ קָ טָ ן וְ עַד גָּדוֹ ל ּ ּ ּ , הַ כּ ֹל

Segment 47
HE:
הָ יָה עַל־יְדֵ י הַ לִ מודִ ים פְ גומִ ים ּ ּ ּ ּ ּ , ל"ּ הַ נַ כִּ י גַּם הַ פְ גַם ּ הָ רִ אשׁ וֹ ן מֵ אֲכִ ילַת עֵץ הַ דַ עַת שֶׁ הָ יָה עַל יְדֵ י עֲצַת ּ ּ הַ נָחָ שׁ , הַ כּ ֹל הָ יָה עַ ל־יְדֵ י פְ גַם הַ תוֹ רוֹ ת הַ נְפולוֹ ת ּ ּ ּ ּ וְ הַ לִ מודִ ים פְ גומִ ים ּ ּ ּ ּ ּ , ל"ּ הַ נַ כִּ י הַ נָחָ שׁ בָּ א עֲלֵיהֶם בְּ עָרְ מָ ה ּ גְּדוֹ לָה , וְ לָמַ ד עִ מָ הֶם לִ מוד גָּדוֹ ל וְ עָמֹק מְ אֹד ּ ּ ּ , עַד שֶׁ הִ טְ עָה אוֹ תָ ם עַל־יְדֵ י לִ מודוֹ הַ פָ גום ּ ּ ּ ּ , עַד שֶׁ הוֹ סִ יפו עַל ּ , ּוי ּ ּ הַ צִ ו וְ עַל־יְדֵ י זֶה גָּרְ עו אַ חַ ר כָּ ך עַל־יְדֵ י הַ לִ מוד שֶׁ ל ּ ּ ּ ּ ְ שֶׁ קֶ ר וְ דִ מְ יוֹ ן כּ וֹ זֵב שֶׁ ל הַ נָחָ שׁ ּ , שֶׁ אָ מַ ר לָהֶם וְ לָמַ ד עִ מָ הֶם כְּ שֵׁ ם שֶׁ אֵ ין מִ יתָ ה בִּ נְגִיעָ ה וְ כו ּ ּ ' עַד שֶׁ בָּ או לְ מַ ה ּ שֶׁ בָּ או ּ ּ . ומֵ אָ ז נִפְ גַּם הַ דַ עַת וְ הַ מֹחַ בְּ י ּ ּ ּ וֹ תֵ ר , וְ כָ ל הָ עוֹ לָם נִתְ עָרֵ ב טוֹ ב בְּ רַ ע , עַד אֲשֶׁ ר הַ לִ מודִ ים פְ גומִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ל"ּ הַ נַ הוֹ לְ כִ ים ומַ תְ עִ ים ומְ עָרְ בְּ בִ ים אֶ ת כָּ ל הָ עוֹ לָם ּ ּ . ומִ זֶה ּ ּ נִמְ שָׁ ך אַ חַ ר קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה חֵ טְ א הָ עֵגֶל עַל־יְדֵ י לִ מודִ ים ּ ּ ּ ְ הַ פְ גומִ ים וְ הָ רָ עִ ים שֶׁ ל הָ עֵ ּ ּ רֶ ב רַ ב . כִּ י יֵשׁ בְּ עִ נְיַן הַ לִ מודִ ים רָ עִ ים ּ ּ ּ ל"ּ הַ נַ כַּ מָ ה וְ כַ מָ ה בְּ חִ ינוֹ ת ּ ּ , כִּ י יֵשׁ מִ י ּ שֶׁ פוֹ גֵם בָּ זֶה מְ עַט , יוֹ תֵ ר וְיֵשׁ , מִ י שֶׁ פוֹ גֵם וְ יֵשׁ ּ חַ ס־וְ שָׁ לוֹ ם כָּ ל כָּ ך , ְ עַד שֶׁ בָּ או עַל־יְדֵ י זֶה לִ ידֵ י כְּ פִ ירוֹ ת ּ וַעֲבוֹ דָ ה זָרָ ה מַ ּמָ שׁ כְּ מוֹ יְרָ בְ עָם בֶּ ן נְבָ ט וַחֲבֵ רָ יו . עַד אֲשֶׁ ר אֲפִ לו צַ דִ יקִ ים גְּדוֹ לִ ים יְכוֹ לִ ים לִ טְ עוֹ ת לִ פְ עָמִ ים ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י הַ תוֹ רוֹ ת הַ נְפולוֹ ת ּ ּ ּ , ל"ּ הַ נַ עַד שֶׁ מְ הַ פֵ ך דַ עְ תָ ם ּ ּ ּ ְ מִ ן הָ אֱמֶ ת , עַיֵן פְ נִים ּ ּ . עַל־כֵּן צְ רִ יכִ ין לְ בַ קֵ שׁ מְ אֹד ּ מֵ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך לְ הִ נָצֵל מִ כָּ ל זֶה ּ ְ ּ , וְ לִ זְכּ וֹ ת לְ תוֹ רַ ת אֱמֶ ת שֶׁ אֵ ין בָּ ה שׁ ום אֲחִ יזָה וְ תַ עֲרוֹ בוֹ ת מֵ הַ לִ מודִ ים ּ ּ ּ ּ ּ (: כ ) ל"ּ הַ נַ

Segment 48
HE:
א,ג- ג לֹ א תֹ אכְ מִ ּ לו כּ ֹ ל עֵ ץ הַ ... ןּגָ ולא תגעו בו

Segment 49
HE:
מֵ חֲמַ ת הָ אוֹ ר הָ אֱלָקות שֶׁ בְּ לֵב יִשְׂ רָ אֵ ּ , ל בִּ בְ חִ ינַת " ּ צור לְ בָ בִ י , " עַל־כֵּן הוא מִ שְׁ תוֹ קֵ ק תָ מִ יד לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך עַד ְ ּ ּ ּ ּ אֵ ין סוֹ ף וְ אֵ ין תַ כְ לִ ית ּ , עַד שֶׁ אֵ ינוֹ מַ סְ פִ יק לוֹ תַ רְ יַ ּ ּ ג " מִ צְ וֹ ת הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ , כִּ י הוא מִ שְׁ תוֹ קֵ ק לִ הְ יוֹ ת ּ ּ דָ בוק וְ נִכְ לָל בְּ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ ּ ּ ּ רַ ך תָ מִ יד לְ עוֹ לָם וָעֶד ּ ְ , וְשֶׁ לֹא ּ יְפַ נֶה עַצְ מוֹ לְ שׁ ום דָ בָ ר מֵ הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ , אֲפִ לו לְ דָ בָ ר הַ מֻתָ ר ּ ּ ּ ּ , רַ ק יִהְ יֶה תָ מִ יד דָ בוק בְּ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך בְּ לִ י הֶפְ סֵ ק רֶ גַע ְ ּ ּ ּ ּ כְּ לָל . אַ ך בֶּ אֱמֶ ת זֶה אִ י אֶ פְ שָׁ ר בְּ שׁ ום אֹפֶ ן כְּ לָל ּ ְ , כִּ י אִ ם־ כֵּן הָ יָה מִ תְ בַּ טֵ ל בִּ מְ צִ יאות וְ לֹא הָ יָה מִ תְ קַ יֵם ּ ּ ּ יֵשׁ ותוֹ כְּ לָל ּ , וְ הָ יָה נֶחֱרָ ב הָ עוֹ לָם , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , וְ הַ שֵׁ ם ּ יִתְ בָּ רַ ך רוֹ צֶ ה בְּ קִ יום הָ עוֹ לָם ּ ּ ְ , עַל־כֵּן צְ רִ יכִ ין בְּ הֶ כְ רֵ חַ לְ צַ מְ צֵם אוֹ ר הַ הִ תְ לַהֲבות הַ זֹאת וְלַעֲבֹד אֶ ת הַ שֵׁ ּ ּ ּ ם יִתְ בָּ רַ ך בְּ הַ דְ רָ גָה ובְ מִ דָ ה ּ ּ ְ . וְזֶה בְּ חִ ינַת כְּ לַל כָּ ל הַ תוֹ רָ ה ּ ּ הַ קְ דוֹ שָׁ ה , אֲשֶׁ ר הֻזְהַ רְ נו לִ בְ לִ י לָסור מִ דֶ רֶ ך הַ תוֹ רָ ה ּ ְ ּ ּ ּ הַ קְ דוֹ שָׁ ה יָמִ ין ושְׂ מֹאל ּ ּ , כִּ י אֲפִ לו לְ יָמִ ין אָ סור לָסור ּ ּ ּ ּ מִ דֶ רֶ ך הַ יָשָׁ ר שֶׁ ל הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ ּ ּ ּ ְ ּ שָׁ ה , הַ יְנו לְ הַ רְ בּ וֹ ת ּ ולְ הוֹ סִ יף יוֹ תֵ ר מִ מִ צְ וֹ ת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת נוֹ טֶ ה לְ יָמִ ין

Segment 50
HE:
, גַם־כֵּן לָנו אָ סור ּ ּ

Segment 51
HE:
, לָאו בְּ חִ ינַת ּ שֶׁ זֶה דְ בַ ל־תוֹ סִ יף ּ ּ , כִּ י כְּ שֶׁ מוֹ סִ יפִ ין עַל הַ תוֹ רָ ה ּ ּ , אֲפִ לו אִ ם ּ ּ כַּ וָנָתוֹ לַשָׁ מַ יִם ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵ ּ ן הוא נוֹ טֶ ה מִ ן הַ דֶ רֶ ך ְ ּ ּ הַ יָשָׁ ר ומְ קַ לְ קֵ ל הַ צִ מְ צום הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ זֶה עִ קַ ר קִ יום ּ ּ ּ ּ הָ עוֹ לָמוֹ ת , וַאֲזַי הוא בְּ חִ ינַת אֵ ין־סוֹ ף ּ , שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת רִ בּ וי אוֹ ר ּ , שֶׁ גּוֹ רֵ ם חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם שְׁ בִ ירַ ת כֵּ לִ ים , חֻרְ בַּ ן הָ עוֹ לָמוֹ ת . גַּם מִ זֶה בָּ ּ אִ ין כָּ ל הַ תַ אֲווֹ ת וְ כָ ל הַ חֲטָ אִ ים ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , כִּ י יָדועַ שֶׁ כָּ ל הַ קְ לִ פוֹ ת שֶׁ הֵם הַ תַ אֲווֹ ת ּ ּ ּ ּ וְ הַ חֲטָ אִ ים , כֻּלָם בָּ אִ ים מִ שְׁ בִ ירַ ת כֵּ לִ ים שֶׁ הָ יָה עַל־יְדֵ י ּ ּ רִ בּ וי אוֹ ר כַּ יָדועַ ּ ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת ) תהלים קז : " ( יַעֲלו שָׁ מַ יִם ּ יֵרְ ּ דו תְ הוֹ מוֹ ת , " שֶׁ לִ פְ עָמִ ים הָ אָ דָ ם בּ וֹ עֵר לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ יוֹ תֵ ר מִ מַ דְ רֵ גָתוֹ ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת " יַעֲלו שָׁ מַ יִם ּ , " ּוכְ שֶׁ אֵ ינוֹ זוֹ כֶ ה לְ צַ מְ צֵם הָ אוֹ ר לְ פִ י מַ דְ רֵ גָתוֹ , עַל־יְדֵ י־זֶה " יֵרְ דו ּ תְ הוֹ מוֹ ת , " חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , כִּ י עַל־יְדֵ י־זֶה נוֹ פֵ ל אַ חַ ר־כָּ ך ְ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם מְ אֹד , כִּ י זֶה בְּ חִ ינַת רִ בּ וי אוֹ ר ּ . ל"ּ כַּ נַ וְ עַל־כֵּן , עַל־פִ י־רֹב הָ אָ דָ ם נוֹ פֵ ל לַעֲונוֹ ת עַל־יְדֵ י רִ בּ וי ּ ּ הַ מִ צְ וֹ ת וְ הַ דִ קְ דוקִ ים שֶׁ ל הַ בַּ עַל דָ בָ ר ּ ּ ּ ּ ּ , ּ שֶׁ מַ רְ בֶּ ה לְ הַ חְ מִ יר ולְ דַ קְ דֵ ק עָ לָיו בְּ יוֹ תֵ ר ּ ּ , ומְ פַ תֵ הו לַמִ צְ וֹ ת שֶׁ לוֹ ומִ תְ לַבֵּשׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּ עַצְ מוֹ בְּ מִ צְ וֹ ת , וְ אַ חַ ר־כָּ ך מְ בִ יאוֹ לִ ידֵ י עֲונוֹ ת ְ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , כִּ י רִ בּ וי הַ חֻמְ רוֹ ת וְ הַ דִ קְ דוקִ ים ּ ּ ּ ּ , זֶה בְּ חִ ינַת רִ בּ וי ּ אוֹ ר , שֶׁ גּוֹ רֵ ם שְׁ בִ ירַ ת כֵּ לִ ים חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , שֶׁ מִ שָׁ ם ּ ּ נִמְ שָׁ כִ ין כָּ ל הָ עֲונוֹ ת . ל"ּ כַּ נַ וְזֶה בְּ חִ ינַת : " אַ ל תִ צְ דַ ק ּ הַ רְ בֵּ ה "וְ " אַ ל תִ רְ שַׁ ע הַרְ בֵּ ה ּ , " כִּ י הָ א בְּ הָ א תָ לְ יָא ּ , שֶׁ צָ רִ יך לִ זָהֵר שֶׁ לֹא יִצְ דַ ק הַ רְ בֵּ ה ּ ּ ּ ְ ּ , כְּ דֵ י שֶׁ לֹא יִרְ שַׁ ע ּ הַ רְ בֵּ ה חַ ס וְשָׁ לוֹ ם עַל־יְדֵ י־זֶה . ל"ּ כַּ נַ וְזֶה בְּ חִ ינַ ת חֵ טְ א אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן , שֶׁ עִ קַ ר הַ חֵ טְ א הָ יָה עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת רִ בּ וי ּ ּ אוֹ ר , שֶׁ גּוֹ רֵ ם שְׁ בִ ירַ ת כֵּ לִ ים חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ הַ נָחָ שׁ רָ צָ ה לְ הוֹ סִ יף עַל הַ צִ ווי לִ בְ לִ י לֶאֱכֹל מִ כּ ֹל ּ ּ ּ ּ ּ עֵץ הַ גָּן , עַד שֶׁ גַּם חַ וָה טָ עֲתָ ה ּ וְ הוֹ סִ יפָ ה עַל הַ צִ ווי ּ ּ ּ , שֶׁ אָ סור גַּם לִ גַּע בְּ עֵץ־הַדַ עַת ּ ּ , עַד שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה בָּ או ּ לְ מַ ה שֶׁ בָּ או וְ עָבְ רו עַל הַ צִ ווי לְ גַמְ רֵ י ּ ּ ּ ּ ּ ּ . וְ גַם עִ קַ ר הַ חֵ טְ א ּ הָ יָה גַם־כֵּ ן בִּ בְ חִ ינָה זֹאת , שֶׁ הִ סְ תַ כֵּ ל בַּ מָ ה דְ לָא הֲוָה ּ ּ לֵה רְ שׁ ו ּ ּ , הַ יְנ ו לְ מַ עְ לָה מִ מַ דְ רֵ גָתוֹ ּ ּ , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת רִ בּ וי ּ ּ הָ אוֹ ר , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה בָּ א לְ כָ ל הַ פְ גָמִ ים שֶׁ לוֹ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן תֵ כֶ ף בְּ הַ תְ חָ לַת מַ תַ ן־תוֹ רָ ה הִ זְהִ ירָ ם הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך עַל ְ ּ ּ ּ ּ זֶה מְ אֹד , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת אַ זְהָ רַ ת " פֶ ן יֶהֶרְ סו ּ ּ ) " ּ עַיֵן ּפְ נִים , ( כִּ י צְ רִ יכִ ין לִ זָהֵר מְ אֹד לְ צַ מְ צֵם הָ אוֹ ר בְּ הַ דְ רָ גָה ובְ מִ דָ ה ּ ּ ּ כא ) ל"ּ כַּ נַ (:

Segment 52
HE:
ה,ג וְ נִפְ קְ חו עֵינֵיכֶ ם ּ

Segment 53
HE:
... הָ עַכּ ו ּ" ם הָ רְ שָׁ עִ ים הַ חוֹ קְ רִ ים הַ הוֹ לְ כִ ים בְּ דַ רְ כֵיהֶם אֵ ינָם רוֹ צִ ים לְ הַ אֲמִ ין בְּ סוֹ דוֹ ת כַּ וָנוֹ ת הַ מִ ּ ּ צְ וֹ ת וְ אוֹ מְ רִ ים דְ בָ רִ ים בְּ דויִים עַל מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם ומְ פָ רְ שִׁ ים ּ ּ ּ ּ ּ טְ עָמִ ים שֶׁ ל שְׁ טות וָהֶבֶ ל עַ ל מִ צְ וֹ תָ יו יִתְ בָּ רַ ך הַ קְ דוֹ שִׁ ים ּ ְ ּ וְ הַ נוֹ רָ אִ ים ּ , כִּ י הֵ ם רוֹ צִ ים לְ הַ שִׂ יג ולְ הָ בִ ין קֹדֶ ם הַ מַ עֲשֶׂ ה ּ ּ ּ שֶׁ זֶהו עִ קַ ר פְ ּ ּ ּ ּ גַם חֵ טְ א עֵץ הַ דַ עַת טוֹ ב וָרָ ע שֶׁ הֱסִ יתוֹ ּ הַ נָחָ שׁ הַ קַ דְ מוֹ נִי וְ אָ מַ ר לוֹ שֶׁ ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך מַ טְ עֶה אוֹ תוֹ חַ ס ְ וְ שָׁ לוֹ ם . כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית ג : (ה , כִּ י יֹדֵ עַ אֱלֹקִ ים כִּ י בְּ יוֹ ם אֲכָ לְ כֶם מִ מֶ נו וְ נִפְ קְ חו עֵינֵיכֶם וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ', וְזֶ ה עִ קַ ר ּ

Segment 54
HE:
הַ נִסָּ יוֹ ן שֶׁ ל יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ זָכו עַל־יְדֵ י זֶה לְ קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י שֶׁ הִ קְ דִ ימו עֲשִׂ יָה לִ שְׁ מִ יעָ ה ּ ּ ּ , דְ הַ יְנו לַעֲשׂ וֹ ת כְּ כָ ל ּ ּ אֲשֶׁ ר יְדַ בֵּ ר ה ' בְּ לִ י שׁ ום שְׁ אֵ לָה וַחֲקִ ירָ ה כְּ לָל ּ , וְ אַ חַ ר כָּ ך יִזְכּ ו לְ הָ בִ ין כְּ פִ ּ ְ י מַ ה שֶׁ יִזְכּ ו עַל־יְדֵ י עֲבוֹ דָ תָ ם ּ ּ ּ ) כב (:

Segment 55
HE:
ה,ג וִ הְ יִיתֶ ם כֵּ אלֹקִ ים

Segment 56
HE:
... בְּ רֹאשׁ הַ שָׁ נָה נִבְ רָ א אָ דָ ם וְחַ וָה שֶׂ שָׁ רְ שָׁ ם מִ בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ כְּ סֵ דֶ ר וְ שֶׁ לֹא כְּ סֵ דֶ ר ּ . וְ הֵם הָ יו צְ רִ יכִ ין לְ תַ קֵ ן אֶ ת כָּ ל ּ ּ הָ עוֹ לָמוֹ ת עַל־יְדֵ י עֲ בוֹ דָ תָ ם , דְ הַ יְנו לִ כְ לֹל בְּ חִ ינַת ּ ּ כְּ לָלִ יות כָּ ל הָ עוֹ לָמוֹ ת שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת שֶׁ לֹא כְּ סֵ דֶ ר ּ ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת כְּ סֵ דֶ ר , לִ כְ לֹל בְּ חִ ינַת חַ וָה בְּ אָ דָ ם ּ , וְאָ ז הָ יָה נַעֲשֶׂ ה הַ כּ ֹל כְּ סֵ דֶ ר וְהָ יָה מִ תְ נַהֵג כָּ ל הָ עוֹ לָם כְּ סֵ דֶ ר בְּ לִ י ּ שׁ ום יִסּ ורִ ים וְ דִ ינִים שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת שֶׁ לֹא כְּ סֵ דֶ ר ּ ּ . אֲבָ ל הֵם פָ גְמו בְּ חֶ טְ אָ ם וְ עַל־יְדֵ י זֶה הִ פְ רִ ידו בְּ חִ ינַת שֶׁ לֹא ּ ּ ּ ּ כְּ סֵ דֶ ר מִ בְּ חִ ינַת כְּ סֵ דֶ ר . כִּ י עִ קַ ר חֶ טְ אָ ם הָ יָה עַל־יְדֵ י ּ בְּ חִ ינַת גַּדְ לות ּ ּ , בְּ חִ ינַת אֲנָא אֶ מְ לֹך , ְ שֶׁ זֶהו הָ יָ ּ ּ ה עִ קַ ר ּ הַ סָּ תַ ת הַ נָחָ שׁ הַ קַ דְ מוֹ נִי ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית : (ה , ג " כִּ י יוֹ דֵ עַ אֱלֹקִ ים כִּ י בְּ יוֹ ם אֲכָ לְ כֶם מִ מֶ נו וְ נִפְ קְ חו ּ ּ ּ ּ עֵינֵיכֶם וִ הְ יִיתֶ ם כֵּ אלֹקִ ים וְ כו ". 'ּ וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו ּ ּ ּ ) ל "זַ בְּ רֵ אשִׁ ית רַ בָּ ה פָ רָ שָׁ ּ ה יט ( שֶׁ אָ מַ ר לָהֶם : כָּ ל אֻ מָ ן ּ שׂ וֹ נֵא בְּ נֵי אֻ מָ נותוֹ ּ ּ , כִּ י מִ ן הָ עֵץ אָ כַ ל ובָ רָ א אֶ ת הָ עוֹ לָם ּ 'ּ וְ כו . הַ יְנו שֶׁ הִ כְ נִיס בָּ הֶם קִ נְאָ ה וְ תַ אֲוָה לִ מְ לֹך ְ ּ ּולְ הִ תְ גָּאוֹ ת , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב שָׁ ם ּ : וִ הְ יִיתֶ ם כֵּ אלֹקִ ים — יוֹ צְ רֵ י עוֹ לָמוֹ ת . כְּ אוֹ מֵ ר : ּ לָמָ ה לָכֶם לִ הְ יוֹ ת נִכְ נָעִ ים ובְ טֵ לִ ים תַ חְ תָ יו ּ ּ ּ , הֲלֹא אִ ם תֹאכְ לו מֵ עֵץ הַ דַ עַת תִ הְ יו ּ ּ ּ ּ ּ בְּ עַצְ מְ כֶם אֱלֹקִ ים ומֶ לֶך כְּ מוֹ תוֹ ְ ּ . שֶׁ כָּ ל זֶה הוא בְּ חִ ינַת ּ אֲנָא אֶ מְ לֹך , ְ שֶׁ רוֹ צֶ ה לְ הַמְ שִׁ יך בְּ חִ ְ ינַת מַ לְ כות לְ עַצְ מוֹ ּ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , וְ עַל־יְדֵ י זֶה נַעֲשֶׂ ה הַ כּ ֹל שֶׁ לֹא כְּ סֵ דֶ ר ּ , כִּ י הוא בְּ תוֹ ך בְּ חִ ינַת שֶׁ לֹא כְּ סֵ דֶ ר ּ ְ ּ , וְעַל־כֵּן בֶּ אֱמֶ ת נִגְזַר עֲלֵיהֶם מִ יתָ ה לְ דוֹ רוֹ ת , כִּ י פָ גְמו בִּ בְ חִ ינַת כְּ סֵ דֶ ר שֶׁ הוא ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת חָ כְ מָ ה שֶׁ מִ שָׁ ם כָּ ל הַ חִ יות בְּ חִ ינַת הַ חָ ּ ּ ּ ּ כְ מָ ה תְ חַ יֶה ּ ּ , בְּ חִ ינַת מֶ " ה חַ יֵינו וְ כו ּ ּ ּ . ' וְ הֵ ם פָ גְמו בָּ זֶה וְ הִ פְ רִ ידו ּ ּ ּ עַצְ מָ ן מִ בְּ חִ ינַת כְּ סֵ דֶ ר , מִ בְּ חִ ינַת חָ כְ מָ ה , מִ בְּ חִ ינַת מָ , ה" שֶׁ הוא עִ קַ ר הַ חִ יות ּ ּ ּ ּ , ל"ּ כַּ נַ עַל־כֵּן נִמְ שַׁ ך עֲלֵיהֶם מִ יתָ ה ְ הֵפֶ ך הַ חַ יִים ּ ְ . וְ עַל־כֵּן גָּ רְ מו שֶׁ נַעֲשָׂ ה הַ כּ ֹל שֶׁ לֹא כְּ סֵ דֶ ר ּ ּ ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת כָּ ל הַ דִ ינִים וְ הַ גְּזֵרוֹ ת שֶׁ נִגְזְרו עַל הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י חֶ טְ אָ ם , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב שָׁ ם ּ : " בְּ עִ צָ בוֹ ן תֹאכְ לֶנָה ּ ּ ּ לָך וְ כו וְ קוֹ ץ וְ דַ רְ דַ ר תַ צְ מִ יחַ ּ ְ ּ ּ ' ". רַ שִׁ ּופֵ רֵ שׁ : י" כְּ שֶׁ תִ ּ זְרָ עֶנָה חִ טִ ים הִ יא מַ צְ מַ חַ ת לְ ך קוֹ ץ וְ דַ רְ דַ ר וְ כו ּ ּ ָ ּ ּ ', שֶׁ כָּ ל זֶה הוא בְּ חִ ינַת שֶׁ לֹא כְּ סֵ דֶ ר שֶׁ גָּרְ מו עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ חֶ טְ אָ ם שֶׁ הָ יָה בְּ חִ ינַת גַּדְ לות ּ , בְּ חִ ינַת אֲנָא אֶ מְ לֹך , ְ שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה נַעֲשָׂ ה הַ כּ ֹל שֶׁ לֹא כְּ סֵ דֶ ר ּ , עַל־יְדֵ י שֶׁ הִ מְ שִׁ יכו עֲלֵיהֶם בְּ חִ ינַת שֶׁ לֹא כְּ סֵ דֶ ר עַל־יְדֵ י חֶ טְ אָ ם ּ ּ . 'ּ וְ כו וְ לֹא דַ י שֶׁ לֹא תִ קְ נו אֶ ת הָ עוֹ לָם וְ לֹא הֶעֱלו ובֵ רְ רו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ אֶ ת הָ עוֹ לָם מִ בְּ חִ ינַת הַ דִ ינִים הַ נֶאֱחָ זִין בִּ בְ חִ ינַת שֶׁ לֹא ּ ּ ּ כְּ סֵ דֶ ר וְ לִ כְ לֹל הַ כּ ֹל בִּ בְ חִ ינַת כְּ סֵ דֶ , ר שֶׁ זֶה הָ יו צְ רִ יכִ ין ּ ּ לַעֲשׂ וֹ ת ולְ תַ קֵ ן בַּ יוֹ ם הַ זֶה שֶׁ נִבְ רְ או בּ וֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י בִּ שְׁ בִ יל זֶה נִבְ רָ א אָ דָ ם וְחַ וָה כְּ דֵ י לְ הָ רִ ים כָּ ל הָ עוֹ לָם לְ שָׁ רְ שׁ וֹ ּ , לִ כְ לֹל כְּ לָלִ יות הָ עוֹ לָם שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת שֶׁ לֹא כְּ סֵ דֶ ר ּ ּ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת כְּ סֵ דֶ ר , וְ לֹא דַ י שֶׁ לֹא תִ קְ נו זֹאת אַ ף גַּם ּ ּ ּ ּ ּ קִ לְ קְ לו בָּ זֶה מְ אֹד עַל־יְ ּ דֵ י חֶ טְ אָ ם וְ כו ) 'ּ (: כג

Segment 57
HE:
ו,ג כִּ י טוֹ ב הָ עֵץ לְ מַ אֲכָ ל

Segment 58
HE:
וְ כִ י תַ אֲוָה הוא לָעֵינַיִם ּ

Segment 59
HE:
חָ כְ מוֹ ת חִ יצוֹ נִיוֹ ת שֶׁ ל זֶה הָ עוֹ לָם שֶׁ יֵשׁ בָּ הֶם מְ תִ יקות ּ ּ ּ ּ הַ שֵׂ כֶל , אֲ בָ ל הוא שֶׁ לֹא לְ הוֹ עִ יל אֶ ל הַ תַ כְ לִ ית הַ נִצְ חִ י ּ ּ ּ ּ אַ דְ רַ בָּ ה מַ זִיקִ ים מְ אֹד ּ ּ , הֵם בִּ בְ חִ ינַת אֲכִ ילַת עֵץ־הַ דַ עַת ּ ּ מַ מָ שׁ שֶׁ גָּרַ ם מִ יתָ ה לְ כָ ל הָ עוֹ לָם , כִּ י חָ כְ מָ ה דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ הוא עִ קַ ר הַ חַ יות ּ ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת " וְ הַ חָ כְ מָ ה תְ חַ יֶה וְגוֹ ּ ּ , "' ְו שִׂ כְ לִ יות חִ יצוֹ נִים הֵם מְ תוקִ ים בִּ תְ חִ לָתָ ם ּ ּ ּ ּ , וְ אַ חֲרִ יתָ ם ּדַ רְ כֵי מָ וֶת , בִּ בְ חִ ינַת הַ נֶאֱמָ ר בְּ עֵץ־הַ דַ עַת ּ ּ : " כִּ י טוֹ ב הָ עֵץ לְ מַ אֲכָ ל וְ כִ י תַ אֲוָה הוא לָעֵינַיִם וְגוֹ ּ ' ". וְ כָ ל הַ חָ כְ מוֹ ת חִ יצוֹ נִיוֹ ת שֶׁ מִ תְ פַ שְׁ טִ ין בַּ דוֹ רוֹ ת הַ לָ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ לו בַּ עֲונוֹ תֵ ינו הָ רַ בִּ ים הֵם נִמְ שָׁ כִ ין מִ זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ ּ ּ ּ , וְ הַ חֲכָ מִ ים שֶׁ לָהֶם הֵם מְ שֻׁ קָ עִ ים בְּ כָ ל הַ תַ אֲווֹ ת ּ ּ ּ שֶׁ בָּ עוֹ לָם , וְ הַ חָ כְ מָ ה שֶׁ לָהֶם בְּ עַצְ מָ ה נִמְ שֶׁ כֶ ת גַּם־כֵּן רַ ק ּ ּ ּ מִ תַ אֲווֹ ת ; כִּ י כְּ מוֹ שֶׁ הֵם לְ הוטִ ים אַ חַ ר כָּ ל תַ ּ ּ אֲוָתָ ם , כֵּן יֵשׁ לָהֶם תַ אֲוָה רָ עָ ה לְ חָ כְ מָ תָ ם הָ רָ עָ ה ּ , רַ ק שֶׁ מַ טְ עִ ין אֶ ת ּ בְּ נֵי־אָ דָ ם לוֹ מַ ר לָהֶם שֶׁ עַל־יְדֵ י הַ חָ כְ מוֹ ת שֶׁ לָהֶם יְכוֹ לִ ין ּ לָבוֹ א אֶ ל הַ תַ כְ לִ ית הַ טוֹ ב לָנֶצַח ּ ּ , וְ שֶׁ קֶ ר בְּ פִ יהֶם , כִּ י ּ אַ דְ רַ בָּ א עַל־יְדֵ י־זֶה נִפְ רָ דִ ין 
 נתרחקתן בְּ יוֹ תֵ ר מִ ן הַ תַ כְ לִ ית הָ אֱמֶ ת הַ נִצְ חִ י ּ ּ , וְ הֵם מַ מָ שׁ בִּ בְ חִ ינַת הַ נָחָ שׁ ּ ּ שֶׁ הֵ סִ ית אֶ ת חַ וָה בְּ אָ מְ רוֹ לָהֶם ּ : " וִ הְ יִיתֶ ם כֵּ אלֹקִ ים וְגוֹ " ' כְּ מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ , ל" מַ ה שֶׁ בֶּ אֱמֶ ת הָ יָה לְ הֵפֶ ך ְ ּ , כִּ י עַל־יְדֵ י־זֶה אִ בְּ דו ּ גַּם מַ עֲלָתָ ם שֶׁ הָ יָה לָהֶם מִ קֹדֶ ם ּ כד ) (:

Segment 60
HE:
ו,ג ּתֵ ּתִ וַ ּ ן גַ ם לְ ִא ָשהּ עִ ּיֹ וַ ּה ּמָ אכַ ל עִ קַ ר כּ ֹחַ הַ יֵצֶ ר הָ רָ ע נִמְ שָׁ ך מֵ רִ בּ וי הַ שִׁ נויִים ּ ּ ּ ּ ּ ְ ּ , כִּ י בְּ שׁ ֹרֶ שׁ הַ כּ ֹל , שָׁ ם הַ כּ ֹל אֶ חָ ד וְ אֵ ין שָׁ ם שׁ ום שִׁ נוי חַ ס ּ ּ ּ וְ שָׁ לוֹ ם , וְ שָׁ ם כֻּלוֹ טוֹ ב וְ אֵ ין שָׁ ם שׁ ום רַ ע וְ הִ תְ נַגְּ דות ּ ּ ּ כְּ לָל , וְ עִ קַ ר אֲחִ יזַת הָ רַ ע ּ , שֶׁ מִ שָׁ ם כּ ֹחַ הַ יֵצֶ ר הָ רָ ע ּ ּ ּ , ּ הוא נִמְ שָׁ ך רַ ק מִ בְּ חִ ינַת רִ בּ וי ּ ְ , שֶׁ שָׁ ם יֵשׁ שִׁ נויִים ּ ּ ּ . ּומֵ חֲמַ ת הָ אָ דָ ם בִּ שְׁ בִ יל רַ ק הָ יְתָ ה הַ בְּ רִ יאָ ה שֶׁ עִ קַ ר ּ הַ בַּ עַ ל־בְּ חִ ירָ ה , וְ עִ קַ ר הַ בְּ חִ ירָ ה הוא עַ ל־יְדֵ י שֶׁ יֵשׁ יֵצֶר ּ ּ ּ טוֹ ב וְ יֵצֶ ר רָ ע , עַ ל־כֵּ ן לֹא הָ יָה כּ ֹחַ לְ הַ יֵצֶ ר הָ רָ ע ּ לְ הָ סִ ית ולְ הַ דִ יחַ אֶ ת הָ אָ דָ ם עַ ד שֶׁ הִ תְ חִ יל הָ רִ בּ וי ּ ּ ּ וְ הַ שִׁ נוי בְּ מִ ין בְּ נֵי־אָ דָ ם בְּ עַ צְ מָ ן ּ ּ ּ , דְ הַ יְנו שֶׁ נִתְ ּ ּ ּ ּ ּ הַ וו שְׁ נַיִם , אָ דָ ם וְ חַ וָה ּ , וְ אָ ז הָ יו שְׁ נֵי דֵ עוֹ ת ּ . רַ ק בְּ הָ אָ דָ ם בְּ עַ צְ מוֹ , מֵ חֲמַ ת גְּ דֻ לַת נִשְׁ מָ תוֹ לֹא הָ יָה כּ ֹחַ לְ הַ יֵצֶר ּ ּ הָ רָ ע לְ הַ חֲטִ יאוֹ , כִּ י אִ ם עַ ל־יְדֵ י שֶׁ הֵ סִ ית תְ חִ לָה אֶ ת ּ ּ ּ חַ וָה , וְ אַ חַ ר־כָּ ך הִ יא הֵ סִ יתָ ה אוֹ תוֹ ְ . וְ עִ קַ ּ ר אֲחִ יזַת

Segment 61
HE:
הַ שִׁ נויִים הוא רַ ק בְּ הַ זְמַ ן ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ שָׁ ם כָּ ל הַ שִׁ נויִים ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " בִּ תְ בונָה מְ שַׁ נֶה עִ תִ ים ומַ חֲלִ יף אֶ ת הַ זְמַ נִים ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְ כו ּ'" , רִ בּ וי הַ שִׁ נויִים שֶׁ עַ ל־יְדֵ י וְ כַ נִרְ אֶ ה בְּ חושׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ זְמַ נִים ּ ּ קָ , ר וָחֹם קַ יִץ וְ חֹרֶ ף , יוֹ ם וָלַיְלָה וְ כו ', ּ ּובְ יוֹ ם שִׁ נויִים רַ בִּ ים אֶ חָ ד יֵשׁ ּ ּ , ומִ שָׁ ם נִמְ שָׁ כִ ים כָּ ל ּ ּ הַ מְ אֹרָ עוֹ ת שֶׁ עוֹ בְ רִ ין עַ ל הָ אָ דָ ם לְ טוֹ ב אוֹ לְ הֵ פֶ ך , ְ בִּ כְ לָלִ יות ובִ פְ רָ טִ יות ּ ּ ּ ּ ּ , כְּ פִ י הַ שְׁ גָּחָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך ; ְ ּוכְ מוֹ ־כֵן נִשְׁ תַ נֶה דַ עְ תוֹ ּ ּ ּ שֶׁ ל כָּ ל אָ דָ ם מֵ חֲבֵ רוֹ כְּ פִ י טִ בְ עוֹ וְ שָׁ רְ שׁ וֹ וכְ פִ י מַ ה שֶׁ עוֹ בֵ ר עָ לָיו ּ ּ . וְ הָ עִ קָ ר הוא הַ בְּ חִ ירָ ה ּ ּ , כִּ י הָ אָ דָ ם צָ רִ יך לְ כַ וֵן דַ עְ תוֹ בְּ כָ ל יוֹ ם ובְ כָ ל עֵת ובְ כָ ל ּ ּ ּ ּ ּ ְ שָׁ עָ ה בְּ כָ ל מַ ה שֶׁ עוֹ בֵ ר עָ לָיו ּ , לְ הַ אֲמִ ין בֶּ אֱמֶ ת שֶׁ הַ כּ ֹל לְ ט וֹ בָ תוֹ , כִּ י הַ כּ ֹל רְ מָ זִים מֵ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך לַהֲשִׁ יבוֹ ְ ּ אֵ לָיו בֶּ אֱמֶ ת . ומִ י שֶׁ מְ כַ וֵן דַ עְ תוֹ לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , ּובְ כָ ל מַ ה שֶׁ עוֹ בֵ ר עָ לָיו הוא מְ קָ רֵ ב ומְ קַ שֵׁ ר אֶ ת עַצְ מוֹ ּ ּ ּ ּ לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , בֵּ ין בְּ טִ יבו בֵּ ין בְּ עָ קו ּ ּ כְּ , מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : בַּ ה " ' אֲהַ לֵל דָ בָ ר בֵּ אלֹקִ ים אֲ הַ לֵל דָ בָ ר ּ ּ ּ ּ , " הוא מְ בַ טֵ ל ּ ּ כָּ ל אֲחִ יזַת הַ יֵצֶ ר הָ רָ ע וְ הַ סִּ טְ רָ א־אָ חֳרָ א שֶׁ נֶאֱחָ ז ּ ּ בְּ הַ שִׁ נויִים ּ ּ ּ , כִּ י הוא כּ וֹ לֵל כָּ ל הַ שִׁ נויִים בְּ הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך ְ , שֶׁ שָׁ ם כּ ֹלָא חַ ד ּ ּ . וְ אִ ם הָ ּ יו כָּ ל בְּ נֵי־אָ דָ ם מִ תְ נַהֲגִים כָּ ך לִ כְ לֹל הַ כּ ֹל בְּ אֶ חָ ד ְ , ּ בְּ וַדַ אי הָ יָה הַ כּ ֹל בְּ אַ הֲבָ ה וְ שָׁ לוֹ ם וְ אַ חְ דות ּ , וְ הָ יָה כָּ ל הָ עוֹ לָם מִ תְ תַ קֵ ן ּ ּ בְּ תַ כְ לִ ית הַ תִ קון ּ ּ ּ , כִּ י זֶה יָקָ ר מִ ן הַ כּ ֹל , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ' : ל" וְ אָ הַ בְ תָ ּ לְ רֵ עֲך כָּ מוֹ ך ָ ָ ', זֶה כְּ לָל גָּדוֹ ל ּ בַּ תוֹ רָ ה , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת אַ ף־עַ ל־פִ י שֶׁ דַ עַ ת כָּ ל אָ דָ ם ּ ּ מְ שֻׁ נָה מֵ חֲבֵ רוֹ ּ , אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן צָ רִ יך כָּ ל אֶ חָ ד לֶאֱהֹב ְ ּ אֶ ת חֲבֵ רוֹ כְּ נַפְ שׁ וֹ וְ לֵידַ ע שֶׁ הַ כּ ֹל אֶ חָ ד , כִּ י כָ ל הַ פְ עֻלוֹ ת מִ שְׁ תַ נוֹ ת נִמְ ּ ּ ּ ּ שָׁ כִ ין מֵ אֶ חָ ד הַ פָ שׁ וט ּ ּ , וְ הַ שֵׁ ם ּ יִתְ בָּ רַ ך בָּ רָ א כָּ ל אֶ חָ ד בְּ דֵ עָ ה מְ שֻׁ נָה מֵ חֲבֵ רוֹ דַ יְקָ א ּ ְ , כְּ דֵ י שֶׁ כָּ ל אֶ חָ ד בְּ שִׁ נוי דַ עְ תוֹ יִכְ לֹל בְּ אַ חְ דות אֶ חָ ד עִ ם ּ ּ ּ ּ ּ חֲבֵ רוֹ וְ לֹא יָבוֹ או לִ ידֵ י קִ נְאָ ה וְ שִׂ נְאָ ה וקְ טָ טָ ה חַ ס ּ ּ וְ שָׁ לוֹ ם עַ ל ־יְדֵ י שִׁ נוי דַ עְ תָ ם ּ ּ ּ ּ , רַ ק יֶאֱהָ בו זֶה אֶ ת זֶה ּ וִ יקַ יְמו אֶ ת הַ תוֹ רָ ה וְ הַ מִ צְ וֹ ת יַחַ ד וְ יִכָּ לְ לו כֻּלָם כְּ אֶ חָ ד ּ ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ זֶה יָקָ ר מְ אֹד אֵ צֶ ל הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך כְּ שֶׁ הַ פְ עֻלוֹ ת ּ ּ ְ ּ ּ מִ שְׁ תַ נוֹ ת נִכְ לָלִ ין בְּ אֶ חָ ד הַ פָ שׁ וט ּ ּ ּ ּ ; אֲבָ ל מֵ רִ בּ וי ּ הַ שִׁ נויִים ּ ּ ּ , מִ שָׁ ם אֲחִ יזַת הַ יֵצֶ ר הָ רָ ע ּ ּ , ל"ּ כַּ נַ ומִ שָׁ ם בָּ א ּ ּ מַ ה שֶׁ הֵ סִ ית תְ חִ לָה אֶ ת חַ וָה וְ אַ חַ ר־כָּ ך הָ יָה לוֹ כּ ֹחַ ְ ּ ּ ּ ּ עַ ל־יָדָ ה דַ יְקָ א לְ הָ סִ ית אֶ ת הָ אָ דָ ם בְּ עַ צְ מוֹ ּ ּ , אַ ף־ עַ ל־פִ י שֶׁ הָ יָה גָבוֹ הַ מְ אֹד וְ לֹא הָ יָה לוֹ כּ ֹחַ בְּ שׁ ּ ּ ּום אֹפֶן לַהֲסִ יתוֹ בְּ עַ צְ מוֹ לַעֲבֹר עַ ל דִ בְ רֵ י הַ שֵׁ ם ּ ּ , אֲבָ ל עַ ל־יָדָ ה ּ הֶ חֱטִ יאוֹ . וְ כֵ ן הוא בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר ּ ּ , כִּ י אַ חַ ר־כָּ ך ְ שֶׁ נִתְ רַ בּ ו בְּ נֵי־אָ דָ ם בְּ יוֹ תֵ ר ּ ּ , יֶשׁ כּ ֹחַ לְ הַ יֵצֶ ר הָ רָ ע ּ בְּ יוֹ תֵ ר לְ הַ חֲטִ יא אֶ ת הָ אָ דָ ם אֲפִ לו הַ גָּד ּ ּ וֹ ל בְּ מַ עֲלָה , וְ הָ עִ קָ ר עַ ל־יְדֵ י שֶׁ מִ תְ לַבֵּ שׁ עַצְ מוֹ תְ חִ לָה בִּ בְ נֵי־אָ דָ ם ּ ּ ּ ּ שֶׁ אֵ ינָם גְּדוֹ לִ ים בְּ מַ עֲלָה כָּ ל־כָּ ך ומַ חֲטִ יאָ ם ְ ּ , וְ אַ חַ ר־כָּ ך ְ עַ ל־יָדָ ם יָכוֹ ל חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם לְ הַ חֲטִ יא גַם אֶ ת הַ גָּדוֹ ל בְּ יוֹ תֵ ר . וְ עַ ל־כֵּ ן כָּ ל כּ ֹחַ הַ יֵצֶ ּ ר הָ רָ ע בְּ יוֹ תֵ ר הוא ּ עַ ל־יְדֵ י מַ חֲלֹקֶ ת , שֶׁ שָׁ ם אֲחִ יזַת הַ שִׁ נויִים בְּ יוֹ תֵ ר ּ ּ ּ ּ , וְ שָׁ ם יֶשׁ לוֹ כּ ֹחַ בְּ יוֹ תֵ ר לְ הִ תְ לַבֵּ שׁ בִּ בְ נֵי־אָ דָ ם דַ יְקָ א ּ ּולְ הַ כְ שִׁ יל אֶ ת הָ עוֹ לָם חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , וְ כַ מְ בֹאָ ר בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר , שֶׁ בְּ נֵי־אָ דָ ם הֵ ם מוֹ נְעִ ים גְּ דוֹ לִ ים וְ יֵשׁ לָהֶ ם כּ ֹחַ לְ הַ כְ שִׁ יל חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם יוֹ תֵ ר מֵ הַ יֵצֶ ר הָ רָ ע ּ (: הכ)

Segment 62
HE:
יד ,ג וְ עָפָ ר תֹאכַ ל כָּ ל יְמֵ י חַ יֶיך ּ ָ ּ

Segment 63
HE:
וְזֶה בְּ חִ ינַת עָפָ ר , שֶׁ הוא הַ הַ תְ חָ לָה שֶׁ ל כָּ ל הַ דְ בָ רִ ים ּ ּ וְ הַ סּ וֹ ף וְ הַ תַ כְ לִ ית שֶׁ ל כָּ ל הַ דְ ּ ּ בָ רִ ים , כִּ י הַ כּ ֹל הָ יָה מִ ן הֶ עָפָ ר וְ הַ כּ ֹל שָׁ ב וְ כו . 'ּ ומִ שָׁ ם שׁ ֹרֶ שׁ אֲחִ יזַת הַ שֶׁ קֶ ר ּ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת ) יְשַׁ עְ יָה סה (: וְ נָחָ שׁ עָפָ ר לַחְ מוֹ , בְּ חִ ינַת ) בְּ רֵ אשִׁ ית ג , : ( יד וְ עָפָ ר תֹאכַ ל כָּ ל יְמֵ י חַ יֶיך ּ ָ ּ , וְ שָׁ ם הַ כְ נָעָתוֹ ובִ טולוֹ בִּ בְ חִ ּ ּ ּ ינַת ) תְ הִ לִ ים פה ּ ּ (: אֱמֶ ת מֵ אֶ רֶ ץ ּתִ צְ מָ ח ' . מֵ אֶ רֶ ץ ' ּדַ יְקָ א , כִּ י עִ קַ ר אֲחִ יזַת הַ שֶׁ קֶ ר מִ בְּ חִ ינַת ּ ּ עָפָ ר מֵ חֲמַ ת שֶׁ שָׁ ם הַ כּ ֹל אֶ חָ ד ּ , שֶׁ מִ זֶה נִשְׁ תַ לְ שֵׁ ל אֲחִ יזַת ּ ּ ּ הַ שֶׁ קֶ ר לַהֲפֹך הַ דְ בָ רִ ים מִ בְּ דִ יל לְ כֶ סֶ ף וְ כַ יוֹ צֵ א בָּ זֶה ּ ּ ּ ְ , מֵ חֲמַ ת שֶׁ בְּ שָׁ רְ שָׁ ם בֶּ אֱמֶ ת אֵ ין בָּ הֶ ם שִׁ נוי ּ ּ , אֲבָ ל עַל _ יְדֵ י זֶה עִ קַ ר בִּ טולוֹ וְ הַ כְ נָעָ תוֹ שֶׁ ל הַ שֶׁ קֶ ר ּ ּ ּ ּ , כִּ י עַל _ יְדֵ י שׁ ֹרֶ שׁ הָ אֱמֶ ת מִ תְ בַּ טֵ ל הַ שֶׁ קֶ ר ּ ּ , כִּ י עִ קַ ר הַ כְ נָעַת ובִ טול הַ שֶׁ קֶ ר ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ הוא בְּ לִ י קֵ ץ ומִ סְ פָ ר ּ ּ ּ , ּ הוא עַל יְ _ דֵ י שׁ ֹרֶ שׁ הָ אֱמֶ ת שֶׁ שָׁ ם הוא גַּם ּ ּ _ כֵּ ן לְ מַ עְ לָה מֵ הַ מִ סְ פָ ר מֵ חֲמַ ת שֶׁ שָׁ ם הַ כּ ֹל ּ ּ ּ אֶ חָ ד . כִּ י מִ י שֶׁ מִ סְ תַ כֵּ ל עַל הַ שׁ ֹרֶ שׁ וְ הַ תַ כְ לִ ית שֶׁ הוא עֶצֶם ּ ּ ּ ּ ּ הָ אֱמֶ ת , שֶׁ הוא הַ בּ וֹ רֵ א יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ בָּ רָ א כָּ ל הַ דְ בָ רִ ים יֵשׁ ּ ְ ּ מֵ אַ יִן , וְ אֵ לָיו הֵם שָׁ בִ ים לָלֶכֶ ת לַחֲזֹר ולְ הִ כָּ לֵל בּ וֹ ּ בְּ סוֹ פָ ם בְּ עֵת חִ דושׁ הָ עוֹ לָם ּ ּ , ומִ י שֶׁ מִ סְ תַ כֵּ ל עַל זֶה ּ ּ ּ , בְּ וַדַ אי אֵ ין לְ שׁ ום שֶׁ קֶ ר אֲחִ יזָה בּ וֹ ּ ּ , ּומִ כָּ ל מִ ינֵי רַ ע וְטֻמְ אָ ה וְ שֶׁ קֶ ר יָכוֹ ל לַחֲזֹר לְ הָ אֱמֶ ת ולְ הַ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ הוא ה ּ ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ , ְ רַ ך מֵ אַ חַ ר שֶׁ בְּ כָ ל מָ קוֹ ם שֶׁ הוא ּ , יוֹ דֵ עַ שֶׁ הַ כּ ֹל מֵ ה ' יִתְ בָּ רַ ך וְ ה , ְ ' יִתְ בָּ רַ ך נִמְ צָ א בְּ כָ ל מָ קוֹ ם תָ מִ יד ּ ְ . בִּ בְ חִ ינַת ) תְ הִ לִ ים קלט ּ ּ (: אִ ם אֶ סַּ ק שָׁ מַ יִם שָׁ ם אָ תָ ה וְ אַ צִ יעָה ּ ּ שְׁ אוֹ ל הִ נֶךָ אֶ שָׂ א כַ נְפֵ י שָׁ חַ ר אֶ שְׁ כְּ נָה וְ כ ּ ּ ּ ּ ' ּו גַּם שָׁ ם יָדְ ך ָ תַ נְחֵ נִי וְ כו ' ּ וָאֹמַ ר אַ ך חֹשֶׁ ך וְ כו ּ ְ ְ ' גַּם חֹשֶׁ ך לֹא יַחְ שִׁ יך ְ ְ מִ מֶ ךָ וְ כו ּ ּ ּ . ' וְ עַל _ כֵּן מִ י שֶׁ מַ אֲמִ ין בָּ זֶה תָ מִ יד ּ ּ , ּ בְּ וַדַ אי אֵ ין שׁ ום חֹשֶׁ ך וְ שֶׁ קֶ ר וְרַ ע וְטֻמְ אָ ה בָּ עוֹ לָם שֶׁ יוכַ ל לְ הַ רְ חִ יקוֹ ּ ּ ּ ְ מֵ ה ' יִתְ בָּ רַ ך וְ תוֹ רָ תוֹ וְ צַ דִ יקִ ים אֲמִ תִ יִים שֶׁ הֵם כּ ֹלָא חַ ד ּ ּ ּ ּ ְ — עֶצֶם הָ אֱמֶ ת שֶׁ הוא אֶ חָ ד ּ . וְ כָ ל מַ ה שֶׁ מַ רְ בֶּ ה הַבַּ עַל דָ בָ ר בִּ שְׁ קָ רָ יו וְרַ מָ אותָ יו ּ ּ ּ ּ לְ הַ רְ חִ יקוֹ מֵ הָ אֱמֶ ת , יִתְ קָ רֵ ב אֶ ל הָ אֱמֶ ת יוֹ תֵ ר וְיוֹ תֵ ר _ עַל יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א ּ , בִּ בְ חִ ינַת ' יְרִ ידָ ה תַ כְ לִ ית הָ עֲלִ יָה ּ ּ . ' וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ ) אֶ סְ תֵ ר ו ּ (: אִ ם מִ זֶרַ ע הַ יְהודִ ים מָ רְ דֳ כַ י ּ ּ ּ ּ אֲשֶׁ ר הַ חִ לוֹ תָ לִ נְפֹל לְ פָ נָיו לֹא תוכַ ל לוֹ וְ כו ּ ּ ּ ּ . ' וְ אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ " ל ) ּ מְ גִלָה טז .( שֶׁ הֵם מְ שׁ ולִ ים לְ עָפָ ר ּ ּולְ כוֹ כָ בִ ים — כְּ שֶׁ הֵ ם יוֹ רְ דִ ים , יוֹ רְ דִ ים עַד עָפָ ר , ּוכְ שֶׁ הֵם עוֹ לִ ים , עוֹ לִ ים עַד הַ כּ וֹ כָ בִ ים . וְ עַתָ ה מַ ה נִמְ לְ צו לַחֵ ך ְ ּ ּ ּ דִ בְ רֵ יהֶם הַ נִפְ לָאִ ים ּ ּ , כִּ י הָ א בְּ הָ א תַ לְ יָא ּ , כִּ י דַ יְקָ א ּ מֵ חֲמַ ת שֶׁ הֵם יוֹ רְ דִ ים מְ אֹד עַד עָפָ ר , _ עַל יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א ּ הֵם עוֹ לִ ים מְ אֹד עַד לָרָ קִ יעַ , כִּ י הַ שֶׁ קֶ ר שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ הָ מָ ן זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ מִ תְ גַּבֵּר כְּ נֶגֶד יִשְׂ רָ אֵ ל ומְ בַ לְ בְּ לָם ּ ּ

Segment 64
HE:
בִּ שְׁ קָ רָ יו ונְכָ לָיו וְ עַרְ מומִ יותָ יו עַד שֶׁ מַ חֲטִ יאָ ם ומַ שְׁ פִ ילָם ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ עַד עָפָ ר , אֲבָ ל מֵ עֹצֶם קְ דֻ שַׁ ת יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ שָׁ רְ ּ שָׁ ם ומִ גְּדֻ לַת הַ צַ דִ יקִ ים שֶׁ בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר הֵ ם מְ אִ ירִ ים בָּ הֶם ּ ּ ּ ּ ּ הָ אֱמֶ ת בְּ עֹצֶם יְרִ ידָ תָ ם וְ שִׁ פְ לותָ ם עַד עָפָ ר ּ , עַד שֶׁ עַל _ יְדֵ י בְּ חִ ינַת עָפָ ר דַ יְקָ א הֵם חוֹ זְרִ ים לְ הָ אֱמֶ ת ּ וְ נִגְבָּ הִ ים וְ עוֹ לִ ים עַד לַשָׁ מַ יִם ּ . כִּ י בְּ חִ ינַת עָפָ ר הוא ּ שׁ ֹרֶ שׁ הַ שֶׁ קֶ ר ּ , וְהוא בִּ טולוֹ עַל ּ ּ ּ _ יְדֵ י קְ דֻ שַׁ ת הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ אֲמִ תִ יִים בְּ חִ ינַת מָ רְ דְ כַ י ּ ּ ּ , שֶׁ יוֹ דְ עִ ין לְ גַלוֹ ת הָ אֱמֶ ת ּ ּ בְּ תַ כְ לִ ית הַ יְרִ ידָ ה עַד עָפָ ר . כִּ י מְ הַ פְ כִ ין הַ יְרִ ידָ ה לַעֲלִ יָה ּ ּ גְּדוֹ לָה שֶׁ דַ יְקָ א עַל ּ _ יְדֵ י בְּ חִ י נַת עָפָ ר שֶׁ שָׁ ם הַ כּ ֹל אֶ חָ ד ּ שֶׁ עַל _ יְדֵ י זֶה הִ תְ גַּבֵּ ר הַ שֶׁ קֶ ר ּ , _ עַל יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א יִהְ יֶה ּ נִכְ נָע וְנוֹ פֵ ל הַ שֶׁ קֶ ר ּ , _ עַל יְדֵ י הִ תְ גַּבְּ רות הָ אֱמֶ ת ּ שֶׁ מְ אִ ירִ ין בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ יִסְ תַ כְּ לו בְּ כָ ל דָ בָ ר עַל עֶצֶם ּ ּ ּ ּ ּ שׁ ֹרֶ שׁ הָ אֱמֶ ת שֶׁ הו ּ א בְּ חִ ינַת עָפָ ר שֶׁ שָׁ ם הַ כּ ֹל אֶ חָ ד ּ , שֶׁ עַל _ יְדֵ י זֶה נוֹ פֵ ל הַ שֶׁ קֶ ר וְנִמְ חֶ ה וְ נִתְ בַּ טֵ ל מִ ן הָ עוֹ לָם ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת ) בְּ מִ דְ בַּ ר כד (: רֵ אשִׁ ית גּוֹ יִם עֲמָ לֵק וְ אַ חֲרִ יתוֹ עֲדֵ י אֹבֵ ד , כִּ י עֲמָ לֵק שֶׁ הוא זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ ּ ּ עֶצֶם הַ שֶׁ קֶ ר יוֹ ּ נֵק מִ בְּ חִ ינַת רֵ אשִׁ ית שֶׁ שָׁ ם הַ כּ ֹל אֶ חָ ד ּ , שֶׁ מִ שָׁ ם הִ שְׁ תַ לְ שְׁ לות אֲחִ יזָתוֹ לַהֲפֹך כָּ ל הַ דְ בָ רִ ים מִ זֶה ּ ּ ּ ְ ּ ּ ּ לָזֶה וְ כו . 'ּ וְ עַל _ יְדֵ י זֶה בְּ עַצְ מוֹ ' וְ אַ חֲרִ יתוֹ עֲדֵ י אֹבֵ ד ', כִּ י _ עַל יְדֵ י זֶה בְּ עַצְ מוֹ הַ כְ נָעָתוֹ ומַ פַ לְ תוֹ ּ ּ ּ ) :( כו

Segment 65
HE:
טז ,ג ְו אֵ לֶיך תְ שׁ וקָ תוֹ וְ אַ תָ ה תִ מְ שָׁ ל בּ וֹ ּ ּ ּ ּ ָ

Segment 66
HE:
... מַ ה שֶׁ אָ נו רוֹ אִ ים כַּ מָ ה אֲנָשִׁ ים שֶׁ הֵם רְ שָׁ עִ ים גְּדוֹ לִ ים ּ ּ ּ ּ כַּ מָ ה שָׁ נִים , וְ עוֹ בְ רִ ים עֲבֵ רוֹ ת גְּדוֹ לוֹ ת וַחֲמורוֹ ת רַ חֲמָ נָא ּ לִ צְ לַן , וְ אַ חַ ר כָּ ך נִתְ עוֹ רְ רִ ים בִּ תְ שׁ ובָ ּ ְ ה וְנַעֲשִׂ ים בַּ עֲלֵי תְ שׁ ובָ ה גְּמורִ ים ּ ּ ּ , כַּ מובָ א כַּ מָ ה מַ עֲשִׂ יוֹ ת כָּ אֵ לֶה בִּ גְמָ רָ א ּ ּ ּ ּ ּ ומִ דְ רָ שִׁ ים ושְׁ אָ רֵ י סְ פָ רִ ים ּ ּ . וכְ מַ עֲשֵׂ ה דְ רַ בִּ י אֱלִ יעֶזֶר בֶּ ן ּ ּ דוֹ רְ דַ יָא ּ ּ ) עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה יז .( וְ נָתָ ן צוצִ יתָ א ּ ) שַׁ בָּ ת נו : י " רַ שִׁ סַ נְהֶדְ רִ ין לא "ד : ה לִ דְ זִיו לֵיה ּ ( וְ כַ יוֹ צֵ א בְּ אֵ לֶה מַ עֲשִׂ יוֹ ת ּ ּ ּ הַ רְ בֵּ ה מְ אֹד בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר ּ . וְ לִ כְ אוֹ רָ ה תָ מוהַ הַ דָ בָ ר ּ ּ ּ ּ מְ אֹד , הֲלֹא עֲבֵ רָ ה גּוֹ רֶ רֶ ת עֲבֵ רָ ה ) אָ בוֹ ת פ ( ד" וְ כָ ל מַ ה שֶׁ עוֹ בֵ ר עֲבֵ רָ ה יוֹ תֵ ר הוא נוֹ פֵ ל בִּ ידֵ י הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ ּ ּ א יוֹ תֵ ר , ומֵ אַ יִן בָּ א שֶׁ לְ בַ סּ וֹ ף יִתְ גַּבֵּ ר נֶגֶד הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א ּ ּ וְיַחֲזֹר בִּ תְ שׁ ובָ ה ּ . ְ אַ ך בֶּ אֱמֶ ת , בְּ כָ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל יֵשׁ ּ נְשָׁ מָ ה יְקָ רָ ה שֶׁ יֶשׁ לָה כּ ֹחַ גָּדוֹ ל לַעֲמֹד כְּ נֶגֶד הַ יֵצֶר הָ רָ ע ּ ּ ּ וְחֵ ילוֹ תָ יו , כִּ י אִ ם לֹא הָ יָה כּ ֹחַ בָּ אָ דָ ם לַעֲמֹד כְּ נֶגֶד הַ יֵצֶר ּ הָ רָ ע לֹא הָ יָה הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא נוֹ תֵ ן לוֹ יֵצֶר הָ רָ ע ּ ּ ְ ּ כָּ זֶה , כִּ י אֵ ין הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא בָּ א בִּ טְ רונְיָא עִ ם ּ ּ ּ ְ ּ ּ בְּ רִ יוֹ תָ יו ) עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה ג .(. וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תַ ב רַ בֵּ נו זַ ּ ּ ל " ) לִ קוטֵ י תִ נְיָ ּ ּ ּ נָא סִ ימָ ן מו ( שֶׁ אֵ ין מִ י שֶׁ יִהְ יֶה לוֹ מְ נִיעוֹ ת ּ שֶׁ לֹא יוכַ ל לַעֲמֹד בָּ הֶם ּ ּ . וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית ד : (ז , וְ אֵ לֶיך תְ שׁ וקָ תוֹ וְ אַ תָ ה תִ מְ שָׁ ל בּ וֹ ּ ּ ּ ּ ָ — אִ ם תִ רְ צֶה ּ ּתִ תְ גַּבֵּ ר עָ לָיו , עַיֵן שָׁ ם בְּ פֵ רושׁ רַ שִׁ ּ ּ .י" עַל־כֵּן צְ רִ יכִ י ן לָדַ עַת ולְ הַ אֲמִ ין שֶׁ בְּ וַדַ אי כָּ ל אֶ חָ ד ּ ּ וְ אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל אֲפִ לו הַפָ חות שֶׁ בַּ פְ חותִ ים הוא בַּ עַל ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ כּ ֹחַ גָּדוֹ ל לַעֲמֹד כְּ נֶגֶד הַיֵצֶר הָ רָ ע שֶׁ לוֹ ּ ּ , וְעִ קַ ר כָּ ל ּ הַ חֲטָ אִ ים וְ הַ תַ אֲווֹ ת שֶׁ הָ אָ דָ ם נִלְ כָּ ד בָּ הֶם חַ ס וְשָׁ לוֹ ם ּ , ִה יא רַ ק מֵ חֲמַ ת שְׁ טות שֶׁ אֵ ינוֹ יוֹ דֵ עַ מִ כּ ֹחוֹ וְ כו ּ ּ ', כַּ מְ בֹאָ ר בְּ דִ בְ רֵ י רַ בֵּ נו זַ ּ " ל בִּ נְעִ ימַ ת הַ חֲרוזִים שֶׁ לוֹ הַ נִדְ פָ סִ ים ּ ּ ּ ּ בִּ תְ חִ לַת סֵ פֶ ר לִ קוטֵ י מוֹ הֲרַ ּ ּ ּ " ן וְזֶה לְ שׁ וֹ נוֹ : חֲזַק וְנִתְ חַ זֵק , ּ וְ אַ ל תִ הְ יֶה כַּ פִ יל הַ גָּדוֹ ל וְכַ גָּ ּ ּ מָ ל וְ כו ', ּ וְ כָ ל זֶה מֵ חֲמַ ת שְׁ טות שֶׁ אֵ ין יוֹ דֵ עַ מִ כּ ֹחוֹ וְ כו ּ ּ .' וְזֶהו בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ כָּ תַ ב רַ בֵּ נו זַ ּ ּ ּ " ל בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ " תִ קְ עו ּ ּ " ) ּ ּ לִ קוטֵ י מוֹ הֲרַ " ן תִ נְיָנָא ּ ח' - אוֹ ת ב , ( שֶׁ עִ קַ ר תַ אֲוַת ּ ּ נִאוף שֶׁ הוא כְּ לַל כָּ ל הַ חֲטָ אִ ים רַ חֲמָ נָא ּ ּ לִ צְ לַן , נִמְ שָׁ ך ְ רַ ק מִ מֹחִ ין דְ קַ טְ נות וְ כו ּ ּ ּ ּ ', ּ עַיֵן שָׁ ם , כִּ י הַ בַּ עַל דָ בָ ר ּ מִ תְ גַּבֵּ ר עָ לָיו עַד שֶׁ מַ פִ ילוֹ לִ בְ חִ ינַת מֹחִ ין דְ קַ טְ נות חַ ס ּ ּ ּ ּ וְ שָׁ לוֹ ם , דְ הַ יְנו שֶׁ נִקְ טָ ן מֹחוֹ וְ נֶחֱלָשׁ דַ עְ תוֹ עַד שֶׁ אֵ ינוֹ ּ ּ ּ ּ ּ יוֹ דֵ עַ מִ כּ ֹחוֹ , וְ נִדְ מֶ ה לוֹ שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לוֹ לַעֲמֹד כְּ נֶגֶד ּתַ אֲוָה זֹאת . כִּ י עִ קַ ר הַ גְּבורָ ה הוא בַּ לֵב ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תַ ב רַ בֵּ נו זַ ּ " ל בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר ) סִ ימָ ן רמט ובח " ב סִ ימָ ן מג וְ סִ ימָ ן מו , ( ומִ י שֶׁ לִ בּ וֹ חָ זָק יוכַ ל לְ הִ תְ גַּבֵּ ר בְּ כֹחוֹ כְּ נֶגֶד ּ ּ ּ כָּ ל הַ תַ אֲווֹ ת שֶׁ בָּ עוֹ לָם וַאֲפִ לו כְּ נֶגֶד תַ אֲוַת נִאוף כְּ מוֹ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ רָ אִ ינו כַּ מָ ה צַ דִ יקִ ים וכְ שֵׁ רִ ים שֶׁ עָמְ דו בַּ נִסָּ יוֹ ן ּ ּ ּ ּ ּ ּ . רַ ק עִ קַ ר נְפִ ילַת כָּ ל הַ נוֹ פְ לִ ין לְ תַ אֲווֹ ת רָ עוֹ ת הוא רַ ק ּ ּ ּ מֵ חֲמַ ת בְּ חִ ינַת מֹחִ ין דְ קַ טְ נות ּ ּ , דְ הַ יְנו שֶׁ נִ ּ ּ ּ קְ טָ ן מֹחוֹ עַד שֶׁ אֵ ינוֹ יוֹ דֵ עַ מִ כּ ֹחוֹ . כִּ י עִ קַ ר הַ כּ ֹחַ הוא עַל־יְדֵ י חָ כְ מָ ה ּ ּ שֶׁ בַּ מֹחַ ּ , כִּ י " חָ כְ מָ ה " הוא אוֹ תִ יוֹ ת ּ ּ " כּ ֹחַ מַ ה , " ה " ּומַ בְּ גִימַ טְ רִ יָא אָ דָ ם ּ , שֶׁ עִ קַ ר כּ ֹחַ הָ אָ דָ ם הוא הַ חָ כְ מָ ה ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) קֹהֶלֶת ז יט , (: הַ חָ כְ מָ ה תָ עֹז לֶחָ כָ ם מֵ עֲשָׂ רָ ה ּ שַׁ לִ יטִ ים אֲשֶׁ ר הָ יו בָּ עִ יר ּ ּ . הַ יְנו שֶׁ עִ קַ ר הַ כּ ֹחַ לִ הְ יוֹ ת עַז ּ ּ כַּ נָמֵ ר כְּ נֶגֶד כָּ ל הַ תַ אֲווֹ ת וְ הַ פִ תויִים הוא רַ ק עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ ּ ּ ּ חָ כְ מָ ה אֲמִ תִ יִית שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מֹחִ ין דְ גַדְ לות ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י ּ הַ מֹחִ ין הֵם בְּ חִ ינַת מְ חִ צוֹ ת פְ רוסוֹ ת כְּ נֶגֶד תַ אֲוַת נִאוף ּ ּ ּ ּ ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ .ל"ּ הַ נַ הַ כְּ לָל שֶׁ הָ אָ דָ ם צָ רִ יך לְ הַ אֲמִ ין מְ אֹד בְּ כֹחוֹ וְ יֵדַ ע ְ בֶּ אֱמונָה שְׁ לֵמָ ה שֶׁ בְּ וַדַ אי יֵשׁ בְּ כֹחַ שִׂ כְ לוֹ ומֹחוֹ לַעֲמֹד ּ ּ ּ כְּ נֶגֶד תַ אֲוַת נִאוף שֶׁ הוא עִ ּ ּ ּ קָ רָ א דְ יִצְ רָ א בִּ ישָׁ א ּ ּ ) זֹהַר ּ וַיִקְ רָ א טו :( , כִּ י הַ מֹחַ וְהַ שֵׂ כֶ ל הוא הַ נְשָׁ מָ ה ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) ּ אִ יוֹ ב לב ח , (: וְנִשְׁ מַ ת שַׁ דַ י תְ בִ ינֵם ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תַ ב רַ בֵּ נו זַ ּ " ל בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר ) סִ ימָ ן לה (. וְ הַ נְשָׁ מָ ה שֶׁ ל ּ אִ ישׁ הַ יִשְׂ רְ אֵ ּ לִ י אֲפִ לו שֶׁ ל הַ פָ חות שֶׁ בַּ פְ חותִ ים בְּ וַדַ אי ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הִ יא יְכוֹ לָה לַעֲמֹד כְּ נֶגֶד כָּ ל הָ עוֹ לָם עִ ם הַ תַ אֲווֹ ת ּ ) :( כז

Segment 67
HE:
יז ,ג בְּ עִ צָ בוֹ ן תאכֲלֶנָּה ּ ּ וכו ' כְּ מוֹ שֶׁ אִ ם לֹא הָ יָה אוֹ כֵ ל אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן מֵ עֵץ הַ דַ עַת ּ , הָ יָה גוֹ מֵ ר שְׁ לֵ מות תִ קון כָּ ל הַ בְּ רִ יאָ ה וְ כָ ל הָ עוֹ לָמוֹ ת ּ ּ ּ ּ בְּ אוֹ תוֹ הַ יוֹ ם שֶׁ נִבְ רָ א ּ ּ , ּובְ נָקֵ ל , בְּ לִ י שׁ ום עָמָ ל וִיגִיעָ ה ּ , רַ ק עַל־יְדֵ י תְ פִ לָה לְ בַ ד ּ ּ ; רַ ק אַ חַ ר הַ חֵ טְ א , אָ ז נִגְזַר עָ לָיו : " בְּ עִ צָ בוֹ ן תאכֲלֶנָה ּ ּ ּ , " שֶׁ מִ זֶה נִמְ שָׁ ך הַ יְגִיעוֹ ת וְ כָ ְ ּ ּ ל הַ מְ לָאכוֹ ת שֶׁ צְ רִ יכִ ין קֹדֶ ם שֶׁ מְ תַ קְ נִין כָּ ל דָ בָ ר ומְ בִ יאִ ין ּ ּ ּ ּ ּ ּ אוֹ תוֹ לִ שְׁ לֵמותוֹ ּ , שֶׁ יִהְ יֶה רָ אוי לֵהָ נוֹ ת מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ ּ , לְ אָ כְ לוֹ אוֹ

Segment 68
HE:
לְ לָבְ שׁ וֹ וְ כַ יוֹ צֵ א ּ . כֵּן גַּם עַתָ ה ּ , כָּ ל מַ ה שֶׁ הָ אָ דָ ם מְ קַ דֵ שׁ ּ ּ עַצְ מוֹ בְּ יוֹ תֵ ר , וְזוֹ כֶ ה לִ פְ רֹשׁ אֶ ת עַצְ מוֹ מִ תַ אֲווֹ ת הָ עוֹ לָם ּ , וְ לָשׂ ום כָּ ל לִ בּ וֹ וְדַ עְ תוֹ רַ ק לְ הַגְדִ יל שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ ּולְ הוֹ דוֹ ת לְ שֵׁ ם ה ' עַל כָּ ל דָ בָ ר שֶׁ רוֹ אֶ ה אוֹ נֶהֱנֶה מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ , ומְ קַ בֵּ ל עָ לָיו עֹל תוֹ רָ ה ּ ּ , שֶׁ עַל־יָדָ ה עִ קַ ר הַגְדָ לַת שֵׁ ם ּ ּ ּ ּ הַ שֵׁ ם

Segment 69
HE:
, ִּכ דְ קֻ דְ שָׁ א־בְּ רִ יך־הוא שְׁ מָ א אוֹ רַ יְתָ א י ּ ְ עַל־יְדֵ י־זֶה דוֹ חֶ ה זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ לַ ּ ּ ט " מְ לָאכוֹ ת , וְזוֹ כֶ ה שֶׁ יִהְ יֶה נִגְמָ ר אֶ צְ לוֹ תִ קון כָּ ל הַ דְ בָ רִ ים ּ ּ ּ ּ ּ בְּ נָקֵ ל , ומַ שִׂ יג פַ רְ נָסָ תוֹ וְ כָ ל הִ צְ טָ רְ כותוֹ בְּ לִ י עָמָ ל ּ ּ ּ ּ וִיגִיעָ ה גְדוֹ לָה . כִּ י כְּ פִ י מַ ה שֶׁ זוֹ כִ ין לְ הַ גְדִ יל שֵׁ ם הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ ־כֵן נִצוֹ לִ ין מִ לַ ּ ּ " ט מְ לָאכוֹ ת , מֵ עַצְ בות וִיגִיעַת ּ ּ הַ פַ רְ נָסָ ה , וְזוֹ כֶ ה לְ קַ בֵּ ל פַ רְ נָסָ תוֹ בְּ נָקֵ ל עַל־יְדֵ י הַ בִּ טָ חוֹ ן ּ ּ בְּ שֵׁ ם הַ שֵׁ ם ּ , שֶׁ מִ שָׁ ם נִמְ שָׁ ך הַ כּ ֹ ְ ּ ּ , ל וְ שָׁ ם עִ קַ ר הַ בִּ טָ חוֹ ן ּ ּ עַל כָּ ל הִ צְ טָ רְ כות שֶׁ ל הָ אָ דָ ם ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " כִּ י בְ שֵׁ ם קָ דְ שׁ וֹ בָ טָ חְ נו " ) ּ כח (:

Segment 70
HE:
יט ,ג בְּ זֵעַת אַ פֶ יך תֹאכַ ל לֶחֶ ם ּ ָ ּ

Segment 71
HE:
וְ אִ ם לֹא הָ יָה חוֹ טֵ א הָ אָ דָ ם , הָ יָה זוֹ כֶ ה לִ גְמֹר תִ קון כָּ ל ּ ּ ּ ּ הַ דְ בָ רִ ים בְּ גַשְׁ מִ יות וְרוחָ נִיות בְּ לִ י עָמָ ל וִיגִיעוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ , רַ ק עַל־יְדֵ י תְ פִ לָה וְ אֵ יזֶה עֻבְ דָ א קַ לָה מְ אֹד ּ ּ ּ ּ , כִּ י בִּ שְׁ עַת הַ בְּ רִ יאָ ה הָ יָה גְּמַ ר תִ קון כָּ ל הָ עוֹ לָמוֹ ת תְ לויִים בְּ אָ דָ ם ּ ּ ּ ּ ּ הָ רִ אשׁ וֹ ן , שֶׁ אִ ם לֹא הָ יָה אוֹ כֵ ל מֵ עֵץ הַ דַ עַת ּ וְ הָ יָה מִ תְ פַ לֵל תְ פִ לָתוֹ ּ ּ ּ ּ , הָ יָה גּוֹ מֵ ר תִ קון כָּ ל הָ עוֹ לָמוֹ ת ּ ּ ּ בִּ שְׁ לֵמות בְּ אוֹ תוֹ הַ יוֹ ם ּ ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בְּ כִ תְ בֵ י הָ אֲרִ , י" ְ אַ ך עַל־יְדֵ י חֶ טְ אוֹ לֹא גָּמַ ר תִ קון הָ עוֹ לָמוֹ ת אַ ף גַּם פָ גַם ּ ּ ּ ּ וְ קִ לְ קֵ ל כָּ ל הָ עוֹ לָמוֹ ת , עַד אֲשֶׁ ר נִגְזַר ' בְּ עִ צָ בוֹ ן ּ תֹאכֲלֶנָה ּ ּ , בְּ זֵעַת אַ פֶ יך תֹאכַ ל לֶחֶ ם ָ ּ ּ ) ' בְּ רֵ אשִׁ ית ג , ( יט , שֶׁ צְ רִ יכִ ין כַּ מָ ה וְ כַ מָ ה יְגִ יעוֹ ת ומְ לָאכוֹ ת שֶׁ הֵם ל ּ ּ ּ ּ ט " מְ לָאכוֹ ת , קֹדֶ ם שֶׁ מְ תַ קְ נִים הַ דְ בָ רִ ים שֶׁ בָּ עוֹ לָם שֶׁ יִהְ יו ּ ּ ּ ּ ּ רְ אויִים לֵהָ נוֹ ת מֵ הֶם לְ אָ כְ לָם אוֹ לְ ּ לָבְ שָׁ ם וְ כַ יוֹ צֵ א בָּ הֶם ּ : וְגַם עַתָ ה כָּ ל מַ ה שֶׁ הָ אָ דָ ם מְ קַ דֵ שׁ עַצְ מוֹ בְּ יוֹ תֵ ר וְזוֹ כֶ ה ּ ּ ּ לִ פְ רֹשׁ עַצְ מוֹ מִ ן הָ עוֹ לָם וְ לָשׂ ום כָּ ל לִ בּ וֹ וְ דַ עְ תוֹ לְ הַ כִּ יר ּ ּ ולְ הַ גְדִ יל שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , כְּ מוֹ ־כֵן זוֹ כֶ ה לְ הַ עֲבִ יר מֵ עָ לָיו עֹל הַ ל ט " מְ לָאכוֹ ת , וְזוֹ כֶה לְ קַ בֵּ ל הַ פַ רְ נָסָ ה בְּ לִ י עָמָ ל ּ וִיגִיעָ ה גְּדוֹ לָה , וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ ) ל " אָ בוֹ ת פ (: ג" כָּ ל הַ מְ קַ בֵּ ל עָלָיו עֹל תוֹ רָ ה מַ עֲבִ ירִ ין מִ מֶ נו עֹל מַ לְ כות ּ ּ ּ ּ ּ וְ עֹל דֶ רֶ ך אֶ רֶ ץ ְ ּ . כִּ י יְגִיעַת הַ פַ רְ נָסָ ה שֶׁ הוא בְּ ּ ּ חִ ינַת ל " ט מְ לָאכוֹ ת , נִמְ שָׁ כִ ין מִ זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ מִ פְ גַם עֵץ הַ דַ עַת ּ ּ ּ ּ , עַל־יְדֵ י שֶׁ לֹא ּ הִ שְׁ תַ דֵ ל לְ הַ גְדִ יל שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך עַל־יְדֵ י כָּ ל הַ דְ בָ רִ ים ּ ּ ּ ְ ּ , ּ אַ דְ רַ בָּ א , פָ גַם מְ אֹד וְ כָ פַ ר בָּ עִ קָ ר ּ ּ ) ּ עַיֵן סַ נְהֶ דְ רִ ין לח , :( ומִ שָׁ ם נִמְ שָׁ ּ ּ כִ ין כָּ ל הַ ל " ט מְ לָאכוֹ ת , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת יְגִיעוֹ ת וְטִ רְ דַ ת הַ פַ רְ נָסָ ה ּ ּ . וְ עַל־כֵּן כְּ שֶׁ אָ דָ ם מְ קַ דֵ שׁ ּ עַצְ מוֹ ומַ אֲמִ ין בַּ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ ּומֵ שִׂ ים כָּ ל לִ בּ וֹ לְ הוֹ דוֹ ת לְ שֵׁ ם ה ' עַל כָּ ל דָ בָ ר וְ דָ בָ ר שֶׁ רוֹ אֶ ה אוֹ נֶהֱנֶה מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ לְ הַ גְדִ ּ יל שֵׁ ם ה ' עַל־יְדֵ י כָּ ל דָ בָ ר שֶׁ בָּ עוֹ לָם ּ , עַל־יְדֵ י זֶה דוֹ חֶ ה זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ ל ּ ּ ּ " ט מְ לָאכוֹ ת , וְזוֹ כֶ ה שֶׁ יֻגְמַ ר אֶ צְ לוֹ תִ קון כָּ ל הַ דְ בָ רִ ים בְּ נָקֵ ל ּ ּ ּ ּ ּ , ומַ שִׂ יג ּ ּ פַ רְ נָסָ תוֹ וְ כָ ל הִ צְ טָ רְ כותוֹ בְּ לִ י עָמָ ל וִיגִיעָ ה ּ ּ . כִּ י עִ קַ ר ּ הַ תִ קון עַל־יְדֵ י הַ גְדָ לַת שֵׁ ם ה ּ ּ ּ ּ . ' וכְ פִ י מַ ה שֶׁ זוֹ כִ ין ּ ּ ּ לְ הַ גְדִ יל שֵׁ ם ה ּ ', כְּ מוֹ ־כֵן נִצוֹ ל מִ ל ּ " ט מְ לָאכוֹ ת מֵ עַצְ בות ּ וִיגִיעַת הַ פַ רְ נָסָ ה ּ , וְזוֹ כֶ ה לְ קַ בֵּ ל פַ רְ נָסָ תוֹ בְּ נָקֵ ל מִ שֵׁ ם ה ּ ּ ', שֶׁ שָׁ ם עִ קַ ר הַ בִּ טָ חוֹ ן עַל כָּ ּ ּ ּ ל הִ צְ טָ רְ כות הָ אָ דָ ם וְעַל כָּ ל ּ הַ יְשׁ ועוֹ ת ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) תְ הִ לִ ים לג ּ ּ (: אֵ ין הַ מֶ לֶך נוֹ שָׁ ע ְ ּ בְּ רָ ב־חָ יִל וְ כו ' ּ שֶׁ קֶ ר הַ סּ וס לִ תְ שׁ ועָה וְ כו ּ ּ ּ ', ומְ סַ יֵם שָׁ ם ּ ּ : כִּ י בוֹ יִשְׂ מַ ח לִ בֵּ נו כִּ י בְ שֵׁ ם קָ דְ שׁ וֹ בָ טָ חְ נו ּ ּ ' . בְ שֵׁ ם קָ דְ שׁ וֹ ' ּדַ יְקָ א , כִּ י הַ כּ ֹל נִמְ שָׁ ך מִ שֵׁ ם ה ּ ְ ) ' :( כט

Segment 72
HE:
כג ,ג כָּ תְ נוֹ ת עוֹ ר וַיַלְ בִּ ישֵׁ ם ּ

Segment 73
HE:
קֹדֶ ם אֲכִ ילַת עֵץ הַ דַ עַת כְּ תִ יב ּ : " וַיִהְ יו שְׁ נֵיהֶם עֲרומִ ים ּ ּ ּ ּ הָ אָ דָ ם וְ אִ שְׁ תוֹ , " ּ כִּ י אָ ז הָ יו הָ אֱמֶ ת וְ הָ אֱמונָה ּ ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת אִ ישׁ וְ אִ שְׁ תוֹ ּ , עֲרֻ מִ ים בְּ לִ י שׁ ום לְ בושׁ ּ ּ ּ , כִּ י הָ יו ּ יְכוֹ לִ ין אָ ז לְ קַ בֵּ ל אוֹ ר הָ אֱמֶ ת וְ הָ אֱמונָה בְּ לִ י לְ בושִׁ ין ּ ּ , כִּ י הָ יו הַ כּ ֹל רוֹ אִ ין הָ אֱמֶ ת וְ הָ אֱמונָה ּ ּ , שֶׁ הָ יו רוֹ אִ ין עַיִן בְּ עַיִן ּ שֶׁ אֲמִ תַ ת יְדִ יעָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך הוא עַל־יְדֵ י אֱמ ּ ְ ּ ּונָה , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת ' ּתַ כְ לִ ית הַ יְדִ יעָה , אֲשֶׁ ר לֹא נֵדַ ע ', שֶׁ הִ שִׂ יגו אֶ ת ּ ּ הָ אֱמֶ ת בְּ תַ כְ לִ ית הַ יְדִ יעָה עַד שֶׁ רָ או וְיָדְ עו בִּ ידִ יעָה ּ ּ בְּ רורָ ה אֲמִ תַ ת אֱלָקותוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ , שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לֵידַ ע מִ מֶ נו כִּ י־אִ ם עַל־יְדֵ י אֱמונָה ּ ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ יֵשׁ גַּם עַתָ ה כַּ מָ ה ּ ּ ּ דְ בָ רִ ים שֶׁ אִ ם לֹא הָ יו רוֹ אִ ין אוֹ תָ ם בָּ עֵינַיִם בְּ כָ ל יוֹ ם ּ ּ , הָ יָה קָ שֶׁ ה לְ הַ אֲמִ ין בָּ הֶם , כְּ גוֹ ן שֶׁ יִהְ יֶה מִ טִ פָ ה סְ רוחָ ה ּ ּ ּ ּ נוֹ צָ ר בֶּ ן־אָ דָ ם , וְיִהְ יֶה בְּ בֶ טֶ ן אִ מוֹ תִ שְׁ עָ ה חֳדָ שִׁ ים ּ ּ , וְ אַ חַ ר־כָּ ך יִ ְ תְ גַּדֵ ל מִ זֶה בֶּ ן־אָ דָ ם הַ שָׁ לֵם בְּ דַ עַת ובְ צורָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ', ּ וְ כו וְ כֵן מִ גַּרְ עִ ין אֶ חָ ד הַ נִזְרָ ע בָּ אָ רֶ ץ וְ נִתְ בַּ לֶה ּ ּ , יִתְ גַּדֵ ל ּ מִ מֶ נו אִ ילָן יָפֶ ה וְגָדוֹ ל עִ ם הַ רְ בֵּ ה עֲנָפִ ים ופֵ רוֹ ת בְּ וַדַ אי ּ ּ ּ ּ ּ לֹא הָ יָה הַ שֵׂ כֶל הַ פָ שׁ וט מַ סְ כִּ ים לָזֶ ּ ּ ּ ה בְּ שׁ ום אֹפֶ ן ּ , וְ כֵן בְּ כָ ל פְ רָ טֵ י הַ בְּ רִ יאָ ה ּ . ּובֶ אֱמֶ ת נֶאֱמַ ר עַל זֶה : " מַ ה גָּדְ לו ּ מַ עֲשֶׂ יך ה ָ , "' וְ נֶאֱמַ ר : " מָ ה רַ בּ ו מַ עֲשֶׂ יך ה ָ ּ ' ". נִמְ צָ א שֶׁ הָ אָ דָ ם רוֹ אֶ ה בְּ עֵינָיו דְ בָ רִ ים שֶׁ אֵ ינוֹ מְ בִ ינָם בְּ שֵׂ כֶ ל ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה מֻכְ רָ ח לְ הִ תְ חַ זֵק בֶּ אֱמונָה ּ ּ . וְ קֹדֶ ם הַ חֵ טְ א הָ יְתָ ה יְדִ יעַת הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ ּ , הַ יְנו הַ יְדִ יעָ ה מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך , ְ הָ יְתָ ה פְ שׁ וטָ ה ובְ רורָ ה בְּ תַ כְ לִ ית הַ בֵּ רור ּ ּ ּ ּ ּ , עַד שֶׁ הָ יו יוֹ דְ עִ ין כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לֵידַ ע מִ מֶ נו כִּ י־אִ ם עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ ּ אֱמונָה ּ , ובֶ אֱמֶ ת אֱמֶ ת וֶאֱמונָה שְׁ נֵיהֶם אֶ חָ ד בְּ תַ כְ לִ ית ּ ּ הָ אַ חְ דות ּ ; אֲבָ ל אַ חַ ר הַ חֵ טְ א , ּ שֶׁ נֶאֱחַ ז בָּ הֶם זֻהֲמַ ת ּ הַ נָחָ שׁ , עַל־יְדֵ י־זֶה אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ קַ בֵּ ל עַתָ ה אוֹ ר הָ אֱמֶ ת ּ וְ הָ אֱמונָה כִּ י־אִ ם עַל־יְדֵ י לְ בושִׁ ין ּ ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת כְּ לַל ּ הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ , שֶׁ נִתְ לַבְּ שָׁ ה בְּ כַ מָ ה לְ בושִׁ ין בְּ סוֹ ד ּ ּ ּ ' חֲלוקָ א דְ רַ בָּ נָן ּ ּ . ' וְ כֵן כָּ ל הַ חִ דושֵׁ י־תוֹ רָ ה שֶׁ מְ חַ דְ שִׁ ין לָנו ּ ּ ּ ּ ּ הַ צַ דִ יקִ ים שֶׁ בְּ כָ ל דוֹ ר ומְ בָ אֲרִ ין לָנו דַ רְ כֵי הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ קְ דוֹ שָׁ ה שֶׁ יְסוֹ דָ ה אֱמֶ ת וֶאֱמונָה ּ ּ ּ ּ , הַ יְנו שֶׁ עַכְ שָׁ ו אִ י ּ אֶ פְ שָׁ ר לְ קַ בֵּ ל הָ אֱמֶ ת וְ הָ אֱמונָה בִּ שְׁ לֵמות כִּ י־אִ ם ּ ּ עַל־יְדֵ י כַּ מָ ה לְ בושִׁ ין וְ הַ קְ דָ מוֹ ת שֶׁ הַ צַ דִ יקִ ים מְ בָ אֲרִ ים ּ ּ ּ ּ ּ לָנו עַל־יְדֵ י נִפְ לְ אוֹ ת חִ דושֵׁ י תוֹ רָ תָ ם ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הַ כּ ֹל הוא רַ ק ּ

Segment 74
HE:
ֱבִּ שְׁ בִ יל לְ הַ מְ שִׁ יך בָּ נו א ּ ְ מונָה שְׁ לֵמָ ה בְּ אֹפֶ ן שֶׁ נִזְכֶּה ּ ּ עַל־יְדֵ י־זֶה לְ קַ בֵּ ל אוֹ ר הָ אֱמֶ ת , וְ הֵם בְּ חִ ינַת לְ בושִׁ ים ּ שֶׁ מַ לְ בִּ ישִׁ ים בָּ הֶ ם אֶ ת הָ אֱמֶ ת וְ הָ אֱמונָה ּ ּ , ומִ שָׁ ם ּ ּ נִמְ שָׁ כִ ין כָּ ל הַ מַ לְ בּ ושִׁ ים שֶׁ בָּ עוֹ לָם שֶׁ נִתְ הַ וו אַ חַ ר ּ ּ ּ ּ ּ הַ חֵ טְ א , שֶׁ הֵם תִ קון ּ ּ ּ גָּדוֹ ל כְּ דֵ י שֶׁ לֹא יִהְ יֶה כּ ֹחַ לְ זֻהֲמַ ת ּ ּ הַ נָחָ שׁ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , לְ הִ תְ אַ חֵ ז בְּ הָ אֱמֶ ת וְ הָ אֱמונָה וְ לִ פְ גֹּם ּ אוֹ תָ ם , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם (: ל ) .. .

Segment 75
HE:
כא ,ג כָּ תְ נוֹ ת עוֹ ר וַיַלְ בִּ ישֵׁ ם ּ

Segment 76
HE:
עִ קַ ר הַ בְּ גָדִ ים נַעֲשׂ ו אַ חַ ר חֵ טְ א אָ דָ ם הָ רִ ּ ּ אשׁ וֹ ן , כִּ י ּ מִ קֹדֶ ם כְּ תִ יב ) בְּ רֵ אשִׁ ית ב , : ( כה וַיִהְ יו שְׁ נֵיהֶם עֲרֻ מִ ים ּ ּ ּ , "'ּ וְ כו וְ אַ חַ ר כָּ ך שָׁ ם ) ְ , ג : " ( כא ּ וַיַעַשׂ ה ' לְ אָ דָ ם ולְ אִ שְׁ תוֹ ּ ּ כָּ תְ נוֹ ת עוֹ ר וַיַלְ בִּ ישֵׁ ם ּ , " ומִ שָׁ ם נִמְ שָׁ כִ ין כָּ ל הַ מַ לְ בּ ושִׁ ים ּ ּ ּ ּ שֶׁ בָּ עוֹ לָם . כִּ י מִ קֹ ּ דֶ ם הָ יו יְכוֹ לִ ים לִ כְ לֹל ולְ הִ תְ בַּ טֵ ל בְּ אוֹ ר ּ ּ ּ הָ אֵ ין סוֹ ף בְּ כָ ל עֵת בְּ נָקֵ ל ולְ הַ מְ שִׁ יך הָ אוֹ ר מִ שָׁ ם בְּ לִ י ּ ְ ּ לְ בושִׁ ים עָבִ ים רַ ק בִּ לְ בושִׁ ים זַכִּ ים וְ צָ חִ ים מְ אֹד ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת כָּ תְ נוֹ ת אוֹ ר . כִּ י קֹדֶ ם הַ חֵ טְ א הוֹ שִׁ יבוֹ ה ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ ְ גַן עֵדֶ ן ' לְ עָבְ דָ ה ולְ שָׁ מְ רָ ה ּ ּ ּ ' ּ שֶׁ יִזְכֶּ ה שָׁ ם לְ הִ תְ עַנֵג עַל ה ּ ' לַחֲזוֹ ת בְּ נֹעַם ה ' לְ הִ כָּ לֵל בְּ אוֹ רוֹ הָ אֵ ין סוֹ ף בְּ רָ צוֹ א וָשׁ וֹ ב בְּ כָ ל עֵת בְּ לִ י יְגִיעָ ה ולְ הַ מְ שִׁ יך הָ אוֹ ר ְ ּ מִ שָׁ ם עַל־יְדֵ י לְ בושִׁ ים זַכִּ ים מְ אֹד ּ ּ , בְּ חִ ינַת כָּ תְ נ וֹ ת אוֹ ר , כִּ י זֶה הָ יָה עִ קַ ר יְשִׁ יבָ תוֹ שָׁ ם בְּ גַן עֵדֶ ן ּ , כִּ י שָׁ ם מִ תְ עַנְגִים ּ עַל ה ', כִּ י גַּן עֵדֶ ן הוא בְּ חִ ינַת בִּ טול ּ ּ ּ , כִּ י עֵדֶ ן עַיִן לֹא רָ אֲתָ ה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת בִּ טול ּ ּ ּ , ומִ שָׁ ם מַ מְ שִׁ יכִ ין הָ אוֹ ר ּ ּ וְ נִרְ שָׁ ם בִּ בְ חִ ינַת הַ גָּן שֶׁ הוא מָ קוֹ ם זָך מְ אֹד שֶׁ שָׁ ם ּ ְ ּ יְכוֹ לִ ין לְ קַ בֵּ ל בְּ קַ לות אוֹ ר הַ זְרִ יחָ ה שֶׁ ל הַ בִּ טול ּ ּ ּ ּ ּ .. . כִּ י הַ גַּן עֵדֶ ן הוא הַ שָׂ דֶ ה אֲשֶׁ ר בֵּ רְ כוֹ ה ּ ּ ', כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ) ל " ּ זֹהַ ר בְּ רֵ אשִׁ ית דַ ף קכח ּ (. כִּ י עִ קַ ר תִ קון ּ ּ ּ ּ ּ הַ נְשָׁ מוֹ ת שֶׁ בַּ שָׂ דֶ ה הוא שֶׁ יִזְכּ ו לְ הִ כָּ לֵל בָּ אוֹ ר אֵ ין סוֹ ף ּ ּ ּ ּ ולְ הִ תְ עַנֵג עַל ה ּ ּ ', שֶׁ זֶה עִ קַ ר תַ כְ לִ יתֵ נו ּ ּ ּ ּ , עִ קַ ר תַ עֲנוג עוֹ לָם ּ ּ ּ הַ בָּ א שֶׁ הוא שַׁ עֲשׁ ועַ גַּן עֵדֶ ן ּ ּ , שֶׁ הוא עוֹ לַם הַ נְשָׁ מוֹ ת ּ ּ . ומִ תְ חִ לָה קֹדֶ ם הַ חֵ טְ א הָ יָה יָכוֹ ל לִ זְכּ וֹ ת לָזֶ ּ ּ ּ ה בְּ חַ יִים ּ ּ ּ חִ יותוֹ . ּובִ שְׁ בִ יל זֶה הוֹ שִׁ יבוֹ ה ' יִתְ בָּ רַ ך שָׁ ם לְ עָבְ דָ ה ּ ְ ולְ שָׁ מְ רָ ה ּ ּ , לְ עָבְ דָ ה בְּ פִ קודִ ין דַ עֲשֵׂ ה ולְ שָׁ מְ רָ ה בְּ פִ קודִ ין ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּדְ לֹא תַ עֲשֶׂ ה ) זֹהַ ר בְּ רֵ אשִׁ ית דַ ף כז ּ (. דְ הַ יְנו שֶׁ הָ יָה צָ רִ יך ְ ּ ּ רַ ק לְ קַ יֵם וְ לִ שְׁ מֹ ּ ר אֶ ת הַ תוֹ רָ ה ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה הָ יָה יָכוֹ ל לְ הִ כָּ לֵל בָּ אֵ ין סוֹ ף ולְ הַ מְ שִׁ יך הָ אוֹ ר מִ שָׁ ם בְּ לִ י הִ תְ עַבּ ות ּ ּ ּ ְ הַ לְ בושִׁ ים ּ ּ , רַ ק בִּ בְ חִ ינַת כָּ תְ נוֹ ת אוֹ ר , ְ אַ ך עַל־יְדֵ י הַ חֵ טְ א ' אָ דָ ם בִּ יקָ ר בַּ ל יָלִ ין ) ' תְ הִ לִ ים מט ּ ּ ( וְ נִתְ גָּרֵ שׁ מִ גַּן דֶ ן עֵ , ּ וַיָשֶׂ ם ה ' אֶ ת הַ כְּ רובִ ים וְ אֶ ת לַהַ ט הַ חֶ רֶ ב ּ הַ מִ תְ הַ פֶ כֶ ת לִ שְׁ מֹר אֶ ת דֶ רֶ ך עֵץ הַ חַ יִים ּ ְ ּ ּ ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית ג , , ( כד שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת נְטורֵ י תַ רְ עָ א ּ ּ ) שומרי הפתח ( שֶׁ אֵ ין מַ נִיחִ ין לִ כְ לֹל בְּ קַ לות בְּ אוֹ ר הָ אֵ ין סוֹ ף שֶׁ שָׁ ם עִ קַ ר ּ ּ ּ ּ ּ הַ חַ יִ ּ ים הַ נִצְ חִ יִים ּ ּ , כִּ י מְ בַ לְ בְּ לִ ין הַ מַ חֲשָׁ בָ ה בְּ כַ מָ ה מִ ינֵי ּ ּ הֲסָ תוֹ ת ובִ לְ בּ ולִ ים שֶׁ נִמְ שָׁ כִ ין מִ בְּ חִ ינַת הַ לַהַ ט הַ חֶ רֶ ב ּ ּ ּ ּ הַ מִ תְ הַ פֶ כֶ ת וְ כו ּ ּ ּ . ' וְ אָ ז צְ רִ יכִ ין יְגִיעָ ה גְּדוֹ לָה קֹדֶ ם ּ שֶׁ נִכְ לָלִ ין שָׁ ם וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ קַ בֵּ ל הָ אוֹ ר מִ ּשָׁ ם כִּ י אִ ם וְ צִ מְ צומִ ים לְ בושִׁ ים בְּ כַמָ ה הִ תְ לַבְּ שׁ ות עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת כָּ תְ נוֹ ת עוֹ ר שֶׁ מֵ הֶם נִשְׁ תַ לְ שְׁ לו וְ נִתְ הַוו ּ ּ ּ ּ ּ הַ לְ בושִׁ ים גַּשְׁ מִ יִים ּ ּ ּ , וְ הֵם עִ קַ ר הַ תִ קון ּ ּ ּ ּ , כִּ י בְּ לִ י תִ קון ּ ּ ּ הַ לְ בושִׁ ים אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ קַ בֵּ ל שׁ ּ ּ ום אוֹ ר כַּ יָדועַ ּ ּ ּ ) :( לא

Segment 77
HE:
כב ,ג וְ אָ כַ ל וָחַ י לְ עוֹ לָם

Segment 78
HE:
... כִּ י הַ שֵׁ נָה הִ יא אֶ חָ ד מִ שִׁ שִׁ ים בְּ מִ יתָ ה שֶׁ נִמְ שְׁ כָ ה ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י חֵ טְ א אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן עַל־יְדֵ י שֶׁ אָ כַ ל מֵ עֵץ הַ דַ עַת ּ טוֹ ב וָרָ ע ופָ גַם בְּ עֵץ הַ חַ יִים שֶׁ הוא בְּ חִ ּ ּ ּ ינַת אוֹ ר הַ תְ פִ לִ ין ּ ּ , כַּ מובָ א ּ ּ , כִּ י תְ פִ לִ ין הֵם בְּ חִ ינַת חַ יִים ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת עֵץ הַ חַ יִים ּ , ּ שֶׁ נֶאֱמַ ר בּ וֹ ) בְּ רֵ אשִׁ ית ג , : " ( כב וְ אָ כַ ל וָחַ י לְ עוֹ לָם ". וְעַל־יְדֵ י שֶׁ פָ גַם בָּ זֶה נִגְזַר עָ לָיו מִ יתָ ה לְ דוֹ רוֹ ת ּ . ּובֶ אֱמֶ ת אַ חַ ר הַ חֵ טְ א , ּ הַ מִ יתָ ה וְ הַ שֵׁ נָה הֵ ם טוֹ בָ ה ּ גְּ דוֹ לָה , כִּ י אִ ם לֹא חָ טָ א אָ דָ ם הָ יָה זוֹ כֶ ה לְ חַ יִים ּ אֲמִ תִ יִים שֶׁ הוא חַ יִים נִצְ חִ יִים ּ ּ ּ ּ ּ , ּ חַ יִים אֲרֻ כִּ ים , בְּ עוֹ דוֹ ּ בַּ גּוף , דְ הַ יְנו שֶׁ בְּ עוֹ דוֹ בַּ גּוף הָ יָה יָכוֹ ל לִ הְ יוֹ ת נִכְ לָל ּ ּ ּ בָּ אֵ ין סוֹ ף לְ עוֹ לָם בְּ רָ צוֹ א וָשׁ וֹ ב וְ לִ חְ יוֹ ת חַ יִים אֲרֻ כִּ ים ּ , דְ הַ יְנו לְ חַ דֵ שׁ חִ יותוֹ לְ עוֹ לָם ּ ּ ּ ּ ּ , אֲבָ ל אַ חַ ר שֶׁ חָ טָ א וְ אָ כַ ל מֵ עֵץ הַ דַ עַ ת טוֹ ב וָרָ ע וְ נִטְ רַ ד מִ גַּן עֵדֶ ן וְ נִתְ אַ חֵ ז בְּ גופוֹ ּ ּ זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ בְּ חִ ינַת מִ שְׁ כָ א דְ חִ וְ יָא ּ ּ , עַ ל־כֵּ ן אִ י אֶ פְ שָׁ ר לוֹ לִ חְ יוֹ ת בְּ גופוֹ חַ יִים אֲרֻ כִּ ים לְ עוֹ לָם וְ אִ י ּ ּ אֶ פְ שָׁ ר לִ זְכּ וֹ ת לְ חַ יִים נִצְ חִ יִים כִּ י אִ ם עַ ל־יְדֵ י הַ מִ יתָ ה ּ ּ ּ , שֶׁ הִ יא טוֹ בָ ה גְּ דוֹ לָה , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו שָׁ ם ) ּ א , : ( לא " וְ הִ נֵה טוֹ ב מְ אֹד ּ — " זֶה הַ מָ וֶת ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית רַ בָּ ה ּפָ רָ שָׁ ה ט , ( יב כִּ י עַ ל־יְדֵ י הַ מִ יתָ ה ּ , שֶׁ הִ יא שֵׁ נָה , יִתְ חַ דֵ שׁ מֹחוֹ וְ אָ ז יִזְדַ כֵּ ך וְ יִתְ חַ דֵ שׁ גּופוֹ וְ חִ יותוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ . וְ אָ ז יָקום בִּ תְ חִ יָה בְּ גוף זָך וְ צַ ח שֶׁ נִזְדַ כֵּ ך וְ נִתְ בָּ רֵ ר לְ גַמְ רֵ י ְ ְ ּ ּ ּ ּ ּ מִ זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ ּ ּ . וְ אָ ז יִזְכֶּ ה לְ קַ בֵּ ל מֹחִ ין חֲ דָ שִׁ ים בִּ בְ חִ ינַת תְ פִ לִ ין עֵץ הַ חַ יִים ּ ּ ּ , שֶׁ הֵ ם בְּ חִ ינַת חַ יִים ּ אֲרֻ כִּ ים שֶׁ יִזְכֶּ ה אָ ז ּ , דְ הַ יְנו שֶׁ יִזְכֶּ ה אָ ז לִ חְ יוֹ ת לְ עוֹ לָם ּ ּ ּ חַ יִים כָּ אֵ לו ּ ּ ּ . שֶׁ בְּ כָ ל עֵת יִתְ וַסְּ פו לוֹ חַ יִים ומֹחִ ין ּ ּ ּ , עַד שֶׁ כָּ ל מַ ה שֶׁ יַזְקִ ין יוֹ תֵ ר יִזְכֶּ ּ ּ ה לְ הַ תְ חִ יל לִ חְ יוֹ ת מֵ חָ דָ שׁ יוֹ תֵ ר , שֶׁ זֶה עִ קַ ר בְּ חִ ינַת חַ יִים נִצְ חִ יִים שֶׁ יִזְכּ ו מִ י ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ יִזְכּ ו לֶעָ תִ יד לָבוֹ א ּ ּ , כִּ י תַ עֲנוג תְ מִ ידִ י אֵ ינוֹ תַ עֲנוג ּ ּ ּ ּ ּ וְ אֵ ינוֹ נִקְ רָ א חַ יִים בֶּ אֱמֶ ת כִּ י אִ ם כְּ שֶׁ זוֹ כִ ין לִ חְ יוֹ ת ּ ּ ּ ּ חִ יות חָ דָ שׁ בְּ כָ ל עֵת וְ זֶה עִ קַ ר בְּ חִ ינַת חַ יִים אֲרֻ כִּ ים ּ ּ , חַ יִים נִצְ חִ יִים שֶׁ יִזְכּ ו הַ צַ דִ יקִ ים לֶעָ תִ יד אַ חַ ר תְ חִ יַת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ מֵ תִ ים , הַ יְנו בְּ חִ ינָה ּ , ל"ּ הַ נַ שֶׁ יִזְכּ ו לְ חַ דֵ שׁ חִ יותָ ם ּ ּ ּ ּ ּ בְּ כָ ל עֵת ) ... לב (:

Segment 79
HE:
כב ,ג וְ אָ כַ ל וָחַ י לְ עוֹ לָם

Segment 80
HE:
... כִּ י עִ קַ ר הַ חִ יות נִמְ שָׁ ך לְ הָ אָ דָ ם עַ ל־יְדֵ י הָ אֲ כִ ילָה ְ ּ ּ ּ כַּ נִרְ אֶ ה בְּ חושׁ ּ ּ , עַ ל־כֵּ ן צְ רִ יכִ ין שֶׁ תִ הְ יֶה הָ אֲ כִ ילָה ּ בִּ קְ דֻ שָׁ ה עַ ל־פִ י הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ . וְ אָ ז נִמְ שָׁ ך עַ ל־יְדֵ י הָ אֲ כִ ילָה ְ הַ חִ יות מֵ הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת חַ יִים ּ ּ נִצְ חִ יִים שֶׁ ל ּ

Segment 81
HE:
עוֹ לָם הַ בָּ א שֶׁ הוא עֲנָוָה אֲמִ תִ יִית ּ ּ ּ , וְ עַ ל־כֵּ ן בֶּ אֱמֶ ת מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם שֶׁ זָכָ ה לַעֲנָוָה בְּ תַ כְ לִ ית ּ ּ ּ הַ שְׁ לֵמות בְּ חַ יִים חִ יותוֹ ּ ּ ּ ּ ּ , עַ ל־כֵּ ן לֹא הָ יָה צָ רִ יך ְ לַאֲ כִ ילָה כְּ לָל , וְ הָ יָה בָּ הָ ר שָׁ לֹשׁ פְ עָ ּ מִ ים אַ רְ בָּ עִ ים יוֹ ם , לֶחֶ ם לֹא אָ כַ ל וְ כו ', ּ כִּ י כָּ ל חִ יותוֹ הָ יָה חַ יִים אֲמִ תִ יִים ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ הֵ ם חַ יִים נִצְ חִ יִים שֶׁ ל לֶעָ תִ יד ּ ּ , שֶׁ הֵ ם עֲנָוָה אֲמִ תִ יִית ּ ּ , אֲבָ ל שְׁ אָ ר בְּ נֵי הָ עוֹ לָם צְ רִ יכִ ין לֶאֱכֹל כְּ דֵ י לְ הַ מְ שִׁ יך ְ ּ ּ חִ יות . וְ עִ קַ ר הַ חִ י ּ ּ ות הַ נִמְ שָׁ ך עַ ל־יְדֵ י הָ אֲ כִ ילָה ְ ּ ּ , נִמְ שָׁ ך ְ מִ שׁ ֹרֶ שׁ הַ חַ יִים ּ ּ , שֶׁ הֵ ם חַ יִים נִצְ חִ יִים שֶׁ ל לֶעָ תִ יד ּ ּ , שֶׁ הֵם עֲנָוָה אֲמִ תִ יִית ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת אַ יִן ּ , כִּ י הָ אֲכִ ילָה הוא ּ שֶׁ מְ כַ לֶה הַ מַ אֲ כָ ל לְ גַמְ רֵ י ּ ּ ּ , וְ עַ ל־יְדֵ י זֶה מְ בָ רֵ ר מִ מֶ נו ּ ּ ּ

Segment 82
HE:
פְ נִימִ יות חִ יותוֹ ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הֵ ם הַ נִיצוֹ צוֹ ת הַ קְ דוֹ שִׁ ים שֶׁ בְּ תוֹ כוֹ ּ ּ , שֶׁ הֵ ם רוחָ נִיִים לְ גַמְ רֵ י ּ ּ , שֶׁ הֵ ם בִּ בְ חִ ינַת אַ יִן , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת אֵ ין הָ אָ דָ ם נִזוֹ ן מִ גַּשְׁ מִ יות הַ מַ אֲ כָ ל כְּ לָל ּ ּ ּ ּ , כִּ י הַ גַּשְׁ מִ יות ּ ּ נַעֲשֶׂ ה מִ מֶ נו פְ סֹלֶת גָּמ ּ ּ ּ ּ ור וְ נִדְ חֶ ה לַחוץ לְ גַמְ רֵ י ּ ּ , רַ ק עִ קַ ר חִ יותוֹ הוא מֵ חִ יות הַ מַ אֲ כָ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת אַ יִן ּ , בְּ חִ ינַת עֲנָוָה , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת חַ יִים נִצְ חִ יִים שֶׁ מִ שָׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ שׁ ֹרֶ שׁ הַ חַ יִים ּ . ומִ י שֶׁ אוֹ כֵ ל בִּ בְ חִ ינָה זֹאת בְּ לִ י שׁ ום ּ ּ תַ עֲרוֹ בוֹ ת פְ סֹ ּ ּ לֶת , בְּ וַדַ אי הוא חַ י לְ עוֹ לָם בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית ג , : ( כב וְ אָ כַ ל וָחַ י לְ עוֹ לָם , שֶׁ הֵ ם הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ הָ אֲמִ תִ יִים שֶׁ הֵ ם חַ יִים וְ קַ יָמִ ים תָ מִ יד לְ עוֹ לָם וְ אֵ ינָם ּ ּ ּ ּ ּ מֵ תִ ים כְּ לָל , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ) ל " בְּ רָ כוֹ ת יח ( הַ צַ דִ י ּ ּ קִ ים בְּ מִ יתָ תָ ם קְ רויִם חַ יִים ּ ּ , ּ וכְ מוֹ שֶׁ אָ מַ ר רַ בִּ י שִׁ מְ עוֹ ן בַּ ר יוֹ חָ אי קֹדֶ ם הִ סְ תַ לְ קותוֹ ּ ּ ּ : " שָׁ אנֵי הָ נֵי דְ אִ קְ רון חַ יִים ּ ּ ּ ". וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ ) ל " ּתַ עֲנִית (: ה יַעֲקֹב אָ בִ ינו לֹא מֵ ת וְ כו ּ ּ ) ' (: לג

Segment 83
HE:
כד ,ג וַיְגָרֶ שׁ אֶ ת הָ אָ דָ ם

Segment 84
HE:
כָּ ל הַ טִ לְ טולִ ים שֶׁ ל כָּ ל אָ דָ ם הֵ ם בְּ חִ ינַת גֵּרושׁ וְ גָלות ּ ּ ּ ּ שֶׁ נִמְ שָׁ ך מִ בְּ חִ ינַת ְ ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית ג , ( כד וַיְגָרֶ שׁ אֶ ת הָ אָ דָ ם וְ כו ' ּ עַ ל־יְדֵ י חֵ טְ א אֲ כִ ילַת עֵץ הַ דַ עַ ת טוֹ ב וָרָ ע ּ שֶׁ מִ שָׁ ם נִמְ שְׁ כו כָּ ל גָּלֻיוֹ ּ ּ ּ ּ ת יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ הוֹ לְ כִ ין מְ טֻלְ טָ לִ ין נָע וָנָד מִ גּוֹ לָה אֶ ל גּוֹ לָה , שֶׁ מִ שָׁ ם נִמְ שְׁ כו כָּ ל הַ גָּלֻיוֹ ת ּ ּ ּ ּ וְ הַ טִ לְ טולִ ים בִּ פְ רָ טִ יות שֶׁ ל כָּ ל אָ דָ ם וְ אָ דָ ם שֶׁ מֻכְ רָ ח ּ ּ ּ ּ ּ לֵילֵך בַּ דְ רָ כִ ים וְ לִ הְ יוֹ ת נָע וָנָד ומְ טֻלְ טָ ל ּ ּ ְ , וְ הַ כּ ֹל בִּ שְׁ בִ יל בֵּ רור הָ אֱמונָה שֶׁ נִתְ קַ לְ קְ לָה מֵ חֵ טְ א אָ דָ ם ּ ּ ּ הָ רִ אשׁ וֹ ן וְ עַ ל־יְדֵ י חֲטָ אֵ י כָּ ל הַ דוֹ רוֹ ת וְ כַ מְ בֹאָ ר בְּ דִ בְ רֵ י ּ רַ בֵּ נו זַ ּ " ל בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ " ּ אֵ לֶה מַ סְ עֵי בְ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל " וְ כו ' ּ בְּ סִ ימָ ן מ ' שֶׁ כָּ ל הַ נְסִ יעוֹ ת וְ הַ טִ לְ טולִ ים הֵ ם מֵ חֲמַ ת ּ ּ ּ ְפּ גַם אֱמונָה ּ , ּ עַיֵן שָׁ ם . וְ הָ עִ קָ ר הוא מֵ חֲמַ ת חֶ סְ רוֹ ן ּ ּ הָ עֵצָ ה שֶׁ אֵ ין זוֹ כִ ין לְ עֵצוֹ ת שְׁ לֵמוֹ ת וַאֲמִ תִ יוֹ ת וְ אֵ ין ּ ּ יוֹ דְ עִ ין אֵ יך לְ הִ תְ נַהֵ ג ובַ מֶ ה לְ הִ שְׂ תַ כֵּ ר ּ ּ ּ ְ , ּומֵ חֲמַ ת זֶה מֻכְ רָ ח לֵילֵך בַּ דְ רָ כִ ים נָע וָנָד ּ ְ , כִּ י רֹב הַ טִ לְ טולִ ים ּ ּ הֵם בִּ שְׁ בִ יל הַ פַ רְ נָסָ ה ּ , וְ עִ קַ ר חֶ סְ רוֹ ן הַ פַ רְ נָסָ ה הוא מֵ חֲמַ ת ּ ּ ּ חֶ סְ רוֹ ן הָ עֵצָ ה , כִּ י כָּ ל הַ פַ רְ נָסָ ה בָּ אָ ה בְּ נָקֵ ל כְּ שֶׁ יוֹ דְ עִ ין ּ ּ לָתֵ ת עֵצָ ה לְ נַפְ שׁ וֹ , וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ ) ּדְ בָ רִ ים ח (: כִּ י הוא ּ הַ נֹתֵ ן לְ ך כּ ֹחַ לַעֲשׂ וֹ ת חָ יִל ָ ּ , וְ תַ ּ רְ גּומוֹ : אֲרֵ י הוא יָהֵב ּ ְ לָך עֵצָ ה לְ מִ קְ נֵי נִכְ סִ ין , כִּ י בְּ וַדַ אי בְּ כָ ל עֵת ובְ כָ ל זְמַ ן ּ ּ יֵשׁ סְ חוֹ רָ ה ומַ שָׂ א ומַ תָ ן שֶׁ בּ וֹ יַרְ וִ יחַ בְּ וַדַ אי ּ ּ ּ ּ ּ , לִ פְ עָ מִ ים בְּ חִ טִ ים דַ יְקָ א וְ לִ פְ עָ מִ ים בְּ חֵ לֶב וְ שַׁ עֲוָה ּ ּ , וְ לִ פְ עָ מִ ים בְּ יֵין שָׂ רָ ף וְ כַ יוֹ צֵ א בָּ זֶה בִּ שְׁ אָ רֵ י סְ חוֹ רוֹ ת ּ , רַ ק שֶׁ אֵ ין אָ דָ ם יוֹ דֵ עַ בַּ מֶ ה מִ שְׂ תַ כֵּ ר ּ ּ , וְ אִ ם הָ יָה הָ אָ דָ ם יוֹ דֵ עַ הָ עֵצָ ה בֶּ אֱמֶ ת אֵ יזֶה סְ חוֹ רָ ה צְ רִ יכִ ין עַ כְ שָׁ ו לִ סְ חֹר בְּ וַדַ אי הָ יָה לוֹ פַ רְ נָסָ ה וַעֲשִׁ ירות גָּדוֹ ל תָ מִ יד ּ ּ ּ ּ , וְ זֶה דָ בָ ר פָ ּ ּ שׁ וט ומְ בֹאָ ר ּ ּ ) וְ עַיֵן מִ זֶה בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר בְּ הִ לְ כוֹ ת ּ ּ מֶ קַ ח ומִ מְ כָּ ר ד ּ ) .. (. לד (:

Segment 85
HE:
ז,ד לַפֶ תַ ח חַ טָ את רֹבֵ ץ ּ ּ

Segment 86
HE:
... עִ קַ ר מַ אֲרָ ב שֶׁ ל הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א וְ הַ קְ לִ פוֹ ת הוא ּ ּ ּ ּ אֵ צֶ ל הַ פֶ תַ ח דִ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ שָׁ ם הֵ ם רוֹ בְ צִ ים וְ אוֹ רְ בִ ּ ּ ּ ּ ים וְ שׁ וֹ מְ רִ ים לִ בְ לִ י לְ הַ נִיחַ לִ כְ נֹס לְ תוֹ ך פִ תְ חֵ י הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ְ . כִּ י הַ קְ לִ פוֹ ת נִקְ רָ אִ ים נְטורֵ י תַ רְ עָ א ּ ּ ּ ּ ] שומרי הפתח [ שֶׁ עוֹ מְ דִ ים אֵ צֶ ל הַ פֶ תַ ח ּ , שֶׁ לֹא לְ הַ נִיחַ לִ כְ נֹס מִ חוץ ּ ּ ּ לִ פְ נִים עַ ד אֲשֶׁ ר יִזְכֶּ ה לְ שַׁ בְּ רָ ם . וְ זֶה בְּ חִ ינַת ּ לַפֶ תַ ח ּ חַ טָ את רֹבֵ ץ , שֶׁ הַ חַ טָ את שֶׁ הוא הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א רוֹ בֵ ץ ּ ּ אֵ צֶ ל הַ פֶ תַ ח ּ , וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ ) מִ שְׁ לֵי יד (: " ּורְ שָׁ עִ ים עַל שַׁ עֲרֵ י צַ דִ יק ּ ". שֶׁ הָ רְ שָׁ עִ ים שֶׁ הֵ ם הַ קְ לִ פוֹ ת עוֹ מְ דִ ים עַל ּ ּ שַׁ עֲרֵ י צַ דִ יק ּ , שֶׁ הֵ ם שַׁ עֲרֵ י הַ קְ דֻ שָׁ ה וְ אֵ ּ ּ ינָם מַ נִיחִ ים ּ לִ כְ נֹס . וְ עִ קַ ר הַ כְ נָעָ תָ ם הוא עַ ל־יְדֵ י הָ אֱמֶ ת ּ ּ , כִּ י עַ ל־יְדֵ י אוֹ ר הָ אֱמֶ ת רוֹ אִ ין אֶ ת הַ פֶ תַ ח לִ כְ נֹס מִ חוץ ּ ּ לִ פְ נִים , כִּ י מִ י שֶׁ אֵ ינוֹ רָ אוי לִ כְ נֹס לִ פְ נִים מוֹ נְעִ ין אוֹ תוֹ ּ הַ נְטורֵ י תָ רְ עָ א לִ כְ נֹס ּ ּ . וְ עִ קַ ר כּ ֹחָ ם לִ מְ נֹ ּ עַ הוא מַ ה ּ שֶׁ מִ תְ פַ שְׁ טִ ין לִ פְ נֵי הַ פֶ תַ ח ומַ חְ שִׁ יכִ ין לִ פְ נֵי הָ אָ דָ ם עַד ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ אֵ ין רוֹ אֶ ה הַ פֶ תַ ח ּ , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת אֵ ין שׁ ום מְ נִיעָ ה כְּ לָל ּ , רַ ק הָ עִ קַ ר הַ מְ נִיעָ ה הוא הַ חֹשֶׁ ך שֶׁ נִקְ רָ א מְ נִיעָ ה ּ ּ ּ ְ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " וְ לֹא חָ שַׂ כְ תָ וְ כו ּ ּ ". ' הַ יְנו מַ ה שֶׁ מְ רַ מִ ין אֶ ת ּ ּ ּ ּ הָ אָ דָ ם בְּ בִ לְ בּ ולִ ים ושְׁ טותִ ים ומַ חְ שִׁ יכִ ין לִ פְ נֵי עֵינָיו ּ ּ ּ ּ בַּ אֲחִ יזַת עֵינַיִם עַ ד שֶׁ נִדְ מֶ ה לְ הָ אָ דָ ם שֶׁ אֵ ין שׁ ום פֶ תַ ח ּ ּ ּ לְ פָ נָיו לְ הִ תְ קָ רֵ ב לַה ' יִתְ בָּ רַ ך ְ , אֲבָ ל בֶּ אֱמֶ ת דֶ רֶ ך ְ ּ הַ חַ יִים נָתון לִ פְ נֵ ּ ּ י כָּ ל אָ דָ ם שֶׁ בָּ עוֹ לָם . וַאֲפִ לו בִּ שְׁ אוֹ ל ּ ּ תַ חְ תִ יוֹ ת יְכוֹ לִ ין לְ הִ תְ קָ רֵ ב לַה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תַ ב רַ בֵּ נו זַ ּ " ל כַּ מָ ה פְ עָ מִ ים ּ ּ . רַ ק שֶׁ הָ אָ דָ ם הוא עִ וֵר וְ אֵ ין ּ ּ רוֹ אֶ ה אֶ ת הַ פֶ תַ ח עַ ל־יְדֵ י הַ קְ לִ פוֹ ת שֶׁ נִקְ רָ אִ ים חֹשֶׁ ך ְ ּ ּ ּ ּ , ֶׁש הֵ ם עִ קַ ר הַ מְ נִיעוֹ ת ּ ּ , שֶׁ הֵ ם מַ חְ שִׁ יכִ ין אוֹ ר עֵינָיו שֶׁ ל אָ דָ ם עַ ד שֶׁ אֵ ין רוֹ אֶ ה הַ פֶ תַ ח ּ , בִּ בְ חִ ינַת וְ אֶ ת הָ אֲנָשִׁ ים אֲ שֶׁ ר פֶ תַ ח הַ בַּ יִת הִ כּ ו בַּ סַּ נְוֵרִ ים וְ כו ּ ּ ּ ' וַיִלְ או לִ מְ צֹא ּ ּ ּ הַ פָ תַ ח . ּ שֶׁ מִ י שֶׁ אֵ ינוֹ כְּ דַ אי לִ כְ נֹס מַ חְ שִׁ יכִ ין אֶ ת עֵינָיו , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת סַ נְוֵרִ ים עַ ד שֶׁ הוא לוֹ אֶ ה לִ מְ צֹא הַ פֶ תַ ח ּ ּ ּ ּ . וְ עַ ל־כֵּ ן אֵ ין חָ כְ מָ ה וְ אֵ ין תְ בונָה וְ אֵ ין עֵצָ ה לַעֲמֹד ּ ּ כְּ נֶגְ דָ ם כִּ י אִ ם עַ ל־יְדֵ י הָ אֱמֶ ת ּ , שֶׁ בְּ כָ ל מָ קוֹ ם שֶׁ הוא ּ צָ רִ יך לְ הִ סְ תַ כֵּ ל רַ ק עַ ל הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ ּ ּ ְ ולְ הַ מְ שִׁ יך ְ ּ עַצְ מוֹ רַ ק אֶ ל הָ אֱמֶ ת בַּ אֲ שֶׁ ר הוא שָׁ ם ולְ דַ בֵּ ר דִ בְ רֵ י ּ ּ ּ

Segment 87
HE:
אֱמֶ ת בִּ תְ פִ לָתוֹ ותְ חִ נָתוֹ כְּ פִ י מַ ה שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ ּ , אַ ף־עַ ל־פִ י ּ שֶׁ אֵ ינוֹ יָכוֹ ל לְ הִ תְ פַ לֵל ולְ דַ בֵּ ר בֵּ ינוֹ לְ בֵ ין קוֹ נוֹ כְּ לָל ּ ּ ּ , אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן יִרְ אֶ ה עַל־כָּ ל־פָ ּ ּ נִים לְ דַ בֵּ ר הַ דִ בּ ור ּ ּ ּ שֶׁ יְדַ בֵּ ר בֶּ אֱמֶ ת , כְּ גוֹ ן שֶׁ יֹאמַ ר ּ : רִ בּ וֹ נוֹ שֶׁ ל עוֹ לָם , הוֹ שִׁ יעֵנִי ! וְ יֹאמַ ר אֵ לו הַ תֵ בוֹ ת בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ ּ , עַ ל־כָּ ל־פָ נִים ּ . וְ כֵ ן כַּ יוֹ צֵ א בָּ זֶה בִּ שְׁ אָ ר דִ בּ ורִ ים ּ ּ ּ , עַ ל־כָּ ל־פָ נִים יֹאמַ ר ּ אוֹ תָ ם בֶּ אֱמֶ ת , אַ ף־עַ ל־ ּפִ י שֶׁ אֵ ינוֹ יָכוֹ ל לְ הוֹ צִ יא אוֹ תָ ם בְּ חִ יות וְ הִ תְ לַהֲבות כָּ רָ אוי ּ ּ ּ ּ , עַ ל־כָּ ל־פָ נִים יֹאמַ ר אוֹ תָ ם ּ בִּ פְ שִׁ יטות בֶּ אֱמֶ ת וַאֲזַי הָ אֱמֶ ת יָאִ יר לוֹ וְ יִזְכֶּ ה לִ רְ אוֹ ת ּ ּ הַ פֶ תַ ח . וְ אָ ז בְּ וַדַ אי יִזְכֶּ ה לִ כְ נֹס אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ , כִּ י אֵ ין ּ שׁ ום מְ נִיעָ ה בָּ עוֹ לָם . ל"ּ כַּ נַ וְ תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ רוֹ אִ ין הַ פֶ תַ ח ּ נִכְ נָסִ ין אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה לָבֶ טַ ח ּ ּ ) :( לה

Segment 88
HE:
יד ,ד הֵ ן גֵרַ שְׁ תָ אוֹ תִ י הַ יוֹ ם ּ ּ

Segment 89
HE:
כְּ שֶׁ הָ אָ דָ ם חוֹ טֵ א חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , וַאֲזַי הוא נוֹ פֵ ל תַ חַ ת ּ ּ ּ הַ מָ קוֹ ם , אֲזַי אֵ ין לוֹ מָ קוֹ ם בָּ עוֹ לָם כְּ לָל , כִּ י צַ ר לוֹ ּ הַ מָ קוֹ ם , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ קַ יִן ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית ד , : " ( יד הֵן גֵרַ שְׁ תָ אוֹ תִ י הַ יוֹ ם מֵ עַ ל פְ נֵי הָ אֲ דָ מָ ה וְ הָ יִיתִ י נָע וָנָד ּ ּ ּ בָּ אָ רֶ ץ וְ כו ". 'ּ כִּ י נוֹ פֵ ל חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם בִּ בְ חִ ינַת צִ מְ צום ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מָ קוֹ ם וְ שָׁ ם ּ הַ מֵ צַ ר וְ הַ דֹחַ ק ּ ּ , בְּ חִ ינַת ּ גָּלות מִ צְ רַ יִם שֶׁ הָ יָה עַל חֵ טְ א אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן . כִּ י נְפִ ילָתוֹ אַ חַ ר הַ חֵ טְ א חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , הוא מֵ הֵ פֶ ך אֶ ל ְ ּ הֵ פֶ ך ְ , כִּ י קֹדֶ ם הַ חֵ טְ א הָ יָה בִּ בְ חִ ינַת לְ מַ עְ לָה מִ ן ּ הַ מָ קוֹ ם וְ הָ יָה בִּ בְ חִ ינַת מְ קוֹ מוֹ שֶׁ ל עוֹ לָם , נִמְ צָ א , שֶׁ כָּ ל מְ קוֹ מוֹ ת הָ עוֹ לָם הָ יו כֻּלָם אֶ צְ לוֹ ּ ּ , וְ עַ כְ שָׁ ו אַ חַ ר שֶׁ חָ טָ א שֶׁ אָ ז נוֹ פֵ ל אֶ ל תַ חַ ת הַ מָ קוֹ ם אֲזַי אֵ ין לוֹ מָ קוֹ ם בָּ עוֹ לָם ּ ּ כְּ לָל , כִּ י נוֹ פֵ ל אֶ ל תַ חַ ת בְּ חִ ינַת הַ מֵ צַ ר וְ הַ דֹחַ ק ּ ּ ּ . כִּ י הָ אָ דָ ם אֵ ין לוֹ מָ קוֹ ם בְּ זֶה הָ עוֹ לָם כְּ לָל , וְ כָ ל הַ חַ יוֹ ת ּ וְ הַ בְּ הֵ מוֹ ת וְ כו ' ּ ּ כֻּלָם יֵשׁ לָהֶ ם מָ קוֹ ם לְ כָ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד בָּ עוֹ לָם הַ זֶה הַ גַּשְׁ מִ י ּ . וְ הָ אָ דָ ם אֵ ין לוֹ מָ קוֹ ם כְּ לָל בָּ עוֹ לָם , כִּ י הוא בִּ בְ חִ ינַת לְ מַ עְ לָה מִ ן הַ מָ קוֹ ם ּ ּ , וְ אִ ם זוֹ כֶ ה וְ עוֹ מֵ ד בְּ מַ דְ רֵ גָה ז וֹ עַ ל־יְדֵ י מַ עֲשָׂ יו הַ טוֹ בִ ים אֲזַי ּ ּ הוא בְּ חִ ינַת מְ קוֹ מוֹ שֶׁ ל עוֹ לָם וְ אֵ ין הָ עוֹ לָם מְ קוֹ מוֹ , וַאֲזַי כָּ ל הַ מְ קוֹ מוֹ ת מְ שֻׁ עְ בָּ דִ ים תַ חְ תָ יו וְ כָ ל הַ מְ קוֹ מוֹ ת ּ ּ ּ ּ תְ אֵ בִ ים אֵ לָיו שֶׁ יִהְ יֶה אֶ צְ לָם ּ ּ , כִּ י הוא יָכוֹ ל לַעֲלוֹ ת כָּ ל ּ ּ הַ מְ קוֹ מוֹ ת לִ בְ חִ ינַת לְ מַ עְ לָה מִ ן הַ מָ קוֹ ם שֶׁ זֶה עִ קַ ר ּ ּ ּ ּ הַ תַ כְ לִ ית . אֲבָ ל כְּ שֶׁ הָ אָ דָ ם חוֹ טֵ א חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם אֲזַי כֻּלָם ּ מְ גָרְ שִׁ ין אוֹ תוֹ מִ מְ קוֹ מָ ם ּ , בִּ בְ חִ ינַת : הֵ ן גֵרַ שְׁ תָ אוֹ תִ י ּ וְ כו ', ּ כִּ י אֵ ין לוֹ מָ קוֹ ם אֶ צְ לָם כְּ לָל , רַ ק ה ' יִתְ בָּ רַ ך ְ מְ קַ יֵם ּ אֶ ת הָ אָ דָ ם בָּ עוֹ לָם בְּ רַ חֲמָ יו עַ ד יָשׁ וב בִּ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת לְ מַ עְ לָה מִ ן הַ מָ קוֹ ם ּ ּ , שֶׁ אָ ז חוֹ זֵר לְ מַ עֲלָתוֹ וְ כו . 'ּ וְ זֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ ל " ) קידושין פב (: לֹא רָ אִ יתָ שׁ ועָ ל חֶ נְוָנִי וְ כו ּ ּ ' וְ הֵם מִ תְ פַ רְ נְסִ ּ ין שֶׁ לֹא בְּ צַ עַר וַאֲ נִי שֶׁ נִבְ רֵ אתִ י לְ שַׁ מֵ שׁ אֶ ת ּ ּ ּ קוֹ נִי וְ כו ', ּ אֶ לָא שֶׁ הֲרֵ עוֹ תִ י אֶ ת מַ עֲשַׂ י וְ קִ פַ חְ תִ י אֶ ת ּ ּ ּ ּפַ רְ נָסָ תִ י . הַ יְנו שֶׁ כָּ ל הַ חַ יוֹ ת וְ הָ עוֹ פוֹ ת יֵשׁ לָהֶ ם מְ קוֹ ם ּ ּ דִ ירָ ה ופַ רְ נָסָ ה בָּ עוֹ לָם שֶׁ לֹא בְּ צַ עַר ּ ּ ּ , וְ הָ אָ דָ ם הו ּ א נָע וָנָד בָּ עוֹ לָם וְ יֶשׁ לוֹ צַ עַר גָּדוֹ ל וְ קָ שֶׁ ה לוֹ לִ מְ צֹא מְ קוֹ ם ּפַ רְ נָסָ ה וְ דִ ירָ ה בָּ עוֹ לָם , וְ כָ ל זֶה מֵ חֲמַ ת שֶׁ הֲרֵ עוֹ תִ י אֶ ת מַ עֲשַׂ י וְ כו ', ּ שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה צַ ר לוֹ הַ מָ קוֹ ם וְ כו ּ ּ ) ' :( לו

Segment 90
HE:
כו ,ד אָ ז הוחַ ל לִ קְ רֹא בְּ שֵׁ ם ה ּ ' ... עִ קַ ר הִ תְ גַּלות הָ אֱמֶ ת הוא בִּ בְ חִ ינַת הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ לֹא ּ יַחֲלִ יף אֶ ת הַ שֵׁ ם ּ . וְ כֵ ן בְּ עִ קַ ר הָ אֱמונָה בַּ ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ עִ קַ ר הַ פְ גָם שֶׁ ל עוֹ בְ דֵ י עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ כְּ פִ ירוֹ ת , הוא רַ ק בִּ בְ חִ ינַת הַ שֵׁ ם הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ ּ , ְּכ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית ד , : " ( כו אָ ז הוחַ ל לִ קְ רֹא בְּ שֵׁ ם ּ ה' ". ּופֵ רֵ שׁ רַ שִׁ " י שֶׁ הִ תְ חִ ילו לִ קְ רוֹ ת אֶ ת שְׁ מוֹ ת ּ הָ עֲצָ בִ ים בְּ שֵׁ ם ה ', לַעֲשׂ וֹ ת אֱלִ ילִ ים וְ לִ קְ רוֹ תָ ם בְּ שֵׁ ם אֱלֹהִ ים . וְ זֶהו בְּ חִ ינַת ּ ) שְׁ מוֹ ת כג ( וְ שֵׁ ם אֱלֹהִ ים אֲחֵ רִ ים לֹא תַ זְכִּ ירו וְ כו ּ ּ . ' וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ ) יְשַׁ עְ יָה כו (: " לְ בַ ד בְּ ך ָ נַזְכִּ יר שְׁ מֶ ך ָ ". ּופֵ רֵ שׁ רַ שִׁ : י" שֶׁ לֹא נַזְכִּ יר שִׁ מְ ך חַ ס ָ ּ וְ שָׁ לוֹ ם עַ ל שְׁ מוֹ ת הָ אֱלִ ילִ ים חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , רַ ק בְּ ך לְ בַ ד ָ נַזְכִּ יר שְׁ מֶ ך . ָ וְ זֶה בְּ חִ ינַת חֵ טְ א דוֹ ר הַ פַ לָ ּ ּ גָה שֶׁ אָ מְ רו : ּ וְ נַעֲשֶׂ ה לָנו שֵׁ ם ּ , שֶׁ רָ צו לְ הַ מְ שִׁ יך שֵׁ ם ה ְ ּ ' עַ ל עִ נְיְנֵי עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה שֶׁ לָהֶ ם ּ . וְ עַ ל־כֵּ ן כָּ ל הָ עֲוֹ נוֹ ת שֶׁ נִמְ שָׁ כִ ין ּ מֵ הַ יֵצֶ ר הָ רָ ע שֶׁ שָׁ רְ שׁ וֹ מִ בְּ חִ ינַת אֵ ל אַ חֵ ר כְּ פִ ירוֹ ת ּ ּ , עַ ל־כֵּ ן כָּ ל הָ עֲוֹ נוֹ ת נִקְ רָ אִ ין פ ּ וֹ גֵם בִּ שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך חַ ס ְ וְ שָׁ לוֹ ם , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ כַּ מָ ה פְ עָ מִ ים ּ ּ ּ ּ ּ דִ מְ שַׁ קֵ ר בִּ שְׁ מָ א דְ מַ לְ כָּ א ּ ּ ּ . וכְ מוֹ שֶׁ אָ נו מְ בַ קְ שִׁ ין ּ ּ בַּ תְ פִ לָה ּ ּ : ותְ מַ לֵא כָּ ל הַ שֵׁ מוֹ ת שֶׁ פָ גַמְ תִ י בְּ שִׁ מְ ך הַ גָּדוֹ ל ָ ּ ּ ּ ּ ּ

Segment 91
HE:
ו,ו ּ וַיִתְ ּ עַצֵ ב אֶ ל לִ בּ וֹ

Segment 92
HE:
... עַ ל־יְדֵ י כָּ ל הַ חֲטָ אִ ים נוֹ פְ לִ ין נִיצוֹ צֵ י הַ קְ דֻ שָׁ ה בֵּ ין ּ ּ הַ קְ לִ פוֹ ת שֶׁ זֶהו עִ קַ ר פְ גָם שֶׁ ל כָּ ל הַ חֲטָ אִ ים שֶׁ בָּ עוֹ לָם ּ ּ ּ ּ ּ ּ כַּ יָדועַ ּ ּ . וְ עִ קַ ר הַ פְ גָם הוא מַ ה שֶׁ מִ תְ גַּבֵּ ר חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ ּ ּ ּ הָ עַ צְ ּ בות עַ ל־יְדֵ י הַ חֲטָ אִ ים בִּ בְ חִ ינַת ) תְ הִ לִ ים לח ּ ּ (: אֶ דְ אַ ג מֵ חַ טָ אתִ י ּ , בְּ חִ ינַת ) בְּ רֵ אשִׁ ית ו : (ו , וַיִתְ עַ צֵ ב אֶ ל ּ ּ לִ בּ וֹ , כִּ י הַ שְׁ כִ ינָה שֶׁ הִ יא כְּ לָלִ יות הַ קְ דֻ שָׁ ה הִ יא ּ ּ ּ ּ ּ שִׂ מְ חָ תָ ן שֶׁ ל יִשְׂ רָ אֵ ל . וְ הַ קְ לִ פוֹ ת שֶׁ כְּ נֶגֶד הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ הֵם בְּ חִ ינַת עַ צְ בות ּ , תוקְ פָ א דְ דִ ינָא ּ ּ ּ ) תוקף הדין , ( כַּ מְ בֹאָ ר בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ . ד"כ וְ עַ ל־יְדֵ י הַ חֲטָ אִ ים גּוֹ רְ מִ ים חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , שֶׁ נִיצוֹ צֵ י הַ קְ דֻ שָׁ ה בְּ חִ ינַת נִיצוֹ צֵ י הַ שִׂ מְ חָ ה ּ ּ ּ ּ בַּ ה לִ שְׂ מֹחַ ' בְּ יִתְ בָּ רַ ך לִ שְׂ מֹחַ ְ שִׂ מְ חַ ת אַ חְ דותוֹ ּ יִתְ בָּ רַ ך ְ . אֵ לו נִיצוֹ צוֹ ת הַ שִׂ מְ חָ ה הֵ ם בְּ חִ ינַת נִיצוֹ צֵ י ּ ּ ּ הַ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ נוֹ פְ לִ ים בֵּ ין הַ קְ לִ פוֹ ת שֶׁ הֵ ם בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ ּ עַצְ בות ּ , כִּ י הַ שִׂ מְ חָ ה הִ יא הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ . וַאֲזַי הָ עַ צְ בות ּ וְ הַ מָ רָ ה שְׁ חֹרָ ה מִ תְ גַּבֵּ ר חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם וְ אֵ ינָם מַ נִי ּ ּ חִ ים לְ יִשְׂ רָ אֵ ל לִ שְׂ מֹחַ . וְ זֶה עִ קַ ר גָּלות הַ שְׁ כִ ינָה ּ ּ ּ , עִ קַ ר פְ גַם ּ ּ כָּ ל הַ חֲטָ אִ ים שֶׁ בָּ עוֹ לָם ) לח (:



# Bereishis
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/1/1/

Bereishis
בראשית
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/1/1

Segment 1
HE:
א,א בְּ רֵ אשִׁ י ת א בָּ רָ אֱלֹקִ י ם סוֹ פֵ י־תֵ בוֹ ת ' אֱמֶ ת ' אֱמֶ ת הוא עִ קַ ר קִ יום הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בראשית : " (א , א בְּ רֵ אשִׁ ית בָּ רָ א אֱלֹקִ ים סוֹ פֵ י־תֵ בוֹ ת " אֱמֶ ת " כַּ מובָ א ּ ּ , כִּ י חוֹ תָ מוֹ שֶׁ ל הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הו ּ ּ ְ ּ א אֱמֶ ת . וצְ רִ יכִ ין שֶׁ יָאִ יר הָ אֱמֶ ת בְּ כָ ל חֹדֶ שׁ ובְ כָ ל יוֹ ם וָיוֹ ם ובְ כָ ל ּ ּ ּ ּ שָׁ עָ ה וְשָׁ עָ ה מִ שְׁ תֵ ים־עֶשְׂ רֵ ה שְׁ עוֹ ת הַ יוֹ ם וְ הַ לָיְלָה ּ ּ ּ . כִּ י אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ הָ אֱמֶ ת הוא אֶ חָ ד ּ ּ , אֲבָ ל מִ צַ ד שִׁ נוי ּ ּ ּ הַ מְ קַ בְּ לִ ים יֵשׁ שִׁ נויִים רַ בִּ ים בְּ עִ נְ ּ ּ יַן הָ אֱמֶ ת , וְ אֵ ין הָ אֱמֶ ת שֶׁ ל אָ דָ ם זֶה דוֹ מֶ ה לַחֲבֵרוֹ ּ , וְ כֵן אֵ ין שָׁ עָ ה דוֹ מָ ה ּ לַחֲבֶ רְ תָ ה ּ ּ , כִּ י זֶה הָ אָ דָ ם צָ רִ יך לְ הִ תְ גַּבֵּ ר עַל־יְדֵ י הָ אֱמֶ ת ְ בְּ תוֹ רָ ה וַעֲבוֹ דָ ה , וְזֶה צָ רִ יך לְ הַ רְ בּ וֹ ת בִּ צְ דָ קָ ה וְ כו ּ ְ ', וְזֶה עוֹ סֵ ק בְּ מִ צְ וָה אַ חֶ רֶ ת . וְ כֵן בְּ אָ דָ ם אֶ חָ ד יֵשׁ חִ לוקִ ים ּ ּ רַ בִּ ים בֵּ ין יוֹ ם לַחֲבֵ רוֹ ובֵ ין שָׁ עָ ה לַחֲבֶ רְ תָ ה ּ ּ ּ , שֶׁ בְּ שָׁ עָה זֹאת מִ תְ פַ לֵל ובְ שָׁ עָ ה זֹאת לוֹ מֵ ד ובְ שָׁ עָ ה זֹאת עוֹ שֶׂ ה ּ ּ ּ ּ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן ובְ שָׁ עָ ה זֹאת אוֹ כֵ ל אוֹ מְ דַ בֵּ ר עִ ם ּ ּ ּ ּ בְּ נֵי־אָ דָ ם , וְ כַ יוֹ ּ צֵ א בָּ זֶה שְׁ אָ רֵ י שִׁ נויִים רַ בִּ ים לְ אֵ ין ּ ּ מִ סְ פָ ר ּ . וְ הָ עִ קָ ר ּ , שֶׁ בְּ כָ ל שָׁ עָה וְ שָׁ עָ ה , בְּ כָ ל מַ ה שֶׁ עוֹ בֵר ּ עָ לָיו ובְ כָ ל מַ ה שֶׁ עוֹ סֵ ק יִהְ יֶה הַ כּ ֹל בֶּ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ כְּ פִ י ּ ּ ּ אוֹ תוֹ הָ עֵת וְהַ שָׁ עָה וכְ פִ י אוֹ תוֹ הָ אָ דָ ם ּ ּ . וְ כָ ל זֶה אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ בָ אֵ ר , ְ אַ ך הֶחָ פֵץ בֶּ אֱמֶ ת , יָבִ ין מֵ עַצְ מוֹ . וְ הַ כְּ לָל , שֶׁ אֵ ין שָׁ עָ ה בָּ עוֹ לָם שֶׁ לֹא יוכַ ל לְ הָ אִ יר לְ עַצְ מוֹ ּ ּ עַל־יְדֵ י הָ אֱמֶ ת אַ ף אִ ם הַ חֹשֶׁ ך מְ סַ בֵּ ב אוֹ תוֹ כְּ מוֹ ְ ּ שֶׁ מְ סַ בֵּ ב , כִּ י אֱמֶ ת ה ' לְ עוֹ לָם . וְזֶה שֶׁ בִּ קֵ שׁ דָ וִ ד ּ ּ : " הַ דְ רִ יכֵ נִי בַ אֲמִ תֶ ך וְ לַמְ דֵ נִי כִּ י אַ תָ ה אֱלֹקֵ י יִשְׁ עִ י ּ ּ ּ ָ , אוֹ תְ ך ָ קִ וִיתִ י כָּ ל הַ יוֹ ם ּ ּ " ּדַ יְקָ א , כִּ י בְּ כָ ל שְׁ עוֹ ת הַ יוֹ ם ּ , מִ תְ חִ לָתוֹ ּ ּ וְ עַד סוֹ פוֹ , אֲנִי מְ קַ וֶה אֵ לֶיך שֶׁ תַ דְ רִ יכֵ נִי בַ אֲמִ תֶ ך ָ ָ ּ ּ ּ ותְ לַמְ דֵ נִי ּ ּ , כִּ י בְּ וַדַ אי יֵשׁ אֱמֶ ת ּ בְּ כָ ל שְׁ עוֹ ת הַ יוֹ ם שֶׁ יָאִ יר ּ ּ לוֹ בְּ כָ ל שָׁ עָ ה לָצֵ את מֵ חֹשֶׁ ך לְ אוֹ ר גָּדוֹ ל ְ (: א)

Segment 2
HE:
א,א בְּ רֵ אשִׁ י ת א בָּ רָ אֱלֹקִ י ם סוֹ פֵ י־תֵ בוֹ ת ' אֱמֶ ת ' בְּ שִׂ מְ חַ ת תוֹ רָ ה הַ כּ ֹל עוֹ לִ ין לַתוֹ רָ ה ּ ּ , לְ הוֹ רוֹ ת שֶׁ כָּ ל אֶ חָ ד ּ מִ יִשְׂ רָ אֵ ל יֵשׁ לוֹ חֵ לֶ ק בְּ תוֹ רַ ת אֱמֶ ת , כִּ י עִ קַ ר הָ אֱמֶ ת ּ ּ הוא לְ קָ רֵ ב וְ לֹא לְ רַ חֵ ק , רַ ק לְ בָ רֵ ר ולְ גַלוֹ ת נְקֻ דַ ת ּ ּ ּ הָ אֱמֶ ת שֶׁ אֵ צֶ ל כָּ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ , אֲפִ לו אֵ צֶל ּ ּ הָ רְ חוֹ קִ ים מְ אֹד , כִּ י זֶה עִ קַ ר אֲמִ תַ ת רְ צוֹ נוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים . וְ עַל־כֵּ ן מְ סַ יְמִ ין אָ ז הַ תוֹ רָ ה ּ ּ : " אֲשֶׁ ר עָ שָׂ ה מֹשֶׁ ה לְ עֵינֵי כָּ ל יִשְׂ רָ אֵ ל , " וְ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" שֶׁ שִׁ בֵּ ר אֶ ת הַ לוחוֹ ת לְ עֵינֵיהֶם ּ ּ ּ , ומַ תְ חִ ילִ ין תֵ כֶף ּ ּ " בְּ רֵ אשִׁ ית בָּ רָ א אֱלֹקִ ים , " כִּ י " רֹאשׁ דְ בָ רְ ך אֱמֶ ת ָ ּ , " כְּ מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ , ל" ּ ) כִּ י בראשית א " (א , בְּ רֵ אשִׁ ית בָּ רָ א אֱלֹקִ ים " סוֹ פֵ י תֵ בוֹ ת ' אֱמֶ ת ', כִּ י עִ קַ ר בְּ רִ יאַ ת ּ הָ עוֹ לָם הָ יָה עַל־יְדֵ י אֱמֶ ת , שֶׁ הוא עִ קַ ר קִ יום הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ ּ . ְ אַ ך בֶּ אֱמֶ ת , הֲלוֹ א מָ צִ ינו שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ , ל" שֶׁ אֱמֶ ת אָ מַ ר אַ ל יִבָּ רֵ א הָ עוֹ לָם מֵ חֲמַ ת שֶׁ הוא מָ לֵא שְׁ קָ רִ ים ּ , וְ נָטַ ל הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא הָ אֱמֶ ת וְ הִ שְׁ לִ יכוֹ לָאָ רֶ ץ ּ ּ ְ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ " וְ תַ שְׁ לֵך אֱמֶ ת אַ רְ צָ ה ְ " ', ּ וְ כו וְ אַ חַ ר־כָּ ך אָ מַ ר ְ הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא ּ ּ ְ ּ : ּתַ עֲלֶה הָ אֱמֶ ת מִ ן הָ אָ רֶ ץ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ " אֱמֶ ת מֵ אֶ רֶ ץ תִ צְ מָ ח ּ ; " נִמְ צָ א לִ כְ אוֹ רָ ה , לְ פִ י ּדַ עַת הָ אֱמֶ ת לֹא הִ סְ כִּ ים לִ בְ רִ יאַ ת הָ עוֹ לָם ? ְ אַ ך זֶה ּ יָדועַ , כִּ י עִ קַ ר עֶצֶם הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ הוא הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ ּ בְּ עַצְ מוֹ , ובְ וַדַ אי אַ חַ ר אֲ שֶׁ ר אֲנַחְ נו רוֹ אִ ים שֶׁ הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך בָּ ְ רָ א הָ עוֹ לָם , בְּ וַדַ אי הָ יו צְ רִ יכִ ין לִ בְ רֹא הָ עוֹ לָם ּ ּ עַל־פִ י הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ ּ ּ ; אַ ך הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ שֶׁ ל הַ שֵׁ ם ּ ּ ְ יִתְ בָּ רַ ך עָמֹק וְ נוֹ רָ א וְנִשְׂ גָּב מְ אֹד ְ , כִּ י מְ אֹד עָמְ קו ּ מַ חְ שְׁ בוֹ תָ יו , עַד אֲשֶׁ ר אֲפִ לו מִ דַ ת הָ אֱמֶ ת בְּ עַצְ מָ ה ּ ּ ּ ּ , הַ יְ נו אוֹ תָ ם הַ מַ לְ אָ כִ ים שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת מִ דַ ת הָ אֱמֶ ת לֹא ּ ּ ּ עָמְ דו עַל סוֹ ף דַ עְ תוֹ שֶׁ ל הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ ּ , עַד אֲשֶׁ ר קִ טְ רְ גו ּ עַל־יְדֵ י־זֶה עַל בְּ רִ יאַ ת הָ עוֹ לָם מֵ חֲמַ ת שֶׁ הוא מָ לֵא ּ שְׁ קָ רִ ים , וְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך אֵ ינוֹ חָ פֵ ץ בֶּ אֱמֶ ת כָּ זֶה ְ ּ שֶׁ הוא ּ רוֹ צֶ ה לְ רַ חֵ ק אֶ ת הַ בְּ רִ יאָ ה בִּ כְ לָל , ומִ זֶה נִשְׁ תַ לְ שֵׁ ל מַ ה ּ ּ ּ שֶׁ לִ פְ עָמִ ים חוֹ לֵק אֶ חָ ד עַ ל חֲבֵ רוֹ ומְ רַ חֲקוֹ בְּ יוֹ תֵ ר ּ ּ ּ , מֵ חֲמַ ת שֶׁ נִדְ מֶ ה לוֹ עַל־פִ י הָ אֱמֶ ת שֶׁ לוֹ שֶׁ חֲבֵ רוֹ נוֹ טֶ ה ּ ּ ּ מִ דֶ רֶ ך הָ אֱמֶ ת ְ ּ , שֶׁ מִ זֶה בָּ אִ ים כָּ ל הַ מַ ּ ּ ּ חֲלוֹ קוֹ ת שֶׁ בָּ עוֹ לָם ; וְ לִ פְ עָמִ ים מְ קַ טְ רֵ ג הָ אָ דָ ם עַ ל עַצְ מוֹ ומְ רַ חֵ ק אֶ ת עַצְ מוֹ ּ מֵ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך גַּם־כֵּן עַל־יְדֵ י הָ אֱמֶ ת שֶׁ לוֹ ּ ְ ּ , מֵ חֲמַ ת שֶׁ הוא יוֹ דֵ עַ בְּ עַצְ מוֹ הָ אֱמֶ ת שֶׁ הוא פָ גום ומְ רֻ חָ ק מְ אֹד ּ ּ ּ ּ ּ , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה מִ תְ יָאֵ שׁ בְּ עַ צְ מוֹ ומִ תְ רַ חֵ ק בְּ יוֹ תֵ ר ּ , וְ כָ ל זֶה נִמְ שָׁ ך מִ בְּ חִ ינַת זֶה הָ אֱמֶ ת שֶׁ קִ טְ רֵ ג עַל כְּ לַל בְּ רִ יאַ ת ּ ְ הָ עוֹ לָם ) ומִ שָׁ ם מִ בְּ חִ ינַת קִ טְ רוגִים אֵ לו נִמְ שָׁ ך שׁ ֹרֶ שׁ כָּ ל ְ ּ ּ ּ ּ ּ הַ בְּ חִ ירָ ה שֶׁ ל הָ אָ דָ ם , שֶׁ בִּ שְׁ בִ יל זֶה נִבְ רָ א הַ כּ ֹל , כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים , וְ עַל־כֵּ ן בֶּ אֱמֶ ת הָ יָה צֹרֶ ך גַּם ְ בְּ קִ טְ רוגִים אֵ לו בִּ שְׁ בִ יל תִ קון הַ בְּ רִ יאָ ה וְהַ בְּ חִ ירָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ בִּ שְׁ לֵמות ּ (. ל"ּ כַּ נַ אַ ך הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך אֵ ינוֹ חָ פֵ ץ בֶּ אֱמֶ ת ְ ְ ּ כָּ זֶה , וְהִ שְׁ לִ יכוֹ מֵ עַל פָ נָיו וזְרָ קוֹ לָאָ רֶ ץ ּ ּ , כִּ י הַ שֵׁ ם יִתְ ּ בָּ רַ ך ְ חָ פֵ ץ בֶּ אֱמֶ ת כָּ זֶה שֶׁ הוא לְ קָ רֵ ב וְ לֹא לְ רַ חֵ ק ּ , כִּ י דַ יְקָ א בְּ עוֹ לָם כָּ זֶה שֶׁ הוא מָ לֵא שְׁ קָ רִ ים ּ , כְּ שֶׁ אֶ חָ ד מִ תְ גַּבֵּ ר וְזוֹ כֶ ה לִ נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת זֶה יָקָ ר אֵ צֶ ל הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך מְ אֹד ְ ּ ּ יוֹ תֵ ר מֵ הַ כּ ֹל , ּובִ שְׁ בִ יל זֶה הָ יְתָ ה כָּ ל הַ בְּ רִ יאָ ה שֶׁ יְסוֹ דָ ה ּ ּ אֱמֶ ת , הַ יְנו הַ נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ ּ ּ ּ ּ . ל"ּ הַ נַ וְ כִ בְ חִ ינָה זוֹ עָ שָׂ ה מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו , ּ עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם ּ , כְּ שֶׁ רָ אָ ה שֶׁ חָ טָ א יִשְׂ רָ אֵ ל בָּ עֵגֶל , וְ עַל־פִ י הַ תוֹ רָ ה וְ הַ לוחוֹ ת נִתְ חַ יְבו כְּ לָיָה ּ ּ ּ ּ ּ ּ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם עַל ־פִ י הָ אֱמֶ ת שֶׁ ל הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ ּ ; אֲבָ ל מֹשֶׁ ה יָדַ ע וְ הִ שִׂ יג שֶׁ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך אֵ ינוֹ חָ פֵ ץ בֶּ אֱמֶ ת ְ ּ ּ כָּ זֶה , עַל־כֵּן הִ שְׁ לִ יך הַ לוחוֹ ת שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת אֱמֶ ת ּ ּ ְ , בְּ חִ ינַת " וְ תַ שְׁ לֵך אֱמֶ ת אַ רְ צָ ה ְ , " וְ הִ תְ חַ זֵק בִּ תְ פִ לָה ּ ּ , כִּ י הֶ אֱמִ ין שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ שִׂ יג אֲמִ תַ ת דַ עְ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ ּ , כִּ י מְ אֹד עָמְ קו מַ חְ שְׁ בוֹ תָ יו ּ , וְרַ בִּ ים רַ חֲמָ יו יִתְ בָּ רַ ך מְ אֹד ְ וְ אֵ ינוֹ חָ פֵ ץ בְּ הַ שְׁ חָ תַ ת הָ עוֹ לָם , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , כִּ י אִ ם

Segment 3
HE:
ֹבְּ קִ יומו ּ ּ , וְ עִ קַ ר הָ עוֹ לָם הֵם יִשְׂ רָ אֵ ל ּ , עַל־כֵּן הִ תְ חַ זֵק ּ בִּ תְ פִ לָה מְ אֹד ּ , וְעָ לְ תָ ה בְּ יָדוֹ , וְ נִתְ רַ צָ ה לוֹ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּומָ חַ ל לוֹ , וְ צִ וָה לִ פְ סֹל לוחוֹ ת שְׁ נִיוֹ ת ּ ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת ' ּתַ עֲלֶה אֱמֶ ת מִ ן הָ אָ רֶ ץ ', בְּ חִ ינַת " אֱמֶ ת מֵ אֶ רֶ ץ תִ צְ מָ ח ּ ". וְ עַל־כֵּן אַ חַ ר " לְ עֵינֵי כָּ ל יִשְׂ רָ אֵ ל " מַ תְ חִ ילִ ין מִ יָד ּ " בְּ רֵ אשִׁ ית " ּ וְ כו ', כִּ י שְׁ נֵיהֶם בְּ חִ ינָה אַ חַ ת , ל"ּ כַּ נַ לְ הוֹ רוֹ ת שֶׁ זֶה עִ קַ ר הָ אֱמֶ ת ּ ּ , כְּ שֶׁ יוֹ דְ עִ ים ומַ אֲמִ ינִים שֶׁ אֵ ין ּ ּ יוֹ דְ עִ ין כְּ לָל , וְ אֵ ין מִ תְ רַ חֲקִ ין עַל־יְדֵ י הָ אֱמֶ ת בְּ שׁ ום אֹפֶ ן ּ , רַ ק מַ תְ חִ ילִ ין בְּ כָ ל פַ עַם מֵ חָ דָ שׁ לְ הִ תְ קָ רֵ ב לְ הַ שֵׁ ם ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך מִ מְ קוֹ ם שֶׁ הָ אָ דָ ם שָׁ ם ּ ְ , כִּ י אֲמִ תַ ת רַ חֲמָ יו שָׂ גְבו ּ ּ מְ אֹד , וְ כָ ל יְמֵ י חַ יֵי הָ אָ דָ ם יוכַ ל לְ הַ תְ חִ יל לְ הִ תְ קָ רֵ ב ּ ּ לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ " תָ שֵׁ ב אֱנוֹ שׁ עַד דַ כָּ א ּ ּ , " וְ אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ : ל" ּ עַד דִ כְ דוכָ ה שֶׁ ל נֶפֶ שׁ ּ ּ ּ ּ , כִּ י חַ סְ דֵ י ' ה כִּ י לֹא תָ מְ נו וְ כו ּ ּ . ' וְזֶה שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" הַ דָ ן דִ ין ּ ּ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ ּ , כְּ אִ לו נַעֲשֶׂ ה שֻׁ תָ ף לְ הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא ּ ּ ּ ְ ּ ּ ּ בְּ מַ עֲשֵׂ ה בְ רֵ אשִׁ ית ; ְו' דִ ין אֱמֶ ת לַאֲמִ ּתוֹ ' פֵ רְ שׁ ו ּ ּ ּ הַ קַ דְ מוֹ נִים , לְ אַ פוֹ קֵ י דִ ין מְ רֻ מֶ ה ּ ּ ּ , הַ יְנו כְּ שֶׁ הַ דַ יָן מֵ בִ ין ּ ּ ּ בֶּ אֱמֶ ת שֶׁ הָ אֶ חָ ד טוֹ עֵן שֶׁ קֶ ר , רַ ק אַ ף־עַל־פִ י־כֵן יִזְכֶּה ּ בַּ דִ ין עַל־פִ י טַ עֲנוֹ תָ יו ּ ּ , אֲזַי צָ רִ יך לַחְ שׂ ך עַצְ מוֹ מִ דִ ין זֶה ּ ְ ְ , כִּ י אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ יָ ּ ּ דִ ין מִ שְׁ פַ ט אֱמֶ ת עַל־פִ י הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן אֵ ין זֶה מִ שְׁ פַ ט אֱמֶ ת ּ ּ , מֵ אַ חַ ר שֶׁ הוא ּ בְּ עַצְ מוֹ יוֹ דֵ עַ ומֵ בִ ין שֶׁ אֵ ין כָּ ך הָ אֱמֶ ת ְ ּ , עַל־כֵּן צָ רִ יך ְ הַ דַ יָן לִ זָהֵר לִ בְ לִ י לַטְ עוֹ ת אֶ ת עַצְ מוֹ עַל־יְדֵ י הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ לְ הַ טוֹ ת הַ דִ ין ּ ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , רַ ק שֶׁ יִתְ יַגַּע כָּ ל־כָּ ך עִ ם ְ ּ וְ יַעֲמִ יד הָ אֱמֶ ת שֶׁ יְבָ רֵ ר עַד הַ בַּ עֲלֵי־דִ ינִים ּ הַ מִ שְׁ פַ ט־אֱמֶ ת עַל נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ ּ ּ ּ ּ , וְ אָ ז נַעֲשֶׂ ה שֻׁ תָ ף לְ הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא בְּ מַ עֲשֵׂ ה בְ רֵ אשִׁ ית ּ ּ ְ ּ ּ , כִּ י גַם מַ עֲשֵׂ ה בְ רֵ אשִׁ ית הָ יָה עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינָה זוֹ , ּ שֶׁ נָטַ ל הָ אֱמֶ ת הַ פָ שׁ וט שֶׁ קִ טְ רֵ ג עַל הַ בְּ רִ יאָ ה וְ הִ שְׁ לִ יכוֹ לָאָ רֶ ץ ּ ּ ּ , ּובָ רָ א אֶ ת הָ עוֹ לָם עַל־יְדֵ י הָ אֱמֶ ת הַ בָּ רור וְ הַ זַך ּ ְ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ ת ּ ּ :(ב ) ... וֹ

Segment 4
HE:
א,א בְּ רֵ אשִׁ י ת א בָּ רָ אֱלֹקִ י ם דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל בִּ שְׁ בִ יל יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ נִקְ רְ או רֵ אשִׁ ית ּ ּ תְ בואָ תוֹ ובִ שְׁ בִ יל הַ תוֹ רָ ה שֶׁ נִקְ רֵ את רֵ אשִׁ ית דַ רְ כּ וֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ . 'ּ וְ כו נִמְ צָ א שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל וְ הַ תוֹ רָ ה הֵם הָ עִ קָ ר וְ הָ רֵ אשִׁ ית ּ ּ ּ שֶׁ בִּ שְׁ בִ ילָם נִבְ רָ א הַ כּ ֹל הַ ּשָׁ מַ יִם וְ הָ אָ רֶ ץ וְ כָ ל אֲשֶׁ ר בָּ הֶם וְ עַל־כֵּן בְּ וַדַ אי הַ שָׁ מַ יִם וְ הָ אָ רֶ ץ וְ כו ּ ּ ּ ' כֻּלָם נִקְ רְ או שִׁ ירַ יִם ּ ּ לְ גַבֵּ י הַ תוֹ רָ ה וְיִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ הֵם הָ רֵ אשִׁ ית ּ ּ . וְ עִ קַ ר הַ תִ קון ּ ּ ּ ּ כְּ שֶׁ יוֹ דְ עִ ין מִ י הָ רֵ אשִׁ ית וְ הָ עִ קָ ר וְ כָ ל הָ עוֹ לָם ומְ לֹ ּ ּ ּ אוֹ שֶׁ הֵם הַ שִׁ ירַ יִם טוֹ רְ חִ ין בִּ שְׁ בִ ילָם ּ , אֲזַי גַּם הַ שִׁ ירַ יִם ּ נִתְ תַ קְ נִין עַל־יְדֵ י הָ רֵ אשִׁ ית וְ אָ ז חוֹ זֵר הַ כּ ֹל לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ בִּ בְ חִ ינַת וְ נִשְׁ אַ ר גַּם הוא לֵאלֹקֵ ינו כְּ מוֹ שֶׁ יִהְ יֶה לֶעָ תִ יד ּ ּ ּ . אֲבָ ל כָּ ל זְמַ ן שֶׁ אֵ ין מַ פְ רִ ישִׁ ין הָ רֵ אשִׁ ית וְ אֵ ין יוֹ דְ עִ ין מִ י הָ רֵ אשִׁ ית ומִ י הַ שִׁ ירַ יִם מִ כָּ ל שֶׁ כֵּן כְּ שֶׁ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ מְ הַ פְ כִ ין הָ אֱמֶ ת ּ , וְ הַ זָנָב לְ רֹאשׁ וְ כו ּ ּ ' אֲזַי כָּ ל הָ עוֹ לָם מְ קֻ לְ קָ ל חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם . וְזֶהו בְּ חִ ינַת וְ הָ אָ רֶ ץ הָ יְתָ ה וְ כו ּ ּ ' כִּ י בִּ תְ חִ לַת הַ בְּ רִ ּ יאָ ה שֶׁ הָ יְתָ ה בִּ שְׁ בִ יל הָ רֵ אשִׁ ית כְּ דֵ י שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה יִתְ תַ קְ נו הַ שִׁ ירַ יִם ּ ּ ּ ּ . אֲבָ ל אָ ז בַּ תְ חִ לָה עֲדַ יִן ּ ּ לֹא נִתְ גַּלָה וְ לֹא נִכַּ ר מִ י הָ רֵ אשִׁ ית כִּ י אָ ז עֲדַ יִן לֹא ּ נִתְ גַּלָה קְ דֻ שַׁ ת יִשְׂ רָ אֵ ל וְהַ תוֹ רָ ה שֶׁ הֵם הָ רֵ אשִׁ ית עַל־כֵּ ּ ּ ּ ן נֶאֱמַ ר אָ ז וְ הָ אָ רֶ ץ הָ יְתָ ה תֹהו וָבֹהו וְחֹשֶׁ ך וְ כו ּ ּ ּ ְ . ' כִּ י כָּ ל זְמַ ן שֶׁ לֹא נִתְ גַּלָה הָ רֵ אשִׁ ית כָּ ל הָ עוֹ לָם מְ קֻ לְ קָ ל ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת תֹהו וָבֹהו וְחֹשֶׁ ך וְ כו ּ ּ ּ ְ ' כְּ מוֹ עַכְ שָׁ ו בַּ גָּלות ּ שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ הֵם הָ רֵ אשִׁ ית כְּ בושִׁ ים בַּ גּ ּ ּ וֹ לָה וְ הֵם לְ רֹאשׁ . 'ּ וְ כו וְזֶהו שֶׁ דָ רְ שׁ ו בַּ מִ דְ רָ שׁ תֹהו וָבֹהו וְחֹשֶׁ ך עַל ְ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ גָּלֻיוֹ ת שֶׁ ל הָ אַ רְ בַּ ע מַ לְ כֻיוֹ ת כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב שָׁ ם תֹהו זֶה ּ ּ ּ ּ ּ מַ לְ כות בָּ בֶ ל וְ כו ּ ּ ' וָבֹהו וְכו ּ ּ . ' הַ יְנו כִּ י תֹהו וָבֹהו וְ כו ּ ּ ּ ּ ' מְ רַ מֵ ז עַל זְמַ ן ּ הַ גָּלֻיוֹ ת שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל כְּ בושִׁ ים בַּ גּוֹ לָה וְ אֵ ין ּ ּ ּ נִכָּ ר הָ רֵ אשִׁ ית שֶׁ בִּ שְׁ בִ ילוֹ נִבְ רָ א הַ כּ ֹל . אַ ך עִ קַ ר הַ קִ יום ּ ּ ּ ּ ְ בַּ גָּלות הוא עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת וְרוחַ אֱלֹקִ ים דָ א רוחוֹ שֶׁ ל ּ ּ ּ ּ ּ מָ שִׁ יחַ מְ רַ חֶ פֶ ת עַל פְ נֵי הַ מָ יִם דָ א אוֹ רַ יְתָ א ּ ּ ּ כִּ י מָ שִׁ יחַ עָ תִ יד לְ גָאֳלֵנו מְ הֵרָ ה וְ הוא גַּם הוא מְ חַ יֶה ומְ קַ יֵם אוֹ תָ נו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ כָּ ל יְמֵ י הַ גָּלות עַל־יְדֵ י הַ תוֹ רָ ה שֶׁ מֵ אִ יר בָּ נו ומוֹ דִ יעַ לָנו ּ ּ ּ ּ ּ ּ כִּ י עֲדַ יִן ה ' אִ תָ נו וְ שֶׁ לֹא נִתְ יָאֵ שׁ עַצְ מֵ נו מִ מֶ נו יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ כִּ י עֲדַ יִן יֶ שׁ לָנו תִ קְ וָה לְ כָ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד בִּ כְ לָל ובִ פְ רָ ט ּ ּ ּ . וְ עַל־יְדֵ י זֶה וַיֹאמֶ ר אֱלֹקִ ים יְהִ י אוֹ ר וַיְהִ י אוֹ ר כִּ י עַל־יְדֵ י ּ זֶה ה ' יִתְ בָּ רַ ך מֵ אִ יר לָנו בְּ כָ ל עֵת עַד שֶׁ אָ נו זוֹ כִ ין ּ ּ ְ לְ הַ בְ חִ ין מִ י הָ רֵ אשִׁ ית ומִ י הַ שִׁ ירַ יִם וְזֶה בְּ חִ ינַ ּ ּ ת וַיַבְ דֵ ל ּ ּ אֱלֹקִ ים בֵּ ין הָ אוֹ ר ובֵ ין הַ חֹשֶׁ ך שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת רֵ אשִׁ ית ְ ּ וְ שִׁ ירַ יִם כִּ י הָ אוֹ ר בַּ מִ זְרָ ח שֶׁ נִקְ רָ א קֶ דֶ ם בְּ חִ ינַת רֵ אשִׁ ית ּ ּ וְ הַ חֹשֶׁ ך שֶׁ הוא שְׁ קִ יעַת הָ אוֹ ר הוא בַּ מַ עֲרָ ב שֶׁ נִקְ רָ א ּ ּ ּ ּ ְ אָ חוֹ ר וָסוֹ ף בְּ חִ ינַת שִׁ ירַ יִם וְ אָ ז כְּ שֶׁ יֵשׁ הַ בְ דָ לָה בֵּ ין ּ ּ הָ אוֹ ר וְ הַ חֹשֶׁ ך בֵּ ין הָ רֵ אשִׁ ית וְ הַ שִׁ ירַ יִם אָ ז עִ קַ ר תִ קון ּ ּ ּ ּ ּ ְ הָ עוֹ לָם שֶׁ נִתְ תַ קְ נִין גַּם הַ שִׁ ירַ יִם עַל־יְדֵ י הָ רֵ אשִׁ ית ּ ּ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת וְ נִשְׁ אַ ר גַּם הוא לֵאלֹקֵ ינו ּ ּ . וְזֶהו וַיְהִ י עֶרֶ ב וַיְהִ י ּ בֹקֶ ר יוֹ ם אֶ חָ ד שֶׁ נִכְ לָלִ ין הָ עֶרֶ ב וְ הַ בּ ֹקֶ ר יַחַ ד שֶׁ הֵם ּ הָ רֵ אשִׁ ית וְ הַ שִׁ ירַ יִם ושְׁ נֵיהֶם נִכְ לָלִ ין בְּ יִחודוֹ שֶׁ ל עוֹ לָם ּ ּ ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת יוֹ ם אֶ חָ ד שֶׁ נֶאֱמַ ר עַל שֵׁ ם שֶׁ הָ יָה ה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך יָחִ יד בְּ עוֹ לָמוֹ ְ . כִּ י דַ יְקָ א עַל־יְדֵ י שֶׁ הִ בְ דִ ּ ּ יל ה ' יִתְ בָּ רַ ך בֵּ ין הָ אוֹ ר וְ הַ חֹשֶׁ ך דְ הַ יְנו בֵּ ין הָ רֵ אשִׁ ית ּ ּ ְ ְ וְ הַ שִׁ ירַ יִם וְ יוֹ דְ עִ ין מִ י הָ רֵ אשִׁ ית ומִ י הַ שִׁ ירַ יִם אָ ז דַ יְקָ א ּ ּ ּ ּ נִתְ תַ קְ נִין גַּם הַ שִׁ ירַ יִם וְ נִכְ לָלִ ין גַּם כֵּ ן בַּ ה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ ... בְּ חִ ינַת וַיְהִ י עֶרֶ ב וַיְהִ י בֹקֶ ר יוֹ ם אֶ חָ ד :(ג )

Segment 5
HE:
א,א בְּ רֵ אשִׁ י ת א בָּ רָ אֱלֹקִ י ם ' ב רֵ אשִׁ ית . רֵ אשִׁ ית בְּ חִ ינַת בֵּ רור הַ מַ חֲשָׁ בָ ה שֶׁ הִ יא ּ ּ חָ כְ מָ ה שֶׁ בַּ מֹחַ שֶׁ נִקְ רָ א רֵ אשִׁ ית בְּ חִ ינַת רֵ אשִׁ ית חָ כְ מָ ה ּ ּ . שֶׁ עִ קַ ר בְּ רִ יאַ ת הָ עוֹ לָם שֶׁ דוֹ מֶ ה לְ בַ יִת כְּ מוֹ ּ ּ שֶׁ אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ , ל" ּ הוא בִּ שְׁ בִ יל בֵּ רור הַ מַ חֲשָׁ בָ ה ּ ּ ּ , לְ הַ גְבִּ יר הַ יֵצֶר טוֹ ב עַל הַ יֵצֶר הָ רָ ע ּ ּ , שֶׁ הוא לְ הַ גְבִּ יר הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת ּ ּ טוֹ בוֹ ת עַל הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת רָ עוֹ ת שֶׁ הֵם עִ קַ ר הַ יְצָ רִ ין ּ ּ ,

Segment 6
HE:
ְּשֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה נִבְ נֶה בֵּ ית הַ קְ דֻ שָׁ ה ב ּ ּ חִ ינַת בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ

Segment 7
HE:
א,א בְּ רֵ אשִׁ י ת א בָּ רָ אֱלֹקִ י ם ... וְזֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ " ל עַל פָ סוק ּ ּ ) בראשית א : (א , בְּ רֵ אשִׁ ית בָּ רָ א אֱלֹקִ ים וְ כו ' ּ בַּ תְ חִ לָה ּ ּ עָ לָה בְּ מַ חֲשָׁ בָ ה לִ בְ רֹא אֶ ת הָ עוֹ לָם בְּ מִ דַ ת הַ דִ ין ּ ּ , רָ אָ ה שֶׁ אֵ ין הָ עוֹ לָם מִ תְ קַ יֵם עָמַ ד וְ שִׁ תֵ ף מִ דַ ת הָ רַ חֲמִ ים ּ ּ ּ לְ מִ דַ ת הַ דִ ין ּ ּ . וְ לִ כְ אוֹ רָ ה הַ דָ בָ ר תָ מוהַ ּ ּ ּ ּ , הֲלֹא זֶה יָדועַ ּ ומְ בֹאָ ר בְּ כָ ל הַ סְּ פָ רִ ים שֶׁ עִ קַ ר כָּ ל הַ בְּ רִ יאָ ה הָ יָה מֵ חֲמַ ת ּ ּ רַ חֲמָ נותוֹ וְטובוֹ כְּ דֵ י לְ גַל ּ ּ ּ וֹ ת טובוֹ וְרַ חֲמָ יו לָעוֹ לָם ּ . וְ לִ כְ אוֹ רָ ה זֶה סוֹ תֵ ר לַמַ אֲמָ ר ּ ל"ּ הַ נַ שֶׁ אָ מְ רו שֶׁ בַּ תְ חִ לָה ּ ּ ּ עָ לָה בְּ מַ חֲשָׁ בָ ה לִ בְ רֹא אֶ ת הָ עוֹ לָם בְּ מִ דַ ת הַ דִ ין ּ ּ . ְ אַ ך בֶּ אֱמֶ ת הַ כּ ֹל נִיחָ א , כִּ י ה ' יִתְ בָּ רַ ך בָּ רוך הוא מִ גֹּדֶ ל ּ ּ ְ ְ רַ חֲמָ יו וְטובוֹ שֶׁ ּ רָ צָ ה לְ הֵיטִ יב לְ נִבְ רָ אָ יו בְּ תַ כְ לִ ית הַ טוֹ בָ ה שֶׁ בְּ כָ ל הַ טוֹ בוֹ ת ּ ּ , עַל־כֵּן עָ לָה בְּ מַ חֲשָׁ בָ ה בַּ תְ חִ לָה לִ בְ רֹא אֶ ת הָ עוֹ לָם בְּ מִ דַ ת הַ דִ ין ּ ּ ּ ּ , הַ יְנו שֶׁ יִתְ נַהֵג ּ ּ הָ עוֹ לָם עַל־פִ י מִ דַ ת הַ דִ ין ּ ּ ּ , כְּ דֵ י שֶׁ עַל־יְדֵ י תֹקֶ ף הַ דִ ין ּ ּ יְבַ טְ לו ּ ּ הָ עוֹ לָם עַצְ מָ ם אֶ צְ לוֹ יִתְ בָּ רַ ך בְּ תַ כְ לִ ית הַ בִּ טול ּ ּ ְ . כַּ מְ בֹאָ ר , שֶׁ עַל־יְדֵ י תֹקֶ ף הַ דִ ינִים וְ הַ יִסּ ורִ ים מְ בַ טְ לִ ין ּ ּ ּ ּ ּ עַצְ מָ ן לְ גַמְ רֵ י כְּ דֵ י לְ הִ סְ תַ כֵּל וְ לִ כָּ לֵל בְּ הַ תַ כְ לִ ית שֶׁ שָׁ ם ּ ּ ּ נִתְ בַּ טְ לִ ין הַ יִסּ ורִ ים וְ הַ דִ ינִים ּ ּ ּ ּ . וְ אָ ז הָ יו זוֹ כִ ים לִ שְׁ לֵמות ּ ּ תַ כְ לִ ית הָ עֶלְ יוֹ ן לְ הַ שִׂ יג אוֹ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך בְּ הַ שָׂ גָה עֲצומָ ה ּ ּ ּ ְ ּ וְ נוֹ רָ אָ ה מְ אֹד שֶׁ זוֹ כִ ין עַל־יְדֵ י הַ בִּ טול הָ אֲמִ תִ י שֶׁ נִמְ שָׁ ך ְ ּ ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י מִ דַ ת הַ דִ ין דַ יְקָ א ּ ּ ּ . ּובִ שְׁ בִ יל זֶה עָ לָה בְּ מַ חֲשָׁ בָ ה לִ בְ רֹא אֶ ת הָ עוֹ לָם בְּ מִ דַ ת הַ דִ ין ּ ּ . כִּ י זֶה הָ יָה רַ חֲמָ נות ּ ּ עָ צום וְגָדוֹ ל בְּ יוֹ תֵ ר , כְּ דֵ י לִ זְכּ וֹ ת עַל־יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א ּ לְ בִ טול ּ ּ . ל"ּ הַ נַ אֲבָ ל רָ אָ ה שֶׁ אֵ ין הָ עוֹ לָם מִ תְ קַ יֵם ּ , כִּ י רֹב הָ עוֹ לָם אֵ ין יְכוֹ לִ ים לַעֲמֹד בָּ זֶה לְ בַ טֵ ל עַצְ מָ ן לְ גַמְ רֵ י ּ מִ זֶה ּ הָ עוֹ לָם . וַאֲפִ לו כְּ שֶׁ בָּ א עֲלֵיהֶם מִ דַ ת הַ דִ ין חַ ס וְשָׁ לוֹ ם ּ ּ ּ ּ אֵ ין זוֹ כִ ין לְ בַ טֵ ל עַצְ מָ ן לְ גַמְ רֵ י בֶּ אֱמֶ ת כָּ רָ אוי ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בְּ אִ יוֹ ב לו ּ ( וְחַ נְפֵ י לֵב יָשִׂ ימו אָ ף לֹא יְשַׁ וְ עו כִּ י ּ ּ ּ אֲסָ רָ ם (: ה ) .. .

Segment 8
HE:
א,א- ב בְּ רֵ אשִׁ י ת א בָּ רָ אֱלֹקִ י ... ם ּ וְ רוחַ אֱלֹקִ ים מְ רַ חֶ פֶ ת

Segment 9
HE:
עִ קַ ר עֲבוֹ דַ ת הָ אָ דָ ם לְ גַלוֹ ת כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך מִ כָּ ל ְ ּ ּ הַ מְ קוֹ מוֹ ת שֶׁ הָ יָה הַ כָּ בוֹ ד נִסְ תָ ר וְנֶעְ לָם בָּ הֶם ּ ּ , לְ מַ עַן דַ עַת כָּ ל עַמֵ י הָ אָ רֶ ץ הָ אֱמֶ ת כִּ י מְ לֹא כָ ל הָ אָ רֶ ץ כְּ ב ּ ּ וֹ דוֹ . וְ עַל־כֵּן בֶּ אֱמֶ ת עִ קַ ר הָ עֲבוֹ דָ ה עַל־יְדֵ י הַ בַּ קָ שָׁ ה וְ הַ חִ פושׂ ּ ּ ּ ּ אַ חַ ר כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך , ְ כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " בַּ קְ שׁ ו פָ נָיו תָ מִ יד ּ ּ ּ , " ּוכְ תִ יב : " ובִ קַ שְׁ תֶ ם מִ שָׁ ם אֶ ת ה ּ ּ ּ ּ ' אֱלֹקֶ יך ומָ צָ אתָ וְ כו ּ ָ ּ " ' וְ כֵן בִּ פְ סוקִ ים רַ בִּ ים ּ כִּ , י צְ רִ יכִ ין לְ בַ קֵ שׁ וְ לִ דְ רֹשׁ ולְ חַ פֵ שׂ ּ ּ ּ הַ רְ בֵּ ה אַ חַ ר כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך בְּ זֶה הָ עוֹ לָם כָּ ל יְמֵ י חַ יָיו ּ ְ , כִּ י זֶה הָ עִ קָ ר ּ . כִּ י זֶה יָדועַ שֶׁ הַ קְ לִ פָ ה קָ דְ מָ ה לַפֶ רִ י ּ ּ ּ ּ , וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ גִּיעַ לִ כְ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ , כִּ י אִ ם כְּ שֶׁ עוֹ בְ רִ ין תְ חִ לָה דֶ רֶ ך הַ קְ לִ פוֹ ת לְ שַׁ בֵּ ר אוֹ תָ ם ולְ בַ עֵר אוֹ תָ ם ּ ּ ּ ְ ּ ּ ּ , וכְ שֶׁ מְ שַׁ בְּ רִ ין הַ קְ לִ פָ ה אָ ז זוֹ כִ ין לַפֶ רִ י ּ ּ ּ ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת כָּ ל הַ תַ אֲווֹ ת וְ הַ נִסְ יוֹ נוֹ ת וְ הַ מְ נִיעוֹ ת וְ הַ בִּ לְ בּ ולִ ים וְ הָ עִ כּ ובִ ים ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ סּ וֹ בְ בִ ין אֶ ת הָ אָ דָ ם קֹ דֶ ם שֶׁ זוֹ כֶ ה לְ הַ כִּ יר כְּ בוֹ דוֹ ּ יִתְ בָּ רַ ך . ְ וְ כָ ל זֶה נִמְ שָׁ ך מִ מְ קוֹ מוֹ ת הַ חִ יצוֹ נִים ּ ְ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת מְ קוֹ מוֹ ת הַ מְ טֻנָפִ ים ּ , שֶׁ רוֹ צִ ים לְ הַ עְ לִ ים אוֹ ר כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך . ְ וכְ שֶׁ עוֹ בֵ ר בְּ אֵ לו הַ מְ קוֹ מוֹ ת ּ ּ ּ ּ , אֲזַי עִ קַ ר ּ תַ קָ נָתוֹ שֶׁ יִ ּ ּ ּ דְ רֹשׁ וִיבַ קֵ שׁ וִיחַ פֵ שׂ גַּם שָׁ ם אַ חַ ר כְּ בוֹ דוֹ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך , ְ בִּ בְ חִ ינַת ' ּ אַ יֵה מְ קוֹ ם כְּ בוֹ דוֹ ', שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה הוא עוֹ לֶה בְּ תַ כְ לִ ית הָ עֲלִ יָה וְ כָ ל הַ קְ לִ פוֹ ת נִתְ בַּ טְ לִ ין ּ ּ ּ ּ ּ , וְ אָ ז נִתְ גַּלֶה כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת בְּ רִ יאַ ת הָ עוֹ לָם , בְּ חִ ינַת ) בראשית א " : (א , בְּ רֵ אשִׁ ית בָּ רָ א אֱלֹקִ ים וְ כו ', ּ וְ הָ אָ רֶ ץ הָ יְתָ ה תֹהו וָבֹהו וְחֹשֶׁ ך עַל פְ נֵי תְ הוֹ ם ּ ְ ּ ּ , " הַ יְנו ּ הַ קְ לִ פוֹ ת הִ תְ גַּבְּ רות תקֶ ף בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ

Segment 10
HE:
, ּ שֶׁ יְנִיקָ תָ ם מֵ הַ הַ עְ לָמָ ה וְ הַ הַ סְ תָ רָ ה שֶׁ ל מַ אֲמָ ר סָ תום ּ ּ ּ דִ בְ רֵ אשִׁ ית , שֶׁ הֵם רוֹ צִ ים לְ הַ עְ לִ ים אוֹ ר כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך , ְ שֶׁ בִּ שְׁ בִ יל זֶה הָ יְתָ ה כָּ ל הַ בְּ רִ יאָ ה . ) ְ אַ ך בראשית א " : (ב , ּ וְרוחַ אֱלֹקִ ים מְ רַ חֶ פֶ ת וְ כו , "ּ דָ א רוחוֹ שֶׁ ל מָ שִׁ יחַ ּ ּ , שֶׁ הוא ּ עוֹ סֵ ק בָּ זֶה תָ מִ יד מִ תְ חִ לַת הַ בְּ רִ יאָ ה עַד הַ ּ ּ ּ סּ וֹ ף לְ גַלוֹ ת ּ כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך מֵ הֶ עְ לֵם אֶ ל הַ גִּלוי ּ ּ ְ , עַד שֶׁ לְ בַ סּ וֹ ף יִתְ קַ יֵם ּ ּ עַל־יָדוֹ : " וְ נִגְלָה כְּ בוֹ ד ה ". ' וְ עַל־יְדֵ י רוחוֹ שֶׁ ל מָ שִׁ יחַ ּ , עַל־יְדֵ י־זֶה נִתְ גָּרְ שִׁ ין וְ נִתְ בַּ טְ לִ ין הַ קְ לִ פוֹ ת וְנִתְ גַּלֶה ּ ּ ּ ּ כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ עַל־יְדֵ י כָּ ל הָ עֲשָׂ רָ ה מַ אֲמָ רוֹ ת שֶׁ ל הַ בְּ רִ יאָ ה , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת ּ וַיֹ " אמֶ ר אֱלֹקִ ים יְהִ י אוֹ ר וְ כו " 'ּ וְ כֵן כֻּלָם ּ , וְזֶה עִ קַ ר עֲבוֹ דַ ת הָ אָ דָ ם כָּ ל יְמֵ י חַ יָיו ּ ּ (: ו )

Segment 11
HE:
ב,א וְ הָ אָ רֶ ץ הָ יְתָ ה תֹהו וָבֹהו וְ חֹשֶׁ ך ְ ּ ּ

Segment 12
HE:
... ְו זֶה בְּ חִ ינַת הִ תְ גַּבְּ רות הָ רָ ע שֶׁ חוֹ פֶ ה עַל הַ טוֹ ב ּ ּ , וְ הַ תִ קון הָ יָה עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית א (א , ּ וְרוחַ אֱלֹ ִק ים מְ רַ חֶ פֶ ת — דָ א רוחוֹ שֶׁ ל מָ שִׁ יחַ ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ הַ טוֹ ב , כִּ י כָּ ל הַ נְקֻ דוֹ ת טוֹ בוֹ ת שֶׁ מוֹ צְ אִ ין בְּ כָ ל אֶ חָ ד ּ ּ ּ ּ מִ יִ שְׂ רָ אֵ ל , זֶה בְּ חִ ינַת הִ תְ נוֹ צְ צות מָ שִׁ יחַ ּ , כִּ י עִ קַ ר הַ טוֹ ב ּ ּ ּ הוא מָ שִׁ יחַ , בְּ חִ ינַת מֹשֶׁ ה , בִּ בְ חִ ינַת ) ּ רות ג (: וְ הָ יָה בַ בּ ֹקֶ ר אִ ם יִגְאָ לֵך טוֹ ב יִגְ אָ ל ְ . וְ עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת רוחַ ּ אֱלֹ ים קִ , ּ רוחַ טוֹ בָ ה , בְּ חִ ינַת רוחוֹ שֶׁ ל מָ שִׁ יחַ ּ עַ , ל־יְדֵ י זֶה עִ קַ ר קִ יום ובִ נְיַן הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ ּ . וְ עַל־יְדֵ י זֶה , עַל־יְדֵ י הַ נְקֻ דוֹ ת טוֹ בוֹ ת שֶׁ מוֹ צְ אִ ין מִ תוֹ ך תֹהו וָבֹהו וְחֹשֶׁ ך ְ ְ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , עַל־יְדֵ י זֶה שָׁ ם ) א " (ג , ּ וַיֹאמֶ ר אֱלֹ ִק ים יְהִ י אוֹ ר וַיְהִ י אוֹ ר ". 'ּ וְ כו וַאֲזַי שָׁ ם ) א : " (ד , וַיַבְ דֵ ּ ּ ל אֱלֹ ִק ים בֵּ ין הָ אוֹ ר ו ּ בֵ ין הַ חֹשֶׁ ך וְ כו ּ ְ , "' כִּ י עַל־יְדֵ י הַ נְקֻ דָ ה טוֹ בָ ה נִכְ נָס בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ לְ כַ ף זְכות וַאֲזַי נִתְ גַּלֶה הָ אוֹ ר וְ נִבְ דָ ל וְ נִפְ רָ שׁ הַ חֹשֶׁ ך מִ ן ְ ּ ּ ּ הָ אוֹ ר הָ רָ ע מִ ן הַ טוֹ ב וְ כו ּ ּ . ' נִמְ צָ א , שֶׁ עִ קַ ר מַ עֲשֵׂ ה ּ בְּ רֵ אשִׁ ית עַל־יְ דֵ י שֶׁ מוֹ צְ אִ ין ומְ בָ רְ רִ ין הַ נְקֻ דָ ה טוֹ בָ ה ּ ּ ּ ּ . .. (: ז)

Segment 13
HE:
ה,א וַיְהִ י עֶרֶ ב וַיְהִ י בֹקֶ ר יוֹ ם אֶ חָ ד

Segment 14
HE:
... כִּ י כְּ תִ יב יוֹ ם אֶ חָ ד וְ לֹא יוֹ ם רִ אשׁ וֹ ן , לְ הוֹ רוֹ ת שֶׁ הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא יָחִ יד בְּ עוֹ לָמוֹ ּ ּ ְ ּ , הַ יְנו לְ הוֹ רוֹ ת ּ שֶׁ כָּ ל הַ שִׁ ּ ּ ּ נויִים שֶׁ בַּ בְּ רִ יאָ ה שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת וַיְהִ י עֶרֶ ב וַיְהִ י בֹקֶ ר שֶׁ כּ וֹ לֵל כָּ ל הַ שִׁ נויִים שֶׁ בָּ עוֹ לָם ּ ּ ּ , כִּ י הַ שִׁ נוי שֶׁ בֵּ ין ּ ּ ּ יוֹ ם לְ לַיְלָה בֵּ ין הָ אוֹ ר לְ חֹשֶׁ ך הוא הַ שִׁ נוי הַ גָּדוֹ ל שֶׁ בְּ כָ ל ּ ּ ּ ּ ְ הַ שִׁ נויִים וכְ מוֹ שֶׁ אוֹ מְ רִ ים בְּ ּ ּ ּ ּ בִ רְ כַּ ת קְ רִ יאַ ת שְׁ מַ ע ובִ תְ בונָה מְ שַׁ נֶה עִ תִ ים ובָ זֶה כָּ לול כָּ ל הַ שִׁ נויִים הָ רַ בִּ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ בְּ כָ ל יוֹ ם וָיוֹ ם עַד אֵ ין חֵ קֶ ר וְ הַ כּ ֹל נִבְ רָ א ומִ תְ קַ יֵם ּ ּ בִּ שְׁ בִ יל שֶׁ יִתְ גַּלֶה אַ חְ דות הַ פָ שׁ וט מִ תוֹ ך רִ בּ וי פְ עֻלוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ ּ ּ מִ שְׁ תַ נוֹ ּ ּ ּ ת דַ יְקָ א . וְזֶהו ּ ) בראשית א :(ה , וַיְהִ י עֶרֶ ב וַיְהִ י בֹקֶ ר שֶׁ הֵם כְּ לַל כָּ ל הַ שִׁ נויִים ּ ּ ּ , יוֹ ם אֶ חָ ד בְּ חִ ינַת שֶׁ הָ יָה יָחִ יד בְּ עוֹ לָמוֹ הַ יְנו לְ גַלוֹ ת אַ חְ דותוֹ יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ הַ יָחִ יד ּ ְ ּ ּ ּ קַ דְ מוֹ ן בָּ רָ א הַ כּ ֹל וְ כָ ל הַפְ עֻלוֹ ת מִ שְׁ תַ נוֹ ת ּ ּ ּ ּ נִמְ שָׁ כִ ין מִ יִחודוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ (: ח ) .. .

Segment 15
HE:
ט,א יִקָ וו הַ מַ יִם מִ תַ חַ ת הַ שָׁ מַ יִם ּ ּ ּ ּ ּ

Segment 16
HE:
אֶ ל מָ קוֹ ם אֶ חָ ד

Segment 17
HE:
וְ תֵ רָ אֶ ה הַ יַבָּ שָׁ ה ּ

Segment 18
HE:
וְזֶהו בְּ חִ ינַת ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית א (ט , יִקָ וו הַ מַ יִם מִ תַ חַ ת ּ ּ ּ ּ ּ הַ שָׁ מַ יִם אֶ ל מָ קוֹ ם אֶ חָ ד , שֶׁ כָּ ל מֵ ימֵ י הַ דַ עַת יֻמְ שְׁ כו אֶ ל ּ ּ מָ קוֹ ם אֶ חָ ד ' . אֶ ל מָ קוֹ ם אֶ חָ ד ' ּדַ יְקָ א , בְּ חִ ינַת ) ּדְ בָ רִ ים ו , ( ד שְׁ מַ ע יִשְׂ רָ אֵ ל ה ' אֱלֹקֵ ינו ה ּ ' אֶ חָ ד , ּ שֶׁ צְ רִ יכִ ין לְ הַ מְ שִׁ יך כָּ ל מֵ ימֵ י הַ דַ עַת שֶׁ נִמְ צָ א בָּ עוֹ לָם אֶ ל מָ קוֹ ם ּ ּ ְ אֶ חָ ד לְ הַ מְ שִׁ יך כָּ ל הַ דַ עַת לְ ת ּ ְ וֹ ך אֱמונַת אַ חְ דותוֹ ּ ּ ְ יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ זֶהו כְּ לַל כָּ ל כַּ וָנוֹ ת קְ רִ יאַ ת־שְׁ מַ ע ּ ּ ּ ְ , שֶׁ עִ קַ ר ּ הַ כַּ וָנָה הוא כִּ פְ שׁ וטוֹ לְ הַ אֲמִ ין בְּ יִחודוֹ וְ אַ חְ דותוֹ שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך אָ דוֹ ן יָחִ יד מַ נְהִ יג ומוֹ שֵׁ ל ומַ שְׁ גִּיחַ ּ ּ ְ , ּ הוא לְ עֵלָא מִ ן כּ ֹלָא וְ לֵית לְ עֵלָא מִ נֵיה ובָ זֶה כְּ לולִ ין כָּ ל הַ כַּוָנוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הֵם לְ הַ מְ שִׁ יך כָּ ל הַ מֹחִ ין עַל־יְדֵ י קְ רִ יאַ ת־שְׁ מַ ע ולְ יַחֵ ד ּ ּ ְ 
 ◌ֻ דְ שָׁ אבְּ רִ יך ְ הוא ושְׁ כִ ינְתֵ ה וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ) ' כַּ מְ בֹאָ ר בַּ כַּ וָנוֹ ת ּ , ( הַ יְנו שֶׁ צְ רִ יכִ ין לְ הַ מְ שִׁ יך כָּ ל מִ ינֵי דַ ּ ְ ּ ּ עַת ומֹחִ ין לְ תוֹ ך ְ ּ אֱמונַת אַ חְ דותוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ . וְ עַל־יְדֵ י זֶה ' וְ תֵ רָ אֶ ה הַ יַבָּ שָׁ ה ּ ', שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה נִתְ גַּלָה ּ הָ אֱמונָה ּ , שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת אֶ רֶ ץ ] כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : שְׁ כָ ן ־ אֶ רֶ ץ ורְ עֵה אֱמונָה ּ ּ ) תהלים ל – ( 'ג , ז" המעתיק , [ כִּ י מִ תְ חִ לָה ּ ּ ָה יָה הָ עוֹ לָם מַ יִם בְּ מַ יִם וְ אָ ז הָ יָה הָ עוֹ לָם תֹהו וָבֹהו ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית א : " (ב , וְ הָ אָ רֶ ץ הָ יְתָ ה תֹהו וָבֹהו ּ ּ וְחֹשֶׁ ך עַל פְ נֵי תְ הוֹ ם וְרוחַ אֱלֹקִ ים מְ רַ חֶ פֶ ת עַל פְ נֵי ּ ּ ּ ְ ּ הַ מָ יִם , " כִּ י כָּ ל זְמַ ן שֶׁ לֹא נִתְ גַּלָה וְ נִמְ ּ ּ שְׁ כָ ה הָ אֱמונָה ּ מֵ חֲמַ ת רִ בּ וי הַ דַ עַת שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת רִ בּ וי מֵ ימֵ י ּ ּ ּ ּ הַ תְ הוֹ מוֹ ת אָ ז הָ יָה עֲדַ יִן תֹהו וָבֹהו וְחֹשֶׁ ך עַל פְ נֵי ּ ְ ּ ּ ּ ּ תְ הוֹ ם , כִּ י עִ קַ ר יְנִיקַ ת הַ כְּ פִ ירוֹ ת הוא מֵ רִ בּ וי הַ דַ עַת ּ ּ ּ ּ וְ לֹא הָ יָה הָ עִ קַ ר קִ יום הָ עוֹ לָם כִּ י אִ ם ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י ' ּ וְרוחַ אֱלֹקִ ים — דָ א רוחוֹ שֶׁ ל מָ שִׁ יחַ ּ ּ ', שֶׁ הָ יְתָ ה מְ רַ חֶ פֶ ת עַל פְ נֵי הַ מָ יִם ּ ּ , כִּ י עִ קַ ר בְּ חִ ינַת מָ שִׁ יחַ הוא בְּ חִ ינַת אֱמונָה ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) תְ הִ לִ ים פט ּ ּ , כה (: " וֶאֱמונָתִ י וְחַ סְ דִ י עִ מוֹ ּ ּ ּ , "'ּ וְ כו כִּ י הוא יְגַלֶה וְ ּ ּ יַכְ נִיס הָ אֱמונָה בִּ שְׁ לֵמות בְּ כָ ל ּ ּ בָּ אֵ י עוֹ לָם , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) צְ פַ נְיָה ג ט , (: " כִּ י אָ ז אֶ הְ פֹך ּ ְ אֶ ל כָּ ל הָ עַמִ ים שָׂ פָ ה בְ רורָ ה לִ קְ רֹא בְּ שֵׁ ם ה ּ ּ ' , "'ּ וְ כו וְ כַ יוֹ צֵ א בָּ זֶה בִּ פְ סוקִ ים רַ בִּ ים ּ ּ :(ט )

Segment 19
HE:
טז ,א אֶ ת שְׁ נֵי הַ מְ אֹרֹת הַ גְדֹלִ ים ּ ּ

Segment 20
HE:
... עִ קַ ר אוֹ ר הַ מֵ אִ יר שֶׁ ל הַ חַ מָ ה ולְ בָ נָה שֶׁ הֵם נִתְ נו ּ ּ ּ ּ ּ ּ לְ הָ אִ יר עַל הָ אָ רֶ ץ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית א , : ( יד " וְ הָ יו לִ מְ אוֹ רֹת ולְ אֹתֹת ולְ מוֹ עֲדִ ים וְ כו ּ ּ ּ ּ " ' ּ עִ קַ ר הָ אוֹ ר שֶׁ לָהֶם הוא אֱמֶ ת ּ ּ . שֶׁ הוא עִ קַ ר א ּ ּ וֹ ר הַ מֵ אִ יר ּ ... וְ עַל־כֵּן הֵם שְׁ נֵי מְ אוֹ רוֹ ת : חַ מָ ה ולְ בָ נָה ּ ּ . זֶה בְּ חִ ינַת שְׁ נֵי בְּ חִ ינוֹ ת הָ אֱמֶ ת שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת אֶ בֶ ן טוֹ ב וְחַ לוֹ ן ּ , כִּ י אֶ בֶ ן טוֹ ב מֵ אִ יר בְּ עַצְ מוֹ וְחַ לוֹ ן אֵ ין מֵ אִ יר בְּ עַצְ מוֹ רַ ק מְ קַ בֵּ ל הָ אוֹ ר ּ מֵ אַ חֵ ר , שֶׁ זֶהו בְּ ּ ּ חִ ינַת חַ מָ ה ולְ בָ נָה ּ ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת אַ סְ פַ קְ לַרְ יָא דְ נַהֲרָ א מִ גַּרְ מָ א שֶׁ הִ יא הַ חַ מָ ה ּ ּ ּ , שֶׁ הִ יא מְ אִ ירָ ה בְּ עַצְ מָ ה בְּ חִ ינַת אֶ בֶ ן טוֹ ב ּ . ל"ּ הַ נַ ּולְ בָ נָה הִ יא בְּ חִ ינַת אַ סְ פַ קְ לַרְ יָא דְ לָא נַהֲרָ א מִ גַּרְ מָ א כְּ לום כִּ י אִ ם ּ ּ ּ מַ ה שֶׁ מְ קַ ּ ּ בֶּ לֶת מֵ הַ שֶׁ מֶ שׁ ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת חַ לוֹ ן שֶׁ אֵ ינוֹ ּ ּ ּ מֵ אִ יר בְּ עַצְ מוֹ כִּ י אִ ם מַ ה שֶׁ מְ קַ בֵּ ל מֵ אַ חֵ ר ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת סוֹ ד מִ עוט הַ יָרֵ חַ שֶׁ מִ שָׁ ם עִ קַ ר אֲחִ יזַת הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א ּ ּ ּ ּ ּ וְ הַ קְ לִ פוֹ ת וְהַ יֵצֶר הָ רָ ע ּ ּ ּ . ומִ שָׁ ם מִ שְׁ תַ לְ שְׁ לִ ּ ּ ּ ין ובָ אִ ין כָּ ל ּ הַ חֲטָ אִ ים וְ כָ ל הַ פְ גָמִ ים שֶׁ בָּ אִ ין עַל־יְדֵ י הַ יֵצֶר הָ רָ ע ּ ּ שֶׁ נֶאֱחָ ז מִ שָׁ ם ּ ּ . וְ עִ קַ ר עֲבוֹ דָ תֵ נו כָּ ל יְמֵ י עוֹ לָם לְ תַ קֵ ן זֹאת ּ ּ ּ , לְ תַ קֵ ן פְ גִימַ ת הַ לְ בָ נָה שֶׁ לֹא יִהְ יֶה בָּ ה שׁ ום מִ עוט ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ . וְיִהְ יֶה אוֹ ר הַ לְ בָ נָה כְּ אוֹ ּ ר הַ חַ מָ ה כַּ יָדועַ ּ ּ ּ . כִּ י חַ מָ ה ולְ בָ נָה שָׁ וִים ּ ּ נִבְ רְ או , ּ כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית א , ( טז : " אֶ ת שְׁ נֵי ּ הַ מְ אֹרֹת הַ גְּדֹלִ ים " , אַ ך מֵ חֲמַ ת קִ טְ רוג הַ לְ בָ נָה ּ ּ ְ שֶׁ אָ מְ רָ ה : אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ שְׁ נֵי מְ לָכִ ים לְ הִ שְׁ תַ מֵ שׁ בְּ כֶ תֶ ר ּ ּ אֶ חָ ד , עַל־כֵּ ן נִתְ מַ עֲטָ ה , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת עִ קַ ר הַ בְּ רִ יאָ ה הָ יָה ּ רַ ק בִּ שְׁ בִ יל הָ אֱמֶ ת , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ שָׁ ם ) א : (א , " בְּ רֵ אשִׁ ית בָּ רָ א אֱלֹקִ ים אֵ ת הַ שָׁ מַ יִם וְ אֵ ת הָ אָ רֶ ץ ּ ". וְ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" בָּ רָ א ' אֱלֹקִ ים ' אֶ ת ' סוֹ פֵ י תֵ בוֹ ת ּ אֱמֶ ת

Segment 21
HE:
. נֶחְ שֶׁ בּ וֹ וָאָ רֶ ץ שָׁ מַ יִם תְ מו ּ ּ

Segment 22
HE:
, כִּ י שֶׁ ל וְחוֹ תָ מוֹ הָ אֱמֶ ת עֶצֶם הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא ּ ּ ְ ּ הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא אֱמֶ ת ּ ּ ְ ּ . וְ עִ קַ ר הִ שְׁ תוֹ קְ קותוֹ שֶׁ ל ה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך הוא רַ ק אֱמֶ ת ּ ְ . וְ כָ ל הַ בְּ רִ יאָ ה כֻּלָה מֵ רֹאשׁ וְ עַד ּ ּ סוֹ ף הָ יְתָ ה רַ ק בִּ שְׁ בִ יל זֶה כְּ דֵ י לְ גַלוֹ ת הָ אֱמֶ ת ּ , כְּ מוֹ שֶׁ הַ בְּ רִ יאָ ה הָ יְתָ ה בְּ גִין שֶׁ כָּ תוב בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ ּ דְ יִשְׁ תְ מוֹ דְ עִ ין לֵיה ּ ּ ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת אֱמֶ ת ּ ּ , דְ הַ יְנו ּ ּ שֶׁ בִּ שְׁ בִ יל זֶה בָּ רָ א ה ' יִתְ בָּ רַ ך אֶ ת כָּ ל הַ בְּ רִ יאָ ה כְּ דֵ י ְ שֶׁ יַכִּ ירו וְ יֵדְ עו אֲמִ ּ ּ ּ תַ ת אֱלֹקותוֹ ומֶ מְ שַׁ לְ תוֹ וְגָדְ לוֹ וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ . ' וְ הִ נֵה עִ קַ ר הַ תַ כְ לִ ית הוא שֶׁ יַגִּיעו לְ תַ כְ לִ ית הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ לַאֲמִ תוֹ ּ , דְ הַ יְנו שֶׁ נַכִּ יר וְ נֵדַ ע אֲמִ תָ תוֹ כְּ מוֹ שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ ּ בֶּ אֱמֶ ת , כִּ י ה ' יִתְ בָּ רַ ך עֶצֶם הָ אֱמֶ ת ְ , כִּ בְ יָכוֹ ל , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ ּ תוב ) יִרְ מְ יָה י (: " וַה ' אֱלֹקִ ים אֱמֶ ת ". כֵּ ן נִזְכֶּ ה אֲנַחְ נו ּ

Segment 23
HE:
ֹגַּם בְּ זֶה הָ עוֹ לָם הַ שָׁ פָ ל לֵידַ ע אֲמִ תַ ת אֱלֹקותוֹ כְּ מו ּ ּ ּ שֶׁ הוא בֶּ אֱמֶ ת ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת שְׁ נֵי הַ מְ אֹרֹת הַ גְּדֹלִ ים ּ שֶׁ בַּ תְ חִ לָה רָ צָ ה שֶׁ יִהְ יו שְׁ נֵיהֶם גְּדוֹ לִ ים ּ ּ ּ ּ , ּדְ הַ ּ יְנו שֶׁ הָ אוֹ ר הָ אֱמֶ ת הַ מְ לֻבָּ שׁ בְּ זֶה הָ עוֹ לָם שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מַ לְ כות ּ ּ , בְּ חִ ינַת לְ בָ נָה , יִהְ יֶה שָׁ וֶה לְ עֶצֶם אוֹ ר הָ אֱמֶ ת , שֶׁ הוא ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ עַצְ מוֹ ְ , כִּ בְ יָכוֹ ל , ּ שֶׁ נִזְכֶּ ה גַּם בָּ עוֹ לָמוֹ ת לָדַ עַת אֲמִ תָ תוֹ כְּ מוֹ שֶׁ הוא בֶּ אֱמֶ ּ ּ , ת אֲבָ ל מֵ חֲמַ ת קִ טְ רוג הַ יָרֵ חַ ּ ּ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ שְׁ נֵי מְ לָכִ ים לְ הִ שְׁ תַ מֵ שׁ בְּ כֶ תֶ ר אֶ חָ ד ּ ּ , כִּ י בָּ עוֹ לָמוֹ ת אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ סְ בּ ֹל ולְ קַ בֵּ ל עֶצֶם אוֹ ר הָ אֱמֶ ת ּ , כִּ י יִתְ בַּ טְ לו בַּ מְ צִ יאות ּ ּ ּ ּ . עַל־כֵּן אָ מַ ר לָה ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך : ְ לְ כִ י ּומַ עֲטִ י אֶ ת עַצְ מֵ ך . ְ ומִ עוט הַ יָרֵ חַ זֶה בְּ חִ ינַת חֹשֶׁ ך ְ ּ ּ ּ שֶׁ נֶחְ שַׁ ך אוֹ רָ ה וְ נִתְ מַ עֵט ּ ְ ּ , דְ הַ יְנו ּ ּ , שֶׁ כִּ בְ יָכוֹ ל ' ה , יִתְ בָּ רַ ך ְ צִ מְ צֵם אוֹ ר הָ אֱמֶ ת וְ הִ סְ תִ יר וְ הִ צְ פִ ין וְ הִ לְ בִּ ישׁ אוֹ ר ּ ּ הָ אֱמֶ ת ומִ עֲטוֹ בְּ אֹפֶ ן שֶׁ נוכַ ל לְ קַ בְּ לוֹ ּ ּ ּ . ּומֵ חֲמַ ת שֶׁ מִ עֵט ּ וְ צִ מְ צֵם אוֹ ר הָ אֱמֶ ת , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת מִ עוט אוֹ ר הַ יָרֵ חַ ּ ּ ּ ּ , מִ שָׁ ם אֲחִ יזַת כָּ ל הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת חֹשֶׁ ך ְ ּ , בְּ חִ ינַת שֶׁ קֶ ר שֶׁ אֲחִ יזָתָ ה מִ מִ עוט הָ אוֹ ר הַ יָרֵ חַ ּ ּ ּ ּ , הַ יְנו ּ מִ מִ עוט וְ צִ מְ צום הָ אֱמֶ ת שֶׁ מִ שָׁ ם עִ ּ ּ ּ ּ ּ קַ ר אֲחִ יזַת הַ שֶׁ קֶ ר ּ ּ , שֶׁ הִ יא הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א , כִּ י בְּ וַדַ אי אִ ם לֹא הָ יָה רַ ק עֶצֶם ּ אוֹ ר הָ אֱמֶ ת בְּ עַצְ מוֹ , ּ בְּ וַדַ אי לֹא הָ יָה לְ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א , שֶׁ הוא הַ שֶׁ קֶ ר ּ ּ , ּ שׁ ום אֲחִ יזָה , כִּ י מֵ אַ חַ ר שֶׁ הָ יו הַ כּ ֹל ּ יוֹ דְ עִ ין עֶצֶם הָ אֱמֶ ת אֵ יך ְ הָ יָה אֶ פְ שָׁ ר לְ חַ פוֹ ת הָ אֱמֶ ת ּ וְ לַהֲפֹך הָ אֱמֶ ת לְ שֶׁ קֶ ר ְ , כִּ י בְּ וַדַ אי מִ י שֶׁ יוֹ דֵ עַ הָ אֱמֶ ת ּ ּ לַאֲמִ תוֹ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ טְ עוֹ תוֹ בְּ שׁ ום שֶׁ קֶ ר שֶׁ בָּ עוֹ לָם ּ ּ . ְ אַ ך מֵ אַ חַ ר שֶׁ נִתְ מַ עֵט וְ נִתְ צַ מְ צֵם הָ אֱמֶ ת אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ עֲדַ יִן ּ ּ ּ הוא אֱמֶ ת גָּ ּ מור , עִ ם כָּ ל זֶה מֵ אַ חַ ר שֶׁ נִתְ מַ עֵט וְ נִתְ חַ פֶ ה ּ ּ וְ נִתְ כַּ סֶּ ה הָ אֱמֶ ת בְּ כַ מָ ה צִ מְ צומִ ים ולְ בושִׁ ים ּ ּ ּ ּ , עַל־יְדֵ י זֶה מִ שְׁ תַ לְ שֵׁ ל אֲחִ יזָתָ ם ּ , כִּ י מֵ אַ חַ ר שֶׁ אֵ ין יוֹ דְ עִ ין עֶצֶם הָ אֱמֶ ת רַ ק שֶׁ רוֹ אִ ין הָ אֱמֶ ת מֵ רָ חוֹ ק דֶ רֶ ך כַּ מָ ה חַ לוֹ נוֹ ת ּ ּ ְ ּ

Segment 24
HE:
ולְ בושִׁ ין אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ יוֹ דְ עִ ין הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ ּ ּ ּ ּ ּ , עִ ם כָּ ל זֶה כְּ בָ ר יֵשׁ לָהֶם אֲחִ יזָה וִיכוֹ לִ ין לְ הַ טְ עוֹ ת ולְ חַ פוֹ ת ּ ּ הָ אֱמֶ ת בְּ שֶׁ קֶ ר וְ לַהֲפֹך דִ בְ רֵ י אֱלֹקִ ים חַ יִים ּ ּ ְ , לַהֲפֹך ְ ּ הַ שֶׁ קֶ ר לֶאֱמֶ ת , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , וְ עַל־כֵּן עִ קַ ר עֲבוֹ ּ דָ תֵ נו ּ וִיגִיעָ תֵ נו הוא לְ מַ לֹאות פְ גִימַ ת הַ לְ בָ נָה ּ ּ ּ ּ ּ , הַ יְנו לְ בָ רֵ ר ּ הָ אֱמֶ ת מִ ן הַ שֶׁ קֶ ר ּ :(י )

Segment 25
HE:
כ,א ויברא אלקים את האדם

Segment 26
HE:
כָּ ל הַ תוֹ רָ ה וְהַ מִ צְ וֹ ת הֵם בְּ חִ ינַת קוֹ מַ ת אָ דָ ם ּ ּ , כַּ יָדועַ ּ ּ . וכְ מוֹ שֶׁ בְּ קוֹ מַ ת אָ דָ ם הַ כּ ֹל קָ שׁ ור ּ ּ ומְ הֻדָ ק אֶ חָ ד בַּ חֲבֵ רוֹ ּ ּ בְּ כַ מָ ה דְ רָ כִ ים ונְתִ יבוֹ ת וקְ שָׁ רִ ים עַל־יְדֵ י הַ גִּידִ ים ּ ּ ּ וְ הָ עוֹ רְ קִ ים ומְ רוצַ ת הַ דָ מִ ים ותְ נועַת הָ אֲוִיר ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא ּ הָ רוחַ הַ חִ יונִי שֶׁ צְ רִ יכִ ין לְ קַ בֵּ ל בְּ כָ ל פַ עַם לִ כְ לַל ּ ּ ּ ּ ּ הָ אֵ יבָ רִ ים וְ כו ' ּ כְּ מוֹ ־כֵן הוא ּ מַ מָ שׁ בְּ כָ ל הַ תוֹ רָ ה ּ ּ וְ הַ מִ צְ וֹ ת וְ כָ ל הַ מִ דוֹ ת טוֹ בִ ים וְ רָ עִ ים ּ ּ ּ , שֶׁ הַ כּ ֹל קָ שׁ ור ּ ומְ הֻדָ ק אֶ חָ ד בַּ חֲבֵ רוֹ בְּ כַ מָ ה וְ כַ מָ ה דְ רָ כִ ים ונְתִ יבוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ בְּ לִ י שִׁ עור ּ , עַד שֶׁ מֵ חֲמַ ת זֶה קָ שֶׁ ה לָדַ עַת ולְ הָ בִ ין הֵיטֵ ב ּ ּ מֵ הֵיכָ ן הַ הַ תְ חָ לָה וְ הַ תִ ּ ּ ּ קון שֶׁ ל כָּ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד כְּ פִ י מְ קוֹ מוֹ וְ שָׁ רְ שׁ וֹ בְּ הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ובְ קוֹ מַ ת אָ דָ ם ּ ּ ּ הָ רִ אשׁ וֹ ן , וכְ פִ י מַ ה שֶׁ עָבַ ר עָ לָיו בְּ כָ ל הַ גִּלְ גּולִ ים ּ ּ ּ , ּוכְ פִ י מַ ה שֶׁ עָבַ ר עָ לָיו בְּ גִלְ גּול זֶה ּ ּ , ּ בְּ גוף זֶה , וְ כָ ל מַ ה שֶׁ נַעֲשֶׂ ה ּ ּ ּ עִ מוֹ בְּ כָ ל יוֹ ם . וְ עַל־כֵּן אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ תְ חִ יל שׁ ום הַ תְ חָ לָה אֲמִ תִ ית ּ ּ , כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ , שֶׁ כְּ בָ ר עָמַ ד בְּ נִסָּ יוֹ ן וְ שִׁ בֵּ ר כָּ ל הַ תַ אֲווֹ ת לְ גַמְ רֵ י וְזָכָ ה לְ מַ ה שֶׁ זָכָ ה ּ ּ ּ , וְרַ ק הוא יָכוֹ ל ּ לְ הָ אִ יר ולְ הַ מְ שִׁ יך עַל כָּ ְ ּ ל אֶ חָ ד הֶאָ רַ ת הַ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ מִ שָׁ רְ שָׁ ה ּ ּ , וְ הָ עִ קָ ר עַל־יְדֵ י שֶׁ יָכוֹ ל לָדון אֶ ת כָּ ל אֶ חָ ד ּ ּ ּ לְ כַ ף־זְכות כְּ פִ י מְ קוֹ מוֹ שֶׁ ל כָּ ל אֶ חָ ד ּ , עַד שֶׁ מַ כְ נִיסוֹ ּ בֶּ אֱמֶ ת לְ כַ ף־זְכות ּ , עַד שֶׁ נִתְ עוֹ רֵ ר לִ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ , דְ הַ יְנו ּ ּ שֶׁ נִתְ עוֹ רֵ ר עַל־כָּ ל־פָ ּ ּ נִים לִ צְ עֹק וְ לִ זְעֹק לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ בְּ כָ ל פַ עַם בְּ קוֹ ל חָ זָק מֵ עֹמֶ ק הַ לֵב ּ ּ , שֶׁ זֶה עִ קַ ר הַ הַ תְ חָ לָה ּ ּ שֶׁ ל כָּ ל הַ הַ תְ חָ לוֹ ת יא ) (.

Segment 27
HE:
כח ,א ורְ דו בִּ דְ גַת הַ יָם ּ ּ ּ

Segment 28
HE:
אָ מְ רו חֲכָ מֵ ינו זַ ּ ּ : ל" בִּ שְׁ בִ יל זֶה נִבְ רָ א הָ אָ דָ ם בָּ אַ חֲר וֹ נָה , כְּ דֵ י שֶׁ יִכְ נֹס לִ סְ עודָ ה מִ יָד ּ ּ ּ . ּדָ בָ ר אַ חֵ ר : שֶׁ אִ ם תָ זוחַ ּ ּ דַ עְ תוֹ עָ לָיו ּ ּ , אוֹ מְ רִ ים לוֹ : יַתושׁ קְ דָ מְ ך ָ ּ ּ ! הַ יְנו , ּ כִּ י הָ אָ דָ ם נִבְ רָ א רַ ק בִּ שְׁ בִ יל שֶׁ יַעֲסֹק בְּ תוֹ רָ ה וַעֲבוֹ דַ ת הַ שֵׁ ם כָּ ל ּ ּ יָמָ יו . וְ עַל־כֵּן נִבְ רָ א בָּ אַ חֲרוֹ נָ , ה כְּ דֵ י שֶׁ יִהְ יֶה הַ כּ ֹל כְּ בָ ר ּ מוכָ ן לְ פָ נָיו כָּ ל מַ ה שֶׁ צָ רִ יך לְ פַ רְ נָסָ תוֹ ולְ הַ רְ חִ יב דַ עְ תוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ , בִּ כְ דֵ י שֶׁ יוכַ ל לַעֲבֹד אֶ ת הַ שֵׁ ם בְּ לִ י שׁ ום בִּ לְ בּ ול הַ דַ עַת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ; נִמְ צָ א שֶׁ בְּ חַ סְ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך הֵכִ ין הַ כּ ֹל לִ פְ נֵי הָ אָ דָ ם ְ ּ בִּ , כְ דֵ י שֶׁ יִהְ יֶה לוֹ לְ סִ יועַ וָעֵזֶר בַּ עֲבוֹ דַ ת הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ ּ . ְ אַ ך אַ חַ ר כָּ ל זֹאת , אֲפִ לו אִ ם הוא פָ נוי מִ כָּ ל הָ עֲסָ קִ ים וְיֶשׁ לוֹ כָּ ל הוֹ ן ּ ּ ּ ּ ּ ּדְ עָ לְ מָ א , אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ זְכּ וֹ ת לְ תוֹ רָ ה וַעֲבוֹ דָ ה בֶּ אֱמֶ ת כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י שִׁ פְ לות ּ , אֲבָ ל תֵ כֶ ף ּ כְּ שֶׁ מִ תְ גָּאֶ ה וְזָחָ ה ּ דַ עְ תוֹ עָלָיו ּ , אָ ז הוא רָ חוֹ ק מֵ עֲבוֹ דַ ת הַ שֵׁ ם ּ ּ , וְ אָ ז כָּ ל הַ הֲכָ נָה הַ זֹאת אֵ ינוֹ בִּ שְׁ בִ ילוֹ כְּ לָל ּ , רַ ק אַ דְ רַ בָּ א הוא ּ ּ צָ רִ יך לִ הְ יוֹ ת יָרוד וְ נִכְ נָע לִ פְ נֵיהֶם ּ ְ , מֵ אַ חַ ר שֶׁ יֵשׁ לָהֶם ּ מַ עֲלָה יְתֵ רָ ה עָלָיו , כִּ י כֻּ לָם נִבְ רְ או קֹדֶ ם לוֹ ּ ּ ; ּוכְ עֵין שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ "ל : " ורְ דו בִּ דְ גַת הַ יָם וְ כו ּ ּ ּ ּ " ' ) בראשית א , ( כו זָכָ ה , רוֹ דֶ ה בָּ הֶם , לֹא זָכָ ה , נַעֲשֶׂ ה ּ יָרוד לִ פְ נֵיהֶם , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת ' שֶׁ אִ ם תָ זוחַ דַ עְ תוֹ עָ לָיו ּ ּ ּ ּ , אוֹ מְ רִ ים לוֹ יַתושׁ קְ דָ ּ ּ . 'ָ מְ ך וְ כֵן הוא בְּ כָ ל אָ דָ ם גַּם עַתָ ה ּ ּ , שֶׁ יֵשׁ שֶׁ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך נוֹ תֵ ן לְ אָ דָ ם עֲשִׁ ירות וַחֲפָ צִ ים ּ ְ ּ ּ הַ רְ בֵּ ה ובְ הֵמוֹ ת וְעוֹ פוֹ ת ותְ בואוֹ ת ופֵ רוֹ ת ומַ לְ בּ ושִׁ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ ', ּ וְ כו כְּ אִ לו הַ כּ ֹל נִבְ רָ א בִּ שְׁ בִ ילוֹ ּ ּ ; ובֶ אֱמֶ ת הוא כֵן ּ ּ , כִּ י הַ כּ ֹ ל נִבְ רָ א וְ הוכַ ן בִּ שְׁ בִ ילוֹ כְּ דֵ י שֶׁ יִכְ נֹס לִ סְ עודָ ה מִ יָד ּ ּ ּ ּ , הַ יְנו כְּ דֵ י שֶׁ יוכַ ל לַעֲסֹק בַּ עֲבוֹ דַ ת הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ ּ , שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ זְכּ וֹ ת לָזֶה כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י שִׁ פְ לות בֶּ אֱמֶ ת ּ . אֲבָ ל תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ מִ תְ גָּאֶ ה וְדַ עְ תוֹ זָחָ ה עָלָיו ּ ּ ּ , אָ ז הוא ּ מְ רֻ חָ ק מֵ עֲבוֹ דַ ת הַ שֵׁ ם ּ , וְאָ ז מוֹ רִ ידִ ין ומַ שְׁ פִ ילִ ין אוֹ תוֹ ּ ּ וְ אוֹ מְ רִ ים לוֹ : יַתושׁ קְ דָ מְ ך וְ כו ּ ּ ָ ּ יב ) ' (:

Segment 29
HE:
ג,ב אֲשֶׁ ר בָּ רָ א אֱלֹקִ ים לַעֲשׂ וֹ ת

Segment 30
HE:
וְזֶה כְּ לַל כָּ ל עֲבוֹ דַ ת הָ אָ דָ ם בְּ זֶה הָ עוֹ לָם שֶׁ נִבְ רָ א רַ ק ּ בִּ שְׁ בִ יל זֶה לְ שַׁ בֵּ ר מְ נִיעוֹ ת . כִּ י זֶה כָּ ל מַ עֲלַת הָ אָ דָ ם שֶׁ הוא גָּבֹהַ מֵ הַ כּ ֹל אֲפִ לו מִ מַ לְ אָ כִ ים ושְׂ רָ פִ ים וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ' ּובוֹ ּ תְ לויִים כָּ ל הָ עוֹ לָמוֹ ת ּ . וְ כָ ל עֹצֶם גְּדֻ לַת מַ עֲלָתוֹ שֶׁ ל ּ הָ אָ דָ ם הוא מַ ה שֶׁ הוא בְּ זֶה הָ עוֹ לָם הָ עֲשִׂ יָה וְ הַ ּ ּ ּ ּ גַּשְׁ מִ י שֶׁ הוא מָ לֵא מְ נִיעוֹ ת עֲצומוֹ ת מִ לְ הִ תְ קָ רֵ ב לַה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ וְ הָ אָ דָ ם נִבְ רָ א לְ שַׁ בֵּ ר ולְ בַ טֵ ל כָּ ל הַ מְ נִיעוֹ ת שֶׁ הֵם כְּ לַל ּ ּ ּ כָּ ל הַ הֲסָ תוֹ ת וְ הַ פִ תויִים וְ הַ תַ אֲווֹ ת שֶׁ ל זֶה הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ ּ שֶׁ כֻּלָם הֵם מְ נִיעוֹ ת מִ לְ הִ תְ קָ רֵ ב לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ וְ הָ אָ דָ ם צָ רִ יך לְ הִ תְ גַּבֵּ ר עֲלֵיהֶם ולְ שַׁ בְּ רָ ם ולְ בַ טְ לָם עַל־יְדֵ י גֹּדֶ ל ּ ּ ּ ְ הַ חֵ שֶׁ ק אֶ ל הָ אֱמֶ ת . ּומֵ חֲמַ ת זֶה שָׂ גְבָ ה מַ עֲלָתוֹ מְ אֹד . וְזֶהו בְּ עַצְ מוֹ בְּ חִ ינַת מוֹ צִ יא מִ כּ ֹחַ אֶ ל הַ פֹעַל ּ ּ , כִּ י הָ אָ דָ ם צָ רִ יך לְ הוֹ צִ יא כָּ ל ְ דָ בָ ר מִ כּ ֹחַ אֶ ל הַ פֹעַל ּ ּ , כִּ י ה ' יִתְ בָּ רַ ך ְ בָּ רָ א כָּ ל הַ בְּ רִ יאָ ה שֶׁ תִ הְ יֶה חֲסֵ רָ ה עַד שֶׁ יַשְׁ לִ ים אוֹ תָ ה ּ ּ ּ הָ אָ דָ ם , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית ב : (ג , אֲשֶׁ ר בָּ רָ א אֱלֹקִ ים לַעֲשׂ וֹ ת , שֶׁ פֵ רושׁ וֹ שֶׁ הָ אָ דָ ם יַעֲשֶׂ ה וְיַשְׁ לִ ּ ּ ים אוֹ תָ ה ּו . ּ כְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ) ל בְּ רֵ אשִׁ ית רַ בָּ ה ( ו , א" פי שֶׁ הַ כּ ֹל צָ רִ יך תִ קון וגְמָ ר עַל־יְדֵ י הָ אָ דָ ּ ּ ּ ּ ְ , ם כִּ י הַ חִ טִ ין צְ רִ יכִ ין לִ טְ חֹן ּ , הַ תֻ רְ מְ סִ ין וְ כו ּ ּ . ' וְזֶה בְּ חִ ינַת מוֹ צִ יא מִ כּ ֹחַ אֶ ל הַ פֹעַל ּ , שֶׁ צָ רִ יך הָ אָ דָ ם לַעֲסֹק בָּ זֶה ְ ּ בְּ רוחָ נִיות וְגַשְׁ מִ יות ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך בָּ רָ א ְ הַ כּ ֹל בְּ שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י הַ מַ עֲשֶׂ ה וְ הוֹ צִ יא מִ כּ ֹחַ אֶ ל הַ פֹעַל כָּ ל ּ ּ הַ בְּ רִ יאָ ה , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן גְּמַ ר כָּ ל דָ בָ ר נִשְׁ אָ ר עֲדַ יִן ּ ּ בְּ כֹחַ עַד שֶׁ יוֹ צִ יאוֹ הָ אָ דָ ם דַ יְקָ א ּ ּ מִ כּ ֹחַ אֶ ל הַ פֹעַל ּ . כְּ גוֹ ן : כָּ ל הַ צְ מָ חִ ים שֶׁ יֵשׁ כּ ֹחַ בְּ זַרְ עָם לְ הוֹ צִ יא כַּ יוֹ צֵ א בָּ הֶם ּ ּ ּ . אֲבָ ל הָ אָ דָ ם צָ רִ יך לַעֲסֹק לַחֲרֹשׁ וְ לִ זְרֹעַ עַד שֶׁ תִ גְדַ ל ּ ּ ְ הַ תְ בואָ ה וְתֵ צֵ א מִ כּ ֹחַ אֶ ל הַ פֹעַל ּ ּ ּ , וְ אַ חַ ר כָּ ך לִ קְ צֹר ְ הַ תְ בואָ ה וְ לִ טְ חֹן ּ ּ ' ּ וְ כו עַד שֶׁ יִגְמֹר מְ לָאכוֹ ת הַ פַ ת ּ ּ . וְ כֵ ן בִּ לְ בושִׁ ים ובְ כָ ל הַ דְ בָ רִ ים ּ ּ ּ . וכְ מוֹ שֶׁ הוא בְּ גַשְׁ מִ יות כֵּן ּ ּ ּ ּ הוא בְּ רוחָ נִיות ּ ּ ּ ּ , שֶׁ אֵ ין שְׁ לֵמות לְ שׁ ום דָ בָ ר וְ אֵ ין נִמְ שָׁ ך ְ ּ ּ ּ בּ וֹ שְׁ לֵמות חִ יותוֹ עַד שֶׁ בָּ א הָ אָ דָ ם ומִ תְ פַ לֵל עָ לָיו ּ ּ ּ ּ ּ ּ

Segment 31
HE:
וְ עוֹ בֵ ד ה ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ זֶה הַ דָ בָ ר וְ אָ ז דַ יְקָ א נִשְׁ לָם חִ יות ּ ּ ּ ּ ְ הַ דָ בָ ר בְּ רוחָ נִיות ּ ּ ּ ּ , כִּ י הַ כּ ֹל נִשְׁ לָם עַל־יְדֵ י הָ אָ דָ ם בְּ גַשְׁ מִ יות ובְ רוחָ נִיות ּ ּ ּ ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ נִבְ רְ או כָּ ל הַ צְ מָ חִ ים לֹא יָצְ או ּ ּ ּ ּ ּ בָּ אָ רֶ ץ עַד שֶׁ בָּ א הָ אָ דָ ם וְ הִ תְ פַ לֵל עַל הַ גְּשָׁ מִ ים ּ ּ , כְּ מוֹ ּ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ " י עַל פָ סוק ּ ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית ב : (ה , וְ כֹל שִׂ יחַ הַ שָׂ דֶ ה טֶ רֶ ם יִהְ יֶה בָ אָ רֶ ץ וְ כָ ל עֵשֶׂ ב הַ שָׂ דֶ ה טֶ רֶ ם יִצְ מָ ח ּ ּ כִּ י לֹא הִ מְ טִ יר ה ' אֱלֹקִ ים וְ אָ דָ ם אַ יִן לַעֲבֹד אֶ ת הָ אֲדָ מָ ה . ּופֵ רֵ שׁ רַ שִׁ " י שָׁ ם : ובַ שְׁ לִ ישִׁ י שֶׁ נֶאֱמַ ר בּ וֹ ּ ּ ּ שָׁ ם ) : ( יא , א תַ דְ שֵׁ א הָ אָ רֶ ץ וְ כו ּ ּ ' עַל פֶ תַ ח קַ רְ קַ ע עָמְ דו עַד ּ ּ שֶׁ בָּ א אָ דָ ם וְ כו ' ּ וְ הִ תְ פַ לֵל עַל הַ גְּשָׁ מִ ים ּ ּ , ּ עַיֵן שָׁ ם . נִמְ צָ א , שֶׁ הָ אָ דָ ם צָ רִ יך לְ הוֹ צִ יא מִ כּ ֹחַ אֶ ל הַ פֹעַל ּ ְ לְ הַ שְׁ לִ י ם כָּ ל הַ דְ בָ רִ ים שֶׁ ל הַ בְּ רִ יאָ ה ּ . וְזֶה אִ י אֶ פְ שָׁ ר כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י הַ חֵ שֶׁ ק וְ הַ כִּ סּ ופִ ין שֶׁ נַעֲשִׂ ין עַל־יְדֵ י ּ ּ הַ מְ נִיעוֹ ת דַ יְקָ א ּ ּ . עַל־כֵּן בְּ הֶכְ רֵ חַ שֶׁ יַעַבְ רו עָ לָיו מְ נִיעוֹ ת ּ ּ רַ בּ וֹ ת כָּ ל יְמֵ י חַ יָיו כְּ דֵ י שֶׁ יִתְ גַּבֵּ ר בְּ חֵ שֶׁ ּ ּ ק יוֹ תֵ ר כְּ דֵ י שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה יוֹ צִ יא מִ כּ ֹחַ אֶ ל הַ פֹעַל וְ כו ּ ּ (: יג ) '

Segment 32
HE:
ד,ב אֵ לֶּה תוֹ לְ דוֹ ת הַ שָׁ מַ יִם וְ הָ אָ רֶ ץ ּ

Segment 33
HE:
... כִּ י בַּ תְ חִ לָה עָ לָה בַּ מַ חֲשָׁ בָ ה לִ בְ רֹא אֶ ת הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ בְּ מִ דַ ת הַ דִ ין ּ ּ , רָ אָ ה שֶׁ אֵ ין הָ עוֹ לָם מִ תְ קַ יֵם וְ הִ ּ קְ דִ ים מִ דַ ת ּ ּ הָ רַ חֲמִ ים וְ שִׁ תְ פוֹ לְ מִ דַ ת הַ דִ ין ּ ּ ּ , הֲדָ א הוא דִ כְ תִ יב ּ ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית ב (ד , : " אֵ לֶה תוֹ לְ דוֹ ת הַ שָׁ מַ יִם וְ הָ אָ רֶ ץ ּ ּ בְּ הִ בָּ רְ אָ ם בְּ יוֹ ם עֲשׂ וֹ ת ה ' אֱלֹ ִק ים אֶ רֶ ץ וְ שָׁ מָ יִם ". וְזֶה יָדועַ שֶׁ עִ קַ ר הַ יֵצֶר הָ רָ ע וְ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ ּ ּ ּ א נִמְ שָׁ ך ְ מִ בְּ חִ ינַת גְּבורוֹ ת וְ דִ ינִים שֶׁ נִמְ שָׁ כִ ין מִ תְ חִ לַת הַ צִ מְ צום ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ ל הֶחָ לָל הַ פָ נוי ּ ּ . ושְׁ בִ ירַ ת הַ יֵצֶר הָ רָ ע נִמְ שָׁ ך מִ בְּ חִ ינַת ְ ּ ּ מִ דַ ת הָ רַ חֲמִ ים שֶׁ שִׁ תְ פוֹ לְ מִ דַ ת הַ דִ ין ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה יֵשׁ כּ ֹחַ לְ שַׁ בֵּ ר הַ יֵצֶר ּ הָ רָ ע ולְ הָ פְ כוֹ אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ , שֶׁ זֶהו ּ ּ בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ הַ צַ דִ יקִ ים מְ הַ פְ כִ ים מִ דַ ת הַ דִ ין לְ מִ דַ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הָ רַ חֲמִ ים . וְ עַל־כֵּן בַּ תְ חִ לָה עָ לָה בַּ מַ חֲשָׁ בָ ה לִ בְ רֹא אֶ ת ּ ּ ּ הָ עוֹ לָם בְּ מִ דַ ת הַ דִ ין לְ בַ ד ּ ּ , כִּ י רָ צָ ה שֶׁ יִתְ גַּבֵּ ר הָ אָ דָ ם ּ בַּ עֲ בוֹ דָ תוֹ כָּ ל כַּ ך עַד שֶׁ יִהְ יֶה לוֹ כּ ֹחַ לְ שַׁ בֵּ ר הַ יֵצֶר הָ רָ ע ּ ּ ְ בְּ עַצְ מוֹ שֶׁ בָּ א מִ מִ דַ ת הַ דִ ין בְּ לִ י סִ יועַ דִ לְ עֵלָא ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , אֲבָ ל ה ' יִתְ בָּ רַ ך רָ אָ ה כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ עוֹ לָם לְ הִ תְ קַ יֵם בָּ זֶה ּ ְ , עַל־כֵּן הִ קְ דִ ים מִ דַ ת הָ רַ חֲמִ ים לְ מִ ּ ּ דַ ת הַ דִ ין שֶׁ מִ זֶה ּ ּ ּ ּ נִמְ שָׁ ך מַ ה שֶׁ ה ּ ְ ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ רַ חֲמָ יו מְ רַ חֵ ם עַל הָ עוֹ לָם ְ בְּ כָ ל עֵת וְ שׁ וֹ לֵחַ לָהֶם הִ רְ הורֵ י תְ שׁ ובָ ה ומְ סַ יֵעַ אוֹ תָ ם ּ ּ ּ ּ ּ לְ שַׁ בֵּ ר אֶ ת הַ יֵצֶר הָ רָ ע שֶׁ הוא מִ בְּ חִ ינַת מִ דַ ת הַ דִ ין ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ) ל " ּ ּ קִ דושִׁ ין ל (: בְּ כָ ל יוֹ ם יִצְ רוֹ שֶׁ ל אָ דָ ם מִ תְ גַּבֵּ ר עָ לָיו וְ אִ לְ מָ לֵא הַ קָ דוֹ שׁ בָּ רוך הוא עוֹ זְרוֹ ּ ּ ְ ּ הָ יָה נוֹ פֵ ל בְּ יָדוֹ ' . בְּ כָ ל יוֹ ם יִצְ רוֹ שֶׁ ל אָ דָ ם מִ תְ גַּבֵּ ר עָ לָיו ', זֶה נִמְ שָׁ ך מִ בְּ חִ ינַת בַּ תְ חִ לָה עָלָה בַּ מַ חֲשָׁ בָ ה ּ ּ ּ ְ לִ בְ רֹא בְּ מִ דַ ת הַ דִ ין ּ ּ . שֶׁ זֶה הַ דִ ין מִ תְ עוֹ רֵ ר בְּ כָ ל יוֹ ם ּ ּ וְרוֹ צֶ ה חַ ס וְשָׁ לוֹ ם לִ נְהֹג הָ עוֹ לָם בִּ בְ חִ ינָה זֹאת . ומִ שָׁ ם ּ ּ מִ תְ עוֹ רֵ ר ומִ תְ גַּבֵּ ר הַ יֵצֶר הָ רָ ע שֶׁ נִמְ שָׁ ך מִ שָׁ ם בְּ כָ ל יוֹ ם ּ ְ ּ ּ ּ וָיוֹ ם , ' ְ אַ ך אִ לְ מָ לֵא הַ קָ דוֹ שׁ בָּ רוך הוא עוֹ ּ ּ ְ ּ זְרוֹ ' ', ּ וְ כו כִּ י ה ' יִתְ בָּ רַ ך מְ רַ חֵ ם תֵ כֶ ף ומַ קְ דִ ים מִ דַ ת הָ רַ חֲמִ ים לְ מִ דַ ת ּ ּ ּ ּ ּ ְ ּ הַ דִ ין , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת הָ עֵזֶר וְהַ סִּ יועַ שֶׁ מְ סַ יֵעַ לְ הָ אָ דָ ם בְּ כָ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ יוֹ ם לְ שַׁ בֵּ ר אֶ ת הַ יֵצֶ ר הָ רָ ע שֶׁ הוא מִ מִ דַ ת הַ דִ ין ּ ּ ּ ּ ּ , ל"ּ כַּ נַ כִּ י הָ עֵזֶר וְ הַ סִּ יועַ נִמְ שָׁ ך מִ בְּ חִ ינַת רָ אָ ה שֶׁ אֵ ין הָ עוֹ לָם ְ ּ ּ מִ תְ קַ יֵם עָמַ ד וְ הִ קְ דִ ים מִ דַ ת הָ רַ חֲמִ ים לְ מִ דַ ת הַ דִ ין ּ ּ ּ ּ ּ . אֲבָ ל יֵשׁ צַ דִ יקִ ים גְּדוֹ לִ ים כָּ ל כַּ ך שֶׁ אֵ ין צְ רִ יכִ ין סִ יועַ ּ ּ ְ ּ מִ לְ עֵלָא וְהַ קָ דוֹ שׁ בָּ רוך הוא מִ תְ נַהֵג עִ מָ הֶם בַּ תְ ּ ּ ּ ּ ּ ְ ּ ּ ּ חִ לָה בְּ מִ דַ ת הַ דִ ין וְ הֵם עוֹ מְ דִ ים בְּ כָ ל הַ נִסְ יוֹ נוֹ ת וְ סוֹ בְ לִ ים כָּ ל ּ ּ ּ מִ ינֵי יִסּ ורִ ים וְ צָ רוֹ ת הַ נִמְ שָׁ כִ ין מִ מִ דַ ת הַ דִ ין וְ נִשְׁ אָ רִ ים ּ ּ ּ ּ ּ עַל עָמְ דָ ם . עַד שֶׁ זוֹ כִ ין לְ מַ ה שֶׁ זוֹ כִ ין ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ בְּ אַ בְ רָ הָ ם וְ הָ אָ בוֹ ת : " הָ אֱלֹ ִק ים אֲשֶׁ ר הִ תְ הַ לְ כו אֲבוֹ תַ י ּ ּ לְ פָ נָיו ) " בְּ רֵ אשִׁ ית מח , ' . ( טו הָ אֱלֹ ים קִ ' דַ יְקָ א שֶׁ הוא ּ ּ

Segment 34
HE:
בְּ חִ ינַת מִ דַ ת הַ דִ ין ּ ּ , שֶׁ הָ לַך מֵ עַצְ מוֹ בְּ לִ י סִ יועַ ּ ּ ְ דִ לְ עֵלָא ּ ּ ... יד ) (:

Segment 35
HE:
ה,ב וְ אָ דָ ם אַ יִן לַעֲבֹד אֶ ת הָ אֲדָ מָ ה

Segment 36
HE:
וְ עַל־כֵּן נִבְ רְ או כָּ ל הַ דְ בָ רִ ים מְ חֻסַּ ר תִ קון ּ ּ ּ ּ ּ , וגְמַ ר תִ קונָם ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י הָ אָ דָ ם , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית ב : (ג , אֲשֶׁ ר בָּ רָ א אֱלֹקִ ים לַעֲשׂ וֹ ת , דְ הַיְנו שֶׁ ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך בָּ רָ א כָּ ל ְ ּ הַ דְ בָ רִ ים שֶׁ הָ אָ דָ ם יִגְמֹר וְ יַעֲשֶׂ ה אוֹ תָ ם , ּוכְ מוֹ שֶׁ אָ נ ּו רוֹ אִ ין בְּ חושׁ שֶׁ הָ אָ דָ ם צָ רִ יך לַחֲרֹשׁ וְ לִ זְרֹעַ ְ ּ , וְ לַעֲשׂ וֹ ת כֵּ לִ ים ובְ גָדִ ים ּ , ולְ תַ קֵ ן כָּ ל הַ מַ אֲכָ לִ ים בְּ לִ ישָׁ ה וַאֲפִ יָה ּ ּ ּ ּ ובִ שׁ ול וְ כו ּ ּ ּ ּ . ' וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו בַּ מִ דְ רָ שׁ ּ ּ ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית רַ בָּ ה ּפָ רָ שָׁ ה יא (: הַ תֻ רְ מוסִ ין צְ רִ יכִ ין תִ ּ ּ ּ קון וְ כו ּ ּ ּ . ' וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית ב : (ה , וְ כֹל שִׂ יחַ הַ שָׂ דֶ ה טֶ רֶ ם יִהְ יֶה בָ אָ רֶ ץ ּ וְ כָ ל עֵשֶׂ ב הַ שָׂ דֶ ה טֶ רֶ ם יִצְ מָ ח וְ אָ דָ ם אַ יִן לַעֲבֹד אֶ ת ּ הָ אֲדָ מָ ה . וכְ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ ּ " י שָׁ ם : עַל פֶ תַ ח הַ קַ רְ קַ ע ּ ּ עָמְ דו , ּ עַד שֶׁ יָבוֹ א אָ דָ ּ ם וְיֵדַ ע שֶׁ יֵשׁ צֹרֶ ך בִּ גְשָׁ מִ ים ְ ּ וְיִתְ פַ לֵל עֲלֵיהֶם וְ כו ּ ּ ּ . ' כָּ ל זֶה הוא לְ הוֹ רוֹ ת ולְ הוֹ דִ יעַ ּ ּ שֶׁ הַ כּ ֹל נִבְ רָ א בִּ שְׁ בִ יל הָ אָ דָ ם כְּ דֵ י שֶׁ הָ אָ דָ ם יַגְדִ יל שְׁ מוֹ ּ יִתְ בָּ רַ ך עַל־יְדֵ י כָּ ל דָ בָ ר שֶׁ בָּ עוֹ לָם ּ ְ . וְזֶה עִ קַ ר הַ שְׁ לֵמות ּ ּ ּ ְו הַ תַ כְ לִ ית שֶׁ ל כָּ ל הַ בְּ רִ יאָ ה כֻּלָה מֵ רֹאשׁ וְעַד סוֹ ף ּ ּ ּ , וְ עַל־כֵּן הַ כּ ֹל נִבְ רָ א מְ חֻסַּ ר תִ קון עַד שֶׁ יָבוֹ א הָ אָ דָ ם ּ ּ ּ ּ וְיַשְׁ לִ ים אוֹ תוֹ . כִּ י שְׁ לֵמות תִ קון כָּ ל הַ דְ בָ רִ ים הוא עַל־יְדֵ י הָ אָ דָ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּדַ יְקָ א , עַל־יְדֵ י שֶׁ הוא מַ כִּ יר ומַ גְ ּ ּ דִ יל שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ עַל־יְדֵ י כָּ ל דָ בָ ר שֶׁ בָּ עוֹ לָם שֶׁ בִּ שְׁ בִ יל זֶה נִבְ רָ א הַ כּ ֹל ּ . כִּ י ' ה יִתְ בָּ רַ ך בִּ שְׁ בִ יל עַצְ מוֹ כִּ בְ יָכוֹ ל לֹא הָ יָה צָ רִ יך לִ בְ רֹא ְ ְ אֶ ת הַ בְּ רִ יאָ ה , כִּ י ה ' יִתְ בָּ רַ ך יָדַ ע מֵ עַצְ מוֹ קֹדֶ ם הַ בְּ רִ יאָ ה ְ כְּ מוֹ עַכְ שָׁ , ו רַ ק כָּ ל הַ בְּ רִ יאָ ה הָ יְתָ ה בִּ שְׁ בִ יל הָ אָ דָ ם , כְּ דֵ י לְ הֵיטִ יב מִ טובוֹ לְ זולָתוֹ ּ ּ ּ , כְּ דֵ י שֶׁ אֲנַחְ נו נַכִּ יר וְ נֵדַ ע ּ שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך . ְ וְ עַל־כֵּן כָּ ל זְמַ ן שֶׁ אֵ ין הָ אָ דָ ם בָּ עוֹ לָם וְ אֵ ין מִ י שֶׁ יַכִּ יר שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך עַל־יְדֵ י דָ בָ ר זֶ ּ ְ ּ , ה אֵ ין לְ הַ דָ בָ ר ּ חִ יות בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ ּ , וְ עַל־כֵּן הוא מְ חֻסַּ ר תִ קון עֲדַ יִן ּ ּ ּ ּ , כִּ י כָּ ל חִ יות הַ דָ בָ ר הוא עַל־יְדֵ י שֶׁ מַ כִּ ירִ ין שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י דָ בָ ר זֶה ּ , וְ כָ ל זְמַ ן שֶׁ לֹא נִמְ צָ א הָ אָ דָ ם ּ , אֵ ין מִ י ּ שֶׁ יַכִּ יר שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך עַל־יְדֵ י אוֹ תוֹ הַ דָ בָ ר ּ ְ . וְעַל־כֵּן תִ קון ּ ּ ּ כָּ ל הַ דְ בָ רִ ים נִגְמָ ר עַל־יְדֵ י הָ אָ דָ ם שֶׁ יֶשׁ לוֹ כּ ֹחַ לְ הַ כִּ יר ּ ּ ולְ הַ גְדִ יל שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך עַל־יְדֵ י כָּ ל דָ בָ ר שֶׁ בָּ עוֹ לָם ּ ּ ְ ּ , וכְ מוֹ ־כֵן יֶשׁ לוֹ כּ ֹחַ גַּם בְּ גַשְׁ מִ יות לְ תַ קֵ ן כָּ ל דָ ּ ּ ּ ּ ּ בָ ר וְ לִ גְמֹר תַ בְ נִיתוֹ וְ צורָ תוֹ בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת כָּ ל הַ מְ לָאכוֹ ת ּ ּ ּ שֶׁ בָּ עוֹ לָם מַ ה שֶׁ הָ אָ דָ ם צָ רִ יך לַעֲשׂ וֹ ת כַּ מָ ה מְ לָאכוֹ ת ּ ְ ּ , כְּ גוֹ ן לַעֲשׂ וֹ ת כֵּ לִ ים מֵ עֵץ אוֹ מַ תָ כוֹ ת ּ , אוֹ לִ טְ ווֹ ת וְ לֶאֱרֹג בְּ גָדִ ים מִ צֶמֶ ר ופִ שְׁ תָ ן ּ ּ ּ שֶׁ בָּ רָ א ה ' יִתְ בָּ רַ ך וְ כו ּ ְ . ' כִּ י בְּ וַדַ אי ּ ' ה יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ בָּ רָ א הַ צֶמֶ ר וְהַפִ שְׁ תָ ן אוֹ הָ עֵצִ ים וְ הַ מַ תֶ כֶת ּ ּ ּ ּ ּ ְ ּ וְ כו ', בְּ וַדַ אי בְּ כֹחוֹ הָ יָה יָכוֹ ל לִ בְ רֹא כֵּ לִ ים גְּמורִ ים ּ ּ ובְ גָדִ ים גְּמורִ ים וְ כו ּ ּ ּ . ' ְ אַ ך ה ' יִתְ בָּ רַ ך בָּ רָ א הַ כּ ֹל ְ מְ חֻסַּ ר תִ קון עַד שֶׁ יָבוֹ א הָ אָ דָ ם וְיִגְמֹר תִ קונָם עַל־יְדֵ י כַּ מָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ עֻבְ דוֹ ת ומְ לָאכוֹ ת ּ ּ , כִּ י אֵ ין לְ שׁ ום דָ בָ ר שְׁ לֵמות כִּ י אִ ם ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י הָ אָ דָ ם , עַל־יְדֵ י שֶׁ הוא מַ כִּ יר ומַ גְדִ יל שְׁ מוֹ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך עַל־יְדֵ י אוֹ תוֹ הַ דָ בָ ר שֶׁ בִּ ּ ְ שְׁ בִ יל זֶה דַ יְקָ א נִבְ רָ א ּ ּ הַ דָ בָ ר ) :( טו

Segment 37
HE:
ז,ב וַיִפַ ח בְּ אַ פָ יו נִשְׁ מַ ת חַ יִים ּ ּ ּ ּ

Segment 38
HE:
... עִ קַ ר גְּזֵרַ ת הַ מִ יתָ ה הוא עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת הַ חִ לוף ּ ּ ּ ּ ּ , עַל־יְדֵ י שֶׁ רוֹ צֶ ה לְ הִ תְ גַּבֵּ ר בְּ חִ ינַת בֶּ ן הָ עֶבֶ ד עַל בְּ חִ ינַת בֶּ ן הַ מֶ לֶך ְ ּ , כִּ י גּוף וָנֶפֶ שׁ הֵם בְּ חִ ינַת בֶּ ן הָ עֶבֶ ד ובֶ ן ּ ּ הַ מֶ לֶך ְ ּ . כִּ י הַ נְשָׁ מָ ה הִ יא חֵ לֶק אֱלוֹ הַ מִ מַ עַל ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת בֶּן הַ מֶ לֶך ְ ּ , בְּ חִ ינַת ) שְׁ מוֹ ת ד ( בְּ נִי בְ כוֹ רִ י יִשְׂ רָ אֵ ל , בְּ חִ ינַת ) שַׁ בָּ ת קיא ( כָּ ל יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ נֵי מְ לָכִ ים הֵם , בְּ חִ ינַ ת ) תְ הִ לִ ים ב ּ ּ ' ה ( אָ מַ ר אֵ לַי בְּ נִי אַ תָ ה וְ כו ּ ּ ', בְּ חִ ינַת בֵּן הַ נִמְ שָׁ ך מִ מֹחַ הָ אָ ב כַּ יָדועַ ּ ּ ּ ּ ְ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) יְשַׁ עְ יָה מו (: " הַ נְשׂ ואִ ים מִ נִי רָ חַ ם הָ עֲמוסִ ים מִ נִי בֶ טֶ ן ּ ּ ּ ּ ּ , " כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית ב : " (ז , וַיִפַ ח בְּ אַ פָ ּ ּ ּ יו נִשְׁ מַ ת חַ יִים ּ ". וְ אִ יתָ א בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ : מָ אן דְ נָפַ ח מִ תוֹ כוֹ נָפַ ח ּ ּ , כִּ י הֵם חֵ לֶק אֱלוֹ קַ מַ מָ שׁ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת בֵּ ן ּ , וְ הַ גּוף הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ עֶבֶ ד , כִּ י הַ גּוף הוא בְּ חִ ינַת עֲשִׂ יָה גַּשְׁ מִ יִית ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת עֶבֶ ד , שֶׁ הו ּ א בְּ חִ ינַת עֲשִׂ יָה וְ עַבְ דות ּ ּ ' וְ ה . יִתְ בָּ רַ ך ְ בָּ רָ א אֶ ת הָ אָ דָ ם כְּ דֵ י שֶׁ יְבַ טֵ ל וְיַכְ נִיעַ אֶ ת הַ גּוף לְ גַבֵּי ּ ּ ּ ּ הַ נְשָׁ מָ ה , הָ עֶבֶ ד לְ גַבֵּ י הַבֵּן , כִּ י כְּ מוֹ שֶׁ הָ עֶבֶ ד מְ חֻיָב ּ לַעֲבֹד אֶ ת רַ בּ וֹ וְ לַעֲשׂ וֹ ת רְ צוֹ נוֹ , כְּ מוֹ כֵן הַ גּוף מְ ּ ּ חֻיָב לַעֲבֹד אֶ ת הַ נְשָׁ מָ ה ולְ בַ טֵ ל עַצְ מוֹ לְ גַבֵּ י הַ נְשָׁ מָ ה ּ ּ ּ ּ וְ לַעֲשׂ וֹ ת רַ ק רְ צוֹ ן הַ נְשָׁ מָ ה ּ . וְ אִ ם לֹא הָ יָה חוֹ טֵ א הָ אָ דָ ם הָ יָה מִ תְ בַּ טֵ ל בְּ חִ ינַת הָ עַבְ דות לְ גַמְ רֵ י ּ ּ , כִּ י עִ קַ ר ּ הָ עַבְ דות נִמְ שָׁ ך מִ מַ ה שֶׁ עוֹ בְ רִ ין עַל דִ בְ רֵ י ת ּ ּ ּ ּ ְ ּ וֹ רָ ה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , בִּ בְ חִ ינַת ) אָ בוֹ ת פֶ רֶ ק ג ּ ( כָּ ל הַ פוֹ רֵ ק מִ מֶ נו עֹל ּ ּ ּ ּ תוֹ רָ ה נוֹ תְ נִין עָ לָיו עֹל מַ לְ כות וְ עֹל דֶ רֶ ך אֶ רֶ ץ שֶׁ הֵם ְ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת עַבְ דות ּ , אֲבָ ל הַ מְ קַ בֵּ ל עָלָיו עֹל תוֹ רָ ה מַ עֲבִ ירִ ין ּ מִ מֶ נו עֹל מַ לְ כות וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ', כִּ י אֵ ין לְ ך בֶּ ן חוֹ רִ ין אֶ לָא ּ ָ מִ י שֶׁ עוֹ סֵ ק בַּ תוֹ רָ ה וְ כו ּ ּ ) ' (: טז

Segment 39
HE:
ט,ב עֵ וְ ץ הַ עַ ּדַ ת טוֹ ב וָ ָרע עִ קַ ר הַ פְ גַם שֶׁ ל עֵץ הַ דַ עַת טוֹ ב וְרָ ע הָ יָה שֶׁ לֹא כָּ לְ לו ּ ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת לַמְ דָ ן וְ צַ דִ יק יַחַ ד ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת הַ פְ גָם שֶׁ ל ּ ּ ּ ּ הַ לוֹ מְ דִ ים הַ חוֹ לְ קִ ים עַל הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ , שֶׁ אוֹ מְ רִ ים שֶׁ עִ קַ ר ּ הוא רַ ק הַ לִ מוד בְּ עַצְ מוֹ ּ ּ ּ ּ , וְ אֵ ין צְ רִ יכִ ין לְ הִ תְ קָ רֵ ב לַצַ דִ יקִ ים ולְ תַ קֵ ן מַ עֲשֵׂ יהֶם כְּ לָל ּ ּ ּ ּ , ּולְ בַ סּ וֹ ף זֶה וָזֶה לֹא עָ לְ תָ ה בְּ יָדָ ם , כִּ י אַ חַ ר כָּ ך מַ שְׁ לִ יכִ ין גַּם לִ מוד הַ תוֹ ּ ּ ּ ְ רָ ה אַ חֲרֵ י גֵּוָם , כַּ מָ צוי בַּ עֲוֹ נוֹ תֵ ינו הָ רַ בִּ ים בְּ כַ מָ ה אֲנָשִׁ ים ּ ּ ּ ּ שֶׁ בִּ ימֵ י נְעורֵ יהֶם עָ סְ קו בַּ תוֹ רָ ה קְ צָ ת ּ ּ ּ , וְ אַ חַ ר כָּ ך פָ רְ קו ּ ְ ּ עֹל תוֹ רָ ה לְ גַמְ רֵ י ּ , וְגַם קִ לְ קְ לו מַ עֲשֵׂ יהֶם יוֹ תֵ ר מֵ עַמֵ י ּ ּ הָ אָ רֶ ץ , וְ כָ ל זֶה מֵ חֲמַ ת שֶׁ לֹא הִ שְׁ ּ גִּיחו עַל תִ קון ּ ּ ּ ּ מַ עֲשֵׂ יהֶם כְּ לָל , וְ לֹא הִ שְׁ תַ דְ לו לְ הִ תְ קָ רֵ ב לְ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ וְ אָ מְ רו שֶׁ עִ קָ ר הוא הַ לִ מוד ּ ּ ּ ּ ּ ּ , ּולְ בַ סּ וֹ ף זֶה וָזֶה לֹא

Segment 40
HE:
נִתְ קַ יְימו בְּ יָדָ ם ּ ּ . כִּ י בֶּ אֱמֶ ת עִ קַ ר תִ קון לִ מוד הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הוא עַל יְדֵ י בְּ חִ ינַת צַ דִ ּ ּ יק , ומִ י שֶׁ מַ פְ רִ יד בְּ חִ ינַת לַמְ דָ ן ּ ּ מִ בְּ חִ ינַת צַ דִ יק הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ' אַ חֵ ר ' שֶׁ קִ צֵץ בַּ נְטִ יעוֹ ת ּ ּ ּ , כִּ י תַ כְ לִ ית תוֹ רָ ה תְ שׁ ובָ ה ומַ עֲשִׂ ים טוֹ בִ ים כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ ּ ּ ּ ּ ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ , ל" וכְ שֶׁ הַ לַמְ דָ ן כָּ פוף לְ הַ צַ דִ יק אֲזַי זוֹ כֶה ּ ּ ּ ּ ּ ְל צַ יֵר אוֹ תִ יוֹ ת הַ תוֹ רָ ה לְ טוֹ ב ּ ּ ּ , עַל־יְדֵ י כּ ֹחַ הַ צַ דִ יק שֶׁ הוא ּ ּ ּ הָ רַ ב הָ אֱמֶ ת כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים ּ . אֲבָ ל כְּ שֶׁ אֵ ינוֹ כָּ פוף ּ תַ חְ תָ יו ּ ּ , ּומִ כָּ ל שֶׁ כֵּן כְּ שֶׁ חוֹ לֵק עָ לָיו חַ ס־וְ שָׁ לוֹ ם , אֲזַי לֹא זָכָ ה נַעֲשֵׂ ית לוֹ סַ ם מָ וֶת כִּ י מְ צַ יֵר אוֹ ּ תִ יוֹ ת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ לְ הֵפֶ ך חַ ס־וְ שָׁ לוֹ ם ְ , עַל־יְדֵ י שֶׁ מַ פְ רִ יד בֵּ ין בְּ חִ ינַת לַמְ דָ ן ּ לִ בְ חִ ינַת צַ דִ יק ּ , כִּ י עִ קַ ר צִ יור אוֹ תִ יוֹ ת הַ תוֹ רָ ה לְ טוֹ ב ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ יִהְ יֶה בִּ בְ חִ ינַת סַ ם חַ יִים ּ ּ , הוא רַ ק עַל־יְדֵ י הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ הָ אֱמֶ ת שֶׁ זָכָ ה לִ שְׁ מִ ירַ ת הַ ּ בְּ רִ ית בְּ תַ כְ לִ ית הַ שְׁ לֵמות ּ ּ . וַאֲפִ לו מִ י שֶׁ אֵ ינוֹ זוֹ כֶ ה לָזֶה שֶׁ יִהְ יֶה הוא בְּ עַצְ מוֹ ּ ּ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת צַ דִ יק בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ , אַ ף עַל פִ י כֵ ן אִ ם הוא מַ כְ נִיעַ ּ ּ אֶ ת עַצְ מוֹ עַל כָּ ל פָ נִים תַ חַ ת הַ צַ דִ יק כְּ עֶבֶ ד תַ חַ ת ּ ּ ּ ּ ּ אֲדוֹ נָיו , אֲזַי כָּ ל תוֹ רָ תוֹ וְ לִ מודוֹ וְ כָ ל מַ עֲשָׂ יו מְ קַ בְּ לִ ים ּ ּ ּ תִ קון עַל־יְדֵ י הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת שֶׁ מְ צַ יֵר הַ כּ ֹל לְ טוֹ ב ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , וַאֲזַי נֶאֱמַ ר עָ לָיו גַּם כֵּן זָכָ ה נַעֲשֵׂ ית לוֹ סַ ם חַ יִים עַל־יְדֵ י כּ ֹחַ ּ הַ צַ דִ יק ּ ּ (: יז )

Segment 41
HE:
יז ,ב בְּ יוֹ ם אֲכָ לְ כֶ ם מִ מֶ נּו ּ ּ

Segment 42
HE:
כָּ ל הַ מַ חֲלֹקֶ ת ּ , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת פְ גַם נְפִ ילַת הַ כָּ בוֹ ד אֶ ל ּ ּ הָ עַזֵי־פָ נִים שֶׁ בַּ דוֹ ר ּ ּ , הַ כּ ֹל נִמְ שָׁ ך עַל־יְדֵ י תַ אֲוַת אֲכִ ילָה ּ ְ , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת חֵ טְ א אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן שֶׁ פָ גַם בַּ אֲכִ ילָתוֹ ּ ּ , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה נֶאֱחַ ז סִ טְ רָ א דְ מוֹ תָ א בְּ הַ כָּ בוֹ ד , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת הָ עַזֵי־פָ נִים ּ . ומִ זֶה נִמְ שַׁ ך אַ חַ ר־כָּ ך הֲרִ יגַת קַ יִן ְ ְ ּ ּ לְ הֶבֶ ל , שֶׁ זֶה הָ יָה הַ מַ חֲלֹקֶ ת רִ אשׁ וֹ ן שֶׁ בָּ עוֹ לָם ּ ּ . וְ קַ יִן רָ צָ ה ּ לִ טֹל לְ עַצְ מוֹ כָּ ל הַ כָּ בוֹ ד , וְהַ כּ ֹל הָ יָה עַל־יְדֵ י עַזות ּ ּ , וְ כָ ל זֶה נִמְ שַׁ ך עַ ְ ל־יְדֵ י פְ גַם הָ אֲכִ ילָה ּ . וְ הַ תִ קון לָזֶה תַ עֲנִית ּ ּ ּ ּ ּוצְ דָ קָ ה יח ) (:

Segment 43
HE:
יח ,ב לֹא טוֹ ב הֱיוֹ ת הָ אָ דָ ם לְ בַ דוֹ ּ אֱמֶ ת וֶאֱמונָה הֵם שְׁ נֵיהֶם אֶ חָ ד ּ . כִּ י מִ י שֶׁ מַ אֲמִ ין ּ בְּ הָ אֱמֶ ת , הוא מְ קֻ שָׁ ר אֶ ל הָ אֱמֶ ת כְּ אִ לו הוא יוֹ דֵ עַ ּ ּ ּ ּ ּ ומַ שִׂ ּ ּ יג אוֹ תוֹ בְּ שִׂ כְ לוֹ הֵיטֵ ב , וְ אֵ ין חִ לוק בֵּ ינֵיהֶם כְּ לָל ּ ּ ; ּ אַ דְ רַ בָּ ה , עִ קַ ר הָ אֱמֶ ת אִ י אֶ פְ שָׁ ר לֵידַ ע ולְ הַ שִׂ יג מֵ חֲמַ ת ּ ּ ּ רִ בּ וי אוֹ ר ּ , כִּ י־אִ ם עַל־יְדֵ י אֱמונָה ּ , כִּ י אֱמֶ ת וֶאֱמונָה הֵם ּ בְּ חִ ינַת אִ ישׁ וְ אִ שָׁ ה ּ , שֶׁ עַל זֶה נֶאֱמַ ר : " לֹא טוֹ ב הֱיוֹ ת הָ אָ דָ ם לְ בַ דוֹ , " ּ הַ יְנו כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לֵהָ נוֹ ת מֵ הָ אֱמֶ ת ּ ולְ הוֹ לִ יד מִ מֶ נו לְ בַ דוֹ ּ ּ ּ ּ ּ , מֵ חֲמַ ת שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ קַ בֵּ ל עֶצֶם אוֹ ר הָ אֱמֶ ת , עַל־כֵּן אָ מַ ר הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא ּ ּ ְ ּ : " אֶ עֱשֶׂ ה לוֹ עֵזֶר כְּ נֶגְדוֹ ּ ּ , " הַ יְנו הָ אֱמונָה ּ ּ ּ הַ קְ דוֹ שָׁ ה שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת " אֵ שֶׁ ת חַ יִל , " בְּ חִ ינַת " ּ אִ שָׁ ה יִרְ אַ ת ה , "' בְּ חִ ינַת הַ כַּלָה ּ הַ קְ דוֹ שָׁ ה הַ מְ שֻׁ בַּ חַ ת בְּ כָ ל סֵ פֶ ר שִׁ יר־הַ שִׁ ירִ ים ּ ּ , כִּ י הָ אֱמונָה הַ קְ דוֹ שָׁ ה נִקְ רֵ את ּ ּ " , " ּ כַּ לָה כִּ י הִ יא כְּ לולָה ּ מֵ הַ כּ ֹל , כִּ י כָּ ל הַ שָׂ גוֹ ּ ת אֱלָקות וְ כָ ל הַ יְדִ יעוֹ ת הַ גְּבוֹ הוֹ ת ּ , הַ כּ ֹל אֵ ין יְכוֹ לִ ין לְ קַ בֵּ ל כִּ י־אִ ם עַל־יְדֵ י אֱמונָה ּ , כִּ י הָ אֱמונָה הִ יא עֶצֶם מֵ עֲצָ מָ יו ובָ שָׂ ר מִ בְּ שָׂ רוֹ שֶׁ ל הָ אֱמֶ ת ּ ּ , כִּ י שְׁ נֵיהֶם אֶ חָ ד וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לָזֶה בְּ לֹא זֶה , וְ כָ ל קִ יום ּ ּ הָ עוֹ לָם עַל ־יְדֵ י שְׁ נֵיהֶם דַ יְקָ א ּ , בִּ בְ חִ ינַת " עַל־כֵּן יַעֲזָב־אִ ישׁ אֶ ת־אָ בִ יו וְ אֶ ת־ אִ מוֹ , " ּ הַ יְנו שֶׁ צְ רִ יכִ ין לַעֲזֹב ּ ּ אֶ ת כָּ ל הַ חָ כְ מוֹ ת שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת אָ ב לַחָ כְ מָ ה וְ אֵ ם לַבִּ ינָה , רַ ק לְ דַ בֵּ ק עַצְ מוֹ בְּ הָ אִ שָׁ ה יִרְ אַ ת־הַ שֵׁ ם ּ ּ , שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת הָ אֱמונָה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ , שֶׁ עִ קַ ר הִ תְ גַּלות אֲמִ תַ ת ּ ּ ּ ּ הָ אֱמֶ ת הוא עַל־יָדָ ה ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת " וְ הָ יו לְ בָ שָׂ ר אֶ חָ ד ּ , " שֶׁ הָ אֱמֶ ת וְ הָ אֱמונָה הֵם אֶ חָ ד בְּ תַ כְ לִ ית הָ אַ חְ דות ּ ּ , כִּ י מֵ אַ חַ ר שֶׁ מַ אֲמִ ין בְּ הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ ּ ּ , אֲזַי נִכְ לָל הָ אֱמונָה ּ ְּב הָ אֱמֶ ת בְּ תַ כְ לִ ית הָ אַ חְ דות ּ , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה נוֹ לָדִ ים כָּ ל הַ הַ שָׂ גוֹ ת לָדַ עַת מֵ אֲמִ תַ ת אֱלָקותוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ , כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לָדַ עַת מִ מֶ נו יִתְ בָּ רַ ך כִּ י־אִ ם עַל־יְדֵ י הִ תְ חַ בְּ רות ּ ּ ְ ּ ּ אֱמֶ ת וֶאֱמונָה ּ , כִּ י אֱמֶ ת בְּ לֹא אֱמונָה אִ י אֶ פְ שָׁ ּ ר לְ קַ בֵּל מֵ חֲמַ ת רִ בּ וי אוֹ ר כַּ נַ ּ ּ , ל" וֶאֱמונָה בְּ לֹא אֱמֶ ת ּ , ּ בְּ וַדַ אי אֵ ינוֹ כְּ לום ּ , כִּ י כְּ שֶׁ אֵ ינוֹ מִ סְ תַ כֵּ ל עַל הָ אֱמֶ ת ּ , אֲזַי יוכַ ל ּ לָבוֹ א לֶאֱמונוֹ ת כָּ זְבִּ יוֹ ת ּ ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , כִּ י עִ קַ ר קִ יום שֶׁ ל ּ ּ ּ הָ אֱמונָה הַ קְ דוֹ שָׁ ה הוא עַל ּ ּ ּ ־יְדֵ י אֱמֶ ת , בְּ חִ ינַת " צֶ דֶ ק כַּ ד בֶּ אֱמֶ ת אִ תְ חַ בָּ רַ ת

Segment 44
HE:
, אֱמונָה אִ תְ עֲבִ ידַ ת ּ "

Segment 45
HE:
, הַ יְנו ּ כְּ שֶׁ מִ סְ תַ כֵּ ל עַל הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ ּ ּ ּ , אָ ז בְּ וַדַ אי רוֹ אֶ ה ּ הַ קְ דוֹ שִׁ ים בַּ אֲבוֹ תֵ ינו לְ הַ אֲמִ ין שֶׁ רָ אוי בְּ עֵינָיו ּ ּ ּ ובְ הַ צַ דִ יקֵ י־אֱמֶ ת שֶׁ מַ זְהִ ירִ ים ּ ּ ּ ּ אוֹ תָ נו לְ קַ יֵם תוֹ רָ תֵ נו ּ ּ ּ ּ ּ הַ קְ דוֹ שָׁ ה , וְ אָ ז אִ תְ עֲבִ ידַ ת אֱמונָה ּ , שֶׁ זוֹ כִ ין לֶאֱמונָה ּ ּ הַ קְ דוֹ שָׁ ה בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ , וְ אָ ז נִכְ לָל אֱמֶ ת וֶאֱמונָה יַחַ ד ּ , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת שְׁ נֵיהֶם אֶ חָ ד כַּ נַ , ל"ּ וְ עַל־יְדֵ י־זֶה נוֹ לָדִ ין כָּ ל הַ הַ שָׂ גוֹ ת וְ הַ יְדִ יעוֹ ּ , ת כִּ י עַל־יְדֵ י אֱמונָה זוֹ כִ ין אַ חַ ר־כָּ ך ְ ּ לְ הַ שָׂ גוֹ ת וִידִ יעוֹ ת גְּבוֹ הוֹ ת מְ אֹד ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר , וְ עַל־יְדֵ י אֵ לו הַ יְדִ יעוֹ ת מוֹ לִ ידִ ין נְפָ שׁ וֹ ת מַ מָ שׁ ּ ּ ּ , כִּ י כָּ ל מַ ה שֶׁ הַ צַ דִ יקִ ים זוֹ כִ ין לְ הַ שִׂ יג הַ שָׂ גוֹ ת גְּבוֹ הוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ בְּ י וֹ תֵ ר עַל־יְדֵ י הִ תְ חַ בְּ רות אֱמֶ ת וֶאֱמונָה כַּ נַ ּ ּ ּ , ל" עַל־יְדֵ י־זֶה יְכוֹ לִ ין לְ הַ כְ נִיס הָ אֱמונָה הַ קְ דוֹ שָׁ ה בְּ לֵב כָּ ל ּ ּ הַ נְפָ שׁ וֹ ת הַ יְרודוֹ ת וְ הָ רְ חוֹ קוֹ ת מִ מֶ נו יִתְ בָּ רַ ך מְ אֹד ְ ּ ּ ּ ּ ּ מְ אֹד , עַד שֶׁ נֶחְ שָׁ ב כְּ אִ לו עֲשָׂ אָ ן כְּ מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ּ ּ ּ , ל" ּ ינו זַ וכְ אִ לו נוֹ לְ דו אֵ לו הַ נְפָ שׁ וֹ ת הַ יוֹ ם מֵ חָ דָ שׁ כַּ יָדועַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ יט ) (:

Segment 46
HE:
א,ג הָ שׁ חָ נָּ הַ וְ יָ ה עָ ם ּ רו יֵשׁ בְּ חִ ינַת תוֹ רוֹ ת נְפולוֹ ת וְ לִ מודִ ים פְ גומִ ים וסְ בָ רוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ מֻחְ לָפוֹ ת , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה עִ קַ ר הִ תְ רַ חֲקות הָ אָ דָ ּ ּ ם מֵ עֲבוֹ דָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך . ְ ּובְ עִ נְיָן זֶה יֵשׁ בְּ חִ ינוֹ ת רַ בּ וֹ ת , כִּ י יֵשׁ שֶׁ מְ הַ פֵ ך עַל־יְדֵ י זֶה הָ אֱמֶ ת לְ גַמְ רֵ י ּ ְ , וְיֵשׁ שֶׁ נוֹ טֶ ה עַל־יְדֵ י ּ זֶה מְ עַט מִ ן הָ אֱמֶ ת , וְיֵשׁ שֶׁ אֵ ינוֹ נוֹ טֶ ה עַל־יְדֵ י זֶה מִ ן הָ אֱמֶ ת , כִּ י אִ ם מְ עַט דִ מְ עַט שֶׁ אִ ּ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ בְ חִ ין כְּ לָל . וְ כָ ל הַ קִ לְ קולִ ים שֶׁ הָ יָה בָּ עוֹ לָם מִ קָ טָ ן וְ עַד גָּדוֹ ל ּ ּ ּ , הַ כּ ֹל

Segment 47
HE:
הָ יָה עַל־יְדֵ י הַ לִ מודִ ים פְ גומִ ים ּ ּ ּ ּ ּ , ל"ּ הַ נַ כִּ י גַּם הַ פְ גַם ּ הָ רִ אשׁ וֹ ן מֵ אֲכִ ילַת עֵץ הַ דַ עַת שֶׁ הָ יָה עַל יְדֵ י עֲצַת ּ ּ הַ נָחָ שׁ , הַ כּ ֹל הָ יָה עַ ל־יְדֵ י פְ גַם הַ תוֹ רוֹ ת הַ נְפולוֹ ת ּ ּ ּ ּ וְ הַ לִ מודִ ים פְ גומִ ים ּ ּ ּ ּ ּ , ל"ּ הַ נַ כִּ י הַ נָחָ שׁ בָּ א עֲלֵיהֶם בְּ עָרְ מָ ה ּ גְּדוֹ לָה , וְ לָמַ ד עִ מָ הֶם לִ מוד גָּדוֹ ל וְ עָמֹק מְ אֹד ּ ּ ּ , עַד שֶׁ הִ טְ עָה אוֹ תָ ם עַל־יְדֵ י לִ מודוֹ הַ פָ גום ּ ּ ּ ּ , עַד שֶׁ הוֹ סִ יפו עַל ּ , ּוי ּ ּ הַ צִ ו וְ עַל־יְדֵ י זֶה גָּרְ עו אַ חַ ר כָּ ך עַל־יְדֵ י הַ לִ מוד שֶׁ ל ּ ּ ּ ּ ְ שֶׁ קֶ ר וְ דִ מְ יוֹ ן כּ וֹ זֵב שֶׁ ל הַ נָחָ שׁ ּ , שֶׁ אָ מַ ר לָהֶם וְ לָמַ ד עִ מָ הֶם כְּ שֵׁ ם שֶׁ אֵ ין מִ יתָ ה בִּ נְגִיעָ ה וְ כו ּ ּ ' עַד שֶׁ בָּ או לְ מַ ה ּ שֶׁ בָּ או ּ ּ . ומֵ אָ ז נִפְ גַּם הַ דַ עַת וְ הַ מֹחַ בְּ י ּ ּ ּ וֹ תֵ ר , וְ כָ ל הָ עוֹ לָם נִתְ עָרֵ ב טוֹ ב בְּ רַ ע , עַד אֲשֶׁ ר הַ לִ מודִ ים פְ גומִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ל"ּ הַ נַ הוֹ לְ כִ ים ומַ תְ עִ ים ומְ עָרְ בְּ בִ ים אֶ ת כָּ ל הָ עוֹ לָם ּ ּ . ומִ זֶה ּ ּ נִמְ שָׁ ך אַ חַ ר קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה חֵ טְ א הָ עֵגֶל עַל־יְדֵ י לִ מודִ ים ּ ּ ּ ְ הַ פְ גומִ ים וְ הָ רָ עִ ים שֶׁ ל הָ עֵ ּ ּ רֶ ב רַ ב . כִּ י יֵשׁ בְּ עִ נְיַן הַ לִ מודִ ים רָ עִ ים ּ ּ ּ ל"ּ הַ נַ כַּ מָ ה וְ כַ מָ ה בְּ חִ ינוֹ ת ּ ּ , כִּ י יֵשׁ מִ י ּ שֶׁ פוֹ גֵם בָּ זֶה מְ עַט , יוֹ תֵ ר וְיֵשׁ , מִ י שֶׁ פוֹ גֵם וְ יֵשׁ ּ חַ ס־וְ שָׁ לוֹ ם כָּ ל כָּ ך , ְ עַד שֶׁ בָּ או עַל־יְדֵ י זֶה לִ ידֵ י כְּ פִ ירוֹ ת ּ וַעֲבוֹ דָ ה זָרָ ה מַ ּמָ שׁ כְּ מוֹ יְרָ בְ עָם בֶּ ן נְבָ ט וַחֲבֵ רָ יו . עַד אֲשֶׁ ר אֲפִ לו צַ דִ יקִ ים גְּדוֹ לִ ים יְכוֹ לִ ים לִ טְ עוֹ ת לִ פְ עָמִ ים ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י הַ תוֹ רוֹ ת הַ נְפולוֹ ת ּ ּ ּ , ל"ּ הַ נַ עַד שֶׁ מְ הַ פֵ ך דַ עְ תָ ם ּ ּ ּ ְ מִ ן הָ אֱמֶ ת , עַיֵן פְ נִים ּ ּ . עַל־כֵּן צְ רִ יכִ ין לְ בַ קֵ שׁ מְ אֹד ּ מֵ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך לְ הִ נָצֵל מִ כָּ ל זֶה ּ ְ ּ , וְ לִ זְכּ וֹ ת לְ תוֹ רַ ת אֱמֶ ת שֶׁ אֵ ין בָּ ה שׁ ום אֲחִ יזָה וְ תַ עֲרוֹ בוֹ ת מֵ הַ לִ מודִ ים ּ ּ ּ ּ ּ (: כ ) ל"ּ הַ נַ

Segment 48
HE:
א,ג- ג לֹ א תֹ אכְ מִ ּ לו כּ ֹ ל עֵ ץ הַ ... ןּגָ ולא תגעו בו

Segment 49
HE:
מֵ חֲמַ ת הָ אוֹ ר הָ אֱלָקות שֶׁ בְּ לֵב יִשְׂ רָ אֵ ּ , ל בִּ בְ חִ ינַת " ּ צור לְ בָ בִ י , " עַל־כֵּן הוא מִ שְׁ תוֹ קֵ ק תָ מִ יד לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך עַד ְ ּ ּ ּ ּ אֵ ין סוֹ ף וְ אֵ ין תַ כְ לִ ית ּ , עַד שֶׁ אֵ ינוֹ מַ סְ פִ יק לוֹ תַ רְ יַ ּ ּ ג " מִ צְ וֹ ת הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ , כִּ י הוא מִ שְׁ תוֹ קֵ ק לִ הְ יוֹ ת ּ ּ דָ בוק וְ נִכְ לָל בְּ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ ּ ּ ּ רַ ך תָ מִ יד לְ עוֹ לָם וָעֶד ּ ְ , וְשֶׁ לֹא ּ יְפַ נֶה עַצְ מוֹ לְ שׁ ום דָ בָ ר מֵ הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ , אֲפִ לו לְ דָ בָ ר הַ מֻתָ ר ּ ּ ּ ּ , רַ ק יִהְ יֶה תָ מִ יד דָ בוק בְּ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך בְּ לִ י הֶפְ סֵ ק רֶ גַע ְ ּ ּ ּ ּ כְּ לָל . אַ ך בֶּ אֱמֶ ת זֶה אִ י אֶ פְ שָׁ ר בְּ שׁ ום אֹפֶ ן כְּ לָל ּ ְ , כִּ י אִ ם־ כֵּן הָ יָה מִ תְ בַּ טֵ ל בִּ מְ צִ יאות וְ לֹא הָ יָה מִ תְ קַ יֵם ּ ּ ּ יֵשׁ ותוֹ כְּ לָל ּ , וְ הָ יָה נֶחֱרָ ב הָ עוֹ לָם , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , וְ הַ שֵׁ ם ּ יִתְ בָּ רַ ך רוֹ צֶ ה בְּ קִ יום הָ עוֹ לָם ּ ּ ְ , עַל־כֵּן צְ רִ יכִ ין בְּ הֶ כְ רֵ חַ לְ צַ מְ צֵם אוֹ ר הַ הִ תְ לַהֲבות הַ זֹאת וְלַעֲבֹד אֶ ת הַ שֵׁ ּ ּ ּ ם יִתְ בָּ רַ ך בְּ הַ דְ רָ גָה ובְ מִ דָ ה ּ ּ ְ . וְזֶה בְּ חִ ינַת כְּ לַל כָּ ל הַ תוֹ רָ ה ּ ּ הַ קְ דוֹ שָׁ ה , אֲשֶׁ ר הֻזְהַ רְ נו לִ בְ לִ י לָסור מִ דֶ רֶ ך הַ תוֹ רָ ה ּ ְ ּ ּ ּ הַ קְ דוֹ שָׁ ה יָמִ ין ושְׂ מֹאל ּ ּ , כִּ י אֲפִ לו לְ יָמִ ין אָ סור לָסור ּ ּ ּ ּ מִ דֶ רֶ ך הַ יָשָׁ ר שֶׁ ל הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ ּ ּ ּ ְ ּ שָׁ ה , הַ יְנו לְ הַ רְ בּ וֹ ת ּ ולְ הוֹ סִ יף יוֹ תֵ ר מִ מִ צְ וֹ ת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת נוֹ טֶ ה לְ יָמִ ין

Segment 50
HE:
, גַם־כֵּן לָנו אָ סור ּ ּ

Segment 51
HE:
, לָאו בְּ חִ ינַת ּ שֶׁ זֶה דְ בַ ל־תוֹ סִ יף ּ ּ , כִּ י כְּ שֶׁ מוֹ סִ יפִ ין עַל הַ תוֹ רָ ה ּ ּ , אֲפִ לו אִ ם ּ ּ כַּ וָנָתוֹ לַשָׁ מַ יִם ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵ ּ ן הוא נוֹ טֶ ה מִ ן הַ דֶ רֶ ך ְ ּ ּ הַ יָשָׁ ר ומְ קַ לְ קֵ ל הַ צִ מְ צום הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ זֶה עִ קַ ר קִ יום ּ ּ ּ ּ הָ עוֹ לָמוֹ ת , וַאֲזַי הוא בְּ חִ ינַת אֵ ין־סוֹ ף ּ , שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת רִ בּ וי אוֹ ר ּ , שֶׁ גּוֹ רֵ ם חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם שְׁ בִ ירַ ת כֵּ לִ ים , חֻרְ בַּ ן הָ עוֹ לָמוֹ ת . גַּם מִ זֶה בָּ ּ אִ ין כָּ ל הַ תַ אֲווֹ ת וְ כָ ל הַ חֲטָ אִ ים ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , כִּ י יָדועַ שֶׁ כָּ ל הַ קְ לִ פוֹ ת שֶׁ הֵם הַ תַ אֲווֹ ת ּ ּ ּ ּ וְ הַ חֲטָ אִ ים , כֻּלָם בָּ אִ ים מִ שְׁ בִ ירַ ת כֵּ לִ ים שֶׁ הָ יָה עַל־יְדֵ י ּ ּ רִ בּ וי אוֹ ר כַּ יָדועַ ּ ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת ) תהלים קז : " ( יַעֲלו שָׁ מַ יִם ּ יֵרְ ּ דו תְ הוֹ מוֹ ת , " שֶׁ לִ פְ עָמִ ים הָ אָ דָ ם בּ וֹ עֵר לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ יוֹ תֵ ר מִ מַ דְ רֵ גָתוֹ ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת " יַעֲלו שָׁ מַ יִם ּ , " ּוכְ שֶׁ אֵ ינוֹ זוֹ כֶ ה לְ צַ מְ צֵם הָ אוֹ ר לְ פִ י מַ דְ רֵ גָתוֹ , עַל־יְדֵ י־זֶה " יֵרְ דו ּ תְ הוֹ מוֹ ת , " חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , כִּ י עַל־יְדֵ י־זֶה נוֹ פֵ ל אַ חַ ר־כָּ ך ְ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם מְ אֹד , כִּ י זֶה בְּ חִ ינַת רִ בּ וי אוֹ ר ּ . ל"ּ כַּ נַ וְ עַל־כֵּן , עַל־פִ י־רֹב הָ אָ דָ ם נוֹ פֵ ל לַעֲונוֹ ת עַל־יְדֵ י רִ בּ וי ּ ּ הַ מִ צְ וֹ ת וְ הַ דִ קְ דוקִ ים שֶׁ ל הַ בַּ עַל דָ בָ ר ּ ּ ּ ּ ּ , ּ שֶׁ מַ רְ בֶּ ה לְ הַ חְ מִ יר ולְ דַ קְ דֵ ק עָ לָיו בְּ יוֹ תֵ ר ּ ּ , ומְ פַ תֵ הו לַמִ צְ וֹ ת שֶׁ לוֹ ומִ תְ לַבֵּשׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּ עַצְ מוֹ בְּ מִ צְ וֹ ת , וְ אַ חַ ר־כָּ ך מְ בִ יאוֹ לִ ידֵ י עֲונוֹ ת ְ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , כִּ י רִ בּ וי הַ חֻמְ רוֹ ת וְ הַ דִ קְ דוקִ ים ּ ּ ּ ּ , זֶה בְּ חִ ינַת רִ בּ וי ּ אוֹ ר , שֶׁ גּוֹ רֵ ם שְׁ בִ ירַ ת כֵּ לִ ים חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , שֶׁ מִ שָׁ ם ּ ּ נִמְ שָׁ כִ ין כָּ ל הָ עֲונוֹ ת . ל"ּ כַּ נַ וְזֶה בְּ חִ ינַת : " אַ ל תִ צְ דַ ק ּ הַ רְ בֵּ ה "וְ " אַ ל תִ רְ שַׁ ע הַרְ בֵּ ה ּ , " כִּ י הָ א בְּ הָ א תָ לְ יָא ּ , שֶׁ צָ רִ יך לִ זָהֵר שֶׁ לֹא יִצְ דַ ק הַ רְ בֵּ ה ּ ּ ּ ְ ּ , כְּ דֵ י שֶׁ לֹא יִרְ שַׁ ע ּ הַ רְ בֵּ ה חַ ס וְשָׁ לוֹ ם עַל־יְדֵ י־זֶה . ל"ּ כַּ נַ וְזֶה בְּ חִ ינַ ת חֵ טְ א אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן , שֶׁ עִ קַ ר הַ חֵ טְ א הָ יָה עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת רִ בּ וי ּ ּ אוֹ ר , שֶׁ גּוֹ רֵ ם שְׁ בִ ירַ ת כֵּ לִ ים חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ הַ נָחָ שׁ רָ צָ ה לְ הוֹ סִ יף עַל הַ צִ ווי לִ בְ לִ י לֶאֱכֹל מִ כּ ֹל ּ ּ ּ ּ ּ עֵץ הַ גָּן , עַד שֶׁ גַּם חַ וָה טָ עֲתָ ה ּ וְ הוֹ סִ יפָ ה עַל הַ צִ ווי ּ ּ ּ , שֶׁ אָ סור גַּם לִ גַּע בְּ עֵץ־הַדַ עַת ּ ּ , עַד שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה בָּ או ּ לְ מַ ה שֶׁ בָּ או וְ עָבְ רו עַל הַ צִ ווי לְ גַמְ רֵ י ּ ּ ּ ּ ּ ּ . וְ גַם עִ קַ ר הַ חֵ טְ א ּ הָ יָה גַם־כֵּ ן בִּ בְ חִ ינָה זֹאת , שֶׁ הִ סְ תַ כֵּ ל בַּ מָ ה דְ לָא הֲוָה ּ ּ לֵה רְ שׁ ו ּ ּ , הַ יְנ ו לְ מַ עְ לָה מִ מַ דְ רֵ גָתוֹ ּ ּ , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת רִ בּ וי ּ ּ הָ אוֹ ר , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה בָּ א לְ כָ ל הַ פְ גָמִ ים שֶׁ לוֹ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן תֵ כֶ ף בְּ הַ תְ חָ לַת מַ תַ ן־תוֹ רָ ה הִ זְהִ ירָ ם הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך עַל ְ ּ ּ ּ ּ זֶה מְ אֹד , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת אַ זְהָ רַ ת " פֶ ן יֶהֶרְ סו ּ ּ ) " ּ עַיֵן ּפְ נִים , ( כִּ י צְ רִ יכִ ין לִ זָהֵר מְ אֹד לְ צַ מְ צֵם הָ אוֹ ר בְּ הַ דְ רָ גָה ובְ מִ דָ ה ּ ּ ּ כא ) ל"ּ כַּ נַ (:

Segment 52
HE:
ה,ג וְ נִפְ קְ חו עֵינֵיכֶ ם ּ

Segment 53
HE:
... הָ עַכּ ו ּ" ם הָ רְ שָׁ עִ ים הַ חוֹ קְ רִ ים הַ הוֹ לְ כִ ים בְּ דַ רְ כֵיהֶם אֵ ינָם רוֹ צִ ים לְ הַ אֲמִ ין בְּ סוֹ דוֹ ת כַּ וָנוֹ ת הַ מִ ּ ּ צְ וֹ ת וְ אוֹ מְ רִ ים דְ בָ רִ ים בְּ דויִים עַל מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם ומְ פָ רְ שִׁ ים ּ ּ ּ ּ ּ טְ עָמִ ים שֶׁ ל שְׁ טות וָהֶבֶ ל עַ ל מִ צְ וֹ תָ יו יִתְ בָּ רַ ך הַ קְ דוֹ שִׁ ים ּ ְ ּ וְ הַ נוֹ רָ אִ ים ּ , כִּ י הֵ ם רוֹ צִ ים לְ הַ שִׂ יג ולְ הָ בִ ין קֹדֶ ם הַ מַ עֲשֶׂ ה ּ ּ ּ שֶׁ זֶהו עִ קַ ר פְ ּ ּ ּ ּ גַם חֵ טְ א עֵץ הַ דַ עַת טוֹ ב וָרָ ע שֶׁ הֱסִ יתוֹ ּ הַ נָחָ שׁ הַ קַ דְ מוֹ נִי וְ אָ מַ ר לוֹ שֶׁ ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך מַ טְ עֶה אוֹ תוֹ חַ ס ְ וְ שָׁ לוֹ ם . כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית ג : (ה , כִּ י יֹדֵ עַ אֱלֹקִ ים כִּ י בְּ יוֹ ם אֲכָ לְ כֶם מִ מֶ נו וְ נִפְ קְ חו עֵינֵיכֶם וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ', וְזֶ ה עִ קַ ר ּ

Segment 54
HE:
הַ נִסָּ יוֹ ן שֶׁ ל יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ זָכו עַל־יְדֵ י זֶה לְ קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י שֶׁ הִ קְ דִ ימו עֲשִׂ יָה לִ שְׁ מִ יעָ ה ּ ּ ּ , דְ הַ יְנו לַעֲשׂ וֹ ת כְּ כָ ל ּ ּ אֲשֶׁ ר יְדַ בֵּ ר ה ' בְּ לִ י שׁ ום שְׁ אֵ לָה וַחֲקִ ירָ ה כְּ לָל ּ , וְ אַ חַ ר כָּ ך יִזְכּ ו לְ הָ בִ ין כְּ פִ ּ ְ י מַ ה שֶׁ יִזְכּ ו עַל־יְדֵ י עֲבוֹ דָ תָ ם ּ ּ ּ ) כב (:

Segment 55
HE:
ה,ג וִ הְ יִיתֶ ם כֵּ אלֹקִ ים

Segment 56
HE:
... בְּ רֹאשׁ הַ שָׁ נָה נִבְ רָ א אָ דָ ם וְחַ וָה שֶׂ שָׁ רְ שָׁ ם מִ בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ כְּ סֵ דֶ ר וְ שֶׁ לֹא כְּ סֵ דֶ ר ּ . וְ הֵם הָ יו צְ רִ יכִ ין לְ תַ קֵ ן אֶ ת כָּ ל ּ ּ הָ עוֹ לָמוֹ ת עַל־יְדֵ י עֲ בוֹ דָ תָ ם , דְ הַ יְנו לִ כְ לֹל בְּ חִ ינַת ּ ּ כְּ לָלִ יות כָּ ל הָ עוֹ לָמוֹ ת שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת שֶׁ לֹא כְּ סֵ דֶ ר ּ ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת כְּ סֵ דֶ ר , לִ כְ לֹל בְּ חִ ינַת חַ וָה בְּ אָ דָ ם ּ , וְאָ ז הָ יָה נַעֲשֶׂ ה הַ כּ ֹל כְּ סֵ דֶ ר וְהָ יָה מִ תְ נַהֵג כָּ ל הָ עוֹ לָם כְּ סֵ דֶ ר בְּ לִ י ּ שׁ ום יִסּ ורִ ים וְ דִ ינִים שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת שֶׁ לֹא כְּ סֵ דֶ ר ּ ּ . אֲבָ ל הֵם פָ גְמו בְּ חֶ טְ אָ ם וְ עַל־יְדֵ י זֶה הִ פְ רִ ידו בְּ חִ ינַת שֶׁ לֹא ּ ּ ּ ּ כְּ סֵ דֶ ר מִ בְּ חִ ינַת כְּ סֵ דֶ ר . כִּ י עִ קַ ר חֶ טְ אָ ם הָ יָה עַל־יְדֵ י ּ בְּ חִ ינַת גַּדְ לות ּ ּ , בְּ חִ ינַת אֲנָא אֶ מְ לֹך , ְ שֶׁ זֶהו הָ יָ ּ ּ ה עִ קַ ר ּ הַ סָּ תַ ת הַ נָחָ שׁ הַ קַ דְ מוֹ נִי ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית : (ה , ג " כִּ י יוֹ דֵ עַ אֱלֹקִ ים כִּ י בְּ יוֹ ם אֲכָ לְ כֶם מִ מֶ נו וְ נִפְ קְ חו ּ ּ ּ ּ עֵינֵיכֶם וִ הְ יִיתֶ ם כֵּ אלֹקִ ים וְ כו ". 'ּ וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו ּ ּ ּ ) ל "זַ בְּ רֵ אשִׁ ית רַ בָּ ה פָ רָ שָׁ ּ ה יט ( שֶׁ אָ מַ ר לָהֶם : כָּ ל אֻ מָ ן ּ שׂ וֹ נֵא בְּ נֵי אֻ מָ נותוֹ ּ ּ , כִּ י מִ ן הָ עֵץ אָ כַ ל ובָ רָ א אֶ ת הָ עוֹ לָם ּ 'ּ וְ כו . הַ יְנו שֶׁ הִ כְ נִיס בָּ הֶם קִ נְאָ ה וְ תַ אֲוָה לִ מְ לֹך ְ ּ ּולְ הִ תְ גָּאוֹ ת , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב שָׁ ם ּ : וִ הְ יִיתֶ ם כֵּ אלֹקִ ים — יוֹ צְ רֵ י עוֹ לָמוֹ ת . כְּ אוֹ מֵ ר : ּ לָמָ ה לָכֶם לִ הְ יוֹ ת נִכְ נָעִ ים ובְ טֵ לִ ים תַ חְ תָ יו ּ ּ ּ , הֲלֹא אִ ם תֹאכְ לו מֵ עֵץ הַ דַ עַת תִ הְ יו ּ ּ ּ ּ ּ בְּ עַצְ מְ כֶם אֱלֹקִ ים ומֶ לֶך כְּ מוֹ תוֹ ְ ּ . שֶׁ כָּ ל זֶה הוא בְּ חִ ינַת ּ אֲנָא אֶ מְ לֹך , ְ שֶׁ רוֹ צֶ ה לְ הַמְ שִׁ יך בְּ חִ ְ ינַת מַ לְ כות לְ עַצְ מוֹ ּ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , וְ עַל־יְדֵ י זֶה נַעֲשֶׂ ה הַ כּ ֹל שֶׁ לֹא כְּ סֵ דֶ ר ּ , כִּ י הוא בְּ תוֹ ך בְּ חִ ינַת שֶׁ לֹא כְּ סֵ דֶ ר ּ ְ ּ , וְעַל־כֵּן בֶּ אֱמֶ ת נִגְזַר עֲלֵיהֶם מִ יתָ ה לְ דוֹ רוֹ ת , כִּ י פָ גְמו בִּ בְ חִ ינַת כְּ סֵ דֶ ר שֶׁ הוא ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת חָ כְ מָ ה שֶׁ מִ שָׁ ם כָּ ל הַ חִ יות בְּ חִ ינַת הַ חָ ּ ּ ּ ּ כְ מָ ה תְ חַ יֶה ּ ּ , בְּ חִ ינַת מֶ " ה חַ יֵינו וְ כו ּ ּ ּ . ' וְ הֵ ם פָ גְמו בָּ זֶה וְ הִ פְ רִ ידו ּ ּ ּ עַצְ מָ ן מִ בְּ חִ ינַת כְּ סֵ דֶ ר , מִ בְּ חִ ינַת חָ כְ מָ ה , מִ בְּ חִ ינַת מָ , ה" שֶׁ הוא עִ קַ ר הַ חִ יות ּ ּ ּ ּ , ל"ּ כַּ נַ עַל־כֵּן נִמְ שַׁ ך עֲלֵיהֶם מִ יתָ ה ְ הֵפֶ ך הַ חַ יִים ּ ְ . וְ עַל־כֵּן גָּ רְ מו שֶׁ נַעֲשָׂ ה הַ כּ ֹל שֶׁ לֹא כְּ סֵ דֶ ר ּ ּ ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת כָּ ל הַ דִ ינִים וְ הַ גְּזֵרוֹ ת שֶׁ נִגְזְרו עַל הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י חֶ טְ אָ ם , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב שָׁ ם ּ : " בְּ עִ צָ בוֹ ן תֹאכְ לֶנָה ּ ּ ּ לָך וְ כו וְ קוֹ ץ וְ דַ רְ דַ ר תַ צְ מִ יחַ ּ ְ ּ ּ ' ". רַ שִׁ ּופֵ רֵ שׁ : י" כְּ שֶׁ תִ ּ זְרָ עֶנָה חִ טִ ים הִ יא מַ צְ מַ חַ ת לְ ך קוֹ ץ וְ דַ רְ דַ ר וְ כו ּ ּ ָ ּ ּ ', שֶׁ כָּ ל זֶה הוא בְּ חִ ינַת שֶׁ לֹא כְּ סֵ דֶ ר שֶׁ גָּרְ מו עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ חֶ טְ אָ ם שֶׁ הָ יָה בְּ חִ ינַת גַּדְ לות ּ , בְּ חִ ינַת אֲנָא אֶ מְ לֹך , ְ שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה נַעֲשָׂ ה הַ כּ ֹל שֶׁ לֹא כְּ סֵ דֶ ר ּ , עַל־יְדֵ י שֶׁ הִ מְ שִׁ יכו עֲלֵיהֶם בְּ חִ ינַת שֶׁ לֹא כְּ סֵ דֶ ר עַל־יְדֵ י חֶ טְ אָ ם ּ ּ . 'ּ וְ כו וְ לֹא דַ י שֶׁ לֹא תִ קְ נו אֶ ת הָ עוֹ לָם וְ לֹא הֶעֱלו ובֵ רְ רו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ אֶ ת הָ עוֹ לָם מִ בְּ חִ ינַת הַ דִ ינִים הַ נֶאֱחָ זִין בִּ בְ חִ ינַת שֶׁ לֹא ּ ּ ּ כְּ סֵ דֶ ר וְ לִ כְ לֹל הַ כּ ֹל בִּ בְ חִ ינַת כְּ סֵ דֶ , ר שֶׁ זֶה הָ יו צְ רִ יכִ ין ּ ּ לַעֲשׂ וֹ ת ולְ תַ קֵ ן בַּ יוֹ ם הַ זֶה שֶׁ נִבְ רְ או בּ וֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י בִּ שְׁ בִ יל זֶה נִבְ רָ א אָ דָ ם וְחַ וָה כְּ דֵ י לְ הָ רִ ים כָּ ל הָ עוֹ לָם לְ שָׁ רְ שׁ וֹ ּ , לִ כְ לֹל כְּ לָלִ יות הָ עוֹ לָם שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת שֶׁ לֹא כְּ סֵ דֶ ר ּ ּ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת כְּ סֵ דֶ ר , וְ לֹא דַ י שֶׁ לֹא תִ קְ נו זֹאת אַ ף גַּם ּ ּ ּ ּ ּ קִ לְ קְ לו בָּ זֶה מְ אֹד עַל־יְ ּ דֵ י חֶ טְ אָ ם וְ כו ) 'ּ (: כג

Segment 57
HE:
ו,ג כִּ י טוֹ ב הָ עֵץ לְ מַ אֲכָ ל

Segment 58
HE:
וְ כִ י תַ אֲוָה הוא לָעֵינַיִם ּ

Segment 59
HE:
חָ כְ מוֹ ת חִ יצוֹ נִיוֹ ת שֶׁ ל זֶה הָ עוֹ לָם שֶׁ יֵשׁ בָּ הֶם מְ תִ יקות ּ ּ ּ ּ הַ שֵׂ כֶל , אֲ בָ ל הוא שֶׁ לֹא לְ הוֹ עִ יל אֶ ל הַ תַ כְ לִ ית הַ נִצְ חִ י ּ ּ ּ ּ אַ דְ רַ בָּ ה מַ זִיקִ ים מְ אֹד ּ ּ , הֵם בִּ בְ חִ ינַת אֲכִ ילַת עֵץ־הַ דַ עַת ּ ּ מַ מָ שׁ שֶׁ גָּרַ ם מִ יתָ ה לְ כָ ל הָ עוֹ לָם , כִּ י חָ כְ מָ ה דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ הוא עִ קַ ר הַ חַ יות ּ ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת " וְ הַ חָ כְ מָ ה תְ חַ יֶה וְגוֹ ּ ּ , "' ְו שִׂ כְ לִ יות חִ יצוֹ נִים הֵם מְ תוקִ ים בִּ תְ חִ לָתָ ם ּ ּ ּ ּ , וְ אַ חֲרִ יתָ ם ּדַ רְ כֵי מָ וֶת , בִּ בְ חִ ינַת הַ נֶאֱמָ ר בְּ עֵץ־הַ דַ עַת ּ ּ : " כִּ י טוֹ ב הָ עֵץ לְ מַ אֲכָ ל וְ כִ י תַ אֲוָה הוא לָעֵינַיִם וְגוֹ ּ ' ". וְ כָ ל הַ חָ כְ מוֹ ת חִ יצוֹ נִיוֹ ת שֶׁ מִ תְ פַ שְׁ טִ ין בַּ דוֹ רוֹ ת הַ לָ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ לו בַּ עֲונוֹ תֵ ינו הָ רַ בִּ ים הֵם נִמְ שָׁ כִ ין מִ זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ ּ ּ ּ , וְ הַ חֲכָ מִ ים שֶׁ לָהֶם הֵם מְ שֻׁ קָ עִ ים בְּ כָ ל הַ תַ אֲווֹ ת ּ ּ ּ שֶׁ בָּ עוֹ לָם , וְ הַ חָ כְ מָ ה שֶׁ לָהֶם בְּ עַצְ מָ ה נִמְ שֶׁ כֶ ת גַּם־כֵּן רַ ק ּ ּ ּ מִ תַ אֲווֹ ת ; כִּ י כְּ מוֹ שֶׁ הֵם לְ הוטִ ים אַ חַ ר כָּ ל תַ ּ ּ אֲוָתָ ם , כֵּן יֵשׁ לָהֶם תַ אֲוָה רָ עָ ה לְ חָ כְ מָ תָ ם הָ רָ עָ ה ּ , רַ ק שֶׁ מַ טְ עִ ין אֶ ת ּ בְּ נֵי־אָ דָ ם לוֹ מַ ר לָהֶם שֶׁ עַל־יְדֵ י הַ חָ כְ מוֹ ת שֶׁ לָהֶם יְכוֹ לִ ין ּ לָבוֹ א אֶ ל הַ תַ כְ לִ ית הַ טוֹ ב לָנֶצַח ּ ּ , וְ שֶׁ קֶ ר בְּ פִ יהֶם , כִּ י ּ אַ דְ רַ בָּ א עַל־יְדֵ י־זֶה נִפְ רָ דִ ין 
 נתרחקתן בְּ יוֹ תֵ ר מִ ן הַ תַ כְ לִ ית הָ אֱמֶ ת הַ נִצְ חִ י ּ ּ , וְ הֵם מַ מָ שׁ בִּ בְ חִ ינַת הַ נָחָ שׁ ּ ּ שֶׁ הֵ סִ ית אֶ ת חַ וָה בְּ אָ מְ רוֹ לָהֶם ּ : " וִ הְ יִיתֶ ם כֵּ אלֹקִ ים וְגוֹ " ' כְּ מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ , ל" מַ ה שֶׁ בֶּ אֱמֶ ת הָ יָה לְ הֵפֶ ך ְ ּ , כִּ י עַל־יְדֵ י־זֶה אִ בְּ דו ּ גַּם מַ עֲלָתָ ם שֶׁ הָ יָה לָהֶם מִ קֹדֶ ם ּ כד ) (:

Segment 60
HE:
ו,ג ּתֵ ּתִ וַ ּ ן גַ ם לְ ִא ָשהּ עִ ּיֹ וַ ּה ּמָ אכַ ל עִ קַ ר כּ ֹחַ הַ יֵצֶ ר הָ רָ ע נִמְ שָׁ ך מֵ רִ בּ וי הַ שִׁ נויִים ּ ּ ּ ּ ּ ְ ּ , כִּ י בְּ שׁ ֹרֶ שׁ הַ כּ ֹל , שָׁ ם הַ כּ ֹל אֶ חָ ד וְ אֵ ין שָׁ ם שׁ ום שִׁ נוי חַ ס ּ ּ ּ וְ שָׁ לוֹ ם , וְ שָׁ ם כֻּלוֹ טוֹ ב וְ אֵ ין שָׁ ם שׁ ום רַ ע וְ הִ תְ נַגְּ דות ּ ּ ּ כְּ לָל , וְ עִ קַ ר אֲחִ יזַת הָ רַ ע ּ , שֶׁ מִ שָׁ ם כּ ֹחַ הַ יֵצֶ ר הָ רָ ע ּ ּ ּ , ּ הוא נִמְ שָׁ ך רַ ק מִ בְּ חִ ינַת רִ בּ וי ּ ְ , שֶׁ שָׁ ם יֵשׁ שִׁ נויִים ּ ּ ּ . ּומֵ חֲמַ ת הָ אָ דָ ם בִּ שְׁ בִ יל רַ ק הָ יְתָ ה הַ בְּ רִ יאָ ה שֶׁ עִ קַ ר ּ הַ בַּ עַ ל־בְּ חִ ירָ ה , וְ עִ קַ ר הַ בְּ חִ ירָ ה הוא עַ ל־יְדֵ י שֶׁ יֵשׁ יֵצֶר ּ ּ ּ טוֹ ב וְ יֵצֶ ר רָ ע , עַ ל־כֵּ ן לֹא הָ יָה כּ ֹחַ לְ הַ יֵצֶ ר הָ רָ ע ּ לְ הָ סִ ית ולְ הַ דִ יחַ אֶ ת הָ אָ דָ ם עַ ד שֶׁ הִ תְ חִ יל הָ רִ בּ וי ּ ּ ּ וְ הַ שִׁ נוי בְּ מִ ין בְּ נֵי־אָ דָ ם בְּ עַ צְ מָ ן ּ ּ ּ , דְ הַ יְנו שֶׁ נִתְ ּ ּ ּ ּ ּ הַ וו שְׁ נַיִם , אָ דָ ם וְ חַ וָה ּ , וְ אָ ז הָ יו שְׁ נֵי דֵ עוֹ ת ּ . רַ ק בְּ הָ אָ דָ ם בְּ עַ צְ מוֹ , מֵ חֲמַ ת גְּ דֻ לַת נִשְׁ מָ תוֹ לֹא הָ יָה כּ ֹחַ לְ הַ יֵצֶר ּ ּ הָ רָ ע לְ הַ חֲטִ יאוֹ , כִּ י אִ ם עַ ל־יְדֵ י שֶׁ הֵ סִ ית תְ חִ לָה אֶ ת ּ ּ ּ חַ וָה , וְ אַ חַ ר־כָּ ך הִ יא הֵ סִ יתָ ה אוֹ תוֹ ְ . וְ עִ קַ ּ ר אֲחִ יזַת

Segment 61
HE:
הַ שִׁ נויִים הוא רַ ק בְּ הַ זְמַ ן ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ שָׁ ם כָּ ל הַ שִׁ נויִים ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " בִּ תְ בונָה מְ שַׁ נֶה עִ תִ ים ומַ חֲלִ יף אֶ ת הַ זְמַ נִים ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְ כו ּ'" , רִ בּ וי הַ שִׁ נויִים שֶׁ עַ ל־יְדֵ י וְ כַ נִרְ אֶ ה בְּ חושׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ זְמַ נִים ּ ּ קָ , ר וָחֹם קַ יִץ וְ חֹרֶ ף , יוֹ ם וָלַיְלָה וְ כו ', ּ ּובְ יוֹ ם שִׁ נויִים רַ בִּ ים אֶ חָ ד יֵשׁ ּ ּ , ומִ שָׁ ם נִמְ שָׁ כִ ים כָּ ל ּ ּ הַ מְ אֹרָ עוֹ ת שֶׁ עוֹ בְ רִ ין עַ ל הָ אָ דָ ם לְ טוֹ ב אוֹ לְ הֵ פֶ ך , ְ בִּ כְ לָלִ יות ובִ פְ רָ טִ יות ּ ּ ּ ּ ּ , כְּ פִ י הַ שְׁ גָּחָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך ; ְ ּוכְ מוֹ ־כֵן נִשְׁ תַ נֶה דַ עְ תוֹ ּ ּ ּ שֶׁ ל כָּ ל אָ דָ ם מֵ חֲבֵ רוֹ כְּ פִ י טִ בְ עוֹ וְ שָׁ רְ שׁ וֹ וכְ פִ י מַ ה שֶׁ עוֹ בֵ ר עָ לָיו ּ ּ . וְ הָ עִ קָ ר הוא הַ בְּ חִ ירָ ה ּ ּ , כִּ י הָ אָ דָ ם צָ רִ יך לְ כַ וֵן דַ עְ תוֹ בְּ כָ ל יוֹ ם ובְ כָ ל עֵת ובְ כָ ל ּ ּ ּ ּ ּ ְ שָׁ עָ ה בְּ כָ ל מַ ה שֶׁ עוֹ בֵ ר עָ לָיו ּ , לְ הַ אֲמִ ין בֶּ אֱמֶ ת שֶׁ הַ כּ ֹל לְ ט וֹ בָ תוֹ , כִּ י הַ כּ ֹל רְ מָ זִים מֵ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך לַהֲשִׁ יבוֹ ְ ּ אֵ לָיו בֶּ אֱמֶ ת . ומִ י שֶׁ מְ כַ וֵן דַ עְ תוֹ לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , ּובְ כָ ל מַ ה שֶׁ עוֹ בֵ ר עָ לָיו הוא מְ קָ רֵ ב ומְ קַ שֵׁ ר אֶ ת עַצְ מוֹ ּ ּ ּ ּ לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , בֵּ ין בְּ טִ יבו בֵּ ין בְּ עָ קו ּ ּ כְּ , מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : בַּ ה " ' אֲהַ לֵל דָ בָ ר בֵּ אלֹקִ ים אֲ הַ לֵל דָ בָ ר ּ ּ ּ ּ , " הוא מְ בַ טֵ ל ּ ּ כָּ ל אֲחִ יזַת הַ יֵצֶ ר הָ רָ ע וְ הַ סִּ טְ רָ א־אָ חֳרָ א שֶׁ נֶאֱחָ ז ּ ּ בְּ הַ שִׁ נויִים ּ ּ ּ , כִּ י הוא כּ וֹ לֵל כָּ ל הַ שִׁ נויִים בְּ הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך ְ , שֶׁ שָׁ ם כּ ֹלָא חַ ד ּ ּ . וְ אִ ם הָ ּ יו כָּ ל בְּ נֵי־אָ דָ ם מִ תְ נַהֲגִים כָּ ך לִ כְ לֹל הַ כּ ֹל בְּ אֶ חָ ד ְ , ּ בְּ וַדַ אי הָ יָה הַ כּ ֹל בְּ אַ הֲבָ ה וְ שָׁ לוֹ ם וְ אַ חְ דות ּ , וְ הָ יָה כָּ ל הָ עוֹ לָם מִ תְ תַ קֵ ן ּ ּ בְּ תַ כְ לִ ית הַ תִ קון ּ ּ ּ , כִּ י זֶה יָקָ ר מִ ן הַ כּ ֹל , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ' : ל" וְ אָ הַ בְ תָ ּ לְ רֵ עֲך כָּ מוֹ ך ָ ָ ', זֶה כְּ לָל גָּדוֹ ל ּ בַּ תוֹ רָ ה , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת אַ ף־עַ ל־פִ י שֶׁ דַ עַ ת כָּ ל אָ דָ ם ּ ּ מְ שֻׁ נָה מֵ חֲבֵ רוֹ ּ , אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן צָ רִ יך כָּ ל אֶ חָ ד לֶאֱהֹב ְ ּ אֶ ת חֲבֵ רוֹ כְּ נַפְ שׁ וֹ וְ לֵידַ ע שֶׁ הַ כּ ֹל אֶ חָ ד , כִּ י כָ ל הַ פְ עֻלוֹ ת מִ שְׁ תַ נוֹ ת נִמְ ּ ּ ּ ּ שָׁ כִ ין מֵ אֶ חָ ד הַ פָ שׁ וט ּ ּ , וְ הַ שֵׁ ם ּ יִתְ בָּ רַ ך בָּ רָ א כָּ ל אֶ חָ ד בְּ דֵ עָ ה מְ שֻׁ נָה מֵ חֲבֵ רוֹ דַ יְקָ א ּ ְ , כְּ דֵ י שֶׁ כָּ ל אֶ חָ ד בְּ שִׁ נוי דַ עְ תוֹ יִכְ לֹל בְּ אַ חְ דות אֶ חָ ד עִ ם ּ ּ ּ ּ ּ חֲבֵ רוֹ וְ לֹא יָבוֹ או לִ ידֵ י קִ נְאָ ה וְ שִׂ נְאָ ה וקְ טָ טָ ה חַ ס ּ ּ וְ שָׁ לוֹ ם עַ ל ־יְדֵ י שִׁ נוי דַ עְ תָ ם ּ ּ ּ ּ , רַ ק יֶאֱהָ בו זֶה אֶ ת זֶה ּ וִ יקַ יְמו אֶ ת הַ תוֹ רָ ה וְ הַ מִ צְ וֹ ת יַחַ ד וְ יִכָּ לְ לו כֻּלָם כְּ אֶ חָ ד ּ ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ זֶה יָקָ ר מְ אֹד אֵ צֶ ל הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך כְּ שֶׁ הַ פְ עֻלוֹ ת ּ ּ ְ ּ ּ מִ שְׁ תַ נוֹ ת נִכְ לָלִ ין בְּ אֶ חָ ד הַ פָ שׁ וט ּ ּ ּ ּ ; אֲבָ ל מֵ רִ בּ וי ּ הַ שִׁ נויִים ּ ּ ּ , מִ שָׁ ם אֲחִ יזַת הַ יֵצֶ ר הָ רָ ע ּ ּ , ל"ּ כַּ נַ ומִ שָׁ ם בָּ א ּ ּ מַ ה שֶׁ הֵ סִ ית תְ חִ לָה אֶ ת חַ וָה וְ אַ חַ ר־כָּ ך הָ יָה לוֹ כּ ֹחַ ְ ּ ּ ּ ּ עַ ל־יָדָ ה דַ יְקָ א לְ הָ סִ ית אֶ ת הָ אָ דָ ם בְּ עַ צְ מוֹ ּ ּ , אַ ף־ עַ ל־פִ י שֶׁ הָ יָה גָבוֹ הַ מְ אֹד וְ לֹא הָ יָה לוֹ כּ ֹחַ בְּ שׁ ּ ּ ּום אֹפֶן לַהֲסִ יתוֹ בְּ עַ צְ מוֹ לַעֲבֹר עַ ל דִ בְ רֵ י הַ שֵׁ ם ּ ּ , אֲבָ ל עַ ל־יָדָ ה ּ הֶ חֱטִ יאוֹ . וְ כֵ ן הוא בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר ּ ּ , כִּ י אַ חַ ר־כָּ ך ְ שֶׁ נִתְ רַ בּ ו בְּ נֵי־אָ דָ ם בְּ יוֹ תֵ ר ּ ּ , יֶשׁ כּ ֹחַ לְ הַ יֵצֶ ר הָ רָ ע ּ בְּ יוֹ תֵ ר לְ הַ חֲטִ יא אֶ ת הָ אָ דָ ם אֲפִ לו הַ גָּד ּ ּ וֹ ל בְּ מַ עֲלָה , וְ הָ עִ קָ ר עַ ל־יְדֵ י שֶׁ מִ תְ לַבֵּ שׁ עַצְ מוֹ תְ חִ לָה בִּ בְ נֵי־אָ דָ ם ּ ּ ּ ּ שֶׁ אֵ ינָם גְּדוֹ לִ ים בְּ מַ עֲלָה כָּ ל־כָּ ך ומַ חֲטִ יאָ ם ְ ּ , וְ אַ חַ ר־כָּ ך ְ עַ ל־יָדָ ם יָכוֹ ל חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם לְ הַ חֲטִ יא גַם אֶ ת הַ גָּדוֹ ל בְּ יוֹ תֵ ר . וְ עַ ל־כֵּ ן כָּ ל כּ ֹחַ הַ יֵצֶ ּ ר הָ רָ ע בְּ יוֹ תֵ ר הוא ּ עַ ל־יְדֵ י מַ חֲלֹקֶ ת , שֶׁ שָׁ ם אֲחִ יזַת הַ שִׁ נויִים בְּ יוֹ תֵ ר ּ ּ ּ ּ , וְ שָׁ ם יֶשׁ לוֹ כּ ֹחַ בְּ יוֹ תֵ ר לְ הִ תְ לַבֵּ שׁ בִּ בְ נֵי־אָ דָ ם דַ יְקָ א ּ ּולְ הַ כְ שִׁ יל אֶ ת הָ עוֹ לָם חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , וְ כַ מְ בֹאָ ר בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר , שֶׁ בְּ נֵי־אָ דָ ם הֵ ם מוֹ נְעִ ים גְּ דוֹ לִ ים וְ יֵשׁ לָהֶ ם כּ ֹחַ לְ הַ כְ שִׁ יל חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם יוֹ תֵ ר מֵ הַ יֵצֶ ר הָ רָ ע ּ (: הכ)

Segment 62
HE:
יד ,ג וְ עָפָ ר תֹאכַ ל כָּ ל יְמֵ י חַ יֶיך ּ ָ ּ

Segment 63
HE:
וְזֶה בְּ חִ ינַת עָפָ ר , שֶׁ הוא הַ הַ תְ חָ לָה שֶׁ ל כָּ ל הַ דְ בָ רִ ים ּ ּ וְ הַ סּ וֹ ף וְ הַ תַ כְ לִ ית שֶׁ ל כָּ ל הַ דְ ּ ּ בָ רִ ים , כִּ י הַ כּ ֹל הָ יָה מִ ן הֶ עָפָ ר וְ הַ כּ ֹל שָׁ ב וְ כו . 'ּ ומִ שָׁ ם שׁ ֹרֶ שׁ אֲחִ יזַת הַ שֶׁ קֶ ר ּ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת ) יְשַׁ עְ יָה סה (: וְ נָחָ שׁ עָפָ ר לַחְ מוֹ , בְּ חִ ינַת ) בְּ רֵ אשִׁ ית ג , : ( יד וְ עָפָ ר תֹאכַ ל כָּ ל יְמֵ י חַ יֶיך ּ ָ ּ , וְ שָׁ ם הַ כְ נָעָתוֹ ובִ טולוֹ בִּ בְ חִ ּ ּ ּ ינַת ) תְ הִ לִ ים פה ּ ּ (: אֱמֶ ת מֵ אֶ רֶ ץ ּתִ צְ מָ ח ' . מֵ אֶ רֶ ץ ' ּדַ יְקָ א , כִּ י עִ קַ ר אֲחִ יזַת הַ שֶׁ קֶ ר מִ בְּ חִ ינַת ּ ּ עָפָ ר מֵ חֲמַ ת שֶׁ שָׁ ם הַ כּ ֹל אֶ חָ ד ּ , שֶׁ מִ זֶה נִשְׁ תַ לְ שֵׁ ל אֲחִ יזַת ּ ּ ּ הַ שֶׁ קֶ ר לַהֲפֹך הַ דְ בָ רִ ים מִ בְּ דִ יל לְ כֶ סֶ ף וְ כַ יוֹ צֵ א בָּ זֶה ּ ּ ּ ְ , מֵ חֲמַ ת שֶׁ בְּ שָׁ רְ שָׁ ם בֶּ אֱמֶ ת אֵ ין בָּ הֶ ם שִׁ נוי ּ ּ , אֲבָ ל עַל _ יְדֵ י זֶה עִ קַ ר בִּ טולוֹ וְ הַ כְ נָעָ תוֹ שֶׁ ל הַ שֶׁ קֶ ר ּ ּ ּ ּ , כִּ י עַל _ יְדֵ י שׁ ֹרֶ שׁ הָ אֱמֶ ת מִ תְ בַּ טֵ ל הַ שֶׁ קֶ ר ּ ּ , כִּ י עִ קַ ר הַ כְ נָעַת ובִ טול הַ שֶׁ קֶ ר ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ הוא בְּ לִ י קֵ ץ ומִ סְ פָ ר ּ ּ ּ , ּ הוא עַל יְ _ דֵ י שׁ ֹרֶ שׁ הָ אֱמֶ ת שֶׁ שָׁ ם הוא גַּם ּ ּ _ כֵּ ן לְ מַ עְ לָה מֵ הַ מִ סְ פָ ר מֵ חֲמַ ת שֶׁ שָׁ ם הַ כּ ֹל ּ ּ ּ אֶ חָ ד . כִּ י מִ י שֶׁ מִ סְ תַ כֵּ ל עַל הַ שׁ ֹרֶ שׁ וְ הַ תַ כְ לִ ית שֶׁ הוא עֶצֶם ּ ּ ּ ּ ּ הָ אֱמֶ ת , שֶׁ הוא הַ בּ וֹ רֵ א יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ בָּ רָ א כָּ ל הַ דְ בָ רִ ים יֵשׁ ּ ְ ּ מֵ אַ יִן , וְ אֵ לָיו הֵם שָׁ בִ ים לָלֶכֶ ת לַחֲזֹר ולְ הִ כָּ לֵל בּ וֹ ּ בְּ סוֹ פָ ם בְּ עֵת חִ דושׁ הָ עוֹ לָם ּ ּ , ומִ י שֶׁ מִ סְ תַ כֵּ ל עַל זֶה ּ ּ ּ , בְּ וַדַ אי אֵ ין לְ שׁ ום שֶׁ קֶ ר אֲחִ יזָה בּ וֹ ּ ּ , ּומִ כָּ ל מִ ינֵי רַ ע וְטֻמְ אָ ה וְ שֶׁ קֶ ר יָכוֹ ל לַחֲזֹר לְ הָ אֱמֶ ת ולְ הַ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ הוא ה ּ ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ , ְ רַ ך מֵ אַ חַ ר שֶׁ בְּ כָ ל מָ קוֹ ם שֶׁ הוא ּ , יוֹ דֵ עַ שֶׁ הַ כּ ֹל מֵ ה ' יִתְ בָּ רַ ך וְ ה , ְ ' יִתְ בָּ רַ ך נִמְ צָ א בְּ כָ ל מָ קוֹ ם תָ מִ יד ּ ְ . בִּ בְ חִ ינַת ) תְ הִ לִ ים קלט ּ ּ (: אִ ם אֶ סַּ ק שָׁ מַ יִם שָׁ ם אָ תָ ה וְ אַ צִ יעָה ּ ּ שְׁ אוֹ ל הִ נֶךָ אֶ שָׂ א כַ נְפֵ י שָׁ חַ ר אֶ שְׁ כְּ נָה וְ כ ּ ּ ּ ּ ' ּו גַּם שָׁ ם יָדְ ך ָ תַ נְחֵ נִי וְ כו ' ּ וָאֹמַ ר אַ ך חֹשֶׁ ך וְ כו ּ ְ ְ ' גַּם חֹשֶׁ ך לֹא יַחְ שִׁ יך ְ ְ מִ מֶ ךָ וְ כו ּ ּ ּ . ' וְ עַל _ כֵּן מִ י שֶׁ מַ אֲמִ ין בָּ זֶה תָ מִ יד ּ ּ , ּ בְּ וַדַ אי אֵ ין שׁ ום חֹשֶׁ ך וְ שֶׁ קֶ ר וְרַ ע וְטֻמְ אָ ה בָּ עוֹ לָם שֶׁ יוכַ ל לְ הַ רְ חִ יקוֹ ּ ּ ּ ְ מֵ ה ' יִתְ בָּ רַ ך וְ תוֹ רָ תוֹ וְ צַ דִ יקִ ים אֲמִ תִ יִים שֶׁ הֵם כּ ֹלָא חַ ד ּ ּ ּ ּ ְ — עֶצֶם הָ אֱמֶ ת שֶׁ הוא אֶ חָ ד ּ . וְ כָ ל מַ ה שֶׁ מַ רְ בֶּ ה הַבַּ עַל דָ בָ ר בִּ שְׁ קָ רָ יו וְרַ מָ אותָ יו ּ ּ ּ ּ לְ הַ רְ חִ יקוֹ מֵ הָ אֱמֶ ת , יִתְ קָ רֵ ב אֶ ל הָ אֱמֶ ת יוֹ תֵ ר וְיוֹ תֵ ר _ עַל יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א ּ , בִּ בְ חִ ינַת ' יְרִ ידָ ה תַ כְ לִ ית הָ עֲלִ יָה ּ ּ . ' וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ ) אֶ סְ תֵ ר ו ּ (: אִ ם מִ זֶרַ ע הַ יְהודִ ים מָ רְ דֳ כַ י ּ ּ ּ ּ אֲשֶׁ ר הַ חִ לוֹ תָ לִ נְפֹל לְ פָ נָיו לֹא תוכַ ל לוֹ וְ כו ּ ּ ּ ּ . ' וְ אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ " ל ) ּ מְ גִלָה טז .( שֶׁ הֵם מְ שׁ ולִ ים לְ עָפָ ר ּ ּולְ כוֹ כָ בִ ים — כְּ שֶׁ הֵ ם יוֹ רְ דִ ים , יוֹ רְ דִ ים עַד עָפָ ר , ּוכְ שֶׁ הֵם עוֹ לִ ים , עוֹ לִ ים עַד הַ כּ וֹ כָ בִ ים . וְ עַתָ ה מַ ה נִמְ לְ צו לַחֵ ך ְ ּ ּ ּ דִ בְ רֵ יהֶם הַ נִפְ לָאִ ים ּ ּ , כִּ י הָ א בְּ הָ א תַ לְ יָא ּ , כִּ י דַ יְקָ א ּ מֵ חֲמַ ת שֶׁ הֵם יוֹ רְ דִ ים מְ אֹד עַד עָפָ ר , _ עַל יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א ּ הֵם עוֹ לִ ים מְ אֹד עַד לָרָ קִ יעַ , כִּ י הַ שֶׁ קֶ ר שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ הָ מָ ן זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ מִ תְ גַּבֵּר כְּ נֶגֶד יִשְׂ רָ אֵ ל ומְ בַ לְ בְּ לָם ּ ּ

Segment 64
HE:
בִּ שְׁ קָ רָ יו ונְכָ לָיו וְ עַרְ מומִ יותָ יו עַד שֶׁ מַ חֲטִ יאָ ם ומַ שְׁ פִ ילָם ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ עַד עָפָ ר , אֲבָ ל מֵ עֹצֶם קְ דֻ שַׁ ת יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ שָׁ רְ ּ שָׁ ם ומִ גְּדֻ לַת הַ צַ דִ יקִ ים שֶׁ בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר הֵ ם מְ אִ ירִ ים בָּ הֶם ּ ּ ּ ּ ּ הָ אֱמֶ ת בְּ עֹצֶם יְרִ ידָ תָ ם וְ שִׁ פְ לותָ ם עַד עָפָ ר ּ , עַד שֶׁ עַל _ יְדֵ י בְּ חִ ינַת עָפָ ר דַ יְקָ א הֵם חוֹ זְרִ ים לְ הָ אֱמֶ ת ּ וְ נִגְבָּ הִ ים וְ עוֹ לִ ים עַד לַשָׁ מַ יִם ּ . כִּ י בְּ חִ ינַת עָפָ ר הוא ּ שׁ ֹרֶ שׁ הַ שֶׁ קֶ ר ּ , וְהוא בִּ טולוֹ עַל ּ ּ ּ _ יְדֵ י קְ דֻ שַׁ ת הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ אֲמִ תִ יִים בְּ חִ ינַת מָ רְ דְ כַ י ּ ּ ּ , שֶׁ יוֹ דְ עִ ין לְ גַלוֹ ת הָ אֱמֶ ת ּ ּ בְּ תַ כְ לִ ית הַ יְרִ ידָ ה עַד עָפָ ר . כִּ י מְ הַ פְ כִ ין הַ יְרִ ידָ ה לַעֲלִ יָה ּ ּ גְּדוֹ לָה שֶׁ דַ יְקָ א עַל ּ _ יְדֵ י בְּ חִ י נַת עָפָ ר שֶׁ שָׁ ם הַ כּ ֹל אֶ חָ ד ּ שֶׁ עַל _ יְדֵ י זֶה הִ תְ גַּבֵּ ר הַ שֶׁ קֶ ר ּ , _ עַל יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א יִהְ יֶה ּ נִכְ נָע וְנוֹ פֵ ל הַ שֶׁ קֶ ר ּ , _ עַל יְדֵ י הִ תְ גַּבְּ רות הָ אֱמֶ ת ּ שֶׁ מְ אִ ירִ ין בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ יִסְ תַ כְּ לו בְּ כָ ל דָ בָ ר עַל עֶצֶם ּ ּ ּ ּ ּ שׁ ֹרֶ שׁ הָ אֱמֶ ת שֶׁ הו ּ א בְּ חִ ינַת עָפָ ר שֶׁ שָׁ ם הַ כּ ֹל אֶ חָ ד ּ , שֶׁ עַל _ יְדֵ י זֶה נוֹ פֵ ל הַ שֶׁ קֶ ר וְנִמְ חֶ ה וְ נִתְ בַּ טֵ ל מִ ן הָ עוֹ לָם ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת ) בְּ מִ דְ בַּ ר כד (: רֵ אשִׁ ית גּוֹ יִם עֲמָ לֵק וְ אַ חֲרִ יתוֹ עֲדֵ י אֹבֵ ד , כִּ י עֲמָ לֵק שֶׁ הוא זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ ּ ּ עֶצֶם הַ שֶׁ קֶ ר יוֹ ּ נֵק מִ בְּ חִ ינַת רֵ אשִׁ ית שֶׁ שָׁ ם הַ כּ ֹל אֶ חָ ד ּ , שֶׁ מִ שָׁ ם הִ שְׁ תַ לְ שְׁ לות אֲחִ יזָתוֹ לַהֲפֹך כָּ ל הַ דְ בָ רִ ים מִ זֶה ּ ּ ּ ְ ּ ּ ּ לָזֶה וְ כו . 'ּ וְ עַל _ יְדֵ י זֶה בְּ עַצְ מוֹ ' וְ אַ חֲרִ יתוֹ עֲדֵ י אֹבֵ ד ', כִּ י _ עַל יְדֵ י זֶה בְּ עַצְ מוֹ הַ כְ נָעָתוֹ ומַ פַ לְ תוֹ ּ ּ ּ ) :( כו

Segment 65
HE:
טז ,ג ְו אֵ לֶיך תְ שׁ וקָ תוֹ וְ אַ תָ ה תִ מְ שָׁ ל בּ וֹ ּ ּ ּ ּ ָ

Segment 66
HE:
... מַ ה שֶׁ אָ נו רוֹ אִ ים כַּ מָ ה אֲנָשִׁ ים שֶׁ הֵם רְ שָׁ עִ ים גְּדוֹ לִ ים ּ ּ ּ ּ כַּ מָ ה שָׁ נִים , וְ עוֹ בְ רִ ים עֲבֵ רוֹ ת גְּדוֹ לוֹ ת וַחֲמורוֹ ת רַ חֲמָ נָא ּ לִ צְ לַן , וְ אַ חַ ר כָּ ך נִתְ עוֹ רְ רִ ים בִּ תְ שׁ ובָ ּ ְ ה וְנַעֲשִׂ ים בַּ עֲלֵי תְ שׁ ובָ ה גְּמורִ ים ּ ּ ּ , כַּ מובָ א כַּ מָ ה מַ עֲשִׂ יוֹ ת כָּ אֵ לֶה בִּ גְמָ רָ א ּ ּ ּ ּ ּ ומִ דְ רָ שִׁ ים ושְׁ אָ רֵ י סְ פָ רִ ים ּ ּ . וכְ מַ עֲשֵׂ ה דְ רַ בִּ י אֱלִ יעֶזֶר בֶּ ן ּ ּ דוֹ רְ דַ יָא ּ ּ ) עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה יז .( וְ נָתָ ן צוצִ יתָ א ּ ) שַׁ בָּ ת נו : י " רַ שִׁ סַ נְהֶדְ רִ ין לא "ד : ה לִ דְ זִיו לֵיה ּ ( וְ כַ יוֹ צֵ א בְּ אֵ לֶה מַ עֲשִׂ יוֹ ת ּ ּ ּ הַ רְ בֵּ ה מְ אֹד בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר ּ . וְ לִ כְ אוֹ רָ ה תָ מוהַ הַ דָ בָ ר ּ ּ ּ ּ מְ אֹד , הֲלֹא עֲבֵ רָ ה גּוֹ רֶ רֶ ת עֲבֵ רָ ה ) אָ בוֹ ת פ ( ד" וְ כָ ל מַ ה שֶׁ עוֹ בֵ ר עֲבֵ רָ ה יוֹ תֵ ר הוא נוֹ פֵ ל בִּ ידֵ י הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ ּ ּ א יוֹ תֵ ר , ומֵ אַ יִן בָּ א שֶׁ לְ בַ סּ וֹ ף יִתְ גַּבֵּ ר נֶגֶד הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א ּ ּ וְיַחֲזֹר בִּ תְ שׁ ובָ ה ּ . ְ אַ ך בֶּ אֱמֶ ת , בְּ כָ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל יֵשׁ ּ נְשָׁ מָ ה יְקָ רָ ה שֶׁ יֶשׁ לָה כּ ֹחַ גָּדוֹ ל לַעֲמֹד כְּ נֶגֶד הַ יֵצֶר הָ רָ ע ּ ּ ּ וְחֵ ילוֹ תָ יו , כִּ י אִ ם לֹא הָ יָה כּ ֹחַ בָּ אָ דָ ם לַעֲמֹד כְּ נֶגֶד הַ יֵצֶר ּ הָ רָ ע לֹא הָ יָה הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא נוֹ תֵ ן לוֹ יֵצֶר הָ רָ ע ּ ּ ְ ּ כָּ זֶה , כִּ י אֵ ין הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא בָּ א בִּ טְ רונְיָא עִ ם ּ ּ ּ ְ ּ ּ בְּ רִ יוֹ תָ יו ) עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה ג .(. וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תַ ב רַ בֵּ נו זַ ּ ּ ל " ) לִ קוטֵ י תִ נְיָ ּ ּ ּ נָא סִ ימָ ן מו ( שֶׁ אֵ ין מִ י שֶׁ יִהְ יֶה לוֹ מְ נִיעוֹ ת ּ שֶׁ לֹא יוכַ ל לַעֲמֹד בָּ הֶם ּ ּ . וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית ד : (ז , וְ אֵ לֶיך תְ שׁ וקָ תוֹ וְ אַ תָ ה תִ מְ שָׁ ל בּ וֹ ּ ּ ּ ּ ָ — אִ ם תִ רְ צֶה ּ ּתִ תְ גַּבֵּ ר עָ לָיו , עַיֵן שָׁ ם בְּ פֵ רושׁ רַ שִׁ ּ ּ .י" עַל־כֵּן צְ רִ יכִ י ן לָדַ עַת ולְ הַ אֲמִ ין שֶׁ בְּ וַדַ אי כָּ ל אֶ חָ ד ּ ּ וְ אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל אֲפִ לו הַפָ חות שֶׁ בַּ פְ חותִ ים הוא בַּ עַל ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ כּ ֹחַ גָּדוֹ ל לַעֲמֹד כְּ נֶגֶד הַיֵצֶר הָ רָ ע שֶׁ לוֹ ּ ּ , וְעִ קַ ר כָּ ל ּ הַ חֲטָ אִ ים וְ הַ תַ אֲווֹ ת שֶׁ הָ אָ דָ ם נִלְ כָּ ד בָּ הֶם חַ ס וְשָׁ לוֹ ם ּ , ִה יא רַ ק מֵ חֲמַ ת שְׁ טות שֶׁ אֵ ינוֹ יוֹ דֵ עַ מִ כּ ֹחוֹ וְ כו ּ ּ ', כַּ מְ בֹאָ ר בְּ דִ בְ רֵ י רַ בֵּ נו זַ ּ " ל בִּ נְעִ ימַ ת הַ חֲרוזִים שֶׁ לוֹ הַ נִדְ פָ סִ ים ּ ּ ּ ּ בִּ תְ חִ לַת סֵ פֶ ר לִ קוטֵ י מוֹ הֲרַ ּ ּ ּ " ן וְזֶה לְ שׁ וֹ נוֹ : חֲזַק וְנִתְ חַ זֵק , ּ וְ אַ ל תִ הְ יֶה כַּ פִ יל הַ גָּדוֹ ל וְכַ גָּ ּ ּ מָ ל וְ כו ', ּ וְ כָ ל זֶה מֵ חֲמַ ת שְׁ טות שֶׁ אֵ ין יוֹ דֵ עַ מִ כּ ֹחוֹ וְ כו ּ ּ .' וְזֶהו בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ כָּ תַ ב רַ בֵּ נו זַ ּ ּ ּ " ל בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ " תִ קְ עו ּ ּ " ) ּ ּ לִ קוטֵ י מוֹ הֲרַ " ן תִ נְיָנָא ּ ח' - אוֹ ת ב , ( שֶׁ עִ קַ ר תַ אֲוַת ּ ּ נִאוף שֶׁ הוא כְּ לַל כָּ ל הַ חֲטָ אִ ים רַ חֲמָ נָא ּ ּ לִ צְ לַן , נִמְ שָׁ ך ְ רַ ק מִ מֹחִ ין דְ קַ טְ נות וְ כו ּ ּ ּ ּ ', ּ עַיֵן שָׁ ם , כִּ י הַ בַּ עַל דָ בָ ר ּ מִ תְ גַּבֵּ ר עָ לָיו עַד שֶׁ מַ פִ ילוֹ לִ בְ חִ ינַת מֹחִ ין דְ קַ טְ נות חַ ס ּ ּ ּ ּ וְ שָׁ לוֹ ם , דְ הַ יְנו שֶׁ נִקְ טָ ן מֹחוֹ וְ נֶחֱלָשׁ דַ עְ תוֹ עַד שֶׁ אֵ ינוֹ ּ ּ ּ ּ ּ יוֹ דֵ עַ מִ כּ ֹחוֹ , וְ נִדְ מֶ ה לוֹ שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לוֹ לַעֲמֹד כְּ נֶגֶד ּתַ אֲוָה זֹאת . כִּ י עִ קַ ר הַ גְּבורָ ה הוא בַּ לֵב ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תַ ב רַ בֵּ נו זַ ּ " ל בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר ) סִ ימָ ן רמט ובח " ב סִ ימָ ן מג וְ סִ ימָ ן מו , ( ומִ י שֶׁ לִ בּ וֹ חָ זָק יוכַ ל לְ הִ תְ גַּבֵּ ר בְּ כֹחוֹ כְּ נֶגֶד ּ ּ ּ כָּ ל הַ תַ אֲווֹ ת שֶׁ בָּ עוֹ לָם וַאֲפִ לו כְּ נֶגֶד תַ אֲוַת נִאוף כְּ מוֹ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ רָ אִ ינו כַּ מָ ה צַ דִ יקִ ים וכְ שֵׁ רִ ים שֶׁ עָמְ דו בַּ נִסָּ יוֹ ן ּ ּ ּ ּ ּ ּ . רַ ק עִ קַ ר נְפִ ילַת כָּ ל הַ נוֹ פְ לִ ין לְ תַ אֲווֹ ת רָ עוֹ ת הוא רַ ק ּ ּ ּ מֵ חֲמַ ת בְּ חִ ינַת מֹחִ ין דְ קַ טְ נות ּ ּ , דְ הַ יְנו שֶׁ נִ ּ ּ ּ קְ טָ ן מֹחוֹ עַד שֶׁ אֵ ינוֹ יוֹ דֵ עַ מִ כּ ֹחוֹ . כִּ י עִ קַ ר הַ כּ ֹחַ הוא עַל־יְדֵ י חָ כְ מָ ה ּ ּ שֶׁ בַּ מֹחַ ּ , כִּ י " חָ כְ מָ ה " הוא אוֹ תִ יוֹ ת ּ ּ " כּ ֹחַ מַ ה , " ה " ּומַ בְּ גִימַ טְ רִ יָא אָ דָ ם ּ , שֶׁ עִ קַ ר כּ ֹחַ הָ אָ דָ ם הוא הַ חָ כְ מָ ה ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) קֹהֶלֶת ז יט , (: הַ חָ כְ מָ ה תָ עֹז לֶחָ כָ ם מֵ עֲשָׂ רָ ה ּ שַׁ לִ יטִ ים אֲשֶׁ ר הָ יו בָּ עִ יר ּ ּ . הַ יְנו שֶׁ עִ קַ ר הַ כּ ֹחַ לִ הְ יוֹ ת עַז ּ ּ כַּ נָמֵ ר כְּ נֶגֶד כָּ ל הַ תַ אֲווֹ ת וְ הַ פִ תויִים הוא רַ ק עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ ּ ּ ּ חָ כְ מָ ה אֲמִ תִ יִית שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מֹחִ ין דְ גַדְ לות ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י ּ הַ מֹחִ ין הֵם בְּ חִ ינַת מְ חִ צוֹ ת פְ רוסוֹ ת כְּ נֶגֶד תַ אֲוַת נִאוף ּ ּ ּ ּ ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ .ל"ּ הַ נַ הַ כְּ לָל שֶׁ הָ אָ דָ ם צָ רִ יך לְ הַ אֲמִ ין מְ אֹד בְּ כֹחוֹ וְ יֵדַ ע ְ בֶּ אֱמונָה שְׁ לֵמָ ה שֶׁ בְּ וַדַ אי יֵשׁ בְּ כֹחַ שִׂ כְ לוֹ ומֹחוֹ לַעֲמֹד ּ ּ ּ כְּ נֶגֶד תַ אֲוַת נִאוף שֶׁ הוא עִ ּ ּ ּ קָ רָ א דְ יִצְ רָ א בִּ ישָׁ א ּ ּ ) זֹהַר ּ וַיִקְ רָ א טו :( , כִּ י הַ מֹחַ וְהַ שֵׂ כֶ ל הוא הַ נְשָׁ מָ ה ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) ּ אִ יוֹ ב לב ח , (: וְנִשְׁ מַ ת שַׁ דַ י תְ בִ ינֵם ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תַ ב רַ בֵּ נו זַ ּ " ל בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר ) סִ ימָ ן לה (. וְ הַ נְשָׁ מָ ה שֶׁ ל ּ אִ ישׁ הַ יִשְׂ רְ אֵ ּ לִ י אֲפִ לו שֶׁ ל הַ פָ חות שֶׁ בַּ פְ חותִ ים בְּ וַדַ אי ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הִ יא יְכוֹ לָה לַעֲמֹד כְּ נֶגֶד כָּ ל הָ עוֹ לָם עִ ם הַ תַ אֲווֹ ת ּ ) :( כז

Segment 67
HE:
יז ,ג בְּ עִ צָ בוֹ ן תאכֲלֶנָּה ּ ּ וכו ' כְּ מוֹ שֶׁ אִ ם לֹא הָ יָה אוֹ כֵ ל אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן מֵ עֵץ הַ דַ עַת ּ , הָ יָה גוֹ מֵ ר שְׁ לֵ מות תִ קון כָּ ל הַ בְּ רִ יאָ ה וְ כָ ל הָ עוֹ לָמוֹ ת ּ ּ ּ ּ בְּ אוֹ תוֹ הַ יוֹ ם שֶׁ נִבְ רָ א ּ ּ , ּובְ נָקֵ ל , בְּ לִ י שׁ ום עָמָ ל וִיגִיעָ ה ּ , רַ ק עַל־יְדֵ י תְ פִ לָה לְ בַ ד ּ ּ ; רַ ק אַ חַ ר הַ חֵ טְ א , אָ ז נִגְזַר עָ לָיו : " בְּ עִ צָ בוֹ ן תאכֲלֶנָה ּ ּ ּ , " שֶׁ מִ זֶה נִמְ שָׁ ך הַ יְגִיעוֹ ת וְ כָ ְ ּ ּ ל הַ מְ לָאכוֹ ת שֶׁ צְ רִ יכִ ין קֹדֶ ם שֶׁ מְ תַ קְ נִין כָּ ל דָ בָ ר ומְ בִ יאִ ין ּ ּ ּ ּ ּ ּ אוֹ תוֹ לִ שְׁ לֵמותוֹ ּ , שֶׁ יִהְ יֶה רָ אוי לֵהָ נוֹ ת מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ ּ , לְ אָ כְ לוֹ אוֹ

Segment 68
HE:
לְ לָבְ שׁ וֹ וְ כַ יוֹ צֵ א ּ . כֵּן גַּם עַתָ ה ּ , כָּ ל מַ ה שֶׁ הָ אָ דָ ם מְ קַ דֵ שׁ ּ ּ עַצְ מוֹ בְּ יוֹ תֵ ר , וְזוֹ כֶ ה לִ פְ רֹשׁ אֶ ת עַצְ מוֹ מִ תַ אֲווֹ ת הָ עוֹ לָם ּ , וְ לָשׂ ום כָּ ל לִ בּ וֹ וְדַ עְ תוֹ רַ ק לְ הַגְדִ יל שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ ּולְ הוֹ דוֹ ת לְ שֵׁ ם ה ' עַל כָּ ל דָ בָ ר שֶׁ רוֹ אֶ ה אוֹ נֶהֱנֶה מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ , ומְ קַ בֵּ ל עָ לָיו עֹל תוֹ רָ ה ּ ּ , שֶׁ עַל־יָדָ ה עִ קַ ר הַגְדָ לַת שֵׁ ם ּ ּ ּ ּ הַ שֵׁ ם

Segment 69
HE:
, ִּכ דְ קֻ דְ שָׁ א־בְּ רִ יך־הוא שְׁ מָ א אוֹ רַ יְתָ א י ּ ְ עַל־יְדֵ י־זֶה דוֹ חֶ ה זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ לַ ּ ּ ט " מְ לָאכוֹ ת , וְזוֹ כֶ ה שֶׁ יִהְ יֶה נִגְמָ ר אֶ צְ לוֹ תִ קון כָּ ל הַ דְ בָ רִ ים ּ ּ ּ ּ ּ בְּ נָקֵ ל , ומַ שִׂ יג פַ רְ נָסָ תוֹ וְ כָ ל הִ צְ טָ רְ כותוֹ בְּ לִ י עָמָ ל ּ ּ ּ ּ וִיגִיעָ ה גְדוֹ לָה . כִּ י כְּ פִ י מַ ה שֶׁ זוֹ כִ ין לְ הַ גְדִ יל שֵׁ ם הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ ־כֵן נִצוֹ לִ ין מִ לַ ּ ּ " ט מְ לָאכוֹ ת , מֵ עַצְ בות וִיגִיעַת ּ ּ הַ פַ רְ נָסָ ה , וְזוֹ כֶ ה לְ קַ בֵּ ל פַ רְ נָסָ תוֹ בְּ נָקֵ ל עַל־יְדֵ י הַ בִּ טָ חוֹ ן ּ ּ בְּ שֵׁ ם הַ שֵׁ ם ּ , שֶׁ מִ שָׁ ם נִמְ שָׁ ך הַ כּ ֹ ְ ּ ּ , ל וְ שָׁ ם עִ קַ ר הַ בִּ טָ חוֹ ן ּ ּ עַל כָּ ל הִ צְ טָ רְ כות שֶׁ ל הָ אָ דָ ם ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " כִּ י בְ שֵׁ ם קָ דְ שׁ וֹ בָ טָ חְ נו " ) ּ כח (:

Segment 70
HE:
יט ,ג בְּ זֵעַת אַ פֶ יך תֹאכַ ל לֶחֶ ם ּ ָ ּ

Segment 71
HE:
וְ אִ ם לֹא הָ יָה חוֹ טֵ א הָ אָ דָ ם , הָ יָה זוֹ כֶ ה לִ גְמֹר תִ קון כָּ ל ּ ּ ּ ּ הַ דְ בָ רִ ים בְּ גַשְׁ מִ יות וְרוחָ נִיות בְּ לִ י עָמָ ל וִיגִיעוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ , רַ ק עַל־יְדֵ י תְ פִ לָה וְ אֵ יזֶה עֻבְ דָ א קַ לָה מְ אֹד ּ ּ ּ ּ , כִּ י בִּ שְׁ עַת הַ בְּ רִ יאָ ה הָ יָה גְּמַ ר תִ קון כָּ ל הָ עוֹ לָמוֹ ת תְ לויִים בְּ אָ דָ ם ּ ּ ּ ּ ּ הָ רִ אשׁ וֹ ן , שֶׁ אִ ם לֹא הָ יָה אוֹ כֵ ל מֵ עֵץ הַ דַ עַת ּ וְ הָ יָה מִ תְ פַ לֵל תְ פִ לָתוֹ ּ ּ ּ ּ , הָ יָה גּוֹ מֵ ר תִ קון כָּ ל הָ עוֹ לָמוֹ ת ּ ּ ּ בִּ שְׁ לֵמות בְּ אוֹ תוֹ הַ יוֹ ם ּ ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בְּ כִ תְ בֵ י הָ אֲרִ , י" ְ אַ ך עַל־יְדֵ י חֶ טְ אוֹ לֹא גָּמַ ר תִ קון הָ עוֹ לָמוֹ ת אַ ף גַּם פָ גַם ּ ּ ּ ּ וְ קִ לְ קֵ ל כָּ ל הָ עוֹ לָמוֹ ת , עַד אֲשֶׁ ר נִגְזַר ' בְּ עִ צָ בוֹ ן ּ תֹאכֲלֶנָה ּ ּ , בְּ זֵעַת אַ פֶ יך תֹאכַ ל לֶחֶ ם ָ ּ ּ ) ' בְּ רֵ אשִׁ ית ג , ( יט , שֶׁ צְ רִ יכִ ין כַּ מָ ה וְ כַ מָ ה יְגִ יעוֹ ת ומְ לָאכוֹ ת שֶׁ הֵם ל ּ ּ ּ ּ ט " מְ לָאכוֹ ת , קֹדֶ ם שֶׁ מְ תַ קְ נִים הַ דְ בָ רִ ים שֶׁ בָּ עוֹ לָם שֶׁ יִהְ יו ּ ּ ּ ּ ּ רְ אויִים לֵהָ נוֹ ת מֵ הֶם לְ אָ כְ לָם אוֹ לְ ּ לָבְ שָׁ ם וְ כַ יוֹ צֵ א בָּ הֶם ּ : וְגַם עַתָ ה כָּ ל מַ ה שֶׁ הָ אָ דָ ם מְ קַ דֵ שׁ עַצְ מוֹ בְּ יוֹ תֵ ר וְזוֹ כֶ ה ּ ּ ּ לִ פְ רֹשׁ עַצְ מוֹ מִ ן הָ עוֹ לָם וְ לָשׂ ום כָּ ל לִ בּ וֹ וְ דַ עְ תוֹ לְ הַ כִּ יר ּ ּ ולְ הַ גְדִ יל שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , כְּ מוֹ ־כֵן זוֹ כֶ ה לְ הַ עֲבִ יר מֵ עָ לָיו עֹל הַ ל ט " מְ לָאכוֹ ת , וְזוֹ כֶה לְ קַ בֵּ ל הַ פַ רְ נָסָ ה בְּ לִ י עָמָ ל ּ וִיגִיעָ ה גְּדוֹ לָה , וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ ) ל " אָ בוֹ ת פ (: ג" כָּ ל הַ מְ קַ בֵּ ל עָלָיו עֹל תוֹ רָ ה מַ עֲבִ ירִ ין מִ מֶ נו עֹל מַ לְ כות ּ ּ ּ ּ ּ וְ עֹל דֶ רֶ ך אֶ רֶ ץ ְ ּ . כִּ י יְגִיעַת הַ פַ רְ נָסָ ה שֶׁ הוא בְּ ּ ּ חִ ינַת ל " ט מְ לָאכוֹ ת , נִמְ שָׁ כִ ין מִ זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ מִ פְ גַם עֵץ הַ דַ עַת ּ ּ ּ ּ , עַל־יְדֵ י שֶׁ לֹא ּ הִ שְׁ תַ דֵ ל לְ הַ גְדִ יל שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך עַל־יְדֵ י כָּ ל הַ דְ בָ רִ ים ּ ּ ּ ְ ּ , ּ אַ דְ רַ בָּ א , פָ גַם מְ אֹד וְ כָ פַ ר בָּ עִ קָ ר ּ ּ ) ּ עַיֵן סַ נְהֶ דְ רִ ין לח , :( ומִ שָׁ ם נִמְ שָׁ ּ ּ כִ ין כָּ ל הַ ל " ט מְ לָאכוֹ ת , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת יְגִיעוֹ ת וְטִ רְ דַ ת הַ פַ רְ נָסָ ה ּ ּ . וְ עַל־כֵּן כְּ שֶׁ אָ דָ ם מְ קַ דֵ שׁ ּ עַצְ מוֹ ומַ אֲמִ ין בַּ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ ּומֵ שִׂ ים כָּ ל לִ בּ וֹ לְ הוֹ דוֹ ת לְ שֵׁ ם ה ' עַל כָּ ל דָ בָ ר וְ דָ בָ ר שֶׁ רוֹ אֶ ה אוֹ נֶהֱנֶה מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ לְ הַ גְדִ ּ יל שֵׁ ם ה ' עַל־יְדֵ י כָּ ל דָ בָ ר שֶׁ בָּ עוֹ לָם ּ , עַל־יְדֵ י זֶה דוֹ חֶ ה זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ ל ּ ּ ּ " ט מְ לָאכוֹ ת , וְזוֹ כֶ ה שֶׁ יֻגְמַ ר אֶ צְ לוֹ תִ קון כָּ ל הַ דְ בָ רִ ים בְּ נָקֵ ל ּ ּ ּ ּ ּ , ומַ שִׂ יג ּ ּ פַ רְ נָסָ תוֹ וְ כָ ל הִ צְ טָ רְ כותוֹ בְּ לִ י עָמָ ל וִיגִיעָ ה ּ ּ . כִּ י עִ קַ ר ּ הַ תִ קון עַל־יְדֵ י הַ גְדָ לַת שֵׁ ם ה ּ ּ ּ ּ . ' וכְ פִ י מַ ה שֶׁ זוֹ כִ ין ּ ּ ּ לְ הַ גְדִ יל שֵׁ ם ה ּ ', כְּ מוֹ ־כֵן נִצוֹ ל מִ ל ּ " ט מְ לָאכוֹ ת מֵ עַצְ בות ּ וִיגִיעַת הַ פַ רְ נָסָ ה ּ , וְזוֹ כֶ ה לְ קַ בֵּ ל פַ רְ נָסָ תוֹ בְּ נָקֵ ל מִ שֵׁ ם ה ּ ּ ', שֶׁ שָׁ ם עִ קַ ר הַ בִּ טָ חוֹ ן עַל כָּ ּ ּ ּ ל הִ צְ טָ רְ כות הָ אָ דָ ם וְעַל כָּ ל ּ הַ יְשׁ ועוֹ ת ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) תְ הִ לִ ים לג ּ ּ (: אֵ ין הַ מֶ לֶך נוֹ שָׁ ע ְ ּ בְּ רָ ב־חָ יִל וְ כו ' ּ שֶׁ קֶ ר הַ סּ וס לִ תְ שׁ ועָה וְ כו ּ ּ ּ ', ומְ סַ יֵם שָׁ ם ּ ּ : כִּ י בוֹ יִשְׂ מַ ח לִ בֵּ נו כִּ י בְ שֵׁ ם קָ דְ שׁ וֹ בָ טָ חְ נו ּ ּ ' . בְ שֵׁ ם קָ דְ שׁ וֹ ' ּדַ יְקָ א , כִּ י הַ כּ ֹל נִמְ שָׁ ך מִ שֵׁ ם ה ּ ְ ) ' :( כט

Segment 72
HE:
כג ,ג כָּ תְ נוֹ ת עוֹ ר וַיַלְ בִּ ישֵׁ ם ּ

Segment 73
HE:
קֹדֶ ם אֲכִ ילַת עֵץ הַ דַ עַת כְּ תִ יב ּ : " וַיִהְ יו שְׁ נֵיהֶם עֲרומִ ים ּ ּ ּ ּ הָ אָ דָ ם וְ אִ שְׁ תוֹ , " ּ כִּ י אָ ז הָ יו הָ אֱמֶ ת וְ הָ אֱמונָה ּ ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת אִ ישׁ וְ אִ שְׁ תוֹ ּ , עֲרֻ מִ ים בְּ לִ י שׁ ום לְ בושׁ ּ ּ ּ , כִּ י הָ יו ּ יְכוֹ לִ ין אָ ז לְ קַ בֵּ ל אוֹ ר הָ אֱמֶ ת וְ הָ אֱמונָה בְּ לִ י לְ בושִׁ ין ּ ּ , כִּ י הָ יו הַ כּ ֹל רוֹ אִ ין הָ אֱמֶ ת וְ הָ אֱמונָה ּ ּ , שֶׁ הָ יו רוֹ אִ ין עַיִן בְּ עַיִן ּ שֶׁ אֲמִ תַ ת יְדִ יעָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך הוא עַל־יְדֵ י אֱמ ּ ְ ּ ּונָה , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת ' ּתַ כְ לִ ית הַ יְדִ יעָה , אֲשֶׁ ר לֹא נֵדַ ע ', שֶׁ הִ שִׂ יגו אֶ ת ּ ּ הָ אֱמֶ ת בְּ תַ כְ לִ ית הַ יְדִ יעָה עַד שֶׁ רָ או וְיָדְ עו בִּ ידִ יעָה ּ ּ בְּ רורָ ה אֲמִ תַ ת אֱלָקותוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ , שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לֵידַ ע מִ מֶ נו כִּ י־אִ ם עַל־יְדֵ י אֱמונָה ּ ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ יֵשׁ גַּם עַתָ ה כַּ מָ ה ּ ּ ּ דְ בָ רִ ים שֶׁ אִ ם לֹא הָ יו רוֹ אִ ין אוֹ תָ ם בָּ עֵינַיִם בְּ כָ ל יוֹ ם ּ ּ , הָ יָה קָ שֶׁ ה לְ הַ אֲמִ ין בָּ הֶם , כְּ גוֹ ן שֶׁ יִהְ יֶה מִ טִ פָ ה סְ רוחָ ה ּ ּ ּ ּ נוֹ צָ ר בֶּ ן־אָ דָ ם , וְיִהְ יֶה בְּ בֶ טֶ ן אִ מוֹ תִ שְׁ עָ ה חֳדָ שִׁ ים ּ ּ , וְ אַ חַ ר־כָּ ך יִ ְ תְ גַּדֵ ל מִ זֶה בֶּ ן־אָ דָ ם הַ שָׁ לֵם בְּ דַ עַת ובְ צורָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ', ּ וְ כו וְ כֵן מִ גַּרְ עִ ין אֶ חָ ד הַ נִזְרָ ע בָּ אָ רֶ ץ וְ נִתְ בַּ לֶה ּ ּ , יִתְ גַּדֵ ל ּ מִ מֶ נו אִ ילָן יָפֶ ה וְגָדוֹ ל עִ ם הַ רְ בֵּ ה עֲנָפִ ים ופֵ רוֹ ת בְּ וַדַ אי ּ ּ ּ ּ ּ לֹא הָ יָה הַ שֵׂ כֶל הַ פָ שׁ וט מַ סְ כִּ ים לָזֶ ּ ּ ּ ה בְּ שׁ ום אֹפֶ ן ּ , וְ כֵן בְּ כָ ל פְ רָ טֵ י הַ בְּ רִ יאָ ה ּ . ּובֶ אֱמֶ ת נֶאֱמַ ר עַל זֶה : " מַ ה גָּדְ לו ּ מַ עֲשֶׂ יך ה ָ , "' וְ נֶאֱמַ ר : " מָ ה רַ בּ ו מַ עֲשֶׂ יך ה ָ ּ ' ". נִמְ צָ א שֶׁ הָ אָ דָ ם רוֹ אֶ ה בְּ עֵינָיו דְ בָ רִ ים שֶׁ אֵ ינוֹ מְ בִ ינָם בְּ שֵׂ כֶ ל ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה מֻכְ רָ ח לְ הִ תְ חַ זֵק בֶּ אֱמונָה ּ ּ . וְ קֹדֶ ם הַ חֵ טְ א הָ יְתָ ה יְדִ יעַת הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ ּ , הַ יְנו הַ יְדִ יעָ ה מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך , ְ הָ יְתָ ה פְ שׁ וטָ ה ובְ רורָ ה בְּ תַ כְ לִ ית הַ בֵּ רור ּ ּ ּ ּ ּ , עַד שֶׁ הָ יו יוֹ דְ עִ ין כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לֵידַ ע מִ מֶ נו כִּ י־אִ ם עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ ּ אֱמונָה ּ , ובֶ אֱמֶ ת אֱמֶ ת וֶאֱמונָה שְׁ נֵיהֶם אֶ חָ ד בְּ תַ כְ לִ ית ּ ּ הָ אַ חְ דות ּ ; אֲבָ ל אַ חַ ר הַ חֵ טְ א , ּ שֶׁ נֶאֱחַ ז בָּ הֶם זֻהֲמַ ת ּ הַ נָחָ שׁ , עַל־יְדֵ י־זֶה אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ קַ בֵּ ל עַתָ ה אוֹ ר הָ אֱמֶ ת ּ וְ הָ אֱמונָה כִּ י־אִ ם עַל־יְדֵ י לְ בושִׁ ין ּ ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת כְּ לַל ּ הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ , שֶׁ נִתְ לַבְּ שָׁ ה בְּ כַ מָ ה לְ בושִׁ ין בְּ סוֹ ד ּ ּ ּ ' חֲלוקָ א דְ רַ בָּ נָן ּ ּ . ' וְ כֵן כָּ ל הַ חִ דושֵׁ י־תוֹ רָ ה שֶׁ מְ חַ דְ שִׁ ין לָנו ּ ּ ּ ּ ּ הַ צַ דִ יקִ ים שֶׁ בְּ כָ ל דוֹ ר ומְ בָ אֲרִ ין לָנו דַ רְ כֵי הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ קְ דוֹ שָׁ ה שֶׁ יְסוֹ דָ ה אֱמֶ ת וֶאֱמונָה ּ ּ ּ ּ , הַ יְנו שֶׁ עַכְ שָׁ ו אִ י ּ אֶ פְ שָׁ ר לְ קַ בֵּ ל הָ אֱמֶ ת וְ הָ אֱמונָה בִּ שְׁ לֵמות כִּ י־אִ ם ּ ּ עַל־יְדֵ י כַּ מָ ה לְ בושִׁ ין וְ הַ קְ דָ מוֹ ת שֶׁ הַ צַ דִ יקִ ים מְ בָ אֲרִ ים ּ ּ ּ ּ ּ לָנו עַל־יְדֵ י נִפְ לְ אוֹ ת חִ דושֵׁ י תוֹ רָ תָ ם ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הַ כּ ֹל הוא רַ ק ּ

Segment 74
HE:
ֱבִּ שְׁ בִ יל לְ הַ מְ שִׁ יך בָּ נו א ּ ְ מונָה שְׁ לֵמָ ה בְּ אֹפֶ ן שֶׁ נִזְכֶּה ּ ּ עַל־יְדֵ י־זֶה לְ קַ בֵּ ל אוֹ ר הָ אֱמֶ ת , וְ הֵם בְּ חִ ינַת לְ בושִׁ ים ּ שֶׁ מַ לְ בִּ ישִׁ ים בָּ הֶ ם אֶ ת הָ אֱמֶ ת וְ הָ אֱמונָה ּ ּ , ומִ שָׁ ם ּ ּ נִמְ שָׁ כִ ין כָּ ל הַ מַ לְ בּ ושִׁ ים שֶׁ בָּ עוֹ לָם שֶׁ נִתְ הַ וו אַ חַ ר ּ ּ ּ ּ ּ הַ חֵ טְ א , שֶׁ הֵם תִ קון ּ ּ ּ גָּדוֹ ל כְּ דֵ י שֶׁ לֹא יִהְ יֶה כּ ֹחַ לְ זֻהֲמַ ת ּ ּ הַ נָחָ שׁ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , לְ הִ תְ אַ חֵ ז בְּ הָ אֱמֶ ת וְ הָ אֱמונָה וְ לִ פְ גֹּם ּ אוֹ תָ ם , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם (: ל ) .. .

Segment 75
HE:
כא ,ג כָּ תְ נוֹ ת עוֹ ר וַיַלְ בִּ ישֵׁ ם ּ

Segment 76
HE:
עִ קַ ר הַ בְּ גָדִ ים נַעֲשׂ ו אַ חַ ר חֵ טְ א אָ דָ ם הָ רִ ּ ּ אשׁ וֹ ן , כִּ י ּ מִ קֹדֶ ם כְּ תִ יב ) בְּ רֵ אשִׁ ית ב , : ( כה וַיִהְ יו שְׁ נֵיהֶם עֲרֻ מִ ים ּ ּ ּ , "'ּ וְ כו וְ אַ חַ ר כָּ ך שָׁ ם ) ְ , ג : " ( כא ּ וַיַעַשׂ ה ' לְ אָ דָ ם ולְ אִ שְׁ תוֹ ּ ּ כָּ תְ נוֹ ת עוֹ ר וַיַלְ בִּ ישֵׁ ם ּ , " ומִ שָׁ ם נִמְ שָׁ כִ ין כָּ ל הַ מַ לְ בּ ושִׁ ים ּ ּ ּ ּ שֶׁ בָּ עוֹ לָם . כִּ י מִ קֹ ּ דֶ ם הָ יו יְכוֹ לִ ים לִ כְ לֹל ולְ הִ תְ בַּ טֵ ל בְּ אוֹ ר ּ ּ ּ הָ אֵ ין סוֹ ף בְּ כָ ל עֵת בְּ נָקֵ ל ולְ הַ מְ שִׁ יך הָ אוֹ ר מִ שָׁ ם בְּ לִ י ּ ְ ּ לְ בושִׁ ים עָבִ ים רַ ק בִּ לְ בושִׁ ים זַכִּ ים וְ צָ חִ ים מְ אֹד ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת כָּ תְ נוֹ ת אוֹ ר . כִּ י קֹדֶ ם הַ חֵ טְ א הוֹ שִׁ יבוֹ ה ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ ְ גַן עֵדֶ ן ' לְ עָבְ דָ ה ולְ שָׁ מְ רָ ה ּ ּ ּ ' ּ שֶׁ יִזְכֶּ ה שָׁ ם לְ הִ תְ עַנֵג עַל ה ּ ' לַחֲזוֹ ת בְּ נֹעַם ה ' לְ הִ כָּ לֵל בְּ אוֹ רוֹ הָ אֵ ין סוֹ ף בְּ רָ צוֹ א וָשׁ וֹ ב בְּ כָ ל עֵת בְּ לִ י יְגִיעָ ה ולְ הַ מְ שִׁ יך הָ אוֹ ר ְ ּ מִ שָׁ ם עַל־יְדֵ י לְ בושִׁ ים זַכִּ ים מְ אֹד ּ ּ , בְּ חִ ינַת כָּ תְ נ וֹ ת אוֹ ר , כִּ י זֶה הָ יָה עִ קַ ר יְשִׁ יבָ תוֹ שָׁ ם בְּ גַן עֵדֶ ן ּ , כִּ י שָׁ ם מִ תְ עַנְגִים ּ עַל ה ', כִּ י גַּן עֵדֶ ן הוא בְּ חִ ינַת בִּ טול ּ ּ ּ , כִּ י עֵדֶ ן עַיִן לֹא רָ אֲתָ ה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת בִּ טול ּ ּ ּ , ומִ שָׁ ם מַ מְ שִׁ יכִ ין הָ אוֹ ר ּ ּ וְ נִרְ שָׁ ם בִּ בְ חִ ינַת הַ גָּן שֶׁ הוא מָ קוֹ ם זָך מְ אֹד שֶׁ שָׁ ם ּ ְ ּ יְכוֹ לִ ין לְ קַ בֵּ ל בְּ קַ לות אוֹ ר הַ זְרִ יחָ ה שֶׁ ל הַ בִּ טול ּ ּ ּ ּ ּ .. . כִּ י הַ גַּן עֵדֶ ן הוא הַ שָׂ דֶ ה אֲשֶׁ ר בֵּ רְ כוֹ ה ּ ּ ', כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ) ל " ּ זֹהַ ר בְּ רֵ אשִׁ ית דַ ף קכח ּ (. כִּ י עִ קַ ר תִ קון ּ ּ ּ ּ ּ הַ נְשָׁ מוֹ ת שֶׁ בַּ שָׂ דֶ ה הוא שֶׁ יִזְכּ ו לְ הִ כָּ לֵל בָּ אוֹ ר אֵ ין סוֹ ף ּ ּ ּ ּ ולְ הִ תְ עַנֵג עַל ה ּ ּ ', שֶׁ זֶה עִ קַ ר תַ כְ לִ יתֵ נו ּ ּ ּ ּ , עִ קַ ר תַ עֲנוג עוֹ לָם ּ ּ ּ הַ בָּ א שֶׁ הוא שַׁ עֲשׁ ועַ גַּן עֵדֶ ן ּ ּ , שֶׁ הוא עוֹ לַם הַ נְשָׁ מוֹ ת ּ ּ . ומִ תְ חִ לָה קֹדֶ ם הַ חֵ טְ א הָ יָה יָכוֹ ל לִ זְכּ וֹ ת לָזֶ ּ ּ ּ ה בְּ חַ יִים ּ ּ ּ חִ יותוֹ . ּובִ שְׁ בִ יל זֶה הוֹ שִׁ יבוֹ ה ' יִתְ בָּ רַ ך שָׁ ם לְ עָבְ דָ ה ּ ְ ולְ שָׁ מְ רָ ה ּ ּ , לְ עָבְ דָ ה בְּ פִ קודִ ין דַ עֲשֵׂ ה ולְ שָׁ מְ רָ ה בְּ פִ קודִ ין ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּדְ לֹא תַ עֲשֶׂ ה ) זֹהַ ר בְּ רֵ אשִׁ ית דַ ף כז ּ (. דְ הַ יְנו שֶׁ הָ יָה צָ רִ יך ְ ּ ּ רַ ק לְ קַ יֵם וְ לִ שְׁ מֹ ּ ר אֶ ת הַ תוֹ רָ ה ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה הָ יָה יָכוֹ ל לְ הִ כָּ לֵל בָּ אֵ ין סוֹ ף ולְ הַ מְ שִׁ יך הָ אוֹ ר מִ שָׁ ם בְּ לִ י הִ תְ עַבּ ות ּ ּ ּ ְ הַ לְ בושִׁ ים ּ ּ , רַ ק בִּ בְ חִ ינַת כָּ תְ נוֹ ת אוֹ ר , ְ אַ ך עַל־יְדֵ י הַ חֵ טְ א ' אָ דָ ם בִּ יקָ ר בַּ ל יָלִ ין ) ' תְ הִ לִ ים מט ּ ּ ( וְ נִתְ גָּרֵ שׁ מִ גַּן דֶ ן עֵ , ּ וַיָשֶׂ ם ה ' אֶ ת הַ כְּ רובִ ים וְ אֶ ת לַהַ ט הַ חֶ רֶ ב ּ הַ מִ תְ הַ פֶ כֶ ת לִ שְׁ מֹר אֶ ת דֶ רֶ ך עֵץ הַ חַ יִים ּ ְ ּ ּ ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית ג , , ( כד שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת נְטורֵ י תַ רְ עָ א ּ ּ ) שומרי הפתח ( שֶׁ אֵ ין מַ נִיחִ ין לִ כְ לֹל בְּ קַ לות בְּ אוֹ ר הָ אֵ ין סוֹ ף שֶׁ שָׁ ם עִ קַ ר ּ ּ ּ ּ ּ הַ חַ יִ ּ ים הַ נִצְ חִ יִים ּ ּ , כִּ י מְ בַ לְ בְּ לִ ין הַ מַ חֲשָׁ בָ ה בְּ כַ מָ ה מִ ינֵי ּ ּ הֲסָ תוֹ ת ובִ לְ בּ ולִ ים שֶׁ נִמְ שָׁ כִ ין מִ בְּ חִ ינַת הַ לַהַ ט הַ חֶ רֶ ב ּ ּ ּ ּ הַ מִ תְ הַ פֶ כֶ ת וְ כו ּ ּ ּ . ' וְ אָ ז צְ רִ יכִ ין יְגִיעָ ה גְּדוֹ לָה קֹדֶ ם ּ שֶׁ נִכְ לָלִ ין שָׁ ם וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ קַ בֵּ ל הָ אוֹ ר מִ ּשָׁ ם כִּ י אִ ם וְ צִ מְ צומִ ים לְ בושִׁ ים בְּ כַמָ ה הִ תְ לַבְּ שׁ ות עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת כָּ תְ נוֹ ת עוֹ ר שֶׁ מֵ הֶם נִשְׁ תַ לְ שְׁ לו וְ נִתְ הַוו ּ ּ ּ ּ ּ הַ לְ בושִׁ ים גַּשְׁ מִ יִים ּ ּ ּ , וְ הֵם עִ קַ ר הַ תִ קון ּ ּ ּ ּ , כִּ י בְּ לִ י תִ קון ּ ּ ּ הַ לְ בושִׁ ים אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ קַ בֵּ ל שׁ ּ ּ ום אוֹ ר כַּ יָדועַ ּ ּ ּ ) :( לא

Segment 77
HE:
כב ,ג וְ אָ כַ ל וָחַ י לְ עוֹ לָם

Segment 78
HE:
... כִּ י הַ שֵׁ נָה הִ יא אֶ חָ ד מִ שִׁ שִׁ ים בְּ מִ יתָ ה שֶׁ נִמְ שְׁ כָ ה ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י חֵ טְ א אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן עַל־יְדֵ י שֶׁ אָ כַ ל מֵ עֵץ הַ דַ עַת ּ טוֹ ב וָרָ ע ופָ גַם בְּ עֵץ הַ חַ יִים שֶׁ הוא בְּ חִ ּ ּ ּ ינַת אוֹ ר הַ תְ פִ לִ ין ּ ּ , כַּ מובָ א ּ ּ , כִּ י תְ פִ לִ ין הֵם בְּ חִ ינַת חַ יִים ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת עֵץ הַ חַ יִים ּ , ּ שֶׁ נֶאֱמַ ר בּ וֹ ) בְּ רֵ אשִׁ ית ג , : " ( כב וְ אָ כַ ל וָחַ י לְ עוֹ לָם ". וְעַל־יְדֵ י שֶׁ פָ גַם בָּ זֶה נִגְזַר עָ לָיו מִ יתָ ה לְ דוֹ רוֹ ת ּ . ּובֶ אֱמֶ ת אַ חַ ר הַ חֵ טְ א , ּ הַ מִ יתָ ה וְ הַ שֵׁ נָה הֵ ם טוֹ בָ ה ּ גְּ דוֹ לָה , כִּ י אִ ם לֹא חָ טָ א אָ דָ ם הָ יָה זוֹ כֶ ה לְ חַ יִים ּ אֲמִ תִ יִים שֶׁ הוא חַ יִים נִצְ חִ יִים ּ ּ ּ ּ ּ , ּ חַ יִים אֲרֻ כִּ ים , בְּ עוֹ דוֹ ּ בַּ גּוף , דְ הַ יְנו שֶׁ בְּ עוֹ דוֹ בַּ גּוף הָ יָה יָכוֹ ל לִ הְ יוֹ ת נִכְ לָל ּ ּ ּ בָּ אֵ ין סוֹ ף לְ עוֹ לָם בְּ רָ צוֹ א וָשׁ וֹ ב וְ לִ חְ יוֹ ת חַ יִים אֲרֻ כִּ ים ּ , דְ הַ יְנו לְ חַ דֵ שׁ חִ יותוֹ לְ עוֹ לָם ּ ּ ּ ּ ּ , אֲבָ ל אַ חַ ר שֶׁ חָ טָ א וְ אָ כַ ל מֵ עֵץ הַ דַ עַ ת טוֹ ב וָרָ ע וְ נִטְ רַ ד מִ גַּן עֵדֶ ן וְ נִתְ אַ חֵ ז בְּ גופוֹ ּ ּ זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ בְּ חִ ינַת מִ שְׁ כָ א דְ חִ וְ יָא ּ ּ , עַ ל־כֵּ ן אִ י אֶ פְ שָׁ ר לוֹ לִ חְ יוֹ ת בְּ גופוֹ חַ יִים אֲרֻ כִּ ים לְ עוֹ לָם וְ אִ י ּ ּ אֶ פְ שָׁ ר לִ זְכּ וֹ ת לְ חַ יִים נִצְ חִ יִים כִּ י אִ ם עַ ל־יְדֵ י הַ מִ יתָ ה ּ ּ ּ , שֶׁ הִ יא טוֹ בָ ה גְּ דוֹ לָה , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו שָׁ ם ) ּ א , : ( לא " וְ הִ נֵה טוֹ ב מְ אֹד ּ — " זֶה הַ מָ וֶת ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית רַ בָּ ה ּפָ רָ שָׁ ה ט , ( יב כִּ י עַ ל־יְדֵ י הַ מִ יתָ ה ּ , שֶׁ הִ יא שֵׁ נָה , יִתְ חַ דֵ שׁ מֹחוֹ וְ אָ ז יִזְדַ כֵּ ך וְ יִתְ חַ דֵ שׁ גּופוֹ וְ חִ יותוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ . וְ אָ ז יָקום בִּ תְ חִ יָה בְּ גוף זָך וְ צַ ח שֶׁ נִזְדַ כֵּ ך וְ נִתְ בָּ רֵ ר לְ גַמְ רֵ י ְ ְ ּ ּ ּ ּ ּ מִ זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ ּ ּ . וְ אָ ז יִזְכֶּ ה לְ קַ בֵּ ל מֹחִ ין חֲ דָ שִׁ ים בִּ בְ חִ ינַת תְ פִ לִ ין עֵץ הַ חַ יִים ּ ּ ּ , שֶׁ הֵ ם בְּ חִ ינַת חַ יִים ּ אֲרֻ כִּ ים שֶׁ יִזְכֶּ ה אָ ז ּ , דְ הַ יְנו שֶׁ יִזְכֶּ ה אָ ז לִ חְ יוֹ ת לְ עוֹ לָם ּ ּ ּ חַ יִים כָּ אֵ לו ּ ּ ּ . שֶׁ בְּ כָ ל עֵת יִתְ וַסְּ פו לוֹ חַ יִים ומֹחִ ין ּ ּ ּ , עַד שֶׁ כָּ ל מַ ה שֶׁ יַזְקִ ין יוֹ תֵ ר יִזְכֶּ ּ ּ ה לְ הַ תְ חִ יל לִ חְ יוֹ ת מֵ חָ דָ שׁ יוֹ תֵ ר , שֶׁ זֶה עִ קַ ר בְּ חִ ינַת חַ יִים נִצְ חִ יִים שֶׁ יִזְכּ ו מִ י ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ יִזְכּ ו לֶעָ תִ יד לָבוֹ א ּ ּ , כִּ י תַ עֲנוג תְ מִ ידִ י אֵ ינוֹ תַ עֲנוג ּ ּ ּ ּ ּ וְ אֵ ינוֹ נִקְ רָ א חַ יִים בֶּ אֱמֶ ת כִּ י אִ ם כְּ שֶׁ זוֹ כִ ין לִ חְ יוֹ ת ּ ּ ּ ּ חִ יות חָ דָ שׁ בְּ כָ ל עֵת וְ זֶה עִ קַ ר בְּ חִ ינַת חַ יִים אֲרֻ כִּ ים ּ ּ , חַ יִים נִצְ חִ יִים שֶׁ יִזְכּ ו הַ צַ דִ יקִ ים לֶעָ תִ יד אַ חַ ר תְ חִ יַת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ מֵ תִ ים , הַ יְנו בְּ חִ ינָה ּ , ל"ּ הַ נַ שֶׁ יִזְכּ ו לְ חַ דֵ שׁ חִ יותָ ם ּ ּ ּ ּ ּ בְּ כָ ל עֵת ) ... לב (:

Segment 79
HE:
כב ,ג וְ אָ כַ ל וָחַ י לְ עוֹ לָם

Segment 80
HE:
... כִּ י עִ קַ ר הַ חִ יות נִמְ שָׁ ך לְ הָ אָ דָ ם עַ ל־יְדֵ י הָ אֲ כִ ילָה ְ ּ ּ ּ כַּ נִרְ אֶ ה בְּ חושׁ ּ ּ , עַ ל־כֵּ ן צְ רִ יכִ ין שֶׁ תִ הְ יֶה הָ אֲ כִ ילָה ּ בִּ קְ דֻ שָׁ ה עַ ל־פִ י הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ . וְ אָ ז נִמְ שָׁ ך עַ ל־יְדֵ י הָ אֲ כִ ילָה ְ הַ חִ יות מֵ הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת חַ יִים ּ ּ נִצְ חִ יִים שֶׁ ל ּ

Segment 81
HE:
עוֹ לָם הַ בָּ א שֶׁ הוא עֲנָוָה אֲמִ תִ יִית ּ ּ ּ , וְ עַ ל־כֵּ ן בֶּ אֱמֶ ת מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם שֶׁ זָכָ ה לַעֲנָוָה בְּ תַ כְ לִ ית ּ ּ ּ הַ שְׁ לֵמות בְּ חַ יִים חִ יותוֹ ּ ּ ּ ּ ּ , עַ ל־כֵּ ן לֹא הָ יָה צָ רִ יך ְ לַאֲ כִ ילָה כְּ לָל , וְ הָ יָה בָּ הָ ר שָׁ לֹשׁ פְ עָ ּ מִ ים אַ רְ בָּ עִ ים יוֹ ם , לֶחֶ ם לֹא אָ כַ ל וְ כו ', ּ כִּ י כָּ ל חִ יותוֹ הָ יָה חַ יִים אֲמִ תִ יִים ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ הֵ ם חַ יִים נִצְ חִ יִים שֶׁ ל לֶעָ תִ יד ּ ּ , שֶׁ הֵ ם עֲנָוָה אֲמִ תִ יִית ּ ּ , אֲבָ ל שְׁ אָ ר בְּ נֵי הָ עוֹ לָם צְ רִ יכִ ין לֶאֱכֹל כְּ דֵ י לְ הַ מְ שִׁ יך ְ ּ ּ חִ יות . וְ עִ קַ ר הַ חִ י ּ ּ ות הַ נִמְ שָׁ ך עַ ל־יְדֵ י הָ אֲ כִ ילָה ְ ּ ּ , נִמְ שָׁ ך ְ מִ שׁ ֹרֶ שׁ הַ חַ יִים ּ ּ , שֶׁ הֵ ם חַ יִים נִצְ חִ יִים שֶׁ ל לֶעָ תִ יד ּ ּ , שֶׁ הֵם עֲנָוָה אֲמִ תִ יִית ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת אַ יִן ּ , כִּ י הָ אֲכִ ילָה הוא ּ שֶׁ מְ כַ לֶה הַ מַ אֲ כָ ל לְ גַמְ רֵ י ּ ּ ּ , וְ עַ ל־יְדֵ י זֶה מְ בָ רֵ ר מִ מֶ נו ּ ּ ּ

Segment 82
HE:
פְ נִימִ יות חִ יותוֹ ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הֵ ם הַ נִיצוֹ צוֹ ת הַ קְ דוֹ שִׁ ים שֶׁ בְּ תוֹ כוֹ ּ ּ , שֶׁ הֵ ם רוחָ נִיִים לְ גַמְ רֵ י ּ ּ , שֶׁ הֵ ם בִּ בְ חִ ינַת אַ יִן , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת אֵ ין הָ אָ דָ ם נִזוֹ ן מִ גַּשְׁ מִ יות הַ מַ אֲ כָ ל כְּ לָל ּ ּ ּ ּ , כִּ י הַ גַּשְׁ מִ יות ּ ּ נַעֲשֶׂ ה מִ מֶ נו פְ סֹלֶת גָּמ ּ ּ ּ ּ ור וְ נִדְ חֶ ה לַחוץ לְ גַמְ רֵ י ּ ּ , רַ ק עִ קַ ר חִ יותוֹ הוא מֵ חִ יות הַ מַ אֲ כָ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת אַ יִן ּ , בְּ חִ ינַת עֲנָוָה , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת חַ יִים נִצְ חִ יִים שֶׁ מִ שָׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ שׁ ֹרֶ שׁ הַ חַ יִים ּ . ומִ י שֶׁ אוֹ כֵ ל בִּ בְ חִ ינָה זֹאת בְּ לִ י שׁ ום ּ ּ תַ עֲרוֹ בוֹ ת פְ סֹ ּ ּ לֶת , בְּ וַדַ אי הוא חַ י לְ עוֹ לָם בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית ג , : ( כב וְ אָ כַ ל וָחַ י לְ עוֹ לָם , שֶׁ הֵ ם הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ הָ אֲמִ תִ יִים שֶׁ הֵ ם חַ יִים וְ קַ יָמִ ים תָ מִ יד לְ עוֹ לָם וְ אֵ ינָם ּ ּ ּ ּ ּ מֵ תִ ים כְּ לָל , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ) ל " בְּ רָ כוֹ ת יח ( הַ צַ דִ י ּ ּ קִ ים בְּ מִ יתָ תָ ם קְ רויִם חַ יִים ּ ּ , ּ וכְ מוֹ שֶׁ אָ מַ ר רַ בִּ י שִׁ מְ עוֹ ן בַּ ר יוֹ חָ אי קֹדֶ ם הִ סְ תַ לְ קותוֹ ּ ּ ּ : " שָׁ אנֵי הָ נֵי דְ אִ קְ רון חַ יִים ּ ּ ּ ". וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ ) ל " ּתַ עֲנִית (: ה יַעֲקֹב אָ בִ ינו לֹא מֵ ת וְ כו ּ ּ ) ' (: לג

Segment 83
HE:
כד ,ג וַיְגָרֶ שׁ אֶ ת הָ אָ דָ ם

Segment 84
HE:
כָּ ל הַ טִ לְ טולִ ים שֶׁ ל כָּ ל אָ דָ ם הֵ ם בְּ חִ ינַת גֵּרושׁ וְ גָלות ּ ּ ּ ּ שֶׁ נִמְ שָׁ ך מִ בְּ חִ ינַת ְ ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית ג , ( כד וַיְגָרֶ שׁ אֶ ת הָ אָ דָ ם וְ כו ' ּ עַ ל־יְדֵ י חֵ טְ א אֲ כִ ילַת עֵץ הַ דַ עַ ת טוֹ ב וָרָ ע ּ שֶׁ מִ שָׁ ם נִמְ שְׁ כו כָּ ל גָּלֻיוֹ ּ ּ ּ ּ ת יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ הוֹ לְ כִ ין מְ טֻלְ טָ לִ ין נָע וָנָד מִ גּוֹ לָה אֶ ל גּוֹ לָה , שֶׁ מִ שָׁ ם נִמְ שְׁ כו כָּ ל הַ גָּלֻיוֹ ת ּ ּ ּ ּ וְ הַ טִ לְ טולִ ים בִּ פְ רָ טִ יות שֶׁ ל כָּ ל אָ דָ ם וְ אָ דָ ם שֶׁ מֻכְ רָ ח ּ ּ ּ ּ ּ לֵילֵך בַּ דְ רָ כִ ים וְ לִ הְ יוֹ ת נָע וָנָד ומְ טֻלְ טָ ל ּ ּ ְ , וְ הַ כּ ֹל בִּ שְׁ בִ יל בֵּ רור הָ אֱמונָה שֶׁ נִתְ קַ לְ קְ לָה מֵ חֵ טְ א אָ דָ ם ּ ּ ּ הָ רִ אשׁ וֹ ן וְ עַ ל־יְדֵ י חֲטָ אֵ י כָּ ל הַ דוֹ רוֹ ת וְ כַ מְ בֹאָ ר בְּ דִ בְ רֵ י ּ רַ בֵּ נו זַ ּ " ל בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ " ּ אֵ לֶה מַ סְ עֵי בְ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל " וְ כו ' ּ בְּ סִ ימָ ן מ ' שֶׁ כָּ ל הַ נְסִ יעוֹ ת וְ הַ טִ לְ טולִ ים הֵ ם מֵ חֲמַ ת ּ ּ ּ ְפּ גַם אֱמונָה ּ , ּ עַיֵן שָׁ ם . וְ הָ עִ קָ ר הוא מֵ חֲמַ ת חֶ סְ רוֹ ן ּ ּ הָ עֵצָ ה שֶׁ אֵ ין זוֹ כִ ין לְ עֵצוֹ ת שְׁ לֵמוֹ ת וַאֲמִ תִ יוֹ ת וְ אֵ ין ּ ּ יוֹ דְ עִ ין אֵ יך לְ הִ תְ נַהֵ ג ובַ מֶ ה לְ הִ שְׂ תַ כֵּ ר ּ ּ ּ ְ , ּומֵ חֲמַ ת זֶה מֻכְ רָ ח לֵילֵך בַּ דְ רָ כִ ים נָע וָנָד ּ ְ , כִּ י רֹב הַ טִ לְ טולִ ים ּ ּ הֵם בִּ שְׁ בִ יל הַ פַ רְ נָסָ ה ּ , וְ עִ קַ ר חֶ סְ רוֹ ן הַ פַ רְ נָסָ ה הוא מֵ חֲמַ ת ּ ּ ּ חֶ סְ רוֹ ן הָ עֵצָ ה , כִּ י כָּ ל הַ פַ רְ נָסָ ה בָּ אָ ה בְּ נָקֵ ל כְּ שֶׁ יוֹ דְ עִ ין ּ ּ לָתֵ ת עֵצָ ה לְ נַפְ שׁ וֹ , וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ ) ּדְ בָ רִ ים ח (: כִּ י הוא ּ הַ נֹתֵ ן לְ ך כּ ֹחַ לַעֲשׂ וֹ ת חָ יִל ָ ּ , וְ תַ ּ רְ גּומוֹ : אֲרֵ י הוא יָהֵב ּ ְ לָך עֵצָ ה לְ מִ קְ נֵי נִכְ סִ ין , כִּ י בְּ וַדַ אי בְּ כָ ל עֵת ובְ כָ ל זְמַ ן ּ ּ יֵשׁ סְ חוֹ רָ ה ומַ שָׂ א ומַ תָ ן שֶׁ בּ וֹ יַרְ וִ יחַ בְּ וַדַ אי ּ ּ ּ ּ ּ , לִ פְ עָ מִ ים בְּ חִ טִ ים דַ יְקָ א וְ לִ פְ עָ מִ ים בְּ חֵ לֶב וְ שַׁ עֲוָה ּ ּ , וְ לִ פְ עָ מִ ים בְּ יֵין שָׂ רָ ף וְ כַ יוֹ צֵ א בָּ זֶה בִּ שְׁ אָ רֵ י סְ חוֹ רוֹ ת ּ , רַ ק שֶׁ אֵ ין אָ דָ ם יוֹ דֵ עַ בַּ מֶ ה מִ שְׂ תַ כֵּ ר ּ ּ , וְ אִ ם הָ יָה הָ אָ דָ ם יוֹ דֵ עַ הָ עֵצָ ה בֶּ אֱמֶ ת אֵ יזֶה סְ חוֹ רָ ה צְ רִ יכִ ין עַ כְ שָׁ ו לִ סְ חֹר בְּ וַדַ אי הָ יָה לוֹ פַ רְ נָסָ ה וַעֲשִׁ ירות גָּדוֹ ל תָ מִ יד ּ ּ ּ ּ , וְ זֶה דָ בָ ר פָ ּ ּ שׁ וט ומְ בֹאָ ר ּ ּ ) וְ עַיֵן מִ זֶה בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר בְּ הִ לְ כוֹ ת ּ ּ מֶ קַ ח ומִ מְ כָּ ר ד ּ ) .. (. לד (:

Segment 85
HE:
ז,ד לַפֶ תַ ח חַ טָ את רֹבֵ ץ ּ ּ

Segment 86
HE:
... עִ קַ ר מַ אֲרָ ב שֶׁ ל הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א וְ הַ קְ לִ פוֹ ת הוא ּ ּ ּ ּ אֵ צֶ ל הַ פֶ תַ ח דִ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ שָׁ ם הֵ ם רוֹ בְ צִ ים וְ אוֹ רְ בִ ּ ּ ּ ּ ים וְ שׁ וֹ מְ רִ ים לִ בְ לִ י לְ הַ נִיחַ לִ כְ נֹס לְ תוֹ ך פִ תְ חֵ י הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ְ . כִּ י הַ קְ לִ פוֹ ת נִקְ רָ אִ ים נְטורֵ י תַ רְ עָ א ּ ּ ּ ּ ] שומרי הפתח [ שֶׁ עוֹ מְ דִ ים אֵ צֶ ל הַ פֶ תַ ח ּ , שֶׁ לֹא לְ הַ נִיחַ לִ כְ נֹס מִ חוץ ּ ּ ּ לִ פְ נִים עַ ד אֲשֶׁ ר יִזְכֶּ ה לְ שַׁ בְּ רָ ם . וְ זֶה בְּ חִ ינַת ּ לַפֶ תַ ח ּ חַ טָ את רֹבֵ ץ , שֶׁ הַ חַ טָ את שֶׁ הוא הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א רוֹ בֵ ץ ּ ּ אֵ צֶ ל הַ פֶ תַ ח ּ , וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ ) מִ שְׁ לֵי יד (: " ּורְ שָׁ עִ ים עַל שַׁ עֲרֵ י צַ דִ יק ּ ". שֶׁ הָ רְ שָׁ עִ ים שֶׁ הֵ ם הַ קְ לִ פוֹ ת עוֹ מְ דִ ים עַל ּ ּ שַׁ עֲרֵ י צַ דִ יק ּ , שֶׁ הֵ ם שַׁ עֲרֵ י הַ קְ דֻ שָׁ ה וְ אֵ ּ ּ ינָם מַ נִיחִ ים ּ לִ כְ נֹס . וְ עִ קַ ר הַ כְ נָעָ תָ ם הוא עַ ל־יְדֵ י הָ אֱמֶ ת ּ ּ , כִּ י עַ ל־יְדֵ י אוֹ ר הָ אֱמֶ ת רוֹ אִ ין אֶ ת הַ פֶ תַ ח לִ כְ נֹס מִ חוץ ּ ּ לִ פְ נִים , כִּ י מִ י שֶׁ אֵ ינוֹ רָ אוי לִ כְ נֹס לִ פְ נִים מוֹ נְעִ ין אוֹ תוֹ ּ הַ נְטורֵ י תָ רְ עָ א לִ כְ נֹס ּ ּ . וְ עִ קַ ר כּ ֹחָ ם לִ מְ נֹ ּ עַ הוא מַ ה ּ שֶׁ מִ תְ פַ שְׁ טִ ין לִ פְ נֵי הַ פֶ תַ ח ומַ חְ שִׁ יכִ ין לִ פְ נֵי הָ אָ דָ ם עַד ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ אֵ ין רוֹ אֶ ה הַ פֶ תַ ח ּ , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת אֵ ין שׁ ום מְ נִיעָ ה כְּ לָל ּ , רַ ק הָ עִ קַ ר הַ מְ נִיעָ ה הוא הַ חֹשֶׁ ך שֶׁ נִקְ רָ א מְ נִיעָ ה ּ ּ ּ ְ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " וְ לֹא חָ שַׂ כְ תָ וְ כו ּ ּ ". ' הַ יְנו מַ ה שֶׁ מְ רַ מִ ין אֶ ת ּ ּ ּ ּ הָ אָ דָ ם בְּ בִ לְ בּ ולִ ים ושְׁ טותִ ים ומַ חְ שִׁ יכִ ין לִ פְ נֵי עֵינָיו ּ ּ ּ ּ בַּ אֲחִ יזַת עֵינַיִם עַ ד שֶׁ נִדְ מֶ ה לְ הָ אָ דָ ם שֶׁ אֵ ין שׁ ום פֶ תַ ח ּ ּ ּ לְ פָ נָיו לְ הִ תְ קָ רֵ ב לַה ' יִתְ בָּ רַ ך ְ , אֲבָ ל בֶּ אֱמֶ ת דֶ רֶ ך ְ ּ הַ חַ יִים נָתון לִ פְ נֵ ּ ּ י כָּ ל אָ דָ ם שֶׁ בָּ עוֹ לָם . וַאֲפִ לו בִּ שְׁ אוֹ ל ּ ּ תַ חְ תִ יוֹ ת יְכוֹ לִ ין לְ הִ תְ קָ רֵ ב לַה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תַ ב רַ בֵּ נו זַ ּ " ל כַּ מָ ה פְ עָ מִ ים ּ ּ . רַ ק שֶׁ הָ אָ דָ ם הוא עִ וֵר וְ אֵ ין ּ ּ רוֹ אֶ ה אֶ ת הַ פֶ תַ ח עַ ל־יְדֵ י הַ קְ לִ פוֹ ת שֶׁ נִקְ רָ אִ ים חֹשֶׁ ך ְ ּ ּ ּ ּ , ֶׁש הֵ ם עִ קַ ר הַ מְ נִיעוֹ ת ּ ּ , שֶׁ הֵ ם מַ חְ שִׁ יכִ ין אוֹ ר עֵינָיו שֶׁ ל אָ דָ ם עַ ד שֶׁ אֵ ין רוֹ אֶ ה הַ פֶ תַ ח ּ , בִּ בְ חִ ינַת וְ אֶ ת הָ אֲנָשִׁ ים אֲ שֶׁ ר פֶ תַ ח הַ בַּ יִת הִ כּ ו בַּ סַּ נְוֵרִ ים וְ כו ּ ּ ּ ' וַיִלְ או לִ מְ צֹא ּ ּ ּ הַ פָ תַ ח . ּ שֶׁ מִ י שֶׁ אֵ ינוֹ כְּ דַ אי לִ כְ נֹס מַ חְ שִׁ יכִ ין אֶ ת עֵינָיו , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת סַ נְוֵרִ ים עַ ד שֶׁ הוא לוֹ אֶ ה לִ מְ צֹא הַ פֶ תַ ח ּ ּ ּ ּ . וְ עַ ל־כֵּ ן אֵ ין חָ כְ מָ ה וְ אֵ ין תְ בונָה וְ אֵ ין עֵצָ ה לַעֲמֹד ּ ּ כְּ נֶגְ דָ ם כִּ י אִ ם עַ ל־יְדֵ י הָ אֱמֶ ת ּ , שֶׁ בְּ כָ ל מָ קוֹ ם שֶׁ הוא ּ צָ רִ יך לְ הִ סְ תַ כֵּ ל רַ ק עַ ל הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ ּ ּ ְ ולְ הַ מְ שִׁ יך ְ ּ עַצְ מוֹ רַ ק אֶ ל הָ אֱמֶ ת בַּ אֲ שֶׁ ר הוא שָׁ ם ולְ דַ בֵּ ר דִ בְ רֵ י ּ ּ ּ

Segment 87
HE:
אֱמֶ ת בִּ תְ פִ לָתוֹ ותְ חִ נָתוֹ כְּ פִ י מַ ה שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ ּ , אַ ף־עַ ל־פִ י ּ שֶׁ אֵ ינוֹ יָכוֹ ל לְ הִ תְ פַ לֵל ולְ דַ בֵּ ר בֵּ ינוֹ לְ בֵ ין קוֹ נוֹ כְּ לָל ּ ּ ּ , אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן יִרְ אֶ ה עַל־כָּ ל־פָ ּ ּ נִים לְ דַ בֵּ ר הַ דִ בּ ור ּ ּ ּ שֶׁ יְדַ בֵּ ר בֶּ אֱמֶ ת , כְּ גוֹ ן שֶׁ יֹאמַ ר ּ : רִ בּ וֹ נוֹ שֶׁ ל עוֹ לָם , הוֹ שִׁ יעֵנִי ! וְ יֹאמַ ר אֵ לו הַ תֵ בוֹ ת בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ ּ , עַ ל־כָּ ל־פָ נִים ּ . וְ כֵ ן כַּ יוֹ צֵ א בָּ זֶה בִּ שְׁ אָ ר דִ בּ ורִ ים ּ ּ ּ , עַ ל־כָּ ל־פָ נִים יֹאמַ ר ּ אוֹ תָ ם בֶּ אֱמֶ ת , אַ ף־עַ ל־ ּפִ י שֶׁ אֵ ינוֹ יָכוֹ ל לְ הוֹ צִ יא אוֹ תָ ם בְּ חִ יות וְ הִ תְ לַהֲבות כָּ רָ אוי ּ ּ ּ ּ , עַ ל־כָּ ל־פָ נִים יֹאמַ ר אוֹ תָ ם ּ בִּ פְ שִׁ יטות בֶּ אֱמֶ ת וַאֲזַי הָ אֱמֶ ת יָאִ יר לוֹ וְ יִזְכֶּ ה לִ רְ אוֹ ת ּ ּ הַ פֶ תַ ח . וְ אָ ז בְּ וַדַ אי יִזְכֶּ ה לִ כְ נֹס אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ , כִּ י אֵ ין ּ שׁ ום מְ נִיעָ ה בָּ עוֹ לָם . ל"ּ כַּ נַ וְ תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ רוֹ אִ ין הַ פֶ תַ ח ּ נִכְ נָסִ ין אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה לָבֶ טַ ח ּ ּ ) :( לה

Segment 88
HE:
יד ,ד הֵ ן גֵרַ שְׁ תָ אוֹ תִ י הַ יוֹ ם ּ ּ

Segment 89
HE:
כְּ שֶׁ הָ אָ דָ ם חוֹ טֵ א חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , וַאֲזַי הוא נוֹ פֵ ל תַ חַ ת ּ ּ ּ הַ מָ קוֹ ם , אֲזַי אֵ ין לוֹ מָ קוֹ ם בָּ עוֹ לָם כְּ לָל , כִּ י צַ ר לוֹ ּ הַ מָ קוֹ ם , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ קַ יִן ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית ד , : " ( יד הֵן גֵרַ שְׁ תָ אוֹ תִ י הַ יוֹ ם מֵ עַ ל פְ נֵי הָ אֲ דָ מָ ה וְ הָ יִיתִ י נָע וָנָד ּ ּ ּ בָּ אָ רֶ ץ וְ כו ". 'ּ כִּ י נוֹ פֵ ל חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם בִּ בְ חִ ינַת צִ מְ צום ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מָ קוֹ ם וְ שָׁ ם ּ הַ מֵ צַ ר וְ הַ דֹחַ ק ּ ּ , בְּ חִ ינַת ּ גָּלות מִ צְ רַ יִם שֶׁ הָ יָה עַל חֵ טְ א אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן . כִּ י נְפִ ילָתוֹ אַ חַ ר הַ חֵ טְ א חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , הוא מֵ הֵ פֶ ך אֶ ל ְ ּ הֵ פֶ ך ְ , כִּ י קֹדֶ ם הַ חֵ טְ א הָ יָה בִּ בְ חִ ינַת לְ מַ עְ לָה מִ ן ּ הַ מָ קוֹ ם וְ הָ יָה בִּ בְ חִ ינַת מְ קוֹ מוֹ שֶׁ ל עוֹ לָם , נִמְ צָ א , שֶׁ כָּ ל מְ קוֹ מוֹ ת הָ עוֹ לָם הָ יו כֻּלָם אֶ צְ לוֹ ּ ּ , וְ עַ כְ שָׁ ו אַ חַ ר שֶׁ חָ טָ א שֶׁ אָ ז נוֹ פֵ ל אֶ ל תַ חַ ת הַ מָ קוֹ ם אֲזַי אֵ ין לוֹ מָ קוֹ ם בָּ עוֹ לָם ּ ּ כְּ לָל , כִּ י נוֹ פֵ ל אֶ ל תַ חַ ת בְּ חִ ינַת הַ מֵ צַ ר וְ הַ דֹחַ ק ּ ּ ּ . כִּ י הָ אָ דָ ם אֵ ין לוֹ מָ קוֹ ם בְּ זֶה הָ עוֹ לָם כְּ לָל , וְ כָ ל הַ חַ יוֹ ת ּ וְ הַ בְּ הֵ מוֹ ת וְ כו ' ּ ּ כֻּלָם יֵשׁ לָהֶ ם מָ קוֹ ם לְ כָ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד בָּ עוֹ לָם הַ זֶה הַ גַּשְׁ מִ י ּ . וְ הָ אָ דָ ם אֵ ין לוֹ מָ קוֹ ם כְּ לָל בָּ עוֹ לָם , כִּ י הוא בִּ בְ חִ ינַת לְ מַ עְ לָה מִ ן הַ מָ קוֹ ם ּ ּ , וְ אִ ם זוֹ כֶ ה וְ עוֹ מֵ ד בְּ מַ דְ רֵ גָה ז וֹ עַ ל־יְדֵ י מַ עֲשָׂ יו הַ טוֹ בִ ים אֲזַי ּ ּ הוא בְּ חִ ינַת מְ קוֹ מוֹ שֶׁ ל עוֹ לָם וְ אֵ ין הָ עוֹ לָם מְ קוֹ מוֹ , וַאֲזַי כָּ ל הַ מְ קוֹ מוֹ ת מְ שֻׁ עְ בָּ דִ ים תַ חְ תָ יו וְ כָ ל הַ מְ קוֹ מוֹ ת ּ ּ ּ ּ תְ אֵ בִ ים אֵ לָיו שֶׁ יִהְ יֶה אֶ צְ לָם ּ ּ , כִּ י הוא יָכוֹ ל לַעֲלוֹ ת כָּ ל ּ ּ הַ מְ קוֹ מוֹ ת לִ בְ חִ ינַת לְ מַ עְ לָה מִ ן הַ מָ קוֹ ם שֶׁ זֶה עִ קַ ר ּ ּ ּ ּ הַ תַ כְ לִ ית . אֲבָ ל כְּ שֶׁ הָ אָ דָ ם חוֹ טֵ א חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם אֲזַי כֻּלָם ּ מְ גָרְ שִׁ ין אוֹ תוֹ מִ מְ קוֹ מָ ם ּ , בִּ בְ חִ ינַת : הֵ ן גֵרַ שְׁ תָ אוֹ תִ י ּ וְ כו ', ּ כִּ י אֵ ין לוֹ מָ קוֹ ם אֶ צְ לָם כְּ לָל , רַ ק ה ' יִתְ בָּ רַ ך ְ מְ קַ יֵם ּ אֶ ת הָ אָ דָ ם בָּ עוֹ לָם בְּ רַ חֲמָ יו עַ ד יָשׁ וב בִּ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת לְ מַ עְ לָה מִ ן הַ מָ קוֹ ם ּ ּ , שֶׁ אָ ז חוֹ זֵר לְ מַ עֲלָתוֹ וְ כו . 'ּ וְ זֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ ל " ) קידושין פב (: לֹא רָ אִ יתָ שׁ ועָ ל חֶ נְוָנִי וְ כו ּ ּ ' וְ הֵם מִ תְ פַ רְ נְסִ ּ ין שֶׁ לֹא בְּ צַ עַר וַאֲ נִי שֶׁ נִבְ רֵ אתִ י לְ שַׁ מֵ שׁ אֶ ת ּ ּ ּ קוֹ נִי וְ כו ', ּ אֶ לָא שֶׁ הֲרֵ עוֹ תִ י אֶ ת מַ עֲשַׂ י וְ קִ פַ חְ תִ י אֶ ת ּ ּ ּ ּפַ רְ נָסָ תִ י . הַ יְנו שֶׁ כָּ ל הַ חַ יוֹ ת וְ הָ עוֹ פוֹ ת יֵשׁ לָהֶ ם מְ קוֹ ם ּ ּ דִ ירָ ה ופַ רְ נָסָ ה בָּ עוֹ לָם שֶׁ לֹא בְּ צַ עַר ּ ּ ּ , וְ הָ אָ דָ ם הו ּ א נָע וָנָד בָּ עוֹ לָם וְ יֶשׁ לוֹ צַ עַר גָּדוֹ ל וְ קָ שֶׁ ה לוֹ לִ מְ צֹא מְ קוֹ ם ּפַ רְ נָסָ ה וְ דִ ירָ ה בָּ עוֹ לָם , וְ כָ ל זֶה מֵ חֲמַ ת שֶׁ הֲרֵ עוֹ תִ י אֶ ת מַ עֲשַׂ י וְ כו ', ּ שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה צַ ר לוֹ הַ מָ קוֹ ם וְ כו ּ ּ ) ' :( לו

Segment 90
HE:
כו ,ד אָ ז הוחַ ל לִ קְ רֹא בְּ שֵׁ ם ה ּ ' ... עִ קַ ר הִ תְ גַּלות הָ אֱמֶ ת הוא בִּ בְ חִ ינַת הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ לֹא ּ יַחֲלִ יף אֶ ת הַ שֵׁ ם ּ . וְ כֵ ן בְּ עִ קַ ר הָ אֱמונָה בַּ ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ עִ קַ ר הַ פְ גָם שֶׁ ל עוֹ בְ דֵ י עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ כְּ פִ ירוֹ ת , הוא רַ ק בִּ בְ חִ ינַת הַ שֵׁ ם הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ ּ , ְּכ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית ד , : " ( כו אָ ז הוחַ ל לִ קְ רֹא בְּ שֵׁ ם ּ ה' ". ּופֵ רֵ שׁ רַ שִׁ " י שֶׁ הִ תְ חִ ילו לִ קְ רוֹ ת אֶ ת שְׁ מוֹ ת ּ הָ עֲצָ בִ ים בְּ שֵׁ ם ה ', לַעֲשׂ וֹ ת אֱלִ ילִ ים וְ לִ קְ רוֹ תָ ם בְּ שֵׁ ם אֱלֹהִ ים . וְ זֶהו בְּ חִ ינַת ּ ) שְׁ מוֹ ת כג ( וְ שֵׁ ם אֱלֹהִ ים אֲחֵ רִ ים לֹא תַ זְכִּ ירו וְ כו ּ ּ . ' וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ ) יְשַׁ עְ יָה כו (: " לְ בַ ד בְּ ך ָ נַזְכִּ יר שְׁ מֶ ך ָ ". ּופֵ רֵ שׁ רַ שִׁ : י" שֶׁ לֹא נַזְכִּ יר שִׁ מְ ך חַ ס ָ ּ וְ שָׁ לוֹ ם עַ ל שְׁ מוֹ ת הָ אֱלִ ילִ ים חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , רַ ק בְּ ך לְ בַ ד ָ נַזְכִּ יר שְׁ מֶ ך . ָ וְ זֶה בְּ חִ ינַת חֵ טְ א דוֹ ר הַ פַ לָ ּ ּ גָה שֶׁ אָ מְ רו : ּ וְ נַעֲשֶׂ ה לָנו שֵׁ ם ּ , שֶׁ רָ צו לְ הַ מְ שִׁ יך שֵׁ ם ה ְ ּ ' עַ ל עִ נְיְנֵי עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה שֶׁ לָהֶ ם ּ . וְ עַ ל־כֵּ ן כָּ ל הָ עֲוֹ נוֹ ת שֶׁ נִמְ שָׁ כִ ין ּ מֵ הַ יֵצֶ ר הָ רָ ע שֶׁ שָׁ רְ שׁ וֹ מִ בְּ חִ ינַת אֵ ל אַ חֵ ר כְּ פִ ירוֹ ת ּ ּ , עַ ל־כֵּ ן כָּ ל הָ עֲוֹ נוֹ ת נִקְ רָ אִ ין פ ּ וֹ גֵם בִּ שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך חַ ס ְ וְ שָׁ לוֹ ם , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ כַּ מָ ה פְ עָ מִ ים ּ ּ ּ ּ ּ דִ מְ שַׁ קֵ ר בִּ שְׁ מָ א דְ מַ לְ כָּ א ּ ּ ּ . וכְ מוֹ שֶׁ אָ נו מְ בַ קְ שִׁ ין ּ ּ בַּ תְ פִ לָה ּ ּ : ותְ מַ לֵא כָּ ל הַ שֵׁ מוֹ ת שֶׁ פָ גַמְ תִ י בְּ שִׁ מְ ך הַ גָּדוֹ ל ָ ּ ּ ּ ּ ּ

Segment 91
HE:
ו,ו ּ וַיִתְ ּ עַצֵ ב אֶ ל לִ בּ וֹ

Segment 92
HE:
... עַ ל־יְדֵ י כָּ ל הַ חֲטָ אִ ים נוֹ פְ לִ ין נִיצוֹ צֵ י הַ קְ דֻ שָׁ ה בֵּ ין ּ ּ הַ קְ לִ פוֹ ת שֶׁ זֶהו עִ קַ ר פְ גָם שֶׁ ל כָּ ל הַ חֲטָ אִ ים שֶׁ בָּ עוֹ לָם ּ ּ ּ ּ ּ ּ כַּ יָדועַ ּ ּ . וְ עִ קַ ר הַ פְ גָם הוא מַ ה שֶׁ מִ תְ גַּבֵּ ר חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ ּ ּ ּ הָ עַ צְ ּ בות עַ ל־יְדֵ י הַ חֲטָ אִ ים בִּ בְ חִ ינַת ) תְ הִ לִ ים לח ּ ּ (: אֶ דְ אַ ג מֵ חַ טָ אתִ י ּ , בְּ חִ ינַת ) בְּ רֵ אשִׁ ית ו : (ו , וַיִתְ עַ צֵ ב אֶ ל ּ ּ לִ בּ וֹ , כִּ י הַ שְׁ כִ ינָה שֶׁ הִ יא כְּ לָלִ יות הַ קְ דֻ שָׁ ה הִ יא ּ ּ ּ ּ ּ שִׂ מְ חָ תָ ן שֶׁ ל יִשְׂ רָ אֵ ל . וְ הַ קְ לִ פוֹ ת שֶׁ כְּ נֶגֶד הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ הֵם בְּ חִ ינַת עַ צְ בות ּ , תוקְ פָ א דְ דִ ינָא ּ ּ ּ ) תוקף הדין , ( כַּ מְ בֹאָ ר בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ . ד"כ וְ עַ ל־יְדֵ י הַ חֲטָ אִ ים גּוֹ רְ מִ ים חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , שֶׁ נִיצוֹ צֵ י הַ קְ דֻ שָׁ ה בְּ חִ ינַת נִיצוֹ צֵ י הַ שִׂ מְ חָ ה ּ ּ ּ ּ בַּ ה לִ שְׂ מֹחַ ' בְּ יִתְ בָּ רַ ך לִ שְׂ מֹחַ ְ שִׂ מְ חַ ת אַ חְ דותוֹ ּ יִתְ בָּ רַ ך ְ . אֵ לו נִיצוֹ צוֹ ת הַ שִׂ מְ חָ ה הֵ ם בְּ חִ ינַת נִיצוֹ צֵ י ּ ּ ּ הַ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ נוֹ פְ לִ ים בֵּ ין הַ קְ לִ פוֹ ת שֶׁ הֵ ם בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ ּ עַצְ בות ּ , כִּ י הַ שִׂ מְ חָ ה הִ יא הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ . וַאֲזַי הָ עַ צְ בות ּ וְ הַ מָ רָ ה שְׁ חֹרָ ה מִ תְ גַּבֵּ ר חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם וְ אֵ ינָם מַ נִי ּ ּ חִ ים לְ יִשְׂ רָ אֵ ל לִ שְׂ מֹחַ . וְ זֶה עִ קַ ר גָּלות הַ שְׁ כִ ינָה ּ ּ ּ , עִ קַ ר פְ גַם ּ ּ כָּ ל הַ חֲטָ אִ ים שֶׁ בָּ עוֹ לָם ) לח (:



# Mikeitz
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/1/10/

Mikeitz
מקץ
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/1/10

Segment 1
HE:
פירושים על פרשת " קץ מִ "

Segment 2
HE:
עֹ רְפַ ּו ה חֹ ם לֵ ('א , א"מ) וְזֶה בְּ חִ ינַת חֲלוֹ ם פַ רְ עֹה שֶׁ בַ ע פָ רוֹ ת טוֹ בוֹ ת וְ שֶׁ בַ ע ּ ּ פָ רוֹ ת רָ עוֹ ת שֶׁ הֵ ם בְּ חִ ינַת שֶׁ בַ ע שְׁ נֵי הַ שָׂ בָ ע וְ שֶׁ בַ ע שְׁ נֵי ּ ּ הָ רָ עָב . זֶה בְּ חִ ינַת תַ אֲוַת מָ מוֹ ן ּ , שֶׁ כָּ ל מַ ה שֶׁ יֶשׁ לוֹ יוֹ תֵ ר ּ ּ חָ סֵ ר לוֹ יוֹ תֵ ר . וְזֶהו מַ ה שֶׁ רָ אָ ה שֶׁ בַ ע פָ רוֹ ת בְּ רִ יאוֹ ת ּ ּ ּ וְטוֹ בוֹ ת , דְ הַ יְנו בְּ חִ ינַת שֶׁ בַ ע שְׁ נֵי הַ שָׂ בָ ע ּ ּ ּ . זֶה בְּ חִ ינַת עֲשִׁ ירות וְ כָ ל טוב שֶׁ נוֹ תֵ ן ה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך לְ הָ עֲשִׁ ירִ ים ְ . וְ הִ נֵה ּ שֶׁ בַ ע פָ רוֹ ּ ת אֲחֵ רוֹ ת עֹלוֹ ת אַ חֲרֵ יהֶן וְ כו . 'ּ ּ וַתִ בְ לַעְ נָה הַ פָ רוֹ ת הָ רַ קוֹ ת וְ הָ רָ עוֹ ת אֶ ת שֶׁ בַ ע הַ פָ רוֹ ת יְפוֹ ת ּ ּ ּ ּ הַ מַ רְ אֶ ה וְ הַ בְּ רִ יאוֹ ת . שֶׁ בַ ע פָ רוֹ ת הָ רָ עוֹ ת הֵם בְּ חִ ינַת ּ שֶׁ בַ ע שְׁ נֵי רָ עָב שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת תַ אֲוַת מָ מוֹ ן שֶׁ הוא רָ עֵב ּ ּ ּ ּתָ מִ יד לִ בְ לֹעַ מָ מוֹ ן הַ רְ בֵּ ה , שֶׁ הֵם בּ וֹ לְ עִ ים אֶ ת שֶׁ בַ ע שְׁ נֵי הַ שָׂ בָ ע אֶ ת כָּ ל הַ טוֹ ב וְהָ עֲשִׁ ירות שֶׁ נָתַ ן לוֹ ה ּ ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ כִּ י כָּ ל מַ ה שֶׁ יֶשׁ לוֹ עֲשִׁ ירות יוֹ תֵ ר חָ סֵ ר לוֹ יוֹ תֵ ר ּ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת : מַ רְ בֶּ ה נְכָ סִ ים מַ רְ בֶּ ה דְ אָ גָה ּ . וְיֶשׁ לוֹ דְ ּ אָ גוֹ ת וְיִסּ ורִ ין כְּ אִ לו הוא עָ נִי מַ מָ שׁ בִּ בְ חִ ינַת וַתִ בְ לַעְ נָה שֶׁ בַ ע ּ ּ ּ ּ ּ ּ פָ רוֹ ת הָ רָ עוֹ ת וְ כו ּ ּ ' ּ וַתָ בֹאנָה אֶ ל קִ רְ בֶּ נָה וְ לֹא נוֹ דַ ע כִּ י בָ או אֶ ל קִ רְ בֶּ נָה ּ . ומַ רְ אֵ יהֶן רַ ע כַּ אֲשֶׁ ר בַּ תְ חִ לָה ּ ּ ּ , דְ הַ יְנו ּ ּ עַל־יְדֵ י הָ רַ ע שֶׁ ל תַ אֲוַ ּ ת מָ מוֹ ן שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת שֶׁ בַ ע שְׁ נֵי ּ הָ רָ עָב בְּ חִ ינַת שֶׁ בַ ע פָ רוֹ ת הָ רָ עוֹ ת ּ , עַל־יְדֵ י זֶה נִבְ לַע וְ נִשְׁ כַּ ח כָּ ל הַ שֶׁ פַ ע וְהָ עֲשִׁ ירות שֶׁ חֲנָנוֹ ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך וְ לֹא ְ נוֹ דַ ע אֶ צְ לוֹ הָ עֲשִׁ ירות כְּ לָל וְ הוא מָ לֵא דְ אָ גוֹ ת ּ ּ ּ כְּ בַ תְ חִ לָה ּ ּ כִּ , י לְ עוֹ לָם חָ סֵ ר לוֹ , כִּ י אֵ ין לוֹ חֲצִ י תַ אֲוָתוֹ ּ בְּ יָדוֹ לְ עוֹ לָם וְ עֵינוֹ לֹא תִ שְׂ בַּ ע עֹשֶׁ ר לְ עוֹ לָם , כִּ י תַ אֲוַת ּ מָ מוֹ ן שֶׁ לוֹ מַ ה שֶׁ מִ תְ אַ וֶה בְּ כָ ל פַ עַם יוֹ תֵ ר זֶה בּ וֹ לֵעַ אֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ כָּ ל הָ עֲשִׁ ירות שֶׁ לוֹ עַד אֲשֶׁ ר לֹא נוֹ דַ ע כָּ ל טוב ּ ּ ּ

Segment 3
HE:
וְ הָ עֲשִׁ ירות שֶׁ לוֹ ּ ּ , כִּ י נִבְ לָע וְ נִשְׁ כָּ ח הַ כּ ֹל עַל־יְדֵ י תַ אֲוַת ּ מָ מוֹ ן שֶׁ לוֹ שֶׁ מִ תְ אַ וֶה בְּ כָ ל פַ עַם יוֹ תֵ ר וְיוֹ תֵ ר ּ ּ ּ ּ . וְ הַ תִ קון עַל־יְדֵ י יוֹ סֵ ף שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ צַ דִ יק שֶׁ בַּ דוֹ ר ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ עִ קַ ר תִ קון תַ אֲוַת מָ מוֹ ן עַל יָדוֹ ּ ּ ּ ּ ּ וְ . ּ הוא נוֹ תֵ ן עֵצָ ה לְ הָ עֲשִׁ ירִ ים בַּ עֲלֵי הַ מָ מוֹ ן שֶׁ יִנָצְ לו מִ שֶׁ בַ ע שְׁ נֵי הָ רָ עָב ּ ּ ּ ּ ּ מֵ רַ עֲבוֹ ן תַ אֲוַת מָ מוֹ ן עַל־יְדֵ י צְ דָ קָ ה שֶׁ הוא עִ קַ ר ּ ּ ּ שְׁ בִ ירַ ת תַ אֲוַת מָ מוֹ ן ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תַ ב רַ בֵּ נו זַ ) ל " ּ בְּ סִ ימָ ן יג (. וְזֶה בְּ חִ ינַת יַעֲשֶׂ ה פַ רְ עֹ ה וְיַפְ קֵ ד פְ קִ ידִ ים עַל הָ אָ רֶ ץ ּ שֶׁ יַעֲשֶׂ ה מְ מֻנִים ּ ּ , הַ יְנו בְּ חִ ינַת גַּבָּ אֵ י צְ דָ קָ ה שֶׁ הֵם מְ מֻנִים ּ ּ לְ פַ קֵ חַ עַל הָ עֲנִיִים ּ ּ . וְזֶהו : ּ וְחִ מֵ שׁ אֶ ת אֶ רֶ ץ מִ צְ רַ יִם ּ , ' וְחִ מֵ שׁ ּ — ' זֶה בְּ חִ ינַת צְ דָ קָ ה שֶׁ שִׁ עורָ ה חֹמֶ שׁ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ : ל" ּ הַ מְ בַ זְבֵּ ז אַ ל יְבַ זְבֵּ ז יוֹ תֵ ר מֵ חֹמֶ שׁ . וְזֶהו : ּ וְ הָ יָה הָ אֹכֶל לְ פִ קָ דוֹ ן לָאָ רֶ ץ וְ כו ּ ּ ', כִּ י עִ קַ ר פִ קְ דוֹ ן ּ ּ ושְׁ מִ ירַ ת הַ מָ מוֹ ן הוא עַל־יְדֵ י צְ דָ קָ ה בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ ּ ) בָּ בָ א בַּ תְ רָ א יא (: אֲבוֹ תַ י גָּנְזו לְ מַ טָ ה וַאֲנִי גָּ ּ ּ נַזְתִ י לְ מַ עְ לָה וְ כו ּ ּ ', וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ ) ל " כְּ תֻ בּ וֹ ת סו :(: מֶ לַח מָ מוֹ ן חָ סֵ ר . וְזֶה : וְ לֹא תִ כָּ רֵ ת הָ אָ רֶ ץ בָּ רָ עָב , שֶׁ לֹא תִ תְ גַּבֵּר ּ ּ רַ עֲבוֹ ן תַ אֲוַת מָ מוֹ ן שֶׁ כּ וֹ רֶ תֶ ת וְ עוֹ קֶ רֶ ת אֶ ת הָ אָ דָ ם חַ ס ּ וְ שָׁ לוֹ ם , כַּ מְ בֹאָ ר בְּ הַ ּתוֹ רָ ה " ּ צִ וִיתָ צֶדֶ ק " ) סִ ימָ ן כג , ( כִּ י עַל־יְדֵ י צְ דָ קָ ה נִצוֹ לִ ין מִ תַ אֲוַת מָ מוֹ ן ּ ּ . ל"ּ כַּ נַ וְזֶהו : ּ ּ ּ וַיִתֶ ן אֹכֶ ל בֶּ עָרִ ים וְ שָׁ מָ רו אֹכֶ ל שְׂ דֵ ה הָ עִ יר אֲשֶׁ ר סְ בִ יבֹתֶ יהָ ּ נָתַ ן בְּ תוֹ כָ ה , ּ הַ יְנו שֶׁ נָתַ ן הָ אֲכִ ילָה וְ הַ שֶׁ פַ ע שֶׁ ל כָּ ל עִ ּ ּ ּ יר וָעִ יר לַעֲנִיֵי אוֹ תָ ה הָ עִ יר ּ ּ , כִּ י עֲנִיֵי עִ ירְ ך קוֹ דְ מִ ין לַעֲנִיֵי ּ ּ ָ עִ יר אַ חֶ רֶ ת , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ . ל" וְזֶהו בְּ חִ ינַת ּ : " אֹכֶ ל שְׂ דֵ ה הָ עִ יר אֲשֶׁ ר סְ בִ יבֹתֶ יהָ נָתַ ן בְּ תוֹ כָ ה , " ּ ּ שֶׁ נָתַ ן וְחִ לֵק בְּ תוֹ ך הָ עִ יר לַעֲנִיֵי ּ ְ ּ אוֹ תָ ה הָ עִ יר אֶ ת כָּ ל הָ אֲכִ ילָה ּ וְ הַ שֶׁ פַ ע שֶׁ בִּ סְ בִ יבוֹ תֶ יהָ ּ . וְזֶה שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ " י שֶׁ כָּ ל אֶ רֶ ץ מְ עַמֶ דֶ ת פֵ רוֹ תֶ יהָ ּ ּ . וְ נוֹ תְ נִין מֵ עֲפַ ר הָ אָ רֶ ץ לְ תוֹ כָ ה ּ ומְ עַמֶ דֶ ת פֵ רוֹ תֶ יהָ וְ כו ּ ּ ּ ּ ', כִּ י הֶ עָ נִי הוא בְּ חִ ינַת עָפָ ר ּ , כִּ י ּ מֻנָח עַד עָ פָ ר , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) תְ הִ לִ ים קיג ּ ּ (: מְ קִ ימִ י מֵ עָפָ ר דָ ל ּ . וכְ שֶׁ רוֹ צֶ ה הָ אָ דָ ם לִ שְׁ מֹר עֲשִׁ ירותוֹ ּ ּ , ּ שֶׁ לֹא יִשְׁ לְ טו עָ לָיו שֶׁ בַ ע שְׁ נֵי הָ רָ עָב ּ , צָ רִ יך לִ תֵ ן מֵ עֲפַ ר הָ אָ רֶ ץ ּ ְ לְ תוֹ ך עֲשִׁ ירותוֹ דְ הַ יְנו זְכות וְ כֹחַ הַ צְ דָ קָ ה שֶׁ נוֹ תֵ ן ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ

Segment 4
HE:
לַעֲנִיִים שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת עָפָ ר ּ , וְזֶה מַ עֲמִ יד וְ שׁ וֹ מֵ ר עֲשִׁ ירותוֹ שֶׁ יִתְ קַ יֵם וְ לֹא יִכְ לֶה עַל־יְדֵ י שֶׁ בַ ע שְׁ נֵי הָ רָ עָב ּ ּ ּ שֶׁ הוא תַ אֲוַת מָ מוֹ ן שֶׁ מְ כַ לֶה חַ יָיו וַעֲשִׁ ירותוֹ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ

Segment 5
HE:
עֹ רְפַ ּו ה חֹ םלֵ ('א , א"מ) . .. כִּ י הַ חֲלוֹ ם בָּ א בַּ שֵׁ נָה בְּ חֶ שְׁ כַ ת לַיְלָה שֶׁ אָ ז ּ הִ תְ גַּבְּ רות הַ שֶׁ קֶ ר ּ ּ , וְעַל־כֵּן אֵ ין חֲלוֹ ם בְּ לֹא דְ בָ רִ ים ּ בְּ טֵ לִ ים . אֲבָ ל יוֹ סֵ ף יָדַ ע לְ גַלוֹ ת גַּם הָ אֱמֶ ת שֶׁ יֵשׁ שָׁ ם ּ ּ ולְ בָ רְ רוֹ מֵ הַ שֶׁ קֶ ר ּ ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת פִ תְ רוֹ ן חֲלוֹ ם פַ ּ ּ ּ ּ רְ עֹה שֶׁ לֹא יָדַ ע שׁ ום אֶ חָ ד מֵ הֶם לְ פָ תְ רוֹ ּ ּ , כִּ י רָ אָ ה שֶׁ שֶׁ בַ ע ּ פָ רוֹ ת הָ רָ עוֹ ת בָּ לְ עו שֶׁ בַ ע פָ רוֹ ת טוֹ בוֹ ת ובְ רִ יאוֹ ת ּ ּ ּ ּ כָּ אֵ לֶה עַד כִּ י לֹא נוֹ דַ ע כִּ י בָּ או אֶ ל קִ רְ בֶּ נָה ּ ּ , כִּ י הַ שֶׁ קֶ ר ּ בְּ חִ ינַת ' שֶׁ בַ ע תוֹ עֵבוֹ ת בְּ לִ בּ וֹ ּ ' וַאֲחִ יזָ תוֹ מִ שְׂ מֹאל ּ מִ בְּ חִ ינַת פְ נֵי הַ שׁ וֹ ר מִ שְׂ מֹאל ּ ּ ּ , וְהָ עִ קָ ר מִ סִּ טְ רָ א דְ נוקְ בָ א ּ ּ ּ שֶׁ בִּ שְׂ מֹאל שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת פָ רָ ה בְּ חִ ינַת כִּ י כְּ פָ רָ ה סֹרֵ רָ ה ּ סָ רַ ר יִשְׂ רָ אֵ ל , וְ הִ תְ פַ לֵא פַ רְ עֹה מְ אֹד אֵ יך הִ תְ גַּבְּ רו שֶׁ בַ ע ּ ְ ּ ּ ּ ּפָ רוֹ ת הָ רָ עוֹ ת כָּ ל־ כָּ ך עַל שֶׁ בַ ע פָ רוֹ ת הַ טוֹ בוֹ ת שֶׁ הֵם ּ ּ ְ בְּ חִ ינַת אֱמֶ ת , בְּ חִ ינַת חָ צְ בָ ה עַמֻדֶ יהָ שִׁ בְ עָ ה ּ , בְּ חִ ינַת

Segment 6
HE:
קִ יום הָ עוֹ לָם שֶׁ נִבְ רָ א בְּ שִׁ בְ עַת יְמֵ י בְּ רֵ אשִׁ ית ּ ּ ּ . וְ לֹא הָ יָה שׁ ום אָ דָ ם יוֹ דֵ עַ לִ פְ תֹר ּ ּ , כִּ י אִ ם יוֹ סֵ ף שֶׁ קִ בֵּ ל עֶצֶם ּ הָ אֱמֶ ת מִ יַ ּ עֲקֹב , וְ הוא בְּ חִ ינַת ּ ' בְּ כוֹ ר שׁ וֹ רוֹ ', ּ שֶׁ יוֹ דֵ עַ לִ כְ לֹל שְׂ מֹאל בְּ יָמִ ין ולְ גַלוֹ ת הָ אֱמֶ ת מִ תֹקֶ ף הַ שֶׁ קֶ ר ּ ּ ּ ּ הַ חוֹ פֶ ה עָ לָיו עַד שֶׁ נִבְ לַע הָ אֱמֶ ת מַ מָ שׁ ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן ּ הָ אֱמֶ ת קַ יָם לְ עוֹ לָם ּ , וְ הַ צַ דִ יק בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף מְ גַלֵהו ּ ּ ּ ּ , ֶׁש עַל־יְדֵ י זֶה פָ תַ ר חֲלוֹ ם פַ רְ עֹה ּ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה עָלָה לִ גְדֻ לָה וְ הִ צִ יל אֶ ת כָּ ל יִשְׂ רָ אֵ ל ופִ רְ נְסָ ם וְ כו ּ ּ ּ ּ ', וְיָצְ או מִ ן ּ הַ גָּלות עַל־יָדוֹ ּ , כִּ י יוֹ סֵ ף הוא בְּ חִ ינַת מָ שִׁ יחַ בֶּ ן יוֹ סֵ ף ּ ) 'ּ וְ כו קסב (:

Segment 7
HE:
עֹ רְפַ ּו ה חֹ םלֵ ('א , א"מ) וְזֶה בְּ חִ ינַת חֲלוֹ ם פַ רְ עֹה ּ מא ) , (א , שֶׁ רָ אָ ה שִׁ בְ עָ ה פָ רוֹ ת ּ ּ הַ טוֹ בוֹ ת , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת הַטוֹ ב ּ , בְּ חִ ינַת תְ פִ לָה ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) הוֹ שֵׁ עַ יד (: ונְשַׁ לְ מָ ה פָ רִ ים שְׂ פָ תֵ ינו ּ ּ ּ ) כַּ מובָ א ּ ּ בִּ דְ בָ רָ יו זַ " ל בְּ סִ ימָ ן נה לְ עִ נְיַ ן פָ רָ ה אֲדֻ מָ ה ּ ּ , שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת תְ פִ לָה ּ ּ , ּ עַיֵן שָׁ ם (. וְ הִ יא כְּ לולָה מִ שֶׁ בַ ע ּ ּ , בְּ חִ ינַת ) תְ הִ לִ ים קיט ּ ּ ( שֶׁ בַ ע בַּ יוֹ ם הִ לַלְ תִ יך ָ ּ ּ ּ . וְ אַ חַ ר כָּ ך רָ אָ ה ְ שֶׁ בַ ע פָ רוֹ ת אֲחֵ רוֹ ת רָ עוֹ ת מְ אֹד וְ כו ּ ּ ', שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת הָ רַ ע הַ גָּמור שֶׁ מִ תְ גַּ ּ ּ בֵּ ר כְּ נֶגֶד הַ תְ פִ לָה הַ טוֹ בָ ה ּ ּ ּ ... שֶׁ מִ תְ גַּבֵּ ר הָ רַ ע עַל הַ טוֹ ב ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת ' ּ וַתָ בֹאנָה אֶ ל קִ רְ בֶּ נָה וְ לֹא נוֹ דַ ע כִּ י בָ או אֶ ל קִ רְ בֶּ נָה ּ ', כְּ אִ לו לֹא הָ יָה ּ ּ טוֹ ב כְּ לָל , כְּ אִ לו לֹא הִ תְ פַ לֵל כְּ לָל ּ ּ ּ ּ . וְ אַ חַ ר כָּ ך רָ אָ ה עוֹ ד ְ ּ הַ פַ עַ ם שֶׁ חוֹ זְרִ ין וְ עוֹ לִ ין שֶׁ בַ ע שִׁ בֳּלִ ים טוֹ בוֹ ת , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת הַ טוֹ ב ּ , בְּ חִ ינַת תְ פִ לָה שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת ּ ּ (ה , ב) שִׂ יחַ הַ שָׂ דֶ ה ּ , בְּ חִ ינַת שָׁ ם ) כד , ( סג וַיֵצֵ א יִצְ חָ ק לָשׂ וחַ ּ ּ ּ בַּ שָׂ דֶ ה , כַּ מובָ א בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ' ּ וַיֹאמֶ ר בּ ֹעַז אֶ ל רות ּ ) ' לקוטי מוהר " ן חלק א ' - סימן סה , ( שֶׁ עַל־יְדֵ י הַ תְ פִ לָה ּ ּ מְ לַקְ טִ ין צְ מָ חִ ים נִפְ לָאִ ים בַּ שָׂ דֶ ה הָ עֶלְ יוֹ נָה ּ ּ . וְ אַ חַ ר כָּ ך ְ חָ זְרו וְ עָ לו שֶׁ בַ ע שִׁ בֳּלִ ים רָ עוֹ ת ּ ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת הָ רַ ע שֶׁ חָ זַר וְ הִ תְ גַּבֵּ ר כְּ נֶגֶד הַ טוֹ ב ּ , כְּ נֶגֶד הַ תְ פִ לָה ּ ּ , וְעַל־כֵּן נִתְ פַ לֵא מְ אֹד עַל זֶה ּ ּ : מַ ה זֹאת ּ ? בְּ חִ ינַת ' וְ אֵ ין פוֹ תֵ ר ּ אוֹ תָ ם לְ פַ רְ עֹה . ' שֶׁ הָ יָה קָ שֶׁ ה לוֹ קֻ שְׁ יָא ... ּ לָמָ ה חוֹ זְרִ ים ומִ תְ גַּבְּ רִ ים פַ עַם אַ חַ ר פַ עַם לְ עוֹ רֵ ר הַ טוֹ ב ולְ הִ תְ פַ לֵל ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ מֵ אַ חַ ר שֶׁ רוֹ אִ ין שֶׁ מִ תְ גַּ ּ בֵּ ר כְּ נֶגְדָ ם בְּ כָ ל פַ עַם רַ ע כָּ זֶה ּ ּ שֶׁ רוֹ צֶ ה לְ הַ שְׁ כִּ יחַ הַ כּ ֹל . ובַ תְ חִ לָה הִ מְ שִׁ יל הַ טוֹ ב וְהָ רַ ע בְּ שֶׁ בַ ע פָ רוֹ ת טוֹ בוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ וְרָ עוֹ ת וְ אַ חַ ר כָּ ך בְּ שִׁ בֳּלִ ים ְ , כִּ י יָדועַ שֶׁ אֵ ין הַ טוֹ ב וְ הָ רַ ע ּ ּ מִ תְ עוֹ רֵ ר בְּ כָ ל פַ עַם בִּ בְ חִ ינָה אַ חַ ּ , ת כִּ י הַ טוֹ ב שֶׁ הוא ּ ּ בְּ חִ ינַת הַ תְ פִ לָה ּ ּ , כָּ לול מִ כָּ ל הַ בְּ חִ ינוֹ ת מִ דוֹ מֵ ם ּ ּ , צוֹ מֵ חַ , , חַ י מְ דַ בֵּ ר , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת אַ רְ בָּ עָ ה יְסוֹ דוֹ ת : אֵ שׁ , ּ רוחַ , מַ יִם , עָפָ ר , שֶׁ שָׁ רְ שָׁ ם אַ רְ בַּ ע אוֹ תִ יוֹ ת הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ , שֶׁ מִ שָׁ ם ּ ּ נִמְ שָׁ כִ ין כָּ ל הָ עוֹ לָמ וֹ ת וְ כָ ל הַ טוֹ ב שֶׁ בָּ הֶן ּ , ולְ עֻמַ ת זֶה ּ ּ הָ רַ ע שֶׁ בָּ הֶן , וכְ שֶׁ הַ טוֹ ב מִ תְ עוֹ רֵ ר לִ פְ עָמִ ים הוא טוֹ ב ּ ּ ּ שֶׁ הוא בִּ בְ חִ ינַת ּ ' שֶׁ בַ ע פָ רוֹ ת טוֹ בוֹ ת ּ ' בִּ בְ חִ ינַת חַ י , וְ לִ פְ עָמִ ים בִּ בְ חִ ינַת צוֹ מֵ חַ , בִּ בְ חִ ינַת שִׁ בֳּלִ ים וְ כֵן הָ רַ ע כְּ נֶגְדוֹ ּ , וְ כַ אֲשֶׁ ר מַ רְ גִּישׁ כָּ ל אֶ חָ ד בְּ נַפְ שׁ וֹ שֶׁ אֵ ין הַ טוֹ ב ּ וְ הָ רַ ע שָׁ וֶה בְּ כָ ל פַ עַם ּ . וְ הַ תִ קון עַל כָּ ל זֶה הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ ּפִ תְ רוֹ ן יוֹ סֵ ף , שֶׁ אָ מַ ר שֶׁ הַ כּ ֹל תָ לוי בְּ הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת שָׁ ם ) מא , ' ( לג יֵרֶ א פַ רְ עֹה אִ ישׁ נָבוֹ ן וְחָ כָ ' ם שֶׁ הוא יְתַ קֵ ן כָּ ל זֶה ּ ּ ... שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ בְּ עַצְ מוֹ , בִּ בְ חִ ינַת אֵ ין נָבוֹ ן וְחָ כָ ם כָּ מוֹ ך שָׁ ם ) ָ מא , , ( לט שֶׁ הוא יוֹ דֵ עַ לְ תַ קֵ ן אֶ ת כָּ ל אֶ חָ ד שֶׁ יִקְ בּ ֹץ אֶ ת הַ טוֹ ב ּ ּ ּ ּ שֶׁ בִּ בְ חִ ינַת הַ שָׁ נִים הַ טוֹ בוֹ ת ּ ּ , דְ הַ יְנו בְּ עֵ ּ ּ ת שֶׁ נִתְ עוֹ רֵ ר ּ הַ טוֹ ב שֶׁ יְחַ זֵק אֶ ת עַצְ מוֹ לַחֲטֹף טוֹ ב תְ פִ לָה וְ תוֹ רָ ה כָּ ל ּ ּ ּ ּ ּ מַ ה שֶׁ יוכַ ל כָּ ל יְמֵ י חַ יָיו ּ ּ ּ ּ , כְּ דֵ י שֶׁ יִהְ יֶה לוֹ הָ אֹכֶ ל לְ פִ קָ דוֹ ן ּ ּ אַ חַ ר כָּ ך , ְ כְּ דֵ י שֶׁ יוכַ ל לְ הַחֲיוֹ ת נַפְ שׁ וֹ בּ וֹ עַד שֶׁ יִזְכֶּ ה ּ ּ ּ לְ הִ תְ גַּבֵּ ר בִּ שְׁ לֵמות ּ , עַד יַשְׁ קִ יף וְיֵרֶ א ה ' ּ מִ שָׁ מַ יִם ... ) קסג (:

Segment 8
HE:
וְ הִ נֵּה מִ ן הַ יְאֹר עֹלוֹ ת

Segment 9
HE:
('ב , א"מ) ... וְזֶה בְּ חִ ינַת הַ חֲלוֹ ם פַ רְ עֹה שֶׁ פָ תַ ר יוֹ סֵ ף שֶׁ הֵם שֶׁ בַ ע ּ ּ ּפָ רוֹ ת טוֹ בוֹ ת וְ שֶׁ בַ ע רָ עוֹ ת , שֶׁ בַ ע שִׁ בֳּלִ ים טוֹ בִ ים וְ שֶׁ בַ ע רָ עִ י , ם וְ כֻלָם עוֹ לִ ים כ ּ "י , ח" ד טוֹ בִ ים וְי " ד רָ עִ ים , בְּ חִ ינַת כ" ח עִ תִ ים שֶׁ בָּ הֶ ם כָּ ל הַ שִׁ נויִים הָ רַ בִּ ים ּ ּ ּ ּ , וְ עִ קַ ר הָ רַ ע ּ וְ הַ טוֹ ב שֶׁ בָּ הֶם הוא הַ שֶׁ קֶ ר וְהָ אֱמֶ ת הַ חֹשֶׁ ך וְ הָ אוֹ ר וְ כו ּ ּ ְ ּ ּ .' וְ עַל־כֵּן רָ אָ ה כָּ ל זֶה עַל־יְדֵ י פָ רוֹ ת וְ שִׁ בֳּלִ י ּ , ם כִּ י עַל־יְדֵ י תְ פִ לָה זוֹ כֶ ה לְ זִווגוֹ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת פָ רוֹ ת שֶׁ הֵם בַּ עֲלֵי ּ ּ ּ חַ יִים , בְּ חִ ינַת בֶ ן פֹרָ ת יוֹ סֵ ף וְ הַ שִׁ בֳּלִ ים הֵם תְ בואָ ה ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת פַ רְ נָסָ ה שֶׁ מְ קַ בְּ לִ ים עַל־יְדֵ י הַ תְ פִ לָה ּ ּ ּ ּ . וְרָ אָ ה פַ רְ עֹה שֶׁ בַ ע פָ רוֹ ת טוֹ בוֹ ת ּ ּ מְ אֹד שֶׁ נִמְ שְׁ כו מֵ הַ תְ פִ לָה ּ ּ ּ ּ הָ רְ אויָה שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת שֶׁ בַ ע בַּ יוֹ ם הִ לַלְ תִ יך ָ ּ ּ ּ ּ . אֲבָ ל רָ אָ ה לְ עֻמַ ת זֶה שֶׁ בַ ע פָ רוֹ ת עוֹ לוֹ ת אַ חֲרֵ יהֶן דַ לוֹ ת וְרָ עוֹ ת ּ ּ ּ ּ תֹאַ ר מְ אֹד לֹא רָ אִ יתִ י כָ הֵ נָה וְ כו ּ ּ ּ ' וַתִ בְ לַעְ נָה הַ פָ רוֹ ת ּ ּ הָ רָ עוֹ ת וְ כו ' ּ וְ לֹא נוֹ דַ ע כִּ י בָ או אֶ ל קִ רְ בֶּ נָה ּ , כִּ י הַ שֶׁ קֶ ר ּ מִ תְ גַּבֵּ ר ומַ חְ שִׁ יך כָּ ל־כָּ ך עַד שֶׁ אֵ ין רוֹ אִ ין הָ אֱמֶ ת כְּ לָל ְ ְ ּ כְּ אִ לו לֹא הָ יָה בָּ עוֹ לָם ּ ּ , כִּ י פְ גַם הַ זִווגִין חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ ּ ּ מִ תְ גַּבֵּ ר כָּ ל־כָּ ך כְּ אִ לו אֵ ין שׁ ום קְ דֻ שָׁ ה אֲמִ תִ ּ ּ ּ ּ ּ ְ ית חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם בְּ עֵסֶ ק הַ זִווגִים ּ ּ ּ , אֲשֶׁ ר בֶּ אֱמֶ ת כָּ ל הַ קְ דֻ שׁ וֹ ת וְ כָ ל ּ ּ הַ יִחודִ ים תְ לויִים בָּ זֶה כַּ יָדועַ בִּ פְ רָ ט בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּובְ כִ תְ בֵ י הָ אֲרִ " .ל" י זַ וְ כֵן רָ אָ ה שֶׁ בַ ע שִׁ בֳּלִ ים מְ לֵאוֹ ת וְטוֹ בוֹ ת בְּ חִ ינַת פַ רְ נָסָ ה ּ וּ שְׂ בִ יעָ ה , שֶׁ יֵשׁ שֶׁ מַ רְ וִיחִ ין עֲשִׁ ירות ומָ מוֹ ן הַ רְ בֵּ ה ּ ּ ּ ּ , ובְ תוֹ ך כָּ ך וְ הִ נֵה שֶׁ בַ ע שִׁ בֳּלִ ים אֲחֵ רוֹ ת צוֹ מְ חוֹ ת ּ ְ ְ ּ אַ חֲרֵ יהֶם צְ נומוֹ ת דַ קוֹ ת וְכו ּ ּ ּ ּ ' וַתִ בְ לַעְ נָה וְ כו ּ ּ ', דְ הַ יְנו ּ ּ שֶׁ כָּ ל מַ ה שֶׁ מַ רְ וִ יחַ ומִ תְ עַשֵׁ ר נִבְ לָע בְּ קֶ רֶ ב ּ ּ ּ ּ הָ רַ ע עַד אֲשֶׁ ר לֹא נוֹ דַ ע כִּ י בָ או אֶ ל קִ רְ בֶּ נָה כְּ אִ לו לֹא הִ רְ וִיחַ ּ ּ ּ מֵ עוֹ לָם . וְזֶה בְּ כַ מָ ה בְּ חִ ינוֹ ת ּ : אוֹ שֶׁ בְּ תוֹ ך כָּ ך בָּ א לוֹ ְ ְ הֶפְ סֵ ד וְגַם מוֹ צִ יא הַ רְ בֵּ ה עַ ד שֶׁ לֹא נוֹ דַ ע הָ רֶ וַח כְּ לָל ּ , אוֹ שֶׁ אֲפִ לו עֲדַ יִן מִ תְ עַשֵׁ ר ּ ּ ּ , אֲבָ ל תַ אֲוָתוֹ לַמָ מוֹ ן כָּ ל־כָּ ך עַד ְ ּ ּ שֶׁ עַתָ ה גָּרועַ לוֹ מִ בַּ תְ חִ לָה וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ', וְגַם כִּ י הוא עֹשֶׁ ר שָׁ מור ּ ּ

Segment 10
HE:
לִ בְ עָ לָיו לְ רָ עָ תוֹ שֶׁ אֵ ין זֶה עֲשִׁ ירות כְּ לָל אַ דְ רַ בָּ א מַ רְ בֶּ ה ּ ּ נְכָ סִ ים מַ רְ בֶּ ה דְ אָ גָה וְכָ ל יָמָ יו כַּ עַס ומַ כְ אוֹ בוֹ ת וְ אוֹ בֵד ּ ּ עוֹ לָמוֹ עַל־יְדֵ י זֶה וְ כו .'ּ וְ הַ תִ קון עַל־יְדֵ י יוֹ סֵ ף שֶׁ הוא הַ צַ דִ יק הָ אֲמִ תִ י שֶׁ מֵ אִ יר ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הָ אֱמֶ ת בְּ כָ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ כָ ל עֵת וְ שָׁ עָ ה ּ . כִּ י יַעֲקֹב עֶצֶם הָ אֱמֶ ת , וְ הוא מֵ אִ יר הָ אֱמֶ ת בְּ כָ ל שְׁ תֵ ים עֶשְׂ רֵ ה ּ ּ נֻסְ חֲאוֹ ת הַ תְ פִ לָה ּ ּ שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת שְׁ נֵים עָ שָׂ ר שִׁ בְ טֵ י יָה ּ שֶׁ הֵם בָּ נָיו , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה זוֹ כִ ים לְ זִווגָן בִּ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ולְ פַ רְ נָסָ תָ ם בִּ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ . אֲבָ ל עִ קַ ר הַ מְ שָׁ כַ ת נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת ּ ּ שֶׁ מַ מְ שִׁ יך בְּ חִ ינַת יַעֲקֹב לִ שְׁ נֵים עָ שָׂ ר הַ שְׁ בָ טִ ים וְ כו ּ ּ ְ ּ ', ּ הו א עַל־יְדֵ י יוֹ סֵ ף הַ צַ דִ יק ּ ּ , כִּ י בֶ ן זְקֻ נִים הוא לוֹ ּ , זָקֵ ן דִ קְ דֻ שָׁ ה זֶה בְּ חִ ינַת אֱמֶ ת שֶׁ הוא אוֹ ר הַ פָ נִים שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת זָקֵ ן בְּ חִ ינַת וְ הָ דַ רְ תָ פְ נֵי זָקֵ ן ּ ּ , כִּ י אֱמֶ ת בְּ עַתִ יקָ א ּ ּתַ לְ יָא . וְ עַל־כֵּן מָ סַ ר לוֹ בְּ יוֹ תֵ ר כָּ ל הַ בְּ רָ כוֹ ת כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : בְּ ך יְבָ רֵ ך יִשְׂ רָ אֵ ל וְ כו ּ ְ ָ ', וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ : מִ ידֵ י אֲבִ יר יַעֲקֹב וְ כו ' ּ עַד בִּ רְ כֹת אָ בִ יך גָּבְ רו עַל בִּ רְ כֹת הוֹ רַ י ּ ָ תִ הְ יֶינָה לְ רֹאשׁ יוֹ סֵ ף וְ כו ּ ּ ', וְ כָ ל הַ בְּ רָ כוֹ ת הֵ ם בְּ חִ ינַת אֱמֶ ת כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ מָ ּ קוֹ ם אַ חֵ ר ) בְּ סִ ימָ ן נד ( ד , עַל פָ סוק ּ ּ ) יְשַׁ עְ יָה סה (: אֲשֶׁ ר הַ מִ תְ בָּ רֵ ך בָּ אָ רֶ ץ וְ כו ּ ְ ּ . ' וְ עַל־כֵּן הַ תִ קון שֶׁ ל חֲלוֹ ם פַ רְ עֹה הוא עַל־יְדֵ י יוֹ סֵ ף הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ מֵ אִ יר הָ אֱמֶ ת בְּ כָ ל אֶ חָ ד שֶׁ יִתְ גַּבְּ רו שֶׁ בַ ע שְׁ נֵי הַ שָׂ בָ ע ּ ּ ּ ּ עַל שֶׁ בַ ע שְׁ נוֹ ת הָ רָ עָב , שֶׁ יִתְ גַּבֵּ ר הַ טוֹ ב עַל הָ רַ ע עַל־יְדֵ י ּ ּ הָ אֱמֶ ת . וְזֶהו מא ) ּ , : ( לד וְחִ מֵ שׁ אֶ ת אֶ רֶ ץ מִ צְ רַ יִם ּ — בְּ חִ ינַת כְּ לֵי זַיִן כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) שְׁ מוֹ ת יג יח , (: וַחֲמֻשִׁ ים ּ עָ לו בְ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל , כִּ י עִ קַ ר הַ כְּ לִ י זַיִן ּ הוא הַ תְ פִ לָה וְ כו ּ ּ ּ ּ . ' וְזֶהו בְּ חִ ינַת שֶׁ לָקַ ח מֵ עֲפַ ר הָ אָ רֶ ץ וְ נָתַ ן בְּ תוֹ כָ ה ּ ּ ּ ) רַ בָּ ה צ , . ה ומובָ א בְּ פֵ רושׁ רַ שִׁ ּ ּ ּ " י בְּ רֵ אשִׁ ית מא , , ' ( מח עָפָ ר ' זֶה בְּ חִ ינַת תְ פִ לָה כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב שָׁ ם בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ ) ' ט לקוטי מוהר ן א " . (' וְזֶ ה וְ הִ נֵה מִ ן הַ יְאֹר עֹלוֹ ת ּ , דְ הַ יְנו מִ ן הַ מַ יִם ּ ּ ּ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת תְ פִ לָה בְּ חִ ינַת שִׁ פְ כִ י כַ מַ יִם לִ בֵּ ך וְ כו ּ ּ ְ ּ ּ ּ ' ) קסד :(

Segment 11
HE:
ּ וַתָ בֹאנָה אֶ ל קִ רְ בֶּ נָה וְ לֹא נוֹ דַ ע

Segment 12
HE:
(א"כ , א"מ) וְזֶה בְּ חִ ינַת חֲלוֹ ם פַ רְ עֹה שֶׁ תִ קונוֹ עַל־יְדֵ י יוֹ ּ ּ ּ ּ סֵ ף שֶׁ פָ תַ ר ּ אוֹ תוֹ , שֶׁ קוֹ רִ ין זֹאת הַ פָ רָ שָׁ ה בִּ ימֵ י חֲנֻכָּ ה ּ ּ . כִּ י פַ רְ עֹה ּ רָ אָ ה בְּ עֵת שֵׁ נָה שֶׁ נִמְ שַׁ ך מִ בְּ חִ ינַת בִּ טול ּ ּ ְ ּ , רָ אָ ה אָ ז אֵ יך ְ שֶׁ בַ ע פָ רוֹ ת הָ רָ עוֹ ת בּ וֹ לְ עִ ים שֶׁ בַ ע פָ רוֹ ת הַ טוֹ בוֹ ת וְ כו ּ ּ ּ ּ ', שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הִ תְ גַּבְּ רו ּ ּ ת הָ רָ ע עַל הַ טוֹ ב ּ , הַ יְנו ּ הִ תְ גַּבְּ רות הַ שֶׁ בַ ע מִ דוֹ ת רָ עוֹ ת עַל שֶׁ בַ ע הַ מִ דוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ טוֹ בוֹ ת עַד אֲשֶׁ ר מא ) , : " ( כא ּ וַתָ בֹאנָה אֶ ל קִ רְ בֶּנָה וְ לֹא נוֹ דַ ע כִּ י בָ או אֶ ל קִ רְ בֶּ נָה ּ ". כִּ י כָּ ל־כַּ ך מִ תְ גַּבֶּ רֶ ת ְ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א בְּ כָ ל פַ עַם עַד שֶׁ רוֹ צֶ ה לְ הַ שְׁ כִּ יחַ אֶ ת ּ הָ אָ דָ ם בְּ כָ ל פַ עַם כְּ אִ לו לֹא רָ אָ ה טוֹ ב מֵ עוֹ לָם ּ ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ בַּ תְ חִ לָה בְּ עֵת הַ בִּ טול רָ אָ ה רַ ק אֶ ת הַ טוֹ ב ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת שֶׁ בַ ע פָ רוֹ ת הַ טוֹ בוֹ ת ּ ּ , אַ ך רָ אָ ה שֶׁ תֵ כֶף ּ ְ אַ חַ ר כַּ ך סָ מוך לַ ְ ְ ּ הֲקִ יצוֹ , דְ הַ יְנו כְּ שֶׁ מַ תְ חִ יל לָשׁ וב ּ ּ ּ ּ מֵ הַ בִּ טול חוֹ זְרִ ים ומִ תְ גַּבְּ רִ ים אַ חַ ר כַּ ך שֶׁ בַ ע פָ רוֹ ת ּ ְ ּ ּ ּ הָ רָ עוֹ ת , שֶׁ הֵם הָ רַ ע שֶׁ אוֹ רֵ ב ומִ תְ גָּרֶ ה ומִ תְ גַּבֵּ ר בְּ יוֹ תֵ ר ּ ּ אַ חַ ר כַּ ך . ְ וְזֶה שֶׁ נִסְ מַ ך הִ תְ גַּבְּ רות הַ פָ רוֹ ת רָ עוֹ ת לַהֲקִ יצוֹ ּ ּ ּ ְ

Segment 13
HE:
כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב שָׁ ם ּ : ומַ רְ אֵ יהֶ ן רַ ע וְ כו ּ ּ ' וָאִ יקָ ץ וְ כֵן בְּ כָ ל ּ הַ פָ רָ שָׁ ה . וְ תִ קונוֹ עַל־יְדֵ י יוֹ סֵ ף שֶׁ זָכָ ה לְ תַ כְ לִ ית הַ בִּ טול בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ ּ ּ ּ ּ כָּ רָ אוי ּ , בִּ בְ חִ ינַת שָׁ ם ) מט , ( כב בֵּ ן פוֹ רָ ת יוֹ סֵ ף בֵּ ן ּ ּפוֹ רָ ת עֲלֵי עַיִן — עוֹ לֶה עָיִן , ּ שֶׁ יוֹ סֵ ף , בְּ חִ ינַת הַ צַ דִ יק ּ ּ הָ אֱמֶ ת , עוֹ לֶה עַל הָ עַיִן , כִּ י הוא סוֹ תֵ ם עֵינָיו מֵ חֵ יזו ּ ּ ּדְ הַ אי עָ לְ מָ א ] מהסתכלות על העולם הזה [ לְ גַמְ רֵ י וְ אֵ ין לוֹ שׁ ום הִ סְ תַ כְּ לות בְּ זֶה הָ עוֹ לָם אֲפִ לו כְּ הֶרֶ ף עַיִן ּ ּ ּ ּ ּ , וְ עַל־כֵּן נִקְ רָ ' א עוֹ לֶה עָיִן ', ִּכ י הוא עוֹ לֶה עַל הָ עַיִן ּ ּומוֹ שֵׁ ל עָ לָיו . כִּ י מִ י שֶׁ יֶשׁ לוֹ הִ סְ תַ כְּ לות בְּ זֶה הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ כְּ פִ י הִ סְ תַ כְּ לותוֹ כֵּן הוא תַ חַ ת הָ עַיִן ּ ּ ּ ּ , כִּ י הָ עַיִן מוֹ שֵׁ ל עָ לָיו מֵ אַ חַ ר שֶׁ נִמְ שָׁ ך אַ חַ ר עֵינָיו ְ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו ּ ּ "זַ ) ל סוֹ טה ( ט עַל כַּ מָ ה שֶׁ ּ ' הָ לַך אַ חַ ר עֵינָיו ְ ', שֶׁ זֶהו ּ ּ בְּ חִ ינַת ) בְּ מִ דְ בַּ ר טו ( וְ לֹא תָ תורו אַ חֲרֵ י לְ בַ בְ כֶם וְ אַ חֲרֵ י ּ ּ עֵינֵיכֶם , שֶׁ לֹא תִ הְ יֶה הָ עַיִן רוֹ אָ ה וְ הַ לֵב חוֹ מֵ ד שׁ וֹ לְ טִ ין ּ ּ עָ לָיו , רַ ק הוא יִתְ גַּבֵּ ר עֲלֵי הָ עַיִן וְ הַ לֵב וְיַעֲלֶה עֲלֵ ּ ּ יהֶם וְיִמְ שׁ ֹל בָּ הֶם , בִּ בְ חִ ינַת ' עוֹ לֵי עָיִן . ' שֶׁ לֹא יִהְ יֶה לוֹ שׁ ום ּ ּ הִ סְ תַ כְּ לות בְּ זֶה הָ עוֹ לָם ּ ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף שֶׁ נִקְ רָ א ּ ּ ּ ' עוֹ לֵי עָיִן ', וְ עַל־כֵּן הוא מְ בַ טֵ ל כָּ ל הַ חֲרָ פוֹ ת וְ הַ בּ ושׁ וֹ ת ּ ּ ּ שֶׁ הֵם כְּ לַל הַ תַ אֲווֹ ת וְ הַ סִּ טְ ּ רָ א אָ חֳרָ א , בִּ בְ חִ ינַת , ל) ( כג אָ סַ ף אֱלֹקִ ים אֶ ת חֶ רְ פָ תִ י ּ . וְ עַל־כֵּן זָכָ ה יוֹ סֵ ף לְ תַ כְ לִ ית הַ בִּ טול בִּ שְׁ לֵמות וְ עַל־יְדֵ י זֶה פָ תַ ר וְ תִ קֵ ן חֲלוֹ ם פַ רְ עֹה ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְ הִ גְבִּ יר הַ טוֹ ב עַל הָ רַ ע ּ , שֶׁ בַ ע שְׁ נֵי הַ שָׂ ּ בָ ע עַל שֶׁ בַ ע שְׁ נֵי הָ רָ עָב ) קסה (:

Segment 14
HE:
וְ לֹא נוֹ דַ ע כִּ י בָ או אֶ ל קִ רְ בֶּ נָה ּ

Segment 15
HE:
(א"כ , א"מ) וְ כָ ל זֶה הוא בְּ חִ ינַת חֲלוֹ ם פַ רְ עֹה ּ ּ , שֶׁ כְּ לַל הַ חֲלוֹ ם הוא ּ שֶׁ הָ רַ ע שֶׁ הוא הַ שֶׁ קֶ ר בְּ חִ ינַת חֹשֶׁ ך בְּ חִ ינַת שֶׁ בַ ע פָ רוֹ ת ּ ְ ּ ּ הָ רָ עוֹ ת וְ שֶׁ בַ ע שִׁ בֳּלִ ים הָ רָ עוֹ ת הִ תְ גַּ בְּ רו כָּ ל־כָּ ך עַל ְ ּ הַ טוֹ ב עַד אֲשֶׁ ר וַתִ בְ לַעְ נָה וְ כו ּ ּ ּ ' ּ וַתָ בֹאנָה אֶ ל קִ רְ בֶּ נָה וְ לֹא נוֹ דַ ע כִּ י בָ או אֶ ל קִ רְ בֶּ נָה וְ כו ּ ּ . ' וְ כָ ל זֶה מְ רַ מֵ ז עַל ּ אֲרִ יכַ ת הַ גָּלות ּ , שֶׁ אַ לופֵ י עֵשָׂ ו מַ מָ שׁ שֶׁ הֵם הָ עַכּ ו ּ ּ ּ ּ , ם" וְ כֵן ּ הַ מַ נְהִ יגִים שֶׁ ל שֶׁ קֶ ר , מִ תְ גַּבְּ רִ ים כָּ ל־כָּ ך , ְ עַד שֶׁ כִּ מְ עַט נִבְ לַע הַ טוֹ ב וְ הָ אֱמֶ ת וְ לֹא נוֹ דַ ע כִּ י בָ או אֶ ל קִ רְ בֶּ נָה ּ ּ . וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בַּ תִ קונִים תִ קון כ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ) ' ּדַ ף נב .( עַל פָ סוק זֶה ּ ּ וְזֶה לְ שׁ וֹ נוֹ : וַי לְ יִשְׂ רָ אֵ ל כַּ ד אִ תְ בַּ לַע בְּ עֵרֶ ב רַ ב דְ ּ ּ עַלַיְהו ּ אִ תְ מַ ר וְ לֹא נוֹ דַ ע כִּ י בָ או אֶ ל קִ רְ בֶּ נָה ומַ רְ אֵ יהֶן רַ ע ּ ּ ּ כַּ אֲשֶׁ ר וְ כו ', ּ עַד ' ּ הָ יו שָׂ רֶ יהָ לְ רֹאשׁ ) ' אֵ יכָ ה א ( ה , ּ ּ אִ נון עֵרֶ ב רַ ב , עַלַיְהו אִ תְ מַ ר ּ ּ ) יְשַׁ עְ יָה א , כג (: שָׂ רַ יִך סוֹ רְ רִ ים ְ וְחַ בְ רֵ י גַּנָבִ ים כֻּלוֹ אֹהֵב שׁ ֹחַ ד ּ ּ . 'ּ וְ כו נִמְ צָ א שֶׁ קוֹ רֵ א ּ הַ שָׂ רִ ים וְ הַ מַ נְהִ יגִים שֶׁ ל שֶׁ קֶ ר בְּ שֵׁ ם גַּנָבִ ים ּ ּ ּ , כִּ י הֵם עִ קַ ר ּ הַ גַּנָבִ ים הַ גּוֹ נְבִ ים דַ עַת הַ הֲמוֹ ן עַם ּ ּ , עַד שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לַעֲמֹד עֲלֵיהֶן בִּ בְ חִ ינַת וְלֹא נוֹ דַ ע כִּ י בָ או אֶ ל קִ רְ בֶּ נָה ּ .

Segment 16
HE:
וְיַעֲקֹב אָ בִ ינו ּ כְּ שֶׁ רָ אָ ה זֹאת בְּ רוחַ קָ דְ שׁ וֹ מַ ה שֶׁ יִהְ יֶה ּ ּ ּ בְּ אַ חֲרִ ית הַ יָמִ ים הָ אֵ לֶה ּ ּ , תָ מַ ה ּ ּ . אֲבָ ל הַ פִ קֵ חַ הֵ שִׁ יב לוֹ ּ ּ כִּ י אַ ף־עַל־פִ י־כֵן נִיצוֹ ץ אֶ חָ ד וְ כו ּ ּ ', דְ הַ יְנו עַל־יְדֵ י יוֹ סֵ ף ּ ּ הַ צַ דִ יק שֶׁ הוא יוֹ דֵ עַ לִ פְ תֹר ולְ תַ קֵ ן בְּ חִ ינַת חֲל ּ ּ ּ ּ ּ ּ וֹ ם פַ רְ עֹה ּ , עַל־יָדוֹ יִתְ תַ קֵ ן הַ כּ ֹל ּ ּ , וְ סוֹ ף כָּ ל סוֹ ף יִתְ גַּלֶה הָ אֱמֶ ת ּ ) ועין בפנים ותבין ) ( קסו (:

Segment 17
HE:
שֶׁ בַ ע שְׁ נֵי רָ עָב

Segment 18
HE:
(ז"כ , א"מ) עַ ל־יְדֵ י הָ רַ ע שֶׁ ל תַ אֲוַת מָ מוֹ ן ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת שֶׁ בַ ע ּ שְׁ נֵי הָ רָ עָ ב , עַ ל־יְדֵ י־זֶה נִבְ לָ ע וְ נִ שְׁ כָּ ח כָּ ל הַ שֶׁ פַ ע ּ וְ הָ עֲשִׁ ירות שֶׁ חֲנָנוֹ הַ שֵׁ ם ּ ּ , וְ לֹא נוֹ דָ ע אֶ צְ לוֹ הָ עֲשִׁ ירות ּ כְּ לָל , וְ הוא מָ לֵא דְ אָ גוֹ ת כְּ בַ תְ חִ לָ ה וְ יוֹ תֵ ר ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת ' מַ רְ בֶּ ה נְ כָ סִ ים מַ רְ בֶּ ה דְ אָ גָה ּ . ' וְ הַ תִ קון הוא רַ ק ּ ּ ּ ּ עַ ל־יְדֵ י הַ צַ דִ יק שֶׁ בַּ דוֹ ר שֶׁ הו ּ ּ ּ ּ א בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף , שֶׁ עִ קַ ר ּ תִ קון תַ אֲ וַת מָ מוֹ ן עַ ל־יָדוֹ ּ ּ ּ ּ , וְ הוא נוֹ תֵ ן עֵ צָ ה ּ לְ הָ עֲשִׁ ירִ ים שֶׁ יִנָצְ לו מִ שֶׁ בַ ע שְׁ נֵי הָ רָ עָ ב ּ ּ ּ ּ , מֵ רַ עֲבוֹ ן ּתַ אֲוַת מָ מוֹ ן , עַ ל־יְדֵ י שֶׁ יִתְ נו צְ דָ קָ ה לַעֲנִיֵי הָ עִ יר ּ ּ ּ ּ , וְ עַ ל־יְדֵ י־זֶה יִנָצְ לו מִ תַ אֲוַ ּ ּ ּ ת מָ מוֹ ן , וְ הָ עֲשִׁ ירות שֶׁ לָ הֶ ם ּ ּ יִתְ קַ יֵם וְ לֹא יִכְ לֶה ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ) קסז (:

Segment 19
HE:
וַיִצְ בְּ רו בָּ ר ּ ּ

Segment 20
HE:
(ה"ל , א"מ) הַ צַ דִ יק זוֹ כֶ ה לְ בָ רֵ ר הַ שֵׁ נָה וְ לִ פְ תר חֲלוֹ מוֹ ת ּ ּ ּ ּ בִּ שְׁ לֵימות ּ . וְ הוא מְ חַ זֵק וְ נוֹ תֵ ן עֵ צָ ה לְ כָ ל מִ י שֶׁ רוֹ צֶ ה ּ ּ לָחוס עַ ל ּ נַפְ שׁ וֹ , שֶׁ בְּ עֵת שֶׁ מִ תְ עוֹ רֵ ר בּ וֹ אֵ יזֶה טוֹ ב ּ אֲ זַי יִזְדָ רֵ ז וִ ימַ הֵ ר לַחְ טֹף תוֹ רָ ה ומַ עֲשִׂ ים טוֹ בִ ים כָּ ל ּ ּ ּ מַ ה שֶׁ יוכַ ל ּ ּ ּ , כְּ דֵ י שֶׁ יִהְ יֶה לוֹ לְ פִ קָ דוֹ ן לִ ימֵ י הָ רָ עָ ב חַ ס ּ ּ וְ שָׁ לוֹ ם שֶׁ הֵ ם יְמֵ י הָ רַ ע שֶׁ עוֹ בְ רִ ין עַ ל הָ אָ דָ ם , שֶׁ אָ ז ּ יו כַ ל לְ הַ חֲיוֹ ת אֶ ת עַ צְ מוֹ בְּ הַ טוֹ ב שֶׁ קִ בֵּ ץ בִּ תְ חִ לָה ּ ּ ּ בִּ ימֵ י נְ עורָ יו ּ , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת הָ עֵ צָ ה שֶׁ נָתַ ן יוֹ סֵ ף הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ ּ וַיִצְ בְּ רו בָּ ר וְ כו ּ ּ ּ ' וְ הָ יָה הָ אכֶ ל לְ פִ קָ דוֹ ן וְ כו ּ ּ ) ' קסח (:

Segment 21
HE:
יָ הָ וְ ה הָ כֶ אֹ ל לְ ִפ ָקּ ן דוֹ (ו"ל , א"מ) כְּ לַ ל הַ צַ דִ יקִ ים שֶׁ בְּ כָ ל דוֹ ר הֵ ם בְּ חִ ינַת שִׁ בְ עָ ה ּ ּ ּ רוֹ עִ ים

Segment 22
HE:
, יִשְׂ רָ אֵ ל אֱמונַת לְ גַדֵ ל וְ הֵ ם עוֹ סְ קִ ים ּ ּ ולְ הַ שְׁ לִ ימָ ה עַ ל יְדֵ י הָ רוחַ נְבואָ ה שֶׁ יֵשׁ לָ הֶ ם ּ ּ ּ ּ ּ , וְ הֵ ם בְּ חִ ינַת שִׁ בְ עָ ה קְ נֵי מְ נוֹ רָ ה . בְּ חִ ינַת שֶׁ בַ ע שְׁ נֵי הַ שׂ בַ ע ּ ּ כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים . אֲבָ ל יֵשׁ כְּ נֶגְ דָ ם מַ נְהִ יגִ ים וְ רוֹ עִ ים ּ שֶׁ ל שֶׁ קֶ ר בְּ חִ ינַת נְבִ יאֵ י הַ שֶׁ קֶ ר ּ , וְ הֵ ם מְ בַ לְ בְּ לִ ים אֶ ת הָ אֱמונָה הַ קְ דוֹ שָׁ ה וְ נִ קְ רָ אִ ים שֶׁ בַ ע שְׁ נֵי הָ רָ עָ ב ּ ּ . וְ הֵם מַ סְ תִ ירִ ים ומְ כַ סִּ ים אוֹ ר הַ צַ דִ יקִ ים אֲ מִ תִ יִים עַ ד ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ אֵ ין נִכָּ רִ ים כְּ לָל , וְ אֵ ין רוֹ אִ ים אוֹ תָ ם כְּ לָ ל כְּ אִ לו ּ ּ אֵ ינָם בָּ עוֹ לָם חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת וַתִ בְ לַעְ נָה ּ ּ שֶׁ בַ ע פָ רוֹ ת הָ רָ עוֹ ת וְ כו ּ ּ ' וְ לֹא נוֹ דַ ע כִּ י בָּ או אֶ ל ּ קִ רְ בֶּ נָה ּ . וְ אָ ז כְּ שֶׁ מִ תְ גַּבְּ רִ ין שֶׁ בַ ע שְׁ נֵי הָ רָ עָ ב שֶׁ הֵם ּ ְּב חִ ינַת הַ מַ נְ הִ יגִ ים שֶׁ ל שֶׁ קֶ ר עַ ד שֶׁ אֵ ין יוֹ דְ עִ ין עַ ל יְדֵ י ּ זֶה מֵ הַ צַ דִ יקִ ים אֲ מִ תִ יִים שֶׁ בְּ אוֹ תוֹ דוֹ ר ּ ּ ּ ּ ּ , אָ ז צְ רִ יכִ ין לְ פַ רְ נֵס ולְ הַ חֲיוֹ ת אֶ ת עַ צְ מוֹ בְּ הַ תוֹ רָ ה שֶׁ גִּ לו לָ נו ּ ּ ּ ּ ּ הַ צַ דִ יקִ ים אֲ מִ תִ יִים שֶׁ לְ פָ נֵינו ּ ּ ּ ּ ּ ּ . ּוצְ רִ יכִ ין אָ נ ו לֵילֵך ְ ּ בְּ דַ רְ כֵ יהֶ ם עַ ד שֶׁ יְרַ חֵ ם עָ לֵינו הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך וִ יגַלֶה ּ ְ ּ ּ לָ נו גַּם אֶ ת הַ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת שֶׁ בַּ דוֹ ר הַ זֶה שֶׁ יֵשׁ לָהֶ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ רוחַ נְבואָ ה רוחַ הַ קֹדֶ שׁ אֲ מִ תִ י ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ עַ ל יְדֵ י זֶה מְ בָ רְ רִ ין הַ מְ דַ מֶ ה ומַ מְ שִׁ יכִ ין שְׁ לֵימות הָ אֱ ּ ּ ּ ּ מונָה בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת אִ ם לֹא תֵ דְ עִ י לָך הַ יָפָ ה בַּ נָשִׁ ים צְ אִ י ּ ּ ְ ּ ּ לָ ך בְּ עִ קְ בֵ י הַ צֹאן כַּ מְ בֹאָ ר בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר ּ ּ ְ . וְ זֶה מְ רֻ מָ ז ּ גַּם בְּ הָ עֵ צָ ה שֶׁ נָתַ ן יוֹ סֵ ף הַ צַ דִ יק לְ בַ טֵ ל תקֶ ף הָ רְ עָ בוֹ ן ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ ל שֶׁ בַ ע שְׁ נֵי הָ רָ עָ ב , עַ ל יְדֵ י שֶׁ יְקַ בְּ צו אֶ ת אֹכֶ ל ּ ּ הַ שָׁ נִים הַ טוֹ בוֹ ת וְ הָ יו לְ פִ קָ דוֹ ן לָאָ רֶ ץ וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ' ּ כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים ) קסט (:

Segment 23
HE:
ּ וַיַלְ בֵּ שׁ אוֹ תוֹ בִּ גְ דֵ י שֵׁ שׁ

Segment 24
HE:
(ב"מ , א"מ) אֲ פִ לו הַ צַ דִ יקִ ים הַ גְּ דוֹ לִ ים כָּ ל זְמַ ן שֶׁ לֹא עָ מְ דו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ בַּ נִסָּ יוֹ ן כָּ רָ אוי לָהֶ ם ּ , עֲדַ יִן יֵשׁ לָ הֶ ם לָחושׁ אולַי יֵשׁ ּ ּ בָּ הֶ ם עוֹ ד אֵ יזֶה אֲ חִ יזָה מֵ הַ בְּ גָדִ ים הַ צוֹ אִ ים ּ . ְ אַ ך אַ חַ ר כָּ ך כְּ שֶׁ זוֹ כִ ין לַעֲמֹד בְּ נִסְ יוֹ נָם כָּ רָ אוי ּ ּ ְ , אָ ז לֹא דַ י ּ שֶׁ זוֹ כִ ין לְ הַ פְ שִׁ יט מֵ עַ ל עַ צְ מָ ן הַ בְּ גָדִ ים הַ צוֹ אִ ים ּ ּ בִּ שְׁ לֵ ימות וְ לִ לְ בּ ֹשׁ בְּ גָדִ ים לְ בָ נִים ונְ קִ יִים ּ ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ נֶאֱמַ ר בְּ יוֹ סֵ ף וַיַעֲזֹב בִּ גְ דוֹ בְּ יָדָ ה וְ אַ חַ ר ּ ּ ּ ּ וכְ מַ אֲ מַ ר אוֹ תוֹ בִּ גְ דֵ י שֵׁ שׁ כָּ ך כְּ תִ יב וַיַלְ בֵּ שׁ ּ ּ ְ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ . ל" אַ ף גַּם שֶׁ זוֹ כִ ין שֶׁ יֵשׁ לָ הֶ ם כּ ֹחַ ּ ּ לְ הַ פְ שִׁ יט הַ בְּ גָדִ ים הַ צוֹ אִ ים מִ תַ לְ מִ ידֵ יהֶ ם וְ חַ בְ רֵ יהֶם ּ ּ ולְ הַ לְ בִּ ישָׁ ם בְּ גָדִ ים נְקִ יִים ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת לְ כֻלָם נָתַ ן ּ לְ אִ ישׁ חֲלִ יפוֹ ת שְׂ מָ לוֹ ת הַ נֶאֱמַ ר בְּ יוֹ סֵ ף אֵ צֶ ל אֶ חָ יו ּ קע ) (:

Segment 25
HE:
וְ יוֹ סֵ ף הוא הַ שַׁ לִּ יט ּ ּ

Segment 26
HE:
('ו , ב"מ) הַ צַ דִ יק ּ ּ הָ אֱמֶ ת מִ מֶ נו כָּ ל הַ הַ שְׁ פָ עוֹ ת וְ הַ בְּ רָ כוֹ ת ּ ּ ּ ּ כַּ יָדועַ ּ ּ , בְּ חִ ינַת וְ יוֹ סֵ ף הוא הַ שַׁ לִ יט הוא הַ מַ שְׁ בִּ יר ּ ּ ּ ּ ּ לְ כָ ל עַ ם הָ אָ רֶ ץ שֶׁ כָּ ל עַ ם הָ אָ רֶ ץ , שֶׁ הֵ ם כָּ ל בְּ נֵי אָ דָ ם שֶׁ בָּ עוֹ לָם , כֻּלָם יוֹ נְ קִ ים ומְ קַ בְּ לִ ים הַ שְׁ פָ עָ תָ ם רַ ק ּ ּ ּ מֵ הַ צַ ּ דִ יק שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת יְסוֹ ד ּ הַ חֲמִ ישִׁ י יְסוֹ ד הַ פָ שׁ וט שֶׁ הוא בִּ בְ חִ ינַת קֻ צוֹ שֶׁ ל יוֹ ד ּ ּ ּ ּ שֶׁ הוא הַ חִ יות הַ נֶעֱלָם בְּ כָ ל הָ אַ רְ בַּ ע יְסוֹ דוֹ ת ּ ּ ּ ּ . וְ עִ קַ ר ּ מַ עֲלַת וגְ דֻ לַת הַ צַ דִ יק הָ אֲ מִ תִ י הוא עַ ל יְדֵ י מִ דַ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ָה עֲנָוָה וְ שִׁ פְ לות בְּ חִ ינַת וְ נַחְ נו מָ ה ּ ּ . כִּ י עֲנָוָה גְּ דוֹ לָה מִ כֻּלָם כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ . ל" וְ כָ ל אֶ חָ ד כְּ פִ י מַ ה שֶׁ מְ בַ טֵ ל עַ צְ מוֹ ומַ רְ גִּ ישׁ שִׁ פְ לותוֹ בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ כֵן הוא זוֹ כֶ ה לְ הִ תְ קָ רֵ ב בֶּ אֱמֶ ת לְ הַ צַ דִ יק הָ אֲ ּ ּ ּ ּ מִ תִ י . וְ כֵ ן כָּ ל מַ ה שֶׁ הוא מִ תְ קָ רֵ ב יוֹ תֵ ר לְ הַ צַ דִ יק וְ נִ כְ לָ ל בּ וֹ ּ ּ ּ ּ

Segment 27
HE:
בֶּ אֱמֶ ת , כְּ מוֹ כֵ ן הוא זוֹ כֶ ה יוֹ תֵ ר לִ בְ חִ ינַת עֲנָוָה ּ בֶּ אֱמֶ ת שֶׁ זֶה כָּ ל תִ קונוֹ כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים ּ ּ ּ ּ ּ . וְ אָ ז נִמְ שָׁ ך ְ עָ לָיו בְּ רָ כָ ה וְ תוֹ סְ פוֹ ת שֶׁ פַ ע וְ רֹ ב טוֹ ב בִּ בְ חִ ינַת מַ אן דְ הוא זְעֵיר הוא רַ ב ּ ּ ּ ] מי שהוא קטן הוא גדול [ ) קעא (:

Segment 28
HE:
נֵ שְׁ ים עָ ר שָׂ עֲבָ דֶ יך ָ ַא ִח ים אֲ ּ נו חְ נַ (ג"י , ב"מ) ... ּופֵ רֵ שׁ רַ שִׁ : י" ובִ שְׁ בִ יל הָ אֶ חָ ד שֶׁ חָ סֵ ר נִתְ פַ זַרְ נו בְּ כָ ל ּ ּ ּ ּ שַׁ עֲרֵ י הָ עִ יר לְ בַ קְ שׁ וֹ . זֶה בְּ חִ ינַת הַ תִ ק ּ ּ ון שֶׁ מְ תַ קְ נִים כְּ לַל ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל הַ כְּ לולִ ים בִּ שְׁ נֵים עָ שָׂ ר שְׁ בָ טִ ים שֶׁ מְ תַ קְ נִים ּ ּ ּ הַ פְ גָם שֶׁ פָ גְמו תְ חִ לָה בִּ כְ בוֹ ד הַ צַ דִ יק שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ יוֹ סֵ ף , כִּ י עַכְ שָׁ ו הֵם חוֹ זְרִ ים בִּ תְ שׁ ובָ ה עַל זֶה ומִ תְ פַ זְרִ ים ּ ּ ּ ּ בְּ כָ ל הַ שְׁ עָרִ ּ ים לְ חַ פֵ שׂ ולְ בַ קֵ שׁ אֶ ת הַ צַ דִ יק בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ ּ יוֹ סֵ ף , וְ הַ תוֹ רָ ה מְ לַמֶ דֶ ת אוֹ תָ נו בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר שֶׁ צְ רִ יכִ ין ּ ּ ּ ּ ּ לְ שׁ וֹ טֵ ט ולְ בַ קֵ שׁ ולְ חַ פֵ שׂ מְ אֹד מְ אֹד בְּ כָ ל מִ ינֵי חִ פושׂ ּ ּ ּ ּ ּ ּ בִּ מְ סִ ירות נֶפֶ שׁ לִ זְכּ וֹ ת לִ מְ צֹא אֶ ת הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ֶׁש ּ הוא בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף . שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ הַ שְׁ נֵים עָ שָׂ ר ּ ּ ּ ּ שְׁ בָ טִ ים , שֶׁ הֵם כְּ לַל יִשְׂ רָ אֵ ל , נִתְ פַ זְרו בְּ כָ ל הַ שְׁ עָרִ ים ּ ּ ּ ּ לְ חַ פֵ שׂ אֶ ת יוֹ סֵ ף הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ . ובָ זֶה תִ קְ נו מַ ה שֶׁ פָ גְמו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ בִּ כְ בוֹ דוֹ תְ חִ לָה וְזָכו בֶּ אֱמֶ ת לְ מָ צְ א ּ ּ ּ .. ) .וֹ קעב (:

Segment 29
HE:
שִׁ לְ חו מִ כֶּ ם אֶ חָ ד ּ

Segment 30
HE:
(ז"ט , ב"מ) וְזֶה מב ) , : ( טז שִׁ לְ חו מִ כֶּ ם אֶ חָ ד וְיִקַ ח אֶ ת אֲחִ יכֶ ם וְ כו ּ ּ ּ ' וְיִבָּ חֲנו דִ בְ רֵ יכֶ ם הַ אֱמֶ ת אִ תְ כֶם ּ ּ ּ , כִּ י כָּ ל זְמַ ן שֶׁ אֵ ין מִ תְ קַ בְּ צִ ים שְׁ נֵים עָ שָׂ ר הַ שְׁ בָ טִ ים יַחַ ד ּ אֵ ין מְ בֹרָ ר הָ אֱמֶ ת וְ כו ) ' ּ וְ כֵן מְ רֻ מָ ז עִ נְיָן זֶה בִּ פְ לִ יאָ ה מובָ א בְּ יַלְ קוט ּ ּ ּ הָ רְ אובֵ נִי עַל פָ סוק זֶה עַיֵן שָׁ ם ּ ּ ּ ּ (. וְ עַל־כֵּן עַתָ ה כָּ ל ּ אֲרִ יכַ ת הַ גָּלות בַּ עֲוֹ נוֹ תֵ ינו הָ רַ בִּ ים הוא עַל־יְדֵ י הַ סְ תָ רַ ת ּ ּ ּ ּ עֶצֶם הָ אֱמֶ ת כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תו ) ב ּ ּ דָ נִיֵאל ח ּ יב , (: וְ תַ שְׁ לֵך אֱמֶ ת ְ אַ רְ צָ ה , וְ הָ אֱמֶ ת נַעֲשֶׂ ה עֲדָ רִ ים עֲדָ רִ ים ) סַ נְהֶ דְ רִ ין צז .( וְ כָ ל אֶ חָ ד אוֹ מֵ ר שֶׁ אֶ צְ לוֹ הָ אֱמֶ ת , ּובֶ אֱמֶ ת יֵשׁ אֵ צֶ ל כָּ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל אֵ יזֶה נְקֻ דָ ה שֶׁ ל אֱמֶ ת ּ ּ , כִּ י כֻּלָם מִ זֶרַ ע ּ ּ יַעֲקֹב שֶׁ הוא ּ עֶצֶם הָ אֱמֶ ת , וְ כָ ל יִשְׂ רָ אֵ ל נִקְ רָ אִ ים כֻּלֹה ּ זֶרַ ע אֱמֶ ת ) יִרְ מְ יָה ב , , ( כא אֲבָ ל אַ ף־עַל־פִ י־כֵן מֵ חֲמַ ת ּ תַ אֲווֹ ת עוֹ לָם הַזֶה וְטִ רְ דוֹ תָ יו בִּ פְ רָ ט תַ אֲוַת הַ מִ שְׁ גָּל ּ ּ ּ ּ שֶׁ הוא פְ גַם הַ זִווגִין ּ ּ ּ ּ ּ , וְ תַ אֲוַת מָ מוֹ ן שֶׁ הוא פְ גַם הַ פַ רְ נָסָ ה ּ ּ ּ , עַל־יְדֵ י זֶה הַ שֶׁ קֶ ר שֶׁ הוא הַ חֹשֶׁ ך מְ סַ בֵּ ב מְ אֹד מְ אֹד אֶ ת ְ ּ ּ הָ אֱמֶ ת , וְ עַל־יְדֵ י זֶה אֲרִ יכַ ת הַ גָּלות בַּ עֲוֹ נוֹ תֵ ינו הָ רַ בִּ ים ּ ּ . כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר שֶׁ יִהְ יֶה הָ אֱמֶ ת בִּ שְׁ לֵמות כִּ י אִ ם ּ ּ כְּ שֶׁ יִתְ קַ בְּ צו כָּ ל יִשְׂ רָ אֵ ל יַחַ ד לִ בְ חִ ינַת יוֹ ּ ּ סֵ ף שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ , וְ עַל־כֵּן עַתָ ה עִ קַ ר הַ תִ קון ּ ּ ּ ּ ּ וְ הַ תִ קְ וָה הוא עַל־יְדֵ י הַ מִ תְ קָ רְ בִ ים לִ נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ' :(ג קע ) וַיֹאמֶ ר לָהֶ ם יוֹ סֵ ף בַּ יוֹ ם הַ שְׁ לִ ישִׁ י ּ ּ ּ

Segment 31
HE:
(ח"י , ב"מ) ובִ שְׁ בִ יל זֶה תִ קְ נו לָנו ּ ּ ּ ּ ּ מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו וְ הַ נְבִ יאִ ים לִ קְ רוֹ ת ּ ּ בַּ תוֹ רָ ה בְּ צִ בּ ור כְּ דֵ י לְ הַ זְכִּ יר אוֹ תָ נו בְּ כָ ל פַ עַם מַ תַ ן ּ ּ ּ ּ ּ ּתוֹ רָ ה , כְּ דֵ י שֶׁ נִזְכֶּ ה לְ קַ בֵּ ל עָ לֵינו קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה בְּ כָ ל ּ ּ ּ יוֹ ם מֵ חָ דָ שׁ . וְ עַל־כֵּן עִ קַ ר קְ רִ יאַ ת הַ תוֹ רָ ה בְּ שַׁ בָּ ת וְיוֹ ם ּ ּ טוֹ ב שֶׁ בּ וֹ נִתְ נָה תוֹ רָ ה וְ כו ּ ּ ּ ', אֲבָ ל אַ חַ ר כָּ ך כְּ שֶׁ הָ לְ כו ּ ְ שְׁ לשָׁ ה יָמִ ים וְ כו ּ ', תִ קְ נו לִ קְ רוֹ ת בְּ צִ בּ ור גַּם בְּ שֵׁ נִי ּ ּ ּ ּ וַחֲמִ ישִׁ י , כִּ י רָ או שֶׁ אֵ ין מַ סְ פִ יק לְ הַ זְכִּ יר בְּ שַׁ בָּ ת לְ בַ ד ּ ּ עַל כָּ ל יְמוֹ ת הַ שַׁ בָּ ת ּ , עַל־כֵּן תִ קְ נו ּ ּ ּ לִ קְ רוֹ ת גַּם בְּ שֵׁ נִי וַחֲמִ ישִׁ י , לְ הַ זְכִּ יר בְּ תוֹ ך כָּ ל שְׁ לשָׁ ה יָמִ ים מַ תַ ן תוֹ רָ ה ּ ּ ְ בְּ סִ ינַי שֶׁ נִתְ נָה לִ שְׁ לשָׁ ה יָמִ ים ּ ּ . כִּ י ' הֶן כָּ ל אֵ לֶה יִפְ עַל אֵ ל פַ עֲמַ יִם שָׁ לוֹ שׁ עִ ם גָּבֶ ר ּ ּ ' ) ּ אִ יוֹ ב לג , ( כִּ י בְּ הֶ כְ רֵ חַ שֶׁ יַעַבְ רו עַל כָּ ל ּ ּ אָ דָ ם עֲלִ יוֹ ת ּ וִירִ ידוֹ ת הַ רְ בֵּ ה מְ אֹד . וְ הַ כּ ֹל בִּ שְׁ בִ יל הִ תְ חַ דְ שׁ ות ּ ּ , שֶׁ בִּ שְׁ בִ יל זֶה נִבְ רָ א יוֹ ם וָלַיְלָה אוֹ ר וָחֹשֶׁ ך ְ , וְ הוא ּ יִתְ בָּ רַ ך מַ אֲפִ יל ומֵ אִ יר בְּ גַשְׁ מִ יות ובְ רוחָ נִיות בִּ כְ לָל ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ ובִ פְ רָ ט בְּ כָ ל אָ דָ ם ובְ כָ ל זְמַ ן ּ ּ ּו , כְ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ " י עַל פָ סוק ּ ּ ) ּדְ בָ רִ ים כט (: אַ תֶ ם נִצָ בִ ים הַ יוֹ ם וְ כו ּ ּ ּ ּ — ' שֶׁ נֶאֱמַ ר ּ אַ חַ ר הַ תוֹ כָ חוֹ ת ּ : כַּ יוֹ ם הַ זֶה שֶׁ הוא מַ אֲפִ יל ומֵ אִ יר ּ ּ ּ ּ , ְ כָּ ך עָ תִ יד לְ הַ אֲפִ יל ולְ הָ אִ יר לָכֶם ּ . וְ כָ ל הַ תוֹ כָ חוֹ ת וְ כו ּ ּ ', הֵן הֵן הַ מַ צִ ּ ּ יבִ ין אֶ תְ כֶם וְ כו . 'ּ כִּ י לְ עוֹ לָם יָדוֹ עַל הָ עֶלְ יוֹ נָה וְגוֹ מֵ ר בְּ רַ חֲמָ יו תָ מִ יד כִּ רְ צוֹ נוֹ ּ . וְ עַל־כֵּן : יְחַ יֵנו מִ יוֹ מַ יִם ּ ּ ּ בַּ יוֹ ם הַ שְׁ לִ ישִׁ י יְקִ ימֵ נו וְ נִחְ יֶה לְ פָ נָיו ּ ּ ּ ) הוֹ שֵׁ עַ ו (. ּוכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו בְּ מִ דְ רָ שׁ רַ בָּ ה ּ ) ּפָ רָ שָׁ ה צ א( עַל פָ סוק ּ ּ מב ) : ( יח , וַיֹאמֶ ר לָהֶם יוֹ סֵ ף בַּ יוֹ ם הַ שְׁ לִ ישִׁ י וְ כו ּ ּ ּ ּ ', ּ שֶׁ לְ עוֹ לָם אֵ ין הַ קָ דוֹ שׁ בָּ רוך הוא מַ שְׁ הֶה הַ צַ דִ יקִ ים בְּ צָ רָ ה שְׁ לשָׁ ה ּ ּ ּ ּ ְ ּ יָמִ ים וְ כו ּ ', וְ כֵן לְ דָ וִ ד ולְ יוֹ נָה וְ כו ּ ּ ' . ' כִּ י הוא יַכְ אִ יב ּ וְיֶחְ בָּ שׁ יִ מְ חַ ץ וְ יָדָ יו תִ רְ פֶ אנָה ּ ּ . ' ּוכְ תִ יב ) שְׁ מואֵ ל־א ב ּ (: ' ה מֵ מִ ית ומְ חַ יֶה מוֹ רִ ישׁ ומַ עֲשִׁ יר מַ שְׁ פִ יל אַ ף מְ רוֹ מֵ ם ּ ּ ּ ּ מוֹ רִ יד שְׁ אוֹ ל וַיָעַל ּ . ובִ שְׁ בִ יל כָּ ל זֶה קוֹ רִ ין בַּ תוֹ רָ ה בְּ צִ בּ ור בְּ נִגּון ובִ טְ עָמִ ים ּ ּ ּ ּ ּ בְּ כָ ל שְׁ לשָׁ ה יָמִ ים , כְּ דֵ י לְ הַ זְכִּ יר אוֹ תָ נו בְּ תוֹ ך כָּ ל ְ ּ שְׁ לשָׁ ה יָמִ ים יוֹ ם מַ תַ ן תוֹ רָ ה בְּ סִ ינַי לִ שְׁ לשֶׁ ת יָמִ ים וְ כו ּ ּ ּ ', כְּ דֵ י שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה נַזְכִּ יר בְּ כָ ל יוֹ ם וָיוֹ ם שֶׁ תִ הְ יֶה הַ תוֹ רָ ה ּ ּ וְ הָ עֲבוֹ דָ ה אֶ צְ לֵנו מֵ חָ דָ שׁ ּ , שֶׁ זֶה הָ עִ קָ ר ּ ּ ) :(ד קע

Segment 32
HE:
וְ אֵ ל שַׁ דַ י יִתֵ ּ ּ ן לָכֶ ם רַ חֲמִ ים

Segment 33
HE:
(ד"י , ג"מ) ... וְ אֵ ל שַׁ דַ י יִתֵ ן לָכֶם רַ חֲמִ ים וְ שִׁ לַח אֶ ת אֲחִ יכֶ ם אַ חֵ ר ּ ּ ּ ' ּ וְ כו שֶׁ מְ רַ מֵ ז עַל קֵ ץ הַ גְּאֻ לָה הַ זֹאת שֶׁ עָלָיו נֶאֱמַ ר מַ ה ּ ּ ּ ּ שֶׁ נִתְ חַ נֵן יַעֲקֹב אָ בִ ינו עָלֵינו ּ ּ ּ ּ ּ : הָ אוֹ מֵ ר לְ עוֹ לָמוֹ דַ י יֹאמַ ר ּ לְ צָ רוֹ תֵ ינו דַ י ּ ּ . וְזֶה בִּ כְ לָל ובִ פְ רָ ט ּ , בִּ כְ לָלִ יות יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ שֶׁ יֹאמַ ר דַ י לְ צָ רוֹ תֵ ינו ּ ּ ּ , כִּ י כְּ בָ ר מָ שַׁ ך עָ לֵינו הַ שִׁ עְ בּ וד ּ ּ ּ ְ וְ אָ רַ ך עָ לֵינו הַ גָּלות מְ אֹד מְ אֹד ובְ וַדַ אי סוֹ ף כָּ ל סוֹ ף ּ ּ ּ ּ ְ יֹאמַ ר דַ י לְ צָ רוֹ תֵ ינו וִימַ הֵ ר לְ גָאֳלֵ ּ ּ נו גְּאֻ לַת עוֹ לָם ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) אֵ יכָ ה ד ( לֹא יוֹ סִ יף לְ הַ גְלוֹ תֵ ך וְ כו ּ ְ ', וְ כֵן



# Mikeitz
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/1/10/

Mikeitz
מקץ
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/1/10

Segment 1
HE:
פירושים על פרשת " קץ מִ "

Segment 2
HE:
עֹ רְפַ ּו ה חֹ ם לֵ ('א , א"מ) וְזֶה בְּ חִ ינַת חֲלוֹ ם פַ רְ עֹה שֶׁ בַ ע פָ רוֹ ת טוֹ בוֹ ת וְ שֶׁ בַ ע ּ ּ פָ רוֹ ת רָ עוֹ ת שֶׁ הֵ ם בְּ חִ ינַת שֶׁ בַ ע שְׁ נֵי הַ שָׂ בָ ע וְ שֶׁ בַ ע שְׁ נֵי ּ ּ הָ רָ עָב . זֶה בְּ חִ ינַת תַ אֲוַת מָ מוֹ ן ּ , שֶׁ כָּ ל מַ ה שֶׁ יֶשׁ לוֹ יוֹ תֵ ר ּ ּ חָ סֵ ר לוֹ יוֹ תֵ ר . וְזֶהו מַ ה שֶׁ רָ אָ ה שֶׁ בַ ע פָ רוֹ ת בְּ רִ יאוֹ ת ּ ּ ּ וְטוֹ בוֹ ת , דְ הַ יְנו בְּ חִ ינַת שֶׁ בַ ע שְׁ נֵי הַ שָׂ בָ ע ּ ּ ּ . זֶה בְּ חִ ינַת עֲשִׁ ירות וְ כָ ל טוב שֶׁ נוֹ תֵ ן ה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך לְ הָ עֲשִׁ ירִ ים ְ . וְ הִ נֵה ּ שֶׁ בַ ע פָ רוֹ ּ ת אֲחֵ רוֹ ת עֹלוֹ ת אַ חֲרֵ יהֶן וְ כו . 'ּ ּ וַתִ בְ לַעְ נָה הַ פָ רוֹ ת הָ רַ קוֹ ת וְ הָ רָ עוֹ ת אֶ ת שֶׁ בַ ע הַ פָ רוֹ ת יְפוֹ ת ּ ּ ּ ּ הַ מַ רְ אֶ ה וְ הַ בְּ רִ יאוֹ ת . שֶׁ בַ ע פָ רוֹ ת הָ רָ עוֹ ת הֵם בְּ חִ ינַת ּ שֶׁ בַ ע שְׁ נֵי רָ עָב שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת תַ אֲוַת מָ מוֹ ן שֶׁ הוא רָ עֵב ּ ּ ּ ּתָ מִ יד לִ בְ לֹעַ מָ מוֹ ן הַ רְ בֵּ ה , שֶׁ הֵם בּ וֹ לְ עִ ים אֶ ת שֶׁ בַ ע שְׁ נֵי הַ שָׂ בָ ע אֶ ת כָּ ל הַ טוֹ ב וְהָ עֲשִׁ ירות שֶׁ נָתַ ן לוֹ ה ּ ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ כִּ י כָּ ל מַ ה שֶׁ יֶשׁ לוֹ עֲשִׁ ירות יוֹ תֵ ר חָ סֵ ר לוֹ יוֹ תֵ ר ּ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת : מַ רְ בֶּ ה נְכָ סִ ים מַ רְ בֶּ ה דְ אָ גָה ּ . וְיֶשׁ לוֹ דְ ּ אָ גוֹ ת וְיִסּ ורִ ין כְּ אִ לו הוא עָ נִי מַ מָ שׁ בִּ בְ חִ ינַת וַתִ בְ לַעְ נָה שֶׁ בַ ע ּ ּ ּ ּ ּ ּ פָ רוֹ ת הָ רָ עוֹ ת וְ כו ּ ּ ' ּ וַתָ בֹאנָה אֶ ל קִ רְ בֶּ נָה וְ לֹא נוֹ דַ ע כִּ י בָ או אֶ ל קִ רְ בֶּ נָה ּ . ומַ רְ אֵ יהֶן רַ ע כַּ אֲשֶׁ ר בַּ תְ חִ לָה ּ ּ ּ , דְ הַ יְנו ּ ּ עַל־יְדֵ י הָ רַ ע שֶׁ ל תַ אֲוַ ּ ת מָ מוֹ ן שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת שֶׁ בַ ע שְׁ נֵי ּ הָ רָ עָב בְּ חִ ינַת שֶׁ בַ ע פָ רוֹ ת הָ רָ עוֹ ת ּ , עַל־יְדֵ י זֶה נִבְ לַע וְ נִשְׁ כַּ ח כָּ ל הַ שֶׁ פַ ע וְהָ עֲשִׁ ירות שֶׁ חֲנָנוֹ ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך וְ לֹא ְ נוֹ דַ ע אֶ צְ לוֹ הָ עֲשִׁ ירות כְּ לָל וְ הוא מָ לֵא דְ אָ גוֹ ת ּ ּ ּ כְּ בַ תְ חִ לָה ּ ּ כִּ , י לְ עוֹ לָם חָ סֵ ר לוֹ , כִּ י אֵ ין לוֹ חֲצִ י תַ אֲוָתוֹ ּ בְּ יָדוֹ לְ עוֹ לָם וְ עֵינוֹ לֹא תִ שְׂ בַּ ע עֹשֶׁ ר לְ עוֹ לָם , כִּ י תַ אֲוַת ּ מָ מוֹ ן שֶׁ לוֹ מַ ה שֶׁ מִ תְ אַ וֶה בְּ כָ ל פַ עַם יוֹ תֵ ר זֶה בּ וֹ לֵעַ אֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ כָּ ל הָ עֲשִׁ ירות שֶׁ לוֹ עַד אֲשֶׁ ר לֹא נוֹ דַ ע כָּ ל טוב ּ ּ ּ

Segment 3
HE:
וְ הָ עֲשִׁ ירות שֶׁ לוֹ ּ ּ , כִּ י נִבְ לָע וְ נִשְׁ כָּ ח הַ כּ ֹל עַל־יְדֵ י תַ אֲוַת ּ מָ מוֹ ן שֶׁ לוֹ שֶׁ מִ תְ אַ וֶה בְּ כָ ל פַ עַם יוֹ תֵ ר וְיוֹ תֵ ר ּ ּ ּ ּ . וְ הַ תִ קון עַל־יְדֵ י יוֹ סֵ ף שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ צַ דִ יק שֶׁ בַּ דוֹ ר ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ עִ קַ ר תִ קון תַ אֲוַת מָ מוֹ ן עַל יָדוֹ ּ ּ ּ ּ ּ וְ . ּ הוא נוֹ תֵ ן עֵצָ ה לְ הָ עֲשִׁ ירִ ים בַּ עֲלֵי הַ מָ מוֹ ן שֶׁ יִנָצְ לו מִ שֶׁ בַ ע שְׁ נֵי הָ רָ עָב ּ ּ ּ ּ ּ מֵ רַ עֲבוֹ ן תַ אֲוַת מָ מוֹ ן עַל־יְדֵ י צְ דָ קָ ה שֶׁ הוא עִ קַ ר ּ ּ ּ שְׁ בִ ירַ ת תַ אֲוַת מָ מוֹ ן ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תַ ב רַ בֵּ נו זַ ) ל " ּ בְּ סִ ימָ ן יג (. וְזֶה בְּ חִ ינַת יַעֲשֶׂ ה פַ רְ עֹ ה וְיַפְ קֵ ד פְ קִ ידִ ים עַל הָ אָ רֶ ץ ּ שֶׁ יַעֲשֶׂ ה מְ מֻנִים ּ ּ , הַ יְנו בְּ חִ ינַת גַּבָּ אֵ י צְ דָ קָ ה שֶׁ הֵם מְ מֻנִים ּ ּ לְ פַ קֵ חַ עַל הָ עֲנִיִים ּ ּ . וְזֶהו : ּ וְחִ מֵ שׁ אֶ ת אֶ רֶ ץ מִ צְ רַ יִם ּ , ' וְחִ מֵ שׁ ּ — ' זֶה בְּ חִ ינַת צְ דָ קָ ה שֶׁ שִׁ עורָ ה חֹמֶ שׁ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ : ל" ּ הַ מְ בַ זְבֵּ ז אַ ל יְבַ זְבֵּ ז יוֹ תֵ ר מֵ חֹמֶ שׁ . וְזֶהו : ּ וְ הָ יָה הָ אֹכֶל לְ פִ קָ דוֹ ן לָאָ רֶ ץ וְ כו ּ ּ ', כִּ י עִ קַ ר פִ קְ דוֹ ן ּ ּ ושְׁ מִ ירַ ת הַ מָ מוֹ ן הוא עַל־יְדֵ י צְ דָ קָ ה בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ ּ ) בָּ בָ א בַּ תְ רָ א יא (: אֲבוֹ תַ י גָּנְזו לְ מַ טָ ה וַאֲנִי גָּ ּ ּ נַזְתִ י לְ מַ עְ לָה וְ כו ּ ּ ', וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ ) ל " כְּ תֻ בּ וֹ ת סו :(: מֶ לַח מָ מוֹ ן חָ סֵ ר . וְזֶה : וְ לֹא תִ כָּ רֵ ת הָ אָ רֶ ץ בָּ רָ עָב , שֶׁ לֹא תִ תְ גַּבֵּר ּ ּ רַ עֲבוֹ ן תַ אֲוַת מָ מוֹ ן שֶׁ כּ וֹ רֶ תֶ ת וְ עוֹ קֶ רֶ ת אֶ ת הָ אָ דָ ם חַ ס ּ וְ שָׁ לוֹ ם , כַּ מְ בֹאָ ר בְּ הַ ּתוֹ רָ ה " ּ צִ וִיתָ צֶדֶ ק " ) סִ ימָ ן כג , ( כִּ י עַל־יְדֵ י צְ דָ קָ ה נִצוֹ לִ ין מִ תַ אֲוַת מָ מוֹ ן ּ ּ . ל"ּ כַּ נַ וְזֶהו : ּ ּ ּ וַיִתֶ ן אֹכֶ ל בֶּ עָרִ ים וְ שָׁ מָ רו אֹכֶ ל שְׂ דֵ ה הָ עִ יר אֲשֶׁ ר סְ בִ יבֹתֶ יהָ ּ נָתַ ן בְּ תוֹ כָ ה , ּ הַ יְנו שֶׁ נָתַ ן הָ אֲכִ ילָה וְ הַ שֶׁ פַ ע שֶׁ ל כָּ ל עִ ּ ּ ּ יר וָעִ יר לַעֲנִיֵי אוֹ תָ ה הָ עִ יר ּ ּ , כִּ י עֲנִיֵי עִ ירְ ך קוֹ דְ מִ ין לַעֲנִיֵי ּ ּ ָ עִ יר אַ חֶ רֶ ת , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ . ל" וְזֶהו בְּ חִ ינַת ּ : " אֹכֶ ל שְׂ דֵ ה הָ עִ יר אֲשֶׁ ר סְ בִ יבֹתֶ יהָ נָתַ ן בְּ תוֹ כָ ה , " ּ ּ שֶׁ נָתַ ן וְחִ לֵק בְּ תוֹ ך הָ עִ יר לַעֲנִיֵי ּ ְ ּ אוֹ תָ ה הָ עִ יר אֶ ת כָּ ל הָ אֲכִ ילָה ּ וְ הַ שֶׁ פַ ע שֶׁ בִּ סְ בִ יבוֹ תֶ יהָ ּ . וְזֶה שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ " י שֶׁ כָּ ל אֶ רֶ ץ מְ עַמֶ דֶ ת פֵ רוֹ תֶ יהָ ּ ּ . וְ נוֹ תְ נִין מֵ עֲפַ ר הָ אָ רֶ ץ לְ תוֹ כָ ה ּ ומְ עַמֶ דֶ ת פֵ רוֹ תֶ יהָ וְ כו ּ ּ ּ ּ ', כִּ י הֶ עָ נִי הוא בְּ חִ ינַת עָפָ ר ּ , כִּ י ּ מֻנָח עַד עָ פָ ר , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) תְ הִ לִ ים קיג ּ ּ (: מְ קִ ימִ י מֵ עָפָ ר דָ ל ּ . וכְ שֶׁ רוֹ צֶ ה הָ אָ דָ ם לִ שְׁ מֹר עֲשִׁ ירותוֹ ּ ּ , ּ שֶׁ לֹא יִשְׁ לְ טו עָ לָיו שֶׁ בַ ע שְׁ נֵי הָ רָ עָב ּ , צָ רִ יך לִ תֵ ן מֵ עֲפַ ר הָ אָ רֶ ץ ּ ְ לְ תוֹ ך עֲשִׁ ירותוֹ דְ הַ יְנו זְכות וְ כֹחַ הַ צְ דָ קָ ה שֶׁ נוֹ תֵ ן ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ

Segment 4
HE:
לַעֲנִיִים שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת עָפָ ר ּ , וְזֶה מַ עֲמִ יד וְ שׁ וֹ מֵ ר עֲשִׁ ירותוֹ שֶׁ יִתְ קַ יֵם וְ לֹא יִכְ לֶה עַל־יְדֵ י שֶׁ בַ ע שְׁ נֵי הָ רָ עָב ּ ּ ּ שֶׁ הוא תַ אֲוַת מָ מוֹ ן שֶׁ מְ כַ לֶה חַ יָיו וַעֲשִׁ ירותוֹ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ

Segment 5
HE:
עֹ רְפַ ּו ה חֹ םלֵ ('א , א"מ) . .. כִּ י הַ חֲלוֹ ם בָּ א בַּ שֵׁ נָה בְּ חֶ שְׁ כַ ת לַיְלָה שֶׁ אָ ז ּ הִ תְ גַּבְּ רות הַ שֶׁ קֶ ר ּ ּ , וְעַל־כֵּן אֵ ין חֲלוֹ ם בְּ לֹא דְ בָ רִ ים ּ בְּ טֵ לִ ים . אֲבָ ל יוֹ סֵ ף יָדַ ע לְ גַלוֹ ת גַּם הָ אֱמֶ ת שֶׁ יֵשׁ שָׁ ם ּ ּ ולְ בָ רְ רוֹ מֵ הַ שֶׁ קֶ ר ּ ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת פִ תְ רוֹ ן חֲלוֹ ם פַ ּ ּ ּ ּ רְ עֹה שֶׁ לֹא יָדַ ע שׁ ום אֶ חָ ד מֵ הֶם לְ פָ תְ רוֹ ּ ּ , כִּ י רָ אָ ה שֶׁ שֶׁ בַ ע ּ פָ רוֹ ת הָ רָ עוֹ ת בָּ לְ עו שֶׁ בַ ע פָ רוֹ ת טוֹ בוֹ ת ובְ רִ יאוֹ ת ּ ּ ּ ּ כָּ אֵ לֶה עַד כִּ י לֹא נוֹ דַ ע כִּ י בָּ או אֶ ל קִ רְ בֶּ נָה ּ ּ , כִּ י הַ שֶׁ קֶ ר ּ בְּ חִ ינַת ' שֶׁ בַ ע תוֹ עֵבוֹ ת בְּ לִ בּ וֹ ּ ' וַאֲחִ יזָ תוֹ מִ שְׂ מֹאל ּ מִ בְּ חִ ינַת פְ נֵי הַ שׁ וֹ ר מִ שְׂ מֹאל ּ ּ ּ , וְהָ עִ קָ ר מִ סִּ טְ רָ א דְ נוקְ בָ א ּ ּ ּ שֶׁ בִּ שְׂ מֹאל שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת פָ רָ ה בְּ חִ ינַת כִּ י כְּ פָ רָ ה סֹרֵ רָ ה ּ סָ רַ ר יִשְׂ רָ אֵ ל , וְ הִ תְ פַ לֵא פַ רְ עֹה מְ אֹד אֵ יך הִ תְ גַּבְּ רו שֶׁ בַ ע ּ ְ ּ ּ ּ ּפָ רוֹ ת הָ רָ עוֹ ת כָּ ל־ כָּ ך עַל שֶׁ בַ ע פָ רוֹ ת הַ טוֹ בוֹ ת שֶׁ הֵם ּ ּ ְ בְּ חִ ינַת אֱמֶ ת , בְּ חִ ינַת חָ צְ בָ ה עַמֻדֶ יהָ שִׁ בְ עָ ה ּ , בְּ חִ ינַת

Segment 6
HE:
קִ יום הָ עוֹ לָם שֶׁ נִבְ רָ א בְּ שִׁ בְ עַת יְמֵ י בְּ רֵ אשִׁ ית ּ ּ ּ . וְ לֹא הָ יָה שׁ ום אָ דָ ם יוֹ דֵ עַ לִ פְ תֹר ּ ּ , כִּ י אִ ם יוֹ סֵ ף שֶׁ קִ בֵּ ל עֶצֶם ּ הָ אֱמֶ ת מִ יַ ּ עֲקֹב , וְ הוא בְּ חִ ינַת ּ ' בְּ כוֹ ר שׁ וֹ רוֹ ', ּ שֶׁ יוֹ דֵ עַ לִ כְ לֹל שְׂ מֹאל בְּ יָמִ ין ולְ גַלוֹ ת הָ אֱמֶ ת מִ תֹקֶ ף הַ שֶׁ קֶ ר ּ ּ ּ ּ הַ חוֹ פֶ ה עָ לָיו עַד שֶׁ נִבְ לַע הָ אֱמֶ ת מַ מָ שׁ ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן ּ הָ אֱמֶ ת קַ יָם לְ עוֹ לָם ּ , וְ הַ צַ דִ יק בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף מְ גַלֵהו ּ ּ ּ ּ , ֶׁש עַל־יְדֵ י זֶה פָ תַ ר חֲלוֹ ם פַ רְ עֹה ּ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה עָלָה לִ גְדֻ לָה וְ הִ צִ יל אֶ ת כָּ ל יִשְׂ רָ אֵ ל ופִ רְ נְסָ ם וְ כו ּ ּ ּ ּ ', וְיָצְ או מִ ן ּ הַ גָּלות עַל־יָדוֹ ּ , כִּ י יוֹ סֵ ף הוא בְּ חִ ינַת מָ שִׁ יחַ בֶּ ן יוֹ סֵ ף ּ ) 'ּ וְ כו קסב (:

Segment 7
HE:
עֹ רְפַ ּו ה חֹ םלֵ ('א , א"מ) וְזֶה בְּ חִ ינַת חֲלוֹ ם פַ רְ עֹה ּ מא ) , (א , שֶׁ רָ אָ ה שִׁ בְ עָ ה פָ רוֹ ת ּ ּ הַ טוֹ בוֹ ת , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת הַטוֹ ב ּ , בְּ חִ ינַת תְ פִ לָה ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) הוֹ שֵׁ עַ יד (: ונְשַׁ לְ מָ ה פָ רִ ים שְׂ פָ תֵ ינו ּ ּ ּ ) כַּ מובָ א ּ ּ בִּ דְ בָ רָ יו זַ " ל בְּ סִ ימָ ן נה לְ עִ נְיַ ן פָ רָ ה אֲדֻ מָ ה ּ ּ , שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת תְ פִ לָה ּ ּ , ּ עַיֵן שָׁ ם (. וְ הִ יא כְּ לולָה מִ שֶׁ בַ ע ּ ּ , בְּ חִ ינַת ) תְ הִ לִ ים קיט ּ ּ ( שֶׁ בַ ע בַּ יוֹ ם הִ לַלְ תִ יך ָ ּ ּ ּ . וְ אַ חַ ר כָּ ך רָ אָ ה ְ שֶׁ בַ ע פָ רוֹ ת אֲחֵ רוֹ ת רָ עוֹ ת מְ אֹד וְ כו ּ ּ ', שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת הָ רַ ע הַ גָּמור שֶׁ מִ תְ גַּ ּ ּ בֵּ ר כְּ נֶגֶד הַ תְ פִ לָה הַ טוֹ בָ ה ּ ּ ּ ... שֶׁ מִ תְ גַּבֵּ ר הָ רַ ע עַל הַ טוֹ ב ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת ' ּ וַתָ בֹאנָה אֶ ל קִ רְ בֶּ נָה וְ לֹא נוֹ דַ ע כִּ י בָ או אֶ ל קִ רְ בֶּ נָה ּ ', כְּ אִ לו לֹא הָ יָה ּ ּ טוֹ ב כְּ לָל , כְּ אִ לו לֹא הִ תְ פַ לֵל כְּ לָל ּ ּ ּ ּ . וְ אַ חַ ר כָּ ך רָ אָ ה עוֹ ד ְ ּ הַ פַ עַ ם שֶׁ חוֹ זְרִ ין וְ עוֹ לִ ין שֶׁ בַ ע שִׁ בֳּלִ ים טוֹ בוֹ ת , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת הַ טוֹ ב ּ , בְּ חִ ינַת תְ פִ לָה שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת ּ ּ (ה , ב) שִׂ יחַ הַ שָׂ דֶ ה ּ , בְּ חִ ינַת שָׁ ם ) כד , ( סג וַיֵצֵ א יִצְ חָ ק לָשׂ וחַ ּ ּ ּ בַּ שָׂ דֶ ה , כַּ מובָ א בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ' ּ וַיֹאמֶ ר בּ ֹעַז אֶ ל רות ּ ) ' לקוטי מוהר " ן חלק א ' - סימן סה , ( שֶׁ עַל־יְדֵ י הַ תְ פִ לָה ּ ּ מְ לַקְ טִ ין צְ מָ חִ ים נִפְ לָאִ ים בַּ שָׂ דֶ ה הָ עֶלְ יוֹ נָה ּ ּ . וְ אַ חַ ר כָּ ך ְ חָ זְרו וְ עָ לו שֶׁ בַ ע שִׁ בֳּלִ ים רָ עוֹ ת ּ ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת הָ רַ ע שֶׁ חָ זַר וְ הִ תְ גַּבֵּ ר כְּ נֶגֶד הַ טוֹ ב ּ , כְּ נֶגֶד הַ תְ פִ לָה ּ ּ , וְעַל־כֵּן נִתְ פַ לֵא מְ אֹד עַל זֶה ּ ּ : מַ ה זֹאת ּ ? בְּ חִ ינַת ' וְ אֵ ין פוֹ תֵ ר ּ אוֹ תָ ם לְ פַ רְ עֹה . ' שֶׁ הָ יָה קָ שֶׁ ה לוֹ קֻ שְׁ יָא ... ּ לָמָ ה חוֹ זְרִ ים ומִ תְ גַּבְּ רִ ים פַ עַם אַ חַ ר פַ עַם לְ עוֹ רֵ ר הַ טוֹ ב ולְ הִ תְ פַ לֵל ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ מֵ אַ חַ ר שֶׁ רוֹ אִ ין שֶׁ מִ תְ גַּ ּ בֵּ ר כְּ נֶגְדָ ם בְּ כָ ל פַ עַם רַ ע כָּ זֶה ּ ּ שֶׁ רוֹ צֶ ה לְ הַ שְׁ כִּ יחַ הַ כּ ֹל . ובַ תְ חִ לָה הִ מְ שִׁ יל הַ טוֹ ב וְהָ רַ ע בְּ שֶׁ בַ ע פָ רוֹ ת טוֹ בוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ וְרָ עוֹ ת וְ אַ חַ ר כָּ ך בְּ שִׁ בֳּלִ ים ְ , כִּ י יָדועַ שֶׁ אֵ ין הַ טוֹ ב וְ הָ רַ ע ּ ּ מִ תְ עוֹ רֵ ר בְּ כָ ל פַ עַם בִּ בְ חִ ינָה אַ חַ ּ , ת כִּ י הַ טוֹ ב שֶׁ הוא ּ ּ בְּ חִ ינַת הַ תְ פִ לָה ּ ּ , כָּ לול מִ כָּ ל הַ בְּ חִ ינוֹ ת מִ דוֹ מֵ ם ּ ּ , צוֹ מֵ חַ , , חַ י מְ דַ בֵּ ר , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת אַ רְ בָּ עָ ה יְסוֹ דוֹ ת : אֵ שׁ , ּ רוחַ , מַ יִם , עָפָ ר , שֶׁ שָׁ רְ שָׁ ם אַ רְ בַּ ע אוֹ תִ יוֹ ת הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ , שֶׁ מִ שָׁ ם ּ ּ נִמְ שָׁ כִ ין כָּ ל הָ עוֹ לָמ וֹ ת וְ כָ ל הַ טוֹ ב שֶׁ בָּ הֶן ּ , ולְ עֻמַ ת זֶה ּ ּ הָ רַ ע שֶׁ בָּ הֶן , וכְ שֶׁ הַ טוֹ ב מִ תְ עוֹ רֵ ר לִ פְ עָמִ ים הוא טוֹ ב ּ ּ ּ שֶׁ הוא בִּ בְ חִ ינַת ּ ' שֶׁ בַ ע פָ רוֹ ת טוֹ בוֹ ת ּ ' בִּ בְ חִ ינַת חַ י , וְ לִ פְ עָמִ ים בִּ בְ חִ ינַת צוֹ מֵ חַ , בִּ בְ חִ ינַת שִׁ בֳּלִ ים וְ כֵן הָ רַ ע כְּ נֶגְדוֹ ּ , וְ כַ אֲשֶׁ ר מַ רְ גִּישׁ כָּ ל אֶ חָ ד בְּ נַפְ שׁ וֹ שֶׁ אֵ ין הַ טוֹ ב ּ וְ הָ רַ ע שָׁ וֶה בְּ כָ ל פַ עַם ּ . וְ הַ תִ קון עַל כָּ ל זֶה הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ ּפִ תְ רוֹ ן יוֹ סֵ ף , שֶׁ אָ מַ ר שֶׁ הַ כּ ֹל תָ לוי בְּ הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת שָׁ ם ) מא , ' ( לג יֵרֶ א פַ רְ עֹה אִ ישׁ נָבוֹ ן וְחָ כָ ' ם שֶׁ הוא יְתַ קֵ ן כָּ ל זֶה ּ ּ ... שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ בְּ עַצְ מוֹ , בִּ בְ חִ ינַת אֵ ין נָבוֹ ן וְחָ כָ ם כָּ מוֹ ך שָׁ ם ) ָ מא , , ( לט שֶׁ הוא יוֹ דֵ עַ לְ תַ קֵ ן אֶ ת כָּ ל אֶ חָ ד שֶׁ יִקְ בּ ֹץ אֶ ת הַ טוֹ ב ּ ּ ּ ּ שֶׁ בִּ בְ חִ ינַת הַ שָׁ נִים הַ טוֹ בוֹ ת ּ ּ , דְ הַ יְנו בְּ עֵ ּ ּ ת שֶׁ נִתְ עוֹ רֵ ר ּ הַ טוֹ ב שֶׁ יְחַ זֵק אֶ ת עַצְ מוֹ לַחֲטֹף טוֹ ב תְ פִ לָה וְ תוֹ רָ ה כָּ ל ּ ּ ּ ּ ּ מַ ה שֶׁ יוכַ ל כָּ ל יְמֵ י חַ יָיו ּ ּ ּ ּ , כְּ דֵ י שֶׁ יִהְ יֶה לוֹ הָ אֹכֶ ל לְ פִ קָ דוֹ ן ּ ּ אַ חַ ר כָּ ך , ְ כְּ דֵ י שֶׁ יוכַ ל לְ הַחֲיוֹ ת נַפְ שׁ וֹ בּ וֹ עַד שֶׁ יִזְכֶּ ה ּ ּ ּ לְ הִ תְ גַּבֵּ ר בִּ שְׁ לֵמות ּ , עַד יַשְׁ קִ יף וְיֵרֶ א ה ' ּ מִ שָׁ מַ יִם ... ) קסג (:

Segment 8
HE:
וְ הִ נֵּה מִ ן הַ יְאֹר עֹלוֹ ת

Segment 9
HE:
('ב , א"מ) ... וְזֶה בְּ חִ ינַת הַ חֲלוֹ ם פַ רְ עֹה שֶׁ פָ תַ ר יוֹ סֵ ף שֶׁ הֵם שֶׁ בַ ע ּ ּ ּפָ רוֹ ת טוֹ בוֹ ת וְ שֶׁ בַ ע רָ עוֹ ת , שֶׁ בַ ע שִׁ בֳּלִ ים טוֹ בִ ים וְ שֶׁ בַ ע רָ עִ י , ם וְ כֻלָם עוֹ לִ ים כ ּ "י , ח" ד טוֹ בִ ים וְי " ד רָ עִ ים , בְּ חִ ינַת כ" ח עִ תִ ים שֶׁ בָּ הֶ ם כָּ ל הַ שִׁ נויִים הָ רַ בִּ ים ּ ּ ּ ּ , וְ עִ קַ ר הָ רַ ע ּ וְ הַ טוֹ ב שֶׁ בָּ הֶם הוא הַ שֶׁ קֶ ר וְהָ אֱמֶ ת הַ חֹשֶׁ ך וְ הָ אוֹ ר וְ כו ּ ּ ְ ּ ּ .' וְ עַל־כֵּן רָ אָ ה כָּ ל זֶה עַל־יְדֵ י פָ רוֹ ת וְ שִׁ בֳּלִ י ּ , ם כִּ י עַל־יְדֵ י תְ פִ לָה זוֹ כֶ ה לְ זִווגוֹ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת פָ רוֹ ת שֶׁ הֵם בַּ עֲלֵי ּ ּ ּ חַ יִים , בְּ חִ ינַת בֶ ן פֹרָ ת יוֹ סֵ ף וְ הַ שִׁ בֳּלִ ים הֵם תְ בואָ ה ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת פַ רְ נָסָ ה שֶׁ מְ קַ בְּ לִ ים עַל־יְדֵ י הַ תְ פִ לָה ּ ּ ּ ּ . וְרָ אָ ה פַ רְ עֹה שֶׁ בַ ע פָ רוֹ ת טוֹ בוֹ ת ּ ּ מְ אֹד שֶׁ נִמְ שְׁ כו מֵ הַ תְ פִ לָה ּ ּ ּ ּ הָ רְ אויָה שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת שֶׁ בַ ע בַּ יוֹ ם הִ לַלְ תִ יך ָ ּ ּ ּ ּ . אֲבָ ל רָ אָ ה לְ עֻמַ ת זֶה שֶׁ בַ ע פָ רוֹ ת עוֹ לוֹ ת אַ חֲרֵ יהֶן דַ לוֹ ת וְרָ עוֹ ת ּ ּ ּ ּ תֹאַ ר מְ אֹד לֹא רָ אִ יתִ י כָ הֵ נָה וְ כו ּ ּ ּ ' וַתִ בְ לַעְ נָה הַ פָ רוֹ ת ּ ּ הָ רָ עוֹ ת וְ כו ' ּ וְ לֹא נוֹ דַ ע כִּ י בָ או אֶ ל קִ רְ בֶּ נָה ּ , כִּ י הַ שֶׁ קֶ ר ּ מִ תְ גַּבֵּ ר ומַ חְ שִׁ יך כָּ ל־כָּ ך עַד שֶׁ אֵ ין רוֹ אִ ין הָ אֱמֶ ת כְּ לָל ְ ְ ּ כְּ אִ לו לֹא הָ יָה בָּ עוֹ לָם ּ ּ , כִּ י פְ גַם הַ זִווגִין חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ ּ ּ מִ תְ גַּבֵּ ר כָּ ל־כָּ ך כְּ אִ לו אֵ ין שׁ ום קְ דֻ שָׁ ה אֲמִ תִ ּ ּ ּ ּ ּ ְ ית חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם בְּ עֵסֶ ק הַ זִווגִים ּ ּ ּ , אֲשֶׁ ר בֶּ אֱמֶ ת כָּ ל הַ קְ דֻ שׁ וֹ ת וְ כָ ל ּ ּ הַ יִחודִ ים תְ לויִים בָּ זֶה כַּ יָדועַ בִּ פְ רָ ט בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּובְ כִ תְ בֵ י הָ אֲרִ " .ל" י זַ וְ כֵן רָ אָ ה שֶׁ בַ ע שִׁ בֳּלִ ים מְ לֵאוֹ ת וְטוֹ בוֹ ת בְּ חִ ינַת פַ רְ נָסָ ה ּ וּ שְׂ בִ יעָ ה , שֶׁ יֵשׁ שֶׁ מַ רְ וִיחִ ין עֲשִׁ ירות ומָ מוֹ ן הַ רְ בֵּ ה ּ ּ ּ ּ , ובְ תוֹ ך כָּ ך וְ הִ נֵה שֶׁ בַ ע שִׁ בֳּלִ ים אֲחֵ רוֹ ת צוֹ מְ חוֹ ת ּ ְ ְ ּ אַ חֲרֵ יהֶם צְ נומוֹ ת דַ קוֹ ת וְכו ּ ּ ּ ּ ' וַתִ בְ לַעְ נָה וְ כו ּ ּ ', דְ הַ יְנו ּ ּ שֶׁ כָּ ל מַ ה שֶׁ מַ רְ וִ יחַ ומִ תְ עַשֵׁ ר נִבְ לָע בְּ קֶ רֶ ב ּ ּ ּ ּ הָ רַ ע עַד אֲשֶׁ ר לֹא נוֹ דַ ע כִּ י בָ או אֶ ל קִ רְ בֶּ נָה כְּ אִ לו לֹא הִ רְ וִיחַ ּ ּ ּ מֵ עוֹ לָם . וְזֶה בְּ כַ מָ ה בְּ חִ ינוֹ ת ּ : אוֹ שֶׁ בְּ תוֹ ך כָּ ך בָּ א לוֹ ְ ְ הֶפְ סֵ ד וְגַם מוֹ צִ יא הַ רְ בֵּ ה עַ ד שֶׁ לֹא נוֹ דַ ע הָ רֶ וַח כְּ לָל ּ , אוֹ שֶׁ אֲפִ לו עֲדַ יִן מִ תְ עַשֵׁ ר ּ ּ ּ , אֲבָ ל תַ אֲוָתוֹ לַמָ מוֹ ן כָּ ל־כָּ ך עַד ְ ּ ּ שֶׁ עַתָ ה גָּרועַ לוֹ מִ בַּ תְ חִ לָה וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ', וְגַם כִּ י הוא עֹשֶׁ ר שָׁ מור ּ ּ

Segment 10
HE:
לִ בְ עָ לָיו לְ רָ עָ תוֹ שֶׁ אֵ ין זֶה עֲשִׁ ירות כְּ לָל אַ דְ רַ בָּ א מַ רְ בֶּ ה ּ ּ נְכָ סִ ים מַ רְ בֶּ ה דְ אָ גָה וְכָ ל יָמָ יו כַּ עַס ומַ כְ אוֹ בוֹ ת וְ אוֹ בֵד ּ ּ עוֹ לָמוֹ עַל־יְדֵ י זֶה וְ כו .'ּ וְ הַ תִ קון עַל־יְדֵ י יוֹ סֵ ף שֶׁ הוא הַ צַ דִ יק הָ אֲמִ תִ י שֶׁ מֵ אִ יר ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הָ אֱמֶ ת בְּ כָ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ כָ ל עֵת וְ שָׁ עָ ה ּ . כִּ י יַעֲקֹב עֶצֶם הָ אֱמֶ ת , וְ הוא מֵ אִ יר הָ אֱמֶ ת בְּ כָ ל שְׁ תֵ ים עֶשְׂ רֵ ה ּ ּ נֻסְ חֲאוֹ ת הַ תְ פִ לָה ּ ּ שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת שְׁ נֵים עָ שָׂ ר שִׁ בְ טֵ י יָה ּ שֶׁ הֵם בָּ נָיו , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה זוֹ כִ ים לְ זִווגָן בִּ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ולְ פַ רְ נָסָ תָ ם בִּ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ . אֲבָ ל עִ קַ ר הַ מְ שָׁ כַ ת נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת ּ ּ שֶׁ מַ מְ שִׁ יך בְּ חִ ינַת יַעֲקֹב לִ שְׁ נֵים עָ שָׂ ר הַ שְׁ בָ טִ ים וְ כו ּ ּ ְ ּ ', ּ הו א עַל־יְדֵ י יוֹ סֵ ף הַ צַ דִ יק ּ ּ , כִּ י בֶ ן זְקֻ נִים הוא לוֹ ּ , זָקֵ ן דִ קְ דֻ שָׁ ה זֶה בְּ חִ ינַת אֱמֶ ת שֶׁ הוא אוֹ ר הַ פָ נִים שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת זָקֵ ן בְּ חִ ינַת וְ הָ דַ רְ תָ פְ נֵי זָקֵ ן ּ ּ , כִּ י אֱמֶ ת בְּ עַתִ יקָ א ּ ּתַ לְ יָא . וְ עַל־כֵּן מָ סַ ר לוֹ בְּ יוֹ תֵ ר כָּ ל הַ בְּ רָ כוֹ ת כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : בְּ ך יְבָ רֵ ך יִשְׂ רָ אֵ ל וְ כו ּ ְ ָ ', וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ : מִ ידֵ י אֲבִ יר יַעֲקֹב וְ כו ' ּ עַד בִּ רְ כֹת אָ בִ יך גָּבְ רו עַל בִּ רְ כֹת הוֹ רַ י ּ ָ תִ הְ יֶינָה לְ רֹאשׁ יוֹ סֵ ף וְ כו ּ ּ ', וְ כָ ל הַ בְּ רָ כוֹ ת הֵ ם בְּ חִ ינַת אֱמֶ ת כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ מָ ּ קוֹ ם אַ חֵ ר ) בְּ סִ ימָ ן נד ( ד , עַל פָ סוק ּ ּ ) יְשַׁ עְ יָה סה (: אֲשֶׁ ר הַ מִ תְ בָּ רֵ ך בָּ אָ רֶ ץ וְ כו ּ ְ ּ . ' וְ עַל־כֵּן הַ תִ קון שֶׁ ל חֲלוֹ ם פַ רְ עֹה הוא עַל־יְדֵ י יוֹ סֵ ף הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ מֵ אִ יר הָ אֱמֶ ת בְּ כָ ל אֶ חָ ד שֶׁ יִתְ גַּבְּ רו שֶׁ בַ ע שְׁ נֵי הַ שָׂ בָ ע ּ ּ ּ ּ עַל שֶׁ בַ ע שְׁ נוֹ ת הָ רָ עָב , שֶׁ יִתְ גַּבֵּ ר הַ טוֹ ב עַל הָ רַ ע עַל־יְדֵ י ּ ּ הָ אֱמֶ ת . וְזֶהו מא ) ּ , : ( לד וְחִ מֵ שׁ אֶ ת אֶ רֶ ץ מִ צְ רַ יִם ּ — בְּ חִ ינַת כְּ לֵי זַיִן כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) שְׁ מוֹ ת יג יח , (: וַחֲמֻשִׁ ים ּ עָ לו בְ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל , כִּ י עִ קַ ר הַ כְּ לִ י זַיִן ּ הוא הַ תְ פִ לָה וְ כו ּ ּ ּ ּ . ' וְזֶהו בְּ חִ ינַת שֶׁ לָקַ ח מֵ עֲפַ ר הָ אָ רֶ ץ וְ נָתַ ן בְּ תוֹ כָ ה ּ ּ ּ ) רַ בָּ ה צ , . ה ומובָ א בְּ פֵ רושׁ רַ שִׁ ּ ּ ּ " י בְּ רֵ אשִׁ ית מא , , ' ( מח עָפָ ר ' זֶה בְּ חִ ינַת תְ פִ לָה כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב שָׁ ם בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ ) ' ט לקוטי מוהר ן א " . (' וְזֶ ה וְ הִ נֵה מִ ן הַ יְאֹר עֹלוֹ ת ּ , דְ הַ יְנו מִ ן הַ מַ יִם ּ ּ ּ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת תְ פִ לָה בְּ חִ ינַת שִׁ פְ כִ י כַ מַ יִם לִ בֵּ ך וְ כו ּ ּ ְ ּ ּ ּ ' ) קסד :(

Segment 11
HE:
ּ וַתָ בֹאנָה אֶ ל קִ רְ בֶּ נָה וְ לֹא נוֹ דַ ע

Segment 12
HE:
(א"כ , א"מ) וְזֶה בְּ חִ ינַת חֲלוֹ ם פַ רְ עֹה שֶׁ תִ קונוֹ עַל־יְדֵ י יוֹ ּ ּ ּ ּ סֵ ף שֶׁ פָ תַ ר ּ אוֹ תוֹ , שֶׁ קוֹ רִ ין זֹאת הַ פָ רָ שָׁ ה בִּ ימֵ י חֲנֻכָּ ה ּ ּ . כִּ י פַ רְ עֹה ּ רָ אָ ה בְּ עֵת שֵׁ נָה שֶׁ נִמְ שַׁ ך מִ בְּ חִ ינַת בִּ טול ּ ּ ְ ּ , רָ אָ ה אָ ז אֵ יך ְ שֶׁ בַ ע פָ רוֹ ת הָ רָ עוֹ ת בּ וֹ לְ עִ ים שֶׁ בַ ע פָ רוֹ ת הַ טוֹ בוֹ ת וְ כו ּ ּ ּ ּ ', שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הִ תְ גַּבְּ רו ּ ּ ת הָ רָ ע עַל הַ טוֹ ב ּ , הַ יְנו ּ הִ תְ גַּבְּ רות הַ שֶׁ בַ ע מִ דוֹ ת רָ עוֹ ת עַל שֶׁ בַ ע הַ מִ דוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ טוֹ בוֹ ת עַד אֲשֶׁ ר מא ) , : " ( כא ּ וַתָ בֹאנָה אֶ ל קִ רְ בֶּנָה וְ לֹא נוֹ דַ ע כִּ י בָ או אֶ ל קִ רְ בֶּ נָה ּ ". כִּ י כָּ ל־כַּ ך מִ תְ גַּבֶּ רֶ ת ְ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א בְּ כָ ל פַ עַם עַד שֶׁ רוֹ צֶ ה לְ הַ שְׁ כִּ יחַ אֶ ת ּ הָ אָ דָ ם בְּ כָ ל פַ עַם כְּ אִ לו לֹא רָ אָ ה טוֹ ב מֵ עוֹ לָם ּ ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ בַּ תְ חִ לָה בְּ עֵת הַ בִּ טול רָ אָ ה רַ ק אֶ ת הַ טוֹ ב ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת שֶׁ בַ ע פָ רוֹ ת הַ טוֹ בוֹ ת ּ ּ , אַ ך רָ אָ ה שֶׁ תֵ כֶף ּ ְ אַ חַ ר כַּ ך סָ מוך לַ ְ ְ ּ הֲקִ יצוֹ , דְ הַ יְנו כְּ שֶׁ מַ תְ חִ יל לָשׁ וב ּ ּ ּ ּ מֵ הַ בִּ טול חוֹ זְרִ ים ומִ תְ גַּבְּ רִ ים אַ חַ ר כַּ ך שֶׁ בַ ע פָ רוֹ ת ּ ְ ּ ּ ּ הָ רָ עוֹ ת , שֶׁ הֵם הָ רַ ע שֶׁ אוֹ רֵ ב ומִ תְ גָּרֶ ה ומִ תְ גַּבֵּ ר בְּ יוֹ תֵ ר ּ ּ אַ חַ ר כַּ ך . ְ וְזֶה שֶׁ נִסְ מַ ך הִ תְ גַּבְּ רות הַ פָ רוֹ ת רָ עוֹ ת לַהֲקִ יצוֹ ּ ּ ּ ְ

Segment 13
HE:
כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב שָׁ ם ּ : ומַ רְ אֵ יהֶ ן רַ ע וְ כו ּ ּ ' וָאִ יקָ ץ וְ כֵן בְּ כָ ל ּ הַ פָ רָ שָׁ ה . וְ תִ קונוֹ עַל־יְדֵ י יוֹ סֵ ף שֶׁ זָכָ ה לְ תַ כְ לִ ית הַ בִּ טול בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ ּ ּ ּ ּ כָּ רָ אוי ּ , בִּ בְ חִ ינַת שָׁ ם ) מט , ( כב בֵּ ן פוֹ רָ ת יוֹ סֵ ף בֵּ ן ּ ּפוֹ רָ ת עֲלֵי עַיִן — עוֹ לֶה עָיִן , ּ שֶׁ יוֹ סֵ ף , בְּ חִ ינַת הַ צַ דִ יק ּ ּ הָ אֱמֶ ת , עוֹ לֶה עַל הָ עַיִן , כִּ י הוא סוֹ תֵ ם עֵינָיו מֵ חֵ יזו ּ ּ ּדְ הַ אי עָ לְ מָ א ] מהסתכלות על העולם הזה [ לְ גַמְ רֵ י וְ אֵ ין לוֹ שׁ ום הִ סְ תַ כְּ לות בְּ זֶה הָ עוֹ לָם אֲפִ לו כְּ הֶרֶ ף עַיִן ּ ּ ּ ּ ּ , וְ עַל־כֵּן נִקְ רָ ' א עוֹ לֶה עָיִן ', ִּכ י הוא עוֹ לֶה עַל הָ עַיִן ּ ּומוֹ שֵׁ ל עָ לָיו . כִּ י מִ י שֶׁ יֶשׁ לוֹ הִ סְ תַ כְּ לות בְּ זֶה הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ כְּ פִ י הִ סְ תַ כְּ לותוֹ כֵּן הוא תַ חַ ת הָ עַיִן ּ ּ ּ ּ , כִּ י הָ עַיִן מוֹ שֵׁ ל עָ לָיו מֵ אַ חַ ר שֶׁ נִמְ שָׁ ך אַ חַ ר עֵינָיו ְ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו ּ ּ "זַ ) ל סוֹ טה ( ט עַל כַּ מָ ה שֶׁ ּ ' הָ לַך אַ חַ ר עֵינָיו ְ ', שֶׁ זֶהו ּ ּ בְּ חִ ינַת ) בְּ מִ דְ בַּ ר טו ( וְ לֹא תָ תורו אַ חֲרֵ י לְ בַ בְ כֶם וְ אַ חֲרֵ י ּ ּ עֵינֵיכֶם , שֶׁ לֹא תִ הְ יֶה הָ עַיִן רוֹ אָ ה וְ הַ לֵב חוֹ מֵ ד שׁ וֹ לְ טִ ין ּ ּ עָ לָיו , רַ ק הוא יִתְ גַּבֵּ ר עֲלֵי הָ עַיִן וְ הַ לֵב וְיַעֲלֶה עֲלֵ ּ ּ יהֶם וְיִמְ שׁ ֹל בָּ הֶם , בִּ בְ חִ ינַת ' עוֹ לֵי עָיִן . ' שֶׁ לֹא יִהְ יֶה לוֹ שׁ ום ּ ּ הִ סְ תַ כְּ לות בְּ זֶה הָ עוֹ לָם ּ ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף שֶׁ נִקְ רָ א ּ ּ ּ ' עוֹ לֵי עָיִן ', וְ עַל־כֵּן הוא מְ בַ טֵ ל כָּ ל הַ חֲרָ פוֹ ת וְ הַ בּ ושׁ וֹ ת ּ ּ ּ שֶׁ הֵם כְּ לַל הַ תַ אֲווֹ ת וְ הַ סִּ טְ ּ רָ א אָ חֳרָ א , בִּ בְ חִ ינַת , ל) ( כג אָ סַ ף אֱלֹקִ ים אֶ ת חֶ רְ פָ תִ י ּ . וְ עַל־כֵּן זָכָ ה יוֹ סֵ ף לְ תַ כְ לִ ית הַ בִּ טול בִּ שְׁ לֵמות וְ עַל־יְדֵ י זֶה פָ תַ ר וְ תִ קֵ ן חֲלוֹ ם פַ רְ עֹה ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְ הִ גְבִּ יר הַ טוֹ ב עַל הָ רַ ע ּ , שֶׁ בַ ע שְׁ נֵי הַ שָׂ ּ בָ ע עַל שֶׁ בַ ע שְׁ נֵי הָ רָ עָב ) קסה (:

Segment 14
HE:
וְ לֹא נוֹ דַ ע כִּ י בָ או אֶ ל קִ רְ בֶּ נָה ּ

Segment 15
HE:
(א"כ , א"מ) וְ כָ ל זֶה הוא בְּ חִ ינַת חֲלוֹ ם פַ רְ עֹה ּ ּ , שֶׁ כְּ לַל הַ חֲלוֹ ם הוא ּ שֶׁ הָ רַ ע שֶׁ הוא הַ שֶׁ קֶ ר בְּ חִ ינַת חֹשֶׁ ך בְּ חִ ינַת שֶׁ בַ ע פָ רוֹ ת ּ ְ ּ ּ הָ רָ עוֹ ת וְ שֶׁ בַ ע שִׁ בֳּלִ ים הָ רָ עוֹ ת הִ תְ גַּ בְּ רו כָּ ל־כָּ ך עַל ְ ּ הַ טוֹ ב עַד אֲשֶׁ ר וַתִ בְ לַעְ נָה וְ כו ּ ּ ּ ' ּ וַתָ בֹאנָה אֶ ל קִ רְ בֶּ נָה וְ לֹא נוֹ דַ ע כִּ י בָ או אֶ ל קִ רְ בֶּ נָה וְ כו ּ ּ . ' וְ כָ ל זֶה מְ רַ מֵ ז עַל ּ אֲרִ יכַ ת הַ גָּלות ּ , שֶׁ אַ לופֵ י עֵשָׂ ו מַ מָ שׁ שֶׁ הֵם הָ עַכּ ו ּ ּ ּ ּ , ם" וְ כֵן ּ הַ מַ נְהִ יגִים שֶׁ ל שֶׁ קֶ ר , מִ תְ גַּבְּ רִ ים כָּ ל־כָּ ך , ְ עַד שֶׁ כִּ מְ עַט נִבְ לַע הַ טוֹ ב וְ הָ אֱמֶ ת וְ לֹא נוֹ דַ ע כִּ י בָ או אֶ ל קִ רְ בֶּ נָה ּ ּ . וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בַּ תִ קונִים תִ קון כ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ) ' ּדַ ף נב .( עַל פָ סוק זֶה ּ ּ וְזֶה לְ שׁ וֹ נוֹ : וַי לְ יִשְׂ רָ אֵ ל כַּ ד אִ תְ בַּ לַע בְּ עֵרֶ ב רַ ב דְ ּ ּ עַלַיְהו ּ אִ תְ מַ ר וְ לֹא נוֹ דַ ע כִּ י בָ או אֶ ל קִ רְ בֶּ נָה ומַ רְ אֵ יהֶן רַ ע ּ ּ ּ כַּ אֲשֶׁ ר וְ כו ', ּ עַד ' ּ הָ יו שָׂ רֶ יהָ לְ רֹאשׁ ) ' אֵ יכָ ה א ( ה , ּ ּ אִ נון עֵרֶ ב רַ ב , עַלַיְהו אִ תְ מַ ר ּ ּ ) יְשַׁ עְ יָה א , כג (: שָׂ רַ יִך סוֹ רְ רִ ים ְ וְחַ בְ רֵ י גַּנָבִ ים כֻּלוֹ אֹהֵב שׁ ֹחַ ד ּ ּ . 'ּ וְ כו נִמְ צָ א שֶׁ קוֹ רֵ א ּ הַ שָׂ רִ ים וְ הַ מַ נְהִ יגִים שֶׁ ל שֶׁ קֶ ר בְּ שֵׁ ם גַּנָבִ ים ּ ּ ּ , כִּ י הֵם עִ קַ ר ּ הַ גַּנָבִ ים הַ גּוֹ נְבִ ים דַ עַת הַ הֲמוֹ ן עַם ּ ּ , עַד שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לַעֲמֹד עֲלֵיהֶן בִּ בְ חִ ינַת וְלֹא נוֹ דַ ע כִּ י בָ או אֶ ל קִ רְ בֶּ נָה ּ .

Segment 16
HE:
וְיַעֲקֹב אָ בִ ינו ּ כְּ שֶׁ רָ אָ ה זֹאת בְּ רוחַ קָ דְ שׁ וֹ מַ ה שֶׁ יִהְ יֶה ּ ּ ּ בְּ אַ חֲרִ ית הַ יָמִ ים הָ אֵ לֶה ּ ּ , תָ מַ ה ּ ּ . אֲבָ ל הַ פִ קֵ חַ הֵ שִׁ יב לוֹ ּ ּ כִּ י אַ ף־עַל־פִ י־כֵן נִיצוֹ ץ אֶ חָ ד וְ כו ּ ּ ', דְ הַ יְנו עַל־יְדֵ י יוֹ סֵ ף ּ ּ הַ צַ דִ יק שֶׁ הוא יוֹ דֵ עַ לִ פְ תֹר ולְ תַ קֵ ן בְּ חִ ינַת חֲל ּ ּ ּ ּ ּ ּ וֹ ם פַ רְ עֹה ּ , עַל־יָדוֹ יִתְ תַ קֵ ן הַ כּ ֹל ּ ּ , וְ סוֹ ף כָּ ל סוֹ ף יִתְ גַּלֶה הָ אֱמֶ ת ּ ) ועין בפנים ותבין ) ( קסו (:

Segment 17
HE:
שֶׁ בַ ע שְׁ נֵי רָ עָב

Segment 18
HE:
(ז"כ , א"מ) עַ ל־יְדֵ י הָ רַ ע שֶׁ ל תַ אֲוַת מָ מוֹ ן ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת שֶׁ בַ ע ּ שְׁ נֵי הָ רָ עָ ב , עַ ל־יְדֵ י־זֶה נִבְ לָ ע וְ נִ שְׁ כָּ ח כָּ ל הַ שֶׁ פַ ע ּ וְ הָ עֲשִׁ ירות שֶׁ חֲנָנוֹ הַ שֵׁ ם ּ ּ , וְ לֹא נוֹ דָ ע אֶ צְ לוֹ הָ עֲשִׁ ירות ּ כְּ לָל , וְ הוא מָ לֵא דְ אָ גוֹ ת כְּ בַ תְ חִ לָ ה וְ יוֹ תֵ ר ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת ' מַ רְ בֶּ ה נְ כָ סִ ים מַ רְ בֶּ ה דְ אָ גָה ּ . ' וְ הַ תִ קון הוא רַ ק ּ ּ ּ ּ עַ ל־יְדֵ י הַ צַ דִ יק שֶׁ בַּ דוֹ ר שֶׁ הו ּ ּ ּ ּ א בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף , שֶׁ עִ קַ ר ּ תִ קון תַ אֲ וַת מָ מוֹ ן עַ ל־יָדוֹ ּ ּ ּ ּ , וְ הוא נוֹ תֵ ן עֵ צָ ה ּ לְ הָ עֲשִׁ ירִ ים שֶׁ יִנָצְ לו מִ שֶׁ בַ ע שְׁ נֵי הָ רָ עָ ב ּ ּ ּ ּ , מֵ רַ עֲבוֹ ן ּתַ אֲוַת מָ מוֹ ן , עַ ל־יְדֵ י שֶׁ יִתְ נו צְ דָ קָ ה לַעֲנִיֵי הָ עִ יר ּ ּ ּ ּ , וְ עַ ל־יְדֵ י־זֶה יִנָצְ לו מִ תַ אֲוַ ּ ּ ּ ת מָ מוֹ ן , וְ הָ עֲשִׁ ירות שֶׁ לָ הֶ ם ּ ּ יִתְ קַ יֵם וְ לֹא יִכְ לֶה ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ) קסז (:

Segment 19
HE:
וַיִצְ בְּ רו בָּ ר ּ ּ

Segment 20
HE:
(ה"ל , א"מ) הַ צַ דִ יק זוֹ כֶ ה לְ בָ רֵ ר הַ שֵׁ נָה וְ לִ פְ תר חֲלוֹ מוֹ ת ּ ּ ּ ּ בִּ שְׁ לֵימות ּ . וְ הוא מְ חַ זֵק וְ נוֹ תֵ ן עֵ צָ ה לְ כָ ל מִ י שֶׁ רוֹ צֶ ה ּ ּ לָחוס עַ ל ּ נַפְ שׁ וֹ , שֶׁ בְּ עֵת שֶׁ מִ תְ עוֹ רֵ ר בּ וֹ אֵ יזֶה טוֹ ב ּ אֲ זַי יִזְדָ רֵ ז וִ ימַ הֵ ר לַחְ טֹף תוֹ רָ ה ומַ עֲשִׂ ים טוֹ בִ ים כָּ ל ּ ּ ּ מַ ה שֶׁ יוכַ ל ּ ּ ּ , כְּ דֵ י שֶׁ יִהְ יֶה לוֹ לְ פִ קָ דוֹ ן לִ ימֵ י הָ רָ עָ ב חַ ס ּ ּ וְ שָׁ לוֹ ם שֶׁ הֵ ם יְמֵ י הָ רַ ע שֶׁ עוֹ בְ רִ ין עַ ל הָ אָ דָ ם , שֶׁ אָ ז ּ יו כַ ל לְ הַ חֲיוֹ ת אֶ ת עַ צְ מוֹ בְּ הַ טוֹ ב שֶׁ קִ בֵּ ץ בִּ תְ חִ לָה ּ ּ ּ בִּ ימֵ י נְ עורָ יו ּ , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת הָ עֵ צָ ה שֶׁ נָתַ ן יוֹ סֵ ף הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ ּ וַיִצְ בְּ רו בָּ ר וְ כו ּ ּ ּ ' וְ הָ יָה הָ אכֶ ל לְ פִ קָ דוֹ ן וְ כו ּ ּ ) ' קסח (:

Segment 21
HE:
יָ הָ וְ ה הָ כֶ אֹ ל לְ ִפ ָקּ ן דוֹ (ו"ל , א"מ) כְּ לַ ל הַ צַ דִ יקִ ים שֶׁ בְּ כָ ל דוֹ ר הֵ ם בְּ חִ ינַת שִׁ בְ עָ ה ּ ּ ּ רוֹ עִ ים

Segment 22
HE:
, יִשְׂ רָ אֵ ל אֱמונַת לְ גַדֵ ל וְ הֵ ם עוֹ סְ קִ ים ּ ּ ולְ הַ שְׁ לִ ימָ ה עַ ל יְדֵ י הָ רוחַ נְבואָ ה שֶׁ יֵשׁ לָ הֶ ם ּ ּ ּ ּ ּ , וְ הֵ ם בְּ חִ ינַת שִׁ בְ עָ ה קְ נֵי מְ נוֹ רָ ה . בְּ חִ ינַת שֶׁ בַ ע שְׁ נֵי הַ שׂ בַ ע ּ ּ כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים . אֲבָ ל יֵשׁ כְּ נֶגְ דָ ם מַ נְהִ יגִ ים וְ רוֹ עִ ים ּ שֶׁ ל שֶׁ קֶ ר בְּ חִ ינַת נְבִ יאֵ י הַ שֶׁ קֶ ר ּ , וְ הֵ ם מְ בַ לְ בְּ לִ ים אֶ ת הָ אֱמונָה הַ קְ דוֹ שָׁ ה וְ נִ קְ רָ אִ ים שֶׁ בַ ע שְׁ נֵי הָ רָ עָ ב ּ ּ . וְ הֵם מַ סְ תִ ירִ ים ומְ כַ סִּ ים אוֹ ר הַ צַ דִ יקִ ים אֲ מִ תִ יִים עַ ד ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ אֵ ין נִכָּ רִ ים כְּ לָל , וְ אֵ ין רוֹ אִ ים אוֹ תָ ם כְּ לָ ל כְּ אִ לו ּ ּ אֵ ינָם בָּ עוֹ לָם חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת וַתִ בְ לַעְ נָה ּ ּ שֶׁ בַ ע פָ רוֹ ת הָ רָ עוֹ ת וְ כו ּ ּ ' וְ לֹא נוֹ דַ ע כִּ י בָּ או אֶ ל ּ קִ רְ בֶּ נָה ּ . וְ אָ ז כְּ שֶׁ מִ תְ גַּבְּ רִ ין שֶׁ בַ ע שְׁ נֵי הָ רָ עָ ב שֶׁ הֵם ּ ְּב חִ ינַת הַ מַ נְ הִ יגִ ים שֶׁ ל שֶׁ קֶ ר עַ ד שֶׁ אֵ ין יוֹ דְ עִ ין עַ ל יְדֵ י ּ זֶה מֵ הַ צַ דִ יקִ ים אֲ מִ תִ יִים שֶׁ בְּ אוֹ תוֹ דוֹ ר ּ ּ ּ ּ ּ , אָ ז צְ רִ יכִ ין לְ פַ רְ נֵס ולְ הַ חֲיוֹ ת אֶ ת עַ צְ מוֹ בְּ הַ תוֹ רָ ה שֶׁ גִּ לו לָ נו ּ ּ ּ ּ ּ הַ צַ דִ יקִ ים אֲ מִ תִ יִים שֶׁ לְ פָ נֵינו ּ ּ ּ ּ ּ ּ . ּוצְ רִ יכִ ין אָ נ ו לֵילֵך ְ ּ בְּ דַ רְ כֵ יהֶ ם עַ ד שֶׁ יְרַ חֵ ם עָ לֵינו הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך וִ יגַלֶה ּ ְ ּ ּ לָ נו גַּם אֶ ת הַ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת שֶׁ בַּ דוֹ ר הַ זֶה שֶׁ יֵשׁ לָהֶ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ רוחַ נְבואָ ה רוחַ הַ קֹדֶ שׁ אֲ מִ תִ י ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ עַ ל יְדֵ י זֶה מְ בָ רְ רִ ין הַ מְ דַ מֶ ה ומַ מְ שִׁ יכִ ין שְׁ לֵימות הָ אֱ ּ ּ ּ ּ מונָה בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת אִ ם לֹא תֵ דְ עִ י לָך הַ יָפָ ה בַּ נָשִׁ ים צְ אִ י ּ ּ ְ ּ ּ לָ ך בְּ עִ קְ בֵ י הַ צֹאן כַּ מְ בֹאָ ר בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר ּ ּ ְ . וְ זֶה מְ רֻ מָ ז ּ גַּם בְּ הָ עֵ צָ ה שֶׁ נָתַ ן יוֹ סֵ ף הַ צַ דִ יק לְ בַ טֵ ל תקֶ ף הָ רְ עָ בוֹ ן ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ ל שֶׁ בַ ע שְׁ נֵי הָ רָ עָ ב , עַ ל יְדֵ י שֶׁ יְקַ בְּ צו אֶ ת אֹכֶ ל ּ ּ הַ שָׁ נִים הַ טוֹ בוֹ ת וְ הָ יו לְ פִ קָ דוֹ ן לָאָ רֶ ץ וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ' ּ כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים ) קסט (:

Segment 23
HE:
ּ וַיַלְ בֵּ שׁ אוֹ תוֹ בִּ גְ דֵ י שֵׁ שׁ

Segment 24
HE:
(ב"מ , א"מ) אֲ פִ לו הַ צַ דִ יקִ ים הַ גְּ דוֹ לִ ים כָּ ל זְמַ ן שֶׁ לֹא עָ מְ דו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ בַּ נִסָּ יוֹ ן כָּ רָ אוי לָהֶ ם ּ , עֲדַ יִן יֵשׁ לָ הֶ ם לָחושׁ אולַי יֵשׁ ּ ּ בָּ הֶ ם עוֹ ד אֵ יזֶה אֲ חִ יזָה מֵ הַ בְּ גָדִ ים הַ צוֹ אִ ים ּ . ְ אַ ך אַ חַ ר כָּ ך כְּ שֶׁ זוֹ כִ ין לַעֲמֹד בְּ נִסְ יוֹ נָם כָּ רָ אוי ּ ּ ְ , אָ ז לֹא דַ י ּ שֶׁ זוֹ כִ ין לְ הַ פְ שִׁ יט מֵ עַ ל עַ צְ מָ ן הַ בְּ גָדִ ים הַ צוֹ אִ ים ּ ּ בִּ שְׁ לֵ ימות וְ לִ לְ בּ ֹשׁ בְּ גָדִ ים לְ בָ נִים ונְ קִ יִים ּ ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ נֶאֱמַ ר בְּ יוֹ סֵ ף וַיַעֲזֹב בִּ גְ דוֹ בְּ יָדָ ה וְ אַ חַ ר ּ ּ ּ ּ וכְ מַ אֲ מַ ר אוֹ תוֹ בִּ גְ דֵ י שֵׁ שׁ כָּ ך כְּ תִ יב וַיַלְ בֵּ שׁ ּ ּ ְ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ . ל" אַ ף גַּם שֶׁ זוֹ כִ ין שֶׁ יֵשׁ לָ הֶ ם כּ ֹחַ ּ ּ לְ הַ פְ שִׁ יט הַ בְּ גָדִ ים הַ צוֹ אִ ים מִ תַ לְ מִ ידֵ יהֶ ם וְ חַ בְ רֵ יהֶם ּ ּ ולְ הַ לְ בִּ ישָׁ ם בְּ גָדִ ים נְקִ יִים ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת לְ כֻלָם נָתַ ן ּ לְ אִ ישׁ חֲלִ יפוֹ ת שְׂ מָ לוֹ ת הַ נֶאֱמַ ר בְּ יוֹ סֵ ף אֵ צֶ ל אֶ חָ יו ּ קע ) (:

Segment 25
HE:
וְ יוֹ סֵ ף הוא הַ שַׁ לִּ יט ּ ּ

Segment 26
HE:
('ו , ב"מ) הַ צַ דִ יק ּ ּ הָ אֱמֶ ת מִ מֶ נו כָּ ל הַ הַ שְׁ פָ עוֹ ת וְ הַ בְּ רָ כוֹ ת ּ ּ ּ ּ כַּ יָדועַ ּ ּ , בְּ חִ ינַת וְ יוֹ סֵ ף הוא הַ שַׁ לִ יט הוא הַ מַ שְׁ בִּ יר ּ ּ ּ ּ ּ לְ כָ ל עַ ם הָ אָ רֶ ץ שֶׁ כָּ ל עַ ם הָ אָ רֶ ץ , שֶׁ הֵ ם כָּ ל בְּ נֵי אָ דָ ם שֶׁ בָּ עוֹ לָם , כֻּלָם יוֹ נְ קִ ים ומְ קַ בְּ לִ ים הַ שְׁ פָ עָ תָ ם רַ ק ּ ּ ּ מֵ הַ צַ ּ דִ יק שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת יְסוֹ ד ּ הַ חֲמִ ישִׁ י יְסוֹ ד הַ פָ שׁ וט שֶׁ הוא בִּ בְ חִ ינַת קֻ צוֹ שֶׁ ל יוֹ ד ּ ּ ּ ּ שֶׁ הוא הַ חִ יות הַ נֶעֱלָם בְּ כָ ל הָ אַ רְ בַּ ע יְסוֹ דוֹ ת ּ ּ ּ ּ . וְ עִ קַ ר ּ מַ עֲלַת וגְ דֻ לַת הַ צַ דִ יק הָ אֲ מִ תִ י הוא עַ ל יְדֵ י מִ דַ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ָה עֲנָוָה וְ שִׁ פְ לות בְּ חִ ינַת וְ נַחְ נו מָ ה ּ ּ . כִּ י עֲנָוָה גְּ דוֹ לָה מִ כֻּלָם כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ . ל" וְ כָ ל אֶ חָ ד כְּ פִ י מַ ה שֶׁ מְ בַ טֵ ל עַ צְ מוֹ ומַ רְ גִּ ישׁ שִׁ פְ לותוֹ בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ כֵן הוא זוֹ כֶ ה לְ הִ תְ קָ רֵ ב בֶּ אֱמֶ ת לְ הַ צַ דִ יק הָ אֲ ּ ּ ּ ּ מִ תִ י . וְ כֵ ן כָּ ל מַ ה שֶׁ הוא מִ תְ קָ רֵ ב יוֹ תֵ ר לְ הַ צַ דִ יק וְ נִ כְ לָ ל בּ וֹ ּ ּ ּ ּ

Segment 27
HE:
בֶּ אֱמֶ ת , כְּ מוֹ כֵ ן הוא זוֹ כֶ ה יוֹ תֵ ר לִ בְ חִ ינַת עֲנָוָה ּ בֶּ אֱמֶ ת שֶׁ זֶה כָּ ל תִ קונוֹ כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים ּ ּ ּ ּ ּ . וְ אָ ז נִמְ שָׁ ך ְ עָ לָיו בְּ רָ כָ ה וְ תוֹ סְ פוֹ ת שֶׁ פַ ע וְ רֹ ב טוֹ ב בִּ בְ חִ ינַת מַ אן דְ הוא זְעֵיר הוא רַ ב ּ ּ ּ ] מי שהוא קטן הוא גדול [ ) קעא (:

Segment 28
HE:
נֵ שְׁ ים עָ ר שָׂ עֲבָ דֶ יך ָ ַא ִח ים אֲ ּ נו חְ נַ (ג"י , ב"מ) ... ּופֵ רֵ שׁ רַ שִׁ : י" ובִ שְׁ בִ יל הָ אֶ חָ ד שֶׁ חָ סֵ ר נִתְ פַ זַרְ נו בְּ כָ ל ּ ּ ּ ּ שַׁ עֲרֵ י הָ עִ יר לְ בַ קְ שׁ וֹ . זֶה בְּ חִ ינַת הַ תִ ק ּ ּ ון שֶׁ מְ תַ קְ נִים כְּ לַל ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל הַ כְּ לולִ ים בִּ שְׁ נֵים עָ שָׂ ר שְׁ בָ טִ ים שֶׁ מְ תַ קְ נִים ּ ּ ּ הַ פְ גָם שֶׁ פָ גְמו תְ חִ לָה בִּ כְ בוֹ ד הַ צַ דִ יק שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ יוֹ סֵ ף , כִּ י עַכְ שָׁ ו הֵם חוֹ זְרִ ים בִּ תְ שׁ ובָ ה עַל זֶה ומִ תְ פַ זְרִ ים ּ ּ ּ ּ בְּ כָ ל הַ שְׁ עָרִ ּ ים לְ חַ פֵ שׂ ולְ בַ קֵ שׁ אֶ ת הַ צַ דִ יק בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ ּ יוֹ סֵ ף , וְ הַ תוֹ רָ ה מְ לַמֶ דֶ ת אוֹ תָ נו בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר שֶׁ צְ רִ יכִ ין ּ ּ ּ ּ ּ לְ שׁ וֹ טֵ ט ולְ בַ קֵ שׁ ולְ חַ פֵ שׂ מְ אֹד מְ אֹד בְּ כָ ל מִ ינֵי חִ פושׂ ּ ּ ּ ּ ּ ּ בִּ מְ סִ ירות נֶפֶ שׁ לִ זְכּ וֹ ת לִ מְ צֹא אֶ ת הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ֶׁש ּ הוא בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף . שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ הַ שְׁ נֵים עָ שָׂ ר ּ ּ ּ ּ שְׁ בָ טִ ים , שֶׁ הֵם כְּ לַל יִשְׂ רָ אֵ ל , נִתְ פַ זְרו בְּ כָ ל הַ שְׁ עָרִ ים ּ ּ ּ ּ לְ חַ פֵ שׂ אֶ ת יוֹ סֵ ף הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ . ובָ זֶה תִ קְ נו מַ ה שֶׁ פָ גְמו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ בִּ כְ בוֹ דוֹ תְ חִ לָה וְזָכו בֶּ אֱמֶ ת לְ מָ צְ א ּ ּ ּ .. ) .וֹ קעב (:

Segment 29
HE:
שִׁ לְ חו מִ כֶּ ם אֶ חָ ד ּ

Segment 30
HE:
(ז"ט , ב"מ) וְזֶה מב ) , : ( טז שִׁ לְ חו מִ כֶּ ם אֶ חָ ד וְיִקַ ח אֶ ת אֲחִ יכֶ ם וְ כו ּ ּ ּ ' וְיִבָּ חֲנו דִ בְ רֵ יכֶ ם הַ אֱמֶ ת אִ תְ כֶם ּ ּ ּ , כִּ י כָּ ל זְמַ ן שֶׁ אֵ ין מִ תְ קַ בְּ צִ ים שְׁ נֵים עָ שָׂ ר הַ שְׁ בָ טִ ים יַחַ ד ּ אֵ ין מְ בֹרָ ר הָ אֱמֶ ת וְ כו ) ' ּ וְ כֵן מְ רֻ מָ ז עִ נְיָן זֶה בִּ פְ לִ יאָ ה מובָ א בְּ יַלְ קוט ּ ּ ּ הָ רְ אובֵ נִי עַל פָ סוק זֶה עַיֵן שָׁ ם ּ ּ ּ ּ (. וְ עַל־כֵּן עַתָ ה כָּ ל ּ אֲרִ יכַ ת הַ גָּלות בַּ עֲוֹ נוֹ תֵ ינו הָ רַ בִּ ים הוא עַל־יְדֵ י הַ סְ תָ רַ ת ּ ּ ּ ּ עֶצֶם הָ אֱמֶ ת כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תו ) ב ּ ּ דָ נִיֵאל ח ּ יב , (: וְ תַ שְׁ לֵך אֱמֶ ת ְ אַ רְ צָ ה , וְ הָ אֱמֶ ת נַעֲשֶׂ ה עֲדָ רִ ים עֲדָ רִ ים ) סַ נְהֶ דְ רִ ין צז .( וְ כָ ל אֶ חָ ד אוֹ מֵ ר שֶׁ אֶ צְ לוֹ הָ אֱמֶ ת , ּובֶ אֱמֶ ת יֵשׁ אֵ צֶ ל כָּ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל אֵ יזֶה נְקֻ דָ ה שֶׁ ל אֱמֶ ת ּ ּ , כִּ י כֻּלָם מִ זֶרַ ע ּ ּ יַעֲקֹב שֶׁ הוא ּ עֶצֶם הָ אֱמֶ ת , וְ כָ ל יִשְׂ רָ אֵ ל נִקְ רָ אִ ים כֻּלֹה ּ זֶרַ ע אֱמֶ ת ) יִרְ מְ יָה ב , , ( כא אֲבָ ל אַ ף־עַל־פִ י־כֵן מֵ חֲמַ ת ּ תַ אֲווֹ ת עוֹ לָם הַזֶה וְטִ רְ דוֹ תָ יו בִּ פְ רָ ט תַ אֲוַת הַ מִ שְׁ גָּל ּ ּ ּ ּ שֶׁ הוא פְ גַם הַ זִווגִין ּ ּ ּ ּ ּ , וְ תַ אֲוַת מָ מוֹ ן שֶׁ הוא פְ גַם הַ פַ רְ נָסָ ה ּ ּ ּ , עַל־יְדֵ י זֶה הַ שֶׁ קֶ ר שֶׁ הוא הַ חֹשֶׁ ך מְ סַ בֵּ ב מְ אֹד מְ אֹד אֶ ת ְ ּ ּ הָ אֱמֶ ת , וְ עַל־יְדֵ י זֶה אֲרִ יכַ ת הַ גָּלות בַּ עֲוֹ נוֹ תֵ ינו הָ רַ בִּ ים ּ ּ . כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר שֶׁ יִהְ יֶה הָ אֱמֶ ת בִּ שְׁ לֵמות כִּ י אִ ם ּ ּ כְּ שֶׁ יִתְ קַ בְּ צו כָּ ל יִשְׂ רָ אֵ ל יַחַ ד לִ בְ חִ ינַת יוֹ ּ ּ סֵ ף שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ , וְ עַל־כֵּן עַתָ ה עִ קַ ר הַ תִ קון ּ ּ ּ ּ ּ וְ הַ תִ קְ וָה הוא עַל־יְדֵ י הַ מִ תְ קָ רְ בִ ים לִ נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ' :(ג קע ) וַיֹאמֶ ר לָהֶ ם יוֹ סֵ ף בַּ יוֹ ם הַ שְׁ לִ ישִׁ י ּ ּ ּ

Segment 31
HE:
(ח"י , ב"מ) ובִ שְׁ בִ יל זֶה תִ קְ נו לָנו ּ ּ ּ ּ ּ מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו וְ הַ נְבִ יאִ ים לִ קְ רוֹ ת ּ ּ בַּ תוֹ רָ ה בְּ צִ בּ ור כְּ דֵ י לְ הַ זְכִּ יר אוֹ תָ נו בְּ כָ ל פַ עַם מַ תַ ן ּ ּ ּ ּ ּ ּתוֹ רָ ה , כְּ דֵ י שֶׁ נִזְכֶּ ה לְ קַ בֵּ ל עָ לֵינו קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה בְּ כָ ל ּ ּ ּ יוֹ ם מֵ חָ דָ שׁ . וְ עַל־כֵּן עִ קַ ר קְ רִ יאַ ת הַ תוֹ רָ ה בְּ שַׁ בָּ ת וְיוֹ ם ּ ּ טוֹ ב שֶׁ בּ וֹ נִתְ נָה תוֹ רָ ה וְ כו ּ ּ ּ ', אֲבָ ל אַ חַ ר כָּ ך כְּ שֶׁ הָ לְ כו ּ ְ שְׁ לשָׁ ה יָמִ ים וְ כו ּ ', תִ קְ נו לִ קְ רוֹ ת בְּ צִ בּ ור גַּם בְּ שֵׁ נִי ּ ּ ּ ּ וַחֲמִ ישִׁ י , כִּ י רָ או שֶׁ אֵ ין מַ סְ פִ יק לְ הַ זְכִּ יר בְּ שַׁ בָּ ת לְ בַ ד ּ ּ עַל כָּ ל יְמוֹ ת הַ שַׁ בָּ ת ּ , עַל־כֵּן תִ קְ נו ּ ּ ּ לִ קְ רוֹ ת גַּם בְּ שֵׁ נִי וַחֲמִ ישִׁ י , לְ הַ זְכִּ יר בְּ תוֹ ך כָּ ל שְׁ לשָׁ ה יָמִ ים מַ תַ ן תוֹ רָ ה ּ ּ ְ בְּ סִ ינַי שֶׁ נִתְ נָה לִ שְׁ לשָׁ ה יָמִ ים ּ ּ . כִּ י ' הֶן כָּ ל אֵ לֶה יִפְ עַל אֵ ל פַ עֲמַ יִם שָׁ לוֹ שׁ עִ ם גָּבֶ ר ּ ּ ' ) ּ אִ יוֹ ב לג , ( כִּ י בְּ הֶ כְ רֵ חַ שֶׁ יַעַבְ רו עַל כָּ ל ּ ּ אָ דָ ם עֲלִ יוֹ ת ּ וִירִ ידוֹ ת הַ רְ בֵּ ה מְ אֹד . וְ הַ כּ ֹל בִּ שְׁ בִ יל הִ תְ חַ דְ שׁ ות ּ ּ , שֶׁ בִּ שְׁ בִ יל זֶה נִבְ רָ א יוֹ ם וָלַיְלָה אוֹ ר וָחֹשֶׁ ך ְ , וְ הוא ּ יִתְ בָּ רַ ך מַ אֲפִ יל ומֵ אִ יר בְּ גַשְׁ מִ יות ובְ רוחָ נִיות בִּ כְ לָל ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ ובִ פְ רָ ט בְּ כָ ל אָ דָ ם ובְ כָ ל זְמַ ן ּ ּ ּו , כְ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ " י עַל פָ סוק ּ ּ ) ּדְ בָ רִ ים כט (: אַ תֶ ם נִצָ בִ ים הַ יוֹ ם וְ כו ּ ּ ּ ּ — ' שֶׁ נֶאֱמַ ר ּ אַ חַ ר הַ תוֹ כָ חוֹ ת ּ : כַּ יוֹ ם הַ זֶה שֶׁ הוא מַ אֲפִ יל ומֵ אִ יר ּ ּ ּ ּ , ְ כָּ ך עָ תִ יד לְ הַ אֲפִ יל ולְ הָ אִ יר לָכֶם ּ . וְ כָ ל הַ תוֹ כָ חוֹ ת וְ כו ּ ּ ', הֵן הֵן הַ מַ צִ ּ ּ יבִ ין אֶ תְ כֶם וְ כו . 'ּ כִּ י לְ עוֹ לָם יָדוֹ עַל הָ עֶלְ יוֹ נָה וְגוֹ מֵ ר בְּ רַ חֲמָ יו תָ מִ יד כִּ רְ צוֹ נוֹ ּ . וְ עַל־כֵּן : יְחַ יֵנו מִ יוֹ מַ יִם ּ ּ ּ בַּ יוֹ ם הַ שְׁ לִ ישִׁ י יְקִ ימֵ נו וְ נִחְ יֶה לְ פָ נָיו ּ ּ ּ ) הוֹ שֵׁ עַ ו (. ּוכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו בְּ מִ דְ רָ שׁ רַ בָּ ה ּ ) ּפָ רָ שָׁ ה צ א( עַל פָ סוק ּ ּ מב ) : ( יח , וַיֹאמֶ ר לָהֶם יוֹ סֵ ף בַּ יוֹ ם הַ שְׁ לִ ישִׁ י וְ כו ּ ּ ּ ּ ', ּ שֶׁ לְ עוֹ לָם אֵ ין הַ קָ דוֹ שׁ בָּ רוך הוא מַ שְׁ הֶה הַ צַ דִ יקִ ים בְּ צָ רָ ה שְׁ לשָׁ ה ּ ּ ּ ּ ְ ּ יָמִ ים וְ כו ּ ', וְ כֵן לְ דָ וִ ד ולְ יוֹ נָה וְ כו ּ ּ ' . ' כִּ י הוא יַכְ אִ יב ּ וְיֶחְ בָּ שׁ יִ מְ חַ ץ וְ יָדָ יו תִ רְ פֶ אנָה ּ ּ . ' ּוכְ תִ יב ) שְׁ מואֵ ל־א ב ּ (: ' ה מֵ מִ ית ומְ חַ יֶה מוֹ רִ ישׁ ומַ עֲשִׁ יר מַ שְׁ פִ יל אַ ף מְ רוֹ מֵ ם ּ ּ ּ ּ מוֹ רִ יד שְׁ אוֹ ל וַיָעַל ּ . ובִ שְׁ בִ יל כָּ ל זֶה קוֹ רִ ין בַּ תוֹ רָ ה בְּ צִ בּ ור בְּ נִגּון ובִ טְ עָמִ ים ּ ּ ּ ּ ּ בְּ כָ ל שְׁ לשָׁ ה יָמִ ים , כְּ דֵ י לְ הַ זְכִּ יר אוֹ תָ נו בְּ תוֹ ך כָּ ל ְ ּ שְׁ לשָׁ ה יָמִ ים יוֹ ם מַ תַ ן תוֹ רָ ה בְּ סִ ינַי לִ שְׁ לשֶׁ ת יָמִ ים וְ כו ּ ּ ּ ', כְּ דֵ י שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה נַזְכִּ יר בְּ כָ ל יוֹ ם וָיוֹ ם שֶׁ תִ הְ יֶה הַ תוֹ רָ ה ּ ּ וְ הָ עֲבוֹ דָ ה אֶ צְ לֵנו מֵ חָ דָ שׁ ּ , שֶׁ זֶה הָ עִ קָ ר ּ ּ ) :(ד קע

Segment 32
HE:
וְ אֵ ל שַׁ דַ י יִתֵ ּ ּ ן לָכֶ ם רַ חֲמִ ים

Segment 33
HE:
(ד"י , ג"מ) ... וְ אֵ ל שַׁ דַ י יִתֵ ן לָכֶם רַ חֲמִ ים וְ שִׁ לַח אֶ ת אֲחִ יכֶ ם אַ חֵ ר ּ ּ ּ ' ּ וְ כו שֶׁ מְ רַ מֵ ז עַל קֵ ץ הַ גְּאֻ לָה הַ זֹאת שֶׁ עָלָיו נֶאֱמַ ר מַ ה ּ ּ ּ ּ שֶׁ נִתְ חַ נֵן יַעֲקֹב אָ בִ ינו עָלֵינו ּ ּ ּ ּ ּ : הָ אוֹ מֵ ר לְ עוֹ לָמוֹ דַ י יֹאמַ ר ּ לְ צָ רוֹ תֵ ינו דַ י ּ ּ . וְזֶה בִּ כְ לָל ובִ פְ רָ ט ּ , בִּ כְ לָלִ יות יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ שֶׁ יֹאמַ ר דַ י לְ צָ רוֹ תֵ ינו ּ ּ ּ , כִּ י כְּ בָ ר מָ שַׁ ך עָ לֵינו הַ שִׁ עְ בּ וד ּ ּ ּ ְ וְ אָ רַ ך עָ לֵינו הַ גָּלות מְ אֹד מְ אֹד ובְ וַדַ אי סוֹ ף כָּ ל סוֹ ף ּ ּ ּ ּ ְ יֹאמַ ר דַ י לְ צָ רוֹ תֵ ינו וִימַ הֵ ר לְ גָאֳלֵ ּ ּ נו גְּאֻ לַת עוֹ לָם ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) אֵ יכָ ה ד ( לֹא יוֹ סִ יף לְ הַ גְלוֹ תֵ ך וְ כו ּ ְ ', וְ כֵן



# Mikeitz
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/1/10/

Mikeitz
מקץ
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/1/10

Segment 1
HE:
פירושים על פרשת " קץ מִ "

Segment 2
HE:
עֹ רְפַ ּו ה חֹ ם לֵ ('א , א"מ) וְזֶה בְּ חִ ינַת חֲלוֹ ם פַ רְ עֹה שֶׁ בַ ע פָ רוֹ ת טוֹ בוֹ ת וְ שֶׁ בַ ע ּ ּ פָ רוֹ ת רָ עוֹ ת שֶׁ הֵ ם בְּ חִ ינַת שֶׁ בַ ע שְׁ נֵי הַ שָׂ בָ ע וְ שֶׁ בַ ע שְׁ נֵי ּ ּ הָ רָ עָב . זֶה בְּ חִ ינַת תַ אֲוַת מָ מוֹ ן ּ , שֶׁ כָּ ל מַ ה שֶׁ יֶשׁ לוֹ יוֹ תֵ ר ּ ּ חָ סֵ ר לוֹ יוֹ תֵ ר . וְזֶהו מַ ה שֶׁ רָ אָ ה שֶׁ בַ ע פָ רוֹ ת בְּ רִ יאוֹ ת ּ ּ ּ וְטוֹ בוֹ ת , דְ הַ יְנו בְּ חִ ינַת שֶׁ בַ ע שְׁ נֵי הַ שָׂ בָ ע ּ ּ ּ . זֶה בְּ חִ ינַת עֲשִׁ ירות וְ כָ ל טוב שֶׁ נוֹ תֵ ן ה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך לְ הָ עֲשִׁ ירִ ים ְ . וְ הִ נֵה ּ שֶׁ בַ ע פָ רוֹ ּ ת אֲחֵ רוֹ ת עֹלוֹ ת אַ חֲרֵ יהֶן וְ כו . 'ּ ּ וַתִ בְ לַעְ נָה הַ פָ רוֹ ת הָ רַ קוֹ ת וְ הָ רָ עוֹ ת אֶ ת שֶׁ בַ ע הַ פָ רוֹ ת יְפוֹ ת ּ ּ ּ ּ הַ מַ רְ אֶ ה וְ הַ בְּ רִ יאוֹ ת . שֶׁ בַ ע פָ רוֹ ת הָ רָ עוֹ ת הֵם בְּ חִ ינַת ּ שֶׁ בַ ע שְׁ נֵי רָ עָב שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת תַ אֲוַת מָ מוֹ ן שֶׁ הוא רָ עֵב ּ ּ ּ ּתָ מִ יד לִ בְ לֹעַ מָ מוֹ ן הַ רְ בֵּ ה , שֶׁ הֵם בּ וֹ לְ עִ ים אֶ ת שֶׁ בַ ע שְׁ נֵי הַ שָׂ בָ ע אֶ ת כָּ ל הַ טוֹ ב וְהָ עֲשִׁ ירות שֶׁ נָתַ ן לוֹ ה ּ ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ כִּ י כָּ ל מַ ה שֶׁ יֶשׁ לוֹ עֲשִׁ ירות יוֹ תֵ ר חָ סֵ ר לוֹ יוֹ תֵ ר ּ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת : מַ רְ בֶּ ה נְכָ סִ ים מַ רְ בֶּ ה דְ אָ גָה ּ . וְיֶשׁ לוֹ דְ ּ אָ גוֹ ת וְיִסּ ורִ ין כְּ אִ לו הוא עָ נִי מַ מָ שׁ בִּ בְ חִ ינַת וַתִ בְ לַעְ נָה שֶׁ בַ ע ּ ּ ּ ּ ּ ּ פָ רוֹ ת הָ רָ עוֹ ת וְ כו ּ ּ ' ּ וַתָ בֹאנָה אֶ ל קִ רְ בֶּ נָה וְ לֹא נוֹ דַ ע כִּ י בָ או אֶ ל קִ רְ בֶּ נָה ּ . ומַ רְ אֵ יהֶן רַ ע כַּ אֲשֶׁ ר בַּ תְ חִ לָה ּ ּ ּ , דְ הַ יְנו ּ ּ עַל־יְדֵ י הָ רַ ע שֶׁ ל תַ אֲוַ ּ ת מָ מוֹ ן שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת שֶׁ בַ ע שְׁ נֵי ּ הָ רָ עָב בְּ חִ ינַת שֶׁ בַ ע פָ רוֹ ת הָ רָ עוֹ ת ּ , עַל־יְדֵ י זֶה נִבְ לַע וְ נִשְׁ כַּ ח כָּ ל הַ שֶׁ פַ ע וְהָ עֲשִׁ ירות שֶׁ חֲנָנוֹ ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך וְ לֹא ְ נוֹ דַ ע אֶ צְ לוֹ הָ עֲשִׁ ירות כְּ לָל וְ הוא מָ לֵא דְ אָ גוֹ ת ּ ּ ּ כְּ בַ תְ חִ לָה ּ ּ כִּ , י לְ עוֹ לָם חָ סֵ ר לוֹ , כִּ י אֵ ין לוֹ חֲצִ י תַ אֲוָתוֹ ּ בְּ יָדוֹ לְ עוֹ לָם וְ עֵינוֹ לֹא תִ שְׂ בַּ ע עֹשֶׁ ר לְ עוֹ לָם , כִּ י תַ אֲוַת ּ מָ מוֹ ן שֶׁ לוֹ מַ ה שֶׁ מִ תְ אַ וֶה בְּ כָ ל פַ עַם יוֹ תֵ ר זֶה בּ וֹ לֵעַ אֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ כָּ ל הָ עֲשִׁ ירות שֶׁ לוֹ עַד אֲשֶׁ ר לֹא נוֹ דַ ע כָּ ל טוב ּ ּ ּ

Segment 3
HE:
וְ הָ עֲשִׁ ירות שֶׁ לוֹ ּ ּ , כִּ י נִבְ לָע וְ נִשְׁ כָּ ח הַ כּ ֹל עַל־יְדֵ י תַ אֲוַת ּ מָ מוֹ ן שֶׁ לוֹ שֶׁ מִ תְ אַ וֶה בְּ כָ ל פַ עַם יוֹ תֵ ר וְיוֹ תֵ ר ּ ּ ּ ּ . וְ הַ תִ קון עַל־יְדֵ י יוֹ סֵ ף שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ צַ דִ יק שֶׁ בַּ דוֹ ר ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ עִ קַ ר תִ קון תַ אֲוַת מָ מוֹ ן עַל יָדוֹ ּ ּ ּ ּ ּ וְ . ּ הוא נוֹ תֵ ן עֵצָ ה לְ הָ עֲשִׁ ירִ ים בַּ עֲלֵי הַ מָ מוֹ ן שֶׁ יִנָצְ לו מִ שֶׁ בַ ע שְׁ נֵי הָ רָ עָב ּ ּ ּ ּ ּ מֵ רַ עֲבוֹ ן תַ אֲוַת מָ מוֹ ן עַל־יְדֵ י צְ דָ קָ ה שֶׁ הוא עִ קַ ר ּ ּ ּ שְׁ בִ ירַ ת תַ אֲוַת מָ מוֹ ן ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תַ ב רַ בֵּ נו זַ ) ל " ּ בְּ סִ ימָ ן יג (. וְזֶה בְּ חִ ינַת יַעֲשֶׂ ה פַ רְ עֹ ה וְיַפְ קֵ ד פְ קִ ידִ ים עַל הָ אָ רֶ ץ ּ שֶׁ יַעֲשֶׂ ה מְ מֻנִים ּ ּ , הַ יְנו בְּ חִ ינַת גַּבָּ אֵ י צְ דָ קָ ה שֶׁ הֵם מְ מֻנִים ּ ּ לְ פַ קֵ חַ עַל הָ עֲנִיִים ּ ּ . וְזֶהו : ּ וְחִ מֵ שׁ אֶ ת אֶ רֶ ץ מִ צְ רַ יִם ּ , ' וְחִ מֵ שׁ ּ — ' זֶה בְּ חִ ינַת צְ דָ קָ ה שֶׁ שִׁ עורָ ה חֹמֶ שׁ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ : ל" ּ הַ מְ בַ זְבֵּ ז אַ ל יְבַ זְבֵּ ז יוֹ תֵ ר מֵ חֹמֶ שׁ . וְזֶהו : ּ וְ הָ יָה הָ אֹכֶל לְ פִ קָ דוֹ ן לָאָ רֶ ץ וְ כו ּ ּ ', כִּ י עִ קַ ר פִ קְ דוֹ ן ּ ּ ושְׁ מִ ירַ ת הַ מָ מוֹ ן הוא עַל־יְדֵ י צְ דָ קָ ה בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ ּ ) בָּ בָ א בַּ תְ רָ א יא (: אֲבוֹ תַ י גָּנְזו לְ מַ טָ ה וַאֲנִי גָּ ּ ּ נַזְתִ י לְ מַ עְ לָה וְ כו ּ ּ ', וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ ) ל " כְּ תֻ בּ וֹ ת סו :(: מֶ לַח מָ מוֹ ן חָ סֵ ר . וְזֶה : וְ לֹא תִ כָּ רֵ ת הָ אָ רֶ ץ בָּ רָ עָב , שֶׁ לֹא תִ תְ גַּבֵּר ּ ּ רַ עֲבוֹ ן תַ אֲוַת מָ מוֹ ן שֶׁ כּ וֹ רֶ תֶ ת וְ עוֹ קֶ רֶ ת אֶ ת הָ אָ דָ ם חַ ס ּ וְ שָׁ לוֹ ם , כַּ מְ בֹאָ ר בְּ הַ ּתוֹ רָ ה " ּ צִ וִיתָ צֶדֶ ק " ) סִ ימָ ן כג , ( כִּ י עַל־יְדֵ י צְ דָ קָ ה נִצוֹ לִ ין מִ תַ אֲוַת מָ מוֹ ן ּ ּ . ל"ּ כַּ נַ וְזֶהו : ּ ּ ּ וַיִתֶ ן אֹכֶ ל בֶּ עָרִ ים וְ שָׁ מָ רו אֹכֶ ל שְׂ דֵ ה הָ עִ יר אֲשֶׁ ר סְ בִ יבֹתֶ יהָ ּ נָתַ ן בְּ תוֹ כָ ה , ּ הַ יְנו שֶׁ נָתַ ן הָ אֲכִ ילָה וְ הַ שֶׁ פַ ע שֶׁ ל כָּ ל עִ ּ ּ ּ יר וָעִ יר לַעֲנִיֵי אוֹ תָ ה הָ עִ יר ּ ּ , כִּ י עֲנִיֵי עִ ירְ ך קוֹ דְ מִ ין לַעֲנִיֵי ּ ּ ָ עִ יר אַ חֶ רֶ ת , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ . ל" וְזֶהו בְּ חִ ינַת ּ : " אֹכֶ ל שְׂ דֵ ה הָ עִ יר אֲשֶׁ ר סְ בִ יבֹתֶ יהָ נָתַ ן בְּ תוֹ כָ ה , " ּ ּ שֶׁ נָתַ ן וְחִ לֵק בְּ תוֹ ך הָ עִ יר לַעֲנִיֵי ּ ְ ּ אוֹ תָ ה הָ עִ יר אֶ ת כָּ ל הָ אֲכִ ילָה ּ וְ הַ שֶׁ פַ ע שֶׁ בִּ סְ בִ יבוֹ תֶ יהָ ּ . וְזֶה שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ " י שֶׁ כָּ ל אֶ רֶ ץ מְ עַמֶ דֶ ת פֵ רוֹ תֶ יהָ ּ ּ . וְ נוֹ תְ נִין מֵ עֲפַ ר הָ אָ רֶ ץ לְ תוֹ כָ ה ּ ומְ עַמֶ דֶ ת פֵ רוֹ תֶ יהָ וְ כו ּ ּ ּ ּ ', כִּ י הֶ עָ נִי הוא בְּ חִ ינַת עָפָ ר ּ , כִּ י ּ מֻנָח עַד עָ פָ ר , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) תְ הִ לִ ים קיג ּ ּ (: מְ קִ ימִ י מֵ עָפָ ר דָ ל ּ . וכְ שֶׁ רוֹ צֶ ה הָ אָ דָ ם לִ שְׁ מֹר עֲשִׁ ירותוֹ ּ ּ , ּ שֶׁ לֹא יִשְׁ לְ טו עָ לָיו שֶׁ בַ ע שְׁ נֵי הָ רָ עָב ּ , צָ רִ יך לִ תֵ ן מֵ עֲפַ ר הָ אָ רֶ ץ ּ ְ לְ תוֹ ך עֲשִׁ ירותוֹ דְ הַ יְנו זְכות וְ כֹחַ הַ צְ דָ קָ ה שֶׁ נוֹ תֵ ן ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ

Segment 4
HE:
לַעֲנִיִים שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת עָפָ ר ּ , וְזֶה מַ עֲמִ יד וְ שׁ וֹ מֵ ר עֲשִׁ ירותוֹ שֶׁ יִתְ קַ יֵם וְ לֹא יִכְ לֶה עַל־יְדֵ י שֶׁ בַ ע שְׁ נֵי הָ רָ עָב ּ ּ ּ שֶׁ הוא תַ אֲוַת מָ מוֹ ן שֶׁ מְ כַ לֶה חַ יָיו וַעֲשִׁ ירותוֹ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ

Segment 5
HE:
עֹ רְפַ ּו ה חֹ םלֵ ('א , א"מ) . .. כִּ י הַ חֲלוֹ ם בָּ א בַּ שֵׁ נָה בְּ חֶ שְׁ כַ ת לַיְלָה שֶׁ אָ ז ּ הִ תְ גַּבְּ רות הַ שֶׁ קֶ ר ּ ּ , וְעַל־כֵּן אֵ ין חֲלוֹ ם בְּ לֹא דְ בָ רִ ים ּ בְּ טֵ לִ ים . אֲבָ ל יוֹ סֵ ף יָדַ ע לְ גַלוֹ ת גַּם הָ אֱמֶ ת שֶׁ יֵשׁ שָׁ ם ּ ּ ולְ בָ רְ רוֹ מֵ הַ שֶׁ קֶ ר ּ ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת פִ תְ רוֹ ן חֲלוֹ ם פַ ּ ּ ּ ּ רְ עֹה שֶׁ לֹא יָדַ ע שׁ ום אֶ חָ ד מֵ הֶם לְ פָ תְ רוֹ ּ ּ , כִּ י רָ אָ ה שֶׁ שֶׁ בַ ע ּ פָ רוֹ ת הָ רָ עוֹ ת בָּ לְ עו שֶׁ בַ ע פָ רוֹ ת טוֹ בוֹ ת ובְ רִ יאוֹ ת ּ ּ ּ ּ כָּ אֵ לֶה עַד כִּ י לֹא נוֹ דַ ע כִּ י בָּ או אֶ ל קִ רְ בֶּ נָה ּ ּ , כִּ י הַ שֶׁ קֶ ר ּ בְּ חִ ינַת ' שֶׁ בַ ע תוֹ עֵבוֹ ת בְּ לִ בּ וֹ ּ ' וַאֲחִ יזָ תוֹ מִ שְׂ מֹאל ּ מִ בְּ חִ ינַת פְ נֵי הַ שׁ וֹ ר מִ שְׂ מֹאל ּ ּ ּ , וְהָ עִ קָ ר מִ סִּ טְ רָ א דְ נוקְ בָ א ּ ּ ּ שֶׁ בִּ שְׂ מֹאל שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת פָ רָ ה בְּ חִ ינַת כִּ י כְּ פָ רָ ה סֹרֵ רָ ה ּ סָ רַ ר יִשְׂ רָ אֵ ל , וְ הִ תְ פַ לֵא פַ רְ עֹה מְ אֹד אֵ יך הִ תְ גַּבְּ רו שֶׁ בַ ע ּ ְ ּ ּ ּ ּפָ רוֹ ת הָ רָ עוֹ ת כָּ ל־ כָּ ך עַל שֶׁ בַ ע פָ רוֹ ת הַ טוֹ בוֹ ת שֶׁ הֵם ּ ּ ְ בְּ חִ ינַת אֱמֶ ת , בְּ חִ ינַת חָ צְ בָ ה עַמֻדֶ יהָ שִׁ בְ עָ ה ּ , בְּ חִ ינַת

Segment 6
HE:
קִ יום הָ עוֹ לָם שֶׁ נִבְ רָ א בְּ שִׁ בְ עַת יְמֵ י בְּ רֵ אשִׁ ית ּ ּ ּ . וְ לֹא הָ יָה שׁ ום אָ דָ ם יוֹ דֵ עַ לִ פְ תֹר ּ ּ , כִּ י אִ ם יוֹ סֵ ף שֶׁ קִ בֵּ ל עֶצֶם ּ הָ אֱמֶ ת מִ יַ ּ עֲקֹב , וְ הוא בְּ חִ ינַת ּ ' בְּ כוֹ ר שׁ וֹ רוֹ ', ּ שֶׁ יוֹ דֵ עַ לִ כְ לֹל שְׂ מֹאל בְּ יָמִ ין ולְ גַלוֹ ת הָ אֱמֶ ת מִ תֹקֶ ף הַ שֶׁ קֶ ר ּ ּ ּ ּ הַ חוֹ פֶ ה עָ לָיו עַד שֶׁ נִבְ לַע הָ אֱמֶ ת מַ מָ שׁ ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן ּ הָ אֱמֶ ת קַ יָם לְ עוֹ לָם ּ , וְ הַ צַ דִ יק בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף מְ גַלֵהו ּ ּ ּ ּ , ֶׁש עַל־יְדֵ י זֶה פָ תַ ר חֲלוֹ ם פַ רְ עֹה ּ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה עָלָה לִ גְדֻ לָה וְ הִ צִ יל אֶ ת כָּ ל יִשְׂ רָ אֵ ל ופִ רְ נְסָ ם וְ כו ּ ּ ּ ּ ', וְיָצְ או מִ ן ּ הַ גָּלות עַל־יָדוֹ ּ , כִּ י יוֹ סֵ ף הוא בְּ חִ ינַת מָ שִׁ יחַ בֶּ ן יוֹ סֵ ף ּ ) 'ּ וְ כו קסב (:

Segment 7
HE:
עֹ רְפַ ּו ה חֹ םלֵ ('א , א"מ) וְזֶה בְּ חִ ינַת חֲלוֹ ם פַ רְ עֹה ּ מא ) , (א , שֶׁ רָ אָ ה שִׁ בְ עָ ה פָ רוֹ ת ּ ּ הַ טוֹ בוֹ ת , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת הַטוֹ ב ּ , בְּ חִ ינַת תְ פִ לָה ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) הוֹ שֵׁ עַ יד (: ונְשַׁ לְ מָ ה פָ רִ ים שְׂ פָ תֵ ינו ּ ּ ּ ) כַּ מובָ א ּ ּ בִּ דְ בָ רָ יו זַ " ל בְּ סִ ימָ ן נה לְ עִ נְיַ ן פָ רָ ה אֲדֻ מָ ה ּ ּ , שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת תְ פִ לָה ּ ּ , ּ עַיֵן שָׁ ם (. וְ הִ יא כְּ לולָה מִ שֶׁ בַ ע ּ ּ , בְּ חִ ינַת ) תְ הִ לִ ים קיט ּ ּ ( שֶׁ בַ ע בַּ יוֹ ם הִ לַלְ תִ יך ָ ּ ּ ּ . וְ אַ חַ ר כָּ ך רָ אָ ה ְ שֶׁ בַ ע פָ רוֹ ת אֲחֵ רוֹ ת רָ עוֹ ת מְ אֹד וְ כו ּ ּ ', שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת הָ רַ ע הַ גָּמור שֶׁ מִ תְ גַּ ּ ּ בֵּ ר כְּ נֶגֶד הַ תְ פִ לָה הַ טוֹ בָ ה ּ ּ ּ ... שֶׁ מִ תְ גַּבֵּ ר הָ רַ ע עַל הַ טוֹ ב ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת ' ּ וַתָ בֹאנָה אֶ ל קִ רְ בֶּ נָה וְ לֹא נוֹ דַ ע כִּ י בָ או אֶ ל קִ רְ בֶּ נָה ּ ', כְּ אִ לו לֹא הָ יָה ּ ּ טוֹ ב כְּ לָל , כְּ אִ לו לֹא הִ תְ פַ לֵל כְּ לָל ּ ּ ּ ּ . וְ אַ חַ ר כָּ ך רָ אָ ה עוֹ ד ְ ּ הַ פַ עַ ם שֶׁ חוֹ זְרִ ין וְ עוֹ לִ ין שֶׁ בַ ע שִׁ בֳּלִ ים טוֹ בוֹ ת , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת הַ טוֹ ב ּ , בְּ חִ ינַת תְ פִ לָה שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת ּ ּ (ה , ב) שִׂ יחַ הַ שָׂ דֶ ה ּ , בְּ חִ ינַת שָׁ ם ) כד , ( סג וַיֵצֵ א יִצְ חָ ק לָשׂ וחַ ּ ּ ּ בַּ שָׂ דֶ ה , כַּ מובָ א בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ' ּ וַיֹאמֶ ר בּ ֹעַז אֶ ל רות ּ ) ' לקוטי מוהר " ן חלק א ' - סימן סה , ( שֶׁ עַל־יְדֵ י הַ תְ פִ לָה ּ ּ מְ לַקְ טִ ין צְ מָ חִ ים נִפְ לָאִ ים בַּ שָׂ דֶ ה הָ עֶלְ יוֹ נָה ּ ּ . וְ אַ חַ ר כָּ ך ְ חָ זְרו וְ עָ לו שֶׁ בַ ע שִׁ בֳּלִ ים רָ עוֹ ת ּ ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת הָ רַ ע שֶׁ חָ זַר וְ הִ תְ גַּבֵּ ר כְּ נֶגֶד הַ טוֹ ב ּ , כְּ נֶגֶד הַ תְ פִ לָה ּ ּ , וְעַל־כֵּן נִתְ פַ לֵא מְ אֹד עַל זֶה ּ ּ : מַ ה זֹאת ּ ? בְּ חִ ינַת ' וְ אֵ ין פוֹ תֵ ר ּ אוֹ תָ ם לְ פַ רְ עֹה . ' שֶׁ הָ יָה קָ שֶׁ ה לוֹ קֻ שְׁ יָא ... ּ לָמָ ה חוֹ זְרִ ים ומִ תְ גַּבְּ רִ ים פַ עַם אַ חַ ר פַ עַם לְ עוֹ רֵ ר הַ טוֹ ב ולְ הִ תְ פַ לֵל ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ מֵ אַ חַ ר שֶׁ רוֹ אִ ין שֶׁ מִ תְ גַּ ּ בֵּ ר כְּ נֶגְדָ ם בְּ כָ ל פַ עַם רַ ע כָּ זֶה ּ ּ שֶׁ רוֹ צֶ ה לְ הַ שְׁ כִּ יחַ הַ כּ ֹל . ובַ תְ חִ לָה הִ מְ שִׁ יל הַ טוֹ ב וְהָ רַ ע בְּ שֶׁ בַ ע פָ רוֹ ת טוֹ בוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ וְרָ עוֹ ת וְ אַ חַ ר כָּ ך בְּ שִׁ בֳּלִ ים ְ , כִּ י יָדועַ שֶׁ אֵ ין הַ טוֹ ב וְ הָ רַ ע ּ ּ מִ תְ עוֹ רֵ ר בְּ כָ ל פַ עַם בִּ בְ חִ ינָה אַ חַ ּ , ת כִּ י הַ טוֹ ב שֶׁ הוא ּ ּ בְּ חִ ינַת הַ תְ פִ לָה ּ ּ , כָּ לול מִ כָּ ל הַ בְּ חִ ינוֹ ת מִ דוֹ מֵ ם ּ ּ , צוֹ מֵ חַ , , חַ י מְ דַ בֵּ ר , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת אַ רְ בָּ עָ ה יְסוֹ דוֹ ת : אֵ שׁ , ּ רוחַ , מַ יִם , עָפָ ר , שֶׁ שָׁ רְ שָׁ ם אַ רְ בַּ ע אוֹ תִ יוֹ ת הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ , שֶׁ מִ שָׁ ם ּ ּ נִמְ שָׁ כִ ין כָּ ל הָ עוֹ לָמ וֹ ת וְ כָ ל הַ טוֹ ב שֶׁ בָּ הֶן ּ , ולְ עֻמַ ת זֶה ּ ּ הָ רַ ע שֶׁ בָּ הֶן , וכְ שֶׁ הַ טוֹ ב מִ תְ עוֹ רֵ ר לִ פְ עָמִ ים הוא טוֹ ב ּ ּ ּ שֶׁ הוא בִּ בְ חִ ינַת ּ ' שֶׁ בַ ע פָ רוֹ ת טוֹ בוֹ ת ּ ' בִּ בְ חִ ינַת חַ י , וְ לִ פְ עָמִ ים בִּ בְ חִ ינַת צוֹ מֵ חַ , בִּ בְ חִ ינַת שִׁ בֳּלִ ים וְ כֵן הָ רַ ע כְּ נֶגְדוֹ ּ , וְ כַ אֲשֶׁ ר מַ רְ גִּישׁ כָּ ל אֶ חָ ד בְּ נַפְ שׁ וֹ שֶׁ אֵ ין הַ טוֹ ב ּ וְ הָ רַ ע שָׁ וֶה בְּ כָ ל פַ עַם ּ . וְ הַ תִ קון עַל כָּ ל זֶה הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ ּפִ תְ רוֹ ן יוֹ סֵ ף , שֶׁ אָ מַ ר שֶׁ הַ כּ ֹל תָ לוי בְּ הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת שָׁ ם ) מא , ' ( לג יֵרֶ א פַ רְ עֹה אִ ישׁ נָבוֹ ן וְחָ כָ ' ם שֶׁ הוא יְתַ קֵ ן כָּ ל זֶה ּ ּ ... שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ בְּ עַצְ מוֹ , בִּ בְ חִ ינַת אֵ ין נָבוֹ ן וְחָ כָ ם כָּ מוֹ ך שָׁ ם ) ָ מא , , ( לט שֶׁ הוא יוֹ דֵ עַ לְ תַ קֵ ן אֶ ת כָּ ל אֶ חָ ד שֶׁ יִקְ בּ ֹץ אֶ ת הַ טוֹ ב ּ ּ ּ ּ שֶׁ בִּ בְ חִ ינַת הַ שָׁ נִים הַ טוֹ בוֹ ת ּ ּ , דְ הַ יְנו בְּ עֵ ּ ּ ת שֶׁ נִתְ עוֹ רֵ ר ּ הַ טוֹ ב שֶׁ יְחַ זֵק אֶ ת עַצְ מוֹ לַחֲטֹף טוֹ ב תְ פִ לָה וְ תוֹ רָ ה כָּ ל ּ ּ ּ ּ ּ מַ ה שֶׁ יוכַ ל כָּ ל יְמֵ י חַ יָיו ּ ּ ּ ּ , כְּ דֵ י שֶׁ יִהְ יֶה לוֹ הָ אֹכֶ ל לְ פִ קָ דוֹ ן ּ ּ אַ חַ ר כָּ ך , ְ כְּ דֵ י שֶׁ יוכַ ל לְ הַחֲיוֹ ת נַפְ שׁ וֹ בּ וֹ עַד שֶׁ יִזְכֶּ ה ּ ּ ּ לְ הִ תְ גַּבֵּ ר בִּ שְׁ לֵמות ּ , עַד יַשְׁ קִ יף וְיֵרֶ א ה ' ּ מִ שָׁ מַ יִם ... ) קסג (:

Segment 8
HE:
וְ הִ נֵּה מִ ן הַ יְאֹר עֹלוֹ ת

Segment 9
HE:
('ב , א"מ) ... וְזֶה בְּ חִ ינַת הַ חֲלוֹ ם פַ רְ עֹה שֶׁ פָ תַ ר יוֹ סֵ ף שֶׁ הֵם שֶׁ בַ ע ּ ּ ּפָ רוֹ ת טוֹ בוֹ ת וְ שֶׁ בַ ע רָ עוֹ ת , שֶׁ בַ ע שִׁ בֳּלִ ים טוֹ בִ ים וְ שֶׁ בַ ע רָ עִ י , ם וְ כֻלָם עוֹ לִ ים כ ּ "י , ח" ד טוֹ בִ ים וְי " ד רָ עִ ים , בְּ חִ ינַת כ" ח עִ תִ ים שֶׁ בָּ הֶ ם כָּ ל הַ שִׁ נויִים הָ רַ בִּ ים ּ ּ ּ ּ , וְ עִ קַ ר הָ רַ ע ּ וְ הַ טוֹ ב שֶׁ בָּ הֶם הוא הַ שֶׁ קֶ ר וְהָ אֱמֶ ת הַ חֹשֶׁ ך וְ הָ אוֹ ר וְ כו ּ ּ ְ ּ ּ .' וְ עַל־כֵּן רָ אָ ה כָּ ל זֶה עַל־יְדֵ י פָ רוֹ ת וְ שִׁ בֳּלִ י ּ , ם כִּ י עַל־יְדֵ י תְ פִ לָה זוֹ כֶ ה לְ זִווגוֹ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת פָ רוֹ ת שֶׁ הֵם בַּ עֲלֵי ּ ּ ּ חַ יִים , בְּ חִ ינַת בֶ ן פֹרָ ת יוֹ סֵ ף וְ הַ שִׁ בֳּלִ ים הֵם תְ בואָ ה ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת פַ רְ נָסָ ה שֶׁ מְ קַ בְּ לִ ים עַל־יְדֵ י הַ תְ פִ לָה ּ ּ ּ ּ . וְרָ אָ ה פַ רְ עֹה שֶׁ בַ ע פָ רוֹ ת טוֹ בוֹ ת ּ ּ מְ אֹד שֶׁ נִמְ שְׁ כו מֵ הַ תְ פִ לָה ּ ּ ּ ּ הָ רְ אויָה שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת שֶׁ בַ ע בַּ יוֹ ם הִ לַלְ תִ יך ָ ּ ּ ּ ּ . אֲבָ ל רָ אָ ה לְ עֻמַ ת זֶה שֶׁ בַ ע פָ רוֹ ת עוֹ לוֹ ת אַ חֲרֵ יהֶן דַ לוֹ ת וְרָ עוֹ ת ּ ּ ּ ּ תֹאַ ר מְ אֹד לֹא רָ אִ יתִ י כָ הֵ נָה וְ כו ּ ּ ּ ' וַתִ בְ לַעְ נָה הַ פָ רוֹ ת ּ ּ הָ רָ עוֹ ת וְ כו ' ּ וְ לֹא נוֹ דַ ע כִּ י בָ או אֶ ל קִ רְ בֶּ נָה ּ , כִּ י הַ שֶׁ קֶ ר ּ מִ תְ גַּבֵּ ר ומַ חְ שִׁ יך כָּ ל־כָּ ך עַד שֶׁ אֵ ין רוֹ אִ ין הָ אֱמֶ ת כְּ לָל ְ ְ ּ כְּ אִ לו לֹא הָ יָה בָּ עוֹ לָם ּ ּ , כִּ י פְ גַם הַ זִווגִין חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ ּ ּ מִ תְ גַּבֵּ ר כָּ ל־כָּ ך כְּ אִ לו אֵ ין שׁ ום קְ דֻ שָׁ ה אֲמִ תִ ּ ּ ּ ּ ּ ְ ית חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם בְּ עֵסֶ ק הַ זִווגִים ּ ּ ּ , אֲשֶׁ ר בֶּ אֱמֶ ת כָּ ל הַ קְ דֻ שׁ וֹ ת וְ כָ ל ּ ּ הַ יִחודִ ים תְ לויִים בָּ זֶה כַּ יָדועַ בִּ פְ רָ ט בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּובְ כִ תְ בֵ י הָ אֲרִ " .ל" י זַ וְ כֵן רָ אָ ה שֶׁ בַ ע שִׁ בֳּלִ ים מְ לֵאוֹ ת וְטוֹ בוֹ ת בְּ חִ ינַת פַ רְ נָסָ ה ּ וּ שְׂ בִ יעָ ה , שֶׁ יֵשׁ שֶׁ מַ רְ וִיחִ ין עֲשִׁ ירות ומָ מוֹ ן הַ רְ בֵּ ה ּ ּ ּ ּ , ובְ תוֹ ך כָּ ך וְ הִ נֵה שֶׁ בַ ע שִׁ בֳּלִ ים אֲחֵ רוֹ ת צוֹ מְ חוֹ ת ּ ְ ְ ּ אַ חֲרֵ יהֶם צְ נומוֹ ת דַ קוֹ ת וְכו ּ ּ ּ ּ ' וַתִ בְ לַעְ נָה וְ כו ּ ּ ', דְ הַ יְנו ּ ּ שֶׁ כָּ ל מַ ה שֶׁ מַ רְ וִ יחַ ומִ תְ עַשֵׁ ר נִבְ לָע בְּ קֶ רֶ ב ּ ּ ּ ּ הָ רַ ע עַד אֲשֶׁ ר לֹא נוֹ דַ ע כִּ י בָ או אֶ ל קִ רְ בֶּ נָה כְּ אִ לו לֹא הִ רְ וִיחַ ּ ּ ּ מֵ עוֹ לָם . וְזֶה בְּ כַ מָ ה בְּ חִ ינוֹ ת ּ : אוֹ שֶׁ בְּ תוֹ ך כָּ ך בָּ א לוֹ ְ ְ הֶפְ סֵ ד וְגַם מוֹ צִ יא הַ רְ בֵּ ה עַ ד שֶׁ לֹא נוֹ דַ ע הָ רֶ וַח כְּ לָל ּ , אוֹ שֶׁ אֲפִ לו עֲדַ יִן מִ תְ עַשֵׁ ר ּ ּ ּ , אֲבָ ל תַ אֲוָתוֹ לַמָ מוֹ ן כָּ ל־כָּ ך עַד ְ ּ ּ שֶׁ עַתָ ה גָּרועַ לוֹ מִ בַּ תְ חִ לָה וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ', וְגַם כִּ י הוא עֹשֶׁ ר שָׁ מור ּ ּ

Segment 10
HE:
לִ בְ עָ לָיו לְ רָ עָ תוֹ שֶׁ אֵ ין זֶה עֲשִׁ ירות כְּ לָל אַ דְ רַ בָּ א מַ רְ בֶּ ה ּ ּ נְכָ סִ ים מַ רְ בֶּ ה דְ אָ גָה וְכָ ל יָמָ יו כַּ עַס ומַ כְ אוֹ בוֹ ת וְ אוֹ בֵד ּ ּ עוֹ לָמוֹ עַל־יְדֵ י זֶה וְ כו .'ּ וְ הַ תִ קון עַל־יְדֵ י יוֹ סֵ ף שֶׁ הוא הַ צַ דִ יק הָ אֲמִ תִ י שֶׁ מֵ אִ יר ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הָ אֱמֶ ת בְּ כָ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ כָ ל עֵת וְ שָׁ עָ ה ּ . כִּ י יַעֲקֹב עֶצֶם הָ אֱמֶ ת , וְ הוא מֵ אִ יר הָ אֱמֶ ת בְּ כָ ל שְׁ תֵ ים עֶשְׂ רֵ ה ּ ּ נֻסְ חֲאוֹ ת הַ תְ פִ לָה ּ ּ שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת שְׁ נֵים עָ שָׂ ר שִׁ בְ טֵ י יָה ּ שֶׁ הֵם בָּ נָיו , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה זוֹ כִ ים לְ זִווגָן בִּ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ולְ פַ רְ נָסָ תָ ם בִּ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ . אֲבָ ל עִ קַ ר הַ מְ שָׁ כַ ת נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת ּ ּ שֶׁ מַ מְ שִׁ יך בְּ חִ ינַת יַעֲקֹב לִ שְׁ נֵים עָ שָׂ ר הַ שְׁ בָ טִ ים וְ כו ּ ּ ְ ּ ', ּ הו א עַל־יְדֵ י יוֹ סֵ ף הַ צַ דִ יק ּ ּ , כִּ י בֶ ן זְקֻ נִים הוא לוֹ ּ , זָקֵ ן דִ קְ דֻ שָׁ ה זֶה בְּ חִ ינַת אֱמֶ ת שֶׁ הוא אוֹ ר הַ פָ נִים שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת זָקֵ ן בְּ חִ ינַת וְ הָ דַ רְ תָ פְ נֵי זָקֵ ן ּ ּ , כִּ י אֱמֶ ת בְּ עַתִ יקָ א ּ ּתַ לְ יָא . וְ עַל־כֵּן מָ סַ ר לוֹ בְּ יוֹ תֵ ר כָּ ל הַ בְּ רָ כוֹ ת כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : בְּ ך יְבָ רֵ ך יִשְׂ רָ אֵ ל וְ כו ּ ְ ָ ', וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ : מִ ידֵ י אֲבִ יר יַעֲקֹב וְ כו ' ּ עַד בִּ רְ כֹת אָ בִ יך גָּבְ רו עַל בִּ רְ כֹת הוֹ רַ י ּ ָ תִ הְ יֶינָה לְ רֹאשׁ יוֹ סֵ ף וְ כו ּ ּ ', וְ כָ ל הַ בְּ רָ כוֹ ת הֵ ם בְּ חִ ינַת אֱמֶ ת כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ מָ ּ קוֹ ם אַ חֵ ר ) בְּ סִ ימָ ן נד ( ד , עַל פָ סוק ּ ּ ) יְשַׁ עְ יָה סה (: אֲשֶׁ ר הַ מִ תְ בָּ רֵ ך בָּ אָ רֶ ץ וְ כו ּ ְ ּ . ' וְ עַל־כֵּן הַ תִ קון שֶׁ ל חֲלוֹ ם פַ רְ עֹה הוא עַל־יְדֵ י יוֹ סֵ ף הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ מֵ אִ יר הָ אֱמֶ ת בְּ כָ ל אֶ חָ ד שֶׁ יִתְ גַּבְּ רו שֶׁ בַ ע שְׁ נֵי הַ שָׂ בָ ע ּ ּ ּ ּ עַל שֶׁ בַ ע שְׁ נוֹ ת הָ רָ עָב , שֶׁ יִתְ גַּבֵּ ר הַ טוֹ ב עַל הָ רַ ע עַל־יְדֵ י ּ ּ הָ אֱמֶ ת . וְזֶהו מא ) ּ , : ( לד וְחִ מֵ שׁ אֶ ת אֶ רֶ ץ מִ צְ רַ יִם ּ — בְּ חִ ינַת כְּ לֵי זַיִן כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) שְׁ מוֹ ת יג יח , (: וַחֲמֻשִׁ ים ּ עָ לו בְ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל , כִּ י עִ קַ ר הַ כְּ לִ י זַיִן ּ הוא הַ תְ פִ לָה וְ כו ּ ּ ּ ּ . ' וְזֶהו בְּ חִ ינַת שֶׁ לָקַ ח מֵ עֲפַ ר הָ אָ רֶ ץ וְ נָתַ ן בְּ תוֹ כָ ה ּ ּ ּ ) רַ בָּ ה צ , . ה ומובָ א בְּ פֵ רושׁ רַ שִׁ ּ ּ ּ " י בְּ רֵ אשִׁ ית מא , , ' ( מח עָפָ ר ' זֶה בְּ חִ ינַת תְ פִ לָה כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב שָׁ ם בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ ) ' ט לקוטי מוהר ן א " . (' וְזֶ ה וְ הִ נֵה מִ ן הַ יְאֹר עֹלוֹ ת ּ , דְ הַ יְנו מִ ן הַ מַ יִם ּ ּ ּ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת תְ פִ לָה בְּ חִ ינַת שִׁ פְ כִ י כַ מַ יִם לִ בֵּ ך וְ כו ּ ּ ְ ּ ּ ּ ' ) קסד :(

Segment 11
HE:
ּ וַתָ בֹאנָה אֶ ל קִ רְ בֶּ נָה וְ לֹא נוֹ דַ ע

Segment 12
HE:
(א"כ , א"מ) וְזֶה בְּ חִ ינַת חֲלוֹ ם פַ רְ עֹה שֶׁ תִ קונוֹ עַל־יְדֵ י יוֹ ּ ּ ּ ּ סֵ ף שֶׁ פָ תַ ר ּ אוֹ תוֹ , שֶׁ קוֹ רִ ין זֹאת הַ פָ רָ שָׁ ה בִּ ימֵ י חֲנֻכָּ ה ּ ּ . כִּ י פַ רְ עֹה ּ רָ אָ ה בְּ עֵת שֵׁ נָה שֶׁ נִמְ שַׁ ך מִ בְּ חִ ינַת בִּ טול ּ ּ ְ ּ , רָ אָ ה אָ ז אֵ יך ְ שֶׁ בַ ע פָ רוֹ ת הָ רָ עוֹ ת בּ וֹ לְ עִ ים שֶׁ בַ ע פָ רוֹ ת הַ טוֹ בוֹ ת וְ כו ּ ּ ּ ּ ', שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הִ תְ גַּבְּ רו ּ ּ ת הָ רָ ע עַל הַ טוֹ ב ּ , הַ יְנו ּ הִ תְ גַּבְּ רות הַ שֶׁ בַ ע מִ דוֹ ת רָ עוֹ ת עַל שֶׁ בַ ע הַ מִ דוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ טוֹ בוֹ ת עַד אֲשֶׁ ר מא ) , : " ( כא ּ וַתָ בֹאנָה אֶ ל קִ רְ בֶּנָה וְ לֹא נוֹ דַ ע כִּ י בָ או אֶ ל קִ רְ בֶּ נָה ּ ". כִּ י כָּ ל־כַּ ך מִ תְ גַּבֶּ רֶ ת ְ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א בְּ כָ ל פַ עַם עַד שֶׁ רוֹ צֶ ה לְ הַ שְׁ כִּ יחַ אֶ ת ּ הָ אָ דָ ם בְּ כָ ל פַ עַם כְּ אִ לו לֹא רָ אָ ה טוֹ ב מֵ עוֹ לָם ּ ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ בַּ תְ חִ לָה בְּ עֵת הַ בִּ טול רָ אָ ה רַ ק אֶ ת הַ טוֹ ב ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת שֶׁ בַ ע פָ רוֹ ת הַ טוֹ בוֹ ת ּ ּ , אַ ך רָ אָ ה שֶׁ תֵ כֶף ּ ְ אַ חַ ר כַּ ך סָ מוך לַ ְ ְ ּ הֲקִ יצוֹ , דְ הַ יְנו כְּ שֶׁ מַ תְ חִ יל לָשׁ וב ּ ּ ּ ּ מֵ הַ בִּ טול חוֹ זְרִ ים ומִ תְ גַּבְּ רִ ים אַ חַ ר כַּ ך שֶׁ בַ ע פָ רוֹ ת ּ ְ ּ ּ ּ הָ רָ עוֹ ת , שֶׁ הֵם הָ רַ ע שֶׁ אוֹ רֵ ב ומִ תְ גָּרֶ ה ומִ תְ גַּבֵּ ר בְּ יוֹ תֵ ר ּ ּ אַ חַ ר כַּ ך . ְ וְזֶה שֶׁ נִסְ מַ ך הִ תְ גַּבְּ רות הַ פָ רוֹ ת רָ עוֹ ת לַהֲקִ יצוֹ ּ ּ ּ ְ

Segment 13
HE:
כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב שָׁ ם ּ : ומַ רְ אֵ יהֶ ן רַ ע וְ כו ּ ּ ' וָאִ יקָ ץ וְ כֵן בְּ כָ ל ּ הַ פָ רָ שָׁ ה . וְ תִ קונוֹ עַל־יְדֵ י יוֹ סֵ ף שֶׁ זָכָ ה לְ תַ כְ לִ ית הַ בִּ טול בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ ּ ּ ּ ּ כָּ רָ אוי ּ , בִּ בְ חִ ינַת שָׁ ם ) מט , ( כב בֵּ ן פוֹ רָ ת יוֹ סֵ ף בֵּ ן ּ ּפוֹ רָ ת עֲלֵי עַיִן — עוֹ לֶה עָיִן , ּ שֶׁ יוֹ סֵ ף , בְּ חִ ינַת הַ צַ דִ יק ּ ּ הָ אֱמֶ ת , עוֹ לֶה עַל הָ עַיִן , כִּ י הוא סוֹ תֵ ם עֵינָיו מֵ חֵ יזו ּ ּ ּדְ הַ אי עָ לְ מָ א ] מהסתכלות על העולם הזה [ לְ גַמְ רֵ י וְ אֵ ין לוֹ שׁ ום הִ סְ תַ כְּ לות בְּ זֶה הָ עוֹ לָם אֲפִ לו כְּ הֶרֶ ף עַיִן ּ ּ ּ ּ ּ , וְ עַל־כֵּן נִקְ רָ ' א עוֹ לֶה עָיִן ', ִּכ י הוא עוֹ לֶה עַל הָ עַיִן ּ ּומוֹ שֵׁ ל עָ לָיו . כִּ י מִ י שֶׁ יֶשׁ לוֹ הִ סְ תַ כְּ לות בְּ זֶה הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ כְּ פִ י הִ סְ תַ כְּ לותוֹ כֵּן הוא תַ חַ ת הָ עַיִן ּ ּ ּ ּ , כִּ י הָ עַיִן מוֹ שֵׁ ל עָ לָיו מֵ אַ חַ ר שֶׁ נִמְ שָׁ ך אַ חַ ר עֵינָיו ְ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו ּ ּ "זַ ) ל סוֹ טה ( ט עַל כַּ מָ ה שֶׁ ּ ' הָ לַך אַ חַ ר עֵינָיו ְ ', שֶׁ זֶהו ּ ּ בְּ חִ ינַת ) בְּ מִ דְ בַּ ר טו ( וְ לֹא תָ תורו אַ חֲרֵ י לְ בַ בְ כֶם וְ אַ חֲרֵ י ּ ּ עֵינֵיכֶם , שֶׁ לֹא תִ הְ יֶה הָ עַיִן רוֹ אָ ה וְ הַ לֵב חוֹ מֵ ד שׁ וֹ לְ טִ ין ּ ּ עָ לָיו , רַ ק הוא יִתְ גַּבֵּ ר עֲלֵי הָ עַיִן וְ הַ לֵב וְיַעֲלֶה עֲלֵ ּ ּ יהֶם וְיִמְ שׁ ֹל בָּ הֶם , בִּ בְ חִ ינַת ' עוֹ לֵי עָיִן . ' שֶׁ לֹא יִהְ יֶה לוֹ שׁ ום ּ ּ הִ סְ תַ כְּ לות בְּ זֶה הָ עוֹ לָם ּ ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף שֶׁ נִקְ רָ א ּ ּ ּ ' עוֹ לֵי עָיִן ', וְ עַל־כֵּן הוא מְ בַ טֵ ל כָּ ל הַ חֲרָ פוֹ ת וְ הַ בּ ושׁ וֹ ת ּ ּ ּ שֶׁ הֵם כְּ לַל הַ תַ אֲווֹ ת וְ הַ סִּ טְ ּ רָ א אָ חֳרָ א , בִּ בְ חִ ינַת , ל) ( כג אָ סַ ף אֱלֹקִ ים אֶ ת חֶ רְ פָ תִ י ּ . וְ עַל־כֵּן זָכָ ה יוֹ סֵ ף לְ תַ כְ לִ ית הַ בִּ טול בִּ שְׁ לֵמות וְ עַל־יְדֵ י זֶה פָ תַ ר וְ תִ קֵ ן חֲלוֹ ם פַ רְ עֹה ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְ הִ גְבִּ יר הַ טוֹ ב עַל הָ רַ ע ּ , שֶׁ בַ ע שְׁ נֵי הַ שָׂ ּ בָ ע עַל שֶׁ בַ ע שְׁ נֵי הָ רָ עָב ) קסה (:

Segment 14
HE:
וְ לֹא נוֹ דַ ע כִּ י בָ או אֶ ל קִ רְ בֶּ נָה ּ

Segment 15
HE:
(א"כ , א"מ) וְ כָ ל זֶה הוא בְּ חִ ינַת חֲלוֹ ם פַ רְ עֹה ּ ּ , שֶׁ כְּ לַל הַ חֲלוֹ ם הוא ּ שֶׁ הָ רַ ע שֶׁ הוא הַ שֶׁ קֶ ר בְּ חִ ינַת חֹשֶׁ ך בְּ חִ ינַת שֶׁ בַ ע פָ רוֹ ת ּ ְ ּ ּ הָ רָ עוֹ ת וְ שֶׁ בַ ע שִׁ בֳּלִ ים הָ רָ עוֹ ת הִ תְ גַּ בְּ רו כָּ ל־כָּ ך עַל ְ ּ הַ טוֹ ב עַד אֲשֶׁ ר וַתִ בְ לַעְ נָה וְ כו ּ ּ ּ ' ּ וַתָ בֹאנָה אֶ ל קִ רְ בֶּ נָה וְ לֹא נוֹ דַ ע כִּ י בָ או אֶ ל קִ רְ בֶּ נָה וְ כו ּ ּ . ' וְ כָ ל זֶה מְ רַ מֵ ז עַל ּ אֲרִ יכַ ת הַ גָּלות ּ , שֶׁ אַ לופֵ י עֵשָׂ ו מַ מָ שׁ שֶׁ הֵם הָ עַכּ ו ּ ּ ּ ּ , ם" וְ כֵן ּ הַ מַ נְהִ יגִים שֶׁ ל שֶׁ קֶ ר , מִ תְ גַּבְּ רִ ים כָּ ל־כָּ ך , ְ עַד שֶׁ כִּ מְ עַט נִבְ לַע הַ טוֹ ב וְ הָ אֱמֶ ת וְ לֹא נוֹ דַ ע כִּ י בָ או אֶ ל קִ רְ בֶּ נָה ּ ּ . וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בַּ תִ קונִים תִ קון כ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ) ' ּדַ ף נב .( עַל פָ סוק זֶה ּ ּ וְזֶה לְ שׁ וֹ נוֹ : וַי לְ יִשְׂ רָ אֵ ל כַּ ד אִ תְ בַּ לַע בְּ עֵרֶ ב רַ ב דְ ּ ּ עַלַיְהו ּ אִ תְ מַ ר וְ לֹא נוֹ דַ ע כִּ י בָ או אֶ ל קִ רְ בֶּ נָה ומַ רְ אֵ יהֶן רַ ע ּ ּ ּ כַּ אֲשֶׁ ר וְ כו ', ּ עַד ' ּ הָ יו שָׂ רֶ יהָ לְ רֹאשׁ ) ' אֵ יכָ ה א ( ה , ּ ּ אִ נון עֵרֶ ב רַ ב , עַלַיְהו אִ תְ מַ ר ּ ּ ) יְשַׁ עְ יָה א , כג (: שָׂ רַ יִך סוֹ רְ רִ ים ְ וְחַ בְ רֵ י גַּנָבִ ים כֻּלוֹ אֹהֵב שׁ ֹחַ ד ּ ּ . 'ּ וְ כו נִמְ צָ א שֶׁ קוֹ רֵ א ּ הַ שָׂ רִ ים וְ הַ מַ נְהִ יגִים שֶׁ ל שֶׁ קֶ ר בְּ שֵׁ ם גַּנָבִ ים ּ ּ ּ , כִּ י הֵם עִ קַ ר ּ הַ גַּנָבִ ים הַ גּוֹ נְבִ ים דַ עַת הַ הֲמוֹ ן עַם ּ ּ , עַד שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לַעֲמֹד עֲלֵיהֶן בִּ בְ חִ ינַת וְלֹא נוֹ דַ ע כִּ י בָ או אֶ ל קִ רְ בֶּ נָה ּ .

Segment 16
HE:
וְיַעֲקֹב אָ בִ ינו ּ כְּ שֶׁ רָ אָ ה זֹאת בְּ רוחַ קָ דְ שׁ וֹ מַ ה שֶׁ יִהְ יֶה ּ ּ ּ בְּ אַ חֲרִ ית הַ יָמִ ים הָ אֵ לֶה ּ ּ , תָ מַ ה ּ ּ . אֲבָ ל הַ פִ קֵ חַ הֵ שִׁ יב לוֹ ּ ּ כִּ י אַ ף־עַל־פִ י־כֵן נִיצוֹ ץ אֶ חָ ד וְ כו ּ ּ ', דְ הַ יְנו עַל־יְדֵ י יוֹ סֵ ף ּ ּ הַ צַ דִ יק שֶׁ הוא יוֹ דֵ עַ לִ פְ תֹר ולְ תַ קֵ ן בְּ חִ ינַת חֲל ּ ּ ּ ּ ּ ּ וֹ ם פַ רְ עֹה ּ , עַל־יָדוֹ יִתְ תַ קֵ ן הַ כּ ֹל ּ ּ , וְ סוֹ ף כָּ ל סוֹ ף יִתְ גַּלֶה הָ אֱמֶ ת ּ ) ועין בפנים ותבין ) ( קסו (:

Segment 17
HE:
שֶׁ בַ ע שְׁ נֵי רָ עָב

Segment 18
HE:
(ז"כ , א"מ) עַ ל־יְדֵ י הָ רַ ע שֶׁ ל תַ אֲוַת מָ מוֹ ן ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת שֶׁ בַ ע ּ שְׁ נֵי הָ רָ עָ ב , עַ ל־יְדֵ י־זֶה נִבְ לָ ע וְ נִ שְׁ כָּ ח כָּ ל הַ שֶׁ פַ ע ּ וְ הָ עֲשִׁ ירות שֶׁ חֲנָנוֹ הַ שֵׁ ם ּ ּ , וְ לֹא נוֹ דָ ע אֶ צְ לוֹ הָ עֲשִׁ ירות ּ כְּ לָל , וְ הוא מָ לֵא דְ אָ גוֹ ת כְּ בַ תְ חִ לָ ה וְ יוֹ תֵ ר ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת ' מַ רְ בֶּ ה נְ כָ סִ ים מַ רְ בֶּ ה דְ אָ גָה ּ . ' וְ הַ תִ קון הוא רַ ק ּ ּ ּ ּ עַ ל־יְדֵ י הַ צַ דִ יק שֶׁ בַּ דוֹ ר שֶׁ הו ּ ּ ּ ּ א בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף , שֶׁ עִ קַ ר ּ תִ קון תַ אֲ וַת מָ מוֹ ן עַ ל־יָדוֹ ּ ּ ּ ּ , וְ הוא נוֹ תֵ ן עֵ צָ ה ּ לְ הָ עֲשִׁ ירִ ים שֶׁ יִנָצְ לו מִ שֶׁ בַ ע שְׁ נֵי הָ רָ עָ ב ּ ּ ּ ּ , מֵ רַ עֲבוֹ ן ּתַ אֲוַת מָ מוֹ ן , עַ ל־יְדֵ י שֶׁ יִתְ נו צְ דָ קָ ה לַעֲנִיֵי הָ עִ יר ּ ּ ּ ּ , וְ עַ ל־יְדֵ י־זֶה יִנָצְ לו מִ תַ אֲוַ ּ ּ ּ ת מָ מוֹ ן , וְ הָ עֲשִׁ ירות שֶׁ לָ הֶ ם ּ ּ יִתְ קַ יֵם וְ לֹא יִכְ לֶה ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ) קסז (:

Segment 19
HE:
וַיִצְ בְּ רו בָּ ר ּ ּ

Segment 20
HE:
(ה"ל , א"מ) הַ צַ דִ יק זוֹ כֶ ה לְ בָ רֵ ר הַ שֵׁ נָה וְ לִ פְ תר חֲלוֹ מוֹ ת ּ ּ ּ ּ בִּ שְׁ לֵימות ּ . וְ הוא מְ חַ זֵק וְ נוֹ תֵ ן עֵ צָ ה לְ כָ ל מִ י שֶׁ רוֹ צֶ ה ּ ּ לָחוס עַ ל ּ נַפְ שׁ וֹ , שֶׁ בְּ עֵת שֶׁ מִ תְ עוֹ רֵ ר בּ וֹ אֵ יזֶה טוֹ ב ּ אֲ זַי יִזְדָ רֵ ז וִ ימַ הֵ ר לַחְ טֹף תוֹ רָ ה ומַ עֲשִׂ ים טוֹ בִ ים כָּ ל ּ ּ ּ מַ ה שֶׁ יוכַ ל ּ ּ ּ , כְּ דֵ י שֶׁ יִהְ יֶה לוֹ לְ פִ קָ דוֹ ן לִ ימֵ י הָ רָ עָ ב חַ ס ּ ּ וְ שָׁ לוֹ ם שֶׁ הֵ ם יְמֵ י הָ רַ ע שֶׁ עוֹ בְ רִ ין עַ ל הָ אָ דָ ם , שֶׁ אָ ז ּ יו כַ ל לְ הַ חֲיוֹ ת אֶ ת עַ צְ מוֹ בְּ הַ טוֹ ב שֶׁ קִ בֵּ ץ בִּ תְ חִ לָה ּ ּ ּ בִּ ימֵ י נְ עורָ יו ּ , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת הָ עֵ צָ ה שֶׁ נָתַ ן יוֹ סֵ ף הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ ּ וַיִצְ בְּ רו בָּ ר וְ כו ּ ּ ּ ' וְ הָ יָה הָ אכֶ ל לְ פִ קָ דוֹ ן וְ כו ּ ּ ) ' קסח (:

Segment 21
HE:
יָ הָ וְ ה הָ כֶ אֹ ל לְ ִפ ָקּ ן דוֹ (ו"ל , א"מ) כְּ לַ ל הַ צַ דִ יקִ ים שֶׁ בְּ כָ ל דוֹ ר הֵ ם בְּ חִ ינַת שִׁ בְ עָ ה ּ ּ ּ רוֹ עִ ים

Segment 22
HE:
, יִשְׂ רָ אֵ ל אֱמונַת לְ גַדֵ ל וְ הֵ ם עוֹ סְ קִ ים ּ ּ ולְ הַ שְׁ לִ ימָ ה עַ ל יְדֵ י הָ רוחַ נְבואָ ה שֶׁ יֵשׁ לָ הֶ ם ּ ּ ּ ּ ּ , וְ הֵ ם בְּ חִ ינַת שִׁ בְ עָ ה קְ נֵי מְ נוֹ רָ ה . בְּ חִ ינַת שֶׁ בַ ע שְׁ נֵי הַ שׂ בַ ע ּ ּ כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים . אֲבָ ל יֵשׁ כְּ נֶגְ דָ ם מַ נְהִ יגִ ים וְ רוֹ עִ ים ּ שֶׁ ל שֶׁ קֶ ר בְּ חִ ינַת נְבִ יאֵ י הַ שֶׁ קֶ ר ּ , וְ הֵ ם מְ בַ לְ בְּ לִ ים אֶ ת הָ אֱמונָה הַ קְ דוֹ שָׁ ה וְ נִ קְ רָ אִ ים שֶׁ בַ ע שְׁ נֵי הָ רָ עָ ב ּ ּ . וְ הֵם מַ סְ תִ ירִ ים ומְ כַ סִּ ים אוֹ ר הַ צַ דִ יקִ ים אֲ מִ תִ יִים עַ ד ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ אֵ ין נִכָּ רִ ים כְּ לָל , וְ אֵ ין רוֹ אִ ים אוֹ תָ ם כְּ לָ ל כְּ אִ לו ּ ּ אֵ ינָם בָּ עוֹ לָם חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת וַתִ בְ לַעְ נָה ּ ּ שֶׁ בַ ע פָ רוֹ ת הָ רָ עוֹ ת וְ כו ּ ּ ' וְ לֹא נוֹ דַ ע כִּ י בָּ או אֶ ל ּ קִ רְ בֶּ נָה ּ . וְ אָ ז כְּ שֶׁ מִ תְ גַּבְּ רִ ין שֶׁ בַ ע שְׁ נֵי הָ רָ עָ ב שֶׁ הֵם ּ ְּב חִ ינַת הַ מַ נְ הִ יגִ ים שֶׁ ל שֶׁ קֶ ר עַ ד שֶׁ אֵ ין יוֹ דְ עִ ין עַ ל יְדֵ י ּ זֶה מֵ הַ צַ דִ יקִ ים אֲ מִ תִ יִים שֶׁ בְּ אוֹ תוֹ דוֹ ר ּ ּ ּ ּ ּ , אָ ז צְ רִ יכִ ין לְ פַ רְ נֵס ולְ הַ חֲיוֹ ת אֶ ת עַ צְ מוֹ בְּ הַ תוֹ רָ ה שֶׁ גִּ לו לָ נו ּ ּ ּ ּ ּ הַ צַ דִ יקִ ים אֲ מִ תִ יִים שֶׁ לְ פָ נֵינו ּ ּ ּ ּ ּ ּ . ּוצְ רִ יכִ ין אָ נ ו לֵילֵך ְ ּ בְּ דַ רְ כֵ יהֶ ם עַ ד שֶׁ יְרַ חֵ ם עָ לֵינו הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך וִ יגַלֶה ּ ְ ּ ּ לָ נו גַּם אֶ ת הַ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת שֶׁ בַּ דוֹ ר הַ זֶה שֶׁ יֵשׁ לָהֶ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ רוחַ נְבואָ ה רוחַ הַ קֹדֶ שׁ אֲ מִ תִ י ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ עַ ל יְדֵ י זֶה מְ בָ רְ רִ ין הַ מְ דַ מֶ ה ומַ מְ שִׁ יכִ ין שְׁ לֵימות הָ אֱ ּ ּ ּ ּ מונָה בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת אִ ם לֹא תֵ דְ עִ י לָך הַ יָפָ ה בַּ נָשִׁ ים צְ אִ י ּ ּ ְ ּ ּ לָ ך בְּ עִ קְ בֵ י הַ צֹאן כַּ מְ בֹאָ ר בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר ּ ּ ְ . וְ זֶה מְ רֻ מָ ז ּ גַּם בְּ הָ עֵ צָ ה שֶׁ נָתַ ן יוֹ סֵ ף הַ צַ דִ יק לְ בַ טֵ ל תקֶ ף הָ רְ עָ בוֹ ן ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ ל שֶׁ בַ ע שְׁ נֵי הָ רָ עָ ב , עַ ל יְדֵ י שֶׁ יְקַ בְּ צו אֶ ת אֹכֶ ל ּ ּ הַ שָׁ נִים הַ טוֹ בוֹ ת וְ הָ יו לְ פִ קָ דוֹ ן לָאָ רֶ ץ וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ' ּ כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים ) קסט (:

Segment 23
HE:
ּ וַיַלְ בֵּ שׁ אוֹ תוֹ בִּ גְ דֵ י שֵׁ שׁ

Segment 24
HE:
(ב"מ , א"מ) אֲ פִ לו הַ צַ דִ יקִ ים הַ גְּ דוֹ לִ ים כָּ ל זְמַ ן שֶׁ לֹא עָ מְ דו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ בַּ נִסָּ יוֹ ן כָּ רָ אוי לָהֶ ם ּ , עֲדַ יִן יֵשׁ לָ הֶ ם לָחושׁ אולַי יֵשׁ ּ ּ בָּ הֶ ם עוֹ ד אֵ יזֶה אֲ חִ יזָה מֵ הַ בְּ גָדִ ים הַ צוֹ אִ ים ּ . ְ אַ ך אַ חַ ר כָּ ך כְּ שֶׁ זוֹ כִ ין לַעֲמֹד בְּ נִסְ יוֹ נָם כָּ רָ אוי ּ ּ ְ , אָ ז לֹא דַ י ּ שֶׁ זוֹ כִ ין לְ הַ פְ שִׁ יט מֵ עַ ל עַ צְ מָ ן הַ בְּ גָדִ ים הַ צוֹ אִ ים ּ ּ בִּ שְׁ לֵ ימות וְ לִ לְ בּ ֹשׁ בְּ גָדִ ים לְ בָ נִים ונְ קִ יִים ּ ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ נֶאֱמַ ר בְּ יוֹ סֵ ף וַיַעֲזֹב בִּ גְ דוֹ בְּ יָדָ ה וְ אַ חַ ר ּ ּ ּ ּ וכְ מַ אֲ מַ ר אוֹ תוֹ בִּ גְ דֵ י שֵׁ שׁ כָּ ך כְּ תִ יב וַיַלְ בֵּ שׁ ּ ּ ְ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ . ל" אַ ף גַּם שֶׁ זוֹ כִ ין שֶׁ יֵשׁ לָ הֶ ם כּ ֹחַ ּ ּ לְ הַ פְ שִׁ יט הַ בְּ גָדִ ים הַ צוֹ אִ ים מִ תַ לְ מִ ידֵ יהֶ ם וְ חַ בְ רֵ יהֶם ּ ּ ולְ הַ לְ בִּ ישָׁ ם בְּ גָדִ ים נְקִ יִים ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת לְ כֻלָם נָתַ ן ּ לְ אִ ישׁ חֲלִ יפוֹ ת שְׂ מָ לוֹ ת הַ נֶאֱמַ ר בְּ יוֹ סֵ ף אֵ צֶ ל אֶ חָ יו ּ קע ) (:

Segment 25
HE:
וְ יוֹ סֵ ף הוא הַ שַׁ לִּ יט ּ ּ

Segment 26
HE:
('ו , ב"מ) הַ צַ דִ יק ּ ּ הָ אֱמֶ ת מִ מֶ נו כָּ ל הַ הַ שְׁ פָ עוֹ ת וְ הַ בְּ רָ כוֹ ת ּ ּ ּ ּ כַּ יָדועַ ּ ּ , בְּ חִ ינַת וְ יוֹ סֵ ף הוא הַ שַׁ לִ יט הוא הַ מַ שְׁ בִּ יר ּ ּ ּ ּ ּ לְ כָ ל עַ ם הָ אָ רֶ ץ שֶׁ כָּ ל עַ ם הָ אָ רֶ ץ , שֶׁ הֵ ם כָּ ל בְּ נֵי אָ דָ ם שֶׁ בָּ עוֹ לָם , כֻּלָם יוֹ נְ קִ ים ומְ קַ בְּ לִ ים הַ שְׁ פָ עָ תָ ם רַ ק ּ ּ ּ מֵ הַ צַ ּ דִ יק שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת יְסוֹ ד ּ הַ חֲמִ ישִׁ י יְסוֹ ד הַ פָ שׁ וט שֶׁ הוא בִּ בְ חִ ינַת קֻ צוֹ שֶׁ ל יוֹ ד ּ ּ ּ ּ שֶׁ הוא הַ חִ יות הַ נֶעֱלָם בְּ כָ ל הָ אַ רְ בַּ ע יְסוֹ דוֹ ת ּ ּ ּ ּ . וְ עִ קַ ר ּ מַ עֲלַת וגְ דֻ לַת הַ צַ דִ יק הָ אֲ מִ תִ י הוא עַ ל יְדֵ י מִ דַ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ָה עֲנָוָה וְ שִׁ פְ לות בְּ חִ ינַת וְ נַחְ נו מָ ה ּ ּ . כִּ י עֲנָוָה גְּ דוֹ לָה מִ כֻּלָם כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ . ל" וְ כָ ל אֶ חָ ד כְּ פִ י מַ ה שֶׁ מְ בַ טֵ ל עַ צְ מוֹ ומַ רְ גִּ ישׁ שִׁ פְ לותוֹ בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ כֵן הוא זוֹ כֶ ה לְ הִ תְ קָ רֵ ב בֶּ אֱמֶ ת לְ הַ צַ דִ יק הָ אֲ ּ ּ ּ ּ מִ תִ י . וְ כֵ ן כָּ ל מַ ה שֶׁ הוא מִ תְ קָ רֵ ב יוֹ תֵ ר לְ הַ צַ דִ יק וְ נִ כְ לָ ל בּ וֹ ּ ּ ּ ּ

Segment 27
HE:
בֶּ אֱמֶ ת , כְּ מוֹ כֵ ן הוא זוֹ כֶ ה יוֹ תֵ ר לִ בְ חִ ינַת עֲנָוָה ּ בֶּ אֱמֶ ת שֶׁ זֶה כָּ ל תִ קונוֹ כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים ּ ּ ּ ּ ּ . וְ אָ ז נִמְ שָׁ ך ְ עָ לָיו בְּ רָ כָ ה וְ תוֹ סְ פוֹ ת שֶׁ פַ ע וְ רֹ ב טוֹ ב בִּ בְ חִ ינַת מַ אן דְ הוא זְעֵיר הוא רַ ב ּ ּ ּ ] מי שהוא קטן הוא גדול [ ) קעא (:

Segment 28
HE:
נֵ שְׁ ים עָ ר שָׂ עֲבָ דֶ יך ָ ַא ִח ים אֲ ּ נו חְ נַ (ג"י , ב"מ) ... ּופֵ רֵ שׁ רַ שִׁ : י" ובִ שְׁ בִ יל הָ אֶ חָ ד שֶׁ חָ סֵ ר נִתְ פַ זַרְ נו בְּ כָ ל ּ ּ ּ ּ שַׁ עֲרֵ י הָ עִ יר לְ בַ קְ שׁ וֹ . זֶה בְּ חִ ינַת הַ תִ ק ּ ּ ון שֶׁ מְ תַ קְ נִים כְּ לַל ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל הַ כְּ לולִ ים בִּ שְׁ נֵים עָ שָׂ ר שְׁ בָ טִ ים שֶׁ מְ תַ קְ נִים ּ ּ ּ הַ פְ גָם שֶׁ פָ גְמו תְ חִ לָה בִּ כְ בוֹ ד הַ צַ דִ יק שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ יוֹ סֵ ף , כִּ י עַכְ שָׁ ו הֵם חוֹ זְרִ ים בִּ תְ שׁ ובָ ה עַל זֶה ומִ תְ פַ זְרִ ים ּ ּ ּ ּ בְּ כָ ל הַ שְׁ עָרִ ּ ים לְ חַ פֵ שׂ ולְ בַ קֵ שׁ אֶ ת הַ צַ דִ יק בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ ּ יוֹ סֵ ף , וְ הַ תוֹ רָ ה מְ לַמֶ דֶ ת אוֹ תָ נו בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר שֶׁ צְ רִ יכִ ין ּ ּ ּ ּ ּ לְ שׁ וֹ טֵ ט ולְ בַ קֵ שׁ ולְ חַ פֵ שׂ מְ אֹד מְ אֹד בְּ כָ ל מִ ינֵי חִ פושׂ ּ ּ ּ ּ ּ ּ בִּ מְ סִ ירות נֶפֶ שׁ לִ זְכּ וֹ ת לִ מְ צֹא אֶ ת הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ֶׁש ּ הוא בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף . שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ הַ שְׁ נֵים עָ שָׂ ר ּ ּ ּ ּ שְׁ בָ טִ ים , שֶׁ הֵם כְּ לַל יִשְׂ רָ אֵ ל , נִתְ פַ זְרו בְּ כָ ל הַ שְׁ עָרִ ים ּ ּ ּ ּ לְ חַ פֵ שׂ אֶ ת יוֹ סֵ ף הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ . ובָ זֶה תִ קְ נו מַ ה שֶׁ פָ גְמו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ בִּ כְ בוֹ דוֹ תְ חִ לָה וְזָכו בֶּ אֱמֶ ת לְ מָ צְ א ּ ּ ּ .. ) .וֹ קעב (:

Segment 29
HE:
שִׁ לְ חו מִ כֶּ ם אֶ חָ ד ּ

Segment 30
HE:
(ז"ט , ב"מ) וְזֶה מב ) , : ( טז שִׁ לְ חו מִ כֶּ ם אֶ חָ ד וְיִקַ ח אֶ ת אֲחִ יכֶ ם וְ כו ּ ּ ּ ' וְיִבָּ חֲנו דִ בְ רֵ יכֶ ם הַ אֱמֶ ת אִ תְ כֶם ּ ּ ּ , כִּ י כָּ ל זְמַ ן שֶׁ אֵ ין מִ תְ קַ בְּ צִ ים שְׁ נֵים עָ שָׂ ר הַ שְׁ בָ טִ ים יַחַ ד ּ אֵ ין מְ בֹרָ ר הָ אֱמֶ ת וְ כו ) ' ּ וְ כֵן מְ רֻ מָ ז עִ נְיָן זֶה בִּ פְ לִ יאָ ה מובָ א בְּ יַלְ קוט ּ ּ ּ הָ רְ אובֵ נִי עַל פָ סוק זֶה עַיֵן שָׁ ם ּ ּ ּ ּ (. וְ עַל־כֵּן עַתָ ה כָּ ל ּ אֲרִ יכַ ת הַ גָּלות בַּ עֲוֹ נוֹ תֵ ינו הָ רַ בִּ ים הוא עַל־יְדֵ י הַ סְ תָ רַ ת ּ ּ ּ ּ עֶצֶם הָ אֱמֶ ת כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תו ) ב ּ ּ דָ נִיֵאל ח ּ יב , (: וְ תַ שְׁ לֵך אֱמֶ ת ְ אַ רְ צָ ה , וְ הָ אֱמֶ ת נַעֲשֶׂ ה עֲדָ רִ ים עֲדָ רִ ים ) סַ נְהֶ דְ רִ ין צז .( וְ כָ ל אֶ חָ ד אוֹ מֵ ר שֶׁ אֶ צְ לוֹ הָ אֱמֶ ת , ּובֶ אֱמֶ ת יֵשׁ אֵ צֶ ל כָּ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל אֵ יזֶה נְקֻ דָ ה שֶׁ ל אֱמֶ ת ּ ּ , כִּ י כֻּלָם מִ זֶרַ ע ּ ּ יַעֲקֹב שֶׁ הוא ּ עֶצֶם הָ אֱמֶ ת , וְ כָ ל יִשְׂ רָ אֵ ל נִקְ רָ אִ ים כֻּלֹה ּ זֶרַ ע אֱמֶ ת ) יִרְ מְ יָה ב , , ( כא אֲבָ ל אַ ף־עַל־פִ י־כֵן מֵ חֲמַ ת ּ תַ אֲווֹ ת עוֹ לָם הַזֶה וְטִ רְ דוֹ תָ יו בִּ פְ רָ ט תַ אֲוַת הַ מִ שְׁ גָּל ּ ּ ּ ּ שֶׁ הוא פְ גַם הַ זִווגִין ּ ּ ּ ּ ּ , וְ תַ אֲוַת מָ מוֹ ן שֶׁ הוא פְ גַם הַ פַ רְ נָסָ ה ּ ּ ּ , עַל־יְדֵ י זֶה הַ שֶׁ קֶ ר שֶׁ הוא הַ חֹשֶׁ ך מְ סַ בֵּ ב מְ אֹד מְ אֹד אֶ ת ְ ּ ּ הָ אֱמֶ ת , וְ עַל־יְדֵ י זֶה אֲרִ יכַ ת הַ גָּלות בַּ עֲוֹ נוֹ תֵ ינו הָ רַ בִּ ים ּ ּ . כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר שֶׁ יִהְ יֶה הָ אֱמֶ ת בִּ שְׁ לֵמות כִּ י אִ ם ּ ּ כְּ שֶׁ יִתְ קַ בְּ צו כָּ ל יִשְׂ רָ אֵ ל יַחַ ד לִ בְ חִ ינַת יוֹ ּ ּ סֵ ף שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ , וְ עַל־כֵּן עַתָ ה עִ קַ ר הַ תִ קון ּ ּ ּ ּ ּ וְ הַ תִ קְ וָה הוא עַל־יְדֵ י הַ מִ תְ קָ רְ בִ ים לִ נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ' :(ג קע ) וַיֹאמֶ ר לָהֶ ם יוֹ סֵ ף בַּ יוֹ ם הַ שְׁ לִ ישִׁ י ּ ּ ּ

Segment 31
HE:
(ח"י , ב"מ) ובִ שְׁ בִ יל זֶה תִ קְ נו לָנו ּ ּ ּ ּ ּ מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו וְ הַ נְבִ יאִ ים לִ קְ רוֹ ת ּ ּ בַּ תוֹ רָ ה בְּ צִ בּ ור כְּ דֵ י לְ הַ זְכִּ יר אוֹ תָ נו בְּ כָ ל פַ עַם מַ תַ ן ּ ּ ּ ּ ּ ּתוֹ רָ ה , כְּ דֵ י שֶׁ נִזְכֶּ ה לְ קַ בֵּ ל עָ לֵינו קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה בְּ כָ ל ּ ּ ּ יוֹ ם מֵ חָ דָ שׁ . וְ עַל־כֵּן עִ קַ ר קְ רִ יאַ ת הַ תוֹ רָ ה בְּ שַׁ בָּ ת וְיוֹ ם ּ ּ טוֹ ב שֶׁ בּ וֹ נִתְ נָה תוֹ רָ ה וְ כו ּ ּ ּ ', אֲבָ ל אַ חַ ר כָּ ך כְּ שֶׁ הָ לְ כו ּ ְ שְׁ לשָׁ ה יָמִ ים וְ כו ּ ', תִ קְ נו לִ קְ רוֹ ת בְּ צִ בּ ור גַּם בְּ שֵׁ נִי ּ ּ ּ ּ וַחֲמִ ישִׁ י , כִּ י רָ או שֶׁ אֵ ין מַ סְ פִ יק לְ הַ זְכִּ יר בְּ שַׁ בָּ ת לְ בַ ד ּ ּ עַל כָּ ל יְמוֹ ת הַ שַׁ בָּ ת ּ , עַל־כֵּן תִ קְ נו ּ ּ ּ לִ קְ רוֹ ת גַּם בְּ שֵׁ נִי וַחֲמִ ישִׁ י , לְ הַ זְכִּ יר בְּ תוֹ ך כָּ ל שְׁ לשָׁ ה יָמִ ים מַ תַ ן תוֹ רָ ה ּ ּ ְ בְּ סִ ינַי שֶׁ נִתְ נָה לִ שְׁ לשָׁ ה יָמִ ים ּ ּ . כִּ י ' הֶן כָּ ל אֵ לֶה יִפְ עַל אֵ ל פַ עֲמַ יִם שָׁ לוֹ שׁ עִ ם גָּבֶ ר ּ ּ ' ) ּ אִ יוֹ ב לג , ( כִּ י בְּ הֶ כְ רֵ חַ שֶׁ יַעַבְ רו עַל כָּ ל ּ ּ אָ דָ ם עֲלִ יוֹ ת ּ וִירִ ידוֹ ת הַ רְ בֵּ ה מְ אֹד . וְ הַ כּ ֹל בִּ שְׁ בִ יל הִ תְ חַ דְ שׁ ות ּ ּ , שֶׁ בִּ שְׁ בִ יל זֶה נִבְ רָ א יוֹ ם וָלַיְלָה אוֹ ר וָחֹשֶׁ ך ְ , וְ הוא ּ יִתְ בָּ רַ ך מַ אֲפִ יל ומֵ אִ יר בְּ גַשְׁ מִ יות ובְ רוחָ נִיות בִּ כְ לָל ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ ובִ פְ רָ ט בְּ כָ ל אָ דָ ם ובְ כָ ל זְמַ ן ּ ּ ּו , כְ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ " י עַל פָ סוק ּ ּ ) ּדְ בָ רִ ים כט (: אַ תֶ ם נִצָ בִ ים הַ יוֹ ם וְ כו ּ ּ ּ ּ — ' שֶׁ נֶאֱמַ ר ּ אַ חַ ר הַ תוֹ כָ חוֹ ת ּ : כַּ יוֹ ם הַ זֶה שֶׁ הוא מַ אֲפִ יל ומֵ אִ יר ּ ּ ּ ּ , ְ כָּ ך עָ תִ יד לְ הַ אֲפִ יל ולְ הָ אִ יר לָכֶם ּ . וְ כָ ל הַ תוֹ כָ חוֹ ת וְ כו ּ ּ ', הֵן הֵן הַ מַ צִ ּ ּ יבִ ין אֶ תְ כֶם וְ כו . 'ּ כִּ י לְ עוֹ לָם יָדוֹ עַל הָ עֶלְ יוֹ נָה וְגוֹ מֵ ר בְּ רַ חֲמָ יו תָ מִ יד כִּ רְ צוֹ נוֹ ּ . וְ עַל־כֵּן : יְחַ יֵנו מִ יוֹ מַ יִם ּ ּ ּ בַּ יוֹ ם הַ שְׁ לִ ישִׁ י יְקִ ימֵ נו וְ נִחְ יֶה לְ פָ נָיו ּ ּ ּ ) הוֹ שֵׁ עַ ו (. ּוכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו בְּ מִ דְ רָ שׁ רַ בָּ ה ּ ) ּפָ רָ שָׁ ה צ א( עַל פָ סוק ּ ּ מב ) : ( יח , וַיֹאמֶ ר לָהֶם יוֹ סֵ ף בַּ יוֹ ם הַ שְׁ לִ ישִׁ י וְ כו ּ ּ ּ ּ ', ּ שֶׁ לְ עוֹ לָם אֵ ין הַ קָ דוֹ שׁ בָּ רוך הוא מַ שְׁ הֶה הַ צַ דִ יקִ ים בְּ צָ רָ ה שְׁ לשָׁ ה ּ ּ ּ ּ ְ ּ יָמִ ים וְ כו ּ ', וְ כֵן לְ דָ וִ ד ולְ יוֹ נָה וְ כו ּ ּ ' . ' כִּ י הוא יַכְ אִ יב ּ וְיֶחְ בָּ שׁ יִ מְ חַ ץ וְ יָדָ יו תִ רְ פֶ אנָה ּ ּ . ' ּוכְ תִ יב ) שְׁ מואֵ ל־א ב ּ (: ' ה מֵ מִ ית ומְ חַ יֶה מוֹ רִ ישׁ ומַ עֲשִׁ יר מַ שְׁ פִ יל אַ ף מְ רוֹ מֵ ם ּ ּ ּ ּ מוֹ רִ יד שְׁ אוֹ ל וַיָעַל ּ . ובִ שְׁ בִ יל כָּ ל זֶה קוֹ רִ ין בַּ תוֹ רָ ה בְּ צִ בּ ור בְּ נִגּון ובִ טְ עָמִ ים ּ ּ ּ ּ ּ בְּ כָ ל שְׁ לשָׁ ה יָמִ ים , כְּ דֵ י לְ הַ זְכִּ יר אוֹ תָ נו בְּ תוֹ ך כָּ ל ְ ּ שְׁ לשָׁ ה יָמִ ים יוֹ ם מַ תַ ן תוֹ רָ ה בְּ סִ ינַי לִ שְׁ לשֶׁ ת יָמִ ים וְ כו ּ ּ ּ ', כְּ דֵ י שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה נַזְכִּ יר בְּ כָ ל יוֹ ם וָיוֹ ם שֶׁ תִ הְ יֶה הַ תוֹ רָ ה ּ ּ וְ הָ עֲבוֹ דָ ה אֶ צְ לֵנו מֵ חָ דָ שׁ ּ , שֶׁ זֶה הָ עִ קָ ר ּ ּ ) :(ד קע

Segment 32
HE:
וְ אֵ ל שַׁ דַ י יִתֵ ּ ּ ן לָכֶ ם רַ חֲמִ ים

Segment 33
HE:
(ד"י , ג"מ) ... וְ אֵ ל שַׁ דַ י יִתֵ ן לָכֶם רַ חֲמִ ים וְ שִׁ לַח אֶ ת אֲחִ יכֶ ם אַ חֵ ר ּ ּ ּ ' ּ וְ כו שֶׁ מְ רַ מֵ ז עַל קֵ ץ הַ גְּאֻ לָה הַ זֹאת שֶׁ עָלָיו נֶאֱמַ ר מַ ה ּ ּ ּ ּ שֶׁ נִתְ חַ נֵן יַעֲקֹב אָ בִ ינו עָלֵינו ּ ּ ּ ּ ּ : הָ אוֹ מֵ ר לְ עוֹ לָמוֹ דַ י יֹאמַ ר ּ לְ צָ רוֹ תֵ ינו דַ י ּ ּ . וְזֶה בִּ כְ לָל ובִ פְ רָ ט ּ , בִּ כְ לָלִ יות יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ שֶׁ יֹאמַ ר דַ י לְ צָ רוֹ תֵ ינו ּ ּ ּ , כִּ י כְּ בָ ר מָ שַׁ ך עָ לֵינו הַ שִׁ עְ בּ וד ּ ּ ּ ְ וְ אָ רַ ך עָ לֵינו הַ גָּלות מְ אֹד מְ אֹד ובְ וַדַ אי סוֹ ף כָּ ל סוֹ ף ּ ּ ּ ּ ְ יֹאמַ ר דַ י לְ צָ רוֹ תֵ ינו וִימַ הֵ ר לְ גָאֳלֵ ּ ּ נו גְּאֻ לַת עוֹ לָם ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) אֵ יכָ ה ד ( לֹא יוֹ סִ יף לְ הַ גְלוֹ תֵ ך וְ כו ּ ְ ', וְ כֵן



# Vayigash
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/1/11/

Vayigash
ויגש
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/1/11

Segment 1
HE:
פירושים על פרשת " ויגש "

Segment 2
HE:
וַיִגַשׁ אֵ לָיו יְהודָ ה ּ ּ ּ

Segment 3
HE:
... וְזֶהו : ּ וַיִגַּשׁ אֵ לָיו יְהודָ ה ּ ּ . הֵם בְּ חִ ינַת כְּ לַל יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ נִקְ רָ אִ ים יְהודִ ים עַל שֵׁ ם יְהודָ ה ּ ּ ּ . שֶׁ הֵם נִגָּשִׁ ים אֶ ל יוֹ סֵ ף בְּ חִ ינַת הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת וְ שָׁ בִ ים בִּ תְ שׁ ובָ ה עַל ּ ּ ּ מְ כִ ירָ תוֹ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת פְ גַ ּ ּ ם אֱמונַת חֲכָ מִ ים ּ , בְּ חִ ינַת חֲלֻקַ ת הָ עֵצָ ה ּ , כִּ י מְ כִ ירַ ת יוֹ סֵ ף הוא בְּ חִ ינַת חֲלֻקַ ת ּ ּ מַ לְ כות בֵּ ית דָ וִ ד שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת חֲלֻקַ ת הָ עֵצָ ה ּ ּ ּ ּ , כַּ מובָ ן ּ ּ בַּ הַ פְ טָ רָ ה שֶׁ ל וַיִגַּשׁ שֶׁ מְ דַ בֶּ רֶ ת מִ זֶה ּ ּ ּ . כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : וְ לֹא יֵחָ צו לִ שְׁ תֵ ּ ּ י מַ מְ לָכוֹ ת עוֹ ד ) וְ עַיֵן בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר מִ זֶה ּ ּ , ( כִּ י פָ רָ שַׁ ת וַיִגַּשׁ מְ דַ בֶּ רֶ ת מִ תִ קון מְ כִ ירַ ת יוֹ סֵ ף שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת פְ גַם הָ עֵצָ ה ּ , שֶׁ שָׁ בִ ים בִּ תְ שׁ ובָ ה ומְ פַ יְסִ ים אוֹ תוֹ ּ ּ ּ ּ ומְ בַ קְ שִׁ ים מִ מֶ נו שֶׁ יִמְ חֹל לָהֶם וְיַחֲזֹר וִיתַ קְ ּ ּ ּ ּ ּ ּ נֵם בְּ עֵצָ ה שְׁ לֵמָ ה וְטוֹ בָ ה בֶּ אֱמֶ ת . וְ זֶהו : ּ ּ וַיֹאמֶ ר אֵ לָיו בִּ י אֲדֹנִי יְדַ בֶּ ר נָא עַבְ דְ ך דָ בָ ר בְּ אָ זְנֵי אֲדֹנִי ּ ָ . ּופֵ רֵ שׁ רַ שִׁ : י" יִכָּ נְסו ּ דְ בָ רַ י בְּ אָ זְנֶיך ָ ּ . שֶׁ מְ בַ קְ שִׁ ים אוֹ תוֹ שֶׁ יִשְׁ מַ ע הֵיטֵ ב וְ יִכָּ נְסו ּ ּ ּ דְ בָ רֵ ינו בְּ אָ זְ ּ ּ נוֹ ובְ לִ בּ וֹ הֵיטֵ ב ּ , כִּ י שְׁ מִ יעָ ה בְּ לִ בָּ א תַ לְ יָא ּ , הַ יְנו שֶׁ יְרַ חֵ ם עָ לֵינו וְיָשִׂ ים לִ בּ וֹ הֵיטֵ ב הֵיטֵ ב מַ ה נַעֲשֶׂ ה ּ ּ ּ ּ עִ מָ נו בְּ זֶה הָ עוֹ לָם וְיִתֵ ן לָנו עֵצָ ה כָּ רָ אוי לְ כָ ל אֶ חָ ד ּ ּ ּ ּ ּ וְ אֶ חָ ד בְּ אֹפֶ ן שֶׁ נוכַ ל לְ הַ צִ יל עַצְ מֵ נו כָּ ל אֶ ּ ּ ּ ּ חָ ד מִ מַ ה ּ שֶׁ צָ רִ יך לְ הִ נָצֵל שֶׁ לֹא תֹאבַ ד תִ קְ וָתֵ נו חָ לִ ילָה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ ּ , כִּ י זֶה כְּ לָל שֶׁ בַּ דֶ רֶ ך שֶׁ אָ דָ ם רוֹ צֶה לֵילֵך מוֹ לִ יכִ ין אוֹ תוֹ ְ ְ ּ . ּוכְ מוֹ שֶׁ שׁ וֹ אֲלִ ים אֶ ת הַ צַ דִ יק כֵּן הוא מֵ שִׁ יב ּ ּ ּ ּ . ומִ זֶה בָּ אִ ים כָּ ל ּ ּ הָ עֵצוֹ ת הַ מְ קֻ לְ קָ לוֹ ת שֶׁ נִ ּ דְ מֶ ה לוֹ שֶׁ מֵ אֵ ת ה ּ ' הֵם אוֹ שֶׁ הַ צַ דִ יק יָעַץ לוֹ כָּ ך ובֶ אֱמֶ ת הַ כּ ֹל מִ מֶ נו בְּ עַצְ מוֹ ּ ּ ּ ּ ְ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : אִ וֶלֶת אָ דָ ם תְ סַ לֵף דַ רְ כּ וֹ וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ' שֶׁ דָ רְ שׁ ו ּ ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ " ל מִ קְ רָ א זֶה עַל הַ שְׁ בָ טִ ים שֶׁ פָ גְמו בָּ עֵצָ ה ּ ּ ּ , ל"ּ כַּ נַ עַל־ כֵּן מִ י שֶׁ רוֹ צֶ ה לָחוס עַל עַצְ מוֹ בֶּ אֱמֶ ת צָ רִ יך ְ ּ לְ בַ קֵ שׁ מְ אֹד בְּ תַ חֲנונִים רַ בִּ ים אֶ ת ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך וְ אֶ ת ְ הַ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת שֶׁ יָשִׂ ימו לִ בָּ ם הֵיטֵ ב עַל מַ ה שֶׁ נַעֲשֶׂ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ עִ מוֹ בְּ אֹפֶ ן שֶׁ יִתְ נו לוֹ עֵצָ ה אֲמִ תִ יִית וְ נִצְ חִ יִית שֶׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּיַצְ לִ יחַ עַל יָדָ ה לָנֶצַ ח בֶּ אֱמֶ ת ּ . וְזֶהו : ּ וְ אַ ל יִחַ ר אַ פְ ך בְּ עַבְ דֶ ך ָ ָ ּ ּ . הַ יְנו שֶׁ יִתְ בַּ טֵ ל כָּ ל מִ ינֵי חֲרוֹ ן אַ ף וְ דִ ינִים ּ ּ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י הַ תְ שׁ ובָ ה עַל פְ גַם אֱמונַת חֲכָ מִ ים נִתְ בַּ טְ לִ ים כָּ ל מִ ינֵי ּ ּ ּ ּ ּ ּדִ ינִים שֶׁ הֵם חֲרוֹ ן אַ ף , כִּ י נִכְ לָלִ ין בִּ בְ חִ ינַת קֹדֶ שׁ קָ דָ שִׁ ים שֶׁ מִ שָׁ ם כָּ ל הַ הַ מְ תָ קוֹ ת שֶׁ בָּ עוֹ לָם ּ ּ ּ . וְ כָ ל מַ ה שֶׁ נִמְ תָ ק הַ דִ ין בְּ יוֹ תֵ ר נִשְׁ לְ מָ ה הָ עֵצָ ה בְּ יוֹ תֵ ר עַד שֶׁ זוֹ כֶה ּ ּ ּ ּ ּ בְּ כָ ל פַ עַם לְ עֵצָ ה שְׁ לֵמָ ה הַ נִמְ שֶׁ כֶ ת מֵ הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ יוכַ ל לַעֲמֹד עַל יָדָ ה כְּ נֶגֶד כָּ ל מִ ינֵי עֵצוֹ ת מְ קֻ לְ קָ לוֹ ת ּ שֶׁ הַ בַּ עַל דָ בָ ר מְ סַ בֵּ ב בְּ לִ בּ וֹ בְּ כָ ל יוֹ ם ובְ כָ ל עֵת ּ ּ . וְזֶהו : ּ כִּ י כָ מוֹ ך כְּ פַ רְ עֹה ָ . פַ רְ עֹה זֶה בְּ חִ ינַת בִּ טול וְ קִ לְ קול הָ עֵצָ ה ּ ּ ּ ּ ּ הַ קְ דוֹ שָׁ ה , בִּ בְ חִ ינַת וַתִ פְ רְ עו כָּ ל עֲצָ תִ י ּ ּ , ֶׁש עַל־יְדֵ י זֶה הָ יָה כָּ ל גָּלות מִ צְ רַ יִם שֶׁ כּ וֹ לֵל כָּ ל הַ גָּלֻיוֹ ת ּ ּ , כִּ י פַ רְ עֹה ּ עוֹ מֵ ד אֵ צֶל הָ עֹרֶ ף וְרוֹ צֶה לְ עַכֵּב הַ מֹחִ ין שֶׁ לֹא יֵרְ דו ּ ּ ּ לְ מַ טָ ה שֶׁ יִתְ הַ וו מֵ הֶם עֵצוֹ ת טוֹ בוֹ ת לְ הַ כִּ יר הַ בּ וֹ רֵ א ּ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך עַל יָדָ ם ְ , שֶׁ זֶהו עִ קַ ּ ּ ּ ר סוֹ ד גָּלות מִ צְ רַ יִם ּ ) ּ וְ עַיֵן ּ בַּ כַּ וָנוֹ ת וְ הָ בֵ ן הֵיטֵ ב (. וְ עִ קַ ר הַ תִ קון עַל־יְדֵ י קַ בָּ לַת ּ ּ ּ ּ הַ תוֹ רָ ה שֶׁ זָכִ ינו בְּ עֵת יְצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם שֶׁ הוא תַ רְ יַ ּ ּ ּ ּ ּ " ג עֵטִ ין ּדְ אוֹ רַ יְתָ א , בְּ חִ ינַת לִ י עֵצָ ה וְ תושִׁ יָה ּ ּ , בְּ חִ ינַת תִ קון ּ ּ ּ הָ עֵצָ ה . וְהָ עִ קָ ר הוא לְ קַ בֵּ ל עֵצוֹ ת מֵ הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ בְּ אֹפֶ ן שֶׁ יוכַ ל לַעֲמֹד עַל יָדָ ם בְּ כָ ל פַ עַם כְּ נֶגֶד קִ לְ קול ּ ּ ּ ּ ובִ לְ בּ ול הָ עֵצוֹ ת שֶׁ ל הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת ּ ּ ּפַ רְ עֹה . ל"ּ כַּ נַ וְזֶהו : ּ כִּ י כָ מוֹ ך כְּ פַ רְ עֹה ָ , הַ יְנו כְּ פִ י מַ ה ּ

Segment 4
HE:
ּ ּ שֶׁ פַ רְ עֹה , שֶׁ הוא קִ לְ קול הָ עֵצָ ה ּ ּ , מִ תְ גַּבֵּ ר בִּ נְכָ לָיו וְ עַרְ מִ ימִ יותָ יו ּ ּ , כְּ מוֹ ־כֵן אַ תָ ה יוֹ דֵ עַ לִ תֵ ן עֵצוֹ ת בְּ כָ ל פַ עַם ּ ּ ּ לְ הִ נָצֵ ל מֵ עַרְ מִ ימִ יותָ יו וְ לָשׁ וב ולְ הִ תְ חַ זֵק לִ שָׁ אֵ ר עַל ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ עָמְ דוֹ לְ הִ תְ חַ זֵק עַצְ מוֹ בְּ הַ תוֹ רָ ה הַ קְ ּ ּ ּ דוֹ שָׁ ה שֶׁ הוא עִ קַ ר ּ ּ הָ עֵצָ ה הַ שְׁ לֵמָ ה ּ . וְזֶהו : ּ כִּ י כָ מוֹ ך כְּ פַ רְ עֹה ָ . כִּ י שְׁ נֵי הַ כָּ פִ ין מוֹ רִ ין עַל הַ דִ מְ יוֹ ן מַ מָ שׁ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ , י" הַ יְנו כִּ י זֶה ּ עִ קַ ר נִפְ לְ אוֹ ת מַ עֲשֵׂ ה הַ צַ דִ יק כִּ י נוֹ רָ א הוא ּ ּ ּ ּ , כִּ י יוֹ דֵ עַ ומְ חַ זֵ ּ ּ ק כָּ ל אָ דָ ם כְּ פִ י מַ ה שֶׁ הוא בְּ כָ ל מַ דְ רֵ גָה שֶׁ הוא ּ ּ ּ בְּ כָ ל יוֹ ם וָיוֹ ם בְּ עֵצוֹ ת עֲמֻקוֹ ת אֲמִ תִ יוֹ ת שֶׁ הֵם מְ כֻוָנִים ּ ּ ּ ּ מַ מָ שׁ כְּ פִ י קִ לְ קול הָ עֵצָ ה שֶׁ רוֹ צֶ ה הַ בַּ עַל דָ בָ ר לְ הִ תְ גַּבֵּר ּ ּ ּ עָ לָיו בְּ תַ חְ בּ ולוֹ תָ יו ּ . עַל־כֵּן הָ עִ קָ ר הוא תִ ק ּ ּ ּ ּ ון אֱמונַת ּ ּ חֲכָ מִ ים אֲמִ תִ יִים שֶׁ עֲצָ תָ ם בְּ חִ ינַת מַ יִם עֲמֻקִ ים עֵצָ ה ּ ּ ּ בְ לֶב אִ ישׁ שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ קַ לְ קֵ ל אוֹ תָ ם בְּ שׁ ום אֹפֶ ן ּ בָּ עוֹ לָם , כִּ י הֵ ם עוֹ מְ דִ ים כְּ נֶגֶד כָּ ל מִ ינֵי קִ לְ קול הָ עֵצָ ה ּ שֶׁ ל הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א , בִּ בְ חִ ינַת כִּ י כָ מוֹ ך ָ כְּ פַ רְ עֹה , ל"ּ כַּ נַ כִּ י מְ אֹד עָמְ קו מַ חְ שְׁ בוֹ תֵ יהֶם ּ , כִּ י עֲצָ תָ ם הוא עֲצַ ת ה ּ ' אֲשֶׁ ר לְ עוֹ לָם תַ עֲמֹד כִּ י אַ תָ ה מָ רוֹ ם לְ עוֹ לָם ה ּ ּ ) ' קעז :(

Segment 5
HE:
וַיִגַשׁ אֵ לָיו יְהודָ ה ּ ּ ּ

Segment 6
HE:
(ח"י , ד"מ) וְזֶה בְּ חִ ינַת וַיִגַּשׁ אֵ לָיו יְהודָ ה ּ ּ , שֶׁ עִ קַ ר הַ תִ ּ ּ ּ ּ קון עַל־יְדֵ י שֶׁ נִתְ קַ בֵּ ץ יְהודָ ה וְיוֹ סֵ ף שֶׁ הֵם הָ עִ קָ ר ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת מָ שִׁ יחַ בֶּ ן דָ וִ ד שֶׁ בָּ א מִ יהודָ ה ומָ שִׁ יחַ בֶּ ן יוֹ סֵ ף ּ ּ ּ . כִּ י דָ וִ ד בְּ חִ ינַת ּ תְ הִ לִ ים שֶׁ נֶאֱמַ ר בַּ עֲשָׂ רָ ה מִ ינֵי נְגִינָה שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ שִׂ מְ חָ ה , כִּ י הוא נְעִ ים ּ זְמִ ירוֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל , כִּ י הִ תְ לַהֲבות ּ

Segment 7
HE:
הַ שִׂ מְ חָ ה שֶׁ בַּ לֵב שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף בְּ חִ ינַת בֵּ ית יוֹ סֵ ף ּ ּ ּ לֶהָ בָ ה , עִ קַ ר הִ תְ גַּלותוֹ הוא עַל־יְדֵ י דִ בּ ורֵ י תוֹ דָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְ הוֹ דָ אָ ה שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת דָ וִ ד שֶׁ רִ וָה לְ הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא ּ ּ ּ ְ ּ ּ ּ בְּ שִׁ ירוֹ ת וְ תִ שְׁ בָּ חוֹ ת , כִּ י הַ דִ בּ ור יֶשׁ לוֹ כּ ֹחַ גָּדוֹ ל ּ ּ , וְ עַל־יְדֵ י זֶה עִ קַ ר הִ תְ גַּלות הַ שִׂ מְ חָ ה ּ ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת שִׂ מְ חָ ה לְ אִ ישׁ בְּ מַ עֲנֵה פִ יו , וכְ תִ יב דְ אָ גָה בְ לֶב־אִ ישׁ יַשְׁ חֶ נָה ּ ּ ּ וְ דָ בָ ר טוֹ ב יְשַׂ מְ חֶ נָה ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת וְ שִׂ פְ תֵ י רְ נָ נוֹ ת יְהַ לֵל ּ פִ י דַ יְקָ א שֶׁ כָּ ל זֶה בְּ חִ ינַת דָ וִ ד שֶׁ יָצָ א מִ יהודָ ה שֶׁ נִקְ רָ א ּ ּ ּ ּ ּ ּ עַל שֵׁ ם הוֹ דָ אָ ה כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב הַ פַ עַם אוֹ דֶ ה אֶ ת ה ּ ּ ' ) קעח :(

Segment 8
HE:
וַיִגַשׁ אֵ לָיו יְהודָ ה ּ ּ ּ

Segment 9
HE:
(ח"י , ד"מ) שָׁ מַ עְ תִ י ּ פַ עַם אַ חַ ת אָ מַ ר רַ בֵּ נו זִכְ רוֹ נוֹ ּ ּ

Segment 10
HE:
לְ הָ רַ ב ּ יודִ יל חֲתַ ן הָ רַ ב

Segment 11
HE:
ּ מִ טְ רָ אסְ טִ ינֶץ שֶׁ הָ יָה מְ קֹ רָ ב לְ הָ רַ ב הַ צַ דִ יק הָ רַ ב פִ ינְחָ ס מִ קָ רִ יץ ּ ּ ּ ּ , הַ גִּידו ּ לִ י דָ בָ ר ּ מֵ הָ רַ ב הַ צַ דִ יק הָ רַ ב פִ ינְחָ ס מִ קָ רִ יץ זִכְ רוֹ נוֹ לִ בְ רָ כָ ה ּ ּ ּ ּ . אָ מַ ר לוֹ כָּ ך אָ מַ ר ְ

Segment 12
HE:
,ל"ּ הַ נַ ּ אָ נו אוֹ מְ רִ ים

Segment 13
HE:
אָ שַׁ מְ נו ּ בָּ גַדְ נו גָּזַלְ נו ּ ּ . לְ שׁ וֹ ן רַ בִּ ים כִּ י , צְ רִ יכִ ים

Segment 14
HE:
אָ שַׁ מְ תִ י ּ וְ כו ' ּ רַ ק אָ נו אוֹ מְ רִ ים כִּ בְ יָכוֹ ל בִּ לְ שׁ וֹ ן טְ עָ נָה ּ לְ הַ שֵ ם ּ

Segment 15
HE:
יִתְ בָּ רַ ך ְ אָ שַׁ מְ נו ּ. ּדְ אִ ם

Segment 16
HE:
נָתַ תָ לָנו כּ חַ ּ ּ ורְ שׁ ות לא הָ יִינו יְכ ּ ּ ּ וֹ לִ ין לַחֲטא . אָ מַ ר

Segment 17
HE:
רַ בֵּ נו ּ זִכְ רוֹ נוֹ לִ בְ רָ כָ ה , אֲ נִי גַּם- כֵּ ן מְ פָ רֵ שׁ כָּ ך ְ וַיִגַּשׁ אֵ לָיו יְהודָ ה ּ ּ , כַּ אֲ שֶׁ ר

Segment 18
HE:
יִתְ בָּ רַ ך ְ לְ בַ קֵ שׁ מְ חִ ילָה עַ ל עֲווֹ נוֹ תָ יו ּ , ּ וַיאמֶ ר בִּ י

Segment 19
HE:
אֲ דנִי . רְ צוֹ נוֹ

Segment 20
HE:
כּ חֲך אִ ם בְּ בִּ י ָ

Segment 21
HE:
שֶׁ נָטַ לְ תָ אֶ ת כּ חַ שֶׁ לְ ך ּ ָ ּ ּ מִ מֶ נִי לא יָכלְ תִ י ּ ּ ּ

Segment 22
HE:
לַחֲטא . וִ ידַ מֶ ה ּ

Segment 23
HE:
בְּ נַפְ שׁ וֹ שֶׁ הוא ּ ּפוֹ טֵ ר אֶ ת עַ צְ מוֹ בְּ טַ עֲנָה זוֹ עַל , - זֶה ּ הוא אוֹ מֵ ר , יְדַ בֵּר נָא עַבְ דְ ך דָ בָ ר בְּ אָ זְנֵי אֲדנִי ּ ָ , הִ נְנִי מְ דַ בֵּ ר דְ בָ רִ י כְּ דֵ י ּ ּ שֶׁ תָ בוֹ א

Segment 24
HE:
תְ פִ לָתִ י בְּ אָ זְנְך ָ ּ ּ , אֲבָ ל אַ ל יִחַ ר אַ פְ ך ּ ָ בְּ עַבְ דֶ ך ּ ָ , כִּ י יָדַ עְ תִ י אֲ שֶׁ ר אֲ נִי הַ חַ יָב ּ ּ ) קעט (:

Segment 25
HE:
כִּ י כָ מוֹ ך כְּ פַ רְ עֹה ָ

Segment 26
HE:
(ח"י , ד"מ) הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א נִקְ רָ א " ּפַ רְ עֹה , " מִ לְ שׁ וֹ ן הִ תְ גַּלות ּ ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת " ּ וַיַרְ א מֹשֶׁ ה אֶ ת הָ עָ ם כִּ י פָ רֻ עַ הוא כִּ י ּ פְ רָ עֹה וְ כו ' ּ לְ שִׁ מְ צָ ה בְּ קָ מֵ יהֶ ם , " כִּ י הוא מַ פְ רִ יעַ ּ ומְ גַלֶה לְ כָ ל הַ בָּ א לִ טַ מֵ א רַ חֲמָ נָא לִ צְ לַן כָּ ל הַ פְ תָ חִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ בַּ טֻמְ אָ ה ּ , בִּ בְ חִ ינַת ' הַ בָּ א לִ טַ מֵ א פוֹ תְ חִ ין לוֹ ּ ּ ּ ' יֶשׁ לוֹ ּפְ תָ חִ ים הַ רְ בֵּ ה . וְ הָ עִ קָ ר ּ הוא בַּ מַ חֲשָׁ בָ ה שֶׁ בָּ אָ דָ ם ּ ּ , כִּ י עִ קַ ר הַ בְּ חִ ירָ ה וְ הַ נִסָּ יוֹ ן הוא בַּ מַ חֲשָׁ בָ ה ּ ּ ּ ּ , כִּ י הָ אָ דָ ם צָ רִ יך לַחְ שׁ ֹב רַ ק בְּ תוֹ רָ ה וַעֲבוֹ דָ ה וְ יִרְ אַ ת־שָׁ מַ יִם ְ , ְ אַ ך ּתֵ כֶ ף כְּ שֶׁ רוֹ צִ ים לַחְ שׁ ֹב בָּ זֶה , עוֹ מְ דִ ים כְּ נֶגְ דוֹ ּ מַ חֲשָׁ בוֹ ת שֶׁ ל הַ סִּ טְ רָ א־אָ חֳרָ א שֶׁ רוֹ צִ ים לְ מָ שְׁ כוֹ לְ שָׁ ם חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם . ומִ י שֶׁ הוא אִ ישׁ כָּ שֵׁ ר ּ ּ , ּפוֹ נֶה עֹרֶ ף וְ אֵ ינוֹ מִ סְ תַ כֵּ ל עַ ל הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת רָ עוֹ ת שֶׁ ל הַ סִּ טְ רָ א־אָ חֳרָ א ּ ּ כְּ לָל , וַאֲזַי כָּ ל הַ פְ תָ חִ ים שֶׁ יֵשׁ שָׁ ם הֵ ם סְ גורִ ים ּ ּ ּ , מֵ אַ חַ ר שֶׁ אֵ ינוֹ רוֹ צֶ ה לִ כָּ נֵס בָּ הֶ ם לְ טַ מֵ א עַ צְ מוֹ ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ; אֲ בָ ל תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ מַ תְ חִ יל לְ הַ מְ שִׁ יך אַ חֲרֵ יהֶ ם ְ ּ ּ ובָ א לִ טַ מֵ א ּ ּ ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , אֲ זַי תֵ כֶ ף פוֹ רְ עִ ין ומְ גַלִ ין ּ ּ ּ ּ אֶ ת עַ צְ מָ ם לְ פָ נָיו ופוֹ תְ חִ ין לוֹ כָּ ל הַ פְ תָ חִ ים שֶׁ יֵשׁ שָׁ ם ּ ּ ּ . ּומִ י שֶׁ אֵ ינוֹ חָ ס עַ ל עַ צְ מוֹ לְ מַ הֵ ר לְ הִ מָ לֵט מִ שָׁ ם ּ ּ , אֲזַי נוֹ פֵ ל וְ נִכְ נָס מִ פֶ תַ ח לְ פֶ תַ ח ומִ פֶ תַ ח לְ פֶ תַ ח עַ ד ּ ּ ּ שֶׁ נִתְ עֶה וְ נִתְ רַ חֵ ק מֵ הַ דֶ רֶ ך הַ טוֹ ב מְ אֹד ּ ְ ּ ּ , כָּ ל אֶ חָ ד כְּ פִ י רִ חוקוֹ ּ , כְּ פִ י מַ ה שֶׁ נִמְ שָׁ ך אַ חֲרֵ יהֶ ם חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ְ ּ ּ , כִּ י גַם אַ חַ ר־כָּ ך כְּ שֶׁ מַ תְ חִ יל לְ הִ מָ שֵׁ ך אַ חֲרֵ יהֶ ם חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ְ ְ ּ ּ , עֲדַ יִן יֶשׁ לוֹ בְּ חִ ירָ ה לְ מַ הֵ ר ולְ הִ מָ לֵט עַ ל נַפְ שׁ וֹ ּ ּ . וְ כָ ל עִ נְיָן זֶה , הַ כּ ֹל הוא בַּ מַ חֲשָׁ בוֹ ת שֶׁ בָּ אָ דָ ם ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ ל כְּ שֶׁ מַ תְ חִ יל לִ תְ עוֹ ת אֶ חָ ד יָכוֹ ל לְ הָ בִ ין בְּ נַפְ שׁ וֹ ּ ְּב מַ חֲשַׁ בְ תוֹ ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , אֲזַי הוֹ לֵך מִ מַ חֲשָׁ בָ ה ּ ְ לְ מַ חֲשָׁ בָ ה ומֵ רַ עְ יוֹ ן לְ רַ עְ יוֹ ן ּ , עַ ד שֶׁ בְּ שָׁ עָ ה קַ לָ ה הוא ּ ּ מֻנָח בַּ מָ קוֹ ם שֶׁ מֻנָח הַ רְ חֵ ק מְ אֹד מֵ הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ , רַ חֲמָ נָא ּ לִ צְ לַן

Segment 27
HE:
. הַ פְ תָ חִ ים בְּ חִ ינַת הוא זֶה וְ כָ ל ּ ּ שֶׁ בַּ סִּ טְ רָ א־אָ חֳרָ א , שֶׁ נִתְ גַּלו וְ נִפְ תְ חו לוֹ עַ ל־יְדֵ י ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ נִמְ שַׁ ך אַ חֲרֵ יהֶ ם ְ ּ . וְ עִ קַ ר הִ תְ גַּבְּ רותָ ם בְּ יוֹ תֵ ר הוא ּ ּ ּ בִּ שְׁ עַ ת הַ תְ פִ לָה ּ ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים . וְ הִ נֵה מֵ אַ חַ ר שֶׁ יֵשׁ ּ ּ שָׁ ם פְ תָ חִ ים הַ רְ בֵּ ה ּ , אִ ם־כֵּ ן הָ יָה יָכוֹ ל בְּ קַ ל לַחֲזֹר וְ לָצֵ את וְ לָשׁ וב מִ שָׁ ם דֶ רֶ ך אֵ יזֶה פֶ תַ ח מֵ הַ פְ תָ חִ ים ּ ּ ְ ּ ּ ּ הָ אֵ לו ּ ּ ; אַ ך תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ נִכְ נָס לְ שָׁ ם ּ ּ ְ , אֲזַי מֵ חֲמַ ת גֹּדֶ ל הַ חֹשֶׁ ך שֶׁ יֶשׁ שָׁ ם ּ ְ , עַ ל־יְדֵ י־זֶה אֵ ינוֹ רוֹ אֶ ה וְ אֵ ינוֹ יָכוֹ ל לִ מְ צֹא הַ פֶ תַ ח לָצֵ את מִ שָׁ ם ּ ּ . וְ עִ קַ ר הַ תִ קון לָזֶה ה ּ ּ ּ ּ ּוא עַ ל־יְדֵ י אֱמֶ ת , כִּ י עַ ל־יְדֵ י שֶׁ מוֹ שֵׁ ך עַ צְ מוֹ אֶ ל הָ אֱמֶ ת ְ ּ , ובִ פְ רָ ט בִּ שְׁ עַ ת הַ תְ פִ לָה הוא מַ כְ רִ יחַ מַ חֲשַׁ בְ תוֹ ּ ּ ּ ּ ּ לְ הַ מְ שִׁ יכָ ה לְ תוֹ ך הַ תְ פִ לָה ולְ דַ בֵּ ר דִ בּ ורֵ י־אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ עַ ל־כָּ ל־פָ נִים בְּ אֵ יזֶה בְּ חִ ינָה שֶׁ הוא ּ ּ , וֶאֱמֶ ת הוא אוֹ ּ ר הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך בְּ עַ צְ מוֹ ְ ּ , וְ עַ ל־יְדֵ י־זֶה מֵ אִ יר לוֹ הַ שֵׁ ם ּ יִתְ בָּ רַ ך אֶ ת עֵינָיו לִ רְ אוֹ ת וְ לִ מְ צֹא אֵ יזֶה פְ תָ חִ ים ּ ְ לָצֵ את מִ שָׁ ם ּ . ְ אַ ך מֵ חֲמַ ת שֶׁ הָ אֱמֶ ת שֶׁ אֵ צֶ ל כָּ ל אֶ חָ ד אֵ ינוֹ מְ בֹרָ ר בִּ שְׁ לֵמות ּ , עַ ל־כֵּ ן עִ קַ ר הַ תִ קון עַ ל־יְדֵ י ּ ּ ּ ּ ִה תְ קָ רְ בות וְ הִ תְ קַ שְׁ רות לְ הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא עֶצֶ ם ּ נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ ּ ּ , וְ הוא יָכוֹ ל לְ הָ אִ יר ולְ הַ לְ הִ יב ּ ּ אוֹ ר נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת שֶׁ יֵשׁ בְּ כָ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ , עַ ד שֶׁ יִזְכֶּ ה עַ ל־יְדֵ י־זֶה לָצֵ את מִ כָּ ל מִ ינֵי חֹשֶׁ ך ְ ּ , עַ ל־יְ דֵ י שֶׁ מֵ אִ יר לוֹ הָ אֱמֶ ת לִ רְ אוֹ ת הַ פְ תָ חִ ים שֶׁ יֵשׁ שָׁ ם ּ ּ ּ . וְ זֶה בְּ חִ ינַת : " וַיִגַּשׁ אֵ לָיו יְהודָ ה וְ כו ּ ּ ּ , "' בְּ חִ ינַת הַ גָּשַׁ ת וְ הִ תְ קָ רְ בות יִשְׂ רָ אֵ ל אֶ ל הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף ּ ּ ּ , ומִ תְ חַ נְנִים אֵ לָיו לְ קָ רֵ ב אוֹ תָ ם ולְ הוֹ צִ יאָ ם מִ ּ ּ ּמַ ה שֶׁ צָ רִ יך לְ הוֹ צִ יאָ ם ְ ּ ּ . וְ זֶה : " כִּ י כָ מוֹ ך כְּ פַ רְ עֹה ָ , " הַ יְנו , ּ כְּ מוֹ שֶׁ הַ סִּ טְ רָ א־אָ חֳרָ א מַ פְ רִ יעַ ומְ גַלֶה פְ תָ חִ ים הַ רְ בֵּ ה ּ ּ ּ לִ כְ נֹס אֶ ל הַ טֻמְ אָ ה לְ הַ בָּ א לִ טַ מֵ א רַ חֲמָ נָא לִ צְ לַן ּ ּ ּ ּ , וְ עַ ל שֵׁ ם זֶה נִקְ רָ אִ ים " ּפַ רְ עֹה " , ל"ּ כַּ נַ ְּכ מוֹ ־כֵ ן יֶשׁ כּ ֹחַ לְ הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת לְ הָ אִ יר בְּ כֹחַ הָ אֱמֶ ת שֶׁ לוֹ ּ ּ ּ , עַד שֶׁ יִזְכֶּ ה הָ אָ דָ ם לִ רְ אוֹ ת פְ תָ חִ ים הַ רְ בֵּ ה אֵ יך לָצֵ את ְ ּ ּ מֵ הַ טֻמְ אָ ה וְ הַ חֹשֶׁ ך לְ אוֹ ר גָּדוֹ ל ְ ּ קפ ) (:

Segment 28
HE:
וְ עַתָ ה אַ ל תֵ עָצְ בו ּ ּ ּ

Segment 29
HE:
כָּ ל מִ י שֶׁ בָּ א אֶ ל הַ צַ ּ דִ יק בְּ תוֹ ך כְּ לַל הַ קִ בּ וץ הוא גַּם ּ ּ ּ ְ ּ כֵּ ן בִּ כְ לַל צַ דִ יק ּ . כִּ י בֶּ אֱמֶ ת וְ עַמֵ ך כֻּלָם צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ ְ . כִּ י יֵשׁ בְּ כָ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ צַ דִ יק , שֶׁ שָׁ ם מְ קוֹ ר הַ שִׂ מְ חָ ה בְּ חִ ינַת שִׂ מְ חו צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ ּ . ' בַּ ה אַ ך מֵ חֲמַ ת מְ רִ ירַ ת הַ גָּלות בַּ כְּ לָל ובַ פְ רָ ט נֶעֱלָם ּ ּ ּ ְ בְּ חִ ינַת צַ דִ יק שֶׁ יֵשׁ אֵ צֶ ל כָּ ל אֶ חָ ד ּ ּ . אֲבָ ל תֵ יכֶ ף ּ שֶׁ מִ תְ קַ בְּ צִ ים אֶ ל הַ צַ דִ יק שֶׁ הוא אִ ישׁ אֲ שֶׁ ר רוחַ בּ וֹ ּ ּ ּ ּ ּ , מֵ אִ יר בְּ חִ ינַת נְקֻ דַ ת צַ דִ יק שֶׁ יֵשׁ אֵ צֶ ל כָּ ל אֶ חָ ד ּ ּ ּ . וְ עַל יְ דֵ י זֶה נִתְ רַ בֶּ ה הַ שִׂ מְ חָ ה בְּ חִ ינַת אוֹ ר צַ דִ יקִ ים יִשְׂ מַ ח ּ ּ . וְ זֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ אָ מַ ר יוֹ סֵ ף לְ אֶ חָ יו וְ עַ תָ ה אַ ל ּ ּ תֵ עָ צְ בו ּ ּ , כִּ י מֵ אַ חַ ר שֶׁ זוֹ כִ ין לְ הִ תְ קַ בֵּ ץ יַחַ ד אֶ ל הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ הָ אֱמֶ ת בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף , בְּ וַדַ אי אֵ ין לְ הִ תְ עַ צֵ ב עוֹ ּ ּ ד רַ ק צְ רִ יכִ ים לִ שְׂ מֹחַ הַ רְ בֵּ ה , בְּ חִ ינַת בִּ רְ בוֹ ת צַ דִ יקִ ים ּ יִשְׂ מַ ח הָ עָ ם ) קפא (:

Segment 30
HE:
כִּ י לְ מִ חְ יָה שְׁ לָחַ נִּי אֱלֹקִ ים לִ פְ נֵיכֶ ם

Segment 31
HE:
('ה , ה"מ) כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ " ל שֶׁ נִתְ פַ זְרו הַ שְׁ בָ טִ ים בְּ כָ ל ּ ּ ּ ּ ּ שַׁ עֲרֵ י מִ צְ רַ יִם לְ בַ קֵ ּ שׁ אֶ ת יוֹ סֵ ף בִּ מְ סִ ירַ ת נֶפֶ שׁ אִ ם לֵיהָ רֵ ג חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם וְ כו ' ּ וְזֶה הָ יָה תִ קון לְ מַ ה שֶׁ פָ גְמו ּ ּ ּ ּ ּ ּ תְ חִ לָה בִּ כְ בוֹ ד יוֹ סֵ ף הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ ּ . עַ ד שֶׁ עַ ל יְדֵ י זֶה זָכו ּ שֶׁ נִתְ וַדַ ע לָהֶ ם יוֹ סֵ ף וְ זָכו לְ כָ ל טוב עַ ל יָדוֹ בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ כִּ י לְ מִ חְ יָ ה שְׁ לָחַ נִי אֱלֹקִ ים לִ פְ נֵיכֶ ם וְ כו ּ ּ . ' כְּ מוֹ כֵן צְ רִ יכִ ין בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר לְ שׁ וֹ טֵ ט ולְ בַ קֵ שׁ ולְ חַ פֵ שׂ מְ אֹד ּ ּ ּ ּ ּ מְ אֹד אֶ ת הַ צַ דִ יק הָ אֲמִ תִ י בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף בְּ כָ ל מִ ינֵי ּ ּ ּ חִ פושׂ בִּ מְ סִ ירַ ת נֶפֶ שׁ מַ מָ שׁ ּ ּ ּ . כִּ י עִ קַ ר הַ חִ יות וְ הַ קִ יו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ם וְ הַ שְׁ אֵ רִ ית שֶׁ ל כָּ ל יִשְׂ רָ אֵ ל וְ כָ ל הָ עוֹ לָמוֹ ת הַ תְ לויִים ּ ּ ּ בָּ הֶ ם הַ כּ ֹל עַ ל יְדֵ י הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף שֶׁ זוֹ כִ ין ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל לְ בַ קְ שׁ וֹ עַ ד שֶׁ מוֹ צְ אִ ין אוֹ תוֹ ומִ תְ קָ רְ בִ ים אֵ לָיו ּ ּ ּ . וְ עַ ל יְדֵ י זֶה זוֹ כִ ין לִ גְ אֻ לָה שְׁ לֵימָ ה ּ ולְ הַ שִׁ יר שֶׁ יִתְ עַר ּ ּ ּ לֶעָ תִ יד . אַ שְׁ רֵ י הַ זוֹ כֶ ה ומְ חַ כֶּ ה ומִ שְׁ תוֹ קֵ ק לָזֶה בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ ) קפב (:

Segment 32
HE:
וְ הִ גַדְ תֶ ם לְ אָ בִ י אֶ ת כָּ ל כְּ בוֹ דִ י ּ ּ

Segment 33
HE:
(ג"י , ה"מ) כְּ שֶׁ זוֹ כִ ין לְ תִ קון הַ בְּ רִ ית בִּ שְׁ לֵימות עַ ל יְדֵ י זֶה מַ עֲלִ ין ּ ּ ּ ּ כָּ ל הַ כָּ בוֹ ד דִ קְ דֻ שָׁ ה מִ ן הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א וְ אָ ז זוֹ כִ ין ּ ּ לְ קַ בֵּ ל כָּ בוֹ ד גָּדוֹ ל גַּם מֵ הֶ ם בְּ עַ צְ מָ ם שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת ּ הַ כָּ בוֹ ד הַ גָּדוֹ ל שֶׁ הָ יָה לְ יוֹ סֵ ף בְּ מִ צְ רַ יִם כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : וְ הִ גַּדְ תֶ ם לְ אָ בִ י אֶ ת כָּ ל כְּ בוֹ דִ י בְּ מִ צְ רַ יִם וְ כו ּ ּ ' ) קפג (: וְ הִ גַדְ תֶ ם לְ אָ בִ י אֶ ת כָּ ל כְּ בוֹ דִ י ּ ּ

Segment 34
HE:
... וְ זֶה שֶׁ אָ מַ ר יוֹ סֵ ף מה ) : ( יג , וְ הִ גַּדְ תֶ ם לְ אָ בִ י אֶ ת כָּ ל ּ כְּ בוֹ דִ י בְּ מִ צְ רַ יִם , ' כְּ בוֹ דִ י ' דַ יְקָ א שֶׁ זָכָ ה לְ הַ עֲלוֹ ת ּ ּ בְּ דִ קְ דֻ שָׁ ה הַ כָּ בוֹ ד ּ ּ מִ צְ רַ יִם

Segment 35
HE:
וְ עַ ל־כֵּ ן ' ומִ הַ רְ תֶ ם ּ ּ וְ הוֹ רַ דְ תֶ ם אֶ ת אָ בִ י הֵ נָה ּ ּ . ' כִּ י אֵ ין לוֹ לְ הִ תְ יָרֵ א עוֹ ד מִ זֻהֲמַ ת מִ צְ רַ יִם שֶׁ לֹא יִתְ גַּבְּ רו עַל בָּ נָיו ּ ּ ּ , מֵ אַ חַ ר שֶׁ כְּ בָ ר הִ קְ דַ מְ תִ י לִ פְ נֵיהֶ ם וְ זָכִ יתִ י לְ הַ עֲלוֹ ת הַ כָּ בוֹ ד מִ זִילותָ א ּ ּ ּ ּ ) דְ גָלותָ ּ ּ ( א עַ ל־כֵּ ן בְּ וַדַ אי מֵ עַ תָ ה יוכְ לו בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ ּ לְ הִ תְ קַ יֵם שָׁ ם עַ ד שֶׁ יֵצְ או מִ שָׁ ם וְ יַעֲלו אֶ ת הַ כָּ בוֹ ד ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י עִ קַ ר הַ גָּלות הוא מַ ה שֶׁ הַ כָּ בוֹ ד דִ קְ דֻ שָׁ ה נָפַ ל אֲ לֵיהֶ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ . וְ עַ ל־כֵּ ן אָ מַ ר לָהֶ ם : וְ הִ גַּדְ תֶ ם לְ אָ בִ י אֶ ת כָּ ל ּ כְּ בוֹ דִ י וְ כו ' ּ שֶׁ גַּם עַתָ ה זָכִ יתִ י לְ הַ עֲלוֹ ת הַ כָּ בוֹ ד ּ . וְ עַ ל־יְדֵ י זֶה אֵ ין לְ הִ תְ יָרֵ א מֵ הֶ ם עוֹ ד , כִּ י בְּ כֹחוֹ יוכְ לו לְ הִ תְ קַ יֵם עַד ּ ּ ּ הַ גְּ אֻ לָה עַ ד שֶׁ יֻחְ זַר הַ כָּ בוֹ ד לְ יִשְׂ רָ אֵ ל בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ ּ ) קפד (:

Segment 36
HE:
אָ נֹכִ י אֵ רֵ ד עִ מְ ך מִ צְ רַ יְמָ ה ּ ָ

Segment 37
HE:
ְו אָ נֹכִ י אַ עַלְ ך גַם עָלֹה ָ

Segment 38
HE:
('ד , ו"מ) ... ומובָ ן בַּ סְּ פָ רִ ים שֶׁ בְּ זֶה הַ פָ סוק מְ רֻ מָ ז כָּ ל סוֹ ד גָּלות ּ ּ ּ ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל , כָּ ל הָ עֲלִ יוֹ ת וְ עִ קָ ר הוא גָּלות הַ נֶפֶ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ וְ הַ יְרִ ידוֹ ת הָ עוֹ בְ רִ ים עַ ל אִ ישׁ הַ יִשְׂ רְ אֵ לִ י שֶׁ זֶה עִ קַ ר ּ ּ ּ סוֹ ד הַ גָּלות וְ הַ גְּ אֻ לָה שֶׁ הַ כּ ֹל בִּ בְ חִ ינַת אָ נֹכִ י אֵ רֵ ד עִ מְ ך ּ ָ ּ ּ מִ צְ רַ יְמָ ה וְ אָ נֹכִ י אַ עַ לְ ך גַם עָ לֹה ָ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת יְרִ ידָ ה ּ ּ תַ כְ לִ ית הָ עֲלִ יָה ּ ּ , כַּ מובָ א ּ ּ . וְ הָ עִ קָ ר הוא הִ תְ חַ זְקות ּ ּ ּ ּ שֶׁ צְ רִ יכִ ין לְ הִ תְ חַ זֵק מְ אֹד מְ אֹד בְּ תֹקֶ ף הִ תְ גַּ ּ ּ בְּ רות ּ מְ רִ ירות הַ יְרִ ידָ ה עַ ד שֶׁ נִדְ מֶ ה שֶׁ כִּ מְ עַט כִּ מְ עַט חַ ס ּ ּ וְ שָׁ לוֹ ם , שֶׁ דַ יְקָ א מִ שָׁ ם יְרַ חֵ ם עָ לָיו ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך וְ יוֹ שִׁ יעוֹ ְ וִ יקָ רְ בוֹ אֵ לָיו כִּ י לֹא יִטֹשׁ ה ּ ' אֶ ת עַמוֹ וְ כו ּ ּ . ' ּוכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : אִ ם אָ מַ רְ תִ י מָ טָ ה רַ גְ לִ י חַ סְ דְ ּ ּ ָך ה ' יִסְ עָ דֵ נִי וְ כו . 'ּ ּוכְ תִ יב : וָאֹמַ ר אָ בַ ד נִצְ חִ י וְ תוֹ חַ לְ תִ י מֵ ה ּ ' זֹאת אָ שִׁ יב אֶ ל לִ בִּ י עַ ל־כֵּ ן אוֹ חִ יל חַ סְ דֵ י ה ' כִּ י לֹא תָ מְ נו ּ כִּ י לֹא כָ לו רַ חֲמָ יו חֲדָ שִׁ ים לַבְּ קָ רִ ים וְ כו ּ ּ . ' וְ כֵן בִּ פְ סוקִ ים רַ בִּ ים ּ , ּובִ פְ רָ ט בְּ דִ בְ רֵ י רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ " ל מְ בֹאָ ר שֶׁ דַ יְקָ א כְּ שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל הֵ ם בְּ תַ כְ לִ ית הַ דַ חֲקות וְ הַ צָ רָ ה ּ ּ ּ ּ ּ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , אָ ז דַ יְקָ א יֵשׁ סֵ בֶ ר וְ תִ קְ וָה לִ ישׁ ועָ ה גְּ דוֹ לָה ּ ּ . וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו בַּ מִ דְ רָ שׁ עַ ל פָ סוק וְ עָ לָה ּ ּ ּ ּ ּ ' מִ ן הָ אָ רֶ ץ ' ּדַ יְקָ א , ּ עַיֵן שָׁ ם . וְ כֵ ן ה וא בִּ פְ רָ טִ יות בְּ כָ ל אָ דָ ם ובְ כָ ל ּ ּ ּ ּ זְמַ ן , כִּ י ה ' יִתְ בָּ רַ ך מְ הַ פֵ ך הַ מַ כָּ ה לִ רְ פואָ ה ּ ּ ּ ְ ְ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל וְ כָ ל זֶה מְ רֻ מָ ז בַּ פָ סוק ּ ּ ּ : אָ נֹכִ י אֵ רֵ ד וְ כו ' ּ ) ל"ּ הַ נַ קפה (:

Segment 39
HE:
וַיֵבְ ךְ עַל צַ וָארָ יו עוֹ ד ּ ּ ּ

Segment 40
HE:
(ט"כ , ו"מ) וְ הִ נֵה מְ בֹאָ ר בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ) ו " ל לקוטי מוהר " ן חלק א , (' שֶׁ קְ רִ יאַ ת שְׁ מַ ע עִ ם דְ מָ עוֹ ת מַ כְ נִיעִ ין תַ אֲוַת נִאוף ּ ּ ּ ּ



# Vayigash
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/1/11/

Vayigash
ויגש
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/1/11

Segment 1
HE:
פירושים על פרשת " ויגש "

Segment 2
HE:
וַיִגַשׁ אֵ לָיו יְהודָ ה ּ ּ ּ

Segment 3
HE:
... וְזֶהו : ּ וַיִגַּשׁ אֵ לָיו יְהודָ ה ּ ּ . הֵם בְּ חִ ינַת כְּ לַל יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ נִקְ רָ אִ ים יְהודִ ים עַל שֵׁ ם יְהודָ ה ּ ּ ּ . שֶׁ הֵם נִגָּשִׁ ים אֶ ל יוֹ סֵ ף בְּ חִ ינַת הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת וְ שָׁ בִ ים בִּ תְ שׁ ובָ ה עַל ּ ּ ּ מְ כִ ירָ תוֹ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת פְ גַ ּ ּ ם אֱמונַת חֲכָ מִ ים ּ , בְּ חִ ינַת חֲלֻקַ ת הָ עֵצָ ה ּ , כִּ י מְ כִ ירַ ת יוֹ סֵ ף הוא בְּ חִ ינַת חֲלֻקַ ת ּ ּ מַ לְ כות בֵּ ית דָ וִ ד שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת חֲלֻקַ ת הָ עֵצָ ה ּ ּ ּ ּ , כַּ מובָ ן ּ ּ בַּ הַ פְ טָ רָ ה שֶׁ ל וַיִגַּשׁ שֶׁ מְ דַ בֶּ רֶ ת מִ זֶה ּ ּ ּ . כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : וְ לֹא יֵחָ צו לִ שְׁ תֵ ּ ּ י מַ מְ לָכוֹ ת עוֹ ד ) וְ עַיֵן בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר מִ זֶה ּ ּ , ( כִּ י פָ רָ שַׁ ת וַיִגַּשׁ מְ דַ בֶּ רֶ ת מִ תִ קון מְ כִ ירַ ת יוֹ סֵ ף שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת פְ גַם הָ עֵצָ ה ּ , שֶׁ שָׁ בִ ים בִּ תְ שׁ ובָ ה ומְ פַ יְסִ ים אוֹ תוֹ ּ ּ ּ ּ ומְ בַ קְ שִׁ ים מִ מֶ נו שֶׁ יִמְ חֹל לָהֶם וְיַחֲזֹר וִיתַ קְ ּ ּ ּ ּ ּ ּ נֵם בְּ עֵצָ ה שְׁ לֵמָ ה וְטוֹ בָ ה בֶּ אֱמֶ ת . וְ זֶהו : ּ ּ וַיֹאמֶ ר אֵ לָיו בִּ י אֲדֹנִי יְדַ בֶּ ר נָא עַבְ דְ ך דָ בָ ר בְּ אָ זְנֵי אֲדֹנִי ּ ָ . ּופֵ רֵ שׁ רַ שִׁ : י" יִכָּ נְסו ּ דְ בָ רַ י בְּ אָ זְנֶיך ָ ּ . שֶׁ מְ בַ קְ שִׁ ים אוֹ תוֹ שֶׁ יִשְׁ מַ ע הֵיטֵ ב וְ יִכָּ נְסו ּ ּ ּ דְ בָ רֵ ינו בְּ אָ זְ ּ ּ נוֹ ובְ לִ בּ וֹ הֵיטֵ ב ּ , כִּ י שְׁ מִ יעָ ה בְּ לִ בָּ א תַ לְ יָא ּ , הַ יְנו שֶׁ יְרַ חֵ ם עָ לֵינו וְיָשִׂ ים לִ בּ וֹ הֵיטֵ ב הֵיטֵ ב מַ ה נַעֲשֶׂ ה ּ ּ ּ ּ עִ מָ נו בְּ זֶה הָ עוֹ לָם וְיִתֵ ן לָנו עֵצָ ה כָּ רָ אוי לְ כָ ל אֶ חָ ד ּ ּ ּ ּ ּ וְ אֶ חָ ד בְּ אֹפֶ ן שֶׁ נוכַ ל לְ הַ צִ יל עַצְ מֵ נו כָּ ל אֶ ּ ּ ּ ּ חָ ד מִ מַ ה ּ שֶׁ צָ רִ יך לְ הִ נָצֵל שֶׁ לֹא תֹאבַ ד תִ קְ וָתֵ נו חָ לִ ילָה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ ּ , כִּ י זֶה כְּ לָל שֶׁ בַּ דֶ רֶ ך שֶׁ אָ דָ ם רוֹ צֶה לֵילֵך מוֹ לִ יכִ ין אוֹ תוֹ ְ ְ ּ . ּוכְ מוֹ שֶׁ שׁ וֹ אֲלִ ים אֶ ת הַ צַ דִ יק כֵּן הוא מֵ שִׁ יב ּ ּ ּ ּ . ומִ זֶה בָּ אִ ים כָּ ל ּ ּ הָ עֵצוֹ ת הַ מְ קֻ לְ קָ לוֹ ת שֶׁ נִ ּ דְ מֶ ה לוֹ שֶׁ מֵ אֵ ת ה ּ ' הֵם אוֹ שֶׁ הַ צַ דִ יק יָעַץ לוֹ כָּ ך ובֶ אֱמֶ ת הַ כּ ֹל מִ מֶ נו בְּ עַצְ מוֹ ּ ּ ּ ּ ְ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : אִ וֶלֶת אָ דָ ם תְ סַ לֵף דַ רְ כּ וֹ וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ' שֶׁ דָ רְ שׁ ו ּ ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ " ל מִ קְ רָ א זֶה עַל הַ שְׁ בָ טִ ים שֶׁ פָ גְמו בָּ עֵצָ ה ּ ּ ּ , ל"ּ כַּ נַ עַל־ כֵּן מִ י שֶׁ רוֹ צֶ ה לָחוס עַל עַצְ מוֹ בֶּ אֱמֶ ת צָ רִ יך ְ ּ לְ בַ קֵ שׁ מְ אֹד בְּ תַ חֲנונִים רַ בִּ ים אֶ ת ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך וְ אֶ ת ְ הַ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת שֶׁ יָשִׂ ימו לִ בָּ ם הֵיטֵ ב עַל מַ ה שֶׁ נַעֲשֶׂ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ עִ מוֹ בְּ אֹפֶ ן שֶׁ יִתְ נו לוֹ עֵצָ ה אֲמִ תִ יִית וְ נִצְ חִ יִית שֶׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּיַצְ לִ יחַ עַל יָדָ ה לָנֶצַ ח בֶּ אֱמֶ ת ּ . וְזֶהו : ּ וְ אַ ל יִחַ ר אַ פְ ך בְּ עַבְ דֶ ך ָ ָ ּ ּ . הַ יְנו שֶׁ יִתְ בַּ טֵ ל כָּ ל מִ ינֵי חֲרוֹ ן אַ ף וְ דִ ינִים ּ ּ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י הַ תְ שׁ ובָ ה עַל פְ גַם אֱמונַת חֲכָ מִ ים נִתְ בַּ טְ לִ ים כָּ ל מִ ינֵי ּ ּ ּ ּ ּ ּדִ ינִים שֶׁ הֵם חֲרוֹ ן אַ ף , כִּ י נִכְ לָלִ ין בִּ בְ חִ ינַת קֹדֶ שׁ קָ דָ שִׁ ים שֶׁ מִ שָׁ ם כָּ ל הַ הַ מְ תָ קוֹ ת שֶׁ בָּ עוֹ לָם ּ ּ ּ . וְ כָ ל מַ ה שֶׁ נִמְ תָ ק הַ דִ ין בְּ יוֹ תֵ ר נִשְׁ לְ מָ ה הָ עֵצָ ה בְּ יוֹ תֵ ר עַד שֶׁ זוֹ כֶה ּ ּ ּ ּ ּ בְּ כָ ל פַ עַם לְ עֵצָ ה שְׁ לֵמָ ה הַ נִמְ שֶׁ כֶ ת מֵ הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ יוכַ ל לַעֲמֹד עַל יָדָ ה כְּ נֶגֶד כָּ ל מִ ינֵי עֵצוֹ ת מְ קֻ לְ קָ לוֹ ת ּ שֶׁ הַ בַּ עַל דָ בָ ר מְ סַ בֵּ ב בְּ לִ בּ וֹ בְּ כָ ל יוֹ ם ובְ כָ ל עֵת ּ ּ . וְזֶהו : ּ כִּ י כָ מוֹ ך כְּ פַ רְ עֹה ָ . פַ רְ עֹה זֶה בְּ חִ ינַת בִּ טול וְ קִ לְ קול הָ עֵצָ ה ּ ּ ּ ּ ּ הַ קְ דוֹ שָׁ ה , בִּ בְ חִ ינַת וַתִ פְ רְ עו כָּ ל עֲצָ תִ י ּ ּ , ֶׁש עַל־יְדֵ י זֶה הָ יָה כָּ ל גָּלות מִ צְ רַ יִם שֶׁ כּ וֹ לֵל כָּ ל הַ גָּלֻיוֹ ת ּ ּ , כִּ י פַ רְ עֹה ּ עוֹ מֵ ד אֵ צֶל הָ עֹרֶ ף וְרוֹ צֶה לְ עַכֵּב הַ מֹחִ ין שֶׁ לֹא יֵרְ דו ּ ּ ּ לְ מַ טָ ה שֶׁ יִתְ הַ וו מֵ הֶם עֵצוֹ ת טוֹ בוֹ ת לְ הַ כִּ יר הַ בּ וֹ רֵ א ּ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך עַל יָדָ ם ְ , שֶׁ זֶהו עִ קַ ּ ּ ּ ר סוֹ ד גָּלות מִ צְ רַ יִם ּ ) ּ וְ עַיֵן ּ בַּ כַּ וָנוֹ ת וְ הָ בֵ ן הֵיטֵ ב (. וְ עִ קַ ר הַ תִ קון עַל־יְדֵ י קַ בָּ לַת ּ ּ ּ ּ הַ תוֹ רָ ה שֶׁ זָכִ ינו בְּ עֵת יְצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם שֶׁ הוא תַ רְ יַ ּ ּ ּ ּ ּ " ג עֵטִ ין ּדְ אוֹ רַ יְתָ א , בְּ חִ ינַת לִ י עֵצָ ה וְ תושִׁ יָה ּ ּ , בְּ חִ ינַת תִ קון ּ ּ ּ הָ עֵצָ ה . וְהָ עִ קָ ר הוא לְ קַ בֵּ ל עֵצוֹ ת מֵ הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ בְּ אֹפֶ ן שֶׁ יוכַ ל לַעֲמֹד עַל יָדָ ם בְּ כָ ל פַ עַם כְּ נֶגֶד קִ לְ קול ּ ּ ּ ּ ובִ לְ בּ ול הָ עֵצוֹ ת שֶׁ ל הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת ּ ּ ּפַ רְ עֹה . ל"ּ כַּ נַ וְזֶהו : ּ כִּ י כָ מוֹ ך כְּ פַ רְ עֹה ָ , הַ יְנו כְּ פִ י מַ ה ּ

Segment 4
HE:
ּ ּ שֶׁ פַ רְ עֹה , שֶׁ הוא קִ לְ קול הָ עֵצָ ה ּ ּ , מִ תְ גַּבֵּ ר בִּ נְכָ לָיו וְ עַרְ מִ ימִ יותָ יו ּ ּ , כְּ מוֹ ־כֵן אַ תָ ה יוֹ דֵ עַ לִ תֵ ן עֵצוֹ ת בְּ כָ ל פַ עַם ּ ּ ּ לְ הִ נָצֵ ל מֵ עַרְ מִ ימִ יותָ יו וְ לָשׁ וב ולְ הִ תְ חַ זֵק לִ שָׁ אֵ ר עַל ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ עָמְ דוֹ לְ הִ תְ חַ זֵק עַצְ מוֹ בְּ הַ תוֹ רָ ה הַ קְ ּ ּ ּ דוֹ שָׁ ה שֶׁ הוא עִ קַ ר ּ ּ הָ עֵצָ ה הַ שְׁ לֵמָ ה ּ . וְזֶהו : ּ כִּ י כָ מוֹ ך כְּ פַ רְ עֹה ָ . כִּ י שְׁ נֵי הַ כָּ פִ ין מוֹ רִ ין עַל הַ דִ מְ יוֹ ן מַ מָ שׁ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ , י" הַ יְנו כִּ י זֶה ּ עִ קַ ר נִפְ לְ אוֹ ת מַ עֲשֵׂ ה הַ צַ דִ יק כִּ י נוֹ רָ א הוא ּ ּ ּ ּ , כִּ י יוֹ דֵ עַ ומְ חַ זֵ ּ ּ ק כָּ ל אָ דָ ם כְּ פִ י מַ ה שֶׁ הוא בְּ כָ ל מַ דְ רֵ גָה שֶׁ הוא ּ ּ ּ בְּ כָ ל יוֹ ם וָיוֹ ם בְּ עֵצוֹ ת עֲמֻקוֹ ת אֲמִ תִ יוֹ ת שֶׁ הֵם מְ כֻוָנִים ּ ּ ּ ּ מַ מָ שׁ כְּ פִ י קִ לְ קול הָ עֵצָ ה שֶׁ רוֹ צֶ ה הַ בַּ עַל דָ בָ ר לְ הִ תְ גַּבֵּר ּ ּ ּ עָ לָיו בְּ תַ חְ בּ ולוֹ תָ יו ּ . עַל־כֵּן הָ עִ קָ ר הוא תִ ק ּ ּ ּ ּ ון אֱמונַת ּ ּ חֲכָ מִ ים אֲמִ תִ יִים שֶׁ עֲצָ תָ ם בְּ חִ ינַת מַ יִם עֲמֻקִ ים עֵצָ ה ּ ּ ּ בְ לֶב אִ ישׁ שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ קַ לְ קֵ ל אוֹ תָ ם בְּ שׁ ום אֹפֶ ן ּ בָּ עוֹ לָם , כִּ י הֵ ם עוֹ מְ דִ ים כְּ נֶגֶד כָּ ל מִ ינֵי קִ לְ קול הָ עֵצָ ה ּ שֶׁ ל הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א , בִּ בְ חִ ינַת כִּ י כָ מוֹ ך ָ כְּ פַ רְ עֹה , ל"ּ כַּ נַ כִּ י מְ אֹד עָמְ קו מַ חְ שְׁ בוֹ תֵ יהֶם ּ , כִּ י עֲצָ תָ ם הוא עֲצַ ת ה ּ ' אֲשֶׁ ר לְ עוֹ לָם תַ עֲמֹד כִּ י אַ תָ ה מָ רוֹ ם לְ עוֹ לָם ה ּ ּ ) ' קעז :(

Segment 5
HE:
וַיִגַשׁ אֵ לָיו יְהודָ ה ּ ּ ּ

Segment 6
HE:
(ח"י , ד"מ) וְזֶה בְּ חִ ינַת וַיִגַּשׁ אֵ לָיו יְהודָ ה ּ ּ , שֶׁ עִ קַ ר הַ תִ ּ ּ ּ ּ קון עַל־יְדֵ י שֶׁ נִתְ קַ בֵּ ץ יְהודָ ה וְיוֹ סֵ ף שֶׁ הֵם הָ עִ קָ ר ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת מָ שִׁ יחַ בֶּ ן דָ וִ ד שֶׁ בָּ א מִ יהודָ ה ומָ שִׁ יחַ בֶּ ן יוֹ סֵ ף ּ ּ ּ . כִּ י דָ וִ ד בְּ חִ ינַת ּ תְ הִ לִ ים שֶׁ נֶאֱמַ ר בַּ עֲשָׂ רָ ה מִ ינֵי נְגִינָה שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ שִׂ מְ חָ ה , כִּ י הוא נְעִ ים ּ זְמִ ירוֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל , כִּ י הִ תְ לַהֲבות ּ

Segment 7
HE:
הַ שִׂ מְ חָ ה שֶׁ בַּ לֵב שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף בְּ חִ ינַת בֵּ ית יוֹ סֵ ף ּ ּ ּ לֶהָ בָ ה , עִ קַ ר הִ תְ גַּלותוֹ הוא עַל־יְדֵ י דִ בּ ורֵ י תוֹ דָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְ הוֹ דָ אָ ה שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת דָ וִ ד שֶׁ רִ וָה לְ הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא ּ ּ ּ ְ ּ ּ ּ בְּ שִׁ ירוֹ ת וְ תִ שְׁ בָּ חוֹ ת , כִּ י הַ דִ בּ ור יֶשׁ לוֹ כּ ֹחַ גָּדוֹ ל ּ ּ , וְ עַל־יְדֵ י זֶה עִ קַ ר הִ תְ גַּלות הַ שִׂ מְ חָ ה ּ ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת שִׂ מְ חָ ה לְ אִ ישׁ בְּ מַ עֲנֵה פִ יו , וכְ תִ יב דְ אָ גָה בְ לֶב־אִ ישׁ יַשְׁ חֶ נָה ּ ּ ּ וְ דָ בָ ר טוֹ ב יְשַׂ מְ חֶ נָה ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת וְ שִׂ פְ תֵ י רְ נָ נוֹ ת יְהַ לֵל ּ פִ י דַ יְקָ א שֶׁ כָּ ל זֶה בְּ חִ ינַת דָ וִ ד שֶׁ יָצָ א מִ יהודָ ה שֶׁ נִקְ רָ א ּ ּ ּ ּ ּ ּ עַל שֵׁ ם הוֹ דָ אָ ה כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב הַ פַ עַם אוֹ דֶ ה אֶ ת ה ּ ּ ' ) קעח :(

Segment 8
HE:
וַיִגַשׁ אֵ לָיו יְהודָ ה ּ ּ ּ

Segment 9
HE:
(ח"י , ד"מ) שָׁ מַ עְ תִ י ּ פַ עַם אַ חַ ת אָ מַ ר רַ בֵּ נו זִכְ רוֹ נוֹ ּ ּ

Segment 10
HE:
לְ הָ רַ ב ּ יודִ יל חֲתַ ן הָ רַ ב

Segment 11
HE:
ּ מִ טְ רָ אסְ טִ ינֶץ שֶׁ הָ יָה מְ קֹ רָ ב לְ הָ רַ ב הַ צַ דִ יק הָ רַ ב פִ ינְחָ ס מִ קָ רִ יץ ּ ּ ּ ּ , הַ גִּידו ּ לִ י דָ בָ ר ּ מֵ הָ רַ ב הַ צַ דִ יק הָ רַ ב פִ ינְחָ ס מִ קָ רִ יץ זִכְ רוֹ נוֹ לִ בְ רָ כָ ה ּ ּ ּ ּ . אָ מַ ר לוֹ כָּ ך אָ מַ ר ְ

Segment 12
HE:
,ל"ּ הַ נַ ּ אָ נו אוֹ מְ רִ ים

Segment 13
HE:
אָ שַׁ מְ נו ּ בָּ גַדְ נו גָּזַלְ נו ּ ּ . לְ שׁ וֹ ן רַ בִּ ים כִּ י , צְ רִ יכִ ים

Segment 14
HE:
אָ שַׁ מְ תִ י ּ וְ כו ' ּ רַ ק אָ נו אוֹ מְ רִ ים כִּ בְ יָכוֹ ל בִּ לְ שׁ וֹ ן טְ עָ נָה ּ לְ הַ שֵ ם ּ

Segment 15
HE:
יִתְ בָּ רַ ך ְ אָ שַׁ מְ נו ּ. ּדְ אִ ם

Segment 16
HE:
נָתַ תָ לָנו כּ חַ ּ ּ ורְ שׁ ות לא הָ יִינו יְכ ּ ּ ּ וֹ לִ ין לַחֲטא . אָ מַ ר

Segment 17
HE:
רַ בֵּ נו ּ זִכְ רוֹ נוֹ לִ בְ רָ כָ ה , אֲ נִי גַּם- כֵּ ן מְ פָ רֵ שׁ כָּ ך ְ וַיִגַּשׁ אֵ לָיו יְהודָ ה ּ ּ , כַּ אֲ שֶׁ ר

Segment 18
HE:
יִתְ בָּ רַ ך ְ לְ בַ קֵ שׁ מְ חִ ילָה עַ ל עֲווֹ נוֹ תָ יו ּ , ּ וַיאמֶ ר בִּ י

Segment 19
HE:
אֲ דנִי . רְ צוֹ נוֹ

Segment 20
HE:
כּ חֲך אִ ם בְּ בִּ י ָ

Segment 21
HE:
שֶׁ נָטַ לְ תָ אֶ ת כּ חַ שֶׁ לְ ך ּ ָ ּ ּ מִ מֶ נִי לא יָכלְ תִ י ּ ּ ּ

Segment 22
HE:
לַחֲטא . וִ ידַ מֶ ה ּ

Segment 23
HE:
בְּ נַפְ שׁ וֹ שֶׁ הוא ּ ּפוֹ טֵ ר אֶ ת עַ צְ מוֹ בְּ טַ עֲנָה זוֹ עַל , - זֶה ּ הוא אוֹ מֵ ר , יְדַ בֵּר נָא עַבְ דְ ך דָ בָ ר בְּ אָ זְנֵי אֲדנִי ּ ָ , הִ נְנִי מְ דַ בֵּ ר דְ בָ רִ י כְּ דֵ י ּ ּ שֶׁ תָ בוֹ א

Segment 24
HE:
תְ פִ לָתִ י בְּ אָ זְנְך ָ ּ ּ , אֲבָ ל אַ ל יִחַ ר אַ פְ ך ּ ָ בְּ עַבְ דֶ ך ּ ָ , כִּ י יָדַ עְ תִ י אֲ שֶׁ ר אֲ נִי הַ חַ יָב ּ ּ ) קעט (:

Segment 25
HE:
כִּ י כָ מוֹ ך כְּ פַ רְ עֹה ָ

Segment 26
HE:
(ח"י , ד"מ) הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א נִקְ רָ א " ּפַ רְ עֹה , " מִ לְ שׁ וֹ ן הִ תְ גַּלות ּ ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת " ּ וַיַרְ א מֹשֶׁ ה אֶ ת הָ עָ ם כִּ י פָ רֻ עַ הוא כִּ י ּ פְ רָ עֹה וְ כו ' ּ לְ שִׁ מְ צָ ה בְּ קָ מֵ יהֶ ם , " כִּ י הוא מַ פְ רִ יעַ ּ ומְ גַלֶה לְ כָ ל הַ בָּ א לִ טַ מֵ א רַ חֲמָ נָא לִ צְ לַן כָּ ל הַ פְ תָ חִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ בַּ טֻמְ אָ ה ּ , בִּ בְ חִ ינַת ' הַ בָּ א לִ טַ מֵ א פוֹ תְ חִ ין לוֹ ּ ּ ּ ' יֶשׁ לוֹ ּפְ תָ חִ ים הַ רְ בֵּ ה . וְ הָ עִ קָ ר ּ הוא בַּ מַ חֲשָׁ בָ ה שֶׁ בָּ אָ דָ ם ּ ּ , כִּ י עִ קַ ר הַ בְּ חִ ירָ ה וְ הַ נִסָּ יוֹ ן הוא בַּ מַ חֲשָׁ בָ ה ּ ּ ּ ּ , כִּ י הָ אָ דָ ם צָ רִ יך לַחְ שׁ ֹב רַ ק בְּ תוֹ רָ ה וַעֲבוֹ דָ ה וְ יִרְ אַ ת־שָׁ מַ יִם ְ , ְ אַ ך ּתֵ כֶ ף כְּ שֶׁ רוֹ צִ ים לַחְ שׁ ֹב בָּ זֶה , עוֹ מְ דִ ים כְּ נֶגְ דוֹ ּ מַ חֲשָׁ בוֹ ת שֶׁ ל הַ סִּ טְ רָ א־אָ חֳרָ א שֶׁ רוֹ צִ ים לְ מָ שְׁ כוֹ לְ שָׁ ם חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם . ומִ י שֶׁ הוא אִ ישׁ כָּ שֵׁ ר ּ ּ , ּפוֹ נֶה עֹרֶ ף וְ אֵ ינוֹ מִ סְ תַ כֵּ ל עַ ל הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת רָ עוֹ ת שֶׁ ל הַ סִּ טְ רָ א־אָ חֳרָ א ּ ּ כְּ לָל , וַאֲזַי כָּ ל הַ פְ תָ חִ ים שֶׁ יֵשׁ שָׁ ם הֵ ם סְ גורִ ים ּ ּ ּ , מֵ אַ חַ ר שֶׁ אֵ ינוֹ רוֹ צֶ ה לִ כָּ נֵס בָּ הֶ ם לְ טַ מֵ א עַ צְ מוֹ ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ; אֲ בָ ל תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ מַ תְ חִ יל לְ הַ מְ שִׁ יך אַ חֲרֵ יהֶ ם ְ ּ ּ ובָ א לִ טַ מֵ א ּ ּ ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , אֲ זַי תֵ כֶ ף פוֹ רְ עִ ין ומְ גַלִ ין ּ ּ ּ ּ אֶ ת עַ צְ מָ ם לְ פָ נָיו ופוֹ תְ חִ ין לוֹ כָּ ל הַ פְ תָ חִ ים שֶׁ יֵשׁ שָׁ ם ּ ּ ּ . ּומִ י שֶׁ אֵ ינוֹ חָ ס עַ ל עַ צְ מוֹ לְ מַ הֵ ר לְ הִ מָ לֵט מִ שָׁ ם ּ ּ , אֲזַי נוֹ פֵ ל וְ נִכְ נָס מִ פֶ תַ ח לְ פֶ תַ ח ומִ פֶ תַ ח לְ פֶ תַ ח עַ ד ּ ּ ּ שֶׁ נִתְ עֶה וְ נִתְ רַ חֵ ק מֵ הַ דֶ רֶ ך הַ טוֹ ב מְ אֹד ּ ְ ּ ּ , כָּ ל אֶ חָ ד כְּ פִ י רִ חוקוֹ ּ , כְּ פִ י מַ ה שֶׁ נִמְ שָׁ ך אַ חֲרֵ יהֶ ם חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ְ ּ ּ , כִּ י גַם אַ חַ ר־כָּ ך כְּ שֶׁ מַ תְ חִ יל לְ הִ מָ שֵׁ ך אַ חֲרֵ יהֶ ם חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ְ ְ ּ ּ , עֲדַ יִן יֶשׁ לוֹ בְּ חִ ירָ ה לְ מַ הֵ ר ולְ הִ מָ לֵט עַ ל נַפְ שׁ וֹ ּ ּ . וְ כָ ל עִ נְיָן זֶה , הַ כּ ֹל הוא בַּ מַ חֲשָׁ בוֹ ת שֶׁ בָּ אָ דָ ם ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ ל כְּ שֶׁ מַ תְ חִ יל לִ תְ עוֹ ת אֶ חָ ד יָכוֹ ל לְ הָ בִ ין בְּ נַפְ שׁ וֹ ּ ְּב מַ חֲשַׁ בְ תוֹ ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , אֲזַי הוֹ לֵך מִ מַ חֲשָׁ בָ ה ּ ְ לְ מַ חֲשָׁ בָ ה ומֵ רַ עְ יוֹ ן לְ רַ עְ יוֹ ן ּ , עַ ד שֶׁ בְּ שָׁ עָ ה קַ לָ ה הוא ּ ּ מֻנָח בַּ מָ קוֹ ם שֶׁ מֻנָח הַ רְ חֵ ק מְ אֹד מֵ הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ , רַ חֲמָ נָא ּ לִ צְ לַן

Segment 27
HE:
. הַ פְ תָ חִ ים בְּ חִ ינַת הוא זֶה וְ כָ ל ּ ּ שֶׁ בַּ סִּ טְ רָ א־אָ חֳרָ א , שֶׁ נִתְ גַּלו וְ נִפְ תְ חו לוֹ עַ ל־יְדֵ י ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ נִמְ שַׁ ך אַ חֲרֵ יהֶ ם ְ ּ . וְ עִ קַ ר הִ תְ גַּבְּ רותָ ם בְּ יוֹ תֵ ר הוא ּ ּ ּ בִּ שְׁ עַ ת הַ תְ פִ לָה ּ ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים . וְ הִ נֵה מֵ אַ חַ ר שֶׁ יֵשׁ ּ ּ שָׁ ם פְ תָ חִ ים הַ רְ בֵּ ה ּ , אִ ם־כֵּ ן הָ יָה יָכוֹ ל בְּ קַ ל לַחֲזֹר וְ לָצֵ את וְ לָשׁ וב מִ שָׁ ם דֶ רֶ ך אֵ יזֶה פֶ תַ ח מֵ הַ פְ תָ חִ ים ּ ּ ְ ּ ּ ּ הָ אֵ לו ּ ּ ; אַ ך תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ נִכְ נָס לְ שָׁ ם ּ ּ ְ , אֲזַי מֵ חֲמַ ת גֹּדֶ ל הַ חֹשֶׁ ך שֶׁ יֶשׁ שָׁ ם ּ ְ , עַ ל־יְדֵ י־זֶה אֵ ינוֹ רוֹ אֶ ה וְ אֵ ינוֹ יָכוֹ ל לִ מְ צֹא הַ פֶ תַ ח לָצֵ את מִ שָׁ ם ּ ּ . וְ עִ קַ ר הַ תִ קון לָזֶה ה ּ ּ ּ ּ ּוא עַ ל־יְדֵ י אֱמֶ ת , כִּ י עַ ל־יְדֵ י שֶׁ מוֹ שֵׁ ך עַ צְ מוֹ אֶ ל הָ אֱמֶ ת ְ ּ , ובִ פְ רָ ט בִּ שְׁ עַ ת הַ תְ פִ לָה הוא מַ כְ רִ יחַ מַ חֲשַׁ בְ תוֹ ּ ּ ּ ּ ּ לְ הַ מְ שִׁ יכָ ה לְ תוֹ ך הַ תְ פִ לָה ולְ דַ בֵּ ר דִ בּ ורֵ י־אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ עַ ל־כָּ ל־פָ נִים בְּ אֵ יזֶה בְּ חִ ינָה שֶׁ הוא ּ ּ , וֶאֱמֶ ת הוא אוֹ ּ ר הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך בְּ עַ צְ מוֹ ְ ּ , וְ עַ ל־יְדֵ י־זֶה מֵ אִ יר לוֹ הַ שֵׁ ם ּ יִתְ בָּ רַ ך אֶ ת עֵינָיו לִ רְ אוֹ ת וְ לִ מְ צֹא אֵ יזֶה פְ תָ חִ ים ּ ְ לָצֵ את מִ שָׁ ם ּ . ְ אַ ך מֵ חֲמַ ת שֶׁ הָ אֱמֶ ת שֶׁ אֵ צֶ ל כָּ ל אֶ חָ ד אֵ ינוֹ מְ בֹרָ ר בִּ שְׁ לֵמות ּ , עַ ל־כֵּ ן עִ קַ ר הַ תִ קון עַ ל־יְדֵ י ּ ּ ּ ּ ִה תְ קָ רְ בות וְ הִ תְ קַ שְׁ רות לְ הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא עֶצֶ ם ּ נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ ּ ּ , וְ הוא יָכוֹ ל לְ הָ אִ יר ולְ הַ לְ הִ יב ּ ּ אוֹ ר נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת שֶׁ יֵשׁ בְּ כָ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ , עַ ד שֶׁ יִזְכֶּ ה עַ ל־יְדֵ י־זֶה לָצֵ את מִ כָּ ל מִ ינֵי חֹשֶׁ ך ְ ּ , עַ ל־יְ דֵ י שֶׁ מֵ אִ יר לוֹ הָ אֱמֶ ת לִ רְ אוֹ ת הַ פְ תָ חִ ים שֶׁ יֵשׁ שָׁ ם ּ ּ ּ . וְ זֶה בְּ חִ ינַת : " וַיִגַּשׁ אֵ לָיו יְהודָ ה וְ כו ּ ּ ּ , "' בְּ חִ ינַת הַ גָּשַׁ ת וְ הִ תְ קָ רְ בות יִשְׂ רָ אֵ ל אֶ ל הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף ּ ּ ּ , ומִ תְ חַ נְנִים אֵ לָיו לְ קָ רֵ ב אוֹ תָ ם ולְ הוֹ צִ יאָ ם מִ ּ ּ ּמַ ה שֶׁ צָ רִ יך לְ הוֹ צִ יאָ ם ְ ּ ּ . וְ זֶה : " כִּ י כָ מוֹ ך כְּ פַ רְ עֹה ָ , " הַ יְנו , ּ כְּ מוֹ שֶׁ הַ סִּ טְ רָ א־אָ חֳרָ א מַ פְ רִ יעַ ומְ גַלֶה פְ תָ חִ ים הַ רְ בֵּ ה ּ ּ ּ לִ כְ נֹס אֶ ל הַ טֻמְ אָ ה לְ הַ בָּ א לִ טַ מֵ א רַ חֲמָ נָא לִ צְ לַן ּ ּ ּ ּ , וְ עַ ל שֵׁ ם זֶה נִקְ רָ אִ ים " ּפַ רְ עֹה " , ל"ּ כַּ נַ ְּכ מוֹ ־כֵ ן יֶשׁ כּ ֹחַ לְ הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת לְ הָ אִ יר בְּ כֹחַ הָ אֱמֶ ת שֶׁ לוֹ ּ ּ ּ , עַד שֶׁ יִזְכֶּ ה הָ אָ דָ ם לִ רְ אוֹ ת פְ תָ חִ ים הַ רְ בֵּ ה אֵ יך לָצֵ את ְ ּ ּ מֵ הַ טֻמְ אָ ה וְ הַ חֹשֶׁ ך לְ אוֹ ר גָּדוֹ ל ְ ּ קפ ) (:

Segment 28
HE:
וְ עַתָ ה אַ ל תֵ עָצְ בו ּ ּ ּ

Segment 29
HE:
כָּ ל מִ י שֶׁ בָּ א אֶ ל הַ צַ ּ דִ יק בְּ תוֹ ך כְּ לַל הַ קִ בּ וץ הוא גַּם ּ ּ ּ ְ ּ כֵּ ן בִּ כְ לַל צַ דִ יק ּ . כִּ י בֶּ אֱמֶ ת וְ עַמֵ ך כֻּלָם צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ ְ . כִּ י יֵשׁ בְּ כָ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ צַ דִ יק , שֶׁ שָׁ ם מְ קוֹ ר הַ שִׂ מְ חָ ה בְּ חִ ינַת שִׂ מְ חו צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ ּ . ' בַּ ה אַ ך מֵ חֲמַ ת מְ רִ ירַ ת הַ גָּלות בַּ כְּ לָל ובַ פְ רָ ט נֶעֱלָם ּ ּ ּ ְ בְּ חִ ינַת צַ דִ יק שֶׁ יֵשׁ אֵ צֶ ל כָּ ל אֶ חָ ד ּ ּ . אֲבָ ל תֵ יכֶ ף ּ שֶׁ מִ תְ קַ בְּ צִ ים אֶ ל הַ צַ דִ יק שֶׁ הוא אִ ישׁ אֲ שֶׁ ר רוחַ בּ וֹ ּ ּ ּ ּ ּ , מֵ אִ יר בְּ חִ ינַת נְקֻ דַ ת צַ דִ יק שֶׁ יֵשׁ אֵ צֶ ל כָּ ל אֶ חָ ד ּ ּ ּ . וְ עַל יְ דֵ י זֶה נִתְ רַ בֶּ ה הַ שִׂ מְ חָ ה בְּ חִ ינַת אוֹ ר צַ דִ יקִ ים יִשְׂ מַ ח ּ ּ . וְ זֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ אָ מַ ר יוֹ סֵ ף לְ אֶ חָ יו וְ עַ תָ ה אַ ל ּ ּ תֵ עָ צְ בו ּ ּ , כִּ י מֵ אַ חַ ר שֶׁ זוֹ כִ ין לְ הִ תְ קַ בֵּ ץ יַחַ ד אֶ ל הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ הָ אֱמֶ ת בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף , בְּ וַדַ אי אֵ ין לְ הִ תְ עַ צֵ ב עוֹ ּ ּ ד רַ ק צְ רִ יכִ ים לִ שְׂ מֹחַ הַ רְ בֵּ ה , בְּ חִ ינַת בִּ רְ בוֹ ת צַ דִ יקִ ים ּ יִשְׂ מַ ח הָ עָ ם ) קפא (:

Segment 30
HE:
כִּ י לְ מִ חְ יָה שְׁ לָחַ נִּי אֱלֹקִ ים לִ פְ נֵיכֶ ם

Segment 31
HE:
('ה , ה"מ) כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ " ל שֶׁ נִתְ פַ זְרו הַ שְׁ בָ טִ ים בְּ כָ ל ּ ּ ּ ּ ּ שַׁ עֲרֵ י מִ צְ רַ יִם לְ בַ קֵ ּ שׁ אֶ ת יוֹ סֵ ף בִּ מְ סִ ירַ ת נֶפֶ שׁ אִ ם לֵיהָ רֵ ג חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם וְ כו ' ּ וְזֶה הָ יָה תִ קון לְ מַ ה שֶׁ פָ גְמו ּ ּ ּ ּ ּ ּ תְ חִ לָה בִּ כְ בוֹ ד יוֹ סֵ ף הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ ּ . עַ ד שֶׁ עַ ל יְדֵ י זֶה זָכו ּ שֶׁ נִתְ וַדַ ע לָהֶ ם יוֹ סֵ ף וְ זָכו לְ כָ ל טוב עַ ל יָדוֹ בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ כִּ י לְ מִ חְ יָ ה שְׁ לָחַ נִי אֱלֹקִ ים לִ פְ נֵיכֶ ם וְ כו ּ ּ . ' כְּ מוֹ כֵן צְ רִ יכִ ין בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר לְ שׁ וֹ טֵ ט ולְ בַ קֵ שׁ ולְ חַ פֵ שׂ מְ אֹד ּ ּ ּ ּ ּ מְ אֹד אֶ ת הַ צַ דִ יק הָ אֲמִ תִ י בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף בְּ כָ ל מִ ינֵי ּ ּ ּ חִ פושׂ בִּ מְ סִ ירַ ת נֶפֶ שׁ מַ מָ שׁ ּ ּ ּ . כִּ י עִ קַ ר הַ חִ יות וְ הַ קִ יו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ם וְ הַ שְׁ אֵ רִ ית שֶׁ ל כָּ ל יִשְׂ רָ אֵ ל וְ כָ ל הָ עוֹ לָמוֹ ת הַ תְ לויִים ּ ּ ּ בָּ הֶ ם הַ כּ ֹל עַ ל יְדֵ י הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף שֶׁ זוֹ כִ ין ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל לְ בַ קְ שׁ וֹ עַ ד שֶׁ מוֹ צְ אִ ין אוֹ תוֹ ומִ תְ קָ רְ בִ ים אֵ לָיו ּ ּ ּ . וְ עַ ל יְדֵ י זֶה זוֹ כִ ין לִ גְ אֻ לָה שְׁ לֵימָ ה ּ ולְ הַ שִׁ יר שֶׁ יִתְ עַר ּ ּ ּ לֶעָ תִ יד . אַ שְׁ רֵ י הַ זוֹ כֶ ה ומְ חַ כֶּ ה ומִ שְׁ תוֹ קֵ ק לָזֶה בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ ) קפב (:

Segment 32
HE:
וְ הִ גַדְ תֶ ם לְ אָ בִ י אֶ ת כָּ ל כְּ בוֹ דִ י ּ ּ

Segment 33
HE:
(ג"י , ה"מ) כְּ שֶׁ זוֹ כִ ין לְ תִ קון הַ בְּ רִ ית בִּ שְׁ לֵימות עַ ל יְדֵ י זֶה מַ עֲלִ ין ּ ּ ּ ּ כָּ ל הַ כָּ בוֹ ד דִ קְ דֻ שָׁ ה מִ ן הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א וְ אָ ז זוֹ כִ ין ּ ּ לְ קַ בֵּ ל כָּ בוֹ ד גָּדוֹ ל גַּם מֵ הֶ ם בְּ עַ צְ מָ ם שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת ּ הַ כָּ בוֹ ד הַ גָּדוֹ ל שֶׁ הָ יָה לְ יוֹ סֵ ף בְּ מִ צְ רַ יִם כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : וְ הִ גַּדְ תֶ ם לְ אָ בִ י אֶ ת כָּ ל כְּ בוֹ דִ י בְּ מִ צְ רַ יִם וְ כו ּ ּ ' ) קפג (: וְ הִ גַדְ תֶ ם לְ אָ בִ י אֶ ת כָּ ל כְּ בוֹ דִ י ּ ּ

Segment 34
HE:
... וְ זֶה שֶׁ אָ מַ ר יוֹ סֵ ף מה ) : ( יג , וְ הִ גַּדְ תֶ ם לְ אָ בִ י אֶ ת כָּ ל ּ כְּ בוֹ דִ י בְּ מִ צְ רַ יִם , ' כְּ בוֹ דִ י ' דַ יְקָ א שֶׁ זָכָ ה לְ הַ עֲלוֹ ת ּ ּ בְּ דִ קְ דֻ שָׁ ה הַ כָּ בוֹ ד ּ ּ מִ צְ רַ יִם

Segment 35
HE:
וְ עַ ל־כֵּ ן ' ומִ הַ רְ תֶ ם ּ ּ וְ הוֹ רַ דְ תֶ ם אֶ ת אָ בִ י הֵ נָה ּ ּ . ' כִּ י אֵ ין לוֹ לְ הִ תְ יָרֵ א עוֹ ד מִ זֻהֲמַ ת מִ צְ רַ יִם שֶׁ לֹא יִתְ גַּבְּ רו עַל בָּ נָיו ּ ּ ּ , מֵ אַ חַ ר שֶׁ כְּ בָ ר הִ קְ דַ מְ תִ י לִ פְ נֵיהֶ ם וְ זָכִ יתִ י לְ הַ עֲלוֹ ת הַ כָּ בוֹ ד מִ זִילותָ א ּ ּ ּ ּ ) דְ גָלותָ ּ ּ ( א עַ ל־כֵּ ן בְּ וַדַ אי מֵ עַ תָ ה יוכְ לו בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ ּ לְ הִ תְ קַ יֵם שָׁ ם עַ ד שֶׁ יֵצְ או מִ שָׁ ם וְ יַעֲלו אֶ ת הַ כָּ בוֹ ד ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י עִ קַ ר הַ גָּלות הוא מַ ה שֶׁ הַ כָּ בוֹ ד דִ קְ דֻ שָׁ ה נָפַ ל אֲ לֵיהֶ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ . וְ עַ ל־כֵּ ן אָ מַ ר לָהֶ ם : וְ הִ גַּדְ תֶ ם לְ אָ בִ י אֶ ת כָּ ל ּ כְּ בוֹ דִ י וְ כו ' ּ שֶׁ גַּם עַתָ ה זָכִ יתִ י לְ הַ עֲלוֹ ת הַ כָּ בוֹ ד ּ . וְ עַ ל־יְדֵ י זֶה אֵ ין לְ הִ תְ יָרֵ א מֵ הֶ ם עוֹ ד , כִּ י בְּ כֹחוֹ יוכְ לו לְ הִ תְ קַ יֵם עַד ּ ּ ּ הַ גְּ אֻ לָה עַ ד שֶׁ יֻחְ זַר הַ כָּ בוֹ ד לְ יִשְׂ רָ אֵ ל בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ ּ ) קפד (:

Segment 36
HE:
אָ נֹכִ י אֵ רֵ ד עִ מְ ך מִ צְ רַ יְמָ ה ּ ָ

Segment 37
HE:
ְו אָ נֹכִ י אַ עַלְ ך גַם עָלֹה ָ

Segment 38
HE:
('ד , ו"מ) ... ומובָ ן בַּ סְּ פָ רִ ים שֶׁ בְּ זֶה הַ פָ סוק מְ רֻ מָ ז כָּ ל סוֹ ד גָּלות ּ ּ ּ ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל , כָּ ל הָ עֲלִ יוֹ ת וְ עִ קָ ר הוא גָּלות הַ נֶפֶ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ וְ הַ יְרִ ידוֹ ת הָ עוֹ בְ רִ ים עַ ל אִ ישׁ הַ יִשְׂ רְ אֵ לִ י שֶׁ זֶה עִ קַ ר ּ ּ ּ סוֹ ד הַ גָּלות וְ הַ גְּ אֻ לָה שֶׁ הַ כּ ֹל בִּ בְ חִ ינַת אָ נֹכִ י אֵ רֵ ד עִ מְ ך ּ ָ ּ ּ מִ צְ רַ יְמָ ה וְ אָ נֹכִ י אַ עַ לְ ך גַם עָ לֹה ָ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת יְרִ ידָ ה ּ ּ תַ כְ לִ ית הָ עֲלִ יָה ּ ּ , כַּ מובָ א ּ ּ . וְ הָ עִ קָ ר הוא הִ תְ חַ זְקות ּ ּ ּ ּ שֶׁ צְ רִ יכִ ין לְ הִ תְ חַ זֵק מְ אֹד מְ אֹד בְּ תֹקֶ ף הִ תְ גַּ ּ ּ בְּ רות ּ מְ רִ ירות הַ יְרִ ידָ ה עַ ד שֶׁ נִדְ מֶ ה שֶׁ כִּ מְ עַט כִּ מְ עַט חַ ס ּ ּ וְ שָׁ לוֹ ם , שֶׁ דַ יְקָ א מִ שָׁ ם יְרַ חֵ ם עָ לָיו ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך וְ יוֹ שִׁ יעוֹ ְ וִ יקָ רְ בוֹ אֵ לָיו כִּ י לֹא יִטֹשׁ ה ּ ' אֶ ת עַמוֹ וְ כו ּ ּ . ' ּוכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : אִ ם אָ מַ רְ תִ י מָ טָ ה רַ גְ לִ י חַ סְ דְ ּ ּ ָך ה ' יִסְ עָ דֵ נִי וְ כו . 'ּ ּוכְ תִ יב : וָאֹמַ ר אָ בַ ד נִצְ חִ י וְ תוֹ חַ לְ תִ י מֵ ה ּ ' זֹאת אָ שִׁ יב אֶ ל לִ בִּ י עַ ל־כֵּ ן אוֹ חִ יל חַ סְ דֵ י ה ' כִּ י לֹא תָ מְ נו ּ כִּ י לֹא כָ לו רַ חֲמָ יו חֲדָ שִׁ ים לַבְּ קָ רִ ים וְ כו ּ ּ . ' וְ כֵן בִּ פְ סוקִ ים רַ בִּ ים ּ , ּובִ פְ רָ ט בְּ דִ בְ רֵ י רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ " ל מְ בֹאָ ר שֶׁ דַ יְקָ א כְּ שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל הֵ ם בְּ תַ כְ לִ ית הַ דַ חֲקות וְ הַ צָ רָ ה ּ ּ ּ ּ ּ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , אָ ז דַ יְקָ א יֵשׁ סֵ בֶ ר וְ תִ קְ וָה לִ ישׁ ועָ ה גְּ דוֹ לָה ּ ּ . וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו בַּ מִ דְ רָ שׁ עַ ל פָ סוק וְ עָ לָה ּ ּ ּ ּ ּ ' מִ ן הָ אָ רֶ ץ ' ּדַ יְקָ א , ּ עַיֵן שָׁ ם . וְ כֵ ן ה וא בִּ פְ רָ טִ יות בְּ כָ ל אָ דָ ם ובְ כָ ל ּ ּ ּ ּ זְמַ ן , כִּ י ה ' יִתְ בָּ רַ ך מְ הַ פֵ ך הַ מַ כָּ ה לִ רְ פואָ ה ּ ּ ּ ְ ְ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל וְ כָ ל זֶה מְ רֻ מָ ז בַּ פָ סוק ּ ּ ּ : אָ נֹכִ י אֵ רֵ ד וְ כו ' ּ ) ל"ּ הַ נַ קפה (:

Segment 39
HE:
וַיֵבְ ךְ עַל צַ וָארָ יו עוֹ ד ּ ּ ּ

Segment 40
HE:
(ט"כ , ו"מ) וְ הִ נֵה מְ בֹאָ ר בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ) ו " ל לקוטי מוהר " ן חלק א , (' שֶׁ קְ רִ יאַ ת שְׁ מַ ע עִ ם דְ מָ עוֹ ת מַ כְ נִיעִ ין תַ אֲוַת נִאוף ּ ּ ּ ּ



# Vayigash
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/1/11/

Vayigash
ויגש
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/1/11

Segment 1
HE:
פירושים על פרשת " ויגש "

Segment 2
HE:
וַיִגַשׁ אֵ לָיו יְהודָ ה ּ ּ ּ

Segment 3
HE:
... וְזֶהו : ּ וַיִגַּשׁ אֵ לָיו יְהודָ ה ּ ּ . הֵם בְּ חִ ינַת כְּ לַל יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ נִקְ רָ אִ ים יְהודִ ים עַל שֵׁ ם יְהודָ ה ּ ּ ּ . שֶׁ הֵם נִגָּשִׁ ים אֶ ל יוֹ סֵ ף בְּ חִ ינַת הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת וְ שָׁ בִ ים בִּ תְ שׁ ובָ ה עַל ּ ּ ּ מְ כִ ירָ תוֹ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת פְ גַ ּ ּ ם אֱמונַת חֲכָ מִ ים ּ , בְּ חִ ינַת חֲלֻקַ ת הָ עֵצָ ה ּ , כִּ י מְ כִ ירַ ת יוֹ סֵ ף הוא בְּ חִ ינַת חֲלֻקַ ת ּ ּ מַ לְ כות בֵּ ית דָ וִ ד שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת חֲלֻקַ ת הָ עֵצָ ה ּ ּ ּ ּ , כַּ מובָ ן ּ ּ בַּ הַ פְ טָ רָ ה שֶׁ ל וַיִגַּשׁ שֶׁ מְ דַ בֶּ רֶ ת מִ זֶה ּ ּ ּ . כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : וְ לֹא יֵחָ צו לִ שְׁ תֵ ּ ּ י מַ מְ לָכוֹ ת עוֹ ד ) וְ עַיֵן בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר מִ זֶה ּ ּ , ( כִּ י פָ רָ שַׁ ת וַיִגַּשׁ מְ דַ בֶּ רֶ ת מִ תִ קון מְ כִ ירַ ת יוֹ סֵ ף שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת פְ גַם הָ עֵצָ ה ּ , שֶׁ שָׁ בִ ים בִּ תְ שׁ ובָ ה ומְ פַ יְסִ ים אוֹ תוֹ ּ ּ ּ ּ ומְ בַ קְ שִׁ ים מִ מֶ נו שֶׁ יִמְ חֹל לָהֶם וְיַחֲזֹר וִיתַ קְ ּ ּ ּ ּ ּ ּ נֵם בְּ עֵצָ ה שְׁ לֵמָ ה וְטוֹ בָ ה בֶּ אֱמֶ ת . וְ זֶהו : ּ ּ וַיֹאמֶ ר אֵ לָיו בִּ י אֲדֹנִי יְדַ בֶּ ר נָא עַבְ דְ ך דָ בָ ר בְּ אָ זְנֵי אֲדֹנִי ּ ָ . ּופֵ רֵ שׁ רַ שִׁ : י" יִכָּ נְסו ּ דְ בָ רַ י בְּ אָ זְנֶיך ָ ּ . שֶׁ מְ בַ קְ שִׁ ים אוֹ תוֹ שֶׁ יִשְׁ מַ ע הֵיטֵ ב וְ יִכָּ נְסו ּ ּ ּ דְ בָ רֵ ינו בְּ אָ זְ ּ ּ נוֹ ובְ לִ בּ וֹ הֵיטֵ ב ּ , כִּ י שְׁ מִ יעָ ה בְּ לִ בָּ א תַ לְ יָא ּ , הַ יְנו שֶׁ יְרַ חֵ ם עָ לֵינו וְיָשִׂ ים לִ בּ וֹ הֵיטֵ ב הֵיטֵ ב מַ ה נַעֲשֶׂ ה ּ ּ ּ ּ עִ מָ נו בְּ זֶה הָ עוֹ לָם וְיִתֵ ן לָנו עֵצָ ה כָּ רָ אוי לְ כָ ל אֶ חָ ד ּ ּ ּ ּ ּ וְ אֶ חָ ד בְּ אֹפֶ ן שֶׁ נוכַ ל לְ הַ צִ יל עַצְ מֵ נו כָּ ל אֶ ּ ּ ּ ּ חָ ד מִ מַ ה ּ שֶׁ צָ רִ יך לְ הִ נָצֵל שֶׁ לֹא תֹאבַ ד תִ קְ וָתֵ נו חָ לִ ילָה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ ּ , כִּ י זֶה כְּ לָל שֶׁ בַּ דֶ רֶ ך שֶׁ אָ דָ ם רוֹ צֶה לֵילֵך מוֹ לִ יכִ ין אוֹ תוֹ ְ ְ ּ . ּוכְ מוֹ שֶׁ שׁ וֹ אֲלִ ים אֶ ת הַ צַ דִ יק כֵּן הוא מֵ שִׁ יב ּ ּ ּ ּ . ומִ זֶה בָּ אִ ים כָּ ל ּ ּ הָ עֵצוֹ ת הַ מְ קֻ לְ קָ לוֹ ת שֶׁ נִ ּ דְ מֶ ה לוֹ שֶׁ מֵ אֵ ת ה ּ ' הֵם אוֹ שֶׁ הַ צַ דִ יק יָעַץ לוֹ כָּ ך ובֶ אֱמֶ ת הַ כּ ֹל מִ מֶ נו בְּ עַצְ מוֹ ּ ּ ּ ּ ְ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : אִ וֶלֶת אָ דָ ם תְ סַ לֵף דַ רְ כּ וֹ וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ' שֶׁ דָ רְ שׁ ו ּ ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ " ל מִ קְ רָ א זֶה עַל הַ שְׁ בָ טִ ים שֶׁ פָ גְמו בָּ עֵצָ ה ּ ּ ּ , ל"ּ כַּ נַ עַל־ כֵּן מִ י שֶׁ רוֹ צֶ ה לָחוס עַל עַצְ מוֹ בֶּ אֱמֶ ת צָ רִ יך ְ ּ לְ בַ קֵ שׁ מְ אֹד בְּ תַ חֲנונִים רַ בִּ ים אֶ ת ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך וְ אֶ ת ְ הַ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת שֶׁ יָשִׂ ימו לִ בָּ ם הֵיטֵ ב עַל מַ ה שֶׁ נַעֲשֶׂ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ עִ מוֹ בְּ אֹפֶ ן שֶׁ יִתְ נו לוֹ עֵצָ ה אֲמִ תִ יִית וְ נִצְ חִ יִית שֶׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּיַצְ לִ יחַ עַל יָדָ ה לָנֶצַ ח בֶּ אֱמֶ ת ּ . וְזֶהו : ּ וְ אַ ל יִחַ ר אַ פְ ך בְּ עַבְ דֶ ך ָ ָ ּ ּ . הַ יְנו שֶׁ יִתְ בַּ טֵ ל כָּ ל מִ ינֵי חֲרוֹ ן אַ ף וְ דִ ינִים ּ ּ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י הַ תְ שׁ ובָ ה עַל פְ גַם אֱמונַת חֲכָ מִ ים נִתְ בַּ טְ לִ ים כָּ ל מִ ינֵי ּ ּ ּ ּ ּ ּדִ ינִים שֶׁ הֵם חֲרוֹ ן אַ ף , כִּ י נִכְ לָלִ ין בִּ בְ חִ ינַת קֹדֶ שׁ קָ דָ שִׁ ים שֶׁ מִ שָׁ ם כָּ ל הַ הַ מְ תָ קוֹ ת שֶׁ בָּ עוֹ לָם ּ ּ ּ . וְ כָ ל מַ ה שֶׁ נִמְ תָ ק הַ דִ ין בְּ יוֹ תֵ ר נִשְׁ לְ מָ ה הָ עֵצָ ה בְּ יוֹ תֵ ר עַד שֶׁ זוֹ כֶה ּ ּ ּ ּ ּ בְּ כָ ל פַ עַם לְ עֵצָ ה שְׁ לֵמָ ה הַ נִמְ שֶׁ כֶ ת מֵ הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ יוכַ ל לַעֲמֹד עַל יָדָ ה כְּ נֶגֶד כָּ ל מִ ינֵי עֵצוֹ ת מְ קֻ לְ קָ לוֹ ת ּ שֶׁ הַ בַּ עַל דָ בָ ר מְ סַ בֵּ ב בְּ לִ בּ וֹ בְּ כָ ל יוֹ ם ובְ כָ ל עֵת ּ ּ . וְזֶהו : ּ כִּ י כָ מוֹ ך כְּ פַ רְ עֹה ָ . פַ רְ עֹה זֶה בְּ חִ ינַת בִּ טול וְ קִ לְ קול הָ עֵצָ ה ּ ּ ּ ּ ּ הַ קְ דוֹ שָׁ ה , בִּ בְ חִ ינַת וַתִ פְ רְ עו כָּ ל עֲצָ תִ י ּ ּ , ֶׁש עַל־יְדֵ י זֶה הָ יָה כָּ ל גָּלות מִ צְ רַ יִם שֶׁ כּ וֹ לֵל כָּ ל הַ גָּלֻיוֹ ת ּ ּ , כִּ י פַ רְ עֹה ּ עוֹ מֵ ד אֵ צֶל הָ עֹרֶ ף וְרוֹ צֶה לְ עַכֵּב הַ מֹחִ ין שֶׁ לֹא יֵרְ דו ּ ּ ּ לְ מַ טָ ה שֶׁ יִתְ הַ וו מֵ הֶם עֵצוֹ ת טוֹ בוֹ ת לְ הַ כִּ יר הַ בּ וֹ רֵ א ּ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך עַל יָדָ ם ְ , שֶׁ זֶהו עִ קַ ּ ּ ּ ר סוֹ ד גָּלות מִ צְ רַ יִם ּ ) ּ וְ עַיֵן ּ בַּ כַּ וָנוֹ ת וְ הָ בֵ ן הֵיטֵ ב (. וְ עִ קַ ר הַ תִ קון עַל־יְדֵ י קַ בָּ לַת ּ ּ ּ ּ הַ תוֹ רָ ה שֶׁ זָכִ ינו בְּ עֵת יְצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם שֶׁ הוא תַ רְ יַ ּ ּ ּ ּ ּ " ג עֵטִ ין ּדְ אוֹ רַ יְתָ א , בְּ חִ ינַת לִ י עֵצָ ה וְ תושִׁ יָה ּ ּ , בְּ חִ ינַת תִ קון ּ ּ ּ הָ עֵצָ ה . וְהָ עִ קָ ר הוא לְ קַ בֵּ ל עֵצוֹ ת מֵ הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ בְּ אֹפֶ ן שֶׁ יוכַ ל לַעֲמֹד עַל יָדָ ם בְּ כָ ל פַ עַם כְּ נֶגֶד קִ לְ קול ּ ּ ּ ּ ובִ לְ בּ ול הָ עֵצוֹ ת שֶׁ ל הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת ּ ּ ּפַ רְ עֹה . ל"ּ כַּ נַ וְזֶהו : ּ כִּ י כָ מוֹ ך כְּ פַ רְ עֹה ָ , הַ יְנו כְּ פִ י מַ ה ּ

Segment 4
HE:
ּ ּ שֶׁ פַ רְ עֹה , שֶׁ הוא קִ לְ קול הָ עֵצָ ה ּ ּ , מִ תְ גַּבֵּ ר בִּ נְכָ לָיו וְ עַרְ מִ ימִ יותָ יו ּ ּ , כְּ מוֹ ־כֵן אַ תָ ה יוֹ דֵ עַ לִ תֵ ן עֵצוֹ ת בְּ כָ ל פַ עַם ּ ּ ּ לְ הִ נָצֵ ל מֵ עַרְ מִ ימִ יותָ יו וְ לָשׁ וב ולְ הִ תְ חַ זֵק לִ שָׁ אֵ ר עַל ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ עָמְ דוֹ לְ הִ תְ חַ זֵק עַצְ מוֹ בְּ הַ תוֹ רָ ה הַ קְ ּ ּ ּ דוֹ שָׁ ה שֶׁ הוא עִ קַ ר ּ ּ הָ עֵצָ ה הַ שְׁ לֵמָ ה ּ . וְזֶהו : ּ כִּ י כָ מוֹ ך כְּ פַ רְ עֹה ָ . כִּ י שְׁ נֵי הַ כָּ פִ ין מוֹ רִ ין עַל הַ דִ מְ יוֹ ן מַ מָ שׁ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ , י" הַ יְנו כִּ י זֶה ּ עִ קַ ר נִפְ לְ אוֹ ת מַ עֲשֵׂ ה הַ צַ דִ יק כִּ י נוֹ רָ א הוא ּ ּ ּ ּ , כִּ י יוֹ דֵ עַ ומְ חַ זֵ ּ ּ ק כָּ ל אָ דָ ם כְּ פִ י מַ ה שֶׁ הוא בְּ כָ ל מַ דְ רֵ גָה שֶׁ הוא ּ ּ ּ בְּ כָ ל יוֹ ם וָיוֹ ם בְּ עֵצוֹ ת עֲמֻקוֹ ת אֲמִ תִ יוֹ ת שֶׁ הֵם מְ כֻוָנִים ּ ּ ּ ּ מַ מָ שׁ כְּ פִ י קִ לְ קול הָ עֵצָ ה שֶׁ רוֹ צֶ ה הַ בַּ עַל דָ בָ ר לְ הִ תְ גַּבֵּר ּ ּ ּ עָ לָיו בְּ תַ חְ בּ ולוֹ תָ יו ּ . עַל־כֵּן הָ עִ קָ ר הוא תִ ק ּ ּ ּ ּ ון אֱמונַת ּ ּ חֲכָ מִ ים אֲמִ תִ יִים שֶׁ עֲצָ תָ ם בְּ חִ ינַת מַ יִם עֲמֻקִ ים עֵצָ ה ּ ּ ּ בְ לֶב אִ ישׁ שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ קַ לְ קֵ ל אוֹ תָ ם בְּ שׁ ום אֹפֶ ן ּ בָּ עוֹ לָם , כִּ י הֵ ם עוֹ מְ דִ ים כְּ נֶגֶד כָּ ל מִ ינֵי קִ לְ קול הָ עֵצָ ה ּ שֶׁ ל הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א , בִּ בְ חִ ינַת כִּ י כָ מוֹ ך ָ כְּ פַ רְ עֹה , ל"ּ כַּ נַ כִּ י מְ אֹד עָמְ קו מַ חְ שְׁ בוֹ תֵ יהֶם ּ , כִּ י עֲצָ תָ ם הוא עֲצַ ת ה ּ ' אֲשֶׁ ר לְ עוֹ לָם תַ עֲמֹד כִּ י אַ תָ ה מָ רוֹ ם לְ עוֹ לָם ה ּ ּ ) ' קעז :(

Segment 5
HE:
וַיִגַשׁ אֵ לָיו יְהודָ ה ּ ּ ּ

Segment 6
HE:
(ח"י , ד"מ) וְזֶה בְּ חִ ינַת וַיִגַּשׁ אֵ לָיו יְהודָ ה ּ ּ , שֶׁ עִ קַ ר הַ תִ ּ ּ ּ ּ קון עַל־יְדֵ י שֶׁ נִתְ קַ בֵּ ץ יְהודָ ה וְיוֹ סֵ ף שֶׁ הֵם הָ עִ קָ ר ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת מָ שִׁ יחַ בֶּ ן דָ וִ ד שֶׁ בָּ א מִ יהודָ ה ומָ שִׁ יחַ בֶּ ן יוֹ סֵ ף ּ ּ ּ . כִּ י דָ וִ ד בְּ חִ ינַת ּ תְ הִ לִ ים שֶׁ נֶאֱמַ ר בַּ עֲשָׂ רָ ה מִ ינֵי נְגִינָה שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ שִׂ מְ חָ ה , כִּ י הוא נְעִ ים ּ זְמִ ירוֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל , כִּ י הִ תְ לַהֲבות ּ

Segment 7
HE:
הַ שִׂ מְ חָ ה שֶׁ בַּ לֵב שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף בְּ חִ ינַת בֵּ ית יוֹ סֵ ף ּ ּ ּ לֶהָ בָ ה , עִ קַ ר הִ תְ גַּלותוֹ הוא עַל־יְדֵ י דִ בּ ורֵ י תוֹ דָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְ הוֹ דָ אָ ה שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת דָ וִ ד שֶׁ רִ וָה לְ הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא ּ ּ ּ ְ ּ ּ ּ בְּ שִׁ ירוֹ ת וְ תִ שְׁ בָּ חוֹ ת , כִּ י הַ דִ בּ ור יֶשׁ לוֹ כּ ֹחַ גָּדוֹ ל ּ ּ , וְ עַל־יְדֵ י זֶה עִ קַ ר הִ תְ גַּלות הַ שִׂ מְ חָ ה ּ ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת שִׂ מְ חָ ה לְ אִ ישׁ בְּ מַ עֲנֵה פִ יו , וכְ תִ יב דְ אָ גָה בְ לֶב־אִ ישׁ יַשְׁ חֶ נָה ּ ּ ּ וְ דָ בָ ר טוֹ ב יְשַׂ מְ חֶ נָה ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת וְ שִׂ פְ תֵ י רְ נָ נוֹ ת יְהַ לֵל ּ פִ י דַ יְקָ א שֶׁ כָּ ל זֶה בְּ חִ ינַת דָ וִ ד שֶׁ יָצָ א מִ יהודָ ה שֶׁ נִקְ רָ א ּ ּ ּ ּ ּ ּ עַל שֵׁ ם הוֹ דָ אָ ה כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב הַ פַ עַם אוֹ דֶ ה אֶ ת ה ּ ּ ' ) קעח :(

Segment 8
HE:
וַיִגַשׁ אֵ לָיו יְהודָ ה ּ ּ ּ

Segment 9
HE:
(ח"י , ד"מ) שָׁ מַ עְ תִ י ּ פַ עַם אַ חַ ת אָ מַ ר רַ בֵּ נו זִכְ רוֹ נוֹ ּ ּ

Segment 10
HE:
לְ הָ רַ ב ּ יודִ יל חֲתַ ן הָ רַ ב

Segment 11
HE:
ּ מִ טְ רָ אסְ טִ ינֶץ שֶׁ הָ יָה מְ קֹ רָ ב לְ הָ רַ ב הַ צַ דִ יק הָ רַ ב פִ ינְחָ ס מִ קָ רִ יץ ּ ּ ּ ּ , הַ גִּידו ּ לִ י דָ בָ ר ּ מֵ הָ רַ ב הַ צַ דִ יק הָ רַ ב פִ ינְחָ ס מִ קָ רִ יץ זִכְ רוֹ נוֹ לִ בְ רָ כָ ה ּ ּ ּ ּ . אָ מַ ר לוֹ כָּ ך אָ מַ ר ְ

Segment 12
HE:
,ל"ּ הַ נַ ּ אָ נו אוֹ מְ רִ ים

Segment 13
HE:
אָ שַׁ מְ נו ּ בָּ גַדְ נו גָּזַלְ נו ּ ּ . לְ שׁ וֹ ן רַ בִּ ים כִּ י , צְ רִ יכִ ים

Segment 14
HE:
אָ שַׁ מְ תִ י ּ וְ כו ' ּ רַ ק אָ נו אוֹ מְ רִ ים כִּ בְ יָכוֹ ל בִּ לְ שׁ וֹ ן טְ עָ נָה ּ לְ הַ שֵ ם ּ

Segment 15
HE:
יִתְ בָּ רַ ך ְ אָ שַׁ מְ נו ּ. ּדְ אִ ם

Segment 16
HE:
נָתַ תָ לָנו כּ חַ ּ ּ ורְ שׁ ות לא הָ יִינו יְכ ּ ּ ּ וֹ לִ ין לַחֲטא . אָ מַ ר

Segment 17
HE:
רַ בֵּ נו ּ זִכְ רוֹ נוֹ לִ בְ רָ כָ ה , אֲ נִי גַּם- כֵּ ן מְ פָ רֵ שׁ כָּ ך ְ וַיִגַּשׁ אֵ לָיו יְהודָ ה ּ ּ , כַּ אֲ שֶׁ ר

Segment 18
HE:
יִתְ בָּ רַ ך ְ לְ בַ קֵ שׁ מְ חִ ילָה עַ ל עֲווֹ נוֹ תָ יו ּ , ּ וַיאמֶ ר בִּ י

Segment 19
HE:
אֲ דנִי . רְ צוֹ נוֹ

Segment 20
HE:
כּ חֲך אִ ם בְּ בִּ י ָ

Segment 21
HE:
שֶׁ נָטַ לְ תָ אֶ ת כּ חַ שֶׁ לְ ך ּ ָ ּ ּ מִ מֶ נִי לא יָכלְ תִ י ּ ּ ּ

Segment 22
HE:
לַחֲטא . וִ ידַ מֶ ה ּ

Segment 23
HE:
בְּ נַפְ שׁ וֹ שֶׁ הוא ּ ּפוֹ טֵ ר אֶ ת עַ צְ מוֹ בְּ טַ עֲנָה זוֹ עַל , - זֶה ּ הוא אוֹ מֵ ר , יְדַ בֵּר נָא עַבְ דְ ך דָ בָ ר בְּ אָ זְנֵי אֲדנִי ּ ָ , הִ נְנִי מְ דַ בֵּ ר דְ בָ רִ י כְּ דֵ י ּ ּ שֶׁ תָ בוֹ א

Segment 24
HE:
תְ פִ לָתִ י בְּ אָ זְנְך ָ ּ ּ , אֲבָ ל אַ ל יִחַ ר אַ פְ ך ּ ָ בְּ עַבְ דֶ ך ּ ָ , כִּ י יָדַ עְ תִ י אֲ שֶׁ ר אֲ נִי הַ חַ יָב ּ ּ ) קעט (:

Segment 25
HE:
כִּ י כָ מוֹ ך כְּ פַ רְ עֹה ָ

Segment 26
HE:
(ח"י , ד"מ) הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א נִקְ רָ א " ּפַ רְ עֹה , " מִ לְ שׁ וֹ ן הִ תְ גַּלות ּ ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת " ּ וַיַרְ א מֹשֶׁ ה אֶ ת הָ עָ ם כִּ י פָ רֻ עַ הוא כִּ י ּ פְ רָ עֹה וְ כו ' ּ לְ שִׁ מְ צָ ה בְּ קָ מֵ יהֶ ם , " כִּ י הוא מַ פְ רִ יעַ ּ ומְ גַלֶה לְ כָ ל הַ בָּ א לִ טַ מֵ א רַ חֲמָ נָא לִ צְ לַן כָּ ל הַ פְ תָ חִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ בַּ טֻמְ אָ ה ּ , בִּ בְ חִ ינַת ' הַ בָּ א לִ טַ מֵ א פוֹ תְ חִ ין לוֹ ּ ּ ּ ' יֶשׁ לוֹ ּפְ תָ חִ ים הַ רְ בֵּ ה . וְ הָ עִ קָ ר ּ הוא בַּ מַ חֲשָׁ בָ ה שֶׁ בָּ אָ דָ ם ּ ּ , כִּ י עִ קַ ר הַ בְּ חִ ירָ ה וְ הַ נִסָּ יוֹ ן הוא בַּ מַ חֲשָׁ בָ ה ּ ּ ּ ּ , כִּ י הָ אָ דָ ם צָ רִ יך לַחְ שׁ ֹב רַ ק בְּ תוֹ רָ ה וַעֲבוֹ דָ ה וְ יִרְ אַ ת־שָׁ מַ יִם ְ , ְ אַ ך ּתֵ כֶ ף כְּ שֶׁ רוֹ צִ ים לַחְ שׁ ֹב בָּ זֶה , עוֹ מְ דִ ים כְּ נֶגְ דוֹ ּ מַ חֲשָׁ בוֹ ת שֶׁ ל הַ סִּ טְ רָ א־אָ חֳרָ א שֶׁ רוֹ צִ ים לְ מָ שְׁ כוֹ לְ שָׁ ם חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם . ומִ י שֶׁ הוא אִ ישׁ כָּ שֵׁ ר ּ ּ , ּפוֹ נֶה עֹרֶ ף וְ אֵ ינוֹ מִ סְ תַ כֵּ ל עַ ל הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת רָ עוֹ ת שֶׁ ל הַ סִּ טְ רָ א־אָ חֳרָ א ּ ּ כְּ לָל , וַאֲזַי כָּ ל הַ פְ תָ חִ ים שֶׁ יֵשׁ שָׁ ם הֵ ם סְ גורִ ים ּ ּ ּ , מֵ אַ חַ ר שֶׁ אֵ ינוֹ רוֹ צֶ ה לִ כָּ נֵס בָּ הֶ ם לְ טַ מֵ א עַ צְ מוֹ ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ; אֲ בָ ל תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ מַ תְ חִ יל לְ הַ מְ שִׁ יך אַ חֲרֵ יהֶ ם ְ ּ ּ ובָ א לִ טַ מֵ א ּ ּ ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , אֲ זַי תֵ כֶ ף פוֹ רְ עִ ין ומְ גַלִ ין ּ ּ ּ ּ אֶ ת עַ צְ מָ ם לְ פָ נָיו ופוֹ תְ חִ ין לוֹ כָּ ל הַ פְ תָ חִ ים שֶׁ יֵשׁ שָׁ ם ּ ּ ּ . ּומִ י שֶׁ אֵ ינוֹ חָ ס עַ ל עַ צְ מוֹ לְ מַ הֵ ר לְ הִ מָ לֵט מִ שָׁ ם ּ ּ , אֲזַי נוֹ פֵ ל וְ נִכְ נָס מִ פֶ תַ ח לְ פֶ תַ ח ומִ פֶ תַ ח לְ פֶ תַ ח עַ ד ּ ּ ּ שֶׁ נִתְ עֶה וְ נִתְ רַ חֵ ק מֵ הַ דֶ רֶ ך הַ טוֹ ב מְ אֹד ּ ְ ּ ּ , כָּ ל אֶ חָ ד כְּ פִ י רִ חוקוֹ ּ , כְּ פִ י מַ ה שֶׁ נִמְ שָׁ ך אַ חֲרֵ יהֶ ם חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ְ ּ ּ , כִּ י גַם אַ חַ ר־כָּ ך כְּ שֶׁ מַ תְ חִ יל לְ הִ מָ שֵׁ ך אַ חֲרֵ יהֶ ם חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ְ ְ ּ ּ , עֲדַ יִן יֶשׁ לוֹ בְּ חִ ירָ ה לְ מַ הֵ ר ולְ הִ מָ לֵט עַ ל נַפְ שׁ וֹ ּ ּ . וְ כָ ל עִ נְיָן זֶה , הַ כּ ֹל הוא בַּ מַ חֲשָׁ בוֹ ת שֶׁ בָּ אָ דָ ם ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ ל כְּ שֶׁ מַ תְ חִ יל לִ תְ עוֹ ת אֶ חָ ד יָכוֹ ל לְ הָ בִ ין בְּ נַפְ שׁ וֹ ּ ְּב מַ חֲשַׁ בְ תוֹ ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , אֲזַי הוֹ לֵך מִ מַ חֲשָׁ בָ ה ּ ְ לְ מַ חֲשָׁ בָ ה ומֵ רַ עְ יוֹ ן לְ רַ עְ יוֹ ן ּ , עַ ד שֶׁ בְּ שָׁ עָ ה קַ לָ ה הוא ּ ּ מֻנָח בַּ מָ קוֹ ם שֶׁ מֻנָח הַ רְ חֵ ק מְ אֹד מֵ הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ , רַ חֲמָ נָא ּ לִ צְ לַן

Segment 27
HE:
. הַ פְ תָ חִ ים בְּ חִ ינַת הוא זֶה וְ כָ ל ּ ּ שֶׁ בַּ סִּ טְ רָ א־אָ חֳרָ א , שֶׁ נִתְ גַּלו וְ נִפְ תְ חו לוֹ עַ ל־יְדֵ י ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ נִמְ שַׁ ך אַ חֲרֵ יהֶ ם ְ ּ . וְ עִ קַ ר הִ תְ גַּבְּ רותָ ם בְּ יוֹ תֵ ר הוא ּ ּ ּ בִּ שְׁ עַ ת הַ תְ פִ לָה ּ ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים . וְ הִ נֵה מֵ אַ חַ ר שֶׁ יֵשׁ ּ ּ שָׁ ם פְ תָ חִ ים הַ רְ בֵּ ה ּ , אִ ם־כֵּ ן הָ יָה יָכוֹ ל בְּ קַ ל לַחֲזֹר וְ לָצֵ את וְ לָשׁ וב מִ שָׁ ם דֶ רֶ ך אֵ יזֶה פֶ תַ ח מֵ הַ פְ תָ חִ ים ּ ּ ְ ּ ּ ּ הָ אֵ לו ּ ּ ; אַ ך תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ נִכְ נָס לְ שָׁ ם ּ ּ ְ , אֲזַי מֵ חֲמַ ת גֹּדֶ ל הַ חֹשֶׁ ך שֶׁ יֶשׁ שָׁ ם ּ ְ , עַ ל־יְדֵ י־זֶה אֵ ינוֹ רוֹ אֶ ה וְ אֵ ינוֹ יָכוֹ ל לִ מְ צֹא הַ פֶ תַ ח לָצֵ את מִ שָׁ ם ּ ּ . וְ עִ קַ ר הַ תִ קון לָזֶה ה ּ ּ ּ ּ ּוא עַ ל־יְדֵ י אֱמֶ ת , כִּ י עַ ל־יְדֵ י שֶׁ מוֹ שֵׁ ך עַ צְ מוֹ אֶ ל הָ אֱמֶ ת ְ ּ , ובִ פְ רָ ט בִּ שְׁ עַ ת הַ תְ פִ לָה הוא מַ כְ רִ יחַ מַ חֲשַׁ בְ תוֹ ּ ּ ּ ּ ּ לְ הַ מְ שִׁ יכָ ה לְ תוֹ ך הַ תְ פִ לָה ולְ דַ בֵּ ר דִ בּ ורֵ י־אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ עַ ל־כָּ ל־פָ נִים בְּ אֵ יזֶה בְּ חִ ינָה שֶׁ הוא ּ ּ , וֶאֱמֶ ת הוא אוֹ ּ ר הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך בְּ עַ צְ מוֹ ְ ּ , וְ עַ ל־יְדֵ י־זֶה מֵ אִ יר לוֹ הַ שֵׁ ם ּ יִתְ בָּ רַ ך אֶ ת עֵינָיו לִ רְ אוֹ ת וְ לִ מְ צֹא אֵ יזֶה פְ תָ חִ ים ּ ְ לָצֵ את מִ שָׁ ם ּ . ְ אַ ך מֵ חֲמַ ת שֶׁ הָ אֱמֶ ת שֶׁ אֵ צֶ ל כָּ ל אֶ חָ ד אֵ ינוֹ מְ בֹרָ ר בִּ שְׁ לֵמות ּ , עַ ל־כֵּ ן עִ קַ ר הַ תִ קון עַ ל־יְדֵ י ּ ּ ּ ּ ִה תְ קָ רְ בות וְ הִ תְ קַ שְׁ רות לְ הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא עֶצֶ ם ּ נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ ּ ּ , וְ הוא יָכוֹ ל לְ הָ אִ יר ולְ הַ לְ הִ יב ּ ּ אוֹ ר נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת שֶׁ יֵשׁ בְּ כָ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ , עַ ד שֶׁ יִזְכֶּ ה עַ ל־יְדֵ י־זֶה לָצֵ את מִ כָּ ל מִ ינֵי חֹשֶׁ ך ְ ּ , עַ ל־יְ דֵ י שֶׁ מֵ אִ יר לוֹ הָ אֱמֶ ת לִ רְ אוֹ ת הַ פְ תָ חִ ים שֶׁ יֵשׁ שָׁ ם ּ ּ ּ . וְ זֶה בְּ חִ ינַת : " וַיִגַּשׁ אֵ לָיו יְהודָ ה וְ כו ּ ּ ּ , "' בְּ חִ ינַת הַ גָּשַׁ ת וְ הִ תְ קָ רְ בות יִשְׂ רָ אֵ ל אֶ ל הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף ּ ּ ּ , ומִ תְ חַ נְנִים אֵ לָיו לְ קָ רֵ ב אוֹ תָ ם ולְ הוֹ צִ יאָ ם מִ ּ ּ ּמַ ה שֶׁ צָ רִ יך לְ הוֹ צִ יאָ ם ְ ּ ּ . וְ זֶה : " כִּ י כָ מוֹ ך כְּ פַ רְ עֹה ָ , " הַ יְנו , ּ כְּ מוֹ שֶׁ הַ סִּ טְ רָ א־אָ חֳרָ א מַ פְ רִ יעַ ומְ גַלֶה פְ תָ חִ ים הַ רְ בֵּ ה ּ ּ ּ לִ כְ נֹס אֶ ל הַ טֻמְ אָ ה לְ הַ בָּ א לִ טַ מֵ א רַ חֲמָ נָא לִ צְ לַן ּ ּ ּ ּ , וְ עַ ל שֵׁ ם זֶה נִקְ רָ אִ ים " ּפַ רְ עֹה " , ל"ּ כַּ נַ ְּכ מוֹ ־כֵ ן יֶשׁ כּ ֹחַ לְ הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת לְ הָ אִ יר בְּ כֹחַ הָ אֱמֶ ת שֶׁ לוֹ ּ ּ ּ , עַד שֶׁ יִזְכֶּ ה הָ אָ דָ ם לִ רְ אוֹ ת פְ תָ חִ ים הַ רְ בֵּ ה אֵ יך לָצֵ את ְ ּ ּ מֵ הַ טֻמְ אָ ה וְ הַ חֹשֶׁ ך לְ אוֹ ר גָּדוֹ ל ְ ּ קפ ) (:

Segment 28
HE:
וְ עַתָ ה אַ ל תֵ עָצְ בו ּ ּ ּ

Segment 29
HE:
כָּ ל מִ י שֶׁ בָּ א אֶ ל הַ צַ ּ דִ יק בְּ תוֹ ך כְּ לַל הַ קִ בּ וץ הוא גַּם ּ ּ ּ ְ ּ כֵּ ן בִּ כְ לַל צַ דִ יק ּ . כִּ י בֶּ אֱמֶ ת וְ עַמֵ ך כֻּלָם צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ ְ . כִּ י יֵשׁ בְּ כָ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ צַ דִ יק , שֶׁ שָׁ ם מְ קוֹ ר הַ שִׂ מְ חָ ה בְּ חִ ינַת שִׂ מְ חו צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ ּ . ' בַּ ה אַ ך מֵ חֲמַ ת מְ רִ ירַ ת הַ גָּלות בַּ כְּ לָל ובַ פְ רָ ט נֶעֱלָם ּ ּ ּ ְ בְּ חִ ינַת צַ דִ יק שֶׁ יֵשׁ אֵ צֶ ל כָּ ל אֶ חָ ד ּ ּ . אֲבָ ל תֵ יכֶ ף ּ שֶׁ מִ תְ קַ בְּ צִ ים אֶ ל הַ צַ דִ יק שֶׁ הוא אִ ישׁ אֲ שֶׁ ר רוחַ בּ וֹ ּ ּ ּ ּ ּ , מֵ אִ יר בְּ חִ ינַת נְקֻ דַ ת צַ דִ יק שֶׁ יֵשׁ אֵ צֶ ל כָּ ל אֶ חָ ד ּ ּ ּ . וְ עַל יְ דֵ י זֶה נִתְ רַ בֶּ ה הַ שִׂ מְ חָ ה בְּ חִ ינַת אוֹ ר צַ דִ יקִ ים יִשְׂ מַ ח ּ ּ . וְ זֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ אָ מַ ר יוֹ סֵ ף לְ אֶ חָ יו וְ עַ תָ ה אַ ל ּ ּ תֵ עָ צְ בו ּ ּ , כִּ י מֵ אַ חַ ר שֶׁ זוֹ כִ ין לְ הִ תְ קַ בֵּ ץ יַחַ ד אֶ ל הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ הָ אֱמֶ ת בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף , בְּ וַדַ אי אֵ ין לְ הִ תְ עַ צֵ ב עוֹ ּ ּ ד רַ ק צְ רִ יכִ ים לִ שְׂ מֹחַ הַ רְ בֵּ ה , בְּ חִ ינַת בִּ רְ בוֹ ת צַ דִ יקִ ים ּ יִשְׂ מַ ח הָ עָ ם ) קפא (:

Segment 30
HE:
כִּ י לְ מִ חְ יָה שְׁ לָחַ נִּי אֱלֹקִ ים לִ פְ נֵיכֶ ם

Segment 31
HE:
('ה , ה"מ) כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ " ל שֶׁ נִתְ פַ זְרו הַ שְׁ בָ טִ ים בְּ כָ ל ּ ּ ּ ּ ּ שַׁ עֲרֵ י מִ צְ רַ יִם לְ בַ קֵ ּ שׁ אֶ ת יוֹ סֵ ף בִּ מְ סִ ירַ ת נֶפֶ שׁ אִ ם לֵיהָ רֵ ג חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם וְ כו ' ּ וְזֶה הָ יָה תִ קון לְ מַ ה שֶׁ פָ גְמו ּ ּ ּ ּ ּ ּ תְ חִ לָה בִּ כְ בוֹ ד יוֹ סֵ ף הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ ּ . עַ ד שֶׁ עַ ל יְדֵ י זֶה זָכו ּ שֶׁ נִתְ וַדַ ע לָהֶ ם יוֹ סֵ ף וְ זָכו לְ כָ ל טוב עַ ל יָדוֹ בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ כִּ י לְ מִ חְ יָ ה שְׁ לָחַ נִי אֱלֹקִ ים לִ פְ נֵיכֶ ם וְ כו ּ ּ . ' כְּ מוֹ כֵן צְ רִ יכִ ין בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר לְ שׁ וֹ טֵ ט ולְ בַ קֵ שׁ ולְ חַ פֵ שׂ מְ אֹד ּ ּ ּ ּ ּ מְ אֹד אֶ ת הַ צַ דִ יק הָ אֲמִ תִ י בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף בְּ כָ ל מִ ינֵי ּ ּ ּ חִ פושׂ בִּ מְ סִ ירַ ת נֶפֶ שׁ מַ מָ שׁ ּ ּ ּ . כִּ י עִ קַ ר הַ חִ יות וְ הַ קִ יו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ם וְ הַ שְׁ אֵ רִ ית שֶׁ ל כָּ ל יִשְׂ רָ אֵ ל וְ כָ ל הָ עוֹ לָמוֹ ת הַ תְ לויִים ּ ּ ּ בָּ הֶ ם הַ כּ ֹל עַ ל יְדֵ י הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף שֶׁ זוֹ כִ ין ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל לְ בַ קְ שׁ וֹ עַ ד שֶׁ מוֹ צְ אִ ין אוֹ תוֹ ומִ תְ קָ רְ בִ ים אֵ לָיו ּ ּ ּ . וְ עַ ל יְדֵ י זֶה זוֹ כִ ין לִ גְ אֻ לָה שְׁ לֵימָ ה ּ ולְ הַ שִׁ יר שֶׁ יִתְ עַר ּ ּ ּ לֶעָ תִ יד . אַ שְׁ רֵ י הַ זוֹ כֶ ה ומְ חַ כֶּ ה ומִ שְׁ תוֹ קֵ ק לָזֶה בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ ) קפב (:

Segment 32
HE:
וְ הִ גַדְ תֶ ם לְ אָ בִ י אֶ ת כָּ ל כְּ בוֹ דִ י ּ ּ

Segment 33
HE:
(ג"י , ה"מ) כְּ שֶׁ זוֹ כִ ין לְ תִ קון הַ בְּ רִ ית בִּ שְׁ לֵימות עַ ל יְדֵ י זֶה מַ עֲלִ ין ּ ּ ּ ּ כָּ ל הַ כָּ בוֹ ד דִ קְ דֻ שָׁ ה מִ ן הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א וְ אָ ז זוֹ כִ ין ּ ּ לְ קַ בֵּ ל כָּ בוֹ ד גָּדוֹ ל גַּם מֵ הֶ ם בְּ עַ צְ מָ ם שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת ּ הַ כָּ בוֹ ד הַ גָּדוֹ ל שֶׁ הָ יָה לְ יוֹ סֵ ף בְּ מִ צְ רַ יִם כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : וְ הִ גַּדְ תֶ ם לְ אָ בִ י אֶ ת כָּ ל כְּ בוֹ דִ י בְּ מִ צְ רַ יִם וְ כו ּ ּ ' ) קפג (: וְ הִ גַדְ תֶ ם לְ אָ בִ י אֶ ת כָּ ל כְּ בוֹ דִ י ּ ּ

Segment 34
HE:
... וְ זֶה שֶׁ אָ מַ ר יוֹ סֵ ף מה ) : ( יג , וְ הִ גַּדְ תֶ ם לְ אָ בִ י אֶ ת כָּ ל ּ כְּ בוֹ דִ י בְּ מִ צְ רַ יִם , ' כְּ בוֹ דִ י ' דַ יְקָ א שֶׁ זָכָ ה לְ הַ עֲלוֹ ת ּ ּ בְּ דִ קְ דֻ שָׁ ה הַ כָּ בוֹ ד ּ ּ מִ צְ רַ יִם

Segment 35
HE:
וְ עַ ל־כֵּ ן ' ומִ הַ רְ תֶ ם ּ ּ וְ הוֹ רַ דְ תֶ ם אֶ ת אָ בִ י הֵ נָה ּ ּ . ' כִּ י אֵ ין לוֹ לְ הִ תְ יָרֵ א עוֹ ד מִ זֻהֲמַ ת מִ צְ רַ יִם שֶׁ לֹא יִתְ גַּבְּ רו עַל בָּ נָיו ּ ּ ּ , מֵ אַ חַ ר שֶׁ כְּ בָ ר הִ קְ דַ מְ תִ י לִ פְ נֵיהֶ ם וְ זָכִ יתִ י לְ הַ עֲלוֹ ת הַ כָּ בוֹ ד מִ זִילותָ א ּ ּ ּ ּ ) דְ גָלותָ ּ ּ ( א עַ ל־כֵּ ן בְּ וַדַ אי מֵ עַ תָ ה יוכְ לו בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ ּ לְ הִ תְ קַ יֵם שָׁ ם עַ ד שֶׁ יֵצְ או מִ שָׁ ם וְ יַעֲלו אֶ ת הַ כָּ בוֹ ד ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י עִ קַ ר הַ גָּלות הוא מַ ה שֶׁ הַ כָּ בוֹ ד דִ קְ דֻ שָׁ ה נָפַ ל אֲ לֵיהֶ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ . וְ עַ ל־כֵּ ן אָ מַ ר לָהֶ ם : וְ הִ גַּדְ תֶ ם לְ אָ בִ י אֶ ת כָּ ל ּ כְּ בוֹ דִ י וְ כו ' ּ שֶׁ גַּם עַתָ ה זָכִ יתִ י לְ הַ עֲלוֹ ת הַ כָּ בוֹ ד ּ . וְ עַ ל־יְדֵ י זֶה אֵ ין לְ הִ תְ יָרֵ א מֵ הֶ ם עוֹ ד , כִּ י בְּ כֹחוֹ יוכְ לו לְ הִ תְ קַ יֵם עַד ּ ּ ּ הַ גְּ אֻ לָה עַ ד שֶׁ יֻחְ זַר הַ כָּ בוֹ ד לְ יִשְׂ רָ אֵ ל בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ ּ ) קפד (:

Segment 36
HE:
אָ נֹכִ י אֵ רֵ ד עִ מְ ך מִ צְ רַ יְמָ ה ּ ָ

Segment 37
HE:
ְו אָ נֹכִ י אַ עַלְ ך גַם עָלֹה ָ

Segment 38
HE:
('ד , ו"מ) ... ומובָ ן בַּ סְּ פָ רִ ים שֶׁ בְּ זֶה הַ פָ סוק מְ רֻ מָ ז כָּ ל סוֹ ד גָּלות ּ ּ ּ ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל , כָּ ל הָ עֲלִ יוֹ ת וְ עִ קָ ר הוא גָּלות הַ נֶפֶ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ וְ הַ יְרִ ידוֹ ת הָ עוֹ בְ רִ ים עַ ל אִ ישׁ הַ יִשְׂ רְ אֵ לִ י שֶׁ זֶה עִ קַ ר ּ ּ ּ סוֹ ד הַ גָּלות וְ הַ גְּ אֻ לָה שֶׁ הַ כּ ֹל בִּ בְ חִ ינַת אָ נֹכִ י אֵ רֵ ד עִ מְ ך ּ ָ ּ ּ מִ צְ רַ יְמָ ה וְ אָ נֹכִ י אַ עַ לְ ך גַם עָ לֹה ָ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת יְרִ ידָ ה ּ ּ תַ כְ לִ ית הָ עֲלִ יָה ּ ּ , כַּ מובָ א ּ ּ . וְ הָ עִ קָ ר הוא הִ תְ חַ זְקות ּ ּ ּ ּ שֶׁ צְ רִ יכִ ין לְ הִ תְ חַ זֵק מְ אֹד מְ אֹד בְּ תֹקֶ ף הִ תְ גַּ ּ ּ בְּ רות ּ מְ רִ ירות הַ יְרִ ידָ ה עַ ד שֶׁ נִדְ מֶ ה שֶׁ כִּ מְ עַט כִּ מְ עַט חַ ס ּ ּ וְ שָׁ לוֹ ם , שֶׁ דַ יְקָ א מִ שָׁ ם יְרַ חֵ ם עָ לָיו ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך וְ יוֹ שִׁ יעוֹ ְ וִ יקָ רְ בוֹ אֵ לָיו כִּ י לֹא יִטֹשׁ ה ּ ' אֶ ת עַמוֹ וְ כו ּ ּ . ' ּוכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : אִ ם אָ מַ רְ תִ י מָ טָ ה רַ גְ לִ י חַ סְ דְ ּ ּ ָך ה ' יִסְ עָ דֵ נִי וְ כו . 'ּ ּוכְ תִ יב : וָאֹמַ ר אָ בַ ד נִצְ חִ י וְ תוֹ חַ לְ תִ י מֵ ה ּ ' זֹאת אָ שִׁ יב אֶ ל לִ בִּ י עַ ל־כֵּ ן אוֹ חִ יל חַ סְ דֵ י ה ' כִּ י לֹא תָ מְ נו ּ כִּ י לֹא כָ לו רַ חֲמָ יו חֲדָ שִׁ ים לַבְּ קָ רִ ים וְ כו ּ ּ . ' וְ כֵן בִּ פְ סוקִ ים רַ בִּ ים ּ , ּובִ פְ רָ ט בְּ דִ בְ רֵ י רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ " ל מְ בֹאָ ר שֶׁ דַ יְקָ א כְּ שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל הֵ ם בְּ תַ כְ לִ ית הַ דַ חֲקות וְ הַ צָ רָ ה ּ ּ ּ ּ ּ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , אָ ז דַ יְקָ א יֵשׁ סֵ בֶ ר וְ תִ קְ וָה לִ ישׁ ועָ ה גְּ דוֹ לָה ּ ּ . וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו בַּ מִ דְ רָ שׁ עַ ל פָ סוק וְ עָ לָה ּ ּ ּ ּ ּ ' מִ ן הָ אָ רֶ ץ ' ּדַ יְקָ א , ּ עַיֵן שָׁ ם . וְ כֵ ן ה וא בִּ פְ רָ טִ יות בְּ כָ ל אָ דָ ם ובְ כָ ל ּ ּ ּ ּ זְמַ ן , כִּ י ה ' יִתְ בָּ רַ ך מְ הַ פֵ ך הַ מַ כָּ ה לִ רְ פואָ ה ּ ּ ּ ְ ְ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל וְ כָ ל זֶה מְ רֻ מָ ז בַּ פָ סוק ּ ּ ּ : אָ נֹכִ י אֵ רֵ ד וְ כו ' ּ ) ל"ּ הַ נַ קפה (:

Segment 39
HE:
וַיֵבְ ךְ עַל צַ וָארָ יו עוֹ ד ּ ּ ּ

Segment 40
HE:
(ט"כ , ו"מ) וְ הִ נֵה מְ בֹאָ ר בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ) ו " ל לקוטי מוהר " ן חלק א , (' שֶׁ קְ רִ יאַ ת שְׁ מַ ע עִ ם דְ מָ עוֹ ת מַ כְ נִיעִ ין תַ אֲוַת נִאוף ּ ּ ּ ּ



# Vayechi
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/1/12/

Vayechi
ויחי
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/1/12

Segment 1
HE:
פירושים על פרשת וי " " חי

Segment 2
HE:
חִ יְ וַ י יַ קֹ עֲ ב בְּ ֶא ֶר ץ מִ םיִ רַ צְ ְׁש ַב ע עֶ ְׂש ֵר ה שָׁ ה נָ )מ"ז, כ"ח( ומְ בֹאָ ר בְּ דִ בְ רֵ י רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל בְּ מִ דְ רָ שׁ רַ בָּ ה ובִ פְ רָ ט ּ בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ בְּ פָ רָ שָׁ ה זֹאת שֶׁ אוֹ תָ ן שְׁ בַ ע עֶ שְׂ רֵ ה ּ ּ שָׁ נָה הָ יו עִ קַ ר יְמֵ י חַ יָיו שֶׁ חַ י בְּ שִׂ מְ חָ ה וָנַחַ ת כְּ מוֹ ּ ּ ּ שֶׁ כָּ תוב שָׁ ם בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ ּ . וְ לִ כְ אוֹ רָ ה תָ מוהַ הַ דָ בָ ר ּ ּ ּ ּ שֶׁ כְּ שֶׁ הָ יָה יוֹ שֵׁ ב בְּ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל לֹא יָשַׁ ב בְּ שַׁ לְ וָה , ּובְ אֶ רֶ ץ מִ צְ רַ יִם שֶׁ הִ יא מָ קוֹ ם טָ מֵ א שֶׁ אָ ז הִ תְ חִ יל גָּלות מִ צְ רַ יִם שֶׁ מֵ רְ רו אֶ ת חַ יֵיהֶ ם שָׁ ם דַ יְקָ א יָשַׁ ב ּ ּ ּ ּ ּ בְּ שַׁ לְ וָה . אַ ך כָּ ל זֶה הוא עִ נְיַן שָׂ שׂ וֹ ן וְ שִׂ מְ חָ ה יַשִׂ יגו ּ ּ ּ ְ וְ כו ', ּ שֶׁ עִ קַ ר שְׁ לֵמות הַ שִׂ ּ ּ ּ מְ חָ ה בּ וֹ יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ זֶה עִ קַ ר ּ ּ ְ הַ חִ יות ּ ּ , הוא כְּ שֶׁ מִ תְ גַּבְּ רִ ין לַחְ טֹף אֶ ת הַ יָגוֹ ן וַאֲ נָחָ ה ּ ּ ּ לְ הַ פְ כוֹ לְ שִׂ מְ חָ ה ּ , שֶׁ זֶהו עִ קַ ר הַ בֵּ רור מֵ הֵ יכְ לֵי ּ ּ ּ ּ הַ תְ מורוֹ ּ ּ , ת שֶׁ הוא עַ ל־יְדֵ י שִׂ מְ חָ ה ּ . וְ הָ עִ קָ ר עַ ל־יְדֵ י ּ שֶׁ מַ חֲלִ יפִ ין ומְ הַ פְ ּ ּ ּ כִ ין הַ יָגוֹ ן וַאֲ נָחָ ה לְ שִׂ מְ חָ ה ּ . ּוכְ לַל הַ דָ בָ ר כִּ י כָּ ל עֲבוֹ דַ ת הָ אָ בוֹ ת הָ יָה לְ גַלוֹ ת ולְ הוֹ דִ יעַ ּ ּ ּ אֱ לֹקותוֹ בָּ עוֹ לָם שֶׁ רַ ק בִּ שְׁ בִ יל זֶה בָּ א הָ אָ דָ ם לָ עוֹ לָם ּ וְ זֶה כָּ ל הַ שִׂ מְ חָ ה וְ הַ חִ יות ּ ּ ּ ...

Segment 3
HE:
וְ זֶה בְּ חִ ינַת כָּ ל הַ גָּלֻיוֹ ת שֶׁ עוֹ בְ ּ רִ ין עַ ל יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ עִ קָ רָ ם הוא גָּלות הַ נֶפֶ שׁ שֶׁ הִ יא רְ חוֹ קָ ה מֵ אָ בִ יהָ ּ ּ ּ ּ שֶׁ בַּ שָׁ מַ יִם ּ , שֶׁ עִ קַ ר הַ גָּלות הוא הָ עַ צְ בות ּ ּ ּ ּ , כִּ י מֵ חֲמַ ת חֵ טְ א אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן וְ קִ לְ קולִ ים שֶׁ ל כָּ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד ּ בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר ּ , עַ ל־כֵּ ן בְּ הֶ כְ רֵ חַ לִ הְ יוֹ ת בַּ גָּלות עַ ד ּ שֶׁ בְּ כֹחַ הַ צַ דִ יקִ ים הַ גְּ דוֹ לִ ים יְבָ רְ רו עַ ל־יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א ּ ּ ּ ּ מֵ הֵ יכְ לֵי הַ תְ מורוֹ ת ּ ּ . וְ עִ קַ ר הַ בֵּ רור עַ ל־יְדֵ י הַ שִׂ מְ חָ ה ּ ּ ּ , עַ ל־יְדֵ י שֶׁ יַהַ פְ כו הַ יָגוֹ ן וַאֲ נָחָ ה לְ שִׂ מְ חָ ה ּ ּ ּ , שֶׁ זֶהו ּ ּ בְּ חִ ינַת מְ כִ ירַ ת יוֹ סֵ ף לְ מִ צְ רַ יִם , שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א ּ הָ יו יְכוֹ לִ ים לְ הִ תְ קַ יֵם בְּ מִ צְ רַ יִם ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב כִּ י ּ לְ מִ חְ יָה שְׁ לָחַ נִי אֱ לֹקִ ים לִ פְ נֵיכֶ ם וְ כו . 'ּ כִּ י יוֹ סֵ ף הוא ּ בְּ חִ ינַת הִ תְ לַהֲבות הַ שִׂ מְ חָ ה ּ ּ , עַ ד שֶׁ הֻכְ רַ ח גַּם יַעֲקֹב אָ בִ ינו ובָ נָיו הַ קְ דוֹ ּ ּ ּ שִׁ ים כְּ לַל קְ דֻ שַׁ ת יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ יֵרְ דו ּ ּ ּ ּ כֻּלָם לְ מִ צְ רַ יִם , וְ שָׁ ם דַ יְקָ א חַ י יַעֲקֹב בְּ שִׂ מְ חָ ה ּ וְ שַׁ לְ וָה , כִּ י אָ ז הִ שִׂ יג בִּ שְׁ לֵמות שֶׁ גְּ מַ ר הַ גְּ אֻ לָה ּ ּ ּ הָ אַ חֲרוֹ נָה יִהְ יֶה עַ ל־יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א ּ , עַ ל־יְדֵ י שֶׁ יוֹ רְ דִ ין ּ הַ צַ דִ יקִ ים לְ ּ ּ עִ מְ קֵ י עִ מְ קֵ י הֵ יכְ לֵי הַ תְ מורוֹ ת שֶׁ הֵ ם ּ ּ בְּ חִ ינַת מִ צְ רַ יִם וְ כָ ל הַ גָּלֻיוֹ ת שֶׁ נִ קְ רָ אִ ים עַ ל שֵׁ ם ּ ּ מִ צְ רַ יִם כַּ מובָ א ּ ּ , ומְ בָ רְ רִ ים הַ קְ דֻ שָׁ ה מִ שָׁ ם דַ יְקָ א ּ ּ ּ ּ ּ , וְ הַ כּ ֹל עַ ל־יְדֵ י שֶׁ בְּ כֹחָ ם הַ גָּדוֹ ל מְ הַ פְ כִ ין הַ יָגוֹ ן וַאֲ נָחָ ה ּ ּ לְ שִׂ מְ חָ ה , שֶׁ זֶה עִ קַ ר בְּ חִ ינַת הַ בֵּ רור מֵ הֵ יכְ לֵי ּ ּ ּ הַ תְ מורוֹ ת ּ ּ . כִּ י הֵ יכְ לֵי הַ תְ מורוֹ ת רוֹ צִ ים בְּ הֵ פֶ ך ְ ּ ּ לְ הָ מִ יר ולְ הַ חֲלִ יף הַ כּ ֹל חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם עַ ד שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר ּ לְ בָ אֵ ר ולְ סַ פֵ ר סְ בָ רוֹ תֵ יהֶ ם הַ מְ הֻפָ כוֹ ת מִ ן הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ , כִּ י אֵ ין קֵ ץ לְ דִ בְ רֵ י רוחַ וְ לֹא יוכַ ל הַ פֶ ה לְ דַ בֵּ ר וְ לֹא ּ ּ ּ תִ מָ לֵא אֹזֶן מִ שְׁ מֹעַ ּ ּ . אֲבָ ל נְ קֻ דַ ת שֶׁ ל גְּ דוֹ לֵי הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ הָ אֲ מִ תִ יִים עוֹ לָ ה עַ ל הַ כּ ֹל וְ הֵ ם מְ מִ ירִ ין ומַ חֲלִ יפִ ין ּ ּ ּ לְ טוֹ בָ ה עַ ד שֶׁ מְ הַ פְ כִ ין הַ יָגוֹ ן וַאֲ נָחָ ה לְ שִׂ מְ חָ ה ּ ּ ּ ) קפח (:

Segment 4
HE:
רְ ּיַ וַ א יִ ְׂש ָר ֵא ל אֶ נֵ בְּ ־ת י יוֹ ף סֵ ּיֹ וַ אמֶ ר מִ י־ ֵא ֶּלה )מ"ח, ח'( ּ שֶׁ שָׁ אַ ל : " מִ י אֵ לֶה ּ — " שֶׁ אֵ ינָם רְ אויִים לִ בְ רָ כָ ה ּ , כִּ י רָ אָ ה רְ שָׁ עִ ים גְּ דוֹ לִ ים שֶׁ יֵצְ או מֵ הֶ ם ּ ּ . וְ הֵ שִׁ יב לוֹ יוֹ סֵ ף : בָּ נַי הֵ ם , אֲ שֶׁ ר נָתַ ן לִ י אֱ לֹ ִק ים בָּ זֶה . וְ אִ יתָ א בַּ סְּ פָ רִ ים שֶׁ הֵ שִׁ יב לוֹ : שֶׁ בָּ זֶה בְּ עַ צְ מוֹ שָׁ אַ תָ ה רוֹ אֶ ה יֶשׁ שָׁ ם ּ גַּם־כֵּ ן נִיצוֹ צוֹ ת קְ דוֹ שִׁ ים , שֶׁ בִּ שְׁ בִ יל זֶה רְ אויִים ּ לִ בְ רָ כָ ה , שֶׁ זֶה הָ יָה עִ קַ ר הַ וִ כּ וחַ בֵּ ין יַעֲקֹב לְ יוֹ סֵ ף ּ ּ ּ ּ , כִּ י בְּ עִ נְיָן זֶה שֶׁ ל אֲ זַמְ רָ ה ּ , לְ לַמֵ ד זְכ ּ ּות עַ ל הַ כּ ֹל , יֵשׁ בָּ זֶה כַּ מָ ה בְּ חִ ינוֹ ת בֵּ ין הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ , כִּ י הוא עֲבוֹ דָ ה גְּ דוֹ לָה ּ , כְּ מוֹ שֶׁ מָ צִ ינו שֶׁ אֲ פִ לו גְּ דוֹ לֵי הַ צַ דִ יקִ ים לִ פְ עָ מִ ים לֹא ּ ּ ּ ּ ּ ּ יָדְ עו לְ לַמֵ ד זְכות כָּ רָ אוי ּ ּ ּ ּ , וְ הִ קְ פִ יד ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ עֲלֵיהֶ ם , כְּ מוֹ שֶׁ מָ צִ ּ ינו בִּ ישַׁ עְ יָה וְ הוֹ שֵׁ עַ וְ כו ּ ּ . ' וְ עַ ל־כֵּ ן גַּם יַעֲקֹב אָ בִ ינו קֹדֶ ם הִ סְ תַ לְ קותוֹ ּ ּ ּ ּ , מֵ חֲמַ ת שֶׁ רָ אָ ה גֹּדֶ ל הָ רִ שְׁ עות שֶׁ ל הָ רְ שָׁ עִ ים שֶׁ יֵצְ או מֵ אֶ פְ רַ יִם ּ ּ ּ ומְ נַשֶׁ ה ּ ּ , עַ ל־כֵּ ן גַּם הוא תָ שׁ כּ ֹחוֹ ּ ּ , עַ ד שֶׁ לֹא יָדַ ע ּ לְ לַמֵ ד עֲלֵיהֶ ם זְכ ּ ות ולְ בָ רְ כָ ם ּ ּ , עַ ל־כֵּ ן שָׁ אַ ל : מִ י אֵ לֶה ּ — שֶׁ אֵ ינָם רְ אויִים לִ בְ רָ כָ ה ּ . עַ ד שֶׁ הֵ שִׁ יב לוֹ יוֹ סֵ ף : בָּ נַי הֵ ם , אֲ שֶׁ ר נָתַ ן לִ י אֱ לֹקִ ים בָּ זֶה . שֶׁ הֶ רְ אָ ה לוֹ שֶׁ גַּם בָּ זֶה בְּ עַ צְ מוֹ נִמְ צָ א זְכות ּ , שֶׁ יָגַע ומָ צָ א נְקֻ דוֹ ת טוֹ בוֹ ת ּ ּ ּ גַּם בְּ הָ רְ שָׁ עִ ים שֶׁ יֵצְ או מֵ הֶ ם ּ ּ . וְ עַ ל־כֵּ ן תֵ כֶ ף נִ תְ רַ צָ ה ּ ּ יַעֲקֹב וְ אָ מַ ר : קָ חֶ ם נָא אֵ לַי וַאֲ בָ רֲ כֵ ם ) .. . קפט (:

Segment 5
HE:
וְ יִדְ גו לָרֹב ּ ּ

Segment 6
HE:
)מ"ח, ט"ז( ּדָ גִ ים אֵ ין צְ רִ יכִ ים שְׁ חִ יטָ ה , כִּ י אֵ ין הָ עַ יִן שׁ וֹ לֶטֶ ת בָּ הֶ ם , כִּ י הֵ ם נֶעְ לָמִ ים מִ ן הָ עַ יִ . ן כִּ י מֻ נָחִ ים בְּ תוֹ ך ְ ּ הַ מַ יִם תָ מִ יד וְ הַ מַ יִם מְ כַ סֶּ ה עֲלֵיהֶ ם מִ ן הָ עַ יִן רָ עָ ה שֶׁ ל ּ ּ ּ הַ שִׁ בְ עִ ים אֻ מוֹ ת ּ ּ , ־ עַ ל כֵּ ן אֵ ין צְ רִ יכִ ין שְׁ חִ יטָ ה , כִּ י

Segment 7
HE:
עִ קַ ר הַ שְׁ חִ יטָ ה לְ הַ כְ נִיעַ שִׁ בְ עִ ים אֻ מוֹ ת ּ ּ ּ . וְ עַ ל ־ כֵּ ן דָ גִ ים ּ הֵ ם בִּ בְ חִ ינַת שְׁ מִ ירַ ת הַ בְּ רִ ית , כִּ י הַ צַ דִ יקִ ים מְ שׁ ולִ ים ּ ּ ּ לְ דָ גִ ים ) כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תַ ב רַ בֵּ נו בְּ כַ מָ ה מְ קוֹ מוֹ ת ּ ּ (. וְ עַ ל ־ כֵּן יוֹ סֵ ף שֶׁ זָכָ ה לִ שְׁ מִ ירַ ת הַ בְּ רִ ית נִ תְ בָּ רֵ ך זַרְ עוֹ בְּ בִ רְ כַּ ת ְ ּ ּדָ גִ ים , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית מח , : ( טז וְ יִדְ גּו לָרֹב ּ וְ כו ', ּ ֶׁש יִהְ יו מְ שׁ ולִ ים לְ דָ גִים ּ ּ ּ : מַ ה דָ גִ ים הַ מַ יִם מְ כַ סֶּ ה ּ ּ עֲלֵיהֶ ם וְ אֵ ין עַיִן רָ עָ ה שׁ וֹ לֶטֶ ת בָּ הֶ ם , ְ כָּ ך זַרְ עוֹ שֶׁ ל יוֹ סֵ ף וְ כו ) ' ּ בְּ רָ כוֹ ת נה :(. כִּ י עַ יִן רָ עָ ה הוא בְּ חִ ינַת פְ גַם הַ בְּ רִ ית ּ ּ , בְּ חִ ינַת רַ ע הַ כּ וֹ לֵל שֶׁ ל שִׁ בְ עִ ים אֻ מוֹ ת ּ , ֶׁש מִ שָׁ ם בָּ א הַ הֶ זֵק ּ ּ ּ שֶׁ נִזוֹ קִ ין מֵ עַ יִן רָ עָ ה ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו בְּ בִ לְ עָ ם הָ רָ שָׁ ע ּ שֶׁ הָ יָה לוֹ עַ יִן רָ עָ ה , בִּ בְ חִ ינַת ) בְּ מִ דְ בַּ ר כד ג , טו (: שְׁ תֻ ם הָ עָ יִן , כִּ י הָ יָה מְ שֻׁ קָ ע בָּ רַ ע הַ כּ וֹ לֵל שֶׁ ל שִׁ בְ עִ ים ּ ּ אֻ מוֹ ת , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ כב שָׁ ם ) (: ל , הַ הַ סְ כֵּ ן הִ סְ כַּ נְ תִ י ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תַ ב רַ בֵּ נו שָׁ ם ּ ) בְּ סִ ימָ ן לו (. וְ עַ ל ־ כֵּ ן בְּ כָ ל מַ ה דְ אִ סְ תַ כֵּ ל אִ תְ לַטְ יָא ּ ּ ) זֹהַ ר נח סח , :( כִּ י מִ שָׁ ם בָּ אִ ים ּ כָּ ל הַ קְ לָ לוֹ ת חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : רְ אֵ ה נָתַ תִ י ּ לְ פָ נֶיך כו ּ ָ .' וְ עַ ל ־ ֵּכ ן יוֹ סֵ ף שֶׁ זָכָ ה לְ הַ כְ נִיעַ לְ גַמְ רֵ י רַ ע הַ כּ וֹ לֵל ּ , ־ עַ ל כֵּ ן אֵ ין עַ יִן הָ רָ ע שׁ וֹ לֶטֶ ת בּ וֹ , כִּ י אֵ ין שְׁ לִ יטָ ה לָ עַיִן הָ רָ ע בְּ יוֹ סֵ ף , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית מט , : ( כב בֵּ ן פֹרָ ת יוֹ סֵ ף בֵּ ן פֹרָ ת עֲלֵי עָ יִן ּ ּ , שֶׁ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו ּ ּ ּ "זַ ל מִ זֶה שֶׁ אֵ ין עַיִן הָ רָ ע שׁ וֹ לֶטֶ ת בּ וֹ ּ . וְ הַ טַ עַ ם מְ בֹאָ ר ּ בְּ מִ קְ רָ א זֶה , ־ עַ ל יְדֵ י שֶׁ זָכָ ה לִ שְׁ מִ ירַ ת הַ בְּ רִ ית בְּ חִ ינַת ּ ' בֵּ ן פֹרָ ת ּ ) ' כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תַ ב רַ בֵּ נו שָׁ ם ּ (. וְ עַ ל ־ כֵּ ן זָכָ ה שֶׁ זַרְ עוֹ יִהְ יו מְ שׁ ולִ ים לְ דָ גִ ים שֶׁ אֵ ינָם בָּ אִ ים ּ ּ ּ לַאֲוִ יר הָ עוֹ לָם בְּ חַ יֵיהֶ ם כְּ לָ ל ּ . וְ אֵ ין עַ יִן הָ רָ ע , בְּ חִ ינַת שִׁ בְ עִ ים ּ אֻ מוֹ ת , שׁ וֹ לֶטֶ ת בָּ הֶ ם , כִּ י אֵ ין אֲ חִ יזָה לִ בְ חִ ינַת רַ ע הַ כּ וֹ לֵל בְּ חִ יות הַ דָ גִ ים ּ ּ ּ . כְּ מוֹ כֵ ן אֵ ין עַ יִן הָ רָ ע שׁ וֹ לֵט בְּ זַרְ עוֹ שֶׁ ל יוֹ סֵ ף . וְ עַ ל ־ כֵּ ן דָ גִ ים אֵ ין ּ טְ עונִין שְׁ חִ יטָ ה ּ , כִּ י חִ יות הַ דָ גִ ים ּ ּ ּ הִ יא בִּ בְ חִ ינַת עֵינָא פְ קִ יחָ א ּ , בְּ חִ ינַת עֵינָא חַ ד ּדְ רַ חֲמֵ י , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת עָ לְ מָ א דְ אָ תֵ י ּ ּ , שֶׁ הוא הֵ פֶ ך ְ ּ שִׁ בְ עִ ים אֻ מוֹ ת שֶׁ עִ קַ ר אֲ חִ יזָתָ ם בָּ עוֹ לָם הַ זֶה ּ ּ ּ . וְ עַ ל ־ כֵּן ּ הַ מַ יִם מְ כַ סִּ ים עֲלֵי הֶ ם בִּ בְ חִ ינַת עָ לְ מָ א דְ אָ תֵ י ּ ] עולם הבא , [ ּ שֶׁ נֶאֱמַ ר בּ וֹ ) יְשַׁ עְ יָה יא (: ומָ לְ אָ ה הָ אָ רֶ ץ דֵ עָ ה ּ ּ אֶ ת ה ' כַּ מַ יִם לַיָם מְ כַ סִּ ים ּ ּ , כִּ י הַ מַ יִם שֶׁ הֵ ם בְּ חִ ינַת ּ ּדַ עַ ת , מְ כַ סִּ ים ומַ צִ ילִ ים מֵ עַ יִן הָ רָ ע שֶׁ ל שִׁ בְ עִ ים ּ ּ אֻ מוֹ ת הַ שׁ וֹ לֵט בָּ עוֹ לָ ּ ּ ם הַ זֶה ּ . וְ לֶעָ תִ יד לָבוֹ א תִ מָ לֵא ּ ּ כָּ ל הָ אָ רֶ ץ דֵ עָ ה וְ לֹא יִהְ יֶה שׁ ום שְׁ לִ יטָ ה לַשִׁ בְ עִ ים ּ ּ ּ ּ אֻ מוֹ ת , כִּ י אֵ ין לָ הֶ ם שְׁ לִ יטָ ה אֶ לָ א בִּ בְ חִ ינַת עוֹ לָם ּ ּ הַ זֶה ... ) קצ (:

Segment 8
HE:
רָ קְ ּיִ וַ א יַ קֹ עֲ ב אֶ יו נָ בָּ ־ל ('א , ט"מ) וְ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ י ּ " ּ נו זַ ל שֶׁ יַעֲקֹב אָ בִ ינו בִּ קֵ שׁ לְ גַלוֹ ת אֶ ת ּ ּ ּ ּ הַ קֵ ץ וְ נִסְ תַ לְ קָ ה הֵ ימֶ נו שְׁ כִ ינָה אָ מַ ר שֶׁ מָ א יֵשׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּ בֵּ ינֵיכֶ ם פְ סול כְּ שֵׁ ם וְ כו ּ ּ ּ ', מִ יָד פָ תְ חו כֻּלָם וְ אָ מְ רו ּ ּ ּ ּ ּ שְׁ מַ ע יִשְׂ רָ אֵ ל ה ' אֱ לֹקֵ ינו ה ּ ' אֶ חָ ד כְּ שֵׁ ם שֶׁ אֵ ין בְּ לִ בְּ ך ָ ּ אֶ לָ א אֶ חָ ד כָּ ך אֵ ין בְּ לִ בֵּ נו אֶ לָ א אֶ חָ ד ּ ּ ְ . וְ אָ ז הִ תְ חִ יל לְ דַ בֵּ ר דְ בָ רִ ים אֲ חֵ רִ ים וְ קִ נְטֵ ר אֶ ת הַ שְׁ בָ טִ ים רְ אובֵ ן ּ ּ ּ וְ שִׁ מְ עוֹ ן וְ כו ', ּ הַ יְנו כִּ י יַעֲקֹב טָ עָ ה שֶׁ בַּ תְ חִ לָ ה סָ בַ ר ּ ּ ּ שֶׁ כְּ בָ ר הִ גִּיעַ הָ עֵ ת לְ גַלוֹ ת לָ הֶ ם הַ קֵ ץ וְ נִסְ תַ לְ קָ ּ ּ ּ ּ ה הֵ ימֶ נו שְׁ כִ ינָה וְ עַ ל־כֵּ ן סָ בַ ר שֶׁ יֵשׁ בָּ הֶ ם אֵ יזֶה פְ סול ּ ּ ּ ּ ּ , ל"ּ כַּ נַ כֵּ יוָן שֶׁ אָ מְ רו שְׁ מַ ע יִשְׂ רָ אֵ ל וְ כו ּ ּ ' וְ רָ אָ ה שֶׁ כָּ ל הָ עֵ דָ ה כֻּלָם קְ דוֹ שִׁ ים וְ אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן נִ סְ תַ לְ קָ ה מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ שְׁ כִ ינָה עַ ל שֶׁ בִּ קֵ שׁ לְ גַלוֹ ת אֶ ת הַ קֵ ץ ּ ּ ּ שֶׁ אָ ז הֵ בִ ין מִ יָד ּ שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ דְ חֹק אֶ ת הַ שָׁ עָ ה בְּ שׁ ום דָ בָ ר ובִ פְ רָ ט ּ ּ ּ ּ בְּ עִ נְיַן הַ קֵ ץ הָ אַ חֲרוֹ ן לָ שׁ וב לְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל וְ שֶׁ תִ הְ יֶה ּ ּ ּ גְּ אֻ לָ ה שְׁ לֵמָ ה שֶׁ אֵ ין אַ חֲרֶ יהָ גָּלות שֶׁ זֶה נֶעְ לָם מִ כָּ ל ּ ּ ּ הַ צַ דִ יקִ ים הַ גְּ דוֹ לִ ים וַאֲ פִ ּ ּ לו הַ צַ דִ יקִ ים הַ יוֹ דְ עִ ים בָּ זֶה ּ ּ ּ ּ ּ קְ צָ ת אָ סור לְ גַלוֹ ת כִּ י לִ בֵּ ה לְ פומֵ ה לָ א גָּלֵי ּ ּ ּ ּ ּ , וְ אָ ז הֵ בִ ין גֹּדֶ ל הַ פְ גָם שֶׁ ל הַ דוֹ חֵ ק אֶ ת הַ שָׁ עָ ה אֲ פִ לו ּ ּ ּ ּ ּ ּ צַ דִ יקִ ים גְּ דוֹ לִ ים . וְ עַ ל־כֵּ ן אָ ז הִ תְ חִ יל לְ קַ נְטֵ ר אֶ ת הַ שְׁ לֹשָׁ ה שְׁ בָ טִ ים עַ ל ּ ְפּ גָמֵ יהֶ ם וְ עִ קַ ר הַ פְ גָם שֶׁ לָ הֶ ם הָ יָה בְּ עִ נְיַן דוֹ חֵ ק אֶ ת ּ ּ ּ ּ הַ שָׁ עָ ה בְּ חִ ינַת פַ חַ ז כַּ מַ יִם אַ ל תוֹ תַ ר ּ ּ ּ ּ , הַ יְנו שֶׁ הָ לַך ְ ּ בְּ חִ פָ זוֹ ן ובֶ הָ לָ ה גְּ דוֹ לָ ה ובִ לְ בֵּ ל יְצועֵי אָ בִ יו וְ עִ קַ ר ּ ּ ּ ּ ּ הַ פְ גָם הָ יָה בִּ בְ חִ ינַת דוֹ חֵ ק אֶ ת הַ שָׁ עָ ה בְּ חִ ּ ּ ּ ינַת פַ חַ ז ּ כַּ מַ יִם כִּ י רְ אובֵ ן הָ יָה בְּ וַדַ אי צַ דִ יק גָּדוֹ ל וכְ מוֹ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל כָּ ל הָ אוֹ מֵ ר רְ אובֵ ן חָ טָ א אֵ ינוֹ ּ ּ אֶ לָ א טוֹ עֶה , רַ ק שֶׁ הַ פְ גָם שֶׁ לוֹ הָ יָה שֶׁ קִ נֵא קִ נְ אַ ת ּ ּ ּ ּ אִ מוֹ כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ " ּ ל ובֶ אֱ מֶ ת גַּם זֶה הָ יָה ּפְ גָם גָּדוֹ ל , וְ עִ קַ ר הַ פְ גָם בִּ בְ חִ ינַת דוֹ חֵ ק אֶ ת הַ שָׁ עָ ה ּ ּ ּ ּ . ובָ זֶה פוֹ גְ מִ ים גַּם עַ תָ ה צַ דִ יקִ ים וכְ שֵׁ רִ ים וכְ מוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ שָׁ מַ עְ תִ י וְ הֵ בַ נְתִ י מִ פִ יו הַ קָ דוֹ שׁ זֵכֶ ר צַ דִ יק לִ בְ רָ כָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ אָ מַ ר שֶׁ זֶה יֵצֶ ר הָ רָ ע גָּדוֹ ּ ל אֵ צֶ ל כַּ מָ ה בְּ נֵי אָ דָ ם ּ ובִ פְ רָ ט הַ גְּ דוֹ לִ ים בְּ מַ עֲלָ ה שֶׁ בִּ שְׁ בִ יל דָ בָ ר אֶ חָ ד ּ ּ שֶׁ נִדְ מֶ ה לָ הֶ ם שֶׁ הוא מִ צְ וָה הֵ ם מַ פְ קִ ירִ ים הַ כּ ֹל ּ ּ ובָ אִ ים עַ ל־יְדֵ י זֶה לִ ידֵ י קִ לְ קולִ ים רַ בִּ ים ובִ פְ רָ ט ּ ּ ּ כְּ שֶׁ בָּ אִ ים עַ ל־יְדֵ י זֶה לִ ידֵ י מַ חֲלֹקֶ ת ּו . כְ שֶׁ תְ עַ יֵן בְּ כָ ל ּ ּ הַ מַ עֲשִׂ יוֹ ת שֶׁ הָ יָה בֵּ ין הַ צַ דִ יקִ ים בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר הַ כּ ֹל ּ ּ ּ ּ ּ הָ יָה בִּ בְ חִ ינָה זֹאת שֶׁ הַ בַּ עַ ל דָ בָ ר הִ טְ עָ ה אוֹ תָ ם כְּ אִ לו ּ ּ ּ שֶׁ כְּ נֶגְ דוֹ פוֹ גֵם הַ רְ בֵּ ה ומִ צְ וָה לִ מְ סֹר נֶפֶ שׁ לְ רָ דְ פוֹ ּ ּ ּ וְ כו ', ּ ובֶ אֱמֶ ת שָׁ גו בָּ ּ ּ זֶה מְ אֹד כִּ י עַ ל־יְדֵ י הַ מַ חֲלֹקֶ ת ּ וְ הַ כַּ עַ ס אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ תַ קֵ ן בְּ שׁ ום אֹפֶ ן רַ ק צְ רִ יכִ ין ּ ּ לְ הִ תְ יַשֵׁ ב הַ רְ בֵּ ה אֵ יך לְ הִ תְ נַהֵ ג בָּ זֶה ְ ּ , וְ הָ עִ קָ ר לְ בַ קֵ שׁ ּ ּ מֵ ה ' יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ יַנְחֵ הו בְּ דֶ רֶ ך הָ אֱמֶ ת ולְ הִ תְ יַשֵׁ ב עַ צְ מוֹ ּ ּ ּ ְ ְ ּ הַ רְ בֵּ ה אִ ם יֶשׁ לוֹ כּ ֹחַ לְ רָ דְ פוֹ , וְ אולַי כַּ וָנָתוֹ שֶׁ ל ּ ּ הַ שֵׁ נִי לַשָׁ מַ יִם רַ ק שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ בִ ין דְ בָ רָ יו ּ ּ ּ , וְ גַם אָ מְ רו עָ לָיו הַ רְ בֵּ ה שְׁ קָ רִ ים וכְ זָבִ ים בְּ חִ ינַת אֲ שֶׁ ר לֹא ּ ּ גָזַלְ תִ י אָ ז אָ שִׁ יב ּ . וְ יֵשׁ בָּ זֶה הַ רְ בֵּ ה לְ דַ בֵּ ר . וְ זֶה הָ יָה בְּ חִ ינַת הַ פְ גָם שֶׁ ל רְ אובֵ ן שֶׁ כַּ וָנָתוֹ בְּ וַדַ אי ּ ּ ּ ּ לַשָׁ מַ יִם כִּ י קִ נֵא קִ נְאַ ת אִ מוֹ ּ ּ ּ , אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן פָ גַם ּ ּ בָּ זֶה מְ אֹד עַ ד שֶׁ אָ בַ ד עַ ל־יְדֵ י זֶה הַ כְּ הֻנָה וְ הַ מַ לְ כות ּ ּ ּ ,

Segment 9
HE:
וְ כָ ל הַ פְ גָם הָ יָה בִּ בְ חִ ינַת דוֹ חֵ ק אֶ ת הַ שָׁ עָ ה בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּפַ חַ ז כַּ מַ יִם אַ ל תוֹ תַ ר וְ כו ּ ּ ּ :' ובִ פְ רָ ט שִׁ מְ עוֹ ן וְ לֵוִ י פָ גְ מו בָּ זֶה הַ רְ בֵּ ה יוֹ תֵ ר ּ ּ ּ , כִּ י מָ כְ רו אֶ ת יוֹ סֵ ף שֶׁ הַ כּ ֹל הָ יָה בִּ בְ חִ ינָה ּ ל"ּ הַ נַ שֶׁ דָ חֲקו ּ ּ אֶ ת הַ שָׁ עָ ה ּ , וְ סָ בְ רו שֶׁ יְתַ קְ נו הָ עוֹ לָם עַ ל־יְדֵ י מְ כִ ירַ ת ּ ּ ּ ּ יוֹ סֵ ף כִּ י רָ או שֶׁ ּ מֵ בִ יא אֶ ת דִ בָּ תָ ם רָ עָ ה אֶ ל אֲבִ יהֶ ם ּ ּ וְ רָ או שֶׁ יֵצְ או מִ מֶ נו יָרָ בְ עָ ם וְ אַ חְ אָ ב ּ ּ ּ ּ ּ ּ , עַ ל־כֵּ ן לְ פִ י דַ עְ תָ ם רָ צו לְ הָ רְ גוֹ וְ כַ וָנָתָ ם הָ יָה בִּ שְׁ בִ יל תִ קון ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הָ עוֹ לָם שֶׁ לֹא יֵצֵ א מִ מֶ נו יָרָ בְ עָ ם וְ אַ חְ אָ ב וְ כֵ ן שְׁ אָ רֵ י ּ ּ ּ ּ סְ בָ רוֹ ת שֶׁ ל טָ ּ עות שֶׁ הָ יָה לָ הֶ ם בָּ זֶה , כִּ י בְּ וַדַ אי הָ יו ּ ּ צַ דִ יקִ ים גְּ דוֹ לִ ים אַ ך שָׁ גו הַ רְ בֵּ ה וְ עִ קַ ר הַ פְ גָם הָ יָה ּ ּ ּ ְ ּ בִּ בְ חִ ינַת דוֹ חֵ ק הַ שָׁ עָ ה ּ ּ . ל"ּ כַּ נַ וְ זֶהו שֶׁ קִ נְטְ רָ ם שִׁ מְ עוֹ ן ּ ּ וְ לֵוִ י אַ חִ ים כְּ לֵי חָ מָ ס מְ כֵ רֹתֵ יהֶ ם , כְּ לֵי חָ מָ ס דַ יְקָ א ּ ְּב חִ ינַת חָ מָ ס וְ גָזֵל שֶׁ זֶה הָ יָה הַ פְ גָם שֶׁ לָהֶ ם כִּ י הַ דוֹ חֵ ק ּ ּ ּ ּ אֶ ת הַ שָׁ עָ ה אֲ פִ לו אִ ם הוא צַ דִ יק הוא בְּ חִ ינַת גַּזְלָן ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְ חַ מְ סָ ן ) קצא :(

Segment 10
HE:
ידָ ּגִ אַ וְ ּ פו סְ אָ הֵ ה לָ ם כֶ ... ּ צו בְ ּקָ הִ 'א , ט"מ)- ('ב וְ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל ומו ּ ּ בָ א בְּ פֵ רושׁ רַ שִׁ ּ , י" שֶׁ בִּ קֵ שׁ ּ לְ גַלוֹ ת אֶ ת קֵ ץ הַ גְּ אֻ לָה וְ נִסְ תַ לְ קָ ה הֵ ימֶ נו שְׁ כִ ינָה וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ', וְ הִ תְ חִ יל לְ דַ בֵּ ר דְ בָ רִ ים אֲחֵ רִ ים ּ . ובְ וַדַ אי מַ ה שֶׁ דִ בֶּר ּ ּ ּ ּ אַ חַ ר כָּ ך הָ יָה מֵ עֵין זֶה ְ , שֶׁ הֶ עְ לִ ים וְ הִ סְ תִ יר בְּ תוֹ ך ְ ּ ּדְ בָ רָ יו סוֹ ד ּ הַ קֵ ץ ) וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ עַל ּ ּ ּ ּ פָ סוק זֶה ּ ּ , ּ עַיֵן שָׁ ם בְּ דַ ף רלד : גָּלֵי וְ סָ תִ ים וְ כו , ('ּ הַ יְנו ּ כִּ י יַעֲקֹב רָ אָ ה מִ טָ תוֹ שְׁ לֵמָ ה וְ כֻלָם צַ דִ יקִ ים גְּמורִ ים ּ ּ ּ ּ , סָ בַ ר שֶׁ כְּ בָ ר יוכַ ל לְ גַלוֹ ת קֵ ץ הַ גְּ אֻ לָה ּ ּ ּ . אֲבָ ל הַ שְׁ כִ י ּ נָה נִסְ תַ לְ קָ ה הֵ ימֶ נו ּ ּ ּ , כִּ י קֵ ץ הַ גְּ אֻ לָה הוא קֵ ץ הַ פְ לָאוֹ ת ּ ּ ּ וְ סָ תום מֵ עֵין כּ ֹל ּ , וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ גַלוֹ תוֹ ולְ קָ רְ בוֹ כִּ י אִ ם ּ ּ עַ ל־יְדֵ י קִ בּ וץ הָ רְ חוֹ קִ ים דַ יְקָ א ּ ּ , כִּ י הָ עִ קַ ר הַ מַ עֲלָה הוא ּ ּ ּ כְּ שֶׁ נִתְ וַסֵּ ף אֶ ל הַ קִ בּ וץ הַ קָ דוֹ שׁ נֶ ּ ּ ּ ּ פֶ שׁ חָ דָ שׁ שֶׁ הָ יָה מִ תְ חִ לָה רָ חוֹ ק כְּ מוֹ שֶׁ הָ יָה רָ חוֹ ק ּ ּ , וְ עַכְ שָׁ ו קֵ רְ בוהו ּ ּ לַעֲבוֹ דָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ יִתְ וַסֵּ ף וְ יִהְ יֶה נַעֲשֶׂ ה שָׁ כֵ ן אֶ ל ּ ְ הַ קִ בּ וץ הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ ּ , זֶהו עִ קַ ר שַׁ עֲשׁ ועָ יו יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ ובִ פְ ּ ּ ּ רָ ט בִּ דְ בָ רֵ ינו שֶׁ זֶהו עִ קַ ר גְּדֻ לָתוֹ ּ ּ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך ְ ...

Segment 11
HE:
וְ זֶהו שֶׁ אָ מַ ר אַ חַ ר כָּ ך ְ ּ : " הִ קָ בְ צו וְ שִׁ מְ עו בְּ נֵי יַעֲקֹב ּ ּ ּ " וְ כו ', ּ ובַ תְ חִ לָה אָ מַ ר ּ ּ ּ " הֵ אָ סְ פו , "ּ וְ הַ חִ לוק בֵּ ין אֲ סֵ פָ ה ּ ּ לְ קִ בּ וץ הוא ּ ּ , כִּ י אֲ סֵ פָ ה נֶאֱמָ ר עַ ל אֲ סֵ פַ ת הַ קָ הָ ּ ל שֶׁ אֵ ינָם רְ חוֹ קִ ים מְ אֹד זֶה מִ זֶה ּ , כְּ מוֹ : אֶ סְ פָ ה לִ י ּ שִׁ בְ עִ ים אִ ישׁ מִ זִקְ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל וְ כו ּ ּ ', וְ כֵ ן : לֵך וְ אָ סַ פְ תָ אֶ ת ּ ְ זִקְ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל וְ כו . 'ּ אֲבָ ל שֵׁ ם קִ בּ וץ נֶאֱמָ ר עַ ל קִ בּ וץ ּ ּ הָ רְ חוֹ קִ ים מְ אֹד מְ אֹד בִּ קְ צֵ ה הָ אָ רֶ ץ וְ כו ', ּ כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : אִ ם יִהְ יֶה נִדַ חֲך בִּ קְ צֵ ה הַ שָׁ מָ יִם מִ שָׁ ם יְקַ בֶּ צְ ך ה ָ ָ ּ ּ ּ ּ ' אֱלֹקֶ יך וְ כו ּ ָ ', וְ כֵ ן : מְ קַ בֵּ ץ נִדְ חֵ י יִשְׂ רָ אֵ ל עוֹ ד אֲ קַ בֵּ ץ עָ לָיו לְ נִקְ בָּ צָ יו . וְ עַ ל־כֵּ ן בַּ תְ חִ לָה אָ מַ ר יַעֲקֹב לְ שׁ וֹ ן ּ ּ ' אֲ סֵ פָ ה — ' הֵ אָ סְ פו ּ וְ אַ גִּידָ ה לָכֶ ם וְ ', ּ כו שֶׁ סָּ בַ ר שֶׁ עַ ל־יְדֵ י הָ אֲ סֵ פָ ה לְ בַ ד שֶׁ ל בָּ נָיו הַ קְ דוֹ שִׁ ים שֶׁ כֻּלָם צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ , עַ ל־יְדֵ י זֶה יוכַ ל ּ לְ גַלוֹ ת ולְ קָ רֵ ב קֵ ץ הַ גְּ אֻ לָה ּ ּ ּ . אֲבָ ל הַ שְׁ כִ ינָה נִסְ תַ לְ קָ ה ּ ּ ּ הֵ ימֶ נו , ּ ּ וְ אָ ז הֵבִ ין שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ בִ יא הַ גְּ אֻ לָה עַ ל־יְדֵ ּ י בְּ חִ ינַת אֲ סֵ פָ ה לְ בַ ד , דְ הַ יְנו שֶׁ יֶאֱסֹף הַ צַ דִ יקִ ים לְ בַ ד ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י ה ' יִתְ בָּ רַ ך חוֹ שֵׁ ב לְ בַ ל יִדַ ח מִ מֶ נו נִדָ ח ּ ּ ּ ּ ּ ְ , וְ כָ ל עִ כּ וב ּ הַ גְּ אֻ לָה וַאֲרִ יכַ ת הַ גָּלות הוא מֵ חֲמַ ת רִ בּ וי רַ חֲמָ נותוֹ ּ ּ ּ ּ ּ מְ אֹד וְ הַ נִדָ חִ ים הָ רְ חוֹ קִ ים כָּ ל עַ ל ּ ּ

Segment 12
HE:
, ֶׁש ּצְ רִ יכִ ין לְ הִ תְ מַ הְ מֵ הַ ולְ חַ כּ וֹ ת עַ ד שֶׁ יִשְׁ מְ עו הָ רְ חוֹ קִ ים וְ יָבוֹ או ּ ּ ּ ּ ּ וְ יִתְ וַסְּ פו עַ ל הַ קִ בּ וץ הַ קָ דוֹ שׁ שֶׁ ל יִשְׂ רָ אֵ ל וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ . ' וְ זֶהו ּ שֶׁ אָ מַ ר אַ חַ ר כָּ ך לְ שׁ וֹ ן ְ ' קִ בּ וץ ּ — ' הִ קָ בְ צו וְ שִׁ מְ עו וְ כו ּ ּ ּ ּ ', שֶׁ אָ מַ ר : ּ עַ תָ ה אֲנִי מֵ בִ ין שֶׁ עִ קַ ר הַ גְּ אֻ לָה תְ לויָה עַ ל־יְדֵ י ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת הִ קָ בְ צו וְ כו ּ ּ ּ ', דְ הַ יְנו עַ ל־יְדֵ י שֶׁ יִקָ בְ צו הָ רְ חוֹ קִ ים ּ ּ ּ ּ ּ מְ אֹד הַ נִקְ רָ אִ ים נִדָ חִ ים ּ ּ , בְּ חִ ינַת : מְ קַ בֵּ ץ נִדְ חֵ י יִשְׂ רָ אֵ ל , בְּ חִ ינַת : וְ הָ יָה בַּ יוֹ ם הַ הוא יִתָ קַ ע בְּ שׁ וֹ פָ ר גָּדוֹ ל ובָ ּ ּ ּ ּ ּ או הָ אֹבְ דִ ים וְ כו ' ּ וְ הַ נִדָ חִ ים וְ כו ּ ּ ּ ', עַ ל־יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א יִתְ גַּדֵ ל ּ ּ וְ יִתְ רַ בֶּ ה הַ קִ בּ וץ הַ קָ דוֹ שׁ בְּ תוֹ סְ פוֹ ת שְׁ כֵ נִים הַ רְ בֵּ ה ּ ּ ּ שֶׁ הָ יו מִ תְ חִ לָה רְ חוֹ קִ ים ּ ּ ּ , שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה יִכָּ מְ רו רַ חֲמָ יו ּ יִתְ בָּ רַ ך וְ יָחִ ישׁ לְ גָאֳ לֵנו ּ ְ . וְ זֶ : ּ הו הִ קָ בְ צו וְ שִׁ מְ עו בְּ נֵי ּ ּ ּ ' יַעֲקֹב ' וְ שִׁ מְ עו אֶ ל ּ ' יִשְׂ רָ אֵ ל ' אֲבִ יכֶ ם . כִּ י יַעֲקֹב בְּ חִ ינַת קַ טְ נות ּ , בְּ חִ ינַת עִ בּ ור ּ ) לִ קוטֵ י מוֹ הֲרַ ּ ּ " ן חֵ לֶק א סִ ימָ ן כא , (ח , וְ אָ ז עִ קַ ר ּ ּ הַ מִ לְ חָ מָ ה , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת ּ ּ : וְ יָדוֹ אֹחֶ זֶת בַּ עֲקֵ ב עֵשָׂ ו , שֶׁ הָ יָה לוֹ חֵ ם עִ מוֹ מִ בִּ טְ נוֹ ּ , וְ כֵ ן עִ ם שָׂ רוֹ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : וַיִוָתֵ ר יַעֲקֹב לְ בַ דוֹ וַיֵאָ בֵ ק אִ ישׁ עִ מוֹ וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ּ . ' הַ יְנו בְּ חִ ינַת ּ הָ רְ חוֹ קִ ים מְ אֹד שֶׁ הֵ ם בִּ בְ חִ ינַת קַ טְ נות ּ , הֵ ם נִקְ רָ אִ ים בְּ חִ ינַת בְּ נֵי יַעֲקֹב , וְ אוֹ תָ ם צְ רִ יכִ ים לְ קַ בֵּ ץ כָּ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד מִ מָ קוֹ ם שֶׁ הוא ּ ּ , בְּ חִ ינַת : " הִ קָ בְ צו וְ שִׁ מְ עו בְּ נֵי ּ ּ ּ יַעֲקֹב — " שֶׁ יִשְׁ מְ עו אֶ ל דִ בְ רֵ י תוֹ רָ תוֹ הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ּ וְ יָשׁ ובו אֶ ל ה ּ ּ . ' וְ זֶהו : " ּ וְ שִׁ מְ עו אֶ ל יִשְׂ רָ אֵ ל אֲבִ יכֶ ם ּ — " כִּ י אַ חַ ר כָּ ך כְּ שֶׁ יִתְ קַ בְּ צ ּ ְ ו וְ יִשְׁ מְ עו וְ יִתְ קָ רְ בו אֶ ל ּ ּ ּ הָ אֱמֶ ת , אָ ז נִקְ רָ אִ ים בְּ חִ ינַת יִשְׂ רָ אֵ ל , ּ שֶׁ נִקְ רָ א עַ ל שֵׁ ם נִצְ חוֹ ן הַ מִ לְ חָ מָ ה כְּ שֶׁ נִצַ ח אֶ ת שָׂ רוֹ שֶׁ ל עֵשָׂ ו ּ ּ ּ , שֶׁ אָ ז נֶאֱמַ ר : לֹא יַעֲקֹב יֵאָ מֵ ר עוֹ ד שִׁ מְ ך כִּ י אִ ם יִשְׂ רָ אֵ ל כִּ י ָ שָׂ רִ יתָ עִ ם אֱלֹקִ ים וְ עִ ם אֲ נָשִׁ ים וַתוכָ ל ּ ּ . וְ עַ ל־יְדֵ י זֶה יִהְ יֶה עִ קַ ר הַ גְּ אֻ לָה ּ ּ , עַ ל־יְדֵ י שֶׁ יִצְ טָ רְ פו נַפְ שׁ וֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ שֶׁ הֵ ם בְּ חִ ינַת צֵרופֵ י אוֹ תִ יוֹ ת הַ תוֹ רָ ה בְּ צֵ רופִ ים רַ בִּ ים ּ ּ ּ ּ עַ ד אֵ ין קֵ ץ וְ כו ', ּ שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ , שֶׁ מְ רַ מֵ ז עַל ּ ּ

Segment 13
HE:
כְּ לָלִ יות שִׁ שִׁ ים רִ בּ וֹ א אוֹ תִ יוֹ ת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הֵ ם בְּ חִ ינַת ּ שִׁ שִׁ ים רִ בּ וֹ א נַפְ שׁ וֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל , כַּ מובָ א בְּ כָ ל סִ פְ רֵ י ּ ּ קֹדֶ שׁ שֶׁ ' ּיִשְׂ רָ אֵ ל ' הוא רָ אשֵׁ י תֵ בוֹ ת יֵ ּ ּ ' שׁ שִׁ ' ּשִׁ ים רִ ' בּ וֹ א א' וֹ תִ יוֹ ת לַ ּ ' ּתוֹ רָ ה , וְ הָ בֵ ן הֵיטֵ ב ) קצב :(

Segment 14
HE:
ִׁש מְ עוֹ ן וְ לֵוִ י אַ חִ ים כְּ לֵי חָ מָ ס מְ כֵ רֹתֵ יהֶ ם ('ה , ט"מ) בְּ עִ נְיַן הַ פְ גָם שֶׁ ל הַ דוֹ חֵ ק אֶ ת הַ שָׁ עָ ה ּ ּ ּ , בָּ זֶה נִ כְ שָׁ לִ ים הַ רְ בֵּ ה בְּ נֵי־אָ דָ ם גְּ דוֹ לִ ים וקְ טַ נִים ּ ּ , עַ ד שֶׁ נוֹ גֵעַ הַ פְ גָם ּ ּ

Segment 15
HE:
ֹלִ פְ עָ מִ ים גַּם בְּ צַ דִ יקִ ים גְּ דוֹ לִ ים וְ נו ּ רָ אִ ים , בִּ בְ חִ ינַת " כִּ י הָ עֹשֶׁ ק יְהוֹ לֵל חָ כָ ם וְ כו ּ' ". וְ זֶה הָ יָה הַ פְ גָם שֶׁ ל ּ רְ אובֵ ן ּ , שֶׁ קִ נֵא קִ נְ אַ ת אִ מוֹ וְ חִ לֵל יְצועֵי אָ בִ יו ּ ּ ּ ּ ּ , אַ ף שֶׁ בְּ וַדַ אי הָ יָה צַ דִ יק גָּדוֹ ל וְ כַ וָנָתוֹ לַשָׁ מַ יִם ּ ּ ּ ּ , ּוכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ זַ ּ "ל , אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ּ ן הָ יָה פְ גָם גָּדוֹ ל ּ , וְ נֶאֱמַ ר עַ ל זֶה : " פַ חַ ז כַּ מַ יִם אַ ל תוֹ תַ ר ּ ּ ּ , " פַ חַ ז דַ יְקָ א ּ ּ ; וְ כֵ ן הַ פְ גָם שֶׁ ל שִׁ מְ עוֹ ן וְ לֵוִ י בִּ מְ כִ ירַ ת יוֹ סֵ ף ּ , וְ נֶאֱמַ ר עַ ל זֶה : " כְּ לֵי חָ מָ ס מְ כֵ רֹתֵ יהֶ ם , " כִּ י זוֹ הַ בְּ חִ ינָה שֶׁ ל דוֹ חֵ ק אֶ ת הַ שָׁ עָ ה הוא בְּ חִ ּ ּ ּ ינַת חָ מָ ס וְ גָזֵל , אֲ פִ לו אִ ם ּ ּ פוֹ גֵם בָּ זֶה צַ דִ יק גָּדוֹ ל מְ אֹד ּ ּ . ּובֶ אֱמֶ ת יֵשׁ בָּ זֶה יֵצֶ ר הָ רָ ע גָּדוֹ ל אֵ צֶ ל כַּ מָ ה בְּ נֵי־אָ דָ ם ּ , וְ לִ פְ עָ מִ ים אַ ף אֵ צֶ ל הַ גָּדוֹ ל בְּ מַ עֲלָה , שֶׁ בִּ שְׁ בִ יל דָ בָ ר אֶ חָ ד שֶׁ נִ דְ מֶ ה לָ הֶ ם ּ ּ שֶׁ הוא מִ צְ וָה ּ , הֵ ם מַ פְ קִ ירִ ים הַ כּ ֹל ובָ אִ ים עַ ל־יְדֵ י־זֶה ּ לִ ידֵ י קִ לְ קולִ ים רַ בִּ ים ּ , ּובִ פְ רָ ט כְּ שֶׁ בָּ אִ ים עַ ל־יְדֵ י־זֶה לִ ידֵ י מַ חֲלֹקֶ ת . וכְ שֶׁ תְ עַ יֵן בְּ כָ ל הַ מַ עֲשִׂ יוֹ ת וְ הַ מַ חֲלֹקֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ הָ יָה בֵּ ין הַ צַ דִ יקִ ים וְ הַ גְּ דוֹ לִ ים בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר ּ ּ ּ , הַ כּ ֹל הָ יָה בִּ בְ חִ ינָה זֹאת , שֶׁ הַ בַּ עַ ל־דָ בָ ר הִ טְ עָ ה אוֹ תָ ם ּ כְּ אִ לו שֶׁ כְּ נֶגְ דָ ם פוֹ גֵם הַ רְ בֵּ ה ּ ּ ּ ּ , ּומִ צְ וָה לִ מְ סֹר נַפְ שָׁ ם בִּ שְׁ בִ יל לְ הָ דְ פָ ם ולְ רָ דְ פָ ם וְ כו ּ ּ . ' ובֶ אֱמֶ ת שָׁ גו בָּ זֶה ּ ּ מְ אֹד , כִּ י עַ ל־יְדֵ י מַ חֲלֹקֶ ת וָכַ עַ ס אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ תַ קֵ ן ּ בְּ שׁ ום ּ אֹפֶ ן , רַ ק צְ רִ יכִ ין לְ הִ תְ יַשֵׁ ב הַ רְ בֵּ ה אֵ יך ְ ּ לְ הִ תְ נַהֵ ג בְּ עִ נְיָן כָּ זֶה , וְ הָ עִ קָ ר ּ , לְ בַ קֵ שׁ מֵ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ שֶׁ יַנְחֵ הו בְּ דֶ רֶ ך אֱמֶ ת ְ ּ ּ , ולְ הִ תְ יַשֵׁ ב עַ צְ מוֹ הַ רְ בֵּ ה אִ ם ּ ּ יֶשׁ לוֹ כּ ֹחַ לְ רָ דְ פוֹ , וְ אִ ם חִ יוב מִ צְ וָה זֹאת חָ ל עָ לָי ּ ּ ו ּדַ יְקָ א , כִּ י מִ צְ וָה כָּ זֹאת אולַי טוֹ ב יוֹ תֵ ר שֶׁ תִ תְ קַ יֵם ּ ּ ּ עַ ל־יְדֵ י אֲ חֵ רִ ים . בִּ פְ רָ ט אולַי כַּ וָנַת שֶׁ כְּ נֶגְ דוֹ גַּם־כֵּ ן ּ ּ ּ ּ לַשָׁ מַ יִם , רַ ק שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ בִ ין דְ בָ רָ יו ּ , וְ גַם אָ מְ רו ּ עָ לָיו הַ רְ בֵּ ה שְׁ קָ רִ ים וכְ זָבִ ים ּ , בְּ חִ ינַת אֲ " שֶׁ ר לֹא גָזַלְ תִ י אָ ז אָ שִׁ יב ּ ". וְ יֵשׁ בָּ זֶה עוֹ ד הַ רְ בֵּ ה לְ דַ בֵּ ר , כַּ אֲ שֶׁ ר יָבִ ין הַ מַ שְׂ כִּ יל בְּ עַ צְ מוֹ ּ ) קצג (:

Segment 16
HE:
בְּ סֹדָ ם אַ ל תָ בֹא נַפְ שִׁ י ּ

Segment 17
HE:
('ו , ט"מ) וְ זֶה שֶׁ הוֹ כִ יחַ אֶ ת שִׁ מְ עוֹ ן וְ לֵוִ י : בְּ סֹדָ ם אַ ל תָ בֹא ּ נַפְ שִׁ י בִּ קְ הָ לָם אַ ל ּ תֵ חַ ד כְּ בֹדִ י , ופֵ רְ שׁ ו חֲכָ מֵ ינו זַ ּ ּ ּ ל " שֶׁ נֶאֱמַ ר עַ ל הַ קִ בּ וץ שֶׁ ל מַ עֲשֵׂ ה ּ ּ ּ ' זִמְ רִ י ' וְ עַ ל הַ קָ הָ ל ּ שֶׁ ל מַ חֲלֹקֶ ת ' קֹרַ ח ' וְ כו ', ּ שֶׁ כָּ ל זֶה הוא הַ הֵ פֶ ך מִ כָּ ל ְ ּ , ל"ּ הַ נַ שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה עִ כּ וב הַ גְּ אֻ לָ ה ּ ּ . כִּ י כָּ ל הַ תִ קון ּ ּ ּ ל"ּ הַ נַ נִמְ שָׁ ך עַ ל־יְדֵ י הַ צַ דִ יק הַ בַּ עַ ל כּ ֹחַ הַ גָּדוֹ ל ּ ּ ְ שֶׁ יָכוֹ ל לְ הִ תְ פַ לֵל תְ פִ לָ ה בִּ בְ חִ ינַת דִ ין ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ פִ ינְחָ ס ּ בְּ עֵ ת שֶׁ קִ נֵא עַ ל מַ עֲשֵׂ ה זִמְ רִ י ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ מְ בֹאָ ר שָׁ ם בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ ח ' ) לִ קוטֵ י מוֹ הֲרַ ּ ּ " ן תִ נְיָנָא ּ ( , נִמְ צָ א ּ שֶׁ מַ עֲשֵׂ ה זִמְ רִ י הוא הַ הֵ פֶ ך מִ תִ קון ּ ּ ּ ּ ְ .ל"ּ הַ נַ וְ כֵ ן מַ חֲלֹקֶ ת קֹרַ ח שֶׁ רָ צָ ה לְ הַ קְ הִ יל אֶ ת עֲדַ ת יִשְׂ רָ אֵ ל לַחֲלֹק עַ ל מֹשֶׁ ה , לַעֲקֹר אֶ ת הַ תוֹ רָ ה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ , ּובֶ אֱמֶ ת קִ לְ קֵ ל הַ רְ בֵּ ה לְ דוֹ רוֹ ת . כִּ י כָּ ל הַ מַ חֲלֹקֶ ת ּ שֶׁ בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר עַ ל צַ דִ י ּ ּ קֵ י אֱמֶ ת וְ הַ נִלְ וִ ים אֲ לֵיהֶ ם ּ , יֵשׁ בָּ הֶ ם נִיצוֹ צֵ י קֹרַ ח דָ תָ ן וַאֲ בִ ירָ ם ּ , כַּ מובָ א ּ ּ . ' כִּ י אֶ ת זֶה לְ עֻמַ ת זֶה ּ ', כִּ י הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א מִ תְ גָּרֶ ה בְּ הַ צַ דִ יק ּ ּ הַ בַּ עַ ל כּ ֹחַ ל"ּ הַ נַ שֶׁ יָכוֹ ל לְ קַ בֵּ ץ הָ רְ חוֹ קִ ים ולְ הוֹ סִ יף ּ ּ שְׁ כֵ נִים רַ בִּ ים עַ ל הַ קִ בּ וץ הַ קָ דוֹ שׁ הַ חֲרֵ דִ ים לִ דְ בַ ר ּ ּ ּ ', ה הַ מִ תְ יַגְּ עִ ים לְ הִ תְ פַ לֵל בְּ כֹחַ ובְ כַ וָנָה ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה מַ עֲלֶה בְּ כָ ל פַ עַ ם שַׁ עֲשׁ ועִ ים נִפְ לָ אִ ים לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ וְ כו ּ ', אֲבָ ל בְּ חִ ינַת מַ חֲלֹקֶ ת קֹרַ ח וַעֲדָ תוֹ מִ תְ גַּבֵּ ר בְּ כָ ל דוֹ , ר ּ ּומִ תְ אַ סְּ פִ ים הַ רְ בֵּ ה הַ רְ בֵּ ה לַחֲלֹק עַל קִ בּ וץ הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ , וְ לֹא דַ י שֶׁ אֵ ינָם מוֹ סִ יפִ ים לְ קָ רֵ ב ּ רְ חוֹ קִ ים לַה ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ אַ ף גַּם אוֹ רְ בִ ים וְ חוֹ תְ רִ ים בְּ כָ ל כּ ֹחָ ם בְּ תַ חְ בּ ולוֹ ת רַ בּ וֹ ת לְ רַ חֵ ק הַ נְפָ שׁ וֹ ת הָ רוֹ צִ ים ּ ּ לְ הִ תְ קָ רֵ ב אֶ ל הַ קִ ּ בּ וץ הַ קָ דוֹ שׁ לְ הִ תְ פַ לֵל בְּ כַ וָנָה וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ּ .' וְ הָ א בְּ הָ א תַ לְ יָא ּ , עַ ל־יְדֵ י מַ עֲשֵׂ ה זִמְ רִ י מִ תְ גַּבֵּ ר מַ חֲלֹקֶ ת קֹרַ ח וְ כֵ ן לְ הֵ פֶ ך . ְ כִּ י עַ ל־יְדֵ י רִ בּ וי תַ אֲ וַת ּ ּ נִאוף שֶׁ שָׁ כִ יחַ עַ תָ ה בַּ עֲוֹ נוֹ תֵ ינו הָ רַ בִּ ים ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת מַ עֲ שֵׂ ה זִמְ רִ י שֶׁ הָ יָה בַּ עֲצַ ת בִּ לְ עָ ם הָ רָ שָׁ ע , עַ ל־יְדֵ י זֶה מִ תְ גַּבֵּ ר הַ מַ חֲלֹקֶ ת עַ ל הַ צַ דִ יק הַ בַּ עַ ל כּ ֹחַ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת פִ ינְחָ ס שֶׁ לוֹ חֵ ם עִ ם בְּ חִ ינַת זִמְ רִ י וְ הוֹ רֵ ג ּ ּ ּומַ כְ נִיעַ אוֹ תוֹ וְ עוֹ קֵ ר עֲצַ ת בִּ לְ עָ ם מִ ן הָ עוֹ לָם , אֲ בָ ל הַ בַּ עַ ל דָ ּ בָ ר אֵ ינוֹ מַ נִיחַ אֶ ת מְ קוֹ מוֹ ּ , ּומִ תְ גָּרֶ ה בְּ כָ ל עֹז לְ הַ רְ בּ וֹ ת מַ חֲלֹקֶ ת עַ ל הַ צַ דִ יק הַ זֶה ּ ּ ּ , כְּ דֵ י שֶׁ לֹא ּ יִתְ קָ רְ בו עוֹ ד נְפָ שׁ וֹ ת רְ חוֹ קִ ים ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת מַ חֲלֹקֶ ת ּ ּ קֹרַ ח . כִּ י כָּ ל הִ תְ גַּבְּ רות הַ מַ חֲלֹקֶ ת עַ ל הַ צַ דִ יק אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ וְ תִ קונָיו הוא עַ ל־יְדֵ י פְ גַם הַ בְּ רִ ית ּ ּ ּ ּ , פְ גַם טִ פֵ י הַ מֹחַ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב עַ ל פָ סוק ּ ּ ּ " אֹזֶן שׁ ֹמַ עַ ת תוֹ כַ חַ ת חַ יִים ּ ּ בְּ קֶ רֶ ב חֲכָ מִ ים תָ לִ ין ּ " וְ כו . ) 'ּ כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ ּ " בַּ חֲצֹצְ רוֹ ת " סִ ימָ ן ה (. וְ כֵ ן לְ הֵ פֶ ך , ְ עַ ל־יְדֵ י הַ מַ חֲ ּ לֹקֶ ת עַ ל הַ צַ דִ יק מִ תְ גַּבֵּ ר מַ עֲשֵׂ ה זִמְ רִ י רַ חֲמָ נָא לִ צְ לָן ּ ּ , כִּ י אֵ ין מִ י שֶׁ יַצִ ילֵם מִ שְׁ טותָ ם וכְ סִ ילותָ ם הָ רַ בִּ ים כַּ יָדועַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ כָּ ל זֶה . וְ עַ ל זֶה הִ תְ פַ לֵל יַעֲקֹב ּ ּ : בְּ סֹדָ ם אַ ל תָ בֹא נַפְ שִׁ י ּ בִּ קְ הָ לָם אַ ל תֵ חַ ד כְּ בֹדִ י וְ כו ּ ּ ', ֶׁש ּנֶאֱמַ ר עַ ל מַ עֲשֵׂ ה זִמְ רִ י ומַ חֲלֹקֶ ת קֹרַ ח שֶׁ לֹא יוכְ לו לְ הִ תְ אַ סֵּ ף ּ ּ ּ ּ ּולְ הִ תְ קַ בֵּ ץ יַחַ ד , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת הַ קִ בּ וץ וְ קֶ שֶׁ ר שֶׁ לָהֶ ם ּ ּ ּ אֵ ינוֹ קֶ שֶׁ ר וְ קִ בּ וץ כְּ לָ ל ּ , כִּ י קֶ שֶׁ ר רְ שָׁ עִ ים אֵ ינוֹ מִ ן ּ הַ מִ נְיָן , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב לְ עִ נְיַן שֶׁ בְ ּ נָא וְ סִ יעָ תוֹ שֶׁ הָ יָה גָּדוֹ ל בַּ תוֹ רָ ה ובְ יִשְׂ רָ אֵ ל מְ אֹד כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו ּ ּ ּ ּ "זַ ל וְ חָ לַק עַ ל חִ זְקִ יָה וְ סִ יעָ תוֹ ּ : לֹא תֹאמְ רון קֶ שֶׁ ר לְ כָ ל ּ אֲ שֶׁ ר יֹאמַ ר הָ עָ ם הַ זֶה קָ שֶׁ ר וְ כו ּ ּ .' כִּ י עִ קַ ר הַ קֶ שֶׁ ר וְ הַ קִ בּ וץ הוא כְּ שֶׁ מִ תְ קַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ שְׁ רִ ים הַ קִ בּ וץ ּ ּ ּ אֶ ל מְ קוֹ ר הָ אַ חְ דות לַה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ולְ תוֹ רָ תוֹ וְ לִ קְ דֻ שַׁ ת ּ ּ ְ יִשְׂ רָ אֵ ל , שֶׁ הֵ ם כּ ֹלָ א חַ ד ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בַּ זֹהַ ר ּ ּ ּ הַ קָ דוֹ שׁ , ּוכְ מוֹ שֶׁ אוֹ מְ רִ ים : אַ תָ ה אֶ חָ ד וְ שִׁ מְ ך אֶ חָ ד ָ ּ ומִ י כְּ עַ מְ ך יִשְׂ רָ אֵ ל גּוֹ י אֶ חָ ד בָּ אָ רֶ ּ ָ ּ . ץ אֲ בָ ל כְּ שֶׁ הַ קִ בּ וץ ּ ּ הוא לַחֲלֹק עַ ל דַ רְ כֵ י הַ תוֹ רָ ה הָ אֲ מִ תִ יִים ולְ הַ רְ חִ יק ּ ּ ּ ּ ּ ּ מֵ הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת שֶׁ הוא קוֹ צָ א דְ אוֹ ת ד ּ ּ ּ ּ ' ּדְ אֶ חָ ד כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר ובַ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ ּ ּ , כִּ י עוֹ סֵ ק לַעֲשׂ וֹ ת שָׁ לוֹ ם וְ אַ חְ דות בֵּ ין יִשְׂ ּ רָ אֵ ל לַאֲבִ יהֶ ם

Segment 18
HE:
שֶׁ בַּ שָׁ מַ יִם שֶׁ יָשׁ ובו כֻּלָם לִ כְ לֹל בְּ אַ חְ דותוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , בְּ וַדַ אי זֶה הַ קִ בּ וץ שֶׁ ל הַ חוֹ לְ קִ ים אֵ ינוֹ קִ בּ וץ וְ קֶ שֶׁ ר ּ ּ ּ ּ כְּ לָ ל מֵ אַ חַ ר שֶׁ רְ חוֹ קִ ים ומַ רְ חִ יקִ ים בְּ דִ בְ רֵ יהֶ ם מִ ן ּ הָ אֶ חָ ד הַ פָ שׁ וט יִתְ בָּ רַ ך שְׁ מוֹ ְ ּ ּ , וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו ּ ּ ּ : ל"זַ עֵשָׂ ו שֵׁ שׁ נְפָ שׁ וֹ ת הָ יו לוֹ וְ נִקְ רָ אִ ים ּ ' נְפָ שׁ וֹ ת ' לְ שׁ וֹ ן רַ בִּ ים , וְ יַעֲקֹב הָ יו לוֹ שִׁ בְ עִ ים נֶפֶ שׁ וְ נִ קְ רָ אִ ים ּ ' נֶפֶ שׁ ' בִּ לְ שׁ וֹ ן יָחִ יד , כַּ מובָ א בְּ פֵ רושׁ רַ שִׁ ּ ּ ּ " י שָׁ ם .

Segment 19
HE:
וַאֲפִ לו אִ ם גַּם הַ חוֹ לְ קִ ּ ּ ים עוֹ סְ קִ ים בְּ תוֹ רָ ה ובִ תְ פִ לָה ּ ּ , אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן מֵ אַ חַ ר שֶׁ חוֹ לְ קִ ים עַ ל הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ הֵ ם מַ רְ חִ יקִ ים עַ צְ מָ ן מִ ן הָ אַ חְ דות ּ . כִּ י זֶה יָדועַ שֶׁ מְ עַט ּ ּ הַ תוֹ רָ ה וְ הַ תְ פִ לָ ה שֶׁ ל הַ הֲמוֹ ן עַ ם ּ ּ ּ , אַ ף־עַ ל־פִ י שֶׁ גַּם ּ זֶה יָקָ ר מְ אֹד אֵ צֶ ל ה יִ ' תְ בָּ רַ ך , ְ אֲ בָ ל אִ י אֶ פְ שָׁ ר בְּ מָ קוֹ ם שֶׁ תֻ כְ לַל לְ מַ עְ לָ ה עֲבוֹ דָ תָ ם שֶׁ תַ עֲלֶה ּ ּ ּ שֶׁ צְ רִ יכִ ים לְ הִ כָּ לֵל , כִּ י אִ ם בְּ כֹחַ הַ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת אֲ שֶׁ ר ּ ּ אֲ לֵיהֶ ם אָ נו מְ קַ שְׁ רִ ים תְ פִ לָ תֵ נו וַעֲבוֹ דָ תֵ נו ּ ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ רַ ק הֵם יְכוֹ לִ ים לְ הַ עֲלוֹ ת הַ כּ ֹל לְ מַ עְ לָ ה מַ עְ לָ ה . כִּ י כָּ ל אֶ חָ ד יוֹ דֵ עַ פְ גָמָ יו וַחֲטָ אָ יו הַ מְ רֻ בִּ ים בְּ עַ צְ מוֹ ּ , וְ כַ מָ ה וְ כַ מָ ה ּ ּ פָ גום מְ עַט תוֹ רָ תוֹ וַעֲבוֹ דָ תוֹ ּ ּ ּ , בִּ פְ רָ ט הַ תְ פִ לָה שֶׁ יֵשׁ ּ ּ ּ הַ רְ בֵּ ה שֶׁ בְּ רֹב הַ תְ פִ לָ ה מַ חֲשַׁ בְ תָ ם טְ רודִ ים בַּ חוץ ּ ּ ּ ּ ּ מְ אֹד , וְ גוֹ מְ רִ ים בְּ מַ חֲשַׁ בְ תָ ם כָּ ל הַ מַ שָׂ א ומַ תָ ן שֶׁ לָהֶ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְ כָ ל עִ סְ קֵ י חֹל וְ כו ' ּ בִּ שְׁ עַ ת תְ פִ לָ תָ ם ּ ּ , עַ ד שֶׁ אֵ ינָם יוֹ דְ עִ ים הֵ יכָ ן הֵ ם עוֹ מְ דִ ים בַּ תְ פִ לָה ּ , וְ כַ נִרְ אֶ ה בְּ חושׁ ּ ּ מִ כַּ מָ ה וְ כַ מָ ה בְּ נֵי־אָ דָ ם אֲ פִ לו מֵ אוֹ תָ ן הַ מְ כַ נִים עַ צְ מָ ן ּ ּ ּ ּ ּ בְּ שֵׁ ם חֲסִ ידִ ים , וְ כַ אֲ שֶׁ ר הֵ ם מוֹ דִ ים בְּ עַ צְ מָ ן . וְ אִ ם אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן מֵ חֲמַ ת נְ קֻ דָ ה הַ טוֹ בָ ה מִ קְ דֻ שַׁ ת ּ ּ ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ יֵשׁ עֲדַ יִן בְּ קִ רְ בָּ ם נִזְרָ ק מִ פִ יהֶ ם אֵ יזֶה ּ ּ דִ בּ ורִ ים קְ דוֹ שִׁ ים שֶׁ ל תְ פִ לָ ה וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ', ּ בְּ וַדַ אי אֵ ין בָּ הֶם כּ ֹחַ לַעֲלוֹ ת לְ מַ עְ לָה לְ עֹצֶ ם קַ טְ נותָ ם ולְ רִ בּ וי הַ פְ סֹלֶת ּ ּ ּ ּ וְ הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת רָ עוֹ ת רַ בּ וֹ ת מְ אֹד מְ אֹד הַ מְ סַ בְּ בִ ים ּ אוֹ תָ ם .

Segment 20
HE:
עַ ל־כֵּ ן כָּ ל עִ קַ ר עֲלִ יָתָ ם הוא עַ ל־יְדֵ י הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ , וְ כַ מְ בֹאָ ר מִ זֶה הַ רְ בֵּ ה בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר ּ . כִּ י הַ צַ דִ יק עוֹ סֵ ק ּ ּ בְּ עֹ צֶ ם כּ ֹחוֹ לְ הַ עֲלוֹ ת גַּם מְ עַ ט הָ אוֹ תִ יוֹ ת וְ הַ תֵ בוֹ ת ּ ּ שֶׁ אָ מְ רו בִּ קְ צָ ת כַּ וָנָה מועֶטֶ ת בִּ תְ פִ לָ תָ ם ּ ּ ּ ּ , וְ גַם עוֹ סֵ ק לְ עוֹ רְ רָ ם וְ לַהֲקִ יצָ ם מִ שְׁ נָתָ ם הָ עֲצומָ ה שֶׁ יִפְ תְ חו פִ יהֶ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְ לִ בָּ ם וְ יִתְ גַּבְּ רו בְּ כָ ל כּ ֹחָ ם לְ הִ תְ פַ לֵל בְּ כַ וָ ּ ּ ּ ּ נָה תֵ בוֹ ת ּ ופְ סוקִ ים ומִ זְמוֹ רִ ים וְ כו ּ ּ ּ ּ ' רַ בִּ ים בְּ יוֹ תֵ ר בְּ כַ מות ּ ּ וְ אֵ יכות ּ , שֶׁ אֵ יכות הַ כַּ וָנָה תִ הְ יֶה בְּ יֶתֶ ר שְׂ אֵ ת ּ ּ ּ , וְ כַ מות הַ תֵ בוֹ ת וְ הָ אוֹ תִ יוֹ ת יִהְ יו רַ בִּ ים בְּ יוֹ תֵ ר ּ ּ ּ ּ ּ . כִּ י לְ הִ תְ פַ לֵל כָּ ל הַ תְ פִ לָה בְּ כַ וָנָה זֶה רָ חוֹ ק ּ ּ ּ ּ ּ מְ אֹד אֲ פִ לו ּ ּ מֵ הַ כְּ שֵׁ רִ ים הַ גְּ מורִ ים הַ יְרֵ אִ ים בֶּ אֱמֶ ת ּ , כִּ י אִ ם צַ דִ יקִ ים גְּ מורִ ים הַ גְּ דוֹ לִ ים בְּ מַ עֲלָ ה מְ אֹד ּ ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בִּ דְ בָ רֵ ינו בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר ּ , אֲ בָ ל עַ ל כָּ ל פָ נִים ּ הַ מְ קֻ שָׁ רִ ים לְ הַ צַ דִ יק מִ תְ פַ לְ לִ ים תֵ בוֹ ת וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ' הַ רְ בֵּ ה

Segment 21
HE:
בְּ יוֹ תֵ ר ובְ כַ וָנָה גְּ דוֹ לָ ה בְּ יוֹ תֵ ר ובְ חִ יות וְ הִ תְ לַהֲבות ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְ הִ תְ עוֹ רְ רות דִ קְ דֻ שָׁ ה וְ כו ּ ּ ּ ּ ', וְ עִ ם כָּ ל זֶה לֹא הָ יָה כּ ֹחַ לִ תְ פִ לָ תָ ם שֶׁ תַ עֲלֶה לְ מַ עְ לָ ה כִּ י אִ ם בְּ כֹחַ הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ ּ הָ אֱמֶ ת שֶׁ מְ קֻ שָׁ רִ ים אֵ לָיו ּ ּ , הֵ שֶׁ בְּ עֹצֶ ם כּ ֹחוֹ ם מִ תְ פַ לְ לִ ים בְּ כַ וָנָה מַ ה שֶׁ מִ תְ פַ לְ לִ ים ּ ּ ּ ּ ּ , ּובְ עֹצֶ ם כּ ֹחוֹ הוא מַ עֲלֶה תְ פִ לָ תָ ם הַ שָׁ מַ יְמָ ה לְ רום גָּבְ הֵ י מְ רוֹ מִ ים ּ ּ ּ ּ ּ , לַמָ קוֹ ם הַ צָ רִ יך ְ ּ ּ , לִ מְ קוֹ ר הָ אַ חְ דות ּ , וְ עַ ל־כֵּ ן רַ ק זֶה נִ קְ רָ א קֶ שֶׁ ר וְ קִ בּ וץ הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ , וְ כָ ל מַ ה שֶׁ זוֹ כִ ין ּ ּ

Segment 22
HE:
שֶׁ נִתְ וַסֵּ ף נֶפֶ שׁ אֶ ל הַ קִ בּ וץ הַ קָ דוֹ שׁ הַ זֶה ּ ּ ּ ּ ּ , נִ תְ רַ בֶּ ה וְ נִתְ גַּדֵ ל בֵּ ית הַ תְ פִ לָ ה ּ ּ ּ ... ) קצד (:

Segment 23
HE:
בְּ סֹדָ ם אַ ל תָ בֹא נַפְ שִׁ י ּ

Segment 24
HE:
('ו , ט"מ) שִׁ מְ עוֹ ן וְ לֵוִ י אַ חִ ים כְּ לֵי חָ מָ ס מְ כֵ רֹתֵ יהֶ ם . כִּ י כְּ שֶׁ רוֹ צִ ין לַחְ טֹף יְדִ יעוֹ ת וְ הַ שָׂ גוֹ ת שֶׁ אֵ ינָם רְ אויִים לוֹ ּ ּ זֶה בְּ חִ ינַת חָ מָ ס וגְ זֵלָ ה וַחֲרוֹ ן אַ ף כַּ מובָ ן בְּ מָ קוֹ ם ּ ּ ּ אַ חֵ ר . וְ זֶהו בְּ חִ ינַת בְּ סֹדָ ם אַ ל תָ בֹא נַפְ שִׁ י ּ ּ , בְּ סֹדָ ם דַ יְקָ א שֶׁ נִ דְ מֶ ה לָהֶ ם שֶׁ הִ שִׂ יגו כְּ בָ ר כָּ ל הַ סּ וֹ דוֹ ת ּ ּ ּ ּ וְ הַ הַ שָׂ גוֹ ת עַ ד שֶׁ הֶ עֱמִ ּ ידו עַ ל דַ עְ תָ ם לִ מְ כּ ֹר אֶ ת יוֹ סֵ ף ּ ּ ּ הַ צַ דִ יק שֶׁ נִדְ מֶ ה לָ הֶ ם לְ פִ י דַ עְ תָ ם שֶׁ נוֹ טֶ ה מִ דֶ רֶ ך ְ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הָ אֱמֶ ת . וְ עַ ל־כֵּ ן אָ מַ ר יַעֲקֹב בְּ סֹדָ ם אַ ל תָ בֹא נַפְ שִׁ י ּ , כִּ י אֵ ינִי רוֹ צֶ ה סוֹ דוֹ ת כָּ אֵ לו ּ ּ , וְ כֵ ן בִּ קְ הָ לָם שֶׁ ל קֹרַ ח וְ זִמְ רִ י אַ ל תֵ חַ ד ּ כְּ בֹדִ י וְ כו ', ּ כִּ י הֵ ם פָ גְ מו הַ רְ בֵּ ה יוֹ תֵ ר ּ ּ וְ יוֹ תֵ ר שֶׁ נִמְ שְׁ כו אַ חַ ר תַ אֲ וָתָ ם ּ ּ ּ , זִמְ רִ י רָ צָ ה לְ נָאֵ ף וְ טָ עַ ן עִ ם מֹשֶׁ ה כְּ מוֹ חָ כָ ם וְ לַמְ דָ ן מֻפְ לָג אִ ם תֹאמַ ר זוֹ ּ אֲ סורָ ה וְ כו ּ ּ ', וְ כָ ל בַּ ר דַ עַ ת אֲ מִ תִ י יוֹ דֵ עַ הַ חִ לוק שֶׁ בֵּ ין ּ ּ ּ ּ ּ כַּ וָ נַת מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו ובֵ ין זִמְ רִ י ּ ּ , כִּ י מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו הָ יָה ּ פָ רושׁ גָּדוֹ ל וְ נָשָׂ א בַּ ת יִתְ רוֹ עַ ל־פִ י הַ דִ בּ ור ּ ּ ּ ּ ּ , וְ זֶה יָצָ א מִ דַ עְ תוֹ וְ רָ צָ ה לְ הַ תִ יר נִאוף בְּ פַ רְ הֶ סְ יָא וְ הֵ עֵז פָ נָיו ּ ּ ּ ּ ּ כָּ ל כָּ ך לִ טְ עֹן עִ ם מֹשֶׁ ה בְּ עַזות כָּ זֶה ּ ּ ְ וְ . כֵ ן קֹרַ ח שֶׁ רָ צָ ה בִּ כְ בוֹ ד עַ צְ מוֹ כַּ מְ פֻרְ סָ ם וְ טָ עַ ן כְּ אִ לו מִ תְ קַ נֵא בִּ שְׁ בִ יל ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל וְ אָ מַ ר כִּ י כָ ל הָ עֵ דָ ה כֻּלָם קְ דוֹ שִׁ ים ובְ תוֹ כָ ם ּ ּ ' ה ומַ דועַ תִ תְ נַשְׂ או עַ ל קְ הַ ל ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ .. .' וְ זֶה יְהודָ ה אַ תָ ה יוֹ דוך אַ חֶ יך ָ ּ ָ ּ ּ , כִּ י מִ מֶ נו ּ ּ ּ יֵצֵ א דָ וִ ד ּ ומָ שִׁ יחַ שֶׁ הֵ ם יִזְכּ ו לָזֶה בִּ שְׁ לֵמות שֶׁ הֵ ם יְתַ קְ נו הַ כּ ֹל ּ ּ ּ ּ ּ בִּ מְ הֵ רָ ה בְּ יָמֵ ינו אָ מֵ ן ּ . כִּ י דָ וִ ד עָ שָׂ ה עַ צְ מוֹ כָּ ל יָמָ יו ּ כְּ עָ נִי וְ אֶ בְ יוֹ ן , וְ אָ מַ ר וְ אָ נֹכִ י תוֹ לַעַ ת וְ לֹא אִ ישׁ וְ כו ', ּ וְ אָ מַ ר ה ' לֹא גָבַ ה לִ בִּ י וְ לֹא ּ רָ מו עֵינַי וְ לֹא הִ לַכְ תִ י ּ ּ ּ בִּ גְ דֹלוֹ ת וְ נִפְ לָ אוֹ ת מִ מֶ נִי וְ כו ּ ּ ּ ', וְ סִ יֵם יַחֵ ל יִשְׂ רָ אֵ ל אֶ ל ּ ' ה מֵ עַ תָ ה וְ עַ ד עוֹ לָם ּ , שֶׁ זֶה הָ עִ קָ ר לַעֲשׂ וֹ ת עַ צְ מוֹ ּ ּ כְּ גָמֻ ל עֲלֵי אִ מוֹ וְ כו ּ ּ ' ולְ יַחֵ ל לִ ישׁ ועַ ת ה ּ ּ ' ּולְ הַ רְ בּ וֹ ת בְּ שִׁ ירוֹ ת וְ תִ שְׁ בָּ חוֹ ת ותְ פִ לוֹ ת וְ הוֹ דָ אוֹ ת ּ ּ , כְּ מוֹ דָ וִ ד ּ שֶׁ עָ סַ ק בָּ זֶה כָּ ל יָמָ יו עַ ד שֶׁ זָכָ ה לְ חַ בֵּ ר סֵ פֶ ר תְ הִ לִ ים ּ ּ ּ שֶׁ כָּ לול מִ כָּ ל עֲשָׂ רָ ה מִ ינֵי נְגִ ינָה שֶׁ הֵ ם כְּ לַל הַ שִׂ מְ חָ ה ּ ּ בּ וֹ יִתְ בָּ רַ ך , ְ שֶׁ זֶה עִ קַ ר הַ תִ קון שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה תָ בוֹ א ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ גְּ אֻ לָ ּ ה הַ שְׁ לֵמָ ה עַ ל־יְדֵ י מָ שִׁ יחַ שֶׁ יֵצֵ א מִ זַרְ עוֹ ּ ּ ּ , שֶׁ עִ קַ ר הַ גְּ אֻ לָ ה עַ ל־יְדֵ י שִׂ מְ חָ ה ּ ּ . וְ עַ ל־כֵּ ן יָגַע מְ אֹד לִ מְ צֹא מְ קוֹ ם הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ שֶׁ שָׁ ם מְ קַ בְּ לִ ין אוֹ ר ּ ּ ּ הַ שִׂ מְ חָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה לִ שְׂ מֹחַ בּ וֹ יִתְ בָּ רַ ך בְּ חִ ינַת אָ נֹכִ י ְ ּ ּ ֶא שְׂ מַ ח בַּ ה ' בְּ חִ ינַת כִּ י בוֹ יִשְׂ מַ ח לִ בֵּ נו וְ כו ּ ּ ) ' קצה :(

Segment 25
HE:
לֹא יָסור שֵׁ בֶ ט מִ יהודָ ה ּ ּ

Segment 26
HE:
('י , ט"מ) וְ עַ ל זֶה הִ תְ נַבֵּ א יַעֲקֹב אָ בִ ינו כְּ שֶׁ בֵּ רֵ ך אֶ ת יְהודָ ה ּ ּ ְ , שֶׁ מִ מֶ נו יֵצֵ א מָ שִׁ יחַ ּ ּ ּ ּ : " לֹא יָסור שֵׁ בֶ ט מִ יהודָ ה ּ ּ ּומְ חֹקֵ ק מִ בֵּ ין רַ גְ לָיו עַ ד כִּ י יָבֹא שִׁ ילֹה ". מְ חֹקֵ ק — זֶה בְּ חִ ינַת הַ דְ פוס ּ ּ , שֶׁ הִ תְ נַבֵּ א שֶׁ לֹא יָסור שֵׁ בֶ ט ּ ּ מִ יהודָ ה ּ — זֶה בְּ חִ ינַת שֵׁ בֶ ט סוֹ פֵ ר , בְּ חִ ינַת כְּ תִ יבַ ת הַ סְּ פָ רִ ים הַ קְ דוֹ שִׁ ים שֶׁ ל הַ תוֹ רָ ה ּ ּ , ּומְ חֹקֵ ק — זֶה בְּ חִ ינַת הַ דְ פוס ּ ּ , ּ שֶׁ תִ תְ גַּ לֶה חָ כְ מַ ת הַ דְ פוס בָּ עוֹ לָם ּ ּ ּ וְ לֹא תִ תְ בַּ טֵ ל חֲקִ יקַ ת וְ הַ דְ פָ סַ ת סִ פְ רֵ י יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ , עַ ד כִּ י יָבֹא שִׁ ילֹה — ּ דָ א מֹשֶׁ ה מָ שִׁ יחַ , כִּ י עַ ל ־ יְדֵ י רִ בּ וי ּ הַ סְּ פָ רִ ים הַ קְ דוֹ שִׁ ים ּ , ־ עַ ל יְדֵ י חָ כְ מַ ת הַ דְ פוס לֹא ּ ּ תִ שְׁ תַ כַּ ח הַ תוֹ רָ ה עַ ד שֶׁ יָ ּ ּ ּ ּ בוֹ א שִׁ ילֹה — ּ דָ א מֹשֶׁ ה ־ מָ שִׁ יחַ . וְ זֶה " וְ לוֹ יִקְ הַ ת עַ מִ ים אֹסְ רִ י לַגֶּפֶ ן ּ ּ עִ ירֹה וְ כו ' ּ כִּ בֵּ ס בַּ יַיִן וְ כו ּ ּ ' חַ כְ לִ ילִ י עֵינַיִם מִ יָיִן ּ " וְ כו ', ּ כִּ י לֶעָ תִ יד כְּ שֶׁ יָבוֹ א מָ שִׁ יחַ אָ ז יֻכְ לְ לו מֹשֶׁ ה וְ דָ וִ ד ּ ּ בְּ יַחַ ד בְּ תַ כְ לִ ית הָ אַ חְ ּ דות , כִּ י שִׁ ילֹה דָ א מֹשֶׁ ה ּ , שֶׁ הוא מָ שִׁ יחַ ּ . וְ כֵ ן דָ וִ ד הוא מָ שִׁ יחַ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " מְ שִׁ יחַ אֱ לֹקֵ י יַעֲקֹב , " כִּ י נִ שְׁ מַ ת מָ שִׁ יחַ יִהְ יֶה כָּ לול ּ ּ מִ שְׁ נֵיהֶ ם : מִ מֹשֶׁ ה וְ דָ וִ ד וְ אָ ז תִ הְ יֶה הַ גְּ אֻ לָ ה שְׁ לֵמָ ה ּ ּ ּ שֶׁ אֵ ין אַ חֲרֶ יהָ גָּלו , תּ כִּ י נִזְכֶּ ה לִ זְכּ ֹר הָ אַ זְהָ רוֹ ת שֶׁ ל מֹשֶׁ ה ולְ קַ יְמָ ם בִּ שְׁ לֵמות עַ ל ּ ּ ּ ־ יְדֵ י בְּ חִ ינַת דָ וִ ד ּ , כִּ י שְׁ נֵיהֶ ם , מֹשֶׁ ה וְ דָ וִ ד , יֻכְ לְ לו בְּ יַחַ ד ּ . וְ זֶה בְּ חִ ינַת " עַ ד כִּ י יָבֹא שִׁ ילֹה וְ לוֹ יִקְ הַ ת עַ מִ ים ּ ּ , " שֶׁ כָּ ל הָ עַמִ ים ּ , שֶׁ הֵ ם הַ שִׁ בְ ּ עִ ים אֻ מוֹ ת ּ , יִתְ הַ פְ כו אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ וְ יִתְ אַ סְּ פו כֻּלָם אֶ ל מֹשֶׁ ה ּ ּ ־ מָ שִׁ יחַ ) .. . קצו (:

Segment 27
HE:
לֻ ּ בו זְ ן לְ חוֹ ף יַ ִמּ ים יִ ןכּ ֹ שְׁ ּ הו וְ א לְ חוֹ ף אֳ ּיֹ נִ ת וְ כָ רְ יַ תוֹ צִ ־ל עַ ידֹ ן (ג"י , ט"מ) כִּ י צִ ידוֹ ן הוא גְּ בול אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית , י : ( יט וַיְהִ י גְּ בול הַ כְּ נַעֲנִי מִ צִ ידֹן וְ כו ּ ּ ּ . ' שֶׁ מַ תְ חִ יל בְּ מָ קוֹ ם הַ גְּ בול בִּ תְ חִ לַת וְ שָׁ ם ּ ּ ּ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל שָׁ ם קָ בור זְבולון ּ ּ ּ ) כַּ אֲ שֶׁ ר זָכִ יתִ י לִ הְ יוֹ ת שָׁ ם בְּ עַ צְ מִ י עַ ל קִ בְ רוֹ הַ קָ דוֹ שׁ בְּ עִ יר צִ ידוֹ ן ּ . וְ אָ מְ רו לִ י שָׁ ם שֶׁ מִ שָׁ ם מַ תְ חִ ילִ ין לַחְ שׁ ֹב גְּבול ּ ּ ּ ּ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל (. כִּ י זְבולון הוא בְּ חִ ינַת תִ קון תַ אֲ וַת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ מָ מוֹ ן , כִּ י זְבולון הָ יָה מַ סְ פִ יק לְ יִשָׂ שכָ ר הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ ּ ּ ּ בַּ תוֹ רָ ה עוֹ סֵ ק שֶׁ הָ יָה ּ

Segment 28
HE:
, עוֹ סֵ ק הָ יָה וזְבולון ּ ּ ּ בִּ פְ רַ קְ מַ טְ יָ א וְ הָ יָה מַ סְ פִ יק לְ יִשָׂ שכָ ר ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ) ל " בְּ רֵ אשִׁ ית רַ בָּ ה פע . ה , ב" , (ט , ט" פצ שֶׁ זֶהו עִ קַ ר תִ קון תַ אֲ וַת מָ מוֹ ן ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בְּ דִ בְ רֵ י רַ בֵּ נו ּ ) ל "זַ בְּ סִ ימָ ן יג ובְ סִ ימָ ן כט ּ ( שֶׁ עִ קַ ר תִ קון תַ אֲוַת מָ מוֹ ן ּ ּ ּ ּ ּ ּ הו א צְ דָ קָ ה . וְ עַ ל זֶה נֶאֱמַ ר ) ּדְ בָ רִ ים לג יח , (: שְׂ מַ ח זְבולֻן בְּ צֵ אתֶ ך וְ יִשָׂ שכָ ר בְּ אֹהָ לֶיך וְ כו ּ ּ ָ ָ ּ ', ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת תִ קון תַ אֲוַת מָ מוֹ ן שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת שִׂ מְ חָ ה ּ ּ ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת שְׂ מַ ח זְבולֻן ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ " ּ צִ וִ יתָ צֶ דֶ ק " ) סִ ימָ ן

Segment 29
HE:
כג (. נִמְ צָ א שֶׁ זְבולון הוא בְּ חִ ינַת תִ קון תַ אֲוַת מָ מוֹ ן ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ . וְ עַ ל־כֵּ ן זְבולון הוא קָ בור עַ ל גְּ בול אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ ּ ּ בְּ צִ ידוֹ ן , בְּ חִ ינַת ' וְ יַרְ כָ תוֹ עַ ל צִ ידֹן ' שֶׁ סּ וֹ פוֹ עַ ל צִ ידוֹ ן שֶׁ הוא גְּ בול אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ , זֶה רֶ מֶ ז שֶׁ עַ ל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת זְבולון ּ ּ , דְ הַ יְנו בְּ חִ ינַת תִ קון תַ אֲוַת מָ מוֹ ן זוֹ כִ ין לִ כְ נֹס ּ ּ ּ ּ ּ ּ לְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל . הַ יְנו עַ ל־יְדֵ י שֶׁ מְ בַ קְ שִׁ ים ומְ חַ פְ שִׂ ים ּ ּ ּ ּ אֶ ת הַ צַ דִ יק ּ ּ , שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה זוֹ כִ ין לְ הִ נָצֵ ל מֵ הַ חִ פושׂ ּ ּ ּ וְ הַ בַּ קָ שָׁ ה שֶׁ ל הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ ּ א שֶׁ הוא הַ חִ פושׂ ּ ּ ּ הַ מָ מוֹ ן אַ חַ ר וְ הַ בַּ קָ שָׁ ה ּ ּ

Segment 30
HE:
, זוֹ כִ ים זֶה עַ ל־יְדֵ י לְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל . כִּ י עִ קַ ר אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל זוֹ כִ ין עַ ל־יְדֵ י ּ הַ צַ דִ יק בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ : צַ דִ יקִ ים יִירְ שׁ ו אָ רֶ ץ ּ ּ ) תְ הִ לִ ים לז ּ ּ , כט (. וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ אָ דָ ם לִ זְכּ וֹ ת לְ אֶ רֶ ץ־יִ שְׂ רָ אֵ ל כִּ י אִ ם עַ ל־יְדֵ י צַ דִ יקִ ים אֲ מִ תִ יִים ּ ּ ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ הַ נְ שִׂ יאִ ים שֶׁ הֶ עֱמִ יד מֹשֶׁ ה לְ הַ נְחִ יל הָ אָ רֶ ץ לְ יִשְׂ רָ אֵ ל , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בְּ מִ דְ בַּ ר לד , יז יח (: ּ אֵ לֶה הָ אֲ נָשִׁ ים וְ כו ּ ' לִ נְחֹל אֶ ת הָ אָ רֶ ץ . כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ זְכּ וֹ ת לְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל כִּ י אִ ם עַ ל־יְדֵ י צַ דִ יקִ ים אֲמִ תִ יִים ּ ּ ּ שֶׁ עַ ל יָדָ ם זוֹ כִ ין לֶאֱמונַת חִ דושׁ הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ , שֶׁ זֶהו ּ ּ בְּ חִ ינַת אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל . וְ עַ ל־כֵּ ן זְבולון שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ הַ מִ תְ קָ רֵ ב לְ הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ומְ שַׁ מֵ שׁ אוֹ תוֹ בְּ גוף ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְ נֶפֶ שׁ ומָ מוֹ ן וְ עוֹ שֶׂ ה לוֹ כָּ ל צְ רָ כָ יו ּ , כְּ מוֹ זְבולון ּ ּ שֶׁ טָ רַ ח בִּ פְ רַ קְ מַ טְ יָא בִּ שְׁ בִ יל לְ הַ סְ פִ יק אֶ ת יִשָׂ שְ כָ ר ּ ּ ּ שֶׁ עָ סַ ק בַּ תוֹ רָ ה ּ , ּ הוא זוֹ כֶ ה לָבוֹ א לְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל . וְ עַ ל־כֵּ ן זְבולון עוֹ מֵ ד עַ ל גְּ בול אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ , כִּ י ַדּ יְקָ א עַ ל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת זְבולון שֶׁ הוא הַ מִ תְ קָ רֵ ב ּ ּ ּ ּ לְ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ , עַ ל־יְדֵ י זֶה זוֹ כֶ ה לִ כְ נֹס וְ לָבוֹ א לְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל ) קצז (:

Segment 31
HE:
יִ שָׂ שׂ כָ ר חֲמֹר גָרֶ ם ּ ּ

Segment 32
HE:
(ו"ט , ט"מ) אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" לְ עוֹ לָם יָשִׂ ים אָ דָ ם עַ צְ מוֹ כְּ שׁ וֹ ר ְל עֹל וְ כַ חֲמוֹ ר לְ מַ שׂ אוֹ י ּ . כִּ י זֶה עִ קַ ר הַ מַ עֲלָה שֶׁ ל ּ ּ הָ אָ דָ ם הַ בַּ עַ ל־בְּ חִ ירָ ה , מֵ חֲמַ ת שֶׁ יֶשׁ לוֹ חֹמֶ ר מְ גֻשָׁ ם ּ ּ כָּ זֶה , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת חֲמוֹ ר מַ מָ שׁ ּ ּ , תַ כְ לִ ית הַ כְּ סִ ילות ּ ּ , וְ אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן בְּ כֹחַ קְ דֻ שַׁ ת נִ שְׁ מָ תוֹ יֶשׁ לוֹ כּ ֹחַ ּ ּ לַ הֲפֹך ולְ הַ כְ נִיס בְּ חִ ינַת הַ חֲמוֹ ר ּ ְ , שֶׁ הוא גַּשְׁ מִ יות ּ ּ ּ הַ חֹמֶ ר , אֶ ל קְ דֻ שַׁ ת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ , ּ שֶׁ יִהְ יֶה מְ שֻׁ עְ בָּ ד אֶ ל הַ תוֹ רָ ה וְ אֶ ל עֲבוֹ דַ ת הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך כַּ חֲמוֹ ר לְ מַ שׂ אוֹ י ּ ּ ְ ּ . וְ זֶה בְּ חִ ינַת " ּ יִשָׂ שׂ כָ ר חֲמֹר גָּרֶ ם ) " קצח (:

Segment 33
HE:
ּ יִ שָׂ שׂ כָ ר חֲמֹר גָרֶ ם ּ בֵ רֹ ץ בֵּ ין םיִ תָ ּפְ שְׁ ּמִ הַ (ו"ט , ט"מ) וְ זֶה בְּ חִ ינַת יִשָׂ שכָ ר ּ , בְּ חִ ינַת ' יֵשׁ שָׂ כָ ר ' ּ שֶׁ מוֹ דִ יעַ לְ כָ ל בָּ אֵ י עוֹ לָם אֲ פִ לו לְ הַ גְּ רועִ ים מְ אֹד ּ ּ ּ , כִּ י עֲדַ יִן יֵשׁ שָׂ כָ ר בְּ חִ ינַת ) יִרְ מְ יָה לא , טו טז ( כִּ י יֵשׁ שָׂ כָ ר לִ פְ עֻלָ תֵ ך וְ יֵשׁ תִ קְ וָה לְ אַ חֲרִ יתֵ ך ְ ְ ּ ּ .. .

Segment 34
HE:
וְ זֶה בְּ חִ ינַת יִשָׂ שכָ ר חֲמוֹ ר גָּרֶ ם ּ , שֶׁ הַ צַ דִ יק ּ ּ , בְּ חִ ינַת יִשָׂ שכָ ר שֶׁ מֵ אִ יר בְּ כָ ל הַ דָ רֵ י מַ טָ ה בְּ כָ ל הַ נְמוכִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ מְ אֹד לְ בַ ל יִתְ יָאֲ שׁ ו עַ צְ מָ ן מִ ן הָ רַ חֲמִ ים בְּ שׁ ום אֹפֶ ן ּ ּ עַ ד אֲ שֶׁ ר מֵ שִׁ יב כֻּלָם לַה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך אֲ פִ לו אוֹ תָ ן שֶׁ הֵ ם ּ ּ ְ בִּ בְ חִ ינַת חֲמוֹ ר , בְּ חִ ינַת בְּ הֵ מָ ה טְ מֵ אָ ה , בְּ חִ ינַת זֻהֲמַ ת וְ גַשְׁ מִ יות הַ חֹמֶ ר ּ ּ , כִּ י הוא מֵ אִ יר בָּ הֶ ם הָ אֱמֶ ת ּ עַ ד שֶׁ גַּם הֵ ם נַעֲשִׂ ין מֶ רְ כָּ בָ ה אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה וְ נוֹ שְׂ אִ ים ּ ּ עֲלֵיהֶ ם עֹל ּ תוֹ רָ ה . וְ זֶהו בְּ חִ ינַת ּ " חֲמוֹ ר גָּרֶ ם " ּ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ : י" כַּ חֲמוֹ ר לִ סְ בּ ֹל עָ לָיו עֹל תוֹ רָ ה ּ . רֹבֵ ץ בֵּ ין יִשָׂ שכָ ר חֲמוֹ ר גָּרֶ ם וְ זֶה בְּ חִ ינַת ּ הַ מִ שְׁ פְ תָ יִם ּ ּ , שֶׁ גַּם שָׁ ם בֵּ ין הַ מִ שְׁ פְ תַ יִם וְ הַ מְ צָ רִ ים ּ ּ ּ וְ הַ גְּ בולִ ים שֶׁ אוֹ רְ בִ ים עָ לָ ּ יו ומַ תְ עִ ים אוֹ תוֹ מְ אֹד ּ עַ ל־יְדֵ י הִ תְ גַּבְּ רות הַ תַ אֲ ווֹ ת וְ הַ מְ נִיעוֹ ת ּ ּ ּ , גַּם שָׁ ם מִ תְ גַּבֵּ ר לְ הַ כְ נִיעַ ולְ בַ טֵ ל אֶ ת עַ צְ מוֹ לְ גַבֵּ י הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ וְ הַ צַ דִ יק ומַ כְ נִיעַ גּופוֹ וְ חָ מְ רוֹ הַ מְ גֻשָׁ ם כַּ חֲמוֹ ר לִ שָׂ א ּ ּ ּ ּ ּ ּ עָ לָיו עֹל תוֹ רָ ה ּ : וְ עַ ל־יְ דֵ י הַ תוֹ רָ ה זוֹ כֶ ה לַהֲפֹך הַ כּ ֹל ְ ּ אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ : וְ זֶה בְּ חִ ינַת ) דִ בְ רֵ י הַ יָמִ ים־א יב ּ ּ , ( לג ומִ בְּ נֵי יִשָׂ שכָ ר ּ ּ יוֹ דְ עֵי בִ ינָה לָעִ תִ ים לָדַ עַ ת מַ ה יַעֲשֶׂ ה יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ , כִּ י כַּ מָ ה וְ כַ מָ ה עִ תִ ים עוֹ בְ רִ ים עַ ל כָּ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד ּ ּ ּ ּ מִ יִשְׂ רָ אֵ ל , כִּ י יֵשׁ כ " ח עִ תִ ים ּ , עִ תִ ים לְ טוֹ בָ ה עִ תִ ים ּ ּ לְ רָ עָ ה , ובָ הֶ ם כְּ לולִ ים כָּ ל הָ עִ תִ ים הָ עוֹ בְ רִ ים עַ ל כָּ ל ּ ּ ּ אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד מִ יוֹ ם הִ וָלְ דוֹ עַ ד יוֹ ם מוֹ תוֹ אֲ שֶׁ ר עֲלֵיהֶ ם ּ ּ הִ תְ חַ נֵן דָ וִ ד ּ ּ : " בְּ יָדְ ך עִ תֹתָ י הַ צִ ילֵנִי מִ יַד אוֹ יְבַ י ּ ּ ּ ָ ּומֵ רֹ דְ פָ י ". וְ זֶה עִ קַ ר שְׁ לֵמות הַ צַ דִ יק הַ גָּדוֹ ל בְּ מַ עֲלָה ּ ּ ּ ּ הַ מְ לַמֵ ד תוֹ רָ ה וָדַ עַ ת לְ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ , כְּ מוֹ יִשָׂ שכָ ר שֶׁ יוכַ ל ּ ּ ּ לְ הָ אִ יר בְּ כָ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ יוכַ ל לְ הִ תְ חַ זֵק ּ ּ ּ ּ וְ לִ שָׁ אֵ ר עַ ל עָ מְ דוֹ בְּ כָ ל הַ זְמַ נִים וְ הָ עִ תִ ים ּ ּ ּ ּ הָ עוֹ בְ רִ ים עָ לָיו בִּ בְ חִ ינַת ומִ בְּ נֵי יִשָׂ שכָ ר יוֹ דְ עֵי בִ ינָה לָ עִ תִ ים ּ ּ ּ , שֶׁ יוֹ דְ עִ ים לְ הַ כְ נִיס בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל בִּ ינָה וְ חָ כְ מָ ה אֲ מִ תִ ית ּ ּ שֶׁ יֵדְ עו בְּ כָ ל עֵ ת וָעֵ ת שֶׁ עוֹ בְ רִ ים עֲלֵיהֶ ם יִהְ יֶה אֵ יך ְ ּ ּ שֶׁ יִהְ יֶה לִ בְ לִ י לִ פֹל בְּ דַ עְ תוֹ חַ ס ּ ּ ּ וְ שָׁ לוֹ ם , ּולִ בְ לִ י לְ הִ תְ רַ חֵ ק מֵ ה ' יִתְ בָּ רַ ך לְ עוֹ לָם ְ ) .. . קצט (:

Segment 35
HE:
וְ הַ עֲלִ תֶ ם אֶ ת עַצְ מֹתַ י מִ זֶה ּ (ה"כ ', נ) וְ זֶהו בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ הִ זְהִ יר יוֹ סֵ ף הַ צַ דִ יק אֶ ת אֶ חָ יו ּ ּ ּ ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית נ , : ( כה ּפָ קֹד יִפְ קֹד אֱ לֹקִ ים אֶ תְ כֶם וְ הַ עֲלִ תֶ ם אֶ ת עַ צְ מֹתַ י מִ זֶה וְ כו ּ ּ ' וְ כֵ ן עָ שׂ ו כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ ) שְׁ מוֹ ת יג (: וַיִקַ ח מֹשֶׁ ה אֶ ת עַ צְ מוֹ ת יוֹ סֵ ף עִ מוֹ כִּ י ּ ּ ּ הַ שְׁ בֵּ עַ וְ כו ' ּ לֵאמֹר פָ קֹד יִפְ קֹד וְ כו ּ ּ ' וְ אִ יתָ א בַּ זֹהַ ר ּ הַ קָ דוֹ שׁ שֶׁ עִ קַ ר הַ גְּ אֻ לָ ה הָ יָה עַ ל־יְדֵ י עַ צְ מוֹ ת יוֹ סֵ ף ּ ּ ּ ֶׁש לְ קָ חָ ם מֹשֶׁ ה וְ הִ תְ קַ שֵׁ ר אֲ לֵיהֶ ם ּ ּ , זֶהו בְּ חִ ינַת עֹצֶם ּ הַ פְ לָגַת מַ עֲלַת קִ בְ רֵ י הַ צַ דִ יקִ ים שֶׁ מוֹ עִ יל לְ הָ אָ דָ ם ּ ּ ּ מְ אֹד לְ תִ קון נַפְ שׁ וֹ לְ הוֹ צִ יא אוֹ תוֹ מִ גָּלותוֹ הַ כָּ בֵ ד ּ ּ ּ דְ הַ יְנו גָּלות הַ נֶפֶ שׁ שֶׁ הוא עִ קַ ר הַ גָּלות שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת גָּלות מִ צְ רַ יִם שֶׁ כּ וֹ לֵל כָּ ל הַ גָּלֻיוֹ ת בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ וַיִקַ ח מֹשֶׁ ה אֶ ת עַ צְ מוֹ ת יוֹ סֵ ף עִ מוֹ שֶׁ עִ קַ ר גְּ אֻ לַת ּ ּ ּ ּ ּ מִ צְ רַ יִם הָ יָה עַ ל־יְדֵ י עַ צְ מוֹ ת יוֹ סֵ ף שֶׁ לְ קָ חָ ם לְ קָ בְ רָ ם ּ בְּ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל כִּ י אֲ רוֹ נוֹ שֶׁ ל יוֹ סֵ ף שֶׁ נָשְׂ או בְּ עֵ ּ ּ ת יְצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם זֶהו בְּ חִ ינַת קֶ בֶ ר הַ צַ דִ יק שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה ּ ּ ּ הָ יָה עִ קַ ר גְּ אֻ לָ תָ ם ּ ּ . כִּ י יוֹ סֵ ף הַ צַ דִ יק זָכָ ה לְ תַ קֵ ן ּ ּ ּ הַ כָּ בוֹ ד דִ קְ דֻ שָׁ ה וְ עַ ל שֵׁ ם זֶה נִ קְ רָ א יוֹ סֵ ף עַ ל שֵׁ ם ּ ּ תִ קון הַ כָּ בוֹ ד כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב אָ סַ ף אֱ לֹקִ ים אֶ ת חֶ רְ ּ ּ ּ ּ ּפָ תִ י שֶׁ הוא אוֹ סֵ ף הַ חֶ רְ פָ ה שֶׁ הִ יא הֵ פֶ ך הַ כָּ בוֹ ד כִּ י הוא ּ ּ ְ ּ זָכָ ה לְ הַ עֲלוֹ ת ולְ תַ קֵ ן אֶ ת הַ כָּ בוֹ ד עַ ל־יְדֵ י שֶׁ עָ מַ ד ּ ּ ּ בַּ נִסָּ יוֹ ן וְ כָ בַ שׁ יִצְ רוֹ בְּ אֵ שֶׁ ת אֲ דוֹ נָיו וְ לֹא רָ צָ ה לַחֲטֹא לְ הַ מְ שִׁ יך חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם נַפְ שׁ וֹ הַ קְ דוֹ שָׁ ה לְ תוֹ ך ְ ְ ּ כְּ בוֹ ד הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א שֶׁ הִ יא אִ שָׁ ה זוֹ נָה ּ , ּ נִ דָ ה שִׁ פְ חָ ה גּוֹ יָה זוֹ נָה , אֵ ל אַ חֵ ר , שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה נוֹ תְ נִין כּ ֹחַ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם לַכָּ בוֹ ד שֶׁ לָ הֶ ם וְ עַ ל־יְדֵ י זֶה יְכוֹ לִ ין לְ הִ תְ גַּבֵּ ר עַ ל ּ הַ כָּ בוֹ ד דִ קְ דֻ שָׁ ה לְ הַ מְ שִׁ יכוֹ אֲ לֵיהֶ ם חַ ס ּ ּ וְ שָׁ לוֹ ם . וְ יוֹ סֵ ף עָ מַ ד בַּ נִ סָּ יוֹ ן ובָ רַ ח מִ זֶה וְ עַ ל־יְדֵ י גֹּדֶ ל הַ נִ סָּ יוֹ ן ּ ּ ּ ּ שֶׁ לוֹ זָכָ ה שֶׁ אַ דְ רַ בָּ א הֶ עֱלָ ה אֶ ת הַ כָּ בוֹ ד מֵ הַ סִּ טְ רָ א ּ ּ אָ חֳרָ א וְ זָכָ ה לְ כָ בוֹ ד דִ קְ דֻ שָׁ ה בְּ מִ צְ רַ יִם וְ נַעֲשָׂ ה מֶ לֶך ְ ּ ּ שָׁ ם וְ נִ קְ רָ א בְּ כוֹ ר שׁ וֹ רוֹ הָ דָ ר לוֹ ) ּדְ בָ רִ ים לג ( לְ שׁ וֹ ן כָּ בוֹ ד וְ הָ דָ ר וְ כַ מְ בֹאָ ר בַּ תוֹ רָ ה מִ גֹּדֶ ל כְּ בוֹ דוֹ שֶׁ זָכָ ה ּ ּ עַ ל־יְדֵ י זֶה כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב וַיַרְ כֵּ ב אֹתוֹ בְּ מִ רְ כֶּ בֶ ת ּ ּ הַ מִ שְׁ נֶה וְ כו ּ ּ ' וַיִקְ רְ או לְ פָ נָיו וְ כו ּ ּ ּ . ' וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ יוֹ סֵ ף ּ ּ מִ דִ ילֵה נָטַ ל וְ כו ּ ּ ּ ' הַ יְנו מֵ חֲמַ ת ּ שֶׁ עָ מַ ד בַּ נִסָּ יוֹ ן וְ לֹא רָ צָ ה לְ הַ גְ בִּ יר חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם הַ כָּ בוֹ ד ּ דְ סִ טְ רָ א אָ חֳרָ א עַ ל־יְדֵ י פְ גַם הַ בְּ רִ ית ּ ּ , עַ ל־יְדֵ י זֶה זָכָ ה שֶׁ אַ דְ רַ בָּ א הֶ עֱלָ ה אֶ ת הַ כָּ בוֹ ד מֵ הֶ ם וְ עַ ל־יְדֵ י זֶה ּ זָכָ ה לְ כָ בוֹ ד גָּ דוֹ ל בְּ מִ צְ רַ יִם דַ יְקָ א כִּ י הֶ עֱלָ ה אֶ ת ּ הַ כָּ בוֹ ד מִ ן הַ טֻמְ אָ ה מֵ עֶרְ וַת מִ צְ רַ יִם אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה כִּ י ּ ּ ּ זָכָ ה שָׁ ם לְ כָ בוֹ ד דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ . וְ עַ ל־יְדֵ י גֹּדֶ ל תִ קון ּ ּ ּ הַ כָּ בוֹ ד שֶׁ זָכָ ה שָׁ ם עַ ל־יְדֵ י זֶה הָ יָה עִ קַ ר חִ יותָ ם ּ ּ ּ ּ וְ קִ יומָ ם שֶׁ ל יִשְׂ ּ ּ רָ אֵ ל מִ יוֹ ם יְרִ ידָ תָ ם לְ מִ צְ רַ יִם עַ ד ּ שֶׁ עָ לו מִ שָׁ ם ּ ּ . כִּ י תְ חִ לַת יְרִ ידַ ת שִׁ בְ עִ ים נֶפֶ שׁ בֵּ ית ּ ּ יַעֲקֹב לְ מִ צְ רַ יִם הָ יָה עַ ל־יְדֵ י הַ כָּ בוֹ ד שֶׁ ל יוֹ סֵ ף כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב וְ הִ גַּדְ תֶ ם לְ אָ בִ י אֶ ת כָּ ל כְּ בוֹ דִ י בְּ מִ צְ רַ יִם ּ ּ ומִ הַ רְ תֶ ם וְ הוֹ רַ ּ ּ דְ תֶ ם אֶ ת אָ בִ י הֵ נָה ּ ּ , וְ הִ גַּדְ תֶ ם אֶ ת כָּ ל ּ כְּ בוֹ דִ י דַ יְקָ א כִּ י דַ יְקָ א עַ ל־יְדֵ י הַ כָּ בוֹ ד נִמְ שְׁ כו וְ יָרְ דו ּ ּ ּ ּ נַפְ שׁ וֹ תָ ם לְ שָׁ ם וְ כַ מְ בֹאָ ר לְ עֵיל ) עיין בפנים . ( ּומֵ חֲמַ ת שֶׁ יוֹ סֵ ף תִ קֵ ן וְ הֶ עֱלָ ה אָ ז אֶ ת הַ כָּ בוֹ ד וְ עַ ל־יְדֵ י זֶה יָרְ דו ּ ּ ּ ּ לְ שָׁ ם בְּ שַׁ לְ שְׁ לָ אוֹ ת עַ ל־יְדֵ י לְ שָׁ ם וְ לֹא יָרְ דו ּ הִ תְ גַּבְּ רות הַ כָּ בוֹ ד וְ הַ מַ לְ כות דְ סִ טְ רָ א אָ חֳרָ א ּ ּ ּ ּ מִ תְ חִ לָ ה ּ ּ , רַ ק מִ תְ חִ לָ ה יָרְ דו לְ שָׁ ם בְּ כָ בוֹ ד עַ ל־יְדֵ י ּ ּ ּ כְּ בוֹ ד יוֹ סֵ ף וְ כו ', ּ עַ ל־יְדֵ י זֶה הָ יָה לָ הֶ ם קִ יום כָּ ל יְמֵ י ּ ּ הֱיוֹ תָ ם שָׁ ם בְּ מִ צְ רַ יִם בַּ גָּלות ּ . כִּ י אַ ף־עַ ל־פִ י ּ שֶׁ אַ חַ ר־כָּ ך הִ תְ גַּבְּ רו הַ מִ צְ רִ יִים וְ כָ בְ שׁ ו אוֹ תָ ם בְּ גָלות ּ ּ ּ ּ ּ ְ כָּ בֵ ד מֵ חֲמַ ת שֶׁ לֹא נִ תְ בָּ רֵ ר וְ לֹא נִגְמַ ר תִ קון הַ כָּ בוֹ ד ּ ּ ּ ּ בִּ שְׁ לֵמות שֶׁ נִפְ גַּם עַ ל־יְדֵ י חֵ טְ א אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן ּ ּ , עַ ל־כֵּ ן הִ תְ גַּבְּ רו הַ מִ צְ רִ יִים וְ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א לְ הַ גְ דִ יל ּ ּ ּ ּ כְּ בוֹ דָ ם וְ כָ בְ שׁ ו יִשְׂ רָ אֵ ל בַּ גָּלות ּ ּ , אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן הָ יו ּ ּ



# Vayechi
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/1/12/

Vayechi
ויחי
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/1/12

Segment 1
HE:
פירושים על פרשת וי " " חי

Segment 2
HE:
חִ יְ וַ י יַ קֹ עֲ ב בְּ ֶא ֶר ץ מִ םיִ רַ צְ ְׁש ַב ע עֶ ְׂש ֵר ה שָׁ ה נָ )מ"ז, כ"ח( ומְ בֹאָ ר בְּ דִ בְ רֵ י רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל בְּ מִ דְ רָ שׁ רַ בָּ ה ובִ פְ רָ ט ּ בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ בְּ פָ רָ שָׁ ה זֹאת שֶׁ אוֹ תָ ן שְׁ בַ ע עֶ שְׂ רֵ ה ּ ּ שָׁ נָה הָ יו עִ קַ ר יְמֵ י חַ יָיו שֶׁ חַ י בְּ שִׂ מְ חָ ה וָנַחַ ת כְּ מוֹ ּ ּ ּ שֶׁ כָּ תוב שָׁ ם בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ ּ . וְ לִ כְ אוֹ רָ ה תָ מוהַ הַ דָ בָ ר ּ ּ ּ ּ שֶׁ כְּ שֶׁ הָ יָה יוֹ שֵׁ ב בְּ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל לֹא יָשַׁ ב בְּ שַׁ לְ וָה , ּובְ אֶ רֶ ץ מִ צְ רַ יִם שֶׁ הִ יא מָ קוֹ ם טָ מֵ א שֶׁ אָ ז הִ תְ חִ יל גָּלות מִ צְ רַ יִם שֶׁ מֵ רְ רו אֶ ת חַ יֵיהֶ ם שָׁ ם דַ יְקָ א יָשַׁ ב ּ ּ ּ ּ ּ בְּ שַׁ לְ וָה . אַ ך כָּ ל זֶה הוא עִ נְיַן שָׂ שׂ וֹ ן וְ שִׂ מְ חָ ה יַשִׂ יגו ּ ּ ּ ְ וְ כו ', ּ שֶׁ עִ קַ ר שְׁ לֵמות הַ שִׂ ּ ּ ּ מְ חָ ה בּ וֹ יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ זֶה עִ קַ ר ּ ּ ְ הַ חִ יות ּ ּ , הוא כְּ שֶׁ מִ תְ גַּבְּ רִ ין לַחְ טֹף אֶ ת הַ יָגוֹ ן וַאֲ נָחָ ה ּ ּ ּ לְ הַ פְ כוֹ לְ שִׂ מְ חָ ה ּ , שֶׁ זֶהו עִ קַ ר הַ בֵּ רור מֵ הֵ יכְ לֵי ּ ּ ּ ּ הַ תְ מורוֹ ּ ּ , ת שֶׁ הוא עַ ל־יְדֵ י שִׂ מְ חָ ה ּ . וְ הָ עִ קָ ר עַ ל־יְדֵ י ּ שֶׁ מַ חֲלִ יפִ ין ומְ הַ פְ ּ ּ ּ כִ ין הַ יָגוֹ ן וַאֲ נָחָ ה לְ שִׂ מְ חָ ה ּ . ּוכְ לַל הַ דָ בָ ר כִּ י כָּ ל עֲבוֹ דַ ת הָ אָ בוֹ ת הָ יָה לְ גַלוֹ ת ולְ הוֹ דִ יעַ ּ ּ ּ אֱ לֹקותוֹ בָּ עוֹ לָם שֶׁ רַ ק בִּ שְׁ בִ יל זֶה בָּ א הָ אָ דָ ם לָ עוֹ לָם ּ וְ זֶה כָּ ל הַ שִׂ מְ חָ ה וְ הַ חִ יות ּ ּ ּ ...

Segment 3
HE:
וְ זֶה בְּ חִ ינַת כָּ ל הַ גָּלֻיוֹ ת שֶׁ עוֹ בְ ּ רִ ין עַ ל יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ עִ קָ רָ ם הוא גָּלות הַ נֶפֶ שׁ שֶׁ הִ יא רְ חוֹ קָ ה מֵ אָ בִ יהָ ּ ּ ּ ּ שֶׁ בַּ שָׁ מַ יִם ּ , שֶׁ עִ קַ ר הַ גָּלות הוא הָ עַ צְ בות ּ ּ ּ ּ , כִּ י מֵ חֲמַ ת חֵ טְ א אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן וְ קִ לְ קולִ ים שֶׁ ל כָּ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד ּ בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר ּ , עַ ל־כֵּ ן בְּ הֶ כְ רֵ חַ לִ הְ יוֹ ת בַּ גָּלות עַ ד ּ שֶׁ בְּ כֹחַ הַ צַ דִ יקִ ים הַ גְּ דוֹ לִ ים יְבָ רְ רו עַ ל־יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א ּ ּ ּ ּ מֵ הֵ יכְ לֵי הַ תְ מורוֹ ת ּ ּ . וְ עִ קַ ר הַ בֵּ רור עַ ל־יְדֵ י הַ שִׂ מְ חָ ה ּ ּ ּ , עַ ל־יְדֵ י שֶׁ יַהַ פְ כו הַ יָגוֹ ן וַאֲ נָחָ ה לְ שִׂ מְ חָ ה ּ ּ ּ , שֶׁ זֶהו ּ ּ בְּ חִ ינַת מְ כִ ירַ ת יוֹ סֵ ף לְ מִ צְ רַ יִם , שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א ּ הָ יו יְכוֹ לִ ים לְ הִ תְ קַ יֵם בְּ מִ צְ רַ יִם ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב כִּ י ּ לְ מִ חְ יָה שְׁ לָחַ נִי אֱ לֹקִ ים לִ פְ נֵיכֶ ם וְ כו . 'ּ כִּ י יוֹ סֵ ף הוא ּ בְּ חִ ינַת הִ תְ לַהֲבות הַ שִׂ מְ חָ ה ּ ּ , עַ ד שֶׁ הֻכְ רַ ח גַּם יַעֲקֹב אָ בִ ינו ובָ נָיו הַ קְ דוֹ ּ ּ ּ שִׁ ים כְּ לַל קְ דֻ שַׁ ת יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ יֵרְ דו ּ ּ ּ ּ כֻּלָם לְ מִ צְ רַ יִם , וְ שָׁ ם דַ יְקָ א חַ י יַעֲקֹב בְּ שִׂ מְ חָ ה ּ וְ שַׁ לְ וָה , כִּ י אָ ז הִ שִׂ יג בִּ שְׁ לֵמות שֶׁ גְּ מַ ר הַ גְּ אֻ לָה ּ ּ ּ הָ אַ חֲרוֹ נָה יִהְ יֶה עַ ל־יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א ּ , עַ ל־יְדֵ י שֶׁ יוֹ רְ דִ ין ּ הַ צַ דִ יקִ ים לְ ּ ּ עִ מְ קֵ י עִ מְ קֵ י הֵ יכְ לֵי הַ תְ מורוֹ ת שֶׁ הֵ ם ּ ּ בְּ חִ ינַת מִ צְ רַ יִם וְ כָ ל הַ גָּלֻיוֹ ת שֶׁ נִ קְ רָ אִ ים עַ ל שֵׁ ם ּ ּ מִ צְ רַ יִם כַּ מובָ א ּ ּ , ומְ בָ רְ רִ ים הַ קְ דֻ שָׁ ה מִ שָׁ ם דַ יְקָ א ּ ּ ּ ּ ּ , וְ הַ כּ ֹל עַ ל־יְדֵ י שֶׁ בְּ כֹחָ ם הַ גָּדוֹ ל מְ הַ פְ כִ ין הַ יָגוֹ ן וַאֲ נָחָ ה ּ ּ לְ שִׂ מְ חָ ה , שֶׁ זֶה עִ קַ ר בְּ חִ ינַת הַ בֵּ רור מֵ הֵ יכְ לֵי ּ ּ ּ הַ תְ מורוֹ ת ּ ּ . כִּ י הֵ יכְ לֵי הַ תְ מורוֹ ת רוֹ צִ ים בְּ הֵ פֶ ך ְ ּ ּ לְ הָ מִ יר ולְ הַ חֲלִ יף הַ כּ ֹל חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם עַ ד שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר ּ לְ בָ אֵ ר ולְ סַ פֵ ר סְ בָ רוֹ תֵ יהֶ ם הַ מְ הֻפָ כוֹ ת מִ ן הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ , כִּ י אֵ ין קֵ ץ לְ דִ בְ רֵ י רוחַ וְ לֹא יוכַ ל הַ פֶ ה לְ דַ בֵּ ר וְ לֹא ּ ּ ּ תִ מָ לֵא אֹזֶן מִ שְׁ מֹעַ ּ ּ . אֲבָ ל נְ קֻ דַ ת שֶׁ ל גְּ דוֹ לֵי הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ הָ אֲ מִ תִ יִים עוֹ לָ ה עַ ל הַ כּ ֹל וְ הֵ ם מְ מִ ירִ ין ומַ חֲלִ יפִ ין ּ ּ ּ לְ טוֹ בָ ה עַ ד שֶׁ מְ הַ פְ כִ ין הַ יָגוֹ ן וַאֲ נָחָ ה לְ שִׂ מְ חָ ה ּ ּ ּ ) קפח (:

Segment 4
HE:
רְ ּיַ וַ א יִ ְׂש ָר ֵא ל אֶ נֵ בְּ ־ת י יוֹ ף סֵ ּיֹ וַ אמֶ ר מִ י־ ֵא ֶּלה )מ"ח, ח'( ּ שֶׁ שָׁ אַ ל : " מִ י אֵ לֶה ּ — " שֶׁ אֵ ינָם רְ אויִים לִ בְ רָ כָ ה ּ , כִּ י רָ אָ ה רְ שָׁ עִ ים גְּ דוֹ לִ ים שֶׁ יֵצְ או מֵ הֶ ם ּ ּ . וְ הֵ שִׁ יב לוֹ יוֹ סֵ ף : בָּ נַי הֵ ם , אֲ שֶׁ ר נָתַ ן לִ י אֱ לֹ ִק ים בָּ זֶה . וְ אִ יתָ א בַּ סְּ פָ רִ ים שֶׁ הֵ שִׁ יב לוֹ : שֶׁ בָּ זֶה בְּ עַ צְ מוֹ שָׁ אַ תָ ה רוֹ אֶ ה יֶשׁ שָׁ ם ּ גַּם־כֵּ ן נִיצוֹ צוֹ ת קְ דוֹ שִׁ ים , שֶׁ בִּ שְׁ בִ יל זֶה רְ אויִים ּ לִ בְ רָ כָ ה , שֶׁ זֶה הָ יָה עִ קַ ר הַ וִ כּ וחַ בֵּ ין יַעֲקֹב לְ יוֹ סֵ ף ּ ּ ּ ּ , כִּ י בְּ עִ נְיָן זֶה שֶׁ ל אֲ זַמְ רָ ה ּ , לְ לַמֵ ד זְכ ּ ּות עַ ל הַ כּ ֹל , יֵשׁ בָּ זֶה כַּ מָ ה בְּ חִ ינוֹ ת בֵּ ין הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ , כִּ י הוא עֲבוֹ דָ ה גְּ דוֹ לָה ּ , כְּ מוֹ שֶׁ מָ צִ ינו שֶׁ אֲ פִ לו גְּ דוֹ לֵי הַ צַ דִ יקִ ים לִ פְ עָ מִ ים לֹא ּ ּ ּ ּ ּ ּ יָדְ עו לְ לַמֵ ד זְכות כָּ רָ אוי ּ ּ ּ ּ , וְ הִ קְ פִ יד ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ עֲלֵיהֶ ם , כְּ מוֹ שֶׁ מָ צִ ּ ינו בִּ ישַׁ עְ יָה וְ הוֹ שֵׁ עַ וְ כו ּ ּ . ' וְ עַ ל־כֵּ ן גַּם יַעֲקֹב אָ בִ ינו קֹדֶ ם הִ סְ תַ לְ קותוֹ ּ ּ ּ ּ , מֵ חֲמַ ת שֶׁ רָ אָ ה גֹּדֶ ל הָ רִ שְׁ עות שֶׁ ל הָ רְ שָׁ עִ ים שֶׁ יֵצְ או מֵ אֶ פְ רַ יִם ּ ּ ּ ומְ נַשֶׁ ה ּ ּ , עַ ל־כֵּ ן גַּם הוא תָ שׁ כּ ֹחוֹ ּ ּ , עַ ד שֶׁ לֹא יָדַ ע ּ לְ לַמֵ ד עֲלֵיהֶ ם זְכ ּ ות ולְ בָ רְ כָ ם ּ ּ , עַ ל־כֵּ ן שָׁ אַ ל : מִ י אֵ לֶה ּ — שֶׁ אֵ ינָם רְ אויִים לִ בְ רָ כָ ה ּ . עַ ד שֶׁ הֵ שִׁ יב לוֹ יוֹ סֵ ף : בָּ נַי הֵ ם , אֲ שֶׁ ר נָתַ ן לִ י אֱ לֹקִ ים בָּ זֶה . שֶׁ הֶ רְ אָ ה לוֹ שֶׁ גַּם בָּ זֶה בְּ עַ צְ מוֹ נִמְ צָ א זְכות ּ , שֶׁ יָגַע ומָ צָ א נְקֻ דוֹ ת טוֹ בוֹ ת ּ ּ ּ גַּם בְּ הָ רְ שָׁ עִ ים שֶׁ יֵצְ או מֵ הֶ ם ּ ּ . וְ עַ ל־כֵּ ן תֵ כֶ ף נִ תְ רַ צָ ה ּ ּ יַעֲקֹב וְ אָ מַ ר : קָ חֶ ם נָא אֵ לַי וַאֲ בָ רֲ כֵ ם ) .. . קפט (:

Segment 5
HE:
וְ יִדְ גו לָרֹב ּ ּ

Segment 6
HE:
)מ"ח, ט"ז( ּדָ גִ ים אֵ ין צְ רִ יכִ ים שְׁ חִ יטָ ה , כִּ י אֵ ין הָ עַ יִן שׁ וֹ לֶטֶ ת בָּ הֶ ם , כִּ י הֵ ם נֶעְ לָמִ ים מִ ן הָ עַ יִ . ן כִּ י מֻ נָחִ ים בְּ תוֹ ך ְ ּ הַ מַ יִם תָ מִ יד וְ הַ מַ יִם מְ כַ סֶּ ה עֲלֵיהֶ ם מִ ן הָ עַ יִן רָ עָ ה שֶׁ ל ּ ּ ּ הַ שִׁ בְ עִ ים אֻ מוֹ ת ּ ּ , ־ עַ ל כֵּ ן אֵ ין צְ רִ יכִ ין שְׁ חִ יטָ ה , כִּ י

Segment 7
HE:
עִ קַ ר הַ שְׁ חִ יטָ ה לְ הַ כְ נִיעַ שִׁ בְ עִ ים אֻ מוֹ ת ּ ּ ּ . וְ עַ ל ־ כֵּ ן דָ גִ ים ּ הֵ ם בִּ בְ חִ ינַת שְׁ מִ ירַ ת הַ בְּ רִ ית , כִּ י הַ צַ דִ יקִ ים מְ שׁ ולִ ים ּ ּ ּ לְ דָ גִ ים ) כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תַ ב רַ בֵּ נו בְּ כַ מָ ה מְ קוֹ מוֹ ת ּ ּ (. וְ עַ ל ־ כֵּן יוֹ סֵ ף שֶׁ זָכָ ה לִ שְׁ מִ ירַ ת הַ בְּ רִ ית נִ תְ בָּ רֵ ך זַרְ עוֹ בְּ בִ רְ כַּ ת ְ ּ ּדָ גִ ים , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית מח , : ( טז וְ יִדְ גּו לָרֹב ּ וְ כו ', ּ ֶׁש יִהְ יו מְ שׁ ולִ ים לְ דָ גִים ּ ּ ּ : מַ ה דָ גִ ים הַ מַ יִם מְ כַ סֶּ ה ּ ּ עֲלֵיהֶ ם וְ אֵ ין עַיִן רָ עָ ה שׁ וֹ לֶטֶ ת בָּ הֶ ם , ְ כָּ ך זַרְ עוֹ שֶׁ ל יוֹ סֵ ף וְ כו ) ' ּ בְּ רָ כוֹ ת נה :(. כִּ י עַ יִן רָ עָ ה הוא בְּ חִ ינַת פְ גַם הַ בְּ רִ ית ּ ּ , בְּ חִ ינַת רַ ע הַ כּ וֹ לֵל שֶׁ ל שִׁ בְ עִ ים אֻ מוֹ ת ּ , ֶׁש מִ שָׁ ם בָּ א הַ הֶ זֵק ּ ּ ּ שֶׁ נִזוֹ קִ ין מֵ עַ יִן רָ עָ ה ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו בְּ בִ לְ עָ ם הָ רָ שָׁ ע ּ שֶׁ הָ יָה לוֹ עַ יִן רָ עָ ה , בִּ בְ חִ ינַת ) בְּ מִ דְ בַּ ר כד ג , טו (: שְׁ תֻ ם הָ עָ יִן , כִּ י הָ יָה מְ שֻׁ קָ ע בָּ רַ ע הַ כּ וֹ לֵל שֶׁ ל שִׁ בְ עִ ים ּ ּ אֻ מוֹ ת , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ כב שָׁ ם ) (: ל , הַ הַ סְ כֵּ ן הִ סְ כַּ נְ תִ י ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תַ ב רַ בֵּ נו שָׁ ם ּ ) בְּ סִ ימָ ן לו (. וְ עַ ל ־ כֵּ ן בְּ כָ ל מַ ה דְ אִ סְ תַ כֵּ ל אִ תְ לַטְ יָא ּ ּ ) זֹהַ ר נח סח , :( כִּ י מִ שָׁ ם בָּ אִ ים ּ כָּ ל הַ קְ לָ לוֹ ת חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : רְ אֵ ה נָתַ תִ י ּ לְ פָ נֶיך כו ּ ָ .' וְ עַ ל ־ ֵּכ ן יוֹ סֵ ף שֶׁ זָכָ ה לְ הַ כְ נִיעַ לְ גַמְ רֵ י רַ ע הַ כּ וֹ לֵל ּ , ־ עַ ל כֵּ ן אֵ ין עַ יִן הָ רָ ע שׁ וֹ לֶטֶ ת בּ וֹ , כִּ י אֵ ין שְׁ לִ יטָ ה לָ עַיִן הָ רָ ע בְּ יוֹ סֵ ף , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית מט , : ( כב בֵּ ן פֹרָ ת יוֹ סֵ ף בֵּ ן פֹרָ ת עֲלֵי עָ יִן ּ ּ , שֶׁ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו ּ ּ ּ "זַ ל מִ זֶה שֶׁ אֵ ין עַיִן הָ רָ ע שׁ וֹ לֶטֶ ת בּ וֹ ּ . וְ הַ טַ עַ ם מְ בֹאָ ר ּ בְּ מִ קְ רָ א זֶה , ־ עַ ל יְדֵ י שֶׁ זָכָ ה לִ שְׁ מִ ירַ ת הַ בְּ רִ ית בְּ חִ ינַת ּ ' בֵּ ן פֹרָ ת ּ ) ' כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תַ ב רַ בֵּ נו שָׁ ם ּ (. וְ עַ ל ־ כֵּ ן זָכָ ה שֶׁ זַרְ עוֹ יִהְ יו מְ שׁ ולִ ים לְ דָ גִ ים שֶׁ אֵ ינָם בָּ אִ ים ּ ּ ּ לַאֲוִ יר הָ עוֹ לָם בְּ חַ יֵיהֶ ם כְּ לָ ל ּ . וְ אֵ ין עַ יִן הָ רָ ע , בְּ חִ ינַת שִׁ בְ עִ ים ּ אֻ מוֹ ת , שׁ וֹ לֶטֶ ת בָּ הֶ ם , כִּ י אֵ ין אֲ חִ יזָה לִ בְ חִ ינַת רַ ע הַ כּ וֹ לֵל בְּ חִ יות הַ דָ גִ ים ּ ּ ּ . כְּ מוֹ כֵ ן אֵ ין עַ יִן הָ רָ ע שׁ וֹ לֵט בְּ זַרְ עוֹ שֶׁ ל יוֹ סֵ ף . וְ עַ ל ־ כֵּ ן דָ גִ ים אֵ ין ּ טְ עונִין שְׁ חִ יטָ ה ּ , כִּ י חִ יות הַ דָ גִ ים ּ ּ ּ הִ יא בִּ בְ חִ ינַת עֵינָא פְ קִ יחָ א ּ , בְּ חִ ינַת עֵינָא חַ ד ּדְ רַ חֲמֵ י , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת עָ לְ מָ א דְ אָ תֵ י ּ ּ , שֶׁ הוא הֵ פֶ ך ְ ּ שִׁ בְ עִ ים אֻ מוֹ ת שֶׁ עִ קַ ר אֲ חִ יזָתָ ם בָּ עוֹ לָם הַ זֶה ּ ּ ּ . וְ עַ ל ־ כֵּן ּ הַ מַ יִם מְ כַ סִּ ים עֲלֵי הֶ ם בִּ בְ חִ ינַת עָ לְ מָ א דְ אָ תֵ י ּ ] עולם הבא , [ ּ שֶׁ נֶאֱמַ ר בּ וֹ ) יְשַׁ עְ יָה יא (: ומָ לְ אָ ה הָ אָ רֶ ץ דֵ עָ ה ּ ּ אֶ ת ה ' כַּ מַ יִם לַיָם מְ כַ סִּ ים ּ ּ , כִּ י הַ מַ יִם שֶׁ הֵ ם בְּ חִ ינַת ּ ּדַ עַ ת , מְ כַ סִּ ים ומַ צִ ילִ ים מֵ עַ יִן הָ רָ ע שֶׁ ל שִׁ בְ עִ ים ּ ּ אֻ מוֹ ת הַ שׁ וֹ לֵט בָּ עוֹ לָ ּ ּ ם הַ זֶה ּ . וְ לֶעָ תִ יד לָבוֹ א תִ מָ לֵא ּ ּ כָּ ל הָ אָ רֶ ץ דֵ עָ ה וְ לֹא יִהְ יֶה שׁ ום שְׁ לִ יטָ ה לַשִׁ בְ עִ ים ּ ּ ּ ּ אֻ מוֹ ת , כִּ י אֵ ין לָ הֶ ם שְׁ לִ יטָ ה אֶ לָ א בִּ בְ חִ ינַת עוֹ לָם ּ ּ הַ זֶה ... ) קצ (:

Segment 8
HE:
רָ קְ ּיִ וַ א יַ קֹ עֲ ב אֶ יו נָ בָּ ־ל ('א , ט"מ) וְ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ י ּ " ּ נו זַ ל שֶׁ יַעֲקֹב אָ בִ ינו בִּ קֵ שׁ לְ גַלוֹ ת אֶ ת ּ ּ ּ ּ הַ קֵ ץ וְ נִסְ תַ לְ קָ ה הֵ ימֶ נו שְׁ כִ ינָה אָ מַ ר שֶׁ מָ א יֵשׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּ בֵּ ינֵיכֶ ם פְ סול כְּ שֵׁ ם וְ כו ּ ּ ּ ', מִ יָד פָ תְ חו כֻּלָם וְ אָ מְ רו ּ ּ ּ ּ ּ שְׁ מַ ע יִשְׂ רָ אֵ ל ה ' אֱ לֹקֵ ינו ה ּ ' אֶ חָ ד כְּ שֵׁ ם שֶׁ אֵ ין בְּ לִ בְּ ך ָ ּ אֶ לָ א אֶ חָ ד כָּ ך אֵ ין בְּ לִ בֵּ נו אֶ לָ א אֶ חָ ד ּ ּ ְ . וְ אָ ז הִ תְ חִ יל לְ דַ בֵּ ר דְ בָ רִ ים אֲ חֵ רִ ים וְ קִ נְטֵ ר אֶ ת הַ שְׁ בָ טִ ים רְ אובֵ ן ּ ּ ּ וְ שִׁ מְ עוֹ ן וְ כו ', ּ הַ יְנו כִּ י יַעֲקֹב טָ עָ ה שֶׁ בַּ תְ חִ לָ ה סָ בַ ר ּ ּ ּ שֶׁ כְּ בָ ר הִ גִּיעַ הָ עֵ ת לְ גַלוֹ ת לָ הֶ ם הַ קֵ ץ וְ נִסְ תַ לְ קָ ּ ּ ּ ּ ה הֵ ימֶ נו שְׁ כִ ינָה וְ עַ ל־כֵּ ן סָ בַ ר שֶׁ יֵשׁ בָּ הֶ ם אֵ יזֶה פְ סול ּ ּ ּ ּ ּ , ל"ּ כַּ נַ כֵּ יוָן שֶׁ אָ מְ רו שְׁ מַ ע יִשְׂ רָ אֵ ל וְ כו ּ ּ ' וְ רָ אָ ה שֶׁ כָּ ל הָ עֵ דָ ה כֻּלָם קְ דוֹ שִׁ ים וְ אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן נִ סְ תַ לְ קָ ה מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ שְׁ כִ ינָה עַ ל שֶׁ בִּ קֵ שׁ לְ גַלוֹ ת אֶ ת הַ קֵ ץ ּ ּ ּ שֶׁ אָ ז הֵ בִ ין מִ יָד ּ שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ דְ חֹק אֶ ת הַ שָׁ עָ ה בְּ שׁ ום דָ בָ ר ובִ פְ רָ ט ּ ּ ּ ּ בְּ עִ נְיַן הַ קֵ ץ הָ אַ חֲרוֹ ן לָ שׁ וב לְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל וְ שֶׁ תִ הְ יֶה ּ ּ ּ גְּ אֻ לָ ה שְׁ לֵמָ ה שֶׁ אֵ ין אַ חֲרֶ יהָ גָּלות שֶׁ זֶה נֶעְ לָם מִ כָּ ל ּ ּ ּ הַ צַ דִ יקִ ים הַ גְּ דוֹ לִ ים וַאֲ פִ ּ ּ לו הַ צַ דִ יקִ ים הַ יוֹ דְ עִ ים בָּ זֶה ּ ּ ּ ּ ּ קְ צָ ת אָ סור לְ גַלוֹ ת כִּ י לִ בֵּ ה לְ פומֵ ה לָ א גָּלֵי ּ ּ ּ ּ ּ , וְ אָ ז הֵ בִ ין גֹּדֶ ל הַ פְ גָם שֶׁ ל הַ דוֹ חֵ ק אֶ ת הַ שָׁ עָ ה אֲ פִ לו ּ ּ ּ ּ ּ ּ צַ דִ יקִ ים גְּ דוֹ לִ ים . וְ עַ ל־כֵּ ן אָ ז הִ תְ חִ יל לְ קַ נְטֵ ר אֶ ת הַ שְׁ לֹשָׁ ה שְׁ בָ טִ ים עַ ל ּ ְפּ גָמֵ יהֶ ם וְ עִ קַ ר הַ פְ גָם שֶׁ לָ הֶ ם הָ יָה בְּ עִ נְיַן דוֹ חֵ ק אֶ ת ּ ּ ּ ּ הַ שָׁ עָ ה בְּ חִ ינַת פַ חַ ז כַּ מַ יִם אַ ל תוֹ תַ ר ּ ּ ּ ּ , הַ יְנו שֶׁ הָ לַך ְ ּ בְּ חִ פָ זוֹ ן ובֶ הָ לָ ה גְּ דוֹ לָ ה ובִ לְ בֵּ ל יְצועֵי אָ בִ יו וְ עִ קַ ר ּ ּ ּ ּ ּ הַ פְ גָם הָ יָה בִּ בְ חִ ינַת דוֹ חֵ ק אֶ ת הַ שָׁ עָ ה בְּ חִ ּ ּ ּ ינַת פַ חַ ז ּ כַּ מַ יִם כִּ י רְ אובֵ ן הָ יָה בְּ וַדַ אי צַ דִ יק גָּדוֹ ל וכְ מוֹ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל כָּ ל הָ אוֹ מֵ ר רְ אובֵ ן חָ טָ א אֵ ינוֹ ּ ּ אֶ לָ א טוֹ עֶה , רַ ק שֶׁ הַ פְ גָם שֶׁ לוֹ הָ יָה שֶׁ קִ נֵא קִ נְ אַ ת ּ ּ ּ ּ אִ מוֹ כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ " ּ ל ובֶ אֱ מֶ ת גַּם זֶה הָ יָה ּפְ גָם גָּדוֹ ל , וְ עִ קַ ר הַ פְ גָם בִּ בְ חִ ינַת דוֹ חֵ ק אֶ ת הַ שָׁ עָ ה ּ ּ ּ ּ . ובָ זֶה פוֹ גְ מִ ים גַּם עַ תָ ה צַ דִ יקִ ים וכְ שֵׁ רִ ים וכְ מוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ שָׁ מַ עְ תִ י וְ הֵ בַ נְתִ י מִ פִ יו הַ קָ דוֹ שׁ זֵכֶ ר צַ דִ יק לִ בְ רָ כָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ אָ מַ ר שֶׁ זֶה יֵצֶ ר הָ רָ ע גָּדוֹ ּ ל אֵ צֶ ל כַּ מָ ה בְּ נֵי אָ דָ ם ּ ובִ פְ רָ ט הַ גְּ דוֹ לִ ים בְּ מַ עֲלָ ה שֶׁ בִּ שְׁ בִ יל דָ בָ ר אֶ חָ ד ּ ּ שֶׁ נִדְ מֶ ה לָ הֶ ם שֶׁ הוא מִ צְ וָה הֵ ם מַ פְ קִ ירִ ים הַ כּ ֹל ּ ּ ובָ אִ ים עַ ל־יְדֵ י זֶה לִ ידֵ י קִ לְ קולִ ים רַ בִּ ים ובִ פְ רָ ט ּ ּ ּ כְּ שֶׁ בָּ אִ ים עַ ל־יְדֵ י זֶה לִ ידֵ י מַ חֲלֹקֶ ת ּו . כְ שֶׁ תְ עַ יֵן בְּ כָ ל ּ ּ הַ מַ עֲשִׂ יוֹ ת שֶׁ הָ יָה בֵּ ין הַ צַ דִ יקִ ים בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר הַ כּ ֹל ּ ּ ּ ּ ּ הָ יָה בִּ בְ חִ ינָה זֹאת שֶׁ הַ בַּ עַ ל דָ בָ ר הִ טְ עָ ה אוֹ תָ ם כְּ אִ לו ּ ּ ּ שֶׁ כְּ נֶגְ דוֹ פוֹ גֵם הַ רְ בֵּ ה ומִ צְ וָה לִ מְ סֹר נֶפֶ שׁ לְ רָ דְ פוֹ ּ ּ ּ וְ כו ', ּ ובֶ אֱמֶ ת שָׁ גו בָּ ּ ּ זֶה מְ אֹד כִּ י עַ ל־יְדֵ י הַ מַ חֲלֹקֶ ת ּ וְ הַ כַּ עַ ס אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ תַ קֵ ן בְּ שׁ ום אֹפֶ ן רַ ק צְ רִ יכִ ין ּ ּ לְ הִ תְ יַשֵׁ ב הַ רְ בֵּ ה אֵ יך לְ הִ תְ נַהֵ ג בָּ זֶה ְ ּ , וְ הָ עִ קָ ר לְ בַ קֵ שׁ ּ ּ מֵ ה ' יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ יַנְחֵ הו בְּ דֶ רֶ ך הָ אֱמֶ ת ולְ הִ תְ יַשֵׁ ב עַ צְ מוֹ ּ ּ ּ ְ ְ ּ הַ רְ בֵּ ה אִ ם יֶשׁ לוֹ כּ ֹחַ לְ רָ דְ פוֹ , וְ אולַי כַּ וָנָתוֹ שֶׁ ל ּ ּ הַ שֵׁ נִי לַשָׁ מַ יִם רַ ק שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ בִ ין דְ בָ רָ יו ּ ּ ּ , וְ גַם אָ מְ רו עָ לָיו הַ רְ בֵּ ה שְׁ קָ רִ ים וכְ זָבִ ים בְּ חִ ינַת אֲ שֶׁ ר לֹא ּ ּ גָזַלְ תִ י אָ ז אָ שִׁ יב ּ . וְ יֵשׁ בָּ זֶה הַ רְ בֵּ ה לְ דַ בֵּ ר . וְ זֶה הָ יָה בְּ חִ ינַת הַ פְ גָם שֶׁ ל רְ אובֵ ן שֶׁ כַּ וָנָתוֹ בְּ וַדַ אי ּ ּ ּ ּ לַשָׁ מַ יִם כִּ י קִ נֵא קִ נְאַ ת אִ מוֹ ּ ּ ּ , אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן פָ גַם ּ ּ בָּ זֶה מְ אֹד עַ ד שֶׁ אָ בַ ד עַ ל־יְדֵ י זֶה הַ כְּ הֻנָה וְ הַ מַ לְ כות ּ ּ ּ ,

Segment 9
HE:
וְ כָ ל הַ פְ גָם הָ יָה בִּ בְ חִ ינַת דוֹ חֵ ק אֶ ת הַ שָׁ עָ ה בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּפַ חַ ז כַּ מַ יִם אַ ל תוֹ תַ ר וְ כו ּ ּ ּ :' ובִ פְ רָ ט שִׁ מְ עוֹ ן וְ לֵוִ י פָ גְ מו בָּ זֶה הַ רְ בֵּ ה יוֹ תֵ ר ּ ּ ּ , כִּ י מָ כְ רו אֶ ת יוֹ סֵ ף שֶׁ הַ כּ ֹל הָ יָה בִּ בְ חִ ינָה ּ ל"ּ הַ נַ שֶׁ דָ חֲקו ּ ּ אֶ ת הַ שָׁ עָ ה ּ , וְ סָ בְ רו שֶׁ יְתַ קְ נו הָ עוֹ לָם עַ ל־יְדֵ י מְ כִ ירַ ת ּ ּ ּ ּ יוֹ סֵ ף כִּ י רָ או שֶׁ ּ מֵ בִ יא אֶ ת דִ בָּ תָ ם רָ עָ ה אֶ ל אֲבִ יהֶ ם ּ ּ וְ רָ או שֶׁ יֵצְ או מִ מֶ נו יָרָ בְ עָ ם וְ אַ חְ אָ ב ּ ּ ּ ּ ּ ּ , עַ ל־כֵּ ן לְ פִ י דַ עְ תָ ם רָ צו לְ הָ רְ גוֹ וְ כַ וָנָתָ ם הָ יָה בִּ שְׁ בִ יל תִ קון ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הָ עוֹ לָם שֶׁ לֹא יֵצֵ א מִ מֶ נו יָרָ בְ עָ ם וְ אַ חְ אָ ב וְ כֵ ן שְׁ אָ רֵ י ּ ּ ּ ּ סְ בָ רוֹ ת שֶׁ ל טָ ּ עות שֶׁ הָ יָה לָ הֶ ם בָּ זֶה , כִּ י בְּ וַדַ אי הָ יו ּ ּ צַ דִ יקִ ים גְּ דוֹ לִ ים אַ ך שָׁ גו הַ רְ בֵּ ה וְ עִ קַ ר הַ פְ גָם הָ יָה ּ ּ ּ ְ ּ בִּ בְ חִ ינַת דוֹ חֵ ק הַ שָׁ עָ ה ּ ּ . ל"ּ כַּ נַ וְ זֶהו שֶׁ קִ נְטְ רָ ם שִׁ מְ עוֹ ן ּ ּ וְ לֵוִ י אַ חִ ים כְּ לֵי חָ מָ ס מְ כֵ רֹתֵ יהֶ ם , כְּ לֵי חָ מָ ס דַ יְקָ א ּ ְּב חִ ינַת חָ מָ ס וְ גָזֵל שֶׁ זֶה הָ יָה הַ פְ גָם שֶׁ לָהֶ ם כִּ י הַ דוֹ חֵ ק ּ ּ ּ ּ אֶ ת הַ שָׁ עָ ה אֲ פִ לו אִ ם הוא צַ דִ יק הוא בְּ חִ ינַת גַּזְלָן ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְ חַ מְ סָ ן ) קצא :(

Segment 10
HE:
ידָ ּגִ אַ וְ ּ פו סְ אָ הֵ ה לָ ם כֶ ... ּ צו בְ ּקָ הִ 'א , ט"מ)- ('ב וְ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל ומו ּ ּ בָ א בְּ פֵ רושׁ רַ שִׁ ּ , י" שֶׁ בִּ קֵ שׁ ּ לְ גַלוֹ ת אֶ ת קֵ ץ הַ גְּ אֻ לָה וְ נִסְ תַ לְ קָ ה הֵ ימֶ נו שְׁ כִ ינָה וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ', וְ הִ תְ חִ יל לְ דַ בֵּ ר דְ בָ רִ ים אֲחֵ רִ ים ּ . ובְ וַדַ אי מַ ה שֶׁ דִ בֶּר ּ ּ ּ ּ אַ חַ ר כָּ ך הָ יָה מֵ עֵין זֶה ְ , שֶׁ הֶ עְ לִ ים וְ הִ סְ תִ יר בְּ תוֹ ך ְ ּ ּדְ בָ רָ יו סוֹ ד ּ הַ קֵ ץ ) וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ עַל ּ ּ ּ ּ פָ סוק זֶה ּ ּ , ּ עַיֵן שָׁ ם בְּ דַ ף רלד : גָּלֵי וְ סָ תִ ים וְ כו , ('ּ הַ יְנו ּ כִּ י יַעֲקֹב רָ אָ ה מִ טָ תוֹ שְׁ לֵמָ ה וְ כֻלָם צַ דִ יקִ ים גְּמורִ ים ּ ּ ּ ּ , סָ בַ ר שֶׁ כְּ בָ ר יוכַ ל לְ גַלוֹ ת קֵ ץ הַ גְּ אֻ לָה ּ ּ ּ . אֲבָ ל הַ שְׁ כִ י ּ נָה נִסְ תַ לְ קָ ה הֵ ימֶ נו ּ ּ ּ , כִּ י קֵ ץ הַ גְּ אֻ לָה הוא קֵ ץ הַ פְ לָאוֹ ת ּ ּ ּ וְ סָ תום מֵ עֵין כּ ֹל ּ , וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ גַלוֹ תוֹ ולְ קָ רְ בוֹ כִּ י אִ ם ּ ּ עַ ל־יְדֵ י קִ בּ וץ הָ רְ חוֹ קִ ים דַ יְקָ א ּ ּ , כִּ י הָ עִ קַ ר הַ מַ עֲלָה הוא ּ ּ ּ כְּ שֶׁ נִתְ וַסֵּ ף אֶ ל הַ קִ בּ וץ הַ קָ דוֹ שׁ נֶ ּ ּ ּ ּ פֶ שׁ חָ דָ שׁ שֶׁ הָ יָה מִ תְ חִ לָה רָ חוֹ ק כְּ מוֹ שֶׁ הָ יָה רָ חוֹ ק ּ ּ , וְ עַכְ שָׁ ו קֵ רְ בוהו ּ ּ לַעֲבוֹ דָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ יִתְ וַסֵּ ף וְ יִהְ יֶה נַעֲשֶׂ ה שָׁ כֵ ן אֶ ל ּ ְ הַ קִ בּ וץ הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ ּ , זֶהו עִ קַ ר שַׁ עֲשׁ ועָ יו יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ ובִ פְ ּ ּ ּ רָ ט בִּ דְ בָ רֵ ינו שֶׁ זֶהו עִ קַ ר גְּדֻ לָתוֹ ּ ּ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך ְ ...

Segment 11
HE:
וְ זֶהו שֶׁ אָ מַ ר אַ חַ ר כָּ ך ְ ּ : " הִ קָ בְ צו וְ שִׁ מְ עו בְּ נֵי יַעֲקֹב ּ ּ ּ " וְ כו ', ּ ובַ תְ חִ לָה אָ מַ ר ּ ּ ּ " הֵ אָ סְ פו , "ּ וְ הַ חִ לוק בֵּ ין אֲ סֵ פָ ה ּ ּ לְ קִ בּ וץ הוא ּ ּ , כִּ י אֲ סֵ פָ ה נֶאֱמָ ר עַ ל אֲ סֵ פַ ת הַ קָ הָ ּ ל שֶׁ אֵ ינָם רְ חוֹ קִ ים מְ אֹד זֶה מִ זֶה ּ , כְּ מוֹ : אֶ סְ פָ ה לִ י ּ שִׁ בְ עִ ים אִ ישׁ מִ זִקְ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל וְ כו ּ ּ ', וְ כֵ ן : לֵך וְ אָ סַ פְ תָ אֶ ת ּ ְ זִקְ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל וְ כו . 'ּ אֲבָ ל שֵׁ ם קִ בּ וץ נֶאֱמָ ר עַ ל קִ בּ וץ ּ ּ הָ רְ חוֹ קִ ים מְ אֹד מְ אֹד בִּ קְ צֵ ה הָ אָ רֶ ץ וְ כו ', ּ כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : אִ ם יִהְ יֶה נִדַ חֲך בִּ קְ צֵ ה הַ שָׁ מָ יִם מִ שָׁ ם יְקַ בֶּ צְ ך ה ָ ָ ּ ּ ּ ּ ' אֱלֹקֶ יך וְ כו ּ ָ ', וְ כֵ ן : מְ קַ בֵּ ץ נִדְ חֵ י יִשְׂ רָ אֵ ל עוֹ ד אֲ קַ בֵּ ץ עָ לָיו לְ נִקְ בָּ צָ יו . וְ עַ ל־כֵּ ן בַּ תְ חִ לָה אָ מַ ר יַעֲקֹב לְ שׁ וֹ ן ּ ּ ' אֲ סֵ פָ ה — ' הֵ אָ סְ פו ּ וְ אַ גִּידָ ה לָכֶ ם וְ ', ּ כו שֶׁ סָּ בַ ר שֶׁ עַ ל־יְדֵ י הָ אֲ סֵ פָ ה לְ בַ ד שֶׁ ל בָּ נָיו הַ קְ דוֹ שִׁ ים שֶׁ כֻּלָם צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ , עַ ל־יְדֵ י זֶה יוכַ ל ּ לְ גַלוֹ ת ולְ קָ רֵ ב קֵ ץ הַ גְּ אֻ לָה ּ ּ ּ . אֲבָ ל הַ שְׁ כִ ינָה נִסְ תַ לְ קָ ה ּ ּ ּ הֵ ימֶ נו , ּ ּ וְ אָ ז הֵבִ ין שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ בִ יא הַ גְּ אֻ לָה עַ ל־יְדֵ ּ י בְּ חִ ינַת אֲ סֵ פָ ה לְ בַ ד , דְ הַ יְנו שֶׁ יֶאֱסֹף הַ צַ דִ יקִ ים לְ בַ ד ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י ה ' יִתְ בָּ רַ ך חוֹ שֵׁ ב לְ בַ ל יִדַ ח מִ מֶ נו נִדָ ח ּ ּ ּ ּ ּ ְ , וְ כָ ל עִ כּ וב ּ הַ גְּ אֻ לָה וַאֲרִ יכַ ת הַ גָּלות הוא מֵ חֲמַ ת רִ בּ וי רַ חֲמָ נותוֹ ּ ּ ּ ּ ּ מְ אֹד וְ הַ נִדָ חִ ים הָ רְ חוֹ קִ ים כָּ ל עַ ל ּ ּ

Segment 12
HE:
, ֶׁש ּצְ רִ יכִ ין לְ הִ תְ מַ הְ מֵ הַ ולְ חַ כּ וֹ ת עַ ד שֶׁ יִשְׁ מְ עו הָ רְ חוֹ קִ ים וְ יָבוֹ או ּ ּ ּ ּ ּ וְ יִתְ וַסְּ פו עַ ל הַ קִ בּ וץ הַ קָ דוֹ שׁ שֶׁ ל יִשְׂ רָ אֵ ל וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ . ' וְ זֶהו ּ שֶׁ אָ מַ ר אַ חַ ר כָּ ך לְ שׁ וֹ ן ְ ' קִ בּ וץ ּ — ' הִ קָ בְ צו וְ שִׁ מְ עו וְ כו ּ ּ ּ ּ ', שֶׁ אָ מַ ר : ּ עַ תָ ה אֲנִי מֵ בִ ין שֶׁ עִ קַ ר הַ גְּ אֻ לָה תְ לויָה עַ ל־יְדֵ י ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת הִ קָ בְ צו וְ כו ּ ּ ּ ', דְ הַ יְנו עַ ל־יְדֵ י שֶׁ יִקָ בְ צו הָ רְ חוֹ קִ ים ּ ּ ּ ּ ּ מְ אֹד הַ נִקְ רָ אִ ים נִדָ חִ ים ּ ּ , בְּ חִ ינַת : מְ קַ בֵּ ץ נִדְ חֵ י יִשְׂ רָ אֵ ל , בְּ חִ ינַת : וְ הָ יָה בַּ יוֹ ם הַ הוא יִתָ קַ ע בְּ שׁ וֹ פָ ר גָּדוֹ ל ובָ ּ ּ ּ ּ ּ או הָ אֹבְ דִ ים וְ כו ' ּ וְ הַ נִדָ חִ ים וְ כו ּ ּ ּ ', עַ ל־יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א יִתְ גַּדֵ ל ּ ּ וְ יִתְ רַ בֶּ ה הַ קִ בּ וץ הַ קָ דוֹ שׁ בְּ תוֹ סְ פוֹ ת שְׁ כֵ נִים הַ רְ בֵּ ה ּ ּ ּ שֶׁ הָ יו מִ תְ חִ לָה רְ חוֹ קִ ים ּ ּ ּ , שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה יִכָּ מְ רו רַ חֲמָ יו ּ יִתְ בָּ רַ ך וְ יָחִ ישׁ לְ גָאֳ לֵנו ּ ְ . וְ זֶ : ּ הו הִ קָ בְ צו וְ שִׁ מְ עו בְּ נֵי ּ ּ ּ ' יַעֲקֹב ' וְ שִׁ מְ עו אֶ ל ּ ' יִשְׂ רָ אֵ ל ' אֲבִ יכֶ ם . כִּ י יַעֲקֹב בְּ חִ ינַת קַ טְ נות ּ , בְּ חִ ינַת עִ בּ ור ּ ) לִ קוטֵ י מוֹ הֲרַ ּ ּ " ן חֵ לֶק א סִ ימָ ן כא , (ח , וְ אָ ז עִ קַ ר ּ ּ הַ מִ לְ חָ מָ ה , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת ּ ּ : וְ יָדוֹ אֹחֶ זֶת בַּ עֲקֵ ב עֵשָׂ ו , שֶׁ הָ יָה לוֹ חֵ ם עִ מוֹ מִ בִּ טְ נוֹ ּ , וְ כֵ ן עִ ם שָׂ רוֹ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : וַיִוָתֵ ר יַעֲקֹב לְ בַ דוֹ וַיֵאָ בֵ ק אִ ישׁ עִ מוֹ וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ּ . ' הַ יְנו בְּ חִ ינַת ּ הָ רְ חוֹ קִ ים מְ אֹד שֶׁ הֵ ם בִּ בְ חִ ינַת קַ טְ נות ּ , הֵ ם נִקְ רָ אִ ים בְּ חִ ינַת בְּ נֵי יַעֲקֹב , וְ אוֹ תָ ם צְ רִ יכִ ים לְ קַ בֵּ ץ כָּ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד מִ מָ קוֹ ם שֶׁ הוא ּ ּ , בְּ חִ ינַת : " הִ קָ בְ צו וְ שִׁ מְ עו בְּ נֵי ּ ּ ּ יַעֲקֹב — " שֶׁ יִשְׁ מְ עו אֶ ל דִ בְ רֵ י תוֹ רָ תוֹ הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ּ וְ יָשׁ ובו אֶ ל ה ּ ּ . ' וְ זֶהו : " ּ וְ שִׁ מְ עו אֶ ל יִשְׂ רָ אֵ ל אֲבִ יכֶ ם ּ — " כִּ י אַ חַ ר כָּ ך כְּ שֶׁ יִתְ קַ בְּ צ ּ ְ ו וְ יִשְׁ מְ עו וְ יִתְ קָ רְ בו אֶ ל ּ ּ ּ הָ אֱמֶ ת , אָ ז נִקְ רָ אִ ים בְּ חִ ינַת יִשְׂ רָ אֵ ל , ּ שֶׁ נִקְ רָ א עַ ל שֵׁ ם נִצְ חוֹ ן הַ מִ לְ חָ מָ ה כְּ שֶׁ נִצַ ח אֶ ת שָׂ רוֹ שֶׁ ל עֵשָׂ ו ּ ּ ּ , שֶׁ אָ ז נֶאֱמַ ר : לֹא יַעֲקֹב יֵאָ מֵ ר עוֹ ד שִׁ מְ ך כִּ י אִ ם יִשְׂ רָ אֵ ל כִּ י ָ שָׂ רִ יתָ עִ ם אֱלֹקִ ים וְ עִ ם אֲ נָשִׁ ים וַתוכָ ל ּ ּ . וְ עַ ל־יְדֵ י זֶה יִהְ יֶה עִ קַ ר הַ גְּ אֻ לָה ּ ּ , עַ ל־יְדֵ י שֶׁ יִצְ טָ רְ פו נַפְ שׁ וֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ שֶׁ הֵ ם בְּ חִ ינַת צֵרופֵ י אוֹ תִ יוֹ ת הַ תוֹ רָ ה בְּ צֵ רופִ ים רַ בִּ ים ּ ּ ּ ּ עַ ד אֵ ין קֵ ץ וְ כו ', ּ שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ , שֶׁ מְ רַ מֵ ז עַל ּ ּ

Segment 13
HE:
כְּ לָלִ יות שִׁ שִׁ ים רִ בּ וֹ א אוֹ תִ יוֹ ת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הֵ ם בְּ חִ ינַת ּ שִׁ שִׁ ים רִ בּ וֹ א נַפְ שׁ וֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל , כַּ מובָ א בְּ כָ ל סִ פְ רֵ י ּ ּ קֹדֶ שׁ שֶׁ ' ּיִשְׂ רָ אֵ ל ' הוא רָ אשֵׁ י תֵ בוֹ ת יֵ ּ ּ ' שׁ שִׁ ' ּשִׁ ים רִ ' בּ וֹ א א' וֹ תִ יוֹ ת לַ ּ ' ּתוֹ רָ ה , וְ הָ בֵ ן הֵיטֵ ב ) קצב :(

Segment 14
HE:
ִׁש מְ עוֹ ן וְ לֵוִ י אַ חִ ים כְּ לֵי חָ מָ ס מְ כֵ רֹתֵ יהֶ ם ('ה , ט"מ) בְּ עִ נְיַן הַ פְ גָם שֶׁ ל הַ דוֹ חֵ ק אֶ ת הַ שָׁ עָ ה ּ ּ ּ , בָּ זֶה נִ כְ שָׁ לִ ים הַ רְ בֵּ ה בְּ נֵי־אָ דָ ם גְּ דוֹ לִ ים וקְ טַ נִים ּ ּ , עַ ד שֶׁ נוֹ גֵעַ הַ פְ גָם ּ ּ

Segment 15
HE:
ֹלִ פְ עָ מִ ים גַּם בְּ צַ דִ יקִ ים גְּ דוֹ לִ ים וְ נו ּ רָ אִ ים , בִּ בְ חִ ינַת " כִּ י הָ עֹשֶׁ ק יְהוֹ לֵל חָ כָ ם וְ כו ּ' ". וְ זֶה הָ יָה הַ פְ גָם שֶׁ ל ּ רְ אובֵ ן ּ , שֶׁ קִ נֵא קִ נְ אַ ת אִ מוֹ וְ חִ לֵל יְצועֵי אָ בִ יו ּ ּ ּ ּ ּ , אַ ף שֶׁ בְּ וַדַ אי הָ יָה צַ דִ יק גָּדוֹ ל וְ כַ וָנָתוֹ לַשָׁ מַ יִם ּ ּ ּ ּ , ּוכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ זַ ּ "ל , אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ּ ן הָ יָה פְ גָם גָּדוֹ ל ּ , וְ נֶאֱמַ ר עַ ל זֶה : " פַ חַ ז כַּ מַ יִם אַ ל תוֹ תַ ר ּ ּ ּ , " פַ חַ ז דַ יְקָ א ּ ּ ; וְ כֵ ן הַ פְ גָם שֶׁ ל שִׁ מְ עוֹ ן וְ לֵוִ י בִּ מְ כִ ירַ ת יוֹ סֵ ף ּ , וְ נֶאֱמַ ר עַ ל זֶה : " כְּ לֵי חָ מָ ס מְ כֵ רֹתֵ יהֶ ם , " כִּ י זוֹ הַ בְּ חִ ינָה שֶׁ ל דוֹ חֵ ק אֶ ת הַ שָׁ עָ ה הוא בְּ חִ ּ ּ ּ ינַת חָ מָ ס וְ גָזֵל , אֲ פִ לו אִ ם ּ ּ פוֹ גֵם בָּ זֶה צַ דִ יק גָּדוֹ ל מְ אֹד ּ ּ . ּובֶ אֱמֶ ת יֵשׁ בָּ זֶה יֵצֶ ר הָ רָ ע גָּדוֹ ל אֵ צֶ ל כַּ מָ ה בְּ נֵי־אָ דָ ם ּ , וְ לִ פְ עָ מִ ים אַ ף אֵ צֶ ל הַ גָּדוֹ ל בְּ מַ עֲלָה , שֶׁ בִּ שְׁ בִ יל דָ בָ ר אֶ חָ ד שֶׁ נִ דְ מֶ ה לָ הֶ ם ּ ּ שֶׁ הוא מִ צְ וָה ּ , הֵ ם מַ פְ קִ ירִ ים הַ כּ ֹל ובָ אִ ים עַ ל־יְדֵ י־זֶה ּ לִ ידֵ י קִ לְ קולִ ים רַ בִּ ים ּ , ּובִ פְ רָ ט כְּ שֶׁ בָּ אִ ים עַ ל־יְדֵ י־זֶה לִ ידֵ י מַ חֲלֹקֶ ת . וכְ שֶׁ תְ עַ יֵן בְּ כָ ל הַ מַ עֲשִׂ יוֹ ת וְ הַ מַ חֲלֹקֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ הָ יָה בֵּ ין הַ צַ דִ יקִ ים וְ הַ גְּ דוֹ לִ ים בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר ּ ּ ּ , הַ כּ ֹל הָ יָה בִּ בְ חִ ינָה זֹאת , שֶׁ הַ בַּ עַ ל־דָ בָ ר הִ טְ עָ ה אוֹ תָ ם ּ כְּ אִ לו שֶׁ כְּ נֶגְ דָ ם פוֹ גֵם הַ רְ בֵּ ה ּ ּ ּ ּ , ּומִ צְ וָה לִ מְ סֹר נַפְ שָׁ ם בִּ שְׁ בִ יל לְ הָ דְ פָ ם ולְ רָ דְ פָ ם וְ כו ּ ּ . ' ובֶ אֱמֶ ת שָׁ גו בָּ זֶה ּ ּ מְ אֹד , כִּ י עַ ל־יְדֵ י מַ חֲלֹקֶ ת וָכַ עַ ס אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ תַ קֵ ן ּ בְּ שׁ ום ּ אֹפֶ ן , רַ ק צְ רִ יכִ ין לְ הִ תְ יַשֵׁ ב הַ רְ בֵּ ה אֵ יך ְ ּ לְ הִ תְ נַהֵ ג בְּ עִ נְיָן כָּ זֶה , וְ הָ עִ קָ ר ּ , לְ בַ קֵ שׁ מֵ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ שֶׁ יַנְחֵ הו בְּ דֶ רֶ ך אֱמֶ ת ְ ּ ּ , ולְ הִ תְ יַשֵׁ ב עַ צְ מוֹ הַ רְ בֵּ ה אִ ם ּ ּ יֶשׁ לוֹ כּ ֹחַ לְ רָ דְ פוֹ , וְ אִ ם חִ יוב מִ צְ וָה זֹאת חָ ל עָ לָי ּ ּ ו ּדַ יְקָ א , כִּ י מִ צְ וָה כָּ זֹאת אולַי טוֹ ב יוֹ תֵ ר שֶׁ תִ תְ קַ יֵם ּ ּ ּ עַ ל־יְדֵ י אֲ חֵ רִ ים . בִּ פְ רָ ט אולַי כַּ וָנַת שֶׁ כְּ נֶגְ דוֹ גַּם־כֵּ ן ּ ּ ּ ּ לַשָׁ מַ יִם , רַ ק שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ בִ ין דְ בָ רָ יו ּ , וְ גַם אָ מְ רו ּ עָ לָיו הַ רְ בֵּ ה שְׁ קָ רִ ים וכְ זָבִ ים ּ , בְּ חִ ינַת אֲ " שֶׁ ר לֹא גָזַלְ תִ י אָ ז אָ שִׁ יב ּ ". וְ יֵשׁ בָּ זֶה עוֹ ד הַ רְ בֵּ ה לְ דַ בֵּ ר , כַּ אֲ שֶׁ ר יָבִ ין הַ מַ שְׂ כִּ יל בְּ עַ צְ מוֹ ּ ) קצג (:

Segment 16
HE:
בְּ סֹדָ ם אַ ל תָ בֹא נַפְ שִׁ י ּ

Segment 17
HE:
('ו , ט"מ) וְ זֶה שֶׁ הוֹ כִ יחַ אֶ ת שִׁ מְ עוֹ ן וְ לֵוִ י : בְּ סֹדָ ם אַ ל תָ בֹא ּ נַפְ שִׁ י בִּ קְ הָ לָם אַ ל ּ תֵ חַ ד כְּ בֹדִ י , ופֵ רְ שׁ ו חֲכָ מֵ ינו זַ ּ ּ ּ ל " שֶׁ נֶאֱמַ ר עַ ל הַ קִ בּ וץ שֶׁ ל מַ עֲשֵׂ ה ּ ּ ּ ' זִמְ רִ י ' וְ עַ ל הַ קָ הָ ל ּ שֶׁ ל מַ חֲלֹקֶ ת ' קֹרַ ח ' וְ כו ', ּ שֶׁ כָּ ל זֶה הוא הַ הֵ פֶ ך מִ כָּ ל ְ ּ , ל"ּ הַ נַ שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה עִ כּ וב הַ גְּ אֻ לָ ה ּ ּ . כִּ י כָּ ל הַ תִ קון ּ ּ ּ ל"ּ הַ נַ נִמְ שָׁ ך עַ ל־יְדֵ י הַ צַ דִ יק הַ בַּ עַ ל כּ ֹחַ הַ גָּדוֹ ל ּ ּ ְ שֶׁ יָכוֹ ל לְ הִ תְ פַ לֵל תְ פִ לָ ה בִּ בְ חִ ינַת דִ ין ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ פִ ינְחָ ס ּ בְּ עֵ ת שֶׁ קִ נֵא עַ ל מַ עֲשֵׂ ה זִמְ רִ י ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ מְ בֹאָ ר שָׁ ם בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ ח ' ) לִ קוטֵ י מוֹ הֲרַ ּ ּ " ן תִ נְיָנָא ּ ( , נִמְ צָ א ּ שֶׁ מַ עֲשֵׂ ה זִמְ רִ י הוא הַ הֵ פֶ ך מִ תִ קון ּ ּ ּ ּ ְ .ל"ּ הַ נַ וְ כֵ ן מַ חֲלֹקֶ ת קֹרַ ח שֶׁ רָ צָ ה לְ הַ קְ הִ יל אֶ ת עֲדַ ת יִשְׂ רָ אֵ ל לַחֲלֹק עַ ל מֹשֶׁ ה , לַעֲקֹר אֶ ת הַ תוֹ רָ ה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ , ּובֶ אֱמֶ ת קִ לְ קֵ ל הַ רְ בֵּ ה לְ דוֹ רוֹ ת . כִּ י כָּ ל הַ מַ חֲלֹקֶ ת ּ שֶׁ בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר עַ ל צַ דִ י ּ ּ קֵ י אֱמֶ ת וְ הַ נִלְ וִ ים אֲ לֵיהֶ ם ּ , יֵשׁ בָּ הֶ ם נִיצוֹ צֵ י קֹרַ ח דָ תָ ן וַאֲ בִ ירָ ם ּ , כַּ מובָ א ּ ּ . ' כִּ י אֶ ת זֶה לְ עֻמַ ת זֶה ּ ', כִּ י הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א מִ תְ גָּרֶ ה בְּ הַ צַ דִ יק ּ ּ הַ בַּ עַ ל כּ ֹחַ ל"ּ הַ נַ שֶׁ יָכוֹ ל לְ קַ בֵּ ץ הָ רְ חוֹ קִ ים ולְ הוֹ סִ יף ּ ּ שְׁ כֵ נִים רַ בִּ ים עַ ל הַ קִ בּ וץ הַ קָ דוֹ שׁ הַ חֲרֵ דִ ים לִ דְ בַ ר ּ ּ ּ ', ה הַ מִ תְ יַגְּ עִ ים לְ הִ תְ פַ לֵל בְּ כֹחַ ובְ כַ וָנָה ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה מַ עֲלֶה בְּ כָ ל פַ עַ ם שַׁ עֲשׁ ועִ ים נִפְ לָ אִ ים לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ וְ כו ּ ', אֲבָ ל בְּ חִ ינַת מַ חֲלֹקֶ ת קֹרַ ח וַעֲדָ תוֹ מִ תְ גַּבֵּ ר בְּ כָ ל דוֹ , ר ּ ּומִ תְ אַ סְּ פִ ים הַ רְ בֵּ ה הַ רְ בֵּ ה לַחֲלֹק עַל קִ בּ וץ הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ , וְ לֹא דַ י שֶׁ אֵ ינָם מוֹ סִ יפִ ים לְ קָ רֵ ב ּ רְ חוֹ קִ ים לַה ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ אַ ף גַּם אוֹ רְ בִ ים וְ חוֹ תְ רִ ים בְּ כָ ל כּ ֹחָ ם בְּ תַ חְ בּ ולוֹ ת רַ בּ וֹ ת לְ רַ חֵ ק הַ נְפָ שׁ וֹ ת הָ רוֹ צִ ים ּ ּ לְ הִ תְ קָ רֵ ב אֶ ל הַ קִ ּ בּ וץ הַ קָ דוֹ שׁ לְ הִ תְ פַ לֵל בְּ כַ וָנָה וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ּ .' וְ הָ א בְּ הָ א תַ לְ יָא ּ , עַ ל־יְדֵ י מַ עֲשֵׂ ה זִמְ רִ י מִ תְ גַּבֵּ ר מַ חֲלֹקֶ ת קֹרַ ח וְ כֵ ן לְ הֵ פֶ ך . ְ כִּ י עַ ל־יְדֵ י רִ בּ וי תַ אֲ וַת ּ ּ נִאוף שֶׁ שָׁ כִ יחַ עַ תָ ה בַּ עֲוֹ נוֹ תֵ ינו הָ רַ בִּ ים ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת מַ עֲ שֵׂ ה זִמְ רִ י שֶׁ הָ יָה בַּ עֲצַ ת בִּ לְ עָ ם הָ רָ שָׁ ע , עַ ל־יְדֵ י זֶה מִ תְ גַּבֵּ ר הַ מַ חֲלֹקֶ ת עַ ל הַ צַ דִ יק הַ בַּ עַ ל כּ ֹחַ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת פִ ינְחָ ס שֶׁ לוֹ חֵ ם עִ ם בְּ חִ ינַת זִמְ רִ י וְ הוֹ רֵ ג ּ ּ ּומַ כְ נִיעַ אוֹ תוֹ וְ עוֹ קֵ ר עֲצַ ת בִּ לְ עָ ם מִ ן הָ עוֹ לָם , אֲ בָ ל הַ בַּ עַ ל דָ ּ בָ ר אֵ ינוֹ מַ נִיחַ אֶ ת מְ קוֹ מוֹ ּ , ּומִ תְ גָּרֶ ה בְּ כָ ל עֹז לְ הַ רְ בּ וֹ ת מַ חֲלֹקֶ ת עַ ל הַ צַ דִ יק הַ זֶה ּ ּ ּ , כְּ דֵ י שֶׁ לֹא ּ יִתְ קָ רְ בו עוֹ ד נְפָ שׁ וֹ ת רְ חוֹ קִ ים ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת מַ חֲלֹקֶ ת ּ ּ קֹרַ ח . כִּ י כָּ ל הִ תְ גַּבְּ רות הַ מַ חֲלֹקֶ ת עַ ל הַ צַ דִ יק אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ וְ תִ קונָיו הוא עַ ל־יְדֵ י פְ גַם הַ בְּ רִ ית ּ ּ ּ ּ , פְ גַם טִ פֵ י הַ מֹחַ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב עַ ל פָ סוק ּ ּ ּ " אֹזֶן שׁ ֹמַ עַ ת תוֹ כַ חַ ת חַ יִים ּ ּ בְּ קֶ רֶ ב חֲכָ מִ ים תָ לִ ין ּ " וְ כו . ) 'ּ כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ ּ " בַּ חֲצֹצְ רוֹ ת " סִ ימָ ן ה (. וְ כֵ ן לְ הֵ פֶ ך , ְ עַ ל־יְדֵ י הַ מַ חֲ ּ לֹקֶ ת עַ ל הַ צַ דִ יק מִ תְ גַּבֵּ ר מַ עֲשֵׂ ה זִמְ רִ י רַ חֲמָ נָא לִ צְ לָן ּ ּ , כִּ י אֵ ין מִ י שֶׁ יַצִ ילֵם מִ שְׁ טותָ ם וכְ סִ ילותָ ם הָ רַ בִּ ים כַּ יָדועַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ כָּ ל זֶה . וְ עַ ל זֶה הִ תְ פַ לֵל יַעֲקֹב ּ ּ : בְּ סֹדָ ם אַ ל תָ בֹא נַפְ שִׁ י ּ בִּ קְ הָ לָם אַ ל תֵ חַ ד כְּ בֹדִ י וְ כו ּ ּ ', ֶׁש ּנֶאֱמַ ר עַ ל מַ עֲשֵׂ ה זִמְ רִ י ומַ חֲלֹקֶ ת קֹרַ ח שֶׁ לֹא יוכְ לו לְ הִ תְ אַ סֵּ ף ּ ּ ּ ּ ּולְ הִ תְ קַ בֵּ ץ יַחַ ד , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת הַ קִ בּ וץ וְ קֶ שֶׁ ר שֶׁ לָהֶ ם ּ ּ ּ אֵ ינוֹ קֶ שֶׁ ר וְ קִ בּ וץ כְּ לָ ל ּ , כִּ י קֶ שֶׁ ר רְ שָׁ עִ ים אֵ ינוֹ מִ ן ּ הַ מִ נְיָן , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב לְ עִ נְיַן שֶׁ בְ ּ נָא וְ סִ יעָ תוֹ שֶׁ הָ יָה גָּדוֹ ל בַּ תוֹ רָ ה ובְ יִשְׂ רָ אֵ ל מְ אֹד כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו ּ ּ ּ ּ "זַ ל וְ חָ לַק עַ ל חִ זְקִ יָה וְ סִ יעָ תוֹ ּ : לֹא תֹאמְ רון קֶ שֶׁ ר לְ כָ ל ּ אֲ שֶׁ ר יֹאמַ ר הָ עָ ם הַ זֶה קָ שֶׁ ר וְ כו ּ ּ .' כִּ י עִ קַ ר הַ קֶ שֶׁ ר וְ הַ קִ בּ וץ הוא כְּ שֶׁ מִ תְ קַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ שְׁ רִ ים הַ קִ בּ וץ ּ ּ ּ אֶ ל מְ קוֹ ר הָ אַ חְ דות לַה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ולְ תוֹ רָ תוֹ וְ לִ קְ דֻ שַׁ ת ּ ּ ְ יִשְׂ רָ אֵ ל , שֶׁ הֵ ם כּ ֹלָ א חַ ד ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בַּ זֹהַ ר ּ ּ ּ הַ קָ דוֹ שׁ , ּוכְ מוֹ שֶׁ אוֹ מְ רִ ים : אַ תָ ה אֶ חָ ד וְ שִׁ מְ ך אֶ חָ ד ָ ּ ומִ י כְּ עַ מְ ך יִשְׂ רָ אֵ ל גּוֹ י אֶ חָ ד בָּ אָ רֶ ּ ָ ּ . ץ אֲ בָ ל כְּ שֶׁ הַ קִ בּ וץ ּ ּ הוא לַחֲלֹק עַ ל דַ רְ כֵ י הַ תוֹ רָ ה הָ אֲ מִ תִ יִים ולְ הַ רְ חִ יק ּ ּ ּ ּ ּ ּ מֵ הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת שֶׁ הוא קוֹ צָ א דְ אוֹ ת ד ּ ּ ּ ּ ' ּדְ אֶ חָ ד כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר ובַ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ ּ ּ , כִּ י עוֹ סֵ ק לַעֲשׂ וֹ ת שָׁ לוֹ ם וְ אַ חְ דות בֵּ ין יִשְׂ ּ רָ אֵ ל לַאֲבִ יהֶ ם

Segment 18
HE:
שֶׁ בַּ שָׁ מַ יִם שֶׁ יָשׁ ובו כֻּלָם לִ כְ לֹל בְּ אַ חְ דותוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , בְּ וַדַ אי זֶה הַ קִ בּ וץ שֶׁ ל הַ חוֹ לְ קִ ים אֵ ינוֹ קִ בּ וץ וְ קֶ שֶׁ ר ּ ּ ּ ּ כְּ לָ ל מֵ אַ חַ ר שֶׁ רְ חוֹ קִ ים ומַ רְ חִ יקִ ים בְּ דִ בְ רֵ יהֶ ם מִ ן ּ הָ אֶ חָ ד הַ פָ שׁ וט יִתְ בָּ רַ ך שְׁ מוֹ ְ ּ ּ , וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו ּ ּ ּ : ל"זַ עֵשָׂ ו שֵׁ שׁ נְפָ שׁ וֹ ת הָ יו לוֹ וְ נִקְ רָ אִ ים ּ ' נְפָ שׁ וֹ ת ' לְ שׁ וֹ ן רַ בִּ ים , וְ יַעֲקֹב הָ יו לוֹ שִׁ בְ עִ ים נֶפֶ שׁ וְ נִ קְ רָ אִ ים ּ ' נֶפֶ שׁ ' בִּ לְ שׁ וֹ ן יָחִ יד , כַּ מובָ א בְּ פֵ רושׁ רַ שִׁ ּ ּ ּ " י שָׁ ם .

Segment 19
HE:
וַאֲפִ לו אִ ם גַּם הַ חוֹ לְ קִ ּ ּ ים עוֹ סְ קִ ים בְּ תוֹ רָ ה ובִ תְ פִ לָה ּ ּ , אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן מֵ אַ חַ ר שֶׁ חוֹ לְ קִ ים עַ ל הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ הֵ ם מַ רְ חִ יקִ ים עַ צְ מָ ן מִ ן הָ אַ חְ דות ּ . כִּ י זֶה יָדועַ שֶׁ מְ עַט ּ ּ הַ תוֹ רָ ה וְ הַ תְ פִ לָ ה שֶׁ ל הַ הֲמוֹ ן עַ ם ּ ּ ּ , אַ ף־עַ ל־פִ י שֶׁ גַּם ּ זֶה יָקָ ר מְ אֹד אֵ צֶ ל ה יִ ' תְ בָּ רַ ך , ְ אֲ בָ ל אִ י אֶ פְ שָׁ ר בְּ מָ קוֹ ם שֶׁ תֻ כְ לַל לְ מַ עְ לָ ה עֲבוֹ דָ תָ ם שֶׁ תַ עֲלֶה ּ ּ ּ שֶׁ צְ רִ יכִ ים לְ הִ כָּ לֵל , כִּ י אִ ם בְּ כֹחַ הַ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת אֲ שֶׁ ר ּ ּ אֲ לֵיהֶ ם אָ נו מְ קַ שְׁ רִ ים תְ פִ לָ תֵ נו וַעֲבוֹ דָ תֵ נו ּ ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ רַ ק הֵם יְכוֹ לִ ים לְ הַ עֲלוֹ ת הַ כּ ֹל לְ מַ עְ לָ ה מַ עְ לָ ה . כִּ י כָּ ל אֶ חָ ד יוֹ דֵ עַ פְ גָמָ יו וַחֲטָ אָ יו הַ מְ רֻ בִּ ים בְּ עַ צְ מוֹ ּ , וְ כַ מָ ה וְ כַ מָ ה ּ ּ פָ גום מְ עַט תוֹ רָ תוֹ וַעֲבוֹ דָ תוֹ ּ ּ ּ , בִּ פְ רָ ט הַ תְ פִ לָה שֶׁ יֵשׁ ּ ּ ּ הַ רְ בֵּ ה שֶׁ בְּ רֹב הַ תְ פִ לָ ה מַ חֲשַׁ בְ תָ ם טְ רודִ ים בַּ חוץ ּ ּ ּ ּ ּ מְ אֹד , וְ גוֹ מְ רִ ים בְּ מַ חֲשַׁ בְ תָ ם כָּ ל הַ מַ שָׂ א ומַ תָ ן שֶׁ לָהֶ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְ כָ ל עִ סְ קֵ י חֹל וְ כו ' ּ בִּ שְׁ עַ ת תְ פִ לָ תָ ם ּ ּ , עַ ד שֶׁ אֵ ינָם יוֹ דְ עִ ים הֵ יכָ ן הֵ ם עוֹ מְ דִ ים בַּ תְ פִ לָה ּ , וְ כַ נִרְ אֶ ה בְּ חושׁ ּ ּ מִ כַּ מָ ה וְ כַ מָ ה בְּ נֵי־אָ דָ ם אֲ פִ לו מֵ אוֹ תָ ן הַ מְ כַ נִים עַ צְ מָ ן ּ ּ ּ ּ ּ בְּ שֵׁ ם חֲסִ ידִ ים , וְ כַ אֲ שֶׁ ר הֵ ם מוֹ דִ ים בְּ עַ צְ מָ ן . וְ אִ ם אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן מֵ חֲמַ ת נְ קֻ דָ ה הַ טוֹ בָ ה מִ קְ דֻ שַׁ ת ּ ּ ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ יֵשׁ עֲדַ יִן בְּ קִ רְ בָּ ם נִזְרָ ק מִ פִ יהֶ ם אֵ יזֶה ּ ּ דִ בּ ורִ ים קְ דוֹ שִׁ ים שֶׁ ל תְ פִ לָ ה וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ', ּ בְּ וַדַ אי אֵ ין בָּ הֶם כּ ֹחַ לַעֲלוֹ ת לְ מַ עְ לָה לְ עֹצֶ ם קַ טְ נותָ ם ולְ רִ בּ וי הַ פְ סֹלֶת ּ ּ ּ ּ וְ הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת רָ עוֹ ת רַ בּ וֹ ת מְ אֹד מְ אֹד הַ מְ סַ בְּ בִ ים ּ אוֹ תָ ם .

Segment 20
HE:
עַ ל־כֵּ ן כָּ ל עִ קַ ר עֲלִ יָתָ ם הוא עַ ל־יְדֵ י הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ , וְ כַ מְ בֹאָ ר מִ זֶה הַ רְ בֵּ ה בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר ּ . כִּ י הַ צַ דִ יק עוֹ סֵ ק ּ ּ בְּ עֹ צֶ ם כּ ֹחוֹ לְ הַ עֲלוֹ ת גַּם מְ עַ ט הָ אוֹ תִ יוֹ ת וְ הַ תֵ בוֹ ת ּ ּ שֶׁ אָ מְ רו בִּ קְ צָ ת כַּ וָנָה מועֶטֶ ת בִּ תְ פִ לָ תָ ם ּ ּ ּ ּ , וְ גַם עוֹ סֵ ק לְ עוֹ רְ רָ ם וְ לַהֲקִ יצָ ם מִ שְׁ נָתָ ם הָ עֲצומָ ה שֶׁ יִפְ תְ חו פִ יהֶ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְ לִ בָּ ם וְ יִתְ גַּבְּ רו בְּ כָ ל כּ ֹחָ ם לְ הִ תְ פַ לֵל בְּ כַ וָ ּ ּ ּ ּ נָה תֵ בוֹ ת ּ ופְ סוקִ ים ומִ זְמוֹ רִ ים וְ כו ּ ּ ּ ּ ' רַ בִּ ים בְּ יוֹ תֵ ר בְּ כַ מות ּ ּ וְ אֵ יכות ּ , שֶׁ אֵ יכות הַ כַּ וָנָה תִ הְ יֶה בְּ יֶתֶ ר שְׂ אֵ ת ּ ּ ּ , וְ כַ מות הַ תֵ בוֹ ת וְ הָ אוֹ תִ יוֹ ת יִהְ יו רַ בִּ ים בְּ יוֹ תֵ ר ּ ּ ּ ּ ּ . כִּ י לְ הִ תְ פַ לֵל כָּ ל הַ תְ פִ לָה בְּ כַ וָנָה זֶה רָ חוֹ ק ּ ּ ּ ּ ּ מְ אֹד אֲ פִ לו ּ ּ מֵ הַ כְּ שֵׁ רִ ים הַ גְּ מורִ ים הַ יְרֵ אִ ים בֶּ אֱמֶ ת ּ , כִּ י אִ ם צַ דִ יקִ ים גְּ מורִ ים הַ גְּ דוֹ לִ ים בְּ מַ עֲלָ ה מְ אֹד ּ ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בִּ דְ בָ רֵ ינו בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר ּ , אֲ בָ ל עַ ל כָּ ל פָ נִים ּ הַ מְ קֻ שָׁ רִ ים לְ הַ צַ דִ יק מִ תְ פַ לְ לִ ים תֵ בוֹ ת וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ' הַ רְ בֵּ ה

Segment 21
HE:
בְּ יוֹ תֵ ר ובְ כַ וָנָה גְּ דוֹ לָ ה בְּ יוֹ תֵ ר ובְ חִ יות וְ הִ תְ לַהֲבות ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְ הִ תְ עוֹ רְ רות דִ קְ דֻ שָׁ ה וְ כו ּ ּ ּ ּ ', וְ עִ ם כָּ ל זֶה לֹא הָ יָה כּ ֹחַ לִ תְ פִ לָ תָ ם שֶׁ תַ עֲלֶה לְ מַ עְ לָ ה כִּ י אִ ם בְּ כֹחַ הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ ּ הָ אֱמֶ ת שֶׁ מְ קֻ שָׁ רִ ים אֵ לָיו ּ ּ , הֵ שֶׁ בְּ עֹצֶ ם כּ ֹחוֹ ם מִ תְ פַ לְ לִ ים בְּ כַ וָנָה מַ ה שֶׁ מִ תְ פַ לְ לִ ים ּ ּ ּ ּ ּ , ּובְ עֹצֶ ם כּ ֹחוֹ הוא מַ עֲלֶה תְ פִ לָ תָ ם הַ שָׁ מַ יְמָ ה לְ רום גָּבְ הֵ י מְ רוֹ מִ ים ּ ּ ּ ּ ּ , לַמָ קוֹ ם הַ צָ רִ יך ְ ּ ּ , לִ מְ קוֹ ר הָ אַ חְ דות ּ , וְ עַ ל־כֵּ ן רַ ק זֶה נִ קְ רָ א קֶ שֶׁ ר וְ קִ בּ וץ הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ , וְ כָ ל מַ ה שֶׁ זוֹ כִ ין ּ ּ

Segment 22
HE:
שֶׁ נִתְ וַסֵּ ף נֶפֶ שׁ אֶ ל הַ קִ בּ וץ הַ קָ דוֹ שׁ הַ זֶה ּ ּ ּ ּ ּ , נִ תְ רַ בֶּ ה וְ נִתְ גַּדֵ ל בֵּ ית הַ תְ פִ לָ ה ּ ּ ּ ... ) קצד (:

Segment 23
HE:
בְּ סֹדָ ם אַ ל תָ בֹא נַפְ שִׁ י ּ

Segment 24
HE:
('ו , ט"מ) שִׁ מְ עוֹ ן וְ לֵוִ י אַ חִ ים כְּ לֵי חָ מָ ס מְ כֵ רֹתֵ יהֶ ם . כִּ י כְּ שֶׁ רוֹ צִ ין לַחְ טֹף יְדִ יעוֹ ת וְ הַ שָׂ גוֹ ת שֶׁ אֵ ינָם רְ אויִים לוֹ ּ ּ זֶה בְּ חִ ינַת חָ מָ ס וגְ זֵלָ ה וַחֲרוֹ ן אַ ף כַּ מובָ ן בְּ מָ קוֹ ם ּ ּ ּ אַ חֵ ר . וְ זֶהו בְּ חִ ינַת בְּ סֹדָ ם אַ ל תָ בֹא נַפְ שִׁ י ּ ּ , בְּ סֹדָ ם דַ יְקָ א שֶׁ נִ דְ מֶ ה לָהֶ ם שֶׁ הִ שִׂ יגו כְּ בָ ר כָּ ל הַ סּ וֹ דוֹ ת ּ ּ ּ ּ וְ הַ הַ שָׂ גוֹ ת עַ ד שֶׁ הֶ עֱמִ ּ ידו עַ ל דַ עְ תָ ם לִ מְ כּ ֹר אֶ ת יוֹ סֵ ף ּ ּ ּ הַ צַ דִ יק שֶׁ נִדְ מֶ ה לָ הֶ ם לְ פִ י דַ עְ תָ ם שֶׁ נוֹ טֶ ה מִ דֶ רֶ ך ְ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הָ אֱמֶ ת . וְ עַ ל־כֵּ ן אָ מַ ר יַעֲקֹב בְּ סֹדָ ם אַ ל תָ בֹא נַפְ שִׁ י ּ , כִּ י אֵ ינִי רוֹ צֶ ה סוֹ דוֹ ת כָּ אֵ לו ּ ּ , וְ כֵ ן בִּ קְ הָ לָם שֶׁ ל קֹרַ ח וְ זִמְ רִ י אַ ל תֵ חַ ד ּ כְּ בֹדִ י וְ כו ', ּ כִּ י הֵ ם פָ גְ מו הַ רְ בֵּ ה יוֹ תֵ ר ּ ּ וְ יוֹ תֵ ר שֶׁ נִמְ שְׁ כו אַ חַ ר תַ אֲ וָתָ ם ּ ּ ּ , זִמְ רִ י רָ צָ ה לְ נָאֵ ף וְ טָ עַ ן עִ ם מֹשֶׁ ה כְּ מוֹ חָ כָ ם וְ לַמְ דָ ן מֻפְ לָג אִ ם תֹאמַ ר זוֹ ּ אֲ סורָ ה וְ כו ּ ּ ', וְ כָ ל בַּ ר דַ עַ ת אֲ מִ תִ י יוֹ דֵ עַ הַ חִ לוק שֶׁ בֵּ ין ּ ּ ּ ּ ּ כַּ וָ נַת מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו ובֵ ין זִמְ רִ י ּ ּ , כִּ י מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו הָ יָה ּ פָ רושׁ גָּדוֹ ל וְ נָשָׂ א בַּ ת יִתְ רוֹ עַ ל־פִ י הַ דִ בּ ור ּ ּ ּ ּ ּ , וְ זֶה יָצָ א מִ דַ עְ תוֹ וְ רָ צָ ה לְ הַ תִ יר נִאוף בְּ פַ רְ הֶ סְ יָא וְ הֵ עֵז פָ נָיו ּ ּ ּ ּ ּ כָּ ל כָּ ך לִ טְ עֹן עִ ם מֹשֶׁ ה בְּ עַזות כָּ זֶה ּ ּ ְ וְ . כֵ ן קֹרַ ח שֶׁ רָ צָ ה בִּ כְ בוֹ ד עַ צְ מוֹ כַּ מְ פֻרְ סָ ם וְ טָ עַ ן כְּ אִ לו מִ תְ קַ נֵא בִּ שְׁ בִ יל ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל וְ אָ מַ ר כִּ י כָ ל הָ עֵ דָ ה כֻּלָם קְ דוֹ שִׁ ים ובְ תוֹ כָ ם ּ ּ ' ה ומַ דועַ תִ תְ נַשְׂ או עַ ל קְ הַ ל ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ .. .' וְ זֶה יְהודָ ה אַ תָ ה יוֹ דוך אַ חֶ יך ָ ּ ָ ּ ּ , כִּ י מִ מֶ נו ּ ּ ּ יֵצֵ א דָ וִ ד ּ ומָ שִׁ יחַ שֶׁ הֵ ם יִזְכּ ו לָזֶה בִּ שְׁ לֵמות שֶׁ הֵ ם יְתַ קְ נו הַ כּ ֹל ּ ּ ּ ּ ּ בִּ מְ הֵ רָ ה בְּ יָמֵ ינו אָ מֵ ן ּ . כִּ י דָ וִ ד עָ שָׂ ה עַ צְ מוֹ כָּ ל יָמָ יו ּ כְּ עָ נִי וְ אֶ בְ יוֹ ן , וְ אָ מַ ר וְ אָ נֹכִ י תוֹ לַעַ ת וְ לֹא אִ ישׁ וְ כו ', ּ וְ אָ מַ ר ה ' לֹא גָבַ ה לִ בִּ י וְ לֹא ּ רָ מו עֵינַי וְ לֹא הִ לַכְ תִ י ּ ּ ּ בִּ גְ דֹלוֹ ת וְ נִפְ לָ אוֹ ת מִ מֶ נִי וְ כו ּ ּ ּ ', וְ סִ יֵם יַחֵ ל יִשְׂ רָ אֵ ל אֶ ל ּ ' ה מֵ עַ תָ ה וְ עַ ד עוֹ לָם ּ , שֶׁ זֶה הָ עִ קָ ר לַעֲשׂ וֹ ת עַ צְ מוֹ ּ ּ כְּ גָמֻ ל עֲלֵי אִ מוֹ וְ כו ּ ּ ' ולְ יַחֵ ל לִ ישׁ ועַ ת ה ּ ּ ' ּולְ הַ רְ בּ וֹ ת בְּ שִׁ ירוֹ ת וְ תִ שְׁ בָּ חוֹ ת ותְ פִ לוֹ ת וְ הוֹ דָ אוֹ ת ּ ּ , כְּ מוֹ דָ וִ ד ּ שֶׁ עָ סַ ק בָּ זֶה כָּ ל יָמָ יו עַ ד שֶׁ זָכָ ה לְ חַ בֵּ ר סֵ פֶ ר תְ הִ לִ ים ּ ּ ּ שֶׁ כָּ לול מִ כָּ ל עֲשָׂ רָ ה מִ ינֵי נְגִ ינָה שֶׁ הֵ ם כְּ לַל הַ שִׂ מְ חָ ה ּ ּ בּ וֹ יִתְ בָּ רַ ך , ְ שֶׁ זֶה עִ קַ ר הַ תִ קון שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה תָ בוֹ א ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ גְּ אֻ לָ ּ ה הַ שְׁ לֵמָ ה עַ ל־יְדֵ י מָ שִׁ יחַ שֶׁ יֵצֵ א מִ זַרְ עוֹ ּ ּ ּ , שֶׁ עִ קַ ר הַ גְּ אֻ לָ ה עַ ל־יְדֵ י שִׂ מְ חָ ה ּ ּ . וְ עַ ל־כֵּ ן יָגַע מְ אֹד לִ מְ צֹא מְ קוֹ ם הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ שֶׁ שָׁ ם מְ קַ בְּ לִ ין אוֹ ר ּ ּ ּ הַ שִׂ מְ חָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה לִ שְׂ מֹחַ בּ וֹ יִתְ בָּ רַ ך בְּ חִ ינַת אָ נֹכִ י ְ ּ ּ ֶא שְׂ מַ ח בַּ ה ' בְּ חִ ינַת כִּ י בוֹ יִשְׂ מַ ח לִ בֵּ נו וְ כו ּ ּ ) ' קצה :(

Segment 25
HE:
לֹא יָסור שֵׁ בֶ ט מִ יהודָ ה ּ ּ

Segment 26
HE:
('י , ט"מ) וְ עַ ל זֶה הִ תְ נַבֵּ א יַעֲקֹב אָ בִ ינו כְּ שֶׁ בֵּ רֵ ך אֶ ת יְהודָ ה ּ ּ ְ , שֶׁ מִ מֶ נו יֵצֵ א מָ שִׁ יחַ ּ ּ ּ ּ : " לֹא יָסור שֵׁ בֶ ט מִ יהודָ ה ּ ּ ּומְ חֹקֵ ק מִ בֵּ ין רַ גְ לָיו עַ ד כִּ י יָבֹא שִׁ ילֹה ". מְ חֹקֵ ק — זֶה בְּ חִ ינַת הַ דְ פוס ּ ּ , שֶׁ הִ תְ נַבֵּ א שֶׁ לֹא יָסור שֵׁ בֶ ט ּ ּ מִ יהודָ ה ּ — זֶה בְּ חִ ינַת שֵׁ בֶ ט סוֹ פֵ ר , בְּ חִ ינַת כְּ תִ יבַ ת הַ סְּ פָ רִ ים הַ קְ דוֹ שִׁ ים שֶׁ ל הַ תוֹ רָ ה ּ ּ , ּומְ חֹקֵ ק — זֶה בְּ חִ ינַת הַ דְ פוס ּ ּ , ּ שֶׁ תִ תְ גַּ לֶה חָ כְ מַ ת הַ דְ פוס בָּ עוֹ לָם ּ ּ ּ וְ לֹא תִ תְ בַּ טֵ ל חֲקִ יקַ ת וְ הַ דְ פָ סַ ת סִ פְ רֵ י יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ , עַ ד כִּ י יָבֹא שִׁ ילֹה — ּ דָ א מֹשֶׁ ה מָ שִׁ יחַ , כִּ י עַ ל ־ יְדֵ י רִ בּ וי ּ הַ סְּ פָ רִ ים הַ קְ דוֹ שִׁ ים ּ , ־ עַ ל יְדֵ י חָ כְ מַ ת הַ דְ פוס לֹא ּ ּ תִ שְׁ תַ כַּ ח הַ תוֹ רָ ה עַ ד שֶׁ יָ ּ ּ ּ ּ בוֹ א שִׁ ילֹה — ּ דָ א מֹשֶׁ ה ־ מָ שִׁ יחַ . וְ זֶה " וְ לוֹ יִקְ הַ ת עַ מִ ים אֹסְ רִ י לַגֶּפֶ ן ּ ּ עִ ירֹה וְ כו ' ּ כִּ בֵּ ס בַּ יַיִן וְ כו ּ ּ ' חַ כְ לִ ילִ י עֵינַיִם מִ יָיִן ּ " וְ כו ', ּ כִּ י לֶעָ תִ יד כְּ שֶׁ יָבוֹ א מָ שִׁ יחַ אָ ז יֻכְ לְ לו מֹשֶׁ ה וְ דָ וִ ד ּ ּ בְּ יַחַ ד בְּ תַ כְ לִ ית הָ אַ חְ ּ דות , כִּ י שִׁ ילֹה דָ א מֹשֶׁ ה ּ , שֶׁ הוא מָ שִׁ יחַ ּ . וְ כֵ ן דָ וִ ד הוא מָ שִׁ יחַ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " מְ שִׁ יחַ אֱ לֹקֵ י יַעֲקֹב , " כִּ י נִ שְׁ מַ ת מָ שִׁ יחַ יִהְ יֶה כָּ לול ּ ּ מִ שְׁ נֵיהֶ ם : מִ מֹשֶׁ ה וְ דָ וִ ד וְ אָ ז תִ הְ יֶה הַ גְּ אֻ לָ ה שְׁ לֵמָ ה ּ ּ ּ שֶׁ אֵ ין אַ חֲרֶ יהָ גָּלו , תּ כִּ י נִזְכֶּ ה לִ זְכּ ֹר הָ אַ זְהָ רוֹ ת שֶׁ ל מֹשֶׁ ה ולְ קַ יְמָ ם בִּ שְׁ לֵמות עַ ל ּ ּ ּ ־ יְדֵ י בְּ חִ ינַת דָ וִ ד ּ , כִּ י שְׁ נֵיהֶ ם , מֹשֶׁ ה וְ דָ וִ ד , יֻכְ לְ לו בְּ יַחַ ד ּ . וְ זֶה בְּ חִ ינַת " עַ ד כִּ י יָבֹא שִׁ ילֹה וְ לוֹ יִקְ הַ ת עַ מִ ים ּ ּ , " שֶׁ כָּ ל הָ עַמִ ים ּ , שֶׁ הֵ ם הַ שִׁ בְ ּ עִ ים אֻ מוֹ ת ּ , יִתְ הַ פְ כו אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ וְ יִתְ אַ סְּ פו כֻּלָם אֶ ל מֹשֶׁ ה ּ ּ ־ מָ שִׁ יחַ ) .. . קצו (:

Segment 27
HE:
לֻ ּ בו זְ ן לְ חוֹ ף יַ ִמּ ים יִ ןכּ ֹ שְׁ ּ הו וְ א לְ חוֹ ף אֳ ּיֹ נִ ת וְ כָ רְ יַ תוֹ צִ ־ל עַ ידֹ ן (ג"י , ט"מ) כִּ י צִ ידוֹ ן הוא גְּ בול אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית , י : ( יט וַיְהִ י גְּ בול הַ כְּ נַעֲנִי מִ צִ ידֹן וְ כו ּ ּ ּ . ' שֶׁ מַ תְ חִ יל בְּ מָ קוֹ ם הַ גְּ בול בִּ תְ חִ לַת וְ שָׁ ם ּ ּ ּ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל שָׁ ם קָ בור זְבולון ּ ּ ּ ) כַּ אֲ שֶׁ ר זָכִ יתִ י לִ הְ יוֹ ת שָׁ ם בְּ עַ צְ מִ י עַ ל קִ בְ רוֹ הַ קָ דוֹ שׁ בְּ עִ יר צִ ידוֹ ן ּ . וְ אָ מְ רו לִ י שָׁ ם שֶׁ מִ שָׁ ם מַ תְ חִ ילִ ין לַחְ שׁ ֹב גְּבול ּ ּ ּ ּ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל (. כִּ י זְבולון הוא בְּ חִ ינַת תִ קון תַ אֲ וַת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ מָ מוֹ ן , כִּ י זְבולון הָ יָה מַ סְ פִ יק לְ יִשָׂ שכָ ר הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ ּ ּ ּ בַּ תוֹ רָ ה עוֹ סֵ ק שֶׁ הָ יָה ּ

Segment 28
HE:
, עוֹ סֵ ק הָ יָה וזְבולון ּ ּ ּ בִּ פְ רַ קְ מַ טְ יָ א וְ הָ יָה מַ סְ פִ יק לְ יִשָׂ שכָ ר ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ) ל " בְּ רֵ אשִׁ ית רַ בָּ ה פע . ה , ב" , (ט , ט" פצ שֶׁ זֶהו עִ קַ ר תִ קון תַ אֲ וַת מָ מוֹ ן ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בְּ דִ בְ רֵ י רַ בֵּ נו ּ ) ל "זַ בְּ סִ ימָ ן יג ובְ סִ ימָ ן כט ּ ( שֶׁ עִ קַ ר תִ קון תַ אֲוַת מָ מוֹ ן ּ ּ ּ ּ ּ ּ הו א צְ דָ קָ ה . וְ עַ ל זֶה נֶאֱמַ ר ) ּדְ בָ רִ ים לג יח , (: שְׂ מַ ח זְבולֻן בְּ צֵ אתֶ ך וְ יִשָׂ שכָ ר בְּ אֹהָ לֶיך וְ כו ּ ּ ָ ָ ּ ', ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת תִ קון תַ אֲוַת מָ מוֹ ן שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת שִׂ מְ חָ ה ּ ּ ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת שְׂ מַ ח זְבולֻן ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ " ּ צִ וִ יתָ צֶ דֶ ק " ) סִ ימָ ן

Segment 29
HE:
כג (. נִמְ צָ א שֶׁ זְבולון הוא בְּ חִ ינַת תִ קון תַ אֲוַת מָ מוֹ ן ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ . וְ עַ ל־כֵּ ן זְבולון הוא קָ בור עַ ל גְּ בול אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ ּ ּ בְּ צִ ידוֹ ן , בְּ חִ ינַת ' וְ יַרְ כָ תוֹ עַ ל צִ ידֹן ' שֶׁ סּ וֹ פוֹ עַ ל צִ ידוֹ ן שֶׁ הוא גְּ בול אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ , זֶה רֶ מֶ ז שֶׁ עַ ל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת זְבולון ּ ּ , דְ הַ יְנו בְּ חִ ינַת תִ קון תַ אֲוַת מָ מוֹ ן זוֹ כִ ין לִ כְ נֹס ּ ּ ּ ּ ּ ּ לְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל . הַ יְנו עַ ל־יְדֵ י שֶׁ מְ בַ קְ שִׁ ים ומְ חַ פְ שִׂ ים ּ ּ ּ ּ אֶ ת הַ צַ דִ יק ּ ּ , שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה זוֹ כִ ין לְ הִ נָצֵ ל מֵ הַ חִ פושׂ ּ ּ ּ וְ הַ בַּ קָ שָׁ ה שֶׁ ל הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ ּ א שֶׁ הוא הַ חִ פושׂ ּ ּ ּ הַ מָ מוֹ ן אַ חַ ר וְ הַ בַּ קָ שָׁ ה ּ ּ

Segment 30
HE:
, זוֹ כִ ים זֶה עַ ל־יְדֵ י לְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל . כִּ י עִ קַ ר אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל זוֹ כִ ין עַ ל־יְדֵ י ּ הַ צַ דִ יק בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ : צַ דִ יקִ ים יִירְ שׁ ו אָ רֶ ץ ּ ּ ) תְ הִ לִ ים לז ּ ּ , כט (. וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ אָ דָ ם לִ זְכּ וֹ ת לְ אֶ רֶ ץ־יִ שְׂ רָ אֵ ל כִּ י אִ ם עַ ל־יְדֵ י צַ דִ יקִ ים אֲ מִ תִ יִים ּ ּ ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ הַ נְ שִׂ יאִ ים שֶׁ הֶ עֱמִ יד מֹשֶׁ ה לְ הַ נְחִ יל הָ אָ רֶ ץ לְ יִשְׂ רָ אֵ ל , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בְּ מִ דְ בַּ ר לד , יז יח (: ּ אֵ לֶה הָ אֲ נָשִׁ ים וְ כו ּ ' לִ נְחֹל אֶ ת הָ אָ רֶ ץ . כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ זְכּ וֹ ת לְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל כִּ י אִ ם עַ ל־יְדֵ י צַ דִ יקִ ים אֲמִ תִ יִים ּ ּ ּ שֶׁ עַ ל יָדָ ם זוֹ כִ ין לֶאֱמונַת חִ דושׁ הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ , שֶׁ זֶהו ּ ּ בְּ חִ ינַת אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל . וְ עַ ל־כֵּ ן זְבולון שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ הַ מִ תְ קָ רֵ ב לְ הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ומְ שַׁ מֵ שׁ אוֹ תוֹ בְּ גוף ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְ נֶפֶ שׁ ומָ מוֹ ן וְ עוֹ שֶׂ ה לוֹ כָּ ל צְ רָ כָ יו ּ , כְּ מוֹ זְבולון ּ ּ שֶׁ טָ רַ ח בִּ פְ רַ קְ מַ טְ יָא בִּ שְׁ בִ יל לְ הַ סְ פִ יק אֶ ת יִשָׂ שְ כָ ר ּ ּ ּ שֶׁ עָ סַ ק בַּ תוֹ רָ ה ּ , ּ הוא זוֹ כֶ ה לָבוֹ א לְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל . וְ עַ ל־כֵּ ן זְבולון עוֹ מֵ ד עַ ל גְּ בול אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ , כִּ י ַדּ יְקָ א עַ ל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת זְבולון שֶׁ הוא הַ מִ תְ קָ רֵ ב ּ ּ ּ ּ לְ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ , עַ ל־יְדֵ י זֶה זוֹ כֶ ה לִ כְ נֹס וְ לָבוֹ א לְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל ) קצז (:

Segment 31
HE:
יִ שָׂ שׂ כָ ר חֲמֹר גָרֶ ם ּ ּ

Segment 32
HE:
(ו"ט , ט"מ) אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" לְ עוֹ לָם יָשִׂ ים אָ דָ ם עַ צְ מוֹ כְּ שׁ וֹ ר ְל עֹל וְ כַ חֲמוֹ ר לְ מַ שׂ אוֹ י ּ . כִּ י זֶה עִ קַ ר הַ מַ עֲלָה שֶׁ ל ּ ּ הָ אָ דָ ם הַ בַּ עַ ל־בְּ חִ ירָ ה , מֵ חֲמַ ת שֶׁ יֶשׁ לוֹ חֹמֶ ר מְ גֻשָׁ ם ּ ּ כָּ זֶה , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת חֲמוֹ ר מַ מָ שׁ ּ ּ , תַ כְ לִ ית הַ כְּ סִ ילות ּ ּ , וְ אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן בְּ כֹחַ קְ דֻ שַׁ ת נִ שְׁ מָ תוֹ יֶשׁ לוֹ כּ ֹחַ ּ ּ לַ הֲפֹך ולְ הַ כְ נִיס בְּ חִ ינַת הַ חֲמוֹ ר ּ ְ , שֶׁ הוא גַּשְׁ מִ יות ּ ּ ּ הַ חֹמֶ ר , אֶ ל קְ דֻ שַׁ ת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ , ּ שֶׁ יִהְ יֶה מְ שֻׁ עְ בָּ ד אֶ ל הַ תוֹ רָ ה וְ אֶ ל עֲבוֹ דַ ת הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך כַּ חֲמוֹ ר לְ מַ שׂ אוֹ י ּ ּ ְ ּ . וְ זֶה בְּ חִ ינַת " ּ יִשָׂ שׂ כָ ר חֲמֹר גָּרֶ ם ) " קצח (:

Segment 33
HE:
ּ יִ שָׂ שׂ כָ ר חֲמֹר גָרֶ ם ּ בֵ רֹ ץ בֵּ ין םיִ תָ ּפְ שְׁ ּמִ הַ (ו"ט , ט"מ) וְ זֶה בְּ חִ ינַת יִשָׂ שכָ ר ּ , בְּ חִ ינַת ' יֵשׁ שָׂ כָ ר ' ּ שֶׁ מוֹ דִ יעַ לְ כָ ל בָּ אֵ י עוֹ לָם אֲ פִ לו לְ הַ גְּ רועִ ים מְ אֹד ּ ּ ּ , כִּ י עֲדַ יִן יֵשׁ שָׂ כָ ר בְּ חִ ינַת ) יִרְ מְ יָה לא , טו טז ( כִּ י יֵשׁ שָׂ כָ ר לִ פְ עֻלָ תֵ ך וְ יֵשׁ תִ קְ וָה לְ אַ חֲרִ יתֵ ך ְ ְ ּ ּ .. .

Segment 34
HE:
וְ זֶה בְּ חִ ינַת יִשָׂ שכָ ר חֲמוֹ ר גָּרֶ ם ּ , שֶׁ הַ צַ דִ יק ּ ּ , בְּ חִ ינַת יִשָׂ שכָ ר שֶׁ מֵ אִ יר בְּ כָ ל הַ דָ רֵ י מַ טָ ה בְּ כָ ל הַ נְמוכִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ מְ אֹד לְ בַ ל יִתְ יָאֲ שׁ ו עַ צְ מָ ן מִ ן הָ רַ חֲמִ ים בְּ שׁ ום אֹפֶ ן ּ ּ עַ ד אֲ שֶׁ ר מֵ שִׁ יב כֻּלָם לַה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך אֲ פִ לו אוֹ תָ ן שֶׁ הֵ ם ּ ּ ְ בִּ בְ חִ ינַת חֲמוֹ ר , בְּ חִ ינַת בְּ הֵ מָ ה טְ מֵ אָ ה , בְּ חִ ינַת זֻהֲמַ ת וְ גַשְׁ מִ יות הַ חֹמֶ ר ּ ּ , כִּ י הוא מֵ אִ יר בָּ הֶ ם הָ אֱמֶ ת ּ עַ ד שֶׁ גַּם הֵ ם נַעֲשִׂ ין מֶ רְ כָּ בָ ה אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה וְ נוֹ שְׂ אִ ים ּ ּ עֲלֵיהֶ ם עֹל ּ תוֹ רָ ה . וְ זֶהו בְּ חִ ינַת ּ " חֲמוֹ ר גָּרֶ ם " ּ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ : י" כַּ חֲמוֹ ר לִ סְ בּ ֹל עָ לָיו עֹל תוֹ רָ ה ּ . רֹבֵ ץ בֵּ ין יִשָׂ שכָ ר חֲמוֹ ר גָּרֶ ם וְ זֶה בְּ חִ ינַת ּ הַ מִ שְׁ פְ תָ יִם ּ ּ , שֶׁ גַּם שָׁ ם בֵּ ין הַ מִ שְׁ פְ תַ יִם וְ הַ מְ צָ רִ ים ּ ּ ּ וְ הַ גְּ בולִ ים שֶׁ אוֹ רְ בִ ים עָ לָ ּ יו ומַ תְ עִ ים אוֹ תוֹ מְ אֹד ּ עַ ל־יְדֵ י הִ תְ גַּבְּ רות הַ תַ אֲ ווֹ ת וְ הַ מְ נִיעוֹ ת ּ ּ ּ , גַּם שָׁ ם מִ תְ גַּבֵּ ר לְ הַ כְ נִיעַ ולְ בַ טֵ ל אֶ ת עַ צְ מוֹ לְ גַבֵּ י הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ וְ הַ צַ דִ יק ומַ כְ נִיעַ גּופוֹ וְ חָ מְ רוֹ הַ מְ גֻשָׁ ם כַּ חֲמוֹ ר לִ שָׂ א ּ ּ ּ ּ ּ ּ עָ לָיו עֹל תוֹ רָ ה ּ : וְ עַ ל־יְ דֵ י הַ תוֹ רָ ה זוֹ כֶ ה לַהֲפֹך הַ כּ ֹל ְ ּ אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ : וְ זֶה בְּ חִ ינַת ) דִ בְ רֵ י הַ יָמִ ים־א יב ּ ּ , ( לג ומִ בְּ נֵי יִשָׂ שכָ ר ּ ּ יוֹ דְ עֵי בִ ינָה לָעִ תִ ים לָדַ עַ ת מַ ה יַעֲשֶׂ ה יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ , כִּ י כַּ מָ ה וְ כַ מָ ה עִ תִ ים עוֹ בְ רִ ים עַ ל כָּ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד ּ ּ ּ ּ מִ יִשְׂ רָ אֵ ל , כִּ י יֵשׁ כ " ח עִ תִ ים ּ , עִ תִ ים לְ טוֹ בָ ה עִ תִ ים ּ ּ לְ רָ עָ ה , ובָ הֶ ם כְּ לולִ ים כָּ ל הָ עִ תִ ים הָ עוֹ בְ רִ ים עַ ל כָּ ל ּ ּ ּ אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד מִ יוֹ ם הִ וָלְ דוֹ עַ ד יוֹ ם מוֹ תוֹ אֲ שֶׁ ר עֲלֵיהֶ ם ּ ּ הִ תְ חַ נֵן דָ וִ ד ּ ּ : " בְּ יָדְ ך עִ תֹתָ י הַ צִ ילֵנִי מִ יַד אוֹ יְבַ י ּ ּ ּ ָ ּומֵ רֹ דְ פָ י ". וְ זֶה עִ קַ ר שְׁ לֵמות הַ צַ דִ יק הַ גָּדוֹ ל בְּ מַ עֲלָה ּ ּ ּ ּ הַ מְ לַמֵ ד תוֹ רָ ה וָדַ עַ ת לְ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ , כְּ מוֹ יִשָׂ שכָ ר שֶׁ יוכַ ל ּ ּ ּ לְ הָ אִ יר בְּ כָ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ יוכַ ל לְ הִ תְ חַ זֵק ּ ּ ּ ּ וְ לִ שָׁ אֵ ר עַ ל עָ מְ דוֹ בְּ כָ ל הַ זְמַ נִים וְ הָ עִ תִ ים ּ ּ ּ ּ הָ עוֹ בְ רִ ים עָ לָיו בִּ בְ חִ ינַת ומִ בְּ נֵי יִשָׂ שכָ ר יוֹ דְ עֵי בִ ינָה לָ עִ תִ ים ּ ּ ּ , שֶׁ יוֹ דְ עִ ים לְ הַ כְ נִיס בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל בִּ ינָה וְ חָ כְ מָ ה אֲ מִ תִ ית ּ ּ שֶׁ יֵדְ עו בְּ כָ ל עֵ ת וָעֵ ת שֶׁ עוֹ בְ רִ ים עֲלֵיהֶ ם יִהְ יֶה אֵ יך ְ ּ ּ שֶׁ יִהְ יֶה לִ בְ לִ י לִ פֹל בְּ דַ עְ תוֹ חַ ס ּ ּ ּ וְ שָׁ לוֹ ם , ּולִ בְ לִ י לְ הִ תְ רַ חֵ ק מֵ ה ' יִתְ בָּ רַ ך לְ עוֹ לָם ְ ) .. . קצט (:

Segment 35
HE:
וְ הַ עֲלִ תֶ ם אֶ ת עַצְ מֹתַ י מִ זֶה ּ (ה"כ ', נ) וְ זֶהו בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ הִ זְהִ יר יוֹ סֵ ף הַ צַ דִ יק אֶ ת אֶ חָ יו ּ ּ ּ ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית נ , : ( כה ּפָ קֹד יִפְ קֹד אֱ לֹקִ ים אֶ תְ כֶם וְ הַ עֲלִ תֶ ם אֶ ת עַ צְ מֹתַ י מִ זֶה וְ כו ּ ּ ' וְ כֵ ן עָ שׂ ו כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ ) שְׁ מוֹ ת יג (: וַיִקַ ח מֹשֶׁ ה אֶ ת עַ צְ מוֹ ת יוֹ סֵ ף עִ מוֹ כִּ י ּ ּ ּ הַ שְׁ בֵּ עַ וְ כו ' ּ לֵאמֹר פָ קֹד יִפְ קֹד וְ כו ּ ּ ' וְ אִ יתָ א בַּ זֹהַ ר ּ הַ קָ דוֹ שׁ שֶׁ עִ קַ ר הַ גְּ אֻ לָ ה הָ יָה עַ ל־יְדֵ י עַ צְ מוֹ ת יוֹ סֵ ף ּ ּ ּ ֶׁש לְ קָ חָ ם מֹשֶׁ ה וְ הִ תְ קַ שֵׁ ר אֲ לֵיהֶ ם ּ ּ , זֶהו בְּ חִ ינַת עֹצֶם ּ הַ פְ לָגַת מַ עֲלַת קִ בְ רֵ י הַ צַ דִ יקִ ים שֶׁ מוֹ עִ יל לְ הָ אָ דָ ם ּ ּ ּ מְ אֹד לְ תִ קון נַפְ שׁ וֹ לְ הוֹ צִ יא אוֹ תוֹ מִ גָּלותוֹ הַ כָּ בֵ ד ּ ּ ּ דְ הַ יְנו גָּלות הַ נֶפֶ שׁ שֶׁ הוא עִ קַ ר הַ גָּלות שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת גָּלות מִ צְ רַ יִם שֶׁ כּ וֹ לֵל כָּ ל הַ גָּלֻיוֹ ת בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ וַיִקַ ח מֹשֶׁ ה אֶ ת עַ צְ מוֹ ת יוֹ סֵ ף עִ מוֹ שֶׁ עִ קַ ר גְּ אֻ לַת ּ ּ ּ ּ ּ מִ צְ רַ יִם הָ יָה עַ ל־יְדֵ י עַ צְ מוֹ ת יוֹ סֵ ף שֶׁ לְ קָ חָ ם לְ קָ בְ רָ ם ּ בְּ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל כִּ י אֲ רוֹ נוֹ שֶׁ ל יוֹ סֵ ף שֶׁ נָשְׂ או בְּ עֵ ּ ּ ת יְצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם זֶהו בְּ חִ ינַת קֶ בֶ ר הַ צַ דִ יק שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה ּ ּ ּ הָ יָה עִ קַ ר גְּ אֻ לָ תָ ם ּ ּ . כִּ י יוֹ סֵ ף הַ צַ דִ יק זָכָ ה לְ תַ קֵ ן ּ ּ ּ הַ כָּ בוֹ ד דִ קְ דֻ שָׁ ה וְ עַ ל שֵׁ ם זֶה נִ קְ רָ א יוֹ סֵ ף עַ ל שֵׁ ם ּ ּ תִ קון הַ כָּ בוֹ ד כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב אָ סַ ף אֱ לֹקִ ים אֶ ת חֶ רְ ּ ּ ּ ּ ּפָ תִ י שֶׁ הוא אוֹ סֵ ף הַ חֶ רְ פָ ה שֶׁ הִ יא הֵ פֶ ך הַ כָּ בוֹ ד כִּ י הוא ּ ּ ְ ּ זָכָ ה לְ הַ עֲלוֹ ת ולְ תַ קֵ ן אֶ ת הַ כָּ בוֹ ד עַ ל־יְדֵ י שֶׁ עָ מַ ד ּ ּ ּ בַּ נִסָּ יוֹ ן וְ כָ בַ שׁ יִצְ רוֹ בְּ אֵ שֶׁ ת אֲ דוֹ נָיו וְ לֹא רָ צָ ה לַחֲטֹא לְ הַ מְ שִׁ יך חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם נַפְ שׁ וֹ הַ קְ דוֹ שָׁ ה לְ תוֹ ך ְ ְ ּ כְּ בוֹ ד הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א שֶׁ הִ יא אִ שָׁ ה זוֹ נָה ּ , ּ נִ דָ ה שִׁ פְ חָ ה גּוֹ יָה זוֹ נָה , אֵ ל אַ חֵ ר , שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה נוֹ תְ נִין כּ ֹחַ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם לַכָּ בוֹ ד שֶׁ לָ הֶ ם וְ עַ ל־יְדֵ י זֶה יְכוֹ לִ ין לְ הִ תְ גַּבֵּ ר עַ ל ּ הַ כָּ בוֹ ד דִ קְ דֻ שָׁ ה לְ הַ מְ שִׁ יכוֹ אֲ לֵיהֶ ם חַ ס ּ ּ וְ שָׁ לוֹ ם . וְ יוֹ סֵ ף עָ מַ ד בַּ נִ סָּ יוֹ ן ובָ רַ ח מִ זֶה וְ עַ ל־יְדֵ י גֹּדֶ ל הַ נִ סָּ יוֹ ן ּ ּ ּ ּ שֶׁ לוֹ זָכָ ה שֶׁ אַ דְ רַ בָּ א הֶ עֱלָ ה אֶ ת הַ כָּ בוֹ ד מֵ הַ סִּ טְ רָ א ּ ּ אָ חֳרָ א וְ זָכָ ה לְ כָ בוֹ ד דִ קְ דֻ שָׁ ה בְּ מִ צְ רַ יִם וְ נַעֲשָׂ ה מֶ לֶך ְ ּ ּ שָׁ ם וְ נִ קְ רָ א בְּ כוֹ ר שׁ וֹ רוֹ הָ דָ ר לוֹ ) ּדְ בָ רִ ים לג ( לְ שׁ וֹ ן כָּ בוֹ ד וְ הָ דָ ר וְ כַ מְ בֹאָ ר בַּ תוֹ רָ ה מִ גֹּדֶ ל כְּ בוֹ דוֹ שֶׁ זָכָ ה ּ ּ עַ ל־יְדֵ י זֶה כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב וַיַרְ כֵּ ב אֹתוֹ בְּ מִ רְ כֶּ בֶ ת ּ ּ הַ מִ שְׁ נֶה וְ כו ּ ּ ' וַיִקְ רְ או לְ פָ נָיו וְ כו ּ ּ ּ . ' וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ יוֹ סֵ ף ּ ּ מִ דִ ילֵה נָטַ ל וְ כו ּ ּ ּ ' הַ יְנו מֵ חֲמַ ת ּ שֶׁ עָ מַ ד בַּ נִסָּ יוֹ ן וְ לֹא רָ צָ ה לְ הַ גְ בִּ יר חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם הַ כָּ בוֹ ד ּ דְ סִ טְ רָ א אָ חֳרָ א עַ ל־יְדֵ י פְ גַם הַ בְּ רִ ית ּ ּ , עַ ל־יְדֵ י זֶה זָכָ ה שֶׁ אַ דְ רַ בָּ א הֶ עֱלָ ה אֶ ת הַ כָּ בוֹ ד מֵ הֶ ם וְ עַ ל־יְדֵ י זֶה ּ זָכָ ה לְ כָ בוֹ ד גָּ דוֹ ל בְּ מִ צְ רַ יִם דַ יְקָ א כִּ י הֶ עֱלָ ה אֶ ת ּ הַ כָּ בוֹ ד מִ ן הַ טֻמְ אָ ה מֵ עֶרְ וַת מִ צְ רַ יִם אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה כִּ י ּ ּ ּ זָכָ ה שָׁ ם לְ כָ בוֹ ד דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ . וְ עַ ל־יְדֵ י גֹּדֶ ל תִ קון ּ ּ ּ הַ כָּ בוֹ ד שֶׁ זָכָ ה שָׁ ם עַ ל־יְדֵ י זֶה הָ יָה עִ קַ ר חִ יותָ ם ּ ּ ּ ּ וְ קִ יומָ ם שֶׁ ל יִשְׂ ּ ּ רָ אֵ ל מִ יוֹ ם יְרִ ידָ תָ ם לְ מִ צְ רַ יִם עַ ד ּ שֶׁ עָ לו מִ שָׁ ם ּ ּ . כִּ י תְ חִ לַת יְרִ ידַ ת שִׁ בְ עִ ים נֶפֶ שׁ בֵּ ית ּ ּ יַעֲקֹב לְ מִ צְ רַ יִם הָ יָה עַ ל־יְדֵ י הַ כָּ בוֹ ד שֶׁ ל יוֹ סֵ ף כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב וְ הִ גַּדְ תֶ ם לְ אָ בִ י אֶ ת כָּ ל כְּ בוֹ דִ י בְּ מִ צְ רַ יִם ּ ּ ומִ הַ רְ תֶ ם וְ הוֹ רַ ּ ּ דְ תֶ ם אֶ ת אָ בִ י הֵ נָה ּ ּ , וְ הִ גַּדְ תֶ ם אֶ ת כָּ ל ּ כְּ בוֹ דִ י דַ יְקָ א כִּ י דַ יְקָ א עַ ל־יְדֵ י הַ כָּ בוֹ ד נִמְ שְׁ כו וְ יָרְ דו ּ ּ ּ ּ נַפְ שׁ וֹ תָ ם לְ שָׁ ם וְ כַ מְ בֹאָ ר לְ עֵיל ) עיין בפנים . ( ּומֵ חֲמַ ת שֶׁ יוֹ סֵ ף תִ קֵ ן וְ הֶ עֱלָ ה אָ ז אֶ ת הַ כָּ בוֹ ד וְ עַ ל־יְדֵ י זֶה יָרְ דו ּ ּ ּ ּ לְ שָׁ ם בְּ שַׁ לְ שְׁ לָ אוֹ ת עַ ל־יְדֵ י לְ שָׁ ם וְ לֹא יָרְ דו ּ הִ תְ גַּבְּ רות הַ כָּ בוֹ ד וְ הַ מַ לְ כות דְ סִ טְ רָ א אָ חֳרָ א ּ ּ ּ ּ מִ תְ חִ לָ ה ּ ּ , רַ ק מִ תְ חִ לָ ה יָרְ דו לְ שָׁ ם בְּ כָ בוֹ ד עַ ל־יְדֵ י ּ ּ ּ כְּ בוֹ ד יוֹ סֵ ף וְ כו ', ּ עַ ל־יְדֵ י זֶה הָ יָה לָ הֶ ם קִ יום כָּ ל יְמֵ י ּ ּ הֱיוֹ תָ ם שָׁ ם בְּ מִ צְ רַ יִם בַּ גָּלות ּ . כִּ י אַ ף־עַ ל־פִ י ּ שֶׁ אַ חַ ר־כָּ ך הִ תְ גַּבְּ רו הַ מִ צְ רִ יִים וְ כָ בְ שׁ ו אוֹ תָ ם בְּ גָלות ּ ּ ּ ּ ּ ְ כָּ בֵ ד מֵ חֲמַ ת שֶׁ לֹא נִ תְ בָּ רֵ ר וְ לֹא נִגְמַ ר תִ קון הַ כָּ בוֹ ד ּ ּ ּ ּ בִּ שְׁ לֵמות שֶׁ נִפְ גַּם עַ ל־יְדֵ י חֵ טְ א אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן ּ ּ , עַ ל־כֵּ ן הִ תְ גַּבְּ רו הַ מִ צְ רִ יִים וְ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א לְ הַ גְ דִ יל ּ ּ ּ ּ כְּ בוֹ דָ ם וְ כָ בְ שׁ ו יִשְׂ רָ אֵ ל בַּ גָּלות ּ ּ , אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן הָ יו ּ ּ



# Vayechi
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/1/12/

Vayechi
ויחי
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/1/12

Segment 1
HE:
פירושים על פרשת וי " " חי

Segment 2
HE:
חִ יְ וַ י יַ קֹ עֲ ב בְּ ֶא ֶר ץ מִ םיִ רַ צְ ְׁש ַב ע עֶ ְׂש ֵר ה שָׁ ה נָ )מ"ז, כ"ח( ומְ בֹאָ ר בְּ דִ בְ רֵ י רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל בְּ מִ דְ רָ שׁ רַ בָּ ה ובִ פְ רָ ט ּ בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ בְּ פָ רָ שָׁ ה זֹאת שֶׁ אוֹ תָ ן שְׁ בַ ע עֶ שְׂ רֵ ה ּ ּ שָׁ נָה הָ יו עִ קַ ר יְמֵ י חַ יָיו שֶׁ חַ י בְּ שִׂ מְ חָ ה וָנַחַ ת כְּ מוֹ ּ ּ ּ שֶׁ כָּ תוב שָׁ ם בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ ּ . וְ לִ כְ אוֹ רָ ה תָ מוהַ הַ דָ בָ ר ּ ּ ּ ּ שֶׁ כְּ שֶׁ הָ יָה יוֹ שֵׁ ב בְּ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל לֹא יָשַׁ ב בְּ שַׁ לְ וָה , ּובְ אֶ רֶ ץ מִ צְ רַ יִם שֶׁ הִ יא מָ קוֹ ם טָ מֵ א שֶׁ אָ ז הִ תְ חִ יל גָּלות מִ צְ רַ יִם שֶׁ מֵ רְ רו אֶ ת חַ יֵיהֶ ם שָׁ ם דַ יְקָ א יָשַׁ ב ּ ּ ּ ּ ּ בְּ שַׁ לְ וָה . אַ ך כָּ ל זֶה הוא עִ נְיַן שָׂ שׂ וֹ ן וְ שִׂ מְ חָ ה יַשִׂ יגו ּ ּ ּ ְ וְ כו ', ּ שֶׁ עִ קַ ר שְׁ לֵמות הַ שִׂ ּ ּ ּ מְ חָ ה בּ וֹ יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ זֶה עִ קַ ר ּ ּ ְ הַ חִ יות ּ ּ , הוא כְּ שֶׁ מִ תְ גַּבְּ רִ ין לַחְ טֹף אֶ ת הַ יָגוֹ ן וַאֲ נָחָ ה ּ ּ ּ לְ הַ פְ כוֹ לְ שִׂ מְ חָ ה ּ , שֶׁ זֶהו עִ קַ ר הַ בֵּ רור מֵ הֵ יכְ לֵי ּ ּ ּ ּ הַ תְ מורוֹ ּ ּ , ת שֶׁ הוא עַ ל־יְדֵ י שִׂ מְ חָ ה ּ . וְ הָ עִ קָ ר עַ ל־יְדֵ י ּ שֶׁ מַ חֲלִ יפִ ין ומְ הַ פְ ּ ּ ּ כִ ין הַ יָגוֹ ן וַאֲ נָחָ ה לְ שִׂ מְ חָ ה ּ . ּוכְ לַל הַ דָ בָ ר כִּ י כָּ ל עֲבוֹ דַ ת הָ אָ בוֹ ת הָ יָה לְ גַלוֹ ת ולְ הוֹ דִ יעַ ּ ּ ּ אֱ לֹקותוֹ בָּ עוֹ לָם שֶׁ רַ ק בִּ שְׁ בִ יל זֶה בָּ א הָ אָ דָ ם לָ עוֹ לָם ּ וְ זֶה כָּ ל הַ שִׂ מְ חָ ה וְ הַ חִ יות ּ ּ ּ ...

Segment 3
HE:
וְ זֶה בְּ חִ ינַת כָּ ל הַ גָּלֻיוֹ ת שֶׁ עוֹ בְ ּ רִ ין עַ ל יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ עִ קָ רָ ם הוא גָּלות הַ נֶפֶ שׁ שֶׁ הִ יא רְ חוֹ קָ ה מֵ אָ בִ יהָ ּ ּ ּ ּ שֶׁ בַּ שָׁ מַ יִם ּ , שֶׁ עִ קַ ר הַ גָּלות הוא הָ עַ צְ בות ּ ּ ּ ּ , כִּ י מֵ חֲמַ ת חֵ טְ א אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן וְ קִ לְ קולִ ים שֶׁ ל כָּ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד ּ בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר ּ , עַ ל־כֵּ ן בְּ הֶ כְ רֵ חַ לִ הְ יוֹ ת בַּ גָּלות עַ ד ּ שֶׁ בְּ כֹחַ הַ צַ דִ יקִ ים הַ גְּ דוֹ לִ ים יְבָ רְ רו עַ ל־יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א ּ ּ ּ ּ מֵ הֵ יכְ לֵי הַ תְ מורוֹ ת ּ ּ . וְ עִ קַ ר הַ בֵּ רור עַ ל־יְדֵ י הַ שִׂ מְ חָ ה ּ ּ ּ , עַ ל־יְדֵ י שֶׁ יַהַ פְ כו הַ יָגוֹ ן וַאֲ נָחָ ה לְ שִׂ מְ חָ ה ּ ּ ּ , שֶׁ זֶהו ּ ּ בְּ חִ ינַת מְ כִ ירַ ת יוֹ סֵ ף לְ מִ צְ רַ יִם , שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א ּ הָ יו יְכוֹ לִ ים לְ הִ תְ קַ יֵם בְּ מִ צְ רַ יִם ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב כִּ י ּ לְ מִ חְ יָה שְׁ לָחַ נִי אֱ לֹקִ ים לִ פְ נֵיכֶ ם וְ כו . 'ּ כִּ י יוֹ סֵ ף הוא ּ בְּ חִ ינַת הִ תְ לַהֲבות הַ שִׂ מְ חָ ה ּ ּ , עַ ד שֶׁ הֻכְ רַ ח גַּם יַעֲקֹב אָ בִ ינו ובָ נָיו הַ קְ דוֹ ּ ּ ּ שִׁ ים כְּ לַל קְ דֻ שַׁ ת יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ יֵרְ דו ּ ּ ּ ּ כֻּלָם לְ מִ צְ רַ יִם , וְ שָׁ ם דַ יְקָ א חַ י יַעֲקֹב בְּ שִׂ מְ חָ ה ּ וְ שַׁ לְ וָה , כִּ י אָ ז הִ שִׂ יג בִּ שְׁ לֵמות שֶׁ גְּ מַ ר הַ גְּ אֻ לָה ּ ּ ּ הָ אַ חֲרוֹ נָה יִהְ יֶה עַ ל־יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א ּ , עַ ל־יְדֵ י שֶׁ יוֹ רְ דִ ין ּ הַ צַ דִ יקִ ים לְ ּ ּ עִ מְ קֵ י עִ מְ קֵ י הֵ יכְ לֵי הַ תְ מורוֹ ת שֶׁ הֵ ם ּ ּ בְּ חִ ינַת מִ צְ רַ יִם וְ כָ ל הַ גָּלֻיוֹ ת שֶׁ נִ קְ רָ אִ ים עַ ל שֵׁ ם ּ ּ מִ צְ רַ יִם כַּ מובָ א ּ ּ , ומְ בָ רְ רִ ים הַ קְ דֻ שָׁ ה מִ שָׁ ם דַ יְקָ א ּ ּ ּ ּ ּ , וְ הַ כּ ֹל עַ ל־יְדֵ י שֶׁ בְּ כֹחָ ם הַ גָּדוֹ ל מְ הַ פְ כִ ין הַ יָגוֹ ן וַאֲ נָחָ ה ּ ּ לְ שִׂ מְ חָ ה , שֶׁ זֶה עִ קַ ר בְּ חִ ינַת הַ בֵּ רור מֵ הֵ יכְ לֵי ּ ּ ּ הַ תְ מורוֹ ת ּ ּ . כִּ י הֵ יכְ לֵי הַ תְ מורוֹ ת רוֹ צִ ים בְּ הֵ פֶ ך ְ ּ ּ לְ הָ מִ יר ולְ הַ חֲלִ יף הַ כּ ֹל חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם עַ ד שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר ּ לְ בָ אֵ ר ולְ סַ פֵ ר סְ בָ רוֹ תֵ יהֶ ם הַ מְ הֻפָ כוֹ ת מִ ן הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ , כִּ י אֵ ין קֵ ץ לְ דִ בְ רֵ י רוחַ וְ לֹא יוכַ ל הַ פֶ ה לְ דַ בֵּ ר וְ לֹא ּ ּ ּ תִ מָ לֵא אֹזֶן מִ שְׁ מֹעַ ּ ּ . אֲבָ ל נְ קֻ דַ ת שֶׁ ל גְּ דוֹ לֵי הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ הָ אֲ מִ תִ יִים עוֹ לָ ה עַ ל הַ כּ ֹל וְ הֵ ם מְ מִ ירִ ין ומַ חֲלִ יפִ ין ּ ּ ּ לְ טוֹ בָ ה עַ ד שֶׁ מְ הַ פְ כִ ין הַ יָגוֹ ן וַאֲ נָחָ ה לְ שִׂ מְ חָ ה ּ ּ ּ ) קפח (:

Segment 4
HE:
רְ ּיַ וַ א יִ ְׂש ָר ֵא ל אֶ נֵ בְּ ־ת י יוֹ ף סֵ ּיֹ וַ אמֶ ר מִ י־ ֵא ֶּלה )מ"ח, ח'( ּ שֶׁ שָׁ אַ ל : " מִ י אֵ לֶה ּ — " שֶׁ אֵ ינָם רְ אויִים לִ בְ רָ כָ ה ּ , כִּ י רָ אָ ה רְ שָׁ עִ ים גְּ דוֹ לִ ים שֶׁ יֵצְ או מֵ הֶ ם ּ ּ . וְ הֵ שִׁ יב לוֹ יוֹ סֵ ף : בָּ נַי הֵ ם , אֲ שֶׁ ר נָתַ ן לִ י אֱ לֹ ִק ים בָּ זֶה . וְ אִ יתָ א בַּ סְּ פָ רִ ים שֶׁ הֵ שִׁ יב לוֹ : שֶׁ בָּ זֶה בְּ עַ צְ מוֹ שָׁ אַ תָ ה רוֹ אֶ ה יֶשׁ שָׁ ם ּ גַּם־כֵּ ן נִיצוֹ צוֹ ת קְ דוֹ שִׁ ים , שֶׁ בִּ שְׁ בִ יל זֶה רְ אויִים ּ לִ בְ רָ כָ ה , שֶׁ זֶה הָ יָה עִ קַ ר הַ וִ כּ וחַ בֵּ ין יַעֲקֹב לְ יוֹ סֵ ף ּ ּ ּ ּ , כִּ י בְּ עִ נְיָן זֶה שֶׁ ל אֲ זַמְ רָ ה ּ , לְ לַמֵ ד זְכ ּ ּות עַ ל הַ כּ ֹל , יֵשׁ בָּ זֶה כַּ מָ ה בְּ חִ ינוֹ ת בֵּ ין הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ , כִּ י הוא עֲבוֹ דָ ה גְּ דוֹ לָה ּ , כְּ מוֹ שֶׁ מָ צִ ינו שֶׁ אֲ פִ לו גְּ דוֹ לֵי הַ צַ דִ יקִ ים לִ פְ עָ מִ ים לֹא ּ ּ ּ ּ ּ ּ יָדְ עו לְ לַמֵ ד זְכות כָּ רָ אוי ּ ּ ּ ּ , וְ הִ קְ פִ יד ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ עֲלֵיהֶ ם , כְּ מוֹ שֶׁ מָ צִ ּ ינו בִּ ישַׁ עְ יָה וְ הוֹ שֵׁ עַ וְ כו ּ ּ . ' וְ עַ ל־כֵּ ן גַּם יַעֲקֹב אָ בִ ינו קֹדֶ ם הִ סְ תַ לְ קותוֹ ּ ּ ּ ּ , מֵ חֲמַ ת שֶׁ רָ אָ ה גֹּדֶ ל הָ רִ שְׁ עות שֶׁ ל הָ רְ שָׁ עִ ים שֶׁ יֵצְ או מֵ אֶ פְ רַ יִם ּ ּ ּ ומְ נַשֶׁ ה ּ ּ , עַ ל־כֵּ ן גַּם הוא תָ שׁ כּ ֹחוֹ ּ ּ , עַ ד שֶׁ לֹא יָדַ ע ּ לְ לַמֵ ד עֲלֵיהֶ ם זְכ ּ ות ולְ בָ רְ כָ ם ּ ּ , עַ ל־כֵּ ן שָׁ אַ ל : מִ י אֵ לֶה ּ — שֶׁ אֵ ינָם רְ אויִים לִ בְ רָ כָ ה ּ . עַ ד שֶׁ הֵ שִׁ יב לוֹ יוֹ סֵ ף : בָּ נַי הֵ ם , אֲ שֶׁ ר נָתַ ן לִ י אֱ לֹקִ ים בָּ זֶה . שֶׁ הֶ רְ אָ ה לוֹ שֶׁ גַּם בָּ זֶה בְּ עַ צְ מוֹ נִמְ צָ א זְכות ּ , שֶׁ יָגַע ומָ צָ א נְקֻ דוֹ ת טוֹ בוֹ ת ּ ּ ּ גַּם בְּ הָ רְ שָׁ עִ ים שֶׁ יֵצְ או מֵ הֶ ם ּ ּ . וְ עַ ל־כֵּ ן תֵ כֶ ף נִ תְ רַ צָ ה ּ ּ יַעֲקֹב וְ אָ מַ ר : קָ חֶ ם נָא אֵ לַי וַאֲ בָ רֲ כֵ ם ) .. . קפט (:

Segment 5
HE:
וְ יִדְ גו לָרֹב ּ ּ

Segment 6
HE:
)מ"ח, ט"ז( ּדָ גִ ים אֵ ין צְ רִ יכִ ים שְׁ חִ יטָ ה , כִּ י אֵ ין הָ עַ יִן שׁ וֹ לֶטֶ ת בָּ הֶ ם , כִּ י הֵ ם נֶעְ לָמִ ים מִ ן הָ עַ יִ . ן כִּ י מֻ נָחִ ים בְּ תוֹ ך ְ ּ הַ מַ יִם תָ מִ יד וְ הַ מַ יִם מְ כַ סֶּ ה עֲלֵיהֶ ם מִ ן הָ עַ יִן רָ עָ ה שֶׁ ל ּ ּ ּ הַ שִׁ בְ עִ ים אֻ מוֹ ת ּ ּ , ־ עַ ל כֵּ ן אֵ ין צְ רִ יכִ ין שְׁ חִ יטָ ה , כִּ י

Segment 7
HE:
עִ קַ ר הַ שְׁ חִ יטָ ה לְ הַ כְ נִיעַ שִׁ בְ עִ ים אֻ מוֹ ת ּ ּ ּ . וְ עַ ל ־ כֵּ ן דָ גִ ים ּ הֵ ם בִּ בְ חִ ינַת שְׁ מִ ירַ ת הַ בְּ רִ ית , כִּ י הַ צַ דִ יקִ ים מְ שׁ ולִ ים ּ ּ ּ לְ דָ גִ ים ) כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תַ ב רַ בֵּ נו בְּ כַ מָ ה מְ קוֹ מוֹ ת ּ ּ (. וְ עַ ל ־ כֵּן יוֹ סֵ ף שֶׁ זָכָ ה לִ שְׁ מִ ירַ ת הַ בְּ רִ ית נִ תְ בָּ רֵ ך זַרְ עוֹ בְּ בִ רְ כַּ ת ְ ּ ּדָ גִ ים , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית מח , : ( טז וְ יִדְ גּו לָרֹב ּ וְ כו ', ּ ֶׁש יִהְ יו מְ שׁ ולִ ים לְ דָ גִים ּ ּ ּ : מַ ה דָ גִ ים הַ מַ יִם מְ כַ סֶּ ה ּ ּ עֲלֵיהֶ ם וְ אֵ ין עַיִן רָ עָ ה שׁ וֹ לֶטֶ ת בָּ הֶ ם , ְ כָּ ך זַרְ עוֹ שֶׁ ל יוֹ סֵ ף וְ כו ) ' ּ בְּ רָ כוֹ ת נה :(. כִּ י עַ יִן רָ עָ ה הוא בְּ חִ ינַת פְ גַם הַ בְּ רִ ית ּ ּ , בְּ חִ ינַת רַ ע הַ כּ וֹ לֵל שֶׁ ל שִׁ בְ עִ ים אֻ מוֹ ת ּ , ֶׁש מִ שָׁ ם בָּ א הַ הֶ זֵק ּ ּ ּ שֶׁ נִזוֹ קִ ין מֵ עַ יִן רָ עָ ה ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו בְּ בִ לְ עָ ם הָ רָ שָׁ ע ּ שֶׁ הָ יָה לוֹ עַ יִן רָ עָ ה , בִּ בְ חִ ינַת ) בְּ מִ דְ בַּ ר כד ג , טו (: שְׁ תֻ ם הָ עָ יִן , כִּ י הָ יָה מְ שֻׁ קָ ע בָּ רַ ע הַ כּ וֹ לֵל שֶׁ ל שִׁ בְ עִ ים ּ ּ אֻ מוֹ ת , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ כב שָׁ ם ) (: ל , הַ הַ סְ כֵּ ן הִ סְ כַּ נְ תִ י ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תַ ב רַ בֵּ נו שָׁ ם ּ ) בְּ סִ ימָ ן לו (. וְ עַ ל ־ כֵּ ן בְּ כָ ל מַ ה דְ אִ סְ תַ כֵּ ל אִ תְ לַטְ יָא ּ ּ ) זֹהַ ר נח סח , :( כִּ י מִ שָׁ ם בָּ אִ ים ּ כָּ ל הַ קְ לָ לוֹ ת חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : רְ אֵ ה נָתַ תִ י ּ לְ פָ נֶיך כו ּ ָ .' וְ עַ ל ־ ֵּכ ן יוֹ סֵ ף שֶׁ זָכָ ה לְ הַ כְ נִיעַ לְ גַמְ רֵ י רַ ע הַ כּ וֹ לֵל ּ , ־ עַ ל כֵּ ן אֵ ין עַ יִן הָ רָ ע שׁ וֹ לֶטֶ ת בּ וֹ , כִּ י אֵ ין שְׁ לִ יטָ ה לָ עַיִן הָ רָ ע בְּ יוֹ סֵ ף , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית מט , : ( כב בֵּ ן פֹרָ ת יוֹ סֵ ף בֵּ ן פֹרָ ת עֲלֵי עָ יִן ּ ּ , שֶׁ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו ּ ּ ּ "זַ ל מִ זֶה שֶׁ אֵ ין עַיִן הָ רָ ע שׁ וֹ לֶטֶ ת בּ וֹ ּ . וְ הַ טַ עַ ם מְ בֹאָ ר ּ בְּ מִ קְ רָ א זֶה , ־ עַ ל יְדֵ י שֶׁ זָכָ ה לִ שְׁ מִ ירַ ת הַ בְּ רִ ית בְּ חִ ינַת ּ ' בֵּ ן פֹרָ ת ּ ) ' כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תַ ב רַ בֵּ נו שָׁ ם ּ (. וְ עַ ל ־ כֵּ ן זָכָ ה שֶׁ זַרְ עוֹ יִהְ יו מְ שׁ ולִ ים לְ דָ גִ ים שֶׁ אֵ ינָם בָּ אִ ים ּ ּ ּ לַאֲוִ יר הָ עוֹ לָם בְּ חַ יֵיהֶ ם כְּ לָ ל ּ . וְ אֵ ין עַ יִן הָ רָ ע , בְּ חִ ינַת שִׁ בְ עִ ים ּ אֻ מוֹ ת , שׁ וֹ לֶטֶ ת בָּ הֶ ם , כִּ י אֵ ין אֲ חִ יזָה לִ בְ חִ ינַת רַ ע הַ כּ וֹ לֵל בְּ חִ יות הַ דָ גִ ים ּ ּ ּ . כְּ מוֹ כֵ ן אֵ ין עַ יִן הָ רָ ע שׁ וֹ לֵט בְּ זַרְ עוֹ שֶׁ ל יוֹ סֵ ף . וְ עַ ל ־ כֵּ ן דָ גִ ים אֵ ין ּ טְ עונִין שְׁ חִ יטָ ה ּ , כִּ י חִ יות הַ דָ גִ ים ּ ּ ּ הִ יא בִּ בְ חִ ינַת עֵינָא פְ קִ יחָ א ּ , בְּ חִ ינַת עֵינָא חַ ד ּדְ רַ חֲמֵ י , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת עָ לְ מָ א דְ אָ תֵ י ּ ּ , שֶׁ הוא הֵ פֶ ך ְ ּ שִׁ בְ עִ ים אֻ מוֹ ת שֶׁ עִ קַ ר אֲ חִ יזָתָ ם בָּ עוֹ לָם הַ זֶה ּ ּ ּ . וְ עַ ל ־ כֵּן ּ הַ מַ יִם מְ כַ סִּ ים עֲלֵי הֶ ם בִּ בְ חִ ינַת עָ לְ מָ א דְ אָ תֵ י ּ ] עולם הבא , [ ּ שֶׁ נֶאֱמַ ר בּ וֹ ) יְשַׁ עְ יָה יא (: ומָ לְ אָ ה הָ אָ רֶ ץ דֵ עָ ה ּ ּ אֶ ת ה ' כַּ מַ יִם לַיָם מְ כַ סִּ ים ּ ּ , כִּ י הַ מַ יִם שֶׁ הֵ ם בְּ חִ ינַת ּ ּדַ עַ ת , מְ כַ סִּ ים ומַ צִ ילִ ים מֵ עַ יִן הָ רָ ע שֶׁ ל שִׁ בְ עִ ים ּ ּ אֻ מוֹ ת הַ שׁ וֹ לֵט בָּ עוֹ לָ ּ ּ ם הַ זֶה ּ . וְ לֶעָ תִ יד לָבוֹ א תִ מָ לֵא ּ ּ כָּ ל הָ אָ רֶ ץ דֵ עָ ה וְ לֹא יִהְ יֶה שׁ ום שְׁ לִ יטָ ה לַשִׁ בְ עִ ים ּ ּ ּ ּ אֻ מוֹ ת , כִּ י אֵ ין לָ הֶ ם שְׁ לִ יטָ ה אֶ לָ א בִּ בְ חִ ינַת עוֹ לָם ּ ּ הַ זֶה ... ) קצ (:

Segment 8
HE:
רָ קְ ּיִ וַ א יַ קֹ עֲ ב אֶ יו נָ בָּ ־ל ('א , ט"מ) וְ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ י ּ " ּ נו זַ ל שֶׁ יַעֲקֹב אָ בִ ינו בִּ קֵ שׁ לְ גַלוֹ ת אֶ ת ּ ּ ּ ּ הַ קֵ ץ וְ נִסְ תַ לְ קָ ה הֵ ימֶ נו שְׁ כִ ינָה אָ מַ ר שֶׁ מָ א יֵשׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּ בֵּ ינֵיכֶ ם פְ סול כְּ שֵׁ ם וְ כו ּ ּ ּ ', מִ יָד פָ תְ חו כֻּלָם וְ אָ מְ רו ּ ּ ּ ּ ּ שְׁ מַ ע יִשְׂ רָ אֵ ל ה ' אֱ לֹקֵ ינו ה ּ ' אֶ חָ ד כְּ שֵׁ ם שֶׁ אֵ ין בְּ לִ בְּ ך ָ ּ אֶ לָ א אֶ חָ ד כָּ ך אֵ ין בְּ לִ בֵּ נו אֶ לָ א אֶ חָ ד ּ ּ ְ . וְ אָ ז הִ תְ חִ יל לְ דַ בֵּ ר דְ בָ רִ ים אֲ חֵ רִ ים וְ קִ נְטֵ ר אֶ ת הַ שְׁ בָ טִ ים רְ אובֵ ן ּ ּ ּ וְ שִׁ מְ עוֹ ן וְ כו ', ּ הַ יְנו כִּ י יַעֲקֹב טָ עָ ה שֶׁ בַּ תְ חִ לָ ה סָ בַ ר ּ ּ ּ שֶׁ כְּ בָ ר הִ גִּיעַ הָ עֵ ת לְ גַלוֹ ת לָ הֶ ם הַ קֵ ץ וְ נִסְ תַ לְ קָ ּ ּ ּ ּ ה הֵ ימֶ נו שְׁ כִ ינָה וְ עַ ל־כֵּ ן סָ בַ ר שֶׁ יֵשׁ בָּ הֶ ם אֵ יזֶה פְ סול ּ ּ ּ ּ ּ , ל"ּ כַּ נַ כֵּ יוָן שֶׁ אָ מְ רו שְׁ מַ ע יִשְׂ רָ אֵ ל וְ כו ּ ּ ' וְ רָ אָ ה שֶׁ כָּ ל הָ עֵ דָ ה כֻּלָם קְ דוֹ שִׁ ים וְ אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן נִ סְ תַ לְ קָ ה מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ שְׁ כִ ינָה עַ ל שֶׁ בִּ קֵ שׁ לְ גַלוֹ ת אֶ ת הַ קֵ ץ ּ ּ ּ שֶׁ אָ ז הֵ בִ ין מִ יָד ּ שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ דְ חֹק אֶ ת הַ שָׁ עָ ה בְּ שׁ ום דָ בָ ר ובִ פְ רָ ט ּ ּ ּ ּ בְּ עִ נְיַן הַ קֵ ץ הָ אַ חֲרוֹ ן לָ שׁ וב לְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל וְ שֶׁ תִ הְ יֶה ּ ּ ּ גְּ אֻ לָ ה שְׁ לֵמָ ה שֶׁ אֵ ין אַ חֲרֶ יהָ גָּלות שֶׁ זֶה נֶעְ לָם מִ כָּ ל ּ ּ ּ הַ צַ דִ יקִ ים הַ גְּ דוֹ לִ ים וַאֲ פִ ּ ּ לו הַ צַ דִ יקִ ים הַ יוֹ דְ עִ ים בָּ זֶה ּ ּ ּ ּ ּ קְ צָ ת אָ סור לְ גַלוֹ ת כִּ י לִ בֵּ ה לְ פומֵ ה לָ א גָּלֵי ּ ּ ּ ּ ּ , וְ אָ ז הֵ בִ ין גֹּדֶ ל הַ פְ גָם שֶׁ ל הַ דוֹ חֵ ק אֶ ת הַ שָׁ עָ ה אֲ פִ לו ּ ּ ּ ּ ּ ּ צַ דִ יקִ ים גְּ דוֹ לִ ים . וְ עַ ל־כֵּ ן אָ ז הִ תְ חִ יל לְ קַ נְטֵ ר אֶ ת הַ שְׁ לֹשָׁ ה שְׁ בָ טִ ים עַ ל ּ ְפּ גָמֵ יהֶ ם וְ עִ קַ ר הַ פְ גָם שֶׁ לָ הֶ ם הָ יָה בְּ עִ נְיַן דוֹ חֵ ק אֶ ת ּ ּ ּ ּ הַ שָׁ עָ ה בְּ חִ ינַת פַ חַ ז כַּ מַ יִם אַ ל תוֹ תַ ר ּ ּ ּ ּ , הַ יְנו שֶׁ הָ לַך ְ ּ בְּ חִ פָ זוֹ ן ובֶ הָ לָ ה גְּ דוֹ לָ ה ובִ לְ בֵּ ל יְצועֵי אָ בִ יו וְ עִ קַ ר ּ ּ ּ ּ ּ הַ פְ גָם הָ יָה בִּ בְ חִ ינַת דוֹ חֵ ק אֶ ת הַ שָׁ עָ ה בְּ חִ ּ ּ ּ ינַת פַ חַ ז ּ כַּ מַ יִם כִּ י רְ אובֵ ן הָ יָה בְּ וַדַ אי צַ דִ יק גָּדוֹ ל וכְ מוֹ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל כָּ ל הָ אוֹ מֵ ר רְ אובֵ ן חָ טָ א אֵ ינוֹ ּ ּ אֶ לָ א טוֹ עֶה , רַ ק שֶׁ הַ פְ גָם שֶׁ לוֹ הָ יָה שֶׁ קִ נֵא קִ נְ אַ ת ּ ּ ּ ּ אִ מוֹ כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ " ּ ל ובֶ אֱ מֶ ת גַּם זֶה הָ יָה ּפְ גָם גָּדוֹ ל , וְ עִ קַ ר הַ פְ גָם בִּ בְ חִ ינַת דוֹ חֵ ק אֶ ת הַ שָׁ עָ ה ּ ּ ּ ּ . ובָ זֶה פוֹ גְ מִ ים גַּם עַ תָ ה צַ דִ יקִ ים וכְ שֵׁ רִ ים וכְ מוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ שָׁ מַ עְ תִ י וְ הֵ בַ נְתִ י מִ פִ יו הַ קָ דוֹ שׁ זֵכֶ ר צַ דִ יק לִ בְ רָ כָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ אָ מַ ר שֶׁ זֶה יֵצֶ ר הָ רָ ע גָּדוֹ ּ ל אֵ צֶ ל כַּ מָ ה בְּ נֵי אָ דָ ם ּ ובִ פְ רָ ט הַ גְּ דוֹ לִ ים בְּ מַ עֲלָ ה שֶׁ בִּ שְׁ בִ יל דָ בָ ר אֶ חָ ד ּ ּ שֶׁ נִדְ מֶ ה לָ הֶ ם שֶׁ הוא מִ צְ וָה הֵ ם מַ פְ קִ ירִ ים הַ כּ ֹל ּ ּ ובָ אִ ים עַ ל־יְדֵ י זֶה לִ ידֵ י קִ לְ קולִ ים רַ בִּ ים ובִ פְ רָ ט ּ ּ ּ כְּ שֶׁ בָּ אִ ים עַ ל־יְדֵ י זֶה לִ ידֵ י מַ חֲלֹקֶ ת ּו . כְ שֶׁ תְ עַ יֵן בְּ כָ ל ּ ּ הַ מַ עֲשִׂ יוֹ ת שֶׁ הָ יָה בֵּ ין הַ צַ דִ יקִ ים בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר הַ כּ ֹל ּ ּ ּ ּ ּ הָ יָה בִּ בְ חִ ינָה זֹאת שֶׁ הַ בַּ עַ ל דָ בָ ר הִ טְ עָ ה אוֹ תָ ם כְּ אִ לו ּ ּ ּ שֶׁ כְּ נֶגְ דוֹ פוֹ גֵם הַ רְ בֵּ ה ומִ צְ וָה לִ מְ סֹר נֶפֶ שׁ לְ רָ דְ פוֹ ּ ּ ּ וְ כו ', ּ ובֶ אֱמֶ ת שָׁ גו בָּ ּ ּ זֶה מְ אֹד כִּ י עַ ל־יְדֵ י הַ מַ חֲלֹקֶ ת ּ וְ הַ כַּ עַ ס אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ תַ קֵ ן בְּ שׁ ום אֹפֶ ן רַ ק צְ רִ יכִ ין ּ ּ לְ הִ תְ יַשֵׁ ב הַ רְ בֵּ ה אֵ יך לְ הִ תְ נַהֵ ג בָּ זֶה ְ ּ , וְ הָ עִ קָ ר לְ בַ קֵ שׁ ּ ּ מֵ ה ' יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ יַנְחֵ הו בְּ דֶ רֶ ך הָ אֱמֶ ת ולְ הִ תְ יַשֵׁ ב עַ צְ מוֹ ּ ּ ּ ְ ְ ּ הַ רְ בֵּ ה אִ ם יֶשׁ לוֹ כּ ֹחַ לְ רָ דְ פוֹ , וְ אולַי כַּ וָנָתוֹ שֶׁ ל ּ ּ הַ שֵׁ נִי לַשָׁ מַ יִם רַ ק שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ בִ ין דְ בָ רָ יו ּ ּ ּ , וְ גַם אָ מְ רו עָ לָיו הַ רְ בֵּ ה שְׁ קָ רִ ים וכְ זָבִ ים בְּ חִ ינַת אֲ שֶׁ ר לֹא ּ ּ גָזַלְ תִ י אָ ז אָ שִׁ יב ּ . וְ יֵשׁ בָּ זֶה הַ רְ בֵּ ה לְ דַ בֵּ ר . וְ זֶה הָ יָה בְּ חִ ינַת הַ פְ גָם שֶׁ ל רְ אובֵ ן שֶׁ כַּ וָנָתוֹ בְּ וַדַ אי ּ ּ ּ ּ לַשָׁ מַ יִם כִּ י קִ נֵא קִ נְאַ ת אִ מוֹ ּ ּ ּ , אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן פָ גַם ּ ּ בָּ זֶה מְ אֹד עַ ד שֶׁ אָ בַ ד עַ ל־יְדֵ י זֶה הַ כְּ הֻנָה וְ הַ מַ לְ כות ּ ּ ּ ,

Segment 9
HE:
וְ כָ ל הַ פְ גָם הָ יָה בִּ בְ חִ ינַת דוֹ חֵ ק אֶ ת הַ שָׁ עָ ה בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּפַ חַ ז כַּ מַ יִם אַ ל תוֹ תַ ר וְ כו ּ ּ ּ :' ובִ פְ רָ ט שִׁ מְ עוֹ ן וְ לֵוִ י פָ גְ מו בָּ זֶה הַ רְ בֵּ ה יוֹ תֵ ר ּ ּ ּ , כִּ י מָ כְ רו אֶ ת יוֹ סֵ ף שֶׁ הַ כּ ֹל הָ יָה בִּ בְ חִ ינָה ּ ל"ּ הַ נַ שֶׁ דָ חֲקו ּ ּ אֶ ת הַ שָׁ עָ ה ּ , וְ סָ בְ רו שֶׁ יְתַ קְ נו הָ עוֹ לָם עַ ל־יְדֵ י מְ כִ ירַ ת ּ ּ ּ ּ יוֹ סֵ ף כִּ י רָ או שֶׁ ּ מֵ בִ יא אֶ ת דִ בָּ תָ ם רָ עָ ה אֶ ל אֲבִ יהֶ ם ּ ּ וְ רָ או שֶׁ יֵצְ או מִ מֶ נו יָרָ בְ עָ ם וְ אַ חְ אָ ב ּ ּ ּ ּ ּ ּ , עַ ל־כֵּ ן לְ פִ י דַ עְ תָ ם רָ צו לְ הָ רְ גוֹ וְ כַ וָנָתָ ם הָ יָה בִּ שְׁ בִ יל תִ קון ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הָ עוֹ לָם שֶׁ לֹא יֵצֵ א מִ מֶ נו יָרָ בְ עָ ם וְ אַ חְ אָ ב וְ כֵ ן שְׁ אָ רֵ י ּ ּ ּ ּ סְ בָ רוֹ ת שֶׁ ל טָ ּ עות שֶׁ הָ יָה לָ הֶ ם בָּ זֶה , כִּ י בְּ וַדַ אי הָ יו ּ ּ צַ דִ יקִ ים גְּ דוֹ לִ ים אַ ך שָׁ גו הַ רְ בֵּ ה וְ עִ קַ ר הַ פְ גָם הָ יָה ּ ּ ּ ְ ּ בִּ בְ חִ ינַת דוֹ חֵ ק הַ שָׁ עָ ה ּ ּ . ל"ּ כַּ נַ וְ זֶהו שֶׁ קִ נְטְ רָ ם שִׁ מְ עוֹ ן ּ ּ וְ לֵוִ י אַ חִ ים כְּ לֵי חָ מָ ס מְ כֵ רֹתֵ יהֶ ם , כְּ לֵי חָ מָ ס דַ יְקָ א ּ ְּב חִ ינַת חָ מָ ס וְ גָזֵל שֶׁ זֶה הָ יָה הַ פְ גָם שֶׁ לָהֶ ם כִּ י הַ דוֹ חֵ ק ּ ּ ּ ּ אֶ ת הַ שָׁ עָ ה אֲ פִ לו אִ ם הוא צַ דִ יק הוא בְּ חִ ינַת גַּזְלָן ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְ חַ מְ סָ ן ) קצא :(

Segment 10
HE:
ידָ ּגִ אַ וְ ּ פו סְ אָ הֵ ה לָ ם כֶ ... ּ צו בְ ּקָ הִ 'א , ט"מ)- ('ב וְ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל ומו ּ ּ בָ א בְּ פֵ רושׁ רַ שִׁ ּ , י" שֶׁ בִּ קֵ שׁ ּ לְ גַלוֹ ת אֶ ת קֵ ץ הַ גְּ אֻ לָה וְ נִסְ תַ לְ קָ ה הֵ ימֶ נו שְׁ כִ ינָה וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ', וְ הִ תְ חִ יל לְ דַ בֵּ ר דְ בָ רִ ים אֲחֵ רִ ים ּ . ובְ וַדַ אי מַ ה שֶׁ דִ בֶּר ּ ּ ּ ּ אַ חַ ר כָּ ך הָ יָה מֵ עֵין זֶה ְ , שֶׁ הֶ עְ לִ ים וְ הִ סְ תִ יר בְּ תוֹ ך ְ ּ ּדְ בָ רָ יו סוֹ ד ּ הַ קֵ ץ ) וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ עַל ּ ּ ּ ּ פָ סוק זֶה ּ ּ , ּ עַיֵן שָׁ ם בְּ דַ ף רלד : גָּלֵי וְ סָ תִ ים וְ כו , ('ּ הַ יְנו ּ כִּ י יַעֲקֹב רָ אָ ה מִ טָ תוֹ שְׁ לֵמָ ה וְ כֻלָם צַ דִ יקִ ים גְּמורִ ים ּ ּ ּ ּ , סָ בַ ר שֶׁ כְּ בָ ר יוכַ ל לְ גַלוֹ ת קֵ ץ הַ גְּ אֻ לָה ּ ּ ּ . אֲבָ ל הַ שְׁ כִ י ּ נָה נִסְ תַ לְ קָ ה הֵ ימֶ נו ּ ּ ּ , כִּ י קֵ ץ הַ גְּ אֻ לָה הוא קֵ ץ הַ פְ לָאוֹ ת ּ ּ ּ וְ סָ תום מֵ עֵין כּ ֹל ּ , וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ גַלוֹ תוֹ ולְ קָ רְ בוֹ כִּ י אִ ם ּ ּ עַ ל־יְדֵ י קִ בּ וץ הָ רְ חוֹ קִ ים דַ יְקָ א ּ ּ , כִּ י הָ עִ קַ ר הַ מַ עֲלָה הוא ּ ּ ּ כְּ שֶׁ נִתְ וַסֵּ ף אֶ ל הַ קִ בּ וץ הַ קָ דוֹ שׁ נֶ ּ ּ ּ ּ פֶ שׁ חָ דָ שׁ שֶׁ הָ יָה מִ תְ חִ לָה רָ חוֹ ק כְּ מוֹ שֶׁ הָ יָה רָ חוֹ ק ּ ּ , וְ עַכְ שָׁ ו קֵ רְ בוהו ּ ּ לַעֲבוֹ דָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ יִתְ וַסֵּ ף וְ יִהְ יֶה נַעֲשֶׂ ה שָׁ כֵ ן אֶ ל ּ ְ הַ קִ בּ וץ הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ ּ , זֶהו עִ קַ ר שַׁ עֲשׁ ועָ יו יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ ובִ פְ ּ ּ ּ רָ ט בִּ דְ בָ רֵ ינו שֶׁ זֶהו עִ קַ ר גְּדֻ לָתוֹ ּ ּ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך ְ ...

Segment 11
HE:
וְ זֶהו שֶׁ אָ מַ ר אַ חַ ר כָּ ך ְ ּ : " הִ קָ בְ צו וְ שִׁ מְ עו בְּ נֵי יַעֲקֹב ּ ּ ּ " וְ כו ', ּ ובַ תְ חִ לָה אָ מַ ר ּ ּ ּ " הֵ אָ סְ פו , "ּ וְ הַ חִ לוק בֵּ ין אֲ סֵ פָ ה ּ ּ לְ קִ בּ וץ הוא ּ ּ , כִּ י אֲ סֵ פָ ה נֶאֱמָ ר עַ ל אֲ סֵ פַ ת הַ קָ הָ ּ ל שֶׁ אֵ ינָם רְ חוֹ קִ ים מְ אֹד זֶה מִ זֶה ּ , כְּ מוֹ : אֶ סְ פָ ה לִ י ּ שִׁ בְ עִ ים אִ ישׁ מִ זִקְ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל וְ כו ּ ּ ', וְ כֵ ן : לֵך וְ אָ סַ פְ תָ אֶ ת ּ ְ זִקְ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל וְ כו . 'ּ אֲבָ ל שֵׁ ם קִ בּ וץ נֶאֱמָ ר עַ ל קִ בּ וץ ּ ּ הָ רְ חוֹ קִ ים מְ אֹד מְ אֹד בִּ קְ צֵ ה הָ אָ רֶ ץ וְ כו ', ּ כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : אִ ם יִהְ יֶה נִדַ חֲך בִּ קְ צֵ ה הַ שָׁ מָ יִם מִ שָׁ ם יְקַ בֶּ צְ ך ה ָ ָ ּ ּ ּ ּ ' אֱלֹקֶ יך וְ כו ּ ָ ', וְ כֵ ן : מְ קַ בֵּ ץ נִדְ חֵ י יִשְׂ רָ אֵ ל עוֹ ד אֲ קַ בֵּ ץ עָ לָיו לְ נִקְ בָּ צָ יו . וְ עַ ל־כֵּ ן בַּ תְ חִ לָה אָ מַ ר יַעֲקֹב לְ שׁ וֹ ן ּ ּ ' אֲ סֵ פָ ה — ' הֵ אָ סְ פו ּ וְ אַ גִּידָ ה לָכֶ ם וְ ', ּ כו שֶׁ סָּ בַ ר שֶׁ עַ ל־יְדֵ י הָ אֲ סֵ פָ ה לְ בַ ד שֶׁ ל בָּ נָיו הַ קְ דוֹ שִׁ ים שֶׁ כֻּלָם צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ , עַ ל־יְדֵ י זֶה יוכַ ל ּ לְ גַלוֹ ת ולְ קָ רֵ ב קֵ ץ הַ גְּ אֻ לָה ּ ּ ּ . אֲבָ ל הַ שְׁ כִ ינָה נִסְ תַ לְ קָ ה ּ ּ ּ הֵ ימֶ נו , ּ ּ וְ אָ ז הֵבִ ין שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ בִ יא הַ גְּ אֻ לָה עַ ל־יְדֵ ּ י בְּ חִ ינַת אֲ סֵ פָ ה לְ בַ ד , דְ הַ יְנו שֶׁ יֶאֱסֹף הַ צַ דִ יקִ ים לְ בַ ד ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י ה ' יִתְ בָּ רַ ך חוֹ שֵׁ ב לְ בַ ל יִדַ ח מִ מֶ נו נִדָ ח ּ ּ ּ ּ ּ ְ , וְ כָ ל עִ כּ וב ּ הַ גְּ אֻ לָה וַאֲרִ יכַ ת הַ גָּלות הוא מֵ חֲמַ ת רִ בּ וי רַ חֲמָ נותוֹ ּ ּ ּ ּ ּ מְ אֹד וְ הַ נִדָ חִ ים הָ רְ חוֹ קִ ים כָּ ל עַ ל ּ ּ

Segment 12
HE:
, ֶׁש ּצְ רִ יכִ ין לְ הִ תְ מַ הְ מֵ הַ ולְ חַ כּ וֹ ת עַ ד שֶׁ יִשְׁ מְ עו הָ רְ חוֹ קִ ים וְ יָבוֹ או ּ ּ ּ ּ ּ וְ יִתְ וַסְּ פו עַ ל הַ קִ בּ וץ הַ קָ דוֹ שׁ שֶׁ ל יִשְׂ רָ אֵ ל וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ . ' וְ זֶהו ּ שֶׁ אָ מַ ר אַ חַ ר כָּ ך לְ שׁ וֹ ן ְ ' קִ בּ וץ ּ — ' הִ קָ בְ צו וְ שִׁ מְ עו וְ כו ּ ּ ּ ּ ', שֶׁ אָ מַ ר : ּ עַ תָ ה אֲנִי מֵ בִ ין שֶׁ עִ קַ ר הַ גְּ אֻ לָה תְ לויָה עַ ל־יְדֵ י ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת הִ קָ בְ צו וְ כו ּ ּ ּ ', דְ הַ יְנו עַ ל־יְדֵ י שֶׁ יִקָ בְ צו הָ רְ חוֹ קִ ים ּ ּ ּ ּ ּ מְ אֹד הַ נִקְ רָ אִ ים נִדָ חִ ים ּ ּ , בְּ חִ ינַת : מְ קַ בֵּ ץ נִדְ חֵ י יִשְׂ רָ אֵ ל , בְּ חִ ינַת : וְ הָ יָה בַּ יוֹ ם הַ הוא יִתָ קַ ע בְּ שׁ וֹ פָ ר גָּדוֹ ל ובָ ּ ּ ּ ּ ּ או הָ אֹבְ דִ ים וְ כו ' ּ וְ הַ נִדָ חִ ים וְ כו ּ ּ ּ ', עַ ל־יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א יִתְ גַּדֵ ל ּ ּ וְ יִתְ רַ בֶּ ה הַ קִ בּ וץ הַ קָ דוֹ שׁ בְּ תוֹ סְ פוֹ ת שְׁ כֵ נִים הַ רְ בֵּ ה ּ ּ ּ שֶׁ הָ יו מִ תְ חִ לָה רְ חוֹ קִ ים ּ ּ ּ , שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה יִכָּ מְ רו רַ חֲמָ יו ּ יִתְ בָּ רַ ך וְ יָחִ ישׁ לְ גָאֳ לֵנו ּ ְ . וְ זֶ : ּ הו הִ קָ בְ צו וְ שִׁ מְ עו בְּ נֵי ּ ּ ּ ' יַעֲקֹב ' וְ שִׁ מְ עו אֶ ל ּ ' יִשְׂ רָ אֵ ל ' אֲבִ יכֶ ם . כִּ י יַעֲקֹב בְּ חִ ינַת קַ טְ נות ּ , בְּ חִ ינַת עִ בּ ור ּ ) לִ קוטֵ י מוֹ הֲרַ ּ ּ " ן חֵ לֶק א סִ ימָ ן כא , (ח , וְ אָ ז עִ קַ ר ּ ּ הַ מִ לְ חָ מָ ה , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת ּ ּ : וְ יָדוֹ אֹחֶ זֶת בַּ עֲקֵ ב עֵשָׂ ו , שֶׁ הָ יָה לוֹ חֵ ם עִ מוֹ מִ בִּ טְ נוֹ ּ , וְ כֵ ן עִ ם שָׂ רוֹ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : וַיִוָתֵ ר יַעֲקֹב לְ בַ דוֹ וַיֵאָ בֵ ק אִ ישׁ עִ מוֹ וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ּ . ' הַ יְנו בְּ חִ ינַת ּ הָ רְ חוֹ קִ ים מְ אֹד שֶׁ הֵ ם בִּ בְ חִ ינַת קַ טְ נות ּ , הֵ ם נִקְ רָ אִ ים בְּ חִ ינַת בְּ נֵי יַעֲקֹב , וְ אוֹ תָ ם צְ רִ יכִ ים לְ קַ בֵּ ץ כָּ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד מִ מָ קוֹ ם שֶׁ הוא ּ ּ , בְּ חִ ינַת : " הִ קָ בְ צו וְ שִׁ מְ עו בְּ נֵי ּ ּ ּ יַעֲקֹב — " שֶׁ יִשְׁ מְ עו אֶ ל דִ בְ רֵ י תוֹ רָ תוֹ הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ּ וְ יָשׁ ובו אֶ ל ה ּ ּ . ' וְ זֶהו : " ּ וְ שִׁ מְ עו אֶ ל יִשְׂ רָ אֵ ל אֲבִ יכֶ ם ּ — " כִּ י אַ חַ ר כָּ ך כְּ שֶׁ יִתְ קַ בְּ צ ּ ְ ו וְ יִשְׁ מְ עו וְ יִתְ קָ רְ בו אֶ ל ּ ּ ּ הָ אֱמֶ ת , אָ ז נִקְ רָ אִ ים בְּ חִ ינַת יִשְׂ רָ אֵ ל , ּ שֶׁ נִקְ רָ א עַ ל שֵׁ ם נִצְ חוֹ ן הַ מִ לְ חָ מָ ה כְּ שֶׁ נִצַ ח אֶ ת שָׂ רוֹ שֶׁ ל עֵשָׂ ו ּ ּ ּ , שֶׁ אָ ז נֶאֱמַ ר : לֹא יַעֲקֹב יֵאָ מֵ ר עוֹ ד שִׁ מְ ך כִּ י אִ ם יִשְׂ רָ אֵ ל כִּ י ָ שָׂ רִ יתָ עִ ם אֱלֹקִ ים וְ עִ ם אֲ נָשִׁ ים וַתוכָ ל ּ ּ . וְ עַ ל־יְדֵ י זֶה יִהְ יֶה עִ קַ ר הַ גְּ אֻ לָה ּ ּ , עַ ל־יְדֵ י שֶׁ יִצְ טָ רְ פו נַפְ שׁ וֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ שֶׁ הֵ ם בְּ חִ ינַת צֵרופֵ י אוֹ תִ יוֹ ת הַ תוֹ רָ ה בְּ צֵ רופִ ים רַ בִּ ים ּ ּ ּ ּ עַ ד אֵ ין קֵ ץ וְ כו ', ּ שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ , שֶׁ מְ רַ מֵ ז עַל ּ ּ

Segment 13
HE:
כְּ לָלִ יות שִׁ שִׁ ים רִ בּ וֹ א אוֹ תִ יוֹ ת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הֵ ם בְּ חִ ינַת ּ שִׁ שִׁ ים רִ בּ וֹ א נַפְ שׁ וֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל , כַּ מובָ א בְּ כָ ל סִ פְ רֵ י ּ ּ קֹדֶ שׁ שֶׁ ' ּיִשְׂ רָ אֵ ל ' הוא רָ אשֵׁ י תֵ בוֹ ת יֵ ּ ּ ' שׁ שִׁ ' ּשִׁ ים רִ ' בּ וֹ א א' וֹ תִ יוֹ ת לַ ּ ' ּתוֹ רָ ה , וְ הָ בֵ ן הֵיטֵ ב ) קצב :(

Segment 14
HE:
ִׁש מְ עוֹ ן וְ לֵוִ י אַ חִ ים כְּ לֵי חָ מָ ס מְ כֵ רֹתֵ יהֶ ם ('ה , ט"מ) בְּ עִ נְיַן הַ פְ גָם שֶׁ ל הַ דוֹ חֵ ק אֶ ת הַ שָׁ עָ ה ּ ּ ּ , בָּ זֶה נִ כְ שָׁ לִ ים הַ רְ בֵּ ה בְּ נֵי־אָ דָ ם גְּ דוֹ לִ ים וקְ טַ נִים ּ ּ , עַ ד שֶׁ נוֹ גֵעַ הַ פְ גָם ּ ּ

Segment 15
HE:
ֹלִ פְ עָ מִ ים גַּם בְּ צַ דִ יקִ ים גְּ דוֹ לִ ים וְ נו ּ רָ אִ ים , בִּ בְ חִ ינַת " כִּ י הָ עֹשֶׁ ק יְהוֹ לֵל חָ כָ ם וְ כו ּ' ". וְ זֶה הָ יָה הַ פְ גָם שֶׁ ל ּ רְ אובֵ ן ּ , שֶׁ קִ נֵא קִ נְ אַ ת אִ מוֹ וְ חִ לֵל יְצועֵי אָ בִ יו ּ ּ ּ ּ ּ , אַ ף שֶׁ בְּ וַדַ אי הָ יָה צַ דִ יק גָּדוֹ ל וְ כַ וָנָתוֹ לַשָׁ מַ יִם ּ ּ ּ ּ , ּוכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ זַ ּ "ל , אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ּ ן הָ יָה פְ גָם גָּדוֹ ל ּ , וְ נֶאֱמַ ר עַ ל זֶה : " פַ חַ ז כַּ מַ יִם אַ ל תוֹ תַ ר ּ ּ ּ , " פַ חַ ז דַ יְקָ א ּ ּ ; וְ כֵ ן הַ פְ גָם שֶׁ ל שִׁ מְ עוֹ ן וְ לֵוִ י בִּ מְ כִ ירַ ת יוֹ סֵ ף ּ , וְ נֶאֱמַ ר עַ ל זֶה : " כְּ לֵי חָ מָ ס מְ כֵ רֹתֵ יהֶ ם , " כִּ י זוֹ הַ בְּ חִ ינָה שֶׁ ל דוֹ חֵ ק אֶ ת הַ שָׁ עָ ה הוא בְּ חִ ּ ּ ּ ינַת חָ מָ ס וְ גָזֵל , אֲ פִ לו אִ ם ּ ּ פוֹ גֵם בָּ זֶה צַ דִ יק גָּדוֹ ל מְ אֹד ּ ּ . ּובֶ אֱמֶ ת יֵשׁ בָּ זֶה יֵצֶ ר הָ רָ ע גָּדוֹ ל אֵ צֶ ל כַּ מָ ה בְּ נֵי־אָ דָ ם ּ , וְ לִ פְ עָ מִ ים אַ ף אֵ צֶ ל הַ גָּדוֹ ל בְּ מַ עֲלָה , שֶׁ בִּ שְׁ בִ יל דָ בָ ר אֶ חָ ד שֶׁ נִ דְ מֶ ה לָ הֶ ם ּ ּ שֶׁ הוא מִ צְ וָה ּ , הֵ ם מַ פְ קִ ירִ ים הַ כּ ֹל ובָ אִ ים עַ ל־יְדֵ י־זֶה ּ לִ ידֵ י קִ לְ קולִ ים רַ בִּ ים ּ , ּובִ פְ רָ ט כְּ שֶׁ בָּ אִ ים עַ ל־יְדֵ י־זֶה לִ ידֵ י מַ חֲלֹקֶ ת . וכְ שֶׁ תְ עַ יֵן בְּ כָ ל הַ מַ עֲשִׂ יוֹ ת וְ הַ מַ חֲלֹקֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ הָ יָה בֵּ ין הַ צַ דִ יקִ ים וְ הַ גְּ דוֹ לִ ים בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר ּ ּ ּ , הַ כּ ֹל הָ יָה בִּ בְ חִ ינָה זֹאת , שֶׁ הַ בַּ עַ ל־דָ בָ ר הִ טְ עָ ה אוֹ תָ ם ּ כְּ אִ לו שֶׁ כְּ נֶגְ דָ ם פוֹ גֵם הַ רְ בֵּ ה ּ ּ ּ ּ , ּומִ צְ וָה לִ מְ סֹר נַפְ שָׁ ם בִּ שְׁ בִ יל לְ הָ דְ פָ ם ולְ רָ דְ פָ ם וְ כו ּ ּ . ' ובֶ אֱמֶ ת שָׁ גו בָּ זֶה ּ ּ מְ אֹד , כִּ י עַ ל־יְדֵ י מַ חֲלֹקֶ ת וָכַ עַ ס אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ תַ קֵ ן ּ בְּ שׁ ום ּ אֹפֶ ן , רַ ק צְ רִ יכִ ין לְ הִ תְ יַשֵׁ ב הַ רְ בֵּ ה אֵ יך ְ ּ לְ הִ תְ נַהֵ ג בְּ עִ נְיָן כָּ זֶה , וְ הָ עִ קָ ר ּ , לְ בַ קֵ שׁ מֵ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ שֶׁ יַנְחֵ הו בְּ דֶ רֶ ך אֱמֶ ת ְ ּ ּ , ולְ הִ תְ יַשֵׁ ב עַ צְ מוֹ הַ רְ בֵּ ה אִ ם ּ ּ יֶשׁ לוֹ כּ ֹחַ לְ רָ דְ פוֹ , וְ אִ ם חִ יוב מִ צְ וָה זֹאת חָ ל עָ לָי ּ ּ ו ּדַ יְקָ א , כִּ י מִ צְ וָה כָּ זֹאת אולַי טוֹ ב יוֹ תֵ ר שֶׁ תִ תְ קַ יֵם ּ ּ ּ עַ ל־יְדֵ י אֲ חֵ רִ ים . בִּ פְ רָ ט אולַי כַּ וָנַת שֶׁ כְּ נֶגְ דוֹ גַּם־כֵּ ן ּ ּ ּ ּ לַשָׁ מַ יִם , רַ ק שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ בִ ין דְ בָ רָ יו ּ , וְ גַם אָ מְ רו ּ עָ לָיו הַ רְ בֵּ ה שְׁ קָ רִ ים וכְ זָבִ ים ּ , בְּ חִ ינַת אֲ " שֶׁ ר לֹא גָזַלְ תִ י אָ ז אָ שִׁ יב ּ ". וְ יֵשׁ בָּ זֶה עוֹ ד הַ רְ בֵּ ה לְ דַ בֵּ ר , כַּ אֲ שֶׁ ר יָבִ ין הַ מַ שְׂ כִּ יל בְּ עַ צְ מוֹ ּ ) קצג (:

Segment 16
HE:
בְּ סֹדָ ם אַ ל תָ בֹא נַפְ שִׁ י ּ

Segment 17
HE:
('ו , ט"מ) וְ זֶה שֶׁ הוֹ כִ יחַ אֶ ת שִׁ מְ עוֹ ן וְ לֵוִ י : בְּ סֹדָ ם אַ ל תָ בֹא ּ נַפְ שִׁ י בִּ קְ הָ לָם אַ ל ּ תֵ חַ ד כְּ בֹדִ י , ופֵ רְ שׁ ו חֲכָ מֵ ינו זַ ּ ּ ּ ל " שֶׁ נֶאֱמַ ר עַ ל הַ קִ בּ וץ שֶׁ ל מַ עֲשֵׂ ה ּ ּ ּ ' זִמְ רִ י ' וְ עַ ל הַ קָ הָ ל ּ שֶׁ ל מַ חֲלֹקֶ ת ' קֹרַ ח ' וְ כו ', ּ שֶׁ כָּ ל זֶה הוא הַ הֵ פֶ ך מִ כָּ ל ְ ּ , ל"ּ הַ נַ שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה עִ כּ וב הַ גְּ אֻ לָ ה ּ ּ . כִּ י כָּ ל הַ תִ קון ּ ּ ּ ל"ּ הַ נַ נִמְ שָׁ ך עַ ל־יְדֵ י הַ צַ דִ יק הַ בַּ עַ ל כּ ֹחַ הַ גָּדוֹ ל ּ ּ ְ שֶׁ יָכוֹ ל לְ הִ תְ פַ לֵל תְ פִ לָ ה בִּ בְ חִ ינַת דִ ין ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ פִ ינְחָ ס ּ בְּ עֵ ת שֶׁ קִ נֵא עַ ל מַ עֲשֵׂ ה זִמְ רִ י ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ מְ בֹאָ ר שָׁ ם בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ ח ' ) לִ קוטֵ י מוֹ הֲרַ ּ ּ " ן תִ נְיָנָא ּ ( , נִמְ צָ א ּ שֶׁ מַ עֲשֵׂ ה זִמְ רִ י הוא הַ הֵ פֶ ך מִ תִ קון ּ ּ ּ ּ ְ .ל"ּ הַ נַ וְ כֵ ן מַ חֲלֹקֶ ת קֹרַ ח שֶׁ רָ צָ ה לְ הַ קְ הִ יל אֶ ת עֲדַ ת יִשְׂ רָ אֵ ל לַחֲלֹק עַ ל מֹשֶׁ ה , לַעֲקֹר אֶ ת הַ תוֹ רָ ה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ , ּובֶ אֱמֶ ת קִ לְ קֵ ל הַ רְ בֵּ ה לְ דוֹ רוֹ ת . כִּ י כָּ ל הַ מַ חֲלֹקֶ ת ּ שֶׁ בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר עַ ל צַ דִ י ּ ּ קֵ י אֱמֶ ת וְ הַ נִלְ וִ ים אֲ לֵיהֶ ם ּ , יֵשׁ בָּ הֶ ם נִיצוֹ צֵ י קֹרַ ח דָ תָ ן וַאֲ בִ ירָ ם ּ , כַּ מובָ א ּ ּ . ' כִּ י אֶ ת זֶה לְ עֻמַ ת זֶה ּ ', כִּ י הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א מִ תְ גָּרֶ ה בְּ הַ צַ דִ יק ּ ּ הַ בַּ עַ ל כּ ֹחַ ל"ּ הַ נַ שֶׁ יָכוֹ ל לְ קַ בֵּ ץ הָ רְ חוֹ קִ ים ולְ הוֹ סִ יף ּ ּ שְׁ כֵ נִים רַ בִּ ים עַ ל הַ קִ בּ וץ הַ קָ דוֹ שׁ הַ חֲרֵ דִ ים לִ דְ בַ ר ּ ּ ּ ', ה הַ מִ תְ יַגְּ עִ ים לְ הִ תְ פַ לֵל בְּ כֹחַ ובְ כַ וָנָה ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה מַ עֲלֶה בְּ כָ ל פַ עַ ם שַׁ עֲשׁ ועִ ים נִפְ לָ אִ ים לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ וְ כו ּ ', אֲבָ ל בְּ חִ ינַת מַ חֲלֹקֶ ת קֹרַ ח וַעֲדָ תוֹ מִ תְ גַּבֵּ ר בְּ כָ ל דוֹ , ר ּ ּומִ תְ אַ סְּ פִ ים הַ רְ בֵּ ה הַ רְ בֵּ ה לַחֲלֹק עַל קִ בּ וץ הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ , וְ לֹא דַ י שֶׁ אֵ ינָם מוֹ סִ יפִ ים לְ קָ רֵ ב ּ רְ חוֹ קִ ים לַה ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ אַ ף גַּם אוֹ רְ בִ ים וְ חוֹ תְ רִ ים בְּ כָ ל כּ ֹחָ ם בְּ תַ חְ בּ ולוֹ ת רַ בּ וֹ ת לְ רַ חֵ ק הַ נְפָ שׁ וֹ ת הָ רוֹ צִ ים ּ ּ לְ הִ תְ קָ רֵ ב אֶ ל הַ קִ ּ בּ וץ הַ קָ דוֹ שׁ לְ הִ תְ פַ לֵל בְּ כַ וָנָה וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ּ .' וְ הָ א בְּ הָ א תַ לְ יָא ּ , עַ ל־יְדֵ י מַ עֲשֵׂ ה זִמְ רִ י מִ תְ גַּבֵּ ר מַ חֲלֹקֶ ת קֹרַ ח וְ כֵ ן לְ הֵ פֶ ך . ְ כִּ י עַ ל־יְדֵ י רִ בּ וי תַ אֲ וַת ּ ּ נִאוף שֶׁ שָׁ כִ יחַ עַ תָ ה בַּ עֲוֹ נוֹ תֵ ינו הָ רַ בִּ ים ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת מַ עֲ שֵׂ ה זִמְ רִ י שֶׁ הָ יָה בַּ עֲצַ ת בִּ לְ עָ ם הָ רָ שָׁ ע , עַ ל־יְדֵ י זֶה מִ תְ גַּבֵּ ר הַ מַ חֲלֹקֶ ת עַ ל הַ צַ דִ יק הַ בַּ עַ ל כּ ֹחַ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת פִ ינְחָ ס שֶׁ לוֹ חֵ ם עִ ם בְּ חִ ינַת זִמְ רִ י וְ הוֹ רֵ ג ּ ּ ּומַ כְ נִיעַ אוֹ תוֹ וְ עוֹ קֵ ר עֲצַ ת בִּ לְ עָ ם מִ ן הָ עוֹ לָם , אֲ בָ ל הַ בַּ עַ ל דָ ּ בָ ר אֵ ינוֹ מַ נִיחַ אֶ ת מְ קוֹ מוֹ ּ , ּומִ תְ גָּרֶ ה בְּ כָ ל עֹז לְ הַ רְ בּ וֹ ת מַ חֲלֹקֶ ת עַ ל הַ צַ דִ יק הַ זֶה ּ ּ ּ , כְּ דֵ י שֶׁ לֹא ּ יִתְ קָ רְ בו עוֹ ד נְפָ שׁ וֹ ת רְ חוֹ קִ ים ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת מַ חֲלֹקֶ ת ּ ּ קֹרַ ח . כִּ י כָּ ל הִ תְ גַּבְּ רות הַ מַ חֲלֹקֶ ת עַ ל הַ צַ דִ יק אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ וְ תִ קונָיו הוא עַ ל־יְדֵ י פְ גַם הַ בְּ רִ ית ּ ּ ּ ּ , פְ גַם טִ פֵ י הַ מֹחַ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב עַ ל פָ סוק ּ ּ ּ " אֹזֶן שׁ ֹמַ עַ ת תוֹ כַ חַ ת חַ יִים ּ ּ בְּ קֶ רֶ ב חֲכָ מִ ים תָ לִ ין ּ " וְ כו . ) 'ּ כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ ּ " בַּ חֲצֹצְ רוֹ ת " סִ ימָ ן ה (. וְ כֵ ן לְ הֵ פֶ ך , ְ עַ ל־יְדֵ י הַ מַ חֲ ּ לֹקֶ ת עַ ל הַ צַ דִ יק מִ תְ גַּבֵּ ר מַ עֲשֵׂ ה זִמְ רִ י רַ חֲמָ נָא לִ צְ לָן ּ ּ , כִּ י אֵ ין מִ י שֶׁ יַצִ ילֵם מִ שְׁ טותָ ם וכְ סִ ילותָ ם הָ רַ בִּ ים כַּ יָדועַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ כָּ ל זֶה . וְ עַ ל זֶה הִ תְ פַ לֵל יַעֲקֹב ּ ּ : בְּ סֹדָ ם אַ ל תָ בֹא נַפְ שִׁ י ּ בִּ קְ הָ לָם אַ ל תֵ חַ ד כְּ בֹדִ י וְ כו ּ ּ ', ֶׁש ּנֶאֱמַ ר עַ ל מַ עֲשֵׂ ה זִמְ רִ י ומַ חֲלֹקֶ ת קֹרַ ח שֶׁ לֹא יוכְ לו לְ הִ תְ אַ סֵּ ף ּ ּ ּ ּ ּולְ הִ תְ קַ בֵּ ץ יַחַ ד , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת הַ קִ בּ וץ וְ קֶ שֶׁ ר שֶׁ לָהֶ ם ּ ּ ּ אֵ ינוֹ קֶ שֶׁ ר וְ קִ בּ וץ כְּ לָ ל ּ , כִּ י קֶ שֶׁ ר רְ שָׁ עִ ים אֵ ינוֹ מִ ן ּ הַ מִ נְיָן , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב לְ עִ נְיַן שֶׁ בְ ּ נָא וְ סִ יעָ תוֹ שֶׁ הָ יָה גָּדוֹ ל בַּ תוֹ רָ ה ובְ יִשְׂ רָ אֵ ל מְ אֹד כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו ּ ּ ּ ּ "זַ ל וְ חָ לַק עַ ל חִ זְקִ יָה וְ סִ יעָ תוֹ ּ : לֹא תֹאמְ רון קֶ שֶׁ ר לְ כָ ל ּ אֲ שֶׁ ר יֹאמַ ר הָ עָ ם הַ זֶה קָ שֶׁ ר וְ כו ּ ּ .' כִּ י עִ קַ ר הַ קֶ שֶׁ ר וְ הַ קִ בּ וץ הוא כְּ שֶׁ מִ תְ קַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ שְׁ רִ ים הַ קִ בּ וץ ּ ּ ּ אֶ ל מְ קוֹ ר הָ אַ חְ דות לַה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ולְ תוֹ רָ תוֹ וְ לִ קְ דֻ שַׁ ת ּ ּ ְ יִשְׂ רָ אֵ ל , שֶׁ הֵ ם כּ ֹלָ א חַ ד ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בַּ זֹהַ ר ּ ּ ּ הַ קָ דוֹ שׁ , ּוכְ מוֹ שֶׁ אוֹ מְ רִ ים : אַ תָ ה אֶ חָ ד וְ שִׁ מְ ך אֶ חָ ד ָ ּ ומִ י כְּ עַ מְ ך יִשְׂ רָ אֵ ל גּוֹ י אֶ חָ ד בָּ אָ רֶ ּ ָ ּ . ץ אֲ בָ ל כְּ שֶׁ הַ קִ בּ וץ ּ ּ הוא לַחֲלֹק עַ ל דַ רְ כֵ י הַ תוֹ רָ ה הָ אֲ מִ תִ יִים ולְ הַ רְ חִ יק ּ ּ ּ ּ ּ ּ מֵ הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת שֶׁ הוא קוֹ צָ א דְ אוֹ ת ד ּ ּ ּ ּ ' ּדְ אֶ חָ ד כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר ובַ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ ּ ּ , כִּ י עוֹ סֵ ק לַעֲשׂ וֹ ת שָׁ לוֹ ם וְ אַ חְ דות בֵּ ין יִשְׂ ּ רָ אֵ ל לַאֲבִ יהֶ ם

Segment 18
HE:
שֶׁ בַּ שָׁ מַ יִם שֶׁ יָשׁ ובו כֻּלָם לִ כְ לֹל בְּ אַ חְ דותוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , בְּ וַדַ אי זֶה הַ קִ בּ וץ שֶׁ ל הַ חוֹ לְ קִ ים אֵ ינוֹ קִ בּ וץ וְ קֶ שֶׁ ר ּ ּ ּ ּ כְּ לָ ל מֵ אַ חַ ר שֶׁ רְ חוֹ קִ ים ומַ רְ חִ יקִ ים בְּ דִ בְ רֵ יהֶ ם מִ ן ּ הָ אֶ חָ ד הַ פָ שׁ וט יִתְ בָּ רַ ך שְׁ מוֹ ְ ּ ּ , וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו ּ ּ ּ : ל"זַ עֵשָׂ ו שֵׁ שׁ נְפָ שׁ וֹ ת הָ יו לוֹ וְ נִקְ רָ אִ ים ּ ' נְפָ שׁ וֹ ת ' לְ שׁ וֹ ן רַ בִּ ים , וְ יַעֲקֹב הָ יו לוֹ שִׁ בְ עִ ים נֶפֶ שׁ וְ נִ קְ רָ אִ ים ּ ' נֶפֶ שׁ ' בִּ לְ שׁ וֹ ן יָחִ יד , כַּ מובָ א בְּ פֵ רושׁ רַ שִׁ ּ ּ ּ " י שָׁ ם .

Segment 19
HE:
וַאֲפִ לו אִ ם גַּם הַ חוֹ לְ קִ ּ ּ ים עוֹ סְ קִ ים בְּ תוֹ רָ ה ובִ תְ פִ לָה ּ ּ , אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן מֵ אַ חַ ר שֶׁ חוֹ לְ קִ ים עַ ל הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ הֵ ם מַ רְ חִ יקִ ים עַ צְ מָ ן מִ ן הָ אַ חְ דות ּ . כִּ י זֶה יָדועַ שֶׁ מְ עַט ּ ּ הַ תוֹ רָ ה וְ הַ תְ פִ לָ ה שֶׁ ל הַ הֲמוֹ ן עַ ם ּ ּ ּ , אַ ף־עַ ל־פִ י שֶׁ גַּם ּ זֶה יָקָ ר מְ אֹד אֵ צֶ ל ה יִ ' תְ בָּ רַ ך , ְ אֲ בָ ל אִ י אֶ פְ שָׁ ר בְּ מָ קוֹ ם שֶׁ תֻ כְ לַל לְ מַ עְ לָ ה עֲבוֹ דָ תָ ם שֶׁ תַ עֲלֶה ּ ּ ּ שֶׁ צְ רִ יכִ ים לְ הִ כָּ לֵל , כִּ י אִ ם בְּ כֹחַ הַ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת אֲ שֶׁ ר ּ ּ אֲ לֵיהֶ ם אָ נו מְ קַ שְׁ רִ ים תְ פִ לָ תֵ נו וַעֲבוֹ דָ תֵ נו ּ ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ רַ ק הֵם יְכוֹ לִ ים לְ הַ עֲלוֹ ת הַ כּ ֹל לְ מַ עְ לָ ה מַ עְ לָ ה . כִּ י כָּ ל אֶ חָ ד יוֹ דֵ עַ פְ גָמָ יו וַחֲטָ אָ יו הַ מְ רֻ בִּ ים בְּ עַ צְ מוֹ ּ , וְ כַ מָ ה וְ כַ מָ ה ּ ּ פָ גום מְ עַט תוֹ רָ תוֹ וַעֲבוֹ דָ תוֹ ּ ּ ּ , בִּ פְ רָ ט הַ תְ פִ לָה שֶׁ יֵשׁ ּ ּ ּ הַ רְ בֵּ ה שֶׁ בְּ רֹב הַ תְ פִ לָ ה מַ חֲשַׁ בְ תָ ם טְ רודִ ים בַּ חוץ ּ ּ ּ ּ ּ מְ אֹד , וְ גוֹ מְ רִ ים בְּ מַ חֲשַׁ בְ תָ ם כָּ ל הַ מַ שָׂ א ומַ תָ ן שֶׁ לָהֶ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְ כָ ל עִ סְ קֵ י חֹל וְ כו ' ּ בִּ שְׁ עַ ת תְ פִ לָ תָ ם ּ ּ , עַ ד שֶׁ אֵ ינָם יוֹ דְ עִ ים הֵ יכָ ן הֵ ם עוֹ מְ דִ ים בַּ תְ פִ לָה ּ , וְ כַ נִרְ אֶ ה בְּ חושׁ ּ ּ מִ כַּ מָ ה וְ כַ מָ ה בְּ נֵי־אָ דָ ם אֲ פִ לו מֵ אוֹ תָ ן הַ מְ כַ נִים עַ צְ מָ ן ּ ּ ּ ּ ּ בְּ שֵׁ ם חֲסִ ידִ ים , וְ כַ אֲ שֶׁ ר הֵ ם מוֹ דִ ים בְּ עַ צְ מָ ן . וְ אִ ם אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן מֵ חֲמַ ת נְ קֻ דָ ה הַ טוֹ בָ ה מִ קְ דֻ שַׁ ת ּ ּ ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ יֵשׁ עֲדַ יִן בְּ קִ רְ בָּ ם נִזְרָ ק מִ פִ יהֶ ם אֵ יזֶה ּ ּ דִ בּ ורִ ים קְ דוֹ שִׁ ים שֶׁ ל תְ פִ לָ ה וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ', ּ בְּ וַדַ אי אֵ ין בָּ הֶם כּ ֹחַ לַעֲלוֹ ת לְ מַ עְ לָה לְ עֹצֶ ם קַ טְ נותָ ם ולְ רִ בּ וי הַ פְ סֹלֶת ּ ּ ּ ּ וְ הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת רָ עוֹ ת רַ בּ וֹ ת מְ אֹד מְ אֹד הַ מְ סַ בְּ בִ ים ּ אוֹ תָ ם .

Segment 20
HE:
עַ ל־כֵּ ן כָּ ל עִ קַ ר עֲלִ יָתָ ם הוא עַ ל־יְדֵ י הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ , וְ כַ מְ בֹאָ ר מִ זֶה הַ רְ בֵּ ה בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר ּ . כִּ י הַ צַ דִ יק עוֹ סֵ ק ּ ּ בְּ עֹ צֶ ם כּ ֹחוֹ לְ הַ עֲלוֹ ת גַּם מְ עַ ט הָ אוֹ תִ יוֹ ת וְ הַ תֵ בוֹ ת ּ ּ שֶׁ אָ מְ רו בִּ קְ צָ ת כַּ וָנָה מועֶטֶ ת בִּ תְ פִ לָ תָ ם ּ ּ ּ ּ , וְ גַם עוֹ סֵ ק לְ עוֹ רְ רָ ם וְ לַהֲקִ יצָ ם מִ שְׁ נָתָ ם הָ עֲצומָ ה שֶׁ יִפְ תְ חו פִ יהֶ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְ לִ בָּ ם וְ יִתְ גַּבְּ רו בְּ כָ ל כּ ֹחָ ם לְ הִ תְ פַ לֵל בְּ כַ וָ ּ ּ ּ ּ נָה תֵ בוֹ ת ּ ופְ סוקִ ים ומִ זְמוֹ רִ ים וְ כו ּ ּ ּ ּ ' רַ בִּ ים בְּ יוֹ תֵ ר בְּ כַ מות ּ ּ וְ אֵ יכות ּ , שֶׁ אֵ יכות הַ כַּ וָנָה תִ הְ יֶה בְּ יֶתֶ ר שְׂ אֵ ת ּ ּ ּ , וְ כַ מות הַ תֵ בוֹ ת וְ הָ אוֹ תִ יוֹ ת יִהְ יו רַ בִּ ים בְּ יוֹ תֵ ר ּ ּ ּ ּ ּ . כִּ י לְ הִ תְ פַ לֵל כָּ ל הַ תְ פִ לָה בְּ כַ וָנָה זֶה רָ חוֹ ק ּ ּ ּ ּ ּ מְ אֹד אֲ פִ לו ּ ּ מֵ הַ כְּ שֵׁ רִ ים הַ גְּ מורִ ים הַ יְרֵ אִ ים בֶּ אֱמֶ ת ּ , כִּ י אִ ם צַ דִ יקִ ים גְּ מורִ ים הַ גְּ דוֹ לִ ים בְּ מַ עֲלָ ה מְ אֹד ּ ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בִּ דְ בָ רֵ ינו בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר ּ , אֲ בָ ל עַ ל כָּ ל פָ נִים ּ הַ מְ קֻ שָׁ רִ ים לְ הַ צַ דִ יק מִ תְ פַ לְ לִ ים תֵ בוֹ ת וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ' הַ רְ בֵּ ה

Segment 21
HE:
בְּ יוֹ תֵ ר ובְ כַ וָנָה גְּ דוֹ לָ ה בְּ יוֹ תֵ ר ובְ חִ יות וְ הִ תְ לַהֲבות ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְ הִ תְ עוֹ רְ רות דִ קְ דֻ שָׁ ה וְ כו ּ ּ ּ ּ ', וְ עִ ם כָּ ל זֶה לֹא הָ יָה כּ ֹחַ לִ תְ פִ לָ תָ ם שֶׁ תַ עֲלֶה לְ מַ עְ לָ ה כִּ י אִ ם בְּ כֹחַ הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ ּ הָ אֱמֶ ת שֶׁ מְ קֻ שָׁ רִ ים אֵ לָיו ּ ּ , הֵ שֶׁ בְּ עֹצֶ ם כּ ֹחוֹ ם מִ תְ פַ לְ לִ ים בְּ כַ וָנָה מַ ה שֶׁ מִ תְ פַ לְ לִ ים ּ ּ ּ ּ ּ , ּובְ עֹצֶ ם כּ ֹחוֹ הוא מַ עֲלֶה תְ פִ לָ תָ ם הַ שָׁ מַ יְמָ ה לְ רום גָּבְ הֵ י מְ רוֹ מִ ים ּ ּ ּ ּ ּ , לַמָ קוֹ ם הַ צָ רִ יך ְ ּ ּ , לִ מְ קוֹ ר הָ אַ חְ דות ּ , וְ עַ ל־כֵּ ן רַ ק זֶה נִ קְ רָ א קֶ שֶׁ ר וְ קִ בּ וץ הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ , וְ כָ ל מַ ה שֶׁ זוֹ כִ ין ּ ּ

Segment 22
HE:
שֶׁ נִתְ וַסֵּ ף נֶפֶ שׁ אֶ ל הַ קִ בּ וץ הַ קָ דוֹ שׁ הַ זֶה ּ ּ ּ ּ ּ , נִ תְ רַ בֶּ ה וְ נִתְ גַּדֵ ל בֵּ ית הַ תְ פִ לָ ה ּ ּ ּ ... ) קצד (:

Segment 23
HE:
בְּ סֹדָ ם אַ ל תָ בֹא נַפְ שִׁ י ּ

Segment 24
HE:
('ו , ט"מ) שִׁ מְ עוֹ ן וְ לֵוִ י אַ חִ ים כְּ לֵי חָ מָ ס מְ כֵ רֹתֵ יהֶ ם . כִּ י כְּ שֶׁ רוֹ צִ ין לַחְ טֹף יְדִ יעוֹ ת וְ הַ שָׂ גוֹ ת שֶׁ אֵ ינָם רְ אויִים לוֹ ּ ּ זֶה בְּ חִ ינַת חָ מָ ס וגְ זֵלָ ה וַחֲרוֹ ן אַ ף כַּ מובָ ן בְּ מָ קוֹ ם ּ ּ ּ אַ חֵ ר . וְ זֶהו בְּ חִ ינַת בְּ סֹדָ ם אַ ל תָ בֹא נַפְ שִׁ י ּ ּ , בְּ סֹדָ ם דַ יְקָ א שֶׁ נִ דְ מֶ ה לָהֶ ם שֶׁ הִ שִׂ יגו כְּ בָ ר כָּ ל הַ סּ וֹ דוֹ ת ּ ּ ּ ּ וְ הַ הַ שָׂ גוֹ ת עַ ד שֶׁ הֶ עֱמִ ּ ידו עַ ל דַ עְ תָ ם לִ מְ כּ ֹר אֶ ת יוֹ סֵ ף ּ ּ ּ הַ צַ דִ יק שֶׁ נִדְ מֶ ה לָ הֶ ם לְ פִ י דַ עְ תָ ם שֶׁ נוֹ טֶ ה מִ דֶ רֶ ך ְ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הָ אֱמֶ ת . וְ עַ ל־כֵּ ן אָ מַ ר יַעֲקֹב בְּ סֹדָ ם אַ ל תָ בֹא נַפְ שִׁ י ּ , כִּ י אֵ ינִי רוֹ צֶ ה סוֹ דוֹ ת כָּ אֵ לו ּ ּ , וְ כֵ ן בִּ קְ הָ לָם שֶׁ ל קֹרַ ח וְ זִמְ רִ י אַ ל תֵ חַ ד ּ כְּ בֹדִ י וְ כו ', ּ כִּ י הֵ ם פָ גְ מו הַ רְ בֵּ ה יוֹ תֵ ר ּ ּ וְ יוֹ תֵ ר שֶׁ נִמְ שְׁ כו אַ חַ ר תַ אֲ וָתָ ם ּ ּ ּ , זִמְ רִ י רָ צָ ה לְ נָאֵ ף וְ טָ עַ ן עִ ם מֹשֶׁ ה כְּ מוֹ חָ כָ ם וְ לַמְ דָ ן מֻפְ לָג אִ ם תֹאמַ ר זוֹ ּ אֲ סורָ ה וְ כו ּ ּ ', וְ כָ ל בַּ ר דַ עַ ת אֲ מִ תִ י יוֹ דֵ עַ הַ חִ לוק שֶׁ בֵּ ין ּ ּ ּ ּ ּ כַּ וָ נַת מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו ובֵ ין זִמְ רִ י ּ ּ , כִּ י מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו הָ יָה ּ פָ רושׁ גָּדוֹ ל וְ נָשָׂ א בַּ ת יִתְ רוֹ עַ ל־פִ י הַ דִ בּ ור ּ ּ ּ ּ ּ , וְ זֶה יָצָ א מִ דַ עְ תוֹ וְ רָ צָ ה לְ הַ תִ יר נִאוף בְּ פַ רְ הֶ סְ יָא וְ הֵ עֵז פָ נָיו ּ ּ ּ ּ ּ כָּ ל כָּ ך לִ טְ עֹן עִ ם מֹשֶׁ ה בְּ עַזות כָּ זֶה ּ ּ ְ וְ . כֵ ן קֹרַ ח שֶׁ רָ צָ ה בִּ כְ בוֹ ד עַ צְ מוֹ כַּ מְ פֻרְ סָ ם וְ טָ עַ ן כְּ אִ לו מִ תְ קַ נֵא בִּ שְׁ בִ יל ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל וְ אָ מַ ר כִּ י כָ ל הָ עֵ דָ ה כֻּלָם קְ דוֹ שִׁ ים ובְ תוֹ כָ ם ּ ּ ' ה ומַ דועַ תִ תְ נַשְׂ או עַ ל קְ הַ ל ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ .. .' וְ זֶה יְהודָ ה אַ תָ ה יוֹ דוך אַ חֶ יך ָ ּ ָ ּ ּ , כִּ י מִ מֶ נו ּ ּ ּ יֵצֵ א דָ וִ ד ּ ומָ שִׁ יחַ שֶׁ הֵ ם יִזְכּ ו לָזֶה בִּ שְׁ לֵמות שֶׁ הֵ ם יְתַ קְ נו הַ כּ ֹל ּ ּ ּ ּ ּ בִּ מְ הֵ רָ ה בְּ יָמֵ ינו אָ מֵ ן ּ . כִּ י דָ וִ ד עָ שָׂ ה עַ צְ מוֹ כָּ ל יָמָ יו ּ כְּ עָ נִי וְ אֶ בְ יוֹ ן , וְ אָ מַ ר וְ אָ נֹכִ י תוֹ לַעַ ת וְ לֹא אִ ישׁ וְ כו ', ּ וְ אָ מַ ר ה ' לֹא גָבַ ה לִ בִּ י וְ לֹא ּ רָ מו עֵינַי וְ לֹא הִ לַכְ תִ י ּ ּ ּ בִּ גְ דֹלוֹ ת וְ נִפְ לָ אוֹ ת מִ מֶ נִי וְ כו ּ ּ ּ ', וְ סִ יֵם יַחֵ ל יִשְׂ רָ אֵ ל אֶ ל ּ ' ה מֵ עַ תָ ה וְ עַ ד עוֹ לָם ּ , שֶׁ זֶה הָ עִ קָ ר לַעֲשׂ וֹ ת עַ צְ מוֹ ּ ּ כְּ גָמֻ ל עֲלֵי אִ מוֹ וְ כו ּ ּ ' ולְ יַחֵ ל לִ ישׁ ועַ ת ה ּ ּ ' ּולְ הַ רְ בּ וֹ ת בְּ שִׁ ירוֹ ת וְ תִ שְׁ בָּ חוֹ ת ותְ פִ לוֹ ת וְ הוֹ דָ אוֹ ת ּ ּ , כְּ מוֹ דָ וִ ד ּ שֶׁ עָ סַ ק בָּ זֶה כָּ ל יָמָ יו עַ ד שֶׁ זָכָ ה לְ חַ בֵּ ר סֵ פֶ ר תְ הִ לִ ים ּ ּ ּ שֶׁ כָּ לול מִ כָּ ל עֲשָׂ רָ ה מִ ינֵי נְגִ ינָה שֶׁ הֵ ם כְּ לַל הַ שִׂ מְ חָ ה ּ ּ בּ וֹ יִתְ בָּ רַ ך , ְ שֶׁ זֶה עִ קַ ר הַ תִ קון שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה תָ בוֹ א ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ גְּ אֻ לָ ּ ה הַ שְׁ לֵמָ ה עַ ל־יְדֵ י מָ שִׁ יחַ שֶׁ יֵצֵ א מִ זַרְ עוֹ ּ ּ ּ , שֶׁ עִ קַ ר הַ גְּ אֻ לָ ה עַ ל־יְדֵ י שִׂ מְ חָ ה ּ ּ . וְ עַ ל־כֵּ ן יָגַע מְ אֹד לִ מְ צֹא מְ קוֹ ם הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ שֶׁ שָׁ ם מְ קַ בְּ לִ ין אוֹ ר ּ ּ ּ הַ שִׂ מְ חָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה לִ שְׂ מֹחַ בּ וֹ יִתְ בָּ רַ ך בְּ חִ ינַת אָ נֹכִ י ְ ּ ּ ֶא שְׂ מַ ח בַּ ה ' בְּ חִ ינַת כִּ י בוֹ יִשְׂ מַ ח לִ בֵּ נו וְ כו ּ ּ ) ' קצה :(

Segment 25
HE:
לֹא יָסור שֵׁ בֶ ט מִ יהודָ ה ּ ּ

Segment 26
HE:
('י , ט"מ) וְ עַ ל זֶה הִ תְ נַבֵּ א יַעֲקֹב אָ בִ ינו כְּ שֶׁ בֵּ רֵ ך אֶ ת יְהודָ ה ּ ּ ְ , שֶׁ מִ מֶ נו יֵצֵ א מָ שִׁ יחַ ּ ּ ּ ּ : " לֹא יָסור שֵׁ בֶ ט מִ יהודָ ה ּ ּ ּומְ חֹקֵ ק מִ בֵּ ין רַ גְ לָיו עַ ד כִּ י יָבֹא שִׁ ילֹה ". מְ חֹקֵ ק — זֶה בְּ חִ ינַת הַ דְ פוס ּ ּ , שֶׁ הִ תְ נַבֵּ א שֶׁ לֹא יָסור שֵׁ בֶ ט ּ ּ מִ יהודָ ה ּ — זֶה בְּ חִ ינַת שֵׁ בֶ ט סוֹ פֵ ר , בְּ חִ ינַת כְּ תִ יבַ ת הַ סְּ פָ רִ ים הַ קְ דוֹ שִׁ ים שֶׁ ל הַ תוֹ רָ ה ּ ּ , ּומְ חֹקֵ ק — זֶה בְּ חִ ינַת הַ דְ פוס ּ ּ , ּ שֶׁ תִ תְ גַּ לֶה חָ כְ מַ ת הַ דְ פוס בָּ עוֹ לָם ּ ּ ּ וְ לֹא תִ תְ בַּ טֵ ל חֲקִ יקַ ת וְ הַ דְ פָ סַ ת סִ פְ רֵ י יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ , עַ ד כִּ י יָבֹא שִׁ ילֹה — ּ דָ א מֹשֶׁ ה מָ שִׁ יחַ , כִּ י עַ ל ־ יְדֵ י רִ בּ וי ּ הַ סְּ פָ רִ ים הַ קְ דוֹ שִׁ ים ּ , ־ עַ ל יְדֵ י חָ כְ מַ ת הַ דְ פוס לֹא ּ ּ תִ שְׁ תַ כַּ ח הַ תוֹ רָ ה עַ ד שֶׁ יָ ּ ּ ּ ּ בוֹ א שִׁ ילֹה — ּ דָ א מֹשֶׁ ה ־ מָ שִׁ יחַ . וְ זֶה " וְ לוֹ יִקְ הַ ת עַ מִ ים אֹסְ רִ י לַגֶּפֶ ן ּ ּ עִ ירֹה וְ כו ' ּ כִּ בֵּ ס בַּ יַיִן וְ כו ּ ּ ' חַ כְ לִ ילִ י עֵינַיִם מִ יָיִן ּ " וְ כו ', ּ כִּ י לֶעָ תִ יד כְּ שֶׁ יָבוֹ א מָ שִׁ יחַ אָ ז יֻכְ לְ לו מֹשֶׁ ה וְ דָ וִ ד ּ ּ בְּ יַחַ ד בְּ תַ כְ לִ ית הָ אַ חְ ּ דות , כִּ י שִׁ ילֹה דָ א מֹשֶׁ ה ּ , שֶׁ הוא מָ שִׁ יחַ ּ . וְ כֵ ן דָ וִ ד הוא מָ שִׁ יחַ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " מְ שִׁ יחַ אֱ לֹקֵ י יַעֲקֹב , " כִּ י נִ שְׁ מַ ת מָ שִׁ יחַ יִהְ יֶה כָּ לול ּ ּ מִ שְׁ נֵיהֶ ם : מִ מֹשֶׁ ה וְ דָ וִ ד וְ אָ ז תִ הְ יֶה הַ גְּ אֻ לָ ה שְׁ לֵמָ ה ּ ּ ּ שֶׁ אֵ ין אַ חֲרֶ יהָ גָּלו , תּ כִּ י נִזְכֶּ ה לִ זְכּ ֹר הָ אַ זְהָ רוֹ ת שֶׁ ל מֹשֶׁ ה ולְ קַ יְמָ ם בִּ שְׁ לֵמות עַ ל ּ ּ ּ ־ יְדֵ י בְּ חִ ינַת דָ וִ ד ּ , כִּ י שְׁ נֵיהֶ ם , מֹשֶׁ ה וְ דָ וִ ד , יֻכְ לְ לו בְּ יַחַ ד ּ . וְ זֶה בְּ חִ ינַת " עַ ד כִּ י יָבֹא שִׁ ילֹה וְ לוֹ יִקְ הַ ת עַ מִ ים ּ ּ , " שֶׁ כָּ ל הָ עַמִ ים ּ , שֶׁ הֵ ם הַ שִׁ בְ ּ עִ ים אֻ מוֹ ת ּ , יִתְ הַ פְ כו אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ וְ יִתְ אַ סְּ פו כֻּלָם אֶ ל מֹשֶׁ ה ּ ּ ־ מָ שִׁ יחַ ) .. . קצו (:

Segment 27
HE:
לֻ ּ בו זְ ן לְ חוֹ ף יַ ִמּ ים יִ ןכּ ֹ שְׁ ּ הו וְ א לְ חוֹ ף אֳ ּיֹ נִ ת וְ כָ רְ יַ תוֹ צִ ־ל עַ ידֹ ן (ג"י , ט"מ) כִּ י צִ ידוֹ ן הוא גְּ בול אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית , י : ( יט וַיְהִ י גְּ בול הַ כְּ נַעֲנִי מִ צִ ידֹן וְ כו ּ ּ ּ . ' שֶׁ מַ תְ חִ יל בְּ מָ קוֹ ם הַ גְּ בול בִּ תְ חִ לַת וְ שָׁ ם ּ ּ ּ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל שָׁ ם קָ בור זְבולון ּ ּ ּ ) כַּ אֲ שֶׁ ר זָכִ יתִ י לִ הְ יוֹ ת שָׁ ם בְּ עַ צְ מִ י עַ ל קִ בְ רוֹ הַ קָ דוֹ שׁ בְּ עִ יר צִ ידוֹ ן ּ . וְ אָ מְ רו לִ י שָׁ ם שֶׁ מִ שָׁ ם מַ תְ חִ ילִ ין לַחְ שׁ ֹב גְּבול ּ ּ ּ ּ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל (. כִּ י זְבולון הוא בְּ חִ ינַת תִ קון תַ אֲ וַת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ מָ מוֹ ן , כִּ י זְבולון הָ יָה מַ סְ פִ יק לְ יִשָׂ שכָ ר הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ ּ ּ ּ בַּ תוֹ רָ ה עוֹ סֵ ק שֶׁ הָ יָה ּ

Segment 28
HE:
, עוֹ סֵ ק הָ יָה וזְבולון ּ ּ ּ בִּ פְ רַ קְ מַ טְ יָ א וְ הָ יָה מַ סְ פִ יק לְ יִשָׂ שכָ ר ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ) ל " בְּ רֵ אשִׁ ית רַ בָּ ה פע . ה , ב" , (ט , ט" פצ שֶׁ זֶהו עִ קַ ר תִ קון תַ אֲ וַת מָ מוֹ ן ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בְּ דִ בְ רֵ י רַ בֵּ נו ּ ) ל "זַ בְּ סִ ימָ ן יג ובְ סִ ימָ ן כט ּ ( שֶׁ עִ קַ ר תִ קון תַ אֲוַת מָ מוֹ ן ּ ּ ּ ּ ּ ּ הו א צְ דָ קָ ה . וְ עַ ל זֶה נֶאֱמַ ר ) ּדְ בָ רִ ים לג יח , (: שְׂ מַ ח זְבולֻן בְּ צֵ אתֶ ך וְ יִשָׂ שכָ ר בְּ אֹהָ לֶיך וְ כו ּ ּ ָ ָ ּ ', ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת תִ קון תַ אֲוַת מָ מוֹ ן שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת שִׂ מְ חָ ה ּ ּ ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת שְׂ מַ ח זְבולֻן ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ " ּ צִ וִ יתָ צֶ דֶ ק " ) סִ ימָ ן

Segment 29
HE:
כג (. נִמְ צָ א שֶׁ זְבולון הוא בְּ חִ ינַת תִ קון תַ אֲוַת מָ מוֹ ן ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ . וְ עַ ל־כֵּ ן זְבולון הוא קָ בור עַ ל גְּ בול אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ ּ ּ בְּ צִ ידוֹ ן , בְּ חִ ינַת ' וְ יַרְ כָ תוֹ עַ ל צִ ידֹן ' שֶׁ סּ וֹ פוֹ עַ ל צִ ידוֹ ן שֶׁ הוא גְּ בול אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ , זֶה רֶ מֶ ז שֶׁ עַ ל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת זְבולון ּ ּ , דְ הַ יְנו בְּ חִ ינַת תִ קון תַ אֲוַת מָ מוֹ ן זוֹ כִ ין לִ כְ נֹס ּ ּ ּ ּ ּ ּ לְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל . הַ יְנו עַ ל־יְדֵ י שֶׁ מְ בַ קְ שִׁ ים ומְ חַ פְ שִׂ ים ּ ּ ּ ּ אֶ ת הַ צַ דִ יק ּ ּ , שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה זוֹ כִ ין לְ הִ נָצֵ ל מֵ הַ חִ פושׂ ּ ּ ּ וְ הַ בַּ קָ שָׁ ה שֶׁ ל הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ ּ א שֶׁ הוא הַ חִ פושׂ ּ ּ ּ הַ מָ מוֹ ן אַ חַ ר וְ הַ בַּ קָ שָׁ ה ּ ּ

Segment 30
HE:
, זוֹ כִ ים זֶה עַ ל־יְדֵ י לְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל . כִּ י עִ קַ ר אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל זוֹ כִ ין עַ ל־יְדֵ י ּ הַ צַ דִ יק בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ : צַ דִ יקִ ים יִירְ שׁ ו אָ רֶ ץ ּ ּ ) תְ הִ לִ ים לז ּ ּ , כט (. וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ אָ דָ ם לִ זְכּ וֹ ת לְ אֶ רֶ ץ־יִ שְׂ רָ אֵ ל כִּ י אִ ם עַ ל־יְדֵ י צַ דִ יקִ ים אֲ מִ תִ יִים ּ ּ ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ הַ נְ שִׂ יאִ ים שֶׁ הֶ עֱמִ יד מֹשֶׁ ה לְ הַ נְחִ יל הָ אָ רֶ ץ לְ יִשְׂ רָ אֵ ל , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בְּ מִ דְ בַּ ר לד , יז יח (: ּ אֵ לֶה הָ אֲ נָשִׁ ים וְ כו ּ ' לִ נְחֹל אֶ ת הָ אָ רֶ ץ . כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ זְכּ וֹ ת לְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל כִּ י אִ ם עַ ל־יְדֵ י צַ דִ יקִ ים אֲמִ תִ יִים ּ ּ ּ שֶׁ עַ ל יָדָ ם זוֹ כִ ין לֶאֱמונַת חִ דושׁ הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ , שֶׁ זֶהו ּ ּ בְּ חִ ינַת אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל . וְ עַ ל־כֵּ ן זְבולון שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ הַ מִ תְ קָ רֵ ב לְ הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ומְ שַׁ מֵ שׁ אוֹ תוֹ בְּ גוף ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְ נֶפֶ שׁ ומָ מוֹ ן וְ עוֹ שֶׂ ה לוֹ כָּ ל צְ רָ כָ יו ּ , כְּ מוֹ זְבולון ּ ּ שֶׁ טָ רַ ח בִּ פְ רַ קְ מַ טְ יָא בִּ שְׁ בִ יל לְ הַ סְ פִ יק אֶ ת יִשָׂ שְ כָ ר ּ ּ ּ שֶׁ עָ סַ ק בַּ תוֹ רָ ה ּ , ּ הוא זוֹ כֶ ה לָבוֹ א לְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל . וְ עַ ל־כֵּ ן זְבולון עוֹ מֵ ד עַ ל גְּ בול אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ , כִּ י ַדּ יְקָ א עַ ל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת זְבולון שֶׁ הוא הַ מִ תְ קָ רֵ ב ּ ּ ּ ּ לְ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ , עַ ל־יְדֵ י זֶה זוֹ כֶ ה לִ כְ נֹס וְ לָבוֹ א לְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל ) קצז (:

Segment 31
HE:
יִ שָׂ שׂ כָ ר חֲמֹר גָרֶ ם ּ ּ

Segment 32
HE:
(ו"ט , ט"מ) אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" לְ עוֹ לָם יָשִׂ ים אָ דָ ם עַ צְ מוֹ כְּ שׁ וֹ ר ְל עֹל וְ כַ חֲמוֹ ר לְ מַ שׂ אוֹ י ּ . כִּ י זֶה עִ קַ ר הַ מַ עֲלָה שֶׁ ל ּ ּ הָ אָ דָ ם הַ בַּ עַ ל־בְּ חִ ירָ ה , מֵ חֲמַ ת שֶׁ יֶשׁ לוֹ חֹמֶ ר מְ גֻשָׁ ם ּ ּ כָּ זֶה , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת חֲמוֹ ר מַ מָ שׁ ּ ּ , תַ כְ לִ ית הַ כְּ סִ ילות ּ ּ , וְ אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן בְּ כֹחַ קְ דֻ שַׁ ת נִ שְׁ מָ תוֹ יֶשׁ לוֹ כּ ֹחַ ּ ּ לַ הֲפֹך ולְ הַ כְ נִיס בְּ חִ ינַת הַ חֲמוֹ ר ּ ְ , שֶׁ הוא גַּשְׁ מִ יות ּ ּ ּ הַ חֹמֶ ר , אֶ ל קְ דֻ שַׁ ת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ , ּ שֶׁ יִהְ יֶה מְ שֻׁ עְ בָּ ד אֶ ל הַ תוֹ רָ ה וְ אֶ ל עֲבוֹ דַ ת הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך כַּ חֲמוֹ ר לְ מַ שׂ אוֹ י ּ ּ ְ ּ . וְ זֶה בְּ חִ ינַת " ּ יִשָׂ שׂ כָ ר חֲמֹר גָּרֶ ם ) " קצח (:

Segment 33
HE:
ּ יִ שָׂ שׂ כָ ר חֲמֹר גָרֶ ם ּ בֵ רֹ ץ בֵּ ין םיִ תָ ּפְ שְׁ ּמִ הַ (ו"ט , ט"מ) וְ זֶה בְּ חִ ינַת יִשָׂ שכָ ר ּ , בְּ חִ ינַת ' יֵשׁ שָׂ כָ ר ' ּ שֶׁ מוֹ דִ יעַ לְ כָ ל בָּ אֵ י עוֹ לָם אֲ פִ לו לְ הַ גְּ רועִ ים מְ אֹד ּ ּ ּ , כִּ י עֲדַ יִן יֵשׁ שָׂ כָ ר בְּ חִ ינַת ) יִרְ מְ יָה לא , טו טז ( כִּ י יֵשׁ שָׂ כָ ר לִ פְ עֻלָ תֵ ך וְ יֵשׁ תִ קְ וָה לְ אַ חֲרִ יתֵ ך ְ ְ ּ ּ .. .

Segment 34
HE:
וְ זֶה בְּ חִ ינַת יִשָׂ שכָ ר חֲמוֹ ר גָּרֶ ם ּ , שֶׁ הַ צַ דִ יק ּ ּ , בְּ חִ ינַת יִשָׂ שכָ ר שֶׁ מֵ אִ יר בְּ כָ ל הַ דָ רֵ י מַ טָ ה בְּ כָ ל הַ נְמוכִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ מְ אֹד לְ בַ ל יִתְ יָאֲ שׁ ו עַ צְ מָ ן מִ ן הָ רַ חֲמִ ים בְּ שׁ ום אֹפֶ ן ּ ּ עַ ד אֲ שֶׁ ר מֵ שִׁ יב כֻּלָם לַה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך אֲ פִ לו אוֹ תָ ן שֶׁ הֵ ם ּ ּ ְ בִּ בְ חִ ינַת חֲמוֹ ר , בְּ חִ ינַת בְּ הֵ מָ ה טְ מֵ אָ ה , בְּ חִ ינַת זֻהֲמַ ת וְ גַשְׁ מִ יות הַ חֹמֶ ר ּ ּ , כִּ י הוא מֵ אִ יר בָּ הֶ ם הָ אֱמֶ ת ּ עַ ד שֶׁ גַּם הֵ ם נַעֲשִׂ ין מֶ רְ כָּ בָ ה אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה וְ נוֹ שְׂ אִ ים ּ ּ עֲלֵיהֶ ם עֹל ּ תוֹ רָ ה . וְ זֶהו בְּ חִ ינַת ּ " חֲמוֹ ר גָּרֶ ם " ּ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ : י" כַּ חֲמוֹ ר לִ סְ בּ ֹל עָ לָיו עֹל תוֹ רָ ה ּ . רֹבֵ ץ בֵּ ין יִשָׂ שכָ ר חֲמוֹ ר גָּרֶ ם וְ זֶה בְּ חִ ינַת ּ הַ מִ שְׁ פְ תָ יִם ּ ּ , שֶׁ גַּם שָׁ ם בֵּ ין הַ מִ שְׁ פְ תַ יִם וְ הַ מְ צָ רִ ים ּ ּ ּ וְ הַ גְּ בולִ ים שֶׁ אוֹ רְ בִ ים עָ לָ ּ יו ומַ תְ עִ ים אוֹ תוֹ מְ אֹד ּ עַ ל־יְדֵ י הִ תְ גַּבְּ רות הַ תַ אֲ ווֹ ת וְ הַ מְ נִיעוֹ ת ּ ּ ּ , גַּם שָׁ ם מִ תְ גַּבֵּ ר לְ הַ כְ נִיעַ ולְ בַ טֵ ל אֶ ת עַ צְ מוֹ לְ גַבֵּ י הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ וְ הַ צַ דִ יק ומַ כְ נִיעַ גּופוֹ וְ חָ מְ רוֹ הַ מְ גֻשָׁ ם כַּ חֲמוֹ ר לִ שָׂ א ּ ּ ּ ּ ּ ּ עָ לָיו עֹל תוֹ רָ ה ּ : וְ עַ ל־יְ דֵ י הַ תוֹ רָ ה זוֹ כֶ ה לַהֲפֹך הַ כּ ֹל ְ ּ אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ : וְ זֶה בְּ חִ ינַת ) דִ בְ רֵ י הַ יָמִ ים־א יב ּ ּ , ( לג ומִ בְּ נֵי יִשָׂ שכָ ר ּ ּ יוֹ דְ עֵי בִ ינָה לָעִ תִ ים לָדַ עַ ת מַ ה יַעֲשֶׂ ה יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ , כִּ י כַּ מָ ה וְ כַ מָ ה עִ תִ ים עוֹ בְ רִ ים עַ ל כָּ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד ּ ּ ּ ּ מִ יִשְׂ רָ אֵ ל , כִּ י יֵשׁ כ " ח עִ תִ ים ּ , עִ תִ ים לְ טוֹ בָ ה עִ תִ ים ּ ּ לְ רָ עָ ה , ובָ הֶ ם כְּ לולִ ים כָּ ל הָ עִ תִ ים הָ עוֹ בְ רִ ים עַ ל כָּ ל ּ ּ ּ אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד מִ יוֹ ם הִ וָלְ דוֹ עַ ד יוֹ ם מוֹ תוֹ אֲ שֶׁ ר עֲלֵיהֶ ם ּ ּ הִ תְ חַ נֵן דָ וִ ד ּ ּ : " בְּ יָדְ ך עִ תֹתָ י הַ צִ ילֵנִי מִ יַד אוֹ יְבַ י ּ ּ ּ ָ ּומֵ רֹ דְ פָ י ". וְ זֶה עִ קַ ר שְׁ לֵמות הַ צַ דִ יק הַ גָּדוֹ ל בְּ מַ עֲלָה ּ ּ ּ ּ הַ מְ לַמֵ ד תוֹ רָ ה וָדַ עַ ת לְ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ , כְּ מוֹ יִשָׂ שכָ ר שֶׁ יוכַ ל ּ ּ ּ לְ הָ אִ יר בְּ כָ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ יוכַ ל לְ הִ תְ חַ זֵק ּ ּ ּ ּ וְ לִ שָׁ אֵ ר עַ ל עָ מְ דוֹ בְּ כָ ל הַ זְמַ נִים וְ הָ עִ תִ ים ּ ּ ּ ּ הָ עוֹ בְ רִ ים עָ לָיו בִּ בְ חִ ינַת ומִ בְּ נֵי יִשָׂ שכָ ר יוֹ דְ עֵי בִ ינָה לָ עִ תִ ים ּ ּ ּ , שֶׁ יוֹ דְ עִ ים לְ הַ כְ נִיס בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל בִּ ינָה וְ חָ כְ מָ ה אֲ מִ תִ ית ּ ּ שֶׁ יֵדְ עו בְּ כָ ל עֵ ת וָעֵ ת שֶׁ עוֹ בְ רִ ים עֲלֵיהֶ ם יִהְ יֶה אֵ יך ְ ּ ּ שֶׁ יִהְ יֶה לִ בְ לִ י לִ פֹל בְּ דַ עְ תוֹ חַ ס ּ ּ ּ וְ שָׁ לוֹ ם , ּולִ בְ לִ י לְ הִ תְ רַ חֵ ק מֵ ה ' יִתְ בָּ רַ ך לְ עוֹ לָם ְ ) .. . קצט (:

Segment 35
HE:
וְ הַ עֲלִ תֶ ם אֶ ת עַצְ מֹתַ י מִ זֶה ּ (ה"כ ', נ) וְ זֶהו בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ הִ זְהִ יר יוֹ סֵ ף הַ צַ דִ יק אֶ ת אֶ חָ יו ּ ּ ּ ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית נ , : ( כה ּפָ קֹד יִפְ קֹד אֱ לֹקִ ים אֶ תְ כֶם וְ הַ עֲלִ תֶ ם אֶ ת עַ צְ מֹתַ י מִ זֶה וְ כו ּ ּ ' וְ כֵ ן עָ שׂ ו כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ ) שְׁ מוֹ ת יג (: וַיִקַ ח מֹשֶׁ ה אֶ ת עַ צְ מוֹ ת יוֹ סֵ ף עִ מוֹ כִּ י ּ ּ ּ הַ שְׁ בֵּ עַ וְ כו ' ּ לֵאמֹר פָ קֹד יִפְ קֹד וְ כו ּ ּ ' וְ אִ יתָ א בַּ זֹהַ ר ּ הַ קָ דוֹ שׁ שֶׁ עִ קַ ר הַ גְּ אֻ לָ ה הָ יָה עַ ל־יְדֵ י עַ צְ מוֹ ת יוֹ סֵ ף ּ ּ ּ ֶׁש לְ קָ חָ ם מֹשֶׁ ה וְ הִ תְ קַ שֵׁ ר אֲ לֵיהֶ ם ּ ּ , זֶהו בְּ חִ ינַת עֹצֶם ּ הַ פְ לָגַת מַ עֲלַת קִ בְ רֵ י הַ צַ דִ יקִ ים שֶׁ מוֹ עִ יל לְ הָ אָ דָ ם ּ ּ ּ מְ אֹד לְ תִ קון נַפְ שׁ וֹ לְ הוֹ צִ יא אוֹ תוֹ מִ גָּלותוֹ הַ כָּ בֵ ד ּ ּ ּ דְ הַ יְנו גָּלות הַ נֶפֶ שׁ שֶׁ הוא עִ קַ ר הַ גָּלות שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת גָּלות מִ צְ רַ יִם שֶׁ כּ וֹ לֵל כָּ ל הַ גָּלֻיוֹ ת בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ וַיִקַ ח מֹשֶׁ ה אֶ ת עַ צְ מוֹ ת יוֹ סֵ ף עִ מוֹ שֶׁ עִ קַ ר גְּ אֻ לַת ּ ּ ּ ּ ּ מִ צְ רַ יִם הָ יָה עַ ל־יְדֵ י עַ צְ מוֹ ת יוֹ סֵ ף שֶׁ לְ קָ חָ ם לְ קָ בְ רָ ם ּ בְּ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל כִּ י אֲ רוֹ נוֹ שֶׁ ל יוֹ סֵ ף שֶׁ נָשְׂ או בְּ עֵ ּ ּ ת יְצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם זֶהו בְּ חִ ינַת קֶ בֶ ר הַ צַ דִ יק שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה ּ ּ ּ הָ יָה עִ קַ ר גְּ אֻ לָ תָ ם ּ ּ . כִּ י יוֹ סֵ ף הַ צַ דִ יק זָכָ ה לְ תַ קֵ ן ּ ּ ּ הַ כָּ בוֹ ד דִ קְ דֻ שָׁ ה וְ עַ ל שֵׁ ם זֶה נִ קְ רָ א יוֹ סֵ ף עַ ל שֵׁ ם ּ ּ תִ קון הַ כָּ בוֹ ד כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב אָ סַ ף אֱ לֹקִ ים אֶ ת חֶ רְ ּ ּ ּ ּ ּפָ תִ י שֶׁ הוא אוֹ סֵ ף הַ חֶ רְ פָ ה שֶׁ הִ יא הֵ פֶ ך הַ כָּ בוֹ ד כִּ י הוא ּ ּ ְ ּ זָכָ ה לְ הַ עֲלוֹ ת ולְ תַ קֵ ן אֶ ת הַ כָּ בוֹ ד עַ ל־יְדֵ י שֶׁ עָ מַ ד ּ ּ ּ בַּ נִסָּ יוֹ ן וְ כָ בַ שׁ יִצְ רוֹ בְּ אֵ שֶׁ ת אֲ דוֹ נָיו וְ לֹא רָ צָ ה לַחֲטֹא לְ הַ מְ שִׁ יך חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם נַפְ שׁ וֹ הַ קְ דוֹ שָׁ ה לְ תוֹ ך ְ ְ ּ כְּ בוֹ ד הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א שֶׁ הִ יא אִ שָׁ ה זוֹ נָה ּ , ּ נִ דָ ה שִׁ פְ חָ ה גּוֹ יָה זוֹ נָה , אֵ ל אַ חֵ ר , שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה נוֹ תְ נִין כּ ֹחַ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם לַכָּ בוֹ ד שֶׁ לָ הֶ ם וְ עַ ל־יְדֵ י זֶה יְכוֹ לִ ין לְ הִ תְ גַּבֵּ ר עַ ל ּ הַ כָּ בוֹ ד דִ קְ דֻ שָׁ ה לְ הַ מְ שִׁ יכוֹ אֲ לֵיהֶ ם חַ ס ּ ּ וְ שָׁ לוֹ ם . וְ יוֹ סֵ ף עָ מַ ד בַּ נִ סָּ יוֹ ן ובָ רַ ח מִ זֶה וְ עַ ל־יְדֵ י גֹּדֶ ל הַ נִ סָּ יוֹ ן ּ ּ ּ ּ שֶׁ לוֹ זָכָ ה שֶׁ אַ דְ רַ בָּ א הֶ עֱלָ ה אֶ ת הַ כָּ בוֹ ד מֵ הַ סִּ טְ רָ א ּ ּ אָ חֳרָ א וְ זָכָ ה לְ כָ בוֹ ד דִ קְ דֻ שָׁ ה בְּ מִ צְ רַ יִם וְ נַעֲשָׂ ה מֶ לֶך ְ ּ ּ שָׁ ם וְ נִ קְ רָ א בְּ כוֹ ר שׁ וֹ רוֹ הָ דָ ר לוֹ ) ּדְ בָ רִ ים לג ( לְ שׁ וֹ ן כָּ בוֹ ד וְ הָ דָ ר וְ כַ מְ בֹאָ ר בַּ תוֹ רָ ה מִ גֹּדֶ ל כְּ בוֹ דוֹ שֶׁ זָכָ ה ּ ּ עַ ל־יְדֵ י זֶה כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב וַיַרְ כֵּ ב אֹתוֹ בְּ מִ רְ כֶּ בֶ ת ּ ּ הַ מִ שְׁ נֶה וְ כו ּ ּ ' וַיִקְ רְ או לְ פָ נָיו וְ כו ּ ּ ּ . ' וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ יוֹ סֵ ף ּ ּ מִ דִ ילֵה נָטַ ל וְ כו ּ ּ ּ ' הַ יְנו מֵ חֲמַ ת ּ שֶׁ עָ מַ ד בַּ נִסָּ יוֹ ן וְ לֹא רָ צָ ה לְ הַ גְ בִּ יר חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם הַ כָּ בוֹ ד ּ דְ סִ טְ רָ א אָ חֳרָ א עַ ל־יְדֵ י פְ גַם הַ בְּ רִ ית ּ ּ , עַ ל־יְדֵ י זֶה זָכָ ה שֶׁ אַ דְ רַ בָּ א הֶ עֱלָ ה אֶ ת הַ כָּ בוֹ ד מֵ הֶ ם וְ עַ ל־יְדֵ י זֶה ּ זָכָ ה לְ כָ בוֹ ד גָּ דוֹ ל בְּ מִ צְ רַ יִם דַ יְקָ א כִּ י הֶ עֱלָ ה אֶ ת ּ הַ כָּ בוֹ ד מִ ן הַ טֻמְ אָ ה מֵ עֶרְ וַת מִ צְ רַ יִם אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה כִּ י ּ ּ ּ זָכָ ה שָׁ ם לְ כָ בוֹ ד דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ . וְ עַ ל־יְדֵ י גֹּדֶ ל תִ קון ּ ּ ּ הַ כָּ בוֹ ד שֶׁ זָכָ ה שָׁ ם עַ ל־יְדֵ י זֶה הָ יָה עִ קַ ר חִ יותָ ם ּ ּ ּ ּ וְ קִ יומָ ם שֶׁ ל יִשְׂ ּ ּ רָ אֵ ל מִ יוֹ ם יְרִ ידָ תָ ם לְ מִ צְ רַ יִם עַ ד ּ שֶׁ עָ לו מִ שָׁ ם ּ ּ . כִּ י תְ חִ לַת יְרִ ידַ ת שִׁ בְ עִ ים נֶפֶ שׁ בֵּ ית ּ ּ יַעֲקֹב לְ מִ צְ רַ יִם הָ יָה עַ ל־יְדֵ י הַ כָּ בוֹ ד שֶׁ ל יוֹ סֵ ף כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב וְ הִ גַּדְ תֶ ם לְ אָ בִ י אֶ ת כָּ ל כְּ בוֹ דִ י בְּ מִ צְ רַ יִם ּ ּ ומִ הַ רְ תֶ ם וְ הוֹ רַ ּ ּ דְ תֶ ם אֶ ת אָ בִ י הֵ נָה ּ ּ , וְ הִ גַּדְ תֶ ם אֶ ת כָּ ל ּ כְּ בוֹ דִ י דַ יְקָ א כִּ י דַ יְקָ א עַ ל־יְדֵ י הַ כָּ בוֹ ד נִמְ שְׁ כו וְ יָרְ דו ּ ּ ּ ּ נַפְ שׁ וֹ תָ ם לְ שָׁ ם וְ כַ מְ בֹאָ ר לְ עֵיל ) עיין בפנים . ( ּומֵ חֲמַ ת שֶׁ יוֹ סֵ ף תִ קֵ ן וְ הֶ עֱלָ ה אָ ז אֶ ת הַ כָּ בוֹ ד וְ עַ ל־יְדֵ י זֶה יָרְ דו ּ ּ ּ ּ לְ שָׁ ם בְּ שַׁ לְ שְׁ לָ אוֹ ת עַ ל־יְדֵ י לְ שָׁ ם וְ לֹא יָרְ דו ּ הִ תְ גַּבְּ רות הַ כָּ בוֹ ד וְ הַ מַ לְ כות דְ סִ טְ רָ א אָ חֳרָ א ּ ּ ּ ּ מִ תְ חִ לָ ה ּ ּ , רַ ק מִ תְ חִ לָ ה יָרְ דו לְ שָׁ ם בְּ כָ בוֹ ד עַ ל־יְדֵ י ּ ּ ּ כְּ בוֹ ד יוֹ סֵ ף וְ כו ', ּ עַ ל־יְדֵ י זֶה הָ יָה לָ הֶ ם קִ יום כָּ ל יְמֵ י ּ ּ הֱיוֹ תָ ם שָׁ ם בְּ מִ צְ רַ יִם בַּ גָּלות ּ . כִּ י אַ ף־עַ ל־פִ י ּ שֶׁ אַ חַ ר־כָּ ך הִ תְ גַּבְּ רו הַ מִ צְ רִ יִים וְ כָ בְ שׁ ו אוֹ תָ ם בְּ גָלות ּ ּ ּ ּ ּ ְ כָּ בֵ ד מֵ חֲמַ ת שֶׁ לֹא נִ תְ בָּ רֵ ר וְ לֹא נִגְמַ ר תִ קון הַ כָּ בוֹ ד ּ ּ ּ ּ בִּ שְׁ לֵמות שֶׁ נִפְ גַּם עַ ל־יְדֵ י חֵ טְ א אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן ּ ּ , עַ ל־כֵּ ן הִ תְ גַּבְּ רו הַ מִ צְ רִ יִים וְ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א לְ הַ גְ דִ יל ּ ּ ּ ּ כְּ בוֹ דָ ם וְ כָ בְ שׁ ו יִשְׂ רָ אֵ ל בַּ גָּלות ּ ּ , אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן הָ יו ּ ּ



# Noach
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/1/2/

Noach
נח
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/1/2

Segment 1
HE:
ט,ו נֹחַ אִ ישׁ צַ דִ יק ּ

Segment 2
HE:
ּ עִ קַ ר הַ פְ גָם שֶׁ ל הַ דוֹ רוֹ ת שֶׁ קֹדֶ ם מַ תַ ן־תוֹ רָ ה הָ יָה גַם־כֵּן ּ ּ ּ ּ ּ רַ ק עַל־יְדֵ י־זֶה שֶׁ חָ לְ קו עַל הַ צַ דִ יקִ ים שֶׁ בְּ דוֹ רוֹ תֵ יהֶם ּ ּ ּ , כְּ גוֹ ן נֹחַ ומְ תושֶׁ לַח וְ כו ּ ּ ּ ', כִּ י אָ ז בְּ אוֹ תָ ן הַ דוֹ רוֹ ת הָ יָה כָּ ל ּ הַ לִ מוד רַ ק בְּ עַל־פֶ ה שֶׁ הָ יו לוֹ מְ דִ ין הַ צַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּדִ יקִ ים בְּ בֵ ית מִ דְ רְ שֵׁ יהֶם , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ זַ ּ "ל: בְּ בֵ ית מִ דְ רָ שׁ וֹ שֶׁ ל שֵׁ ם וָעֵבֶ ר ; אֲבָ ל רֹב הָ עוֹ לָם חָ לְ קו עֲלֵיהֶם וְ לֹא רָ צו לִ שְׁ מֹעַ ּ ּ לָהֶם ולְ הִ תְ בַּ טֵ ל אֲלֵיהֶם בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ ּ , עַד שֶׁ מֵ חֲמַ ת זֶה ּ הָ פְ כו דִ בְ רֵ י אֱלֹקִ ים חַ יִים ּ ּ ּ וְ , כָ ל הַ לִ מודִ ים הַ קְ דוֹ שִׁ ים ּ ּ ּ ּ נַעֲשׂ ו אֶ צְ לָם סַ ם־מָ וֶת ּ , בִּ בְ חִ ינַת " ופֹשְׁ עִ ים יִכָּ שְׁ לו בָ ם ּ ּ ". אַ ך מִ י שֶׁ נָגַע יִרְ אַ ת הַ שֵׁ ם בְּ לִ בּ וֹ ּ ּ ְ , הָ יָה מְ קַ בֵּ ל גַּם אָ ז דְ רָ כִ ים יְשָׁ רִ ים מִ צַ דִ יקִ ים אֲמִ תִ יִים לְ הִ תְ קָ רֵ ב אֵ לָיו ּ ּ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך :( לט ) ְ

Segment 3
HE:
יב ,ו כִּ י הִ שְׁ חִ ית כָּ ל בָּ שָׂ ר אֶ ת דַ רְ כּ וֹ ּ

Segment 4
HE:
עִ קַ ר הַ שְׁ חִ יטָ ה הִ תְ חִ ילָה רַ ק מִ נֹחַ ּ ּ ּ , כִּ י מִ ימֵ י אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן עַד נֹחַ לֹא הֻתַ ר לָהֶם לַהֲרֹג בְּ הֵמָ ה ולְ אָ כְ לָה ּ ּ ּ ) סַ נְהֶ דְ רִ ין נט , ☺ כִּ י קֹדֶ ם הַ חֵ טְ א שֶׁ ל אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן הָ י ּו ּ כֻּלָם קְ דוֹ שִׁ ים , וַאֲפִ לו בִּ בְ הֵמוֹ ת וְחַ יוֹ ת לֹא הָ יָה לָהֶם ּ ּ ּ אֲחִ יזָה . וְ עַל _ כֵּן לֹא הָ יו צְ רִ יכִ ים לִ שְׁ חִ יטָ ה וְ הָ יָה אָ סור ּ ּ לְ גַמְ רֵ י לַהֲרֹג נֶפֶ שׁ ולְ אָ כְ לוֹ ּ , מֵ אַ חַ ר שֶׁ לֹא הָ יָה צָ רִ יך ְ ּ ּ ּ ּ תִ קון . וְ אַ חַ ר הַ חֵ טְ א , שֶׁ יָרְ דו וְ נָפְ לו ּ ּ ּ כָּ ל הַ דְ בָ רִ ים ּ וְ נִתְ אַ חֲזו בָּ הֶם הַ חִ יצוֹ נִים ּ , אָ ז הֻצְ רְ כו תִ קון ּ ּ ּ ּ . אֲבָ ל לֹא הִ תְ חִ יל הַ תִ קון עַד נֹחַ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא הִ תְ חִ יל לְ תַ קֵ ן הָ עוֹ לָם ּ ּ מִ מַ ה שֶׁ נִתְ קַ לְ לָה בְּ חֵ טְ א אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית ה , כט (: זֶה יְנַחֲמֵ נו ּ וְ כו ' ּ מִ ן הָ אֲדָ מָ ה אֲשֶׁ ר אֵ רֲ רָ ה ה ּ . ' ומִ מֶ נו הִ תְ חִ יל בִּ נְיַן הָ עוֹ לָם מֵ חָ דָ שׁ וְ תִ קונוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ . כִּ י אָ ז הִ גִּיעַ הָ עוֹ לָם כֻּלוֹ לְ תַ כְ לִ ית הַ פְ גָם מְ אֹד ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) שָׁ ם ו יב , (: וַיַרְ א אֱלֹקִ ים אֶ ת הָ אָ רֶ ץ וְ הִ נֵה ּ ּ נִשְׁ חָ תָ ה וְ כו ', ּ עַד שֶׁ הֻצְ רַ ך ה ְ ' יִתְ בָּ רַ ך לְ הָ בִ יא מַ בּ ול ּ ְ לְ הַ חֲרִ יב אֶ ת כָּ ל הָ עוֹ לָם כֻּלוֹ ּ . וְ כָ ל זֶה הָ יָה מִ פְ גַם ּ הַ בְּ רִ ית , שֶׁ זֶה הָ יָה תְ חִ לַת הַ חֵ טְ א שֶׁ ל אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן ּ ּ ּ ) כַּ מובָ א לְ עֵיל ּ ּ (. ובִ ימֵ י נֹחַ הִ גִּיעַ הָ עוֹ לָם לְ תַ כְ לִ ית פְ גַם ּ ּ הַ בְּ רִ ית מְ אֹד , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ שָׁ ם ) יב , ו (: כִּ י הִ שְׁ חִ ית כָּ ל בָּ שָׂ ר וְ כו ', ּ עַד שֶׁ הִ גִּיעַ הַ פְ גָם אֲפִ לו לִ בְ הֵמוֹ ת וְחַ יוֹ ת ּ ּ ּ ּ , שֶׁ אֲפִ לו הֵם הִ שְׁ חִ יתו דַ רְ כָּ ם ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ ל " ) סַ נְהֶ דְ רִ ין קח . וְ עוֹ ד , ( כִּ י הַ כּ ֹל תָ לוי ּ ּ בְּ הָ אָ דָ ם שֶׁ הוא ּ בַּ עַל בְּ חִ ירָ ה ובוֹ תָ לוי כָּ ל הָ עוֹ לָם כֻּלוֹ ּ ּ ּ ּ . וְעַל _ יְדֵ י פְ גַם ּ הָ אָ דָ ם , מַ גִּיעַ הַ פְ גָם אֲפִ לו בִּ בְ הֵמוֹ ת וְחַ יוֹ ת ּ ּ ּ ּ , שֶׁ אֲפִ לו הֵם ּ ּ הִ שְׁ חִ יתו דַ רְ כָּ ם ּ ּ . וְ כֵן בְּ חֵ טְ א אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ) ל " ּ מִ דְ רַ שׁ שְׁ מואֵ ל יב ּ ( שֶׁ כָּ ל מִ ינֵי בְּ הֵמוֹ ת וְחַ יוֹ ת טָ עֲמו מֵ עֵץ הַ דַ עַת ּ ּ ּ . וְ עַל _ כֵּן הֻצְ רַ ך לְ קִ יום בִּ נְיַן הָ עוֹ לָם וְ תִ קונוֹ מֵ חָ דָ שׁ ּ ּ ּ ּ ְ לַעֲשׂ וֹ ת תֵ בָ ה שֶׁ יָבוֹ או כֻּלָם אֶ ל הַ תֵ בָ ה כְּ דֵ י לְ הָ בִ יא ּ ּ ּ ּ ּ כֻּלָם ולְ הַ עֲלוֹ תָ ם מִ ן הַ חוץ ּ ּ ּ , לְ אָ סְ פָ ם כֻּלָם אֶ ל תוֹ ך בָּ תֵ י ּ ּ ְ ּ ּ הַ תֵ בָ ה — תִ קון הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ּ . וְזֶה שֶׁ מובָ א בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ ּ ּ שֶׁ עִ קַ ר קִ יום בִּ נְיַן הָ עוֹ לָם וְ תִ קונוֹ הָ יָה תָ לוי בְּ הַ תֵ בָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י הֻצְ רְ כו כָּ ל הַ בְּ רואִ ים כֻּלָם לָבוֹ א לְ תוֹ ך הַ תֵ בָ ה דַ וְ קָ א ּ ּ ְ ּ ּ ּ , כִּ י הַ תֵ בָ ה שֶׁ הו ּ ּ א בְּ חִ ינַת בַּ יִת , הוא בְּ חִ ינַת תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ּ וְ תִ קון לְ כָ ל הָ עוֹ לָם כֻּלוֹ שֶׁ יָצָ א אֶ ל הַ חוץ לִ בְ חִ ינַת שָׂ דֶ ה ּ ּ ּ ּ ּ . וְ עַל _ כֵּן אַ חַ ר יְצִ יאָ תָ ם מִ ן הַ תֵ בָ ה אָ ז הִ תְ חִ יל תִ קון ּ ּ ּ ּ הָ עוֹ לָם וְ אָ ז הִ קְ רִ יב נֹחַ קָ רְ בָּ נוֹ ת מִ כָּ ל הַ מִ ינִים הַ ּ ּטְ הוֹ רִ ים שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת תִ קון הַ בְּ רִ ית ּ ּ ּ . וְ אָ ז הִ תִ יר לוֹ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ לֶאֱכֹל בָּ שָׂ ר , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית ט (: ג , כְּ יֶרֶ ק עֵשֶׂ ב ּ וְ כו ', כִּ י אָ ז צְ רִ יכִ ין לְ אָ כְ לָם דַ וְ קָ א כְּ דֵ י לְ תַ קְ נָם ּ ּ ּולְ הַ עֲלוֹ תָ ם עַל _ יְדֵ י זֶה . וְ נִמְ צָ א שֶׁ אָ ז הִ תְ חִ יל תִ קון ּ ּ ּ ּ הַ שְׁ חִ יטָ ה , כִּ י עַתָ ה שֶׁ נִפְ גְּמו כֻּלָם וְ הִ תְ חִ יל הַ תִ קון ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , _ עַל כֵּן צְ רִ יכִ ים שְׁ חִ יטָ ה ולְ אָ כְ לָם אַ חַ ר ּ , ְ כָּ ך _ שֶׁ עַל _ יְדֵ י זֶה יִתְ תַ קְ נו ּ ּ ּ . וְ כָ ל זֶה כְּ דֵ י לְ תַ קֵ ן פְ גַם הַ בְּ רִ ית ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה הָ יָה חֵ טְ א דוֹ ר הַ מַ ּ ּ ּ בּ ול וְחֵ טְ א אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן : וְ עַל _ כֵּן דָ גִים אֵ ין טְ עונִין שְׁ חִ יטָ ה ּ ּ , כִּ י הֵם לֹא נִפְ גְּמו ּ בִּ פְ גָם וָחֵ טְ א שֶׁ ל דוֹ ר הַ מַ בּ ול ּ ּ ּ . וְ עַל _ כֵּן לֹא שָׁ לַט בָּ הֶם הַ מַ בּ ול וְ לֹא הֻצְ רְ כו לָבוֹ א אֶ ל הַ תֵ בָ ה כְּ לָל ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) שָׁ ם ז (: ִמ כּ ֹל אֲשֶׁ ר בֶּ חָ רָ בָ ה מֵ תו ּ — וְ לֹא דָ גִים ּ שֶׁ בַּ יָם ּ ) סַ נְהֶ דְ רִ ין שָׁ ם (. כִּ י בָּ הֶם לֹא הִ גִּיעַ הַ פְ גָם וָחֵ טְ א ּ שֶׁ ל דוֹ ר הַ מַ בּ ול ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית ו יב , (: כִּ י הִ שְׁ חִ ית כָּ ל בָּ שָׂ ר אֶ ת דַ רְ כּ וֹ ּ ' עַל הָ אָ רֶ ץ ּדַ ' יְקָ א , וְ לֹא מַ ה שֶׁ בְּ תוֹ ך הַ יָם ּ ְ ּ . וְ עַל _ כֵּן אֵ ין צְ רִ יכִ ין תִ קון הַ שְׁ חִ יטָ ה ּ ּ ּ ּ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת תִ קון הַ בְּ רִ ית ּ ּ ּ ּ , כִּ י הֵ ם לֹא נִפְ גְּמו בִּ פְ גַם ּ הַ בְּ רִ ית . וְ עַל _ כֵּן הֵם בִּ בְ חִ ינַת תִ קון הַ בְּ רִ ית ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : וְיִדְ גּו לָרֹב ּ . כִּ י מְ קוֹ ם הַ דָ גִ ּ ים בַּ מַ יִם וְ הַ מַ יִם מְ כַ סִּ ים עֲלֵיהֶם מִ פְ גַם ּ ּ ּ הַ בְּ רִ ית , כִּ י פְ גַם הַ בְּ רִ ית מַ גִּיעַ דַ יְקָ א בִּ בְ חִ ינַת עָפָ ר ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת : כִּ י הִ שְׁ חִ ית כָּ ל בָּ שָׂ ר אֶ ת דַ רְ כּ וֹ עַל הָ אָ רֶ ץ ּ , ' עַל הָ אָ רֶ ץ ' ּדַ יְקָ א , כִּ י לְ שָׁ ם מַ גִּיעַ הַ פְ גָם ּ , בִּ בְ חִ ינַת ) שָׁ ם יז , ג (: אֲרורָ ה הָ אֲדָ מָ ה בַּ עֲבורֶ ך ָ ּ ּ , אֲבָ ל בְּ חִ ינַת הַ מַ יִם ּ הוא קָ דוֹ שׁ וְטָ הוֹ ר ולְ שָׁ ם אֵ ינוֹ מַ גִּיעַ הַ פְ גָם ּ ּ ּ , כִּ י הַ מַ יִם ּ הֵם בְּ חִ ינַת דַ עַת עֶלְ יוֹ ן וַחֲסָ דִ ים גְּדוֹ לִ ים ּ . וְ אַ דְ רַ בָּ א ּ , הַ מַ יִם מְ טַ הֲרִ ים מִ כָּ ל הַ טֻמְ אוֹ ת ומִ כָּ ּ ּ ּ ל הַ לִ כְ לוכִ ים ּ ּ , כִּ י לְ שָׁ ם אֵ ינוֹ מַ גִּיעַ הַ פְ גָם ּ . כִּ י הַ פְ גָם מַ גִּיעַ דַ יְקָ א בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ עָפָ ר , ובִ פְ רָ ט פְ גַם הַ בְּ רִ ית שֶׁ עִ קָ רוֹ מַ גִּיעַ בִּ בְ חִ ינַת עָפָ ר ּ ּ ּ שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינָה הָ אַ חֲרוֹ נָה וְ הַ כְּ לִ י שֶׁ ל כָּ ל הַ דְ בָ רִ ים ּ שֶׁ בָּ עוֹ לָם כִּ י כֻּלָם עוֹ מְ דִ ים עָ לֶיהָ ּ . וְ עַל _ כֵּן הַ דָ גִים שֶׁ בַּ יָם ּ ּ שֶׁ הַ מַ יִם מְ כַ סִּ ים עֲלֵיהֶם ּ , אֵ ין עַיִן הָ רָ ע שֶׁ ל שִׁ בְ עִ ים ּ אֻ מוֹ ת שׁ וֹ לֶטֶ ת בָּ הֶם . וְ עַל _ כֵּן לֹא נִפְ גְּמו בְּ חֵ טְ א הַ מַ בּ ול ּ ּ ּ שֶׁ הָ יָה פְ גַם הַ בְּ רִ ית ּ . וְ עַל _ כֵּן אֵ ין טְ עונִין שְׁ חִ יטָ ּ :(מ ) ה

Segment 5
HE:
יד ,ו עֲשֵׂ ה לְ ך תֵ בַ ת עֲצֵ י ּ ָ ־ גֹפֶ ר

Segment 6
HE:
וְזֶה בְּ חִ ינַת תֵ בַ ת נֹחַ וְ תֵ בַ ת מֹשֶׁ ה שֶׁ הָ לְ כו עַל פְ נֵי ּ ּ ּ

Segment 7
HE:
ּ הַ מַ יִם . כִּ י הַ תֵ בוֹ ת שֶׁ ל נֹחַ ומֹשֶׁ ה ּ ּ , נִמְ שְׁ כו מִ תֵ בוֹ ת ּ ּ וְ אוֹ תִ יוֹ ת הַ דִ בּ ורִ ים שֶׁ ל הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ . כִּ י עִ קַ ר מֵ ימֵ י הַ מַ בּ ול ּ ּ ּ נִמְ שְׁ כו מֵ חֲמַ ת שֶׁ חָ טְ או נֶגֶד ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ופָ גְמו בַּ בְּ רִ ית ּ ְ ּ , עַד שֶׁ לֹא יָכְ לו אוֹ תִ יוֹ ת הַ תוֹ רָ ה לְ הִ תְ צַ מְ צֵם בְּ זֶה הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ ּ ולְ קַ יֵם הָ עוֹ לָם ּ ּ , כִּ י גַּם בִּ ימֵ י נֹחַ קֹדֶ ם מַ תַ ן תוֹ רָ ה הָ יָה ּ ּ עִ קַ ר קִ יום הָ עוֹ לָם עַל־יְדֵ י אוֹ תִ יוֹ ת הַ ת ּ ּ ּ ּ ּ וֹ רָ ה שֶׁ קָ דְ מָ ה ּ לָעוֹ לָם , ובָ ה בָּ רָ א הָ עוֹ לָם כַּ יָדועַ ּ ּ ּ ּ . וְגַם כְּ בָ ר נִצְ טַ וִינו ּ ּ בְּ שֶׁ בַ ע מִ צְ וֹ ת , ובָ הֶם הָ יָה תָ לוי קִ יום הָ עוֹ לָם אָ ז ּ ּ ּ ּ ּ , וְהֵם עָבְ רו עֲלֵיהֶם ּ . וְ עַל־יְדֵ י זֶה לֹא הָ יו אוֹ תִ יוֹ ת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ יְכוֹ לִ ים לְ צַ מְ צֵ ם מֵ ימֵ י הַ יָ ּ ם וְ הַ תְ הוֹ ם ּ , ומִ שָׁ ם נִמְ שָׁ ך ְ ּ ּ שֶׁ נִפְ תְ חו כָּ ל מַ עְ יְנוֹ ת תְ הוֹ ם רַ בָּ ה עַד שֶׁ בָּ א הַ מַ בּ ול ּ ּ ּ ּ ּ ּ . וְ נֹחַ שֶׁ הָ יָה צַ דִ יק נִצוֹ ל עַל־יְדֵ י הַ תֵ בָ ה שֶׁ נִמְ שְׁ כָ ה מִ תֵ בוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ וְ דִ בּ ורִ ים מַ מָ שׁ ּ ּ , הַ יְנו עַל־יְדֵ י אוֹ תִ יוֹ ת וְ תֵ בוֹ ת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ֶׁש זָכָ ה לְ קַ יֵם ּ ּ , עַל־יְדֵ י זֶה זָכָ ה לִ כְ נֹס בַּ תֵ בָ ה ּ , וְעַל־יְדֵ י זֶה הָ יָה כּ ֹחַ בְּ הַ תֵ בָ ה לֵילֵך עַל פְ נֵי הַ מַ יִם ּ ּ ְ ּ , וְ עַל־יְדֵ י זֶה נִצוֹ ל ּ הוא וְזַרְ עוֹ וְ כו ּ ּ ' וְ נִתְ קַ יֵם הָ עוֹ לָם ּ . וְזֶהו גַּם כֵּן בְּ חִ ינַת תֵ בַ ת מֹשֶׁ ה ּ ּ , שֶׁ נִצוֹ ל בַּ תֵ בָ ּ ּ ּ ה עַל פְ נֵי ּ ּ הַ מַ יִם , מֵ חֲמַ ת שֶׁ הָ יָה עָ תִ יד לְ קַ בֵּ ל אֶ ת הַ תוֹ רָ ה שֶׁ הֵם ּ מְ צַ מְ צְ מִ ין אֶ ת מֵ ימֵ י הַ יָם הַ גָּדוֹ ל ּ ... רַ ק נֹחַ לֹא זָכָ ה עַל־יְדֵ י הַ תֵ בָ ה שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת אוֹ תִ יוֹ ת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ , כִּ י אִ ם לְ הַ צִ יל אֶ ת עַצְ מוֹ וְזַרְ עוֹ לְ קִ יום הָ עוֹ לָ ּ ּ ּ , ם אֲבָ ל מֹשֶׁ ה ּ הִ צִ יל אֶ ת כָּ ל יִשְׂ רָ אֵ ל , ומָ סַ ר אוֹ תִ יוֹ ת וְ תֵ בוֹ ת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ לְ כָ ל יִשְׂ רָ אֵ ל לְ דוֹ רוֹ ת עוֹ לָם ... ) מא (:

Segment 8
HE:
יח ,ו ּובָ אתָ אֶ ל ־ ּ הַ תֵ בָ ה

Segment 9
HE:
וְזֶה שֶׁ מובָ א בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ שֶׁ לֹא הָ יָה רוֹ עֶה נֶאֱמָ ן ּ ּ ּ ּ ּ כְּ מֹשֶׁ ה שֶׁ מָ סַ ר נַפְ שׁ וֹ בִּ שְׁ ּ בִ יל בְּ נֵי דוֹ רוֹ ּ , כִּ י נֹחַ לֹא בִּ קֵ שׁ ּ רַ חֲמִ ים כָּ ל כָּ ך וַאֲפִ לו אַ בְ רָ הָ ם שֶׁ בִּ קֵ שׁ וְהִ תְ פַ לֵל עַל ּ ּ ּ ּ ּ ְ אַ נְשֵׁ י סְ דֹם וַעֲמֹרָ ה וְ כו ', ּ אֲבָ ל לֹא כְּ מֹשֶׁ ה שֶׁ מָ סַ ר נַפְ שׁ וֹ ּ בְּ יוֹ תֵ ר וְ אָ מַ ר : וְ אִ ם אַ יִן מְ חֵ נִי נָא וְ כו ', ּ עַיֵן שָׁ ם בַּ זֹ ּ ּ הַ ר ּ הַ קָ דוֹ שׁ . כִּ י בֶּ אֱמֶ ת הַ צַ דִ יק הַ דוֹ ר הַ כּ ֹל תָ לוי בּ וֹ ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י לְ פִ י עֹצֶם זְכותוֹ וקְ דֻ שָׁ תוֹ כֵּן יָכוֹ ל לְ גַלוֹ ת בְּ יוֹ תֵ ר הַחֶ סֶ ד ּ ּ ּ ּ ּ הַ נֶעְ לָם , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה הַ חֶ סֶ ד הוא יָכוֹ ל לְ קַ יֵם אֶ ת ּ ּ הָ עוֹ לָם בְּ כָ ל עֵת אֲפִ לו אִ ם הָ עוֹ לָם רְ ּ ּ חוֹ קִ ים כְּ מוֹ שֶׁ הֵם רְ חוֹ קִ ים וְ אֵ יך שֶׁ הוא תָ מִ יד יֵשׁ חֶ סֶ ד הַ נֶעְ לָם שֶׁ אֵ ין ּ ּ ּ ְ מַ גִּיעַ לְ שָׁ ם שׁ ום פְ גָם כְּ לָל שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה יְכוֹ לִ ים לְ קַ יֵם ּ ּ ּ הָ עוֹ לָם תָ מִ יד ּ , אֲבָ ל הַ כּ ֹל תָ לוי בְּ כֹחַ הַ צַ דִ יק הַ דוֹ ר ּ ּ ּ ּ ּ ּדַ יְקָ א , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת ה ' יִתְ בָּ רַ ך בָּ רָ א אֶ ת הָ עוֹ לָם בְּ חַ סְ דוֹ ּ ְ לְ בַ ד שֶׁ הוא הַחֶ סֶ ד הַ נַ ּ ּ " ל בְּ חִ ינַת עוֹ לָם חֶ סֶ ד יִבָּ נֶה , אֲבָ ל אַ חַ ר שֶׁ בָּ רָ א הָ עוֹ לָם הַ כּ ֹל תָ לוי בְּ צַ דִ יק הַ דוֹ ר ּ ּ ּ ּ , כִּ י כְּ פִ י כּ ֹחוֹ ורְ צוֹ נוֹ כֵּן מְ קַ יֵם הָ עוֹ לָם וְ הַ כּ ֹל תָ לוי בּ וֹ ּ ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן אֲפִ לו בְּ דוֹ ר הַ מַ בּ ול אִ ם הָ יָה אָ ז מִ י שֶׁ יוכַ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ לְ גַלוֹ ת הַחֶ סֶ ד הַ נַ ּ ּ " ל הַ נֶעְ לָם כְּ מוֹ מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו עָ לָיו ּ ּ ּ הַ שָׁ לוֹ ם , הָ יָה בְּ אֶ פְ שָׁ ר שֶׁ יִתְ קַ יֵם הָ עוֹ לָם גַּם אָ ז ּ ּ . ּומֵ חֲמַ ת שֶׁ נֹחַ לֹא מָ סַ ר נַפְ שׁ וֹ כָּ ל כָּ ך כְּ מוֹ מֹשֶׁ ה ְ ּ , וְ לֹ א הָ יָה מְ גַלֶה ּ הַ חֶ סֶ ד הַ נֶעְ לָם אָ ז ּ , עַל־כֵּן הָ יָה מַ בּ ול בָּ עוֹ לָם וְ הֶחֱרִ יב ּ כָּ ל הָ עוֹ לָם , וַאֲפִ לו נֹחַ הָ יָה מֻכְ רָ ח לְ הַ סְ תִ יר עַצְ מוֹ ּ ּ ּ בַּ תֵ בָ ה אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ הַ רְ בֵּ ה רֶ וַח וְ הַ צָ לָה לְ פָ נָיו ּ ּ ּ , אֲבָ ל מֵ אַ חַ ר שֶׁ נִתַ ן רְ שׁ ות לַמַ שְׁ חִ י ּ ּ ּ ּ ת וְ לֹא הָ יָה יָכוֹ ל לְ הִ תְ גַּלוֹ ת ּ הַ חֶ סֶ ד הַ נֶעְ לָם לְ הָ גֵן עֲלֵיהֶם ּ , עַל־כֵּן אֲפִ לו נֹחַ הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ ּ הָ יָה מֻכְ רָ ח לִ הְ יוֹ ת סָ תום וְ נֶעְ לָם וְ נִסְ תָ ר ּ ּ , כִּ י הַ צַ דִ יק ּ ּ הוא בְּ עַצְ מוֹ הַ תוֹ רָ ה בְּ חִ ינַת הַ חֶ סֶ ד הַ נַ ּ ּ ּ . ל" וְעַל־כֵּן מֵ חֲמַ ת שֶׁ לֹא הָ ּ יָה בּ וֹ כּ ֹחַ לְ גַלוֹ ת הַ חֶ סֶ ד הַ נַ ּ ּ , ל" עַל־כֵּן הוא הָ יָה מֻכְ רָ ח לְ הִ סָּ תֵ ר מִ ן הָ עַיִן בַּ תֵ בָ ה כְּ דֵ י שֶׁ יִהְ יֶה ּ ּ ּ בְּ הֶ עְ לֵם כְּ מוֹ שֶׁ הַ חֶ סֶ ד הוא עַכְ שָׁ ו בְּ הַ עֲלָמָ ה גְּדוֹ לָה ּ , וְ עַל־יְדֵ י זֶה לְ בַ ד נִשְׁ אַ ר שְׁ אֵ רִ ית בָּ אָ רֶ ץ שֶׁ לֹא נֶחֱרַ ב ּ הָ עוֹ לָם לְ גַמְ רֵ י . אֲבָ ל מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם ּ ּ , מָ סַ ר נַפְ שׁ וֹ מִ יָד עַד שֶׁ הָ יָה מְ גַלֶה ומְ עוֹ רֵ ר הַ חֶ סֶ ד הַ נֶעְ לָם ּ ּ ּ ּ הַ מְ קַ יֵם הָ עוֹ לָם תָ מִ יד ּ ּ , עַד שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה בִּ טֵ ל גְּזֵרָ תוֹ ּ יִתְ בָּ רַ ך וְ נִתְ קַ יֵם הָ עוֹ לָם אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ עָ ּ ּ ְ ּ שׂ ו אָ ז מַ ה שֶׁ עָ שׂ ו ּ ּ , כִּ י עַל־יְדֵ י הַ חֶ סֶ ד הַ נֶעְ לָם יְכוֹ לִ ין לְ קַ יֵם הָ עוֹ לָם ּ ּ תָ מִ יד כַּ נַ ּ ּ ) ל" :( מב

Segment 10
HE:
י,ז וַיְהִ י לְ שִׁ בְ עַת הַ יָמִ ים ומֵ י הַ מַ בּ ול ּ ּ ּ ּ

Segment 11
HE:
וְזֶה בְּ חִ ינַת וַיְהִ י לְ שִׁ בְ עַת הַיָמִ ים ומֵ י הַ מַ בּ ול הָ יו וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ', וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ּ " ּ ינו זַ ל שֶׁ תָ לָה לָהֶם שִׁ בְ עַת יְמֵ י אֶ בְ לוֹ שֶׁ ל ּ מְ תושֶׁ לַח הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ . כִּ י מְ בֹאָ ר בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ ס" ) ה לקוטי מוהר " ן חלק א '( בִּ תְ חִ לָתוֹ בְּ עִ נְיַן בַּ עַל הַ שָׂ דֶ ה שֶׁ עוֹ סֵק ּ ּ בְּ תִ קון הַ שָׂ דֶ ה שֶׁ הוא תִ קונֵי הַ נְשָׁ מוֹ ת וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ', ּ שֶׁ זֶה הַ בַּ עַל הַ שָׂ דֶ ה צָ רִ יך לִ הְ יוֹ ת גָּדוֹ ל בְּ מַ עֲלָה מְ אֹד מְ אֹד ְ ּ , וְ צָ רִ יך ְ לִ סְ בּ ֹל כַּ מָ ה צָ רוֹ ת וְיִסּ ורִ ין חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם רַ חֲמָ נָא לִ צְ לָן ּ ּ . וְיֵשׁ לִ פְ עָמִ ים שֶׁ הוא צָ רִ יך לְ הִ סְ תַ לֵק בִּ שְׁ בִ יל זֶה וְ כו ּ ּ ּ ּ ְ ', כִּ י לִ פְ עָמִ ים הַ דִ ין גּוֹ בֵ ר כָּ ל כָּ ך ְ ּ עַד שֶׁ אֵ ין מוֹ עִ יל לְ הַ מְ תִ יק הַ דִ ין עַל־יְדֵ י שׁ ום בִּ טול כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ ּ ּ הִ סְ תַ לְ קות הַ צַ דִ יק לְ גַמְ רֵ י חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ ּ ּ ּ . וְ אָ ז צְ רִ יכִ ין הָ עוֹ לָם לְ הִ תְ עוֹ רֵ ר מְ אֹד בִּ תְ שׁ ובָ ה ולְ הִ סְ תַ כֵּל עַל עַצְ מָ ן ּ ּ ּ הֵיטֵ ב הֵיכָ ן הֵם בָּ עוֹ לָם מַ ה שֶׁ ּ גָּרְ מו בַּ עֲווֹ נוֹ תֵ יהֶם עַד ּ שֶׁ נִסְ תַ לֵק הַ צַ דִ יק בִּ שְׁ בִ ילָם ּ ּ ּ ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת שֶׁ צָ עַק הַ נָבִ יא ּ ּ הַ צַ דִ יק אָ בָ ד וְ אֵ ין אִ ישׁ שָׂ ם עַל לֵב וְ אַ נְשֵׁ י חֶ סֶ ד ּ ּ נֶאֱסָ פִ ים בְּ אֵ ין מֵ בִ ין כִּ י מִ פְ נֵי הָ רָ עָ ה נֶאֱסַ ף הַ צַ דִ יק וְ כו ּ ּ ּ ּ . ' כִּ י אָ ז כְּ שֶׁ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם נִסְ תַ לֵק הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ ּ , צְ רִ יכִ ין לָשִׂ ים עַל לֵב מְ אֹד ולְ הָ בִ ין כִּ י מִ פְ נֵי הָ רָ עָ ה נֶאֱסַ ף הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ ּ . שֶׁ עִ קַ ר ּ הִ סְ תַ לְ קותוֹ הוא מִ פְ נֵי הָ רָ עָ ה מִ פְ נֵי תֹקֶ ף הַ דִ ין שֶׁ הָ יָה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ בָּ עוֹ לָם , עַד שֶׁ לֹא הָ יָה יָכוֹ ל לְ בַ טֵ ל הַ ּ ּ דִ ין בְּ שׁ ום בִּ טול ּ ּ ּ ּ בְּ רָ צוֹ א וָשׁ וֹ ב וְ כו ', ּ רַ ק הֻכְ רַ ח לְ בַ טֵ ל עַצְ מוֹ בְּ בִ טול כָּ זֶה ּ ּ ּ עַד שֶׁ יִסְ תַ לֵק לְ גַמְ רֵ י ּ ּ ּ . וְ אָ ז הַ כּ ֹל תָ לוי בְּ הַ דוֹ ר שֶׁ נִשְׁ אֲרו ּ ּ ּ ּ ּ אַ חֲרָ יו , שֶׁ צְ רִ יכִ ין לָשׂ ום עַל לֵב מְ אֹד הִ סְ תַ לְ קות ּ ּ ּ ּ ּ הַ צַ דִ יק ולְ הִ תְ ע ּ ּ ּ וֹ רֵ ר בִּ תְ שׁ ובָ ה שְׁ לֵמָ ה עַל־יְדֵ י זֶה ּ . וְ אָ ז זוֹ כִ ין לְ הַ מְ שִׁ יך אוֹ ר מֵ הָ רְ שִׁ ימו שֶׁ ל הַ צַ דִ יק שֶׁ נִשְׁ אָ ר ּ ּ ּ ּ ְ מִ מֶ נו ּ ּ ּ . כִּ י כָּ ל צַ דִ יק וְ צַ דִ יק כְּ שֶׁ נִסְ תַ לֵק בְּ וַדַ אי מַ שְׁ אִ יר ּ ּ ּ ּ ּ ּ בָּ עוֹ לָם אֵ יזֶה רְ שִׁ ימָ ה טוֹ בָ ה עַל־יְדֵ י תוֹ רָ תוֹ ומַ עֲ ּ ּ שָׂ יו ּ הַ טוֹ בִ ים . וְ אָ ז עִ קַ ר הַ הַ מְ תָ קָ ה עַל־יְדֵ י הַ דוֹ ר יָתוֹ ם ּ ּ ּ שֶׁ נִשְׁ אֲרו אַ חֲרָ יו ּ ּ , שֶׁ כְּ שֶׁ מִ תְ עוֹ רְ רִ ים בִּ תְ שׁ ובָ ה אֲזַי ּ ּ

Segment 12
HE:
ֹמַ מְ שִׁ יכִ ין אוֹ ר גָּדוֹ ל מֵ הָ רְ שִׁ ימו שֶׁ לו ּ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה נִמְ תָ קִ ין וְ נִתְ בַּ טְ לִ ין כָּ ל הַ דִ ינִים שֶׁ בָּ ע ּ ּ ּ וֹ לָם . כִּ י מֵ חֲמַ ת שֶׁ הַ צַ דִ יק נִסְ תַ לֵק לְ מַ עְ לָה וְ הוא עַכְ שָׁ ו בְּ תַ כְ לִ ית ּ ּ ּ ּ ּ הַ בִּ טול ּ ּ , עַל־כֵּן נִמְ שָׁ ך מִ שָׁ ם בְּ כָ ל פַ עַם אוֹ ר גָּדוֹ ל ּ ּ ְ וְ נִפְ לָא לְ הָ רְ שִׁ ימו שֶׁ לוֹ שֶׁ נִשְׁ אַ ר בְּ זֶה הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ . אֲבָ ל צְ רִ יכִ ין עַל כָּ ל פָ נִים אֵ יזֶה אִ תְ ּ עָרותָ א דִ לְ תַ תָ א עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ מַ עֲשֵׂ י הַ דוֹ ר הַ טוֹ בִ ים לְ הַ מְ שִׁ יך עַל־יְדֵ י זֶה אוֹ ר ְ ּ ּ הָ רְ שִׁ ימו הַ קְ דוֹ שָׁ ה שֶׁ לוֹ ּ ּ ּ , כִּ י עַל־יְדֵ י מַ עֲשֵׂ יהֶם הַ טוֹ בִ ים ּ אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ הֵם בִּ בְ חִ ינַת קַ טְ נות וְ אֵ ין לָהֶם כּ ֹחַ לְ קַ בֵּל ּ ּ הַ שָׂ גַת הַ תוֹ רָ ה לְ הַ ּ ּ מְ תִ יק דִ ינִים ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵ ן בְּ כֹחַ ּ הַ צַ דִ יק שֶׁ נִסְ תַ לֵק יְכוֹ לִ ים עַל־יְדֵ י מַ עֲשֵׂ יהֶם הַ טוֹ בִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ לְ הַ מְ שִׁ יך אוֹ ר גָּדוֹ ל וְ נִפְ לָא מֵ הָ רְ שִׁ ימו שֶׁ לוֹ הַ מְ אִ ירָ ה ּ ּ ּ ְ ּ עַתָ ה בְּ אוֹ ר גָּדוֹ ל וְ נוֹ רָ א , מֵ חֲמַ ת שֶׁ הַ צַ דִ יק הוא ּ ּ ּ בְּ תַ כְ לִ ית הַ בִּ טול בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ ּ . אֲבָ ל אָ ז בִּ ימֵ י דוֹ ר הַ מַ בּ ול ּ ּ ּ לֹא זָכו לְ הִ תְ עוֹ רֵ ר לִ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ , עַל־כֵּן גָּבַ ר הַ דִ ין עַד ּ שֶׁ בָּ א הַ מַ בּ ול שֶׁ נַעֲשָׂ ה מִ מֵ ימֵ י הַ דַ עַת בְּ חִ ינַת מַ בּ ול וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ' :(גמ)

Segment 13
HE:
יב ,ז ויהי הגשם על הארץ

Segment 14
HE:
עִ קַ ר הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת רָ עוֹ ּ ּ ת הֵם בְּ תַ אֲוַת נִאוף ּ , רַ חֲמָ נָא ּ לִ צְ לַן , וַאֲפִ לו שְׁ אָ ר מִ ינֵי מַ חֲשָׁ בוֹ ת זָרוֹ ת וְרָ עוֹ ת ּ ּ , הַ כּ ֹל נִמְ שָׁ ך מִ שָׁ ם ּ ְ , כִּ י עַל־יְדֵ י פְ גַם הַ בְּ רִ ית נִשְׁ חָ ת וְ נִפְ גָּם ּ הַ דַ עַת עַד שֶׁ בָּ אִ ים עַל־יְדֵ י־זֶה לְ כָ ל בִּ לְ בּ ולֵי וְ עִ רְ בּ ובֵי ּ ּ ּ ּ הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת , ומֵ הֶם בָּ אִ ים כָּ ל הַ חֲטָ אִ ים וְ הַ פְ גָמִ ים ּ ּ שֶׁ בָּ עוֹ לָם , רַ חֲמָ נָא לִ צְ לַן ּ . וכְ שֶׁ בִּ לְ בּ ולֵי הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת ּ ּ ּ מִ תְ גַּבְּ רִ ים , בִּ פְ רָ ט בִּ לְ בּ ולִ ים וְ הִ רְ הורֵ י נִאוף בְּ עַצְ מָ ם ּ ּ ּ , רַ חֲמָ נָא לִ צְ לַן ּ , זֶה בְּ חִ ינַת מַ בּ ול מַ מָ שׁ ּ ּ , שֶׁ רוֹ צִ ים לִ שְׁ טֹף אֶ ת הָ אָ דָ ם מַ מָ שׁ ולְ הַ אֲבִ ידוֹ מִ שְׁ נֵי עוֹ לָמוֹ ת רַ חֲמָ נָא ּ ּ ּ ּ לִ צְ לַן , כַּ אֲשֶׁ ר יוֹ דְ עִ ים רֹב בְּ נֵי־אָ דָ ם כָּ ל אֶ חָ ד בְּ נַפְ שׁ וֹ נִגְעֵי לְ בָ בוֹ ומַ כְ אוֹ בָ יו מַ ה שֶׁ עוֹ בֵ ר עָ לָיו בְּ עִ נְיָן זֶה ּ ּ , וְהַ כּ ֹל עַל־יְדֵ י פְ גַם הַ מַ חֲשָׁ בָ ה ּ ּ . וַאֲ ּ ּ פִ לו אֲנָשִׁ ים כְּ שֵׁ רִ ים קְ צָ ת , אֲשֶׁ ר נִצוֹ לִ ין מִ מֵ ימֵ י הַ מַ בּ ול הַ שׁ וֹ טְ פִ ין כָּ ל־כָּ ך ְ ּ ּ ּ ּ ּ , ְ אַ ך אַ ף־עַל־פִ י־כֵן מִ תְ גַּבֵּ ר הַ בַּ עַל־דָ בָ ר לְ הַ תִ יז קְ צָ ת מִ מֵ י ּ ּ ּ ּ הַ מַ בּ ול גַּם עֲלֵיהֶם ּ ּ , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ בְּ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ לֹא הָ יָה מַ בּ ול ּ , כְּ מַ אֲמַ ר רַ זַ , ל" אַ ף־עַל־פִ י־כֵן הִ תִ יזו ּ ּ ּ לְ תוֹ כָ ה קְ צָ ת ּ . וְ דָ וִ ד הַ מֶ לֶך ְ ּ , עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם ּ , צָ עַק עַל זֶה בִּ שְׁ בִ יל כְּ לַל־יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ כַ מָ ה מִ קְ רָ אוֹ ת בִּ צְ עָ קוֹ ת ּ גְּדוֹ לוֹ ת , בְּ חִ ינַת " עַל זֹאת יִתְ פַ לֵל כָּ ל חָ סִ יד וְ כו ּ ּ ּ ' רַ ק לְ שֵׁ טֶ ף מַ יִם רַ בִּ ים וְ כו , "'ּ וְ כֵ ן : " אַ ל תִ שְׁ טְ פֵ נִי שִׁ בּ ֹלֶת מַ יִם ּ , "'ּ וְ כו וְ כָ מוֹ הו רַ בִּ ים ּ , וְ כַ מְ בֹאָ ר בְּ כִ תְ בֵ י הָ אֲרִ יזַ , ל" שֶׁ הִ רְ הורִ ים ובִ לְ בּ ולֵי הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת נִקְ רָ אִ ים מְ צולוֹ ת יָם ּ ּ ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן צְ רִ יכִ ין לִ זָהֵ ר בְּ יוֹ תֵ ר לְ בָ רֵ ר הַ ּ ּמַ חֲשָׁ בָ ה , שֶׁ בָּ זֶה תָ לוי כָּ ל הַ קְ דֻ שׁ וֹ ת וְכָ ל הַמְ תָ קַ ת הַ דִ ינִים שֶׁ בָּ עוֹ לָם ּ ּ ּ ּ ּ ּ . וְ כָ ל אֶ חָ ד כְּ פִ י מַ ה שֶׁ זוֹ כֶ ה לְ קַ דֵ שׁ מַ חֲשַׁ בְ תוֹ ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ ־כֵ ן נִתְ גַּלֶה ּ בְּ חִ ינַת קְ דֻ שַׁ ת אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל ּ , שֶׁ הוא בִּ בְ חִ ינַת תִ קון ּ ּ ּ ּ הַ בְּ רִ ית , ֶׁש תָ לוי בִּ קְ דֻ שַׁ ת הַ מַ חֲשָׁ בָ ה ּ ּ ּ ּ . ְ אַ ך אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ זְכּ וֹ ת לִ קְ דֻ שַׁ ת הַ מַ חֲשָׁ בָ ה ולְ הִ נָצֵל מִ כָּ ל מִ ינֵי מֵ ימֵ י ּ ּ ּ ּ הַ מַ בּ ול ּ ּ , כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י דַ רְ כֵי הַ תְ מִ ימות ופְ שִׁ יטות ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ מַ מְ שִׁ יך הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת בָּ עוֹ לָם ּ ּ ְ ּ מד ) (:

Segment 15
HE:
יז ,ז וַיְהִ י הַ מַ בּ ול ּ ּ

Segment 16
HE:
הַ מַ יִם מְ טַ הֲרִ ים מִ כָּ ל הַ טֻמְ אוֹ ת ּ ּ , בִּ פְ רָ ט מִ פְ גַם הַ בְּ רִ ית ּ , כִּ י הַ טְ בִ ילָה בְּ מִ קְ וֵה מַ יִם הוא תִ קון גָּדוֹ ל מְ אֹד לִ פְ גַם ּ ּ ּ ּ ּ הַ בְּ רִ ית , כִּ י הַ טְ בִ ילָה בְּ מִ קְ וֶה הִ יא סוֹ ד הִ תְ עַלְ מות ּ ּ ּ בְּ תוֹ ך הַ מַ יִם ּ ְ , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת תִ קו ּ ּ ּ ּ ן הַ בְּ רִ ית , בִּ בְ חִ ינַת זַרְ עוֹ שֶׁ ל יוֹ סֵ ף , שֶׁ זָכָ ה לִ שְׁ לֵמות תִ קון הַ בְּ רִ ית ּ ּ ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן נִמְ שְׁ לו לְ דָ גִים שֶׁ בַּ יָם ּ ּ , שֶׁ הַ מַ יִם מְ כַ סֶּ ה עֲלֵיהֶם ּ , וְ אֵ ין עַיִן הָ רָ ע , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הָ רַ ע הַ כּ וֹ לֵל שֶׁ ל כָּ ל הַ שִׁ בְ עִ ים ּ ּ ּ אֻ מוֹ ת , שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת פְ גַם הַ בְּ רִ ית ּ , שׁ וֹ לֶטֶ ת בָּ הֶם , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ , ל" שֶׁ הַ מַ בּ ול ּ ּ , שֶׁ הָ יָה הָ עִ קָ ר עַל פְ גַם הַ בְּ רִ ית ּ ּ , לֹא שָׁ לַט בַּ דָ גִים ּ , כִּ י הַ מַ יִם ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת דַ עַת ּ , בְּ חִ ינַת עָ לְ מָ א דְ אָ תֵ י ] עולם הבא , [ ְמ כַ סִּ ים עֲלֵיהֶם ומַ צִ ילָם מִ פְ גַם הַ בְּ רִ ית ּ ּ ּ , כִּ י פְ גַם הַ בְּ רִ ית ּ מַ גִּיעַ דַ יְקָ א בִּ בְ חִ ינַת עָפָ ר ּ , אֲבָ ל הַ מַ יִם ּ , לְ שָׁ ם אֵ ין מַ גִּיעַ ּ הַ פְ גָם , אַ דְ רַ בָּ א הֵם בְּ חִ ינַת דַ עַת גָּדוֹ ל וְחֶ סֶ ד עֶלְ יוֹ ן ּ ּ שֶׁ מְ טַ הֵר מִ כָּ ל הַ פְ גָמִ ים ּ ּ מה ) (:

Segment 17
HE:
יט ,ז וַיְכֻסו כָּ ל הֶ הָ רִ ים הַ גְבֹהִ ים ּ ּ ּ

Segment 18
HE:
עַל־יְדֵ י הַ מַ חֲלֹקֶ ת דְ סִ טְ רָ א־אָ חֳרָ א מִ תְ גַּבְּ רִ ין הַ מַ יִין ּ ּ ּ ּ מְ סָ אֳבִ ין , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת פְ גַם הַ בְּ רִ ית ּ , בִּ בְ חִ ינַת " וְ הַ מַ יִם ּ גָּבְ רו מְ אֹד מְ אֹד עַל הָ אָ רֶ ץ ּ , " שֶׁ הֵם מֵ י הַ מַ בּ ול שֶׁ בָּ או ּ ּ ּ עַל עָון זֶ , ה וְ הֵם מִ תְ גַּבְּ רִ ין כָּ ל־כָּ ך , ְ עַד אֲשֶׁ ר : " וַיְכֻסּ ו כָּ ל ּ הֶ הָ רִ ים הַ גְּבֹהִ ים , " שֶׁ עוֹ לִ ין חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם עַד הַ מֹחִ ין ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת הָ רִ ים גְּבוֹ הִ ים , וְ הֵ ם עוֹ לִ ין ומְ כַ סִּ ין וְ סוֹ בְ בִ ים ּ אוֹ תָ ם , עַד שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה יוֹ צֵ א הַ מִ שְׁ פָ ט מְ עֻקָ ּ ּ ּ , ל כִּ י אֵ ין יְכוֹ לִ ין לְ בָ רֵ ר שׁ ום מִ שְׁ פָ ט וָדִ ין מֵ חֲמַ ת הִ תְ גַּבְּ רות ּ ּ ּ הַ מַ חֲלֹקֶ ת דְ סִ טְ רָ א־אָ חֳרָ א ּ ּ , שֶׁ הֵם מְ בַ לְ בְּ לִ ין אֶ ת הַ מֹחַ ּ . וְגַם עַל־יְדֵ י־זֶה אֵ ין לוֹ עֵצָ ה שְׁ לֵמָ ה לְ עוֹ לָם , רַ ק עֲצָ תוֹ נֶחֱלֶקֶ ת וְ נֶחֱצֵית לְ כָ אן ולְ כָ אן וְ אֵ ין ּ ּ לָה הַ כְ רָ עָ ה , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת מַ חֲלֹקֶ ת דְ סִ טְ רָ א־אָ חֳרָ א ּ , שֶׁ הִ יא תָ מִ יד נֶחֱצֵית ּ וְ נֶחֱלֶקֶ ת , כִּ י אֵ ינוֹ רוֹ צֶ ה בְּ הַ כְ רָ עָה , כַּ מובָ א ּ ּ . וְ עַל־כֵּן הַ תִ קון לָזֶה עַל־יְדֵ י מַ חֲלֹקֶ ת שֶׁ בִּ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת מַ חֲלֹקֶ ת שַׁ מַ אי וְ הִ לֵל וְ כַ י ּ ּ ּ וֹ צֵ א , וְ הַ מַ חֲלֹקֶ ת שֶׁ בִּ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ יֶשׁ לָה הַ כְ רָ עָ ה ּ , כַּ מובָ א ּ ּ , בִּ פְ רָ ט עַל־יְדֵ י שֶׁ מַ אֲמִ ינִים ּ בֶּ אֱמֶ ת שֶׁ בְּ עִ נְיַן הַ מַ חֲלֹקֶ ת שֶׁ בִּ קְ דֻ שָׁ ה אֵ לו וָאֵ לו דִ בְ רֵ י ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ אֱלֹקִ ים חַ יִים ּ , עַל־יְדֵ י־זֶה נִמְ תָ ק בְּ חִ ינַת מַ חֲלֹקֶ ת ּ שֶׁ בַּ סִּ טְ רָ א־אָ חֳרָ א , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מַ יִין מְ סָ אֳבִ ין ּ ּ , מוֹ תָ רוֹ ת . וְ עַל־כֵּן מִ קְ וֶה הוא תִ קון לִ פְ גַם הַ בְּ רִ ית ּ ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת " וְזָרַ קְ תִ י עֲלֵיכֶם מַ יִם טְ הוֹ רִ ים וטְ הַ רְ תֶ ם ּ ּ ּ , " כִּ י מִ קְ וֶה הוא בְּ חִ ינַת הַ דַ עַת הָ עֶלְ יוֹ ן שֶׁ ל מַ חֲלֹקֶ ת לְ שֵׁ ם ּ ּ שָׁ מָ יִם . וְזֶה שֶׁ מובָ א ּ ּ , שֶׁ מִ קְ וֶה הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ " יִקָ וו הַ מַ יִם ּ ּ ּ

Segment 19
HE:
מִ תַ חַ ת הַ שָׁ מַ יִם אֶ ל מָ קוֹ ם אֶ חָ ד וְ כו ּ ּ ּ , "' ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת הַ כְ רָ עַת הַ מַ חֲלֹקֶ ת שֶׁ בִּ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ , כַּ מובָ א בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ ּ ּ . נִמְ צָ א שֶׁ מִ קְ וֶה הוא בְּ חִ ינַת מַ חֲלֹקֶ ת שֶׁ בִּ קְ ּ ּ ּ דֻ שָׁ ה , ּ שֶׁ יֶשׁ ּ לָה הַ כְ רָ עָה , וְעַל־כֵּן מְ תַ קֶ נֶת פְ גָם הַ נַ ּ ּ ּ , ל" עַיֵן פְ נִים ּ ּ (: מו )

Segment 20
HE:
ד,ח וַתָ נַח הַ תֵ בָ ה בַּ חֹדֶ שׁ הַ שְׁ בִ יעִ י ּ ּ ּ

Segment 21
HE:
... וְ כָ ל זֶה מְ רֻ מָ ז בְּ זֹהַ ר חָ דָ שׁ בְּ עִ נְיַן תֵ בַ ת נֹחַ ּ ּ ) ּ עַיֵן שָׁ ם בְּ פָ רָ שַׁ ת נֹחַ בְּ דַ ף כד כה דְ פוס סְ לַ ּ ּ אוִ ויטָ א , ( מַ ה שֶׁ כָּ תוב שָׁ ם שֶׁ נֹחַ לֹא בִּ קֵ שׁ עַ ל דוֹ רוֹ ּ ּ ּ ּ ּ , וְ אַ חַ ר שֶׁ יָצָ א ּ מֵ הַ תֵ בָ ה וְ רָ אָ ה כָּ ל הָ עוֹ לָם חָ רֵ ב הִ תְ חִ יל לִ בְ כּ וֹ ת עָ לָיו ּ וְ כו ', ּ וֶהֱשִׁ יבוֹ הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא ּ ּ ְ ּ : רַ עְ יָא שַׁ טְ יָא , כְּ עַן אֲמָ רִ ית דָ א וְ לֹא מִ קֹדֶ ם וְ כו ּ ּ ּ , ' כֵּ יוָן דַ חֲזָא נֹחַ כָּ ך ְ ּ הִ קְ רִ יב עַ לְ וָן וְ קָ רְ בָּ נִין וְ כו ', ּ עַיֵן שָׁ ם מַ ה שֶׁ מְ בָ אֵ ר שָׁ ם ּ ּ מַ עֲלַת מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו שֶׁ מָ סַ ר נַפְ שׁ וֹ עַ ל יִשְׂ רָ אֵ ל וְ הִ צִ ילָם ּ ּ ּ וְ כו . 'ּ ומְ בֹאָ ר שָׁ ם שֶׁ בִּ שְׁ בִ יל זֶה לֹא בִּ קֵ שׁ נֹחַ רַ חֲמִ ים ּ ּ עַ ל דוֹ רוֹ ּ כִּ , י אֲפִ לו הוא לֹא חָ שַׁ ב בְּ לִ בּ וֹ שֶׁ יִמָ לֵט וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ', עַיֵן שָׁ ם שֶׁ מַ אֲרִ יך כַּ מָ ה הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא רוֹ צֶה ּ ּ ְ ְ ּ ּ ּ ּ שֶׁ יְבַ קְ שׁ ו רַ חֲמִ ים עַל יִשְׂ רָ אֵ ל וְ כו ּ ּ ּ ', אֲפִ לו אִ ם הֵ ם כְּ מוֹ ּ ּ שֶׁ הֵ ם וְ כו ', ּ וְ עַיֵן שָׁ ם מַ ה שֶׁ כָּ תוב עַ ל פָ סוק ּ ּ ּ ּ ּ ) ְּב רֵ אשִׁ ית ( ז , ח וַיְשַׁ לַח אֶ ת הָ עֹרֵ ב ּ - זֶה דָ וִ ד שֶׁ הָ יָה קוֹ רֵ א תָ מִ יד ּ ּ כְּ עוֹ רֵ ב וְ כו ', ּ ומַ ה שֶׁ כָּ תוב שָׁ ם עַ ל פָ סוק ּ ּ ּ ּ ּ שָׁ ם ) ח ( ח , וַיְשַׁ לַח אֶ ת הַ יוֹ נָה עַ ד וְ לֹא יָסְ פָ ה שׁ וב אֵ לָיו עוֹ ד וְ כו ּ ּ ּ ּ ', ּ עַיֵן שָׁ ם . וְ כָ ל הַ פְ גָם שֶׁ ל נֹחַ וְ תִ קו ּ ּ ּ נוֹ הַ כּ ֹל הוא בְּ עִ נְיַן בְּ קִ יאות ּ ּ , שֶׁ לֹא הָ יָה בָּ קִ י בַּ הֲלָכָ ה זֹאת שֶׁ ל דַ רְ כֵ י הַ תְ שׁ ובָ ה כְּ מוֹ ּ ּ ּ ּ דַ רְ כֵי שֶׁ מַ מְ שִׁ יכִ ים הַ גְּדוֹ לִ ים וְ הַ צַ דִ יקִ ים מֹשֶׁ ה ּ ּ ּ ּ הַ תְ שׁ ובָ ה בִּ בְ קִ יאות נִפְ לָא מְ אֹד ּ ּ ּ , כִּ י נֹחַ הָ יָה צַ דִ יק ּ ּתָ מִ ים , אֲבָ ל לֹא הִ שִׂ יג שֶׁ אֶ פְ שָׁ ר לָצֵ את ולְ הוֹ רִ יד ּ ּ עַצְ מוֹ לְ הִ סְ תַ כֵּ ל עַ ל רְ שָׁ עִ ים כָּ אֵ לו לַעֲסֹק עִ מָ הֶם ּ ּ ּ ּ לִ מְ צֹא בָּ הֶ ם אֵ יזֶה זְכות ולְ הִ תְ פַ לֵל עֲלֵיהֶ ם ולְ עוֹ רְ רָ ם ּ ּ ּ ּ ּ בְּ אֵ יזֶה נְקֻ דָ ה טוֹ בָ ה וְ כו ּ ּ ' שֶׁ בְּ כָ ל זֶה עָ סַ ק מֹשֶׁ ה וְ הַ צַ דִ יקִ ים הַ גְּ דוֹ לִ ּ ּ ים שֶׁ אַ חֲרָ יו בִּ יגִיעוֹ ת עֲצומוֹ ת ּ , שֶׁ כָּ ל זֶה כָּ לול בִּ בְ חִ ינַת בְּ קִ יאות בְּ עָ יֵל וְ נָפִ יק ּ ּ , וְ עַ ל־כֵּן סָ בַ ר הַ לְ וַאי שֶׁ יַצִ יל אֶ ת עַצְ מוֹ וְ כו ּ ּ ּ ', כִּ י לֹא הִ שִׂ יג רַ חֲמָ יו ּ יִתְ בָּ רַ ך עַ ד הֵ יכָ ן הֵ ם מַ גִּיעִ ים ְ , וְ עַ ל־כֵּ ן הֻכְ רַ ח לִ כְ נֹס אֶ ל הַ תֵ בָ ה לְ הִ תְ חַ בֵּ א עַ צְ מוֹ שָׁ ם לְ הִ נָצֵ ל ּ ּ , כִּ י תֵ בַ ת נֹחַ ּ נִבְ נָה וְ נַעֲשָׂ ה בְּ חָ כְ מָ ה וקְ דֻ שָׁ ה גָּבוֹ הַ מְ אֹד ּ ּ ּ , כִּ י הָ יו ּ כַּ וָנוֹ ת עֲמֻקוֹ ת בְּ גָבְ הָ ה וְ אָ רְ כָּ ה וְ רָ חְ בָּ ה ּ ּ ּ ּ ּ , ובְ כָ ל בִּ נְיָנָה ּ ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בַּ תוֹ רָ ה כָּ ל פְ רָ טֵ י עֲשִׂ יָ ּ ּ ּ , ּ תָ ה וְ הִ יא מְ רַ מֶ זֶת עַל ּ תְ שׁ ובָ ה שֶׁ עוֹ שִׂ ין בְּ יוֹ ם כִּ פור ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בַּ זֹהַר ּ ּ ּ הַ קָ דוֹ שׁ ) תִ קון כא דַ ף נד ּ ּ ּ ּ :( תֵ בַ ת נֹחַ דָ א יוֹ ם כִּ פור ּ ּ ּ ּ , וְ כֵ ן אִ יתָ א שָׁ ם : הַ שְׁ בִ יעִ י וַתָ נַח הַ תֵ בָ ה בַּ חֹדֶ שׁ ּ ּ ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית ח , (ד , דָ א תִ שְׁ רֵ ּ ּ , י וְ כֵ ן מְ בֹאָ ר בְּ כַ מָ ה ּ סְ פָ רִ ים שֶׁ תֵ בַ ת נֹחַ הוא בְּ חִ ינַת הַ דִ בּ ורִ ים וְ הַ תֵ בוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ ל תְ פִ לוֹ ת ובַ קָ שׁ וֹ ת שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל מִ תְ פַ לְ לִ ין ומִ תְ חַ נְנִין ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְ כו ּ' ... ) (: מז י,ח- יא וַיֹסֶף שַׁ לַּח אֶ ת הַ יוֹ נָ ּ ּ ה ...

Segment 22
HE:
לְ עֵת עֶרֶ ב וְ הִ נֵּה עֲלֵה זַיִ ־ ת טָ רָ ף בְּ פִ יהָ

Segment 23
HE:
וְ אִ יתָ א , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת חֲנֻכָּ ה שֶׁ מַ דְ לִ יקִ ין נֵרוֹ ת שֶׁ ל שֶׁ מֶ ן ּ ּ ּ זַיִת . ' אָ ז וַיֵדַ ע נֹחַ כִּ י קַ לו הַ מַ יִם ּ ּ ּ ּ ' ', ּ וְ כו כִּ י נֵר חֲנֻכָּ ה , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת אוֹ ר הַ הַ שְׁ גָּחָ ה ּ , בְּ חִ ינַת אֱמֶ ת , ּ הוא הַ תִ קון עַל מֵ י הַ מַ בּ ול ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת חֵ טְ א הַ נַ ּ ּ , ל" כִּ י עִ קַ ר הַ חֵ טְ א הוא שֶׁ מַ פְ רִ יד אוֹ ר הַ הַ שְׁ גָּחָ ה עַל־יְדֵ י חֵ טְ א ּ ּ ּ הַ זֶה שֶׁ הוא פְ גַם הָ עֵינַיִם וְ כו ּ ּ ּ ּ ', וְ עַל־כֵּן עַל־יְדֵ י נֵר חֲנֻכָּ ה בְּ חִ ינַת הַ מְ שָׁ כַ ת אוֹ ר הַ הַ שְׁ גָּחָ ה גַּם לְ מַ טָ ה מֵ עֲשָׂ רָ ה ּ טְ פָ חִ ים לֵידַ ע שֶׁ ה ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ כָ ל מָ קוֹ ם וְ כו ּ ְ ', עַל־יְדֵ י זֶה נִתְ תַ קֵ ן זֶה הַ חֵ טְ א וְחוֹ זֵר וְנִכְ לָל אַ חַ ר הַ בְּ רִ יאָ ה בְּ קֹדֶ ם ּ ּ הַ בְּ רִ יאָ ה וְ נִדְ חִ ין מֵ י הַ מַ בּ ול וְחוֹ זֵר וְ נִתְ קַ יֵם הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ בְּ הַ שְׁ גָּחָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך . ְ וְזֶהו ּ " וְ הִ נֵה עֲלֵה זַ ּ יִת — " ּ דָ א חֲנֻכָּ ה . " אָ ז וַיֵדַ ע נֹחַ כִּ י קַ לו הַ מַ יִם וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ , "' כִּ י נִתְ תַ קֵ ן חֵ טְ א הַ נַ ּ ּ ּ , ל" שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מֵ י הַ מַ בּ ול ּ ּ ּ , עַל־יְדֵ י נֵר חֲנֻכָּ ה כַּ נַ . ל"ּ וְזֶהו ּ " וְ הִ נֵה עֲלֵה זַיִת טָ רָ ף בְּ פִ יהָ ּ ". וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" שֶׁ בִּ קְ שָׁ ה עַל פַ רְ נָסָ ה ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" יִהְ יו ּ מְ זוֹ נוֹ תַ י מְ רוֹ רִ ין כַּ זַיִת וְ כו ּ ּ ', כִּ י עִ קַ ר הַ פַ רְ נָסָ ה נִמְ שָׁ ך ְ ּ ּ מִ בְּ חִ ינָה זוֹ , מִ בְּ חִ ינַת כְּ לָלִ יות אַ חַ ר הַ בְּ רִ יאָ ה בְּ אֶ חָ ד ּ ּ עַל־יְדֵ י הַ הַ שְׁ גָּחָ ה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת עֲלֵה ּ זַיִת , בְּ חִ ינַת נֵר חֲנֻכָּ ה ) :( מח

Segment 24
HE:
טז ,ח צֵ א מִ ן הַ תֵ בָ ה ּ

Segment 25
HE:
כָּ ל כְּ נִיסַ ת נֹחַ אֶ ל הַ תֵ בָ ה זֶה בְּ חִ ינַת עָיֵל ּ , ּ שֶׁ מֵ חֲמַ ת שֶׁ לֹא הָ יָה יָכוֹ ל לְ הַ צִ יל אֶ ת עַצְ מוֹ עִ ם הָ עוֹ לָם ּ ּ , כִּ י לֹא הָ יָה בָּ קִ י בַּ הֲלָכָ ה ) של דרכי התשובה (, וְ הָ עִ קָ ר שֶׁ לֹא ּ ּ ָה יָה בָּ קִ י בִּ בְ חִ ינַת וְ נָפִ יק , שֶׁ שָׁ ם עִ קַ ר הַ בְּ קִ יאות ּ ּ ּ , עַל־כֵּן צִ וָהו ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ יִכְ נֹס לְ תוֹ ך הַ תֵ בָ ה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ְ ְ ּ עָיֵל וְ שָׁ ם יַסְ תִ יר עַצְ מוֹ עִ ם כָּ ל בָּ נָיו וְ עִ ם כָּ ל מִ ינֵי חַ יוֹ ת ּ ּ וְ עוֹ פוֹ ת וצְ מָ חִ ים וְ כו ּ ּ ' בִּ שְׁ בִ יל ּ ּ קִ יום הָ עוֹ לָם . וְ עַל־כֵּן כְּ מוֹ שֶׁ הִ צְ רִ יך לְ צִ ווי מֵ ה ּ ּ ְ ' יִתְ בָּ רַ ך לִ כָּ נֵס אֶ ל ְ ּ הַ תֵ בָ ה , כְּ מוֹ ־כֵן הֻכְ רַ ח לְ הִ צְ טַ ווֹ ת מֵ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך לָצֵ את ְ מֵ הַ תֵ בָ ה ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תַ ב בַּ פָ רָ שָׁ ה ּ : וַיְדַ בֵּ ר אֱלֹקִ ים אֶ ל נֹחַ ' ּ וְ כו צֵ א מִ ן הַ תֵ בָ ה ּ , ֶׁש הֻצְ רַ ך לְ הִ צְ טַ ווֹ ת עַל הַיְצִ יאָ ה מִ ן ּ ְ ּ הַ תֵ בָ ה , כִּ י יְצִ יאָ תוֹ מִ ן הַ תֵ בָ ה זֶה בְּ חִ ינַת וְ נָפִ יק ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י שֶׁ הִ סְ תִ יר עַצְ מוֹ בְּ הַ תֵ בָ ה עַד שֶׁ נִמְ תַ ק הַ דִ ין ּ ּ ּ ּ ּ הַ קָ שֶׁ ה שֶׁ ל דוֹ ר הַ מַ בּ ול ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : ּ וַיִזְכּ ֹר אֱלֹקִ ים אֶ ת נֹחַ וְ כו ' ּ עַל־יְדֵ י זֶה רִ חֵ ם ה ' יִתְ בָּ רַ ך עַל עוֹ לָמוֹ וְ צִ וָהו ּ ּ ְ לָצֵ את מִ ן הַ תֵ בָ ה שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת וְ נָפִ יק ּ ּ . וְ עַל־כֵּן כְּ תִ יב : הוֹ צֵ א מִ ן הַ תֵ בָ ה ּ , וְקָ רִ ינָן : הַ יְצֵ א . ּופֵ רֵ שׁ רַ שִׁ : י" אֱמֹר לָהֶם שֶׁ יֵצְ או ּ ּ , וְ אִ ם לֹא יִרְ צו הוֹ צִ יאֵ ם בְּ עַל־ ּ כָּ רְ חָ ם . ּ מובָ ן מִ זֶה שֶׁ לֹא רָ צו בִּ רְ צוֹ נָם לָצֵאת מִ ן הַ תֵ בָ ה ּ ּ ּ ּ . וְזֶה רֶ מֶ ז עַל כָּ ל מַ ה שֶׁ כָּ תַ בְ נו בְּ עִ נְיָן זֶה ּ ּ , שֶׁ בְּ וַדַ אי מִ י שֶׁ רוֹ צֶ ה לָשׁ וב ּ ּ הָ יָה מְ רֻ צֶ ה שֶׁ יַנִיחוהו לֵישֵׁ ב תָ מִ יד בְּ בֵ ית הַ מִ דְ רָ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ מָ קוֹ ם קָ דוֹ שׁ וְ לַעֲסֹ ק בְּ תוֹ רָ ה ותְ פִ לָה ּ ּ , אֲבָ ל ה ' יִתְ בָּ רַ ך ְ

Segment 26
HE:
רוֹ צֶ ה בְּ קִ יום הָ עוֹ לָם ומְ סַ בֵּ ב עִ ם הָ אָ דָ ם שֶׁ מֻכְ רָ ח כַּ מָ ה ּ ּ ּ ּ ּ פְ עָמִ ים לָצֵ את מֵ הַ בֵּ ית הַ מִ דְ רָ שׁ לַעֲסֹק בְּ צָ רְ כֵי הַ גּוף ּ ּ ּ ופַ רְ נָסָ ה וְ כו ּ ּ ' שֶׁ כָּ ל זֶה בְּ חִ ינַת וְ נָפִ יק , וְזֶה קָ שֶׁ ה עַל הָ אָ דָ ם מְ אֹד , כִּ י יוֹ דֵ עַ שֶׁ כְּ שֶׁ יוֹ צֵ א לַחוץ הוא בְּ סַ כָּ נָה ּ ּ ּ גְּדוֹ לָה , אֲבָ ל לָא סַ גֵּי בְּ לָאו הָ כֵי . שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת מַ ה ּ ּ שֶׁ בְּ נֵי הַ תֵ בָ ה לֹא רָ צו לָצֵ את מֵ הַ תֵ בָ ה כִּ י אִ ם בִּ גְזֵרַ ת ה ּ ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ אָ מַ ר לָהֶם לָצֵ את ְ , כִּ י ה ' יִתְ בָּ רַ ך ְ רוֹ צֶה שֶׁ הָ אָ דָ ם יַעֲבֹד אוֹ תוֹ בְּ זֶה הָ עוֹ לָם דַ יְקָ א ּ , שֶׁ הוא בִּ כְ לָלוֹ ּ בְּ חִ ינַת וְ נָפִ יק כְּ נֶגֶד הָ עוֹ לָמוֹ ת הַ קְ דוֹ שִׁ ים ּ , הָ עוֹ לָמוֹ ת הָ עֶלְ יוֹ נִים , וְ עַל־כֵּן גַּם בְּ זֶה הָ עוֹ לָם הַ הֶ כְ רֵ חַ שֶׁ תִ הְ יֶה ּ עֲבוֹ דָ תוֹ בִּ בְ חִ ינַת עָיֵל וְ נָפִ יק דַ ּ יְקָ א . וְזֶה בְּ חִ ינַת וַיְשַׁ לַח אֶ ת הָ עֹרֵ ב ּ , ּ שֶׁ מְ בֹאָ ר בְּ זֹהַ ר חָ דָ שׁ שֶׁ זֶהו דָ וִד שֶׁ הָ יָה קוֹ רֵ א תָ מִ יד כְּ עוֹ רֵ ב וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ' וְ שִׁ לְ חָ הו ּ ּ הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא מִ מַ לְ כותוֹ וְ הוֹ צִ יאוֹ מִ בֵּ יתוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ְ , ּומַ ה כְּ תִ יב בֵּ יה ' : ּ ּ וַיֵצֵ א יָצוֹ א וָשׁ וֹ ב ', ּדִ כְ תִ יב ) שְׁ מואֵ ל־ב טו ּ (: וְ דָ וִ ד עֹלֶה בְ מַ עֲלֵה הַ זֵיתִ ים הוֹ לֵך ובוֹ כֶה וְרֹאשׁ לוֹ ּ ְ ּ חָ פוי , ּ הָ יָה יוֹ צֵ א וְ שָׁ ב בִּ תְ שׁ ובָ ה וְ הִ תְ וַדָ ה עַל חַ טֹאתָ יו ּ ּ ּ ומְ בַ קֵ שׁ רַ חֲמִ ים עֲלֵיהֶם וְ כו ּ ּ ּ ' ' עַד יְבשֶׁ ת הַ מַ יִם ּ ' ', ּ וְ כו עַד־כָּ אן לְ שׁ וֹ נוֹ . וְ עַ יֵן שָׁ ם מַ ה שֶׁ מְ פָ רֵ שׁ ּ ּ ּ ' וַיְשַׁ לַח אֶ ת ּ ּ הַ יוֹ נָה ' שָׁ לשׁ פְ עָמִ ים ּ , שֶׁ מְ רַ מֵ ז עַל הַ גָּלֻיוֹ ת עַד הַ גָּלות ּ ּ ּ ּ הָ אַ חֲרוֹ ן הַ זֶה שֶׁ נֶאֱמַ ר עָלָיו ּ ּ : וְ לֹא יָסְ פָ ה שׁ וב אֵ לָיו עוֹ ד ּ , שֶׁ בִּ שְׁ בִ יל זֶה מִ תְ אָ רֵ ך הַ גָּלות הַ זֶה כָּ ל כָּ ך ְ ְ ּ ּ , אֲבָ ל ַא ף־עַל־פִ י־כֵן הוא יִתְ בָּ רַ ך מְ זֻמָ ן ומְ חַ כֶּ ה אֵ ימָ תַ י ּ ּ ּ ּ ְ תָ שׁ וב ּ ּ , ּ עַיֵן שָׁ ם כָּ ל זֶה הֵיטֵ ב ) :( מט

Segment 27
HE:
כא ,ח כִּ י יֵצֶ ר לֵב הָ אָ דָ ם רַ ע מִ נְּעֻרָ יו

Segment 28
HE:
... קֹדֶ ם הִ תְ הַ וות הַ בְּ רִ יאָ ה הֻכְ רַ ח שֶׁ יִהְ יֶה צִ מְ צום וְ הוא ּ ּ ּ ּ ּ ּ מְ קוֹ ם הַ בְּ רִ יאָ ה , ּוכְ מוֹ כֵ ן בְּ כָ ל הַ דְ בָ רִ ים שֶׁ בָּ עוֹ לָם קֹדֶ ם ּ שֶׁ בָּ אִ ין לָעוֹ לָם יֵשׁ בְּ חִ ינָה זֹאת שֶׁ הַ הֶ כְ רֵ חַ שֶׁ יִהְ יֶה אֵ יזֶה ּ בְּ חִ ינַת צִ מְ צום קֹדֶ ם שֶׁ נִמְ שָׁ ך הָ אוֹ ר וְ הַ חִ יות שֶׁ ל אוֹ תוֹ ּ ּ ּ ְ ּ הַ דָ בָ ר שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה הוא נִבְ רָ א וְיוֹ צֵ א לָעוֹ לָם ּ ּ . ּ ומֵ חֲמַ ת שֶׁ הַ צִ מְ ּ צום הוא שׁ ֹרֶ שׁ הַ דִ ין שֶׁ מִ שָׁ ם עִ קַ ר אֲחִ יזַת ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א וְ הַ קְ לִ פוֹ ת ּ ּ , וְ עַל־כֵּן הָ יָה צָ רִ יך אָ דָ ם ְ הָ רִ אשׁ וֹ ן לְ בָ רֵ ר הַ כּ ֹל עַל־יְדֵ י תְ פִ לָתוֹ וְ הוא פָ גַם בָּ זֶה ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י חֵ טְ א עֵץ הַ דַ עַת טוֹ ב וָרָ ע מֵ אָ ז נִתְ קַ לְ לָה ּ הָ אֲדָ מָ ה וְ נִגְזַר עָ לָיו וְ אָ כַ לְ תָ אֶ ת עֵשֶׂ ב הַ שָׂ דֶ ה בְּ זֵעַת ּ ּ אַ פֶ יך תֹאכַ ל לֶחֶ ם ּ ָ ּ , דְ הַיְנו שֶׁ כָּ ל הַ דְ בָ רִ ים יֵצְ או ּ ּ ּ ּ מְ לֻבָּ שִׁ ים בִּ פְ סֹלֶת וקְ לִ פוֹ ת וְ הַ קְ לִ פָ ה קָ דְ מָ ה לַפְ רִ י ּ ּ ּ ּ ּ תָ מִ יד וְזֶה כָּ ל עֲבוֹ דָ תֵ נו כָּ ל יָמֵ ינו לְ בָ רֵ ר כָּ ל הַ דְ בָ ּ ּ ּ ּ רִ ים מֵ הַ קְ לִ פוֹ ת וְ הַ פְ סֹלֶת שֶׁ קָ דְ מו לָהֶם ּ ּ ּ ּ ּ . ומֵ חֲמַ ת שֶׁ הַ קְ לִ פָ ה ּ ּ ּ נִתְ אַ חֲזָה בְּ הַ פְ רִ י מְ אֹד וְ קָ דְ מָ ה לָה ּ ּ , עַל־כֵּן בֶּ אֱמֶ ת קָ שֶׁ ה הַ בֵּ רור מְ אֹד ומֵ חֲמַ ת זֶה רַ בִּ ים נִכְ שָׁ לִ ים בְּ זֶה הָ עוֹ לָם ּ ּ וְ נוֹ פְ לִ ים לְ מָ קוֹ ם שֶׁ נוֹ פְ לִ ים רַ חֲמָ ּ נָא לִ צְ לָן , רַ ק הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ הָ אֲמִ תִ יִים גִּבּ וֹ רֵ י כּ ֹחַ שֶׁ הֵ ם מִ תְ גַּבְּ רִ ים עַל יִצְ רָ ם הֵם ּ ּ מְ בָ רְ רִ ים הַ כּ ֹל וְ לֹא זוֹ אַ ף זוֹ שֶׁ הֵם בְּ תֹקֶ ף צִ דְ קָ תָ ם מְ עוֹ רְ רִ ים רַ חֲמֵ י ה ' יִתְ בָּ רַ ך עָלֵינו שֶׁ יָחוס עָלֵינו וְ לֹא ּ ּ ּ ּ ְ יָדון אוֹ תָ נו כְּ מַ עֲ ּ ּ שֵׂ ינו רַ ק יִסְ תַ כֵּ ל עַל מְ קוֹ מֵ נו עַל מָ קוֹ ם ּ ּ ּ שֶׁ ל כָּ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד דֶ רֶ ך אֵ יזֶה מְ קוֹ מוֹ ת הוא נִמְ שַׁ ך לְ זֶה ְ ְ ּ ּ הָ עוֹ לָם כִּ י הַ מָ קוֹ ם שֶׁ ל כָּ ל אֶ חָ ד הוא בְּ חִ ינַת הַ קְ לִ פָ ה ּ ּ ּ ּ וְ הַ פְ סֹלֶת שֶׁ קָ דְ מָ ה לַפְ רִ י כַּ נַ ּ ּ ּ ּ "ל, וְעַל־יְדֵ י זֶה הוא מְ רַ ּ חֵ ם עָ לֵינו וְ דָ ן אוֹ תָ נו לְ כַ ף זְכות ּ ּ ּ . וְזֶה שֶׁ כָּ תוב וְ לֹא אֹסִ ף עוֹ ד ּ לְ הַ כּ וֹ ת אֶ ת כָּ ל חַ י כַּ אֲשֶׁ ר עָ שִׂ יתִ י כִּ י יֵצֶר לֵב הָ אָ דָ ם רַ ע מִ נְעֻרָ יו וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ " ל מִ שֶׁ נִנְעָר לָצֵ את מִ מְ עֵי ּ ּ ּ ּ אִ מוֹ . מִ שֶׁ נִנְעָר לָצֵ את מִ מְ עֵי ּ ּ ּ אִ מוֹ דַ יְקָ א הַ יְנו כִּ י מְ קוֹ מוֹ ּ ּ ּ גָּרַ ם לוֹ לַחֲטֹא מֵ חֲמַ ת שֶׁ יָצָ א מִ מָ קוֹ ם מְ טֻנָף כָּ זֶה ּ ּ ּ , ּוכְ מוֹ שֶׁ אָ מַ ר דָ וִ ד הֵן בְּ עָווֹ ן חוֹ לַלְ תִ י ובְ חֵ טְ א יֶחֱמַ תְ נִי אִ מִ י ּ ּ ּ ּ .. . (: נ)

Segment 29
HE:
ד,ט אַ ך בָּ שָׂ ר בְּ נַפְ שׁ וֹ דָ מוֹ לֹא תֹאכֵ לו ּ ְ

Segment 30
HE:
וְזֶה בְּ חִ ינַת אִ ּ סּ ור אֵ יבָ ר מִ ן הַ חַ י , כִּ י אֵ ין שְׁ חִ יטָ ה אֶ לָא ּ מִ ן הַ צַ וָאר ּ ּ , כִּ י הַ שְׁ חִ יטָ ה הִ יא לְ הַ כְ נִיעַ כּ ֹחַ הַ בַּ הֲמִ יות ּ ּ ּ ולְ הַ עֲלוֹ ת הַ נֶפֶ שׁ מֵ חַ י לִ מְ דַ בֵּ ר ּ ּ . וְ עַל _ כֵּן צָ רִ יך לִ שְׁ חֹט מִ ן ְ הַ צַ וָאר דַ יְקָ א ּ ּ ּ , דְ הַ יְנו הַ קָ נֶה וְ הַ וֵשֶׁ ט וְהַ וְ ּ ּ ּ ּ ּ רִ ידִ ין שֶׁ הֵם סְ מוכִ ים לִ כְ לֵי הַ דִ בּ ור ּ ּ ּ . וְ עַל _ כֵּן תִ קון הַ שְׁ חִ יטָ ה עַל יָדָ ם ּ ּ ּ ּ ּדַ וְ קָ א , כִּ י דֶ רֶ ך שָׁ ם יוֹ צְ אִ ים הַ נְפָ שׁ וֹ ת בִּ בְ חִ ינַת ּ ְ ּ ) שִׁ יר ּ הַ שִׁ ירִ ים ה : ( נַפְ שִׁ י יָצְ אָ ה בְ דַ בְּ רוֹ . וְ עַל _ כֵּן לְ שָׁ ם מִ תְ כַּ נְסִ ים כָּ ל הַ דָ מִ ים בִּ שְׁ ּ ּ עַת הַ שְׁ חִ יטָ ה ּ , כִּ י שָׁ ם מְ קוֹ מָ ם לָצֵ את דֶ רֶ ך שָׁ ם ְ ּ , ' כִּ י הַ דָ ם הוא הַ נֶפֶ שׁ ּ ּ ּ ' וִיצִ יאַ ת וַעֲלִ יַת הַ נְפָ שׁ וֹ ת הוא דֶ רֶ ך שָׁ ם ְ ּ ּ ּ ּ . וְ עַל _ כֵּן מֵ חֲמַ ת שֶׁ שָׁ ם עִ קַ ר הַ נֶפֶ שׁ ּ ּ ּ , וְעַל _ כֵּן שָׁ ם תָ לוי ּ ּ הַ חִ יות ּ ּ , ּומֵ חֲמַ ת זֶה נֶאֱחָ זִים שָׁ ם בְּ יוֹ תֵ ר הַ קְ לִ פוֹ ת ּ ּ , כִּ י קָ נֶה ווֵשֶׁ ט ווְרִ ידִ ין הֵם בְּ חִ ינַת ּ ּ ' שְׁ לֹשֶׁ ת שָׂ רֵ י פַ רְ עֹה ּ ' ) לִ קוטֵ י תוֹ רָ ה פָ רָ שַׁ ת וַיֵשֶׁ ב ּ ּ ּ ּ ּ ( שֶׁ הֵם עוֹ מְ דִ ים שָׁ ם לִ ינֹק מֵ הַ דִ בּ ור וְ הַ נֶפֶ שׁ שֶׁ יוֹ צֵ א דֶ רֶ ך שָׁ ם תָ מִ יד ּ ְ ּ ּ ּ ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת נַפְ שִׁ י יָצְ אָ ה כו ' ּ . ל"ּ כַּ נַ ובִ פְ רָ ט בִּ בְ הֵמָ ה שֶׁ הַ נְפָ שׁ וֹ ת ּ ּ שֶׁ יֵשׁ שָׁ ם הֵם בְּ חִ ינַת נַפְ שׁ וֹ ת הָ עֲשׁ וקִ ים שֶׁ יָרְ דו וְ נָפְ לו ּ ּ ּ ּ ּ ּ מִ מַ דְ רֵ גָתָ ם , מִ מְ דַ בֵּ ר לְ חַ י וְ נִטַ ל מֵ הֶ ם הַ דִ בּ ור ּ ּ ּ ּ , כִּ י הַ בְּ הֵמָ ה אֵ ין לָה כּ ֹחַ הַ דִ בּ ור ּ ּ ּ . וְ עַל _ כֵּן בִּ בְ הֵמָ ה הַ שְׁ לֹשֶׁ ּ ת שָׂ רֵ י פַ רְ עֹה ּ , שֶׁ הֵם הַ שָׁ לֹשׁ קְ לִ פוֹ ת הַ נַ ּ ּ ּ , ל" הֵם שָׁ ם בְּ תֹקֶ ף וְ הִ תְ גַּבְּ רות יוֹ תֵ ר ּ . כִּ י בְּ חִ ינַת הַ דִ בּ ור ּ ּ , בְּ חִ ינַת הַ נְפָ שׁ וֹ ת ּ כָּ בושׁ אֶ צְ לָם ּ , כִּ י שָׁ ם מִ תְ גַּבֵּ ר רוחַ הַ בַּ הֲמִ יות שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת הַ קְ לִ פוֹ ת הַ נַ ּ ּ ּ " ל וְכוֹ בְ שִׁ ים אֶ ת הַ נֶפֶ שׁ שֶׁ הוא ּ ּ בְּ חִ ינַת הַ דִ בּ ור אֲלֵיהֶם עַד שֶׁ יוֹ רֵ ד הַ נֶפֶ שׁ מִ מַ דְ רֵ גָתוֹ ּ ּ ּ ּ ּ לְ גַמְ רֵ י , ּ מִ מְ דַ בֵּ ר לְ חַ י . וְ עַל _ כֵּן צָ רִ יך לִ שְׁ חֹט מִ ן הַ צַ וָאר ּ ּ ְ , ל"ּ הַ נַ לִ שְׁ חֹט הַ קָ נֶה ווֵשֶׁ ט ווְרִ ידִ ין ּ ּ ּ , לְ הַ כְ נִיעַ שְׁ לֹשֶׁ ת שָׂ רֵ י פַ רְ ּ עֹה . וַאֲזַי לְ שָׁ ם מִ תְ כַּ נְסִ ים וְיוֹ צְ אִ ים כָּ ל הַ דָ מִ ים ּ ּ , שֶׁ הֵם הַ נְפָ שׁ וֹ ת ּ , וְיוֹ צְ אִ ים וְ עוֹ לִ ים מֵ חַ י לִ מְ דַ בֵּ ר עַל _ יְדֵ י הַ בְּ רָ כָ ה וְ הַ סַּ כִּ ין שֶׁ ל שְׁ חִ יטָ ה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת דִ בּ ור ּ ּ ּ הַ קָ דוֹ שׁ שֶׁ ל שְׁ לֵמות לְ שׁ וֹ ן הַ קֹדֶ שׁ ּ ּ ּ . וְ עַל _ כֵּן כָּ ל זְמַ ן שֶׁ לֹא שָׁ חַ ט הַ בְּ הֵמָ ה מִ ן הַ צַ וָאר אֲפִ לו ּ ּ ּ ּ ּ אִ ם יַחְ תֹך אֵ יבָ ר מִ מֶ נָה בְּ סַ כִּ ין ּ ּ ּ ְ , אֵ ין כּ ֹחַ הַ בַּ הֲמִ יות נִכְ נָע ּ ּ וְ אֵ ין הַ נֶפֶ שׁ יוֹ צְ אָ ה דֶ רֶ ך שָׁ ם ְ ּ ּ , כִּ י יְצִ יאַ ת הַ נֶפֶ שׁ הוא רַ ק ּ ּ דֶ רֶ ך הַ שְׁ לֹשָׁ ה הַ נַ ּ ּ ּ ְ " ל בִּ בְ חִ ינַת נַפְ שִׁ י יָצְ אָ ה וְ כו . 'ּ וְ שָׁ ם



# Noach
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/1/2/

Noach
נח
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/1/2

Segment 1
HE:
ט,ו נֹחַ אִ ישׁ צַ דִ יק ּ

Segment 2
HE:
ּ עִ קַ ר הַ פְ גָם שֶׁ ל הַ דוֹ רוֹ ת שֶׁ קֹדֶ ם מַ תַ ן־תוֹ רָ ה הָ יָה גַם־כֵּן ּ ּ ּ ּ ּ רַ ק עַל־יְדֵ י־זֶה שֶׁ חָ לְ קו עַל הַ צַ דִ יקִ ים שֶׁ בְּ דוֹ רוֹ תֵ יהֶם ּ ּ ּ , כְּ גוֹ ן נֹחַ ומְ תושֶׁ לַח וְ כו ּ ּ ּ ', כִּ י אָ ז בְּ אוֹ תָ ן הַ דוֹ רוֹ ת הָ יָה כָּ ל ּ הַ לִ מוד רַ ק בְּ עַל־פֶ ה שֶׁ הָ יו לוֹ מְ דִ ין הַ צַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּדִ יקִ ים בְּ בֵ ית מִ דְ רְ שֵׁ יהֶם , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ זַ ּ "ל: בְּ בֵ ית מִ דְ רָ שׁ וֹ שֶׁ ל שֵׁ ם וָעֵבֶ ר ; אֲבָ ל רֹב הָ עוֹ לָם חָ לְ קו עֲלֵיהֶם וְ לֹא רָ צו לִ שְׁ מֹעַ ּ ּ לָהֶם ולְ הִ תְ בַּ טֵ ל אֲלֵיהֶם בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ ּ , עַד שֶׁ מֵ חֲמַ ת זֶה ּ הָ פְ כו דִ בְ רֵ י אֱלֹקִ ים חַ יִים ּ ּ ּ וְ , כָ ל הַ לִ מודִ ים הַ קְ דוֹ שִׁ ים ּ ּ ּ ּ נַעֲשׂ ו אֶ צְ לָם סַ ם־מָ וֶת ּ , בִּ בְ חִ ינַת " ופֹשְׁ עִ ים יִכָּ שְׁ לו בָ ם ּ ּ ". אַ ך מִ י שֶׁ נָגַע יִרְ אַ ת הַ שֵׁ ם בְּ לִ בּ וֹ ּ ּ ְ , הָ יָה מְ קַ בֵּ ל גַּם אָ ז דְ רָ כִ ים יְשָׁ רִ ים מִ צַ דִ יקִ ים אֲמִ תִ יִים לְ הִ תְ קָ רֵ ב אֵ לָיו ּ ּ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך :( לט ) ְ

Segment 3
HE:
יב ,ו כִּ י הִ שְׁ חִ ית כָּ ל בָּ שָׂ ר אֶ ת דַ רְ כּ וֹ ּ

Segment 4
HE:
עִ קַ ר הַ שְׁ חִ יטָ ה הִ תְ חִ ילָה רַ ק מִ נֹחַ ּ ּ ּ , כִּ י מִ ימֵ י אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן עַד נֹחַ לֹא הֻתַ ר לָהֶם לַהֲרֹג בְּ הֵמָ ה ולְ אָ כְ לָה ּ ּ ּ ) סַ נְהֶ דְ רִ ין נט , ☺ כִּ י קֹדֶ ם הַ חֵ טְ א שֶׁ ל אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן הָ י ּו ּ כֻּלָם קְ דוֹ שִׁ ים , וַאֲפִ לו בִּ בְ הֵמוֹ ת וְחַ יוֹ ת לֹא הָ יָה לָהֶם ּ ּ ּ אֲחִ יזָה . וְ עַל _ כֵּן לֹא הָ יו צְ רִ יכִ ים לִ שְׁ חִ יטָ ה וְ הָ יָה אָ סור ּ ּ לְ גַמְ רֵ י לַהֲרֹג נֶפֶ שׁ ולְ אָ כְ לוֹ ּ , מֵ אַ חַ ר שֶׁ לֹא הָ יָה צָ רִ יך ְ ּ ּ ּ ּ תִ קון . וְ אַ חַ ר הַ חֵ טְ א , שֶׁ יָרְ דו וְ נָפְ לו ּ ּ ּ כָּ ל הַ דְ בָ רִ ים ּ וְ נִתְ אַ חֲזו בָּ הֶם הַ חִ יצוֹ נִים ּ , אָ ז הֻצְ רְ כו תִ קון ּ ּ ּ ּ . אֲבָ ל לֹא הִ תְ חִ יל הַ תִ קון עַד נֹחַ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא הִ תְ חִ יל לְ תַ קֵ ן הָ עוֹ לָם ּ ּ מִ מַ ה שֶׁ נִתְ קַ לְ לָה בְּ חֵ טְ א אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית ה , כט (: זֶה יְנַחֲמֵ נו ּ וְ כו ' ּ מִ ן הָ אֲדָ מָ ה אֲשֶׁ ר אֵ רֲ רָ ה ה ּ . ' ומִ מֶ נו הִ תְ חִ יל בִּ נְיַן הָ עוֹ לָם מֵ חָ דָ שׁ וְ תִ קונוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ . כִּ י אָ ז הִ גִּיעַ הָ עוֹ לָם כֻּלוֹ לְ תַ כְ לִ ית הַ פְ גָם מְ אֹד ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) שָׁ ם ו יב , (: וַיַרְ א אֱלֹקִ ים אֶ ת הָ אָ רֶ ץ וְ הִ נֵה ּ ּ נִשְׁ חָ תָ ה וְ כו ', ּ עַד שֶׁ הֻצְ רַ ך ה ְ ' יִתְ בָּ רַ ך לְ הָ בִ יא מַ בּ ול ּ ְ לְ הַ חֲרִ יב אֶ ת כָּ ל הָ עוֹ לָם כֻּלוֹ ּ . וְ כָ ל זֶה הָ יָה מִ פְ גַם ּ הַ בְּ רִ ית , שֶׁ זֶה הָ יָה תְ חִ לַת הַ חֵ טְ א שֶׁ ל אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן ּ ּ ּ ) כַּ מובָ א לְ עֵיל ּ ּ (. ובִ ימֵ י נֹחַ הִ גִּיעַ הָ עוֹ לָם לְ תַ כְ לִ ית פְ גַם ּ ּ הַ בְּ רִ ית מְ אֹד , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ שָׁ ם ) יב , ו (: כִּ י הִ שְׁ חִ ית כָּ ל בָּ שָׂ ר וְ כו ', ּ עַד שֶׁ הִ גִּיעַ הַ פְ גָם אֲפִ לו לִ בְ הֵמוֹ ת וְחַ יוֹ ת ּ ּ ּ ּ , שֶׁ אֲפִ לו הֵם הִ שְׁ חִ יתו דַ רְ כָּ ם ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ ל " ) סַ נְהֶ דְ רִ ין קח . וְ עוֹ ד , ( כִּ י הַ כּ ֹל תָ לוי ּ ּ בְּ הָ אָ דָ ם שֶׁ הוא ּ בַּ עַל בְּ חִ ירָ ה ובוֹ תָ לוי כָּ ל הָ עוֹ לָם כֻּלוֹ ּ ּ ּ ּ . וְעַל _ יְדֵ י פְ גַם ּ הָ אָ דָ ם , מַ גִּיעַ הַ פְ גָם אֲפִ לו בִּ בְ הֵמוֹ ת וְחַ יוֹ ת ּ ּ ּ ּ , שֶׁ אֲפִ לו הֵם ּ ּ הִ שְׁ חִ יתו דַ רְ כָּ ם ּ ּ . וְ כֵן בְּ חֵ טְ א אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ) ל " ּ מִ דְ רַ שׁ שְׁ מואֵ ל יב ּ ( שֶׁ כָּ ל מִ ינֵי בְּ הֵמוֹ ת וְחַ יוֹ ת טָ עֲמו מֵ עֵץ הַ דַ עַת ּ ּ ּ . וְ עַל _ כֵּן הֻצְ רַ ך לְ קִ יום בִּ נְיַן הָ עוֹ לָם וְ תִ קונוֹ מֵ חָ דָ שׁ ּ ּ ּ ּ ְ לַעֲשׂ וֹ ת תֵ בָ ה שֶׁ יָבוֹ או כֻּלָם אֶ ל הַ תֵ בָ ה כְּ דֵ י לְ הָ בִ יא ּ ּ ּ ּ ּ כֻּלָם ולְ הַ עֲלוֹ תָ ם מִ ן הַ חוץ ּ ּ ּ , לְ אָ סְ פָ ם כֻּלָם אֶ ל תוֹ ך בָּ תֵ י ּ ּ ְ ּ ּ הַ תֵ בָ ה — תִ קון הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ּ . וְזֶה שֶׁ מובָ א בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ ּ ּ שֶׁ עִ קַ ר קִ יום בִּ נְיַן הָ עוֹ לָם וְ תִ קונוֹ הָ יָה תָ לוי בְּ הַ תֵ בָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י הֻצְ רְ כו כָּ ל הַ בְּ רואִ ים כֻּלָם לָבוֹ א לְ תוֹ ך הַ תֵ בָ ה דַ וְ קָ א ּ ּ ְ ּ ּ ּ , כִּ י הַ תֵ בָ ה שֶׁ הו ּ ּ א בְּ חִ ינַת בַּ יִת , הוא בְּ חִ ינַת תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ּ וְ תִ קון לְ כָ ל הָ עוֹ לָם כֻּלוֹ שֶׁ יָצָ א אֶ ל הַ חוץ לִ בְ חִ ינַת שָׂ דֶ ה ּ ּ ּ ּ ּ . וְ עַל _ כֵּן אַ חַ ר יְצִ יאָ תָ ם מִ ן הַ תֵ בָ ה אָ ז הִ תְ חִ יל תִ קון ּ ּ ּ ּ הָ עוֹ לָם וְ אָ ז הִ קְ רִ יב נֹחַ קָ רְ בָּ נוֹ ת מִ כָּ ל הַ מִ ינִים הַ ּ ּטְ הוֹ רִ ים שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת תִ קון הַ בְּ רִ ית ּ ּ ּ . וְ אָ ז הִ תִ יר לוֹ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ לֶאֱכֹל בָּ שָׂ ר , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית ט (: ג , כְּ יֶרֶ ק עֵשֶׂ ב ּ וְ כו ', כִּ י אָ ז צְ רִ יכִ ין לְ אָ כְ לָם דַ וְ קָ א כְּ דֵ י לְ תַ קְ נָם ּ ּ ּולְ הַ עֲלוֹ תָ ם עַל _ יְדֵ י זֶה . וְ נִמְ צָ א שֶׁ אָ ז הִ תְ חִ יל תִ קון ּ ּ ּ ּ הַ שְׁ חִ יטָ ה , כִּ י עַתָ ה שֶׁ נִפְ גְּמו כֻּלָם וְ הִ תְ חִ יל הַ תִ קון ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , _ עַל כֵּן צְ רִ יכִ ים שְׁ חִ יטָ ה ולְ אָ כְ לָם אַ חַ ר ּ , ְ כָּ ך _ שֶׁ עַל _ יְדֵ י זֶה יִתְ תַ קְ נו ּ ּ ּ . וְ כָ ל זֶה כְּ דֵ י לְ תַ קֵ ן פְ גַם הַ בְּ רִ ית ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה הָ יָה חֵ טְ א דוֹ ר הַ מַ ּ ּ ּ בּ ול וְחֵ טְ א אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן : וְ עַל _ כֵּן דָ גִים אֵ ין טְ עונִין שְׁ חִ יטָ ה ּ ּ , כִּ י הֵם לֹא נִפְ גְּמו ּ בִּ פְ גָם וָחֵ טְ א שֶׁ ל דוֹ ר הַ מַ בּ ול ּ ּ ּ . וְ עַל _ כֵּן לֹא שָׁ לַט בָּ הֶם הַ מַ בּ ול וְ לֹא הֻצְ רְ כו לָבוֹ א אֶ ל הַ תֵ בָ ה כְּ לָל ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) שָׁ ם ז (: ִמ כּ ֹל אֲשֶׁ ר בֶּ חָ רָ בָ ה מֵ תו ּ — וְ לֹא דָ גִים ּ שֶׁ בַּ יָם ּ ) סַ נְהֶ דְ רִ ין שָׁ ם (. כִּ י בָּ הֶם לֹא הִ גִּיעַ הַ פְ גָם וָחֵ טְ א ּ שֶׁ ל דוֹ ר הַ מַ בּ ול ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית ו יב , (: כִּ י הִ שְׁ חִ ית כָּ ל בָּ שָׂ ר אֶ ת דַ רְ כּ וֹ ּ ' עַל הָ אָ רֶ ץ ּדַ ' יְקָ א , וְ לֹא מַ ה שֶׁ בְּ תוֹ ך הַ יָם ּ ְ ּ . וְ עַל _ כֵּן אֵ ין צְ רִ יכִ ין תִ קון הַ שְׁ חִ יטָ ה ּ ּ ּ ּ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת תִ קון הַ בְּ רִ ית ּ ּ ּ ּ , כִּ י הֵ ם לֹא נִפְ גְּמו בִּ פְ גַם ּ הַ בְּ רִ ית . וְ עַל _ כֵּן הֵם בִּ בְ חִ ינַת תִ קון הַ בְּ רִ ית ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : וְיִדְ גּו לָרֹב ּ . כִּ י מְ קוֹ ם הַ דָ גִ ּ ים בַּ מַ יִם וְ הַ מַ יִם מְ כַ סִּ ים עֲלֵיהֶם מִ פְ גַם ּ ּ ּ הַ בְּ רִ ית , כִּ י פְ גַם הַ בְּ רִ ית מַ גִּיעַ דַ יְקָ א בִּ בְ חִ ינַת עָפָ ר ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת : כִּ י הִ שְׁ חִ ית כָּ ל בָּ שָׂ ר אֶ ת דַ רְ כּ וֹ עַל הָ אָ רֶ ץ ּ , ' עַל הָ אָ רֶ ץ ' ּדַ יְקָ א , כִּ י לְ שָׁ ם מַ גִּיעַ הַ פְ גָם ּ , בִּ בְ חִ ינַת ) שָׁ ם יז , ג (: אֲרורָ ה הָ אֲדָ מָ ה בַּ עֲבורֶ ך ָ ּ ּ , אֲבָ ל בְּ חִ ינַת הַ מַ יִם ּ הוא קָ דוֹ שׁ וְטָ הוֹ ר ולְ שָׁ ם אֵ ינוֹ מַ גִּיעַ הַ פְ גָם ּ ּ ּ , כִּ י הַ מַ יִם ּ הֵם בְּ חִ ינַת דַ עַת עֶלְ יוֹ ן וַחֲסָ דִ ים גְּדוֹ לִ ים ּ . וְ אַ דְ רַ בָּ א ּ , הַ מַ יִם מְ טַ הֲרִ ים מִ כָּ ל הַ טֻמְ אוֹ ת ומִ כָּ ּ ּ ּ ל הַ לִ כְ לוכִ ים ּ ּ , כִּ י לְ שָׁ ם אֵ ינוֹ מַ גִּיעַ הַ פְ גָם ּ . כִּ י הַ פְ גָם מַ גִּיעַ דַ יְקָ א בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ עָפָ ר , ובִ פְ רָ ט פְ גַם הַ בְּ רִ ית שֶׁ עִ קָ רוֹ מַ גִּיעַ בִּ בְ חִ ינַת עָפָ ר ּ ּ ּ שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינָה הָ אַ חֲרוֹ נָה וְ הַ כְּ לִ י שֶׁ ל כָּ ל הַ דְ בָ רִ ים ּ שֶׁ בָּ עוֹ לָם כִּ י כֻּלָם עוֹ מְ דִ ים עָ לֶיהָ ּ . וְ עַל _ כֵּן הַ דָ גִים שֶׁ בַּ יָם ּ ּ שֶׁ הַ מַ יִם מְ כַ סִּ ים עֲלֵיהֶם ּ , אֵ ין עַיִן הָ רָ ע שֶׁ ל שִׁ בְ עִ ים ּ אֻ מוֹ ת שׁ וֹ לֶטֶ ת בָּ הֶם . וְ עַל _ כֵּן לֹא נִפְ גְּמו בְּ חֵ טְ א הַ מַ בּ ול ּ ּ ּ שֶׁ הָ יָה פְ גַם הַ בְּ רִ ית ּ . וְ עַל _ כֵּן אֵ ין טְ עונִין שְׁ חִ יטָ ּ :(מ ) ה

Segment 5
HE:
יד ,ו עֲשֵׂ ה לְ ך תֵ בַ ת עֲצֵ י ּ ָ ־ גֹפֶ ר

Segment 6
HE:
וְזֶה בְּ חִ ינַת תֵ בַ ת נֹחַ וְ תֵ בַ ת מֹשֶׁ ה שֶׁ הָ לְ כו עַל פְ נֵי ּ ּ ּ

Segment 7
HE:
ּ הַ מַ יִם . כִּ י הַ תֵ בוֹ ת שֶׁ ל נֹחַ ומֹשֶׁ ה ּ ּ , נִמְ שְׁ כו מִ תֵ בוֹ ת ּ ּ וְ אוֹ תִ יוֹ ת הַ דִ בּ ורִ ים שֶׁ ל הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ . כִּ י עִ קַ ר מֵ ימֵ י הַ מַ בּ ול ּ ּ ּ נִמְ שְׁ כו מֵ חֲמַ ת שֶׁ חָ טְ או נֶגֶד ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ופָ גְמו בַּ בְּ רִ ית ּ ְ ּ , עַד שֶׁ לֹא יָכְ לו אוֹ תִ יוֹ ת הַ תוֹ רָ ה לְ הִ תְ צַ מְ צֵם בְּ זֶה הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ ּ ולְ קַ יֵם הָ עוֹ לָם ּ ּ , כִּ י גַּם בִּ ימֵ י נֹחַ קֹדֶ ם מַ תַ ן תוֹ רָ ה הָ יָה ּ ּ עִ קַ ר קִ יום הָ עוֹ לָם עַל־יְדֵ י אוֹ תִ יוֹ ת הַ ת ּ ּ ּ ּ ּ וֹ רָ ה שֶׁ קָ דְ מָ ה ּ לָעוֹ לָם , ובָ ה בָּ רָ א הָ עוֹ לָם כַּ יָדועַ ּ ּ ּ ּ . וְגַם כְּ בָ ר נִצְ טַ וִינו ּ ּ בְּ שֶׁ בַ ע מִ צְ וֹ ת , ובָ הֶם הָ יָה תָ לוי קִ יום הָ עוֹ לָם אָ ז ּ ּ ּ ּ ּ , וְהֵם עָבְ רו עֲלֵיהֶם ּ . וְ עַל־יְדֵ י זֶה לֹא הָ יו אוֹ תִ יוֹ ת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ יְכוֹ לִ ים לְ צַ מְ צֵ ם מֵ ימֵ י הַ יָ ּ ם וְ הַ תְ הוֹ ם ּ , ומִ שָׁ ם נִמְ שָׁ ך ְ ּ ּ שֶׁ נִפְ תְ חו כָּ ל מַ עְ יְנוֹ ת תְ הוֹ ם רַ בָּ ה עַד שֶׁ בָּ א הַ מַ בּ ול ּ ּ ּ ּ ּ ּ . וְ נֹחַ שֶׁ הָ יָה צַ דִ יק נִצוֹ ל עַל־יְדֵ י הַ תֵ בָ ה שֶׁ נִמְ שְׁ כָ ה מִ תֵ בוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ וְ דִ בּ ורִ ים מַ מָ שׁ ּ ּ , הַ יְנו עַל־יְדֵ י אוֹ תִ יוֹ ת וְ תֵ בוֹ ת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ֶׁש זָכָ ה לְ קַ יֵם ּ ּ , עַל־יְדֵ י זֶה זָכָ ה לִ כְ נֹס בַּ תֵ בָ ה ּ , וְעַל־יְדֵ י זֶה הָ יָה כּ ֹחַ בְּ הַ תֵ בָ ה לֵילֵך עַל פְ נֵי הַ מַ יִם ּ ּ ְ ּ , וְ עַל־יְדֵ י זֶה נִצוֹ ל ּ הוא וְזַרְ עוֹ וְ כו ּ ּ ' וְ נִתְ קַ יֵם הָ עוֹ לָם ּ . וְזֶהו גַּם כֵּן בְּ חִ ינַת תֵ בַ ת מֹשֶׁ ה ּ ּ , שֶׁ נִצוֹ ל בַּ תֵ בָ ּ ּ ּ ה עַל פְ נֵי ּ ּ הַ מַ יִם , מֵ חֲמַ ת שֶׁ הָ יָה עָ תִ יד לְ קַ בֵּ ל אֶ ת הַ תוֹ רָ ה שֶׁ הֵם ּ מְ צַ מְ צְ מִ ין אֶ ת מֵ ימֵ י הַ יָם הַ גָּדוֹ ל ּ ... רַ ק נֹחַ לֹא זָכָ ה עַל־יְדֵ י הַ תֵ בָ ה שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת אוֹ תִ יוֹ ת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ , כִּ י אִ ם לְ הַ צִ יל אֶ ת עַצְ מוֹ וְזַרְ עוֹ לְ קִ יום הָ עוֹ לָ ּ ּ ּ , ם אֲבָ ל מֹשֶׁ ה ּ הִ צִ יל אֶ ת כָּ ל יִשְׂ רָ אֵ ל , ומָ סַ ר אוֹ תִ יוֹ ת וְ תֵ בוֹ ת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ לְ כָ ל יִשְׂ רָ אֵ ל לְ דוֹ רוֹ ת עוֹ לָם ... ) מא (:

Segment 8
HE:
יח ,ו ּובָ אתָ אֶ ל ־ ּ הַ תֵ בָ ה

Segment 9
HE:
וְזֶה שֶׁ מובָ א בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ שֶׁ לֹא הָ יָה רוֹ עֶה נֶאֱמָ ן ּ ּ ּ ּ ּ כְּ מֹשֶׁ ה שֶׁ מָ סַ ר נַפְ שׁ וֹ בִּ שְׁ ּ בִ יל בְּ נֵי דוֹ רוֹ ּ , כִּ י נֹחַ לֹא בִּ קֵ שׁ ּ רַ חֲמִ ים כָּ ל כָּ ך וַאֲפִ לו אַ בְ רָ הָ ם שֶׁ בִּ קֵ שׁ וְהִ תְ פַ לֵל עַל ּ ּ ּ ּ ּ ְ אַ נְשֵׁ י סְ דֹם וַעֲמֹרָ ה וְ כו ', ּ אֲבָ ל לֹא כְּ מֹשֶׁ ה שֶׁ מָ סַ ר נַפְ שׁ וֹ ּ בְּ יוֹ תֵ ר וְ אָ מַ ר : וְ אִ ם אַ יִן מְ חֵ נִי נָא וְ כו ', ּ עַיֵן שָׁ ם בַּ זֹ ּ ּ הַ ר ּ הַ קָ דוֹ שׁ . כִּ י בֶּ אֱמֶ ת הַ צַ דִ יק הַ דוֹ ר הַ כּ ֹל תָ לוי בּ וֹ ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י לְ פִ י עֹצֶם זְכותוֹ וקְ דֻ שָׁ תוֹ כֵּן יָכוֹ ל לְ גַלוֹ ת בְּ יוֹ תֵ ר הַחֶ סֶ ד ּ ּ ּ ּ ּ הַ נֶעְ לָם , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה הַ חֶ סֶ ד הוא יָכוֹ ל לְ קַ יֵם אֶ ת ּ ּ הָ עוֹ לָם בְּ כָ ל עֵת אֲפִ לו אִ ם הָ עוֹ לָם רְ ּ ּ חוֹ קִ ים כְּ מוֹ שֶׁ הֵם רְ חוֹ קִ ים וְ אֵ יך שֶׁ הוא תָ מִ יד יֵשׁ חֶ סֶ ד הַ נֶעְ לָם שֶׁ אֵ ין ּ ּ ּ ְ מַ גִּיעַ לְ שָׁ ם שׁ ום פְ גָם כְּ לָל שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה יְכוֹ לִ ים לְ קַ יֵם ּ ּ ּ הָ עוֹ לָם תָ מִ יד ּ , אֲבָ ל הַ כּ ֹל תָ לוי בְּ כֹחַ הַ צַ דִ יק הַ דוֹ ר ּ ּ ּ ּ ּ ּדַ יְקָ א , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת ה ' יִתְ בָּ רַ ך בָּ רָ א אֶ ת הָ עוֹ לָם בְּ חַ סְ דוֹ ּ ְ לְ בַ ד שֶׁ הוא הַחֶ סֶ ד הַ נַ ּ ּ " ל בְּ חִ ינַת עוֹ לָם חֶ סֶ ד יִבָּ נֶה , אֲבָ ל אַ חַ ר שֶׁ בָּ רָ א הָ עוֹ לָם הַ כּ ֹל תָ לוי בְּ צַ דִ יק הַ דוֹ ר ּ ּ ּ ּ , כִּ י כְּ פִ י כּ ֹחוֹ ורְ צוֹ נוֹ כֵּן מְ קַ יֵם הָ עוֹ לָם וְ הַ כּ ֹל תָ לוי בּ וֹ ּ ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן אֲפִ לו בְּ דוֹ ר הַ מַ בּ ול אִ ם הָ יָה אָ ז מִ י שֶׁ יוכַ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ לְ גַלוֹ ת הַחֶ סֶ ד הַ נַ ּ ּ " ל הַ נֶעְ לָם כְּ מוֹ מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו עָ לָיו ּ ּ ּ הַ שָׁ לוֹ ם , הָ יָה בְּ אֶ פְ שָׁ ר שֶׁ יִתְ קַ יֵם הָ עוֹ לָם גַּם אָ ז ּ ּ . ּומֵ חֲמַ ת שֶׁ נֹחַ לֹא מָ סַ ר נַפְ שׁ וֹ כָּ ל כָּ ך כְּ מוֹ מֹשֶׁ ה ְ ּ , וְ לֹ א הָ יָה מְ גַלֶה ּ הַ חֶ סֶ ד הַ נֶעְ לָם אָ ז ּ , עַל־כֵּן הָ יָה מַ בּ ול בָּ עוֹ לָם וְ הֶחֱרִ יב ּ כָּ ל הָ עוֹ לָם , וַאֲפִ לו נֹחַ הָ יָה מֻכְ רָ ח לְ הַ סְ תִ יר עַצְ מוֹ ּ ּ ּ בַּ תֵ בָ ה אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ הַ רְ בֵּ ה רֶ וַח וְ הַ צָ לָה לְ פָ נָיו ּ ּ ּ , אֲבָ ל מֵ אַ חַ ר שֶׁ נִתַ ן רְ שׁ ות לַמַ שְׁ חִ י ּ ּ ּ ּ ת וְ לֹא הָ יָה יָכוֹ ל לְ הִ תְ גַּלוֹ ת ּ הַ חֶ סֶ ד הַ נֶעְ לָם לְ הָ גֵן עֲלֵיהֶם ּ , עַל־כֵּן אֲפִ לו נֹחַ הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ ּ הָ יָה מֻכְ רָ ח לִ הְ יוֹ ת סָ תום וְ נֶעְ לָם וְ נִסְ תָ ר ּ ּ , כִּ י הַ צַ דִ יק ּ ּ הוא בְּ עַצְ מוֹ הַ תוֹ רָ ה בְּ חִ ינַת הַ חֶ סֶ ד הַ נַ ּ ּ ּ . ל" וְעַל־כֵּן מֵ חֲמַ ת שֶׁ לֹא הָ ּ יָה בּ וֹ כּ ֹחַ לְ גַלוֹ ת הַ חֶ סֶ ד הַ נַ ּ ּ , ל" עַל־כֵּן הוא הָ יָה מֻכְ רָ ח לְ הִ סָּ תֵ ר מִ ן הָ עַיִן בַּ תֵ בָ ה כְּ דֵ י שֶׁ יִהְ יֶה ּ ּ ּ בְּ הֶ עְ לֵם כְּ מוֹ שֶׁ הַ חֶ סֶ ד הוא עַכְ שָׁ ו בְּ הַ עֲלָמָ ה גְּדוֹ לָה ּ , וְ עַל־יְדֵ י זֶה לְ בַ ד נִשְׁ אַ ר שְׁ אֵ רִ ית בָּ אָ רֶ ץ שֶׁ לֹא נֶחֱרַ ב ּ הָ עוֹ לָם לְ גַמְ רֵ י . אֲבָ ל מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם ּ ּ , מָ סַ ר נַפְ שׁ וֹ מִ יָד עַד שֶׁ הָ יָה מְ גַלֶה ומְ עוֹ רֵ ר הַ חֶ סֶ ד הַ נֶעְ לָם ּ ּ ּ ּ הַ מְ קַ יֵם הָ עוֹ לָם תָ מִ יד ּ ּ , עַד שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה בִּ טֵ ל גְּזֵרָ תוֹ ּ יִתְ בָּ רַ ך וְ נִתְ קַ יֵם הָ עוֹ לָם אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ עָ ּ ּ ְ ּ שׂ ו אָ ז מַ ה שֶׁ עָ שׂ ו ּ ּ , כִּ י עַל־יְדֵ י הַ חֶ סֶ ד הַ נֶעְ לָם יְכוֹ לִ ין לְ קַ יֵם הָ עוֹ לָם ּ ּ תָ מִ יד כַּ נַ ּ ּ ) ל" :( מב

Segment 10
HE:
י,ז וַיְהִ י לְ שִׁ בְ עַת הַ יָמִ ים ומֵ י הַ מַ בּ ול ּ ּ ּ ּ

Segment 11
HE:
וְזֶה בְּ חִ ינַת וַיְהִ י לְ שִׁ בְ עַת הַיָמִ ים ומֵ י הַ מַ בּ ול הָ יו וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ', וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ּ " ּ ינו זַ ל שֶׁ תָ לָה לָהֶם שִׁ בְ עַת יְמֵ י אֶ בְ לוֹ שֶׁ ל ּ מְ תושֶׁ לַח הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ . כִּ י מְ בֹאָ ר בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ ס" ) ה לקוטי מוהר " ן חלק א '( בִּ תְ חִ לָתוֹ בְּ עִ נְיַן בַּ עַל הַ שָׂ דֶ ה שֶׁ עוֹ סֵק ּ ּ בְּ תִ קון הַ שָׂ דֶ ה שֶׁ הוא תִ קונֵי הַ נְשָׁ מוֹ ת וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ', ּ שֶׁ זֶה הַ בַּ עַל הַ שָׂ דֶ ה צָ רִ יך לִ הְ יוֹ ת גָּדוֹ ל בְּ מַ עֲלָה מְ אֹד מְ אֹד ְ ּ , וְ צָ רִ יך ְ לִ סְ בּ ֹל כַּ מָ ה צָ רוֹ ת וְיִסּ ורִ ין חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם רַ חֲמָ נָא לִ צְ לָן ּ ּ . וְיֵשׁ לִ פְ עָמִ ים שֶׁ הוא צָ רִ יך לְ הִ סְ תַ לֵק בִּ שְׁ בִ יל זֶה וְ כו ּ ּ ּ ּ ְ ', כִּ י לִ פְ עָמִ ים הַ דִ ין גּוֹ בֵ ר כָּ ל כָּ ך ְ ּ עַד שֶׁ אֵ ין מוֹ עִ יל לְ הַ מְ תִ יק הַ דִ ין עַל־יְדֵ י שׁ ום בִּ טול כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ ּ ּ הִ סְ תַ לְ קות הַ צַ דִ יק לְ גַמְ רֵ י חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ ּ ּ ּ . וְ אָ ז צְ רִ יכִ ין הָ עוֹ לָם לְ הִ תְ עוֹ רֵ ר מְ אֹד בִּ תְ שׁ ובָ ה ולְ הִ סְ תַ כֵּל עַל עַצְ מָ ן ּ ּ ּ הֵיטֵ ב הֵיכָ ן הֵם בָּ עוֹ לָם מַ ה שֶׁ ּ גָּרְ מו בַּ עֲווֹ נוֹ תֵ יהֶם עַד ּ שֶׁ נִסְ תַ לֵק הַ צַ דִ יק בִּ שְׁ בִ ילָם ּ ּ ּ ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת שֶׁ צָ עַק הַ נָבִ יא ּ ּ הַ צַ דִ יק אָ בָ ד וְ אֵ ין אִ ישׁ שָׂ ם עַל לֵב וְ אַ נְשֵׁ י חֶ סֶ ד ּ ּ נֶאֱסָ פִ ים בְּ אֵ ין מֵ בִ ין כִּ י מִ פְ נֵי הָ רָ עָ ה נֶאֱסַ ף הַ צַ דִ יק וְ כו ּ ּ ּ ּ . ' כִּ י אָ ז כְּ שֶׁ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם נִסְ תַ לֵק הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ ּ , צְ רִ יכִ ין לָשִׂ ים עַל לֵב מְ אֹד ולְ הָ בִ ין כִּ י מִ פְ נֵי הָ רָ עָ ה נֶאֱסַ ף הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ ּ . שֶׁ עִ קַ ר ּ הִ סְ תַ לְ קותוֹ הוא מִ פְ נֵי הָ רָ עָ ה מִ פְ נֵי תֹקֶ ף הַ דִ ין שֶׁ הָ יָה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ בָּ עוֹ לָם , עַד שֶׁ לֹא הָ יָה יָכוֹ ל לְ בַ טֵ ל הַ ּ ּ דִ ין בְּ שׁ ום בִּ טול ּ ּ ּ ּ בְּ רָ צוֹ א וָשׁ וֹ ב וְ כו ', ּ רַ ק הֻכְ רַ ח לְ בַ טֵ ל עַצְ מוֹ בְּ בִ טול כָּ זֶה ּ ּ ּ עַד שֶׁ יִסְ תַ לֵק לְ גַמְ רֵ י ּ ּ ּ . וְ אָ ז הַ כּ ֹל תָ לוי בְּ הַ דוֹ ר שֶׁ נִשְׁ אֲרו ּ ּ ּ ּ ּ אַ חֲרָ יו , שֶׁ צְ רִ יכִ ין לָשׂ ום עַל לֵב מְ אֹד הִ סְ תַ לְ קות ּ ּ ּ ּ ּ הַ צַ דִ יק ולְ הִ תְ ע ּ ּ ּ וֹ רֵ ר בִּ תְ שׁ ובָ ה שְׁ לֵמָ ה עַל־יְדֵ י זֶה ּ . וְ אָ ז זוֹ כִ ין לְ הַ מְ שִׁ יך אוֹ ר מֵ הָ רְ שִׁ ימו שֶׁ ל הַ צַ דִ יק שֶׁ נִשְׁ אָ ר ּ ּ ּ ּ ְ מִ מֶ נו ּ ּ ּ . כִּ י כָּ ל צַ דִ יק וְ צַ דִ יק כְּ שֶׁ נִסְ תַ לֵק בְּ וַדַ אי מַ שְׁ אִ יר ּ ּ ּ ּ ּ ּ בָּ עוֹ לָם אֵ יזֶה רְ שִׁ ימָ ה טוֹ בָ ה עַל־יְדֵ י תוֹ רָ תוֹ ומַ עֲ ּ ּ שָׂ יו ּ הַ טוֹ בִ ים . וְ אָ ז עִ קַ ר הַ הַ מְ תָ קָ ה עַל־יְדֵ י הַ דוֹ ר יָתוֹ ם ּ ּ ּ שֶׁ נִשְׁ אֲרו אַ חֲרָ יו ּ ּ , שֶׁ כְּ שֶׁ מִ תְ עוֹ רְ רִ ים בִּ תְ שׁ ובָ ה אֲזַי ּ ּ

Segment 12
HE:
ֹמַ מְ שִׁ יכִ ין אוֹ ר גָּדוֹ ל מֵ הָ רְ שִׁ ימו שֶׁ לו ּ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה נִמְ תָ קִ ין וְ נִתְ בַּ טְ לִ ין כָּ ל הַ דִ ינִים שֶׁ בָּ ע ּ ּ ּ וֹ לָם . כִּ י מֵ חֲמַ ת שֶׁ הַ צַ דִ יק נִסְ תַ לֵק לְ מַ עְ לָה וְ הוא עַכְ שָׁ ו בְּ תַ כְ לִ ית ּ ּ ּ ּ ּ הַ בִּ טול ּ ּ , עַל־כֵּן נִמְ שָׁ ך מִ שָׁ ם בְּ כָ ל פַ עַם אוֹ ר גָּדוֹ ל ּ ּ ְ וְ נִפְ לָא לְ הָ רְ שִׁ ימו שֶׁ לוֹ שֶׁ נִשְׁ אַ ר בְּ זֶה הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ . אֲבָ ל צְ רִ יכִ ין עַל כָּ ל פָ נִים אֵ יזֶה אִ תְ ּ עָרותָ א דִ לְ תַ תָ א עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ מַ עֲשֵׂ י הַ דוֹ ר הַ טוֹ בִ ים לְ הַ מְ שִׁ יך עַל־יְדֵ י זֶה אוֹ ר ְ ּ ּ הָ רְ שִׁ ימו הַ קְ דוֹ שָׁ ה שֶׁ לוֹ ּ ּ ּ , כִּ י עַל־יְדֵ י מַ עֲשֵׂ יהֶם הַ טוֹ בִ ים ּ אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ הֵם בִּ בְ חִ ינַת קַ טְ נות וְ אֵ ין לָהֶם כּ ֹחַ לְ קַ בֵּל ּ ּ הַ שָׂ גַת הַ תוֹ רָ ה לְ הַ ּ ּ מְ תִ יק דִ ינִים ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵ ן בְּ כֹחַ ּ הַ צַ דִ יק שֶׁ נִסְ תַ לֵק יְכוֹ לִ ים עַל־יְדֵ י מַ עֲשֵׂ יהֶם הַ טוֹ בִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ לְ הַ מְ שִׁ יך אוֹ ר גָּדוֹ ל וְ נִפְ לָא מֵ הָ רְ שִׁ ימו שֶׁ לוֹ הַ מְ אִ ירָ ה ּ ּ ּ ְ ּ עַתָ ה בְּ אוֹ ר גָּדוֹ ל וְ נוֹ רָ א , מֵ חֲמַ ת שֶׁ הַ צַ דִ יק הוא ּ ּ ּ בְּ תַ כְ לִ ית הַ בִּ טול בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ ּ . אֲבָ ל אָ ז בִּ ימֵ י דוֹ ר הַ מַ בּ ול ּ ּ ּ לֹא זָכו לְ הִ תְ עוֹ רֵ ר לִ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ , עַל־כֵּן גָּבַ ר הַ דִ ין עַד ּ שֶׁ בָּ א הַ מַ בּ ול שֶׁ נַעֲשָׂ ה מִ מֵ ימֵ י הַ דַ עַת בְּ חִ ינַת מַ בּ ול וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ' :(גמ)

Segment 13
HE:
יב ,ז ויהי הגשם על הארץ

Segment 14
HE:
עִ קַ ר הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת רָ עוֹ ּ ּ ת הֵם בְּ תַ אֲוַת נִאוף ּ , רַ חֲמָ נָא ּ לִ צְ לַן , וַאֲפִ לו שְׁ אָ ר מִ ינֵי מַ חֲשָׁ בוֹ ת זָרוֹ ת וְרָ עוֹ ת ּ ּ , הַ כּ ֹל נִמְ שָׁ ך מִ שָׁ ם ּ ְ , כִּ י עַל־יְדֵ י פְ גַם הַ בְּ רִ ית נִשְׁ חָ ת וְ נִפְ גָּם ּ הַ דַ עַת עַד שֶׁ בָּ אִ ים עַל־יְדֵ י־זֶה לְ כָ ל בִּ לְ בּ ולֵי וְ עִ רְ בּ ובֵי ּ ּ ּ ּ הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת , ומֵ הֶם בָּ אִ ים כָּ ל הַ חֲטָ אִ ים וְ הַ פְ גָמִ ים ּ ּ שֶׁ בָּ עוֹ לָם , רַ חֲמָ נָא לִ צְ לַן ּ . וכְ שֶׁ בִּ לְ בּ ולֵי הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת ּ ּ ּ מִ תְ גַּבְּ רִ ים , בִּ פְ רָ ט בִּ לְ בּ ולִ ים וְ הִ רְ הורֵ י נִאוף בְּ עַצְ מָ ם ּ ּ ּ , רַ חֲמָ נָא לִ צְ לַן ּ , זֶה בְּ חִ ינַת מַ בּ ול מַ מָ שׁ ּ ּ , שֶׁ רוֹ צִ ים לִ שְׁ טֹף אֶ ת הָ אָ דָ ם מַ מָ שׁ ולְ הַ אֲבִ ידוֹ מִ שְׁ נֵי עוֹ לָמוֹ ת רַ חֲמָ נָא ּ ּ ּ ּ לִ צְ לַן , כַּ אֲשֶׁ ר יוֹ דְ עִ ים רֹב בְּ נֵי־אָ דָ ם כָּ ל אֶ חָ ד בְּ נַפְ שׁ וֹ נִגְעֵי לְ בָ בוֹ ומַ כְ אוֹ בָ יו מַ ה שֶׁ עוֹ בֵ ר עָ לָיו בְּ עִ נְיָן זֶה ּ ּ , וְהַ כּ ֹל עַל־יְדֵ י פְ גַם הַ מַ חֲשָׁ בָ ה ּ ּ . וַאֲ ּ ּ פִ לו אֲנָשִׁ ים כְּ שֵׁ רִ ים קְ צָ ת , אֲשֶׁ ר נִצוֹ לִ ין מִ מֵ ימֵ י הַ מַ בּ ול הַ שׁ וֹ טְ פִ ין כָּ ל־כָּ ך ְ ּ ּ ּ ּ ּ , ְ אַ ך אַ ף־עַל־פִ י־כֵן מִ תְ גַּבֵּ ר הַ בַּ עַל־דָ בָ ר לְ הַ תִ יז קְ צָ ת מִ מֵ י ּ ּ ּ ּ הַ מַ בּ ול גַּם עֲלֵיהֶם ּ ּ , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ בְּ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ לֹא הָ יָה מַ בּ ול ּ , כְּ מַ אֲמַ ר רַ זַ , ל" אַ ף־עַל־פִ י־כֵן הִ תִ יזו ּ ּ ּ לְ תוֹ כָ ה קְ צָ ת ּ . וְ דָ וִ ד הַ מֶ לֶך ְ ּ , עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם ּ , צָ עַק עַל זֶה בִּ שְׁ בִ יל כְּ לַל־יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ כַ מָ ה מִ קְ רָ אוֹ ת בִּ צְ עָ קוֹ ת ּ גְּדוֹ לוֹ ת , בְּ חִ ינַת " עַל זֹאת יִתְ פַ לֵל כָּ ל חָ סִ יד וְ כו ּ ּ ּ ' רַ ק לְ שֵׁ טֶ ף מַ יִם רַ בִּ ים וְ כו , "'ּ וְ כֵ ן : " אַ ל תִ שְׁ טְ פֵ נִי שִׁ בּ ֹלֶת מַ יִם ּ , "'ּ וְ כו וְ כָ מוֹ הו רַ בִּ ים ּ , וְ כַ מְ בֹאָ ר בְּ כִ תְ בֵ י הָ אֲרִ יזַ , ל" שֶׁ הִ רְ הורִ ים ובִ לְ בּ ולֵי הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת נִקְ רָ אִ ים מְ צולוֹ ת יָם ּ ּ ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן צְ רִ יכִ ין לִ זָהֵ ר בְּ יוֹ תֵ ר לְ בָ רֵ ר הַ ּ ּמַ חֲשָׁ בָ ה , שֶׁ בָּ זֶה תָ לוי כָּ ל הַ קְ דֻ שׁ וֹ ת וְכָ ל הַמְ תָ קַ ת הַ דִ ינִים שֶׁ בָּ עוֹ לָם ּ ּ ּ ּ ּ ּ . וְ כָ ל אֶ חָ ד כְּ פִ י מַ ה שֶׁ זוֹ כֶ ה לְ קַ דֵ שׁ מַ חֲשַׁ בְ תוֹ ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ ־כֵ ן נִתְ גַּלֶה ּ בְּ חִ ינַת קְ דֻ שַׁ ת אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל ּ , שֶׁ הוא בִּ בְ חִ ינַת תִ קון ּ ּ ּ ּ הַ בְּ רִ ית , ֶׁש תָ לוי בִּ קְ דֻ שַׁ ת הַ מַ חֲשָׁ בָ ה ּ ּ ּ ּ . ְ אַ ך אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ זְכּ וֹ ת לִ קְ דֻ שַׁ ת הַ מַ חֲשָׁ בָ ה ולְ הִ נָצֵל מִ כָּ ל מִ ינֵי מֵ ימֵ י ּ ּ ּ ּ הַ מַ בּ ול ּ ּ , כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י דַ רְ כֵי הַ תְ מִ ימות ופְ שִׁ יטות ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ מַ מְ שִׁ יך הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת בָּ עוֹ לָם ּ ּ ְ ּ מד ) (:

Segment 15
HE:
יז ,ז וַיְהִ י הַ מַ בּ ול ּ ּ

Segment 16
HE:
הַ מַ יִם מְ טַ הֲרִ ים מִ כָּ ל הַ טֻמְ אוֹ ת ּ ּ , בִּ פְ רָ ט מִ פְ גַם הַ בְּ רִ ית ּ , כִּ י הַ טְ בִ ילָה בְּ מִ קְ וֵה מַ יִם הוא תִ קון גָּדוֹ ל מְ אֹד לִ פְ גַם ּ ּ ּ ּ ּ הַ בְּ רִ ית , כִּ י הַ טְ בִ ילָה בְּ מִ קְ וֶה הִ יא סוֹ ד הִ תְ עַלְ מות ּ ּ ּ בְּ תוֹ ך הַ מַ יִם ּ ְ , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת תִ קו ּ ּ ּ ּ ן הַ בְּ רִ ית , בִּ בְ חִ ינַת זַרְ עוֹ שֶׁ ל יוֹ סֵ ף , שֶׁ זָכָ ה לִ שְׁ לֵמות תִ קון הַ בְּ רִ ית ּ ּ ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן נִמְ שְׁ לו לְ דָ גִים שֶׁ בַּ יָם ּ ּ , שֶׁ הַ מַ יִם מְ כַ סֶּ ה עֲלֵיהֶם ּ , וְ אֵ ין עַיִן הָ רָ ע , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הָ רַ ע הַ כּ וֹ לֵל שֶׁ ל כָּ ל הַ שִׁ בְ עִ ים ּ ּ ּ אֻ מוֹ ת , שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת פְ גַם הַ בְּ רִ ית ּ , שׁ וֹ לֶטֶ ת בָּ הֶם , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ , ל" שֶׁ הַ מַ בּ ול ּ ּ , שֶׁ הָ יָה הָ עִ קָ ר עַל פְ גַם הַ בְּ רִ ית ּ ּ , לֹא שָׁ לַט בַּ דָ גִים ּ , כִּ י הַ מַ יִם ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת דַ עַת ּ , בְּ חִ ינַת עָ לְ מָ א דְ אָ תֵ י ] עולם הבא , [ ְמ כַ סִּ ים עֲלֵיהֶם ומַ צִ ילָם מִ פְ גַם הַ בְּ רִ ית ּ ּ ּ , כִּ י פְ גַם הַ בְּ רִ ית ּ מַ גִּיעַ דַ יְקָ א בִּ בְ חִ ינַת עָפָ ר ּ , אֲבָ ל הַ מַ יִם ּ , לְ שָׁ ם אֵ ין מַ גִּיעַ ּ הַ פְ גָם , אַ דְ רַ בָּ א הֵם בְּ חִ ינַת דַ עַת גָּדוֹ ל וְחֶ סֶ ד עֶלְ יוֹ ן ּ ּ שֶׁ מְ טַ הֵר מִ כָּ ל הַ פְ גָמִ ים ּ ּ מה ) (:

Segment 17
HE:
יט ,ז וַיְכֻסו כָּ ל הֶ הָ רִ ים הַ גְבֹהִ ים ּ ּ ּ

Segment 18
HE:
עַל־יְדֵ י הַ מַ חֲלֹקֶ ת דְ סִ טְ רָ א־אָ חֳרָ א מִ תְ גַּבְּ רִ ין הַ מַ יִין ּ ּ ּ ּ מְ סָ אֳבִ ין , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת פְ גַם הַ בְּ רִ ית ּ , בִּ בְ חִ ינַת " וְ הַ מַ יִם ּ גָּבְ רו מְ אֹד מְ אֹד עַל הָ אָ רֶ ץ ּ , " שֶׁ הֵם מֵ י הַ מַ בּ ול שֶׁ בָּ או ּ ּ ּ עַל עָון זֶ , ה וְ הֵם מִ תְ גַּבְּ רִ ין כָּ ל־כָּ ך , ְ עַד אֲשֶׁ ר : " וַיְכֻסּ ו כָּ ל ּ הֶ הָ רִ ים הַ גְּבֹהִ ים , " שֶׁ עוֹ לִ ין חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם עַד הַ מֹחִ ין ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת הָ רִ ים גְּבוֹ הִ ים , וְ הֵ ם עוֹ לִ ין ומְ כַ סִּ ין וְ סוֹ בְ בִ ים ּ אוֹ תָ ם , עַד שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה יוֹ צֵ א הַ מִ שְׁ פָ ט מְ עֻקָ ּ ּ ּ , ל כִּ י אֵ ין יְכוֹ לִ ין לְ בָ רֵ ר שׁ ום מִ שְׁ פָ ט וָדִ ין מֵ חֲמַ ת הִ תְ גַּבְּ רות ּ ּ ּ הַ מַ חֲלֹקֶ ת דְ סִ טְ רָ א־אָ חֳרָ א ּ ּ , שֶׁ הֵם מְ בַ לְ בְּ לִ ין אֶ ת הַ מֹחַ ּ . וְגַם עַל־יְדֵ י־זֶה אֵ ין לוֹ עֵצָ ה שְׁ לֵמָ ה לְ עוֹ לָם , רַ ק עֲצָ תוֹ נֶחֱלֶקֶ ת וְ נֶחֱצֵית לְ כָ אן ולְ כָ אן וְ אֵ ין ּ ּ לָה הַ כְ רָ עָ ה , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת מַ חֲלֹקֶ ת דְ סִ טְ רָ א־אָ חֳרָ א ּ , שֶׁ הִ יא תָ מִ יד נֶחֱצֵית ּ וְ נֶחֱלֶקֶ ת , כִּ י אֵ ינוֹ רוֹ צֶ ה בְּ הַ כְ רָ עָה , כַּ מובָ א ּ ּ . וְ עַל־כֵּן הַ תִ קון לָזֶה עַל־יְדֵ י מַ חֲלֹקֶ ת שֶׁ בִּ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת מַ חֲלֹקֶ ת שַׁ מַ אי וְ הִ לֵל וְ כַ י ּ ּ ּ וֹ צֵ א , וְ הַ מַ חֲלֹקֶ ת שֶׁ בִּ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ יֶשׁ לָה הַ כְ רָ עָ ה ּ , כַּ מובָ א ּ ּ , בִּ פְ רָ ט עַל־יְדֵ י שֶׁ מַ אֲמִ ינִים ּ בֶּ אֱמֶ ת שֶׁ בְּ עִ נְיַן הַ מַ חֲלֹקֶ ת שֶׁ בִּ קְ דֻ שָׁ ה אֵ לו וָאֵ לו דִ בְ רֵ י ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ אֱלֹקִ ים חַ יִים ּ , עַל־יְדֵ י־זֶה נִמְ תָ ק בְּ חִ ינַת מַ חֲלֹקֶ ת ּ שֶׁ בַּ סִּ טְ רָ א־אָ חֳרָ א , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מַ יִין מְ סָ אֳבִ ין ּ ּ , מוֹ תָ רוֹ ת . וְ עַל־כֵּן מִ קְ וֶה הוא תִ קון לִ פְ גַם הַ בְּ רִ ית ּ ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת " וְזָרַ קְ תִ י עֲלֵיכֶם מַ יִם טְ הוֹ רִ ים וטְ הַ רְ תֶ ם ּ ּ ּ , " כִּ י מִ קְ וֶה הוא בְּ חִ ינַת הַ דַ עַת הָ עֶלְ יוֹ ן שֶׁ ל מַ חֲלֹקֶ ת לְ שֵׁ ם ּ ּ שָׁ מָ יִם . וְזֶה שֶׁ מובָ א ּ ּ , שֶׁ מִ קְ וֶה הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ " יִקָ וו הַ מַ יִם ּ ּ ּ

Segment 19
HE:
מִ תַ חַ ת הַ שָׁ מַ יִם אֶ ל מָ קוֹ ם אֶ חָ ד וְ כו ּ ּ ּ , "' ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת הַ כְ רָ עַת הַ מַ חֲלֹקֶ ת שֶׁ בִּ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ , כַּ מובָ א בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ ּ ּ . נִמְ צָ א שֶׁ מִ קְ וֶה הוא בְּ חִ ינַת מַ חֲלֹקֶ ת שֶׁ בִּ קְ ּ ּ ּ דֻ שָׁ ה , ּ שֶׁ יֶשׁ ּ לָה הַ כְ רָ עָה , וְעַל־כֵּן מְ תַ קֶ נֶת פְ גָם הַ נַ ּ ּ ּ , ל" עַיֵן פְ נִים ּ ּ (: מו )

Segment 20
HE:
ד,ח וַתָ נַח הַ תֵ בָ ה בַּ חֹדֶ שׁ הַ שְׁ בִ יעִ י ּ ּ ּ

Segment 21
HE:
... וְ כָ ל זֶה מְ רֻ מָ ז בְּ זֹהַ ר חָ דָ שׁ בְּ עִ נְיַן תֵ בַ ת נֹחַ ּ ּ ) ּ עַיֵן שָׁ ם בְּ פָ רָ שַׁ ת נֹחַ בְּ דַ ף כד כה דְ פוס סְ לַ ּ ּ אוִ ויטָ א , ( מַ ה שֶׁ כָּ תוב שָׁ ם שֶׁ נֹחַ לֹא בִּ קֵ שׁ עַ ל דוֹ רוֹ ּ ּ ּ ּ ּ , וְ אַ חַ ר שֶׁ יָצָ א ּ מֵ הַ תֵ בָ ה וְ רָ אָ ה כָּ ל הָ עוֹ לָם חָ רֵ ב הִ תְ חִ יל לִ בְ כּ וֹ ת עָ לָיו ּ וְ כו ', ּ וֶהֱשִׁ יבוֹ הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא ּ ּ ְ ּ : רַ עְ יָא שַׁ טְ יָא , כְּ עַן אֲמָ רִ ית דָ א וְ לֹא מִ קֹדֶ ם וְ כו ּ ּ ּ , ' כֵּ יוָן דַ חֲזָא נֹחַ כָּ ך ְ ּ הִ קְ רִ יב עַ לְ וָן וְ קָ רְ בָּ נִין וְ כו ', ּ עַיֵן שָׁ ם מַ ה שֶׁ מְ בָ אֵ ר שָׁ ם ּ ּ מַ עֲלַת מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו שֶׁ מָ סַ ר נַפְ שׁ וֹ עַ ל יִשְׂ רָ אֵ ל וְ הִ צִ ילָם ּ ּ ּ וְ כו . 'ּ ומְ בֹאָ ר שָׁ ם שֶׁ בִּ שְׁ בִ יל זֶה לֹא בִּ קֵ שׁ נֹחַ רַ חֲמִ ים ּ ּ עַ ל דוֹ רוֹ ּ כִּ , י אֲפִ לו הוא לֹא חָ שַׁ ב בְּ לִ בּ וֹ שֶׁ יִמָ לֵט וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ', עַיֵן שָׁ ם שֶׁ מַ אֲרִ יך כַּ מָ ה הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא רוֹ צֶה ּ ּ ְ ְ ּ ּ ּ ּ שֶׁ יְבַ קְ שׁ ו רַ חֲמִ ים עַל יִשְׂ רָ אֵ ל וְ כו ּ ּ ּ ', אֲפִ לו אִ ם הֵ ם כְּ מוֹ ּ ּ שֶׁ הֵ ם וְ כו ', ּ וְ עַיֵן שָׁ ם מַ ה שֶׁ כָּ תוב עַ ל פָ סוק ּ ּ ּ ּ ּ ) ְּב רֵ אשִׁ ית ( ז , ח וַיְשַׁ לַח אֶ ת הָ עֹרֵ ב ּ - זֶה דָ וִ ד שֶׁ הָ יָה קוֹ רֵ א תָ מִ יד ּ ּ כְּ עוֹ רֵ ב וְ כו ', ּ ומַ ה שֶׁ כָּ תוב שָׁ ם עַ ל פָ סוק ּ ּ ּ ּ ּ שָׁ ם ) ח ( ח , וַיְשַׁ לַח אֶ ת הַ יוֹ נָה עַ ד וְ לֹא יָסְ פָ ה שׁ וב אֵ לָיו עוֹ ד וְ כו ּ ּ ּ ּ ', ּ עַיֵן שָׁ ם . וְ כָ ל הַ פְ גָם שֶׁ ל נֹחַ וְ תִ קו ּ ּ ּ נוֹ הַ כּ ֹל הוא בְּ עִ נְיַן בְּ קִ יאות ּ ּ , שֶׁ לֹא הָ יָה בָּ קִ י בַּ הֲלָכָ ה זֹאת שֶׁ ל דַ רְ כֵ י הַ תְ שׁ ובָ ה כְּ מוֹ ּ ּ ּ ּ דַ רְ כֵי שֶׁ מַ מְ שִׁ יכִ ים הַ גְּדוֹ לִ ים וְ הַ צַ דִ יקִ ים מֹשֶׁ ה ּ ּ ּ ּ הַ תְ שׁ ובָ ה בִּ בְ קִ יאות נִפְ לָא מְ אֹד ּ ּ ּ , כִּ י נֹחַ הָ יָה צַ דִ יק ּ ּתָ מִ ים , אֲבָ ל לֹא הִ שִׂ יג שֶׁ אֶ פְ שָׁ ר לָצֵ את ולְ הוֹ רִ יד ּ ּ עַצְ מוֹ לְ הִ סְ תַ כֵּ ל עַ ל רְ שָׁ עִ ים כָּ אֵ לו לַעֲסֹק עִ מָ הֶם ּ ּ ּ ּ לִ מְ צֹא בָּ הֶ ם אֵ יזֶה זְכות ולְ הִ תְ פַ לֵל עֲלֵיהֶ ם ולְ עוֹ רְ רָ ם ּ ּ ּ ּ ּ בְּ אֵ יזֶה נְקֻ דָ ה טוֹ בָ ה וְ כו ּ ּ ' שֶׁ בְּ כָ ל זֶה עָ סַ ק מֹשֶׁ ה וְ הַ צַ דִ יקִ ים הַ גְּ דוֹ לִ ּ ּ ים שֶׁ אַ חֲרָ יו בִּ יגִיעוֹ ת עֲצומוֹ ת ּ , שֶׁ כָּ ל זֶה כָּ לול בִּ בְ חִ ינַת בְּ קִ יאות בְּ עָ יֵל וְ נָפִ יק ּ ּ , וְ עַ ל־כֵּן סָ בַ ר הַ לְ וַאי שֶׁ יַצִ יל אֶ ת עַצְ מוֹ וְ כו ּ ּ ּ ', כִּ י לֹא הִ שִׂ יג רַ חֲמָ יו ּ יִתְ בָּ רַ ך עַ ד הֵ יכָ ן הֵ ם מַ גִּיעִ ים ְ , וְ עַ ל־כֵּ ן הֻכְ רַ ח לִ כְ נֹס אֶ ל הַ תֵ בָ ה לְ הִ תְ חַ בֵּ א עַ צְ מוֹ שָׁ ם לְ הִ נָצֵ ל ּ ּ , כִּ י תֵ בַ ת נֹחַ ּ נִבְ נָה וְ נַעֲשָׂ ה בְּ חָ כְ מָ ה וקְ דֻ שָׁ ה גָּבוֹ הַ מְ אֹד ּ ּ ּ , כִּ י הָ יו ּ כַּ וָנוֹ ת עֲמֻקוֹ ת בְּ גָבְ הָ ה וְ אָ רְ כָּ ה וְ רָ חְ בָּ ה ּ ּ ּ ּ ּ , ובְ כָ ל בִּ נְיָנָה ּ ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בַּ תוֹ רָ ה כָּ ל פְ רָ טֵ י עֲשִׂ יָ ּ ּ ּ , ּ תָ ה וְ הִ יא מְ רַ מֶ זֶת עַל ּ תְ שׁ ובָ ה שֶׁ עוֹ שִׂ ין בְּ יוֹ ם כִּ פור ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בַּ זֹהַר ּ ּ ּ הַ קָ דוֹ שׁ ) תִ קון כא דַ ף נד ּ ּ ּ ּ :( תֵ בַ ת נֹחַ דָ א יוֹ ם כִּ פור ּ ּ ּ ּ , וְ כֵ ן אִ יתָ א שָׁ ם : הַ שְׁ בִ יעִ י וַתָ נַח הַ תֵ בָ ה בַּ חֹדֶ שׁ ּ ּ ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית ח , (ד , דָ א תִ שְׁ רֵ ּ ּ , י וְ כֵ ן מְ בֹאָ ר בְּ כַ מָ ה ּ סְ פָ רִ ים שֶׁ תֵ בַ ת נֹחַ הוא בְּ חִ ינַת הַ דִ בּ ורִ ים וְ הַ תֵ בוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ ל תְ פִ לוֹ ת ובַ קָ שׁ וֹ ת שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל מִ תְ פַ לְ לִ ין ומִ תְ חַ נְנִין ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְ כו ּ' ... ) (: מז י,ח- יא וַיֹסֶף שַׁ לַּח אֶ ת הַ יוֹ נָ ּ ּ ה ...

Segment 22
HE:
לְ עֵת עֶרֶ ב וְ הִ נֵּה עֲלֵה זַיִ ־ ת טָ רָ ף בְּ פִ יהָ

Segment 23
HE:
וְ אִ יתָ א , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת חֲנֻכָּ ה שֶׁ מַ דְ לִ יקִ ין נֵרוֹ ת שֶׁ ל שֶׁ מֶ ן ּ ּ ּ זַיִת . ' אָ ז וַיֵדַ ע נֹחַ כִּ י קַ לו הַ מַ יִם ּ ּ ּ ּ ' ', ּ וְ כו כִּ י נֵר חֲנֻכָּ ה , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת אוֹ ר הַ הַ שְׁ גָּחָ ה ּ , בְּ חִ ינַת אֱמֶ ת , ּ הוא הַ תִ קון עַל מֵ י הַ מַ בּ ול ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת חֵ טְ א הַ נַ ּ ּ , ל" כִּ י עִ קַ ר הַ חֵ טְ א הוא שֶׁ מַ פְ רִ יד אוֹ ר הַ הַ שְׁ גָּחָ ה עַל־יְדֵ י חֵ טְ א ּ ּ ּ הַ זֶה שֶׁ הוא פְ גַם הָ עֵינַיִם וְ כו ּ ּ ּ ּ ', וְ עַל־כֵּן עַל־יְדֵ י נֵר חֲנֻכָּ ה בְּ חִ ינַת הַ מְ שָׁ כַ ת אוֹ ר הַ הַ שְׁ גָּחָ ה גַּם לְ מַ טָ ה מֵ עֲשָׂ רָ ה ּ טְ פָ חִ ים לֵידַ ע שֶׁ ה ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ כָ ל מָ קוֹ ם וְ כו ּ ְ ', עַל־יְדֵ י זֶה נִתְ תַ קֵ ן זֶה הַ חֵ טְ א וְחוֹ זֵר וְנִכְ לָל אַ חַ ר הַ בְּ רִ יאָ ה בְּ קֹדֶ ם ּ ּ הַ בְּ רִ יאָ ה וְ נִדְ חִ ין מֵ י הַ מַ בּ ול וְחוֹ זֵר וְ נִתְ קַ יֵם הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ בְּ הַ שְׁ גָּחָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך . ְ וְזֶהו ּ " וְ הִ נֵה עֲלֵה זַ ּ יִת — " ּ דָ א חֲנֻכָּ ה . " אָ ז וַיֵדַ ע נֹחַ כִּ י קַ לו הַ מַ יִם וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ , "' כִּ י נִתְ תַ קֵ ן חֵ טְ א הַ נַ ּ ּ ּ , ל" שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מֵ י הַ מַ בּ ול ּ ּ ּ , עַל־יְדֵ י נֵר חֲנֻכָּ ה כַּ נַ . ל"ּ וְזֶהו ּ " וְ הִ נֵה עֲלֵה זַיִת טָ רָ ף בְּ פִ יהָ ּ ". וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" שֶׁ בִּ קְ שָׁ ה עַל פַ רְ נָסָ ה ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" יִהְ יו ּ מְ זוֹ נוֹ תַ י מְ רוֹ רִ ין כַּ זַיִת וְ כו ּ ּ ', כִּ י עִ קַ ר הַ פַ רְ נָסָ ה נִמְ שָׁ ך ְ ּ ּ מִ בְּ חִ ינָה זוֹ , מִ בְּ חִ ינַת כְּ לָלִ יות אַ חַ ר הַ בְּ רִ יאָ ה בְּ אֶ חָ ד ּ ּ עַל־יְדֵ י הַ הַ שְׁ גָּחָ ה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת עֲלֵה ּ זַיִת , בְּ חִ ינַת נֵר חֲנֻכָּ ה ) :( מח

Segment 24
HE:
טז ,ח צֵ א מִ ן הַ תֵ בָ ה ּ

Segment 25
HE:
כָּ ל כְּ נִיסַ ת נֹחַ אֶ ל הַ תֵ בָ ה זֶה בְּ חִ ינַת עָיֵל ּ , ּ שֶׁ מֵ חֲמַ ת שֶׁ לֹא הָ יָה יָכוֹ ל לְ הַ צִ יל אֶ ת עַצְ מוֹ עִ ם הָ עוֹ לָם ּ ּ , כִּ י לֹא הָ יָה בָּ קִ י בַּ הֲלָכָ ה ) של דרכי התשובה (, וְ הָ עִ קָ ר שֶׁ לֹא ּ ּ ָה יָה בָּ קִ י בִּ בְ חִ ינַת וְ נָפִ יק , שֶׁ שָׁ ם עִ קַ ר הַ בְּ קִ יאות ּ ּ ּ , עַל־כֵּן צִ וָהו ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ יִכְ נֹס לְ תוֹ ך הַ תֵ בָ ה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ְ ְ ּ עָיֵל וְ שָׁ ם יַסְ תִ יר עַצְ מוֹ עִ ם כָּ ל בָּ נָיו וְ עִ ם כָּ ל מִ ינֵי חַ יוֹ ת ּ ּ וְ עוֹ פוֹ ת וצְ מָ חִ ים וְ כו ּ ּ ' בִּ שְׁ בִ יל ּ ּ קִ יום הָ עוֹ לָם . וְ עַל־כֵּן כְּ מוֹ שֶׁ הִ צְ רִ יך לְ צִ ווי מֵ ה ּ ּ ְ ' יִתְ בָּ רַ ך לִ כָּ נֵס אֶ ל ְ ּ הַ תֵ בָ ה , כְּ מוֹ ־כֵן הֻכְ רַ ח לְ הִ צְ טַ ווֹ ת מֵ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך לָצֵ את ְ מֵ הַ תֵ בָ ה ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תַ ב בַּ פָ רָ שָׁ ה ּ : וַיְדַ בֵּ ר אֱלֹקִ ים אֶ ל נֹחַ ' ּ וְ כו צֵ א מִ ן הַ תֵ בָ ה ּ , ֶׁש הֻצְ רַ ך לְ הִ צְ טַ ווֹ ת עַל הַיְצִ יאָ ה מִ ן ּ ְ ּ הַ תֵ בָ ה , כִּ י יְצִ יאָ תוֹ מִ ן הַ תֵ בָ ה זֶה בְּ חִ ינַת וְ נָפִ יק ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י שֶׁ הִ סְ תִ יר עַצְ מוֹ בְּ הַ תֵ בָ ה עַד שֶׁ נִמְ תַ ק הַ דִ ין ּ ּ ּ ּ ּ הַ קָ שֶׁ ה שֶׁ ל דוֹ ר הַ מַ בּ ול ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : ּ וַיִזְכּ ֹר אֱלֹקִ ים אֶ ת נֹחַ וְ כו ' ּ עַל־יְדֵ י זֶה רִ חֵ ם ה ' יִתְ בָּ רַ ך עַל עוֹ לָמוֹ וְ צִ וָהו ּ ּ ְ לָצֵ את מִ ן הַ תֵ בָ ה שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת וְ נָפִ יק ּ ּ . וְ עַל־כֵּן כְּ תִ יב : הוֹ צֵ א מִ ן הַ תֵ בָ ה ּ , וְקָ רִ ינָן : הַ יְצֵ א . ּופֵ רֵ שׁ רַ שִׁ : י" אֱמֹר לָהֶם שֶׁ יֵצְ או ּ ּ , וְ אִ ם לֹא יִרְ צו הוֹ צִ יאֵ ם בְּ עַל־ ּ כָּ רְ חָ ם . ּ מובָ ן מִ זֶה שֶׁ לֹא רָ צו בִּ רְ צוֹ נָם לָצֵאת מִ ן הַ תֵ בָ ה ּ ּ ּ ּ . וְזֶה רֶ מֶ ז עַל כָּ ל מַ ה שֶׁ כָּ תַ בְ נו בְּ עִ נְיָן זֶה ּ ּ , שֶׁ בְּ וַדַ אי מִ י שֶׁ רוֹ צֶ ה לָשׁ וב ּ ּ הָ יָה מְ רֻ צֶ ה שֶׁ יַנִיחוהו לֵישֵׁ ב תָ מִ יד בְּ בֵ ית הַ מִ דְ רָ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ מָ קוֹ ם קָ דוֹ שׁ וְ לַעֲסֹ ק בְּ תוֹ רָ ה ותְ פִ לָה ּ ּ , אֲבָ ל ה ' יִתְ בָּ רַ ך ְ

Segment 26
HE:
רוֹ צֶ ה בְּ קִ יום הָ עוֹ לָם ומְ סַ בֵּ ב עִ ם הָ אָ דָ ם שֶׁ מֻכְ רָ ח כַּ מָ ה ּ ּ ּ ּ ּ פְ עָמִ ים לָצֵ את מֵ הַ בֵּ ית הַ מִ דְ רָ שׁ לַעֲסֹק בְּ צָ רְ כֵי הַ גּוף ּ ּ ּ ופַ רְ נָסָ ה וְ כו ּ ּ ' שֶׁ כָּ ל זֶה בְּ חִ ינַת וְ נָפִ יק , וְזֶה קָ שֶׁ ה עַל הָ אָ דָ ם מְ אֹד , כִּ י יוֹ דֵ עַ שֶׁ כְּ שֶׁ יוֹ צֵ א לַחוץ הוא בְּ סַ כָּ נָה ּ ּ ּ גְּדוֹ לָה , אֲבָ ל לָא סַ גֵּי בְּ לָאו הָ כֵי . שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת מַ ה ּ ּ שֶׁ בְּ נֵי הַ תֵ בָ ה לֹא רָ צו לָצֵ את מֵ הַ תֵ בָ ה כִּ י אִ ם בִּ גְזֵרַ ת ה ּ ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ אָ מַ ר לָהֶם לָצֵ את ְ , כִּ י ה ' יִתְ בָּ רַ ך ְ רוֹ צֶה שֶׁ הָ אָ דָ ם יַעֲבֹד אוֹ תוֹ בְּ זֶה הָ עוֹ לָם דַ יְקָ א ּ , שֶׁ הוא בִּ כְ לָלוֹ ּ בְּ חִ ינַת וְ נָפִ יק כְּ נֶגֶד הָ עוֹ לָמוֹ ת הַ קְ דוֹ שִׁ ים ּ , הָ עוֹ לָמוֹ ת הָ עֶלְ יוֹ נִים , וְ עַל־כֵּן גַּם בְּ זֶה הָ עוֹ לָם הַ הֶ כְ רֵ חַ שֶׁ תִ הְ יֶה ּ עֲבוֹ דָ תוֹ בִּ בְ חִ ינַת עָיֵל וְ נָפִ יק דַ ּ יְקָ א . וְזֶה בְּ חִ ינַת וַיְשַׁ לַח אֶ ת הָ עֹרֵ ב ּ , ּ שֶׁ מְ בֹאָ ר בְּ זֹהַ ר חָ דָ שׁ שֶׁ זֶהו דָ וִד שֶׁ הָ יָה קוֹ רֵ א תָ מִ יד כְּ עוֹ רֵ ב וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ' וְ שִׁ לְ חָ הו ּ ּ הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא מִ מַ לְ כותוֹ וְ הוֹ צִ יאוֹ מִ בֵּ יתוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ְ , ּומַ ה כְּ תִ יב בֵּ יה ' : ּ ּ וַיֵצֵ א יָצוֹ א וָשׁ וֹ ב ', ּדִ כְ תִ יב ) שְׁ מואֵ ל־ב טו ּ (: וְ דָ וִ ד עֹלֶה בְ מַ עֲלֵה הַ זֵיתִ ים הוֹ לֵך ובוֹ כֶה וְרֹאשׁ לוֹ ּ ְ ּ חָ פוי , ּ הָ יָה יוֹ צֵ א וְ שָׁ ב בִּ תְ שׁ ובָ ה וְ הִ תְ וַדָ ה עַל חַ טֹאתָ יו ּ ּ ּ ומְ בַ קֵ שׁ רַ חֲמִ ים עֲלֵיהֶם וְ כו ּ ּ ּ ' ' עַד יְבשֶׁ ת הַ מַ יִם ּ ' ', ּ וְ כו עַד־כָּ אן לְ שׁ וֹ נוֹ . וְ עַ יֵן שָׁ ם מַ ה שֶׁ מְ פָ רֵ שׁ ּ ּ ּ ' וַיְשַׁ לַח אֶ ת ּ ּ הַ יוֹ נָה ' שָׁ לשׁ פְ עָמִ ים ּ , שֶׁ מְ רַ מֵ ז עַל הַ גָּלֻיוֹ ת עַד הַ גָּלות ּ ּ ּ ּ הָ אַ חֲרוֹ ן הַ זֶה שֶׁ נֶאֱמַ ר עָלָיו ּ ּ : וְ לֹא יָסְ פָ ה שׁ וב אֵ לָיו עוֹ ד ּ , שֶׁ בִּ שְׁ בִ יל זֶה מִ תְ אָ רֵ ך הַ גָּלות הַ זֶה כָּ ל כָּ ך ְ ְ ּ ּ , אֲבָ ל ַא ף־עַל־פִ י־כֵן הוא יִתְ בָּ רַ ך מְ זֻמָ ן ומְ חַ כֶּ ה אֵ ימָ תַ י ּ ּ ּ ּ ְ תָ שׁ וב ּ ּ , ּ עַיֵן שָׁ ם כָּ ל זֶה הֵיטֵ ב ) :( מט

Segment 27
HE:
כא ,ח כִּ י יֵצֶ ר לֵב הָ אָ דָ ם רַ ע מִ נְּעֻרָ יו

Segment 28
HE:
... קֹדֶ ם הִ תְ הַ וות הַ בְּ רִ יאָ ה הֻכְ רַ ח שֶׁ יִהְ יֶה צִ מְ צום וְ הוא ּ ּ ּ ּ ּ ּ מְ קוֹ ם הַ בְּ רִ יאָ ה , ּוכְ מוֹ כֵ ן בְּ כָ ל הַ דְ בָ רִ ים שֶׁ בָּ עוֹ לָם קֹדֶ ם ּ שֶׁ בָּ אִ ין לָעוֹ לָם יֵשׁ בְּ חִ ינָה זֹאת שֶׁ הַ הֶ כְ רֵ חַ שֶׁ יִהְ יֶה אֵ יזֶה ּ בְּ חִ ינַת צִ מְ צום קֹדֶ ם שֶׁ נִמְ שָׁ ך הָ אוֹ ר וְ הַ חִ יות שֶׁ ל אוֹ תוֹ ּ ּ ּ ְ ּ הַ דָ בָ ר שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה הוא נִבְ רָ א וְיוֹ צֵ א לָעוֹ לָם ּ ּ . ּ ומֵ חֲמַ ת שֶׁ הַ צִ מְ ּ צום הוא שׁ ֹרֶ שׁ הַ דִ ין שֶׁ מִ שָׁ ם עִ קַ ר אֲחִ יזַת ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א וְ הַ קְ לִ פוֹ ת ּ ּ , וְ עַל־כֵּן הָ יָה צָ רִ יך אָ דָ ם ְ הָ רִ אשׁ וֹ ן לְ בָ רֵ ר הַ כּ ֹל עַל־יְדֵ י תְ פִ לָתוֹ וְ הוא פָ גַם בָּ זֶה ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י חֵ טְ א עֵץ הַ דַ עַת טוֹ ב וָרָ ע מֵ אָ ז נִתְ קַ לְ לָה ּ הָ אֲדָ מָ ה וְ נִגְזַר עָ לָיו וְ אָ כַ לְ תָ אֶ ת עֵשֶׂ ב הַ שָׂ דֶ ה בְּ זֵעַת ּ ּ אַ פֶ יך תֹאכַ ל לֶחֶ ם ּ ָ ּ , דְ הַיְנו שֶׁ כָּ ל הַ דְ בָ רִ ים יֵצְ או ּ ּ ּ ּ מְ לֻבָּ שִׁ ים בִּ פְ סֹלֶת וקְ לִ פוֹ ת וְ הַ קְ לִ פָ ה קָ דְ מָ ה לַפְ רִ י ּ ּ ּ ּ ּ תָ מִ יד וְזֶה כָּ ל עֲבוֹ דָ תֵ נו כָּ ל יָמֵ ינו לְ בָ רֵ ר כָּ ל הַ דְ בָ ּ ּ ּ ּ רִ ים מֵ הַ קְ לִ פוֹ ת וְ הַ פְ סֹלֶת שֶׁ קָ דְ מו לָהֶם ּ ּ ּ ּ ּ . ומֵ חֲמַ ת שֶׁ הַ קְ לִ פָ ה ּ ּ ּ נִתְ אַ חֲזָה בְּ הַ פְ רִ י מְ אֹד וְ קָ דְ מָ ה לָה ּ ּ , עַל־כֵּן בֶּ אֱמֶ ת קָ שֶׁ ה הַ בֵּ רור מְ אֹד ומֵ חֲמַ ת זֶה רַ בִּ ים נִכְ שָׁ לִ ים בְּ זֶה הָ עוֹ לָם ּ ּ וְ נוֹ פְ לִ ים לְ מָ קוֹ ם שֶׁ נוֹ פְ לִ ים רַ חֲמָ ּ נָא לִ צְ לָן , רַ ק הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ הָ אֲמִ תִ יִים גִּבּ וֹ רֵ י כּ ֹחַ שֶׁ הֵ ם מִ תְ גַּבְּ רִ ים עַל יִצְ רָ ם הֵם ּ ּ מְ בָ רְ רִ ים הַ כּ ֹל וְ לֹא זוֹ אַ ף זוֹ שֶׁ הֵם בְּ תֹקֶ ף צִ דְ קָ תָ ם מְ עוֹ רְ רִ ים רַ חֲמֵ י ה ' יִתְ בָּ רַ ך עָלֵינו שֶׁ יָחוס עָלֵינו וְ לֹא ּ ּ ּ ּ ְ יָדון אוֹ תָ נו כְּ מַ עֲ ּ ּ שֵׂ ינו רַ ק יִסְ תַ כֵּ ל עַל מְ קוֹ מֵ נו עַל מָ קוֹ ם ּ ּ ּ שֶׁ ל כָּ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד דֶ רֶ ך אֵ יזֶה מְ קוֹ מוֹ ת הוא נִמְ שַׁ ך לְ זֶה ְ ְ ּ ּ הָ עוֹ לָם כִּ י הַ מָ קוֹ ם שֶׁ ל כָּ ל אֶ חָ ד הוא בְּ חִ ינַת הַ קְ לִ פָ ה ּ ּ ּ ּ וְ הַ פְ סֹלֶת שֶׁ קָ דְ מָ ה לַפְ רִ י כַּ נַ ּ ּ ּ ּ "ל, וְעַל־יְדֵ י זֶה הוא מְ רַ ּ חֵ ם עָ לֵינו וְ דָ ן אוֹ תָ נו לְ כַ ף זְכות ּ ּ ּ . וְזֶה שֶׁ כָּ תוב וְ לֹא אֹסִ ף עוֹ ד ּ לְ הַ כּ וֹ ת אֶ ת כָּ ל חַ י כַּ אֲשֶׁ ר עָ שִׂ יתִ י כִּ י יֵצֶר לֵב הָ אָ דָ ם רַ ע מִ נְעֻרָ יו וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ " ל מִ שֶׁ נִנְעָר לָצֵ את מִ מְ עֵי ּ ּ ּ ּ אִ מוֹ . מִ שֶׁ נִנְעָר לָצֵ את מִ מְ עֵי ּ ּ ּ אִ מוֹ דַ יְקָ א הַ יְנו כִּ י מְ קוֹ מוֹ ּ ּ ּ גָּרַ ם לוֹ לַחֲטֹא מֵ חֲמַ ת שֶׁ יָצָ א מִ מָ קוֹ ם מְ טֻנָף כָּ זֶה ּ ּ ּ , ּוכְ מוֹ שֶׁ אָ מַ ר דָ וִ ד הֵן בְּ עָווֹ ן חוֹ לַלְ תִ י ובְ חֵ טְ א יֶחֱמַ תְ נִי אִ מִ י ּ ּ ּ ּ .. . (: נ)

Segment 29
HE:
ד,ט אַ ך בָּ שָׂ ר בְּ נַפְ שׁ וֹ דָ מוֹ לֹא תֹאכֵ לו ּ ְ

Segment 30
HE:
וְזֶה בְּ חִ ינַת אִ ּ סּ ור אֵ יבָ ר מִ ן הַ חַ י , כִּ י אֵ ין שְׁ חִ יטָ ה אֶ לָא ּ מִ ן הַ צַ וָאר ּ ּ , כִּ י הַ שְׁ חִ יטָ ה הִ יא לְ הַ כְ נִיעַ כּ ֹחַ הַ בַּ הֲמִ יות ּ ּ ּ ולְ הַ עֲלוֹ ת הַ נֶפֶ שׁ מֵ חַ י לִ מְ דַ בֵּ ר ּ ּ . וְ עַל _ כֵּן צָ רִ יך לִ שְׁ חֹט מִ ן ְ הַ צַ וָאר דַ יְקָ א ּ ּ ּ , דְ הַ יְנו הַ קָ נֶה וְ הַ וֵשֶׁ ט וְהַ וְ ּ ּ ּ ּ ּ רִ ידִ ין שֶׁ הֵם סְ מוכִ ים לִ כְ לֵי הַ דִ בּ ור ּ ּ ּ . וְ עַל _ כֵּן תִ קון הַ שְׁ חִ יטָ ה עַל יָדָ ם ּ ּ ּ ּ ּדַ וְ קָ א , כִּ י דֶ רֶ ך שָׁ ם יוֹ צְ אִ ים הַ נְפָ שׁ וֹ ת בִּ בְ חִ ינַת ּ ְ ּ ) שִׁ יר ּ הַ שִׁ ירִ ים ה : ( נַפְ שִׁ י יָצְ אָ ה בְ דַ בְּ רוֹ . וְ עַל _ כֵּן לְ שָׁ ם מִ תְ כַּ נְסִ ים כָּ ל הַ דָ מִ ים בִּ שְׁ ּ ּ עַת הַ שְׁ חִ יטָ ה ּ , כִּ י שָׁ ם מְ קוֹ מָ ם לָצֵ את דֶ רֶ ך שָׁ ם ְ ּ , ' כִּ י הַ דָ ם הוא הַ נֶפֶ שׁ ּ ּ ּ ' וִיצִ יאַ ת וַעֲלִ יַת הַ נְפָ שׁ וֹ ת הוא דֶ רֶ ך שָׁ ם ְ ּ ּ ּ ּ . וְ עַל _ כֵּן מֵ חֲמַ ת שֶׁ שָׁ ם עִ קַ ר הַ נֶפֶ שׁ ּ ּ ּ , וְעַל _ כֵּן שָׁ ם תָ לוי ּ ּ הַ חִ יות ּ ּ , ּומֵ חֲמַ ת זֶה נֶאֱחָ זִים שָׁ ם בְּ יוֹ תֵ ר הַ קְ לִ פוֹ ת ּ ּ , כִּ י קָ נֶה ווֵשֶׁ ט ווְרִ ידִ ין הֵם בְּ חִ ינַת ּ ּ ' שְׁ לֹשֶׁ ת שָׂ רֵ י פַ רְ עֹה ּ ' ) לִ קוטֵ י תוֹ רָ ה פָ רָ שַׁ ת וַיֵשֶׁ ב ּ ּ ּ ּ ּ ( שֶׁ הֵם עוֹ מְ דִ ים שָׁ ם לִ ינֹק מֵ הַ דִ בּ ור וְ הַ נֶפֶ שׁ שֶׁ יוֹ צֵ א דֶ רֶ ך שָׁ ם תָ מִ יד ּ ְ ּ ּ ּ ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת נַפְ שִׁ י יָצְ אָ ה כו ' ּ . ל"ּ כַּ נַ ובִ פְ רָ ט בִּ בְ הֵמָ ה שֶׁ הַ נְפָ שׁ וֹ ת ּ ּ שֶׁ יֵשׁ שָׁ ם הֵם בְּ חִ ינַת נַפְ שׁ וֹ ת הָ עֲשׁ וקִ ים שֶׁ יָרְ דו וְ נָפְ לו ּ ּ ּ ּ ּ ּ מִ מַ דְ רֵ גָתָ ם , מִ מְ דַ בֵּ ר לְ חַ י וְ נִטַ ל מֵ הֶ ם הַ דִ בּ ור ּ ּ ּ ּ , כִּ י הַ בְּ הֵמָ ה אֵ ין לָה כּ ֹחַ הַ דִ בּ ור ּ ּ ּ . וְ עַל _ כֵּן בִּ בְ הֵמָ ה הַ שְׁ לֹשֶׁ ּ ת שָׂ רֵ י פַ רְ עֹה ּ , שֶׁ הֵם הַ שָׁ לֹשׁ קְ לִ פוֹ ת הַ נַ ּ ּ ּ , ל" הֵם שָׁ ם בְּ תֹקֶ ף וְ הִ תְ גַּבְּ רות יוֹ תֵ ר ּ . כִּ י בְּ חִ ינַת הַ דִ בּ ור ּ ּ , בְּ חִ ינַת הַ נְפָ שׁ וֹ ת ּ כָּ בושׁ אֶ צְ לָם ּ , כִּ י שָׁ ם מִ תְ גַּבֵּ ר רוחַ הַ בַּ הֲמִ יות שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת הַ קְ לִ פוֹ ת הַ נַ ּ ּ ּ " ל וְכוֹ בְ שִׁ ים אֶ ת הַ נֶפֶ שׁ שֶׁ הוא ּ ּ בְּ חִ ינַת הַ דִ בּ ור אֲלֵיהֶם עַד שֶׁ יוֹ רֵ ד הַ נֶפֶ שׁ מִ מַ דְ רֵ גָתוֹ ּ ּ ּ ּ ּ לְ גַמְ רֵ י , ּ מִ מְ דַ בֵּ ר לְ חַ י . וְ עַל _ כֵּן צָ רִ יך לִ שְׁ חֹט מִ ן הַ צַ וָאר ּ ּ ְ , ל"ּ הַ נַ לִ שְׁ חֹט הַ קָ נֶה ווֵשֶׁ ט ווְרִ ידִ ין ּ ּ ּ , לְ הַ כְ נִיעַ שְׁ לֹשֶׁ ת שָׂ רֵ י פַ רְ ּ עֹה . וַאֲזַי לְ שָׁ ם מִ תְ כַּ נְסִ ים וְיוֹ צְ אִ ים כָּ ל הַ דָ מִ ים ּ ּ , שֶׁ הֵם הַ נְפָ שׁ וֹ ת ּ , וְיוֹ צְ אִ ים וְ עוֹ לִ ים מֵ חַ י לִ מְ דַ בֵּ ר עַל _ יְדֵ י הַ בְּ רָ כָ ה וְ הַ סַּ כִּ ין שֶׁ ל שְׁ חִ יטָ ה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת דִ בּ ור ּ ּ ּ הַ קָ דוֹ שׁ שֶׁ ל שְׁ לֵמות לְ שׁ וֹ ן הַ קֹדֶ שׁ ּ ּ ּ . וְ עַל _ כֵּן כָּ ל זְמַ ן שֶׁ לֹא שָׁ חַ ט הַ בְּ הֵמָ ה מִ ן הַ צַ וָאר אֲפִ לו ּ ּ ּ ּ ּ אִ ם יַחְ תֹך אֵ יבָ ר מִ מֶ נָה בְּ סַ כִּ ין ּ ּ ּ ְ , אֵ ין כּ ֹחַ הַ בַּ הֲמִ יות נִכְ נָע ּ ּ וְ אֵ ין הַ נֶפֶ שׁ יוֹ צְ אָ ה דֶ רֶ ך שָׁ ם ְ ּ ּ , כִּ י יְצִ יאַ ת הַ נֶפֶ שׁ הוא רַ ק ּ ּ דֶ רֶ ך הַ שְׁ לֹשָׁ ה הַ נַ ּ ּ ּ ְ " ל בִּ בְ חִ ינַת נַפְ שִׁ י יָצְ אָ ה וְ כו . 'ּ וְ שָׁ ם



# Noach
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/1/2/

Noach
נח
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/1/2

Segment 1
HE:
ט,ו נֹחַ אִ ישׁ צַ דִ יק ּ

Segment 2
HE:
ּ עִ קַ ר הַ פְ גָם שֶׁ ל הַ דוֹ רוֹ ת שֶׁ קֹדֶ ם מַ תַ ן־תוֹ רָ ה הָ יָה גַם־כֵּן ּ ּ ּ ּ ּ רַ ק עַל־יְדֵ י־זֶה שֶׁ חָ לְ קו עַל הַ צַ דִ יקִ ים שֶׁ בְּ דוֹ רוֹ תֵ יהֶם ּ ּ ּ , כְּ גוֹ ן נֹחַ ומְ תושֶׁ לַח וְ כו ּ ּ ּ ', כִּ י אָ ז בְּ אוֹ תָ ן הַ דוֹ רוֹ ת הָ יָה כָּ ל ּ הַ לִ מוד רַ ק בְּ עַל־פֶ ה שֶׁ הָ יו לוֹ מְ דִ ין הַ צַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּדִ יקִ ים בְּ בֵ ית מִ דְ רְ שֵׁ יהֶם , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ זַ ּ "ל: בְּ בֵ ית מִ דְ רָ שׁ וֹ שֶׁ ל שֵׁ ם וָעֵבֶ ר ; אֲבָ ל רֹב הָ עוֹ לָם חָ לְ קו עֲלֵיהֶם וְ לֹא רָ צו לִ שְׁ מֹעַ ּ ּ לָהֶם ולְ הִ תְ בַּ טֵ ל אֲלֵיהֶם בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ ּ , עַד שֶׁ מֵ חֲמַ ת זֶה ּ הָ פְ כו דִ בְ רֵ י אֱלֹקִ ים חַ יִים ּ ּ ּ וְ , כָ ל הַ לִ מודִ ים הַ קְ דוֹ שִׁ ים ּ ּ ּ ּ נַעֲשׂ ו אֶ צְ לָם סַ ם־מָ וֶת ּ , בִּ בְ חִ ינַת " ופֹשְׁ עִ ים יִכָּ שְׁ לו בָ ם ּ ּ ". אַ ך מִ י שֶׁ נָגַע יִרְ אַ ת הַ שֵׁ ם בְּ לִ בּ וֹ ּ ּ ְ , הָ יָה מְ קַ בֵּ ל גַּם אָ ז דְ רָ כִ ים יְשָׁ רִ ים מִ צַ דִ יקִ ים אֲמִ תִ יִים לְ הִ תְ קָ רֵ ב אֵ לָיו ּ ּ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך :( לט ) ְ

Segment 3
HE:
יב ,ו כִּ י הִ שְׁ חִ ית כָּ ל בָּ שָׂ ר אֶ ת דַ רְ כּ וֹ ּ

Segment 4
HE:
עִ קַ ר הַ שְׁ חִ יטָ ה הִ תְ חִ ילָה רַ ק מִ נֹחַ ּ ּ ּ , כִּ י מִ ימֵ י אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן עַד נֹחַ לֹא הֻתַ ר לָהֶם לַהֲרֹג בְּ הֵמָ ה ולְ אָ כְ לָה ּ ּ ּ ) סַ נְהֶ דְ רִ ין נט , ☺ כִּ י קֹדֶ ם הַ חֵ טְ א שֶׁ ל אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן הָ י ּו ּ כֻּלָם קְ דוֹ שִׁ ים , וַאֲפִ לו בִּ בְ הֵמוֹ ת וְחַ יוֹ ת לֹא הָ יָה לָהֶם ּ ּ ּ אֲחִ יזָה . וְ עַל _ כֵּן לֹא הָ יו צְ רִ יכִ ים לִ שְׁ חִ יטָ ה וְ הָ יָה אָ סור ּ ּ לְ גַמְ רֵ י לַהֲרֹג נֶפֶ שׁ ולְ אָ כְ לוֹ ּ , מֵ אַ חַ ר שֶׁ לֹא הָ יָה צָ רִ יך ְ ּ ּ ּ ּ תִ קון . וְ אַ חַ ר הַ חֵ טְ א , שֶׁ יָרְ דו וְ נָפְ לו ּ ּ ּ כָּ ל הַ דְ בָ רִ ים ּ וְ נִתְ אַ חֲזו בָּ הֶם הַ חִ יצוֹ נִים ּ , אָ ז הֻצְ רְ כו תִ קון ּ ּ ּ ּ . אֲבָ ל לֹא הִ תְ חִ יל הַ תִ קון עַד נֹחַ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא הִ תְ חִ יל לְ תַ קֵ ן הָ עוֹ לָם ּ ּ מִ מַ ה שֶׁ נִתְ קַ לְ לָה בְּ חֵ טְ א אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית ה , כט (: זֶה יְנַחֲמֵ נו ּ וְ כו ' ּ מִ ן הָ אֲדָ מָ ה אֲשֶׁ ר אֵ רֲ רָ ה ה ּ . ' ומִ מֶ נו הִ תְ חִ יל בִּ נְיַן הָ עוֹ לָם מֵ חָ דָ שׁ וְ תִ קונוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ . כִּ י אָ ז הִ גִּיעַ הָ עוֹ לָם כֻּלוֹ לְ תַ כְ לִ ית הַ פְ גָם מְ אֹד ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) שָׁ ם ו יב , (: וַיַרְ א אֱלֹקִ ים אֶ ת הָ אָ רֶ ץ וְ הִ נֵה ּ ּ נִשְׁ חָ תָ ה וְ כו ', ּ עַד שֶׁ הֻצְ רַ ך ה ְ ' יִתְ בָּ רַ ך לְ הָ בִ יא מַ בּ ול ּ ְ לְ הַ חֲרִ יב אֶ ת כָּ ל הָ עוֹ לָם כֻּלוֹ ּ . וְ כָ ל זֶה הָ יָה מִ פְ גַם ּ הַ בְּ רִ ית , שֶׁ זֶה הָ יָה תְ חִ לַת הַ חֵ טְ א שֶׁ ל אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן ּ ּ ּ ) כַּ מובָ א לְ עֵיל ּ ּ (. ובִ ימֵ י נֹחַ הִ גִּיעַ הָ עוֹ לָם לְ תַ כְ לִ ית פְ גַם ּ ּ הַ בְּ רִ ית מְ אֹד , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ שָׁ ם ) יב , ו (: כִּ י הִ שְׁ חִ ית כָּ ל בָּ שָׂ ר וְ כו ', ּ עַד שֶׁ הִ גִּיעַ הַ פְ גָם אֲפִ לו לִ בְ הֵמוֹ ת וְחַ יוֹ ת ּ ּ ּ ּ , שֶׁ אֲפִ לו הֵם הִ שְׁ חִ יתו דַ רְ כָּ ם ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ ל " ) סַ נְהֶ דְ רִ ין קח . וְ עוֹ ד , ( כִּ י הַ כּ ֹל תָ לוי ּ ּ בְּ הָ אָ דָ ם שֶׁ הוא ּ בַּ עַל בְּ חִ ירָ ה ובוֹ תָ לוי כָּ ל הָ עוֹ לָם כֻּלוֹ ּ ּ ּ ּ . וְעַל _ יְדֵ י פְ גַם ּ הָ אָ דָ ם , מַ גִּיעַ הַ פְ גָם אֲפִ לו בִּ בְ הֵמוֹ ת וְחַ יוֹ ת ּ ּ ּ ּ , שֶׁ אֲפִ לו הֵם ּ ּ הִ שְׁ חִ יתו דַ רְ כָּ ם ּ ּ . וְ כֵן בְּ חֵ טְ א אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ) ל " ּ מִ דְ רַ שׁ שְׁ מואֵ ל יב ּ ( שֶׁ כָּ ל מִ ינֵי בְּ הֵמוֹ ת וְחַ יוֹ ת טָ עֲמו מֵ עֵץ הַ דַ עַת ּ ּ ּ . וְ עַל _ כֵּן הֻצְ רַ ך לְ קִ יום בִּ נְיַן הָ עוֹ לָם וְ תִ קונוֹ מֵ חָ דָ שׁ ּ ּ ּ ּ ְ לַעֲשׂ וֹ ת תֵ בָ ה שֶׁ יָבוֹ או כֻּלָם אֶ ל הַ תֵ בָ ה כְּ דֵ י לְ הָ בִ יא ּ ּ ּ ּ ּ כֻּלָם ולְ הַ עֲלוֹ תָ ם מִ ן הַ חוץ ּ ּ ּ , לְ אָ סְ פָ ם כֻּלָם אֶ ל תוֹ ך בָּ תֵ י ּ ּ ְ ּ ּ הַ תֵ בָ ה — תִ קון הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ּ . וְזֶה שֶׁ מובָ א בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ ּ ּ שֶׁ עִ קַ ר קִ יום בִּ נְיַן הָ עוֹ לָם וְ תִ קונוֹ הָ יָה תָ לוי בְּ הַ תֵ בָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י הֻצְ רְ כו כָּ ל הַ בְּ רואִ ים כֻּלָם לָבוֹ א לְ תוֹ ך הַ תֵ בָ ה דַ וְ קָ א ּ ּ ְ ּ ּ ּ , כִּ י הַ תֵ בָ ה שֶׁ הו ּ ּ א בְּ חִ ינַת בַּ יִת , הוא בְּ חִ ינַת תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ּ וְ תִ קון לְ כָ ל הָ עוֹ לָם כֻּלוֹ שֶׁ יָצָ א אֶ ל הַ חוץ לִ בְ חִ ינַת שָׂ דֶ ה ּ ּ ּ ּ ּ . וְ עַל _ כֵּן אַ חַ ר יְצִ יאָ תָ ם מִ ן הַ תֵ בָ ה אָ ז הִ תְ חִ יל תִ קון ּ ּ ּ ּ הָ עוֹ לָם וְ אָ ז הִ קְ רִ יב נֹחַ קָ רְ בָּ נוֹ ת מִ כָּ ל הַ מִ ינִים הַ ּ ּטְ הוֹ רִ ים שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת תִ קון הַ בְּ רִ ית ּ ּ ּ . וְ אָ ז הִ תִ יר לוֹ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ לֶאֱכֹל בָּ שָׂ ר , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית ט (: ג , כְּ יֶרֶ ק עֵשֶׂ ב ּ וְ כו ', כִּ י אָ ז צְ רִ יכִ ין לְ אָ כְ לָם דַ וְ קָ א כְּ דֵ י לְ תַ קְ נָם ּ ּ ּולְ הַ עֲלוֹ תָ ם עַל _ יְדֵ י זֶה . וְ נִמְ צָ א שֶׁ אָ ז הִ תְ חִ יל תִ קון ּ ּ ּ ּ הַ שְׁ חִ יטָ ה , כִּ י עַתָ ה שֶׁ נִפְ גְּמו כֻּלָם וְ הִ תְ חִ יל הַ תִ קון ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , _ עַל כֵּן צְ רִ יכִ ים שְׁ חִ יטָ ה ולְ אָ כְ לָם אַ חַ ר ּ , ְ כָּ ך _ שֶׁ עַל _ יְדֵ י זֶה יִתְ תַ קְ נו ּ ּ ּ . וְ כָ ל זֶה כְּ דֵ י לְ תַ קֵ ן פְ גַם הַ בְּ רִ ית ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה הָ יָה חֵ טְ א דוֹ ר הַ מַ ּ ּ ּ בּ ול וְחֵ טְ א אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן : וְ עַל _ כֵּן דָ גִים אֵ ין טְ עונִין שְׁ חִ יטָ ה ּ ּ , כִּ י הֵם לֹא נִפְ גְּמו ּ בִּ פְ גָם וָחֵ טְ א שֶׁ ל דוֹ ר הַ מַ בּ ול ּ ּ ּ . וְ עַל _ כֵּן לֹא שָׁ לַט בָּ הֶם הַ מַ בּ ול וְ לֹא הֻצְ רְ כו לָבוֹ א אֶ ל הַ תֵ בָ ה כְּ לָל ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) שָׁ ם ז (: ִמ כּ ֹל אֲשֶׁ ר בֶּ חָ רָ בָ ה מֵ תו ּ — וְ לֹא דָ גִים ּ שֶׁ בַּ יָם ּ ) סַ נְהֶ דְ רִ ין שָׁ ם (. כִּ י בָּ הֶם לֹא הִ גִּיעַ הַ פְ גָם וָחֵ טְ א ּ שֶׁ ל דוֹ ר הַ מַ בּ ול ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית ו יב , (: כִּ י הִ שְׁ חִ ית כָּ ל בָּ שָׂ ר אֶ ת דַ רְ כּ וֹ ּ ' עַל הָ אָ רֶ ץ ּדַ ' יְקָ א , וְ לֹא מַ ה שֶׁ בְּ תוֹ ך הַ יָם ּ ְ ּ . וְ עַל _ כֵּן אֵ ין צְ רִ יכִ ין תִ קון הַ שְׁ חִ יטָ ה ּ ּ ּ ּ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת תִ קון הַ בְּ רִ ית ּ ּ ּ ּ , כִּ י הֵ ם לֹא נִפְ גְּמו בִּ פְ גַם ּ הַ בְּ רִ ית . וְ עַל _ כֵּן הֵם בִּ בְ חִ ינַת תִ קון הַ בְּ רִ ית ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : וְיִדְ גּו לָרֹב ּ . כִּ י מְ קוֹ ם הַ דָ גִ ּ ים בַּ מַ יִם וְ הַ מַ יִם מְ כַ סִּ ים עֲלֵיהֶם מִ פְ גַם ּ ּ ּ הַ בְּ רִ ית , כִּ י פְ גַם הַ בְּ רִ ית מַ גִּיעַ דַ יְקָ א בִּ בְ חִ ינַת עָפָ ר ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת : כִּ י הִ שְׁ חִ ית כָּ ל בָּ שָׂ ר אֶ ת דַ רְ כּ וֹ עַל הָ אָ רֶ ץ ּ , ' עַל הָ אָ רֶ ץ ' ּדַ יְקָ א , כִּ י לְ שָׁ ם מַ גִּיעַ הַ פְ גָם ּ , בִּ בְ חִ ינַת ) שָׁ ם יז , ג (: אֲרורָ ה הָ אֲדָ מָ ה בַּ עֲבורֶ ך ָ ּ ּ , אֲבָ ל בְּ חִ ינַת הַ מַ יִם ּ הוא קָ דוֹ שׁ וְטָ הוֹ ר ולְ שָׁ ם אֵ ינוֹ מַ גִּיעַ הַ פְ גָם ּ ּ ּ , כִּ י הַ מַ יִם ּ הֵם בְּ חִ ינַת דַ עַת עֶלְ יוֹ ן וַחֲסָ דִ ים גְּדוֹ לִ ים ּ . וְ אַ דְ רַ בָּ א ּ , הַ מַ יִם מְ טַ הֲרִ ים מִ כָּ ל הַ טֻמְ אוֹ ת ומִ כָּ ּ ּ ּ ל הַ לִ כְ לוכִ ים ּ ּ , כִּ י לְ שָׁ ם אֵ ינוֹ מַ גִּיעַ הַ פְ גָם ּ . כִּ י הַ פְ גָם מַ גִּיעַ דַ יְקָ א בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ עָפָ ר , ובִ פְ רָ ט פְ גַם הַ בְּ רִ ית שֶׁ עִ קָ רוֹ מַ גִּיעַ בִּ בְ חִ ינַת עָפָ ר ּ ּ ּ שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינָה הָ אַ חֲרוֹ נָה וְ הַ כְּ לִ י שֶׁ ל כָּ ל הַ דְ בָ רִ ים ּ שֶׁ בָּ עוֹ לָם כִּ י כֻּלָם עוֹ מְ דִ ים עָ לֶיהָ ּ . וְ עַל _ כֵּן הַ דָ גִים שֶׁ בַּ יָם ּ ּ שֶׁ הַ מַ יִם מְ כַ סִּ ים עֲלֵיהֶם ּ , אֵ ין עַיִן הָ רָ ע שֶׁ ל שִׁ בְ עִ ים ּ אֻ מוֹ ת שׁ וֹ לֶטֶ ת בָּ הֶם . וְ עַל _ כֵּן לֹא נִפְ גְּמו בְּ חֵ טְ א הַ מַ בּ ול ּ ּ ּ שֶׁ הָ יָה פְ גַם הַ בְּ רִ ית ּ . וְ עַל _ כֵּן אֵ ין טְ עונִין שְׁ חִ יטָ ּ :(מ ) ה

Segment 5
HE:
יד ,ו עֲשֵׂ ה לְ ך תֵ בַ ת עֲצֵ י ּ ָ ־ גֹפֶ ר

Segment 6
HE:
וְזֶה בְּ חִ ינַת תֵ בַ ת נֹחַ וְ תֵ בַ ת מֹשֶׁ ה שֶׁ הָ לְ כו עַל פְ נֵי ּ ּ ּ

Segment 7
HE:
ּ הַ מַ יִם . כִּ י הַ תֵ בוֹ ת שֶׁ ל נֹחַ ומֹשֶׁ ה ּ ּ , נִמְ שְׁ כו מִ תֵ בוֹ ת ּ ּ וְ אוֹ תִ יוֹ ת הַ דִ בּ ורִ ים שֶׁ ל הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ . כִּ י עִ קַ ר מֵ ימֵ י הַ מַ בּ ול ּ ּ ּ נִמְ שְׁ כו מֵ חֲמַ ת שֶׁ חָ טְ או נֶגֶד ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ופָ גְמו בַּ בְּ רִ ית ּ ְ ּ , עַד שֶׁ לֹא יָכְ לו אוֹ תִ יוֹ ת הַ תוֹ רָ ה לְ הִ תְ צַ מְ צֵם בְּ זֶה הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ ּ ולְ קַ יֵם הָ עוֹ לָם ּ ּ , כִּ י גַּם בִּ ימֵ י נֹחַ קֹדֶ ם מַ תַ ן תוֹ רָ ה הָ יָה ּ ּ עִ קַ ר קִ יום הָ עוֹ לָם עַל־יְדֵ י אוֹ תִ יוֹ ת הַ ת ּ ּ ּ ּ ּ וֹ רָ ה שֶׁ קָ דְ מָ ה ּ לָעוֹ לָם , ובָ ה בָּ רָ א הָ עוֹ לָם כַּ יָדועַ ּ ּ ּ ּ . וְגַם כְּ בָ ר נִצְ טַ וִינו ּ ּ בְּ שֶׁ בַ ע מִ צְ וֹ ת , ובָ הֶם הָ יָה תָ לוי קִ יום הָ עוֹ לָם אָ ז ּ ּ ּ ּ ּ , וְהֵם עָבְ רו עֲלֵיהֶם ּ . וְ עַל־יְדֵ י זֶה לֹא הָ יו אוֹ תִ יוֹ ת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ יְכוֹ לִ ים לְ צַ מְ צֵ ם מֵ ימֵ י הַ יָ ּ ם וְ הַ תְ הוֹ ם ּ , ומִ שָׁ ם נִמְ שָׁ ך ְ ּ ּ שֶׁ נִפְ תְ חו כָּ ל מַ עְ יְנוֹ ת תְ הוֹ ם רַ בָּ ה עַד שֶׁ בָּ א הַ מַ בּ ול ּ ּ ּ ּ ּ ּ . וְ נֹחַ שֶׁ הָ יָה צַ דִ יק נִצוֹ ל עַל־יְדֵ י הַ תֵ בָ ה שֶׁ נִמְ שְׁ כָ ה מִ תֵ בוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ וְ דִ בּ ורִ ים מַ מָ שׁ ּ ּ , הַ יְנו עַל־יְדֵ י אוֹ תִ יוֹ ת וְ תֵ בוֹ ת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ֶׁש זָכָ ה לְ קַ יֵם ּ ּ , עַל־יְדֵ י זֶה זָכָ ה לִ כְ נֹס בַּ תֵ בָ ה ּ , וְעַל־יְדֵ י זֶה הָ יָה כּ ֹחַ בְּ הַ תֵ בָ ה לֵילֵך עַל פְ נֵי הַ מַ יִם ּ ּ ְ ּ , וְ עַל־יְדֵ י זֶה נִצוֹ ל ּ הוא וְזַרְ עוֹ וְ כו ּ ּ ' וְ נִתְ קַ יֵם הָ עוֹ לָם ּ . וְזֶהו גַּם כֵּן בְּ חִ ינַת תֵ בַ ת מֹשֶׁ ה ּ ּ , שֶׁ נִצוֹ ל בַּ תֵ בָ ּ ּ ּ ה עַל פְ נֵי ּ ּ הַ מַ יִם , מֵ חֲמַ ת שֶׁ הָ יָה עָ תִ יד לְ קַ בֵּ ל אֶ ת הַ תוֹ רָ ה שֶׁ הֵם ּ מְ צַ מְ צְ מִ ין אֶ ת מֵ ימֵ י הַ יָם הַ גָּדוֹ ל ּ ... רַ ק נֹחַ לֹא זָכָ ה עַל־יְדֵ י הַ תֵ בָ ה שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת אוֹ תִ יוֹ ת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ , כִּ י אִ ם לְ הַ צִ יל אֶ ת עַצְ מוֹ וְזַרְ עוֹ לְ קִ יום הָ עוֹ לָ ּ ּ ּ , ם אֲבָ ל מֹשֶׁ ה ּ הִ צִ יל אֶ ת כָּ ל יִשְׂ רָ אֵ ל , ומָ סַ ר אוֹ תִ יוֹ ת וְ תֵ בוֹ ת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ לְ כָ ל יִשְׂ רָ אֵ ל לְ דוֹ רוֹ ת עוֹ לָם ... ) מא (:

Segment 8
HE:
יח ,ו ּובָ אתָ אֶ ל ־ ּ הַ תֵ בָ ה

Segment 9
HE:
וְזֶה שֶׁ מובָ א בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ שֶׁ לֹא הָ יָה רוֹ עֶה נֶאֱמָ ן ּ ּ ּ ּ ּ כְּ מֹשֶׁ ה שֶׁ מָ סַ ר נַפְ שׁ וֹ בִּ שְׁ ּ בִ יל בְּ נֵי דוֹ רוֹ ּ , כִּ י נֹחַ לֹא בִּ קֵ שׁ ּ רַ חֲמִ ים כָּ ל כָּ ך וַאֲפִ לו אַ בְ רָ הָ ם שֶׁ בִּ קֵ שׁ וְהִ תְ פַ לֵל עַל ּ ּ ּ ּ ּ ְ אַ נְשֵׁ י סְ דֹם וַעֲמֹרָ ה וְ כו ', ּ אֲבָ ל לֹא כְּ מֹשֶׁ ה שֶׁ מָ סַ ר נַפְ שׁ וֹ ּ בְּ יוֹ תֵ ר וְ אָ מַ ר : וְ אִ ם אַ יִן מְ חֵ נִי נָא וְ כו ', ּ עַיֵן שָׁ ם בַּ זֹ ּ ּ הַ ר ּ הַ קָ דוֹ שׁ . כִּ י בֶּ אֱמֶ ת הַ צַ דִ יק הַ דוֹ ר הַ כּ ֹל תָ לוי בּ וֹ ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י לְ פִ י עֹצֶם זְכותוֹ וקְ דֻ שָׁ תוֹ כֵּן יָכוֹ ל לְ גַלוֹ ת בְּ יוֹ תֵ ר הַחֶ סֶ ד ּ ּ ּ ּ ּ הַ נֶעְ לָם , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה הַ חֶ סֶ ד הוא יָכוֹ ל לְ קַ יֵם אֶ ת ּ ּ הָ עוֹ לָם בְּ כָ ל עֵת אֲפִ לו אִ ם הָ עוֹ לָם רְ ּ ּ חוֹ קִ ים כְּ מוֹ שֶׁ הֵם רְ חוֹ קִ ים וְ אֵ יך שֶׁ הוא תָ מִ יד יֵשׁ חֶ סֶ ד הַ נֶעְ לָם שֶׁ אֵ ין ּ ּ ּ ְ מַ גִּיעַ לְ שָׁ ם שׁ ום פְ גָם כְּ לָל שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה יְכוֹ לִ ים לְ קַ יֵם ּ ּ ּ הָ עוֹ לָם תָ מִ יד ּ , אֲבָ ל הַ כּ ֹל תָ לוי בְּ כֹחַ הַ צַ דִ יק הַ דוֹ ר ּ ּ ּ ּ ּ ּדַ יְקָ א , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת ה ' יִתְ בָּ רַ ך בָּ רָ א אֶ ת הָ עוֹ לָם בְּ חַ סְ דוֹ ּ ְ לְ בַ ד שֶׁ הוא הַחֶ סֶ ד הַ נַ ּ ּ " ל בְּ חִ ינַת עוֹ לָם חֶ סֶ ד יִבָּ נֶה , אֲבָ ל אַ חַ ר שֶׁ בָּ רָ א הָ עוֹ לָם הַ כּ ֹל תָ לוי בְּ צַ דִ יק הַ דוֹ ר ּ ּ ּ ּ , כִּ י כְּ פִ י כּ ֹחוֹ ורְ צוֹ נוֹ כֵּן מְ קַ יֵם הָ עוֹ לָם וְ הַ כּ ֹל תָ לוי בּ וֹ ּ ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן אֲפִ לו בְּ דוֹ ר הַ מַ בּ ול אִ ם הָ יָה אָ ז מִ י שֶׁ יוכַ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ לְ גַלוֹ ת הַחֶ סֶ ד הַ נַ ּ ּ " ל הַ נֶעְ לָם כְּ מוֹ מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו עָ לָיו ּ ּ ּ הַ שָׁ לוֹ ם , הָ יָה בְּ אֶ פְ שָׁ ר שֶׁ יִתְ קַ יֵם הָ עוֹ לָם גַּם אָ ז ּ ּ . ּומֵ חֲמַ ת שֶׁ נֹחַ לֹא מָ סַ ר נַפְ שׁ וֹ כָּ ל כָּ ך כְּ מוֹ מֹשֶׁ ה ְ ּ , וְ לֹ א הָ יָה מְ גַלֶה ּ הַ חֶ סֶ ד הַ נֶעְ לָם אָ ז ּ , עַל־כֵּן הָ יָה מַ בּ ול בָּ עוֹ לָם וְ הֶחֱרִ יב ּ כָּ ל הָ עוֹ לָם , וַאֲפִ לו נֹחַ הָ יָה מֻכְ רָ ח לְ הַ סְ תִ יר עַצְ מוֹ ּ ּ ּ בַּ תֵ בָ ה אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ הַ רְ בֵּ ה רֶ וַח וְ הַ צָ לָה לְ פָ נָיו ּ ּ ּ , אֲבָ ל מֵ אַ חַ ר שֶׁ נִתַ ן רְ שׁ ות לַמַ שְׁ חִ י ּ ּ ּ ּ ת וְ לֹא הָ יָה יָכוֹ ל לְ הִ תְ גַּלוֹ ת ּ הַ חֶ סֶ ד הַ נֶעְ לָם לְ הָ גֵן עֲלֵיהֶם ּ , עַל־כֵּן אֲפִ לו נֹחַ הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ ּ הָ יָה מֻכְ רָ ח לִ הְ יוֹ ת סָ תום וְ נֶעְ לָם וְ נִסְ תָ ר ּ ּ , כִּ י הַ צַ דִ יק ּ ּ הוא בְּ עַצְ מוֹ הַ תוֹ רָ ה בְּ חִ ינַת הַ חֶ סֶ ד הַ נַ ּ ּ ּ . ל" וְעַל־כֵּן מֵ חֲמַ ת שֶׁ לֹא הָ ּ יָה בּ וֹ כּ ֹחַ לְ גַלוֹ ת הַ חֶ סֶ ד הַ נַ ּ ּ , ל" עַל־כֵּן הוא הָ יָה מֻכְ רָ ח לְ הִ סָּ תֵ ר מִ ן הָ עַיִן בַּ תֵ בָ ה כְּ דֵ י שֶׁ יִהְ יֶה ּ ּ ּ בְּ הֶ עְ לֵם כְּ מוֹ שֶׁ הַ חֶ סֶ ד הוא עַכְ שָׁ ו בְּ הַ עֲלָמָ ה גְּדוֹ לָה ּ , וְ עַל־יְדֵ י זֶה לְ בַ ד נִשְׁ אַ ר שְׁ אֵ רִ ית בָּ אָ רֶ ץ שֶׁ לֹא נֶחֱרַ ב ּ הָ עוֹ לָם לְ גַמְ רֵ י . אֲבָ ל מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם ּ ּ , מָ סַ ר נַפְ שׁ וֹ מִ יָד עַד שֶׁ הָ יָה מְ גַלֶה ומְ עוֹ רֵ ר הַ חֶ סֶ ד הַ נֶעְ לָם ּ ּ ּ ּ הַ מְ קַ יֵם הָ עוֹ לָם תָ מִ יד ּ ּ , עַד שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה בִּ טֵ ל גְּזֵרָ תוֹ ּ יִתְ בָּ רַ ך וְ נִתְ קַ יֵם הָ עוֹ לָם אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ עָ ּ ּ ְ ּ שׂ ו אָ ז מַ ה שֶׁ עָ שׂ ו ּ ּ , כִּ י עַל־יְדֵ י הַ חֶ סֶ ד הַ נֶעְ לָם יְכוֹ לִ ין לְ קַ יֵם הָ עוֹ לָם ּ ּ תָ מִ יד כַּ נַ ּ ּ ) ל" :( מב

Segment 10
HE:
י,ז וַיְהִ י לְ שִׁ בְ עַת הַ יָמִ ים ומֵ י הַ מַ בּ ול ּ ּ ּ ּ

Segment 11
HE:
וְזֶה בְּ חִ ינַת וַיְהִ י לְ שִׁ בְ עַת הַיָמִ ים ומֵ י הַ מַ בּ ול הָ יו וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ', וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ּ " ּ ינו זַ ל שֶׁ תָ לָה לָהֶם שִׁ בְ עַת יְמֵ י אֶ בְ לוֹ שֶׁ ל ּ מְ תושֶׁ לַח הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ . כִּ י מְ בֹאָ ר בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ ס" ) ה לקוטי מוהר " ן חלק א '( בִּ תְ חִ לָתוֹ בְּ עִ נְיַן בַּ עַל הַ שָׂ דֶ ה שֶׁ עוֹ סֵק ּ ּ בְּ תִ קון הַ שָׂ דֶ ה שֶׁ הוא תִ קונֵי הַ נְשָׁ מוֹ ת וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ', ּ שֶׁ זֶה הַ בַּ עַל הַ שָׂ דֶ ה צָ רִ יך לִ הְ יוֹ ת גָּדוֹ ל בְּ מַ עֲלָה מְ אֹד מְ אֹד ְ ּ , וְ צָ רִ יך ְ לִ סְ בּ ֹל כַּ מָ ה צָ רוֹ ת וְיִסּ ורִ ין חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם רַ חֲמָ נָא לִ צְ לָן ּ ּ . וְיֵשׁ לִ פְ עָמִ ים שֶׁ הוא צָ רִ יך לְ הִ סְ תַ לֵק בִּ שְׁ בִ יל זֶה וְ כו ּ ּ ּ ּ ְ ', כִּ י לִ פְ עָמִ ים הַ דִ ין גּוֹ בֵ ר כָּ ל כָּ ך ְ ּ עַד שֶׁ אֵ ין מוֹ עִ יל לְ הַ מְ תִ יק הַ דִ ין עַל־יְדֵ י שׁ ום בִּ טול כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ ּ ּ הִ סְ תַ לְ קות הַ צַ דִ יק לְ גַמְ רֵ י חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ ּ ּ ּ . וְ אָ ז צְ רִ יכִ ין הָ עוֹ לָם לְ הִ תְ עוֹ רֵ ר מְ אֹד בִּ תְ שׁ ובָ ה ולְ הִ סְ תַ כֵּל עַל עַצְ מָ ן ּ ּ ּ הֵיטֵ ב הֵיכָ ן הֵם בָּ עוֹ לָם מַ ה שֶׁ ּ גָּרְ מו בַּ עֲווֹ נוֹ תֵ יהֶם עַד ּ שֶׁ נִסְ תַ לֵק הַ צַ דִ יק בִּ שְׁ בִ ילָם ּ ּ ּ ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת שֶׁ צָ עַק הַ נָבִ יא ּ ּ הַ צַ דִ יק אָ בָ ד וְ אֵ ין אִ ישׁ שָׂ ם עַל לֵב וְ אַ נְשֵׁ י חֶ סֶ ד ּ ּ נֶאֱסָ פִ ים בְּ אֵ ין מֵ בִ ין כִּ י מִ פְ נֵי הָ רָ עָ ה נֶאֱסַ ף הַ צַ דִ יק וְ כו ּ ּ ּ ּ . ' כִּ י אָ ז כְּ שֶׁ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם נִסְ תַ לֵק הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ ּ , צְ רִ יכִ ין לָשִׂ ים עַל לֵב מְ אֹד ולְ הָ בִ ין כִּ י מִ פְ נֵי הָ רָ עָ ה נֶאֱסַ ף הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ ּ . שֶׁ עִ קַ ר ּ הִ סְ תַ לְ קותוֹ הוא מִ פְ נֵי הָ רָ עָ ה מִ פְ נֵי תֹקֶ ף הַ דִ ין שֶׁ הָ יָה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ בָּ עוֹ לָם , עַד שֶׁ לֹא הָ יָה יָכוֹ ל לְ בַ טֵ ל הַ ּ ּ דִ ין בְּ שׁ ום בִּ טול ּ ּ ּ ּ בְּ רָ צוֹ א וָשׁ וֹ ב וְ כו ', ּ רַ ק הֻכְ רַ ח לְ בַ טֵ ל עַצְ מוֹ בְּ בִ טול כָּ זֶה ּ ּ ּ עַד שֶׁ יִסְ תַ לֵק לְ גַמְ רֵ י ּ ּ ּ . וְ אָ ז הַ כּ ֹל תָ לוי בְּ הַ דוֹ ר שֶׁ נִשְׁ אֲרו ּ ּ ּ ּ ּ אַ חֲרָ יו , שֶׁ צְ רִ יכִ ין לָשׂ ום עַל לֵב מְ אֹד הִ סְ תַ לְ קות ּ ּ ּ ּ ּ הַ צַ דִ יק ולְ הִ תְ ע ּ ּ ּ וֹ רֵ ר בִּ תְ שׁ ובָ ה שְׁ לֵמָ ה עַל־יְדֵ י זֶה ּ . וְ אָ ז זוֹ כִ ין לְ הַ מְ שִׁ יך אוֹ ר מֵ הָ רְ שִׁ ימו שֶׁ ל הַ צַ דִ יק שֶׁ נִשְׁ אָ ר ּ ּ ּ ּ ְ מִ מֶ נו ּ ּ ּ . כִּ י כָּ ל צַ דִ יק וְ צַ דִ יק כְּ שֶׁ נִסְ תַ לֵק בְּ וַדַ אי מַ שְׁ אִ יר ּ ּ ּ ּ ּ ּ בָּ עוֹ לָם אֵ יזֶה רְ שִׁ ימָ ה טוֹ בָ ה עַל־יְדֵ י תוֹ רָ תוֹ ומַ עֲ ּ ּ שָׂ יו ּ הַ טוֹ בִ ים . וְ אָ ז עִ קַ ר הַ הַ מְ תָ קָ ה עַל־יְדֵ י הַ דוֹ ר יָתוֹ ם ּ ּ ּ שֶׁ נִשְׁ אֲרו אַ חֲרָ יו ּ ּ , שֶׁ כְּ שֶׁ מִ תְ עוֹ רְ רִ ים בִּ תְ שׁ ובָ ה אֲזַי ּ ּ

Segment 12
HE:
ֹמַ מְ שִׁ יכִ ין אוֹ ר גָּדוֹ ל מֵ הָ רְ שִׁ ימו שֶׁ לו ּ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה נִמְ תָ קִ ין וְ נִתְ בַּ טְ לִ ין כָּ ל הַ דִ ינִים שֶׁ בָּ ע ּ ּ ּ וֹ לָם . כִּ י מֵ חֲמַ ת שֶׁ הַ צַ דִ יק נִסְ תַ לֵק לְ מַ עְ לָה וְ הוא עַכְ שָׁ ו בְּ תַ כְ לִ ית ּ ּ ּ ּ ּ הַ בִּ טול ּ ּ , עַל־כֵּן נִמְ שָׁ ך מִ שָׁ ם בְּ כָ ל פַ עַם אוֹ ר גָּדוֹ ל ּ ּ ְ וְ נִפְ לָא לְ הָ רְ שִׁ ימו שֶׁ לוֹ שֶׁ נִשְׁ אַ ר בְּ זֶה הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ . אֲבָ ל צְ רִ יכִ ין עַל כָּ ל פָ נִים אֵ יזֶה אִ תְ ּ עָרותָ א דִ לְ תַ תָ א עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ מַ עֲשֵׂ י הַ דוֹ ר הַ טוֹ בִ ים לְ הַ מְ שִׁ יך עַל־יְדֵ י זֶה אוֹ ר ְ ּ ּ הָ רְ שִׁ ימו הַ קְ דוֹ שָׁ ה שֶׁ לוֹ ּ ּ ּ , כִּ י עַל־יְדֵ י מַ עֲשֵׂ יהֶם הַ טוֹ בִ ים ּ אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ הֵם בִּ בְ חִ ינַת קַ טְ נות וְ אֵ ין לָהֶם כּ ֹחַ לְ קַ בֵּל ּ ּ הַ שָׂ גַת הַ תוֹ רָ ה לְ הַ ּ ּ מְ תִ יק דִ ינִים ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵ ן בְּ כֹחַ ּ הַ צַ דִ יק שֶׁ נִסְ תַ לֵק יְכוֹ לִ ים עַל־יְדֵ י מַ עֲשֵׂ יהֶם הַ טוֹ בִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ לְ הַ מְ שִׁ יך אוֹ ר גָּדוֹ ל וְ נִפְ לָא מֵ הָ רְ שִׁ ימו שֶׁ לוֹ הַ מְ אִ ירָ ה ּ ּ ּ ְ ּ עַתָ ה בְּ אוֹ ר גָּדוֹ ל וְ נוֹ רָ א , מֵ חֲמַ ת שֶׁ הַ צַ דִ יק הוא ּ ּ ּ בְּ תַ כְ לִ ית הַ בִּ טול בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ ּ . אֲבָ ל אָ ז בִּ ימֵ י דוֹ ר הַ מַ בּ ול ּ ּ ּ לֹא זָכו לְ הִ תְ עוֹ רֵ ר לִ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ , עַל־כֵּן גָּבַ ר הַ דִ ין עַד ּ שֶׁ בָּ א הַ מַ בּ ול שֶׁ נַעֲשָׂ ה מִ מֵ ימֵ י הַ דַ עַת בְּ חִ ינַת מַ בּ ול וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ' :(גמ)

Segment 13
HE:
יב ,ז ויהי הגשם על הארץ

Segment 14
HE:
עִ קַ ר הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת רָ עוֹ ּ ּ ת הֵם בְּ תַ אֲוַת נִאוף ּ , רַ חֲמָ נָא ּ לִ צְ לַן , וַאֲפִ לו שְׁ אָ ר מִ ינֵי מַ חֲשָׁ בוֹ ת זָרוֹ ת וְרָ עוֹ ת ּ ּ , הַ כּ ֹל נִמְ שָׁ ך מִ שָׁ ם ּ ְ , כִּ י עַל־יְדֵ י פְ גַם הַ בְּ רִ ית נִשְׁ חָ ת וְ נִפְ גָּם ּ הַ דַ עַת עַד שֶׁ בָּ אִ ים עַל־יְדֵ י־זֶה לְ כָ ל בִּ לְ בּ ולֵי וְ עִ רְ בּ ובֵי ּ ּ ּ ּ הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת , ומֵ הֶם בָּ אִ ים כָּ ל הַ חֲטָ אִ ים וְ הַ פְ גָמִ ים ּ ּ שֶׁ בָּ עוֹ לָם , רַ חֲמָ נָא לִ צְ לַן ּ . וכְ שֶׁ בִּ לְ בּ ולֵי הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת ּ ּ ּ מִ תְ גַּבְּ רִ ים , בִּ פְ רָ ט בִּ לְ בּ ולִ ים וְ הִ רְ הורֵ י נִאוף בְּ עַצְ מָ ם ּ ּ ּ , רַ חֲמָ נָא לִ צְ לַן ּ , זֶה בְּ חִ ינַת מַ בּ ול מַ מָ שׁ ּ ּ , שֶׁ רוֹ צִ ים לִ שְׁ טֹף אֶ ת הָ אָ דָ ם מַ מָ שׁ ולְ הַ אֲבִ ידוֹ מִ שְׁ נֵי עוֹ לָמוֹ ת רַ חֲמָ נָא ּ ּ ּ ּ לִ צְ לַן , כַּ אֲשֶׁ ר יוֹ דְ עִ ים רֹב בְּ נֵי־אָ דָ ם כָּ ל אֶ חָ ד בְּ נַפְ שׁ וֹ נִגְעֵי לְ בָ בוֹ ומַ כְ אוֹ בָ יו מַ ה שֶׁ עוֹ בֵ ר עָ לָיו בְּ עִ נְיָן זֶה ּ ּ , וְהַ כּ ֹל עַל־יְדֵ י פְ גַם הַ מַ חֲשָׁ בָ ה ּ ּ . וַאֲ ּ ּ פִ לו אֲנָשִׁ ים כְּ שֵׁ רִ ים קְ צָ ת , אֲשֶׁ ר נִצוֹ לִ ין מִ מֵ ימֵ י הַ מַ בּ ול הַ שׁ וֹ טְ פִ ין כָּ ל־כָּ ך ְ ּ ּ ּ ּ ּ , ְ אַ ך אַ ף־עַל־פִ י־כֵן מִ תְ גַּבֵּ ר הַ בַּ עַל־דָ בָ ר לְ הַ תִ יז קְ צָ ת מִ מֵ י ּ ּ ּ ּ הַ מַ בּ ול גַּם עֲלֵיהֶם ּ ּ , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ בְּ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ לֹא הָ יָה מַ בּ ול ּ , כְּ מַ אֲמַ ר רַ זַ , ל" אַ ף־עַל־פִ י־כֵן הִ תִ יזו ּ ּ ּ לְ תוֹ כָ ה קְ צָ ת ּ . וְ דָ וִ ד הַ מֶ לֶך ְ ּ , עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם ּ , צָ עַק עַל זֶה בִּ שְׁ בִ יל כְּ לַל־יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ כַ מָ ה מִ קְ רָ אוֹ ת בִּ צְ עָ קוֹ ת ּ גְּדוֹ לוֹ ת , בְּ חִ ינַת " עַל זֹאת יִתְ פַ לֵל כָּ ל חָ סִ יד וְ כו ּ ּ ּ ' רַ ק לְ שֵׁ טֶ ף מַ יִם רַ בִּ ים וְ כו , "'ּ וְ כֵ ן : " אַ ל תִ שְׁ טְ פֵ נִי שִׁ בּ ֹלֶת מַ יִם ּ , "'ּ וְ כו וְ כָ מוֹ הו רַ בִּ ים ּ , וְ כַ מְ בֹאָ ר בְּ כִ תְ בֵ י הָ אֲרִ יזַ , ל" שֶׁ הִ רְ הורִ ים ובִ לְ בּ ולֵי הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת נִקְ רָ אִ ים מְ צולוֹ ת יָם ּ ּ ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן צְ רִ יכִ ין לִ זָהֵ ר בְּ יוֹ תֵ ר לְ בָ רֵ ר הַ ּ ּמַ חֲשָׁ בָ ה , שֶׁ בָּ זֶה תָ לוי כָּ ל הַ קְ דֻ שׁ וֹ ת וְכָ ל הַמְ תָ קַ ת הַ דִ ינִים שֶׁ בָּ עוֹ לָם ּ ּ ּ ּ ּ ּ . וְ כָ ל אֶ חָ ד כְּ פִ י מַ ה שֶׁ זוֹ כֶ ה לְ קַ דֵ שׁ מַ חֲשַׁ בְ תוֹ ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ ־כֵ ן נִתְ גַּלֶה ּ בְּ חִ ינַת קְ דֻ שַׁ ת אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל ּ , שֶׁ הוא בִּ בְ חִ ינַת תִ קון ּ ּ ּ ּ הַ בְּ רִ ית , ֶׁש תָ לוי בִּ קְ דֻ שַׁ ת הַ מַ חֲשָׁ בָ ה ּ ּ ּ ּ . ְ אַ ך אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ זְכּ וֹ ת לִ קְ דֻ שַׁ ת הַ מַ חֲשָׁ בָ ה ולְ הִ נָצֵל מִ כָּ ל מִ ינֵי מֵ ימֵ י ּ ּ ּ ּ הַ מַ בּ ול ּ ּ , כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י דַ רְ כֵי הַ תְ מִ ימות ופְ שִׁ יטות ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ מַ מְ שִׁ יך הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת בָּ עוֹ לָם ּ ּ ְ ּ מד ) (:

Segment 15
HE:
יז ,ז וַיְהִ י הַ מַ בּ ול ּ ּ

Segment 16
HE:
הַ מַ יִם מְ טַ הֲרִ ים מִ כָּ ל הַ טֻמְ אוֹ ת ּ ּ , בִּ פְ רָ ט מִ פְ גַם הַ בְּ רִ ית ּ , כִּ י הַ טְ בִ ילָה בְּ מִ קְ וֵה מַ יִם הוא תִ קון גָּדוֹ ל מְ אֹד לִ פְ גַם ּ ּ ּ ּ ּ הַ בְּ רִ ית , כִּ י הַ טְ בִ ילָה בְּ מִ קְ וֶה הִ יא סוֹ ד הִ תְ עַלְ מות ּ ּ ּ בְּ תוֹ ך הַ מַ יִם ּ ְ , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת תִ קו ּ ּ ּ ּ ן הַ בְּ רִ ית , בִּ בְ חִ ינַת זַרְ עוֹ שֶׁ ל יוֹ סֵ ף , שֶׁ זָכָ ה לִ שְׁ לֵמות תִ קון הַ בְּ רִ ית ּ ּ ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן נִמְ שְׁ לו לְ דָ גִים שֶׁ בַּ יָם ּ ּ , שֶׁ הַ מַ יִם מְ כַ סֶּ ה עֲלֵיהֶם ּ , וְ אֵ ין עַיִן הָ רָ ע , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הָ רַ ע הַ כּ וֹ לֵל שֶׁ ל כָּ ל הַ שִׁ בְ עִ ים ּ ּ ּ אֻ מוֹ ת , שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת פְ גַם הַ בְּ רִ ית ּ , שׁ וֹ לֶטֶ ת בָּ הֶם , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ , ל" שֶׁ הַ מַ בּ ול ּ ּ , שֶׁ הָ יָה הָ עִ קָ ר עַל פְ גַם הַ בְּ רִ ית ּ ּ , לֹא שָׁ לַט בַּ דָ גִים ּ , כִּ י הַ מַ יִם ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת דַ עַת ּ , בְּ חִ ינַת עָ לְ מָ א דְ אָ תֵ י ] עולם הבא , [ ְמ כַ סִּ ים עֲלֵיהֶם ומַ צִ ילָם מִ פְ גַם הַ בְּ רִ ית ּ ּ ּ , כִּ י פְ גַם הַ בְּ רִ ית ּ מַ גִּיעַ דַ יְקָ א בִּ בְ חִ ינַת עָפָ ר ּ , אֲבָ ל הַ מַ יִם ּ , לְ שָׁ ם אֵ ין מַ גִּיעַ ּ הַ פְ גָם , אַ דְ רַ בָּ א הֵם בְּ חִ ינַת דַ עַת גָּדוֹ ל וְחֶ סֶ ד עֶלְ יוֹ ן ּ ּ שֶׁ מְ טַ הֵר מִ כָּ ל הַ פְ גָמִ ים ּ ּ מה ) (:

Segment 17
HE:
יט ,ז וַיְכֻסו כָּ ל הֶ הָ רִ ים הַ גְבֹהִ ים ּ ּ ּ

Segment 18
HE:
עַל־יְדֵ י הַ מַ חֲלֹקֶ ת דְ סִ טְ רָ א־אָ חֳרָ א מִ תְ גַּבְּ רִ ין הַ מַ יִין ּ ּ ּ ּ מְ סָ אֳבִ ין , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת פְ גַם הַ בְּ רִ ית ּ , בִּ בְ חִ ינַת " וְ הַ מַ יִם ּ גָּבְ רו מְ אֹד מְ אֹד עַל הָ אָ רֶ ץ ּ , " שֶׁ הֵם מֵ י הַ מַ בּ ול שֶׁ בָּ או ּ ּ ּ עַל עָון זֶ , ה וְ הֵם מִ תְ גַּבְּ רִ ין כָּ ל־כָּ ך , ְ עַד אֲשֶׁ ר : " וַיְכֻסּ ו כָּ ל ּ הֶ הָ רִ ים הַ גְּבֹהִ ים , " שֶׁ עוֹ לִ ין חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם עַד הַ מֹחִ ין ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת הָ רִ ים גְּבוֹ הִ ים , וְ הֵ ם עוֹ לִ ין ומְ כַ סִּ ין וְ סוֹ בְ בִ ים ּ אוֹ תָ ם , עַד שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה יוֹ צֵ א הַ מִ שְׁ פָ ט מְ עֻקָ ּ ּ ּ , ל כִּ י אֵ ין יְכוֹ לִ ין לְ בָ רֵ ר שׁ ום מִ שְׁ פָ ט וָדִ ין מֵ חֲמַ ת הִ תְ גַּבְּ רות ּ ּ ּ הַ מַ חֲלֹקֶ ת דְ סִ טְ רָ א־אָ חֳרָ א ּ ּ , שֶׁ הֵם מְ בַ לְ בְּ לִ ין אֶ ת הַ מֹחַ ּ . וְגַם עַל־יְדֵ י־זֶה אֵ ין לוֹ עֵצָ ה שְׁ לֵמָ ה לְ עוֹ לָם , רַ ק עֲצָ תוֹ נֶחֱלֶקֶ ת וְ נֶחֱצֵית לְ כָ אן ולְ כָ אן וְ אֵ ין ּ ּ לָה הַ כְ רָ עָ ה , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת מַ חֲלֹקֶ ת דְ סִ טְ רָ א־אָ חֳרָ א ּ , שֶׁ הִ יא תָ מִ יד נֶחֱצֵית ּ וְ נֶחֱלֶקֶ ת , כִּ י אֵ ינוֹ רוֹ צֶ ה בְּ הַ כְ רָ עָה , כַּ מובָ א ּ ּ . וְ עַל־כֵּן הַ תִ קון לָזֶה עַל־יְדֵ י מַ חֲלֹקֶ ת שֶׁ בִּ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת מַ חֲלֹקֶ ת שַׁ מַ אי וְ הִ לֵל וְ כַ י ּ ּ ּ וֹ צֵ א , וְ הַ מַ חֲלֹקֶ ת שֶׁ בִּ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ יֶשׁ לָה הַ כְ רָ עָ ה ּ , כַּ מובָ א ּ ּ , בִּ פְ רָ ט עַל־יְדֵ י שֶׁ מַ אֲמִ ינִים ּ בֶּ אֱמֶ ת שֶׁ בְּ עִ נְיַן הַ מַ חֲלֹקֶ ת שֶׁ בִּ קְ דֻ שָׁ ה אֵ לו וָאֵ לו דִ בְ רֵ י ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ אֱלֹקִ ים חַ יִים ּ , עַל־יְדֵ י־זֶה נִמְ תָ ק בְּ חִ ינַת מַ חֲלֹקֶ ת ּ שֶׁ בַּ סִּ טְ רָ א־אָ חֳרָ א , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מַ יִין מְ סָ אֳבִ ין ּ ּ , מוֹ תָ רוֹ ת . וְ עַל־כֵּן מִ קְ וֶה הוא תִ קון לִ פְ גַם הַ בְּ רִ ית ּ ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת " וְזָרַ קְ תִ י עֲלֵיכֶם מַ יִם טְ הוֹ רִ ים וטְ הַ רְ תֶ ם ּ ּ ּ , " כִּ י מִ קְ וֶה הוא בְּ חִ ינַת הַ דַ עַת הָ עֶלְ יוֹ ן שֶׁ ל מַ חֲלֹקֶ ת לְ שֵׁ ם ּ ּ שָׁ מָ יִם . וְזֶה שֶׁ מובָ א ּ ּ , שֶׁ מִ קְ וֶה הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ " יִקָ וו הַ מַ יִם ּ ּ ּ

Segment 19
HE:
מִ תַ חַ ת הַ שָׁ מַ יִם אֶ ל מָ קוֹ ם אֶ חָ ד וְ כו ּ ּ ּ , "' ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת הַ כְ רָ עַת הַ מַ חֲלֹקֶ ת שֶׁ בִּ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ , כַּ מובָ א בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ ּ ּ . נִמְ צָ א שֶׁ מִ קְ וֶה הוא בְּ חִ ינַת מַ חֲלֹקֶ ת שֶׁ בִּ קְ ּ ּ ּ דֻ שָׁ ה , ּ שֶׁ יֶשׁ ּ לָה הַ כְ רָ עָה , וְעַל־כֵּן מְ תַ קֶ נֶת פְ גָם הַ נַ ּ ּ ּ , ל" עַיֵן פְ נִים ּ ּ (: מו )

Segment 20
HE:
ד,ח וַתָ נַח הַ תֵ בָ ה בַּ חֹדֶ שׁ הַ שְׁ בִ יעִ י ּ ּ ּ

Segment 21
HE:
... וְ כָ ל זֶה מְ רֻ מָ ז בְּ זֹהַ ר חָ דָ שׁ בְּ עִ נְיַן תֵ בַ ת נֹחַ ּ ּ ) ּ עַיֵן שָׁ ם בְּ פָ רָ שַׁ ת נֹחַ בְּ דַ ף כד כה דְ פוס סְ לַ ּ ּ אוִ ויטָ א , ( מַ ה שֶׁ כָּ תוב שָׁ ם שֶׁ נֹחַ לֹא בִּ קֵ שׁ עַ ל דוֹ רוֹ ּ ּ ּ ּ ּ , וְ אַ חַ ר שֶׁ יָצָ א ּ מֵ הַ תֵ בָ ה וְ רָ אָ ה כָּ ל הָ עוֹ לָם חָ רֵ ב הִ תְ חִ יל לִ בְ כּ וֹ ת עָ לָיו ּ וְ כו ', ּ וֶהֱשִׁ יבוֹ הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא ּ ּ ְ ּ : רַ עְ יָא שַׁ טְ יָא , כְּ עַן אֲמָ רִ ית דָ א וְ לֹא מִ קֹדֶ ם וְ כו ּ ּ ּ , ' כֵּ יוָן דַ חֲזָא נֹחַ כָּ ך ְ ּ הִ קְ רִ יב עַ לְ וָן וְ קָ רְ בָּ נִין וְ כו ', ּ עַיֵן שָׁ ם מַ ה שֶׁ מְ בָ אֵ ר שָׁ ם ּ ּ מַ עֲלַת מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו שֶׁ מָ סַ ר נַפְ שׁ וֹ עַ ל יִשְׂ רָ אֵ ל וְ הִ צִ ילָם ּ ּ ּ וְ כו . 'ּ ומְ בֹאָ ר שָׁ ם שֶׁ בִּ שְׁ בִ יל זֶה לֹא בִּ קֵ שׁ נֹחַ רַ חֲמִ ים ּ ּ עַ ל דוֹ רוֹ ּ כִּ , י אֲפִ לו הוא לֹא חָ שַׁ ב בְּ לִ בּ וֹ שֶׁ יִמָ לֵט וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ', עַיֵן שָׁ ם שֶׁ מַ אֲרִ יך כַּ מָ ה הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא רוֹ צֶה ּ ּ ְ ְ ּ ּ ּ ּ שֶׁ יְבַ קְ שׁ ו רַ חֲמִ ים עַל יִשְׂ רָ אֵ ל וְ כו ּ ּ ּ ', אֲפִ לו אִ ם הֵ ם כְּ מוֹ ּ ּ שֶׁ הֵ ם וְ כו ', ּ וְ עַיֵן שָׁ ם מַ ה שֶׁ כָּ תוב עַ ל פָ סוק ּ ּ ּ ּ ּ ) ְּב רֵ אשִׁ ית ( ז , ח וַיְשַׁ לַח אֶ ת הָ עֹרֵ ב ּ - זֶה דָ וִ ד שֶׁ הָ יָה קוֹ רֵ א תָ מִ יד ּ ּ כְּ עוֹ רֵ ב וְ כו ', ּ ומַ ה שֶׁ כָּ תוב שָׁ ם עַ ל פָ סוק ּ ּ ּ ּ ּ שָׁ ם ) ח ( ח , וַיְשַׁ לַח אֶ ת הַ יוֹ נָה עַ ד וְ לֹא יָסְ פָ ה שׁ וב אֵ לָיו עוֹ ד וְ כו ּ ּ ּ ּ ', ּ עַיֵן שָׁ ם . וְ כָ ל הַ פְ גָם שֶׁ ל נֹחַ וְ תִ קו ּ ּ ּ נוֹ הַ כּ ֹל הוא בְּ עִ נְיַן בְּ קִ יאות ּ ּ , שֶׁ לֹא הָ יָה בָּ קִ י בַּ הֲלָכָ ה זֹאת שֶׁ ל דַ רְ כֵ י הַ תְ שׁ ובָ ה כְּ מוֹ ּ ּ ּ ּ דַ רְ כֵי שֶׁ מַ מְ שִׁ יכִ ים הַ גְּדוֹ לִ ים וְ הַ צַ דִ יקִ ים מֹשֶׁ ה ּ ּ ּ ּ הַ תְ שׁ ובָ ה בִּ בְ קִ יאות נִפְ לָא מְ אֹד ּ ּ ּ , כִּ י נֹחַ הָ יָה צַ דִ יק ּ ּתָ מִ ים , אֲבָ ל לֹא הִ שִׂ יג שֶׁ אֶ פְ שָׁ ר לָצֵ את ולְ הוֹ רִ יד ּ ּ עַצְ מוֹ לְ הִ סְ תַ כֵּ ל עַ ל רְ שָׁ עִ ים כָּ אֵ לו לַעֲסֹק עִ מָ הֶם ּ ּ ּ ּ לִ מְ צֹא בָּ הֶ ם אֵ יזֶה זְכות ולְ הִ תְ פַ לֵל עֲלֵיהֶ ם ולְ עוֹ רְ רָ ם ּ ּ ּ ּ ּ בְּ אֵ יזֶה נְקֻ דָ ה טוֹ בָ ה וְ כו ּ ּ ' שֶׁ בְּ כָ ל זֶה עָ סַ ק מֹשֶׁ ה וְ הַ צַ דִ יקִ ים הַ גְּ דוֹ לִ ּ ּ ים שֶׁ אַ חֲרָ יו בִּ יגִיעוֹ ת עֲצומוֹ ת ּ , שֶׁ כָּ ל זֶה כָּ לול בִּ בְ חִ ינַת בְּ קִ יאות בְּ עָ יֵל וְ נָפִ יק ּ ּ , וְ עַ ל־כֵּן סָ בַ ר הַ לְ וַאי שֶׁ יַצִ יל אֶ ת עַצְ מוֹ וְ כו ּ ּ ּ ', כִּ י לֹא הִ שִׂ יג רַ חֲמָ יו ּ יִתְ בָּ רַ ך עַ ד הֵ יכָ ן הֵ ם מַ גִּיעִ ים ְ , וְ עַ ל־כֵּ ן הֻכְ רַ ח לִ כְ נֹס אֶ ל הַ תֵ בָ ה לְ הִ תְ חַ בֵּ א עַ צְ מוֹ שָׁ ם לְ הִ נָצֵ ל ּ ּ , כִּ י תֵ בַ ת נֹחַ ּ נִבְ נָה וְ נַעֲשָׂ ה בְּ חָ כְ מָ ה וקְ דֻ שָׁ ה גָּבוֹ הַ מְ אֹד ּ ּ ּ , כִּ י הָ יו ּ כַּ וָנוֹ ת עֲמֻקוֹ ת בְּ גָבְ הָ ה וְ אָ רְ כָּ ה וְ רָ חְ בָּ ה ּ ּ ּ ּ ּ , ובְ כָ ל בִּ נְיָנָה ּ ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בַּ תוֹ רָ ה כָּ ל פְ רָ טֵ י עֲשִׂ יָ ּ ּ ּ , ּ תָ ה וְ הִ יא מְ רַ מֶ זֶת עַל ּ תְ שׁ ובָ ה שֶׁ עוֹ שִׂ ין בְּ יוֹ ם כִּ פור ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בַּ זֹהַר ּ ּ ּ הַ קָ דוֹ שׁ ) תִ קון כא דַ ף נד ּ ּ ּ ּ :( תֵ בַ ת נֹחַ דָ א יוֹ ם כִּ פור ּ ּ ּ ּ , וְ כֵ ן אִ יתָ א שָׁ ם : הַ שְׁ בִ יעִ י וַתָ נַח הַ תֵ בָ ה בַּ חֹדֶ שׁ ּ ּ ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית ח , (ד , דָ א תִ שְׁ רֵ ּ ּ , י וְ כֵ ן מְ בֹאָ ר בְּ כַ מָ ה ּ סְ פָ רִ ים שֶׁ תֵ בַ ת נֹחַ הוא בְּ חִ ינַת הַ דִ בּ ורִ ים וְ הַ תֵ בוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ ל תְ פִ לוֹ ת ובַ קָ שׁ וֹ ת שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל מִ תְ פַ לְ לִ ין ומִ תְ חַ נְנִין ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְ כו ּ' ... ) (: מז י,ח- יא וַיֹסֶף שַׁ לַּח אֶ ת הַ יוֹ נָ ּ ּ ה ...

Segment 22
HE:
לְ עֵת עֶרֶ ב וְ הִ נֵּה עֲלֵה זַיִ ־ ת טָ רָ ף בְּ פִ יהָ

Segment 23
HE:
וְ אִ יתָ א , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת חֲנֻכָּ ה שֶׁ מַ דְ לִ יקִ ין נֵרוֹ ת שֶׁ ל שֶׁ מֶ ן ּ ּ ּ זַיִת . ' אָ ז וַיֵדַ ע נֹחַ כִּ י קַ לו הַ מַ יִם ּ ּ ּ ּ ' ', ּ וְ כו כִּ י נֵר חֲנֻכָּ ה , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת אוֹ ר הַ הַ שְׁ גָּחָ ה ּ , בְּ חִ ינַת אֱמֶ ת , ּ הוא הַ תִ קון עַל מֵ י הַ מַ בּ ול ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת חֵ טְ א הַ נַ ּ ּ , ל" כִּ י עִ קַ ר הַ חֵ טְ א הוא שֶׁ מַ פְ רִ יד אוֹ ר הַ הַ שְׁ גָּחָ ה עַל־יְדֵ י חֵ טְ א ּ ּ ּ הַ זֶה שֶׁ הוא פְ גַם הָ עֵינַיִם וְ כו ּ ּ ּ ּ ', וְ עַל־כֵּן עַל־יְדֵ י נֵר חֲנֻכָּ ה בְּ חִ ינַת הַ מְ שָׁ כַ ת אוֹ ר הַ הַ שְׁ גָּחָ ה גַּם לְ מַ טָ ה מֵ עֲשָׂ רָ ה ּ טְ פָ חִ ים לֵידַ ע שֶׁ ה ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ כָ ל מָ קוֹ ם וְ כו ּ ְ ', עַל־יְדֵ י זֶה נִתְ תַ קֵ ן זֶה הַ חֵ טְ א וְחוֹ זֵר וְנִכְ לָל אַ חַ ר הַ בְּ רִ יאָ ה בְּ קֹדֶ ם ּ ּ הַ בְּ רִ יאָ ה וְ נִדְ חִ ין מֵ י הַ מַ בּ ול וְחוֹ זֵר וְ נִתְ קַ יֵם הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ בְּ הַ שְׁ גָּחָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך . ְ וְזֶהו ּ " וְ הִ נֵה עֲלֵה זַ ּ יִת — " ּ דָ א חֲנֻכָּ ה . " אָ ז וַיֵדַ ע נֹחַ כִּ י קַ לו הַ מַ יִם וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ , "' כִּ י נִתְ תַ קֵ ן חֵ טְ א הַ נַ ּ ּ ּ , ל" שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מֵ י הַ מַ בּ ול ּ ּ ּ , עַל־יְדֵ י נֵר חֲנֻכָּ ה כַּ נַ . ל"ּ וְזֶהו ּ " וְ הִ נֵה עֲלֵה זַיִת טָ רָ ף בְּ פִ יהָ ּ ". וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" שֶׁ בִּ קְ שָׁ ה עַל פַ רְ נָסָ ה ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" יִהְ יו ּ מְ זוֹ נוֹ תַ י מְ רוֹ רִ ין כַּ זַיִת וְ כו ּ ּ ', כִּ י עִ קַ ר הַ פַ רְ נָסָ ה נִמְ שָׁ ך ְ ּ ּ מִ בְּ חִ ינָה זוֹ , מִ בְּ חִ ינַת כְּ לָלִ יות אַ חַ ר הַ בְּ רִ יאָ ה בְּ אֶ חָ ד ּ ּ עַל־יְדֵ י הַ הַ שְׁ גָּחָ ה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת עֲלֵה ּ זַיִת , בְּ חִ ינַת נֵר חֲנֻכָּ ה ) :( מח

Segment 24
HE:
טז ,ח צֵ א מִ ן הַ תֵ בָ ה ּ

Segment 25
HE:
כָּ ל כְּ נִיסַ ת נֹחַ אֶ ל הַ תֵ בָ ה זֶה בְּ חִ ינַת עָיֵל ּ , ּ שֶׁ מֵ חֲמַ ת שֶׁ לֹא הָ יָה יָכוֹ ל לְ הַ צִ יל אֶ ת עַצְ מוֹ עִ ם הָ עוֹ לָם ּ ּ , כִּ י לֹא הָ יָה בָּ קִ י בַּ הֲלָכָ ה ) של דרכי התשובה (, וְ הָ עִ קָ ר שֶׁ לֹא ּ ּ ָה יָה בָּ קִ י בִּ בְ חִ ינַת וְ נָפִ יק , שֶׁ שָׁ ם עִ קַ ר הַ בְּ קִ יאות ּ ּ ּ , עַל־כֵּן צִ וָהו ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ יִכְ נֹס לְ תוֹ ך הַ תֵ בָ ה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ְ ְ ּ עָיֵל וְ שָׁ ם יַסְ תִ יר עַצְ מוֹ עִ ם כָּ ל בָּ נָיו וְ עִ ם כָּ ל מִ ינֵי חַ יוֹ ת ּ ּ וְ עוֹ פוֹ ת וצְ מָ חִ ים וְ כו ּ ּ ' בִּ שְׁ בִ יל ּ ּ קִ יום הָ עוֹ לָם . וְ עַל־כֵּן כְּ מוֹ שֶׁ הִ צְ רִ יך לְ צִ ווי מֵ ה ּ ּ ְ ' יִתְ בָּ רַ ך לִ כָּ נֵס אֶ ל ְ ּ הַ תֵ בָ ה , כְּ מוֹ ־כֵן הֻכְ רַ ח לְ הִ צְ טַ ווֹ ת מֵ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך לָצֵ את ְ מֵ הַ תֵ בָ ה ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תַ ב בַּ פָ רָ שָׁ ה ּ : וַיְדַ בֵּ ר אֱלֹקִ ים אֶ ל נֹחַ ' ּ וְ כו צֵ א מִ ן הַ תֵ בָ ה ּ , ֶׁש הֻצְ רַ ך לְ הִ צְ טַ ווֹ ת עַל הַיְצִ יאָ ה מִ ן ּ ְ ּ הַ תֵ בָ ה , כִּ י יְצִ יאָ תוֹ מִ ן הַ תֵ בָ ה זֶה בְּ חִ ינַת וְ נָפִ יק ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י שֶׁ הִ סְ תִ יר עַצְ מוֹ בְּ הַ תֵ בָ ה עַד שֶׁ נִמְ תַ ק הַ דִ ין ּ ּ ּ ּ ּ הַ קָ שֶׁ ה שֶׁ ל דוֹ ר הַ מַ בּ ול ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : ּ וַיִזְכּ ֹר אֱלֹקִ ים אֶ ת נֹחַ וְ כו ' ּ עַל־יְדֵ י זֶה רִ חֵ ם ה ' יִתְ בָּ רַ ך עַל עוֹ לָמוֹ וְ צִ וָהו ּ ּ ְ לָצֵ את מִ ן הַ תֵ בָ ה שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת וְ נָפִ יק ּ ּ . וְ עַל־כֵּן כְּ תִ יב : הוֹ צֵ א מִ ן הַ תֵ בָ ה ּ , וְקָ רִ ינָן : הַ יְצֵ א . ּופֵ רֵ שׁ רַ שִׁ : י" אֱמֹר לָהֶם שֶׁ יֵצְ או ּ ּ , וְ אִ ם לֹא יִרְ צו הוֹ צִ יאֵ ם בְּ עַל־ ּ כָּ רְ חָ ם . ּ מובָ ן מִ זֶה שֶׁ לֹא רָ צו בִּ רְ צוֹ נָם לָצֵאת מִ ן הַ תֵ בָ ה ּ ּ ּ ּ . וְזֶה רֶ מֶ ז עַל כָּ ל מַ ה שֶׁ כָּ תַ בְ נו בְּ עִ נְיָן זֶה ּ ּ , שֶׁ בְּ וַדַ אי מִ י שֶׁ רוֹ צֶ ה לָשׁ וב ּ ּ הָ יָה מְ רֻ צֶ ה שֶׁ יַנִיחוהו לֵישֵׁ ב תָ מִ יד בְּ בֵ ית הַ מִ דְ רָ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ מָ קוֹ ם קָ דוֹ שׁ וְ לַעֲסֹ ק בְּ תוֹ רָ ה ותְ פִ לָה ּ ּ , אֲבָ ל ה ' יִתְ בָּ רַ ך ְ

Segment 26
HE:
רוֹ צֶ ה בְּ קִ יום הָ עוֹ לָם ומְ סַ בֵּ ב עִ ם הָ אָ דָ ם שֶׁ מֻכְ רָ ח כַּ מָ ה ּ ּ ּ ּ ּ פְ עָמִ ים לָצֵ את מֵ הַ בֵּ ית הַ מִ דְ רָ שׁ לַעֲסֹק בְּ צָ רְ כֵי הַ גּוף ּ ּ ּ ופַ רְ נָסָ ה וְ כו ּ ּ ' שֶׁ כָּ ל זֶה בְּ חִ ינַת וְ נָפִ יק , וְזֶה קָ שֶׁ ה עַל הָ אָ דָ ם מְ אֹד , כִּ י יוֹ דֵ עַ שֶׁ כְּ שֶׁ יוֹ צֵ א לַחוץ הוא בְּ סַ כָּ נָה ּ ּ ּ גְּדוֹ לָה , אֲבָ ל לָא סַ גֵּי בְּ לָאו הָ כֵי . שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת מַ ה ּ ּ שֶׁ בְּ נֵי הַ תֵ בָ ה לֹא רָ צו לָצֵ את מֵ הַ תֵ בָ ה כִּ י אִ ם בִּ גְזֵרַ ת ה ּ ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ אָ מַ ר לָהֶם לָצֵ את ְ , כִּ י ה ' יִתְ בָּ רַ ך ְ רוֹ צֶה שֶׁ הָ אָ דָ ם יַעֲבֹד אוֹ תוֹ בְּ זֶה הָ עוֹ לָם דַ יְקָ א ּ , שֶׁ הוא בִּ כְ לָלוֹ ּ בְּ חִ ינַת וְ נָפִ יק כְּ נֶגֶד הָ עוֹ לָמוֹ ת הַ קְ דוֹ שִׁ ים ּ , הָ עוֹ לָמוֹ ת הָ עֶלְ יוֹ נִים , וְ עַל־כֵּן גַּם בְּ זֶה הָ עוֹ לָם הַ הֶ כְ רֵ חַ שֶׁ תִ הְ יֶה ּ עֲבוֹ דָ תוֹ בִּ בְ חִ ינַת עָיֵל וְ נָפִ יק דַ ּ יְקָ א . וְזֶה בְּ חִ ינַת וַיְשַׁ לַח אֶ ת הָ עֹרֵ ב ּ , ּ שֶׁ מְ בֹאָ ר בְּ זֹהַ ר חָ דָ שׁ שֶׁ זֶהו דָ וִד שֶׁ הָ יָה קוֹ רֵ א תָ מִ יד כְּ עוֹ רֵ ב וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ' וְ שִׁ לְ חָ הו ּ ּ הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא מִ מַ לְ כותוֹ וְ הוֹ צִ יאוֹ מִ בֵּ יתוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ְ , ּומַ ה כְּ תִ יב בֵּ יה ' : ּ ּ וַיֵצֵ א יָצוֹ א וָשׁ וֹ ב ', ּדִ כְ תִ יב ) שְׁ מואֵ ל־ב טו ּ (: וְ דָ וִ ד עֹלֶה בְ מַ עֲלֵה הַ זֵיתִ ים הוֹ לֵך ובוֹ כֶה וְרֹאשׁ לוֹ ּ ְ ּ חָ פוי , ּ הָ יָה יוֹ צֵ א וְ שָׁ ב בִּ תְ שׁ ובָ ה וְ הִ תְ וַדָ ה עַל חַ טֹאתָ יו ּ ּ ּ ומְ בַ קֵ שׁ רַ חֲמִ ים עֲלֵיהֶם וְ כו ּ ּ ּ ' ' עַד יְבשֶׁ ת הַ מַ יִם ּ ' ', ּ וְ כו עַד־כָּ אן לְ שׁ וֹ נוֹ . וְ עַ יֵן שָׁ ם מַ ה שֶׁ מְ פָ רֵ שׁ ּ ּ ּ ' וַיְשַׁ לַח אֶ ת ּ ּ הַ יוֹ נָה ' שָׁ לשׁ פְ עָמִ ים ּ , שֶׁ מְ רַ מֵ ז עַל הַ גָּלֻיוֹ ת עַד הַ גָּלות ּ ּ ּ ּ הָ אַ חֲרוֹ ן הַ זֶה שֶׁ נֶאֱמַ ר עָלָיו ּ ּ : וְ לֹא יָסְ פָ ה שׁ וב אֵ לָיו עוֹ ד ּ , שֶׁ בִּ שְׁ בִ יל זֶה מִ תְ אָ רֵ ך הַ גָּלות הַ זֶה כָּ ל כָּ ך ְ ְ ּ ּ , אֲבָ ל ַא ף־עַל־פִ י־כֵן הוא יִתְ בָּ רַ ך מְ זֻמָ ן ומְ חַ כֶּ ה אֵ ימָ תַ י ּ ּ ּ ּ ְ תָ שׁ וב ּ ּ , ּ עַיֵן שָׁ ם כָּ ל זֶה הֵיטֵ ב ) :( מט

Segment 27
HE:
כא ,ח כִּ י יֵצֶ ר לֵב הָ אָ דָ ם רַ ע מִ נְּעֻרָ יו

Segment 28
HE:
... קֹדֶ ם הִ תְ הַ וות הַ בְּ רִ יאָ ה הֻכְ רַ ח שֶׁ יִהְ יֶה צִ מְ צום וְ הוא ּ ּ ּ ּ ּ ּ מְ קוֹ ם הַ בְּ רִ יאָ ה , ּוכְ מוֹ כֵ ן בְּ כָ ל הַ דְ בָ רִ ים שֶׁ בָּ עוֹ לָם קֹדֶ ם ּ שֶׁ בָּ אִ ין לָעוֹ לָם יֵשׁ בְּ חִ ינָה זֹאת שֶׁ הַ הֶ כְ רֵ חַ שֶׁ יִהְ יֶה אֵ יזֶה ּ בְּ חִ ינַת צִ מְ צום קֹדֶ ם שֶׁ נִמְ שָׁ ך הָ אוֹ ר וְ הַ חִ יות שֶׁ ל אוֹ תוֹ ּ ּ ּ ְ ּ הַ דָ בָ ר שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה הוא נִבְ רָ א וְיוֹ צֵ א לָעוֹ לָם ּ ּ . ּ ומֵ חֲמַ ת שֶׁ הַ צִ מְ ּ צום הוא שׁ ֹרֶ שׁ הַ דִ ין שֶׁ מִ שָׁ ם עִ קַ ר אֲחִ יזַת ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א וְ הַ קְ לִ פוֹ ת ּ ּ , וְ עַל־כֵּן הָ יָה צָ רִ יך אָ דָ ם ְ הָ רִ אשׁ וֹ ן לְ בָ רֵ ר הַ כּ ֹל עַל־יְדֵ י תְ פִ לָתוֹ וְ הוא פָ גַם בָּ זֶה ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י חֵ טְ א עֵץ הַ דַ עַת טוֹ ב וָרָ ע מֵ אָ ז נִתְ קַ לְ לָה ּ הָ אֲדָ מָ ה וְ נִגְזַר עָ לָיו וְ אָ כַ לְ תָ אֶ ת עֵשֶׂ ב הַ שָׂ דֶ ה בְּ זֵעַת ּ ּ אַ פֶ יך תֹאכַ ל לֶחֶ ם ּ ָ ּ , דְ הַיְנו שֶׁ כָּ ל הַ דְ בָ רִ ים יֵצְ או ּ ּ ּ ּ מְ לֻבָּ שִׁ ים בִּ פְ סֹלֶת וקְ לִ פוֹ ת וְ הַ קְ לִ פָ ה קָ דְ מָ ה לַפְ רִ י ּ ּ ּ ּ ּ תָ מִ יד וְזֶה כָּ ל עֲבוֹ דָ תֵ נו כָּ ל יָמֵ ינו לְ בָ רֵ ר כָּ ל הַ דְ בָ ּ ּ ּ ּ רִ ים מֵ הַ קְ לִ פוֹ ת וְ הַ פְ סֹלֶת שֶׁ קָ דְ מו לָהֶם ּ ּ ּ ּ ּ . ומֵ חֲמַ ת שֶׁ הַ קְ לִ פָ ה ּ ּ ּ נִתְ אַ חֲזָה בְּ הַ פְ רִ י מְ אֹד וְ קָ דְ מָ ה לָה ּ ּ , עַל־כֵּן בֶּ אֱמֶ ת קָ שֶׁ ה הַ בֵּ רור מְ אֹד ומֵ חֲמַ ת זֶה רַ בִּ ים נִכְ שָׁ לִ ים בְּ זֶה הָ עוֹ לָם ּ ּ וְ נוֹ פְ לִ ים לְ מָ קוֹ ם שֶׁ נוֹ פְ לִ ים רַ חֲמָ ּ נָא לִ צְ לָן , רַ ק הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ הָ אֲמִ תִ יִים גִּבּ וֹ רֵ י כּ ֹחַ שֶׁ הֵ ם מִ תְ גַּבְּ רִ ים עַל יִצְ רָ ם הֵם ּ ּ מְ בָ רְ רִ ים הַ כּ ֹל וְ לֹא זוֹ אַ ף זוֹ שֶׁ הֵם בְּ תֹקֶ ף צִ דְ קָ תָ ם מְ עוֹ רְ רִ ים רַ חֲמֵ י ה ' יִתְ בָּ רַ ך עָלֵינו שֶׁ יָחוס עָלֵינו וְ לֹא ּ ּ ּ ּ ְ יָדון אוֹ תָ נו כְּ מַ עֲ ּ ּ שֵׂ ינו רַ ק יִסְ תַ כֵּ ל עַל מְ קוֹ מֵ נו עַל מָ קוֹ ם ּ ּ ּ שֶׁ ל כָּ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד דֶ רֶ ך אֵ יזֶה מְ קוֹ מוֹ ת הוא נִמְ שַׁ ך לְ זֶה ְ ְ ּ ּ הָ עוֹ לָם כִּ י הַ מָ קוֹ ם שֶׁ ל כָּ ל אֶ חָ ד הוא בְּ חִ ינַת הַ קְ לִ פָ ה ּ ּ ּ ּ וְ הַ פְ סֹלֶת שֶׁ קָ דְ מָ ה לַפְ רִ י כַּ נַ ּ ּ ּ ּ "ל, וְעַל־יְדֵ י זֶה הוא מְ רַ ּ חֵ ם עָ לֵינו וְ דָ ן אוֹ תָ נו לְ כַ ף זְכות ּ ּ ּ . וְזֶה שֶׁ כָּ תוב וְ לֹא אֹסִ ף עוֹ ד ּ לְ הַ כּ וֹ ת אֶ ת כָּ ל חַ י כַּ אֲשֶׁ ר עָ שִׂ יתִ י כִּ י יֵצֶר לֵב הָ אָ דָ ם רַ ע מִ נְעֻרָ יו וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ " ל מִ שֶׁ נִנְעָר לָצֵ את מִ מְ עֵי ּ ּ ּ ּ אִ מוֹ . מִ שֶׁ נִנְעָר לָצֵ את מִ מְ עֵי ּ ּ ּ אִ מוֹ דַ יְקָ א הַ יְנו כִּ י מְ קוֹ מוֹ ּ ּ ּ גָּרַ ם לוֹ לַחֲטֹא מֵ חֲמַ ת שֶׁ יָצָ א מִ מָ קוֹ ם מְ טֻנָף כָּ זֶה ּ ּ ּ , ּוכְ מוֹ שֶׁ אָ מַ ר דָ וִ ד הֵן בְּ עָווֹ ן חוֹ לַלְ תִ י ובְ חֵ טְ א יֶחֱמַ תְ נִי אִ מִ י ּ ּ ּ ּ .. . (: נ)

Segment 29
HE:
ד,ט אַ ך בָּ שָׂ ר בְּ נַפְ שׁ וֹ דָ מוֹ לֹא תֹאכֵ לו ּ ְ

Segment 30
HE:
וְזֶה בְּ חִ ינַת אִ ּ סּ ור אֵ יבָ ר מִ ן הַ חַ י , כִּ י אֵ ין שְׁ חִ יטָ ה אֶ לָא ּ מִ ן הַ צַ וָאר ּ ּ , כִּ י הַ שְׁ חִ יטָ ה הִ יא לְ הַ כְ נִיעַ כּ ֹחַ הַ בַּ הֲמִ יות ּ ּ ּ ולְ הַ עֲלוֹ ת הַ נֶפֶ שׁ מֵ חַ י לִ מְ דַ בֵּ ר ּ ּ . וְ עַל _ כֵּן צָ רִ יך לִ שְׁ חֹט מִ ן ְ הַ צַ וָאר דַ יְקָ א ּ ּ ּ , דְ הַ יְנו הַ קָ נֶה וְ הַ וֵשֶׁ ט וְהַ וְ ּ ּ ּ ּ ּ רִ ידִ ין שֶׁ הֵם סְ מוכִ ים לִ כְ לֵי הַ דִ בּ ור ּ ּ ּ . וְ עַל _ כֵּן תִ קון הַ שְׁ חִ יטָ ה עַל יָדָ ם ּ ּ ּ ּ ּדַ וְ קָ א , כִּ י דֶ רֶ ך שָׁ ם יוֹ צְ אִ ים הַ נְפָ שׁ וֹ ת בִּ בְ חִ ינַת ּ ְ ּ ) שִׁ יר ּ הַ שִׁ ירִ ים ה : ( נַפְ שִׁ י יָצְ אָ ה בְ דַ בְּ רוֹ . וְ עַל _ כֵּן לְ שָׁ ם מִ תְ כַּ נְסִ ים כָּ ל הַ דָ מִ ים בִּ שְׁ ּ ּ עַת הַ שְׁ חִ יטָ ה ּ , כִּ י שָׁ ם מְ קוֹ מָ ם לָצֵ את דֶ רֶ ך שָׁ ם ְ ּ , ' כִּ י הַ דָ ם הוא הַ נֶפֶ שׁ ּ ּ ּ ' וִיצִ יאַ ת וַעֲלִ יַת הַ נְפָ שׁ וֹ ת הוא דֶ רֶ ך שָׁ ם ְ ּ ּ ּ ּ . וְ עַל _ כֵּן מֵ חֲמַ ת שֶׁ שָׁ ם עִ קַ ר הַ נֶפֶ שׁ ּ ּ ּ , וְעַל _ כֵּן שָׁ ם תָ לוי ּ ּ הַ חִ יות ּ ּ , ּומֵ חֲמַ ת זֶה נֶאֱחָ זִים שָׁ ם בְּ יוֹ תֵ ר הַ קְ לִ פוֹ ת ּ ּ , כִּ י קָ נֶה ווֵשֶׁ ט ווְרִ ידִ ין הֵם בְּ חִ ינַת ּ ּ ' שְׁ לֹשֶׁ ת שָׂ רֵ י פַ רְ עֹה ּ ' ) לִ קוטֵ י תוֹ רָ ה פָ רָ שַׁ ת וַיֵשֶׁ ב ּ ּ ּ ּ ּ ( שֶׁ הֵם עוֹ מְ דִ ים שָׁ ם לִ ינֹק מֵ הַ דִ בּ ור וְ הַ נֶפֶ שׁ שֶׁ יוֹ צֵ א דֶ רֶ ך שָׁ ם תָ מִ יד ּ ְ ּ ּ ּ ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת נַפְ שִׁ י יָצְ אָ ה כו ' ּ . ל"ּ כַּ נַ ובִ פְ רָ ט בִּ בְ הֵמָ ה שֶׁ הַ נְפָ שׁ וֹ ת ּ ּ שֶׁ יֵשׁ שָׁ ם הֵם בְּ חִ ינַת נַפְ שׁ וֹ ת הָ עֲשׁ וקִ ים שֶׁ יָרְ דו וְ נָפְ לו ּ ּ ּ ּ ּ ּ מִ מַ דְ רֵ גָתָ ם , מִ מְ דַ בֵּ ר לְ חַ י וְ נִטַ ל מֵ הֶ ם הַ דִ בּ ור ּ ּ ּ ּ , כִּ י הַ בְּ הֵמָ ה אֵ ין לָה כּ ֹחַ הַ דִ בּ ור ּ ּ ּ . וְ עַל _ כֵּן בִּ בְ הֵמָ ה הַ שְׁ לֹשֶׁ ּ ת שָׂ רֵ י פַ רְ עֹה ּ , שֶׁ הֵם הַ שָׁ לֹשׁ קְ לִ פוֹ ת הַ נַ ּ ּ ּ , ל" הֵם שָׁ ם בְּ תֹקֶ ף וְ הִ תְ גַּבְּ רות יוֹ תֵ ר ּ . כִּ י בְּ חִ ינַת הַ דִ בּ ור ּ ּ , בְּ חִ ינַת הַ נְפָ שׁ וֹ ת ּ כָּ בושׁ אֶ צְ לָם ּ , כִּ י שָׁ ם מִ תְ גַּבֵּ ר רוחַ הַ בַּ הֲמִ יות שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת הַ קְ לִ פוֹ ת הַ נַ ּ ּ ּ " ל וְכוֹ בְ שִׁ ים אֶ ת הַ נֶפֶ שׁ שֶׁ הוא ּ ּ בְּ חִ ינַת הַ דִ בּ ור אֲלֵיהֶם עַד שֶׁ יוֹ רֵ ד הַ נֶפֶ שׁ מִ מַ דְ רֵ גָתוֹ ּ ּ ּ ּ ּ לְ גַמְ רֵ י , ּ מִ מְ דַ בֵּ ר לְ חַ י . וְ עַל _ כֵּן צָ רִ יך לִ שְׁ חֹט מִ ן הַ צַ וָאר ּ ּ ְ , ל"ּ הַ נַ לִ שְׁ חֹט הַ קָ נֶה ווֵשֶׁ ט ווְרִ ידִ ין ּ ּ ּ , לְ הַ כְ נִיעַ שְׁ לֹשֶׁ ת שָׂ רֵ י פַ רְ ּ עֹה . וַאֲזַי לְ שָׁ ם מִ תְ כַּ נְסִ ים וְיוֹ צְ אִ ים כָּ ל הַ דָ מִ ים ּ ּ , שֶׁ הֵם הַ נְפָ שׁ וֹ ת ּ , וְיוֹ צְ אִ ים וְ עוֹ לִ ים מֵ חַ י לִ מְ דַ בֵּ ר עַל _ יְדֵ י הַ בְּ רָ כָ ה וְ הַ סַּ כִּ ין שֶׁ ל שְׁ חִ יטָ ה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת דִ בּ ור ּ ּ ּ הַ קָ דוֹ שׁ שֶׁ ל שְׁ לֵמות לְ שׁ וֹ ן הַ קֹדֶ שׁ ּ ּ ּ . וְ עַל _ כֵּן כָּ ל זְמַ ן שֶׁ לֹא שָׁ חַ ט הַ בְּ הֵמָ ה מִ ן הַ צַ וָאר אֲפִ לו ּ ּ ּ ּ ּ אִ ם יַחְ תֹך אֵ יבָ ר מִ מֶ נָה בְּ סַ כִּ ין ּ ּ ּ ְ , אֵ ין כּ ֹחַ הַ בַּ הֲמִ יות נִכְ נָע ּ ּ וְ אֵ ין הַ נֶפֶ שׁ יוֹ צְ אָ ה דֶ רֶ ך שָׁ ם ְ ּ ּ , כִּ י יְצִ יאַ ת הַ נֶפֶ שׁ הוא רַ ק ּ ּ דֶ רֶ ך הַ שְׁ לֹשָׁ ה הַ נַ ּ ּ ּ ְ " ל בִּ בְ חִ ינַת נַפְ שִׁ י יָצְ אָ ה וְ כו . 'ּ וְ שָׁ ם



# Lech Lecha
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/1/3/

Lech Lecha
לךלך
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/1/3

Segment 1
HE:
יֵשׁ כַּ מָ ּ ה מִ ינֵי חֹשֶׁ ך ושְׁ קָ רִ ים הַ נִמְ שָׁ כִ ים מֵ הָ אָ רֶ ץ ּ ּ ְ וְ הַ מְ דִ ינָה שֶׁ נִתְ גַּדֵ ל בָּ ה ּ ּ ּ ּ . כִּ י אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ בְּ כָ ל אֶ רֶ ץ ּ ובְ כָ ל מָ קוֹ ם יֵשׁ בְּ וַדַ אי טוֹ ב הַ רְ בֵּ ה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ אֱמֶ ת , אֲבָ ל הַ קְ לִ פָ ה קָ דְ מָ ה לַפֶ רִ י ּ ּ ּ , וְזֶה לְ עֻמַ ת זֶה וְ כו ּ ּ . ' וְ עַל־כֵּן יֵשׁ בְּ כָ ל מָ קוֹ ם כַּ מָ ה מִ ינֵי חַ שְׁ כות הַ מַ חְ שִׁ יכִ ים ּ ּ ּ אֶ ת הָ אֱמֶ ת בְּ כָ ל מָ קוֹ ם ומָ קוֹ ם לְ פִ י בְּ חִ ינָתוֹ ּ , וְ כֵן יֵשׁ כַּ מָ ה מִ ינֵי חֹשֶׁ ך וָשֶׁ קֶ ר הַ נִדְ בָּ ק בְּ הָ אָ דָ ם מִ צַ ד הַ הוֹ לָדָ ה ּ ּ ּ ְ , בִּ בְ חִ ינַת " הֵן בְּ עָווֹ ן חוֹ לָלְ תִ י וְגוֹ ּ ; "' וְיֵשׁ כַּ מָ ה מִ ינֵי ּ שְׁ טותִ ים ושְׁ קָ רִ ים שֶׁ נִדְ בָּ ק בּ וֹ מִ צַ ד מִ שְׁ פַ חְ תוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כְּ גוֹ ן ּ שֶׁ מַ חֲזִיקִ ים עַצְ מָ ם לִ מְ יֻחָ סִ ים גְּדוֹ לִ ים , וכְ אִ לו כָּ ל הַ כָּ בוֹ ד ּ ּ ּ ּ ְ שַׁ יָך לָהֶם , וְ כַ יוֹ צֵ א בָּ זֶה שְׁ אָ ר שְׁ טותִ ים ובִ לְ בּ ולִ ים ּ ּ ּ ּ . ּומִ י שֶׁ רוֹ צֶ ה לֵילֵך בְּ דֶ רֶ ך הַ קֹדֶ שׁ ּ ְ ְ , הוא צָ רִ יך לֵילֵך וְלָצֵאת ְ ְ ּ ולְ הַ טוֹ ת מִ דֶ רֶ ך כֻּלָם ּ ְ ּ ּ ּ , רַ ק לְ הַ מְ שִׁ יך עַצְ מוֹ אֶ ל נְקֻדַ ת ּ ְ הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ הַ מֻשְׁ רָ שׁ בּ וֹ מִ צַ ד נִשְׁ מָ תוֹ שֶׁ הוא חֵ לֶק ּ ּ ּ ּ אֱלוֹ קַ מִ מַ עַל ּ , שֶׁ הוא עֶצֶם הָ אֱמֶ ת ּ . וְזֶה עִ קַ ר עַצְ ּ ּ ּ מִ יות הָ אָ דָ ם , כִּ י כְּ שֶׁ אוֹ מֵ ר הָ אָ דָ ם : " , " אֲנִי , " לִ י " אוֹ " ָ לְ ך " אוֹ מְ כַ וֵן הַ כּ ֹל עַל עֶצֶם הָ אָ דָ ם שֶׁ הוא נִשְׁ מָ תוֹ ּ ּ , וְ לֹא עַל הַ גּוף שֶׁ נִקְ רָ א רַ ק בָּ שָׂ ר וָדָ ם ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת " ּ וַיאמֶ ר ה ' אֶ ל אַ בְ רָ ם לֶך־לְ ך ָ ְ " " " ָ לְ ך ּדַ יְקָ א , לְ עַצְ מִ יותְ ך ָ ּ ּ , שֶׁ הוא רַ ק ּ נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ הַ מֻשְׁ רֶ שֶׁ ת בְּ ך ָ ּ ּ ּ ; וְזֶה : " מֵ אַ רְ צְ ך ָ ומִ מוֹ לַדְ תְ ך ומִ בֵּ ית אָ בִ יך ָ ָ ּ ּ ּ ּ , " כִּ י צָ רִ יך לִ פְ נוֹ ת שִׁ כְ מוֹ ְ ולְ הַ טוֹ ת לְ גַמְ רֵ י מִ כָּ ל הַ שְׁ קָ רִ ים וְ הַ בִּ לְ בּ ולִ ים הַ נֶאֱחָ זִים ּ ּ ּ ּ ּ בּ וֹ מִ צַ ד הָ אָ רֶ ץ שֶׁ ּ נִתְ גַּדֵ ל בָּ ה אוֹ מִ צַ ד הַ הוֹ לָדָ ה אוֹ מִ צַד ּ ּ ּ ּ ּ הַ מִ שְׁ פָ חָ ה ּ ּ , רַ ק יִמְ שׁ ֹך עַצְ מוֹ אֶ ל נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ ּ ּ ְ , וְ אָ ז יִזְכֶּ ה לָבוֹ א אֶ ל תַ כְ לִ יתוֹ הַ נִצְ חִ י ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת " אֶ ל הָ אָ רֶ ץ אֲשֶׁ ר אַ רְ אֶ ךָ וְגוֹ ּ (: נג ) "'

Segment 2
HE:
וְזֶ הו לֶך לְ ך ָ ְ ּ , לְ ך דַ יְקָ א ָ ּ , שֶׁ כָּ ל הִ לוכְ ך ונְסִ יעָתְ ך יִהְ יֶה לְ ך ָ ָ ָ ּ ּ ּ וְ אֵ לֶיך לְ בַ ד הַ יְנו לְ עֶצֶם נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת שֶׁ זֶה עִ קָ רְ ך ָ ָ ּ ּ ּ ּ וְחִ יותְ ך ָ ּ ּ . כִּ י עִ קַ ר הָ אָ דָ ם הוא הַ נְשָׁ מָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה שֶׁ בּ וֹ ּ ּ ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה כָּ ל הָ אָ דָ ם , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ בַּ סְּ פָ רִ ים ומובָ א בִּ דְ בָ רָ יו ּ ּ "זַ ל בְּ סִ ימָ ן כ " ב שֶׁ מַ ה שֶׁ נִקְ רָ א אֵ צֶ ל הָ אָ דָ ם אֲנִי הוא רַ ק ּ ּ ּ ּ עֶצֶם הַ נְשָׁ מָ ה ּ , כִּ י בְּ שַׂ ר הָ אָ דָ ם נִקְ רָ א בְּ שַׂ ר אָ דָ ם , וְ עִ קַ ר ּ הָ אָ דָ ם הוא הַ נְשָׁ מָ ה ּ ּ . וְ הַ נְשָׁ מָ ה הִ יא חֵ לֶק אֱלֹקִ י מִ מַ עַל ּ ּ שֶׁ הוא עֶצֶ ּ ם הָ אֱמֶ ת . וְזֶה בְּ חִ ינַת נִשְׁ מוֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ הִ תְ חִ ילו מֵ אַ בְ רָ הָ ם שֶׁ נֶאֱמַ ר עֲלֵיהֶם כֻּלֹה זֶרַ ע אֱמֶ ת ּ ּ ּ . וְזֶהו לֶך לְ ך ָ ְ ּ , הַ יְנו שֶׁ תֵ לֵך לְ ך לְ עַצְ מְ ך דְ הַ יְנו לְ עֶצֶם ּ ּ ּ ָ ָ ְ ּ הָ אֱמֶ ת שֶׁ לְ ך הַ מֻשְׁ רָ שׁ בְּ ך שֶׁ רַ ק זֶה נִקְ רָ א ָ ָ ּ ּ ' אֲנִי ' כְּ שֶׁ הָ אָ דָ ם מְ דַ בֵּ ר עַל עַצְ מוֹ , וְ כֵן רַ ק זֶה נִקְ רָ א ' ּ אַ תָ ה ' אוֹ ' ָ לְ ך ' כְּ שֶׁ מְ דַ בְּ רִ ים עִ מוֹ לְ נוֹ כֵחַ ּ ּ , הַ יְנו שֶׁ בְּ כָ ל הִ לוכְ ך ָ ּ ּ ּ בְּ גַשְׁ מִ יות וְרוחָ נִיות תֵ לֵך רַ ק לְ ך לְ עַצְ מְ ך לְ עֶצֶם נְקֻ דַ ת ּ ָ ָ ְ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הָ אֱמֶ ת הַ מֻשְׁ רָ שׁ בְּ ך וְ לֹא תִ סְ תַ ּ ּ ָ ּ כֵּל עַל שׁ ום הֲסָ תוֹ ת ּ ופִ תויִים שֶׁ ל הַ שֶׁ קֶ ר הַ מַ חְ שִׁ יך אַ נְפֵ י בְּ רִ יָתָ א עַד שֶׁ קָ שֶׁ ה ּ ּ ּ ּ ְ ּ ּ ּ ּ מְ אֹד לַעֲמֹד עֲלֵיהֶם מִ י שֶׁ אֵ ינוֹ מִ שְׁ תַ דֵ ל לָחוס עַל עַצְ מוֹ ּ ּ ּ לְ חַ פֵ שׂ תָ מִ יד הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ לְ בַ ל יַטְ עֶה אֶ ת עַצְ מוֹ ּ ּ ּ . וְזֶהו : ּ לֶך לְ ך מֵ ָ ְ אַ רְ צְ ך ומִ מוֹ לַדְ תְ ך ומִ בֵּ ית אָ בִ יך ָ ָ ָ ּ ּ ּ ּ , כִּ י כַּ מָ ה מִ ינֵי חֹשֶׁ ך ושְׁ קָ רִ ים הַ נִמְ שָׁ כִ ים ּ ּ ּ ְ " מֵ אַ רְ צְ ך ָ — " דְ הַ יְנו מֵ הָ עִ יר וְ הַ מְ דִ ינָה שֶׁ נִתְ גַּדֵ ל בָּ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י זֶה יָדועַ ּ שֶׁ הַ קְ לִ פָ ה קָ דְ מָ ה לַפְ רִ י ובְ כָ ל אֶ רֶ ץ ובְ כָ ל מָ קוֹ ם ּ ּ ּ ּ ּ אַ ף־ עַל־פִ י שֶׁ יֵשׁ שָׁ ם הַ רְ בֵּ ה טוֹ ב אֲבָ ל יֵשׁ בְּ כָ ל מָ קוֹ ם ּ ּ כַּ מָ ה מִ ינֵי חֲשֵׁ כוֹ ת הַ מַ חְ שִׁ יכִ ים אֶ ת הָ אֱמֶ ת דְ הַ יְנו מַ ה ּ ּ ּ ּ שֶׁ בְּ כָ ל אֶ רֶ ץ רֻ בָּ ם רוֹ דְ פִ ים אַ חַ ר תַ אֲווֹ ת ובִ פְ רָ ט אַ חַ ר ּ ּ ּ הַ מָ מוֹ ן וְ הַ כָּ בוֹ ד וְ כו ּ ּ ' כְּ אִ לו זֶה הַ דֶ רֶ ך נִתַ ן ּ ְ ּ ּ ּ מִ סִּ ינַי חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , וְ צָ רִ יך לְ הִ תְ רַ חֵ ק מִ זֶה וְ לָצֵאת מֵ אַ רְ צְ ך ָ ְ ּ , וְתֵ לֵך ְ לְ ך לְ עַצְ מְ ך לִ נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת שֶׁ זֶה עִ קַ ר עַצְ מְ ך ָ ָ ָ ּ ּ ּ , כִּ י אִ ם תִ סְ תַ כֵּל עַל הָ אֱמֶ ת תָ בִ ין הֵיטֵ ב כִּ י לֹא זֶה הַ דֶ רֶ ך לָבוֹ א ְ ּ ּ ּ ּ לַתַ כְ לִ ית הַ נִצְ חִ י לָעוֹ לָם הַ ּ ּ בָּ א . וְ כֵן " ומִ מוֹ לַדְ תְ ך ּ ָ ּ ּ — " דְ הַ יְנו שֶׁ יֵצֵ א מֵ הָ רַ ע וְהַ חֹשֶׁ ך שֶׁ יֶשׁ בּ וֹ מִ צַ ד הַ הוֹ לָדָ ה ּ ּ ּ ְ ּ ּ בְּ חִ ינַת הֵן בֶּ עָווֹ ן חוֹ לָלְ תִ י וְכו ּ ּ ', וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב עַל פָ סוק ּ ּ ּ ּ הֵמָ ה וַאֲבִ יהֶם וְ כו ּ ּ ) ' בְּ סִ ימָ ן י (. וְ כֵ ן " ומִ בֵּ ית אָ בִ יך ָ ּ — " שֶׁ הו ּ א מִ שְׁ פַ חְ תוֹ ּ ּ , כִּ י יֵשׁ כַּ מָ ה שְׁ טותִ ים ושְׁ קָ רִ ים ּ ּ ּ שֶׁ נִדְ בָּ ק בּ וֹ מִ צַ ד מִ שְׁ פַ חְ תוֹ שֶׁ מַ חֲזִיקִ ים עַצְ מָ ן לִ מְ יֻחָ סִ ים ּ ּ ּ ּ ּ גְּדוֹ לִ ים וכְ אִ לו כָּ ל הַ כָּ בוֹ ד שַׁ יָך לָהֶם וְ כַ יוֹ צֵ א בָּ זֶה שְׁ אָ ר ּ ּ ְ ּ ּ ּ שְׁ טותִ ים ובִ לְ בּ ולִ ים ּ ּ ּ , ומִ כֻּלָם צִ ּ ּ ּוָה לוֹ ה ' יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ יֵצֵ א ּ ְ וְיֵלֵך מֵ הֶם לְ ך דַ יְקָ א דְ הַ יְנו לְ עַצְ מְ ך שֶׁ הוא עֶצֶם נְקֻ דַ ת ּ ּ ּ ּ ּ ָ ָ ְ הָ אֱמֶ ת שֶׁ הוא כָּ ל הָ אָ דָ ם כַּ נַ ּ ּ , ל" וְ אָ ז תָ בוֹ א אֶ ל הָ אָ רֶ ץ ּ אֲשֶׁ ר אַ רְ אֶ ךָ ּ — שֶׁ הוא אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל ּ , וְ אֶ עֶשְׂ ך לְ גוֹ י ָ גָּדוֹ ל — זֶה שֶׁ אוֹ מְ רִ ים אֱלֹקֵ י אַ בְ רָ הָ ם שֶׁ הוא שְׁ לֵמות ּ ּ הַ תְ פִ לָה וֶאֱמונָה וְ כו ּ ּ ּ ּ ', וְ נִבְ רְ כו וְ כו ּ ּ — ' שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ נִסִּ ים וְ כו ', ּ כִּ י לְ כָ ל זֶה תִ זְכֶּ ה עַל־יְדֵ י הָ אֱמֶ ת ּ : וְ כָ ל זֶה אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ בָ רֵ ר בִּ כְ תָ ב רַ ק כָּ ל אֶ חָ ד הֶחָ פֵץ בָּ אֱמֶ ת יָבִ ין כִּ . י כְּ בָ ר מְ בֹאָ ר בִּ דְ בָ רָ יו זַ " ל שֶׁ בְּ נֵי אָ דָ ם הֵם מוֹ נְעִ ים

Segment 3
HE:
גְּדוֹ לִ ים יוֹ תֵ ר מֵ הַ יֵצֶר הָ רָ ע כַּ מְ בֹאָ ר ּ שִׂ יחוֹ תָ יו הַ קְ דוֹ שׁ וֹ ת בָּ זֶה עַיֵן שָׁ ם ּ ּ . וְ לֹא מִ בַּ עְ יָא שֶׁ יֵשׁ ּ מוֹ נְעִ ים רְ שָׁ עִ ים אוֹ קַ לֵי עוֹ לָם ּ

Segment 4
HE:
וְ לֵיצָ נִים וְ כו ' ּ ּ הַ מוֹ נְעִ ים ְּב דִ בְ רֵ יהֶם מִ ן הָ אֱמֶ ת , אַ ף גַּם יִרְ אֵ י ה ' יְכוֹ לִ ים לִ פְ עָמִ ים לְ בַ לְ בֵּ ל אֶ ת הָ אָ דָ ם בַּ עֲצָ תָ ם שֶׁ אֵ ינָה טוֹ בָ ה ּ

Segment 5
HE:
לְ פָ נָיו לְ פִ י ּדַ רְ כּ וֹ . וְיֵשׁ בָּ זֶה כַּ מָ ה בְּ חִ ינוֹ ת בְּ לִ י שִׁ עור ּ ּ . עַל־כֵּן הֶחָ פֵ ץ בָּ אֱמֶ ת צָ רִ יך לִ זָהֵר לִ מְ שׁ ֹך עַצְ מוֹ תָ ּ ְ ְ ּ מִ יד לְ עֶצֶם נְקֻ דַ ת ּ

Segment 6
HE:
הָ אֱמֶ ת שֶׁ לוֹ כְּ פִ י מַ ה שֶׁ הוא צָ רִ יך בֶּ אֱמֶ ת שֶׁ זֶהו לֶך לְ ך ָ ְ ְ ּ ּ ּ ּ ּ — לְ ך דַ יְקָ א ָ ּ , דְ הַ יְנו לְ עַצְ מְ ך לְ עֶצֶם נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת הַ שַׁ יָך ְ ָ ּ ּ ּ ּ ּ .ָ לְ ך וְ כַ מובָ א בְּ הַ מַ עֲשֶׂ ה שֶׁ ל הֶחָ כָ ם וְ הַ תָ ם שֶׁ אָ מַ ר הַ תָ ם ּ ּ ּ ּ ּ : זֶה מַ עֲשֶׂ ה שֶׁ לוֹ וְזֶה מַ עֲשֶׂ ה שֶׁ לִ י ּ ּ . וְ כַ מובָ א מִ זֶה עַל ּ ּ ּ פָ סוק ּ ּ : וסְ פַ רְ תֶ ם ּ ּ

Segment 7
HE:
לָכֶם , ' לָכֶם — ' לְ עַצְ מְ כֶם , ּ עַיֵן שָׁ ם בִּ דְ בָ רֵ ינו ּ ) בְּ הִ לְ כוֹ ת סְ פִ ירָ ה הַ נִכְ לֶלֶת בְּ הִ לְ כוֹ ת פֶ סַ ח ּ ּ הֲלָכָ ה ט (. עַל־כֵּן בֶּ אֱמֶ ת צְ רִ יכִ ין

Segment 8
HE:
תְ פִ לָה וְ שִׂ יחָ ה הַ רְ בֵּ ה ּ ּ ולְ דַ בֵּ ר הַ דִ בּ ור בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ ּ , עַד שֶׁ יִזְכֶּ ה תָ מִ יד לִ מְ שׁ ֹך עַצְ מוֹ ְ ּ ּ אֶ ל הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ וְיִזְכֶּ ה לְ כָ ל הַ נַ ּ ּ :( נד ) ל"

Segment 9
HE:
מֵ אַ רְ צְ ך ומִ מוֹ לַדְ תְ ך ומִ בֵּ ית ּ ּ ּ ָ ָ ּ אָ בִ יך ָ אֶ ל הָ אָ רֶ ץ אֲ שֶׁ ר אַ רְ אֶ ךָ ּ ... כִּ י עִ קַ ר הַ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ּ , שֶׁ צְ ּ רִ יכִ ין לָצֵ את מִ כָּ ל הַמְ קוֹ מוֹ ת ּ שֶׁ נִתְ עָה לְ שָׁ ם וְ לָשׁ וב לַמָ קוֹ ר שֶׁ נֶחְ צַ ב נִשְׁ מָ תוֹ מִ שָׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ . כִּ י כָּ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל שׁ ֹרֶ שׁ נִשְׁ מָ תוֹ גָּבוֹ הַ מְ אֹד מְ אֹד ּ ּ , כַּ מובָ א ּ ּ , רַ ק שֶׁ יָרְ דָ ה לְ אַ רְ צִ יות וְגַשְׁ מִ יות זֶה הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ ּ ּ בִּ שְׁ בִ יל הַ בְּ חִ ירָ ה כְּ דֵ י שֶׁ דַ יְקָ א עַל־יְדֵ י זֶה תָ שׁ וב ּ ּ ּ לִ מְ קוֹ רָ ה בִּ שְׁ לֵמות נִפְ לָא וְ כו ּ ּ ּ ' וְ כָ ל אָ דָ ם שֶׁ בָּ עוֹ לָם מִ גָּדוֹ ל וְ עַד קָ טָ ן בְּ הֶ כְ רֵ חַ שֶׁ יַעֲבֹר עָ לָיו כַּ מָ ה וְ כַ מָ ה ּ ּ ּ הַ רְ פַ תְ קָ אוֹ ת וְ כו ּ ּ ', שֶׁ כֻּלָם הֵם בְּ חִ ינַת נִסְ יוֹ נוֹ ת וְ ּ ּ צֵרופִ ים וַעֲלִ יוֹ ת וִירִ ידוֹ ת בְּ לִ י שִׁ עור ּ ּ . וְ כָ ל כַּ וָנַת ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ לְ טוֹ בָ ה , כִּ י כָּ ל מַ ה דְ עָבֵ יד רַ חֲמָ נָא לְ טָ ב עָבֵ יד ּ ) בְּ רָ כוֹ ת :(. ס כִּ י כָּ ל כַּ וָנָתוֹ יִתְ בָּ רַ ך הַ כּ ֹל כְּ דֵ י שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א ּ ְ ּ יַעֲלֶה מִ כָּ ל הַ מְ קוֹ מוֹ ת ּ שֶׁ יָרַ ד לְ שָׁ ם לְ בָ רֵ ר מִ שָׁ ם מַ ה ּ ּ שֶׁ יְבָ רֵ ר עַד שֶׁ יָבוֹ א לִ מְ קוֹ ם מְ נוחָ תוֹ לִ מְ קוֹ ר נִשְׁ מָ תוֹ ּ ּ ּ ּ .. .'ּ וְ כו וְזֶהו שֶׁ אָ מַ ר ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך לְ אַ בְ רָ הָ ם שֶׁ מְ רַ מֵ ז בָּ זֶה לְ כָ ל ּ ּ ְ אָ דָ ם שֶׁ בָּ עוֹ לָם לֶך־לְ ך שֶׁ מַ זְהִ יר אֶ ת הָ אָ דָ ם שֶׁ יֵלֵך ְ ָ ְ ּ ּ לְ עַצְ מוֹ , כִּ י עֶצֶם הָ אָ דָ ם מַ ה שֶׁ נִקְ רָ א אֲנִי הוא רַ ק ּ ּ ּ ּ הַ נְשָׁ מָ ה ) כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ' חוֹ תָ ם בְּ תוֹ ך חוֹ תָ ם ְ ' סִ ימָ ן כב לִ קוטֵ י חֵ לֶק א ּ ּ , ( וְ כֵן כְּ שֶׁ מְ דַ בְּ רִ ין עִ ם הָ אָ דָ ם ּ לְ נֹכַ ח וְ אוֹ מְ רִ ים לוֹ ' ּ אַ תָ ה ' ָ לְ ך ' אוֹ ', עִ קַ ר הַ כַּ וָנָה ּ ּ עַל הַ נְשָׁ מָ ה שֶׁ הוא עֶצֶם הָ אָ דָ ם כַּ יָדועַ ּ ּ ּ ּ , וְזֶהו שֶׁ מַ זְהֶרֶ ת ּ ּ ּ הַ תוֹ רָ ה אֶ ת הָ אָ דָ ם , ' לֶך־לְ ך ָ ְ ', שֶׁ תֵ לֵך לְ ך לְ עַצְ מְ ך ָ ָ ְ ּ , הַ יְנו ּ לִ מְ קוֹ ר נִשְׁ מָ תְ ך שֶׁ כָּ ל הִ לוכְ ך ונְסִ יעָ תְ ך וְכָ ל דְ רָ כֶיך ָ ָ ָ ָ ּ ּ ּ ּ בְּ זֶה הָ עוֹ לָם , בְּ כֻלָם תְ כַ וֵן לֵי ּ ּ ּ לֵך לְ ך בְּ עַצְ מְ ך הַ יְנו ּ ָ ָ ְ לִ מְ קוֹ ר נִשְׁ מָ תְ ך שֶׁ זֶה עִ קַ ר עֶצֶם הָ אָ דָ ם שֶׁ מְ דַ בְּ רִ ים עִ מוֹ ּ ּ ּ ּ ָ .ל"ּ כַּ נַ וְזֶהו : ּ מֵ אַ רְ צְ ך ָ , ' מֵ אַ רְ צְ ך ' ָ ּדַ יְקָ א . הַ יְנו מִ תוֹ ך אַ רְ צִ יות ּ ּ ּ ְ ּ וְגַשְׁ מִ יות שֶׁ לְ ך לְ אֵ יזֶה אַ רְ צִ יות וְגַשְׁ מִ יות שֶׁ יָרַ דְ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ָ ּתָ לְ שָׁ ם שֶׁ נִדְ מֶ ה לְ ך שֶׁ קָ שֶׁ ה לָצֵ את מִ שָׁ ם אַ ף־עַל־פִ י־כֵן אַ תָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ָ צָ רִ יך לְ הִ תְ גַּבֵּ ר לֵילֵך מִ תוֹ ך אַ רְ צְ ך דַ יְקָ א לֵילֵך לְ ך ָ ְ ָ ְ ְ ְ ּ ּ לְ נִשְׁ מָ תְ ך וְ כו ּ ָ ' . ל"ּ כַּ נַ וְזֶהו : ּ ומִ מוֹ לַדְ תְ ך אֵ יך שֶׁ נוֹ לַדְ תָ ּ ּ ּ ּ ְ ָ ּ בְּ אֵ יזֶה גַּשְׁ מִ יות שֶׁ נ ּ ּ ּ וֹ לַדְ תָ אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ גַּם זֶה מוֹ נֵעַ ּ ּ גָּדוֹ ל , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מַ ר דָ וִ ד ּ ) תְ הִ לִ ים נא ּ ּ (: הֵן בְּ עָוֹ ן חוֹ לָלְ תִ י ּ ' ּ וְ כו אַ ף־עַל־פִ י־כֵן אַ תָ ה מֻכְ רָ ח לֵילֵך מִ מוֹ לַדְ תְ ך ָ ְ ּ ּ ּ ּ ּדַ יְקָ א , לֵילֵך לְ ך דַ יְקָ א כַּ נַ ּ ּ ָ ְ . ל" ומִ בֵּ ית אָ בִ יך שֶׁ הֵם ָ ּ הַ מִ שְׁ פָ ּ ּ חָ ה וְ הַ שְׁ כֵנִים וקְ רוֹ בָ יו ומְ יֻדָ עָיו שֶׁ מְ גֻדָ ל בֵּ ינֵיהֶם ּ ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ גַּם מֵ הֶ ם יֵשׁ כַּ מָ ה וְ כַ מָ ה מְ נִיעוֹ ת לַעֲבוֹ דַ ת ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ שֶׁ מוֹ נְעִ ים בְּ כַ מָ ה דְ רָ כִ ים ּ ּ ּ , לִ פְ עָמִ ים בְּ גַשְׁ מִ יות וְ לִ פְ עָמִ ים ּ ּ עַל־יְדֵ י דֵ עוֹ תֵ יהֶם וסְ בָ רוֹ תֵ יהֶ ּ ּ ם הַ הֲפוכוֹ ת מִ ן הָ אֱמֶ ת ּ , מִ כֻּלָם אַ תָ ה צָ רִ יך לָצֵ את וְ לֵילֵך לְ ך לְ נִשְׁ מָ תְ ך כַּ נַ ּ ָ ָ ְ ְ ּ ּ , ל" כִּ י אַ תָ ה צָ רִ יך לְ הַ אֲמִ ין שֶׁ בְּ וַדַ אי אֵ ין הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא ּ ּ ְ ְ ּ ּ ּ בָּ א בִּ טְ רונְיָא עִ ם בְּ רִ יוֹ תָ יו ּ ּ ) עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה ג , .( ובְ וַדַ אי יֵשׁ ּ ּ ָ לְ ך כּ ֹ חַ לַעֲמֹד בְּ כָ ל זֶה כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תַ ב אַ דְ מוֹ " ) ל " ר זַ בְּ סִ ימָ ן מו בְּ לִ קוטֵ י תִ נְיָנָא ּ ּ ּ ( שֶׁ אֵ ין הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא שׁ וֹ לֵחַ ּ ּ ְ ּ לְ הָ אָ דָ ם מְ נִיעוֹ ת שֶׁ לֹא יוכַ ל לַעֲמֹד בָּ הֶם וְ כו ּ ּ ּ .' וְזֶהו : ּ אֶ ל הָ אָ רֶ ץ אֲשֶׁ ר אַ רְ אֶ ךָ , ּ שֶׁ הוא אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל ּ

Segment 10
HE:
שֶׁ הוא כְּ לָלִ יות הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ שָׁ ם הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ ּ , ּ שֶׁ שָׁ ם מְ קוֹ ר כָּ ל הַ נְשָׁ מוֹ ת ּ , שֶׁ עַל זֶה מַ זְהִ ירוֹ לֶך־לְ ך לְ נִשְׁ מָ תְ ך ָ ָ ְ . ל"ּ כַּ נַ וְזֶה שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ : י" וְ לֹא גִּלָה לוֹ הָ אָ רֶ ץ מִ יָד כְּ דֵ י ּ ּ לְ חַ בְּ בָ ה בְּ עֵינָיו וְ לָתֶ ת ל ּ וֹ שָׂ כָ ר עַל כָּ ל דִ בּ ור וְ דִ בּ ור ּ ּ ּ . הַ יְנו כִּ י זֶה עִ קַ ר הַ נִסָּ יוֹ ן שֶׁ ל הָ אָ דָ ם מַ ה שֶׁ אֵ ין ה ּ ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ מַ רְ אֶ ה לְ הָ אָ דָ ם מִ יָד בְּ עֵת הַ נִסָּ יוֹ ן מַ ה שֶׁ יִזְכֶּ ה אִ ם יַעֲמֹד ּ ּ ּ ּ בְּ זֶה הַ נִסָּ יוֹ ן וְ הַ צֵרוף ּ ּ ּ , כִּ י בְּ וַדַ אי אִ ם כָּ ל אָ דָ ם ּ הָ יָה רוֹ אֶ ה בְּ זֶה הָ עוֹ לָם כָּ ל מַ ה שֶׁ יִזְכֶּ ה כְּ שֶׁ יְשַׁ בֵּ ר תַ אֲווֹ תָ יו ומִ דוֹ תָ יו ּ ּ ּ ּ ּ ּ הָ רָ עִ ים , ּ בְּ וַדַ אי לֹא הָ יָה לוֹ נִסָּ יוֹ ן כְּ לָל , כִּ י מִ י פֶ תִ י ּ וְ סָ כָ ל שֶׁ יַשְׁ לִ יך נְעִ ימות לָנֶצַ ח כָּ זֶה ּ ְ ּ , אוֹ רוֹ ת נִשְׂ גָּבוֹ ת כָּ אֵ לֶה בִּ שְׁ בִ יל שְׁ ּ טות כָּ זֶה בְּ רֶ גַע קַ לָה כָּ זֹאת ּ ּ . אַ ך עִ קַ ר ּ ְ ּ הַ נִסָּ יוֹ ן מֵ חֲמַ ת שֶׁ אֵ ינוֹ רוֹ אֶ ה כָּ ל זֶה , עַל־כֵּן צָ רִ יך ְ הִ תְ חַ זְקות גָּדוֹ ל ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת אֶ ל הָ אָ רֶ ץ אֲשֶׁ ר אַ רְ אֶ ךָ , ּ שֶׁ אֵ ין ה ' יִתְ בָּ רַ ך מַ רְ אֶ ה אֶ רֶ ץ הַ חַ יִים שֶׁ שָׁ ם ּ ּ ְ ' נְעִ ימוֹ ת בִּ י מִ ינוֹ נֶצַ ח ', שֶׁ הוא תַ כְ לִ יתוֹ הַ טוֹ ב הַ נִצְ חִ י שֶׁ עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ ּ זֶה כָּ ל הַ נִסָּ יוֹ ן שֶׁ לוֹ ּ ּ , וְ אִ ם יִתְ גַּבֵּ ר וְיִתְ חַ זֵק עַל מַ ה שֶׁ צָ רִ יך ְ ּ ּ לְ הִ תְ גַּבֵּ ר וְיִרְ דֹף אַ חַ ר הַ תַ כְ לִ ית הַ זֶה ּ ּ ּ , יְקַ בֵּ ל שָׂ כָ ר עַל כָּ ל דִ בּ ור וְ דִ בּ ור שֶׁ דִ בֶּ ר וְ ּ ּ ּ ּ הִ תְ חַ נֵן לִ פְ נֵי ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך לִ זְכּ וֹ ת ְ לָזֶה , וְ אָ ז יִהְ יֶה חָ בִ יב בְּ עֵינָיו הַ טוֹ ב שֶׁ יִזְכֶּ ה שֶׁ הוא ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל יוֹ תֵ ר וְיוֹ תֵ ר , מֵ אַ חַ ר שֶׁ לֹא שִׁ עֵר ּ בְּ נַפְ שׁ וֹ כְּ לָל שֶׁ יִזְכֶּ ה לִ נְעִ ימות כָּ זֶה וְ כו ּ ּ ּ ', וכְ מוֹ שֶׁ מָ צִ י ּ ּ ּ נו בְּ כַ מָ ה צַ דִ יקִ ים שֶׁ אָ מְ רו ּ ּ ּ ' : וַאֲ נִי אָ מַ רְ תִ י לָרִ יק יָגַעְ תִ י וְ כו ּ ּ ּ ' אָ כֵן ' ) ' ּ וְ כו ּ יְרושַׁ לְ מִ י עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה פ ג ה " :( נה ) (א"

Segment 11
HE:
א, יב אֶ ל הָ אָ רֶ ץ אֲשֶׁ ר אַ רְ אֶ ךָ ּ ... ּופֵ רֵ שׁ רַ שִׁ : י" וְ לֹא גִּלָה לוֹ הָ אָ רֶ ץ מִ יָד ּ ּ , כְּ דֵ י לְ חַ בְּ בָ ה ּ בְּ עֵ ינָיו וְ לִ תֶ ן לוֹ שָׂ כָ ר וְ כו ּ ּ . ' וְ כֵן ) בְּ רֵ אשִׁ ית כב : (ב , עַל אַ חַ ד הֶ הָ רִ ים אֲשֶׁ ר אֹמַ ר אֵ לֶיך . ָ וְ כֵן ) יוֹ נָה ג (: ּוקְ רָ א עָ לֶיהָ אֶ ת הַ קְ רִ יאָ ה וְ כו ּ ּ . ' כָּ ל זֶה הוא בְּ חִ ינַת מַ ה ּ שֶׁ כָּ תוב בְּ סוֹ ף הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ) ב " י לקוטי מוהר " ן חלק ב , (' שֶׁ גַּם עַ ל גְּדוֹ לֵי הַ צַ דִ יקִ ים עוֹ בֵ ר בְּ חִ ינָה זֹאת שֶׁ קֹדֶ ם כָּ ל ּ ּ ּ תוֹ רָ ה מֻכְ רָ ח לַעֲבֹר דֶ רֶ ך אֵ לו הַ בִּ לְ בּ ולִ ים וסְ פֵ קוֹ ת ּ ּ ּ ּ ְ ּ ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת לִ בִּ י סְ חַ רְ חַ ר וְ כו ' ּ ', ּ וְ כו כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב שָׁ ם ּ . וְזֶהו בְּ חִ ינָה מַ ה שֶׁ ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך לֹא גִּלָה ּ ְ לְ אַ בְ רָ הָ ם אֶ ת הָ אָ רֶ ץ מִ יָד כְּ דֵ י שֶׁ יִצְ טָ רֵ ך לְ חַ פֵ שׂ ולְ בַ קֵ שׁ אַ חַ ר רְ צוֹ נוֹ ּ ּ ּ ְ ּ ּ הֵיטֵ ב . וְזֶה עִ קַ ר הַ נִסָּ יוֹ ן שֶׁ לוֹ וְ כֵן שֶׁ ל כָּ ל הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ ּ ּ . וכְ מוֹ שֶׁ שָׁ מַ עְ תִ י מִ פִ יו הַ קָ דוֹ שׁ שֶׁ בִּ שְׁ עַת הַ נִסָּ יוֹ ן שֶׁ ל כָּ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ הָ אָ דָ ם , אֵ ין הָ אָ דָ ם בְּ דַ עְ תוֹ בִּ שְׁ לֵמות בְּ עִ נְיַן הַ נִסָּ יוֹ ן ּ ּ ּ , כִּ י אִ ם הָ יָה דַ עְ תוֹ שָׁ לֵם בָּ זֶה ּ ּ , לֹא הָ יָה לוֹ נִסָּ יוֹ ן כְּ לָל . וְ כָ ל זֶה הוא עִ נְיָן הַ נַ ּ ּ " ל שֶׁ ה ' יִתְ בָּ רַ ך נִסָּ ה אֶ ת אַ בְ רָ הָ ם וְ לֹא ְ גִּלָה לוֹ אֶ ת הָ אָ רֶ ץ מִ יָד כְּ דֵ י שֶׁ יִהְ יֶה ּ ּ ּ נָבוֹ ך ומְ סֻפָ ק ּ ּ ְ , וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן יְחַ פֵ שׂ וִיבַ קֵ שׁ אַ חַ ר רְ צוֹ נוֹ ּ ּ ּ , וְ עַל־יְדֵ י זֶה ּדַ יְקָ א יִזְכֶּ ה שֶׁ ה ' יִתְ בָּ רַ ך יְגַלֶה לוֹ רְ צוֹ נוֹ וְיַרְ בֶּ ה שְׂ כָ רוֹ ּ ְ עַל־יְדֵ י זֶה , כִּ י עַל־יְדֵ י הַ בַּ קָ שָׁ ה וְ הַ חִ פושׂ יִזְכֶּ ה לַעֲלִ יָה ּ ּ ּ ּ

Segment 12
HE:
גְּדוֹ לָה . וְ כֵן הָ עֲקֵ דָ ה שֶׁ נֶאֱמַ ר בּ וֹ ּ : עַל אַ חַ ד הֶ הָ רִ ים וְ כו .'ּ וְ כֵן יוֹ נָה שֶׁ נֶאֱמַ ר בּ וֹ ּ : וקְ רָ א עָ לֶיהָ אֶ ת הַ קְ רִ יאָ ה ּ ּ . כִּ י יוֹ נָה לְ פִ י דַ עְ תוֹ לֹא הוטַ ב בְּ עֵינָיו שְׁ לִ יחות זֶה לְ נִינְוֵה ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ) ל " מובָ א בְּ פֵ רושׁ ּ ּ רַ שִׁ " י יוֹ נָה א , ( כִּ י לֹא הֵבִ ין עֹצֶם רַ חֲמֵ י ה ' יִתְ בָּ רַ ך עַד הֵיכָ ן הֵם מַ גִּיעִ ים ְ , עַל־כֵּן הִ תְ עָ ה אוֹ תוֹ ה ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו ּ ּ "זַ ל לְ עִ נְיָן זֶה : הַ קָ דוֹ שׁ בָּ רוך הוא מַ תְ עֶה אֶ ת הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ ּ ְ ּ . 'ּ וְ כו וְ לֹא גִּלָה ּ לוֹ מִ יָד כְּ דֵ י שֶׁ יְחַ פֵ שׂ וִיבַ קֵ שׁ הַ רְ בֵּ ה ּ ּ ּ ּ , וְ עַל־יְדֵ י זֶה יַשִׂ יג רְ צוֹ נוֹ ומִ דַ ת רַ חֲמָ יו הַ מְ רֻ בִּ ים ּ ּ ּ , שֶׁ הוא ּ יִתְ בָּ רַ ך מַ רְ בֶּ ה לְ הֵיטִ יב וְרוֹ צֶ ה בִּ תְ שׁ ובָ ה אֲפִ לו שֶׁ ל ּ ּ ּ ְ ּ אֻ מוֹ ת הָ עוֹ לָם , מִ כָּ ל שֶׁ כֵּן שֶׁ ל יִשְׂ רָ אֵ ל . וְעַל־כֵּן בֶּ אֱמֶ ת כְּ שֶׁ הָ יָה יוֹ נָה בִּ מְ עֵי הַ דָ גָה הוֹ דָ ה לַה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך עַל רִ בּ וי ּ ְ רַ חֲמָ יו כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב שָׁ ם ּ ) יוֹ נָה ב (: " מִ בֶּ טֶ ן שְׁ אוֹ ל שִׁ וַעְ תִ י ּ ּ שָׁ מַ עְ תָ קוֹ לִ י וְ כו ּ ּ ' וַאֲנִי אָ מַ רְ תִ י נִגְרַ שְׁ תִ י מִ נֶגֶד עֵינֶיך ָ ּ ּ ּ ' ּ וְ כו כָּ ל מִ שְׁ בָּ רֶ יך ָ וְגַלֶיך עָ לַי עָבָ רו וְ כו ּ ּ ָ ּ ' ְ אַ ך אוֹ סִ יף לְ הַ בִּ יט אֶ ל הֵיכַ ל קָ דְ שֶׁ ך ". ָ שֶׁ כָּ ל זֶה הוא עִ נְיַן הַבַּ קָ שָׁ ה ּ ּ וְ הַ חִ פושׂ הַ נַ ּ ּ ּ , ל" שֶׁ גַּם מִ בֶּ טֶ ן שְׁ אוֹ ל מַ מָ שׁ צְ רִ יכִ ין לִ צְ עֹק ּ אֶ ל ה ', כְּ מוֹ שֶׁ שָׁ מַ עְ תִ י מִ פִ יו הַ קָ דוֹ שׁ שֶׁ אָ מַ ר בְּ זֶה ּ ּ ּ ּ

Segment 13
HE:
ּ הַ לָשׁ וֹ ן ) שִׂ יחוֹ ת הָ רַ " ן סִ ימָ ן שב (: שֶׁ הָ עִ קָ ר הוא מִ בֶּ טֶ ן ּ ּ שְׁ אוֹ ל שִׁ וַעְ תִ י ּ ּ :( נו )

Segment 14
HE:
ה, יב וְ אֶ ת־הַ נֶּפֶ ש אֲשֶׁ ר־עָשׂ ו ּ שָׁ מַ עְ תִ י ּ

Segment 15
HE:
מֵ רַ בִּ י יודְ ל סִ פור דְ בָ רִ ים שֶׁ שָׁ מַ ע מֵ רַ בֵּ נו ּ ּ ּ ּ ּ ּ זִכְ רוֹ נוֹ לִ בְ רָ כָ ה . עָ נָה וְ אָ מַ ר אַ בְ רָ הָ ם אָ בִ ינו הָ יָ ּ ה לוֹ גַּם- כֵּן יִסּ ורִ ים גְּדוֹ לִ ים מִ מַ עֲשִׂ יוֹ ת כָּ אֵ לו ּ ּ ּ ּ ּ ) כְּ לוֹ מַ ר כְּ מוֹ עִ נְיַן הַ מַ עֲשִׂ יוֹ ת וְ הַ יִסּ ורִ ים שֶׁ עוֹ בְ רִ ים עָ לָיו ּ ּ ּ ּ ( כִּ י אַ בְ רָ הָ ם אָ בִ ינו הָ יָה גַּם ּ-כֵּן מְ קָ רֵ ב בְּ נֵי הַ נְעורִ ים לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ . כִּ י הָ יָה מְ גַיֵר גֵּ ּ רִ ים כַּ יָדועַ ּ ּ . וְ דַ רְ כּ וֹ

Segment 16
HE:
הָ יָה שֶׁ הָ יָה בָּ א בְּ תוֹ ך הָ עִ יר ְ , וְ הָ יָה רָ ץ בְּ תוֹ ך ְ הָ עִ יר , וְ הָ יָה צוֹ עֵק הוֹ י הוֹ י , גִּוַואלְ ד . וְ הָ יו רָ צִ ים אַ חֲרָ יו ּ כְּ מוֹ שֶׁ רוֹ דְ פִ ים אַ חַ ר הַ מְ שֻׁ גָּע , וְ הוא הָ יָה טוֹ עֵן עִ מָ הֶם ּ ּ הַ רְ בֵּ ה שֶׁ הֵם כֻּלָם בְּ טָ ּ ּ עותִ ים גְּדוֹ לִ ים , כִּ י הָ יָה בָּ קִ י בְּ כָ ל הַ שִׂ כְ לִ יוֹ ת וְהַ סְּ בָ רוֹ ת שֶׁ ל דַ רְ כֵי הָ עֲבוֹ דָ ה ּ ּ ּ-זָרָ ה שֶׁ לָהֶם ּ , כִּ י הָ עֲבוֹ דָ ה- זָרָ ה שֶׁ ל הַ קַ דְ מוֹ נִים הָ יו לָהֶם בָּ זֶה כַּ מָ ה ּ ּ ּ סְ בָ רוֹ ת וְ שִׂ כְ לִ יוֹ ת שֶׁ ל טָ עות ּ ּ . וְ אַ בְ רָ הָ ם אָ בִ ינו עָ לָיו ּ ּ הַ שָׁ לוֹ ם הָ יָה בָּ קִ י מְ אד בְּ כָ ל סְ בָ רוֹ תֵ יהֶם וְ דַ רְ כֵי ּ טָ עותֵ יהֶם . וְ הָ יָה מוֹ כִ יחָ ם ומַ רְ אֶ ה לָהֶם שֶׁ הַ כּ ל טָ עות ּ ּ , וְגִלָה לָהֶם הָ אֱמונָה הַ קְ דוֹ שָׁ ה הָ אֲמִ תִ ית ּ ּ ּ ּ . וְ נִמְ שְׁ כו ּ אַ חֲרָ יו קְ צָ ת בְּ נֵי הַ נְעורִ ים ּ ּ , כִּ י זְקֵ נִים לא הָ יָה מְ קָ רֵ ב , כִּ י הַ זְקֵ נִים כְּ בָ ר נִשְׁ רְ שׁ ו בְּ טָ עותֵ יהֶם הַ רְ בֵּ ה וְ קָ שֶׁ ה ּ ּ ּ לַהֲשִׁ יבָ ם מִ דַ רְ כָּ ם עוֹ ד ּ , רַ ק בְּ נֵי הַ נְעורִ ים נִמְ שְׁ כו וְרָ צו ּ ּ ּ ּ אַ חֲרָ יו . וְ הָ יָה הוֹ לֵך מֵ עִ יר לְ עִ יר וְ הֵם רָ צו אַ חֲרָ יו ּ ְ . וְ הָ יו ּ אֲבִ יהֶם ונְשׁ וֹ תֵ יהֶם חוֹ לְ קִ ים עֲלֵיהֶם ּ , עַל ּ ּ אֵ לו בְּ נֵי הַ נְעורִ ים ּ ּ , כִּ י אָ מְ רו עֲלֵיהֶם שֶׁ יָצְ או לְ תַ רְ בּ ות רָ עָ ה ּ ּ ּ ּ וְ נִשְׁ תַ מְ דו ּ ּ ּ , עַד שֶׁ הָ יו מְ רַ חֲקִ ים אוֹ תָ ם מְ אד ּ . עַד שֶׁ קְ צָ ת ּ בְּ נֵי הַ נְעורִ ים חָ זְרו לְ סורָ ם מֵ חֲמַ ת הַ יִסּ ורִ ים שֶׁ הָ יו לָהֶם ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ מִ בֵּ יתָ ם מֵ חוֹ תְ נָם ומֵ אֲבִ יהֶם ּ ומִ נְשׁ וֹ תֵ יהֶם וְ כַ יוֹ צֵ א ּ ּ ּ , וקְ צָ תָ ם נִשְׁ אֲרו אֶ צְ לוֹ וְ נִדְ בְּ קו בּ וֹ ּ ּ ּ . וְ הָ יָה

Segment 17
HE:
אַ בְ רָ הָ ם אָ בִ ינו עוֹ סֵ ק בָּ זֶה הַ רְ בֵּ ה לְ גַלוֹ ת הָ אֱמונָה ּ ּ ּ ּ הַ קְ דוֹ שָׁ ה בָּ עוֹ לָם . וְ הָ יָה מְ חַ בֵּ ר סְ פָ רִ ים הַ רְ בֵּ ה מְ אד עַל זֶה , אֲלָפִ ים סְ פָ רִ ים . וְ הָ יו לוֹ ּ בָּ נִים הַ רְ בֵּ ה , ּומִ סְּ תָ מָ א מֵ אַ חַ ר שֶׁ הָ יו בָּ נָיו ּ , הָ יו כֻּלָם הוֹ לְ כִ ים בַּ דֶ רֶ ך הַ יָשָׁ ר ּ ְ ּ ּ ּ , כִּ י אֲפִ לו יִשְׁ מָ עֵאל עָ שָׂ ה תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ּ ּ . ְ אַ ך אַ חַ ר- ְ כָּ ך כְּ שֶׁ רָ צָ ה אַ בְ רָ הָ ם אָ בִ ינו לְ הַ שְׁ אִ יר סְ פָ רָ יו וְחָ כְ מָ תוֹ בָּ עוֹ לָם ּ , הָ יָה חוֹ קֵ ר ומִ ּ תְ בּ וֹ נֵן בְּ עַצְ מוֹ לְ מִ י מִ בָּ נָיו יַנִיחַ סְ פָ רָ יו ּ וְחָ כְ מָ תוֹ , עַד שֶׁ נִסְ כַּ ם אֶ צְ לוֹ לְ הַ נִיחַ הַ כּ ל לְ יִצְ חָ ק אָ בִ ינו ּ ּ ּ , ּומָ סַ ר לוֹ הַ כּ ל . וְ אַ חַ ר- ְ כָּ ך הָ יָה יִצְ חָ ק גַּם-כֵּן הוֹ לֵך בְּ דֶ רֶ ך זֶה ְ ְ , וְ הָ יָה ּ מְ גַיֵר גַּם- כֵּן גֵּרִ ים הַ רְ בֵּ ה וְ חִ בֵּ ר גַּם- כֵּן סְ פָ רִ ים הַ רְ בֵּ ה מְ אד בְּ עִ נְיַן חִ זוק הָ אֱמונָה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ . וְ הָ יָה מִ תְ בּ וֹ נֵן גַּם כֵּן לְ מִ י מִ בָּ נָיו יַנִיחַ סְ פָ רָ יו וְחָ כְ מָ תוֹ ּ , כִּ י גַּם עֵשָׂ ו הוטַ ב ּ בְּ עֵינָיו וְ הִ טְ עָה אוֹ תוֹ עַד שֶׁ הָ יָה אוֹ הֲבוֹ , כַּ מְ באָ ר ּ בַּ מִ קְ רָ א , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית כה , כח (: " ּ וַיֶאֱהַב יִצְ חָ ק אֶ ת עֵשָׂ ו כִּ י צַ יִד בְּ פִ יו " כְּ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ ּ " י שָׁ ם שֶׁ הָ יָה מְ רַ מֶ ה אֶ ת אָ בִ יו בִּ דְ בָ רָ יו ּ , וְ הָ יָה שׁ וֹ אֲלוֹ אַ בָּ א אֵ יך מְ עַשְׂ רִ ין אֶ ת הַ מֶ לַח וְ כו ּ ּ ּ ְ . ' אֲבָ ל אַ ף-עַל-ּפִ י- ֵן כ הִ תְ בּ וֹ נֵן יִצְ חָ ק בְּ דַ עְ תוֹ עַד שֶׁ נִתְ בָּ רֵ ר לוֹ שֶׁ הָ עִ קָ ר הוא ּ ּ ּ ּ יַעֲקב ומָ סַ ר לוֹ הַ כּ ל ּ . וְ כֵן

Segment 18
HE:
יַעֲקב הָ יָה גַּם- כֵּן עוֹ סֵ ק בָּ זֶה לְ קָ רֵ ב בְּ נֵי הַ נְעורִ ים ּ ּ לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , וְחִ בֵּ ר כַּמָ ה אֲלָפִ ים סְ פָ רִ ים בְּ עִ נְיַן ּ הָ אֱמונָה כִּ י ּ הוא חִ בֵּ ר סְ פָ רִ ים הַ רְ בֵּ ה מְ אד בְּ עִ נְיַן ּ הָ אֱמונָה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ , גֻּזְמָ אוֹ ת סְ פָ רִ ים . וְ הוא לָמַ ד עִ ם כָּ ל ּ בָּ נָיו דַ רְ כֵי הָ אֱמונָה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ ּ , כִּ י הָ יו כֻּלָם צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ . ְ אַ ך אַ ף-עַל-ּפִ י- כֵן חָ קַ ר בְּ דַ עְ תוֹ לְ מִ י לִ מְ סר כָּ ל ּ חָ כְ מָ תוֹ , עַד שֶׁ מָ סַ ר כָּ ל חָ כְ מָ תוֹ לְ לֵוִי ּ , ולְ כֻלָם מָ סַ ר ּ ּ רָ אשֵׁ י פְ רָ קִ ים . וְ עַל- כֵּן שֵׁ בֶ ט לֵוִי הָ יו דְ בוקִ ים וַחֲזָקִ ים ּ ּ ּ בְּ הָ אֱמונָה הַ קְ דוֹ שָׁ ה יוֹ תֵ ר מִ כֻּלָם ּ ּ ּ . וְ עַל- כֵּן שֵׁ בֶ ט לֵוִי לא ּ טָ עו בָּ עֵגֶל , וְגַם לא הָ יָה עֲלֵיהֶם שׁ ום עֲבוֹ דַ ת מִ ּ צְ רַ יִם , כִּ י שֵׁ בֶ ט לֵוִי הָ יו חֲזָקִ ים בְּ הָ אֱמונָה הַ קְ דוֹ שָׁ ה יוֹ תֵ ר ּ ּ ּ מִ כֻּלָם .. ) . ּ (: נז

Segment 19
HE:
ט, יב הָ לוֹ ך וְ נָסוֹ עַ הַ נֶּגְבָּ ה ְ

Segment 20
HE:
... וְזֶהו : ּ וַיֵלֶך אַ בְ רָ ם כַּ אֲ שֶׁ ר דִ בֶּ ר אֵ לָיו ה ּ ְ ּ ' וַיֵלֶך אִ תוֹ ּ ְ ּ לוֹ ט , הַ יְנו שֶׁ הַ חֹשֶׁ ך כָּ רוך תָ מִ יד אַ חַ ְ ּ ְ ּ ּ ר הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ . כִּ י לוֹ ט בְּ חִ ינַת לְ טותָ א כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת הַ חֹשֶׁ ך שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת שֶׁ קֶ ר שֶׁ הוא עִ קַ ר זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ ּ ּ ּ ּ ְ בְּ חִ ינַת אָ רור אַ תָ ה ּ ּ , הַ יְנו שֶׁ הַ חֹשֶׁ ך בְּ חִ ינַת לוֹ ט הָ לַך ְ ְ ּ ּתָ מִ יד אַ חַ ר אַ בְ רָ הָ ם לְ הַ חְ שִׁ יך לוֹ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ְ , שֶׁ בְּ כָ ל פַ עַם שֶׁ הָ אָ דָ ם עוֹ מֵ ד לְ הִ תְ פַ לֵל וְ כו ּ ּ ּ ּ ' שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת ּ ּ שֶׁ מוֹ שֵׁ ך עַצְ מוֹ לְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל וְ כו ּ ְ ּ ', כִּ י הַ כּ ֹל בְּ חִ ינָה אַ חַ ת , אֲזַי תֵ כֶ ף וַיֵלֶך אִ תוֹ לוֹ ט ּ ּ ְ ּ — שֶׁ הַ חֹשֶׁ ך כָּ רוך ְ ְ ּ

Segment 21
HE:
ֹאַ חֲרָ יו וְ רו צֶ ה לְ הַ חְ שִׁ יך לוֹ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ְ . וְזֶה כָּ ל הָ עֲבוֹ דָ ה וְ הַ יְגִיעָ ה שֶׁ ל הַ צַ דִ יקִ ים וְ הַ כְּ שֵׁ רִ ים לְ בָ רֵ ר הָ אֱמֶ ת מִ תוֹ ך ְ ּ ּ ּ חֶ שְׁ כַ ת אֲפֵ לַת הַ שֶׁ קֶ ר הַמְ סַ בֵּ ב בְּ כַ מָ ה וְ כַ מָ ה מִ ינֵי ּ ּ ּ סִ בּ ובִ ים וְ לֵיצָ נות וְ עַרְ מומִ יות בְּ לִ י שִׁ עור ּ ּ ּ ּ ּ ּ . ּומִ י שֶׁ רוֹ צֶה לָחוס עַל עַצְ מוֹ הוא מוֹ שֵׁ ך עַצְ מוֹ תָ מִ יד אֶ ל הָ אֱמֶ ת ּ ְ ּ ּ לַאֲמִ תוֹ ּ , וְזֶהו בְּ חִ ינַת ּ : וַיִסַּ ע אַ בְ רָ ם הָ לוֹ ך וְנָסוֹ עַ הַ נֶגְבָּ ה ּ ְ ּ , שֶׁ הוא דָ רוֹ ם שֶׁ הוא יָמִ ין בְּ חִ ינַת אֱמֶ ת דְ תַ לְ יָא בְּ עַתִ יקָ א ּ ּ ּ ּ ּ דְ אִ יהו כּ ֹלָא יָמִ ינָא ּ ּ , שֶׁ בְּ כָ ל מָ קוֹ ם שֶׁ הָ לַך וְ נָסַ ע ְ בְּ גַשְׁ מִ יות וְרוחָ נִיות הָ לַך וְנָסַ ע וְהִ מְ שִׁ יך עַצְ מוֹ תָ מִ יד ּ ְ ְ ּ ּ ּ ּ ּ לְ יָמִ ין שֶׁ הוא הָ אֱמֶ ת ּ . כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הוֹ דִ יעַ לְ אָ דָ ם דֶ רֶ ך ְ ּ הָ אֱמֶ ת בִּ פְ רָ טֵ י פְ רָ טִ יות בְּ כָ ל דָ בָ ר ובְ כָ ל עֵת וזְמַ ן ּ ּ ּ ּ ּ ּ , רַ ק ּ הַ מַ שְׂ כִּ יל הֶחָ פֵ ץ בֶּ אֱמֶ ת הוא מִ סְ תַ כֵּ ל בְּ כָ ל פַ עַם בְּ כָ ל ּ ּ ּ דָ בָ ר עַל נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת ּ ּ , וְ הוֹ לֵך וְ נוֹ סֵ עַ ומוֹ שֵׁ ך עַצְ מוֹ ְ ְ ּ תָ מִ יד לְ יָמִ ין שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת אֱמֶ ת בִּ בְ חִ ינַת הָ לוֹ ך וְ נָסוֹ עַ ְ ּ ּ הַ נֶגְבָּ ה וְ כו ּ ּ :( נח ) '

Segment 22
HE:
י, יב וַיְהִ י רָ עָב בָּ אָ רֶ ץ

Segment 23
HE:
וְזֶ : ּ הו וַיְהִ י רָ עָב בָּ אָ רֶ ץ וַיֵרֶ ד אַ בְ רָ ם מִ צְ רַ יְמָ ה ּ , וְ אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ " ל ומובָ א בְּ פֵ רושׁ רַ שִׁ ּ ּ ּ " י שֶׁ זֶה הָ יָה נִסָּ יוֹ ן גָּדוֹ ל ּ שֶׁ לוֹ שֶׁ הוא מַ זְהִ ירוֹ לַעֲלוֹ ת לְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ , וְ עַכְ שָׁ ו מַ שִׁ יאוֹ לָצֵ את מִ מֶ נָה ּ ּ ּ . זֶה כְּ לַל כָּ ל דְ בָ רֵ ינו ּ ּ , ּ שֶׁ צְ רִ יכִ ין לִ הְ יוֹ ת עָיֵל וְ נָפִ יק וְ לִ הְ יוֹ ת בָּ קִ י בָּ זֶה מְ אֹד , וְ לִ בְ לִ י לִ פֹל ּ בְּ דַ עְ תוֹ מִ זֶה מִ כָּ ל שֶׁ כֵּן שֶׁ לֹא לְ הַ רְ הֵר אַ חַ ר ה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ רַ ק לְ הַ אֲמִ ין כִּ י צַ דִ יק ה ּ ' וְיָשָׁ ר מִ שְׁ פָ טָ יו ּ , וְ כָ ל כַּ וָנָתוֹ רַ ק ּ לְ טוֹ בָ ה

Segment 24
HE:
, שֶׁ כְּ שֶׁ בָּ א אַ בְ רָ הָ ם אֵ צֶ ל שֶׁ הָ יָה כְּ מוֹ לְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל הָ יָה שָׁ ם דַ יְקָ א רָ עָב עַד שֶׁ הֻכְ רַ ח לָצֵ את ּ וְנָפִ יק בְּ חִ ינַת שֶׁ זֶהו לְ מִ צְ רַ יִם מֵ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ , וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן לֹא הִ רְ הֵר אַ חַ ר ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך רַ ק עָ מַ ד ְ ּ בַּ נִסָּ יוֹ ן בְּ מִ צְ רַ יִם עַד שֶׁ זָכָ ה לַעֲלוֹ ת מִ שָׁ ם כָּ בֵ ד מְ אֹד ּ ּ בַּ מִ קְ נֶה בַּ כֶּ סֶ ף ובַ זָהָ ב שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת נִיצוֹ צוֹ ת ּ ּ ּ ּ הַ קְ דוֹ שִׁ ים שֶׁ בֵּ רֵ ר שָׁ ם כַּ מובָ א ּ ּ ּ . וְ כֵן עוֹ בֵ ר עַל כָּ ל אָ דָ ם , וְ כֵן מובָ א בִּ סְ פָ רִ ים ובְ דִ בְ רֵ י אַ דְ מוֹ ּ ּ " ) ל " ר זַ בְּ סִ ימָ ן ח ְּב ּ הַ תוֹ רָ ה ' רָ אִ יתִ י מְ נוֹ רַ ת זָהָ ב ( ' שֶׁ כָּ ל הַ יְרִ ידוֹ ת וְ הָ עֲלִ יוֹ ת ּ שֶׁ ל הָ אָ דָ ם מְ רֻ מָ זִין בַּ פָ סוק ּ ּ ּ ' ּ וַיֵרֶ ד אַ בְ רָ ם מִ צְ רַ יְמָ ה ', ' וַיַעַל אַ בְ רָ ם מִ מִ צְ רַ יִם ּ ּ ', הַ יְנו כַּ נַ ּ ּ , ל" שֶׁ כָּ ל זֶה הוא ּ בְּ חִ ינַת בָּ קִ י בְּ עָיֵל בָּ קִ י בְּ נָפִ יק . וְזֶ הו וַיֵלֶך לְ מַ סָּ עָיו עַד הַ מָ קוֹ ם אֲשֶׁ ר הָ יָה שָׁ ם אָ הֳלוֹ ּ ְ ּ ּ בַּ תְ חִ לָה וְ כו ּ ּ ּ ' אֶ ל מְ קוֹ ם הַ מִ זְבֵּ חַ אֲשֶׁ ר עָ שָׂ ה שָׁ ם ּ בָּ רִ אשׁ וֹ נָה , ּ וַיִקְ רָ א שָׁ ם אַ בְ רָ ם בְּ שֵׁ ם ה ', ּופֵ רֵ שׁ רַ שִׁ : י" וְגַם עַכְ שָׁ ו קָ רָ א שָׁ ם בְּ שֵׁ ם ה ', הַ יְנו כְּ שֶׁ מִ תְ גַּ ּ ּ בְּ רִ ין בִּ בְ חִ ינַת וְ נָפִ יק בְּ כָ ל הַ יְרִ ידוֹ ת שֶׁ יָרַ ד לְ שָׁ ם עַד שֶׁ חוֹ זְרִ ין ּ לִ מְ קוֹ מוֹ , צְ רִ יכִ ין לַחֲזֹר וְלֵילֵך בַּ דֶ רֶ ך הָ רִ אשׁ וֹ ן לַחֲזֹר ְ ְ ּ לִ קְ רֹא בְּ שֵׁ ם ה ' כְּ מוֹ בַּ תְ חִ לָה בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ ' ּ וַיִקְ רָ א שָׁ ם אַ בְ רָ ם בְּ שֵׁ ם ה — ' וְגַם עַכְ שָׁ ו קָ רָ א שָׁ ם בְּ שֵׁ ם ה '', ּ שֶׁ לֹא נָפַ ל מִ דַ רְ כּ וֹ הַ טוֹ ב מִ כָּ ל מַ ה שֶׁ עָבַ ר עָ לָיו ּ ּ ּ , רַ ק הוא חוֹ זֵר ּ בְּ כָ ל פַ עַם לְ דַ רְ כּ וֹ הָ אֱמֶ ת לִ קְ רֹא תָ מִ יד לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ .'ּ וְ כו גַּם וַיְהִ י רָ עָב בָּ אָ רֶ ץ וְ כו ' ּ מְ רַ מֵ ז עַל כָּ ל אָ דָ ם שֶׁ רֹב ּ יְצִ יאָ תוֹ לַשׁ וק שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת וְ נָפִ יק וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ', הָ עִ קָ ר הוא ּ ּ עַל־יְדֵ י חֶ סְ רוֹ ן הַ פַ רְ נָסָ ה כַּ יָדועַ ּ ּ ּ , וְזֶהו : ּ וַיְהִ י רָ עָב בָּ אָ רֶ ץ , בְּ חִ ינַת חֶ סְ רוֹ ן הַ פַ רְ נָסָ ה ּ , וְ עַל־יְדֵ י זֶה וַיֵרֶ ד אַ בְ רָ ם ּ מִ צְ רַ יְמָ ה , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת טִ רְ דַ ת הַ מַ שָׂ א ו ּ ּ ּ ּ ּ מַ תָ ן שֶׁ שָׁ ם ּ ּ סַ כָּ נַת תַ אֲוַת מָ מוֹ ן שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה שֶׁ זֶהו ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת מִ צְ רַ יִם ) כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ הַ מַ עֲשֶׂ ה שֶׁ ל הַבַּ עַל ּ ּ תְ פִ לָה ּ ּ ) סִ פורֵ י מַ עֲשִׂ יוֹ ת יב ּ ּ ּ ( שֶׁ מְ רֻ מֶ זֶת בִּ ישַׁ עְ יָה ּ ּ ) ּ בְּ קַ פִ יטְ ל לא ( הוֹ י הַ יוֹ רְ דִ ים מִ ּ צְ רַ יִם לְ עֶזְרָ ה וְ כו ( 'ּ אֲבָ ל בְּ חִ ינַת אַ בְ רָ ם שֶׁ הוא אִ ישׁ הַ יִשְׂ רְ אֵ לִ י שֶׁ זוֹ כֶ ה לִ הְ יוֹ ת ּ ּ ּ בָּ קִ י בְּ עָיֵל וְ נָפִ יק כַּ נַ , ל"ּ גַּם שָׁ ם בְּ מִ צְ רַ יִם בְּ תוֹ ך טִ רְ דַ ת ּ ְ הַ מַ שָׂ א ומַ תָ ן וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ', הוא מִ תְ גַּבֵּ ר שֶׁ לֹא יִשְׁ תַ קַ ע שָׁ ם חַ ס ּ ּ ּ ּ וְ שָׁ לוֹ ם , רַ ק גַּם שָׁ ם הוא זוֹ כֵר בַּ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך עַד שֶׁ מְ בָ רֵ ר ּ ְ מִ שָׁ ם דַ יְקָ א נִיצוֹ צוֹ ת קְ דוֹ שִׁ ים הַ רְ בֵּ ה וְ עוֹ לֶה מִ שָׁ ם ּ ּ ּ עִ מָ הֶם בִּ בְ חִ ינַת וַיַעַל אַ בְ רָ ם מִ מִ צְ רַ יִם וְ כו ּ ּ ּ ּ :( נט ) '

Segment 25
HE:
יז , יב וַיְנַגַע ה ּ ' אֶ ת פַ רְ עֹה ּ

Segment 26
HE:
... וְזֶהו בְּ חִ ינַת לְ קִ ּ יחַ ת שָׂ רָ ה לְ בֵ ית פַ רְ עֹה ולְ קִ יחַ ת ּ ּ אֶ סְ תֵ ר לְ בֵ ית אֲחַ שְׁ וֵרוֹ שׁ ּ , כִּ י שָׂ רָ ה וְ אֶ סְ תֵ ר הֵ ם בְּ חִ ינָה ּ אַ חַ ת , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ) ל בְּ רֵ אשִׁ ית רַ בָּ ה ּפָ רָ שָׁ ה נח (: לָמָ ה זָכְ תָ ה אֶ סְ תֵ ר לְ מֵ אָ ה עֶשְׂ רִ ים וְ שֶׁ בַ ע ּ ּ מְ דִ ינוֹ ת וְ כו ּ ', כִּ י שָׂ רָ ה וְ אֶ סְ תֵ ר הֵם בְּ חִ ינַת מַ לְ כות ּ ּ דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ . שֶׁ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א הִ תְ גַּבְּ רָ ה וְרָ צו לְ הַ פְ רִ יד ּ שָׂ רָ ה בְּ חִ ינַת מַ לְ כות דִ קְ דֻ שָׁ ה מֵ אַ בְ רָ הָ ם שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ הַ מֹחִ ין הַ קְ דוֹ שִׁ ים ולְ לָקְ חָ ה לְ בֵ ית פַ רְ עֹה הָ רָ שָׁ ע ּ ּ ּ ּ ּ , אֲבָ ל ' ה לֹא יַעַזְבֶ נָה בְּ יָדוֹ ּ , ּ אַ דְ רַ בָּ א , עַל־יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א ּ הִ כְ נִיעָה אוֹ תוֹ מְ אֹד בִּ בְ חִ ינַת עֵת אֲשֶׁ ר שָׁ לַט הָ אָ דָ ם בְּ אָ דָ ם לְ רַ ע לוֹ , כִּ י הוֹ צִ יאָ ה מִ מֶ נו עֲשִׁ ירות גָּדוֹ ל ּ ּ ּ ּ לְ אַ בְ רָ הָ ם , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת נִיצוֹ צוֹ ת הַ קְ דוֹ שִׁ ים ּ ּ , וְ הִ כְ נִיעָ ה וְ הִ פִ ילָה אֶ ת פַ רְ עֹה מְ אֹד בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית יב ( יז , וַיְנַגַּע ה ' אֶ ת פַ רְ עֹה נְגָעִ ים גְּ דוֹ לִ ים וְ כו ּ ּ . ' וְ עַל־יְדֵ י זֶה הָ יָה כּ ֹחַ לְ מֹשֶׁ ה ולְ יִשְׂ רָ אֵ ל לְ הַ כּ וֹ ת אֶ ת פַ רְ עֹה אַ חַ ר כַּ ך ְ ּ ּ ולְ הוֹ צִ יא אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל מֵ רְ שׁ ותוֹ וְ כַ מו ּ ּ ּ ּ . בָ א וְ אֶ סְ תֵ ר ּ , מֵ חֲמַ ת שֶׁ אָ ז בְּ תֹקֶ ף הַ גָּלות הִ תְ גַּבְּ רָ ה הַ סִּ טְ רָ א ּ אָ חֳרָ א יוֹ תֵ ר וְ יוֹ תֵ ר , בִּ פְ רָ ט שֶׁ הִ תְ גַּבְּ רָ ה קְ לִ פַ ת ּ הָ מָ ן־עֲמָ לֵק שֶׁ כָּ לול מִ כָּ ל הָ עוֹ בְ דֵ י כּ וֹ כָ בִ ים מִ כָּ ל ּ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א וְ הַ קְ לִ פוֹ ת ּ ּ , עַל־כֵּן הָ יָה הַ הֶ כְ רֵ חַ

Segment 27
HE:
שֶׁ תִ לָקַ ח אֶ סְ תֵ ר לְ בֵ ית הַ מֶ לֶך לְ גַמְ רֵ י וְ לֹא תַ חֲזֹר מִ יָד ּ ּ ּ ּ ְ ּ ּ , כִּ י כָּ ל מַ ה שֶׁ הַ קְ לִ פָ ה קָ שָׁ ה וַחֲזָקָ ה בְּ יוֹ תֵ ר בְּ הֶ כְ רֵ חַ ּ ּ ּ שֶׁ תֵ רֵ ד הַ קְ דֻ שָׁ ה הַ גָּבֹהַ לְ שָׁ ם יוֹ תֵ ר וְ יוֹ תֵ ר וְ תִ הְ יֶה שָׁ ם ּ ּ ּ ּ בְּ גָלות יוֹ תֵ ר עַד שֶׁ תִ תְ גַּבֵּר בְּ גֹ ּ ּ דֶ ל כּ ֹחָ ה עַל־יְדֵ י זֶה ּ דַ יְקָ א וְ תַ כְ נִיעַ אוֹ תָ ה וְ תַ שְׁ פִ ילָה כְּ מוֹ שֶׁ הִ פִ ילָה אֶ סְ תֵ ר ּ ּ ּ ּ ּ ּ אֶ ת הָ מָ ן הָ רָ שָׁ ע , ּ יִמַ ח שְׁ מוֹ , וְ סִ יעָ תוֹ , ּדַ יְקָ א עַל־יְדֵ י זֶה ּ שֶׁ נִלְ קְ חָ ה לְ בֵ ית אֲחַ שְׁ וֵרוֹ שׁ , שֶׁ כָּ ל זֶה הוא בְּ חִ ינַת עֵת ּ אֲשֶׁ ר שָׁ לַט וְ כ :(ס ) 'ּו

Segment 28
HE:
יז , יב וַיְנַגַע ה ּ ' ־ אֶ ת ּפַ רְ עֹה נְגָעִ ים גְדֹלִ ים ּ

Segment 29
HE:
וְזֶה בְּ חִ ינַת לְ קִ יחַ ת שָׂ רָ ה לְ בֵ ית פַ רְ עֹה שֶׁ נִסְ מָ ך לָזֶה ְ ּ ּ , שֶׁ הַ כּ ֹל בַּ בְּ חִ ינָה שֶׁ הַ צַ דֶ קֶ ת הֻכְ רְ חָ ה לֵירֵ ד לְ מָ קוֹ ם טָ מֵ א ּ ּ ומְ טֻנָף כָּ זֶה כְּ דֵ י שֶׁ בְּ עֹצֶם כּ ֹ ּ ּ חָ ה תְ בַ קֵ שׁ ותְ חַ פֵ שׂ גַּם שָׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ אֶ ת ה ' יִתְ בָּ רַ ך וְ עַל־יְדֵ י זֶה תַ עֲלֶה עִ ם אַ בְ רָ הָ ם בַּ עֲלִ יָה ּ ּ ְ גְּדוֹ לָה בִּ בְ חִ ינַת ) בְּ רֵ אשִׁ ית יג , א (: ּ וַיַעַל אַ בְ רָ ם ּ מִ מִ צְ רַ יִם . וְ עַל־יְדֵ י זֶה הֵ כִ ינָה הַ צָ לָה וִישׁ ועָ ה גְּדוֹ לָה ּ ּ לְ יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ גָל ּות מִ צְ רַ יִם שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה לֹא יָכְ לָה טֻמְ אַ ת מִ צְ רַ יִם לִ שְׁ לֹט בָּ הֶם וְ יָצְ או מִ שָׁ ם עַל־יְדֵ י עֶשֶׂ ר מַ כּ וֹ ת ּ ּ שֶׁ הִ כָּ ה אֶ ת פַ רְ עֹה ומִ צְ רַ יִם ּ ּ , שֶׁ כָּ ל זֶה הָ יָה עַל־יְדֵ י ) שָׁ ם יב יז , (: " וַיְנַגַּע ה ' אֶ ת פַ רְ עֹה וְ אֶ ת בֵּ יתוֹ ּ " כְּ שֶׁ לָקַ ח אֶ ּ ת שָׂ רָ ה , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ , ל" כִּ י עַל־יְדֵ י זֶה הִ מְ שִׁ יכָ ה דֶ רֶ ך ְ ּ

Segment 30
HE:
לְ יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ בְּ כָ ל מָ קוֹ ם שֶׁ יִהְ יו בַּ גָּלות ּ ּ ּ אֲפִ לו בַּ מְ קוֹ מוֹ ת הַ מְ טֻנָפִ ים מְ אֹד גַּם שָׁ ם יְבַ קְ שׁ ו ּ ּ ּ ּ ּ וִיחַ פְ שׂ ו בִּ בְ חִ ינַת אַ יֵ ּ ּ ּ " ה וְ כו , 'ּ וְ עַל־יְדֵ י זֶה יַעֲלו מִ שָׁ ם ּ ּ . וְזֶהו גַּם כֵּן בְּ חִ ינַת לְ קִ יחַ ת אֶ סְ תֵ ר לְ בֵ ית אֲחַ שְׁ וֵרוֹ שׁ ּ ּ שֶׁ אָ ז צָ עֲקָ ה : " אֵ לִ י אֵ לִ י לָמָ ה עֲזַבְ תָ נִי ּ " ) תְ הִ לִ ים כב ּ ּ , ( כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ) ל " ּ מְ גִלָה טו . ☺ וְ עַל־יְדֵ י זֶה הָ יָה ּ מַ פֶ לֶת הָ מָ ן־עֲמָ לֵק שֶׁ ה וא תֹקֶ ף זֻהֲמַ ת הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א ּ ּ , הַ כּ ֹל בַּ בְּ חִ ינָה הַ נַ ּ" ל כְּ דֵ י לְ הוֹ רוֹ ת לְ יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ גַּם בַּ מְ קוֹ מוֹ ת הַ מְ טֻנָפִ ים יִצְ עֲקו אֶ ל ה ּ ּ ּ ' וִ יחַ פְ שׂ ו וִיבַ קְ שׁ ו ּ ּ ּ אוֹ תוֹ , וכְ מוֹ שֶׁ עָ שׂ ו אָ ז מָ רְ דְ כַ י וְ אֶ סְ תֵ ר שֶׁ כִּ נְסו אֶ ת כָּ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ יְהו ּ ּ דִ ים לִ זְעֹק הַ רְ בֵּ ה לַה . ' וְ כֵן צְ רִ יכִ ין בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר ּ בִּ כְ לָלִ יות יִשְׂ רָ אֵ ל ובִ פְ רָ טִ יות כָּ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד לְ בַ קֵ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּתָ מִ יד אֶ ת ה ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ כָ ל מָ קוֹ ם שֶׁ הוא וְ לִ צְ עֹק בְּ כָ ל ּ ְ עֵת לַה ' יִתְ בָּ רַ ך בִּ בְ חִ ינַת ְ ' מִ בֶּ טֶ ן שְׁ אוֹ ל שִׁ וַעְ תִ י ּ ּ . ' וְ אַ ל יִתְ יָאֵ שׁ מִ ן הַ צְ עָקָ ה וְ הַ בַּ קָ שָׁ ה לְ עוֹ לָם עַד יַשְׁ קִ יף וְ יֵרֶ א ּ ּ ' ה ּ מִ שָׁ מָ יִם ) :( סא

Segment 31
HE:
ט, יג אִ ם הַ שְׂ מֹאל וְ אֵ ימִ נָה ּ

Segment 32
HE:
... הַ יְנו שֶׁ אַ בְ רָ הָ ם שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת אֱמֶ ת טָ עַן עִ ם לוֹ ט ּ ּ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת שֶׁ קֶ ר וְחֹשֶׁ ך הָ רוֹ צֶ ה לְ סַ בֵּ ְ ּ ב אֶ ת הָ אֱמֶ ת בְּ כַ מָ ה מִ ינֵי סִ בּ ובִ ים בְּ לִ י שִׁ עור ּ ּ ּ , וְטָ עַן עִ מוֹ אַ בְ רָ הָ ם ּ ּ הִ פָ רֶ ד נָא מֵ עָ לָי , כִּ י אֲנִי אֵ ינִי רוֹ צֶ ה לֵילֵך בִּ דְ רָ כֶיך ָ ְ , ְ אַ ך בְּ כָ ל מָ קוֹ ם שֶׁ תִ פְ נֶה אֲנִי אֶ פְ נֶה לְ צַ ד אַ חֵ ר ּ : " אִ ם ּ הַ שְׂ מֹאל וְ אֵ ימִ נָה , " הַ יְנו אִ ם תִ ּ ּ רְ צֶ ה לְ סַ בֵּ ב ולְ בַ לְ בֵּל ּ אוֹ תִ י בִּ בְ חִ ינַת שְׂ מֹאל דְ הַ יְנו בְּ תַ אֲווֹ ת ובְ הִ רְ הורִ ים וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ' שֶׁ הֵם מִ סִּ טְ רָ א דִ שְׂ מָ אלָא ּ " , וְ אֵ ימִ נָה — " אֲנִי אַ מְ שִׁ יך ְ עַצְ מִ י לְ צַ ד יָמִ ין שֶׁ הוא דֶ רֶ ך הַ תוֹ רָ ה דֶ רֶ ך הָ אֱמֶ ת ְ ְ ּ ּ ּ ּ , כִּ י אֲנִי מוֹ שֵׁ ך עַצְ מִ י ְ רַ ק לְ דֶ רֶ ך הַ תוֹ רָ ה בֶּ אֱמֶ ת שֶׁ הוא ּ ּ ְ בְּ חִ ינַת יָמִ ין ' . וְ אִ ם הַ יָמִ ין ּ — ' הַ יְנו אִ ם אַ תָ ה תֹאמַ ר ּ ּ ּ שָׁ אַ תָ ה הוֹ לֵך בְּ דֶ רֶ ך יָמִ ין ְ ְ ּ , כִּ י עַל־פִ י רֹב הַ שֶׁ קֶ ר וְ הַ חֹשֶׁ ך ְ ּ ּ מַ לְ בִּ ישׁ אֶ ת עַצְ מוֹ בֶּ אֱמֶ ת וְ אוֹ מֵ ר שֶׁ הוא חָ פֵ ץ רַ ק ּ בְּ דֶ רֶ ך הַ תוֹ ּ ְ רָ ה וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תַ ב אֲדוֹ נֵנו מוֹ רֵ נו וְרַ בֵּ נו זַ ּ ּ ּ ּ ל " בִּ תְ חִ לַת הַ סֵּ פֶ ר שֶׁ הַ יֵצֶר הָ רָ ע מַ לְ בִּ ישׁ אֶ ת עַצְ מוֹ ּ ּ בְּ מִ צְ ווֹ ת וְ כו ', ּ וכְ מוֹ כֵן מָ צוי הַ רְ בֵּ ה בְּ עִ נְיְנֵי הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת ּ ּ ּ שֶׁ בָּ אָ דָ ם שֶׁ עַל־פִ י רֹב מְ בַ לְ בֵּ ל אוֹ תוֹ עַל־יְדֵ י שֶׁ ּ רוֹ צֶה לַהֲפֹך הָ אֱמֶ ת ְ , וְ כֵן בְּ עִ נְיַן בְּ נֵי אָ דָ ם הָ רוֹ צִ ים לִ מְ נֹעַ מִ דֶ רֶ ך הָ אֱמֶ ת שֶׁ הֵם אוֹ מְ רִ ים לָרַ ע טוֹ ב וְ לַטוֹ ב רַ ע ּ ְ ּ וְ אוֹ מְ רִ ים שֶׁ הֵ ם רוֹ צִ ים לְ הַ דְ רִ יך אוֹ תוֹ בְּ דֶ רֶ ך הָ אֱמֶ ת ְ ְ כְּ אִ לו הָ אֱמֶ ת שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת יָמִ ין אֶ צְ לָם ּ ּ ּ , וְ עַל זֶה טָ עַן אַ בְ רָ הָ ם : וְ אִ ם הַ יָמִ ין וְ אַ שְׂ מְ אִ ילָה ּ , הַ יְנו שֶׁ אִ ם אַ תָ ה ּ ּ תִ רְ צֶ ה לְ הַ יְמִ ין דְ הַ יְנו מַ ה שֶׁ נִקְ רָ א אֶ צְ לְ ך יָמִ ין ָ ּ ּ ּ ּ ּ , אֲזַי וְ אַ שְׂ מְ אִ ילָה — אֲנִי אֶ טֶ ה מֵ עָ לֶיך וְ אֶ פְ נֶה לְ צַ ד אַ חֵר ָ ּ לִ שְׂ מֹאל , כִּ י אֵ ינִי חָ פֵ ץ יָמִ ין שֶׁ לְ ך ּ ָ , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ ּ יָמִ ין שֶׁ לְ ך הוא שְׂ מֹאל וְ שֶׁ קֶ ר גָּמור מֵ אַ חַ ר שֶׁ בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ָ אַ תָ ה חָ פֵ ץ בַּ הֲסָ תוֹ תֶ יך לְ הַ דִ יחַ אוֹ תִ י חַ ס וְשָׁ לוֹ ם ּ ָ ּ מִ נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת ּ ּ , עַל־כֵּן אֵ ינִי חָ פֵ ץ יָמִ ין שֶׁ לְ ך ּ ָ , וְ אֶ פְ נֶה לִ שְׂ מֹאל דְ הַ יְנו מַ ה שֶׁ לִ דְ ּ ּ ּ ּ בָ רֶ יך הוא שְׂ מֹאל ּ ָ . וְ עַתָ ה צָ דְ קו יָפֶ ה דִ בְ רֵ י הַמִ דְ רָ שׁ שֶׁ אָ מַ ר מִ ן כָּ ל אֲתַ ר ּ ּ ּ ּ אֲנָא מַ שְׂ מְ אִ יל לְ הַ הוא גַּבְ רָ א ּ , כִּ י בְּ וַדַ אי בֶּ אֱמֶ ת ּ לַאֲמִ תוֹ נִשְׁ אַ ר לוֹ ט תָ מִ יד בִּ שְׂ מֹאל ּ ּ , כִּ י עִ קַ ר בְּ חִ ינַת ּ יָמִ ין הוא אֱמֶ ת שֶׁ הוא כּ ֹלָא יָמִ ּ ּ ינָא . ומִ י שֶׁ נוֹ טֶ ה ּ ּ מֵ הָ אֱמֶ ת אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ מַ לְ בִּ ישׁ אֶ ת עַצְ מוֹ בְּ מִ צְ ווֹ ת ּ ּ וְ אוֹ מֵ ר שֶׁ כָּ ך הוא הָ אֱמֶ ת בְּ חִ ינַת יָמִ ין ּ ְ , בֶּ אֱמֶ ת הַ כּ ֹל הוא שְׂ מֹאל גָּמור ּ ּ , כִּ י הָ אֱמֶ ת הוא אֶ חָ ד ּ , ּובְ כָ ל צַד ופִ נָה שֶׁ הָ אֱמֶ ת הוא כֵּן ּ ּ ּ , זֶהו עִ קַ ר הַ יָ ּ ּ ּ מִ ין . ּוכְ מוֹ לְ מָ שָׁ ל כְּ שֶׁ אֶ חָ ד הוֹ לֵך בַּ דֶ רֶ ך וְיֵשׁ לְ פָ נָיו שְׁ נֵי דְ רָ כִ ים ּ ּ ְ ְ : אֶ חָ ד לְ יָמִ ין לְ עִ יר צְ פַ ת , וְ הַ שֵׁ נִי לִ שְׂ מֹאל לְ עִ יר טְ בֶ רְ יָה ּ וְ כַ יוֹ צֵ א ּ , כְּ שֶׁ הוא צָ רִ יך לִ טְ בֶ רְ יָה ְ ּ , אֲזַי הַ דֶ רֶ ך לְ צַד ְ ּ שְׂ מֹאל הוא אֲמִ תַ ת הַ דֶ רֶ ך ְ ּ ּ ּ שֶׁ לוֹ וְ הוא אֶ צְ לוֹ הַ דֶ רֶ ך ְ ּ ּ ּ הַ מְ יֻמָ ן ּ . וְ הַ דֶ רֶ ך הַ יָמִ ין שֶׁ פוֹ נֶה לִ צְ פַ ת ּ ּ ְ ּ , ּ הוא שְׂ מֹאל אֶ צְ לוֹ מֵ אַ חַ ר שֶׁ אֵ ין צָ רִ יך לְ שָׁ ם וְ הוא פָ שׁ וט ּ ּ ּ ְ . כְּ מוֹ ־כֵן בְּ כָ ל הַ דְ רָ כִ ים וְ הָ עֵצוֹ ת בְּ דַ רְ כֵי ה ּ ', כְּ שֶׁ הַ בַּ עַל דָ בָ ר ּ וַאֲנָשָׁ יו מַ לְ בִּ ישִׁ ין עַצְ מָ ן בְּ מִ צְ ווֹ ת כְּ אִ לו הֵם רוֹ צִ ים ּ ּ לְ הַ דְ רִ יכוֹ בַּ דֶ רֶ ך הַ מְ יֻמָ ן ּ ְ ּ , מֵ אַ חַ ר שֶׁ הָ אֱמֶ ת אֵ ינוֹ כֵּן , צְ רִ יכִ ין לִ פְ נוֹ ת מֵ עֲלֵיהֶם אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ לְ פִ י דַ עְ תָ ם הוא ּ ּ ּ ּ ּ לִ שְׂ מֹאל , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת זֶה הַ שְׂ מֹאל הוא עִ קַ ר הַ יָמִ ין ּ ּ ּ ּ מֵ אַ חַ ר שֶׁ הָ אֱמֶ ת הוא כָּ ך ְ ּ . וְ זֶהו : ּ אִ ם הַ יָמִ ין וְ אַ שְׂ מְ אִ ילָה ּ , שֶׁ אֲנִי אֶ פְ נֶה לִ שְׂ מֹאל מֵ הַ יָמִ ין שֶׁ לְ ך ּ ָ ּ , וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן ּ אַ תָ ה תִ שָׁ אֵ ר תָ מִ יד בִּ שְׂ מֹאל ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו בַּ מִ דְ רָ שׁ ּ ּ ' : ל"ּ הַ נַ וְ אֶ שְׂ מֹאלָה ' אֵ ין כְּ תִ יב כָּ אן , ּ אֶ לָא וְ אַ שְׂ מְ אִ ילָה , מִ ן כָּ ל אֲתַ ר אֲנָא מַ שְׂ מְ אִ יל לְ הַ הוא גַּבְ רָ א ּ . כִּ י תָ מִ יד ּ יִשָׁ אֵ ר בְּ חִ ינַת לוֹ ט שֶׁ הוא חֶ שְׁ כַ ת הַ שֶׁ קֶ ר בִּ שְׂ מֹאל ּ ּ ּ

Segment 33
HE:
ו, טו וְ הֶ אֱמִ ן בַּ ה ' ּ וַיַחְ שְׁ בֶ הָ לּ וֹ צְ דָ קָ ה

Segment 34
HE:
אֱמונָה חָ שׁ וב כִּ צְ דָ קָ ה ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בראשית ט : (ו,ו" וְ הֶ אֱמִ ן בַּ ה ' וַיַחְ שְׁ בֶ הָ לוֹ צְ דָ קָ ה ּ ּ . וְעַל _ יְדֵ י זֶה זוֹ כֶה לְ בָ נִים . אֱמונָה בְּ גִימַ טְ רִ יָה בָּ נִים ּ ּ ) :( סג

Segment 35
HE:
ח, טו ּ בַּ מָ ה אֵ דַ ע

Segment 36
HE:
... כָּ ל הַ פְ גָמִ ים שֶׁ חָ שְׁ בו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ " ל עַל גְּדוֹ לֵי הַ צַ דִ יקִ ים אֲבוֹ ת הָ עוֹ לָם כֻּלָם הָ יו בִּ בְ חִ ּ ּ ּ ּ ינָה זֹאת שֶׁ לְ פִ י ּ בְּ חִ ינַת קְ דֻ שָׁ תָ ם דָ חֲקו אֶ ת הַ שָׁ עָה ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ עִ נְיַן אַ בְ רָ הָ ם אָ בִ ינו שֶׁ אָ מַ ר בַּ מָ ה אֵ דַ ע כִּ י אִ ירָ שֶׁ נָה שֶׁ עִ קַ ר הַ פְ גָם ּ ּ ּ ּ ּ וְ הַ שְׁ גִיאָ ה שֶׁ הָ יָה דוֹ חֵ ק אֶ ת הַ שָׁ עָה ּ ּ ּ , כִּ י תֵ כֶף ּ כְּ שֶׁ הִ בְ טִ יחוֹ ה ' יִתְ בָּ רַ ך אָ ז ְ עַל יְרֻ שַׁ ת אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל הָ יָה ּ רוֹ צֶ ה שֶׁ יֻגְמַ ר הַ דָ בָ ר מִ יָד וְ לֵידַ ע מִ יָד בְּ אֵ יזֶה דֶ רֶ ך וְ אֹפֶ ן ְ ּ ּ ּ ּ ּ יִירְ שׁ ו אוֹ תָ ה ּ ּ . כִּ י זֶה כְּ לָל גָּדוֹ ל שֶׁ כָּ ל אֲבוֹ ת הָ עוֹ לָם הִ סְ תַ כְּ לו עַל הַ קֵ ץ הָ אַ חֲרוֹ ן שֶׁ יִתְ אַ חֵ ר מְ אֹד וְרָ צו ּ ּ ּ ּ ּ לְ הַ שִׂ יגוֹ ּ מִ יָד ּ . וְ עַל־כֵּן שָׁ אַ ל אַ בְ רָ הָ ם בַּ מָ ה אֵ דַ ע כִּ י ּ אִ ירָ שֶׁ נָה כִּ י רָ אָ ה מֵ רָ חוֹ ק בְּ רוחַ קָ דְ שׁ וֹ שֶׁ אַ ף־עַל־פִ י ּ ּ ּ שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל יִכְ בְּ שׁ ו אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל אֲבָ ל אַ חַ ר־כָּ ך יִגְלו ּ ּ ְ ּ מִ שָׁ ם וְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל לֹא יִהְ יֶה בְּ יָדָ ם וְ תֶ אֱרַ ך הַגָּ ְ ּ ּ לות מְ אֹד , עַל־כֵּן רָ צָ ה לִ דְ חֹק אֶ ת הַ שָׁ עָ ה שֶׁ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ יוֹ דִ יעַ לוֹ תֵ כֶ ף הַ קֵ ץ הָ אַ חֲרוֹ ן אֵ יך יִירָ שֶׁ נָה לָנֶצַ ח ּ ּ ְ ּ , וְ עַל־כֵּן פָ גַם בָּ זֶה כִּ י אָ סור לִ דְ חֹק אֶ ת הַ שָׁ עָ ה ּ ּ ּ , ּ ובִ פְ רָ ט בְּ עִ נְיַן הַ קֵ ץ הָ אַ חֲרוֹ ן שֶׁ הוא קֵ ץ הַ פְ לָאוֹ ּ ּ ּ ת ... ) סד (:

Segment 37
HE:
יב , טו וְ תַ רְ דֵ מָ ה נָפְ לָה עַל אַ בְ רָ ם ּ

Segment 38
HE:
יֵשׁ אֲנָשִׁ ים כְּ שֵׁ רִ ים שֶׁ אֵ ין לָהֶם פַ רְ נָסָ ה וְיֵשׁ לָהֶם דֹחַ ק ּ ּ ובִ לְ בּ ולִ ים גְּדוֹ לִ ים מִ זֶה וְ הוא טוֹ בָ ה לְ הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ ּ . וְ דַ ע שֶׁ יֵשׁ ּ דִ בּ ורִ ים יְקָ רִ ים שֶׁ יוֹ צְ אִ ים עַל ּ ּ ּ _ יְדֵ י בִּ לְ בּ ולִ ים ּ ּדַ יְקָ א . ְ אַ ך חִ לוקִ ים בֵּ ין הַ בִּ לְ בּ ולִ ים וְ כַ מובָ א בַּ מִ דְ רָ שׁ יֵשׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּ

Segment 39
HE:
) בראשית רבה יט , (: שֶׁ יֵשׁ תַ רְ דֵ מָ ה שֶׁ ל נְבואָ ה כְּ מוֹ ּ ּ ּ ּ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בראשית טו-: ( יב וְ תַ רְ דֵ מָ ה נָפְ לָה עַל אַ בְ רָ ם ּ . וְיֵשׁ תַ רְ דֵ מָ ה שֶׁ ל שְׁ טות וְ כו ּ ּ ּ ּ . ' תַ רְ דֵ מָ ה הוא ּ ּ ּ בִּ לְ בּ ול ּ ּ הַ דַ עַת ) :( סה

Segment 40
HE:
יד , טו וְ אַ חֲרֵ י כֵ ן יֵצְ או בִּ רְ כושׁ גָדוֹ ל ּ ּ ּ

Segment 41
HE:
... כִּ י מַ ה שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל הֵם כְּ בושִׁ ים בַּ גּוֹ לָה בַּ תְ חִ לָה בְּ כָ ל ּ ּ ּ ּ ּ מָ קוֹ ם שֶׁ הֵם מְ טֻלְ טָ לִ ים שָׁ ם , זֶה מֵ חֲמַ ת שֶׁ בְּ כָ ל מָ קוֹ ם יֵשׁ נִיצוֹ צוֹ ת ונְפָ שׁ וֹ ת קְ דוֹ שׁ וֹ ת הַ רְ ּ בֵּ ה שֶׁ נִדְ חו וְ נָפוֹ צו ּ ּ ּ וְ נִתְ פַ זְרו לְ שָׁ ם עַל־יְדֵ י חֵ טְ א אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן וְעַל־יְדֵ י ּ ּ ּ חֲטָ אֵ י כָּ ל הַ דוֹ רוֹ ת עַד הַ יוֹ ם הַ זֶה ּ ּ ּ , וְ אֵ לו הַ נִיצוֹ צוֹ ת ּ ּ ּ וְ הַ נְפָ שׁ וֹ ת מְ צַ פִ ים ומְ חַ כִּ ים תָ מִ יד שֶׁ יָבוֹ א לְ שָׁ ם אִ ישׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ יִשְׂ רְ אֵ לִ י . וְ תֵ כֶ ף שֶׁ בָּ א לְ שָׁ ם אִ ישׁ הַ יִשְׂ רְ אֵ לִ י הֵם ּ נוֹ פְ לִ ים עָ לָיו ומְ סַ בְּ בִ ים אוֹ תוֹ וְ נִתְ אַ חֲזִים בּ וֹ כְּ דֵ י ּ שֶׁ יְתַ קְ נֵם ּ ּ . ומֵ חֲמַ ת שֶׁ אֵ לו הַ נִיצוֹ צוֹ ת מֻנָחִ ים בֵּ ין הַ גּוֹ יִים ּ ּ ּ ּ ּ ובֵ ין הַ קְ לִ פוֹ ת שֶׁ הֵם נֶאֱחָ זִים ומְ הֻדָ קִ ים בָּ הֶם מְ אֹד ּ ּ ּ ּ ּ , עַל־יְ דֵ י זֶה יֵשׁ יִסּ ורִ ים גְּדוֹ לִ ים לְ אִ ישׁ הַ יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ בָּ א ּ ּ לְ שָׁ ם , כִּ י גַּם הַ קְ לִ פוֹ ת וְ כו ּ ּ ּ ' וְ כָ ל הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת רָ עוֹ ת וְזָרוֹ ת ּ ובִ לְ בּ ולִ ים וְ כו ּ ּ ּ ' הַ בָּ אִ ים מֵ הֶם נֶאֱחָ זִין בּ וֹ מֵ חֲמַ ת שֶׁ רוֹ אִ ים שֶׁ הַ נִיצוֹ צוֹ ת רוֹ צִ ים לְ הִ תְ תַ קֵ ן ּ ּ ּ . וְ עִ ּקַ ר הִ תְ אַ חֲזָם וְ הִ תְ גָּרותָ ם הוא בְּ עֵת שֶׁ זֶה הָ אִ ישׁ עוֹ סֵ ק בְּ אֵ יזֶה דָ בָ ר ּ ּ ּ ּ שֶׁ בִּ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ אָ ז הוא זְמַ ן תִ קונָם וגְאֻ לָתָ ם שֶׁ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ נִיצוֹ צוֹ ת מִ בֵּ ין הָ עַכּ ו ּ ּ " ם וְהַ קְ לִ פוֹ ת כַּ יָדועַ ומובָ ן כָּ ל זֶה ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ סִ פְ רֵ י רַ בֵּ נו זַ ּ " ל בְּ כַ מָ ה מְ קוֹ מוֹ ת ומובָ ן בְּ רֶ מֶ ז גַּם ּ ּ ּ בְּ סִ פְ רֵ י הַ זֹהַ ר וְ כָ ל כִּ תְ בֵ י הָ אֲרִ ּ " י זַ "ל, שֶׁ הֵם אֶ חָ ד מֵ הַ יְסוֹ דוֹ ת הַ גְּדוֹ לוֹ ת שֶׁ סִּ פְ רֵ י הָ אֲרִ " י זַ " ל וְ הַ זֹהַר ּ מְ יֻסָּ דִ ים עֲלֵיהֶם כַּ יָדועַ לַמְ בִ ינִים בִּ מְ קוֹ מוֹ ת אֵ ין מִ סְ פָ ר ּ ּ ּ ּ . וְזֶהו בְּ חִ ינַ ּ ת תִ כְ בַּ ד הָ עֲבוֹ דָ ה עַל הָ אֲנָשִׁ ים וְ כו ּ ּ ' בְּ חִ ינַת ומֵ אָ ז בָּ אתִ י אֶ ל פַ רְ עֹה לְ דַ בֵּ ר בִּ שְׁ מֶ ך הֵרַ ע לָעָם הַ זֶה ּ ָ ּ ּ ,'ּ וְ כו וְזֶהו תֹקֶ ף אֲרִ יכַ ת הַ גָּלות בִּ פְ רָ ט עַכְ שָׁ ו כִּ י כָּ ל מַ ה ּ ּ ּ שֶׁ סָּ מוך יוֹ תֵ ר וְיוֹ תֵ ר אֶ ל הַ קֵ ץ מִ תְ גַּבְּ רִ ים ומִ ּ ּ ּ ְ ּ תְ גָּרִ ים יוֹ תֵ ר כָּ ל הַ מִ תְ נַגְּדִ ים אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה וְהַ קְ לִ פוֹ ת וְהַ תַ אֲווֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְ הַ נִסְ יוֹ נוֹ ת וְ הַבִּ לְ בּ ולִ ים וְכו ּ ּ ּ ' כַּ מְ בֹאָ ר בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר . וצְ רִ יכִ ין הִ תְ חַ זְקות גָּדוֹ ל מְ אֹד מְ אֹד כְּ נֶגְדָ ם ולְ צַ פוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ולְ חַ כּ וֹ ת לִ ישׁ ועַת ה ּ ּ ' בְּ כָ ל עֵת בְּ כָ ל מָ קוֹ ם שֶׁ בָּ אִ ים לְ שָׁ ם בְּ גָלות וְטִ לְ טול עַד יַשְׁ קִ יף וְיֵרֶ א ד ּ ּ ' ּ מִ שָׁ מָ יִם , וְ אָ ז יִזְכֶּ ה שֶׁ לֹא דַ י שֶׁ יֵצֵ א וְיַעֲלֶה מִ שָׁ ם לְ חֵ רות בְּ עַצְ מוֹ אַ ף גַּם ּ ּ ּ ּ ּ יְבָ רֵ ר וְיַעֲלֶה מִ שָׁ ם כַּ מָ ה וְ כַ מָ ה נִיצוֹ צוֹ ת הַ שַׁ יָכִ ים לְ חֵ לֶ ּ ּ ּ ּ ּ ק שׁ ֹרֶ שׁ נִשְׁ מָ תוֹ בִּ בְ חִ ינַת וְנִשְׁ אַ ר גַּם הוא לֵאלֹקֵ ינו ּ ּ

Segment 42
HE:
) כמבואר בלקוטי מוהר " ן ב ', תורה ע "ו( עַד שֶׁ גַּם הַ מָ קוֹ ם בְּ עַצְ מוֹ יִתְ קַ דֵ שׁ בִּ קְ דֻ שָׁ ה גְּדוֹ לָה שֶׁ יִלְ מְ דו בּ וֹ ּ ּ ּ ּ ּ תוֹ רָ ה בָּ רַ בִּ ים בִּ בְ חִ ינַת עֲתִ ידִ ין בָּ תֵ י תַ רְ טִ יאוֹ ת וְ כו ּ ּ ּ ּ . ' וְזֶה בְּ חִ ינַת וְ אַ חֲרֵ י כֵן יֵצְ או בִּ רְ כושׁ גָּדוֹ ל הַ נֶאֱמָ ר גַּם ּ ּ ּ עַל הַגָּלות הַ זֶה כַּ יָדועַ ּ ּ ּ ּ . כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל וְגַם אֶ ת הַ גּוֹ י לְ רַ בּ וֹ ת גָּלות כָּ ל הָ אַ רְ בַּ ע מַ לְ כֻיוֹ ת ּ ּ ) :( סו

Segment 43
HE:
א, יז הִ תְ הַ לֵּך לְ פָ נַי וֶהְ יֵה תָ מִ י ְ ם וְזֶה בְּ חִ ינַת מִ צְ וַת מִ ילָה , שֶׁ הוא מִ צְ וָה שֶׁ קִ בְּ לו יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ בְּ שִׂ מְ חָ ה , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ , ל" שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ תִ קון הַ בְּ רִ ית . כִּ י הָ עָרְ לָה הוא מום ּ ּ , בְּ חִ ינַת חֶ סְ רוֹ ן , כִּ י הַ מום הוא חֶ סְ רוֹ ן ּ ּ ּ , וַאֲפִ לו יָתֵ ר אֵ ּ ּ יבָ ר הוא מום בְּ חִ ינַת ּ ּ חֶ סְ רוֹ ן . וְזֶהו בְּ חִ ינַת הָ עָרְ לָה ּ , שֶׁ הוא יִתְ רוֹ ן ּ , בְּ חִ ינַת מוֹ תָ רוֹ ת , אֲבָ ל בֶּ אֱמֶ ת הוא חֶ סְ רוֹ ן ומום ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ ּ ) י " רַ שִׁ בְּ רֵ אשִׁ ית יז (: א , הִ תְ הַ לֵך לְ פָ נַי וֶהְ יֵה תָ מִ ים ּ ְ — שֶׁ כָּ ל זְמַ ן שֶׁ הָ עָרְ לָה בְּ ך ָ אַ תָ ה בַּ עַל מום לְ פָ נַי ּ ּ . כִּ י זֶהו ּ בְּ חִ ינַת ' כָּ ל הַ מוֹ סִ יף גּוֹ רֵ עַ ּ ', שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ קְ לִ פוֹ ת ּ ּ ּ ּ שֶׁ נִקְ רָ אִ ין מוֹ תָ רוֹ ת , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת ּ ּ : עַשְׁ תֵ י־עָ שָׂ ר יְרִ יעוֹ ת ּ ּ עִ זִים , כַּ מובָ א ּ ּ , כַּ יָדועַ ּ ּ : כִּ י בֶּ אֱמֶ ת רוֹ אִ ין בְּ חושׁ שֶׁ הָ עָרְ ּ לָה הוא יִתְ רוֹ ן בְּ גוף ּ ּ הָ אָ דָ ם , כִּ י אֵ ין שׁ ום אֵ יבָ ר בָּ אָ דָ ם שֶׁ אִ ם יַחְ תְ כו מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ ּ ּ חֲתִ יכָ ה יִשָׁ אֵ ר הָ אֵ יבָ ר בְּ תַ כְ לִ ית הַ שְׁ לֵמות יוֹ תֵ ר ּ ּ ּ מִ בַּ תְ חִ לָה בְּ לִ י שׁ ום חֶ סְ רוֹ ן ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ רוֹ אִ ין זֹאת בְּ מִ צְ וַת מִ ילָה , ּ שֶׁ דַ יְקָ א אַ חַ ר חִ תוך הָ עָרְ לָה וְהַ פְ רִ יעָ ה מִ תְ גַּלָה ּ ּ ּ ּ ְ הָ עֲטָ רָ ה וְרוֹ אִ ין בְּ חושׁ שֶׁ זֶהו עִ קַ ר תַ בְ נִית הָ אֵ יבָ ר ּ ּ ּ ּ ּ בֶּ אֱמֶ ת , צֶ לֶם דְ מות תַ בְ נִיתוֹ ּ ּ ּ , וְ הָ עָרְ לָה שֶׁ הָ יְתָ ה עָלָיו הִ יא רַ ק קְ לִ פָ ה מַ מָ שׁ ּ ּ , כְּ מוֹ מוֹ ץ וָתֶ בֶ ן ושְׁ אָ ר הַ קְ לִ פוֹ ת ּ ּ ּ



# Lech Lecha
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/1/3/

Lech Lecha
לךלך
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/1/3

Segment 1
HE:
יֵשׁ כַּ מָ ּ ה מִ ינֵי חֹשֶׁ ך ושְׁ קָ רִ ים הַ נִמְ שָׁ כִ ים מֵ הָ אָ רֶ ץ ּ ּ ְ וְ הַ מְ דִ ינָה שֶׁ נִתְ גַּדֵ ל בָּ ה ּ ּ ּ ּ . כִּ י אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ בְּ כָ ל אֶ רֶ ץ ּ ובְ כָ ל מָ קוֹ ם יֵשׁ בְּ וַדַ אי טוֹ ב הַ רְ בֵּ ה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ אֱמֶ ת , אֲבָ ל הַ קְ לִ פָ ה קָ דְ מָ ה לַפֶ רִ י ּ ּ ּ , וְזֶה לְ עֻמַ ת זֶה וְ כו ּ ּ . ' וְ עַל־כֵּן יֵשׁ בְּ כָ ל מָ קוֹ ם כַּ מָ ה מִ ינֵי חַ שְׁ כות הַ מַ חְ שִׁ יכִ ים ּ ּ ּ אֶ ת הָ אֱמֶ ת בְּ כָ ל מָ קוֹ ם ומָ קוֹ ם לְ פִ י בְּ חִ ינָתוֹ ּ , וְ כֵן יֵשׁ כַּ מָ ה מִ ינֵי חֹשֶׁ ך וָשֶׁ קֶ ר הַ נִדְ בָּ ק בְּ הָ אָ דָ ם מִ צַ ד הַ הוֹ לָדָ ה ּ ּ ּ ְ , בִּ בְ חִ ינַת " הֵן בְּ עָווֹ ן חוֹ לָלְ תִ י וְגוֹ ּ ; "' וְיֵשׁ כַּ מָ ה מִ ינֵי ּ שְׁ טותִ ים ושְׁ קָ רִ ים שֶׁ נִדְ בָּ ק בּ וֹ מִ צַ ד מִ שְׁ פַ חְ תוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כְּ גוֹ ן ּ שֶׁ מַ חֲזִיקִ ים עַצְ מָ ם לִ מְ יֻחָ סִ ים גְּדוֹ לִ ים , וכְ אִ לו כָּ ל הַ כָּ בוֹ ד ּ ּ ּ ּ ְ שַׁ יָך לָהֶם , וְ כַ יוֹ צֵ א בָּ זֶה שְׁ אָ ר שְׁ טותִ ים ובִ לְ בּ ולִ ים ּ ּ ּ ּ . ּומִ י שֶׁ רוֹ צֶ ה לֵילֵך בְּ דֶ רֶ ך הַ קֹדֶ שׁ ּ ְ ְ , הוא צָ רִ יך לֵילֵך וְלָצֵאת ְ ְ ּ ולְ הַ טוֹ ת מִ דֶ רֶ ך כֻּלָם ּ ְ ּ ּ ּ , רַ ק לְ הַ מְ שִׁ יך עַצְ מוֹ אֶ ל נְקֻדַ ת ּ ְ הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ הַ מֻשְׁ רָ שׁ בּ וֹ מִ צַ ד נִשְׁ מָ תוֹ שֶׁ הוא חֵ לֶק ּ ּ ּ ּ אֱלוֹ קַ מִ מַ עַל ּ , שֶׁ הוא עֶצֶם הָ אֱמֶ ת ּ . וְזֶה עִ קַ ר עַצְ ּ ּ ּ מִ יות הָ אָ דָ ם , כִּ י כְּ שֶׁ אוֹ מֵ ר הָ אָ דָ ם : " , " אֲנִי , " לִ י " אוֹ " ָ לְ ך " אוֹ מְ כַ וֵן הַ כּ ֹל עַל עֶצֶם הָ אָ דָ ם שֶׁ הוא נִשְׁ מָ תוֹ ּ ּ , וְ לֹא עַל הַ גּוף שֶׁ נִקְ רָ א רַ ק בָּ שָׂ ר וָדָ ם ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת " ּ וַיאמֶ ר ה ' אֶ ל אַ בְ רָ ם לֶך־לְ ך ָ ְ " " " ָ לְ ך ּדַ יְקָ א , לְ עַצְ מִ יותְ ך ָ ּ ּ , שֶׁ הוא רַ ק ּ נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ הַ מֻשְׁ רֶ שֶׁ ת בְּ ך ָ ּ ּ ּ ; וְזֶה : " מֵ אַ רְ צְ ך ָ ומִ מוֹ לַדְ תְ ך ומִ בֵּ ית אָ בִ יך ָ ָ ּ ּ ּ ּ , " כִּ י צָ רִ יך לִ פְ נוֹ ת שִׁ כְ מוֹ ְ ולְ הַ טוֹ ת לְ גַמְ רֵ י מִ כָּ ל הַ שְׁ קָ רִ ים וְ הַ בִּ לְ בּ ולִ ים הַ נֶאֱחָ זִים ּ ּ ּ ּ ּ בּ וֹ מִ צַ ד הָ אָ רֶ ץ שֶׁ ּ נִתְ גַּדֵ ל בָּ ה אוֹ מִ צַ ד הַ הוֹ לָדָ ה אוֹ מִ צַד ּ ּ ּ ּ ּ הַ מִ שְׁ פָ חָ ה ּ ּ , רַ ק יִמְ שׁ ֹך עַצְ מוֹ אֶ ל נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ ּ ּ ְ , וְ אָ ז יִזְכֶּ ה לָבוֹ א אֶ ל תַ כְ לִ יתוֹ הַ נִצְ חִ י ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת " אֶ ל הָ אָ רֶ ץ אֲשֶׁ ר אַ רְ אֶ ךָ וְגוֹ ּ (: נג ) "'

Segment 2
HE:
וְזֶ הו לֶך לְ ך ָ ְ ּ , לְ ך דַ יְקָ א ָ ּ , שֶׁ כָּ ל הִ לוכְ ך ונְסִ יעָתְ ך יִהְ יֶה לְ ך ָ ָ ָ ּ ּ ּ וְ אֵ לֶיך לְ בַ ד הַ יְנו לְ עֶצֶם נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת שֶׁ זֶה עִ קָ רְ ך ָ ָ ּ ּ ּ ּ וְחִ יותְ ך ָ ּ ּ . כִּ י עִ קַ ר הָ אָ דָ ם הוא הַ נְשָׁ מָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה שֶׁ בּ וֹ ּ ּ ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה כָּ ל הָ אָ דָ ם , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ בַּ סְּ פָ רִ ים ומובָ א בִּ דְ בָ רָ יו ּ ּ "זַ ל בְּ סִ ימָ ן כ " ב שֶׁ מַ ה שֶׁ נִקְ רָ א אֵ צֶ ל הָ אָ דָ ם אֲנִי הוא רַ ק ּ ּ ּ ּ עֶצֶם הַ נְשָׁ מָ ה ּ , כִּ י בְּ שַׂ ר הָ אָ דָ ם נִקְ רָ א בְּ שַׂ ר אָ דָ ם , וְ עִ קַ ר ּ הָ אָ דָ ם הוא הַ נְשָׁ מָ ה ּ ּ . וְ הַ נְשָׁ מָ ה הִ יא חֵ לֶק אֱלֹקִ י מִ מַ עַל ּ ּ שֶׁ הוא עֶצֶ ּ ם הָ אֱמֶ ת . וְזֶה בְּ חִ ינַת נִשְׁ מוֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ הִ תְ חִ ילו מֵ אַ בְ רָ הָ ם שֶׁ נֶאֱמַ ר עֲלֵיהֶם כֻּלֹה זֶרַ ע אֱמֶ ת ּ ּ ּ . וְזֶהו לֶך לְ ך ָ ְ ּ , הַ יְנו שֶׁ תֵ לֵך לְ ך לְ עַצְ מְ ך דְ הַ יְנו לְ עֶצֶם ּ ּ ּ ָ ָ ְ ּ הָ אֱמֶ ת שֶׁ לְ ך הַ מֻשְׁ רָ שׁ בְּ ך שֶׁ רַ ק זֶה נִקְ רָ א ָ ָ ּ ּ ' אֲנִי ' כְּ שֶׁ הָ אָ דָ ם מְ דַ בֵּ ר עַל עַצְ מוֹ , וְ כֵן רַ ק זֶה נִקְ רָ א ' ּ אַ תָ ה ' אוֹ ' ָ לְ ך ' כְּ שֶׁ מְ דַ בְּ רִ ים עִ מוֹ לְ נוֹ כֵחַ ּ ּ , הַ יְנו שֶׁ בְּ כָ ל הִ לוכְ ך ָ ּ ּ ּ בְּ גַשְׁ מִ יות וְרוחָ נִיות תֵ לֵך רַ ק לְ ך לְ עַצְ מְ ך לְ עֶצֶם נְקֻ דַ ת ּ ָ ָ ְ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הָ אֱמֶ ת הַ מֻשְׁ רָ שׁ בְּ ך וְ לֹא תִ סְ תַ ּ ּ ָ ּ כֵּל עַל שׁ ום הֲסָ תוֹ ת ּ ופִ תויִים שֶׁ ל הַ שֶׁ קֶ ר הַ מַ חְ שִׁ יך אַ נְפֵ י בְּ רִ יָתָ א עַד שֶׁ קָ שֶׁ ה ּ ּ ּ ּ ְ ּ ּ ּ ּ מְ אֹד לַעֲמֹד עֲלֵיהֶם מִ י שֶׁ אֵ ינוֹ מִ שְׁ תַ דֵ ל לָחוס עַל עַצְ מוֹ ּ ּ ּ לְ חַ פֵ שׂ תָ מִ יד הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ לְ בַ ל יַטְ עֶה אֶ ת עַצְ מוֹ ּ ּ ּ . וְזֶהו : ּ לֶך לְ ך מֵ ָ ְ אַ רְ צְ ך ומִ מוֹ לַדְ תְ ך ומִ בֵּ ית אָ בִ יך ָ ָ ָ ּ ּ ּ ּ , כִּ י כַּ מָ ה מִ ינֵי חֹשֶׁ ך ושְׁ קָ רִ ים הַ נִמְ שָׁ כִ ים ּ ּ ּ ְ " מֵ אַ רְ צְ ך ָ — " דְ הַ יְנו מֵ הָ עִ יר וְ הַ מְ דִ ינָה שֶׁ נִתְ גַּדֵ ל בָּ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י זֶה יָדועַ ּ שֶׁ הַ קְ לִ פָ ה קָ דְ מָ ה לַפְ רִ י ובְ כָ ל אֶ רֶ ץ ובְ כָ ל מָ קוֹ ם ּ ּ ּ ּ ּ אַ ף־ עַל־פִ י שֶׁ יֵשׁ שָׁ ם הַ רְ בֵּ ה טוֹ ב אֲבָ ל יֵשׁ בְּ כָ ל מָ קוֹ ם ּ ּ כַּ מָ ה מִ ינֵי חֲשֵׁ כוֹ ת הַ מַ חְ שִׁ יכִ ים אֶ ת הָ אֱמֶ ת דְ הַ יְנו מַ ה ּ ּ ּ ּ שֶׁ בְּ כָ ל אֶ רֶ ץ רֻ בָּ ם רוֹ דְ פִ ים אַ חַ ר תַ אֲווֹ ת ובִ פְ רָ ט אַ חַ ר ּ ּ ּ הַ מָ מוֹ ן וְ הַ כָּ בוֹ ד וְ כו ּ ּ ' כְּ אִ לו זֶה הַ דֶ רֶ ך נִתַ ן ּ ְ ּ ּ ּ מִ סִּ ינַי חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , וְ צָ רִ יך לְ הִ תְ רַ חֵ ק מִ זֶה וְ לָצֵאת מֵ אַ רְ צְ ך ָ ְ ּ , וְתֵ לֵך ְ לְ ך לְ עַצְ מְ ך לִ נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת שֶׁ זֶה עִ קַ ר עַצְ מְ ך ָ ָ ָ ּ ּ ּ , כִּ י אִ ם תִ סְ תַ כֵּל עַל הָ אֱמֶ ת תָ בִ ין הֵיטֵ ב כִּ י לֹא זֶה הַ דֶ רֶ ך לָבוֹ א ְ ּ ּ ּ ּ לַתַ כְ לִ ית הַ נִצְ חִ י לָעוֹ לָם הַ ּ ּ בָּ א . וְ כֵן " ומִ מוֹ לַדְ תְ ך ּ ָ ּ ּ — " דְ הַ יְנו שֶׁ יֵצֵ א מֵ הָ רַ ע וְהַ חֹשֶׁ ך שֶׁ יֶשׁ בּ וֹ מִ צַ ד הַ הוֹ לָדָ ה ּ ּ ּ ְ ּ ּ בְּ חִ ינַת הֵן בֶּ עָווֹ ן חוֹ לָלְ תִ י וְכו ּ ּ ', וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב עַל פָ סוק ּ ּ ּ ּ הֵמָ ה וַאֲבִ יהֶם וְ כו ּ ּ ) ' בְּ סִ ימָ ן י (. וְ כֵ ן " ומִ בֵּ ית אָ בִ יך ָ ּ — " שֶׁ הו ּ א מִ שְׁ פַ חְ תוֹ ּ ּ , כִּ י יֵשׁ כַּ מָ ה שְׁ טותִ ים ושְׁ קָ רִ ים ּ ּ ּ שֶׁ נִדְ בָּ ק בּ וֹ מִ צַ ד מִ שְׁ פַ חְ תוֹ שֶׁ מַ חֲזִיקִ ים עַצְ מָ ן לִ מְ יֻחָ סִ ים ּ ּ ּ ּ ּ גְּדוֹ לִ ים וכְ אִ לו כָּ ל הַ כָּ בוֹ ד שַׁ יָך לָהֶם וְ כַ יוֹ צֵ א בָּ זֶה שְׁ אָ ר ּ ּ ְ ּ ּ ּ שְׁ טותִ ים ובִ לְ בּ ולִ ים ּ ּ ּ , ומִ כֻּלָם צִ ּ ּ ּוָה לוֹ ה ' יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ יֵצֵ א ּ ְ וְיֵלֵך מֵ הֶם לְ ך דַ יְקָ א דְ הַ יְנו לְ עַצְ מְ ך שֶׁ הוא עֶצֶם נְקֻ דַ ת ּ ּ ּ ּ ּ ָ ָ ְ הָ אֱמֶ ת שֶׁ הוא כָּ ל הָ אָ דָ ם כַּ נַ ּ ּ , ל" וְ אָ ז תָ בוֹ א אֶ ל הָ אָ רֶ ץ ּ אֲשֶׁ ר אַ רְ אֶ ךָ ּ — שֶׁ הוא אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל ּ , וְ אֶ עֶשְׂ ך לְ גוֹ י ָ גָּדוֹ ל — זֶה שֶׁ אוֹ מְ רִ ים אֱלֹקֵ י אַ בְ רָ הָ ם שֶׁ הוא שְׁ לֵמות ּ ּ הַ תְ פִ לָה וֶאֱמונָה וְ כו ּ ּ ּ ּ ', וְ נִבְ רְ כו וְ כו ּ ּ — ' שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ נִסִּ ים וְ כו ', ּ כִּ י לְ כָ ל זֶה תִ זְכֶּ ה עַל־יְדֵ י הָ אֱמֶ ת ּ : וְ כָ ל זֶה אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ בָ רֵ ר בִּ כְ תָ ב רַ ק כָּ ל אֶ חָ ד הֶחָ פֵץ בָּ אֱמֶ ת יָבִ ין כִּ . י כְּ בָ ר מְ בֹאָ ר בִּ דְ בָ רָ יו זַ " ל שֶׁ בְּ נֵי אָ דָ ם הֵם מוֹ נְעִ ים

Segment 3
HE:
גְּדוֹ לִ ים יוֹ תֵ ר מֵ הַ יֵצֶר הָ רָ ע כַּ מְ בֹאָ ר ּ שִׂ יחוֹ תָ יו הַ קְ דוֹ שׁ וֹ ת בָּ זֶה עַיֵן שָׁ ם ּ ּ . וְ לֹא מִ בַּ עְ יָא שֶׁ יֵשׁ ּ מוֹ נְעִ ים רְ שָׁ עִ ים אוֹ קַ לֵי עוֹ לָם ּ

Segment 4
HE:
וְ לֵיצָ נִים וְ כו ' ּ ּ הַ מוֹ נְעִ ים ְּב דִ בְ רֵ יהֶם מִ ן הָ אֱמֶ ת , אַ ף גַּם יִרְ אֵ י ה ' יְכוֹ לִ ים לִ פְ עָמִ ים לְ בַ לְ בֵּ ל אֶ ת הָ אָ דָ ם בַּ עֲצָ תָ ם שֶׁ אֵ ינָה טוֹ בָ ה ּ

Segment 5
HE:
לְ פָ נָיו לְ פִ י ּדַ רְ כּ וֹ . וְיֵשׁ בָּ זֶה כַּ מָ ה בְּ חִ ינוֹ ת בְּ לִ י שִׁ עור ּ ּ . עַל־כֵּן הֶחָ פֵ ץ בָּ אֱמֶ ת צָ רִ יך לִ זָהֵר לִ מְ שׁ ֹך עַצְ מוֹ תָ ּ ְ ְ ּ מִ יד לְ עֶצֶם נְקֻ דַ ת ּ

Segment 6
HE:
הָ אֱמֶ ת שֶׁ לוֹ כְּ פִ י מַ ה שֶׁ הוא צָ רִ יך בֶּ אֱמֶ ת שֶׁ זֶהו לֶך לְ ך ָ ְ ְ ּ ּ ּ ּ ּ — לְ ך דַ יְקָ א ָ ּ , דְ הַ יְנו לְ עַצְ מְ ך לְ עֶצֶם נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת הַ שַׁ יָך ְ ָ ּ ּ ּ ּ ּ .ָ לְ ך וְ כַ מובָ א בְּ הַ מַ עֲשֶׂ ה שֶׁ ל הֶחָ כָ ם וְ הַ תָ ם שֶׁ אָ מַ ר הַ תָ ם ּ ּ ּ ּ ּ : זֶה מַ עֲשֶׂ ה שֶׁ לוֹ וְזֶה מַ עֲשֶׂ ה שֶׁ לִ י ּ ּ . וְ כַ מובָ א מִ זֶה עַל ּ ּ ּ פָ סוק ּ ּ : וסְ פַ רְ תֶ ם ּ ּ

Segment 7
HE:
לָכֶם , ' לָכֶם — ' לְ עַצְ מְ כֶם , ּ עַיֵן שָׁ ם בִּ דְ בָ רֵ ינו ּ ) בְּ הִ לְ כוֹ ת סְ פִ ירָ ה הַ נִכְ לֶלֶת בְּ הִ לְ כוֹ ת פֶ סַ ח ּ ּ הֲלָכָ ה ט (. עַל־כֵּן בֶּ אֱמֶ ת צְ רִ יכִ ין

Segment 8
HE:
תְ פִ לָה וְ שִׂ יחָ ה הַ רְ בֵּ ה ּ ּ ולְ דַ בֵּ ר הַ דִ בּ ור בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ ּ , עַד שֶׁ יִזְכֶּ ה תָ מִ יד לִ מְ שׁ ֹך עַצְ מוֹ ְ ּ ּ אֶ ל הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ וְיִזְכֶּ ה לְ כָ ל הַ נַ ּ ּ :( נד ) ל"

Segment 9
HE:
מֵ אַ רְ צְ ך ומִ מוֹ לַדְ תְ ך ומִ בֵּ ית ּ ּ ּ ָ ָ ּ אָ בִ יך ָ אֶ ל הָ אָ רֶ ץ אֲ שֶׁ ר אַ רְ אֶ ךָ ּ ... כִּ י עִ קַ ר הַ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ּ , שֶׁ צְ ּ רִ יכִ ין לָצֵ את מִ כָּ ל הַמְ קוֹ מוֹ ת ּ שֶׁ נִתְ עָה לְ שָׁ ם וְ לָשׁ וב לַמָ קוֹ ר שֶׁ נֶחְ צַ ב נִשְׁ מָ תוֹ מִ שָׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ . כִּ י כָּ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל שׁ ֹרֶ שׁ נִשְׁ מָ תוֹ גָּבוֹ הַ מְ אֹד מְ אֹד ּ ּ , כַּ מובָ א ּ ּ , רַ ק שֶׁ יָרְ דָ ה לְ אַ רְ צִ יות וְגַשְׁ מִ יות זֶה הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ ּ ּ בִּ שְׁ בִ יל הַ בְּ חִ ירָ ה כְּ דֵ י שֶׁ דַ יְקָ א עַל־יְדֵ י זֶה תָ שׁ וב ּ ּ ּ לִ מְ קוֹ רָ ה בִּ שְׁ לֵמות נִפְ לָא וְ כו ּ ּ ּ ' וְ כָ ל אָ דָ ם שֶׁ בָּ עוֹ לָם מִ גָּדוֹ ל וְ עַד קָ טָ ן בְּ הֶ כְ רֵ חַ שֶׁ יַעֲבֹר עָ לָיו כַּ מָ ה וְ כַ מָ ה ּ ּ ּ הַ רְ פַ תְ קָ אוֹ ת וְ כו ּ ּ ', שֶׁ כֻּלָם הֵם בְּ חִ ינַת נִסְ יוֹ נוֹ ת וְ ּ ּ צֵרופִ ים וַעֲלִ יוֹ ת וִירִ ידוֹ ת בְּ לִ י שִׁ עור ּ ּ . וְ כָ ל כַּ וָנַת ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ לְ טוֹ בָ ה , כִּ י כָּ ל מַ ה דְ עָבֵ יד רַ חֲמָ נָא לְ טָ ב עָבֵ יד ּ ) בְּ רָ כוֹ ת :(. ס כִּ י כָּ ל כַּ וָנָתוֹ יִתְ בָּ רַ ך הַ כּ ֹל כְּ דֵ י שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א ּ ְ ּ יַעֲלֶה מִ כָּ ל הַ מְ קוֹ מוֹ ת ּ שֶׁ יָרַ ד לְ שָׁ ם לְ בָ רֵ ר מִ שָׁ ם מַ ה ּ ּ שֶׁ יְבָ רֵ ר עַד שֶׁ יָבוֹ א לִ מְ קוֹ ם מְ נוחָ תוֹ לִ מְ קוֹ ר נִשְׁ מָ תוֹ ּ ּ ּ ּ .. .'ּ וְ כו וְזֶהו שֶׁ אָ מַ ר ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך לְ אַ בְ רָ הָ ם שֶׁ מְ רַ מֵ ז בָּ זֶה לְ כָ ל ּ ּ ְ אָ דָ ם שֶׁ בָּ עוֹ לָם לֶך־לְ ך שֶׁ מַ זְהִ יר אֶ ת הָ אָ דָ ם שֶׁ יֵלֵך ְ ָ ְ ּ ּ לְ עַצְ מוֹ , כִּ י עֶצֶם הָ אָ דָ ם מַ ה שֶׁ נִקְ רָ א אֲנִי הוא רַ ק ּ ּ ּ ּ הַ נְשָׁ מָ ה ) כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ' חוֹ תָ ם בְּ תוֹ ך חוֹ תָ ם ְ ' סִ ימָ ן כב לִ קוטֵ י חֵ לֶק א ּ ּ , ( וְ כֵן כְּ שֶׁ מְ דַ בְּ רִ ין עִ ם הָ אָ דָ ם ּ לְ נֹכַ ח וְ אוֹ מְ רִ ים לוֹ ' ּ אַ תָ ה ' ָ לְ ך ' אוֹ ', עִ קַ ר הַ כַּ וָנָה ּ ּ עַל הַ נְשָׁ מָ ה שֶׁ הוא עֶצֶם הָ אָ דָ ם כַּ יָדועַ ּ ּ ּ ּ , וְזֶהו שֶׁ מַ זְהֶרֶ ת ּ ּ ּ הַ תוֹ רָ ה אֶ ת הָ אָ דָ ם , ' לֶך־לְ ך ָ ְ ', שֶׁ תֵ לֵך לְ ך לְ עַצְ מְ ך ָ ָ ְ ּ , הַ יְנו ּ לִ מְ קוֹ ר נִשְׁ מָ תְ ך שֶׁ כָּ ל הִ לוכְ ך ונְסִ יעָ תְ ך וְכָ ל דְ רָ כֶיך ָ ָ ָ ָ ּ ּ ּ ּ בְּ זֶה הָ עוֹ לָם , בְּ כֻלָם תְ כַ וֵן לֵי ּ ּ ּ לֵך לְ ך בְּ עַצְ מְ ך הַ יְנו ּ ָ ָ ְ לִ מְ קוֹ ר נִשְׁ מָ תְ ך שֶׁ זֶה עִ קַ ר עֶצֶם הָ אָ דָ ם שֶׁ מְ דַ בְּ רִ ים עִ מוֹ ּ ּ ּ ּ ָ .ל"ּ כַּ נַ וְזֶהו : ּ מֵ אַ רְ צְ ך ָ , ' מֵ אַ רְ צְ ך ' ָ ּדַ יְקָ א . הַ יְנו מִ תוֹ ך אַ רְ צִ יות ּ ּ ּ ְ ּ וְגַשְׁ מִ יות שֶׁ לְ ך לְ אֵ יזֶה אַ רְ צִ יות וְגַשְׁ מִ יות שֶׁ יָרַ דְ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ָ ּתָ לְ שָׁ ם שֶׁ נִדְ מֶ ה לְ ך שֶׁ קָ שֶׁ ה לָצֵ את מִ שָׁ ם אַ ף־עַל־פִ י־כֵן אַ תָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ָ צָ רִ יך לְ הִ תְ גַּבֵּ ר לֵילֵך מִ תוֹ ך אַ רְ צְ ך דַ יְקָ א לֵילֵך לְ ך ָ ְ ָ ְ ְ ְ ּ ּ לְ נִשְׁ מָ תְ ך וְ כו ּ ָ ' . ל"ּ כַּ נַ וְזֶהו : ּ ומִ מוֹ לַדְ תְ ך אֵ יך שֶׁ נוֹ לַדְ תָ ּ ּ ּ ּ ְ ָ ּ בְּ אֵ יזֶה גַּשְׁ מִ יות שֶׁ נ ּ ּ ּ וֹ לַדְ תָ אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ גַּם זֶה מוֹ נֵעַ ּ ּ גָּדוֹ ל , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מַ ר דָ וִ ד ּ ) תְ הִ לִ ים נא ּ ּ (: הֵן בְּ עָוֹ ן חוֹ לָלְ תִ י ּ ' ּ וְ כו אַ ף־עַל־פִ י־כֵן אַ תָ ה מֻכְ רָ ח לֵילֵך מִ מוֹ לַדְ תְ ך ָ ְ ּ ּ ּ ּ ּדַ יְקָ א , לֵילֵך לְ ך דַ יְקָ א כַּ נַ ּ ּ ָ ְ . ל" ומִ בֵּ ית אָ בִ יך שֶׁ הֵם ָ ּ הַ מִ שְׁ פָ ּ ּ חָ ה וְ הַ שְׁ כֵנִים וקְ רוֹ בָ יו ומְ יֻדָ עָיו שֶׁ מְ גֻדָ ל בֵּ ינֵיהֶם ּ ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ גַּם מֵ הֶ ם יֵשׁ כַּ מָ ה וְ כַ מָ ה מְ נִיעוֹ ת לַעֲבוֹ דַ ת ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ שֶׁ מוֹ נְעִ ים בְּ כַ מָ ה דְ רָ כִ ים ּ ּ ּ , לִ פְ עָמִ ים בְּ גַשְׁ מִ יות וְ לִ פְ עָמִ ים ּ ּ עַל־יְדֵ י דֵ עוֹ תֵ יהֶם וסְ בָ רוֹ תֵ יהֶ ּ ּ ם הַ הֲפוכוֹ ת מִ ן הָ אֱמֶ ת ּ , מִ כֻּלָם אַ תָ ה צָ רִ יך לָצֵ את וְ לֵילֵך לְ ך לְ נִשְׁ מָ תְ ך כַּ נַ ּ ָ ָ ְ ְ ּ ּ , ל" כִּ י אַ תָ ה צָ רִ יך לְ הַ אֲמִ ין שֶׁ בְּ וַדַ אי אֵ ין הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא ּ ּ ְ ְ ּ ּ ּ בָּ א בִּ טְ רונְיָא עִ ם בְּ רִ יוֹ תָ יו ּ ּ ) עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה ג , .( ובְ וַדַ אי יֵשׁ ּ ּ ָ לְ ך כּ ֹ חַ לַעֲמֹד בְּ כָ ל זֶה כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תַ ב אַ דְ מוֹ " ) ל " ר זַ בְּ סִ ימָ ן מו בְּ לִ קוטֵ י תִ נְיָנָא ּ ּ ּ ( שֶׁ אֵ ין הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא שׁ וֹ לֵחַ ּ ּ ְ ּ לְ הָ אָ דָ ם מְ נִיעוֹ ת שֶׁ לֹא יוכַ ל לַעֲמֹד בָּ הֶם וְ כו ּ ּ ּ .' וְזֶהו : ּ אֶ ל הָ אָ רֶ ץ אֲשֶׁ ר אַ רְ אֶ ךָ , ּ שֶׁ הוא אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל ּ

Segment 10
HE:
שֶׁ הוא כְּ לָלִ יות הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ שָׁ ם הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ ּ , ּ שֶׁ שָׁ ם מְ קוֹ ר כָּ ל הַ נְשָׁ מוֹ ת ּ , שֶׁ עַל זֶה מַ זְהִ ירוֹ לֶך־לְ ך לְ נִשְׁ מָ תְ ך ָ ָ ְ . ל"ּ כַּ נַ וְזֶה שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ : י" וְ לֹא גִּלָה לוֹ הָ אָ רֶ ץ מִ יָד כְּ דֵ י ּ ּ לְ חַ בְּ בָ ה בְּ עֵינָיו וְ לָתֶ ת ל ּ וֹ שָׂ כָ ר עַל כָּ ל דִ בּ ור וְ דִ בּ ור ּ ּ ּ . הַ יְנו כִּ י זֶה עִ קַ ר הַ נִסָּ יוֹ ן שֶׁ ל הָ אָ דָ ם מַ ה שֶׁ אֵ ין ה ּ ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ מַ רְ אֶ ה לְ הָ אָ דָ ם מִ יָד בְּ עֵת הַ נִסָּ יוֹ ן מַ ה שֶׁ יִזְכֶּ ה אִ ם יַעֲמֹד ּ ּ ּ ּ בְּ זֶה הַ נִסָּ יוֹ ן וְ הַ צֵרוף ּ ּ ּ , כִּ י בְּ וַדַ אי אִ ם כָּ ל אָ דָ ם ּ הָ יָה רוֹ אֶ ה בְּ זֶה הָ עוֹ לָם כָּ ל מַ ה שֶׁ יִזְכֶּ ה כְּ שֶׁ יְשַׁ בֵּ ר תַ אֲווֹ תָ יו ומִ דוֹ תָ יו ּ ּ ּ ּ ּ ּ הָ רָ עִ ים , ּ בְּ וַדַ אי לֹא הָ יָה לוֹ נִסָּ יוֹ ן כְּ לָל , כִּ י מִ י פֶ תִ י ּ וְ סָ כָ ל שֶׁ יַשְׁ לִ יך נְעִ ימות לָנֶצַ ח כָּ זֶה ּ ְ ּ , אוֹ רוֹ ת נִשְׂ גָּבוֹ ת כָּ אֵ לֶה בִּ שְׁ בִ יל שְׁ ּ טות כָּ זֶה בְּ רֶ גַע קַ לָה כָּ זֹאת ּ ּ . אַ ך עִ קַ ר ּ ְ ּ הַ נִסָּ יוֹ ן מֵ חֲמַ ת שֶׁ אֵ ינוֹ רוֹ אֶ ה כָּ ל זֶה , עַל־כֵּן צָ רִ יך ְ הִ תְ חַ זְקות גָּדוֹ ל ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת אֶ ל הָ אָ רֶ ץ אֲשֶׁ ר אַ רְ אֶ ךָ , ּ שֶׁ אֵ ין ה ' יִתְ בָּ רַ ך מַ רְ אֶ ה אֶ רֶ ץ הַ חַ יִים שֶׁ שָׁ ם ּ ּ ְ ' נְעִ ימוֹ ת בִּ י מִ ינוֹ נֶצַ ח ', שֶׁ הוא תַ כְ לִ יתוֹ הַ טוֹ ב הַ נִצְ חִ י שֶׁ עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ ּ זֶה כָּ ל הַ נִסָּ יוֹ ן שֶׁ לוֹ ּ ּ , וְ אִ ם יִתְ גַּבֵּ ר וְיִתְ חַ זֵק עַל מַ ה שֶׁ צָ רִ יך ְ ּ ּ לְ הִ תְ גַּבֵּ ר וְיִרְ דֹף אַ חַ ר הַ תַ כְ לִ ית הַ זֶה ּ ּ ּ , יְקַ בֵּ ל שָׂ כָ ר עַל כָּ ל דִ בּ ור וְ דִ בּ ור שֶׁ דִ בֶּ ר וְ ּ ּ ּ ּ הִ תְ חַ נֵן לִ פְ נֵי ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך לִ זְכּ וֹ ת ְ לָזֶה , וְ אָ ז יִהְ יֶה חָ בִ יב בְּ עֵינָיו הַ טוֹ ב שֶׁ יִזְכֶּ ה שֶׁ הוא ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל יוֹ תֵ ר וְיוֹ תֵ ר , מֵ אַ חַ ר שֶׁ לֹא שִׁ עֵר ּ בְּ נַפְ שׁ וֹ כְּ לָל שֶׁ יִזְכֶּ ה לִ נְעִ ימות כָּ זֶה וְ כו ּ ּ ּ ', וכְ מוֹ שֶׁ מָ צִ י ּ ּ ּ נו בְּ כַ מָ ה צַ דִ יקִ ים שֶׁ אָ מְ רו ּ ּ ּ ' : וַאֲ נִי אָ מַ רְ תִ י לָרִ יק יָגַעְ תִ י וְ כו ּ ּ ּ ' אָ כֵן ' ) ' ּ וְ כו ּ יְרושַׁ לְ מִ י עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה פ ג ה " :( נה ) (א"

Segment 11
HE:
א, יב אֶ ל הָ אָ רֶ ץ אֲשֶׁ ר אַ רְ אֶ ךָ ּ ... ּופֵ רֵ שׁ רַ שִׁ : י" וְ לֹא גִּלָה לוֹ הָ אָ רֶ ץ מִ יָד ּ ּ , כְּ דֵ י לְ חַ בְּ בָ ה ּ בְּ עֵ ינָיו וְ לִ תֶ ן לוֹ שָׂ כָ ר וְ כו ּ ּ . ' וְ כֵן ) בְּ רֵ אשִׁ ית כב : (ב , עַל אַ חַ ד הֶ הָ רִ ים אֲשֶׁ ר אֹמַ ר אֵ לֶיך . ָ וְ כֵן ) יוֹ נָה ג (: ּוקְ רָ א עָ לֶיהָ אֶ ת הַ קְ רִ יאָ ה וְ כו ּ ּ . ' כָּ ל זֶה הוא בְּ חִ ינַת מַ ה ּ שֶׁ כָּ תוב בְּ סוֹ ף הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ) ב " י לקוטי מוהר " ן חלק ב , (' שֶׁ גַּם עַ ל גְּדוֹ לֵי הַ צַ דִ יקִ ים עוֹ בֵ ר בְּ חִ ינָה זֹאת שֶׁ קֹדֶ ם כָּ ל ּ ּ ּ תוֹ רָ ה מֻכְ רָ ח לַעֲבֹר דֶ רֶ ך אֵ לו הַ בִּ לְ בּ ולִ ים וסְ פֵ קוֹ ת ּ ּ ּ ּ ְ ּ ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת לִ בִּ י סְ חַ רְ חַ ר וְ כו ' ּ ', ּ וְ כו כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב שָׁ ם ּ . וְזֶהו בְּ חִ ינָה מַ ה שֶׁ ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך לֹא גִּלָה ּ ְ לְ אַ בְ רָ הָ ם אֶ ת הָ אָ רֶ ץ מִ יָד כְּ דֵ י שֶׁ יִצְ טָ רֵ ך לְ חַ פֵ שׂ ולְ בַ קֵ שׁ אַ חַ ר רְ צוֹ נוֹ ּ ּ ּ ְ ּ ּ הֵיטֵ ב . וְזֶה עִ קַ ר הַ נִסָּ יוֹ ן שֶׁ לוֹ וְ כֵן שֶׁ ל כָּ ל הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ ּ ּ . וכְ מוֹ שֶׁ שָׁ מַ עְ תִ י מִ פִ יו הַ קָ דוֹ שׁ שֶׁ בִּ שְׁ עַת הַ נִסָּ יוֹ ן שֶׁ ל כָּ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ הָ אָ דָ ם , אֵ ין הָ אָ דָ ם בְּ דַ עְ תוֹ בִּ שְׁ לֵמות בְּ עִ נְיַן הַ נִסָּ יוֹ ן ּ ּ ּ , כִּ י אִ ם הָ יָה דַ עְ תוֹ שָׁ לֵם בָּ זֶה ּ ּ , לֹא הָ יָה לוֹ נִסָּ יוֹ ן כְּ לָל . וְ כָ ל זֶה הוא עִ נְיָן הַ נַ ּ ּ " ל שֶׁ ה ' יִתְ בָּ רַ ך נִסָּ ה אֶ ת אַ בְ רָ הָ ם וְ לֹא ְ גִּלָה לוֹ אֶ ת הָ אָ רֶ ץ מִ יָד כְּ דֵ י שֶׁ יִהְ יֶה ּ ּ ּ נָבוֹ ך ומְ סֻפָ ק ּ ּ ְ , וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן יְחַ פֵ שׂ וִיבַ קֵ שׁ אַ חַ ר רְ צוֹ נוֹ ּ ּ ּ , וְ עַל־יְדֵ י זֶה ּדַ יְקָ א יִזְכֶּ ה שֶׁ ה ' יִתְ בָּ רַ ך יְגַלֶה לוֹ רְ צוֹ נוֹ וְיַרְ בֶּ ה שְׂ כָ רוֹ ּ ְ עַל־יְדֵ י זֶה , כִּ י עַל־יְדֵ י הַ בַּ קָ שָׁ ה וְ הַ חִ פושׂ יִזְכֶּ ה לַעֲלִ יָה ּ ּ ּ ּ

Segment 12
HE:
גְּדוֹ לָה . וְ כֵן הָ עֲקֵ דָ ה שֶׁ נֶאֱמַ ר בּ וֹ ּ : עַל אַ חַ ד הֶ הָ רִ ים וְ כו .'ּ וְ כֵן יוֹ נָה שֶׁ נֶאֱמַ ר בּ וֹ ּ : וקְ רָ א עָ לֶיהָ אֶ ת הַ קְ רִ יאָ ה ּ ּ . כִּ י יוֹ נָה לְ פִ י דַ עְ תוֹ לֹא הוטַ ב בְּ עֵינָיו שְׁ לִ יחות זֶה לְ נִינְוֵה ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ) ל " מובָ א בְּ פֵ רושׁ ּ ּ רַ שִׁ " י יוֹ נָה א , ( כִּ י לֹא הֵבִ ין עֹצֶם רַ חֲמֵ י ה ' יִתְ בָּ רַ ך עַד הֵיכָ ן הֵם מַ גִּיעִ ים ְ , עַל־כֵּן הִ תְ עָ ה אוֹ תוֹ ה ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו ּ ּ "זַ ל לְ עִ נְיָן זֶה : הַ קָ דוֹ שׁ בָּ רוך הוא מַ תְ עֶה אֶ ת הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ ּ ְ ּ . 'ּ וְ כו וְ לֹא גִּלָה ּ לוֹ מִ יָד כְּ דֵ י שֶׁ יְחַ פֵ שׂ וִיבַ קֵ שׁ הַ רְ בֵּ ה ּ ּ ּ ּ , וְ עַל־יְדֵ י זֶה יַשִׂ יג רְ צוֹ נוֹ ומִ דַ ת רַ חֲמָ יו הַ מְ רֻ בִּ ים ּ ּ ּ , שֶׁ הוא ּ יִתְ בָּ רַ ך מַ רְ בֶּ ה לְ הֵיטִ יב וְרוֹ צֶ ה בִּ תְ שׁ ובָ ה אֲפִ לו שֶׁ ל ּ ּ ּ ְ ּ אֻ מוֹ ת הָ עוֹ לָם , מִ כָּ ל שֶׁ כֵּן שֶׁ ל יִשְׂ רָ אֵ ל . וְעַל־כֵּן בֶּ אֱמֶ ת כְּ שֶׁ הָ יָה יוֹ נָה בִּ מְ עֵי הַ דָ גָה הוֹ דָ ה לַה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך עַל רִ בּ וי ּ ְ רַ חֲמָ יו כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב שָׁ ם ּ ) יוֹ נָה ב (: " מִ בֶּ טֶ ן שְׁ אוֹ ל שִׁ וַעְ תִ י ּ ּ שָׁ מַ עְ תָ קוֹ לִ י וְ כו ּ ּ ' וַאֲנִי אָ מַ רְ תִ י נִגְרַ שְׁ תִ י מִ נֶגֶד עֵינֶיך ָ ּ ּ ּ ' ּ וְ כו כָּ ל מִ שְׁ בָּ רֶ יך ָ וְגַלֶיך עָ לַי עָבָ רו וְ כו ּ ּ ָ ּ ' ְ אַ ך אוֹ סִ יף לְ הַ בִּ יט אֶ ל הֵיכַ ל קָ דְ שֶׁ ך ". ָ שֶׁ כָּ ל זֶה הוא עִ נְיַן הַבַּ קָ שָׁ ה ּ ּ וְ הַ חִ פושׂ הַ נַ ּ ּ ּ , ל" שֶׁ גַּם מִ בֶּ טֶ ן שְׁ אוֹ ל מַ מָ שׁ צְ רִ יכִ ין לִ צְ עֹק ּ אֶ ל ה ', כְּ מוֹ שֶׁ שָׁ מַ עְ תִ י מִ פִ יו הַ קָ דוֹ שׁ שֶׁ אָ מַ ר בְּ זֶה ּ ּ ּ ּ

Segment 13
HE:
ּ הַ לָשׁ וֹ ן ) שִׂ יחוֹ ת הָ רַ " ן סִ ימָ ן שב (: שֶׁ הָ עִ קָ ר הוא מִ בֶּ טֶ ן ּ ּ שְׁ אוֹ ל שִׁ וַעְ תִ י ּ ּ :( נו )

Segment 14
HE:
ה, יב וְ אֶ ת־הַ נֶּפֶ ש אֲשֶׁ ר־עָשׂ ו ּ שָׁ מַ עְ תִ י ּ

Segment 15
HE:
מֵ רַ בִּ י יודְ ל סִ פור דְ בָ רִ ים שֶׁ שָׁ מַ ע מֵ רַ בֵּ נו ּ ּ ּ ּ ּ ּ זִכְ רוֹ נוֹ לִ בְ רָ כָ ה . עָ נָה וְ אָ מַ ר אַ בְ רָ הָ ם אָ בִ ינו הָ יָ ּ ה לוֹ גַּם- כֵּן יִסּ ורִ ים גְּדוֹ לִ ים מִ מַ עֲשִׂ יוֹ ת כָּ אֵ לו ּ ּ ּ ּ ּ ) כְּ לוֹ מַ ר כְּ מוֹ עִ נְיַן הַ מַ עֲשִׂ יוֹ ת וְ הַ יִסּ ורִ ים שֶׁ עוֹ בְ רִ ים עָ לָיו ּ ּ ּ ּ ( כִּ י אַ בְ רָ הָ ם אָ בִ ינו הָ יָה גַּם ּ-כֵּן מְ קָ רֵ ב בְּ נֵי הַ נְעורִ ים לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ . כִּ י הָ יָה מְ גַיֵר גֵּ ּ רִ ים כַּ יָדועַ ּ ּ . וְ דַ רְ כּ וֹ

Segment 16
HE:
הָ יָה שֶׁ הָ יָה בָּ א בְּ תוֹ ך הָ עִ יר ְ , וְ הָ יָה רָ ץ בְּ תוֹ ך ְ הָ עִ יר , וְ הָ יָה צוֹ עֵק הוֹ י הוֹ י , גִּוַואלְ ד . וְ הָ יו רָ צִ ים אַ חֲרָ יו ּ כְּ מוֹ שֶׁ רוֹ דְ פִ ים אַ חַ ר הַ מְ שֻׁ גָּע , וְ הוא הָ יָה טוֹ עֵן עִ מָ הֶם ּ ּ הַ רְ בֵּ ה שֶׁ הֵם כֻּלָם בְּ טָ ּ ּ עותִ ים גְּדוֹ לִ ים , כִּ י הָ יָה בָּ קִ י בְּ כָ ל הַ שִׂ כְ לִ יוֹ ת וְהַ סְּ בָ רוֹ ת שֶׁ ל דַ רְ כֵי הָ עֲבוֹ דָ ה ּ ּ ּ-זָרָ ה שֶׁ לָהֶם ּ , כִּ י הָ עֲבוֹ דָ ה- זָרָ ה שֶׁ ל הַ קַ דְ מוֹ נִים הָ יו לָהֶם בָּ זֶה כַּ מָ ה ּ ּ ּ סְ בָ רוֹ ת וְ שִׂ כְ לִ יוֹ ת שֶׁ ל טָ עות ּ ּ . וְ אַ בְ רָ הָ ם אָ בִ ינו עָ לָיו ּ ּ הַ שָׁ לוֹ ם הָ יָה בָּ קִ י מְ אד בְּ כָ ל סְ בָ רוֹ תֵ יהֶם וְ דַ רְ כֵי ּ טָ עותֵ יהֶם . וְ הָ יָה מוֹ כִ יחָ ם ומַ רְ אֶ ה לָהֶם שֶׁ הַ כּ ל טָ עות ּ ּ , וְגִלָה לָהֶם הָ אֱמונָה הַ קְ דוֹ שָׁ ה הָ אֲמִ תִ ית ּ ּ ּ ּ . וְ נִמְ שְׁ כו ּ אַ חֲרָ יו קְ צָ ת בְּ נֵי הַ נְעורִ ים ּ ּ , כִּ י זְקֵ נִים לא הָ יָה מְ קָ רֵ ב , כִּ י הַ זְקֵ נִים כְּ בָ ר נִשְׁ רְ שׁ ו בְּ טָ עותֵ יהֶם הַ רְ בֵּ ה וְ קָ שֶׁ ה ּ ּ ּ לַהֲשִׁ יבָ ם מִ דַ רְ כָּ ם עוֹ ד ּ , רַ ק בְּ נֵי הַ נְעורִ ים נִמְ שְׁ כו וְרָ צו ּ ּ ּ ּ אַ חֲרָ יו . וְ הָ יָה הוֹ לֵך מֵ עִ יר לְ עִ יר וְ הֵם רָ צו אַ חֲרָ יו ּ ְ . וְ הָ יו ּ אֲבִ יהֶם ונְשׁ וֹ תֵ יהֶם חוֹ לְ קִ ים עֲלֵיהֶם ּ , עַל ּ ּ אֵ לו בְּ נֵי הַ נְעורִ ים ּ ּ , כִּ י אָ מְ רו עֲלֵיהֶם שֶׁ יָצְ או לְ תַ רְ בּ ות רָ עָ ה ּ ּ ּ ּ וְ נִשְׁ תַ מְ דו ּ ּ ּ , עַד שֶׁ הָ יו מְ רַ חֲקִ ים אוֹ תָ ם מְ אד ּ . עַד שֶׁ קְ צָ ת ּ בְּ נֵי הַ נְעורִ ים חָ זְרו לְ סורָ ם מֵ חֲמַ ת הַ יִסּ ורִ ים שֶׁ הָ יו לָהֶם ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ מִ בֵּ יתָ ם מֵ חוֹ תְ נָם ומֵ אֲבִ יהֶם ּ ומִ נְשׁ וֹ תֵ יהֶם וְ כַ יוֹ צֵ א ּ ּ ּ , וקְ צָ תָ ם נִשְׁ אֲרו אֶ צְ לוֹ וְ נִדְ בְּ קו בּ וֹ ּ ּ ּ . וְ הָ יָה

Segment 17
HE:
אַ בְ רָ הָ ם אָ בִ ינו עוֹ סֵ ק בָּ זֶה הַ רְ בֵּ ה לְ גַלוֹ ת הָ אֱמונָה ּ ּ ּ ּ הַ קְ דוֹ שָׁ ה בָּ עוֹ לָם . וְ הָ יָה מְ חַ בֵּ ר סְ פָ רִ ים הַ רְ בֵּ ה מְ אד עַל זֶה , אֲלָפִ ים סְ פָ רִ ים . וְ הָ יו לוֹ ּ בָּ נִים הַ רְ בֵּ ה , ּומִ סְּ תָ מָ א מֵ אַ חַ ר שֶׁ הָ יו בָּ נָיו ּ , הָ יו כֻּלָם הוֹ לְ כִ ים בַּ דֶ רֶ ך הַ יָשָׁ ר ּ ְ ּ ּ ּ , כִּ י אֲפִ לו יִשְׁ מָ עֵאל עָ שָׂ ה תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ּ ּ . ְ אַ ך אַ חַ ר- ְ כָּ ך כְּ שֶׁ רָ צָ ה אַ בְ רָ הָ ם אָ בִ ינו לְ הַ שְׁ אִ יר סְ פָ רָ יו וְחָ כְ מָ תוֹ בָּ עוֹ לָם ּ , הָ יָה חוֹ קֵ ר ומִ ּ תְ בּ וֹ נֵן בְּ עַצְ מוֹ לְ מִ י מִ בָּ נָיו יַנִיחַ סְ פָ רָ יו ּ וְחָ כְ מָ תוֹ , עַד שֶׁ נִסְ כַּ ם אֶ צְ לוֹ לְ הַ נִיחַ הַ כּ ל לְ יִצְ חָ ק אָ בִ ינו ּ ּ ּ , ּומָ סַ ר לוֹ הַ כּ ל . וְ אַ חַ ר- ְ כָּ ך הָ יָה יִצְ חָ ק גַּם-כֵּן הוֹ לֵך בְּ דֶ רֶ ך זֶה ְ ְ , וְ הָ יָה ּ מְ גַיֵר גַּם- כֵּן גֵּרִ ים הַ רְ בֵּ ה וְ חִ בֵּ ר גַּם- כֵּן סְ פָ רִ ים הַ רְ בֵּ ה מְ אד בְּ עִ נְיַן חִ זוק הָ אֱמונָה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ . וְ הָ יָה מִ תְ בּ וֹ נֵן גַּם כֵּן לְ מִ י מִ בָּ נָיו יַנִיחַ סְ פָ רָ יו וְחָ כְ מָ תוֹ ּ , כִּ י גַּם עֵשָׂ ו הוטַ ב ּ בְּ עֵינָיו וְ הִ טְ עָה אוֹ תוֹ עַד שֶׁ הָ יָה אוֹ הֲבוֹ , כַּ מְ באָ ר ּ בַּ מִ קְ רָ א , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית כה , כח (: " ּ וַיֶאֱהַב יִצְ חָ ק אֶ ת עֵשָׂ ו כִּ י צַ יִד בְּ פִ יו " כְּ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ ּ " י שָׁ ם שֶׁ הָ יָה מְ רַ מֶ ה אֶ ת אָ בִ יו בִּ דְ בָ רָ יו ּ , וְ הָ יָה שׁ וֹ אֲלוֹ אַ בָּ א אֵ יך מְ עַשְׂ רִ ין אֶ ת הַ מֶ לַח וְ כו ּ ּ ּ ְ . ' אֲבָ ל אַ ף-עַל-ּפִ י- ֵן כ הִ תְ בּ וֹ נֵן יִצְ חָ ק בְּ דַ עְ תוֹ עַד שֶׁ נִתְ בָּ רֵ ר לוֹ שֶׁ הָ עִ קָ ר הוא ּ ּ ּ ּ יַעֲקב ומָ סַ ר לוֹ הַ כּ ל ּ . וְ כֵן

Segment 18
HE:
יַעֲקב הָ יָה גַּם- כֵּן עוֹ סֵ ק בָּ זֶה לְ קָ רֵ ב בְּ נֵי הַ נְעורִ ים ּ ּ לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , וְחִ בֵּ ר כַּמָ ה אֲלָפִ ים סְ פָ רִ ים בְּ עִ נְיַן ּ הָ אֱמונָה כִּ י ּ הוא חִ בֵּ ר סְ פָ רִ ים הַ רְ בֵּ ה מְ אד בְּ עִ נְיַן ּ הָ אֱמונָה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ , גֻּזְמָ אוֹ ת סְ פָ רִ ים . וְ הוא לָמַ ד עִ ם כָּ ל ּ בָּ נָיו דַ רְ כֵי הָ אֱמונָה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ ּ , כִּ י הָ יו כֻּלָם צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ . ְ אַ ך אַ ף-עַל-ּפִ י- כֵן חָ קַ ר בְּ דַ עְ תוֹ לְ מִ י לִ מְ סר כָּ ל ּ חָ כְ מָ תוֹ , עַד שֶׁ מָ סַ ר כָּ ל חָ כְ מָ תוֹ לְ לֵוִי ּ , ולְ כֻלָם מָ סַ ר ּ ּ רָ אשֵׁ י פְ רָ קִ ים . וְ עַל- כֵּן שֵׁ בֶ ט לֵוִי הָ יו דְ בוקִ ים וַחֲזָקִ ים ּ ּ ּ בְּ הָ אֱמונָה הַ קְ דוֹ שָׁ ה יוֹ תֵ ר מִ כֻּלָם ּ ּ ּ . וְ עַל- כֵּן שֵׁ בֶ ט לֵוִי לא ּ טָ עו בָּ עֵגֶל , וְגַם לא הָ יָה עֲלֵיהֶם שׁ ום עֲבוֹ דַ ת מִ ּ צְ רַ יִם , כִּ י שֵׁ בֶ ט לֵוִי הָ יו חֲזָקִ ים בְּ הָ אֱמונָה הַ קְ דוֹ שָׁ ה יוֹ תֵ ר ּ ּ ּ מִ כֻּלָם .. ) . ּ (: נז

Segment 19
HE:
ט, יב הָ לוֹ ך וְ נָסוֹ עַ הַ נֶּגְבָּ ה ְ

Segment 20
HE:
... וְזֶהו : ּ וַיֵלֶך אַ בְ רָ ם כַּ אֲ שֶׁ ר דִ בֶּ ר אֵ לָיו ה ּ ְ ּ ' וַיֵלֶך אִ תוֹ ּ ְ ּ לוֹ ט , הַ יְנו שֶׁ הַ חֹשֶׁ ך כָּ רוך תָ מִ יד אַ חַ ְ ּ ְ ּ ּ ר הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ . כִּ י לוֹ ט בְּ חִ ינַת לְ טותָ א כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת הַ חֹשֶׁ ך שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת שֶׁ קֶ ר שֶׁ הוא עִ קַ ר זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ ּ ּ ּ ּ ְ בְּ חִ ינַת אָ רור אַ תָ ה ּ ּ , הַ יְנו שֶׁ הַ חֹשֶׁ ך בְּ חִ ינַת לוֹ ט הָ לַך ְ ְ ּ ּתָ מִ יד אַ חַ ר אַ בְ רָ הָ ם לְ הַ חְ שִׁ יך לוֹ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ְ , שֶׁ בְּ כָ ל פַ עַם שֶׁ הָ אָ דָ ם עוֹ מֵ ד לְ הִ תְ פַ לֵל וְ כו ּ ּ ּ ּ ' שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת ּ ּ שֶׁ מוֹ שֵׁ ך עַצְ מוֹ לְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל וְ כו ּ ְ ּ ', כִּ י הַ כּ ֹל בְּ חִ ינָה אַ חַ ת , אֲזַי תֵ כֶ ף וַיֵלֶך אִ תוֹ לוֹ ט ּ ּ ְ ּ — שֶׁ הַ חֹשֶׁ ך כָּ רוך ְ ְ ּ

Segment 21
HE:
ֹאַ חֲרָ יו וְ רו צֶ ה לְ הַ חְ שִׁ יך לוֹ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ְ . וְזֶה כָּ ל הָ עֲבוֹ דָ ה וְ הַ יְגִיעָ ה שֶׁ ל הַ צַ דִ יקִ ים וְ הַ כְּ שֵׁ רִ ים לְ בָ רֵ ר הָ אֱמֶ ת מִ תוֹ ך ְ ּ ּ ּ חֶ שְׁ כַ ת אֲפֵ לַת הַ שֶׁ קֶ ר הַמְ סַ בֵּ ב בְּ כַ מָ ה וְ כַ מָ ה מִ ינֵי ּ ּ ּ סִ בּ ובִ ים וְ לֵיצָ נות וְ עַרְ מומִ יות בְּ לִ י שִׁ עור ּ ּ ּ ּ ּ ּ . ּומִ י שֶׁ רוֹ צֶה לָחוס עַל עַצְ מוֹ הוא מוֹ שֵׁ ך עַצְ מוֹ תָ מִ יד אֶ ל הָ אֱמֶ ת ּ ְ ּ ּ לַאֲמִ תוֹ ּ , וְזֶהו בְּ חִ ינַת ּ : וַיִסַּ ע אַ בְ רָ ם הָ לוֹ ך וְנָסוֹ עַ הַ נֶגְבָּ ה ּ ְ ּ , שֶׁ הוא דָ רוֹ ם שֶׁ הוא יָמִ ין בְּ חִ ינַת אֱמֶ ת דְ תַ לְ יָא בְּ עַתִ יקָ א ּ ּ ּ ּ ּ דְ אִ יהו כּ ֹלָא יָמִ ינָא ּ ּ , שֶׁ בְּ כָ ל מָ קוֹ ם שֶׁ הָ לַך וְ נָסַ ע ְ בְּ גַשְׁ מִ יות וְרוחָ נִיות הָ לַך וְנָסַ ע וְהִ מְ שִׁ יך עַצְ מוֹ תָ מִ יד ּ ְ ְ ּ ּ ּ ּ ּ לְ יָמִ ין שֶׁ הוא הָ אֱמֶ ת ּ . כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הוֹ דִ יעַ לְ אָ דָ ם דֶ רֶ ך ְ ּ הָ אֱמֶ ת בִּ פְ רָ טֵ י פְ רָ טִ יות בְּ כָ ל דָ בָ ר ובְ כָ ל עֵת וזְמַ ן ּ ּ ּ ּ ּ ּ , רַ ק ּ הַ מַ שְׂ כִּ יל הֶחָ פֵ ץ בֶּ אֱמֶ ת הוא מִ סְ תַ כֵּ ל בְּ כָ ל פַ עַם בְּ כָ ל ּ ּ ּ דָ בָ ר עַל נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת ּ ּ , וְ הוֹ לֵך וְ נוֹ סֵ עַ ומוֹ שֵׁ ך עַצְ מוֹ ְ ְ ּ תָ מִ יד לְ יָמִ ין שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת אֱמֶ ת בִּ בְ חִ ינַת הָ לוֹ ך וְ נָסוֹ עַ ְ ּ ּ הַ נֶגְבָּ ה וְ כו ּ ּ :( נח ) '

Segment 22
HE:
י, יב וַיְהִ י רָ עָב בָּ אָ רֶ ץ

Segment 23
HE:
וְזֶ : ּ הו וַיְהִ י רָ עָב בָּ אָ רֶ ץ וַיֵרֶ ד אַ בְ רָ ם מִ צְ רַ יְמָ ה ּ , וְ אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ " ל ומובָ א בְּ פֵ רושׁ רַ שִׁ ּ ּ ּ " י שֶׁ זֶה הָ יָה נִסָּ יוֹ ן גָּדוֹ ל ּ שֶׁ לוֹ שֶׁ הוא מַ זְהִ ירוֹ לַעֲלוֹ ת לְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ , וְ עַכְ שָׁ ו מַ שִׁ יאוֹ לָצֵ את מִ מֶ נָה ּ ּ ּ . זֶה כְּ לַל כָּ ל דְ בָ רֵ ינו ּ ּ , ּ שֶׁ צְ רִ יכִ ין לִ הְ יוֹ ת עָיֵל וְ נָפִ יק וְ לִ הְ יוֹ ת בָּ קִ י בָּ זֶה מְ אֹד , וְ לִ בְ לִ י לִ פֹל ּ בְּ דַ עְ תוֹ מִ זֶה מִ כָּ ל שֶׁ כֵּן שֶׁ לֹא לְ הַ רְ הֵר אַ חַ ר ה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ רַ ק לְ הַ אֲמִ ין כִּ י צַ דִ יק ה ּ ' וְיָשָׁ ר מִ שְׁ פָ טָ יו ּ , וְ כָ ל כַּ וָנָתוֹ רַ ק ּ לְ טוֹ בָ ה

Segment 24
HE:
, שֶׁ כְּ שֶׁ בָּ א אַ בְ רָ הָ ם אֵ צֶ ל שֶׁ הָ יָה כְּ מוֹ לְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל הָ יָה שָׁ ם דַ יְקָ א רָ עָב עַד שֶׁ הֻכְ רַ ח לָצֵ את ּ וְנָפִ יק בְּ חִ ינַת שֶׁ זֶהו לְ מִ צְ רַ יִם מֵ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ , וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן לֹא הִ רְ הֵר אַ חַ ר ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך רַ ק עָ מַ ד ְ ּ בַּ נִסָּ יוֹ ן בְּ מִ צְ רַ יִם עַד שֶׁ זָכָ ה לַעֲלוֹ ת מִ שָׁ ם כָּ בֵ ד מְ אֹד ּ ּ בַּ מִ קְ נֶה בַּ כֶּ סֶ ף ובַ זָהָ ב שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת נִיצוֹ צוֹ ת ּ ּ ּ ּ הַ קְ דוֹ שִׁ ים שֶׁ בֵּ רֵ ר שָׁ ם כַּ מובָ א ּ ּ ּ . וְ כֵן עוֹ בֵ ר עַל כָּ ל אָ דָ ם , וְ כֵן מובָ א בִּ סְ פָ רִ ים ובְ דִ בְ רֵ י אַ דְ מוֹ ּ ּ " ) ל " ר זַ בְּ סִ ימָ ן ח ְּב ּ הַ תוֹ רָ ה ' רָ אִ יתִ י מְ נוֹ רַ ת זָהָ ב ( ' שֶׁ כָּ ל הַ יְרִ ידוֹ ת וְ הָ עֲלִ יוֹ ת ּ שֶׁ ל הָ אָ דָ ם מְ רֻ מָ זִין בַּ פָ סוק ּ ּ ּ ' ּ וַיֵרֶ ד אַ בְ רָ ם מִ צְ רַ יְמָ ה ', ' וַיַעַל אַ בְ רָ ם מִ מִ צְ רַ יִם ּ ּ ', הַ יְנו כַּ נַ ּ ּ , ל" שֶׁ כָּ ל זֶה הוא ּ בְּ חִ ינַת בָּ קִ י בְּ עָיֵל בָּ קִ י בְּ נָפִ יק . וְזֶ הו וַיֵלֶך לְ מַ סָּ עָיו עַד הַ מָ קוֹ ם אֲשֶׁ ר הָ יָה שָׁ ם אָ הֳלוֹ ּ ְ ּ ּ בַּ תְ חִ לָה וְ כו ּ ּ ּ ' אֶ ל מְ קוֹ ם הַ מִ זְבֵּ חַ אֲשֶׁ ר עָ שָׂ ה שָׁ ם ּ בָּ רִ אשׁ וֹ נָה , ּ וַיִקְ רָ א שָׁ ם אַ בְ רָ ם בְּ שֵׁ ם ה ', ּופֵ רֵ שׁ רַ שִׁ : י" וְגַם עַכְ שָׁ ו קָ רָ א שָׁ ם בְּ שֵׁ ם ה ', הַ יְנו כְּ שֶׁ מִ תְ גַּ ּ ּ בְּ רִ ין בִּ בְ חִ ינַת וְ נָפִ יק בְּ כָ ל הַ יְרִ ידוֹ ת שֶׁ יָרַ ד לְ שָׁ ם עַד שֶׁ חוֹ זְרִ ין ּ לִ מְ קוֹ מוֹ , צְ רִ יכִ ין לַחֲזֹר וְלֵילֵך בַּ דֶ רֶ ך הָ רִ אשׁ וֹ ן לַחֲזֹר ְ ְ ּ לִ קְ רֹא בְּ שֵׁ ם ה ' כְּ מוֹ בַּ תְ חִ לָה בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ ' ּ וַיִקְ רָ א שָׁ ם אַ בְ רָ ם בְּ שֵׁ ם ה — ' וְגַם עַכְ שָׁ ו קָ רָ א שָׁ ם בְּ שֵׁ ם ה '', ּ שֶׁ לֹא נָפַ ל מִ דַ רְ כּ וֹ הַ טוֹ ב מִ כָּ ל מַ ה שֶׁ עָבַ ר עָ לָיו ּ ּ ּ , רַ ק הוא חוֹ זֵר ּ בְּ כָ ל פַ עַם לְ דַ רְ כּ וֹ הָ אֱמֶ ת לִ קְ רֹא תָ מִ יד לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ .'ּ וְ כו גַּם וַיְהִ י רָ עָב בָּ אָ רֶ ץ וְ כו ' ּ מְ רַ מֵ ז עַל כָּ ל אָ דָ ם שֶׁ רֹב ּ יְצִ יאָ תוֹ לַשׁ וק שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת וְ נָפִ יק וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ', הָ עִ קָ ר הוא ּ ּ עַל־יְדֵ י חֶ סְ רוֹ ן הַ פַ רְ נָסָ ה כַּ יָדועַ ּ ּ ּ , וְזֶהו : ּ וַיְהִ י רָ עָב בָּ אָ רֶ ץ , בְּ חִ ינַת חֶ סְ רוֹ ן הַ פַ רְ נָסָ ה ּ , וְ עַל־יְדֵ י זֶה וַיֵרֶ ד אַ בְ רָ ם ּ מִ צְ רַ יְמָ ה , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת טִ רְ דַ ת הַ מַ שָׂ א ו ּ ּ ּ ּ ּ מַ תָ ן שֶׁ שָׁ ם ּ ּ סַ כָּ נַת תַ אֲוַת מָ מוֹ ן שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה שֶׁ זֶהו ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת מִ צְ רַ יִם ) כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ הַ מַ עֲשֶׂ ה שֶׁ ל הַבַּ עַל ּ ּ תְ פִ לָה ּ ּ ) סִ פורֵ י מַ עֲשִׂ יוֹ ת יב ּ ּ ּ ( שֶׁ מְ רֻ מֶ זֶת בִּ ישַׁ עְ יָה ּ ּ ) ּ בְּ קַ פִ יטְ ל לא ( הוֹ י הַ יוֹ רְ דִ ים מִ ּ צְ רַ יִם לְ עֶזְרָ ה וְ כו ( 'ּ אֲבָ ל בְּ חִ ינַת אַ בְ רָ ם שֶׁ הוא אִ ישׁ הַ יִשְׂ רְ אֵ לִ י שֶׁ זוֹ כֶ ה לִ הְ יוֹ ת ּ ּ ּ בָּ קִ י בְּ עָיֵל וְ נָפִ יק כַּ נַ , ל"ּ גַּם שָׁ ם בְּ מִ צְ רַ יִם בְּ תוֹ ך טִ רְ דַ ת ּ ְ הַ מַ שָׂ א ומַ תָ ן וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ', הוא מִ תְ גַּבֵּ ר שֶׁ לֹא יִשְׁ תַ קַ ע שָׁ ם חַ ס ּ ּ ּ ּ וְ שָׁ לוֹ ם , רַ ק גַּם שָׁ ם הוא זוֹ כֵר בַּ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך עַד שֶׁ מְ בָ רֵ ר ּ ְ מִ שָׁ ם דַ יְקָ א נִיצוֹ צוֹ ת קְ דוֹ שִׁ ים הַ רְ בֵּ ה וְ עוֹ לֶה מִ שָׁ ם ּ ּ ּ עִ מָ הֶם בִּ בְ חִ ינַת וַיַעַל אַ בְ רָ ם מִ מִ צְ רַ יִם וְ כו ּ ּ ּ ּ :( נט ) '

Segment 25
HE:
יז , יב וַיְנַגַע ה ּ ' אֶ ת פַ רְ עֹה ּ

Segment 26
HE:
... וְזֶהו בְּ חִ ינַת לְ קִ ּ יחַ ת שָׂ רָ ה לְ בֵ ית פַ רְ עֹה ולְ קִ יחַ ת ּ ּ אֶ סְ תֵ ר לְ בֵ ית אֲחַ שְׁ וֵרוֹ שׁ ּ , כִּ י שָׂ רָ ה וְ אֶ סְ תֵ ר הֵ ם בְּ חִ ינָה ּ אַ חַ ת , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ) ל בְּ רֵ אשִׁ ית רַ בָּ ה ּפָ רָ שָׁ ה נח (: לָמָ ה זָכְ תָ ה אֶ סְ תֵ ר לְ מֵ אָ ה עֶשְׂ רִ ים וְ שֶׁ בַ ע ּ ּ מְ דִ ינוֹ ת וְ כו ּ ', כִּ י שָׂ רָ ה וְ אֶ סְ תֵ ר הֵם בְּ חִ ינַת מַ לְ כות ּ ּ דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ . שֶׁ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א הִ תְ גַּבְּ רָ ה וְרָ צו לְ הַ פְ רִ יד ּ שָׂ רָ ה בְּ חִ ינַת מַ לְ כות דִ קְ דֻ שָׁ ה מֵ אַ בְ רָ הָ ם שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ הַ מֹחִ ין הַ קְ דוֹ שִׁ ים ולְ לָקְ חָ ה לְ בֵ ית פַ רְ עֹה הָ רָ שָׁ ע ּ ּ ּ ּ ּ , אֲבָ ל ' ה לֹא יַעַזְבֶ נָה בְּ יָדוֹ ּ , ּ אַ דְ רַ בָּ א , עַל־יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א ּ הִ כְ נִיעָה אוֹ תוֹ מְ אֹד בִּ בְ חִ ינַת עֵת אֲשֶׁ ר שָׁ לַט הָ אָ דָ ם בְּ אָ דָ ם לְ רַ ע לוֹ , כִּ י הוֹ צִ יאָ ה מִ מֶ נו עֲשִׁ ירות גָּדוֹ ל ּ ּ ּ ּ לְ אַ בְ רָ הָ ם , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת נִיצוֹ צוֹ ת הַ קְ דוֹ שִׁ ים ּ ּ , וְ הִ כְ נִיעָ ה וְ הִ פִ ילָה אֶ ת פַ רְ עֹה מְ אֹד בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית יב ( יז , וַיְנַגַּע ה ' אֶ ת פַ רְ עֹה נְגָעִ ים גְּ דוֹ לִ ים וְ כו ּ ּ . ' וְ עַל־יְדֵ י זֶה הָ יָה כּ ֹחַ לְ מֹשֶׁ ה ולְ יִשְׂ רָ אֵ ל לְ הַ כּ וֹ ת אֶ ת פַ רְ עֹה אַ חַ ר כַּ ך ְ ּ ּ ולְ הוֹ צִ יא אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל מֵ רְ שׁ ותוֹ וְ כַ מו ּ ּ ּ ּ . בָ א וְ אֶ סְ תֵ ר ּ , מֵ חֲמַ ת שֶׁ אָ ז בְּ תֹקֶ ף הַ גָּלות הִ תְ גַּבְּ רָ ה הַ סִּ טְ רָ א ּ אָ חֳרָ א יוֹ תֵ ר וְ יוֹ תֵ ר , בִּ פְ רָ ט שֶׁ הִ תְ גַּבְּ רָ ה קְ לִ פַ ת ּ הָ מָ ן־עֲמָ לֵק שֶׁ כָּ לול מִ כָּ ל הָ עוֹ בְ דֵ י כּ וֹ כָ בִ ים מִ כָּ ל ּ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א וְ הַ קְ לִ פוֹ ת ּ ּ , עַל־כֵּן הָ יָה הַ הֶ כְ רֵ חַ

Segment 27
HE:
שֶׁ תִ לָקַ ח אֶ סְ תֵ ר לְ בֵ ית הַ מֶ לֶך לְ גַמְ רֵ י וְ לֹא תַ חֲזֹר מִ יָד ּ ּ ּ ּ ְ ּ ּ , כִּ י כָּ ל מַ ה שֶׁ הַ קְ לִ פָ ה קָ שָׁ ה וַחֲזָקָ ה בְּ יוֹ תֵ ר בְּ הֶ כְ רֵ חַ ּ ּ ּ שֶׁ תֵ רֵ ד הַ קְ דֻ שָׁ ה הַ גָּבֹהַ לְ שָׁ ם יוֹ תֵ ר וְ יוֹ תֵ ר וְ תִ הְ יֶה שָׁ ם ּ ּ ּ ּ בְּ גָלות יוֹ תֵ ר עַד שֶׁ תִ תְ גַּבֵּר בְּ גֹ ּ ּ דֶ ל כּ ֹחָ ה עַל־יְדֵ י זֶה ּ דַ יְקָ א וְ תַ כְ נִיעַ אוֹ תָ ה וְ תַ שְׁ פִ ילָה כְּ מוֹ שֶׁ הִ פִ ילָה אֶ סְ תֵ ר ּ ּ ּ ּ ּ ּ אֶ ת הָ מָ ן הָ רָ שָׁ ע , ּ יִמַ ח שְׁ מוֹ , וְ סִ יעָ תוֹ , ּדַ יְקָ א עַל־יְדֵ י זֶה ּ שֶׁ נִלְ קְ חָ ה לְ בֵ ית אֲחַ שְׁ וֵרוֹ שׁ , שֶׁ כָּ ל זֶה הוא בְּ חִ ינַת עֵת ּ אֲשֶׁ ר שָׁ לַט וְ כ :(ס ) 'ּו

Segment 28
HE:
יז , יב וַיְנַגַע ה ּ ' ־ אֶ ת ּפַ רְ עֹה נְגָעִ ים גְדֹלִ ים ּ

Segment 29
HE:
וְזֶה בְּ חִ ינַת לְ קִ יחַ ת שָׂ רָ ה לְ בֵ ית פַ רְ עֹה שֶׁ נִסְ מָ ך לָזֶה ְ ּ ּ , שֶׁ הַ כּ ֹל בַּ בְּ חִ ינָה שֶׁ הַ צַ דֶ קֶ ת הֻכְ רְ חָ ה לֵירֵ ד לְ מָ קוֹ ם טָ מֵ א ּ ּ ומְ טֻנָף כָּ זֶה כְּ דֵ י שֶׁ בְּ עֹצֶם כּ ֹ ּ ּ חָ ה תְ בַ קֵ שׁ ותְ חַ פֵ שׂ גַּם שָׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ אֶ ת ה ' יִתְ בָּ רַ ך וְ עַל־יְדֵ י זֶה תַ עֲלֶה עִ ם אַ בְ רָ הָ ם בַּ עֲלִ יָה ּ ּ ְ גְּדוֹ לָה בִּ בְ חִ ינַת ) בְּ רֵ אשִׁ ית יג , א (: ּ וַיַעַל אַ בְ רָ ם ּ מִ מִ צְ רַ יִם . וְ עַל־יְדֵ י זֶה הֵ כִ ינָה הַ צָ לָה וִישׁ ועָ ה גְּדוֹ לָה ּ ּ לְ יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ גָל ּות מִ צְ רַ יִם שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה לֹא יָכְ לָה טֻמְ אַ ת מִ צְ רַ יִם לִ שְׁ לֹט בָּ הֶם וְ יָצְ או מִ שָׁ ם עַל־יְדֵ י עֶשֶׂ ר מַ כּ וֹ ת ּ ּ שֶׁ הִ כָּ ה אֶ ת פַ רְ עֹה ומִ צְ רַ יִם ּ ּ , שֶׁ כָּ ל זֶה הָ יָה עַל־יְדֵ י ) שָׁ ם יב יז , (: " וַיְנַגַּע ה ' אֶ ת פַ רְ עֹה וְ אֶ ת בֵּ יתוֹ ּ " כְּ שֶׁ לָקַ ח אֶ ּ ת שָׂ רָ ה , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ , ל" כִּ י עַל־יְדֵ י זֶה הִ מְ שִׁ יכָ ה דֶ רֶ ך ְ ּ

Segment 30
HE:
לְ יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ בְּ כָ ל מָ קוֹ ם שֶׁ יִהְ יו בַּ גָּלות ּ ּ ּ אֲפִ לו בַּ מְ קוֹ מוֹ ת הַ מְ טֻנָפִ ים מְ אֹד גַּם שָׁ ם יְבַ קְ שׁ ו ּ ּ ּ ּ ּ וִיחַ פְ שׂ ו בִּ בְ חִ ינַת אַ יֵ ּ ּ ּ " ה וְ כו , 'ּ וְ עַל־יְדֵ י זֶה יַעֲלו מִ שָׁ ם ּ ּ . וְזֶהו גַּם כֵּן בְּ חִ ינַת לְ קִ יחַ ת אֶ סְ תֵ ר לְ בֵ ית אֲחַ שְׁ וֵרוֹ שׁ ּ ּ שֶׁ אָ ז צָ עֲקָ ה : " אֵ לִ י אֵ לִ י לָמָ ה עֲזַבְ תָ נִי ּ " ) תְ הִ לִ ים כב ּ ּ , ( כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ) ל " ּ מְ גִלָה טו . ☺ וְ עַל־יְדֵ י זֶה הָ יָה ּ מַ פֶ לֶת הָ מָ ן־עֲמָ לֵק שֶׁ ה וא תֹקֶ ף זֻהֲמַ ת הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א ּ ּ , הַ כּ ֹל בַּ בְּ חִ ינָה הַ נַ ּ" ל כְּ דֵ י לְ הוֹ רוֹ ת לְ יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ גַּם בַּ מְ קוֹ מוֹ ת הַ מְ טֻנָפִ ים יִצְ עֲקו אֶ ל ה ּ ּ ּ ' וִ יחַ פְ שׂ ו וִיבַ קְ שׁ ו ּ ּ ּ אוֹ תוֹ , וכְ מוֹ שֶׁ עָ שׂ ו אָ ז מָ רְ דְ כַ י וְ אֶ סְ תֵ ר שֶׁ כִּ נְסו אֶ ת כָּ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ יְהו ּ ּ דִ ים לִ זְעֹק הַ רְ בֵּ ה לַה . ' וְ כֵן צְ רִ יכִ ין בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר ּ בִּ כְ לָלִ יות יִשְׂ רָ אֵ ל ובִ פְ רָ טִ יות כָּ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד לְ בַ קֵ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּתָ מִ יד אֶ ת ה ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ כָ ל מָ קוֹ ם שֶׁ הוא וְ לִ צְ עֹק בְּ כָ ל ּ ְ עֵת לַה ' יִתְ בָּ רַ ך בִּ בְ חִ ינַת ְ ' מִ בֶּ טֶ ן שְׁ אוֹ ל שִׁ וַעְ תִ י ּ ּ . ' וְ אַ ל יִתְ יָאֵ שׁ מִ ן הַ צְ עָקָ ה וְ הַ בַּ קָ שָׁ ה לְ עוֹ לָם עַד יַשְׁ קִ יף וְ יֵרֶ א ּ ּ ' ה ּ מִ שָׁ מָ יִם ) :( סא

Segment 31
HE:
ט, יג אִ ם הַ שְׂ מֹאל וְ אֵ ימִ נָה ּ

Segment 32
HE:
... הַ יְנו שֶׁ אַ בְ רָ הָ ם שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת אֱמֶ ת טָ עַן עִ ם לוֹ ט ּ ּ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת שֶׁ קֶ ר וְחֹשֶׁ ך הָ רוֹ צֶ ה לְ סַ בֵּ ְ ּ ב אֶ ת הָ אֱמֶ ת בְּ כַ מָ ה מִ ינֵי סִ בּ ובִ ים בְּ לִ י שִׁ עור ּ ּ ּ , וְטָ עַן עִ מוֹ אַ בְ רָ הָ ם ּ ּ הִ פָ רֶ ד נָא מֵ עָ לָי , כִּ י אֲנִי אֵ ינִי רוֹ צֶ ה לֵילֵך בִּ דְ רָ כֶיך ָ ְ , ְ אַ ך בְּ כָ ל מָ קוֹ ם שֶׁ תִ פְ נֶה אֲנִי אֶ פְ נֶה לְ צַ ד אַ חֵ ר ּ : " אִ ם ּ הַ שְׂ מֹאל וְ אֵ ימִ נָה , " הַ יְנו אִ ם תִ ּ ּ רְ צֶ ה לְ סַ בֵּ ב ולְ בַ לְ בֵּל ּ אוֹ תִ י בִּ בְ חִ ינַת שְׂ מֹאל דְ הַ יְנו בְּ תַ אֲווֹ ת ובְ הִ רְ הורִ ים וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ' שֶׁ הֵם מִ סִּ טְ רָ א דִ שְׂ מָ אלָא ּ " , וְ אֵ ימִ נָה — " אֲנִי אַ מְ שִׁ יך ְ עַצְ מִ י לְ צַ ד יָמִ ין שֶׁ הוא דֶ רֶ ך הַ תוֹ רָ ה דֶ רֶ ך הָ אֱמֶ ת ְ ְ ּ ּ ּ ּ , כִּ י אֲנִי מוֹ שֵׁ ך עַצְ מִ י ְ רַ ק לְ דֶ רֶ ך הַ תוֹ רָ ה בֶּ אֱמֶ ת שֶׁ הוא ּ ּ ְ בְּ חִ ינַת יָמִ ין ' . וְ אִ ם הַ יָמִ ין ּ — ' הַ יְנו אִ ם אַ תָ ה תֹאמַ ר ּ ּ ּ שָׁ אַ תָ ה הוֹ לֵך בְּ דֶ רֶ ך יָמִ ין ְ ְ ּ , כִּ י עַל־פִ י רֹב הַ שֶׁ קֶ ר וְ הַ חֹשֶׁ ך ְ ּ ּ מַ לְ בִּ ישׁ אֶ ת עַצְ מוֹ בֶּ אֱמֶ ת וְ אוֹ מֵ ר שֶׁ הוא חָ פֵ ץ רַ ק ּ בְּ דֶ רֶ ך הַ תוֹ ּ ְ רָ ה וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תַ ב אֲדוֹ נֵנו מוֹ רֵ נו וְרַ בֵּ נו זַ ּ ּ ּ ּ ל " בִּ תְ חִ לַת הַ סֵּ פֶ ר שֶׁ הַ יֵצֶר הָ רָ ע מַ לְ בִּ ישׁ אֶ ת עַצְ מוֹ ּ ּ בְּ מִ צְ ווֹ ת וְ כו ', ּ וכְ מוֹ כֵן מָ צוי הַ רְ בֵּ ה בְּ עִ נְיְנֵי הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת ּ ּ ּ שֶׁ בָּ אָ דָ ם שֶׁ עַל־פִ י רֹב מְ בַ לְ בֵּ ל אוֹ תוֹ עַל־יְדֵ י שֶׁ ּ רוֹ צֶה לַהֲפֹך הָ אֱמֶ ת ְ , וְ כֵן בְּ עִ נְיַן בְּ נֵי אָ דָ ם הָ רוֹ צִ ים לִ מְ נֹעַ מִ דֶ רֶ ך הָ אֱמֶ ת שֶׁ הֵם אוֹ מְ רִ ים לָרַ ע טוֹ ב וְ לַטוֹ ב רַ ע ּ ְ ּ וְ אוֹ מְ רִ ים שֶׁ הֵ ם רוֹ צִ ים לְ הַ דְ רִ יך אוֹ תוֹ בְּ דֶ רֶ ך הָ אֱמֶ ת ְ ְ כְּ אִ לו הָ אֱמֶ ת שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת יָמִ ין אֶ צְ לָם ּ ּ ּ , וְ עַל זֶה טָ עַן אַ בְ רָ הָ ם : וְ אִ ם הַ יָמִ ין וְ אַ שְׂ מְ אִ ילָה ּ , הַ יְנו שֶׁ אִ ם אַ תָ ה ּ ּ תִ רְ צֶ ה לְ הַ יְמִ ין דְ הַ יְנו מַ ה שֶׁ נִקְ רָ א אֶ צְ לְ ך יָמִ ין ָ ּ ּ ּ ּ ּ , אֲזַי וְ אַ שְׂ מְ אִ ילָה — אֲנִי אֶ טֶ ה מֵ עָ לֶיך וְ אֶ פְ נֶה לְ צַ ד אַ חֵר ָ ּ לִ שְׂ מֹאל , כִּ י אֵ ינִי חָ פֵ ץ יָמִ ין שֶׁ לְ ך ּ ָ , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ ּ יָמִ ין שֶׁ לְ ך הוא שְׂ מֹאל וְ שֶׁ קֶ ר גָּמור מֵ אַ חַ ר שֶׁ בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ָ אַ תָ ה חָ פֵ ץ בַּ הֲסָ תוֹ תֶ יך לְ הַ דִ יחַ אוֹ תִ י חַ ס וְשָׁ לוֹ ם ּ ָ ּ מִ נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת ּ ּ , עַל־כֵּן אֵ ינִי חָ פֵ ץ יָמִ ין שֶׁ לְ ך ּ ָ , וְ אֶ פְ נֶה לִ שְׂ מֹאל דְ הַ יְנו מַ ה שֶׁ לִ דְ ּ ּ ּ ּ בָ רֶ יך הוא שְׂ מֹאל ּ ָ . וְ עַתָ ה צָ דְ קו יָפֶ ה דִ בְ רֵ י הַמִ דְ רָ שׁ שֶׁ אָ מַ ר מִ ן כָּ ל אֲתַ ר ּ ּ ּ ּ אֲנָא מַ שְׂ מְ אִ יל לְ הַ הוא גַּבְ רָ א ּ , כִּ י בְּ וַדַ אי בֶּ אֱמֶ ת ּ לַאֲמִ תוֹ נִשְׁ אַ ר לוֹ ט תָ מִ יד בִּ שְׂ מֹאל ּ ּ , כִּ י עִ קַ ר בְּ חִ ינַת ּ יָמִ ין הוא אֱמֶ ת שֶׁ הוא כּ ֹלָא יָמִ ּ ּ ינָא . ומִ י שֶׁ נוֹ טֶ ה ּ ּ מֵ הָ אֱמֶ ת אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ מַ לְ בִּ ישׁ אֶ ת עַצְ מוֹ בְּ מִ צְ ווֹ ת ּ ּ וְ אוֹ מֵ ר שֶׁ כָּ ך הוא הָ אֱמֶ ת בְּ חִ ינַת יָמִ ין ּ ְ , בֶּ אֱמֶ ת הַ כּ ֹל הוא שְׂ מֹאל גָּמור ּ ּ , כִּ י הָ אֱמֶ ת הוא אֶ חָ ד ּ , ּובְ כָ ל צַד ופִ נָה שֶׁ הָ אֱמֶ ת הוא כֵּן ּ ּ ּ , זֶהו עִ קַ ר הַ יָ ּ ּ ּ מִ ין . ּוכְ מוֹ לְ מָ שָׁ ל כְּ שֶׁ אֶ חָ ד הוֹ לֵך בַּ דֶ רֶ ך וְיֵשׁ לְ פָ נָיו שְׁ נֵי דְ רָ כִ ים ּ ּ ְ ְ : אֶ חָ ד לְ יָמִ ין לְ עִ יר צְ פַ ת , וְ הַ שֵׁ נִי לִ שְׂ מֹאל לְ עִ יר טְ בֶ רְ יָה ּ וְ כַ יוֹ צֵ א ּ , כְּ שֶׁ הוא צָ רִ יך לִ טְ בֶ רְ יָה ְ ּ , אֲזַי הַ דֶ רֶ ך לְ צַד ְ ּ שְׂ מֹאל הוא אֲמִ תַ ת הַ דֶ רֶ ך ְ ּ ּ ּ שֶׁ לוֹ וְ הוא אֶ צְ לוֹ הַ דֶ רֶ ך ְ ּ ּ ּ הַ מְ יֻמָ ן ּ . וְ הַ דֶ רֶ ך הַ יָמִ ין שֶׁ פוֹ נֶה לִ צְ פַ ת ּ ּ ְ ּ , ּ הוא שְׂ מֹאל אֶ צְ לוֹ מֵ אַ חַ ר שֶׁ אֵ ין צָ רִ יך לְ שָׁ ם וְ הוא פָ שׁ וט ּ ּ ּ ְ . כְּ מוֹ ־כֵן בְּ כָ ל הַ דְ רָ כִ ים וְ הָ עֵצוֹ ת בְּ דַ רְ כֵי ה ּ ', כְּ שֶׁ הַ בַּ עַל דָ בָ ר ּ וַאֲנָשָׁ יו מַ לְ בִּ ישִׁ ין עַצְ מָ ן בְּ מִ צְ ווֹ ת כְּ אִ לו הֵם רוֹ צִ ים ּ ּ לְ הַ דְ רִ יכוֹ בַּ דֶ רֶ ך הַ מְ יֻמָ ן ּ ְ ּ , מֵ אַ חַ ר שֶׁ הָ אֱמֶ ת אֵ ינוֹ כֵּן , צְ רִ יכִ ין לִ פְ נוֹ ת מֵ עֲלֵיהֶם אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ לְ פִ י דַ עְ תָ ם הוא ּ ּ ּ ּ ּ לִ שְׂ מֹאל , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת זֶה הַ שְׂ מֹאל הוא עִ קַ ר הַ יָמִ ין ּ ּ ּ ּ מֵ אַ חַ ר שֶׁ הָ אֱמֶ ת הוא כָּ ך ְ ּ . וְ זֶהו : ּ אִ ם הַ יָמִ ין וְ אַ שְׂ מְ אִ ילָה ּ , שֶׁ אֲנִי אֶ פְ נֶה לִ שְׂ מֹאל מֵ הַ יָמִ ין שֶׁ לְ ך ּ ָ ּ , וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן ּ אַ תָ ה תִ שָׁ אֵ ר תָ מִ יד בִּ שְׂ מֹאל ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו בַּ מִ דְ רָ שׁ ּ ּ ' : ל"ּ הַ נַ וְ אֶ שְׂ מֹאלָה ' אֵ ין כְּ תִ יב כָּ אן , ּ אֶ לָא וְ אַ שְׂ מְ אִ ילָה , מִ ן כָּ ל אֲתַ ר אֲנָא מַ שְׂ מְ אִ יל לְ הַ הוא גַּבְ רָ א ּ . כִּ י תָ מִ יד ּ יִשָׁ אֵ ר בְּ חִ ינַת לוֹ ט שֶׁ הוא חֶ שְׁ כַ ת הַ שֶׁ קֶ ר בִּ שְׂ מֹאל ּ ּ ּ

Segment 33
HE:
ו, טו וְ הֶ אֱמִ ן בַּ ה ' ּ וַיַחְ שְׁ בֶ הָ לּ וֹ צְ דָ קָ ה

Segment 34
HE:
אֱמונָה חָ שׁ וב כִּ צְ דָ קָ ה ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בראשית ט : (ו,ו" וְ הֶ אֱמִ ן בַּ ה ' וַיַחְ שְׁ בֶ הָ לוֹ צְ דָ קָ ה ּ ּ . וְעַל _ יְדֵ י זֶה זוֹ כֶה לְ בָ נִים . אֱמונָה בְּ גִימַ טְ רִ יָה בָּ נִים ּ ּ ) :( סג

Segment 35
HE:
ח, טו ּ בַּ מָ ה אֵ דַ ע

Segment 36
HE:
... כָּ ל הַ פְ גָמִ ים שֶׁ חָ שְׁ בו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ " ל עַל גְּדוֹ לֵי הַ צַ דִ יקִ ים אֲבוֹ ת הָ עוֹ לָם כֻּלָם הָ יו בִּ בְ חִ ּ ּ ּ ּ ינָה זֹאת שֶׁ לְ פִ י ּ בְּ חִ ינַת קְ דֻ שָׁ תָ ם דָ חֲקו אֶ ת הַ שָׁ עָה ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ עִ נְיַן אַ בְ רָ הָ ם אָ בִ ינו שֶׁ אָ מַ ר בַּ מָ ה אֵ דַ ע כִּ י אִ ירָ שֶׁ נָה שֶׁ עִ קַ ר הַ פְ גָם ּ ּ ּ ּ ּ וְ הַ שְׁ גִיאָ ה שֶׁ הָ יָה דוֹ חֵ ק אֶ ת הַ שָׁ עָה ּ ּ ּ , כִּ י תֵ כֶף ּ כְּ שֶׁ הִ בְ טִ יחוֹ ה ' יִתְ בָּ רַ ך אָ ז ְ עַל יְרֻ שַׁ ת אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל הָ יָה ּ רוֹ צֶ ה שֶׁ יֻגְמַ ר הַ דָ בָ ר מִ יָד וְ לֵידַ ע מִ יָד בְּ אֵ יזֶה דֶ רֶ ך וְ אֹפֶ ן ְ ּ ּ ּ ּ ּ יִירְ שׁ ו אוֹ תָ ה ּ ּ . כִּ י זֶה כְּ לָל גָּדוֹ ל שֶׁ כָּ ל אֲבוֹ ת הָ עוֹ לָם הִ סְ תַ כְּ לו עַל הַ קֵ ץ הָ אַ חֲרוֹ ן שֶׁ יִתְ אַ חֵ ר מְ אֹד וְרָ צו ּ ּ ּ ּ ּ לְ הַ שִׂ יגוֹ ּ מִ יָד ּ . וְ עַל־כֵּן שָׁ אַ ל אַ בְ רָ הָ ם בַּ מָ ה אֵ דַ ע כִּ י ּ אִ ירָ שֶׁ נָה כִּ י רָ אָ ה מֵ רָ חוֹ ק בְּ רוחַ קָ דְ שׁ וֹ שֶׁ אַ ף־עַל־פִ י ּ ּ ּ שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל יִכְ בְּ שׁ ו אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל אֲבָ ל אַ חַ ר־כָּ ך יִגְלו ּ ּ ְ ּ מִ שָׁ ם וְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל לֹא יִהְ יֶה בְּ יָדָ ם וְ תֶ אֱרַ ך הַגָּ ְ ּ ּ לות מְ אֹד , עַל־כֵּן רָ צָ ה לִ דְ חֹק אֶ ת הַ שָׁ עָ ה שֶׁ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ יוֹ דִ יעַ לוֹ תֵ כֶ ף הַ קֵ ץ הָ אַ חֲרוֹ ן אֵ יך יִירָ שֶׁ נָה לָנֶצַ ח ּ ּ ְ ּ , וְ עַל־כֵּן פָ גַם בָּ זֶה כִּ י אָ סור לִ דְ חֹק אֶ ת הַ שָׁ עָ ה ּ ּ ּ , ּ ובִ פְ רָ ט בְּ עִ נְיַן הַ קֵ ץ הָ אַ חֲרוֹ ן שֶׁ הוא קֵ ץ הַ פְ לָאוֹ ּ ּ ּ ת ... ) סד (:

Segment 37
HE:
יב , טו וְ תַ רְ דֵ מָ ה נָפְ לָה עַל אַ בְ רָ ם ּ

Segment 38
HE:
יֵשׁ אֲנָשִׁ ים כְּ שֵׁ רִ ים שֶׁ אֵ ין לָהֶם פַ רְ נָסָ ה וְיֵשׁ לָהֶם דֹחַ ק ּ ּ ובִ לְ בּ ולִ ים גְּדוֹ לִ ים מִ זֶה וְ הוא טוֹ בָ ה לְ הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ ּ . וְ דַ ע שֶׁ יֵשׁ ּ דִ בּ ורִ ים יְקָ רִ ים שֶׁ יוֹ צְ אִ ים עַל ּ ּ ּ _ יְדֵ י בִּ לְ בּ ולִ ים ּ ּדַ יְקָ א . ְ אַ ך חִ לוקִ ים בֵּ ין הַ בִּ לְ בּ ולִ ים וְ כַ מובָ א בַּ מִ דְ רָ שׁ יֵשׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּ

Segment 39
HE:
) בראשית רבה יט , (: שֶׁ יֵשׁ תַ רְ דֵ מָ ה שֶׁ ל נְבואָ ה כְּ מוֹ ּ ּ ּ ּ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בראשית טו-: ( יב וְ תַ רְ דֵ מָ ה נָפְ לָה עַל אַ בְ רָ ם ּ . וְיֵשׁ תַ רְ דֵ מָ ה שֶׁ ל שְׁ טות וְ כו ּ ּ ּ ּ . ' תַ רְ דֵ מָ ה הוא ּ ּ ּ בִּ לְ בּ ול ּ ּ הַ דַ עַת ) :( סה

Segment 40
HE:
יד , טו וְ אַ חֲרֵ י כֵ ן יֵצְ או בִּ רְ כושׁ גָדוֹ ל ּ ּ ּ

Segment 41
HE:
... כִּ י מַ ה שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל הֵם כְּ בושִׁ ים בַּ גּוֹ לָה בַּ תְ חִ לָה בְּ כָ ל ּ ּ ּ ּ ּ מָ קוֹ ם שֶׁ הֵם מְ טֻלְ טָ לִ ים שָׁ ם , זֶה מֵ חֲמַ ת שֶׁ בְּ כָ ל מָ קוֹ ם יֵשׁ נִיצוֹ צוֹ ת ונְפָ שׁ וֹ ת קְ דוֹ שׁ וֹ ת הַ רְ ּ בֵּ ה שֶׁ נִדְ חו וְ נָפוֹ צו ּ ּ ּ וְ נִתְ פַ זְרו לְ שָׁ ם עַל־יְדֵ י חֵ טְ א אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן וְעַל־יְדֵ י ּ ּ ּ חֲטָ אֵ י כָּ ל הַ דוֹ רוֹ ת עַד הַ יוֹ ם הַ זֶה ּ ּ ּ , וְ אֵ לו הַ נִיצוֹ צוֹ ת ּ ּ ּ וְ הַ נְפָ שׁ וֹ ת מְ צַ פִ ים ומְ חַ כִּ ים תָ מִ יד שֶׁ יָבוֹ א לְ שָׁ ם אִ ישׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ יִשְׂ רְ אֵ לִ י . וְ תֵ כֶ ף שֶׁ בָּ א לְ שָׁ ם אִ ישׁ הַ יִשְׂ רְ אֵ לִ י הֵם ּ נוֹ פְ לִ ים עָ לָיו ומְ סַ בְּ בִ ים אוֹ תוֹ וְ נִתְ אַ חֲזִים בּ וֹ כְּ דֵ י ּ שֶׁ יְתַ קְ נֵם ּ ּ . ומֵ חֲמַ ת שֶׁ אֵ לו הַ נִיצוֹ צוֹ ת מֻנָחִ ים בֵּ ין הַ גּוֹ יִים ּ ּ ּ ּ ּ ובֵ ין הַ קְ לִ פוֹ ת שֶׁ הֵם נֶאֱחָ זִים ומְ הֻדָ קִ ים בָּ הֶם מְ אֹד ּ ּ ּ ּ ּ , עַל־יְ דֵ י זֶה יֵשׁ יִסּ ורִ ים גְּדוֹ לִ ים לְ אִ ישׁ הַ יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ בָּ א ּ ּ לְ שָׁ ם , כִּ י גַּם הַ קְ לִ פוֹ ת וְ כו ּ ּ ּ ' וְ כָ ל הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת רָ עוֹ ת וְזָרוֹ ת ּ ובִ לְ בּ ולִ ים וְ כו ּ ּ ּ ' הַ בָּ אִ ים מֵ הֶם נֶאֱחָ זִין בּ וֹ מֵ חֲמַ ת שֶׁ רוֹ אִ ים שֶׁ הַ נִיצוֹ צוֹ ת רוֹ צִ ים לְ הִ תְ תַ קֵ ן ּ ּ ּ . וְ עִ ּקַ ר הִ תְ אַ חֲזָם וְ הִ תְ גָּרותָ ם הוא בְּ עֵת שֶׁ זֶה הָ אִ ישׁ עוֹ סֵ ק בְּ אֵ יזֶה דָ בָ ר ּ ּ ּ ּ שֶׁ בִּ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ אָ ז הוא זְמַ ן תִ קונָם וגְאֻ לָתָ ם שֶׁ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ נִיצוֹ צוֹ ת מִ בֵּ ין הָ עַכּ ו ּ ּ " ם וְהַ קְ לִ פוֹ ת כַּ יָדועַ ומובָ ן כָּ ל זֶה ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ סִ פְ רֵ י רַ בֵּ נו זַ ּ " ל בְּ כַ מָ ה מְ קוֹ מוֹ ת ומובָ ן בְּ רֶ מֶ ז גַּם ּ ּ ּ בְּ סִ פְ רֵ י הַ זֹהַ ר וְ כָ ל כִּ תְ בֵ י הָ אֲרִ ּ " י זַ "ל, שֶׁ הֵם אֶ חָ ד מֵ הַ יְסוֹ דוֹ ת הַ גְּדוֹ לוֹ ת שֶׁ סִּ פְ רֵ י הָ אֲרִ " י זַ " ל וְ הַ זֹהַר ּ מְ יֻסָּ דִ ים עֲלֵיהֶם כַּ יָדועַ לַמְ בִ ינִים בִּ מְ קוֹ מוֹ ת אֵ ין מִ סְ פָ ר ּ ּ ּ ּ . וְזֶהו בְּ חִ ינַ ּ ת תִ כְ בַּ ד הָ עֲבוֹ דָ ה עַל הָ אֲנָשִׁ ים וְ כו ּ ּ ' בְּ חִ ינַת ומֵ אָ ז בָּ אתִ י אֶ ל פַ רְ עֹה לְ דַ בֵּ ר בִּ שְׁ מֶ ך הֵרַ ע לָעָם הַ זֶה ּ ָ ּ ּ ,'ּ וְ כו וְזֶהו תֹקֶ ף אֲרִ יכַ ת הַ גָּלות בִּ פְ רָ ט עַכְ שָׁ ו כִּ י כָּ ל מַ ה ּ ּ ּ שֶׁ סָּ מוך יוֹ תֵ ר וְיוֹ תֵ ר אֶ ל הַ קֵ ץ מִ תְ גַּבְּ רִ ים ומִ ּ ּ ּ ְ ּ תְ גָּרִ ים יוֹ תֵ ר כָּ ל הַ מִ תְ נַגְּדִ ים אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה וְהַ קְ לִ פוֹ ת וְהַ תַ אֲווֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְ הַ נִסְ יוֹ נוֹ ת וְ הַבִּ לְ בּ ולִ ים וְכו ּ ּ ּ ' כַּ מְ בֹאָ ר בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר . וצְ רִ יכִ ין הִ תְ חַ זְקות גָּדוֹ ל מְ אֹד מְ אֹד כְּ נֶגְדָ ם ולְ צַ פוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ולְ חַ כּ וֹ ת לִ ישׁ ועַת ה ּ ּ ' בְּ כָ ל עֵת בְּ כָ ל מָ קוֹ ם שֶׁ בָּ אִ ים לְ שָׁ ם בְּ גָלות וְטִ לְ טול עַד יַשְׁ קִ יף וְיֵרֶ א ד ּ ּ ' ּ מִ שָׁ מָ יִם , וְ אָ ז יִזְכֶּ ה שֶׁ לֹא דַ י שֶׁ יֵצֵ א וְיַעֲלֶה מִ שָׁ ם לְ חֵ רות בְּ עַצְ מוֹ אַ ף גַּם ּ ּ ּ ּ ּ יְבָ רֵ ר וְיַעֲלֶה מִ שָׁ ם כַּ מָ ה וְ כַ מָ ה נִיצוֹ צוֹ ת הַ שַׁ יָכִ ים לְ חֵ לֶ ּ ּ ּ ּ ּ ק שׁ ֹרֶ שׁ נִשְׁ מָ תוֹ בִּ בְ חִ ינַת וְנִשְׁ אַ ר גַּם הוא לֵאלֹקֵ ינו ּ ּ

Segment 42
HE:
) כמבואר בלקוטי מוהר " ן ב ', תורה ע "ו( עַד שֶׁ גַּם הַ מָ קוֹ ם בְּ עַצְ מוֹ יִתְ קַ דֵ שׁ בִּ קְ דֻ שָׁ ה גְּדוֹ לָה שֶׁ יִלְ מְ דו בּ וֹ ּ ּ ּ ּ ּ תוֹ רָ ה בָּ רַ בִּ ים בִּ בְ חִ ינַת עֲתִ ידִ ין בָּ תֵ י תַ רְ טִ יאוֹ ת וְ כו ּ ּ ּ ּ . ' וְזֶה בְּ חִ ינַת וְ אַ חֲרֵ י כֵן יֵצְ או בִּ רְ כושׁ גָּדוֹ ל הַ נֶאֱמָ ר גַּם ּ ּ ּ עַל הַגָּלות הַ זֶה כַּ יָדועַ ּ ּ ּ ּ . כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל וְגַם אֶ ת הַ גּוֹ י לְ רַ בּ וֹ ת גָּלות כָּ ל הָ אַ רְ בַּ ע מַ לְ כֻיוֹ ת ּ ּ ) :( סו

Segment 43
HE:
א, יז הִ תְ הַ לֵּך לְ פָ נַי וֶהְ יֵה תָ מִ י ְ ם וְזֶה בְּ חִ ינַת מִ צְ וַת מִ ילָה , שֶׁ הוא מִ צְ וָה שֶׁ קִ בְּ לו יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ בְּ שִׂ מְ חָ ה , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ , ל" שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ תִ קון הַ בְּ רִ ית . כִּ י הָ עָרְ לָה הוא מום ּ ּ , בְּ חִ ינַת חֶ סְ רוֹ ן , כִּ י הַ מום הוא חֶ סְ רוֹ ן ּ ּ ּ , וַאֲפִ לו יָתֵ ר אֵ ּ ּ יבָ ר הוא מום בְּ חִ ינַת ּ ּ חֶ סְ רוֹ ן . וְזֶהו בְּ חִ ינַת הָ עָרְ לָה ּ , שֶׁ הוא יִתְ רוֹ ן ּ , בְּ חִ ינַת מוֹ תָ רוֹ ת , אֲבָ ל בֶּ אֱמֶ ת הוא חֶ סְ רוֹ ן ומום ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ ּ ) י " רַ שִׁ בְּ רֵ אשִׁ ית יז (: א , הִ תְ הַ לֵך לְ פָ נַי וֶהְ יֵה תָ מִ ים ּ ְ — שֶׁ כָּ ל זְמַ ן שֶׁ הָ עָרְ לָה בְּ ך ָ אַ תָ ה בַּ עַל מום לְ פָ נַי ּ ּ . כִּ י זֶהו ּ בְּ חִ ינַת ' כָּ ל הַ מוֹ סִ יף גּוֹ רֵ עַ ּ ', שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ קְ לִ פוֹ ת ּ ּ ּ ּ שֶׁ נִקְ רָ אִ ין מוֹ תָ רוֹ ת , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת ּ ּ : עַשְׁ תֵ י־עָ שָׂ ר יְרִ יעוֹ ת ּ ּ עִ זִים , כַּ מובָ א ּ ּ , כַּ יָדועַ ּ ּ : כִּ י בֶּ אֱמֶ ת רוֹ אִ ין בְּ חושׁ שֶׁ הָ עָרְ ּ לָה הוא יִתְ רוֹ ן בְּ גוף ּ ּ הָ אָ דָ ם , כִּ י אֵ ין שׁ ום אֵ יבָ ר בָּ אָ דָ ם שֶׁ אִ ם יַחְ תְ כו מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ ּ ּ חֲתִ יכָ ה יִשָׁ אֵ ר הָ אֵ יבָ ר בְּ תַ כְ לִ ית הַ שְׁ לֵמות יוֹ תֵ ר ּ ּ ּ מִ בַּ תְ חִ לָה בְּ לִ י שׁ ום חֶ סְ רוֹ ן ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ רוֹ אִ ין זֹאת בְּ מִ צְ וַת מִ ילָה , ּ שֶׁ דַ יְקָ א אַ חַ ר חִ תוך הָ עָרְ לָה וְהַ פְ רִ יעָ ה מִ תְ גַּלָה ּ ּ ּ ּ ְ הָ עֲטָ רָ ה וְרוֹ אִ ין בְּ חושׁ שֶׁ זֶהו עִ קַ ר תַ בְ נִית הָ אֵ יבָ ר ּ ּ ּ ּ ּ בֶּ אֱמֶ ת , צֶ לֶם דְ מות תַ בְ נִיתוֹ ּ ּ ּ , וְ הָ עָרְ לָה שֶׁ הָ יְתָ ה עָלָיו הִ יא רַ ק קְ לִ פָ ה מַ מָ שׁ ּ ּ , כְּ מוֹ מוֹ ץ וָתֶ בֶ ן ושְׁ אָ ר הַ קְ לִ פוֹ ת ּ ּ ּ



# Lech Lecha
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/1/3/

Lech Lecha
לךלך
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/1/3

Segment 1
HE:
יֵשׁ כַּ מָ ּ ה מִ ינֵי חֹשֶׁ ך ושְׁ קָ רִ ים הַ נִמְ שָׁ כִ ים מֵ הָ אָ רֶ ץ ּ ּ ְ וְ הַ מְ דִ ינָה שֶׁ נִתְ גַּדֵ ל בָּ ה ּ ּ ּ ּ . כִּ י אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ בְּ כָ ל אֶ רֶ ץ ּ ובְ כָ ל מָ קוֹ ם יֵשׁ בְּ וַדַ אי טוֹ ב הַ רְ בֵּ ה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ אֱמֶ ת , אֲבָ ל הַ קְ לִ פָ ה קָ דְ מָ ה לַפֶ רִ י ּ ּ ּ , וְזֶה לְ עֻמַ ת זֶה וְ כו ּ ּ . ' וְ עַל־כֵּן יֵשׁ בְּ כָ ל מָ קוֹ ם כַּ מָ ה מִ ינֵי חַ שְׁ כות הַ מַ חְ שִׁ יכִ ים ּ ּ ּ אֶ ת הָ אֱמֶ ת בְּ כָ ל מָ קוֹ ם ומָ קוֹ ם לְ פִ י בְּ חִ ינָתוֹ ּ , וְ כֵן יֵשׁ כַּ מָ ה מִ ינֵי חֹשֶׁ ך וָשֶׁ קֶ ר הַ נִדְ בָּ ק בְּ הָ אָ דָ ם מִ צַ ד הַ הוֹ לָדָ ה ּ ּ ּ ְ , בִּ בְ חִ ינַת " הֵן בְּ עָווֹ ן חוֹ לָלְ תִ י וְגוֹ ּ ; "' וְיֵשׁ כַּ מָ ה מִ ינֵי ּ שְׁ טותִ ים ושְׁ קָ רִ ים שֶׁ נִדְ בָּ ק בּ וֹ מִ צַ ד מִ שְׁ פַ חְ תוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כְּ גוֹ ן ּ שֶׁ מַ חֲזִיקִ ים עַצְ מָ ם לִ מְ יֻחָ סִ ים גְּדוֹ לִ ים , וכְ אִ לו כָּ ל הַ כָּ בוֹ ד ּ ּ ּ ּ ְ שַׁ יָך לָהֶם , וְ כַ יוֹ צֵ א בָּ זֶה שְׁ אָ ר שְׁ טותִ ים ובִ לְ בּ ולִ ים ּ ּ ּ ּ . ּומִ י שֶׁ רוֹ צֶ ה לֵילֵך בְּ דֶ רֶ ך הַ קֹדֶ שׁ ּ ְ ְ , הוא צָ רִ יך לֵילֵך וְלָצֵאת ְ ְ ּ ולְ הַ טוֹ ת מִ דֶ רֶ ך כֻּלָם ּ ְ ּ ּ ּ , רַ ק לְ הַ מְ שִׁ יך עַצְ מוֹ אֶ ל נְקֻדַ ת ּ ְ הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ הַ מֻשְׁ רָ שׁ בּ וֹ מִ צַ ד נִשְׁ מָ תוֹ שֶׁ הוא חֵ לֶק ּ ּ ּ ּ אֱלוֹ קַ מִ מַ עַל ּ , שֶׁ הוא עֶצֶם הָ אֱמֶ ת ּ . וְזֶה עִ קַ ר עַצְ ּ ּ ּ מִ יות הָ אָ דָ ם , כִּ י כְּ שֶׁ אוֹ מֵ ר הָ אָ דָ ם : " , " אֲנִי , " לִ י " אוֹ " ָ לְ ך " אוֹ מְ כַ וֵן הַ כּ ֹל עַל עֶצֶם הָ אָ דָ ם שֶׁ הוא נִשְׁ מָ תוֹ ּ ּ , וְ לֹא עַל הַ גּוף שֶׁ נִקְ רָ א רַ ק בָּ שָׂ ר וָדָ ם ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת " ּ וַיאמֶ ר ה ' אֶ ל אַ בְ רָ ם לֶך־לְ ך ָ ְ " " " ָ לְ ך ּדַ יְקָ א , לְ עַצְ מִ יותְ ך ָ ּ ּ , שֶׁ הוא רַ ק ּ נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ הַ מֻשְׁ רֶ שֶׁ ת בְּ ך ָ ּ ּ ּ ; וְזֶה : " מֵ אַ רְ צְ ך ָ ומִ מוֹ לַדְ תְ ך ומִ בֵּ ית אָ בִ יך ָ ָ ּ ּ ּ ּ , " כִּ י צָ רִ יך לִ פְ נוֹ ת שִׁ כְ מוֹ ְ ולְ הַ טוֹ ת לְ גַמְ רֵ י מִ כָּ ל הַ שְׁ קָ רִ ים וְ הַ בִּ לְ בּ ולִ ים הַ נֶאֱחָ זִים ּ ּ ּ ּ ּ בּ וֹ מִ צַ ד הָ אָ רֶ ץ שֶׁ ּ נִתְ גַּדֵ ל בָּ ה אוֹ מִ צַ ד הַ הוֹ לָדָ ה אוֹ מִ צַד ּ ּ ּ ּ ּ הַ מִ שְׁ פָ חָ ה ּ ּ , רַ ק יִמְ שׁ ֹך עַצְ מוֹ אֶ ל נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ ּ ּ ְ , וְ אָ ז יִזְכֶּ ה לָבוֹ א אֶ ל תַ כְ לִ יתוֹ הַ נִצְ חִ י ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת " אֶ ל הָ אָ רֶ ץ אֲשֶׁ ר אַ רְ אֶ ךָ וְגוֹ ּ (: נג ) "'

Segment 2
HE:
וְזֶ הו לֶך לְ ך ָ ְ ּ , לְ ך דַ יְקָ א ָ ּ , שֶׁ כָּ ל הִ לוכְ ך ונְסִ יעָתְ ך יִהְ יֶה לְ ך ָ ָ ָ ּ ּ ּ וְ אֵ לֶיך לְ בַ ד הַ יְנו לְ עֶצֶם נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת שֶׁ זֶה עִ קָ רְ ך ָ ָ ּ ּ ּ ּ וְחִ יותְ ך ָ ּ ּ . כִּ י עִ קַ ר הָ אָ דָ ם הוא הַ נְשָׁ מָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה שֶׁ בּ וֹ ּ ּ ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה כָּ ל הָ אָ דָ ם , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ בַּ סְּ פָ רִ ים ומובָ א בִּ דְ בָ רָ יו ּ ּ "זַ ל בְּ סִ ימָ ן כ " ב שֶׁ מַ ה שֶׁ נִקְ רָ א אֵ צֶ ל הָ אָ דָ ם אֲנִי הוא רַ ק ּ ּ ּ ּ עֶצֶם הַ נְשָׁ מָ ה ּ , כִּ י בְּ שַׂ ר הָ אָ דָ ם נִקְ רָ א בְּ שַׂ ר אָ דָ ם , וְ עִ קַ ר ּ הָ אָ דָ ם הוא הַ נְשָׁ מָ ה ּ ּ . וְ הַ נְשָׁ מָ ה הִ יא חֵ לֶק אֱלֹקִ י מִ מַ עַל ּ ּ שֶׁ הוא עֶצֶ ּ ם הָ אֱמֶ ת . וְזֶה בְּ חִ ינַת נִשְׁ מוֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ הִ תְ חִ ילו מֵ אַ בְ רָ הָ ם שֶׁ נֶאֱמַ ר עֲלֵיהֶם כֻּלֹה זֶרַ ע אֱמֶ ת ּ ּ ּ . וְזֶהו לֶך לְ ך ָ ְ ּ , הַ יְנו שֶׁ תֵ לֵך לְ ך לְ עַצְ מְ ך דְ הַ יְנו לְ עֶצֶם ּ ּ ּ ָ ָ ְ ּ הָ אֱמֶ ת שֶׁ לְ ך הַ מֻשְׁ רָ שׁ בְּ ך שֶׁ רַ ק זֶה נִקְ רָ א ָ ָ ּ ּ ' אֲנִי ' כְּ שֶׁ הָ אָ דָ ם מְ דַ בֵּ ר עַל עַצְ מוֹ , וְ כֵן רַ ק זֶה נִקְ רָ א ' ּ אַ תָ ה ' אוֹ ' ָ לְ ך ' כְּ שֶׁ מְ דַ בְּ רִ ים עִ מוֹ לְ נוֹ כֵחַ ּ ּ , הַ יְנו שֶׁ בְּ כָ ל הִ לוכְ ך ָ ּ ּ ּ בְּ גַשְׁ מִ יות וְרוחָ נִיות תֵ לֵך רַ ק לְ ך לְ עַצְ מְ ך לְ עֶצֶם נְקֻ דַ ת ּ ָ ָ ְ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הָ אֱמֶ ת הַ מֻשְׁ רָ שׁ בְּ ך וְ לֹא תִ סְ תַ ּ ּ ָ ּ כֵּל עַל שׁ ום הֲסָ תוֹ ת ּ ופִ תויִים שֶׁ ל הַ שֶׁ קֶ ר הַ מַ חְ שִׁ יך אַ נְפֵ י בְּ רִ יָתָ א עַד שֶׁ קָ שֶׁ ה ּ ּ ּ ּ ְ ּ ּ ּ ּ מְ אֹד לַעֲמֹד עֲלֵיהֶם מִ י שֶׁ אֵ ינוֹ מִ שְׁ תַ דֵ ל לָחוס עַל עַצְ מוֹ ּ ּ ּ לְ חַ פֵ שׂ תָ מִ יד הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ לְ בַ ל יַטְ עֶה אֶ ת עַצְ מוֹ ּ ּ ּ . וְזֶהו : ּ לֶך לְ ך מֵ ָ ְ אַ רְ צְ ך ומִ מוֹ לַדְ תְ ך ומִ בֵּ ית אָ בִ יך ָ ָ ָ ּ ּ ּ ּ , כִּ י כַּ מָ ה מִ ינֵי חֹשֶׁ ך ושְׁ קָ רִ ים הַ נִמְ שָׁ כִ ים ּ ּ ּ ְ " מֵ אַ רְ צְ ך ָ — " דְ הַ יְנו מֵ הָ עִ יר וְ הַ מְ דִ ינָה שֶׁ נִתְ גַּדֵ ל בָּ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י זֶה יָדועַ ּ שֶׁ הַ קְ לִ פָ ה קָ דְ מָ ה לַפְ רִ י ובְ כָ ל אֶ רֶ ץ ובְ כָ ל מָ קוֹ ם ּ ּ ּ ּ ּ אַ ף־ עַל־פִ י שֶׁ יֵשׁ שָׁ ם הַ רְ בֵּ ה טוֹ ב אֲבָ ל יֵשׁ בְּ כָ ל מָ קוֹ ם ּ ּ כַּ מָ ה מִ ינֵי חֲשֵׁ כוֹ ת הַ מַ חְ שִׁ יכִ ים אֶ ת הָ אֱמֶ ת דְ הַ יְנו מַ ה ּ ּ ּ ּ שֶׁ בְּ כָ ל אֶ רֶ ץ רֻ בָּ ם רוֹ דְ פִ ים אַ חַ ר תַ אֲווֹ ת ובִ פְ רָ ט אַ חַ ר ּ ּ ּ הַ מָ מוֹ ן וְ הַ כָּ בוֹ ד וְ כו ּ ּ ' כְּ אִ לו זֶה הַ דֶ רֶ ך נִתַ ן ּ ְ ּ ּ ּ מִ סִּ ינַי חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , וְ צָ רִ יך לְ הִ תְ רַ חֵ ק מִ זֶה וְ לָצֵאת מֵ אַ רְ צְ ך ָ ְ ּ , וְתֵ לֵך ְ לְ ך לְ עַצְ מְ ך לִ נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת שֶׁ זֶה עִ קַ ר עַצְ מְ ך ָ ָ ָ ּ ּ ּ , כִּ י אִ ם תִ סְ תַ כֵּל עַל הָ אֱמֶ ת תָ בִ ין הֵיטֵ ב כִּ י לֹא זֶה הַ דֶ רֶ ך לָבוֹ א ְ ּ ּ ּ ּ לַתַ כְ לִ ית הַ נִצְ חִ י לָעוֹ לָם הַ ּ ּ בָּ א . וְ כֵן " ומִ מוֹ לַדְ תְ ך ּ ָ ּ ּ — " דְ הַ יְנו שֶׁ יֵצֵ א מֵ הָ רַ ע וְהַ חֹשֶׁ ך שֶׁ יֶשׁ בּ וֹ מִ צַ ד הַ הוֹ לָדָ ה ּ ּ ּ ְ ּ ּ בְּ חִ ינַת הֵן בֶּ עָווֹ ן חוֹ לָלְ תִ י וְכו ּ ּ ', וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב עַל פָ סוק ּ ּ ּ ּ הֵמָ ה וַאֲבִ יהֶם וְ כו ּ ּ ) ' בְּ סִ ימָ ן י (. וְ כֵ ן " ומִ בֵּ ית אָ בִ יך ָ ּ — " שֶׁ הו ּ א מִ שְׁ פַ חְ תוֹ ּ ּ , כִּ י יֵשׁ כַּ מָ ה שְׁ טותִ ים ושְׁ קָ רִ ים ּ ּ ּ שֶׁ נִדְ בָּ ק בּ וֹ מִ צַ ד מִ שְׁ פַ חְ תוֹ שֶׁ מַ חֲזִיקִ ים עַצְ מָ ן לִ מְ יֻחָ סִ ים ּ ּ ּ ּ ּ גְּדוֹ לִ ים וכְ אִ לו כָּ ל הַ כָּ בוֹ ד שַׁ יָך לָהֶם וְ כַ יוֹ צֵ א בָּ זֶה שְׁ אָ ר ּ ּ ְ ּ ּ ּ שְׁ טותִ ים ובִ לְ בּ ולִ ים ּ ּ ּ , ומִ כֻּלָם צִ ּ ּ ּוָה לוֹ ה ' יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ יֵצֵ א ּ ְ וְיֵלֵך מֵ הֶם לְ ך דַ יְקָ א דְ הַ יְנו לְ עַצְ מְ ך שֶׁ הוא עֶצֶם נְקֻ דַ ת ּ ּ ּ ּ ּ ָ ָ ְ הָ אֱמֶ ת שֶׁ הוא כָּ ל הָ אָ דָ ם כַּ נַ ּ ּ , ל" וְ אָ ז תָ בוֹ א אֶ ל הָ אָ רֶ ץ ּ אֲשֶׁ ר אַ רְ אֶ ךָ ּ — שֶׁ הוא אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל ּ , וְ אֶ עֶשְׂ ך לְ גוֹ י ָ גָּדוֹ ל — זֶה שֶׁ אוֹ מְ רִ ים אֱלֹקֵ י אַ בְ רָ הָ ם שֶׁ הוא שְׁ לֵמות ּ ּ הַ תְ פִ לָה וֶאֱמונָה וְ כו ּ ּ ּ ּ ', וְ נִבְ רְ כו וְ כו ּ ּ — ' שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ נִסִּ ים וְ כו ', ּ כִּ י לְ כָ ל זֶה תִ זְכֶּ ה עַל־יְדֵ י הָ אֱמֶ ת ּ : וְ כָ ל זֶה אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ בָ רֵ ר בִּ כְ תָ ב רַ ק כָּ ל אֶ חָ ד הֶחָ פֵץ בָּ אֱמֶ ת יָבִ ין כִּ . י כְּ בָ ר מְ בֹאָ ר בִּ דְ בָ רָ יו זַ " ל שֶׁ בְּ נֵי אָ דָ ם הֵם מוֹ נְעִ ים

Segment 3
HE:
גְּדוֹ לִ ים יוֹ תֵ ר מֵ הַ יֵצֶר הָ רָ ע כַּ מְ בֹאָ ר ּ שִׂ יחוֹ תָ יו הַ קְ דוֹ שׁ וֹ ת בָּ זֶה עַיֵן שָׁ ם ּ ּ . וְ לֹא מִ בַּ עְ יָא שֶׁ יֵשׁ ּ מוֹ נְעִ ים רְ שָׁ עִ ים אוֹ קַ לֵי עוֹ לָם ּ

Segment 4
HE:
וְ לֵיצָ נִים וְ כו ' ּ ּ הַ מוֹ נְעִ ים ְּב דִ בְ רֵ יהֶם מִ ן הָ אֱמֶ ת , אַ ף גַּם יִרְ אֵ י ה ' יְכוֹ לִ ים לִ פְ עָמִ ים לְ בַ לְ בֵּ ל אֶ ת הָ אָ דָ ם בַּ עֲצָ תָ ם שֶׁ אֵ ינָה טוֹ בָ ה ּ

Segment 5
HE:
לְ פָ נָיו לְ פִ י ּדַ רְ כּ וֹ . וְיֵשׁ בָּ זֶה כַּ מָ ה בְּ חִ ינוֹ ת בְּ לִ י שִׁ עור ּ ּ . עַל־כֵּן הֶחָ פֵ ץ בָּ אֱמֶ ת צָ רִ יך לִ זָהֵר לִ מְ שׁ ֹך עַצְ מוֹ תָ ּ ְ ְ ּ מִ יד לְ עֶצֶם נְקֻ דַ ת ּ

Segment 6
HE:
הָ אֱמֶ ת שֶׁ לוֹ כְּ פִ י מַ ה שֶׁ הוא צָ רִ יך בֶּ אֱמֶ ת שֶׁ זֶהו לֶך לְ ך ָ ְ ְ ּ ּ ּ ּ ּ — לְ ך דַ יְקָ א ָ ּ , דְ הַ יְנו לְ עַצְ מְ ך לְ עֶצֶם נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת הַ שַׁ יָך ְ ָ ּ ּ ּ ּ ּ .ָ לְ ך וְ כַ מובָ א בְּ הַ מַ עֲשֶׂ ה שֶׁ ל הֶחָ כָ ם וְ הַ תָ ם שֶׁ אָ מַ ר הַ תָ ם ּ ּ ּ ּ ּ : זֶה מַ עֲשֶׂ ה שֶׁ לוֹ וְזֶה מַ עֲשֶׂ ה שֶׁ לִ י ּ ּ . וְ כַ מובָ א מִ זֶה עַל ּ ּ ּ פָ סוק ּ ּ : וסְ פַ רְ תֶ ם ּ ּ

Segment 7
HE:
לָכֶם , ' לָכֶם — ' לְ עַצְ מְ כֶם , ּ עַיֵן שָׁ ם בִּ דְ בָ רֵ ינו ּ ) בְּ הִ לְ כוֹ ת סְ פִ ירָ ה הַ נִכְ לֶלֶת בְּ הִ לְ כוֹ ת פֶ סַ ח ּ ּ הֲלָכָ ה ט (. עַל־כֵּן בֶּ אֱמֶ ת צְ רִ יכִ ין

Segment 8
HE:
תְ פִ לָה וְ שִׂ יחָ ה הַ רְ בֵּ ה ּ ּ ולְ דַ בֵּ ר הַ דִ בּ ור בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ ּ , עַד שֶׁ יִזְכֶּ ה תָ מִ יד לִ מְ שׁ ֹך עַצְ מוֹ ְ ּ ּ אֶ ל הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ וְיִזְכֶּ ה לְ כָ ל הַ נַ ּ ּ :( נד ) ל"

Segment 9
HE:
מֵ אַ רְ צְ ך ומִ מוֹ לַדְ תְ ך ומִ בֵּ ית ּ ּ ּ ָ ָ ּ אָ בִ יך ָ אֶ ל הָ אָ רֶ ץ אֲ שֶׁ ר אַ רְ אֶ ךָ ּ ... כִּ י עִ קַ ר הַ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ּ , שֶׁ צְ ּ רִ יכִ ין לָצֵ את מִ כָּ ל הַמְ קוֹ מוֹ ת ּ שֶׁ נִתְ עָה לְ שָׁ ם וְ לָשׁ וב לַמָ קוֹ ר שֶׁ נֶחְ צַ ב נִשְׁ מָ תוֹ מִ שָׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ . כִּ י כָּ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל שׁ ֹרֶ שׁ נִשְׁ מָ תוֹ גָּבוֹ הַ מְ אֹד מְ אֹד ּ ּ , כַּ מובָ א ּ ּ , רַ ק שֶׁ יָרְ דָ ה לְ אַ רְ צִ יות וְגַשְׁ מִ יות זֶה הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ ּ ּ בִּ שְׁ בִ יל הַ בְּ חִ ירָ ה כְּ דֵ י שֶׁ דַ יְקָ א עַל־יְדֵ י זֶה תָ שׁ וב ּ ּ ּ לִ מְ קוֹ רָ ה בִּ שְׁ לֵמות נִפְ לָא וְ כו ּ ּ ּ ' וְ כָ ל אָ דָ ם שֶׁ בָּ עוֹ לָם מִ גָּדוֹ ל וְ עַד קָ טָ ן בְּ הֶ כְ רֵ חַ שֶׁ יַעֲבֹר עָ לָיו כַּ מָ ה וְ כַ מָ ה ּ ּ ּ הַ רְ פַ תְ קָ אוֹ ת וְ כו ּ ּ ', שֶׁ כֻּלָם הֵם בְּ חִ ינַת נִסְ יוֹ נוֹ ת וְ ּ ּ צֵרופִ ים וַעֲלִ יוֹ ת וִירִ ידוֹ ת בְּ לִ י שִׁ עור ּ ּ . וְ כָ ל כַּ וָנַת ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ לְ טוֹ בָ ה , כִּ י כָּ ל מַ ה דְ עָבֵ יד רַ חֲמָ נָא לְ טָ ב עָבֵ יד ּ ) בְּ רָ כוֹ ת :(. ס כִּ י כָּ ל כַּ וָנָתוֹ יִתְ בָּ רַ ך הַ כּ ֹל כְּ דֵ י שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א ּ ְ ּ יַעֲלֶה מִ כָּ ל הַ מְ קוֹ מוֹ ת ּ שֶׁ יָרַ ד לְ שָׁ ם לְ בָ רֵ ר מִ שָׁ ם מַ ה ּ ּ שֶׁ יְבָ רֵ ר עַד שֶׁ יָבוֹ א לִ מְ קוֹ ם מְ נוחָ תוֹ לִ מְ קוֹ ר נִשְׁ מָ תוֹ ּ ּ ּ ּ .. .'ּ וְ כו וְזֶהו שֶׁ אָ מַ ר ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך לְ אַ בְ רָ הָ ם שֶׁ מְ רַ מֵ ז בָּ זֶה לְ כָ ל ּ ּ ְ אָ דָ ם שֶׁ בָּ עוֹ לָם לֶך־לְ ך שֶׁ מַ זְהִ יר אֶ ת הָ אָ דָ ם שֶׁ יֵלֵך ְ ָ ְ ּ ּ לְ עַצְ מוֹ , כִּ י עֶצֶם הָ אָ דָ ם מַ ה שֶׁ נִקְ רָ א אֲנִי הוא רַ ק ּ ּ ּ ּ הַ נְשָׁ מָ ה ) כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ' חוֹ תָ ם בְּ תוֹ ך חוֹ תָ ם ְ ' סִ ימָ ן כב לִ קוטֵ י חֵ לֶק א ּ ּ , ( וְ כֵן כְּ שֶׁ מְ דַ בְּ רִ ין עִ ם הָ אָ דָ ם ּ לְ נֹכַ ח וְ אוֹ מְ רִ ים לוֹ ' ּ אַ תָ ה ' ָ לְ ך ' אוֹ ', עִ קַ ר הַ כַּ וָנָה ּ ּ עַל הַ נְשָׁ מָ ה שֶׁ הוא עֶצֶם הָ אָ דָ ם כַּ יָדועַ ּ ּ ּ ּ , וְזֶהו שֶׁ מַ זְהֶרֶ ת ּ ּ ּ הַ תוֹ רָ ה אֶ ת הָ אָ דָ ם , ' לֶך־לְ ך ָ ְ ', שֶׁ תֵ לֵך לְ ך לְ עַצְ מְ ך ָ ָ ְ ּ , הַ יְנו ּ לִ מְ קוֹ ר נִשְׁ מָ תְ ך שֶׁ כָּ ל הִ לוכְ ך ונְסִ יעָ תְ ך וְכָ ל דְ רָ כֶיך ָ ָ ָ ָ ּ ּ ּ ּ בְּ זֶה הָ עוֹ לָם , בְּ כֻלָם תְ כַ וֵן לֵי ּ ּ ּ לֵך לְ ך בְּ עַצְ מְ ך הַ יְנו ּ ָ ָ ְ לִ מְ קוֹ ר נִשְׁ מָ תְ ך שֶׁ זֶה עִ קַ ר עֶצֶם הָ אָ דָ ם שֶׁ מְ דַ בְּ רִ ים עִ מוֹ ּ ּ ּ ּ ָ .ל"ּ כַּ נַ וְזֶהו : ּ מֵ אַ רְ צְ ך ָ , ' מֵ אַ רְ צְ ך ' ָ ּדַ יְקָ א . הַ יְנו מִ תוֹ ך אַ רְ צִ יות ּ ּ ּ ְ ּ וְגַשְׁ מִ יות שֶׁ לְ ך לְ אֵ יזֶה אַ רְ צִ יות וְגַשְׁ מִ יות שֶׁ יָרַ דְ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ָ ּתָ לְ שָׁ ם שֶׁ נִדְ מֶ ה לְ ך שֶׁ קָ שֶׁ ה לָצֵ את מִ שָׁ ם אַ ף־עַל־פִ י־כֵן אַ תָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ָ צָ רִ יך לְ הִ תְ גַּבֵּ ר לֵילֵך מִ תוֹ ך אַ רְ צְ ך דַ יְקָ א לֵילֵך לְ ך ָ ְ ָ ְ ְ ְ ּ ּ לְ נִשְׁ מָ תְ ך וְ כו ּ ָ ' . ל"ּ כַּ נַ וְזֶהו : ּ ומִ מוֹ לַדְ תְ ך אֵ יך שֶׁ נוֹ לַדְ תָ ּ ּ ּ ּ ְ ָ ּ בְּ אֵ יזֶה גַּשְׁ מִ יות שֶׁ נ ּ ּ ּ וֹ לַדְ תָ אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ גַּם זֶה מוֹ נֵעַ ּ ּ גָּדוֹ ל , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מַ ר דָ וִ ד ּ ) תְ הִ לִ ים נא ּ ּ (: הֵן בְּ עָוֹ ן חוֹ לָלְ תִ י ּ ' ּ וְ כו אַ ף־עַל־פִ י־כֵן אַ תָ ה מֻכְ רָ ח לֵילֵך מִ מוֹ לַדְ תְ ך ָ ְ ּ ּ ּ ּ ּדַ יְקָ א , לֵילֵך לְ ך דַ יְקָ א כַּ נַ ּ ּ ָ ְ . ל" ומִ בֵּ ית אָ בִ יך שֶׁ הֵם ָ ּ הַ מִ שְׁ פָ ּ ּ חָ ה וְ הַ שְׁ כֵנִים וקְ רוֹ בָ יו ומְ יֻדָ עָיו שֶׁ מְ גֻדָ ל בֵּ ינֵיהֶם ּ ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ גַּם מֵ הֶ ם יֵשׁ כַּ מָ ה וְ כַ מָ ה מְ נִיעוֹ ת לַעֲבוֹ דַ ת ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ שֶׁ מוֹ נְעִ ים בְּ כַ מָ ה דְ רָ כִ ים ּ ּ ּ , לִ פְ עָמִ ים בְּ גַשְׁ מִ יות וְ לִ פְ עָמִ ים ּ ּ עַל־יְדֵ י דֵ עוֹ תֵ יהֶם וסְ בָ רוֹ תֵ יהֶ ּ ּ ם הַ הֲפוכוֹ ת מִ ן הָ אֱמֶ ת ּ , מִ כֻּלָם אַ תָ ה צָ רִ יך לָצֵ את וְ לֵילֵך לְ ך לְ נִשְׁ מָ תְ ך כַּ נַ ּ ָ ָ ְ ְ ּ ּ , ל" כִּ י אַ תָ ה צָ רִ יך לְ הַ אֲמִ ין שֶׁ בְּ וַדַ אי אֵ ין הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא ּ ּ ְ ְ ּ ּ ּ בָּ א בִּ טְ רונְיָא עִ ם בְּ רִ יוֹ תָ יו ּ ּ ) עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה ג , .( ובְ וַדַ אי יֵשׁ ּ ּ ָ לְ ך כּ ֹ חַ לַעֲמֹד בְּ כָ ל זֶה כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תַ ב אַ דְ מוֹ " ) ל " ר זַ בְּ סִ ימָ ן מו בְּ לִ קוטֵ י תִ נְיָנָא ּ ּ ּ ( שֶׁ אֵ ין הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא שׁ וֹ לֵחַ ּ ּ ְ ּ לְ הָ אָ דָ ם מְ נִיעוֹ ת שֶׁ לֹא יוכַ ל לַעֲמֹד בָּ הֶם וְ כו ּ ּ ּ .' וְזֶהו : ּ אֶ ל הָ אָ רֶ ץ אֲשֶׁ ר אַ רְ אֶ ךָ , ּ שֶׁ הוא אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל ּ

Segment 10
HE:
שֶׁ הוא כְּ לָלִ יות הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ שָׁ ם הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ ּ , ּ שֶׁ שָׁ ם מְ קוֹ ר כָּ ל הַ נְשָׁ מוֹ ת ּ , שֶׁ עַל זֶה מַ זְהִ ירוֹ לֶך־לְ ך לְ נִשְׁ מָ תְ ך ָ ָ ְ . ל"ּ כַּ נַ וְזֶה שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ : י" וְ לֹא גִּלָה לוֹ הָ אָ רֶ ץ מִ יָד כְּ דֵ י ּ ּ לְ חַ בְּ בָ ה בְּ עֵינָיו וְ לָתֶ ת ל ּ וֹ שָׂ כָ ר עַל כָּ ל דִ בּ ור וְ דִ בּ ור ּ ּ ּ . הַ יְנו כִּ י זֶה עִ קַ ר הַ נִסָּ יוֹ ן שֶׁ ל הָ אָ דָ ם מַ ה שֶׁ אֵ ין ה ּ ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ מַ רְ אֶ ה לְ הָ אָ דָ ם מִ יָד בְּ עֵת הַ נִסָּ יוֹ ן מַ ה שֶׁ יִזְכֶּ ה אִ ם יַעֲמֹד ּ ּ ּ ּ בְּ זֶה הַ נִסָּ יוֹ ן וְ הַ צֵרוף ּ ּ ּ , כִּ י בְּ וַדַ אי אִ ם כָּ ל אָ דָ ם ּ הָ יָה רוֹ אֶ ה בְּ זֶה הָ עוֹ לָם כָּ ל מַ ה שֶׁ יִזְכֶּ ה כְּ שֶׁ יְשַׁ בֵּ ר תַ אֲווֹ תָ יו ומִ דוֹ תָ יו ּ ּ ּ ּ ּ ּ הָ רָ עִ ים , ּ בְּ וַדַ אי לֹא הָ יָה לוֹ נִסָּ יוֹ ן כְּ לָל , כִּ י מִ י פֶ תִ י ּ וְ סָ כָ ל שֶׁ יַשְׁ לִ יך נְעִ ימות לָנֶצַ ח כָּ זֶה ּ ְ ּ , אוֹ רוֹ ת נִשְׂ גָּבוֹ ת כָּ אֵ לֶה בִּ שְׁ בִ יל שְׁ ּ טות כָּ זֶה בְּ רֶ גַע קַ לָה כָּ זֹאת ּ ּ . אַ ך עִ קַ ר ּ ְ ּ הַ נִסָּ יוֹ ן מֵ חֲמַ ת שֶׁ אֵ ינוֹ רוֹ אֶ ה כָּ ל זֶה , עַל־כֵּן צָ רִ יך ְ הִ תְ חַ זְקות גָּדוֹ ל ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת אֶ ל הָ אָ רֶ ץ אֲשֶׁ ר אַ רְ אֶ ךָ , ּ שֶׁ אֵ ין ה ' יִתְ בָּ רַ ך מַ רְ אֶ ה אֶ רֶ ץ הַ חַ יִים שֶׁ שָׁ ם ּ ּ ְ ' נְעִ ימוֹ ת בִּ י מִ ינוֹ נֶצַ ח ', שֶׁ הוא תַ כְ לִ יתוֹ הַ טוֹ ב הַ נִצְ חִ י שֶׁ עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ ּ זֶה כָּ ל הַ נִסָּ יוֹ ן שֶׁ לוֹ ּ ּ , וְ אִ ם יִתְ גַּבֵּ ר וְיִתְ חַ זֵק עַל מַ ה שֶׁ צָ רִ יך ְ ּ ּ לְ הִ תְ גַּבֵּ ר וְיִרְ דֹף אַ חַ ר הַ תַ כְ לִ ית הַ זֶה ּ ּ ּ , יְקַ בֵּ ל שָׂ כָ ר עַל כָּ ל דִ בּ ור וְ דִ בּ ור שֶׁ דִ בֶּ ר וְ ּ ּ ּ ּ הִ תְ חַ נֵן לִ פְ נֵי ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך לִ זְכּ וֹ ת ְ לָזֶה , וְ אָ ז יִהְ יֶה חָ בִ יב בְּ עֵינָיו הַ טוֹ ב שֶׁ יִזְכֶּ ה שֶׁ הוא ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל יוֹ תֵ ר וְיוֹ תֵ ר , מֵ אַ חַ ר שֶׁ לֹא שִׁ עֵר ּ בְּ נַפְ שׁ וֹ כְּ לָל שֶׁ יִזְכֶּ ה לִ נְעִ ימות כָּ זֶה וְ כו ּ ּ ּ ', וכְ מוֹ שֶׁ מָ צִ י ּ ּ ּ נו בְּ כַ מָ ה צַ דִ יקִ ים שֶׁ אָ מְ רו ּ ּ ּ ' : וַאֲ נִי אָ מַ רְ תִ י לָרִ יק יָגַעְ תִ י וְ כו ּ ּ ּ ' אָ כֵן ' ) ' ּ וְ כו ּ יְרושַׁ לְ מִ י עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה פ ג ה " :( נה ) (א"

Segment 11
HE:
א, יב אֶ ל הָ אָ רֶ ץ אֲשֶׁ ר אַ רְ אֶ ךָ ּ ... ּופֵ רֵ שׁ רַ שִׁ : י" וְ לֹא גִּלָה לוֹ הָ אָ רֶ ץ מִ יָד ּ ּ , כְּ דֵ י לְ חַ בְּ בָ ה ּ בְּ עֵ ינָיו וְ לִ תֶ ן לוֹ שָׂ כָ ר וְ כו ּ ּ . ' וְ כֵן ) בְּ רֵ אשִׁ ית כב : (ב , עַל אַ חַ ד הֶ הָ רִ ים אֲשֶׁ ר אֹמַ ר אֵ לֶיך . ָ וְ כֵן ) יוֹ נָה ג (: ּוקְ רָ א עָ לֶיהָ אֶ ת הַ קְ רִ יאָ ה וְ כו ּ ּ . ' כָּ ל זֶה הוא בְּ חִ ינַת מַ ה ּ שֶׁ כָּ תוב בְּ סוֹ ף הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ) ב " י לקוטי מוהר " ן חלק ב , (' שֶׁ גַּם עַ ל גְּדוֹ לֵי הַ צַ דִ יקִ ים עוֹ בֵ ר בְּ חִ ינָה זֹאת שֶׁ קֹדֶ ם כָּ ל ּ ּ ּ תוֹ רָ ה מֻכְ רָ ח לַעֲבֹר דֶ רֶ ך אֵ לו הַ בִּ לְ בּ ולִ ים וסְ פֵ קוֹ ת ּ ּ ּ ּ ְ ּ ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת לִ בִּ י סְ חַ רְ חַ ר וְ כו ' ּ ', ּ וְ כו כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב שָׁ ם ּ . וְזֶהו בְּ חִ ינָה מַ ה שֶׁ ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך לֹא גִּלָה ּ ְ לְ אַ בְ רָ הָ ם אֶ ת הָ אָ רֶ ץ מִ יָד כְּ דֵ י שֶׁ יִצְ טָ רֵ ך לְ חַ פֵ שׂ ולְ בַ קֵ שׁ אַ חַ ר רְ צוֹ נוֹ ּ ּ ּ ְ ּ ּ הֵיטֵ ב . וְזֶה עִ קַ ר הַ נִסָּ יוֹ ן שֶׁ לוֹ וְ כֵן שֶׁ ל כָּ ל הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ ּ ּ . וכְ מוֹ שֶׁ שָׁ מַ עְ תִ י מִ פִ יו הַ קָ דוֹ שׁ שֶׁ בִּ שְׁ עַת הַ נִסָּ יוֹ ן שֶׁ ל כָּ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ הָ אָ דָ ם , אֵ ין הָ אָ דָ ם בְּ דַ עְ תוֹ בִּ שְׁ לֵמות בְּ עִ נְיַן הַ נִסָּ יוֹ ן ּ ּ ּ , כִּ י אִ ם הָ יָה דַ עְ תוֹ שָׁ לֵם בָּ זֶה ּ ּ , לֹא הָ יָה לוֹ נִסָּ יוֹ ן כְּ לָל . וְ כָ ל זֶה הוא עִ נְיָן הַ נַ ּ ּ " ל שֶׁ ה ' יִתְ בָּ רַ ך נִסָּ ה אֶ ת אַ בְ רָ הָ ם וְ לֹא ְ גִּלָה לוֹ אֶ ת הָ אָ רֶ ץ מִ יָד כְּ דֵ י שֶׁ יִהְ יֶה ּ ּ ּ נָבוֹ ך ומְ סֻפָ ק ּ ּ ְ , וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן יְחַ פֵ שׂ וִיבַ קֵ שׁ אַ חַ ר רְ צוֹ נוֹ ּ ּ ּ , וְ עַל־יְדֵ י זֶה ּדַ יְקָ א יִזְכֶּ ה שֶׁ ה ' יִתְ בָּ רַ ך יְגַלֶה לוֹ רְ צוֹ נוֹ וְיַרְ בֶּ ה שְׂ כָ רוֹ ּ ְ עַל־יְדֵ י זֶה , כִּ י עַל־יְדֵ י הַ בַּ קָ שָׁ ה וְ הַ חִ פושׂ יִזְכֶּ ה לַעֲלִ יָה ּ ּ ּ ּ

Segment 12
HE:
גְּדוֹ לָה . וְ כֵן הָ עֲקֵ דָ ה שֶׁ נֶאֱמַ ר בּ וֹ ּ : עַל אַ חַ ד הֶ הָ רִ ים וְ כו .'ּ וְ כֵן יוֹ נָה שֶׁ נֶאֱמַ ר בּ וֹ ּ : וקְ רָ א עָ לֶיהָ אֶ ת הַ קְ רִ יאָ ה ּ ּ . כִּ י יוֹ נָה לְ פִ י דַ עְ תוֹ לֹא הוטַ ב בְּ עֵינָיו שְׁ לִ יחות זֶה לְ נִינְוֵה ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ) ל " מובָ א בְּ פֵ רושׁ ּ ּ רַ שִׁ " י יוֹ נָה א , ( כִּ י לֹא הֵבִ ין עֹצֶם רַ חֲמֵ י ה ' יִתְ בָּ רַ ך עַד הֵיכָ ן הֵם מַ גִּיעִ ים ְ , עַל־כֵּן הִ תְ עָ ה אוֹ תוֹ ה ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו ּ ּ "זַ ל לְ עִ נְיָן זֶה : הַ קָ דוֹ שׁ בָּ רוך הוא מַ תְ עֶה אֶ ת הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ ּ ְ ּ . 'ּ וְ כו וְ לֹא גִּלָה ּ לוֹ מִ יָד כְּ דֵ י שֶׁ יְחַ פֵ שׂ וִיבַ קֵ שׁ הַ רְ בֵּ ה ּ ּ ּ ּ , וְ עַל־יְדֵ י זֶה יַשִׂ יג רְ צוֹ נוֹ ומִ דַ ת רַ חֲמָ יו הַ מְ רֻ בִּ ים ּ ּ ּ , שֶׁ הוא ּ יִתְ בָּ רַ ך מַ רְ בֶּ ה לְ הֵיטִ יב וְרוֹ צֶ ה בִּ תְ שׁ ובָ ה אֲפִ לו שֶׁ ל ּ ּ ּ ְ ּ אֻ מוֹ ת הָ עוֹ לָם , מִ כָּ ל שֶׁ כֵּן שֶׁ ל יִשְׂ רָ אֵ ל . וְעַל־כֵּן בֶּ אֱמֶ ת כְּ שֶׁ הָ יָה יוֹ נָה בִּ מְ עֵי הַ דָ גָה הוֹ דָ ה לַה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך עַל רִ בּ וי ּ ְ רַ חֲמָ יו כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב שָׁ ם ּ ) יוֹ נָה ב (: " מִ בֶּ טֶ ן שְׁ אוֹ ל שִׁ וַעְ תִ י ּ ּ שָׁ מַ עְ תָ קוֹ לִ י וְ כו ּ ּ ' וַאֲנִי אָ מַ רְ תִ י נִגְרַ שְׁ תִ י מִ נֶגֶד עֵינֶיך ָ ּ ּ ּ ' ּ וְ כו כָּ ל מִ שְׁ בָּ רֶ יך ָ וְגַלֶיך עָ לַי עָבָ רו וְ כו ּ ּ ָ ּ ' ְ אַ ך אוֹ סִ יף לְ הַ בִּ יט אֶ ל הֵיכַ ל קָ דְ שֶׁ ך ". ָ שֶׁ כָּ ל זֶה הוא עִ נְיַן הַבַּ קָ שָׁ ה ּ ּ וְ הַ חִ פושׂ הַ נַ ּ ּ ּ , ל" שֶׁ גַּם מִ בֶּ טֶ ן שְׁ אוֹ ל מַ מָ שׁ צְ רִ יכִ ין לִ צְ עֹק ּ אֶ ל ה ', כְּ מוֹ שֶׁ שָׁ מַ עְ תִ י מִ פִ יו הַ קָ דוֹ שׁ שֶׁ אָ מַ ר בְּ זֶה ּ ּ ּ ּ

Segment 13
HE:
ּ הַ לָשׁ וֹ ן ) שִׂ יחוֹ ת הָ רַ " ן סִ ימָ ן שב (: שֶׁ הָ עִ קָ ר הוא מִ בֶּ טֶ ן ּ ּ שְׁ אוֹ ל שִׁ וַעְ תִ י ּ ּ :( נו )

Segment 14
HE:
ה, יב וְ אֶ ת־הַ נֶּפֶ ש אֲשֶׁ ר־עָשׂ ו ּ שָׁ מַ עְ תִ י ּ

Segment 15
HE:
מֵ רַ בִּ י יודְ ל סִ פור דְ בָ רִ ים שֶׁ שָׁ מַ ע מֵ רַ בֵּ נו ּ ּ ּ ּ ּ ּ זִכְ רוֹ נוֹ לִ בְ רָ כָ ה . עָ נָה וְ אָ מַ ר אַ בְ רָ הָ ם אָ בִ ינו הָ יָ ּ ה לוֹ גַּם- כֵּן יִסּ ורִ ים גְּדוֹ לִ ים מִ מַ עֲשִׂ יוֹ ת כָּ אֵ לו ּ ּ ּ ּ ּ ) כְּ לוֹ מַ ר כְּ מוֹ עִ נְיַן הַ מַ עֲשִׂ יוֹ ת וְ הַ יִסּ ורִ ים שֶׁ עוֹ בְ רִ ים עָ לָיו ּ ּ ּ ּ ( כִּ י אַ בְ רָ הָ ם אָ בִ ינו הָ יָה גַּם ּ-כֵּן מְ קָ רֵ ב בְּ נֵי הַ נְעורִ ים לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ . כִּ י הָ יָה מְ גַיֵר גֵּ ּ רִ ים כַּ יָדועַ ּ ּ . וְ דַ רְ כּ וֹ

Segment 16
HE:
הָ יָה שֶׁ הָ יָה בָּ א בְּ תוֹ ך הָ עִ יר ְ , וְ הָ יָה רָ ץ בְּ תוֹ ך ְ הָ עִ יר , וְ הָ יָה צוֹ עֵק הוֹ י הוֹ י , גִּוַואלְ ד . וְ הָ יו רָ צִ ים אַ חֲרָ יו ּ כְּ מוֹ שֶׁ רוֹ דְ פִ ים אַ חַ ר הַ מְ שֻׁ גָּע , וְ הוא הָ יָה טוֹ עֵן עִ מָ הֶם ּ ּ הַ רְ בֵּ ה שֶׁ הֵם כֻּלָם בְּ טָ ּ ּ עותִ ים גְּדוֹ לִ ים , כִּ י הָ יָה בָּ קִ י בְּ כָ ל הַ שִׂ כְ לִ יוֹ ת וְהַ סְּ בָ רוֹ ת שֶׁ ל דַ רְ כֵי הָ עֲבוֹ דָ ה ּ ּ ּ-זָרָ ה שֶׁ לָהֶם ּ , כִּ י הָ עֲבוֹ דָ ה- זָרָ ה שֶׁ ל הַ קַ דְ מוֹ נִים הָ יו לָהֶם בָּ זֶה כַּ מָ ה ּ ּ ּ סְ בָ רוֹ ת וְ שִׂ כְ לִ יוֹ ת שֶׁ ל טָ עות ּ ּ . וְ אַ בְ רָ הָ ם אָ בִ ינו עָ לָיו ּ ּ הַ שָׁ לוֹ ם הָ יָה בָּ קִ י מְ אד בְּ כָ ל סְ בָ רוֹ תֵ יהֶם וְ דַ רְ כֵי ּ טָ עותֵ יהֶם . וְ הָ יָה מוֹ כִ יחָ ם ומַ רְ אֶ ה לָהֶם שֶׁ הַ כּ ל טָ עות ּ ּ , וְגִלָה לָהֶם הָ אֱמונָה הַ קְ דוֹ שָׁ ה הָ אֲמִ תִ ית ּ ּ ּ ּ . וְ נִמְ שְׁ כו ּ אַ חֲרָ יו קְ צָ ת בְּ נֵי הַ נְעורִ ים ּ ּ , כִּ י זְקֵ נִים לא הָ יָה מְ קָ רֵ ב , כִּ י הַ זְקֵ נִים כְּ בָ ר נִשְׁ רְ שׁ ו בְּ טָ עותֵ יהֶם הַ רְ בֵּ ה וְ קָ שֶׁ ה ּ ּ ּ לַהֲשִׁ יבָ ם מִ דַ רְ כָּ ם עוֹ ד ּ , רַ ק בְּ נֵי הַ נְעורִ ים נִמְ שְׁ כו וְרָ צו ּ ּ ּ ּ אַ חֲרָ יו . וְ הָ יָה הוֹ לֵך מֵ עִ יר לְ עִ יר וְ הֵם רָ צו אַ חֲרָ יו ּ ְ . וְ הָ יו ּ אֲבִ יהֶם ונְשׁ וֹ תֵ יהֶם חוֹ לְ קִ ים עֲלֵיהֶם ּ , עַל ּ ּ אֵ לו בְּ נֵי הַ נְעורִ ים ּ ּ , כִּ י אָ מְ רו עֲלֵיהֶם שֶׁ יָצְ או לְ תַ רְ בּ ות רָ עָ ה ּ ּ ּ ּ וְ נִשְׁ תַ מְ דו ּ ּ ּ , עַד שֶׁ הָ יו מְ רַ חֲקִ ים אוֹ תָ ם מְ אד ּ . עַד שֶׁ קְ צָ ת ּ בְּ נֵי הַ נְעורִ ים חָ זְרו לְ סורָ ם מֵ חֲמַ ת הַ יִסּ ורִ ים שֶׁ הָ יו לָהֶם ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ מִ בֵּ יתָ ם מֵ חוֹ תְ נָם ומֵ אֲבִ יהֶם ּ ומִ נְשׁ וֹ תֵ יהֶם וְ כַ יוֹ צֵ א ּ ּ ּ , וקְ צָ תָ ם נִשְׁ אֲרו אֶ צְ לוֹ וְ נִדְ בְּ קו בּ וֹ ּ ּ ּ . וְ הָ יָה

Segment 17
HE:
אַ בְ רָ הָ ם אָ בִ ינו עוֹ סֵ ק בָּ זֶה הַ רְ בֵּ ה לְ גַלוֹ ת הָ אֱמונָה ּ ּ ּ ּ הַ קְ דוֹ שָׁ ה בָּ עוֹ לָם . וְ הָ יָה מְ חַ בֵּ ר סְ פָ רִ ים הַ רְ בֵּ ה מְ אד עַל זֶה , אֲלָפִ ים סְ פָ רִ ים . וְ הָ יו לוֹ ּ בָּ נִים הַ רְ בֵּ ה , ּומִ סְּ תָ מָ א מֵ אַ חַ ר שֶׁ הָ יו בָּ נָיו ּ , הָ יו כֻּלָם הוֹ לְ כִ ים בַּ דֶ רֶ ך הַ יָשָׁ ר ּ ְ ּ ּ ּ , כִּ י אֲפִ לו יִשְׁ מָ עֵאל עָ שָׂ ה תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ּ ּ . ְ אַ ך אַ חַ ר- ְ כָּ ך כְּ שֶׁ רָ צָ ה אַ בְ רָ הָ ם אָ בִ ינו לְ הַ שְׁ אִ יר סְ פָ רָ יו וְחָ כְ מָ תוֹ בָּ עוֹ לָם ּ , הָ יָה חוֹ קֵ ר ומִ ּ תְ בּ וֹ נֵן בְּ עַצְ מוֹ לְ מִ י מִ בָּ נָיו יַנִיחַ סְ פָ רָ יו ּ וְחָ כְ מָ תוֹ , עַד שֶׁ נִסְ כַּ ם אֶ צְ לוֹ לְ הַ נִיחַ הַ כּ ל לְ יִצְ חָ ק אָ בִ ינו ּ ּ ּ , ּומָ סַ ר לוֹ הַ כּ ל . וְ אַ חַ ר- ְ כָּ ך הָ יָה יִצְ חָ ק גַּם-כֵּן הוֹ לֵך בְּ דֶ רֶ ך זֶה ְ ְ , וְ הָ יָה ּ מְ גַיֵר גַּם- כֵּן גֵּרִ ים הַ רְ בֵּ ה וְ חִ בֵּ ר גַּם- כֵּן סְ פָ רִ ים הַ רְ בֵּ ה מְ אד בְּ עִ נְיַן חִ זוק הָ אֱמונָה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ . וְ הָ יָה מִ תְ בּ וֹ נֵן גַּם כֵּן לְ מִ י מִ בָּ נָיו יַנִיחַ סְ פָ רָ יו וְחָ כְ מָ תוֹ ּ , כִּ י גַּם עֵשָׂ ו הוטַ ב ּ בְּ עֵינָיו וְ הִ טְ עָה אוֹ תוֹ עַד שֶׁ הָ יָה אוֹ הֲבוֹ , כַּ מְ באָ ר ּ בַּ מִ קְ רָ א , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית כה , כח (: " ּ וַיֶאֱהַב יִצְ חָ ק אֶ ת עֵשָׂ ו כִּ י צַ יִד בְּ פִ יו " כְּ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ ּ " י שָׁ ם שֶׁ הָ יָה מְ רַ מֶ ה אֶ ת אָ בִ יו בִּ דְ בָ רָ יו ּ , וְ הָ יָה שׁ וֹ אֲלוֹ אַ בָּ א אֵ יך מְ עַשְׂ רִ ין אֶ ת הַ מֶ לַח וְ כו ּ ּ ּ ְ . ' אֲבָ ל אַ ף-עַל-ּפִ י- ֵן כ הִ תְ בּ וֹ נֵן יִצְ חָ ק בְּ דַ עְ תוֹ עַד שֶׁ נִתְ בָּ רֵ ר לוֹ שֶׁ הָ עִ קָ ר הוא ּ ּ ּ ּ יַעֲקב ומָ סַ ר לוֹ הַ כּ ל ּ . וְ כֵן

Segment 18
HE:
יַעֲקב הָ יָה גַּם- כֵּן עוֹ סֵ ק בָּ זֶה לְ קָ רֵ ב בְּ נֵי הַ נְעורִ ים ּ ּ לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , וְחִ בֵּ ר כַּמָ ה אֲלָפִ ים סְ פָ רִ ים בְּ עִ נְיַן ּ הָ אֱמונָה כִּ י ּ הוא חִ בֵּ ר סְ פָ רִ ים הַ רְ בֵּ ה מְ אד בְּ עִ נְיַן ּ הָ אֱמונָה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ , גֻּזְמָ אוֹ ת סְ פָ רִ ים . וְ הוא לָמַ ד עִ ם כָּ ל ּ בָּ נָיו דַ רְ כֵי הָ אֱמונָה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ ּ , כִּ י הָ יו כֻּלָם צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ . ְ אַ ך אַ ף-עַל-ּפִ י- כֵן חָ קַ ר בְּ דַ עְ תוֹ לְ מִ י לִ מְ סר כָּ ל ּ חָ כְ מָ תוֹ , עַד שֶׁ מָ סַ ר כָּ ל חָ כְ מָ תוֹ לְ לֵוִי ּ , ולְ כֻלָם מָ סַ ר ּ ּ רָ אשֵׁ י פְ רָ קִ ים . וְ עַל- כֵּן שֵׁ בֶ ט לֵוִי הָ יו דְ בוקִ ים וַחֲזָקִ ים ּ ּ ּ בְּ הָ אֱמונָה הַ קְ דוֹ שָׁ ה יוֹ תֵ ר מִ כֻּלָם ּ ּ ּ . וְ עַל- כֵּן שֵׁ בֶ ט לֵוִי לא ּ טָ עו בָּ עֵגֶל , וְגַם לא הָ יָה עֲלֵיהֶם שׁ ום עֲבוֹ דַ ת מִ ּ צְ רַ יִם , כִּ י שֵׁ בֶ ט לֵוִי הָ יו חֲזָקִ ים בְּ הָ אֱמונָה הַ קְ דוֹ שָׁ ה יוֹ תֵ ר ּ ּ ּ מִ כֻּלָם .. ) . ּ (: נז

Segment 19
HE:
ט, יב הָ לוֹ ך וְ נָסוֹ עַ הַ נֶּגְבָּ ה ְ

Segment 20
HE:
... וְזֶהו : ּ וַיֵלֶך אַ בְ רָ ם כַּ אֲ שֶׁ ר דִ בֶּ ר אֵ לָיו ה ּ ְ ּ ' וַיֵלֶך אִ תוֹ ּ ְ ּ לוֹ ט , הַ יְנו שֶׁ הַ חֹשֶׁ ך כָּ רוך תָ מִ יד אַ חַ ְ ּ ְ ּ ּ ר הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ . כִּ י לוֹ ט בְּ חִ ינַת לְ טותָ א כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת הַ חֹשֶׁ ך שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת שֶׁ קֶ ר שֶׁ הוא עִ קַ ר זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ ּ ּ ּ ּ ְ בְּ חִ ינַת אָ רור אַ תָ ה ּ ּ , הַ יְנו שֶׁ הַ חֹשֶׁ ך בְּ חִ ינַת לוֹ ט הָ לַך ְ ְ ּ ּתָ מִ יד אַ חַ ר אַ בְ רָ הָ ם לְ הַ חְ שִׁ יך לוֹ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ְ , שֶׁ בְּ כָ ל פַ עַם שֶׁ הָ אָ דָ ם עוֹ מֵ ד לְ הִ תְ פַ לֵל וְ כו ּ ּ ּ ּ ' שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת ּ ּ שֶׁ מוֹ שֵׁ ך עַצְ מוֹ לְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל וְ כו ּ ְ ּ ', כִּ י הַ כּ ֹל בְּ חִ ינָה אַ חַ ת , אֲזַי תֵ כֶ ף וַיֵלֶך אִ תוֹ לוֹ ט ּ ּ ְ ּ — שֶׁ הַ חֹשֶׁ ך כָּ רוך ְ ְ ּ

Segment 21
HE:
ֹאַ חֲרָ יו וְ רו צֶ ה לְ הַ חְ שִׁ יך לוֹ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ְ . וְזֶה כָּ ל הָ עֲבוֹ דָ ה וְ הַ יְגִיעָ ה שֶׁ ל הַ צַ דִ יקִ ים וְ הַ כְּ שֵׁ רִ ים לְ בָ רֵ ר הָ אֱמֶ ת מִ תוֹ ך ְ ּ ּ ּ חֶ שְׁ כַ ת אֲפֵ לַת הַ שֶׁ קֶ ר הַמְ סַ בֵּ ב בְּ כַ מָ ה וְ כַ מָ ה מִ ינֵי ּ ּ ּ סִ בּ ובִ ים וְ לֵיצָ נות וְ עַרְ מומִ יות בְּ לִ י שִׁ עור ּ ּ ּ ּ ּ ּ . ּומִ י שֶׁ רוֹ צֶה לָחוס עַל עַצְ מוֹ הוא מוֹ שֵׁ ך עַצְ מוֹ תָ מִ יד אֶ ל הָ אֱמֶ ת ּ ְ ּ ּ לַאֲמִ תוֹ ּ , וְזֶהו בְּ חִ ינַת ּ : וַיִסַּ ע אַ בְ רָ ם הָ לוֹ ך וְנָסוֹ עַ הַ נֶגְבָּ ה ּ ְ ּ , שֶׁ הוא דָ רוֹ ם שֶׁ הוא יָמִ ין בְּ חִ ינַת אֱמֶ ת דְ תַ לְ יָא בְּ עַתִ יקָ א ּ ּ ּ ּ ּ דְ אִ יהו כּ ֹלָא יָמִ ינָא ּ ּ , שֶׁ בְּ כָ ל מָ קוֹ ם שֶׁ הָ לַך וְ נָסַ ע ְ בְּ גַשְׁ מִ יות וְרוחָ נִיות הָ לַך וְנָסַ ע וְהִ מְ שִׁ יך עַצְ מוֹ תָ מִ יד ּ ְ ְ ּ ּ ּ ּ ּ לְ יָמִ ין שֶׁ הוא הָ אֱמֶ ת ּ . כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הוֹ דִ יעַ לְ אָ דָ ם דֶ רֶ ך ְ ּ הָ אֱמֶ ת בִּ פְ רָ טֵ י פְ רָ טִ יות בְּ כָ ל דָ בָ ר ובְ כָ ל עֵת וזְמַ ן ּ ּ ּ ּ ּ ּ , רַ ק ּ הַ מַ שְׂ כִּ יל הֶחָ פֵ ץ בֶּ אֱמֶ ת הוא מִ סְ תַ כֵּ ל בְּ כָ ל פַ עַם בְּ כָ ל ּ ּ ּ דָ בָ ר עַל נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת ּ ּ , וְ הוֹ לֵך וְ נוֹ סֵ עַ ומוֹ שֵׁ ך עַצְ מוֹ ְ ְ ּ תָ מִ יד לְ יָמִ ין שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת אֱמֶ ת בִּ בְ חִ ינַת הָ לוֹ ך וְ נָסוֹ עַ ְ ּ ּ הַ נֶגְבָּ ה וְ כו ּ ּ :( נח ) '

Segment 22
HE:
י, יב וַיְהִ י רָ עָב בָּ אָ רֶ ץ

Segment 23
HE:
וְזֶ : ּ הו וַיְהִ י רָ עָב בָּ אָ רֶ ץ וַיֵרֶ ד אַ בְ רָ ם מִ צְ רַ יְמָ ה ּ , וְ אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ " ל ומובָ א בְּ פֵ רושׁ רַ שִׁ ּ ּ ּ " י שֶׁ זֶה הָ יָה נִסָּ יוֹ ן גָּדוֹ ל ּ שֶׁ לוֹ שֶׁ הוא מַ זְהִ ירוֹ לַעֲלוֹ ת לְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ , וְ עַכְ שָׁ ו מַ שִׁ יאוֹ לָצֵ את מִ מֶ נָה ּ ּ ּ . זֶה כְּ לַל כָּ ל דְ בָ רֵ ינו ּ ּ , ּ שֶׁ צְ רִ יכִ ין לִ הְ יוֹ ת עָיֵל וְ נָפִ יק וְ לִ הְ יוֹ ת בָּ קִ י בָּ זֶה מְ אֹד , וְ לִ בְ לִ י לִ פֹל ּ בְּ דַ עְ תוֹ מִ זֶה מִ כָּ ל שֶׁ כֵּן שֶׁ לֹא לְ הַ רְ הֵר אַ חַ ר ה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ רַ ק לְ הַ אֲמִ ין כִּ י צַ דִ יק ה ּ ' וְיָשָׁ ר מִ שְׁ פָ טָ יו ּ , וְ כָ ל כַּ וָנָתוֹ רַ ק ּ לְ טוֹ בָ ה

Segment 24
HE:
, שֶׁ כְּ שֶׁ בָּ א אַ בְ רָ הָ ם אֵ צֶ ל שֶׁ הָ יָה כְּ מוֹ לְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל הָ יָה שָׁ ם דַ יְקָ א רָ עָב עַד שֶׁ הֻכְ רַ ח לָצֵ את ּ וְנָפִ יק בְּ חִ ינַת שֶׁ זֶהו לְ מִ צְ רַ יִם מֵ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ , וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן לֹא הִ רְ הֵר אַ חַ ר ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך רַ ק עָ מַ ד ְ ּ בַּ נִסָּ יוֹ ן בְּ מִ צְ רַ יִם עַד שֶׁ זָכָ ה לַעֲלוֹ ת מִ שָׁ ם כָּ בֵ ד מְ אֹד ּ ּ בַּ מִ קְ נֶה בַּ כֶּ סֶ ף ובַ זָהָ ב שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת נִיצוֹ צוֹ ת ּ ּ ּ ּ הַ קְ דוֹ שִׁ ים שֶׁ בֵּ רֵ ר שָׁ ם כַּ מובָ א ּ ּ ּ . וְ כֵן עוֹ בֵ ר עַל כָּ ל אָ דָ ם , וְ כֵן מובָ א בִּ סְ פָ רִ ים ובְ דִ בְ רֵ י אַ דְ מוֹ ּ ּ " ) ל " ר זַ בְּ סִ ימָ ן ח ְּב ּ הַ תוֹ רָ ה ' רָ אִ יתִ י מְ נוֹ רַ ת זָהָ ב ( ' שֶׁ כָּ ל הַ יְרִ ידוֹ ת וְ הָ עֲלִ יוֹ ת ּ שֶׁ ל הָ אָ דָ ם מְ רֻ מָ זִין בַּ פָ סוק ּ ּ ּ ' ּ וַיֵרֶ ד אַ בְ רָ ם מִ צְ רַ יְמָ ה ', ' וַיַעַל אַ בְ רָ ם מִ מִ צְ רַ יִם ּ ּ ', הַ יְנו כַּ נַ ּ ּ , ל" שֶׁ כָּ ל זֶה הוא ּ בְּ חִ ינַת בָּ קִ י בְּ עָיֵל בָּ קִ י בְּ נָפִ יק . וְזֶ הו וַיֵלֶך לְ מַ סָּ עָיו עַד הַ מָ קוֹ ם אֲשֶׁ ר הָ יָה שָׁ ם אָ הֳלוֹ ּ ְ ּ ּ בַּ תְ חִ לָה וְ כו ּ ּ ּ ' אֶ ל מְ קוֹ ם הַ מִ זְבֵּ חַ אֲשֶׁ ר עָ שָׂ ה שָׁ ם ּ בָּ רִ אשׁ וֹ נָה , ּ וַיִקְ רָ א שָׁ ם אַ בְ רָ ם בְּ שֵׁ ם ה ', ּופֵ רֵ שׁ רַ שִׁ : י" וְגַם עַכְ שָׁ ו קָ רָ א שָׁ ם בְּ שֵׁ ם ה ', הַ יְנו כְּ שֶׁ מִ תְ גַּ ּ ּ בְּ רִ ין בִּ בְ חִ ינַת וְ נָפִ יק בְּ כָ ל הַ יְרִ ידוֹ ת שֶׁ יָרַ ד לְ שָׁ ם עַד שֶׁ חוֹ זְרִ ין ּ לִ מְ קוֹ מוֹ , צְ רִ יכִ ין לַחֲזֹר וְלֵילֵך בַּ דֶ רֶ ך הָ רִ אשׁ וֹ ן לַחֲזֹר ְ ְ ּ לִ קְ רֹא בְּ שֵׁ ם ה ' כְּ מוֹ בַּ תְ חִ לָה בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ ' ּ וַיִקְ רָ א שָׁ ם אַ בְ רָ ם בְּ שֵׁ ם ה — ' וְגַם עַכְ שָׁ ו קָ רָ א שָׁ ם בְּ שֵׁ ם ה '', ּ שֶׁ לֹא נָפַ ל מִ דַ רְ כּ וֹ הַ טוֹ ב מִ כָּ ל מַ ה שֶׁ עָבַ ר עָ לָיו ּ ּ ּ , רַ ק הוא חוֹ זֵר ּ בְּ כָ ל פַ עַם לְ דַ רְ כּ וֹ הָ אֱמֶ ת לִ קְ רֹא תָ מִ יד לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ .'ּ וְ כו גַּם וַיְהִ י רָ עָב בָּ אָ רֶ ץ וְ כו ' ּ מְ רַ מֵ ז עַל כָּ ל אָ דָ ם שֶׁ רֹב ּ יְצִ יאָ תוֹ לַשׁ וק שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת וְ נָפִ יק וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ', הָ עִ קָ ר הוא ּ ּ עַל־יְדֵ י חֶ סְ רוֹ ן הַ פַ רְ נָסָ ה כַּ יָדועַ ּ ּ ּ , וְזֶהו : ּ וַיְהִ י רָ עָב בָּ אָ רֶ ץ , בְּ חִ ינַת חֶ סְ רוֹ ן הַ פַ רְ נָסָ ה ּ , וְ עַל־יְדֵ י זֶה וַיֵרֶ ד אַ בְ רָ ם ּ מִ צְ רַ יְמָ ה , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת טִ רְ דַ ת הַ מַ שָׂ א ו ּ ּ ּ ּ ּ מַ תָ ן שֶׁ שָׁ ם ּ ּ סַ כָּ נַת תַ אֲוַת מָ מוֹ ן שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה שֶׁ זֶהו ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת מִ צְ רַ יִם ) כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ הַ מַ עֲשֶׂ ה שֶׁ ל הַבַּ עַל ּ ּ תְ פִ לָה ּ ּ ) סִ פורֵ י מַ עֲשִׂ יוֹ ת יב ּ ּ ּ ( שֶׁ מְ רֻ מֶ זֶת בִּ ישַׁ עְ יָה ּ ּ ) ּ בְּ קַ פִ יטְ ל לא ( הוֹ י הַ יוֹ רְ דִ ים מִ ּ צְ רַ יִם לְ עֶזְרָ ה וְ כו ( 'ּ אֲבָ ל בְּ חִ ינַת אַ בְ רָ ם שֶׁ הוא אִ ישׁ הַ יִשְׂ רְ אֵ לִ י שֶׁ זוֹ כֶ ה לִ הְ יוֹ ת ּ ּ ּ בָּ קִ י בְּ עָיֵל וְ נָפִ יק כַּ נַ , ל"ּ גַּם שָׁ ם בְּ מִ צְ רַ יִם בְּ תוֹ ך טִ רְ דַ ת ּ ְ הַ מַ שָׂ א ומַ תָ ן וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ', הוא מִ תְ גַּבֵּ ר שֶׁ לֹא יִשְׁ תַ קַ ע שָׁ ם חַ ס ּ ּ ּ ּ וְ שָׁ לוֹ ם , רַ ק גַּם שָׁ ם הוא זוֹ כֵר בַּ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך עַד שֶׁ מְ בָ רֵ ר ּ ְ מִ שָׁ ם דַ יְקָ א נִיצוֹ צוֹ ת קְ דוֹ שִׁ ים הַ רְ בֵּ ה וְ עוֹ לֶה מִ שָׁ ם ּ ּ ּ עִ מָ הֶם בִּ בְ חִ ינַת וַיַעַל אַ בְ רָ ם מִ מִ צְ רַ יִם וְ כו ּ ּ ּ ּ :( נט ) '

Segment 25
HE:
יז , יב וַיְנַגַע ה ּ ' אֶ ת פַ רְ עֹה ּ

Segment 26
HE:
... וְזֶהו בְּ חִ ינַת לְ קִ ּ יחַ ת שָׂ רָ ה לְ בֵ ית פַ רְ עֹה ולְ קִ יחַ ת ּ ּ אֶ סְ תֵ ר לְ בֵ ית אֲחַ שְׁ וֵרוֹ שׁ ּ , כִּ י שָׂ רָ ה וְ אֶ סְ תֵ ר הֵ ם בְּ חִ ינָה ּ אַ חַ ת , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ) ל בְּ רֵ אשִׁ ית רַ בָּ ה ּפָ רָ שָׁ ה נח (: לָמָ ה זָכְ תָ ה אֶ סְ תֵ ר לְ מֵ אָ ה עֶשְׂ רִ ים וְ שֶׁ בַ ע ּ ּ מְ דִ ינוֹ ת וְ כו ּ ', כִּ י שָׂ רָ ה וְ אֶ סְ תֵ ר הֵם בְּ חִ ינַת מַ לְ כות ּ ּ דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ . שֶׁ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א הִ תְ גַּבְּ רָ ה וְרָ צו לְ הַ פְ רִ יד ּ שָׂ רָ ה בְּ חִ ינַת מַ לְ כות דִ קְ דֻ שָׁ ה מֵ אַ בְ רָ הָ ם שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ הַ מֹחִ ין הַ קְ דוֹ שִׁ ים ולְ לָקְ חָ ה לְ בֵ ית פַ רְ עֹה הָ רָ שָׁ ע ּ ּ ּ ּ ּ , אֲבָ ל ' ה לֹא יַעַזְבֶ נָה בְּ יָדוֹ ּ , ּ אַ דְ רַ בָּ א , עַל־יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א ּ הִ כְ נִיעָה אוֹ תוֹ מְ אֹד בִּ בְ חִ ינַת עֵת אֲשֶׁ ר שָׁ לַט הָ אָ דָ ם בְּ אָ דָ ם לְ רַ ע לוֹ , כִּ י הוֹ צִ יאָ ה מִ מֶ נו עֲשִׁ ירות גָּדוֹ ל ּ ּ ּ ּ לְ אַ בְ רָ הָ ם , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת נִיצוֹ צוֹ ת הַ קְ דוֹ שִׁ ים ּ ּ , וְ הִ כְ נִיעָ ה וְ הִ פִ ילָה אֶ ת פַ רְ עֹה מְ אֹד בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית יב ( יז , וַיְנַגַּע ה ' אֶ ת פַ רְ עֹה נְגָעִ ים גְּ דוֹ לִ ים וְ כו ּ ּ . ' וְ עַל־יְדֵ י זֶה הָ יָה כּ ֹחַ לְ מֹשֶׁ ה ולְ יִשְׂ רָ אֵ ל לְ הַ כּ וֹ ת אֶ ת פַ רְ עֹה אַ חַ ר כַּ ך ְ ּ ּ ולְ הוֹ צִ יא אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל מֵ רְ שׁ ותוֹ וְ כַ מו ּ ּ ּ ּ . בָ א וְ אֶ סְ תֵ ר ּ , מֵ חֲמַ ת שֶׁ אָ ז בְּ תֹקֶ ף הַ גָּלות הִ תְ גַּבְּ רָ ה הַ סִּ טְ רָ א ּ אָ חֳרָ א יוֹ תֵ ר וְ יוֹ תֵ ר , בִּ פְ רָ ט שֶׁ הִ תְ גַּבְּ רָ ה קְ לִ פַ ת ּ הָ מָ ן־עֲמָ לֵק שֶׁ כָּ לול מִ כָּ ל הָ עוֹ בְ דֵ י כּ וֹ כָ בִ ים מִ כָּ ל ּ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א וְ הַ קְ לִ פוֹ ת ּ ּ , עַל־כֵּן הָ יָה הַ הֶ כְ רֵ חַ

Segment 27
HE:
שֶׁ תִ לָקַ ח אֶ סְ תֵ ר לְ בֵ ית הַ מֶ לֶך לְ גַמְ רֵ י וְ לֹא תַ חֲזֹר מִ יָד ּ ּ ּ ּ ְ ּ ּ , כִּ י כָּ ל מַ ה שֶׁ הַ קְ לִ פָ ה קָ שָׁ ה וַחֲזָקָ ה בְּ יוֹ תֵ ר בְּ הֶ כְ רֵ חַ ּ ּ ּ שֶׁ תֵ רֵ ד הַ קְ דֻ שָׁ ה הַ גָּבֹהַ לְ שָׁ ם יוֹ תֵ ר וְ יוֹ תֵ ר וְ תִ הְ יֶה שָׁ ם ּ ּ ּ ּ בְּ גָלות יוֹ תֵ ר עַד שֶׁ תִ תְ גַּבֵּר בְּ גֹ ּ ּ דֶ ל כּ ֹחָ ה עַל־יְדֵ י זֶה ּ דַ יְקָ א וְ תַ כְ נִיעַ אוֹ תָ ה וְ תַ שְׁ פִ ילָה כְּ מוֹ שֶׁ הִ פִ ילָה אֶ סְ תֵ ר ּ ּ ּ ּ ּ ּ אֶ ת הָ מָ ן הָ רָ שָׁ ע , ּ יִמַ ח שְׁ מוֹ , וְ סִ יעָ תוֹ , ּדַ יְקָ א עַל־יְדֵ י זֶה ּ שֶׁ נִלְ קְ חָ ה לְ בֵ ית אֲחַ שְׁ וֵרוֹ שׁ , שֶׁ כָּ ל זֶה הוא בְּ חִ ינַת עֵת ּ אֲשֶׁ ר שָׁ לַט וְ כ :(ס ) 'ּו

Segment 28
HE:
יז , יב וַיְנַגַע ה ּ ' ־ אֶ ת ּפַ רְ עֹה נְגָעִ ים גְדֹלִ ים ּ

Segment 29
HE:
וְזֶה בְּ חִ ינַת לְ קִ יחַ ת שָׂ רָ ה לְ בֵ ית פַ רְ עֹה שֶׁ נִסְ מָ ך לָזֶה ְ ּ ּ , שֶׁ הַ כּ ֹל בַּ בְּ חִ ינָה שֶׁ הַ צַ דֶ קֶ ת הֻכְ רְ חָ ה לֵירֵ ד לְ מָ קוֹ ם טָ מֵ א ּ ּ ומְ טֻנָף כָּ זֶה כְּ דֵ י שֶׁ בְּ עֹצֶם כּ ֹ ּ ּ חָ ה תְ בַ קֵ שׁ ותְ חַ פֵ שׂ גַּם שָׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ אֶ ת ה ' יִתְ בָּ רַ ך וְ עַל־יְדֵ י זֶה תַ עֲלֶה עִ ם אַ בְ רָ הָ ם בַּ עֲלִ יָה ּ ּ ְ גְּדוֹ לָה בִּ בְ חִ ינַת ) בְּ רֵ אשִׁ ית יג , א (: ּ וַיַעַל אַ בְ רָ ם ּ מִ מִ צְ רַ יִם . וְ עַל־יְדֵ י זֶה הֵ כִ ינָה הַ צָ לָה וִישׁ ועָ ה גְּדוֹ לָה ּ ּ לְ יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ גָל ּות מִ צְ רַ יִם שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה לֹא יָכְ לָה טֻמְ אַ ת מִ צְ רַ יִם לִ שְׁ לֹט בָּ הֶם וְ יָצְ או מִ שָׁ ם עַל־יְדֵ י עֶשֶׂ ר מַ כּ וֹ ת ּ ּ שֶׁ הִ כָּ ה אֶ ת פַ רְ עֹה ומִ צְ רַ יִם ּ ּ , שֶׁ כָּ ל זֶה הָ יָה עַל־יְדֵ י ) שָׁ ם יב יז , (: " וַיְנַגַּע ה ' אֶ ת פַ רְ עֹה וְ אֶ ת בֵּ יתוֹ ּ " כְּ שֶׁ לָקַ ח אֶ ּ ת שָׂ רָ ה , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ , ל" כִּ י עַל־יְדֵ י זֶה הִ מְ שִׁ יכָ ה דֶ רֶ ך ְ ּ

Segment 30
HE:
לְ יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ בְּ כָ ל מָ קוֹ ם שֶׁ יִהְ יו בַּ גָּלות ּ ּ ּ אֲפִ לו בַּ מְ קוֹ מוֹ ת הַ מְ טֻנָפִ ים מְ אֹד גַּם שָׁ ם יְבַ קְ שׁ ו ּ ּ ּ ּ ּ וִיחַ פְ שׂ ו בִּ בְ חִ ינַת אַ יֵ ּ ּ ּ " ה וְ כו , 'ּ וְ עַל־יְדֵ י זֶה יַעֲלו מִ שָׁ ם ּ ּ . וְזֶהו גַּם כֵּן בְּ חִ ינַת לְ קִ יחַ ת אֶ סְ תֵ ר לְ בֵ ית אֲחַ שְׁ וֵרוֹ שׁ ּ ּ שֶׁ אָ ז צָ עֲקָ ה : " אֵ לִ י אֵ לִ י לָמָ ה עֲזַבְ תָ נִי ּ " ) תְ הִ לִ ים כב ּ ּ , ( כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ) ל " ּ מְ גִלָה טו . ☺ וְ עַל־יְדֵ י זֶה הָ יָה ּ מַ פֶ לֶת הָ מָ ן־עֲמָ לֵק שֶׁ ה וא תֹקֶ ף זֻהֲמַ ת הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א ּ ּ , הַ כּ ֹל בַּ בְּ חִ ינָה הַ נַ ּ" ל כְּ דֵ י לְ הוֹ רוֹ ת לְ יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ גַּם בַּ מְ קוֹ מוֹ ת הַ מְ טֻנָפִ ים יִצְ עֲקו אֶ ל ה ּ ּ ּ ' וִ יחַ פְ שׂ ו וִיבַ קְ שׁ ו ּ ּ ּ אוֹ תוֹ , וכְ מוֹ שֶׁ עָ שׂ ו אָ ז מָ רְ דְ כַ י וְ אֶ סְ תֵ ר שֶׁ כִּ נְסו אֶ ת כָּ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ יְהו ּ ּ דִ ים לִ זְעֹק הַ רְ בֵּ ה לַה . ' וְ כֵן צְ רִ יכִ ין בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר ּ בִּ כְ לָלִ יות יִשְׂ רָ אֵ ל ובִ פְ רָ טִ יות כָּ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד לְ בַ קֵ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּתָ מִ יד אֶ ת ה ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ כָ ל מָ קוֹ ם שֶׁ הוא וְ לִ צְ עֹק בְּ כָ ל ּ ְ עֵת לַה ' יִתְ בָּ רַ ך בִּ בְ חִ ינַת ְ ' מִ בֶּ טֶ ן שְׁ אוֹ ל שִׁ וַעְ תִ י ּ ּ . ' וְ אַ ל יִתְ יָאֵ שׁ מִ ן הַ צְ עָקָ ה וְ הַ בַּ קָ שָׁ ה לְ עוֹ לָם עַד יַשְׁ קִ יף וְ יֵרֶ א ּ ּ ' ה ּ מִ שָׁ מָ יִם ) :( סא

Segment 31
HE:
ט, יג אִ ם הַ שְׂ מֹאל וְ אֵ ימִ נָה ּ

Segment 32
HE:
... הַ יְנו שֶׁ אַ בְ רָ הָ ם שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת אֱמֶ ת טָ עַן עִ ם לוֹ ט ּ ּ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת שֶׁ קֶ ר וְחֹשֶׁ ך הָ רוֹ צֶ ה לְ סַ בֵּ ְ ּ ב אֶ ת הָ אֱמֶ ת בְּ כַ מָ ה מִ ינֵי סִ בּ ובִ ים בְּ לִ י שִׁ עור ּ ּ ּ , וְטָ עַן עִ מוֹ אַ בְ רָ הָ ם ּ ּ הִ פָ רֶ ד נָא מֵ עָ לָי , כִּ י אֲנִי אֵ ינִי רוֹ צֶ ה לֵילֵך בִּ דְ רָ כֶיך ָ ְ , ְ אַ ך בְּ כָ ל מָ קוֹ ם שֶׁ תִ פְ נֶה אֲנִי אֶ פְ נֶה לְ צַ ד אַ חֵ ר ּ : " אִ ם ּ הַ שְׂ מֹאל וְ אֵ ימִ נָה , " הַ יְנו אִ ם תִ ּ ּ רְ צֶ ה לְ סַ בֵּ ב ולְ בַ לְ בֵּל ּ אוֹ תִ י בִּ בְ חִ ינַת שְׂ מֹאל דְ הַ יְנו בְּ תַ אֲווֹ ת ובְ הִ רְ הורִ ים וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ' שֶׁ הֵם מִ סִּ טְ רָ א דִ שְׂ מָ אלָא ּ " , וְ אֵ ימִ נָה — " אֲנִי אַ מְ שִׁ יך ְ עַצְ מִ י לְ צַ ד יָמִ ין שֶׁ הוא דֶ רֶ ך הַ תוֹ רָ ה דֶ רֶ ך הָ אֱמֶ ת ְ ְ ּ ּ ּ ּ , כִּ י אֲנִי מוֹ שֵׁ ך עַצְ מִ י ְ רַ ק לְ דֶ רֶ ך הַ תוֹ רָ ה בֶּ אֱמֶ ת שֶׁ הוא ּ ּ ְ בְּ חִ ינַת יָמִ ין ' . וְ אִ ם הַ יָמִ ין ּ — ' הַ יְנו אִ ם אַ תָ ה תֹאמַ ר ּ ּ ּ שָׁ אַ תָ ה הוֹ לֵך בְּ דֶ רֶ ך יָמִ ין ְ ְ ּ , כִּ י עַל־פִ י רֹב הַ שֶׁ קֶ ר וְ הַ חֹשֶׁ ך ְ ּ ּ מַ לְ בִּ ישׁ אֶ ת עַצְ מוֹ בֶּ אֱמֶ ת וְ אוֹ מֵ ר שֶׁ הוא חָ פֵ ץ רַ ק ּ בְּ דֶ רֶ ך הַ תוֹ ּ ְ רָ ה וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תַ ב אֲדוֹ נֵנו מוֹ רֵ נו וְרַ בֵּ נו זַ ּ ּ ּ ּ ל " בִּ תְ חִ לַת הַ סֵּ פֶ ר שֶׁ הַ יֵצֶר הָ רָ ע מַ לְ בִּ ישׁ אֶ ת עַצְ מוֹ ּ ּ בְּ מִ צְ ווֹ ת וְ כו ', ּ וכְ מוֹ כֵן מָ צוי הַ רְ בֵּ ה בְּ עִ נְיְנֵי הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת ּ ּ ּ שֶׁ בָּ אָ דָ ם שֶׁ עַל־פִ י רֹב מְ בַ לְ בֵּ ל אוֹ תוֹ עַל־יְדֵ י שֶׁ ּ רוֹ צֶה לַהֲפֹך הָ אֱמֶ ת ְ , וְ כֵן בְּ עִ נְיַן בְּ נֵי אָ דָ ם הָ רוֹ צִ ים לִ מְ נֹעַ מִ דֶ רֶ ך הָ אֱמֶ ת שֶׁ הֵם אוֹ מְ רִ ים לָרַ ע טוֹ ב וְ לַטוֹ ב רַ ע ּ ְ ּ וְ אוֹ מְ רִ ים שֶׁ הֵ ם רוֹ צִ ים לְ הַ דְ רִ יך אוֹ תוֹ בְּ דֶ רֶ ך הָ אֱמֶ ת ְ ְ כְּ אִ לו הָ אֱמֶ ת שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת יָמִ ין אֶ צְ לָם ּ ּ ּ , וְ עַל זֶה טָ עַן אַ בְ רָ הָ ם : וְ אִ ם הַ יָמִ ין וְ אַ שְׂ מְ אִ ילָה ּ , הַ יְנו שֶׁ אִ ם אַ תָ ה ּ ּ תִ רְ צֶ ה לְ הַ יְמִ ין דְ הַ יְנו מַ ה שֶׁ נִקְ רָ א אֶ צְ לְ ך יָמִ ין ָ ּ ּ ּ ּ ּ , אֲזַי וְ אַ שְׂ מְ אִ ילָה — אֲנִי אֶ טֶ ה מֵ עָ לֶיך וְ אֶ פְ נֶה לְ צַ ד אַ חֵר ָ ּ לִ שְׂ מֹאל , כִּ י אֵ ינִי חָ פֵ ץ יָמִ ין שֶׁ לְ ך ּ ָ , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ ּ יָמִ ין שֶׁ לְ ך הוא שְׂ מֹאל וְ שֶׁ קֶ ר גָּמור מֵ אַ חַ ר שֶׁ בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ָ אַ תָ ה חָ פֵ ץ בַּ הֲסָ תוֹ תֶ יך לְ הַ דִ יחַ אוֹ תִ י חַ ס וְשָׁ לוֹ ם ּ ָ ּ מִ נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת ּ ּ , עַל־כֵּן אֵ ינִי חָ פֵ ץ יָמִ ין שֶׁ לְ ך ּ ָ , וְ אֶ פְ נֶה לִ שְׂ מֹאל דְ הַ יְנו מַ ה שֶׁ לִ דְ ּ ּ ּ ּ בָ רֶ יך הוא שְׂ מֹאל ּ ָ . וְ עַתָ ה צָ דְ קו יָפֶ ה דִ בְ רֵ י הַמִ דְ רָ שׁ שֶׁ אָ מַ ר מִ ן כָּ ל אֲתַ ר ּ ּ ּ ּ אֲנָא מַ שְׂ מְ אִ יל לְ הַ הוא גַּבְ רָ א ּ , כִּ י בְּ וַדַ אי בֶּ אֱמֶ ת ּ לַאֲמִ תוֹ נִשְׁ אַ ר לוֹ ט תָ מִ יד בִּ שְׂ מֹאל ּ ּ , כִּ י עִ קַ ר בְּ חִ ינַת ּ יָמִ ין הוא אֱמֶ ת שֶׁ הוא כּ ֹלָא יָמִ ּ ּ ינָא . ומִ י שֶׁ נוֹ טֶ ה ּ ּ מֵ הָ אֱמֶ ת אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ מַ לְ בִּ ישׁ אֶ ת עַצְ מוֹ בְּ מִ צְ ווֹ ת ּ ּ וְ אוֹ מֵ ר שֶׁ כָּ ך הוא הָ אֱמֶ ת בְּ חִ ינַת יָמִ ין ּ ְ , בֶּ אֱמֶ ת הַ כּ ֹל הוא שְׂ מֹאל גָּמור ּ ּ , כִּ י הָ אֱמֶ ת הוא אֶ חָ ד ּ , ּובְ כָ ל צַד ופִ נָה שֶׁ הָ אֱמֶ ת הוא כֵּן ּ ּ ּ , זֶהו עִ קַ ר הַ יָ ּ ּ ּ מִ ין . ּוכְ מוֹ לְ מָ שָׁ ל כְּ שֶׁ אֶ חָ ד הוֹ לֵך בַּ דֶ רֶ ך וְיֵשׁ לְ פָ נָיו שְׁ נֵי דְ רָ כִ ים ּ ּ ְ ְ : אֶ חָ ד לְ יָמִ ין לְ עִ יר צְ פַ ת , וְ הַ שֵׁ נִי לִ שְׂ מֹאל לְ עִ יר טְ בֶ רְ יָה ּ וְ כַ יוֹ צֵ א ּ , כְּ שֶׁ הוא צָ רִ יך לִ טְ בֶ רְ יָה ְ ּ , אֲזַי הַ דֶ רֶ ך לְ צַד ְ ּ שְׂ מֹאל הוא אֲמִ תַ ת הַ דֶ רֶ ך ְ ּ ּ ּ שֶׁ לוֹ וְ הוא אֶ צְ לוֹ הַ דֶ רֶ ך ְ ּ ּ ּ הַ מְ יֻמָ ן ּ . וְ הַ דֶ רֶ ך הַ יָמִ ין שֶׁ פוֹ נֶה לִ צְ פַ ת ּ ּ ְ ּ , ּ הוא שְׂ מֹאל אֶ צְ לוֹ מֵ אַ חַ ר שֶׁ אֵ ין צָ רִ יך לְ שָׁ ם וְ הוא פָ שׁ וט ּ ּ ּ ְ . כְּ מוֹ ־כֵן בְּ כָ ל הַ דְ רָ כִ ים וְ הָ עֵצוֹ ת בְּ דַ רְ כֵי ה ּ ', כְּ שֶׁ הַ בַּ עַל דָ בָ ר ּ וַאֲנָשָׁ יו מַ לְ בִּ ישִׁ ין עַצְ מָ ן בְּ מִ צְ ווֹ ת כְּ אִ לו הֵם רוֹ צִ ים ּ ּ לְ הַ דְ רִ יכוֹ בַּ דֶ רֶ ך הַ מְ יֻמָ ן ּ ְ ּ , מֵ אַ חַ ר שֶׁ הָ אֱמֶ ת אֵ ינוֹ כֵּן , צְ רִ יכִ ין לִ פְ נוֹ ת מֵ עֲלֵיהֶם אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ לְ פִ י דַ עְ תָ ם הוא ּ ּ ּ ּ ּ לִ שְׂ מֹאל , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת זֶה הַ שְׂ מֹאל הוא עִ קַ ר הַ יָמִ ין ּ ּ ּ ּ מֵ אַ חַ ר שֶׁ הָ אֱמֶ ת הוא כָּ ך ְ ּ . וְ זֶהו : ּ אִ ם הַ יָמִ ין וְ אַ שְׂ מְ אִ ילָה ּ , שֶׁ אֲנִי אֶ פְ נֶה לִ שְׂ מֹאל מֵ הַ יָמִ ין שֶׁ לְ ך ּ ָ ּ , וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן ּ אַ תָ ה תִ שָׁ אֵ ר תָ מִ יד בִּ שְׂ מֹאל ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו בַּ מִ דְ רָ שׁ ּ ּ ' : ל"ּ הַ נַ וְ אֶ שְׂ מֹאלָה ' אֵ ין כְּ תִ יב כָּ אן , ּ אֶ לָא וְ אַ שְׂ מְ אִ ילָה , מִ ן כָּ ל אֲתַ ר אֲנָא מַ שְׂ מְ אִ יל לְ הַ הוא גַּבְ רָ א ּ . כִּ י תָ מִ יד ּ יִשָׁ אֵ ר בְּ חִ ינַת לוֹ ט שֶׁ הוא חֶ שְׁ כַ ת הַ שֶׁ קֶ ר בִּ שְׂ מֹאל ּ ּ ּ

Segment 33
HE:
ו, טו וְ הֶ אֱמִ ן בַּ ה ' ּ וַיַחְ שְׁ בֶ הָ לּ וֹ צְ דָ קָ ה

Segment 34
HE:
אֱמונָה חָ שׁ וב כִּ צְ דָ קָ ה ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בראשית ט : (ו,ו" וְ הֶ אֱמִ ן בַּ ה ' וַיַחְ שְׁ בֶ הָ לוֹ צְ דָ קָ ה ּ ּ . וְעַל _ יְדֵ י זֶה זוֹ כֶה לְ בָ נִים . אֱמונָה בְּ גִימַ טְ רִ יָה בָּ נִים ּ ּ ) :( סג

Segment 35
HE:
ח, טו ּ בַּ מָ ה אֵ דַ ע

Segment 36
HE:
... כָּ ל הַ פְ גָמִ ים שֶׁ חָ שְׁ בו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ " ל עַל גְּדוֹ לֵי הַ צַ דִ יקִ ים אֲבוֹ ת הָ עוֹ לָם כֻּלָם הָ יו בִּ בְ חִ ּ ּ ּ ּ ינָה זֹאת שֶׁ לְ פִ י ּ בְּ חִ ינַת קְ דֻ שָׁ תָ ם דָ חֲקו אֶ ת הַ שָׁ עָה ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ עִ נְיַן אַ בְ רָ הָ ם אָ בִ ינו שֶׁ אָ מַ ר בַּ מָ ה אֵ דַ ע כִּ י אִ ירָ שֶׁ נָה שֶׁ עִ קַ ר הַ פְ גָם ּ ּ ּ ּ ּ וְ הַ שְׁ גִיאָ ה שֶׁ הָ יָה דוֹ חֵ ק אֶ ת הַ שָׁ עָה ּ ּ ּ , כִּ י תֵ כֶף ּ כְּ שֶׁ הִ בְ טִ יחוֹ ה ' יִתְ בָּ רַ ך אָ ז ְ עַל יְרֻ שַׁ ת אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל הָ יָה ּ רוֹ צֶ ה שֶׁ יֻגְמַ ר הַ דָ בָ ר מִ יָד וְ לֵידַ ע מִ יָד בְּ אֵ יזֶה דֶ רֶ ך וְ אֹפֶ ן ְ ּ ּ ּ ּ ּ יִירְ שׁ ו אוֹ תָ ה ּ ּ . כִּ י זֶה כְּ לָל גָּדוֹ ל שֶׁ כָּ ל אֲבוֹ ת הָ עוֹ לָם הִ סְ תַ כְּ לו עַל הַ קֵ ץ הָ אַ חֲרוֹ ן שֶׁ יִתְ אַ חֵ ר מְ אֹד וְרָ צו ּ ּ ּ ּ ּ לְ הַ שִׂ יגוֹ ּ מִ יָד ּ . וְ עַל־כֵּן שָׁ אַ ל אַ בְ רָ הָ ם בַּ מָ ה אֵ דַ ע כִּ י ּ אִ ירָ שֶׁ נָה כִּ י רָ אָ ה מֵ רָ חוֹ ק בְּ רוחַ קָ דְ שׁ וֹ שֶׁ אַ ף־עַל־פִ י ּ ּ ּ שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל יִכְ בְּ שׁ ו אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל אֲבָ ל אַ חַ ר־כָּ ך יִגְלו ּ ּ ְ ּ מִ שָׁ ם וְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל לֹא יִהְ יֶה בְּ יָדָ ם וְ תֶ אֱרַ ך הַגָּ ְ ּ ּ לות מְ אֹד , עַל־כֵּן רָ צָ ה לִ דְ חֹק אֶ ת הַ שָׁ עָ ה שֶׁ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ יוֹ דִ יעַ לוֹ תֵ כֶ ף הַ קֵ ץ הָ אַ חֲרוֹ ן אֵ יך יִירָ שֶׁ נָה לָנֶצַ ח ּ ּ ְ ּ , וְ עַל־כֵּן פָ גַם בָּ זֶה כִּ י אָ סור לִ דְ חֹק אֶ ת הַ שָׁ עָ ה ּ ּ ּ , ּ ובִ פְ רָ ט בְּ עִ נְיַן הַ קֵ ץ הָ אַ חֲרוֹ ן שֶׁ הוא קֵ ץ הַ פְ לָאוֹ ּ ּ ּ ת ... ) סד (:

Segment 37
HE:
יב , טו וְ תַ רְ דֵ מָ ה נָפְ לָה עַל אַ בְ רָ ם ּ

Segment 38
HE:
יֵשׁ אֲנָשִׁ ים כְּ שֵׁ רִ ים שֶׁ אֵ ין לָהֶם פַ רְ נָסָ ה וְיֵשׁ לָהֶם דֹחַ ק ּ ּ ובִ לְ בּ ולִ ים גְּדוֹ לִ ים מִ זֶה וְ הוא טוֹ בָ ה לְ הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ ּ . וְ דַ ע שֶׁ יֵשׁ ּ דִ בּ ורִ ים יְקָ רִ ים שֶׁ יוֹ צְ אִ ים עַל ּ ּ ּ _ יְדֵ י בִּ לְ בּ ולִ ים ּ ּדַ יְקָ א . ְ אַ ך חִ לוקִ ים בֵּ ין הַ בִּ לְ בּ ולִ ים וְ כַ מובָ א בַּ מִ דְ רָ שׁ יֵשׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּ

Segment 39
HE:
) בראשית רבה יט , (: שֶׁ יֵשׁ תַ רְ דֵ מָ ה שֶׁ ל נְבואָ ה כְּ מוֹ ּ ּ ּ ּ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בראשית טו-: ( יב וְ תַ רְ דֵ מָ ה נָפְ לָה עַל אַ בְ רָ ם ּ . וְיֵשׁ תַ רְ דֵ מָ ה שֶׁ ל שְׁ טות וְ כו ּ ּ ּ ּ . ' תַ רְ דֵ מָ ה הוא ּ ּ ּ בִּ לְ בּ ול ּ ּ הַ דַ עַת ) :( סה

Segment 40
HE:
יד , טו וְ אַ חֲרֵ י כֵ ן יֵצְ או בִּ רְ כושׁ גָדוֹ ל ּ ּ ּ

Segment 41
HE:
... כִּ י מַ ה שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל הֵם כְּ בושִׁ ים בַּ גּוֹ לָה בַּ תְ חִ לָה בְּ כָ ל ּ ּ ּ ּ ּ מָ קוֹ ם שֶׁ הֵם מְ טֻלְ טָ לִ ים שָׁ ם , זֶה מֵ חֲמַ ת שֶׁ בְּ כָ ל מָ קוֹ ם יֵשׁ נִיצוֹ צוֹ ת ונְפָ שׁ וֹ ת קְ דוֹ שׁ וֹ ת הַ רְ ּ בֵּ ה שֶׁ נִדְ חו וְ נָפוֹ צו ּ ּ ּ וְ נִתְ פַ זְרו לְ שָׁ ם עַל־יְדֵ י חֵ טְ א אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן וְעַל־יְדֵ י ּ ּ ּ חֲטָ אֵ י כָּ ל הַ דוֹ רוֹ ת עַד הַ יוֹ ם הַ זֶה ּ ּ ּ , וְ אֵ לו הַ נִיצוֹ צוֹ ת ּ ּ ּ וְ הַ נְפָ שׁ וֹ ת מְ צַ פִ ים ומְ חַ כִּ ים תָ מִ יד שֶׁ יָבוֹ א לְ שָׁ ם אִ ישׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ יִשְׂ רְ אֵ לִ י . וְ תֵ כֶ ף שֶׁ בָּ א לְ שָׁ ם אִ ישׁ הַ יִשְׂ רְ אֵ לִ י הֵם ּ נוֹ פְ לִ ים עָ לָיו ומְ סַ בְּ בִ ים אוֹ תוֹ וְ נִתְ אַ חֲזִים בּ וֹ כְּ דֵ י ּ שֶׁ יְתַ קְ נֵם ּ ּ . ומֵ חֲמַ ת שֶׁ אֵ לו הַ נִיצוֹ צוֹ ת מֻנָחִ ים בֵּ ין הַ גּוֹ יִים ּ ּ ּ ּ ּ ובֵ ין הַ קְ לִ פוֹ ת שֶׁ הֵם נֶאֱחָ זִים ומְ הֻדָ קִ ים בָּ הֶם מְ אֹד ּ ּ ּ ּ ּ , עַל־יְ דֵ י זֶה יֵשׁ יִסּ ורִ ים גְּדוֹ לִ ים לְ אִ ישׁ הַ יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ בָּ א ּ ּ לְ שָׁ ם , כִּ י גַּם הַ קְ לִ פוֹ ת וְ כו ּ ּ ּ ' וְ כָ ל הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת רָ עוֹ ת וְזָרוֹ ת ּ ובִ לְ בּ ולִ ים וְ כו ּ ּ ּ ' הַ בָּ אִ ים מֵ הֶם נֶאֱחָ זִין בּ וֹ מֵ חֲמַ ת שֶׁ רוֹ אִ ים שֶׁ הַ נִיצוֹ צוֹ ת רוֹ צִ ים לְ הִ תְ תַ קֵ ן ּ ּ ּ . וְ עִ ּקַ ר הִ תְ אַ חֲזָם וְ הִ תְ גָּרותָ ם הוא בְּ עֵת שֶׁ זֶה הָ אִ ישׁ עוֹ סֵ ק בְּ אֵ יזֶה דָ בָ ר ּ ּ ּ ּ שֶׁ בִּ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ אָ ז הוא זְמַ ן תִ קונָם וגְאֻ לָתָ ם שֶׁ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ נִיצוֹ צוֹ ת מִ בֵּ ין הָ עַכּ ו ּ ּ " ם וְהַ קְ לִ פוֹ ת כַּ יָדועַ ומובָ ן כָּ ל זֶה ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ סִ פְ רֵ י רַ בֵּ נו זַ ּ " ל בְּ כַ מָ ה מְ קוֹ מוֹ ת ומובָ ן בְּ רֶ מֶ ז גַּם ּ ּ ּ בְּ סִ פְ רֵ י הַ זֹהַ ר וְ כָ ל כִּ תְ בֵ י הָ אֲרִ ּ " י זַ "ל, שֶׁ הֵם אֶ חָ ד מֵ הַ יְסוֹ דוֹ ת הַ גְּדוֹ לוֹ ת שֶׁ סִּ פְ רֵ י הָ אֲרִ " י זַ " ל וְ הַ זֹהַר ּ מְ יֻסָּ דִ ים עֲלֵיהֶם כַּ יָדועַ לַמְ בִ ינִים בִּ מְ קוֹ מוֹ ת אֵ ין מִ סְ פָ ר ּ ּ ּ ּ . וְזֶהו בְּ חִ ינַ ּ ת תִ כְ בַּ ד הָ עֲבוֹ דָ ה עַל הָ אֲנָשִׁ ים וְ כו ּ ּ ' בְּ חִ ינַת ומֵ אָ ז בָּ אתִ י אֶ ל פַ רְ עֹה לְ דַ בֵּ ר בִּ שְׁ מֶ ך הֵרַ ע לָעָם הַ זֶה ּ ָ ּ ּ ,'ּ וְ כו וְזֶהו תֹקֶ ף אֲרִ יכַ ת הַ גָּלות בִּ פְ רָ ט עַכְ שָׁ ו כִּ י כָּ ל מַ ה ּ ּ ּ שֶׁ סָּ מוך יוֹ תֵ ר וְיוֹ תֵ ר אֶ ל הַ קֵ ץ מִ תְ גַּבְּ רִ ים ומִ ּ ּ ּ ְ ּ תְ גָּרִ ים יוֹ תֵ ר כָּ ל הַ מִ תְ נַגְּדִ ים אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה וְהַ קְ לִ פוֹ ת וְהַ תַ אֲווֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְ הַ נִסְ יוֹ נוֹ ת וְ הַבִּ לְ בּ ולִ ים וְכו ּ ּ ּ ' כַּ מְ בֹאָ ר בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר . וצְ רִ יכִ ין הִ תְ חַ זְקות גָּדוֹ ל מְ אֹד מְ אֹד כְּ נֶגְדָ ם ולְ צַ פוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ולְ חַ כּ וֹ ת לִ ישׁ ועַת ה ּ ּ ' בְּ כָ ל עֵת בְּ כָ ל מָ קוֹ ם שֶׁ בָּ אִ ים לְ שָׁ ם בְּ גָלות וְטִ לְ טול עַד יַשְׁ קִ יף וְיֵרֶ א ד ּ ּ ' ּ מִ שָׁ מָ יִם , וְ אָ ז יִזְכֶּ ה שֶׁ לֹא דַ י שֶׁ יֵצֵ א וְיַעֲלֶה מִ שָׁ ם לְ חֵ רות בְּ עַצְ מוֹ אַ ף גַּם ּ ּ ּ ּ ּ יְבָ רֵ ר וְיַעֲלֶה מִ שָׁ ם כַּ מָ ה וְ כַ מָ ה נִיצוֹ צוֹ ת הַ שַׁ יָכִ ים לְ חֵ לֶ ּ ּ ּ ּ ּ ק שׁ ֹרֶ שׁ נִשְׁ מָ תוֹ בִּ בְ חִ ינַת וְנִשְׁ אַ ר גַּם הוא לֵאלֹקֵ ינו ּ ּ

Segment 42
HE:
) כמבואר בלקוטי מוהר " ן ב ', תורה ע "ו( עַד שֶׁ גַּם הַ מָ קוֹ ם בְּ עַצְ מוֹ יִתְ קַ דֵ שׁ בִּ קְ דֻ שָׁ ה גְּדוֹ לָה שֶׁ יִלְ מְ דו בּ וֹ ּ ּ ּ ּ ּ תוֹ רָ ה בָּ רַ בִּ ים בִּ בְ חִ ינַת עֲתִ ידִ ין בָּ תֵ י תַ רְ טִ יאוֹ ת וְ כו ּ ּ ּ ּ . ' וְזֶה בְּ חִ ינַת וְ אַ חֲרֵ י כֵן יֵצְ או בִּ רְ כושׁ גָּדוֹ ל הַ נֶאֱמָ ר גַּם ּ ּ ּ עַל הַגָּלות הַ זֶה כַּ יָדועַ ּ ּ ּ ּ . כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל וְגַם אֶ ת הַ גּוֹ י לְ רַ בּ וֹ ת גָּלות כָּ ל הָ אַ רְ בַּ ע מַ לְ כֻיוֹ ת ּ ּ ) :( סו

Segment 43
HE:
א, יז הִ תְ הַ לֵּך לְ פָ נַי וֶהְ יֵה תָ מִ י ְ ם וְזֶה בְּ חִ ינַת מִ צְ וַת מִ ילָה , שֶׁ הוא מִ צְ וָה שֶׁ קִ בְּ לו יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ בְּ שִׂ מְ חָ ה , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ , ל" שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ תִ קון הַ בְּ רִ ית . כִּ י הָ עָרְ לָה הוא מום ּ ּ , בְּ חִ ינַת חֶ סְ רוֹ ן , כִּ י הַ מום הוא חֶ סְ רוֹ ן ּ ּ ּ , וַאֲפִ לו יָתֵ ר אֵ ּ ּ יבָ ר הוא מום בְּ חִ ינַת ּ ּ חֶ סְ רוֹ ן . וְזֶהו בְּ חִ ינַת הָ עָרְ לָה ּ , שֶׁ הוא יִתְ רוֹ ן ּ , בְּ חִ ינַת מוֹ תָ רוֹ ת , אֲבָ ל בֶּ אֱמֶ ת הוא חֶ סְ רוֹ ן ומום ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ ּ ) י " רַ שִׁ בְּ רֵ אשִׁ ית יז (: א , הִ תְ הַ לֵך לְ פָ נַי וֶהְ יֵה תָ מִ ים ּ ְ — שֶׁ כָּ ל זְמַ ן שֶׁ הָ עָרְ לָה בְּ ך ָ אַ תָ ה בַּ עַל מום לְ פָ נַי ּ ּ . כִּ י זֶהו ּ בְּ חִ ינַת ' כָּ ל הַ מוֹ סִ יף גּוֹ רֵ עַ ּ ', שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ קְ לִ פוֹ ת ּ ּ ּ ּ שֶׁ נִקְ רָ אִ ין מוֹ תָ רוֹ ת , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת ּ ּ : עַשְׁ תֵ י־עָ שָׂ ר יְרִ יעוֹ ת ּ ּ עִ זִים , כַּ מובָ א ּ ּ , כַּ יָדועַ ּ ּ : כִּ י בֶּ אֱמֶ ת רוֹ אִ ין בְּ חושׁ שֶׁ הָ עָרְ ּ לָה הוא יִתְ רוֹ ן בְּ גוף ּ ּ הָ אָ דָ ם , כִּ י אֵ ין שׁ ום אֵ יבָ ר בָּ אָ דָ ם שֶׁ אִ ם יַחְ תְ כו מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ ּ ּ חֲתִ יכָ ה יִשָׁ אֵ ר הָ אֵ יבָ ר בְּ תַ כְ לִ ית הַ שְׁ לֵמות יוֹ תֵ ר ּ ּ ּ מִ בַּ תְ חִ לָה בְּ לִ י שׁ ום חֶ סְ רוֹ ן ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ רוֹ אִ ין זֹאת בְּ מִ צְ וַת מִ ילָה , ּ שֶׁ דַ יְקָ א אַ חַ ר חִ תוך הָ עָרְ לָה וְהַ פְ רִ יעָ ה מִ תְ גַּלָה ּ ּ ּ ּ ְ הָ עֲטָ רָ ה וְרוֹ אִ ין בְּ חושׁ שֶׁ זֶהו עִ קַ ר תַ בְ נִית הָ אֵ יבָ ר ּ ּ ּ ּ ּ בֶּ אֱמֶ ת , צֶ לֶם דְ מות תַ בְ נִיתוֹ ּ ּ ּ , וְ הָ עָרְ לָה שֶׁ הָ יְתָ ה עָלָיו הִ יא רַ ק קְ לִ פָ ה מַ מָ שׁ ּ ּ , כְּ מוֹ מוֹ ץ וָתֶ בֶ ן ושְׁ אָ ר הַ קְ לִ פוֹ ת ּ ּ ּ



# Vayeira
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/1/4/

Vayeira
וירא
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/1/4

Segment 1
HE:
יח,א ּ וַיֵרָ א אֵ לָיו ה ' וְזֶה בְּ חִ ינַת מִ צְ וַת בִּ קור חוֹ לִ ים ּ ּ , כִּ י צְ רִ יכִ ין לְ בַ קֵ ר אֶ ת ּ הַ חוֹ לֶה ולְ הַ סְ בִּ יר לוֹ פָ נִים ּ ּ , דְ הַ יְנו מַ ה שֶׁ בְּ נֵי אָ דָ ם ּ ּ ּ נִכְ נָסִ ין אֶ צְ לוֹ ומְ פַ קְ חִ ין עַל עֲסָ קָ יו וְעוֹ שִׂ ין לוֹ כָּ ל צְ רָ כָ יו ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ שֻׁ לְ חָ ן עָרוך ּ ְ ּ ) יוֹ רֶ ה דֵ עָ ה סִ ימָ ן שלה ס ח " ע" פ נְדָ רִ ים מ .(. שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת הֶ אָ רַ ת ּ ּ ּ פָ נִים . כִּ י אֵ ין מַ סְ תִ ירִ ים פְ נֵיהֶ ם מִ מֶ נו וְ אֵ ינָם נִטְ מָ נִים בְּ בָ תֵ יהֶם ּ ּ ּ ּ ּ ּ , רַ ק בָּ אִ ים אֵ לָיו וְ עוֹ שִׂ ין לוֹ צְ רָ כָ יו ומְ דַ בְּ רִ ין עַל לִ בּ וֹ ּ , שֶׁ כָּ ל זֶה בְּ חִ ינַת הֶ אָ רַ ת פָ נִים ּ . וְ עַל־יְדֵ י זֶה מַ מְ שִׁ יכִ ין עָ לָיו ּ ּ חִ יות מִ בְּ חִ ינַת הֶ אָ רַ ת פָ נִים שֶׁ לְ מַ עְ לָה ּ ּ , שֶׁ מִ שָׁ ם עִ קַ ר ּ ּ ּ הַ חִ יות לְ הַ חֲיוֹ ת אֶ ת הַ חוֹ לֶה ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת ) מִ שְׁ לֵי טז , ( טו בְּ אוֹ ר פְ נֵי מֶ לֶך חַ יִים ּ ְ ּ . .. וְ עַל־כֵּן שְׁ כִ ינָה לְ מַ עְ לָה מְ רַ אֲשׁ וֹ תָ יו שֶׁ ל חוֹ לֶה ) שַׁ בָּ ת יב :( כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) תְ הִ לִ ים מא ּ ּ (: " ד , ' ה יִסְ עָ דֶ נו עַל עֶרֶ שׂ ּ ּ דְ וָי כָּ ל מִ שְׁ כָּ בוֹ הָ פַ כְ תָ וְ כו ּ ּ ּ ' ". הַ יְנו בְּ חִ ינָה הַ נַ ּ ּ , ל" שֶׁ דַ יְקָ א מֵ חֲמַ ת שֶׁ הוא חוֹ לֶה ּ ּ , עַל־כֵּן נִמְ שָׁ ך עָלָיו אוֹ ר ְ ּ הַ שְׁ כִ ינָה , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת אוֹ ר הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת שֶׁ מַ שְׁ גִּיחַ ּ ּ ּ ּ עַל כָּ ל הַ חוֹ לִ ים ו ּ בִ פְ רָ ט עַל הַ חוֹ לִ ים בְּ יוֹ תֵ ר , שֶׁ הֵם בִּ בְ חִ ינַת כָּ ל מִ שְׁ כָּ בוֹ נֶהְ פַ ך בְּ חָ לְ יוֹ ּ ְ , שֶׁ עֲלֵיהֶם מְ פַ קֵ חַ ּ בְּ יוֹ תֵ ר לְ הַ מְ שִׁ יך לָהֶם רְ פואוֹ ת לְ הַ חֲיוֹ תָ ם בְּ גַשְׁ מִ יות ּ ּ ּ ְ וְרוחָ נִיות בְּ אֹפֶ ן שֶׁ יוכַ ל לְ הָ אִ יר בָּ הֶם הַ שָׂ גוֹ ת אֱלֹקות ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , ִּכ י זֶה עִ קַ ר גְּדֻ לַת הַ צַ דִ יק ומַ עֲלָתוֹ שֶׁ מִ שְׁ תַ דֵ ל לְ רַ פֹאות ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ חוֹ לִ ים בְּ יוֹ תֵ ר . וְ עַל־כֵּן דַ יְקָ א מֵ חֲמַ ת שֶׁ הוא חוֹ לֶה וְכָ ל ּ ּ מִ שְׁ כָּ בוֹ נֶהְ פַ ך וְ כו ּ ּ ְ ', מֵ חֲמַ ת זֶה דַ יְקָ א הַ שְׁ כִ ינָה לְ מַ עְ לָה ּ ּ מְ רַ אֲשׁ וֹ תָ יו , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת אוֹ ר ּ הַ צַ דִ יק ּ ּ , כִּ י הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ הֵם שְׁ כִ ינָתוֹ שֶׁ ל מָ קוֹ ם ) " רַ שִׁ י בְּ רֵ אשִׁ ית יז , כב . זֹהַ ר ּ תְ רומָ ה קסג ּ :(. וְזֶהו בְּ חִ ינַת ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית יח : (א , ּ וַיֵרָ א אֵ לָיו ה — ' לְ בַ קֵ ר ּ אֶ ת הַ חוֹ לֶה , כִּ י דַ יְקָ א מֵ חֲמַ ת שֶׁ הוא חוֹ לֶה וצְ רִ יכִ ים ּ ּ ּ לְ בַ קְ רוֹ ּ , עַל־יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א ּ " ּ וַיֵרָ א אֵ לָיו ה , "' בְּ חִ ינַת הַ שָׂ גוֹ ת אֱלֹקות שֶׁ זוֹ כִ ין הַחוֹ לִ ים עַל־יְדֵ י אוֹ ר הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא הַ שְׁ ּ ּ כִ ינָה :(ע )

Segment 2
HE:
יח,א בְּ אֵ לֹנֵי מַ מְ רֵ א

Segment 3
HE:
וְזֶה ) בְּ רֵ אשִׁ ית יח : (א , ּ וַיֵרָ א אֵ לָיו ה ' בְּ אֵ לֹנֵי מַ מְ רֵ א וְ הוא יֹשֵׁ ב פֶ תַ ח הָ אֹהֶל כְּ חֹם הַ יוֹ ם ּ ּ ּ ' . ּ וַיֵרָ א אֵ לָיו ה — '' זֶה בְּ חִ ינַת הִ תְ גַּלות אֱלֹקות ּ ּ ּ , וְזֶה אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ זְכּ וֹ ת כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י שֶׁ נִכְ נָסִ ין בְּ הֵיכְ לֵי הַ תְ מורוֹ ת ומְ בָ רְ רִ ין ּ ּ ּ ּ הַ קְ דֻ שָׁ ה מִ שָׁ ם ּ ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת : בְּ אֵ לֹ נֵי מַ מְ רֵ א , ' מַ מְ רֵ א — ' לְ שׁ וֹ ן תְ מורָ ה ּ ּ , לְ שׁ וֹ ן וְ אִ ם הָ מֵ ר יְמִ ירֶ נו ּ ּ . וְזֶה ' בְּ אֵ לֹנֵי ' מַ מְ רֵ א — בְּ חִ ינַת הַ שְׁ נֵי אִ ילָנוֹ ת ּ , שֶׁ הֵם אִ ילָנָא דְ חַ יֵי ּ ּ וְ אִ ילָנָא דְ מוֹ תָ א ּ , שֶׁ שָׁ ם אֲחִ יזַת הַ הֵיכְ לֵי הַ תְ מורוֹ ת ּ ּ ּ שֶׁ רוֹ צִ ים לְ הַ חֲלִ יף ולְ הָ ּ מִ יר אוֹ תָ ם , לְ רַ חֵ ק אֶ ת הָ אָ דָ ם חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם מֵ אִ ילָנָא דְ חַ יֵי אֶ ל הַ הֵפֶ ך חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ְ ּ ּ , וְעַל יָדָ ם דַ יְקָ א נִגְלָה אֵ לָיו ה ּ ', עַל־יְדֵ י שֶׁ זָכָ ה לְ בָ רֵ ר אוֹ תָ ם ּ , לְ בָ רֵ ר הַ טוֹ ב מֵ הָ רַ ע ולְ הַ עֲלוֹ ת הַ קְ דֻ שָׁ ה מִ שָׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ , עַד שֶׁ זָכָ ה ּ לְ הִ תְ גַּל ּ ות אֱלֹקות בְּ חִ ינַת וַיֵרָ א אֵ לָיו ה ּ ּ ּ .' וְזֶה שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ) ל" בְּ רֵ אשִׁ ית רַ בָּ ה מב (: ח , הוא ּ שֶׁ נָתַ ן לוֹ עֵצָ ה עַל הַ מִ ילָה ּ ּ , זֶה בְּ חִ ינַת ) שְׁ מוֹ ת יד (: ּופַ רְ עֹה הִ קְ רִ יב — שֶׁ הִ קְ רִ יב אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל לַאֲבִ יהֶם שֶׁ בַּ שָׁ מַ יִם ּ ) מִ דְ רָ שׁ רַ בָּ ה בְּ שַׁ לַח פָ רָ שָׁ ה כא ּ , ( כִּ י מִ י שֶׁ חָ ס עַל חַ יָיו הָ אֲמִ תִ יִים הַ נִצְ חִ יִים כָּ ל מַ ה שֶׁ רוֹ אֶ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת הֵיכְ לֵי הַ תְ מורוֹ ת ּ ּ , מִ תְ גַּבְּ רִ ים ומִ שְׁ תַ טְ חִ ים ומִ תְ פַ שְׁ טִ ים יוֹ תֵ ר וְיוֹ תֵ ר ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ כֵן הו ּ א מִ תְ גַּבֵּ ר ומִ תְ אַ מֵ ץ ומִ זְדָ רֵ ז יוֹ תֵ ר לְ הִ תְ קָ רֵ ב לַה ּ ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך מֵ חֲמַ ת שֶׁ רוֹ אֶ ה שֶׁ רוֹ צִ ים חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם לִ דְ חוֹ תוֹ ְ לְ גַמְ רֵ י חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם . וְזֶה בְּ חִ ינַת הִ תְ רַ חֲקות תַ כְ לִ ית ּ ּ הִ תְ קָ רְ בות ּ , יְרִ ידָ ה תַ כְ לִ ית הָ עֲלִ יָה ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת : הוא ּ שֶׁ נָתַ ן לוֹ עֵצָ ה עַל הַ מִ ילָה ּ ּ , דְ הַ יְנו לָמול עָרְ לַת לְ בָ בוֹ ּ ּ ּ , כִּ י דַ יְקָ א עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת מַ מְ רֵ א ּ , בְּ חִ ינַת הֵיכְ לֵי הַ תְ מורוֹ ת ּ ּ , שֶׁ הִ תְ גַּבְּ רו וְ הִ שְׁ תַ טְ חו עָ לָיו כָּ ל כָּ ך ְ ּ ּ ּ ּ , עַל־יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א נִתְ יָעֵץ לָמול אֶ ת לְ בָ בוֹ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת : ּופַ רְ עֹה הִ קְ רִ יב : וְזֶה : וְ הוא יֹשֵׁ ב פֶ תַ ח הָ אֹהֶל כְּ חֹם הַ יוֹ ם ּ ּ ּ ' . יְשִׁ יבָ ה — ' לְ שׁ וֹ ן עַכָּ בָ ה זְמַ ן רַ ב , כְּ מוֹ : וַתֵ שְׁ בו בְ קָ דֵ שׁ יָמִ ים רַ בִּ ים ּ ּ , הַ יְנו שֶׁ זָכָ ה לָזֶה שֶׁ יִתְ גַּלֶה אֵ לָיו ה ּ ּ ּ ּ ' עַל־יְדֵ י שֶׁ יָשַׁ ב ּ וְ נִתְ עַכֵּב יָמִ ים רַ בִּ ים אֵ צֶ ל ' ּפֶ תַ ח הָ אֹהֶ ל ', שֶׁ הוא פֶ תַ ח ּ ּ הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ , אֲבָ ל כְּ שֶׁ רוֹ צִ ין לִ כְ נֹס לְ שָׁ ם , מִ תְ גַּבְּ רִ ין ומִ תְ פַ שְׁ טִ ין כְּ נֶגְדוֹ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א שֶׁ הֵ ם הֵיכְ לֵי ּ ּ ּ ּ הַ תְ מורוֹ ת מְ אֹד ּ ּ , וְכָ ל מַ ה שֶׁ הוא סָ מוך יוֹ תֵ ר אֶ ל ּ ְ ּ ּ ּ הַ פֶ תַ ח , מִ תְ גַּבְּ רִ ין ומִ תְ פַ שְׁ טִ ין כְּ נֶגְדוֹ מְ אֹד מְ אֹד ּ ּ ּ ּ , עַד שֶׁ יֵשׁ הַ רְ בֵּ ה שֶׁ כְּ בָ ר הָ יו אֵ צֶ ל הַ פֶ תַ ח ּ ּ ּ , וְחָ זְרו רַ חֲמָ נָא ּ לִ צְ לָן , מֵ חֲמַ ת שֶׁ לֹא יָדְ עו שֶׁ כְּ בָ ר הֵם אֵ צֶ ל הַ פֶ תַ ח ּ ּ ּ , אוֹ שֶׁ מִ שְׁ תַ טְ חִ ין כְּ נֶגְדוֹ מְ אֹד מְ אֹד עַד שֶׁ קָ שֶׁ ה ל ּ ּ ּ ּ ּ וֹ לְ שָׁ בְ רָ ם , כַּ מְ בֹאָ ר מִ זֶה בִּ דְ בָ רָ יו הַ קְ דוֹ שִׁ ים ּ ּ ) בְּ לִ קוטֵ י תִ נְיָנָא ּ ּ ּ בְּ סִ ימָ ן מח , ( אֲבָ ל הוא יָשַׁ ב וְ נִתְ עַכֵּב פֶ תַ ח הָ אֹהֶל ּ ּ . ' כְּ חֹם הַ יוֹ ם ּ — ' זֶה בְּ חִ ינַת הִ תְ גַּבְּ רות חֲמִ ימות הַ יֵצֶר ּ ּ ּ הָ רָ ע , שֶׁ עַל זֶה נֶאֱמַ ר " שה ) ש א (: ז , אֵ יכָ ה תִ רְ עֶה אֵ יכָ ה תַ רְ בִּ יץ בַּ צָ הֳרָ יִם ּ ּ — שֶׁ אָ ז זְמַ ן רַ ע לְ מִ רְ עֵה הַ צֹאן ּ , כְּ מוֹ ּ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ " י שָׁ ם , כִּ י צָ הֳרַ יִם בְּ חִ ינַת חֹם הַ יוֹ ם ּ , זֶה בְּ חִ ינַת חֲמִ ימות הַ יֵצֶר ּ ּ , שֶׁ אָ ז זְמַ ן רַ ע לְ צֹאן קָ דָ שִׁ ים שֶׁ הַ צַ דִ יק רוֹ עֶה אוֹ תָ ם הָ רוֹ צִ ים ּ ּ לָגֶשֶׁ ת אֶ ל הַ קֹדֶ שׁ ּ , וְרַ בִּ ים נִתְ רַ חֲקו עַל־יְדֵ י זֶה רַ חֲמָ נָא לִ צְ לָן ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תו ב ּ שָׁ ם ) ב יז , (: עַד שֶׁ יָפוחַ הַ יוֹ ם וְ כו ּ ּ ּ ּ ' כְּ מוֹ ּ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ י " שָׁ ם , ּ עַיֵן שָׁ ם , שֶׁ הָ יו יִשְׂ רָ אֵ ל מְ קֹרָ בִ ין לַה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ בִּ גְדֻ לָה וְ כָ בוֹ ד ּ עַד שֶׁ יָפוחַ הַ יוֹ ם ּ ּ ּ — שֶׁ הִ תְ גַּבֵּ ר חֲמִ ימות ּ הַ יוֹ ם וְ כו ּ ּ ', וְ עַל־יְדֵ י זֶה נֶחֱרַ ב הַ בַּ יִת . אֲבָ ל מִ י שֶׁ אֵ ינוֹ רוֹ צֶ ה לְ הַטְ עוֹ ת אֶ ת עַצְ מוֹ וְחוֹ שֵׁ ב עַל תַ כְ לִ יתוֹ הַ נִצְ חִ י ּ ּ בֶּ אֱמֶ ת , אֵ ינוֹ שָׁ ב לְ אָ חוֹ ר בְּ שׁ ום אֹפֶ ן בָּ עוֹ לָם יִהְ יֶה אֵ י ּ ְך ּ שֶׁ יִהְ יֶה , רַ ק הוא יוֹ שֵׁ ב ומַ מְ תִ ין ומִ תְ עַכֵּב אֵ צֶ ל הַ פֶ תַ ח ּ ּ ּ ּ ּ יָמִ ים רַ בִּ ים כַּ מָ ה שֶׁ יִהְ יֶה ּ ּ , וְ אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ אֵ ין מַ נִיחִ ין ּ ּ

Segment 4
HE:
אוֹ תוֹ לִ כְ נֹס לְ תוֹ ך הַ פֶ תַ ח וְחֹם הַ יוֹ ם לוֹ הֵט אוֹ תוֹ מְ אֹד ּ ּ ְ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן אֵ ינוֹ מַ נִיחַ אֶ ת מְ קוֹ מוֹ ּ ּ , וְיוֹ שֵׁ ב ומִ תְ עַכֵּב ּ אֵ צֶ ל הַ פֶ תַ ח הָ אֹהֶל שֶׁ ל הַ צַ דִ יקִ ים וְ הַ כְּ שֵׁ רִ ים עַד יְרֻ חַ ם ּ ּ ּ מִ ן הַ שָׁ מַ יִם ּ , בִּ בְ חִ ינַת : וְ הוא יֹשֵׁ ב פֶ תַ ח הָ אֹהֶ ל כְּ חֹם ּ ּ ּ הַ יוֹ ם .. . וְזֶה : וַיַרְ א וַיָרָ ץ לִ קְ רָ אתָ ם ּ ּ , ' ּ וַיָרָ ץ — ' זֶה בְּ חִ ינַת זְרִ יזות ּ וְ שִׂ מְ חָ ה , כִּ י זְרִ יזות הוא בְּ חִ ינַת שִׂ מְ חָ ה ּ ּ , כַּ מובָ ן ּ ּ בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ " אֲרִ יכַ ת אַ פַ יִם ּ " ) בְּ סִ ימָ ן קנה בְּ לִ קוטֵ י א ּ ּ , ( וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ : ל" מִ צְ וָה לָרוץ לְ בֵ ית הַ כְּ נֶסֶ ת ּ וְ לִ דְ בַ ר מִ צְ וָה , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : שָׂ מַ חְ תִ י בְּ אֹמְ רִ ים לִ י בֵּ ּ ית ' ה נֵלֵך . ְ כִּ י מִ י שֶׁ מִ סְ תַ כֵּ ל עַל תַ כְ לִ יתוֹ בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ ּ , ּ בְּ וַדַ אי כְּ שֶׁ מַ גִּיעַ לֵילֵך לְ בֵ ית הַ כְּ נֶסֶ ת אוֹ לִ דְ בַ ר מִ צְ וָה ְ ּ , ּ הוא רָ ץ בְּ שִׂ מְ חָ ה גְּדוֹ לָה ובִ זְרִ יזות גָּדוֹ ל ּ ּ , כִּ י רַ ק זֶה הוא חִ יותוֹ ּ ּ ּ וְ תִ קְ וָתוֹ לָנֶצַח , וְחוץ מִ זֶה ּ ּ הַ כּ ֹל הֲבֵ ל הֲבָ לִ ים , כִּ י לֹא יִשָׁ אֵ ר כְּ לום מִ שׁ ום דָ בָ ר ּ ּ ּ ּ ּ , לֹא מֵ עֲשִׁ ירות וְ לֹא מִ צַ עַר ּ ּ הָ עֲנִיות וְהַ דַ לות ּ ּ ּ ּ ּ , וְ לֹא מִ שׁ ום דְ בַ ר תַ אֲוָה וְ כָ בוֹ ד וְ קִ נְאָ ה ּ ּ ּ ּ וְ שִׂ נְאָ ה וקְ פִ ידָ א ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : כִּ י לֹא בְ מוֹ תוֹ יִקַ ח הַ כּ ֹל ּ ' ּ וְ כו . 'ּ וְ כו ּוכְ תִ יב : גַּם אַ הֲבָ תָ ם גַּם קִ נְאָ תָ ם גַּם שִׂ נְאָ תָ ם כְּ בָ ר אָ בָ דָ ה . וְ לֹא יִשָׁ אֵ ר רַ ק מַ ה שֶׁ יַחְ טֹף בְּ כָ ל פַ עַם ּ ּ ּ ּ אֵ יזֶה טוֹ ב לֵילֵך לְ בֵ ית הַ כְּ נֶסֶ ת ולְ בֵ ית הַ מִ דְ רָ שׁ ּ ּ ְ , וְ לַעֲשׂ וֹ ת אֵ יזֶה מִ צְ וָה . וְעַל־כֵּן בְּ וַדַ אי מְ חֻיָב כָּ ל אֶ ּ ּ חָ ד לָרוץ בִּ זְרִ יזות וְ שִׂ מְ חָ ה גְּדוֹ לָה לִ דְ בַ ר מִ צְ וָה ּ ּ , וְ כָ ל מַ ה ּ ּ שֶׁ יוֹ דֵ עַ שֶׁ רָ חוֹ ק יוֹ תֵ ר מֵ ה ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ הוא מְ חֻיָב לִ שְׂ מֹחַ ּ ּ יוֹ תֵ ר וְיוֹ תֵ ר בַּ עֲשִׂ יַת הַ מִ צְ וָה ּ ּ , מֵ חֲמַ ת שֶׁ הוא גַּם הוא ּ ּ שֶׁ רָ חוֹ ק כָּ ל כָּ ך זוֹ כֶ ה גַּם־כֵּן לַעֲשׂ ְ וֹ ת מִ צְ וָה . וְזֶהו בְּ חִ ינַת ּ ' ּ וַיַרְ א — ' ּפֵ רֵ שׁ רַ שִׁ : י" וְ הֵ בִ ין , שֶׁ הֵבִ ין הֵיטֵ ב וְ הִ סְ תַ כֵּל ּ עַל הַ תַ כְ לִ ית בֶּ אֱמֶ ת ּ , וְ עַל־יְדֵ י זֶה ' : ּ וַיָרָ ץ לִ קְ רָ אתָ ם — ' זֶה בְּ חִ ינַת שִׂ מְ חַ ת הַ מִ צְ וָה ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה עִ קַ ר עֲלִ יַת ּ ּ הַ קְ דֻ שָׁ ה מִ ן הַ ּ ּ ּ קְ לִ פוֹ ת ּ . .. וְ זֶהו : ּ וַיִשְׁ תַ חו אָ רְ צָ ה ּ ּ ּ — זֶה בְּ חִ ינַת בִּ טול וכְ לָלִ יות ּ ּ ּ ּ ּ בְּ אוֹ ר הָ אֵ ין סוֹ ף , כִּ י כָּ ל הַ הִ שְׁ תַ חֲוָאוֹ ת הֵ ם בְּ חִ ינַת ּ בִּ טול ּ ּ , שֶׁ נוֹ פֵ ל לָאָ רֶ ץ ומִ שְׁ תַ חֲוֶה ופוֹ שֵׁ ט יָדָ יו וְ רַ גְלָיו ּ ּ ּ ּ בְּ בִ טול כָּ ל הַ הַ רְ גָּשׁ וֹ ת מֵ חֲ ּ ּ מַ ת גֹּדֶ ל אוֹ ר הַ צַ ח שֶׁ נִגְ לָה ּ ּ אֵ לָיו , הַ יְנו שֶׁ עַ ל־יְדֵ י הַ שִׂ מְ חָ ה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ' ּ וַיָרָ ץ לִ קְ רָ אתָ ם ', עַ ל־יְדֵ י זֶה זָכָ ה לִ בְ חִ ינַת הַ שָׂ גַת אוֹ רוֹ ת ּ ּ הַ צַ חְ צָ חוֹ ת , שֶׁ שָׁ ם בְּ חִ ינַת הַ הִ שְׁ תַ חֲוָיָה ּ ּ . וְ זֶהו : ּ ּ וַיֹאמַ ר אֲ דֹנָי אִ ם נָא מָ צָ אתִ י חֵ ן בְּ עֵינֶיך אַ ל נָא ָ תַ עֲבֹר מֵ עַ ל עַבְ דֶ ך ּ ָ — שֶׁ בִּ קֵ שׁ מֵ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ לֹא ּ ְ יַעֲבֹר מִ מֶ נו ּ ּ ּ , הַ יְנו שֶׁ לֹא יַעֲבֹר הַ הִ תְ גַּלות הַ זֹאת עַד ּ ּ ּ ּ ּ מִ מֶ נו רְ שִׁ ימָ ה טוֹ בָ ה שֶׁ יִשָׁ אֵ ר אֶ צְ לוֹ ּ ּ ּ ּ ּ , ּ שֶׁ צְ רִ יכִ ין לְ הִ שְׁ תַ דֵ ל מְ אֹד שֶׁ לֹ ּ ּ ּ א יַעֲבֹר מִ מֶ נו הַ הִ תְ גַּלות מְ הֵ רָ ה ּ ּ ּ ּ ּ עַד שֶׁ יִשָׁ אֵ ר לוֹ רְ שִׁ ימָ ה טוֹ בָ ה שֶׁ יוכַ ל לְ הַ חֲיוֹ ת אֶ ת ּ ּ ּ ּ עַצְ מוֹ תָ מִ יד ּ . וְ זֶה שֶׁ בִּ קֵ שׁ אַ בְ רָ הָ ם מֵ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ שֶׁ נִתְ גַּלָה אֵ לָיו אָ ז ּ ּ ' : אַ ל נָא תַ עֲבֹר מֵ עַ ל עַבְ דֶ ך . ' ּ ָ וְ זֶה : ּ יֻקַ ח נָא מְ עַט מַ יִם — זֶה רֶ מֶ ז עַ ל הַ מְ שָׁ כַ ת הַ שֶׁ פַ ע ּ , שֶׁ בִּ קֵ שׁ שֶׁ לֹא יַעֲבֹר מִ מֶ נו הַ הִ תְ גַּלות עַ ד שֶׁ יַמְ שִׁ יך ְ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ מִ שָׁ ם שֶׁ פַ ע ) :( עא

Segment 5
HE:
יח,א וְ הוא יוֹ שֵׁ ב פֶ תַ ח הָ אֹ ּ ּ הֶל ... וְ לֹ א אוכַ ל לְ הִ תְ אַ פֵ ק מֵ עֹ ּ ּ צֶם אַ הֲבָ תְ ך מִ לִ כְ תֹ ּ ָ ב לְ ך ָ ְמ עַט מִ מַ ה שֶׁ אָ מַ רְ תִ י בְּ שַׁ בַּ ת קֹ ּ ּ ּ דֶ שׁ הֶ עָבַ ר . וְ תַ מְ צִ ית הָ עִ נְיָן מְ רֻ מָ ז בַּ פָ סוק ּ ּ ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית יח : (א , וְ הוא ישֵׁ ב פֶ תַ ח ּ ּ הָ אֹ הֶל כְּ חֹ ם הַ יוֹ ם ּ . יוֹ שֵׁ ב לְ שׁ וֹ ן הַ מְ תָ נָה וְ עַכָּ בָ ה זְמַ ן רַ ב ּ , כְּ מוֹ : וַתֵ שְׁ בו בְ קָ דֵ שׁ יָמִ ים רַ בִּ ים ּ ּ , ַה ּ יְנו שֶׁ אֵ ין הָ אָ דָ ם זוֹ כֶ ה לְ הִ תְ גַּלות אֱלֹ ּ ּ הות בְּ חִ ינַת וַיֵרָ א אֵ לָיו ה ּ ּ ' כִּ י אִ ם עַל יְדֵ י שֶׁ יוֹ שֵׁ ב ומַ מְ תִ ין ומִ תְ עַכֵּב אֵ צֶ ל פֶ תַ ח אֹ ּ ּ ּ ּ ּ הֶל הַ קְ דֻ שָׁ ה זְמַ ן רַ ב ּ ּ . וְ אַ ף עַל פִ י שֶׁ בְּ תוֹ ך כָּ ך עוֹ בֵ ר עָ לָיו ְ ְ ּ מַ ה שֶׁ עוֹ בֵ ר ּ . וַחֲמִ ימות ּ הַ יוֹ ם שֶׁ הֵם כְּ לַל הַ תַ אֲווֹ ת בּ וֹ עֵר ּ ּ אוֹ תוֹ הַ רְ בֵּ ה אַ ף עַל פִ י כֵן הוא אֵ ינוֹ מַ נִיחַ אֶ ת מְ קוֹ מוֹ ּ ּ ּ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם רַ ק הוא יוֹ שֵׁ ב ומַ מְ תִ ין ומִ תְ עַכֵּב אֵ צֶל ּ ּ ּ ּ הַ פֶ תַ ח יָמִ ים וזְמַ נִים רַ בִּ ים בְּ חִ ינַת וְ הוא יוֹ שֵׁ ב פֶ תַ ח ּ ּ ּ ּ ּ הָ אֹ הֶל כְּ חֹ ם הַ ּיוֹ ם וְ הָ בֵ ן הֵיטֵ ב , כִּ י אִ יתָ א בִּ דְ בָ רָ יו זִכְ רוֹ נוֹ לִ בְ רָ כָ ה ) ּ ּ לִ קוטֵ י מוֹ הֲרַ " ן חֵ לֶק ב ' מח ( ּ שֶׁ לִ פְ עָמִ ים הָ אָ דָ ם אֵ צֶ ל הַ פֶ תַ ח וְ הוא שָׁ ב לְ אָ חוֹ ר אוֹ שֶׁ מִ שְׁ תַ טֵ חַ ּ ּ ּ ּ ּ ומִ תְ פַ שֵׁ ט אָ ז כְּ נֶגְדוֹ הַ בַּ עַל דָ בָ ר וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ' אֲבָ ל מִ י שֶׁ חוֹ שֵׁ ב

Segment 6
HE:
עַל תַ כְ לִ יתוֹ הַ נִצְ חִ י בֶּ אֱמֶ ת וְחַ ס עַל חַ יָיו בֶּ אֱמֶ ת אֵ ינוֹ ּ ּ ּ שָׁ ב לְ אָ חוֹ ר וְ אֵ ינוֹ זָז מִ מְ קוֹ מוֹ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם בְּ שׁ ום אֹ ּ ּ פֶ ן רַ ק הוא יוֹ שֵׁ ב ומַ מְ תִ ין אֵ צֶ ל פֶ תַ ח אֹ ּ ּ ּ ּ הֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ הוא ּ ּ ּ אֹ הֶ ל בֵּ ית הַ מִ דְ רָ שׁ וְ אֹ ּ הֶ ל הַ צַ דִ יקִ ים וְ ּ ּ הַ כְּ שֵׁ רִ ים אַ ף עַל ּפִ י שֶׁ חֹ ם הַ יוֹ ם בּ וֹ עֵר חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם וְ עַל יְדֵ י זֶה וַיֵרָ א אֵ לָיו ּ ּ ' ה עב ) ... 'ּ וְ כו (:

Segment 7
HE:
יח,ה ְו ֶא ְק ָח ה פַ םחֶ לֶ ־ת וְ עַ ל־כֵּ ן כְּ שֶׁ בָּ או הַ מַ לְ אָ כִ ים אֵ צֶ ל אַ בְ רָ הָ ם נָתַ ן לָ הֶם ּ ּ לֶאֱכֹל , כִּ י בָּ זֶה הֶ רְ אָ ה לָהֶ ם שֶׁ לֹא יְקַ טְ רְ גו עַ ל ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ רוֹ צִ ים לְ קַ בֵּ ל אֶ ת הַ תוֹ רָ ה אַ ף־עַ ל־פִ י ּ ּ שֶׁ עֲתִ ידִ ין לַחֲטֹא , וְ זֶה שֶׁ מובָ א בַּ מִ דְ רָ שׁ ּ ּ ּ ) שְׁ מוֹ ת רַ בָּ ה כח (: בְּ שָׁ עָ ה שֶׁ עָ לָ ה מֹשֶׁ ה לַמָ רוֹ ם לְ קַ בֵּ ל אֶ ת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ בִּ קְ שׁ ו מַ לְ אֲ כֵ י הַ שָׁ רֵ ת לִ פְ גֹּעַ בְּ ּ ּ מֹשֶׁ ה וְ כו ' ּ וַהֲלֹא זֶה הוא שֶׁ אֲ כַ לְ תֶ ם אֶ צְ לוֹ ּ ּ . כִּ י אָ ז כְּ שֶׁ בָּ או הַ מַ לְ אָ כִ ים ּ ּ לְ אַ בְ רָ הָ ם אָ ז הִ תְ חִ יל הִ תְ נוֹ צְ צות קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ מֵ אַ חַ ר שֶׁ כְּ בָ ר נִמוֹ ל אַ בְ רָ הָ ם שֶׁ הִ יא מִ צְ וָה רִ אשׁ וֹ נָה ּ שֶׁ נִצְ טַ וָה בָּ ה ּ ּ ּ . וְ גַם בָּ או לְ בַ שְׂ ּ ּ רוֹ שֶׁ יִהְ יֶה נוֹ לָד יִצְ חָ ק ּ שֶׁ מִ מֶ נו יֵצְ או כָּ ל יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ יְקַ בְּ לו אֶ ת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ עַ ל־כֵּ ן אָ ז הִ שְׁ תַ דֵ ל אַ בְ רָ הָ ם אָ בִ ינו לְ הַ צִ יל אֶ ת ּ ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ לֹא יוכְ לו הַ מַ לְ אָ כִ ים לְ קַ טְ רֵ ג עֲלֵיהֶ ם ּ ּ ּ ּ שֶׁ הֵ ם כְּ מוֹ שֶׁ הֵ ם אַ ף־עַ ל־פִ י ּ

Segment 8
HE:
. וְ עַ נָתַ ן ל־כֵּ ן לְ הַ מַ לְ אָ כִ ים לֶאֱ כֹל כְּ דֵ י שֶׁ יֵדְ עו וְ יָבִ ינו עַ ל־יְדֵ י זֶה כָּ ל ּ ּ ּ ּ מַ ה שֶׁ הָ אָ דָ ם צָ רִ יך לִ סְ בּ ֹל בָּ עוֹ לָם הַ זֶה שֶׁ הוא מֻכְ רָ ח ּ ּ ְ ּ לֶאֱכֹל שֶׁ יֶשׁ בּ וֹ בֵּ רורִ ים כָּ אֵ לו עַ ד שֶׁ בַּ סּ וֹ ף צָ רִ יך ְ ּ ּ ּ ּ לְ בָ רְ רוֹ בְּ תוֹ ך הַ גּוף מִ פְ סֹלֶ ּ ּ ְ ת כָּ זֶה . וְ עַ ל־כֵּ ן אֵ ין לְ קַ טְ רֵ ג עַ ל הָ אָ דָ ם אִ ם נִכְ שָׁ ל חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם בַּ מֶ ה ּ שֶׁ נִ כְ שָׁ ל מֵ אַ חַ ר שֶׁ הוא בִּ מְ קוֹ מוֹ ת כָּ אֵ לו שֶׁ צָ רִ יך ְ ּ ּ ּ ּ ּ

Segment 9
HE:
לְ בָ רֵ ר מִ בְּ חִ ינַת קִ יא צוֹ אָ ה מַ מָ שׁ מִ מְ קוֹ מוֹ ת מְ טֻנָפִ ים ּ ּ ּ כָּ אֵ לֶה ּ . וְ עַ ל־כֵּ ן בֶּ אֱמֶ ת הַ מַ לְ אָ כִ ים ּ

Segment 10
HE:
, ל"ּ הַ נַ אַ ף־עַ ל־פִ י שֶׁ אָ כְ לו ּ ּ בִּ קְ דֻ שָׁ ה גְּ דוֹ לָ ה כָּ רָ אוי לְ מַ לְ אָ כִ ים וְ רִ אשׁ וֹ ן רִ אשׁ וֹ ן ּ ּ מִ סְ תַ לֵק ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ) ל " מִ דְ רָ שׁ רַ בָּ ה וַיֵרָ א פָ רָ שָׁ ה מח ּ ּ ( אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן לֹא יָצְ או נָקִ י אָ ז ּ ּ , כִּ י נִכְ שְׁ לו בִּ שְׁ לֵמו ּ ּ תָ ם , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ל " ) בְּ רֵ אשִׁ ית רַ בָּ ה מח ( עַ ד שֶׁ הֻכְ רְ חו לְ הִ תְ מַ הְ מֵ הַ בְּ זֶה ּ ּ הָ עוֹ לָם וְ לֹא יָכְ לו לַעֲלוֹ ת עַ ד בִּ ימֵ י יַעֲקֹב ּ , וְ אֶ חָ ד לֹא עָ לָ ה עַ ד יְמֵ י מָ נוֹ חַ , כַּ מובָ א ּ ּ . כִּ י מִ זֶה הָ עוֹ לָם קָ שֶׁ ה מְ אֹד לָצֵ את נָקִ י בִּ ּ שְׁ לֵמות ּ , כַּ מובָ א שֶׁ הַ מַ לְ אָ ך כְּ שֶׁ בָּ א לְ זֶה הָ עוֹ לָם אֵ ינוֹ יָכוֹ ל ְ ּ ּ ּ לַעֲלוֹ ת לִ מְ קוֹ מוֹ עַ ד שֶׁ טוֹ בֵ ל עַ צְ מוֹ כַּ מָ ה טְ בִ ילוֹ ת ּ ּ בִּ נְ הַ ר דִ ינור ּ ּ . וְ עִ קַ ר בֵּ רור הַ טוֹ ב מֵ הַ זֻהֲמָ א בְּ זֶה ּ ּ ּ ּ הָ עוֹ לָם כָּ לול בִּ בְ חִ ינַת אֲ כִ ילָ ה ּ . כִּ י עִ קַ ר הַ ּ ּזֻהֲמָ א נִ תְ אַ חֲזָה עַ ל־יְדֵ י חֵ טְ א אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן שֶׁ הָ יָה בְּ עִ נְיַן הָ אֲ כִ ילָ ה , וְ עַ ל־כֵּ ן אַ בְ רָ הָ ם אָ בִ ינו עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם כִּ בֵּ ד ּ ּ אֶ ת הַ מַ לְ אָ כִ ים בְּ עִ נְיַן הָ אֲ כִ ילָ ה ּ , ּובָ זֶה הֶ רְ אָ ה וְ רָ מַ ז לָ הֶ ם גֹּדֶ ל עֹצֶ ם הַ יְגִיעוֹ ת וְ הַ מְ רִ ירות שֶׁ ּ ּ צָ רִ יך הָ אָ דָ ם ְ ּ הֶ עָ לוב הַ זֶה לִ סְ בּ ֹל בְּ זֶה הָ עוֹ לָם עַ ל־כֵּ ן אֵ ין לָהֶ ם עוֹ ד ּ ּ פִ תְ חוֹ ן פֶ ה לְ קַ טְ רֵ ג עַ ל יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ לֹא יְקַ בְּ לו אֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ הַ תוֹ רָ ה , כִּ י בְּ וַדַ אי הַ הֶ כְ רֵ חַ לִ תֵ ן לָ נו אֶ ת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ , כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לַעֲמֹד נֶגֶד זֶה הָ עוֹ לָם כִּ י אִ ם עַ ל־יְדֵ י הַ תוֹ רָ ה שֶׁ נִ קְ רֵ את אֲ כִ ילָה דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ . וְ עַ ל־כֵּ ן כְּ שֶׁ רָ צו ּ לְ קַ טְ רֵ ג עַ ל מֹשֶׁ ה כְּ שֶׁ עָ לָ ה לַמָ רוֹ ם לְ קַ בֵּ ל אֶ ת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ צָ ר קְ לַסְ תֵ ר פָ נָיו כְּ מוֹ אַ בְ רָ הָ ם וְ אָ מַ ר לָהֶ ם ּ ּ : הֲלֹא זֶה הוא שֶׁ אֲ כַ לְ תֶ ם אֶ צְ לוֹ כְּ מוֹ שֶׁ ּ ּ כָּ תוב בַּ מִ דְ רָ שׁ ּ ּ , ל"ּ הַ נַ הַ יְנו שֶׁ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך הֵ שִׁ יב לָ הֶ ם ְ : אֵ יך יֵשׁ לָ כֶ ם פִ תְ חוֹ ן ּ ְ פֶ ה לְ קַ טְ רֵ ג עַ ל קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה לְ זֶה הָ עוֹ לָם ּ ּ , וַהֲלֹא אֲ כַ לְ תֶ ם אֶ צְ לוֹ ּ ' . אֲ כַ לְ תֶ ם ּ ' ּדַ יְקָ א , כִּ י בָּ זֶה טְ עַ מְ תֶ ם ּ קְ צָ ת מַ ה שֶׁ צָ רִ יך הָ אָ דָ ְ ּ ּ ם לִ סְ בּ ֹל בְּ זֶה הָ עוֹ לָם עַ ד שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לוֹ לִ חְ יוֹ ת ולְ הִ תְ קַ יֵם בְּ לִ י הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) תְ הִ לִ ים קיט ּ ּ , צב (: לולֵי תוֹ רָ תְ ך שַׁ עֲשֻׁ עָ י ָ ּ וְ כו :'ּ וְ עַ ל־כֵּ ן כְּ שֶׁ בָּ א הַ מַ לְ אָ ך אֶ ל מָ נוֹ חַ וְ רָ צָ ה גַּם־כֵּ ן ְ ּ לְ כַ בְּ דוֹ לֶאֱ כֹל , הֵ שִׁ יב לוֹ שֶׁ אֵ ינוֹ רוֹ צֶ ה עוֹ ד לֶאֱ כֹל , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) שׁ וֹ פְ טִ ים יג , טז (: אִ ם תַ עְ צְ רֵ נִי לֹא ּ אֹכַ ל בְּ לַחְ מֶ ך כִּ י אָ ז כְּ בָ ר הִ גִּ יעַ שְׁ עָ תוֹ לַחֲזֹר ָ וְ לַעֲלוֹ ת , עַ ל־כֵּ ן לֹא רָ צָ ה עוֹ ד לֶאֱ כֹל שֶׁ לֹא יִתְ עַ כֵּב ּ יוֹ תֵ ר , כִּ י כְּ בָ ר טָ עַ ם גֹּדֶ ל הַ כְּ בֵ דות שֶׁ ל בֵּ רור ּ ּ הָ אֲ כִ ילָ ה אֵ צֶ ל אַ בְ רָ הָ ם ל"ּ כַּ נַ שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה נִתְ עַ כֵּב כָּ ל כָּ ך ְ . ל"ּ כַּ נַ וְ זֶה שֶׁ נֶאֱמַ ר שָׁ ם בַּ עֲלִ יָתוֹ לִ מְ קוֹ מוֹ ּ ּ : ּומַ פְ לִ א לַעֲשׂ וֹ ת ) שׁ וֹ פְ טִ ים יג ( כִּ י עֲלִ יָתוֹ לִ מְ קוֹ מוֹ הָ יָה ּ בְּ דֶ רֶ ך פֶ לֶא גָּדוֹ ל ּ ְ כִּ , י קָ שֶׁ ה לַעֲלוֹ ת וְ לָ שׁ וב לִ מְ קוֹ מוֹ ּ לְ נַקוֹ ת עַ צְ מוֹ מִ זֻהֲמַ ת זֶה הָ עוֹ לָם ּ ּ , ובִ שְׁ בִ יל זֶה קָ בְ עו ּ ּ לָ נו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל בְּ בִ רְ כַּ ת אֲ שֶׁ ר יָצַ ר ' ּומַ פְ לִ יא לַעֲשׂ וֹ ת ' כִּ י זֶה הַ בֵּ רור הוא פֶ לֶא גָּדוֹ ל ּ ּ ּ ) :( עג

Segment 11
HE:
יח,יט לַעֲשׂ וֹ ת צְ דָ קָ ה ומִ שְׁ פָ ט ּ ּ

Segment 12
HE:
וְ עַל־כֵּן נִסְ מָ ך מִ קְ רָ א זֶה לְ עִ נְיַן פָ רָ שַׁ ת סְ דוֹ ם שֶׁ אָ מַ ר ה ּ ְ ' יִתְ בָּ רַ ך : ְ הַ מְ כַ סֶּ ה אֲנִי מֵ אַ בְ רָ הָ ם אֶ ת אֲשֶׁ ר אֲנִי חָ פֵ ץ לַעֲשׂ וֹ ת בִּ סְ דֹם וְ כו ' ּ וְ אַ בְ רָ הָ ם הָ יוֹ יִהְ יֶה וְ כו ' ּ כִּ י יְדַ עְ תִ יו ּ . 'ּ וְ כו הַ יְנו כִּ י ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך חָ פֵ ץ ומִ תְ אַ וֶה לִ תְ פִ לָתָ ן שֶׁ ל ּ ּ ּ ְ צַ דִ יקִ ים וְ הָ יָה חָ פֵ ץ מְ אֹד שֶׁ אַ בְ רָ הָ ם יִתְ פַ לֵל לְ פָ נָיו עַל ּ ּ ּ סְ דֹם וְ כַ מובָ ן בַּ מִ דְ רָ שׁ שֶׁ הֵבִ יא שָׁ ם מָ שָׁ ל שֶׁ ה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ הָ יָה מִ תְ עַנֵג מִ תְ פִ לַת אַ בְ רָ הָ ם ּ ּ ּ . כִּ י אַ ף־עַל־פִ י ּ שֶׁ אַ בְ רָ הָ ם לֹא פָ עַל בַּ קָ שָׁ תוֹ לְ הַ צִ יל אֶ ת סְ דֹם מִ גְּזֵרָ תָ ם ּ ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן תְ פִ לָתוֹ אֵ ינָה נֶאֱבֶ דֶ ת ּ ּ ּ ּ , וְגַם בֶּ אֱמֶ ת פָ עַל ּ הַ רְ בֵּ ה מְ אֹד , כִּ י זְכות תְ פִ לָתוֹ לְ הַ צִ יל אֶ ת סְ דֹם פָ עֲלָה ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה נִצוֹ ל לוֹ ט וְזַרְ עוֹ שֶׁ מֵ הֶם יִשְׁ ּ ּ ּתַ לְ שֵׁ ל וְיֵצֵא הִ תְ נוֹ צְ צות דָ וִ ד־מָ שִׁ יחַ וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ ּ ּ . ל" כִּ י אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ כְּ בָ ר נִשְׁ תַ לַח הַ מַ לְ אָ ך לְ הַ צִ יל ּ ּ ְ ּ ּ ּ , אֲבָ ל אַ ף־עַל־פִ י־כֵן עֲדַ יִן הָ יו צְ רִ יכִ ין אִ תְ עָרותָ א דִ לְ תַ תָ א ּ ּ ּ ּ ּ לְ הַ רְ בּ וֹ ת בִּ תְ פִ לָה וְ תַ חֲנו ּ ּ נִים לִ גְמֹר הַ יְשׁ ועָ ה לְ הַ צִ יל אֶ ת ּ ּ לוֹ ט מִ תוֹ ך הַ הֲפֵ כָ ה לְ הוֹ צִ יא מִ מֶ נו דָ וִ ד ומָ שִׁ יחַ ּ ּ ּ ּ ּ ְ ּ . וְ עַל־כֵּן נִסְ מָ ך לָזֶה פָ סוק כִּ י יְדַ עְ תִ יו ּ ּ ּ ְ וכו ' ּ שֶׁ מְ דַ בֵּ ר מֵ עִ נְיַן צְ דָ קָ ה ומִ שְׁ פָ ט ּ ּ , כִּ י כָּ ל כּ ֹחַ הַ תְ פִ לָה לְ בַ טֵ ל הַ גְּזֵרָ ה הוא ּ ּ ּ ּ רַ ק עַל־יְדֵ י זֶה שֶׁ מְ בַ קְ שִׁ ין מֵ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ רוֹ צֶה ּ ְ לְ הָ בִ יא אֵ יזֶה דִ ין וגְזֵרָ ה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ , שֶׁ מַ גִּיעַ כֵּ ן בְּ וַדַ אי ּ ּ עַל־פִ י מִ שְׁ פָ טוֹ בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵ ן יֵשׁ אֶ צְ לוֹ ּ בְּ חִ ינַת צְ דָ קָ ה בְּ תוֹ ך הַ מִ שְׁ פָ ט שֶׁ הַ ּ ּ ְ צַ דִ יקִ ים בִּ תְ פִ לָתָ ם ּ ּ ּ יְכוֹ לִ ים לְ עוֹ רֵ ר עַד שֶׁ יִהְ יֶה נִמְ שָׁ ך צְ דָ קָ ה וְחֶ סֶ ד כָּ זֶה ְ ּ לְ תוֹ ך הַ מִ שְׁ פָ ט שֶׁ יוֹ שֵׁ ב לָדון וְ לִ שְׁ פֹט עַד שֶׁ יְבַ טֵ ל אֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ הַ גְּזֵרָ ה לְ גַמְ רֵ י , כִּ י הוא יִתְ בָּ רַ ך בְּ מִ שְׁ פָ ט עוֹ שֶׂ ה צְ דָ קָ ה ּ ְ ּ שֶׁ הוא פִ לְ אֵ י ּ ּ פִ לְ אוֹ תָ יו הַ נִסְ תָ רִ ים מְ אֹד שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר ּ ּ ּ לְ הָ בִ ין . וְ עַל־כֵּן הִ זְכִּ יר ה ' יִתְ בָּ רַ ך עִ נְיָן זֶה דַ יְקָ א שֶׁ ל ּ ְ צְ דָ קָ ה ומִ שְׁ פָ ט קֹדֶ ם שֶׁ גִּלָה לְ אַ בְ רָ הָ ם גְּזֵרַ ת סְ דֹם כְּ דֵ י ּ ּ ּ שֶׁ יִתְ פַ לֵל עֲלֵיהֶם ּ ּ ּ , כִּ י עִ קַ ר כּ ֹחַ הַ תְ פִ לָה הוא רַ ּ ּ ּ ּ ק עַל־יְדֵ י זֶה ) :( עד

Segment 13
HE:
יח,יט לַעֲשׂ וֹ ת צְ דָ קָ ה ומִ שְׁ פָ ט ּ ּ

Segment 14
HE:
וְזֶה : כִּ י יְדַ עְ תִ יו לְ מַ עַן אֲשֶׁ ר יְצַ וֶה אֶ ת בָּ נָיו וְ אֶ ת בֵּ יתוֹ ּ ּ אַ חֲרָ יו וְ שָׁ מְ רו דֶ רֶ ך ה ְ ּ ּ ' לַעֲשׂ וֹ ת צְ דָ קָ ה ומִ שְׁ פָ ט ּ ּ , כִּ י הוא ּ ' דֶ רֶ ך ה ְ ּ '' ּ בְּ וַדַ אי , ' לַעֲשׂ וֹ ת צְ דָ קָ ה ומִ שְׁ פָ ט ּ ּ ', דְ הַ יְנו ּ ּ שֶׁ בְּ תוֹ ך הַ מִ שְׁ פָ ט יַעֲשֶׂ ה צְ דָ קָ ה שֶׁ זֶה אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ בִ ין ּ ּ ּ ְ כְּ לָל , כִּ י הוא בְּ חִ ינַת דַ רְ כֵי ה ּ ּ ' שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ בִ ין שֶׁ עַל זֶה בִּ קֵ שׁ מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו עָלָיו הַ שָׁ לוֹ ם ּ ּ ּ : הוֹ דִ יעֵנִי נָא אֶ ת דְ רָ כֶיך ָ ּ , שֶׁ בִּ קֵ שׁ לֵידַ ע דַ רְ כֵי ה ּ ּ ' דַ רְ כֵי מִ שְׁ פָ טָ יו וְ צִ דְ קָ תוֹ ּ ּ אֵ יך הוא מַ נְהִ יג עוֹ לָמוֹ בִּ צְ דָ קָ ה ומִ שְׁ פָ ט כְּ דֵ י שֶׁ יֵדַ ע ּ ּ ּ ּ ְ אֵ יך לְ הִ תְ פַ לֵל עַל יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ְ , וכְ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ ּ " י שָׁ ם : וְ אֶ ת תַ שְׁ לום הַ שָׂ כָ ר שֶׁ לִ י בָּ עָם הַ זֶה ה ּ ּ ּ ּ ּ וֹ דִ יעֵנִי , שֶׁ רָ צָ ה לְ הַ שִׂ יג אֵ יך יוכַ ל לְ בַ טֵ ל כָּ ל מִ ינֵי גְּזֵרוֹ ת שֶׁ אֵ ינָן טוֹ בוֹ ת ּ ּ ְ ּ ּ מִ יִשְׂ רָ אֵ ל . עַד שֶׁ פָ עַל אַ חַ ר־כָּ ך שֶׁ הֵ שִׁ יב לוֹ ה ְ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך : ְ

Segment 15
HE:
אֲנִי אַ עֲבִ יר כָּ ל טובִ י עַל פָ נֶיך וְ כו ּ ּ ָ ּ . ' וְגִלָה לוֹ כָּ ל הַ שְׁ לֹשׁ ּ ּ עֶשְׂ רֵ ה מִ ד ּ וֹ ת שֶׁ ל רַ חֲמִ ים , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת תְ פִ לַת ה ּ ּ . ' נִמְ צָ א שֶׁ בְּ חִ ינָה זֹאת שֶׁ ל צְ דָ קָ ה ומִ שְׁ פָ ט ּ ּ ל"ּ הַ נַ הוא ּ בְּ חִ ינַת דַ רְ כֵי ה ּ . ' וְזֶהו בְּ חִ ינַת וְ שָׁ מְ רו דֶ רֶ ך ה ְ ּ ּ ּ ' לַעֲשׂ וֹ ת צְ דָ קָ ה ומִ שְׁ פָ ט ּ ּ , כִּ י שְׁ מִ ירַ ת צְ דָ קָ ה ומִ שְׁ פָ ט הוא בְּ וַדַ ּ ּ ּ ּ אי דֶ רֶ ך ה ְ ּ .' אֲ בָ ל כָּ ל אָ דָ ם מִ יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ הוא מִ זֶרַ ע אַ בְ רָ הָ ם צָ רִ יך ְ ּ ּ ּ לֵילֵך בָּ זֶה ְ , כִּ י צְ רִ יכִ ין לְ הִ תְ דַ בֵּ ק בְּ מִ דוֹ תָ יו יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ . ל" וְ עַ ל־כֵּ ן אָ הַ ב ה ' יִתְ בָּ רַ ך ְ אֶ ת אַ בְ רָ הָ ם לְ מַ עַן אֲ שֶׁ ר יְצַ וֶ ּ ה אֶ ת בָּ נָיו וְ כו ' ּ וְ שָׁ מְ רו ּ דֶ רֶ ך ה ְ ּ ' לַעֲשׂ וֹ ת צְ דָ קָ ה ומִ שְׁ פָ ט ּ ּ . כִּ י כָּ ל בָּ נָיו וְ זַרְ עוֹ לְ דוֹ רוֹ ת עוֹ לָם צְ רִ יכִ ין לִ זָהֵ ר לִ שְׁ מֹר דֶ רֶ ך ה ְ ּ ּ ' ּ הַ זֶה לֵילֵך בְּ דֶ רֶ ך זֶה שֶׁ ל בְּ חִ ינַת צְ דָ קָ ה ומִ שְׁ פָ ט ּ ּ ְ ְ , לְ הַ אֲמִ ין תָ מִ יד שֶׁ יֵשׁ דַ ּ ּ ּ רְ כֵ י ה ' ּ הַ נֶעְ לָמִ ים מְ אֹד שֶׁ הֵ ם בְּ חִ ינַת צְ דָ קָ ה ומִ שְׁ פָ ט ּ ּ ל"ּ הַ נַ שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה עִ קַ ר קִ יום הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ תָ מִ יד בְּ כָ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל כְּ פִ י מַ ה שֶׁ הוא בְּ כָ ל ּ ּ ּ ּ תֹקֶ ף הִ תְ גַּבְּ רות הַ גָּלות בִּ כְ לָ ל ובִ פְ רָ ט ּ ּ ּ ּ , כִּ י עַ ל־יְדֵ י זֶה עִ קַ ר ּ הַ הִ תְ קָ רְ בות לַה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך לְ כָ ל אֶ חָ ד בְּ כָ ל ְ מָ קוֹ ם שֶׁ הוא בְּ אוֹ תוֹ הָ עֵ ת וְ הַ שָׁ עָ ה ּ ּ , כִּ י עַ ל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת מִ שְׁ פָ ט לְ בַ ד קָ שֶׁ ה לְ הִ תְ קָ רֵ ב ּ , כִּ י כְּ פִ י גְּ דֻ לַת ּ ' ה יִתְ בָּ רַ ך , ְ בְּ חוט הַ שַׂ עֲרָ ה שֶׁ פוֹ גְ מִ ין בְּ הַ תוֹ רָ ה הָ יָה ּ ּ ּ ּ רָ אוי עַ ּ ל־פִ י הַ מִ שְׁ פָ ט שֶׁ יָבוֹ א עַ ל הָ אָ דָ ם מַ ה שֶׁ יָבוֹ א ּ ּ ּ ּ ּ ּ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , כְּ מוֹ שֶׁ מְ בֹאָ ר בְּ לִ קוטֵ י תִ נְיָנָא ּ ּ ּ ּ ) סִ ימָ ן מט (. וצְ רִ יכִ ין לִ בְ טֹחַ בְּ רַ חֲמֵ י צִ דְ קָ תוֹ שֶׁ יַעֲשֶׂ ה עִ מָ נו ּ ּ ּ ּ צְ דָ קָ ה וָחֶ סֶ ד ומַ תְ נַת חִ נָם ּ ּ ּ , ְ אַ ך אִ ם כֵּ ן אֵ ין צְ רִ יכִ י ן לַעֲשׂ וֹ ת כְּ לום מֵ אַ חַ ר שֶׁ מְ קַ בְּ לִ ין רַ ק עַ ל־יְדֵ י צְ דָ קָ ה ּ ּ ומַ תְ נַת חִ נָם ּ ּ ּ , עַ ל־כֵּ ן צְ רִ יכִ ין לְ בַ טֵ ל דַ עְ תוֹ נֶגֶד דַ עַ ת ּ ּ ּ ּ הַ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת ולְ הַ אֲ מִ ין בְּ דַ רְ כֵ י ה ּ ּ ּ ' שֶׁ אוֹ הֵ ב צְ דָ קָ ה ומִ שְׁ פָ ט שֶׁ בַּ מִ שְׁ פָ ט בְּ עַ צְ מוֹ עוֹ שֶׂ ה צְ דָ קָ ה ּ ּ ּ ּ , שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ בִ ין זֹאת . וְ כָ ל אֶ חָ ד צָ רִ יך לִ שְׁ מֹר דֶ רֶ ך ה ְ ְ ּ ' לֵילֵך בָּ זֶה לְ הַ חֲזִיק עַ צְ מוֹ בַּ ה ְ ' יִתְ בָּ רַ ך וְ תוֹ רָ תוֹ תָ מִ יד ּ ְ עַ ל־יְדֵ י הַ צְ דָ קָ ה שֶׁ לֹא יִפֹל בְּ דַ עְ תוֹ מִ שׁ ום דָ בָ ר ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ בָּ עוֹ לָם , כִּ י הֲלֹא יֵשׁ בְּ חִ ינַת דֶ רֶ ך ה ְ ּ ' שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ בִ ין שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת צְ דָ קָ ה וְ חֶ סֶ ד חִ נָם ּ ּ , ל"ּ הַ נַ ְ אַ ך אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן כָּ ל אֲ שֶׁ ר תִ מְ צָ א יָדִ י לַעֲשׂ וֹ ת עֲדַ יִן ּ ּ מְ עַ ט דִ מְ עַט טוֹ ב ּ , ּולְ הִ תְ רַ חֵ ק מֵ הָ רַ ע , אֲ נִי מְ חֻיָב ּ לַחֲטֹף כָּ ל יְמֵ י חַ יַי כָּ ל מַ ה שֶׁ אוכַ ל כְּ דֵ י ּ ּ ּ לְ קַ יֵם ּ מִ שְׁ פְ טֵ י הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה כָּ ל מַ ה שֶׁ אוכַ ל ּ ּ ּ ּ ּ . וְ אִ ם כִּ י אֵ ינִי מְ קַ יֵם חֵ לֶק אֶ לֶף ורְ בָ בָ ה וְ גַם פְ גָמַ י מְ רֻ בִּ ים ּ ּ ּ

Segment 16
HE:
צְ דָ קָ ה בְּ חִ ינַת יֵשׁ הֲלֹא מְ אֹד ל"ּ הַ נַ

Segment 17
HE:
. ְ אַ ך אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן צְ רִ יכִ ין לְ הִ תְ חַ זֵק לְ קַ יֵם בְּ כָ ל יוֹ ם וְ עֵת ּ ּ ּ ָּכ ל מַ ה דְ אֶ פְ שָׁ ר ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת מִ שְׁ פָ ט ּ ּ ּ , דְ הַ יְנו מִ צְ וֹ ת ּ ּ ומִ שְׁ פְ טֵ י הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ . נִמְ צָ א שֶׁ כָּ ל אָ דָ ם צָ רִ יך לֵילֵך בְּ דֶ רֶ ך זֶה לִ שְׁ מֹר דֶ רֶ ך ְ ְ ְ ְ ּ ' ה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת צְ דָ קָ ה ומִ שְׁ פָ ט ּ ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּדַ רְ כֵ י ה ' שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ ּשִׂ יג שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה כָּ ל אֶ חָ ד יוכַ ל לִ שָׁ אֵ ר קַ יָם בַּ עֲבוֹ דַ ת ה ּ ּ ּ ' כָּ ל יְמֵ י חַ יָיו ּ ) עה (:

Segment 18
HE:
יח,יט לַעֲשׂ וֹ ת צְ דָ קָ ה ומִ שְׁ פָ ט ּ ּ

Segment 19
HE:
הַ שֵׁ ם־יִתְ בָּ רַ ך מַ נְהִ יג הָ עוֹ לָם בִּ צְ דָ קָ ה ומִ שְׁ פָ ט ּ ּ ְ ּ . כִּ י בִּ בְ חִ ינַת מִ שְׁ פָ ט לְ בַ ד אִ י אֶ פְ ּ שָׁ ר לָעוֹ לָם לְ הִ תְ קַ יֵם ּ , כִּ י אִ ם פוֹ גֵם הָ אָ דָ ם כְּ חוט־הַ שַׂ עֲרָ ה נֶגֶד רְ צוֹ נוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ , הָ יָה רָ אוי עַל־פִ י מִ שְׁ פָ ט שֶׁ יָבוֹ א עָ לָיו מַ ה שֶׁ יָבוֹ א ּ ּ ּ ּ ּ ּ , רַ חֲמָ נָא לִ צְ לַן ּ ; רַ ק צְ רִ יכִ ין לִ בְ טֹחַ מְ אֹד בְּ רַ חֲמֵ י צִ דְ קָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך , ְ ּ שֶׁ יַ עֲשֶׂ ה עִ מָ נו צְ דָ קָ ה וָחֶ סֶ ד ומַ תְ נַת־חִ נָם ּ ּ ּ ּ ּ , וְלֹא כַ חֲטָ אֵ ינו יַעֲשֶׂ ה לָנו ּ ּ ּ . ְ אַ ך אִ ם־כֵּן הָ יָה אֶ פְ שָׁ ר לוֹ מַ ר , שֶׁ אֵ ין צְ רִ יכִ ין לַעֲשׂ וֹ ת כְּ לום ּ , חַ ס וְשָׁ לוֹ ם , מֵ אַ חַ ר שֶׁ מְ קַ בְּ לִ ין רַ ק עַל־יְדֵ י צְ דָ קָ ה ומַ תְ נַת־חִ נָם ּ ּ ּ ּ , עַל־כֵּן צְ רִ י כִ ין לְ בַ טֵ ל דַ עְ תוֹ נֶגֶד הַ צַ דִ יקֵ י־אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ , ּולְ הַ אֲמִ ין בְּ דַ רְ כֵי הַ שֵׁ ם שֶׁ אוֹ הֵב מִ שְׁ פָ ט ּ ּ , ובַ מִ שְׁ פָ ט בְּ עַצְ מוֹ עוֹ שֶׂ ה ּ ּ ּ צְ דָ קָ ה , אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ בִ ין זֹאת ּ , כְּ מוֹ שֶׁ יָסַ ד הַ פַ יְטָ ן ּ ּ ּ : " בִּ מְ קוֹ ם מִ שְׁ פָ ט אֵ ין צְ דָ קָ ה וְ ּ ', ּ כו וְ אַ תָ ה ּ בְּ מִ שְׁ פָ ט תַ עֲשֶׂ ה צְ דָ קָ ה ּ ּ ". עַל־כֵּן צְ רִ יכִ ין לְ הִ תְ חַ זֵק מְ אֹד ּ בְּ תוֹ רַ ת הַ שֵׁ ם ולְ קַ יֵם מִ שְׁ פְ טֵ י הַ תוֹ רָ ה בְּ כָ ל הַ שְׁ לֵמות ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , וְ לִ שְׁ מֹר עַצְ מוֹ אֲפִ לו מִ פְ גָם כָּ ל־שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם . רַ ק אֲפִ לו אִ ם חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם פְ ּ ּ ּ גָמָ יו מְ רֻ בִּ ים מְ אֹד רַ חֲמָ נָא ּ לִ צְ לַן , צְ רִ יכִ ין לְ הִ תְ חַ זֵק בְּ דַ עְ תוֹ מְ אֹד וְ לִ בְ טֹחַ בְּ צִ דְ קוֹ ת ּ ּ ּ הַ שֵׁ ם וַחֲסָ דָ יו הַ מְ רֻ בִּ ים עַד אֵ ין סוֹ ף , שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה יוכַ ל ּ גַּם הוא לְ הִ תְ קָ רֵ ב וְלָשׁ וב אֵ לָיו בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ . נִמְ צָ א שֶׁ עִ קַ ר ּ דֶ רֶ ך הַ ְ ּ שֵׁ ם וְ קִ יום הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה הוא עַל־יְדֵ י צְ דָ קָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ומִ שְׁ פָ ט ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת : " וְ שָׁ מְ רו דֶ רֶ ך ה ְ ּ ּ ' לַעֲשׂ וֹ ת צְ דָ קָ ה ומִ שְׁ פָ ט ּ ּ " ) (: עו

Segment 20
HE:
יט,יא וְ אֶ ת הָ אֲנָשִׁ ים אֲשֶׁ ר פֶ תַ ח הַ בַּ יִת הִ כּ ו ּ ּ ּ בַּ סַ נְוֵרִ ים ... וַיִלְ או לִ מְ צֹא הַ פָ תַ ח ּ ּ ּ

Segment 21
HE:
... כִּ י עִ קַ ר מַ אֲרָ ב שֶׁ ל הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א וְ הַ קְ לִ פוֹ ת הוא ּ ּ ּ ּ אֵ צֶ ל הַ פֶ תַ ח דִ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ שָׁ ם הֵ ם רוֹ בְ צִ ים וְ אוֹ רְ בִ ים ּ ּ ּ ּ וְ שׁ וֹ מְ רִ ים לִ בְ לִ י לְ הַ נִיחַ לִ כְ נֹס לְ תוֹ ך פִ תְ חֵ י הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ְ . כִּ י הַ קְ לִ פוֹ ת נִקְ רָ אִ ים נְטורֵ י ּ ּ ּ ּתַ רְ עָ א ) שומרי הפתח ( שֶׁ עוֹ מְ דִ ים אֵ צֶ ל הַ פֶ תַ ח ּ , שֶׁ לֹא לְ הַ נִיחַ לִ כְ נֹס מִ חוץ ּ ּ ּ לִ פְ נִים עַד אֲשֶׁ ר יִזְכֶּ ה לְ שַׁ בְּ רָ ם . וְזֶה בְּ חִ ינַת לַפֶ תַ ח ּ ּ חַ טָ את רֹבֵ ץ , שֶׁ הַ חַ טָ את שֶׁ הוא הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א רוֹ בֵ ץ ּ ּ אֵ צֶ ל הַ פֶ תַ ח ּ , וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ ) מִ שְׁ לֵ י יד (: " ּורְ שָׁ עִ ים עַל שַׁ עֲרֵ י צַ דִ יק ּ ". שֶׁ הָ רְ שָׁ עִ ים שֶׁ הֵם הַ קְ לִ פוֹ ת עוֹ מְ דִ ים עַל ּ ּ שַׁ עֲרֵ י צַ דִ יק ּ , שֶׁ הֵם שַׁ עֲרֵ י הַ קְ דֻ שָׁ ה וְ אֵ ינָם מַ נִיחִ ים ּ ּ ּ לִ כְ נֹס . וְעִ קַ ר הַ כְ נָעָ תָ ם הוא עַל־יְדֵ י הָ אֱמֶ ת ּ ּ , כִּ י עַל־יְדֵ י אוֹ ר הָ אֱמֶ ת רוֹ אִ ין אֶ ת הַ פֶ תַ ח לִ כְ נֹס מִ חוץ לִ פְ נִים ּ ּ , כִּ י מִ י שֶׁ אֵ ינוֹ רָ אוי לִ כְ נֹס לִ פְ נִים מוֹ נְעִ ין אוֹ תוֹ הַ נְטורֵ י ּ ּ ּ תָ רְ עָ א לִ כְ נֹס . וְ עִ קַ ר כּ ֹחָ ם לִ מְ נֹעַ הוא מַ ה שֶׁ מִ תְ פַ שְׁ טִ ין ּ ּ ּ ּ ּ ּ לִ פְ נֵי הַ פֶ תַ ח ומַ חְ שִׁ יכִ ין לִ פְ נֵי הָ אָ דָ ם עַד שֶׁ אֵ ין רוֹ אֶ ה ּ ּ ּ הַ פֶ תַ ח כִּ , י בֶּ אֱמֶ ת אֵ ין שׁ ום מְ נִיעָ ה כְּ לָל ּ , רַ ק הָ עִ קַ ר ּ הַ מְ נִיעָ ה הוא הַ חֹשֶׁ ך שֶׁ נִקְ רָ א מְ נִיעָ ה ּ ּ ְ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " וְ לֹא חָ שַׂ כְ תָ וְ כו ּ ּ ' ". הַ יְנו מַ ה שֶׁ מְ רַ מִ ין אֶ ת הָ אָ דָ ם ּ ּ ּ ּ

Segment 22
HE:
ַבְּ בִ לְ בּ ולִ ים ושְׁ טותִ ים ומַ חְ שִׁ יכִ ין לִ פְ נֵי עֵינָיו בַּ אֲחִ יז ּ ּ ּ ּ ת עֵינַיִם עַד שֶׁ נִדְ מֶ ה לְ הָ אָ דָ ם שֶׁ אֵ ין שׁ ום פֶ תַ ח לְ פָ נָיו ּ ּ ּ לְ הִ תְ קָ רֵ ב לַה ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ אֲבָ ל בֶּ אֱמֶ ת דֶ רֶ ך הַ חַ יִים נָתון ּ ּ ְ ּ לִ פְ נֵי כָּ ל אָ דָ ם שֶׁ בָּ עוֹ לָם . וַאֲפִ לו בִּ שְׁ אוֹ ל תַ חְ תִ יוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ יְכוֹ לִ ין לְ הִ תְ קָ רֵ ב לַה ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תַ ב רַ בֵּ נו זַ ל " ּ כַּ מָ ה פְ עָמִ ים ּ ּ . רַ ק שֶׁ הָ אָ דָ ם הוא עִ וֵר וְ אֵ ין רוֹ אֶ ה אֶ ת ּ ּ הַ פֶ תַ ח עַל־יְדֵ י הַ קְ לִ פוֹ ת שֶׁ נִקְ רָ אִ ים חֹשֶׁ ך ְ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הֵם עִ קַ ר ּ ּ הַ מְ נִיעוֹ ת , שֶׁ הֵם מַ חְ שִׁ יכִ ין אוֹ ר עֵינָיו שֶׁ ל אָ דָ ם עַד שֶׁ אֵ ין רוֹ אֶ ה הַ פֶ תַ ח ּ , בִּ בְ חִ ינַת וְ אֶ ת הָ אֲנָשִׁ ים אֲשֶׁ ר פֶ תַ ח הַ בַּ יִת הִ כּ ו בַּ סַּ נְוֵרִ ים וְ כו ּ ּ ּ ' וַיִלְ או לִ מְ צֹא הַ פָ תַ ח ּ ּ ּ . ּ שֶׁ מִ י שֶׁ אֵ ינוֹ כְּ דַ אי לִ כְ נֹס מַ חְ שִׁ יכִ ין אֶ ת עֵינָיו , שֶׁ זֶהו ּ ּ בְּ חִ ינַת סַ נְוֵרִ ים עַד שֶׁ הוא לוֹ אֶ ה לִ מְ צֹא הַ פֶ תַ ח ּ ּ . וְ עַל־כֵּן אֵ ין חָ כְ מָ ה וְ אֵ ין תְ בונָה וְ אֵ ין עֵצָ ה לַעֲמֹד כְּ נֶגְדָ ם כִּ י אִ ם ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י הָ אֱמֶ ת , שֶׁ בְּ כָ ל מָ קוֹ ם שֶׁ הוא ּ , צָ רִ יך לְ הִ סְ תַ כֵּל ּ ְ רַ ק עַל הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ ולְ הַמְ שִׁ יך עַצְ מוֹ רַ ק אֶ ל הָ אֱמֶ ת ְ ּ ּ בַּ אֲשֶׁ ר הוא שָׁ ם ולְ דַ בֵּ ר דִ בְ רֵ י אֱמֶ ת בִּ תְ פִ לָתוֹ ותְ חִ נָתוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ

Segment 23
HE:
כְּ פִ י מַ ה שֶׁ הוא ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ אֵ ינוֹ יָכוֹ ל לְ הִ תְ פַ לֵל ּ ּ ּ ּולְ דַ בֵּ ר בֵּ ינוֹ לְ בֵ ין קוֹ נוֹ כְּ לָל , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן יִרְ אֶ ה ּ עַל־כָּ ל־פָ נִים לְ דַ בֵּ ר הַ דִ בּ ור שֶׁ יְדַ בֵּ ר בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ , כְּ גוֹ ן ּ שֶׁ יֹאמַ ר : רִ בּ וֹ נוֹ שֶׁ ל עוֹ לָם , הוֹ שִׁ יעֵנִי ! וְיֹאמַ ר אֵ לו ּ ּ ּ הַ תֵ בוֹ ת בֶּ אֱמֶ ת , עַל־כָּ ל־פָ נִים ּ . וְ כֵן כַּ יוֹ צֵ א בָּ זֶה בִּ שְׁ אָ ר ּ דִ בּ ורִ ים ּ ּ

Segment 24
HE:
, בֶּ אֱמֶ ת אוֹ תָ ם יֹאמַ ר עַל־כָּ ל־פָ נִים ּ , יָכוֹ ל לְ הוֹ צִ יא אוֹ תָ ם בְּ חִ יות אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ אֵ ינוֹ ּ ּ ּ כָּ רָ אוי וְ הִ תְ לַהֲבות ּ ּ

Segment 25
HE:
, אוֹ תָ ם יֹאמַ ר עַל־כָּ ל־פָ נִים ּ בִּ פְ שִׁ יטות בֶּ אֱמֶ ת וַאֲזַי הָ אֱמֶ ת יָאִ יר לוֹ וְיִזְכֶּ ה לִ רְ אוֹ ת ּ ּ הַ פֶ תַ ח . וְ אָ ז בְּ וַדַ אי יִזְכֶּ ה לִ כְ נֹס אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ , כִּ י אֵ ין ּ שׁ ום מְ נִיעָ ה בָּ עוֹ לָם . ל"ּ כַּ נַ וְ תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ רוֹ אִ ין הַ פֶ תַ ח ּ נִכְ נָסִ ין אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה לָבֶ טַ ח ּ ּ :( עז )

Segment 26
HE:
כ,ו ּגַם אָ נֹכִ י יָדַ עְ תִ י ּ

Segment 27
HE:
עִ קַ ר הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ זְכּ וֹ ת כִּ י־אִ ם כְּ שֶׁ הוא ּ ּ ּ נָקִ י וָזַך לְ גַמְ רֵ י מִ כָּ ל הַ תַ אֲווֹ ת ּ ְ , וְ הָ עִ קָ ר מִ תַ אֲוָה הַ כְּ לָלִ ית ּ ּ שֶׁ הִ יא תַ אֲוַת מִ שְׁ גָּל ּ . וְזֶה שֶׁ אָ מַ ר הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך לַאֲבִ ימֶ לֶך ְ ְ ּ : " גַּם אָ נֹכִ י יָדַ עְ תִ י ּ כִּ י בְ תָ ם לְ בָ בְ ך עָ שִׂ יתָ זֹאת ּ ָ , " וְ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" אֲבָ ל נִקְ יוֹ ן כַּ פַ יִם אֵ ין כָּ אן ּ , כִּ י אִ ם הָ יִיתָ נְקִ י כַ פַ יִם ּ , דְ הַ יְנו ּ ּ שֶׁ לֹא הָ יִיתָ בַּ עַל־תַ אֲוָה כָּ זֶה בְּ וַדַ אי לֹא הָ יִיתָ בָּ א ּ ּ ּ לְ מִ כְ שׁ וֹ ל כָּ זֶה , ולְ בַ סּ וֹ ף אַ תָ ה טוֹ עֵן ּ ּ " הֲגוֹ י גַּם צַ דִ יק ּ ּתַ הֲרֹג " ? וְ אַ תָ ה אוֹ מֵ ר ּ " בְּ תָ ם לְ בָ בִ י ובְ נִקְ יוֹ ן כַּ פַ י עָ שִׂ יתִ י ּ ּ ּזֹאת " כְּ אִ לו אַ תָ ה אִ ישׁ צַ דִ יק וֶאֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ , רַ ק אַ בְ רָ הָ ם רִ מָ ה ּ אוֹ תְ ך עַד אֲשֶׁ ר כִּ מְ עַט בָּ אתָ לְ מִ כְ שׁ וֹ ל גָּדוֹ ל עַל־יָד ָ . וֹ ובֶ אֱמֶ ת אַ בְ רָ הָ ם אָ בִ ינו אֵ ינוֹ חַ יָב בָּ זֶה כְּ לָל כִּ י עָ שָׂ ה ּ ּ ּ כַּ הֹגֶן כִּ י שָׁ רֵ י לְ הוֹ לְ צַ דִ יקַ יָא לְ סַ גּוֹ יֵי בְּ רַ מָ אותָ א עִ ם ּ ּ ּ ּ ּ רַ מַ אי ] מותר להם לצדיקים להתנהג ברמאות עם הרמאים , [ בִּ פְ רָ ט שֶׁ בָּ זֶה לֹא הָ יָה שׁ ום רַ מָ אות ּ ּ ּ , כִּ י יָרֵ א ל וֹ מַ ר אִ שְׁ תוֹ הוא שֶׁ לֹא יַהַרְ גוהו מֵ אַ חַ ר שֶׁ רָ אָ ה שֶׁ הֵם ּ ּ ּ ּ ּ בַּ עֲלֵי־תַ אֲווֹ ת כָּ אֵ לו ּ ּ , שֶׁ תֵ כֶף שָׁ אֲלו אוֹ תוֹ עַל עִ סְ קֵ י ּ ּ אִ שְׁ תוֹ . ּ וְזֶה שֶׁ אָ מַ ר הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך לַאֲבִ ימֶ לֶך ְ ְ ּ : " גַּם אָ נֹכִ י יָדַ עְ תִ י ּ כִּ י בְ תָ ם לְ בָ בְ ך וְגוֹ ָ '" , כִּ י לֹא לְ אִ סּ ור הִ תְ כַּ וַנְתָ ּ ּ ּ אֵ שֶׁ ת־אִ ישׁ , אֲבָ ל נִקְ יוֹ ן כַּ פַ יִם אֵ ין כָּ אן ּ , ומֵ אַ חַ ר שֶׁ אַ תָ ה ּ ּ בַּ עַל־תַ אֲוָה כָּ ל־כָּ ך ְ ּ , עַל־כֵּן כִּ מְ עַט שֶׁ נָטִ יתָ מִ דֶ רֶ ך ְ ּ ּ הָ אֱמֶ ת לְ גַמְ רֵ י וְ הָ יִיתָ בָּ א לַעֲבֹר עַל אִ סּ ור אֵ שֶׁ ת־אִ ישׁ ּ ; רַ ק " וָאֶ חְ שׂ ך גַּם אָ ְ נֹכִ י אוֹ תְ ך מֵ חֲטוֹ ־לִ י ָ , " כִּ י הַ שֵׁ ם ּ יִתְ בָּ רַ ך מְ רַ חֵ ם עַל הָ אָ דָ ם שֶׁ חָ פֵ ץ בֶּ אֱמֶ ת רַ ק שֶׁ טוֹ עֶה ּ ְ אֶ ת עַצְ מוֹ , וְ עַל־כֵּן מְ רַ מֵ ז לוֹ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך בִּ דְ רָ כָ יו ְ ּ ּ הַ נֶעְ לָמִ ים שֶׁ יָשׁ וב מִ טָ עותוֹ ּ ּ ּ ּ ּ , אֲבָ ל עַל כָּ ל פָ נִים אַ תָ ה ּ ּ צָ רִ יך לָשׂ ְ ום אֶ ל לִ בְּ ך שֶׁ אֵ ינְך נְקִ י כַ פַ יִם ובִ שְׁ בִ יל זֶה ּ ּ ּ ָ ָ בָּ אתָ לְ טָ עות כָּ זֶה עַל יְדֵ י הָ אֱמֶ ת שֶׁ לְ ך ּ ָ ּ :( עח )

Segment 28
HE:
... אָ מְ רו ּ חֲכָ מֵ ינו ּ זִכְ רוֹ נָם

Segment 29
HE:
לִ בְ רָ כָ ה ב ) בא ב תרא , קטז .(: מִ י ּ שֶׁ יֵשׁ לוֹ חוֹ לֶה

Segment 30
HE:
בְּ תוֹ ך בֵּ י ְ , תוֹ יֵלֵך ְ אֵ צֶ ל

Segment 31
HE:
רַ חֲמִ ים , כִּ י ּ עִ קַ ר

Segment 32
HE:
יוֹ דְ עִ ים אִ ם כִּ י ּ צַ דִ יקֵ י

Segment 33
HE:
ּ הַ דוֹ ר . יֵשׁ כִּ י בַּ עֲלֵי ־ גַאֲוָה , שֶׁ אֵ ינָם

Segment 34
HE:
לְ צַ דִ יקִ ים ּ , וְ אוֹ מְ רִ ים , שֶׁ הֵן

Segment 35
HE:
לְ הִ תְ פַ לֵל ּ ּ , ּומוֹ נְ עִ ים גַּם אֲחֵ רִ ים , כְּ שֶׁ יֵשׁ ּ

Segment 36
HE:
צַ עַר אוֹ חוֹ לֶה , לֵילֵך ְ לְ צַ דִ יקִ ים ּ - עֲלֵיהֶם

Segment 37
HE:
נֶאֱמַ ר ) בראשית : (כ הָ שֵׁ ב

Segment 38
HE:
', ּ וְ כו זֶה כִּ י הַ בַּ עַל ־ גַּאֲוָה

Segment 39
HE:
מְ כֻנֶה ּ בִּ לְ שׁ וֹ ן

Segment 40
HE:
אֲבִ ימֶ לֶך : ְ אֲבִ י , לְ שׁ וֹ ן

Segment 41
HE:
רָ צוֹ ן , כִּ י ּ הוא רוֹ צֶ ה

Segment 42
HE:
לִ מְ לֹך . ְ וְ הַ יְנו ּ אֲבִ ימֶ לֶך , ְ כִּ י

Segment 43
HE:
בִּ תְ פִ לָתוֹ ּ , כְּ מוֹ

Segment 44
HE:
שֶׁ כָּ תוב ּ ) שמואל כג ב־ (: ּ צַ דִ יק

Segment 45
HE:
בְּ עַצְ מוֹ , ּ שֶׁ יָכוֹ ל

Segment 46
HE:
וְיֵשׁ לוֹ ּ הַ מֶ מְ שָׁ לָה , וְ עַל כֵּן ־ מְ כֻנֶה ּ

Segment 47
HE:
אֲבִ ימֶ לֶך , ְ כִּ י ּ הוא

Segment 48
HE:
רוֹ צֶ ה ִל מְ לֹך ְ וְ אוֹ מֵ ר : אֲנָא

Segment 49
HE:
ּ פֵ רושׁ ּ : הָ שֵׁ ב

Segment 50
HE:
הָ אִ ישׁ . אֵ שֶׁ ת - רָ אשֵׁ י ־ תֵ בוֹ ת

Segment 51
HE:
תִ פְ תָ ח ּ ּ , (א ) זֶה

Segment 52
HE:
תְ פִ לָה ּ ּ , דְ הַ יְנו ּ ּ : הָ שֵׁ ב

Segment 53
HE:
אֵ שֶׁ ת , בְּ חִ ינַת

Segment 54
HE:
הַ תְ פִ לָה ּ ּ , לְ הַ צַ דִ יק ּ ּ , כִּ י נָבִ יא

Segment 55
HE:
ּ הוא , כִּ י ּ הַ קָ דוֹ שׁ בָּ ר ־ ־ ּ ְ וך ּ הוא

Segment 56
HE:
לִ תְ פִ לָתָ ן ּ שֶׁ ל ּ צַ דִ יקִ ים

Segment 57
HE:
) חולין , :( ס ּומְ שַׁ גֵּר

Segment 58
HE:
מִ תְ פִ לָתוֹ ּ ּ . וְזֶה : כִּ י נָבִ יא

Segment 59
HE:
ּ הוא , לְ שׁ וֹ ן נִיב

Segment 60
HE:
שְׂ פָ תַ יִם , כְּ מוֹ

Segment 61
HE:
שֶׁ אָ מְ רו ּ חֲכָ מֵ ינו ּ זִכְ רוֹ נָם

Segment 62
HE:
לִ בְ רָ כָ ה ) ברכות לד :(: בּ וֹ רֵ א

Segment 63
HE:
שְׂ פָ תַ יִם , אִ ם ּ שְׁ גורָ ה

Segment 64
HE:
כא,ו צְ חוֹ ק עָשָׂ ה לִ י אֱלֹקִ ים

Segment 65
HE:
כִּ י יִצְ חָ ק הוא הוֹ לָדָ ה הָ רִ אשׁ וֹ נָה דִ קְ דֻ שָׁ ה בָּ עוֹ לָם ּ ּ ּ , כִּ י עַד שֶׁ נוֹ לַד יִצְ חָ ק לֹא הָ יָה אָ דָ ם שֶׁ נוֹ לַד בִּ קְ דֻ שָׁ ה כָּ זֹאת ּ ּ ּ , ִּב קְ דֻ שַׁ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ , כִּ י מֵ חֵ טְ א אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן לֹא הָ יָה שׁ ום הוֹ לָדָ ה בִּ קְ דֻ שָׁ ה כָּ רָ אוי עַד שֶׁ בָּ א אַ בְ רָ הָ ם שֶׁ הָ יָה ּ ּ ּ הָ רִ אשׁ וֹ ן שֶׁ הִ תְ חִ יל לְ הַ מְ שִׁ יך קְ דֻ שַׁ ת יִשְׂ רָ אֵ ל בָּ עוֹ לָם ּ ְ , אֲבָ ל אַ בְ רָ הָ ם אָ בִ ינו בְּ עַצְ מוֹ לֹא נוֹ לַד עֲדַ יִן בִּ ּ קְ דֻ שַׁ ת ּ

Segment 66
HE:
יִשְׂ רָ אֵ ל , וְ הָ רִ אשׁ וֹ ן שֶׁ נוֹ לַד בִּ קְ דֻ שַׁ ת יִשְׂ רָ אֵ ל הָ יָה יִצְ חָ ק ּ ּ אָ בִ ינו ּ , שֶׁ הוא הוֹ לָדָ ה הָ רִ אשׁ וֹ נָה בָּ עוֹ לָם שֶׁ נוֹ לַד ּ ּ בִּ קְ דֻ שַׁ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ , וְ עַל־כֵּן אָ ז הָ יָה שִׂ מְ חָ ה גְּדוֹ לָה בְּ כָ ל הָ עוֹ לָמוֹ ת וְנִקְ רָ א עַל שֵׁ ם הַ שִׂ ּ מְ חָ ה בְּ חִ ינַת ) בְּ רֵ אשִׁ ית (ו , אכ צְ חוֹ ק עָ שָׂ ה לִ י אֱלֹקִ ים וְ כו . 'ּ כִּ י בֶּ אֱמֶ ת כָּ ל הַ שְׂ מָ חוֹ ת שֶׁ שְׂ מֵ חִ ין עַל הַ חֲתֻ נָה הוא פְ לִ יאָ ה לִ כְ אוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ ּ , כַּ אֲשֶׁ ר שָׁ מַ עְ תִ י זֹאת בְּ פֵ רושׁ מִ פִ יו הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ אָ מַ ר , שֶׁ אֵ ין הָ עוֹ לָם יוֹ דְ עִ ים כְּ לָל , מַ ה זוֹ שִׂ מְ חָ ה שֶׁ זֶה נוֹ שֵׂ א ּ ּ זֹאת . כִּ י בְּ וַדַ אי אֵ ין רָ אוי לִ שְׂ מֹחַ עַל עִ נְיָן זֶה ּ ּ . ְ אַ ך בֶּ אֱמֶ ת עִ קַ ר הַ שִׂ מְ חָ ה שֶׁ ל חֲתֻ נָה הוא שִׂ מְ חַ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ ּ , שֶׁ עִ קַ ר שִׂ מְ חָ ה דִ קְ דֻ שָׁ ה הוא מֵ חֲמַ ת שֶׁ אָ נו יוֹ דְ עִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּומַ אֲמִ ינִים שֶׁ עִ נְיָן זֶה בְּ שָׁ רְ שׁ וֹ הוא גָּבוֹ הַ מְ אֹד מְ אֹד ּ ּ כַּ יָדועַ ּ ּ , וְיִהְ יֶה נוֹ לָד מִ זֶה יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ יְקַ דְ שׁ ו שְׁ מוֹ ּ ּ ּ ּ , עַד שֶׁ יֵצְ או צַ דִ יקִ ים גְּדוֹ לִ ים עַד שֶׁ יָבוֹ א מָ שִׁ יחַ מִ דוֹ רוֹ תֵ ינו ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ יְתַ קֵ ן הַ כּ ֹל ּ ּ , וְזֶה עִ קַ ר שִׂ מְ חָ תֵ נו ּ ּ , ומִ זֶ ּ ּ ה וַדַ אי יֶשׁ לָנו ּ ּ לִ שְׂ מֹחַ הַ רְ בֵּ ה עַל הַחֲתֻ נָה ּ . וְזֹאת הַ שִׂ מְ חָ ה הִ תְ חִ ילָה ּ מִ יִצְ חָ ק דַ יְקָ א ּ ּ , שֶׁ הוא הוֹ לָדָ ה הָ רִ אשׁ וֹ נָה בָּ עוֹ לָם ּ בִּ קְ דֻ שַׁ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ , וְעַל־כֵּן בֶּ אֱמֶ ת אָ מְ רָ ה אָ ז שָׂ רָ ה שָׁ ם ) כא : (ו , צְ חוֹ ק עָ שָׂ ה לִ י אֱלֹקִ ים כָּ ל הַ שׁ וֹ מֵ עַ יִצֲחַ ק לִ י ּ . כִּ י בְּ וַדַ אי עַתָ ה שֶׁ נוֹ לָד יִצְ חָ ק אָ ז רָ או וְ שָׁ מְ עו הַכּ ֹל ּ ּ ּ ּ ּ נִפְ לְ אוֹ ת ה ' מַ ה שֶׁ לֹא הָ יָה חִ דושׁ כָּ זֶה מֵ עוֹ לָם שֶׁ יִהְ יֶה ּ ּ ּ ּ ּ נוֹ לָד מֵ חִ בּ ור אִ ישׁ וְ אִ שָׁ ה הוֹ לָדָ ה כָּ זֹאת ּ ּ , שֶׁ מִ מֶ נו יֵצְ או ּ ּ ּ ּ ּ כָּ ל זֶרַ ע יִשְׂ רָ אֵ ל עַד שֶׁ יָבוֹ א מָ שִׁ יחַ ּ , ובְ וַדַ אי הוא צְ חוֹ ק ּ ּ ּ וְ שִׂ מְ חָ ה וְחֶ דְ וָה רַ בָּ ה בְּ כָ ל הָ עוֹ לָמוֹ ת , בְּ חִ ינַת ' כָּ ל ּ הַ שׁ וֹ מֵ עַ יִצֲחַ ק לִ י ', כִּ י מֵ הוֹ לָדָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה הַ זֹאת הִ תְ חִ יל ּ ּ שַׁ לְ שֶׁ לֶת הַ יִחוס יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ , כִּ י אַ בְ רָ הָ ם אָ בִ ינו בְּ עַצְ מ ּ וֹ אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ הוא הָ יָה הָ רִ אשׁ וֹ ן לָאָ בוֹ ת ּ ּ , הָ רִ אשׁ וֹ ן שֶׁ הִ תְ חִ יל לְ גַלוֹ ת אֱלֹקותוֹ בָּ עוֹ לָם ּ ּ , אֲבָ ל הוא בְּ עַצְ מוֹ ּ לֹא נוֹ לַד בִּ קְ דֻ שַׁ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ , אֲבָ ל הוא יָגַע וְטָ רַ ח בְּ עֹצֶם ּ עֲבוֹ דָ תוֹ עַד שֶׁ זָכָ ה לְ קַ דֵ שׁ אֶ ת עַצְ מוֹ כָּ ל כָּ ך ְ ּ ּ עַד שֶׁ זָכָ ה ּ שֶׁ מִ מֶ נו יַתְ חִ יל הוֹ לָדוֹ ת קְ דֻ שַׁ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ ּ ּ , ּ שֶׁ מֵ אָ ז וָהָ לְ אָ ה לֹא יִפָ סֵ ק שַׁ לְ שֶׁ לֶת הַ יוחֲסִ ין שֶׁ ל יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ , שֶׁ מִ מֶ נו יִהְ יֶה ּ ּ ּ ּ נוֹ לָד יִצְ חָ ק שֶׁ הוא הָ רִ אשׁ וֹ ן שֶׁ נוֹ לַד בִּ קְ דֻ שָׁ ה כָּ זֹאת ּ ּ ּ , ומִ מֶ נו יֵצֵ א יַעֲקֹ ּ ּ ּ ּ ב ומִ יַעֲקֹב יֵצְ או כָּ ל זֶרַ ע יִשְׂ רָ אֵ ל עַד ּ ּ ּ הַ סּ וֹ ף עַד שֶׁ יָבוֹ א מָ שִׁ יחַ שֶׁ יֵצֵ א מִ זַרְ עָם שֶׁ יְתַ קֵ ן הַ כּ ֹל ּ ּ ּ ּ ּ וִיגַלֶה אֱלֹקות לְ עֵין כּ ֹל ּ ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת ּ ּ ) קֹהֶ לֶת ד ( וְ הַ חוט ּ הַ מְ שֻׁ לָשׁ לֹא בִ מְ הֵרָ ה יִנָתֵ ק ּ ּ (: פ )

Segment 67
HE:
כב,א קִ לֹ אֱ הָ וְ ים ּ נִסָ ה אֶ ת אַ בְ רָ הָ ם

Segment 68
HE:
כִּ י עִ קַ ר הִ תְ גַּלות הָ אֱמֶ ת הוא לְ גַלוֹ ת יְדִ יעַת אֲמִ תָ תוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ בָּ עוֹ לָם , כִּ י הוא יִתְ בָּ רַ ך עֶצֶם הָ אֱמֶ ת ְ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " וֶאֱמֶ ת ה ' לְ עוֹ לָם , " ּוכְ תִ יב : " וַה ' אֱלֹקִ ים אֱמֶ ת וְ כו ". 'ּ וְ כָ ל אֶ חָ ד כְּ פִ י רִ חוקוֹ מֵ הָ אֱמֶ ת כְּ מוֹ כֵ ן הוא רָ חוֹ ק מֵ ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ וְ כֵן לְ הֵפֶ ך כָּ ל מַ ה שֶׁ קָ רוֹ ב יוֹ תֵ ר אֶ ל הָ אֱמֶ ת ּ ּ ְ , כְּ מוֹ כֵן הוא קָ רוֹ ב יוֹ תֵ ר אֶ ל ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ אֲבָ ל אֲמִ תַ ת ּ הָ אֱמֶ ת אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ שִׂ יג כִּ י אִ ם עַל ּ _ יְדֵ י הַ בְּ חִ ירָ ה בְּ נִסְ יוֹ נוֹ ת רַ בִּ ים וַעֲצומִ ים ּ , כְּ מוֹ שֶׁ מָ צִ ינו בְּ כָ ל הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ ּ הַ גְּדוֹ לִ ים שֶׁ לֹא זָכו לְ הַ שִׂ יג הָ אֱמֶ ת כִּ י אִ ם עַל ּ ּ ּ _ יְדֵ י נִסְ יוֹ נוֹ ת רַ בִּ ים . וְ הָ רִ אשׁ וֹ ן הָ יָה אַ בְ רָ הָ ם אָ בִ ינו שֶׁ הָ יָה לוֹ ּ נִסְ יוֹ נוֹ ת עֲצומִ ים מְ אֹד נֶגֶד כָּ ל הָ עוֹ לָם שֶׁ הָ יו ּ ּ מְ לֵאִ ים שֶׁ קֶ ר וְ אָ מְ רו שֶׁ אֶ צְ לָם הָ אֱמֶ ת ּ , עַד שֶׁ אָ מְ רו עַל אַ בְ רָ הָ ם ּ שֶׁ הוא מִ ין וְ כוֹ פֵ ר וְ הִ שְׁ לִ יכוהו לְ כִ בְ שַׁ ן הָ אֵ שׁ וְרָ דְ פו ּ ּ ּ ּ אוֹ תוֹ מְ אֹד . וְ הוא עָמַ ד בְּ כָ ל הַ נִסְ יוֹ נוֹ ת וְ עַל ּ ּ _ יְדֵ י זֶה גִּלָה ּ הָ אֱמֶ ת בָּ עוֹ לָם , וְהוֹ דִ יעַ שֶׁ יֵשׁ אֱ ּ לֹקִ ים אֱמֶ ת שַׁ לִ יט ּ ומוֹ שֵׁ ל ומַ שְׁ גִּיחַ וְ כו ּ ּ ּ . ' וְ כֵן כָּ ל הַ צַ דִ יקִ ים שֶׁ אַ חֲרָ יו ּ ּ . וְ עִ קַ ר ּ הִ תְ גַּלות הָ אֱמֶ ת בִּ שְׁ לֵמות יִהְ יֶה עַל ּ ּ ּ _ יְדֵ י מְ שִׁ יחַ צִ דְ קֵ נו ּ שֶׁ יָבוֹ א בַּ סּ וֹ ף בְּ אַ חֲרִ ית הַ יָמִ ים הָ אֵ לֶה שֶׁ כְּ בָ ר נִתְ רַ בֶּה ּ ּ ּ הָ עוֹ לָם מְ אֹד , וְעִ קַ ר הָ רִ בּ וי הוא בְּ הַ דֵ עוֹ ת שֶׁ יֵשׁ שִׁ נוי ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּדֵ עוֹ ת הַ רְ בֵּ ה , שֶׁ זֶה עִ קַ ר הָ רִ בּ וי בְּ חִ ינַת רַ בָּ תִ י ּ ּ ּ — ּ בַּ דֵ עוֹ ת . ומָ שִׁ יחַ בְּ עֹצֶם צִ דְ קָ תוֹ יִזְכֶּ ה לְ הַ שִׂ יג הָ אֱמֶ ת ּ ּ לַאֲמִ תוֹ ולְ גַלוֹ ת הָ אֱמֶ ת בָּ עוֹ לָם ּ ּ ּ . וְ אָ ז תִ הְ יֶה גְּאֻ ּ ּלָה שְׁ לֵמָ ה וְ אָ ז יִהְ יֶה נִשְׁ לָם כַּ וָנַת הַ בְּ רִ יאָ ה בְּ תַ כְ לִ ית ּ הַ שְׁ לֵמות ּ ּ , כִּ י זֶה עִ קַ ר כַּ וָנַת הַ בְּ רִ יאָ ה שֶׁ תֵ צֵ א הַ בְּ רִ יאָ ה ּ ּ ּ מִ כּ ֹחַ אֶ ל הַ פֹעַל שֶׁ אָ ז הִ תְ חִ יל הָ רִ בּ וי שֶׁ מִ מֶ נו אֲחִ יזַת ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ שֶׁ קֶ ר וְיִתְ רַ בֶּ ה הָ עוֹ לָם בְּ רִ בּ ו ּ ּ י אַ חַ ר רִ בּ וי מְ אֹד ּ , עַד ּ שֶׁ יִתְ רַ בֶּ ה הָ עוֹ לָם מְ אֹד , שֶׁ עַל _ יְדֵ י זֶה מִ תְ גַּבֵּ ר הַ שֶׁ קֶ ר ּ בְּ יוֹ תֵ ר . וְ עַל _ כֵּן בֶּ אֱמֶ ת הֲוָה מַ ה דַ הֲוָה כָּ ל הַ חֻרְ בָּ נוֹ ת ּ וְ הַ קִ לְ קולִ ים וְ כו ּ ּ ּ ', רַ ק הַ צַ דִ יקִ ים שֶׁ בְּ כָ ל דוֹ ר שֶׁ זוֹ כִ ין ּ ּ ּ ּ לָאֱמֶ ת מְ קַ יְמִ ין ּ הָ עוֹ לָם בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר ּ , עַד שֶׁ בַּ סּ וֹ ף כְּ שֶׁ יִתְ רַ בּ ו הַ דֵ עוֹ ת מְ אֹד מְ אֹד ּ ּ ּ , כִּ י זֶה עִ קַ ר הָ רִ בּ וי ּ ּ , וְיִתְ גַּבֵּ ר הַ שֶׁ קֶ ר מְ אֹד ּ , אָ ז דַ יְקָ א יִזְכֶּ ה הַ גּוֹ אֵ ל צֶ דֶ ק ּ לְ בָ רֵ ר הָ אֱמֶ ת עַל _ יְדֵ י עֹצֶם יְגִיעָ תוֹ , וְ אָ ז דַ יְקָ א יִתְ גַּדֵ ל ּ ּ ְו יִתְ קַ דֵ שׁ שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך עַל ְ ּ _ יְדֵ י שֶׁ יִתְ גַּלֶה הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ ּ ּ ּ מִ תוֹ ך הָ רִ בּ וי דַ יְקָ א ּ ּ ְ ּ ) :( פא

Segment 69
HE:
כב,ד וַיַרְ א אֶ ת הַ מָ קוֹ ם מֵ רָ חֹק ּ ּ

Segment 70
HE:
וְ זֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ כָּ תוב בְּ אַ בְ רָ הָ ם אָ בִ ינו ּ ּ ּ : " ּ וַיַרְ א אֶ ת ּ הַ מָ קוֹ ם מֵ רָ חֹק , " וְ כֵ ן אֵ צֶ ל מִ רְ יָם : " וַתֵ תַ צַ ב אֲחֹתוֹ ּ ּ מֵ רָ חֹק , " הַ יְנו שֶׁ רָ או אֶ ת הַ יְשׁ ועָ ה־שְׁ לֵמָ ה סְ מוכָ ה ּ ּ ּ ּ וקְ רוֹ בָ ה מְ אֹד ומְ זֻמֶ נֶת לָבוֹ א ּ ּ ּ , אַ ך אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן לְ עֵת ּ ְ עַ תָ ה עֲדַ יִן הַ דָ בָ ר רָ חוֹ ק מְ אֹד ּ ּ , וצְ רִ יכִ ין עוֹ ד לְ צַ פוֹ ת ּ ּ הַ רְ בֵּ ה לִ ישׁ ועָ תוֹ יִתְ ּ בָּ רַ ך ולְ חֶ מְ לָתוֹ הַ גְּ דוֹ לָה ְ ּ , וְ כֵ ן הוא ּ בְּ כָ ל דוֹ ר בִּ כְ לָלִ יות ובִ פְ רָ טִ יות ובִ פְ רָ טֵ י פְ רָ טִ יות ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים . וְ גַם עַ תָ ה בַּ דוֹ ר הַ זֶה ּ ּ ּ , אַ חַ ר כָּ ל הַ יְשׁ ועוֹ ת הַ גְּ דוֹ לוֹ ת ּ , שֶׁ זָכִ ינו לִ יצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם ולְ קַ בָּ לַת ּ ּ ּ ּ הַ ת וֹ רָ ה וְ לִ כְ נֹס לְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל ולְ בִ נְיַן בֵּ ית הַ בְּ חִ ירָ ה ּ , וכְ בָ ר הֶרְ אָ ה לָנו הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך הִ תְ קָ רְ בות גָּדוֹ ל ּ ּ ּ ְ ּ וְ נִפְ לָא עַ ל־יְדֵ י גְּ דוֹ לֵי הַ צַ דִ יקִ ים בְּ נֵי עֲלִ יָה שֶׁ הָ יו בְּ כָ ל ּ ּ ּ ּ דוֹ ר וְ נִפְ לְ אוֹ תֵ יהֶ ם אֲ שֶׁ ר עָ שׂ ו ּ ּ , אַ ף־עַ ל־ פִ ּ י־כֵן הַ יְשׁ ועָ ה הַ שְׁ לֵמָ ה רְ חוֹ קָ ה מֵ אִ תָ נו עֲדַ יִן מְ אֹד ּ ּ ּ ּ .

Segment 71
HE:
וְ כֵ ן לְ הֵ פֶ ך , ְ אַ חַ ר כָּ ל הַ חֻרְ בָּ נוֹ ת וְ הַ הִ תְ רַ חֲקות ּ , רַ חֲמָ נָא ּ לִ צְ לַן , אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן מִ י שֶׁ מִ סְ תַ כֵּ ל עַ ל הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ לַאֲמִ תוֹ ּ , רוֹ אֶ ה גַם עַ תָ ה יְשׁ ועוֹ ת הַ שֵׁ ם וְ נִפְ לְ אוֹ ת ּ ּ ּ חֲ סָ דָ יו בְּ כָ ל יוֹ ם ובְ כָ ל עֵת ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " עַ ל נִסֶּ יך ָ שֶׁ בְּ כָ ל יוֹ ם עִ מָ נו וְ עַ ל נִפְ לְ אוֹ תֶ יך וְ טוֹ בוֹ תֶ יך שֶׁ בְּ כָ ל ָ ָ ּ ּ עֵת ". וַאֲפִ לו מִ י שֶׁ אֵ ין לוֹ דַ עַ ת אֲמִ תִ י לִ רְ אוֹ ת נִפְ לְ אוֹ ת ּ ּ ּ ּ חַ סְ דוֹ וִ ישׁ ועָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך בְּ כָ ל יוֹ ם ְ ּ ּ , צָ רִ י ך עַ ל־כָּ ל־פָ נִים ּ ְ לְ הַ אֲמִ ין בָּ זֶה הַ רְ בֵּ ה , שֶׁ חֲסָ דָ יו יִתְ בָּ רַ ך מִ תְ חַ דְ שִׁ ים ּ ְ עָ לֵינו בְּ כָ ל יוֹ ם ּ , וְ כַ מְ בֹאָ ר בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר , שֶׁ זֶה כַּ וָנַת ּ ּ הַ כָּ תוב ּ : " חֲדָ שִׁ ים לַבְּ קָ רִ ים רַ בָּ ה אֱמונָתֶ ך ָ ּ , " ּוכְ מוֹ שֶׁ תִ קְ נו לָנו חֲכָ מֵ ינו זַ ּ ּ ּ ּ ּ " ל לוֹ מַ ר בְּ כָ ל יוֹ ם כַּ מָ ה פְ עָ מִ ים ּ ּ " עַ ל נִסֶּ יך וְ כו ּ ָ '" וְ כַ יוֹ צֵ א הַ רְ בֵּ ה ּ ; אַ ך אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן כָּ ל ּ ְ הַ יְשׁ ועוֹ ת עֲדַ יִן הֵ ם בִּ בְ חִ ינַת ּ " וַיַרְ א אֶ ת הַ מָ קוֹ ם ּ ּ מֵ רָ חֹק , " שֶׁ רוֹ אִ ין הַ יְשׁ ועָ ה בְּ כָ ל עֵת ּ , אֲבָ ל עֲדַ יִן הִ יא רְ חוֹ קָ ה מְ אֹד . וְ אַ ף־עַ ל ־פִ י־כֵ ן אָ נו רוֹ אִ ין הַ יְשׁ ועָ ה בְּ עֵינֵינו בְּ כָ ל עֵת ּ ּ ּ ּ , כִּ י הֲלוֹ א אָ נו רוֹ אִ ין שֶׁ אָ נו זוֹ כִ ין בְּ כָ ל יוֹ ם לְ הָ נִיחַ ּ ּ טַ לִ ית ותְ פִ לִ ין ולְ קַ יֵם כַּ מָ ה מִ צְ וֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ : ל" אֲפִ לו פוֹ שְׁ עֵי יִשְׂ רָ אֵ ל מְ לֵאִ ים מִ צְ וֹ ּ ּ ּ ת כְּ רִ מוֹ ן ּ , ובְ וַדַ אי זֶה לָנו לִ ישׁ ועָ ה נִפְ לָאָ ה וְ נוֹ רָ אָ ה ּ ּ ּ ּ , כִּ י רַ ק זֶה הוא הַ תַ כְ לִ ית מִ כָּ ל הָ עוֹ לָם ּ ּ , כִּ י לֹא יִשָׁ אֵ ר לָנו ּ ּ שׁ ום דָ בָ ר ּ ּ , רַ ק מַ ה שֶׁ אָ נו זוֹ כִ ין לַחְ טֹף מִ זֶה הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ הָ עוֹ בֵ ר אֵ יזֶה תוֹ רָ ה ומִ צְ וֹ ת קְ צָ ת ּ ּ , אֲ שֶׁ ר הֵ ם חַ יֵינו ּ ּ לָנֶצַ ח . ובִ פְ רָ ט מִ י שֶׁ זוֹ כֶ ה לִ טְ עֹם אֵ יזֶה טַ עַם בַּ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ , בִּ פְ רָ ט בְּ חִ דושֵׁ י־תוֹ רָ ה אֲמִ תִ יִים וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ', הוא רוֹ אֶ ה בְּ וַדַ אי ּ ּ נִפְ לְ אוֹ ת חֲסָ דָ יו וִ ישׁ ועָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך בְּ כָ ל יוֹ ם ובְ כָ ל עֵת ּ ּ ְ ; אֲבָ ל צָ רִ יך לֵידַ ע ְ , שֶׁ אַ ף־עַ ל־ פִ י־כֵ ן הַ כּ ֹל הוא רַ ק ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת " וַיַרְ א אֶ ת הַ מָ קוֹ ם מֵ רָ חֹק ּ ּ " ּובִ בְ חִ ינַת " מֵ רָ חוֹ ק ה ' נִרְ אָ ה לִ י " מֵ רָ חוֹ ק דַ יְקָ א ּ , וְ עַ ל־יְדֵ י־זֶה דַ יְקָ א יָכוֹ ל כָּ ל אֶ חָ ד לְ פֻם דַ רְ גֵּה לְ הִ תְ חַ זֵק וְ לִ שָׁ אֵ ר עַל ּ ּ ּ ּ עָ מְ דוֹ בְּ כָ ל עֵת בְּ כָ ל מַ ה שֶׁ יַעֲבֹ ּ ּ ר עָ לָיו , בִּ בְ חִ ינַת " מִ מֶ רְ חָ ק תָ בִ יא לַחְ מָ ה ּ ּ ּ " לַחְ מָ ה דְ אוֹ רַ יְתָ א ּ ּ , שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ קַ בֵּ ל עֵצוֹ ת הַ תוֹ רָ ה וְ הָ עֲבוֹ דָ ה כִּ י אִ ם מִ מֶ רְ חָ ק ּ ּ ּדַ יְקָ א , הַ יְנו שֶׁ צְ רִ יכִ ין לֵידַ ע שֶׁ כָּ ל נְקֻ דָ ה ונְקֻ דָ ה טוֹ בָ ה ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך עוֹ זֵר ְ ּ לְ הָ אָ דָ ם בְּ גַשְׁ מִ יות ובְ רוחָ נִיות ּ ּ ּ ּ ּ ּ , הַ כּ ֹל נִמְ שָׁ ך ובָ א מִ מֶ רְ חָ ק מְ אֹד מְ אֹד ּ ּ ְ , כִּ י לְ פִ י גַשְׁ מִ יותוֹ הוא רָ חוֹ ק מִ ישׁ ועָ ה מְ אֹד ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " רָ חוֹ ק מִ ישׁ ועָ תִ י דִ בְ רֵ י שַׁ אֲגָתִ י ּ ּ ". אַ ך רַ חֲמָ יו יִתְ בָּ רַ ך ְ ְ רַ בִּ ים מְ אֹד ומֵ בִ י ּ א לַחְ מוֹ מִ מֶ רְ חָ ק מְ אֹד מְ אֹד ּ , וְ גַם אַ חַ ר שֶׁ הֵ בִ יא לַחְ מָ ה שֶׁ ל תוֹ רָ ה שֶׁ הוא יְשׁ ועָ תוֹ ּ ּ ּ ּ , עֲדַ יִן ּ הוא רָ חוֹ ק מְ אֹד מְ אֹד , וְ רַ ק זֶה הוא הִ תְ קָ רְ בותוֹ ּ ּ , כִּ י הַ הִ תְ רַ חֲקות תַ כְ לִ ית הַ הִ תְ קָ רְ בות ּ ּ ּ , כִּ י כְּ שֶׁ יוֹ דֵ עַ שֶׁ הוא ּ ּ רָ חוֹ ק מְ אֹד , ּ הוא דַ יְקָ א זוֹ כֶ ה לְ הִ תְ קָ רֵ ב אֵ לָיו יִתְ בָּ רַ ך ְ בְּ תַ כְ לִ ית הַ הִ תְ קָ רְ בות ּ ; וְ תֵ כֶ ף שֶׁ הוא סוֹ בֵ ר שֶׁ כְּ בָ ר ּ קָ רוֹ ב הוא אֶ ל הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , אָ ז יֵדַ ע שֶׁ בְּ וַדַ אי הוא ּ ּ רָ חוֹ ק מְ אֹד מִ מֶ נו יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ פב ) (:

Segment 72
HE:
כב – ד,יד וַיַרְ א אֶ ת הַ מָ קוֹ ם מֵ רָ חֹק ּ ּ ...

Segment 73
HE:
האֶ רָ יֵ ׀ ' ה וְזֶה בְּ חִ ינַת הַ נִסָּ יוֹ ן שֶׁ ל אַ בְ רָ הָ ם וְיִצְ חָ ק בִּ שְׁ עַת הָ עֲקֵ דָ ה ּ , כִּ י יָדועַ קֻ שְׁ יוֹ ת הָ עוֹ לָם עַל גֹּדֶ ל הָ רַ עַשׁ שֶׁ ל נִסְ יוֹ ן ּ הָ עֲקֵ דָ ה , כִּ י לְ פִ י גֹּדֶ ל צִ דְ קָ תוֹ שֶׁ ל אַ בְ רָ הָ ם אֵ ין זֶה נִסָּ יוֹ ן גָּדוֹ ל כָּ ל־כָּ ך לִ כְ אוֹ רָ ה ְ , כִּ י נִדְ מֶ ה לָנו שֶׁ גַּם אֲנָשִׁ ים ּ פְ שׁ וטִ ים יַעַמְ דו בְּ נִסָּ יוֹ ן זֶה שֶׁ כְּ שֶׁ יֹאמַ ר לוֹ ה ּ ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ בְּ פֵ רושׁ לִ שְׁ חֹט אֶ ת בְּ נוֹ יְחִ ידוֹ בְּ וַדַ אי יְקַ יֵם דְ בָ רָ יו ּ ּ ּ ּ וְיִשְׁ חָ טֵ הו .ּ אַ ך עִ קַ ר הַ נִסָּ יוֹ ן הָ יָה מַ ה שֶׁ ּ ּ ּ ְ לֹא הִ רְ הֵר אַ חַ ר מִ דוֹ תָ יו ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך וְ כַ מובָ א מִ זֶה וְ כַ מובָ ן בְּ דִ בְ רֵ י רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ ל " ומובָ א בְּ פֵ רושׁ רַ שִׁ ּ ּ ּ " י מִ מַ ה שֶׁ אָ מַ ר אַ חַ ר־כָּ ך אֲפָ רֵ שׁ ְ ּ ּ שִׂ יחָ תִ י לְ פָ נֶיך , ָ אֶ תְ מוֹ ל אָ מַ רְ תָ לִ י כִּ י בְ יִצְ חָ ק יִקָ רֵ א לְ ך ָ ּ ּ זָרַ ע וְ אַ חַ ר ־כָּ ך אָ מַ רְ תָ לִ י לְ הַ עֲלוֹ תוֹ לְ עוֹ לָה וְ כו ּ ּ ְ . ' ּ מובָ ן מִ זֶה ומִ שְׁ אָ ר מְ קוֹ מוֹ ת שֶׁ זֶה הָ יָה עִ קַ ר הַ נִסָּ יוֹ ן שֶׁ לוֹ וכְ מוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל עַל פָ סוק וַאֲנִי וְ הַ נַעַר נֵלְ כָ ה עַד ּ ּ ּ כּ ֹה ומובָ א בְּ פֵ רושׁ רַ שִׁ ּ ּ ּ : י" אֶ רְ אֶ ה הֵיכָ ן הוא מַ ה שֶׁ אָ מַ ר ּ ּ לִ י כּ ֹה יִהְ יֶה זַרְ עֶך .ָ אֲבָ ל אַ בְ רָ הָ ם הִ תְ חַ זֵק בָּ אֱמונָה וְ לֹא הִ רְ הֵר אַ חַ ר ּ ּ ּ מִ דוֹ תָ יו וְ אָ מַ ר : אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ אֵ ינִי מֵ בִ ין דְ רָ כָ יו ּ ּ , ּ בְּ וַדַ אי כָּ ך הַ מִ דָ ה שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ בִ ין דַ רְ כֵי ה ּ ּ ּ ְ ' וַאֲנִי מְ חֻיָב ּ לַעֲשׂ וֹ ת אֶ ת שֶׁ לִ י לְ הוֹ לִ יך בְּ נִי יְחִ ידִ י לִ שְׁ חִ יטָ ה ְ ּ וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן אֲנִי מַ אֲ מִ ין שֶׁ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך יְקַ יֵם כָּ ל ּ ְ ּדְ בָ רָ יו שֶׁ הִ בְ טִ יחַ נִי , כִּ י דְ רָ כָ יו אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ בִ ין כְּ לָל ּ , כִּ י הוא יָכוֹ ל לַעֲשׂ וֹ ת שְׁ נֵי הֲפָ כִ ים בְּ נוֹ שֵׂ א אֶ חָ ד ּ . ּוכְ מוֹ שֶׁ שָׁ מַ עְ תִ י מִ מֶ נו זַ ּ ּ ּ ּ ּ " ל בָּ זֶה הַ רְ בֵּ ה . וְזֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ כָּ תוב וַיִקְ רָ א אַ בְ רָ הָ ם שֵׁ ם הַ מָ קוֹ ם ּ ּ ּ ּ הַ הוא ה ּ ' יִרְ אֶ ה אֲשֶׁ ר יֵאָ מֵ ר הַ יוֹ ם בְּ הַ ר ה ּ ' יֵרָ אֶ ה , כִּ י כָּ ל הָ אָ בוֹ ת הַ קְ דוֹ שִׁ ים הֵבִ ינו וְ רָ או מֵ רָ חוֹ ק שֶׁ עִ קַ ר הַ תַ כְ ּ ּ ּ ּ ּ לִ ית וְ הַ תִ קְ וָה יִהְ יֶה רַ ק בַּ סּ וֹ ף הָ אַ חֲרוֹ ן כְּ שֶׁ יָבוֹ א מָ שִׁ יחַ וכְ מוֹ ּ ּ ּ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל עַל פָ סוק וְגַם אֶ ת הַ גּוֹ י אֲשֶׁ ר ּ ּ יַעֲבֹדו , ּ לְ רַ בּ וֹ ת שִׁ עְ בּ וד מַ לְ כֻיוֹ ת ּ ּ , וְ כֵן בְּ כַ מָ ה מְ קוֹ מוֹ ת ּ שֶׁ כֻּלָם רָ או גָּלות הַ זֶה הַמַ ּ ּ ּ ּ ּ ר הָ אַ חֲרוֹ ן הָ אָ רֹך כָּ ל־כָּ ך ְ ְ , אֲבָ ל בְּ עֹצֶם גְּדֻ לַת הַ שָׂ גָתָ ם וְרוחַ קָ דְ שָׁ ם לֹא יָכְ לו ּ ּ ּ ּ לַעֲמֹד עַל הַ קֵ ץ הָ אַ חֲרוֹ ן שֶׁ הוא קֵ ץ הַ פְ לָאוֹ ת שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ סָ תום וְ נֶעְ לָם מְ אֹד מֵ עֵין כּ ֹל ּ . וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ ל " עַל פָ סוק וַיִקְ רָ ּ ּ ּ א יַעֲקֹב לְ בָ נָיו וְ כו ', ּ שֶׁ בִּ קֵ שׁ לְ גַלוֹ ת לָהֶם ּ ּ קֵ ץ הַ גְּאֻ לָה וְנִסְ תַ לְ קָ ה הֵימֶ נו שְׁ כִ ינָה ּ ּ ּ ּ ּ . וְזֶהו בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ כָּ תוב בְּ אַ בְ רָ הָ ם ּ ּ ּ : וַיַרְ א אֶ ת הַ מָ קוֹ ם ּ ּ מֵ רָ חֹק

Segment 74
HE:
, מְ קוֹ ם קְ דֻ שַׁ ת שֶׁ הוא הַ תִ קְ וָה שֶׁ רָ אָ ה ּ ּ ּ הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ שֶׁ ּ ּ הוא בֵּ ית חַ יֵינו וְ שָׁ ם כָּ ל תִ קְ וָתֵ נו ּ ּ ּ ּ ּ אֲבָ ל רָ אָ ה אֶ ת הַ מָ קוֹ ם מֵ רָ חֹק ּ , כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לַעֲמֹד עַל הַ דָ בָ ר מָ תַ י נָשׁ וב לְ זֶה הַ מָ קוֹ ם הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ ּ ּ , אֲבָ ל אַ ף־עַל־פִ י־כֵן רָ אָ ה אוֹ תוֹ בִּ רְ אִ יָה יָפָ ה ובָ רָ ה שֶׁ בְּ וַדַ אי ּ ּ ּ ּ נִזְכֶּ ה לְ זֶה הַ מָ קוֹ ם הַ קָ דוֹ שׁ סוֹ ף כָּ ל סוֹ ף רַ ק הוא מֵ רָ חוֹ ק ּ ּ ּ

Segment 75
HE:
וְזֶהו בְּ עַצְ מוֹ בְּ חִ ינַת וַאֲנִי וְ הַ נַעַר נֵלְ כָ ה עַד כּ ֹה ּ ּ , ּ הַ נֶאֱמָ ר בְּ אַ בְ רָ הָ ם , כִּ י הֶ אֱמִ ין שֶׁ אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ מוֹ לִ יך בְּ נוֹ ְ ּ ּ לִ שְׁ חִ יטָ ה אַ ף־עַל־פִ י־כֵן בְּ וַדַ אי יִתְ קַ יְמו דְ בָ רָ ּ ּ ּ ּ ּ יו יִתְ בָּ רַ ך ְ שֶׁ אָ מַ ר כִּ י בְ יִצְ חָ ק יִקָ רֵ א לְ ך זָרַ ע ָ ּ , אַ ך הוא בִּ בְ חִ ינַת כּ ֹה ּ ְ שֶׁ רָ חוֹ ק מְ אֹד וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ בִ ין רַ ק מֵ רָ חוֹ ק רוֹ אִ ין ְו .ל"ּ כַ נַ וְ עַל־כֵּן אַ חַ ר־כָּ ך כְּ שֶׁ הִ צִ יל ה ּ ְ ' יִתְ בָּ רַ ך אֶ ת יִצְ חָ ק ְ וְ הֶ עֱלָה אַ יִל תַ חְ תָ יו אָ ז הֵ ּ ּ בִ ין אַ בְ רָ הָ ם יוֹ תֵ ר שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ בִ ין דְ רָ כָ יו וְ לַעֲמֹד עַל סוֹ ף דְ בָ רָ יו בִּ פְ רָ ט בְּ עִ נְיַן הַ קֵ ץ ּ ּ ּ הָ אַ חֲרוֹ ן שֶׁ כָּ ל הַ הַ בְ טָ חוֹ ת שֶׁ הִ בְ טִ יחוֹ לִ תֶ ן לוֹ זֶרַ ע ּ ולְ הַ נְחִ ילָם אֶ ת הָ אָ רֶ ץ הַ כּ ֹל הָ יָה בִּ שְׁ בִ יל הַ קֵ ץ הָ אַ חֲרוֹ ן ּ ּ שֶׁ רַ ק אָ ז יִתְ קַ יְמו בִּ שְׁ לֵמות כָּ ל הַ הַ בְ טָ חוֹ ת אֲבָ ל אִ י ּ ּ ּ אֶ פְ שָׁ ר לַעֲמֹד עַל סוֹ ף הַ דָ בָ ר בְּ שׁ ום אֹפֶ ן רַ ק אָ נו ּ ּ ּ מְ חֻיָבִ ים בְּ כָ ל יוֹ ם לְ קַ יֵם דִ בְ רֵ י ה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ומִ צְ וֹ תָ יו ּ ְ ולְ הַ אֲמִ ין שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה יִתְ קָ רֵ ב הַ קֵ ץ ולְ חַ כּ וֹ ת בְּ כָ ל יוֹ ם ּ ּ ּ שֶׁ יָבוֹ א וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן אִ ם לֹא יָבוֹ א בְּ אוֹ תוֹ הַ יוֹ ם ּ ּ ּ נְחַ כֶּ ה בְּ יוֹ ם אַ חֵ ר עַד שֶׁ סּ וֹ ף כָּ ל סוֹ ף יָבוֹ א , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו : ּ אִ ם יִתְ מַ הְ מַ ה חַ כֵּ ה לוֹ כִּ י בֹא יָבֹא לֹא יְאַ חֵ ר ּ . וְזֶהו : ּ וַיִקְ רָ א אַ בְ רָ הָ ם שֵׁ ם הַ מָ קוֹ ם הַ הוא ה ּ ּ ּ ' יִרְ אֶ ה , שֶׁ אֵ ין לוֹ פֵ רושׁ לִ כְ אוֹ רָ ה ּ ּ , וְ כַ אֲשֶׁ ר נִדְ חַ ק רַ שִׁ " י בְּ פֵ רושׁ וֹ ּ . ְ אַ ך שֶׁ ל הַ מָ קוֹ ם שֶׁ קָ רָ א כִּ פְ שׁ וטוֹ יִתְ פָ רֵ שׁ עַתָ ה ּ ּ ּ ּ ּ הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ שֶׁ הוא עִ קַ ר הַ תִ קְ וָה ּ ּ ּ ּ ּ ה ל"ּ כַּ נַ ' יִרְ אֶ ה . הַ יְנו כִּ י רַ ק ה ּ ' יִרְ אֶ ה זֶה הַ מָ קוֹ ם לְ הַ שְׁ רוֹ ּ ת בּ וֹ שְׁ כִ ינָתוֹ , כִּ י רַ ק הוא יִתְ בָּ רַ ך לְ בַ ד יוֹ דֵ עַ הַ סּ וֹ ף אֲבָ ל אָ נו אָ סור ּ ּ ּ ְ לָנו לַחְ שׁ ֹב בָּ זֶה שׁ ום קֵ ץ כְּ לָל וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו ּ ּ ּ ּ ּ , ל"זַ רַ ק עָ לֵינו מֻטָ ל בְּ כָ ל יוֹ ם וָיוֹ ם לַעֲשׂ וֹ ת אֶ ת שֶׁ לָנו ּ ּ ּ ּ לָסור מֵ רַ ע וְ לַעֲשׂ וֹ ת טוֹ ב ּ בְּ כָ ל יוֹ ם וָיוֹ ם שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה מִ תְ קָ רֶ בֶ ת הַ גְּאֻ לָה ּ , וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ " ל שֶׁ שָׁ אַ ל ּ אֶ ת אֵ לִ יָהו ּ ּ : אֵ ימָ תַ י יָבוֹ א מַ ר , אָ מַ ר לוֹ : ּ הַ יוֹ ם , ּ הַ יוֹ ם אִ ם בְּ קֹלוֹ תִ שְׁ מָ עו .ּ וְ אִ ם כְּ בָ ר הָ יו כַּ מָ ה צַ דִ יקִ ים וכְ שֵׁ רִ ים שֶׁ עָבְ ּ ּ ּ ּ ּ דו אוֹ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך בְּ כָ ל יוֹ ם וָיוֹ ם וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן עֲדַ יִן לֹא בָּ א ּ ְ , הוא מֵ חֲמַ ת הַ קִ לְ קול שֶׁ ל אֲחֵ רִ ים שֶׁ מְ עַכְּ בִ ין בִּ יאָ תוֹ ּ ּ ּ ּ , אֲבָ ל אַ ף־עַל־פִ י־כֵן כָּ ל אֶ חָ ד כְּ פִ י עֲבוֹ דָ תוֹ הוא מְ קָ רֵ ב ּ ּ הַ גְּאֻ לָה בְּ אוֹ תוֹ הַ יוֹ ם וְ סוֹ ף כָּ ל סוֹ ּ ּ ף יִתְ קַ בְּ צו הִ תְ נוֹ צְ צות ּ ּ הַ גְּאֻ לָה שֶׁ עוֹ רְ רו הַ צַ דִ יקִ ים וְ הַ כְּ שֵׁ רִ ים בְּ כָ ל יוֹ ם וָיוֹ ם ּ ּ ּ ּ וְ עַל־יְדֵ י זֶה תָ בוֹ א הַ גְּאֻ לָה ּ ּ . וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תַ ב רַ בֵּ נו זַ ּ ּ " ל עַל מַ אֲמַ ר רַ בָּ ה בַּ ר בַּ ר חָ נָה ' : כַּ ד חַ ם גַּבֵּ ה אִ תְ הַ פִ יך ְ ּ ּ ' בְּ סִ ימָ ן ב ', ּ עַיֵ ן שָׁ ם . וְזֶהו : ּ אֲשֶׁ ר יֵאָ מֵ ר הַ יוֹ ם בְּ הַ ר ה ּ ' יֵרָ אֶ ה וכְ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ ּ ּ " רַ שִׁ י שֶׁ קָ אֵ י עַל כָּ ל יוֹ ם שֶׁ ל כָּ ל הַ דוֹ רוֹ ת הַ בָּ אִ ים ּ ּ הַ קוֹ רְ אִ ים מִ קְ רָ א הַ זֶה וְ כו ּ ּ ּ ', ּ עַיֵן שָׁ ם . הַ יְנו בְּ חִ ינַת הַ יוֹ ם ּ ּ אִ ם בְּ קֹלוֹ תִ שְׁ מָ עו ּ , ל"ּ הַ נַ שֶׁ בְּ כָ ל יוֹ ם מִ תְ קָ רֶ בֶ ת הַ גְּאֻ לָה ּ כְּ פִ י הָ עֲבוֹ דָ ה שֶׁ ל כָּ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד שֶׁ עוֹ בֵ ד אֶ ת ה ' יִתְ בָּ רַ ך וכְ מוֹ שֶׁ אָ נו מְ בָ רְ כִ ין בְּ כָ ל יוֹ ם מַ צְ מִ יחַ קֶ רֶ ן ּ ּ ְ יְשׁ ועָ ה ּ . וְזֶהו אֲשֶׁ ר יֵאָ מֵ ר הַ יוֹ ם ּ ּ , הַ יְנו בְּ כָ ל יוֹ ם וָיוֹ ם שֶׁ ל כָּ ל אָ דָ ם ּ שֶׁ בְּ כָ ל ּדוֹ ר וָדוֹ ר , ּ הַ יוֹ ם ה ' יֵרָ אֶ ה לְ עַמוֹ בַּ מָ קוֹ ם הַ זֶה ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ " י שָׁ ם . כִּ י בְּ כָ ל יוֹ ם מִ תְ נוֹ צֶ צֶ ת הַ גְּאֻ לָה ּ ' וְ ה נִרְ אֶ ה בַּ מָ קוֹ ם הַ זֶה וְ ּ ּ , ל"ּ כַ נַ ְ אַ ך אַ ף־עַל־פִ י־כֵן לַעֲמֹד ּ עַל סוֹ ף הַ דָ בָ ר מָ תַ י תִ הְ יֶה הַ גְּאֻ לָה הַ שְׁ ּ ּ ּ ּ לֵמָ ה בַּ קֵ ץ ּ הָ אַ חֲרוֹ ן , עַל זֶה אָ מַ ר ' ה : יִרְ אֶ ה . וְ עַיֵן מַ ה שֶׁ מְ בֹאָ ר ּ ּ ּ בְּ סִ ימָ ן רע " ב עַל פָ סוק זֶה הַ יוֹ ם אִ ם בְּ קֹלוֹ תִ שְׁ מָ עו שֶׁ זֶה ּ ּ ּ ּ ּ ּ עִ קַ ר הָ עֵצָ ה לַעֲבוֹ דַ ת ה ' יִתְ בָּ רַ ך לַחְ שׁ ֹב בְּ כָ ל יוֹ ם וָיוֹ ם ְ שֶׁ אֵ ין לוֹ רַ ק זֶה הַ יוֹ ם בִּ לְ בַ ּ ד וְ כו ', ּ עַיֵן שָׁ ם וְ הוא שַׁ יָך ּ ְ ּ ּ לָעִ נְיָן , ל"ּ הַ נַ כִּ י הַ כּ ֹל אֶ חָ ד . כִּ י אָ סור לִ דְ חֹק אֶ ת הַ שָׁ עָה וצְ רִ יכִ ין שֶׁ לֹא לַחְ שׁ ֹב רַ ק ּ ּ ּ ּ אוֹ תוֹ הַ יוֹ ם בִּ בְ חִ ינַת זֶה הַ יוֹ ם עָ שָׂ ה ה ּ ּ ' ', ּ וְ כו וְ עַל־יְדֵ י זֶה יִזְכֶּ ה לַעֲבוֹ דַ ת ה ' יִתְ בָּ רַ ך וכְ מ ּ ְ וֹ כֵן יִזְכֶּ ה שֶׁ מִ מֶ נו לֹא ּ ּ ּ ּ יִהְ יֶה עִ כּ וב מָ שִׁ יחַ כָּ ל־כָּ ך וכְ פִ י עֲבוֹ דַ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ְ הַ מְ קַ יְמִ ים זֹאת וְ עוֹ בְ דִ ים אֶ ת ה ּ ' בְּ כָ ל יוֹ ם , כְּ מוֹ כֵן מִ תְ נוֹ צֵץ צְ מִ יחַ ת קֶ רֶ ן יְשׁ ועָה בְּ כָ ל יוֹ ם וְ ּ ל"ּ כַ נַ עַד שֶׁ סּ וֹ ף כָּ ל סוֹ ף יִתְ קַ בְּ צו כָּ ּ ל עֲבוֹ דָ תָ ם יַחַ ד וְ תָ בוֹ א הַ גְּאֻ לָה ּ בִּ שְׁ לֵמות ּ . וְ כָ ל אֶ חָ ד כְּ פִ י חֶ לְ קוֹ בְּ הִ תְ קָ רְ בות מָ שִׁ יחַ כֵּן ּ יִזְכֶּ ה אָ ז לְ הִ תְ עַנֵג עַל ה ּ ' וְ לִ שְׂ בּ ֹעַ מִ טובוֹ הַ גָּדוֹ ל שֶׁ יַשְׁ פִ יעַ ּ ּ ּ ּ

Segment 76
HE:
עָ לֵינו אָ ז ּ ) :( פג

Segment 77
HE:
כב,ט קֹ עֲ ּיַ וַ ד אֶ חָ צְ יִ ־ת ק בְּ נוֹ עִ קַ ר זְכות עֲקֵ דַ ת יִצְ חָ ק הוא בְּ חִ ינַת רָ צוֹ ן וְ כִ סּ ופִ ין ּ ּ ּ ּ דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ , שֶׁ זֶה הָ יָה עִ קַ ר מַ עֲלַת הַ נִסָּ יוֹ ן שֶׁ ל אַ בְ רָ הָ ם ּ ּ ּ וְיִצְ חָ ק מַ ה שֶׁ נִתְ רַ צו לִ ישָׁ חֵ ט וְ לָמות עַל קִ דושׁ הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ . וְ עַל־יְדֵ י שֶׁ נִתְ רַ צו לָזֶה בְּ רָ צוֹ ּ ּ ּ ן שָׁ לֵם בֶּ אֱמֶ ת נֶחְ שָׁ ב כְּ אִ לו ּ ּ נִשְׁ חַ ט וְ נִקְ רַ ב עַל גַּבֵּ י הַ מִ זְבֵּ חַ ּ , אַ ף עַל פִ י שֶׁ בֶּ אֱמֶ ת לֹא ּ שָׁ לַח יָדוֹ אֵ לָיו וְ לֹא עָ שָׂ ה לוֹ מְ אומָ ה ּ . נִמְ צָ א שֶׁ עִ קַ ר ּ זְכות הָ עֲקֵ דָ ה הוא רַ ק רָ צוֹ ן וְ כִ סּ ופִ ין דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ּ . ּומֵ חֲמַ ת ּ שֶׁ יִצְ חָ ק זָכָ ה אָ ז לְ כִ סּ ופִ ין קְ דוֹ שִׁ ים כָּ אֵ לֶה בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ בִּ מְ סִ ירַ ת נֶפֶ שׁ כָּ זֶה , מִ שָׁ ם נִמְ שָׁ ך קְ דֻ שַׁ ת נַפְ שׁ וֹ ת ּ ּ ְ יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ יָצְ או מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ יֵשׁ בְּ כָ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ נֶפֶ שׁ קְ דוֹ שָׁ ה שֶׁ מְ רֻ צֶ ה לִ מְ סֹר נַפְ שׁ וֹ עַל קִ דו ּ ּ ּ ּ שׁ הַ שֵׁ ם ּ ּתָ מִ יד . נִמְ צָ א שֶׁ כָּ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל נַפְ שׁ וֹ ורְ צוֹ נוֹ חָ זָק ּ ּ תָ מִ יד לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , כִּ י כָּ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל מוכָ ן ּ ּ הַ שֵׁ ם תָ מִ יד בְּ רָ צוֹ ן שָׁ לֵם לָמות עַל קִ דושׁ ּ ּ ּ ּ ּ . כִּ י בִּ פְ נִימִ יות נַפְ שׁ וֹ רְ צוֹ נוֹ חָ זָק מְ אֹד מְ ּ ּ אֹד לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ . וְזֶה מֵ חֲמַ ת שֶׁ כֻּלָנו בְּ נֵי יִצְ חָ ק אָ בִ ינו שֶׁ נֶעֱקַ ד עַל גַּבֵּי ּ ּ ּ ּ ּ הַ מִ זְבֵּ חַ בְּ רָ צוֹ ן שָׁ לֵם בִּ שְׁ בִ יל לַעֲשׂ וֹ ת רְ צוֹ נוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ פד ) (:



# Vayeira
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/1/4/

Vayeira
וירא
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/1/4

Segment 1
HE:
יח,א ּ וַיֵרָ א אֵ לָיו ה ' וְזֶה בְּ חִ ינַת מִ צְ וַת בִּ קור חוֹ לִ ים ּ ּ , כִּ י צְ רִ יכִ ין לְ בַ קֵ ר אֶ ת ּ הַ חוֹ לֶה ולְ הַ סְ בִּ יר לוֹ פָ נִים ּ ּ , דְ הַ יְנו מַ ה שֶׁ בְּ נֵי אָ דָ ם ּ ּ ּ נִכְ נָסִ ין אֶ צְ לוֹ ומְ פַ קְ חִ ין עַל עֲסָ קָ יו וְעוֹ שִׂ ין לוֹ כָּ ל צְ רָ כָ יו ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ שֻׁ לְ חָ ן עָרוך ּ ְ ּ ) יוֹ רֶ ה דֵ עָ ה סִ ימָ ן שלה ס ח " ע" פ נְדָ רִ ים מ .(. שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת הֶ אָ רַ ת ּ ּ ּ פָ נִים . כִּ י אֵ ין מַ סְ תִ ירִ ים פְ נֵיהֶ ם מִ מֶ נו וְ אֵ ינָם נִטְ מָ נִים בְּ בָ תֵ יהֶם ּ ּ ּ ּ ּ ּ , רַ ק בָּ אִ ים אֵ לָיו וְ עוֹ שִׂ ין לוֹ צְ רָ כָ יו ומְ דַ בְּ רִ ין עַל לִ בּ וֹ ּ , שֶׁ כָּ ל זֶה בְּ חִ ינַת הֶ אָ רַ ת פָ נִים ּ . וְ עַל־יְדֵ י זֶה מַ מְ שִׁ יכִ ין עָ לָיו ּ ּ חִ יות מִ בְּ חִ ינַת הֶ אָ רַ ת פָ נִים שֶׁ לְ מַ עְ לָה ּ ּ , שֶׁ מִ שָׁ ם עִ קַ ר ּ ּ ּ הַ חִ יות לְ הַ חֲיוֹ ת אֶ ת הַ חוֹ לֶה ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת ) מִ שְׁ לֵי טז , ( טו בְּ אוֹ ר פְ נֵי מֶ לֶך חַ יִים ּ ְ ּ . .. וְ עַל־כֵּן שְׁ כִ ינָה לְ מַ עְ לָה מְ רַ אֲשׁ וֹ תָ יו שֶׁ ל חוֹ לֶה ) שַׁ בָּ ת יב :( כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) תְ הִ לִ ים מא ּ ּ (: " ד , ' ה יִסְ עָ דֶ נו עַל עֶרֶ שׂ ּ ּ דְ וָי כָּ ל מִ שְׁ כָּ בוֹ הָ פַ כְ תָ וְ כו ּ ּ ּ ' ". הַ יְנו בְּ חִ ינָה הַ נַ ּ ּ , ל" שֶׁ דַ יְקָ א מֵ חֲמַ ת שֶׁ הוא חוֹ לֶה ּ ּ , עַל־כֵּן נִמְ שָׁ ך עָלָיו אוֹ ר ְ ּ הַ שְׁ כִ ינָה , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת אוֹ ר הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת שֶׁ מַ שְׁ גִּיחַ ּ ּ ּ ּ עַל כָּ ל הַ חוֹ לִ ים ו ּ בִ פְ רָ ט עַל הַ חוֹ לִ ים בְּ יוֹ תֵ ר , שֶׁ הֵם בִּ בְ חִ ינַת כָּ ל מִ שְׁ כָּ בוֹ נֶהְ פַ ך בְּ חָ לְ יוֹ ּ ְ , שֶׁ עֲלֵיהֶם מְ פַ קֵ חַ ּ בְּ יוֹ תֵ ר לְ הַ מְ שִׁ יך לָהֶם רְ פואוֹ ת לְ הַ חֲיוֹ תָ ם בְּ גַשְׁ מִ יות ּ ּ ּ ְ וְרוחָ נִיות בְּ אֹפֶ ן שֶׁ יוכַ ל לְ הָ אִ יר בָּ הֶם הַ שָׂ גוֹ ת אֱלֹקות ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , ִּכ י זֶה עִ קַ ר גְּדֻ לַת הַ צַ דִ יק ומַ עֲלָתוֹ שֶׁ מִ שְׁ תַ דֵ ל לְ רַ פֹאות ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ חוֹ לִ ים בְּ יוֹ תֵ ר . וְ עַל־כֵּן דַ יְקָ א מֵ חֲמַ ת שֶׁ הוא חוֹ לֶה וְכָ ל ּ ּ מִ שְׁ כָּ בוֹ נֶהְ פַ ך וְ כו ּ ּ ְ ', מֵ חֲמַ ת זֶה דַ יְקָ א הַ שְׁ כִ ינָה לְ מַ עְ לָה ּ ּ מְ רַ אֲשׁ וֹ תָ יו , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת אוֹ ר ּ הַ צַ דִ יק ּ ּ , כִּ י הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ הֵם שְׁ כִ ינָתוֹ שֶׁ ל מָ קוֹ ם ) " רַ שִׁ י בְּ רֵ אשִׁ ית יז , כב . זֹהַ ר ּ תְ רומָ ה קסג ּ :(. וְזֶהו בְּ חִ ינַת ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית יח : (א , ּ וַיֵרָ א אֵ לָיו ה — ' לְ בַ קֵ ר ּ אֶ ת הַ חוֹ לֶה , כִּ י דַ יְקָ א מֵ חֲמַ ת שֶׁ הוא חוֹ לֶה וצְ רִ יכִ ים ּ ּ ּ לְ בַ קְ רוֹ ּ , עַל־יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א ּ " ּ וַיֵרָ א אֵ לָיו ה , "' בְּ חִ ינַת הַ שָׂ גוֹ ת אֱלֹקות שֶׁ זוֹ כִ ין הַחוֹ לִ ים עַל־יְדֵ י אוֹ ר הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא הַ שְׁ ּ ּ כִ ינָה :(ע )

Segment 2
HE:
יח,א בְּ אֵ לֹנֵי מַ מְ רֵ א

Segment 3
HE:
וְזֶה ) בְּ רֵ אשִׁ ית יח : (א , ּ וַיֵרָ א אֵ לָיו ה ' בְּ אֵ לֹנֵי מַ מְ רֵ א וְ הוא יֹשֵׁ ב פֶ תַ ח הָ אֹהֶל כְּ חֹם הַ יוֹ ם ּ ּ ּ ' . ּ וַיֵרָ א אֵ לָיו ה — '' זֶה בְּ חִ ינַת הִ תְ גַּלות אֱלֹקות ּ ּ ּ , וְזֶה אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ זְכּ וֹ ת כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י שֶׁ נִכְ נָסִ ין בְּ הֵיכְ לֵי הַ תְ מורוֹ ת ומְ בָ רְ רִ ין ּ ּ ּ ּ הַ קְ דֻ שָׁ ה מִ שָׁ ם ּ ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת : בְּ אֵ לֹ נֵי מַ מְ רֵ א , ' מַ מְ רֵ א — ' לְ שׁ וֹ ן תְ מורָ ה ּ ּ , לְ שׁ וֹ ן וְ אִ ם הָ מֵ ר יְמִ ירֶ נו ּ ּ . וְזֶה ' בְּ אֵ לֹנֵי ' מַ מְ רֵ א — בְּ חִ ינַת הַ שְׁ נֵי אִ ילָנוֹ ת ּ , שֶׁ הֵם אִ ילָנָא דְ חַ יֵי ּ ּ וְ אִ ילָנָא דְ מוֹ תָ א ּ , שֶׁ שָׁ ם אֲחִ יזַת הַ הֵיכְ לֵי הַ תְ מורוֹ ת ּ ּ ּ שֶׁ רוֹ צִ ים לְ הַ חֲלִ יף ולְ הָ ּ מִ יר אוֹ תָ ם , לְ רַ חֵ ק אֶ ת הָ אָ דָ ם חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם מֵ אִ ילָנָא דְ חַ יֵי אֶ ל הַ הֵפֶ ך חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ְ ּ ּ , וְעַל יָדָ ם דַ יְקָ א נִגְלָה אֵ לָיו ה ּ ', עַל־יְדֵ י שֶׁ זָכָ ה לְ בָ רֵ ר אוֹ תָ ם ּ , לְ בָ רֵ ר הַ טוֹ ב מֵ הָ רַ ע ולְ הַ עֲלוֹ ת הַ קְ דֻ שָׁ ה מִ שָׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ , עַד שֶׁ זָכָ ה ּ לְ הִ תְ גַּל ּ ות אֱלֹקות בְּ חִ ינַת וַיֵרָ א אֵ לָיו ה ּ ּ ּ .' וְזֶה שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ) ל" בְּ רֵ אשִׁ ית רַ בָּ ה מב (: ח , הוא ּ שֶׁ נָתַ ן לוֹ עֵצָ ה עַל הַ מִ ילָה ּ ּ , זֶה בְּ חִ ינַת ) שְׁ מוֹ ת יד (: ּופַ רְ עֹה הִ קְ רִ יב — שֶׁ הִ קְ רִ יב אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל לַאֲבִ יהֶם שֶׁ בַּ שָׁ מַ יִם ּ ) מִ דְ רָ שׁ רַ בָּ ה בְּ שַׁ לַח פָ רָ שָׁ ה כא ּ , ( כִּ י מִ י שֶׁ חָ ס עַל חַ יָיו הָ אֲמִ תִ יִים הַ נִצְ חִ יִים כָּ ל מַ ה שֶׁ רוֹ אֶ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת הֵיכְ לֵי הַ תְ מורוֹ ת ּ ּ , מִ תְ גַּבְּ רִ ים ומִ שְׁ תַ טְ חִ ים ומִ תְ פַ שְׁ טִ ים יוֹ תֵ ר וְיוֹ תֵ ר ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ כֵן הו ּ א מִ תְ גַּבֵּ ר ומִ תְ אַ מֵ ץ ומִ זְדָ רֵ ז יוֹ תֵ ר לְ הִ תְ קָ רֵ ב לַה ּ ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך מֵ חֲמַ ת שֶׁ רוֹ אֶ ה שֶׁ רוֹ צִ ים חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם לִ דְ חוֹ תוֹ ְ לְ גַמְ רֵ י חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם . וְזֶה בְּ חִ ינַת הִ תְ רַ חֲקות תַ כְ לִ ית ּ ּ הִ תְ קָ רְ בות ּ , יְרִ ידָ ה תַ כְ לִ ית הָ עֲלִ יָה ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת : הוא ּ שֶׁ נָתַ ן לוֹ עֵצָ ה עַל הַ מִ ילָה ּ ּ , דְ הַ יְנו לָמול עָרְ לַת לְ בָ בוֹ ּ ּ ּ , כִּ י דַ יְקָ א עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת מַ מְ רֵ א ּ , בְּ חִ ינַת הֵיכְ לֵי הַ תְ מורוֹ ת ּ ּ , שֶׁ הִ תְ גַּבְּ רו וְ הִ שְׁ תַ טְ חו עָ לָיו כָּ ל כָּ ך ְ ּ ּ ּ ּ , עַל־יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א נִתְ יָעֵץ לָמול אֶ ת לְ בָ בוֹ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת : ּופַ רְ עֹה הִ קְ רִ יב : וְזֶה : וְ הוא יֹשֵׁ ב פֶ תַ ח הָ אֹהֶל כְּ חֹם הַ יוֹ ם ּ ּ ּ ' . יְשִׁ יבָ ה — ' לְ שׁ וֹ ן עַכָּ בָ ה זְמַ ן רַ ב , כְּ מוֹ : וַתֵ שְׁ בו בְ קָ דֵ שׁ יָמִ ים רַ בִּ ים ּ ּ , הַ יְנו שֶׁ זָכָ ה לָזֶה שֶׁ יִתְ גַּלֶה אֵ לָיו ה ּ ּ ּ ּ ' עַל־יְדֵ י שֶׁ יָשַׁ ב ּ וְ נִתְ עַכֵּב יָמִ ים רַ בִּ ים אֵ צֶ ל ' ּפֶ תַ ח הָ אֹהֶ ל ', שֶׁ הוא פֶ תַ ח ּ ּ הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ , אֲבָ ל כְּ שֶׁ רוֹ צִ ין לִ כְ נֹס לְ שָׁ ם , מִ תְ גַּבְּ רִ ין ומִ תְ פַ שְׁ טִ ין כְּ נֶגְדוֹ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א שֶׁ הֵ ם הֵיכְ לֵי ּ ּ ּ ּ הַ תְ מורוֹ ת מְ אֹד ּ ּ , וְכָ ל מַ ה שֶׁ הוא סָ מוך יוֹ תֵ ר אֶ ל ּ ְ ּ ּ ּ הַ פֶ תַ ח , מִ תְ גַּבְּ רִ ין ומִ תְ פַ שְׁ טִ ין כְּ נֶגְדוֹ מְ אֹד מְ אֹד ּ ּ ּ ּ , עַד שֶׁ יֵשׁ הַ רְ בֵּ ה שֶׁ כְּ בָ ר הָ יו אֵ צֶ ל הַ פֶ תַ ח ּ ּ ּ , וְחָ זְרו רַ חֲמָ נָא ּ לִ צְ לָן , מֵ חֲמַ ת שֶׁ לֹא יָדְ עו שֶׁ כְּ בָ ר הֵם אֵ צֶ ל הַ פֶ תַ ח ּ ּ ּ , אוֹ שֶׁ מִ שְׁ תַ טְ חִ ין כְּ נֶגְדוֹ מְ אֹד מְ אֹד עַד שֶׁ קָ שֶׁ ה ל ּ ּ ּ ּ ּ וֹ לְ שָׁ בְ רָ ם , כַּ מְ בֹאָ ר מִ זֶה בִּ דְ בָ רָ יו הַ קְ דוֹ שִׁ ים ּ ּ ) בְּ לִ קוטֵ י תִ נְיָנָא ּ ּ ּ בְּ סִ ימָ ן מח , ( אֲבָ ל הוא יָשַׁ ב וְ נִתְ עַכֵּב פֶ תַ ח הָ אֹהֶל ּ ּ . ' כְּ חֹם הַ יוֹ ם ּ — ' זֶה בְּ חִ ינַת הִ תְ גַּבְּ רות חֲמִ ימות הַ יֵצֶר ּ ּ ּ הָ רָ ע , שֶׁ עַל זֶה נֶאֱמַ ר " שה ) ש א (: ז , אֵ יכָ ה תִ רְ עֶה אֵ יכָ ה תַ רְ בִּ יץ בַּ צָ הֳרָ יִם ּ ּ — שֶׁ אָ ז זְמַ ן רַ ע לְ מִ רְ עֵה הַ צֹאן ּ , כְּ מוֹ ּ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ " י שָׁ ם , כִּ י צָ הֳרַ יִם בְּ חִ ינַת חֹם הַ יוֹ ם ּ , זֶה בְּ חִ ינַת חֲמִ ימות הַ יֵצֶר ּ ּ , שֶׁ אָ ז זְמַ ן רַ ע לְ צֹאן קָ דָ שִׁ ים שֶׁ הַ צַ דִ יק רוֹ עֶה אוֹ תָ ם הָ רוֹ צִ ים ּ ּ לָגֶשֶׁ ת אֶ ל הַ קֹדֶ שׁ ּ , וְרַ בִּ ים נִתְ רַ חֲקו עַל־יְדֵ י זֶה רַ חֲמָ נָא לִ צְ לָן ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תו ב ּ שָׁ ם ) ב יז , (: עַד שֶׁ יָפוחַ הַ יוֹ ם וְ כו ּ ּ ּ ּ ' כְּ מוֹ ּ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ י " שָׁ ם , ּ עַיֵן שָׁ ם , שֶׁ הָ יו יִשְׂ רָ אֵ ל מְ קֹרָ בִ ין לַה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ בִּ גְדֻ לָה וְ כָ בוֹ ד ּ עַד שֶׁ יָפוחַ הַ יוֹ ם ּ ּ ּ — שֶׁ הִ תְ גַּבֵּ ר חֲמִ ימות ּ הַ יוֹ ם וְ כו ּ ּ ', וְ עַל־יְדֵ י זֶה נֶחֱרַ ב הַ בַּ יִת . אֲבָ ל מִ י שֶׁ אֵ ינוֹ רוֹ צֶ ה לְ הַטְ עוֹ ת אֶ ת עַצְ מוֹ וְחוֹ שֵׁ ב עַל תַ כְ לִ יתוֹ הַ נִצְ חִ י ּ ּ בֶּ אֱמֶ ת , אֵ ינוֹ שָׁ ב לְ אָ חוֹ ר בְּ שׁ ום אֹפֶ ן בָּ עוֹ לָם יִהְ יֶה אֵ י ּ ְך ּ שֶׁ יִהְ יֶה , רַ ק הוא יוֹ שֵׁ ב ומַ מְ תִ ין ומִ תְ עַכֵּב אֵ צֶ ל הַ פֶ תַ ח ּ ּ ּ ּ ּ יָמִ ים רַ בִּ ים כַּ מָ ה שֶׁ יִהְ יֶה ּ ּ , וְ אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ אֵ ין מַ נִיחִ ין ּ ּ

Segment 4
HE:
אוֹ תוֹ לִ כְ נֹס לְ תוֹ ך הַ פֶ תַ ח וְחֹם הַ יוֹ ם לוֹ הֵט אוֹ תוֹ מְ אֹד ּ ּ ְ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן אֵ ינוֹ מַ נִיחַ אֶ ת מְ קוֹ מוֹ ּ ּ , וְיוֹ שֵׁ ב ומִ תְ עַכֵּב ּ אֵ צֶ ל הַ פֶ תַ ח הָ אֹהֶל שֶׁ ל הַ צַ דִ יקִ ים וְ הַ כְּ שֵׁ רִ ים עַד יְרֻ חַ ם ּ ּ ּ מִ ן הַ שָׁ מַ יִם ּ , בִּ בְ חִ ינַת : וְ הוא יֹשֵׁ ב פֶ תַ ח הָ אֹהֶ ל כְּ חֹם ּ ּ ּ הַ יוֹ ם .. . וְזֶה : וַיַרְ א וַיָרָ ץ לִ קְ רָ אתָ ם ּ ּ , ' ּ וַיָרָ ץ — ' זֶה בְּ חִ ינַת זְרִ יזות ּ וְ שִׂ מְ חָ ה , כִּ י זְרִ יזות הוא בְּ חִ ינַת שִׂ מְ חָ ה ּ ּ , כַּ מובָ ן ּ ּ בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ " אֲרִ יכַ ת אַ פַ יִם ּ " ) בְּ סִ ימָ ן קנה בְּ לִ קוטֵ י א ּ ּ , ( וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ : ל" מִ צְ וָה לָרוץ לְ בֵ ית הַ כְּ נֶסֶ ת ּ וְ לִ דְ בַ ר מִ צְ וָה , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : שָׂ מַ חְ תִ י בְּ אֹמְ רִ ים לִ י בֵּ ּ ית ' ה נֵלֵך . ְ כִּ י מִ י שֶׁ מִ סְ תַ כֵּ ל עַל תַ כְ לִ יתוֹ בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ ּ , ּ בְּ וַדַ אי כְּ שֶׁ מַ גִּיעַ לֵילֵך לְ בֵ ית הַ כְּ נֶסֶ ת אוֹ לִ דְ בַ ר מִ צְ וָה ְ ּ , ּ הוא רָ ץ בְּ שִׂ מְ חָ ה גְּדוֹ לָה ובִ זְרִ יזות גָּדוֹ ל ּ ּ , כִּ י רַ ק זֶה הוא חִ יותוֹ ּ ּ ּ וְ תִ קְ וָתוֹ לָנֶצַח , וְחוץ מִ זֶה ּ ּ הַ כּ ֹל הֲבֵ ל הֲבָ לִ ים , כִּ י לֹא יִשָׁ אֵ ר כְּ לום מִ שׁ ום דָ בָ ר ּ ּ ּ ּ ּ , לֹא מֵ עֲשִׁ ירות וְ לֹא מִ צַ עַר ּ ּ הָ עֲנִיות וְהַ דַ לות ּ ּ ּ ּ ּ , וְ לֹא מִ שׁ ום דְ בַ ר תַ אֲוָה וְ כָ בוֹ ד וְ קִ נְאָ ה ּ ּ ּ ּ וְ שִׂ נְאָ ה וקְ פִ ידָ א ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : כִּ י לֹא בְ מוֹ תוֹ יִקַ ח הַ כּ ֹל ּ ' ּ וְ כו . 'ּ וְ כו ּוכְ תִ יב : גַּם אַ הֲבָ תָ ם גַּם קִ נְאָ תָ ם גַּם שִׂ נְאָ תָ ם כְּ בָ ר אָ בָ דָ ה . וְ לֹא יִשָׁ אֵ ר רַ ק מַ ה שֶׁ יַחְ טֹף בְּ כָ ל פַ עַם ּ ּ ּ ּ אֵ יזֶה טוֹ ב לֵילֵך לְ בֵ ית הַ כְּ נֶסֶ ת ולְ בֵ ית הַ מִ דְ רָ שׁ ּ ּ ְ , וְ לַעֲשׂ וֹ ת אֵ יזֶה מִ צְ וָה . וְעַל־כֵּן בְּ וַדַ אי מְ חֻיָב כָּ ל אֶ ּ ּ חָ ד לָרוץ בִּ זְרִ יזות וְ שִׂ מְ חָ ה גְּדוֹ לָה לִ דְ בַ ר מִ צְ וָה ּ ּ , וְ כָ ל מַ ה ּ ּ שֶׁ יוֹ דֵ עַ שֶׁ רָ חוֹ ק יוֹ תֵ ר מֵ ה ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ הוא מְ חֻיָב לִ שְׂ מֹחַ ּ ּ יוֹ תֵ ר וְיוֹ תֵ ר בַּ עֲשִׂ יַת הַ מִ צְ וָה ּ ּ , מֵ חֲמַ ת שֶׁ הוא גַּם הוא ּ ּ שֶׁ רָ חוֹ ק כָּ ל כָּ ך זוֹ כֶ ה גַּם־כֵּן לַעֲשׂ ְ וֹ ת מִ צְ וָה . וְזֶהו בְּ חִ ינַת ּ ' ּ וַיַרְ א — ' ּפֵ רֵ שׁ רַ שִׁ : י" וְ הֵ בִ ין , שֶׁ הֵבִ ין הֵיטֵ ב וְ הִ סְ תַ כֵּל ּ עַל הַ תַ כְ לִ ית בֶּ אֱמֶ ת ּ , וְ עַל־יְדֵ י זֶה ' : ּ וַיָרָ ץ לִ קְ רָ אתָ ם — ' זֶה בְּ חִ ינַת שִׂ מְ חַ ת הַ מִ צְ וָה ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה עִ קַ ר עֲלִ יַת ּ ּ הַ קְ דֻ שָׁ ה מִ ן הַ ּ ּ ּ קְ לִ פוֹ ת ּ . .. וְ זֶהו : ּ וַיִשְׁ תַ חו אָ רְ צָ ה ּ ּ ּ — זֶה בְּ חִ ינַת בִּ טול וכְ לָלִ יות ּ ּ ּ ּ ּ בְּ אוֹ ר הָ אֵ ין סוֹ ף , כִּ י כָּ ל הַ הִ שְׁ תַ חֲוָאוֹ ת הֵ ם בְּ חִ ינַת ּ בִּ טול ּ ּ , שֶׁ נוֹ פֵ ל לָאָ רֶ ץ ומִ שְׁ תַ חֲוֶה ופוֹ שֵׁ ט יָדָ יו וְ רַ גְלָיו ּ ּ ּ ּ בְּ בִ טול כָּ ל הַ הַ רְ גָּשׁ וֹ ת מֵ חֲ ּ ּ מַ ת גֹּדֶ ל אוֹ ר הַ צַ ח שֶׁ נִגְ לָה ּ ּ אֵ לָיו , הַ יְנו שֶׁ עַ ל־יְדֵ י הַ שִׂ מְ חָ ה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ' ּ וַיָרָ ץ לִ קְ רָ אתָ ם ', עַ ל־יְדֵ י זֶה זָכָ ה לִ בְ חִ ינַת הַ שָׂ גַת אוֹ רוֹ ת ּ ּ הַ צַ חְ צָ חוֹ ת , שֶׁ שָׁ ם בְּ חִ ינַת הַ הִ שְׁ תַ חֲוָיָה ּ ּ . וְ זֶהו : ּ ּ וַיֹאמַ ר אֲ דֹנָי אִ ם נָא מָ צָ אתִ י חֵ ן בְּ עֵינֶיך אַ ל נָא ָ תַ עֲבֹר מֵ עַ ל עַבְ דֶ ך ּ ָ — שֶׁ בִּ קֵ שׁ מֵ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ לֹא ּ ְ יַעֲבֹר מִ מֶ נו ּ ּ ּ , הַ יְנו שֶׁ לֹא יַעֲבֹר הַ הִ תְ גַּלות הַ זֹאת עַד ּ ּ ּ ּ ּ מִ מֶ נו רְ שִׁ ימָ ה טוֹ בָ ה שֶׁ יִשָׁ אֵ ר אֶ צְ לוֹ ּ ּ ּ ּ ּ , ּ שֶׁ צְ רִ יכִ ין לְ הִ שְׁ תַ דֵ ל מְ אֹד שֶׁ לֹ ּ ּ ּ א יַעֲבֹר מִ מֶ נו הַ הִ תְ גַּלות מְ הֵ רָ ה ּ ּ ּ ּ ּ עַד שֶׁ יִשָׁ אֵ ר לוֹ רְ שִׁ ימָ ה טוֹ בָ ה שֶׁ יוכַ ל לְ הַ חֲיוֹ ת אֶ ת ּ ּ ּ ּ עַצְ מוֹ תָ מִ יד ּ . וְ זֶה שֶׁ בִּ קֵ שׁ אַ בְ רָ הָ ם מֵ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ שֶׁ נִתְ גַּלָה אֵ לָיו אָ ז ּ ּ ' : אַ ל נָא תַ עֲבֹר מֵ עַ ל עַבְ דֶ ך . ' ּ ָ וְ זֶה : ּ יֻקַ ח נָא מְ עַט מַ יִם — זֶה רֶ מֶ ז עַ ל הַ מְ שָׁ כַ ת הַ שֶׁ פַ ע ּ , שֶׁ בִּ קֵ שׁ שֶׁ לֹא יַעֲבֹר מִ מֶ נו הַ הִ תְ גַּלות עַ ד שֶׁ יַמְ שִׁ יך ְ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ מִ שָׁ ם שֶׁ פַ ע ) :( עא

Segment 5
HE:
יח,א וְ הוא יוֹ שֵׁ ב פֶ תַ ח הָ אֹ ּ ּ הֶל ... וְ לֹ א אוכַ ל לְ הִ תְ אַ פֵ ק מֵ עֹ ּ ּ צֶם אַ הֲבָ תְ ך מִ לִ כְ תֹ ּ ָ ב לְ ך ָ ְמ עַט מִ מַ ה שֶׁ אָ מַ רְ תִ י בְּ שַׁ בַּ ת קֹ ּ ּ ּ דֶ שׁ הֶ עָבַ ר . וְ תַ מְ צִ ית הָ עִ נְיָן מְ רֻ מָ ז בַּ פָ סוק ּ ּ ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית יח : (א , וְ הוא ישֵׁ ב פֶ תַ ח ּ ּ הָ אֹ הֶל כְּ חֹ ם הַ יוֹ ם ּ . יוֹ שֵׁ ב לְ שׁ וֹ ן הַ מְ תָ נָה וְ עַכָּ בָ ה זְמַ ן רַ ב ּ , כְּ מוֹ : וַתֵ שְׁ בו בְ קָ דֵ שׁ יָמִ ים רַ בִּ ים ּ ּ , ַה ּ יְנו שֶׁ אֵ ין הָ אָ דָ ם זוֹ כֶ ה לְ הִ תְ גַּלות אֱלֹ ּ ּ הות בְּ חִ ינַת וַיֵרָ א אֵ לָיו ה ּ ּ ' כִּ י אִ ם עַל יְדֵ י שֶׁ יוֹ שֵׁ ב ומַ מְ תִ ין ומִ תְ עַכֵּב אֵ צֶ ל פֶ תַ ח אֹ ּ ּ ּ ּ ּ הֶל הַ קְ דֻ שָׁ ה זְמַ ן רַ ב ּ ּ . וְ אַ ף עַל פִ י שֶׁ בְּ תוֹ ך כָּ ך עוֹ בֵ ר עָ לָיו ְ ְ ּ מַ ה שֶׁ עוֹ בֵ ר ּ . וַחֲמִ ימות ּ הַ יוֹ ם שֶׁ הֵם כְּ לַל הַ תַ אֲווֹ ת בּ וֹ עֵר ּ ּ אוֹ תוֹ הַ רְ בֵּ ה אַ ף עַל פִ י כֵן הוא אֵ ינוֹ מַ נִיחַ אֶ ת מְ קוֹ מוֹ ּ ּ ּ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם רַ ק הוא יוֹ שֵׁ ב ומַ מְ תִ ין ומִ תְ עַכֵּב אֵ צֶל ּ ּ ּ ּ הַ פֶ תַ ח יָמִ ים וזְמַ נִים רַ בִּ ים בְּ חִ ינַת וְ הוא יוֹ שֵׁ ב פֶ תַ ח ּ ּ ּ ּ ּ הָ אֹ הֶל כְּ חֹ ם הַ ּיוֹ ם וְ הָ בֵ ן הֵיטֵ ב , כִּ י אִ יתָ א בִּ דְ בָ רָ יו זִכְ רוֹ נוֹ לִ בְ רָ כָ ה ) ּ ּ לִ קוטֵ י מוֹ הֲרַ " ן חֵ לֶק ב ' מח ( ּ שֶׁ לִ פְ עָמִ ים הָ אָ דָ ם אֵ צֶ ל הַ פֶ תַ ח וְ הוא שָׁ ב לְ אָ חוֹ ר אוֹ שֶׁ מִ שְׁ תַ טֵ חַ ּ ּ ּ ּ ּ ומִ תְ פַ שֵׁ ט אָ ז כְּ נֶגְדוֹ הַ בַּ עַל דָ בָ ר וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ' אֲבָ ל מִ י שֶׁ חוֹ שֵׁ ב

Segment 6
HE:
עַל תַ כְ לִ יתוֹ הַ נִצְ חִ י בֶּ אֱמֶ ת וְחַ ס עַל חַ יָיו בֶּ אֱמֶ ת אֵ ינוֹ ּ ּ ּ שָׁ ב לְ אָ חוֹ ר וְ אֵ ינוֹ זָז מִ מְ קוֹ מוֹ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם בְּ שׁ ום אֹ ּ ּ פֶ ן רַ ק הוא יוֹ שֵׁ ב ומַ מְ תִ ין אֵ צֶ ל פֶ תַ ח אֹ ּ ּ ּ ּ הֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ הוא ּ ּ ּ אֹ הֶ ל בֵּ ית הַ מִ דְ רָ שׁ וְ אֹ ּ הֶ ל הַ צַ דִ יקִ ים וְ ּ ּ הַ כְּ שֵׁ רִ ים אַ ף עַל ּפִ י שֶׁ חֹ ם הַ יוֹ ם בּ וֹ עֵר חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם וְ עַל יְדֵ י זֶה וַיֵרָ א אֵ לָיו ּ ּ ' ה עב ) ... 'ּ וְ כו (:

Segment 7
HE:
יח,ה ְו ֶא ְק ָח ה פַ םחֶ לֶ ־ת וְ עַ ל־כֵּ ן כְּ שֶׁ בָּ או הַ מַ לְ אָ כִ ים אֵ צֶ ל אַ בְ רָ הָ ם נָתַ ן לָ הֶם ּ ּ לֶאֱכֹל , כִּ י בָּ זֶה הֶ רְ אָ ה לָהֶ ם שֶׁ לֹא יְקַ טְ רְ גו עַ ל ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ רוֹ צִ ים לְ קַ בֵּ ל אֶ ת הַ תוֹ רָ ה אַ ף־עַ ל־פִ י ּ ּ שֶׁ עֲתִ ידִ ין לַחֲטֹא , וְ זֶה שֶׁ מובָ א בַּ מִ דְ רָ שׁ ּ ּ ּ ) שְׁ מוֹ ת רַ בָּ ה כח (: בְּ שָׁ עָ ה שֶׁ עָ לָ ה מֹשֶׁ ה לַמָ רוֹ ם לְ קַ בֵּ ל אֶ ת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ בִּ קְ שׁ ו מַ לְ אֲ כֵ י הַ שָׁ רֵ ת לִ פְ גֹּעַ בְּ ּ ּ מֹשֶׁ ה וְ כו ' ּ וַהֲלֹא זֶה הוא שֶׁ אֲ כַ לְ תֶ ם אֶ צְ לוֹ ּ ּ . כִּ י אָ ז כְּ שֶׁ בָּ או הַ מַ לְ אָ כִ ים ּ ּ לְ אַ בְ רָ הָ ם אָ ז הִ תְ חִ יל הִ תְ נוֹ צְ צות קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ מֵ אַ חַ ר שֶׁ כְּ בָ ר נִמוֹ ל אַ בְ רָ הָ ם שֶׁ הִ יא מִ צְ וָה רִ אשׁ וֹ נָה ּ שֶׁ נִצְ טַ וָה בָּ ה ּ ּ ּ . וְ גַם בָּ או לְ בַ שְׂ ּ ּ רוֹ שֶׁ יִהְ יֶה נוֹ לָד יִצְ חָ ק ּ שֶׁ מִ מֶ נו יֵצְ או כָּ ל יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ יְקַ בְּ לו אֶ ת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ עַ ל־כֵּ ן אָ ז הִ שְׁ תַ דֵ ל אַ בְ רָ הָ ם אָ בִ ינו לְ הַ צִ יל אֶ ת ּ ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ לֹא יוכְ לו הַ מַ לְ אָ כִ ים לְ קַ טְ רֵ ג עֲלֵיהֶ ם ּ ּ ּ ּ שֶׁ הֵ ם כְּ מוֹ שֶׁ הֵ ם אַ ף־עַ ל־פִ י ּ

Segment 8
HE:
. וְ עַ נָתַ ן ל־כֵּ ן לְ הַ מַ לְ אָ כִ ים לֶאֱ כֹל כְּ דֵ י שֶׁ יֵדְ עו וְ יָבִ ינו עַ ל־יְדֵ י זֶה כָּ ל ּ ּ ּ ּ מַ ה שֶׁ הָ אָ דָ ם צָ רִ יך לִ סְ בּ ֹל בָּ עוֹ לָם הַ זֶה שֶׁ הוא מֻכְ רָ ח ּ ּ ְ ּ לֶאֱכֹל שֶׁ יֶשׁ בּ וֹ בֵּ רורִ ים כָּ אֵ לו עַ ד שֶׁ בַּ סּ וֹ ף צָ רִ יך ְ ּ ּ ּ ּ לְ בָ רְ רוֹ בְּ תוֹ ך הַ גּוף מִ פְ סֹלֶ ּ ּ ְ ת כָּ זֶה . וְ עַ ל־כֵּ ן אֵ ין לְ קַ טְ רֵ ג עַ ל הָ אָ דָ ם אִ ם נִכְ שָׁ ל חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם בַּ מֶ ה ּ שֶׁ נִ כְ שָׁ ל מֵ אַ חַ ר שֶׁ הוא בִּ מְ קוֹ מוֹ ת כָּ אֵ לו שֶׁ צָ רִ יך ְ ּ ּ ּ ּ ּ

Segment 9
HE:
לְ בָ רֵ ר מִ בְּ חִ ינַת קִ יא צוֹ אָ ה מַ מָ שׁ מִ מְ קוֹ מוֹ ת מְ טֻנָפִ ים ּ ּ ּ כָּ אֵ לֶה ּ . וְ עַ ל־כֵּ ן בֶּ אֱמֶ ת הַ מַ לְ אָ כִ ים ּ

Segment 10
HE:
, ל"ּ הַ נַ אַ ף־עַ ל־פִ י שֶׁ אָ כְ לו ּ ּ בִּ קְ דֻ שָׁ ה גְּ דוֹ לָ ה כָּ רָ אוי לְ מַ לְ אָ כִ ים וְ רִ אשׁ וֹ ן רִ אשׁ וֹ ן ּ ּ מִ סְ תַ לֵק ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ) ל " מִ דְ רָ שׁ רַ בָּ ה וַיֵרָ א פָ רָ שָׁ ה מח ּ ּ ( אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן לֹא יָצְ או נָקִ י אָ ז ּ ּ , כִּ י נִכְ שְׁ לו בִּ שְׁ לֵמו ּ ּ תָ ם , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ל " ) בְּ רֵ אשִׁ ית רַ בָּ ה מח ( עַ ד שֶׁ הֻכְ רְ חו לְ הִ תְ מַ הְ מֵ הַ בְּ זֶה ּ ּ הָ עוֹ לָם וְ לֹא יָכְ לו לַעֲלוֹ ת עַ ד בִּ ימֵ י יַעֲקֹב ּ , וְ אֶ חָ ד לֹא עָ לָ ה עַ ד יְמֵ י מָ נוֹ חַ , כַּ מובָ א ּ ּ . כִּ י מִ זֶה הָ עוֹ לָם קָ שֶׁ ה מְ אֹד לָצֵ את נָקִ י בִּ ּ שְׁ לֵמות ּ , כַּ מובָ א שֶׁ הַ מַ לְ אָ ך כְּ שֶׁ בָּ א לְ זֶה הָ עוֹ לָם אֵ ינוֹ יָכוֹ ל ְ ּ ּ ּ לַעֲלוֹ ת לִ מְ קוֹ מוֹ עַ ד שֶׁ טוֹ בֵ ל עַ צְ מוֹ כַּ מָ ה טְ בִ ילוֹ ת ּ ּ בִּ נְ הַ ר דִ ינור ּ ּ . וְ עִ קַ ר בֵּ רור הַ טוֹ ב מֵ הַ זֻהֲמָ א בְּ זֶה ּ ּ ּ ּ הָ עוֹ לָם כָּ לול בִּ בְ חִ ינַת אֲ כִ ילָ ה ּ . כִּ י עִ קַ ר הַ ּ ּזֻהֲמָ א נִ תְ אַ חֲזָה עַ ל־יְדֵ י חֵ טְ א אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן שֶׁ הָ יָה בְּ עִ נְיַן הָ אֲ כִ ילָ ה , וְ עַ ל־כֵּ ן אַ בְ רָ הָ ם אָ בִ ינו עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם כִּ בֵּ ד ּ ּ אֶ ת הַ מַ לְ אָ כִ ים בְּ עִ נְיַן הָ אֲ כִ ילָ ה ּ , ּובָ זֶה הֶ רְ אָ ה וְ רָ מַ ז לָ הֶ ם גֹּדֶ ל עֹצֶ ם הַ יְגִיעוֹ ת וְ הַ מְ רִ ירות שֶׁ ּ ּ צָ רִ יך הָ אָ דָ ם ְ ּ הֶ עָ לוב הַ זֶה לִ סְ בּ ֹל בְּ זֶה הָ עוֹ לָם עַ ל־כֵּ ן אֵ ין לָהֶ ם עוֹ ד ּ ּ פִ תְ חוֹ ן פֶ ה לְ קַ טְ רֵ ג עַ ל יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ לֹא יְקַ בְּ לו אֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ הַ תוֹ רָ ה , כִּ י בְּ וַדַ אי הַ הֶ כְ רֵ חַ לִ תֵ ן לָ נו אֶ ת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ , כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לַעֲמֹד נֶגֶד זֶה הָ עוֹ לָם כִּ י אִ ם עַ ל־יְדֵ י הַ תוֹ רָ ה שֶׁ נִ קְ רֵ את אֲ כִ ילָה דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ . וְ עַ ל־כֵּ ן כְּ שֶׁ רָ צו ּ לְ קַ טְ רֵ ג עַ ל מֹשֶׁ ה כְּ שֶׁ עָ לָ ה לַמָ רוֹ ם לְ קַ בֵּ ל אֶ ת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ צָ ר קְ לַסְ תֵ ר פָ נָיו כְּ מוֹ אַ בְ רָ הָ ם וְ אָ מַ ר לָהֶ ם ּ ּ : הֲלֹא זֶה הוא שֶׁ אֲ כַ לְ תֶ ם אֶ צְ לוֹ כְּ מוֹ שֶׁ ּ ּ כָּ תוב בַּ מִ דְ רָ שׁ ּ ּ , ל"ּ הַ נַ הַ יְנו שֶׁ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך הֵ שִׁ יב לָ הֶ ם ְ : אֵ יך יֵשׁ לָ כֶ ם פִ תְ חוֹ ן ּ ְ פֶ ה לְ קַ טְ רֵ ג עַ ל קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה לְ זֶה הָ עוֹ לָם ּ ּ , וַהֲלֹא אֲ כַ לְ תֶ ם אֶ צְ לוֹ ּ ' . אֲ כַ לְ תֶ ם ּ ' ּדַ יְקָ א , כִּ י בָּ זֶה טְ עַ מְ תֶ ם ּ קְ צָ ת מַ ה שֶׁ צָ רִ יך הָ אָ דָ ְ ּ ּ ם לִ סְ בּ ֹל בְּ זֶה הָ עוֹ לָם עַ ד שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לוֹ לִ חְ יוֹ ת ולְ הִ תְ קַ יֵם בְּ לִ י הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) תְ הִ לִ ים קיט ּ ּ , צב (: לולֵי תוֹ רָ תְ ך שַׁ עֲשֻׁ עָ י ָ ּ וְ כו :'ּ וְ עַ ל־כֵּ ן כְּ שֶׁ בָּ א הַ מַ לְ אָ ך אֶ ל מָ נוֹ חַ וְ רָ צָ ה גַּם־כֵּ ן ְ ּ לְ כַ בְּ דוֹ לֶאֱ כֹל , הֵ שִׁ יב לוֹ שֶׁ אֵ ינוֹ רוֹ צֶ ה עוֹ ד לֶאֱ כֹל , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) שׁ וֹ פְ טִ ים יג , טז (: אִ ם תַ עְ צְ רֵ נִי לֹא ּ אֹכַ ל בְּ לַחְ מֶ ך כִּ י אָ ז כְּ בָ ר הִ גִּ יעַ שְׁ עָ תוֹ לַחֲזֹר ָ וְ לַעֲלוֹ ת , עַ ל־כֵּ ן לֹא רָ צָ ה עוֹ ד לֶאֱ כֹל שֶׁ לֹא יִתְ עַ כֵּב ּ יוֹ תֵ ר , כִּ י כְּ בָ ר טָ עַ ם גֹּדֶ ל הַ כְּ בֵ דות שֶׁ ל בֵּ רור ּ ּ הָ אֲ כִ ילָ ה אֵ צֶ ל אַ בְ רָ הָ ם ל"ּ כַּ נַ שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה נִתְ עַ כֵּב כָּ ל כָּ ך ְ . ל"ּ כַּ נַ וְ זֶה שֶׁ נֶאֱמַ ר שָׁ ם בַּ עֲלִ יָתוֹ לִ מְ קוֹ מוֹ ּ ּ : ּומַ פְ לִ א לַעֲשׂ וֹ ת ) שׁ וֹ פְ טִ ים יג ( כִּ י עֲלִ יָתוֹ לִ מְ קוֹ מוֹ הָ יָה ּ בְּ דֶ רֶ ך פֶ לֶא גָּדוֹ ל ּ ְ כִּ , י קָ שֶׁ ה לַעֲלוֹ ת וְ לָ שׁ וב לִ מְ קוֹ מוֹ ּ לְ נַקוֹ ת עַ צְ מוֹ מִ זֻהֲמַ ת זֶה הָ עוֹ לָם ּ ּ , ובִ שְׁ בִ יל זֶה קָ בְ עו ּ ּ לָ נו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל בְּ בִ רְ כַּ ת אֲ שֶׁ ר יָצַ ר ' ּומַ פְ לִ יא לַעֲשׂ וֹ ת ' כִּ י זֶה הַ בֵּ רור הוא פֶ לֶא גָּדוֹ ל ּ ּ ּ ) :( עג

Segment 11
HE:
יח,יט לַעֲשׂ וֹ ת צְ דָ קָ ה ומִ שְׁ פָ ט ּ ּ

Segment 12
HE:
וְ עַל־כֵּן נִסְ מָ ך מִ קְ רָ א זֶה לְ עִ נְיַן פָ רָ שַׁ ת סְ דוֹ ם שֶׁ אָ מַ ר ה ּ ְ ' יִתְ בָּ רַ ך : ְ הַ מְ כַ סֶּ ה אֲנִי מֵ אַ בְ רָ הָ ם אֶ ת אֲשֶׁ ר אֲנִי חָ פֵ ץ לַעֲשׂ וֹ ת בִּ סְ דֹם וְ כו ' ּ וְ אַ בְ רָ הָ ם הָ יוֹ יִהְ יֶה וְ כו ' ּ כִּ י יְדַ עְ תִ יו ּ . 'ּ וְ כו הַ יְנו כִּ י ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך חָ פֵ ץ ומִ תְ אַ וֶה לִ תְ פִ לָתָ ן שֶׁ ל ּ ּ ּ ְ צַ דִ יקִ ים וְ הָ יָה חָ פֵ ץ מְ אֹד שֶׁ אַ בְ רָ הָ ם יִתְ פַ לֵל לְ פָ נָיו עַל ּ ּ ּ סְ דֹם וְ כַ מובָ ן בַּ מִ דְ רָ שׁ שֶׁ הֵבִ יא שָׁ ם מָ שָׁ ל שֶׁ ה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ הָ יָה מִ תְ עַנֵג מִ תְ פִ לַת אַ בְ רָ הָ ם ּ ּ ּ . כִּ י אַ ף־עַל־פִ י ּ שֶׁ אַ בְ רָ הָ ם לֹא פָ עַל בַּ קָ שָׁ תוֹ לְ הַ צִ יל אֶ ת סְ דֹם מִ גְּזֵרָ תָ ם ּ ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן תְ פִ לָתוֹ אֵ ינָה נֶאֱבֶ דֶ ת ּ ּ ּ ּ , וְגַם בֶּ אֱמֶ ת פָ עַל ּ הַ רְ בֵּ ה מְ אֹד , כִּ י זְכות תְ פִ לָתוֹ לְ הַ צִ יל אֶ ת סְ דֹם פָ עֲלָה ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה נִצוֹ ל לוֹ ט וְזַרְ עוֹ שֶׁ מֵ הֶם יִשְׁ ּ ּ ּתַ לְ שֵׁ ל וְיֵצֵא הִ תְ נוֹ צְ צות דָ וִ ד־מָ שִׁ יחַ וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ ּ ּ . ל" כִּ י אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ כְּ בָ ר נִשְׁ תַ לַח הַ מַ לְ אָ ך לְ הַ צִ יל ּ ּ ְ ּ ּ ּ , אֲבָ ל אַ ף־עַל־פִ י־כֵן עֲדַ יִן הָ יו צְ רִ יכִ ין אִ תְ עָרותָ א דִ לְ תַ תָ א ּ ּ ּ ּ ּ לְ הַ רְ בּ וֹ ת בִּ תְ פִ לָה וְ תַ חֲנו ּ ּ נִים לִ גְמֹר הַ יְשׁ ועָ ה לְ הַ צִ יל אֶ ת ּ ּ לוֹ ט מִ תוֹ ך הַ הֲפֵ כָ ה לְ הוֹ צִ יא מִ מֶ נו דָ וִ ד ומָ שִׁ יחַ ּ ּ ּ ּ ּ ְ ּ . וְ עַל־כֵּן נִסְ מָ ך לָזֶה פָ סוק כִּ י יְדַ עְ תִ יו ּ ּ ּ ְ וכו ' ּ שֶׁ מְ דַ בֵּ ר מֵ עִ נְיַן צְ דָ קָ ה ומִ שְׁ פָ ט ּ ּ , כִּ י כָּ ל כּ ֹחַ הַ תְ פִ לָה לְ בַ טֵ ל הַ גְּזֵרָ ה הוא ּ ּ ּ ּ רַ ק עַל־יְדֵ י זֶה שֶׁ מְ בַ קְ שִׁ ין מֵ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ רוֹ צֶה ּ ְ לְ הָ בִ יא אֵ יזֶה דִ ין וגְזֵרָ ה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ , שֶׁ מַ גִּיעַ כֵּ ן בְּ וַדַ אי ּ ּ עַל־פִ י מִ שְׁ פָ טוֹ בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵ ן יֵשׁ אֶ צְ לוֹ ּ בְּ חִ ינַת צְ דָ קָ ה בְּ תוֹ ך הַ מִ שְׁ פָ ט שֶׁ הַ ּ ּ ְ צַ דִ יקִ ים בִּ תְ פִ לָתָ ם ּ ּ ּ יְכוֹ לִ ים לְ עוֹ רֵ ר עַד שֶׁ יִהְ יֶה נִמְ שָׁ ך צְ דָ קָ ה וְחֶ סֶ ד כָּ זֶה ְ ּ לְ תוֹ ך הַ מִ שְׁ פָ ט שֶׁ יוֹ שֵׁ ב לָדון וְ לִ שְׁ פֹט עַד שֶׁ יְבַ טֵ ל אֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ הַ גְּזֵרָ ה לְ גַמְ רֵ י , כִּ י הוא יִתְ בָּ רַ ך בְּ מִ שְׁ פָ ט עוֹ שֶׂ ה צְ דָ קָ ה ּ ְ ּ שֶׁ הוא פִ לְ אֵ י ּ ּ פִ לְ אוֹ תָ יו הַ נִסְ תָ רִ ים מְ אֹד שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר ּ ּ ּ לְ הָ בִ ין . וְ עַל־כֵּן הִ זְכִּ יר ה ' יִתְ בָּ רַ ך עִ נְיָן זֶה דַ יְקָ א שֶׁ ל ּ ְ צְ דָ קָ ה ומִ שְׁ פָ ט קֹדֶ ם שֶׁ גִּלָה לְ אַ בְ רָ הָ ם גְּזֵרַ ת סְ דֹם כְּ דֵ י ּ ּ ּ שֶׁ יִתְ פַ לֵל עֲלֵיהֶם ּ ּ ּ , כִּ י עִ קַ ר כּ ֹחַ הַ תְ פִ לָה הוא רַ ּ ּ ּ ּ ק עַל־יְדֵ י זֶה ) :( עד

Segment 13
HE:
יח,יט לַעֲשׂ וֹ ת צְ דָ קָ ה ומִ שְׁ פָ ט ּ ּ

Segment 14
HE:
וְזֶה : כִּ י יְדַ עְ תִ יו לְ מַ עַן אֲשֶׁ ר יְצַ וֶה אֶ ת בָּ נָיו וְ אֶ ת בֵּ יתוֹ ּ ּ אַ חֲרָ יו וְ שָׁ מְ רו דֶ רֶ ך ה ְ ּ ּ ' לַעֲשׂ וֹ ת צְ דָ קָ ה ומִ שְׁ פָ ט ּ ּ , כִּ י הוא ּ ' דֶ רֶ ך ה ְ ּ '' ּ בְּ וַדַ אי , ' לַעֲשׂ וֹ ת צְ דָ קָ ה ומִ שְׁ פָ ט ּ ּ ', דְ הַ יְנו ּ ּ שֶׁ בְּ תוֹ ך הַ מִ שְׁ פָ ט יַעֲשֶׂ ה צְ דָ קָ ה שֶׁ זֶה אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ בִ ין ּ ּ ּ ְ כְּ לָל , כִּ י הוא בְּ חִ ינַת דַ רְ כֵי ה ּ ּ ' שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ בִ ין שֶׁ עַל זֶה בִּ קֵ שׁ מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו עָלָיו הַ שָׁ לוֹ ם ּ ּ ּ : הוֹ דִ יעֵנִי נָא אֶ ת דְ רָ כֶיך ָ ּ , שֶׁ בִּ קֵ שׁ לֵידַ ע דַ רְ כֵי ה ּ ּ ' דַ רְ כֵי מִ שְׁ פָ טָ יו וְ צִ דְ קָ תוֹ ּ ּ אֵ יך הוא מַ נְהִ יג עוֹ לָמוֹ בִּ צְ דָ קָ ה ומִ שְׁ פָ ט כְּ דֵ י שֶׁ יֵדַ ע ּ ּ ּ ּ ְ אֵ יך לְ הִ תְ פַ לֵל עַל יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ְ , וכְ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ ּ " י שָׁ ם : וְ אֶ ת תַ שְׁ לום הַ שָׂ כָ ר שֶׁ לִ י בָּ עָם הַ זֶה ה ּ ּ ּ ּ ּ וֹ דִ יעֵנִי , שֶׁ רָ צָ ה לְ הַ שִׂ יג אֵ יך יוכַ ל לְ בַ טֵ ל כָּ ל מִ ינֵי גְּזֵרוֹ ת שֶׁ אֵ ינָן טוֹ בוֹ ת ּ ּ ְ ּ ּ מִ יִשְׂ רָ אֵ ל . עַד שֶׁ פָ עַל אַ חַ ר־כָּ ך שֶׁ הֵ שִׁ יב לוֹ ה ְ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך : ְ

Segment 15
HE:
אֲנִי אַ עֲבִ יר כָּ ל טובִ י עַל פָ נֶיך וְ כו ּ ּ ָ ּ . ' וְגִלָה לוֹ כָּ ל הַ שְׁ לֹשׁ ּ ּ עֶשְׂ רֵ ה מִ ד ּ וֹ ת שֶׁ ל רַ חֲמִ ים , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת תְ פִ לַת ה ּ ּ . ' נִמְ צָ א שֶׁ בְּ חִ ינָה זֹאת שֶׁ ל צְ דָ קָ ה ומִ שְׁ פָ ט ּ ּ ל"ּ הַ נַ הוא ּ בְּ חִ ינַת דַ רְ כֵי ה ּ . ' וְזֶהו בְּ חִ ינַת וְ שָׁ מְ רו דֶ רֶ ך ה ְ ּ ּ ּ ' לַעֲשׂ וֹ ת צְ דָ קָ ה ומִ שְׁ פָ ט ּ ּ , כִּ י שְׁ מִ ירַ ת צְ דָ קָ ה ומִ שְׁ פָ ט הוא בְּ וַדַ ּ ּ ּ ּ אי דֶ רֶ ך ה ְ ּ .' אֲ בָ ל כָּ ל אָ דָ ם מִ יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ הוא מִ זֶרַ ע אַ בְ רָ הָ ם צָ רִ יך ְ ּ ּ ּ לֵילֵך בָּ זֶה ְ , כִּ י צְ רִ יכִ ין לְ הִ תְ דַ בֵּ ק בְּ מִ דוֹ תָ יו יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ . ל" וְ עַ ל־כֵּ ן אָ הַ ב ה ' יִתְ בָּ רַ ך ְ אֶ ת אַ בְ רָ הָ ם לְ מַ עַן אֲ שֶׁ ר יְצַ וֶ ּ ה אֶ ת בָּ נָיו וְ כו ' ּ וְ שָׁ מְ רו ּ דֶ רֶ ך ה ְ ּ ' לַעֲשׂ וֹ ת צְ דָ קָ ה ומִ שְׁ פָ ט ּ ּ . כִּ י כָּ ל בָּ נָיו וְ זַרְ עוֹ לְ דוֹ רוֹ ת עוֹ לָם צְ רִ יכִ ין לִ זָהֵ ר לִ שְׁ מֹר דֶ רֶ ך ה ְ ּ ּ ' ּ הַ זֶה לֵילֵך בְּ דֶ רֶ ך זֶה שֶׁ ל בְּ חִ ינַת צְ דָ קָ ה ומִ שְׁ פָ ט ּ ּ ְ ְ , לְ הַ אֲמִ ין תָ מִ יד שֶׁ יֵשׁ דַ ּ ּ ּ רְ כֵ י ה ' ּ הַ נֶעְ לָמִ ים מְ אֹד שֶׁ הֵ ם בְּ חִ ינַת צְ דָ קָ ה ומִ שְׁ פָ ט ּ ּ ל"ּ הַ נַ שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה עִ קַ ר קִ יום הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ תָ מִ יד בְּ כָ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל כְּ פִ י מַ ה שֶׁ הוא בְּ כָ ל ּ ּ ּ ּ תֹקֶ ף הִ תְ גַּבְּ רות הַ גָּלות בִּ כְ לָ ל ובִ פְ רָ ט ּ ּ ּ ּ , כִּ י עַ ל־יְדֵ י זֶה עִ קַ ר ּ הַ הִ תְ קָ רְ בות לַה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך לְ כָ ל אֶ חָ ד בְּ כָ ל ְ מָ קוֹ ם שֶׁ הוא בְּ אוֹ תוֹ הָ עֵ ת וְ הַ שָׁ עָ ה ּ ּ , כִּ י עַ ל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת מִ שְׁ פָ ט לְ בַ ד קָ שֶׁ ה לְ הִ תְ קָ רֵ ב ּ , כִּ י כְּ פִ י גְּ דֻ לַת ּ ' ה יִתְ בָּ רַ ך , ְ בְּ חוט הַ שַׂ עֲרָ ה שֶׁ פוֹ גְ מִ ין בְּ הַ תוֹ רָ ה הָ יָה ּ ּ ּ ּ רָ אוי עַ ּ ל־פִ י הַ מִ שְׁ פָ ט שֶׁ יָבוֹ א עַ ל הָ אָ דָ ם מַ ה שֶׁ יָבוֹ א ּ ּ ּ ּ ּ ּ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , כְּ מוֹ שֶׁ מְ בֹאָ ר בְּ לִ קוטֵ י תִ נְיָנָא ּ ּ ּ ּ ) סִ ימָ ן מט (. וצְ רִ יכִ ין לִ בְ טֹחַ בְּ רַ חֲמֵ י צִ דְ קָ תוֹ שֶׁ יַעֲשֶׂ ה עִ מָ נו ּ ּ ּ ּ צְ דָ קָ ה וָחֶ סֶ ד ומַ תְ נַת חִ נָם ּ ּ ּ , ְ אַ ך אִ ם כֵּ ן אֵ ין צְ רִ יכִ י ן לַעֲשׂ וֹ ת כְּ לום מֵ אַ חַ ר שֶׁ מְ קַ בְּ לִ ין רַ ק עַ ל־יְדֵ י צְ דָ קָ ה ּ ּ ומַ תְ נַת חִ נָם ּ ּ ּ , עַ ל־כֵּ ן צְ רִ יכִ ין לְ בַ טֵ ל דַ עְ תוֹ נֶגֶד דַ עַ ת ּ ּ ּ ּ הַ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת ולְ הַ אֲ מִ ין בְּ דַ רְ כֵ י ה ּ ּ ּ ' שֶׁ אוֹ הֵ ב צְ דָ קָ ה ומִ שְׁ פָ ט שֶׁ בַּ מִ שְׁ פָ ט בְּ עַ צְ מוֹ עוֹ שֶׂ ה צְ דָ קָ ה ּ ּ ּ ּ , שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ בִ ין זֹאת . וְ כָ ל אֶ חָ ד צָ רִ יך לִ שְׁ מֹר דֶ רֶ ך ה ְ ְ ּ ' לֵילֵך בָּ זֶה לְ הַ חֲזִיק עַ צְ מוֹ בַּ ה ְ ' יִתְ בָּ רַ ך וְ תוֹ רָ תוֹ תָ מִ יד ּ ְ עַ ל־יְדֵ י הַ צְ דָ קָ ה שֶׁ לֹא יִפֹל בְּ דַ עְ תוֹ מִ שׁ ום דָ בָ ר ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ בָּ עוֹ לָם , כִּ י הֲלֹא יֵשׁ בְּ חִ ינַת דֶ רֶ ך ה ְ ּ ' שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ בִ ין שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת צְ דָ קָ ה וְ חֶ סֶ ד חִ נָם ּ ּ , ל"ּ הַ נַ ְ אַ ך אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן כָּ ל אֲ שֶׁ ר תִ מְ צָ א יָדִ י לַעֲשׂ וֹ ת עֲדַ יִן ּ ּ מְ עַ ט דִ מְ עַט טוֹ ב ּ , ּולְ הִ תְ רַ חֵ ק מֵ הָ רַ ע , אֲ נִי מְ חֻיָב ּ לַחֲטֹף כָּ ל יְמֵ י חַ יַי כָּ ל מַ ה שֶׁ אוכַ ל כְּ דֵ י ּ ּ ּ לְ קַ יֵם ּ מִ שְׁ פְ טֵ י הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה כָּ ל מַ ה שֶׁ אוכַ ל ּ ּ ּ ּ ּ . וְ אִ ם כִּ י אֵ ינִי מְ קַ יֵם חֵ לֶק אֶ לֶף ורְ בָ בָ ה וְ גַם פְ גָמַ י מְ רֻ בִּ ים ּ ּ ּ

Segment 16
HE:
צְ דָ קָ ה בְּ חִ ינַת יֵשׁ הֲלֹא מְ אֹד ל"ּ הַ נַ

Segment 17
HE:
. ְ אַ ך אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן צְ רִ יכִ ין לְ הִ תְ חַ זֵק לְ קַ יֵם בְּ כָ ל יוֹ ם וְ עֵת ּ ּ ּ ָּכ ל מַ ה דְ אֶ פְ שָׁ ר ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת מִ שְׁ פָ ט ּ ּ ּ , דְ הַ יְנו מִ צְ וֹ ת ּ ּ ומִ שְׁ פְ טֵ י הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ . נִמְ צָ א שֶׁ כָּ ל אָ דָ ם צָ רִ יך לֵילֵך בְּ דֶ רֶ ך זֶה לִ שְׁ מֹר דֶ רֶ ך ְ ְ ְ ְ ּ ' ה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת צְ דָ קָ ה ומִ שְׁ פָ ט ּ ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּדַ רְ כֵ י ה ' שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ ּשִׂ יג שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה כָּ ל אֶ חָ ד יוכַ ל לִ שָׁ אֵ ר קַ יָם בַּ עֲבוֹ דַ ת ה ּ ּ ּ ' כָּ ל יְמֵ י חַ יָיו ּ ) עה (:

Segment 18
HE:
יח,יט לַעֲשׂ וֹ ת צְ דָ קָ ה ומִ שְׁ פָ ט ּ ּ

Segment 19
HE:
הַ שֵׁ ם־יִתְ בָּ רַ ך מַ נְהִ יג הָ עוֹ לָם בִּ צְ דָ קָ ה ומִ שְׁ פָ ט ּ ּ ְ ּ . כִּ י בִּ בְ חִ ינַת מִ שְׁ פָ ט לְ בַ ד אִ י אֶ פְ ּ שָׁ ר לָעוֹ לָם לְ הִ תְ קַ יֵם ּ , כִּ י אִ ם פוֹ גֵם הָ אָ דָ ם כְּ חוט־הַ שַׂ עֲרָ ה נֶגֶד רְ צוֹ נוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ , הָ יָה רָ אוי עַל־פִ י מִ שְׁ פָ ט שֶׁ יָבוֹ א עָ לָיו מַ ה שֶׁ יָבוֹ א ּ ּ ּ ּ ּ ּ , רַ חֲמָ נָא לִ צְ לַן ּ ; רַ ק צְ רִ יכִ ין לִ בְ טֹחַ מְ אֹד בְּ רַ חֲמֵ י צִ דְ קָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך , ְ ּ שֶׁ יַ עֲשֶׂ ה עִ מָ נו צְ דָ קָ ה וָחֶ סֶ ד ומַ תְ נַת־חִ נָם ּ ּ ּ ּ ּ , וְלֹא כַ חֲטָ אֵ ינו יַעֲשֶׂ ה לָנו ּ ּ ּ . ְ אַ ך אִ ם־כֵּן הָ יָה אֶ פְ שָׁ ר לוֹ מַ ר , שֶׁ אֵ ין צְ רִ יכִ ין לַעֲשׂ וֹ ת כְּ לום ּ , חַ ס וְשָׁ לוֹ ם , מֵ אַ חַ ר שֶׁ מְ קַ בְּ לִ ין רַ ק עַל־יְדֵ י צְ דָ קָ ה ומַ תְ נַת־חִ נָם ּ ּ ּ ּ , עַל־כֵּן צְ רִ י כִ ין לְ בַ טֵ ל דַ עְ תוֹ נֶגֶד הַ צַ דִ יקֵ י־אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ , ּולְ הַ אֲמִ ין בְּ דַ רְ כֵי הַ שֵׁ ם שֶׁ אוֹ הֵב מִ שְׁ פָ ט ּ ּ , ובַ מִ שְׁ פָ ט בְּ עַצְ מוֹ עוֹ שֶׂ ה ּ ּ ּ צְ דָ קָ ה , אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ בִ ין זֹאת ּ , כְּ מוֹ שֶׁ יָסַ ד הַ פַ יְטָ ן ּ ּ ּ : " בִּ מְ קוֹ ם מִ שְׁ פָ ט אֵ ין צְ דָ קָ ה וְ ּ ', ּ כו וְ אַ תָ ה ּ בְּ מִ שְׁ פָ ט תַ עֲשֶׂ ה צְ דָ קָ ה ּ ּ ". עַל־כֵּן צְ רִ יכִ ין לְ הִ תְ חַ זֵק מְ אֹד ּ בְּ תוֹ רַ ת הַ שֵׁ ם ולְ קַ יֵם מִ שְׁ פְ טֵ י הַ תוֹ רָ ה בְּ כָ ל הַ שְׁ לֵמות ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , וְ לִ שְׁ מֹר עַצְ מוֹ אֲפִ לו מִ פְ גָם כָּ ל־שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם . רַ ק אֲפִ לו אִ ם חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם פְ ּ ּ ּ גָמָ יו מְ רֻ בִּ ים מְ אֹד רַ חֲמָ נָא ּ לִ צְ לַן , צְ רִ יכִ ין לְ הִ תְ חַ זֵק בְּ דַ עְ תוֹ מְ אֹד וְ לִ בְ טֹחַ בְּ צִ דְ קוֹ ת ּ ּ ּ הַ שֵׁ ם וַחֲסָ דָ יו הַ מְ רֻ בִּ ים עַד אֵ ין סוֹ ף , שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה יוכַ ל ּ גַּם הוא לְ הִ תְ קָ רֵ ב וְלָשׁ וב אֵ לָיו בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ . נִמְ צָ א שֶׁ עִ קַ ר ּ דֶ רֶ ך הַ ְ ּ שֵׁ ם וְ קִ יום הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה הוא עַל־יְדֵ י צְ דָ קָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ומִ שְׁ פָ ט ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת : " וְ שָׁ מְ רו דֶ רֶ ך ה ְ ּ ּ ' לַעֲשׂ וֹ ת צְ דָ קָ ה ומִ שְׁ פָ ט ּ ּ " ) (: עו

Segment 20
HE:
יט,יא וְ אֶ ת הָ אֲנָשִׁ ים אֲשֶׁ ר פֶ תַ ח הַ בַּ יִת הִ כּ ו ּ ּ ּ בַּ סַ נְוֵרִ ים ... וַיִלְ או לִ מְ צֹא הַ פָ תַ ח ּ ּ ּ

Segment 21
HE:
... כִּ י עִ קַ ר מַ אֲרָ ב שֶׁ ל הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א וְ הַ קְ לִ פוֹ ת הוא ּ ּ ּ ּ אֵ צֶ ל הַ פֶ תַ ח דִ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ שָׁ ם הֵ ם רוֹ בְ צִ ים וְ אוֹ רְ בִ ים ּ ּ ּ ּ וְ שׁ וֹ מְ רִ ים לִ בְ לִ י לְ הַ נִיחַ לִ כְ נֹס לְ תוֹ ך פִ תְ חֵ י הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ְ . כִּ י הַ קְ לִ פוֹ ת נִקְ רָ אִ ים נְטורֵ י ּ ּ ּ ּתַ רְ עָ א ) שומרי הפתח ( שֶׁ עוֹ מְ דִ ים אֵ צֶ ל הַ פֶ תַ ח ּ , שֶׁ לֹא לְ הַ נִיחַ לִ כְ נֹס מִ חוץ ּ ּ ּ לִ פְ נִים עַד אֲשֶׁ ר יִזְכֶּ ה לְ שַׁ בְּ רָ ם . וְזֶה בְּ חִ ינַת לַפֶ תַ ח ּ ּ חַ טָ את רֹבֵ ץ , שֶׁ הַ חַ טָ את שֶׁ הוא הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א רוֹ בֵ ץ ּ ּ אֵ צֶ ל הַ פֶ תַ ח ּ , וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ ) מִ שְׁ לֵ י יד (: " ּורְ שָׁ עִ ים עַל שַׁ עֲרֵ י צַ דִ יק ּ ". שֶׁ הָ רְ שָׁ עִ ים שֶׁ הֵם הַ קְ לִ פוֹ ת עוֹ מְ דִ ים עַל ּ ּ שַׁ עֲרֵ י צַ דִ יק ּ , שֶׁ הֵם שַׁ עֲרֵ י הַ קְ דֻ שָׁ ה וְ אֵ ינָם מַ נִיחִ ים ּ ּ ּ לִ כְ נֹס . וְעִ קַ ר הַ כְ נָעָ תָ ם הוא עַל־יְדֵ י הָ אֱמֶ ת ּ ּ , כִּ י עַל־יְדֵ י אוֹ ר הָ אֱמֶ ת רוֹ אִ ין אֶ ת הַ פֶ תַ ח לִ כְ נֹס מִ חוץ לִ פְ נִים ּ ּ , כִּ י מִ י שֶׁ אֵ ינוֹ רָ אוי לִ כְ נֹס לִ פְ נִים מוֹ נְעִ ין אוֹ תוֹ הַ נְטורֵ י ּ ּ ּ תָ רְ עָ א לִ כְ נֹס . וְ עִ קַ ר כּ ֹחָ ם לִ מְ נֹעַ הוא מַ ה שֶׁ מִ תְ פַ שְׁ טִ ין ּ ּ ּ ּ ּ ּ לִ פְ נֵי הַ פֶ תַ ח ומַ חְ שִׁ יכִ ין לִ פְ נֵי הָ אָ דָ ם עַד שֶׁ אֵ ין רוֹ אֶ ה ּ ּ ּ הַ פֶ תַ ח כִּ , י בֶּ אֱמֶ ת אֵ ין שׁ ום מְ נִיעָ ה כְּ לָל ּ , רַ ק הָ עִ קַ ר ּ הַ מְ נִיעָ ה הוא הַ חֹשֶׁ ך שֶׁ נִקְ רָ א מְ נִיעָ ה ּ ּ ְ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " וְ לֹא חָ שַׂ כְ תָ וְ כו ּ ּ ' ". הַ יְנו מַ ה שֶׁ מְ רַ מִ ין אֶ ת הָ אָ דָ ם ּ ּ ּ ּ

Segment 22
HE:
ַבְּ בִ לְ בּ ולִ ים ושְׁ טותִ ים ומַ חְ שִׁ יכִ ין לִ פְ נֵי עֵינָיו בַּ אֲחִ יז ּ ּ ּ ּ ת עֵינַיִם עַד שֶׁ נִדְ מֶ ה לְ הָ אָ דָ ם שֶׁ אֵ ין שׁ ום פֶ תַ ח לְ פָ נָיו ּ ּ ּ לְ הִ תְ קָ רֵ ב לַה ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ אֲבָ ל בֶּ אֱמֶ ת דֶ רֶ ך הַ חַ יִים נָתון ּ ּ ְ ּ לִ פְ נֵי כָּ ל אָ דָ ם שֶׁ בָּ עוֹ לָם . וַאֲפִ לו בִּ שְׁ אוֹ ל תַ חְ תִ יוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ יְכוֹ לִ ין לְ הִ תְ קָ רֵ ב לַה ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תַ ב רַ בֵּ נו זַ ל " ּ כַּ מָ ה פְ עָמִ ים ּ ּ . רַ ק שֶׁ הָ אָ דָ ם הוא עִ וֵר וְ אֵ ין רוֹ אֶ ה אֶ ת ּ ּ הַ פֶ תַ ח עַל־יְדֵ י הַ קְ לִ פוֹ ת שֶׁ נִקְ רָ אִ ים חֹשֶׁ ך ְ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הֵם עִ קַ ר ּ ּ הַ מְ נִיעוֹ ת , שֶׁ הֵם מַ חְ שִׁ יכִ ין אוֹ ר עֵינָיו שֶׁ ל אָ דָ ם עַד שֶׁ אֵ ין רוֹ אֶ ה הַ פֶ תַ ח ּ , בִּ בְ חִ ינַת וְ אֶ ת הָ אֲנָשִׁ ים אֲשֶׁ ר פֶ תַ ח הַ בַּ יִת הִ כּ ו בַּ סַּ נְוֵרִ ים וְ כו ּ ּ ּ ' וַיִלְ או לִ מְ צֹא הַ פָ תַ ח ּ ּ ּ . ּ שֶׁ מִ י שֶׁ אֵ ינוֹ כְּ דַ אי לִ כְ נֹס מַ חְ שִׁ יכִ ין אֶ ת עֵינָיו , שֶׁ זֶהו ּ ּ בְּ חִ ינַת סַ נְוֵרִ ים עַד שֶׁ הוא לוֹ אֶ ה לִ מְ צֹא הַ פֶ תַ ח ּ ּ . וְ עַל־כֵּן אֵ ין חָ כְ מָ ה וְ אֵ ין תְ בונָה וְ אֵ ין עֵצָ ה לַעֲמֹד כְּ נֶגְדָ ם כִּ י אִ ם ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י הָ אֱמֶ ת , שֶׁ בְּ כָ ל מָ קוֹ ם שֶׁ הוא ּ , צָ רִ יך לְ הִ סְ תַ כֵּל ּ ְ רַ ק עַל הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ ולְ הַמְ שִׁ יך עַצְ מוֹ רַ ק אֶ ל הָ אֱמֶ ת ְ ּ ּ בַּ אֲשֶׁ ר הוא שָׁ ם ולְ דַ בֵּ ר דִ בְ רֵ י אֱמֶ ת בִּ תְ פִ לָתוֹ ותְ חִ נָתוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ

Segment 23
HE:
כְּ פִ י מַ ה שֶׁ הוא ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ אֵ ינוֹ יָכוֹ ל לְ הִ תְ פַ לֵל ּ ּ ּ ּולְ דַ בֵּ ר בֵּ ינוֹ לְ בֵ ין קוֹ נוֹ כְּ לָל , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן יִרְ אֶ ה ּ עַל־כָּ ל־פָ נִים לְ דַ בֵּ ר הַ דִ בּ ור שֶׁ יְדַ בֵּ ר בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ , כְּ גוֹ ן ּ שֶׁ יֹאמַ ר : רִ בּ וֹ נוֹ שֶׁ ל עוֹ לָם , הוֹ שִׁ יעֵנִי ! וְיֹאמַ ר אֵ לו ּ ּ ּ הַ תֵ בוֹ ת בֶּ אֱמֶ ת , עַל־כָּ ל־פָ נִים ּ . וְ כֵן כַּ יוֹ צֵ א בָּ זֶה בִּ שְׁ אָ ר ּ דִ בּ ורִ ים ּ ּ

Segment 24
HE:
, בֶּ אֱמֶ ת אוֹ תָ ם יֹאמַ ר עַל־כָּ ל־פָ נִים ּ , יָכוֹ ל לְ הוֹ צִ יא אוֹ תָ ם בְּ חִ יות אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ אֵ ינוֹ ּ ּ ּ כָּ רָ אוי וְ הִ תְ לַהֲבות ּ ּ

Segment 25
HE:
, אוֹ תָ ם יֹאמַ ר עַל־כָּ ל־פָ נִים ּ בִּ פְ שִׁ יטות בֶּ אֱמֶ ת וַאֲזַי הָ אֱמֶ ת יָאִ יר לוֹ וְיִזְכֶּ ה לִ רְ אוֹ ת ּ ּ הַ פֶ תַ ח . וְ אָ ז בְּ וַדַ אי יִזְכֶּ ה לִ כְ נֹס אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ , כִּ י אֵ ין ּ שׁ ום מְ נִיעָ ה בָּ עוֹ לָם . ל"ּ כַּ נַ וְ תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ רוֹ אִ ין הַ פֶ תַ ח ּ נִכְ נָסִ ין אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה לָבֶ טַ ח ּ ּ :( עז )

Segment 26
HE:
כ,ו ּגַם אָ נֹכִ י יָדַ עְ תִ י ּ

Segment 27
HE:
עִ קַ ר הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ זְכּ וֹ ת כִּ י־אִ ם כְּ שֶׁ הוא ּ ּ ּ נָקִ י וָזַך לְ גַמְ רֵ י מִ כָּ ל הַ תַ אֲווֹ ת ּ ְ , וְ הָ עִ קָ ר מִ תַ אֲוָה הַ כְּ לָלִ ית ּ ּ שֶׁ הִ יא תַ אֲוַת מִ שְׁ גָּל ּ . וְזֶה שֶׁ אָ מַ ר הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך לַאֲבִ ימֶ לֶך ְ ְ ּ : " גַּם אָ נֹכִ י יָדַ עְ תִ י ּ כִּ י בְ תָ ם לְ בָ בְ ך עָ שִׂ יתָ זֹאת ּ ָ , " וְ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" אֲבָ ל נִקְ יוֹ ן כַּ פַ יִם אֵ ין כָּ אן ּ , כִּ י אִ ם הָ יִיתָ נְקִ י כַ פַ יִם ּ , דְ הַ יְנו ּ ּ שֶׁ לֹא הָ יִיתָ בַּ עַל־תַ אֲוָה כָּ זֶה בְּ וַדַ אי לֹא הָ יִיתָ בָּ א ּ ּ ּ לְ מִ כְ שׁ וֹ ל כָּ זֶה , ולְ בַ סּ וֹ ף אַ תָ ה טוֹ עֵן ּ ּ " הֲגוֹ י גַּם צַ דִ יק ּ ּתַ הֲרֹג " ? וְ אַ תָ ה אוֹ מֵ ר ּ " בְּ תָ ם לְ בָ בִ י ובְ נִקְ יוֹ ן כַּ פַ י עָ שִׂ יתִ י ּ ּ ּזֹאת " כְּ אִ לו אַ תָ ה אִ ישׁ צַ דִ יק וֶאֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ , רַ ק אַ בְ רָ הָ ם רִ מָ ה ּ אוֹ תְ ך עַד אֲשֶׁ ר כִּ מְ עַט בָּ אתָ לְ מִ כְ שׁ וֹ ל גָּדוֹ ל עַל־יָד ָ . וֹ ובֶ אֱמֶ ת אַ בְ רָ הָ ם אָ בִ ינו אֵ ינוֹ חַ יָב בָּ זֶה כְּ לָל כִּ י עָ שָׂ ה ּ ּ ּ כַּ הֹגֶן כִּ י שָׁ רֵ י לְ הוֹ לְ צַ דִ יקַ יָא לְ סַ גּוֹ יֵי בְּ רַ מָ אותָ א עִ ם ּ ּ ּ ּ ּ רַ מַ אי ] מותר להם לצדיקים להתנהג ברמאות עם הרמאים , [ בִּ פְ רָ ט שֶׁ בָּ זֶה לֹא הָ יָה שׁ ום רַ מָ אות ּ ּ ּ , כִּ י יָרֵ א ל וֹ מַ ר אִ שְׁ תוֹ הוא שֶׁ לֹא יַהַרְ גוהו מֵ אַ חַ ר שֶׁ רָ אָ ה שֶׁ הֵם ּ ּ ּ ּ ּ בַּ עֲלֵי־תַ אֲווֹ ת כָּ אֵ לו ּ ּ , שֶׁ תֵ כֶף שָׁ אֲלו אוֹ תוֹ עַל עִ סְ קֵ י ּ ּ אִ שְׁ תוֹ . ּ וְזֶה שֶׁ אָ מַ ר הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך לַאֲבִ ימֶ לֶך ְ ְ ּ : " גַּם אָ נֹכִ י יָדַ עְ תִ י ּ כִּ י בְ תָ ם לְ בָ בְ ך וְגוֹ ָ '" , כִּ י לֹא לְ אִ סּ ור הִ תְ כַּ וַנְתָ ּ ּ ּ אֵ שֶׁ ת־אִ ישׁ , אֲבָ ל נִקְ יוֹ ן כַּ פַ יִם אֵ ין כָּ אן ּ , ומֵ אַ חַ ר שֶׁ אַ תָ ה ּ ּ בַּ עַל־תַ אֲוָה כָּ ל־כָּ ך ְ ּ , עַל־כֵּן כִּ מְ עַט שֶׁ נָטִ יתָ מִ דֶ רֶ ך ְ ּ ּ הָ אֱמֶ ת לְ גַמְ רֵ י וְ הָ יִיתָ בָּ א לַעֲבֹר עַל אִ סּ ור אֵ שֶׁ ת־אִ ישׁ ּ ; רַ ק " וָאֶ חְ שׂ ך גַּם אָ ְ נֹכִ י אוֹ תְ ך מֵ חֲטוֹ ־לִ י ָ , " כִּ י הַ שֵׁ ם ּ יִתְ בָּ רַ ך מְ רַ חֵ ם עַל הָ אָ דָ ם שֶׁ חָ פֵ ץ בֶּ אֱמֶ ת רַ ק שֶׁ טוֹ עֶה ּ ְ אֶ ת עַצְ מוֹ , וְ עַל־כֵּן מְ רַ מֵ ז לוֹ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך בִּ דְ רָ כָ יו ְ ּ ּ הַ נֶעְ לָמִ ים שֶׁ יָשׁ וב מִ טָ עותוֹ ּ ּ ּ ּ ּ , אֲבָ ל עַל כָּ ל פָ נִים אַ תָ ה ּ ּ צָ רִ יך לָשׂ ְ ום אֶ ל לִ בְּ ך שֶׁ אֵ ינְך נְקִ י כַ פַ יִם ובִ שְׁ בִ יל זֶה ּ ּ ּ ָ ָ בָּ אתָ לְ טָ עות כָּ זֶה עַל יְדֵ י הָ אֱמֶ ת שֶׁ לְ ך ּ ָ ּ :( עח )

Segment 28
HE:
... אָ מְ רו ּ חֲכָ מֵ ינו ּ זִכְ רוֹ נָם

Segment 29
HE:
לִ בְ רָ כָ ה ב ) בא ב תרא , קטז .(: מִ י ּ שֶׁ יֵשׁ לוֹ חוֹ לֶה

Segment 30
HE:
בְּ תוֹ ך בֵּ י ְ , תוֹ יֵלֵך ְ אֵ צֶ ל

Segment 31
HE:
רַ חֲמִ ים , כִּ י ּ עִ קַ ר

Segment 32
HE:
יוֹ דְ עִ ים אִ ם כִּ י ּ צַ דִ יקֵ י

Segment 33
HE:
ּ הַ דוֹ ר . יֵשׁ כִּ י בַּ עֲלֵי ־ גַאֲוָה , שֶׁ אֵ ינָם

Segment 34
HE:
לְ צַ דִ יקִ ים ּ , וְ אוֹ מְ רִ ים , שֶׁ הֵן

Segment 35
HE:
לְ הִ תְ פַ לֵל ּ ּ , ּומוֹ נְ עִ ים גַּם אֲחֵ רִ ים , כְּ שֶׁ יֵשׁ ּ

Segment 36
HE:
צַ עַר אוֹ חוֹ לֶה , לֵילֵך ְ לְ צַ דִ יקִ ים ּ - עֲלֵיהֶם

Segment 37
HE:
נֶאֱמַ ר ) בראשית : (כ הָ שֵׁ ב

Segment 38
HE:
', ּ וְ כו זֶה כִּ י הַ בַּ עַל ־ גַּאֲוָה

Segment 39
HE:
מְ כֻנֶה ּ בִּ לְ שׁ וֹ ן

Segment 40
HE:
אֲבִ ימֶ לֶך : ְ אֲבִ י , לְ שׁ וֹ ן

Segment 41
HE:
רָ צוֹ ן , כִּ י ּ הוא רוֹ צֶ ה

Segment 42
HE:
לִ מְ לֹך . ְ וְ הַ יְנו ּ אֲבִ ימֶ לֶך , ְ כִּ י

Segment 43
HE:
בִּ תְ פִ לָתוֹ ּ , כְּ מוֹ

Segment 44
HE:
שֶׁ כָּ תוב ּ ) שמואל כג ב־ (: ּ צַ דִ יק

Segment 45
HE:
בְּ עַצְ מוֹ , ּ שֶׁ יָכוֹ ל

Segment 46
HE:
וְיֵשׁ לוֹ ּ הַ מֶ מְ שָׁ לָה , וְ עַל כֵּן ־ מְ כֻנֶה ּ

Segment 47
HE:
אֲבִ ימֶ לֶך , ְ כִּ י ּ הוא

Segment 48
HE:
רוֹ צֶ ה ִל מְ לֹך ְ וְ אוֹ מֵ ר : אֲנָא

Segment 49
HE:
ּ פֵ רושׁ ּ : הָ שֵׁ ב

Segment 50
HE:
הָ אִ ישׁ . אֵ שֶׁ ת - רָ אשֵׁ י ־ תֵ בוֹ ת

Segment 51
HE:
תִ פְ תָ ח ּ ּ , (א ) זֶה

Segment 52
HE:
תְ פִ לָה ּ ּ , דְ הַ יְנו ּ ּ : הָ שֵׁ ב

Segment 53
HE:
אֵ שֶׁ ת , בְּ חִ ינַת

Segment 54
HE:
הַ תְ פִ לָה ּ ּ , לְ הַ צַ דִ יק ּ ּ , כִּ י נָבִ יא

Segment 55
HE:
ּ הוא , כִּ י ּ הַ קָ דוֹ שׁ בָּ ר ־ ־ ּ ְ וך ּ הוא

Segment 56
HE:
לִ תְ פִ לָתָ ן ּ שֶׁ ל ּ צַ דִ יקִ ים

Segment 57
HE:
) חולין , :( ס ּומְ שַׁ גֵּר

Segment 58
HE:
מִ תְ פִ לָתוֹ ּ ּ . וְזֶה : כִּ י נָבִ יא

Segment 59
HE:
ּ הוא , לְ שׁ וֹ ן נִיב

Segment 60
HE:
שְׂ פָ תַ יִם , כְּ מוֹ

Segment 61
HE:
שֶׁ אָ מְ רו ּ חֲכָ מֵ ינו ּ זִכְ רוֹ נָם

Segment 62
HE:
לִ בְ רָ כָ ה ) ברכות לד :(: בּ וֹ רֵ א

Segment 63
HE:
שְׂ פָ תַ יִם , אִ ם ּ שְׁ גורָ ה

Segment 64
HE:
כא,ו צְ חוֹ ק עָשָׂ ה לִ י אֱלֹקִ ים

Segment 65
HE:
כִּ י יִצְ חָ ק הוא הוֹ לָדָ ה הָ רִ אשׁ וֹ נָה דִ קְ דֻ שָׁ ה בָּ עוֹ לָם ּ ּ ּ , כִּ י עַד שֶׁ נוֹ לַד יִצְ חָ ק לֹא הָ יָה אָ דָ ם שֶׁ נוֹ לַד בִּ קְ דֻ שָׁ ה כָּ זֹאת ּ ּ ּ , ִּב קְ דֻ שַׁ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ , כִּ י מֵ חֵ טְ א אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן לֹא הָ יָה שׁ ום הוֹ לָדָ ה בִּ קְ דֻ שָׁ ה כָּ רָ אוי עַד שֶׁ בָּ א אַ בְ רָ הָ ם שֶׁ הָ יָה ּ ּ ּ הָ רִ אשׁ וֹ ן שֶׁ הִ תְ חִ יל לְ הַ מְ שִׁ יך קְ דֻ שַׁ ת יִשְׂ רָ אֵ ל בָּ עוֹ לָם ּ ְ , אֲבָ ל אַ בְ רָ הָ ם אָ בִ ינו בְּ עַצְ מוֹ לֹא נוֹ לַד עֲדַ יִן בִּ ּ קְ דֻ שַׁ ת ּ

Segment 66
HE:
יִשְׂ רָ אֵ ל , וְ הָ רִ אשׁ וֹ ן שֶׁ נוֹ לַד בִּ קְ דֻ שַׁ ת יִשְׂ רָ אֵ ל הָ יָה יִצְ חָ ק ּ ּ אָ בִ ינו ּ , שֶׁ הוא הוֹ לָדָ ה הָ רִ אשׁ וֹ נָה בָּ עוֹ לָם שֶׁ נוֹ לַד ּ ּ בִּ קְ דֻ שַׁ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ , וְ עַל־כֵּן אָ ז הָ יָה שִׂ מְ חָ ה גְּדוֹ לָה בְּ כָ ל הָ עוֹ לָמוֹ ת וְנִקְ רָ א עַל שֵׁ ם הַ שִׂ ּ מְ חָ ה בְּ חִ ינַת ) בְּ רֵ אשִׁ ית (ו , אכ צְ חוֹ ק עָ שָׂ ה לִ י אֱלֹקִ ים וְ כו . 'ּ כִּ י בֶּ אֱמֶ ת כָּ ל הַ שְׂ מָ חוֹ ת שֶׁ שְׂ מֵ חִ ין עַל הַ חֲתֻ נָה הוא פְ לִ יאָ ה לִ כְ אוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ ּ , כַּ אֲשֶׁ ר שָׁ מַ עְ תִ י זֹאת בְּ פֵ רושׁ מִ פִ יו הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ אָ מַ ר , שֶׁ אֵ ין הָ עוֹ לָם יוֹ דְ עִ ים כְּ לָל , מַ ה זוֹ שִׂ מְ חָ ה שֶׁ זֶה נוֹ שֵׂ א ּ ּ זֹאת . כִּ י בְּ וַדַ אי אֵ ין רָ אוי לִ שְׂ מֹחַ עַל עִ נְיָן זֶה ּ ּ . ְ אַ ך בֶּ אֱמֶ ת עִ קַ ר הַ שִׂ מְ חָ ה שֶׁ ל חֲתֻ נָה הוא שִׂ מְ חַ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ ּ , שֶׁ עִ קַ ר שִׂ מְ חָ ה דִ קְ דֻ שָׁ ה הוא מֵ חֲמַ ת שֶׁ אָ נו יוֹ דְ עִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּומַ אֲמִ ינִים שֶׁ עִ נְיָן זֶה בְּ שָׁ רְ שׁ וֹ הוא גָּבוֹ הַ מְ אֹד מְ אֹד ּ ּ כַּ יָדועַ ּ ּ , וְיִהְ יֶה נוֹ לָד מִ זֶה יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ יְקַ דְ שׁ ו שְׁ מוֹ ּ ּ ּ ּ , עַד שֶׁ יֵצְ או צַ דִ יקִ ים גְּדוֹ לִ ים עַד שֶׁ יָבוֹ א מָ שִׁ יחַ מִ דוֹ רוֹ תֵ ינו ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ יְתַ קֵ ן הַ כּ ֹל ּ ּ , וְזֶה עִ קַ ר שִׂ מְ חָ תֵ נו ּ ּ , ומִ זֶ ּ ּ ה וַדַ אי יֶשׁ לָנו ּ ּ לִ שְׂ מֹחַ הַ רְ בֵּ ה עַל הַחֲתֻ נָה ּ . וְזֹאת הַ שִׂ מְ חָ ה הִ תְ חִ ילָה ּ מִ יִצְ חָ ק דַ יְקָ א ּ ּ , שֶׁ הוא הוֹ לָדָ ה הָ רִ אשׁ וֹ נָה בָּ עוֹ לָם ּ בִּ קְ דֻ שַׁ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ , וְעַל־כֵּן בֶּ אֱמֶ ת אָ מְ רָ ה אָ ז שָׂ רָ ה שָׁ ם ) כא : (ו , צְ חוֹ ק עָ שָׂ ה לִ י אֱלֹקִ ים כָּ ל הַ שׁ וֹ מֵ עַ יִצֲחַ ק לִ י ּ . כִּ י בְּ וַדַ אי עַתָ ה שֶׁ נוֹ לָד יִצְ חָ ק אָ ז רָ או וְ שָׁ מְ עו הַכּ ֹל ּ ּ ּ ּ ּ נִפְ לְ אוֹ ת ה ' מַ ה שֶׁ לֹא הָ יָה חִ דושׁ כָּ זֶה מֵ עוֹ לָם שֶׁ יִהְ יֶה ּ ּ ּ ּ ּ נוֹ לָד מֵ חִ בּ ור אִ ישׁ וְ אִ שָׁ ה הוֹ לָדָ ה כָּ זֹאת ּ ּ , שֶׁ מִ מֶ נו יֵצְ או ּ ּ ּ ּ ּ כָּ ל זֶרַ ע יִשְׂ רָ אֵ ל עַד שֶׁ יָבוֹ א מָ שִׁ יחַ ּ , ובְ וַדַ אי הוא צְ חוֹ ק ּ ּ ּ וְ שִׂ מְ חָ ה וְחֶ דְ וָה רַ בָּ ה בְּ כָ ל הָ עוֹ לָמוֹ ת , בְּ חִ ינַת ' כָּ ל ּ הַ שׁ וֹ מֵ עַ יִצֲחַ ק לִ י ', כִּ י מֵ הוֹ לָדָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה הַ זֹאת הִ תְ חִ יל ּ ּ שַׁ לְ שֶׁ לֶת הַ יִחוס יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ , כִּ י אַ בְ רָ הָ ם אָ בִ ינו בְּ עַצְ מ ּ וֹ אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ הוא הָ יָה הָ רִ אשׁ וֹ ן לָאָ בוֹ ת ּ ּ , הָ רִ אשׁ וֹ ן שֶׁ הִ תְ חִ יל לְ גַלוֹ ת אֱלֹקותוֹ בָּ עוֹ לָם ּ ּ , אֲבָ ל הוא בְּ עַצְ מוֹ ּ לֹא נוֹ לַד בִּ קְ דֻ שַׁ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ , אֲבָ ל הוא יָגַע וְטָ רַ ח בְּ עֹצֶם ּ עֲבוֹ דָ תוֹ עַד שֶׁ זָכָ ה לְ קַ דֵ שׁ אֶ ת עַצְ מוֹ כָּ ל כָּ ך ְ ּ ּ עַד שֶׁ זָכָ ה ּ שֶׁ מִ מֶ נו יַתְ חִ יל הוֹ לָדוֹ ת קְ דֻ שַׁ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ ּ ּ , ּ שֶׁ מֵ אָ ז וָהָ לְ אָ ה לֹא יִפָ סֵ ק שַׁ לְ שֶׁ לֶת הַ יוחֲסִ ין שֶׁ ל יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ , שֶׁ מִ מֶ נו יִהְ יֶה ּ ּ ּ ּ נוֹ לָד יִצְ חָ ק שֶׁ הוא הָ רִ אשׁ וֹ ן שֶׁ נוֹ לַד בִּ קְ דֻ שָׁ ה כָּ זֹאת ּ ּ ּ , ומִ מֶ נו יֵצֵ א יַעֲקֹ ּ ּ ּ ּ ב ומִ יַעֲקֹב יֵצְ או כָּ ל זֶרַ ע יִשְׂ רָ אֵ ל עַד ּ ּ ּ הַ סּ וֹ ף עַד שֶׁ יָבוֹ א מָ שִׁ יחַ שֶׁ יֵצֵ א מִ זַרְ עָם שֶׁ יְתַ קֵ ן הַ כּ ֹל ּ ּ ּ ּ ּ וִיגַלֶה אֱלֹקות לְ עֵין כּ ֹל ּ ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת ּ ּ ) קֹהֶ לֶת ד ( וְ הַ חוט ּ הַ מְ שֻׁ לָשׁ לֹא בִ מְ הֵרָ ה יִנָתֵ ק ּ ּ (: פ )

Segment 67
HE:
כב,א קִ לֹ אֱ הָ וְ ים ּ נִסָ ה אֶ ת אַ בְ רָ הָ ם

Segment 68
HE:
כִּ י עִ קַ ר הִ תְ גַּלות הָ אֱמֶ ת הוא לְ גַלוֹ ת יְדִ יעַת אֲמִ תָ תוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ בָּ עוֹ לָם , כִּ י הוא יִתְ בָּ רַ ך עֶצֶם הָ אֱמֶ ת ְ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " וֶאֱמֶ ת ה ' לְ עוֹ לָם , " ּוכְ תִ יב : " וַה ' אֱלֹקִ ים אֱמֶ ת וְ כו ". 'ּ וְ כָ ל אֶ חָ ד כְּ פִ י רִ חוקוֹ מֵ הָ אֱמֶ ת כְּ מוֹ כֵ ן הוא רָ חוֹ ק מֵ ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ וְ כֵן לְ הֵפֶ ך כָּ ל מַ ה שֶׁ קָ רוֹ ב יוֹ תֵ ר אֶ ל הָ אֱמֶ ת ּ ּ ְ , כְּ מוֹ כֵן הוא קָ רוֹ ב יוֹ תֵ ר אֶ ל ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ אֲבָ ל אֲמִ תַ ת ּ הָ אֱמֶ ת אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ שִׂ יג כִּ י אִ ם עַל ּ _ יְדֵ י הַ בְּ חִ ירָ ה בְּ נִסְ יוֹ נוֹ ת רַ בִּ ים וַעֲצומִ ים ּ , כְּ מוֹ שֶׁ מָ צִ ינו בְּ כָ ל הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ ּ הַ גְּדוֹ לִ ים שֶׁ לֹא זָכו לְ הַ שִׂ יג הָ אֱמֶ ת כִּ י אִ ם עַל ּ ּ ּ _ יְדֵ י נִסְ יוֹ נוֹ ת רַ בִּ ים . וְ הָ רִ אשׁ וֹ ן הָ יָה אַ בְ רָ הָ ם אָ בִ ינו שֶׁ הָ יָה לוֹ ּ נִסְ יוֹ נוֹ ת עֲצומִ ים מְ אֹד נֶגֶד כָּ ל הָ עוֹ לָם שֶׁ הָ יו ּ ּ מְ לֵאִ ים שֶׁ קֶ ר וְ אָ מְ רו שֶׁ אֶ צְ לָם הָ אֱמֶ ת ּ , עַד שֶׁ אָ מְ רו עַל אַ בְ רָ הָ ם ּ שֶׁ הוא מִ ין וְ כוֹ פֵ ר וְ הִ שְׁ לִ יכוהו לְ כִ בְ שַׁ ן הָ אֵ שׁ וְרָ דְ פו ּ ּ ּ ּ אוֹ תוֹ מְ אֹד . וְ הוא עָמַ ד בְּ כָ ל הַ נִסְ יוֹ נוֹ ת וְ עַל ּ ּ _ יְדֵ י זֶה גִּלָה ּ הָ אֱמֶ ת בָּ עוֹ לָם , וְהוֹ דִ יעַ שֶׁ יֵשׁ אֱ ּ לֹקִ ים אֱמֶ ת שַׁ לִ יט ּ ומוֹ שֵׁ ל ומַ שְׁ גִּיחַ וְ כו ּ ּ ּ . ' וְ כֵן כָּ ל הַ צַ דִ יקִ ים שֶׁ אַ חֲרָ יו ּ ּ . וְ עִ קַ ר ּ הִ תְ גַּלות הָ אֱמֶ ת בִּ שְׁ לֵמות יִהְ יֶה עַל ּ ּ ּ _ יְדֵ י מְ שִׁ יחַ צִ דְ קֵ נו ּ שֶׁ יָבוֹ א בַּ סּ וֹ ף בְּ אַ חֲרִ ית הַ יָמִ ים הָ אֵ לֶה שֶׁ כְּ בָ ר נִתְ רַ בֶּה ּ ּ ּ הָ עוֹ לָם מְ אֹד , וְעִ קַ ר הָ רִ בּ וי הוא בְּ הַ דֵ עוֹ ת שֶׁ יֵשׁ שִׁ נוי ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּדֵ עוֹ ת הַ רְ בֵּ ה , שֶׁ זֶה עִ קַ ר הָ רִ בּ וי בְּ חִ ינַת רַ בָּ תִ י ּ ּ ּ — ּ בַּ דֵ עוֹ ת . ומָ שִׁ יחַ בְּ עֹצֶם צִ דְ קָ תוֹ יִזְכֶּ ה לְ הַ שִׂ יג הָ אֱמֶ ת ּ ּ לַאֲמִ תוֹ ולְ גַלוֹ ת הָ אֱמֶ ת בָּ עוֹ לָם ּ ּ ּ . וְ אָ ז תִ הְ יֶה גְּאֻ ּ ּלָה שְׁ לֵמָ ה וְ אָ ז יִהְ יֶה נִשְׁ לָם כַּ וָנַת הַ בְּ רִ יאָ ה בְּ תַ כְ לִ ית ּ הַ שְׁ לֵמות ּ ּ , כִּ י זֶה עִ קַ ר כַּ וָנַת הַ בְּ רִ יאָ ה שֶׁ תֵ צֵ א הַ בְּ רִ יאָ ה ּ ּ ּ מִ כּ ֹחַ אֶ ל הַ פֹעַל שֶׁ אָ ז הִ תְ חִ יל הָ רִ בּ וי שֶׁ מִ מֶ נו אֲחִ יזַת ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ שֶׁ קֶ ר וְיִתְ רַ בֶּ ה הָ עוֹ לָם בְּ רִ בּ ו ּ ּ י אַ חַ ר רִ בּ וי מְ אֹד ּ , עַד ּ שֶׁ יִתְ רַ בֶּ ה הָ עוֹ לָם מְ אֹד , שֶׁ עַל _ יְדֵ י זֶה מִ תְ גַּבֵּ ר הַ שֶׁ קֶ ר ּ בְּ יוֹ תֵ ר . וְ עַל _ כֵּן בֶּ אֱמֶ ת הֲוָה מַ ה דַ הֲוָה כָּ ל הַ חֻרְ בָּ נוֹ ת ּ וְ הַ קִ לְ קולִ ים וְ כו ּ ּ ּ ', רַ ק הַ צַ דִ יקִ ים שֶׁ בְּ כָ ל דוֹ ר שֶׁ זוֹ כִ ין ּ ּ ּ ּ לָאֱמֶ ת מְ קַ יְמִ ין ּ הָ עוֹ לָם בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר ּ , עַד שֶׁ בַּ סּ וֹ ף כְּ שֶׁ יִתְ רַ בּ ו הַ דֵ עוֹ ת מְ אֹד מְ אֹד ּ ּ ּ , כִּ י זֶה עִ קַ ר הָ רִ בּ וי ּ ּ , וְיִתְ גַּבֵּ ר הַ שֶׁ קֶ ר מְ אֹד ּ , אָ ז דַ יְקָ א יִזְכֶּ ה הַ גּוֹ אֵ ל צֶ דֶ ק ּ לְ בָ רֵ ר הָ אֱמֶ ת עַל _ יְדֵ י עֹצֶם יְגִיעָ תוֹ , וְ אָ ז דַ יְקָ א יִתְ גַּדֵ ל ּ ּ ְו יִתְ קַ דֵ שׁ שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך עַל ְ ּ _ יְדֵ י שֶׁ יִתְ גַּלֶה הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ ּ ּ ּ מִ תוֹ ך הָ רִ בּ וי דַ יְקָ א ּ ּ ְ ּ ) :( פא

Segment 69
HE:
כב,ד וַיַרְ א אֶ ת הַ מָ קוֹ ם מֵ רָ חֹק ּ ּ

Segment 70
HE:
וְ זֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ כָּ תוב בְּ אַ בְ רָ הָ ם אָ בִ ינו ּ ּ ּ : " ּ וַיַרְ א אֶ ת ּ הַ מָ קוֹ ם מֵ רָ חֹק , " וְ כֵ ן אֵ צֶ ל מִ רְ יָם : " וַתֵ תַ צַ ב אֲחֹתוֹ ּ ּ מֵ רָ חֹק , " הַ יְנו שֶׁ רָ או אֶ ת הַ יְשׁ ועָ ה־שְׁ לֵמָ ה סְ מוכָ ה ּ ּ ּ ּ וקְ רוֹ בָ ה מְ אֹד ומְ זֻמֶ נֶת לָבוֹ א ּ ּ ּ , אַ ך אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן לְ עֵת ּ ְ עַ תָ ה עֲדַ יִן הַ דָ בָ ר רָ חוֹ ק מְ אֹד ּ ּ , וצְ רִ יכִ ין עוֹ ד לְ צַ פוֹ ת ּ ּ הַ רְ בֵּ ה לִ ישׁ ועָ תוֹ יִתְ ּ בָּ רַ ך ולְ חֶ מְ לָתוֹ הַ גְּ דוֹ לָה ְ ּ , וְ כֵ ן הוא ּ בְּ כָ ל דוֹ ר בִּ כְ לָלִ יות ובִ פְ רָ טִ יות ובִ פְ רָ טֵ י פְ רָ טִ יות ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים . וְ גַם עַ תָ ה בַּ דוֹ ר הַ זֶה ּ ּ ּ , אַ חַ ר כָּ ל הַ יְשׁ ועוֹ ת הַ גְּ דוֹ לוֹ ת ּ , שֶׁ זָכִ ינו לִ יצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם ולְ קַ בָּ לַת ּ ּ ּ ּ הַ ת וֹ רָ ה וְ לִ כְ נֹס לְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל ולְ בִ נְיַן בֵּ ית הַ בְּ חִ ירָ ה ּ , וכְ בָ ר הֶרְ אָ ה לָנו הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך הִ תְ קָ רְ בות גָּדוֹ ל ּ ּ ּ ְ ּ וְ נִפְ לָא עַ ל־יְדֵ י גְּ דוֹ לֵי הַ צַ דִ יקִ ים בְּ נֵי עֲלִ יָה שֶׁ הָ יו בְּ כָ ל ּ ּ ּ ּ דוֹ ר וְ נִפְ לְ אוֹ תֵ יהֶ ם אֲ שֶׁ ר עָ שׂ ו ּ ּ , אַ ף־עַ ל־ פִ ּ י־כֵן הַ יְשׁ ועָ ה הַ שְׁ לֵמָ ה רְ חוֹ קָ ה מֵ אִ תָ נו עֲדַ יִן מְ אֹד ּ ּ ּ ּ .

Segment 71
HE:
וְ כֵ ן לְ הֵ פֶ ך , ְ אַ חַ ר כָּ ל הַ חֻרְ בָּ נוֹ ת וְ הַ הִ תְ רַ חֲקות ּ , רַ חֲמָ נָא ּ לִ צְ לַן , אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן מִ י שֶׁ מִ סְ תַ כֵּ ל עַ ל הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ לַאֲמִ תוֹ ּ , רוֹ אֶ ה גַם עַ תָ ה יְשׁ ועוֹ ת הַ שֵׁ ם וְ נִפְ לְ אוֹ ת ּ ּ ּ חֲ סָ דָ יו בְּ כָ ל יוֹ ם ובְ כָ ל עֵת ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " עַ ל נִסֶּ יך ָ שֶׁ בְּ כָ ל יוֹ ם עִ מָ נו וְ עַ ל נִפְ לְ אוֹ תֶ יך וְ טוֹ בוֹ תֶ יך שֶׁ בְּ כָ ל ָ ָ ּ ּ עֵת ". וַאֲפִ לו מִ י שֶׁ אֵ ין לוֹ דַ עַ ת אֲמִ תִ י לִ רְ אוֹ ת נִפְ לְ אוֹ ת ּ ּ ּ ּ חַ סְ דוֹ וִ ישׁ ועָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך בְּ כָ ל יוֹ ם ְ ּ ּ , צָ רִ י ך עַ ל־כָּ ל־פָ נִים ּ ְ לְ הַ אֲמִ ין בָּ זֶה הַ רְ בֵּ ה , שֶׁ חֲסָ דָ יו יִתְ בָּ רַ ך מִ תְ חַ דְ שִׁ ים ּ ְ עָ לֵינו בְּ כָ ל יוֹ ם ּ , וְ כַ מְ בֹאָ ר בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר , שֶׁ זֶה כַּ וָנַת ּ ּ הַ כָּ תוב ּ : " חֲדָ שִׁ ים לַבְּ קָ רִ ים רַ בָּ ה אֱמונָתֶ ך ָ ּ , " ּוכְ מוֹ שֶׁ תִ קְ נו לָנו חֲכָ מֵ ינו זַ ּ ּ ּ ּ ּ " ל לוֹ מַ ר בְּ כָ ל יוֹ ם כַּ מָ ה פְ עָ מִ ים ּ ּ " עַ ל נִסֶּ יך וְ כו ּ ָ '" וְ כַ יוֹ צֵ א הַ רְ בֵּ ה ּ ; אַ ך אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן כָּ ל ּ ְ הַ יְשׁ ועוֹ ת עֲדַ יִן הֵ ם בִּ בְ חִ ינַת ּ " וַיַרְ א אֶ ת הַ מָ קוֹ ם ּ ּ מֵ רָ חֹק , " שֶׁ רוֹ אִ ין הַ יְשׁ ועָ ה בְּ כָ ל עֵת ּ , אֲבָ ל עֲדַ יִן הִ יא רְ חוֹ קָ ה מְ אֹד . וְ אַ ף־עַ ל ־פִ י־כֵ ן אָ נו רוֹ אִ ין הַ יְשׁ ועָ ה בְּ עֵינֵינו בְּ כָ ל עֵת ּ ּ ּ ּ , כִּ י הֲלוֹ א אָ נו רוֹ אִ ין שֶׁ אָ נו זוֹ כִ ין בְּ כָ ל יוֹ ם לְ הָ נִיחַ ּ ּ טַ לִ ית ותְ פִ לִ ין ולְ קַ יֵם כַּ מָ ה מִ צְ וֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ : ל" אֲפִ לו פוֹ שְׁ עֵי יִשְׂ רָ אֵ ל מְ לֵאִ ים מִ צְ וֹ ּ ּ ּ ת כְּ רִ מוֹ ן ּ , ובְ וַדַ אי זֶה לָנו לִ ישׁ ועָ ה נִפְ לָאָ ה וְ נוֹ רָ אָ ה ּ ּ ּ ּ , כִּ י רַ ק זֶה הוא הַ תַ כְ לִ ית מִ כָּ ל הָ עוֹ לָם ּ ּ , כִּ י לֹא יִשָׁ אֵ ר לָנו ּ ּ שׁ ום דָ בָ ר ּ ּ , רַ ק מַ ה שֶׁ אָ נו זוֹ כִ ין לַחְ טֹף מִ זֶה הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ הָ עוֹ בֵ ר אֵ יזֶה תוֹ רָ ה ומִ צְ וֹ ת קְ צָ ת ּ ּ , אֲ שֶׁ ר הֵ ם חַ יֵינו ּ ּ לָנֶצַ ח . ובִ פְ רָ ט מִ י שֶׁ זוֹ כֶ ה לִ טְ עֹם אֵ יזֶה טַ עַם בַּ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ , בִּ פְ רָ ט בְּ חִ דושֵׁ י־תוֹ רָ ה אֲמִ תִ יִים וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ', הוא רוֹ אֶ ה בְּ וַדַ אי ּ ּ נִפְ לְ אוֹ ת חֲסָ דָ יו וִ ישׁ ועָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך בְּ כָ ל יוֹ ם ובְ כָ ל עֵת ּ ּ ְ ; אֲבָ ל צָ רִ יך לֵידַ ע ְ , שֶׁ אַ ף־עַ ל־ פִ י־כֵ ן הַ כּ ֹל הוא רַ ק ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת " וַיַרְ א אֶ ת הַ מָ קוֹ ם מֵ רָ חֹק ּ ּ " ּובִ בְ חִ ינַת " מֵ רָ חוֹ ק ה ' נִרְ אָ ה לִ י " מֵ רָ חוֹ ק דַ יְקָ א ּ , וְ עַ ל־יְדֵ י־זֶה דַ יְקָ א יָכוֹ ל כָּ ל אֶ חָ ד לְ פֻם דַ רְ גֵּה לְ הִ תְ חַ זֵק וְ לִ שָׁ אֵ ר עַל ּ ּ ּ ּ עָ מְ דוֹ בְּ כָ ל עֵת בְּ כָ ל מַ ה שֶׁ יַעֲבֹ ּ ּ ר עָ לָיו , בִּ בְ חִ ינַת " מִ מֶ רְ חָ ק תָ בִ יא לַחְ מָ ה ּ ּ ּ " לַחְ מָ ה דְ אוֹ רַ יְתָ א ּ ּ , שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ קַ בֵּ ל עֵצוֹ ת הַ תוֹ רָ ה וְ הָ עֲבוֹ דָ ה כִּ י אִ ם מִ מֶ רְ חָ ק ּ ּ ּדַ יְקָ א , הַ יְנו שֶׁ צְ רִ יכִ ין לֵידַ ע שֶׁ כָּ ל נְקֻ דָ ה ונְקֻ דָ ה טוֹ בָ ה ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך עוֹ זֵר ְ ּ לְ הָ אָ דָ ם בְּ גַשְׁ מִ יות ובְ רוחָ נִיות ּ ּ ּ ּ ּ ּ , הַ כּ ֹל נִמְ שָׁ ך ובָ א מִ מֶ רְ חָ ק מְ אֹד מְ אֹד ּ ּ ְ , כִּ י לְ פִ י גַשְׁ מִ יותוֹ הוא רָ חוֹ ק מִ ישׁ ועָ ה מְ אֹד ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " רָ חוֹ ק מִ ישׁ ועָ תִ י דִ בְ רֵ י שַׁ אֲגָתִ י ּ ּ ". אַ ך רַ חֲמָ יו יִתְ בָּ רַ ך ְ ְ רַ בִּ ים מְ אֹד ומֵ בִ י ּ א לַחְ מוֹ מִ מֶ רְ חָ ק מְ אֹד מְ אֹד ּ , וְ גַם אַ חַ ר שֶׁ הֵ בִ יא לַחְ מָ ה שֶׁ ל תוֹ רָ ה שֶׁ הוא יְשׁ ועָ תוֹ ּ ּ ּ ּ , עֲדַ יִן ּ הוא רָ חוֹ ק מְ אֹד מְ אֹד , וְ רַ ק זֶה הוא הִ תְ קָ רְ בותוֹ ּ ּ , כִּ י הַ הִ תְ רַ חֲקות תַ כְ לִ ית הַ הִ תְ קָ רְ בות ּ ּ ּ , כִּ י כְּ שֶׁ יוֹ דֵ עַ שֶׁ הוא ּ ּ רָ חוֹ ק מְ אֹד , ּ הוא דַ יְקָ א זוֹ כֶ ה לְ הִ תְ קָ רֵ ב אֵ לָיו יִתְ בָּ רַ ך ְ בְּ תַ כְ לִ ית הַ הִ תְ קָ רְ בות ּ ; וְ תֵ כֶ ף שֶׁ הוא סוֹ בֵ ר שֶׁ כְּ בָ ר ּ קָ רוֹ ב הוא אֶ ל הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , אָ ז יֵדַ ע שֶׁ בְּ וַדַ אי הוא ּ ּ רָ חוֹ ק מְ אֹד מִ מֶ נו יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ פב ) (:

Segment 72
HE:
כב – ד,יד וַיַרְ א אֶ ת הַ מָ קוֹ ם מֵ רָ חֹק ּ ּ ...

Segment 73
HE:
האֶ רָ יֵ ׀ ' ה וְזֶה בְּ חִ ינַת הַ נִסָּ יוֹ ן שֶׁ ל אַ בְ רָ הָ ם וְיִצְ חָ ק בִּ שְׁ עַת הָ עֲקֵ דָ ה ּ , כִּ י יָדועַ קֻ שְׁ יוֹ ת הָ עוֹ לָם עַל גֹּדֶ ל הָ רַ עַשׁ שֶׁ ל נִסְ יוֹ ן ּ הָ עֲקֵ דָ ה , כִּ י לְ פִ י גֹּדֶ ל צִ דְ קָ תוֹ שֶׁ ל אַ בְ רָ הָ ם אֵ ין זֶה נִסָּ יוֹ ן גָּדוֹ ל כָּ ל־כָּ ך לִ כְ אוֹ רָ ה ְ , כִּ י נִדְ מֶ ה לָנו שֶׁ גַּם אֲנָשִׁ ים ּ פְ שׁ וטִ ים יַעַמְ דו בְּ נִסָּ יוֹ ן זֶה שֶׁ כְּ שֶׁ יֹאמַ ר לוֹ ה ּ ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ בְּ פֵ רושׁ לִ שְׁ חֹט אֶ ת בְּ נוֹ יְחִ ידוֹ בְּ וַדַ אי יְקַ יֵם דְ בָ רָ יו ּ ּ ּ ּ וְיִשְׁ חָ טֵ הו .ּ אַ ך עִ קַ ר הַ נִסָּ יוֹ ן הָ יָה מַ ה שֶׁ ּ ּ ּ ְ לֹא הִ רְ הֵר אַ חַ ר מִ דוֹ תָ יו ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך וְ כַ מובָ א מִ זֶה וְ כַ מובָ ן בְּ דִ בְ רֵ י רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ ל " ומובָ א בְּ פֵ רושׁ רַ שִׁ ּ ּ ּ " י מִ מַ ה שֶׁ אָ מַ ר אַ חַ ר־כָּ ך אֲפָ רֵ שׁ ְ ּ ּ שִׂ יחָ תִ י לְ פָ נֶיך , ָ אֶ תְ מוֹ ל אָ מַ רְ תָ לִ י כִּ י בְ יִצְ חָ ק יִקָ רֵ א לְ ך ָ ּ ּ זָרַ ע וְ אַ חַ ר ־כָּ ך אָ מַ רְ תָ לִ י לְ הַ עֲלוֹ תוֹ לְ עוֹ לָה וְ כו ּ ּ ְ . ' ּ מובָ ן מִ זֶה ומִ שְׁ אָ ר מְ קוֹ מוֹ ת שֶׁ זֶה הָ יָה עִ קַ ר הַ נִסָּ יוֹ ן שֶׁ לוֹ וכְ מוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל עַל פָ סוק וַאֲנִי וְ הַ נַעַר נֵלְ כָ ה עַד ּ ּ ּ כּ ֹה ומובָ א בְּ פֵ רושׁ רַ שִׁ ּ ּ ּ : י" אֶ רְ אֶ ה הֵיכָ ן הוא מַ ה שֶׁ אָ מַ ר ּ ּ לִ י כּ ֹה יִהְ יֶה זַרְ עֶך .ָ אֲבָ ל אַ בְ רָ הָ ם הִ תְ חַ זֵק בָּ אֱמונָה וְ לֹא הִ רְ הֵר אַ חַ ר ּ ּ ּ מִ דוֹ תָ יו וְ אָ מַ ר : אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ אֵ ינִי מֵ בִ ין דְ רָ כָ יו ּ ּ , ּ בְּ וַדַ אי כָּ ך הַ מִ דָ ה שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ בִ ין דַ רְ כֵי ה ּ ּ ּ ְ ' וַאֲנִי מְ חֻיָב ּ לַעֲשׂ וֹ ת אֶ ת שֶׁ לִ י לְ הוֹ לִ יך בְּ נִי יְחִ ידִ י לִ שְׁ חִ יטָ ה ְ ּ וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן אֲנִי מַ אֲ מִ ין שֶׁ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך יְקַ יֵם כָּ ל ּ ְ ּדְ בָ רָ יו שֶׁ הִ בְ טִ יחַ נִי , כִּ י דְ רָ כָ יו אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ בִ ין כְּ לָל ּ , כִּ י הוא יָכוֹ ל לַעֲשׂ וֹ ת שְׁ נֵי הֲפָ כִ ים בְּ נוֹ שֵׂ א אֶ חָ ד ּ . ּוכְ מוֹ שֶׁ שָׁ מַ עְ תִ י מִ מֶ נו זַ ּ ּ ּ ּ ּ " ל בָּ זֶה הַ רְ בֵּ ה . וְזֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ כָּ תוב וַיִקְ רָ א אַ בְ רָ הָ ם שֵׁ ם הַ מָ קוֹ ם ּ ּ ּ ּ הַ הוא ה ּ ' יִרְ אֶ ה אֲשֶׁ ר יֵאָ מֵ ר הַ יוֹ ם בְּ הַ ר ה ּ ' יֵרָ אֶ ה , כִּ י כָּ ל הָ אָ בוֹ ת הַ קְ דוֹ שִׁ ים הֵבִ ינו וְ רָ או מֵ רָ חוֹ ק שֶׁ עִ קַ ר הַ תַ כְ ּ ּ ּ ּ ּ לִ ית וְ הַ תִ קְ וָה יִהְ יֶה רַ ק בַּ סּ וֹ ף הָ אַ חֲרוֹ ן כְּ שֶׁ יָבוֹ א מָ שִׁ יחַ וכְ מוֹ ּ ּ ּ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל עַל פָ סוק וְגַם אֶ ת הַ גּוֹ י אֲשֶׁ ר ּ ּ יַעֲבֹדו , ּ לְ רַ בּ וֹ ת שִׁ עְ בּ וד מַ לְ כֻיוֹ ת ּ ּ , וְ כֵן בְּ כַ מָ ה מְ קוֹ מוֹ ת ּ שֶׁ כֻּלָם רָ או גָּלות הַ זֶה הַמַ ּ ּ ּ ּ ּ ר הָ אַ חֲרוֹ ן הָ אָ רֹך כָּ ל־כָּ ך ְ ְ , אֲבָ ל בְּ עֹצֶם גְּדֻ לַת הַ שָׂ גָתָ ם וְרוחַ קָ דְ שָׁ ם לֹא יָכְ לו ּ ּ ּ ּ לַעֲמֹד עַל הַ קֵ ץ הָ אַ חֲרוֹ ן שֶׁ הוא קֵ ץ הַ פְ לָאוֹ ת שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ סָ תום וְ נֶעְ לָם מְ אֹד מֵ עֵין כּ ֹל ּ . וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ ל " עַל פָ סוק וַיִקְ רָ ּ ּ ּ א יַעֲקֹב לְ בָ נָיו וְ כו ', ּ שֶׁ בִּ קֵ שׁ לְ גַלוֹ ת לָהֶם ּ ּ קֵ ץ הַ גְּאֻ לָה וְנִסְ תַ לְ קָ ה הֵימֶ נו שְׁ כִ ינָה ּ ּ ּ ּ ּ . וְזֶהו בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ כָּ תוב בְּ אַ בְ רָ הָ ם ּ ּ ּ : וַיַרְ א אֶ ת הַ מָ קוֹ ם ּ ּ מֵ רָ חֹק

Segment 74
HE:
, מְ קוֹ ם קְ דֻ שַׁ ת שֶׁ הוא הַ תִ קְ וָה שֶׁ רָ אָ ה ּ ּ ּ הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ שֶׁ ּ ּ הוא בֵּ ית חַ יֵינו וְ שָׁ ם כָּ ל תִ קְ וָתֵ נו ּ ּ ּ ּ ּ אֲבָ ל רָ אָ ה אֶ ת הַ מָ קוֹ ם מֵ רָ חֹק ּ , כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לַעֲמֹד עַל הַ דָ בָ ר מָ תַ י נָשׁ וב לְ זֶה הַ מָ קוֹ ם הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ ּ ּ , אֲבָ ל אַ ף־עַל־פִ י־כֵן רָ אָ ה אוֹ תוֹ בִּ רְ אִ יָה יָפָ ה ובָ רָ ה שֶׁ בְּ וַדַ אי ּ ּ ּ ּ נִזְכֶּ ה לְ זֶה הַ מָ קוֹ ם הַ קָ דוֹ שׁ סוֹ ף כָּ ל סוֹ ף רַ ק הוא מֵ רָ חוֹ ק ּ ּ ּ

Segment 75
HE:
וְזֶהו בְּ עַצְ מוֹ בְּ חִ ינַת וַאֲנִי וְ הַ נַעַר נֵלְ כָ ה עַד כּ ֹה ּ ּ , ּ הַ נֶאֱמָ ר בְּ אַ בְ רָ הָ ם , כִּ י הֶ אֱמִ ין שֶׁ אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ מוֹ לִ יך בְּ נוֹ ְ ּ ּ לִ שְׁ חִ יטָ ה אַ ף־עַל־פִ י־כֵן בְּ וַדַ אי יִתְ קַ יְמו דְ בָ רָ ּ ּ ּ ּ ּ יו יִתְ בָּ רַ ך ְ שֶׁ אָ מַ ר כִּ י בְ יִצְ חָ ק יִקָ רֵ א לְ ך זָרַ ע ָ ּ , אַ ך הוא בִּ בְ חִ ינַת כּ ֹה ּ ְ שֶׁ רָ חוֹ ק מְ אֹד וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ בִ ין רַ ק מֵ רָ חוֹ ק רוֹ אִ ין ְו .ל"ּ כַ נַ וְ עַל־כֵּן אַ חַ ר־כָּ ך כְּ שֶׁ הִ צִ יל ה ּ ְ ' יִתְ בָּ רַ ך אֶ ת יִצְ חָ ק ְ וְ הֶ עֱלָה אַ יִל תַ חְ תָ יו אָ ז הֵ ּ ּ בִ ין אַ בְ רָ הָ ם יוֹ תֵ ר שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ בִ ין דְ רָ כָ יו וְ לַעֲמֹד עַל סוֹ ף דְ בָ רָ יו בִּ פְ רָ ט בְּ עִ נְיַן הַ קֵ ץ ּ ּ ּ הָ אַ חֲרוֹ ן שֶׁ כָּ ל הַ הַ בְ טָ חוֹ ת שֶׁ הִ בְ טִ יחוֹ לִ תֶ ן לוֹ זֶרַ ע ּ ולְ הַ נְחִ ילָם אֶ ת הָ אָ רֶ ץ הַ כּ ֹל הָ יָה בִּ שְׁ בִ יל הַ קֵ ץ הָ אַ חֲרוֹ ן ּ ּ שֶׁ רַ ק אָ ז יִתְ קַ יְמו בִּ שְׁ לֵמות כָּ ל הַ הַ בְ טָ חוֹ ת אֲבָ ל אִ י ּ ּ ּ אֶ פְ שָׁ ר לַעֲמֹד עַל סוֹ ף הַ דָ בָ ר בְּ שׁ ום אֹפֶ ן רַ ק אָ נו ּ ּ ּ מְ חֻיָבִ ים בְּ כָ ל יוֹ ם לְ קַ יֵם דִ בְ רֵ י ה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ומִ צְ וֹ תָ יו ּ ְ ולְ הַ אֲמִ ין שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה יִתְ קָ רֵ ב הַ קֵ ץ ולְ חַ כּ וֹ ת בְּ כָ ל יוֹ ם ּ ּ ּ שֶׁ יָבוֹ א וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן אִ ם לֹא יָבוֹ א בְּ אוֹ תוֹ הַ יוֹ ם ּ ּ ּ נְחַ כֶּ ה בְּ יוֹ ם אַ חֵ ר עַד שֶׁ סּ וֹ ף כָּ ל סוֹ ף יָבוֹ א , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו : ּ אִ ם יִתְ מַ הְ מַ ה חַ כֵּ ה לוֹ כִּ י בֹא יָבֹא לֹא יְאַ חֵ ר ּ . וְזֶהו : ּ וַיִקְ רָ א אַ בְ רָ הָ ם שֵׁ ם הַ מָ קוֹ ם הַ הוא ה ּ ּ ּ ' יִרְ אֶ ה , שֶׁ אֵ ין לוֹ פֵ רושׁ לִ כְ אוֹ רָ ה ּ ּ , וְ כַ אֲשֶׁ ר נִדְ חַ ק רַ שִׁ " י בְּ פֵ רושׁ וֹ ּ . ְ אַ ך שֶׁ ל הַ מָ קוֹ ם שֶׁ קָ רָ א כִּ פְ שׁ וטוֹ יִתְ פָ רֵ שׁ עַתָ ה ּ ּ ּ ּ ּ הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ שֶׁ הוא עִ קַ ר הַ תִ קְ וָה ּ ּ ּ ּ ּ ה ל"ּ כַּ נַ ' יִרְ אֶ ה . הַ יְנו כִּ י רַ ק ה ּ ' יִרְ אֶ ה זֶה הַ מָ קוֹ ם לְ הַ שְׁ רוֹ ּ ת בּ וֹ שְׁ כִ ינָתוֹ , כִּ י רַ ק הוא יִתְ בָּ רַ ך לְ בַ ד יוֹ דֵ עַ הַ סּ וֹ ף אֲבָ ל אָ נו אָ סור ּ ּ ּ ְ לָנו לַחְ שׁ ֹב בָּ זֶה שׁ ום קֵ ץ כְּ לָל וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו ּ ּ ּ ּ ּ , ל"זַ רַ ק עָ לֵינו מֻטָ ל בְּ כָ ל יוֹ ם וָיוֹ ם לַעֲשׂ וֹ ת אֶ ת שֶׁ לָנו ּ ּ ּ ּ לָסור מֵ רַ ע וְ לַעֲשׂ וֹ ת טוֹ ב ּ בְּ כָ ל יוֹ ם וָיוֹ ם שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה מִ תְ קָ רֶ בֶ ת הַ גְּאֻ לָה ּ , וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ " ל שֶׁ שָׁ אַ ל ּ אֶ ת אֵ לִ יָהו ּ ּ : אֵ ימָ תַ י יָבוֹ א מַ ר , אָ מַ ר לוֹ : ּ הַ יוֹ ם , ּ הַ יוֹ ם אִ ם בְּ קֹלוֹ תִ שְׁ מָ עו .ּ וְ אִ ם כְּ בָ ר הָ יו כַּ מָ ה צַ דִ יקִ ים וכְ שֵׁ רִ ים שֶׁ עָבְ ּ ּ ּ ּ ּ דו אוֹ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך בְּ כָ ל יוֹ ם וָיוֹ ם וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן עֲדַ יִן לֹא בָּ א ּ ְ , הוא מֵ חֲמַ ת הַ קִ לְ קול שֶׁ ל אֲחֵ רִ ים שֶׁ מְ עַכְּ בִ ין בִּ יאָ תוֹ ּ ּ ּ ּ , אֲבָ ל אַ ף־עַל־פִ י־כֵן כָּ ל אֶ חָ ד כְּ פִ י עֲבוֹ דָ תוֹ הוא מְ קָ רֵ ב ּ ּ הַ גְּאֻ לָה בְּ אוֹ תוֹ הַ יוֹ ם וְ סוֹ ף כָּ ל סוֹ ּ ּ ף יִתְ קַ בְּ צו הִ תְ נוֹ צְ צות ּ ּ הַ גְּאֻ לָה שֶׁ עוֹ רְ רו הַ צַ דִ יקִ ים וְ הַ כְּ שֵׁ רִ ים בְּ כָ ל יוֹ ם וָיוֹ ם ּ ּ ּ ּ וְ עַל־יְדֵ י זֶה תָ בוֹ א הַ גְּאֻ לָה ּ ּ . וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תַ ב רַ בֵּ נו זַ ּ ּ " ל עַל מַ אֲמַ ר רַ בָּ ה בַּ ר בַּ ר חָ נָה ' : כַּ ד חַ ם גַּבֵּ ה אִ תְ הַ פִ יך ְ ּ ּ ' בְּ סִ ימָ ן ב ', ּ עַיֵ ן שָׁ ם . וְזֶהו : ּ אֲשֶׁ ר יֵאָ מֵ ר הַ יוֹ ם בְּ הַ ר ה ּ ' יֵרָ אֶ ה וכְ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ ּ ּ " רַ שִׁ י שֶׁ קָ אֵ י עַל כָּ ל יוֹ ם שֶׁ ל כָּ ל הַ דוֹ רוֹ ת הַ בָּ אִ ים ּ ּ הַ קוֹ רְ אִ ים מִ קְ רָ א הַ זֶה וְ כו ּ ּ ּ ', ּ עַיֵן שָׁ ם . הַ יְנו בְּ חִ ינַת הַ יוֹ ם ּ ּ אִ ם בְּ קֹלוֹ תִ שְׁ מָ עו ּ , ל"ּ הַ נַ שֶׁ בְּ כָ ל יוֹ ם מִ תְ קָ רֶ בֶ ת הַ גְּאֻ לָה ּ כְּ פִ י הָ עֲבוֹ דָ ה שֶׁ ל כָּ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד שֶׁ עוֹ בֵ ד אֶ ת ה ' יִתְ בָּ רַ ך וכְ מוֹ שֶׁ אָ נו מְ בָ רְ כִ ין בְּ כָ ל יוֹ ם מַ צְ מִ יחַ קֶ רֶ ן ּ ּ ְ יְשׁ ועָ ה ּ . וְזֶהו אֲשֶׁ ר יֵאָ מֵ ר הַ יוֹ ם ּ ּ , הַ יְנו בְּ כָ ל יוֹ ם וָיוֹ ם שֶׁ ל כָּ ל אָ דָ ם ּ שֶׁ בְּ כָ ל ּדוֹ ר וָדוֹ ר , ּ הַ יוֹ ם ה ' יֵרָ אֶ ה לְ עַמוֹ בַּ מָ קוֹ ם הַ זֶה ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ " י שָׁ ם . כִּ י בְּ כָ ל יוֹ ם מִ תְ נוֹ צֶ צֶ ת הַ גְּאֻ לָה ּ ' וְ ה נִרְ אֶ ה בַּ מָ קוֹ ם הַ זֶה וְ ּ ּ , ל"ּ כַ נַ ְ אַ ך אַ ף־עַל־פִ י־כֵן לַעֲמֹד ּ עַל סוֹ ף הַ דָ בָ ר מָ תַ י תִ הְ יֶה הַ גְּאֻ לָה הַ שְׁ ּ ּ ּ ּ לֵמָ ה בַּ קֵ ץ ּ הָ אַ חֲרוֹ ן , עַל זֶה אָ מַ ר ' ה : יִרְ אֶ ה . וְ עַיֵן מַ ה שֶׁ מְ בֹאָ ר ּ ּ ּ בְּ סִ ימָ ן רע " ב עַל פָ סוק זֶה הַ יוֹ ם אִ ם בְּ קֹלוֹ תִ שְׁ מָ עו שֶׁ זֶה ּ ּ ּ ּ ּ ּ עִ קַ ר הָ עֵצָ ה לַעֲבוֹ דַ ת ה ' יִתְ בָּ רַ ך לַחְ שׁ ֹב בְּ כָ ל יוֹ ם וָיוֹ ם ְ שֶׁ אֵ ין לוֹ רַ ק זֶה הַ יוֹ ם בִּ לְ בַ ּ ד וְ כו ', ּ עַיֵן שָׁ ם וְ הוא שַׁ יָך ּ ְ ּ ּ לָעִ נְיָן , ל"ּ הַ נַ כִּ י הַ כּ ֹל אֶ חָ ד . כִּ י אָ סור לִ דְ חֹק אֶ ת הַ שָׁ עָה וצְ רִ יכִ ין שֶׁ לֹא לַחְ שׁ ֹב רַ ק ּ ּ ּ ּ אוֹ תוֹ הַ יוֹ ם בִּ בְ חִ ינַת זֶה הַ יוֹ ם עָ שָׂ ה ה ּ ּ ' ', ּ וְ כו וְ עַל־יְדֵ י זֶה יִזְכֶּ ה לַעֲבוֹ דַ ת ה ' יִתְ בָּ רַ ך וכְ מ ּ ְ וֹ כֵן יִזְכֶּ ה שֶׁ מִ מֶ נו לֹא ּ ּ ּ ּ יִהְ יֶה עִ כּ וב מָ שִׁ יחַ כָּ ל־כָּ ך וכְ פִ י עֲבוֹ דַ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ְ הַ מְ קַ יְמִ ים זֹאת וְ עוֹ בְ דִ ים אֶ ת ה ּ ' בְּ כָ ל יוֹ ם , כְּ מוֹ כֵן מִ תְ נוֹ צֵץ צְ מִ יחַ ת קֶ רֶ ן יְשׁ ועָה בְּ כָ ל יוֹ ם וְ ּ ל"ּ כַ נַ עַד שֶׁ סּ וֹ ף כָּ ל סוֹ ף יִתְ קַ בְּ צו כָּ ּ ל עֲבוֹ דָ תָ ם יַחַ ד וְ תָ בוֹ א הַ גְּאֻ לָה ּ בִּ שְׁ לֵמות ּ . וְ כָ ל אֶ חָ ד כְּ פִ י חֶ לְ קוֹ בְּ הִ תְ קָ רְ בות מָ שִׁ יחַ כֵּן ּ יִזְכֶּ ה אָ ז לְ הִ תְ עַנֵג עַל ה ּ ' וְ לִ שְׂ בּ ֹעַ מִ טובוֹ הַ גָּדוֹ ל שֶׁ יַשְׁ פִ יעַ ּ ּ ּ ּ

Segment 76
HE:
עָ לֵינו אָ ז ּ ) :( פג

Segment 77
HE:
כב,ט קֹ עֲ ּיַ וַ ד אֶ חָ צְ יִ ־ת ק בְּ נוֹ עִ קַ ר זְכות עֲקֵ דַ ת יִצְ חָ ק הוא בְּ חִ ינַת רָ צוֹ ן וְ כִ סּ ופִ ין ּ ּ ּ ּ דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ , שֶׁ זֶה הָ יָה עִ קַ ר מַ עֲלַת הַ נִסָּ יוֹ ן שֶׁ ל אַ בְ רָ הָ ם ּ ּ ּ וְיִצְ חָ ק מַ ה שֶׁ נִתְ רַ צו לִ ישָׁ חֵ ט וְ לָמות עַל קִ דושׁ הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ . וְ עַל־יְדֵ י שֶׁ נִתְ רַ צו לָזֶה בְּ רָ צוֹ ּ ּ ּ ן שָׁ לֵם בֶּ אֱמֶ ת נֶחְ שָׁ ב כְּ אִ לו ּ ּ נִשְׁ חַ ט וְ נִקְ רַ ב עַל גַּבֵּ י הַ מִ זְבֵּ חַ ּ , אַ ף עַל פִ י שֶׁ בֶּ אֱמֶ ת לֹא ּ שָׁ לַח יָדוֹ אֵ לָיו וְ לֹא עָ שָׂ ה לוֹ מְ אומָ ה ּ . נִמְ צָ א שֶׁ עִ קַ ר ּ זְכות הָ עֲקֵ דָ ה הוא רַ ק רָ צוֹ ן וְ כִ סּ ופִ ין דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ּ . ּומֵ חֲמַ ת ּ שֶׁ יִצְ חָ ק זָכָ ה אָ ז לְ כִ סּ ופִ ין קְ דוֹ שִׁ ים כָּ אֵ לֶה בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ בִּ מְ סִ ירַ ת נֶפֶ שׁ כָּ זֶה , מִ שָׁ ם נִמְ שָׁ ך קְ דֻ שַׁ ת נַפְ שׁ וֹ ת ּ ּ ְ יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ יָצְ או מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ יֵשׁ בְּ כָ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ נֶפֶ שׁ קְ דוֹ שָׁ ה שֶׁ מְ רֻ צֶ ה לִ מְ סֹר נַפְ שׁ וֹ עַל קִ דו ּ ּ ּ ּ שׁ הַ שֵׁ ם ּ ּתָ מִ יד . נִמְ צָ א שֶׁ כָּ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל נַפְ שׁ וֹ ורְ צוֹ נוֹ חָ זָק ּ ּ תָ מִ יד לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , כִּ י כָּ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל מוכָ ן ּ ּ הַ שֵׁ ם תָ מִ יד בְּ רָ צוֹ ן שָׁ לֵם לָמות עַל קִ דושׁ ּ ּ ּ ּ ּ . כִּ י בִּ פְ נִימִ יות נַפְ שׁ וֹ רְ צוֹ נוֹ חָ זָק מְ אֹד מְ ּ ּ אֹד לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ . וְזֶה מֵ חֲמַ ת שֶׁ כֻּלָנו בְּ נֵי יִצְ חָ ק אָ בִ ינו שֶׁ נֶעֱקַ ד עַל גַּבֵּי ּ ּ ּ ּ ּ הַ מִ זְבֵּ חַ בְּ רָ צוֹ ן שָׁ לֵם בִּ שְׁ בִ יל לַעֲשׂ וֹ ת רְ צוֹ נוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ פד ) (:



# Vayeira
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/1/4/

Vayeira
וירא
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/1/4

Segment 1
HE:
יח,א ּ וַיֵרָ א אֵ לָיו ה ' וְזֶה בְּ חִ ינַת מִ צְ וַת בִּ קור חוֹ לִ ים ּ ּ , כִּ י צְ רִ יכִ ין לְ בַ קֵ ר אֶ ת ּ הַ חוֹ לֶה ולְ הַ סְ בִּ יר לוֹ פָ נִים ּ ּ , דְ הַ יְנו מַ ה שֶׁ בְּ נֵי אָ דָ ם ּ ּ ּ נִכְ נָסִ ין אֶ צְ לוֹ ומְ פַ קְ חִ ין עַל עֲסָ קָ יו וְעוֹ שִׂ ין לוֹ כָּ ל צְ רָ כָ יו ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ שֻׁ לְ חָ ן עָרוך ּ ְ ּ ) יוֹ רֶ ה דֵ עָ ה סִ ימָ ן שלה ס ח " ע" פ נְדָ רִ ים מ .(. שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת הֶ אָ רַ ת ּ ּ ּ פָ נִים . כִּ י אֵ ין מַ סְ תִ ירִ ים פְ נֵיהֶ ם מִ מֶ נו וְ אֵ ינָם נִטְ מָ נִים בְּ בָ תֵ יהֶם ּ ּ ּ ּ ּ ּ , רַ ק בָּ אִ ים אֵ לָיו וְ עוֹ שִׂ ין לוֹ צְ רָ כָ יו ומְ דַ בְּ רִ ין עַל לִ בּ וֹ ּ , שֶׁ כָּ ל זֶה בְּ חִ ינַת הֶ אָ רַ ת פָ נִים ּ . וְ עַל־יְדֵ י זֶה מַ מְ שִׁ יכִ ין עָ לָיו ּ ּ חִ יות מִ בְּ חִ ינַת הֶ אָ רַ ת פָ נִים שֶׁ לְ מַ עְ לָה ּ ּ , שֶׁ מִ שָׁ ם עִ קַ ר ּ ּ ּ הַ חִ יות לְ הַ חֲיוֹ ת אֶ ת הַ חוֹ לֶה ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת ) מִ שְׁ לֵי טז , ( טו בְּ אוֹ ר פְ נֵי מֶ לֶך חַ יִים ּ ְ ּ . .. וְ עַל־כֵּן שְׁ כִ ינָה לְ מַ עְ לָה מְ רַ אֲשׁ וֹ תָ יו שֶׁ ל חוֹ לֶה ) שַׁ בָּ ת יב :( כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) תְ הִ לִ ים מא ּ ּ (: " ד , ' ה יִסְ עָ דֶ נו עַל עֶרֶ שׂ ּ ּ דְ וָי כָּ ל מִ שְׁ כָּ בוֹ הָ פַ כְ תָ וְ כו ּ ּ ּ ' ". הַ יְנו בְּ חִ ינָה הַ נַ ּ ּ , ל" שֶׁ דַ יְקָ א מֵ חֲמַ ת שֶׁ הוא חוֹ לֶה ּ ּ , עַל־כֵּן נִמְ שָׁ ך עָלָיו אוֹ ר ְ ּ הַ שְׁ כִ ינָה , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת אוֹ ר הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת שֶׁ מַ שְׁ גִּיחַ ּ ּ ּ ּ עַל כָּ ל הַ חוֹ לִ ים ו ּ בִ פְ רָ ט עַל הַ חוֹ לִ ים בְּ יוֹ תֵ ר , שֶׁ הֵם בִּ בְ חִ ינַת כָּ ל מִ שְׁ כָּ בוֹ נֶהְ פַ ך בְּ חָ לְ יוֹ ּ ְ , שֶׁ עֲלֵיהֶם מְ פַ קֵ חַ ּ בְּ יוֹ תֵ ר לְ הַ מְ שִׁ יך לָהֶם רְ פואוֹ ת לְ הַ חֲיוֹ תָ ם בְּ גַשְׁ מִ יות ּ ּ ּ ְ וְרוחָ נִיות בְּ אֹפֶ ן שֶׁ יוכַ ל לְ הָ אִ יר בָּ הֶם הַ שָׂ גוֹ ת אֱלֹקות ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , ִּכ י זֶה עִ קַ ר גְּדֻ לַת הַ צַ דִ יק ומַ עֲלָתוֹ שֶׁ מִ שְׁ תַ דֵ ל לְ רַ פֹאות ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ חוֹ לִ ים בְּ יוֹ תֵ ר . וְ עַל־כֵּן דַ יְקָ א מֵ חֲמַ ת שֶׁ הוא חוֹ לֶה וְכָ ל ּ ּ מִ שְׁ כָּ בוֹ נֶהְ פַ ך וְ כו ּ ּ ְ ', מֵ חֲמַ ת זֶה דַ יְקָ א הַ שְׁ כִ ינָה לְ מַ עְ לָה ּ ּ מְ רַ אֲשׁ וֹ תָ יו , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת אוֹ ר ּ הַ צַ דִ יק ּ ּ , כִּ י הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ הֵם שְׁ כִ ינָתוֹ שֶׁ ל מָ קוֹ ם ) " רַ שִׁ י בְּ רֵ אשִׁ ית יז , כב . זֹהַ ר ּ תְ רומָ ה קסג ּ :(. וְזֶהו בְּ חִ ינַת ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית יח : (א , ּ וַיֵרָ א אֵ לָיו ה — ' לְ בַ קֵ ר ּ אֶ ת הַ חוֹ לֶה , כִּ י דַ יְקָ א מֵ חֲמַ ת שֶׁ הוא חוֹ לֶה וצְ רִ יכִ ים ּ ּ ּ לְ בַ קְ רוֹ ּ , עַל־יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א ּ " ּ וַיֵרָ א אֵ לָיו ה , "' בְּ חִ ינַת הַ שָׂ גוֹ ת אֱלֹקות שֶׁ זוֹ כִ ין הַחוֹ לִ ים עַל־יְדֵ י אוֹ ר הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא הַ שְׁ ּ ּ כִ ינָה :(ע )

Segment 2
HE:
יח,א בְּ אֵ לֹנֵי מַ מְ רֵ א

Segment 3
HE:
וְזֶה ) בְּ רֵ אשִׁ ית יח : (א , ּ וַיֵרָ א אֵ לָיו ה ' בְּ אֵ לֹנֵי מַ מְ רֵ א וְ הוא יֹשֵׁ ב פֶ תַ ח הָ אֹהֶל כְּ חֹם הַ יוֹ ם ּ ּ ּ ' . ּ וַיֵרָ א אֵ לָיו ה — '' זֶה בְּ חִ ינַת הִ תְ גַּלות אֱלֹקות ּ ּ ּ , וְזֶה אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ זְכּ וֹ ת כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י שֶׁ נִכְ נָסִ ין בְּ הֵיכְ לֵי הַ תְ מורוֹ ת ומְ בָ רְ רִ ין ּ ּ ּ ּ הַ קְ דֻ שָׁ ה מִ שָׁ ם ּ ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת : בְּ אֵ לֹ נֵי מַ מְ רֵ א , ' מַ מְ רֵ א — ' לְ שׁ וֹ ן תְ מורָ ה ּ ּ , לְ שׁ וֹ ן וְ אִ ם הָ מֵ ר יְמִ ירֶ נו ּ ּ . וְזֶה ' בְּ אֵ לֹנֵי ' מַ מְ רֵ א — בְּ חִ ינַת הַ שְׁ נֵי אִ ילָנוֹ ת ּ , שֶׁ הֵם אִ ילָנָא דְ חַ יֵי ּ ּ וְ אִ ילָנָא דְ מוֹ תָ א ּ , שֶׁ שָׁ ם אֲחִ יזַת הַ הֵיכְ לֵי הַ תְ מורוֹ ת ּ ּ ּ שֶׁ רוֹ צִ ים לְ הַ חֲלִ יף ולְ הָ ּ מִ יר אוֹ תָ ם , לְ רַ חֵ ק אֶ ת הָ אָ דָ ם חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם מֵ אִ ילָנָא דְ חַ יֵי אֶ ל הַ הֵפֶ ך חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ְ ּ ּ , וְעַל יָדָ ם דַ יְקָ א נִגְלָה אֵ לָיו ה ּ ', עַל־יְדֵ י שֶׁ זָכָ ה לְ בָ רֵ ר אוֹ תָ ם ּ , לְ בָ רֵ ר הַ טוֹ ב מֵ הָ רַ ע ולְ הַ עֲלוֹ ת הַ קְ דֻ שָׁ ה מִ שָׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ , עַד שֶׁ זָכָ ה ּ לְ הִ תְ גַּל ּ ות אֱלֹקות בְּ חִ ינַת וַיֵרָ א אֵ לָיו ה ּ ּ ּ .' וְזֶה שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ) ל" בְּ רֵ אשִׁ ית רַ בָּ ה מב (: ח , הוא ּ שֶׁ נָתַ ן לוֹ עֵצָ ה עַל הַ מִ ילָה ּ ּ , זֶה בְּ חִ ינַת ) שְׁ מוֹ ת יד (: ּופַ רְ עֹה הִ קְ רִ יב — שֶׁ הִ קְ רִ יב אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל לַאֲבִ יהֶם שֶׁ בַּ שָׁ מַ יִם ּ ) מִ דְ רָ שׁ רַ בָּ ה בְּ שַׁ לַח פָ רָ שָׁ ה כא ּ , ( כִּ י מִ י שֶׁ חָ ס עַל חַ יָיו הָ אֲמִ תִ יִים הַ נִצְ חִ יִים כָּ ל מַ ה שֶׁ רוֹ אֶ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת הֵיכְ לֵי הַ תְ מורוֹ ת ּ ּ , מִ תְ גַּבְּ רִ ים ומִ שְׁ תַ טְ חִ ים ומִ תְ פַ שְׁ טִ ים יוֹ תֵ ר וְיוֹ תֵ ר ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ כֵן הו ּ א מִ תְ גַּבֵּ ר ומִ תְ אַ מֵ ץ ומִ זְדָ רֵ ז יוֹ תֵ ר לְ הִ תְ קָ רֵ ב לַה ּ ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך מֵ חֲמַ ת שֶׁ רוֹ אֶ ה שֶׁ רוֹ צִ ים חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם לִ דְ חוֹ תוֹ ְ לְ גַמְ רֵ י חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם . וְזֶה בְּ חִ ינַת הִ תְ רַ חֲקות תַ כְ לִ ית ּ ּ הִ תְ קָ רְ בות ּ , יְרִ ידָ ה תַ כְ לִ ית הָ עֲלִ יָה ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת : הוא ּ שֶׁ נָתַ ן לוֹ עֵצָ ה עַל הַ מִ ילָה ּ ּ , דְ הַ יְנו לָמול עָרְ לַת לְ בָ בוֹ ּ ּ ּ , כִּ י דַ יְקָ א עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת מַ מְ רֵ א ּ , בְּ חִ ינַת הֵיכְ לֵי הַ תְ מורוֹ ת ּ ּ , שֶׁ הִ תְ גַּבְּ רו וְ הִ שְׁ תַ טְ חו עָ לָיו כָּ ל כָּ ך ְ ּ ּ ּ ּ , עַל־יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א נִתְ יָעֵץ לָמול אֶ ת לְ בָ בוֹ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת : ּופַ רְ עֹה הִ קְ רִ יב : וְזֶה : וְ הוא יֹשֵׁ ב פֶ תַ ח הָ אֹהֶל כְּ חֹם הַ יוֹ ם ּ ּ ּ ' . יְשִׁ יבָ ה — ' לְ שׁ וֹ ן עַכָּ בָ ה זְמַ ן רַ ב , כְּ מוֹ : וַתֵ שְׁ בו בְ קָ דֵ שׁ יָמִ ים רַ בִּ ים ּ ּ , הַ יְנו שֶׁ זָכָ ה לָזֶה שֶׁ יִתְ גַּלֶה אֵ לָיו ה ּ ּ ּ ּ ' עַל־יְדֵ י שֶׁ יָשַׁ ב ּ וְ נִתְ עַכֵּב יָמִ ים רַ בִּ ים אֵ צֶ ל ' ּפֶ תַ ח הָ אֹהֶ ל ', שֶׁ הוא פֶ תַ ח ּ ּ הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ , אֲבָ ל כְּ שֶׁ רוֹ צִ ין לִ כְ נֹס לְ שָׁ ם , מִ תְ גַּבְּ רִ ין ומִ תְ פַ שְׁ טִ ין כְּ נֶגְדוֹ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א שֶׁ הֵ ם הֵיכְ לֵי ּ ּ ּ ּ הַ תְ מורוֹ ת מְ אֹד ּ ּ , וְכָ ל מַ ה שֶׁ הוא סָ מוך יוֹ תֵ ר אֶ ל ּ ְ ּ ּ ּ הַ פֶ תַ ח , מִ תְ גַּבְּ רִ ין ומִ תְ פַ שְׁ טִ ין כְּ נֶגְדוֹ מְ אֹד מְ אֹד ּ ּ ּ ּ , עַד שֶׁ יֵשׁ הַ רְ בֵּ ה שֶׁ כְּ בָ ר הָ יו אֵ צֶ ל הַ פֶ תַ ח ּ ּ ּ , וְחָ זְרו רַ חֲמָ נָא ּ לִ צְ לָן , מֵ חֲמַ ת שֶׁ לֹא יָדְ עו שֶׁ כְּ בָ ר הֵם אֵ צֶ ל הַ פֶ תַ ח ּ ּ ּ , אוֹ שֶׁ מִ שְׁ תַ טְ חִ ין כְּ נֶגְדוֹ מְ אֹד מְ אֹד עַד שֶׁ קָ שֶׁ ה ל ּ ּ ּ ּ ּ וֹ לְ שָׁ בְ רָ ם , כַּ מְ בֹאָ ר מִ זֶה בִּ דְ בָ רָ יו הַ קְ דוֹ שִׁ ים ּ ּ ) בְּ לִ קוטֵ י תִ נְיָנָא ּ ּ ּ בְּ סִ ימָ ן מח , ( אֲבָ ל הוא יָשַׁ ב וְ נִתְ עַכֵּב פֶ תַ ח הָ אֹהֶל ּ ּ . ' כְּ חֹם הַ יוֹ ם ּ — ' זֶה בְּ חִ ינַת הִ תְ גַּבְּ רות חֲמִ ימות הַ יֵצֶר ּ ּ ּ הָ רָ ע , שֶׁ עַל זֶה נֶאֱמַ ר " שה ) ש א (: ז , אֵ יכָ ה תִ רְ עֶה אֵ יכָ ה תַ רְ בִּ יץ בַּ צָ הֳרָ יִם ּ ּ — שֶׁ אָ ז זְמַ ן רַ ע לְ מִ רְ עֵה הַ צֹאן ּ , כְּ מוֹ ּ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ " י שָׁ ם , כִּ י צָ הֳרַ יִם בְּ חִ ינַת חֹם הַ יוֹ ם ּ , זֶה בְּ חִ ינַת חֲמִ ימות הַ יֵצֶר ּ ּ , שֶׁ אָ ז זְמַ ן רַ ע לְ צֹאן קָ דָ שִׁ ים שֶׁ הַ צַ דִ יק רוֹ עֶה אוֹ תָ ם הָ רוֹ צִ ים ּ ּ לָגֶשֶׁ ת אֶ ל הַ קֹדֶ שׁ ּ , וְרַ בִּ ים נִתְ רַ חֲקו עַל־יְדֵ י זֶה רַ חֲמָ נָא לִ צְ לָן ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תו ב ּ שָׁ ם ) ב יז , (: עַד שֶׁ יָפוחַ הַ יוֹ ם וְ כו ּ ּ ּ ּ ' כְּ מוֹ ּ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ י " שָׁ ם , ּ עַיֵן שָׁ ם , שֶׁ הָ יו יִשְׂ רָ אֵ ל מְ קֹרָ בִ ין לַה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ בִּ גְדֻ לָה וְ כָ בוֹ ד ּ עַד שֶׁ יָפוחַ הַ יוֹ ם ּ ּ ּ — שֶׁ הִ תְ גַּבֵּ ר חֲמִ ימות ּ הַ יוֹ ם וְ כו ּ ּ ', וְ עַל־יְדֵ י זֶה נֶחֱרַ ב הַ בַּ יִת . אֲבָ ל מִ י שֶׁ אֵ ינוֹ רוֹ צֶ ה לְ הַטְ עוֹ ת אֶ ת עַצְ מוֹ וְחוֹ שֵׁ ב עַל תַ כְ לִ יתוֹ הַ נִצְ חִ י ּ ּ בֶּ אֱמֶ ת , אֵ ינוֹ שָׁ ב לְ אָ חוֹ ר בְּ שׁ ום אֹפֶ ן בָּ עוֹ לָם יִהְ יֶה אֵ י ּ ְך ּ שֶׁ יִהְ יֶה , רַ ק הוא יוֹ שֵׁ ב ומַ מְ תִ ין ומִ תְ עַכֵּב אֵ צֶ ל הַ פֶ תַ ח ּ ּ ּ ּ ּ יָמִ ים רַ בִּ ים כַּ מָ ה שֶׁ יִהְ יֶה ּ ּ , וְ אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ אֵ ין מַ נִיחִ ין ּ ּ

Segment 4
HE:
אוֹ תוֹ לִ כְ נֹס לְ תוֹ ך הַ פֶ תַ ח וְחֹם הַ יוֹ ם לוֹ הֵט אוֹ תוֹ מְ אֹד ּ ּ ְ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן אֵ ינוֹ מַ נִיחַ אֶ ת מְ קוֹ מוֹ ּ ּ , וְיוֹ שֵׁ ב ומִ תְ עַכֵּב ּ אֵ צֶ ל הַ פֶ תַ ח הָ אֹהֶל שֶׁ ל הַ צַ דִ יקִ ים וְ הַ כְּ שֵׁ רִ ים עַד יְרֻ חַ ם ּ ּ ּ מִ ן הַ שָׁ מַ יִם ּ , בִּ בְ חִ ינַת : וְ הוא יֹשֵׁ ב פֶ תַ ח הָ אֹהֶ ל כְּ חֹם ּ ּ ּ הַ יוֹ ם .. . וְזֶה : וַיַרְ א וַיָרָ ץ לִ קְ רָ אתָ ם ּ ּ , ' ּ וַיָרָ ץ — ' זֶה בְּ חִ ינַת זְרִ יזות ּ וְ שִׂ מְ חָ ה , כִּ י זְרִ יזות הוא בְּ חִ ינַת שִׂ מְ חָ ה ּ ּ , כַּ מובָ ן ּ ּ בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ " אֲרִ יכַ ת אַ פַ יִם ּ " ) בְּ סִ ימָ ן קנה בְּ לִ קוטֵ י א ּ ּ , ( וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ : ל" מִ צְ וָה לָרוץ לְ בֵ ית הַ כְּ נֶסֶ ת ּ וְ לִ דְ בַ ר מִ צְ וָה , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : שָׂ מַ חְ תִ י בְּ אֹמְ רִ ים לִ י בֵּ ּ ית ' ה נֵלֵך . ְ כִּ י מִ י שֶׁ מִ סְ תַ כֵּ ל עַל תַ כְ לִ יתוֹ בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ ּ , ּ בְּ וַדַ אי כְּ שֶׁ מַ גִּיעַ לֵילֵך לְ בֵ ית הַ כְּ נֶסֶ ת אוֹ לִ דְ בַ ר מִ צְ וָה ְ ּ , ּ הוא רָ ץ בְּ שִׂ מְ חָ ה גְּדוֹ לָה ובִ זְרִ יזות גָּדוֹ ל ּ ּ , כִּ י רַ ק זֶה הוא חִ יותוֹ ּ ּ ּ וְ תִ קְ וָתוֹ לָנֶצַח , וְחוץ מִ זֶה ּ ּ הַ כּ ֹל הֲבֵ ל הֲבָ לִ ים , כִּ י לֹא יִשָׁ אֵ ר כְּ לום מִ שׁ ום דָ בָ ר ּ ּ ּ ּ ּ , לֹא מֵ עֲשִׁ ירות וְ לֹא מִ צַ עַר ּ ּ הָ עֲנִיות וְהַ דַ לות ּ ּ ּ ּ ּ , וְ לֹא מִ שׁ ום דְ בַ ר תַ אֲוָה וְ כָ בוֹ ד וְ קִ נְאָ ה ּ ּ ּ ּ וְ שִׂ נְאָ ה וקְ פִ ידָ א ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : כִּ י לֹא בְ מוֹ תוֹ יִקַ ח הַ כּ ֹל ּ ' ּ וְ כו . 'ּ וְ כו ּוכְ תִ יב : גַּם אַ הֲבָ תָ ם גַּם קִ נְאָ תָ ם גַּם שִׂ נְאָ תָ ם כְּ בָ ר אָ בָ דָ ה . וְ לֹא יִשָׁ אֵ ר רַ ק מַ ה שֶׁ יַחְ טֹף בְּ כָ ל פַ עַם ּ ּ ּ ּ אֵ יזֶה טוֹ ב לֵילֵך לְ בֵ ית הַ כְּ נֶסֶ ת ולְ בֵ ית הַ מִ דְ רָ שׁ ּ ּ ְ , וְ לַעֲשׂ וֹ ת אֵ יזֶה מִ צְ וָה . וְעַל־כֵּן בְּ וַדַ אי מְ חֻיָב כָּ ל אֶ ּ ּ חָ ד לָרוץ בִּ זְרִ יזות וְ שִׂ מְ חָ ה גְּדוֹ לָה לִ דְ בַ ר מִ צְ וָה ּ ּ , וְ כָ ל מַ ה ּ ּ שֶׁ יוֹ דֵ עַ שֶׁ רָ חוֹ ק יוֹ תֵ ר מֵ ה ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ הוא מְ חֻיָב לִ שְׂ מֹחַ ּ ּ יוֹ תֵ ר וְיוֹ תֵ ר בַּ עֲשִׂ יַת הַ מִ צְ וָה ּ ּ , מֵ חֲמַ ת שֶׁ הוא גַּם הוא ּ ּ שֶׁ רָ חוֹ ק כָּ ל כָּ ך זוֹ כֶ ה גַּם־כֵּן לַעֲשׂ ְ וֹ ת מִ צְ וָה . וְזֶהו בְּ חִ ינַת ּ ' ּ וַיַרְ א — ' ּפֵ רֵ שׁ רַ שִׁ : י" וְ הֵ בִ ין , שֶׁ הֵבִ ין הֵיטֵ ב וְ הִ סְ תַ כֵּל ּ עַל הַ תַ כְ לִ ית בֶּ אֱמֶ ת ּ , וְ עַל־יְדֵ י זֶה ' : ּ וַיָרָ ץ לִ קְ רָ אתָ ם — ' זֶה בְּ חִ ינַת שִׂ מְ חַ ת הַ מִ צְ וָה ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה עִ קַ ר עֲלִ יַת ּ ּ הַ קְ דֻ שָׁ ה מִ ן הַ ּ ּ ּ קְ לִ פוֹ ת ּ . .. וְ זֶהו : ּ וַיִשְׁ תַ חו אָ רְ צָ ה ּ ּ ּ — זֶה בְּ חִ ינַת בִּ טול וכְ לָלִ יות ּ ּ ּ ּ ּ בְּ אוֹ ר הָ אֵ ין סוֹ ף , כִּ י כָּ ל הַ הִ שְׁ תַ חֲוָאוֹ ת הֵ ם בְּ חִ ינַת ּ בִּ טול ּ ּ , שֶׁ נוֹ פֵ ל לָאָ רֶ ץ ומִ שְׁ תַ חֲוֶה ופוֹ שֵׁ ט יָדָ יו וְ רַ גְלָיו ּ ּ ּ ּ בְּ בִ טול כָּ ל הַ הַ רְ גָּשׁ וֹ ת מֵ חֲ ּ ּ מַ ת גֹּדֶ ל אוֹ ר הַ צַ ח שֶׁ נִגְ לָה ּ ּ אֵ לָיו , הַ יְנו שֶׁ עַ ל־יְדֵ י הַ שִׂ מְ חָ ה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ' ּ וַיָרָ ץ לִ קְ רָ אתָ ם ', עַ ל־יְדֵ י זֶה זָכָ ה לִ בְ חִ ינַת הַ שָׂ גַת אוֹ רוֹ ת ּ ּ הַ צַ חְ צָ חוֹ ת , שֶׁ שָׁ ם בְּ חִ ינַת הַ הִ שְׁ תַ חֲוָיָה ּ ּ . וְ זֶהו : ּ ּ וַיֹאמַ ר אֲ דֹנָי אִ ם נָא מָ צָ אתִ י חֵ ן בְּ עֵינֶיך אַ ל נָא ָ תַ עֲבֹר מֵ עַ ל עַבְ דֶ ך ּ ָ — שֶׁ בִּ קֵ שׁ מֵ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ לֹא ּ ְ יַעֲבֹר מִ מֶ נו ּ ּ ּ , הַ יְנו שֶׁ לֹא יַעֲבֹר הַ הִ תְ גַּלות הַ זֹאת עַד ּ ּ ּ ּ ּ מִ מֶ נו רְ שִׁ ימָ ה טוֹ בָ ה שֶׁ יִשָׁ אֵ ר אֶ צְ לוֹ ּ ּ ּ ּ ּ , ּ שֶׁ צְ רִ יכִ ין לְ הִ שְׁ תַ דֵ ל מְ אֹד שֶׁ לֹ ּ ּ ּ א יַעֲבֹר מִ מֶ נו הַ הִ תְ גַּלות מְ הֵ רָ ה ּ ּ ּ ּ ּ עַד שֶׁ יִשָׁ אֵ ר לוֹ רְ שִׁ ימָ ה טוֹ בָ ה שֶׁ יוכַ ל לְ הַ חֲיוֹ ת אֶ ת ּ ּ ּ ּ עַצְ מוֹ תָ מִ יד ּ . וְ זֶה שֶׁ בִּ קֵ שׁ אַ בְ רָ הָ ם מֵ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ שֶׁ נִתְ גַּלָה אֵ לָיו אָ ז ּ ּ ' : אַ ל נָא תַ עֲבֹר מֵ עַ ל עַבְ דֶ ך . ' ּ ָ וְ זֶה : ּ יֻקַ ח נָא מְ עַט מַ יִם — זֶה רֶ מֶ ז עַ ל הַ מְ שָׁ כַ ת הַ שֶׁ פַ ע ּ , שֶׁ בִּ קֵ שׁ שֶׁ לֹא יַעֲבֹר מִ מֶ נו הַ הִ תְ גַּלות עַ ד שֶׁ יַמְ שִׁ יך ְ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ מִ שָׁ ם שֶׁ פַ ע ) :( עא

Segment 5
HE:
יח,א וְ הוא יוֹ שֵׁ ב פֶ תַ ח הָ אֹ ּ ּ הֶל ... וְ לֹ א אוכַ ל לְ הִ תְ אַ פֵ ק מֵ עֹ ּ ּ צֶם אַ הֲבָ תְ ך מִ לִ כְ תֹ ּ ָ ב לְ ך ָ ְמ עַט מִ מַ ה שֶׁ אָ מַ רְ תִ י בְּ שַׁ בַּ ת קֹ ּ ּ ּ דֶ שׁ הֶ עָבַ ר . וְ תַ מְ צִ ית הָ עִ נְיָן מְ רֻ מָ ז בַּ פָ סוק ּ ּ ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית יח : (א , וְ הוא ישֵׁ ב פֶ תַ ח ּ ּ הָ אֹ הֶל כְּ חֹ ם הַ יוֹ ם ּ . יוֹ שֵׁ ב לְ שׁ וֹ ן הַ מְ תָ נָה וְ עַכָּ בָ ה זְמַ ן רַ ב ּ , כְּ מוֹ : וַתֵ שְׁ בו בְ קָ דֵ שׁ יָמִ ים רַ בִּ ים ּ ּ , ַה ּ יְנו שֶׁ אֵ ין הָ אָ דָ ם זוֹ כֶ ה לְ הִ תְ גַּלות אֱלֹ ּ ּ הות בְּ חִ ינַת וַיֵרָ א אֵ לָיו ה ּ ּ ' כִּ י אִ ם עַל יְדֵ י שֶׁ יוֹ שֵׁ ב ומַ מְ תִ ין ומִ תְ עַכֵּב אֵ צֶ ל פֶ תַ ח אֹ ּ ּ ּ ּ ּ הֶל הַ קְ דֻ שָׁ ה זְמַ ן רַ ב ּ ּ . וְ אַ ף עַל פִ י שֶׁ בְּ תוֹ ך כָּ ך עוֹ בֵ ר עָ לָיו ְ ְ ּ מַ ה שֶׁ עוֹ בֵ ר ּ . וַחֲמִ ימות ּ הַ יוֹ ם שֶׁ הֵם כְּ לַל הַ תַ אֲווֹ ת בּ וֹ עֵר ּ ּ אוֹ תוֹ הַ רְ בֵּ ה אַ ף עַל פִ י כֵן הוא אֵ ינוֹ מַ נִיחַ אֶ ת מְ קוֹ מוֹ ּ ּ ּ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם רַ ק הוא יוֹ שֵׁ ב ומַ מְ תִ ין ומִ תְ עַכֵּב אֵ צֶל ּ ּ ּ ּ הַ פֶ תַ ח יָמִ ים וזְמַ נִים רַ בִּ ים בְּ חִ ינַת וְ הוא יוֹ שֵׁ ב פֶ תַ ח ּ ּ ּ ּ ּ הָ אֹ הֶל כְּ חֹ ם הַ ּיוֹ ם וְ הָ בֵ ן הֵיטֵ ב , כִּ י אִ יתָ א בִּ דְ בָ רָ יו זִכְ רוֹ נוֹ לִ בְ רָ כָ ה ) ּ ּ לִ קוטֵ י מוֹ הֲרַ " ן חֵ לֶק ב ' מח ( ּ שֶׁ לִ פְ עָמִ ים הָ אָ דָ ם אֵ צֶ ל הַ פֶ תַ ח וְ הוא שָׁ ב לְ אָ חוֹ ר אוֹ שֶׁ מִ שְׁ תַ טֵ חַ ּ ּ ּ ּ ּ ומִ תְ פַ שֵׁ ט אָ ז כְּ נֶגְדוֹ הַ בַּ עַל דָ בָ ר וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ' אֲבָ ל מִ י שֶׁ חוֹ שֵׁ ב

Segment 6
HE:
עַל תַ כְ לִ יתוֹ הַ נִצְ חִ י בֶּ אֱמֶ ת וְחַ ס עַל חַ יָיו בֶּ אֱמֶ ת אֵ ינוֹ ּ ּ ּ שָׁ ב לְ אָ חוֹ ר וְ אֵ ינוֹ זָז מִ מְ קוֹ מוֹ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם בְּ שׁ ום אֹ ּ ּ פֶ ן רַ ק הוא יוֹ שֵׁ ב ומַ מְ תִ ין אֵ צֶ ל פֶ תַ ח אֹ ּ ּ ּ ּ הֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ הוא ּ ּ ּ אֹ הֶ ל בֵּ ית הַ מִ דְ רָ שׁ וְ אֹ ּ הֶ ל הַ צַ דִ יקִ ים וְ ּ ּ הַ כְּ שֵׁ רִ ים אַ ף עַל ּפִ י שֶׁ חֹ ם הַ יוֹ ם בּ וֹ עֵר חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם וְ עַל יְדֵ י זֶה וַיֵרָ א אֵ לָיו ּ ּ ' ה עב ) ... 'ּ וְ כו (:

Segment 7
HE:
יח,ה ְו ֶא ְק ָח ה פַ םחֶ לֶ ־ת וְ עַ ל־כֵּ ן כְּ שֶׁ בָּ או הַ מַ לְ אָ כִ ים אֵ צֶ ל אַ בְ רָ הָ ם נָתַ ן לָ הֶם ּ ּ לֶאֱכֹל , כִּ י בָּ זֶה הֶ רְ אָ ה לָהֶ ם שֶׁ לֹא יְקַ טְ רְ גו עַ ל ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ רוֹ צִ ים לְ קַ בֵּ ל אֶ ת הַ תוֹ רָ ה אַ ף־עַ ל־פִ י ּ ּ שֶׁ עֲתִ ידִ ין לַחֲטֹא , וְ זֶה שֶׁ מובָ א בַּ מִ דְ רָ שׁ ּ ּ ּ ) שְׁ מוֹ ת רַ בָּ ה כח (: בְּ שָׁ עָ ה שֶׁ עָ לָ ה מֹשֶׁ ה לַמָ רוֹ ם לְ קַ בֵּ ל אֶ ת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ בִּ קְ שׁ ו מַ לְ אֲ כֵ י הַ שָׁ רֵ ת לִ פְ גֹּעַ בְּ ּ ּ מֹשֶׁ ה וְ כו ' ּ וַהֲלֹא זֶה הוא שֶׁ אֲ כַ לְ תֶ ם אֶ צְ לוֹ ּ ּ . כִּ י אָ ז כְּ שֶׁ בָּ או הַ מַ לְ אָ כִ ים ּ ּ לְ אַ בְ רָ הָ ם אָ ז הִ תְ חִ יל הִ תְ נוֹ צְ צות קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ מֵ אַ חַ ר שֶׁ כְּ בָ ר נִמוֹ ל אַ בְ רָ הָ ם שֶׁ הִ יא מִ צְ וָה רִ אשׁ וֹ נָה ּ שֶׁ נִצְ טַ וָה בָּ ה ּ ּ ּ . וְ גַם בָּ או לְ בַ שְׂ ּ ּ רוֹ שֶׁ יִהְ יֶה נוֹ לָד יִצְ חָ ק ּ שֶׁ מִ מֶ נו יֵצְ או כָּ ל יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ יְקַ בְּ לו אֶ ת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ עַ ל־כֵּ ן אָ ז הִ שְׁ תַ דֵ ל אַ בְ רָ הָ ם אָ בִ ינו לְ הַ צִ יל אֶ ת ּ ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ לֹא יוכְ לו הַ מַ לְ אָ כִ ים לְ קַ טְ רֵ ג עֲלֵיהֶ ם ּ ּ ּ ּ שֶׁ הֵ ם כְּ מוֹ שֶׁ הֵ ם אַ ף־עַ ל־פִ י ּ

Segment 8
HE:
. וְ עַ נָתַ ן ל־כֵּ ן לְ הַ מַ לְ אָ כִ ים לֶאֱ כֹל כְּ דֵ י שֶׁ יֵדְ עו וְ יָבִ ינו עַ ל־יְדֵ י זֶה כָּ ל ּ ּ ּ ּ מַ ה שֶׁ הָ אָ דָ ם צָ רִ יך לִ סְ בּ ֹל בָּ עוֹ לָם הַ זֶה שֶׁ הוא מֻכְ רָ ח ּ ּ ְ ּ לֶאֱכֹל שֶׁ יֶשׁ בּ וֹ בֵּ רורִ ים כָּ אֵ לו עַ ד שֶׁ בַּ סּ וֹ ף צָ רִ יך ְ ּ ּ ּ ּ לְ בָ רְ רוֹ בְּ תוֹ ך הַ גּוף מִ פְ סֹלֶ ּ ּ ְ ת כָּ זֶה . וְ עַ ל־כֵּ ן אֵ ין לְ קַ טְ רֵ ג עַ ל הָ אָ דָ ם אִ ם נִכְ שָׁ ל חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם בַּ מֶ ה ּ שֶׁ נִ כְ שָׁ ל מֵ אַ חַ ר שֶׁ הוא בִּ מְ קוֹ מוֹ ת כָּ אֵ לו שֶׁ צָ רִ יך ְ ּ ּ ּ ּ ּ

Segment 9
HE:
לְ בָ רֵ ר מִ בְּ חִ ינַת קִ יא צוֹ אָ ה מַ מָ שׁ מִ מְ קוֹ מוֹ ת מְ טֻנָפִ ים ּ ּ ּ כָּ אֵ לֶה ּ . וְ עַ ל־כֵּ ן בֶּ אֱמֶ ת הַ מַ לְ אָ כִ ים ּ

Segment 10
HE:
, ל"ּ הַ נַ אַ ף־עַ ל־פִ י שֶׁ אָ כְ לו ּ ּ בִּ קְ דֻ שָׁ ה גְּ דוֹ לָ ה כָּ רָ אוי לְ מַ לְ אָ כִ ים וְ רִ אשׁ וֹ ן רִ אשׁ וֹ ן ּ ּ מִ סְ תַ לֵק ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ) ל " מִ דְ רָ שׁ רַ בָּ ה וַיֵרָ א פָ רָ שָׁ ה מח ּ ּ ( אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן לֹא יָצְ או נָקִ י אָ ז ּ ּ , כִּ י נִכְ שְׁ לו בִּ שְׁ לֵמו ּ ּ תָ ם , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ל " ) בְּ רֵ אשִׁ ית רַ בָּ ה מח ( עַ ד שֶׁ הֻכְ רְ חו לְ הִ תְ מַ הְ מֵ הַ בְּ זֶה ּ ּ הָ עוֹ לָם וְ לֹא יָכְ לו לַעֲלוֹ ת עַ ד בִּ ימֵ י יַעֲקֹב ּ , וְ אֶ חָ ד לֹא עָ לָ ה עַ ד יְמֵ י מָ נוֹ חַ , כַּ מובָ א ּ ּ . כִּ י מִ זֶה הָ עוֹ לָם קָ שֶׁ ה מְ אֹד לָצֵ את נָקִ י בִּ ּ שְׁ לֵמות ּ , כַּ מובָ א שֶׁ הַ מַ לְ אָ ך כְּ שֶׁ בָּ א לְ זֶה הָ עוֹ לָם אֵ ינוֹ יָכוֹ ל ְ ּ ּ ּ לַעֲלוֹ ת לִ מְ קוֹ מוֹ עַ ד שֶׁ טוֹ בֵ ל עַ צְ מוֹ כַּ מָ ה טְ בִ ילוֹ ת ּ ּ בִּ נְ הַ ר דִ ינור ּ ּ . וְ עִ קַ ר בֵּ רור הַ טוֹ ב מֵ הַ זֻהֲמָ א בְּ זֶה ּ ּ ּ ּ הָ עוֹ לָם כָּ לול בִּ בְ חִ ינַת אֲ כִ ילָ ה ּ . כִּ י עִ קַ ר הַ ּ ּזֻהֲמָ א נִ תְ אַ חֲזָה עַ ל־יְדֵ י חֵ טְ א אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן שֶׁ הָ יָה בְּ עִ נְיַן הָ אֲ כִ ילָ ה , וְ עַ ל־כֵּ ן אַ בְ רָ הָ ם אָ בִ ינו עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם כִּ בֵּ ד ּ ּ אֶ ת הַ מַ לְ אָ כִ ים בְּ עִ נְיַן הָ אֲ כִ ילָ ה ּ , ּובָ זֶה הֶ רְ אָ ה וְ רָ מַ ז לָ הֶ ם גֹּדֶ ל עֹצֶ ם הַ יְגִיעוֹ ת וְ הַ מְ רִ ירות שֶׁ ּ ּ צָ רִ יך הָ אָ דָ ם ְ ּ הֶ עָ לוב הַ זֶה לִ סְ בּ ֹל בְּ זֶה הָ עוֹ לָם עַ ל־כֵּ ן אֵ ין לָהֶ ם עוֹ ד ּ ּ פִ תְ חוֹ ן פֶ ה לְ קַ טְ רֵ ג עַ ל יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ לֹא יְקַ בְּ לו אֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ הַ תוֹ רָ ה , כִּ י בְּ וַדַ אי הַ הֶ כְ רֵ חַ לִ תֵ ן לָ נו אֶ ת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ , כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לַעֲמֹד נֶגֶד זֶה הָ עוֹ לָם כִּ י אִ ם עַ ל־יְדֵ י הַ תוֹ רָ ה שֶׁ נִ קְ רֵ את אֲ כִ ילָה דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ . וְ עַ ל־כֵּ ן כְּ שֶׁ רָ צו ּ לְ קַ טְ רֵ ג עַ ל מֹשֶׁ ה כְּ שֶׁ עָ לָ ה לַמָ רוֹ ם לְ קַ בֵּ ל אֶ ת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ צָ ר קְ לַסְ תֵ ר פָ נָיו כְּ מוֹ אַ בְ רָ הָ ם וְ אָ מַ ר לָהֶ ם ּ ּ : הֲלֹא זֶה הוא שֶׁ אֲ כַ לְ תֶ ם אֶ צְ לוֹ כְּ מוֹ שֶׁ ּ ּ כָּ תוב בַּ מִ דְ רָ שׁ ּ ּ , ל"ּ הַ נַ הַ יְנו שֶׁ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך הֵ שִׁ יב לָ הֶ ם ְ : אֵ יך יֵשׁ לָ כֶ ם פִ תְ חוֹ ן ּ ְ פֶ ה לְ קַ טְ רֵ ג עַ ל קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה לְ זֶה הָ עוֹ לָם ּ ּ , וַהֲלֹא אֲ כַ לְ תֶ ם אֶ צְ לוֹ ּ ' . אֲ כַ לְ תֶ ם ּ ' ּדַ יְקָ א , כִּ י בָּ זֶה טְ עַ מְ תֶ ם ּ קְ צָ ת מַ ה שֶׁ צָ רִ יך הָ אָ דָ ְ ּ ּ ם לִ סְ בּ ֹל בְּ זֶה הָ עוֹ לָם עַ ד שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לוֹ לִ חְ יוֹ ת ולְ הִ תְ קַ יֵם בְּ לִ י הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) תְ הִ לִ ים קיט ּ ּ , צב (: לולֵי תוֹ רָ תְ ך שַׁ עֲשֻׁ עָ י ָ ּ וְ כו :'ּ וְ עַ ל־כֵּ ן כְּ שֶׁ בָּ א הַ מַ לְ אָ ך אֶ ל מָ נוֹ חַ וְ רָ צָ ה גַּם־כֵּ ן ְ ּ לְ כַ בְּ דוֹ לֶאֱ כֹל , הֵ שִׁ יב לוֹ שֶׁ אֵ ינוֹ רוֹ צֶ ה עוֹ ד לֶאֱ כֹל , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) שׁ וֹ פְ טִ ים יג , טז (: אִ ם תַ עְ צְ רֵ נִי לֹא ּ אֹכַ ל בְּ לַחְ מֶ ך כִּ י אָ ז כְּ בָ ר הִ גִּ יעַ שְׁ עָ תוֹ לַחֲזֹר ָ וְ לַעֲלוֹ ת , עַ ל־כֵּ ן לֹא רָ צָ ה עוֹ ד לֶאֱ כֹל שֶׁ לֹא יִתְ עַ כֵּב ּ יוֹ תֵ ר , כִּ י כְּ בָ ר טָ עַ ם גֹּדֶ ל הַ כְּ בֵ דות שֶׁ ל בֵּ רור ּ ּ הָ אֲ כִ ילָ ה אֵ צֶ ל אַ בְ רָ הָ ם ל"ּ כַּ נַ שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה נִתְ עַ כֵּב כָּ ל כָּ ך ְ . ל"ּ כַּ נַ וְ זֶה שֶׁ נֶאֱמַ ר שָׁ ם בַּ עֲלִ יָתוֹ לִ מְ קוֹ מוֹ ּ ּ : ּומַ פְ לִ א לַעֲשׂ וֹ ת ) שׁ וֹ פְ טִ ים יג ( כִּ י עֲלִ יָתוֹ לִ מְ קוֹ מוֹ הָ יָה ּ בְּ דֶ רֶ ך פֶ לֶא גָּדוֹ ל ּ ְ כִּ , י קָ שֶׁ ה לַעֲלוֹ ת וְ לָ שׁ וב לִ מְ קוֹ מוֹ ּ לְ נַקוֹ ת עַ צְ מוֹ מִ זֻהֲמַ ת זֶה הָ עוֹ לָם ּ ּ , ובִ שְׁ בִ יל זֶה קָ בְ עו ּ ּ לָ נו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל בְּ בִ רְ כַּ ת אֲ שֶׁ ר יָצַ ר ' ּומַ פְ לִ יא לַעֲשׂ וֹ ת ' כִּ י זֶה הַ בֵּ רור הוא פֶ לֶא גָּדוֹ ל ּ ּ ּ ) :( עג

Segment 11
HE:
יח,יט לַעֲשׂ וֹ ת צְ דָ קָ ה ומִ שְׁ פָ ט ּ ּ

Segment 12
HE:
וְ עַל־כֵּן נִסְ מָ ך מִ קְ רָ א זֶה לְ עִ נְיַן פָ רָ שַׁ ת סְ דוֹ ם שֶׁ אָ מַ ר ה ּ ְ ' יִתְ בָּ רַ ך : ְ הַ מְ כַ סֶּ ה אֲנִי מֵ אַ בְ רָ הָ ם אֶ ת אֲשֶׁ ר אֲנִי חָ פֵ ץ לַעֲשׂ וֹ ת בִּ סְ דֹם וְ כו ' ּ וְ אַ בְ רָ הָ ם הָ יוֹ יִהְ יֶה וְ כו ' ּ כִּ י יְדַ עְ תִ יו ּ . 'ּ וְ כו הַ יְנו כִּ י ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך חָ פֵ ץ ומִ תְ אַ וֶה לִ תְ פִ לָתָ ן שֶׁ ל ּ ּ ּ ְ צַ דִ יקִ ים וְ הָ יָה חָ פֵ ץ מְ אֹד שֶׁ אַ בְ רָ הָ ם יִתְ פַ לֵל לְ פָ נָיו עַל ּ ּ ּ סְ דֹם וְ כַ מובָ ן בַּ מִ דְ רָ שׁ שֶׁ הֵבִ יא שָׁ ם מָ שָׁ ל שֶׁ ה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ הָ יָה מִ תְ עַנֵג מִ תְ פִ לַת אַ בְ רָ הָ ם ּ ּ ּ . כִּ י אַ ף־עַל־פִ י ּ שֶׁ אַ בְ רָ הָ ם לֹא פָ עַל בַּ קָ שָׁ תוֹ לְ הַ צִ יל אֶ ת סְ דֹם מִ גְּזֵרָ תָ ם ּ ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן תְ פִ לָתוֹ אֵ ינָה נֶאֱבֶ דֶ ת ּ ּ ּ ּ , וְגַם בֶּ אֱמֶ ת פָ עַל ּ הַ רְ בֵּ ה מְ אֹד , כִּ י זְכות תְ פִ לָתוֹ לְ הַ צִ יל אֶ ת סְ דֹם פָ עֲלָה ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה נִצוֹ ל לוֹ ט וְזַרְ עוֹ שֶׁ מֵ הֶם יִשְׁ ּ ּ ּתַ לְ שֵׁ ל וְיֵצֵא הִ תְ נוֹ צְ צות דָ וִ ד־מָ שִׁ יחַ וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ ּ ּ . ל" כִּ י אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ כְּ בָ ר נִשְׁ תַ לַח הַ מַ לְ אָ ך לְ הַ צִ יל ּ ּ ְ ּ ּ ּ , אֲבָ ל אַ ף־עַל־פִ י־כֵן עֲדַ יִן הָ יו צְ רִ יכִ ין אִ תְ עָרותָ א דִ לְ תַ תָ א ּ ּ ּ ּ ּ לְ הַ רְ בּ וֹ ת בִּ תְ פִ לָה וְ תַ חֲנו ּ ּ נִים לִ גְמֹר הַ יְשׁ ועָ ה לְ הַ צִ יל אֶ ת ּ ּ לוֹ ט מִ תוֹ ך הַ הֲפֵ כָ ה לְ הוֹ צִ יא מִ מֶ נו דָ וִ ד ומָ שִׁ יחַ ּ ּ ּ ּ ּ ְ ּ . וְ עַל־כֵּן נִסְ מָ ך לָזֶה פָ סוק כִּ י יְדַ עְ תִ יו ּ ּ ּ ְ וכו ' ּ שֶׁ מְ דַ בֵּ ר מֵ עִ נְיַן צְ דָ קָ ה ומִ שְׁ פָ ט ּ ּ , כִּ י כָּ ל כּ ֹחַ הַ תְ פִ לָה לְ בַ טֵ ל הַ גְּזֵרָ ה הוא ּ ּ ּ ּ רַ ק עַל־יְדֵ י זֶה שֶׁ מְ בַ קְ שִׁ ין מֵ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ רוֹ צֶה ּ ְ לְ הָ בִ יא אֵ יזֶה דִ ין וגְזֵרָ ה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ , שֶׁ מַ גִּיעַ כֵּ ן בְּ וַדַ אי ּ ּ עַל־פִ י מִ שְׁ פָ טוֹ בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵ ן יֵשׁ אֶ צְ לוֹ ּ בְּ חִ ינַת צְ דָ קָ ה בְּ תוֹ ך הַ מִ שְׁ פָ ט שֶׁ הַ ּ ּ ְ צַ דִ יקִ ים בִּ תְ פִ לָתָ ם ּ ּ ּ יְכוֹ לִ ים לְ עוֹ רֵ ר עַד שֶׁ יִהְ יֶה נִמְ שָׁ ך צְ דָ קָ ה וְחֶ סֶ ד כָּ זֶה ְ ּ לְ תוֹ ך הַ מִ שְׁ פָ ט שֶׁ יוֹ שֵׁ ב לָדון וְ לִ שְׁ פֹט עַד שֶׁ יְבַ טֵ ל אֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ הַ גְּזֵרָ ה לְ גַמְ רֵ י , כִּ י הוא יִתְ בָּ רַ ך בְּ מִ שְׁ פָ ט עוֹ שֶׂ ה צְ דָ קָ ה ּ ְ ּ שֶׁ הוא פִ לְ אֵ י ּ ּ פִ לְ אוֹ תָ יו הַ נִסְ תָ רִ ים מְ אֹד שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר ּ ּ ּ לְ הָ בִ ין . וְ עַל־כֵּן הִ זְכִּ יר ה ' יִתְ בָּ רַ ך עִ נְיָן זֶה דַ יְקָ א שֶׁ ל ּ ְ צְ דָ קָ ה ומִ שְׁ פָ ט קֹדֶ ם שֶׁ גִּלָה לְ אַ בְ רָ הָ ם גְּזֵרַ ת סְ דֹם כְּ דֵ י ּ ּ ּ שֶׁ יִתְ פַ לֵל עֲלֵיהֶם ּ ּ ּ , כִּ י עִ קַ ר כּ ֹחַ הַ תְ פִ לָה הוא רַ ּ ּ ּ ּ ק עַל־יְדֵ י זֶה ) :( עד

Segment 13
HE:
יח,יט לַעֲשׂ וֹ ת צְ דָ קָ ה ומִ שְׁ פָ ט ּ ּ

Segment 14
HE:
וְזֶה : כִּ י יְדַ עְ תִ יו לְ מַ עַן אֲשֶׁ ר יְצַ וֶה אֶ ת בָּ נָיו וְ אֶ ת בֵּ יתוֹ ּ ּ אַ חֲרָ יו וְ שָׁ מְ רו דֶ רֶ ך ה ְ ּ ּ ' לַעֲשׂ וֹ ת צְ דָ קָ ה ומִ שְׁ פָ ט ּ ּ , כִּ י הוא ּ ' דֶ רֶ ך ה ְ ּ '' ּ בְּ וַדַ אי , ' לַעֲשׂ וֹ ת צְ דָ קָ ה ומִ שְׁ פָ ט ּ ּ ', דְ הַ יְנו ּ ּ שֶׁ בְּ תוֹ ך הַ מִ שְׁ פָ ט יַעֲשֶׂ ה צְ דָ קָ ה שֶׁ זֶה אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ בִ ין ּ ּ ּ ְ כְּ לָל , כִּ י הוא בְּ חִ ינַת דַ רְ כֵי ה ּ ּ ' שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ בִ ין שֶׁ עַל זֶה בִּ קֵ שׁ מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו עָלָיו הַ שָׁ לוֹ ם ּ ּ ּ : הוֹ דִ יעֵנִי נָא אֶ ת דְ רָ כֶיך ָ ּ , שֶׁ בִּ קֵ שׁ לֵידַ ע דַ רְ כֵי ה ּ ּ ' דַ רְ כֵי מִ שְׁ פָ טָ יו וְ צִ דְ קָ תוֹ ּ ּ אֵ יך הוא מַ נְהִ יג עוֹ לָמוֹ בִּ צְ דָ קָ ה ומִ שְׁ פָ ט כְּ דֵ י שֶׁ יֵדַ ע ּ ּ ּ ּ ְ אֵ יך לְ הִ תְ פַ לֵל עַל יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ְ , וכְ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ ּ " י שָׁ ם : וְ אֶ ת תַ שְׁ לום הַ שָׂ כָ ר שֶׁ לִ י בָּ עָם הַ זֶה ה ּ ּ ּ ּ ּ וֹ דִ יעֵנִי , שֶׁ רָ צָ ה לְ הַ שִׂ יג אֵ יך יוכַ ל לְ בַ טֵ ל כָּ ל מִ ינֵי גְּזֵרוֹ ת שֶׁ אֵ ינָן טוֹ בוֹ ת ּ ּ ְ ּ ּ מִ יִשְׂ רָ אֵ ל . עַד שֶׁ פָ עַל אַ חַ ר־כָּ ך שֶׁ הֵ שִׁ יב לוֹ ה ְ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך : ְ

Segment 15
HE:
אֲנִי אַ עֲבִ יר כָּ ל טובִ י עַל פָ נֶיך וְ כו ּ ּ ָ ּ . ' וְגִלָה לוֹ כָּ ל הַ שְׁ לֹשׁ ּ ּ עֶשְׂ רֵ ה מִ ד ּ וֹ ת שֶׁ ל רַ חֲמִ ים , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת תְ פִ לַת ה ּ ּ . ' נִמְ צָ א שֶׁ בְּ חִ ינָה זֹאת שֶׁ ל צְ דָ קָ ה ומִ שְׁ פָ ט ּ ּ ל"ּ הַ נַ הוא ּ בְּ חִ ינַת דַ רְ כֵי ה ּ . ' וְזֶהו בְּ חִ ינַת וְ שָׁ מְ רו דֶ רֶ ך ה ְ ּ ּ ּ ' לַעֲשׂ וֹ ת צְ דָ קָ ה ומִ שְׁ פָ ט ּ ּ , כִּ י שְׁ מִ ירַ ת צְ דָ קָ ה ומִ שְׁ פָ ט הוא בְּ וַדַ ּ ּ ּ ּ אי דֶ רֶ ך ה ְ ּ .' אֲ בָ ל כָּ ל אָ דָ ם מִ יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ הוא מִ זֶרַ ע אַ בְ רָ הָ ם צָ רִ יך ְ ּ ּ ּ לֵילֵך בָּ זֶה ְ , כִּ י צְ רִ יכִ ין לְ הִ תְ דַ בֵּ ק בְּ מִ דוֹ תָ יו יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ . ל" וְ עַ ל־כֵּ ן אָ הַ ב ה ' יִתְ בָּ רַ ך ְ אֶ ת אַ בְ רָ הָ ם לְ מַ עַן אֲ שֶׁ ר יְצַ וֶ ּ ה אֶ ת בָּ נָיו וְ כו ' ּ וְ שָׁ מְ רו ּ דֶ רֶ ך ה ְ ּ ' לַעֲשׂ וֹ ת צְ דָ קָ ה ומִ שְׁ פָ ט ּ ּ . כִּ י כָּ ל בָּ נָיו וְ זַרְ עוֹ לְ דוֹ רוֹ ת עוֹ לָם צְ רִ יכִ ין לִ זָהֵ ר לִ שְׁ מֹר דֶ רֶ ך ה ְ ּ ּ ' ּ הַ זֶה לֵילֵך בְּ דֶ רֶ ך זֶה שֶׁ ל בְּ חִ ינַת צְ דָ קָ ה ומִ שְׁ פָ ט ּ ּ ְ ְ , לְ הַ אֲמִ ין תָ מִ יד שֶׁ יֵשׁ דַ ּ ּ ּ רְ כֵ י ה ' ּ הַ נֶעְ לָמִ ים מְ אֹד שֶׁ הֵ ם בְּ חִ ינַת צְ דָ קָ ה ומִ שְׁ פָ ט ּ ּ ל"ּ הַ נַ שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה עִ קַ ר קִ יום הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ תָ מִ יד בְּ כָ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל כְּ פִ י מַ ה שֶׁ הוא בְּ כָ ל ּ ּ ּ ּ תֹקֶ ף הִ תְ גַּבְּ רות הַ גָּלות בִּ כְ לָ ל ובִ פְ רָ ט ּ ּ ּ ּ , כִּ י עַ ל־יְדֵ י זֶה עִ קַ ר ּ הַ הִ תְ קָ רְ בות לַה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך לְ כָ ל אֶ חָ ד בְּ כָ ל ְ מָ קוֹ ם שֶׁ הוא בְּ אוֹ תוֹ הָ עֵ ת וְ הַ שָׁ עָ ה ּ ּ , כִּ י עַ ל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת מִ שְׁ פָ ט לְ בַ ד קָ שֶׁ ה לְ הִ תְ קָ רֵ ב ּ , כִּ י כְּ פִ י גְּ דֻ לַת ּ ' ה יִתְ בָּ רַ ך , ְ בְּ חוט הַ שַׂ עֲרָ ה שֶׁ פוֹ גְ מִ ין בְּ הַ תוֹ רָ ה הָ יָה ּ ּ ּ ּ רָ אוי עַ ּ ל־פִ י הַ מִ שְׁ פָ ט שֶׁ יָבוֹ א עַ ל הָ אָ דָ ם מַ ה שֶׁ יָבוֹ א ּ ּ ּ ּ ּ ּ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , כְּ מוֹ שֶׁ מְ בֹאָ ר בְּ לִ קוטֵ י תִ נְיָנָא ּ ּ ּ ּ ) סִ ימָ ן מט (. וצְ רִ יכִ ין לִ בְ טֹחַ בְּ רַ חֲמֵ י צִ דְ קָ תוֹ שֶׁ יַעֲשֶׂ ה עִ מָ נו ּ ּ ּ ּ צְ דָ קָ ה וָחֶ סֶ ד ומַ תְ נַת חִ נָם ּ ּ ּ , ְ אַ ך אִ ם כֵּ ן אֵ ין צְ רִ יכִ י ן לַעֲשׂ וֹ ת כְּ לום מֵ אַ חַ ר שֶׁ מְ קַ בְּ לִ ין רַ ק עַ ל־יְדֵ י צְ דָ קָ ה ּ ּ ומַ תְ נַת חִ נָם ּ ּ ּ , עַ ל־כֵּ ן צְ רִ יכִ ין לְ בַ טֵ ל דַ עְ תוֹ נֶגֶד דַ עַ ת ּ ּ ּ ּ הַ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת ולְ הַ אֲ מִ ין בְּ דַ רְ כֵ י ה ּ ּ ּ ' שֶׁ אוֹ הֵ ב צְ דָ קָ ה ומִ שְׁ פָ ט שֶׁ בַּ מִ שְׁ פָ ט בְּ עַ צְ מוֹ עוֹ שֶׂ ה צְ דָ קָ ה ּ ּ ּ ּ , שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ בִ ין זֹאת . וְ כָ ל אֶ חָ ד צָ רִ יך לִ שְׁ מֹר דֶ רֶ ך ה ְ ְ ּ ' לֵילֵך בָּ זֶה לְ הַ חֲזִיק עַ צְ מוֹ בַּ ה ְ ' יִתְ בָּ רַ ך וְ תוֹ רָ תוֹ תָ מִ יד ּ ְ עַ ל־יְדֵ י הַ צְ דָ קָ ה שֶׁ לֹא יִפֹל בְּ דַ עְ תוֹ מִ שׁ ום דָ בָ ר ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ בָּ עוֹ לָם , כִּ י הֲלֹא יֵשׁ בְּ חִ ינַת דֶ רֶ ך ה ְ ּ ' שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ בִ ין שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת צְ דָ קָ ה וְ חֶ סֶ ד חִ נָם ּ ּ , ל"ּ הַ נַ ְ אַ ך אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן כָּ ל אֲ שֶׁ ר תִ מְ צָ א יָדִ י לַעֲשׂ וֹ ת עֲדַ יִן ּ ּ מְ עַ ט דִ מְ עַט טוֹ ב ּ , ּולְ הִ תְ רַ חֵ ק מֵ הָ רַ ע , אֲ נִי מְ חֻיָב ּ לַחֲטֹף כָּ ל יְמֵ י חַ יַי כָּ ל מַ ה שֶׁ אוכַ ל כְּ דֵ י ּ ּ ּ לְ קַ יֵם ּ מִ שְׁ פְ טֵ י הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה כָּ ל מַ ה שֶׁ אוכַ ל ּ ּ ּ ּ ּ . וְ אִ ם כִּ י אֵ ינִי מְ קַ יֵם חֵ לֶק אֶ לֶף ורְ בָ בָ ה וְ גַם פְ גָמַ י מְ רֻ בִּ ים ּ ּ ּ

Segment 16
HE:
צְ דָ קָ ה בְּ חִ ינַת יֵשׁ הֲלֹא מְ אֹד ל"ּ הַ נַ

Segment 17
HE:
. ְ אַ ך אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן צְ רִ יכִ ין לְ הִ תְ חַ זֵק לְ קַ יֵם בְּ כָ ל יוֹ ם וְ עֵת ּ ּ ּ ָּכ ל מַ ה דְ אֶ פְ שָׁ ר ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת מִ שְׁ פָ ט ּ ּ ּ , דְ הַ יְנו מִ צְ וֹ ת ּ ּ ומִ שְׁ פְ טֵ י הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ . נִמְ צָ א שֶׁ כָּ ל אָ דָ ם צָ רִ יך לֵילֵך בְּ דֶ רֶ ך זֶה לִ שְׁ מֹר דֶ רֶ ך ְ ְ ְ ְ ּ ' ה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת צְ דָ קָ ה ומִ שְׁ פָ ט ּ ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּדַ רְ כֵ י ה ' שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ ּשִׂ יג שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה כָּ ל אֶ חָ ד יוכַ ל לִ שָׁ אֵ ר קַ יָם בַּ עֲבוֹ דַ ת ה ּ ּ ּ ' כָּ ל יְמֵ י חַ יָיו ּ ) עה (:

Segment 18
HE:
יח,יט לַעֲשׂ וֹ ת צְ דָ קָ ה ומִ שְׁ פָ ט ּ ּ

Segment 19
HE:
הַ שֵׁ ם־יִתְ בָּ רַ ך מַ נְהִ יג הָ עוֹ לָם בִּ צְ דָ קָ ה ומִ שְׁ פָ ט ּ ּ ְ ּ . כִּ י בִּ בְ חִ ינַת מִ שְׁ פָ ט לְ בַ ד אִ י אֶ פְ ּ שָׁ ר לָעוֹ לָם לְ הִ תְ קַ יֵם ּ , כִּ י אִ ם פוֹ גֵם הָ אָ דָ ם כְּ חוט־הַ שַׂ עֲרָ ה נֶגֶד רְ צוֹ נוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ , הָ יָה רָ אוי עַל־פִ י מִ שְׁ פָ ט שֶׁ יָבוֹ א עָ לָיו מַ ה שֶׁ יָבוֹ א ּ ּ ּ ּ ּ ּ , רַ חֲמָ נָא לִ צְ לַן ּ ; רַ ק צְ רִ יכִ ין לִ בְ טֹחַ מְ אֹד בְּ רַ חֲמֵ י צִ דְ קָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך , ְ ּ שֶׁ יַ עֲשֶׂ ה עִ מָ נו צְ דָ קָ ה וָחֶ סֶ ד ומַ תְ נַת־חִ נָם ּ ּ ּ ּ ּ , וְלֹא כַ חֲטָ אֵ ינו יַעֲשֶׂ ה לָנו ּ ּ ּ . ְ אַ ך אִ ם־כֵּן הָ יָה אֶ פְ שָׁ ר לוֹ מַ ר , שֶׁ אֵ ין צְ רִ יכִ ין לַעֲשׂ וֹ ת כְּ לום ּ , חַ ס וְשָׁ לוֹ ם , מֵ אַ חַ ר שֶׁ מְ קַ בְּ לִ ין רַ ק עַל־יְדֵ י צְ דָ קָ ה ומַ תְ נַת־חִ נָם ּ ּ ּ ּ , עַל־כֵּן צְ רִ י כִ ין לְ בַ טֵ ל דַ עְ תוֹ נֶגֶד הַ צַ דִ יקֵ י־אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ , ּולְ הַ אֲמִ ין בְּ דַ רְ כֵי הַ שֵׁ ם שֶׁ אוֹ הֵב מִ שְׁ פָ ט ּ ּ , ובַ מִ שְׁ פָ ט בְּ עַצְ מוֹ עוֹ שֶׂ ה ּ ּ ּ צְ דָ קָ ה , אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ בִ ין זֹאת ּ , כְּ מוֹ שֶׁ יָסַ ד הַ פַ יְטָ ן ּ ּ ּ : " בִּ מְ קוֹ ם מִ שְׁ פָ ט אֵ ין צְ דָ קָ ה וְ ּ ', ּ כו וְ אַ תָ ה ּ בְּ מִ שְׁ פָ ט תַ עֲשֶׂ ה צְ דָ קָ ה ּ ּ ". עַל־כֵּן צְ רִ יכִ ין לְ הִ תְ חַ זֵק מְ אֹד ּ בְּ תוֹ רַ ת הַ שֵׁ ם ולְ קַ יֵם מִ שְׁ פְ טֵ י הַ תוֹ רָ ה בְּ כָ ל הַ שְׁ לֵמות ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , וְ לִ שְׁ מֹר עַצְ מוֹ אֲפִ לו מִ פְ גָם כָּ ל־שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם . רַ ק אֲפִ לו אִ ם חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם פְ ּ ּ ּ גָמָ יו מְ רֻ בִּ ים מְ אֹד רַ חֲמָ נָא ּ לִ צְ לַן , צְ רִ יכִ ין לְ הִ תְ חַ זֵק בְּ דַ עְ תוֹ מְ אֹד וְ לִ בְ טֹחַ בְּ צִ דְ קוֹ ת ּ ּ ּ הַ שֵׁ ם וַחֲסָ דָ יו הַ מְ רֻ בִּ ים עַד אֵ ין סוֹ ף , שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה יוכַ ל ּ גַּם הוא לְ הִ תְ קָ רֵ ב וְלָשׁ וב אֵ לָיו בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ . נִמְ צָ א שֶׁ עִ קַ ר ּ דֶ רֶ ך הַ ְ ּ שֵׁ ם וְ קִ יום הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה הוא עַל־יְדֵ י צְ דָ קָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ומִ שְׁ פָ ט ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת : " וְ שָׁ מְ רו דֶ רֶ ך ה ְ ּ ּ ' לַעֲשׂ וֹ ת צְ דָ קָ ה ומִ שְׁ פָ ט ּ ּ " ) (: עו

Segment 20
HE:
יט,יא וְ אֶ ת הָ אֲנָשִׁ ים אֲשֶׁ ר פֶ תַ ח הַ בַּ יִת הִ כּ ו ּ ּ ּ בַּ סַ נְוֵרִ ים ... וַיִלְ או לִ מְ צֹא הַ פָ תַ ח ּ ּ ּ

Segment 21
HE:
... כִּ י עִ קַ ר מַ אֲרָ ב שֶׁ ל הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א וְ הַ קְ לִ פוֹ ת הוא ּ ּ ּ ּ אֵ צֶ ל הַ פֶ תַ ח דִ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ שָׁ ם הֵ ם רוֹ בְ צִ ים וְ אוֹ רְ בִ ים ּ ּ ּ ּ וְ שׁ וֹ מְ רִ ים לִ בְ לִ י לְ הַ נִיחַ לִ כְ נֹס לְ תוֹ ך פִ תְ חֵ י הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ְ . כִּ י הַ קְ לִ פוֹ ת נִקְ רָ אִ ים נְטורֵ י ּ ּ ּ ּתַ רְ עָ א ) שומרי הפתח ( שֶׁ עוֹ מְ דִ ים אֵ צֶ ל הַ פֶ תַ ח ּ , שֶׁ לֹא לְ הַ נִיחַ לִ כְ נֹס מִ חוץ ּ ּ ּ לִ פְ נִים עַד אֲשֶׁ ר יִזְכֶּ ה לְ שַׁ בְּ רָ ם . וְזֶה בְּ חִ ינַת לַפֶ תַ ח ּ ּ חַ טָ את רֹבֵ ץ , שֶׁ הַ חַ טָ את שֶׁ הוא הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א רוֹ בֵ ץ ּ ּ אֵ צֶ ל הַ פֶ תַ ח ּ , וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ ) מִ שְׁ לֵ י יד (: " ּורְ שָׁ עִ ים עַל שַׁ עֲרֵ י צַ דִ יק ּ ". שֶׁ הָ רְ שָׁ עִ ים שֶׁ הֵם הַ קְ לִ פוֹ ת עוֹ מְ דִ ים עַל ּ ּ שַׁ עֲרֵ י צַ דִ יק ּ , שֶׁ הֵם שַׁ עֲרֵ י הַ קְ דֻ שָׁ ה וְ אֵ ינָם מַ נִיחִ ים ּ ּ ּ לִ כְ נֹס . וְעִ קַ ר הַ כְ נָעָ תָ ם הוא עַל־יְדֵ י הָ אֱמֶ ת ּ ּ , כִּ י עַל־יְדֵ י אוֹ ר הָ אֱמֶ ת רוֹ אִ ין אֶ ת הַ פֶ תַ ח לִ כְ נֹס מִ חוץ לִ פְ נִים ּ ּ , כִּ י מִ י שֶׁ אֵ ינוֹ רָ אוי לִ כְ נֹס לִ פְ נִים מוֹ נְעִ ין אוֹ תוֹ הַ נְטורֵ י ּ ּ ּ תָ רְ עָ א לִ כְ נֹס . וְ עִ קַ ר כּ ֹחָ ם לִ מְ נֹעַ הוא מַ ה שֶׁ מִ תְ פַ שְׁ טִ ין ּ ּ ּ ּ ּ ּ לִ פְ נֵי הַ פֶ תַ ח ומַ חְ שִׁ יכִ ין לִ פְ נֵי הָ אָ דָ ם עַד שֶׁ אֵ ין רוֹ אֶ ה ּ ּ ּ הַ פֶ תַ ח כִּ , י בֶּ אֱמֶ ת אֵ ין שׁ ום מְ נִיעָ ה כְּ לָל ּ , רַ ק הָ עִ קַ ר ּ הַ מְ נִיעָ ה הוא הַ חֹשֶׁ ך שֶׁ נִקְ רָ א מְ נִיעָ ה ּ ּ ְ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " וְ לֹא חָ שַׂ כְ תָ וְ כו ּ ּ ' ". הַ יְנו מַ ה שֶׁ מְ רַ מִ ין אֶ ת הָ אָ דָ ם ּ ּ ּ ּ

Segment 22
HE:
ַבְּ בִ לְ בּ ולִ ים ושְׁ טותִ ים ומַ חְ שִׁ יכִ ין לִ פְ נֵי עֵינָיו בַּ אֲחִ יז ּ ּ ּ ּ ת עֵינַיִם עַד שֶׁ נִדְ מֶ ה לְ הָ אָ דָ ם שֶׁ אֵ ין שׁ ום פֶ תַ ח לְ פָ נָיו ּ ּ ּ לְ הִ תְ קָ רֵ ב לַה ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ אֲבָ ל בֶּ אֱמֶ ת דֶ רֶ ך הַ חַ יִים נָתון ּ ּ ְ ּ לִ פְ נֵי כָּ ל אָ דָ ם שֶׁ בָּ עוֹ לָם . וַאֲפִ לו בִּ שְׁ אוֹ ל תַ חְ תִ יוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ יְכוֹ לִ ין לְ הִ תְ קָ רֵ ב לַה ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תַ ב רַ בֵּ נו זַ ל " ּ כַּ מָ ה פְ עָמִ ים ּ ּ . רַ ק שֶׁ הָ אָ דָ ם הוא עִ וֵר וְ אֵ ין רוֹ אֶ ה אֶ ת ּ ּ הַ פֶ תַ ח עַל־יְדֵ י הַ קְ לִ פוֹ ת שֶׁ נִקְ רָ אִ ים חֹשֶׁ ך ְ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הֵם עִ קַ ר ּ ּ הַ מְ נִיעוֹ ת , שֶׁ הֵם מַ חְ שִׁ יכִ ין אוֹ ר עֵינָיו שֶׁ ל אָ דָ ם עַד שֶׁ אֵ ין רוֹ אֶ ה הַ פֶ תַ ח ּ , בִּ בְ חִ ינַת וְ אֶ ת הָ אֲנָשִׁ ים אֲשֶׁ ר פֶ תַ ח הַ בַּ יִת הִ כּ ו בַּ סַּ נְוֵרִ ים וְ כו ּ ּ ּ ' וַיִלְ או לִ מְ צֹא הַ פָ תַ ח ּ ּ ּ . ּ שֶׁ מִ י שֶׁ אֵ ינוֹ כְּ דַ אי לִ כְ נֹס מַ חְ שִׁ יכִ ין אֶ ת עֵינָיו , שֶׁ זֶהו ּ ּ בְּ חִ ינַת סַ נְוֵרִ ים עַד שֶׁ הוא לוֹ אֶ ה לִ מְ צֹא הַ פֶ תַ ח ּ ּ . וְ עַל־כֵּן אֵ ין חָ כְ מָ ה וְ אֵ ין תְ בונָה וְ אֵ ין עֵצָ ה לַעֲמֹד כְּ נֶגְדָ ם כִּ י אִ ם ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י הָ אֱמֶ ת , שֶׁ בְּ כָ ל מָ קוֹ ם שֶׁ הוא ּ , צָ רִ יך לְ הִ סְ תַ כֵּל ּ ְ רַ ק עַל הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ ולְ הַמְ שִׁ יך עַצְ מוֹ רַ ק אֶ ל הָ אֱמֶ ת ְ ּ ּ בַּ אֲשֶׁ ר הוא שָׁ ם ולְ דַ בֵּ ר דִ בְ רֵ י אֱמֶ ת בִּ תְ פִ לָתוֹ ותְ חִ נָתוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ

Segment 23
HE:
כְּ פִ י מַ ה שֶׁ הוא ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ אֵ ינוֹ יָכוֹ ל לְ הִ תְ פַ לֵל ּ ּ ּ ּולְ דַ בֵּ ר בֵּ ינוֹ לְ בֵ ין קוֹ נוֹ כְּ לָל , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן יִרְ אֶ ה ּ עַל־כָּ ל־פָ נִים לְ דַ בֵּ ר הַ דִ בּ ור שֶׁ יְדַ בֵּ ר בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ , כְּ גוֹ ן ּ שֶׁ יֹאמַ ר : רִ בּ וֹ נוֹ שֶׁ ל עוֹ לָם , הוֹ שִׁ יעֵנִי ! וְיֹאמַ ר אֵ לו ּ ּ ּ הַ תֵ בוֹ ת בֶּ אֱמֶ ת , עַל־כָּ ל־פָ נִים ּ . וְ כֵן כַּ יוֹ צֵ א בָּ זֶה בִּ שְׁ אָ ר ּ דִ בּ ורִ ים ּ ּ

Segment 24
HE:
, בֶּ אֱמֶ ת אוֹ תָ ם יֹאמַ ר עַל־כָּ ל־פָ נִים ּ , יָכוֹ ל לְ הוֹ צִ יא אוֹ תָ ם בְּ חִ יות אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ אֵ ינוֹ ּ ּ ּ כָּ רָ אוי וְ הִ תְ לַהֲבות ּ ּ

Segment 25
HE:
, אוֹ תָ ם יֹאמַ ר עַל־כָּ ל־פָ נִים ּ בִּ פְ שִׁ יטות בֶּ אֱמֶ ת וַאֲזַי הָ אֱמֶ ת יָאִ יר לוֹ וְיִזְכֶּ ה לִ רְ אוֹ ת ּ ּ הַ פֶ תַ ח . וְ אָ ז בְּ וַדַ אי יִזְכֶּ ה לִ כְ נֹס אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ , כִּ י אֵ ין ּ שׁ ום מְ נִיעָ ה בָּ עוֹ לָם . ל"ּ כַּ נַ וְ תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ רוֹ אִ ין הַ פֶ תַ ח ּ נִכְ נָסִ ין אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה לָבֶ טַ ח ּ ּ :( עז )

Segment 26
HE:
כ,ו ּגַם אָ נֹכִ י יָדַ עְ תִ י ּ

Segment 27
HE:
עִ קַ ר הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ זְכּ וֹ ת כִּ י־אִ ם כְּ שֶׁ הוא ּ ּ ּ נָקִ י וָזַך לְ גַמְ רֵ י מִ כָּ ל הַ תַ אֲווֹ ת ּ ְ , וְ הָ עִ קָ ר מִ תַ אֲוָה הַ כְּ לָלִ ית ּ ּ שֶׁ הִ יא תַ אֲוַת מִ שְׁ גָּל ּ . וְזֶה שֶׁ אָ מַ ר הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך לַאֲבִ ימֶ לֶך ְ ְ ּ : " גַּם אָ נֹכִ י יָדַ עְ תִ י ּ כִּ י בְ תָ ם לְ בָ בְ ך עָ שִׂ יתָ זֹאת ּ ָ , " וְ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" אֲבָ ל נִקְ יוֹ ן כַּ פַ יִם אֵ ין כָּ אן ּ , כִּ י אִ ם הָ יִיתָ נְקִ י כַ פַ יִם ּ , דְ הַ יְנו ּ ּ שֶׁ לֹא הָ יִיתָ בַּ עַל־תַ אֲוָה כָּ זֶה בְּ וַדַ אי לֹא הָ יִיתָ בָּ א ּ ּ ּ לְ מִ כְ שׁ וֹ ל כָּ זֶה , ולְ בַ סּ וֹ ף אַ תָ ה טוֹ עֵן ּ ּ " הֲגוֹ י גַּם צַ דִ יק ּ ּתַ הֲרֹג " ? וְ אַ תָ ה אוֹ מֵ ר ּ " בְּ תָ ם לְ בָ בִ י ובְ נִקְ יוֹ ן כַּ פַ י עָ שִׂ יתִ י ּ ּ ּזֹאת " כְּ אִ לו אַ תָ ה אִ ישׁ צַ דִ יק וֶאֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ , רַ ק אַ בְ רָ הָ ם רִ מָ ה ּ אוֹ תְ ך עַד אֲשֶׁ ר כִּ מְ עַט בָּ אתָ לְ מִ כְ שׁ וֹ ל גָּדוֹ ל עַל־יָד ָ . וֹ ובֶ אֱמֶ ת אַ בְ רָ הָ ם אָ בִ ינו אֵ ינוֹ חַ יָב בָּ זֶה כְּ לָל כִּ י עָ שָׂ ה ּ ּ ּ כַּ הֹגֶן כִּ י שָׁ רֵ י לְ הוֹ לְ צַ דִ יקַ יָא לְ סַ גּוֹ יֵי בְּ רַ מָ אותָ א עִ ם ּ ּ ּ ּ ּ רַ מַ אי ] מותר להם לצדיקים להתנהג ברמאות עם הרמאים , [ בִּ פְ רָ ט שֶׁ בָּ זֶה לֹא הָ יָה שׁ ום רַ מָ אות ּ ּ ּ , כִּ י יָרֵ א ל וֹ מַ ר אִ שְׁ תוֹ הוא שֶׁ לֹא יַהַרְ גוהו מֵ אַ חַ ר שֶׁ רָ אָ ה שֶׁ הֵם ּ ּ ּ ּ ּ בַּ עֲלֵי־תַ אֲווֹ ת כָּ אֵ לו ּ ּ , שֶׁ תֵ כֶף שָׁ אֲלו אוֹ תוֹ עַל עִ סְ קֵ י ּ ּ אִ שְׁ תוֹ . ּ וְזֶה שֶׁ אָ מַ ר הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך לַאֲבִ ימֶ לֶך ְ ְ ּ : " גַּם אָ נֹכִ י יָדַ עְ תִ י ּ כִּ י בְ תָ ם לְ בָ בְ ך וְגוֹ ָ '" , כִּ י לֹא לְ אִ סּ ור הִ תְ כַּ וַנְתָ ּ ּ ּ אֵ שֶׁ ת־אִ ישׁ , אֲבָ ל נִקְ יוֹ ן כַּ פַ יִם אֵ ין כָּ אן ּ , ומֵ אַ חַ ר שֶׁ אַ תָ ה ּ ּ בַּ עַל־תַ אֲוָה כָּ ל־כָּ ך ְ ּ , עַל־כֵּן כִּ מְ עַט שֶׁ נָטִ יתָ מִ דֶ רֶ ך ְ ּ ּ הָ אֱמֶ ת לְ גַמְ רֵ י וְ הָ יִיתָ בָּ א לַעֲבֹר עַל אִ סּ ור אֵ שֶׁ ת־אִ ישׁ ּ ; רַ ק " וָאֶ חְ שׂ ך גַּם אָ ְ נֹכִ י אוֹ תְ ך מֵ חֲטוֹ ־לִ י ָ , " כִּ י הַ שֵׁ ם ּ יִתְ בָּ רַ ך מְ רַ חֵ ם עַל הָ אָ דָ ם שֶׁ חָ פֵ ץ בֶּ אֱמֶ ת רַ ק שֶׁ טוֹ עֶה ּ ְ אֶ ת עַצְ מוֹ , וְ עַל־כֵּן מְ רַ מֵ ז לוֹ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך בִּ דְ רָ כָ יו ְ ּ ּ הַ נֶעְ לָמִ ים שֶׁ יָשׁ וב מִ טָ עותוֹ ּ ּ ּ ּ ּ , אֲבָ ל עַל כָּ ל פָ נִים אַ תָ ה ּ ּ צָ רִ יך לָשׂ ְ ום אֶ ל לִ בְּ ך שֶׁ אֵ ינְך נְקִ י כַ פַ יִם ובִ שְׁ בִ יל זֶה ּ ּ ּ ָ ָ בָּ אתָ לְ טָ עות כָּ זֶה עַל יְדֵ י הָ אֱמֶ ת שֶׁ לְ ך ּ ָ ּ :( עח )

Segment 28
HE:
... אָ מְ רו ּ חֲכָ מֵ ינו ּ זִכְ רוֹ נָם

Segment 29
HE:
לִ בְ רָ כָ ה ב ) בא ב תרא , קטז .(: מִ י ּ שֶׁ יֵשׁ לוֹ חוֹ לֶה

Segment 30
HE:
בְּ תוֹ ך בֵּ י ְ , תוֹ יֵלֵך ְ אֵ צֶ ל

Segment 31
HE:
רַ חֲמִ ים , כִּ י ּ עִ קַ ר

Segment 32
HE:
יוֹ דְ עִ ים אִ ם כִּ י ּ צַ דִ יקֵ י

Segment 33
HE:
ּ הַ דוֹ ר . יֵשׁ כִּ י בַּ עֲלֵי ־ גַאֲוָה , שֶׁ אֵ ינָם

Segment 34
HE:
לְ צַ דִ יקִ ים ּ , וְ אוֹ מְ רִ ים , שֶׁ הֵן

Segment 35
HE:
לְ הִ תְ פַ לֵל ּ ּ , ּומוֹ נְ עִ ים גַּם אֲחֵ רִ ים , כְּ שֶׁ יֵשׁ ּ

Segment 36
HE:
צַ עַר אוֹ חוֹ לֶה , לֵילֵך ְ לְ צַ דִ יקִ ים ּ - עֲלֵיהֶם

Segment 37
HE:
נֶאֱמַ ר ) בראשית : (כ הָ שֵׁ ב

Segment 38
HE:
', ּ וְ כו זֶה כִּ י הַ בַּ עַל ־ גַּאֲוָה

Segment 39
HE:
מְ כֻנֶה ּ בִּ לְ שׁ וֹ ן

Segment 40
HE:
אֲבִ ימֶ לֶך : ְ אֲבִ י , לְ שׁ וֹ ן

Segment 41
HE:
רָ צוֹ ן , כִּ י ּ הוא רוֹ צֶ ה

Segment 42
HE:
לִ מְ לֹך . ְ וְ הַ יְנו ּ אֲבִ ימֶ לֶך , ְ כִּ י

Segment 43
HE:
בִּ תְ פִ לָתוֹ ּ , כְּ מוֹ

Segment 44
HE:
שֶׁ כָּ תוב ּ ) שמואל כג ב־ (: ּ צַ דִ יק

Segment 45
HE:
בְּ עַצְ מוֹ , ּ שֶׁ יָכוֹ ל

Segment 46
HE:
וְיֵשׁ לוֹ ּ הַ מֶ מְ שָׁ לָה , וְ עַל כֵּן ־ מְ כֻנֶה ּ

Segment 47
HE:
אֲבִ ימֶ לֶך , ְ כִּ י ּ הוא

Segment 48
HE:
רוֹ צֶ ה ִל מְ לֹך ְ וְ אוֹ מֵ ר : אֲנָא

Segment 49
HE:
ּ פֵ רושׁ ּ : הָ שֵׁ ב

Segment 50
HE:
הָ אִ ישׁ . אֵ שֶׁ ת - רָ אשֵׁ י ־ תֵ בוֹ ת

Segment 51
HE:
תִ פְ תָ ח ּ ּ , (א ) זֶה

Segment 52
HE:
תְ פִ לָה ּ ּ , דְ הַ יְנו ּ ּ : הָ שֵׁ ב

Segment 53
HE:
אֵ שֶׁ ת , בְּ חִ ינַת

Segment 54
HE:
הַ תְ פִ לָה ּ ּ , לְ הַ צַ דִ יק ּ ּ , כִּ י נָבִ יא

Segment 55
HE:
ּ הוא , כִּ י ּ הַ קָ דוֹ שׁ בָּ ר ־ ־ ּ ְ וך ּ הוא

Segment 56
HE:
לִ תְ פִ לָתָ ן ּ שֶׁ ל ּ צַ דִ יקִ ים

Segment 57
HE:
) חולין , :( ס ּומְ שַׁ גֵּר

Segment 58
HE:
מִ תְ פִ לָתוֹ ּ ּ . וְזֶה : כִּ י נָבִ יא

Segment 59
HE:
ּ הוא , לְ שׁ וֹ ן נִיב

Segment 60
HE:
שְׂ פָ תַ יִם , כְּ מוֹ

Segment 61
HE:
שֶׁ אָ מְ רו ּ חֲכָ מֵ ינו ּ זִכְ רוֹ נָם

Segment 62
HE:
לִ בְ רָ כָ ה ) ברכות לד :(: בּ וֹ רֵ א

Segment 63
HE:
שְׂ פָ תַ יִם , אִ ם ּ שְׁ גורָ ה

Segment 64
HE:
כא,ו צְ חוֹ ק עָשָׂ ה לִ י אֱלֹקִ ים

Segment 65
HE:
כִּ י יִצְ חָ ק הוא הוֹ לָדָ ה הָ רִ אשׁ וֹ נָה דִ קְ דֻ שָׁ ה בָּ עוֹ לָם ּ ּ ּ , כִּ י עַד שֶׁ נוֹ לַד יִצְ חָ ק לֹא הָ יָה אָ דָ ם שֶׁ נוֹ לַד בִּ קְ דֻ שָׁ ה כָּ זֹאת ּ ּ ּ , ִּב קְ דֻ שַׁ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ , כִּ י מֵ חֵ טְ א אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן לֹא הָ יָה שׁ ום הוֹ לָדָ ה בִּ קְ דֻ שָׁ ה כָּ רָ אוי עַד שֶׁ בָּ א אַ בְ רָ הָ ם שֶׁ הָ יָה ּ ּ ּ הָ רִ אשׁ וֹ ן שֶׁ הִ תְ חִ יל לְ הַ מְ שִׁ יך קְ דֻ שַׁ ת יִשְׂ רָ אֵ ל בָּ עוֹ לָם ּ ְ , אֲבָ ל אַ בְ רָ הָ ם אָ בִ ינו בְּ עַצְ מוֹ לֹא נוֹ לַד עֲדַ יִן בִּ ּ קְ דֻ שַׁ ת ּ

Segment 66
HE:
יִשְׂ רָ אֵ ל , וְ הָ רִ אשׁ וֹ ן שֶׁ נוֹ לַד בִּ קְ דֻ שַׁ ת יִשְׂ רָ אֵ ל הָ יָה יִצְ חָ ק ּ ּ אָ בִ ינו ּ , שֶׁ הוא הוֹ לָדָ ה הָ רִ אשׁ וֹ נָה בָּ עוֹ לָם שֶׁ נוֹ לַד ּ ּ בִּ קְ דֻ שַׁ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ , וְ עַל־כֵּן אָ ז הָ יָה שִׂ מְ חָ ה גְּדוֹ לָה בְּ כָ ל הָ עוֹ לָמוֹ ת וְנִקְ רָ א עַל שֵׁ ם הַ שִׂ ּ מְ חָ ה בְּ חִ ינַת ) בְּ רֵ אשִׁ ית (ו , אכ צְ חוֹ ק עָ שָׂ ה לִ י אֱלֹקִ ים וְ כו . 'ּ כִּ י בֶּ אֱמֶ ת כָּ ל הַ שְׂ מָ חוֹ ת שֶׁ שְׂ מֵ חִ ין עַל הַ חֲתֻ נָה הוא פְ לִ יאָ ה לִ כְ אוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ ּ , כַּ אֲשֶׁ ר שָׁ מַ עְ תִ י זֹאת בְּ פֵ רושׁ מִ פִ יו הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ אָ מַ ר , שֶׁ אֵ ין הָ עוֹ לָם יוֹ דְ עִ ים כְּ לָל , מַ ה זוֹ שִׂ מְ חָ ה שֶׁ זֶה נוֹ שֵׂ א ּ ּ זֹאת . כִּ י בְּ וַדַ אי אֵ ין רָ אוי לִ שְׂ מֹחַ עַל עִ נְיָן זֶה ּ ּ . ְ אַ ך בֶּ אֱמֶ ת עִ קַ ר הַ שִׂ מְ חָ ה שֶׁ ל חֲתֻ נָה הוא שִׂ מְ חַ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ ּ , שֶׁ עִ קַ ר שִׂ מְ חָ ה דִ קְ דֻ שָׁ ה הוא מֵ חֲמַ ת שֶׁ אָ נו יוֹ דְ עִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּומַ אֲמִ ינִים שֶׁ עִ נְיָן זֶה בְּ שָׁ רְ שׁ וֹ הוא גָּבוֹ הַ מְ אֹד מְ אֹד ּ ּ כַּ יָדועַ ּ ּ , וְיִהְ יֶה נוֹ לָד מִ זֶה יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ יְקַ דְ שׁ ו שְׁ מוֹ ּ ּ ּ ּ , עַד שֶׁ יֵצְ או צַ דִ יקִ ים גְּדוֹ לִ ים עַד שֶׁ יָבוֹ א מָ שִׁ יחַ מִ דוֹ רוֹ תֵ ינו ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ יְתַ קֵ ן הַ כּ ֹל ּ ּ , וְזֶה עִ קַ ר שִׂ מְ חָ תֵ נו ּ ּ , ומִ זֶ ּ ּ ה וַדַ אי יֶשׁ לָנו ּ ּ לִ שְׂ מֹחַ הַ רְ בֵּ ה עַל הַחֲתֻ נָה ּ . וְזֹאת הַ שִׂ מְ חָ ה הִ תְ חִ ילָה ּ מִ יִצְ חָ ק דַ יְקָ א ּ ּ , שֶׁ הוא הוֹ לָדָ ה הָ רִ אשׁ וֹ נָה בָּ עוֹ לָם ּ בִּ קְ דֻ שַׁ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ , וְעַל־כֵּן בֶּ אֱמֶ ת אָ מְ רָ ה אָ ז שָׂ רָ ה שָׁ ם ) כא : (ו , צְ חוֹ ק עָ שָׂ ה לִ י אֱלֹקִ ים כָּ ל הַ שׁ וֹ מֵ עַ יִצֲחַ ק לִ י ּ . כִּ י בְּ וַדַ אי עַתָ ה שֶׁ נוֹ לָד יִצְ חָ ק אָ ז רָ או וְ שָׁ מְ עו הַכּ ֹל ּ ּ ּ ּ ּ נִפְ לְ אוֹ ת ה ' מַ ה שֶׁ לֹא הָ יָה חִ דושׁ כָּ זֶה מֵ עוֹ לָם שֶׁ יִהְ יֶה ּ ּ ּ ּ ּ נוֹ לָד מֵ חִ בּ ור אִ ישׁ וְ אִ שָׁ ה הוֹ לָדָ ה כָּ זֹאת ּ ּ , שֶׁ מִ מֶ נו יֵצְ או ּ ּ ּ ּ ּ כָּ ל זֶרַ ע יִשְׂ רָ אֵ ל עַד שֶׁ יָבוֹ א מָ שִׁ יחַ ּ , ובְ וַדַ אי הוא צְ חוֹ ק ּ ּ ּ וְ שִׂ מְ חָ ה וְחֶ דְ וָה רַ בָּ ה בְּ כָ ל הָ עוֹ לָמוֹ ת , בְּ חִ ינַת ' כָּ ל ּ הַ שׁ וֹ מֵ עַ יִצֲחַ ק לִ י ', כִּ י מֵ הוֹ לָדָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה הַ זֹאת הִ תְ חִ יל ּ ּ שַׁ לְ שֶׁ לֶת הַ יִחוס יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ , כִּ י אַ בְ רָ הָ ם אָ בִ ינו בְּ עַצְ מ ּ וֹ אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ הוא הָ יָה הָ רִ אשׁ וֹ ן לָאָ בוֹ ת ּ ּ , הָ רִ אשׁ וֹ ן שֶׁ הִ תְ חִ יל לְ גַלוֹ ת אֱלֹקותוֹ בָּ עוֹ לָם ּ ּ , אֲבָ ל הוא בְּ עַצְ מוֹ ּ לֹא נוֹ לַד בִּ קְ דֻ שַׁ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ , אֲבָ ל הוא יָגַע וְטָ רַ ח בְּ עֹצֶם ּ עֲבוֹ דָ תוֹ עַד שֶׁ זָכָ ה לְ קַ דֵ שׁ אֶ ת עַצְ מוֹ כָּ ל כָּ ך ְ ּ ּ עַד שֶׁ זָכָ ה ּ שֶׁ מִ מֶ נו יַתְ חִ יל הוֹ לָדוֹ ת קְ דֻ שַׁ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ ּ ּ , ּ שֶׁ מֵ אָ ז וָהָ לְ אָ ה לֹא יִפָ סֵ ק שַׁ לְ שֶׁ לֶת הַ יוחֲסִ ין שֶׁ ל יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ , שֶׁ מִ מֶ נו יִהְ יֶה ּ ּ ּ ּ נוֹ לָד יִצְ חָ ק שֶׁ הוא הָ רִ אשׁ וֹ ן שֶׁ נוֹ לַד בִּ קְ דֻ שָׁ ה כָּ זֹאת ּ ּ ּ , ומִ מֶ נו יֵצֵ א יַעֲקֹ ּ ּ ּ ּ ב ומִ יַעֲקֹב יֵצְ או כָּ ל זֶרַ ע יִשְׂ רָ אֵ ל עַד ּ ּ ּ הַ סּ וֹ ף עַד שֶׁ יָבוֹ א מָ שִׁ יחַ שֶׁ יֵצֵ א מִ זַרְ עָם שֶׁ יְתַ קֵ ן הַ כּ ֹל ּ ּ ּ ּ ּ וִיגַלֶה אֱלֹקות לְ עֵין כּ ֹל ּ ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת ּ ּ ) קֹהֶ לֶת ד ( וְ הַ חוט ּ הַ מְ שֻׁ לָשׁ לֹא בִ מְ הֵרָ ה יִנָתֵ ק ּ ּ (: פ )

Segment 67
HE:
כב,א קִ לֹ אֱ הָ וְ ים ּ נִסָ ה אֶ ת אַ בְ רָ הָ ם

Segment 68
HE:
כִּ י עִ קַ ר הִ תְ גַּלות הָ אֱמֶ ת הוא לְ גַלוֹ ת יְדִ יעַת אֲמִ תָ תוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ בָּ עוֹ לָם , כִּ י הוא יִתְ בָּ רַ ך עֶצֶם הָ אֱמֶ ת ְ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " וֶאֱמֶ ת ה ' לְ עוֹ לָם , " ּוכְ תִ יב : " וַה ' אֱלֹקִ ים אֱמֶ ת וְ כו ". 'ּ וְ כָ ל אֶ חָ ד כְּ פִ י רִ חוקוֹ מֵ הָ אֱמֶ ת כְּ מוֹ כֵ ן הוא רָ חוֹ ק מֵ ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ וְ כֵן לְ הֵפֶ ך כָּ ל מַ ה שֶׁ קָ רוֹ ב יוֹ תֵ ר אֶ ל הָ אֱמֶ ת ּ ּ ְ , כְּ מוֹ כֵן הוא קָ רוֹ ב יוֹ תֵ ר אֶ ל ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ אֲבָ ל אֲמִ תַ ת ּ הָ אֱמֶ ת אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ שִׂ יג כִּ י אִ ם עַל ּ _ יְדֵ י הַ בְּ חִ ירָ ה בְּ נִסְ יוֹ נוֹ ת רַ בִּ ים וַעֲצומִ ים ּ , כְּ מוֹ שֶׁ מָ צִ ינו בְּ כָ ל הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ ּ הַ גְּדוֹ לִ ים שֶׁ לֹא זָכו לְ הַ שִׂ יג הָ אֱמֶ ת כִּ י אִ ם עַל ּ ּ ּ _ יְדֵ י נִסְ יוֹ נוֹ ת רַ בִּ ים . וְ הָ רִ אשׁ וֹ ן הָ יָה אַ בְ רָ הָ ם אָ בִ ינו שֶׁ הָ יָה לוֹ ּ נִסְ יוֹ נוֹ ת עֲצומִ ים מְ אֹד נֶגֶד כָּ ל הָ עוֹ לָם שֶׁ הָ יו ּ ּ מְ לֵאִ ים שֶׁ קֶ ר וְ אָ מְ רו שֶׁ אֶ צְ לָם הָ אֱמֶ ת ּ , עַד שֶׁ אָ מְ רו עַל אַ בְ רָ הָ ם ּ שֶׁ הוא מִ ין וְ כוֹ פֵ ר וְ הִ שְׁ לִ יכוהו לְ כִ בְ שַׁ ן הָ אֵ שׁ וְרָ דְ פו ּ ּ ּ ּ אוֹ תוֹ מְ אֹד . וְ הוא עָמַ ד בְּ כָ ל הַ נִסְ יוֹ נוֹ ת וְ עַל ּ ּ _ יְדֵ י זֶה גִּלָה ּ הָ אֱמֶ ת בָּ עוֹ לָם , וְהוֹ דִ יעַ שֶׁ יֵשׁ אֱ ּ לֹקִ ים אֱמֶ ת שַׁ לִ יט ּ ומוֹ שֵׁ ל ומַ שְׁ גִּיחַ וְ כו ּ ּ ּ . ' וְ כֵן כָּ ל הַ צַ דִ יקִ ים שֶׁ אַ חֲרָ יו ּ ּ . וְ עִ קַ ר ּ הִ תְ גַּלות הָ אֱמֶ ת בִּ שְׁ לֵמות יִהְ יֶה עַל ּ ּ ּ _ יְדֵ י מְ שִׁ יחַ צִ דְ קֵ נו ּ שֶׁ יָבוֹ א בַּ סּ וֹ ף בְּ אַ חֲרִ ית הַ יָמִ ים הָ אֵ לֶה שֶׁ כְּ בָ ר נִתְ רַ בֶּה ּ ּ ּ הָ עוֹ לָם מְ אֹד , וְעִ קַ ר הָ רִ בּ וי הוא בְּ הַ דֵ עוֹ ת שֶׁ יֵשׁ שִׁ נוי ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּדֵ עוֹ ת הַ רְ בֵּ ה , שֶׁ זֶה עִ קַ ר הָ רִ בּ וי בְּ חִ ינַת רַ בָּ תִ י ּ ּ ּ — ּ בַּ דֵ עוֹ ת . ומָ שִׁ יחַ בְּ עֹצֶם צִ דְ קָ תוֹ יִזְכֶּ ה לְ הַ שִׂ יג הָ אֱמֶ ת ּ ּ לַאֲמִ תוֹ ולְ גַלוֹ ת הָ אֱמֶ ת בָּ עוֹ לָם ּ ּ ּ . וְ אָ ז תִ הְ יֶה גְּאֻ ּ ּלָה שְׁ לֵמָ ה וְ אָ ז יִהְ יֶה נִשְׁ לָם כַּ וָנַת הַ בְּ רִ יאָ ה בְּ תַ כְ לִ ית ּ הַ שְׁ לֵמות ּ ּ , כִּ י זֶה עִ קַ ר כַּ וָנַת הַ בְּ רִ יאָ ה שֶׁ תֵ צֵ א הַ בְּ רִ יאָ ה ּ ּ ּ מִ כּ ֹחַ אֶ ל הַ פֹעַל שֶׁ אָ ז הִ תְ חִ יל הָ רִ בּ וי שֶׁ מִ מֶ נו אֲחִ יזַת ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ שֶׁ קֶ ר וְיִתְ רַ בֶּ ה הָ עוֹ לָם בְּ רִ בּ ו ּ ּ י אַ חַ ר רִ בּ וי מְ אֹד ּ , עַד ּ שֶׁ יִתְ רַ בֶּ ה הָ עוֹ לָם מְ אֹד , שֶׁ עַל _ יְדֵ י זֶה מִ תְ גַּבֵּ ר הַ שֶׁ קֶ ר ּ בְּ יוֹ תֵ ר . וְ עַל _ כֵּן בֶּ אֱמֶ ת הֲוָה מַ ה דַ הֲוָה כָּ ל הַ חֻרְ בָּ נוֹ ת ּ וְ הַ קִ לְ קולִ ים וְ כו ּ ּ ּ ', רַ ק הַ צַ דִ יקִ ים שֶׁ בְּ כָ ל דוֹ ר שֶׁ זוֹ כִ ין ּ ּ ּ ּ לָאֱמֶ ת מְ קַ יְמִ ין ּ הָ עוֹ לָם בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר ּ , עַד שֶׁ בַּ סּ וֹ ף כְּ שֶׁ יִתְ רַ בּ ו הַ דֵ עוֹ ת מְ אֹד מְ אֹד ּ ּ ּ , כִּ י זֶה עִ קַ ר הָ רִ בּ וי ּ ּ , וְיִתְ גַּבֵּ ר הַ שֶׁ קֶ ר מְ אֹד ּ , אָ ז דַ יְקָ א יִזְכֶּ ה הַ גּוֹ אֵ ל צֶ דֶ ק ּ לְ בָ רֵ ר הָ אֱמֶ ת עַל _ יְדֵ י עֹצֶם יְגִיעָ תוֹ , וְ אָ ז דַ יְקָ א יִתְ גַּדֵ ל ּ ּ ְו יִתְ קַ דֵ שׁ שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך עַל ְ ּ _ יְדֵ י שֶׁ יִתְ גַּלֶה הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ ּ ּ ּ מִ תוֹ ך הָ רִ בּ וי דַ יְקָ א ּ ּ ְ ּ ) :( פא

Segment 69
HE:
כב,ד וַיַרְ א אֶ ת הַ מָ קוֹ ם מֵ רָ חֹק ּ ּ

Segment 70
HE:
וְ זֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ כָּ תוב בְּ אַ בְ רָ הָ ם אָ בִ ינו ּ ּ ּ : " ּ וַיַרְ א אֶ ת ּ הַ מָ קוֹ ם מֵ רָ חֹק , " וְ כֵ ן אֵ צֶ ל מִ רְ יָם : " וַתֵ תַ צַ ב אֲחֹתוֹ ּ ּ מֵ רָ חֹק , " הַ יְנו שֶׁ רָ או אֶ ת הַ יְשׁ ועָ ה־שְׁ לֵמָ ה סְ מוכָ ה ּ ּ ּ ּ וקְ רוֹ בָ ה מְ אֹד ומְ זֻמֶ נֶת לָבוֹ א ּ ּ ּ , אַ ך אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן לְ עֵת ּ ְ עַ תָ ה עֲדַ יִן הַ דָ בָ ר רָ חוֹ ק מְ אֹד ּ ּ , וצְ רִ יכִ ין עוֹ ד לְ צַ פוֹ ת ּ ּ הַ רְ בֵּ ה לִ ישׁ ועָ תוֹ יִתְ ּ בָּ רַ ך ולְ חֶ מְ לָתוֹ הַ גְּ דוֹ לָה ְ ּ , וְ כֵ ן הוא ּ בְּ כָ ל דוֹ ר בִּ כְ לָלִ יות ובִ פְ רָ טִ יות ובִ פְ רָ טֵ י פְ רָ טִ יות ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים . וְ גַם עַ תָ ה בַּ דוֹ ר הַ זֶה ּ ּ ּ , אַ חַ ר כָּ ל הַ יְשׁ ועוֹ ת הַ גְּ דוֹ לוֹ ת ּ , שֶׁ זָכִ ינו לִ יצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם ולְ קַ בָּ לַת ּ ּ ּ ּ הַ ת וֹ רָ ה וְ לִ כְ נֹס לְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל ולְ בִ נְיַן בֵּ ית הַ בְּ חִ ירָ ה ּ , וכְ בָ ר הֶרְ אָ ה לָנו הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך הִ תְ קָ רְ בות גָּדוֹ ל ּ ּ ּ ְ ּ וְ נִפְ לָא עַ ל־יְדֵ י גְּ דוֹ לֵי הַ צַ דִ יקִ ים בְּ נֵי עֲלִ יָה שֶׁ הָ יו בְּ כָ ל ּ ּ ּ ּ דוֹ ר וְ נִפְ לְ אוֹ תֵ יהֶ ם אֲ שֶׁ ר עָ שׂ ו ּ ּ , אַ ף־עַ ל־ פִ ּ י־כֵן הַ יְשׁ ועָ ה הַ שְׁ לֵמָ ה רְ חוֹ קָ ה מֵ אִ תָ נו עֲדַ יִן מְ אֹד ּ ּ ּ ּ .

Segment 71
HE:
וְ כֵ ן לְ הֵ פֶ ך , ְ אַ חַ ר כָּ ל הַ חֻרְ בָּ נוֹ ת וְ הַ הִ תְ רַ חֲקות ּ , רַ חֲמָ נָא ּ לִ צְ לַן , אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן מִ י שֶׁ מִ סְ תַ כֵּ ל עַ ל הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ לַאֲמִ תוֹ ּ , רוֹ אֶ ה גַם עַ תָ ה יְשׁ ועוֹ ת הַ שֵׁ ם וְ נִפְ לְ אוֹ ת ּ ּ ּ חֲ סָ דָ יו בְּ כָ ל יוֹ ם ובְ כָ ל עֵת ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " עַ ל נִסֶּ יך ָ שֶׁ בְּ כָ ל יוֹ ם עִ מָ נו וְ עַ ל נִפְ לְ אוֹ תֶ יך וְ טוֹ בוֹ תֶ יך שֶׁ בְּ כָ ל ָ ָ ּ ּ עֵת ". וַאֲפִ לו מִ י שֶׁ אֵ ין לוֹ דַ עַ ת אֲמִ תִ י לִ רְ אוֹ ת נִפְ לְ אוֹ ת ּ ּ ּ ּ חַ סְ דוֹ וִ ישׁ ועָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך בְּ כָ ל יוֹ ם ְ ּ ּ , צָ רִ י ך עַ ל־כָּ ל־פָ נִים ּ ְ לְ הַ אֲמִ ין בָּ זֶה הַ רְ בֵּ ה , שֶׁ חֲסָ דָ יו יִתְ בָּ רַ ך מִ תְ חַ דְ שִׁ ים ּ ְ עָ לֵינו בְּ כָ ל יוֹ ם ּ , וְ כַ מְ בֹאָ ר בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר , שֶׁ זֶה כַּ וָנַת ּ ּ הַ כָּ תוב ּ : " חֲדָ שִׁ ים לַבְּ קָ רִ ים רַ בָּ ה אֱמונָתֶ ך ָ ּ , " ּוכְ מוֹ שֶׁ תִ קְ נו לָנו חֲכָ מֵ ינו זַ ּ ּ ּ ּ ּ " ל לוֹ מַ ר בְּ כָ ל יוֹ ם כַּ מָ ה פְ עָ מִ ים ּ ּ " עַ ל נִסֶּ יך וְ כו ּ ָ '" וְ כַ יוֹ צֵ א הַ רְ בֵּ ה ּ ; אַ ך אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן כָּ ל ּ ְ הַ יְשׁ ועוֹ ת עֲדַ יִן הֵ ם בִּ בְ חִ ינַת ּ " וַיַרְ א אֶ ת הַ מָ קוֹ ם ּ ּ מֵ רָ חֹק , " שֶׁ רוֹ אִ ין הַ יְשׁ ועָ ה בְּ כָ ל עֵת ּ , אֲבָ ל עֲדַ יִן הִ יא רְ חוֹ קָ ה מְ אֹד . וְ אַ ף־עַ ל ־פִ י־כֵ ן אָ נו רוֹ אִ ין הַ יְשׁ ועָ ה בְּ עֵינֵינו בְּ כָ ל עֵת ּ ּ ּ ּ , כִּ י הֲלוֹ א אָ נו רוֹ אִ ין שֶׁ אָ נו זוֹ כִ ין בְּ כָ ל יוֹ ם לְ הָ נִיחַ ּ ּ טַ לִ ית ותְ פִ לִ ין ולְ קַ יֵם כַּ מָ ה מִ צְ וֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ : ל" אֲפִ לו פוֹ שְׁ עֵי יִשְׂ רָ אֵ ל מְ לֵאִ ים מִ צְ וֹ ּ ּ ּ ת כְּ רִ מוֹ ן ּ , ובְ וַדַ אי זֶה לָנו לִ ישׁ ועָ ה נִפְ לָאָ ה וְ נוֹ רָ אָ ה ּ ּ ּ ּ , כִּ י רַ ק זֶה הוא הַ תַ כְ לִ ית מִ כָּ ל הָ עוֹ לָם ּ ּ , כִּ י לֹא יִשָׁ אֵ ר לָנו ּ ּ שׁ ום דָ בָ ר ּ ּ , רַ ק מַ ה שֶׁ אָ נו זוֹ כִ ין לַחְ טֹף מִ זֶה הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ הָ עוֹ בֵ ר אֵ יזֶה תוֹ רָ ה ומִ צְ וֹ ת קְ צָ ת ּ ּ , אֲ שֶׁ ר הֵ ם חַ יֵינו ּ ּ לָנֶצַ ח . ובִ פְ רָ ט מִ י שֶׁ זוֹ כֶ ה לִ טְ עֹם אֵ יזֶה טַ עַם בַּ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ , בִּ פְ רָ ט בְּ חִ דושֵׁ י־תוֹ רָ ה אֲמִ תִ יִים וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ', הוא רוֹ אֶ ה בְּ וַדַ אי ּ ּ נִפְ לְ אוֹ ת חֲסָ דָ יו וִ ישׁ ועָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך בְּ כָ ל יוֹ ם ובְ כָ ל עֵת ּ ּ ְ ; אֲבָ ל צָ רִ יך לֵידַ ע ְ , שֶׁ אַ ף־עַ ל־ פִ י־כֵ ן הַ כּ ֹל הוא רַ ק ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת " וַיַרְ א אֶ ת הַ מָ קוֹ ם מֵ רָ חֹק ּ ּ " ּובִ בְ חִ ינַת " מֵ רָ חוֹ ק ה ' נִרְ אָ ה לִ י " מֵ רָ חוֹ ק דַ יְקָ א ּ , וְ עַ ל־יְדֵ י־זֶה דַ יְקָ א יָכוֹ ל כָּ ל אֶ חָ ד לְ פֻם דַ רְ גֵּה לְ הִ תְ חַ זֵק וְ לִ שָׁ אֵ ר עַל ּ ּ ּ ּ עָ מְ דוֹ בְּ כָ ל עֵת בְּ כָ ל מַ ה שֶׁ יַעֲבֹ ּ ּ ר עָ לָיו , בִּ בְ חִ ינַת " מִ מֶ רְ חָ ק תָ בִ יא לַחְ מָ ה ּ ּ ּ " לַחְ מָ ה דְ אוֹ רַ יְתָ א ּ ּ , שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ קַ בֵּ ל עֵצוֹ ת הַ תוֹ רָ ה וְ הָ עֲבוֹ דָ ה כִּ י אִ ם מִ מֶ רְ חָ ק ּ ּ ּדַ יְקָ א , הַ יְנו שֶׁ צְ רִ יכִ ין לֵידַ ע שֶׁ כָּ ל נְקֻ דָ ה ונְקֻ דָ ה טוֹ בָ ה ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך עוֹ זֵר ְ ּ לְ הָ אָ דָ ם בְּ גַשְׁ מִ יות ובְ רוחָ נִיות ּ ּ ּ ּ ּ ּ , הַ כּ ֹל נִמְ שָׁ ך ובָ א מִ מֶ רְ חָ ק מְ אֹד מְ אֹד ּ ּ ְ , כִּ י לְ פִ י גַשְׁ מִ יותוֹ הוא רָ חוֹ ק מִ ישׁ ועָ ה מְ אֹד ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " רָ חוֹ ק מִ ישׁ ועָ תִ י דִ בְ רֵ י שַׁ אֲגָתִ י ּ ּ ". אַ ך רַ חֲמָ יו יִתְ בָּ רַ ך ְ ְ רַ בִּ ים מְ אֹד ומֵ בִ י ּ א לַחְ מוֹ מִ מֶ רְ חָ ק מְ אֹד מְ אֹד ּ , וְ גַם אַ חַ ר שֶׁ הֵ בִ יא לַחְ מָ ה שֶׁ ל תוֹ רָ ה שֶׁ הוא יְשׁ ועָ תוֹ ּ ּ ּ ּ , עֲדַ יִן ּ הוא רָ חוֹ ק מְ אֹד מְ אֹד , וְ רַ ק זֶה הוא הִ תְ קָ רְ בותוֹ ּ ּ , כִּ י הַ הִ תְ רַ חֲקות תַ כְ לִ ית הַ הִ תְ קָ רְ בות ּ ּ ּ , כִּ י כְּ שֶׁ יוֹ דֵ עַ שֶׁ הוא ּ ּ רָ חוֹ ק מְ אֹד , ּ הוא דַ יְקָ א זוֹ כֶ ה לְ הִ תְ קָ רֵ ב אֵ לָיו יִתְ בָּ רַ ך ְ בְּ תַ כְ לִ ית הַ הִ תְ קָ רְ בות ּ ; וְ תֵ כֶ ף שֶׁ הוא סוֹ בֵ ר שֶׁ כְּ בָ ר ּ קָ רוֹ ב הוא אֶ ל הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , אָ ז יֵדַ ע שֶׁ בְּ וַדַ אי הוא ּ ּ רָ חוֹ ק מְ אֹד מִ מֶ נו יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ פב ) (:

Segment 72
HE:
כב – ד,יד וַיַרְ א אֶ ת הַ מָ קוֹ ם מֵ רָ חֹק ּ ּ ...

Segment 73
HE:
האֶ רָ יֵ ׀ ' ה וְזֶה בְּ חִ ינַת הַ נִסָּ יוֹ ן שֶׁ ל אַ בְ רָ הָ ם וְיִצְ חָ ק בִּ שְׁ עַת הָ עֲקֵ דָ ה ּ , כִּ י יָדועַ קֻ שְׁ יוֹ ת הָ עוֹ לָם עַל גֹּדֶ ל הָ רַ עַשׁ שֶׁ ל נִסְ יוֹ ן ּ הָ עֲקֵ דָ ה , כִּ י לְ פִ י גֹּדֶ ל צִ דְ קָ תוֹ שֶׁ ל אַ בְ רָ הָ ם אֵ ין זֶה נִסָּ יוֹ ן גָּדוֹ ל כָּ ל־כָּ ך לִ כְ אוֹ רָ ה ְ , כִּ י נִדְ מֶ ה לָנו שֶׁ גַּם אֲנָשִׁ ים ּ פְ שׁ וטִ ים יַעַמְ דו בְּ נִסָּ יוֹ ן זֶה שֶׁ כְּ שֶׁ יֹאמַ ר לוֹ ה ּ ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ בְּ פֵ רושׁ לִ שְׁ חֹט אֶ ת בְּ נוֹ יְחִ ידוֹ בְּ וַדַ אי יְקַ יֵם דְ בָ רָ יו ּ ּ ּ ּ וְיִשְׁ חָ טֵ הו .ּ אַ ך עִ קַ ר הַ נִסָּ יוֹ ן הָ יָה מַ ה שֶׁ ּ ּ ּ ְ לֹא הִ רְ הֵר אַ חַ ר מִ דוֹ תָ יו ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך וְ כַ מובָ א מִ זֶה וְ כַ מובָ ן בְּ דִ בְ רֵ י רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ ל " ומובָ א בְּ פֵ רושׁ רַ שִׁ ּ ּ ּ " י מִ מַ ה שֶׁ אָ מַ ר אַ חַ ר־כָּ ך אֲפָ רֵ שׁ ְ ּ ּ שִׂ יחָ תִ י לְ פָ נֶיך , ָ אֶ תְ מוֹ ל אָ מַ רְ תָ לִ י כִּ י בְ יִצְ חָ ק יִקָ רֵ א לְ ך ָ ּ ּ זָרַ ע וְ אַ חַ ר ־כָּ ך אָ מַ רְ תָ לִ י לְ הַ עֲלוֹ תוֹ לְ עוֹ לָה וְ כו ּ ּ ְ . ' ּ מובָ ן מִ זֶה ומִ שְׁ אָ ר מְ קוֹ מוֹ ת שֶׁ זֶה הָ יָה עִ קַ ר הַ נִסָּ יוֹ ן שֶׁ לוֹ וכְ מוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל עַל פָ סוק וַאֲנִי וְ הַ נַעַר נֵלְ כָ ה עַד ּ ּ ּ כּ ֹה ומובָ א בְּ פֵ רושׁ רַ שִׁ ּ ּ ּ : י" אֶ רְ אֶ ה הֵיכָ ן הוא מַ ה שֶׁ אָ מַ ר ּ ּ לִ י כּ ֹה יִהְ יֶה זַרְ עֶך .ָ אֲבָ ל אַ בְ רָ הָ ם הִ תְ חַ זֵק בָּ אֱמונָה וְ לֹא הִ רְ הֵר אַ חַ ר ּ ּ ּ מִ דוֹ תָ יו וְ אָ מַ ר : אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ אֵ ינִי מֵ בִ ין דְ רָ כָ יו ּ ּ , ּ בְּ וַדַ אי כָּ ך הַ מִ דָ ה שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ בִ ין דַ רְ כֵי ה ּ ּ ּ ְ ' וַאֲנִי מְ חֻיָב ּ לַעֲשׂ וֹ ת אֶ ת שֶׁ לִ י לְ הוֹ לִ יך בְּ נִי יְחִ ידִ י לִ שְׁ חִ יטָ ה ְ ּ וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן אֲנִי מַ אֲ מִ ין שֶׁ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך יְקַ יֵם כָּ ל ּ ְ ּדְ בָ רָ יו שֶׁ הִ בְ טִ יחַ נִי , כִּ י דְ רָ כָ יו אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ בִ ין כְּ לָל ּ , כִּ י הוא יָכוֹ ל לַעֲשׂ וֹ ת שְׁ נֵי הֲפָ כִ ים בְּ נוֹ שֵׂ א אֶ חָ ד ּ . ּוכְ מוֹ שֶׁ שָׁ מַ עְ תִ י מִ מֶ נו זַ ּ ּ ּ ּ ּ " ל בָּ זֶה הַ רְ בֵּ ה . וְזֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ כָּ תוב וַיִקְ רָ א אַ בְ רָ הָ ם שֵׁ ם הַ מָ קוֹ ם ּ ּ ּ ּ הַ הוא ה ּ ' יִרְ אֶ ה אֲשֶׁ ר יֵאָ מֵ ר הַ יוֹ ם בְּ הַ ר ה ּ ' יֵרָ אֶ ה , כִּ י כָּ ל הָ אָ בוֹ ת הַ קְ דוֹ שִׁ ים הֵבִ ינו וְ רָ או מֵ רָ חוֹ ק שֶׁ עִ קַ ר הַ תַ כְ ּ ּ ּ ּ ּ לִ ית וְ הַ תִ קְ וָה יִהְ יֶה רַ ק בַּ סּ וֹ ף הָ אַ חֲרוֹ ן כְּ שֶׁ יָבוֹ א מָ שִׁ יחַ וכְ מוֹ ּ ּ ּ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל עַל פָ סוק וְגַם אֶ ת הַ גּוֹ י אֲשֶׁ ר ּ ּ יַעֲבֹדו , ּ לְ רַ בּ וֹ ת שִׁ עְ בּ וד מַ לְ כֻיוֹ ת ּ ּ , וְ כֵן בְּ כַ מָ ה מְ קוֹ מוֹ ת ּ שֶׁ כֻּלָם רָ או גָּלות הַ זֶה הַמַ ּ ּ ּ ּ ּ ר הָ אַ חֲרוֹ ן הָ אָ רֹך כָּ ל־כָּ ך ְ ְ , אֲבָ ל בְּ עֹצֶם גְּדֻ לַת הַ שָׂ גָתָ ם וְרוחַ קָ דְ שָׁ ם לֹא יָכְ לו ּ ּ ּ ּ לַעֲמֹד עַל הַ קֵ ץ הָ אַ חֲרוֹ ן שֶׁ הוא קֵ ץ הַ פְ לָאוֹ ת שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ סָ תום וְ נֶעְ לָם מְ אֹד מֵ עֵין כּ ֹל ּ . וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ ל " עַל פָ סוק וַיִקְ רָ ּ ּ ּ א יַעֲקֹב לְ בָ נָיו וְ כו ', ּ שֶׁ בִּ קֵ שׁ לְ גַלוֹ ת לָהֶם ּ ּ קֵ ץ הַ גְּאֻ לָה וְנִסְ תַ לְ קָ ה הֵימֶ נו שְׁ כִ ינָה ּ ּ ּ ּ ּ . וְזֶהו בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ כָּ תוב בְּ אַ בְ רָ הָ ם ּ ּ ּ : וַיַרְ א אֶ ת הַ מָ קוֹ ם ּ ּ מֵ רָ חֹק

Segment 74
HE:
, מְ קוֹ ם קְ דֻ שַׁ ת שֶׁ הוא הַ תִ קְ וָה שֶׁ רָ אָ ה ּ ּ ּ הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ שֶׁ ּ ּ הוא בֵּ ית חַ יֵינו וְ שָׁ ם כָּ ל תִ קְ וָתֵ נו ּ ּ ּ ּ ּ אֲבָ ל רָ אָ ה אֶ ת הַ מָ קוֹ ם מֵ רָ חֹק ּ , כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לַעֲמֹד עַל הַ דָ בָ ר מָ תַ י נָשׁ וב לְ זֶה הַ מָ קוֹ ם הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ ּ ּ , אֲבָ ל אַ ף־עַל־פִ י־כֵן רָ אָ ה אוֹ תוֹ בִּ רְ אִ יָה יָפָ ה ובָ רָ ה שֶׁ בְּ וַדַ אי ּ ּ ּ ּ נִזְכֶּ ה לְ זֶה הַ מָ קוֹ ם הַ קָ דוֹ שׁ סוֹ ף כָּ ל סוֹ ף רַ ק הוא מֵ רָ חוֹ ק ּ ּ ּ

Segment 75
HE:
וְזֶהו בְּ עַצְ מוֹ בְּ חִ ינַת וַאֲנִי וְ הַ נַעַר נֵלְ כָ ה עַד כּ ֹה ּ ּ , ּ הַ נֶאֱמָ ר בְּ אַ בְ רָ הָ ם , כִּ י הֶ אֱמִ ין שֶׁ אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ מוֹ לִ יך בְּ נוֹ ְ ּ ּ לִ שְׁ חִ יטָ ה אַ ף־עַל־פִ י־כֵן בְּ וַדַ אי יִתְ קַ יְמו דְ בָ רָ ּ ּ ּ ּ ּ יו יִתְ בָּ רַ ך ְ שֶׁ אָ מַ ר כִּ י בְ יִצְ חָ ק יִקָ רֵ א לְ ך זָרַ ע ָ ּ , אַ ך הוא בִּ בְ חִ ינַת כּ ֹה ּ ְ שֶׁ רָ חוֹ ק מְ אֹד וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ בִ ין רַ ק מֵ רָ חוֹ ק רוֹ אִ ין ְו .ל"ּ כַ נַ וְ עַל־כֵּן אַ חַ ר־כָּ ך כְּ שֶׁ הִ צִ יל ה ּ ְ ' יִתְ בָּ רַ ך אֶ ת יִצְ חָ ק ְ וְ הֶ עֱלָה אַ יִל תַ חְ תָ יו אָ ז הֵ ּ ּ בִ ין אַ בְ רָ הָ ם יוֹ תֵ ר שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ בִ ין דְ רָ כָ יו וְ לַעֲמֹד עַל סוֹ ף דְ בָ רָ יו בִּ פְ רָ ט בְּ עִ נְיַן הַ קֵ ץ ּ ּ ּ הָ אַ חֲרוֹ ן שֶׁ כָּ ל הַ הַ בְ טָ חוֹ ת שֶׁ הִ בְ טִ יחוֹ לִ תֶ ן לוֹ זֶרַ ע ּ ולְ הַ נְחִ ילָם אֶ ת הָ אָ רֶ ץ הַ כּ ֹל הָ יָה בִּ שְׁ בִ יל הַ קֵ ץ הָ אַ חֲרוֹ ן ּ ּ שֶׁ רַ ק אָ ז יִתְ קַ יְמו בִּ שְׁ לֵמות כָּ ל הַ הַ בְ טָ חוֹ ת אֲבָ ל אִ י ּ ּ ּ אֶ פְ שָׁ ר לַעֲמֹד עַל סוֹ ף הַ דָ בָ ר בְּ שׁ ום אֹפֶ ן רַ ק אָ נו ּ ּ ּ מְ חֻיָבִ ים בְּ כָ ל יוֹ ם לְ קַ יֵם דִ בְ רֵ י ה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ומִ צְ וֹ תָ יו ּ ְ ולְ הַ אֲמִ ין שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה יִתְ קָ רֵ ב הַ קֵ ץ ולְ חַ כּ וֹ ת בְּ כָ ל יוֹ ם ּ ּ ּ שֶׁ יָבוֹ א וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן אִ ם לֹא יָבוֹ א בְּ אוֹ תוֹ הַ יוֹ ם ּ ּ ּ נְחַ כֶּ ה בְּ יוֹ ם אַ חֵ ר עַד שֶׁ סּ וֹ ף כָּ ל סוֹ ף יָבוֹ א , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו : ּ אִ ם יִתְ מַ הְ מַ ה חַ כֵּ ה לוֹ כִּ י בֹא יָבֹא לֹא יְאַ חֵ ר ּ . וְזֶהו : ּ וַיִקְ רָ א אַ בְ רָ הָ ם שֵׁ ם הַ מָ קוֹ ם הַ הוא ה ּ ּ ּ ' יִרְ אֶ ה , שֶׁ אֵ ין לוֹ פֵ רושׁ לִ כְ אוֹ רָ ה ּ ּ , וְ כַ אֲשֶׁ ר נִדְ חַ ק רַ שִׁ " י בְּ פֵ רושׁ וֹ ּ . ְ אַ ך שֶׁ ל הַ מָ קוֹ ם שֶׁ קָ רָ א כִּ פְ שׁ וטוֹ יִתְ פָ רֵ שׁ עַתָ ה ּ ּ ּ ּ ּ הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ שֶׁ הוא עִ קַ ר הַ תִ קְ וָה ּ ּ ּ ּ ּ ה ל"ּ כַּ נַ ' יִרְ אֶ ה . הַ יְנו כִּ י רַ ק ה ּ ' יִרְ אֶ ה זֶה הַ מָ קוֹ ם לְ הַ שְׁ רוֹ ּ ת בּ וֹ שְׁ כִ ינָתוֹ , כִּ י רַ ק הוא יִתְ בָּ רַ ך לְ בַ ד יוֹ דֵ עַ הַ סּ וֹ ף אֲבָ ל אָ נו אָ סור ּ ּ ּ ְ לָנו לַחְ שׁ ֹב בָּ זֶה שׁ ום קֵ ץ כְּ לָל וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו ּ ּ ּ ּ ּ , ל"זַ רַ ק עָ לֵינו מֻטָ ל בְּ כָ ל יוֹ ם וָיוֹ ם לַעֲשׂ וֹ ת אֶ ת שֶׁ לָנו ּ ּ ּ ּ לָסור מֵ רַ ע וְ לַעֲשׂ וֹ ת טוֹ ב ּ בְּ כָ ל יוֹ ם וָיוֹ ם שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה מִ תְ קָ רֶ בֶ ת הַ גְּאֻ לָה ּ , וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ " ל שֶׁ שָׁ אַ ל ּ אֶ ת אֵ לִ יָהו ּ ּ : אֵ ימָ תַ י יָבוֹ א מַ ר , אָ מַ ר לוֹ : ּ הַ יוֹ ם , ּ הַ יוֹ ם אִ ם בְּ קֹלוֹ תִ שְׁ מָ עו .ּ וְ אִ ם כְּ בָ ר הָ יו כַּ מָ ה צַ דִ יקִ ים וכְ שֵׁ רִ ים שֶׁ עָבְ ּ ּ ּ ּ ּ דו אוֹ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך בְּ כָ ל יוֹ ם וָיוֹ ם וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן עֲדַ יִן לֹא בָּ א ּ ְ , הוא מֵ חֲמַ ת הַ קִ לְ קול שֶׁ ל אֲחֵ רִ ים שֶׁ מְ עַכְּ בִ ין בִּ יאָ תוֹ ּ ּ ּ ּ , אֲבָ ל אַ ף־עַל־פִ י־כֵן כָּ ל אֶ חָ ד כְּ פִ י עֲבוֹ דָ תוֹ הוא מְ קָ רֵ ב ּ ּ הַ גְּאֻ לָה בְּ אוֹ תוֹ הַ יוֹ ם וְ סוֹ ף כָּ ל סוֹ ּ ּ ף יִתְ קַ בְּ צו הִ תְ נוֹ צְ צות ּ ּ הַ גְּאֻ לָה שֶׁ עוֹ רְ רו הַ צַ דִ יקִ ים וְ הַ כְּ שֵׁ רִ ים בְּ כָ ל יוֹ ם וָיוֹ ם ּ ּ ּ ּ וְ עַל־יְדֵ י זֶה תָ בוֹ א הַ גְּאֻ לָה ּ ּ . וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תַ ב רַ בֵּ נו זַ ּ ּ " ל עַל מַ אֲמַ ר רַ בָּ ה בַּ ר בַּ ר חָ נָה ' : כַּ ד חַ ם גַּבֵּ ה אִ תְ הַ פִ יך ְ ּ ּ ' בְּ סִ ימָ ן ב ', ּ עַיֵ ן שָׁ ם . וְזֶהו : ּ אֲשֶׁ ר יֵאָ מֵ ר הַ יוֹ ם בְּ הַ ר ה ּ ' יֵרָ אֶ ה וכְ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ ּ ּ " רַ שִׁ י שֶׁ קָ אֵ י עַל כָּ ל יוֹ ם שֶׁ ל כָּ ל הַ דוֹ רוֹ ת הַ בָּ אִ ים ּ ּ הַ קוֹ רְ אִ ים מִ קְ רָ א הַ זֶה וְ כו ּ ּ ּ ', ּ עַיֵן שָׁ ם . הַ יְנו בְּ חִ ינַת הַ יוֹ ם ּ ּ אִ ם בְּ קֹלוֹ תִ שְׁ מָ עו ּ , ל"ּ הַ נַ שֶׁ בְּ כָ ל יוֹ ם מִ תְ קָ רֶ בֶ ת הַ גְּאֻ לָה ּ כְּ פִ י הָ עֲבוֹ דָ ה שֶׁ ל כָּ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד שֶׁ עוֹ בֵ ד אֶ ת ה ' יִתְ בָּ רַ ך וכְ מוֹ שֶׁ אָ נו מְ בָ רְ כִ ין בְּ כָ ל יוֹ ם מַ צְ מִ יחַ קֶ רֶ ן ּ ּ ְ יְשׁ ועָ ה ּ . וְזֶהו אֲשֶׁ ר יֵאָ מֵ ר הַ יוֹ ם ּ ּ , הַ יְנו בְּ כָ ל יוֹ ם וָיוֹ ם שֶׁ ל כָּ ל אָ דָ ם ּ שֶׁ בְּ כָ ל ּדוֹ ר וָדוֹ ר , ּ הַ יוֹ ם ה ' יֵרָ אֶ ה לְ עַמוֹ בַּ מָ קוֹ ם הַ זֶה ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ " י שָׁ ם . כִּ י בְּ כָ ל יוֹ ם מִ תְ נוֹ צֶ צֶ ת הַ גְּאֻ לָה ּ ' וְ ה נִרְ אֶ ה בַּ מָ קוֹ ם הַ זֶה וְ ּ ּ , ל"ּ כַ נַ ְ אַ ך אַ ף־עַל־פִ י־כֵן לַעֲמֹד ּ עַל סוֹ ף הַ דָ בָ ר מָ תַ י תִ הְ יֶה הַ גְּאֻ לָה הַ שְׁ ּ ּ ּ ּ לֵמָ ה בַּ קֵ ץ ּ הָ אַ חֲרוֹ ן , עַל זֶה אָ מַ ר ' ה : יִרְ אֶ ה . וְ עַיֵן מַ ה שֶׁ מְ בֹאָ ר ּ ּ ּ בְּ סִ ימָ ן רע " ב עַל פָ סוק זֶה הַ יוֹ ם אִ ם בְּ קֹלוֹ תִ שְׁ מָ עו שֶׁ זֶה ּ ּ ּ ּ ּ ּ עִ קַ ר הָ עֵצָ ה לַעֲבוֹ דַ ת ה ' יִתְ בָּ רַ ך לַחְ שׁ ֹב בְּ כָ ל יוֹ ם וָיוֹ ם ְ שֶׁ אֵ ין לוֹ רַ ק זֶה הַ יוֹ ם בִּ לְ בַ ּ ד וְ כו ', ּ עַיֵן שָׁ ם וְ הוא שַׁ יָך ּ ְ ּ ּ לָעִ נְיָן , ל"ּ הַ נַ כִּ י הַ כּ ֹל אֶ חָ ד . כִּ י אָ סור לִ דְ חֹק אֶ ת הַ שָׁ עָה וצְ רִ יכִ ין שֶׁ לֹא לַחְ שׁ ֹב רַ ק ּ ּ ּ ּ אוֹ תוֹ הַ יוֹ ם בִּ בְ חִ ינַת זֶה הַ יוֹ ם עָ שָׂ ה ה ּ ּ ' ', ּ וְ כו וְ עַל־יְדֵ י זֶה יִזְכֶּ ה לַעֲבוֹ דַ ת ה ' יִתְ בָּ רַ ך וכְ מ ּ ְ וֹ כֵן יִזְכֶּ ה שֶׁ מִ מֶ נו לֹא ּ ּ ּ ּ יִהְ יֶה עִ כּ וב מָ שִׁ יחַ כָּ ל־כָּ ך וכְ פִ י עֲבוֹ דַ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ְ הַ מְ קַ יְמִ ים זֹאת וְ עוֹ בְ דִ ים אֶ ת ה ּ ' בְּ כָ ל יוֹ ם , כְּ מוֹ כֵן מִ תְ נוֹ צֵץ צְ מִ יחַ ת קֶ רֶ ן יְשׁ ועָה בְּ כָ ל יוֹ ם וְ ּ ל"ּ כַ נַ עַד שֶׁ סּ וֹ ף כָּ ל סוֹ ף יִתְ קַ בְּ צו כָּ ּ ל עֲבוֹ דָ תָ ם יַחַ ד וְ תָ בוֹ א הַ גְּאֻ לָה ּ בִּ שְׁ לֵמות ּ . וְ כָ ל אֶ חָ ד כְּ פִ י חֶ לְ קוֹ בְּ הִ תְ קָ רְ בות מָ שִׁ יחַ כֵּן ּ יִזְכֶּ ה אָ ז לְ הִ תְ עַנֵג עַל ה ּ ' וְ לִ שְׂ בּ ֹעַ מִ טובוֹ הַ גָּדוֹ ל שֶׁ יַשְׁ פִ יעַ ּ ּ ּ ּ

Segment 76
HE:
עָ לֵינו אָ ז ּ ) :( פג

Segment 77
HE:
כב,ט קֹ עֲ ּיַ וַ ד אֶ חָ צְ יִ ־ת ק בְּ נוֹ עִ קַ ר זְכות עֲקֵ דַ ת יִצְ חָ ק הוא בְּ חִ ינַת רָ צוֹ ן וְ כִ סּ ופִ ין ּ ּ ּ ּ דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ , שֶׁ זֶה הָ יָה עִ קַ ר מַ עֲלַת הַ נִסָּ יוֹ ן שֶׁ ל אַ בְ רָ הָ ם ּ ּ ּ וְיִצְ חָ ק מַ ה שֶׁ נִתְ רַ צו לִ ישָׁ חֵ ט וְ לָמות עַל קִ דושׁ הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ . וְ עַל־יְדֵ י שֶׁ נִתְ רַ צו לָזֶה בְּ רָ צוֹ ּ ּ ּ ן שָׁ לֵם בֶּ אֱמֶ ת נֶחְ שָׁ ב כְּ אִ לו ּ ּ נִשְׁ חַ ט וְ נִקְ רַ ב עַל גַּבֵּ י הַ מִ זְבֵּ חַ ּ , אַ ף עַל פִ י שֶׁ בֶּ אֱמֶ ת לֹא ּ שָׁ לַח יָדוֹ אֵ לָיו וְ לֹא עָ שָׂ ה לוֹ מְ אומָ ה ּ . נִמְ צָ א שֶׁ עִ קַ ר ּ זְכות הָ עֲקֵ דָ ה הוא רַ ק רָ צוֹ ן וְ כִ סּ ופִ ין דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ּ . ּומֵ חֲמַ ת ּ שֶׁ יִצְ חָ ק זָכָ ה אָ ז לְ כִ סּ ופִ ין קְ דוֹ שִׁ ים כָּ אֵ לֶה בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ בִּ מְ סִ ירַ ת נֶפֶ שׁ כָּ זֶה , מִ שָׁ ם נִמְ שָׁ ך קְ דֻ שַׁ ת נַפְ שׁ וֹ ת ּ ּ ְ יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ יָצְ או מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ יֵשׁ בְּ כָ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ נֶפֶ שׁ קְ דוֹ שָׁ ה שֶׁ מְ רֻ צֶ ה לִ מְ סֹר נַפְ שׁ וֹ עַל קִ דו ּ ּ ּ ּ שׁ הַ שֵׁ ם ּ ּתָ מִ יד . נִמְ צָ א שֶׁ כָּ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל נַפְ שׁ וֹ ורְ צוֹ נוֹ חָ זָק ּ ּ תָ מִ יד לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , כִּ י כָּ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל מוכָ ן ּ ּ הַ שֵׁ ם תָ מִ יד בְּ רָ צוֹ ן שָׁ לֵם לָמות עַל קִ דושׁ ּ ּ ּ ּ ּ . כִּ י בִּ פְ נִימִ יות נַפְ שׁ וֹ רְ צוֹ נוֹ חָ זָק מְ אֹד מְ ּ ּ אֹד לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ . וְזֶה מֵ חֲמַ ת שֶׁ כֻּלָנו בְּ נֵי יִצְ חָ ק אָ בִ ינו שֶׁ נֶעֱקַ ד עַל גַּבֵּי ּ ּ ּ ּ ּ הַ מִ זְבֵּ חַ בְּ רָ צוֹ ן שָׁ לֵם בִּ שְׁ בִ יל לַעֲשׂ וֹ ת רְ צוֹ נוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ פד ) (:



# Chayei Sarah
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/1/5/

Chayei Sarah
חיי שרה
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/1/5

Segment 1
HE:
א,גכ וַיִהְ יו חַ יֵי שָׂ רָ ה ּ ּ ּ

Segment 2
HE:
... וְזֶ הו שֶׁ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ ּ ) ל " בְּ רֵ אשִׁ ית רַ בָּ ה נח (: בַּ ת מֵ אָ ה כְּ בַ ת עֶשְׂ רִ ים ובַ ת עֶשְׂ רִ ים כְּ בַ ת שֶׁ בַ ע ּ . כִּ י זֶהו ּ עִ קַ ר הַ שְׁ לֵמות שֶׁ יַתְ חִ יל לִ חְ יוֹ ת בְּ כָ ל פַ עַם ּ ּ ּ ּ ּ . שֶׁ אֲפִ לו ּ ּ כְּ שֶׁ מַ גִּיעַ לִ ימֵ י הַ זִקְ נָה יִהְ יֶה בְּ עֵינָיו עֲדַ ּ ּ יִן יַנִיק לְ גַמְ רֵ י ּ כְּ אִ לו לֹא הִ תְ חִ יל לִ חְ יוֹ ת וְ לַעֲבֹד ה ּ ּ ' כְּ לָל וְיַתְ חִ יל לִ חְ יוֹ ת בַּ עֲבוֹ דָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך בְּ כָ ל פַ עַם מֵ חָ דָ שׁ ּ ְ . וְזֶהו ּ בְּ חִ ינַת : בַּ ת מֵ אָ ה כְּ בַ ת עֶשְׁ רִ ים בַּ ת עֶשְׂ רִ ים כְּ בַ ת שֶׁ בַ ע ' שְׁ נֵי חַ יֵי שָׂ רָ ה ּ ' ּ כֻּלָן שָׁ וִ ין לְ טוֹ בָ ה , כִּ י כָּ ל מַ ה שֶׁ מַ זְקִ ין ּ ּ הַ צַ דִ יק הוא עֲדַ יִן יַנִיק בְּ עֵינָיו כְּ אִ לו הוא תִ ינוֹ ק עֲדַ יִן ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ . 'ּ וְ כו וְ עַל־יְדֵ י זֶה מוֹ סִ יף בַּ עֲבוֹ דָ תוֹ בְּ כָ ל פַ עַם ּ , וְזוֹ כֶה לְ חַ יִים אֲרֻ כִּ ים בֶּ אֱמֶ ת ּ , שֶׁ כָּ ל יָמָ יו ושְׁ נוֹ תָ יו הֵם שְׁ נוֹ ת ּ

Segment 3
HE:
ּ חַ יִים בֶּ אֱמֶ ת , כִּ י אֵ ינוֹ אוֹ בֵ ד שׁ ום יוֹ ם מִ ימֵ י חַ יָיו בְּ לִ י ּ ּ תוֹ סֶ פֶ ת קְ דֻ שָׁ ה וְחִ יות ּ ּ ּ ּ . וְזֶהו בְּ חִ ינַת שְׁ נֵי חַ יֵי שָׂ רָ ה כֻּלָן ּ ּ ּ שָׁ וִין לְ טוֹ בָ ה , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת חַ יִים אֲרֻ כִּ ים ּ ּ ּ ) פה (:

Segment 4
HE:
ט, כג וְ יִתֶ ן־לִ י אֶ ת־מְ עָרַ ת הַ מַ כְ פֵ לָ ּ ּ ּ ה וְזֶה בְּ חִ ינַת מְ עָרַ ת הַ מַ כְ פֵ לָה שֶׁ כְּ פולָה בְּ זוגוֹ ת ּ ּ ּ ּ : אָ דָ ם וְחַ וָה ּ , אַ בְ רָ הָ ם וְ שָׂ רָ ה וְ כו ) ' ּ ּ עֵרובִ ין נג (. שֶׁ עַל שֵׁ ם זֶה נִקְ רֵ את הָ עִ יר " קִ רְ יַת אַ רְ בַּ ע , " עַל שֵׁ ם אַ רְ בָּ עָה זוגוֹ ת ּ ּ וְ כו ', אַ רְ בָּ עָ ה זוגוֹ ת הֵם בְּ חִ ינַת תְ פִ לִ ין שֶׁ ּ ּ ּ ל רֹאשׁ ותְ פִ לִ ין שֶׁ ל יָד ּ ּ , כִּ י אַ רְ בַּ ע פָ רָ שִׁ יוֹ ת שֶׁ ל רֹאשׁ הֵם ּ ּ בְּ חִ ינַת אַ רְ בָּ עָ ה מֹחִ ין דִ דְ כורָ א ּ ּ . וְ אַ רְ בַּ ע פָ רָ שִׁ יוֹ ת שֶׁ ל יָד ּ ּ הֵם בְּ חִ ינַת אַ רְ בָּ עָ ה מֹחִ ין דְ נוקְ בָ א ּ ּ . וְזֶהו בְּ חִ ינַת ּ אַ רְ בָּ עָ ה זוגוֹ ת הַ נַ ּ ּ , ל" כִּ י קִ רְ יַת אַ רְ בַּ ע הֵ ם בְּ חִ ינַת אַ רְ בָּ עָ ה שֵׁ מוֹ ת שֶׁ ל הַ תְ פִ לִ ין כַּ יָדועַ ּ ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן נִקְ רֵ את ' מְ עָרַ ת הַ מַ כְ פֵ לָה ּ ּ ' עַל שֵׁ ם חַ יִים אֲרֻ כִּ ים שֶׁ ל הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ שֶׁ קְ דֻ שָׁ תָ ם וְחִ יותָ ם כְּ פולָה תָ מִ יד ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י בְּ כָ ל פַ עַם ּ מוֹ סִ יפִ ין קְ דֻ שָׁ ה עַל קְ דֻ שָׁ ּ ּ ה תְ שׁ ובָ ה עַל תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה עִ קַ ר קִ יום הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת ) ּ אִ יוֹ ב יא ( כִּ י כִ פְ לַיִם לְ תושִׁ יָה ּ ּ , בְּ חִ ינַת ) מִ שְׁ לֵי לא ( כִּ י כָ ל בֵּ יתָ ה לָבושׁ ּ ּ שָׁ נִים , פָ תוֹ חַ תִ פְ תַ ח ּ ּ ּ , הַ עֲנֵק תַ עֲנִיק ּ , נָתֹן תִ תֵ ן וְ כו ּ ּ ּ ', כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ ּ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ , ל" בְּ חִ ינַת מִ שְׁ נֵה תוֹ רָ ה ּ , בְּ חִ ינַת ) יְשַׁ עְ יָה סא ( לָכֵן בְּ אַ רְ צָ ם מִ שְׁ נֶה יִירָ שו , ּ שֶׁ כָּ ל זֶה הוא ּ בְּ חִ ינַת חַ יִים אֲרֻ כִּ ים ּ , חַ יִים נִצְ חִ יִים שֶׁ זוֹ כִ ין הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י שֶׁ מוֹ סִ יפִ ין וְ כוֹ פְ לִ ין קְ דֻ שָׁ תָ ם בְּ כָ ל ּ ּ יוֹ ם ובְ כָ ל עֵת ּ

Segment 5
HE:
ט, כג בְּ כֶ סֶף מָ לֵא יִתְ נֶנָּה לִּ י ּ

Segment 6
HE:
וְ עַל־כֵּן לֹא רָ צָ ה אַ בְ רָ הָ ם אָ בִ ינו לִ קַ ח הַ מְ עָרַ ת ּ ּ ּ הַ מַ כְ פֵ לָה בְּ מַ תָ נָה מֵ עֶפְ רוֹ ן ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : בְּ כֶ סֶ ף מָ לֵא יִתְ נֶנָה לִ י ּ ּ ּ , כִּ י לְ גֹדֶ ל עֹצֶם הַ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ הָ יְתָ ה שָׁ ם ּ ּ , וכְ שֶׁ הָ יְתָ ה תַ חַ ת יַד עֶפְ רוֹ ן הָ יו הַ קְ לִ פוֹ ת מְ סַ בְּ בִ ין אוֹ תָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ מְ אֹד , וְ עַל־כֵּן אֵ צֶל עֶפְ רוֹ ן הָ יְתָ ה חֹ _ ְ שֶׁ ך אֲפֵ לָה כַּ מובָ א ּ ּ , עַל־כֵּן לֹא הָ יָה בְּ אֶ פְ שָׁ ר לְ הוֹ צִ יאָ ה מֵ עֶפְ רוֹ ן ּ בְּ מַ תָ נָה בְּ חִ נָם כִּ י אִ ם בְּ כֶ סֶ ף מָ לֵא ּ ּ , כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הוֹ צִ יא ולְ הַ עֲלוֹ ת הַ קְ דֻ שָׁ ה בְּ חִ נָם ּ ּ ּ ּ , בִּ פְ רָ ט קְ דֻ שָׁ ה גְּבֹהָ ה ּ כָּ זֹאת . וְ עַל־כֵּן נָתַ ן לוֹ אַ רְ בַּ ע מֵ אוֹ ת שֶׁ קֶ ל כֶּ סֶ ף , שֶׁ הֵם מְ רַ מְ זִין עַל אַ רְ בַּ ע מֵ אוֹ ת עָלְ מִ ין דְ כִ סּ ופִ ין ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ . הַ יְנו ּ כִּ י מָ מוֹ ן שֶׁ ל אַ בְ רָ הָ ם הָ יָה קָ דוֹ שׁ מְ אֹד וְ נִתְ גַּלו בּ וֹ כָּ ל הַ גְּוָנִין עִ לָאִ ין שֶׁ הֵם גְּדֻ לַת הַ בּ וֹ רֵ א ּ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך , ְ שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת אַ רְ בַּ ע מֵ אוֹ ת עָ לְ מִ ין דְ כִ סּ ופִ ין ּ ּ ּ ּ שֶׁ בָּ הֶם מִ תְ עַנְגִים הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת כְּ לַל כָּ ל הַ גְּוָנִין הַ קְ דוֹ שִׁ ים שֶׁ הַ כּ ֹל תְ אֵ בִ ים ומִ תְ עַנְגִים לִ רְ אוֹ תָ ם ּ ּ ּ ּ ולְ הִ סְ תַ כֵּ ל בָּ הֶם ּ ּ . וְזֶהו בְּ חִ ינַת ּ : אַ רְ בַּ ע מֵ אוֹ ת שֶׁ קֶ ל כֶּ סֶ ף עוֹ בֵ ר לַסּ וֹ חֵ ר , וְתַ רְ גּומוֹ ּ : ּדְ מִ תְ קַ בֵּ ל בִּ סְ חוֹ רָ תָ א בְּ כָ ל מְ דִ ינְתָ א ּ , הַ יְנו שֶׁ כָּ ל הַ סְּ חוֹ ּ רוֹ ת וְ הַ מַ שָׂ א ומַ תָ ן שֶׁ בְּ כָ ל ּ ּ ּ ּ ּ הַ מְ דִ ינוֹ ת , הַ כּ ֹל נַעֲשָׂ ה עַל־יְדֵ י הַ כֶּ סֶ ף , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : וְ הַ כֶּ סֶ ף יַעֲנֶה אֶ ת הַ כּ ֹל , מֵ חֲמַ ת שֶׁ בְּ הַ כֶּ סֶ ף כְּ לולִ ים כָּ ל ּ הַ גְּוָנִין עִ לָאִ ין שֶׁ כְּ לולִ ים בְּ אַ רְ בַּ ע מֵ אוֹ ת עָ לְ מִ ין ּ ּ דְ כִ סּ ופִ ין ּ ּ שֶׁ , הֵם בְּ חִ ינַת אַ רְ בַּ ע מֵ אוֹ ת שֶׁ קֶ ל כֶּ סֶ ף , ּובְ כֹחַ זֶה קָ נָה אַ בְ רָ הָ ם אֶ ת מְ עָרַ ת הַ מַ כְ פֵ לָה מֵ עֶפְ רוֹ ן ּ ּ , עַל־יְדֵ י שֶׁ גִּלָה גְּדֻ לַת הַ בּ וֹ רֵ א עַל־יְדֵ י הָ אַ רְ בַּ ע מֵ אוֹ ת שֶׁ קֶ ל כֶּסֶ ף ּ ּ שֶׁ לוֹ שֶׁ הָ יו כְּ לולִ ים בָּ הֶם כָּ ל הַ גְּוָנִין וְ כו ּ ּ ּ ּ ', שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה נִכְ נְעו הַ קְ לִ פוֹ ת שֶׁ רָ צו לְ הִ תְ אַ חֵ ז שָׁ ם וְ נָפְ לו וְ נִתְ בַּ טְ לו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , וְ עָ לְ תָ ה הַ שָׂ דֶ ה וְ הַ מְ עָרָ ה וְ נִקְ נֶה לְ אַ בְ רָ הָ ם ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : ּ וַיָקָ ם שְׂ דֵ ה עֶפְ רוֹ ן — תְ קומָ ה הָ יְתָ ה לוֹ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ ּפֵ רֵ שׁ " רַ שִׁ י שָׁ ם , וְ הַ כּ ֹ ל עַל־יְדֵ י הִ תְ גַּלות הַ גְּוָנִין שֶׁ בַּ כֶּ סֶ ף שֶׁ ל ּ ּ אַ בְ רָ הָ ם . אֲבָ ל בְּ וַדַ אי עֶפְ רוֹ ן לֹא זָכָ ה לֵהָ נוֹ ת מֵ אֵ לו ּ ּ ּ הַ גְּוָנִין , כִּ י אַ חַ ר־כָּ ך כְּ שֶׁ בָּ א הַ כֶּ סֶ ף לְ יָדוֹ נִתְ עַלְ מו ּ ּ ְ הַ גְּוָנִין שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת אַ רְ בַּ ע מֵ אוֹ ת עָ לְ מִ ין דְ כִ סּ ו ּ ּ פִ ין וְ כַ מְ בֹאָ ר לְ עֵיל ּ ) (: פז

Segment 7
HE:
יג , כג נָתַ תִ י כֶּ סֶף הַ שָׂ דֶ ה קַ ח מִ מֶ נִּי ּ ּ ּ

Segment 8
HE:
אַ בְ רָ הָ ם דָ חַ ק עַצְ מוֹ לִ קְ נוֹ ת מְ עָרַ ת הַ מַ כְ פֵ לָה בְּ כֶסֶ ף ּ ּ ּ מָ לֵא דַ יְקָ א ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : אַ ך אִ ם אַ תָ ה לו שְׁ מָ עֵנִי ּ ּ ְ נָתַ תִ י כֶּ סֶ ף הַ שָׂ דֶ ה קַ ח מִ מֶ נִי וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ', וְ כֵן דָ וִ ד כְּ שֶׁ קָ נָה אֶ ת ּ ּ מְ קוֹ ם הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ מֵ אֲרַ וְ נָה הַ יְבוסִ י וְ כו ּ ּ ּ ּ ' שֶׁ אָ מַ ר : וְ לֹא אַ עֲלֶה לֵאלֹקַ י עֹלוֹ ת חִ נָם ּ , וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בַּ זֹהַ ר ּ ּ ּ ּ הַ קָ דוֹ שׁ ; כִּ י אֵ לו הַ מְ קוֹ מוֹ ת הָ יו קְ דוֹ שִׁ ים בִּ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ּ נוֹ רָ אָ ה מְ אֹד , שֶׁ הֵם ' מְ עָ רַ ת הַ מַ כְ פֵ לָה ּ ּ ' שֶׁ הוא שַׁ עֲרֵ י ּ גַּן־עֵדֶ ן שֶׁ דֶ רֶ ך שָׁ ם עוֹ לִ ין כָּ ל הַ נְשָׁ מוֹ ת אֶ ל עֵץ הַ חַ יִים ּ ּ ְ ּ ', ּ וְ כו וְ כֵן מְ קוֹ ם הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ הוא שַׁ עַר הַ שָׁ מַ יִם וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ' ּ וְ כו ', וְ עִ קַ ר קְ דֻ שָׁ תָ ם הוא שֶׁ שָׁ ם הִ תְ גַּלות הַ הַ שְׁ גָּחָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְּב יוֹ תֵ ר שֶׁ זֶה עִ קַ ר קְ דֻ שַׁ ת אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : ּתָ מִ יד עֵינֵי ה ' אֱלֹקֶ יך בָּ ה ּ ָ ... ובְ וַדַ אי גַּם בְּ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ עַצְ מוֹ כָּ ל מַ ה שֶׁ הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ּ גְּדוֹ לָה בְּ יוֹ תֵ ר , מִ תְ גַּלָה שָׁ ם הַ הַ שְׁ גָּחָ ה יוֹ תֵ ר וְיוֹ תֵ ר ּ , כִּ י

Segment 9
HE:
הַ הַ שְׁ גָּחָ ה הוא עִ קַ ר כְּ לָלִ יות הַ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ עִ קָ רָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל , וְ שָׁ ם בְּ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל שָׁ ם הֵ ם ' עֶשֶׂ ר קְ דֻ שׁ וֹ ת ּ ' עַד קֹדֶ שׁ קָ דָ שִׁ ים , שֶׁ שָׁ ם עִ קַ ר הִ תְ גַּלות ּ ּ ּ ּ הַ הַ שְׁ גָּחָ ה , וְ כֵן בִּ מְ עָרַ ת הַ מַ כְ פֵ לָה שֶׁ הָ יָה מוכָ ן לִ ּ ּ ּ קְ בורַ ת ּ הָ אָ בוֹ ת לַעֲלוֹ ת דֶ רֶ ך שָׁ ם לְ הִ כָּ לֵל בּ וֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ְ ּ . אֲבָ ל אֵ לו הַ מְ קוֹ מוֹ ת הָ יו תַ חַ ת יַד הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א אֵ צֶל ּ ּ ּ ּ ּ עֶפְ רוֹ ן וַאֲרַ וְ נָה הַ יְבוסִ י ּ , כִּ י כֵ ן הַ דָ בָ ר שֶׁ בְּ כָ ל מָ קוֹ ם ּ שֶׁ נֶעְ לָם קְ דֻ שָׁ ה עֲצומָ ה בְּ זֶה הָ עוֹ לָם הַ גַּ ּ ּ ּ שְׁ מִ י , ּ הוא בַּ תְ חִ לָה תַ חַ ת יַד הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א כַּ מובָ א ּ ּ ּ ּ ּ . וְ עִ קַ ר ּ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א הוא כְּ פִ ירוֹ ת שֶׁ ל הַ טֶ בַ ע ּ ּ , עַל־כֵּן לֹא הָ יָה אֶ פְ שָׁ ר לְ הוֹ צִ יא הַ קְ דֻ שָׁ ה מֵ הֶם בִּ שְׁ לֵמות כִּ י אִ ם ּ ּ ּ מִ דַ עְ תָ ם ורְ צוֹ נָם עַל־יְדֵ י כֶּ סֶ ף מָ לֵא וְ ּ ּ ּ לֹא בְּ חִ נָם ּ , כִּ י כֶּ סֶ ף כְּ לַל הַ הַ שְׁ פָ עוֹ ת ּ , וְ כָ ל טָ עותָ ם אַ חַ ר הַ כְּ פִ ירוֹ ת שֶׁ ל ּ הַ טֶ בַ ע שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה ּ ּ , הָ עִ קָ ר הוא מֵ חֲמַ ת ּ ּ חֶ מְ דַ ת הַ מָ מוֹ ן שֶׁ בּ וֹ תְ חובִ ים כָּ ל הַ שִׁ בְ עִ ים עֲבוֹ דוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ זָרוֹ ת ) כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ מָ קוֹ ם ּ אַ חֵ ר בְּ סִ ימָ ן כג , ( וְ עַל־כֵּן אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הוֹ צִ יא בִּ לְ עָם מִ פִ יהֶם בְּ רָ צוֹ ן טוֹ ב כִּ י אִ ם ּ עַל־יְדֵ י הַ מָ מוֹ ן ּ , כְּ מוֹ אַ בְ רָ הָ ם וְ דָ וִ ד . וְיֵשׁ בָּ זֶה הַ רְ בֵּ ה הַ רְ בֵּ ה לְ בָ אֵ ר וְ הַ מַ שְׂ כִּ ילִ ים יָבִ ינו ּ ּ ) :( פח

Segment 10
HE:
זט, כג אַ רְ בַּ ע מֵ אוֹ ת שֶׁ קֶ ל כֶּ סֶף

Segment 11
HE:
סִ תְ רֵ י תוֹ רָ ה שֶׁ מַ שִׂ יגִין הַ צַ דִ יקִ ים זֶה בְּ חִ ינַת אַ רְ בַּ ע ּ ּ ּ ּ ּ מֵ אוֹ ת שֶׁ קֶ ל כֶּ סֶ ף בְּ חִ ינַת חַ י עַלְ מִ ין דְ כִ סּ ופִ ין דְ יֵירְ תִ ין ּ ּ ּ צַ דִ יקַ יָא וְ כו ּ ּ ּ . ' עַל כֵּ ן אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ זְכּ וֹ ת לָהֶם כִּ י אִ ם עַל יְדֵ י כִּ סּ ופִ ין דִ קְ דֻ שָׁ ה לְ הַשֵׁ ם יִתְ ּ ּ ּ ּ בָּ רַ ך , ְ ּ שֶׁ זוֹ כִ ין עַל יְדֵ י שְׁ מִ ירַ ת הַ בְּ רִ ית , שֶׁ עַל יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א זוֹ כִ ין לְ סִ תְ רֵ י ּ ּתוֹ רָ ה , בְּ חִ ינַת חַ י עַלְ מִ ין דְ כִ סּ ופִ ין הַ נַ ּ ּ ּ . ל" וְ כֵן צְ רִ יכִ ין לָהֶם אַ הֲבַ ת חֶ סֶ ד , הַ יְנו שֶׁ יִהְ יֶה אַ הֲבָ ה וְ שָׁ לוֹ ם גָּדוֹ ל בֵּ ין ּ ּ הַ חֲבֵ רִ ים , וְ אָ ז זוֹ כִ ין לְ הַ מְ שָׁ כַ ת הַ תוֹ רָ ה ּ פט ) (:

Segment 12
HE:
כג,יז ּ וַיָקָ ם שְׂ דֵ ה עֶפְ רוֹ ן

Segment 13
HE:
וְ עַל־כֵּן קָ נָה ) אַ בְ רָ הָ ם ( מְ עָרַ ת הַ מַ כְ פֵ לָה מֵ עֶפְ רוֹ ן ּ ּ . עֶפְ רוֹ ן הוא בְּ חִ ינַת עָפָ ר בְּ חִ ינַת הָ רַ ע הַ נֶאֱחַ ז בִּ יסוֹ ד ּ ּ הֶ עָפָ ר , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ) יְשַׁ עְ יָה סה ( וְנָחָ שׁ עָפָ ר לַחְ מוֹ , בְּ חִ ינַת ) בְּ רֵ אשִׁ ית ג , יד ( וְ עָפָ ר תֹאכַ ל וְ כו ּ ּ ', שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת עַצְ בות וְ עַצְ לות וכְ בֵ דות הַ נִמְ שָׁ ך מֵ הָ רַ ע ְ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ בִּ יסוֹ ד הֶ עָפָ ר שֶׁ הוא עִ קַ ר נְשִׁ יכַ ת הַ נָחָ שׁ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תַ ב רַ בֵּ נו זַ ּ " ל עַל זֶה הַפָ סוק ּ ּ : " וְ נָחָ שׁ עָפָ ר לַחְ מוֹ " ) סִ ימָ ן קפט ( , ּ עַיֵן שָׁ ם . עַל־יְדֵ י יְסוֹ ד הֶ עָפָ ר וְ הַ כְ נָעָתוֹ שֶׁ בִּ קְ דֻ שָׁ ה ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת אֱמונָה ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ) תְ הִ לִ ים לז ּ ּ ( שְׁ כָ ן אֶ רֶ ץ ורְ עֵה אֱמונָה ּ ּ , בְּ חִ ינַת עָפָ ר מָ אנָא דְ כֻלְ הו ּ ּ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י אֱמונָה ּ , בְּ חִ ינַת עָפָ ר דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ , מְ קַ בְּ לִ ין ומַ מְ שִׁ יכִ ין כָּ ל הַ חִ יות וְ כָ ל הַ קְ דֻ שׁ וֹ ת וְזוֹ כִ ין ּ ּ ּ ּ ּ לִ בְ חִ ינַת כּ ֹחַ הַ גּוֹ דֵ ל וְכֹחַ הַ צוֹ מֵ חַ לִ גְדַ ל וְלִ צְ מַ ח ּ ּ בַּ עֲבוֹ דָ תוֹ וְלַעֲבֹר ולְ דַ לֵג עַל כָּ ל הַ מְ נִיעוֹ ת וְהָ עִ כּ ובִ ים ּ ּ ּ ּ . וְ לִ בְ לִ י לְ הִ סְ תַ כֵּ ל עַל ּ שׁ ום דָ בָ ר ּ ּ , כִּ י אֱמונָה הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ כּ ֹחַ הַ גּוֹ דֵ ל וְ כֹחַ הַ צוֹ מֵ חַ וְ כו ּ ּ ', כַּ מְ בֹאָ ר הֵיטֵ ב בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ שֶׁ ל אֲרִ יכַ ת אַ פַ יִם ּ (: צ)

Segment 14
HE:
ח, כד וְ אִ ם לֹא תֹאבֶ ה הָ אִ שָׁ ה לָלֶכֶ ת ּ

Segment 15
HE:
ּדַ ע , שֶׁ כַּוָנַת אֱלול הֵם תִ קון לִ פְ גַם הַ בְּ רִ ית ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י סוֹ ד ַּכ וָנוֹ ת אֱלול הוא ּ ּ ּ " הַ נוֹ תֵ ן בַּ יָם דָ רֶ ך ְ ּ ּ ּ " ) יְשַׁ עְ יָה מ ( ג" ) וְ כַ מְ באָ ר בְּ כַ וָנַת הָ אֲרִ ּ " ( ל" י זַ- לְ הָ אִ יר בְּ חִ ינַת דֶ רֶ ך ְ ּ ּ בַּ יָם , וְ דֶ רֶ ך זֶה נִפְ תָ ח בְּ חדֶ שׁ אֱלול ּ ּ ְ ) וְ עַיֵן שָׁ ם בַּ כַּ וָנוֹ ת ּ ּ כָּ ל הַ כַּ וָנוֹ ת שֶׁ ל אֱלול ּ ּ ( וְ עִ קָ ר פְ גַם ּ ּ הַ בְּ רִ ית הוא ּ בִּ בְ חִ ינַת דֶ רֶ ך הַזֶה ּ ְ ּ , כִּ י הָ יָה צָ רִ יך לְ הָ אִ יר בְּ חִ ינַת ְ הָ רכ ] ד " מָ אתַ יִם עֶשְׂ רִ ים וְ אַ רְ בָּ עָ ה [ אוֹ רוֹ ת בִּ בְ חִ ינַת יָם , בְּ חִ ינַת אֱמונָה ּ , וְ הוא נָטָ ה מִ זֶה ּ ּ , ופָ גַם בִּ בְ חִ ינַת דֶ רֶ ך ְ ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת ) בְּ רֵ אשִׁ ית ו יב , (: " כִּ י הִ שְׁ חִ ית כָּ ל בָּ שָׂ ר אֶ ת ּדַ רְ כּ וֹ " כִּ י אִ שָׁ ה נִקְ רֵ את דֶ רֶ ך ְ ּ ּ , כַּ מובָ א בְּ דִ בְ רֵ י ּ ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו , ּ זִכְ רוֹ נָם לִ בְ רָ כָ ה ) ּ ּ קִ דושִׁ ין ב , :( וְיֵשׁ דֶ רֶ ך אַ חֵ ר ְ ּ , בְּ חִ ינַת ) מִ שְׁ לֵי ל (: " דֶ רֶ ך אִ שָׁ ה מְ נָאֶ פֶ ת ּ ּ ְ " וְ הַ כְּ לָל- שֶׁ עִ קָ ר ּ ּ הַ פְ גָם בִּ בְ חִ י נַת דֶ רֶ ך ְ ּ , שֶׁ לא הֵ אִ יר הַ דֶ רֶ ך בַּ יָם ּ ְ ּ ּ . וְ לִ פְ עָמִ ים מֵ חֲמַ ת זֶה הַ פְ גָם יוכַ ל לֶאַ בֵּ ד אֶ ת זִווגוֹ ּ ּ ּ ּ ) עין תיקון יד ( כִּ י מֵ אַ חַ ר שֶׁ נָטָ ה מִ זִווגוֹ ּ ּ ּ ּ , קָ שֶׁ ה לוֹ לִ מְ צא אֶ ת ּ ּ זִווגוֹ , וַאֲפִ לו אִ ם יִמְ צָ א אֶ ת זִווגוֹ ּ ּ ּ ּ , ּתִ הְ יֶה לוֹ מְ נַגֶּדֶ ת , וְ לא ּתִ הְ יֶה נוֹ טָ ה אַ חַ ר רְ צוֹ נוֹ , מֵ חֲמַ ת שֶׁ נָטָ ה מִ מֶ נָה וְ לא ּ ּ ּ הֵ אִ יר בָּ ה , ּ מִ זֶה נִתְ הַוֶה שֶׁ יֵשׁ לָה רָ צוֹ ן אַ חֵ ר כְּ נֶגְדוֹ וְ אָ ז ּ ּ ּ ּ ּ : לא זָכָ ה - ֹ כְּ נֶגְדו ּ ) יְבָ מוֹ ת סג (. וְחדֶ שׁ אֱלול שֶׁ אָ ז יְכוֹ לִ ין ּ לְ תַ קֵ ן זֶה ולְ הָ אִ יר הַ דֶ רֶ ך בַּ ְ ּ ּ ּ יָם כַּ נַ ּ ּ עַל ] , ל"- כֵּן כַּ וָנַת ּ אֱלול הֵם תִ קון לָזֶה ּ ּ ּ ּ [ וכְ שֶׁ מְ תַ קֵ ן זֶה ּ ּ ּ , אֲזַי מוֹ צֵ א זִווגוֹ ּ ּ , וְ הִ יא אֵ ינָה כְּ נֶגְדוֹ ּ ּ , רַ ק כִּ רְ צוֹ נוֹ . וְיֵשׁ בָּ זֶה סוֹ ד נִפְ לָא כִּ י ּדַ ע , שֶׁ זֶה הַ סּ וֹ ד מָ סַ ר אַ בְ רָ הָ ם לֶאֱלִ יעֶזֶר עַבְ דוֹ ּ ּ , כְּ שֶׁ שְׁ ּ לָחוֹ לְ בַ קֵ שׁ הַ זִווג שֶׁ ל יִצְ חָ ק בְּ נוֹ ּ ּ ּ ּ , הַ יְנו סוֹ ד כַּ וָנַת ּ ּ ּ אֱלול , שֶׁ הֵם מְ סֻגָּלִ ים לְ תִ קון הַ בְּ רִ ית ּ ּ , שֶׁ עַל-יְדֵ י- זֶה מוֹ צְ אִ ין הַ זִווג כִּ י עַל ּ ּ ּ- ַיְדֵ י הַ תִ קון הַ נ ּ ּ ּ ּ " ל נַעֲשֶׂ ה בָּ ה רָ צוֹ ן ּ אֵ לָיו , כִּ י מִ קדֶ ם לא הָ יְתָ ה נוֹ טָ ה אַ חַ ּ ר רְ צוֹ נוֹ , כִּ י נָטְ תָ ה מִ מֶ נו כַּ נַ ּ ּ ּ ּ , ל" וְעַל-יְדֵ י- ֹזֶה אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ מְ צא זִווגו ּ ּ , וַאֲפִ לו אִ ם מוֹ צְ אָ ה ּ ּ ּ , אֵ ינָה נוֹ טָ ה אַ חַ ר רְ צוֹ נוֹ כַּ נַ ּ ּ " ל אֲבָ ל עַל-יְדֵ י כַּ וָנַת אֱלול שֶׁ הֵם הַ תִ קון לָזֶה ּ ּ ּ ּ ּ עַל , -יְדֵ י- זֶה חָ זַר וְ נַעֲשָׂ ה בָּ ה רָ צ ּ וֹ ן אֵ לָיו כַּ נַ . ל"ּ וְזֶה הַ סּ וֹ ד מְ באָ ר בַּ תוֹ רָ ה ּ בְּ פָ רָ שַׁ ת אֱלִ יעֶזֶר , כִּ י אַ בְ רָ הָ ם מָ סַ ר לוֹ הַ סּ וֹ ד הַ זֶה וְזֶה ּ שֶׁ אָ מַ ר אַ בְ רָ הָ ם לֶאֱלִ יעֶזֶר ) בְּ רֵ אשִׁ ית כד ח , (: " ְו אִ ם א לֹ תֹאבֶ ה הָ אִ שָׁ ה ּ לָ לֶכֶת ַא חֲרֶ יך , "ָ רְ אֵ ה וְ הַ בֵּ ט נִפְ לְ אוֹ ת ּתוֹ רָ , ּ תֵ נו כִּ י רָ אשֵׁ י-תֵ בוֹ ת פָ סוק זֶה הֵם אוֹ תִ יוֹ ת אֱלול ּ ּ ּ ּ , ובָ אֶ מְ צַ ע הֵם תֵ בוֹ ת ּ ּ : תאבֶה הָ אִ שָׁ ה ּ , כִּ י עַל- יְדֵ י בְּ חִ ינַת ּ אֱלול , הַ יְנו סוֹ ד כַּ וָנוֹ ת אֱלול ּ ּ ּ , עַל-יְדֵ י- זֶה תאבֶ ה הָ אִ שָׁ ה ּ , כִּ י עַל-יְדֵ י- ַזֶה נַעֲשָׂ ה בָּ ה רָ צוֹ ן אֵ לָיו כַּ נ ּ ּ . ל" נִמְ צָ א שֶׁ בְּ אֵ לו הַ תֵ בוֹ ת בְּ עַצְ מָ ן שֶׁ דִ בֵּ ר אַ בְ רָ הָ ם עִ ם ּ ּ ּ ּ אֱלִ יעֶזֶר מֵ עִ נְיַן הַ חֲשָׁ שׁ , שֶׁ מָ א לא תִ תְ רַ צֶ ה לֵילֵך ְ ּ ּ ּ אַ חֲרָ יו , דְ הַ יְנו מַ ה שֶׁ אָ מַ ר לוֹ ּ ּ ּ : " וְ אִ ם לא תאבֶ ה הָ אִ שָׁ ה ּ



# Chayei Sarah
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/1/5/

Chayei Sarah
חיי שרה
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/1/5

Segment 1
HE:
א,גכ וַיִהְ יו חַ יֵי שָׂ רָ ה ּ ּ ּ

Segment 2
HE:
... וְזֶ הו שֶׁ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ ּ ) ל " בְּ רֵ אשִׁ ית רַ בָּ ה נח (: בַּ ת מֵ אָ ה כְּ בַ ת עֶשְׂ רִ ים ובַ ת עֶשְׂ רִ ים כְּ בַ ת שֶׁ בַ ע ּ . כִּ י זֶהו ּ עִ קַ ר הַ שְׁ לֵמות שֶׁ יַתְ חִ יל לִ חְ יוֹ ת בְּ כָ ל פַ עַם ּ ּ ּ ּ ּ . שֶׁ אֲפִ לו ּ ּ כְּ שֶׁ מַ גִּיעַ לִ ימֵ י הַ זִקְ נָה יִהְ יֶה בְּ עֵינָיו עֲדַ ּ ּ יִן יַנִיק לְ גַמְ רֵ י ּ כְּ אִ לו לֹא הִ תְ חִ יל לִ חְ יוֹ ת וְ לַעֲבֹד ה ּ ּ ' כְּ לָל וְיַתְ חִ יל לִ חְ יוֹ ת בַּ עֲבוֹ דָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך בְּ כָ ל פַ עַם מֵ חָ דָ שׁ ּ ְ . וְזֶהו ּ בְּ חִ ינַת : בַּ ת מֵ אָ ה כְּ בַ ת עֶשְׁ רִ ים בַּ ת עֶשְׂ רִ ים כְּ בַ ת שֶׁ בַ ע ' שְׁ נֵי חַ יֵי שָׂ רָ ה ּ ' ּ כֻּלָן שָׁ וִ ין לְ טוֹ בָ ה , כִּ י כָּ ל מַ ה שֶׁ מַ זְקִ ין ּ ּ הַ צַ דִ יק הוא עֲדַ יִן יַנִיק בְּ עֵינָיו כְּ אִ לו הוא תִ ינוֹ ק עֲדַ יִן ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ . 'ּ וְ כו וְ עַל־יְדֵ י זֶה מוֹ סִ יף בַּ עֲבוֹ דָ תוֹ בְּ כָ ל פַ עַם ּ , וְזוֹ כֶה לְ חַ יִים אֲרֻ כִּ ים בֶּ אֱמֶ ת ּ , שֶׁ כָּ ל יָמָ יו ושְׁ נוֹ תָ יו הֵם שְׁ נוֹ ת ּ

Segment 3
HE:
ּ חַ יִים בֶּ אֱמֶ ת , כִּ י אֵ ינוֹ אוֹ בֵ ד שׁ ום יוֹ ם מִ ימֵ י חַ יָיו בְּ לִ י ּ ּ תוֹ סֶ פֶ ת קְ דֻ שָׁ ה וְחִ יות ּ ּ ּ ּ . וְזֶהו בְּ חִ ינַת שְׁ נֵי חַ יֵי שָׂ רָ ה כֻּלָן ּ ּ ּ שָׁ וִין לְ טוֹ בָ ה , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת חַ יִים אֲרֻ כִּ ים ּ ּ ּ ) פה (:

Segment 4
HE:
ט, כג וְ יִתֶ ן־לִ י אֶ ת־מְ עָרַ ת הַ מַ כְ פֵ לָ ּ ּ ּ ה וְזֶה בְּ חִ ינַת מְ עָרַ ת הַ מַ כְ פֵ לָה שֶׁ כְּ פולָה בְּ זוגוֹ ת ּ ּ ּ ּ : אָ דָ ם וְחַ וָה ּ , אַ בְ רָ הָ ם וְ שָׂ רָ ה וְ כו ) ' ּ ּ עֵרובִ ין נג (. שֶׁ עַל שֵׁ ם זֶה נִקְ רֵ את הָ עִ יר " קִ רְ יַת אַ רְ בַּ ע , " עַל שֵׁ ם אַ רְ בָּ עָה זוגוֹ ת ּ ּ וְ כו ', אַ רְ בָּ עָ ה זוגוֹ ת הֵם בְּ חִ ינַת תְ פִ לִ ין שֶׁ ּ ּ ּ ל רֹאשׁ ותְ פִ לִ ין שֶׁ ל יָד ּ ּ , כִּ י אַ רְ בַּ ע פָ רָ שִׁ יוֹ ת שֶׁ ל רֹאשׁ הֵם ּ ּ בְּ חִ ינַת אַ רְ בָּ עָ ה מֹחִ ין דִ דְ כורָ א ּ ּ . וְ אַ רְ בַּ ע פָ רָ שִׁ יוֹ ת שֶׁ ל יָד ּ ּ הֵם בְּ חִ ינַת אַ רְ בָּ עָ ה מֹחִ ין דְ נוקְ בָ א ּ ּ . וְזֶהו בְּ חִ ינַת ּ אַ רְ בָּ עָ ה זוגוֹ ת הַ נַ ּ ּ , ל" כִּ י קִ רְ יַת אַ רְ בַּ ע הֵ ם בְּ חִ ינַת אַ רְ בָּ עָ ה שֵׁ מוֹ ת שֶׁ ל הַ תְ פִ לִ ין כַּ יָדועַ ּ ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן נִקְ רֵ את ' מְ עָרַ ת הַ מַ כְ פֵ לָה ּ ּ ' עַל שֵׁ ם חַ יִים אֲרֻ כִּ ים שֶׁ ל הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ שֶׁ קְ דֻ שָׁ תָ ם וְחִ יותָ ם כְּ פולָה תָ מִ יד ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י בְּ כָ ל פַ עַם ּ מוֹ סִ יפִ ין קְ דֻ שָׁ ה עַל קְ דֻ שָׁ ּ ּ ה תְ שׁ ובָ ה עַל תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה עִ קַ ר קִ יום הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת ) ּ אִ יוֹ ב יא ( כִּ י כִ פְ לַיִם לְ תושִׁ יָה ּ ּ , בְּ חִ ינַת ) מִ שְׁ לֵי לא ( כִּ י כָ ל בֵּ יתָ ה לָבושׁ ּ ּ שָׁ נִים , פָ תוֹ חַ תִ פְ תַ ח ּ ּ ּ , הַ עֲנֵק תַ עֲנִיק ּ , נָתֹן תִ תֵ ן וְ כו ּ ּ ּ ', כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ ּ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ , ל" בְּ חִ ינַת מִ שְׁ נֵה תוֹ רָ ה ּ , בְּ חִ ינַת ) יְשַׁ עְ יָה סא ( לָכֵן בְּ אַ רְ צָ ם מִ שְׁ נֶה יִירָ שו , ּ שֶׁ כָּ ל זֶה הוא ּ בְּ חִ ינַת חַ יִים אֲרֻ כִּ ים ּ , חַ יִים נִצְ חִ יִים שֶׁ זוֹ כִ ין הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י שֶׁ מוֹ סִ יפִ ין וְ כוֹ פְ לִ ין קְ דֻ שָׁ תָ ם בְּ כָ ל ּ ּ יוֹ ם ובְ כָ ל עֵת ּ

Segment 5
HE:
ט, כג בְּ כֶ סֶף מָ לֵא יִתְ נֶנָּה לִּ י ּ

Segment 6
HE:
וְ עַל־כֵּן לֹא רָ צָ ה אַ בְ רָ הָ ם אָ בִ ינו לִ קַ ח הַ מְ עָרַ ת ּ ּ ּ הַ מַ כְ פֵ לָה בְּ מַ תָ נָה מֵ עֶפְ רוֹ ן ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : בְּ כֶ סֶ ף מָ לֵא יִתְ נֶנָה לִ י ּ ּ ּ , כִּ י לְ גֹדֶ ל עֹצֶם הַ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ הָ יְתָ ה שָׁ ם ּ ּ , וכְ שֶׁ הָ יְתָ ה תַ חַ ת יַד עֶפְ רוֹ ן הָ יו הַ קְ לִ פוֹ ת מְ סַ בְּ בִ ין אוֹ תָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ מְ אֹד , וְ עַל־כֵּן אֵ צֶל עֶפְ רוֹ ן הָ יְתָ ה חֹ _ ְ שֶׁ ך אֲפֵ לָה כַּ מובָ א ּ ּ , עַל־כֵּן לֹא הָ יָה בְּ אֶ פְ שָׁ ר לְ הוֹ צִ יאָ ה מֵ עֶפְ רוֹ ן ּ בְּ מַ תָ נָה בְּ חִ נָם כִּ י אִ ם בְּ כֶ סֶ ף מָ לֵא ּ ּ , כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הוֹ צִ יא ולְ הַ עֲלוֹ ת הַ קְ דֻ שָׁ ה בְּ חִ נָם ּ ּ ּ ּ , בִּ פְ רָ ט קְ דֻ שָׁ ה גְּבֹהָ ה ּ כָּ זֹאת . וְ עַל־כֵּן נָתַ ן לוֹ אַ רְ בַּ ע מֵ אוֹ ת שֶׁ קֶ ל כֶּ סֶ ף , שֶׁ הֵם מְ רַ מְ זִין עַל אַ רְ בַּ ע מֵ אוֹ ת עָלְ מִ ין דְ כִ סּ ופִ ין ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ . הַ יְנו ּ כִּ י מָ מוֹ ן שֶׁ ל אַ בְ רָ הָ ם הָ יָה קָ דוֹ שׁ מְ אֹד וְ נִתְ גַּלו בּ וֹ כָּ ל הַ גְּוָנִין עִ לָאִ ין שֶׁ הֵם גְּדֻ לַת הַ בּ וֹ רֵ א ּ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך , ְ שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת אַ רְ בַּ ע מֵ אוֹ ת עָ לְ מִ ין דְ כִ סּ ופִ ין ּ ּ ּ ּ שֶׁ בָּ הֶם מִ תְ עַנְגִים הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת כְּ לַל כָּ ל הַ גְּוָנִין הַ קְ דוֹ שִׁ ים שֶׁ הַ כּ ֹל תְ אֵ בִ ים ומִ תְ עַנְגִים לִ רְ אוֹ תָ ם ּ ּ ּ ּ ולְ הִ סְ תַ כֵּ ל בָּ הֶם ּ ּ . וְזֶהו בְּ חִ ינַת ּ : אַ רְ בַּ ע מֵ אוֹ ת שֶׁ קֶ ל כֶּ סֶ ף עוֹ בֵ ר לַסּ וֹ חֵ ר , וְתַ רְ גּומוֹ ּ : ּדְ מִ תְ קַ בֵּ ל בִּ סְ חוֹ רָ תָ א בְּ כָ ל מְ דִ ינְתָ א ּ , הַ יְנו שֶׁ כָּ ל הַ סְּ חוֹ ּ רוֹ ת וְ הַ מַ שָׂ א ומַ תָ ן שֶׁ בְּ כָ ל ּ ּ ּ ּ ּ הַ מְ דִ ינוֹ ת , הַ כּ ֹל נַעֲשָׂ ה עַל־יְדֵ י הַ כֶּ סֶ ף , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : וְ הַ כֶּ סֶ ף יַעֲנֶה אֶ ת הַ כּ ֹל , מֵ חֲמַ ת שֶׁ בְּ הַ כֶּ סֶ ף כְּ לולִ ים כָּ ל ּ הַ גְּוָנִין עִ לָאִ ין שֶׁ כְּ לולִ ים בְּ אַ רְ בַּ ע מֵ אוֹ ת עָ לְ מִ ין ּ ּ דְ כִ סּ ופִ ין ּ ּ שֶׁ , הֵם בְּ חִ ינַת אַ רְ בַּ ע מֵ אוֹ ת שֶׁ קֶ ל כֶּ סֶ ף , ּובְ כֹחַ זֶה קָ נָה אַ בְ רָ הָ ם אֶ ת מְ עָרַ ת הַ מַ כְ פֵ לָה מֵ עֶפְ רוֹ ן ּ ּ , עַל־יְדֵ י שֶׁ גִּלָה גְּדֻ לַת הַ בּ וֹ רֵ א עַל־יְדֵ י הָ אַ רְ בַּ ע מֵ אוֹ ת שֶׁ קֶ ל כֶּסֶ ף ּ ּ שֶׁ לוֹ שֶׁ הָ יו כְּ לולִ ים בָּ הֶם כָּ ל הַ גְּוָנִין וְ כו ּ ּ ּ ּ ', שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה נִכְ נְעו הַ קְ לִ פוֹ ת שֶׁ רָ צו לְ הִ תְ אַ חֵ ז שָׁ ם וְ נָפְ לו וְ נִתְ בַּ טְ לו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , וְ עָ לְ תָ ה הַ שָׂ דֶ ה וְ הַ מְ עָרָ ה וְ נִקְ נֶה לְ אַ בְ רָ הָ ם ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : ּ וַיָקָ ם שְׂ דֵ ה עֶפְ רוֹ ן — תְ קומָ ה הָ יְתָ ה לוֹ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ ּפֵ רֵ שׁ " רַ שִׁ י שָׁ ם , וְ הַ כּ ֹ ל עַל־יְדֵ י הִ תְ גַּלות הַ גְּוָנִין שֶׁ בַּ כֶּ סֶ ף שֶׁ ל ּ ּ אַ בְ רָ הָ ם . אֲבָ ל בְּ וַדַ אי עֶפְ רוֹ ן לֹא זָכָ ה לֵהָ נוֹ ת מֵ אֵ לו ּ ּ ּ הַ גְּוָנִין , כִּ י אַ חַ ר־כָּ ך כְּ שֶׁ בָּ א הַ כֶּ סֶ ף לְ יָדוֹ נִתְ עַלְ מו ּ ּ ְ הַ גְּוָנִין שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת אַ רְ בַּ ע מֵ אוֹ ת עָ לְ מִ ין דְ כִ סּ ו ּ ּ פִ ין וְ כַ מְ בֹאָ ר לְ עֵיל ּ ) (: פז

Segment 7
HE:
יג , כג נָתַ תִ י כֶּ סֶף הַ שָׂ דֶ ה קַ ח מִ מֶ נִּי ּ ּ ּ

Segment 8
HE:
אַ בְ רָ הָ ם דָ חַ ק עַצְ מוֹ לִ קְ נוֹ ת מְ עָרַ ת הַ מַ כְ פֵ לָה בְּ כֶסֶ ף ּ ּ ּ מָ לֵא דַ יְקָ א ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : אַ ך אִ ם אַ תָ ה לו שְׁ מָ עֵנִי ּ ּ ְ נָתַ תִ י כֶּ סֶ ף הַ שָׂ דֶ ה קַ ח מִ מֶ נִי וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ', וְ כֵן דָ וִ ד כְּ שֶׁ קָ נָה אֶ ת ּ ּ מְ קוֹ ם הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ מֵ אֲרַ וְ נָה הַ יְבוסִ י וְ כו ּ ּ ּ ּ ' שֶׁ אָ מַ ר : וְ לֹא אַ עֲלֶה לֵאלֹקַ י עֹלוֹ ת חִ נָם ּ , וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בַּ זֹהַ ר ּ ּ ּ ּ הַ קָ דוֹ שׁ ; כִּ י אֵ לו הַ מְ קוֹ מוֹ ת הָ יו קְ דוֹ שִׁ ים בִּ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ּ נוֹ רָ אָ ה מְ אֹד , שֶׁ הֵם ' מְ עָ רַ ת הַ מַ כְ פֵ לָה ּ ּ ' שֶׁ הוא שַׁ עֲרֵ י ּ גַּן־עֵדֶ ן שֶׁ דֶ רֶ ך שָׁ ם עוֹ לִ ין כָּ ל הַ נְשָׁ מוֹ ת אֶ ל עֵץ הַ חַ יִים ּ ּ ְ ּ ', ּ וְ כו וְ כֵן מְ קוֹ ם הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ הוא שַׁ עַר הַ שָׁ מַ יִם וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ' ּ וְ כו ', וְ עִ קַ ר קְ דֻ שָׁ תָ ם הוא שֶׁ שָׁ ם הִ תְ גַּלות הַ הַ שְׁ גָּחָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְּב יוֹ תֵ ר שֶׁ זֶה עִ קַ ר קְ דֻ שַׁ ת אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : ּתָ מִ יד עֵינֵי ה ' אֱלֹקֶ יך בָּ ה ּ ָ ... ובְ וַדַ אי גַּם בְּ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ עַצְ מוֹ כָּ ל מַ ה שֶׁ הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ּ גְּדוֹ לָה בְּ יוֹ תֵ ר , מִ תְ גַּלָה שָׁ ם הַ הַ שְׁ גָּחָ ה יוֹ תֵ ר וְיוֹ תֵ ר ּ , כִּ י

Segment 9
HE:
הַ הַ שְׁ גָּחָ ה הוא עִ קַ ר כְּ לָלִ יות הַ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ עִ קָ רָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל , וְ שָׁ ם בְּ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל שָׁ ם הֵ ם ' עֶשֶׂ ר קְ דֻ שׁ וֹ ת ּ ' עַד קֹדֶ שׁ קָ דָ שִׁ ים , שֶׁ שָׁ ם עִ קַ ר הִ תְ גַּלות ּ ּ ּ ּ הַ הַ שְׁ גָּחָ ה , וְ כֵן בִּ מְ עָרַ ת הַ מַ כְ פֵ לָה שֶׁ הָ יָה מוכָ ן לִ ּ ּ ּ קְ בורַ ת ּ הָ אָ בוֹ ת לַעֲלוֹ ת דֶ רֶ ך שָׁ ם לְ הִ כָּ לֵל בּ וֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ְ ּ . אֲבָ ל אֵ לו הַ מְ קוֹ מוֹ ת הָ יו תַ חַ ת יַד הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א אֵ צֶל ּ ּ ּ ּ ּ עֶפְ רוֹ ן וַאֲרַ וְ נָה הַ יְבוסִ י ּ , כִּ י כֵ ן הַ דָ בָ ר שֶׁ בְּ כָ ל מָ קוֹ ם ּ שֶׁ נֶעְ לָם קְ דֻ שָׁ ה עֲצומָ ה בְּ זֶה הָ עוֹ לָם הַ גַּ ּ ּ ּ שְׁ מִ י , ּ הוא בַּ תְ חִ לָה תַ חַ ת יַד הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א כַּ מובָ א ּ ּ ּ ּ ּ . וְ עִ קַ ר ּ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א הוא כְּ פִ ירוֹ ת שֶׁ ל הַ טֶ בַ ע ּ ּ , עַל־כֵּן לֹא הָ יָה אֶ פְ שָׁ ר לְ הוֹ צִ יא הַ קְ דֻ שָׁ ה מֵ הֶם בִּ שְׁ לֵמות כִּ י אִ ם ּ ּ ּ מִ דַ עְ תָ ם ורְ צוֹ נָם עַל־יְדֵ י כֶּ סֶ ף מָ לֵא וְ ּ ּ ּ לֹא בְּ חִ נָם ּ , כִּ י כֶּ סֶ ף כְּ לַל הַ הַ שְׁ פָ עוֹ ת ּ , וְ כָ ל טָ עותָ ם אַ חַ ר הַ כְּ פִ ירוֹ ת שֶׁ ל ּ הַ טֶ בַ ע שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה ּ ּ , הָ עִ קָ ר הוא מֵ חֲמַ ת ּ ּ חֶ מְ דַ ת הַ מָ מוֹ ן שֶׁ בּ וֹ תְ חובִ ים כָּ ל הַ שִׁ בְ עִ ים עֲבוֹ דוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ זָרוֹ ת ) כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ מָ קוֹ ם ּ אַ חֵ ר בְּ סִ ימָ ן כג , ( וְ עַל־כֵּן אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הוֹ צִ יא בִּ לְ עָם מִ פִ יהֶם בְּ רָ צוֹ ן טוֹ ב כִּ י אִ ם ּ עַל־יְדֵ י הַ מָ מוֹ ן ּ , כְּ מוֹ אַ בְ רָ הָ ם וְ דָ וִ ד . וְיֵשׁ בָּ זֶה הַ רְ בֵּ ה הַ רְ בֵּ ה לְ בָ אֵ ר וְ הַ מַ שְׂ כִּ ילִ ים יָבִ ינו ּ ּ ) :( פח

Segment 10
HE:
זט, כג אַ רְ בַּ ע מֵ אוֹ ת שֶׁ קֶ ל כֶּ סֶף

Segment 11
HE:
סִ תְ רֵ י תוֹ רָ ה שֶׁ מַ שִׂ יגִין הַ צַ דִ יקִ ים זֶה בְּ חִ ינַת אַ רְ בַּ ע ּ ּ ּ ּ ּ מֵ אוֹ ת שֶׁ קֶ ל כֶּ סֶ ף בְּ חִ ינַת חַ י עַלְ מִ ין דְ כִ סּ ופִ ין דְ יֵירְ תִ ין ּ ּ ּ צַ דִ יקַ יָא וְ כו ּ ּ ּ . ' עַל כֵּ ן אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ זְכּ וֹ ת לָהֶם כִּ י אִ ם עַל יְדֵ י כִּ סּ ופִ ין דִ קְ דֻ שָׁ ה לְ הַשֵׁ ם יִתְ ּ ּ ּ ּ בָּ רַ ך , ְ ּ שֶׁ זוֹ כִ ין עַל יְדֵ י שְׁ מִ ירַ ת הַ בְּ רִ ית , שֶׁ עַל יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א זוֹ כִ ין לְ סִ תְ רֵ י ּ ּתוֹ רָ ה , בְּ חִ ינַת חַ י עַלְ מִ ין דְ כִ סּ ופִ ין הַ נַ ּ ּ ּ . ל" וְ כֵן צְ רִ יכִ ין לָהֶם אַ הֲבַ ת חֶ סֶ ד , הַ יְנו שֶׁ יִהְ יֶה אַ הֲבָ ה וְ שָׁ לוֹ ם גָּדוֹ ל בֵּ ין ּ ּ הַ חֲבֵ רִ ים , וְ אָ ז זוֹ כִ ין לְ הַ מְ שָׁ כַ ת הַ תוֹ רָ ה ּ פט ) (:

Segment 12
HE:
כג,יז ּ וַיָקָ ם שְׂ דֵ ה עֶפְ רוֹ ן

Segment 13
HE:
וְ עַל־כֵּן קָ נָה ) אַ בְ רָ הָ ם ( מְ עָרַ ת הַ מַ כְ פֵ לָה מֵ עֶפְ רוֹ ן ּ ּ . עֶפְ רוֹ ן הוא בְּ חִ ינַת עָפָ ר בְּ חִ ינַת הָ רַ ע הַ נֶאֱחַ ז בִּ יסוֹ ד ּ ּ הֶ עָפָ ר , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ) יְשַׁ עְ יָה סה ( וְנָחָ שׁ עָפָ ר לַחְ מוֹ , בְּ חִ ינַת ) בְּ רֵ אשִׁ ית ג , יד ( וְ עָפָ ר תֹאכַ ל וְ כו ּ ּ ', שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת עַצְ בות וְ עַצְ לות וכְ בֵ דות הַ נִמְ שָׁ ך מֵ הָ רַ ע ְ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ בִּ יסוֹ ד הֶ עָפָ ר שֶׁ הוא עִ קַ ר נְשִׁ יכַ ת הַ נָחָ שׁ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תַ ב רַ בֵּ נו זַ ּ " ל עַל זֶה הַפָ סוק ּ ּ : " וְ נָחָ שׁ עָפָ ר לַחְ מוֹ " ) סִ ימָ ן קפט ( , ּ עַיֵן שָׁ ם . עַל־יְדֵ י יְסוֹ ד הֶ עָפָ ר וְ הַ כְ נָעָתוֹ שֶׁ בִּ קְ דֻ שָׁ ה ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת אֱמונָה ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ) תְ הִ לִ ים לז ּ ּ ( שְׁ כָ ן אֶ רֶ ץ ורְ עֵה אֱמונָה ּ ּ , בְּ חִ ינַת עָפָ ר מָ אנָא דְ כֻלְ הו ּ ּ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י אֱמונָה ּ , בְּ חִ ינַת עָפָ ר דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ , מְ קַ בְּ לִ ין ומַ מְ שִׁ יכִ ין כָּ ל הַ חִ יות וְ כָ ל הַ קְ דֻ שׁ וֹ ת וְזוֹ כִ ין ּ ּ ּ ּ ּ לִ בְ חִ ינַת כּ ֹחַ הַ גּוֹ דֵ ל וְכֹחַ הַ צוֹ מֵ חַ לִ גְדַ ל וְלִ צְ מַ ח ּ ּ בַּ עֲבוֹ דָ תוֹ וְלַעֲבֹר ולְ דַ לֵג עַל כָּ ל הַ מְ נִיעוֹ ת וְהָ עִ כּ ובִ ים ּ ּ ּ ּ . וְ לִ בְ לִ י לְ הִ סְ תַ כֵּ ל עַל ּ שׁ ום דָ בָ ר ּ ּ , כִּ י אֱמונָה הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ כּ ֹחַ הַ גּוֹ דֵ ל וְ כֹחַ הַ צוֹ מֵ חַ וְ כו ּ ּ ', כַּ מְ בֹאָ ר הֵיטֵ ב בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ שֶׁ ל אֲרִ יכַ ת אַ פַ יִם ּ (: צ)

Segment 14
HE:
ח, כד וְ אִ ם לֹא תֹאבֶ ה הָ אִ שָׁ ה לָלֶכֶ ת ּ

Segment 15
HE:
ּדַ ע , שֶׁ כַּוָנַת אֱלול הֵם תִ קון לִ פְ גַם הַ בְּ רִ ית ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י סוֹ ד ַּכ וָנוֹ ת אֱלול הוא ּ ּ ּ " הַ נוֹ תֵ ן בַּ יָם דָ רֶ ך ְ ּ ּ ּ " ) יְשַׁ עְ יָה מ ( ג" ) וְ כַ מְ באָ ר בְּ כַ וָנַת הָ אֲרִ ּ " ( ל" י זַ- לְ הָ אִ יר בְּ חִ ינַת דֶ רֶ ך ְ ּ ּ בַּ יָם , וְ דֶ רֶ ך זֶה נִפְ תָ ח בְּ חדֶ שׁ אֱלול ּ ּ ְ ) וְ עַיֵן שָׁ ם בַּ כַּ וָנוֹ ת ּ ּ כָּ ל הַ כַּ וָנוֹ ת שֶׁ ל אֱלול ּ ּ ( וְ עִ קָ ר פְ גַם ּ ּ הַ בְּ רִ ית הוא ּ בִּ בְ חִ ינַת דֶ רֶ ך הַזֶה ּ ְ ּ , כִּ י הָ יָה צָ רִ יך לְ הָ אִ יר בְּ חִ ינַת ְ הָ רכ ] ד " מָ אתַ יִם עֶשְׂ רִ ים וְ אַ רְ בָּ עָ ה [ אוֹ רוֹ ת בִּ בְ חִ ינַת יָם , בְּ חִ ינַת אֱמונָה ּ , וְ הוא נָטָ ה מִ זֶה ּ ּ , ופָ גַם בִּ בְ חִ ינַת דֶ רֶ ך ְ ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת ) בְּ רֵ אשִׁ ית ו יב , (: " כִּ י הִ שְׁ חִ ית כָּ ל בָּ שָׂ ר אֶ ת ּדַ רְ כּ וֹ " כִּ י אִ שָׁ ה נִקְ רֵ את דֶ רֶ ך ְ ּ ּ , כַּ מובָ א בְּ דִ בְ רֵ י ּ ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו , ּ זִכְ רוֹ נָם לִ בְ רָ כָ ה ) ּ ּ קִ דושִׁ ין ב , :( וְיֵשׁ דֶ רֶ ך אַ חֵ ר ְ ּ , בְּ חִ ינַת ) מִ שְׁ לֵי ל (: " דֶ רֶ ך אִ שָׁ ה מְ נָאֶ פֶ ת ּ ּ ְ " וְ הַ כְּ לָל- שֶׁ עִ קָ ר ּ ּ הַ פְ גָם בִּ בְ חִ י נַת דֶ רֶ ך ְ ּ , שֶׁ לא הֵ אִ יר הַ דֶ רֶ ך בַּ יָם ּ ְ ּ ּ . וְ לִ פְ עָמִ ים מֵ חֲמַ ת זֶה הַ פְ גָם יוכַ ל לֶאַ בֵּ ד אֶ ת זִווגוֹ ּ ּ ּ ּ ) עין תיקון יד ( כִּ י מֵ אַ חַ ר שֶׁ נָטָ ה מִ זִווגוֹ ּ ּ ּ ּ , קָ שֶׁ ה לוֹ לִ מְ צא אֶ ת ּ ּ זִווגוֹ , וַאֲפִ לו אִ ם יִמְ צָ א אֶ ת זִווגוֹ ּ ּ ּ ּ , ּתִ הְ יֶה לוֹ מְ נַגֶּדֶ ת , וְ לא ּתִ הְ יֶה נוֹ טָ ה אַ חַ ר רְ צוֹ נוֹ , מֵ חֲמַ ת שֶׁ נָטָ ה מִ מֶ נָה וְ לא ּ ּ ּ הֵ אִ יר בָּ ה , ּ מִ זֶה נִתְ הַוֶה שֶׁ יֵשׁ לָה רָ צוֹ ן אַ חֵ ר כְּ נֶגְדוֹ וְ אָ ז ּ ּ ּ ּ ּ : לא זָכָ ה - ֹ כְּ נֶגְדו ּ ) יְבָ מוֹ ת סג (. וְחדֶ שׁ אֱלול שֶׁ אָ ז יְכוֹ לִ ין ּ לְ תַ קֵ ן זֶה ולְ הָ אִ יר הַ דֶ רֶ ך בַּ ְ ּ ּ ּ יָם כַּ נַ ּ ּ עַל ] , ל"- כֵּן כַּ וָנַת ּ אֱלול הֵם תִ קון לָזֶה ּ ּ ּ ּ [ וכְ שֶׁ מְ תַ קֵ ן זֶה ּ ּ ּ , אֲזַי מוֹ צֵ א זִווגוֹ ּ ּ , וְ הִ יא אֵ ינָה כְּ נֶגְדוֹ ּ ּ , רַ ק כִּ רְ צוֹ נוֹ . וְיֵשׁ בָּ זֶה סוֹ ד נִפְ לָא כִּ י ּדַ ע , שֶׁ זֶה הַ סּ וֹ ד מָ סַ ר אַ בְ רָ הָ ם לֶאֱלִ יעֶזֶר עַבְ דוֹ ּ ּ , כְּ שֶׁ שְׁ ּ לָחוֹ לְ בַ קֵ שׁ הַ זִווג שֶׁ ל יִצְ חָ ק בְּ נוֹ ּ ּ ּ ּ , הַ יְנו סוֹ ד כַּ וָנַת ּ ּ ּ אֱלול , שֶׁ הֵם מְ סֻגָּלִ ים לְ תִ קון הַ בְּ רִ ית ּ ּ , שֶׁ עַל-יְדֵ י- זֶה מוֹ צְ אִ ין הַ זִווג כִּ י עַל ּ ּ ּ- ַיְדֵ י הַ תִ קון הַ נ ּ ּ ּ ּ " ל נַעֲשֶׂ ה בָּ ה רָ צוֹ ן ּ אֵ לָיו , כִּ י מִ קדֶ ם לא הָ יְתָ ה נוֹ טָ ה אַ חַ ּ ר רְ צוֹ נוֹ , כִּ י נָטְ תָ ה מִ מֶ נו כַּ נַ ּ ּ ּ ּ , ל" וְעַל-יְדֵ י- ֹזֶה אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ מְ צא זִווגו ּ ּ , וַאֲפִ לו אִ ם מוֹ צְ אָ ה ּ ּ ּ , אֵ ינָה נוֹ טָ ה אַ חַ ר רְ צוֹ נוֹ כַּ נַ ּ ּ " ל אֲבָ ל עַל-יְדֵ י כַּ וָנַת אֱלול שֶׁ הֵם הַ תִ קון לָזֶה ּ ּ ּ ּ ּ עַל , -יְדֵ י- זֶה חָ זַר וְ נַעֲשָׂ ה בָּ ה רָ צ ּ וֹ ן אֵ לָיו כַּ נַ . ל"ּ וְזֶה הַ סּ וֹ ד מְ באָ ר בַּ תוֹ רָ ה ּ בְּ פָ רָ שַׁ ת אֱלִ יעֶזֶר , כִּ י אַ בְ רָ הָ ם מָ סַ ר לוֹ הַ סּ וֹ ד הַ זֶה וְזֶה ּ שֶׁ אָ מַ ר אַ בְ רָ הָ ם לֶאֱלִ יעֶזֶר ) בְּ רֵ אשִׁ ית כד ח , (: " ְו אִ ם א לֹ תֹאבֶ ה הָ אִ שָׁ ה ּ לָ לֶכֶת ַא חֲרֶ יך , "ָ רְ אֵ ה וְ הַ בֵּ ט נִפְ לְ אוֹ ת ּתוֹ רָ , ּ תֵ נו כִּ י רָ אשֵׁ י-תֵ בוֹ ת פָ סוק זֶה הֵם אוֹ תִ יוֹ ת אֱלול ּ ּ ּ ּ , ובָ אֶ מְ צַ ע הֵם תֵ בוֹ ת ּ ּ : תאבֶה הָ אִ שָׁ ה ּ , כִּ י עַל- יְדֵ י בְּ חִ ינַת ּ אֱלול , הַ יְנו סוֹ ד כַּ וָנוֹ ת אֱלול ּ ּ ּ , עַל-יְדֵ י- זֶה תאבֶ ה הָ אִ שָׁ ה ּ , כִּ י עַל-יְדֵ י- ַזֶה נַעֲשָׂ ה בָּ ה רָ צוֹ ן אֵ לָיו כַּ נ ּ ּ . ל" נִמְ צָ א שֶׁ בְּ אֵ לו הַ תֵ בוֹ ת בְּ עַצְ מָ ן שֶׁ דִ בֵּ ר אַ בְ רָ הָ ם עִ ם ּ ּ ּ ּ אֱלִ יעֶזֶר מֵ עִ נְיַן הַ חֲשָׁ שׁ , שֶׁ מָ א לא תִ תְ רַ צֶ ה לֵילֵך ְ ּ ּ ּ אַ חֲרָ יו , דְ הַ יְנו מַ ה שֶׁ אָ מַ ר לוֹ ּ ּ ּ : " וְ אִ ם לא תאבֶ ה הָ אִ שָׁ ה ּ



# Chayei Sarah
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/1/5/

Chayei Sarah
חיי שרה
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/1/5

Segment 1
HE:
א,גכ וַיִהְ יו חַ יֵי שָׂ רָ ה ּ ּ ּ

Segment 2
HE:
... וְזֶ הו שֶׁ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ ּ ) ל " בְּ רֵ אשִׁ ית רַ בָּ ה נח (: בַּ ת מֵ אָ ה כְּ בַ ת עֶשְׂ רִ ים ובַ ת עֶשְׂ רִ ים כְּ בַ ת שֶׁ בַ ע ּ . כִּ י זֶהו ּ עִ קַ ר הַ שְׁ לֵמות שֶׁ יַתְ חִ יל לִ חְ יוֹ ת בְּ כָ ל פַ עַם ּ ּ ּ ּ ּ . שֶׁ אֲפִ לו ּ ּ כְּ שֶׁ מַ גִּיעַ לִ ימֵ י הַ זִקְ נָה יִהְ יֶה בְּ עֵינָיו עֲדַ ּ ּ יִן יַנִיק לְ גַמְ רֵ י ּ כְּ אִ לו לֹא הִ תְ חִ יל לִ חְ יוֹ ת וְ לַעֲבֹד ה ּ ּ ' כְּ לָל וְיַתְ חִ יל לִ חְ יוֹ ת בַּ עֲבוֹ דָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך בְּ כָ ל פַ עַם מֵ חָ דָ שׁ ּ ְ . וְזֶהו ּ בְּ חִ ינַת : בַּ ת מֵ אָ ה כְּ בַ ת עֶשְׁ רִ ים בַּ ת עֶשְׂ רִ ים כְּ בַ ת שֶׁ בַ ע ' שְׁ נֵי חַ יֵי שָׂ רָ ה ּ ' ּ כֻּלָן שָׁ וִ ין לְ טוֹ בָ ה , כִּ י כָּ ל מַ ה שֶׁ מַ זְקִ ין ּ ּ הַ צַ דִ יק הוא עֲדַ יִן יַנִיק בְּ עֵינָיו כְּ אִ לו הוא תִ ינוֹ ק עֲדַ יִן ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ . 'ּ וְ כו וְ עַל־יְדֵ י זֶה מוֹ סִ יף בַּ עֲבוֹ דָ תוֹ בְּ כָ ל פַ עַם ּ , וְזוֹ כֶה לְ חַ יִים אֲרֻ כִּ ים בֶּ אֱמֶ ת ּ , שֶׁ כָּ ל יָמָ יו ושְׁ נוֹ תָ יו הֵם שְׁ נוֹ ת ּ

Segment 3
HE:
ּ חַ יִים בֶּ אֱמֶ ת , כִּ י אֵ ינוֹ אוֹ בֵ ד שׁ ום יוֹ ם מִ ימֵ י חַ יָיו בְּ לִ י ּ ּ תוֹ סֶ פֶ ת קְ דֻ שָׁ ה וְחִ יות ּ ּ ּ ּ . וְזֶהו בְּ חִ ינַת שְׁ נֵי חַ יֵי שָׂ רָ ה כֻּלָן ּ ּ ּ שָׁ וִין לְ טוֹ בָ ה , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת חַ יִים אֲרֻ כִּ ים ּ ּ ּ ) פה (:

Segment 4
HE:
ט, כג וְ יִתֶ ן־לִ י אֶ ת־מְ עָרַ ת הַ מַ כְ פֵ לָ ּ ּ ּ ה וְזֶה בְּ חִ ינַת מְ עָרַ ת הַ מַ כְ פֵ לָה שֶׁ כְּ פולָה בְּ זוגוֹ ת ּ ּ ּ ּ : אָ דָ ם וְחַ וָה ּ , אַ בְ רָ הָ ם וְ שָׂ רָ ה וְ כו ) ' ּ ּ עֵרובִ ין נג (. שֶׁ עַל שֵׁ ם זֶה נִקְ רֵ את הָ עִ יר " קִ רְ יַת אַ רְ בַּ ע , " עַל שֵׁ ם אַ רְ בָּ עָה זוגוֹ ת ּ ּ וְ כו ', אַ רְ בָּ עָ ה זוגוֹ ת הֵם בְּ חִ ינַת תְ פִ לִ ין שֶׁ ּ ּ ּ ל רֹאשׁ ותְ פִ לִ ין שֶׁ ל יָד ּ ּ , כִּ י אַ רְ בַּ ע פָ רָ שִׁ יוֹ ת שֶׁ ל רֹאשׁ הֵם ּ ּ בְּ חִ ינַת אַ רְ בָּ עָ ה מֹחִ ין דִ דְ כורָ א ּ ּ . וְ אַ רְ בַּ ע פָ רָ שִׁ יוֹ ת שֶׁ ל יָד ּ ּ הֵם בְּ חִ ינַת אַ רְ בָּ עָ ה מֹחִ ין דְ נוקְ בָ א ּ ּ . וְזֶהו בְּ חִ ינַת ּ אַ רְ בָּ עָ ה זוגוֹ ת הַ נַ ּ ּ , ל" כִּ י קִ רְ יַת אַ רְ בַּ ע הֵ ם בְּ חִ ינַת אַ רְ בָּ עָ ה שֵׁ מוֹ ת שֶׁ ל הַ תְ פִ לִ ין כַּ יָדועַ ּ ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן נִקְ רֵ את ' מְ עָרַ ת הַ מַ כְ פֵ לָה ּ ּ ' עַל שֵׁ ם חַ יִים אֲרֻ כִּ ים שֶׁ ל הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ שֶׁ קְ דֻ שָׁ תָ ם וְחִ יותָ ם כְּ פולָה תָ מִ יד ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י בְּ כָ ל פַ עַם ּ מוֹ סִ יפִ ין קְ דֻ שָׁ ה עַל קְ דֻ שָׁ ּ ּ ה תְ שׁ ובָ ה עַל תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה עִ קַ ר קִ יום הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת ) ּ אִ יוֹ ב יא ( כִּ י כִ פְ לַיִם לְ תושִׁ יָה ּ ּ , בְּ חִ ינַת ) מִ שְׁ לֵי לא ( כִּ י כָ ל בֵּ יתָ ה לָבושׁ ּ ּ שָׁ נִים , פָ תוֹ חַ תִ פְ תַ ח ּ ּ ּ , הַ עֲנֵק תַ עֲנִיק ּ , נָתֹן תִ תֵ ן וְ כו ּ ּ ּ ', כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ ּ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ , ל" בְּ חִ ינַת מִ שְׁ נֵה תוֹ רָ ה ּ , בְּ חִ ינַת ) יְשַׁ עְ יָה סא ( לָכֵן בְּ אַ רְ צָ ם מִ שְׁ נֶה יִירָ שו , ּ שֶׁ כָּ ל זֶה הוא ּ בְּ חִ ינַת חַ יִים אֲרֻ כִּ ים ּ , חַ יִים נִצְ חִ יִים שֶׁ זוֹ כִ ין הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י שֶׁ מוֹ סִ יפִ ין וְ כוֹ פְ לִ ין קְ דֻ שָׁ תָ ם בְּ כָ ל ּ ּ יוֹ ם ובְ כָ ל עֵת ּ

Segment 5
HE:
ט, כג בְּ כֶ סֶף מָ לֵא יִתְ נֶנָּה לִּ י ּ

Segment 6
HE:
וְ עַל־כֵּן לֹא רָ צָ ה אַ בְ רָ הָ ם אָ בִ ינו לִ קַ ח הַ מְ עָרַ ת ּ ּ ּ הַ מַ כְ פֵ לָה בְּ מַ תָ נָה מֵ עֶפְ רוֹ ן ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : בְּ כֶ סֶ ף מָ לֵא יִתְ נֶנָה לִ י ּ ּ ּ , כִּ י לְ גֹדֶ ל עֹצֶם הַ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ הָ יְתָ ה שָׁ ם ּ ּ , וכְ שֶׁ הָ יְתָ ה תַ חַ ת יַד עֶפְ רוֹ ן הָ יו הַ קְ לִ פוֹ ת מְ סַ בְּ בִ ין אוֹ תָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ מְ אֹד , וְ עַל־כֵּן אֵ צֶל עֶפְ רוֹ ן הָ יְתָ ה חֹ _ ְ שֶׁ ך אֲפֵ לָה כַּ מובָ א ּ ּ , עַל־כֵּן לֹא הָ יָה בְּ אֶ פְ שָׁ ר לְ הוֹ צִ יאָ ה מֵ עֶפְ רוֹ ן ּ בְּ מַ תָ נָה בְּ חִ נָם כִּ י אִ ם בְּ כֶ סֶ ף מָ לֵא ּ ּ , כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הוֹ צִ יא ולְ הַ עֲלוֹ ת הַ קְ דֻ שָׁ ה בְּ חִ נָם ּ ּ ּ ּ , בִּ פְ רָ ט קְ דֻ שָׁ ה גְּבֹהָ ה ּ כָּ זֹאת . וְ עַל־כֵּן נָתַ ן לוֹ אַ רְ בַּ ע מֵ אוֹ ת שֶׁ קֶ ל כֶּ סֶ ף , שֶׁ הֵם מְ רַ מְ זִין עַל אַ רְ בַּ ע מֵ אוֹ ת עָלְ מִ ין דְ כִ סּ ופִ ין ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ . הַ יְנו ּ כִּ י מָ מוֹ ן שֶׁ ל אַ בְ רָ הָ ם הָ יָה קָ דוֹ שׁ מְ אֹד וְ נִתְ גַּלו בּ וֹ כָּ ל הַ גְּוָנִין עִ לָאִ ין שֶׁ הֵם גְּדֻ לַת הַ בּ וֹ רֵ א ּ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך , ְ שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת אַ רְ בַּ ע מֵ אוֹ ת עָ לְ מִ ין דְ כִ סּ ופִ ין ּ ּ ּ ּ שֶׁ בָּ הֶם מִ תְ עַנְגִים הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת כְּ לַל כָּ ל הַ גְּוָנִין הַ קְ דוֹ שִׁ ים שֶׁ הַ כּ ֹל תְ אֵ בִ ים ומִ תְ עַנְגִים לִ רְ אוֹ תָ ם ּ ּ ּ ּ ולְ הִ סְ תַ כֵּ ל בָּ הֶם ּ ּ . וְזֶהו בְּ חִ ינַת ּ : אַ רְ בַּ ע מֵ אוֹ ת שֶׁ קֶ ל כֶּ סֶ ף עוֹ בֵ ר לַסּ וֹ חֵ ר , וְתַ רְ גּומוֹ ּ : ּדְ מִ תְ קַ בֵּ ל בִּ סְ חוֹ רָ תָ א בְּ כָ ל מְ דִ ינְתָ א ּ , הַ יְנו שֶׁ כָּ ל הַ סְּ חוֹ ּ רוֹ ת וְ הַ מַ שָׂ א ומַ תָ ן שֶׁ בְּ כָ ל ּ ּ ּ ּ ּ הַ מְ דִ ינוֹ ת , הַ כּ ֹל נַעֲשָׂ ה עַל־יְדֵ י הַ כֶּ סֶ ף , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : וְ הַ כֶּ סֶ ף יַעֲנֶה אֶ ת הַ כּ ֹל , מֵ חֲמַ ת שֶׁ בְּ הַ כֶּ סֶ ף כְּ לולִ ים כָּ ל ּ הַ גְּוָנִין עִ לָאִ ין שֶׁ כְּ לולִ ים בְּ אַ רְ בַּ ע מֵ אוֹ ת עָ לְ מִ ין ּ ּ דְ כִ סּ ופִ ין ּ ּ שֶׁ , הֵם בְּ חִ ינַת אַ רְ בַּ ע מֵ אוֹ ת שֶׁ קֶ ל כֶּ סֶ ף , ּובְ כֹחַ זֶה קָ נָה אַ בְ רָ הָ ם אֶ ת מְ עָרַ ת הַ מַ כְ פֵ לָה מֵ עֶפְ רוֹ ן ּ ּ , עַל־יְדֵ י שֶׁ גִּלָה גְּדֻ לַת הַ בּ וֹ רֵ א עַל־יְדֵ י הָ אַ רְ בַּ ע מֵ אוֹ ת שֶׁ קֶ ל כֶּסֶ ף ּ ּ שֶׁ לוֹ שֶׁ הָ יו כְּ לולִ ים בָּ הֶם כָּ ל הַ גְּוָנִין וְ כו ּ ּ ּ ּ ', שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה נִכְ נְעו הַ קְ לִ פוֹ ת שֶׁ רָ צו לְ הִ תְ אַ חֵ ז שָׁ ם וְ נָפְ לו וְ נִתְ בַּ טְ לו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , וְ עָ לְ תָ ה הַ שָׂ דֶ ה וְ הַ מְ עָרָ ה וְ נִקְ נֶה לְ אַ בְ רָ הָ ם ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : ּ וַיָקָ ם שְׂ דֵ ה עֶפְ רוֹ ן — תְ קומָ ה הָ יְתָ ה לוֹ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ ּפֵ רֵ שׁ " רַ שִׁ י שָׁ ם , וְ הַ כּ ֹ ל עַל־יְדֵ י הִ תְ גַּלות הַ גְּוָנִין שֶׁ בַּ כֶּ סֶ ף שֶׁ ל ּ ּ אַ בְ רָ הָ ם . אֲבָ ל בְּ וַדַ אי עֶפְ רוֹ ן לֹא זָכָ ה לֵהָ נוֹ ת מֵ אֵ לו ּ ּ ּ הַ גְּוָנִין , כִּ י אַ חַ ר־כָּ ך כְּ שֶׁ בָּ א הַ כֶּ סֶ ף לְ יָדוֹ נִתְ עַלְ מו ּ ּ ְ הַ גְּוָנִין שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת אַ רְ בַּ ע מֵ אוֹ ת עָ לְ מִ ין דְ כִ סּ ו ּ ּ פִ ין וְ כַ מְ בֹאָ ר לְ עֵיל ּ ) (: פז

Segment 7
HE:
יג , כג נָתַ תִ י כֶּ סֶף הַ שָׂ דֶ ה קַ ח מִ מֶ נִּי ּ ּ ּ

Segment 8
HE:
אַ בְ רָ הָ ם דָ חַ ק עַצְ מוֹ לִ קְ נוֹ ת מְ עָרַ ת הַ מַ כְ פֵ לָה בְּ כֶסֶ ף ּ ּ ּ מָ לֵא דַ יְקָ א ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : אַ ך אִ ם אַ תָ ה לו שְׁ מָ עֵנִי ּ ּ ְ נָתַ תִ י כֶּ סֶ ף הַ שָׂ דֶ ה קַ ח מִ מֶ נִי וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ', וְ כֵן דָ וִ ד כְּ שֶׁ קָ נָה אֶ ת ּ ּ מְ קוֹ ם הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ מֵ אֲרַ וְ נָה הַ יְבוסִ י וְ כו ּ ּ ּ ּ ' שֶׁ אָ מַ ר : וְ לֹא אַ עֲלֶה לֵאלֹקַ י עֹלוֹ ת חִ נָם ּ , וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בַּ זֹהַ ר ּ ּ ּ ּ הַ קָ דוֹ שׁ ; כִּ י אֵ לו הַ מְ קוֹ מוֹ ת הָ יו קְ דוֹ שִׁ ים בִּ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ּ נוֹ רָ אָ ה מְ אֹד , שֶׁ הֵם ' מְ עָ רַ ת הַ מַ כְ פֵ לָה ּ ּ ' שֶׁ הוא שַׁ עֲרֵ י ּ גַּן־עֵדֶ ן שֶׁ דֶ רֶ ך שָׁ ם עוֹ לִ ין כָּ ל הַ נְשָׁ מוֹ ת אֶ ל עֵץ הַ חַ יִים ּ ּ ְ ּ ', ּ וְ כו וְ כֵן מְ קוֹ ם הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ הוא שַׁ עַר הַ שָׁ מַ יִם וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ' ּ וְ כו ', וְ עִ קַ ר קְ דֻ שָׁ תָ ם הוא שֶׁ שָׁ ם הִ תְ גַּלות הַ הַ שְׁ גָּחָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְּב יוֹ תֵ ר שֶׁ זֶה עִ קַ ר קְ דֻ שַׁ ת אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : ּתָ מִ יד עֵינֵי ה ' אֱלֹקֶ יך בָּ ה ּ ָ ... ובְ וַדַ אי גַּם בְּ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ עַצְ מוֹ כָּ ל מַ ה שֶׁ הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ּ גְּדוֹ לָה בְּ יוֹ תֵ ר , מִ תְ גַּלָה שָׁ ם הַ הַ שְׁ גָּחָ ה יוֹ תֵ ר וְיוֹ תֵ ר ּ , כִּ י

Segment 9
HE:
הַ הַ שְׁ גָּחָ ה הוא עִ קַ ר כְּ לָלִ יות הַ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ עִ קָ רָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל , וְ שָׁ ם בְּ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל שָׁ ם הֵ ם ' עֶשֶׂ ר קְ דֻ שׁ וֹ ת ּ ' עַד קֹדֶ שׁ קָ דָ שִׁ ים , שֶׁ שָׁ ם עִ קַ ר הִ תְ גַּלות ּ ּ ּ ּ הַ הַ שְׁ גָּחָ ה , וְ כֵן בִּ מְ עָרַ ת הַ מַ כְ פֵ לָה שֶׁ הָ יָה מוכָ ן לִ ּ ּ ּ קְ בורַ ת ּ הָ אָ בוֹ ת לַעֲלוֹ ת דֶ רֶ ך שָׁ ם לְ הִ כָּ לֵל בּ וֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ְ ּ . אֲבָ ל אֵ לו הַ מְ קוֹ מוֹ ת הָ יו תַ חַ ת יַד הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א אֵ צֶל ּ ּ ּ ּ ּ עֶפְ רוֹ ן וַאֲרַ וְ נָה הַ יְבוסִ י ּ , כִּ י כֵ ן הַ דָ בָ ר שֶׁ בְּ כָ ל מָ קוֹ ם ּ שֶׁ נֶעְ לָם קְ דֻ שָׁ ה עֲצומָ ה בְּ זֶה הָ עוֹ לָם הַ גַּ ּ ּ ּ שְׁ מִ י , ּ הוא בַּ תְ חִ לָה תַ חַ ת יַד הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א כַּ מובָ א ּ ּ ּ ּ ּ . וְ עִ קַ ר ּ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א הוא כְּ פִ ירוֹ ת שֶׁ ל הַ טֶ בַ ע ּ ּ , עַל־כֵּן לֹא הָ יָה אֶ פְ שָׁ ר לְ הוֹ צִ יא הַ קְ דֻ שָׁ ה מֵ הֶם בִּ שְׁ לֵמות כִּ י אִ ם ּ ּ ּ מִ דַ עְ תָ ם ורְ צוֹ נָם עַל־יְדֵ י כֶּ סֶ ף מָ לֵא וְ ּ ּ ּ לֹא בְּ חִ נָם ּ , כִּ י כֶּ סֶ ף כְּ לַל הַ הַ שְׁ פָ עוֹ ת ּ , וְ כָ ל טָ עותָ ם אַ חַ ר הַ כְּ פִ ירוֹ ת שֶׁ ל ּ הַ טֶ בַ ע שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה ּ ּ , הָ עִ קָ ר הוא מֵ חֲמַ ת ּ ּ חֶ מְ דַ ת הַ מָ מוֹ ן שֶׁ בּ וֹ תְ חובִ ים כָּ ל הַ שִׁ בְ עִ ים עֲבוֹ דוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ זָרוֹ ת ) כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ מָ קוֹ ם ּ אַ חֵ ר בְּ סִ ימָ ן כג , ( וְ עַל־כֵּן אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הוֹ צִ יא בִּ לְ עָם מִ פִ יהֶם בְּ רָ צוֹ ן טוֹ ב כִּ י אִ ם ּ עַל־יְדֵ י הַ מָ מוֹ ן ּ , כְּ מוֹ אַ בְ רָ הָ ם וְ דָ וִ ד . וְיֵשׁ בָּ זֶה הַ רְ בֵּ ה הַ רְ בֵּ ה לְ בָ אֵ ר וְ הַ מַ שְׂ כִּ ילִ ים יָבִ ינו ּ ּ ) :( פח

Segment 10
HE:
זט, כג אַ רְ בַּ ע מֵ אוֹ ת שֶׁ קֶ ל כֶּ סֶף

Segment 11
HE:
סִ תְ רֵ י תוֹ רָ ה שֶׁ מַ שִׂ יגִין הַ צַ דִ יקִ ים זֶה בְּ חִ ינַת אַ רְ בַּ ע ּ ּ ּ ּ ּ מֵ אוֹ ת שֶׁ קֶ ל כֶּ סֶ ף בְּ חִ ינַת חַ י עַלְ מִ ין דְ כִ סּ ופִ ין דְ יֵירְ תִ ין ּ ּ ּ צַ דִ יקַ יָא וְ כו ּ ּ ּ . ' עַל כֵּ ן אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ זְכּ וֹ ת לָהֶם כִּ י אִ ם עַל יְדֵ י כִּ סּ ופִ ין דִ קְ דֻ שָׁ ה לְ הַשֵׁ ם יִתְ ּ ּ ּ ּ בָּ רַ ך , ְ ּ שֶׁ זוֹ כִ ין עַל יְדֵ י שְׁ מִ ירַ ת הַ בְּ רִ ית , שֶׁ עַל יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א זוֹ כִ ין לְ סִ תְ רֵ י ּ ּתוֹ רָ ה , בְּ חִ ינַת חַ י עַלְ מִ ין דְ כִ סּ ופִ ין הַ נַ ּ ּ ּ . ל" וְ כֵן צְ רִ יכִ ין לָהֶם אַ הֲבַ ת חֶ סֶ ד , הַ יְנו שֶׁ יִהְ יֶה אַ הֲבָ ה וְ שָׁ לוֹ ם גָּדוֹ ל בֵּ ין ּ ּ הַ חֲבֵ רִ ים , וְ אָ ז זוֹ כִ ין לְ הַ מְ שָׁ כַ ת הַ תוֹ רָ ה ּ פט ) (:

Segment 12
HE:
כג,יז ּ וַיָקָ ם שְׂ דֵ ה עֶפְ רוֹ ן

Segment 13
HE:
וְ עַל־כֵּן קָ נָה ) אַ בְ רָ הָ ם ( מְ עָרַ ת הַ מַ כְ פֵ לָה מֵ עֶפְ רוֹ ן ּ ּ . עֶפְ רוֹ ן הוא בְּ חִ ינַת עָפָ ר בְּ חִ ינַת הָ רַ ע הַ נֶאֱחַ ז בִּ יסוֹ ד ּ ּ הֶ עָפָ ר , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ) יְשַׁ עְ יָה סה ( וְנָחָ שׁ עָפָ ר לַחְ מוֹ , בְּ חִ ינַת ) בְּ רֵ אשִׁ ית ג , יד ( וְ עָפָ ר תֹאכַ ל וְ כו ּ ּ ', שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת עַצְ בות וְ עַצְ לות וכְ בֵ דות הַ נִמְ שָׁ ך מֵ הָ רַ ע ְ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ בִּ יסוֹ ד הֶ עָפָ ר שֶׁ הוא עִ קַ ר נְשִׁ יכַ ת הַ נָחָ שׁ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תַ ב רַ בֵּ נו זַ ּ " ל עַל זֶה הַפָ סוק ּ ּ : " וְ נָחָ שׁ עָפָ ר לַחְ מוֹ " ) סִ ימָ ן קפט ( , ּ עַיֵן שָׁ ם . עַל־יְדֵ י יְסוֹ ד הֶ עָפָ ר וְ הַ כְ נָעָתוֹ שֶׁ בִּ קְ דֻ שָׁ ה ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת אֱמונָה ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ) תְ הִ לִ ים לז ּ ּ ( שְׁ כָ ן אֶ רֶ ץ ורְ עֵה אֱמונָה ּ ּ , בְּ חִ ינַת עָפָ ר מָ אנָא דְ כֻלְ הו ּ ּ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י אֱמונָה ּ , בְּ חִ ינַת עָפָ ר דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ , מְ קַ בְּ לִ ין ומַ מְ שִׁ יכִ ין כָּ ל הַ חִ יות וְ כָ ל הַ קְ דֻ שׁ וֹ ת וְזוֹ כִ ין ּ ּ ּ ּ ּ לִ בְ חִ ינַת כּ ֹחַ הַ גּוֹ דֵ ל וְכֹחַ הַ צוֹ מֵ חַ לִ גְדַ ל וְלִ צְ מַ ח ּ ּ בַּ עֲבוֹ דָ תוֹ וְלַעֲבֹר ולְ דַ לֵג עַל כָּ ל הַ מְ נִיעוֹ ת וְהָ עִ כּ ובִ ים ּ ּ ּ ּ . וְ לִ בְ לִ י לְ הִ סְ תַ כֵּ ל עַל ּ שׁ ום דָ בָ ר ּ ּ , כִּ י אֱמונָה הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ כּ ֹחַ הַ גּוֹ דֵ ל וְ כֹחַ הַ צוֹ מֵ חַ וְ כו ּ ּ ', כַּ מְ בֹאָ ר הֵיטֵ ב בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ שֶׁ ל אֲרִ יכַ ת אַ פַ יִם ּ (: צ)

Segment 14
HE:
ח, כד וְ אִ ם לֹא תֹאבֶ ה הָ אִ שָׁ ה לָלֶכֶ ת ּ

Segment 15
HE:
ּדַ ע , שֶׁ כַּוָנַת אֱלול הֵם תִ קון לִ פְ גַם הַ בְּ רִ ית ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י סוֹ ד ַּכ וָנוֹ ת אֱלול הוא ּ ּ ּ " הַ נוֹ תֵ ן בַּ יָם דָ רֶ ך ְ ּ ּ ּ " ) יְשַׁ עְ יָה מ ( ג" ) וְ כַ מְ באָ ר בְּ כַ וָנַת הָ אֲרִ ּ " ( ל" י זַ- לְ הָ אִ יר בְּ חִ ינַת דֶ רֶ ך ְ ּ ּ בַּ יָם , וְ דֶ רֶ ך זֶה נִפְ תָ ח בְּ חדֶ שׁ אֱלול ּ ּ ְ ) וְ עַיֵן שָׁ ם בַּ כַּ וָנוֹ ת ּ ּ כָּ ל הַ כַּ וָנוֹ ת שֶׁ ל אֱלול ּ ּ ( וְ עִ קָ ר פְ גַם ּ ּ הַ בְּ רִ ית הוא ּ בִּ בְ חִ ינַת דֶ רֶ ך הַזֶה ּ ְ ּ , כִּ י הָ יָה צָ רִ יך לְ הָ אִ יר בְּ חִ ינַת ְ הָ רכ ] ד " מָ אתַ יִם עֶשְׂ רִ ים וְ אַ רְ בָּ עָ ה [ אוֹ רוֹ ת בִּ בְ חִ ינַת יָם , בְּ חִ ינַת אֱמונָה ּ , וְ הוא נָטָ ה מִ זֶה ּ ּ , ופָ גַם בִּ בְ חִ ינַת דֶ רֶ ך ְ ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת ) בְּ רֵ אשִׁ ית ו יב , (: " כִּ י הִ שְׁ חִ ית כָּ ל בָּ שָׂ ר אֶ ת ּדַ רְ כּ וֹ " כִּ י אִ שָׁ ה נִקְ רֵ את דֶ רֶ ך ְ ּ ּ , כַּ מובָ א בְּ דִ בְ רֵ י ּ ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו , ּ זִכְ רוֹ נָם לִ בְ רָ כָ ה ) ּ ּ קִ דושִׁ ין ב , :( וְיֵשׁ דֶ רֶ ך אַ חֵ ר ְ ּ , בְּ חִ ינַת ) מִ שְׁ לֵי ל (: " דֶ רֶ ך אִ שָׁ ה מְ נָאֶ פֶ ת ּ ּ ְ " וְ הַ כְּ לָל- שֶׁ עִ קָ ר ּ ּ הַ פְ גָם בִּ בְ חִ י נַת דֶ רֶ ך ְ ּ , שֶׁ לא הֵ אִ יר הַ דֶ רֶ ך בַּ יָם ּ ְ ּ ּ . וְ לִ פְ עָמִ ים מֵ חֲמַ ת זֶה הַ פְ גָם יוכַ ל לֶאַ בֵּ ד אֶ ת זִווגוֹ ּ ּ ּ ּ ) עין תיקון יד ( כִּ י מֵ אַ חַ ר שֶׁ נָטָ ה מִ זִווגוֹ ּ ּ ּ ּ , קָ שֶׁ ה לוֹ לִ מְ צא אֶ ת ּ ּ זִווגוֹ , וַאֲפִ לו אִ ם יִמְ צָ א אֶ ת זִווגוֹ ּ ּ ּ ּ , ּתִ הְ יֶה לוֹ מְ נַגֶּדֶ ת , וְ לא ּתִ הְ יֶה נוֹ טָ ה אַ חַ ר רְ צוֹ נוֹ , מֵ חֲמַ ת שֶׁ נָטָ ה מִ מֶ נָה וְ לא ּ ּ ּ הֵ אִ יר בָּ ה , ּ מִ זֶה נִתְ הַוֶה שֶׁ יֵשׁ לָה רָ צוֹ ן אַ חֵ ר כְּ נֶגְדוֹ וְ אָ ז ּ ּ ּ ּ ּ : לא זָכָ ה - ֹ כְּ נֶגְדו ּ ) יְבָ מוֹ ת סג (. וְחדֶ שׁ אֱלול שֶׁ אָ ז יְכוֹ לִ ין ּ לְ תַ קֵ ן זֶה ולְ הָ אִ יר הַ דֶ רֶ ך בַּ ְ ּ ּ ּ יָם כַּ נַ ּ ּ עַל ] , ל"- כֵּן כַּ וָנַת ּ אֱלול הֵם תִ קון לָזֶה ּ ּ ּ ּ [ וכְ שֶׁ מְ תַ קֵ ן זֶה ּ ּ ּ , אֲזַי מוֹ צֵ א זִווגוֹ ּ ּ , וְ הִ יא אֵ ינָה כְּ נֶגְדוֹ ּ ּ , רַ ק כִּ רְ צוֹ נוֹ . וְיֵשׁ בָּ זֶה סוֹ ד נִפְ לָא כִּ י ּדַ ע , שֶׁ זֶה הַ סּ וֹ ד מָ סַ ר אַ בְ רָ הָ ם לֶאֱלִ יעֶזֶר עַבְ דוֹ ּ ּ , כְּ שֶׁ שְׁ ּ לָחוֹ לְ בַ קֵ שׁ הַ זִווג שֶׁ ל יִצְ חָ ק בְּ נוֹ ּ ּ ּ ּ , הַ יְנו סוֹ ד כַּ וָנַת ּ ּ ּ אֱלול , שֶׁ הֵם מְ סֻגָּלִ ים לְ תִ קון הַ בְּ רִ ית ּ ּ , שֶׁ עַל-יְדֵ י- זֶה מוֹ צְ אִ ין הַ זִווג כִּ י עַל ּ ּ ּ- ַיְדֵ י הַ תִ קון הַ נ ּ ּ ּ ּ " ל נַעֲשֶׂ ה בָּ ה רָ צוֹ ן ּ אֵ לָיו , כִּ י מִ קדֶ ם לא הָ יְתָ ה נוֹ טָ ה אַ חַ ּ ר רְ צוֹ נוֹ , כִּ י נָטְ תָ ה מִ מֶ נו כַּ נַ ּ ּ ּ ּ , ל" וְעַל-יְדֵ י- ֹזֶה אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ מְ צא זִווגו ּ ּ , וַאֲפִ לו אִ ם מוֹ צְ אָ ה ּ ּ ּ , אֵ ינָה נוֹ טָ ה אַ חַ ר רְ צוֹ נוֹ כַּ נַ ּ ּ " ל אֲבָ ל עַל-יְדֵ י כַּ וָנַת אֱלול שֶׁ הֵם הַ תִ קון לָזֶה ּ ּ ּ ּ ּ עַל , -יְדֵ י- זֶה חָ זַר וְ נַעֲשָׂ ה בָּ ה רָ צ ּ וֹ ן אֵ לָיו כַּ נַ . ל"ּ וְזֶה הַ סּ וֹ ד מְ באָ ר בַּ תוֹ רָ ה ּ בְּ פָ רָ שַׁ ת אֱלִ יעֶזֶר , כִּ י אַ בְ רָ הָ ם מָ סַ ר לוֹ הַ סּ וֹ ד הַ זֶה וְזֶה ּ שֶׁ אָ מַ ר אַ בְ רָ הָ ם לֶאֱלִ יעֶזֶר ) בְּ רֵ אשִׁ ית כד ח , (: " ְו אִ ם א לֹ תֹאבֶ ה הָ אִ שָׁ ה ּ לָ לֶכֶת ַא חֲרֶ יך , "ָ רְ אֵ ה וְ הַ בֵּ ט נִפְ לְ אוֹ ת ּתוֹ רָ , ּ תֵ נו כִּ י רָ אשֵׁ י-תֵ בוֹ ת פָ סוק זֶה הֵם אוֹ תִ יוֹ ת אֱלול ּ ּ ּ ּ , ובָ אֶ מְ צַ ע הֵם תֵ בוֹ ת ּ ּ : תאבֶה הָ אִ שָׁ ה ּ , כִּ י עַל- יְדֵ י בְּ חִ ינַת ּ אֱלול , הַ יְנו סוֹ ד כַּ וָנוֹ ת אֱלול ּ ּ ּ , עַל-יְדֵ י- זֶה תאבֶ ה הָ אִ שָׁ ה ּ , כִּ י עַל-יְדֵ י- ַזֶה נַעֲשָׂ ה בָּ ה רָ צוֹ ן אֵ לָיו כַּ נ ּ ּ . ל" נִמְ צָ א שֶׁ בְּ אֵ לו הַ תֵ בוֹ ת בְּ עַצְ מָ ן שֶׁ דִ בֵּ ר אַ בְ רָ הָ ם עִ ם ּ ּ ּ ּ אֱלִ יעֶזֶר מֵ עִ נְיַן הַ חֲשָׁ שׁ , שֶׁ מָ א לא תִ תְ רַ צֶ ה לֵילֵך ְ ּ ּ ּ אַ חֲרָ יו , דְ הַ יְנו מַ ה שֶׁ אָ מַ ר לוֹ ּ ּ ּ : " וְ אִ ם לא תאבֶ ה הָ אִ שָׁ ה ּ



# Toldos
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/1/6/

Toldos
תולדות
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/1/6

Segment 1
HE:
הכ,הכ צֵ ּיֵ וַ א הָ ִר אשׁ ֹו ן אַ ינִ מוֹ דְ וְ עַל־כֵּן הָ יָה דָ וִ ד אַ דְ מוֹ נִי עִ ם יְפֵ ה עֵינַיִם ּ . זֶה בְּ חִ ינַת עַזות דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ , כִּ י הָ יָה לוֹ חֵ ם מִ לְ חֶ מֶ ת ה ', כִּ י עִ קַ ר ּ מַ לְ כות דִ קְ דֻ שָׁ ה הוא עַל־יְדֵ י עַזות דִ קְ דֻ שָׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ה בִּ בְ חִ ינַת ' ה בְּ עָזְך יִשְׂ מַ ח מֶ לֶך ְ ּ ָ ) וְכַמְ בֹאָ ר מִ זֶה בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר ּ . ( וְ עַל־כֵּן טָ עָ ה יִצְ חָ ק בְּ עֵשָׂ ו שֶׁ יָצָ א אַ דְ מוֹ נִי ּ , כִּ י סָ בַ ר שֶׁ תֹקֶ ף הִ תְ גַּבְּ רות הַ דָ מִ ים שֶׁ בּ וֹ הוא בְּ חִ ינַת עַזות ּ ּ ּ ּ ּ ּ דִ קְ דֻ שָׁ ה מֵ חֲמַ ת שֶׁ הָ יָה צַיִד בְּ ּ ּ פִ יו , שֶׁ הָ יָה מְ רַ מֶ ה אֶ ת ּ אָ בִ יו הַ אֵ יך מְ עַשְׂ רִ ין אֶ ת הַ תֶ בֶ ן כְּ אִ לו הוא צַ דִ יק ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ , עַל־כֵּן סָ בַ ר יִצְ חָ ק שֶׁ גַּם הָ אַ דְ מִ ימות שֶׁ בּ וֹ שֶׁ מַ רְ אָ ה ּ ּ שֶׁ הוא שׁ וֹ פֵ ך דָ מִ ים ּ ְ ּ , הוא בְּ חִ ינַת עַזות דִ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ רוֹ צֶה ּ ּ ּ ּ ּ לְ הִ תְ גַּבֵּ ר נֶגֶד הָ עוֹ בְ רִ ים עַל דָ ת ּ , כִּ י כְּ בָ ר מְ בֹאָ ר בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ חוֹ תָ ם בְּ תוֹ ך חוֹ תָ ם בְּ סִ ימָ ן כ" ב ּ שֶׁ צְ רִ יכִ ים לְ הִ תְ פַ לֵל לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ יִזְכֶּ ה לְ הַ בְ חִ ין בֵּ ין עַזות ּ ּ ּ ְ דִ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ עַל־יָדוֹ בִּ נְיַן יְרושָׁ לַיִם ּ ּ ּ , ובֵ ין עַזות דְ סִ טְ רָ א ּ ּ ּ ּ אָ חֳרָ א שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת עַז פָ נִים לַגֵּיהִ נֹם ּ ּ ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת ּ ּ יְהִ י רָ צוֹ ן שֶׁ תִ בְ נֶה עִ ירְ ך בִּ מְ הֵרָ ה בְ יָמֵ ינו ּ ָ ּ , ּ שֶׁ נִזְכָּ ר בְּ אֶ מְ צַ ע הַ מִ שְׁ נָה הֱוֵי עַז כַּ נָמֵ ר וְ כו ּ ּ ּ ', ּ עַיֵן שָׁ ם . וְ עַל־כֵּן אֲפִ לו צַ דִ יקִ ים גְּדוֹ לִ ים יְכוֹ לִ ים לִ טְ עוֹ ת ּ ּ ּ בָּ זֶה כְּ מוֹ שֶׁ טָ עָה ּ יִצְ חָ ק בְּ עֵשָׂ ו . וְ כֵן לְ הֵפֶ ך עָלָה עַל דַ עַת שְׁ מואֵ ל הַ נָבִ יא ּ ּ ּ ְ לִ טְ עוֹ ת בְּ דָ וִ ד שֶׁ הָ יָה אַ דְ מוֹ נִי אולַי הוא בְּ חִ ינַת עַזות ּ ּ ּ ּ ּדְ סִ טְ רָ א אָ חֳרָ א , כְּ מוֹ שֶׁ אִ יתָ א בְּ מִ דְ רַ שׁ פָ רָ שַׁ ת תוֹ לְ דוֹ ת ּ ּ ּפָ רָ שָׁ ה סג : וְ כֵיוָן שֶׁ רָ אָ ה שְׁ מואֵ ל אֶ ת דָ וִ ד אַ דְ מוֹ נִי וְ כו ּ ּ ּ ', נִתְ יָרֵ א וְ אָ מַ ר : אַ ף זֶה שׁ וֹ פֵ ך דָ מִ ים כְּ עֵשָׂ ו ּ ְ . אָ מַ ר לוֹ הַ קָ דוֹ שׁ בָּ רוך הוא ּ ּ ְ ּ : עִ ם יְפֵ ה עֵינַיִם . עֵשָׂ ו מִ דַ עַת עַצְ מוֹ ּ ּ הוא הוֹ רֵ ג , אֲבָ ל זֶה וְ כו ', ּ עַד כָּ אן לְ שׁ וֹ נוֹ , ּ עַיֵן שָׁ ם . הַ יְנו ּ , ל"ּ כַּ נַ כִּ י קָ שֶׁ ה לְ הַ בְ חִ ין בֵּ ין עַזות דְ סִ טְ רָ א אָ חֳרָ א ּ ּ ּ , שֶׁ הוא מִ סִּ טְ רָ א דְ עֵשָׂ ו ובֵ ין עַזות דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת מַ לְ כות דָ וִ ד־מָ שִׁ יחַ ּ ּ ) :( צג

Segment 2
HE:
כה,כו וְ יָדוֹ אֹחֶ זֶת בַּ עֲקֵ ב עֵשָׂ ו

Segment 3
HE:
... בַּ עֲקֵ ב דַ יְקָ א ּ כְּ , שֶׁ יִתְ גַּבֵּ ר עֵשָׂ ו בְּ סוֹ ף הַגָּלות בְּ עִ קְ בוֹ ת ּ ּ ּ מְ שִׁ יחָ א , וְיִרְ צֶ ה לִ דְ רֹס בַּ עֲקֵ בוֹ עַל רֹאשׁ יִשְׂ רָ אֵ ל בִּ בְ חִ ינַת : ּ הִ גְדִ יל עָ לַי עָקֵ ב , אָ ז דַ יְקָ א ּ " וְיָדוֹ " בְּ חִ ינַת אֱמונָה בְּ חִ ינַת תְ פִ לָה ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת : וַיְהִ י יָדָ יו אֱמונָה וְ כו ּ ּ ' — ּ פְ רִ ישָׂ ן בִּ צְ לוֹ , אוֹ חֶ זֶת בַּ עֲקֵ בוֹ לְ הַ פִ ילוֹ ולְ הַ שְׁ פִ ילוֹ ּ ּ ּ ־ עַל יְדֵ י זֶה , כִּ י אֵ ין כּ ֹחֵ נו אֶ לָא בַּ פֶ ה ּ ּ ּ , לִ תְ פֹס אָ מָ נות ּ ּ ּ אֲבוֹ תֵ ינו , ּ לִ צְ עֹק אֵ לָיו יִתְ בָּ רַ ך מִ כָּ ל מָ קוֹ ם שֶׁ הוא ּ ְ ) :( צד

Segment 4
HE:
כה,כח כִּ י צַ יִד בְּ פִ יו

Segment 5
HE:
... ִּכ י זֶה יָדועַ שֶׁ כָּ ל הָ עוֹ לָם מִ תְ קַ יֵם ומִ תְ נַהֵג רַ ק עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה וְ אִ ם הָ יו הַ כּ ֹל לוֹ מְ דִ ים תוֹ רָ ה לִ שְׁ מָ ה ּ ּ ּ ּ ּ לְ בַ ד בְּ לִ י שׁ ום פְ נִיוֹ ת כְּ לָל בְּ וַדַ אי כְּ בָ ר הָ יָה הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ ּ מְ תֻ קָ ן לְ גַמְ רֵ י וְ הָ יו כָּ ל הַ הַ שְׁ פָ עוֹ ת ּ ּ ּ וְ הַ בְּ רָ כוֹ ת בָּ עוֹ לָם . וְ עִ קַ ר כָּ ל הַ קִ לְ קולִ ים הוא מֵ חֲמַ ת הַ מַ חֲלֹקֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י רֹב הַ לוֹ מְ דִ ים אֵ ינָם לוֹ מְ דִ ים לִ שְׁ מָ ה ּ ּ , וַאֲפִ לו הַ לוֹ מְ דִ ים ּ ּ ּ לִ שְׁ מָ ה קְ צָ ת אֵ ינוֹ זַך ובָ רור בְּ תַ כְ לִ ית הַ זַכּ ות כָּ רָ אוי ּ ּ ּ ּ ּ ְ ּ , וְ כָ ל תִ קונָם הוא עַל־יְדֵ ּ ּ ּ ּ י הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת בְּ חִ ינַת מֹשֶׁ ה ּ ּ שֶׁ לוֹ מֵ ד תוֹ רָ ה לִ שְׁ מָ ה בְּ תַ כְ לִ ית הַ זִכּ וך בְּ לִ י שׁ ום צַד ּ ּ ְ ּ ּ ּ ּ פְ סֹלֶת כְּ לָל וְ אִ ם הָ יו כָּ ל הָ עוֹ לָם מִ תְ בַּ טְ לִ ים אֶ צְ לוֹ הָ יָה ּ ּ ּ הַ כּ ֹל מְ תֻ קָ ן לְ גַמְ רֵ י ּ . אֲבָ ל בַּ עֲוֹ נוֹ תֵ ינו הָ רַ בִּ ים לֹא דַ י ּ ּ שֶׁ אֵ ינָ אַ ף גַּם הֵ ם חוֹ לְ קִ ים ם מִ תְ בַּ טְ לִ ים אֶ צְ לוֹ ּ ּומִ תְ נַגְּדִ ים עָ לָיו . וְ כָ ל הַ מַ חֲלֹקֶ ת וְ הַ הִ תְ נַגְּדות נִמְ שָׁ ך ְ ּ ּ מִ בְּ חִ ינָה הַ מְ בֹאָ ר בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ " י ב מֵ חֲמַ ת שֶׁ הַ צַ דִ יק ּ ּ הַ גָּדוֹ ל מֻכְ רָ ח לְ דַ לֵג בְּ עַל כָּ רְ חוֹ לְ אֵ יזֶה בְּ חִ ינָה דַ קָ ה שֶׁ ל ּ ּ ּ שֶׁ לֹא לִ שְׁ מָ ה בְּ חִ ינַת שְׂ מֹאל כְּ דֵ י לְ הַ מְ שִׁ יך עֹשֶׁ ר וְ כָ בוֹ ד ְ ּ ּ ', ּ וְ כו וְ עַל־יְדֵ י זֶה הַ לַמְ דָ ן שֶׁ אֵ ינוֹ כָּ שֵׁ ר כָּ רָ אוי אֵ ינוֹ רוֹ אֶ ה ּ ּ בְּ הַ תוֹ רָ ה כִּ י אִ ם בְּ חִ ינַת שֶׁ לֹא לִ שְׁ מָ ה כִּ י לֹא זָכָ ה ּ ּ ּ נַעֲשֵׂ ית לוֹ סַ ם מָ וֶת . וְ עַל־יְדֵ י זֶה מִ תְ גָּרֶ ה בּ וֹ הַ סּ " מ עַד שֶׁ נַעֲשֶׂ ה לוֹ פֶ ה מֵ הַ תוֹ רָ ה שֶׁ בְּ עַל פֶ ה לְ דַ בֵּ ר עַל הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ ּ ּ ּ עָ תָ ק וְ כו ' ּ ומִ שָׁ ם כָּ ל הַ חֻרְ בָּ נוֹ ת רַ חֲמָ נָא לִ צְ לָן ּ ּ . וְזֶה הָ יו ּ כָּ ל מִ לְ חֲמוֹ ת יַעֲקֹב עִ ם עֵשָׂ ו וְ כָ ל הַ תַ חְ בּ ולוֹ ת שֶׁ הֻכְ רַ ח ּ ּ לַעֲשׂ וֹ ת נֶגְד ּ וֹ לְ קַ בֵּ ל הַ בְּ רָ כוֹ ת מִ יִצְ חָ ק ּ . כִּ י יִצְ חָ ק טָ עָה בְּ עֵשָׂ ו כִּ י צַ יִד בְּ פִ יו שֶׁ צָ ד אָ בִ יו בְּ אִ מְ רֵ י פִ יו דַ יְקָ א כִּ י ּ ּ ּ שָׁ אַ ל לוֹ אַ בָּ א אֵ יך מְ עַשְׂ רִ ין אֶ ת הַ תֶ בֶ ן וְ כו ּ ּ ּ ְ ' כְּ אִ לו הוא ּ ּ ּ צַ דִ יק ומִ תְ נַהֵג רַ ק עַל־פִ י הַ תוֹ רָ ה בְּ חֻמְ רוֹ ת ּ ּ ּ ּ יְתֵ רוֹ ת . וְ הַ כּ ֹל הָ יָה בְּ שֶׁ קֶ ר ומִ רְ מָ ה כִּ י עֵשָׂ ו הָ לַך רַ ק אַ חַ ר ְ ּ תַ אֲווֹ תָ יו הָ רָ עוֹ ת וְעִ קָ ר אַ חַ ר הַ תַ אֲוָה הַ כְּ לָלִ יִית שֶׁ הָ יָה ּ ּ ּ ּ וְ כו נָשִׁ ים צָ ד ּ

Segment 6
HE:
' זַ רַ בּ וֹ תֵ ינו שֶׁ אָ מְ רו כְּ מוֹ ּ ּ . ל" וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן בְּ וַדַ אי עָ סַ ק גַּם בַּ תוֹ רָ ה שֶׁ ּ ּ ּ ּ הָ יו עוֹ סְ קִ ים בּ וֹ אֲבוֹ תֵ ינו שֶׁ קִ בְּ לו מִ שֵׁ ם וָעֵבֶ ר ּ ּ ּ ּ . אֲבָ ל כָּ ל לִ מודוֹ הָ יָה ּ ּ רַ ק שֶׁ לֹא לִ שְׁ מָ ה הַ גַּשְׁ מִ י כִּ י לֹא חָ פֵ ץ בַּ בְּ רָ כָ ה רַ ק כָּ ל ּ ּ לִ מודוֹ הָ יָה רַ ק לְ רַ מוֹ ת אֶ ת אָ בִ יו בְּ חִ ינַת כִּ י צַ יִד בְּ פִ יו ּ ּ ּ כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ ּ תֵ ינו זַ ּ " ל עַד שֶׁ טָ עָ ה בּ וֹ יִצְ חָ ק אָ בִ ינו ּ ּ מֵ עֹצֶם רַ מָ אותָ יו ּ ּ . כִּ י זֶה הַ קִ לְ קול הִ תְ חִ יל מֵ חֵ טְ א אָ דָ ם ּ ּ הָ רִ אשׁ וֹ ן . וְ הָ אָ בוֹ ת הִ תְ חִ ילו לַעֲסֹק בְּ תִ קונוֹ ולְ בָ רְ רוֹ ּ ּ ּ ּ , אֲבָ ל לֹא נִגְמַ ר הַ תִ קון עַד שֶׁ בָּ א מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו ובֵ רֵ ר ּ ּ ּ ּ ּ וְ הֶ עֱלָה כָּ ל הַ הִ לְ כוֹ ת הַ תוֹ רָ ה עַד שֶׁ זָכָ ה לְ קַ בֵּ ל כָּ ל ּ ּ הַ תוֹ רָ ה וְ כָ ל הִ לְ כוֹ תֶ יהָ בִּ פְ רָ טִ יות וְ אָ ז הָ יָה רָ אוי ּ ּ ּ ּ שֶׁ יִתְ תַ קֵ ן הָ עוֹ לָם לְ גַמְ רֵ י ּ ּ ּ . אֲבָ ל בַּ עֲוֹ נוֹ תֵ ינו הָ רַ בִּ ים ּ קִ לְ קְ לו עַל־יְדֵ י חֵ טְ א הָ עֵגֶל שֶׁ בָּ א גַּם־כֵּ ן עַל־יְדֵ י ּ לִ מודִ ּ ּ ים רָ עִ ים שֶׁ ל הָ עֵרֶ ב רַ ב שֶׁ עָ סְ קו בַּ תוֹ רָ ה שֶׁ לֹא ּ ּ ּ לִ שְׁ מָ ה בְּ שֶׁ קֶ ר ומִ רְ מָ ה עַד שֶׁ הִ טְ עו אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל וְנַעֲשָׂ ה ּ ּ ּ לָהֶם פֶ ה לְ דַ בֵּ ר סָ רָ ה עַל מֹשֶׁ ה עַד שֶׁ עָשׂ ו אֶ ת הָ עֵגֶל ּ ּ . וְ הָ עִ קָ ר עַל־יְדֵ י רִ בּ וי הַ זָהָ ב וְ הָ עֲשִׁ ירות שֶׁ הָ יָה לָ ּ ּ ּ ּ הֶם אָ ז , שֶׁ כָּ ל הָ עֲשִׁ ירות נִמְ שָׁ ך מִ מֹשֶׁ ה שֶׁ הוא הֶחָ כָ ם הָ אֲמִ תִ י ּ ּ ּ ּ ְ עַל־יְדֵ י שֶׁ נוֹ טֶ ה מְ עַט דִ מְ עַט לִ שְׂ מֹאל בִּ שְׁ בִ יל עֹשֶׁ ר ּ ּ וְ כָ בוֹ ד . ל"ּ כַּ נַ וְ הֵם נַעֲשֶׂ ה לָהֶם סַ ם מָ וֶת עַד שֶׁ הִ טְ עו אֶ ת ּ יִשְׂ רָ אֵ ל עַל־יְדֵ י זֶה כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב וְ ּ כֶ סֶ ף הִ רְ בֵּ יתִ י לָהֶם וְזָהָ ב עָ שׂ ו לַבָּ עַל וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ ּ " ל עַל פָ סוק ּ ּ

Segment 7
HE:
וְ דִ י זָהָ ב וְ כו ' ּ וְ כָ ל זֶה נִמְ שָׁ ך מִ תַ אֲוָה הַ כְּ לָלִ יִית שֶׁ הִ יא ּ ּ ְ תַ אֲוַת נִאוף כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ ּ " ל לֹא עָבְ דו ּ יִשְׂ רָ אֵ ל אֶ ת הָ עֵגֶל אֶ לָא לְ הַ תִ יר לָהֶם וְ כו ּ ּ ּ , ' כִּ י זֶה תָ לוי ּ ּ בָּ זֶה . כִּ י הַ צַ דִ יק עוֹ סֵ ק רַ ק לְ יַחֵ ד קֻ דְ שָׁ א בְּ רִ יך הוא ּ ְ ּ ּ ושְׁ כִ ינְתֵ ה בְּ כָ ל מַ עֲשָׂ יו ותְ נועוֹ תָ יו בְּ לִ מודוֹ בַּ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ובְ כָ ל עֲסָ קָ יו ובִ פְ רָ ט בְּ זִווגוֹ שֶׁ הוא בִּ קְ דֻ שָׁ ה נִפְ לָאָ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ה בִּ בְ חִ ינַת יִחודִ ים הָ עֶלְ יוֹ נִים בְּ חִ ינַת וַיִשַׁ ק יַעֲקֹב לְ רָ חֵ ל ּ ּ ּ . 'ּ וְ כו כִּ י הַ כּ ֹל אֶ חָ ד אֶ צְ לוֹ , עֲבוֹ דָ תוֹ בְּ עֵסֶ ק הַ תוֹ רָ ה ּ וַעֲבוֹ דָ תוֹ בַּ אֲכִ ילָה ושְׁ תִ יָה וְזִווג הַ כּ ֹל רַ ק לַה ּ ּ ּ ּ ' לְ בַ ד לְ יַחֵ ד יִחודִ ים קְ דוֹ שִׁ ים לְ גַלוֹ ת אֱלֹקות ּ ּ ּ וֹ ומַ לְ כותוֹ ּ ּ בָּ עוֹ לָם . אֲבָ ל רֹב הָ עוֹ לָם אֵ ינָם זוֹ כִ ים לָזֶה וַאֲפִ לו ּ ּ כְּ שֵׁ רִ ים וְ צַ דִ יקִ ים אֵ ינָם זוֹ כִ ים לָזֶה בִּ שְׁ לֵמות כִּ י הוא ּ ּ ּ מִ לְ חָ מָ ה עֲצומָ ה ובִ פְ רָ ט בַּ תַ אֲוָה הַ כְּ לָלִ יות כַּ יָדועַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , ּוכְ פִ י מַ ה שֶׁ נוֹ טֶ ה בַּ תַ אֲוָה הַ זֹ ּ ּ ּ ּ את לַהֲנָאַ ת עַצְ מוֹ כְּ מוֹ כֵן אֵ ינוֹ זוֹ כֶ ה שֶׁ יִהְ יֶה לִ מודוֹ בְּ צַ חות וְזַכּ ות כָּ רָ אוי ּ ּ ּ ּ ּ ּ , וְ כָ ל תִ קונוֹ ּ ּ ּ הוא רַ ק עַל־יְדֵ י הַ צַ דִ יק הַגָּדוֹ ל ּ ּ ּ ל"ּ הַ נַ שֶׁ יָכוֹ ל לְ הָ רִ ים ּ הַ כּ ֹל . אֲבָ ל כְּ שֶׁ מִ תְ גַּבֵּ ר בּ וֹ תַ אֲוַת עוֹ לָם הַ זֶה עַד שֶׁ נוֹ ּ ּ ּ ּ טֶ ה לִ שְׂ מֹאל לְ גַמְ רֵ י עַד שֶׁ נַעֲשֶׂ ה לוֹ פֶ ה לְ דַ בֵּ ר עַל הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ ּ הַ גָּדוֹ ל וְחוֹ לֵק ומִ תְ נַגֵּד עָלָיו ּ , ומִ מֶ נו לוֹ מְ דִ ים שְׁ אָ ר ּ ּ ּ ּ הֶ הָ מוֹ ן הַ מְ גֻשָׁ מִ ים יוֹ תֵ ר וְ יוֹ תֵ ר עַד שֶׁ יֵשׁ שֶׁ הֵם מְ זֹהָ מִ ים ּ ּ מְ אֹד בַּ עֲבֵ רוֹ ת וְ אִ סּ ורִ ים גְּמורִ ים ּ ּ רַ חֲמָ נָא לִ צְ לָן , בִּ פְ רָ ט כַּ מָ צוי עַכְ שָׁ ו ּ ּ , הַ מָ קוֹ ם יְכַ פֵ ר ּ ּ , עַל־יְדֵ י זֶה נַעֲשִׂ ים כָּ ל הַ קִ לְ קולִ ים רַ חֲמָ נָא לִ צְ לָן ּ ּ , וְ עַל־יְדֵ י זֶה כָּ ל אֲרִ יכַת הַ גָּלות בַּ עֲוֹ נוֹ תֵ ינו הָ רַ בִּ ים ּ ּ ) :( צה

Segment 8
HE:
כה,כח כִּ י צַ יִד בְּ פִ יו

Segment 9
HE:
] ששאל את אביו האיך מעשרין ת בן ומלח [ אִ י אֶ פְ שָׁ ר

Segment 10
HE:
לֵילֵך ְ בְּ דֶ רֶ ך ְ צְ דָ קָ ה

Segment 11
HE:
ּ חִ נָם לְ בַ ד אִ ם כִּ י כֵּן לא יַעֲשֶׂ ה כְּ לום חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ , רַ ק אַ דְ רַ בָּ א ּ , יַעֲשֶׂ ה מַ ה ּ ּ שֶׁ לִ בּ וֹ חָ פֵ ץ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , וְיִסְ מך עַל חַ סְ דֵ י ה ּ ְ ' וְ אֵ ין זֶה דֶ רֶ ך הַ תוֹ רָ ה הַ ּ ְ ּ ּקְ דוֹ שָׁ ה . אֲבָ ל גַּם לֵילֵך ְ בְּ דֶ רֶ ך ְ מִ שְׁ פָ ט ּ

Segment 12
HE:
לְ בַ ד גַּם כֵּן אִ י אֶ פְ שָׁ ר , כִּ י אֵ ין הָ עוֹ לָם מִ תְ קַ יֵם עַל ּ- ּ פִ י מִ דַ ת הַ דִ ין לְ בַ ד ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זִכְ רוֹ נָם ּ ּ לִ בְ רָ כָ ה , וכְ מוֹ שֶׁ רוֹ אִ ין בְּ חושׁ שֶׁ הַ רְ בֵּ ה נָפְ לו וְ נִתְ רַ חֲקו ּ ּ ּ ּ

Segment 13
HE:
עַל-יְדֵ י רִ בּ וי ּ הַ מִ שְׁ פָ ט ּ ּ

Segment 14
HE:
וְ הַ דִ ין יוֹ תֵ ר מִ דַ י שֶׁ הֶחְ מִ ירו עַל ּ ּ ּ עַצְ מָ ן הַ רְ בֵּ ה עַד שֶׁ אָ מְ רו בִּ לְ בָ בָ ם שֶׁ אָ פַ ס תִ קְ וָתָ ם חַ ס ּ ּ

Segment 15
HE:
וְ שָׁ לוֹ ם , לְ פִ י

Segment 16
HE:
רִ בּ וי ּ עֲווֹ נוֹ תֵ יהֶם

Segment 17
HE:
ּופְ גָמֵ יהֶם הָ עֲצומִ ים ּ . וְ אִ ם כִּ י אֱמֶ ת שֶׁ פָ גְמו וְ קִ ּ ּ לְ קְ לו הַ רְ בֵּ ה ּ אַ ף ,- עַל-ּפִ י-כֵן צְ רִ יכִ ין לִ בְ טחַ בְּ חַ סְ דֵ י הַ שֵׁ ם וְרַ חֲמָ יו ּ ּ , שֶׁ אֵ ינָם כָּ לִ ים לְ עוֹ לָם שֶׁ עֲדַ יִן עֲדַ יִן יֵשׁ תִ קְ וָה בְּ כָ ל יוֹ ם ּ ובְ כָ ל עֵת ובְ כָ ל שָׁ עָ ה כָּ ל יְמֵ י חַ יָיו אֲפִ לו אִ ם הוא כְּ מוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ הוא ּ , כִּ י חַ סְ דֵ י הַ שֵׁ ּ ּ ם לא תָ מְ נו וְ כו ּ ּ '. וְ עַל זֶה אָ מַ ר שְׁ לֹ ,המֹ אַ ל תִ צְ דַ ק הַ רְ בֵּ ה וְ אַ ל תִ רְ שַׁ ע ּ ּ ּ הַ רְ בֵּ ה , וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו ּ ּ ּ , זִכְ רוֹ נָם לִ בְ רָ כָ ה אִ ם , רָ שַׁ עְ תָ ּ מְ עַט אַ ל

Segment 18
HE:
הַ רְ בֵּ ה , וַאֲפִ לו ּ ּ אִ ם

Segment 19
HE:
כְּ בָ ר הִ רְ שִׁ יעַ הַ רְ בֵּ ה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ףאַ , -עַל-ּפִ י- לא כֵן יוֹ סִ יף

Segment 20
HE:
הַ רְ בֵּ ה בְּ יוֹ תֵ ר , וְ כל מַ ה שֶׁ מְ מַ עֵט קְ צָ ת ּ ּ מִ לְ הַ רְ שִׁ יעַ בְּ וַדַ אי הוא ּ ּ ּ

Segment 21
HE:
לָנֶצַ ח , וְגַם עַל- יְדֵ י- זֶה יוכַ ל לִ זְכּ וֹ ת בַּ סּ וֹ ף לָשׁ וב לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ ּ ְ ּ , כִּ י אֵ ין שׁ ום ּ

Segment 22
HE:
כְּ לָל , כִּ י מִ דָ ה טוֹ בָ ה מְ רֻ בָּ ה ּ מִ מִ דַ ת פֻרְ עָ נות ּ ּ ּ ּ . ומַ ה כְּ שֶׁ אָ דָ ם פוֹ גֵם אוֹ עוֹ בֵ ר עֲבֵ רָ ה ּ ּ

Segment 23
HE:
וְ שָׁ לוֹ ם , הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך מַ שְׁ גִּיחַ ומִ סְ תַ כֵּ ל עַל כָּ ל ּ ּ ְ ּ פְ רָ ט ופְ רָ ט ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : אִ ם יִסָּ תֵ ר אִ ישׁ

Segment 24
HE:
בְּ מִ סְ תָ רִ ים ּ

Segment 25
HE:
אֶ רְ אֶ נו וכְ תִ יב ּ ּ ּ , מִ מְ כוֹ ן שִׁ בְ תוֹ הִ שְׁ גִּיחַ וְ כו ּ ּ ּ ' ּ הַ מֵ בִ ין אֶ ל כָּ ל מַ עֲשֵׂ יהֶם , מִ כָּ ל שֶׁ כֵּן וְ כָ ל שֶׁ כֵּן בְּ מִ דָ ה ּ טוֹ בָ ה שֶׁ בְּ וַדַ אי אֵ ין שׁ ום תְ נועָ ה טוֹ בָ ה נֶאֱבֶ דֶ ת לְ עוֹ לָם ּ ּ ּ ּ . וְ עַל מִ י כֵּן שֶׁ רוֹ צֶ ה

Segment 26
HE:
לִ סְ מֹ ְך רַ ק עַל הַ חֶ סֶ ד חִ נָם וְ יִפְ רֹ ּ ק עֹ ל לְ גַמְ רֵ י חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , זֶה בְּ חִ ינַת קְ לִ פַ ת יִשְׁ מָ עֵאל שֶׁ יָצָ א ּ ּ מֵ אַ בְ רָ הָ ם שֶׁ הָ יְתָ ה עִ קַ ר מִ דָ תוֹ חֶ סֶ ד וצְ דָ קָ ה ּ ּ ּ . וְ כֵן לְ הֵפֶ ך , ְ מִ י שֶׁ נוֹ פֵ ל מֵ חֲמַ ת רִ בּ וי הַ מִ שְׁ פָ ט ּ ּ ּ ּ

Segment 27
HE:
וְ הַ חֻמְ רוֹ ת יְתֵ רוֹ ת וְ הַ מָ רוֹ ת שְׁ ּ חרוֹ ת שֶׁ מַ כְ בִּ יד עַל עַצְ מוֹ ּ , זֶה בְּ חִ ינַת קְ לִ פַ ת עֵשָׂ ו שֶׁ יָצָ א מִ יִצְ חָ ק שֶׁ מִ דָ תוֹ דִ ין ומִ שְׁ פָ ט ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , וְ עַל כֵּן שָׁ אַ ל אֶ ת אָ בִ יו הַ אֵ יך מְ עַשְׂ רִ ין תֶ בֶ ן וָמֶ לַח ּ ּ ְ , חֻמְ רוֹ ת יְתֵ רוֹ ת

Segment 28
HE:
כִּ י ,ל"ּ הַ נַ חֻמְ רוֹ ת יְתֵ רוֹ ת הֵם גַּם כֵּן פְ גָם גָּ ּ דוֹ ל לִ פְ עָמִ ים וְ כַ מְ באָ ר בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר . וְ עִ קַ ר הַ שְׁ לֵמות ּ ּ ּ

Segment 29
HE:
ּ הוא כְּ שֶׁ נִכְ לָל מִ שְׁ פָ ט וצְ דָ קָ ה בְּ יַחַ ד שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת יַעֲקב ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת מִ שְׁ פָ ט וצְ דָ קָ ה בְּ יַעֲקב וְ כו ּ ּ ּ ' וְ עַל כֵּ ן הָ יְתָ ה מִ טָ תוֹ ּ שֶׁ ל יַעֲקב שְׁ לֵמָ ה וְ עַיֵן פְ נִים ּ ּ (: צו )

Segment 30
HE:
כה,כח כִּ י צַ יִד בְּ פִ יו

Segment 31
HE:
וְ עַל־כֵּן קִ בֵּ ל יַעֲקֹב הַ בְּ רָ כוֹ ת מִ יִצְ חָ ק דַ יְקָ א ּ ּ , כִּ י יַעֲקֹב זָכָ ה עַל־יְדֵ י עֲבוֹ דָ תוֹ לְ הַמְ תִ יק גְּבורוֹ ת יִצְ חָ ק עַד ּ ּ שֶׁ קִ בֵּ ל מִ שָׁ ם דַ יְקָ א אֶ ת הַ בְּ רָ כוֹ ת שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ הִ תְ עַלות הַ ּ ּ נֶפֶ שׁ עַל הַ גּוף בְּ חִ ינַת הַ מְ תָ קַ ת הַ דִ ין ּ ּ ּ ּ שֶׁ נִתְ הַ פֵ ך מִ דַ ת הַ דִ ין לְ מִ דַ ת הָ רַ חֲמִ ים שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ ּ וְיִתֶ ן לְ ך וְ כו ּ ָ ּ . ' וְ עַל־כֵּן עָ לָה עַל דַ עְ תוֹ שֶׁ ל יִצְ חָ ק לְ בָ רֵ ך ְ ּ ּ אֶ ת עֵשָׂ ו כִּ י כַּ וָנַת יִצְ חָ ק הָ יָה שֶׁ רָ צָ ה לְ גַיֵר אֶ ת ּ ּ עֵשָׂ ו כִּ י הָ יָה סָ בור שֶׁ אֶ פְ שָׁ ר לְ גַיְרוֹ שֶׁ יִהְ יֶה נִתְ הַ פֵ ך אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ְ ּ ּ ּ כִּ י עֵשָׂ ו הָ יָה מַ טְ עֶה אֶ ת אָ בִ יו ' כִּ י צַ יִד בְּ פִ יו ' וְ תַ רְ גּומוֹ ּ : אֲרֵ י מִ צֵידֵ ה הֲוָה אָ כִ יל ּ ּ , וְ עַל־כֵּן אָ מַ ר לוֹ הָ בִ יאָ ה לִ י ּ צַ יִד וַעֲשֵׂ ה לִ י מַ טְ עַמִ ּ ים וְ אֹכֵ לָה וְ כו ', ּ כִּ י הָ יָה סוֹ בֵ ר שֶׁ כַּ וָנַת עֵשָׂ ו לְ טוֹ בָ ה מַ ה שֶׁ מֵ בִ יא לוֹ צַ יִד לֶאֱכֹל כְּ דֵ י ּ ּ ּ שֶׁ יִהְ יֶה נִכְ לָל בְּ הַ קְ דֻ שָׁ ה עַל־יְדֵ י שֶׁ יֹאכַ ל יִצְ חָ ק מִ צֵידוֹ ּ ּ ּ ּ ּ . כִּ י בֶּ אֱמֶ ת מִ י שֶׁ זוֹ כֶ ה לְ הַ אֲכִ יל אֶ ת הַ צַ דִ יק ולְ פַ רְ נְסוֹ ּ ּ ּ ּ ְּב וַדַ אי יָכוֹ ל לִ זְכּ וֹ ת עַל־יְדֵ י זֶה לִ תְ שׁ ובָ ה שְׁ לֵמָ ה ּ ּ לְ הַ כְ נִיעַ הַ גּוף ולְ הַ עֲלוֹ ת הַ נֶפֶ שׁ וְזֶהו בְּ חִ ינַת אַ גְרָ א ּ ּ ּ ּ ּדְ תַ עֲנִיתָ א צִ דְ קְ תָ א , שֶׁ עִ קַ ר הַ תַ עֲנִית שֶׁ הוא הִ תְ עַלות ּ ּ ּ ּ ּ הַ נֶפֶ שׁ הוא הַ צְ דָ קָ ה כִּ י עִ קַ ר הַ כְ נָעַת וְהִ תְ עַל ּ ּ ּ ּ ּ ות הַ נֶפֶ שׁ ּ ּ הוא עַל־יְדֵ י קְ דֻ שַׁ ת הָ אֲכִ ילָה ּ ּ . וְ עַל־כֵּן כְּ שֶׁ נוֹ תֵ ן צְ דָ קָ ה ּ ומְ חַ סֵּ ר מָ מוֹ נוֹ וְ תַ אֲוֹ ת גּופוֹ כִּ י בָּ זֶה הַ מָ מוֹ ן הָ יָה יָכוֹ ל ּ ּ ּ לְ מַ לֹאות לְ גופוֹ אֵ יזֶה תַ אֲוָה וְ הוא מְ שַׁ בֵּ ר תַ אֲוַת גּופוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְ נוֹ טֵ ל הַ מָ מוֹ ן וְ נוֹ תֵ ן לְ ּ הַ תַ לְ מִ יד חָ כָ ם הָ עוֹ סֵ ק בַּ תוֹ רָ ה ּ ּ

Segment 32
HE:
וַעֲבוֹ דַ ת ה ' וְ הַ תַ לְ מִ יד חָ כָ ם נֶגֶד הָ אִ ישׁ פָ שׁ וט הוא ּ ּ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת נֶפֶ שׁ לְ גַבֵּ י הַ גּוף בְּ חִ ינַת שַׁ בָּ ת כְּ נֶגֶד שֵׁ שֶׁ ת ּ יְמֵ י הַ חֹל כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ רַ בִּ י שִׁ מְ עוֹ ן בַּ ר יוֹ חָ אי אַ נְתְ ּ ּ שַׁ בָּ ת דְ כֻ ּ ּלֵי יוֹ מֵ י . נִמְ צָ א שֶׁ בְּ זֶה הַ צְ דָ קָ ה שֶׁ הוא מַ אֲכִ יל ּ ּ ומְ פַ רְ נֵס אֶ ת הַ תַ לְ מִ יד חָ כָ ם בָּ זֶה מַ כְ נִיעַ הַ גּוף לְ גַבֵּ י ּ ּ ּ ּ הַ נֶפֶ שׁ . וְ עַל־כֵּן עִ קַ ר הִ תְ עַלות הַ נֶפֶ שׁ עַל־יְדֵ י זֶה בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ אַ גְרָ א דְ תַ עֲנִיתָ א צִ דְ קְ תָ א ּ . ל"ּ כַּ נַ אֲבָ ל עֵשָׂ ו הָ רָ שָׁ ע לֹא הָ יָה כַּ וָנָתוֹ כְּ לָל בִּ שְׁ בִ יל זֶה כִּ י לֹא הָ יָה רוֹ צֶה לִ הְ יוֹ ת ּ נִכְ נָע אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה כְּ לָל רַ ק כָּ ל כַּ וָנָתוֹ שֶׁ הָ יָה מֵ בִ יא צַ יִד ּ ּ ּ לְ אָ בִ יו לֶאֱכֹל הָ יָה רַ ק בִּ שְׁ בִ יל רַ מָ אות וְרִ שְׁ עות לְ בַ ד ּ ּ ּ כְּ דֵ י לְ רַ מוֹ ת אֶ ת אָ בִ יו כְּ ּ דֵ י שֶׁ יִפְ עֹל אֵ צֶ ל אָ בִ יו כָּ ל ּ תַ אֲווֹ ת גּופוֹ ּ ּ , ומֵ חֲמַ ת שֶׁ תָ מִ יד הָ יָה מְ רַ מֶ ה אֶ ת יִצְ חָ ק ּ ּ ּ עַל־כֵּן סָ בַ ר יִצְ חָ ק שֶׁ עַל־יְדֵ י שֶׁ יָבִ יא לוֹ צַ יִד לֶאֱכֹל יוכַ ל ּ ּ לְ הַ כְ נִיעַ גּופוֹ הָ רַ ע שֶׁ יִהְ יֶה נַעֲשֶׂ ה מֶ רְ כָּ בָ ה לְ הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ , כִּ י עַל ־יְדֵ י אֲכִ ילַת הַ צַ דִ יק מִ שֶׁ ל עַם הָ אָ רֶ ץ יָכוֹ ל לִ זְכּ וֹ ת ּ ּ ּ הָ עַם הָ אָ רֶ ץ לַחֲזֹר בִּ תְ שׁ ובָ ה שֶׁ יִתְ הַ פֵ ך מִ גּוף לְ נֶפֶ שׁ ּ ּ ּ ְ ּ מֵ עַם הָ אָ רֶ ץ לְ תַ לְ מִ יד חָ כָ ם עַל־יְדֵ י זֶה . אֲבָ ל רִ בְ קָ ה שָׁ מְ עָ ה כָּ ל זֶה וְ לֹא הָ יְתָ ה מְ רֻ צָ ה לָזֶה כְּ לָל כִּ י הִ יא ּ יָדְ עָ ה עֹצֶם רִ שְׁ עָ תוֹ שֶׁ ל עֵשָׂ ו הָ רָ שָׁ ע שֶׁ אֵ ינוֹ רוֹ צֶ ה כְּ לָל לְ הִ תְ קָ רֵ ב אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה וְהוא רַ ק מְ רַ מֶ ה אֶ ת אָ בִ יו ּ ּ ּ ּ עַל־כֵּן אִ ם יְקַ בֵּ ל הַ בְּ רָ כוֹ ת חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם לֹא דַ י שֶׁ לֹא ּ ּ יִהְ יֶה נַעֲשֶׂ ה מֶ רְ כָּ בָ ה אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה עַל־יְדֵ י זֶה אַ ּ ּ ף גַּם עַל־יְדֵ י זֶה יִתְ גַּבֵּ ר חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם וְיִתְ גַּבֵּ ר הַ גּוף בְּ חִ ינַת ּ עֵשָׂ ו עַל הַ נֶפֶ שׁ בְּ יוֹ תֵ ר עַל־יְדֵ י שֶׁ יִהְ יֶה לוֹ יְנִיקָ ה מִ ן ּ ּ הַ קְ דֻ שָׁ ה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ , עַל־כֵּן הִ שְׁ תַ דְ לָה רִ בְ קָ ה לִ קַ ח ּ ּ ּ הַ בְּ רָ כוֹ ת מֵ עֵשָׂ ו וְ שֶׁ יְקַ בֵּ ל יַעֲ ּ קֹב אֶ ת הַ בְּ רָ כוֹ ת כִּ י יַעֲקֹב רָ אוי לַבְּ רָ כָ ה כִּ י כָּ ל הִ שְׁ תַ דְ לותוֹ לְ הַ פֵ ך הַ גּוף לְ נֶפֶשׁ ּ ּ ּ ּ ְ ּ ּ שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת בְּ רָ כָ ה וְחֶ סֶ ד וְחַ יִים ּ ּ ּ . וְזֶהו שֶׁ אָ מַ ר יִצְ חָ ק ּ לְ עֵשָׂ ו שָׂ א נָא כֵ לֶיך וְ כו ּ ָ . ' וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל בְּ דֹק סַ כִּ ינְ ך ושְׁ חֹט יָפֶ ה שֶׁ לֹא תַ אֲכִ ילֵנִי נְבֵ לָה כִּ י עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ ָ הַ שְׁ חִ יטָ ה הַ כְּ שֵׁ רָ ה מַ עֲלִ ין אֶ ת הַ נֶפֶ שׁ מֵ חַ י לִ מְ דַ בֵּ ר ּ ּ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הִ תְ עַלות הַ נֶפֶ שׁ עַל הַ גּוף כַּ מְ בֹאָ ר ּ ּ ּ ּ ּ ּ בַּ מַ אֲמָ ר ) ז " ל לקוטי מוהר " ן חלק א '( בַּ אֲרִ יכות לְ עִ נְיַן ּ ּ הַ שׁ וֹ חֲטִ ים עַיֵן שָׁ ם ּ . וְ עַל־כֵּ ן מֵ אַ חַ ר שֶׁ כַּ וָנַת יִצְ חָ ק הָ יָה ּ לְ טוֹ בָ ה בִּ שְׁ בִ יל לְ הַ כְ נִיעַ הַ גּוף בְּ חִ ינוֹ ת עֵשָׂ ו אֶ ל ּ הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ , ל"ּ כַּ נַ עַל־כֵּן הִ זְהִ ירוֹ שֶׁ יִשְׁ חֹט יָפֶ ה ּ . כִּ י עַל־יְדֵ י זֶה עוֹ לָה הַ נֶפֶ שׁ וְ כו ּ ּ ) ' :( צז

Segment 33
HE:
כה,כט ּ וַיָזֶד יַ עֲקֹב נָזִיד

Segment 34
HE:
... עֵשָׂ ו הוא זֻהֲמָ א דְ דַ הֲבָ א ּ ּ , בְּ חִ ינַת רַ ע הַ כּ וֹ לֵל שֶׁ אֵ ין בּ וֹ שׁ ום טוֹ ב ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת מֵ זִיד , כִּ י הַ מֵ זִיד הָ אָ דָ ם עוֹ שֶׂ ה ּ ־ עַל יְדֵ י רְ תִ יחַ ת הַ דָ מִ ים בְּ זָדוֹ ן ּ , בְּ כַ עַס , בִּ רְ צִ יחָ ה , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת עֵשָׂ ו . וְ עַל שֵׁ ם זֶה נִקְ רָ א " מֵ זִיד , " עַל שֵׁ ם רְ תִ יחַ ת ּ הַ דָ מִ ים בִּ בְ חִ ינַת ) בְּ רֵ אשִׁ ית כה , : ( כט ּ וַיָזֶד יַעֲקֹב נָזִיד , שֶׁ מִ שָׁ ם יְנִיקַ ת עֵשָׂ ו ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב שָׁ ם ּ : הַ לְ עִ יטֵ נִי נָא מִ ן הָ אָ דֹם הָ אָ דֹם הַ זֶה וְ כו ּ ּ . ' אֲבָ ל הַ שׁ וֹ גֵג הָ ּ אָ דָ ם עוֹ שֶׂ ה ־ עַל יְדֵ י כְּ בֵ דות ּ , ־ עַל יְדֵ י הַחֲלָבִ ים שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת לָבָ ן , שֶׁ הֵם מַ כְ בִּ ידִ ים עַל הַ גּוף וְ סוֹ תְ מִ ין דַ עְ תוֹ עַד שֶׁ נוֹ פֵל ּ ּ ּ ּ לִ בְ חִ ינַת שֵׁ נָה , בְּ חִ ינַת תַ רְ דֵ מָ ה ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת שִׁ כְ חָ ה ּ , וְ עַל ־ יְדֵ י זֶה שׁ וֹ כֵחַ וְ עוֹ שֶׂ ה הָ אִ סּ ור בְּ שׁ וֹ גֵג ּ . וְזֶה שֶׁ מָ צִ ינו שֶׁ בְּ כָ ל מַ סֶּ כֶ ת כְּ רִ יתוֹ ת ובִ שְׁ אָ ר מְ קוֹ מוֹ ת ּ ּ ּ " ּ הַ שַׁ ס דֶ רֶ ך הַ תַ נָא תָ מִ יד כְּ שֶׁ רוֹ צֶ ה לְ דַ בֵּ ר מִ שׁ וֹ גֵג ּ ּ ּ ּ ּ ְ , ּ הוא מְ צַ יֵר אוֹ תוֹ בַּ אֲכִ ילַת חֵ לֶב ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו שָׁ ם ּ ) כְּ רִ יתות ּ יא :(: אָ מְ רו לוֹ אָ כַ ּ לְ תָ חֵ לֶב וְ כו ּ ּ . ' וְ כֵ ן בְּ כָ ל הַ מַ סֶּ כֶ ת ּ , ּ עַיֵן . שָׁ ם כִּ י חֵ לֶב הוא בְּ חִ ינַת לָבָ ן ּ , בְּ חִ ינַת שׁ וֹ גֵג . וְזֶה שֶׁ כָּ תוב בַּ סְּ פָ רִ ים ּ , שֶׁ הַ תְ שׁ ובָ ה קָ שָׁ ה עַל הַ שׁ וֹ גֵג ּ ּ ּ הַ מֵ זִיד מֵ עַל יוֹ תֵ ר ּ

Segment 35
HE:
, הַ מֵ זִיד בְּ וַדַ אי ּ ּ ־ ּפִ י ־ עַל ־ אַ ף כֵן חָ מור מְ אֹד מִ ן הַ שׁ וֹ גֵג ּ ּ , ְ אַ ך יֵשׁ בָּ זֶה אֳפָ נִים , כִּ י בְּ אֹפֶ ן אֶ חָ ד קְ לִ פַ ת לָבָ ן קָ שָׁ ה מְ אֹד ּ , הַ רְ בֵּה יוֹ תֵ ר מִ קְ לִ פַ ת עֵשָׂ ו ּ ּ , כִּ י לָבָ ן בָּ א בְּ עָרְ מָ ה ובְ מִ רְ מָ ה ּ ובְ תַ חְ בּ ולוֹ ת עַד שֶׁ מַ סְ תִ יר ומְ עַרְ בֵּ ב דַ עְ תוֹ וְ אֵ ין יָכוֹ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ לִ שְׁ מֹ ר מִ מֶ נו כָּ ל ּ ּ ּ . ְ כָּ ך ־ וְזֶה בְּ חִ ינַת הַ שְׁ גָגוֹ ת שֶׁ מַ כְ שִׁ ילוֹ ּ ּ בְּ לֹא דַ עְ תוֹ ּ ּ . וְ עַל ־ כֵּן קָ שֶׁ ה מְ אֹד לָצֵ את מִ מֶ נו כִּ י אִ ם ּ ּ ּ בְּ סִ יועַ גָּדוֹ ל מִ לְ עֵלָא ּ ּ ּ ּ , אֲבָ ל עֵשָׂ ו שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מֵ זִיד ּ שֶׁ הוא בָּ א בִּ רְ צִ יחָ ה ּ , אֲזַי אֶ פְ שָׁ ר לַחֲגֹ ר מָ תְ נָיו ולְ הִ תְ גַּבֵּ ר לִ לְ חֹם עִ מוֹ לְ הָ רְ גוֹ ולְ הַ כְ נִיעוֹ ּ ּ ּ . אָ מֵ ן , כֵּן יְהִ י רָ צוֹ ן ) :( צח

Segment 36
HE:
כז,ג וְ צֵ א הַ שָׂ דֶ ה וְ צודָ ה לִּ י צָ יִד ּ ּ

Segment 37
HE:
וְ עַל־כֵּן רָ צָ ה יִצְ חָ ק לְ בָ רֵ ך אֶ ת עֵשָׂ ו עַל־יְדֵ י שֶׁ יֵצֵא ּ ְ הַ שָׂ דֶ ה וְיָבִ יא לוֹ מַ טְ עַמִ ים ּ ּ לֶאֱכֹל כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : וְ צֵ א הַ שָׂ דֶ ה וְ צודָ ה לִ י צָ יִד וְ כו ּ ּ ּ ּ ' וְ הָ בִ יאָ ה לִ י וְ אֹכֵלָה בַּ עֲבור ּ ּ תְ בָ רֶ כְ ך נַפְ שִׁ י ָ ּ . כִּ י עֵשָׂ ו רִ מָ ה אֶ ת אָ בִ יו עַד שֶׁ הָ יָה סָ בור ּ ּ שֶׁ אֵ ינוֹ רָ שָׁ ע , וְ עַל־כֵּן רָ צָ ה יִצְ חָ ק לִ שְׁ לֹחַ אֶ ת עֵשָׂ ו הַ שָׂ דֶ ה דַ ּ ּ יְקָ א שֶׁ יָבִ יא לוֹ לֶאֱכֹל מִ שָׁ ם ּ ּ , כְּ דֵ י שֶׁ יַכְ נִיס ּ הַ שֶׁ פַ ע וְ הָ אֲכִ ילָה מִ חוץ לִ פְ נִים ּ ּ , וְ עַל־יְדֵ י זֶה יִהְ יֶה רָ אוי ּ לְ קַ בֵּ ל הַ בְּ רָ כוֹ ת . כִּ י בֶּ אֱמֶ ת מִ י שֶׁ הוא אִ ישׁ כָּ שֵׁ ר ּ ומַ אֲמִ ין בְּ צַ דִ יקִ ים ומַ חֲזִיק אוֹ תָ ם ּ ּ ּ , אֲזַי לִ פְ עָמִ ים הוא ּ מַ עֲלָה גְּדוֹ לָה מַ ה שֶׁ יוֹ צֵ א לַחוץ לַשָׂ דֶ ה לַעֲסֹק בְּ עִ סְ קֵ י ּ ּ ּ ּ מְ לָאכָ ה ומַ שָׂ א ומַ תָ ן ּ ּ ּ ּ , כִּ י כָּ ל כַּ וָנָתוֹ אֵ ינוֹ לִ הְ יוֹ ת אִ ישׁ ּ שָׂ דֶ ה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , רַ ק הוא יוֹ צֵ א לְ פִ י שָׁ עָ ה בִּ שְׁ בִ יל ּ פַ רְ נָסָ ה כְּ דֵ י שֶׁ יַכְ נִיס הַ שֶׁ פַ ע וְ הַ פַ רְ ּ ּ ּ ּ נָסָ ה מִ חוץ לִ פְ נִים ּ עַל־יְדֵ י שֶׁ יִתֵ ן לְ הַ צַ דִ יק לֶאֱכֹל ּ ּ ּ ּ , וַאֲזַי הוא רָ אוי לִ בְ רָ כָ ה ּ ּ ּ בְּ וַדַ אי , כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ כְ נִיס הַ פַ רְ נָסָ ה מִ חוץ לִ פְ נִים ּ ּ כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת בְּ רִ ית וְ שַׁ בָּ ת שֶׁ הוא אֱמונָה ּ ּ , וֶאֱמונָה הִ יא מְ קוֹ ר הַ בְּ ּ רָ כוֹ ת שֶׁ מַ שְׁ לִ ים כָּ ל הַ בְּ רָ כוֹ ת ּ .'ּ וְ כו וְ עַל־כֵּן סָ בַ ר יִצְ חָ ק שֶׁ עֵשָׂ ו הוא בִּ בְ חִ ינָה זֹאת ּ , וְ עַל־כֵּן אָ מַ ר לוֹ ' צֵ א הַ שָׂ דֶ ה ּ — ' שֶׁ יֵצֵ א רַ ק לְ פִ י שָׁ עָה ּ , ' ּ וְ צודָ ה ּלִ י צָ יִד — ' שֶׁ כָּ ל כַּ וָנָתוֹ יִהְ יֶה רַ ק בִּ שְׁ בִ יל אָ בִ יו הַ צַ דִ ּ ּ ּ ק י כְּ דֵ י שֶׁ יִתֵ ן לְ הַ צַ דִ יק לֶאֱכֹל ּ ּ ּ ּ , כִּ י אֲכִ ילַת הַ צַ דִ יק הוא ּ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת לֶחֶ ם הַ פָ נִים ּ . ומִ י שֶׁ יוֹ צֵ א לַחוץ וְ עוֹ סֵ ק בְּ מַ שָׂ א ּ ּ ּ ּ ומַ תָ ן ומֵ בִ יא לְ הַ צַ דִ יק לֶאֱכֹל ומְ פַ רְ נֵס אוֹ תוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , ּ בְּ וַדַ אי

Segment 38
HE:
ֹאַ שְׁ רֵ י לו , וְ הוא רָ אוי בְּ וַדַ אי לְ ּ ּ ּ כָ ל הַ בְּ רָ כוֹ ת , כִּ י דַ יְקָ א ּ עַל־יְדֵ י זֶה מַ כְ נִיס הַ שֶׁ פַ ע מִ חוץ לִ פְ נִים מֵ אַ חַ ר ּ ּ שֶׁ מְ פַ רְ נֵס ומַ אֲכִ יל אֶ ת הַ צַ דִ יק שֶׁ אֲכִ ילָתוֹ בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ לֶחֶ ם הַ פָ נִים שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה מַ כְ נִיסִ ין הַ שֶׁ פַ ע לִ פְ נִים ּ ּ ...

Segment 39
HE:
אֲבָ ל בֶּ אֱמֶ ת עֵשָׂ ו הָ יָה רָ חוֹ ק מִ זֶה בְּ תַ כְ לִ ית ּ , כִּ י עֵשָׂ ו הָ יָה אִ ישׁ שָׂ דֶ ה מַ מָ שׁ ּ , שֶׁ הָ יָה רַ ק בַּ חוץ וְ לֹא רָ צָ ה לִ כְ נֹס ּ לִ פְ נִים לְ תוֹ ך הַ קְ דֻ שָׁ ה כְּ לָל ּ ּ ְ . וְ עַל־כֵּן כְּ תִ יב : וַיֵלֶך עֵשָׂ ו ְ ּ הַ שָׂ דֶ ה לָצוד צַ יִד לְ הָ בִ יא ּ ּ — אַ ף מֵ הַ גָּזֵל כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו ּ " זַ ) ל בְּ רֵ אשִׁ ית רַ בָּ ה פָ רָ שָׁ ה סה ומובָ א ּ ּ ּ בְּ פֵ רושׁ רַ שִׁ ּ " י שָׁ ם . ( וְזֶהו שֶׁ יִצְ חָ ק אָ מַ ר לוֹ ּ ּ : וְ צֵ א הַ שָׂ דֶ ה ּ ', ּ וְ כו ּובְ עֵשָׂ ו כְּ תִ יב : וַיֵלֶך עֵשָׂ ו הַ שָׂ דֶ ה ּ ְ ּ , כִּ י יִצְ חָ ק אָ מַ ר לוֹ ' צֵ א הַ שָׂ דֶ ה ּ ' כְּ אִ לו כָּ ל יְשִׁ יבָ תוֹ וקְ בִ יעָ תוֹ ּ ּ ּ בִּ פְ נִים , רַ ק שֶׁ יֵצֵ א הַ שָׂ דֶ ה לְ פִ י שָׁ עָ ה ּ ּ , וְ עַל־כֵּן הִ זְכִּ יר לְ שׁ וֹ ן יְצִ יאָ ה . אֲבָ ל בְּ עֵשָׂ ו כְּ תִ יב : וַיֵלֶך עֵשָׂ ו הַ שָׂ דֶ ה ּ ְ ּ — לְ שׁ וֹ ן הֲלִ יכָ ה , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת לֹא הָ יְתָ ה נֶחְ שֶׁ בֶ ת אֶ צְ לוֹ לִ יצִ יאָ ה כְּ לָל רַ ק לַהֲלִ יכָ ה , כִּ י שָׁ ם בַּ שָׂ דֶ ּ ה עִ קַ ר מְ קוֹ מוֹ ּ , וְ עַל־כֵּן הִ זְכִּ יר הַ כָּ תוב אֶ צְ לוֹ לְ שׁ וֹ ן הֲלִ ּ יכָ ה וְ לֹא לְ שׁ וֹ ן יְצִ יאָ ה , כִּ י אֵ ינָה ּ נֶחְ שָׁ ב אֶ צְ לוֹ לִ יצִ יאָ ה מֵ אַ חַ ר שֶׁ שָׁ ם מְ קוֹ מוֹ ּ , כִּ י הוא ּ חִ יצוֹ נִי מַ מָ שׁ ּ . וְ עַל־כֵּן בֶּ אֱמֶ ת לֹא קִ בֵּ ל הַ בְּ רָ כוֹ ת , כִּ י לֹא חָ פֵ ץ בִּ בְ רָ כָ ה וַתִ רְ חַ ק מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ . רַ ק יַעֲקֹב קִ בֵּ ל הַ בְּ רָ כוֹ ת , כִּ י הָ יָה אִ ישׁ ּתָ ם יוֹ שֵׁ ב אֹהָ לִ ים , אִ ישׁ תָ ם דַ יְקָ א ּ ּ , כִּ י זָכָ ה לֶאֱמונָה ּ שְׁ לֵמָ ה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ' אִ ישׁ תָ ם ּ ' בְּ חִ ינַת תְ מִ ימות ּ ּ ושְׁ לֵמות ּ ּ , כִּ י עִ קַ ר שְׁ לֵמות כָּ ל הַ דְ בָ רִ ּ ּ ּ ים וְ כָ ל הַ בְּ רָ כוֹ ת הִ יא הָ אֱמונָה ּ . וְ עַל־כֵּן נֶאֱמַ ר בְּ יַעֲקֹב בְּ עֵת שֶׁ קִ בֵּ ל הַ בְּ רָ כוֹ ת ּ : רְ אֵ ה רֵ יחַ בְּ נִי כְּ רֵ יחַ שָׂ דֶ ה אֲשֶׁ ר בֵּ רֲ כוֹ וְ כו ּ ', ' כְּ רֵ יחַ שָׂ דֶ ה ' ּדַ יְקָ א , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת שָׂ דֶ ה דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת שְׂ דֵ ה גַּן־עֵדֶ ן , ֶׁש הוא בְּ חִ ינַת חֲקַ ל תַ פוחִ ין קַ דִ ישִׁ ין ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ קְ דֻ שַׁ ת שַׁ בָּ ת שֶׁ מַ עֲלִ ין אָ ז מִ שָׂ דֶ ה לְ בַ יִת ּ ּ ּ , שֶׁ כָּ ל זֶה הוא ּ הֵפֶ ך הַ שָׂ דֶ ה שֶׁ ל עֵשָׂ ו שֶׁ הָ יָה אִ ישׁ שָׂ דֶ ה ּ ְ . כִּ י יַעֲקֹב זָכָ ה לִ שְׁ מִ ירַ ת הַ בְּ רִ ית וֶאֱמונָה בְּ חִ ינַת שַׁ בָּ ּ , ת שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה זָכָ ה לְ קַ בֵּ ל הַ בְּ רָ כוֹ ת , כִּ י זָכָ ה לְ הַ כְ נִיס הַ שֶׁ פַ ע מִ חוץ ּ ּ לִ פְ נִים , עַל־כֵּן נִסְ מָ ך מִ יָד אַ חַ ר ּ ְ ' כְּ רֵ יחַ שָׂ דֶ ה אֲשֶׁ ר בֵּ רֲ כוֹ ה ' — '' וְיִתֶ ן לְ ך הָ אֱלֹקִ ים ָ ּ מִ טַ ל הַ שָׁ מַ יִם ּ ּ ' ' ּ וְ כו שֶׁ הֵם הַ בְּ רָ כוֹ ת שֶׁ קִ בֵּ ל עַל־יְ ּ דֵ י תִ קון הַ שָׂ דֶ ה דַ יְקָ א ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י כְּ שֶׁ זוֹ כִ ין לְ תַ קֵ ן בְּ חִ ינַת שָׂ דֶ ה לְ הַ עֲלוֹ ת מִ שָׂ דֶ ה לְ בַ יִת ּ ּ ּ שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת ּ ּ ' קַ בָּ לַת שַׁ בָּ ת ' בְּ חִ ינַת לְ כָ ה דוֹ דִ י נֵצֵא ּ הַ שָׂ דֶ ה , אָ ז זוֹ כִ ין עַל־יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א לְ קַ בֵּ ל כָּ ל הַ בְּ רָ כוֹ ת ּ ּ שֶׁ נִמְ שָׁ כִ ין מִ שַׁ בַּ ת אֱמונָה שֶׁ הִ יא מְ קוֹ ר הַ בְּ רָ כָ ה ּ ּ , וְ כַ מובָ א בְּ כַ וָנוֹ ת שַׁ בָּ ת ּ ּ ּ , שֶׁ יֵשׁ שָׂ דֶ ה דְ סִ טְ רָ א אָ חֳרָ א וְיֵשׁ ּ ּ שָׂ דֶ ה דִ קְ דֻ שָׁ ה וְ כו ּ ּ ּ ' ּ עַיֵן שָׁ ם ) :( צט

Segment 40
HE:
כז,ה וְ רִ בְ קָ ה שׁ ֹמַ עַת בְּ דַ בֵּ ר יִצְ חָ ק

Segment 41
HE:
כִּ י רִ בְ קָ ה יָדְ עָ ה כָּ ל זֹאת הֵיטֵ ב שֶׁ עֵשָׂ ו הוא רָ שָׁ ע גָּמור ּ ּ ּ וְ כַ וָנָתוֹ לְ הָ רַ ע , עַל־כֵּן שָׁ לְ חָ ה אֶ ת יַעֲקֹב לְ קַ בֵּ ל הַ בְּ רָ כוֹ ת בְּ רַ מָ אות מֵ אָ בִ יו ּ ּ , כִּ י יַעֲקֹב הַ צַ דִ יק אִ י אֶ פְ שָׁ ר לוֹ לְ קַ בֵּ ל ּ ּ הַ בְּ רָ כוֹ ת שֶׁ הֵם שֶׁ פַ ע הַ פַ רְ נָסָ ה בָּ עוֹ לָם הַ זֶה כִּ י אִ ּ ּ ם עַל־יְדֵ י רַ מָ אות הַ זֹאת שֶׁ מֻכְ רָ ח לְ הַ לְ בִּ ישׁ אֶ ת עַצְ מוֹ ּ ּ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת עֲשִׂ יָה גַּשְׁ מִ יִית שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת עֵשָׂ ו כְּ דֵ י ּ ּ ּ שֶׁ יוכַ ל לְ קַ בֵּ ל פַ רְ נָסָ ה ּ ּ ּ . וְזֶהו שֶׁ הִ לְ בִּ ישָׁ ה אוֹ תוֹ בִּ לְ בושֵׁ י ּ ּ עֵשָׂ ו וְ לֹא הִ כִּ ירוֹ , ' כִּ י הָ יו יָדָ יו כִּ ּ ידֵ י עֵשָׂ ו אָ חִ יו שְׂ עִ רֹת וַיְבָ רֲ כֵ הו ', ּ כִּ י בֶּ אֱמֶ ת יַעֲקֹב בְּ שָׁ רְ שׁ וֹ רָ חוֹ ק מִ פַ רְ נָסָ ה ּ גַּשְׁ מִ יִית ּ , כִּ י חֶ לְ קוֹ רַ ק תוֹ רָ ה ומִ צְ ווֹ ת בְּ חִ ינַת הֶ אָ רַ ת ּ ּ הָ רָ צוֹ ן שֶׁ הוא הֵפֶ ך עֲשִׂ יָה גַּשְׁ מִ יִית ּ ּ ְ ּ . ּובֶ אֱמֶ ת לֶעָ תִ יד כְּ שֶׁ יָבוֹ א מָ שִׁ ּ יחַ בִּ מְ הֵרָ ה בְּ יָמֵ ינו לֹא יַעַסְ קו יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ בְּ שׁ ום עֵסֶ ק ּ , כִּ י יִתְ קַ יֵם ּ : " וְ עָמְ דו זָרִ ים וְרָ עו צֹאנְכֶם ּ ּ ". 'ּ וְ כו וְ עַל־כֵּן אִ ם הָ יָה יַעֲקֹב נִכְ נָס לְ יִצְ חָ ק בְּ לִ י לְ בושֵׁ י ּ עֵשָׂ ו וְ הָ יָה מְ בַ קְ שׁ וֹ שֶׁ יְבָ רְ כוֹ שֶׁ יִתֶ ן לוֹ ה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ פַ ע ְ וְ הַ צְ לָחָ ה בְּ עִ סְ קֵ י פַ רְ נָסָ תוֹ לֹא הָ יָה יִצְ חָ ק מְ רֻ צֶ ה לָזֶה ּ ּ , כִּ י הָ יָה אוֹ מֵ ר לוֹ : לָמָ ה לְ ך לַחְ שׁ ֹב פַ רְ נָסָ ה כְּ לָל ּ ּ ָ , כִּ י אַ תָ ה צָ רִ יך רַ ק לַעֲסֹק בְּ תוֹ רָ ה ותְ פִ לָה ופַ רְ נָסָ תְ ך תִ הְ יֶה ּ ּ ָ ְ ּ ּ ּ נַעֲשֵׂ ית עַל־יְדֵ י אֲחֵ רִ ים . ְו הֵם צְ רִ יכִ ים לְ בַ קֵ שׁ עַל ּ פַ רְ נָסָ ה כְּ דֵ י לְ הַ חֲזִיק אוֹ תְ ך ָ ּ , כִּ י זֶה עִ קַ ר הַ תַ כְ לִ ית ּ ּ ּ שֶׁ לָהֶם , אֲבָ ל אַ תָ ה צָ רִ יך לִ הְ יוֹ ת רַ ק יוֹ שֵׁ ב אֹהֶ ל ְ ּ . וְ לִ בְ לִ י לַחְ שׁ ֹב שׁ ום פַ רְ נָסָ ה כְּ לָל כְּ מוֹ שֶׁ יִהְ יֶה לֶעָתִ יד בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ ּ שֶׁ יִתְ קַ יֵם ּ ּ : " וְ עָ מְ דו זָרִ ים וְרָ עו צֹאנְכֶם וְ כו ּ ּ ּ , "' ּוכְ מוֹ שֶׁ אָ מַ ר רַ בִּ י שִׁ מְ עוֹ ן בַּ ר יוֹ חָ אי : אֶ פְ שָׁ ר אָ דָ ם חוֹ רֵ שׁ בִּ שְׁ עַת חֲרִ ישָׁ ה וְזוֹ רֵ עַ בִּ שְׁ עַת זְרִ יעָ ה וְ כו ' ּ תוֹ רָ ה מַ ה תְ הֵא ּ ּ עָ לֶיהָ ? אֶ לָא בִּ זְמַ ן שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל עוֹ שִׂ ין רְ צוֹ נוֹ שֶׁ ל מָ קוֹ ם ּ ּ ְמ לַאכְ תָ ן נַעֲשֵׂ ית עַל־יְדֵ י אֲחֵ רִ ים ּ , כִּ י יִצְ חָ ק רָ צָ ה שֶׁ יִתְ נַהֵג הָ עוֹ לָם תֵ כֶ ף כְּ מוֹ שֶׁ יִהְ יֶה בַּ סּ וֹ ף כְּ שֶׁ יָבוֹ א ּ ּ ּ ּ מָ שִׁ יחַ בִּ מְ הֵרָ ה בְּ יָמֵ ינו ) ּ אמן ( ... (: ק )

Segment 42
HE:
כז,כב ּ הַ קוֹ ל קוֹ ל יַעֲקֹב

Segment 43
HE:
וְזֶה כָּ ל עִ נְיַן הַ בְּ רָ כוֹ ת שֶׁ הֻכְ רַ ח יַעֲקֹב לְ קַ בְּ לָם בְּ חָ כְ מָ ה ּ מִ יִצְ חָ ק אָ בִ יו כִּ י טָ עָ ה בְּ עֵשָׂ ו . וְ כָ ל זֶה הָ יָה עַל־יְדֵ י שֶׁ הָ לַך עֵשָׂ ו אַ חַ ר תַ אֲווֹ תָ יו בִּ פְ רָ ט תַ אֲוָה הַ יְדועָ ה כְּ מוֹ ּ ּ ּ ְ שֶׁ כָּ תוב וַיְהִ י עֵשָׂ ו בֶּ ן אַ רְ בָּ עִ ים שָׁ נָה וַיִקַ ח וְ כו ּ ּ ּ ּ ' ּ וַתִ הְ יֶין◌ָ

Segment 44
HE:
מֹרַ ת רוחַ לְ יִצְ חָ ק ולְ רִ בְ קָ ה וכְ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ ּ ּ ּ " י שָׁ ם שֶׁ נִמְ שַׁ ל לַחֲזִיר שֶׁ פוֹ שֵׁ ט טְ לָפָ יו וְ כו ּ ּ ּ . ' וְזֶה וַתִ כְ הֶין◌ָ עֵינָיו ּ מֵ רְ אֹת שֶׁ מֵ רֹב רִ שְׁ עַת עֵשָׂ ו שֶׁ עָסַ ק בְּ מִ רְ מָ ה כָּ זֹאת עַד ּ שֶׁ גַּם יִצְ חָ ק הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת כָּ הו עֵי ּ ּ ּ נָיו מֵ רְ אוֹ ת הָ אֱמֶ ת עַד שֶׁ רָ צָ ה לְ בָ רֵ ך חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם אֶ ת עֵשָׂ ו הָ רָ שָׁ ע וְ אָ מַ ר לוֹ ְ הָ בִ יאָ ה לִ י צַ יִד וְ כו ּ ּ ' כִּ י סָ בַ ר שֶׁ עֵשָׂ ו חָ פֵ ץ בֶּ אֱמֶ ת לְ הַ אֲכִ ילוֹ ולְ פַ רְ נְסוֹ בְּ חִ ינַת כִּ י צַ יִד בְּ פִ יו ּ . כִּ י בְּ וַדַ אי ּ הֵבִ ין יִצְ חָ ק שֶׁ יַעֲקֹב עוֹ ּ סֵ ק בְּ תוֹ רָ ה וַעֲבוֹ דָ ה יוֹ תֵ ר מֵ עֵשָׂ ו שֶׁ הָ יָה אִ ישׁ שָׂ דֶ ה וְיַעֲקֹב הָ יָה אִ ישׁ תָ ם יוֹ שֵׁ ב אֹהָ לִ ים ּ , רַ ק סָ בַ ר שֶׁ עֵשָׂ ו מְ רֻ צֶ ה לְ פַ רְ נֵס אֶ ת יַעֲקֹב כְּ מוֹ שֶׁ הָ יָה ּ רָ גִיל לְ הָ בִ יא צַ יִד לְ יִצְ חָ ק , עַל־כֵּן רָ צָ ה לְ בָ רְ כוֹ בַּ עֲשִׁ ירות כְּ דֵ י שֶׁ ּ ּ ּ יוכַ ל לְ פַ רְ נֵס אֶ ת יַעֲקֹב . כִּ י יַעֲקֹב שֶׁ הוא הַ צַ דִ יק בְּ עַצְ מוֹ שֶׁ עוֹ סֵ ק בַּ תוֹ רָ ה בְּ תַ כְ לִ ית ּ ּ ּ ּ הַ קְ דֻ שָׁ ה לִ שְׁ מָ ה בִּ שְׁ לֵמות גָּמור אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ נוֹ טֶ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ

Segment 45
HE:
וַעֲשִׁ ירות פַ רְ נָסָ ה בִּ שְׁ בִ יל לִ שְׂ מֹאל מְ עַט ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן אֵ ין לוֹ פְ ּ ּ נַאי לְ צַ יֵר אֶ ת הָ עֲשִׁ ירות לְ גַמְ רֵ י ּ ּ ובְ הֶ כְ רֵ חַ שֶׁ יִהְ יֶה מְ לַאכְ תוֹ נַעֲשֵׂ ית עַל־יְדֵ י אֲחֵ רִ ים ּ ּ ּ . ובִ שְׁ בִ יל זֶה הַ הֶ כְ רֵ חַ שֶׁ זְבולון יַחֲזִיק אֶ ת יִשָׂ שכָ ר ּ ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת שְׂ מַ ח זְבולֻן בְּ צֵ אתֶ ך וְיִשָׂ שכָ ר בְּ אֹהָ לֶיך וְ כו ּ ּ ָ ָ ּ ' וְ עַל־כֵּן סָ בַ ר יִצְ חָ ק לְ בָ רֵ ך אֶ ת עֵשָׂ ו בְּ פַ רְ נָסָ ה בִּ שְׁ בִ יל ְ זֶה כְּ דֵ י שֶׁ יַחֲזִיק אֶ ת יַעֲקֹב הַ צַ דִ יק שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה בְּ וַדַ אי ּ ּ ּ ּ הָ יָה מִ תְ תַ קֵ ן עֵשָׂ ו וְהָ יָה שָׁ ב בִּ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן דִ קְ דֵ ק ּ ּ יִצְ חָ ק וְ אָ מַ ר לוֹ וַעֲשֵׂ ה לִ י מַ טְ עַמִ ים כַּ אֲשֶׁ ּ ר אָ הַ בְ תִ י ּ וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל כַּ אֲשֶׁ ר אָ הַ בְ תִ י מִ פִ קודִ ין דַ עֲשֵׂ ה ּ ּ ּ ּ ּ וְ לֹא כַּ אֲשֶׁ ר שָׂ נֵאתִ י מִ פִ קודִ ין דְ לֹא תַ עֲשֶׂ ה ּ ּ ּ ּ , הַ יְנו ּ שֶׁ הִ זְהִ יר אוֹ תוֹ שֶׁ יִהְ יו הַ מַ טְ עַמִ ים רַ ק לְ יָמִ ין שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת מִ צְ וֹ ת עֲשֵׂ ה וְ לֹא לִ שְׂ מֹאל שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת לֹא ּ תַ עֲשֶׂ ה , הַ יְנו שֶׁ כָּ ל כַּ וָנָתוֹ בְּ הַ מַ טְ עַמִ ים יִהְ יֶה רַ ק ּ ּ ּ ּ בִּ שְׁ בִ יל בְּ חִ ינַת יָמִ ין בִּ שְׁ בִ יל הַ צַ דִ יק לְ הַ חֲזִיקוֹ כְּ דֵ י ּ ּ שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה יַחֲזֹר וְיָשׁ וב גַּם הוא מִ שְׂ מֹאל לְ יָמִ ין ּ ּ ּ . וְרִ בְ קָ ה שׁ ֹמַ עַת בְּ דַ בֵּ ר יִצְ חָ ק וְ כו ' ּ וְ הִ יא יָדְ עָ ה הָ אֱמֶ ת שֶׁ כָּ ל כַּ וָנַת עֵשָׂ ו רַ ק לְ הָ רֵ עַ עַל־כֵּן הִ זְהִ ירָ ה אֶ ת יַעֲקֹב ּ לַחֲטֹף אֶ ת הַ בְּ רָ כוֹ ת בְּ חָ כְ מָ ה מֵ אָ בִ יו . וְזֶה שֶׁ הִ לְ בִּ ישָׁ ה אוֹ תוֹ בְּ בִ גְדֵ י עֵשָׂ ו וְ כו ' ּ וְ כֵן הִ לְ בִּ ישָׁ ה עַל יָדָ יו וְ עַל חֶ לְ קַ ת צַ וָארָ יו אֶ ת עוֹ רוֹ ת גְּדָ יֵי הָ עִ זִים וְ כו ּ ּ ּ ' וְ עַל־יְדֵ י זֶה וְ לֹא הִ כִּ ירוֹ כִּ י הָ יו יָדָ יו כִּ ידֵ י עֵשָׂ ו אָ חִ יו שְׂ עִ ירוֹ ת וַיְבָ רֲ כֵ הו ּ ּ , זֶה רֶ מֶ ז שֶׁ הַ צַ דִ יק בְּ חִ ינַת יַעֲקֹב שֶׁ עוֹ סֵ ק בַּ תוֹ רָ ה רַ ק ּ ּ ּ לִ שְׁ מָ ה מֻכְ רָ ח לְ הַ לְ בִּ ישׁ אֶ ת עַצְ מוֹ ּ בִּ בְ חִ ינַת שְׂ עִ ירוֹ ת בִּ בְ חִ ינַת בִּ גְדֵ י עֵשָׂ ו שֶׁ הֵ ם בְּ חִ ינַת שֶׁ לֹא לִ שְׁ מָ ה בְּ חִ ינַת ּ ּ שְׂ מֹאל בִּ שְׁ בִ יל לְ קַ בֵּ ל אֶ ת בִּ רְ כַּ ת הַ פַ רְ נָסָ ה וְהָ עֲשִׁ ירות ּ ּ שֶׁ נִמְ שָׁ ך מִ שְׂ מֹאל ּ ְ ּ . וְזֶה שֶׁ אָ מַ ר יִצְ חָ ק הַ קוֹ ל קוֹ ל יַעֲקֹב ּ וְ הַ יָדַ יִם יְדֵ י ּ עֵשָׂ ו וְ כו ' ּ וְ עַל־יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א וַיְבָ רֲ כֵ הו כִּ י ּ ּ אָ מַ ר שֶׁ הַ קוֹ ל קוֹ ל יַעֲקֹב בִּ קְ דֻ שָׁ ה ובְ צַ חות וְזַכּ ות נִפְ לָא ּ ּ ּ ּ ּ . וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן וְ הַ יָדַ יִם שֶׁ הֵם כְּ לֵי הַ מַ עֲשֶׂ ה הַ מַ מְ שִׁ יכִ ין ּ ּ ּ ּ הָ עֲשִׁ ירות הֵם בִּ בְ חִ ינַת יְדֵ י עֵשָׂ ו בְּ אֵ יזֶה ּ בְּ חִ ינָה שֶׁ ל שְׂ מֹאל עַל־יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א וַיְבָ רֲ כֵ הו בַּ עֲשִׁ ירות ּ ּ ּ , כִּ י דַ יְקָ א ּ עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינָה זֹאת מַ מְ שִׁ יכִ ין עֹשֶׁ ר וְ כָ בוֹ ד . וְזֶהו גַּם־כֵּן ּ בְּ חִ ינַת הַ קוֹ ל קוֹ ל יַעֲקֹב שְׁ נֵי קוֹ לוֹ ת וְ קוֹ ל רִ אשׁ וֹ ן מָ לֵא ּ וְ הַ שֵׁ נִי חָ סֵ ר רֶ מֶ ז עַ ּ ל שְׁ תֵ י בְּ חִ ינוֹ ת ּ

Segment 46
HE:
שֶׁ ל הַ צַ דִ יק כְּ שֶׁ עוֹ סֵ ק ּ ּ בַּ תוֹ רָ ה שֶׁ בְּ הֶ כְ רֵ חַ שֶׁ יִהְ יֶה קוֹ ל הַ קָ דוֹ שׁ כָּ לול מִ שְׁ נֵי ּ ּ ּ ּ ּ קוֹ לוֹ ת יָמִ ין ושְׂ מֹאל כְּ דֵ י לְ הַ מְ שִׁ יך גַּם עֹשֶׁ ר וְ כָ בוֹ ד ְ ּ . וְ עַל־כֵּן קוֹ ל שֵׁ נִי חָ סֵ ר ו ' כִּ י בַּ שְׂ מֹאל בְּ חִ ינַת צָ פוֹ ן ּ שָׁ ם הַ חֶ סְ רוֹ ן כִּ י צָ פוֹ ן חָ סֵ ר ומִ שָׁ ם דַ יְקָ א נִמְ שָׁ ך הַ זָהָ ב ּ ְ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת עֲשִׁ ירות כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב מִ צָ פוֹ ן זָהָ ב יֶאֱתֶ ה ּ ּ ּ .. . וְ אָ ז בֵּ רְ כוֹ בַּ עֲשִׁ ירות מֻפְ לָג כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב וְיִתֶ ן לְ ך הָ אֱלֹקִ ים ָ ּ ּ ּ מִ טַ ל הַ שָׁ מַ יִם ומִ שְׁ מַ נֵי הָ אָ ּ ּ ּ ּ רֶ ץ וְ כו ' ּ יַעַבְ דוך עַמִ ים וְ כו ּ ּ ּ ָ ' שֶׁ כָּ ל הָ עַמִ ים שֶׁ הֵם מִ בַּ חוץ מִ בְּ חִ ינַת סִ טְ רָ א דִ שְׂ מָ אלָא ּ ּ ּ כֻּלָם יִהְ יו נִכְ נָעִ ים ובְ טֵ לִ ים אֵ לָיו וְ כָ ל הַ שֶׁ פַ ע וְ הָ עֲשִׁ ירות ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ נִמְ שָׁ ך מִ שְׂ מֹאל הַ כּ ֹל יִהְ יֶה נִמְ שָׁ ך אֵ לָיו כִּ י הַ כּ ֹל מִ מֶ ּ ּ ְ ְ ּ ּ ּ נו לְ בַ ד עַל־יְדֵ י עֵסֶ ק תוֹ רָ תוֹ ּ . וְ אַ חַ ר כָּ ך כְּ שֶׁ נִכְ נַס עֵשָׂ ו עִ ם ּ ְ הַ מַ טְ עַמִ ים אָ ז וַיֶחֱרַ ד יִצְ חָ ק חֲרָ דָ ה גְּדֹלָה עַד מְ אֹד ּ ּ ּ שֶׁ נִכְ נַס עִ מוֹ גֵּיהִ נֹם וְ אָ ז הִ סְ כִּ ים יִצְ חָ ק מִ דַ עְ תוֹ עַל ּ ּ ּ ּ ּ הַ בְּ רָ כוֹ ת שֶׁ בֵּ רַ ך אֶ ת יַעֲקֹב וְאָ מַ ר ְ גַּם בָּ רוך יִהְ יֶה ּ ְ , כִּ י אָ ז נוֹ דַ ע לוֹ הָ רִ שְׁ עות וְ הַ שֶׁ קֶ ר שֶׁ ל עֵשָׂ ו שֶׁ כָּ ל לִ מודוֹ הָ יָה ּ ּ ּ ּ רַ ק שֶׁ לֹא לִ שְׁ מָ ה לְ בַ ד בְּ שֶׁ קֶ ר גָּמור ּ ּ ּ , עַל־כֵּן בְּ וַדַ אי ּ מַ גִּיעִ ים כָּ ל בִּ רְ כַּ ת הָ עֲשִׁ ירות לְ יַעֲקֹב ּ . אֲבָ ל עֵשָׂ ו בָּ כָ ה וְ צָ עַק הַ רְ בֵּ ה עַד שֶׁ פָ עַל שֶׁ בֵּ רְ כוֹ וְ עַל חַ רְ בְּ ך תִ חְ יֶה וְ אֶ ת ָ ּ אָ חִ יך תַ עֲבֹד וְ כו ּ ּ ָ . ' כִּ י עֵשָׂ ו הָ רָ שָׁ ע בְּ חִ ינַת הַ ס מ " ) שֶׁ מִ תְ לַבֵּ שׁ בְּ כָ ל בְּ נֵי אָ דָ ם שֶׁ אֵ ינָם הֲגונִים ובִ פְ רָ ט ּ ּ ּ בְּ הַ לוֹ מְ דִ ים וְ הַ תַ לְ מִ ידֵ י חֲכָ מִ ים שֶׁ אֵ ינָם כָּ רָ אוי שֶׁ שָׁ ם ּ ּ ּ ּ כָּ רוך בְּ יוֹ תֵ ר כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ ְ ( ל" הָ יָה לוֹ אָ ז עֲדַ יִן כּ ֹחַ לִ צְ עֹק ולְ קַ טְ רֵ ג כִּ י אָ ז עֲדַ יִן לֹא נִתְ בָּ רֵ ר פְ גָמִ ים ּ ּ ל"ּ הַ נַ כִּ י לֹא יִתְ בָּ רֵ ר עַד שֶׁ יָבוֹ א מָ שִׁ יחַ וְ עַל־כֵּן אֵ ין ּ הֲלָכָ ה בְּ רורָ ה ומִ שְׁ נָה בְּ רורָ ה בְּ ּ ּ ּ מָ קוֹ ם אֶ חָ ד כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ . ל" וְ עַל־כֵּן וַיִזְעַק זְעָקָ ה גְּדוֹ לָה ומָ רָ ה ּ ּ ' ּ וְ כו עַד שֶׁ פָ עַל שֶׁ בֵּ רְ כוֹ וְ עַל חַ רְ בְּ ך תִ חְ יֶה וְ כו ּ ָ ּ ' כִּ י חֶ רֶ ב בְּ חִ ינַת גְּבורוֹ ת בְּ חִ ינַת דִ ין הַ קָ שֶׁ ה שֶׁ בַּ שְׂ מֹאל שֶׁ כָּ ל זְמַ ן ּ ּ ּ ּ שֶׁ אֵ ין מִ תְ בָּ רֵ ר לִ מוד הַ תוֹ רָ ה כָּ רָ אוי וְ הַ לוֹ מְ דִ ים חוֹ לְ קִ ים ּ ּ ּ ּ ּ עַל צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת יֵשׁ כּ ֹחַ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם לְ חַ רְ בּ וֹ שֶׁ ל עֵשָׂ ו ּ לְ הִ תְ גַּבֵּ ר . אֲבָ ל אַ ף־עַל־פִ י־כֵן אָ מַ ר לוֹ וְ אֶ ת אָ חִ יך ָ ּ תַ עֲבֹד כִּ י כָּ ל זְמַ ן שֶׁ אֵ ין הַ פְ גָם גָּדוֹ ל בְּ יוֹ תֵ ר עֲ ּ ּ דַ יִן מֻכְ רָ ח עֵשָׂ ו לִ הְ יוֹ ת נִכְ נָע לְ יַעֲקֹב בְּ חִ ינַת וְ אֶ ת אָ חִ יך תַ עֲבֹד רַ ק ָ ּ שֶׁ יֶשׁ לוֹ כּ ֹחַ לִ חְ יוֹ ת בְּ חַ רְ בּ וֹ נֶגֶד שְׁ אָ ר הָ אֻ מוֹ ת אֲבָ ל לֹא ּ ּ נֶגֶד יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ הֵם בְּ נֵי יַעֲקֹב כִּ י יַעֲקֹב בְּ וַדַ אי יֶשׁ לוֹ ּ שְׁ נֵי הַ כּ ֹחוֹ ת הֵן בְּ פִ יו הֵ ן בְּ חֶ רֶ ב שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת שְׂ מֹאל ּ כִּ י גַּם הַ כּ ֹחַ שֶׁ ל הַ שְׂ מֹאל בְּ חִ ינַת חֶ רֶ ב הַ כּ ֹל נִמְ שָׁ ך ְ ּ מִ מֶ נו ּ ּ ּ . רַ ק וְ הָ יָה כַּ אֲשֶׁ ר תָ רִ יד אָ ז ופָ רַ קְ תָ עֻלוֹ מֵ עַל ּ ּ ּ ּ צַ וָארֶ ך שֶׁ זֶה מְ רַ מֵ ז עַל הַ גָּלות הַ מַ ר הָ אַ חֲרוֹ ן הַ זֶה שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ָ ְּב חִ ינַת גָּלות עֵשָׂ ו הוא אֱדוֹ ם ּ ּ , הַ יְנו ּ ' כַּ אֲשֶׁ ר תָ רִ יד ּ — ' כְּ שֶׁ תִ תְ גַּבֵּ ר עַד שֶׁ תֵ רֵ ד לְ עֹמֶ ק הַ יְרִ ידָ ה שֶׁ נָפַ ל לְ שָׁ ם ּ ּ ּ הָ עֲשִׁ ירות שֶׁ ל יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ נִמְ שָׁ ך מִ שְׂ מֹאל עַל־יְדֵ י עֹצֶם ּ ְ ּ ּ ּ הַ פְ גָמִ ים שֶׁ ל הַ חוֹ לְ קִ ים , ל"ּ הַ נַ עַל־יְדֵ י זֶ ' ה ּ וַתֵ רֶ ד ּפְ לָאִ י ) ' ם" אֵ יכָ ה א , ( שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ הָ אֲלָפִ י ּ ּ ם " שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת הָ עֲשִׁ ירות ּ , יָרְ דו פְ לָאִ ים ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ בְּ שִׂ יחוֹ תָ יו הַ קְ דוֹ שִׁ ים ּ , וְ עַל־יְדֵ י זֶה בְּ עַצְ מוֹ יִהְ יֶה לְ ך ָ רְ דִ יָה ומֶ מְ שָׁ לָה ּ ּ , ' אָ ז ופָ רַ קְ תָ עֻל ּ ּ ּ וֹ מֵ עַל צַ וָארֶ ך ָ ּ ' — ' ּ וְ כו ֶׁש תוכַ ל לִ מְ שׁ ֹל גַּם נֶגְדָ ם ּ ּ ּ ) קא (:

Segment 47
HE:
כז,כב וְ הַ יָדַ יִם יְדֵ י עֵשָׂ ו ּ

Segment 48
HE:
... אֲפִ לו מִ גּוֹ י אָ סור לִ גְזֹל אֲבָ ל טָ עות גּוֹ י מֻתָ ר ּ ּ ּ ּ ּ . כִּ י אֵ ין לָהֶם אֲחִ יזָה אֶ לָא בִּ בְ חִ ינַת יָדַ יִם בִּ בְ חִ ינַת ּ בְּ רֵ ) אשִׁ ית , כז : ( כב וְ הַ יָדַ יִם יְדֵ י עֵשָׂ ו הַ יְנו מִ נְפִ ילוֹ ת הַ יָדַ יִם שֶׁ שָׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ כָּ ל הַ הַ שְׁ פָ עוֹ ת ּ , בִּ בְ חִ ינַת ) תְ הִ לִ ים קמה ּ ּ (: ּפוֹ תֵ חַ אֶ ת יָדֶ ך וְ כו ּ ָ ', כִּ י הַ יָדַ יִם הֵם בְּ חִ ינַת אֱמונָה שֶׁ שָׁ ם הָ עֲשִׁ ירות ּ ּ ּ ּ כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב וַיְהִ י יָדָ יו ּ אֱמונָה ּ . ומִ נְפִ ילַת הַ יָדַ יִם ּ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת שָׁ ם ) פח (: וְ הֵ מָ ה מִ יָדְ ך נִגְזָרו ּ ָ ּ ּ , ּ מִ שָׁ ם הֵם נֶאֱחָ זִים , וְ כַ מובָ א שֶׁ אֲחִ יזַת הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א בְּ סוֹ פֵי ּ ּ הָ אֶ צְ בָּ עוֹ ת . וְזֶה בְּ חִ ינַת : וְ הַ יָדַ יִם יְדֵ י עֵשָׂ ו ּ , וְ אֵ ין כּ ֹחוֹ

Segment 49
HE:
אֶ לָא בַּ יָד ּ ּ וְ . עַל־כֵּן אָ סור לִ גְזֹל מִ יָדוֹ כִּ י אָ סור לִ טֹל ּ ּ ּ ּ מֵ הֶם שֶׁ לֹא כַּ דִ ין כַּ יָדועַ וְ שָׁ ם בַּ יָדַ יִם הוא אֲחִ יזָתָ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ . אֲבָ ל טָ עות גּוֹ י מֻתָ ר כִּ י הֵם רְ חוֹ קִ ים מִ ן הַ חָ כְ מָ ה וְ אֵ ין לָהֶם ּ ּ שׁ ום אֲחִ יזָה בְּ הַ חָ כְ מָ ה וְ כָ ל עֲשִׁ ירותָ ם שֶׁ הוא בְּ חִ ּ ּ ּ ינַת מַ לְ כות הוא בְּ לֹא חָ כְ מָ ה כַּ מובָ ן כָּ ל זֶה מִ דִ בְ רֵ י רַ בֵּ נו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ בַּ מַ אֲמָ ר קַ רְ טָ לִ יתָ א ) סִ ימָ ן יח ( וְזֶה בְּ חִ ינַת מַ לְ כותָ א ּ בְּ לָא תָ גָא שֶׁ אֵ ין לָהֶם כֶּתֶ ר הַ מַ לְ כות כִּ י הַ כֶּ תֶ ר הוא ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת מֹחִ ין . אֲבָ ל יִשְׂ רָ אֵ ל כָּ ל מָ מוֹ ן שֶׁ לָ ּ הֶם שֶׁ הוא ּ בִּ בְ חִ ינַת מַ לְ כות דִ קְ דֻ שָׁ ה בְּ חִ ינַת אֱמונָה עִ קַ ר אֲחִ יזָתוֹ ּ ּ ּ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת חָ כְ מָ ה כַּ יָדועַ שֶׁ מַ לְ כות דִ קְ דֻ שָׁ ה מְ קַ בֶּ לֶת ּ ּ ּ ּ ּ ּ חִ יות מֵ חָ כְ מָ ה וְ כַ מובָ א בְּ דִ בְ רֵ י רַ בֵּ נו נֵרוֹ יָאִ יר בְּ כַ מָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ מְ קוֹ מוֹ ת שֶׁ צָ רִ יך לְ הַ מְ שִׁ ְ ּ יך חָ כְ מָ ה שֶׁ הוא הַ חִ יות אֶ ל ּ ּ ּ ְ הָ עֲשִׁ ירות וְ אָ ז הוא עֲשִׁ ירות שֶׁ בִּ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ . אֲבָ ל עֲשִׁ ירות ּ שֶׁ בְּ סִ טְ רָ א אָ חֳרָ א שֶׁ הוא מָ מוֹ ן שֶׁ ל הָ עַכּ ו ּ ּ " ם הוא ּ בִּ בְ חִ ינַת שְׂ חוֹ ק הַ כְּ סִ יל בְּ חִ ינַת כְּ סִ ילות אֵ ל אַ חֵ ר ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ כָּ תַ ב רַ ּ ּ בֵּ נו נֵרוֹ יָאִ יר ) סִ ימָ ן כה ( שֶׁ עִ קַ ר ּ הַ חֵ ן הוא רַ ק בְּ מָ מוֹ ן שֶׁ ל יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ שָׁ ם מְ לֻבָּ שִׁ ין הַ גְּוָנִין ּ ּ עִ לָאִ ין הַ יְנו בְּ חִ ינַת חִ יות חָ כְ מָ ה ומֹחִ ין ּ ּ ּ ּ ּ . אֲבָ ל מָ מוֹ נָם ּ הוא עַפְ רָ א בְּ עָ לְ מָ א בְּ חִ ינַת עַפְ רוֹ ת זָהָ ב , וְ אֵ ין בּ וֹ שׁ ום ּ ִח יות ומֹחִ ין וְ עַל־כֵּן אֵ ין בּ וֹ חֵ ן ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן טָ עות גּוֹ י מֻתָ ר ּ ּ כִּ י תֵ כֶ ף שֶׁ יוֹ צֵ א הַ דָ בָ ר מִ יָדוֹ בְּ הֶ תֵ ר אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ אֵ ינוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ יוֹ צֵ א מִ דַ עְ תוֹ כִּ י אִ לו הָ יָה יוֹ דֵ עַ שֶׁ טָ עָה לֹא הָ יָה נוֹ תֵ ן ּ ּ ּ ּ ּ לוֹ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן הוא מֻתָ ר ּ ּ ּ כִּ י אֵ ין לְ מָ מוֹ נָן שׁ ום ּ אֲחִ יזָה בְּ הַ דַ עַת ּ , כִּ י אֵ ין לָהֶם דַ עַת וְ אֵ ין אָ סור רַ ק ּ ּ לְ הוֹ צִ יא מִ יָדָ ם בְּ חָ זְקָ ה כִּ י שָׁ ם אֲחִ יזָתָ ם ּ , אֲבָ ל דַ עַת אֵ ין ּ לָהֶם . וְ עַל־כֵּן יֵשׁ דֵ עוֹ ת שֶׁ מַ תִ ירִ ין אֲפִ לו לְ הַ פְ קִ יעַ ּ ּ ּ ּ ּ הַ לְ וָאָ תוֹ , כִּ י תֵ כֶ ף שֶׁ אֵ ּ ין הַמָ מוֹ ן בְּ יָדוֹ כְּ בָ ר יָצָ א מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ וְ אֵ ין לוֹ עָ לָיו רְ שׁ ות כִּ י שׁ וב אֵ ין הַ מָ מוֹ ן נֶאֱחָ ז בּ וֹ כִּ י אֵ ין ּ ּ ּ נֶאֱחָ ז אֶ צְ לוֹ רַ ק בְּ יָדָ יו . אֲבָ ל יִשְׂ רָ אֵ ל אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ אֵ ין ּ הַ מָ מוֹ ן בְּ יָדוֹ אַ ף־עַל־פִ י־כֵ ן עֲדַ יִן נֶאֱחָ ז בְּ דַ עְ תוֹ כִּ ּ ּ ּ י עִ קַ ר ּ אֲחִ יזַת הָ עֲשִׁ ירות הוא בְּ דַ עַת שֶׁ שָׁ ם חִ יותוֹ ּ ּ ּ ּ ּ , וְ עַל־כֵּן אָ סור לִ גְזֹל אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל אֲפִ לו הַ מָ מוֹ ן שֶׁ בָּ א לְ יָדוֹ ּ ּ ּ ּ בְּ הֶ תֵ ר כְּ גוֹ ן הַ לְ וָאָ ה וְ כַ דוֹ מֶ ה כִּ י עֲדַ יִן הוא בִּ רְ שׁ ותֵ ה ּ ּ ּ ּ ּ דְ מָ רֵ ה כִּ י נֶאֱחָ ז בְּ דַ עְ תוֹ ּ ּ ּ , וְ עַל־ כֵּן אָ סור טָ עות יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ מֵ אַ חַ ר שֶׁ לֹא יָצָ א מִ דַ עְ תוֹ ּ ּ ּ ) :( קב

Segment 50
HE:
כז,כח וְ יִתֶ ן לְ ך ָ ּ

Segment 51
HE:
הָ אֱלֹ ִק ים מִ טַ ל הַ שָׁ מַ יִם ּ ּ

Segment 52
HE:
ומִ שְׁ מַ נֵי הָ אָ רֶ ץ ּ ּ

Segment 53
HE:
וְ הִ נֵה עִ קַ ר בְּ כִ יָתוֹ שֶׁ ל עֵשָׂ ו הָ רָ שָׁ ע הָ יָה עַל עִ נְיַן ּ ּ ּ הַ בְּ רָ כוֹ ת שֶׁ לָקַ ח יַעֲקֹב מִ מֶ נו בְּ מִ רְ מָ ה ּ ּ ּ ּ , כִּ י יִצְ חָ ק רָ צָ ה לְ בָ רֵ ך אֶ ְ ת עֵשָׂ ו . וְ לִ כְ אוֹ רָ ה הַ דָ בָ ר פֶ לֶא ּ ּ : ְ אֵ יך טָ עָ ה יִצְ חָ ק אָ בִ ינו לֶאֱהֹב אֶ ת עֵשָׂ ו הָ רָ שָׁ ע עַד שֶׁ רָ צָ ה לְ בָ רְ כוֹ ּ ? וַאֲפִ לו אִ ם הִ טְ עָ ה אוֹ תוֹ עֵשָׂ ו ּ ּ , עַל־כָּ ל־פָ נִים בְּ וַדַ אי הָ יָה ּ ּ יוֹ דֵ עַ שֶׁ יַעֲקֹב צַ דִ יק מִ מֶ נו הַרְ בֵּ ה ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י הָ יָה אִ ישׁ ּ תָ ם יֹשֵׁ ב אֹהָ לִ ים וְ לֹא תְ הֵ א כּ ֹהֶנֶת כְּ פונְדָ קִ ית ּ ּ , עַל־כָּ ל־פָ נִים הָ יָה ּ רָ אוי לְ בָ רֵ ך אֶ ת יַעֲקֹב הַ צַ דִ יק תְ חִ לָה בְּ כַ וָנָה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ . ְ אַ ך בֶּ אֱמֶ ת בְּ וַדַ אי יָדַ ע יִצְ חָ ק אָ בִ ינו שֶׁ חֶ לְ קוֹ שֶׁ ל יַעֲקֹב הוא ּ ּ ּ בְּ תוֹ רָ ה ותְ פִ לָה וַעֲבוֹ דַ ת ה ּ ּ ' וְחֶ לְ קוֹ שֶׁ ל עֵשָׂ ו הוא ּ רְ דִ יפַ ת הָ עוֹ לָם הַזֶה ּ , כִּ י הָ יָה יוֹ דֵ עַ צַ יִד אִ ישׁ שָׂ דֶ ה , ְ אַ ך עֵשָׂ ו הָ רָ שָׁ ע הִ טְ עָ ה אֶ ת אָ בִ יו עַד שֶׁ סָּ בַ ר שֶׁ גַּם הוא חָ פֵ ץ ּ בְּ הַ תַ כְ לִ ית וְ אוֹ הֵב לוֹ מְ דֵ י תוֹ רָ ה וְרוֹ צֶ ה לְ הַ חֲזִיק אוֹ תָ ם ּ ּ , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת עֵשָׂ ו הָ רָ שָׁ ע , אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ חֶ לְ קוֹ הָ יָה הָ עוֹ לָם ּ הַ זֶה הַ גַּשְׁ מִ י וְ לֹא לִ שָׂ א עָ לָיו עֹל תוֹ רָ ה ומִ צְ ווֹ ת ּ ּ ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן אִ ם הָ יָה רוֹ צֶ ה הָ יָה יָכוֹ ל לִ הְ יוֹ ת מֶ רְ כָּ בָ ה ּ אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה אִ ם הָ יָה אוֹ הֵב אֶ ת יַעֲקֹב ּ ּ . כִּ י הָ יָה רָ אוי לוֹ ּ לְ הַ חֲ זִיק אֶ ת יַעֲקֹב , וְלַעֲמֹל וְ לַעֲבֹד כָּ ל יָמָ יו בִּ שְׁ בִ יל יַעֲקֹב אָ חִ יו כְּ דֵ י לְ הַ חֲזִיקוֹ שֶׁ יוכַ ל לַעֲסֹק בַּ תוֹ רָ ה כְּ מוֹ ּ ּ ּ זְבולון וְיִשָׂ שכָ ר שֶׁ נֶאֱמַ ר עָלָיו ּ ּ ּ ּ : " שְׂ מַ ח זְבֻלון וְ כו ּ ּ ". ' כִּ י בֶּ אֱמֶ ת זֶהו עִ קַ ר הַ תַ כְ לִ ית שֶׁ ל הַ הֲמוֹ ן עַ ּ ּ ּ ם אֲנָשִׁ ים פְ שׁ וטִ ים שֶׁ אֵ ינָם עוֹ סְ קִ ים בַּ תוֹ רָ ה וְ עוֹ סְ קִ ים בְּ פַ רְ נָסָ ה ּ ּ ּ ומַ שָׂ א ומַ תָ ן בְּ ל ּ ּ ּ ּ " ט מְ לָאכוֹ ת הֵם צְ רִ יכִ ים לְ הִ שְׁ תַ דֵ ל ּ ּ בְּ כָ ל כּ ֹחָ ם לְ הַ חֲזִיק לוֹ מְ דֵ י תוֹ רָ ה הַ כְּ שֵׁ רִ ים וְזֶה עִ קַ ר ּ ּ הַ תַ כְ לִ ית שֶׁ לָהֶם ּ ּ , כִּ י עַל־יְדֵ י זֶה נִכְ לָל עֲשִׂ יָה בְּ רָ צוֹ ן ּ , כִּ י ּ הַ תוֹ רָ ה הִ יא בְּ חִ ינַת רָ צוֹ ן . וְהֵם עוֹ סְ קִ ים בַּ עֲשִׂ יָה ּ , דְ הַ יְנו ּ ּ בַּ עֲשִׂ יַת הַ מַ שָׂ א ומַ תָ ן וְ ל ּ ּ ּ ּ ּ " ט מְ לָאכוֹ ת . וְ עַל־יְדֵ י שֶׁ הֵם מַ חֲזִיקִ ים הַ תַ לְ מִ ידֵ י חֲכָ מִ ים מֵ הַ מַ שָׂ א ומַ תָ ן שֶׁ לָהֶם ּ ּ ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י זֶ ה נִכְ לָל עֲשִׂ יָה בְּ רָ צוֹ ן ּ , שֶׁ זֶהו עִ קַ ר הַ תַ כְ לִ ית ּ ּ ּ ּ :ל"ּ כַּ נַ וְ עֵשָׂ ו הָ רָ שָׁ ע הִ טְ עָ ה אֶ ת אָ בִ יו בְּ רַ מָ אות גָּדוֹ ל עַד ּ ּ שֶׁ סָּ בַ ר שֶׁ הוא אוֹ חֵ ז בְּ מִ דָ ה זוֹ שֶׁ הוא אוֹ הֵב תַ לְ מִ ידֵ י ּ ּ ּ ּ חֲכָ מִ ים וְרוֹ צֶ ה לְ הַ חֲזִיקָ ם . וְ זֶהו : " ּ ּ וַיֶאֱהַ ב יִצְ חָ ק אֶ ת עֵשָׂ ו כִּ י צַ יִד בְּ פִ יו ". וְ תַ רְ גּומוֹ ּ : אֲרֵ י מִ צֵ דֵ יה הֲוָה אָ כִ יל ּ ּ . וְ הַ דָ בָ ר תָ מוהַ שֶׁ צַ דִ יק כְּ מוֹ יִצְ חָ ק אָ בִ ינו יֹאהַ ב אֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הָ רָ שָׁ ע בִּ שְׁ בִ יל שֶׁ נוֹ תֵ ן לוֹ לֶאֱכֹל ּ , אַ ך בֶּ אֱמֶ ת עִ קַ ר ּ ְ אַ הֲבָ תוֹ הָ יָה , כִּ י סָ בַ ר שֶׁ עֵשָׂ ו הָ רָ שָׁ ע אוֹ הֵב אֶ ת ּ הַ תַ לְ מִ יד חָ כָ ם וְרוֹ צֶה לְ הַחֲזִיקוֹ . וְ עַל־כֵּן הָ יָה אוֹ הֲבוֹ בִּ שְׁ בִ יל הָ אֲכִ ילָה שֶׁ נָתַ ן לוֹ שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה סָ בַ ר שֶׁ רוֹ צֶה ּ לְ הַ חֲזִיק אֶ ת הַ תַ לְ מִ יד חָ כָ ם ּ , שֶׁ זֶהו עִ קַ ר הַ תַ כְ לִ ית שֶׁ ל ּ ּ ּ ּ עֵשָׂ ו אִ ם הָ יָה עוֹ שֶׂ ה זֹאת בֶּ אֱמֶ . ת וְזֶה שֶׁ הָ יָה מְ רַ מֶ ה ּ אוֹ תוֹ וְ שָׁ אַ ל לוֹ : אַ בָּ א , אֵ יך מְ עַשְׂ רִ ין אֶ ת הַ מֶ לַח וְ אֶ ת ּ ּ ְ ּ הַ תֶ בֶ ן ? כִּ י תְ רומוֹ ת ומַ עַשְׂ רוֹ ת שֶׁ נוֹ תְ נִין לַכּ ֹהֵן זֶהו ּ ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת צְ דָ קָ ה נִדְ בַ ת לֵב שֶׁ נוֹ תְ נִין לַכּ ֹהֲנִים חֵ לֶף ּ עֲבוֹ דָ תָ ם אֲשֶׁ ר הֵם עוֹ בְ דִ י ם בְּ אֹהֶ ל מוֹ עֵד , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת ּ ּ צְ דָ קָ ה שֶׁ נוֹ תְ נִין לְ הַ תַ לְ מִ יד חָ כָ ם שֶׁ נִקְ רָ א כּ ֹהֵן הָ עוֹ סֵ ק ּ ּ ּ בַּ עֲבוֹ דַ ת ה ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה עִ קַ ר הֶ אָ רַ ת הָ רָ צוֹ ן ּ שֶׁ מַ מְ שִׁ יכִ ין הֶ אָ רַ ת הָ רָ צוֹ ן לִ בְ חִ ינַת עֲשִׂ יָה כְּ דֵ י לְ בַ טֵ ל ּ ּ ּ זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ כְּ דֵ י שֶׁ יֻכְ לַל עֲשִׂ יָה בְּ רָ צוֹ ן ּ ּ ּ . ּובִ שְׁ בִ יל זֶה עִ קַ ר תְ רומוֹ ת ומַ עַשְׂ רוֹ ת ומַ תְ נוֹ ת עֲנִיִים הֵם מִ תְ בואוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ שָׂ דֶ ה , כִּ י עֲבוֹ דַ ת הַ שָׂ דֶ ה הוא עִ קַ ר הַ ל ּ ּ ּ " ט מְ לָאכוֹ ת , כִּ י רֹב הַ מְ לָאכוֹ ת הֵ ם בַּ שָׂ דֶ ה ּ ּ , כִּ י הַ שָׂ דֶ ה הִ ּ יא עִ קַ ר ּ בְּ חִ ינַת עֲשִׂ יָה גַּשְׁ מִ יִית וְשָׁ ם עִ קַ ר אֲחִ יזַת זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת וְ נָחָ שׁ עָפָ ר לַחְ מוֹ , וְ עַל־כֵּן הִ זְהִ ירָ ה תוֹ רָ ה אֶ ת ּ יִשְׂ רָ אֵ ל לְ קַ דֵ שׁ אֶ ת הַ תְ בואָ ה הַ יוֹ צְ אָ ה מִ ן הַ שָׂ דֶ ה ּ ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י תְ רומוֹ ת ומַ עַשְׂ רוֹ ת ומַ ּ ּ ּ ּ תְ נוֹ ת עֲנִיִים שֶׁ הֵם ּ ּ



# Toldos
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/1/6/

Toldos
תולדות
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/1/6

Segment 1
HE:
הכ,הכ צֵ ּיֵ וַ א הָ ִר אשׁ ֹו ן אַ ינִ מוֹ דְ וְ עַל־כֵּן הָ יָה דָ וִ ד אַ דְ מוֹ נִי עִ ם יְפֵ ה עֵינַיִם ּ . זֶה בְּ חִ ינַת עַזות דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ , כִּ י הָ יָה לוֹ חֵ ם מִ לְ חֶ מֶ ת ה ', כִּ י עִ קַ ר ּ מַ לְ כות דִ קְ דֻ שָׁ ה הוא עַל־יְדֵ י עַזות דִ קְ דֻ שָׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ה בִּ בְ חִ ינַת ' ה בְּ עָזְך יִשְׂ מַ ח מֶ לֶך ְ ּ ָ ) וְכַמְ בֹאָ ר מִ זֶה בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר ּ . ( וְ עַל־כֵּן טָ עָ ה יִצְ חָ ק בְּ עֵשָׂ ו שֶׁ יָצָ א אַ דְ מוֹ נִי ּ , כִּ י סָ בַ ר שֶׁ תֹקֶ ף הִ תְ גַּבְּ רות הַ דָ מִ ים שֶׁ בּ וֹ הוא בְּ חִ ינַת עַזות ּ ּ ּ ּ ּ ּ דִ קְ דֻ שָׁ ה מֵ חֲמַ ת שֶׁ הָ יָה צַיִד בְּ ּ ּ פִ יו , שֶׁ הָ יָה מְ רַ מֶ ה אֶ ת ּ אָ בִ יו הַ אֵ יך מְ עַשְׂ רִ ין אֶ ת הַ תֶ בֶ ן כְּ אִ לו הוא צַ דִ יק ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ , עַל־כֵּן סָ בַ ר יִצְ חָ ק שֶׁ גַּם הָ אַ דְ מִ ימות שֶׁ בּ וֹ שֶׁ מַ רְ אָ ה ּ ּ שֶׁ הוא שׁ וֹ פֵ ך דָ מִ ים ּ ְ ּ , הוא בְּ חִ ינַת עַזות דִ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ רוֹ צֶה ּ ּ ּ ּ ּ לְ הִ תְ גַּבֵּ ר נֶגֶד הָ עוֹ בְ רִ ים עַל דָ ת ּ , כִּ י כְּ בָ ר מְ בֹאָ ר בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ חוֹ תָ ם בְּ תוֹ ך חוֹ תָ ם בְּ סִ ימָ ן כ" ב ּ שֶׁ צְ רִ יכִ ים לְ הִ תְ פַ לֵל לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ יִזְכֶּ ה לְ הַ בְ חִ ין בֵּ ין עַזות ּ ּ ּ ְ דִ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ עַל־יָדוֹ בִּ נְיַן יְרושָׁ לַיִם ּ ּ ּ , ובֵ ין עַזות דְ סִ טְ רָ א ּ ּ ּ ּ אָ חֳרָ א שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת עַז פָ נִים לַגֵּיהִ נֹם ּ ּ ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת ּ ּ יְהִ י רָ צוֹ ן שֶׁ תִ בְ נֶה עִ ירְ ך בִּ מְ הֵרָ ה בְ יָמֵ ינו ּ ָ ּ , ּ שֶׁ נִזְכָּ ר בְּ אֶ מְ צַ ע הַ מִ שְׁ נָה הֱוֵי עַז כַּ נָמֵ ר וְ כו ּ ּ ּ ', ּ עַיֵן שָׁ ם . וְ עַל־כֵּן אֲפִ לו צַ דִ יקִ ים גְּדוֹ לִ ים יְכוֹ לִ ים לִ טְ עוֹ ת ּ ּ ּ בָּ זֶה כְּ מוֹ שֶׁ טָ עָה ּ יִצְ חָ ק בְּ עֵשָׂ ו . וְ כֵן לְ הֵפֶ ך עָלָה עַל דַ עַת שְׁ מואֵ ל הַ נָבִ יא ּ ּ ּ ְ לִ טְ עוֹ ת בְּ דָ וִ ד שֶׁ הָ יָה אַ דְ מוֹ נִי אולַי הוא בְּ חִ ינַת עַזות ּ ּ ּ ּ ּדְ סִ טְ רָ א אָ חֳרָ א , כְּ מוֹ שֶׁ אִ יתָ א בְּ מִ דְ רַ שׁ פָ רָ שַׁ ת תוֹ לְ דוֹ ת ּ ּ ּפָ רָ שָׁ ה סג : וְ כֵיוָן שֶׁ רָ אָ ה שְׁ מואֵ ל אֶ ת דָ וִ ד אַ דְ מוֹ נִי וְ כו ּ ּ ּ ', נִתְ יָרֵ א וְ אָ מַ ר : אַ ף זֶה שׁ וֹ פֵ ך דָ מִ ים כְּ עֵשָׂ ו ּ ְ . אָ מַ ר לוֹ הַ קָ דוֹ שׁ בָּ רוך הוא ּ ּ ְ ּ : עִ ם יְפֵ ה עֵינַיִם . עֵשָׂ ו מִ דַ עַת עַצְ מוֹ ּ ּ הוא הוֹ רֵ ג , אֲבָ ל זֶה וְ כו ', ּ עַד כָּ אן לְ שׁ וֹ נוֹ , ּ עַיֵן שָׁ ם . הַ יְנו ּ , ל"ּ כַּ נַ כִּ י קָ שֶׁ ה לְ הַ בְ חִ ין בֵּ ין עַזות דְ סִ טְ רָ א אָ חֳרָ א ּ ּ ּ , שֶׁ הוא מִ סִּ טְ רָ א דְ עֵשָׂ ו ובֵ ין עַזות דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת מַ לְ כות דָ וִ ד־מָ שִׁ יחַ ּ ּ ) :( צג

Segment 2
HE:
כה,כו וְ יָדוֹ אֹחֶ זֶת בַּ עֲקֵ ב עֵשָׂ ו

Segment 3
HE:
... בַּ עֲקֵ ב דַ יְקָ א ּ כְּ , שֶׁ יִתְ גַּבֵּ ר עֵשָׂ ו בְּ סוֹ ף הַגָּלות בְּ עִ קְ בוֹ ת ּ ּ ּ מְ שִׁ יחָ א , וְיִרְ צֶ ה לִ דְ רֹס בַּ עֲקֵ בוֹ עַל רֹאשׁ יִשְׂ רָ אֵ ל בִּ בְ חִ ינַת : ּ הִ גְדִ יל עָ לַי עָקֵ ב , אָ ז דַ יְקָ א ּ " וְיָדוֹ " בְּ חִ ינַת אֱמונָה בְּ חִ ינַת תְ פִ לָה ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת : וַיְהִ י יָדָ יו אֱמונָה וְ כו ּ ּ ' — ּ פְ רִ ישָׂ ן בִּ צְ לוֹ , אוֹ חֶ זֶת בַּ עֲקֵ בוֹ לְ הַ פִ ילוֹ ולְ הַ שְׁ פִ ילוֹ ּ ּ ּ ־ עַל יְדֵ י זֶה , כִּ י אֵ ין כּ ֹחֵ נו אֶ לָא בַּ פֶ ה ּ ּ ּ , לִ תְ פֹס אָ מָ נות ּ ּ ּ אֲבוֹ תֵ ינו , ּ לִ צְ עֹק אֵ לָיו יִתְ בָּ רַ ך מִ כָּ ל מָ קוֹ ם שֶׁ הוא ּ ְ ) :( צד

Segment 4
HE:
כה,כח כִּ י צַ יִד בְּ פִ יו

Segment 5
HE:
... ִּכ י זֶה יָדועַ שֶׁ כָּ ל הָ עוֹ לָם מִ תְ קַ יֵם ומִ תְ נַהֵג רַ ק עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה וְ אִ ם הָ יו הַ כּ ֹל לוֹ מְ דִ ים תוֹ רָ ה לִ שְׁ מָ ה ּ ּ ּ ּ ּ לְ בַ ד בְּ לִ י שׁ ום פְ נִיוֹ ת כְּ לָל בְּ וַדַ אי כְּ בָ ר הָ יָה הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ ּ מְ תֻ קָ ן לְ גַמְ רֵ י וְ הָ יו כָּ ל הַ הַ שְׁ פָ עוֹ ת ּ ּ ּ וְ הַ בְּ רָ כוֹ ת בָּ עוֹ לָם . וְ עִ קַ ר כָּ ל הַ קִ לְ קולִ ים הוא מֵ חֲמַ ת הַ מַ חֲלֹקֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י רֹב הַ לוֹ מְ דִ ים אֵ ינָם לוֹ מְ דִ ים לִ שְׁ מָ ה ּ ּ , וַאֲפִ לו הַ לוֹ מְ דִ ים ּ ּ ּ לִ שְׁ מָ ה קְ צָ ת אֵ ינוֹ זַך ובָ רור בְּ תַ כְ לִ ית הַ זַכּ ות כָּ רָ אוי ּ ּ ּ ּ ּ ְ ּ , וְ כָ ל תִ קונָם הוא עַל־יְדֵ ּ ּ ּ ּ י הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת בְּ חִ ינַת מֹשֶׁ ה ּ ּ שֶׁ לוֹ מֵ ד תוֹ רָ ה לִ שְׁ מָ ה בְּ תַ כְ לִ ית הַ זִכּ וך בְּ לִ י שׁ ום צַד ּ ּ ְ ּ ּ ּ ּ פְ סֹלֶת כְּ לָל וְ אִ ם הָ יו כָּ ל הָ עוֹ לָם מִ תְ בַּ טְ לִ ים אֶ צְ לוֹ הָ יָה ּ ּ ּ הַ כּ ֹל מְ תֻ קָ ן לְ גַמְ רֵ י ּ . אֲבָ ל בַּ עֲוֹ נוֹ תֵ ינו הָ רַ בִּ ים לֹא דַ י ּ ּ שֶׁ אֵ ינָ אַ ף גַּם הֵ ם חוֹ לְ קִ ים ם מִ תְ בַּ טְ לִ ים אֶ צְ לוֹ ּ ּומִ תְ נַגְּדִ ים עָ לָיו . וְ כָ ל הַ מַ חֲלֹקֶ ת וְ הַ הִ תְ נַגְּדות נִמְ שָׁ ך ְ ּ ּ מִ בְּ חִ ינָה הַ מְ בֹאָ ר בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ " י ב מֵ חֲמַ ת שֶׁ הַ צַ דִ יק ּ ּ הַ גָּדוֹ ל מֻכְ רָ ח לְ דַ לֵג בְּ עַל כָּ רְ חוֹ לְ אֵ יזֶה בְּ חִ ינָה דַ קָ ה שֶׁ ל ּ ּ ּ שֶׁ לֹא לִ שְׁ מָ ה בְּ חִ ינַת שְׂ מֹאל כְּ דֵ י לְ הַ מְ שִׁ יך עֹשֶׁ ר וְ כָ בוֹ ד ְ ּ ּ ', ּ וְ כו וְ עַל־יְדֵ י זֶה הַ לַמְ דָ ן שֶׁ אֵ ינוֹ כָּ שֵׁ ר כָּ רָ אוי אֵ ינוֹ רוֹ אֶ ה ּ ּ בְּ הַ תוֹ רָ ה כִּ י אִ ם בְּ חִ ינַת שֶׁ לֹא לִ שְׁ מָ ה כִּ י לֹא זָכָ ה ּ ּ ּ נַעֲשֵׂ ית לוֹ סַ ם מָ וֶת . וְ עַל־יְדֵ י זֶה מִ תְ גָּרֶ ה בּ וֹ הַ סּ " מ עַד שֶׁ נַעֲשֶׂ ה לוֹ פֶ ה מֵ הַ תוֹ רָ ה שֶׁ בְּ עַל פֶ ה לְ דַ בֵּ ר עַל הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ ּ ּ ּ עָ תָ ק וְ כו ' ּ ומִ שָׁ ם כָּ ל הַ חֻרְ בָּ נוֹ ת רַ חֲמָ נָא לִ צְ לָן ּ ּ . וְזֶה הָ יו ּ כָּ ל מִ לְ חֲמוֹ ת יַעֲקֹב עִ ם עֵשָׂ ו וְ כָ ל הַ תַ חְ בּ ולוֹ ת שֶׁ הֻכְ רַ ח ּ ּ לַעֲשׂ וֹ ת נֶגְד ּ וֹ לְ קַ בֵּ ל הַ בְּ רָ כוֹ ת מִ יִצְ חָ ק ּ . כִּ י יִצְ חָ ק טָ עָה בְּ עֵשָׂ ו כִּ י צַ יִד בְּ פִ יו שֶׁ צָ ד אָ בִ יו בְּ אִ מְ רֵ י פִ יו דַ יְקָ א כִּ י ּ ּ ּ שָׁ אַ ל לוֹ אַ בָּ א אֵ יך מְ עַשְׂ רִ ין אֶ ת הַ תֶ בֶ ן וְ כו ּ ּ ּ ְ ' כְּ אִ לו הוא ּ ּ ּ צַ דִ יק ומִ תְ נַהֵג רַ ק עַל־פִ י הַ תוֹ רָ ה בְּ חֻמְ רוֹ ת ּ ּ ּ ּ יְתֵ רוֹ ת . וְ הַ כּ ֹל הָ יָה בְּ שֶׁ קֶ ר ומִ רְ מָ ה כִּ י עֵשָׂ ו הָ לַך רַ ק אַ חַ ר ְ ּ תַ אֲווֹ תָ יו הָ רָ עוֹ ת וְעִ קָ ר אַ חַ ר הַ תַ אֲוָה הַ כְּ לָלִ יִית שֶׁ הָ יָה ּ ּ ּ ּ וְ כו נָשִׁ ים צָ ד ּ

Segment 6
HE:
' זַ רַ בּ וֹ תֵ ינו שֶׁ אָ מְ רו כְּ מוֹ ּ ּ . ל" וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן בְּ וַדַ אי עָ סַ ק גַּם בַּ תוֹ רָ ה שֶׁ ּ ּ ּ ּ הָ יו עוֹ סְ קִ ים בּ וֹ אֲבוֹ תֵ ינו שֶׁ קִ בְּ לו מִ שֵׁ ם וָעֵבֶ ר ּ ּ ּ ּ . אֲבָ ל כָּ ל לִ מודוֹ הָ יָה ּ ּ רַ ק שֶׁ לֹא לִ שְׁ מָ ה הַ גַּשְׁ מִ י כִּ י לֹא חָ פֵ ץ בַּ בְּ רָ כָ ה רַ ק כָּ ל ּ ּ לִ מודוֹ הָ יָה רַ ק לְ רַ מוֹ ת אֶ ת אָ בִ יו בְּ חִ ינַת כִּ י צַ יִד בְּ פִ יו ּ ּ ּ כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ ּ תֵ ינו זַ ּ " ל עַד שֶׁ טָ עָ ה בּ וֹ יִצְ חָ ק אָ בִ ינו ּ ּ מֵ עֹצֶם רַ מָ אותָ יו ּ ּ . כִּ י זֶה הַ קִ לְ קול הִ תְ חִ יל מֵ חֵ טְ א אָ דָ ם ּ ּ הָ רִ אשׁ וֹ ן . וְ הָ אָ בוֹ ת הִ תְ חִ ילו לַעֲסֹק בְּ תִ קונוֹ ולְ בָ רְ רוֹ ּ ּ ּ ּ , אֲבָ ל לֹא נִגְמַ ר הַ תִ קון עַד שֶׁ בָּ א מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו ובֵ רֵ ר ּ ּ ּ ּ ּ וְ הֶ עֱלָה כָּ ל הַ הִ לְ כוֹ ת הַ תוֹ רָ ה עַד שֶׁ זָכָ ה לְ קַ בֵּ ל כָּ ל ּ ּ הַ תוֹ רָ ה וְ כָ ל הִ לְ כוֹ תֶ יהָ בִּ פְ רָ טִ יות וְ אָ ז הָ יָה רָ אוי ּ ּ ּ ּ שֶׁ יִתְ תַ קֵ ן הָ עוֹ לָם לְ גַמְ רֵ י ּ ּ ּ . אֲבָ ל בַּ עֲוֹ נוֹ תֵ ינו הָ רַ בִּ ים ּ קִ לְ קְ לו עַל־יְדֵ י חֵ טְ א הָ עֵגֶל שֶׁ בָּ א גַּם־כֵּ ן עַל־יְדֵ י ּ לִ מודִ ּ ּ ים רָ עִ ים שֶׁ ל הָ עֵרֶ ב רַ ב שֶׁ עָ סְ קו בַּ תוֹ רָ ה שֶׁ לֹא ּ ּ ּ לִ שְׁ מָ ה בְּ שֶׁ קֶ ר ומִ רְ מָ ה עַד שֶׁ הִ טְ עו אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל וְנַעֲשָׂ ה ּ ּ ּ לָהֶם פֶ ה לְ דַ בֵּ ר סָ רָ ה עַל מֹשֶׁ ה עַד שֶׁ עָשׂ ו אֶ ת הָ עֵגֶל ּ ּ . וְ הָ עִ קָ ר עַל־יְדֵ י רִ בּ וי הַ זָהָ ב וְ הָ עֲשִׁ ירות שֶׁ הָ יָה לָ ּ ּ ּ ּ הֶם אָ ז , שֶׁ כָּ ל הָ עֲשִׁ ירות נִמְ שָׁ ך מִ מֹשֶׁ ה שֶׁ הוא הֶחָ כָ ם הָ אֲמִ תִ י ּ ּ ּ ּ ְ עַל־יְדֵ י שֶׁ נוֹ טֶ ה מְ עַט דִ מְ עַט לִ שְׂ מֹאל בִּ שְׁ בִ יל עֹשֶׁ ר ּ ּ וְ כָ בוֹ ד . ל"ּ כַּ נַ וְ הֵם נַעֲשֶׂ ה לָהֶם סַ ם מָ וֶת עַד שֶׁ הִ טְ עו אֶ ת ּ יִשְׂ רָ אֵ ל עַל־יְדֵ י זֶה כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב וְ ּ כֶ סֶ ף הִ רְ בֵּ יתִ י לָהֶם וְזָהָ ב עָ שׂ ו לַבָּ עַל וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ ּ " ל עַל פָ סוק ּ ּ

Segment 7
HE:
וְ דִ י זָהָ ב וְ כו ' ּ וְ כָ ל זֶה נִמְ שָׁ ך מִ תַ אֲוָה הַ כְּ לָלִ יִית שֶׁ הִ יא ּ ּ ְ תַ אֲוַת נִאוף כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ ּ " ל לֹא עָבְ דו ּ יִשְׂ רָ אֵ ל אֶ ת הָ עֵגֶל אֶ לָא לְ הַ תִ יר לָהֶם וְ כו ּ ּ ּ , ' כִּ י זֶה תָ לוי ּ ּ בָּ זֶה . כִּ י הַ צַ דִ יק עוֹ סֵ ק רַ ק לְ יַחֵ ד קֻ דְ שָׁ א בְּ רִ יך הוא ּ ְ ּ ּ ושְׁ כִ ינְתֵ ה בְּ כָ ל מַ עֲשָׂ יו ותְ נועוֹ תָ יו בְּ לִ מודוֹ בַּ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ובְ כָ ל עֲסָ קָ יו ובִ פְ רָ ט בְּ זִווגוֹ שֶׁ הוא בִּ קְ דֻ שָׁ ה נִפְ לָאָ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ה בִּ בְ חִ ינַת יִחודִ ים הָ עֶלְ יוֹ נִים בְּ חִ ינַת וַיִשַׁ ק יַעֲקֹב לְ רָ חֵ ל ּ ּ ּ . 'ּ וְ כו כִּ י הַ כּ ֹל אֶ חָ ד אֶ צְ לוֹ , עֲבוֹ דָ תוֹ בְּ עֵסֶ ק הַ תוֹ רָ ה ּ וַעֲבוֹ דָ תוֹ בַּ אֲכִ ילָה ושְׁ תִ יָה וְזִווג הַ כּ ֹל רַ ק לַה ּ ּ ּ ּ ' לְ בַ ד לְ יַחֵ ד יִחודִ ים קְ דוֹ שִׁ ים לְ גַלוֹ ת אֱלֹקות ּ ּ ּ וֹ ומַ לְ כותוֹ ּ ּ בָּ עוֹ לָם . אֲבָ ל רֹב הָ עוֹ לָם אֵ ינָם זוֹ כִ ים לָזֶה וַאֲפִ לו ּ ּ כְּ שֵׁ רִ ים וְ צַ דִ יקִ ים אֵ ינָם זוֹ כִ ים לָזֶה בִּ שְׁ לֵמות כִּ י הוא ּ ּ ּ מִ לְ חָ מָ ה עֲצומָ ה ובִ פְ רָ ט בַּ תַ אֲוָה הַ כְּ לָלִ יות כַּ יָדועַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , ּוכְ פִ י מַ ה שֶׁ נוֹ טֶ ה בַּ תַ אֲוָה הַ זֹ ּ ּ ּ ּ את לַהֲנָאַ ת עַצְ מוֹ כְּ מוֹ כֵן אֵ ינוֹ זוֹ כֶ ה שֶׁ יִהְ יֶה לִ מודוֹ בְּ צַ חות וְזַכּ ות כָּ רָ אוי ּ ּ ּ ּ ּ ּ , וְ כָ ל תִ קונוֹ ּ ּ ּ הוא רַ ק עַל־יְדֵ י הַ צַ דִ יק הַגָּדוֹ ל ּ ּ ּ ל"ּ הַ נַ שֶׁ יָכוֹ ל לְ הָ רִ ים ּ הַ כּ ֹל . אֲבָ ל כְּ שֶׁ מִ תְ גַּבֵּ ר בּ וֹ תַ אֲוַת עוֹ לָם הַ זֶה עַד שֶׁ נוֹ ּ ּ ּ ּ טֶ ה לִ שְׂ מֹאל לְ גַמְ רֵ י עַד שֶׁ נַעֲשֶׂ ה לוֹ פֶ ה לְ דַ בֵּ ר עַל הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ ּ הַ גָּדוֹ ל וְחוֹ לֵק ומִ תְ נַגֵּד עָלָיו ּ , ומִ מֶ נו לוֹ מְ דִ ים שְׁ אָ ר ּ ּ ּ ּ הֶ הָ מוֹ ן הַ מְ גֻשָׁ מִ ים יוֹ תֵ ר וְ יוֹ תֵ ר עַד שֶׁ יֵשׁ שֶׁ הֵם מְ זֹהָ מִ ים ּ ּ מְ אֹד בַּ עֲבֵ רוֹ ת וְ אִ סּ ורִ ים גְּמורִ ים ּ ּ רַ חֲמָ נָא לִ צְ לָן , בִּ פְ רָ ט כַּ מָ צוי עַכְ שָׁ ו ּ ּ , הַ מָ קוֹ ם יְכַ פֵ ר ּ ּ , עַל־יְדֵ י זֶה נַעֲשִׂ ים כָּ ל הַ קִ לְ קולִ ים רַ חֲמָ נָא לִ צְ לָן ּ ּ , וְ עַל־יְדֵ י זֶה כָּ ל אֲרִ יכַת הַ גָּלות בַּ עֲוֹ נוֹ תֵ ינו הָ רַ בִּ ים ּ ּ ) :( צה

Segment 8
HE:
כה,כח כִּ י צַ יִד בְּ פִ יו

Segment 9
HE:
] ששאל את אביו האיך מעשרין ת בן ומלח [ אִ י אֶ פְ שָׁ ר

Segment 10
HE:
לֵילֵך ְ בְּ דֶ רֶ ך ְ צְ דָ קָ ה

Segment 11
HE:
ּ חִ נָם לְ בַ ד אִ ם כִּ י כֵּן לא יַעֲשֶׂ ה כְּ לום חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ , רַ ק אַ דְ רַ בָּ א ּ , יַעֲשֶׂ ה מַ ה ּ ּ שֶׁ לִ בּ וֹ חָ פֵ ץ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , וְיִסְ מך עַל חַ סְ דֵ י ה ּ ְ ' וְ אֵ ין זֶה דֶ רֶ ך הַ תוֹ רָ ה הַ ּ ְ ּ ּקְ דוֹ שָׁ ה . אֲבָ ל גַּם לֵילֵך ְ בְּ דֶ רֶ ך ְ מִ שְׁ פָ ט ּ

Segment 12
HE:
לְ בַ ד גַּם כֵּן אִ י אֶ פְ שָׁ ר , כִּ י אֵ ין הָ עוֹ לָם מִ תְ קַ יֵם עַל ּ- ּ פִ י מִ דַ ת הַ דִ ין לְ בַ ד ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זִכְ רוֹ נָם ּ ּ לִ בְ רָ כָ ה , וכְ מוֹ שֶׁ רוֹ אִ ין בְּ חושׁ שֶׁ הַ רְ בֵּ ה נָפְ לו וְ נִתְ רַ חֲקו ּ ּ ּ ּ

Segment 13
HE:
עַל-יְדֵ י רִ בּ וי ּ הַ מִ שְׁ פָ ט ּ ּ

Segment 14
HE:
וְ הַ דִ ין יוֹ תֵ ר מִ דַ י שֶׁ הֶחְ מִ ירו עַל ּ ּ ּ עַצְ מָ ן הַ רְ בֵּ ה עַד שֶׁ אָ מְ רו בִּ לְ בָ בָ ם שֶׁ אָ פַ ס תִ קְ וָתָ ם חַ ס ּ ּ

Segment 15
HE:
וְ שָׁ לוֹ ם , לְ פִ י

Segment 16
HE:
רִ בּ וי ּ עֲווֹ נוֹ תֵ יהֶם

Segment 17
HE:
ּופְ גָמֵ יהֶם הָ עֲצומִ ים ּ . וְ אִ ם כִּ י אֱמֶ ת שֶׁ פָ גְמו וְ קִ ּ ּ לְ קְ לו הַ רְ בֵּ ה ּ אַ ף ,- עַל-ּפִ י-כֵן צְ רִ יכִ ין לִ בְ טחַ בְּ חַ סְ דֵ י הַ שֵׁ ם וְרַ חֲמָ יו ּ ּ , שֶׁ אֵ ינָם כָּ לִ ים לְ עוֹ לָם שֶׁ עֲדַ יִן עֲדַ יִן יֵשׁ תִ קְ וָה בְּ כָ ל יוֹ ם ּ ובְ כָ ל עֵת ובְ כָ ל שָׁ עָ ה כָּ ל יְמֵ י חַ יָיו אֲפִ לו אִ ם הוא כְּ מוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ הוא ּ , כִּ י חַ סְ דֵ י הַ שֵׁ ּ ּ ם לא תָ מְ נו וְ כו ּ ּ '. וְ עַל זֶה אָ מַ ר שְׁ לֹ ,המֹ אַ ל תִ צְ דַ ק הַ רְ בֵּ ה וְ אַ ל תִ רְ שַׁ ע ּ ּ ּ הַ רְ בֵּ ה , וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו ּ ּ ּ , זִכְ רוֹ נָם לִ בְ רָ כָ ה אִ ם , רָ שַׁ עְ תָ ּ מְ עַט אַ ל

Segment 18
HE:
הַ רְ בֵּ ה , וַאֲפִ לו ּ ּ אִ ם

Segment 19
HE:
כְּ בָ ר הִ רְ שִׁ יעַ הַ רְ בֵּ ה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ףאַ , -עַל-ּפִ י- לא כֵן יוֹ סִ יף

Segment 20
HE:
הַ רְ בֵּ ה בְּ יוֹ תֵ ר , וְ כל מַ ה שֶׁ מְ מַ עֵט קְ צָ ת ּ ּ מִ לְ הַ רְ שִׁ יעַ בְּ וַדַ אי הוא ּ ּ ּ

Segment 21
HE:
לָנֶצַ ח , וְגַם עַל- יְדֵ י- זֶה יוכַ ל לִ זְכּ וֹ ת בַּ סּ וֹ ף לָשׁ וב לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ ּ ְ ּ , כִּ י אֵ ין שׁ ום ּ

Segment 22
HE:
כְּ לָל , כִּ י מִ דָ ה טוֹ בָ ה מְ רֻ בָּ ה ּ מִ מִ דַ ת פֻרְ עָ נות ּ ּ ּ ּ . ומַ ה כְּ שֶׁ אָ דָ ם פוֹ גֵם אוֹ עוֹ בֵ ר עֲבֵ רָ ה ּ ּ

Segment 23
HE:
וְ שָׁ לוֹ ם , הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך מַ שְׁ גִּיחַ ומִ סְ תַ כֵּ ל עַל כָּ ל ּ ּ ְ ּ פְ רָ ט ופְ רָ ט ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : אִ ם יִסָּ תֵ ר אִ ישׁ

Segment 24
HE:
בְּ מִ סְ תָ רִ ים ּ

Segment 25
HE:
אֶ רְ אֶ נו וכְ תִ יב ּ ּ ּ , מִ מְ כוֹ ן שִׁ בְ תוֹ הִ שְׁ גִּיחַ וְ כו ּ ּ ּ ' ּ הַ מֵ בִ ין אֶ ל כָּ ל מַ עֲשֵׂ יהֶם , מִ כָּ ל שֶׁ כֵּן וְ כָ ל שֶׁ כֵּן בְּ מִ דָ ה ּ טוֹ בָ ה שֶׁ בְּ וַדַ אי אֵ ין שׁ ום תְ נועָ ה טוֹ בָ ה נֶאֱבֶ דֶ ת לְ עוֹ לָם ּ ּ ּ ּ . וְ עַל מִ י כֵּן שֶׁ רוֹ צֶ ה

Segment 26
HE:
לִ סְ מֹ ְך רַ ק עַל הַ חֶ סֶ ד חִ נָם וְ יִפְ רֹ ּ ק עֹ ל לְ גַמְ רֵ י חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , זֶה בְּ חִ ינַת קְ לִ פַ ת יִשְׁ מָ עֵאל שֶׁ יָצָ א ּ ּ מֵ אַ בְ רָ הָ ם שֶׁ הָ יְתָ ה עִ קַ ר מִ דָ תוֹ חֶ סֶ ד וצְ דָ קָ ה ּ ּ ּ . וְ כֵן לְ הֵפֶ ך , ְ מִ י שֶׁ נוֹ פֵ ל מֵ חֲמַ ת רִ בּ וי הַ מִ שְׁ פָ ט ּ ּ ּ ּ

Segment 27
HE:
וְ הַ חֻמְ רוֹ ת יְתֵ רוֹ ת וְ הַ מָ רוֹ ת שְׁ ּ חרוֹ ת שֶׁ מַ כְ בִּ יד עַל עַצְ מוֹ ּ , זֶה בְּ חִ ינַת קְ לִ פַ ת עֵשָׂ ו שֶׁ יָצָ א מִ יִצְ חָ ק שֶׁ מִ דָ תוֹ דִ ין ומִ שְׁ פָ ט ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , וְ עַל כֵּן שָׁ אַ ל אֶ ת אָ בִ יו הַ אֵ יך מְ עַשְׂ רִ ין תֶ בֶ ן וָמֶ לַח ּ ּ ְ , חֻמְ רוֹ ת יְתֵ רוֹ ת

Segment 28
HE:
כִּ י ,ל"ּ הַ נַ חֻמְ רוֹ ת יְתֵ רוֹ ת הֵם גַּם כֵּן פְ גָם גָּ ּ דוֹ ל לִ פְ עָמִ ים וְ כַ מְ באָ ר בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר . וְ עִ קַ ר הַ שְׁ לֵמות ּ ּ ּ

Segment 29
HE:
ּ הוא כְּ שֶׁ נִכְ לָל מִ שְׁ פָ ט וצְ דָ קָ ה בְּ יַחַ ד שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת יַעֲקב ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת מִ שְׁ פָ ט וצְ דָ קָ ה בְּ יַעֲקב וְ כו ּ ּ ּ ' וְ עַל כֵּ ן הָ יְתָ ה מִ טָ תוֹ ּ שֶׁ ל יַעֲקב שְׁ לֵמָ ה וְ עַיֵן פְ נִים ּ ּ (: צו )

Segment 30
HE:
כה,כח כִּ י צַ יִד בְּ פִ יו

Segment 31
HE:
וְ עַל־כֵּן קִ בֵּ ל יַעֲקֹב הַ בְּ רָ כוֹ ת מִ יִצְ חָ ק דַ יְקָ א ּ ּ , כִּ י יַעֲקֹב זָכָ ה עַל־יְדֵ י עֲבוֹ דָ תוֹ לְ הַמְ תִ יק גְּבורוֹ ת יִצְ חָ ק עַד ּ ּ שֶׁ קִ בֵּ ל מִ שָׁ ם דַ יְקָ א אֶ ת הַ בְּ רָ כוֹ ת שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ הִ תְ עַלות הַ ּ ּ נֶפֶ שׁ עַל הַ גּוף בְּ חִ ינַת הַ מְ תָ קַ ת הַ דִ ין ּ ּ ּ ּ שֶׁ נִתְ הַ פֵ ך מִ דַ ת הַ דִ ין לְ מִ דַ ת הָ רַ חֲמִ ים שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ ּ וְיִתֶ ן לְ ך וְ כו ּ ָ ּ . ' וְ עַל־כֵּן עָ לָה עַל דַ עְ תוֹ שֶׁ ל יִצְ חָ ק לְ בָ רֵ ך ְ ּ ּ אֶ ת עֵשָׂ ו כִּ י כַּ וָנַת יִצְ חָ ק הָ יָה שֶׁ רָ צָ ה לְ גַיֵר אֶ ת ּ ּ עֵשָׂ ו כִּ י הָ יָה סָ בור שֶׁ אֶ פְ שָׁ ר לְ גַיְרוֹ שֶׁ יִהְ יֶה נִתְ הַ פֵ ך אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ְ ּ ּ ּ כִּ י עֵשָׂ ו הָ יָה מַ טְ עֶה אֶ ת אָ בִ יו ' כִּ י צַ יִד בְּ פִ יו ' וְ תַ רְ גּומוֹ ּ : אֲרֵ י מִ צֵידֵ ה הֲוָה אָ כִ יל ּ ּ , וְ עַל־כֵּן אָ מַ ר לוֹ הָ בִ יאָ ה לִ י ּ צַ יִד וַעֲשֵׂ ה לִ י מַ טְ עַמִ ּ ים וְ אֹכֵ לָה וְ כו ', ּ כִּ י הָ יָה סוֹ בֵ ר שֶׁ כַּ וָנַת עֵשָׂ ו לְ טוֹ בָ ה מַ ה שֶׁ מֵ בִ יא לוֹ צַ יִד לֶאֱכֹל כְּ דֵ י ּ ּ ּ שֶׁ יִהְ יֶה נִכְ לָל בְּ הַ קְ דֻ שָׁ ה עַל־יְדֵ י שֶׁ יֹאכַ ל יִצְ חָ ק מִ צֵידוֹ ּ ּ ּ ּ ּ . כִּ י בֶּ אֱמֶ ת מִ י שֶׁ זוֹ כֶ ה לְ הַ אֲכִ יל אֶ ת הַ צַ דִ יק ולְ פַ רְ נְסוֹ ּ ּ ּ ּ ְּב וַדַ אי יָכוֹ ל לִ זְכּ וֹ ת עַל־יְדֵ י זֶה לִ תְ שׁ ובָ ה שְׁ לֵמָ ה ּ ּ לְ הַ כְ נִיעַ הַ גּוף ולְ הַ עֲלוֹ ת הַ נֶפֶ שׁ וְזֶהו בְּ חִ ינַת אַ גְרָ א ּ ּ ּ ּ ּדְ תַ עֲנִיתָ א צִ דְ קְ תָ א , שֶׁ עִ קַ ר הַ תַ עֲנִית שֶׁ הוא הִ תְ עַלות ּ ּ ּ ּ ּ הַ נֶפֶ שׁ הוא הַ צְ דָ קָ ה כִּ י עִ קַ ר הַ כְ נָעַת וְהִ תְ עַל ּ ּ ּ ּ ּ ות הַ נֶפֶ שׁ ּ ּ הוא עַל־יְדֵ י קְ דֻ שַׁ ת הָ אֲכִ ילָה ּ ּ . וְ עַל־כֵּן כְּ שֶׁ נוֹ תֵ ן צְ דָ קָ ה ּ ומְ חַ סֵּ ר מָ מוֹ נוֹ וְ תַ אֲוֹ ת גּופוֹ כִּ י בָּ זֶה הַ מָ מוֹ ן הָ יָה יָכוֹ ל ּ ּ ּ לְ מַ לֹאות לְ גופוֹ אֵ יזֶה תַ אֲוָה וְ הוא מְ שַׁ בֵּ ר תַ אֲוַת גּופוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְ נוֹ טֵ ל הַ מָ מוֹ ן וְ נוֹ תֵ ן לְ ּ הַ תַ לְ מִ יד חָ כָ ם הָ עוֹ סֵ ק בַּ תוֹ רָ ה ּ ּ

Segment 32
HE:
וַעֲבוֹ דַ ת ה ' וְ הַ תַ לְ מִ יד חָ כָ ם נֶגֶד הָ אִ ישׁ פָ שׁ וט הוא ּ ּ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת נֶפֶ שׁ לְ גַבֵּ י הַ גּוף בְּ חִ ינַת שַׁ בָּ ת כְּ נֶגֶד שֵׁ שֶׁ ת ּ יְמֵ י הַ חֹל כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ רַ בִּ י שִׁ מְ עוֹ ן בַּ ר יוֹ חָ אי אַ נְתְ ּ ּ שַׁ בָּ ת דְ כֻ ּ ּלֵי יוֹ מֵ י . נִמְ צָ א שֶׁ בְּ זֶה הַ צְ דָ קָ ה שֶׁ הוא מַ אֲכִ יל ּ ּ ומְ פַ רְ נֵס אֶ ת הַ תַ לְ מִ יד חָ כָ ם בָּ זֶה מַ כְ נִיעַ הַ גּוף לְ גַבֵּ י ּ ּ ּ ּ הַ נֶפֶ שׁ . וְ עַל־כֵּן עִ קַ ר הִ תְ עַלות הַ נֶפֶ שׁ עַל־יְדֵ י זֶה בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ אַ גְרָ א דְ תַ עֲנִיתָ א צִ דְ קְ תָ א ּ . ל"ּ כַּ נַ אֲבָ ל עֵשָׂ ו הָ רָ שָׁ ע לֹא הָ יָה כַּ וָנָתוֹ כְּ לָל בִּ שְׁ בִ יל זֶה כִּ י לֹא הָ יָה רוֹ צֶה לִ הְ יוֹ ת ּ נִכְ נָע אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה כְּ לָל רַ ק כָּ ל כַּ וָנָתוֹ שֶׁ הָ יָה מֵ בִ יא צַ יִד ּ ּ ּ לְ אָ בִ יו לֶאֱכֹל הָ יָה רַ ק בִּ שְׁ בִ יל רַ מָ אות וְרִ שְׁ עות לְ בַ ד ּ ּ ּ כְּ דֵ י לְ רַ מוֹ ת אֶ ת אָ בִ יו כְּ ּ דֵ י שֶׁ יִפְ עֹל אֵ צֶ ל אָ בִ יו כָּ ל ּ תַ אֲווֹ ת גּופוֹ ּ ּ , ומֵ חֲמַ ת שֶׁ תָ מִ יד הָ יָה מְ רַ מֶ ה אֶ ת יִצְ חָ ק ּ ּ ּ עַל־כֵּן סָ בַ ר יִצְ חָ ק שֶׁ עַל־יְדֵ י שֶׁ יָבִ יא לוֹ צַ יִד לֶאֱכֹל יוכַ ל ּ ּ לְ הַ כְ נִיעַ גּופוֹ הָ רַ ע שֶׁ יִהְ יֶה נַעֲשֶׂ ה מֶ רְ כָּ בָ ה לְ הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ , כִּ י עַל ־יְדֵ י אֲכִ ילַת הַ צַ דִ יק מִ שֶׁ ל עַם הָ אָ רֶ ץ יָכוֹ ל לִ זְכּ וֹ ת ּ ּ ּ הָ עַם הָ אָ רֶ ץ לַחֲזֹר בִּ תְ שׁ ובָ ה שֶׁ יִתְ הַ פֵ ך מִ גּוף לְ נֶפֶ שׁ ּ ּ ּ ְ ּ מֵ עַם הָ אָ רֶ ץ לְ תַ לְ מִ יד חָ כָ ם עַל־יְדֵ י זֶה . אֲבָ ל רִ בְ קָ ה שָׁ מְ עָ ה כָּ ל זֶה וְ לֹא הָ יְתָ ה מְ רֻ צָ ה לָזֶה כְּ לָל כִּ י הִ יא ּ יָדְ עָ ה עֹצֶם רִ שְׁ עָ תוֹ שֶׁ ל עֵשָׂ ו הָ רָ שָׁ ע שֶׁ אֵ ינוֹ רוֹ צֶ ה כְּ לָל לְ הִ תְ קָ רֵ ב אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה וְהוא רַ ק מְ רַ מֶ ה אֶ ת אָ בִ יו ּ ּ ּ ּ עַל־כֵּן אִ ם יְקַ בֵּ ל הַ בְּ רָ כוֹ ת חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם לֹא דַ י שֶׁ לֹא ּ ּ יִהְ יֶה נַעֲשֶׂ ה מֶ רְ כָּ בָ ה אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה עַל־יְדֵ י זֶה אַ ּ ּ ף גַּם עַל־יְדֵ י זֶה יִתְ גַּבֵּ ר חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם וְיִתְ גַּבֵּ ר הַ גּוף בְּ חִ ינַת ּ עֵשָׂ ו עַל הַ נֶפֶ שׁ בְּ יוֹ תֵ ר עַל־יְדֵ י שֶׁ יִהְ יֶה לוֹ יְנִיקָ ה מִ ן ּ ּ הַ קְ דֻ שָׁ ה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ , עַל־כֵּן הִ שְׁ תַ דְ לָה רִ בְ קָ ה לִ קַ ח ּ ּ ּ הַ בְּ רָ כוֹ ת מֵ עֵשָׂ ו וְ שֶׁ יְקַ בֵּ ל יַעֲ ּ קֹב אֶ ת הַ בְּ רָ כוֹ ת כִּ י יַעֲקֹב רָ אוי לַבְּ רָ כָ ה כִּ י כָּ ל הִ שְׁ תַ דְ לותוֹ לְ הַ פֵ ך הַ גּוף לְ נֶפֶשׁ ּ ּ ּ ּ ְ ּ ּ שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת בְּ רָ כָ ה וְחֶ סֶ ד וְחַ יִים ּ ּ ּ . וְזֶהו שֶׁ אָ מַ ר יִצְ חָ ק ּ לְ עֵשָׂ ו שָׂ א נָא כֵ לֶיך וְ כו ּ ָ . ' וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל בְּ דֹק סַ כִּ ינְ ך ושְׁ חֹט יָפֶ ה שֶׁ לֹא תַ אֲכִ ילֵנִי נְבֵ לָה כִּ י עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ ָ הַ שְׁ חִ יטָ ה הַ כְּ שֵׁ רָ ה מַ עֲלִ ין אֶ ת הַ נֶפֶ שׁ מֵ חַ י לִ מְ דַ בֵּ ר ּ ּ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הִ תְ עַלות הַ נֶפֶ שׁ עַל הַ גּוף כַּ מְ בֹאָ ר ּ ּ ּ ּ ּ ּ בַּ מַ אֲמָ ר ) ז " ל לקוטי מוהר " ן חלק א '( בַּ אֲרִ יכות לְ עִ נְיַן ּ ּ הַ שׁ וֹ חֲטִ ים עַיֵן שָׁ ם ּ . וְ עַל־כֵּ ן מֵ אַ חַ ר שֶׁ כַּ וָנַת יִצְ חָ ק הָ יָה ּ לְ טוֹ בָ ה בִּ שְׁ בִ יל לְ הַ כְ נִיעַ הַ גּוף בְּ חִ ינוֹ ת עֵשָׂ ו אֶ ל ּ הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ , ל"ּ כַּ נַ עַל־כֵּן הִ זְהִ ירוֹ שֶׁ יִשְׁ חֹט יָפֶ ה ּ . כִּ י עַל־יְדֵ י זֶה עוֹ לָה הַ נֶפֶ שׁ וְ כו ּ ּ ) ' :( צז

Segment 33
HE:
כה,כט ּ וַיָזֶד יַ עֲקֹב נָזִיד

Segment 34
HE:
... עֵשָׂ ו הוא זֻהֲמָ א דְ דַ הֲבָ א ּ ּ , בְּ חִ ינַת רַ ע הַ כּ וֹ לֵל שֶׁ אֵ ין בּ וֹ שׁ ום טוֹ ב ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת מֵ זִיד , כִּ י הַ מֵ זִיד הָ אָ דָ ם עוֹ שֶׂ ה ּ ־ עַל יְדֵ י רְ תִ יחַ ת הַ דָ מִ ים בְּ זָדוֹ ן ּ , בְּ כַ עַס , בִּ רְ צִ יחָ ה , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת עֵשָׂ ו . וְ עַל שֵׁ ם זֶה נִקְ רָ א " מֵ זִיד , " עַל שֵׁ ם רְ תִ יחַ ת ּ הַ דָ מִ ים בִּ בְ חִ ינַת ) בְּ רֵ אשִׁ ית כה , : ( כט ּ וַיָזֶד יַעֲקֹב נָזִיד , שֶׁ מִ שָׁ ם יְנִיקַ ת עֵשָׂ ו ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב שָׁ ם ּ : הַ לְ עִ יטֵ נִי נָא מִ ן הָ אָ דֹם הָ אָ דֹם הַ זֶה וְ כו ּ ּ . ' אֲבָ ל הַ שׁ וֹ גֵג הָ ּ אָ דָ ם עוֹ שֶׂ ה ־ עַל יְדֵ י כְּ בֵ דות ּ , ־ עַל יְדֵ י הַחֲלָבִ ים שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת לָבָ ן , שֶׁ הֵם מַ כְ בִּ ידִ ים עַל הַ גּוף וְ סוֹ תְ מִ ין דַ עְ תוֹ עַד שֶׁ נוֹ פֵל ּ ּ ּ ּ לִ בְ חִ ינַת שֵׁ נָה , בְּ חִ ינַת תַ רְ דֵ מָ ה ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת שִׁ כְ חָ ה ּ , וְ עַל ־ יְדֵ י זֶה שׁ וֹ כֵחַ וְ עוֹ שֶׂ ה הָ אִ סּ ור בְּ שׁ וֹ גֵג ּ . וְזֶה שֶׁ מָ צִ ינו שֶׁ בְּ כָ ל מַ סֶּ כֶ ת כְּ רִ יתוֹ ת ובִ שְׁ אָ ר מְ קוֹ מוֹ ת ּ ּ ּ " ּ הַ שַׁ ס דֶ רֶ ך הַ תַ נָא תָ מִ יד כְּ שֶׁ רוֹ צֶ ה לְ דַ בֵּ ר מִ שׁ וֹ גֵג ּ ּ ּ ּ ּ ְ , ּ הוא מְ צַ יֵר אוֹ תוֹ בַּ אֲכִ ילַת חֵ לֶב ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו שָׁ ם ּ ) כְּ רִ יתות ּ יא :(: אָ מְ רו לוֹ אָ כַ ּ לְ תָ חֵ לֶב וְ כו ּ ּ . ' וְ כֵ ן בְּ כָ ל הַ מַ סֶּ כֶ ת ּ , ּ עַיֵן . שָׁ ם כִּ י חֵ לֶב הוא בְּ חִ ינַת לָבָ ן ּ , בְּ חִ ינַת שׁ וֹ גֵג . וְזֶה שֶׁ כָּ תוב בַּ סְּ פָ רִ ים ּ , שֶׁ הַ תְ שׁ ובָ ה קָ שָׁ ה עַל הַ שׁ וֹ גֵג ּ ּ ּ הַ מֵ זִיד מֵ עַל יוֹ תֵ ר ּ

Segment 35
HE:
, הַ מֵ זִיד בְּ וַדַ אי ּ ּ ־ ּפִ י ־ עַל ־ אַ ף כֵן חָ מור מְ אֹד מִ ן הַ שׁ וֹ גֵג ּ ּ , ְ אַ ך יֵשׁ בָּ זֶה אֳפָ נִים , כִּ י בְּ אֹפֶ ן אֶ חָ ד קְ לִ פַ ת לָבָ ן קָ שָׁ ה מְ אֹד ּ , הַ רְ בֵּה יוֹ תֵ ר מִ קְ לִ פַ ת עֵשָׂ ו ּ ּ , כִּ י לָבָ ן בָּ א בְּ עָרְ מָ ה ובְ מִ רְ מָ ה ּ ובְ תַ חְ בּ ולוֹ ת עַד שֶׁ מַ סְ תִ יר ומְ עַרְ בֵּ ב דַ עְ תוֹ וְ אֵ ין יָכוֹ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ לִ שְׁ מֹ ר מִ מֶ נו כָּ ל ּ ּ ּ . ְ כָּ ך ־ וְזֶה בְּ חִ ינַת הַ שְׁ גָגוֹ ת שֶׁ מַ כְ שִׁ ילוֹ ּ ּ בְּ לֹא דַ עְ תוֹ ּ ּ . וְ עַל ־ כֵּן קָ שֶׁ ה מְ אֹד לָצֵ את מִ מֶ נו כִּ י אִ ם ּ ּ ּ בְּ סִ יועַ גָּדוֹ ל מִ לְ עֵלָא ּ ּ ּ ּ , אֲבָ ל עֵשָׂ ו שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מֵ זִיד ּ שֶׁ הוא בָּ א בִּ רְ צִ יחָ ה ּ , אֲזַי אֶ פְ שָׁ ר לַחֲגֹ ר מָ תְ נָיו ולְ הִ תְ גַּבֵּ ר לִ לְ חֹם עִ מוֹ לְ הָ רְ גוֹ ולְ הַ כְ נִיעוֹ ּ ּ ּ . אָ מֵ ן , כֵּן יְהִ י רָ צוֹ ן ) :( צח

Segment 36
HE:
כז,ג וְ צֵ א הַ שָׂ דֶ ה וְ צודָ ה לִּ י צָ יִד ּ ּ

Segment 37
HE:
וְ עַל־כֵּן רָ צָ ה יִצְ חָ ק לְ בָ רֵ ך אֶ ת עֵשָׂ ו עַל־יְדֵ י שֶׁ יֵצֵא ּ ְ הַ שָׂ דֶ ה וְיָבִ יא לוֹ מַ טְ עַמִ ים ּ ּ לֶאֱכֹל כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : וְ צֵ א הַ שָׂ דֶ ה וְ צודָ ה לִ י צָ יִד וְ כו ּ ּ ּ ּ ' וְ הָ בִ יאָ ה לִ י וְ אֹכֵלָה בַּ עֲבור ּ ּ תְ בָ רֶ כְ ך נַפְ שִׁ י ָ ּ . כִּ י עֵשָׂ ו רִ מָ ה אֶ ת אָ בִ יו עַד שֶׁ הָ יָה סָ בור ּ ּ שֶׁ אֵ ינוֹ רָ שָׁ ע , וְ עַל־כֵּן רָ צָ ה יִצְ חָ ק לִ שְׁ לֹחַ אֶ ת עֵשָׂ ו הַ שָׂ דֶ ה דַ ּ ּ יְקָ א שֶׁ יָבִ יא לוֹ לֶאֱכֹל מִ שָׁ ם ּ ּ , כְּ דֵ י שֶׁ יַכְ נִיס ּ הַ שֶׁ פַ ע וְ הָ אֲכִ ילָה מִ חוץ לִ פְ נִים ּ ּ , וְ עַל־יְדֵ י זֶה יִהְ יֶה רָ אוי ּ לְ קַ בֵּ ל הַ בְּ רָ כוֹ ת . כִּ י בֶּ אֱמֶ ת מִ י שֶׁ הוא אִ ישׁ כָּ שֵׁ ר ּ ומַ אֲמִ ין בְּ צַ דִ יקִ ים ומַ חֲזִיק אוֹ תָ ם ּ ּ ּ , אֲזַי לִ פְ עָמִ ים הוא ּ מַ עֲלָה גְּדוֹ לָה מַ ה שֶׁ יוֹ צֵ א לַחוץ לַשָׂ דֶ ה לַעֲסֹק בְּ עִ סְ קֵ י ּ ּ ּ ּ מְ לָאכָ ה ומַ שָׂ א ומַ תָ ן ּ ּ ּ ּ , כִּ י כָּ ל כַּ וָנָתוֹ אֵ ינוֹ לִ הְ יוֹ ת אִ ישׁ ּ שָׂ דֶ ה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , רַ ק הוא יוֹ צֵ א לְ פִ י שָׁ עָ ה בִּ שְׁ בִ יל ּ פַ רְ נָסָ ה כְּ דֵ י שֶׁ יַכְ נִיס הַ שֶׁ פַ ע וְ הַ פַ רְ ּ ּ ּ ּ נָסָ ה מִ חוץ לִ פְ נִים ּ עַל־יְדֵ י שֶׁ יִתֵ ן לְ הַ צַ דִ יק לֶאֱכֹל ּ ּ ּ ּ , וַאֲזַי הוא רָ אוי לִ בְ רָ כָ ה ּ ּ ּ בְּ וַדַ אי , כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ כְ נִיס הַ פַ רְ נָסָ ה מִ חוץ לִ פְ נִים ּ ּ כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת בְּ רִ ית וְ שַׁ בָּ ת שֶׁ הוא אֱמונָה ּ ּ , וֶאֱמונָה הִ יא מְ קוֹ ר הַ בְּ ּ רָ כוֹ ת שֶׁ מַ שְׁ לִ ים כָּ ל הַ בְּ רָ כוֹ ת ּ .'ּ וְ כו וְ עַל־כֵּן סָ בַ ר יִצְ חָ ק שֶׁ עֵשָׂ ו הוא בִּ בְ חִ ינָה זֹאת ּ , וְ עַל־כֵּן אָ מַ ר לוֹ ' צֵ א הַ שָׂ דֶ ה ּ — ' שֶׁ יֵצֵ א רַ ק לְ פִ י שָׁ עָה ּ , ' ּ וְ צודָ ה ּלִ י צָ יִד — ' שֶׁ כָּ ל כַּ וָנָתוֹ יִהְ יֶה רַ ק בִּ שְׁ בִ יל אָ בִ יו הַ צַ דִ ּ ּ ּ ק י כְּ דֵ י שֶׁ יִתֵ ן לְ הַ צַ דִ יק לֶאֱכֹל ּ ּ ּ ּ , כִּ י אֲכִ ילַת הַ צַ דִ יק הוא ּ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת לֶחֶ ם הַ פָ נִים ּ . ומִ י שֶׁ יוֹ צֵ א לַחוץ וְ עוֹ סֵ ק בְּ מַ שָׂ א ּ ּ ּ ּ ומַ תָ ן ומֵ בִ יא לְ הַ צַ דִ יק לֶאֱכֹל ומְ פַ רְ נֵס אוֹ תוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , ּ בְּ וַדַ אי

Segment 38
HE:
ֹאַ שְׁ רֵ י לו , וְ הוא רָ אוי בְּ וַדַ אי לְ ּ ּ ּ כָ ל הַ בְּ רָ כוֹ ת , כִּ י דַ יְקָ א ּ עַל־יְדֵ י זֶה מַ כְ נִיס הַ שֶׁ פַ ע מִ חוץ לִ פְ נִים מֵ אַ חַ ר ּ ּ שֶׁ מְ פַ רְ נֵס ומַ אֲכִ יל אֶ ת הַ צַ דִ יק שֶׁ אֲכִ ילָתוֹ בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ לֶחֶ ם הַ פָ נִים שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה מַ כְ נִיסִ ין הַ שֶׁ פַ ע לִ פְ נִים ּ ּ ...

Segment 39
HE:
אֲבָ ל בֶּ אֱמֶ ת עֵשָׂ ו הָ יָה רָ חוֹ ק מִ זֶה בְּ תַ כְ לִ ית ּ , כִּ י עֵשָׂ ו הָ יָה אִ ישׁ שָׂ דֶ ה מַ מָ שׁ ּ , שֶׁ הָ יָה רַ ק בַּ חוץ וְ לֹא רָ צָ ה לִ כְ נֹס ּ לִ פְ נִים לְ תוֹ ך הַ קְ דֻ שָׁ ה כְּ לָל ּ ּ ְ . וְ עַל־כֵּן כְּ תִ יב : וַיֵלֶך עֵשָׂ ו ְ ּ הַ שָׂ דֶ ה לָצוד צַ יִד לְ הָ בִ יא ּ ּ — אַ ף מֵ הַ גָּזֵל כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו ּ " זַ ) ל בְּ רֵ אשִׁ ית רַ בָּ ה פָ רָ שָׁ ה סה ומובָ א ּ ּ ּ בְּ פֵ רושׁ רַ שִׁ ּ " י שָׁ ם . ( וְזֶהו שֶׁ יִצְ חָ ק אָ מַ ר לוֹ ּ ּ : וְ צֵ א הַ שָׂ דֶ ה ּ ', ּ וְ כו ּובְ עֵשָׂ ו כְּ תִ יב : וַיֵלֶך עֵשָׂ ו הַ שָׂ דֶ ה ּ ְ ּ , כִּ י יִצְ חָ ק אָ מַ ר לוֹ ' צֵ א הַ שָׂ דֶ ה ּ ' כְּ אִ לו כָּ ל יְשִׁ יבָ תוֹ וקְ בִ יעָ תוֹ ּ ּ ּ בִּ פְ נִים , רַ ק שֶׁ יֵצֵ א הַ שָׂ דֶ ה לְ פִ י שָׁ עָ ה ּ ּ , וְ עַל־כֵּן הִ זְכִּ יר לְ שׁ וֹ ן יְצִ יאָ ה . אֲבָ ל בְּ עֵשָׂ ו כְּ תִ יב : וַיֵלֶך עֵשָׂ ו הַ שָׂ דֶ ה ּ ְ ּ — לְ שׁ וֹ ן הֲלִ יכָ ה , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת לֹא הָ יְתָ ה נֶחְ שֶׁ בֶ ת אֶ צְ לוֹ לִ יצִ יאָ ה כְּ לָל רַ ק לַהֲלִ יכָ ה , כִּ י שָׁ ם בַּ שָׂ דֶ ּ ה עִ קַ ר מְ קוֹ מוֹ ּ , וְ עַל־כֵּן הִ זְכִּ יר הַ כָּ תוב אֶ צְ לוֹ לְ שׁ וֹ ן הֲלִ ּ יכָ ה וְ לֹא לְ שׁ וֹ ן יְצִ יאָ ה , כִּ י אֵ ינָה ּ נֶחְ שָׁ ב אֶ צְ לוֹ לִ יצִ יאָ ה מֵ אַ חַ ר שֶׁ שָׁ ם מְ קוֹ מוֹ ּ , כִּ י הוא ּ חִ יצוֹ נִי מַ מָ שׁ ּ . וְ עַל־כֵּן בֶּ אֱמֶ ת לֹא קִ בֵּ ל הַ בְּ רָ כוֹ ת , כִּ י לֹא חָ פֵ ץ בִּ בְ רָ כָ ה וַתִ רְ חַ ק מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ . רַ ק יַעֲקֹב קִ בֵּ ל הַ בְּ רָ כוֹ ת , כִּ י הָ יָה אִ ישׁ ּתָ ם יוֹ שֵׁ ב אֹהָ לִ ים , אִ ישׁ תָ ם דַ יְקָ א ּ ּ , כִּ י זָכָ ה לֶאֱמונָה ּ שְׁ לֵמָ ה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ' אִ ישׁ תָ ם ּ ' בְּ חִ ינַת תְ מִ ימות ּ ּ ושְׁ לֵמות ּ ּ , כִּ י עִ קַ ר שְׁ לֵמות כָּ ל הַ דְ בָ רִ ּ ּ ּ ים וְ כָ ל הַ בְּ רָ כוֹ ת הִ יא הָ אֱמונָה ּ . וְ עַל־כֵּן נֶאֱמַ ר בְּ יַעֲקֹב בְּ עֵת שֶׁ קִ בֵּ ל הַ בְּ רָ כוֹ ת ּ : רְ אֵ ה רֵ יחַ בְּ נִי כְּ רֵ יחַ שָׂ דֶ ה אֲשֶׁ ר בֵּ רֲ כוֹ וְ כו ּ ', ' כְּ רֵ יחַ שָׂ דֶ ה ' ּדַ יְקָ א , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת שָׂ דֶ ה דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת שְׂ דֵ ה גַּן־עֵדֶ ן , ֶׁש הוא בְּ חִ ינַת חֲקַ ל תַ פוחִ ין קַ דִ ישִׁ ין ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ קְ דֻ שַׁ ת שַׁ בָּ ת שֶׁ מַ עֲלִ ין אָ ז מִ שָׂ דֶ ה לְ בַ יִת ּ ּ ּ , שֶׁ כָּ ל זֶה הוא ּ הֵפֶ ך הַ שָׂ דֶ ה שֶׁ ל עֵשָׂ ו שֶׁ הָ יָה אִ ישׁ שָׂ דֶ ה ּ ְ . כִּ י יַעֲקֹב זָכָ ה לִ שְׁ מִ ירַ ת הַ בְּ רִ ית וֶאֱמונָה בְּ חִ ינַת שַׁ בָּ ּ , ת שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה זָכָ ה לְ קַ בֵּ ל הַ בְּ רָ כוֹ ת , כִּ י זָכָ ה לְ הַ כְ נִיס הַ שֶׁ פַ ע מִ חוץ ּ ּ לִ פְ נִים , עַל־כֵּן נִסְ מָ ך מִ יָד אַ חַ ר ּ ְ ' כְּ רֵ יחַ שָׂ דֶ ה אֲשֶׁ ר בֵּ רֲ כוֹ ה ' — '' וְיִתֶ ן לְ ך הָ אֱלֹקִ ים ָ ּ מִ טַ ל הַ שָׁ מַ יִם ּ ּ ' ' ּ וְ כו שֶׁ הֵם הַ בְּ רָ כוֹ ת שֶׁ קִ בֵּ ל עַל־יְ ּ דֵ י תִ קון הַ שָׂ דֶ ה דַ יְקָ א ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י כְּ שֶׁ זוֹ כִ ין לְ תַ קֵ ן בְּ חִ ינַת שָׂ דֶ ה לְ הַ עֲלוֹ ת מִ שָׂ דֶ ה לְ בַ יִת ּ ּ ּ שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת ּ ּ ' קַ בָּ לַת שַׁ בָּ ת ' בְּ חִ ינַת לְ כָ ה דוֹ דִ י נֵצֵא ּ הַ שָׂ דֶ ה , אָ ז זוֹ כִ ין עַל־יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א לְ קַ בֵּ ל כָּ ל הַ בְּ רָ כוֹ ת ּ ּ שֶׁ נִמְ שָׁ כִ ין מִ שַׁ בַּ ת אֱמונָה שֶׁ הִ יא מְ קוֹ ר הַ בְּ רָ כָ ה ּ ּ , וְ כַ מובָ א בְּ כַ וָנוֹ ת שַׁ בָּ ת ּ ּ ּ , שֶׁ יֵשׁ שָׂ דֶ ה דְ סִ טְ רָ א אָ חֳרָ א וְיֵשׁ ּ ּ שָׂ דֶ ה דִ קְ דֻ שָׁ ה וְ כו ּ ּ ּ ' ּ עַיֵן שָׁ ם ) :( צט

Segment 40
HE:
כז,ה וְ רִ בְ קָ ה שׁ ֹמַ עַת בְּ דַ בֵּ ר יִצְ חָ ק

Segment 41
HE:
כִּ י רִ בְ קָ ה יָדְ עָ ה כָּ ל זֹאת הֵיטֵ ב שֶׁ עֵשָׂ ו הוא רָ שָׁ ע גָּמור ּ ּ ּ וְ כַ וָנָתוֹ לְ הָ רַ ע , עַל־כֵּן שָׁ לְ חָ ה אֶ ת יַעֲקֹב לְ קַ בֵּ ל הַ בְּ רָ כוֹ ת בְּ רַ מָ אות מֵ אָ בִ יו ּ ּ , כִּ י יַעֲקֹב הַ צַ דִ יק אִ י אֶ פְ שָׁ ר לוֹ לְ קַ בֵּ ל ּ ּ הַ בְּ רָ כוֹ ת שֶׁ הֵם שֶׁ פַ ע הַ פַ רְ נָסָ ה בָּ עוֹ לָם הַ זֶה כִּ י אִ ּ ּ ם עַל־יְדֵ י רַ מָ אות הַ זֹאת שֶׁ מֻכְ רָ ח לְ הַ לְ בִּ ישׁ אֶ ת עַצְ מוֹ ּ ּ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת עֲשִׂ יָה גַּשְׁ מִ יִית שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת עֵשָׂ ו כְּ דֵ י ּ ּ ּ שֶׁ יוכַ ל לְ קַ בֵּ ל פַ רְ נָסָ ה ּ ּ ּ . וְזֶהו שֶׁ הִ לְ בִּ ישָׁ ה אוֹ תוֹ בִּ לְ בושֵׁ י ּ ּ עֵשָׂ ו וְ לֹא הִ כִּ ירוֹ , ' כִּ י הָ יו יָדָ יו כִּ ּ ידֵ י עֵשָׂ ו אָ חִ יו שְׂ עִ רֹת וַיְבָ רֲ כֵ הו ', ּ כִּ י בֶּ אֱמֶ ת יַעֲקֹב בְּ שָׁ רְ שׁ וֹ רָ חוֹ ק מִ פַ רְ נָסָ ה ּ גַּשְׁ מִ יִית ּ , כִּ י חֶ לְ קוֹ רַ ק תוֹ רָ ה ומִ צְ ווֹ ת בְּ חִ ינַת הֶ אָ רַ ת ּ ּ הָ רָ צוֹ ן שֶׁ הוא הֵפֶ ך עֲשִׂ יָה גַּשְׁ מִ יִית ּ ּ ְ ּ . ּובֶ אֱמֶ ת לֶעָ תִ יד כְּ שֶׁ יָבוֹ א מָ שִׁ ּ יחַ בִּ מְ הֵרָ ה בְּ יָמֵ ינו לֹא יַעַסְ קו יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ בְּ שׁ ום עֵסֶ ק ּ , כִּ י יִתְ קַ יֵם ּ : " וְ עָמְ דו זָרִ ים וְרָ עו צֹאנְכֶם ּ ּ ". 'ּ וְ כו וְ עַל־כֵּן אִ ם הָ יָה יַעֲקֹב נִכְ נָס לְ יִצְ חָ ק בְּ לִ י לְ בושֵׁ י ּ עֵשָׂ ו וְ הָ יָה מְ בַ קְ שׁ וֹ שֶׁ יְבָ רְ כוֹ שֶׁ יִתֶ ן לוֹ ה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ פַ ע ְ וְ הַ צְ לָחָ ה בְּ עִ סְ קֵ י פַ רְ נָסָ תוֹ לֹא הָ יָה יִצְ חָ ק מְ רֻ צֶ ה לָזֶה ּ ּ , כִּ י הָ יָה אוֹ מֵ ר לוֹ : לָמָ ה לְ ך לַחְ שׁ ֹב פַ רְ נָסָ ה כְּ לָל ּ ּ ָ , כִּ י אַ תָ ה צָ רִ יך רַ ק לַעֲסֹק בְּ תוֹ רָ ה ותְ פִ לָה ופַ רְ נָסָ תְ ך תִ הְ יֶה ּ ּ ָ ְ ּ ּ ּ נַעֲשֵׂ ית עַל־יְדֵ י אֲחֵ רִ ים . ְו הֵם צְ רִ יכִ ים לְ בַ קֵ שׁ עַל ּ פַ רְ נָסָ ה כְּ דֵ י לְ הַ חֲזִיק אוֹ תְ ך ָ ּ , כִּ י זֶה עִ קַ ר הַ תַ כְ לִ ית ּ ּ ּ שֶׁ לָהֶם , אֲבָ ל אַ תָ ה צָ רִ יך לִ הְ יוֹ ת רַ ק יוֹ שֵׁ ב אֹהֶ ל ְ ּ . וְ לִ בְ לִ י לַחְ שׁ ֹב שׁ ום פַ רְ נָסָ ה כְּ לָל כְּ מוֹ שֶׁ יִהְ יֶה לֶעָתִ יד בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ ּ שֶׁ יִתְ קַ יֵם ּ ּ : " וְ עָ מְ דו זָרִ ים וְרָ עו צֹאנְכֶם וְ כו ּ ּ ּ , "' ּוכְ מוֹ שֶׁ אָ מַ ר רַ בִּ י שִׁ מְ עוֹ ן בַּ ר יוֹ חָ אי : אֶ פְ שָׁ ר אָ דָ ם חוֹ רֵ שׁ בִּ שְׁ עַת חֲרִ ישָׁ ה וְזוֹ רֵ עַ בִּ שְׁ עַת זְרִ יעָ ה וְ כו ' ּ תוֹ רָ ה מַ ה תְ הֵא ּ ּ עָ לֶיהָ ? אֶ לָא בִּ זְמַ ן שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל עוֹ שִׂ ין רְ צוֹ נוֹ שֶׁ ל מָ קוֹ ם ּ ּ ְמ לַאכְ תָ ן נַעֲשֵׂ ית עַל־יְדֵ י אֲחֵ רִ ים ּ , כִּ י יִצְ חָ ק רָ צָ ה שֶׁ יִתְ נַהֵג הָ עוֹ לָם תֵ כֶ ף כְּ מוֹ שֶׁ יִהְ יֶה בַּ סּ וֹ ף כְּ שֶׁ יָבוֹ א ּ ּ ּ ּ מָ שִׁ יחַ בִּ מְ הֵרָ ה בְּ יָמֵ ינו ) ּ אמן ( ... (: ק )

Segment 42
HE:
כז,כב ּ הַ קוֹ ל קוֹ ל יַעֲקֹב

Segment 43
HE:
וְזֶה כָּ ל עִ נְיַן הַ בְּ רָ כוֹ ת שֶׁ הֻכְ רַ ח יַעֲקֹב לְ קַ בְּ לָם בְּ חָ כְ מָ ה ּ מִ יִצְ חָ ק אָ בִ יו כִּ י טָ עָ ה בְּ עֵשָׂ ו . וְ כָ ל זֶה הָ יָה עַל־יְדֵ י שֶׁ הָ לַך עֵשָׂ ו אַ חַ ר תַ אֲווֹ תָ יו בִּ פְ רָ ט תַ אֲוָה הַ יְדועָ ה כְּ מוֹ ּ ּ ּ ְ שֶׁ כָּ תוב וַיְהִ י עֵשָׂ ו בֶּ ן אַ רְ בָּ עִ ים שָׁ נָה וַיִקַ ח וְ כו ּ ּ ּ ּ ' ּ וַתִ הְ יֶין◌ָ

Segment 44
HE:
מֹרַ ת רוחַ לְ יִצְ חָ ק ולְ רִ בְ קָ ה וכְ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ ּ ּ ּ " י שָׁ ם שֶׁ נִמְ שַׁ ל לַחֲזִיר שֶׁ פוֹ שֵׁ ט טְ לָפָ יו וְ כו ּ ּ ּ . ' וְזֶה וַתִ כְ הֶין◌ָ עֵינָיו ּ מֵ רְ אֹת שֶׁ מֵ רֹב רִ שְׁ עַת עֵשָׂ ו שֶׁ עָסַ ק בְּ מִ רְ מָ ה כָּ זֹאת עַד ּ שֶׁ גַּם יִצְ חָ ק הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת כָּ הו עֵי ּ ּ ּ נָיו מֵ רְ אוֹ ת הָ אֱמֶ ת עַד שֶׁ רָ צָ ה לְ בָ רֵ ך חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם אֶ ת עֵשָׂ ו הָ רָ שָׁ ע וְ אָ מַ ר לוֹ ְ הָ בִ יאָ ה לִ י צַ יִד וְ כו ּ ּ ' כִּ י סָ בַ ר שֶׁ עֵשָׂ ו חָ פֵ ץ בֶּ אֱמֶ ת לְ הַ אֲכִ ילוֹ ולְ פַ רְ נְסוֹ בְּ חִ ינַת כִּ י צַ יִד בְּ פִ יו ּ . כִּ י בְּ וַדַ אי ּ הֵבִ ין יִצְ חָ ק שֶׁ יַעֲקֹב עוֹ ּ סֵ ק בְּ תוֹ רָ ה וַעֲבוֹ דָ ה יוֹ תֵ ר מֵ עֵשָׂ ו שֶׁ הָ יָה אִ ישׁ שָׂ דֶ ה וְיַעֲקֹב הָ יָה אִ ישׁ תָ ם יוֹ שֵׁ ב אֹהָ לִ ים ּ , רַ ק סָ בַ ר שֶׁ עֵשָׂ ו מְ רֻ צֶ ה לְ פַ רְ נֵס אֶ ת יַעֲקֹב כְּ מוֹ שֶׁ הָ יָה ּ רָ גִיל לְ הָ בִ יא צַ יִד לְ יִצְ חָ ק , עַל־כֵּן רָ צָ ה לְ בָ רְ כוֹ בַּ עֲשִׁ ירות כְּ דֵ י שֶׁ ּ ּ ּ יוכַ ל לְ פַ רְ נֵס אֶ ת יַעֲקֹב . כִּ י יַעֲקֹב שֶׁ הוא הַ צַ דִ יק בְּ עַצְ מוֹ שֶׁ עוֹ סֵ ק בַּ תוֹ רָ ה בְּ תַ כְ לִ ית ּ ּ ּ ּ הַ קְ דֻ שָׁ ה לִ שְׁ מָ ה בִּ שְׁ לֵמות גָּמור אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ נוֹ טֶ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ

Segment 45
HE:
וַעֲשִׁ ירות פַ רְ נָסָ ה בִּ שְׁ בִ יל לִ שְׂ מֹאל מְ עַט ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן אֵ ין לוֹ פְ ּ ּ נַאי לְ צַ יֵר אֶ ת הָ עֲשִׁ ירות לְ גַמְ רֵ י ּ ּ ובְ הֶ כְ רֵ חַ שֶׁ יִהְ יֶה מְ לַאכְ תוֹ נַעֲשֵׂ ית עַל־יְדֵ י אֲחֵ רִ ים ּ ּ ּ . ובִ שְׁ בִ יל זֶה הַ הֶ כְ רֵ חַ שֶׁ זְבולון יַחֲזִיק אֶ ת יִשָׂ שכָ ר ּ ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת שְׂ מַ ח זְבולֻן בְּ צֵ אתֶ ך וְיִשָׂ שכָ ר בְּ אֹהָ לֶיך וְ כו ּ ּ ָ ָ ּ ' וְ עַל־כֵּן סָ בַ ר יִצְ חָ ק לְ בָ רֵ ך אֶ ת עֵשָׂ ו בְּ פַ רְ נָסָ ה בִּ שְׁ בִ יל ְ זֶה כְּ דֵ י שֶׁ יַחֲזִיק אֶ ת יַעֲקֹב הַ צַ דִ יק שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה בְּ וַדַ אי ּ ּ ּ ּ הָ יָה מִ תְ תַ קֵ ן עֵשָׂ ו וְהָ יָה שָׁ ב בִּ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן דִ קְ דֵ ק ּ ּ יִצְ חָ ק וְ אָ מַ ר לוֹ וַעֲשֵׂ ה לִ י מַ טְ עַמִ ים כַּ אֲשֶׁ ּ ר אָ הַ בְ תִ י ּ וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל כַּ אֲשֶׁ ר אָ הַ בְ תִ י מִ פִ קודִ ין דַ עֲשֵׂ ה ּ ּ ּ ּ ּ וְ לֹא כַּ אֲשֶׁ ר שָׂ נֵאתִ י מִ פִ קודִ ין דְ לֹא תַ עֲשֶׂ ה ּ ּ ּ ּ , הַ יְנו ּ שֶׁ הִ זְהִ יר אוֹ תוֹ שֶׁ יִהְ יו הַ מַ טְ עַמִ ים רַ ק לְ יָמִ ין שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת מִ צְ וֹ ת עֲשֵׂ ה וְ לֹא לִ שְׂ מֹאל שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת לֹא ּ תַ עֲשֶׂ ה , הַ יְנו שֶׁ כָּ ל כַּ וָנָתוֹ בְּ הַ מַ טְ עַמִ ים יִהְ יֶה רַ ק ּ ּ ּ ּ בִּ שְׁ בִ יל בְּ חִ ינַת יָמִ ין בִּ שְׁ בִ יל הַ צַ דִ יק לְ הַ חֲזִיקוֹ כְּ דֵ י ּ ּ שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה יַחֲזֹר וְיָשׁ וב גַּם הוא מִ שְׂ מֹאל לְ יָמִ ין ּ ּ ּ . וְרִ בְ קָ ה שׁ ֹמַ עַת בְּ דַ בֵּ ר יִצְ חָ ק וְ כו ' ּ וְ הִ יא יָדְ עָ ה הָ אֱמֶ ת שֶׁ כָּ ל כַּ וָנַת עֵשָׂ ו רַ ק לְ הָ רֵ עַ עַל־כֵּן הִ זְהִ ירָ ה אֶ ת יַעֲקֹב ּ לַחֲטֹף אֶ ת הַ בְּ רָ כוֹ ת בְּ חָ כְ מָ ה מֵ אָ בִ יו . וְזֶה שֶׁ הִ לְ בִּ ישָׁ ה אוֹ תוֹ בְּ בִ גְדֵ י עֵשָׂ ו וְ כו ' ּ וְ כֵן הִ לְ בִּ ישָׁ ה עַל יָדָ יו וְ עַל חֶ לְ קַ ת צַ וָארָ יו אֶ ת עוֹ רוֹ ת גְּדָ יֵי הָ עִ זִים וְ כו ּ ּ ּ ' וְ עַל־יְדֵ י זֶה וְ לֹא הִ כִּ ירוֹ כִּ י הָ יו יָדָ יו כִּ ידֵ י עֵשָׂ ו אָ חִ יו שְׂ עִ ירוֹ ת וַיְבָ רֲ כֵ הו ּ ּ , זֶה רֶ מֶ ז שֶׁ הַ צַ דִ יק בְּ חִ ינַת יַעֲקֹב שֶׁ עוֹ סֵ ק בַּ תוֹ רָ ה רַ ק ּ ּ ּ לִ שְׁ מָ ה מֻכְ רָ ח לְ הַ לְ בִּ ישׁ אֶ ת עַצְ מוֹ ּ בִּ בְ חִ ינַת שְׂ עִ ירוֹ ת בִּ בְ חִ ינַת בִּ גְדֵ י עֵשָׂ ו שֶׁ הֵ ם בְּ חִ ינַת שֶׁ לֹא לִ שְׁ מָ ה בְּ חִ ינַת ּ ּ שְׂ מֹאל בִּ שְׁ בִ יל לְ קַ בֵּ ל אֶ ת בִּ רְ כַּ ת הַ פַ רְ נָסָ ה וְהָ עֲשִׁ ירות ּ ּ שֶׁ נִמְ שָׁ ך מִ שְׂ מֹאל ּ ְ ּ . וְזֶה שֶׁ אָ מַ ר יִצְ חָ ק הַ קוֹ ל קוֹ ל יַעֲקֹב ּ וְ הַ יָדַ יִם יְדֵ י ּ עֵשָׂ ו וְ כו ' ּ וְ עַל־יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א וַיְבָ רֲ כֵ הו כִּ י ּ ּ אָ מַ ר שֶׁ הַ קוֹ ל קוֹ ל יַעֲקֹב בִּ קְ דֻ שָׁ ה ובְ צַ חות וְזַכּ ות נִפְ לָא ּ ּ ּ ּ ּ . וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן וְ הַ יָדַ יִם שֶׁ הֵם כְּ לֵי הַ מַ עֲשֶׂ ה הַ מַ מְ שִׁ יכִ ין ּ ּ ּ ּ הָ עֲשִׁ ירות הֵם בִּ בְ חִ ינַת יְדֵ י עֵשָׂ ו בְּ אֵ יזֶה ּ בְּ חִ ינָה שֶׁ ל שְׂ מֹאל עַל־יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א וַיְבָ רֲ כֵ הו בַּ עֲשִׁ ירות ּ ּ ּ , כִּ י דַ יְקָ א ּ עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינָה זֹאת מַ מְ שִׁ יכִ ין עֹשֶׁ ר וְ כָ בוֹ ד . וְזֶהו גַּם־כֵּן ּ בְּ חִ ינַת הַ קוֹ ל קוֹ ל יַעֲקֹב שְׁ נֵי קוֹ לוֹ ת וְ קוֹ ל רִ אשׁ וֹ ן מָ לֵא ּ וְ הַ שֵׁ נִי חָ סֵ ר רֶ מֶ ז עַ ּ ל שְׁ תֵ י בְּ חִ ינוֹ ת ּ

Segment 46
HE:
שֶׁ ל הַ צַ דִ יק כְּ שֶׁ עוֹ סֵ ק ּ ּ בַּ תוֹ רָ ה שֶׁ בְּ הֶ כְ רֵ חַ שֶׁ יִהְ יֶה קוֹ ל הַ קָ דוֹ שׁ כָּ לול מִ שְׁ נֵי ּ ּ ּ ּ ּ קוֹ לוֹ ת יָמִ ין ושְׂ מֹאל כְּ דֵ י לְ הַ מְ שִׁ יך גַּם עֹשֶׁ ר וְ כָ בוֹ ד ְ ּ . וְ עַל־כֵּן קוֹ ל שֵׁ נִי חָ סֵ ר ו ' כִּ י בַּ שְׂ מֹאל בְּ חִ ינַת צָ פוֹ ן ּ שָׁ ם הַ חֶ סְ רוֹ ן כִּ י צָ פוֹ ן חָ סֵ ר ומִ שָׁ ם דַ יְקָ א נִמְ שָׁ ך הַ זָהָ ב ּ ְ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת עֲשִׁ ירות כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב מִ צָ פוֹ ן זָהָ ב יֶאֱתֶ ה ּ ּ ּ .. . וְ אָ ז בֵּ רְ כוֹ בַּ עֲשִׁ ירות מֻפְ לָג כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב וְיִתֶ ן לְ ך הָ אֱלֹקִ ים ָ ּ ּ ּ מִ טַ ל הַ שָׁ מַ יִם ומִ שְׁ מַ נֵי הָ אָ ּ ּ ּ ּ רֶ ץ וְ כו ' ּ יַעַבְ דוך עַמִ ים וְ כו ּ ּ ּ ָ ' שֶׁ כָּ ל הָ עַמִ ים שֶׁ הֵם מִ בַּ חוץ מִ בְּ חִ ינַת סִ טְ רָ א דִ שְׂ מָ אלָא ּ ּ ּ כֻּלָם יִהְ יו נִכְ נָעִ ים ובְ טֵ לִ ים אֵ לָיו וְ כָ ל הַ שֶׁ פַ ע וְ הָ עֲשִׁ ירות ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ נִמְ שָׁ ך מִ שְׂ מֹאל הַ כּ ֹל יִהְ יֶה נִמְ שָׁ ך אֵ לָיו כִּ י הַ כּ ֹל מִ מֶ ּ ּ ְ ְ ּ ּ ּ נו לְ בַ ד עַל־יְדֵ י עֵסֶ ק תוֹ רָ תוֹ ּ . וְ אַ חַ ר כָּ ך כְּ שֶׁ נִכְ נַס עֵשָׂ ו עִ ם ּ ְ הַ מַ טְ עַמִ ים אָ ז וַיֶחֱרַ ד יִצְ חָ ק חֲרָ דָ ה גְּדֹלָה עַד מְ אֹד ּ ּ ּ שֶׁ נִכְ נַס עִ מוֹ גֵּיהִ נֹם וְ אָ ז הִ סְ כִּ ים יִצְ חָ ק מִ דַ עְ תוֹ עַל ּ ּ ּ ּ ּ הַ בְּ רָ כוֹ ת שֶׁ בֵּ רַ ך אֶ ת יַעֲקֹב וְאָ מַ ר ְ גַּם בָּ רוך יִהְ יֶה ּ ְ , כִּ י אָ ז נוֹ דַ ע לוֹ הָ רִ שְׁ עות וְ הַ שֶׁ קֶ ר שֶׁ ל עֵשָׂ ו שֶׁ כָּ ל לִ מודוֹ הָ יָה ּ ּ ּ ּ רַ ק שֶׁ לֹא לִ שְׁ מָ ה לְ בַ ד בְּ שֶׁ קֶ ר גָּמור ּ ּ ּ , עַל־כֵּן בְּ וַדַ אי ּ מַ גִּיעִ ים כָּ ל בִּ רְ כַּ ת הָ עֲשִׁ ירות לְ יַעֲקֹב ּ . אֲבָ ל עֵשָׂ ו בָּ כָ ה וְ צָ עַק הַ רְ בֵּ ה עַד שֶׁ פָ עַל שֶׁ בֵּ רְ כוֹ וְ עַל חַ רְ בְּ ך תִ חְ יֶה וְ אֶ ת ָ ּ אָ חִ יך תַ עֲבֹד וְ כו ּ ּ ָ . ' כִּ י עֵשָׂ ו הָ רָ שָׁ ע בְּ חִ ינַת הַ ס מ " ) שֶׁ מִ תְ לַבֵּ שׁ בְּ כָ ל בְּ נֵי אָ דָ ם שֶׁ אֵ ינָם הֲגונִים ובִ פְ רָ ט ּ ּ ּ בְּ הַ לוֹ מְ דִ ים וְ הַ תַ לְ מִ ידֵ י חֲכָ מִ ים שֶׁ אֵ ינָם כָּ רָ אוי שֶׁ שָׁ ם ּ ּ ּ ּ כָּ רוך בְּ יוֹ תֵ ר כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ ְ ( ל" הָ יָה לוֹ אָ ז עֲדַ יִן כּ ֹחַ לִ צְ עֹק ולְ קַ טְ רֵ ג כִּ י אָ ז עֲדַ יִן לֹא נִתְ בָּ רֵ ר פְ גָמִ ים ּ ּ ל"ּ הַ נַ כִּ י לֹא יִתְ בָּ רֵ ר עַד שֶׁ יָבוֹ א מָ שִׁ יחַ וְ עַל־כֵּן אֵ ין ּ הֲלָכָ ה בְּ רורָ ה ומִ שְׁ נָה בְּ רורָ ה בְּ ּ ּ ּ מָ קוֹ ם אֶ חָ ד כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ . ל" וְ עַל־כֵּן וַיִזְעַק זְעָקָ ה גְּדוֹ לָה ומָ רָ ה ּ ּ ' ּ וְ כו עַד שֶׁ פָ עַל שֶׁ בֵּ רְ כוֹ וְ עַל חַ רְ בְּ ך תִ חְ יֶה וְ כו ּ ָ ּ ' כִּ י חֶ רֶ ב בְּ חִ ינַת גְּבורוֹ ת בְּ חִ ינַת דִ ין הַ קָ שֶׁ ה שֶׁ בַּ שְׂ מֹאל שֶׁ כָּ ל זְמַ ן ּ ּ ּ ּ שֶׁ אֵ ין מִ תְ בָּ רֵ ר לִ מוד הַ תוֹ רָ ה כָּ רָ אוי וְ הַ לוֹ מְ דִ ים חוֹ לְ קִ ים ּ ּ ּ ּ ּ עַל צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת יֵשׁ כּ ֹחַ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם לְ חַ רְ בּ וֹ שֶׁ ל עֵשָׂ ו ּ לְ הִ תְ גַּבֵּ ר . אֲבָ ל אַ ף־עַל־פִ י־כֵן אָ מַ ר לוֹ וְ אֶ ת אָ חִ יך ָ ּ תַ עֲבֹד כִּ י כָּ ל זְמַ ן שֶׁ אֵ ין הַ פְ גָם גָּדוֹ ל בְּ יוֹ תֵ ר עֲ ּ ּ דַ יִן מֻכְ רָ ח עֵשָׂ ו לִ הְ יוֹ ת נִכְ נָע לְ יַעֲקֹב בְּ חִ ינַת וְ אֶ ת אָ חִ יך תַ עֲבֹד רַ ק ָ ּ שֶׁ יֶשׁ לוֹ כּ ֹחַ לִ חְ יוֹ ת בְּ חַ רְ בּ וֹ נֶגֶד שְׁ אָ ר הָ אֻ מוֹ ת אֲבָ ל לֹא ּ ּ נֶגֶד יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ הֵם בְּ נֵי יַעֲקֹב כִּ י יַעֲקֹב בְּ וַדַ אי יֶשׁ לוֹ ּ שְׁ נֵי הַ כּ ֹחוֹ ת הֵן בְּ פִ יו הֵ ן בְּ חֶ רֶ ב שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת שְׂ מֹאל ּ כִּ י גַּם הַ כּ ֹחַ שֶׁ ל הַ שְׂ מֹאל בְּ חִ ינַת חֶ רֶ ב הַ כּ ֹל נִמְ שָׁ ך ְ ּ מִ מֶ נו ּ ּ ּ . רַ ק וְ הָ יָה כַּ אֲשֶׁ ר תָ רִ יד אָ ז ופָ רַ קְ תָ עֻלוֹ מֵ עַל ּ ּ ּ ּ צַ וָארֶ ך שֶׁ זֶה מְ רַ מֵ ז עַל הַ גָּלות הַ מַ ר הָ אַ חֲרוֹ ן הַ זֶה שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ָ ְּב חִ ינַת גָּלות עֵשָׂ ו הוא אֱדוֹ ם ּ ּ , הַ יְנו ּ ' כַּ אֲשֶׁ ר תָ רִ יד ּ — ' כְּ שֶׁ תִ תְ גַּבֵּ ר עַד שֶׁ תֵ רֵ ד לְ עֹמֶ ק הַ יְרִ ידָ ה שֶׁ נָפַ ל לְ שָׁ ם ּ ּ ּ הָ עֲשִׁ ירות שֶׁ ל יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ נִמְ שָׁ ך מִ שְׂ מֹאל עַל־יְדֵ י עֹצֶם ּ ְ ּ ּ ּ הַ פְ גָמִ ים שֶׁ ל הַ חוֹ לְ קִ ים , ל"ּ הַ נַ עַל־יְדֵ י זֶ ' ה ּ וַתֵ רֶ ד ּפְ לָאִ י ) ' ם" אֵ יכָ ה א , ( שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ הָ אֲלָפִ י ּ ּ ם " שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת הָ עֲשִׁ ירות ּ , יָרְ דו פְ לָאִ ים ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ בְּ שִׂ יחוֹ תָ יו הַ קְ דוֹ שִׁ ים ּ , וְ עַל־יְדֵ י זֶה בְּ עַצְ מוֹ יִהְ יֶה לְ ך ָ רְ דִ יָה ומֶ מְ שָׁ לָה ּ ּ , ' אָ ז ופָ רַ קְ תָ עֻל ּ ּ ּ וֹ מֵ עַל צַ וָארֶ ך ָ ּ ' — ' ּ וְ כו ֶׁש תוכַ ל לִ מְ שׁ ֹל גַּם נֶגְדָ ם ּ ּ ּ ) קא (:

Segment 47
HE:
כז,כב וְ הַ יָדַ יִם יְדֵ י עֵשָׂ ו ּ

Segment 48
HE:
... אֲפִ לו מִ גּוֹ י אָ סור לִ גְזֹל אֲבָ ל טָ עות גּוֹ י מֻתָ ר ּ ּ ּ ּ ּ . כִּ י אֵ ין לָהֶם אֲחִ יזָה אֶ לָא בִּ בְ חִ ינַת יָדַ יִם בִּ בְ חִ ינַת ּ בְּ רֵ ) אשִׁ ית , כז : ( כב וְ הַ יָדַ יִם יְדֵ י עֵשָׂ ו הַ יְנו מִ נְפִ ילוֹ ת הַ יָדַ יִם שֶׁ שָׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ כָּ ל הַ הַ שְׁ פָ עוֹ ת ּ , בִּ בְ חִ ינַת ) תְ הִ לִ ים קמה ּ ּ (: ּפוֹ תֵ חַ אֶ ת יָדֶ ך וְ כו ּ ָ ', כִּ י הַ יָדַ יִם הֵם בְּ חִ ינַת אֱמונָה שֶׁ שָׁ ם הָ עֲשִׁ ירות ּ ּ ּ ּ כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב וַיְהִ י יָדָ יו ּ אֱמונָה ּ . ומִ נְפִ ילַת הַ יָדַ יִם ּ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת שָׁ ם ) פח (: וְ הֵ מָ ה מִ יָדְ ך נִגְזָרו ּ ָ ּ ּ , ּ מִ שָׁ ם הֵם נֶאֱחָ זִים , וְ כַ מובָ א שֶׁ אֲחִ יזַת הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א בְּ סוֹ פֵי ּ ּ הָ אֶ צְ בָּ עוֹ ת . וְזֶה בְּ חִ ינַת : וְ הַ יָדַ יִם יְדֵ י עֵשָׂ ו ּ , וְ אֵ ין כּ ֹחוֹ

Segment 49
HE:
אֶ לָא בַּ יָד ּ ּ וְ . עַל־כֵּן אָ סור לִ גְזֹל מִ יָדוֹ כִּ י אָ סור לִ טֹל ּ ּ ּ ּ מֵ הֶם שֶׁ לֹא כַּ דִ ין כַּ יָדועַ וְ שָׁ ם בַּ יָדַ יִם הוא אֲחִ יזָתָ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ . אֲבָ ל טָ עות גּוֹ י מֻתָ ר כִּ י הֵם רְ חוֹ קִ ים מִ ן הַ חָ כְ מָ ה וְ אֵ ין לָהֶם ּ ּ שׁ ום אֲחִ יזָה בְּ הַ חָ כְ מָ ה וְ כָ ל עֲשִׁ ירותָ ם שֶׁ הוא בְּ חִ ּ ּ ּ ינַת מַ לְ כות הוא בְּ לֹא חָ כְ מָ ה כַּ מובָ ן כָּ ל זֶה מִ דִ בְ רֵ י רַ בֵּ נו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ בַּ מַ אֲמָ ר קַ רְ טָ לִ יתָ א ) סִ ימָ ן יח ( וְזֶה בְּ חִ ינַת מַ לְ כותָ א ּ בְּ לָא תָ גָא שֶׁ אֵ ין לָהֶם כֶּתֶ ר הַ מַ לְ כות כִּ י הַ כֶּ תֶ ר הוא ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת מֹחִ ין . אֲבָ ל יִשְׂ רָ אֵ ל כָּ ל מָ מוֹ ן שֶׁ לָ ּ הֶם שֶׁ הוא ּ בִּ בְ חִ ינַת מַ לְ כות דִ קְ דֻ שָׁ ה בְּ חִ ינַת אֱמונָה עִ קַ ר אֲחִ יזָתוֹ ּ ּ ּ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת חָ כְ מָ ה כַּ יָדועַ שֶׁ מַ לְ כות דִ קְ דֻ שָׁ ה מְ קַ בֶּ לֶת ּ ּ ּ ּ ּ ּ חִ יות מֵ חָ כְ מָ ה וְ כַ מובָ א בְּ דִ בְ רֵ י רַ בֵּ נו נֵרוֹ יָאִ יר בְּ כַ מָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ מְ קוֹ מוֹ ת שֶׁ צָ רִ יך לְ הַ מְ שִׁ ְ ּ יך חָ כְ מָ ה שֶׁ הוא הַ חִ יות אֶ ל ּ ּ ּ ְ הָ עֲשִׁ ירות וְ אָ ז הוא עֲשִׁ ירות שֶׁ בִּ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ . אֲבָ ל עֲשִׁ ירות ּ שֶׁ בְּ סִ טְ רָ א אָ חֳרָ א שֶׁ הוא מָ מוֹ ן שֶׁ ל הָ עַכּ ו ּ ּ " ם הוא ּ בִּ בְ חִ ינַת שְׂ חוֹ ק הַ כְּ סִ יל בְּ חִ ינַת כְּ סִ ילות אֵ ל אַ חֵ ר ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ כָּ תַ ב רַ ּ ּ בֵּ נו נֵרוֹ יָאִ יר ) סִ ימָ ן כה ( שֶׁ עִ קַ ר ּ הַ חֵ ן הוא רַ ק בְּ מָ מוֹ ן שֶׁ ל יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ שָׁ ם מְ לֻבָּ שִׁ ין הַ גְּוָנִין ּ ּ עִ לָאִ ין הַ יְנו בְּ חִ ינַת חִ יות חָ כְ מָ ה ומֹחִ ין ּ ּ ּ ּ ּ . אֲבָ ל מָ מוֹ נָם ּ הוא עַפְ רָ א בְּ עָ לְ מָ א בְּ חִ ינַת עַפְ רוֹ ת זָהָ ב , וְ אֵ ין בּ וֹ שׁ ום ּ ִח יות ומֹחִ ין וְ עַל־כֵּן אֵ ין בּ וֹ חֵ ן ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן טָ עות גּוֹ י מֻתָ ר ּ ּ כִּ י תֵ כֶ ף שֶׁ יוֹ צֵ א הַ דָ בָ ר מִ יָדוֹ בְּ הֶ תֵ ר אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ אֵ ינוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ יוֹ צֵ א מִ דַ עְ תוֹ כִּ י אִ לו הָ יָה יוֹ דֵ עַ שֶׁ טָ עָה לֹא הָ יָה נוֹ תֵ ן ּ ּ ּ ּ ּ לוֹ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן הוא מֻתָ ר ּ ּ ּ כִּ י אֵ ין לְ מָ מוֹ נָן שׁ ום ּ אֲחִ יזָה בְּ הַ דַ עַת ּ , כִּ י אֵ ין לָהֶם דַ עַת וְ אֵ ין אָ סור רַ ק ּ ּ לְ הוֹ צִ יא מִ יָדָ ם בְּ חָ זְקָ ה כִּ י שָׁ ם אֲחִ יזָתָ ם ּ , אֲבָ ל דַ עַת אֵ ין ּ לָהֶם . וְ עַל־כֵּן יֵשׁ דֵ עוֹ ת שֶׁ מַ תִ ירִ ין אֲפִ לו לְ הַ פְ קִ יעַ ּ ּ ּ ּ ּ הַ לְ וָאָ תוֹ , כִּ י תֵ כֶ ף שֶׁ אֵ ּ ין הַמָ מוֹ ן בְּ יָדוֹ כְּ בָ ר יָצָ א מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ וְ אֵ ין לוֹ עָ לָיו רְ שׁ ות כִּ י שׁ וב אֵ ין הַ מָ מוֹ ן נֶאֱחָ ז בּ וֹ כִּ י אֵ ין ּ ּ ּ נֶאֱחָ ז אֶ צְ לוֹ רַ ק בְּ יָדָ יו . אֲבָ ל יִשְׂ רָ אֵ ל אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ אֵ ין ּ הַ מָ מוֹ ן בְּ יָדוֹ אַ ף־עַל־פִ י־כֵ ן עֲדַ יִן נֶאֱחָ ז בְּ דַ עְ תוֹ כִּ ּ ּ ּ י עִ קַ ר ּ אֲחִ יזַת הָ עֲשִׁ ירות הוא בְּ דַ עַת שֶׁ שָׁ ם חִ יותוֹ ּ ּ ּ ּ ּ , וְ עַל־כֵּן אָ סור לִ גְזֹל אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל אֲפִ לו הַ מָ מוֹ ן שֶׁ בָּ א לְ יָדוֹ ּ ּ ּ ּ בְּ הֶ תֵ ר כְּ גוֹ ן הַ לְ וָאָ ה וְ כַ דוֹ מֶ ה כִּ י עֲדַ יִן הוא בִּ רְ שׁ ותֵ ה ּ ּ ּ ּ ּ דְ מָ רֵ ה כִּ י נֶאֱחָ ז בְּ דַ עְ תוֹ ּ ּ ּ , וְ עַל־ כֵּן אָ סור טָ עות יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ מֵ אַ חַ ר שֶׁ לֹא יָצָ א מִ דַ עְ תוֹ ּ ּ ּ ) :( קב

Segment 50
HE:
כז,כח וְ יִתֶ ן לְ ך ָ ּ

Segment 51
HE:
הָ אֱלֹ ִק ים מִ טַ ל הַ שָׁ מַ יִם ּ ּ

Segment 52
HE:
ומִ שְׁ מַ נֵי הָ אָ רֶ ץ ּ ּ

Segment 53
HE:
וְ הִ נֵה עִ קַ ר בְּ כִ יָתוֹ שֶׁ ל עֵשָׂ ו הָ רָ שָׁ ע הָ יָה עַל עִ נְיַן ּ ּ ּ הַ בְּ רָ כוֹ ת שֶׁ לָקַ ח יַעֲקֹב מִ מֶ נו בְּ מִ רְ מָ ה ּ ּ ּ ּ , כִּ י יִצְ חָ ק רָ צָ ה לְ בָ רֵ ך אֶ ְ ת עֵשָׂ ו . וְ לִ כְ אוֹ רָ ה הַ דָ בָ ר פֶ לֶא ּ ּ : ְ אֵ יך טָ עָ ה יִצְ חָ ק אָ בִ ינו לֶאֱהֹב אֶ ת עֵשָׂ ו הָ רָ שָׁ ע עַד שֶׁ רָ צָ ה לְ בָ רְ כוֹ ּ ? וַאֲפִ לו אִ ם הִ טְ עָ ה אוֹ תוֹ עֵשָׂ ו ּ ּ , עַל־כָּ ל־פָ נִים בְּ וַדַ אי הָ יָה ּ ּ יוֹ דֵ עַ שֶׁ יַעֲקֹב צַ דִ יק מִ מֶ נו הַרְ בֵּ ה ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י הָ יָה אִ ישׁ ּ תָ ם יֹשֵׁ ב אֹהָ לִ ים וְ לֹא תְ הֵ א כּ ֹהֶנֶת כְּ פונְדָ קִ ית ּ ּ , עַל־כָּ ל־פָ נִים הָ יָה ּ רָ אוי לְ בָ רֵ ך אֶ ת יַעֲקֹב הַ צַ דִ יק תְ חִ לָה בְּ כַ וָנָה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ . ְ אַ ך בֶּ אֱמֶ ת בְּ וַדַ אי יָדַ ע יִצְ חָ ק אָ בִ ינו שֶׁ חֶ לְ קוֹ שֶׁ ל יַעֲקֹב הוא ּ ּ ּ בְּ תוֹ רָ ה ותְ פִ לָה וַעֲבוֹ דַ ת ה ּ ּ ' וְחֶ לְ קוֹ שֶׁ ל עֵשָׂ ו הוא ּ רְ דִ יפַ ת הָ עוֹ לָם הַזֶה ּ , כִּ י הָ יָה יוֹ דֵ עַ צַ יִד אִ ישׁ שָׂ דֶ ה , ְ אַ ך עֵשָׂ ו הָ רָ שָׁ ע הִ טְ עָ ה אֶ ת אָ בִ יו עַד שֶׁ סָּ בַ ר שֶׁ גַּם הוא חָ פֵ ץ ּ בְּ הַ תַ כְ לִ ית וְ אוֹ הֵב לוֹ מְ דֵ י תוֹ רָ ה וְרוֹ צֶ ה לְ הַ חֲזִיק אוֹ תָ ם ּ ּ , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת עֵשָׂ ו הָ רָ שָׁ ע , אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ חֶ לְ קוֹ הָ יָה הָ עוֹ לָם ּ הַ זֶה הַ גַּשְׁ מִ י וְ לֹא לִ שָׂ א עָ לָיו עֹל תוֹ רָ ה ומִ צְ ווֹ ת ּ ּ ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן אִ ם הָ יָה רוֹ צֶ ה הָ יָה יָכוֹ ל לִ הְ יוֹ ת מֶ רְ כָּ בָ ה ּ אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה אִ ם הָ יָה אוֹ הֵב אֶ ת יַעֲקֹב ּ ּ . כִּ י הָ יָה רָ אוי לוֹ ּ לְ הַ חֲ זִיק אֶ ת יַעֲקֹב , וְלַעֲמֹל וְ לַעֲבֹד כָּ ל יָמָ יו בִּ שְׁ בִ יל יַעֲקֹב אָ חִ יו כְּ דֵ י לְ הַ חֲזִיקוֹ שֶׁ יוכַ ל לַעֲסֹק בַּ תוֹ רָ ה כְּ מוֹ ּ ּ ּ זְבולון וְיִשָׂ שכָ ר שֶׁ נֶאֱמַ ר עָלָיו ּ ּ ּ ּ : " שְׂ מַ ח זְבֻלון וְ כו ּ ּ ". ' כִּ י בֶּ אֱמֶ ת זֶהו עִ קַ ר הַ תַ כְ לִ ית שֶׁ ל הַ הֲמוֹ ן עַ ּ ּ ּ ם אֲנָשִׁ ים פְ שׁ וטִ ים שֶׁ אֵ ינָם עוֹ סְ קִ ים בַּ תוֹ רָ ה וְ עוֹ סְ קִ ים בְּ פַ רְ נָסָ ה ּ ּ ּ ומַ שָׂ א ומַ תָ ן בְּ ל ּ ּ ּ ּ " ט מְ לָאכוֹ ת הֵם צְ רִ יכִ ים לְ הִ שְׁ תַ דֵ ל ּ ּ בְּ כָ ל כּ ֹחָ ם לְ הַ חֲזִיק לוֹ מְ דֵ י תוֹ רָ ה הַ כְּ שֵׁ רִ ים וְזֶה עִ קַ ר ּ ּ הַ תַ כְ לִ ית שֶׁ לָהֶם ּ ּ , כִּ י עַל־יְדֵ י זֶה נִכְ לָל עֲשִׂ יָה בְּ רָ צוֹ ן ּ , כִּ י ּ הַ תוֹ רָ ה הִ יא בְּ חִ ינַת רָ צוֹ ן . וְהֵם עוֹ סְ קִ ים בַּ עֲשִׂ יָה ּ , דְ הַ יְנו ּ ּ בַּ עֲשִׂ יַת הַ מַ שָׂ א ומַ תָ ן וְ ל ּ ּ ּ ּ ּ " ט מְ לָאכוֹ ת . וְ עַל־יְדֵ י שֶׁ הֵם מַ חֲזִיקִ ים הַ תַ לְ מִ ידֵ י חֲכָ מִ ים מֵ הַ מַ שָׂ א ומַ תָ ן שֶׁ לָהֶם ּ ּ ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י זֶ ה נִכְ לָל עֲשִׂ יָה בְּ רָ צוֹ ן ּ , שֶׁ זֶהו עִ קַ ר הַ תַ כְ לִ ית ּ ּ ּ ּ :ל"ּ כַּ נַ וְ עֵשָׂ ו הָ רָ שָׁ ע הִ טְ עָ ה אֶ ת אָ בִ יו בְּ רַ מָ אות גָּדוֹ ל עַד ּ ּ שֶׁ סָּ בַ ר שֶׁ הוא אוֹ חֵ ז בְּ מִ דָ ה זוֹ שֶׁ הוא אוֹ הֵב תַ לְ מִ ידֵ י ּ ּ ּ ּ חֲכָ מִ ים וְרוֹ צֶ ה לְ הַ חֲזִיקָ ם . וְ זֶהו : " ּ ּ וַיֶאֱהַ ב יִצְ חָ ק אֶ ת עֵשָׂ ו כִּ י צַ יִד בְּ פִ יו ". וְ תַ רְ גּומוֹ ּ : אֲרֵ י מִ צֵ דֵ יה הֲוָה אָ כִ יל ּ ּ . וְ הַ דָ בָ ר תָ מוהַ שֶׁ צַ דִ יק כְּ מוֹ יִצְ חָ ק אָ בִ ינו יֹאהַ ב אֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הָ רָ שָׁ ע בִּ שְׁ בִ יל שֶׁ נוֹ תֵ ן לוֹ לֶאֱכֹל ּ , אַ ך בֶּ אֱמֶ ת עִ קַ ר ּ ְ אַ הֲבָ תוֹ הָ יָה , כִּ י סָ בַ ר שֶׁ עֵשָׂ ו הָ רָ שָׁ ע אוֹ הֵב אֶ ת ּ הַ תַ לְ מִ יד חָ כָ ם וְרוֹ צֶה לְ הַחֲזִיקוֹ . וְ עַל־כֵּן הָ יָה אוֹ הֲבוֹ בִּ שְׁ בִ יל הָ אֲכִ ילָה שֶׁ נָתַ ן לוֹ שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה סָ בַ ר שֶׁ רוֹ צֶה ּ לְ הַ חֲזִיק אֶ ת הַ תַ לְ מִ יד חָ כָ ם ּ , שֶׁ זֶהו עִ קַ ר הַ תַ כְ לִ ית שֶׁ ל ּ ּ ּ ּ עֵשָׂ ו אִ ם הָ יָה עוֹ שֶׂ ה זֹאת בֶּ אֱמֶ . ת וְזֶה שֶׁ הָ יָה מְ רַ מֶ ה ּ אוֹ תוֹ וְ שָׁ אַ ל לוֹ : אַ בָּ א , אֵ יך מְ עַשְׂ רִ ין אֶ ת הַ מֶ לַח וְ אֶ ת ּ ּ ְ ּ הַ תֶ בֶ ן ? כִּ י תְ רומוֹ ת ומַ עַשְׂ רוֹ ת שֶׁ נוֹ תְ נִין לַכּ ֹהֵן זֶהו ּ ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת צְ דָ קָ ה נִדְ בַ ת לֵב שֶׁ נוֹ תְ נִין לַכּ ֹהֲנִים חֵ לֶף ּ עֲבוֹ דָ תָ ם אֲשֶׁ ר הֵם עוֹ בְ דִ י ם בְּ אֹהֶ ל מוֹ עֵד , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת ּ ּ צְ דָ קָ ה שֶׁ נוֹ תְ נִין לְ הַ תַ לְ מִ יד חָ כָ ם שֶׁ נִקְ רָ א כּ ֹהֵן הָ עוֹ סֵ ק ּ ּ ּ בַּ עֲבוֹ דַ ת ה ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה עִ קַ ר הֶ אָ רַ ת הָ רָ צוֹ ן ּ שֶׁ מַ מְ שִׁ יכִ ין הֶ אָ רַ ת הָ רָ צוֹ ן לִ בְ חִ ינַת עֲשִׂ יָה כְּ דֵ י לְ בַ טֵ ל ּ ּ ּ זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ כְּ דֵ י שֶׁ יֻכְ לַל עֲשִׂ יָה בְּ רָ צוֹ ן ּ ּ ּ . ּובִ שְׁ בִ יל זֶה עִ קַ ר תְ רומוֹ ת ומַ עַשְׂ רוֹ ת ומַ תְ נוֹ ת עֲנִיִים הֵם מִ תְ בואוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ שָׂ דֶ ה , כִּ י עֲבוֹ דַ ת הַ שָׂ דֶ ה הוא עִ קַ ר הַ ל ּ ּ ּ " ט מְ לָאכוֹ ת , כִּ י רֹב הַ מְ לָאכוֹ ת הֵ ם בַּ שָׂ דֶ ה ּ ּ , כִּ י הַ שָׂ דֶ ה הִ ּ יא עִ קַ ר ּ בְּ חִ ינַת עֲשִׂ יָה גַּשְׁ מִ יִית וְשָׁ ם עִ קַ ר אֲחִ יזַת זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת וְ נָחָ שׁ עָפָ ר לַחְ מוֹ , וְ עַל־כֵּן הִ זְהִ ירָ ה תוֹ רָ ה אֶ ת ּ יִשְׂ רָ אֵ ל לְ קַ דֵ שׁ אֶ ת הַ תְ בואָ ה הַ יוֹ צְ אָ ה מִ ן הַ שָׂ דֶ ה ּ ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י תְ רומוֹ ת ומַ עַשְׂ רוֹ ת ומַ ּ ּ ּ ּ תְ נוֹ ת עֲנִיִים שֶׁ הֵם ּ ּ



# Toldos
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/1/6/

Toldos
תולדות
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/1/6

Segment 1
HE:
הכ,הכ צֵ ּיֵ וַ א הָ ִר אשׁ ֹו ן אַ ינִ מוֹ דְ וְ עַל־כֵּן הָ יָה דָ וִ ד אַ דְ מוֹ נִי עִ ם יְפֵ ה עֵינַיִם ּ . זֶה בְּ חִ ינַת עַזות דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ , כִּ י הָ יָה לוֹ חֵ ם מִ לְ חֶ מֶ ת ה ', כִּ י עִ קַ ר ּ מַ לְ כות דִ קְ דֻ שָׁ ה הוא עַל־יְדֵ י עַזות דִ קְ דֻ שָׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ה בִּ בְ חִ ינַת ' ה בְּ עָזְך יִשְׂ מַ ח מֶ לֶך ְ ּ ָ ) וְכַמְ בֹאָ ר מִ זֶה בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר ּ . ( וְ עַל־כֵּן טָ עָ ה יִצְ חָ ק בְּ עֵשָׂ ו שֶׁ יָצָ א אַ דְ מוֹ נִי ּ , כִּ י סָ בַ ר שֶׁ תֹקֶ ף הִ תְ גַּבְּ רות הַ דָ מִ ים שֶׁ בּ וֹ הוא בְּ חִ ינַת עַזות ּ ּ ּ ּ ּ ּ דִ קְ דֻ שָׁ ה מֵ חֲמַ ת שֶׁ הָ יָה צַיִד בְּ ּ ּ פִ יו , שֶׁ הָ יָה מְ רַ מֶ ה אֶ ת ּ אָ בִ יו הַ אֵ יך מְ עַשְׂ רִ ין אֶ ת הַ תֶ בֶ ן כְּ אִ לו הוא צַ דִ יק ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ , עַל־כֵּן סָ בַ ר יִצְ חָ ק שֶׁ גַּם הָ אַ דְ מִ ימות שֶׁ בּ וֹ שֶׁ מַ רְ אָ ה ּ ּ שֶׁ הוא שׁ וֹ פֵ ך דָ מִ ים ּ ְ ּ , הוא בְּ חִ ינַת עַזות דִ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ רוֹ צֶה ּ ּ ּ ּ ּ לְ הִ תְ גַּבֵּ ר נֶגֶד הָ עוֹ בְ רִ ים עַל דָ ת ּ , כִּ י כְּ בָ ר מְ בֹאָ ר בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ חוֹ תָ ם בְּ תוֹ ך חוֹ תָ ם בְּ סִ ימָ ן כ" ב ּ שֶׁ צְ רִ יכִ ים לְ הִ תְ פַ לֵל לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ יִזְכֶּ ה לְ הַ בְ חִ ין בֵּ ין עַזות ּ ּ ּ ְ דִ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ עַל־יָדוֹ בִּ נְיַן יְרושָׁ לַיִם ּ ּ ּ , ובֵ ין עַזות דְ סִ טְ רָ א ּ ּ ּ ּ אָ חֳרָ א שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת עַז פָ נִים לַגֵּיהִ נֹם ּ ּ ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת ּ ּ יְהִ י רָ צוֹ ן שֶׁ תִ בְ נֶה עִ ירְ ך בִּ מְ הֵרָ ה בְ יָמֵ ינו ּ ָ ּ , ּ שֶׁ נִזְכָּ ר בְּ אֶ מְ צַ ע הַ מִ שְׁ נָה הֱוֵי עַז כַּ נָמֵ ר וְ כו ּ ּ ּ ', ּ עַיֵן שָׁ ם . וְ עַל־כֵּן אֲפִ לו צַ דִ יקִ ים גְּדוֹ לִ ים יְכוֹ לִ ים לִ טְ עוֹ ת ּ ּ ּ בָּ זֶה כְּ מוֹ שֶׁ טָ עָה ּ יִצְ חָ ק בְּ עֵשָׂ ו . וְ כֵן לְ הֵפֶ ך עָלָה עַל דַ עַת שְׁ מואֵ ל הַ נָבִ יא ּ ּ ּ ְ לִ טְ עוֹ ת בְּ דָ וִ ד שֶׁ הָ יָה אַ דְ מוֹ נִי אולַי הוא בְּ חִ ינַת עַזות ּ ּ ּ ּ ּדְ סִ טְ רָ א אָ חֳרָ א , כְּ מוֹ שֶׁ אִ יתָ א בְּ מִ דְ רַ שׁ פָ רָ שַׁ ת תוֹ לְ דוֹ ת ּ ּ ּפָ רָ שָׁ ה סג : וְ כֵיוָן שֶׁ רָ אָ ה שְׁ מואֵ ל אֶ ת דָ וִ ד אַ דְ מוֹ נִי וְ כו ּ ּ ּ ', נִתְ יָרֵ א וְ אָ מַ ר : אַ ף זֶה שׁ וֹ פֵ ך דָ מִ ים כְּ עֵשָׂ ו ּ ְ . אָ מַ ר לוֹ הַ קָ דוֹ שׁ בָּ רוך הוא ּ ּ ְ ּ : עִ ם יְפֵ ה עֵינַיִם . עֵשָׂ ו מִ דַ עַת עַצְ מוֹ ּ ּ הוא הוֹ רֵ ג , אֲבָ ל זֶה וְ כו ', ּ עַד כָּ אן לְ שׁ וֹ נוֹ , ּ עַיֵן שָׁ ם . הַ יְנו ּ , ל"ּ כַּ נַ כִּ י קָ שֶׁ ה לְ הַ בְ חִ ין בֵּ ין עַזות דְ סִ טְ רָ א אָ חֳרָ א ּ ּ ּ , שֶׁ הוא מִ סִּ טְ רָ א דְ עֵשָׂ ו ובֵ ין עַזות דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת מַ לְ כות דָ וִ ד־מָ שִׁ יחַ ּ ּ ) :( צג

Segment 2
HE:
כה,כו וְ יָדוֹ אֹחֶ זֶת בַּ עֲקֵ ב עֵשָׂ ו

Segment 3
HE:
... בַּ עֲקֵ ב דַ יְקָ א ּ כְּ , שֶׁ יִתְ גַּבֵּ ר עֵשָׂ ו בְּ סוֹ ף הַגָּלות בְּ עִ קְ בוֹ ת ּ ּ ּ מְ שִׁ יחָ א , וְיִרְ צֶ ה לִ דְ רֹס בַּ עֲקֵ בוֹ עַל רֹאשׁ יִשְׂ רָ אֵ ל בִּ בְ חִ ינַת : ּ הִ גְדִ יל עָ לַי עָקֵ ב , אָ ז דַ יְקָ א ּ " וְיָדוֹ " בְּ חִ ינַת אֱמונָה בְּ חִ ינַת תְ פִ לָה ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת : וַיְהִ י יָדָ יו אֱמונָה וְ כו ּ ּ ' — ּ פְ רִ ישָׂ ן בִּ צְ לוֹ , אוֹ חֶ זֶת בַּ עֲקֵ בוֹ לְ הַ פִ ילוֹ ולְ הַ שְׁ פִ ילוֹ ּ ּ ּ ־ עַל יְדֵ י זֶה , כִּ י אֵ ין כּ ֹחֵ נו אֶ לָא בַּ פֶ ה ּ ּ ּ , לִ תְ פֹס אָ מָ נות ּ ּ ּ אֲבוֹ תֵ ינו , ּ לִ צְ עֹק אֵ לָיו יִתְ בָּ רַ ך מִ כָּ ל מָ קוֹ ם שֶׁ הוא ּ ְ ) :( צד

Segment 4
HE:
כה,כח כִּ י צַ יִד בְּ פִ יו

Segment 5
HE:
... ִּכ י זֶה יָדועַ שֶׁ כָּ ל הָ עוֹ לָם מִ תְ קַ יֵם ומִ תְ נַהֵג רַ ק עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה וְ אִ ם הָ יו הַ כּ ֹל לוֹ מְ דִ ים תוֹ רָ ה לִ שְׁ מָ ה ּ ּ ּ ּ ּ לְ בַ ד בְּ לִ י שׁ ום פְ נִיוֹ ת כְּ לָל בְּ וַדַ אי כְּ בָ ר הָ יָה הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ ּ מְ תֻ קָ ן לְ גַמְ רֵ י וְ הָ יו כָּ ל הַ הַ שְׁ פָ עוֹ ת ּ ּ ּ וְ הַ בְּ רָ כוֹ ת בָּ עוֹ לָם . וְ עִ קַ ר כָּ ל הַ קִ לְ קולִ ים הוא מֵ חֲמַ ת הַ מַ חֲלֹקֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י רֹב הַ לוֹ מְ דִ ים אֵ ינָם לוֹ מְ דִ ים לִ שְׁ מָ ה ּ ּ , וַאֲפִ לו הַ לוֹ מְ דִ ים ּ ּ ּ לִ שְׁ מָ ה קְ צָ ת אֵ ינוֹ זַך ובָ רור בְּ תַ כְ לִ ית הַ זַכּ ות כָּ רָ אוי ּ ּ ּ ּ ּ ְ ּ , וְ כָ ל תִ קונָם הוא עַל־יְדֵ ּ ּ ּ ּ י הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת בְּ חִ ינַת מֹשֶׁ ה ּ ּ שֶׁ לוֹ מֵ ד תוֹ רָ ה לִ שְׁ מָ ה בְּ תַ כְ לִ ית הַ זִכּ וך בְּ לִ י שׁ ום צַד ּ ּ ְ ּ ּ ּ ּ פְ סֹלֶת כְּ לָל וְ אִ ם הָ יו כָּ ל הָ עוֹ לָם מִ תְ בַּ טְ לִ ים אֶ צְ לוֹ הָ יָה ּ ּ ּ הַ כּ ֹל מְ תֻ קָ ן לְ גַמְ רֵ י ּ . אֲבָ ל בַּ עֲוֹ נוֹ תֵ ינו הָ רַ בִּ ים לֹא דַ י ּ ּ שֶׁ אֵ ינָ אַ ף גַּם הֵ ם חוֹ לְ קִ ים ם מִ תְ בַּ טְ לִ ים אֶ צְ לוֹ ּ ּומִ תְ נַגְּדִ ים עָ לָיו . וְ כָ ל הַ מַ חֲלֹקֶ ת וְ הַ הִ תְ נַגְּדות נִמְ שָׁ ך ְ ּ ּ מִ בְּ חִ ינָה הַ מְ בֹאָ ר בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ " י ב מֵ חֲמַ ת שֶׁ הַ צַ דִ יק ּ ּ הַ גָּדוֹ ל מֻכְ רָ ח לְ דַ לֵג בְּ עַל כָּ רְ חוֹ לְ אֵ יזֶה בְּ חִ ינָה דַ קָ ה שֶׁ ל ּ ּ ּ שֶׁ לֹא לִ שְׁ מָ ה בְּ חִ ינַת שְׂ מֹאל כְּ דֵ י לְ הַ מְ שִׁ יך עֹשֶׁ ר וְ כָ בוֹ ד ְ ּ ּ ', ּ וְ כו וְ עַל־יְדֵ י זֶה הַ לַמְ דָ ן שֶׁ אֵ ינוֹ כָּ שֵׁ ר כָּ רָ אוי אֵ ינוֹ רוֹ אֶ ה ּ ּ בְּ הַ תוֹ רָ ה כִּ י אִ ם בְּ חִ ינַת שֶׁ לֹא לִ שְׁ מָ ה כִּ י לֹא זָכָ ה ּ ּ ּ נַעֲשֵׂ ית לוֹ סַ ם מָ וֶת . וְ עַל־יְדֵ י זֶה מִ תְ גָּרֶ ה בּ וֹ הַ סּ " מ עַד שֶׁ נַעֲשֶׂ ה לוֹ פֶ ה מֵ הַ תוֹ רָ ה שֶׁ בְּ עַל פֶ ה לְ דַ בֵּ ר עַל הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ ּ ּ ּ עָ תָ ק וְ כו ' ּ ומִ שָׁ ם כָּ ל הַ חֻרְ בָּ נוֹ ת רַ חֲמָ נָא לִ צְ לָן ּ ּ . וְזֶה הָ יו ּ כָּ ל מִ לְ חֲמוֹ ת יַעֲקֹב עִ ם עֵשָׂ ו וְ כָ ל הַ תַ חְ בּ ולוֹ ת שֶׁ הֻכְ רַ ח ּ ּ לַעֲשׂ וֹ ת נֶגְד ּ וֹ לְ קַ בֵּ ל הַ בְּ רָ כוֹ ת מִ יִצְ חָ ק ּ . כִּ י יִצְ חָ ק טָ עָה בְּ עֵשָׂ ו כִּ י צַ יִד בְּ פִ יו שֶׁ צָ ד אָ בִ יו בְּ אִ מְ רֵ י פִ יו דַ יְקָ א כִּ י ּ ּ ּ שָׁ אַ ל לוֹ אַ בָּ א אֵ יך מְ עַשְׂ רִ ין אֶ ת הַ תֶ בֶ ן וְ כו ּ ּ ּ ְ ' כְּ אִ לו הוא ּ ּ ּ צַ דִ יק ומִ תְ נַהֵג רַ ק עַל־פִ י הַ תוֹ רָ ה בְּ חֻמְ רוֹ ת ּ ּ ּ ּ יְתֵ רוֹ ת . וְ הַ כּ ֹל הָ יָה בְּ שֶׁ קֶ ר ומִ רְ מָ ה כִּ י עֵשָׂ ו הָ לַך רַ ק אַ חַ ר ְ ּ תַ אֲווֹ תָ יו הָ רָ עוֹ ת וְעִ קָ ר אַ חַ ר הַ תַ אֲוָה הַ כְּ לָלִ יִית שֶׁ הָ יָה ּ ּ ּ ּ וְ כו נָשִׁ ים צָ ד ּ

Segment 6
HE:
' זַ רַ בּ וֹ תֵ ינו שֶׁ אָ מְ רו כְּ מוֹ ּ ּ . ל" וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן בְּ וַדַ אי עָ סַ ק גַּם בַּ תוֹ רָ ה שֶׁ ּ ּ ּ ּ הָ יו עוֹ סְ קִ ים בּ וֹ אֲבוֹ תֵ ינו שֶׁ קִ בְּ לו מִ שֵׁ ם וָעֵבֶ ר ּ ּ ּ ּ . אֲבָ ל כָּ ל לִ מודוֹ הָ יָה ּ ּ רַ ק שֶׁ לֹא לִ שְׁ מָ ה הַ גַּשְׁ מִ י כִּ י לֹא חָ פֵ ץ בַּ בְּ רָ כָ ה רַ ק כָּ ל ּ ּ לִ מודוֹ הָ יָה רַ ק לְ רַ מוֹ ת אֶ ת אָ בִ יו בְּ חִ ינַת כִּ י צַ יִד בְּ פִ יו ּ ּ ּ כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ ּ תֵ ינו זַ ּ " ל עַד שֶׁ טָ עָ ה בּ וֹ יִצְ חָ ק אָ בִ ינו ּ ּ מֵ עֹצֶם רַ מָ אותָ יו ּ ּ . כִּ י זֶה הַ קִ לְ קול הִ תְ חִ יל מֵ חֵ טְ א אָ דָ ם ּ ּ הָ רִ אשׁ וֹ ן . וְ הָ אָ בוֹ ת הִ תְ חִ ילו לַעֲסֹק בְּ תִ קונוֹ ולְ בָ רְ רוֹ ּ ּ ּ ּ , אֲבָ ל לֹא נִגְמַ ר הַ תִ קון עַד שֶׁ בָּ א מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו ובֵ רֵ ר ּ ּ ּ ּ ּ וְ הֶ עֱלָה כָּ ל הַ הִ לְ כוֹ ת הַ תוֹ רָ ה עַד שֶׁ זָכָ ה לְ קַ בֵּ ל כָּ ל ּ ּ הַ תוֹ רָ ה וְ כָ ל הִ לְ כוֹ תֶ יהָ בִּ פְ רָ טִ יות וְ אָ ז הָ יָה רָ אוי ּ ּ ּ ּ שֶׁ יִתְ תַ קֵ ן הָ עוֹ לָם לְ גַמְ רֵ י ּ ּ ּ . אֲבָ ל בַּ עֲוֹ נוֹ תֵ ינו הָ רַ בִּ ים ּ קִ לְ קְ לו עַל־יְדֵ י חֵ טְ א הָ עֵגֶל שֶׁ בָּ א גַּם־כֵּ ן עַל־יְדֵ י ּ לִ מודִ ּ ּ ים רָ עִ ים שֶׁ ל הָ עֵרֶ ב רַ ב שֶׁ עָ סְ קו בַּ תוֹ רָ ה שֶׁ לֹא ּ ּ ּ לִ שְׁ מָ ה בְּ שֶׁ קֶ ר ומִ רְ מָ ה עַד שֶׁ הִ טְ עו אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל וְנַעֲשָׂ ה ּ ּ ּ לָהֶם פֶ ה לְ דַ בֵּ ר סָ רָ ה עַל מֹשֶׁ ה עַד שֶׁ עָשׂ ו אֶ ת הָ עֵגֶל ּ ּ . וְ הָ עִ קָ ר עַל־יְדֵ י רִ בּ וי הַ זָהָ ב וְ הָ עֲשִׁ ירות שֶׁ הָ יָה לָ ּ ּ ּ ּ הֶם אָ ז , שֶׁ כָּ ל הָ עֲשִׁ ירות נִמְ שָׁ ך מִ מֹשֶׁ ה שֶׁ הוא הֶחָ כָ ם הָ אֲמִ תִ י ּ ּ ּ ּ ְ עַל־יְדֵ י שֶׁ נוֹ טֶ ה מְ עַט דִ מְ עַט לִ שְׂ מֹאל בִּ שְׁ בִ יל עֹשֶׁ ר ּ ּ וְ כָ בוֹ ד . ל"ּ כַּ נַ וְ הֵם נַעֲשֶׂ ה לָהֶם סַ ם מָ וֶת עַד שֶׁ הִ טְ עו אֶ ת ּ יִשְׂ רָ אֵ ל עַל־יְדֵ י זֶה כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב וְ ּ כֶ סֶ ף הִ רְ בֵּ יתִ י לָהֶם וְזָהָ ב עָ שׂ ו לַבָּ עַל וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ ּ " ל עַל פָ סוק ּ ּ

Segment 7
HE:
וְ דִ י זָהָ ב וְ כו ' ּ וְ כָ ל זֶה נִמְ שָׁ ך מִ תַ אֲוָה הַ כְּ לָלִ יִית שֶׁ הִ יא ּ ּ ְ תַ אֲוַת נִאוף כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ ּ " ל לֹא עָבְ דו ּ יִשְׂ רָ אֵ ל אֶ ת הָ עֵגֶל אֶ לָא לְ הַ תִ יר לָהֶם וְ כו ּ ּ ּ , ' כִּ י זֶה תָ לוי ּ ּ בָּ זֶה . כִּ י הַ צַ דִ יק עוֹ סֵ ק רַ ק לְ יַחֵ ד קֻ דְ שָׁ א בְּ רִ יך הוא ּ ְ ּ ּ ושְׁ כִ ינְתֵ ה בְּ כָ ל מַ עֲשָׂ יו ותְ נועוֹ תָ יו בְּ לִ מודוֹ בַּ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ובְ כָ ל עֲסָ קָ יו ובִ פְ רָ ט בְּ זִווגוֹ שֶׁ הוא בִּ קְ דֻ שָׁ ה נִפְ לָאָ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ה בִּ בְ חִ ינַת יִחודִ ים הָ עֶלְ יוֹ נִים בְּ חִ ינַת וַיִשַׁ ק יַעֲקֹב לְ רָ חֵ ל ּ ּ ּ . 'ּ וְ כו כִּ י הַ כּ ֹל אֶ חָ ד אֶ צְ לוֹ , עֲבוֹ דָ תוֹ בְּ עֵסֶ ק הַ תוֹ רָ ה ּ וַעֲבוֹ דָ תוֹ בַּ אֲכִ ילָה ושְׁ תִ יָה וְזִווג הַ כּ ֹל רַ ק לַה ּ ּ ּ ּ ' לְ בַ ד לְ יַחֵ ד יִחודִ ים קְ דוֹ שִׁ ים לְ גַלוֹ ת אֱלֹקות ּ ּ ּ וֹ ומַ לְ כותוֹ ּ ּ בָּ עוֹ לָם . אֲבָ ל רֹב הָ עוֹ לָם אֵ ינָם זוֹ כִ ים לָזֶה וַאֲפִ לו ּ ּ כְּ שֵׁ רִ ים וְ צַ דִ יקִ ים אֵ ינָם זוֹ כִ ים לָזֶה בִּ שְׁ לֵמות כִּ י הוא ּ ּ ּ מִ לְ חָ מָ ה עֲצומָ ה ובִ פְ רָ ט בַּ תַ אֲוָה הַ כְּ לָלִ יות כַּ יָדועַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , ּוכְ פִ י מַ ה שֶׁ נוֹ טֶ ה בַּ תַ אֲוָה הַ זֹ ּ ּ ּ ּ את לַהֲנָאַ ת עַצְ מוֹ כְּ מוֹ כֵן אֵ ינוֹ זוֹ כֶ ה שֶׁ יִהְ יֶה לִ מודוֹ בְּ צַ חות וְזַכּ ות כָּ רָ אוי ּ ּ ּ ּ ּ ּ , וְ כָ ל תִ קונוֹ ּ ּ ּ הוא רַ ק עַל־יְדֵ י הַ צַ דִ יק הַגָּדוֹ ל ּ ּ ּ ל"ּ הַ נַ שֶׁ יָכוֹ ל לְ הָ רִ ים ּ הַ כּ ֹל . אֲבָ ל כְּ שֶׁ מִ תְ גַּבֵּ ר בּ וֹ תַ אֲוַת עוֹ לָם הַ זֶה עַד שֶׁ נוֹ ּ ּ ּ ּ טֶ ה לִ שְׂ מֹאל לְ גַמְ רֵ י עַד שֶׁ נַעֲשֶׂ ה לוֹ פֶ ה לְ דַ בֵּ ר עַל הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ ּ הַ גָּדוֹ ל וְחוֹ לֵק ומִ תְ נַגֵּד עָלָיו ּ , ומִ מֶ נו לוֹ מְ דִ ים שְׁ אָ ר ּ ּ ּ ּ הֶ הָ מוֹ ן הַ מְ גֻשָׁ מִ ים יוֹ תֵ ר וְ יוֹ תֵ ר עַד שֶׁ יֵשׁ שֶׁ הֵם מְ זֹהָ מִ ים ּ ּ מְ אֹד בַּ עֲבֵ רוֹ ת וְ אִ סּ ורִ ים גְּמורִ ים ּ ּ רַ חֲמָ נָא לִ צְ לָן , בִּ פְ רָ ט כַּ מָ צוי עַכְ שָׁ ו ּ ּ , הַ מָ קוֹ ם יְכַ פֵ ר ּ ּ , עַל־יְדֵ י זֶה נַעֲשִׂ ים כָּ ל הַ קִ לְ קולִ ים רַ חֲמָ נָא לִ צְ לָן ּ ּ , וְ עַל־יְדֵ י זֶה כָּ ל אֲרִ יכַת הַ גָּלות בַּ עֲוֹ נוֹ תֵ ינו הָ רַ בִּ ים ּ ּ ) :( צה

Segment 8
HE:
כה,כח כִּ י צַ יִד בְּ פִ יו

Segment 9
HE:
] ששאל את אביו האיך מעשרין ת בן ומלח [ אִ י אֶ פְ שָׁ ר

Segment 10
HE:
לֵילֵך ְ בְּ דֶ רֶ ך ְ צְ דָ קָ ה

Segment 11
HE:
ּ חִ נָם לְ בַ ד אִ ם כִּ י כֵּן לא יַעֲשֶׂ ה כְּ לום חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ , רַ ק אַ דְ רַ בָּ א ּ , יַעֲשֶׂ ה מַ ה ּ ּ שֶׁ לִ בּ וֹ חָ פֵ ץ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , וְיִסְ מך עַל חַ סְ דֵ י ה ּ ְ ' וְ אֵ ין זֶה דֶ רֶ ך הַ תוֹ רָ ה הַ ּ ְ ּ ּקְ דוֹ שָׁ ה . אֲבָ ל גַּם לֵילֵך ְ בְּ דֶ רֶ ך ְ מִ שְׁ פָ ט ּ

Segment 12
HE:
לְ בַ ד גַּם כֵּן אִ י אֶ פְ שָׁ ר , כִּ י אֵ ין הָ עוֹ לָם מִ תְ קַ יֵם עַל ּ- ּ פִ י מִ דַ ת הַ דִ ין לְ בַ ד ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זִכְ רוֹ נָם ּ ּ לִ בְ רָ כָ ה , וכְ מוֹ שֶׁ רוֹ אִ ין בְּ חושׁ שֶׁ הַ רְ בֵּ ה נָפְ לו וְ נִתְ רַ חֲקו ּ ּ ּ ּ

Segment 13
HE:
עַל-יְדֵ י רִ בּ וי ּ הַ מִ שְׁ פָ ט ּ ּ

Segment 14
HE:
וְ הַ דִ ין יוֹ תֵ ר מִ דַ י שֶׁ הֶחְ מִ ירו עַל ּ ּ ּ עַצְ מָ ן הַ רְ בֵּ ה עַד שֶׁ אָ מְ רו בִּ לְ בָ בָ ם שֶׁ אָ פַ ס תִ קְ וָתָ ם חַ ס ּ ּ

Segment 15
HE:
וְ שָׁ לוֹ ם , לְ פִ י

Segment 16
HE:
רִ בּ וי ּ עֲווֹ נוֹ תֵ יהֶם

Segment 17
HE:
ּופְ גָמֵ יהֶם הָ עֲצומִ ים ּ . וְ אִ ם כִּ י אֱמֶ ת שֶׁ פָ גְמו וְ קִ ּ ּ לְ קְ לו הַ רְ בֵּ ה ּ אַ ף ,- עַל-ּפִ י-כֵן צְ רִ יכִ ין לִ בְ טחַ בְּ חַ סְ דֵ י הַ שֵׁ ם וְרַ חֲמָ יו ּ ּ , שֶׁ אֵ ינָם כָּ לִ ים לְ עוֹ לָם שֶׁ עֲדַ יִן עֲדַ יִן יֵשׁ תִ קְ וָה בְּ כָ ל יוֹ ם ּ ובְ כָ ל עֵת ובְ כָ ל שָׁ עָ ה כָּ ל יְמֵ י חַ יָיו אֲפִ לו אִ ם הוא כְּ מוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ הוא ּ , כִּ י חַ סְ דֵ י הַ שֵׁ ּ ּ ם לא תָ מְ נו וְ כו ּ ּ '. וְ עַל זֶה אָ מַ ר שְׁ לֹ ,המֹ אַ ל תִ צְ דַ ק הַ רְ בֵּ ה וְ אַ ל תִ רְ שַׁ ע ּ ּ ּ הַ רְ בֵּ ה , וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו ּ ּ ּ , זִכְ רוֹ נָם לִ בְ רָ כָ ה אִ ם , רָ שַׁ עְ תָ ּ מְ עַט אַ ל

Segment 18
HE:
הַ רְ בֵּ ה , וַאֲפִ לו ּ ּ אִ ם

Segment 19
HE:
כְּ בָ ר הִ רְ שִׁ יעַ הַ רְ בֵּ ה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ףאַ , -עַל-ּפִ י- לא כֵן יוֹ סִ יף

Segment 20
HE:
הַ רְ בֵּ ה בְּ יוֹ תֵ ר , וְ כל מַ ה שֶׁ מְ מַ עֵט קְ צָ ת ּ ּ מִ לְ הַ רְ שִׁ יעַ בְּ וַדַ אי הוא ּ ּ ּ

Segment 21
HE:
לָנֶצַ ח , וְגַם עַל- יְדֵ י- זֶה יוכַ ל לִ זְכּ וֹ ת בַּ סּ וֹ ף לָשׁ וב לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ ּ ְ ּ , כִּ י אֵ ין שׁ ום ּ

Segment 22
HE:
כְּ לָל , כִּ י מִ דָ ה טוֹ בָ ה מְ רֻ בָּ ה ּ מִ מִ דַ ת פֻרְ עָ נות ּ ּ ּ ּ . ומַ ה כְּ שֶׁ אָ דָ ם פוֹ גֵם אוֹ עוֹ בֵ ר עֲבֵ רָ ה ּ ּ

Segment 23
HE:
וְ שָׁ לוֹ ם , הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך מַ שְׁ גִּיחַ ומִ סְ תַ כֵּ ל עַל כָּ ל ּ ּ ְ ּ פְ רָ ט ופְ רָ ט ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : אִ ם יִסָּ תֵ ר אִ ישׁ

Segment 24
HE:
בְּ מִ סְ תָ רִ ים ּ

Segment 25
HE:
אֶ רְ אֶ נו וכְ תִ יב ּ ּ ּ , מִ מְ כוֹ ן שִׁ בְ תוֹ הִ שְׁ גִּיחַ וְ כו ּ ּ ּ ' ּ הַ מֵ בִ ין אֶ ל כָּ ל מַ עֲשֵׂ יהֶם , מִ כָּ ל שֶׁ כֵּן וְ כָ ל שֶׁ כֵּן בְּ מִ דָ ה ּ טוֹ בָ ה שֶׁ בְּ וַדַ אי אֵ ין שׁ ום תְ נועָ ה טוֹ בָ ה נֶאֱבֶ דֶ ת לְ עוֹ לָם ּ ּ ּ ּ . וְ עַל מִ י כֵּן שֶׁ רוֹ צֶ ה

Segment 26
HE:
לִ סְ מֹ ְך רַ ק עַל הַ חֶ סֶ ד חִ נָם וְ יִפְ רֹ ּ ק עֹ ל לְ גַמְ רֵ י חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , זֶה בְּ חִ ינַת קְ לִ פַ ת יִשְׁ מָ עֵאל שֶׁ יָצָ א ּ ּ מֵ אַ בְ רָ הָ ם שֶׁ הָ יְתָ ה עִ קַ ר מִ דָ תוֹ חֶ סֶ ד וצְ דָ קָ ה ּ ּ ּ . וְ כֵן לְ הֵפֶ ך , ְ מִ י שֶׁ נוֹ פֵ ל מֵ חֲמַ ת רִ בּ וי הַ מִ שְׁ פָ ט ּ ּ ּ ּ

Segment 27
HE:
וְ הַ חֻמְ רוֹ ת יְתֵ רוֹ ת וְ הַ מָ רוֹ ת שְׁ ּ חרוֹ ת שֶׁ מַ כְ בִּ יד עַל עַצְ מוֹ ּ , זֶה בְּ חִ ינַת קְ לִ פַ ת עֵשָׂ ו שֶׁ יָצָ א מִ יִצְ חָ ק שֶׁ מִ דָ תוֹ דִ ין ומִ שְׁ פָ ט ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , וְ עַל כֵּן שָׁ אַ ל אֶ ת אָ בִ יו הַ אֵ יך מְ עַשְׂ רִ ין תֶ בֶ ן וָמֶ לַח ּ ּ ְ , חֻמְ רוֹ ת יְתֵ רוֹ ת

Segment 28
HE:
כִּ י ,ל"ּ הַ נַ חֻמְ רוֹ ת יְתֵ רוֹ ת הֵם גַּם כֵּן פְ גָם גָּ ּ דוֹ ל לִ פְ עָמִ ים וְ כַ מְ באָ ר בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר . וְ עִ קַ ר הַ שְׁ לֵמות ּ ּ ּ

Segment 29
HE:
ּ הוא כְּ שֶׁ נִכְ לָל מִ שְׁ פָ ט וצְ דָ קָ ה בְּ יַחַ ד שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת יַעֲקב ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת מִ שְׁ פָ ט וצְ דָ קָ ה בְּ יַעֲקב וְ כו ּ ּ ּ ' וְ עַל כֵּ ן הָ יְתָ ה מִ טָ תוֹ ּ שֶׁ ל יַעֲקב שְׁ לֵמָ ה וְ עַיֵן פְ נִים ּ ּ (: צו )

Segment 30
HE:
כה,כח כִּ י צַ יִד בְּ פִ יו

Segment 31
HE:
וְ עַל־כֵּן קִ בֵּ ל יַעֲקֹב הַ בְּ רָ כוֹ ת מִ יִצְ חָ ק דַ יְקָ א ּ ּ , כִּ י יַעֲקֹב זָכָ ה עַל־יְדֵ י עֲבוֹ דָ תוֹ לְ הַמְ תִ יק גְּבורוֹ ת יִצְ חָ ק עַד ּ ּ שֶׁ קִ בֵּ ל מִ שָׁ ם דַ יְקָ א אֶ ת הַ בְּ רָ כוֹ ת שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ הִ תְ עַלות הַ ּ ּ נֶפֶ שׁ עַל הַ גּוף בְּ חִ ינַת הַ מְ תָ קַ ת הַ דִ ין ּ ּ ּ ּ שֶׁ נִתְ הַ פֵ ך מִ דַ ת הַ דִ ין לְ מִ דַ ת הָ רַ חֲמִ ים שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ ּ וְיִתֶ ן לְ ך וְ כו ּ ָ ּ . ' וְ עַל־כֵּן עָ לָה עַל דַ עְ תוֹ שֶׁ ל יִצְ חָ ק לְ בָ רֵ ך ְ ּ ּ אֶ ת עֵשָׂ ו כִּ י כַּ וָנַת יִצְ חָ ק הָ יָה שֶׁ רָ צָ ה לְ גַיֵר אֶ ת ּ ּ עֵשָׂ ו כִּ י הָ יָה סָ בור שֶׁ אֶ פְ שָׁ ר לְ גַיְרוֹ שֶׁ יִהְ יֶה נִתְ הַ פֵ ך אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ְ ּ ּ ּ כִּ י עֵשָׂ ו הָ יָה מַ טְ עֶה אֶ ת אָ בִ יו ' כִּ י צַ יִד בְּ פִ יו ' וְ תַ רְ גּומוֹ ּ : אֲרֵ י מִ צֵידֵ ה הֲוָה אָ כִ יל ּ ּ , וְ עַל־כֵּן אָ מַ ר לוֹ הָ בִ יאָ ה לִ י ּ צַ יִד וַעֲשֵׂ ה לִ י מַ טְ עַמִ ּ ים וְ אֹכֵ לָה וְ כו ', ּ כִּ י הָ יָה סוֹ בֵ ר שֶׁ כַּ וָנַת עֵשָׂ ו לְ טוֹ בָ ה מַ ה שֶׁ מֵ בִ יא לוֹ צַ יִד לֶאֱכֹל כְּ דֵ י ּ ּ ּ שֶׁ יִהְ יֶה נִכְ לָל בְּ הַ קְ דֻ שָׁ ה עַל־יְדֵ י שֶׁ יֹאכַ ל יִצְ חָ ק מִ צֵידוֹ ּ ּ ּ ּ ּ . כִּ י בֶּ אֱמֶ ת מִ י שֶׁ זוֹ כֶ ה לְ הַ אֲכִ יל אֶ ת הַ צַ דִ יק ולְ פַ רְ נְסוֹ ּ ּ ּ ּ ְּב וַדַ אי יָכוֹ ל לִ זְכּ וֹ ת עַל־יְדֵ י זֶה לִ תְ שׁ ובָ ה שְׁ לֵמָ ה ּ ּ לְ הַ כְ נִיעַ הַ גּוף ולְ הַ עֲלוֹ ת הַ נֶפֶ שׁ וְזֶהו בְּ חִ ינַת אַ גְרָ א ּ ּ ּ ּ ּדְ תַ עֲנִיתָ א צִ דְ קְ תָ א , שֶׁ עִ קַ ר הַ תַ עֲנִית שֶׁ הוא הִ תְ עַלות ּ ּ ּ ּ ּ הַ נֶפֶ שׁ הוא הַ צְ דָ קָ ה כִּ י עִ קַ ר הַ כְ נָעַת וְהִ תְ עַל ּ ּ ּ ּ ּ ות הַ נֶפֶ שׁ ּ ּ הוא עַל־יְדֵ י קְ דֻ שַׁ ת הָ אֲכִ ילָה ּ ּ . וְ עַל־כֵּן כְּ שֶׁ נוֹ תֵ ן צְ דָ קָ ה ּ ומְ חַ סֵּ ר מָ מוֹ נוֹ וְ תַ אֲוֹ ת גּופוֹ כִּ י בָּ זֶה הַ מָ מוֹ ן הָ יָה יָכוֹ ל ּ ּ ּ לְ מַ לֹאות לְ גופוֹ אֵ יזֶה תַ אֲוָה וְ הוא מְ שַׁ בֵּ ר תַ אֲוַת גּופוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְ נוֹ טֵ ל הַ מָ מוֹ ן וְ נוֹ תֵ ן לְ ּ הַ תַ לְ מִ יד חָ כָ ם הָ עוֹ סֵ ק בַּ תוֹ רָ ה ּ ּ

Segment 32
HE:
וַעֲבוֹ דַ ת ה ' וְ הַ תַ לְ מִ יד חָ כָ ם נֶגֶד הָ אִ ישׁ פָ שׁ וט הוא ּ ּ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת נֶפֶ שׁ לְ גַבֵּ י הַ גּוף בְּ חִ ינַת שַׁ בָּ ת כְּ נֶגֶד שֵׁ שֶׁ ת ּ יְמֵ י הַ חֹל כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ רַ בִּ י שִׁ מְ עוֹ ן בַּ ר יוֹ חָ אי אַ נְתְ ּ ּ שַׁ בָּ ת דְ כֻ ּ ּלֵי יוֹ מֵ י . נִמְ צָ א שֶׁ בְּ זֶה הַ צְ דָ קָ ה שֶׁ הוא מַ אֲכִ יל ּ ּ ומְ פַ רְ נֵס אֶ ת הַ תַ לְ מִ יד חָ כָ ם בָּ זֶה מַ כְ נִיעַ הַ גּוף לְ גַבֵּ י ּ ּ ּ ּ הַ נֶפֶ שׁ . וְ עַל־כֵּן עִ קַ ר הִ תְ עַלות הַ נֶפֶ שׁ עַל־יְדֵ י זֶה בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ אַ גְרָ א דְ תַ עֲנִיתָ א צִ דְ קְ תָ א ּ . ל"ּ כַּ נַ אֲבָ ל עֵשָׂ ו הָ רָ שָׁ ע לֹא הָ יָה כַּ וָנָתוֹ כְּ לָל בִּ שְׁ בִ יל זֶה כִּ י לֹא הָ יָה רוֹ צֶה לִ הְ יוֹ ת ּ נִכְ נָע אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה כְּ לָל רַ ק כָּ ל כַּ וָנָתוֹ שֶׁ הָ יָה מֵ בִ יא צַ יִד ּ ּ ּ לְ אָ בִ יו לֶאֱכֹל הָ יָה רַ ק בִּ שְׁ בִ יל רַ מָ אות וְרִ שְׁ עות לְ בַ ד ּ ּ ּ כְּ דֵ י לְ רַ מוֹ ת אֶ ת אָ בִ יו כְּ ּ דֵ י שֶׁ יִפְ עֹל אֵ צֶ ל אָ בִ יו כָּ ל ּ תַ אֲווֹ ת גּופוֹ ּ ּ , ומֵ חֲמַ ת שֶׁ תָ מִ יד הָ יָה מְ רַ מֶ ה אֶ ת יִצְ חָ ק ּ ּ ּ עַל־כֵּן סָ בַ ר יִצְ חָ ק שֶׁ עַל־יְדֵ י שֶׁ יָבִ יא לוֹ צַ יִד לֶאֱכֹל יוכַ ל ּ ּ לְ הַ כְ נִיעַ גּופוֹ הָ רַ ע שֶׁ יִהְ יֶה נַעֲשֶׂ ה מֶ רְ כָּ בָ ה לְ הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ , כִּ י עַל ־יְדֵ י אֲכִ ילַת הַ צַ דִ יק מִ שֶׁ ל עַם הָ אָ רֶ ץ יָכוֹ ל לִ זְכּ וֹ ת ּ ּ ּ הָ עַם הָ אָ רֶ ץ לַחֲזֹר בִּ תְ שׁ ובָ ה שֶׁ יִתְ הַ פֵ ך מִ גּוף לְ נֶפֶ שׁ ּ ּ ּ ְ ּ מֵ עַם הָ אָ רֶ ץ לְ תַ לְ מִ יד חָ כָ ם עַל־יְדֵ י זֶה . אֲבָ ל רִ בְ קָ ה שָׁ מְ עָ ה כָּ ל זֶה וְ לֹא הָ יְתָ ה מְ רֻ צָ ה לָזֶה כְּ לָל כִּ י הִ יא ּ יָדְ עָ ה עֹצֶם רִ שְׁ עָ תוֹ שֶׁ ל עֵשָׂ ו הָ רָ שָׁ ע שֶׁ אֵ ינוֹ רוֹ צֶ ה כְּ לָל לְ הִ תְ קָ רֵ ב אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה וְהוא רַ ק מְ רַ מֶ ה אֶ ת אָ בִ יו ּ ּ ּ ּ עַל־כֵּן אִ ם יְקַ בֵּ ל הַ בְּ רָ כוֹ ת חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם לֹא דַ י שֶׁ לֹא ּ ּ יִהְ יֶה נַעֲשֶׂ ה מֶ רְ כָּ בָ ה אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה עַל־יְדֵ י זֶה אַ ּ ּ ף גַּם עַל־יְדֵ י זֶה יִתְ גַּבֵּ ר חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם וְיִתְ גַּבֵּ ר הַ גּוף בְּ חִ ינַת ּ עֵשָׂ ו עַל הַ נֶפֶ שׁ בְּ יוֹ תֵ ר עַל־יְדֵ י שֶׁ יִהְ יֶה לוֹ יְנִיקָ ה מִ ן ּ ּ הַ קְ דֻ שָׁ ה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ , עַל־כֵּן הִ שְׁ תַ דְ לָה רִ בְ קָ ה לִ קַ ח ּ ּ ּ הַ בְּ רָ כוֹ ת מֵ עֵשָׂ ו וְ שֶׁ יְקַ בֵּ ל יַעֲ ּ קֹב אֶ ת הַ בְּ רָ כוֹ ת כִּ י יַעֲקֹב רָ אוי לַבְּ רָ כָ ה כִּ י כָּ ל הִ שְׁ תַ דְ לותוֹ לְ הַ פֵ ך הַ גּוף לְ נֶפֶשׁ ּ ּ ּ ּ ְ ּ ּ שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת בְּ רָ כָ ה וְחֶ סֶ ד וְחַ יִים ּ ּ ּ . וְזֶהו שֶׁ אָ מַ ר יִצְ חָ ק ּ לְ עֵשָׂ ו שָׂ א נָא כֵ לֶיך וְ כו ּ ָ . ' וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל בְּ דֹק סַ כִּ ינְ ך ושְׁ חֹט יָפֶ ה שֶׁ לֹא תַ אֲכִ ילֵנִי נְבֵ לָה כִּ י עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ ָ הַ שְׁ חִ יטָ ה הַ כְּ שֵׁ רָ ה מַ עֲלִ ין אֶ ת הַ נֶפֶ שׁ מֵ חַ י לִ מְ דַ בֵּ ר ּ ּ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הִ תְ עַלות הַ נֶפֶ שׁ עַל הַ גּוף כַּ מְ בֹאָ ר ּ ּ ּ ּ ּ ּ בַּ מַ אֲמָ ר ) ז " ל לקוטי מוהר " ן חלק א '( בַּ אֲרִ יכות לְ עִ נְיַן ּ ּ הַ שׁ וֹ חֲטִ ים עַיֵן שָׁ ם ּ . וְ עַל־כֵּ ן מֵ אַ חַ ר שֶׁ כַּ וָנַת יִצְ חָ ק הָ יָה ּ לְ טוֹ בָ ה בִּ שְׁ בִ יל לְ הַ כְ נִיעַ הַ גּוף בְּ חִ ינוֹ ת עֵשָׂ ו אֶ ל ּ הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ , ל"ּ כַּ נַ עַל־כֵּן הִ זְהִ ירוֹ שֶׁ יִשְׁ חֹט יָפֶ ה ּ . כִּ י עַל־יְדֵ י זֶה עוֹ לָה הַ נֶפֶ שׁ וְ כו ּ ּ ) ' :( צז

Segment 33
HE:
כה,כט ּ וַיָזֶד יַ עֲקֹב נָזִיד

Segment 34
HE:
... עֵשָׂ ו הוא זֻהֲמָ א דְ דַ הֲבָ א ּ ּ , בְּ חִ ינַת רַ ע הַ כּ וֹ לֵל שֶׁ אֵ ין בּ וֹ שׁ ום טוֹ ב ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת מֵ זִיד , כִּ י הַ מֵ זִיד הָ אָ דָ ם עוֹ שֶׂ ה ּ ־ עַל יְדֵ י רְ תִ יחַ ת הַ דָ מִ ים בְּ זָדוֹ ן ּ , בְּ כַ עַס , בִּ רְ צִ יחָ ה , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת עֵשָׂ ו . וְ עַל שֵׁ ם זֶה נִקְ רָ א " מֵ זִיד , " עַל שֵׁ ם רְ תִ יחַ ת ּ הַ דָ מִ ים בִּ בְ חִ ינַת ) בְּ רֵ אשִׁ ית כה , : ( כט ּ וַיָזֶד יַעֲקֹב נָזִיד , שֶׁ מִ שָׁ ם יְנִיקַ ת עֵשָׂ ו ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב שָׁ ם ּ : הַ לְ עִ יטֵ נִי נָא מִ ן הָ אָ דֹם הָ אָ דֹם הַ זֶה וְ כו ּ ּ . ' אֲבָ ל הַ שׁ וֹ גֵג הָ ּ אָ דָ ם עוֹ שֶׂ ה ־ עַל יְדֵ י כְּ בֵ דות ּ , ־ עַל יְדֵ י הַחֲלָבִ ים שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת לָבָ ן , שֶׁ הֵם מַ כְ בִּ ידִ ים עַל הַ גּוף וְ סוֹ תְ מִ ין דַ עְ תוֹ עַד שֶׁ נוֹ פֵל ּ ּ ּ ּ לִ בְ חִ ינַת שֵׁ נָה , בְּ חִ ינַת תַ רְ דֵ מָ ה ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת שִׁ כְ חָ ה ּ , וְ עַל ־ יְדֵ י זֶה שׁ וֹ כֵחַ וְ עוֹ שֶׂ ה הָ אִ סּ ור בְּ שׁ וֹ גֵג ּ . וְזֶה שֶׁ מָ צִ ינו שֶׁ בְּ כָ ל מַ סֶּ כֶ ת כְּ רִ יתוֹ ת ובִ שְׁ אָ ר מְ קוֹ מוֹ ת ּ ּ ּ " ּ הַ שַׁ ס דֶ רֶ ך הַ תַ נָא תָ מִ יד כְּ שֶׁ רוֹ צֶ ה לְ דַ בֵּ ר מִ שׁ וֹ גֵג ּ ּ ּ ּ ּ ְ , ּ הוא מְ צַ יֵר אוֹ תוֹ בַּ אֲכִ ילַת חֵ לֶב ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו שָׁ ם ּ ) כְּ רִ יתות ּ יא :(: אָ מְ רו לוֹ אָ כַ ּ לְ תָ חֵ לֶב וְ כו ּ ּ . ' וְ כֵ ן בְּ כָ ל הַ מַ סֶּ כֶ ת ּ , ּ עַיֵן . שָׁ ם כִּ י חֵ לֶב הוא בְּ חִ ינַת לָבָ ן ּ , בְּ חִ ינַת שׁ וֹ גֵג . וְזֶה שֶׁ כָּ תוב בַּ סְּ פָ רִ ים ּ , שֶׁ הַ תְ שׁ ובָ ה קָ שָׁ ה עַל הַ שׁ וֹ גֵג ּ ּ ּ הַ מֵ זִיד מֵ עַל יוֹ תֵ ר ּ

Segment 35
HE:
, הַ מֵ זִיד בְּ וַדַ אי ּ ּ ־ ּפִ י ־ עַל ־ אַ ף כֵן חָ מור מְ אֹד מִ ן הַ שׁ וֹ גֵג ּ ּ , ְ אַ ך יֵשׁ בָּ זֶה אֳפָ נִים , כִּ י בְּ אֹפֶ ן אֶ חָ ד קְ לִ פַ ת לָבָ ן קָ שָׁ ה מְ אֹד ּ , הַ רְ בֵּה יוֹ תֵ ר מִ קְ לִ פַ ת עֵשָׂ ו ּ ּ , כִּ י לָבָ ן בָּ א בְּ עָרְ מָ ה ובְ מִ רְ מָ ה ּ ובְ תַ חְ בּ ולוֹ ת עַד שֶׁ מַ סְ תִ יר ומְ עַרְ בֵּ ב דַ עְ תוֹ וְ אֵ ין יָכוֹ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ לִ שְׁ מֹ ר מִ מֶ נו כָּ ל ּ ּ ּ . ְ כָּ ך ־ וְזֶה בְּ חִ ינַת הַ שְׁ גָגוֹ ת שֶׁ מַ כְ שִׁ ילוֹ ּ ּ בְּ לֹא דַ עְ תוֹ ּ ּ . וְ עַל ־ כֵּן קָ שֶׁ ה מְ אֹד לָצֵ את מִ מֶ נו כִּ י אִ ם ּ ּ ּ בְּ סִ יועַ גָּדוֹ ל מִ לְ עֵלָא ּ ּ ּ ּ , אֲבָ ל עֵשָׂ ו שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מֵ זִיד ּ שֶׁ הוא בָּ א בִּ רְ צִ יחָ ה ּ , אֲזַי אֶ פְ שָׁ ר לַחֲגֹ ר מָ תְ נָיו ולְ הִ תְ גַּבֵּ ר לִ לְ חֹם עִ מוֹ לְ הָ רְ גוֹ ולְ הַ כְ נִיעוֹ ּ ּ ּ . אָ מֵ ן , כֵּן יְהִ י רָ צוֹ ן ) :( צח

Segment 36
HE:
כז,ג וְ צֵ א הַ שָׂ דֶ ה וְ צודָ ה לִּ י צָ יִד ּ ּ

Segment 37
HE:
וְ עַל־כֵּן רָ צָ ה יִצְ חָ ק לְ בָ רֵ ך אֶ ת עֵשָׂ ו עַל־יְדֵ י שֶׁ יֵצֵא ּ ְ הַ שָׂ דֶ ה וְיָבִ יא לוֹ מַ טְ עַמִ ים ּ ּ לֶאֱכֹל כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : וְ צֵ א הַ שָׂ דֶ ה וְ צודָ ה לִ י צָ יִד וְ כו ּ ּ ּ ּ ' וְ הָ בִ יאָ ה לִ י וְ אֹכֵלָה בַּ עֲבור ּ ּ תְ בָ רֶ כְ ך נַפְ שִׁ י ָ ּ . כִּ י עֵשָׂ ו רִ מָ ה אֶ ת אָ בִ יו עַד שֶׁ הָ יָה סָ בור ּ ּ שֶׁ אֵ ינוֹ רָ שָׁ ע , וְ עַל־כֵּן רָ צָ ה יִצְ חָ ק לִ שְׁ לֹחַ אֶ ת עֵשָׂ ו הַ שָׂ דֶ ה דַ ּ ּ יְקָ א שֶׁ יָבִ יא לוֹ לֶאֱכֹל מִ שָׁ ם ּ ּ , כְּ דֵ י שֶׁ יַכְ נִיס ּ הַ שֶׁ פַ ע וְ הָ אֲכִ ילָה מִ חוץ לִ פְ נִים ּ ּ , וְ עַל־יְדֵ י זֶה יִהְ יֶה רָ אוי ּ לְ קַ בֵּ ל הַ בְּ רָ כוֹ ת . כִּ י בֶּ אֱמֶ ת מִ י שֶׁ הוא אִ ישׁ כָּ שֵׁ ר ּ ומַ אֲמִ ין בְּ צַ דִ יקִ ים ומַ חֲזִיק אוֹ תָ ם ּ ּ ּ , אֲזַי לִ פְ עָמִ ים הוא ּ מַ עֲלָה גְּדוֹ לָה מַ ה שֶׁ יוֹ צֵ א לַחוץ לַשָׂ דֶ ה לַעֲסֹק בְּ עִ סְ קֵ י ּ ּ ּ ּ מְ לָאכָ ה ומַ שָׂ א ומַ תָ ן ּ ּ ּ ּ , כִּ י כָּ ל כַּ וָנָתוֹ אֵ ינוֹ לִ הְ יוֹ ת אִ ישׁ ּ שָׂ דֶ ה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , רַ ק הוא יוֹ צֵ א לְ פִ י שָׁ עָ ה בִּ שְׁ בִ יל ּ פַ רְ נָסָ ה כְּ דֵ י שֶׁ יַכְ נִיס הַ שֶׁ פַ ע וְ הַ פַ רְ ּ ּ ּ ּ נָסָ ה מִ חוץ לִ פְ נִים ּ עַל־יְדֵ י שֶׁ יִתֵ ן לְ הַ צַ דִ יק לֶאֱכֹל ּ ּ ּ ּ , וַאֲזַי הוא רָ אוי לִ בְ רָ כָ ה ּ ּ ּ בְּ וַדַ אי , כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ כְ נִיס הַ פַ רְ נָסָ ה מִ חוץ לִ פְ נִים ּ ּ כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת בְּ רִ ית וְ שַׁ בָּ ת שֶׁ הוא אֱמונָה ּ ּ , וֶאֱמונָה הִ יא מְ קוֹ ר הַ בְּ ּ רָ כוֹ ת שֶׁ מַ שְׁ לִ ים כָּ ל הַ בְּ רָ כוֹ ת ּ .'ּ וְ כו וְ עַל־כֵּן סָ בַ ר יִצְ חָ ק שֶׁ עֵשָׂ ו הוא בִּ בְ חִ ינָה זֹאת ּ , וְ עַל־כֵּן אָ מַ ר לוֹ ' צֵ א הַ שָׂ דֶ ה ּ — ' שֶׁ יֵצֵ א רַ ק לְ פִ י שָׁ עָה ּ , ' ּ וְ צודָ ה ּלִ י צָ יִד — ' שֶׁ כָּ ל כַּ וָנָתוֹ יִהְ יֶה רַ ק בִּ שְׁ בִ יל אָ בִ יו הַ צַ דִ ּ ּ ּ ק י כְּ דֵ י שֶׁ יִתֵ ן לְ הַ צַ דִ יק לֶאֱכֹל ּ ּ ּ ּ , כִּ י אֲכִ ילַת הַ צַ דִ יק הוא ּ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת לֶחֶ ם הַ פָ נִים ּ . ומִ י שֶׁ יוֹ צֵ א לַחוץ וְ עוֹ סֵ ק בְּ מַ שָׂ א ּ ּ ּ ּ ומַ תָ ן ומֵ בִ יא לְ הַ צַ דִ יק לֶאֱכֹל ומְ פַ רְ נֵס אוֹ תוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , ּ בְּ וַדַ אי

Segment 38
HE:
ֹאַ שְׁ רֵ י לו , וְ הוא רָ אוי בְּ וַדַ אי לְ ּ ּ ּ כָ ל הַ בְּ רָ כוֹ ת , כִּ י דַ יְקָ א ּ עַל־יְדֵ י זֶה מַ כְ נִיס הַ שֶׁ פַ ע מִ חוץ לִ פְ נִים מֵ אַ חַ ר ּ ּ שֶׁ מְ פַ רְ נֵס ומַ אֲכִ יל אֶ ת הַ צַ דִ יק שֶׁ אֲכִ ילָתוֹ בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ לֶחֶ ם הַ פָ נִים שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה מַ כְ נִיסִ ין הַ שֶׁ פַ ע לִ פְ נִים ּ ּ ...

Segment 39
HE:
אֲבָ ל בֶּ אֱמֶ ת עֵשָׂ ו הָ יָה רָ חוֹ ק מִ זֶה בְּ תַ כְ לִ ית ּ , כִּ י עֵשָׂ ו הָ יָה אִ ישׁ שָׂ דֶ ה מַ מָ שׁ ּ , שֶׁ הָ יָה רַ ק בַּ חוץ וְ לֹא רָ צָ ה לִ כְ נֹס ּ לִ פְ נִים לְ תוֹ ך הַ קְ דֻ שָׁ ה כְּ לָל ּ ּ ְ . וְ עַל־כֵּן כְּ תִ יב : וַיֵלֶך עֵשָׂ ו ְ ּ הַ שָׂ דֶ ה לָצוד צַ יִד לְ הָ בִ יא ּ ּ — אַ ף מֵ הַ גָּזֵל כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו ּ " זַ ) ל בְּ רֵ אשִׁ ית רַ בָּ ה פָ רָ שָׁ ה סה ומובָ א ּ ּ ּ בְּ פֵ רושׁ רַ שִׁ ּ " י שָׁ ם . ( וְזֶהו שֶׁ יִצְ חָ ק אָ מַ ר לוֹ ּ ּ : וְ צֵ א הַ שָׂ דֶ ה ּ ', ּ וְ כו ּובְ עֵשָׂ ו כְּ תִ יב : וַיֵלֶך עֵשָׂ ו הַ שָׂ דֶ ה ּ ְ ּ , כִּ י יִצְ חָ ק אָ מַ ר לוֹ ' צֵ א הַ שָׂ דֶ ה ּ ' כְּ אִ לו כָּ ל יְשִׁ יבָ תוֹ וקְ בִ יעָ תוֹ ּ ּ ּ בִּ פְ נִים , רַ ק שֶׁ יֵצֵ א הַ שָׂ דֶ ה לְ פִ י שָׁ עָ ה ּ ּ , וְ עַל־כֵּן הִ זְכִּ יר לְ שׁ וֹ ן יְצִ יאָ ה . אֲבָ ל בְּ עֵשָׂ ו כְּ תִ יב : וַיֵלֶך עֵשָׂ ו הַ שָׂ דֶ ה ּ ְ ּ — לְ שׁ וֹ ן הֲלִ יכָ ה , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת לֹא הָ יְתָ ה נֶחְ שֶׁ בֶ ת אֶ צְ לוֹ לִ יצִ יאָ ה כְּ לָל רַ ק לַהֲלִ יכָ ה , כִּ י שָׁ ם בַּ שָׂ דֶ ּ ה עִ קַ ר מְ קוֹ מוֹ ּ , וְ עַל־כֵּן הִ זְכִּ יר הַ כָּ תוב אֶ צְ לוֹ לְ שׁ וֹ ן הֲלִ ּ יכָ ה וְ לֹא לְ שׁ וֹ ן יְצִ יאָ ה , כִּ י אֵ ינָה ּ נֶחְ שָׁ ב אֶ צְ לוֹ לִ יצִ יאָ ה מֵ אַ חַ ר שֶׁ שָׁ ם מְ קוֹ מוֹ ּ , כִּ י הוא ּ חִ יצוֹ נִי מַ מָ שׁ ּ . וְ עַל־כֵּן בֶּ אֱמֶ ת לֹא קִ בֵּ ל הַ בְּ רָ כוֹ ת , כִּ י לֹא חָ פֵ ץ בִּ בְ רָ כָ ה וַתִ רְ חַ ק מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ . רַ ק יַעֲקֹב קִ בֵּ ל הַ בְּ רָ כוֹ ת , כִּ י הָ יָה אִ ישׁ ּתָ ם יוֹ שֵׁ ב אֹהָ לִ ים , אִ ישׁ תָ ם דַ יְקָ א ּ ּ , כִּ י זָכָ ה לֶאֱמונָה ּ שְׁ לֵמָ ה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ' אִ ישׁ תָ ם ּ ' בְּ חִ ינַת תְ מִ ימות ּ ּ ושְׁ לֵמות ּ ּ , כִּ י עִ קַ ר שְׁ לֵמות כָּ ל הַ דְ בָ רִ ּ ּ ּ ים וְ כָ ל הַ בְּ רָ כוֹ ת הִ יא הָ אֱמונָה ּ . וְ עַל־כֵּן נֶאֱמַ ר בְּ יַעֲקֹב בְּ עֵת שֶׁ קִ בֵּ ל הַ בְּ רָ כוֹ ת ּ : רְ אֵ ה רֵ יחַ בְּ נִי כְּ רֵ יחַ שָׂ דֶ ה אֲשֶׁ ר בֵּ רֲ כוֹ וְ כו ּ ', ' כְּ רֵ יחַ שָׂ דֶ ה ' ּדַ יְקָ א , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת שָׂ דֶ ה דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת שְׂ דֵ ה גַּן־עֵדֶ ן , ֶׁש הוא בְּ חִ ינַת חֲקַ ל תַ פוחִ ין קַ דִ ישִׁ ין ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ קְ דֻ שַׁ ת שַׁ בָּ ת שֶׁ מַ עֲלִ ין אָ ז מִ שָׂ דֶ ה לְ בַ יִת ּ ּ ּ , שֶׁ כָּ ל זֶה הוא ּ הֵפֶ ך הַ שָׂ דֶ ה שֶׁ ל עֵשָׂ ו שֶׁ הָ יָה אִ ישׁ שָׂ דֶ ה ּ ְ . כִּ י יַעֲקֹב זָכָ ה לִ שְׁ מִ ירַ ת הַ בְּ רִ ית וֶאֱמונָה בְּ חִ ינַת שַׁ בָּ ּ , ת שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה זָכָ ה לְ קַ בֵּ ל הַ בְּ רָ כוֹ ת , כִּ י זָכָ ה לְ הַ כְ נִיס הַ שֶׁ פַ ע מִ חוץ ּ ּ לִ פְ נִים , עַל־כֵּן נִסְ מָ ך מִ יָד אַ חַ ר ּ ְ ' כְּ רֵ יחַ שָׂ דֶ ה אֲשֶׁ ר בֵּ רֲ כוֹ ה ' — '' וְיִתֶ ן לְ ך הָ אֱלֹקִ ים ָ ּ מִ טַ ל הַ שָׁ מַ יִם ּ ּ ' ' ּ וְ כו שֶׁ הֵם הַ בְּ רָ כוֹ ת שֶׁ קִ בֵּ ל עַל־יְ ּ דֵ י תִ קון הַ שָׂ דֶ ה דַ יְקָ א ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י כְּ שֶׁ זוֹ כִ ין לְ תַ קֵ ן בְּ חִ ינַת שָׂ דֶ ה לְ הַ עֲלוֹ ת מִ שָׂ דֶ ה לְ בַ יִת ּ ּ ּ שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת ּ ּ ' קַ בָּ לַת שַׁ בָּ ת ' בְּ חִ ינַת לְ כָ ה דוֹ דִ י נֵצֵא ּ הַ שָׂ דֶ ה , אָ ז זוֹ כִ ין עַל־יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א לְ קַ בֵּ ל כָּ ל הַ בְּ רָ כוֹ ת ּ ּ שֶׁ נִמְ שָׁ כִ ין מִ שַׁ בַּ ת אֱמונָה שֶׁ הִ יא מְ קוֹ ר הַ בְּ רָ כָ ה ּ ּ , וְ כַ מובָ א בְּ כַ וָנוֹ ת שַׁ בָּ ת ּ ּ ּ , שֶׁ יֵשׁ שָׂ דֶ ה דְ סִ טְ רָ א אָ חֳרָ א וְיֵשׁ ּ ּ שָׂ דֶ ה דִ קְ דֻ שָׁ ה וְ כו ּ ּ ּ ' ּ עַיֵן שָׁ ם ) :( צט

Segment 40
HE:
כז,ה וְ רִ בְ קָ ה שׁ ֹמַ עַת בְּ דַ בֵּ ר יִצְ חָ ק

Segment 41
HE:
כִּ י רִ בְ קָ ה יָדְ עָ ה כָּ ל זֹאת הֵיטֵ ב שֶׁ עֵשָׂ ו הוא רָ שָׁ ע גָּמור ּ ּ ּ וְ כַ וָנָתוֹ לְ הָ רַ ע , עַל־כֵּן שָׁ לְ חָ ה אֶ ת יַעֲקֹב לְ קַ בֵּ ל הַ בְּ רָ כוֹ ת בְּ רַ מָ אות מֵ אָ בִ יו ּ ּ , כִּ י יַעֲקֹב הַ צַ דִ יק אִ י אֶ פְ שָׁ ר לוֹ לְ קַ בֵּ ל ּ ּ הַ בְּ רָ כוֹ ת שֶׁ הֵם שֶׁ פַ ע הַ פַ רְ נָסָ ה בָּ עוֹ לָם הַ זֶה כִּ י אִ ּ ּ ם עַל־יְדֵ י רַ מָ אות הַ זֹאת שֶׁ מֻכְ רָ ח לְ הַ לְ בִּ ישׁ אֶ ת עַצְ מוֹ ּ ּ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת עֲשִׂ יָה גַּשְׁ מִ יִית שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת עֵשָׂ ו כְּ דֵ י ּ ּ ּ שֶׁ יוכַ ל לְ קַ בֵּ ל פַ רְ נָסָ ה ּ ּ ּ . וְזֶהו שֶׁ הִ לְ בִּ ישָׁ ה אוֹ תוֹ בִּ לְ בושֵׁ י ּ ּ עֵשָׂ ו וְ לֹא הִ כִּ ירוֹ , ' כִּ י הָ יו יָדָ יו כִּ ּ ידֵ י עֵשָׂ ו אָ חִ יו שְׂ עִ רֹת וַיְבָ רֲ כֵ הו ', ּ כִּ י בֶּ אֱמֶ ת יַעֲקֹב בְּ שָׁ רְ שׁ וֹ רָ חוֹ ק מִ פַ רְ נָסָ ה ּ גַּשְׁ מִ יִית ּ , כִּ י חֶ לְ קוֹ רַ ק תוֹ רָ ה ומִ צְ ווֹ ת בְּ חִ ינַת הֶ אָ רַ ת ּ ּ הָ רָ צוֹ ן שֶׁ הוא הֵפֶ ך עֲשִׂ יָה גַּשְׁ מִ יִית ּ ּ ְ ּ . ּובֶ אֱמֶ ת לֶעָ תִ יד כְּ שֶׁ יָבוֹ א מָ שִׁ ּ יחַ בִּ מְ הֵרָ ה בְּ יָמֵ ינו לֹא יַעַסְ קו יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ בְּ שׁ ום עֵסֶ ק ּ , כִּ י יִתְ קַ יֵם ּ : " וְ עָמְ דו זָרִ ים וְרָ עו צֹאנְכֶם ּ ּ ". 'ּ וְ כו וְ עַל־כֵּן אִ ם הָ יָה יַעֲקֹב נִכְ נָס לְ יִצְ חָ ק בְּ לִ י לְ בושֵׁ י ּ עֵשָׂ ו וְ הָ יָה מְ בַ קְ שׁ וֹ שֶׁ יְבָ רְ כוֹ שֶׁ יִתֶ ן לוֹ ה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ פַ ע ְ וְ הַ צְ לָחָ ה בְּ עִ סְ קֵ י פַ רְ נָסָ תוֹ לֹא הָ יָה יִצְ חָ ק מְ רֻ צֶ ה לָזֶה ּ ּ , כִּ י הָ יָה אוֹ מֵ ר לוֹ : לָמָ ה לְ ך לַחְ שׁ ֹב פַ רְ נָסָ ה כְּ לָל ּ ּ ָ , כִּ י אַ תָ ה צָ רִ יך רַ ק לַעֲסֹק בְּ תוֹ רָ ה ותְ פִ לָה ופַ רְ נָסָ תְ ך תִ הְ יֶה ּ ּ ָ ְ ּ ּ ּ נַעֲשֵׂ ית עַל־יְדֵ י אֲחֵ רִ ים . ְו הֵם צְ רִ יכִ ים לְ בַ קֵ שׁ עַל ּ פַ רְ נָסָ ה כְּ דֵ י לְ הַ חֲזִיק אוֹ תְ ך ָ ּ , כִּ י זֶה עִ קַ ר הַ תַ כְ לִ ית ּ ּ ּ שֶׁ לָהֶם , אֲבָ ל אַ תָ ה צָ רִ יך לִ הְ יוֹ ת רַ ק יוֹ שֵׁ ב אֹהֶ ל ְ ּ . וְ לִ בְ לִ י לַחְ שׁ ֹב שׁ ום פַ רְ נָסָ ה כְּ לָל כְּ מוֹ שֶׁ יִהְ יֶה לֶעָתִ יד בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ ּ שֶׁ יִתְ קַ יֵם ּ ּ : " וְ עָ מְ דו זָרִ ים וְרָ עו צֹאנְכֶם וְ כו ּ ּ ּ , "' ּוכְ מוֹ שֶׁ אָ מַ ר רַ בִּ י שִׁ מְ עוֹ ן בַּ ר יוֹ חָ אי : אֶ פְ שָׁ ר אָ דָ ם חוֹ רֵ שׁ בִּ שְׁ עַת חֲרִ ישָׁ ה וְזוֹ רֵ עַ בִּ שְׁ עַת זְרִ יעָ ה וְ כו ' ּ תוֹ רָ ה מַ ה תְ הֵא ּ ּ עָ לֶיהָ ? אֶ לָא בִּ זְמַ ן שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל עוֹ שִׂ ין רְ צוֹ נוֹ שֶׁ ל מָ קוֹ ם ּ ּ ְמ לַאכְ תָ ן נַעֲשֵׂ ית עַל־יְדֵ י אֲחֵ רִ ים ּ , כִּ י יִצְ חָ ק רָ צָ ה שֶׁ יִתְ נַהֵג הָ עוֹ לָם תֵ כֶ ף כְּ מוֹ שֶׁ יִהְ יֶה בַּ סּ וֹ ף כְּ שֶׁ יָבוֹ א ּ ּ ּ ּ מָ שִׁ יחַ בִּ מְ הֵרָ ה בְּ יָמֵ ינו ) ּ אמן ( ... (: ק )

Segment 42
HE:
כז,כב ּ הַ קוֹ ל קוֹ ל יַעֲקֹב

Segment 43
HE:
וְזֶה כָּ ל עִ נְיַן הַ בְּ רָ כוֹ ת שֶׁ הֻכְ רַ ח יַעֲקֹב לְ קַ בְּ לָם בְּ חָ כְ מָ ה ּ מִ יִצְ חָ ק אָ בִ יו כִּ י טָ עָ ה בְּ עֵשָׂ ו . וְ כָ ל זֶה הָ יָה עַל־יְדֵ י שֶׁ הָ לַך עֵשָׂ ו אַ חַ ר תַ אֲווֹ תָ יו בִּ פְ רָ ט תַ אֲוָה הַ יְדועָ ה כְּ מוֹ ּ ּ ּ ְ שֶׁ כָּ תוב וַיְהִ י עֵשָׂ ו בֶּ ן אַ רְ בָּ עִ ים שָׁ נָה וַיִקַ ח וְ כו ּ ּ ּ ּ ' ּ וַתִ הְ יֶין◌ָ

Segment 44
HE:
מֹרַ ת רוחַ לְ יִצְ חָ ק ולְ רִ בְ קָ ה וכְ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ ּ ּ ּ " י שָׁ ם שֶׁ נִמְ שַׁ ל לַחֲזִיר שֶׁ פוֹ שֵׁ ט טְ לָפָ יו וְ כו ּ ּ ּ . ' וְזֶה וַתִ כְ הֶין◌ָ עֵינָיו ּ מֵ רְ אֹת שֶׁ מֵ רֹב רִ שְׁ עַת עֵשָׂ ו שֶׁ עָסַ ק בְּ מִ רְ מָ ה כָּ זֹאת עַד ּ שֶׁ גַּם יִצְ חָ ק הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת כָּ הו עֵי ּ ּ ּ נָיו מֵ רְ אוֹ ת הָ אֱמֶ ת עַד שֶׁ רָ צָ ה לְ בָ רֵ ך חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם אֶ ת עֵשָׂ ו הָ רָ שָׁ ע וְ אָ מַ ר לוֹ ְ הָ בִ יאָ ה לִ י צַ יִד וְ כו ּ ּ ' כִּ י סָ בַ ר שֶׁ עֵשָׂ ו חָ פֵ ץ בֶּ אֱמֶ ת לְ הַ אֲכִ ילוֹ ולְ פַ רְ נְסוֹ בְּ חִ ינַת כִּ י צַ יִד בְּ פִ יו ּ . כִּ י בְּ וַדַ אי ּ הֵבִ ין יִצְ חָ ק שֶׁ יַעֲקֹב עוֹ ּ סֵ ק בְּ תוֹ רָ ה וַעֲבוֹ דָ ה יוֹ תֵ ר מֵ עֵשָׂ ו שֶׁ הָ יָה אִ ישׁ שָׂ דֶ ה וְיַעֲקֹב הָ יָה אִ ישׁ תָ ם יוֹ שֵׁ ב אֹהָ לִ ים ּ , רַ ק סָ בַ ר שֶׁ עֵשָׂ ו מְ רֻ צֶ ה לְ פַ רְ נֵס אֶ ת יַעֲקֹב כְּ מוֹ שֶׁ הָ יָה ּ רָ גִיל לְ הָ בִ יא צַ יִד לְ יִצְ חָ ק , עַל־כֵּן רָ צָ ה לְ בָ רְ כוֹ בַּ עֲשִׁ ירות כְּ דֵ י שֶׁ ּ ּ ּ יוכַ ל לְ פַ רְ נֵס אֶ ת יַעֲקֹב . כִּ י יַעֲקֹב שֶׁ הוא הַ צַ דִ יק בְּ עַצְ מוֹ שֶׁ עוֹ סֵ ק בַּ תוֹ רָ ה בְּ תַ כְ לִ ית ּ ּ ּ ּ הַ קְ דֻ שָׁ ה לִ שְׁ מָ ה בִּ שְׁ לֵמות גָּמור אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ נוֹ טֶ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ

Segment 45
HE:
וַעֲשִׁ ירות פַ רְ נָסָ ה בִּ שְׁ בִ יל לִ שְׂ מֹאל מְ עַט ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן אֵ ין לוֹ פְ ּ ּ נַאי לְ צַ יֵר אֶ ת הָ עֲשִׁ ירות לְ גַמְ רֵ י ּ ּ ובְ הֶ כְ רֵ חַ שֶׁ יִהְ יֶה מְ לַאכְ תוֹ נַעֲשֵׂ ית עַל־יְדֵ י אֲחֵ רִ ים ּ ּ ּ . ובִ שְׁ בִ יל זֶה הַ הֶ כְ רֵ חַ שֶׁ זְבולון יַחֲזִיק אֶ ת יִשָׂ שכָ ר ּ ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת שְׂ מַ ח זְבולֻן בְּ צֵ אתֶ ך וְיִשָׂ שכָ ר בְּ אֹהָ לֶיך וְ כו ּ ּ ָ ָ ּ ' וְ עַל־כֵּן סָ בַ ר יִצְ חָ ק לְ בָ רֵ ך אֶ ת עֵשָׂ ו בְּ פַ רְ נָסָ ה בִּ שְׁ בִ יל ְ זֶה כְּ דֵ י שֶׁ יַחֲזִיק אֶ ת יַעֲקֹב הַ צַ דִ יק שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה בְּ וַדַ אי ּ ּ ּ ּ הָ יָה מִ תְ תַ קֵ ן עֵשָׂ ו וְהָ יָה שָׁ ב בִּ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן דִ קְ דֵ ק ּ ּ יִצְ חָ ק וְ אָ מַ ר לוֹ וַעֲשֵׂ ה לִ י מַ טְ עַמִ ים כַּ אֲשֶׁ ּ ר אָ הַ בְ תִ י ּ וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל כַּ אֲשֶׁ ר אָ הַ בְ תִ י מִ פִ קודִ ין דַ עֲשֵׂ ה ּ ּ ּ ּ ּ וְ לֹא כַּ אֲשֶׁ ר שָׂ נֵאתִ י מִ פִ קודִ ין דְ לֹא תַ עֲשֶׂ ה ּ ּ ּ ּ , הַ יְנו ּ שֶׁ הִ זְהִ יר אוֹ תוֹ שֶׁ יִהְ יו הַ מַ טְ עַמִ ים רַ ק לְ יָמִ ין שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת מִ צְ וֹ ת עֲשֵׂ ה וְ לֹא לִ שְׂ מֹאל שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת לֹא ּ תַ עֲשֶׂ ה , הַ יְנו שֶׁ כָּ ל כַּ וָנָתוֹ בְּ הַ מַ טְ עַמִ ים יִהְ יֶה רַ ק ּ ּ ּ ּ בִּ שְׁ בִ יל בְּ חִ ינַת יָמִ ין בִּ שְׁ בִ יל הַ צַ דִ יק לְ הַ חֲזִיקוֹ כְּ דֵ י ּ ּ שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה יַחֲזֹר וְיָשׁ וב גַּם הוא מִ שְׂ מֹאל לְ יָמִ ין ּ ּ ּ . וְרִ בְ קָ ה שׁ ֹמַ עַת בְּ דַ בֵּ ר יִצְ חָ ק וְ כו ' ּ וְ הִ יא יָדְ עָ ה הָ אֱמֶ ת שֶׁ כָּ ל כַּ וָנַת עֵשָׂ ו רַ ק לְ הָ רֵ עַ עַל־כֵּן הִ זְהִ ירָ ה אֶ ת יַעֲקֹב ּ לַחֲטֹף אֶ ת הַ בְּ רָ כוֹ ת בְּ חָ כְ מָ ה מֵ אָ בִ יו . וְזֶה שֶׁ הִ לְ בִּ ישָׁ ה אוֹ תוֹ בְּ בִ גְדֵ י עֵשָׂ ו וְ כו ' ּ וְ כֵן הִ לְ בִּ ישָׁ ה עַל יָדָ יו וְ עַל חֶ לְ קַ ת צַ וָארָ יו אֶ ת עוֹ רוֹ ת גְּדָ יֵי הָ עִ זִים וְ כו ּ ּ ּ ' וְ עַל־יְדֵ י זֶה וְ לֹא הִ כִּ ירוֹ כִּ י הָ יו יָדָ יו כִּ ידֵ י עֵשָׂ ו אָ חִ יו שְׂ עִ ירוֹ ת וַיְבָ רֲ כֵ הו ּ ּ , זֶה רֶ מֶ ז שֶׁ הַ צַ דִ יק בְּ חִ ינַת יַעֲקֹב שֶׁ עוֹ סֵ ק בַּ תוֹ רָ ה רַ ק ּ ּ ּ לִ שְׁ מָ ה מֻכְ רָ ח לְ הַ לְ בִּ ישׁ אֶ ת עַצְ מוֹ ּ בִּ בְ חִ ינַת שְׂ עִ ירוֹ ת בִּ בְ חִ ינַת בִּ גְדֵ י עֵשָׂ ו שֶׁ הֵ ם בְּ חִ ינַת שֶׁ לֹא לִ שְׁ מָ ה בְּ חִ ינַת ּ ּ שְׂ מֹאל בִּ שְׁ בִ יל לְ קַ בֵּ ל אֶ ת בִּ רְ כַּ ת הַ פַ רְ נָסָ ה וְהָ עֲשִׁ ירות ּ ּ שֶׁ נִמְ שָׁ ך מִ שְׂ מֹאל ּ ְ ּ . וְזֶה שֶׁ אָ מַ ר יִצְ חָ ק הַ קוֹ ל קוֹ ל יַעֲקֹב ּ וְ הַ יָדַ יִם יְדֵ י ּ עֵשָׂ ו וְ כו ' ּ וְ עַל־יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א וַיְבָ רֲ כֵ הו כִּ י ּ ּ אָ מַ ר שֶׁ הַ קוֹ ל קוֹ ל יַעֲקֹב בִּ קְ דֻ שָׁ ה ובְ צַ חות וְזַכּ ות נִפְ לָא ּ ּ ּ ּ ּ . וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן וְ הַ יָדַ יִם שֶׁ הֵם כְּ לֵי הַ מַ עֲשֶׂ ה הַ מַ מְ שִׁ יכִ ין ּ ּ ּ ּ הָ עֲשִׁ ירות הֵם בִּ בְ חִ ינַת יְדֵ י עֵשָׂ ו בְּ אֵ יזֶה ּ בְּ חִ ינָה שֶׁ ל שְׂ מֹאל עַל־יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א וַיְבָ רֲ כֵ הו בַּ עֲשִׁ ירות ּ ּ ּ , כִּ י דַ יְקָ א ּ עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינָה זֹאת מַ מְ שִׁ יכִ ין עֹשֶׁ ר וְ כָ בוֹ ד . וְזֶהו גַּם־כֵּן ּ בְּ חִ ינַת הַ קוֹ ל קוֹ ל יַעֲקֹב שְׁ נֵי קוֹ לוֹ ת וְ קוֹ ל רִ אשׁ וֹ ן מָ לֵא ּ וְ הַ שֵׁ נִי חָ סֵ ר רֶ מֶ ז עַ ּ ל שְׁ תֵ י בְּ חִ ינוֹ ת ּ

Segment 46
HE:
שֶׁ ל הַ צַ דִ יק כְּ שֶׁ עוֹ סֵ ק ּ ּ בַּ תוֹ רָ ה שֶׁ בְּ הֶ כְ רֵ חַ שֶׁ יִהְ יֶה קוֹ ל הַ קָ דוֹ שׁ כָּ לול מִ שְׁ נֵי ּ ּ ּ ּ ּ קוֹ לוֹ ת יָמִ ין ושְׂ מֹאל כְּ דֵ י לְ הַ מְ שִׁ יך גַּם עֹשֶׁ ר וְ כָ בוֹ ד ְ ּ . וְ עַל־כֵּן קוֹ ל שֵׁ נִי חָ סֵ ר ו ' כִּ י בַּ שְׂ מֹאל בְּ חִ ינַת צָ פוֹ ן ּ שָׁ ם הַ חֶ סְ רוֹ ן כִּ י צָ פוֹ ן חָ סֵ ר ומִ שָׁ ם דַ יְקָ א נִמְ שָׁ ך הַ זָהָ ב ּ ְ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת עֲשִׁ ירות כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב מִ צָ פוֹ ן זָהָ ב יֶאֱתֶ ה ּ ּ ּ .. . וְ אָ ז בֵּ רְ כוֹ בַּ עֲשִׁ ירות מֻפְ לָג כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב וְיִתֶ ן לְ ך הָ אֱלֹקִ ים ָ ּ ּ ּ מִ טַ ל הַ שָׁ מַ יִם ומִ שְׁ מַ נֵי הָ אָ ּ ּ ּ ּ רֶ ץ וְ כו ' ּ יַעַבְ דוך עַמִ ים וְ כו ּ ּ ּ ָ ' שֶׁ כָּ ל הָ עַמִ ים שֶׁ הֵם מִ בַּ חוץ מִ בְּ חִ ינַת סִ טְ רָ א דִ שְׂ מָ אלָא ּ ּ ּ כֻּלָם יִהְ יו נִכְ נָעִ ים ובְ טֵ לִ ים אֵ לָיו וְ כָ ל הַ שֶׁ פַ ע וְ הָ עֲשִׁ ירות ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ נִמְ שָׁ ך מִ שְׂ מֹאל הַ כּ ֹל יִהְ יֶה נִמְ שָׁ ך אֵ לָיו כִּ י הַ כּ ֹל מִ מֶ ּ ּ ְ ְ ּ ּ ּ נו לְ בַ ד עַל־יְדֵ י עֵסֶ ק תוֹ רָ תוֹ ּ . וְ אַ חַ ר כָּ ך כְּ שֶׁ נִכְ נַס עֵשָׂ ו עִ ם ּ ְ הַ מַ טְ עַמִ ים אָ ז וַיֶחֱרַ ד יִצְ חָ ק חֲרָ דָ ה גְּדֹלָה עַד מְ אֹד ּ ּ ּ שֶׁ נִכְ נַס עִ מוֹ גֵּיהִ נֹם וְ אָ ז הִ סְ כִּ ים יִצְ חָ ק מִ דַ עְ תוֹ עַל ּ ּ ּ ּ ּ הַ בְּ רָ כוֹ ת שֶׁ בֵּ רַ ך אֶ ת יַעֲקֹב וְאָ מַ ר ְ גַּם בָּ רוך יִהְ יֶה ּ ְ , כִּ י אָ ז נוֹ דַ ע לוֹ הָ רִ שְׁ עות וְ הַ שֶׁ קֶ ר שֶׁ ל עֵשָׂ ו שֶׁ כָּ ל לִ מודוֹ הָ יָה ּ ּ ּ ּ רַ ק שֶׁ לֹא לִ שְׁ מָ ה לְ בַ ד בְּ שֶׁ קֶ ר גָּמור ּ ּ ּ , עַל־כֵּן בְּ וַדַ אי ּ מַ גִּיעִ ים כָּ ל בִּ רְ כַּ ת הָ עֲשִׁ ירות לְ יַעֲקֹב ּ . אֲבָ ל עֵשָׂ ו בָּ כָ ה וְ צָ עַק הַ רְ בֵּ ה עַד שֶׁ פָ עַל שֶׁ בֵּ רְ כוֹ וְ עַל חַ רְ בְּ ך תִ חְ יֶה וְ אֶ ת ָ ּ אָ חִ יך תַ עֲבֹד וְ כו ּ ּ ָ . ' כִּ י עֵשָׂ ו הָ רָ שָׁ ע בְּ חִ ינַת הַ ס מ " ) שֶׁ מִ תְ לַבֵּ שׁ בְּ כָ ל בְּ נֵי אָ דָ ם שֶׁ אֵ ינָם הֲגונִים ובִ פְ רָ ט ּ ּ ּ בְּ הַ לוֹ מְ דִ ים וְ הַ תַ לְ מִ ידֵ י חֲכָ מִ ים שֶׁ אֵ ינָם כָּ רָ אוי שֶׁ שָׁ ם ּ ּ ּ ּ כָּ רוך בְּ יוֹ תֵ ר כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ ְ ( ל" הָ יָה לוֹ אָ ז עֲדַ יִן כּ ֹחַ לִ צְ עֹק ולְ קַ טְ רֵ ג כִּ י אָ ז עֲדַ יִן לֹא נִתְ בָּ רֵ ר פְ גָמִ ים ּ ּ ל"ּ הַ נַ כִּ י לֹא יִתְ בָּ רֵ ר עַד שֶׁ יָבוֹ א מָ שִׁ יחַ וְ עַל־כֵּן אֵ ין ּ הֲלָכָ ה בְּ רורָ ה ומִ שְׁ נָה בְּ רורָ ה בְּ ּ ּ ּ מָ קוֹ ם אֶ חָ ד כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ . ל" וְ עַל־כֵּן וַיִזְעַק זְעָקָ ה גְּדוֹ לָה ומָ רָ ה ּ ּ ' ּ וְ כו עַד שֶׁ פָ עַל שֶׁ בֵּ רְ כוֹ וְ עַל חַ רְ בְּ ך תִ חְ יֶה וְ כו ּ ָ ּ ' כִּ י חֶ רֶ ב בְּ חִ ינַת גְּבורוֹ ת בְּ חִ ינַת דִ ין הַ קָ שֶׁ ה שֶׁ בַּ שְׂ מֹאל שֶׁ כָּ ל זְמַ ן ּ ּ ּ ּ שֶׁ אֵ ין מִ תְ בָּ רֵ ר לִ מוד הַ תוֹ רָ ה כָּ רָ אוי וְ הַ לוֹ מְ דִ ים חוֹ לְ קִ ים ּ ּ ּ ּ ּ עַל צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת יֵשׁ כּ ֹחַ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם לְ חַ רְ בּ וֹ שֶׁ ל עֵשָׂ ו ּ לְ הִ תְ גַּבֵּ ר . אֲבָ ל אַ ף־עַל־פִ י־כֵן אָ מַ ר לוֹ וְ אֶ ת אָ חִ יך ָ ּ תַ עֲבֹד כִּ י כָּ ל זְמַ ן שֶׁ אֵ ין הַ פְ גָם גָּדוֹ ל בְּ יוֹ תֵ ר עֲ ּ ּ דַ יִן מֻכְ רָ ח עֵשָׂ ו לִ הְ יוֹ ת נִכְ נָע לְ יַעֲקֹב בְּ חִ ינַת וְ אֶ ת אָ חִ יך תַ עֲבֹד רַ ק ָ ּ שֶׁ יֶשׁ לוֹ כּ ֹחַ לִ חְ יוֹ ת בְּ חַ רְ בּ וֹ נֶגֶד שְׁ אָ ר הָ אֻ מוֹ ת אֲבָ ל לֹא ּ ּ נֶגֶד יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ הֵם בְּ נֵי יַעֲקֹב כִּ י יַעֲקֹב בְּ וַדַ אי יֶשׁ לוֹ ּ שְׁ נֵי הַ כּ ֹחוֹ ת הֵן בְּ פִ יו הֵ ן בְּ חֶ רֶ ב שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת שְׂ מֹאל ּ כִּ י גַּם הַ כּ ֹחַ שֶׁ ל הַ שְׂ מֹאל בְּ חִ ינַת חֶ רֶ ב הַ כּ ֹל נִמְ שָׁ ך ְ ּ מִ מֶ נו ּ ּ ּ . רַ ק וְ הָ יָה כַּ אֲשֶׁ ר תָ רִ יד אָ ז ופָ רַ קְ תָ עֻלוֹ מֵ עַל ּ ּ ּ ּ צַ וָארֶ ך שֶׁ זֶה מְ רַ מֵ ז עַל הַ גָּלות הַ מַ ר הָ אַ חֲרוֹ ן הַ זֶה שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ָ ְּב חִ ינַת גָּלות עֵשָׂ ו הוא אֱדוֹ ם ּ ּ , הַ יְנו ּ ' כַּ אֲשֶׁ ר תָ רִ יד ּ — ' כְּ שֶׁ תִ תְ גַּבֵּ ר עַד שֶׁ תֵ רֵ ד לְ עֹמֶ ק הַ יְרִ ידָ ה שֶׁ נָפַ ל לְ שָׁ ם ּ ּ ּ הָ עֲשִׁ ירות שֶׁ ל יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ נִמְ שָׁ ך מִ שְׂ מֹאל עַל־יְדֵ י עֹצֶם ּ ְ ּ ּ ּ הַ פְ גָמִ ים שֶׁ ל הַ חוֹ לְ קִ ים , ל"ּ הַ נַ עַל־יְדֵ י זֶ ' ה ּ וַתֵ רֶ ד ּפְ לָאִ י ) ' ם" אֵ יכָ ה א , ( שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ הָ אֲלָפִ י ּ ּ ם " שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת הָ עֲשִׁ ירות ּ , יָרְ דו פְ לָאִ ים ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ בְּ שִׂ יחוֹ תָ יו הַ קְ דוֹ שִׁ ים ּ , וְ עַל־יְדֵ י זֶה בְּ עַצְ מוֹ יִהְ יֶה לְ ך ָ רְ דִ יָה ומֶ מְ שָׁ לָה ּ ּ , ' אָ ז ופָ רַ קְ תָ עֻל ּ ּ ּ וֹ מֵ עַל צַ וָארֶ ך ָ ּ ' — ' ּ וְ כו ֶׁש תוכַ ל לִ מְ שׁ ֹל גַּם נֶגְדָ ם ּ ּ ּ ) קא (:

Segment 47
HE:
כז,כב וְ הַ יָדַ יִם יְדֵ י עֵשָׂ ו ּ

Segment 48
HE:
... אֲפִ לו מִ גּוֹ י אָ סור לִ גְזֹל אֲבָ ל טָ עות גּוֹ י מֻתָ ר ּ ּ ּ ּ ּ . כִּ י אֵ ין לָהֶם אֲחִ יזָה אֶ לָא בִּ בְ חִ ינַת יָדַ יִם בִּ בְ חִ ינַת ּ בְּ רֵ ) אשִׁ ית , כז : ( כב וְ הַ יָדַ יִם יְדֵ י עֵשָׂ ו הַ יְנו מִ נְפִ ילוֹ ת הַ יָדַ יִם שֶׁ שָׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ כָּ ל הַ הַ שְׁ פָ עוֹ ת ּ , בִּ בְ חִ ינַת ) תְ הִ לִ ים קמה ּ ּ (: ּפוֹ תֵ חַ אֶ ת יָדֶ ך וְ כו ּ ָ ', כִּ י הַ יָדַ יִם הֵם בְּ חִ ינַת אֱמונָה שֶׁ שָׁ ם הָ עֲשִׁ ירות ּ ּ ּ ּ כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב וַיְהִ י יָדָ יו ּ אֱמונָה ּ . ומִ נְפִ ילַת הַ יָדַ יִם ּ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת שָׁ ם ) פח (: וְ הֵ מָ ה מִ יָדְ ך נִגְזָרו ּ ָ ּ ּ , ּ מִ שָׁ ם הֵם נֶאֱחָ זִים , וְ כַ מובָ א שֶׁ אֲחִ יזַת הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א בְּ סוֹ פֵי ּ ּ הָ אֶ צְ בָּ עוֹ ת . וְזֶה בְּ חִ ינַת : וְ הַ יָדַ יִם יְדֵ י עֵשָׂ ו ּ , וְ אֵ ין כּ ֹחוֹ

Segment 49
HE:
אֶ לָא בַּ יָד ּ ּ וְ . עַל־כֵּן אָ סור לִ גְזֹל מִ יָדוֹ כִּ י אָ סור לִ טֹל ּ ּ ּ ּ מֵ הֶם שֶׁ לֹא כַּ דִ ין כַּ יָדועַ וְ שָׁ ם בַּ יָדַ יִם הוא אֲחִ יזָתָ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ . אֲבָ ל טָ עות גּוֹ י מֻתָ ר כִּ י הֵם רְ חוֹ קִ ים מִ ן הַ חָ כְ מָ ה וְ אֵ ין לָהֶם ּ ּ שׁ ום אֲחִ יזָה בְּ הַ חָ כְ מָ ה וְ כָ ל עֲשִׁ ירותָ ם שֶׁ הוא בְּ חִ ּ ּ ּ ינַת מַ לְ כות הוא בְּ לֹא חָ כְ מָ ה כַּ מובָ ן כָּ ל זֶה מִ דִ בְ רֵ י רַ בֵּ נו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ בַּ מַ אֲמָ ר קַ רְ טָ לִ יתָ א ) סִ ימָ ן יח ( וְזֶה בְּ חִ ינַת מַ לְ כותָ א ּ בְּ לָא תָ גָא שֶׁ אֵ ין לָהֶם כֶּתֶ ר הַ מַ לְ כות כִּ י הַ כֶּ תֶ ר הוא ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת מֹחִ ין . אֲבָ ל יִשְׂ רָ אֵ ל כָּ ל מָ מוֹ ן שֶׁ לָ ּ הֶם שֶׁ הוא ּ בִּ בְ חִ ינַת מַ לְ כות דִ קְ דֻ שָׁ ה בְּ חִ ינַת אֱמונָה עִ קַ ר אֲחִ יזָתוֹ ּ ּ ּ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת חָ כְ מָ ה כַּ יָדועַ שֶׁ מַ לְ כות דִ קְ דֻ שָׁ ה מְ קַ בֶּ לֶת ּ ּ ּ ּ ּ ּ חִ יות מֵ חָ כְ מָ ה וְ כַ מובָ א בְּ דִ בְ רֵ י רַ בֵּ נו נֵרוֹ יָאִ יר בְּ כַ מָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ מְ קוֹ מוֹ ת שֶׁ צָ רִ יך לְ הַ מְ שִׁ ְ ּ יך חָ כְ מָ ה שֶׁ הוא הַ חִ יות אֶ ל ּ ּ ּ ְ הָ עֲשִׁ ירות וְ אָ ז הוא עֲשִׁ ירות שֶׁ בִּ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ . אֲבָ ל עֲשִׁ ירות ּ שֶׁ בְּ סִ טְ רָ א אָ חֳרָ א שֶׁ הוא מָ מוֹ ן שֶׁ ל הָ עַכּ ו ּ ּ " ם הוא ּ בִּ בְ חִ ינַת שְׂ חוֹ ק הַ כְּ סִ יל בְּ חִ ינַת כְּ סִ ילות אֵ ל אַ חֵ ר ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ כָּ תַ ב רַ ּ ּ בֵּ נו נֵרוֹ יָאִ יר ) סִ ימָ ן כה ( שֶׁ עִ קַ ר ּ הַ חֵ ן הוא רַ ק בְּ מָ מוֹ ן שֶׁ ל יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ שָׁ ם מְ לֻבָּ שִׁ ין הַ גְּוָנִין ּ ּ עִ לָאִ ין הַ יְנו בְּ חִ ינַת חִ יות חָ כְ מָ ה ומֹחִ ין ּ ּ ּ ּ ּ . אֲבָ ל מָ מוֹ נָם ּ הוא עַפְ רָ א בְּ עָ לְ מָ א בְּ חִ ינַת עַפְ רוֹ ת זָהָ ב , וְ אֵ ין בּ וֹ שׁ ום ּ ִח יות ומֹחִ ין וְ עַל־כֵּן אֵ ין בּ וֹ חֵ ן ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן טָ עות גּוֹ י מֻתָ ר ּ ּ כִּ י תֵ כֶ ף שֶׁ יוֹ צֵ א הַ דָ בָ ר מִ יָדוֹ בְּ הֶ תֵ ר אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ אֵ ינוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ יוֹ צֵ א מִ דַ עְ תוֹ כִּ י אִ לו הָ יָה יוֹ דֵ עַ שֶׁ טָ עָה לֹא הָ יָה נוֹ תֵ ן ּ ּ ּ ּ ּ לוֹ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן הוא מֻתָ ר ּ ּ ּ כִּ י אֵ ין לְ מָ מוֹ נָן שׁ ום ּ אֲחִ יזָה בְּ הַ דַ עַת ּ , כִּ י אֵ ין לָהֶם דַ עַת וְ אֵ ין אָ סור רַ ק ּ ּ לְ הוֹ צִ יא מִ יָדָ ם בְּ חָ זְקָ ה כִּ י שָׁ ם אֲחִ יזָתָ ם ּ , אֲבָ ל דַ עַת אֵ ין ּ לָהֶם . וְ עַל־כֵּן יֵשׁ דֵ עוֹ ת שֶׁ מַ תִ ירִ ין אֲפִ לו לְ הַ פְ קִ יעַ ּ ּ ּ ּ ּ הַ לְ וָאָ תוֹ , כִּ י תֵ כֶ ף שֶׁ אֵ ּ ין הַמָ מוֹ ן בְּ יָדוֹ כְּ בָ ר יָצָ א מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ וְ אֵ ין לוֹ עָ לָיו רְ שׁ ות כִּ י שׁ וב אֵ ין הַ מָ מוֹ ן נֶאֱחָ ז בּ וֹ כִּ י אֵ ין ּ ּ ּ נֶאֱחָ ז אֶ צְ לוֹ רַ ק בְּ יָדָ יו . אֲבָ ל יִשְׂ רָ אֵ ל אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ אֵ ין ּ הַ מָ מוֹ ן בְּ יָדוֹ אַ ף־עַל־פִ י־כֵ ן עֲדַ יִן נֶאֱחָ ז בְּ דַ עְ תוֹ כִּ ּ ּ ּ י עִ קַ ר ּ אֲחִ יזַת הָ עֲשִׁ ירות הוא בְּ דַ עַת שֶׁ שָׁ ם חִ יותוֹ ּ ּ ּ ּ ּ , וְ עַל־כֵּן אָ סור לִ גְזֹל אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל אֲפִ לו הַ מָ מוֹ ן שֶׁ בָּ א לְ יָדוֹ ּ ּ ּ ּ בְּ הֶ תֵ ר כְּ גוֹ ן הַ לְ וָאָ ה וְ כַ דוֹ מֶ ה כִּ י עֲדַ יִן הוא בִּ רְ שׁ ותֵ ה ּ ּ ּ ּ ּ דְ מָ רֵ ה כִּ י נֶאֱחָ ז בְּ דַ עְ תוֹ ּ ּ ּ , וְ עַל־ כֵּן אָ סור טָ עות יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ מֵ אַ חַ ר שֶׁ לֹא יָצָ א מִ דַ עְ תוֹ ּ ּ ּ ) :( קב

Segment 50
HE:
כז,כח וְ יִתֶ ן לְ ך ָ ּ

Segment 51
HE:
הָ אֱלֹ ִק ים מִ טַ ל הַ שָׁ מַ יִם ּ ּ

Segment 52
HE:
ומִ שְׁ מַ נֵי הָ אָ רֶ ץ ּ ּ

Segment 53
HE:
וְ הִ נֵה עִ קַ ר בְּ כִ יָתוֹ שֶׁ ל עֵשָׂ ו הָ רָ שָׁ ע הָ יָה עַל עִ נְיַן ּ ּ ּ הַ בְּ רָ כוֹ ת שֶׁ לָקַ ח יַעֲקֹב מִ מֶ נו בְּ מִ רְ מָ ה ּ ּ ּ ּ , כִּ י יִצְ חָ ק רָ צָ ה לְ בָ רֵ ך אֶ ְ ת עֵשָׂ ו . וְ לִ כְ אוֹ רָ ה הַ דָ בָ ר פֶ לֶא ּ ּ : ְ אֵ יך טָ עָ ה יִצְ חָ ק אָ בִ ינו לֶאֱהֹב אֶ ת עֵשָׂ ו הָ רָ שָׁ ע עַד שֶׁ רָ צָ ה לְ בָ רְ כוֹ ּ ? וַאֲפִ לו אִ ם הִ טְ עָ ה אוֹ תוֹ עֵשָׂ ו ּ ּ , עַל־כָּ ל־פָ נִים בְּ וַדַ אי הָ יָה ּ ּ יוֹ דֵ עַ שֶׁ יַעֲקֹב צַ דִ יק מִ מֶ נו הַרְ בֵּ ה ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י הָ יָה אִ ישׁ ּ תָ ם יֹשֵׁ ב אֹהָ לִ ים וְ לֹא תְ הֵ א כּ ֹהֶנֶת כְּ פונְדָ קִ ית ּ ּ , עַל־כָּ ל־פָ נִים הָ יָה ּ רָ אוי לְ בָ רֵ ך אֶ ת יַעֲקֹב הַ צַ דִ יק תְ חִ לָה בְּ כַ וָנָה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ . ְ אַ ך בֶּ אֱמֶ ת בְּ וַדַ אי יָדַ ע יִצְ חָ ק אָ בִ ינו שֶׁ חֶ לְ קוֹ שֶׁ ל יַעֲקֹב הוא ּ ּ ּ בְּ תוֹ רָ ה ותְ פִ לָה וַעֲבוֹ דַ ת ה ּ ּ ' וְחֶ לְ קוֹ שֶׁ ל עֵשָׂ ו הוא ּ רְ דִ יפַ ת הָ עוֹ לָם הַזֶה ּ , כִּ י הָ יָה יוֹ דֵ עַ צַ יִד אִ ישׁ שָׂ דֶ ה , ְ אַ ך עֵשָׂ ו הָ רָ שָׁ ע הִ טְ עָ ה אֶ ת אָ בִ יו עַד שֶׁ סָּ בַ ר שֶׁ גַּם הוא חָ פֵ ץ ּ בְּ הַ תַ כְ לִ ית וְ אוֹ הֵב לוֹ מְ דֵ י תוֹ רָ ה וְרוֹ צֶ ה לְ הַ חֲזִיק אוֹ תָ ם ּ ּ , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת עֵשָׂ ו הָ רָ שָׁ ע , אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ חֶ לְ קוֹ הָ יָה הָ עוֹ לָם ּ הַ זֶה הַ גַּשְׁ מִ י וְ לֹא לִ שָׂ א עָ לָיו עֹל תוֹ רָ ה ומִ צְ ווֹ ת ּ ּ ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן אִ ם הָ יָה רוֹ צֶ ה הָ יָה יָכוֹ ל לִ הְ יוֹ ת מֶ רְ כָּ בָ ה ּ אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה אִ ם הָ יָה אוֹ הֵב אֶ ת יַעֲקֹב ּ ּ . כִּ י הָ יָה רָ אוי לוֹ ּ לְ הַ חֲ זִיק אֶ ת יַעֲקֹב , וְלַעֲמֹל וְ לַעֲבֹד כָּ ל יָמָ יו בִּ שְׁ בִ יל יַעֲקֹב אָ חִ יו כְּ דֵ י לְ הַ חֲזִיקוֹ שֶׁ יוכַ ל לַעֲסֹק בַּ תוֹ רָ ה כְּ מוֹ ּ ּ ּ זְבולון וְיִשָׂ שכָ ר שֶׁ נֶאֱמַ ר עָלָיו ּ ּ ּ ּ : " שְׂ מַ ח זְבֻלון וְ כו ּ ּ ". ' כִּ י בֶּ אֱמֶ ת זֶהו עִ קַ ר הַ תַ כְ לִ ית שֶׁ ל הַ הֲמוֹ ן עַ ּ ּ ּ ם אֲנָשִׁ ים פְ שׁ וטִ ים שֶׁ אֵ ינָם עוֹ סְ קִ ים בַּ תוֹ רָ ה וְ עוֹ סְ קִ ים בְּ פַ רְ נָסָ ה ּ ּ ּ ומַ שָׂ א ומַ תָ ן בְּ ל ּ ּ ּ ּ " ט מְ לָאכוֹ ת הֵם צְ רִ יכִ ים לְ הִ שְׁ תַ דֵ ל ּ ּ בְּ כָ ל כּ ֹחָ ם לְ הַ חֲזִיק לוֹ מְ דֵ י תוֹ רָ ה הַ כְּ שֵׁ רִ ים וְזֶה עִ קַ ר ּ ּ הַ תַ כְ לִ ית שֶׁ לָהֶם ּ ּ , כִּ י עַל־יְדֵ י זֶה נִכְ לָל עֲשִׂ יָה בְּ רָ צוֹ ן ּ , כִּ י ּ הַ תוֹ רָ ה הִ יא בְּ חִ ינַת רָ צוֹ ן . וְהֵם עוֹ סְ קִ ים בַּ עֲשִׂ יָה ּ , דְ הַ יְנו ּ ּ בַּ עֲשִׂ יַת הַ מַ שָׂ א ומַ תָ ן וְ ל ּ ּ ּ ּ ּ " ט מְ לָאכוֹ ת . וְ עַל־יְדֵ י שֶׁ הֵם מַ חֲזִיקִ ים הַ תַ לְ מִ ידֵ י חֲכָ מִ ים מֵ הַ מַ שָׂ א ומַ תָ ן שֶׁ לָהֶם ּ ּ ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י זֶ ה נִכְ לָל עֲשִׂ יָה בְּ רָ צוֹ ן ּ , שֶׁ זֶהו עִ קַ ר הַ תַ כְ לִ ית ּ ּ ּ ּ :ל"ּ כַּ נַ וְ עֵשָׂ ו הָ רָ שָׁ ע הִ טְ עָ ה אֶ ת אָ בִ יו בְּ רַ מָ אות גָּדוֹ ל עַד ּ ּ שֶׁ סָּ בַ ר שֶׁ הוא אוֹ חֵ ז בְּ מִ דָ ה זוֹ שֶׁ הוא אוֹ הֵב תַ לְ מִ ידֵ י ּ ּ ּ ּ חֲכָ מִ ים וְרוֹ צֶ ה לְ הַ חֲזִיקָ ם . וְ זֶהו : " ּ ּ וַיֶאֱהַ ב יִצְ חָ ק אֶ ת עֵשָׂ ו כִּ י צַ יִד בְּ פִ יו ". וְ תַ רְ גּומוֹ ּ : אֲרֵ י מִ צֵ דֵ יה הֲוָה אָ כִ יל ּ ּ . וְ הַ דָ בָ ר תָ מוהַ שֶׁ צַ דִ יק כְּ מוֹ יִצְ חָ ק אָ בִ ינו יֹאהַ ב אֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הָ רָ שָׁ ע בִּ שְׁ בִ יל שֶׁ נוֹ תֵ ן לוֹ לֶאֱכֹל ּ , אַ ך בֶּ אֱמֶ ת עִ קַ ר ּ ְ אַ הֲבָ תוֹ הָ יָה , כִּ י סָ בַ ר שֶׁ עֵשָׂ ו הָ רָ שָׁ ע אוֹ הֵב אֶ ת ּ הַ תַ לְ מִ יד חָ כָ ם וְרוֹ צֶה לְ הַחֲזִיקוֹ . וְ עַל־כֵּן הָ יָה אוֹ הֲבוֹ בִּ שְׁ בִ יל הָ אֲכִ ילָה שֶׁ נָתַ ן לוֹ שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה סָ בַ ר שֶׁ רוֹ צֶה ּ לְ הַ חֲזִיק אֶ ת הַ תַ לְ מִ יד חָ כָ ם ּ , שֶׁ זֶהו עִ קַ ר הַ תַ כְ לִ ית שֶׁ ל ּ ּ ּ ּ עֵשָׂ ו אִ ם הָ יָה עוֹ שֶׂ ה זֹאת בֶּ אֱמֶ . ת וְזֶה שֶׁ הָ יָה מְ רַ מֶ ה ּ אוֹ תוֹ וְ שָׁ אַ ל לוֹ : אַ בָּ א , אֵ יך מְ עַשְׂ רִ ין אֶ ת הַ מֶ לַח וְ אֶ ת ּ ּ ְ ּ הַ תֶ בֶ ן ? כִּ י תְ רומוֹ ת ומַ עַשְׂ רוֹ ת שֶׁ נוֹ תְ נִין לַכּ ֹהֵן זֶהו ּ ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת צְ דָ קָ ה נִדְ בַ ת לֵב שֶׁ נוֹ תְ נִין לַכּ ֹהֲנִים חֵ לֶף ּ עֲבוֹ דָ תָ ם אֲשֶׁ ר הֵם עוֹ בְ דִ י ם בְּ אֹהֶ ל מוֹ עֵד , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת ּ ּ צְ דָ קָ ה שֶׁ נוֹ תְ נִין לְ הַ תַ לְ מִ יד חָ כָ ם שֶׁ נִקְ רָ א כּ ֹהֵן הָ עוֹ סֵ ק ּ ּ ּ בַּ עֲבוֹ דַ ת ה ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה עִ קַ ר הֶ אָ רַ ת הָ רָ צוֹ ן ּ שֶׁ מַ מְ שִׁ יכִ ין הֶ אָ רַ ת הָ רָ צוֹ ן לִ בְ חִ ינַת עֲשִׂ יָה כְּ דֵ י לְ בַ טֵ ל ּ ּ ּ זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ כְּ דֵ י שֶׁ יֻכְ לַל עֲשִׂ יָה בְּ רָ צוֹ ן ּ ּ ּ . ּובִ שְׁ בִ יל זֶה עִ קַ ר תְ רומוֹ ת ומַ עַשְׂ רוֹ ת ומַ תְ נוֹ ת עֲנִיִים הֵם מִ תְ בואוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ שָׂ דֶ ה , כִּ י עֲבוֹ דַ ת הַ שָׂ דֶ ה הוא עִ קַ ר הַ ל ּ ּ ּ " ט מְ לָאכוֹ ת , כִּ י רֹב הַ מְ לָאכוֹ ת הֵ ם בַּ שָׂ דֶ ה ּ ּ , כִּ י הַ שָׂ דֶ ה הִ ּ יא עִ קַ ר ּ בְּ חִ ינַת עֲשִׂ יָה גַּשְׁ מִ יִית וְשָׁ ם עִ קַ ר אֲחִ יזַת זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת וְ נָחָ שׁ עָפָ ר לַחְ מוֹ , וְ עַל־כֵּן הִ זְהִ ירָ ה תוֹ רָ ה אֶ ת ּ יִשְׂ רָ אֵ ל לְ קַ דֵ שׁ אֶ ת הַ תְ בואָ ה הַ יוֹ צְ אָ ה מִ ן הַ שָׂ דֶ ה ּ ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י תְ רומוֹ ת ומַ עַשְׂ רוֹ ת ומַ ּ ּ ּ ּ תְ נוֹ ת עֲנִיִים שֶׁ הֵם ּ ּ



# Vayeitzei
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/1/7/

Vayeitzei
ויצא
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/1/7

Segment 1
HE:
ּ וַיֵצֵ א יַעֲקֹב מִ בְּ אֵ ר שָׁ בַ ע

Segment 2
HE:
] דרוש נפלא על כל פרשת ויצא לפי התורה המובאה בלקוטי מוהר ן א " ד "כ ', - עיין שם היטב אם תרצה להבין יותר בעמקות המאמרות הנפלאות האלו [ וְזֶהו ּ ) בראשית כח : (י , ּ וַיֵצֵ א יַעֲקֹ ב מִ בְּ אֵ ר שָׁ בַ ע וַיֵלֶך ְ ּ חָ רָ נָה . הַ יְנו כְּ שֶׁ אִ ישׁ הַ יִשְׂ רְ אֵ לִ י יוֹ צֵ א מִ דַ רְ גָּא לְ דַ רְ גָּא ּ ּ ּ , אָ ז מִ שְׁ תַ טְ חִ ים ומִ תְ פַ שְׁ טִ ים כְּ נֶגְדוֹ הַ קְ לִ פוֹ ת שֶׁ הֵם ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ דִ מְ יוֹ נוֹ ת וְ כו ּ ּ ', שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת חֲרוֹ ן אַ ף , כִּ י הֵם מִ תָ קְ פָ א ּ ּ ּדְ דִ ינָ א כַּ יָדועַ ּ ּ . וְזֶהו ' : ּ ּ וַיֵצֵ א יַעֲקֹב — ' שֶׁ הוא אִ ישׁ ּ ּ הַ יִשְׂ רְ אֵ לִ י , ' מִ בְּ אֵ ר שָׁ בַ ע — ' הַ יְנו מֵ הַ מַ דְ רֵ גָה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ ּ שֶׁ הָ יָה בָּ ה שֶׁ נִקְ רֵ את בְּ אֵ ר שָׁ בַ ע ּ ּ , כִּ י כָּ ל דַ רְ גָּא וְ דַ רְ גָּא ּ דִ קְ דֻ שָׁ ה כְּ לולָה מִ כָּ ל הַ שִׁ בְ עָ ה מִ דוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ הֵם ז ' יְמֵ י הַ בִּ נְיָן שֶׁ כְּ לולִ ים בְּ כָ ל דַ רְ גָּא ּ ּ , וכְ שֶׁ יַעֲקֹב שֶׁ הוא אִ ישׁ ּ ּ ּ הַ יִשְׂ רְ אֵ לִ י יוֹ צֵ א מִ שָׁ ם כְּ דֵ י לָבוֹ א לַמַ דְ רֵ גָה שְׁ נִיָה ּ ּ ּ ּ הַ גָּבוֹ הַ יוֹ תֵ ר ּ , ' : אָ ז וַיֵלֶך חָ רָ נָה ְ ּ ', שֶׁ מֻכְ רָ ח לֵילֵך דֶ רֶ ך ְ ְ ּ ּ הַ חֲרוֹ ן־אַ ף שֶׁ הֵם הַ קְ ּ לִ פוֹ ת שֶׁ מֵ הֶם כָּ ל הַ דִ מְ יוֹ נוֹ ת ּ ּ ּ וְ הַ תַ אֲוֹ ת וְ הַבִּ לְ בּ ולִ ים שֶׁ מִ תְ פַ שְׁ טִ ים נֶגְדוֹ בְּ כָ ל פַ עַם ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ . אֲבָ ל מֵ חֲמַ ת שֶׁ אִ ישׁ הַ יִשְׂ רְ אֵ לִ י בְּ חִ ינַת יַעֲקֹב חָ זָק ּ בְּ דַ עְ תוֹ וְ אֵ ינוֹ מַ נִיחַ אֶ ת מְ קוֹ מוֹ וְ אֵ ינוֹ נוֹ פֵ ל בְּ דַ עְ תוֹ ּ ּ ּ , מֵ חֲמַ ת זֶה רַ ק מִ תְ חַ זֵק בְּ כָ ל מַ ה דְ אֶ פְ שָׁ ר לַעֲמֹד עַל ּ ּ עָמְ דוֹ , עַל־יְדֵ י זֶה ) בראשית כח ' : ( יא , וַיִפְ גַּע בַּ מָ קוֹ ם ּ ּ ', עַל־יְדֵ י זֶה זָכָ ה לְ הָ בִ ין הָ אֱמֶ ת שֶׁ מַ ה שֶׁ מִ תְ פַ שְׁ טִ ים ּ ּ ּ ּ ּ הַ תַ אֲוֹ ת וְ כו ּ ּ ' כְּ נֶגְדוֹ כָּ ל־כָּ ך אֵ ין זֶה נְפִ ילָה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ְ ּ , ם רַ ק שֶׁ הוא מֵ חֲמַ ת שֶׁ צָ רִ יך לָבוֹ א לְ מַ דְ רֵ גָה גָּבוֹ הַ יוֹ תֵ ר ּ ְ ּ ּ ּולְ הִ תְ קָ רֵ ב לַה ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ הִ תְ קָ רְ בות יוֹ תֵ ר ּ ְ , מֵ חֲמַ ת זֶה מִ תְ פַ שְׁ טִ ים כְּ נֶגְדוֹ כָּ ל־כָּ ך ְ ּ ּ ּ . וְזֶהו : ּ וַיִפְ גַּע בַּ מָ קוֹ ם ּ ּ , ּ שֶׁ זָכָ ה בְּ תֹקֶ ף הַ חֲרוֹ ן־אַ ף שֶׁ הֵם ּ הַ קְ לִ פוֹ ת שֶׁ הִ תְ פַ שְׁ טו כְּ נֶגְדוֹ ּ ּ ּ ּ ּ , לִ פְ גֹּעַ שָׁ ם בִּ מְ קוֹ מוֹ שֶׁ ל עוֹ לָם . כִּ י כָּ ל מַ ה שֶׁ עוֹ לִ ין לְ מַ דְ רֵ גָה גָּבוֹ הַ יוֹ תֵ ר ּ ּ , מִ תְ קָ רְ בִ ין בְּ יוֹ תֵ ר לַה ' יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ הוא מְ קוֹ מוֹ שֶׁ ל עוֹ לָם ּ ְ , שֶׁ כָּ ל הַ מְ קוֹ מוֹ ת וְ כָ ל הַ דְ רָ גוֹ ת שֶׁ בָּ עוֹ לָם ּ ּ כְּ לולִ ים בּ וֹ ּ יִתְ בָּ רַ ך , ְ כִּ י הוא יִתְ בָּ רַ ך מְ קוֹ מוֹ שֶׁ ל עוֹ לָם וְ אֵ ין הָ עוֹ לָם ְ ּ מְ קוֹ מוֹ . הַ יְנו שֶׁ יַעֲקֹב בְּ חִ ינַת אִ ישׁ הַ יִשְׂ רְ אֵ לִ י עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ גֹּדֶ ל הִ תְ חַ זְקותוֹ זָכָ ה לְ הָ בִ ין הָ אֱמֶ ת שֶׁ אֵ ין זֶה נְפִ ילָה ּ ּ וְ הִ תְ רַ חֲקות חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ , רַ ק פָ גַע שָׁ ם דַ יְקָ א בִּ מְ קוֹ מוֹ ּ ּ שֶׁ ל עוֹ לָם , שֶׁ הֵבִ ין שֶׁ שָׁ ם דַ יְקָ א צָ רִ יך לָבוֹ א לְ מַ דְ רֵ גָה ְ ּ ּ גָּבוֹ הַ יוֹ תֵ ר לְ הִ תְ קָ רֵ ב בְּ יוֹ תֵ ר לַה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ , וְ עַל־כֵּן מִ תְ פַ שְׁ טִ ים כְּ נֶגְדוֹ כָּ ל־כָּ ך ְ ּ ּ ּ . וְ אָ ז שָׁ ם ) כח : ( יא , ּ וַיָלֶן שָׁ ם כִּ י בָ א הַ שֶׁ מֶ שׁ ּ , הַ יְנו שֶׁ קִ בֵּל ּ ּ עַל עַצְ מוֹ וְ סָ בַ ל צַ עַר הַ חֹשֶׁ ך שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת לַיְלָה ּ ְ , וְ לָן שָׁ ם בְּ צַ עֲרוֹ שֶׁ הָ יָה לוֹ מֵ רְ דִ יפַ ת הַ תַ אֲוֹ ת וְ הַ דִ מְ יוֹ נוֹ ת ּ ּ שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת חֲרוֹ ן־אַ ף שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת הַ קְ לִ פוֹ ת ּ ּ שֶׁ הִ תְ פַ שְׁ טו כְּ נֶגְד ּ ּ ּ ּ מֵ חֲמַ ת שֶׁ הָ יָה צָ רִ יך לַעֲלוֹ ת ֹו ְ לְ מַ דְ רֵ גָה שְׁ נִיָה ּ . וְזֶהו ' : ּ כִּ י בָ א הַ שֶׁ מֶ שׁ ּ ' שֶׁ הוא הַ שֵׂ כֶ ל ּ ּ וְ הַ מֹחִ ין שֶׁ נִסְ תַ לְ קו מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י בְּ עֵת הִ תְ גַּבְּ רותָ ם ּ וְ הִ תְ פַ שְׁ טותָ ם אֵ ין הַ שֵׂ כֶ ל בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה ּ ּ שֶׁ מִ שָׁ ם כָּ ל הַ תַ אֲוֹ ת וְ כו ּ ּ ּ ' הוא כְּ נֶגֶד הַ שֵׂ כֶ ל ּ ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בִּ תְ חִ לַת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ , ה"כ ּ עַיֵן שָׁ ם . וְזֶהו ' : ּ כִּ י בָ א הַ שֶׁ מֶ שׁ ּ ' — שֶׁ לֹא בְּ עוֹ נָתָ ה ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ , ל" הַ יְנו ּ שֶׁ בְּ וַדַ אי בִּ יאַ ת הַ שֶׁ מֶ שׁ שֶׁ הוא הִ סְ תַ לְ ּ ּ ּ ּ ּ קות הַ מֹחִ ין שֶׁ הָ יו ּ ּ ּ לוֹ אָ ז , הָ יָה שֶׁ לֹא בְּ עוֹ נָתָ ה ּ ּ , שֶׁ לֹא בִּ זְמַ נוֹ ּ ּ , כִּ י לֹא הָ יָה בְּ דִ ין שֶׁ יִסְ תַ לֵק שִׂ כְ לוֹ מִ מֶ נו וְיִתְ פַ שְׁ טו כְּ נֶגְדוֹ כָּ ל־כָּ ך ְ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י לֹא הָ יָה מֵ חֲמַ ת נְפִ ילָתוֹ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , רַ ק מֵ חֲמַ ת שֶׁ הָ יָה צָ רִ יך לַעֲלוֹ ת לְ מַ דְ רֵ גָה שְׁ נִיָה ּ ְ .. . וְ אָ ז ) בראשית כח : ( יב , וַיַחֲלֹם וְ הִ נֵה סֻלָם מֻצָ ב אַ רְ צָ ה ּ ּ ּ ּ וְרֹאשׁ וֹ מַ גִּיעַ הַ שָׁ מָ יְמָ ה ּ , הַ יְנו שֶׁ אָ ז הֶרְ או לוֹ שֶׁ כָּ ל ּ ּ עֲבוֹ דַ ת הָ אָ דָ ם בְּ זֶה הָ עוֹ לָם הוא בִּ בְ חִ ינָה זֹאת ּ , בִּ בְ חִ ינַת ' סֻלָם מֻצָ ב ּ ּ אַ רְ צָ ה וְרֹאשׁ וֹ מַ גִּיעַ הַ שָׁ מָ יְמָ ה ּ ', הַ יְנו שֶׁ הוא צָ רִ יך בְּ כָ ל פַ עַם לַעֲלוֹ ת מִ דַ רְ גָּא לְ דַ רְ גָּא ּ ּ ְ ּ ּ כְּ מוֹ שֶׁ עוֹ לִ ין בְּ סֻלָם ּ , ומֵ חֲמַ ת זֶה מִ תְ גַּבְּ רִ ין ומִ שְׁ תַ טְ חִ ין ּ ּ ּ ּ ומִ תְ פַ שְׁ טִ ין כְּ נֶגְדוֹ כָּ ל־כָּ ך בְּ כָ ל פַ עַם ּ ּ ְ ּ ּ ּ . וְזֶהו ּ ) ָׁשם כח , : ( יב וְ הִ נֵה מַ לְ אֲכֵי אֱלֹ ּ ִק ים עֹלִ ים וְיֹרְ דִ ים בּ וֹ ' . מַ לְ אֲכֵי אֱלֹ ים קִ ' הֵם הָ עוֹ בְ דֵ י ה ' שֶׁ נִמְ שְׁ לו לְ מַ לְ אָ כִ ים ּ ּ , ' עֹלִ ים וְיֹרְ דִ ים בּ וֹ ' בְּ זֶה הַ סֻּלָם ּ , כִּ י כָּ ל עֲלִ יָתָ ם וִירִ ידָ תָ ם הוא ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת הַ סֻּלָם הַ זֶה ּ ּ , ּ שֶׁ מִ י שֶׁ ה וא פִ קֵ חַ ומַ אֲמִ ין לְ דִ בְ רֵ י ּ ּ ּ ּ הַ צַ דִ יק שֶׁ אֵ ין זֶה נְפִ ילָה כְּ לָל ּ ּ , ומִ תְ חַ זֵק ומִ תְ גַּבֵּ ר ּ ּ ּ , ּ הוא עוֹ לֶה עַל־יְדֵ י זֶה לְ מַ דְ רֵ גָה הַ גָּבוֹ הַ יוֹ תֵ ר ּ , ולְ הֵפֶ ך ְ ּ , מִ י שֶׁ אֵ ינוֹ מִ תְ חַ זֵק הוא יוֹ רֵ ד חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם עַל־יְדֵ י זֶה ּ ּ . וְזֶהו ּ ) בראשית כח : ( יג , וְ הִ נֵה ה ּ ' נִצָ ב עָ לָיו וַיֹאמַ ר וְ כו ּ ּ ּ ', שֶׁ הִ בְ טִ יחוֹ בְּ כַ מָ ה הַ בְ טָ חוֹ ת ּ , כִּ י מֵ חֲמַ ת שֶׁ יַעֲקֹב שֶׁ הוא ּ ּ אִ ישׁ הַ יִשְׂ רְ אֵ לִ י הַ כָּ שֵׁ ר עָמַ ד בְּ נִסָּ יוֹ ן וְ לֹא הִ נִיחַ אֶ ת ּ ּ מְ קוֹ מוֹ עַד שֶׁ עָלָה לְ מַ דְ רֵ גָה שְׁ נִיָה ּ , עַל־כֵּן הִ בְ טִ יחוֹ ה ' יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ יִהְ יֶה עִ מוֹ וְ כו ּ ּ ּ ְ ' ושְׁ מַ רְ תִ יך בְּ כֹל אֲשֶׁ ר תֵ לֵך ְ ָ ּ ּ ּ . 'ּ וְ כו שֶׁ הִ בְ טִ יחוֹ שֶׁ אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ יַעֲבֹר עָ לָיו עוֹ ד כָּ הֵ נָה ּ ּ ּ וְ כָ הֵ נָה ּ , אֲבָ ל ה ' יִתְ בָּ רַ ך יִשְׁ מְ רֵ הו בְּ כָ ל עֵת בְּ כֹל אֲשֶׁ ר ּ ְ יֵלֵך , ְ עַד אֲשֶׁ ר יְבִ יאֵ הו לְ מַ דְ ּ רֵ גָתוֹ הָ עֶלְ יוֹ נָה בִּ שְׁ לֵמות ּ , בְּ חִ ינַת שָׁ ם ) כח , : ( טו כִּ י לֹא אֶ עֱזָבְ ך עַד אֲשֶׁ ר אִ ם ָ עָ שִׂ יתִ י אֵ ת אֲשֶׁ ר דִ בַּ רְ תִ י לָך ְ ּ ּ — בִּ שְׁ בִ ילְ ך , ָ דְ הַ יְנו מַ ה ּ ּ שֶׁ דִ בֶּ ר עִ ם הַ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת אֶ ת כָּ ל הַ מַ דְ רֵ גוֹ ת הַ קְ דוֹ שׁ וֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ יְזַכֵּ נו בְּ ּ ּ רַ חֲמָ יו הַ מְ רֻ בִּ ים . וְזֶהו ּ ) בראשית כח , : ( טז וַיִיקַ ץ יַעֲקֹב מִ שְׁ נָתוֹ וַיֹאמֶ ר ּ ּ ּ אָ כֵן יֵשׁ ה ' בַּ מָ קוֹ ם הַ זֶה וְ אָ נֹכִ י לֹא יָדָ עְ תִ י ּ ּ ּ , הַ יְנו ּ כְּ שֶׁ הֵ קִ יץ מִ שְׁ נָתוֹ וְ צַ עֲרוֹ שֶׁ הָ יָה לוֹ בְּ עֵת שֶׁ הִ תְ פַ שְׁ טו ּ ּ ּ ּ כְּ נֶגְדוֹ כָּ ל־כָּ ך ְ ּ , אָ ז אָ שָׁ ם ) מַ ר כח , ' : ( טז אָ כֵן יֵשׁ ה ' בַּ מָ קוֹ ם הַ זֶה וְ אָ נֹכִ י לֹא יָדָ עְ תִ י ּ ּ ּ ', כִּ י נִדְ מֶ ה לִ י כְּ אִ לו אֵ ין ּ ּ שָׁ ם ה ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ כִּ י הַ דִ מְ יוֹ נוֹ ת רָ צו לְ בַ לְ בֵּ ל אוֹ תִ י כְּ אִ לו ּ ּ ּ ּ אֵ ין שָׁ ם ה ' יִתְ בָּ רַ ך וְרָ צו לְ הַ פִ יל אוֹ תִ י חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ ְ , ּומַ ה גָּדְ לו חַ סְ דֵ י ה ּ ' אֲשֶׁ ר עֲזָרַ נִי עַד כּ ֹה לַעֲמֹד עַל עָמְ דִ י , עַד ּ שֶׁ נוֹ דַ ע לִ י כִּ י בֶּ אֱמֶ ת יֵשׁ ה ' בַּ מָ קוֹ ם הַ זֶה ּ ּ , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת לֹא הָ יָה נְפִ ילָה כְּ לָל , רַ ק שֶׁ הִ תְ פַ שְׁ טו כְּ נֶגְדִ י מֵ חֲמַ ת ּ ּ ּ ּ שֶׁ הָ יִיתִ י צָ רִ יך לַעֲלוֹ ת לְ מַ דְ רֵ גָה גָּ ְ בוֹ הַ יוֹ תֵ ר ולְ הִ תְ קָ רֵ ב ּ ּ

Segment 3
HE:
' לַה יִתְ בָּ רַ ך בְּ הִ תְ קָ רְ בות יוֹ תֵ ר ּ ְ . וְ עַל־כֵּן נָדַ ר יַעֲקֹב נֶדֶ ר לְ הַ קְ רִ יב קָ רְ בָּ נוֹ ת וְ לִ תֵ ן צְ דָ קָ ה ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בראשית כח , : ( כב וְ הָ אֶ בֶ ן הַ זֹאת אֲשֶׁ ר ּ שַׂ מְ תִ י מַ צֵבָ ה וְ כו ּ ּ ּ ' וְ כֹל אֲ שֶׁ ר תִ תֶ ן לִ י עַשֵׂ ּ ּ ּ ר אֲעַשְׂ רֶ נו ּ ּ ּ , ְ לָך כִּ י עִ קַ ר הַ כְ נָעַת הַ קְ לִ פוֹ ת שֶׁ בְּ כָ ל מַ דְ רֵ גָה הוא ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י צְ דָ קָ ה , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה נִתְ גַּלִ ין הַ גְּוָנִין וְ כו ּ ּ .' וְזֶהו ּ ) בראשית כט א , -: " (ב וַיִשָׂ א יַעֲקֹב רַ גְלָיו וַיֵלֶך ְ ּ ּ ּ אַ רְ צָ ה בְ נֵי קֶ דֶ ם . וַיַרְ א וְ הִ נֵ ּ ּ ה בְ אֵ ר בַּ שָׂ דֶ ה וְ כו ּ ּ ' וְ הָ אֶ בֶן גְּדֹלָה עַל פִ י הַ בְּ אֵ ר ּ " . 'ּ וְ כו ּ ּ וַיִשָׂ א יַעֲקֹב רַ גְלָיו , הַ יְנו ּ שֶׁ יַעֲקֹב נָשָׂ א אֶ ת רַ גְלָיו שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מַ דְ רֵ גָה ּ ּ הַ תַ חְ תוֹ נָה ּ ּ , וְעָלָה לַמַ דְ רֵ גָה הַ גָּבוֹ הַ בְּ כָ ל פַ עַם ּ ּ ּ . כִּ י עַל־יְדֵ י שֶׁ עָמַ ד בַּ נִסָּ יוֹ ן כָּ ל־כָּ ך וְ לֹא הִ נִיחַ לִ פֹל עַצְ מוֹ ּ ּ ּ ְ בְּ כָ ל מַ ה שֶׁ עָבַ ר עָ לָיו ּ , עַד שֶׁ זָכָ ה לְ הַ שִׂ יג הַ שָׂ גָה ּ ּ ּ ל"ּ הַ נַ שֶׁ הַ קְ לִ פוֹ ת וְ הַ דִ מְ יוֹ נוֹ ת מִ תְ פַ שְׁ טִ ין בְּ כָ ל דַ רְ גָּא וְ דַ רְ גָּא ּ ּ ּ ּ ּ ּ ', ּ וְ כו וְ שֶׁ הַ כְ נָעָתָ ם עַל־יְדֵ י הִ תְ גַּלות הַ גְּ ּ ּ וָנִין וְ כו ', ּ שֶׁ זֶהו ּ ּ בְּ חִ ינַת כָּ ל הַ שָׂ גַת הַחֲלוֹ ם שֶׁ רָ אָ ה אָ ז מַ רְ אֵ ה הַ סֻּלָם וְכו ּ ּ ּ ' וְ שֶׁ ה ' יִתְ בָּ רַ ך נִצָ ב עָ לָיו לְ שָׁ מְ רוֹ בְּ כָ ל דַ רְ גָּא וְ דַ רְ גָּא וְ כו ּ ּ ּ ְ ' , ל"ּ כַּ נַ ' אָ ז ּ ּ וַיִשָׂ א יַעֲקֹב רַ גְלָיו ', שֶׁ זָכָ ה לְ נַשֵׂ א ולְ הַ גְבִּ י ּ ּ ּ ּהַ ּתָ מִ יד בְּ חִ ינַת רַ גְלִ ין , הַ יְנו מַ דְ רֵ גוֹ ת הַ תַ חְ תוֹ נוֹ ת ּ ּ ּ , וְעָלָה בְּ כָ ל פַ עַם לְ מַ דְ רֵ גָה עֶלְ יוֹ נָה ּ , כִּ י מַ דְ רֵ גָה הַ תַ חְ תוֹ נָה נֶגֶד ּ ּ הַ גָּבוֹ הַ מִ מֶ נָה הִ יא בְּ חִ ינַת רַ גְלִ ין כַּ יָדועַ ּ ּ ּ ּ ּ . וְ אָ ז וַיֵלֶך אַ רְ צָ ה בְ נֵי קֶ דֶ ם ְ ּ , שֶׁ הָ לַך ְ לְ הוֹ דִ יעַ עִ נְיָן זֶה לְ כָ ל הַ חֲפֵ צִ ים לָשׁ וב לַה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ כְּ דֵ י שֶׁ יִתְ חַ זְקו בְּ כָ ל פַ עַם ּ ּ ּ ּ וְ לֹא יִפְ לו לְ עוֹ לָם ּ ּ . וְזֶהו אַ רְ צָ ה בְ נֵי קֶ דֶ ם ּ , ' בְּ נֵי קֶ דֶ ם ' הֵם בְּ חִ ינַת נְפָ שׁ וֹ ת הַ גְּבוֹ הוֹ ת בְּ שָׁ רְ שָׁ ן שֶׁ נָפְ לו לְ מַ ה שֶׁ נָפְ לו ּ ּ ּ ּ ּ , ִל בְ חִ ינַת אַ רְ צִ יות וְגַשְׁ מִ יות ּ ּ ּ ּ . כִּ י הֵ ם נִקְ רָ אִ ין בְּ נֵי קֶ דֶ ם מִ כַּ מָ ה טְ עָמִ ים ּ , כִּ י הֵ ם בְּ שָׁ רְ שָׁ ן נִקְ רָ אִ ין בְּ נֵי אֵ ל חָ י , בְּ חִ ינַת בָּ נִים אַ תֶ ם לַה ּ ' אֱלֹקֵ יכֶם , וְזֶהו בְּ חִ ינַת ּ ' בְּ נֵי קֶ דֶ ם ', כִּ י ה ' יִתְ בָּ רַ ך קַ דְ מוֹ ן לַכּ ֹל ְ כְּ , מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : מְ עֹנָה אֱלֹקֵ י קֶ דֶ ם , וכְ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ ּ " י שָׁ ם . גַּם הַ תוֹ רָ ה ּ נִקְ רֵ את ' קֶ דֶ ם ', כִּ י אוֹ רַ יְתָ א קָ דְ מָ ה לָעוֹ לָם , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) מִ שְׁ לֵי ח , כג (: מֵ רֹאשׁ מִ קַ דְ מֵ י אָ רֶ ץ ּ , הַ יְנו שֶׁ אֵ לו ּ ּ ּ ּ הַ נְפָ שׁ וֹ ת הֵם בְּ חִ ינַת בְּ נֵי ה ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ בְּ נֵי תוֹ רָ ה ּ . גַּם נַפְ שׁ וֹ תָ ם בְּ עַצְ מָ ם נִקְ רָ אִ ים ' קֶ דֶ ם ', כִּ י נַפְ שׁ וֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל קָ דְ מו לָעוֹ לָם ּ , כִּ י יִשְׂ רָ אֵ ל עָ לו בְּ מַ חֲשָׁ בָ ה תְ חִ לָה ּ ּ ּ . כִּ י בֶּ אֱמֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל וְ אוֹ רַ יְתָ א וְ קֻ דְ שָׁ א בְּ רִ יך הוא כּ ֹלָא חַ ד ּ ּ ְ . גַּם ' קֶ דֶ ם ' מְ רַ מֵ ז שֶׁ אֵ לו הַ נְפָ שׁ וֹ ת אֵ ינָם מֵ הַ דוֹ רוֹ ת הַ לָלו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ כְּ לָל , רַ ק מִ בְּ חִ ינַת שָׁ נִים קַ דְ מוֹ נִיוֹ ת ּ ) כַּ אֲשֶׁ ר הֵבַ נְתִ י ּ מִ שִׂ יחָ תוֹ הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ , ( הַ יְנו שֶׁ אֵ לו הַ נְפָ שׁ וֹ ת יְקָ רוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּוגְבוֹ הוֹ ת בְּ שָׁ רְ שָׁ ן מְ אֹד , אַ ך נָפְ לו לְ אַ רְ צִ יו ּ ּ ּ ְ ת וְגַשְׁ מִ יות ּ ּ , ּוצְ רִ יכִ ין לַהֲשִׁ יבָ ם לְ שָׁ רְ שָׁ ם . וְגַם בִּ שְׁ בִ יל זֶה נִקְ רָ אִ ים ' בְּ נֵי קֶ דֶ ם ', בְּ חִ ינַת : הֲשִׁ יבֵ נו ה ּ ' אֵ לֶיך וְ נָשׁ ובָ ה חַ דֵ שׁ ּ ּ ָ יָמֵ ינו כְּ קֶ דֶ ם ּ , כִּ י תְ שׁ ובָ ה קָ דְ מָ ה לָעוֹ לָם ּ ּ . הַ יְנו שֶׁ יַעֲקֹב ּ ּ שֶׁ הוא הַ צַ דִ יק הַ גָּדוֹ ּ ּ ּ ל הָ אֲמִ תִ י ּ , עַל־יְדֵ י שֶׁ כְּ בָ ר נָשָׂ א וְ הִ גְבִּ יהַ כָּ ל הַ מַ דְ רֵ גוֹ ת הַ תַ חְ תוֹ נוֹ ת ּ ּ ּ ּ , הָ לַך אַ רְ צָ ה בְ נֵי ְ קֶ דֶ ם לְ הַ חֲזִירָ ם בִּ תְ שׁ ובָ ה ּ . וַיַרְ א וְ הִ נֵה בְ אֵ ר בַּ שָׂ דֶ ה וְ כו ּ ּ ּ ּ ' וְ הָ אֶ בֶ ן גְּדֹלָה עַל פִ י ּ הַ בְּ אֵ ר , שֶׁ רָ אָ ה אֶ בֶ ן גְּדוֹ לָה עַל הַ בְּ אֵ ר מַ יִם חַ יִים שֶׁ הוא ּ ּ הַ דַ עַת וְ הַ שֵׂ כֶ ל הָ אֱמֶ ת הַ נִקְ רָ א ּ ּ ּ ' בְּ אֵ ר מַ יִם חַ יִים ּ ', כִּ י נִמְ שַׁ ך מֵ הַ מַ עְ יָן הַ יוֹ צֵ א מִ בֵּ ית ה ּ ּ ְ ', שֶׁ מֻנָח עָ לָיו אֶ בֶ ן ּ ּ גְּדוֹ לָה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה שֶׁ נִקְ רָ א לֵב הָ אֶ בֶן ּ ּ ּ כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ בַּ תוֹ רָ ה ּ ל"ּ הַ נַ עַל בָּ טַ ל הַ שָׁ מִ יר וְ כו ּ ּ ', ּ עַיֵן שָׁ ם ) לקוטי מוהר ן א " ', סימן .(ה" כ וְזֶהו ) ּ בראשית כט : (ב , וְ הִ נֵה שְׁ לשָׁ ה עֶדְ רֵ י צֹאן ּ רֹבְ צִ ים עָ לֶיהָ ' . שְׁ לשָׁ ה עֶדְ רֵ י צֹאן ' הֵ ם בְּ חִ ינַת שָׁ לֹשׁ בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל מַ דְ רֵ גוֹ ת שֶׁ יֵשׁ ּ , שֶׁ הֵם : גְּ דוֹ לִ ים וקְ טַ נִים ּ ּ ּובֵ ינוֹ נִים , וְ הֵ ם שָׁ לשׁ מַ דְ רֵ גוֹ ת , כְּ נֶגֶד שָׁ לשׁ בְּ חִ ינוֹ ת שֶׁ יֵשׁ בַּ שֵׂ כֶ ל ּ ּ , שֶׁ הֵם : שֵׂ כֶ ל בְּ כֹחַ , וְ שֵׂ כֶ ל בְּ פֹעַל , וְ שֵׂ כֶל ּ הַ נִקְ נֶה . כִּ י יֵשׁ שֶׁ שָׁ בְ רו קְ צָ ת לֵב הָ אֶ בֶ ן שֶׁ הוא הַ מְ דַ מֶ ה ּ ּ ּ ּ וְ עָ לו אֶ ל הַ שֵׂ כֶ ל ּ ּ , אֲ בָ ל הַ שֵׂ כֶ ל עֲדַ יִן בְּ כֹחַ ּ , וְזֶהו בְּ חִ ינַת ּ הַ קְ טַ נִים בְּ מַ עֲלָה שֶׁ לֹא הִ גִּיעו רַ ק לְ הַ שֵׂ כֶ ל בְּ כֹחַ וְ אֵ ינָם ּ ּ ּ ּ ּ מוֹ צִ יאִ ים אוֹ תוֹ אֶ ל הַ פֹעַל ּ , וְגַם זֶהו מֵ חֲמַ ת לֵב הָ אֶ בֶ ן ּ שֶׁ לֹא שָׁ בְ רו אוֹ תוֹ לְ גַמְ רֵ י ּ ּ . וְיֵשׁ שֶׁ כְּ בָ ר הוֹ צִ יאו הַ שֵׂ ּ ּ כֶל מִ כּ ֹחַ אֶ ל הַ פֹעַל ּ , אֲבָ ל עֲדַ יִן לֹא בָּ או לַשֵׂ כֶ ל הַ נִקְ נֶה ּ ּ ּ , וְגַם זֶהו מֵ חֲמַ ת הָ אֶ בֶ ן ּ , ל"ּ הַ נַ וְ הֵם בְּ חִ ינַת בֵּ ינוֹ נִים . וְיֵשׁ שֶׁ הִ גִּיעו גַּם לַשֵׂ כֶ ל הַ נִקְ נֶה ּ ּ ּ , אֲבָ ל עֲדַ יִן מֻנָח הָ אֶ בֶן ּ גְּדוֹ לָה לִ פְ נֵיהֶם עַל הַ בְּ אֵ ר בְּ כָ ל דַ רְ גָּא וְדַ רְ גָּא שֶׁ צְ רִ יכִ ין ּ ּ לַעֲלוֹ ת אֵ לֶיהָ . כִּ י בְּ כָ ל דַ רְ גָּא וְ דַ רְ גָּא יֵשׁ שָׁ ם דִ מְ יוֹ נוֹ ת ּ ּ אֵ לו שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת הָ אֶ בֶ ן גְּדוֹ לָה שֶׁ עַל פִ י הַ בְּ אֵ ר שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת הַ שֵׂ כֶ ל הַ יוֹ צֵ א מֵ הַמַ עְ יָן הַ יוֹ צֵ א מִ בֵּ ית ה ּ ּ ּ ּ ' .ל"ּ כַּ נַ ְו זֶהו ּ ) בראשית כט : (ב , כִּ י מִ ן הַ בְּ אֵ ר הַ הִ יא יַשְׁ קו ּ הָ עֲדָ רִ ים וְ הָ אֶ בֶ ן גְּדֹלָה עַל פִ י הַ בְּ אֵ ר ּ , שֶׁ כָּ ל עֶדְ רֵ י צֹאן קָ דָ שִׁ ים שֶׁ הֵם נַפְ שׁ וֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל הַ מִ תְ קָ רְ בִ ים לִ גְדוֹ לִ ים ּ ומַ נְהִ יגִים שֶׁ ל הַ דוֹ ר שֶׁ הֵם נִקְ רָ אִ ים רוֹ עִ ים ּ ּ , שֶׁ כֻּלָם ּ מַ שְׁ קִ ים אוֹ תָ ם הָ רוֹ עִ ים מֵ הַ בְּ אֵ ר הַ הִ יא הַ נִמְ שָׁ ך מֵ הַ מַ עְ יָן ּ ּ ְ ל"ּ הַ נַ הַ יוֹ צֵ א מִ בֵּ ית קָ דְ שֵׁ י קָ דָ שִׁ ים ּ , הַ יְנו מֵ הַ שֵׂ כֶ ל שֶׁ ל ּ ּ הַ צַ דִ יק הַ גָּדוֹ ל שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת יַעֲקֹב ּ ּ ּ , שֶׁ הוא כְּ בָ ר הִ גִּיעַ ּ עַד תַ כְ לִ ית מַ דְ רֵ גָה הָ עֶלְ יוֹ נָה ּ כִּ , י כְּ בָ ר פָ גַע בַּ מָ קוֹ ם וְ כו ּ ּ ּ ' שֶׁ הוא מְ קוֹ ם נְקֻ דַ ת הָ אֶ בֶ ן שְׁ תִ יָה שֶׁ הוא מְ קוֹ ם קָ דְ שֵׁ י ּ ּ ּ ּ הַ מַ עְ יָן יוֹ צֵ א קָ דָ שִׁ ים שֶׁ מִ שָׁ ם שׁ ֹרֶ שׁ ּ ּ ּ , לְ כָ ל שׁ ֹרֶ שׁ הַ שִׂ כְ לִ יוֹ ת שֶׁ מַ שִׂ יגִין כָּ ל הָ רוֹ עִ ים שֶׁ הֵם הַ מַ נְהִ יגִים ּ ּ ּ ּ ּ , לְ הַ שְׁ קוֹ ת אֶ ת הַ צֹאן ּ שֶׁ הֵם הַ נְפָ שׁ וֹ ת שֶׁ תַ חְ תָ ם ּ ּ ּ . כִּ י מִ זֶה ּ הַ מַ עְ יָן הַ יוֹ צֵ א מִ בֵּ ית ה ּ ּ ', מִ בֵּ ית קָ דְ שֵׁ י קָ דָ שִׁ ים , מִ תְ פַ שְׁ טִ ים וְ נִמְ שָׁ כִ ים מִ מֶ נו כַּ מָ ה בְּ אֵ רוֹ ת ונְחָ לִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ מַ עְ יָנוֹ ת ותְ הוֹ מוֹ ת יוֹ צְ אִ ים בַּ בִּ קְ עָ ה ובָ הָ ר ּ ּ , ּובְ כָ ל מָ קוֹ ם שֶׁ חוֹ פְ רִ ין , יְכוֹ לִ ין לִ מְ צֹא בְּ אֵ רוֹ ת ומַ עְ יָנוֹ ת ּ . כְּ מוֹ שֶׁ בְּ גַשְׁ מִ יות בְּ כָ ל מָ קוֹ ם שֶׁ חוֹ פְ רִ ין מוֹ צְ אִ ין מַ יִם ּ ּ , ְ כָּ ך יְכוֹ לִ ים לַחְ פֹר וְ לִ מְ צֹא בְּ אֵ רוֹ ת ומַ עְ יָנוֹ ת שֶׁ ל מֵ ימֵ י ּ ּ הַ דַ עַת בְּ כָ ל מָ קוֹ ם ובְ כָ ל דַ רְ גָּא ּ ּ ּ , רַ ק שֶׁ צְ רִ יכִ ין לַחְ פֹר ּ ּ וּ לְ בַ קֵ שׁ הַ רְ בֵּ ה ּ . וְ עַל־פִ י רֹב כְּ בָ ר הַ בְּ אֵ ר חָ פור ומוכָ ן ּ ּ ּ ּ לִ שְׁ אֹב מִ מֶ נו ּ ּ ּ , אֲבָ ל אֶ בֶ ן גְּ דוֹ לָה עַל פִ י הַ בְּ אֵ ר ּ , שֶׁ הֵ ם כְּ לַל כָּ ל הַ מְ נִיעוֹ ת וְהַ תַ אֲוֹ ת וְ הַ בִּ לְ בּ ולִ ים וְ כו ּ ּ ּ ּ ' ּ שֶׁ נִמְ שָׁ כִ ין ּ מִ לֵב הָ אֶ בֶ ן , מִ כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה וְ כו ּ ּ .' וְ נֶאֶ סְ פו שָׁ מָ ה כָ ל הָ עֲדָ רִ ים וְגָלְ לו אֶ ת הָ אֶ בֶ ן מֵ עַל פִ י ּ ּ ּ ּ הַ בְּ אֵ ר וְ הִ שְׁ קו אֶ ת הַ צֹאן וְ הֵ שִׁ יבו אֶ ת הָ אֶ בֶ ן עַל פִ י ּ ּ ּ ּ הַ בְּ אֵ ר לִ מְ קֹמָ ה , ּ ּ שֶׁ מֵ חֲמַ ת כּ ֹבֶ ד הָ אֶ בֶ ן גְּדוֹ לָה , צְ רִ יכִ ין

Segment 4
HE:
לְ הִ תְ אַ סֵּ ף כֻּלָם יַחַ ד ּ , וְגוֹ לְ לִ ין הָ אֶ בֶ ן רַ ק לְ פִ י שָׁ עָה לְ הַ שְׁ קוֹ ת אֶ ת הַ צֹאן ּ , וְ אַ חַ ר־כָּ ך מְ שִׁ יבִ ין הָ אֶ בֶן ְ לִ מְ קוֹ מָ ה , ּ זֶה בְּ חִ ינַת שֶׁ אֵ ין הַ נְפָ שׁ וֹ ת הַ מִ תְ קָ רְ בִ ין יְכוֹ לִ ין ּ ּ לְ קַ בֵּ ל שֵׂ כֶל וָדַ עַת כִּ י אִ ם בְּ עֵת שֶׁ הֵם אֵ צֶ ל הָ רוֹ עִ ים וְ הַ מַ נְהִ יגִים ּ , וְ אַ חַ ר־כָּ ך כְּ שֶׁ שָׁ בִ ים לְ ּ ְ בֵ יתָ ם אֵ ין לָהֶם שׁ ום ּ שֵׂ כֶ ל וְעֵצָ ה אֵ יך לְ הִ תְ חַ זֵק בַּ עֲבוֹ דַ ת ה ּ ְ ', כִּ י כְּ בָ ר הֵ שִׁ יבו ּ אֶ ת הָ אֶ בֶ ן עַל פִ י הַ בְּ אֵ ר לִ מְ קוֹ מָ ה ּ ּ . וְזֶהו ּ ) בראשית כט : (ד , ּ וַיֹאמֶ ר לָהֶם יַעֲקֹב אַ חַ י מֵ אַ יִן ּ אַ תֶ ם , וַיֹאמְ רו מֵ חָ רָ ן אֲנָחְ נו ּ ּ ּ , ּ שֶׁ שָׁ אַ ל אוֹ תָ ' : ם אַ חַ י — ' הֲלֹא אַ תֶ ם אַ חַ י בְּ שׁ ֹרֶ שׁ נַפְ שׁ וֹ תֵ יכֶם ּ , כִּ י אַ תֶ ם נִמְ שָׁ כִ ים ּ מִ מָ קוֹ ם גָּבוֹ הַ מְ אֹד ּ ּ , אַ ך עַתָ ה ּ ְ ' מֵ אַ יִן אַ תֶ ם ּ — ' לְ הֵיכָ ן נִשְׁ לַכְ תֶ ם ומֵ אַ יִן בָּ אתֶ ם עַ תָ ה ּ ּ ּ , וְ הֵ שִׁ יבו ּ ' מֵ חָ רָ ן אֲנָחְ נו ', ּ שֶׁ אָ נו מֵ חָ רָ ן ּ , בְּ חִ ינַת חֲרוֹ ן־אַ ף , שֶׁ הוא הַיֵצֶר־הָ רָ ע ּ ּ שֶׁ יְנִיקָ תוֹ מֵ חֲרוֹ ן־אַ ף וְ דִ ינִים שֶׁ הִ תְ גַּבֵּ ר עָ לֵינו וְהִ תְ גָּרָ ה ּ ּ ּ בָּ נו מְ אֹד . וַיֹאמֶ ר לָהֶם הַ יְדַ עְ תֶ ם אֶ ת לָבָ ן בֶּ ן נָחוֹ ר ּ ּ ) בראשית כט , ה( , ' לָבָ ן בֶּ ן נָחוֹ ר ' זֶה בְּ חִ ינַת כְּ לַל כָּ ל הָ רַ מָ אות ּ ּ וְ הָ עַרְ מו ּ מִ יות שֶׁ הַ בַּ עַל־דָ בָ ר מַ כְ נִיס בָּ עוֹ לָם ּ ּ ּ , ּומִ תְ לַבֵּשׁ אֶ ת עַצְ מוֹ בְּ מַ נְהִ יגִים וגְדוֹ לִ ים ּ , ּומַ כְ נִיס בְּ לִ בָּ ם לַחֲלֹק עַל הַ צַ דִ יק הַ גָּדוֹ ל הָ אֲמִ תִ י שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת יַעֲקֹב ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת שֶׁ בְּ כָ ל הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ , ְּב חִ ינַת תִ תֵ ן ּ ּ אֱמֶ ת לְ יַעֲקֹב . וְ עִ קַ ר כָּ ל הָ רַ מָ אות וְ הָ עַרְ מומִ יות שֶׁ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ בַּ עַל־דָ בָ ר הוא עַל־יְדֵ י כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה כְּ שֶׁ אֵ ין זוֹ כִ ין ּ ּ ּ לְ בָ רְ רוֹ כָּ רָ אוי ּ . כִּ י כָּ ל הַ טָ עותִ ים שֶׁ בָּ עוֹ לָם נִמְ שָׁ כִ ין ּ ּ מִ כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה ּ , כַּ נִרְ אֶ ה בְּ חו ּ ּ שׁ אֲפִ לו בִּ דְ בָ רִ ים גַּשְׁ מִ יִים ּ ּ ּ , שֶׁ כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה מַ טְ עֶה לִ פְ עָמִ ים אֶ ת הָ אָ דָ ם וְ סוֹ בֵ ר עַל ּ עֵץ שֶׁ הוא אֶ בֶ ן וְ כַ יוֹ צֵא ּ ּ , אֲבָ ל בִּ דְ בָ רִ ים גַּשְׁ מִ יִים יְכוֹ לִ ין ּ לְ בָ רֵ ר הַ שֶׁ קֶ ר וְ הַטָ עות מִ יָד עַל־יְדֵ י חושׁ הָ רְ אות ּ ּ ּ ּ ּ ּ , ְ אַ ך בִּ דְ בָ רִ ים הַ נוֹ גְעִ ים אֶ ל הַ שֵׂ כֶל קָ שֶׁ ה מְ אֹד לְ בָ רֵ ר הַ דָ בָ ר ּ ּ ּ וְ לַעֲמֹד עַל הָ אֱמֶ ת כְּ שֶׁ כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה מִ תְ פַ שֵׁ ט ומַ טְ עֶה ּ ּ ּ ּ אֶ ת בְּ נֵי אָ דָ ם לַהֲפֹך אֶ ת הָ אֱמֶ ת ְ , כִּ י מֵ רִ בּ וי הַ דִ מְ יוֹ נוֹ ת ּ ּ יֶשׁ לוֹ כּ ֹחַ לַהֲפֹך כָּ ל דָ בָ ר מֵ הֵפֶ ך אֶ ל הֵפֶ ך עַד שֶׁ ְ ְ ְ ּ ּקָ שֶׁ ה מְ אֹד לַעֲמֹד עָ לָיו , כִּ י אִ ם כְּ שֶׁ מְ קָ רְ בִ ין עַצְ מָ ן לְ צַ דִ יקֵ י ּ ּ אֱמֶ ת שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת יַעֲקֹב שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת ּ לַאֲמִ תוֹ . ּ אֲבָ ל הַ בַּ עַל־דָ בָ ר מִ תְ גָּרֶ ה עַל זֶה בְּ יוֹ תֵ ר ּ , ומַ נִיחַ אֶ ת ּ ּ עַצְ מוֹ לָאֹרֶ ך וְלָרֹחַ ב לְ הַ רְ בּ ְ וֹ ת מַ חֲלֹקֶ ת עַל צַ דִ יק כָּ זֶה ּ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת שֶׁ כְּ בָ ר שָׁ בַ ר וְ הִ כְ נִיעַ ובִ טֵ ל ּ ּ ּ ּ אֶ ת כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה לְ גַמְ רֵ י ּ . כִּ י הַ בַּ עַל־דָ בָ ר מְ סַ בֵּ ב ּ בְּ תַ חְ בּ ולוֹ תָ יו ומַ כְ נִיס בְּ לֵב בְּ נֵי אָ דָ ם שֶׁ יֹאמְ רו עָ לָיו ּ ּ ּ ּ הַ הֵפֶ ך מַ מָ שׁ ּ ְ , כְּ אִ לו הוא הֵפֶ ך הָ אֱמֶ ת מַ מָ שׁ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ְ ּ ּ ּ , ובוֹ דֶ ה עָלָיו כְּ זָבִ ים ומְ חַ פֶ ה עָ לָיו דְ בָ רִ ים אֲשֶׁ ר לֹא כֵן ּ ּ ּ ּ . וְ עִ קַ ר הִ תְ גָּרות הַ בַּ עַל־דָ בָ ר הוא בִּ גְדוֹ לִ ים כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ ּ ּ ּ ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ " ) ל סֻכָּ ה נב , ( הַ יְנו שֶׁ מִ תְ גָּרֶ ה בִּ גְ ּ ּ דוֹ לִ ים ומַ נְהִ יגִים שֶׁ ל הַ דוֹ ר שֶׁ יִטְ עו בּ וֹ וְיֹאמְ רו עָ לָיו מַ ה ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ יֹאמְ רו ּ ּ ּ , כְּ דֵ י לְ רַ חֵ ק יִשְׂ רָ אֵ ל מִ מֶ נו חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ ּ , מֵ חֲמַ ת שֶׁ אִ ם יִתְ קָ רְ בו אֵ לָיו וְ לִ דְ רָ כָ יו וְ לַעֲצוֹ תָ יו שֶׁ יוֹ דֵ עַ ּ ּ הַ קְ דוֹ שִׁ ים יְקָ רֵ ב כֻּלָם לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ךְ , עַל־כֵּן מַ רְ בֶּה מַ חֲלֹקֶ ת עָ לָיו , וְ הַ כּ ֹל עַל־יְדֵ י כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה שֶׁ מִ שָׁ ם כָּ ל ּ ּ ּ הָ רַ מָ אות וְ הַ טָ עותִ ים וְ הָ עַרְ מומִ יות שֶׁ בָּ עוֹ לָם ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת ' לָבָ ן בֶּ ן נָחוֹ ר ', כִּ י כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה נִקְ רָ א לָבָ ן ּ הָ אֲרַ מִ י ּ , עַל שֵׁ ם שֶׁ מִ שָׁ ּ ּ ם כָּ ל הָ רַ מָ אות וְ הַטָ עותִ ים ּ ּ ּ ּ שֶׁ בָּ עוֹ לָם . וְ עַל־כֵּן נִקְ רָ א ' לָבָ ן ', כִּ י דַ רְ כּ וֹ תָ מִ יד ּ ּ לְ הִ תְ לַבֵּ שׁ עַצְ מוֹ בְּ מִ צְ וֹ ת , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תַ ב אֲדוֹ נֵנו מוֹ רֵ נו ּ ּ וְרַ בֵּ נו זַ ) ל " ּ בְּ סִ ימָ ן א ( עַל מַ אֲמַ ר רַ בָּ ה בַּ ר בַּ ר חָ נָה : ומִ תְ חַ זֵי כִּ י ּ ּ צוצִ יתָ א דְ נורָ א חִ וָרָ א בְּ רֵ ישֵׁ ה וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ּ . ' כִּ י מַ כְ נִיס בַּ לֵב שֶׁ מִ צְ וָה גְּדוֹ לָה לַחֲלֹק עָ לָיו ּ ּ , כִּ י מְ הַ פֵ ך ּ ְ הָ אֱמֶ ת מֵ הֵפֶ ך אֶ ל הֵפֶ ך ְ ְ .ל"ּ כַּ נַ גַּם כִּ י הַ מֹחַ הַ קָ דוֹ שׁ שֶׁ ל הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ ּ לֹבֶ ן הָ עֶלְ יוֹ ן , בְּ חִ ינַ : ת בְּ אֵ ר מַ יִם חַ יִים וְ נוֹ זְלִ ים מִ ן לְ בָ נוֹ ן ּ , מִ ן לִ בּ ונָא דְ מֹחָ א ּ ּ , בְּ חִ ינַת : מִ סִּ טְ רָ א דִ ימִ ינָא מֹחָ א ּ חִ וָרָ א כְּ כַ סְ פָ א ּ ּ , כִּ י מֹחוֹ הַ קָ דוֹ שׁ הוא זָך וְ נָקִ י כְּ כֶ סֶ ף ְ ּ ּ ּ צָ רוף , וְ כָ ל הַ תוֹ רָ ה שֶׁ הוא מְ גַלֶה הוא אֱמֶ ת בָּ רור זָך ְ ּ ּ ּ ּ ּ וְ נָקִ י בְּ לִ י שׁ ום סִ יג ופְ סֹלֶת כְּ לָל ּ ּ , בְּ חִ ינַת : אִ מְ רוֹ ת ה ' אֲמָ רוֹ ת טְ הֹרוֹ ת כֶּ סֶ ף צָ רוף וְ כו ּ ּ ' ּ מְ זֻקָ ק שִׁ בְ עָ תָ יִם . ולְ עֻמַ ת זֶה ּ ּ , הַ כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה שֶׁ מַ טְ עֶה אֶ ת הָ אָ דָ ם נִקְ רָ א ּ ּ לָבָ ן הָ אֲרַ מִ י ּ , כִּ י מְ רַ מֶ ה ומַ טְ עֶה כָּ ל־כָּ ך אֶ ת בְּ נֵי אָ דָ ְ ּ ּ ם בְּ כַ מָ ה מִ ינֵי טָ עֻיוֹ ת ושְׁ קָ רִ ים ּ ּ ּ , עַד שֶׁ הַ שֶׁ קֶ ר בָּ רור אֶ צְ לָם ּ ּ כְּ אִ לו אֵ ין בּ וֹ שׁ ום סָ פֵ ק לִ נְטוֹ ת אֶ ל הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת לֹבֶ ן דִ קְ לִ פָ ה ּ ּ , בְּ חִ ינַת אַ רְ בַּ ע מַ רְ אוֹ ת נְגָעִ ים , שֶׁ כֻּלָם מַ רְ אֵ יהֶם תַ כְ לִ ית הַ לֹבֶ ן ּ ּ ּ . הַ יְנו כִּ ּ י כְּ שֶׁ מְ בָ רְ רִ ין ּ דָ בָ ר לַאֲמִ תוֹ הוא בְּ חִ ינַת שֶׁ מְ לַבְּ נִים הַ דָ בָ ר ומְ בָ רְ רִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ אוֹ תוֹ כַּ שִׂ מְ לָה ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) יְשַׁ עְ יָה ג ( ו , שִׂ מְ לָה לְ כָ ה ', ּ וְ כו וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל דְ בָ רִ ים הַ בְּ רורִ ין כַּ שִׂ מְ לָה ּ ּ ּ , וכְ מוֹ שֶׁ דָ רְ שׁ ו ּ ּ ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ' : ל" ּובִ לְ בֵ נִים ' — לִ בּ ון ּ הִ לְ כְ תָ א . אֲבָ ל הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א מִ תְ גָּרֶ ה לַהֲפֹך הָ אֱמֶ ת ְ עַל־יְדֵ י הַ טָ עותִ ים שֶׁ ל כּ ֹחַ הַמְ דַ מֶ ה ּ ּ ּ , עַד שֶׁ מַ לְ בִּ ין הַ שֶׁ קֶ ר ּ ּ כְּ אִ לו הוא בָּ רור ומְ לֻבָּ ן שֶׁ כָּ ך הוא הַ דָ בָ ר כְּ אִ לו אֵ ין ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ בּ וֹ שׁ ום צַ ד נְטִ יָה אֶ ל הַ הֵפֶ ך שֶׁ הוא הָ אֱמֶ ת ּ ּ ְ ּ , וְעַל־כֵּן נִקְ רָ א לָבָ ן הָ אֲרַ מִ י . ּ וְזֶה בְּ חִ ינַת לָבָ ן בֶּ ן ' נָחוֹ ר ', מֵ חֲמַ ת שֶׁ עַל־יָדוֹ כָּ ל הַ הִ תְ גָּרות וְהַ מַ חֲלֹקֶ ת שֶׁ חוֹ לְ קִ ין עַל הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת יַעֲקֹב ּ , בְּ חִ ינַת נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת שֶׁ בֵּ ין כָּ ל ּ הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת : בְּ נֵי אִ מִ י ּ ' נִחֲרו ' ּ בִ י שָׂ מונִי נוֹ טֵ רָ ה ּ אֶ ת הַ כְּ רָ מִ ים כַּ רְ מִ י שֶׁ לִ י לֹא נָטָ רְ תִ י ּ ּ ' . כְּ רָ מִ ים ' הֵם בְּ חִ ינַת מַ נְהִ יגִים כְּ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ " י שָׁ ם ' . בְּ נֵי אִ מִ י ' ּ ּפֵ רֵ שׁ רַ שִׁ : י" אַ נְשֵׁ י מִ צְ רַ יִם , הַ יְנו בְּ חִ ינַת כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה ּ ּ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת פַ רְ עֹה ומִ צְ רַ יִם ּ ּ ּ ) כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בַּ תוֹ רָ ה ּ ּ וַיְהִ י מִ קֵ ץ בְּ סִ ימָ ן נ ּ , ד" ּ עַיֵן שָׁ ם (. הַ יְנו שֶׁ בְּ נֵי אִ מִ י שֶׁ הֵם ּ ּ כּ ֹחוֹ ת הַ מְ דַ מֶ ה שֶׁ אֵ ינוֹ מְ בֹרָ ר ּ , הֵם נִחֲרו וְ נִ ּ תְ גָּרו בִ י ּ , הַ יְנו בִּ כְ נֶסֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ , עַד אֲשֶׁ ר ' שָׂ מונִי נוֹ טֵ רָ ה אֶ ת ּ הַ כְּ רָ מִ ים ', הֵם בְּ חִ ינַת מַ נְהִ יגִים אֲחֵ רִ ים שֶׁ אֵ ינָם יְכוֹ לִ ים לְ הוֹ עִ יל לִ י , ' כַּ רְ מִ י שֶׁ לִ י לֹא נָטָ רְ תִ י ּ ּ ', ' כַּ רְ מִ י שֶׁ לִ י ' ּ ּ הוא בְּ חִ ינַת הַ מַ נְהִ יג הָ אֱמֶ ת ּ , הַ יְנו הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ , וְעַל־כֵּן נִקְ רָ א כַּ רְ מִ י שֶׁ לִ י , ּ כִּ י הוא יוֹ דֵ עַ לַהֲלֹך נֶגֶד רוחוֹ שֶׁ ל כָּ ל ּ ּ ְ אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד , וְלִ תֵ ן עֵצָ ה וְ הִ תְ חַ זְקות וְ כו ּ ּ ּ ּ ' לְ כָ ל אֶ חָ ד

Segment 5
HE:
ֹמִ יִשְׂ רָ אֵ ל כָּ רָ אוי לו ּ ּ , וְ עַל־כֵּן נִקְ רָ א כַּ רְ מִ י שֶׁ לִ י ּ , כִּ י הוא ּ ַה מַ נְהִ יג שֶׁ לִ י ּ ּ , הַ יְנו שֶׁ ל כָּ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ בֶּ אֱמֶ ת , כִּ י רַ ק הוא יוֹ דֵ עַ לְ הַ נְהִ יג אוֹ תִ י ולְ הוֹ שִׁ יעַ לִ י ּ ּ בֶּ אֱמֶ ת , אֲבָ ל שְׁ אָ ר הַ מַ נְהִ יגִים הַ חוֹ לְ קִ ים עָ לָיו נִקְ רָ אִ ים ּ כְּ רָ מִ ים ומַ נְהִ יגִים אֲחֵ רִ ים וְ אֵ ינָם שֶׁ לִ י ּ ּ , כִּ י אַ ף־עַל־פִ י ּ שֶׁ יֵשׁ בָּ הֶם כַּ מָ ה שֶׁ הֵם צַ דִ יקִ ים וכְ שֵׁ רִ ים אֲבָ ל מֵ אַ חַ ר ּ ּ ּ ּ שֶׁ עֲדַ יִן לֹא שָׁ בְ רו הַ מְ דַ מֶ ה לְ גַמְ רֵ י וְ אֵ ינָם יְכוֹ לִ ים ּ ּ ּ לְ הוֹ שִׁ יעַ לִ י , עַל־כֵּן אֵ ינָם מַ נְהִ יגִים שֶׁ לִ י ּ , מֵ אַ חַ ר שֶׁ אֵ ינִי יָכוֹ ל לְ קַ בֵּ ל תוֹ עֶלֶת מֵ הֶם ּ . וְ עַ ל־כֵּן מְ בַ קֶ שֶׁ ת כְּ נֶסֶ ת ּ יִשְׂ רָ אֵ ל מֵ ה ' יִתְ בָּ רַ ך ' : ְ הַ גִּידָ ה לִ י שֶׁ אָ הֲבָ ה נַפְ שִׁ י אֵ יכָ ה ּ תִ רְ עֶה אֵ יכָ ה תַ רְ בִּ יץ בַּ צָ הֳרָ יִם וְ כו ּ ּ ּ ' ּ שַׁ לָמָ ה אֶ הְ יֶה כְּ עֹטְ יָה עַל עֶדְ רֵ י חֲבֵ רֶ יך ָ ', הַ יְנו שֶׁ כְּ נֶסֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ מְ בַ קֶ שֶׁ ת ומִ תְ חַ נֶנֶ ּ ּ ּ ת מֵ ה ' יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ יַגִּיד לָה וִיגַלֶה לָה ּ ּ ּ ּ ְ הָ אֱמֶ ת , אֵ יכָ ה תִ רְ עֶה אֵ יכָ ה תַ רְ בִּ יץ ּ , הַ יְנו אֵ יכָ ה וְ אֵ יפֹה ּ הוא הָ רוֹ עֶה אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל בֶּ אֱמֶ ת בְּ עֵת הַגָּלות הַ מַ ר הַזֶה ּ ּ ּ ּ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ' ּ בַּ צָ הֳרָ יִם ', כְּ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ " י שָׁ ם שֶׁ ּ הוא עֵת הַ חֹם שֶׁ רַ ע לְ הַ צֹאן ּ ) וְ עַיֵן מִ זֶה בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר ּ ּ (. ובִ שְׁ בִ יל זֶה נִקְ רָ א הַ כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה לָבָ ן בֶּ ן ּ ּ ' נָחוֹ ר ', בְּ חִ ינַת בְּ נֵי אִ מִ י ּ ' נִחֲרו ' ּ , בִ י מֵ חֲמַ ת שֶׁ כָּ ל הַ הִ תְ גָּרות לַחֲלֹק עַל ּ הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת הוא עַל־יְדֵ י כּ ֹחַ הַ מְ ּ ּ ּ דַ מֶ ה שֶׁ מַ טְ עֶה אֶ ת ּ ּ הָ אָ דָ ם עַד שֶׁ מְ הַ פֵ ך הָ אֱמֶ ת לְ שֶׁ קֶ ר וְ הַ שֶׁ קֶ ר לֶאֱמֶ ת ּ ּ ְ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : הוֹ י הָ אוֹ מְ רִ ים לָרַ ע טוֹ ב וְ לַטוֹ ב רָ ע ּ , שָׂ מִ ים אוֹ ר לַחֹשֶׁ ך וְ כו ּ ְ ' שָׂ מִ ים מָ תוֹ ק לְ מַ ר וְ כו .'ּ וְזֶהו שֶׁ שָׁ אַ ל אוֹ תָ ם ּ ּ : הַ יְדַ עְ תֶ ם אֶ ת לָבָ ּ ן בֶּ ן נָחוֹ ר , הַ יְנו ּ שֶׁ אָ מַ ר לָהֶם מֵ אַ חַ ר שֶׁ אֶ צְ לְ כֶם עֲדַ יִן מֻנָח הָ אֱבֶ ן גְּדוֹ לָה ּ עַל פִ י הַ בְּ אֵ ר ּ , עַל־כֵּן אֲנִי שׁ וֹ אֵ ל אֶ תְ כֶם ' הַ יְדַ עְ תֶ ם אֶ ת ּ לָבָ ן ' ' ּ וְ כו שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה ּ ּ , ל"ּ כַּ נַ הַ יְנו כִּ י ּ ּ בְּ וַדַ אי יֵשׁ לָכֶם יְדִ יעָ ה וְ אַ הֲבָ ה וְ הֶ כֵּרות עִ מוֹ ּ ּ , כִּ י יְדִ יעָה לְ שׁ וֹ ן אַ הֲבָ ה . וַיֹאמְ רו יָדָ עְ נו ּ ּ ּ , שֶׁ הוֹ דו לוֹ שֶׁ עֲדַ יִן לֹא ּ שָׁ בְ רו הַ מְ דַ מֶ ה וְ הֵם יוֹ דְ עָיו וְ אוֹ הֲבָ יו עֲדַ יִן ּ ּ . ּ וַיֹאמֶ ר הֲשָׁ לוֹ ם לוֹ ) בראשית כט , (ו , וַיֹאמְ רו שָׁ לוֹ ם ּ ּ , ּ שֶׁ שָׁ אַ ל אִ ם שָׁ לוֹ ם לִ בְ חִ ינַת הַ כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה ּ , הַ יְנו אִ ם יֵשׁ ּ שָׁ לוֹ ם לְ הַ מַ נְהִ יגִים שֶׁ לֹא שָׁ בְ רו עֲדַ יִן אֶ ת הַ מְ דַ מֶ ה אִ ם ּ ּ ּ ּ שָׁ לוֹ ם לָהֶם . וְ הֵ שִׁ יבו : ּ שָׁ לוֹ ם , כִּ י לָהֶם בְּ וַדַ אי יֵשׁ שָׁ לוֹ ם ּ , כִּ י אֵ ין עֲלֵיהֶם מַ חֲלֹקֶ ת כִּ י אֵ ין הַ בַּ עַל־דָ בָ ר מִ תְ ּ גָּרֶ ה לְ הַ רְ בּ וֹ ת עֲלֵיהֶם מַ חֲלֹקֶ ת מֵ אַ חַ ר שֶׁ אֵ ין בָּ הֶ ם כּ ֹחַ לַעְ זֹר לְ יִשְׂ רָ אֵ ל לְ הַ חֲזִירָ ם לְ מוטָ ב ּ , כִּ י הוא מִ תְ גָּרֶ ה רַ ק ּ לְ הַ רְ בּ וֹ ת מַ חֲלֹקֶ ת עַל הַצַ דִ יק הָ אֱמֶ ת בְּ חִ ינַת יַעֲקֹב ּ ּ שֶׁ הוא יָכוֹ ל לְ הוֹ כִ יחַ אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ולְ הַ חֲזִירָ ם לְ ּ ּ ּ מוטָ ב , וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ : ל" הַ אי צורְ בָ א מֵ רַ בָּ נָן ּ דִ מְ רַ חֲמֵ י לֵה וְ כו ּ ּ ּ ' מִ שׁ ום דְ לֹא מוֹ כַ ח לְ הו וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ . ' נִמְ צָ א , שֶׁ אֵ לו שֶׁ אֵ ין מוֹ עִ ילִ ים לְ יִשְׂ רָ אֵ ל לָהֶם יֵשׁ שָׁ לוֹ ם ּ ּ . וְזֶהו שָׁ ם ) ּ כט : (ו , וַיֹאמְ רו שָׁ לוֹ ם וְ הִ נֵה ּ ּ ּ רָ חֵ ל בִּ תוֹ בָּ אָ ה ּ עִ ם הַ צֹאן ּ , ' רָ חֵ ל ' הִ יא הַ תוֹ רָ ה ּ ) כְּ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ אֲדוֹ נֵנו ּ ּ מוֹ רֵ נו וְרַ בֵּ נו זַ ּ ּ " ל בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר ) בְּ סִ ימָ ן יב (( ּומִ י שֶׁ אֵ ין הַ מְ דַ מֶ ה שֶׁ לוֹ מְ בֹרָ ר כָּ רָ אוי ּ ּ ּ , אֲזַי גַּם חִ דושֵׁ י הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ שֶׁ לוֹ הֵם מִ שָׁ ם מִ בְּ חִ י ּ ּ נַת הַ מְ דַ מֶ ה שֶׁ אֵ ינוֹ מְ בֹרָ ר ּ , שֶׁ מְ דַ מֶ ה מִ לְ תָ א לְ מִ לְ תָ א ּ ּ ּ ּ , וְ הוא מַ נְהִ יג אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ בְּ הַ תוֹ רָ ה שֶׁ לוֹ ּ ּ , אֲבָ ל הַ תוֹ רָ ה שֶׁ לוֹ אֵ ינָה יְכוֹ לָה לַעְ זֹר ּ ּ ּ לָהֶם כְּ לָל וְהַ לְ וַאי שֶׁ לֹא תְ קַ לְ קֵ ל לָהֶם ּ ּ , ְ אַ ך הָ עוֹ לָם טוֹ עִ ים וְ סוֹ בְ רִ ים שֶׁ ּיְכוֹ לִ ים לְ הַ נְהִ יג וְ לִ רְ עוֹ ת צֹאן קָ דָ שִׁ ים בְּ הַ תוֹ רָ ה שֶׁ לָהֶם ּ ּ . וְזֶהו ' : ּ וַיֹאמְ רו שָׁ לוֹ ם וְ הִ נֵה רָ חֵ ל בִּ תוֹ ּ ּ ּ ּ בָּ אָ ה עִ ם הַ צֹאן ּ ', שֶׁ אָ מְ רו שֶׁ אֵ לו הַ מַ נְהִ יגִים שֶׁ הֵם ּ ּ ּ ּ מִ סִּ טְ רָ א דְ לָבָ ן שֶׁ עֲדַ יִן לֹא בֵּ רְ רו הַ מְ דַ מֶ ה יֵשׁ לָהֶם ּ ּ ּ שָׁ לוֹ ם גָּדוֹ ל , ל"ּ כַּ נַ וְ הֵם גְּדוֹ לִ ים בָּ עוֹ לָם , ּומַ נְהִ יגִים וְרוֹ עִ ים אֶ ת צֹאן קָ דָ שִׁ ים בְּ הַ תוֹ רָ ה שֶׁ לָהֶם ּ ּ . וְזֶהו : ּ וְ הִ נֵה ּ רָ חֵ ל בִּ תוֹ בָּ אָ ה עִ ם הַ צֹאן ּ ּ , הַ יְנו שֶׁ הַ תוֹ רָ ה שֶׁ נִמְ שֶׁ כֶת ּ ּ ּ מִ כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה שֶׁ הִ יא רָ חֵ ל בִּ תוֹ שֶׁ ל לָ ּ ּ , בָ ן שֶׁ הִ יא הַ תוֹ רָ ה ּ שֶׁ ל אֵ לו הַ מַ נְהִ יגִים ּ ּ ּ , ל"ּ כַּ נַ בָּ אָ ה עִ ם הַ צֹאן ּ , שֶׁ הוֹ לֶכֶת עִ ם צֹאן קָ דָ שִׁ ים וְרוֹ עָ ה אוֹ תָ ם , כִּ י הֵ ם גְּדוֹ לִ ים בָּ עוֹ לָם , וְ שָׁ לוֹ ם לָהֶם , וְ תוֹ רָ תָ ם מַ נְהֶגֶת וְרוֹ עָה עֶדְ רֵ י צֹאן קָ דָ שִׁ ים . וַיֹאמֶ ר הֵן עוֹ ד הַ יוֹ ּ ּ ם גָּדוֹ ל לֹא עֵת הֵ אָ סֵ ף הַ מִ קְ נֶה וְ כו ּ ּ ' ) בראשית כט , (ז , וְ אִ יתָ א שֶׁ זֶה מְ רַ מֵ ז עַל אֲרִ יכַ ת ּ ּ הַ גָּלות שֶׁ עוֹ ד הַ יוֹ ם וְ הַ זְמַ ן שֶׁ ל הַ גָּלות גָּדוֹ ל ּ ּ ּ ּ , כִּ י הַ גָּלות ּ יִתְ אָ רֵ ך , ְ הַ יְנו שֶׁ יַעֲקֹב אָ מַ ר לָהֶם שֶׁ עַל־יְדֵ י תוֹ רָ ה כָּ זֹאת ּ ּ ּ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ קָ רֵ ב אֶ ת הַ גְּאֻ לָה ּ , וְזֶהו ' : ּ הֵן עוֹ ד הַ יוֹ ם ּ גָּדוֹ ל ', שֶׁ בְּ הֶ כְ רֵ חַ שֶׁ הַגָּלות יִתְ אָ רֵ ך חַ ס וְשָׁ לוֹ ם ְ ּ , ' לֹא עֵת הֵ אָ סֵ ף הַ מִ קְ נֶה ּ ', שֶׁ עֲדַ יִן אֵ ין עֵת לֶאֱסֹף ולְ קַ בֵּ ץ הַ מִ קְ נֶה ּ ּ , צֹאן קָ דָ שִׁ ים , דְ הַ יְנו נַפְ שׁ וֹ ת בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ לַהֲשִׁ יבָ ם לִ נְוֵיהֶם עַל־יְדֵ י תוֹ רָ ה כָּ זֹאת שֶׁ אֵ ין בָּ ה כּ ֹחַ לְ תַ קֵ ן אֶ ת ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל לַהֲשִׁ יבָ ם לַאֲבִ יהֶם שֶׁ בַּ שָׁ מַ יִם ּ . הַ שְׁ קו הַ צֹאן ולְ כו רְ עו ּ ּ ּ ּ ּ שָׁ ם ) כט , (ז , זֶה בְּ חִ ינַת : אִ ם לֹא תֵ דְ עִ י לָך הַ יָפָ ה בַּ נָשִׁ ים צְ אִ י לָך בְּ עִ קְ בֵ ְ ְ ּ ּ י הַ צֹאן ורְ עִ י אֶ ת ּ ּ גְּדִ יֹתַ יִך עַל מִ שְׁ כְּ נוֹ ת הָ רֹעִ ים ְ ּ , עַיֵן בְּ פֵ רושׁ רַ שִׁ ּ ּ " י שָׁ ם , הַ יְנו שֶׁ כָּ ל זְמַ ן שֶׁ אֵ ין יוֹ דְ עִ ין הָ אֱמֶ ת הַ בָּ רור לְ מִ י ּ ּ לְ הִ תְ קָ רֵ ב , צְ רִ יכִ ין לְ עֵת עַתָ ה לְ הִ תְ קָ רֵ ב לְ אֵ לו ּ ּ ּ ּ הַ מַ נְהִ יגִים , כִּ י בְּ רֻ בָּ ם יֵשׁ טוֹ ב הַ רְ בֵּ ה , וְגַם בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ ּ שֶׁ לָהֶם יֵשׁ טוֹ ב הַ רְ בֵּ ה , רַ ק שֶׁ יֵשׁ בָּ הֶם אֲחִ יזַת הַ מְ דַ מֶ ה ּ ּ , עַל־כֵּן כָּ ל זְמַ ן שֶׁ אֵ ין יוֹ דְ עִ ין מֵ הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת שֶׁ שָׁ בַ ר ּ ּ ּ הַ מְ דַ מֶ ה לְ גַמְ רֵ י ּ , צְ רִ יכִ ין לְ הִ תְ קָ רֵ ב לָהֶם בִּ בְ חִ ינַת אִ ם לֹא תֵ דְ עִ י וְ כו ּ' צְ אִ י לָך וְ כו ּ ְ ' ורְ עִ י אֶ ת גְּדִ יֹתַ יִך עַל ְ ּ ּ מִ שְׁ כְּ נוֹ ת הָ רֹעִ ים . וְזֶהו ' : ּ הַ שְׁ קו הַ צֹאן ולְ כו רְ עו ּ ּ ּ ּ ּ ', הַ יְנו ּ שֶׁ אָ מַ ר לָהֶם שֶׁ הַ גְּאֻ לָה אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ קָ רֵ ב עַל־יְדֵ י תוֹ רָ ה ּ ּ כָּ זֹאת , אַ ך אַ ף־עַל־פִ י־כֵ ן הַ שְׁ קו הַ צֹאן ולְ כו רְ עו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ , מֵ אַ חַ ר שֶׁ אֵ ין יוֹ דְ עִ ין עֲדַ יִן מִ נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת וְ ּ ּ .ל"ּ כַ נַ וַיֹאמְ רו לֹא נוכַ ל עַד אֲשֶׁ ר יֵאָ סְ פו כָּ ל הָ עֲדָ רִ ים וְגָלְ לו ּ ּ ּ ּ ּ אֶ ת הָ אֶ בֶ ן וְ כו ּ' ) בראשית כט , (ח , שֶׁ הֵ שִׁ יבו לוֹ וְ אָ מְ רו ּ ּ שֶׁ גַּם זֶה לֹא נוכַ ל עַד אֲשֶׁ ר יֵאָ סְ פו כָּ ל הָ עֲדָ רִ ים ּ ּ וְ כו ', ּ הַ יְנו שֶׁ גַּם הַ תוֹ רָ ה וְהַ נְהָ גָה הַ זֹאת אֵ ין אָ נו יְכוֹ לִ ין כִּ י אִ ם ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י שֶׁ מִ תְ אַ סְּ פִ ים יַחַ ד כָּ ל הָ עֲדָ רִ ים ּ , כִּ י בְּ עֵת הָ אֲסִ יפָ ה וְ הַ קִ בּ וץ שֶׁ מִ תְ קַ בְּ צִ ין הַ רְ בֵּ ה מִ יִשְׂ רָ אֵ ל אֵ צֶל ּ ּ ּ ּ כַּ מָ ה גְּדוֹ לִ ים ומַ נְהִ יגִים ּ ּ , ' אָ ז הֵן אֵ ל כַּ בִּ יר לֹא יִמְ אָ ס ', וִיכוֹ לִ ין לְ הַ מְ שִׁ יך לְ פִ י שָׁ עָ ה אֵ יזֶה מֵ ימֵ י הַ תוֹ רָ ה ּ ְ לְ הַ שְׁ קוֹ ת הַ צֹאן קָ דָ שִׁ ים ּ , אַ ך אַ חַ ר־כָּ ך וְ הֵ שִׁ יבו אֶ ת ּ ְ ְ הָ אֶ בֶ ן עַל פִ י הַ בְּ אֵ ר לִ מְ קוֹ מָ ה ּ ּ , שֶׁ חוֹ זֵר הַ יֵצֶר־הָ רָ ע ּ

Segment 6
HE:
ֹלִ מְ קוֹ מו , וְ כַ מְ בֹאָ ר בַּ מִ דְ רָ ּ שׁ עַל הַ פָ סוק זֶה וְ נֶאֶ סְ פו שָׁ ם ּ ּ ּ כָ ל הָ עֲדָ רִ ים — זֶה הַ צִ בּ ור וְ כו ּ ּ ּ ', וְ הֵ שִׁ יבו אֶ ת הָ אֶ בֶ ן ּ — שֶׁ כֵּיוָן שֶׁ הֵם יוֹ צְ אִ ים לָהֶם , יֵצֶר־הָ רָ ע חוֹ זֵר לִ מְ קוֹ מוֹ . עוֹ דֶ נו מְ דַ בֵּ ר עִ מָ ם וְרָ חֵ ל בָּ אָ ה עִ ם הַ צֹאן ּ ּ ּ ּ ) בראשית כט , (ט , שֶׁ בְּ תוֹ ך שֶׁ דִ ּ ְ בֶּ ר עִ מָ ם ּ , בְּ תוֹ ך כָּ ך רָ אָ ה וְ הִ סְ תַ כֵּל ּ ְ ְ עַל הַ טוֹ ב הַ צָ פון בְּ דִ בְ רֵ יהֶם ּ ּ ּ , דְ הַ יְנו הַ תוֹ רָ ה שֶׁ נָפְ לָה ּ ּ ּ ּ אֶ צְ לָם , וְזֶהו ' : ּ וְרָ חֵ ל בָּ אָ ה עִ ם הַ צֹאן ּ ', שֶׁ רָ אָ ה אֶ ת הַ תוֹ רָ ה שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת רָ חֵ ל שֶׁ בָּ אָ ה עִ ם הַ צֹאן קָ דָ שִׁ ים ּ ּ ּומַ נְהֶגֶ ת אוֹ תָ ם , כִּ י הַ צַ דִ יק בְּ חִ ינַת יַעֲקֹב יָכוֹ ל לִ מְ צֹא ּ ּ תוֹ רָ ה בְּ תוֹ ך כָּ ל הַ דִ בּ ורִ ים שֶׁ מְ דַ בֵּ ר עִ ם הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ ְ ּ . וְזֶהו שָׁ ם ) ּ כט : (ט , וְרָ חֵ ל בָּ אָ ה עִ ם הַ צֹאן אֲשֶׁ ר לְ אָ בִ יהָ ּ ' כִּ י רֹעָ ה הִ יא . ' כִּ י בֶּ אֱמֶ ת הַ תוֹ רָ ה שֶׁ מֻנַחַ ת בַּ גָּלות בַּ ּ ּ ּ ּ כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה ּ , הַ תוֹ רָ ה בְּ עַצְ מָ ה קְ דוֹ שָׁ ה וטְ הוֹ רָ ה מְ אֹד ּ ּ ּ ' וְ ה , יִתְ בָּ רַ ך חוֹ מֵ ל עַל עַמוֹ ּ ְ , וְ כָ ל זְמַ ן שֶׁ אֵ ין זוֹ כִ ין לִ מְ צֹא נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת שֶׁ הוא מַ נְהִ יג הָ אֲמִ תִ י אֲזַי הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ בְּ עַצְ מָ ה מַ נְהֶגֶת אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ . וְזֶהו : ּ וְרָ חֵ ל בָּ אָ ה עִ ם ּ הַ צֹאן אֲשֶׁ ר לְ אָ בִ יהָ כִּ י רֹעָ ה הִ יא , ' הִ יא ' ּדַ יְקָ א , שֶׁ הִ יא בְּ עַצְ מָ ה , ּ שֶׁ הִ יא רָ חֵ ל , שֶׁ הִ יא הַ תוֹ רָ ה ּ , הִ יא דַ יְקָ א רוֹ עָה ּ ומַ נְהֶגֶת אֶ ת הַ צֹאן אֲשֶׁ ר לְ אָ בִ יהָ ּ ּ , שֶׁ הֵם הַ נְפָ שׁ וֹ ת ּ הַ מִ תְ קָ רְ בִ ים לַמַ נְהִ יגִים ּ ּ ל"ּ הַ נַ שֶׁ יֵשׁ ּ בָּ הֶם אֲחִ יזַת לָבָ ן בְּ חִ ינַת כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה שֶׁ אֵ ין בָּ הֶ ם כּ ֹחַ לְ הַ נְהִ יג אֶ ת ּ יִשְׂ רָ אֵ ל . רַ ק ה ' יִתְ בָּ רַ ך חוֹ מֵ ל עַל עַמוֹ שֶׁ הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ְ בְּ עַצְ מָ ה בְּ חִ ינַת רָ חֵ ל בִּ תוֹ מַ נְהֶגֶת אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל לְ פִ י ּ ּ שָׁ עָ ה , עַד אֲשֶׁ ר ה ' יִתְ בָּ רַ ך מְ סַ בֵּ ְ ב סִ בּ וֹ ת לְ טוֹ בָ ה שֶׁ הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת בְּ חִ ינַת יַעֲקֹב נוֹ תֵ ן עֵינוֹ עַל זֶה וְעוֹ שֶׂ ה ּ ּ כַּ מָ ה תַ חְ בּ ולוֹ ת ומוֹ סֵ ר נַפְ שׁ וֹ עַד שֶׁ מוֹ צִ יא ומַ עֲלֶה אֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ תוֹ רָ ה בְּ חִ ינַת רָ חֵ ל מִ תוֹ ך בֵּ ית לָבָ ן ְ ּ ּ , מִ תוֹ ך הַ כּ ֹחַ ְ ּ הַ מְ דַ מֶ ה ּ , וְ הוא מִ תְ יַחֵ ד ּ ומִ תְ חַ בֵּ ר עִ ם הַ תוֹ רָ ה הַ זֹאת עַד ּ ּ ּ שֶׁ מְ תַ קֵ ן כָּ ל הָ עוֹ לָם עַל־יָדָ ה ּ ּ ּ , כִּ י הוא מְ בָ רֵ ר אֶ ת ּ הַ תוֹ רָ ה הַ זֹאת ומַ עֲלֶה אוֹ תָ ה לְ שָׁ רְ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ּ , ומְ חַ דֵ שׁ עַל־יְדֵ י ּ ּ זֶה חִ דושִׁ ים נִפְ לָאִ ים שֶׁ הֵם עֵצוֹ ת אֲמִ תִ יוֹ ת לְ הַ נְהִ יג אֶ ת ּ ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל , ִּכ י רַ ק הוא יָכוֹ ל לָגֹל אֶ ת הָ אֶ בֶ ן מֵ עַל פִ י ּ ּ הַ בְּ אֵ ר בְּ נָקֵ ל בִּ בְ חִ ינַת : וַיָגֶל אֶ ת הָ אֶ בֶ ן מֵ עַל פִ י הַ בְּ אֵ ר ּ ּ — כְּ מִ י שֶׁ מַ עֲבִ יר פְ קָ ק מֵ עַל הַ צְ לוֹ חִ ית ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ .ל" ּ וְזֶה כְּ לַל כָּ ל הַ פָ רָ שָׁ ה שֶׁ מְ דַ בֶּ רֶ ת אַ חַ ר־ ּ ּ כָּ ך אֵ יך לָקַ ח ְ ְ וְ הוֹ צִ יא יַעֲקֹב אֶ ת רָ חֵ ל וְ לֵאָ ה מִ בֵּ ית לָבָ ן וְ הוֹ לִ יד מֵ הֶם כָּ ל שְׁ נֵים־עָ שָׂ ר שִׁ בְ טֵ י יָ־ה ּ , הַ יְנו שֶׁ יַעֲקֹב בְּ חִ ינַת ּ ּ הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת בֵּ רֵ ר אֶ ת כָּ ל הַ תוֹ רָ ה שֶׁ נִקְ רֵ את אֵ שֶׁ ת ּ ּ ּ ּ חַ יִל , בְּ חִ ינַת רָ חֵ ל וְ לֵאָ ה , בֵּ רֵ ר הַ כּ ֹל מִ בֵּ ית לָבָ ן מֵ אֲחִ יזַת הַ מְ דַ מֶ ה ּ , וְ עַל־יְדֵ י זֶה הוֹ לִ יד שִׁ בְ טֵ י יָ־ה , ּ כִּ י עִ קַ ר קִ יום יִשְׂ רָ אֵ ל עַל־יְדֵ י זֶה ּ ּ ּ , וְ עַל־יְדֵ י זֶה הוֹ צִ יא כָּ ל ּ הַ צֹאן מִ בֵּ ית לָבָ ן שֶׁ הֵם עֶדְ רֵ י צֹאן קָ דָ שִׁ ים , כִּ י הוֹ צִ יא כֻּלָם מִ גָּלות הַ מְ דַ מֶ ה וֶהֱ ּ ּ ּ שִׁ יבָ ם אֶ ל הָ אֱמֶ ת , כִּ י יַעֲקֹב בְּ חִ ינַת עֶצֶם הָ אֱמֶ ת , בְּ חִ ינַת תִ תֵ ן אֱמֶ ת לְ יַעֲקֹב ּ ּ : ... וְ יַעֲקֹב עָ שָׂ ה כַּ מָ ה תַ חְ בּ ולוֹ ת לָזֶה בְּ כַ מָ ה דְ רָ כִ ים עַד ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ הִ מְ שִׁ יך בְּ חִ ינַת הִ תְ גַּלות הַ גְּוָנִין עַל עֶדְ רֵ י צֹאן ּ ּ ְ קָ דָ שִׁ ים שֶׁ לוֹ כְּ דֵ ּ י לְ הַ כְ נִיעַ מֵ הֶם הַ מְ דַ מֶ ה וְ לַהֲבִ יאָ ם אֶ ל ּ הַ שִׂ כְ לִ יות ּ ּ ּ . ל"ּ הַ נַ וְזֶה ) בראשית ל , : ( לז ּ ּ וַיִקַ ח לוֹ יַעֲקֹב מַ קַ ל לִ בְ נֶה לַח וְ לוז וְ עַרְ מוֹ ן וַיְפַ צֵ ל בָּ הֵן וְ כו ּ ּ ּ ּ ' מַ חְ שׂ ֹף הַ לָבָ ן אֲשֶׁ ר עַל הַ מַ קְ לוֹ ת ּ ּ , וְ אִ יתָ א שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת סוֹ ד ּ ּ הַ תְ פִ לִ ין שֶׁ הֵם כְּ לַל הַ תוֹ רָ ה שֶׁ הֻקְ שָׁ ה כֻּלָה לִ תְ פִ לִ ין ּ ּ ּ ּ ּ ּ כְּ לַל הַ מֹחִ ין ּ , הַ יְנו שֶׁ יַעֲקֹב בְּ חִ ינַת הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא נְקֻ דַ ת ּ ּ הָ אֱמֶ ת , הִ מְ שִׁ יך בְּ חָ כְ מָ ה נִפְ לָאָ ה כָּ ל הַ מֹחִ ין הַ קְ דוֹ שִׁ ים ּ ּ ְ בִּ דְ רָ כִ ים נִפְ לָאִ ים וְ נוֹ רָ אִ ים מְ אֹד מְ אֹד עַד שֶׁ הִ כְ נִיס הַ חָ כְ מָ ה וְ הַ שֵׂ כֶ ל הָ אֱמֶ ת בְּ תוֹ ך הַ מֹחִ ין שֶׁ ל כְּ לַל ּ ְ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל , שֶׁ יִכְ נֹס הַ חָ כְ מָ ה וְ הַ שֵׂ כֶ ל הָ אֱמֶ ת בְּ תוֹ כָ ם ּ ּ הֵיטֵ ב , שֶׁ יָבִ ינו הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ ּ ּ ּ , עַד שֶׁ לֹא יִהְ יֶה כּ ֹחַ ּ לְ שׁ ום הַ טְ עָ אָ ה שֶׁ ל הַ כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה ּ ּ בְּ חִ ינַת לָבָ ן לְ הַ עֲבִ ירָ ם מִ זֶה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ . וְזֶהו ּ ) בראשית ל , : ( לח וַיַצֵג אֶ ת הַ מַ קְ לוֹ ת אֲשֶׁ ר פִ צֵל ּ ּ ּ ּ ּ בָּ רְ הָ טִ ים בְּ שִׁ קֲתוֹ ת הַ מָ יִם וְ כו ּ ּ ' . ' בָּ רְ הָ טִ ים ', הֵ ם רְ הִ יטֵ י מֹחִ ין , כְּ מוֹ שֶׁ אִ יתָ א בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ , הַ יְנו שֶׁ יַעֲקֹב הִ צִ ּ ּ ּ יג וְ תָ חַ ב אֶ ת הַ מַ קְ לוֹ ת ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת חִ דושֵׁ י הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ שֶׁ חִ דֵ שׁ וְגִלָה בְּ שֵׂ כֶל אֱמֶ ת וְ נִפְ לָא וְ נוֹ רָ א כָּ זֶה ּ ּ , ּ הִ צִ יג וְ תָ חַ ב אוֹ תָ ם בָּ רְ הָ טִ ים , בְּ תוֹ ך רְ הִ יטֵ י מֹחִ ין שֶׁ ל ְ תַ לְ מִ ידָ יו הַ מִ תְ קָ רְ בִ ים אֵ לָיו ּ ּ . וְזֶהו וַיַצֵג ּ ּ ּ , ' וַ ּ ּ יַצֵג ' ּדַ יְקָ א , שֶׁ הִ צִ יג וְ תָ חַ ב חִ דושִׁ ים שֶׁ לוֹ הָ אֲמִ תִ יִים בָּ רְ הָ טִ ים בְּ תוֹ ך ְ ּ ּ ּ ּ ּ ּ רְ הִ יטֵ י מֹחִ ין שֶׁ לָהֶם שֶׁ יִהְ יו תְ חובִ ים בָּ הֶ ם בְּ עֹמֶ ק גָּדוֹ ל ּ ּ ּ ּ ּ עַד שֶׁ לֹא יִהְ יֶה כּ ֹחַ לְ שׁ ום טָ עות שֶׁ ל הַ מְ דַ מֶ ה לְ הַ עֲבִ ירָ ם ּ ּ ּ ּ מֵ הֶם חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם . כִּ י כְּ בָ ר הֵ ם מְ בִ ינִים הָ אֱמֶ ת הֵיטֵ ב . וְזֶהו ּ ' בָּ רְ הָ טִ ים בְּ שִׁ קֲתוֹ ת הַ מָ יִם ּ ', בִּ רְ הִ יטֵ י מֹחִ ין בְּ מָ קוֹ ם שֶׁ שׁ וֹ תִ ין מֵ ימֵ י הַ תוֹ רָ ה וְ הַ דַ עַת ּ ּ ּ , שָׁ ם הִ צִ יג אֶ ת הַ מַ קְ לוֹ ת ּ ּ הַ נִפְ לָאִ ים שֶׁ לוֹ שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת הַ שִׂ כְ לִ יוֹ ת הָ אֲמִ תִ יִ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ים שֶׁ לוֹ ּ שֶׁ מְ כַ וְ נִין אֶ ת הָ אָ דָ ם בְּ כָ ל עֵת לְ דֶ רֶ ך הַ יָשָׁ ר כְּ מוֹ הַ מַ קֵ ל ּ ּ ּ ּ ְ ּ שֶׁ מְ כַ וֵן אֶ ת הָ עֲדָ רִ ים אֶ ל הַ דֶ רֶ ך הַ יָשָׁ ר ּ ְ ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן נִקְ רֵ את הַ הַ נְהָ גָה וְ הַ מֶ מְ שָׁ לָה בְּ שֵׁ ם מַ טֶ ה ומַ קֵ ל ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) יְחֶ זְקֵ אל יט ( ּ מַ טֵ ה עֹז שֵׁ בֶ ט לִ מְ שׁ ֹל וְ כֵן בְּ כַ מָ ה פְ סוקִ ים ּ ּ ּ . וְזֶהו שָׁ ם ) ּ ל , : ( לח אֲשֶׁ ר תָ בֹאן◌ָ הַ צֹאן לִ שְׁ תוֹ ת לְ נֹכַח ּ ּ ּ הַ צֹאן וַיֵחַ מְ נָה בְּ בֹאָ ן לִ שְׁ תוֹ ת ּ ּ ּ , כְּ דֵ י כְּ שֶׁ יָבוֹ או שְׁ אָ ר ּ ּ הַ צֹאן קָ דָ שִׁ ים לִ שְׁ תוֹ ת מִ מֵ ימֵ י הַ תוֹ רָ ה וְ הַ דַ עַת לְ נֹכַח ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ צֹא ן קָ דָ שִׁ ים שֶׁ שָׁ תו כְּ בָ ר שֶׁ זָכו כְּ בָ ר לְ הַ כִּ יר הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ לַאֲמִ תוֹ ּ , ' וַיֵחַ מְ נָה בְּ בֹאָ ן לִ שְׁ תוֹ ת ּ ּ ', שֶׁ יְחַ מְ מו עַצְ מָ ם ּ ּ ּ בַּ חֲמִ ימות וְ הִ תְ לַהֲבות דִ קְ דֻ שָׁ ה בְּ רִ שְׁ פֵ י אֵ שׁ שַׁ לְ הֶבֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ יָ־ה לַעֲבֹד ה ' יִתְ בָּ רַ ך ולְ הִ תְ פַ לֵל בַּ חֲ ּ ּ ְ ּ מִ ימות וְ הִ תְ לַהֲבות ּ ּ וְ לֹא יֵלְ כו עִ מוֹ בְּ קֶ רִ י חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת קְ רִ ירות ּ שֶׁ נִמְ שָׁ ך מִ סִּ טְ רָ א דַ עֲמָ לֵק שֶׁ הוא סִ טְ רָ א דְ לָבָ ן ּ ּ ּ ְ ּ , ּ שֶׁ נֶאֱמַ ר : בּ וֹ אֲשֶׁ ר קָ רְ ך בַּ דֶ רֶ ך ְ ָ ּ . כִּ י כָּ ל מִ י שֶׁ אֵ ינוֹ יוֹ דֵ עַ מִ נְקֻ דַ ת ּ ּ הָ אֱמֶ ת ל"ּ הַ נַ אֲפִ לו מִ י שֶׁ הוא אִ ישׁ כָּ שֵׁ ר וְ עוֹ בֵ ד ה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ומִ תְ פַ לֵל וְ עוֹ סֵ ק בַּ תוֹ רָ ה אֲבָ ל כָּ ל עֲבוֹ דָ תוֹ הוא ּ ּ ּ ּ ּ ְ בִּ קְ רִ ירות בְּ לִ י שׁ ום חִ יות וְ הִ תְ לַהֲבות וַחֲמִ ימות ּ ּ ּ ּ ּ ּ דִ קְ דֻ שָׁ ה וְ אֵ ין לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך שַׁ עֲשׁ ועִ ים מֵ עֲבוֹ דָ ה כָּ זֹאת ּ ְ , כִּ י הוא בִּ בְ חִ ינַת שֵׁ נָה ּ ) כַּמְ בֹאָ ר בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ ּפָ תַ ח רַ בִּ י שִׁ מְ עוֹ ן בְּ סִ ימָ ן ס (. ' אֲבָ ל יַעֲקֹב בְּ חִ ינַת נְקֻ דַ ת ּ הָ אֱמֶ ת הִ מְ שִׁ יך תוֹ רָ ה ּ ְ , בְּ חִ ינַת מַ קְ לוֹ ת , לְ הַ נְהִ יג הָ עוֹ לָם בְּ שִׂ כְ לִ יוֹ ת נִפְ לָאִ ים כְּ אִ לו עַ ד אֲשֶׁ ר הִ ּ ּ ּ צִ יג וְ תָ חַ ב הַ שֵׂ כֶל ּ ּ

Segment 7
HE:
הָ אֲמִ תִ י בְּ תוֹ ך רְ הִ יטֵ י מֹחִ ין שֶׁ ל הַ מִ תְ קָ רְ בִ ין אֵ לָיו ּ ְ ּ , עַד שֶׁ כָּ ל הַ צֹאן קָ דָ שִׁ ים שֶׁ יָבוֹ או לִ שְׁ תוֹ ת מִ מֵ ימֵ י הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ לְ נֹכַ ח הַ צֹאן הַ קָ דוֹ שׁ שֶׁ לוֹ ּ ּ ּ , יִתְ חַ מְ מו עַצְ מָ ן בַּ חֲמִ ימות ּ ּ ּ דִ קְ דֻ שָׁ ה לַעֲבֹד ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ולְ הִ תְ פַ לֵל בַּ חֲמִ ימות ּ ּ ּ ּ ְ וְ הִ תְ לַהֲבות דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ , כִּ י עִ קַ ר חֲמִ ימות דִ קְ דֻ שָׁ ה עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ ּ תְ נועַת הַ שֵׂ כֶל הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ) כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ הַ תוֹ רָ ה עַתִ יקָ א ּ ּ ּ בְּ סִ ימָ ן כא (. וְזֶהו ּ ) בראשית ל , : ( מא וְ הָ יָה בְּ כָ ל יַחֵ ם הַ צֹאן ּ ַה מְ קֻ שָׁ רוֹ ת ּ . ּופֵ רֵ שׁ רַ שִׁ : י" הַ בְּ כוֹ רוֹ ת , וְ שָׂ ם יַעֲקֹב אֶ ת הַ מַ קְ לוֹ ת וְכו ּ ּ ', ובְ הַ עֲטִ יף הַ צֹאן לֹא יָשִׂ ים וְ כו ּ ּ ּ ' ּופֵ רֵ שׁ " רַ שִׁ י לְ שׁ וֹ ן אִ חור וְ כו ּ ּ ', זֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ אָ מַ ר אֲדוֹ נֵנו ּ ּ מוֹ רֵ נו וְרַ בֵּ נו שֶׁ הַ נְעָרִ ים בְּ קַ ל לְ הָ שִׁ יב ּ ּ ּ אוֹ תָ ם מֵ הַ זְקֵ נִים ּ ) ּ חַ יֵי מוֹ הֲרַ " ן סִ ימָ ן תקמד , ( כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ סֵ פֶ ר הָ א ּ ב " ) סֵ פֶ ר הַ מִ דוֹ ת תְ שׁ ובָ ה חֵ לֶק ב ּ ּ ּ ּ ' - (. 'ד וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב עַל ּ ּ פָ סוק ּ ּ : ּתָ עִ יתִ י כְּ שֶׂ ה אֹבֵ ד ) בְּ סִ ימָ ן רו , ( הַ יְנו שֶׁ יַעֲקֹב שָׂ ם ּ ּ כָּ ל מְ גַמָ תוֹ לְ קָ רֵ ב בְּ נֵ ּ י הַ נְעורִ ים לְ הוֹ צִ יאָ ם מִ בְּ חִ ינַת לָבָ ן ּ ּ מֵ הַ כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה ּ , כִּ י עֲדַ יִן הֵם רַ כִּ ים בְּ שָׁ נִים וְ לֹא נִשְׁ תָ רֵ שׁ אֶ צְ לָם הַ סְּ בָ רוֹ ת שֶׁ ל טָ עות הַ מְ דַ מֶ ה ּ ּ ּ . אֲבָ ל הַ זְקֵ נִים שֶׁ כְּ בָ ר נִשְׁ תָ רְ שׁ ו בְּ טָ עותָ ם שֶׁ ל הַ מְ דַ מֶ ה קָ שֶׁ ה ּ ּ ּ ּ ּ לַהֲשִׁ יבָ ם עַתָ ה אֶ ל נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת עַד יְרַ חֲמו עֲלֵיהֶ ם מִ ן ּ ּ ּ ּ הַ שָׁ מַ יִם . וְ כֵן כָּ ל הַ פָ רָ שָׁ ה סוֹ בֵ ב וְהוֹ לֵך עַל קֹטֶ ב זֶה עַל הַ מִ לְ חָ מָ ה ּ ּ ְ שֶׁ בֵּ ין נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת בְּ חִ ינַת יַעֲקֹב ּ , לְ בֵ ין כּ ֹחַ הַמְ דַ מֶ ה ּ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת לָבָ ן הָ אֲרַ מִ י בֶּ ן נָחוֹ ר ּ ּ . ל"ּ כַּ נַ וְ כָ ל ּ הַ מִ לְ חָ מָ ה וְ הָ עֲבוֹ דָ ה וְ הַ יְגִיעָה שֶׁ ל יַעֲקֹב הַ כּ ֹל בִּ שְׁ בִ יל הַ בָּ נִים וְ הַ צֹאן שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת בָּ נִים וְ תַ לְ מִ ידִ ים ּ , כִּ י עִ ם יַעֲקֹב בְּ עַצְ מוֹ לֹא הָ יָה לְ לָבָ ן שׁ ום עֵסֶ ק ומְ רִ יבָ ה ּ ּ , כַּ מובָ ן ּ ּ ּ בַּ פָ רָ שָׁ ה , כִּ י יַעֲקֹב בְּ עַצְ מוֹ כְּ בָ ר שִׁ בֵּ ר הַ מְ דַ מֶ ה בְּ חִ ינַת ּ לָבָ ן לְ גַמְ רֵ י וְ נָקִ י מִ מֶ נו לְ גַמְ רֵ י וְיָדוֹ מְ סֻלֶקֶ ת מִ מֶ נו וְ אֵ ין ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ לוֹ שׁ ום עֵסֶ ק בּ וֹ ּ , רַ ק יַעֲקֹב מָ סַ ר נַפְ שׁ וֹ בִּ יגִיעוֹ ת קָ שׁ וֹ ת וטְ רָ חוֹ ת וְ תַ חְ בּ ולוֹ ת כָּ אֵ לֶה הַ כּ ֹל בִּ שְׁ בִ יל הַ צֹאן ּ ּ ּ ּ וְ הַ בָּ נִים , הַ יְנו לְ הוֹ צִ יא בָּ נָיו וְ תַ לְ מִ ידָ יו מִ בְּ חִ ינַת בֵּ ית ּ לָבָ ן , מִ בְּ חִ ינַת הַ מְ דַ מֶ ה ּ . ומֵ חֲמַ ת שֶׁ הַ מִ לְ חָ מָ ה גְּדוֹ לָה וַחֲזָקָ ה מְ אֹד מְ אֹד ּ ּ , כִּ י הוא ּ מִ תְ גַּבֵּ ר ומִ תְ פַ שֵׁ ט ומִ שְׁ תַ טֵ חַ מְ אֹד בְּ כָ ל דַ רְ גָּא וְדַ רְ גָּא ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , וְ כָ ל מַ ה שֶׁ מְ נַצְ חִ ין אוֹ תוֹ מְ עַט מִ תְ פַ שֵׁ ט ומִ שְׁ תַ טֵ חַ יוֹ תֵ ר ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְיוֹ תֵ ר , וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ : ל" כָּ ל הַ גָּדוֹ ל מֵ חֲבֵ רוֹ יִצְ רוֹ גָּדוֹ ל מִ מֶ נו ּ ּ ּ , עַל־כֵּן הֻכְ רַ ח יַעֲקֹב לִ בְ רֹחַ מִ מֶ נו ּ ּ ּ בְּ הֵחָ בֵ א עִ ם רָ חֵ ל וְ לֵאָ ה , שֶׁ הֵם כְּ לַל הַ תוֹ רָ ה ּ , וְ עִ ם כָּ ל הַ בָּ נִים וְ הַ צֹאן ּ ) בראשית לא , .( כא וְ לָבָ ן רָ דַ ף אַ חֲרֵ יהֶם ובִ קֵ שׁ לַעֲקֹר אֶ ת הַ כּ ֹל חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : אֲרַ מִ י אֹבֵ ד אָ בִ י ּ , כִּ י עֲדַ יִן לֹא הִ כְ נִיעו ּ אוֹ תוֹ כָּ רָ אוי לולֵי ה ּ ּ ' שֶׁ הָ יָה לָנו וְ כו ּ ּ ' בְּ חִ ינַת : ּ לולֵי אֱלֹקֵ י אָ בִ י אַ בְ רָ הָ ם ופַ חַ ד יִצְ חָ ק הָ יָה לִ י אֶ ת עָ נְיִי וְ אֶ ת יְגִיעַ ּ ּ כַּ פַ י רָ אָ ה אֱלֹקִ ים , הַ יְנו שֶׁ הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת יַעֲקֹב , אוֹ מֵ ר לְ לָבָ ן שֶׁ בְּ וַדַ אי לְ פִ י גֹּדֶ ל רְ דִ יפָ תוֹ ּ וְ הִ תְ גַּבְּ רותוֹ עַל בָּ נָיו וְ צֹאנוֹ בְּ וַ ּ ּדַ אי לֹא הָ יָה בְּ אֶ פְ שָׁ רִ י לַעֲמֹד נֶגְדְ ך לולֵי אֱלֹקֵ י אָ בִ י וְ כו ּ ּ ּ ָ . ' הַ יְנו שֶׁ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ בְּ עַצְ מוֹ מֻכְ רָ ח , כִּ בְ יָכוֹ ל , לְ הַ כְ נִיס עַצְ מוֹ בָּ זֶה לַעְ זֹר לְ יִשְׂ רָ אֵ ל הַ מִ תְ קָ רְ בִ ים לְ הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת לְ הַ צִ ילָם מִ כָּ ל ּ ּ ּ ּ הָ רְ דִ יפוֹ ת שֶׁ ל לָבָ ן הָ אֲרַ מִ י ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" אִ לְ מָ לֵא הַ קָ דוֹ שׁ בָּ רוך הוא עוֹ זְרוֹ וְ כו ּ ּ ּ ְ ּ ' ּ שֶׁ נֶאֱמַ ר ' ה : לֹא יַעַזְבֶ נו בְּ יָדוֹ ּ ּ . וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ : ּ לולֵי ה ' עֶזְרָ תָ ה לִ י כִּ מְ עַט ּ שָׁ כְ נָה דומָ ה נַפְ שִׁ י ּ , ' ּ דומָ ה ' זֶה בְּ חִ ינַת כּ ֹ חַ הַ מְ דַ מֶ ה ּ שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הִ נָצֵל מִ מֶ נו לְ גֹדֶ ל הִ תְ פַ שְׁ טותוֹ בְּ כָ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ דַ רְ גָּא לולֵי ה ּ ּ ' עֶזְרָ תָ ה לִ י . ּ וְזֶהו ּ ) בראשית לא , : ( מב אֶ ת עָ נְיִי וְ אֶ ת יְגִיעַ כַּ פַ י רָ אָ ה ּ אֱלֹקִ ים וְ כו ', ּ הַ יְנו שֶׁ הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת אוֹ מֵ ר שֶׁ ה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ רָ אָ ה אֶ ת עָנְיוֹ וְ אֶ ת יְגִיעַ כַּ פָ יו ּ , כִּ י הוא בְּ עַצְ מוֹ יָגַע ּ וְטָ רַ ח הַ רְ בֵּ ה מְ אֹד בִּ שְׁ בִ יל הַ צֹאן הַ זֶה לְ הוֹ צִ יאָ ם ּ ּ מֵ הַ מְ דַ מֶ ה לְ הַ עֲלוֹ תָ ם אֶ ל הַ שֵׂ כֶ ל לְ קָ רְ בָ ם לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך . ְ וְ עַל־כֵּן אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ הֵם לֹא נִצְ חו הַ מִ לְ חָ מָ ה ּ ּ ּ ּ כָּ רָ אוי עַד ּ שֶׁ עֲדַ יִן יֵשׁ כּ ֹחַ לְ לָבָ ן בְּ חִ ינַת הַ מְ דַ מֶ ה לִ רְ דֹף אַ חֲרֵ יהֶם ּ ּ ולְ הַ שִׂ יגָם ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך חָ מַ ל עַל הַ יְגִיעוֹ ת ְ וְ הַ טְ רָ חוֹ ת וְ הַ מְ סִ ירַ ת נֶפֶ שׁ שֶׁ ל הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת שֶׁ מָ סַ ר ּ ּ ּ ּ ּ נַפְ שׁ וֹ מְ אֹד בִּ שְׁ בִ יל כָּ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד . וְ עַל־יְדֵ י זֶה ה ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ עַצְ מוֹ לוֹ חֵ ם עִ ם לָבָ ן ומְ גָרְ שׁ וֹ מִ צֹאן יַעֲקֹב ּ ּ ְ בְּ חִ ינַת אֶ ת עָ נְיִי וְ אֶ ת יְגִיעַ כַּ פַ י רָ אָ ה אֱלֹקִ ים וַיוֹ כַ ח ּ ּ אָ מֶ שׁ . וְזֶה שֶׁ אָ מַ ר יַעֲקֹב לְ לָבָ ן ) בראשית לא , : ( לו מַ ה פִ שְׁ עִ י ּ ומַ ה חַ טָ אתִ י ּ ּ כִּ י דָ לַקְ תָ אַ חֲרָ י ּ , הַ יְנו שֶׁ יַעֲקֹב הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ ּ הָ אֱמֶ ת מֵ רִ יב עִ ם לָבָ ן הָ אֲרַ מִ י וְ אוֹ מֵ ר לוֹ ּ : מַ ה פִ שְׁ עִ י ּ ומַ ה חַ טָ אתִ י ּ ּ , הַ יְנו אֵ יזֶה חֵ טְ א ופֶ שַׁ ע מָ צָ אתָ בִּ י בְּ עַצְ מִ י ּ ּ אֲשֶׁ ר אַ תָ ה רוֹ דֵ ף אוֹ תִ י ּ , הֲלֹא אֵ ין לְ ך שׁ ום כּ ֹחַ וְ קִ טְ רו ּ ּ ָ ג עָ לַי , כִּ י תְ הִ לָה לָאֵ ל אֲנִי זַך וְ נָקִ י וְ צַ ח לְ גַמְ רֵ י מִ כָּ ל חֵ טְ א ְ ּ ּ וָפֶ שַׁ ע , כִּ י אֵ ין לִ י שׁ ום הִ סְ תַ כְּ לות בְּ זֶה הָ עוֹ לָם כְּ לָל ּ ּ ּ אֲפִ לו כְּ הֶרֶ ף עַיִן וְ כו ּ ּ ּ ' ', ּ וְ כו כִּ י מִ שַׁ שְׁ תָ אֶ ת כָּ ל כֵּ לַי מַ ה ּ ּ מָ צָ אתָ מִ כָּ ל כְּ לֵי בֵ יתֶ ך ָ ּ , כִּ י אֵ ין בִּ י שׁ ום אֲחִ יזָה ונְגִיעָה ּ ּ מִ מְ ך ּ ָ , כִּ י אֲנִי נָקִ י מֵ הַ מְ דַ מֶ ה לְ גַמְ רֵ י לְ גַמְ רֵ י ּ . שִׂ ים כּ ֹה נֶגֶד אַ חַ י וְ אַ חֶ יך וְיוֹ כִ יחו בֵּ ין שְׁ נֵינו ּ ּ ָ ) בראשית לא , , ( לז הַ יְנו שֶׁ אָ מַ ר שֶׁ הוא מְ רֻ צֶ ה לַעֲמֹד לְ דִ ין לִ פְ נֵי ּ ּ ּ כָּ ל מִ י שֶׁ יִרְ צֶ ה ּ , הֵן לִ פְ נֵי אֶ חָ יו שֶׁ ל יַעֲקֹב הֵן לִ פְ נֵי אֶ חָ יו שֶׁ ל לָבָ ן , הַ יְנו הֵן לִ פְ נֵי אוֹ תָ ן שֶׁ הֵם מִ סִּ טְ רָ א דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ , הֵן לִ פְ נֵי אוֹ תָ ן שֶׁ הֵם מִ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א מִ סִּ טְ רָ א דְ לָבָ ן ּ , כִּ י לִ פְ נֵי כֻּלָם יִצְ דַ ק בַּ דִ ין ּ ּ ּ , כִּ י כֻּלָם לֹא יוכְ לו ּ ּ ּ לִ מְ צֹא בּ וֹ שׁ ום שֶׁ מֶ ץ וְ שׁ ום צַ ד אֲחִ יזָה מִ שׁ ום רֵ יחַ שֶׁ ל אֵ יזֶה תַ אֲוָה ּ ּ ּ ּ ּ ומִ דָ ה שֶׁ בָּ עוֹ לָם הַ נִמְ שֶׁ כֶ ת מִ כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה ּ ּ ּ ּ , כִּ י אֲנִי נָקִ י ְ וְזַך וְ צַ ח לְ גַמְ רֵ י , אַ ף גַּם הָ יו לִ י יְגִיעוֹ ת וטְ רָ חוֹ ת גְּדוֹ לוֹ ת ּ ּ בַּ עֲבוֹ דַ ת ה ' יִתְ בָּ רַ ך ְ בִּ שְׁ בִ יל כְּ לַל יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ חִ ינַת : הָ יִיתִ י בַ יוֹ ם אֲכָ לַנִי חֹרֶ ב וְ קֶ רַ ח בַּ לָיְלָה ּ ּ . שֶׁ יָגַעְ תִ י ּ ּ וְטָ רַ חְ תִ י הַ רְ בֵּ ה בְּ הִ תְ בּ וֹ דְ דות וְ תוֹ רָ ה ותְ פִ לָה בַּ יוֹ ם ּ ּ ּ ּ ּ ובַ לַיְלָה בְּ תוֹ ך שָׂ דוֹ ת וִיעָרִ ים בְּ תוֹ ך חֹרֶ ב וַחֲמִ ימות ּ ּ ְ ְ ּ גָּדוֹ ל ו ּ בְ עֵת הַ קֹר וְ הַ קֶ רַ ח בַּ לַיְלָה ּ ּ ּ , שֶׁ גַּם אָ ז הָ לַך בַּ דֶ רֶ ך ְ ְ ּ יְחִ ידִ י בְּ הִ תְ בּ וֹ דְ דות וְיָגַעְ תִ י וְטָ רַ חְ תִ י בִּ יגִיעוֹ ת גְּדוֹ לוֹ ת ּ ּ ּ מְ אֹד בַּ עֲבוֹ דַ ת ה ' וַתִ דַ ד שְׁ נָתִ י מֵ עֵינָי ּ ּ , הַ כּ ֹל בִּ שְׁ בִ יל ה ' יִתְ בָּ רַ ך בִּ שְׁ בִ יל לְ קָ רֵ ב אֵ לָיו נַפְ ְ שׁ וֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל , עַל־כֵּן

Segment 8
HE:
אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ הַ נְפָ שׁ וֹ ת הַמִ תְ קָ רְ בִ ין עֲדַ יִן לֹא נִצְ חו ּ ּ ּ ּ ּ הַ מִ לְ חָ מָ ה אֵ ין לְ ך כּ ֹחַ לַעֲשׂ וֹ ת לָהֶם מְ אומָ ה ּ ָ ּ , כִּ י כּ ֹחִ י וְ כֹחַ אֲבוֹ תַ י הַ צַ דִ יקִ ים הָ אֲמִ תִ יִים יָגֵן עֲלֵיהֶם לְ הַ צִ ילָם ּ ּ ּ ּ ּ מִ מְ ך ּ ָ , כִּ י ה ' יִתְ בָּ ְ רַ ך בְּ עַצְ מוֹ יַעֲמֹד בְּ עֶזְרִ י עַד שֶׁ אֶ גְמֹר עִ מָ הֶם מַ ה שֶׁ הִ תְ חַ לְ תִ י לְ קָ רְ בָ ם כֻּלָם לַה ּ ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך . ְ עַד שֶׁ יִצְ מַ ח מֵ הֶם הִ תְ גַּלות הָ אֱמֶ ת לְ כָ ל בָּ אֵ י עוֹ לָם ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : אֱמֶ ת מֵ אֶ רֶ ץ תִ צְ מָ ח וְ כו ּ ּ ', מֵ אוֹ תָ ן שֶׁ מֻנָחִ ים עַ ּ ּ ד הָ אָ רֶ ץ , מֵ הֶם דַ יְקָ א יִצְ מַ ח הָ אֱמֶ ת לְ כָ ל בָּ אֵ י עוֹ לָם ּ , כִּ י שְׂ פַ ת אֱמֶ ת תִ כּ וֹ ן לָעַד וְ קֻ שְׁ טָ א קָ אֵ י ּ ) :( קד

Segment 9
HE:
וַיִפְ גַע בַּ מָ קוֹ ם וַיָלֶן שָׁ ם ּ ּ ּ ּ

Segment 10
HE:
) בראשית (א"י , ח" כ וְ זֶה בְּ חִ ינַת וַיִפְ גַּע בַּ מָ קוֹ ם וַיָלֶן שָׁ ם כִּ י בָ א הַ שֶׁ מֶ שׁ ּ ּ ּ ּ . ִּכ י בְּ אַ בְ רָ הָ ם כְּ תִ יב : וַיַרְ א אֶ ת הַ מָ קוֹ ם מֵ רָ חֹק ּ ּ . ּובְ יַעֲקֹב כְּ תִ יב : וַיִפְ גַּע בַּ מָ קוֹ ם ּ ּ . כִּ י הוא זָכָ ה יוֹ תֵ ר ּ , בַּ מָ קוֹ ם כִּ י זָכָ ה לִ פְ גֹּעַ מַ מָ שׁ ּ ּ ) וְ כַ מובָ א בַּ זֹהַ ר ּ ּ ּ ּ הַ קָ דוֹ שׁ ( אַ ך אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן יָדַ ע שֶׁ עֲדַ יִן הַ מָ קוֹ ם ּ ּ ְ רָ חוֹ ק מְ אֹד עַ ד עֵ ת קֵ ץ . וְ עַ ל־כֵּ ן : ּ וַיָלֶן שָׁ ם , שֶׁ מְ רַ מֵ ז ּ ּ עַ ל צָ רוֹ ת חֶ שְׁ כַ ת הַ גָּלות ּ , כַּ מובָ א ּ ּ . כִּ י בָ א הַ שֶׁ מֶ שׁ ּ שֶׁ שָׁ קְ עָ ה שֶׁ לֹא בְּ עוֹ נָתָ ה ּ ּ ּ . זֶהו בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ עוֹ בֵ ר עַל ּ ּ כָּ ל אֶ חָ ד שֶׁ לִ פְ עָ מִ ים בְּ חֶ מְ לַת ה ּ ' נִפְ תָ ח לוֹ אוֹ ר גָּדוֹ ּ ל וְ נִ דְ מֶ ה לוֹ שֶׁ בְּ וַדַ אי יִהְ יֶה אִ ישׁ כָּ שֵׁ ר כָּ רָ אוי וְ אַ חַ ר ּ ּ כָּ ך פִ תְ אֹם נֶחְ שָׁ ך לוֹ כְּ אִ לו בָּ א הַ שֶׁ מֶ שׁ מַ מָ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ ְ ְ פִ תְ אֹם שֶׁ לֹא בְּ עוֹ נָתָ ה ּ ּ ּ , וְ אָ ז הוֹ דִ יעו לוֹ לְ יַעֲקֹב ּ בַּ חֲלוֹ ם שֶׁ כָּ ל זֶה הוא בְּ חִ ינַת וְ הִ נֵה סֻ לָם מֻ צָ ב אַ ּ ּ ּ ּ רְ צָ ה וְ רֹאשׁ וֹ מַ גִּיעַ הַ שָׁ מָ יְמָ ה ּ , שֶׁ זֶהו כָּ ל עֲבוֹ דַ ת הָ אָ דָ ם ּ ּ שֶׁ צָ רִ יך לֵילֵך מִ דַ רְ גָּא לְ דַ רְ גָּא כְּ מוֹ שֶׁ עוֹ לִ ין בְּ סֻלָם ּ ּ ְ ְ ּ וְ הִ נֵה מַ לְ אֲ כֵ י אֱלֹקִ ים ּ , שֶׁ הֵ ם הַ צַ דִ יקִ ים עֹלִ ים וְ יֹרְ דִ ים ּ ּ בּ וֹ שֶׁ צָ רִ יך שֶׁ יִהְ יֶה לָ הֶ ם כַּ מָ ה עֲ ּ ּ ְ ּ ּ לִ יוֹ ת וִ ירִ ידוֹ ת , כִּ י קֹדֶ ם הָ עֲלִ יָה צָ רִ יך שֶׁ יִהְ יֶה יְרִ ידָ ה וְ הַ יְרִ ידָ ה הִ יא ּ ּ ְ תַ כְ לִ ית הָ עֲלִ יָה ּ ּ . עַ ל־כֵּ ן אַ ל יִשְׁ תוֹ מֵ ם הָ אָ דָ ם וְ אַ ל ּ יִפֹל בְּ דַ עְ תוֹ מִ כָּ ל מַ ה שֶׁ עוֹ בֵ ר עָ לָיו ּ ּ ּ , עַ ל־כֵּ ן אַ ל יִטְ עֶ ה בֵּ ין בָּ עֲלִ יָה בֵּ ין בַּ יְרִ ידָ ה ּ , הַ יְנו כְּ שֶׁ הוא ּ ּ יְשׁ ועָ ה אֵ יזֶה שֶׁ רוֹ אֶ ה עֲלִ יָה אֵ יזֶה בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ וְ הִ תְ נוֹ צְ צות אַ ל יִטְ עֶה שֶׁ כְּ בָ ר הָ אוֹ ר שֶׁ לוֹ רַ ק יֵדַ ע ּ ּ שֶׁ עֲדַ יִן הוא רָ חוֹ ק מְ אֹד ּ . וְ עַ ל־יְדֵ י זֶה לֹא יִפֹל ּ כְּ שֶׁ רוֹ אֶ ה אַ חַ ר כָּ ך שֶׁ נֶחְ שָׁ ך אֶ צְ לוֹ הָ אוֹ ר שֶׁ הו ּ ְ ְ ּ א בְּ חִ ינַת יְרִ ידָ ה , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן הָ אוֹ ר ּ שֶׁ הֵ אִ יר לוֹ לֹא נִכְ בֶּ ה וְ לֹא נִ סְ תַ לֵק מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י אוֹ ר חַ סְ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך מֵ אִ יר עָ לָיו תָ מִ יד רַ ק שֶׁ הַ כּ ֹל הוא ּ ּ ְ ּ בִּ בְ חִ ינַת מִ מֶ רְ חָ ק תָ בִ יא לַחְ מָ ה ובִ בְ חִ ינַת וַיַרְ א אֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ הַ ּמָ קוֹ ם מֵ רָ חֹק , אֲבָ ל סוֹ ף כָּ ל סוֹ ף יִגְמֹר ה ' יִתְ בָּ רַ ך ְ מַ ה שֶׁ הִ תְ חִ יל וְ יֵיטִ יב עִ ם כְּ לַל יִשְׂ רָ אֵ ל וְ עִ ם כָּ ל אֶ חָ ד ּ וְ אֶ חָ ד בִּ פְ רָ טִ יות רַ ק שֶׁ צְ רִ יכִ ים לִ הְ יוֹ ת מְ צַ פִ ים ּ ּ ּ ּ לִ ישׁ ועָ ה תָ מִ יד בִּ בְ חִ ינַת וְ כָ ל עַיִן לְ ך תְ צַ פֶ ה ּ ּ ּ ָ ּ . ּוכְ מוֹ ֶׁש אוֹ מְ רִ ים : כִּ י לִ ישׁ ועָ תְ ך קִ וִ ינו כָּ ל הַ יוֹ ם ומְ צַ פִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ ָ לִ ישׁ ועָ ה ּ ) :( קה וַיִשְׁ כַּ ב בַּ מָ קוֹ ם הַ הוא ּ ּ ּ ...

Segment 11
HE:
) בראשית (א"י , ח" כ וְ עַל־כֵּן יַעֲקֹב אָ בִ ינו עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם ּ ּ , כְּ שֶׁ בָּ א לַמָ קוֹ ם ּ הַ הוא שֶׁ הוא בִּ מְ קוֹ ם הָ אֶ בֶ ן שְׁ תִ יָה ּ ּ ּ , נֶאֱמַ ר שָׁ ם

Segment 12
HE:
) בראשית כח : " ( יא , וַיִשְׁ כַּ ב בַּ מָ קוֹ ם הַ הוא ּ ּ ּ ". שֶׁ מְ רַ מֵ ז ּ ּ עַל הַ גָּלות ּ , כִּ י רָ אָ ה יַעֲקֹב שֶׁ שָׁ ם הוא מְ קוֹ ם תְ פִ לָה ּ ּ ּ ּ , ְ אַ ך שֶׁ יַעֲקֹב אָ בִ ינו רָ אָ ה תֹקֶ ף הַ גָּלות הַזֶה שֶׁ בַּ גָּלות הַזֶה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ נָפְ לָה הַ תְ פִ לָה מְ אֹד וְ אֵ ין שָׂ מִ ים עַ ּ ּ ל לֵב לְ הִ תְ גַּבֵּר לְ הִ תְ פַ לֵל כָּ רָ אוי ּ ּ ּ . וְ כָ ל זֶה מֵ חֲמַ ת שֶׁ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א מִ תְ גַּבֶּ רֶ ת מְ אֹד ומִ תְ פַ שֶׁ טֶ ת עַל הָ אָ דָ ם ומְ סַ בֶּ בֶ ת אוֹ תוֹ ּ ּ ּ ּ בְּ כַ מָ ה וְ כַ מָ ה מִ ינֵי בִּ לְ בּ ולִ ים עַד שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לוֹ ּ ּ ּ לְ הִ תְ פַ לֵל כְּ לָל ּ ּ , עַד שֶׁ מֵ חֲמַ ת ּ זֶה כַּ מָ ה וְ כַ מָ ה בְּ נֵי אָ דָ ם ּ ּ כִּ מְ עַט הָ רֹב נִתְ יָאֲשׁ ו עַצְ מָ ן מִ ן תְ פִ לָה בְּ כַ וָנָה ּ ּ ּ ּ ומִ תְ פַ לְ לִ ים רַ ק בַּ פֶ ה לְ בַ ד בְּ לִ י כַּ וָנַת הַ לֵב כְּ לָל ּ ּ ּ ּ ּ , מֵ חֲמַ ת שֶׁ נִדְ מֶ ה לָהֶם שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הִ תְ גַּבֵּ ר עַל רִ בּ וי ּ ּ ּ הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת הַ מְ בַ לְ בְּ לִ ין מְ אֹד , וְיַעֲקֹב אָ בִ ינו שֶׁ רָ אָ ה כָּ ל ּ זֶה , עַל־כֵּן שָׁ כַ ב בַּ מָ קוֹ ם הַ הוא ּ ּ , שֶׁ הִ נִיחַ אֶ ת עַצְ מוֹ ּ לְ תוֹ ך בְּ חִ ינַת שֵׁ נָה בַּ מָ קוֹ ם הַ הוא הַ מְ רַ מֵ ז עַל תֹקֶ ף ּ ּ ּ ּ ְ הַ גָּלות הַזֶה שֶׁ הַ תְ פִ לָה הוא בִּ בְ חִ ינַת שֵׁ נָה בְּ לִ י כַּ וָנָה ּ ּ ּ ּ ּ ּ כָּ עֵת וְ . רָ אָ ה אָ ז שֶׁ בִּ בְ חִ ינַת שֵׁ נָה , הַ יְנו שֶׁ בְּ תֹקֶ ף הַ גָּלות ּ ּ שֶׁ מִ תְ גַּבֶּ רֶ ת הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א מְ אֹד עַל עֲבוֹ דַ ת הַ תְ פִ לָה ּ ּ ּ , אָ ז אֵ ין שׁ ום עֵצָ ה לְ הִ נָצֵל כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י הָ אֱמֶ ת ּ ּ , דְ הַ יְנו ּ ּ לִ רְ אוֹ ת לְ דַ בֵּ ר הַ דִ בּ ור בֶּ אֱמֶ ת מִ מָ קוֹ ם שֶׁ ה ּ ּ ּ ּוא . וְ עַל־יְדֵ י זֶה יְכוֹ לִ ין לָצֵ את מִ ן הַ חֹשֶׁ ך וְ לַעֲלוֹ ת בְּ תַ כְ לִ ית הָ עֲלִ יָה ּ ְ . וְזֶהו ּ : " וַיַחֲלֹם וְ הִ נֵה סֻלָם מֻצָ ב אַ רְ צָ ה וְרֹאשׁ וֹ מַ גִּיעַ ּ ּ ּ ּ הַ שָׁ מָ יְמָ ה וְ כו ּ ּ ". ' סֻלָם בְּ גִימַ טְ רִ יָא קוֹ ל ּ ּ , בְּ חִ ינַת הַ קֹל קוֹ ל ּ יַעֲקֹב , שֶׁ הוא קוֹ ל הַ ּ ּיוֹ צֵ א בֶּ אֱמֶ ת , בְּ חִ ינַת תִ תֵ ן אֱמֶ ת ּ ּ לְ יַעֲקֹב , כִּ י קוֹ ל כָּ לול מֵ אֵ שׁ ּ , מַ יִם , ּ רוחַ , בְּ חִ ינַת אֱמֶ ת שֶׁ כָּ לול מִ שְׁ לֹשָׁ ה קְ צָ ווֹ ת ּ ּ , כַּ יָדועַ ּ ּ , הַ יְנו עַל־יְדֵ י הַ קוֹ ל ּ ּ ּ הַ יוֹ צֵ א בֶּ אֱמֶ ת , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת סֻלָם מֻצָ ב אַ רְ צָ ה ּ ּ ּ ּ , הַ יְנו ּ ַא ף־עַל־פִ י שֶׁ הַ קוֹ ל הַ יוֹ צֵ א בֶּ אֱמֶ ת עוֹ מֵ ד בְּ מָ קוֹ ם נָמוך ּ ְ ּ ּ ּ מְ אֹד בְּ חִ ינַת סֻלָם מֻצָ ב אַ רְ צָ ה ּ ּ , בְּ חִ ינַת אֱמֶ ת מֵ אֶ רֶ ץ ּתִ צְ מָ ח , אַ ף עַל־פִ י־כֵן ּ ' וְרֹאשׁ וֹ מַ גִּיעַ הַ שָׁ מָ יְמָ ה ּ ', כִּ י תֵ כֶ ף שֶׁ מְ דַ בֵּ ר הַ דִ בּ ור וְהַ קוֹ ל שֶׁ ל אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ , מֵ אִ יר לוֹ הָ אֱמֶ ת וְ עוֹ לֶה בְּ תַ כְ לִ ית הָ עֲלִ יָה עַד לַשָׁ מַ יִם ּ ּ . וְזֶהו : ּ " וְ הִ נֵה מַ לְ אֲכֵי אֱלֹקִ ים עֹלִ ים וְיֹרְ דִ ים בּ וֹ ּ ". הַ יְנו בְּ חִ ינַת ּ עוֹ לַם הַ מַ לְ אָ כִ ים שֶׁ הוא הָ עֶלְ יוֹ ן מִ שְׁ לֹשָׁ ה הָ עוֹ לָמוֹ ת ּ ּ ּ הַ מְ בֹאָ רִ ים בַּ מַ אֲמָ ר ּ ט ) ' לקוטי מוהר " ן חלק א , (' שֶׁ הֵם עוֹ לָם הַ שָׁ פָ ל וְ עוֹ לַם הַ כּ וֹ כָ בִ ים וְ עוֹ לַם הַ מַ לְ אָ כִ ים ּ ּ שֶׁ הָ אָ דָ ם מְ קַ יֵם אוֹ תָ ם בִּ תְ פִ לָתוֹ עַל־יְדֵ י הַ דִ בּ ור שֶׁ יוֹ צֵא ּ ּ ּ ּ ּ ּ מִ פִ יו בֶּ אֱמֶ ת , ּ עַיֵן שָׁ ם , וְ זֶהו ּ : " וְ הִ נֵה מַ לְ אֲכֵי אֱלֹקִ ים ּ ". 'ּ וְ כו הַ יְנו מִ בְּ חִ ינַת עוֹ לַם הַ מַ לְ ּ ּ אָ כִ ים , שֶׁ הוא הָ עֶלְ יוֹ ן ּ , וְ הַ תַ חְ תוֹ ן כָּ לול בָּ עֶלְ יוֹ ן ּ ּ ּ , עוֹ לִ ים וְיוֹ רְ דִ ים בּ וֹ , הַ יְנו שֶׁ עִ קַ ר ּ ּ ּ עֲלִ יָתָ ם וִירִ ידָ תָ ם , הַ יְנו עִ קַ ר קִ יומָ ם עַל־יְדֵ י הַ סֻּלָם ּ ּ ּ ּ ּ , ל"ּ הַ נַ הַ יְנו עַל־יְדֵ י הַ קוֹ ל הַיוֹ צֵ א בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ ּ , שֶׁ הוא מְ קַ יֵם ּ ּ כָּ ל הָ עוֹ לָמוֹ ת . ל"ּ כַּ נַ וַאֲזַי " וַיִירָ א וַיֹאמַ ר וְ כו ּ ּ ּ ' אֵ ין זֶה כִּ י אִ ם בֵּ ית אֱלֹקִ ים וְזֶה שַׁ עַר הַ שָׁ מָ יִם ּ , " שֶׁ הִ כִּ יר יַעֲקֹב , כִּ י

Segment 13
HE:
ּ עִ קַ ר עֲלִ יַת הַ תְ פִ לָה וְ תִ קונָה הוא רַ ק עַל־יְדֵ י הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ) ל"ּ כַּ נַ (: קו

Segment 14
HE:
לָּ סֻ ם מֻ ָצּ ב אַ ה צָ רְ ... ) ברא שית כ (ב"י , ח" הָ אָ דָ ם וְ כָ ל הַ תָ לוי בּ וֹ וְ נִלְ וֶה אֵ לָיו ּ ּ , הַ כּ ֹל הוא בִּ בְ חִ ינוֹ ת ּ ) בראשית כח " ( יב , סֻלָם מֻצָ ב אַ רְ צָ ה וְרֹאשׁ וֹ מַ גִּיעַ ּ ּ ּ הַ שָׁ מָ יְמָ ה " , כִּ י כָּ ל דָ בָ ר יֶשׁ לוֹ שׁ ֹרֶ שׁ לְ מַ עְ לָה ּ , וְ אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ בְּ כָ אן הַ דָ בָ ר מֻצָ ב אַ רְ צָ ה ּ ּ ּ , כִּ י מְ לֻבָּ שׁ בְּ אַ רְ צִ יות וְגַשְׁ מִ יות ּ ּ ּ ּ , אֲבָ ל רֹאשׁ וֹ מַ גִּיעַ הַ שָׁ מַ יְמָ ה ּ , כִּ י יֶשׁ בּ וֹ חָ כְ מָ ה וָשֵׂ כֶ ל שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת רֹאשׁ שֶׁ מַ גִּיעַ עַד ּ ּ ּ לַשָׁ מַ יִם לְ מָ עְ לָה . וְ עִ קַ ר הַמִ לְ חָ מָ ה שֶׁ ל הָ אָ דָ ם בְּ זֶה ּ ּ הָ עוֹ לָם , שֶׁ לֹא יִהְ יֶה נִמְ שָׁ ך ְ ּ אַ חַ ר גַּשְׁ מִ יות הַ דָ בָ ר ּ ּ ּ , רַ ק לְ הִ סְ תַ כֵּ ל עַל הַ שֵׂ כֶ ל שֶׁ יֵשׁ בְּ כָ ל דָ בָ ר ולְ קַ שֵׁ ר עַצְ מוֹ אֶ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ חָ כְ מָ ה וְ הַ שֵׂ כֶל שֶׁ יֵשׁ בְּ כָ ל דָ בָ ר כְּ דֵ י שֶׁ יִתְ קָ רֵ ב לְ הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך עַל־יְדֵ י אוֹ תוֹ הַ דָ בָ ר ּ ְ , כִּ י הַ חָ כְ מָ ה וְ הַ שֵׂ כֶ ל הו ּ ּ א עִ קַ ר הַ חַ יות שֶׁ ל כָּ ל דָ בָ ר ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " הַ חָ כְ מָ ה תְ חַ יֶה וְ כו ּ ּ ּ , "' וְ הוא אוֹ ר גָּדוֹ ל לְ הָ אִ יר לְ הָ אָ דָ ם שֶׁ זוֹ כֶה ּ ּ לְ הִ סְ תַ כֵּ ל עַל הַ שֵׂ כֶל וְ הַ חַ יות שֶׁ יֵשׁ בְּ כָ ל דָ בָ ר לְ קָ רֵ ב ּ ּ ּ ּ ּ ּ אוֹ תוֹ לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ (: קז )

Segment 15
HE:
וְ הִ נֵּה מַ לְ אֲכֵי אֱלֹקִ ים עֹלִ ים וְ ירְ דִ ים בּ וֹ

Segment 16
HE:
) בראשית כ (ב"י , ח" הַ שֵׁ ם־יִתְ בָּ רַ ך רוֹ צֶ ה שֶׁ דַ יְקָ א אֲנַחְ נו נַעֲבֹד אוֹ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ְ ּ ּ ּ מִ זֶה הָ עוֹ לָם הַ שָׁ פָ ל ּ ּ , כַּ יָדועַ ּ ּ . אַ ך הַ יֵצֶר הָ רָ ע מִ תְ גַּבֵּ ר ּ ְ ומִ תְ פַ שֵׁ ט מְ אֹד ּ ּ ּ , עַל־כֵּן בְּ הֶ כְ רֵ חַ שֶׁ יִ ּ הְ יֶה סִ יועַ וָעֵזֶר ּ ּ מִ לְ מַ עְ לָה

Segment 17
HE:
, זַ רַ בּ וֹ תֵ ינו כְּ מַ אֲמַ ר ּ "ל

Segment 18
HE:
: אִ לְ מָ לֵא הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא עוֹ זְרוֹ וְ כו ּ ּ ּ ְ ּ ', כִּ י בֶּ אֱמֶ ת הַ כּ ֹל מִ מֶ נו ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך לְ בַ ד ְ , אַ ך אַ ף־עַל־פִ י־כֵ ן צְ רִ יכִ ין אֲנַחְ נו אֵ יזֶה ּ ּ ְ הִ תְ עוֹ רְ רות עַל־כָּ ל־פָ נִים מִ לְ מַ טָ ּ ּ ּ ּ . ה וְזֶה אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ בִ ין כְּ לָל , אֵ יך הַ כּ ֹל מֵ אִ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ְ ּ , וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן ּ צְ רִ יכִ ין אִ תְ עָרותָ א דִ לְ תַ תָ א ּ ּ , וְ תִ קון כָּ ל הָ עוֹ לָמוֹ ת הוא ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י אִ תְ עָרותָ א דִ לְ תַ תָ א שֶׁ לָנו דַ יְקָ א זֶה נִפְ לְ אוֹ ת ּ ּ ּ ּ תְ מִ ים דֵ עִ ים ּ ּ . וְ עַל־כֵּן יָקָ ר וְחָ שׁ וב מְ אֹד אֵ צֶ ל הַ שֵׁ ם ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך כָּ ל בְּ חִ ינַת הִ תְ עוֹ רְ רות שֶׁ ל הָ אָ דָ ם מִ כָּ ל מָ קוֹ ם ּ ְ שֶׁ הוא ּ , וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ : ל" פִ תְ חו לִ י כְּ מַ חַ ט ּ ּ סִ דְ קִ ית וְ כו ּ ', כִּ י תֵ כֶף שֶׁ הָ אָ דָ ם מִ תְ עוֹ רֵ ר אֵ יזֶה ּ הִ תְ עוֹ רְ רות כָּ ל־שֶׁ הו ּ ּ א דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ , אֲזַי מִ תְ עוֹ רֵ ר תֵ כֶף ּ אִ תְ עָרותָ א דִ לְ עֵלָא הַ רְ בֵּ ה ּ ּ , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה יֶשׁ כּ ֹחַ לְ הָ אָ דָ ם לְ הִ תְ עוֹ רֵ ר יוֹ תֵ ר , וְ אָ ז נִמְ שָׁ ך אִ תְ עָרותָ א דִ לְ עֵלָא בְּ יוֹ תֵ ר ּ ּ ְ . 'ּ וְ כו וְזֶה עִ קַ ר בְּ חִ ינַת הַ יִחודִ ים הַ נַעֲשִׂ ין מִ כָּ ל הַ תְ פִ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ וֹ ת וְ הָ עֲבוֹ דוֹ ת , הַ יְנו מַ ה שֶׁ נִתְ יַחֵ ד אִ תְ עָרותָ א דִ לְ עֵלָא עִ ם ּ ּ ּ ּ ּ אִ תְ עָרותָ א דִ לְ תַ תָ א ּ ּ , כַּ מובָ ן בַּ כַּ וָנוֹ ת ּ ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת

Segment 19
HE:
) בראשית כח , ( יב : " וְ הִ נֵה מַ לְ אֲכֵי אֱלֹקִ ים עֹלִ ים ּ וְירְ דִ ים בּ וֹ , " כִּ י עַל־יְדֵ י כָּ ל הִ תְ עוֹ רְ רות דִ קְ דֻ שָׁ ּ ּ ּ ה מִ לְ מַ טָ ה נִבְ רָ אִ ים מַ לְ אָ כִ ים ּ ּ , וְ הַ מַ לְ אָ כִ ים הָ אֵ לו עוֹ לִ ים ּ ּ ּ מִ לְ מַ טָ ה לְ מַ עְ לָה ּ ּ , וְ אָ ז נִמְ שָׁ ך סִ יועַ מִ לְ עֵלָא ּ ּ ּ ְ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת מַ לְ אֲכֵי אֱלֹקִ ים הַ יוֹ רְ דִ ים מִ לְ מַ עְ לָה לְ מַ טָ ה ּ ּ לְ סַ יְעוֹ ּ , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת כְּ לָלִ יות כָּ ל הַ יִחו ּ ּ ּ ּ ּ דִ ים וְ הַ תִ קונִים ּ ּ ּ .. . קח ) (:

Segment 20
HE:
אָ כֵ ן יֵשׁ ה ' בַּ מָ קוֹ ם הַ זֶה ּ ּ

Segment 21
HE:
) בראשית כ (ז"ט , ח" כִּ י עִ קַ ר כָּ ל הַ תִ קונִים הֵם עַל־יְדֵ י אִ תְ עָרותָ א דִ לְ תַ תָ א ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י ה ' יִתְ בָּ רַ ך רוֹ צֶ ה שֶׁ דַ יְקָ א אֲנַחְ נו נַעֲבֹד אוֹ תוֹ מִ זֶה ּ ּ ּ ְ הָ עוֹ לָם , ּוכְ מוֹ שֶׁ אָ מַ ר אֲ דוֹ נֵנו מוֹ רֵ נו וְרַ בֵּ נו לְ כַ מָ ה ּ ּ ּ ּ מֵ אֲנָשָׁ יו : אִ ם הָ יָה הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא רוֹ צֶ ה לַעֲבֹד אֶ ת ּ ּ ְ ּ עַצְ מוֹ בְּ עַצְ מוֹ לֹא הָ יָה צָ רִ יך אוֹ תְ ך וְ כו ּ ָ ְ . ' אֲבָ ל זֶה יָדועַ ּ ּ שֶׁ קָ שֶׁ ה וְ כָ בֵ ד מְ אֹד לְ הָ אָ דָ ם לַעֲבֹד אֶ ת ה ' יִתְ בָּ רַ ך כִּ י ְ ּ הַ יֵצֶר הָ רָ ע מִ תְ גַּבֵּ ר ומִ תְ פַ שֵׁ ט מְ אֹד ּ ּ ּ , ּובִ פְ רָ ט עַל כָּ ל מִ י שֶׁ רוֹ צֶ ה לִ כְ נֹס בַּ עֲבוֹ דַ ת ה ' יִתְ בָּ רַ ך כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ ְ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ) ל " ּ סֻכָּ ה נב .( עַל פָ סוק ּ ּ : כִּ י הִ גְדִ יל לַעֲשׂ וֹ ת ּ — שֶׁ פָ שַׁ ט יָדוֹ בִּ גְדוֹ לִ ים וְ כו ּ ּ . ' וְ עַל־כֵּן בְּ הֶ כְ רֵ חַ שֶׁ יִהְ יֶה סִ יועַ ּ ּ ּ מִ לְ עֵלָא ּ ּ , ובֶ אֱמֶ ת הַ כּ ֹל מִ מֶ נו יִתְ בָּ רַ ך כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ ּ ְ ּ ּ ) ּ אִ יוֹ ב מא (: ג , מִ י הִ קְ דִ ימַ נִי וַאֲשַׁ לֵם ּ ּ , וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן ּ צְ רִ יכִ ין אֵ יזֶה הִ תְ עוֹ רְ רות מִ לְ מַ טָ ה עַל כָּ ל פָ נִים ּ ּ ּ ּ . וְזֶה אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ בִ ין כְּ לָל אֵ י ך הַ כּ ֹל מִ מֶ נו יִתְ בָּ רַ ך ְ ְ ּ ּ ּ וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן צְ רִ יכִ ין אִ תְ עָרותָ א דִ לְ תַ תָ א ּ ּ ּ ּ , זֶהו ּ נִפְ לְ אוֹ ת תְ מִ ים דֵ עִ ים וְ כַ מְ בֹאָ ר מִ זֶה בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן יָקָ ר וְחָ שׁ וב מְ אֹד אֵ צֶ ל ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך כָּ ל ְ הִ תְ עוֹ רְ רות וְ הִ תְ עוֹ רְ רות שֶׁ ל כָּ ל אָ ּ ּ דָ ם מִ כָּ ל מָ קוֹ ם שֶׁ הוא ּ . וְ כַ מובָ א הַ רְ בֵּ ה בְּ דִ בְ רֵ י רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ " ל בִּ גְמָ רָ א ּומִ דְ רָ שִׁ ים שֶׁ ה ' יִתְ בָּ רַ ך מְ בַ קֵ שׁ מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ְ : פִ תְ חו לִ י ּ ּ כְּ מַ חַ ט סִ דְ קִ ית וַאֲנִי אֶ פְ תַ ח לָכֶם וְ כו ּ ּ . ' כִּ י תֵ כֶ ף שֶׁ הָ אָ דָ ם ּ מִ תְ עוֹ רֵ ר בִּ תְ פִ לָה וַ ּ עֲבוֹ דָ ה בֶּ אֱמֶ ת כָּ ל שֶׁ הוא מִ תְ עוֹ רֵ ר ּ תֵ כֶ ף אִ תְ עָרותָ א דִ לְ עֵלָא הַ רְ בֵּ ה ּ ּ ּ ּ , כִּ י הַ בָּ א לִ טָ הֵר ּ מְ סַ יְעִ ין אוֹ תוֹ ּ . וְ עַל־יְדֵ י זֶה יֶשׁ לוֹ כּ ֹחַ לְ הִ תְ עוֹ רֵ ר עוֹ ד , וכְ מוֹ כֵן נִמְ שָׁ ך אִ תְ עָרותָ א דִ לְ עֵלָא יוֹ תֵ ר וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ְ .' וְזֶה עִ קַ ר בְּ חִ י ּ נַת הַ יִחודִ ים הַ נַעֲשִׂ ים מִ כָּ ל הַ תְ פִ לוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ וְ הָ עֲבוֹ דוֹ ת שֶׁ הוא מַ ה שֶׁ מִ תְ יַחֵ ד אִ תְ עָרותָ א דִ לְ תַ תָ א ּ ּ ּ ּ ּ ּ עִ ם אִ תְ עָרותָ א דִ לְ עֵלָא וְ כו ּ ּ ּ ּ ' כַּ מובָ ן בַּ כַּ וָנוֹ ת ּ ּ ּ . וְזֶה הִ שִׂ יג ּ אָ ז יַעֲקֹב כְּ שֶׁ פָ גַע בַּ מָ קוֹ ם הַ הוא שֶׁ הוא מְ קוֹ ם ּ ּ ּ ּ הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ , וְ כַ מובָ ן לַמַ שְׂ כִּ יל בְּ דִ בְ רֵ י רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ ּ ל " שֶׁ אָ מְ רו ומַ דועַ לֹא עִ כְּ בוהו כְּ שֶׁ עָבַ ר שָׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ , וְ הֵ שִׁ יבו , ּ אִ יהו לֹא יָהִ יב דַ עְ תֵ יה לְ הִ תְ פַ לֵל ומִ ן הַ שָׁ מַ יִם יְעַכְּ בוהו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , אִ יהו עַד חָ רָ ן אָ זִיל ּ , כַּ ד מָ טֵ י לְ שָׁ ם אָ מַ ר וְ כו ', ּ יְהִ יב דַ עְ תֵ יה לְ מֵ יהָ דַ ר ּ ּ ּ ] הוא לא שם דעתו להתפלל , ומן השמים יעכבוהו , הוא הלך עד חרן , כשהגיע לשם אמר וכו ' חשב לחזור [ וְ קָ פְ צָ ה לוֹ הָ אָ רֶ ץ ובָ אָ ה ּ לִ קְ רָ אתוֹ ופָ גַע בַּ מָ קוֹ ם וְ כו ּ ּ ּ . ' הַ יְנו כִּ י כָּ ל זְמַ ן שֶׁ לֹא הָ יָה ּ ּ לוֹ אִ תְ עָר ותָ א דִ לְ תַ תָ א לְ הִ תְ עַכֵּב שָׁ ם לֹא רָ צו לְ עַכְּ בוֹ ּ ּ ּ ּ מִ ן הַ שָׁ מַ יִם ּ , עַד אֲשֶׁ ר נָתַ ן אֶ ל לִ בּ וֹ לַחֲזֹר לְ שָׁ ם , וְ תֵ כֶף נִתְ עוֹ רֵ ר אִ תְ עָרותָ א דִ לְ עֵלָא לְ קָ רְ בוֹ ובָ א הַ מָ קוֹ ם ּ ּ ּ ּ ּ לִ קְ רָ אתוֹ . וְ אָ ז רָ אָ ה גֹּדֶ ל עֹצֶם נִפְ לְ אוֹ ת עִ נְיַן אִ תְ עָרותָ א ּ

Segment 22
HE:
דִ לְ תַ תָ א שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה נַעֲשֶׂ ה אִ תְ עָרותָ א דִ לְ עֵלָא ּ ּ ּ ּ ּ , וְ עִ קָ רוֹ ּ

Segment 23
HE:
ַבַּ מָ קוֹ ם הַ זֶה שֶׁ שָׁ ם כָּ ל הַ יִחודִ ים כַּ יָדוע ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ . וְ אָ ז הִ שִׂ יג ּ בְּ עֹצֶם הַ שָׂ גָתוֹ שֶׁ גַּם כָּ ל הִ תְ עוֹ רְ רות וְהִ תְ עוֹ רְ רות ּ ּ ּ מֵ עִ מְ קֵ י עִ מְ קֵ י מְ קוֹ מוֹ ת הַ נְפולִ ים וְ ּ ּ הָ רְ חוֹ קִ ים מְ אֹד גַּם זֶה יָקָ ר מְ אֹד . וְזֶה ) בְּ רֵ אשִׁ ית כח ( יא , וַיִפְ גַּע בַּ מָ קוֹ ם וַיָלֶן שָׁ ם כִּ י בָ א ּ ּ ּ ּ הַ שֶׁ מֶ שׁ . כִּ י כְּ שֶׁ פָ גַע בַּ מָ קוֹ ם שֶׁ בָּ א לִ קְ רָ אתוֹ מְ קוֹ ם ּ ּ הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ שֶׁ הוא הַבִּ נְיָן הַ שְׁ לִ ישִׁ י שֶׁ יִתְ קַ יֵם וְ אָ ז ּ ּ ּ ּ ּ ּ ִה שִׂ יג עֹצֶם מְ רִ ירות אֲרִ יכַ ת הַ גָּלות שֶׁ יִהְ יֶה מִ קֹדֶ ם ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת וַיָלֶן שָׁ ם כִּ י בָ א הַ שֶׁ מֶ שׁ שֶׁ מְ רַ מֵ ז עַל ּ ּ ּ ּ ּ ּ חֶ שְׁ כַ ת מְ רִ ירַ ת הַ גָּלות בְּ גוף וָנֶפֶ שׁ כְּ מוֹ שֶׁ דָ רְ שׁ ו ּ ּ ּ ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ) ל " ּ חֻלִ ין צא :( ומובָ א בִּ דְ בָ רָ יו זַ ּ ּ ) ל " ּ ּ לִ קוטֵ י מוֹ הֲרַ " ן תִ נְיָנָא עט ּ (. וְ עַל־כֵּן תִ קֵ ן אָ ז תְ פִ לַת עַרְ בִ ית ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י שֶׁ הֵבִ ין אָ ז עֹצֶ ם יִקְ רַ ת וַחֲשִׁ יבות אִ תְ עָרותָ א ּ ּ דִ לְ תַ תָ א אֲפִ לו מֵ עִ מְ קֵ י עִ מְ קֵ י הַ חֹשֶׁ ך אֲפֵ לָה וְ כו ּ ּ ְ ּ ּ ּ ' .ל"ּ כַּ נַ וְ אָ ז וַיִקַ ח מֵ אַ בְ נֵי הַ מָ קוֹ ם וַ ּ ּ ּ ּיָשֶׂ ם מְ רַ אֲשׁ ֹתָ יו , בְּ חִ ינַת הַ נִיצוֹ צוֹ ת וְ הַ נְפָ שׁ וֹ ת הַ נְפולִ ין שֶׁ הֵ ם בְּ חִ ינַת תִ שְׁ תַ פֵ כְ נָה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ אַ בְ נֵי קֹדֶ שׁ בְּ רֹאשׁ כָּ ל חוצוֹ ת ּ , ּ וַיָשֶׂ ם מְ רַ אֲשׁ וֹ תָ יו שֶׁ הֶעֱלָם וקְ שָׁ רָ ם בְּ מַ חֲשַׁ בְ תוֹ הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ ּ , כִּ י כּ ֹלָא ּ בְּ מַ חֲשָׁ בָ ה אִ תְ בָּ רִ ירו ּ ) זֹהַ ר פְ קודֵ י רנד ּ ּ :(. וְ אָ ז וַיִשְׁ כַּ ב ּ בַּ מָ קוֹ ם הַ הוא שֶׁ הוֹ רִ יד אֶ ת עַצְ מוֹ לְ כָ ל הַ מְ קוֹ מוֹ ת ּ ּ ּ הַ נְמוכִ ים ּ ּ , ל"ּ הַ נַ לְ בָ רֵ ר ולְ הַ עֲלוֹ ת הַ נְפָ שׁ וֹ ת מִ שָׁ ם ּ ּ ּ . וְ אָ ז וַיַחֲלֹם וְ הִ נֵה סֻלָם מֻצָ ב אַ רְ צָ ה וְרֹאשׁ וֹ מַ גִּיעַ הַ שָׁ מָ יְ ּ ּ ּ ּ ּ מָ ה , שֶׁ הָ אָ דָ ם צָ רִ יך לָצֵ את מִ דַ רְ גָּא לְ דַ רְ גָּא כְּ מוֹ בַּ סֻּלָם ּ ּ ְ , וְ הַ כּ ֹל בִּ שְׁ בִ יל תִ קון הָ עוֹ לָמוֹ ת עַל־יְדֵ י אִ תְ עָרותָ א ּ ּ ּ ּ דִ לְ תַ תָ א דַ יְקָ א ּ ּ ּ . וְ הִ נֵה מַ לְ אֲכֵי אֱלֹקִ ים עֹלִ ים וְיֹרְ דִ ים בּ וֹ ּ . מַ לְ אֲכֵי אֱלֹקִ ים עוֹ לִ ים בְּ חִ ינַת אִ תְ עָר ותָ א דִ לְ תַ תָ א ּ ּ ּ . מַ לְ אֲכֵי אֱלֹקִ ים יֹרְ דִ ים בְּ חִ ינַת אִ תְ עָרותָ א דִ לְ עֵלָא שֶׁ יוֹ רֵ ד מִ לְ מַ עְ לָה ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י שֶׁ מִ קֹדֶ ם עָ לָה מִ לְ מַ טָ ה לְ מַ עְ לָה לְ סַ יֵעַ ּ ּ ּ ּ ּ אִ תְ עָרותָ א דִ לְ תַ תָ א ּ ּ ּ . כִּ י עַל־יְדֵ י כָּ ל הִ תְ עוֹ רְ רות ּ וְ הִ תְ עוֹ רְ רות דִ קְ דֻ שָׁ ה מִ ּ ּ ּ לְ מַ טָ ה נִבְ רָ אִ ים מַ לְ אָ כִ ים שֶׁ זֶהו ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת מַ לְ אֲכֵי אֱלֹקִ ים עֹלִ ים מִ לְ מַ טָ ה לְ מַ עְ לָה ּ ּ . ובְ אִ תְ עָרותָ א דִ לְ תַ תָ א אִ תְ עַר לְ עֵלָא ּ ּ ּ ּ ּ ּ , וְ אָ ז נִמְ שָׁ ך סִ יועַ ּ ּ ְ מִ לְ עֵלָא שֶׁ הוא מַ לְ אֲכֵי אֱלֹקִ ים הַ יוֹ רְ דִ ים מִ לְ מַ עְ לָה ּ ּ ּ ּ לְ מַ טָ ה לְ סַ יְע ּ ּ , וֹ וְזֶהו בְּ חִ ינַת וְ הִ נֵה מַ לְ אֲכֵי אֱלֹקִ ים עֹלִ ים ּ ּ וְיֹרְ דִ ים בּ וֹ . וְ עַל־יְדֵ י שֶׁ נִכְ לָלִ ין אִ תְ עָרותָ א דִ לְ תַ תָ א עִ ם ּ ּ ּ ּ אִ תְ עָרותָ א דִ לְ עֵלָא ּ ּ ּ , עַל־יְדֵ י זֶה נַעֲשִׂ ים כָּ ל הַ יִחודִ ים ּ ּ וְ הַ תִ קונִים כַּ יָדועַ ּ ּ ּ ּ ּ . וְ אָ ז וַיִיקַ ץ יַעֲקֹב מִ שְׁ ּ ּ נָתוֹ וַיֹאמֶ ר אָ כֵ ן יֵשׁ ה ּ ' בַּ מָ קוֹ ם הַ זֶה ּ ּ וְ אָ נֹכִ י לֹא יָדָ עְ תִ י ּ . כִּ י אֲפִ לו יַעֲקֹב בִּ קְ דֻ שָׁ תוֹ הָ עֲצומָ ה ּ ּ ּ ּ נֶעְ לַם מִ מֶ נו וְ לֹא יָדַ ע מִ תְ חִ לָה עֹצֶם קְ דֻ שַׁ ת הַ מָ קוֹ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ הוא עַד שֶׁ נִתְ עוֹ רֵ ר מֵ עַצְ מוֹ לַחֲזֹר לְ כָ אן ּ ּ , ל"ּ כַּ נַ וְ אָ ז בָּ א הַ מָ קוֹ ם לִ קְ רָ אתוֹ וַיָלֶן שָׁ ם ּ ּ , וְ אָ ז הִ שִׂ יג עֹצֶם קְ דֻ שַׁ ת ּ ּ הַ מָ קוֹ ם הַ זֶה שֶׁ בּ וֹ תָ לוי תִ קון כָּ ל הַ נְפָ שׁ וֹ ת הַ נְפולִ ין וְ כָ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הָ עוֹ לָמוֹ ת . ובָ זֶה תִ קֵ ן לְ הַ כְ נִיס בְּ לֵב כָּ ל הַ נְפָ שׁ וֹ ת לְ דוֹ רוֹ ת עַד הַ יוֹ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ זֶה , שֶׁ אֲפִ ל ּ ו הַ נְפָ שׁ וֹ ת הַ נְפולִ ין מְ אֹד שֶׁ סּ וֹ בְ רִ ין ּ ּ ּ ּ שֶׁ בִּ מְ קוֹ מָ ם אֵ ין נִמְ צָ א ה ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ יֵדְ עו וְיַאֲמִ ינו שֶׁ גַּם ּ ּ בִּ מְ קוֹ מָ ם יֵשׁ ה ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ כִּ י מְ לֹא כָ ל הָ אָ רֶ ץ כְּ בוֹ דוֹ רַ ק ּ שֶׁ נֶעְ לָם מֵ הֶם . וְ שֶׁ גַּם הַ הִ תְ עוֹ רְ רות שֶׁ לָהֶם יָקָ ר מְ ּ ּ אֹד וְ שֶׁ יוכְ לו לִ מְ צֹא ה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ כָ ל מָ קוֹ ם שֶׁ בָּ עוֹ לָם ְ , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת יֵשׁ ה ' בַּ מָ קוֹ ם הַ זֶה רַ ק שֶׁ אֵ ינוֹ יוֹ דֵ עַ מִ גֹּדֶ ל ּ ּ הַ הַ עֲלָמָ ה בְּ חִ ינַת וְ אָ נֹכִ י לֹא יָדָ עְ תִ י ּ , אֲבָ ל אִ ם יִתְ עוֹ רֵ ר בִּ בְ חִ ינַת אִ תְ עָרותָ א דִ לְ תַ תָ א יִזְכֶּ ה ּ ּ ּ לְ מָ צְ אוֹ וְ . ל"ּ כַ נַ וְ אָ ז וַיִירָ א וַיֹאמַ ר מַ ה נוֹ רָ א הַ מָ קוֹ ם הַ זֶה ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הִ שִׂ יג עֹצֶם ּ נוֹ רְ אוֹ ת הַ מָ קוֹ ם הַ זֶה שֶׁ שָׁ ם שָׁ רְ שֵׁ י כָּ ל הַ נְפָ שׁ וֹ ת ּ ּ ּ ּ , ומִ שָׁ ם ּ ּ נִמְ שָׁ ך הַ הִ תְ עוֹ רְ רות לִ תְ שׁ ובָ ה לְ כָ ל יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ְ . ְ אַ ך אַ ף־עַל־פִ י־כֵן צְ רִ יכִ י ּ ן הִ תְ עוֹ רְ רות מִ לְ מַ טָ ה ּ ּ ּ .ל"ּ כַּ נַ וְ אָ ז אָ מַ ר אֵ ין זֶה כִּ י אִ ם בֵּ ית אֱלֹקִ ים שֶׁ מְ רַ מֵ ז עַל הַ בַּ יִת ּ ּ הַ שְׁ לִ ישִׁ י שֶׁ יִבָּ נֶה בִּ זְכותוֹ ּ ּ ּ , שֶׁ רַ ק זֶה נִקְ רָ א בַּ יִת לֹא כְּ אַ בְ רָ הָ ם שֶׁ קְ רָ אוֹ הַ ר וְ כו ּ ּ ' כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ל " ) ּפְ סָ חִ ים פח , .( אֲבָ ל אָ מַ ר בִּ לְ שׁ וֹ ן ' אֵ ין זֶה ' שֶׁ מְ רַ מֵ ז עַל ּ ּ הַ חֻרְ בָּ ן שֶׁ ל שְׁ נֵי בָּ תִ ים הָ רִ אשׁ וֹ ן וְ הַ שֵׁ נִי כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ ּ ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ . ל" לְ הוֹ דִ יעַ שֶׁ בְּ וַדַ אי עִ קַ ר הַ תִ קון עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת בַּ יִת הַ שְׁ לִ ישִׁ י ּ , אֲבָ ל עֲדַ יִן ' ֵא ין זֶה ', כִּ י עֲדַ יִן לֹא בָּ אנו לְ תִ קונוֹ ּ ּ ּ , כִּ י אִ ם בֵּ ית אֱלֹקִ ים , כִּ י עֲדַ יִן צְ רִ יכִ ים תִ קונִים הַ רְ בֵּ ה עַד שֶׁ נִזְכֶּ ה לִ בְ חִ ינַת בֵּ ית אֱלֹקִ ים ּ ּ ּ ּ . ובָ זֶה רָ מַ ז שֶׁ צְ רִ יכִ ין מִ קֹדֶ ם בָּ תֵ י כְ נֵסִ יוֹ ת ובָ תֵ י מִ דְ רָ שׁ וֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ רְ בֵּ ה שֶׁ הֵם מִ קְ דָ שׁ מְ עַט שֶׁ לְ שָׁ ם מִ תְ קַ בְּ צִ ין כָּ ל ּ ּ הִ תְ עוֹ רְ רות שֶׁ לְ מַ טָ ה וְ כו ּ ּ ּ ּ ' ל"ּ כַּ נַ שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה הַ רְ בֵּ ה יִזְכּ ו ּ לִ תְ שׁ ובָ ה ּ , עַד שֶׁ יִבָּ נֶה בֵּ ית אֱלֹקִ ים זֶה ּ , וְ אָ ז יָשׁ ובו הַ כּ ֹל ּ ּ אֶ ל ה ' וְיִתְ תַ קֵ ן הַ כּ ֹל בִּ מְ הֵרָ ה בְּ יָמֵ ינו אָ מֵ ן ּ ּ ּ ) :( קט

Segment 24
HE:
וְ הָ אֶ בֶ ן גְדֹלָה עַל פִ י הַ בְּ אֵ ר ּ ּ

Segment 25
HE:
) בראשית כ ('ב , ט" כָּ ל הַ חִ דושֵׁ י תוֹ רָ ה אֲמִ תִ יִים נִמְ שָׁ כִ ים וְיוֹ צְ אִ ים מֵ הַ בְּ אֵ ר ּ ּ ּ ּ ּ הָ עֶלְ יוֹ ן , שֶׁ הוא בְּ אֵ ר מַ יִם חַ יִים ּ ּ , ְ אַ ך הָ אֶ בֶ ן גְּדוֹ לָה עַל ּפִ י הַ בְּ אֵ ר . הַ יְנו עַל יְדֵ י שֶׁ אֵ ין הָ אָ דָ ם מְ ּ שַׁ בֵּ ר ומְ סַ לֵק לֵב ּ ּ הָ אֶ בֶ ן עַל יְדֵ י זֶה אֵ ינוֹ יָכוֹ ל לִ שְׁ אֹב מַ יִם חַ יִים מִ בְּ אֵ ר ּ הָ עֶלְ יוֹ ן . וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לָגֹל אֶ ת הָ אֶ בֶ ן מֵ עַל פִ י הַ בְּ אֵ ר כִּ י ּ אִ ם עַל יְדֵ י כִּ סּ ופִ ין וְ הִ שְׁ תוֹ קְ קות דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ּ , הַ יְנו לִ כְ סֹף ּ ולְ ולְ הִ שְׁ תוֹ קֵ ק ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך לְ הַ שֵׁ ם תָ מִ יד הִ תְ גַּעְ גֵּעַ ְ ּ ּ וְ לַעֲבוֹ דָ תוֹ . עַל יְדֵ י זֶה גּוֹ לְ לִ ין אֶ ת הָ אֶ בֶ ן מֵ עַל פִ י הַ בְּ אֵ ר ּ . וְ לֹא עוֹ ד אֶ לָא שֶׁ הַ לֵב הָ אֶ בֶן מִ תְ הַ פֵ ך לְ לֵב בָּ שָׂ ר שֶׁ הוא ּ ּ ְ ּ ּ רַ ך כַּ מַ יִם הַ יְנו שֶׁ זוֹ כֶ ה לִ שְׁ פֹך לִ בּ וֹ כַּ מַ יִם נֹכַ ח ּ ּ ּ ְ ְ ּ ּ ּ פְ נֵי ה ' וְ עַל יְדֵ י זֶה זוֹ כֶ ה לְ הִ תְ גַּלות הַ תוֹ רָ ה שֶׁ נִקְ רֵ את מַ יִם ּ ּ ּ ּ כַּ יָדועַ ּ ּ (: קי )

Segment 26
HE:
קֹ עֲ יַ שׁ ּגַ ּיִ וַ ב וַ גֶ ּיָ ל אֶ ן בֶ אֶ הָ ־ת ) בראשית כ ('י , ט" הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת הוא בְּ חִ ינַת יַעֲקֹב בְּ חִ ינַת נְקֻ דַ ת ּ ּ ּ ּ הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ שֶׁ בֵּ ין הַ צַ דִ י ּ ּ ּ קִ ים , בְּ חִ ינַת תִ תֵ ן אֱמֶ ת ּ ּ לְ יַעֲקֹב , ומֹחוֹ הַ קָ דוֹ שׁ הוא בְּ חִ ינַת לֹבֶ ן הָ עֶלְ יוֹ ן ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת מִ סִּ טְ רָ א דִ ימִ ינָא מֹחָ א חִ וָורָ א כְּ כַ סְ פָ א ּ ּ ּ , וְ כָ ל הַ תוֹ רָ ה שֶׁ הוא מְ גַלֶה הִ יא אֱמֶ ת בָּ רור זַך וְ נָקִ י בְּ לִ י ְ ּ ּ ּ ּ

Segment 27
HE:
שׁ ום סִ יג ופְ סֹלֶת כְּ לָל ּ ּ , ְּב חִ ינַת אִ מְ רוֹ ת ה ' אֲמָ רוֹ ת טְ הוֹ רוֹ ת וְ כו ' ּ כֶּ סֶ ף צָ רוף מְ זֻקָ ק שִׁ בְ עָ תַ יִם ּ ּ . וְ הַ בַּ עַל ּדָ בָ ר מִ תְ גַּבֵּ ר עַ צְ מוֹ עַ ל זֶה מְ אֹד , לְ הַ סְ תִ יר ולְ הַ עֲלִ ים ּ ּ אוֹ ר הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת הַ זֶה ּ ּ ּ , ומַ כְ נִיס בָּ עוֹ לָם רַ מָ אות ּ ּ ּ הַ רְ בֵּ ה וְ עַרְ מומִ יות ּ ּ ּ

Segment 28
HE:
, ּומִ תְ בִּ גְ דוֹ לִ ים עַ צְ מוֹ לַבֵּ שׁ ומַ נְהִ יגִים ומַ כְ נִיס בְּ לִ בָּ ם לַחֲלֹק עַ ל הַ צַ דִ יק הַ זֶה ּ ּ ּ ּ ּ , וְ אֵ לו ּ ּ הָ רַ מָ אות וְ הַ טָ עֻיוֹ ת הַ בָּ אִ ים מִ כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה שֶׁ אֵ ינוֹ ּ ּ ּ ּ ּ מְ בֹרָ ר , הֵ ם בְּ חִ ינַת לָבָ ן הָ אֲרַ מִ י כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים ּ ּ . וְ עַל ּפִ י רֹב אוֹ תָ ם הַ מַ נְהִ יגִים שֶׁ לֹא זָכו עֲדַ יִן לְ בָ רֵ ר אֶ ת ּ ּ ּ הַ מְ דַ מֶ ה בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ , אֵ ין עֲלֵיהֶ ם שׁ ום מַ חֲלֹקֶ ת ּ , אַ דְ רַ בָּ א שָׁ לוֹ ם לָהֶ ם כִּ י אֵ ין הַ בַּ עַ ל דָ בָ ר מִ תְ גָּרֶ ה ּ עֲלֵיהֶ ם לְ הַ רְ בּ וֹ ת עֲלֵיהֶ ם מַ חֲלֹקֶ ת כָּ ל כָּ ך ְ , מֵ חֲמַ ת שֶׁ אֵ ין בָּ הֶ ם כּ ֹחַ לַעֲזֹר לְ יִשְׂ רָ אֵ ל לְ הַ חֲזִירָ ם לְ מוטָ ב ּ בִּ שְׁ לֵימות ּ , וְ עִ קַ ר הִ תְ גַּבְּ רות הַ בַּ עַ ל דָ בָ ר הוא רַ ק עַל ּ ּ ּ ּ הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ . אַ ך אַ ף עַל פִ י כֵ ן כָּ ל זְמַ ן שֶׁ אֵ ין יוֹ דְ עִ ין ּ ְ הָ אֱמֶ ת הַ בָּ רור לְ מִ י לְ הִ תְ קָ רֵ ב צְ רִ יכִ ין לְ עֵת עַ תָ ה ּ ּ לְ הִ תְ קָ רֵ ב לְ אֵ לו הַ ּ ּ ּמַ נְהִ יגִים , כִּ י אַ ף עַ ל פִ י שֶׁ אֵ ין ּ הַ מְ דַ מֶ ה שֶׁ לָהֶ ם מְ בֹרָ ר בִּ שְׁ לֵימות ּ ּ , וְ עַ ל כֵּ ן גַּם הַ חִ דושֵׁ י תוֹ רָ ה שֶׁ לָהֶ ם הֵ ם מִ בְּ חִ ינַת זֶה הַ מְ דַ מֶ ה ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ אֵ ינוֹ מְ בֹרָ ר עֲדַ יִן , וְ עַל כֵּ ן אֵ ינָם יְכוֹ לִ ים לַעֲזֹר לְ יִשְׂ רָ אֵ ל בִּ שְׁ לֵימות ּ . אַ ף עַ ל פִ י כֵ ן יֵשׁ בָּ הֶ ם טוֹ ב ּ הַ רְ בֵּ ה גַּם כֵּ ן , עַ ל כֵּ ן צְ רִ יכִ ין לְ עֵת עַ תָ ה לְ הִ תְ קָ רֵ ב ּ אֲ לֵיהֶ ם . כִּ י הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך חוֹ מֵ ל עַ ל עַמוֹ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ְ ּ , וְ כָ ל זְמַ ן שֶׁ אֵ ין זוֹ כִ ין לִ מְ צֹא נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת שֶׁ הוא הַ מַ נְהִ יג ּ ּ ּ הָ אֲמִ תִ י ּ , אֲזַי קְ דֻ שַׁ ּ ת הַ תוֹ רָ ה בְּ עַ צְ מָ ה מַ נְהֶ גֶת אֶ ת ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל , אַ ך אַ ף עַ ל פִ י כֵ ן צְ רִ יכִ ין לִ בְ לִ י לְ הַ טְ עוֹ ת אֶ ת ּ ְ עַצְ מוֹ וְ לוֹ מַ ר שֶׁ כְּ בָ ר זָכָ ה לִ מְ צֹא הַ נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת ּ ּ , עַל כֵּ ן צְ רִ יכִ ין לְ הִ תְ בּ וֹ נֵן עַ ל דְ רָ כָ יו ולְ הִ סְ תַ כֵּ ל הֵ יטֵ ב ּ ּ ּ , ְ אֵ יך שֶׁ אַ ף עַ ל פִ י שֶׁ בְּ עֵת אֲ סִ יפַ ת הַ צִ בּ ור אֶ ל הַ מַ נְהִ יג ּ ּ ּ ּ , אֲזַי הֵ ן אֵ ל כַּ בִּ יר לֹא יִמְ אַ ס ומַ מְ שִׁ יך לָהֶ ם הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ְ ּ ּ אֵ יזֶה מֵ ימֵ י הַ תוֹ רָ ה לְ הַ שְׁ קוֹ ת הַ צֹאן קֳדָ שִׁ ים הַ צְ מֵ אִ ים ּ ּ ּ לִ שְׁ מֹעַ דְ בַ ר ה ּ ', וְ אָ ז לְ פִ י שָׁ עָ ה נִתְ בַּ טֵ ל וְ נִסְ תַ לֵ ּ ּ ּ ק קְ צָ ת מֵ הֶ ם בְּ חִ ינַת הַ בִּ לְ בּ ולִ ים וְ כו ּ ּ ' הַ בָּ אִ ים מִ בְּ חִ ינַת כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת לֵב הָ אֶ בֶ ן וְ נִכְ נָע הַ יֵצֶ ר הָ רָ ע ּ ּ קְ צָ ת , אֲבָ ל הוא רַ ק לְ פִ י שָׁ עָ ה ּ , וְ אַ חַ ר כָּ ך כְּ שֶׁ שָׁ בִ ין ּ ְ לְ בֵ יתָ ם אֵ ין לָהֶ ם שׁ ום שֵׂ כֶ ל וְ עֵצָ ה אֵ יך לְ ְ ּ הִ תְ חַ זֵק ּ בַּ עֲבוֹ דַ ת ה ', בִּ בְ חִ ינַת וְ נֶאֶ סְ פו שָׁ מָ ה כָּ ל הָ עֲדָ רִ ים ּ ּ וְ גָלְ לו אֶ ת הָ אֶ בֶ ן ּ , הַ יְנו בְּ עֵת הָ אֲ סִ יפָ ה אֲזַי מְ סַ לְ קִ ין ּ ּ וְ גוֹ לְ לִ ין קְ צָ ת הַ לֵב הָ אֶ בֶ ן ּ , ּומַ מְ שִׁ יכִ ין מֵ ימֵ י הַ בְּ אֵ ר קְ צָ ת , אַ ך אַ חַ ר כָּ ך תֵ יכֶ ף וְ הֵ שִׁ יבו אֶ ת ּ ּ ְ ְ הָ אֶ בֶ ן עַ ל פִ י ּ הַ בְּ אֵ ר לִ מְ קוֹ מָ ה , ּ וכְ עֵין שֶׁ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ ּ " ל גַּם כֵּ ן . עַל כֵּן צְ רִ יכִ ין לְ הִ זְדָ רֵ ז מְ אֹד לְ בַ קֵ שׁ ולְ חַ פֵ שׂ אַ חַ ר ּ ּ ּ ּ הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת בְּ חִ ינַת יַעֲקֹב ּ ּ , אֲ שֶׁ ר הוא יָכוֹ ל לִ גְ לֹל ּ הָ אֶ בֶ ן מֵ עַ ל פִ י הַ בְּ אֵ ר בְּ נָקֵ ּ , ל כְּ מוֹ שֶׁ מֲעֲבִ יר הַ פְ קָ ק ּ ּ מֵ עַל הַ צְ לוֹ חִ ית כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ , ל" וְ הוא יָכוֹ ל ּ לַעֲזֹר אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל בִּ שְׁ לֵימות ּ , ולְ הוֹ צִ יאָ ם בִּ שְׁ לֵימות ּ ּ מִ בְּ חִ ינַת הַ מְ דַ מֶ ה שֶׁ אֵ ינוֹ מְ בֹרָ ר ּ , ּולְ הָ בִ יאָ ם אֶ ל הָ אֱמֶ ת שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת מַ ה ּ שֶׁ זָכָ ה יַעֲקֹב אָ בִ ינו לְ בָ רֵ ר ּ ּ ּ ולְ הוֹ צִ יא מִ בֵּ ית לָבָ ן אֶ ת רָ חֵ ל וְ לֵאָ ה וְ כו ּ ּ ', ּולְ הוֹ לִ יד מֵ הֶ ם כָּ ל עֲדַ ת יִשְׂ רָ אֵ ל הַ קְ דוֹ שִׁ ים ּ ) קיא (:

Segment 29
HE:
ּ ּ וַיִשַׁ ק יַעֲקֹב לְ רָ חֵ ל

Segment 30
HE:
) בראשית כ (א"י , ט" ... כָּ ל הָ עֵסֶ ק שֶׁ ל יַעֲקֹב עִ ם לָבָ ן הָ אֲרַ מִ י מִ תְ ּ ּ ּ חִ לָה וְעַד סוֹ ף הַ כּ ֹל הָ יָה בְּ עִ נְיַן בֵּ רור הַ הֲלָכוֹ ת לְ בַ טֵ ל הַ הִ תְ נַגְּדות ּ ּ ּ שֶׁ ל הַ מִ תְ נַגְּדִ ים וְ הַ חוֹ לְ קִ ים שֶׁ מִ שָׁ ם כָּ ל קִ לְ קול הַ דוֹ רוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ וַאֲרִ יכות הַ גָּלות בַּ עֲוֹ נוֹ תֵ ינו וְחֻרְ בַּ ן בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ הָ רַ בִּ ים שֶׁ הַ כּ ֹל עַל־יְדֵ י מַ חֲלֹקֶ ת וְשִׂ נְאַ ת חִ נָם שֶׁ עַל־יְדֵ י ּ וַעֲדַ יִן מִ תְ אָ רֵ ך הַגָּלות זֶה נֶחֱרַ ב הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ְ ּ ּ בַּ עֲוֹ נוֹ תֵ ינו הָ רַ בִּ ים ּ . וְ כָ ל הַ מַ חֲלֹקֶ ת נִמְ שָׁ ך מֵ הַ הִ תְ נַגְּדות ּ ְ ּ שֶׁ נִמְ שָׁ ך עַל־יְדֵ י שֶׁ לוֹ מְ דִ ים שֶׁ לֹא לִ שְׁ מָ ה רַ ק בִּ שְׁ בִ יל ּ ּ ּ ְ ּ מָ מ וֹ ן וְ כָ בוֹ ד עַד שֶׁ רוֹ אִ ים בְּ הַ תוֹ רָ ה רַ ק בְּ חִ ינַת הַ שְׂ מֹאל ּ ּ ' ּ וְ כו עַד שֶׁ נַעֲשֶׂ ה לָהֶם פֶ ה לְ דַ בֵּ ר עָתָ ק בְּ גַאֲוָה עַל ּ ּ הַ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת וכְ שֵׁ רֵ י הַ דוֹ ר כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ ּ ּ ּ ) בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ ב " י -

Segment 31
HE:
ַּ ּ לִ קוטֵ י מוֹ הֲר ( ' א ן" שֶׁ בֵּ אֵ ר כָּ ל זֶה עַל הַ ּפָ רָ שָׁ ה שֶׁ ל וַיִשַׁ ק יַעֲקֹב לְ רָ חֵ ל וְ כו ּ ּ ּ ' וַיַגֵּד יַעֲקֹב לְ רָ חֵ ל וְ כו ּ ּ . ' ומִ זֶה ּ ּ נוכַ ל לְ הָ בִ ין רְ מָ זִים שֶׁ כָּ ל שְׁ אָ ר הַ פָ רָ שָׁ ה נֶאֶ מְ רָ ה עַל זֶה ּ ּ . וְ עַל־כֵּן טָ רַ ח יַעֲקֹב לְ בָ רֵ ר כָּ ל הָ עֲשִׁ ירות מִ לָבָ ן דַ יְקָ א ּ ּ ּ , כִּ י כָּ ל נְפִ ילָתוֹ שֶׁ ל הַ חוֹ לֵק וְ הַ מִ תְ נַגֵּד בְּ חִ ינַת לָבָ ן הוא ּ ּ מֵ חֲמַ ת הָ עֲשִׁ ירות שֶׁ נִמְ שָׁ ך מִ שְׂ מֹאל שֶׁ ל הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ְ ּ ּ . ובַ עֲוֹ נוֹ תֵ ינו הָ רַ בִּ ים בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א ּ ּ ּ מִ תְ גַּבֶּ רֶ ת עַד שֶׁ הַ חוֹ לְ קִ ים בְּ חִ ינַת לָבָ ן מַ מְ שִׁ יכִ ים הָ עֲשִׁ ירות אֶ צְ ּ לָם . וְרֹב הָ עֲשִׁ ירִ ים כְּ רוכִ ים אֶ צְ לָם ּ מֵ חֲמַ ת שֶׁ הֵ ם בִּ בְ חִ ינַת שְׂ מֹאל שֶׁ מִ שָׁ ם הָ עֲשִׁ ירות ּ ּ ּ . ובֶ אֱמֶ ת כָּ ל הָ עֲשִׁ ירות וְ הַ פַ רְ נָסָ ה שֶׁ ל כָּ ל הָ עוֹ לָם נִמְ שָׁ ך ְ ּ ּ ּ רַ ק מִ בְּ חִ ינַת יַעֲקֹב שֶׁ הוא אִ ישׁ אֱמֶ ת בְּ חִ ינַת יַעֲקֹב ּ אִ ישׁ תָ ם שֶׁ הו ּ ּ א בְּ חִ ינַת הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת שֶׁ לוֹ מֵ ד תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ לִ שְׁ מָ ה וְ תוֹ רָ תוֹ זַכָּ ה בְּ לִ י פְ סֹלֶת כְּ לָל ּ ּ , רַ ק לְ טוֹ בַ ת הָ עוֹ לָם נוֹ טֶ ה לְ אֵ יזֶה בְּ חִ ינָה דַ קָ ה שֶׁ ל שֶׁ לֹא לִ שְׁ מָ ה כְּ דֵ י ּ ּ ּ ּ לְ הַ מְ שִׁ יך פַ רְ נָסָ ה וַעֲשִׁ ירות לָעוֹ לָם וְ שָׁ ם בְּ שׁ ֹרֶ שׁ שֶׁ פַ ּ ּ ְ ע הָ עֲשִׁ ירות שֶׁ מַ מְ שִׁ יך הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת שָׁ ם הָ עֲשִׁ ירות זַך ְ ְ ּ ּ ּ ּ ּ וְ נָקִ י מֵ אֲחִ יזַת הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א . אֲבָ ל כְּ שֶׁ הַ לַמְ דָ ן שֶׁ אֵ ינוֹ ּ כָּ שֵׁ ר לוֹ מֵ ד תוֹ רַ ת הַ תַ נָא וְ נוֹ טֶ ה רַ ק לִ בְ חִ ינַת שְׂ מֹאל ּ ּ ּ שֶׁ לֹא לִ שְׁ מָ ה הַ גַּשְׁ מִ י וְ הַ פָ גום מְ אֹ ּ ּ ּ ּ ד לְ הִ תְ יַהֵר ולְ קַ נְטֵר ּ ולְ הִ קָ רֵ א בְּ שֵׁ ם רַ בִּ י וְרַ ב בִּ שְׁ בִ יל עֲשִׁ ירות ומָ מוֹ ן לְ בַ ד ּ ּ ּ ּ וְ עוֹ שֶׂ ה מֵ הַ תוֹ רָ ה קַ רְ דֹם וַעֲטָ רָ ה וְ כו ּ ּ ּ ', אֲזַי יוֹ רֵ ד הָ עֲשִׁ ירות חַ ס וְשָׁ לוֹ ם וְ נוֹ פֵ ל לְ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א ומַ גִּיעַ ּ ּ הָ עֲשִׁ ירות עַל־פִ י רֹב לְ א ּ ּ וֹ תָ ם שֶׁ הֵם בַּ חוץ בִּ בְ חִ ינַת ּ שְׂ מֹאל שֶׁ הוא הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א שֶׁ הֵם הָ עַכּ ו ּ ּ " ם וְ הָ רְ שָׁ עִ ים . 'ּ וְ כו וְ כָ ל זֶה נִמְ שָׁ ך מֵ חֵ טְ א אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן שֶׁ חָ טָ א בָּ זֶה ְ עַל־יְדֵ י חַ וָה אִ שְׁ תוֹ בַּ עֲצַ ת הַ נָחָ שׁ הַ קַ דְ מוֹ נִי שֶׁ הָ יָה ּ ּ ּ ּ עָרום מִ כָּ ל חַ יַ ּ ּ ת הַ שָׂ דֶ ה עָרום מִ כּ ֹל בְּ עַרְ מִ ימִ יות בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ לָבָ ן הָ אֲרַ מִ י שֶׁ הֵ סִ ית אֶ ת חַ וָה תְ חִ לָה שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ תוֹ רָ ה שֶׁ בְּ עַל פֶ ה שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת רָ חֵ ל בְּ חִ ינַת אִ שָׁ ה ּ ּ ּ יִרְ אַ ת ה ', שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת חַ וָה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ דִ בּ ור ּ ּ ּ ּ ּ ּ ֶׁש הוא בְּ חִ ינַת תוֹ רָ ה שֶׁ בְּ עַל פֶ ה בְּ חִ ינַת וְ לַיְלָה לְ לַיְלָה ּ ּ ּ ּ

Segment 32
HE:
יְחַ וֶה וְ כו ּ ּ . ' וְ הָ רַ מַ אי הַ נָחָ שׁ הֵ סִ ית אוֹ תָ ה שֶׁ תְ גַלֶה פָ נִים ּ ּ ּ ּ ּ ּ בַּ תוֹ רָ ה שֶׁ לֹא כַּ הֲלָכָ ה לְ הַ תִ יר אֲ כִ ילַת עֵץ הַ דַ עַת טוֹ ב ּ ּ ּ ּ וָרָ ע כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב לֹא מוֹ ת תְ מֻתון דְ ּ ּ ּ ּ חָ פָ ה עַד שֶׁ נָגְעָ ה בּ וֹ ּ ּ וְ לָמַ ד קַ ל וָחֹמֶ ר שֶׁ ל שֶׁ קֶ ר : כְּ שֵׁ ם שֶׁ אֵ ין מִ יתָ ה בִּ נְגִיעָה . 'ּ וְ כו כִּ י כְּ בָ ר מְ בֹאָ ר אֶ צְ לֵנו שֶׁ כָּ ל הָ עֲשִׁ ירות נִמְ שָׁ ך ְ ּ ּ מֵ הָ אִ שָׁ ה ּ , כִּ י הָ אִ שָׁ ה בִּ בְ חִ ינַת שְׂ מֹאל לְ גַבֵּ י בַּ עְ לָה ּ ּ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת יָמִ ּ ין ומִ שָׁ ם הָ עֲשִׁ ירות ּ ּ ּ , וְ צָ רִ יך לְ אַ כְ לָלָא ְ שְׂ מָ אלָא בִּ ימִ ינָא וְ אָ ז נִתְ תַ קֵ ן הַ כּ ֹל כַּ יָדועַ ּ ּ ּ ּ . וְ אָ ז הַ צַ דִ יק ּ ּ מְ בָ רֵ ר ומַ עֲלֶה כָּ ל הַ הֲלָכוֹ ת שֶׁ הֵם תוֹ רָ ה שֶׁ בְּ עַל פֶ ה ּ ּ ּ לִ בְ חִ ינַת חִ בּ וק וְנִשׁ וק וְזִווג כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב שָׁ ם בְּ ס ּ ּ ּ ּ ּ ּ וֹ ף ּ הַ תוֹ רָ ה י" ) ב ּ ּ לִ קוטֵ י מוֹ הֲרַ . (' א ן" וְ כָ ל הַ יִחודִ ים שֶׁ ל ּ ּ הַ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת וְזִווגֵיהֶם בְּ גַשְׁ מִ יות נִמְ שָׁ ך רַ ק מִ שָׁ ם ּ ּ ְ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת זִווג יַעֲקֹב וְרָ חֵ ל וְ הַ נִשׁ וקִ ין בְּ חִ ינַת וַיִשַׁ ק ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ יַעֲקֹב לְ רָ חֵ ל וְ כו . 'ּ אֲבָ ל מִ י שֶׁ אֵ ינוֹ צַ דִ יק וְ נוֹ טֶ ה לַתַ אֲווֹ ת ּ ּ הַ גַּשְׁ מִ יוֹ ת ּ , כְּ פִ י נְטִ יָתוֹ אֶ ל תַ אֲוָה הַ גַּשְׁ מִ יות כֵּן נוֹ פֵל ּ ּ ּ ּ לִ בְ חִ ינַת שְׂ מֹאל . וְ עַל־יְדֵ י זֶה גַּם כָּ ל לִ מודוֹ בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ שְׂ מֹאל וְ כו . 'ּ עַל־כֵּן כָּ ל תִ קונוֹ רַ ק עַל־יְדֵ י צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ ַה גָּדוֹ ל בְּ מַ עֲלָה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת יַעֲקֹב שֶׁ הוא קָ דוֹ שׁ ּ ּ וְטָ הוֹ ר בְּ תַ כְ לִ ית הַ קְ דֻ שָׁ ה מִ תַ אֲוָה זֹאת ובֵ ין בְּ זִווגוֹ בֵּ ין ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ לִ מודוֹ הַ תוֹ רָ ה כָּ ל כַּ וָנָתוֹ רַ ק לַשָׁ מַ יִם לְ בַ ד לְ עוֹ רֵ ר ּ ּ ּ ּ ּ זִווגִין וְ נִשׁ וקִ ין הָ עֶלְ יוֹ נִים בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ וַיִשַׁ ק יַעֲקֹב לְ רָ חֵ ל וְ כו ּ ּ ּ . ' אֲבָ ל הַ נָחָ שׁ הֵ סִ ית אֶ ת חַ וָה עַד שֶׁ הֵ סִ יתָ ה אֶ ת הָ אָ דָ ם ּ ּ עַד שֶׁ נָטָ ה מִ זֶה וְ נָפַ ל לִ בְ חִ ינַת שְׂ מֹאל לִ בְ חִ ינַת תַ אֲוָה ּ ּ ּ הַ גַּשְׁ מִ יִית כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ " ל שֶׁ אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן ּפָ גַם בַּ בְּ רִ ית וְ עַל־יְדֵ י זֶה גִּלָה פָ נִים בַּ תוֹ רָ ה שֶׁ לֹא ּ ּ ּ ּ כַּ הֲלָכָ ה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת אֲכִ ילַת עֵץ הַ דַ עַת טוֹ ב וָרָ ע ּ ּ . וְ עַל־כֵּן נִתְ קַ לֵל דַ יְקָ א בְּ עִ נְיַן הַ פַ רְ נָסָ ה כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ ּ ּ בְּ עִ צָ בוֹ ן תֹאכֲלֶנָה וְ כו ּ ּ ּ ּ ' כִּ י עִ קַ ר הַ פְ גָם מַ גִּיעַ אֶ ל ּ ּ ַה פַ רְ נָסָ ה שֶׁ נִמְ שָׁ ך מִ בְּ חִ ינַת שְׂ מֹאל ְ ּ ּ ) קיב :(

Segment 33
HE:
ִּכ י אֲ ִח י אָ יהָ בִ הו א ּ ופירש רש : י" אחיו ברמאות

Segment 34
HE:
) בראשית כ (ב"י , ט" ... כָּ ל הַ גְּנֵבוֹ ת נִמְ שָׁ כִ ין בְּ שָׁ רְ שָׁ ן עַל־יְדֵ י הַ בַּ עַל דָ בָ ר ּ שֶׁ הוא הַ גַּנָב הָ רִ אשׁ וֹ ן רֹאשׁ לְ כָ ל הַ גַּנָבִ ים וְ הָ רַ מָ ּ ּ ּ ּ אִ ים שֶׁ בָּ עוֹ לָם כִּ י הוא מִ תְ נַהֵג עִ ם רֹב בְּ נֵי אָ דָ ם בְּ דֶ רֶ ך גְּנֵבָ ה ְ ּ בְּ עָרְ מָ ה וְרַ מָ אות נִפְ לָא בְּ כַ מָ ה וְ כַ מָ ה מִ ינֵי דְ רָ כִ ים ּ ּ ּ ּ ּ שׁ וֹ נִים שֶׁ הוא מְ רַ מֶ ה אֶ ת הָ אָ דָ ם וְגוֹ נֵב דַ עְ תוֹ בְּ כָ ל עֵת ּ ּ ּ ּ עַד שֶׁ רוֹ צֶה לְ תָ פְ סוֹ בְּ מִ כְ מַ רְ תוֹ רַ ּ חֲמָ נָא לִ צְ לַן כַּ נוֹ דָ ע ּ וְ נִרְ אֶ ה בְּ חושׁ ּ . וכְ מוֹ שֶׁ צָ עַק דָ וִ ד הַ מֶ לֶך עָלָיו הַ שָׁ לוֹ ם עַל ּ ּ ְ ּ ּ ּ זֶה תָ מִ יד כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב יֶאֱרֹב בַּ מִ סְ תָ ר כְּ אַ רְ יֵה בְּ סֻכּ ֹה ּ ּ ּ ּ יֶאֱרֹב לַחֲטוֹ ף עָ נִי בְּ מָ שְׁ כוֹ בְ רִ שְׁ תוֹ יִדְ כֶּ ה יָשׁ ֹחַ וְ כו ּ ּ ' שֶׁ כָּ ל זֶה הוא בְּ חִ ינַת גְּנֵבָ ה שֶׁ בָּ א עַל הָ אָ דָ ם כְּ מוֹ הַ גַּנָב ּ ּ הָ אוֹ רֵ ב בְּ מִ סְ תוֹ ר כְּ דֵ י לָצוד אֶ ת הָ אָ דָ ם בְּ רִ שְׁ תוֹ חַ ס ּ ּ ּ וְ שָׁ לוֹ ם . כִּ י בֶּ אֱמֶ ת עַל־פִ י רֹב אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ בַּ עַל דָ בָ ר ּ ּ שֶׁ יָבוֹ א לְ הָ אָ דָ ם לַהֲסִ יתוֹ מִ יָד לַעֲבֵ רָ ה גְּמורָ ּ ּ ּ ה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , רַ ק בַּ תְ חִ לָה מִ תְ לַבֵּ שׁ אֶ ת עַצְ מוֹ בְּ מִ צְ ווֹ ת וְגוֹ נֵב ּ ּ דַ עַת הָ אָ דָ ם ומוֹ רֶ ה לוֹ הֶ תֵ ר ומַ לְ בִּ ישׁ לוֹ הָ עֵצָ ה רָ עָה ּ ּ ּ ּ שֶׁ לוֹ בְּ מִ צְ ווֹ ת וְ הַ יוֹ ם אוֹ מֵ ר לוֹ עֲשֵׂ ה כָּ ך ומָ חָ ר אוֹ מֵ ר לוֹ ְ ּ ּ ּ עֲשֵׂ ה כָּ ך עַד וְ כו ּ ְ ' כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ּ ל וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תַ ב רַ בֵּ נו זַ ּ " ל בִּ תְ חִ לַת הַ סֵּ פֶ ר בְּ הַ תוֹ רָ ה אַ שְׁ רֵ י ּ ּ תְ מִ ימֵ י דָ רֶ ך עַל מַ אֲמַ ר רַ בָּ ה בַּ ר בַּ ר חָ נָה ומִ תְ חַ זֵי כִּ י ּ ּ ְ צוצִ יתָ א דְ נורָ א חִ וָרָ א בְּ רֵ ישֵׁ ה שֶׁ בַּ תְ חִ לָה מִ תְ לַבֵּ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ בַּ עַל דָ בָ ר אֶ ת עַ ּ צְ מוֹ בְּ מִ צְ ווֹ ת וְ כו ' ּ ּ עַיֵן שָׁ ם . ּ ומֵ חֲמַ ת גְּנֵבָ תוֹ וְ עָרְ מָ תוֹ קָ שֶׁ ה מְ אֹד לְ הִ נָצֵ ל מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן בֶּ אֱמֶ ת אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הִ נָצֵ ל מִ מֶ נו כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י צַ דִ יקֵ י ּ ּ ּ ּ ּ הַ דוֹ ר הָ אֲמִ תִ יִים שֶׁ כָּ פו אֶ ת יִצְ רָ ם וְ עָמְ דו בַּ נִסָּ יוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ן וְ כָ בְ שׁ ו ּ אֶ ת הַ מִ לְ חָ מָ ה שֶׁ הֵם יוֹ דְ עִ ים כָּ ל דְ רָ כָ יו ומִ סְ תוֹ רָ יו וְ כָ ל ּ ּ ּ ּ דַ רְ כֵי גְּנֵבָ תוֹ וְ הֵם יוֹ דְ עִ ים אֵ יך לְ הִ תְ נַהֵג עִ מוֹ כִּ י הֵם גַּם ּ ְ ּ הֵם מִ תְ נַהֲגִים עִ מוֹ בִּ גְנֵבָ ה וְ עָרְ מָ ה ּ , בִּ בְ חִ ינַת שָׁ רֵ י לְ הוֹ לְ צַ דִ יקַ יָא לְ סַ גּוֹ אֵ י ּ ּ בְּ רַ מָ אותָ א עִ ם רַ מָ אֵ י ּ ּ ּ ) ּ מְ גִלָה יג ( כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב עִ ם נָבָ ר תִ תְ בָּ רָ ר וְ עִ ם עִ קֵ שׁ תִ תְ פַ תָ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ . וְ דַ יְקָ א עַל־יְדֵ י גְּנֵבוֹ ת וְעָרְ מוֹ ת מַ צִ ילִ ין הַ צַ דִ יקִ ים אֲמִ תִ יִים אֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ הָ אֲנָשִׁ ים אֲשֶׁ ר נִלְ כְּ דו בְּ רִ שְׁ תוֹ כַּ צִ פֳרִ ים הָ אֲחֻ ּ ּ ּ ּ זוֹ ת בַּ פָ ח ּ עַל־יְדֵ י גְּנֵבָ תוֹ וְ עָרְ מָ תוֹ . ל"ּ כַּ נַ כִּ י הַ צַ דִ יקִ ים הֵם בְּ חִ ינַת ּ ּ יַעֲקֹב שֶׁ הוא אָ חִ יו בְּ רַ מָ אות שֶׁ ל עֵשָׂ ו וְ לָבָ ן שֶׁ הֵם ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת הַ ס " מ וְ הַ בַּ עַל דָ בָ ר ּ . וְזֶהו בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ כָּ תַ ב ּ ּ רַ בֵּ נו זַ ּ " ל שֶׁ הַ צַ דִ יקִ ים אֵ ין ּ ּ יְכוֹ לִ ין לְ עוֹ רֵ ר ולְ הָ קִ יץ אֶ ת ּ בְּ נֵי אָ דָ ם מִ שְׁ נָתָ ם ונְפִ ילָתָ ם כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י סִ פורֵ י ּ ּ ּ ּ מַ עֲשִׂ יוֹ ת שֶׁ מַ לְ בִּ ישִׁ ין ומַ עְ לִ ימִ ין בָּ הֶם אֶ ת הַ פָ נִים שֶׁ ל ּ ּ ּ ּ תוֹ רָ ה שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת גְּנֵבָ ה וְ עָרְ מָ ה שֶׁ מִ תְ נַהֲגִים עִ מוֹ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ רַ מָ אות ּ ּ שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א מוֹ צִ יאִ ין אֶ ת הָ אֲנָשִׁ ים ּ מֵ רִ שְׁ תוֹ בִּ בְ חִ ינַת מְ שַׁ נֶה פָ נָיו וַתְ שַׁ לְ חֵ הו שֶׁ מְ שַׁ נִין אֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ פָ נִים עַל־יְדֵ י סִ פורֵ י מַ עֲשִׂ יוֹ ת שֶׁ לֹא יַכִּ ירוֹ וְ עַל־יְדֵ י זֶה ּ ּ ּ ּ ּ ּדַ יְקָ א מוֹ צִ יאִ ין אוֹ תוֹ בִּ גְנֵבָ ה מֵ הֶם . נִמְ צָ א שֶׁ הַ צַ דִ יק ּ ּ מִ תְ נַהֵג בִּ גְנֵבָ ה וְ עָרְ מָ ה גְּדוֹ לָה כְּ דֵ י לְ הוֹ צִ יא בְּ נֵי אָ דָ ם מֵ רֶ שֶׁ ת הַ ס " מ שֶׁ נָפְ לו לְ שָׁ ם עַל־יְדֵ י דַ רְ כֵ י גְּנֵבָ תוֹ שֶׁ זֶהו ּ ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת הִ תְ עוֹ רְ רות הַ שֵׁ נָה עַל־יְדֵ י סִ פורֵ י מַ עֲשִׂ יוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה מַ חֲזִירִ ין כַּ מָ ה בְּ נֵי אָ דָ ם בִּ תְ שׁ ובָ ה עַל־יְדֵ י ּ ּ שֶׁ מְ עוֹ רְ רִ ין אוֹ תָ ם מִ שְׁ נָתָ ם עַל־יְדֵ י סִ פורֵ י מַ עֲשִׂ יוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּדַ יְקָ א . וְ כֵן מְ בֹאָ ר בְּ כַ מָ ה סְ פָ רִ ים שֶׁ הַ צַ דִ יקִ ים מִ תְ נַהֲגִים ּ ּ ּ עִ ם הַ בַּ עַל דָ בָ ר בְּ דֶ רֶ ך גְּנֵבָ ה וְ כַ מובָ א בְּ סֵ פֶ ר תוֹ לְ ד ּ ּ ּ ְ ּ וֹ ת יַעֲקֹב יוֹ סֵ ף עַיֵן שָׁ ם ּ ) :( קיג

Segment 35
HE:
וְ עֵינֵי לֵאָ ה רַ כּ וֹ ת

Segment 36
HE:
) בראשית (ז"י , ט"כ ... רָ חֵ ל בְּ חִ ינַת מָ שִׁ יחַ בֶּ ן יוֹ סֵ ף שֶׁ יָצָ א מִ מֶ נָה ּ ּ ּ , וְ לֵאָ ה בְּ חִ ינַת מָ שִׁ יחַ בֶּ ן דָ וִ ד שֶׁ יָצָ א מִ יהודָ ה שֶׁ נוֹ לַד מִ לֵאָ ה ּ ּ ּ ּ ּ . וְ כָ ל בְּ חִ ינַת פֶ סַ ח שֶׁ הו ּ ּ א יְצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם גְּאֻ לָה ּ הָ רִ אשׁ וֹ נָה עִ קָ רָ ה עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף ּ ּ , שֶׁ הוא מִ זֶרַ ע ּ ּ רָ חֵ ל , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת וַיִקַ ח מֹשֶׁ ה אֶ ת עַצְ מוֹ ת יוֹ סֵ ף עִ מוֹ ּ ּ ּ ּ ּ , אֲבָ ל בְּ חִ ינַת הֶ אָ רַ ת מָ שִׁ יחַ בֶּ ן דָ וִ ד אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ גַלוֹ ת ּ ּ עַתָ ה בִּ שְׁ לֵמו ּ ּ ת כִּ י עֲדַ יִן לֹא בָּ א הַ קֵ ץ ּ , ּ אַ דְ רַ בָּ א צְ רִ יכִ ין לְ הַ סְ תִ יר ולְ הַ עְ לִ ים הֶ אָ רַ ת לֵאָ ה שֶׁ מִ שָׁ ם אֲחִ יזַת ּ ּ ּ ּ ּ הַ דִ ינִים , כִּ י הַ דִ ינִים נֶאֱחָ זִים בִּ בְ חִ ינַת לֵאָ ה בְּ יוֹ תֵ ר ּ

Segment 37
HE:
כַּ מובָ א ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת ) בְּ רֵ אשִׁ ית כט : ( יז , וְ עֵינֵי לֵאָ ה רַ כּ וֹ ת ', ּ וְ כו אֲבָ ל בָּ זֶה תָ לוי כָּ ל הַ גְּאֻ לָה כְּ שֶׁ נִזְכֶּה לְ הַ מְ תִ יק ּ ּ ּ ּ ּ תֹקֶ ף הַ דִ ינִים שֶׁ בְּ לֵאָ ה שֶׁ זֶה לֹא יִהְ יֶה נִשְׁ לָם בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ ּ ּ עַד שֶׁ יָבוֹ א מָ שִׁ יחַ בֶּ ן דָ וִ ד שֶׁ יֵצֵ א מִ מֶ נָה ּ ּ ּ ּ ּ , אֲבָ ל עַתָ ה ּ שֶׁ אֵ ין מִ תְ גַּלֶה בִּ שְׁ לֵמות בְּ חִ ינַת דָ ּ ּ ּ וִ ד בְּ חִ ינַת מָ שִׁ יחַ בֶּ ן ּדָ וִ ד , עַל־כֵּן הָ יָה תֹקֶ ף הַ נֵס שֶׁ נֶעְ לַם הֶ אָ רַ ת לֵאָ ה וְ נִכְ לַל ּ ּ ּ בְּ רָ חֵ ל , שֶׁ הֶ אָ רַ ת מָ שִׁ יחַ בֶּ ן דָ וִ ד מֵ אִ יר בְּ הֶ עְ לֵם בִּ בְ חִ ינַת ּ מָ שִׁ יחַ בֶּ ן יוֹ סֵ ף שֶׁ יֵצֵ א מֵ רָ חֵ ל ּ , וְעַל־יְדֵ י זֶה הָ יָה עִ קַ ר ּ הַ גְּאֻ לָה שֶׁ ּ ּ ל פֶ סַ ח עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף שֶׁ יָצָ א מֵ רָ חֵ ל ּ

Segment 38
HE:
אֶ עֱבָ דְ ך שֶׁ בַ ע שָׁ נִים ָ

Segment 39
HE:
) בראשית (ח"י , ט"כ יַעֲקֹב הָ יָה רוֹ עֶה בְּ הֵמוֹ ת בִּ שְׁ בִ יל לְ בָ רֵ ר נִשְׁ מַ ת זִווגוֹ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) הוֹ שֵׁ עַ יב (: " וַיַעֲבֹד יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ אִ שָׁ ה וְכו ּ ּ ּ ". ' כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית כט : " ( יח , אֶ עֱבָ דְ ך שֶׁ בַ ע שָׁ נִים ָ בְּ רָ חֵ ל בִּ תְ ך הַ קְ טַ נָה ּ ּ ּ ָ ". כִּ י עִ קַ ר אֲחִ יזַת הָ עַבְ דות ּ ּ , שֶׁ הוא ּ זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ ּ , נֶאֱחָ ז בְּ הָ אִ שָׁ ה בְּ יוֹ תֵ ר ּ , כִּ י נָחָ שׁ הֵטִ יל זֻהֲמָ א בְּ חַ וָה דַ יְקָ א כַּ יָדועַ ּ ּ ּ ּ , וְ עַ ל־כֵּן מְ בָ רְ כִ ין בַּ בּ ֹקֶ ר ' שֶׁ לֹא עָ שַׂ נִי עָבֶ ד שֶׁ לֹא עָ שַׂ נִי אִ שָׁ ה ּ ּ ּ ', כִּ י זֻהֲמַ ת הָ עַבְ דות סְ מוכָ ה לְ הָ אִ שָׁ ה בְּ יוֹ תֵ ר וְ שָׁ ם צְ רִ יכִ ין בֵּ רור ּ ּ ּ ּ יוֹ תֵ ר . וְ עַל־כֵּן נִגְזַר עַל הָ אִ שָׁ ה ּ ' : וְ הוא יִמְ שָׁ ל־בָּ ך ְ ּ ', שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת עַבְ דות שֶׁ ּ ּ צְ רִ יכָ ה לַעֲשׂ וֹ ת לְ בַ עְ לָה כָּ ל ּ ּ ּ הַ מְ לָאכוֹ ת שֶׁ הָ עֶבֶ ד עוֹ שֶׂ ה לְ רַ בּ וֹ . וְ עַל־כֵּן יַעֲקֹב מֵ חֲמַ ת שֶׁ הָ יָה צָ רִ יך לְ הַ עֲמִ יד שְׁ נֵים עָ שָׂ ר שִׁ בְ טֵ י יָ־ה מִ טָ ה ּ ּ ְ שְׁ לֵמָ ה , עַל־כֵּן הֻכְ רַ ח לְ הַפִ יל עַצְ מוֹ לְ עַבְ דות וְ לִ הְ יוֹ ת ּ ּ רוֹ עֶה בְּ הֵמוֹ ת אֵ צֶל לָבָ ן , כִּ י אֵ ין הַ דִ ין נִמְ תָ ק אֶ לָא ּ ּ ּ בְּ שָׁ רְ שׁ וֹ , עַל־כֵּן אָ מַ ר : " אֶ עֱבָ דְ ך שֶׁ בַ ע שָׁ נִים בְּ רָ חֵ ל ָ בִּ תְ ך הַ קְ טַ נָה ּ ּ ּ ָ ". כִּ י עַל־יְדֵ י הָ עַבְ דות שֶׁ לוֹ בִּ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ גְּדוֹ לָה יִזְכֶּ ה לְ בָ רֵ ר הַ טוֹ ב מֵ הָ רַ ע ולְ הַ כְ נִיעַ זֻהֲמַ ת ּ ּ הָ עַבְ דו ּ ת וִיבָ רֵ ר רוחַ הָ אָ דָ ם מֵ רוחַ הַ בְּ הֵמָ ה עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ שֶׁ יִהְ יֶה רוֹ עֶה אֶ צְ לוֹ . וְ כָ ל זֶה בִּ שְׁ בִ יל לְ בָ רֵ ר מִ לָבָ ן ּ הָ אֲרַ מִ י נִשְׁ מַ ת זִווגוֹ שֶׁ הוא נִשְׁ מַ ת רָ חֵ ל כְּ דֵ י לְ הַ עֲמִ יד ּ ּ ּ ּ שִׁ בְ טֵ י יָ־ה . ּ ומֵ חֲמַ ת שֶׁ יָדַ ע שֶׁ לָבָ ן הוא רַ מַ אי גָּדוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ל וְ הוא נֶאֱחָ ז ּ בְּ יוֹ תֵ ר בִּ בְ חִ ינַת הֵיכְ לֵי הַ תְ מורוֹ ת ּ ּ ) הנמשך מחטא אדם הראשון , ומשם נמשכין בח ' התמורות שבעולם , שמשם עיקר אחיזת הס " א ח ( ו" שֶׁ מִ שָׁ ם ּ ּ עִ קַ ר הָ רַ מָ אות שֶׁ ל כָּ ל הָ רַ מָ אִ ים שֶׁ חֲשׁ ודִ ין לְ הַ חֲלִ יף ּ ּ ּ ּ ּ , עַל־כֵּן כָּ פַ ל יַעֲקֹב תְ נָאוֹ וְ ּ אָ מַ ר : " אֶ עֱבָ דְ ך שֶׁ בַ ע שָׁ נִים ָ בְּ רָ חֵ ל בִּ תְ ך הַ קְ טַ נָה ּ ּ ּ ָ ". כְּ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ " י שָׁ ם שֶׁ דִ קְ דֵ ק ּ ּ עִ מוֹ כָּ ל כַּ ך כְּ דֵ י שֶׁ לֹא יַחֲלִ יף לוֹ לֵאָ ה בְּ רָ חֵ ל ּ ְ ּ . וְ כָ ל זֶה חָ שַׁ שׁ יַעֲקֹב מֵ חֲמַ ת שֶׁ יָדַ ע שֶׁ עֲדַ יִן לֹא נִתְ תַ קֵ ן חֵ טְ א ּ ּ ּ אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן שֶׁ מִ שָׁ ם אֲחִ יזַת הֵיכְ לֵי הַ תְ מורוֹ ת ּ ּ ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה גּוֹ רֵ ם שֶׁ נִשְׁ מַ ת הָ אָ בוֹ ת וְ הָ אִ מָ הוֹ ת יִהְ יו מְ עֹרָ בִ ין בֵּ ין ּ ּ ּ רְ שָׁ עִ ים כָּ אֵ לֶה שֶׁ הֵם לָבָ ן וְכו ּ ּ . ' וְיָדַ ע שֶׁ לָבָ ן הוא רַ מַ אי ּ ּ ּ בְּ יוֹ תֵ ר וְ נֶאֱחָ ז בְּ יוֹ תֵ ר בִּ בְ חִ ינַת הֵיכְ לֵי הַ תְ מורוֹ ת ּ ּ , עַל־כֵּן הוא חָ שׁ וד בְּ יוֹ תֵ ר עַל הַ חִ לוף ּ ּ ּ ּ , עַל־כֵּן כָּ פַ ל תְ נָאוֹ עִ מוֹ בְּ יוֹ תֵ ר וְ אָ מַ ר ּ ּ : " אֶ עֱבָ דְ ך וְ כו ּ ָ ' בְּ רָ חֵ ל בִּ תְ ך ּ ָ הַ קְ טַ נָה ּ ּ " רַ שִׁ כְּ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ ּ " י שָׁ ם , וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן ּ לְ בַ סּ וֹ ף לֹא הוֹ עִ יל שֶׁ הֲרֵ י רִ מָ הו ּ ּ , ִּכ י כָּ ל כַּ ך הִ תְ גַּבֵּר ְ הָ רַ מָ אות שֶׁ ל לָבָ ן ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הֵיכְ לֵי הַ תְ מורוֹ ת עַד ּ ּ ּ שֶׁ רִ מָ ה אֶ ת יַעֲקֹב וְהֶחֱלִ יף לוֹ לֵאָ ה בְּ רָ חֵ ל ּ , שֶׁ חִ לוף זֶה ּ ּ גָּרַ ם הַ מַ חֲלֹקֶ ת שֶׁ בֵּ ין הַ שְׁ בָ טִ ים וַחֲלֻקַ ת מַ לְ כות בֵּית ּ ּ ּ ּ דָ וִ ד ומְ כִ ירַ ת יוֹ סֵ ף ּ ּ כִּ , י אִ ם הָ יָה נוֹ שֵׂ א אֶ ת רָ חֵ ל תְ חִ לָה ּ ּ הָ יָה יוֹ סֵ ף יוֹ צֵ א תְ חִ לָה וְהָ יָה בְּ כוֹ ר מַ מָ שׁ ּ ּ ּ , לֹא הָ יו ּ מְ קַ נְאִ ין בּ וֹ אֶ חָ יו כָּ ל כַּ ך , ְ כִּ י הָ יו הַ כּ ֹל רוֹ אִ ין גְּדֻ לָתוֹ ּ ּ וַאֲמִ תָ תוֹ ּ , רַ ק מֵ חֲמַ ת הַחִ לוף הַ נַ ּ ּ ּ " ל טָ עו בּ וֹ אֶ חָ יו וְ סָ בְ רו ּ ּ שֶׁ אֵ ינוֹ אִ ישׁ אֱמֶ ת וְ נִתְ קַ נְאו בּ וֹ עַל שֶׁ אָ בִ יו מְ חַ בְּ בוֹ ּ ּ ומְ קָ רְ בוֹ בְּ יוֹ תֵ ר וְגָרַ ם הַ מַ חֲלֹקֶ ת כָּ ל כַּ ך עַד שֶׁ מְ כָ רוהו ּ ּ ּ ּ ּ ְ לְ עֶבֶ ד , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה נִתְ גַּלְ גֵּל הַ דָ בָ ר וְיָרְ דו אֲבוֹ תֵ ינו ּ ּ ּ לְ מִ צְ רַ יִם וְ כו . 'ּ ומִ זֶה נִשְׁ תַ לְ שֵׁ ל אַ חַ ר ּ ּ ּ כַּ ך חֲלֻקַ ת מַ לְ כות ּ ּ ְ בֵּ ית דָ וִ ד כַּ יָדועַ ּ ּ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה נֶחֱרַ ב הַ בֵּ ית הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ וְגָלִ ינו מֵ אַ רְ צֵ נו וְ כו ּ ּ ּ ' וְ כַ מובָ א בַּ סְּ פָ רִ ים מַ ה שֶׁ גָּרַ ם לָבָ ן ּ ּ ּ הָ אֲרַ מִ י עַל־יְדֵ י הַ חִ לוף הַ נַ ּ ּ ּ ּ .ל" וְ הַ כְּ לָל , שֶׁ כָּ ל הַ צָ רוֹ ת שֶׁ ל יִשְׂ רָ אֵ ּ ל נִמְ שָׁ כִ ין מִ בְּ חִ ינַת הַ חִ לוף שֶׁ ל הֵיכְ לֵי הַ תְ מורוֹ ת ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ חִ לוף ּ ּ ּ שֶׁ ל בֶּ ן הַ מֶ לֶך ְ ּ ) המובא בספר סיפורי מעשיות ( שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת כָּ ל הַ חִ לופִ ים וְ הַ שִׁ נויִים שֶׁ יֵשׁ בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר עַד ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ יָבוֹ א מְ שִׁ יחַ צִ דְ קֵ נו ּ ּ בִּ מְ הֵרָ ה בְּ יָמֵ ינו וִיבָ רֵ ר הַ כּ ֹל וְ כָ ל ּ אֶ חָ ד עַל מְ קוֹ מוֹ יָבוֹ א בְּ שָׁ לוֹ ם , אָ מֵ ן ) קטו :(

Segment 40
HE:
אָ סַ ף אֱלֹקִ ים אֶ ת חֶ רְ פָ תִ י ּ

Segment 41
HE:
) בראשית ל (ג"כ ', וְ עַל־כֵּן נִקְ רָ א יוֹ סֵ ף , בְּ חִ ינַת ) בְּ רֵ אשִׁ ית ל , : ( כג אָ סַ ף אֱלֹקִ ים אֶ ת חֶ רְ פָ תִ י ּ , שֶׁ מְ אַ סֵּ ף ומְ בַ ּ ּ ּטֵ ל כָּ ל הַ חֲרָ פוֹ ת ובושׁ וֹ ת מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ , כִּ י מַ חֲזִירָ ם בִּ תְ שׁ ובָ ה ומְ קָ רְ בָ ם לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך . ְ וְזֶה בְּ חִ ינַת שָׁ ם ) , ל כד : ( יוֹ סֵ ף ה ' לִ י בֵּ ן , שֶׁ עַל שֵׁ ם זֶה נִקְ רָ א יוֹ סֵ ף , הַ יְנו שֶׁ הַ צַ דִ יק עוֹ סֵ ק תָ מִ יד לְ הוֹ סִ יף ּ ּ ּ ּ ּולְ קָ רֵ ב נְפָ שׁ וֹ ת חֲ דָ שׁ וֹ ת בְּ כָ ל פַ עַם ומְ בַ קֵ שׁ תָ מִ יד מֵ ה ּ ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך עַל זֶה ְ , בְּ חִ ינַת : יוֹ סֵ ף ה ' לִ י בֵּ ן אַ חֵ ר , ּ שֶׁ יוֹ סֵ ף ה ' לוֹ בְּ כָ ל פַ עַם תַ לְ מִ יד חָ דָ שׁ שֶׁ נִקְ רָ א בֵּ ן ּ ּ ּ , כִּ י כָּ ל הַ מְ לַמֵ ד ּ בֶּ ן חֲבֵ רוֹ תוֹ רָ ה כְּ אִ לו יְלָדוֹ ּ ּ ּ ) סַ נְהֶדְ רִ ין יט ) :( קטז (:

Segment 42
HE:
יוֹ סֵף ה ' לִ י בֵּ ן אַ חֵ ר

Segment 43
HE:
) בראשית ל (ד"כ ', הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת נִקְ רָ א יוֹ סֵ ף עַל שֵׁ ם שֶׁ מוֹ סִ יף בַּ עֲבוֹ דָ תוֹ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך בְּ כָ ל עֵת ְ , ומַ תְ חִ יל בְּ כָ ל פַ עַם מֵ חָ דָ שׁ כְּ אִ לו לֹא ּ ּ ּ ּ הִ תְ חִ יל עֲדַ יִין בַּ עֲבוֹ דָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך כְּ לָל ְ . וְזֶה עִ קַ ר ּ הַ שַׁ עֲשׁ ועִ ים וְ הַ הִ תְ פָ אֲרות שֶׁ ל הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ ּ ּ . כִּ י עִ קַ ר ּ שַׁ עֲשׁ ועָיו וְהִ תְ פָ אֲרותוֹ יִתְ בָּ רַ ך הוא עַל יְדֵ י חִ דושִׁ ים ּ ּ ּ ּ ּ ְ ּ ּדַ יְקָ א , דְ הַ יְנו כְּ שֶׁ עוֹ לֶה הִ תְ פָ אֲרות חָ דָ שׁ לְ מַ עְ לָה ּ ּ ּ ּ . וְגַם מֵ חֲמַ ת שֶׁ הַ צַ דִ יק הַ זֶה יֵשׁ לוֹ כּ ֹ ּ ּ ּ חַ לְ קָ רֵ ב רְ חוֹ קִ ים מַ מָ שׁ ּ אֵ לָיו יִתְ בָּ רַ ך , ְ כִּ י בְּ כֹחַ הִ תְ גַּבְּ רותוֹ לְ הַ תְ חִ יל בְּ כָ ל פַ עַם ּ ּ

Segment 44
HE:
מֵ חָ דָ שׁ כְּ אִ לו מַ תְ חִ יל עַתָ ה לַעֲבֹד אֶ ת ה ּ ּ ּ ', בַּ כּ ֹחַ הַזֶה ּ הוא יָכוֹ ל לְ עוֹ רֵ ר בְּ כָ ל פַ עַם רְ חוֹ קִ ים מַ מָ שׁ שֶׁ יַתְ חִ ילו ּ ּ ּ ּ ּ מֵ עַתָ ה לָשׁ וב ּ ּ לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ . וְ עַל כֵּן מִ צַ דִ יקִ ים כָּ אֵ לו ּ ּ ּ ּ לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך תַ עֲנוגִים וְ שַׁ עֲשׁ ועִ ים גְּדוֹ לִ ים יֵשׁ ּ ּ ּ ְ ּ וַחֲדָ שִׁ ים וְ הִ תְ פָ אֲרות נִפְ לָא בְּ כָ ל עֵת ּ ּ , כִּ י בְּ כָ ל פַ עַם הֵם ּ עוֹ שִׂ ין לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך כִּ בְ יָכוֹ ל לְ בושִׁ ין חֲדָ שִׁ ּ ְ ּ ים ובִ גְדֵ י ּ הִ תְ פָ אֲרות חָ דָ שׁ ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת ולְ בושָׁ א דְ לָבִ ישׁ בְּ יוֹ מָ א ּ ּ ּ ּדָ א לָא לָבִ ישׁ בְּ יוֹ מָ א אָ חֳרָ א , ולְ בושִׁ ין דְ אִ יהו לָבִ ישׁ ּ ּ ּ ּ בְּ צַ פְ רָ א לָא לָבִ ישׁ בְּ רַ מְ שָׁ א . וְ כָ ל זֶה נַעֲשָׂ ה עַל יְדֵ י הִ תְ פָ אֲרות הֶחָ דָ שׁ שֶׁ עוֹ לֶה בְּ כָ ל פַ ּ ּ ּ עַם מִ זֶה הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ , עַל יְדֵ י שֶׁ מִ תְ חַ דֵ שׁ בְּ עַצְ מוֹ בַּ עֲבוֹ דָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך בְּ כָ ל פַ עַם ּ ּ ְ ּ , וְ עַל יְדֵ י שֶׁ מְ קָ רֵ ב רְ חוֹ קִ ים לַעֲבוֹ דָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ . וְ עַל שֵׁ ם כָּ ל זֶה נִקְ רָ א יוֹ סֵ ף , בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף ה ' לִ י בֵּ ן אַ חֵ ר

Segment 45
HE:
) בְּ רֵ אשִׁ ית ל עַ , (דכ , ּ יֵן פְ נִים ּ . וְ עַל יְדֵ י זֶה הַ צַ דִ יק נִתְ גַּלָה ּ ּ ּ עִ קַ ר קְ דֻ שַׁ ת אֶ רֶ ץ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ) קיז (:

Segment 46
HE:
וַיַצֵ ג אֶ ת הַ מַ קְ לוֹ ת אֲשֶׁ ר פִ צֵל ּ ּ ּ ּ ּ

Segment 47
HE:
) בראשית ל (ח"ל ', כָּ ל סִ פורֵ י הַ תוֹ רָ ה מִ מַ עֲשֵׂ ה הָ אָ בוֹ ת מֵ חֲפִ ירוֹ ת ּ ּ ּ ּ הַ בְּ אֵ רוֹ ת ומֵ הַ מַ קְ לוֹ ת אֲשֶׁ ר פִ צֵ ּ ּ ּ ּ ל בָּ רְ הָ טִ ים וְ כֵן כָּ ל כַּ יוֹ צֵ א בָּ זֶה וְ כֵ ן כָּ ל הַ מַ אֲמָ רִ ים הַ פְ לִ יאִ ים שֶׁ הֵבִ יאו ּ ּ ּ ּ בַּ גְּמָ רָ א ומִ דְ רָ שִׁ ים כְּ מוֹ מַ אֲמְ רֵ י רַ בָּ ה בַּ ר בַּ ר חָ נָא ּ וְ כַ יוֹ צֵ א ּ , כָּ ל זֶה לְ הוֹ דִ יעַ לָנו מַ עֲלַת הַ צַ דִ יקִ ים שֶׁ זִכְּ כו ּ ּ ּ ּ ּ אֶ ת עַצְ מָ ם כָּ ל כָּ ך ְ עַד שֶׁ עָבְ דו אֶ ת הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך בְּ כָ ל ְ ּ ּ תְ נועוֹ תֵ יהֶם אֲפִ לו בְּ כָ ל עִ סְ קֵ י חֹל אֲכִ ילָה ושְׁ תִ יָה ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְ כַ יוֹ צֵ א , וְ כָ ל דִ בְ רֵ יהֶם וְ שִׂ יחוֹ תֵ יהֶם ומַ עֲשֵׂ יהֶ ם אֵ ינוֹ ּ ּ פָ שׁ וט אֶ לָא יֵשׁ בָּ הֶ ם רָ זִין נִפְ לָאִ ים ּ ּ ּ . ובֶ אֱמֶ ת בְּ כָ ל דוֹ ר ּ ּ נִמְ צָ אִ ים צַ דִ יקִ ים כָּ אֵ לו כַּ מובָ ן בְּ דִ בְ רֵ י רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ל " שֶׁ אָ מְ רו שֶׁ אֵ ין דוֹ ר שֶׁ אֵ ין בּ וֹ כְּ אַ בְ רָ הָ ם וְ כו ּ ּ ּ ', וְ כָ ל אֶ חָ ד צָ רִ יך לִ זְכּ וֹ ת לָזֶה בִּ בְ חִ ינַת מָ תַ י יַגִּיעו מַ עֲשַׂ י לְ מַ עֲשֵׂ י ּ ְ אֲבוֹ תַ י כִּ י הַ בְּ חִ ירָ ה חָ פְ שִׁ ית ) קיח (:

Segment 48
HE:
ּ וַיַ צֵ ג אֶ ת הַ מַ קְ לוֹ ת אֲשֶׁ ר פִ צֵ ל ּ ּ ּ ּ

Segment 49
HE:
) בראשית ל (ח"ל ', מִ י שֶׁ אֵ ינוֹ זוֹ כֶ ה לֵידַ ע מֵ הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת הַ זֶה שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת בְּ חִ ינַת יַעֲקֹב ּ , אֲזַי אֲפִ לו הוא ּ ּ ּ אִ ישׁ כָּ שֵׁ ר וְ עוֹ בֵ ד הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ומִ תְ פַ לֵל וְ עוֹ סֵ ק ּ ּ ּ ְ ּ ַּב ּתוֹ רָ ה . אֲבָ ל עַל פִ י רֹב כָּ ל עֲבוֹ דָ תוֹ הוא בִּ קְ רִ ירות ּ ּ ּ בְּ לִ י שׁ ום חִ יות וְ הִ תְ לַהֲבות וַחֲמִ ימות דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , וְ אֵ ין לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך שַׁ עֲשׁ ועִ ים מֵ עֲבוֹ דָ ה כָּ זֹאת ּ ְ ּ , כִּ י הִ יא בִּ בְ חִ ינַת שֵׁ נָה . אֲבָ ל הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת בְּ חִ ינַת יַעֲ ּ ּ קֹב , ּ הוא מַ מְ שִׁ יך חִ דושֵׁ י תוֹ רָ ה בִּ דְ רָ כִ ים נִפְ לָאִ ים וְ נוֹ רָ אִ ים מְ אֹד ּ ּ ּ ְ , ובְ שִׂ כְ לִ יות נִפְ לָאִ ים וְ נוֹ רָ אִ ים כָּ אֵ לו ּ ּ ּ ּ , עַד אֲשֶׁ ר מַ צִ יג ּ וְ תוֹ חֵ ב הַ שֵׂ כֶ ל הָ אֲמִ תִ י בְּ תוֹ ך רָ הִ יטֵ י מֹחִ ין שֶׁ ל ְ ּ ּ ּ הַ מִ תְ קָ רְ בִ ים אֵ לָיו , שֶׁ יִהְ יו תְ חובִ י ּ ּ ּ ּ ם בָּ הֶם בְּ עֹמֶ ק גָּדוֹ ל , עַד שֶׁ לֹא יִהְ יֶה כּ ֹחַ לְ שׁ ום טָ עות שֶׁ ל הַ מְ דַ מֶ ה לְ הַ עֲבִ ירָ ם ּ ּ ּ ּ ּ מִ זֶה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , כִּ י כְּ בָ ר הֵם מְ בִ ינִים הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ ּ הֵיטֵ ב הֵיטֵ ב , עַד שֶׁ זוֹ כִ ין עַל יְדֵ י זֶה לַעֲבֹד אֶ ת הַ שֵׁ ם ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך בַּ חֲמִ ימות וְ ּ ְ הִ תְ לַהֲבות גָּדוֹ ל דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ . וְ לֹא עוֹ ד אֶ לָא שֶׁ אֲפִ לו הַ נִלְ וִים אֲלֵיהֶם אֶ ל הַ מְ קֹרָ בִ ים הָ אֵ לו ּ ּ ּ ּ ּ ּ , ובָ אִ ים לִ שְׁ תוֹ ת גַּם כֵּן בַּ צָ מָ א אֶ ת דִ בְ רֵ יהֶם ּ ּ ּ ּ , שֶׁ זָכו ּ ּ לִ שְׁ אֹב ולְ קַ בֵּ ל מִ ן הַ בְּ אֵ ר מַ יִם חַ יִים שֶׁ ל הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ , גַּם הֵ ם זוֹ כִ ים לַעֲבֹד אֶ ת הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך בַּ חֲמִ ימות ּ ְ ּ וְ הִ תְ לַהֲבות גָּדוֹ ל דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ , שֶׁ בָּ א עַל יְדֵ י תְ נועַת הַ שֵׂ כֶל ּ ּ ּ הָ אֱמֶ ת הַ נִפְ לָא וְ הַ נוֹ רָ א שֶׁ נִתְ חַ ב בְּ תוֹ ך רָ הִ יטֵ י מֹחָ ם ְ ּ ּ ּ ) ל"ּ כַּ נַ קיט (:

Segment 50
HE:
וַיַצֵ ג אֶ ת הַ מַ קְ לוֹ ת אֲשֶׁ ר פִ צֵ ּ ּ ּ ּ ּ ל בָּ רְ הָ טִ ים

Segment 51
HE:
) בראשית ל (ח"ל ', יֵשׁ בְּ נֵי־אָ דָ ם שֶׁ נִמְ שְׁ כו אַ חַ ר דַ רְ כֵי הַ מְ חַ קְ רִ ים ּ ּ ּ ּ , ּ שֶׁ קָ שֶׁ ה לָהֶם : לָמָ ה הִ רְ בָּ ה הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך לְ יִשְׂ רָ אֵ ל כָּ ל־כָּ ך ְ ְ ּ תוֹ רָ ה ומִ צְ וֹ ת שֶׁ קָ שֶׁ ה לְ קַ יְמָ ם ּ ּ ּ ּ ? ולְ פִ י דַ עְ תָ ם הָ רָ עָה ּ ּ וְ הַ מְ שֻׁ בֶּ שֶׁ ת הָ יָה יוֹ תֵ ר זְכות לָהֶם אִ ם הָ יו רַ ק מִ צְ וֹ ת ּ ּ ּ מועָטִ ים . אֲבָ ל בֶּ אֱמֶ ת הֶבֶ ל יִפְ צֶ ה פִ יהֶם ּ , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת עִ קַ ר הַ תַ כְ לִ ית שֶׁ ל הָ אָ דָ ם הוא שֶׁ יְשַׁ בֵּ ר כָּ ל הַ תַ אֲווֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ כָּ ל־כָּ ך , ְ עַד שֶׁ לֹא יִהְ יֶה בּ וֹ אֲפִ לו צַ ד רְ שִׁ ימָ ה מִ שׁ ום ּ ּ ּ ּ ּ ּתַ אֲוָ ה אֲפִ לו שֶׁ ל הֶ תֵ ר ּ ּ ּ , וְ זֶה אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ זְכּ וֹ ת כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י רִ בּ וי הַ תוֹ רָ ה וְ הַ מִ צְ וֹ ת שֶׁ יֵשׁ בְּ כָ ל פְ רָ ט ופְ רָ ט ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ מִ דִ בְ רֵ י הָ עוֹ לָם , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה יְכוֹ לִ ין לִ זְכּ וֹ ת לְ הַ מְ שִׁ יך ְ עָ לֵינו קְ דֻ שָׁ ה גָבוֹ הַ כָּ ל־כָּ ך ְ ּ ּ ּ , עַד שֶׁ נִהְ ּ יֶה זַכִּ ים ונְקִ יִים ּ ּ וקְ דוֹ שִׁ ים לְ גַמְ רֵ י מִ כָּ ל הַ תַ אֲווֹ ת ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ זָכו אֲבוֹ תֵ ינו ּ ּ ּ ּ הַ קְ דוֹ שִׁ ים אֲבוֹ ת הָ עוֹ לָם , שֶׁ בִּ שְׁ בִ יל זֶה מַ רְ בָּ ה הַ תוֹ רָ ה ּ לְ סַ פֵ ר מִ כָּ ל עִ נְיְנֵיהֶם ומַ עֲשֵׂ יהֶם ּ ּ , וְ אֵ יך שֶׁ חָ פְ רו בְּ אֵ רוֹ ת ּ ְ , ומִ יַעֲקֹב אֲשֶׁ ּ ּ ר הִ צִ יג אֶ ת הַ מַ קְ לוֹ ת בָּ רְ הָ טִ ים וְ כַ יוֹ צֵא ּ ּ ּ בָ זֶה כָּ ל זֶה לְ גַלוֹ ת לָנו גְּדֻ לַת מַ עֲלָתָ ם וקְ דֻ שָׁ תָ ם ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ זִכְּ כו ּ ּ אֶ ת עַצְ מָ ם כָּ ל־כָּ ך עַד שֶׁ זָכו לַעֲבֹד אֶ ת הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ְ ּ ּ ּ בְּ כָ ל תְ נועוֹ תֵ יהֶם וְ עִ נְיְנֵיהֶם ּ ּ , ובְ כָ ל תְ נועָה ּ ּ ּ הָ יָה לָהֶם סוֹ דוֹ ת נוֹ רָ אִ ים , רָ זִין דְ רָ זִין ּ . וְ כָ ל זֶה לְ הָ עִ יר אָ זְנֵינו ּ וְ לִ בֵּ נו , ּ שֶׁ גַּם אֲנַחְ נו נְטַ הֵר ונְקַ דֵ שׁ עַצְ מֵ נו גַם בְּ כָ ל ּ ּ ּ ּ הָ עֲבוֹ דוֹ ת חִ יצוֹ נִיוֹ ת וְ עִ סְ קֵ י חֹל ּ , כְּ דֵ י שֶׁ נִזְכֶּ ה גַם אֲנַחְ נו ּ ּ לָבוֹ א לְ אֵ יזֶה בְּ חִ ינָה ומַ דְ ּ רֵ גָה מִ מַ עֲלוֹ ת קְ דֻ שַׁ ת ּ ּ אֲבוֹ תֵ ינו הַ קְ דוֹ שִׁ ים ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" מָ תַ י יַגִּיעו מַ עֲשַׂ י לְ מַ עֲשֵׂ י אֲבוֹ תַ י ּ ! כִּ י הַ בְּ חִ ירָ ה חָ פְ שִׁ ית בְּ כָ ל ּדוֹ ר , וכְ מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" אֵ ין דוֹ ר שֶׁ אֵ ין בּ וֹ ּ כְּ אַ בְ רָ הָ ם וְ כו . 'ּ וְ עַל־כֵּן מָ צִ ינו גַם בְּ דוֹ רוֹ תֵ ינו צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ אֲמִ תִ יִים ּ ּ , גְּדוֹ לִ ים וְ נִפְ לָאִ ים מְ אֹד , שֶׁ זָכו לַעֲבֹד אֶ ת ּ ּ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך גַּם בְּ כָ ל עִ סְ קֵ י חֹל ְ ּ , וְ כַ מְ פֻרְ סָ ם הַ רְ בֵּ ה סִ פורִ ים כָּ אֵ לֶה מֵ הַ צַ דִ יקִ ים הַ גְּדוֹ לִ ים שֶׁ הָ יו מִ ימוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ בַּ עַל־שֵׁ ם־טוֹ ב הַ קָ דוֹ שׁ ּ , זֵכֶר צַ דִ יק לִ בְ רָ כָ ה ּ , עַד הֵנָה ּ . וְ עַל־כֵּן מֵ אַ חַ ר שֶׁ עִ קַ ר הַ תַ כְ לִ ית שֶׁ ל יִשְׂ רָ אֵ ל הוא לְ זַכֵּך ְ ּ ּ ּ אֶ ת עַצְ מָ ן בְּ תַ כְ לִ ית הַ קְ דֻ שָׁ ה מִ כָּ ל הַ תַ אֲווֹ ת שֶׁ בָּ עוֹ לָם ּ ּ ּ , עַל־כֵּן בְּ וַדַ אי הוא טוֹ בָ ה גְדוֹ לָה מַ ה שֶׁ ּ ּ ּ הִ רְ בָּ ה לָנו ּ תוֹ רָ ה ומִ צְ וֹ ת ּ ּ , כְּ דֵ י שֶׁ יִהְ יֶה גַם לָנו כּ ֹחַ לְ הִ תְ עוֹ רֵ ר לְ הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך ולְ הַ מְ שִׁ יך עָ לֵינו קְ דֻ שָׁ ה גְדוֹ לָה בְּ כָ ל עִ נְיָן וְ עִ נְיָן ּ ּ ּ ְ ְ

Segment 52
HE:
עַל־יְדֵ י רִ בּ וי הַ תוֹ רָ ה וְ הַ מִ צְ וֹ ת ּ ּ ּ , כְּ דֵ י שֶׁ נִזְכֶּ ה לַתַ כְ לִ ית ּ ּ הָ אֲמִ תִ י ּ , לְ אוֹ ר הַ גָּנוז , ּ שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ גִּיעַ אֵ לָיו כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י זֶה . וְ כָ ל זֶה הוא לְ אוֹ תָ ן שֶׁ זוֹ כִ ין לְ קַ יֵם כָּ ל ּ ּ ּ ּ הַ תוֹ רָ ה , אַ ך אֲפִ לו מִ י שֶׁ אֵ ינוֹ זוֹ כֶ ה לְ הִ תְ גַּבֵּ ר עַל יִצְ רוֹ ּ ּ ְ ולְ קַ יֵם כָּ ל הַ תוֹ רָ ה וְהַ מִ צְ וֹ ת ּ ּ ּ ּ , ּ הוא גַם־כֵּן טוֹ בָ ה גְדוֹ לָה אֵ לָיו מַ ה שֶׁ יֵשׁ הַ רְ בֵּ ה תוֹ רָ ה ומִ צְ וֹ ת ּ ּ ּ , כִּ י עַל־יְדֵ י־זֶה אֲפִ לו הַ גָּרועַ שֶׁ בַּ גְּרועִ ים מְ קַ יֵם כַּ מָ ה מִ צְ וֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י אֲפִ לו ּ ּ פוֹ שְׁ עֵי יִשְׂ רָ אֵ ל מְ לֵאִ ים מִ צְ וֹ ת כְּ רִ מוֹ ן ּ ּ , כְּ מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו ּ , ל"זַ וְעַל־יְדֵ י־זֶה יִ זְכֶּ ה כָּ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל לְ הִ זְדַ כֵּך ְ ּ ּ ּ בְּ וַדַ אי , כִּ י הַ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ ל הַ מִ צְ וֹ ת שֶׁ מְ קַ יֵם כָּ ל אֶ חָ ד ּ ּ ּ ּ ּ מִ יִשְׂ רָ אֵ ל אֵ ינָה מַ נַחַ ת אוֹ תָ ם לְ הִ שְׁ תַ קֵ עַ בְּ הַ טֻמְ אָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְ הַ תַ אֲווֹ ת שֶׁ נָפְ לו בָ הֶם ּ ּ ּ , ומְ עוֹ רְ רָ ם לִ תְ שׁ ובָ ה בְּ כָ ל פַ עַ ּ ּ ּ , ם וכְ מוֹ שֶׁ כְּ בָ ר נִמְ צְ או הַ רְ בֵּ ה בַּ עֲלֵי־תְ שׁ ובָ ה בָּ עוֹ לָם ּ ּ ּ , אַ שְׁ רֵ י לָהֶם . וַאֲפִ לו אִ ם חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם לֹא יִזְכֶּ ה לִ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ּ שְׁ לֵמָ ה בְּ חַ יָיו ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן סוֹ ף כָּ ל סוֹ ף יִזְדַ כֵּך ְ ּ ּ ּ בְּ וַדַ אי , וְ עִ קַ ר הַ זִכּ וך יִהְ יֶה עַל־יְדֵ י ּ ּ ְ ּ הַ טוֹ ב וְהַ מִ צְ וֹ ת ּ ּ שֶׁ זָכָ ה לַחְ טֹף בָּ עוֹ לָם הַ זֶה ּ ּ , דַ יְקָ א עַל־יְדֵ י שֶׁ יֵשׁ הַ רְ בֵּ ה ּ ּ תוֹ רָ ה ומִ צְ וֹ ת ּ . וְגַם כִּ י בְּ כֹחַ הַ צַ דִ יקִ ים אֲמִ תִ יִים ּ ּ ּ ּ ּ הַ נִפְ לָאִ ים בְּ מַ עֲלָה , שֶׁ זָכו לְ קַ יֵם כָּ ל הַ תוֹ רָ ה בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ ּ ּ ּ , עַד שֶׁ זִכְּ כו עַצְ מָ ּ ּ ן כָּ ל־כָּ ך , ְ עַד שֶׁ הָ יו יְכוֹ לִ ין לַעֲבֹד אֶ ת ּ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך גַּם בְּ כָ ל עִ סְ קֵ י חֹל ְ ּ , עַל־כֵּן יֵשׁ לָהֶ ם כּ ֹחַ לְ הַ עֲלוֹ ת אוֹ תָ נו גַם־כֵּן מֵ חֹל לְ קֹדֶ שׁ ומִ טֻמְ אָ ה לְ טָ הֳרָ ה ּ ּ ּ , עַד שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה יִתְ הַ פֵ ך הַ כּ ֹל לְ טוֹ בָ ה ּ ְ . וְ כָ ל זֶה כָּ לול ּ עֲקַ שְׁ יָא בֶּ ן חֲנַנְיָא רַ בִּ י בְּ מַ אֲמַ ר

Segment 53
HE:
: רָ צָ ה הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא לְ זַכּ וֹ ת אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ְ ּ , לְ פִ יכָ ך הִ רְ בָּ ה ְ לָהֶם תוֹ רָ ה ומִ צְ וֹ ת לְ זַכּ וֹ ת דַ יְקָ א ּ ּ ּ , שֶׁ יִהְ יו מְ זֻכָּ כִ ים לְ גַמְ רֵ י ּ ּ קכ ) ל"ּ כַּ נַ (:

Segment 54
HE:
יָ הָ וְ ה הָ פִ טֻ עֲ ים לְ ן בָ לָ ) בראשית ל (ב"מ , ' הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת אַ ף עַל פִ י שֶׁ יֵשׁ בְּ כֹחוֹ לְ קָ רֵ ב הַ כּ ֹל אֶ ל ּ ּ ּ ּ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , ולְ הוֹ צִ יאָ ם מֵ הַ כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה שֶׁ אֵ ינוֹ ּ ּ מְ בֹרָ ר , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת לָבָ ן הָ אֲרַ מִ י ּ ּ , אַ ף עַל פִ י כֵ ן עַל פִ י ּ ּ רֹב כָּ ל מְ גַמָ תוֹ לְ קָ רֵ ב בְּ נֵי הַ נְעו ּ ּ ּ רִ ים , מֵ חֲמַ ת שֶׁ לֹא ּ נִשְׁ תָ רֵ שׁ אֶ צְ לָם עֲדַ יִן כָּ ל כָּ ך הַ סְּ בָ רוֹ ת הַ בְּ דויוֹ ת שֶׁ ל ּ ְ ּ טָ עות הַ מְ דַ מֶ ה ּ ּ , אֲבָ ל הַ זְקֵ נִים שֶׁ כְּ בָ ר נִשְׁ תָ רְ שׁ ו ּ ּ ּ בְּ טָ עותָ ם קָ שֶׁ ה לְ הָ שִׁ יבָ ם ּ , עַד אֲשֶׁ ר יְרַ חֲמו עֲלֵיהֶם מִ ן ּ ּ הַ שָׁ מַ יִם , וְזֶה וְ הָ יו הָ עֲטופִ ּ ּ ים לְ לָבָ ן וְ הַ קְ שׁ ורִ ים לְ יַעֲקֹב ּ ּ ) קכא (:

Segment 55
HE:
בָ לָ ן הָ י ּמִ רַ אֲ ) בראשית ('כ , א"ל הַ בַּ עַל־דָ בָ ר מַ כְ נִיס בָּ עוֹ לָם רַ מָ אות וְ עַרְ מִ ימִ יות גָּדוֹ ל ּ ּ ּ ּ ּ , ומִ תְ לַבֵּ שׁ אֶ ת עַצְ מוֹ בְּ מַ נְהִ יגִים וגְדוֹ לִ ים ומַ כְ נִיס בְּ לִ בָּ ם ּ ּ ּ לַחֲלֹק עַל הַ צַ דִ יק הַגָּ ּ ּ דוֹ ל הָ אֲמִ תִ י ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת יַעֲקֹב ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת שֶׁ בֵּ ין הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת " ּ ּ תִ תֵ ן אֱמֶ ת לְ יַעֲקֹב ". וְעִ קַ ר כָּ ל הָ רַ מָ אות וְ הָ עַרְ מִ ימִ יות ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ ל הַ בַּ עַל־דָ בָ ר הוא עַל־יְדֵ י כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה שֶׁ אֵ ין מְ בֹרָ ר ּ ּ ּ ָּכ רָ אוי ּ , כִּ י מִ שָׁ ם נִמְ שָׁ כִ ין כָּ ל הַ טָ עותִ ים שֶׁ בָּ עוֹ לָם ּ ּ ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים . וְזֶה בְּ חִ ינַת לָבָ ן הָ אֲרַ מִ י ּ , כִּ י מִ שָׁ ם כָּ ל ּ הָ רַ מָ אות וְ כָ ל הַ טָ עותִ ים שֶׁ בָּ עוֹ לָם ּ ּ ּ ּ , וְ דַ רְ כּ וֹ לְ הִ תְ לַבֵּשׁ אֶ ת עַצְ מוֹ בְּ מִ צְ וֹ ת , כִּ י מְ הַ פֵ ך הָ אֱמֶ ת ּ ְ מֵ הֵפֶ ך אֶ ל הַ הֵפֶך ְ ְ ומַ כְ נִיס בַּ לֵב שֶׁ מִ צְ וָה גְדוֹ לָה לַחֲלֹק עַל הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ ּ ּ , וכְ אִ לו ּ ּ ּ הַ צַ דִ יק נוֹ טֶ ה מִ דֶ רֶ ך הָ אֱמֶ ת חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ְ ּ ּ ּ . וְגַם כִּ י הַ מֹחַ ּ הַ קָ דוֹ שׁ שֶׁ ל הַ צַ דִ יק הוא בְּ חִ ינַת לֹבֶ ן הָ עֶלְ יוֹ ן ּ ּ ּ ּ , כִּ י מֹחוֹ הַ קָ דוֹ שׁ הוא זַ ּ ּ ך וְנָקִ י ומְ לֻבָּ ן כְּ כֶ סֶ ף צָ רוף ּ ּ ְ , וְ כָ ל הַ תוֹ רָ ה ּ שֶׁ הוא מְ גַלֶה הוא אֱמֶ ת בָּ רור זַך וְ נָקִ י ְ ּ ּ ּ ּ , בְּ לִ י שׁ ום סִ יג ּ ּופְ סֹלֶת כְּ לָל . ולְ עֻמַ ת זֶה ּ ּ , הַ כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה שֶׁ מַ טְ עֶה אֶ ת ּ ּ הָ אָ דָ ם נִקְ רָ א לָבָ ן הָ אֲרַ מִ י ּ , כִּ י מְ רַ מֶ ה ומַ טְ עֶה כָּ ל־ ּ ּ ְ כָּ ך אֶ ת הָ אָ דָ ם בְּ כַ מָ ה מִ ינֵי טָ עֻיוֹ ת ושְׁ קָ רִ ים ּ ּ ּ , עַד שֶׁ הַ שֶׁ קֶ ר ּ בָּ רור ומְ לֻבָּ ן אֶ צְ לָם ּ ּ , כְּ אִ לו אֵ ין בּ וֹ שׁ ום סָ פֵ ק לִ נְטוֹ ת אֶ ל ּ ּ ּ הָ אֱמֶ ת . וְזֶה בְּ חִ ינַת לֹבֶן דִ קְ לִ פָ ה ּ ּ , בְּ חִ ינַת אַ רְ בַּ ע מַ רְ אוֹ ת נְגָעִ ים , שֶׁ כֻּלָם מַ רְ אֵ יהֶם תַ כְ ּ ּ לִ ית הַ לֹבֶ ן ּ . וְ עַל־כֵּן נִקְ רָ א לָבָ ן הָ אֲרַ מִ י ּ , ומִ שָׁ ם כָּ ל הַ הִ תְ גָּרות וְ הַ מַ חֲלֹקֶ ת ּ ּ ּ ּ שֶׁ עַל הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת יַעֲקֹב ּ ּ ּ ) ל"ּ כַּ נַ קכב (:

Segment 56
HE:
וַיִגְנֹב יַעֲקֹב אֶ ת לֵב לָבָ ן הָ אֲרַ מִ י ּ ּ

Segment 57
HE:
) בראשית ל ('כ , א" הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א מִ תְ נַ כֵּ ל עַל הָ אָ דָ ם בְּ כַ מָ ה וְ כַ מָ ה גְנֵבוֹ ת ּ ּ וְ עַרְ מִ ימִ יות לְ לָכְ דוֹ ּ ּ , בִּ פְ רָ ט בְּ עִ נְיַן הַ מַ חֲשָׁ בָ ה ּ , עַד שֶׁ פִ תְ אֹם יוֹ צֵ א מַ חֲשַׁ בְ תוֹ אֶ ל הַ חוץ וְחוֹ שֵׁ ב מַ ה ּ ּ ּ ּשֶׁ חוֹ שֵׁ ב

Segment 58
HE:
, לִ צְ לַן רַ חֲמָ נָא ּ

Segment 59
HE:
, שֶׁ הוא מִ י בִּ פְ רָ ט ּ בַּ עַל־מַ חֲשָׁ בָ ה , שֶׁ הִ יא מִ דָ ּ ה רָ עָ ה מְ אֹד . וְ כָ ל זֶה נִמְ שָׁ ך ְ מִ בְּ חִ ינַת קְ לִ פַ ת לָבָ ן הָ אֲרַ מִ י ּ ּ . עַל־כֵּן צְ רִ יכִ ין לִ בְ רֹחַ מֵ הֶם מְ אֹד וְ לַחְ שׁ ֹב מַ חֲשָׁ בוֹ ת אֲחֵ רוֹ ת כְּ שֵׁ רוֹ ת וטְ הוֹ רוֹ ת ּ שֶׁ ל תוֹ רָ ה ותְ פִ לָה ּ ּ ּ , וְ אָ ז מִ מֵ ילָא יִדָ חו וְיִתְ בַּ טְ לו ּ ּ ּ ּ ּ חִ יצוֹ ּ הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת ּ נִיוֹ ת

Segment 60
HE:
. מִ תְ גַּבְּ רִ ים לִ פְ עָמִ ים ְ אַ ך הַ הִ רְ הורִ ים וְ הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת כָּ ל־כָּ ך ְ ּ ּ , עַד שֶׁ קָ שֶׁ ה לִ בְ רֹחַ ּ מֵ הֶם לְ תוֹ ך תוֹ רָ ה ותְ פִ לָה ודְ בָ רִ ים שֶׁ בִּ קְ דֻ שָׁ ה בְּ שׁ ום ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ אֹפֶ ן , וְ אָ ז הַ הֶ כְ רֵ חַ לַעֲסֹק בְּ מִ לֵי דִ שְׁ טותָ א ּ ּ , בְּ עִ נְיְנֵי צְ חוֹ ק וְ כַ י ּ וֹ צֵ א , כְּ דֵ י לְ פַ קֵ חַ דַ עְ תוֹ לְ פִ י שָׁ עָ ה עַד יַעֲבֹר זַעַם ּ ּ ּ וְ שֶׁ טֶ ף שֶׁ ל הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת ּ , כִּ י אֵ ין הַ יֵצֶר הָ רָ ע מָ צוי אֶ לָא ּ ּ ּ לִ שְׁ עָ תוֹ , וַאֲזַי אֵ ין הַ סִּ טְ רָ א־אָ חֳרָ א מְ בִ ינָה שֶׁ הוא בּ וֹ רֵ חַ ּ מֵ הֶם , מֵ אַ חַ ר שֶׁ עוֹ סֵ ק בְּ מִ לֵי דִ שְׁ טותָ א ּ ּ , וְ ה ּוא כְּ מוֹ גְנֵבָ ה , שֶׁ גּוֹ נֵב דַ עַת הַ סִּ טְ רָ א־אָ חֳרָ א בִּ כְ דֵ י לִ בְ רֹחַ ּ מִ מֶ נָה ּ ּ . אַ ך הָ עִ קָ ר ּ ְ , שֶׁ בַּ שָׁ עָה שֶׁ בּ וֹ רֵ חַ מִ ן הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת ּ ּ רָ עוֹ ת , אֲזַי יֵלֵך לָבֶ טַ ח דַ רְ כּ וֹ לַחְ שׁ ֹב מַ חֲשָׁ בוֹ ת טוֹ בוֹ ת ּ ְ ּוכְ שֵׁ רוֹ ת , וְ לֹא יִסְ תַ כֵּ ל לַאֲחוֹ רָ יו ּ כְּ לָל , כִּ י זֶה שֶׁ טוֹ עֵן עִ ם ּ הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת זָרוֹ ת וְ נִכְ נָס עִ מָ הֶן בְּ טוֹ עֵן וְ נִטְ עָן וְרוֹ צֶה ּ ּ שֶׁ יַנִיחו אוֹ תוֹ לָצֵ את מִ שָׁ ם ּ ּ ּ ּ , זֶהו כְּ מוֹ שֶׁ מַ גִּיד לְ הָ רוֹ דֵ ף ּ ּ שֶׁ רוֹ צֶ ה לִ בְ רֹחַ מִ מֶ נו ּ ּ ּ , וַאֲזַי הוא רוֹ דְ פוֹ יוֹ תֵ ר ּ . אֲבָ ל בֶּ אֱמֶ ת עִ קַ ּ ר הָ עֵצָ ה , לִ בְ רֹחַ מֵ הֶם וְ לִ בְ לִ י לְ הִ סְ תַ כֵּל ּ לַאֲחוֹ רָ יו כְּ לָל . ל"ּ כַּ נַ וְזֶה בְּ חִ ינַת : " ּ וַיִגְנֹב יַעֲקֹב אֶ ת לֵב לָבָ ן הָ אֲרַ מִ י ּ ) הַ יְנו בְּ חִ ינַת הַ גְּנֵבָ ה ּ (ל"ּ הַ נַ עַל בְּ לִ י הִ גִּיד

Segment 61
HE:
לוֹ כִּ י בֹרֵ חַ הוא ּ " הַ יְנו ּ . ל"ּ כַּ נַ אֲבָ ל אַ חַ ר־כָּ ך ְ רוֹ צָ ה הַ סִּ טְ רָ א־אָ חֳרָ א לְ הִ תְ גַּבֵּ ר עוֹ ד וְ לִ רְ דֹף אַ חֲרָ יו ּ , וְ אָ ז הַ שֵׁ ם ּ יִתְ בָּ רַ ך מְ רַ חֵ ם עָ לָיו וְ עוֹ מֵ ד בְּ עֶזְרוֹ ְ , ּומַ זְהִ יר אֶ ת הַ סִּ טְ רָ א־אָ חֳרָ א , בְּ חִ ינַת לָבָ ן : " הִ שָׁ מֶ ר לְ ך מִ דַ בֵּ ר עִ ם ּ ּ ָ יַעֲקֹב וְ כו , "'ּ וְ אָ ז עַל־יְדֵ י כָּ ל הַ הַ עְ תָ ּ קוֹ ת וַהֲזָזוֹ ת שֶׁ נִתֵ ק ּ ּ טוֹ בוֹ ת לְ מַ חֲשָׁ בוֹ ת רָ עוֹ ת מִ מַ חֲשָׁ בוֹ ת עַצְ מוֹ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה נִתְ בָּ רְ רו נִיצוֹ צוֹ ת הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ , נַעֲשֶׂ ה מֵ הֶם גַּל ומְ חִ צָ ה לְ הַ פְ סִ יק בֵּ ינוֹ לְ בֵ ין הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת רָ עוֹ ת ּ ּ ּ , כִּ י ּ כֻלָם מִ תְ קַ בְּ צִ ים וְ עוֹ זְרִ ים ל וֹ בְּ עֵת הַ דֹחַ ק ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת הַ גַּל שֶׁ נַעֲשָׂ ה בֵּ ין יַעֲקֹב לְ לָבָ ן ּ ) קכג (:

Segment 62
HE:
וַיִגְנֹב יַעֲקֹב אֶ ת לֵב לָבָ ן הָ אֲרַ מִ י ּ ּ

Segment 63
HE:
... עֵד הַ גַל הַ זֶ ּ ּ ה ) בראשית ל"א - (ב"נ,'כ ... זֶהו בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ כָּ תַ ב רַ בֵּ נו זַ ּ ּ ּ " ל שֶׁ כְּ שֶׁ בּ וֹ רְ חִ ין מֵ הַ מַ חֲשָׁ ּ בוֹ ת רָ עוֹ ת יֵלֵך לְ דַ רְ כּ וֹ בַּ מֶ ה שֶׁ הוא חוֹ שֵׁ ב ּ ּ ְ מַ חֲשָׁ בוֹ ת כְּ שֵׁ רוֹ ת וְ לֹא יִסְ תַ כֵּ ל לַאֲחוֹ רָ יו כְּ לָל וכְ לָל ּ ּ וְ כו ) ' ּ כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ ּ לִ קוטֵ י מוֹ הֲרַ ּ ּ " ן חֵ לֶק ' א-(. ב" ע וְ זֶהו בְּ חִ ינַת וַיִגְ נֹב יַעֲקֹב וְ כו ּ ּ ּ ' עַ ל בְּ לִ י הִ גִּיד לוֹ וְ ', ּ כו כִּ י זֶה שֶׁ טוֹ עֵן עִ ם הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת זָרוֹ ת וְ נִכְ נָס עִ מָ הֶ ם בְּ טוֹ עֵן ּ ּ ּ וְ נִטְ עָ ן וְ רוֹ צֶ ה שֶׁ יַנִיחו אוֹ תוֹ לָצֵ את מֵ הֶ ם ּ ּ ּ , זֶהו כְּ מוֹ מִ י ּ שֶׁ מַ גִּיד לְ הָ רוֹ דֵ ף שֶׁ רוֹ צֶ ה לִ בְ רֹחַ מִ מֶ נו וַאֲזַי הוא רוֹ דְ פוֹ ּ ּ ּ ּ ּ יוֹ תֵ ר , אֲבָ ל בֶּ אֱמֶ ת עִ קַ ר ּ הָ עֵצָ ה לִ בְ רֹחַ מֵ הֶ ם וְ לֵילֵך ְ לְ דַ רְ כּ וֹ וְ לִ בְ לִ י לְ הִ סְ תַ כֵּ ל לַאֲחוֹ רָ יו כְּ לָל וְ לִ בְ לִ י לִ טְ עֹן ּ ּ עִ מָ הֶ ם כְּ לָל , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת וַיִבְ רַ ח יַעֲקֹב וְ כו ּ ּ ּ ּ ' ּ וַיִגְ נֹב יַעֲקֹב אֶ ת לֵב לָבָ ן הָ אֲרַ מִ י ּ , שֶׁ הֵ ם הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת רָ עוֹ ת ּ , עַ ל בְּ לִ י הִ גִּיד לוֹ כִּ י בוֹ רֵ חַ הוא ּ , שֶׁ אֵ ינוֹ מַ גִּיד לָהֶם שֶׁ בּ וֹ רֵ חַ מֵ הֶ ם רַ ק בּ וֹ רֵ חַ לְ תֻ מוֹ לְ דַ רְ כּ וֹ ּ . וְ עַ ל־יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א נִצוֹ ל מֵ הֶ ם ּ ּ . וְ כו וַיִגְ נֹב גַּם ּ ּ

Segment 64
HE:
', מִ תְ גַּבְּ רִ ים שֶׁ לִ פְ עָ מִ ים מְ רֻ מָ ז ּ ּ הַ הִ רְ הורִ ים וְ הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת כָּ ל כַּ ך עַ ד שֶׁ ְ ּ ּ ּקָ שֶׁ ה לִ בְ רֹחַ מֵ הֶ ם לְ תוֹ ך תוֹ רָ ה ותְ פִ לָה ודְ בָ רִ ים שֶׁ בִּ קְ דֻ שָׁ ה בְּ שׁ ום ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ אֹפֶ ן וְ הַ הֶ כְ רֵ חַ לַעֲסֹק בְּ מִ לֵי דִ שְׁ טותָ א בְּ עִ נְיְנֵי צְ חוֹ ק ּ ּ ּ וְ כַ יוֹ צֵ א כְּ דֵ י לְ פַ קֵ חַ דַ עְ תוֹ לְ פִ י שָׁ עָ ה עַ ד יַעֲבֹר זַעַם ּ ּ ּ ּ הַ שֶׁ טֶ ף שֶׁ ל הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ּ ּ , ת כִּ י אֵ ין הַ יֵצֶ ר הָ רָ ע מָ צוי אֶ לָא ּ ּ ּ לִ שְׁ עָ תוֹ , וַאֲזַי אֵ ין הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א מְ בִ ינָה כְּ לָל שֶׁ הוא ּ בּ וֹ רֵ חַ מֵ הֶ ם מֵ אַ חַ ר שֶׁ עוֹ סֵ ק בְּ מִ לֵי דִ שְׁ טותָ א ּ ּ ּ , וְזֶהו ּ בְּ חִ ינַת וַיִגְ נֹב וְ כו ּ ּ ' עַ ל בְּ לִ י הִ גִּיד לוֹ וְ כו .'ּ אֲבָ ל אַ חַ ר כַּ ך רוֹ צָ ְ ה הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א לְ הִ תְ גַּבֵּ ר עוֹ ד וְ לִ רְ דֹף אַ חַ ר בְּ חִ ינַת יַעֲקֹב ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת וַיִרְ דֹף ּ ּ ּ אַ חֲרָ יו הַ נֶאֱמַ ר שָׁ ם ּ . וְ אָ ז ה ' יִתְ בָּ רַ ך עוֹ מֵ ד בְּ עֶזְרוֹ ְ ּומַ זְהִ יר אֶ ת בְּ חִ ינַת לָבָ ן : " הִ שָׁ מֵ ר לְ ך מִ דַ בֵּ ר עִ ם יַעֲקֹב ּ ּ ָ מִ טוֹ ב וְ כו ּ ּ ) " ' בְּ רֵ אשִׁ ית לא , . ( כד כִּ י טוֹ בָ תָ ן שֶׁ ל רְ שָׁ עִ ים רָ עָ ה הִ יא אֵ צֶ ל הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ , הַ יְנו שֶׁ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ מְ רַ חֵ ם עָ לָיו מֵ אַ חַ ר שֶׁ כְּ בָ ר סָ בַ ל כָּ ל כַּ ך וְ הוא מַ זְהִ יר ּ ְ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א שֶׁ יָסורו מִ מֶ נו וְ לֹא יְדַ בְּ רו עִ מוֹ מִ טוֹ ב ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְ כו .'ּ וְ זֶה בְּ חִ ינַת עֲשִׂ יַת הַ גַּ ּ " ל שֶׁ אָ מַ ר יַעֲקֹב לְ אֶ חָ יו : לִ קְ טו ּ אֲבָ נִים וְ כו . 'ּ וַיַעֲשו גָל ּ ּ , זֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ שָׁ מַ עְ תִ י מִ פִ י ּ ּ ּ ּ אֲ דוֹ נֵנו מוֹ רֵ נו וְ רַ בֵּ נו זַ ּ ּ ּ " ל שֶׁ כָּ ל מַ ה שֶׁ הָ אָ דָ ם מְ נַתֵ ק ּ ּ עַצְ מוֹ מִ מַ חֲשָׁ בוֹ ת רָ עוֹ ת לְ מַ חֲשָׁ ב ּ וֹ ת טוֹ בוֹ ת , וְ כָ ל הַ עְ תָ קָ ה וַהֲזָזָה ותְ נועָ ה שֶׁ הָ אָ דָ ם מֵ זִיז ומֵ נִיעַ ומַ עְ תִ יק ּ ּ ּ ּ ּ ּ עַצְ מוֹ מֵ רַ ע לְ טוֹ ב , הַ כּ ֹל מִ תְ קַ בֵּ ץ בְּ עֵת הַ צָ רָ ה וְ הַ דֹחַ ק ּ ּ וְ עוֹ זֵר לְ הָ אָ דָ ם וְ כו ּ ', כַּ מְ בֹאָ ר בִּ דְ בָ רָ יו זַ " ) ל לִ קוטֵ י ּ ּ ּתִ נְיָנָא סִ ימָ ן מח (. וְ זֶה בְּ חִ ינַת לִ קְ טו אֲבָ נִים ּ , בְּ חִ ינַת אַ בְ נֵי קֹדֶ שׁ , שֶׁ הֵ ם בְּ חִ ינַת הַ נִיצוֹ צוֹ ת הַ קְ דוֹ שִׁ ים ּ ּ הַ מִ תְ בָּ רְ רִ ים עַ ל־יְדֵ י כָּ ל הֲזָזָה ותְ נועָ ה מַ ה שֶׁ מְ נַתְ קִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ עַצְ מָ ן מֵ רַ ע לְ טוֹ ב , כִּ י הַ נִיצוֹ צוֹ ת הַ קְ דוֹ שִׁ ים שֶׁ נָפְ לו הֵם ּ ּ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת תִ שְׁ ּ תַ פֵ כְ נָה אַ בְ נֵי קֹדֶ שׁ כַּ יָדועַ ּ ּ ּ ּ . ובֵ רורָ ם הוא ּ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת לִ קְ טו אֲבָ נִים ּ , וְ עִ קַ ר בֵּ רורָ ם וַעֲלִ יָתָ ם הוא ּ ּ ּ ּ עַ ל־יְדֵ י שְׁ מִ ירַ ת הַ מַ חֲשָׁ בָ ה בַּ בְּ חִ ינָה הַ נַ ּ ּ " ל עַ ל־יְדֵ י שֶׁ מְ נַתֵ ק מַ חֲשַׁ בְ תוֹ בְּ כָ ל פַ עַם מֵ רַ ע לְ טוֹ ב ּ ּ ּ ּ . וְ אַ ף־עַ ל־פִ י ּ שֶׁ יֵשׁ לְ הָ אָ דָ ם יִסּ ורִ ים גְּ דוֹ לִ ים מִ זֶה וְ נִדְ מֶ ה לוֹ שֶׁ כְּ בָ ר ּ ּ ּ קָ שֶׁ ה לוֹ לַעֲמֹד כְּ נֶגְ דָ ם מֵ חֲמַ ת שֶׁ זֶה יָמִ ים רַ בִּ ים שֶׁ יֶשׁ ּ ּ ּ לוֹ יִסּ ורִ ים מֵ הֶ ם וַעֲדַ יִן לֹא נִשְׁ קַ ט מֵ הֶ ם ּ , אֲבָ ל צָ רִ יך ְ לֵידַ ע כִּ י אֵ ין שׁ ום תְ נועָ ה טוֹ בָ ה נֶאֱבֶ ּ ּ ּ . דֶ ת וְ זֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ אָ מַ ר יַעֲקֹב לְ אֶ חָ יו ּ : " לִ קְ טו אֲבָ נִים ּ , " שֶׁ יְקַ בְּ צו וִ ילַקְ טו יַחְ דָ ו כָּ ל הָ אַ בְ נֵי קֹדֶ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הֵם הַ נִיצוֹ צוֹ ת הַ קְ דוֹ שִׁ ים שֶׁ נִתְ בָּ רְ רו עַ ל־יְדֵ י כָּ ל מַ ה שֶׁ הָ יו ּ ּ ּ ּ ּ ּ מְ נַתְ קִ ים עַ צְ מָ ן בְּ כָ ל פַ עַם מִ מַ חֲשָׁ ּ ּ ּ בוֹ ת רָ עוֹ ת לְ טוֹ בוֹ ת , ומֵ הֶ ם עָ שׂ ו גַּל ומְ חִ צָ ה לְ הַ פְ סִ יק בֵּ ינָם ובֵ ין הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ רָ עוֹ ת , כִּ י כֻּלָם מִ תְ קַ בְּ צִ ים וְ עוֹ זְרִ ים לְ הָ אָ דָ ם בְּ עֵת ּ ּ הַ דֹחַ ק . וְ זֶה שֶׁ אָ מַ ר יַעֲקֹב לְ לָבָ ן הָ אֲרַ מִ י ּ : עֵד הַ גַּל הַ זֶה וְ כו ּ ּ ' אִ ם אָ נִי לֹא אֶ עֱ בֹר אֵ לֶיך וְ אִ ם אַ תָ ה לֹא תַ עֲבֹר אֵ לַי אֶ ת ּ ָ הַ גַּל הַ זֶה וְ כו ּ ּ ', כִּ י כְּ בָ ר עָ שִׂ יתִ י גַּל ומְ חִ צָ ה מֵ הַ נְקֻ דוֹ ת ּ ּ ּ ּ טוֹ בוֹ ת שֶׁ יַפְ סִ יקו בֵּ ינִי ובֵ ינֶך וְ לֹא תַ עֲבֹר עוֹ ד אֵ לַי ָ ּ ּ ּ , וְ גַם אֲנִי לֹא אֶ עֱבֹר בִּ גְּבולֶך ָ ּ , כִּ י אֵ ינִי רוֹ צֶ ה עוֹ ד לִ כְ נֹס לִ מְ קוֹ מְ ך שֶׁ הֵ ם מְ קוֹ מוֹ ת הַ חִ יצוֹ נִים ָ ּ , כִּ י אֵ ין אֲ נִי רוֹ צֶה עוֹ ד לְ סַ כֵּ ן נַפְ שִׁ י שָׁ ם , רַ ק אֲ נִי אֶ עֱמוֹ ד עַ ל מְ קוֹ מִ י לַעֲסֹק בְּ תוֹ רָ ה ותְ פִ לָה וְ כו ּ ּ ּ ', וְ אַ תָ ה לֹא תַ עֲבֹר אֵ לַי ּ וַאֲ נִי לֹא אֶ עֱבֹר אֵ לֶיך , ָ וְ הַ כּ ֹל בְּ כֹחַ הַ גַּל " " ּ שֶׁ נַ עֲשָׂ ה עַ ל־יְדֵ י הָ אַ בְ נֵי קֹדֶ שׁ שֶׁ לִ קַ טְ נו עַ ל־יְדֵ י כָּ ל הַ תְ נועוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ טוֹ בוֹ ת , עַ ל־יְדֵ י כָּ ל מַ ה שֶׁ הָ יִיתִ ּ י מְ נַתֵ ק עַ צְ מִ י מֵ רַ ע ּ לְ טוֹ ב ) קכד (:

Segment 65
HE:
וַתַ חֲלֵף אֶ ת מַ שְׂ כֻּרְ תִ י עֲשֶׂ רֶ ת מוֹ נִים ּ ּ

Segment 66
HE:
) בראשית (א"מ , א" ל וְזֶה בְּ חִ ינַת יַעֲקֹב אִ ישׁ תָ ם וְ כו ּ ּ ' בְּ חִ ינַת אֱמֶ ת , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : ּ ּ תִ תֵ ן אֱמֶ ת לְ יַעֲקֹב , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה הָ יָה יָכוֹ ל לַעֲמֹד כְּ נֶגֶד בְּ חִ ינַת הַ חֹשֶׁ ך הַ גָּדוֹ ל שֶׁ ל עֵשָׂ ו יוֹ דֵ עַ צַ יִד ְ , בְּ חִ ינַת כִּ י צַ יִד בְּ פִ יו , שֶׁ הוא עִ קַ ר חֶ שְׁ כַ ת הַ סִּ טְ רָ א ּ ּ אָ חֳרָ א . וְ כֵ ן כְּ נֶגֶד לָבָ ן שֶׁ נֶאֱמַ ר בּ וֹ ּ : ּ וַתַ חֲלֵף אֶ ת מוֹ נִים עֲשֶׂ רֶ ת מַ שְׂ כֻּרְ תִ י ּ

Segment 67
HE:
, בִּ שְׁ קָ רָ יו ּ שֶׁ מִ תְ גַּבֵּ ר

Segment 68
HE:
וְ עַרְ מומִ יוֹ תָ יו בְּ כַ מָ ה חִ לופִ ים וְ שִׁ נויִים לְ אֵ ין מִ סְ פָ ר וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ .' כִּ י עִ קַ ר הַ חֹשֶׁ ך הוא שֶׁ קֶ ר שֶׁ הוא מַ חְ שִׁ יך עֵינֵי בְּ רִ ְ ְ ּ ּ ּ ּיָתָ א , וְ עַל־כֵּן כָּ תַ ב אֲדוֹ נֵנו מוֹ רֵ נו וְרַ בֵּ נו זַ ּ ּ ּ " ) ל בְּ סִ ימָ ן נא ( שֶׁ עִ קַ ר הַ יֵצֶר הָ רָ ע הוא שֶׁ קֶ ר שֶׁ הוא הָ רַ ע הוא הַ טֻמְ אָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְ כו ', עַל־כֵּן עִ קַ ר הָ עֵצָ ה הוא אֱמֶ ת ּ ּ , לִ רְ אוֹ ת לְ דַ בֵּר דִ בּ ור אֱמֶ ת אֵ יך שֶׁ הוא וְכו ּ ּ ּ ְ ּ ', וְ הָ אֱמֶ ת יָאִ יר לוֹ הַ פְ תָ חִ ים ּ ', ּ וְ כו עַד שֶׁ יוכַ ל לְ הִ תְ פַ לֵל וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ', שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה מַ מְ צִ יא פַ רְ נָסָ תוֹ וְזִווגוֹ לוֹ אוֹ לְ בָ נָיו וְ הַ תְ לויִים בּ וֹ ּ ּ ּ ּ ּ ) עיין לקוטי מוהר ן א " (. 'ט ', וְ כָ ל זֶה הוא עִ נְיַן יַעֲקֹב שֶׁ הָ יָה לוֹ מִ לְ חָ מוֹ ת גְּדוֹ לוֹ ת עִ ם ּ לָבָ ן וְ עֵשָׂ ו . כִּ י יַעֲקֹב עֶצֶם הָ אֱמֶ ת , ּ ּ תִ תֵ ן אֱמֶ ת לְ יַעֲקֹב , וְחֶ שְׁ כַ ת הַ שֶׁ קֶ ר וְ הָ רַ מָ אות שֶׁ ל לָבָ ן וְ עֵשָׂ ו סְ בָ בוהו מִ כָּ ל ּ ּ ּ ּ ּ צַ ד , וְיַעֲקֹב בְּ גֹדֶ ל אֲמִ תַ ת תְ מִ ימותוֹ עָמַ ד כְּ נֶגְדָ ם ּ ּ ּ ּ , עַד שֶׁ הוֹ צִ יא מֵ עֵשָׂ ו הַ בְּ כוֹ רָ ה וְ הַ בְּ רָ כָ ה שֶׁ הו ּ א שֶׁ פַ ע ּ הַ פַ רְ נָסָ ה , ומִ לָבָ ן הוֹ צִ יא כָּ ל זִווגוֹ וַעֲשִׁ ירות גָּדוֹ ל ושְׁ נֵים ּ ּ ּ ּ ּ ּ עָ שָׂ ר שִׁ בְ טֵ י יָ־ה , ּ הַ כּ ֹל עַל־יְדֵ י גֹּדֶ ל הָ אֱמֶ ת , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה לֹא דַ י שֶׁ הֵם אֵ ינָם יְכוֹ לִ ים לְ הַ חְ שִׁ יך עָ לָיו חַ ס ְ ּ וְ שָׁ לוֹ ם , אַ ף גַּם הָ אֱמֶ ת מֵ אִ יר לוֹ עַד שֶׁ מוֹ צִ יא מֵ הֶ ם כָּ ל ּ הַ טוֹ ב שֶׁ הָ יָה כָּ בושׁ אֶ צְ לָם מִ כְּ בָ ר ּ ּ . וְ כָ ל מַ ה שֶׁ מִ תְ גַּבְּ רִ ים ּ ּ יוֹ תֵ ר וְיוֹ תֵ ר לְ הַ חְ שִׁ יך עָ לָיו חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ְ , ּ הוא מוֹ צִ יא מֵ הֶם הַ טוֹ ב ּ בָּ הֶם יוֹ תֵ ר וְיוֹ תֵ ר עַל־יְדֵ י שֶׁ כָּ בושׁ ּ ּ שֶׁ מִ תְ גַּבֵּ ר בְּ יוֹ תֵ ר לְ הַ מְ שִׁ יך עַל עַצְ מוֹ אוֹ ר הָ אֱמֶ ת ְ

Segment 69
HE:
וַתַ חֲלֵף אֶ ת מַ שְׂ כֻּרְ תִ י עֲשֶׂ רֶ ת מֹנִים ּ ּ

Segment 70
HE:
אש רב) ית ל (א"מ , א" כָ ל הַ גָּלֻיוֹ ת הָ רִ אשׁ וֹ נוֹ ת הָ יו מִ בְּ חִ ינַת הַ קְ לִ פוֹ ת הַ נֶאֱחָ זִין ּ ּ ּ ּ ּ " בְּ מ ט שַׁ עֲרֵ י טֻמְ אָ ה שֶׁ יֵשׁ לָהֶם מִ סְ פָ ר וָקֵ ץ ּ ּ _ עַל . כֵּן הָ יָה קֵ ץ וזְמַ ן לְ כָ ל הַ גָּלֻיוֹ ת ּ ּ , אֲבָ ל זֶה הַגָּלות הָ אַ חֲרוֹ ן נִסְ תָ ם ּ ּ קִ צוֹ וְ הוא קֵ ץ הַ פְ לָאוֹ ת ּ ּ ּ , כִּ י מִ תְ גַּבֵּ ר חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם הַ שֶׁ קֶ ר ּ שֶׁ נֶאֱחָ ז מִ בְּ חִ ינַת שַׁ עַר הַחֲמִ שִׁ ים שֶׁ הוא כִּ מְ עַט בְּ לִ י ּ ּ ּ גְּבול ּ . שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת זקְ לִ פַ ת ּ ּ ּ עֲמָ לֵק שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת לָבָ ן ּ הָ אֲרַ מִ י ּ , ּ שֶׁ נֶאֱמַ ר בּ וֹ ) בְּ רֵ אשִׁ ית לא , : ( מא ּ וַתַ חֲלֵף אֶ ת מַ שְׂ כֻּרְ תִ י עֲשֶׂ רֶ ת מֹנִים ּ , ּ שֶׁ קָ שֶׁ ה מְ אֹד לַעֲמֹד עַל רַ מָ אותוֹ שֶׁ הוא כִּ מְ עַט בְּ לִ י קֵ ץ כִּ י אִ ם מִ י שֶׁ יֶשׁ לוֹ עֶצֶם ּ ּ ּ ּ הָ אֱמֶ ת כְּ מוֹ יַעֲקֹב אָ בִ ינו , ּ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת אֱמֶ ת ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) מִ יכָ ה ז (: ּ ּ תִ תֵ ן אֱמֶ ת לְ יַעֲקֹב , שֶׁ הוא הָ יָה יָכוֹ ל ּ לֵידַ ע אֵ יך לְ הִ תְ נַהֵג עִ מוֹ ּ ְ . כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ל " ) ּ מְ גִלָה יג :(: אָ חִ יו אֲנִי בְּ רַ מָ אות ּ ּ . וְגַם יַעֲקֹב אָ מַ ר , שֶׁ אִ ם לֹא הָ יָ ה ה ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ עֶזְרוֹ לְ עָזְרוֹ לְ הִ נָצֵ ל מִ מֶ נו הָ יָה מַ ה ּ ּ ּ ּ ְ ּשֶׁ הָ יָה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית לא , : ( מב לולֵי אֱלֹקֵ י אַ בְ רָ הָ ם ופַ חַ ד יִצְ חָ ק הָ יָה לִ י וְ כו ּ ּ ּ .' וְ עַל _ כֵּן יַעֲקֹב כְּ שֶׁ רָ אָ ה מַ לְ אֲכֵי אֱלֹקִ ים עוֹ לִ ים וְיוֹ רְ דִ ים בַּ סֻּלָם ּ , אָ ז רָ אָ ה כָּ ל הַ מַ לְ כֻיוֹ ת הַ מְ שַׁ עְ בְּ דִ ים בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ עוֹ לִ ים וְיוֹ רְ דִ ים . אֲבָ ל מַ לְ כות אֱדוֹ ם ּ , שֶׁ הוא הַגָּלות ּ ּ ּ הַ זֶה , רָ אָ ה עוֹ לֶה וְ לֹא יוֹ רֵ ד , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בַּ מִ דְ רָ שׁ ּ ּ ) תַ נְחומָ א וַיֵצֵ א ב ּ ּ ּ , ( כִּ י אֲפִ לו יַעֲקֹ ּ ּ ב שֶׁ הוא עֶצֶם הָ אֱמֶ ת ּ לֹא הָ יָה יָכוֹ ל לַעֲמֹד עַל הַ דָ בָ ר אֵ יך יִהְ יֶה אֶ פְ שָׁ ר ְ ּ לָצֵ את מִ זֶה הַגָּלות לְ בַ טֵ ל רִ בּ וי הַ שֶׁ קֶ ר וְ הָ רַ מָ אות וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ' הַ מִ תְ פַ שֵׁ ט עַכְ שָׁ ו ּ ּ ּ , עַד שֶׁ ה ' יִתְ בָּ רַ ך הִ בְ טִ יחוֹ ְ שָׁ ם ) כח , : ( טו וְ הִ נֵה אָ נֹכִ י עִ מָ ך ּ ְ ּ ושְׁ מַ רְ תִ יך בְּ כֹל אֲשֶׁ ר תֵ לֵך כִּ י לֹא ְ ָ ּ ּ ּ אֶ עֱזָבְ ך , ָ שֶׁ מְ רַ מֵ ז עַד הַ קֵ ץ הָ אַ חֲרוֹ ן שֶׁ ה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך לֹא ְ יַעֲזֹב אוֹ תָ נו לְ עוֹ לָם ּ . כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) שְׁ מואֵ ל ּ _ א יב (: כִּ י לֹא יִטֹשׁ ה ּ ' אֶ ת עַמוֹ וְ כו ּ ּ . ' וְ הָ בֵ ן הַ דְ בָ רִ ים הֵיטֵ ב אִ ם ּ ּתִ רְ צֶ ) ה קכו :(

Segment 71
HE:
ּ לולֵי אֱלֹקֵ י אָ בִ י

Segment 72
HE:
) בראשית (ב"מ , א" ל הַ צַ דִ יק הַ גָּדוֹ ל הָ אֱמֶ ת מוֹ סֵ ר נַפְ שׁ וֹ בִּ יגִיעוֹ ת קָ שׁ וֹ ת ּ ּ וטְ רָ חוֹ ת וְ תַ חְ בֻּלוֹ ת נִפְ לָאוֹ ת הַ רְ בֵּ ה מְ אֹד ּ ּ , וְ הַ כּ ֹל רַ ק בִּ שְׁ בִ יל לְ הוֹ צִ יא בָּ נָיו וְ תַ לְ מִ ידָ יו מִ בֵּ ית לָבָ ן הָ אֲרַ מִ י ּ , הַ יְ נו מִ בְּ חִ ינַת הַ מְ דַ מֶ ה שֶׁ אֵ ינוֹ מְ בֹרָ ר ּ ּ , ּולְ הַ עֲלוֹ תָ ם אֶ ל הַ שֵׂ כֶ ל דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ . אַ ך אַ ף עַל פִ י כֵן הַ מִ לְ חָ מָ ה גְּדוֹ לָה ּ ּ ְ וַחֲזָקָ ה מְ אֹד מְ אֹד , וְ לָבָ ן רוֹ דֵ ף אַ חֲרֵ יהֶם ומְ בַ קֵ שׁ לַעֲקֹר ּ ּ אֶ ת הַ כּ ֹל חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , כְּ מוֹ שֶׁ נֶאֱמַ ר אֲרַ מִ ּ ּ י אוֹ בֵ ד אָ בִ י . וְ עִ קַ ר רְ דִ יפַ ת לָבָ ן גַּם כֵּ ן הוא רַ ק בִּ שְׁ בִ יל הַ צֹאן ּ ּ ּ וְ הַ בָּ נִים שֶׁ הֵם הַ תַ לְ מִ ידִ ים ּ , ל"ּ הַ נַ כִּ י בְּ יַעֲקֹב בְּ עַצְ מוֹ אֵ ין לוֹ שׁ ום אֲחִ יזָה כְּ לָל ּ , כִּ י הוא קָ דוֹ שׁ וְטָ הוֹ ר וְ נָקִ י וְזַך וְ צַח ְ ּ לְ גַמְ רֵ י . וְ אֵ לֶה הַ צֹאן ּ ּ וְ הַ בָּ נִים אַ ף עַל פִ י שֶׁ הֵם לֹא נִצְ חו ּ ּ ּ עֲדַ יִן הַ מִ לְ חָ מָ ה כָּ רָ אוי ּ ּ , עַד שֶׁ עֲדַ יִן יֵשׁ כּ ֹחַ לְ לָבָ ן בְּ חִ ינַת כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה וְ הַ יֵצֶר הָ רָ ע לִ רְ דֹף אַ חֲרֵ יהֶם לְ הַ שִׂ יגָם ּ ּ ּ ּ , אַ ף עַל פִ י כֵן הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך חוֹ מֵ ל ומְ רַ חֵ ם עַל הַ יְגִיעוֹ ּ ְ ּ ּ ת וְ הַ טְ רָ חוֹ ת וְ הַ מְ סִ ירַ ת נֶפֶ שׁ שֶׁ ל הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ , ּ שֶׁ מָ סַ ר נַפְ שׁ וֹ מְ אֹד בִּ שְׁ בִ יל כָּ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד . וְ עַל כֵּן הַ שֵׁ ם ּ יִתְ בָּ רַ ך בְּ עַצְ מוֹ לוֹ חֵ ם עִ ם לָבָ ן ומְ גָרְ שׁ וֹ מִ צֹאן יַעֲקֹב ּ ּ ְ , בְּ חִ ינַת אֶ ת עָ נְיִי וְ אֶ ת יְגִיעַ כַּ פַ י רָ אָ ּ ה אֱלֹקִ ים וַיוֹ כַ ח אֶ מֶ שׁ . וְזֶה שֶׁ אָ מַ ר לוֹ , כִּ י מִ שַׁ שְׁ תָ אֶ ת כָּ ל כֵּלַי מַ ה ּ ּ מָ צָ אתָ מִ כָּ ל כְּ לֵי בֵּ יתֶ ך ָ ּ , כִּ י אֵ ין בִּ י שׁ ום אֲחִ יזָה ונְגִיעָה ּ ּ מִ מְ ך ּ ָ . הָ יִיתִ י בַּ יוֹ ם אֲכָ לַנִי חֹרֶ ב וְ קֶ רַ ח בַּ לָיְלָה ּ ּ , כִּ י יָגַעְ תִ י ּ הַ רְ וְטָ רַ חְ תִ י ּ ה בַּ עֲבוֹ דַ ת בֵּ ה

Segment 73
HE:
' ותְ פִ לָה בְּ תוֹ רָ ה ּ ּ וְ הִ תְ בּ וֹ דְ דות ּ , בְּ תוֹ ך שָׂ דוֹ ת וִיעָרִ ים בְּ תוֹ ך חוֹ רֵ ב ְ ְ וַחֲמִ ימות גָּדוֹ ל ּ , וְ כֵן בְּ עֵת הַ קֹר וְהַ קֶ רַ ח בַּ לַיְלָה ּ ּ ּ , וְהַ כּ ֹל בִּ שְׁ בִ יל הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך בִּ שְׁ בִ יל לְ קָ רֵ ב אֵ לָיו נַפְ שׁ וֹ ת ְ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל . עַל כֵּן אַ ף עַל פִ י שֶׁ הַ נְפָ שׁ וֹ ת הַ מִ תְ קָ רְ בִ ין עֲדַ יִן ּ ּ ּ לֹא נִצְ חו הַ מִ לְ חָ מָ ה כָּ רָ אוי ּ ּ ּ ּ , אַ ף עַל פִ י כֵן אֵ ין לְ ך כּ ֹחַ ָ ּ לַעֲשׂ וֹ ת לָהֶם מְ אומָ ה כִּ י זְכותִ י וזְכות אֲבוֹ תַ י הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ יָגֵן עֲלֵיהֶם לְ הַ צִ ילָם מִ מְ ך ּ ָ ּ , בְּ חִ ינַת לולֵי ּ אֱלֹקֵ י אָ בִ י וְ כו ' ּ אֶ ת עָ נְיִי וְ אֶ ת יְגִיעַ כַּ פַ י וְ כו ּ ּ . ' כִּ י הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך בְּ עַצְ מוֹ ְ ּ יַעֲמֹד בְּ עֶזְרִ י עַד שֶׁ אֶ גְמֹר עִ מָ הֶם מַ ה שֶׁ הִ תְ חַ לְ תִ י ּ ּ ּ לְ קָ רְ בָ ם כֻּלָם לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , עַד שֶׁ יִצְ מַ ח מֵ הֶם ּ הִ תְ גַּלות הָ אֱמֶ ת לְ כָ ל בָּ ּ ּ אֵ י עוֹ לָם . בְּ חִ ינַת אֱמֶ ת מֵ אֶ רֶ ץ תִ צְ מַ ח מֵ אוֹ תָ ן שֶׁ מֻנָחִ ים עַד הָ אָ רֶ ץ ּ ּ ּ , מֵ הֶם דַ יְקָ א ּ יִצְ מַ ח הָ אֱמֶ ת לְ כָ ל בָּ אֵ י עוֹ לָם , כִּ י שְׂ פַ ת אֱמֶ ת תִ כּ וֹ ן לָעַד ּ ּ וְ קושְׁ טָ א קָ אֵ י ] וְ הָ אֱמֶ ת



# Vayeitzei
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/1/7/

Vayeitzei
ויצא
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/1/7

Segment 1
HE:
ּ וַיֵצֵ א יַעֲקֹב מִ בְּ אֵ ר שָׁ בַ ע

Segment 2
HE:
] דרוש נפלא על כל פרשת ויצא לפי התורה המובאה בלקוטי מוהר ן א " ד "כ ', - עיין שם היטב אם תרצה להבין יותר בעמקות המאמרות הנפלאות האלו [ וְזֶהו ּ ) בראשית כח : (י , ּ וַיֵצֵ א יַעֲקֹ ב מִ בְּ אֵ ר שָׁ בַ ע וַיֵלֶך ְ ּ חָ רָ נָה . הַ יְנו כְּ שֶׁ אִ ישׁ הַ יִשְׂ רְ אֵ לִ י יוֹ צֵ א מִ דַ רְ גָּא לְ דַ רְ גָּא ּ ּ ּ , אָ ז מִ שְׁ תַ טְ חִ ים ומִ תְ פַ שְׁ טִ ים כְּ נֶגְדוֹ הַ קְ לִ פוֹ ת שֶׁ הֵם ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ דִ מְ יוֹ נוֹ ת וְ כו ּ ּ ', שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת חֲרוֹ ן אַ ף , כִּ י הֵם מִ תָ קְ פָ א ּ ּ ּדְ דִ ינָ א כַּ יָדועַ ּ ּ . וְזֶהו ' : ּ ּ וַיֵצֵ א יַעֲקֹב — ' שֶׁ הוא אִ ישׁ ּ ּ הַ יִשְׂ רְ אֵ לִ י , ' מִ בְּ אֵ ר שָׁ בַ ע — ' הַ יְנו מֵ הַ מַ דְ רֵ גָה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ ּ שֶׁ הָ יָה בָּ ה שֶׁ נִקְ רֵ את בְּ אֵ ר שָׁ בַ ע ּ ּ , כִּ י כָּ ל דַ רְ גָּא וְ דַ רְ גָּא ּ דִ קְ דֻ שָׁ ה כְּ לולָה מִ כָּ ל הַ שִׁ בְ עָ ה מִ דוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ הֵם ז ' יְמֵ י הַ בִּ נְיָן שֶׁ כְּ לולִ ים בְּ כָ ל דַ רְ גָּא ּ ּ , וכְ שֶׁ יַעֲקֹב שֶׁ הוא אִ ישׁ ּ ּ ּ הַ יִשְׂ רְ אֵ לִ י יוֹ צֵ א מִ שָׁ ם כְּ דֵ י לָבוֹ א לַמַ דְ רֵ גָה שְׁ נִיָה ּ ּ ּ ּ הַ גָּבוֹ הַ יוֹ תֵ ר ּ , ' : אָ ז וַיֵלֶך חָ רָ נָה ְ ּ ', שֶׁ מֻכְ רָ ח לֵילֵך דֶ רֶ ך ְ ְ ּ ּ הַ חֲרוֹ ן־אַ ף שֶׁ הֵם הַ קְ ּ לִ פוֹ ת שֶׁ מֵ הֶם כָּ ל הַ דִ מְ יוֹ נוֹ ת ּ ּ ּ וְ הַ תַ אֲוֹ ת וְ הַבִּ לְ בּ ולִ ים שֶׁ מִ תְ פַ שְׁ טִ ים נֶגְדוֹ בְּ כָ ל פַ עַם ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ . אֲבָ ל מֵ חֲמַ ת שֶׁ אִ ישׁ הַ יִשְׂ רְ אֵ לִ י בְּ חִ ינַת יַעֲקֹב חָ זָק ּ בְּ דַ עְ תוֹ וְ אֵ ינוֹ מַ נִיחַ אֶ ת מְ קוֹ מוֹ וְ אֵ ינוֹ נוֹ פֵ ל בְּ דַ עְ תוֹ ּ ּ ּ , מֵ חֲמַ ת זֶה רַ ק מִ תְ חַ זֵק בְּ כָ ל מַ ה דְ אֶ פְ שָׁ ר לַעֲמֹד עַל ּ ּ עָמְ דוֹ , עַל־יְדֵ י זֶה ) בראשית כח ' : ( יא , וַיִפְ גַּע בַּ מָ קוֹ ם ּ ּ ', עַל־יְדֵ י זֶה זָכָ ה לְ הָ בִ ין הָ אֱמֶ ת שֶׁ מַ ה שֶׁ מִ תְ פַ שְׁ טִ ים ּ ּ ּ ּ ּ הַ תַ אֲוֹ ת וְ כו ּ ּ ' כְּ נֶגְדוֹ כָּ ל־כָּ ך אֵ ין זֶה נְפִ ילָה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ְ ּ , ם רַ ק שֶׁ הוא מֵ חֲמַ ת שֶׁ צָ רִ יך לָבוֹ א לְ מַ דְ רֵ גָה גָּבוֹ הַ יוֹ תֵ ר ּ ְ ּ ּ ּולְ הִ תְ קָ רֵ ב לַה ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ הִ תְ קָ רְ בות יוֹ תֵ ר ּ ְ , מֵ חֲמַ ת זֶה מִ תְ פַ שְׁ טִ ים כְּ נֶגְדוֹ כָּ ל־כָּ ך ְ ּ ּ ּ . וְזֶהו : ּ וַיִפְ גַּע בַּ מָ קוֹ ם ּ ּ , ּ שֶׁ זָכָ ה בְּ תֹקֶ ף הַ חֲרוֹ ן־אַ ף שֶׁ הֵם ּ הַ קְ לִ פוֹ ת שֶׁ הִ תְ פַ שְׁ טו כְּ נֶגְדוֹ ּ ּ ּ ּ ּ , לִ פְ גֹּעַ שָׁ ם בִּ מְ קוֹ מוֹ שֶׁ ל עוֹ לָם . כִּ י כָּ ל מַ ה שֶׁ עוֹ לִ ין לְ מַ דְ רֵ גָה גָּבוֹ הַ יוֹ תֵ ר ּ ּ , מִ תְ קָ רְ בִ ין בְּ יוֹ תֵ ר לַה ' יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ הוא מְ קוֹ מוֹ שֶׁ ל עוֹ לָם ּ ְ , שֶׁ כָּ ל הַ מְ קוֹ מוֹ ת וְ כָ ל הַ דְ רָ גוֹ ת שֶׁ בָּ עוֹ לָם ּ ּ כְּ לולִ ים בּ וֹ ּ יִתְ בָּ רַ ך , ְ כִּ י הוא יִתְ בָּ רַ ך מְ קוֹ מוֹ שֶׁ ל עוֹ לָם וְ אֵ ין הָ עוֹ לָם ְ ּ מְ קוֹ מוֹ . הַ יְנו שֶׁ יַעֲקֹב בְּ חִ ינַת אִ ישׁ הַ יִשְׂ רְ אֵ לִ י עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ גֹּדֶ ל הִ תְ חַ זְקותוֹ זָכָ ה לְ הָ בִ ין הָ אֱמֶ ת שֶׁ אֵ ין זֶה נְפִ ילָה ּ ּ וְ הִ תְ רַ חֲקות חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ , רַ ק פָ גַע שָׁ ם דַ יְקָ א בִּ מְ קוֹ מוֹ ּ ּ שֶׁ ל עוֹ לָם , שֶׁ הֵבִ ין שֶׁ שָׁ ם דַ יְקָ א צָ רִ יך לָבוֹ א לְ מַ דְ רֵ גָה ְ ּ ּ גָּבוֹ הַ יוֹ תֵ ר לְ הִ תְ קָ רֵ ב בְּ יוֹ תֵ ר לַה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ , וְ עַל־כֵּן מִ תְ פַ שְׁ טִ ים כְּ נֶגְדוֹ כָּ ל־כָּ ך ְ ּ ּ ּ . וְ אָ ז שָׁ ם ) כח : ( יא , ּ וַיָלֶן שָׁ ם כִּ י בָ א הַ שֶׁ מֶ שׁ ּ , הַ יְנו שֶׁ קִ בֵּל ּ ּ עַל עַצְ מוֹ וְ סָ בַ ל צַ עַר הַ חֹשֶׁ ך שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת לַיְלָה ּ ְ , וְ לָן שָׁ ם בְּ צַ עֲרוֹ שֶׁ הָ יָה לוֹ מֵ רְ דִ יפַ ת הַ תַ אֲוֹ ת וְ הַ דִ מְ יוֹ נוֹ ת ּ ּ שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת חֲרוֹ ן־אַ ף שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת הַ קְ לִ פוֹ ת ּ ּ שֶׁ הִ תְ פַ שְׁ טו כְּ נֶגְד ּ ּ ּ ּ מֵ חֲמַ ת שֶׁ הָ יָה צָ רִ יך לַעֲלוֹ ת ֹו ְ לְ מַ דְ רֵ גָה שְׁ נִיָה ּ . וְזֶהו ' : ּ כִּ י בָ א הַ שֶׁ מֶ שׁ ּ ' שֶׁ הוא הַ שֵׂ כֶ ל ּ ּ וְ הַ מֹחִ ין שֶׁ נִסְ תַ לְ קו מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י בְּ עֵת הִ תְ גַּבְּ רותָ ם ּ וְ הִ תְ פַ שְׁ טותָ ם אֵ ין הַ שֵׂ כֶ ל בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה ּ ּ שֶׁ מִ שָׁ ם כָּ ל הַ תַ אֲוֹ ת וְ כו ּ ּ ּ ' הוא כְּ נֶגֶד הַ שֵׂ כֶ ל ּ ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בִּ תְ חִ לַת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ , ה"כ ּ עַיֵן שָׁ ם . וְזֶהו ' : ּ כִּ י בָ א הַ שֶׁ מֶ שׁ ּ ' — שֶׁ לֹא בְּ עוֹ נָתָ ה ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ , ל" הַ יְנו ּ שֶׁ בְּ וַדַ אי בִּ יאַ ת הַ שֶׁ מֶ שׁ שֶׁ הוא הִ סְ תַ לְ ּ ּ ּ ּ ּ קות הַ מֹחִ ין שֶׁ הָ יו ּ ּ ּ לוֹ אָ ז , הָ יָה שֶׁ לֹא בְּ עוֹ נָתָ ה ּ ּ , שֶׁ לֹא בִּ זְמַ נוֹ ּ ּ , כִּ י לֹא הָ יָה בְּ דִ ין שֶׁ יִסְ תַ לֵק שִׂ כְ לוֹ מִ מֶ נו וְיִתְ פַ שְׁ טו כְּ נֶגְדוֹ כָּ ל־כָּ ך ְ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י לֹא הָ יָה מֵ חֲמַ ת נְפִ ילָתוֹ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , רַ ק מֵ חֲמַ ת שֶׁ הָ יָה צָ רִ יך לַעֲלוֹ ת לְ מַ דְ רֵ גָה שְׁ נִיָה ּ ְ .. . וְ אָ ז ) בראשית כח : ( יב , וַיַחֲלֹם וְ הִ נֵה סֻלָם מֻצָ ב אַ רְ צָ ה ּ ּ ּ ּ וְרֹאשׁ וֹ מַ גִּיעַ הַ שָׁ מָ יְמָ ה ּ , הַ יְנו שֶׁ אָ ז הֶרְ או לוֹ שֶׁ כָּ ל ּ ּ עֲבוֹ דַ ת הָ אָ דָ ם בְּ זֶה הָ עוֹ לָם הוא בִּ בְ חִ ינָה זֹאת ּ , בִּ בְ חִ ינַת ' סֻלָם מֻצָ ב ּ ּ אַ רְ צָ ה וְרֹאשׁ וֹ מַ גִּיעַ הַ שָׁ מָ יְמָ ה ּ ', הַ יְנו שֶׁ הוא צָ רִ יך בְּ כָ ל פַ עַם לַעֲלוֹ ת מִ דַ רְ גָּא לְ דַ רְ גָּא ּ ּ ְ ּ ּ כְּ מוֹ שֶׁ עוֹ לִ ין בְּ סֻלָם ּ , ומֵ חֲמַ ת זֶה מִ תְ גַּבְּ רִ ין ומִ שְׁ תַ טְ חִ ין ּ ּ ּ ּ ומִ תְ פַ שְׁ טִ ין כְּ נֶגְדוֹ כָּ ל־כָּ ך בְּ כָ ל פַ עַם ּ ּ ְ ּ ּ ּ . וְזֶהו ּ ) ָׁשם כח , : ( יב וְ הִ נֵה מַ לְ אֲכֵי אֱלֹ ּ ִק ים עֹלִ ים וְיֹרְ דִ ים בּ וֹ ' . מַ לְ אֲכֵי אֱלֹ ים קִ ' הֵם הָ עוֹ בְ דֵ י ה ' שֶׁ נִמְ שְׁ לו לְ מַ לְ אָ כִ ים ּ ּ , ' עֹלִ ים וְיֹרְ דִ ים בּ וֹ ' בְּ זֶה הַ סֻּלָם ּ , כִּ י כָּ ל עֲלִ יָתָ ם וִירִ ידָ תָ ם הוא ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת הַ סֻּלָם הַ זֶה ּ ּ , ּ שֶׁ מִ י שֶׁ ה וא פִ קֵ חַ ומַ אֲמִ ין לְ דִ בְ רֵ י ּ ּ ּ ּ הַ צַ דִ יק שֶׁ אֵ ין זֶה נְפִ ילָה כְּ לָל ּ ּ , ומִ תְ חַ זֵק ומִ תְ גַּבֵּ ר ּ ּ ּ , ּ הוא עוֹ לֶה עַל־יְדֵ י זֶה לְ מַ דְ רֵ גָה הַ גָּבוֹ הַ יוֹ תֵ ר ּ , ולְ הֵפֶ ך ְ ּ , מִ י שֶׁ אֵ ינוֹ מִ תְ חַ זֵק הוא יוֹ רֵ ד חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם עַל־יְדֵ י זֶה ּ ּ . וְזֶהו ּ ) בראשית כח : ( יג , וְ הִ נֵה ה ּ ' נִצָ ב עָ לָיו וַיֹאמַ ר וְ כו ּ ּ ּ ', שֶׁ הִ בְ טִ יחוֹ בְּ כַ מָ ה הַ בְ טָ חוֹ ת ּ , כִּ י מֵ חֲמַ ת שֶׁ יַעֲקֹב שֶׁ הוא ּ ּ אִ ישׁ הַ יִשְׂ רְ אֵ לִ י הַ כָּ שֵׁ ר עָמַ ד בְּ נִסָּ יוֹ ן וְ לֹא הִ נִיחַ אֶ ת ּ ּ מְ קוֹ מוֹ עַד שֶׁ עָלָה לְ מַ דְ רֵ גָה שְׁ נִיָה ּ , עַל־כֵּן הִ בְ טִ יחוֹ ה ' יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ יִהְ יֶה עִ מוֹ וְ כו ּ ּ ּ ְ ' ושְׁ מַ רְ תִ יך בְּ כֹל אֲשֶׁ ר תֵ לֵך ְ ָ ּ ּ ּ . 'ּ וְ כו שֶׁ הִ בְ טִ יחוֹ שֶׁ אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ יַעֲבֹר עָ לָיו עוֹ ד כָּ הֵ נָה ּ ּ ּ וְ כָ הֵ נָה ּ , אֲבָ ל ה ' יִתְ בָּ רַ ך יִשְׁ מְ רֵ הו בְּ כָ ל עֵת בְּ כֹל אֲשֶׁ ר ּ ְ יֵלֵך , ְ עַד אֲשֶׁ ר יְבִ יאֵ הו לְ מַ דְ ּ רֵ גָתוֹ הָ עֶלְ יוֹ נָה בִּ שְׁ לֵמות ּ , בְּ חִ ינַת שָׁ ם ) כח , : ( טו כִּ י לֹא אֶ עֱזָבְ ך עַד אֲשֶׁ ר אִ ם ָ עָ שִׂ יתִ י אֵ ת אֲשֶׁ ר דִ בַּ רְ תִ י לָך ְ ּ ּ — בִּ שְׁ בִ ילְ ך , ָ דְ הַ יְנו מַ ה ּ ּ שֶׁ דִ בֶּ ר עִ ם הַ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת אֶ ת כָּ ל הַ מַ דְ רֵ גוֹ ת הַ קְ דוֹ שׁ וֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ יְזַכֵּ נו בְּ ּ ּ רַ חֲמָ יו הַ מְ רֻ בִּ ים . וְזֶהו ּ ) בראשית כח , : ( טז וַיִיקַ ץ יַעֲקֹב מִ שְׁ נָתוֹ וַיֹאמֶ ר ּ ּ ּ אָ כֵן יֵשׁ ה ' בַּ מָ קוֹ ם הַ זֶה וְ אָ נֹכִ י לֹא יָדָ עְ תִ י ּ ּ ּ , הַ יְנו ּ כְּ שֶׁ הֵ קִ יץ מִ שְׁ נָתוֹ וְ צַ עֲרוֹ שֶׁ הָ יָה לוֹ בְּ עֵת שֶׁ הִ תְ פַ שְׁ טו ּ ּ ּ ּ כְּ נֶגְדוֹ כָּ ל־כָּ ך ְ ּ , אָ ז אָ שָׁ ם ) מַ ר כח , ' : ( טז אָ כֵן יֵשׁ ה ' בַּ מָ קוֹ ם הַ זֶה וְ אָ נֹכִ י לֹא יָדָ עְ תִ י ּ ּ ּ ', כִּ י נִדְ מֶ ה לִ י כְּ אִ לו אֵ ין ּ ּ שָׁ ם ה ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ כִּ י הַ דִ מְ יוֹ נוֹ ת רָ צו לְ בַ לְ בֵּ ל אוֹ תִ י כְּ אִ לו ּ ּ ּ ּ אֵ ין שָׁ ם ה ' יִתְ בָּ רַ ך וְרָ צו לְ הַ פִ יל אוֹ תִ י חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ ְ , ּומַ ה גָּדְ לו חַ סְ דֵ י ה ּ ' אֲשֶׁ ר עֲזָרַ נִי עַד כּ ֹה לַעֲמֹד עַל עָמְ דִ י , עַד ּ שֶׁ נוֹ דַ ע לִ י כִּ י בֶּ אֱמֶ ת יֵשׁ ה ' בַּ מָ קוֹ ם הַ זֶה ּ ּ , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת לֹא הָ יָה נְפִ ילָה כְּ לָל , רַ ק שֶׁ הִ תְ פַ שְׁ טו כְּ נֶגְדִ י מֵ חֲמַ ת ּ ּ ּ ּ שֶׁ הָ יִיתִ י צָ רִ יך לַעֲלוֹ ת לְ מַ דְ רֵ גָה גָּ ְ בוֹ הַ יוֹ תֵ ר ולְ הִ תְ קָ רֵ ב ּ ּ

Segment 3
HE:
' לַה יִתְ בָּ רַ ך בְּ הִ תְ קָ רְ בות יוֹ תֵ ר ּ ְ . וְ עַל־כֵּן נָדַ ר יַעֲקֹב נֶדֶ ר לְ הַ קְ רִ יב קָ רְ בָּ נוֹ ת וְ לִ תֵ ן צְ דָ קָ ה ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בראשית כח , : ( כב וְ הָ אֶ בֶ ן הַ זֹאת אֲשֶׁ ר ּ שַׂ מְ תִ י מַ צֵבָ ה וְ כו ּ ּ ּ ' וְ כֹל אֲ שֶׁ ר תִ תֶ ן לִ י עַשֵׂ ּ ּ ּ ר אֲעַשְׂ רֶ נו ּ ּ ּ , ְ לָך כִּ י עִ קַ ר הַ כְ נָעַת הַ קְ לִ פוֹ ת שֶׁ בְּ כָ ל מַ דְ רֵ גָה הוא ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י צְ דָ קָ ה , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה נִתְ גַּלִ ין הַ גְּוָנִין וְ כו ּ ּ .' וְזֶהו ּ ) בראשית כט א , -: " (ב וַיִשָׂ א יַעֲקֹב רַ גְלָיו וַיֵלֶך ְ ּ ּ ּ אַ רְ צָ ה בְ נֵי קֶ דֶ ם . וַיַרְ א וְ הִ נֵ ּ ּ ה בְ אֵ ר בַּ שָׂ דֶ ה וְ כו ּ ּ ' וְ הָ אֶ בֶן גְּדֹלָה עַל פִ י הַ בְּ אֵ ר ּ " . 'ּ וְ כו ּ ּ וַיִשָׂ א יַעֲקֹב רַ גְלָיו , הַ יְנו ּ שֶׁ יַעֲקֹב נָשָׂ א אֶ ת רַ גְלָיו שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מַ דְ רֵ גָה ּ ּ הַ תַ חְ תוֹ נָה ּ ּ , וְעָלָה לַמַ דְ רֵ גָה הַ גָּבוֹ הַ בְּ כָ ל פַ עַם ּ ּ ּ . כִּ י עַל־יְדֵ י שֶׁ עָמַ ד בַּ נִסָּ יוֹ ן כָּ ל־כָּ ך וְ לֹא הִ נִיחַ לִ פֹל עַצְ מוֹ ּ ּ ּ ְ בְּ כָ ל מַ ה שֶׁ עָבַ ר עָ לָיו ּ , עַד שֶׁ זָכָ ה לְ הַ שִׂ יג הַ שָׂ גָה ּ ּ ּ ל"ּ הַ נַ שֶׁ הַ קְ לִ פוֹ ת וְ הַ דִ מְ יוֹ נוֹ ת מִ תְ פַ שְׁ טִ ין בְּ כָ ל דַ רְ גָּא וְ דַ רְ גָּא ּ ּ ּ ּ ּ ּ ', ּ וְ כו וְ שֶׁ הַ כְ נָעָתָ ם עַל־יְדֵ י הִ תְ גַּלות הַ גְּ ּ ּ וָנִין וְ כו ', ּ שֶׁ זֶהו ּ ּ בְּ חִ ינַת כָּ ל הַ שָׂ גַת הַחֲלוֹ ם שֶׁ רָ אָ ה אָ ז מַ רְ אֵ ה הַ סֻּלָם וְכו ּ ּ ּ ' וְ שֶׁ ה ' יִתְ בָּ רַ ך נִצָ ב עָ לָיו לְ שָׁ מְ רוֹ בְּ כָ ל דַ רְ גָּא וְ דַ רְ גָּא וְ כו ּ ּ ּ ְ ' , ל"ּ כַּ נַ ' אָ ז ּ ּ וַיִשָׂ א יַעֲקֹב רַ גְלָיו ', שֶׁ זָכָ ה לְ נַשֵׂ א ולְ הַ גְבִּ י ּ ּ ּ ּהַ ּתָ מִ יד בְּ חִ ינַת רַ גְלִ ין , הַ יְנו מַ דְ רֵ גוֹ ת הַ תַ חְ תוֹ נוֹ ת ּ ּ ּ , וְעָלָה בְּ כָ ל פַ עַם לְ מַ דְ רֵ גָה עֶלְ יוֹ נָה ּ , כִּ י מַ דְ רֵ גָה הַ תַ חְ תוֹ נָה נֶגֶד ּ ּ הַ גָּבוֹ הַ מִ מֶ נָה הִ יא בְּ חִ ינַת רַ גְלִ ין כַּ יָדועַ ּ ּ ּ ּ ּ . וְ אָ ז וַיֵלֶך אַ רְ צָ ה בְ נֵי קֶ דֶ ם ְ ּ , שֶׁ הָ לַך ְ לְ הוֹ דִ יעַ עִ נְיָן זֶה לְ כָ ל הַ חֲפֵ צִ ים לָשׁ וב לַה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ כְּ דֵ י שֶׁ יִתְ חַ זְקו בְּ כָ ל פַ עַם ּ ּ ּ ּ וְ לֹא יִפְ לו לְ עוֹ לָם ּ ּ . וְזֶהו אַ רְ צָ ה בְ נֵי קֶ דֶ ם ּ , ' בְּ נֵי קֶ דֶ ם ' הֵם בְּ חִ ינַת נְפָ שׁ וֹ ת הַ גְּבוֹ הוֹ ת בְּ שָׁ רְ שָׁ ן שֶׁ נָפְ לו לְ מַ ה שֶׁ נָפְ לו ּ ּ ּ ּ ּ , ִל בְ חִ ינַת אַ רְ צִ יות וְגַשְׁ מִ יות ּ ּ ּ ּ . כִּ י הֵ ם נִקְ רָ אִ ין בְּ נֵי קֶ דֶ ם מִ כַּ מָ ה טְ עָמִ ים ּ , כִּ י הֵ ם בְּ שָׁ רְ שָׁ ן נִקְ רָ אִ ין בְּ נֵי אֵ ל חָ י , בְּ חִ ינַת בָּ נִים אַ תֶ ם לַה ּ ' אֱלֹקֵ יכֶם , וְזֶהו בְּ חִ ינַת ּ ' בְּ נֵי קֶ דֶ ם ', כִּ י ה ' יִתְ בָּ רַ ך קַ דְ מוֹ ן לַכּ ֹל ְ כְּ , מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : מְ עֹנָה אֱלֹקֵ י קֶ דֶ ם , וכְ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ ּ " י שָׁ ם . גַּם הַ תוֹ רָ ה ּ נִקְ רֵ את ' קֶ דֶ ם ', כִּ י אוֹ רַ יְתָ א קָ דְ מָ ה לָעוֹ לָם , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) מִ שְׁ לֵי ח , כג (: מֵ רֹאשׁ מִ קַ דְ מֵ י אָ רֶ ץ ּ , הַ יְנו שֶׁ אֵ לו ּ ּ ּ ּ הַ נְפָ שׁ וֹ ת הֵם בְּ חִ ינַת בְּ נֵי ה ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ בְּ נֵי תוֹ רָ ה ּ . גַּם נַפְ שׁ וֹ תָ ם בְּ עַצְ מָ ם נִקְ רָ אִ ים ' קֶ דֶ ם ', כִּ י נַפְ שׁ וֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל קָ דְ מו לָעוֹ לָם ּ , כִּ י יִשְׂ רָ אֵ ל עָ לו בְּ מַ חֲשָׁ בָ ה תְ חִ לָה ּ ּ ּ . כִּ י בֶּ אֱמֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל וְ אוֹ רַ יְתָ א וְ קֻ דְ שָׁ א בְּ רִ יך הוא כּ ֹלָא חַ ד ּ ּ ְ . גַּם ' קֶ דֶ ם ' מְ רַ מֵ ז שֶׁ אֵ לו הַ נְפָ שׁ וֹ ת אֵ ינָם מֵ הַ דוֹ רוֹ ת הַ לָלו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ כְּ לָל , רַ ק מִ בְּ חִ ינַת שָׁ נִים קַ דְ מוֹ נִיוֹ ת ּ ) כַּ אֲשֶׁ ר הֵבַ נְתִ י ּ מִ שִׂ יחָ תוֹ הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ , ( הַ יְנו שֶׁ אֵ לו הַ נְפָ שׁ וֹ ת יְקָ רוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּוגְבוֹ הוֹ ת בְּ שָׁ רְ שָׁ ן מְ אֹד , אַ ך נָפְ לו לְ אַ רְ צִ יו ּ ּ ּ ְ ת וְגַשְׁ מִ יות ּ ּ , ּוצְ רִ יכִ ין לַהֲשִׁ יבָ ם לְ שָׁ רְ שָׁ ם . וְגַם בִּ שְׁ בִ יל זֶה נִקְ רָ אִ ים ' בְּ נֵי קֶ דֶ ם ', בְּ חִ ינַת : הֲשִׁ יבֵ נו ה ּ ' אֵ לֶיך וְ נָשׁ ובָ ה חַ דֵ שׁ ּ ּ ָ יָמֵ ינו כְּ קֶ דֶ ם ּ , כִּ י תְ שׁ ובָ ה קָ דְ מָ ה לָעוֹ לָם ּ ּ . הַ יְנו שֶׁ יַעֲקֹב ּ ּ שֶׁ הוא הַ צַ דִ יק הַ גָּדוֹ ּ ּ ּ ל הָ אֲמִ תִ י ּ , עַל־יְדֵ י שֶׁ כְּ בָ ר נָשָׂ א וְ הִ גְבִּ יהַ כָּ ל הַ מַ דְ רֵ גוֹ ת הַ תַ חְ תוֹ נוֹ ת ּ ּ ּ ּ , הָ לַך אַ רְ צָ ה בְ נֵי ְ קֶ דֶ ם לְ הַ חֲזִירָ ם בִּ תְ שׁ ובָ ה ּ . וַיַרְ א וְ הִ נֵה בְ אֵ ר בַּ שָׂ דֶ ה וְ כו ּ ּ ּ ּ ' וְ הָ אֶ בֶ ן גְּדֹלָה עַל פִ י ּ הַ בְּ אֵ ר , שֶׁ רָ אָ ה אֶ בֶ ן גְּדוֹ לָה עַל הַ בְּ אֵ ר מַ יִם חַ יִים שֶׁ הוא ּ ּ הַ דַ עַת וְ הַ שֵׂ כֶ ל הָ אֱמֶ ת הַ נִקְ רָ א ּ ּ ּ ' בְּ אֵ ר מַ יִם חַ יִים ּ ', כִּ י נִמְ שַׁ ך מֵ הַ מַ עְ יָן הַ יוֹ צֵ א מִ בֵּ ית ה ּ ּ ְ ', שֶׁ מֻנָח עָ לָיו אֶ בֶ ן ּ ּ גְּדוֹ לָה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה שֶׁ נִקְ רָ א לֵב הָ אֶ בֶן ּ ּ ּ כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ בַּ תוֹ רָ ה ּ ל"ּ הַ נַ עַל בָּ טַ ל הַ שָׁ מִ יר וְ כו ּ ּ ', ּ עַיֵן שָׁ ם ) לקוטי מוהר ן א " ', סימן .(ה" כ וְזֶהו ) ּ בראשית כט : (ב , וְ הִ נֵה שְׁ לשָׁ ה עֶדְ רֵ י צֹאן ּ רֹבְ צִ ים עָ לֶיהָ ' . שְׁ לשָׁ ה עֶדְ רֵ י צֹאן ' הֵ ם בְּ חִ ינַת שָׁ לֹשׁ בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל מַ דְ רֵ גוֹ ת שֶׁ יֵשׁ ּ , שֶׁ הֵם : גְּ דוֹ לִ ים וקְ טַ נִים ּ ּ ּובֵ ינוֹ נִים , וְ הֵ ם שָׁ לשׁ מַ דְ רֵ גוֹ ת , כְּ נֶגֶד שָׁ לשׁ בְּ חִ ינוֹ ת שֶׁ יֵשׁ בַּ שֵׂ כֶ ל ּ ּ , שֶׁ הֵם : שֵׂ כֶ ל בְּ כֹחַ , וְ שֵׂ כֶ ל בְּ פֹעַל , וְ שֵׂ כֶל ּ הַ נִקְ נֶה . כִּ י יֵשׁ שֶׁ שָׁ בְ רו קְ צָ ת לֵב הָ אֶ בֶ ן שֶׁ הוא הַ מְ דַ מֶ ה ּ ּ ּ ּ וְ עָ לו אֶ ל הַ שֵׂ כֶ ל ּ ּ , אֲ בָ ל הַ שֵׂ כֶ ל עֲדַ יִן בְּ כֹחַ ּ , וְזֶהו בְּ חִ ינַת ּ הַ קְ טַ נִים בְּ מַ עֲלָה שֶׁ לֹא הִ גִּיעו רַ ק לְ הַ שֵׂ כֶ ל בְּ כֹחַ וְ אֵ ינָם ּ ּ ּ ּ ּ מוֹ צִ יאִ ים אוֹ תוֹ אֶ ל הַ פֹעַל ּ , וְגַם זֶהו מֵ חֲמַ ת לֵב הָ אֶ בֶ ן ּ שֶׁ לֹא שָׁ בְ רו אוֹ תוֹ לְ גַמְ רֵ י ּ ּ . וְיֵשׁ שֶׁ כְּ בָ ר הוֹ צִ יאו הַ שֵׂ ּ ּ כֶל מִ כּ ֹחַ אֶ ל הַ פֹעַל ּ , אֲבָ ל עֲדַ יִן לֹא בָּ או לַשֵׂ כֶ ל הַ נִקְ נֶה ּ ּ ּ , וְגַם זֶהו מֵ חֲמַ ת הָ אֶ בֶ ן ּ , ל"ּ הַ נַ וְ הֵם בְּ חִ ינַת בֵּ ינוֹ נִים . וְיֵשׁ שֶׁ הִ גִּיעו גַּם לַשֵׂ כֶ ל הַ נִקְ נֶה ּ ּ ּ , אֲבָ ל עֲדַ יִן מֻנָח הָ אֶ בֶן ּ גְּדוֹ לָה לִ פְ נֵיהֶם עַל הַ בְּ אֵ ר בְּ כָ ל דַ רְ גָּא וְדַ רְ גָּא שֶׁ צְ רִ יכִ ין ּ ּ לַעֲלוֹ ת אֵ לֶיהָ . כִּ י בְּ כָ ל דַ רְ גָּא וְ דַ רְ גָּא יֵשׁ שָׁ ם דִ מְ יוֹ נוֹ ת ּ ּ אֵ לו שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת הָ אֶ בֶ ן גְּדוֹ לָה שֶׁ עַל פִ י הַ בְּ אֵ ר שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת הַ שֵׂ כֶ ל הַ יוֹ צֵ א מֵ הַמַ עְ יָן הַ יוֹ צֵ א מִ בֵּ ית ה ּ ּ ּ ּ ' .ל"ּ כַּ נַ ְו זֶהו ּ ) בראשית כט : (ב , כִּ י מִ ן הַ בְּ אֵ ר הַ הִ יא יַשְׁ קו ּ הָ עֲדָ רִ ים וְ הָ אֶ בֶ ן גְּדֹלָה עַל פִ י הַ בְּ אֵ ר ּ , שֶׁ כָּ ל עֶדְ רֵ י צֹאן קָ דָ שִׁ ים שֶׁ הֵם נַפְ שׁ וֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל הַ מִ תְ קָ רְ בִ ים לִ גְדוֹ לִ ים ּ ומַ נְהִ יגִים שֶׁ ל הַ דוֹ ר שֶׁ הֵם נִקְ רָ אִ ים רוֹ עִ ים ּ ּ , שֶׁ כֻּלָם ּ מַ שְׁ קִ ים אוֹ תָ ם הָ רוֹ עִ ים מֵ הַ בְּ אֵ ר הַ הִ יא הַ נִמְ שָׁ ך מֵ הַ מַ עְ יָן ּ ּ ְ ל"ּ הַ נַ הַ יוֹ צֵ א מִ בֵּ ית קָ דְ שֵׁ י קָ דָ שִׁ ים ּ , הַ יְנו מֵ הַ שֵׂ כֶ ל שֶׁ ל ּ ּ הַ צַ דִ יק הַ גָּדוֹ ל שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת יַעֲקֹב ּ ּ ּ , שֶׁ הוא כְּ בָ ר הִ גִּיעַ ּ עַד תַ כְ לִ ית מַ דְ רֵ גָה הָ עֶלְ יוֹ נָה ּ כִּ , י כְּ בָ ר פָ גַע בַּ מָ קוֹ ם וְ כו ּ ּ ּ ' שֶׁ הוא מְ קוֹ ם נְקֻ דַ ת הָ אֶ בֶ ן שְׁ תִ יָה שֶׁ הוא מְ קוֹ ם קָ דְ שֵׁ י ּ ּ ּ ּ הַ מַ עְ יָן יוֹ צֵ א קָ דָ שִׁ ים שֶׁ מִ שָׁ ם שׁ ֹרֶ שׁ ּ ּ ּ , לְ כָ ל שׁ ֹרֶ שׁ הַ שִׂ כְ לִ יוֹ ת שֶׁ מַ שִׂ יגִין כָּ ל הָ רוֹ עִ ים שֶׁ הֵם הַ מַ נְהִ יגִים ּ ּ ּ ּ ּ , לְ הַ שְׁ קוֹ ת אֶ ת הַ צֹאן ּ שֶׁ הֵם הַ נְפָ שׁ וֹ ת שֶׁ תַ חְ תָ ם ּ ּ ּ . כִּ י מִ זֶה ּ הַ מַ עְ יָן הַ יוֹ צֵ א מִ בֵּ ית ה ּ ּ ', מִ בֵּ ית קָ דְ שֵׁ י קָ דָ שִׁ ים , מִ תְ פַ שְׁ טִ ים וְ נִמְ שָׁ כִ ים מִ מֶ נו כַּ מָ ה בְּ אֵ רוֹ ת ונְחָ לִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ מַ עְ יָנוֹ ת ותְ הוֹ מוֹ ת יוֹ צְ אִ ים בַּ בִּ קְ עָ ה ובָ הָ ר ּ ּ , ּובְ כָ ל מָ קוֹ ם שֶׁ חוֹ פְ רִ ין , יְכוֹ לִ ין לִ מְ צֹא בְּ אֵ רוֹ ת ומַ עְ יָנוֹ ת ּ . כְּ מוֹ שֶׁ בְּ גַשְׁ מִ יות בְּ כָ ל מָ קוֹ ם שֶׁ חוֹ פְ רִ ין מוֹ צְ אִ ין מַ יִם ּ ּ , ְ כָּ ך יְכוֹ לִ ים לַחְ פֹר וְ לִ מְ צֹא בְּ אֵ רוֹ ת ומַ עְ יָנוֹ ת שֶׁ ל מֵ ימֵ י ּ ּ הַ דַ עַת בְּ כָ ל מָ קוֹ ם ובְ כָ ל דַ רְ גָּא ּ ּ ּ , רַ ק שֶׁ צְ רִ יכִ ין לַחְ פֹר ּ ּ וּ לְ בַ קֵ שׁ הַ רְ בֵּ ה ּ . וְ עַל־פִ י רֹב כְּ בָ ר הַ בְּ אֵ ר חָ פור ומוכָ ן ּ ּ ּ ּ לִ שְׁ אֹב מִ מֶ נו ּ ּ ּ , אֲבָ ל אֶ בֶ ן גְּ דוֹ לָה עַל פִ י הַ בְּ אֵ ר ּ , שֶׁ הֵ ם כְּ לַל כָּ ל הַ מְ נִיעוֹ ת וְהַ תַ אֲוֹ ת וְ הַ בִּ לְ בּ ולִ ים וְ כו ּ ּ ּ ּ ' ּ שֶׁ נִמְ שָׁ כִ ין ּ מִ לֵב הָ אֶ בֶ ן , מִ כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה וְ כו ּ ּ .' וְ נֶאֶ סְ פו שָׁ מָ ה כָ ל הָ עֲדָ רִ ים וְגָלְ לו אֶ ת הָ אֶ בֶ ן מֵ עַל פִ י ּ ּ ּ ּ הַ בְּ אֵ ר וְ הִ שְׁ קו אֶ ת הַ צֹאן וְ הֵ שִׁ יבו אֶ ת הָ אֶ בֶ ן עַל פִ י ּ ּ ּ ּ הַ בְּ אֵ ר לִ מְ קֹמָ ה , ּ ּ שֶׁ מֵ חֲמַ ת כּ ֹבֶ ד הָ אֶ בֶ ן גְּדוֹ לָה , צְ רִ יכִ ין

Segment 4
HE:
לְ הִ תְ אַ סֵּ ף כֻּלָם יַחַ ד ּ , וְגוֹ לְ לִ ין הָ אֶ בֶ ן רַ ק לְ פִ י שָׁ עָה לְ הַ שְׁ קוֹ ת אֶ ת הַ צֹאן ּ , וְ אַ חַ ר־כָּ ך מְ שִׁ יבִ ין הָ אֶ בֶן ְ לִ מְ קוֹ מָ ה , ּ זֶה בְּ חִ ינַת שֶׁ אֵ ין הַ נְפָ שׁ וֹ ת הַ מִ תְ קָ רְ בִ ין יְכוֹ לִ ין ּ ּ לְ קַ בֵּ ל שֵׂ כֶל וָדַ עַת כִּ י אִ ם בְּ עֵת שֶׁ הֵם אֵ צֶ ל הָ רוֹ עִ ים וְ הַ מַ נְהִ יגִים ּ , וְ אַ חַ ר־כָּ ך כְּ שֶׁ שָׁ בִ ים לְ ּ ְ בֵ יתָ ם אֵ ין לָהֶם שׁ ום ּ שֵׂ כֶ ל וְעֵצָ ה אֵ יך לְ הִ תְ חַ זֵק בַּ עֲבוֹ דַ ת ה ּ ְ ', כִּ י כְּ בָ ר הֵ שִׁ יבו ּ אֶ ת הָ אֶ בֶ ן עַל פִ י הַ בְּ אֵ ר לִ מְ קוֹ מָ ה ּ ּ . וְזֶהו ּ ) בראשית כט : (ד , ּ וַיֹאמֶ ר לָהֶם יַעֲקֹב אַ חַ י מֵ אַ יִן ּ אַ תֶ ם , וַיֹאמְ רו מֵ חָ רָ ן אֲנָחְ נו ּ ּ ּ , ּ שֶׁ שָׁ אַ ל אוֹ תָ ' : ם אַ חַ י — ' הֲלֹא אַ תֶ ם אַ חַ י בְּ שׁ ֹרֶ שׁ נַפְ שׁ וֹ תֵ יכֶם ּ , כִּ י אַ תֶ ם נִמְ שָׁ כִ ים ּ מִ מָ קוֹ ם גָּבוֹ הַ מְ אֹד ּ ּ , אַ ך עַתָ ה ּ ְ ' מֵ אַ יִן אַ תֶ ם ּ — ' לְ הֵיכָ ן נִשְׁ לַכְ תֶ ם ומֵ אַ יִן בָּ אתֶ ם עַ תָ ה ּ ּ ּ , וְ הֵ שִׁ יבו ּ ' מֵ חָ רָ ן אֲנָחְ נו ', ּ שֶׁ אָ נו מֵ חָ רָ ן ּ , בְּ חִ ינַת חֲרוֹ ן־אַ ף , שֶׁ הוא הַיֵצֶר־הָ רָ ע ּ ּ שֶׁ יְנִיקָ תוֹ מֵ חֲרוֹ ן־אַ ף וְ דִ ינִים שֶׁ הִ תְ גַּבֵּ ר עָ לֵינו וְהִ תְ גָּרָ ה ּ ּ ּ בָּ נו מְ אֹד . וַיֹאמֶ ר לָהֶם הַ יְדַ עְ תֶ ם אֶ ת לָבָ ן בֶּ ן נָחוֹ ר ּ ּ ) בראשית כט , ה( , ' לָבָ ן בֶּ ן נָחוֹ ר ' זֶה בְּ חִ ינַת כְּ לַל כָּ ל הָ רַ מָ אות ּ ּ וְ הָ עַרְ מו ּ מִ יות שֶׁ הַ בַּ עַל־דָ בָ ר מַ כְ נִיס בָּ עוֹ לָם ּ ּ ּ , ּומִ תְ לַבֵּשׁ אֶ ת עַצְ מוֹ בְּ מַ נְהִ יגִים וגְדוֹ לִ ים ּ , ּומַ כְ נִיס בְּ לִ בָּ ם לַחֲלֹק עַל הַ צַ דִ יק הַ גָּדוֹ ל הָ אֲמִ תִ י שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת יַעֲקֹב ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת שֶׁ בְּ כָ ל הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ , ְּב חִ ינַת תִ תֵ ן ּ ּ אֱמֶ ת לְ יַעֲקֹב . וְ עִ קַ ר כָּ ל הָ רַ מָ אות וְ הָ עַרְ מומִ יות שֶׁ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ בַּ עַל־דָ בָ ר הוא עַל־יְדֵ י כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה כְּ שֶׁ אֵ ין זוֹ כִ ין ּ ּ ּ לְ בָ רְ רוֹ כָּ רָ אוי ּ . כִּ י כָּ ל הַ טָ עותִ ים שֶׁ בָּ עוֹ לָם נִמְ שָׁ כִ ין ּ ּ מִ כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה ּ , כַּ נִרְ אֶ ה בְּ חו ּ ּ שׁ אֲפִ לו בִּ דְ בָ רִ ים גַּשְׁ מִ יִים ּ ּ ּ , שֶׁ כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה מַ טְ עֶה לִ פְ עָמִ ים אֶ ת הָ אָ דָ ם וְ סוֹ בֵ ר עַל ּ עֵץ שֶׁ הוא אֶ בֶ ן וְ כַ יוֹ צֵא ּ ּ , אֲבָ ל בִּ דְ בָ רִ ים גַּשְׁ מִ יִים יְכוֹ לִ ין ּ לְ בָ רֵ ר הַ שֶׁ קֶ ר וְ הַטָ עות מִ יָד עַל־יְדֵ י חושׁ הָ רְ אות ּ ּ ּ ּ ּ ּ , ְ אַ ך בִּ דְ בָ רִ ים הַ נוֹ גְעִ ים אֶ ל הַ שֵׂ כֶל קָ שֶׁ ה מְ אֹד לְ בָ רֵ ר הַ דָ בָ ר ּ ּ ּ וְ לַעֲמֹד עַל הָ אֱמֶ ת כְּ שֶׁ כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה מִ תְ פַ שֵׁ ט ומַ טְ עֶה ּ ּ ּ ּ אֶ ת בְּ נֵי אָ דָ ם לַהֲפֹך אֶ ת הָ אֱמֶ ת ְ , כִּ י מֵ רִ בּ וי הַ דִ מְ יוֹ נוֹ ת ּ ּ יֶשׁ לוֹ כּ ֹחַ לַהֲפֹך כָּ ל דָ בָ ר מֵ הֵפֶ ך אֶ ל הֵפֶ ך עַד שֶׁ ְ ְ ְ ּ ּקָ שֶׁ ה מְ אֹד לַעֲמֹד עָ לָיו , כִּ י אִ ם כְּ שֶׁ מְ קָ רְ בִ ין עַצְ מָ ן לְ צַ דִ יקֵ י ּ ּ אֱמֶ ת שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת יַעֲקֹב שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת ּ לַאֲמִ תוֹ . ּ אֲבָ ל הַ בַּ עַל־דָ בָ ר מִ תְ גָּרֶ ה עַל זֶה בְּ יוֹ תֵ ר ּ , ומַ נִיחַ אֶ ת ּ ּ עַצְ מוֹ לָאֹרֶ ך וְלָרֹחַ ב לְ הַ רְ בּ ְ וֹ ת מַ חֲלֹקֶ ת עַל צַ דִ יק כָּ זֶה ּ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת שֶׁ כְּ בָ ר שָׁ בַ ר וְ הִ כְ נִיעַ ובִ טֵ ל ּ ּ ּ ּ אֶ ת כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה לְ גַמְ רֵ י ּ . כִּ י הַ בַּ עַל־דָ בָ ר מְ סַ בֵּ ב ּ בְּ תַ חְ בּ ולוֹ תָ יו ומַ כְ נִיס בְּ לֵב בְּ נֵי אָ דָ ם שֶׁ יֹאמְ רו עָ לָיו ּ ּ ּ ּ הַ הֵפֶ ך מַ מָ שׁ ּ ְ , כְּ אִ לו הוא הֵפֶ ך הָ אֱמֶ ת מַ מָ שׁ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ְ ּ ּ ּ , ובוֹ דֶ ה עָלָיו כְּ זָבִ ים ומְ חַ פֶ ה עָ לָיו דְ בָ רִ ים אֲשֶׁ ר לֹא כֵן ּ ּ ּ ּ . וְ עִ קַ ר הִ תְ גָּרות הַ בַּ עַל־דָ בָ ר הוא בִּ גְדוֹ לִ ים כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ ּ ּ ּ ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ " ) ל סֻכָּ ה נב , ( הַ יְנו שֶׁ מִ תְ גָּרֶ ה בִּ גְ ּ ּ דוֹ לִ ים ומַ נְהִ יגִים שֶׁ ל הַ דוֹ ר שֶׁ יִטְ עו בּ וֹ וְיֹאמְ רו עָ לָיו מַ ה ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ יֹאמְ רו ּ ּ ּ , כְּ דֵ י לְ רַ חֵ ק יִשְׂ רָ אֵ ל מִ מֶ נו חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ ּ , מֵ חֲמַ ת שֶׁ אִ ם יִתְ קָ רְ בו אֵ לָיו וְ לִ דְ רָ כָ יו וְ לַעֲצוֹ תָ יו שֶׁ יוֹ דֵ עַ ּ ּ הַ קְ דוֹ שִׁ ים יְקָ רֵ ב כֻּלָם לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ךְ , עַל־כֵּן מַ רְ בֶּה מַ חֲלֹקֶ ת עָ לָיו , וְ הַ כּ ֹל עַל־יְדֵ י כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה שֶׁ מִ שָׁ ם כָּ ל ּ ּ ּ הָ רַ מָ אות וְ הַ טָ עותִ ים וְ הָ עַרְ מומִ יות שֶׁ בָּ עוֹ לָם ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת ' לָבָ ן בֶּ ן נָחוֹ ר ', כִּ י כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה נִקְ רָ א לָבָ ן ּ הָ אֲרַ מִ י ּ , עַל שֵׁ ם שֶׁ מִ שָׁ ּ ּ ם כָּ ל הָ רַ מָ אות וְ הַטָ עותִ ים ּ ּ ּ ּ שֶׁ בָּ עוֹ לָם . וְ עַל־כֵּן נִקְ רָ א ' לָבָ ן ', כִּ י דַ רְ כּ וֹ תָ מִ יד ּ ּ לְ הִ תְ לַבֵּ שׁ עַצְ מוֹ בְּ מִ צְ וֹ ת , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תַ ב אֲדוֹ נֵנו מוֹ רֵ נו ּ ּ וְרַ בֵּ נו זַ ) ל " ּ בְּ סִ ימָ ן א ( עַל מַ אֲמַ ר רַ בָּ ה בַּ ר בַּ ר חָ נָה : ומִ תְ חַ זֵי כִּ י ּ ּ צוצִ יתָ א דְ נורָ א חִ וָרָ א בְּ רֵ ישֵׁ ה וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ּ . ' כִּ י מַ כְ נִיס בַּ לֵב שֶׁ מִ צְ וָה גְּדוֹ לָה לַחֲלֹק עָ לָיו ּ ּ , כִּ י מְ הַ פֵ ך ּ ְ הָ אֱמֶ ת מֵ הֵפֶ ך אֶ ל הֵפֶ ך ְ ְ .ל"ּ כַּ נַ גַּם כִּ י הַ מֹחַ הַ קָ דוֹ שׁ שֶׁ ל הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ ּ לֹבֶ ן הָ עֶלְ יוֹ ן , בְּ חִ ינַ : ת בְּ אֵ ר מַ יִם חַ יִים וְ נוֹ זְלִ ים מִ ן לְ בָ נוֹ ן ּ , מִ ן לִ בּ ונָא דְ מֹחָ א ּ ּ , בְּ חִ ינַת : מִ סִּ טְ רָ א דִ ימִ ינָא מֹחָ א ּ חִ וָרָ א כְּ כַ סְ פָ א ּ ּ , כִּ י מֹחוֹ הַ קָ דוֹ שׁ הוא זָך וְ נָקִ י כְּ כֶ סֶ ף ְ ּ ּ ּ צָ רוף , וְ כָ ל הַ תוֹ רָ ה שֶׁ הוא מְ גַלֶה הוא אֱמֶ ת בָּ רור זָך ְ ּ ּ ּ ּ ּ וְ נָקִ י בְּ לִ י שׁ ום סִ יג ופְ סֹלֶת כְּ לָל ּ ּ , בְּ חִ ינַת : אִ מְ רוֹ ת ה ' אֲמָ רוֹ ת טְ הֹרוֹ ת כֶּ סֶ ף צָ רוף וְ כו ּ ּ ' ּ מְ זֻקָ ק שִׁ בְ עָ תָ יִם . ולְ עֻמַ ת זֶה ּ ּ , הַ כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה שֶׁ מַ טְ עֶה אֶ ת הָ אָ דָ ם נִקְ רָ א ּ ּ לָבָ ן הָ אֲרַ מִ י ּ , כִּ י מְ רַ מֶ ה ומַ טְ עֶה כָּ ל־כָּ ך אֶ ת בְּ נֵי אָ דָ ְ ּ ּ ם בְּ כַ מָ ה מִ ינֵי טָ עֻיוֹ ת ושְׁ קָ רִ ים ּ ּ ּ , עַד שֶׁ הַ שֶׁ קֶ ר בָּ רור אֶ צְ לָם ּ ּ כְּ אִ לו אֵ ין בּ וֹ שׁ ום סָ פֵ ק לִ נְטוֹ ת אֶ ל הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת לֹבֶ ן דִ קְ לִ פָ ה ּ ּ , בְּ חִ ינַת אַ רְ בַּ ע מַ רְ אוֹ ת נְגָעִ ים , שֶׁ כֻּלָם מַ רְ אֵ יהֶם תַ כְ לִ ית הַ לֹבֶ ן ּ ּ ּ . הַ יְנו כִּ ּ י כְּ שֶׁ מְ בָ רְ רִ ין ּ דָ בָ ר לַאֲמִ תוֹ הוא בְּ חִ ינַת שֶׁ מְ לַבְּ נִים הַ דָ בָ ר ומְ בָ רְ רִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ אוֹ תוֹ כַּ שִׂ מְ לָה ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) יְשַׁ עְ יָה ג ( ו , שִׂ מְ לָה לְ כָ ה ', ּ וְ כו וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל דְ בָ רִ ים הַ בְּ רורִ ין כַּ שִׂ מְ לָה ּ ּ ּ , וכְ מוֹ שֶׁ דָ רְ שׁ ו ּ ּ ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ' : ל" ּובִ לְ בֵ נִים ' — לִ בּ ון ּ הִ לְ כְ תָ א . אֲבָ ל הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א מִ תְ גָּרֶ ה לַהֲפֹך הָ אֱמֶ ת ְ עַל־יְדֵ י הַ טָ עותִ ים שֶׁ ל כּ ֹחַ הַמְ דַ מֶ ה ּ ּ ּ , עַד שֶׁ מַ לְ בִּ ין הַ שֶׁ קֶ ר ּ ּ כְּ אִ לו הוא בָּ רור ומְ לֻבָּ ן שֶׁ כָּ ך הוא הַ דָ בָ ר כְּ אִ לו אֵ ין ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ בּ וֹ שׁ ום צַ ד נְטִ יָה אֶ ל הַ הֵפֶ ך שֶׁ הוא הָ אֱמֶ ת ּ ּ ְ ּ , וְעַל־כֵּן נִקְ רָ א לָבָ ן הָ אֲרַ מִ י . ּ וְזֶה בְּ חִ ינַת לָבָ ן בֶּ ן ' נָחוֹ ר ', מֵ חֲמַ ת שֶׁ עַל־יָדוֹ כָּ ל הַ הִ תְ גָּרות וְהַ מַ חֲלֹקֶ ת שֶׁ חוֹ לְ קִ ין עַל הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת יַעֲקֹב ּ , בְּ חִ ינַת נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת שֶׁ בֵּ ין כָּ ל ּ הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת : בְּ נֵי אִ מִ י ּ ' נִחֲרו ' ּ בִ י שָׂ מונִי נוֹ טֵ רָ ה ּ אֶ ת הַ כְּ רָ מִ ים כַּ רְ מִ י שֶׁ לִ י לֹא נָטָ רְ תִ י ּ ּ ' . כְּ רָ מִ ים ' הֵם בְּ חִ ינַת מַ נְהִ יגִים כְּ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ " י שָׁ ם ' . בְּ נֵי אִ מִ י ' ּ ּפֵ רֵ שׁ רַ שִׁ : י" אַ נְשֵׁ י מִ צְ רַ יִם , הַ יְנו בְּ חִ ינַת כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה ּ ּ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת פַ רְ עֹה ומִ צְ רַ יִם ּ ּ ּ ) כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בַּ תוֹ רָ ה ּ ּ וַיְהִ י מִ קֵ ץ בְּ סִ ימָ ן נ ּ , ד" ּ עַיֵן שָׁ ם (. הַ יְנו שֶׁ בְּ נֵי אִ מִ י שֶׁ הֵם ּ ּ כּ ֹחוֹ ת הַ מְ דַ מֶ ה שֶׁ אֵ ינוֹ מְ בֹרָ ר ּ , הֵם נִחֲרו וְ נִ ּ תְ גָּרו בִ י ּ , הַ יְנו בִּ כְ נֶסֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ , עַד אֲשֶׁ ר ' שָׂ מונִי נוֹ טֵ רָ ה אֶ ת ּ הַ כְּ רָ מִ ים ', הֵם בְּ חִ ינַת מַ נְהִ יגִים אֲחֵ רִ ים שֶׁ אֵ ינָם יְכוֹ לִ ים לְ הוֹ עִ יל לִ י , ' כַּ רְ מִ י שֶׁ לִ י לֹא נָטָ רְ תִ י ּ ּ ', ' כַּ רְ מִ י שֶׁ לִ י ' ּ ּ הוא בְּ חִ ינַת הַ מַ נְהִ יג הָ אֱמֶ ת ּ , הַ יְנו הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ , וְעַל־כֵּן נִקְ רָ א כַּ רְ מִ י שֶׁ לִ י , ּ כִּ י הוא יוֹ דֵ עַ לַהֲלֹך נֶגֶד רוחוֹ שֶׁ ל כָּ ל ּ ּ ְ אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד , וְלִ תֵ ן עֵצָ ה וְ הִ תְ חַ זְקות וְ כו ּ ּ ּ ּ ' לְ כָ ל אֶ חָ ד

Segment 5
HE:
ֹמִ יִשְׂ רָ אֵ ל כָּ רָ אוי לו ּ ּ , וְ עַל־כֵּן נִקְ רָ א כַּ רְ מִ י שֶׁ לִ י ּ , כִּ י הוא ּ ַה מַ נְהִ יג שֶׁ לִ י ּ ּ , הַ יְנו שֶׁ ל כָּ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ בֶּ אֱמֶ ת , כִּ י רַ ק הוא יוֹ דֵ עַ לְ הַ נְהִ יג אוֹ תִ י ולְ הוֹ שִׁ יעַ לִ י ּ ּ בֶּ אֱמֶ ת , אֲבָ ל שְׁ אָ ר הַ מַ נְהִ יגִים הַ חוֹ לְ קִ ים עָ לָיו נִקְ רָ אִ ים ּ כְּ רָ מִ ים ומַ נְהִ יגִים אֲחֵ רִ ים וְ אֵ ינָם שֶׁ לִ י ּ ּ , כִּ י אַ ף־עַל־פִ י ּ שֶׁ יֵשׁ בָּ הֶם כַּ מָ ה שֶׁ הֵם צַ דִ יקִ ים וכְ שֵׁ רִ ים אֲבָ ל מֵ אַ חַ ר ּ ּ ּ ּ שֶׁ עֲדַ יִן לֹא שָׁ בְ רו הַ מְ דַ מֶ ה לְ גַמְ רֵ י וְ אֵ ינָם יְכוֹ לִ ים ּ ּ ּ לְ הוֹ שִׁ יעַ לִ י , עַל־כֵּן אֵ ינָם מַ נְהִ יגִים שֶׁ לִ י ּ , מֵ אַ חַ ר שֶׁ אֵ ינִי יָכוֹ ל לְ קַ בֵּ ל תוֹ עֶלֶת מֵ הֶם ּ . וְ עַ ל־כֵּן מְ בַ קֶ שֶׁ ת כְּ נֶסֶ ת ּ יִשְׂ רָ אֵ ל מֵ ה ' יִתְ בָּ רַ ך ' : ְ הַ גִּידָ ה לִ י שֶׁ אָ הֲבָ ה נַפְ שִׁ י אֵ יכָ ה ּ תִ רְ עֶה אֵ יכָ ה תַ רְ בִּ יץ בַּ צָ הֳרָ יִם וְ כו ּ ּ ּ ' ּ שַׁ לָמָ ה אֶ הְ יֶה כְּ עֹטְ יָה עַל עֶדְ רֵ י חֲבֵ רֶ יך ָ ', הַ יְנו שֶׁ כְּ נֶסֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ מְ בַ קֶ שֶׁ ת ומִ תְ חַ נֶנֶ ּ ּ ּ ת מֵ ה ' יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ יַגִּיד לָה וִיגַלֶה לָה ּ ּ ּ ּ ְ הָ אֱמֶ ת , אֵ יכָ ה תִ רְ עֶה אֵ יכָ ה תַ רְ בִּ יץ ּ , הַ יְנו אֵ יכָ ה וְ אֵ יפֹה ּ הוא הָ רוֹ עֶה אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל בֶּ אֱמֶ ת בְּ עֵת הַגָּלות הַ מַ ר הַזֶה ּ ּ ּ ּ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ' ּ בַּ צָ הֳרָ יִם ', כְּ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ " י שָׁ ם שֶׁ ּ הוא עֵת הַ חֹם שֶׁ רַ ע לְ הַ צֹאן ּ ) וְ עַיֵן מִ זֶה בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר ּ ּ (. ובִ שְׁ בִ יל זֶה נִקְ רָ א הַ כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה לָבָ ן בֶּ ן ּ ּ ' נָחוֹ ר ', בְּ חִ ינַת בְּ נֵי אִ מִ י ּ ' נִחֲרו ' ּ , בִ י מֵ חֲמַ ת שֶׁ כָּ ל הַ הִ תְ גָּרות לַחֲלֹק עַל ּ הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת הוא עַל־יְדֵ י כּ ֹחַ הַ מְ ּ ּ ּ דַ מֶ ה שֶׁ מַ טְ עֶה אֶ ת ּ ּ הָ אָ דָ ם עַד שֶׁ מְ הַ פֵ ך הָ אֱמֶ ת לְ שֶׁ קֶ ר וְ הַ שֶׁ קֶ ר לֶאֱמֶ ת ּ ּ ְ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : הוֹ י הָ אוֹ מְ רִ ים לָרַ ע טוֹ ב וְ לַטוֹ ב רָ ע ּ , שָׂ מִ ים אוֹ ר לַחֹשֶׁ ך וְ כו ּ ְ ' שָׂ מִ ים מָ תוֹ ק לְ מַ ר וְ כו .'ּ וְזֶהו שֶׁ שָׁ אַ ל אוֹ תָ ם ּ ּ : הַ יְדַ עְ תֶ ם אֶ ת לָבָ ּ ן בֶּ ן נָחוֹ ר , הַ יְנו ּ שֶׁ אָ מַ ר לָהֶם מֵ אַ חַ ר שֶׁ אֶ צְ לְ כֶם עֲדַ יִן מֻנָח הָ אֱבֶ ן גְּדוֹ לָה ּ עַל פִ י הַ בְּ אֵ ר ּ , עַל־כֵּן אֲנִי שׁ וֹ אֵ ל אֶ תְ כֶם ' הַ יְדַ עְ תֶ ם אֶ ת ּ לָבָ ן ' ' ּ וְ כו שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה ּ ּ , ל"ּ כַּ נַ הַ יְנו כִּ י ּ ּ בְּ וַדַ אי יֵשׁ לָכֶם יְדִ יעָ ה וְ אַ הֲבָ ה וְ הֶ כֵּרות עִ מוֹ ּ ּ , כִּ י יְדִ יעָה לְ שׁ וֹ ן אַ הֲבָ ה . וַיֹאמְ רו יָדָ עְ נו ּ ּ ּ , שֶׁ הוֹ דו לוֹ שֶׁ עֲדַ יִן לֹא ּ שָׁ בְ רו הַ מְ דַ מֶ ה וְ הֵם יוֹ דְ עָיו וְ אוֹ הֲבָ יו עֲדַ יִן ּ ּ . ּ וַיֹאמֶ ר הֲשָׁ לוֹ ם לוֹ ) בראשית כט , (ו , וַיֹאמְ רו שָׁ לוֹ ם ּ ּ , ּ שֶׁ שָׁ אַ ל אִ ם שָׁ לוֹ ם לִ בְ חִ ינַת הַ כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה ּ , הַ יְנו אִ ם יֵשׁ ּ שָׁ לוֹ ם לְ הַ מַ נְהִ יגִים שֶׁ לֹא שָׁ בְ רו עֲדַ יִן אֶ ת הַ מְ דַ מֶ ה אִ ם ּ ּ ּ ּ שָׁ לוֹ ם לָהֶם . וְ הֵ שִׁ יבו : ּ שָׁ לוֹ ם , כִּ י לָהֶם בְּ וַדַ אי יֵשׁ שָׁ לוֹ ם ּ , כִּ י אֵ ין עֲלֵיהֶם מַ חֲלֹקֶ ת כִּ י אֵ ין הַ בַּ עַל־דָ בָ ר מִ תְ ּ גָּרֶ ה לְ הַ רְ בּ וֹ ת עֲלֵיהֶם מַ חֲלֹקֶ ת מֵ אַ חַ ר שֶׁ אֵ ין בָּ הֶ ם כּ ֹחַ לַעְ זֹר לְ יִשְׂ רָ אֵ ל לְ הַ חֲזִירָ ם לְ מוטָ ב ּ , כִּ י הוא מִ תְ גָּרֶ ה רַ ק ּ לְ הַ רְ בּ וֹ ת מַ חֲלֹקֶ ת עַל הַצַ דִ יק הָ אֱמֶ ת בְּ חִ ינַת יַעֲקֹב ּ ּ שֶׁ הוא יָכוֹ ל לְ הוֹ כִ יחַ אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ולְ הַ חֲזִירָ ם לְ ּ ּ ּ מוטָ ב , וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ : ל" הַ אי צורְ בָ א מֵ רַ בָּ נָן ּ דִ מְ רַ חֲמֵ י לֵה וְ כו ּ ּ ּ ' מִ שׁ ום דְ לֹא מוֹ כַ ח לְ הו וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ . ' נִמְ צָ א , שֶׁ אֵ לו שֶׁ אֵ ין מוֹ עִ ילִ ים לְ יִשְׂ רָ אֵ ל לָהֶם יֵשׁ שָׁ לוֹ ם ּ ּ . וְזֶהו שָׁ ם ) ּ כט : (ו , וַיֹאמְ רו שָׁ לוֹ ם וְ הִ נֵה ּ ּ ּ רָ חֵ ל בִּ תוֹ בָּ אָ ה ּ עִ ם הַ צֹאן ּ , ' רָ חֵ ל ' הִ יא הַ תוֹ רָ ה ּ ) כְּ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ אֲדוֹ נֵנו ּ ּ מוֹ רֵ נו וְרַ בֵּ נו זַ ּ ּ " ל בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר ) בְּ סִ ימָ ן יב (( ּומִ י שֶׁ אֵ ין הַ מְ דַ מֶ ה שֶׁ לוֹ מְ בֹרָ ר כָּ רָ אוי ּ ּ ּ , אֲזַי גַּם חִ דושֵׁ י הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ שֶׁ לוֹ הֵם מִ שָׁ ם מִ בְּ חִ י ּ ּ נַת הַ מְ דַ מֶ ה שֶׁ אֵ ינוֹ מְ בֹרָ ר ּ , שֶׁ מְ דַ מֶ ה מִ לְ תָ א לְ מִ לְ תָ א ּ ּ ּ ּ , וְ הוא מַ נְהִ יג אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ בְּ הַ תוֹ רָ ה שֶׁ לוֹ ּ ּ , אֲבָ ל הַ תוֹ רָ ה שֶׁ לוֹ אֵ ינָה יְכוֹ לָה לַעְ זֹר ּ ּ ּ לָהֶם כְּ לָל וְהַ לְ וַאי שֶׁ לֹא תְ קַ לְ קֵ ל לָהֶם ּ ּ , ְ אַ ך הָ עוֹ לָם טוֹ עִ ים וְ סוֹ בְ רִ ים שֶׁ ּיְכוֹ לִ ים לְ הַ נְהִ יג וְ לִ רְ עוֹ ת צֹאן קָ דָ שִׁ ים בְּ הַ תוֹ רָ ה שֶׁ לָהֶם ּ ּ . וְזֶהו ' : ּ וַיֹאמְ רו שָׁ לוֹ ם וְ הִ נֵה רָ חֵ ל בִּ תוֹ ּ ּ ּ ּ בָּ אָ ה עִ ם הַ צֹאן ּ ', שֶׁ אָ מְ רו שֶׁ אֵ לו הַ מַ נְהִ יגִים שֶׁ הֵם ּ ּ ּ ּ מִ סִּ טְ רָ א דְ לָבָ ן שֶׁ עֲדַ יִן לֹא בֵּ רְ רו הַ מְ דַ מֶ ה יֵשׁ לָהֶם ּ ּ ּ שָׁ לוֹ ם גָּדוֹ ל , ל"ּ כַּ נַ וְ הֵם גְּדוֹ לִ ים בָּ עוֹ לָם , ּומַ נְהִ יגִים וְרוֹ עִ ים אֶ ת צֹאן קָ דָ שִׁ ים בְּ הַ תוֹ רָ ה שֶׁ לָהֶם ּ ּ . וְזֶהו : ּ וְ הִ נֵה ּ רָ חֵ ל בִּ תוֹ בָּ אָ ה עִ ם הַ צֹאן ּ ּ , הַ יְנו שֶׁ הַ תוֹ רָ ה שֶׁ נִמְ שֶׁ כֶת ּ ּ ּ מִ כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה שֶׁ הִ יא רָ חֵ ל בִּ תוֹ שֶׁ ל לָ ּ ּ , בָ ן שֶׁ הִ יא הַ תוֹ רָ ה ּ שֶׁ ל אֵ לו הַ מַ נְהִ יגִים ּ ּ ּ , ל"ּ כַּ נַ בָּ אָ ה עִ ם הַ צֹאן ּ , שֶׁ הוֹ לֶכֶת עִ ם צֹאן קָ דָ שִׁ ים וְרוֹ עָ ה אוֹ תָ ם , כִּ י הֵ ם גְּדוֹ לִ ים בָּ עוֹ לָם , וְ שָׁ לוֹ ם לָהֶם , וְ תוֹ רָ תָ ם מַ נְהֶגֶת וְרוֹ עָה עֶדְ רֵ י צֹאן קָ דָ שִׁ ים . וַיֹאמֶ ר הֵן עוֹ ד הַ יוֹ ּ ּ ם גָּדוֹ ל לֹא עֵת הֵ אָ סֵ ף הַ מִ קְ נֶה וְ כו ּ ּ ' ) בראשית כט , (ז , וְ אִ יתָ א שֶׁ זֶה מְ רַ מֵ ז עַל אֲרִ יכַ ת ּ ּ הַ גָּלות שֶׁ עוֹ ד הַ יוֹ ם וְ הַ זְמַ ן שֶׁ ל הַ גָּלות גָּדוֹ ל ּ ּ ּ ּ , כִּ י הַ גָּלות ּ יִתְ אָ רֵ ך , ְ הַ יְנו שֶׁ יַעֲקֹב אָ מַ ר לָהֶם שֶׁ עַל־יְדֵ י תוֹ רָ ה כָּ זֹאת ּ ּ ּ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ קָ רֵ ב אֶ ת הַ גְּאֻ לָה ּ , וְזֶהו ' : ּ הֵן עוֹ ד הַ יוֹ ם ּ גָּדוֹ ל ', שֶׁ בְּ הֶ כְ רֵ חַ שֶׁ הַגָּלות יִתְ אָ רֵ ך חַ ס וְשָׁ לוֹ ם ְ ּ , ' לֹא עֵת הֵ אָ סֵ ף הַ מִ קְ נֶה ּ ', שֶׁ עֲדַ יִן אֵ ין עֵת לֶאֱסֹף ולְ קַ בֵּ ץ הַ מִ קְ נֶה ּ ּ , צֹאן קָ דָ שִׁ ים , דְ הַ יְנו נַפְ שׁ וֹ ת בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ לַהֲשִׁ יבָ ם לִ נְוֵיהֶם עַל־יְדֵ י תוֹ רָ ה כָּ זֹאת שֶׁ אֵ ין בָּ ה כּ ֹחַ לְ תַ קֵ ן אֶ ת ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל לַהֲשִׁ יבָ ם לַאֲבִ יהֶם שֶׁ בַּ שָׁ מַ יִם ּ . הַ שְׁ קו הַ צֹאן ולְ כו רְ עו ּ ּ ּ ּ ּ שָׁ ם ) כט , (ז , זֶה בְּ חִ ינַת : אִ ם לֹא תֵ דְ עִ י לָך הַ יָפָ ה בַּ נָשִׁ ים צְ אִ י לָך בְּ עִ קְ בֵ ְ ְ ּ ּ י הַ צֹאן ורְ עִ י אֶ ת ּ ּ גְּדִ יֹתַ יִך עַל מִ שְׁ כְּ נוֹ ת הָ רֹעִ ים ְ ּ , עַיֵן בְּ פֵ רושׁ רַ שִׁ ּ ּ " י שָׁ ם , הַ יְנו שֶׁ כָּ ל זְמַ ן שֶׁ אֵ ין יוֹ דְ עִ ין הָ אֱמֶ ת הַ בָּ רור לְ מִ י ּ ּ לְ הִ תְ קָ רֵ ב , צְ רִ יכִ ין לְ עֵת עַתָ ה לְ הִ תְ קָ רֵ ב לְ אֵ לו ּ ּ ּ ּ הַ מַ נְהִ יגִים , כִּ י בְּ רֻ בָּ ם יֵשׁ טוֹ ב הַ רְ בֵּ ה , וְגַם בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ ּ שֶׁ לָהֶם יֵשׁ טוֹ ב הַ רְ בֵּ ה , רַ ק שֶׁ יֵשׁ בָּ הֶם אֲחִ יזַת הַ מְ דַ מֶ ה ּ ּ , עַל־כֵּן כָּ ל זְמַ ן שֶׁ אֵ ין יוֹ דְ עִ ין מֵ הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת שֶׁ שָׁ בַ ר ּ ּ ּ הַ מְ דַ מֶ ה לְ גַמְ רֵ י ּ , צְ רִ יכִ ין לְ הִ תְ קָ רֵ ב לָהֶם בִּ בְ חִ ינַת אִ ם לֹא תֵ דְ עִ י וְ כו ּ' צְ אִ י לָך וְ כו ּ ְ ' ורְ עִ י אֶ ת גְּדִ יֹתַ יִך עַל ְ ּ ּ מִ שְׁ כְּ נוֹ ת הָ רֹעִ ים . וְזֶהו ' : ּ הַ שְׁ קו הַ צֹאן ולְ כו רְ עו ּ ּ ּ ּ ּ ', הַ יְנו ּ שֶׁ אָ מַ ר לָהֶם שֶׁ הַ גְּאֻ לָה אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ קָ רֵ ב עַל־יְדֵ י תוֹ רָ ה ּ ּ כָּ זֹאת , אַ ך אַ ף־עַל־פִ י־כֵ ן הַ שְׁ קו הַ צֹאן ולְ כו רְ עו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ , מֵ אַ חַ ר שֶׁ אֵ ין יוֹ דְ עִ ין עֲדַ יִן מִ נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת וְ ּ ּ .ל"ּ כַ נַ וַיֹאמְ רו לֹא נוכַ ל עַד אֲשֶׁ ר יֵאָ סְ פו כָּ ל הָ עֲדָ רִ ים וְגָלְ לו ּ ּ ּ ּ ּ אֶ ת הָ אֶ בֶ ן וְ כו ּ' ) בראשית כט , (ח , שֶׁ הֵ שִׁ יבו לוֹ וְ אָ מְ רו ּ ּ שֶׁ גַּם זֶה לֹא נוכַ ל עַד אֲשֶׁ ר יֵאָ סְ פו כָּ ל הָ עֲדָ רִ ים ּ ּ וְ כו ', ּ הַ יְנו שֶׁ גַּם הַ תוֹ רָ ה וְהַ נְהָ גָה הַ זֹאת אֵ ין אָ נו יְכוֹ לִ ין כִּ י אִ ם ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י שֶׁ מִ תְ אַ סְּ פִ ים יַחַ ד כָּ ל הָ עֲדָ רִ ים ּ , כִּ י בְּ עֵת הָ אֲסִ יפָ ה וְ הַ קִ בּ וץ שֶׁ מִ תְ קַ בְּ צִ ין הַ רְ בֵּ ה מִ יִשְׂ רָ אֵ ל אֵ צֶל ּ ּ ּ ּ כַּ מָ ה גְּדוֹ לִ ים ומַ נְהִ יגִים ּ ּ , ' אָ ז הֵן אֵ ל כַּ בִּ יר לֹא יִמְ אָ ס ', וִיכוֹ לִ ין לְ הַ מְ שִׁ יך לְ פִ י שָׁ עָ ה אֵ יזֶה מֵ ימֵ י הַ תוֹ רָ ה ּ ְ לְ הַ שְׁ קוֹ ת הַ צֹאן קָ דָ שִׁ ים ּ , אַ ך אַ חַ ר־כָּ ך וְ הֵ שִׁ יבו אֶ ת ּ ְ ְ הָ אֶ בֶ ן עַל פִ י הַ בְּ אֵ ר לִ מְ קוֹ מָ ה ּ ּ , שֶׁ חוֹ זֵר הַ יֵצֶר־הָ רָ ע ּ

Segment 6
HE:
ֹלִ מְ קוֹ מו , וְ כַ מְ בֹאָ ר בַּ מִ דְ רָ ּ שׁ עַל הַ פָ סוק זֶה וְ נֶאֶ סְ פו שָׁ ם ּ ּ ּ כָ ל הָ עֲדָ רִ ים — זֶה הַ צִ בּ ור וְ כו ּ ּ ּ ', וְ הֵ שִׁ יבו אֶ ת הָ אֶ בֶ ן ּ — שֶׁ כֵּיוָן שֶׁ הֵם יוֹ צְ אִ ים לָהֶם , יֵצֶר־הָ רָ ע חוֹ זֵר לִ מְ קוֹ מוֹ . עוֹ דֶ נו מְ דַ בֵּ ר עִ מָ ם וְרָ חֵ ל בָּ אָ ה עִ ם הַ צֹאן ּ ּ ּ ּ ) בראשית כט , (ט , שֶׁ בְּ תוֹ ך שֶׁ דִ ּ ְ בֶּ ר עִ מָ ם ּ , בְּ תוֹ ך כָּ ך רָ אָ ה וְ הִ סְ תַ כֵּל ּ ְ ְ עַל הַ טוֹ ב הַ צָ פון בְּ דִ בְ רֵ יהֶם ּ ּ ּ , דְ הַ יְנו הַ תוֹ רָ ה שֶׁ נָפְ לָה ּ ּ ּ ּ אֶ צְ לָם , וְזֶהו ' : ּ וְרָ חֵ ל בָּ אָ ה עִ ם הַ צֹאן ּ ', שֶׁ רָ אָ ה אֶ ת הַ תוֹ רָ ה שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת רָ חֵ ל שֶׁ בָּ אָ ה עִ ם הַ צֹאן קָ דָ שִׁ ים ּ ּ ּומַ נְהֶגֶ ת אוֹ תָ ם , כִּ י הַ צַ דִ יק בְּ חִ ינַת יַעֲקֹב יָכוֹ ל לִ מְ צֹא ּ ּ תוֹ רָ ה בְּ תוֹ ך כָּ ל הַ דִ בּ ורִ ים שֶׁ מְ דַ בֵּ ר עִ ם הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ ְ ּ . וְזֶהו שָׁ ם ) ּ כט : (ט , וְרָ חֵ ל בָּ אָ ה עִ ם הַ צֹאן אֲשֶׁ ר לְ אָ בִ יהָ ּ ' כִּ י רֹעָ ה הִ יא . ' כִּ י בֶּ אֱמֶ ת הַ תוֹ רָ ה שֶׁ מֻנַחַ ת בַּ גָּלות בַּ ּ ּ ּ ּ כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה ּ , הַ תוֹ רָ ה בְּ עַצְ מָ ה קְ דוֹ שָׁ ה וטְ הוֹ רָ ה מְ אֹד ּ ּ ּ ' וְ ה , יִתְ בָּ רַ ך חוֹ מֵ ל עַל עַמוֹ ּ ְ , וְ כָ ל זְמַ ן שֶׁ אֵ ין זוֹ כִ ין לִ מְ צֹא נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת שֶׁ הוא מַ נְהִ יג הָ אֲמִ תִ י אֲזַי הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ בְּ עַצְ מָ ה מַ נְהֶגֶת אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ . וְזֶהו : ּ וְרָ חֵ ל בָּ אָ ה עִ ם ּ הַ צֹאן אֲשֶׁ ר לְ אָ בִ יהָ כִּ י רֹעָ ה הִ יא , ' הִ יא ' ּדַ יְקָ א , שֶׁ הִ יא בְּ עַצְ מָ ה , ּ שֶׁ הִ יא רָ חֵ ל , שֶׁ הִ יא הַ תוֹ רָ ה ּ , הִ יא דַ יְקָ א רוֹ עָה ּ ומַ נְהֶגֶת אֶ ת הַ צֹאן אֲשֶׁ ר לְ אָ בִ יהָ ּ ּ , שֶׁ הֵם הַ נְפָ שׁ וֹ ת ּ הַ מִ תְ קָ רְ בִ ים לַמַ נְהִ יגִים ּ ּ ל"ּ הַ נַ שֶׁ יֵשׁ ּ בָּ הֶם אֲחִ יזַת לָבָ ן בְּ חִ ינַת כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה שֶׁ אֵ ין בָּ הֶ ם כּ ֹחַ לְ הַ נְהִ יג אֶ ת ּ יִשְׂ רָ אֵ ל . רַ ק ה ' יִתְ בָּ רַ ך חוֹ מֵ ל עַל עַמוֹ שֶׁ הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ְ בְּ עַצְ מָ ה בְּ חִ ינַת רָ חֵ ל בִּ תוֹ מַ נְהֶגֶת אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל לְ פִ י ּ ּ שָׁ עָ ה , עַד אֲשֶׁ ר ה ' יִתְ בָּ רַ ך מְ סַ בֵּ ְ ב סִ בּ וֹ ת לְ טוֹ בָ ה שֶׁ הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת בְּ חִ ינַת יַעֲקֹב נוֹ תֵ ן עֵינוֹ עַל זֶה וְעוֹ שֶׂ ה ּ ּ כַּ מָ ה תַ חְ בּ ולוֹ ת ומוֹ סֵ ר נַפְ שׁ וֹ עַד שֶׁ מוֹ צִ יא ומַ עֲלֶה אֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ תוֹ רָ ה בְּ חִ ינַת רָ חֵ ל מִ תוֹ ך בֵּ ית לָבָ ן ְ ּ ּ , מִ תוֹ ך הַ כּ ֹחַ ְ ּ הַ מְ דַ מֶ ה ּ , וְ הוא מִ תְ יַחֵ ד ּ ומִ תְ חַ בֵּ ר עִ ם הַ תוֹ רָ ה הַ זֹאת עַד ּ ּ ּ שֶׁ מְ תַ קֵ ן כָּ ל הָ עוֹ לָם עַל־יָדָ ה ּ ּ ּ , כִּ י הוא מְ בָ רֵ ר אֶ ת ּ הַ תוֹ רָ ה הַ זֹאת ומַ עֲלֶה אוֹ תָ ה לְ שָׁ רְ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ּ , ומְ חַ דֵ שׁ עַל־יְדֵ י ּ ּ זֶה חִ דושִׁ ים נִפְ לָאִ ים שֶׁ הֵם עֵצוֹ ת אֲמִ תִ יוֹ ת לְ הַ נְהִ יג אֶ ת ּ ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל , ִּכ י רַ ק הוא יָכוֹ ל לָגֹל אֶ ת הָ אֶ בֶ ן מֵ עַל פִ י ּ ּ הַ בְּ אֵ ר בְּ נָקֵ ל בִּ בְ חִ ינַת : וַיָגֶל אֶ ת הָ אֶ בֶ ן מֵ עַל פִ י הַ בְּ אֵ ר ּ ּ — כְּ מִ י שֶׁ מַ עֲבִ יר פְ קָ ק מֵ עַל הַ צְ לוֹ חִ ית ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ .ל" ּ וְזֶה כְּ לַל כָּ ל הַ פָ רָ שָׁ ה שֶׁ מְ דַ בֶּ רֶ ת אַ חַ ר־ ּ ּ כָּ ך אֵ יך לָקַ ח ְ ְ וְ הוֹ צִ יא יַעֲקֹב אֶ ת רָ חֵ ל וְ לֵאָ ה מִ בֵּ ית לָבָ ן וְ הוֹ לִ יד מֵ הֶם כָּ ל שְׁ נֵים־עָ שָׂ ר שִׁ בְ טֵ י יָ־ה ּ , הַ יְנו שֶׁ יַעֲקֹב בְּ חִ ינַת ּ ּ הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת בֵּ רֵ ר אֶ ת כָּ ל הַ תוֹ רָ ה שֶׁ נִקְ רֵ את אֵ שֶׁ ת ּ ּ ּ ּ חַ יִל , בְּ חִ ינַת רָ חֵ ל וְ לֵאָ ה , בֵּ רֵ ר הַ כּ ֹל מִ בֵּ ית לָבָ ן מֵ אֲחִ יזַת הַ מְ דַ מֶ ה ּ , וְ עַל־יְדֵ י זֶה הוֹ לִ יד שִׁ בְ טֵ י יָ־ה , ּ כִּ י עִ קַ ר קִ יום יִשְׂ רָ אֵ ל עַל־יְדֵ י זֶה ּ ּ ּ , וְ עַל־יְדֵ י זֶה הוֹ צִ יא כָּ ל ּ הַ צֹאן מִ בֵּ ית לָבָ ן שֶׁ הֵם עֶדְ רֵ י צֹאן קָ דָ שִׁ ים , כִּ י הוֹ צִ יא כֻּלָם מִ גָּלות הַ מְ דַ מֶ ה וֶהֱ ּ ּ ּ שִׁ יבָ ם אֶ ל הָ אֱמֶ ת , כִּ י יַעֲקֹב בְּ חִ ינַת עֶצֶם הָ אֱמֶ ת , בְּ חִ ינַת תִ תֵ ן אֱמֶ ת לְ יַעֲקֹב ּ ּ : ... וְ יַעֲקֹב עָ שָׂ ה כַּ מָ ה תַ חְ בּ ולוֹ ת לָזֶה בְּ כַ מָ ה דְ רָ כִ ים עַד ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ הִ מְ שִׁ יך בְּ חִ ינַת הִ תְ גַּלות הַ גְּוָנִין עַל עֶדְ רֵ י צֹאן ּ ּ ְ קָ דָ שִׁ ים שֶׁ לוֹ כְּ דֵ ּ י לְ הַ כְ נִיעַ מֵ הֶם הַ מְ דַ מֶ ה וְ לַהֲבִ יאָ ם אֶ ל ּ הַ שִׂ כְ לִ יות ּ ּ ּ . ל"ּ הַ נַ וְזֶה ) בראשית ל , : ( לז ּ ּ וַיִקַ ח לוֹ יַעֲקֹב מַ קַ ל לִ בְ נֶה לַח וְ לוז וְ עַרְ מוֹ ן וַיְפַ צֵ ל בָּ הֵן וְ כו ּ ּ ּ ּ ' מַ חְ שׂ ֹף הַ לָבָ ן אֲשֶׁ ר עַל הַ מַ קְ לוֹ ת ּ ּ , וְ אִ יתָ א שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת סוֹ ד ּ ּ הַ תְ פִ לִ ין שֶׁ הֵם כְּ לַל הַ תוֹ רָ ה שֶׁ הֻקְ שָׁ ה כֻּלָה לִ תְ פִ לִ ין ּ ּ ּ ּ ּ ּ כְּ לַל הַ מֹחִ ין ּ , הַ יְנו שֶׁ יַעֲקֹב בְּ חִ ינַת הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא נְקֻ דַ ת ּ ּ הָ אֱמֶ ת , הִ מְ שִׁ יך בְּ חָ כְ מָ ה נִפְ לָאָ ה כָּ ל הַ מֹחִ ין הַ קְ דוֹ שִׁ ים ּ ּ ְ בִּ דְ רָ כִ ים נִפְ לָאִ ים וְ נוֹ רָ אִ ים מְ אֹד מְ אֹד עַד שֶׁ הִ כְ נִיס הַ חָ כְ מָ ה וְ הַ שֵׂ כֶ ל הָ אֱמֶ ת בְּ תוֹ ך הַ מֹחִ ין שֶׁ ל כְּ לַל ּ ְ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל , שֶׁ יִכְ נֹס הַ חָ כְ מָ ה וְ הַ שֵׂ כֶ ל הָ אֱמֶ ת בְּ תוֹ כָ ם ּ ּ הֵיטֵ ב , שֶׁ יָבִ ינו הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ ּ ּ ּ , עַד שֶׁ לֹא יִהְ יֶה כּ ֹחַ ּ לְ שׁ ום הַ טְ עָ אָ ה שֶׁ ל הַ כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה ּ ּ בְּ חִ ינַת לָבָ ן לְ הַ עֲבִ ירָ ם מִ זֶה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ . וְזֶהו ּ ) בראשית ל , : ( לח וַיַצֵג אֶ ת הַ מַ קְ לוֹ ת אֲשֶׁ ר פִ צֵל ּ ּ ּ ּ ּ בָּ רְ הָ טִ ים בְּ שִׁ קֲתוֹ ת הַ מָ יִם וְ כו ּ ּ ' . ' בָּ רְ הָ טִ ים ', הֵ ם רְ הִ יטֵ י מֹחִ ין , כְּ מוֹ שֶׁ אִ יתָ א בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ , הַ יְנו שֶׁ יַעֲקֹב הִ צִ ּ ּ ּ יג וְ תָ חַ ב אֶ ת הַ מַ קְ לוֹ ת ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת חִ דושֵׁ י הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ שֶׁ חִ דֵ שׁ וְגִלָה בְּ שֵׂ כֶל אֱמֶ ת וְ נִפְ לָא וְ נוֹ רָ א כָּ זֶה ּ ּ , ּ הִ צִ יג וְ תָ חַ ב אוֹ תָ ם בָּ רְ הָ טִ ים , בְּ תוֹ ך רְ הִ יטֵ י מֹחִ ין שֶׁ ל ְ תַ לְ מִ ידָ יו הַ מִ תְ קָ רְ בִ ים אֵ לָיו ּ ּ . וְזֶהו וַיַצֵג ּ ּ ּ , ' וַ ּ ּ יַצֵג ' ּדַ יְקָ א , שֶׁ הִ צִ יג וְ תָ חַ ב חִ דושִׁ ים שֶׁ לוֹ הָ אֲמִ תִ יִים בָּ רְ הָ טִ ים בְּ תוֹ ך ְ ּ ּ ּ ּ ּ ּ רְ הִ יטֵ י מֹחִ ין שֶׁ לָהֶם שֶׁ יִהְ יו תְ חובִ ים בָּ הֶ ם בְּ עֹמֶ ק גָּדוֹ ל ּ ּ ּ ּ ּ עַד שֶׁ לֹא יִהְ יֶה כּ ֹחַ לְ שׁ ום טָ עות שֶׁ ל הַ מְ דַ מֶ ה לְ הַ עֲבִ ירָ ם ּ ּ ּ ּ מֵ הֶם חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם . כִּ י כְּ בָ ר הֵ ם מְ בִ ינִים הָ אֱמֶ ת הֵיטֵ ב . וְזֶהו ּ ' בָּ רְ הָ טִ ים בְּ שִׁ קֲתוֹ ת הַ מָ יִם ּ ', בִּ רְ הִ יטֵ י מֹחִ ין בְּ מָ קוֹ ם שֶׁ שׁ וֹ תִ ין מֵ ימֵ י הַ תוֹ רָ ה וְ הַ דַ עַת ּ ּ ּ , שָׁ ם הִ צִ יג אֶ ת הַ מַ קְ לוֹ ת ּ ּ הַ נִפְ לָאִ ים שֶׁ לוֹ שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת הַ שִׂ כְ לִ יוֹ ת הָ אֲמִ תִ יִ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ים שֶׁ לוֹ ּ שֶׁ מְ כַ וְ נִין אֶ ת הָ אָ דָ ם בְּ כָ ל עֵת לְ דֶ רֶ ך הַ יָשָׁ ר כְּ מוֹ הַ מַ קֵ ל ּ ּ ּ ּ ְ ּ שֶׁ מְ כַ וֵן אֶ ת הָ עֲדָ רִ ים אֶ ל הַ דֶ רֶ ך הַ יָשָׁ ר ּ ְ ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן נִקְ רֵ את הַ הַ נְהָ גָה וְ הַ מֶ מְ שָׁ לָה בְּ שֵׁ ם מַ טֶ ה ומַ קֵ ל ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) יְחֶ זְקֵ אל יט ( ּ מַ טֵ ה עֹז שֵׁ בֶ ט לִ מְ שׁ ֹל וְ כֵן בְּ כַ מָ ה פְ סוקִ ים ּ ּ ּ . וְזֶהו שָׁ ם ) ּ ל , : ( לח אֲשֶׁ ר תָ בֹאן◌ָ הַ צֹאן לִ שְׁ תוֹ ת לְ נֹכַח ּ ּ ּ הַ צֹאן וַיֵחַ מְ נָה בְּ בֹאָ ן לִ שְׁ תוֹ ת ּ ּ ּ , כְּ דֵ י כְּ שֶׁ יָבוֹ או שְׁ אָ ר ּ ּ הַ צֹאן קָ דָ שִׁ ים לִ שְׁ תוֹ ת מִ מֵ ימֵ י הַ תוֹ רָ ה וְ הַ דַ עַת לְ נֹכַח ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ צֹא ן קָ דָ שִׁ ים שֶׁ שָׁ תו כְּ בָ ר שֶׁ זָכו כְּ בָ ר לְ הַ כִּ יר הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ לַאֲמִ תוֹ ּ , ' וַיֵחַ מְ נָה בְּ בֹאָ ן לִ שְׁ תוֹ ת ּ ּ ', שֶׁ יְחַ מְ מו עַצְ מָ ם ּ ּ ּ בַּ חֲמִ ימות וְ הִ תְ לַהֲבות דִ קְ דֻ שָׁ ה בְּ רִ שְׁ פֵ י אֵ שׁ שַׁ לְ הֶבֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ יָ־ה לַעֲבֹד ה ' יִתְ בָּ רַ ך ולְ הִ תְ פַ לֵל בַּ חֲ ּ ּ ְ ּ מִ ימות וְ הִ תְ לַהֲבות ּ ּ וְ לֹא יֵלְ כו עִ מוֹ בְּ קֶ רִ י חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת קְ רִ ירות ּ שֶׁ נִמְ שָׁ ך מִ סִּ טְ רָ א דַ עֲמָ לֵק שֶׁ הוא סִ טְ רָ א דְ לָבָ ן ּ ּ ּ ְ ּ , ּ שֶׁ נֶאֱמַ ר : בּ וֹ אֲשֶׁ ר קָ רְ ך בַּ דֶ רֶ ך ְ ָ ּ . כִּ י כָּ ל מִ י שֶׁ אֵ ינוֹ יוֹ דֵ עַ מִ נְקֻ דַ ת ּ ּ הָ אֱמֶ ת ל"ּ הַ נַ אֲפִ לו מִ י שֶׁ הוא אִ ישׁ כָּ שֵׁ ר וְ עוֹ בֵ ד ה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ומִ תְ פַ לֵל וְ עוֹ סֵ ק בַּ תוֹ רָ ה אֲבָ ל כָּ ל עֲבוֹ דָ תוֹ הוא ּ ּ ּ ּ ּ ְ בִּ קְ רִ ירות בְּ לִ י שׁ ום חִ יות וְ הִ תְ לַהֲבות וַחֲמִ ימות ּ ּ ּ ּ ּ ּ דִ קְ דֻ שָׁ ה וְ אֵ ין לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך שַׁ עֲשׁ ועִ ים מֵ עֲבוֹ דָ ה כָּ זֹאת ּ ְ , כִּ י הוא בִּ בְ חִ ינַת שֵׁ נָה ּ ) כַּמְ בֹאָ ר בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ ּפָ תַ ח רַ בִּ י שִׁ מְ עוֹ ן בְּ סִ ימָ ן ס (. ' אֲבָ ל יַעֲקֹב בְּ חִ ינַת נְקֻ דַ ת ּ הָ אֱמֶ ת הִ מְ שִׁ יך תוֹ רָ ה ּ ְ , בְּ חִ ינַת מַ קְ לוֹ ת , לְ הַ נְהִ יג הָ עוֹ לָם בְּ שִׂ כְ לִ יוֹ ת נִפְ לָאִ ים כְּ אִ לו עַ ד אֲשֶׁ ר הִ ּ ּ ּ צִ יג וְ תָ חַ ב הַ שֵׂ כֶל ּ ּ

Segment 7
HE:
הָ אֲמִ תִ י בְּ תוֹ ך רְ הִ יטֵ י מֹחִ ין שֶׁ ל הַ מִ תְ קָ רְ בִ ין אֵ לָיו ּ ְ ּ , עַד שֶׁ כָּ ל הַ צֹאן קָ דָ שִׁ ים שֶׁ יָבוֹ או לִ שְׁ תוֹ ת מִ מֵ ימֵ י הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ לְ נֹכַ ח הַ צֹאן הַ קָ דוֹ שׁ שֶׁ לוֹ ּ ּ ּ , יִתְ חַ מְ מו עַצְ מָ ן בַּ חֲמִ ימות ּ ּ ּ דִ קְ דֻ שָׁ ה לַעֲבֹד ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ולְ הִ תְ פַ לֵל בַּ חֲמִ ימות ּ ּ ּ ּ ְ וְ הִ תְ לַהֲבות דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ , כִּ י עִ קַ ר חֲמִ ימות דִ קְ דֻ שָׁ ה עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ ּ תְ נועַת הַ שֵׂ כֶל הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ) כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ הַ תוֹ רָ ה עַתִ יקָ א ּ ּ ּ בְּ סִ ימָ ן כא (. וְזֶהו ּ ) בראשית ל , : ( מא וְ הָ יָה בְּ כָ ל יַחֵ ם הַ צֹאן ּ ַה מְ קֻ שָׁ רוֹ ת ּ . ּופֵ רֵ שׁ רַ שִׁ : י" הַ בְּ כוֹ רוֹ ת , וְ שָׂ ם יַעֲקֹב אֶ ת הַ מַ קְ לוֹ ת וְכו ּ ּ ', ובְ הַ עֲטִ יף הַ צֹאן לֹא יָשִׂ ים וְ כו ּ ּ ּ ' ּופֵ רֵ שׁ " רַ שִׁ י לְ שׁ וֹ ן אִ חור וְ כו ּ ּ ', זֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ אָ מַ ר אֲדוֹ נֵנו ּ ּ מוֹ רֵ נו וְרַ בֵּ נו שֶׁ הַ נְעָרִ ים בְּ קַ ל לְ הָ שִׁ יב ּ ּ ּ אוֹ תָ ם מֵ הַ זְקֵ נִים ּ ) ּ חַ יֵי מוֹ הֲרַ " ן סִ ימָ ן תקמד , ( כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ סֵ פֶ ר הָ א ּ ב " ) סֵ פֶ ר הַ מִ דוֹ ת תְ שׁ ובָ ה חֵ לֶק ב ּ ּ ּ ּ ' - (. 'ד וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב עַל ּ ּ פָ סוק ּ ּ : ּתָ עִ יתִ י כְּ שֶׂ ה אֹבֵ ד ) בְּ סִ ימָ ן רו , ( הַ יְנו שֶׁ יַעֲקֹב שָׂ ם ּ ּ כָּ ל מְ גַמָ תוֹ לְ קָ רֵ ב בְּ נֵ ּ י הַ נְעורִ ים לְ הוֹ צִ יאָ ם מִ בְּ חִ ינַת לָבָ ן ּ ּ מֵ הַ כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה ּ , כִּ י עֲדַ יִן הֵם רַ כִּ ים בְּ שָׁ נִים וְ לֹא נִשְׁ תָ רֵ שׁ אֶ צְ לָם הַ סְּ בָ רוֹ ת שֶׁ ל טָ עות הַ מְ דַ מֶ ה ּ ּ ּ . אֲבָ ל הַ זְקֵ נִים שֶׁ כְּ בָ ר נִשְׁ תָ רְ שׁ ו בְּ טָ עותָ ם שֶׁ ל הַ מְ דַ מֶ ה קָ שֶׁ ה ּ ּ ּ ּ ּ לַהֲשִׁ יבָ ם עַתָ ה אֶ ל נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת עַד יְרַ חֲמו עֲלֵיהֶ ם מִ ן ּ ּ ּ ּ הַ שָׁ מַ יִם . וְ כֵן כָּ ל הַ פָ רָ שָׁ ה סוֹ בֵ ב וְהוֹ לֵך עַל קֹטֶ ב זֶה עַל הַ מִ לְ חָ מָ ה ּ ּ ְ שֶׁ בֵּ ין נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת בְּ חִ ינַת יַעֲקֹב ּ , לְ בֵ ין כּ ֹחַ הַמְ דַ מֶ ה ּ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת לָבָ ן הָ אֲרַ מִ י בֶּ ן נָחוֹ ר ּ ּ . ל"ּ כַּ נַ וְ כָ ל ּ הַ מִ לְ חָ מָ ה וְ הָ עֲבוֹ דָ ה וְ הַ יְגִיעָה שֶׁ ל יַעֲקֹב הַ כּ ֹל בִּ שְׁ בִ יל הַ בָּ נִים וְ הַ צֹאן שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת בָּ נִים וְ תַ לְ מִ ידִ ים ּ , כִּ י עִ ם יַעֲקֹב בְּ עַצְ מוֹ לֹא הָ יָה לְ לָבָ ן שׁ ום עֵסֶ ק ומְ רִ יבָ ה ּ ּ , כַּ מובָ ן ּ ּ ּ בַּ פָ רָ שָׁ ה , כִּ י יַעֲקֹב בְּ עַצְ מוֹ כְּ בָ ר שִׁ בֵּ ר הַ מְ דַ מֶ ה בְּ חִ ינַת ּ לָבָ ן לְ גַמְ רֵ י וְ נָקִ י מִ מֶ נו לְ גַמְ רֵ י וְיָדוֹ מְ סֻלֶקֶ ת מִ מֶ נו וְ אֵ ין ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ לוֹ שׁ ום עֵסֶ ק בּ וֹ ּ , רַ ק יַעֲקֹב מָ סַ ר נַפְ שׁ וֹ בִּ יגִיעוֹ ת קָ שׁ וֹ ת וטְ רָ חוֹ ת וְ תַ חְ בּ ולוֹ ת כָּ אֵ לֶה הַ כּ ֹל בִּ שְׁ בִ יל הַ צֹאן ּ ּ ּ ּ וְ הַ בָּ נִים , הַ יְנו לְ הוֹ צִ יא בָּ נָיו וְ תַ לְ מִ ידָ יו מִ בְּ חִ ינַת בֵּ ית ּ לָבָ ן , מִ בְּ חִ ינַת הַ מְ דַ מֶ ה ּ . ומֵ חֲמַ ת שֶׁ הַ מִ לְ חָ מָ ה גְּדוֹ לָה וַחֲזָקָ ה מְ אֹד מְ אֹד ּ ּ , כִּ י הוא ּ מִ תְ גַּבֵּ ר ומִ תְ פַ שֵׁ ט ומִ שְׁ תַ טֵ חַ מְ אֹד בְּ כָ ל דַ רְ גָּא וְדַ רְ גָּא ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , וְ כָ ל מַ ה שֶׁ מְ נַצְ חִ ין אוֹ תוֹ מְ עַט מִ תְ פַ שֵׁ ט ומִ שְׁ תַ טֵ חַ יוֹ תֵ ר ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְיוֹ תֵ ר , וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ : ל" כָּ ל הַ גָּדוֹ ל מֵ חֲבֵ רוֹ יִצְ רוֹ גָּדוֹ ל מִ מֶ נו ּ ּ ּ , עַל־כֵּן הֻכְ רַ ח יַעֲקֹב לִ בְ רֹחַ מִ מֶ נו ּ ּ ּ בְּ הֵחָ בֵ א עִ ם רָ חֵ ל וְ לֵאָ ה , שֶׁ הֵם כְּ לַל הַ תוֹ רָ ה ּ , וְ עִ ם כָּ ל הַ בָּ נִים וְ הַ צֹאן ּ ) בראשית לא , .( כא וְ לָבָ ן רָ דַ ף אַ חֲרֵ יהֶם ובִ קֵ שׁ לַעֲקֹר אֶ ת הַ כּ ֹל חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : אֲרַ מִ י אֹבֵ ד אָ בִ י ּ , כִּ י עֲדַ יִן לֹא הִ כְ נִיעו ּ אוֹ תוֹ כָּ רָ אוי לולֵי ה ּ ּ ' שֶׁ הָ יָה לָנו וְ כו ּ ּ ' בְּ חִ ינַת : ּ לולֵי אֱלֹקֵ י אָ בִ י אַ בְ רָ הָ ם ופַ חַ ד יִצְ חָ ק הָ יָה לִ י אֶ ת עָ נְיִי וְ אֶ ת יְגִיעַ ּ ּ כַּ פַ י רָ אָ ה אֱלֹקִ ים , הַ יְנו שֶׁ הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת יַעֲקֹב , אוֹ מֵ ר לְ לָבָ ן שֶׁ בְּ וַדַ אי לְ פִ י גֹּדֶ ל רְ דִ יפָ תוֹ ּ וְ הִ תְ גַּבְּ רותוֹ עַל בָּ נָיו וְ צֹאנוֹ בְּ וַ ּ ּדַ אי לֹא הָ יָה בְּ אֶ פְ שָׁ רִ י לַעֲמֹד נֶגְדְ ך לולֵי אֱלֹקֵ י אָ בִ י וְ כו ּ ּ ּ ָ . ' הַ יְנו שֶׁ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ בְּ עַצְ מוֹ מֻכְ רָ ח , כִּ בְ יָכוֹ ל , לְ הַ כְ נִיס עַצְ מוֹ בָּ זֶה לַעְ זֹר לְ יִשְׂ רָ אֵ ל הַ מִ תְ קָ רְ בִ ים לְ הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת לְ הַ צִ ילָם מִ כָּ ל ּ ּ ּ ּ הָ רְ דִ יפוֹ ת שֶׁ ל לָבָ ן הָ אֲרַ מִ י ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" אִ לְ מָ לֵא הַ קָ דוֹ שׁ בָּ רוך הוא עוֹ זְרוֹ וְ כו ּ ּ ּ ְ ּ ' ּ שֶׁ נֶאֱמַ ר ' ה : לֹא יַעַזְבֶ נו בְּ יָדוֹ ּ ּ . וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ : ּ לולֵי ה ' עֶזְרָ תָ ה לִ י כִּ מְ עַט ּ שָׁ כְ נָה דומָ ה נַפְ שִׁ י ּ , ' ּ דומָ ה ' זֶה בְּ חִ ינַת כּ ֹ חַ הַ מְ דַ מֶ ה ּ שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הִ נָצֵל מִ מֶ נו לְ גֹדֶ ל הִ תְ פַ שְׁ טותוֹ בְּ כָ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ דַ רְ גָּא לולֵי ה ּ ּ ' עֶזְרָ תָ ה לִ י . ּ וְזֶהו ּ ) בראשית לא , : ( מב אֶ ת עָ נְיִי וְ אֶ ת יְגִיעַ כַּ פַ י רָ אָ ה ּ אֱלֹקִ ים וְ כו ', ּ הַ יְנו שֶׁ הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת אוֹ מֵ ר שֶׁ ה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ רָ אָ ה אֶ ת עָנְיוֹ וְ אֶ ת יְגִיעַ כַּ פָ יו ּ , כִּ י הוא בְּ עַצְ מוֹ יָגַע ּ וְטָ רַ ח הַ רְ בֵּ ה מְ אֹד בִּ שְׁ בִ יל הַ צֹאן הַ זֶה לְ הוֹ צִ יאָ ם ּ ּ מֵ הַ מְ דַ מֶ ה לְ הַ עֲלוֹ תָ ם אֶ ל הַ שֵׂ כֶ ל לְ קָ רְ בָ ם לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך . ְ וְ עַל־כֵּן אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ הֵם לֹא נִצְ חו הַ מִ לְ חָ מָ ה ּ ּ ּ ּ כָּ רָ אוי עַד ּ שֶׁ עֲדַ יִן יֵשׁ כּ ֹחַ לְ לָבָ ן בְּ חִ ינַת הַ מְ דַ מֶ ה לִ רְ דֹף אַ חֲרֵ יהֶם ּ ּ ולְ הַ שִׂ יגָם ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך חָ מַ ל עַל הַ יְגִיעוֹ ת ְ וְ הַ טְ רָ חוֹ ת וְ הַ מְ סִ ירַ ת נֶפֶ שׁ שֶׁ ל הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת שֶׁ מָ סַ ר ּ ּ ּ ּ ּ נַפְ שׁ וֹ מְ אֹד בִּ שְׁ בִ יל כָּ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד . וְ עַל־יְדֵ י זֶה ה ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ עַצְ מוֹ לוֹ חֵ ם עִ ם לָבָ ן ומְ גָרְ שׁ וֹ מִ צֹאן יַעֲקֹב ּ ּ ְ בְּ חִ ינַת אֶ ת עָ נְיִי וְ אֶ ת יְגִיעַ כַּ פַ י רָ אָ ה אֱלֹקִ ים וַיוֹ כַ ח ּ ּ אָ מֶ שׁ . וְזֶה שֶׁ אָ מַ ר יַעֲקֹב לְ לָבָ ן ) בראשית לא , : ( לו מַ ה פִ שְׁ עִ י ּ ומַ ה חַ טָ אתִ י ּ ּ כִּ י דָ לַקְ תָ אַ חֲרָ י ּ , הַ יְנו שֶׁ יַעֲקֹב הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ ּ הָ אֱמֶ ת מֵ רִ יב עִ ם לָבָ ן הָ אֲרַ מִ י וְ אוֹ מֵ ר לוֹ ּ : מַ ה פִ שְׁ עִ י ּ ומַ ה חַ טָ אתִ י ּ ּ , הַ יְנו אֵ יזֶה חֵ טְ א ופֶ שַׁ ע מָ צָ אתָ בִּ י בְּ עַצְ מִ י ּ ּ אֲשֶׁ ר אַ תָ ה רוֹ דֵ ף אוֹ תִ י ּ , הֲלֹא אֵ ין לְ ך שׁ ום כּ ֹחַ וְ קִ טְ רו ּ ּ ָ ג עָ לַי , כִּ י תְ הִ לָה לָאֵ ל אֲנִי זַך וְ נָקִ י וְ צַ ח לְ גַמְ רֵ י מִ כָּ ל חֵ טְ א ְ ּ ּ וָפֶ שַׁ ע , כִּ י אֵ ין לִ י שׁ ום הִ סְ תַ כְּ לות בְּ זֶה הָ עוֹ לָם כְּ לָל ּ ּ ּ אֲפִ לו כְּ הֶרֶ ף עַיִן וְ כו ּ ּ ּ ' ', ּ וְ כו כִּ י מִ שַׁ שְׁ תָ אֶ ת כָּ ל כֵּ לַי מַ ה ּ ּ מָ צָ אתָ מִ כָּ ל כְּ לֵי בֵ יתֶ ך ָ ּ , כִּ י אֵ ין בִּ י שׁ ום אֲחִ יזָה ונְגִיעָה ּ ּ מִ מְ ך ּ ָ , כִּ י אֲנִי נָקִ י מֵ הַ מְ דַ מֶ ה לְ גַמְ רֵ י לְ גַמְ רֵ י ּ . שִׂ ים כּ ֹה נֶגֶד אַ חַ י וְ אַ חֶ יך וְיוֹ כִ יחו בֵּ ין שְׁ נֵינו ּ ּ ָ ) בראשית לא , , ( לז הַ יְנו שֶׁ אָ מַ ר שֶׁ הוא מְ רֻ צֶ ה לַעֲמֹד לְ דִ ין לִ פְ נֵי ּ ּ ּ כָּ ל מִ י שֶׁ יִרְ צֶ ה ּ , הֵן לִ פְ נֵי אֶ חָ יו שֶׁ ל יַעֲקֹב הֵן לִ פְ נֵי אֶ חָ יו שֶׁ ל לָבָ ן , הַ יְנו הֵן לִ פְ נֵי אוֹ תָ ן שֶׁ הֵם מִ סִּ טְ רָ א דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ , הֵן לִ פְ נֵי אוֹ תָ ן שֶׁ הֵם מִ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א מִ סִּ טְ רָ א דְ לָבָ ן ּ , כִּ י לִ פְ נֵי כֻּלָם יִצְ דַ ק בַּ דִ ין ּ ּ ּ , כִּ י כֻּלָם לֹא יוכְ לו ּ ּ ּ לִ מְ צֹא בּ וֹ שׁ ום שֶׁ מֶ ץ וְ שׁ ום צַ ד אֲחִ יזָה מִ שׁ ום רֵ יחַ שֶׁ ל אֵ יזֶה תַ אֲוָה ּ ּ ּ ּ ּ ומִ דָ ה שֶׁ בָּ עוֹ לָם הַ נִמְ שֶׁ כֶ ת מִ כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה ּ ּ ּ ּ , כִּ י אֲנִי נָקִ י ְ וְזַך וְ צַ ח לְ גַמְ רֵ י , אַ ף גַּם הָ יו לִ י יְגִיעוֹ ת וטְ רָ חוֹ ת גְּדוֹ לוֹ ת ּ ּ בַּ עֲבוֹ דַ ת ה ' יִתְ בָּ רַ ך ְ בִּ שְׁ בִ יל כְּ לַל יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ חִ ינַת : הָ יִיתִ י בַ יוֹ ם אֲכָ לַנִי חֹרֶ ב וְ קֶ רַ ח בַּ לָיְלָה ּ ּ . שֶׁ יָגַעְ תִ י ּ ּ וְטָ רַ חְ תִ י הַ רְ בֵּ ה בְּ הִ תְ בּ וֹ דְ דות וְ תוֹ רָ ה ותְ פִ לָה בַּ יוֹ ם ּ ּ ּ ּ ּ ובַ לַיְלָה בְּ תוֹ ך שָׂ דוֹ ת וִיעָרִ ים בְּ תוֹ ך חֹרֶ ב וַחֲמִ ימות ּ ּ ְ ְ ּ גָּדוֹ ל ו ּ בְ עֵת הַ קֹר וְ הַ קֶ רַ ח בַּ לַיְלָה ּ ּ ּ , שֶׁ גַּם אָ ז הָ לַך בַּ דֶ רֶ ך ְ ְ ּ יְחִ ידִ י בְּ הִ תְ בּ וֹ דְ דות וְיָגַעְ תִ י וְטָ רַ חְ תִ י בִּ יגִיעוֹ ת גְּדוֹ לוֹ ת ּ ּ ּ מְ אֹד בַּ עֲבוֹ דַ ת ה ' וַתִ דַ ד שְׁ נָתִ י מֵ עֵינָי ּ ּ , הַ כּ ֹל בִּ שְׁ בִ יל ה ' יִתְ בָּ רַ ך בִּ שְׁ בִ יל לְ קָ רֵ ב אֵ לָיו נַפְ ְ שׁ וֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל , עַל־כֵּן

Segment 8
HE:
אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ הַ נְפָ שׁ וֹ ת הַמִ תְ קָ רְ בִ ין עֲדַ יִן לֹא נִצְ חו ּ ּ ּ ּ ּ הַ מִ לְ חָ מָ ה אֵ ין לְ ך כּ ֹחַ לַעֲשׂ וֹ ת לָהֶם מְ אומָ ה ּ ָ ּ , כִּ י כּ ֹחִ י וְ כֹחַ אֲבוֹ תַ י הַ צַ דִ יקִ ים הָ אֲמִ תִ יִים יָגֵן עֲלֵיהֶם לְ הַ צִ ילָם ּ ּ ּ ּ ּ מִ מְ ך ּ ָ , כִּ י ה ' יִתְ בָּ ְ רַ ך בְּ עַצְ מוֹ יַעֲמֹד בְּ עֶזְרִ י עַד שֶׁ אֶ גְמֹר עִ מָ הֶם מַ ה שֶׁ הִ תְ חַ לְ תִ י לְ קָ רְ בָ ם כֻּלָם לַה ּ ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך . ְ עַד שֶׁ יִצְ מַ ח מֵ הֶם הִ תְ גַּלות הָ אֱמֶ ת לְ כָ ל בָּ אֵ י עוֹ לָם ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : אֱמֶ ת מֵ אֶ רֶ ץ תִ צְ מָ ח וְ כו ּ ּ ', מֵ אוֹ תָ ן שֶׁ מֻנָחִ ים עַ ּ ּ ד הָ אָ רֶ ץ , מֵ הֶם דַ יְקָ א יִצְ מַ ח הָ אֱמֶ ת לְ כָ ל בָּ אֵ י עוֹ לָם ּ , כִּ י שְׂ פַ ת אֱמֶ ת תִ כּ וֹ ן לָעַד וְ קֻ שְׁ טָ א קָ אֵ י ּ ) :( קד

Segment 9
HE:
וַיִפְ גַע בַּ מָ קוֹ ם וַיָלֶן שָׁ ם ּ ּ ּ ּ

Segment 10
HE:
) בראשית (א"י , ח" כ וְ זֶה בְּ חִ ינַת וַיִפְ גַּע בַּ מָ קוֹ ם וַיָלֶן שָׁ ם כִּ י בָ א הַ שֶׁ מֶ שׁ ּ ּ ּ ּ . ִּכ י בְּ אַ בְ רָ הָ ם כְּ תִ יב : וַיַרְ א אֶ ת הַ מָ קוֹ ם מֵ רָ חֹק ּ ּ . ּובְ יַעֲקֹב כְּ תִ יב : וַיִפְ גַּע בַּ מָ קוֹ ם ּ ּ . כִּ י הוא זָכָ ה יוֹ תֵ ר ּ , בַּ מָ קוֹ ם כִּ י זָכָ ה לִ פְ גֹּעַ מַ מָ שׁ ּ ּ ) וְ כַ מובָ א בַּ זֹהַ ר ּ ּ ּ ּ הַ קָ דוֹ שׁ ( אַ ך אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן יָדַ ע שֶׁ עֲדַ יִן הַ מָ קוֹ ם ּ ּ ְ רָ חוֹ ק מְ אֹד עַ ד עֵ ת קֵ ץ . וְ עַ ל־כֵּ ן : ּ וַיָלֶן שָׁ ם , שֶׁ מְ רַ מֵ ז ּ ּ עַ ל צָ רוֹ ת חֶ שְׁ כַ ת הַ גָּלות ּ , כַּ מובָ א ּ ּ . כִּ י בָ א הַ שֶׁ מֶ שׁ ּ שֶׁ שָׁ קְ עָ ה שֶׁ לֹא בְּ עוֹ נָתָ ה ּ ּ ּ . זֶהו בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ עוֹ בֵ ר עַל ּ ּ כָּ ל אֶ חָ ד שֶׁ לִ פְ עָ מִ ים בְּ חֶ מְ לַת ה ּ ' נִפְ תָ ח לוֹ אוֹ ר גָּדוֹ ּ ל וְ נִ דְ מֶ ה לוֹ שֶׁ בְּ וַדַ אי יִהְ יֶה אִ ישׁ כָּ שֵׁ ר כָּ רָ אוי וְ אַ חַ ר ּ ּ כָּ ך פִ תְ אֹם נֶחְ שָׁ ך לוֹ כְּ אִ לו בָּ א הַ שֶׁ מֶ שׁ מַ מָ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ ְ ְ פִ תְ אֹם שֶׁ לֹא בְּ עוֹ נָתָ ה ּ ּ ּ , וְ אָ ז הוֹ דִ יעו לוֹ לְ יַעֲקֹב ּ בַּ חֲלוֹ ם שֶׁ כָּ ל זֶה הוא בְּ חִ ינַת וְ הִ נֵה סֻ לָם מֻ צָ ב אַ ּ ּ ּ ּ רְ צָ ה וְ רֹאשׁ וֹ מַ גִּיעַ הַ שָׁ מָ יְמָ ה ּ , שֶׁ זֶהו כָּ ל עֲבוֹ דַ ת הָ אָ דָ ם ּ ּ שֶׁ צָ רִ יך לֵילֵך מִ דַ רְ גָּא לְ דַ רְ גָּא כְּ מוֹ שֶׁ עוֹ לִ ין בְּ סֻלָם ּ ּ ְ ְ ּ וְ הִ נֵה מַ לְ אֲ כֵ י אֱלֹקִ ים ּ , שֶׁ הֵ ם הַ צַ דִ יקִ ים עֹלִ ים וְ יֹרְ דִ ים ּ ּ בּ וֹ שֶׁ צָ רִ יך שֶׁ יִהְ יֶה לָ הֶ ם כַּ מָ ה עֲ ּ ּ ְ ּ ּ לִ יוֹ ת וִ ירִ ידוֹ ת , כִּ י קֹדֶ ם הָ עֲלִ יָה צָ רִ יך שֶׁ יִהְ יֶה יְרִ ידָ ה וְ הַ יְרִ ידָ ה הִ יא ּ ּ ְ תַ כְ לִ ית הָ עֲלִ יָה ּ ּ . עַ ל־כֵּ ן אַ ל יִשְׁ תוֹ מֵ ם הָ אָ דָ ם וְ אַ ל ּ יִפֹל בְּ דַ עְ תוֹ מִ כָּ ל מַ ה שֶׁ עוֹ בֵ ר עָ לָיו ּ ּ ּ , עַ ל־כֵּ ן אַ ל יִטְ עֶ ה בֵּ ין בָּ עֲלִ יָה בֵּ ין בַּ יְרִ ידָ ה ּ , הַ יְנו כְּ שֶׁ הוא ּ ּ יְשׁ ועָ ה אֵ יזֶה שֶׁ רוֹ אֶ ה עֲלִ יָה אֵ יזֶה בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ וְ הִ תְ נוֹ צְ צות אַ ל יִטְ עֶה שֶׁ כְּ בָ ר הָ אוֹ ר שֶׁ לוֹ רַ ק יֵדַ ע ּ ּ שֶׁ עֲדַ יִן הוא רָ חוֹ ק מְ אֹד ּ . וְ עַ ל־יְדֵ י זֶה לֹא יִפֹל ּ כְּ שֶׁ רוֹ אֶ ה אַ חַ ר כָּ ך שֶׁ נֶחְ שָׁ ך אֶ צְ לוֹ הָ אוֹ ר שֶׁ הו ּ ְ ְ ּ א בְּ חִ ינַת יְרִ ידָ ה , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן הָ אוֹ ר ּ שֶׁ הֵ אִ יר לוֹ לֹא נִכְ בֶּ ה וְ לֹא נִ סְ תַ לֵק מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י אוֹ ר חַ סְ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך מֵ אִ יר עָ לָיו תָ מִ יד רַ ק שֶׁ הַ כּ ֹל הוא ּ ּ ְ ּ בִּ בְ חִ ינַת מִ מֶ רְ חָ ק תָ בִ יא לַחְ מָ ה ובִ בְ חִ ינַת וַיַרְ א אֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ הַ ּמָ קוֹ ם מֵ רָ חֹק , אֲבָ ל סוֹ ף כָּ ל סוֹ ף יִגְמֹר ה ' יִתְ בָּ רַ ך ְ מַ ה שֶׁ הִ תְ חִ יל וְ יֵיטִ יב עִ ם כְּ לַל יִשְׂ רָ אֵ ל וְ עִ ם כָּ ל אֶ חָ ד ּ וְ אֶ חָ ד בִּ פְ רָ טִ יות רַ ק שֶׁ צְ רִ יכִ ים לִ הְ יוֹ ת מְ צַ פִ ים ּ ּ ּ ּ לִ ישׁ ועָ ה תָ מִ יד בִּ בְ חִ ינַת וְ כָ ל עַיִן לְ ך תְ צַ פֶ ה ּ ּ ּ ָ ּ . ּוכְ מוֹ ֶׁש אוֹ מְ רִ ים : כִּ י לִ ישׁ ועָ תְ ך קִ וִ ינו כָּ ל הַ יוֹ ם ומְ צַ פִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ ָ לִ ישׁ ועָ ה ּ ) :( קה וַיִשְׁ כַּ ב בַּ מָ קוֹ ם הַ הוא ּ ּ ּ ...

Segment 11
HE:
) בראשית (א"י , ח" כ וְ עַל־כֵּן יַעֲקֹב אָ בִ ינו עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם ּ ּ , כְּ שֶׁ בָּ א לַמָ קוֹ ם ּ הַ הוא שֶׁ הוא בִּ מְ קוֹ ם הָ אֶ בֶ ן שְׁ תִ יָה ּ ּ ּ , נֶאֱמַ ר שָׁ ם

Segment 12
HE:
) בראשית כח : " ( יא , וַיִשְׁ כַּ ב בַּ מָ קוֹ ם הַ הוא ּ ּ ּ ". שֶׁ מְ רַ מֵ ז ּ ּ עַל הַ גָּלות ּ , כִּ י רָ אָ ה יַעֲקֹב שֶׁ שָׁ ם הוא מְ קוֹ ם תְ פִ לָה ּ ּ ּ ּ , ְ אַ ך שֶׁ יַעֲקֹב אָ בִ ינו רָ אָ ה תֹקֶ ף הַ גָּלות הַזֶה שֶׁ בַּ גָּלות הַזֶה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ נָפְ לָה הַ תְ פִ לָה מְ אֹד וְ אֵ ין שָׂ מִ ים עַ ּ ּ ל לֵב לְ הִ תְ גַּבֵּר לְ הִ תְ פַ לֵל כָּ רָ אוי ּ ּ ּ . וְ כָ ל זֶה מֵ חֲמַ ת שֶׁ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א מִ תְ גַּבֶּ רֶ ת מְ אֹד ומִ תְ פַ שֶׁ טֶ ת עַל הָ אָ דָ ם ומְ סַ בֶּ בֶ ת אוֹ תוֹ ּ ּ ּ ּ בְּ כַ מָ ה וְ כַ מָ ה מִ ינֵי בִּ לְ בּ ולִ ים עַד שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לוֹ ּ ּ ּ לְ הִ תְ פַ לֵל כְּ לָל ּ ּ , עַד שֶׁ מֵ חֲמַ ת ּ זֶה כַּ מָ ה וְ כַ מָ ה בְּ נֵי אָ דָ ם ּ ּ כִּ מְ עַט הָ רֹב נִתְ יָאֲשׁ ו עַצְ מָ ן מִ ן תְ פִ לָה בְּ כַ וָנָה ּ ּ ּ ּ ומִ תְ פַ לְ לִ ים רַ ק בַּ פֶ ה לְ בַ ד בְּ לִ י כַּ וָנַת הַ לֵב כְּ לָל ּ ּ ּ ּ ּ , מֵ חֲמַ ת שֶׁ נִדְ מֶ ה לָהֶם שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הִ תְ גַּבֵּ ר עַל רִ בּ וי ּ ּ ּ הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת הַ מְ בַ לְ בְּ לִ ין מְ אֹד , וְיַעֲקֹב אָ בִ ינו שֶׁ רָ אָ ה כָּ ל ּ זֶה , עַל־כֵּן שָׁ כַ ב בַּ מָ קוֹ ם הַ הוא ּ ּ , שֶׁ הִ נִיחַ אֶ ת עַצְ מוֹ ּ לְ תוֹ ך בְּ חִ ינַת שֵׁ נָה בַּ מָ קוֹ ם הַ הוא הַ מְ רַ מֵ ז עַל תֹקֶ ף ּ ּ ּ ּ ְ הַ גָּלות הַזֶה שֶׁ הַ תְ פִ לָה הוא בִּ בְ חִ ינַת שֵׁ נָה בְּ לִ י כַּ וָנָה ּ ּ ּ ּ ּ ּ כָּ עֵת וְ . רָ אָ ה אָ ז שֶׁ בִּ בְ חִ ינַת שֵׁ נָה , הַ יְנו שֶׁ בְּ תֹקֶ ף הַ גָּלות ּ ּ שֶׁ מִ תְ גַּבֶּ רֶ ת הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א מְ אֹד עַל עֲבוֹ דַ ת הַ תְ פִ לָה ּ ּ ּ , אָ ז אֵ ין שׁ ום עֵצָ ה לְ הִ נָצֵל כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י הָ אֱמֶ ת ּ ּ , דְ הַ יְנו ּ ּ לִ רְ אוֹ ת לְ דַ בֵּ ר הַ דִ בּ ור בֶּ אֱמֶ ת מִ מָ קוֹ ם שֶׁ ה ּ ּ ּ ּוא . וְ עַל־יְדֵ י זֶה יְכוֹ לִ ין לָצֵ את מִ ן הַ חֹשֶׁ ך וְ לַעֲלוֹ ת בְּ תַ כְ לִ ית הָ עֲלִ יָה ּ ְ . וְזֶהו ּ : " וַיַחֲלֹם וְ הִ נֵה סֻלָם מֻצָ ב אַ רְ צָ ה וְרֹאשׁ וֹ מַ גִּיעַ ּ ּ ּ ּ הַ שָׁ מָ יְמָ ה וְ כו ּ ּ ". ' סֻלָם בְּ גִימַ טְ רִ יָא קוֹ ל ּ ּ , בְּ חִ ינַת הַ קֹל קוֹ ל ּ יַעֲקֹב , שֶׁ הוא קוֹ ל הַ ּ ּיוֹ צֵ א בֶּ אֱמֶ ת , בְּ חִ ינַת תִ תֵ ן אֱמֶ ת ּ ּ לְ יַעֲקֹב , כִּ י קוֹ ל כָּ לול מֵ אֵ שׁ ּ , מַ יִם , ּ רוחַ , בְּ חִ ינַת אֱמֶ ת שֶׁ כָּ לול מִ שְׁ לֹשָׁ ה קְ צָ ווֹ ת ּ ּ , כַּ יָדועַ ּ ּ , הַ יְנו עַל־יְדֵ י הַ קוֹ ל ּ ּ ּ הַ יוֹ צֵ א בֶּ אֱמֶ ת , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת סֻלָם מֻצָ ב אַ רְ צָ ה ּ ּ ּ ּ , הַ יְנו ּ ַא ף־עַל־פִ י שֶׁ הַ קוֹ ל הַ יוֹ צֵ א בֶּ אֱמֶ ת עוֹ מֵ ד בְּ מָ קוֹ ם נָמוך ּ ְ ּ ּ ּ מְ אֹד בְּ חִ ינַת סֻלָם מֻצָ ב אַ רְ צָ ה ּ ּ , בְּ חִ ינַת אֱמֶ ת מֵ אֶ רֶ ץ ּתִ צְ מָ ח , אַ ף עַל־פִ י־כֵן ּ ' וְרֹאשׁ וֹ מַ גִּיעַ הַ שָׁ מָ יְמָ ה ּ ', כִּ י תֵ כֶ ף שֶׁ מְ דַ בֵּ ר הַ דִ בּ ור וְהַ קוֹ ל שֶׁ ל אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ , מֵ אִ יר לוֹ הָ אֱמֶ ת וְ עוֹ לֶה בְּ תַ כְ לִ ית הָ עֲלִ יָה עַד לַשָׁ מַ יִם ּ ּ . וְזֶהו : ּ " וְ הִ נֵה מַ לְ אֲכֵי אֱלֹקִ ים עֹלִ ים וְיֹרְ דִ ים בּ וֹ ּ ". הַ יְנו בְּ חִ ינַת ּ עוֹ לַם הַ מַ לְ אָ כִ ים שֶׁ הוא הָ עֶלְ יוֹ ן מִ שְׁ לֹשָׁ ה הָ עוֹ לָמוֹ ת ּ ּ ּ הַ מְ בֹאָ רִ ים בַּ מַ אֲמָ ר ּ ט ) ' לקוטי מוהר " ן חלק א , (' שֶׁ הֵם עוֹ לָם הַ שָׁ פָ ל וְ עוֹ לַם הַ כּ וֹ כָ בִ ים וְ עוֹ לַם הַ מַ לְ אָ כִ ים ּ ּ שֶׁ הָ אָ דָ ם מְ קַ יֵם אוֹ תָ ם בִּ תְ פִ לָתוֹ עַל־יְדֵ י הַ דִ בּ ור שֶׁ יוֹ צֵא ּ ּ ּ ּ ּ ּ מִ פִ יו בֶּ אֱמֶ ת , ּ עַיֵן שָׁ ם , וְ זֶהו ּ : " וְ הִ נֵה מַ לְ אֲכֵי אֱלֹקִ ים ּ ". 'ּ וְ כו הַ יְנו מִ בְּ חִ ינַת עוֹ לַם הַ מַ לְ ּ ּ אָ כִ ים , שֶׁ הוא הָ עֶלְ יוֹ ן ּ , וְ הַ תַ חְ תוֹ ן כָּ לול בָּ עֶלְ יוֹ ן ּ ּ ּ , עוֹ לִ ים וְיוֹ רְ דִ ים בּ וֹ , הַ יְנו שֶׁ עִ קַ ר ּ ּ ּ עֲלִ יָתָ ם וִירִ ידָ תָ ם , הַ יְנו עִ קַ ר קִ יומָ ם עַל־יְדֵ י הַ סֻּלָם ּ ּ ּ ּ ּ , ל"ּ הַ נַ הַ יְנו עַל־יְדֵ י הַ קוֹ ל הַיוֹ צֵ א בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ ּ , שֶׁ הוא מְ קַ יֵם ּ ּ כָּ ל הָ עוֹ לָמוֹ ת . ל"ּ כַּ נַ וַאֲזַי " וַיִירָ א וַיֹאמַ ר וְ כו ּ ּ ּ ' אֵ ין זֶה כִּ י אִ ם בֵּ ית אֱלֹקִ ים וְזֶה שַׁ עַר הַ שָׁ מָ יִם ּ , " שֶׁ הִ כִּ יר יַעֲקֹב , כִּ י

Segment 13
HE:
ּ עִ קַ ר עֲלִ יַת הַ תְ פִ לָה וְ תִ קונָה הוא רַ ק עַל־יְדֵ י הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ) ל"ּ כַּ נַ (: קו

Segment 14
HE:
לָּ סֻ ם מֻ ָצּ ב אַ ה צָ רְ ... ) ברא שית כ (ב"י , ח" הָ אָ דָ ם וְ כָ ל הַ תָ לוי בּ וֹ וְ נִלְ וֶה אֵ לָיו ּ ּ , הַ כּ ֹל הוא בִּ בְ חִ ינוֹ ת ּ ) בראשית כח " ( יב , סֻלָם מֻצָ ב אַ רְ צָ ה וְרֹאשׁ וֹ מַ גִּיעַ ּ ּ ּ הַ שָׁ מָ יְמָ ה " , כִּ י כָּ ל דָ בָ ר יֶשׁ לוֹ שׁ ֹרֶ שׁ לְ מַ עְ לָה ּ , וְ אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ בְּ כָ אן הַ דָ בָ ר מֻצָ ב אַ רְ צָ ה ּ ּ ּ , כִּ י מְ לֻבָּ שׁ בְּ אַ רְ צִ יות וְגַשְׁ מִ יות ּ ּ ּ ּ , אֲבָ ל רֹאשׁ וֹ מַ גִּיעַ הַ שָׁ מַ יְמָ ה ּ , כִּ י יֶשׁ בּ וֹ חָ כְ מָ ה וָשֵׂ כֶ ל שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת רֹאשׁ שֶׁ מַ גִּיעַ עַד ּ ּ ּ לַשָׁ מַ יִם לְ מָ עְ לָה . וְ עִ קַ ר הַמִ לְ חָ מָ ה שֶׁ ל הָ אָ דָ ם בְּ זֶה ּ ּ הָ עוֹ לָם , שֶׁ לֹא יִהְ יֶה נִמְ שָׁ ך ְ ּ אַ חַ ר גַּשְׁ מִ יות הַ דָ בָ ר ּ ּ ּ , רַ ק לְ הִ סְ תַ כֵּ ל עַל הַ שֵׂ כֶ ל שֶׁ יֵשׁ בְּ כָ ל דָ בָ ר ולְ קַ שֵׁ ר עַצְ מוֹ אֶ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ חָ כְ מָ ה וְ הַ שֵׂ כֶל שֶׁ יֵשׁ בְּ כָ ל דָ בָ ר כְּ דֵ י שֶׁ יִתְ קָ רֵ ב לְ הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך עַל־יְדֵ י אוֹ תוֹ הַ דָ בָ ר ּ ְ , כִּ י הַ חָ כְ מָ ה וְ הַ שֵׂ כֶ ל הו ּ ּ א עִ קַ ר הַ חַ יות שֶׁ ל כָּ ל דָ בָ ר ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " הַ חָ כְ מָ ה תְ חַ יֶה וְ כו ּ ּ ּ , "' וְ הוא אוֹ ר גָּדוֹ ל לְ הָ אִ יר לְ הָ אָ דָ ם שֶׁ זוֹ כֶה ּ ּ לְ הִ סְ תַ כֵּ ל עַל הַ שֵׂ כֶל וְ הַ חַ יות שֶׁ יֵשׁ בְּ כָ ל דָ בָ ר לְ קָ רֵ ב ּ ּ ּ ּ ּ ּ אוֹ תוֹ לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ (: קז )

Segment 15
HE:
וְ הִ נֵּה מַ לְ אֲכֵי אֱלֹקִ ים עֹלִ ים וְ ירְ דִ ים בּ וֹ

Segment 16
HE:
) בראשית כ (ב"י , ח" הַ שֵׁ ם־יִתְ בָּ רַ ך רוֹ צֶ ה שֶׁ דַ יְקָ א אֲנַחְ נו נַעֲבֹד אוֹ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ְ ּ ּ ּ מִ זֶה הָ עוֹ לָם הַ שָׁ פָ ל ּ ּ , כַּ יָדועַ ּ ּ . אַ ך הַ יֵצֶר הָ רָ ע מִ תְ גַּבֵּ ר ּ ְ ומִ תְ פַ שֵׁ ט מְ אֹד ּ ּ ּ , עַל־כֵּן בְּ הֶ כְ רֵ חַ שֶׁ יִ ּ הְ יֶה סִ יועַ וָעֵזֶר ּ ּ מִ לְ מַ עְ לָה

Segment 17
HE:
, זַ רַ בּ וֹ תֵ ינו כְּ מַ אֲמַ ר ּ "ל

Segment 18
HE:
: אִ לְ מָ לֵא הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא עוֹ זְרוֹ וְ כו ּ ּ ּ ְ ּ ', כִּ י בֶּ אֱמֶ ת הַ כּ ֹל מִ מֶ נו ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך לְ בַ ד ְ , אַ ך אַ ף־עַל־פִ י־כֵ ן צְ רִ יכִ ין אֲנַחְ נו אֵ יזֶה ּ ּ ְ הִ תְ עוֹ רְ רות עַל־כָּ ל־פָ נִים מִ לְ מַ טָ ּ ּ ּ ּ . ה וְזֶה אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ בִ ין כְּ לָל , אֵ יך הַ כּ ֹל מֵ אִ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ְ ּ , וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן ּ צְ רִ יכִ ין אִ תְ עָרותָ א דִ לְ תַ תָ א ּ ּ , וְ תִ קון כָּ ל הָ עוֹ לָמוֹ ת הוא ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י אִ תְ עָרותָ א דִ לְ תַ תָ א שֶׁ לָנו דַ יְקָ א זֶה נִפְ לְ אוֹ ת ּ ּ ּ ּ תְ מִ ים דֵ עִ ים ּ ּ . וְ עַל־כֵּן יָקָ ר וְחָ שׁ וב מְ אֹד אֵ צֶ ל הַ שֵׁ ם ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך כָּ ל בְּ חִ ינַת הִ תְ עוֹ רְ רות שֶׁ ל הָ אָ דָ ם מִ כָּ ל מָ קוֹ ם ּ ְ שֶׁ הוא ּ , וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ : ל" פִ תְ חו לִ י כְּ מַ חַ ט ּ ּ סִ דְ קִ ית וְ כו ּ ', כִּ י תֵ כֶף שֶׁ הָ אָ דָ ם מִ תְ עוֹ רֵ ר אֵ יזֶה ּ הִ תְ עוֹ רְ רות כָּ ל־שֶׁ הו ּ ּ א דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ , אֲזַי מִ תְ עוֹ רֵ ר תֵ כֶף ּ אִ תְ עָרותָ א דִ לְ עֵלָא הַ רְ בֵּ ה ּ ּ , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה יֶשׁ כּ ֹחַ לְ הָ אָ דָ ם לְ הִ תְ עוֹ רֵ ר יוֹ תֵ ר , וְ אָ ז נִמְ שָׁ ך אִ תְ עָרותָ א דִ לְ עֵלָא בְּ יוֹ תֵ ר ּ ּ ְ . 'ּ וְ כו וְזֶה עִ קַ ר בְּ חִ ינַת הַ יִחודִ ים הַ נַעֲשִׂ ין מִ כָּ ל הַ תְ פִ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ וֹ ת וְ הָ עֲבוֹ דוֹ ת , הַ יְנו מַ ה שֶׁ נִתְ יַחֵ ד אִ תְ עָרותָ א דִ לְ עֵלָא עִ ם ּ ּ ּ ּ ּ אִ תְ עָרותָ א דִ לְ תַ תָ א ּ ּ , כַּ מובָ ן בַּ כַּ וָנוֹ ת ּ ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת

Segment 19
HE:
) בראשית כח , ( יב : " וְ הִ נֵה מַ לְ אֲכֵי אֱלֹקִ ים עֹלִ ים ּ וְירְ דִ ים בּ וֹ , " כִּ י עַל־יְדֵ י כָּ ל הִ תְ עוֹ רְ רות דִ קְ דֻ שָׁ ּ ּ ּ ה מִ לְ מַ טָ ה נִבְ רָ אִ ים מַ לְ אָ כִ ים ּ ּ , וְ הַ מַ לְ אָ כִ ים הָ אֵ לו עוֹ לִ ים ּ ּ ּ מִ לְ מַ טָ ה לְ מַ עְ לָה ּ ּ , וְ אָ ז נִמְ שָׁ ך סִ יועַ מִ לְ עֵלָא ּ ּ ּ ְ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת מַ לְ אֲכֵי אֱלֹקִ ים הַ יוֹ רְ דִ ים מִ לְ מַ עְ לָה לְ מַ טָ ה ּ ּ לְ סַ יְעוֹ ּ , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת כְּ לָלִ יות כָּ ל הַ יִחו ּ ּ ּ ּ ּ דִ ים וְ הַ תִ קונִים ּ ּ ּ .. . קח ) (:

Segment 20
HE:
אָ כֵ ן יֵשׁ ה ' בַּ מָ קוֹ ם הַ זֶה ּ ּ

Segment 21
HE:
) בראשית כ (ז"ט , ח" כִּ י עִ קַ ר כָּ ל הַ תִ קונִים הֵם עַל־יְדֵ י אִ תְ עָרותָ א דִ לְ תַ תָ א ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י ה ' יִתְ בָּ רַ ך רוֹ צֶ ה שֶׁ דַ יְקָ א אֲנַחְ נו נַעֲבֹד אוֹ תוֹ מִ זֶה ּ ּ ּ ְ הָ עוֹ לָם , ּוכְ מוֹ שֶׁ אָ מַ ר אֲ דוֹ נֵנו מוֹ רֵ נו וְרַ בֵּ נו לְ כַ מָ ה ּ ּ ּ ּ מֵ אֲנָשָׁ יו : אִ ם הָ יָה הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא רוֹ צֶ ה לַעֲבֹד אֶ ת ּ ּ ְ ּ עַצְ מוֹ בְּ עַצְ מוֹ לֹא הָ יָה צָ רִ יך אוֹ תְ ך וְ כו ּ ָ ְ . ' אֲבָ ל זֶה יָדועַ ּ ּ שֶׁ קָ שֶׁ ה וְ כָ בֵ ד מְ אֹד לְ הָ אָ דָ ם לַעֲבֹד אֶ ת ה ' יִתְ בָּ רַ ך כִּ י ְ ּ הַ יֵצֶר הָ רָ ע מִ תְ גַּבֵּ ר ומִ תְ פַ שֵׁ ט מְ אֹד ּ ּ ּ , ּובִ פְ רָ ט עַל כָּ ל מִ י שֶׁ רוֹ צֶ ה לִ כְ נֹס בַּ עֲבוֹ דַ ת ה ' יִתְ בָּ רַ ך כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ ְ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ) ל " ּ סֻכָּ ה נב .( עַל פָ סוק ּ ּ : כִּ י הִ גְדִ יל לַעֲשׂ וֹ ת ּ — שֶׁ פָ שַׁ ט יָדוֹ בִּ גְדוֹ לִ ים וְ כו ּ ּ . ' וְ עַל־כֵּן בְּ הֶ כְ רֵ חַ שֶׁ יִהְ יֶה סִ יועַ ּ ּ ּ מִ לְ עֵלָא ּ ּ , ובֶ אֱמֶ ת הַ כּ ֹל מִ מֶ נו יִתְ בָּ רַ ך כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ ּ ְ ּ ּ ) ּ אִ יוֹ ב מא (: ג , מִ י הִ קְ דִ ימַ נִי וַאֲשַׁ לֵם ּ ּ , וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן ּ צְ רִ יכִ ין אֵ יזֶה הִ תְ עוֹ רְ רות מִ לְ מַ טָ ה עַל כָּ ל פָ נִים ּ ּ ּ ּ . וְזֶה אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ בִ ין כְּ לָל אֵ י ך הַ כּ ֹל מִ מֶ נו יִתְ בָּ רַ ך ְ ְ ּ ּ ּ וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן צְ רִ יכִ ין אִ תְ עָרותָ א דִ לְ תַ תָ א ּ ּ ּ ּ , זֶהו ּ נִפְ לְ אוֹ ת תְ מִ ים דֵ עִ ים וְ כַ מְ בֹאָ ר מִ זֶה בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן יָקָ ר וְחָ שׁ וב מְ אֹד אֵ צֶ ל ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך כָּ ל ְ הִ תְ עוֹ רְ רות וְ הִ תְ עוֹ רְ רות שֶׁ ל כָּ ל אָ ּ ּ דָ ם מִ כָּ ל מָ קוֹ ם שֶׁ הוא ּ . וְ כַ מובָ א הַ רְ בֵּ ה בְּ דִ בְ רֵ י רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ " ל בִּ גְמָ רָ א ּומִ דְ רָ שִׁ ים שֶׁ ה ' יִתְ בָּ רַ ך מְ בַ קֵ שׁ מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ְ : פִ תְ חו לִ י ּ ּ כְּ מַ חַ ט סִ דְ קִ ית וַאֲנִי אֶ פְ תַ ח לָכֶם וְ כו ּ ּ . ' כִּ י תֵ כֶ ף שֶׁ הָ אָ דָ ם ּ מִ תְ עוֹ רֵ ר בִּ תְ פִ לָה וַ ּ עֲבוֹ דָ ה בֶּ אֱמֶ ת כָּ ל שֶׁ הוא מִ תְ עוֹ רֵ ר ּ תֵ כֶ ף אִ תְ עָרותָ א דִ לְ עֵלָא הַ רְ בֵּ ה ּ ּ ּ ּ , כִּ י הַ בָּ א לִ טָ הֵר ּ מְ סַ יְעִ ין אוֹ תוֹ ּ . וְ עַל־יְדֵ י זֶה יֶשׁ לוֹ כּ ֹחַ לְ הִ תְ עוֹ רֵ ר עוֹ ד , וכְ מוֹ כֵן נִמְ שָׁ ך אִ תְ עָרותָ א דִ לְ עֵלָא יוֹ תֵ ר וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ְ .' וְזֶה עִ קַ ר בְּ חִ י ּ נַת הַ יִחודִ ים הַ נַעֲשִׂ ים מִ כָּ ל הַ תְ פִ לוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ וְ הָ עֲבוֹ דוֹ ת שֶׁ הוא מַ ה שֶׁ מִ תְ יַחֵ ד אִ תְ עָרותָ א דִ לְ תַ תָ א ּ ּ ּ ּ ּ ּ עִ ם אִ תְ עָרותָ א דִ לְ עֵלָא וְ כו ּ ּ ּ ּ ' כַּ מובָ ן בַּ כַּ וָנוֹ ת ּ ּ ּ . וְזֶה הִ שִׂ יג ּ אָ ז יַעֲקֹב כְּ שֶׁ פָ גַע בַּ מָ קוֹ ם הַ הוא שֶׁ הוא מְ קוֹ ם ּ ּ ּ ּ הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ , וְ כַ מובָ ן לַמַ שְׂ כִּ יל בְּ דִ בְ רֵ י רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ ּ ל " שֶׁ אָ מְ רו ומַ דועַ לֹא עִ כְּ בוהו כְּ שֶׁ עָבַ ר שָׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ , וְ הֵ שִׁ יבו , ּ אִ יהו לֹא יָהִ יב דַ עְ תֵ יה לְ הִ תְ פַ לֵל ומִ ן הַ שָׁ מַ יִם יְעַכְּ בוהו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , אִ יהו עַד חָ רָ ן אָ זִיל ּ , כַּ ד מָ טֵ י לְ שָׁ ם אָ מַ ר וְ כו ', ּ יְהִ יב דַ עְ תֵ יה לְ מֵ יהָ דַ ר ּ ּ ּ ] הוא לא שם דעתו להתפלל , ומן השמים יעכבוהו , הוא הלך עד חרן , כשהגיע לשם אמר וכו ' חשב לחזור [ וְ קָ פְ צָ ה לוֹ הָ אָ רֶ ץ ובָ אָ ה ּ לִ קְ רָ אתוֹ ופָ גַע בַּ מָ קוֹ ם וְ כו ּ ּ ּ . ' הַ יְנו כִּ י כָּ ל זְמַ ן שֶׁ לֹא הָ יָה ּ ּ לוֹ אִ תְ עָר ותָ א דִ לְ תַ תָ א לְ הִ תְ עַכֵּב שָׁ ם לֹא רָ צו לְ עַכְּ בוֹ ּ ּ ּ ּ מִ ן הַ שָׁ מַ יִם ּ , עַד אֲשֶׁ ר נָתַ ן אֶ ל לִ בּ וֹ לַחֲזֹר לְ שָׁ ם , וְ תֵ כֶף נִתְ עוֹ רֵ ר אִ תְ עָרותָ א דִ לְ עֵלָא לְ קָ רְ בוֹ ובָ א הַ מָ קוֹ ם ּ ּ ּ ּ ּ לִ קְ רָ אתוֹ . וְ אָ ז רָ אָ ה גֹּדֶ ל עֹצֶם נִפְ לְ אוֹ ת עִ נְיַן אִ תְ עָרותָ א ּ

Segment 22
HE:
דִ לְ תַ תָ א שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה נַעֲשֶׂ ה אִ תְ עָרותָ א דִ לְ עֵלָא ּ ּ ּ ּ ּ , וְ עִ קָ רוֹ ּ

Segment 23
HE:
ַבַּ מָ קוֹ ם הַ זֶה שֶׁ שָׁ ם כָּ ל הַ יִחודִ ים כַּ יָדוע ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ . וְ אָ ז הִ שִׂ יג ּ בְּ עֹצֶם הַ שָׂ גָתוֹ שֶׁ גַּם כָּ ל הִ תְ עוֹ רְ רות וְהִ תְ עוֹ רְ רות ּ ּ ּ מֵ עִ מְ קֵ י עִ מְ קֵ י מְ קוֹ מוֹ ת הַ נְפולִ ים וְ ּ ּ הָ רְ חוֹ קִ ים מְ אֹד גַּם זֶה יָקָ ר מְ אֹד . וְזֶה ) בְּ רֵ אשִׁ ית כח ( יא , וַיִפְ גַּע בַּ מָ קוֹ ם וַיָלֶן שָׁ ם כִּ י בָ א ּ ּ ּ ּ הַ שֶׁ מֶ שׁ . כִּ י כְּ שֶׁ פָ גַע בַּ מָ קוֹ ם שֶׁ בָּ א לִ קְ רָ אתוֹ מְ קוֹ ם ּ ּ הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ שֶׁ הוא הַבִּ נְיָן הַ שְׁ לִ ישִׁ י שֶׁ יִתְ קַ יֵם וְ אָ ז ּ ּ ּ ּ ּ ּ ִה שִׂ יג עֹצֶם מְ רִ ירות אֲרִ יכַ ת הַ גָּלות שֶׁ יִהְ יֶה מִ קֹדֶ ם ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת וַיָלֶן שָׁ ם כִּ י בָ א הַ שֶׁ מֶ שׁ שֶׁ מְ רַ מֵ ז עַל ּ ּ ּ ּ ּ ּ חֶ שְׁ כַ ת מְ רִ ירַ ת הַ גָּלות בְּ גוף וָנֶפֶ שׁ כְּ מוֹ שֶׁ דָ רְ שׁ ו ּ ּ ּ ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ) ל " ּ חֻלִ ין צא :( ומובָ א בִּ דְ בָ רָ יו זַ ּ ּ ) ל " ּ ּ לִ קוטֵ י מוֹ הֲרַ " ן תִ נְיָנָא עט ּ (. וְ עַל־כֵּן תִ קֵ ן אָ ז תְ פִ לַת עַרְ בִ ית ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י שֶׁ הֵבִ ין אָ ז עֹצֶ ם יִקְ רַ ת וַחֲשִׁ יבות אִ תְ עָרותָ א ּ ּ דִ לְ תַ תָ א אֲפִ לו מֵ עִ מְ קֵ י עִ מְ קֵ י הַ חֹשֶׁ ך אֲפֵ לָה וְ כו ּ ּ ְ ּ ּ ּ ' .ל"ּ כַּ נַ וְ אָ ז וַיִקַ ח מֵ אַ בְ נֵי הַ מָ קוֹ ם וַ ּ ּ ּ ּיָשֶׂ ם מְ רַ אֲשׁ ֹתָ יו , בְּ חִ ינַת הַ נִיצוֹ צוֹ ת וְ הַ נְפָ שׁ וֹ ת הַ נְפולִ ין שֶׁ הֵ ם בְּ חִ ינַת תִ שְׁ תַ פֵ כְ נָה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ אַ בְ נֵי קֹדֶ שׁ בְּ רֹאשׁ כָּ ל חוצוֹ ת ּ , ּ וַיָשֶׂ ם מְ רַ אֲשׁ וֹ תָ יו שֶׁ הֶעֱלָם וקְ שָׁ רָ ם בְּ מַ חֲשַׁ בְ תוֹ הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ ּ , כִּ י כּ ֹלָא ּ בְּ מַ חֲשָׁ בָ ה אִ תְ בָּ רִ ירו ּ ) זֹהַ ר פְ קודֵ י רנד ּ ּ :(. וְ אָ ז וַיִשְׁ כַּ ב ּ בַּ מָ קוֹ ם הַ הוא שֶׁ הוֹ רִ יד אֶ ת עַצְ מוֹ לְ כָ ל הַ מְ קוֹ מוֹ ת ּ ּ ּ הַ נְמוכִ ים ּ ּ , ל"ּ הַ נַ לְ בָ רֵ ר ולְ הַ עֲלוֹ ת הַ נְפָ שׁ וֹ ת מִ שָׁ ם ּ ּ ּ . וְ אָ ז וַיַחֲלֹם וְ הִ נֵה סֻלָם מֻצָ ב אַ רְ צָ ה וְרֹאשׁ וֹ מַ גִּיעַ הַ שָׁ מָ יְ ּ ּ ּ ּ ּ מָ ה , שֶׁ הָ אָ דָ ם צָ רִ יך לָצֵ את מִ דַ רְ גָּא לְ דַ רְ גָּא כְּ מוֹ בַּ סֻּלָם ּ ּ ְ , וְ הַ כּ ֹל בִּ שְׁ בִ יל תִ קון הָ עוֹ לָמוֹ ת עַל־יְדֵ י אִ תְ עָרותָ א ּ ּ ּ ּ דִ לְ תַ תָ א דַ יְקָ א ּ ּ ּ . וְ הִ נֵה מַ לְ אֲכֵי אֱלֹקִ ים עֹלִ ים וְיֹרְ דִ ים בּ וֹ ּ . מַ לְ אֲכֵי אֱלֹקִ ים עוֹ לִ ים בְּ חִ ינַת אִ תְ עָר ותָ א דִ לְ תַ תָ א ּ ּ ּ . מַ לְ אֲכֵי אֱלֹקִ ים יֹרְ דִ ים בְּ חִ ינַת אִ תְ עָרותָ א דִ לְ עֵלָא שֶׁ יוֹ רֵ ד מִ לְ מַ עְ לָה ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י שֶׁ מִ קֹדֶ ם עָ לָה מִ לְ מַ טָ ה לְ מַ עְ לָה לְ סַ יֵעַ ּ ּ ּ ּ ּ אִ תְ עָרותָ א דִ לְ תַ תָ א ּ ּ ּ . כִּ י עַל־יְדֵ י כָּ ל הִ תְ עוֹ רְ רות ּ וְ הִ תְ עוֹ רְ רות דִ קְ דֻ שָׁ ה מִ ּ ּ ּ לְ מַ טָ ה נִבְ רָ אִ ים מַ לְ אָ כִ ים שֶׁ זֶהו ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת מַ לְ אֲכֵי אֱלֹקִ ים עֹלִ ים מִ לְ מַ טָ ה לְ מַ עְ לָה ּ ּ . ובְ אִ תְ עָרותָ א דִ לְ תַ תָ א אִ תְ עַר לְ עֵלָא ּ ּ ּ ּ ּ ּ , וְ אָ ז נִמְ שָׁ ך סִ יועַ ּ ּ ְ מִ לְ עֵלָא שֶׁ הוא מַ לְ אֲכֵי אֱלֹקִ ים הַ יוֹ רְ דִ ים מִ לְ מַ עְ לָה ּ ּ ּ ּ לְ מַ טָ ה לְ סַ יְע ּ ּ , וֹ וְזֶהו בְּ חִ ינַת וְ הִ נֵה מַ לְ אֲכֵי אֱלֹקִ ים עֹלִ ים ּ ּ וְיֹרְ דִ ים בּ וֹ . וְ עַל־יְדֵ י שֶׁ נִכְ לָלִ ין אִ תְ עָרותָ א דִ לְ תַ תָ א עִ ם ּ ּ ּ ּ אִ תְ עָרותָ א דִ לְ עֵלָא ּ ּ ּ , עַל־יְדֵ י זֶה נַעֲשִׂ ים כָּ ל הַ יִחודִ ים ּ ּ וְ הַ תִ קונִים כַּ יָדועַ ּ ּ ּ ּ ּ . וְ אָ ז וַיִיקַ ץ יַעֲקֹב מִ שְׁ ּ ּ נָתוֹ וַיֹאמֶ ר אָ כֵ ן יֵשׁ ה ּ ' בַּ מָ קוֹ ם הַ זֶה ּ ּ וְ אָ נֹכִ י לֹא יָדָ עְ תִ י ּ . כִּ י אֲפִ לו יַעֲקֹב בִּ קְ דֻ שָׁ תוֹ הָ עֲצומָ ה ּ ּ ּ ּ נֶעְ לַם מִ מֶ נו וְ לֹא יָדַ ע מִ תְ חִ לָה עֹצֶם קְ דֻ שַׁ ת הַ מָ קוֹ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ הוא עַד שֶׁ נִתְ עוֹ רֵ ר מֵ עַצְ מוֹ לַחֲזֹר לְ כָ אן ּ ּ , ל"ּ כַּ נַ וְ אָ ז בָּ א הַ מָ קוֹ ם לִ קְ רָ אתוֹ וַיָלֶן שָׁ ם ּ ּ , וְ אָ ז הִ שִׂ יג עֹצֶם קְ דֻ שַׁ ת ּ ּ הַ מָ קוֹ ם הַ זֶה שֶׁ בּ וֹ תָ לוי תִ קון כָּ ל הַ נְפָ שׁ וֹ ת הַ נְפולִ ין וְ כָ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הָ עוֹ לָמוֹ ת . ובָ זֶה תִ קֵ ן לְ הַ כְ נִיס בְּ לֵב כָּ ל הַ נְפָ שׁ וֹ ת לְ דוֹ רוֹ ת עַד הַ יוֹ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ זֶה , שֶׁ אֲפִ ל ּ ו הַ נְפָ שׁ וֹ ת הַ נְפולִ ין מְ אֹד שֶׁ סּ וֹ בְ רִ ין ּ ּ ּ ּ שֶׁ בִּ מְ קוֹ מָ ם אֵ ין נִמְ צָ א ה ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ יֵדְ עו וְיַאֲמִ ינו שֶׁ גַּם ּ ּ בִּ מְ קוֹ מָ ם יֵשׁ ה ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ כִּ י מְ לֹא כָ ל הָ אָ רֶ ץ כְּ בוֹ דוֹ רַ ק ּ שֶׁ נֶעְ לָם מֵ הֶם . וְ שֶׁ גַּם הַ הִ תְ עוֹ רְ רות שֶׁ לָהֶם יָקָ ר מְ ּ ּ אֹד וְ שֶׁ יוכְ לו לִ מְ צֹא ה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ כָ ל מָ קוֹ ם שֶׁ בָּ עוֹ לָם ְ , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת יֵשׁ ה ' בַּ מָ קוֹ ם הַ זֶה רַ ק שֶׁ אֵ ינוֹ יוֹ דֵ עַ מִ גֹּדֶ ל ּ ּ הַ הַ עֲלָמָ ה בְּ חִ ינַת וְ אָ נֹכִ י לֹא יָדָ עְ תִ י ּ , אֲבָ ל אִ ם יִתְ עוֹ רֵ ר בִּ בְ חִ ינַת אִ תְ עָרותָ א דִ לְ תַ תָ א יִזְכֶּ ה ּ ּ ּ לְ מָ צְ אוֹ וְ . ל"ּ כַ נַ וְ אָ ז וַיִירָ א וַיֹאמַ ר מַ ה נוֹ רָ א הַ מָ קוֹ ם הַ זֶה ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הִ שִׂ יג עֹצֶם ּ נוֹ רְ אוֹ ת הַ מָ קוֹ ם הַ זֶה שֶׁ שָׁ ם שָׁ רְ שֵׁ י כָּ ל הַ נְפָ שׁ וֹ ת ּ ּ ּ ּ , ומִ שָׁ ם ּ ּ נִמְ שָׁ ך הַ הִ תְ עוֹ רְ רות לִ תְ שׁ ובָ ה לְ כָ ל יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ְ . ְ אַ ך אַ ף־עַל־פִ י־כֵן צְ רִ יכִ י ּ ן הִ תְ עוֹ רְ רות מִ לְ מַ טָ ה ּ ּ ּ .ל"ּ כַּ נַ וְ אָ ז אָ מַ ר אֵ ין זֶה כִּ י אִ ם בֵּ ית אֱלֹקִ ים שֶׁ מְ רַ מֵ ז עַל הַ בַּ יִת ּ ּ הַ שְׁ לִ ישִׁ י שֶׁ יִבָּ נֶה בִּ זְכותוֹ ּ ּ ּ , שֶׁ רַ ק זֶה נִקְ רָ א בַּ יִת לֹא כְּ אַ בְ רָ הָ ם שֶׁ קְ רָ אוֹ הַ ר וְ כו ּ ּ ' כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ל " ) ּפְ סָ חִ ים פח , .( אֲבָ ל אָ מַ ר בִּ לְ שׁ וֹ ן ' אֵ ין זֶה ' שֶׁ מְ רַ מֵ ז עַל ּ ּ הַ חֻרְ בָּ ן שֶׁ ל שְׁ נֵי בָּ תִ ים הָ רִ אשׁ וֹ ן וְ הַ שֵׁ נִי כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ ּ ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ . ל" לְ הוֹ דִ יעַ שֶׁ בְּ וַדַ אי עִ קַ ר הַ תִ קון עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת בַּ יִת הַ שְׁ לִ ישִׁ י ּ , אֲבָ ל עֲדַ יִן ' ֵא ין זֶה ', כִּ י עֲדַ יִן לֹא בָּ אנו לְ תִ קונוֹ ּ ּ ּ , כִּ י אִ ם בֵּ ית אֱלֹקִ ים , כִּ י עֲדַ יִן צְ רִ יכִ ים תִ קונִים הַ רְ בֵּ ה עַד שֶׁ נִזְכֶּ ה לִ בְ חִ ינַת בֵּ ית אֱלֹקִ ים ּ ּ ּ ּ . ובָ זֶה רָ מַ ז שֶׁ צְ רִ יכִ ין מִ קֹדֶ ם בָּ תֵ י כְ נֵסִ יוֹ ת ובָ תֵ י מִ דְ רָ שׁ וֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ רְ בֵּ ה שֶׁ הֵם מִ קְ דָ שׁ מְ עַט שֶׁ לְ שָׁ ם מִ תְ קַ בְּ צִ ין כָּ ל ּ ּ הִ תְ עוֹ רְ רות שֶׁ לְ מַ טָ ה וְ כו ּ ּ ּ ּ ' ל"ּ כַּ נַ שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה הַ רְ בֵּ ה יִזְכּ ו ּ לִ תְ שׁ ובָ ה ּ , עַד שֶׁ יִבָּ נֶה בֵּ ית אֱלֹקִ ים זֶה ּ , וְ אָ ז יָשׁ ובו הַ כּ ֹל ּ ּ אֶ ל ה ' וְיִתְ תַ קֵ ן הַ כּ ֹל בִּ מְ הֵרָ ה בְּ יָמֵ ינו אָ מֵ ן ּ ּ ּ ) :( קט

Segment 24
HE:
וְ הָ אֶ בֶ ן גְדֹלָה עַל פִ י הַ בְּ אֵ ר ּ ּ

Segment 25
HE:
) בראשית כ ('ב , ט" כָּ ל הַ חִ דושֵׁ י תוֹ רָ ה אֲמִ תִ יִים נִמְ שָׁ כִ ים וְיוֹ צְ אִ ים מֵ הַ בְּ אֵ ר ּ ּ ּ ּ ּ הָ עֶלְ יוֹ ן , שֶׁ הוא בְּ אֵ ר מַ יִם חַ יִים ּ ּ , ְ אַ ך הָ אֶ בֶ ן גְּדוֹ לָה עַל ּפִ י הַ בְּ אֵ ר . הַ יְנו עַל יְדֵ י שֶׁ אֵ ין הָ אָ דָ ם מְ ּ שַׁ בֵּ ר ומְ סַ לֵק לֵב ּ ּ הָ אֶ בֶ ן עַל יְדֵ י זֶה אֵ ינוֹ יָכוֹ ל לִ שְׁ אֹב מַ יִם חַ יִים מִ בְּ אֵ ר ּ הָ עֶלְ יוֹ ן . וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לָגֹל אֶ ת הָ אֶ בֶ ן מֵ עַל פִ י הַ בְּ אֵ ר כִּ י ּ אִ ם עַל יְדֵ י כִּ סּ ופִ ין וְ הִ שְׁ תוֹ קְ קות דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ּ , הַ יְנו לִ כְ סֹף ּ ולְ ולְ הִ שְׁ תוֹ קֵ ק ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך לְ הַ שֵׁ ם תָ מִ יד הִ תְ גַּעְ גֵּעַ ְ ּ ּ וְ לַעֲבוֹ דָ תוֹ . עַל יְדֵ י זֶה גּוֹ לְ לִ ין אֶ ת הָ אֶ בֶ ן מֵ עַל פִ י הַ בְּ אֵ ר ּ . וְ לֹא עוֹ ד אֶ לָא שֶׁ הַ לֵב הָ אֶ בֶן מִ תְ הַ פֵ ך לְ לֵב בָּ שָׂ ר שֶׁ הוא ּ ּ ְ ּ ּ רַ ך כַּ מַ יִם הַ יְנו שֶׁ זוֹ כֶ ה לִ שְׁ פֹך לִ בּ וֹ כַּ מַ יִם נֹכַ ח ּ ּ ּ ְ ְ ּ ּ ּ פְ נֵי ה ' וְ עַל יְדֵ י זֶה זוֹ כֶ ה לְ הִ תְ גַּלות הַ תוֹ רָ ה שֶׁ נִקְ רֵ את מַ יִם ּ ּ ּ ּ כַּ יָדועַ ּ ּ (: קי )

Segment 26
HE:
קֹ עֲ יַ שׁ ּגַ ּיִ וַ ב וַ גֶ ּיָ ל אֶ ן בֶ אֶ הָ ־ת ) בראשית כ ('י , ט" הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת הוא בְּ חִ ינַת יַעֲקֹב בְּ חִ ינַת נְקֻ דַ ת ּ ּ ּ ּ הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ שֶׁ בֵּ ין הַ צַ דִ י ּ ּ ּ קִ ים , בְּ חִ ינַת תִ תֵ ן אֱמֶ ת ּ ּ לְ יַעֲקֹב , ומֹחוֹ הַ קָ דוֹ שׁ הוא בְּ חִ ינַת לֹבֶ ן הָ עֶלְ יוֹ ן ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת מִ סִּ טְ רָ א דִ ימִ ינָא מֹחָ א חִ וָורָ א כְּ כַ סְ פָ א ּ ּ ּ , וְ כָ ל הַ תוֹ רָ ה שֶׁ הוא מְ גַלֶה הִ יא אֱמֶ ת בָּ רור זַך וְ נָקִ י בְּ לִ י ְ ּ ּ ּ ּ

Segment 27
HE:
שׁ ום סִ יג ופְ סֹלֶת כְּ לָל ּ ּ , ְּב חִ ינַת אִ מְ רוֹ ת ה ' אֲמָ רוֹ ת טְ הוֹ רוֹ ת וְ כו ' ּ כֶּ סֶ ף צָ רוף מְ זֻקָ ק שִׁ בְ עָ תַ יִם ּ ּ . וְ הַ בַּ עַל ּדָ בָ ר מִ תְ גַּבֵּ ר עַ צְ מוֹ עַ ל זֶה מְ אֹד , לְ הַ סְ תִ יר ולְ הַ עֲלִ ים ּ ּ אוֹ ר הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת הַ זֶה ּ ּ ּ , ומַ כְ נִיס בָּ עוֹ לָם רַ מָ אות ּ ּ ּ הַ רְ בֵּ ה וְ עַרְ מומִ יות ּ ּ ּ

Segment 28
HE:
, ּומִ תְ בִּ גְ דוֹ לִ ים עַ צְ מוֹ לַבֵּ שׁ ומַ נְהִ יגִים ומַ כְ נִיס בְּ לִ בָּ ם לַחֲלֹק עַ ל הַ צַ דִ יק הַ זֶה ּ ּ ּ ּ ּ , וְ אֵ לו ּ ּ הָ רַ מָ אות וְ הַ טָ עֻיוֹ ת הַ בָּ אִ ים מִ כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה שֶׁ אֵ ינוֹ ּ ּ ּ ּ ּ מְ בֹרָ ר , הֵ ם בְּ חִ ינַת לָבָ ן הָ אֲרַ מִ י כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים ּ ּ . וְ עַל ּפִ י רֹב אוֹ תָ ם הַ מַ נְהִ יגִים שֶׁ לֹא זָכו עֲדַ יִן לְ בָ רֵ ר אֶ ת ּ ּ ּ הַ מְ דַ מֶ ה בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ , אֵ ין עֲלֵיהֶ ם שׁ ום מַ חֲלֹקֶ ת ּ , אַ דְ רַ בָּ א שָׁ לוֹ ם לָהֶ ם כִּ י אֵ ין הַ בַּ עַ ל דָ בָ ר מִ תְ גָּרֶ ה ּ עֲלֵיהֶ ם לְ הַ רְ בּ וֹ ת עֲלֵיהֶ ם מַ חֲלֹקֶ ת כָּ ל כָּ ך ְ , מֵ חֲמַ ת שֶׁ אֵ ין בָּ הֶ ם כּ ֹחַ לַעֲזֹר לְ יִשְׂ רָ אֵ ל לְ הַ חֲזִירָ ם לְ מוטָ ב ּ בִּ שְׁ לֵימות ּ , וְ עִ קַ ר הִ תְ גַּבְּ רות הַ בַּ עַ ל דָ בָ ר הוא רַ ק עַל ּ ּ ּ ּ הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ . אַ ך אַ ף עַל פִ י כֵ ן כָּ ל זְמַ ן שֶׁ אֵ ין יוֹ דְ עִ ין ּ ְ הָ אֱמֶ ת הַ בָּ רור לְ מִ י לְ הִ תְ קָ רֵ ב צְ רִ יכִ ין לְ עֵת עַ תָ ה ּ ּ לְ הִ תְ קָ רֵ ב לְ אֵ לו הַ ּ ּ ּמַ נְהִ יגִים , כִּ י אַ ף עַ ל פִ י שֶׁ אֵ ין ּ הַ מְ דַ מֶ ה שֶׁ לָהֶ ם מְ בֹרָ ר בִּ שְׁ לֵימות ּ ּ , וְ עַ ל כֵּ ן גַּם הַ חִ דושֵׁ י תוֹ רָ ה שֶׁ לָהֶ ם הֵ ם מִ בְּ חִ ינַת זֶה הַ מְ דַ מֶ ה ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ אֵ ינוֹ מְ בֹרָ ר עֲדַ יִן , וְ עַל כֵּ ן אֵ ינָם יְכוֹ לִ ים לַעֲזֹר לְ יִשְׂ רָ אֵ ל בִּ שְׁ לֵימות ּ . אַ ף עַ ל פִ י כֵ ן יֵשׁ בָּ הֶ ם טוֹ ב ּ הַ רְ בֵּ ה גַּם כֵּ ן , עַ ל כֵּ ן צְ רִ יכִ ין לְ עֵת עַ תָ ה לְ הִ תְ קָ רֵ ב ּ אֲ לֵיהֶ ם . כִּ י הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך חוֹ מֵ ל עַ ל עַמוֹ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ְ ּ , וְ כָ ל זְמַ ן שֶׁ אֵ ין זוֹ כִ ין לִ מְ צֹא נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת שֶׁ הוא הַ מַ נְהִ יג ּ ּ ּ הָ אֲמִ תִ י ּ , אֲזַי קְ דֻ שַׁ ּ ת הַ תוֹ רָ ה בְּ עַ צְ מָ ה מַ נְהֶ גֶת אֶ ת ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל , אַ ך אַ ף עַ ל פִ י כֵ ן צְ רִ יכִ ין לִ בְ לִ י לְ הַ טְ עוֹ ת אֶ ת ּ ְ עַצְ מוֹ וְ לוֹ מַ ר שֶׁ כְּ בָ ר זָכָ ה לִ מְ צֹא הַ נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת ּ ּ , עַל כֵּ ן צְ רִ יכִ ין לְ הִ תְ בּ וֹ נֵן עַ ל דְ רָ כָ יו ולְ הִ סְ תַ כֵּ ל הֵ יטֵ ב ּ ּ ּ , ְ אֵ יך שֶׁ אַ ף עַ ל פִ י שֶׁ בְּ עֵת אֲ סִ יפַ ת הַ צִ בּ ור אֶ ל הַ מַ נְהִ יג ּ ּ ּ ּ , אֲזַי הֵ ן אֵ ל כַּ בִּ יר לֹא יִמְ אַ ס ומַ מְ שִׁ יך לָהֶ ם הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ְ ּ ּ אֵ יזֶה מֵ ימֵ י הַ תוֹ רָ ה לְ הַ שְׁ קוֹ ת הַ צֹאן קֳדָ שִׁ ים הַ צְ מֵ אִ ים ּ ּ ּ לִ שְׁ מֹעַ דְ בַ ר ה ּ ', וְ אָ ז לְ פִ י שָׁ עָ ה נִתְ בַּ טֵ ל וְ נִסְ תַ לֵ ּ ּ ּ ק קְ צָ ת מֵ הֶ ם בְּ חִ ינַת הַ בִּ לְ בּ ולִ ים וְ כו ּ ּ ' הַ בָּ אִ ים מִ בְּ חִ ינַת כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת לֵב הָ אֶ בֶ ן וְ נִכְ נָע הַ יֵצֶ ר הָ רָ ע ּ ּ קְ צָ ת , אֲבָ ל הוא רַ ק לְ פִ י שָׁ עָ ה ּ , וְ אַ חַ ר כָּ ך כְּ שֶׁ שָׁ בִ ין ּ ְ לְ בֵ יתָ ם אֵ ין לָהֶ ם שׁ ום שֵׂ כֶ ל וְ עֵצָ ה אֵ יך לְ ְ ּ הִ תְ חַ זֵק ּ בַּ עֲבוֹ דַ ת ה ', בִּ בְ חִ ינַת וְ נֶאֶ סְ פו שָׁ מָ ה כָּ ל הָ עֲדָ רִ ים ּ ּ וְ גָלְ לו אֶ ת הָ אֶ בֶ ן ּ , הַ יְנו בְּ עֵת הָ אֲ סִ יפָ ה אֲזַי מְ סַ לְ קִ ין ּ ּ וְ גוֹ לְ לִ ין קְ צָ ת הַ לֵב הָ אֶ בֶ ן ּ , ּומַ מְ שִׁ יכִ ין מֵ ימֵ י הַ בְּ אֵ ר קְ צָ ת , אַ ך אַ חַ ר כָּ ך תֵ יכֶ ף וְ הֵ שִׁ יבו אֶ ת ּ ּ ְ ְ הָ אֶ בֶ ן עַ ל פִ י ּ הַ בְּ אֵ ר לִ מְ קוֹ מָ ה , ּ וכְ עֵין שֶׁ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ ּ " ל גַּם כֵּ ן . עַל כֵּן צְ רִ יכִ ין לְ הִ זְדָ רֵ ז מְ אֹד לְ בַ קֵ שׁ ולְ חַ פֵ שׂ אַ חַ ר ּ ּ ּ ּ הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת בְּ חִ ינַת יַעֲקֹב ּ ּ , אֲ שֶׁ ר הוא יָכוֹ ל לִ גְ לֹל ּ הָ אֶ בֶ ן מֵ עַ ל פִ י הַ בְּ אֵ ר בְּ נָקֵ ּ , ל כְּ מוֹ שֶׁ מֲעֲבִ יר הַ פְ קָ ק ּ ּ מֵ עַל הַ צְ לוֹ חִ ית כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ , ל" וְ הוא יָכוֹ ל ּ לַעֲזֹר אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל בִּ שְׁ לֵימות ּ , ולְ הוֹ צִ יאָ ם בִּ שְׁ לֵימות ּ ּ מִ בְּ חִ ינַת הַ מְ דַ מֶ ה שֶׁ אֵ ינוֹ מְ בֹרָ ר ּ , ּולְ הָ בִ יאָ ם אֶ ל הָ אֱמֶ ת שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת מַ ה ּ שֶׁ זָכָ ה יַעֲקֹב אָ בִ ינו לְ בָ רֵ ר ּ ּ ּ ולְ הוֹ צִ יא מִ בֵּ ית לָבָ ן אֶ ת רָ חֵ ל וְ לֵאָ ה וְ כו ּ ּ ', ּולְ הוֹ לִ יד מֵ הֶ ם כָּ ל עֲדַ ת יִשְׂ רָ אֵ ל הַ קְ דוֹ שִׁ ים ּ ) קיא (:

Segment 29
HE:
ּ ּ וַיִשַׁ ק יַעֲקֹב לְ רָ חֵ ל

Segment 30
HE:
) בראשית כ (א"י , ט" ... כָּ ל הָ עֵסֶ ק שֶׁ ל יַעֲקֹב עִ ם לָבָ ן הָ אֲרַ מִ י מִ תְ ּ ּ ּ חִ לָה וְעַד סוֹ ף הַ כּ ֹל הָ יָה בְּ עִ נְיַן בֵּ רור הַ הֲלָכוֹ ת לְ בַ טֵ ל הַ הִ תְ נַגְּדות ּ ּ ּ שֶׁ ל הַ מִ תְ נַגְּדִ ים וְ הַ חוֹ לְ קִ ים שֶׁ מִ שָׁ ם כָּ ל קִ לְ קול הַ דוֹ רוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ וַאֲרִ יכות הַ גָּלות בַּ עֲוֹ נוֹ תֵ ינו וְחֻרְ בַּ ן בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ הָ רַ בִּ ים שֶׁ הַ כּ ֹל עַל־יְדֵ י מַ חֲלֹקֶ ת וְשִׂ נְאַ ת חִ נָם שֶׁ עַל־יְדֵ י ּ וַעֲדַ יִן מִ תְ אָ רֵ ך הַגָּלות זֶה נֶחֱרַ ב הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ְ ּ ּ בַּ עֲוֹ נוֹ תֵ ינו הָ רַ בִּ ים ּ . וְ כָ ל הַ מַ חֲלֹקֶ ת נִמְ שָׁ ך מֵ הַ הִ תְ נַגְּדות ּ ְ ּ שֶׁ נִמְ שָׁ ך עַל־יְדֵ י שֶׁ לוֹ מְ דִ ים שֶׁ לֹא לִ שְׁ מָ ה רַ ק בִּ שְׁ בִ יל ּ ּ ּ ְ ּ מָ מ וֹ ן וְ כָ בוֹ ד עַד שֶׁ רוֹ אִ ים בְּ הַ תוֹ רָ ה רַ ק בְּ חִ ינַת הַ שְׂ מֹאל ּ ּ ' ּ וְ כו עַד שֶׁ נַעֲשֶׂ ה לָהֶם פֶ ה לְ דַ בֵּ ר עָתָ ק בְּ גַאֲוָה עַל ּ ּ הַ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת וכְ שֵׁ רֵ י הַ דוֹ ר כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ ּ ּ ּ ) בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ ב " י -

Segment 31
HE:
ַּ ּ לִ קוטֵ י מוֹ הֲר ( ' א ן" שֶׁ בֵּ אֵ ר כָּ ל זֶה עַל הַ ּפָ רָ שָׁ ה שֶׁ ל וַיִשַׁ ק יַעֲקֹב לְ רָ חֵ ל וְ כו ּ ּ ּ ' וַיַגֵּד יַעֲקֹב לְ רָ חֵ ל וְ כו ּ ּ . ' ומִ זֶה ּ ּ נוכַ ל לְ הָ בִ ין רְ מָ זִים שֶׁ כָּ ל שְׁ אָ ר הַ פָ רָ שָׁ ה נֶאֶ מְ רָ ה עַל זֶה ּ ּ . וְ עַל־כֵּן טָ רַ ח יַעֲקֹב לְ בָ רֵ ר כָּ ל הָ עֲשִׁ ירות מִ לָבָ ן דַ יְקָ א ּ ּ ּ , כִּ י כָּ ל נְפִ ילָתוֹ שֶׁ ל הַ חוֹ לֵק וְ הַ מִ תְ נַגֵּד בְּ חִ ינַת לָבָ ן הוא ּ ּ מֵ חֲמַ ת הָ עֲשִׁ ירות שֶׁ נִמְ שָׁ ך מִ שְׂ מֹאל שֶׁ ל הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ְ ּ ּ . ובַ עֲוֹ נוֹ תֵ ינו הָ רַ בִּ ים בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א ּ ּ ּ מִ תְ גַּבֶּ רֶ ת עַד שֶׁ הַ חוֹ לְ קִ ים בְּ חִ ינַת לָבָ ן מַ מְ שִׁ יכִ ים הָ עֲשִׁ ירות אֶ צְ ּ לָם . וְרֹב הָ עֲשִׁ ירִ ים כְּ רוכִ ים אֶ צְ לָם ּ מֵ חֲמַ ת שֶׁ הֵ ם בִּ בְ חִ ינַת שְׂ מֹאל שֶׁ מִ שָׁ ם הָ עֲשִׁ ירות ּ ּ ּ . ובֶ אֱמֶ ת כָּ ל הָ עֲשִׁ ירות וְ הַ פַ רְ נָסָ ה שֶׁ ל כָּ ל הָ עוֹ לָם נִמְ שָׁ ך ְ ּ ּ ּ רַ ק מִ בְּ חִ ינַת יַעֲקֹב שֶׁ הוא אִ ישׁ אֱמֶ ת בְּ חִ ינַת יַעֲקֹב ּ אִ ישׁ תָ ם שֶׁ הו ּ ּ א בְּ חִ ינַת הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת שֶׁ לוֹ מֵ ד תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ לִ שְׁ מָ ה וְ תוֹ רָ תוֹ זַכָּ ה בְּ לִ י פְ סֹלֶת כְּ לָל ּ ּ , רַ ק לְ טוֹ בַ ת הָ עוֹ לָם נוֹ טֶ ה לְ אֵ יזֶה בְּ חִ ינָה דַ קָ ה שֶׁ ל שֶׁ לֹא לִ שְׁ מָ ה כְּ דֵ י ּ ּ ּ ּ לְ הַ מְ שִׁ יך פַ רְ נָסָ ה וַעֲשִׁ ירות לָעוֹ לָם וְ שָׁ ם בְּ שׁ ֹרֶ שׁ שֶׁ פַ ּ ּ ְ ע הָ עֲשִׁ ירות שֶׁ מַ מְ שִׁ יך הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת שָׁ ם הָ עֲשִׁ ירות זַך ְ ְ ּ ּ ּ ּ ּ וְ נָקִ י מֵ אֲחִ יזַת הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א . אֲבָ ל כְּ שֶׁ הַ לַמְ דָ ן שֶׁ אֵ ינוֹ ּ כָּ שֵׁ ר לוֹ מֵ ד תוֹ רַ ת הַ תַ נָא וְ נוֹ טֶ ה רַ ק לִ בְ חִ ינַת שְׂ מֹאל ּ ּ ּ שֶׁ לֹא לִ שְׁ מָ ה הַ גַּשְׁ מִ י וְ הַ פָ גום מְ אֹ ּ ּ ּ ּ ד לְ הִ תְ יַהֵר ולְ קַ נְטֵר ּ ולְ הִ קָ רֵ א בְּ שֵׁ ם רַ בִּ י וְרַ ב בִּ שְׁ בִ יל עֲשִׁ ירות ומָ מוֹ ן לְ בַ ד ּ ּ ּ ּ וְ עוֹ שֶׂ ה מֵ הַ תוֹ רָ ה קַ רְ דֹם וַעֲטָ רָ ה וְ כו ּ ּ ּ ', אֲזַי יוֹ רֵ ד הָ עֲשִׁ ירות חַ ס וְשָׁ לוֹ ם וְ נוֹ פֵ ל לְ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א ומַ גִּיעַ ּ ּ הָ עֲשִׁ ירות עַל־פִ י רֹב לְ א ּ ּ וֹ תָ ם שֶׁ הֵם בַּ חוץ בִּ בְ חִ ינַת ּ שְׂ מֹאל שֶׁ הוא הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א שֶׁ הֵם הָ עַכּ ו ּ ּ " ם וְ הָ רְ שָׁ עִ ים . 'ּ וְ כו וְ כָ ל זֶה נִמְ שָׁ ך מֵ חֵ טְ א אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן שֶׁ חָ טָ א בָּ זֶה ְ עַל־יְדֵ י חַ וָה אִ שְׁ תוֹ בַּ עֲצַ ת הַ נָחָ שׁ הַ קַ דְ מוֹ נִי שֶׁ הָ יָה ּ ּ ּ ּ עָרום מִ כָּ ל חַ יַ ּ ּ ת הַ שָׂ דֶ ה עָרום מִ כּ ֹל בְּ עַרְ מִ ימִ יות בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ לָבָ ן הָ אֲרַ מִ י שֶׁ הֵ סִ ית אֶ ת חַ וָה תְ חִ לָה שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ תוֹ רָ ה שֶׁ בְּ עַל פֶ ה שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת רָ חֵ ל בְּ חִ ינַת אִ שָׁ ה ּ ּ ּ יִרְ אַ ת ה ', שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת חַ וָה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ דִ בּ ור ּ ּ ּ ּ ּ ּ ֶׁש הוא בְּ חִ ינַת תוֹ רָ ה שֶׁ בְּ עַל פֶ ה בְּ חִ ינַת וְ לַיְלָה לְ לַיְלָה ּ ּ ּ ּ

Segment 32
HE:
יְחַ וֶה וְ כו ּ ּ . ' וְ הָ רַ מַ אי הַ נָחָ שׁ הֵ סִ ית אוֹ תָ ה שֶׁ תְ גַלֶה פָ נִים ּ ּ ּ ּ ּ ּ בַּ תוֹ רָ ה שֶׁ לֹא כַּ הֲלָכָ ה לְ הַ תִ יר אֲ כִ ילַת עֵץ הַ דַ עַת טוֹ ב ּ ּ ּ ּ וָרָ ע כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב לֹא מוֹ ת תְ מֻתון דְ ּ ּ ּ ּ חָ פָ ה עַד שֶׁ נָגְעָ ה בּ וֹ ּ ּ וְ לָמַ ד קַ ל וָחֹמֶ ר שֶׁ ל שֶׁ קֶ ר : כְּ שֵׁ ם שֶׁ אֵ ין מִ יתָ ה בִּ נְגִיעָה . 'ּ וְ כו כִּ י כְּ בָ ר מְ בֹאָ ר אֶ צְ לֵנו שֶׁ כָּ ל הָ עֲשִׁ ירות נִמְ שָׁ ך ְ ּ ּ מֵ הָ אִ שָׁ ה ּ , כִּ י הָ אִ שָׁ ה בִּ בְ חִ ינַת שְׂ מֹאל לְ גַבֵּ י בַּ עְ לָה ּ ּ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת יָמִ ּ ין ומִ שָׁ ם הָ עֲשִׁ ירות ּ ּ ּ , וְ צָ רִ יך לְ אַ כְ לָלָא ְ שְׂ מָ אלָא בִּ ימִ ינָא וְ אָ ז נִתְ תַ קֵ ן הַ כּ ֹל כַּ יָדועַ ּ ּ ּ ּ . וְ אָ ז הַ צַ דִ יק ּ ּ מְ בָ רֵ ר ומַ עֲלֶה כָּ ל הַ הֲלָכוֹ ת שֶׁ הֵם תוֹ רָ ה שֶׁ בְּ עַל פֶ ה ּ ּ ּ לִ בְ חִ ינַת חִ בּ וק וְנִשׁ וק וְזִווג כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב שָׁ ם בְּ ס ּ ּ ּ ּ ּ ּ וֹ ף ּ הַ תוֹ רָ ה י" ) ב ּ ּ לִ קוטֵ י מוֹ הֲרַ . (' א ן" וְ כָ ל הַ יִחודִ ים שֶׁ ל ּ ּ הַ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת וְזִווגֵיהֶם בְּ גַשְׁ מִ יות נִמְ שָׁ ך רַ ק מִ שָׁ ם ּ ּ ְ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת זִווג יַעֲקֹב וְרָ חֵ ל וְ הַ נִשׁ וקִ ין בְּ חִ ינַת וַיִשַׁ ק ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ יַעֲקֹב לְ רָ חֵ ל וְ כו . 'ּ אֲבָ ל מִ י שֶׁ אֵ ינוֹ צַ דִ יק וְ נוֹ טֶ ה לַתַ אֲווֹ ת ּ ּ הַ גַּשְׁ מִ יוֹ ת ּ , כְּ פִ י נְטִ יָתוֹ אֶ ל תַ אֲוָה הַ גַּשְׁ מִ יות כֵּן נוֹ פֵל ּ ּ ּ ּ לִ בְ חִ ינַת שְׂ מֹאל . וְ עַל־יְדֵ י זֶה גַּם כָּ ל לִ מודוֹ בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ שְׂ מֹאל וְ כו . 'ּ עַל־כֵּן כָּ ל תִ קונוֹ רַ ק עַל־יְדֵ י צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ ַה גָּדוֹ ל בְּ מַ עֲלָה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת יַעֲקֹב שֶׁ הוא קָ דוֹ שׁ ּ ּ וְטָ הוֹ ר בְּ תַ כְ לִ ית הַ קְ דֻ שָׁ ה מִ תַ אֲוָה זֹאת ובֵ ין בְּ זִווגוֹ בֵּ ין ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ לִ מודוֹ הַ תוֹ רָ ה כָּ ל כַּ וָנָתוֹ רַ ק לַשָׁ מַ יִם לְ בַ ד לְ עוֹ רֵ ר ּ ּ ּ ּ ּ זִווגִין וְ נִשׁ וקִ ין הָ עֶלְ יוֹ נִים בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ וַיִשַׁ ק יַעֲקֹב לְ רָ חֵ ל וְ כו ּ ּ ּ . ' אֲבָ ל הַ נָחָ שׁ הֵ סִ ית אֶ ת חַ וָה עַד שֶׁ הֵ סִ יתָ ה אֶ ת הָ אָ דָ ם ּ ּ עַד שֶׁ נָטָ ה מִ זֶה וְ נָפַ ל לִ בְ חִ ינַת שְׂ מֹאל לִ בְ חִ ינַת תַ אֲוָה ּ ּ ּ הַ גַּשְׁ מִ יִית כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ " ל שֶׁ אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן ּפָ גַם בַּ בְּ רִ ית וְ עַל־יְדֵ י זֶה גִּלָה פָ נִים בַּ תוֹ רָ ה שֶׁ לֹא ּ ּ ּ ּ כַּ הֲלָכָ ה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת אֲכִ ילַת עֵץ הַ דַ עַת טוֹ ב וָרָ ע ּ ּ . וְ עַל־כֵּן נִתְ קַ לֵל דַ יְקָ א בְּ עִ נְיַן הַ פַ רְ נָסָ ה כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ ּ ּ בְּ עִ צָ בוֹ ן תֹאכֲלֶנָה וְ כו ּ ּ ּ ּ ' כִּ י עִ קַ ר הַ פְ גָם מַ גִּיעַ אֶ ל ּ ּ ַה פַ רְ נָסָ ה שֶׁ נִמְ שָׁ ך מִ בְּ חִ ינַת שְׂ מֹאל ְ ּ ּ ) קיב :(

Segment 33
HE:
ִּכ י אֲ ִח י אָ יהָ בִ הו א ּ ופירש רש : י" אחיו ברמאות

Segment 34
HE:
) בראשית כ (ב"י , ט" ... כָּ ל הַ גְּנֵבוֹ ת נִמְ שָׁ כִ ין בְּ שָׁ רְ שָׁ ן עַל־יְדֵ י הַ בַּ עַל דָ בָ ר ּ שֶׁ הוא הַ גַּנָב הָ רִ אשׁ וֹ ן רֹאשׁ לְ כָ ל הַ גַּנָבִ ים וְ הָ רַ מָ ּ ּ ּ ּ אִ ים שֶׁ בָּ עוֹ לָם כִּ י הוא מִ תְ נַהֵג עִ ם רֹב בְּ נֵי אָ דָ ם בְּ דֶ רֶ ך גְּנֵבָ ה ְ ּ בְּ עָרְ מָ ה וְרַ מָ אות נִפְ לָא בְּ כַ מָ ה וְ כַ מָ ה מִ ינֵי דְ רָ כִ ים ּ ּ ּ ּ ּ שׁ וֹ נִים שֶׁ הוא מְ רַ מֶ ה אֶ ת הָ אָ דָ ם וְגוֹ נֵב דַ עְ תוֹ בְּ כָ ל עֵת ּ ּ ּ ּ עַד שֶׁ רוֹ צֶה לְ תָ פְ סוֹ בְּ מִ כְ מַ רְ תוֹ רַ ּ חֲמָ נָא לִ צְ לַן כַּ נוֹ דָ ע ּ וְ נִרְ אֶ ה בְּ חושׁ ּ . וכְ מוֹ שֶׁ צָ עַק דָ וִ ד הַ מֶ לֶך עָלָיו הַ שָׁ לוֹ ם עַל ּ ּ ְ ּ ּ ּ זֶה תָ מִ יד כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב יֶאֱרֹב בַּ מִ סְ תָ ר כְּ אַ רְ יֵה בְּ סֻכּ ֹה ּ ּ ּ ּ יֶאֱרֹב לַחֲטוֹ ף עָ נִי בְּ מָ שְׁ כוֹ בְ רִ שְׁ תוֹ יִדְ כֶּ ה יָשׁ ֹחַ וְ כו ּ ּ ' שֶׁ כָּ ל זֶה הוא בְּ חִ ינַת גְּנֵבָ ה שֶׁ בָּ א עַל הָ אָ דָ ם כְּ מוֹ הַ גַּנָב ּ ּ הָ אוֹ רֵ ב בְּ מִ סְ תוֹ ר כְּ דֵ י לָצוד אֶ ת הָ אָ דָ ם בְּ רִ שְׁ תוֹ חַ ס ּ ּ ּ וְ שָׁ לוֹ ם . כִּ י בֶּ אֱמֶ ת עַל־פִ י רֹב אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ בַּ עַל דָ בָ ר ּ ּ שֶׁ יָבוֹ א לְ הָ אָ דָ ם לַהֲסִ יתוֹ מִ יָד לַעֲבֵ רָ ה גְּמורָ ּ ּ ּ ה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , רַ ק בַּ תְ חִ לָה מִ תְ לַבֵּ שׁ אֶ ת עַצְ מוֹ בְּ מִ צְ ווֹ ת וְגוֹ נֵב ּ ּ דַ עַת הָ אָ דָ ם ומוֹ רֶ ה לוֹ הֶ תֵ ר ומַ לְ בִּ ישׁ לוֹ הָ עֵצָ ה רָ עָה ּ ּ ּ ּ שֶׁ לוֹ בְּ מִ צְ ווֹ ת וְ הַ יוֹ ם אוֹ מֵ ר לוֹ עֲשֵׂ ה כָּ ך ומָ חָ ר אוֹ מֵ ר לוֹ ְ ּ ּ ּ עֲשֵׂ ה כָּ ך עַד וְ כו ּ ְ ' כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ּ ל וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תַ ב רַ בֵּ נו זַ ּ " ל בִּ תְ חִ לַת הַ סֵּ פֶ ר בְּ הַ תוֹ רָ ה אַ שְׁ רֵ י ּ ּ תְ מִ ימֵ י דָ רֶ ך עַל מַ אֲמַ ר רַ בָּ ה בַּ ר בַּ ר חָ נָה ומִ תְ חַ זֵי כִּ י ּ ּ ְ צוצִ יתָ א דְ נורָ א חִ וָרָ א בְּ רֵ ישֵׁ ה שֶׁ בַּ תְ חִ לָה מִ תְ לַבֵּ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ בַּ עַל דָ בָ ר אֶ ת עַ ּ צְ מוֹ בְּ מִ צְ ווֹ ת וְ כו ' ּ ּ עַיֵן שָׁ ם . ּ ומֵ חֲמַ ת גְּנֵבָ תוֹ וְ עָרְ מָ תוֹ קָ שֶׁ ה מְ אֹד לְ הִ נָצֵ ל מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן בֶּ אֱמֶ ת אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הִ נָצֵ ל מִ מֶ נו כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י צַ דִ יקֵ י ּ ּ ּ ּ ּ הַ דוֹ ר הָ אֲמִ תִ יִים שֶׁ כָּ פו אֶ ת יִצְ רָ ם וְ עָמְ דו בַּ נִסָּ יוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ן וְ כָ בְ שׁ ו ּ אֶ ת הַ מִ לְ חָ מָ ה שֶׁ הֵם יוֹ דְ עִ ים כָּ ל דְ רָ כָ יו ומִ סְ תוֹ רָ יו וְ כָ ל ּ ּ ּ ּ דַ רְ כֵי גְּנֵבָ תוֹ וְ הֵם יוֹ דְ עִ ים אֵ יך לְ הִ תְ נַהֵג עִ מוֹ כִּ י הֵם גַּם ּ ְ ּ הֵם מִ תְ נַהֲגִים עִ מוֹ בִּ גְנֵבָ ה וְ עָרְ מָ ה ּ , בִּ בְ חִ ינַת שָׁ רֵ י לְ הוֹ לְ צַ דִ יקַ יָא לְ סַ גּוֹ אֵ י ּ ּ בְּ רַ מָ אותָ א עִ ם רַ מָ אֵ י ּ ּ ּ ) ּ מְ גִלָה יג ( כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב עִ ם נָבָ ר תִ תְ בָּ רָ ר וְ עִ ם עִ קֵ שׁ תִ תְ פַ תָ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ . וְ דַ יְקָ א עַל־יְדֵ י גְּנֵבוֹ ת וְעָרְ מוֹ ת מַ צִ ילִ ין הַ צַ דִ יקִ ים אֲמִ תִ יִים אֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ הָ אֲנָשִׁ ים אֲשֶׁ ר נִלְ כְּ דו בְּ רִ שְׁ תוֹ כַּ צִ פֳרִ ים הָ אֲחֻ ּ ּ ּ ּ זוֹ ת בַּ פָ ח ּ עַל־יְדֵ י גְּנֵבָ תוֹ וְ עָרְ מָ תוֹ . ל"ּ כַּ נַ כִּ י הַ צַ דִ יקִ ים הֵם בְּ חִ ינַת ּ ּ יַעֲקֹב שֶׁ הוא אָ חִ יו בְּ רַ מָ אות שֶׁ ל עֵשָׂ ו וְ לָבָ ן שֶׁ הֵם ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת הַ ס " מ וְ הַ בַּ עַל דָ בָ ר ּ . וְזֶהו בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ כָּ תַ ב ּ ּ רַ בֵּ נו זַ ּ " ל שֶׁ הַ צַ דִ יקִ ים אֵ ין ּ ּ יְכוֹ לִ ין לְ עוֹ רֵ ר ולְ הָ קִ יץ אֶ ת ּ בְּ נֵי אָ דָ ם מִ שְׁ נָתָ ם ונְפִ ילָתָ ם כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י סִ פורֵ י ּ ּ ּ ּ מַ עֲשִׂ יוֹ ת שֶׁ מַ לְ בִּ ישִׁ ין ומַ עְ לִ ימִ ין בָּ הֶם אֶ ת הַ פָ נִים שֶׁ ל ּ ּ ּ ּ תוֹ רָ ה שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת גְּנֵבָ ה וְ עָרְ מָ ה שֶׁ מִ תְ נַהֲגִים עִ מוֹ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ רַ מָ אות ּ ּ שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א מוֹ צִ יאִ ין אֶ ת הָ אֲנָשִׁ ים ּ מֵ רִ שְׁ תוֹ בִּ בְ חִ ינַת מְ שַׁ נֶה פָ נָיו וַתְ שַׁ לְ חֵ הו שֶׁ מְ שַׁ נִין אֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ פָ נִים עַל־יְדֵ י סִ פורֵ י מַ עֲשִׂ יוֹ ת שֶׁ לֹא יַכִּ ירוֹ וְ עַל־יְדֵ י זֶה ּ ּ ּ ּ ּ ּדַ יְקָ א מוֹ צִ יאִ ין אוֹ תוֹ בִּ גְנֵבָ ה מֵ הֶם . נִמְ צָ א שֶׁ הַ צַ דִ יק ּ ּ מִ תְ נַהֵג בִּ גְנֵבָ ה וְ עָרְ מָ ה גְּדוֹ לָה כְּ דֵ י לְ הוֹ צִ יא בְּ נֵי אָ דָ ם מֵ רֶ שֶׁ ת הַ ס " מ שֶׁ נָפְ לו לְ שָׁ ם עַל־יְדֵ י דַ רְ כֵ י גְּנֵבָ תוֹ שֶׁ זֶהו ּ ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת הִ תְ עוֹ רְ רות הַ שֵׁ נָה עַל־יְדֵ י סִ פורֵ י מַ עֲשִׂ יוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה מַ חֲזִירִ ין כַּ מָ ה בְּ נֵי אָ דָ ם בִּ תְ שׁ ובָ ה עַל־יְדֵ י ּ ּ שֶׁ מְ עוֹ רְ רִ ין אוֹ תָ ם מִ שְׁ נָתָ ם עַל־יְדֵ י סִ פורֵ י מַ עֲשִׂ יוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּדַ יְקָ א . וְ כֵן מְ בֹאָ ר בְּ כַ מָ ה סְ פָ רִ ים שֶׁ הַ צַ דִ יקִ ים מִ תְ נַהֲגִים ּ ּ ּ עִ ם הַ בַּ עַל דָ בָ ר בְּ דֶ רֶ ך גְּנֵבָ ה וְ כַ מובָ א בְּ סֵ פֶ ר תוֹ לְ ד ּ ּ ּ ְ ּ וֹ ת יַעֲקֹב יוֹ סֵ ף עַיֵן שָׁ ם ּ ) :( קיג

Segment 35
HE:
וְ עֵינֵי לֵאָ ה רַ כּ וֹ ת

Segment 36
HE:
) בראשית (ז"י , ט"כ ... רָ חֵ ל בְּ חִ ינַת מָ שִׁ יחַ בֶּ ן יוֹ סֵ ף שֶׁ יָצָ א מִ מֶ נָה ּ ּ ּ , וְ לֵאָ ה בְּ חִ ינַת מָ שִׁ יחַ בֶּ ן דָ וִ ד שֶׁ יָצָ א מִ יהודָ ה שֶׁ נוֹ לַד מִ לֵאָ ה ּ ּ ּ ּ ּ . וְ כָ ל בְּ חִ ינַת פֶ סַ ח שֶׁ הו ּ ּ א יְצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם גְּאֻ לָה ּ הָ רִ אשׁ וֹ נָה עִ קָ רָ ה עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף ּ ּ , שֶׁ הוא מִ זֶרַ ע ּ ּ רָ חֵ ל , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת וַיִקַ ח מֹשֶׁ ה אֶ ת עַצְ מוֹ ת יוֹ סֵ ף עִ מוֹ ּ ּ ּ ּ ּ , אֲבָ ל בְּ חִ ינַת הֶ אָ רַ ת מָ שִׁ יחַ בֶּ ן דָ וִ ד אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ גַלוֹ ת ּ ּ עַתָ ה בִּ שְׁ לֵמו ּ ּ ת כִּ י עֲדַ יִן לֹא בָּ א הַ קֵ ץ ּ , ּ אַ דְ רַ בָּ א צְ רִ יכִ ין לְ הַ סְ תִ יר ולְ הַ עְ לִ ים הֶ אָ רַ ת לֵאָ ה שֶׁ מִ שָׁ ם אֲחִ יזַת ּ ּ ּ ּ ּ הַ דִ ינִים , כִּ י הַ דִ ינִים נֶאֱחָ זִים בִּ בְ חִ ינַת לֵאָ ה בְּ יוֹ תֵ ר ּ

Segment 37
HE:
כַּ מובָ א ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת ) בְּ רֵ אשִׁ ית כט : ( יז , וְ עֵינֵי לֵאָ ה רַ כּ וֹ ת ', ּ וְ כו אֲבָ ל בָּ זֶה תָ לוי כָּ ל הַ גְּאֻ לָה כְּ שֶׁ נִזְכֶּה לְ הַ מְ תִ יק ּ ּ ּ ּ ּ תֹקֶ ף הַ דִ ינִים שֶׁ בְּ לֵאָ ה שֶׁ זֶה לֹא יִהְ יֶה נִשְׁ לָם בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ ּ ּ עַד שֶׁ יָבוֹ א מָ שִׁ יחַ בֶּ ן דָ וִ ד שֶׁ יֵצֵ א מִ מֶ נָה ּ ּ ּ ּ ּ , אֲבָ ל עַתָ ה ּ שֶׁ אֵ ין מִ תְ גַּלֶה בִּ שְׁ לֵמות בְּ חִ ינַת דָ ּ ּ ּ וִ ד בְּ חִ ינַת מָ שִׁ יחַ בֶּ ן ּדָ וִ ד , עַל־כֵּן הָ יָה תֹקֶ ף הַ נֵס שֶׁ נֶעְ לַם הֶ אָ רַ ת לֵאָ ה וְ נִכְ לַל ּ ּ ּ בְּ רָ חֵ ל , שֶׁ הֶ אָ רַ ת מָ שִׁ יחַ בֶּ ן דָ וִ ד מֵ אִ יר בְּ הֶ עְ לֵם בִּ בְ חִ ינַת ּ מָ שִׁ יחַ בֶּ ן יוֹ סֵ ף שֶׁ יֵצֵ א מֵ רָ חֵ ל ּ , וְעַל־יְדֵ י זֶה הָ יָה עִ קַ ר ּ הַ גְּאֻ לָה שֶׁ ּ ּ ל פֶ סַ ח עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף שֶׁ יָצָ א מֵ רָ חֵ ל ּ

Segment 38
HE:
אֶ עֱבָ דְ ך שֶׁ בַ ע שָׁ נִים ָ

Segment 39
HE:
) בראשית (ח"י , ט"כ יַעֲקֹב הָ יָה רוֹ עֶה בְּ הֵמוֹ ת בִּ שְׁ בִ יל לְ בָ רֵ ר נִשְׁ מַ ת זִווגוֹ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) הוֹ שֵׁ עַ יב (: " וַיַעֲבֹד יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ אִ שָׁ ה וְכו ּ ּ ּ ". ' כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית כט : " ( יח , אֶ עֱבָ דְ ך שֶׁ בַ ע שָׁ נִים ָ בְּ רָ חֵ ל בִּ תְ ך הַ קְ טַ נָה ּ ּ ּ ָ ". כִּ י עִ קַ ר אֲחִ יזַת הָ עַבְ דות ּ ּ , שֶׁ הוא ּ זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ ּ , נֶאֱחָ ז בְּ הָ אִ שָׁ ה בְּ יוֹ תֵ ר ּ , כִּ י נָחָ שׁ הֵטִ יל זֻהֲמָ א בְּ חַ וָה דַ יְקָ א כַּ יָדועַ ּ ּ ּ ּ , וְ עַ ל־כֵּן מְ בָ רְ כִ ין בַּ בּ ֹקֶ ר ' שֶׁ לֹא עָ שַׂ נִי עָבֶ ד שֶׁ לֹא עָ שַׂ נִי אִ שָׁ ה ּ ּ ּ ', כִּ י זֻהֲמַ ת הָ עַבְ דות סְ מוכָ ה לְ הָ אִ שָׁ ה בְּ יוֹ תֵ ר וְ שָׁ ם צְ רִ יכִ ין בֵּ רור ּ ּ ּ ּ יוֹ תֵ ר . וְ עַל־כֵּן נִגְזַר עַל הָ אִ שָׁ ה ּ ' : וְ הוא יִמְ שָׁ ל־בָּ ך ְ ּ ', שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת עַבְ דות שֶׁ ּ ּ צְ רִ יכָ ה לַעֲשׂ וֹ ת לְ בַ עְ לָה כָּ ל ּ ּ ּ הַ מְ לָאכוֹ ת שֶׁ הָ עֶבֶ ד עוֹ שֶׂ ה לְ רַ בּ וֹ . וְ עַל־כֵּן יַעֲקֹב מֵ חֲמַ ת שֶׁ הָ יָה צָ רִ יך לְ הַ עֲמִ יד שְׁ נֵים עָ שָׂ ר שִׁ בְ טֵ י יָ־ה מִ טָ ה ּ ּ ְ שְׁ לֵמָ ה , עַל־כֵּן הֻכְ רַ ח לְ הַפִ יל עַצְ מוֹ לְ עַבְ דות וְ לִ הְ יוֹ ת ּ ּ רוֹ עֶה בְּ הֵמוֹ ת אֵ צֶל לָבָ ן , כִּ י אֵ ין הַ דִ ין נִמְ תָ ק אֶ לָא ּ ּ ּ בְּ שָׁ רְ שׁ וֹ , עַל־כֵּן אָ מַ ר : " אֶ עֱבָ דְ ך שֶׁ בַ ע שָׁ נִים בְּ רָ חֵ ל ָ בִּ תְ ך הַ קְ טַ נָה ּ ּ ּ ָ ". כִּ י עַל־יְדֵ י הָ עַבְ דות שֶׁ לוֹ בִּ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ גְּדוֹ לָה יִזְכֶּ ה לְ בָ רֵ ר הַ טוֹ ב מֵ הָ רַ ע ולְ הַ כְ נִיעַ זֻהֲמַ ת ּ ּ הָ עַבְ דו ּ ת וִיבָ רֵ ר רוחַ הָ אָ דָ ם מֵ רוחַ הַ בְּ הֵמָ ה עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ שֶׁ יִהְ יֶה רוֹ עֶה אֶ צְ לוֹ . וְ כָ ל זֶה בִּ שְׁ בִ יל לְ בָ רֵ ר מִ לָבָ ן ּ הָ אֲרַ מִ י נִשְׁ מַ ת זִווגוֹ שֶׁ הוא נִשְׁ מַ ת רָ חֵ ל כְּ דֵ י לְ הַ עֲמִ יד ּ ּ ּ ּ שִׁ בְ טֵ י יָ־ה . ּ ומֵ חֲמַ ת שֶׁ יָדַ ע שֶׁ לָבָ ן הוא רַ מַ אי גָּדוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ל וְ הוא נֶאֱחָ ז ּ בְּ יוֹ תֵ ר בִּ בְ חִ ינַת הֵיכְ לֵי הַ תְ מורוֹ ת ּ ּ ) הנמשך מחטא אדם הראשון , ומשם נמשכין בח ' התמורות שבעולם , שמשם עיקר אחיזת הס " א ח ( ו" שֶׁ מִ שָׁ ם ּ ּ עִ קַ ר הָ רַ מָ אות שֶׁ ל כָּ ל הָ רַ מָ אִ ים שֶׁ חֲשׁ ודִ ין לְ הַ חֲלִ יף ּ ּ ּ ּ ּ , עַל־כֵּן כָּ פַ ל יַעֲקֹב תְ נָאוֹ וְ ּ אָ מַ ר : " אֶ עֱבָ דְ ך שֶׁ בַ ע שָׁ נִים ָ בְּ רָ חֵ ל בִּ תְ ך הַ קְ טַ נָה ּ ּ ּ ָ ". כְּ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ " י שָׁ ם שֶׁ דִ קְ דֵ ק ּ ּ עִ מוֹ כָּ ל כַּ ך כְּ דֵ י שֶׁ לֹא יַחֲלִ יף לוֹ לֵאָ ה בְּ רָ חֵ ל ּ ְ ּ . וְ כָ ל זֶה חָ שַׁ שׁ יַעֲקֹב מֵ חֲמַ ת שֶׁ יָדַ ע שֶׁ עֲדַ יִן לֹא נִתְ תַ קֵ ן חֵ טְ א ּ ּ ּ אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן שֶׁ מִ שָׁ ם אֲחִ יזַת הֵיכְ לֵי הַ תְ מורוֹ ת ּ ּ ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה גּוֹ רֵ ם שֶׁ נִשְׁ מַ ת הָ אָ בוֹ ת וְ הָ אִ מָ הוֹ ת יִהְ יו מְ עֹרָ בִ ין בֵּ ין ּ ּ ּ רְ שָׁ עִ ים כָּ אֵ לֶה שֶׁ הֵם לָבָ ן וְכו ּ ּ . ' וְיָדַ ע שֶׁ לָבָ ן הוא רַ מַ אי ּ ּ ּ בְּ יוֹ תֵ ר וְ נֶאֱחָ ז בְּ יוֹ תֵ ר בִּ בְ חִ ינַת הֵיכְ לֵי הַ תְ מורוֹ ת ּ ּ , עַל־כֵּן הוא חָ שׁ וד בְּ יוֹ תֵ ר עַל הַ חִ לוף ּ ּ ּ ּ , עַל־כֵּן כָּ פַ ל תְ נָאוֹ עִ מוֹ בְּ יוֹ תֵ ר וְ אָ מַ ר ּ ּ : " אֶ עֱבָ דְ ך וְ כו ּ ָ ' בְּ רָ חֵ ל בִּ תְ ך ּ ָ הַ קְ טַ נָה ּ ּ " רַ שִׁ כְּ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ ּ " י שָׁ ם , וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן ּ לְ בַ סּ וֹ ף לֹא הוֹ עִ יל שֶׁ הֲרֵ י רִ מָ הו ּ ּ , ִּכ י כָּ ל כַּ ך הִ תְ גַּבֵּר ְ הָ רַ מָ אות שֶׁ ל לָבָ ן ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הֵיכְ לֵי הַ תְ מורוֹ ת עַד ּ ּ ּ שֶׁ רִ מָ ה אֶ ת יַעֲקֹב וְהֶחֱלִ יף לוֹ לֵאָ ה בְּ רָ חֵ ל ּ , שֶׁ חִ לוף זֶה ּ ּ גָּרַ ם הַ מַ חֲלֹקֶ ת שֶׁ בֵּ ין הַ שְׁ בָ טִ ים וַחֲלֻקַ ת מַ לְ כות בֵּית ּ ּ ּ ּ דָ וִ ד ומְ כִ ירַ ת יוֹ סֵ ף ּ ּ כִּ , י אִ ם הָ יָה נוֹ שֵׂ א אֶ ת רָ חֵ ל תְ חִ לָה ּ ּ הָ יָה יוֹ סֵ ף יוֹ צֵ א תְ חִ לָה וְהָ יָה בְּ כוֹ ר מַ מָ שׁ ּ ּ ּ , לֹא הָ יו ּ מְ קַ נְאִ ין בּ וֹ אֶ חָ יו כָּ ל כַּ ך , ְ כִּ י הָ יו הַ כּ ֹל רוֹ אִ ין גְּדֻ לָתוֹ ּ ּ וַאֲמִ תָ תוֹ ּ , רַ ק מֵ חֲמַ ת הַחִ לוף הַ נַ ּ ּ ּ " ל טָ עו בּ וֹ אֶ חָ יו וְ סָ בְ רו ּ ּ שֶׁ אֵ ינוֹ אִ ישׁ אֱמֶ ת וְ נִתְ קַ נְאו בּ וֹ עַל שֶׁ אָ בִ יו מְ חַ בְּ בוֹ ּ ּ ומְ קָ רְ בוֹ בְּ יוֹ תֵ ר וְגָרַ ם הַ מַ חֲלֹקֶ ת כָּ ל כַּ ך עַד שֶׁ מְ כָ רוהו ּ ּ ּ ּ ּ ְ לְ עֶבֶ ד , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה נִתְ גַּלְ גֵּל הַ דָ בָ ר וְיָרְ דו אֲבוֹ תֵ ינו ּ ּ ּ לְ מִ צְ רַ יִם וְ כו . 'ּ ומִ זֶה נִשְׁ תַ לְ שֵׁ ל אַ חַ ר ּ ּ ּ כַּ ך חֲלֻקַ ת מַ לְ כות ּ ּ ְ בֵּ ית דָ וִ ד כַּ יָדועַ ּ ּ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה נֶחֱרַ ב הַ בֵּ ית הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ וְגָלִ ינו מֵ אַ רְ צֵ נו וְ כו ּ ּ ּ ' וְ כַ מובָ א בַּ סְּ פָ רִ ים מַ ה שֶׁ גָּרַ ם לָבָ ן ּ ּ ּ הָ אֲרַ מִ י עַל־יְדֵ י הַ חִ לוף הַ נַ ּ ּ ּ ּ .ל" וְ הַ כְּ לָל , שֶׁ כָּ ל הַ צָ רוֹ ת שֶׁ ל יִשְׂ רָ אֵ ּ ל נִמְ שָׁ כִ ין מִ בְּ חִ ינַת הַ חִ לוף שֶׁ ל הֵיכְ לֵי הַ תְ מורוֹ ת ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ חִ לוף ּ ּ ּ שֶׁ ל בֶּ ן הַ מֶ לֶך ְ ּ ) המובא בספר סיפורי מעשיות ( שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת כָּ ל הַ חִ לופִ ים וְ הַ שִׁ נויִים שֶׁ יֵשׁ בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר עַד ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ יָבוֹ א מְ שִׁ יחַ צִ דְ קֵ נו ּ ּ בִּ מְ הֵרָ ה בְּ יָמֵ ינו וִיבָ רֵ ר הַ כּ ֹל וְ כָ ל ּ אֶ חָ ד עַל מְ קוֹ מוֹ יָבוֹ א בְּ שָׁ לוֹ ם , אָ מֵ ן ) קטו :(

Segment 40
HE:
אָ סַ ף אֱלֹקִ ים אֶ ת חֶ רְ פָ תִ י ּ

Segment 41
HE:
) בראשית ל (ג"כ ', וְ עַל־כֵּן נִקְ רָ א יוֹ סֵ ף , בְּ חִ ינַת ) בְּ רֵ אשִׁ ית ל , : ( כג אָ סַ ף אֱלֹקִ ים אֶ ת חֶ רְ פָ תִ י ּ , שֶׁ מְ אַ סֵּ ף ומְ בַ ּ ּ ּטֵ ל כָּ ל הַ חֲרָ פוֹ ת ובושׁ וֹ ת מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ , כִּ י מַ חֲזִירָ ם בִּ תְ שׁ ובָ ה ומְ קָ רְ בָ ם לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך . ְ וְזֶה בְּ חִ ינַת שָׁ ם ) , ל כד : ( יוֹ סֵ ף ה ' לִ י בֵּ ן , שֶׁ עַל שֵׁ ם זֶה נִקְ רָ א יוֹ סֵ ף , הַ יְנו שֶׁ הַ צַ דִ יק עוֹ סֵ ק תָ מִ יד לְ הוֹ סִ יף ּ ּ ּ ּ ּולְ קָ רֵ ב נְפָ שׁ וֹ ת חֲ דָ שׁ וֹ ת בְּ כָ ל פַ עַם ומְ בַ קֵ שׁ תָ מִ יד מֵ ה ּ ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך עַל זֶה ְ , בְּ חִ ינַת : יוֹ סֵ ף ה ' לִ י בֵּ ן אַ חֵ ר , ּ שֶׁ יוֹ סֵ ף ה ' לוֹ בְּ כָ ל פַ עַם תַ לְ מִ יד חָ דָ שׁ שֶׁ נִקְ רָ א בֵּ ן ּ ּ ּ , כִּ י כָּ ל הַ מְ לַמֵ ד ּ בֶּ ן חֲבֵ רוֹ תוֹ רָ ה כְּ אִ לו יְלָדוֹ ּ ּ ּ ) סַ נְהֶדְ רִ ין יט ) :( קטז (:

Segment 42
HE:
יוֹ סֵף ה ' לִ י בֵּ ן אַ חֵ ר

Segment 43
HE:
) בראשית ל (ד"כ ', הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת נִקְ רָ א יוֹ סֵ ף עַל שֵׁ ם שֶׁ מוֹ סִ יף בַּ עֲבוֹ דָ תוֹ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך בְּ כָ ל עֵת ְ , ומַ תְ חִ יל בְּ כָ ל פַ עַם מֵ חָ דָ שׁ כְּ אִ לו לֹא ּ ּ ּ ּ הִ תְ חִ יל עֲדַ יִין בַּ עֲבוֹ דָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך כְּ לָל ְ . וְזֶה עִ קַ ר ּ הַ שַׁ עֲשׁ ועִ ים וְ הַ הִ תְ פָ אֲרות שֶׁ ל הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ ּ ּ . כִּ י עִ קַ ר ּ שַׁ עֲשׁ ועָיו וְהִ תְ פָ אֲרותוֹ יִתְ בָּ רַ ך הוא עַל יְדֵ י חִ דושִׁ ים ּ ּ ּ ּ ּ ְ ּ ּדַ יְקָ א , דְ הַ יְנו כְּ שֶׁ עוֹ לֶה הִ תְ פָ אֲרות חָ דָ שׁ לְ מַ עְ לָה ּ ּ ּ ּ . וְגַם מֵ חֲמַ ת שֶׁ הַ צַ דִ יק הַ זֶה יֵשׁ לוֹ כּ ֹ ּ ּ ּ חַ לְ קָ רֵ ב רְ חוֹ קִ ים מַ מָ שׁ ּ אֵ לָיו יִתְ בָּ רַ ך , ְ כִּ י בְּ כֹחַ הִ תְ גַּבְּ רותוֹ לְ הַ תְ חִ יל בְּ כָ ל פַ עַם ּ ּ

Segment 44
HE:
מֵ חָ דָ שׁ כְּ אִ לו מַ תְ חִ יל עַתָ ה לַעֲבֹד אֶ ת ה ּ ּ ּ ', בַּ כּ ֹחַ הַזֶה ּ הוא יָכוֹ ל לְ עוֹ רֵ ר בְּ כָ ל פַ עַם רְ חוֹ קִ ים מַ מָ שׁ שֶׁ יַתְ חִ ילו ּ ּ ּ ּ ּ מֵ עַתָ ה לָשׁ וב ּ ּ לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ . וְ עַל כֵּן מִ צַ דִ יקִ ים כָּ אֵ לו ּ ּ ּ ּ לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך תַ עֲנוגִים וְ שַׁ עֲשׁ ועִ ים גְּדוֹ לִ ים יֵשׁ ּ ּ ּ ְ ּ וַחֲדָ שִׁ ים וְ הִ תְ פָ אֲרות נִפְ לָא בְּ כָ ל עֵת ּ ּ , כִּ י בְּ כָ ל פַ עַם הֵם ּ עוֹ שִׂ ין לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך כִּ בְ יָכוֹ ל לְ בושִׁ ין חֲדָ שִׁ ּ ְ ּ ים ובִ גְדֵ י ּ הִ תְ פָ אֲרות חָ דָ שׁ ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת ולְ בושָׁ א דְ לָבִ ישׁ בְּ יוֹ מָ א ּ ּ ּ ּדָ א לָא לָבִ ישׁ בְּ יוֹ מָ א אָ חֳרָ א , ולְ בושִׁ ין דְ אִ יהו לָבִ ישׁ ּ ּ ּ ּ בְּ צַ פְ רָ א לָא לָבִ ישׁ בְּ רַ מְ שָׁ א . וְ כָ ל זֶה נַעֲשָׂ ה עַל יְדֵ י הִ תְ פָ אֲרות הֶחָ דָ שׁ שֶׁ עוֹ לֶה בְּ כָ ל פַ ּ ּ ּ עַם מִ זֶה הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ , עַל יְדֵ י שֶׁ מִ תְ חַ דֵ שׁ בְּ עַצְ מוֹ בַּ עֲבוֹ דָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך בְּ כָ ל פַ עַם ּ ּ ְ ּ , וְ עַל יְדֵ י שֶׁ מְ קָ רֵ ב רְ חוֹ קִ ים לַעֲבוֹ דָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ . וְ עַל שֵׁ ם כָּ ל זֶה נִקְ רָ א יוֹ סֵ ף , בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף ה ' לִ י בֵּ ן אַ חֵ ר

Segment 45
HE:
) בְּ רֵ אשִׁ ית ל עַ , (דכ , ּ יֵן פְ נִים ּ . וְ עַל יְדֵ י זֶה הַ צַ דִ יק נִתְ גַּלָה ּ ּ ּ עִ קַ ר קְ דֻ שַׁ ת אֶ רֶ ץ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ) קיז (:

Segment 46
HE:
וַיַצֵ ג אֶ ת הַ מַ קְ לוֹ ת אֲשֶׁ ר פִ צֵל ּ ּ ּ ּ ּ

Segment 47
HE:
) בראשית ל (ח"ל ', כָּ ל סִ פורֵ י הַ תוֹ רָ ה מִ מַ עֲשֵׂ ה הָ אָ בוֹ ת מֵ חֲפִ ירוֹ ת ּ ּ ּ ּ הַ בְּ אֵ רוֹ ת ומֵ הַ מַ קְ לוֹ ת אֲשֶׁ ר פִ צֵ ּ ּ ּ ּ ל בָּ רְ הָ טִ ים וְ כֵן כָּ ל כַּ יוֹ צֵ א בָּ זֶה וְ כֵ ן כָּ ל הַ מַ אֲמָ רִ ים הַ פְ לִ יאִ ים שֶׁ הֵבִ יאו ּ ּ ּ ּ בַּ גְּמָ רָ א ומִ דְ רָ שִׁ ים כְּ מוֹ מַ אֲמְ רֵ י רַ בָּ ה בַּ ר בַּ ר חָ נָא ּ וְ כַ יוֹ צֵ א ּ , כָּ ל זֶה לְ הוֹ דִ יעַ לָנו מַ עֲלַת הַ צַ דִ יקִ ים שֶׁ זִכְּ כו ּ ּ ּ ּ ּ אֶ ת עַצְ מָ ם כָּ ל כָּ ך ְ עַד שֶׁ עָבְ דו אֶ ת הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך בְּ כָ ל ְ ּ ּ תְ נועוֹ תֵ יהֶם אֲפִ לו בְּ כָ ל עִ סְ קֵ י חֹל אֲכִ ילָה ושְׁ תִ יָה ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְ כַ יוֹ צֵ א , וְ כָ ל דִ בְ רֵ יהֶם וְ שִׂ יחוֹ תֵ יהֶם ומַ עֲשֵׂ יהֶ ם אֵ ינוֹ ּ ּ פָ שׁ וט אֶ לָא יֵשׁ בָּ הֶ ם רָ זִין נִפְ לָאִ ים ּ ּ ּ . ובֶ אֱמֶ ת בְּ כָ ל דוֹ ר ּ ּ נִמְ צָ אִ ים צַ דִ יקִ ים כָּ אֵ לו כַּ מובָ ן בְּ דִ בְ רֵ י רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ל " שֶׁ אָ מְ רו שֶׁ אֵ ין דוֹ ר שֶׁ אֵ ין בּ וֹ כְּ אַ בְ רָ הָ ם וְ כו ּ ּ ּ ', וְ כָ ל אֶ חָ ד צָ רִ יך לִ זְכּ וֹ ת לָזֶה בִּ בְ חִ ינַת מָ תַ י יַגִּיעו מַ עֲשַׂ י לְ מַ עֲשֵׂ י ּ ְ אֲבוֹ תַ י כִּ י הַ בְּ חִ ירָ ה חָ פְ שִׁ ית ) קיח (:

Segment 48
HE:
ּ וַיַ צֵ ג אֶ ת הַ מַ קְ לוֹ ת אֲשֶׁ ר פִ צֵ ל ּ ּ ּ ּ

Segment 49
HE:
) בראשית ל (ח"ל ', מִ י שֶׁ אֵ ינוֹ זוֹ כֶ ה לֵידַ ע מֵ הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת הַ זֶה שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת בְּ חִ ינַת יַעֲקֹב ּ , אֲזַי אֲפִ לו הוא ּ ּ ּ אִ ישׁ כָּ שֵׁ ר וְ עוֹ בֵ ד הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ומִ תְ פַ לֵל וְ עוֹ סֵ ק ּ ּ ּ ְ ּ ַּב ּתוֹ רָ ה . אֲבָ ל עַל פִ י רֹב כָּ ל עֲבוֹ דָ תוֹ הוא בִּ קְ רִ ירות ּ ּ ּ בְּ לִ י שׁ ום חִ יות וְ הִ תְ לַהֲבות וַחֲמִ ימות דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , וְ אֵ ין לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך שַׁ עֲשׁ ועִ ים מֵ עֲבוֹ דָ ה כָּ זֹאת ּ ְ ּ , כִּ י הִ יא בִּ בְ חִ ינַת שֵׁ נָה . אֲבָ ל הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת בְּ חִ ינַת יַעֲ ּ ּ קֹב , ּ הוא מַ מְ שִׁ יך חִ דושֵׁ י תוֹ רָ ה בִּ דְ רָ כִ ים נִפְ לָאִ ים וְ נוֹ רָ אִ ים מְ אֹד ּ ּ ּ ְ , ובְ שִׂ כְ לִ יות נִפְ לָאִ ים וְ נוֹ רָ אִ ים כָּ אֵ לו ּ ּ ּ ּ , עַד אֲשֶׁ ר מַ צִ יג ּ וְ תוֹ חֵ ב הַ שֵׂ כֶ ל הָ אֲמִ תִ י בְּ תוֹ ך רָ הִ יטֵ י מֹחִ ין שֶׁ ל ְ ּ ּ ּ הַ מִ תְ קָ רְ בִ ים אֵ לָיו , שֶׁ יִהְ יו תְ חובִ י ּ ּ ּ ּ ם בָּ הֶם בְּ עֹמֶ ק גָּדוֹ ל , עַד שֶׁ לֹא יִהְ יֶה כּ ֹחַ לְ שׁ ום טָ עות שֶׁ ל הַ מְ דַ מֶ ה לְ הַ עֲבִ ירָ ם ּ ּ ּ ּ ּ מִ זֶה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , כִּ י כְּ בָ ר הֵם מְ בִ ינִים הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ ּ הֵיטֵ ב הֵיטֵ ב , עַד שֶׁ זוֹ כִ ין עַל יְדֵ י זֶה לַעֲבֹד אֶ ת הַ שֵׁ ם ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך בַּ חֲמִ ימות וְ ּ ְ הִ תְ לַהֲבות גָּדוֹ ל דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ . וְ לֹא עוֹ ד אֶ לָא שֶׁ אֲפִ לו הַ נִלְ וִים אֲלֵיהֶם אֶ ל הַ מְ קֹרָ בִ ים הָ אֵ לו ּ ּ ּ ּ ּ ּ , ובָ אִ ים לִ שְׁ תוֹ ת גַּם כֵּן בַּ צָ מָ א אֶ ת דִ בְ רֵ יהֶם ּ ּ ּ ּ , שֶׁ זָכו ּ ּ לִ שְׁ אֹב ולְ קַ בֵּ ל מִ ן הַ בְּ אֵ ר מַ יִם חַ יִים שֶׁ ל הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ , גַּם הֵ ם זוֹ כִ ים לַעֲבֹד אֶ ת הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך בַּ חֲמִ ימות ּ ְ ּ וְ הִ תְ לַהֲבות גָּדוֹ ל דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ , שֶׁ בָּ א עַל יְדֵ י תְ נועַת הַ שֵׂ כֶל ּ ּ ּ הָ אֱמֶ ת הַ נִפְ לָא וְ הַ נוֹ רָ א שֶׁ נִתְ חַ ב בְּ תוֹ ך רָ הִ יטֵ י מֹחָ ם ְ ּ ּ ּ ) ל"ּ כַּ נַ קיט (:

Segment 50
HE:
וַיַצֵ ג אֶ ת הַ מַ קְ לוֹ ת אֲשֶׁ ר פִ צֵ ּ ּ ּ ּ ּ ל בָּ רְ הָ טִ ים

Segment 51
HE:
) בראשית ל (ח"ל ', יֵשׁ בְּ נֵי־אָ דָ ם שֶׁ נִמְ שְׁ כו אַ חַ ר דַ רְ כֵי הַ מְ חַ קְ רִ ים ּ ּ ּ ּ , ּ שֶׁ קָ שֶׁ ה לָהֶם : לָמָ ה הִ רְ בָּ ה הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך לְ יִשְׂ רָ אֵ ל כָּ ל־כָּ ך ְ ְ ּ תוֹ רָ ה ומִ צְ וֹ ת שֶׁ קָ שֶׁ ה לְ קַ יְמָ ם ּ ּ ּ ּ ? ולְ פִ י דַ עְ תָ ם הָ רָ עָה ּ ּ וְ הַ מְ שֻׁ בֶּ שֶׁ ת הָ יָה יוֹ תֵ ר זְכות לָהֶם אִ ם הָ יו רַ ק מִ צְ וֹ ת ּ ּ ּ מועָטִ ים . אֲבָ ל בֶּ אֱמֶ ת הֶבֶ ל יִפְ צֶ ה פִ יהֶם ּ , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת עִ קַ ר הַ תַ כְ לִ ית שֶׁ ל הָ אָ דָ ם הוא שֶׁ יְשַׁ בֵּ ר כָּ ל הַ תַ אֲווֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ כָּ ל־כָּ ך , ְ עַד שֶׁ לֹא יִהְ יֶה בּ וֹ אֲפִ לו צַ ד רְ שִׁ ימָ ה מִ שׁ ום ּ ּ ּ ּ ּ ּתַ אֲוָ ה אֲפִ לו שֶׁ ל הֶ תֵ ר ּ ּ ּ , וְ זֶה אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ זְכּ וֹ ת כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י רִ בּ וי הַ תוֹ רָ ה וְ הַ מִ צְ וֹ ת שֶׁ יֵשׁ בְּ כָ ל פְ רָ ט ופְ רָ ט ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ מִ דִ בְ רֵ י הָ עוֹ לָם , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה יְכוֹ לִ ין לִ זְכּ וֹ ת לְ הַ מְ שִׁ יך ְ עָ לֵינו קְ דֻ שָׁ ה גָבוֹ הַ כָּ ל־כָּ ך ְ ּ ּ ּ , עַד שֶׁ נִהְ ּ יֶה זַכִּ ים ונְקִ יִים ּ ּ וקְ דוֹ שִׁ ים לְ גַמְ רֵ י מִ כָּ ל הַ תַ אֲווֹ ת ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ זָכו אֲבוֹ תֵ ינו ּ ּ ּ ּ הַ קְ דוֹ שִׁ ים אֲבוֹ ת הָ עוֹ לָם , שֶׁ בִּ שְׁ בִ יל זֶה מַ רְ בָּ ה הַ תוֹ רָ ה ּ לְ סַ פֵ ר מִ כָּ ל עִ נְיְנֵיהֶם ומַ עֲשֵׂ יהֶם ּ ּ , וְ אֵ יך שֶׁ חָ פְ רו בְּ אֵ רוֹ ת ּ ְ , ומִ יַעֲקֹב אֲשֶׁ ּ ּ ר הִ צִ יג אֶ ת הַ מַ קְ לוֹ ת בָּ רְ הָ טִ ים וְ כַ יוֹ צֵא ּ ּ ּ בָ זֶה כָּ ל זֶה לְ גַלוֹ ת לָנו גְּדֻ לַת מַ עֲלָתָ ם וקְ דֻ שָׁ תָ ם ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ זִכְּ כו ּ ּ אֶ ת עַצְ מָ ם כָּ ל־כָּ ך עַד שֶׁ זָכו לַעֲבֹד אֶ ת הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ְ ּ ּ ּ בְּ כָ ל תְ נועוֹ תֵ יהֶם וְ עִ נְיְנֵיהֶם ּ ּ , ובְ כָ ל תְ נועָה ּ ּ ּ הָ יָה לָהֶם סוֹ דוֹ ת נוֹ רָ אִ ים , רָ זִין דְ רָ זִין ּ . וְ כָ ל זֶה לְ הָ עִ יר אָ זְנֵינו ּ וְ לִ בֵּ נו , ּ שֶׁ גַּם אֲנַחְ נו נְטַ הֵר ונְקַ דֵ שׁ עַצְ מֵ נו גַם בְּ כָ ל ּ ּ ּ ּ הָ עֲבוֹ דוֹ ת חִ יצוֹ נִיוֹ ת וְ עִ סְ קֵ י חֹל ּ , כְּ דֵ י שֶׁ נִזְכֶּ ה גַם אֲנַחְ נו ּ ּ לָבוֹ א לְ אֵ יזֶה בְּ חִ ינָה ומַ דְ ּ רֵ גָה מִ מַ עֲלוֹ ת קְ דֻ שַׁ ת ּ ּ אֲבוֹ תֵ ינו הַ קְ דוֹ שִׁ ים ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" מָ תַ י יַגִּיעו מַ עֲשַׂ י לְ מַ עֲשֵׂ י אֲבוֹ תַ י ּ ! כִּ י הַ בְּ חִ ירָ ה חָ פְ שִׁ ית בְּ כָ ל ּדוֹ ר , וכְ מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" אֵ ין דוֹ ר שֶׁ אֵ ין בּ וֹ ּ כְּ אַ בְ רָ הָ ם וְ כו . 'ּ וְ עַל־כֵּן מָ צִ ינו גַם בְּ דוֹ רוֹ תֵ ינו צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ אֲמִ תִ יִים ּ ּ , גְּדוֹ לִ ים וְ נִפְ לָאִ ים מְ אֹד , שֶׁ זָכו לַעֲבֹד אֶ ת ּ ּ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך גַּם בְּ כָ ל עִ סְ קֵ י חֹל ְ ּ , וְ כַ מְ פֻרְ סָ ם הַ רְ בֵּ ה סִ פורִ ים כָּ אֵ לֶה מֵ הַ צַ דִ יקִ ים הַ גְּדוֹ לִ ים שֶׁ הָ יו מִ ימוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ בַּ עַל־שֵׁ ם־טוֹ ב הַ קָ דוֹ שׁ ּ , זֵכֶר צַ דִ יק לִ בְ רָ כָ ה ּ , עַד הֵנָה ּ . וְ עַל־כֵּן מֵ אַ חַ ר שֶׁ עִ קַ ר הַ תַ כְ לִ ית שֶׁ ל יִשְׂ רָ אֵ ל הוא לְ זַכֵּך ְ ּ ּ ּ אֶ ת עַצְ מָ ן בְּ תַ כְ לִ ית הַ קְ דֻ שָׁ ה מִ כָּ ל הַ תַ אֲווֹ ת שֶׁ בָּ עוֹ לָם ּ ּ ּ , עַל־כֵּן בְּ וַדַ אי הוא טוֹ בָ ה גְדוֹ לָה מַ ה שֶׁ ּ ּ ּ הִ רְ בָּ ה לָנו ּ תוֹ רָ ה ומִ צְ וֹ ת ּ ּ , כְּ דֵ י שֶׁ יִהְ יֶה גַם לָנו כּ ֹחַ לְ הִ תְ עוֹ רֵ ר לְ הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך ולְ הַ מְ שִׁ יך עָ לֵינו קְ דֻ שָׁ ה גְדוֹ לָה בְּ כָ ל עִ נְיָן וְ עִ נְיָן ּ ּ ּ ְ ְ

Segment 52
HE:
עַל־יְדֵ י רִ בּ וי הַ תוֹ רָ ה וְ הַ מִ צְ וֹ ת ּ ּ ּ , כְּ דֵ י שֶׁ נִזְכֶּ ה לַתַ כְ לִ ית ּ ּ הָ אֲמִ תִ י ּ , לְ אוֹ ר הַ גָּנוז , ּ שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ גִּיעַ אֵ לָיו כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י זֶה . וְ כָ ל זֶה הוא לְ אוֹ תָ ן שֶׁ זוֹ כִ ין לְ קַ יֵם כָּ ל ּ ּ ּ ּ הַ תוֹ רָ ה , אַ ך אֲפִ לו מִ י שֶׁ אֵ ינוֹ זוֹ כֶ ה לְ הִ תְ גַּבֵּ ר עַל יִצְ רוֹ ּ ּ ְ ולְ קַ יֵם כָּ ל הַ תוֹ רָ ה וְהַ מִ צְ וֹ ת ּ ּ ּ ּ , ּ הוא גַם־כֵּן טוֹ בָ ה גְדוֹ לָה אֵ לָיו מַ ה שֶׁ יֵשׁ הַ רְ בֵּ ה תוֹ רָ ה ומִ צְ וֹ ת ּ ּ ּ , כִּ י עַל־יְדֵ י־זֶה אֲפִ לו הַ גָּרועַ שֶׁ בַּ גְּרועִ ים מְ קַ יֵם כַּ מָ ה מִ צְ וֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י אֲפִ לו ּ ּ פוֹ שְׁ עֵי יִשְׂ רָ אֵ ל מְ לֵאִ ים מִ צְ וֹ ת כְּ רִ מוֹ ן ּ ּ , כְּ מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו ּ , ל"זַ וְעַל־יְדֵ י־זֶה יִ זְכֶּ ה כָּ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל לְ הִ זְדַ כֵּך ְ ּ ּ ּ בְּ וַדַ אי , כִּ י הַ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ ל הַ מִ צְ וֹ ת שֶׁ מְ קַ יֵם כָּ ל אֶ חָ ד ּ ּ ּ ּ ּ מִ יִשְׂ רָ אֵ ל אֵ ינָה מַ נַחַ ת אוֹ תָ ם לְ הִ שְׁ תַ קֵ עַ בְּ הַ טֻמְ אָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְ הַ תַ אֲווֹ ת שֶׁ נָפְ לו בָ הֶם ּ ּ ּ , ומְ עוֹ רְ רָ ם לִ תְ שׁ ובָ ה בְּ כָ ל פַ עַ ּ ּ ּ , ם וכְ מוֹ שֶׁ כְּ בָ ר נִמְ צְ או הַ רְ בֵּ ה בַּ עֲלֵי־תְ שׁ ובָ ה בָּ עוֹ לָם ּ ּ ּ , אַ שְׁ רֵ י לָהֶם . וַאֲפִ לו אִ ם חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם לֹא יִזְכֶּ ה לִ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ּ שְׁ לֵמָ ה בְּ חַ יָיו ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן סוֹ ף כָּ ל סוֹ ף יִזְדַ כֵּך ְ ּ ּ ּ בְּ וַדַ אי , וְ עִ קַ ר הַ זִכּ וך יִהְ יֶה עַל־יְדֵ י ּ ּ ְ ּ הַ טוֹ ב וְהַ מִ צְ וֹ ת ּ ּ שֶׁ זָכָ ה לַחְ טֹף בָּ עוֹ לָם הַ זֶה ּ ּ , דַ יְקָ א עַל־יְדֵ י שֶׁ יֵשׁ הַ רְ בֵּ ה ּ ּ תוֹ רָ ה ומִ צְ וֹ ת ּ . וְגַם כִּ י בְּ כֹחַ הַ צַ דִ יקִ ים אֲמִ תִ יִים ּ ּ ּ ּ ּ הַ נִפְ לָאִ ים בְּ מַ עֲלָה , שֶׁ זָכו לְ קַ יֵם כָּ ל הַ תוֹ רָ ה בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ ּ ּ ּ , עַד שֶׁ זִכְּ כו עַצְ מָ ּ ּ ן כָּ ל־כָּ ך , ְ עַד שֶׁ הָ יו יְכוֹ לִ ין לַעֲבֹד אֶ ת ּ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך גַּם בְּ כָ ל עִ סְ קֵ י חֹל ְ ּ , עַל־כֵּן יֵשׁ לָהֶ ם כּ ֹחַ לְ הַ עֲלוֹ ת אוֹ תָ נו גַם־כֵּן מֵ חֹל לְ קֹדֶ שׁ ומִ טֻמְ אָ ה לְ טָ הֳרָ ה ּ ּ ּ , עַד שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה יִתְ הַ פֵ ך הַ כּ ֹל לְ טוֹ בָ ה ּ ְ . וְ כָ ל זֶה כָּ לול ּ עֲקַ שְׁ יָא בֶּ ן חֲנַנְיָא רַ בִּ י בְּ מַ אֲמַ ר

Segment 53
HE:
: רָ צָ ה הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא לְ זַכּ וֹ ת אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ְ ּ , לְ פִ יכָ ך הִ רְ בָּ ה ְ לָהֶם תוֹ רָ ה ומִ צְ וֹ ת לְ זַכּ וֹ ת דַ יְקָ א ּ ּ ּ , שֶׁ יִהְ יו מְ זֻכָּ כִ ים לְ גַמְ רֵ י ּ ּ קכ ) ל"ּ כַּ נַ (:

Segment 54
HE:
יָ הָ וְ ה הָ פִ טֻ עֲ ים לְ ן בָ לָ ) בראשית ל (ב"מ , ' הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת אַ ף עַל פִ י שֶׁ יֵשׁ בְּ כֹחוֹ לְ קָ רֵ ב הַ כּ ֹל אֶ ל ּ ּ ּ ּ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , ולְ הוֹ צִ יאָ ם מֵ הַ כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה שֶׁ אֵ ינוֹ ּ ּ מְ בֹרָ ר , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת לָבָ ן הָ אֲרַ מִ י ּ ּ , אַ ף עַל פִ י כֵ ן עַל פִ י ּ ּ רֹב כָּ ל מְ גַמָ תוֹ לְ קָ רֵ ב בְּ נֵי הַ נְעו ּ ּ ּ רִ ים , מֵ חֲמַ ת שֶׁ לֹא ּ נִשְׁ תָ רֵ שׁ אֶ צְ לָם עֲדַ יִן כָּ ל כָּ ך הַ סְּ בָ רוֹ ת הַ בְּ דויוֹ ת שֶׁ ל ּ ְ ּ טָ עות הַ מְ דַ מֶ ה ּ ּ , אֲבָ ל הַ זְקֵ נִים שֶׁ כְּ בָ ר נִשְׁ תָ רְ שׁ ו ּ ּ ּ בְּ טָ עותָ ם קָ שֶׁ ה לְ הָ שִׁ יבָ ם ּ , עַד אֲשֶׁ ר יְרַ חֲמו עֲלֵיהֶם מִ ן ּ ּ הַ שָׁ מַ יִם , וְזֶה וְ הָ יו הָ עֲטופִ ּ ּ ים לְ לָבָ ן וְ הַ קְ שׁ ורִ ים לְ יַעֲקֹב ּ ּ ) קכא (:

Segment 55
HE:
בָ לָ ן הָ י ּמִ רַ אֲ ) בראשית ('כ , א"ל הַ בַּ עַל־דָ בָ ר מַ כְ נִיס בָּ עוֹ לָם רַ מָ אות וְ עַרְ מִ ימִ יות גָּדוֹ ל ּ ּ ּ ּ ּ , ומִ תְ לַבֵּ שׁ אֶ ת עַצְ מוֹ בְּ מַ נְהִ יגִים וגְדוֹ לִ ים ומַ כְ נִיס בְּ לִ בָּ ם ּ ּ ּ לַחֲלֹק עַל הַ צַ דִ יק הַגָּ ּ ּ דוֹ ל הָ אֲמִ תִ י ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת יַעֲקֹב ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת שֶׁ בֵּ ין הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת " ּ ּ תִ תֵ ן אֱמֶ ת לְ יַעֲקֹב ". וְעִ קַ ר כָּ ל הָ רַ מָ אות וְ הָ עַרְ מִ ימִ יות ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ ל הַ בַּ עַל־דָ בָ ר הוא עַל־יְדֵ י כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה שֶׁ אֵ ין מְ בֹרָ ר ּ ּ ּ ָּכ רָ אוי ּ , כִּ י מִ שָׁ ם נִמְ שָׁ כִ ין כָּ ל הַ טָ עותִ ים שֶׁ בָּ עוֹ לָם ּ ּ ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים . וְזֶה בְּ חִ ינַת לָבָ ן הָ אֲרַ מִ י ּ , כִּ י מִ שָׁ ם כָּ ל ּ הָ רַ מָ אות וְ כָ ל הַ טָ עותִ ים שֶׁ בָּ עוֹ לָם ּ ּ ּ ּ , וְ דַ רְ כּ וֹ לְ הִ תְ לַבֵּשׁ אֶ ת עַצְ מוֹ בְּ מִ צְ וֹ ת , כִּ י מְ הַ פֵ ך הָ אֱמֶ ת ּ ְ מֵ הֵפֶ ך אֶ ל הַ הֵפֶך ְ ְ ומַ כְ נִיס בַּ לֵב שֶׁ מִ צְ וָה גְדוֹ לָה לַחֲלֹק עַל הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ ּ ּ , וכְ אִ לו ּ ּ ּ הַ צַ דִ יק נוֹ טֶ ה מִ דֶ רֶ ך הָ אֱמֶ ת חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ְ ּ ּ ּ . וְגַם כִּ י הַ מֹחַ ּ הַ קָ דוֹ שׁ שֶׁ ל הַ צַ דִ יק הוא בְּ חִ ינַת לֹבֶ ן הָ עֶלְ יוֹ ן ּ ּ ּ ּ , כִּ י מֹחוֹ הַ קָ דוֹ שׁ הוא זַ ּ ּ ך וְנָקִ י ומְ לֻבָּ ן כְּ כֶ סֶ ף צָ רוף ּ ּ ְ , וְ כָ ל הַ תוֹ רָ ה ּ שֶׁ הוא מְ גַלֶה הוא אֱמֶ ת בָּ רור זַך וְ נָקִ י ְ ּ ּ ּ ּ , בְּ לִ י שׁ ום סִ יג ּ ּופְ סֹלֶת כְּ לָל . ולְ עֻמַ ת זֶה ּ ּ , הַ כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה שֶׁ מַ טְ עֶה אֶ ת ּ ּ הָ אָ דָ ם נִקְ רָ א לָבָ ן הָ אֲרַ מִ י ּ , כִּ י מְ רַ מֶ ה ומַ טְ עֶה כָּ ל־ ּ ּ ְ כָּ ך אֶ ת הָ אָ דָ ם בְּ כַ מָ ה מִ ינֵי טָ עֻיוֹ ת ושְׁ קָ רִ ים ּ ּ ּ , עַד שֶׁ הַ שֶׁ קֶ ר ּ בָּ רור ומְ לֻבָּ ן אֶ צְ לָם ּ ּ , כְּ אִ לו אֵ ין בּ וֹ שׁ ום סָ פֵ ק לִ נְטוֹ ת אֶ ל ּ ּ ּ הָ אֱמֶ ת . וְזֶה בְּ חִ ינַת לֹבֶן דִ קְ לִ פָ ה ּ ּ , בְּ חִ ינַת אַ רְ בַּ ע מַ רְ אוֹ ת נְגָעִ ים , שֶׁ כֻּלָם מַ רְ אֵ יהֶם תַ כְ ּ ּ לִ ית הַ לֹבֶ ן ּ . וְ עַל־כֵּן נִקְ רָ א לָבָ ן הָ אֲרַ מִ י ּ , ומִ שָׁ ם כָּ ל הַ הִ תְ גָּרות וְ הַ מַ חֲלֹקֶ ת ּ ּ ּ ּ שֶׁ עַל הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת יַעֲקֹב ּ ּ ּ ) ל"ּ כַּ נַ קכב (:

Segment 56
HE:
וַיִגְנֹב יַעֲקֹב אֶ ת לֵב לָבָ ן הָ אֲרַ מִ י ּ ּ

Segment 57
HE:
) בראשית ל ('כ , א" הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א מִ תְ נַ כֵּ ל עַל הָ אָ דָ ם בְּ כַ מָ ה וְ כַ מָ ה גְנֵבוֹ ת ּ ּ וְ עַרְ מִ ימִ יות לְ לָכְ דוֹ ּ ּ , בִּ פְ רָ ט בְּ עִ נְיַן הַ מַ חֲשָׁ בָ ה ּ , עַד שֶׁ פִ תְ אֹם יוֹ צֵ א מַ חֲשַׁ בְ תוֹ אֶ ל הַ חוץ וְחוֹ שֵׁ ב מַ ה ּ ּ ּ ּשֶׁ חוֹ שֵׁ ב

Segment 58
HE:
, לִ צְ לַן רַ חֲמָ נָא ּ

Segment 59
HE:
, שֶׁ הוא מִ י בִּ פְ רָ ט ּ בַּ עַל־מַ חֲשָׁ בָ ה , שֶׁ הִ יא מִ דָ ּ ה רָ עָ ה מְ אֹד . וְ כָ ל זֶה נִמְ שָׁ ך ְ מִ בְּ חִ ינַת קְ לִ פַ ת לָבָ ן הָ אֲרַ מִ י ּ ּ . עַל־כֵּן צְ רִ יכִ ין לִ בְ רֹחַ מֵ הֶם מְ אֹד וְ לַחְ שׁ ֹב מַ חֲשָׁ בוֹ ת אֲחֵ רוֹ ת כְּ שֵׁ רוֹ ת וטְ הוֹ רוֹ ת ּ שֶׁ ל תוֹ רָ ה ותְ פִ לָה ּ ּ ּ , וְ אָ ז מִ מֵ ילָא יִדָ חו וְיִתְ בַּ טְ לו ּ ּ ּ ּ ּ חִ יצוֹ ּ הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת ּ נִיוֹ ת

Segment 60
HE:
. מִ תְ גַּבְּ רִ ים לִ פְ עָמִ ים ְ אַ ך הַ הִ רְ הורִ ים וְ הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת כָּ ל־כָּ ך ְ ּ ּ , עַד שֶׁ קָ שֶׁ ה לִ בְ רֹחַ ּ מֵ הֶם לְ תוֹ ך תוֹ רָ ה ותְ פִ לָה ודְ בָ רִ ים שֶׁ בִּ קְ דֻ שָׁ ה בְּ שׁ ום ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ אֹפֶ ן , וְ אָ ז הַ הֶ כְ רֵ חַ לַעֲסֹק בְּ מִ לֵי דִ שְׁ טותָ א ּ ּ , בְּ עִ נְיְנֵי צְ חוֹ ק וְ כַ י ּ וֹ צֵ א , כְּ דֵ י לְ פַ קֵ חַ דַ עְ תוֹ לְ פִ י שָׁ עָ ה עַד יַעֲבֹר זַעַם ּ ּ ּ וְ שֶׁ טֶ ף שֶׁ ל הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת ּ , כִּ י אֵ ין הַ יֵצֶר הָ רָ ע מָ צוי אֶ לָא ּ ּ ּ לִ שְׁ עָ תוֹ , וַאֲזַי אֵ ין הַ סִּ טְ רָ א־אָ חֳרָ א מְ בִ ינָה שֶׁ הוא בּ וֹ רֵ חַ ּ מֵ הֶם , מֵ אַ חַ ר שֶׁ עוֹ סֵ ק בְּ מִ לֵי דִ שְׁ טותָ א ּ ּ , וְ ה ּוא כְּ מוֹ גְנֵבָ ה , שֶׁ גּוֹ נֵב דַ עַת הַ סִּ טְ רָ א־אָ חֳרָ א בִּ כְ דֵ י לִ בְ רֹחַ ּ מִ מֶ נָה ּ ּ . אַ ך הָ עִ קָ ר ּ ְ , שֶׁ בַּ שָׁ עָה שֶׁ בּ וֹ רֵ חַ מִ ן הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת ּ ּ רָ עוֹ ת , אֲזַי יֵלֵך לָבֶ טַ ח דַ רְ כּ וֹ לַחְ שׁ ֹב מַ חֲשָׁ בוֹ ת טוֹ בוֹ ת ּ ְ ּוכְ שֵׁ רוֹ ת , וְ לֹא יִסְ תַ כֵּ ל לַאֲחוֹ רָ יו ּ כְּ לָל , כִּ י זֶה שֶׁ טוֹ עֵן עִ ם ּ הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת זָרוֹ ת וְ נִכְ נָס עִ מָ הֶן בְּ טוֹ עֵן וְ נִטְ עָן וְרוֹ צֶה ּ ּ שֶׁ יַנִיחו אוֹ תוֹ לָצֵ את מִ שָׁ ם ּ ּ ּ ּ , זֶהו כְּ מוֹ שֶׁ מַ גִּיד לְ הָ רוֹ דֵ ף ּ ּ שֶׁ רוֹ צֶ ה לִ בְ רֹחַ מִ מֶ נו ּ ּ ּ , וַאֲזַי הוא רוֹ דְ פוֹ יוֹ תֵ ר ּ . אֲבָ ל בֶּ אֱמֶ ת עִ קַ ּ ר הָ עֵצָ ה , לִ בְ רֹחַ מֵ הֶם וְ לִ בְ לִ י לְ הִ סְ תַ כֵּל ּ לַאֲחוֹ רָ יו כְּ לָל . ל"ּ כַּ נַ וְזֶה בְּ חִ ינַת : " ּ וַיִגְנֹב יַעֲקֹב אֶ ת לֵב לָבָ ן הָ אֲרַ מִ י ּ ) הַ יְנו בְּ חִ ינַת הַ גְּנֵבָ ה ּ (ל"ּ הַ נַ עַל בְּ לִ י הִ גִּיד

Segment 61
HE:
לוֹ כִּ י בֹרֵ חַ הוא ּ " הַ יְנו ּ . ל"ּ כַּ נַ אֲבָ ל אַ חַ ר־כָּ ך ְ רוֹ צָ ה הַ סִּ טְ רָ א־אָ חֳרָ א לְ הִ תְ גַּבֵּ ר עוֹ ד וְ לִ רְ דֹף אַ חֲרָ יו ּ , וְ אָ ז הַ שֵׁ ם ּ יִתְ בָּ רַ ך מְ רַ חֵ ם עָ לָיו וְ עוֹ מֵ ד בְּ עֶזְרוֹ ְ , ּומַ זְהִ יר אֶ ת הַ סִּ טְ רָ א־אָ חֳרָ א , בְּ חִ ינַת לָבָ ן : " הִ שָׁ מֶ ר לְ ך מִ דַ בֵּ ר עִ ם ּ ּ ָ יַעֲקֹב וְ כו , "'ּ וְ אָ ז עַל־יְדֵ י כָּ ל הַ הַ עְ תָ ּ קוֹ ת וַהֲזָזוֹ ת שֶׁ נִתֵ ק ּ ּ טוֹ בוֹ ת לְ מַ חֲשָׁ בוֹ ת רָ עוֹ ת מִ מַ חֲשָׁ בוֹ ת עַצְ מוֹ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה נִתְ בָּ רְ רו נִיצוֹ צוֹ ת הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ , נַעֲשֶׂ ה מֵ הֶם גַּל ומְ חִ צָ ה לְ הַ פְ סִ יק בֵּ ינוֹ לְ בֵ ין הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת רָ עוֹ ת ּ ּ ּ , כִּ י ּ כֻלָם מִ תְ קַ בְּ צִ ים וְ עוֹ זְרִ ים ל וֹ בְּ עֵת הַ דֹחַ ק ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת הַ גַּל שֶׁ נַעֲשָׂ ה בֵּ ין יַעֲקֹב לְ לָבָ ן ּ ) קכג (:

Segment 62
HE:
וַיִגְנֹב יַעֲקֹב אֶ ת לֵב לָבָ ן הָ אֲרַ מִ י ּ ּ

Segment 63
HE:
... עֵד הַ גַל הַ זֶ ּ ּ ה ) בראשית ל"א - (ב"נ,'כ ... זֶהו בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ כָּ תַ ב רַ בֵּ נו זַ ּ ּ ּ " ל שֶׁ כְּ שֶׁ בּ וֹ רְ חִ ין מֵ הַ מַ חֲשָׁ ּ בוֹ ת רָ עוֹ ת יֵלֵך לְ דַ רְ כּ וֹ בַּ מֶ ה שֶׁ הוא חוֹ שֵׁ ב ּ ּ ְ מַ חֲשָׁ בוֹ ת כְּ שֵׁ רוֹ ת וְ לֹא יִסְ תַ כֵּ ל לַאֲחוֹ רָ יו כְּ לָל וכְ לָל ּ ּ וְ כו ) ' ּ כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ ּ לִ קוטֵ י מוֹ הֲרַ ּ ּ " ן חֵ לֶק ' א-(. ב" ע וְ זֶהו בְּ חִ ינַת וַיִגְ נֹב יַעֲקֹב וְ כו ּ ּ ּ ' עַ ל בְּ לִ י הִ גִּיד לוֹ וְ ', ּ כו כִּ י זֶה שֶׁ טוֹ עֵן עִ ם הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת זָרוֹ ת וְ נִכְ נָס עִ מָ הֶ ם בְּ טוֹ עֵן ּ ּ ּ וְ נִטְ עָ ן וְ רוֹ צֶ ה שֶׁ יַנִיחו אוֹ תוֹ לָצֵ את מֵ הֶ ם ּ ּ ּ , זֶהו כְּ מוֹ מִ י ּ שֶׁ מַ גִּיד לְ הָ רוֹ דֵ ף שֶׁ רוֹ צֶ ה לִ בְ רֹחַ מִ מֶ נו וַאֲזַי הוא רוֹ דְ פוֹ ּ ּ ּ ּ ּ יוֹ תֵ ר , אֲבָ ל בֶּ אֱמֶ ת עִ קַ ר ּ הָ עֵצָ ה לִ בְ רֹחַ מֵ הֶ ם וְ לֵילֵך ְ לְ דַ רְ כּ וֹ וְ לִ בְ לִ י לְ הִ סְ תַ כֵּ ל לַאֲחוֹ רָ יו כְּ לָל וְ לִ בְ לִ י לִ טְ עֹן ּ ּ עִ מָ הֶ ם כְּ לָל , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת וַיִבְ רַ ח יַעֲקֹב וְ כו ּ ּ ּ ּ ' ּ וַיִגְ נֹב יַעֲקֹב אֶ ת לֵב לָבָ ן הָ אֲרַ מִ י ּ , שֶׁ הֵ ם הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת רָ עוֹ ת ּ , עַ ל בְּ לִ י הִ גִּיד לוֹ כִּ י בוֹ רֵ חַ הוא ּ , שֶׁ אֵ ינוֹ מַ גִּיד לָהֶם שֶׁ בּ וֹ רֵ חַ מֵ הֶ ם רַ ק בּ וֹ רֵ חַ לְ תֻ מוֹ לְ דַ רְ כּ וֹ ּ . וְ עַ ל־יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א נִצוֹ ל מֵ הֶ ם ּ ּ . וְ כו וַיִגְ נֹב גַּם ּ ּ

Segment 64
HE:
', מִ תְ גַּבְּ רִ ים שֶׁ לִ פְ עָ מִ ים מְ רֻ מָ ז ּ ּ הַ הִ רְ הורִ ים וְ הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת כָּ ל כַּ ך עַ ד שֶׁ ְ ּ ּ ּקָ שֶׁ ה לִ בְ רֹחַ מֵ הֶ ם לְ תוֹ ך תוֹ רָ ה ותְ פִ לָה ודְ בָ רִ ים שֶׁ בִּ קְ דֻ שָׁ ה בְּ שׁ ום ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ אֹפֶ ן וְ הַ הֶ כְ רֵ חַ לַעֲסֹק בְּ מִ לֵי דִ שְׁ טותָ א בְּ עִ נְיְנֵי צְ חוֹ ק ּ ּ ּ וְ כַ יוֹ צֵ א כְּ דֵ י לְ פַ קֵ חַ דַ עְ תוֹ לְ פִ י שָׁ עָ ה עַ ד יַעֲבֹר זַעַם ּ ּ ּ ּ הַ שֶׁ טֶ ף שֶׁ ל הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ּ ּ , ת כִּ י אֵ ין הַ יֵצֶ ר הָ רָ ע מָ צוי אֶ לָא ּ ּ ּ לִ שְׁ עָ תוֹ , וַאֲזַי אֵ ין הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א מְ בִ ינָה כְּ לָל שֶׁ הוא ּ בּ וֹ רֵ חַ מֵ הֶ ם מֵ אַ חַ ר שֶׁ עוֹ סֵ ק בְּ מִ לֵי דִ שְׁ טותָ א ּ ּ ּ , וְזֶהו ּ בְּ חִ ינַת וַיִגְ נֹב וְ כו ּ ּ ' עַ ל בְּ לִ י הִ גִּיד לוֹ וְ כו .'ּ אֲבָ ל אַ חַ ר כַּ ך רוֹ צָ ְ ה הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א לְ הִ תְ גַּבֵּ ר עוֹ ד וְ לִ רְ דֹף אַ חַ ר בְּ חִ ינַת יַעֲקֹב ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת וַיִרְ דֹף ּ ּ ּ אַ חֲרָ יו הַ נֶאֱמַ ר שָׁ ם ּ . וְ אָ ז ה ' יִתְ בָּ רַ ך עוֹ מֵ ד בְּ עֶזְרוֹ ְ ּומַ זְהִ יר אֶ ת בְּ חִ ינַת לָבָ ן : " הִ שָׁ מֵ ר לְ ך מִ דַ בֵּ ר עִ ם יַעֲקֹב ּ ּ ָ מִ טוֹ ב וְ כו ּ ּ ) " ' בְּ רֵ אשִׁ ית לא , . ( כד כִּ י טוֹ בָ תָ ן שֶׁ ל רְ שָׁ עִ ים רָ עָ ה הִ יא אֵ צֶ ל הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ , הַ יְנו שֶׁ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ מְ רַ חֵ ם עָ לָיו מֵ אַ חַ ר שֶׁ כְּ בָ ר סָ בַ ל כָּ ל כַּ ך וְ הוא מַ זְהִ יר ּ ְ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א שֶׁ יָסורו מִ מֶ נו וְ לֹא יְדַ בְּ רו עִ מוֹ מִ טוֹ ב ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְ כו .'ּ וְ זֶה בְּ חִ ינַת עֲשִׂ יַת הַ גַּ ּ " ל שֶׁ אָ מַ ר יַעֲקֹב לְ אֶ חָ יו : לִ קְ טו ּ אֲבָ נִים וְ כו . 'ּ וַיַעֲשו גָל ּ ּ , זֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ שָׁ מַ עְ תִ י מִ פִ י ּ ּ ּ ּ אֲ דוֹ נֵנו מוֹ רֵ נו וְ רַ בֵּ נו זַ ּ ּ ּ " ל שֶׁ כָּ ל מַ ה שֶׁ הָ אָ דָ ם מְ נַתֵ ק ּ ּ עַצְ מוֹ מִ מַ חֲשָׁ בוֹ ת רָ עוֹ ת לְ מַ חֲשָׁ ב ּ וֹ ת טוֹ בוֹ ת , וְ כָ ל הַ עְ תָ קָ ה וַהֲזָזָה ותְ נועָ ה שֶׁ הָ אָ דָ ם מֵ זִיז ומֵ נִיעַ ומַ עְ תִ יק ּ ּ ּ ּ ּ ּ עַצְ מוֹ מֵ רַ ע לְ טוֹ ב , הַ כּ ֹל מִ תְ קַ בֵּ ץ בְּ עֵת הַ צָ רָ ה וְ הַ דֹחַ ק ּ ּ וְ עוֹ זֵר לְ הָ אָ דָ ם וְ כו ּ ', כַּ מְ בֹאָ ר בִּ דְ בָ רָ יו זַ " ) ל לִ קוטֵ י ּ ּ ּתִ נְיָנָא סִ ימָ ן מח (. וְ זֶה בְּ חִ ינַת לִ קְ טו אֲבָ נִים ּ , בְּ חִ ינַת אַ בְ נֵי קֹדֶ שׁ , שֶׁ הֵ ם בְּ חִ ינַת הַ נִיצוֹ צוֹ ת הַ קְ דוֹ שִׁ ים ּ ּ הַ מִ תְ בָּ רְ רִ ים עַ ל־יְדֵ י כָּ ל הֲזָזָה ותְ נועָ ה מַ ה שֶׁ מְ נַתְ קִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ עַצְ מָ ן מֵ רַ ע לְ טוֹ ב , כִּ י הַ נִיצוֹ צוֹ ת הַ קְ דוֹ שִׁ ים שֶׁ נָפְ לו הֵם ּ ּ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת תִ שְׁ ּ תַ פֵ כְ נָה אַ בְ נֵי קֹדֶ שׁ כַּ יָדועַ ּ ּ ּ ּ . ובֵ רורָ ם הוא ּ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת לִ קְ טו אֲבָ נִים ּ , וְ עִ קַ ר בֵּ רורָ ם וַעֲלִ יָתָ ם הוא ּ ּ ּ ּ עַ ל־יְדֵ י שְׁ מִ ירַ ת הַ מַ חֲשָׁ בָ ה בַּ בְּ חִ ינָה הַ נַ ּ ּ " ל עַ ל־יְדֵ י שֶׁ מְ נַתֵ ק מַ חֲשַׁ בְ תוֹ בְּ כָ ל פַ עַם מֵ רַ ע לְ טוֹ ב ּ ּ ּ ּ . וְ אַ ף־עַ ל־פִ י ּ שֶׁ יֵשׁ לְ הָ אָ דָ ם יִסּ ורִ ים גְּ דוֹ לִ ים מִ זֶה וְ נִדְ מֶ ה לוֹ שֶׁ כְּ בָ ר ּ ּ ּ קָ שֶׁ ה לוֹ לַעֲמֹד כְּ נֶגְ דָ ם מֵ חֲמַ ת שֶׁ זֶה יָמִ ים רַ בִּ ים שֶׁ יֶשׁ ּ ּ ּ לוֹ יִסּ ורִ ים מֵ הֶ ם וַעֲדַ יִן לֹא נִשְׁ קַ ט מֵ הֶ ם ּ , אֲבָ ל צָ רִ יך ְ לֵידַ ע כִּ י אֵ ין שׁ ום תְ נועָ ה טוֹ בָ ה נֶאֱבֶ ּ ּ ּ . דֶ ת וְ זֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ אָ מַ ר יַעֲקֹב לְ אֶ חָ יו ּ : " לִ קְ טו אֲבָ נִים ּ , " שֶׁ יְקַ בְּ צו וִ ילַקְ טו יַחְ דָ ו כָּ ל הָ אַ בְ נֵי קֹדֶ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הֵם הַ נִיצוֹ צוֹ ת הַ קְ דוֹ שִׁ ים שֶׁ נִתְ בָּ רְ רו עַ ל־יְדֵ י כָּ ל מַ ה שֶׁ הָ יו ּ ּ ּ ּ ּ ּ מְ נַתְ קִ ים עַ צְ מָ ן בְּ כָ ל פַ עַם מִ מַ חֲשָׁ ּ ּ ּ בוֹ ת רָ עוֹ ת לְ טוֹ בוֹ ת , ומֵ הֶ ם עָ שׂ ו גַּל ומְ חִ צָ ה לְ הַ פְ סִ יק בֵּ ינָם ובֵ ין הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ רָ עוֹ ת , כִּ י כֻּלָם מִ תְ קַ בְּ צִ ים וְ עוֹ זְרִ ים לְ הָ אָ דָ ם בְּ עֵת ּ ּ הַ דֹחַ ק . וְ זֶה שֶׁ אָ מַ ר יַעֲקֹב לְ לָבָ ן הָ אֲרַ מִ י ּ : עֵד הַ גַּל הַ זֶה וְ כו ּ ּ ' אִ ם אָ נִי לֹא אֶ עֱ בֹר אֵ לֶיך וְ אִ ם אַ תָ ה לֹא תַ עֲבֹר אֵ לַי אֶ ת ּ ָ הַ גַּל הַ זֶה וְ כו ּ ּ ', כִּ י כְּ בָ ר עָ שִׂ יתִ י גַּל ומְ חִ צָ ה מֵ הַ נְקֻ דוֹ ת ּ ּ ּ ּ טוֹ בוֹ ת שֶׁ יַפְ סִ יקו בֵּ ינִי ובֵ ינֶך וְ לֹא תַ עֲבֹר עוֹ ד אֵ לַי ָ ּ ּ ּ , וְ גַם אֲנִי לֹא אֶ עֱבֹר בִּ גְּבולֶך ָ ּ , כִּ י אֵ ינִי רוֹ צֶ ה עוֹ ד לִ כְ נֹס לִ מְ קוֹ מְ ך שֶׁ הֵ ם מְ קוֹ מוֹ ת הַ חִ יצוֹ נִים ָ ּ , כִּ י אֵ ין אֲ נִי רוֹ צֶה עוֹ ד לְ סַ כֵּ ן נַפְ שִׁ י שָׁ ם , רַ ק אֲ נִי אֶ עֱמוֹ ד עַ ל מְ קוֹ מִ י לַעֲסֹק בְּ תוֹ רָ ה ותְ פִ לָה וְ כו ּ ּ ּ ', וְ אַ תָ ה לֹא תַ עֲבֹר אֵ לַי ּ וַאֲ נִי לֹא אֶ עֱבֹר אֵ לֶיך , ָ וְ הַ כּ ֹל בְּ כֹחַ הַ גַּל " " ּ שֶׁ נַ עֲשָׂ ה עַ ל־יְדֵ י הָ אַ בְ נֵי קֹדֶ שׁ שֶׁ לִ קַ טְ נו עַ ל־יְדֵ י כָּ ל הַ תְ נועוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ טוֹ בוֹ ת , עַ ל־יְדֵ י כָּ ל מַ ה שֶׁ הָ יִיתִ ּ י מְ נַתֵ ק עַ צְ מִ י מֵ רַ ע ּ לְ טוֹ ב ) קכד (:

Segment 65
HE:
וַתַ חֲלֵף אֶ ת מַ שְׂ כֻּרְ תִ י עֲשֶׂ רֶ ת מוֹ נִים ּ ּ

Segment 66
HE:
) בראשית (א"מ , א" ל וְזֶה בְּ חִ ינַת יַעֲקֹב אִ ישׁ תָ ם וְ כו ּ ּ ' בְּ חִ ינַת אֱמֶ ת , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : ּ ּ תִ תֵ ן אֱמֶ ת לְ יַעֲקֹב , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה הָ יָה יָכוֹ ל לַעֲמֹד כְּ נֶגֶד בְּ חִ ינַת הַ חֹשֶׁ ך הַ גָּדוֹ ל שֶׁ ל עֵשָׂ ו יוֹ דֵ עַ צַ יִד ְ , בְּ חִ ינַת כִּ י צַ יִד בְּ פִ יו , שֶׁ הוא עִ קַ ר חֶ שְׁ כַ ת הַ סִּ טְ רָ א ּ ּ אָ חֳרָ א . וְ כֵ ן כְּ נֶגֶד לָבָ ן שֶׁ נֶאֱמַ ר בּ וֹ ּ : ּ וַתַ חֲלֵף אֶ ת מוֹ נִים עֲשֶׂ רֶ ת מַ שְׂ כֻּרְ תִ י ּ

Segment 67
HE:
, בִּ שְׁ קָ רָ יו ּ שֶׁ מִ תְ גַּבֵּ ר

Segment 68
HE:
וְ עַרְ מומִ יוֹ תָ יו בְּ כַ מָ ה חִ לופִ ים וְ שִׁ נויִים לְ אֵ ין מִ סְ פָ ר וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ .' כִּ י עִ קַ ר הַ חֹשֶׁ ך הוא שֶׁ קֶ ר שֶׁ הוא מַ חְ שִׁ יך עֵינֵי בְּ רִ ְ ְ ּ ּ ּ ּיָתָ א , וְ עַל־כֵּן כָּ תַ ב אֲדוֹ נֵנו מוֹ רֵ נו וְרַ בֵּ נו זַ ּ ּ ּ " ) ל בְּ סִ ימָ ן נא ( שֶׁ עִ קַ ר הַ יֵצֶר הָ רָ ע הוא שֶׁ קֶ ר שֶׁ הוא הָ רַ ע הוא הַ טֻמְ אָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְ כו ', עַל־כֵּן עִ קַ ר הָ עֵצָ ה הוא אֱמֶ ת ּ ּ , לִ רְ אוֹ ת לְ דַ בֵּר דִ בּ ור אֱמֶ ת אֵ יך שֶׁ הוא וְכו ּ ּ ּ ְ ּ ', וְ הָ אֱמֶ ת יָאִ יר לוֹ הַ פְ תָ חִ ים ּ ', ּ וְ כו עַד שֶׁ יוכַ ל לְ הִ תְ פַ לֵל וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ', שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה מַ מְ צִ יא פַ רְ נָסָ תוֹ וְזִווגוֹ לוֹ אוֹ לְ בָ נָיו וְ הַ תְ לויִים בּ וֹ ּ ּ ּ ּ ּ ) עיין לקוטי מוהר ן א " (. 'ט ', וְ כָ ל זֶה הוא עִ נְיַן יַעֲקֹב שֶׁ הָ יָה לוֹ מִ לְ חָ מוֹ ת גְּדוֹ לוֹ ת עִ ם ּ לָבָ ן וְ עֵשָׂ ו . כִּ י יַעֲקֹב עֶצֶם הָ אֱמֶ ת , ּ ּ תִ תֵ ן אֱמֶ ת לְ יַעֲקֹב , וְחֶ שְׁ כַ ת הַ שֶׁ קֶ ר וְ הָ רַ מָ אות שֶׁ ל לָבָ ן וְ עֵשָׂ ו סְ בָ בוהו מִ כָּ ל ּ ּ ּ ּ ּ צַ ד , וְיַעֲקֹב בְּ גֹדֶ ל אֲמִ תַ ת תְ מִ ימותוֹ עָמַ ד כְּ נֶגְדָ ם ּ ּ ּ ּ , עַד שֶׁ הוֹ צִ יא מֵ עֵשָׂ ו הַ בְּ כוֹ רָ ה וְ הַ בְּ רָ כָ ה שֶׁ הו ּ א שֶׁ פַ ע ּ הַ פַ רְ נָסָ ה , ומִ לָבָ ן הוֹ צִ יא כָּ ל זִווגוֹ וַעֲשִׁ ירות גָּדוֹ ל ושְׁ נֵים ּ ּ ּ ּ ּ ּ עָ שָׂ ר שִׁ בְ טֵ י יָ־ה , ּ הַ כּ ֹל עַל־יְדֵ י גֹּדֶ ל הָ אֱמֶ ת , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה לֹא דַ י שֶׁ הֵם אֵ ינָם יְכוֹ לִ ים לְ הַ חְ שִׁ יך עָ לָיו חַ ס ְ ּ וְ שָׁ לוֹ ם , אַ ף גַּם הָ אֱמֶ ת מֵ אִ יר לוֹ עַד שֶׁ מוֹ צִ יא מֵ הֶ ם כָּ ל ּ הַ טוֹ ב שֶׁ הָ יָה כָּ בושׁ אֶ צְ לָם מִ כְּ בָ ר ּ ּ . וְ כָ ל מַ ה שֶׁ מִ תְ גַּבְּ רִ ים ּ ּ יוֹ תֵ ר וְיוֹ תֵ ר לְ הַ חְ שִׁ יך עָ לָיו חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ְ , ּ הוא מוֹ צִ יא מֵ הֶם הַ טוֹ ב ּ בָּ הֶם יוֹ תֵ ר וְיוֹ תֵ ר עַל־יְדֵ י שֶׁ כָּ בושׁ ּ ּ שֶׁ מִ תְ גַּבֵּ ר בְּ יוֹ תֵ ר לְ הַ מְ שִׁ יך עַל עַצְ מוֹ אוֹ ר הָ אֱמֶ ת ְ

Segment 69
HE:
וַתַ חֲלֵף אֶ ת מַ שְׂ כֻּרְ תִ י עֲשֶׂ רֶ ת מֹנִים ּ ּ

Segment 70
HE:
אש רב) ית ל (א"מ , א" כָ ל הַ גָּלֻיוֹ ת הָ רִ אשׁ וֹ נוֹ ת הָ יו מִ בְּ חִ ינַת הַ קְ לִ פוֹ ת הַ נֶאֱחָ זִין ּ ּ ּ ּ ּ " בְּ מ ט שַׁ עֲרֵ י טֻמְ אָ ה שֶׁ יֵשׁ לָהֶם מִ סְ פָ ר וָקֵ ץ ּ ּ _ עַל . כֵּן הָ יָה קֵ ץ וזְמַ ן לְ כָ ל הַ גָּלֻיוֹ ת ּ ּ , אֲבָ ל זֶה הַגָּלות הָ אַ חֲרוֹ ן נִסְ תָ ם ּ ּ קִ צוֹ וְ הוא קֵ ץ הַ פְ לָאוֹ ת ּ ּ ּ , כִּ י מִ תְ גַּבֵּ ר חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם הַ שֶׁ קֶ ר ּ שֶׁ נֶאֱחָ ז מִ בְּ חִ ינַת שַׁ עַר הַחֲמִ שִׁ ים שֶׁ הוא כִּ מְ עַט בְּ לִ י ּ ּ ּ גְּבול ּ . שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת זקְ לִ פַ ת ּ ּ ּ עֲמָ לֵק שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת לָבָ ן ּ הָ אֲרַ מִ י ּ , ּ שֶׁ נֶאֱמַ ר בּ וֹ ) בְּ רֵ אשִׁ ית לא , : ( מא ּ וַתַ חֲלֵף אֶ ת מַ שְׂ כֻּרְ תִ י עֲשֶׂ רֶ ת מֹנִים ּ , ּ שֶׁ קָ שֶׁ ה מְ אֹד לַעֲמֹד עַל רַ מָ אותוֹ שֶׁ הוא כִּ מְ עַט בְּ לִ י קֵ ץ כִּ י אִ ם מִ י שֶׁ יֶשׁ לוֹ עֶצֶם ּ ּ ּ ּ הָ אֱמֶ ת כְּ מוֹ יַעֲקֹב אָ בִ ינו , ּ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת אֱמֶ ת ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) מִ יכָ ה ז (: ּ ּ תִ תֵ ן אֱמֶ ת לְ יַעֲקֹב , שֶׁ הוא הָ יָה יָכוֹ ל ּ לֵידַ ע אֵ יך לְ הִ תְ נַהֵג עִ מוֹ ּ ְ . כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ל " ) ּ מְ גִלָה יג :(: אָ חִ יו אֲנִי בְּ רַ מָ אות ּ ּ . וְגַם יַעֲקֹב אָ מַ ר , שֶׁ אִ ם לֹא הָ יָ ה ה ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ עֶזְרוֹ לְ עָזְרוֹ לְ הִ נָצֵ ל מִ מֶ נו הָ יָה מַ ה ּ ּ ּ ּ ְ ּשֶׁ הָ יָה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית לא , : ( מב לולֵי אֱלֹקֵ י אַ בְ רָ הָ ם ופַ חַ ד יִצְ חָ ק הָ יָה לִ י וְ כו ּ ּ ּ .' וְ עַל _ כֵּן יַעֲקֹב כְּ שֶׁ רָ אָ ה מַ לְ אֲכֵי אֱלֹקִ ים עוֹ לִ ים וְיוֹ רְ דִ ים בַּ סֻּלָם ּ , אָ ז רָ אָ ה כָּ ל הַ מַ לְ כֻיוֹ ת הַ מְ שַׁ עְ בְּ דִ ים בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ עוֹ לִ ים וְיוֹ רְ דִ ים . אֲבָ ל מַ לְ כות אֱדוֹ ם ּ , שֶׁ הוא הַגָּלות ּ ּ ּ הַ זֶה , רָ אָ ה עוֹ לֶה וְ לֹא יוֹ רֵ ד , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בַּ מִ דְ רָ שׁ ּ ּ ) תַ נְחומָ א וַיֵצֵ א ב ּ ּ ּ , ( כִּ י אֲפִ לו יַעֲקֹ ּ ּ ב שֶׁ הוא עֶצֶם הָ אֱמֶ ת ּ לֹא הָ יָה יָכוֹ ל לַעֲמֹד עַל הַ דָ בָ ר אֵ יך יִהְ יֶה אֶ פְ שָׁ ר ְ ּ לָצֵ את מִ זֶה הַגָּלות לְ בַ טֵ ל רִ בּ וי הַ שֶׁ קֶ ר וְ הָ רַ מָ אות וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ' הַ מִ תְ פַ שֵׁ ט עַכְ שָׁ ו ּ ּ ּ , עַד שֶׁ ה ' יִתְ בָּ רַ ך הִ בְ טִ יחוֹ ְ שָׁ ם ) כח , : ( טו וְ הִ נֵה אָ נֹכִ י עִ מָ ך ּ ְ ּ ושְׁ מַ רְ תִ יך בְּ כֹל אֲשֶׁ ר תֵ לֵך כִּ י לֹא ְ ָ ּ ּ ּ אֶ עֱזָבְ ך , ָ שֶׁ מְ רַ מֵ ז עַד הַ קֵ ץ הָ אַ חֲרוֹ ן שֶׁ ה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך לֹא ְ יַעֲזֹב אוֹ תָ נו לְ עוֹ לָם ּ . כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) שְׁ מואֵ ל ּ _ א יב (: כִּ י לֹא יִטֹשׁ ה ּ ' אֶ ת עַמוֹ וְ כו ּ ּ . ' וְ הָ בֵ ן הַ דְ בָ רִ ים הֵיטֵ ב אִ ם ּ ּתִ רְ צֶ ) ה קכו :(

Segment 71
HE:
ּ לולֵי אֱלֹקֵ י אָ בִ י

Segment 72
HE:
) בראשית (ב"מ , א" ל הַ צַ דִ יק הַ גָּדוֹ ל הָ אֱמֶ ת מוֹ סֵ ר נַפְ שׁ וֹ בִּ יגִיעוֹ ת קָ שׁ וֹ ת ּ ּ וטְ רָ חוֹ ת וְ תַ חְ בֻּלוֹ ת נִפְ לָאוֹ ת הַ רְ בֵּ ה מְ אֹד ּ ּ , וְ הַ כּ ֹל רַ ק בִּ שְׁ בִ יל לְ הוֹ צִ יא בָּ נָיו וְ תַ לְ מִ ידָ יו מִ בֵּ ית לָבָ ן הָ אֲרַ מִ י ּ , הַ יְ נו מִ בְּ חִ ינַת הַ מְ דַ מֶ ה שֶׁ אֵ ינוֹ מְ בֹרָ ר ּ ּ , ּולְ הַ עֲלוֹ תָ ם אֶ ל הַ שֵׂ כֶ ל דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ . אַ ך אַ ף עַל פִ י כֵן הַ מִ לְ חָ מָ ה גְּדוֹ לָה ּ ּ ְ וַחֲזָקָ ה מְ אֹד מְ אֹד , וְ לָבָ ן רוֹ דֵ ף אַ חֲרֵ יהֶם ומְ בַ קֵ שׁ לַעֲקֹר ּ ּ אֶ ת הַ כּ ֹל חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , כְּ מוֹ שֶׁ נֶאֱמַ ר אֲרַ מִ ּ ּ י אוֹ בֵ ד אָ בִ י . וְ עִ קַ ר רְ דִ יפַ ת לָבָ ן גַּם כֵּ ן הוא רַ ק בִּ שְׁ בִ יל הַ צֹאן ּ ּ ּ וְ הַ בָּ נִים שֶׁ הֵם הַ תַ לְ מִ ידִ ים ּ , ל"ּ הַ נַ כִּ י בְּ יַעֲקֹב בְּ עַצְ מוֹ אֵ ין לוֹ שׁ ום אֲחִ יזָה כְּ לָל ּ , כִּ י הוא קָ דוֹ שׁ וְטָ הוֹ ר וְ נָקִ י וְזַך וְ צַח ְ ּ לְ גַמְ רֵ י . וְ אֵ לֶה הַ צֹאן ּ ּ וְ הַ בָּ נִים אַ ף עַל פִ י שֶׁ הֵם לֹא נִצְ חו ּ ּ ּ עֲדַ יִן הַ מִ לְ חָ מָ ה כָּ רָ אוי ּ ּ , עַד שֶׁ עֲדַ יִן יֵשׁ כּ ֹחַ לְ לָבָ ן בְּ חִ ינַת כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה וְ הַ יֵצֶר הָ רָ ע לִ רְ דֹף אַ חֲרֵ יהֶם לְ הַ שִׂ יגָם ּ ּ ּ ּ , אַ ף עַל פִ י כֵן הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך חוֹ מֵ ל ומְ רַ חֵ ם עַל הַ יְגִיעוֹ ּ ְ ּ ּ ת וְ הַ טְ רָ חוֹ ת וְ הַ מְ סִ ירַ ת נֶפֶ שׁ שֶׁ ל הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ , ּ שֶׁ מָ סַ ר נַפְ שׁ וֹ מְ אֹד בִּ שְׁ בִ יל כָּ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד . וְ עַל כֵּן הַ שֵׁ ם ּ יִתְ בָּ רַ ך בְּ עַצְ מוֹ לוֹ חֵ ם עִ ם לָבָ ן ומְ גָרְ שׁ וֹ מִ צֹאן יַעֲקֹב ּ ּ ְ , בְּ חִ ינַת אֶ ת עָ נְיִי וְ אֶ ת יְגִיעַ כַּ פַ י רָ אָ ּ ה אֱלֹקִ ים וַיוֹ כַ ח אֶ מֶ שׁ . וְזֶה שֶׁ אָ מַ ר לוֹ , כִּ י מִ שַׁ שְׁ תָ אֶ ת כָּ ל כֵּלַי מַ ה ּ ּ מָ צָ אתָ מִ כָּ ל כְּ לֵי בֵּ יתֶ ך ָ ּ , כִּ י אֵ ין בִּ י שׁ ום אֲחִ יזָה ונְגִיעָה ּ ּ מִ מְ ך ּ ָ . הָ יִיתִ י בַּ יוֹ ם אֲכָ לַנִי חֹרֶ ב וְ קֶ רַ ח בַּ לָיְלָה ּ ּ , כִּ י יָגַעְ תִ י ּ הַ רְ וְטָ רַ חְ תִ י ּ ה בַּ עֲבוֹ דַ ת בֵּ ה

Segment 73
HE:
' ותְ פִ לָה בְּ תוֹ רָ ה ּ ּ וְ הִ תְ בּ וֹ דְ דות ּ , בְּ תוֹ ך שָׂ דוֹ ת וִיעָרִ ים בְּ תוֹ ך חוֹ רֵ ב ְ ְ וַחֲמִ ימות גָּדוֹ ל ּ , וְ כֵן בְּ עֵת הַ קֹר וְהַ קֶ רַ ח בַּ לַיְלָה ּ ּ ּ , וְהַ כּ ֹל בִּ שְׁ בִ יל הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך בִּ שְׁ בִ יל לְ קָ רֵ ב אֵ לָיו נַפְ שׁ וֹ ת ְ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל . עַל כֵּן אַ ף עַל פִ י שֶׁ הַ נְפָ שׁ וֹ ת הַ מִ תְ קָ רְ בִ ין עֲדַ יִן ּ ּ ּ לֹא נִצְ חו הַ מִ לְ חָ מָ ה כָּ רָ אוי ּ ּ ּ ּ , אַ ף עַל פִ י כֵן אֵ ין לְ ך כּ ֹחַ ָ ּ לַעֲשׂ וֹ ת לָהֶם מְ אומָ ה כִּ י זְכותִ י וזְכות אֲבוֹ תַ י הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ יָגֵן עֲלֵיהֶם לְ הַ צִ ילָם מִ מְ ך ּ ָ ּ , בְּ חִ ינַת לולֵי ּ אֱלֹקֵ י אָ בִ י וְ כו ' ּ אֶ ת עָ נְיִי וְ אֶ ת יְגִיעַ כַּ פַ י וְ כו ּ ּ . ' כִּ י הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך בְּ עַצְ מוֹ ְ ּ יַעֲמֹד בְּ עֶזְרִ י עַד שֶׁ אֶ גְמֹר עִ מָ הֶם מַ ה שֶׁ הִ תְ חַ לְ תִ י ּ ּ ּ לְ קָ רְ בָ ם כֻּלָם לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , עַד שֶׁ יִצְ מַ ח מֵ הֶם ּ הִ תְ גַּלות הָ אֱמֶ ת לְ כָ ל בָּ ּ ּ אֵ י עוֹ לָם . בְּ חִ ינַת אֱמֶ ת מֵ אֶ רֶ ץ תִ צְ מַ ח מֵ אוֹ תָ ן שֶׁ מֻנָחִ ים עַד הָ אָ רֶ ץ ּ ּ ּ , מֵ הֶם דַ יְקָ א ּ יִצְ מַ ח הָ אֱמֶ ת לְ כָ ל בָּ אֵ י עוֹ לָם , כִּ י שְׂ פַ ת אֱמֶ ת תִ כּ וֹ ן לָעַד ּ ּ וְ קושְׁ טָ א קָ אֵ י ] וְ הָ אֱמֶ ת



# Vayeitzei
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/1/7/

Vayeitzei
ויצא
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/1/7

Segment 1
HE:
ּ וַיֵצֵ א יַעֲקֹב מִ בְּ אֵ ר שָׁ בַ ע

Segment 2
HE:
] דרוש נפלא על כל פרשת ויצא לפי התורה המובאה בלקוטי מוהר ן א " ד "כ ', - עיין שם היטב אם תרצה להבין יותר בעמקות המאמרות הנפלאות האלו [ וְזֶהו ּ ) בראשית כח : (י , ּ וַיֵצֵ א יַעֲקֹ ב מִ בְּ אֵ ר שָׁ בַ ע וַיֵלֶך ְ ּ חָ רָ נָה . הַ יְנו כְּ שֶׁ אִ ישׁ הַ יִשְׂ רְ אֵ לִ י יוֹ צֵ א מִ דַ רְ גָּא לְ דַ רְ גָּא ּ ּ ּ , אָ ז מִ שְׁ תַ טְ חִ ים ומִ תְ פַ שְׁ טִ ים כְּ נֶגְדוֹ הַ קְ לִ פוֹ ת שֶׁ הֵם ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ דִ מְ יוֹ נוֹ ת וְ כו ּ ּ ', שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת חֲרוֹ ן אַ ף , כִּ י הֵם מִ תָ קְ פָ א ּ ּ ּדְ דִ ינָ א כַּ יָדועַ ּ ּ . וְזֶהו ' : ּ ּ וַיֵצֵ א יַעֲקֹב — ' שֶׁ הוא אִ ישׁ ּ ּ הַ יִשְׂ רְ אֵ לִ י , ' מִ בְּ אֵ ר שָׁ בַ ע — ' הַ יְנו מֵ הַ מַ דְ רֵ גָה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ ּ שֶׁ הָ יָה בָּ ה שֶׁ נִקְ רֵ את בְּ אֵ ר שָׁ בַ ע ּ ּ , כִּ י כָּ ל דַ רְ גָּא וְ דַ רְ גָּא ּ דִ קְ דֻ שָׁ ה כְּ לולָה מִ כָּ ל הַ שִׁ בְ עָ ה מִ דוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ הֵם ז ' יְמֵ י הַ בִּ נְיָן שֶׁ כְּ לולִ ים בְּ כָ ל דַ רְ גָּא ּ ּ , וכְ שֶׁ יַעֲקֹב שֶׁ הוא אִ ישׁ ּ ּ ּ הַ יִשְׂ רְ אֵ לִ י יוֹ צֵ א מִ שָׁ ם כְּ דֵ י לָבוֹ א לַמַ דְ רֵ גָה שְׁ נִיָה ּ ּ ּ ּ הַ גָּבוֹ הַ יוֹ תֵ ר ּ , ' : אָ ז וַיֵלֶך חָ רָ נָה ְ ּ ', שֶׁ מֻכְ רָ ח לֵילֵך דֶ רֶ ך ְ ְ ּ ּ הַ חֲרוֹ ן־אַ ף שֶׁ הֵם הַ קְ ּ לִ פוֹ ת שֶׁ מֵ הֶם כָּ ל הַ דִ מְ יוֹ נוֹ ת ּ ּ ּ וְ הַ תַ אֲוֹ ת וְ הַבִּ לְ בּ ולִ ים שֶׁ מִ תְ פַ שְׁ טִ ים נֶגְדוֹ בְּ כָ ל פַ עַם ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ . אֲבָ ל מֵ חֲמַ ת שֶׁ אִ ישׁ הַ יִשְׂ רְ אֵ לִ י בְּ חִ ינַת יַעֲקֹב חָ זָק ּ בְּ דַ עְ תוֹ וְ אֵ ינוֹ מַ נִיחַ אֶ ת מְ קוֹ מוֹ וְ אֵ ינוֹ נוֹ פֵ ל בְּ דַ עְ תוֹ ּ ּ ּ , מֵ חֲמַ ת זֶה רַ ק מִ תְ חַ זֵק בְּ כָ ל מַ ה דְ אֶ פְ שָׁ ר לַעֲמֹד עַל ּ ּ עָמְ דוֹ , עַל־יְדֵ י זֶה ) בראשית כח ' : ( יא , וַיִפְ גַּע בַּ מָ קוֹ ם ּ ּ ', עַל־יְדֵ י זֶה זָכָ ה לְ הָ בִ ין הָ אֱמֶ ת שֶׁ מַ ה שֶׁ מִ תְ פַ שְׁ טִ ים ּ ּ ּ ּ ּ הַ תַ אֲוֹ ת וְ כו ּ ּ ' כְּ נֶגְדוֹ כָּ ל־כָּ ך אֵ ין זֶה נְפִ ילָה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ְ ּ , ם רַ ק שֶׁ הוא מֵ חֲמַ ת שֶׁ צָ רִ יך לָבוֹ א לְ מַ דְ רֵ גָה גָּבוֹ הַ יוֹ תֵ ר ּ ְ ּ ּ ּולְ הִ תְ קָ רֵ ב לַה ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ הִ תְ קָ רְ בות יוֹ תֵ ר ּ ְ , מֵ חֲמַ ת זֶה מִ תְ פַ שְׁ טִ ים כְּ נֶגְדוֹ כָּ ל־כָּ ך ְ ּ ּ ּ . וְזֶהו : ּ וַיִפְ גַּע בַּ מָ קוֹ ם ּ ּ , ּ שֶׁ זָכָ ה בְּ תֹקֶ ף הַ חֲרוֹ ן־אַ ף שֶׁ הֵם ּ הַ קְ לִ פוֹ ת שֶׁ הִ תְ פַ שְׁ טו כְּ נֶגְדוֹ ּ ּ ּ ּ ּ , לִ פְ גֹּעַ שָׁ ם בִּ מְ קוֹ מוֹ שֶׁ ל עוֹ לָם . כִּ י כָּ ל מַ ה שֶׁ עוֹ לִ ין לְ מַ דְ רֵ גָה גָּבוֹ הַ יוֹ תֵ ר ּ ּ , מִ תְ קָ רְ בִ ין בְּ יוֹ תֵ ר לַה ' יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ הוא מְ קוֹ מוֹ שֶׁ ל עוֹ לָם ּ ְ , שֶׁ כָּ ל הַ מְ קוֹ מוֹ ת וְ כָ ל הַ דְ רָ גוֹ ת שֶׁ בָּ עוֹ לָם ּ ּ כְּ לולִ ים בּ וֹ ּ יִתְ בָּ רַ ך , ְ כִּ י הוא יִתְ בָּ רַ ך מְ קוֹ מוֹ שֶׁ ל עוֹ לָם וְ אֵ ין הָ עוֹ לָם ְ ּ מְ קוֹ מוֹ . הַ יְנו שֶׁ יַעֲקֹב בְּ חִ ינַת אִ ישׁ הַ יִשְׂ רְ אֵ לִ י עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ גֹּדֶ ל הִ תְ חַ זְקותוֹ זָכָ ה לְ הָ בִ ין הָ אֱמֶ ת שֶׁ אֵ ין זֶה נְפִ ילָה ּ ּ וְ הִ תְ רַ חֲקות חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ , רַ ק פָ גַע שָׁ ם דַ יְקָ א בִּ מְ קוֹ מוֹ ּ ּ שֶׁ ל עוֹ לָם , שֶׁ הֵבִ ין שֶׁ שָׁ ם דַ יְקָ א צָ רִ יך לָבוֹ א לְ מַ דְ רֵ גָה ְ ּ ּ גָּבוֹ הַ יוֹ תֵ ר לְ הִ תְ קָ רֵ ב בְּ יוֹ תֵ ר לַה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ , וְ עַל־כֵּן מִ תְ פַ שְׁ טִ ים כְּ נֶגְדוֹ כָּ ל־כָּ ך ְ ּ ּ ּ . וְ אָ ז שָׁ ם ) כח : ( יא , ּ וַיָלֶן שָׁ ם כִּ י בָ א הַ שֶׁ מֶ שׁ ּ , הַ יְנו שֶׁ קִ בֵּל ּ ּ עַל עַצְ מוֹ וְ סָ בַ ל צַ עַר הַ חֹשֶׁ ך שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת לַיְלָה ּ ְ , וְ לָן שָׁ ם בְּ צַ עֲרוֹ שֶׁ הָ יָה לוֹ מֵ רְ דִ יפַ ת הַ תַ אֲוֹ ת וְ הַ דִ מְ יוֹ נוֹ ת ּ ּ שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת חֲרוֹ ן־אַ ף שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת הַ קְ לִ פוֹ ת ּ ּ שֶׁ הִ תְ פַ שְׁ טו כְּ נֶגְד ּ ּ ּ ּ מֵ חֲמַ ת שֶׁ הָ יָה צָ רִ יך לַעֲלוֹ ת ֹו ְ לְ מַ דְ רֵ גָה שְׁ נִיָה ּ . וְזֶהו ' : ּ כִּ י בָ א הַ שֶׁ מֶ שׁ ּ ' שֶׁ הוא הַ שֵׂ כֶ ל ּ ּ וְ הַ מֹחִ ין שֶׁ נִסְ תַ לְ קו מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י בְּ עֵת הִ תְ גַּבְּ רותָ ם ּ וְ הִ תְ פַ שְׁ טותָ ם אֵ ין הַ שֵׂ כֶ ל בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה ּ ּ שֶׁ מִ שָׁ ם כָּ ל הַ תַ אֲוֹ ת וְ כו ּ ּ ּ ' הוא כְּ נֶגֶד הַ שֵׂ כֶ ל ּ ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בִּ תְ חִ לַת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ , ה"כ ּ עַיֵן שָׁ ם . וְזֶהו ' : ּ כִּ י בָ א הַ שֶׁ מֶ שׁ ּ ' — שֶׁ לֹא בְּ עוֹ נָתָ ה ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ , ל" הַ יְנו ּ שֶׁ בְּ וַדַ אי בִּ יאַ ת הַ שֶׁ מֶ שׁ שֶׁ הוא הִ סְ תַ לְ ּ ּ ּ ּ ּ קות הַ מֹחִ ין שֶׁ הָ יו ּ ּ ּ לוֹ אָ ז , הָ יָה שֶׁ לֹא בְּ עוֹ נָתָ ה ּ ּ , שֶׁ לֹא בִּ זְמַ נוֹ ּ ּ , כִּ י לֹא הָ יָה בְּ דִ ין שֶׁ יִסְ תַ לֵק שִׂ כְ לוֹ מִ מֶ נו וְיִתְ פַ שְׁ טו כְּ נֶגְדוֹ כָּ ל־כָּ ך ְ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י לֹא הָ יָה מֵ חֲמַ ת נְפִ ילָתוֹ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , רַ ק מֵ חֲמַ ת שֶׁ הָ יָה צָ רִ יך לַעֲלוֹ ת לְ מַ דְ רֵ גָה שְׁ נִיָה ּ ְ .. . וְ אָ ז ) בראשית כח : ( יב , וַיַחֲלֹם וְ הִ נֵה סֻלָם מֻצָ ב אַ רְ צָ ה ּ ּ ּ ּ וְרֹאשׁ וֹ מַ גִּיעַ הַ שָׁ מָ יְמָ ה ּ , הַ יְנו שֶׁ אָ ז הֶרְ או לוֹ שֶׁ כָּ ל ּ ּ עֲבוֹ דַ ת הָ אָ דָ ם בְּ זֶה הָ עוֹ לָם הוא בִּ בְ חִ ינָה זֹאת ּ , בִּ בְ חִ ינַת ' סֻלָם מֻצָ ב ּ ּ אַ רְ צָ ה וְרֹאשׁ וֹ מַ גִּיעַ הַ שָׁ מָ יְמָ ה ּ ', הַ יְנו שֶׁ הוא צָ רִ יך בְּ כָ ל פַ עַם לַעֲלוֹ ת מִ דַ רְ גָּא לְ דַ רְ גָּא ּ ּ ְ ּ ּ כְּ מוֹ שֶׁ עוֹ לִ ין בְּ סֻלָם ּ , ומֵ חֲמַ ת זֶה מִ תְ גַּבְּ רִ ין ומִ שְׁ תַ טְ חִ ין ּ ּ ּ ּ ומִ תְ פַ שְׁ טִ ין כְּ נֶגְדוֹ כָּ ל־כָּ ך בְּ כָ ל פַ עַם ּ ּ ְ ּ ּ ּ . וְזֶהו ּ ) ָׁשם כח , : ( יב וְ הִ נֵה מַ לְ אֲכֵי אֱלֹ ּ ִק ים עֹלִ ים וְיֹרְ דִ ים בּ וֹ ' . מַ לְ אֲכֵי אֱלֹ ים קִ ' הֵם הָ עוֹ בְ דֵ י ה ' שֶׁ נִמְ שְׁ לו לְ מַ לְ אָ כִ ים ּ ּ , ' עֹלִ ים וְיֹרְ דִ ים בּ וֹ ' בְּ זֶה הַ סֻּלָם ּ , כִּ י כָּ ל עֲלִ יָתָ ם וִירִ ידָ תָ ם הוא ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת הַ סֻּלָם הַ זֶה ּ ּ , ּ שֶׁ מִ י שֶׁ ה וא פִ קֵ חַ ומַ אֲמִ ין לְ דִ בְ רֵ י ּ ּ ּ ּ הַ צַ דִ יק שֶׁ אֵ ין זֶה נְפִ ילָה כְּ לָל ּ ּ , ומִ תְ חַ זֵק ומִ תְ גַּבֵּ ר ּ ּ ּ , ּ הוא עוֹ לֶה עַל־יְדֵ י זֶה לְ מַ דְ רֵ גָה הַ גָּבוֹ הַ יוֹ תֵ ר ּ , ולְ הֵפֶ ך ְ ּ , מִ י שֶׁ אֵ ינוֹ מִ תְ חַ זֵק הוא יוֹ רֵ ד חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם עַל־יְדֵ י זֶה ּ ּ . וְזֶהו ּ ) בראשית כח : ( יג , וְ הִ נֵה ה ּ ' נִצָ ב עָ לָיו וַיֹאמַ ר וְ כו ּ ּ ּ ', שֶׁ הִ בְ טִ יחוֹ בְּ כַ מָ ה הַ בְ טָ חוֹ ת ּ , כִּ י מֵ חֲמַ ת שֶׁ יַעֲקֹב שֶׁ הוא ּ ּ אִ ישׁ הַ יִשְׂ רְ אֵ לִ י הַ כָּ שֵׁ ר עָמַ ד בְּ נִסָּ יוֹ ן וְ לֹא הִ נִיחַ אֶ ת ּ ּ מְ קוֹ מוֹ עַד שֶׁ עָלָה לְ מַ דְ רֵ גָה שְׁ נִיָה ּ , עַל־כֵּן הִ בְ טִ יחוֹ ה ' יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ יִהְ יֶה עִ מוֹ וְ כו ּ ּ ּ ְ ' ושְׁ מַ רְ תִ יך בְּ כֹל אֲשֶׁ ר תֵ לֵך ְ ָ ּ ּ ּ . 'ּ וְ כו שֶׁ הִ בְ טִ יחוֹ שֶׁ אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ יַעֲבֹר עָ לָיו עוֹ ד כָּ הֵ נָה ּ ּ ּ וְ כָ הֵ נָה ּ , אֲבָ ל ה ' יִתְ בָּ רַ ך יִשְׁ מְ רֵ הו בְּ כָ ל עֵת בְּ כֹל אֲשֶׁ ר ּ ְ יֵלֵך , ְ עַד אֲשֶׁ ר יְבִ יאֵ הו לְ מַ דְ ּ רֵ גָתוֹ הָ עֶלְ יוֹ נָה בִּ שְׁ לֵמות ּ , בְּ חִ ינַת שָׁ ם ) כח , : ( טו כִּ י לֹא אֶ עֱזָבְ ך עַד אֲשֶׁ ר אִ ם ָ עָ שִׂ יתִ י אֵ ת אֲשֶׁ ר דִ בַּ רְ תִ י לָך ְ ּ ּ — בִּ שְׁ בִ ילְ ך , ָ דְ הַ יְנו מַ ה ּ ּ שֶׁ דִ בֶּ ר עִ ם הַ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת אֶ ת כָּ ל הַ מַ דְ רֵ גוֹ ת הַ קְ דוֹ שׁ וֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ יְזַכֵּ נו בְּ ּ ּ רַ חֲמָ יו הַ מְ רֻ בִּ ים . וְזֶהו ּ ) בראשית כח , : ( טז וַיִיקַ ץ יַעֲקֹב מִ שְׁ נָתוֹ וַיֹאמֶ ר ּ ּ ּ אָ כֵן יֵשׁ ה ' בַּ מָ קוֹ ם הַ זֶה וְ אָ נֹכִ י לֹא יָדָ עְ תִ י ּ ּ ּ , הַ יְנו ּ כְּ שֶׁ הֵ קִ יץ מִ שְׁ נָתוֹ וְ צַ עֲרוֹ שֶׁ הָ יָה לוֹ בְּ עֵת שֶׁ הִ תְ פַ שְׁ טו ּ ּ ּ ּ כְּ נֶגְדוֹ כָּ ל־כָּ ך ְ ּ , אָ ז אָ שָׁ ם ) מַ ר כח , ' : ( טז אָ כֵן יֵשׁ ה ' בַּ מָ קוֹ ם הַ זֶה וְ אָ נֹכִ י לֹא יָדָ עְ תִ י ּ ּ ּ ', כִּ י נִדְ מֶ ה לִ י כְּ אִ לו אֵ ין ּ ּ שָׁ ם ה ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ כִּ י הַ דִ מְ יוֹ נוֹ ת רָ צו לְ בַ לְ בֵּ ל אוֹ תִ י כְּ אִ לו ּ ּ ּ ּ אֵ ין שָׁ ם ה ' יִתְ בָּ רַ ך וְרָ צו לְ הַ פִ יל אוֹ תִ י חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ ְ , ּומַ ה גָּדְ לו חַ סְ דֵ י ה ּ ' אֲשֶׁ ר עֲזָרַ נִי עַד כּ ֹה לַעֲמֹד עַל עָמְ דִ י , עַד ּ שֶׁ נוֹ דַ ע לִ י כִּ י בֶּ אֱמֶ ת יֵשׁ ה ' בַּ מָ קוֹ ם הַ זֶה ּ ּ , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת לֹא הָ יָה נְפִ ילָה כְּ לָל , רַ ק שֶׁ הִ תְ פַ שְׁ טו כְּ נֶגְדִ י מֵ חֲמַ ת ּ ּ ּ ּ שֶׁ הָ יִיתִ י צָ רִ יך לַעֲלוֹ ת לְ מַ דְ רֵ גָה גָּ ְ בוֹ הַ יוֹ תֵ ר ולְ הִ תְ קָ רֵ ב ּ ּ

Segment 3
HE:
' לַה יִתְ בָּ רַ ך בְּ הִ תְ קָ רְ בות יוֹ תֵ ר ּ ְ . וְ עַל־כֵּן נָדַ ר יַעֲקֹב נֶדֶ ר לְ הַ קְ רִ יב קָ רְ בָּ נוֹ ת וְ לִ תֵ ן צְ דָ קָ ה ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בראשית כח , : ( כב וְ הָ אֶ בֶ ן הַ זֹאת אֲשֶׁ ר ּ שַׂ מְ תִ י מַ צֵבָ ה וְ כו ּ ּ ּ ' וְ כֹל אֲ שֶׁ ר תִ תֶ ן לִ י עַשֵׂ ּ ּ ּ ר אֲעַשְׂ רֶ נו ּ ּ ּ , ְ לָך כִּ י עִ קַ ר הַ כְ נָעַת הַ קְ לִ פוֹ ת שֶׁ בְּ כָ ל מַ דְ רֵ גָה הוא ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י צְ דָ קָ ה , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה נִתְ גַּלִ ין הַ גְּוָנִין וְ כו ּ ּ .' וְזֶהו ּ ) בראשית כט א , -: " (ב וַיִשָׂ א יַעֲקֹב רַ גְלָיו וַיֵלֶך ְ ּ ּ ּ אַ רְ צָ ה בְ נֵי קֶ דֶ ם . וַיַרְ א וְ הִ נֵ ּ ּ ה בְ אֵ ר בַּ שָׂ דֶ ה וְ כו ּ ּ ' וְ הָ אֶ בֶן גְּדֹלָה עַל פִ י הַ בְּ אֵ ר ּ " . 'ּ וְ כו ּ ּ וַיִשָׂ א יַעֲקֹב רַ גְלָיו , הַ יְנו ּ שֶׁ יַעֲקֹב נָשָׂ א אֶ ת רַ גְלָיו שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מַ דְ רֵ גָה ּ ּ הַ תַ חְ תוֹ נָה ּ ּ , וְעָלָה לַמַ דְ רֵ גָה הַ גָּבוֹ הַ בְּ כָ ל פַ עַם ּ ּ ּ . כִּ י עַל־יְדֵ י שֶׁ עָמַ ד בַּ נִסָּ יוֹ ן כָּ ל־כָּ ך וְ לֹא הִ נִיחַ לִ פֹל עַצְ מוֹ ּ ּ ּ ְ בְּ כָ ל מַ ה שֶׁ עָבַ ר עָ לָיו ּ , עַד שֶׁ זָכָ ה לְ הַ שִׂ יג הַ שָׂ גָה ּ ּ ּ ל"ּ הַ נַ שֶׁ הַ קְ לִ פוֹ ת וְ הַ דִ מְ יוֹ נוֹ ת מִ תְ פַ שְׁ טִ ין בְּ כָ ל דַ רְ גָּא וְ דַ רְ גָּא ּ ּ ּ ּ ּ ּ ', ּ וְ כו וְ שֶׁ הַ כְ נָעָתָ ם עַל־יְדֵ י הִ תְ גַּלות הַ גְּ ּ ּ וָנִין וְ כו ', ּ שֶׁ זֶהו ּ ּ בְּ חִ ינַת כָּ ל הַ שָׂ גַת הַחֲלוֹ ם שֶׁ רָ אָ ה אָ ז מַ רְ אֵ ה הַ סֻּלָם וְכו ּ ּ ּ ' וְ שֶׁ ה ' יִתְ בָּ רַ ך נִצָ ב עָ לָיו לְ שָׁ מְ רוֹ בְּ כָ ל דַ רְ גָּא וְ דַ רְ גָּא וְ כו ּ ּ ּ ְ ' , ל"ּ כַּ נַ ' אָ ז ּ ּ וַיִשָׂ א יַעֲקֹב רַ גְלָיו ', שֶׁ זָכָ ה לְ נַשֵׂ א ולְ הַ גְבִּ י ּ ּ ּ ּהַ ּתָ מִ יד בְּ חִ ינַת רַ גְלִ ין , הַ יְנו מַ דְ רֵ גוֹ ת הַ תַ חְ תוֹ נוֹ ת ּ ּ ּ , וְעָלָה בְּ כָ ל פַ עַם לְ מַ דְ רֵ גָה עֶלְ יוֹ נָה ּ , כִּ י מַ דְ רֵ גָה הַ תַ חְ תוֹ נָה נֶגֶד ּ ּ הַ גָּבוֹ הַ מִ מֶ נָה הִ יא בְּ חִ ינַת רַ גְלִ ין כַּ יָדועַ ּ ּ ּ ּ ּ . וְ אָ ז וַיֵלֶך אַ רְ צָ ה בְ נֵי קֶ דֶ ם ְ ּ , שֶׁ הָ לַך ְ לְ הוֹ דִ יעַ עִ נְיָן זֶה לְ כָ ל הַ חֲפֵ צִ ים לָשׁ וב לַה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ כְּ דֵ י שֶׁ יִתְ חַ זְקו בְּ כָ ל פַ עַם ּ ּ ּ ּ וְ לֹא יִפְ לו לְ עוֹ לָם ּ ּ . וְזֶהו אַ רְ צָ ה בְ נֵי קֶ דֶ ם ּ , ' בְּ נֵי קֶ דֶ ם ' הֵם בְּ חִ ינַת נְפָ שׁ וֹ ת הַ גְּבוֹ הוֹ ת בְּ שָׁ רְ שָׁ ן שֶׁ נָפְ לו לְ מַ ה שֶׁ נָפְ לו ּ ּ ּ ּ ּ , ִל בְ חִ ינַת אַ רְ צִ יות וְגַשְׁ מִ יות ּ ּ ּ ּ . כִּ י הֵ ם נִקְ רָ אִ ין בְּ נֵי קֶ דֶ ם מִ כַּ מָ ה טְ עָמִ ים ּ , כִּ י הֵ ם בְּ שָׁ רְ שָׁ ן נִקְ רָ אִ ין בְּ נֵי אֵ ל חָ י , בְּ חִ ינַת בָּ נִים אַ תֶ ם לַה ּ ' אֱלֹקֵ יכֶם , וְזֶהו בְּ חִ ינַת ּ ' בְּ נֵי קֶ דֶ ם ', כִּ י ה ' יִתְ בָּ רַ ך קַ דְ מוֹ ן לַכּ ֹל ְ כְּ , מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : מְ עֹנָה אֱלֹקֵ י קֶ דֶ ם , וכְ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ ּ " י שָׁ ם . גַּם הַ תוֹ רָ ה ּ נִקְ רֵ את ' קֶ דֶ ם ', כִּ י אוֹ רַ יְתָ א קָ דְ מָ ה לָעוֹ לָם , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) מִ שְׁ לֵי ח , כג (: מֵ רֹאשׁ מִ קַ דְ מֵ י אָ רֶ ץ ּ , הַ יְנו שֶׁ אֵ לו ּ ּ ּ ּ הַ נְפָ שׁ וֹ ת הֵם בְּ חִ ינַת בְּ נֵי ה ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ בְּ נֵי תוֹ רָ ה ּ . גַּם נַפְ שׁ וֹ תָ ם בְּ עַצְ מָ ם נִקְ רָ אִ ים ' קֶ דֶ ם ', כִּ י נַפְ שׁ וֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל קָ דְ מו לָעוֹ לָם ּ , כִּ י יִשְׂ רָ אֵ ל עָ לו בְּ מַ חֲשָׁ בָ ה תְ חִ לָה ּ ּ ּ . כִּ י בֶּ אֱמֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל וְ אוֹ רַ יְתָ א וְ קֻ דְ שָׁ א בְּ רִ יך הוא כּ ֹלָא חַ ד ּ ּ ְ . גַּם ' קֶ דֶ ם ' מְ רַ מֵ ז שֶׁ אֵ לו הַ נְפָ שׁ וֹ ת אֵ ינָם מֵ הַ דוֹ רוֹ ת הַ לָלו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ כְּ לָל , רַ ק מִ בְּ חִ ינַת שָׁ נִים קַ דְ מוֹ נִיוֹ ת ּ ) כַּ אֲשֶׁ ר הֵבַ נְתִ י ּ מִ שִׂ יחָ תוֹ הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ , ( הַ יְנו שֶׁ אֵ לו הַ נְפָ שׁ וֹ ת יְקָ רוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּוגְבוֹ הוֹ ת בְּ שָׁ רְ שָׁ ן מְ אֹד , אַ ך נָפְ לו לְ אַ רְ צִ יו ּ ּ ּ ְ ת וְגַשְׁ מִ יות ּ ּ , ּוצְ רִ יכִ ין לַהֲשִׁ יבָ ם לְ שָׁ רְ שָׁ ם . וְגַם בִּ שְׁ בִ יל זֶה נִקְ רָ אִ ים ' בְּ נֵי קֶ דֶ ם ', בְּ חִ ינַת : הֲשִׁ יבֵ נו ה ּ ' אֵ לֶיך וְ נָשׁ ובָ ה חַ דֵ שׁ ּ ּ ָ יָמֵ ינו כְּ קֶ דֶ ם ּ , כִּ י תְ שׁ ובָ ה קָ דְ מָ ה לָעוֹ לָם ּ ּ . הַ יְנו שֶׁ יַעֲקֹב ּ ּ שֶׁ הוא הַ צַ דִ יק הַ גָּדוֹ ּ ּ ּ ל הָ אֲמִ תִ י ּ , עַל־יְדֵ י שֶׁ כְּ בָ ר נָשָׂ א וְ הִ גְבִּ יהַ כָּ ל הַ מַ דְ רֵ גוֹ ת הַ תַ חְ תוֹ נוֹ ת ּ ּ ּ ּ , הָ לַך אַ רְ צָ ה בְ נֵי ְ קֶ דֶ ם לְ הַ חֲזִירָ ם בִּ תְ שׁ ובָ ה ּ . וַיַרְ א וְ הִ נֵה בְ אֵ ר בַּ שָׂ דֶ ה וְ כו ּ ּ ּ ּ ' וְ הָ אֶ בֶ ן גְּדֹלָה עַל פִ י ּ הַ בְּ אֵ ר , שֶׁ רָ אָ ה אֶ בֶ ן גְּדוֹ לָה עַל הַ בְּ אֵ ר מַ יִם חַ יִים שֶׁ הוא ּ ּ הַ דַ עַת וְ הַ שֵׂ כֶ ל הָ אֱמֶ ת הַ נִקְ רָ א ּ ּ ּ ' בְּ אֵ ר מַ יִם חַ יִים ּ ', כִּ י נִמְ שַׁ ך מֵ הַ מַ עְ יָן הַ יוֹ צֵ א מִ בֵּ ית ה ּ ּ ְ ', שֶׁ מֻנָח עָ לָיו אֶ בֶ ן ּ ּ גְּדוֹ לָה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה שֶׁ נִקְ רָ א לֵב הָ אֶ בֶן ּ ּ ּ כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ בַּ תוֹ רָ ה ּ ל"ּ הַ נַ עַל בָּ טַ ל הַ שָׁ מִ יר וְ כו ּ ּ ', ּ עַיֵן שָׁ ם ) לקוטי מוהר ן א " ', סימן .(ה" כ וְזֶהו ) ּ בראשית כט : (ב , וְ הִ נֵה שְׁ לשָׁ ה עֶדְ רֵ י צֹאן ּ רֹבְ צִ ים עָ לֶיהָ ' . שְׁ לשָׁ ה עֶדְ רֵ י צֹאן ' הֵ ם בְּ חִ ינַת שָׁ לֹשׁ בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל מַ דְ רֵ גוֹ ת שֶׁ יֵשׁ ּ , שֶׁ הֵם : גְּ דוֹ לִ ים וקְ טַ נִים ּ ּ ּובֵ ינוֹ נִים , וְ הֵ ם שָׁ לשׁ מַ דְ רֵ גוֹ ת , כְּ נֶגֶד שָׁ לשׁ בְּ חִ ינוֹ ת שֶׁ יֵשׁ בַּ שֵׂ כֶ ל ּ ּ , שֶׁ הֵם : שֵׂ כֶ ל בְּ כֹחַ , וְ שֵׂ כֶ ל בְּ פֹעַל , וְ שֵׂ כֶל ּ הַ נִקְ נֶה . כִּ י יֵשׁ שֶׁ שָׁ בְ רו קְ צָ ת לֵב הָ אֶ בֶ ן שֶׁ הוא הַ מְ דַ מֶ ה ּ ּ ּ ּ וְ עָ לו אֶ ל הַ שֵׂ כֶ ל ּ ּ , אֲ בָ ל הַ שֵׂ כֶ ל עֲדַ יִן בְּ כֹחַ ּ , וְזֶהו בְּ חִ ינַת ּ הַ קְ טַ נִים בְּ מַ עֲלָה שֶׁ לֹא הִ גִּיעו רַ ק לְ הַ שֵׂ כֶ ל בְּ כֹחַ וְ אֵ ינָם ּ ּ ּ ּ ּ מוֹ צִ יאִ ים אוֹ תוֹ אֶ ל הַ פֹעַל ּ , וְגַם זֶהו מֵ חֲמַ ת לֵב הָ אֶ בֶ ן ּ שֶׁ לֹא שָׁ בְ רו אוֹ תוֹ לְ גַמְ רֵ י ּ ּ . וְיֵשׁ שֶׁ כְּ בָ ר הוֹ צִ יאו הַ שֵׂ ּ ּ כֶל מִ כּ ֹחַ אֶ ל הַ פֹעַל ּ , אֲבָ ל עֲדַ יִן לֹא בָּ או לַשֵׂ כֶ ל הַ נִקְ נֶה ּ ּ ּ , וְגַם זֶהו מֵ חֲמַ ת הָ אֶ בֶ ן ּ , ל"ּ הַ נַ וְ הֵם בְּ חִ ינַת בֵּ ינוֹ נִים . וְיֵשׁ שֶׁ הִ גִּיעו גַּם לַשֵׂ כֶ ל הַ נִקְ נֶה ּ ּ ּ , אֲבָ ל עֲדַ יִן מֻנָח הָ אֶ בֶן ּ גְּדוֹ לָה לִ פְ נֵיהֶם עַל הַ בְּ אֵ ר בְּ כָ ל דַ רְ גָּא וְדַ רְ גָּא שֶׁ צְ רִ יכִ ין ּ ּ לַעֲלוֹ ת אֵ לֶיהָ . כִּ י בְּ כָ ל דַ רְ גָּא וְ דַ רְ גָּא יֵשׁ שָׁ ם דִ מְ יוֹ נוֹ ת ּ ּ אֵ לו שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת הָ אֶ בֶ ן גְּדוֹ לָה שֶׁ עַל פִ י הַ בְּ אֵ ר שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת הַ שֵׂ כֶ ל הַ יוֹ צֵ א מֵ הַמַ עְ יָן הַ יוֹ צֵ א מִ בֵּ ית ה ּ ּ ּ ּ ' .ל"ּ כַּ נַ ְו זֶהו ּ ) בראשית כט : (ב , כִּ י מִ ן הַ בְּ אֵ ר הַ הִ יא יַשְׁ קו ּ הָ עֲדָ רִ ים וְ הָ אֶ בֶ ן גְּדֹלָה עַל פִ י הַ בְּ אֵ ר ּ , שֶׁ כָּ ל עֶדְ רֵ י צֹאן קָ דָ שִׁ ים שֶׁ הֵם נַפְ שׁ וֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל הַ מִ תְ קָ רְ בִ ים לִ גְדוֹ לִ ים ּ ומַ נְהִ יגִים שֶׁ ל הַ דוֹ ר שֶׁ הֵם נִקְ רָ אִ ים רוֹ עִ ים ּ ּ , שֶׁ כֻּלָם ּ מַ שְׁ קִ ים אוֹ תָ ם הָ רוֹ עִ ים מֵ הַ בְּ אֵ ר הַ הִ יא הַ נִמְ שָׁ ך מֵ הַ מַ עְ יָן ּ ּ ְ ל"ּ הַ נַ הַ יוֹ צֵ א מִ בֵּ ית קָ דְ שֵׁ י קָ דָ שִׁ ים ּ , הַ יְנו מֵ הַ שֵׂ כֶ ל שֶׁ ל ּ ּ הַ צַ דִ יק הַ גָּדוֹ ל שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת יַעֲקֹב ּ ּ ּ , שֶׁ הוא כְּ בָ ר הִ גִּיעַ ּ עַד תַ כְ לִ ית מַ דְ רֵ גָה הָ עֶלְ יוֹ נָה ּ כִּ , י כְּ בָ ר פָ גַע בַּ מָ קוֹ ם וְ כו ּ ּ ּ ' שֶׁ הוא מְ קוֹ ם נְקֻ דַ ת הָ אֶ בֶ ן שְׁ תִ יָה שֶׁ הוא מְ קוֹ ם קָ דְ שֵׁ י ּ ּ ּ ּ הַ מַ עְ יָן יוֹ צֵ א קָ דָ שִׁ ים שֶׁ מִ שָׁ ם שׁ ֹרֶ שׁ ּ ּ ּ , לְ כָ ל שׁ ֹרֶ שׁ הַ שִׂ כְ לִ יוֹ ת שֶׁ מַ שִׂ יגִין כָּ ל הָ רוֹ עִ ים שֶׁ הֵם הַ מַ נְהִ יגִים ּ ּ ּ ּ ּ , לְ הַ שְׁ קוֹ ת אֶ ת הַ צֹאן ּ שֶׁ הֵם הַ נְפָ שׁ וֹ ת שֶׁ תַ חְ תָ ם ּ ּ ּ . כִּ י מִ זֶה ּ הַ מַ עְ יָן הַ יוֹ צֵ א מִ בֵּ ית ה ּ ּ ', מִ בֵּ ית קָ דְ שֵׁ י קָ דָ שִׁ ים , מִ תְ פַ שְׁ טִ ים וְ נִמְ שָׁ כִ ים מִ מֶ נו כַּ מָ ה בְּ אֵ רוֹ ת ונְחָ לִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ מַ עְ יָנוֹ ת ותְ הוֹ מוֹ ת יוֹ צְ אִ ים בַּ בִּ קְ עָ ה ובָ הָ ר ּ ּ , ּובְ כָ ל מָ קוֹ ם שֶׁ חוֹ פְ רִ ין , יְכוֹ לִ ין לִ מְ צֹא בְּ אֵ רוֹ ת ומַ עְ יָנוֹ ת ּ . כְּ מוֹ שֶׁ בְּ גַשְׁ מִ יות בְּ כָ ל מָ קוֹ ם שֶׁ חוֹ פְ רִ ין מוֹ צְ אִ ין מַ יִם ּ ּ , ְ כָּ ך יְכוֹ לִ ים לַחְ פֹר וְ לִ מְ צֹא בְּ אֵ רוֹ ת ומַ עְ יָנוֹ ת שֶׁ ל מֵ ימֵ י ּ ּ הַ דַ עַת בְּ כָ ל מָ קוֹ ם ובְ כָ ל דַ רְ גָּא ּ ּ ּ , רַ ק שֶׁ צְ רִ יכִ ין לַחְ פֹר ּ ּ וּ לְ בַ קֵ שׁ הַ רְ בֵּ ה ּ . וְ עַל־פִ י רֹב כְּ בָ ר הַ בְּ אֵ ר חָ פור ומוכָ ן ּ ּ ּ ּ לִ שְׁ אֹב מִ מֶ נו ּ ּ ּ , אֲבָ ל אֶ בֶ ן גְּ דוֹ לָה עַל פִ י הַ בְּ אֵ ר ּ , שֶׁ הֵ ם כְּ לַל כָּ ל הַ מְ נִיעוֹ ת וְהַ תַ אֲוֹ ת וְ הַ בִּ לְ בּ ולִ ים וְ כו ּ ּ ּ ּ ' ּ שֶׁ נִמְ שָׁ כִ ין ּ מִ לֵב הָ אֶ בֶ ן , מִ כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה וְ כו ּ ּ .' וְ נֶאֶ סְ פו שָׁ מָ ה כָ ל הָ עֲדָ רִ ים וְגָלְ לו אֶ ת הָ אֶ בֶ ן מֵ עַל פִ י ּ ּ ּ ּ הַ בְּ אֵ ר וְ הִ שְׁ קו אֶ ת הַ צֹאן וְ הֵ שִׁ יבו אֶ ת הָ אֶ בֶ ן עַל פִ י ּ ּ ּ ּ הַ בְּ אֵ ר לִ מְ קֹמָ ה , ּ ּ שֶׁ מֵ חֲמַ ת כּ ֹבֶ ד הָ אֶ בֶ ן גְּדוֹ לָה , צְ רִ יכִ ין

Segment 4
HE:
לְ הִ תְ אַ סֵּ ף כֻּלָם יַחַ ד ּ , וְגוֹ לְ לִ ין הָ אֶ בֶ ן רַ ק לְ פִ י שָׁ עָה לְ הַ שְׁ קוֹ ת אֶ ת הַ צֹאן ּ , וְ אַ חַ ר־כָּ ך מְ שִׁ יבִ ין הָ אֶ בֶן ְ לִ מְ קוֹ מָ ה , ּ זֶה בְּ חִ ינַת שֶׁ אֵ ין הַ נְפָ שׁ וֹ ת הַ מִ תְ קָ רְ בִ ין יְכוֹ לִ ין ּ ּ לְ קַ בֵּ ל שֵׂ כֶל וָדַ עַת כִּ י אִ ם בְּ עֵת שֶׁ הֵם אֵ צֶ ל הָ רוֹ עִ ים וְ הַ מַ נְהִ יגִים ּ , וְ אַ חַ ר־כָּ ך כְּ שֶׁ שָׁ בִ ים לְ ּ ְ בֵ יתָ ם אֵ ין לָהֶם שׁ ום ּ שֵׂ כֶ ל וְעֵצָ ה אֵ יך לְ הִ תְ חַ זֵק בַּ עֲבוֹ דַ ת ה ּ ְ ', כִּ י כְּ בָ ר הֵ שִׁ יבו ּ אֶ ת הָ אֶ בֶ ן עַל פִ י הַ בְּ אֵ ר לִ מְ קוֹ מָ ה ּ ּ . וְזֶהו ּ ) בראשית כט : (ד , ּ וַיֹאמֶ ר לָהֶם יַעֲקֹב אַ חַ י מֵ אַ יִן ּ אַ תֶ ם , וַיֹאמְ רו מֵ חָ רָ ן אֲנָחְ נו ּ ּ ּ , ּ שֶׁ שָׁ אַ ל אוֹ תָ ' : ם אַ חַ י — ' הֲלֹא אַ תֶ ם אַ חַ י בְּ שׁ ֹרֶ שׁ נַפְ שׁ וֹ תֵ יכֶם ּ , כִּ י אַ תֶ ם נִמְ שָׁ כִ ים ּ מִ מָ קוֹ ם גָּבוֹ הַ מְ אֹד ּ ּ , אַ ך עַתָ ה ּ ְ ' מֵ אַ יִן אַ תֶ ם ּ — ' לְ הֵיכָ ן נִשְׁ לַכְ תֶ ם ומֵ אַ יִן בָּ אתֶ ם עַ תָ ה ּ ּ ּ , וְ הֵ שִׁ יבו ּ ' מֵ חָ רָ ן אֲנָחְ נו ', ּ שֶׁ אָ נו מֵ חָ רָ ן ּ , בְּ חִ ינַת חֲרוֹ ן־אַ ף , שֶׁ הוא הַיֵצֶר־הָ רָ ע ּ ּ שֶׁ יְנִיקָ תוֹ מֵ חֲרוֹ ן־אַ ף וְ דִ ינִים שֶׁ הִ תְ גַּבֵּ ר עָ לֵינו וְהִ תְ גָּרָ ה ּ ּ ּ בָּ נו מְ אֹד . וַיֹאמֶ ר לָהֶם הַ יְדַ עְ תֶ ם אֶ ת לָבָ ן בֶּ ן נָחוֹ ר ּ ּ ) בראשית כט , ה( , ' לָבָ ן בֶּ ן נָחוֹ ר ' זֶה בְּ חִ ינַת כְּ לַל כָּ ל הָ רַ מָ אות ּ ּ וְ הָ עַרְ מו ּ מִ יות שֶׁ הַ בַּ עַל־דָ בָ ר מַ כְ נִיס בָּ עוֹ לָם ּ ּ ּ , ּומִ תְ לַבֵּשׁ אֶ ת עַצְ מוֹ בְּ מַ נְהִ יגִים וגְדוֹ לִ ים ּ , ּומַ כְ נִיס בְּ לִ בָּ ם לַחֲלֹק עַל הַ צַ דִ יק הַ גָּדוֹ ל הָ אֲמִ תִ י שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת יַעֲקֹב ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת שֶׁ בְּ כָ ל הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ , ְּב חִ ינַת תִ תֵ ן ּ ּ אֱמֶ ת לְ יַעֲקֹב . וְ עִ קַ ר כָּ ל הָ רַ מָ אות וְ הָ עַרְ מומִ יות שֶׁ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ בַּ עַל־דָ בָ ר הוא עַל־יְדֵ י כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה כְּ שֶׁ אֵ ין זוֹ כִ ין ּ ּ ּ לְ בָ רְ רוֹ כָּ רָ אוי ּ . כִּ י כָּ ל הַ טָ עותִ ים שֶׁ בָּ עוֹ לָם נִמְ שָׁ כִ ין ּ ּ מִ כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה ּ , כַּ נִרְ אֶ ה בְּ חו ּ ּ שׁ אֲפִ לו בִּ דְ בָ רִ ים גַּשְׁ מִ יִים ּ ּ ּ , שֶׁ כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה מַ טְ עֶה לִ פְ עָמִ ים אֶ ת הָ אָ דָ ם וְ סוֹ בֵ ר עַל ּ עֵץ שֶׁ הוא אֶ בֶ ן וְ כַ יוֹ צֵא ּ ּ , אֲבָ ל בִּ דְ בָ רִ ים גַּשְׁ מִ יִים יְכוֹ לִ ין ּ לְ בָ רֵ ר הַ שֶׁ קֶ ר וְ הַטָ עות מִ יָד עַל־יְדֵ י חושׁ הָ רְ אות ּ ּ ּ ּ ּ ּ , ְ אַ ך בִּ דְ בָ רִ ים הַ נוֹ גְעִ ים אֶ ל הַ שֵׂ כֶל קָ שֶׁ ה מְ אֹד לְ בָ רֵ ר הַ דָ בָ ר ּ ּ ּ וְ לַעֲמֹד עַל הָ אֱמֶ ת כְּ שֶׁ כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה מִ תְ פַ שֵׁ ט ומַ טְ עֶה ּ ּ ּ ּ אֶ ת בְּ נֵי אָ דָ ם לַהֲפֹך אֶ ת הָ אֱמֶ ת ְ , כִּ י מֵ רִ בּ וי הַ דִ מְ יוֹ נוֹ ת ּ ּ יֶשׁ לוֹ כּ ֹחַ לַהֲפֹך כָּ ל דָ בָ ר מֵ הֵפֶ ך אֶ ל הֵפֶ ך עַד שֶׁ ְ ְ ְ ּ ּקָ שֶׁ ה מְ אֹד לַעֲמֹד עָ לָיו , כִּ י אִ ם כְּ שֶׁ מְ קָ רְ בִ ין עַצְ מָ ן לְ צַ דִ יקֵ י ּ ּ אֱמֶ ת שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת יַעֲקֹב שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת ּ לַאֲמִ תוֹ . ּ אֲבָ ל הַ בַּ עַל־דָ בָ ר מִ תְ גָּרֶ ה עַל זֶה בְּ יוֹ תֵ ר ּ , ומַ נִיחַ אֶ ת ּ ּ עַצְ מוֹ לָאֹרֶ ך וְלָרֹחַ ב לְ הַ רְ בּ ְ וֹ ת מַ חֲלֹקֶ ת עַל צַ דִ יק כָּ זֶה ּ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת שֶׁ כְּ בָ ר שָׁ בַ ר וְ הִ כְ נִיעַ ובִ טֵ ל ּ ּ ּ ּ אֶ ת כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה לְ גַמְ רֵ י ּ . כִּ י הַ בַּ עַל־דָ בָ ר מְ סַ בֵּ ב ּ בְּ תַ חְ בּ ולוֹ תָ יו ומַ כְ נִיס בְּ לֵב בְּ נֵי אָ דָ ם שֶׁ יֹאמְ רו עָ לָיו ּ ּ ּ ּ הַ הֵפֶ ך מַ מָ שׁ ּ ְ , כְּ אִ לו הוא הֵפֶ ך הָ אֱמֶ ת מַ מָ שׁ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ְ ּ ּ ּ , ובוֹ דֶ ה עָלָיו כְּ זָבִ ים ומְ חַ פֶ ה עָ לָיו דְ בָ רִ ים אֲשֶׁ ר לֹא כֵן ּ ּ ּ ּ . וְ עִ קַ ר הִ תְ גָּרות הַ בַּ עַל־דָ בָ ר הוא בִּ גְדוֹ לִ ים כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ ּ ּ ּ ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ " ) ל סֻכָּ ה נב , ( הַ יְנו שֶׁ מִ תְ גָּרֶ ה בִּ גְ ּ ּ דוֹ לִ ים ומַ נְהִ יגִים שֶׁ ל הַ דוֹ ר שֶׁ יִטְ עו בּ וֹ וְיֹאמְ רו עָ לָיו מַ ה ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ יֹאמְ רו ּ ּ ּ , כְּ דֵ י לְ רַ חֵ ק יִשְׂ רָ אֵ ל מִ מֶ נו חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ ּ , מֵ חֲמַ ת שֶׁ אִ ם יִתְ קָ רְ בו אֵ לָיו וְ לִ דְ רָ כָ יו וְ לַעֲצוֹ תָ יו שֶׁ יוֹ דֵ עַ ּ ּ הַ קְ דוֹ שִׁ ים יְקָ רֵ ב כֻּלָם לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ךְ , עַל־כֵּן מַ רְ בֶּה מַ חֲלֹקֶ ת עָ לָיו , וְ הַ כּ ֹל עַל־יְדֵ י כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה שֶׁ מִ שָׁ ם כָּ ל ּ ּ ּ הָ רַ מָ אות וְ הַ טָ עותִ ים וְ הָ עַרְ מומִ יות שֶׁ בָּ עוֹ לָם ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת ' לָבָ ן בֶּ ן נָחוֹ ר ', כִּ י כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה נִקְ רָ א לָבָ ן ּ הָ אֲרַ מִ י ּ , עַל שֵׁ ם שֶׁ מִ שָׁ ּ ּ ם כָּ ל הָ רַ מָ אות וְ הַטָ עותִ ים ּ ּ ּ ּ שֶׁ בָּ עוֹ לָם . וְ עַל־כֵּן נִקְ רָ א ' לָבָ ן ', כִּ י דַ רְ כּ וֹ תָ מִ יד ּ ּ לְ הִ תְ לַבֵּ שׁ עַצְ מוֹ בְּ מִ צְ וֹ ת , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תַ ב אֲדוֹ נֵנו מוֹ רֵ נו ּ ּ וְרַ בֵּ נו זַ ) ל " ּ בְּ סִ ימָ ן א ( עַל מַ אֲמַ ר רַ בָּ ה בַּ ר בַּ ר חָ נָה : ומִ תְ חַ זֵי כִּ י ּ ּ צוצִ יתָ א דְ נורָ א חִ וָרָ א בְּ רֵ ישֵׁ ה וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ּ . ' כִּ י מַ כְ נִיס בַּ לֵב שֶׁ מִ צְ וָה גְּדוֹ לָה לַחֲלֹק עָ לָיו ּ ּ , כִּ י מְ הַ פֵ ך ּ ְ הָ אֱמֶ ת מֵ הֵפֶ ך אֶ ל הֵפֶ ך ְ ְ .ל"ּ כַּ נַ גַּם כִּ י הַ מֹחַ הַ קָ דוֹ שׁ שֶׁ ל הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ ּ לֹבֶ ן הָ עֶלְ יוֹ ן , בְּ חִ ינַ : ת בְּ אֵ ר מַ יִם חַ יִים וְ נוֹ זְלִ ים מִ ן לְ בָ נוֹ ן ּ , מִ ן לִ בּ ונָא דְ מֹחָ א ּ ּ , בְּ חִ ינַת : מִ סִּ טְ רָ א דִ ימִ ינָא מֹחָ א ּ חִ וָרָ א כְּ כַ סְ פָ א ּ ּ , כִּ י מֹחוֹ הַ קָ דוֹ שׁ הוא זָך וְ נָקִ י כְּ כֶ סֶ ף ְ ּ ּ ּ צָ רוף , וְ כָ ל הַ תוֹ רָ ה שֶׁ הוא מְ גַלֶה הוא אֱמֶ ת בָּ רור זָך ְ ּ ּ ּ ּ ּ וְ נָקִ י בְּ לִ י שׁ ום סִ יג ופְ סֹלֶת כְּ לָל ּ ּ , בְּ חִ ינַת : אִ מְ רוֹ ת ה ' אֲמָ רוֹ ת טְ הֹרוֹ ת כֶּ סֶ ף צָ רוף וְ כו ּ ּ ' ּ מְ זֻקָ ק שִׁ בְ עָ תָ יִם . ולְ עֻמַ ת זֶה ּ ּ , הַ כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה שֶׁ מַ טְ עֶה אֶ ת הָ אָ דָ ם נִקְ רָ א ּ ּ לָבָ ן הָ אֲרַ מִ י ּ , כִּ י מְ רַ מֶ ה ומַ טְ עֶה כָּ ל־כָּ ך אֶ ת בְּ נֵי אָ דָ ְ ּ ּ ם בְּ כַ מָ ה מִ ינֵי טָ עֻיוֹ ת ושְׁ קָ רִ ים ּ ּ ּ , עַד שֶׁ הַ שֶׁ קֶ ר בָּ רור אֶ צְ לָם ּ ּ כְּ אִ לו אֵ ין בּ וֹ שׁ ום סָ פֵ ק לִ נְטוֹ ת אֶ ל הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת לֹבֶ ן דִ קְ לִ פָ ה ּ ּ , בְּ חִ ינַת אַ רְ בַּ ע מַ רְ אוֹ ת נְגָעִ ים , שֶׁ כֻּלָם מַ רְ אֵ יהֶם תַ כְ לִ ית הַ לֹבֶ ן ּ ּ ּ . הַ יְנו כִּ ּ י כְּ שֶׁ מְ בָ רְ רִ ין ּ דָ בָ ר לַאֲמִ תוֹ הוא בְּ חִ ינַת שֶׁ מְ לַבְּ נִים הַ דָ בָ ר ומְ בָ רְ רִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ אוֹ תוֹ כַּ שִׂ מְ לָה ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) יְשַׁ עְ יָה ג ( ו , שִׂ מְ לָה לְ כָ ה ', ּ וְ כו וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל דְ בָ רִ ים הַ בְּ רורִ ין כַּ שִׂ מְ לָה ּ ּ ּ , וכְ מוֹ שֶׁ דָ רְ שׁ ו ּ ּ ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ' : ל" ּובִ לְ בֵ נִים ' — לִ בּ ון ּ הִ לְ כְ תָ א . אֲבָ ל הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א מִ תְ גָּרֶ ה לַהֲפֹך הָ אֱמֶ ת ְ עַל־יְדֵ י הַ טָ עותִ ים שֶׁ ל כּ ֹחַ הַמְ דַ מֶ ה ּ ּ ּ , עַד שֶׁ מַ לְ בִּ ין הַ שֶׁ קֶ ר ּ ּ כְּ אִ לו הוא בָּ רור ומְ לֻבָּ ן שֶׁ כָּ ך הוא הַ דָ בָ ר כְּ אִ לו אֵ ין ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ בּ וֹ שׁ ום צַ ד נְטִ יָה אֶ ל הַ הֵפֶ ך שֶׁ הוא הָ אֱמֶ ת ּ ּ ְ ּ , וְעַל־כֵּן נִקְ רָ א לָבָ ן הָ אֲרַ מִ י . ּ וְזֶה בְּ חִ ינַת לָבָ ן בֶּ ן ' נָחוֹ ר ', מֵ חֲמַ ת שֶׁ עַל־יָדוֹ כָּ ל הַ הִ תְ גָּרות וְהַ מַ חֲלֹקֶ ת שֶׁ חוֹ לְ קִ ין עַל הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת יַעֲקֹב ּ , בְּ חִ ינַת נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת שֶׁ בֵּ ין כָּ ל ּ הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת : בְּ נֵי אִ מִ י ּ ' נִחֲרו ' ּ בִ י שָׂ מונִי נוֹ טֵ רָ ה ּ אֶ ת הַ כְּ רָ מִ ים כַּ רְ מִ י שֶׁ לִ י לֹא נָטָ רְ תִ י ּ ּ ' . כְּ רָ מִ ים ' הֵם בְּ חִ ינַת מַ נְהִ יגִים כְּ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ " י שָׁ ם ' . בְּ נֵי אִ מִ י ' ּ ּפֵ רֵ שׁ רַ שִׁ : י" אַ נְשֵׁ י מִ צְ רַ יִם , הַ יְנו בְּ חִ ינַת כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה ּ ּ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת פַ רְ עֹה ומִ צְ רַ יִם ּ ּ ּ ) כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בַּ תוֹ רָ ה ּ ּ וַיְהִ י מִ קֵ ץ בְּ סִ ימָ ן נ ּ , ד" ּ עַיֵן שָׁ ם (. הַ יְנו שֶׁ בְּ נֵי אִ מִ י שֶׁ הֵם ּ ּ כּ ֹחוֹ ת הַ מְ דַ מֶ ה שֶׁ אֵ ינוֹ מְ בֹרָ ר ּ , הֵם נִחֲרו וְ נִ ּ תְ גָּרו בִ י ּ , הַ יְנו בִּ כְ נֶסֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ , עַד אֲשֶׁ ר ' שָׂ מונִי נוֹ טֵ רָ ה אֶ ת ּ הַ כְּ רָ מִ ים ', הֵם בְּ חִ ינַת מַ נְהִ יגִים אֲחֵ רִ ים שֶׁ אֵ ינָם יְכוֹ לִ ים לְ הוֹ עִ יל לִ י , ' כַּ רְ מִ י שֶׁ לִ י לֹא נָטָ רְ תִ י ּ ּ ', ' כַּ רְ מִ י שֶׁ לִ י ' ּ ּ הוא בְּ חִ ינַת הַ מַ נְהִ יג הָ אֱמֶ ת ּ , הַ יְנו הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ , וְעַל־כֵּן נִקְ רָ א כַּ רְ מִ י שֶׁ לִ י , ּ כִּ י הוא יוֹ דֵ עַ לַהֲלֹך נֶגֶד רוחוֹ שֶׁ ל כָּ ל ּ ּ ְ אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד , וְלִ תֵ ן עֵצָ ה וְ הִ תְ חַ זְקות וְ כו ּ ּ ּ ּ ' לְ כָ ל אֶ חָ ד

Segment 5
HE:
ֹמִ יִשְׂ רָ אֵ ל כָּ רָ אוי לו ּ ּ , וְ עַל־כֵּן נִקְ רָ א כַּ רְ מִ י שֶׁ לִ י ּ , כִּ י הוא ּ ַה מַ נְהִ יג שֶׁ לִ י ּ ּ , הַ יְנו שֶׁ ל כָּ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ בֶּ אֱמֶ ת , כִּ י רַ ק הוא יוֹ דֵ עַ לְ הַ נְהִ יג אוֹ תִ י ולְ הוֹ שִׁ יעַ לִ י ּ ּ בֶּ אֱמֶ ת , אֲבָ ל שְׁ אָ ר הַ מַ נְהִ יגִים הַ חוֹ לְ קִ ים עָ לָיו נִקְ רָ אִ ים ּ כְּ רָ מִ ים ומַ נְהִ יגִים אֲחֵ רִ ים וְ אֵ ינָם שֶׁ לִ י ּ ּ , כִּ י אַ ף־עַל־פִ י ּ שֶׁ יֵשׁ בָּ הֶם כַּ מָ ה שֶׁ הֵם צַ דִ יקִ ים וכְ שֵׁ רִ ים אֲבָ ל מֵ אַ חַ ר ּ ּ ּ ּ שֶׁ עֲדַ יִן לֹא שָׁ בְ רו הַ מְ דַ מֶ ה לְ גַמְ רֵ י וְ אֵ ינָם יְכוֹ לִ ים ּ ּ ּ לְ הוֹ שִׁ יעַ לִ י , עַל־כֵּן אֵ ינָם מַ נְהִ יגִים שֶׁ לִ י ּ , מֵ אַ חַ ר שֶׁ אֵ ינִי יָכוֹ ל לְ קַ בֵּ ל תוֹ עֶלֶת מֵ הֶם ּ . וְ עַ ל־כֵּן מְ בַ קֶ שֶׁ ת כְּ נֶסֶ ת ּ יִשְׂ רָ אֵ ל מֵ ה ' יִתְ בָּ רַ ך ' : ְ הַ גִּידָ ה לִ י שֶׁ אָ הֲבָ ה נַפְ שִׁ י אֵ יכָ ה ּ תִ רְ עֶה אֵ יכָ ה תַ רְ בִּ יץ בַּ צָ הֳרָ יִם וְ כו ּ ּ ּ ' ּ שַׁ לָמָ ה אֶ הְ יֶה כְּ עֹטְ יָה עַל עֶדְ רֵ י חֲבֵ רֶ יך ָ ', הַ יְנו שֶׁ כְּ נֶסֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ מְ בַ קֶ שֶׁ ת ומִ תְ חַ נֶנֶ ּ ּ ּ ת מֵ ה ' יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ יַגִּיד לָה וִיגַלֶה לָה ּ ּ ּ ּ ְ הָ אֱמֶ ת , אֵ יכָ ה תִ רְ עֶה אֵ יכָ ה תַ רְ בִּ יץ ּ , הַ יְנו אֵ יכָ ה וְ אֵ יפֹה ּ הוא הָ רוֹ עֶה אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל בֶּ אֱמֶ ת בְּ עֵת הַגָּלות הַ מַ ר הַזֶה ּ ּ ּ ּ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ' ּ בַּ צָ הֳרָ יִם ', כְּ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ " י שָׁ ם שֶׁ ּ הוא עֵת הַ חֹם שֶׁ רַ ע לְ הַ צֹאן ּ ) וְ עַיֵן מִ זֶה בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר ּ ּ (. ובִ שְׁ בִ יל זֶה נִקְ רָ א הַ כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה לָבָ ן בֶּ ן ּ ּ ' נָחוֹ ר ', בְּ חִ ינַת בְּ נֵי אִ מִ י ּ ' נִחֲרו ' ּ , בִ י מֵ חֲמַ ת שֶׁ כָּ ל הַ הִ תְ גָּרות לַחֲלֹק עַל ּ הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת הוא עַל־יְדֵ י כּ ֹחַ הַ מְ ּ ּ ּ דַ מֶ ה שֶׁ מַ טְ עֶה אֶ ת ּ ּ הָ אָ דָ ם עַד שֶׁ מְ הַ פֵ ך הָ אֱמֶ ת לְ שֶׁ קֶ ר וְ הַ שֶׁ קֶ ר לֶאֱמֶ ת ּ ּ ְ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : הוֹ י הָ אוֹ מְ רִ ים לָרַ ע טוֹ ב וְ לַטוֹ ב רָ ע ּ , שָׂ מִ ים אוֹ ר לַחֹשֶׁ ך וְ כו ּ ְ ' שָׂ מִ ים מָ תוֹ ק לְ מַ ר וְ כו .'ּ וְזֶהו שֶׁ שָׁ אַ ל אוֹ תָ ם ּ ּ : הַ יְדַ עְ תֶ ם אֶ ת לָבָ ּ ן בֶּ ן נָחוֹ ר , הַ יְנו ּ שֶׁ אָ מַ ר לָהֶם מֵ אַ חַ ר שֶׁ אֶ צְ לְ כֶם עֲדַ יִן מֻנָח הָ אֱבֶ ן גְּדוֹ לָה ּ עַל פִ י הַ בְּ אֵ ר ּ , עַל־כֵּן אֲנִי שׁ וֹ אֵ ל אֶ תְ כֶם ' הַ יְדַ עְ תֶ ם אֶ ת ּ לָבָ ן ' ' ּ וְ כו שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה ּ ּ , ל"ּ כַּ נַ הַ יְנו כִּ י ּ ּ בְּ וַדַ אי יֵשׁ לָכֶם יְדִ יעָ ה וְ אַ הֲבָ ה וְ הֶ כֵּרות עִ מוֹ ּ ּ , כִּ י יְדִ יעָה לְ שׁ וֹ ן אַ הֲבָ ה . וַיֹאמְ רו יָדָ עְ נו ּ ּ ּ , שֶׁ הוֹ דו לוֹ שֶׁ עֲדַ יִן לֹא ּ שָׁ בְ רו הַ מְ דַ מֶ ה וְ הֵם יוֹ דְ עָיו וְ אוֹ הֲבָ יו עֲדַ יִן ּ ּ . ּ וַיֹאמֶ ר הֲשָׁ לוֹ ם לוֹ ) בראשית כט , (ו , וַיֹאמְ רו שָׁ לוֹ ם ּ ּ , ּ שֶׁ שָׁ אַ ל אִ ם שָׁ לוֹ ם לִ בְ חִ ינַת הַ כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה ּ , הַ יְנו אִ ם יֵשׁ ּ שָׁ לוֹ ם לְ הַ מַ נְהִ יגִים שֶׁ לֹא שָׁ בְ רו עֲדַ יִן אֶ ת הַ מְ דַ מֶ ה אִ ם ּ ּ ּ ּ שָׁ לוֹ ם לָהֶם . וְ הֵ שִׁ יבו : ּ שָׁ לוֹ ם , כִּ י לָהֶם בְּ וַדַ אי יֵשׁ שָׁ לוֹ ם ּ , כִּ י אֵ ין עֲלֵיהֶם מַ חֲלֹקֶ ת כִּ י אֵ ין הַ בַּ עַל־דָ בָ ר מִ תְ ּ גָּרֶ ה לְ הַ רְ בּ וֹ ת עֲלֵיהֶם מַ חֲלֹקֶ ת מֵ אַ חַ ר שֶׁ אֵ ין בָּ הֶ ם כּ ֹחַ לַעְ זֹר לְ יִשְׂ רָ אֵ ל לְ הַ חֲזִירָ ם לְ מוטָ ב ּ , כִּ י הוא מִ תְ גָּרֶ ה רַ ק ּ לְ הַ רְ בּ וֹ ת מַ חֲלֹקֶ ת עַל הַצַ דִ יק הָ אֱמֶ ת בְּ חִ ינַת יַעֲקֹב ּ ּ שֶׁ הוא יָכוֹ ל לְ הוֹ כִ יחַ אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ולְ הַ חֲזִירָ ם לְ ּ ּ ּ מוטָ ב , וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ : ל" הַ אי צורְ בָ א מֵ רַ בָּ נָן ּ דִ מְ רַ חֲמֵ י לֵה וְ כו ּ ּ ּ ' מִ שׁ ום דְ לֹא מוֹ כַ ח לְ הו וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ . ' נִמְ צָ א , שֶׁ אֵ לו שֶׁ אֵ ין מוֹ עִ ילִ ים לְ יִשְׂ רָ אֵ ל לָהֶם יֵשׁ שָׁ לוֹ ם ּ ּ . וְזֶהו שָׁ ם ) ּ כט : (ו , וַיֹאמְ רו שָׁ לוֹ ם וְ הִ נֵה ּ ּ ּ רָ חֵ ל בִּ תוֹ בָּ אָ ה ּ עִ ם הַ צֹאן ּ , ' רָ חֵ ל ' הִ יא הַ תוֹ רָ ה ּ ) כְּ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ אֲדוֹ נֵנו ּ ּ מוֹ רֵ נו וְרַ בֵּ נו זַ ּ ּ " ל בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר ) בְּ סִ ימָ ן יב (( ּומִ י שֶׁ אֵ ין הַ מְ דַ מֶ ה שֶׁ לוֹ מְ בֹרָ ר כָּ רָ אוי ּ ּ ּ , אֲזַי גַּם חִ דושֵׁ י הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ שֶׁ לוֹ הֵם מִ שָׁ ם מִ בְּ חִ י ּ ּ נַת הַ מְ דַ מֶ ה שֶׁ אֵ ינוֹ מְ בֹרָ ר ּ , שֶׁ מְ דַ מֶ ה מִ לְ תָ א לְ מִ לְ תָ א ּ ּ ּ ּ , וְ הוא מַ נְהִ יג אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ בְּ הַ תוֹ רָ ה שֶׁ לוֹ ּ ּ , אֲבָ ל הַ תוֹ רָ ה שֶׁ לוֹ אֵ ינָה יְכוֹ לָה לַעְ זֹר ּ ּ ּ לָהֶם כְּ לָל וְהַ לְ וַאי שֶׁ לֹא תְ קַ לְ קֵ ל לָהֶם ּ ּ , ְ אַ ך הָ עוֹ לָם טוֹ עִ ים וְ סוֹ בְ רִ ים שֶׁ ּיְכוֹ לִ ים לְ הַ נְהִ יג וְ לִ רְ עוֹ ת צֹאן קָ דָ שִׁ ים בְּ הַ תוֹ רָ ה שֶׁ לָהֶם ּ ּ . וְזֶהו ' : ּ וַיֹאמְ רו שָׁ לוֹ ם וְ הִ נֵה רָ חֵ ל בִּ תוֹ ּ ּ ּ ּ בָּ אָ ה עִ ם הַ צֹאן ּ ', שֶׁ אָ מְ רו שֶׁ אֵ לו הַ מַ נְהִ יגִים שֶׁ הֵם ּ ּ ּ ּ מִ סִּ טְ רָ א דְ לָבָ ן שֶׁ עֲדַ יִן לֹא בֵּ רְ רו הַ מְ דַ מֶ ה יֵשׁ לָהֶם ּ ּ ּ שָׁ לוֹ ם גָּדוֹ ל , ל"ּ כַּ נַ וְ הֵם גְּדוֹ לִ ים בָּ עוֹ לָם , ּומַ נְהִ יגִים וְרוֹ עִ ים אֶ ת צֹאן קָ דָ שִׁ ים בְּ הַ תוֹ רָ ה שֶׁ לָהֶם ּ ּ . וְזֶהו : ּ וְ הִ נֵה ּ רָ חֵ ל בִּ תוֹ בָּ אָ ה עִ ם הַ צֹאן ּ ּ , הַ יְנו שֶׁ הַ תוֹ רָ ה שֶׁ נִמְ שֶׁ כֶת ּ ּ ּ מִ כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה שֶׁ הִ יא רָ חֵ ל בִּ תוֹ שֶׁ ל לָ ּ ּ , בָ ן שֶׁ הִ יא הַ תוֹ רָ ה ּ שֶׁ ל אֵ לו הַ מַ נְהִ יגִים ּ ּ ּ , ל"ּ כַּ נַ בָּ אָ ה עִ ם הַ צֹאן ּ , שֶׁ הוֹ לֶכֶת עִ ם צֹאן קָ דָ שִׁ ים וְרוֹ עָ ה אוֹ תָ ם , כִּ י הֵ ם גְּדוֹ לִ ים בָּ עוֹ לָם , וְ שָׁ לוֹ ם לָהֶם , וְ תוֹ רָ תָ ם מַ נְהֶגֶת וְרוֹ עָה עֶדְ רֵ י צֹאן קָ דָ שִׁ ים . וַיֹאמֶ ר הֵן עוֹ ד הַ יוֹ ּ ּ ם גָּדוֹ ל לֹא עֵת הֵ אָ סֵ ף הַ מִ קְ נֶה וְ כו ּ ּ ' ) בראשית כט , (ז , וְ אִ יתָ א שֶׁ זֶה מְ רַ מֵ ז עַל אֲרִ יכַ ת ּ ּ הַ גָּלות שֶׁ עוֹ ד הַ יוֹ ם וְ הַ זְמַ ן שֶׁ ל הַ גָּלות גָּדוֹ ל ּ ּ ּ ּ , כִּ י הַ גָּלות ּ יִתְ אָ רֵ ך , ְ הַ יְנו שֶׁ יַעֲקֹב אָ מַ ר לָהֶם שֶׁ עַל־יְדֵ י תוֹ רָ ה כָּ זֹאת ּ ּ ּ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ קָ רֵ ב אֶ ת הַ גְּאֻ לָה ּ , וְזֶהו ' : ּ הֵן עוֹ ד הַ יוֹ ם ּ גָּדוֹ ל ', שֶׁ בְּ הֶ כְ רֵ חַ שֶׁ הַגָּלות יִתְ אָ רֵ ך חַ ס וְשָׁ לוֹ ם ְ ּ , ' לֹא עֵת הֵ אָ סֵ ף הַ מִ קְ נֶה ּ ', שֶׁ עֲדַ יִן אֵ ין עֵת לֶאֱסֹף ולְ קַ בֵּ ץ הַ מִ קְ נֶה ּ ּ , צֹאן קָ דָ שִׁ ים , דְ הַ יְנו נַפְ שׁ וֹ ת בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ לַהֲשִׁ יבָ ם לִ נְוֵיהֶם עַל־יְדֵ י תוֹ רָ ה כָּ זֹאת שֶׁ אֵ ין בָּ ה כּ ֹחַ לְ תַ קֵ ן אֶ ת ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל לַהֲשִׁ יבָ ם לַאֲבִ יהֶם שֶׁ בַּ שָׁ מַ יִם ּ . הַ שְׁ קו הַ צֹאן ולְ כו רְ עו ּ ּ ּ ּ ּ שָׁ ם ) כט , (ז , זֶה בְּ חִ ינַת : אִ ם לֹא תֵ דְ עִ י לָך הַ יָפָ ה בַּ נָשִׁ ים צְ אִ י לָך בְּ עִ קְ בֵ ְ ְ ּ ּ י הַ צֹאן ורְ עִ י אֶ ת ּ ּ גְּדִ יֹתַ יִך עַל מִ שְׁ כְּ נוֹ ת הָ רֹעִ ים ְ ּ , עַיֵן בְּ פֵ רושׁ רַ שִׁ ּ ּ " י שָׁ ם , הַ יְנו שֶׁ כָּ ל זְמַ ן שֶׁ אֵ ין יוֹ דְ עִ ין הָ אֱמֶ ת הַ בָּ רור לְ מִ י ּ ּ לְ הִ תְ קָ רֵ ב , צְ רִ יכִ ין לְ עֵת עַתָ ה לְ הִ תְ קָ רֵ ב לְ אֵ לו ּ ּ ּ ּ הַ מַ נְהִ יגִים , כִּ י בְּ רֻ בָּ ם יֵשׁ טוֹ ב הַ רְ בֵּ ה , וְגַם בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ ּ שֶׁ לָהֶם יֵשׁ טוֹ ב הַ רְ בֵּ ה , רַ ק שֶׁ יֵשׁ בָּ הֶם אֲחִ יזַת הַ מְ דַ מֶ ה ּ ּ , עַל־כֵּן כָּ ל זְמַ ן שֶׁ אֵ ין יוֹ דְ עִ ין מֵ הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת שֶׁ שָׁ בַ ר ּ ּ ּ הַ מְ דַ מֶ ה לְ גַמְ רֵ י ּ , צְ רִ יכִ ין לְ הִ תְ קָ רֵ ב לָהֶם בִּ בְ חִ ינַת אִ ם לֹא תֵ דְ עִ י וְ כו ּ' צְ אִ י לָך וְ כו ּ ְ ' ורְ עִ י אֶ ת גְּדִ יֹתַ יִך עַל ְ ּ ּ מִ שְׁ כְּ נוֹ ת הָ רֹעִ ים . וְזֶהו ' : ּ הַ שְׁ קו הַ צֹאן ולְ כו רְ עו ּ ּ ּ ּ ּ ', הַ יְנו ּ שֶׁ אָ מַ ר לָהֶם שֶׁ הַ גְּאֻ לָה אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ קָ רֵ ב עַל־יְדֵ י תוֹ רָ ה ּ ּ כָּ זֹאת , אַ ך אַ ף־עַל־פִ י־כֵ ן הַ שְׁ קו הַ צֹאן ולְ כו רְ עו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ , מֵ אַ חַ ר שֶׁ אֵ ין יוֹ דְ עִ ין עֲדַ יִן מִ נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת וְ ּ ּ .ל"ּ כַ נַ וַיֹאמְ רו לֹא נוכַ ל עַד אֲשֶׁ ר יֵאָ סְ פו כָּ ל הָ עֲדָ רִ ים וְגָלְ לו ּ ּ ּ ּ ּ אֶ ת הָ אֶ בֶ ן וְ כו ּ' ) בראשית כט , (ח , שֶׁ הֵ שִׁ יבו לוֹ וְ אָ מְ רו ּ ּ שֶׁ גַּם זֶה לֹא נוכַ ל עַד אֲשֶׁ ר יֵאָ סְ פו כָּ ל הָ עֲדָ רִ ים ּ ּ וְ כו ', ּ הַ יְנו שֶׁ גַּם הַ תוֹ רָ ה וְהַ נְהָ גָה הַ זֹאת אֵ ין אָ נו יְכוֹ לִ ין כִּ י אִ ם ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י שֶׁ מִ תְ אַ סְּ פִ ים יַחַ ד כָּ ל הָ עֲדָ רִ ים ּ , כִּ י בְּ עֵת הָ אֲסִ יפָ ה וְ הַ קִ בּ וץ שֶׁ מִ תְ קַ בְּ צִ ין הַ רְ בֵּ ה מִ יִשְׂ רָ אֵ ל אֵ צֶל ּ ּ ּ ּ כַּ מָ ה גְּדוֹ לִ ים ומַ נְהִ יגִים ּ ּ , ' אָ ז הֵן אֵ ל כַּ בִּ יר לֹא יִמְ אָ ס ', וִיכוֹ לִ ין לְ הַ מְ שִׁ יך לְ פִ י שָׁ עָ ה אֵ יזֶה מֵ ימֵ י הַ תוֹ רָ ה ּ ְ לְ הַ שְׁ קוֹ ת הַ צֹאן קָ דָ שִׁ ים ּ , אַ ך אַ חַ ר־כָּ ך וְ הֵ שִׁ יבו אֶ ת ּ ְ ְ הָ אֶ בֶ ן עַל פִ י הַ בְּ אֵ ר לִ מְ קוֹ מָ ה ּ ּ , שֶׁ חוֹ זֵר הַ יֵצֶר־הָ רָ ע ּ

Segment 6
HE:
ֹלִ מְ קוֹ מו , וְ כַ מְ בֹאָ ר בַּ מִ דְ רָ ּ שׁ עַל הַ פָ סוק זֶה וְ נֶאֶ סְ פו שָׁ ם ּ ּ ּ כָ ל הָ עֲדָ רִ ים — זֶה הַ צִ בּ ור וְ כו ּ ּ ּ ', וְ הֵ שִׁ יבו אֶ ת הָ אֶ בֶ ן ּ — שֶׁ כֵּיוָן שֶׁ הֵם יוֹ צְ אִ ים לָהֶם , יֵצֶר־הָ רָ ע חוֹ זֵר לִ מְ קוֹ מוֹ . עוֹ דֶ נו מְ דַ בֵּ ר עִ מָ ם וְרָ חֵ ל בָּ אָ ה עִ ם הַ צֹאן ּ ּ ּ ּ ) בראשית כט , (ט , שֶׁ בְּ תוֹ ך שֶׁ דִ ּ ְ בֶּ ר עִ מָ ם ּ , בְּ תוֹ ך כָּ ך רָ אָ ה וְ הִ סְ תַ כֵּל ּ ְ ְ עַל הַ טוֹ ב הַ צָ פון בְּ דִ בְ רֵ יהֶם ּ ּ ּ , דְ הַ יְנו הַ תוֹ רָ ה שֶׁ נָפְ לָה ּ ּ ּ ּ אֶ צְ לָם , וְזֶהו ' : ּ וְרָ חֵ ל בָּ אָ ה עִ ם הַ צֹאן ּ ', שֶׁ רָ אָ ה אֶ ת הַ תוֹ רָ ה שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת רָ חֵ ל שֶׁ בָּ אָ ה עִ ם הַ צֹאן קָ דָ שִׁ ים ּ ּ ּומַ נְהֶגֶ ת אוֹ תָ ם , כִּ י הַ צַ דִ יק בְּ חִ ינַת יַעֲקֹב יָכוֹ ל לִ מְ צֹא ּ ּ תוֹ רָ ה בְּ תוֹ ך כָּ ל הַ דִ בּ ורִ ים שֶׁ מְ דַ בֵּ ר עִ ם הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ ְ ּ . וְזֶהו שָׁ ם ) ּ כט : (ט , וְרָ חֵ ל בָּ אָ ה עִ ם הַ צֹאן אֲשֶׁ ר לְ אָ בִ יהָ ּ ' כִּ י רֹעָ ה הִ יא . ' כִּ י בֶּ אֱמֶ ת הַ תוֹ רָ ה שֶׁ מֻנַחַ ת בַּ גָּלות בַּ ּ ּ ּ ּ כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה ּ , הַ תוֹ רָ ה בְּ עַצְ מָ ה קְ דוֹ שָׁ ה וטְ הוֹ רָ ה מְ אֹד ּ ּ ּ ' וְ ה , יִתְ בָּ רַ ך חוֹ מֵ ל עַל עַמוֹ ּ ְ , וְ כָ ל זְמַ ן שֶׁ אֵ ין זוֹ כִ ין לִ מְ צֹא נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת שֶׁ הוא מַ נְהִ יג הָ אֲמִ תִ י אֲזַי הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ בְּ עַצְ מָ ה מַ נְהֶגֶת אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ . וְזֶהו : ּ וְרָ חֵ ל בָּ אָ ה עִ ם ּ הַ צֹאן אֲשֶׁ ר לְ אָ בִ יהָ כִּ י רֹעָ ה הִ יא , ' הִ יא ' ּדַ יְקָ א , שֶׁ הִ יא בְּ עַצְ מָ ה , ּ שֶׁ הִ יא רָ חֵ ל , שֶׁ הִ יא הַ תוֹ רָ ה ּ , הִ יא דַ יְקָ א רוֹ עָה ּ ומַ נְהֶגֶת אֶ ת הַ צֹאן אֲשֶׁ ר לְ אָ בִ יהָ ּ ּ , שֶׁ הֵם הַ נְפָ שׁ וֹ ת ּ הַ מִ תְ קָ רְ בִ ים לַמַ נְהִ יגִים ּ ּ ל"ּ הַ נַ שֶׁ יֵשׁ ּ בָּ הֶם אֲחִ יזַת לָבָ ן בְּ חִ ינַת כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה שֶׁ אֵ ין בָּ הֶ ם כּ ֹחַ לְ הַ נְהִ יג אֶ ת ּ יִשְׂ רָ אֵ ל . רַ ק ה ' יִתְ בָּ רַ ך חוֹ מֵ ל עַל עַמוֹ שֶׁ הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ְ בְּ עַצְ מָ ה בְּ חִ ינַת רָ חֵ ל בִּ תוֹ מַ נְהֶגֶת אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל לְ פִ י ּ ּ שָׁ עָ ה , עַד אֲשֶׁ ר ה ' יִתְ בָּ רַ ך מְ סַ בֵּ ְ ב סִ בּ וֹ ת לְ טוֹ בָ ה שֶׁ הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת בְּ חִ ינַת יַעֲקֹב נוֹ תֵ ן עֵינוֹ עַל זֶה וְעוֹ שֶׂ ה ּ ּ כַּ מָ ה תַ חְ בּ ולוֹ ת ומוֹ סֵ ר נַפְ שׁ וֹ עַד שֶׁ מוֹ צִ יא ומַ עֲלֶה אֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ תוֹ רָ ה בְּ חִ ינַת רָ חֵ ל מִ תוֹ ך בֵּ ית לָבָ ן ְ ּ ּ , מִ תוֹ ך הַ כּ ֹחַ ְ ּ הַ מְ דַ מֶ ה ּ , וְ הוא מִ תְ יַחֵ ד ּ ומִ תְ חַ בֵּ ר עִ ם הַ תוֹ רָ ה הַ זֹאת עַד ּ ּ ּ שֶׁ מְ תַ קֵ ן כָּ ל הָ עוֹ לָם עַל־יָדָ ה ּ ּ ּ , כִּ י הוא מְ בָ רֵ ר אֶ ת ּ הַ תוֹ רָ ה הַ זֹאת ומַ עֲלֶה אוֹ תָ ה לְ שָׁ רְ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ּ , ומְ חַ דֵ שׁ עַל־יְדֵ י ּ ּ זֶה חִ דושִׁ ים נִפְ לָאִ ים שֶׁ הֵם עֵצוֹ ת אֲמִ תִ יוֹ ת לְ הַ נְהִ יג אֶ ת ּ ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל , ִּכ י רַ ק הוא יָכוֹ ל לָגֹל אֶ ת הָ אֶ בֶ ן מֵ עַל פִ י ּ ּ הַ בְּ אֵ ר בְּ נָקֵ ל בִּ בְ חִ ינַת : וַיָגֶל אֶ ת הָ אֶ בֶ ן מֵ עַל פִ י הַ בְּ אֵ ר ּ ּ — כְּ מִ י שֶׁ מַ עֲבִ יר פְ קָ ק מֵ עַל הַ צְ לוֹ חִ ית ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ .ל" ּ וְזֶה כְּ לַל כָּ ל הַ פָ רָ שָׁ ה שֶׁ מְ דַ בֶּ רֶ ת אַ חַ ר־ ּ ּ כָּ ך אֵ יך לָקַ ח ְ ְ וְ הוֹ צִ יא יַעֲקֹב אֶ ת רָ חֵ ל וְ לֵאָ ה מִ בֵּ ית לָבָ ן וְ הוֹ לִ יד מֵ הֶם כָּ ל שְׁ נֵים־עָ שָׂ ר שִׁ בְ טֵ י יָ־ה ּ , הַ יְנו שֶׁ יַעֲקֹב בְּ חִ ינַת ּ ּ הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת בֵּ רֵ ר אֶ ת כָּ ל הַ תוֹ רָ ה שֶׁ נִקְ רֵ את אֵ שֶׁ ת ּ ּ ּ ּ חַ יִל , בְּ חִ ינַת רָ חֵ ל וְ לֵאָ ה , בֵּ רֵ ר הַ כּ ֹל מִ בֵּ ית לָבָ ן מֵ אֲחִ יזַת הַ מְ דַ מֶ ה ּ , וְ עַל־יְדֵ י זֶה הוֹ לִ יד שִׁ בְ טֵ י יָ־ה , ּ כִּ י עִ קַ ר קִ יום יִשְׂ רָ אֵ ל עַל־יְדֵ י זֶה ּ ּ ּ , וְ עַל־יְדֵ י זֶה הוֹ צִ יא כָּ ל ּ הַ צֹאן מִ בֵּ ית לָבָ ן שֶׁ הֵם עֶדְ רֵ י צֹאן קָ דָ שִׁ ים , כִּ י הוֹ צִ יא כֻּלָם מִ גָּלות הַ מְ דַ מֶ ה וֶהֱ ּ ּ ּ שִׁ יבָ ם אֶ ל הָ אֱמֶ ת , כִּ י יַעֲקֹב בְּ חִ ינַת עֶצֶם הָ אֱמֶ ת , בְּ חִ ינַת תִ תֵ ן אֱמֶ ת לְ יַעֲקֹב ּ ּ : ... וְ יַעֲקֹב עָ שָׂ ה כַּ מָ ה תַ חְ בּ ולוֹ ת לָזֶה בְּ כַ מָ ה דְ רָ כִ ים עַד ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ הִ מְ שִׁ יך בְּ חִ ינַת הִ תְ גַּלות הַ גְּוָנִין עַל עֶדְ רֵ י צֹאן ּ ּ ְ קָ דָ שִׁ ים שֶׁ לוֹ כְּ דֵ ּ י לְ הַ כְ נִיעַ מֵ הֶם הַ מְ דַ מֶ ה וְ לַהֲבִ יאָ ם אֶ ל ּ הַ שִׂ כְ לִ יות ּ ּ ּ . ל"ּ הַ נַ וְזֶה ) בראשית ל , : ( לז ּ ּ וַיִקַ ח לוֹ יַעֲקֹב מַ קַ ל לִ בְ נֶה לַח וְ לוז וְ עַרְ מוֹ ן וַיְפַ צֵ ל בָּ הֵן וְ כו ּ ּ ּ ּ ' מַ חְ שׂ ֹף הַ לָבָ ן אֲשֶׁ ר עַל הַ מַ קְ לוֹ ת ּ ּ , וְ אִ יתָ א שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת סוֹ ד ּ ּ הַ תְ פִ לִ ין שֶׁ הֵם כְּ לַל הַ תוֹ רָ ה שֶׁ הֻקְ שָׁ ה כֻּלָה לִ תְ פִ לִ ין ּ ּ ּ ּ ּ ּ כְּ לַל הַ מֹחִ ין ּ , הַ יְנו שֶׁ יַעֲקֹב בְּ חִ ינַת הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא נְקֻ דַ ת ּ ּ הָ אֱמֶ ת , הִ מְ שִׁ יך בְּ חָ כְ מָ ה נִפְ לָאָ ה כָּ ל הַ מֹחִ ין הַ קְ דוֹ שִׁ ים ּ ּ ְ בִּ דְ רָ כִ ים נִפְ לָאִ ים וְ נוֹ רָ אִ ים מְ אֹד מְ אֹד עַד שֶׁ הִ כְ נִיס הַ חָ כְ מָ ה וְ הַ שֵׂ כֶ ל הָ אֱמֶ ת בְּ תוֹ ך הַ מֹחִ ין שֶׁ ל כְּ לַל ּ ְ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל , שֶׁ יִכְ נֹס הַ חָ כְ מָ ה וְ הַ שֵׂ כֶ ל הָ אֱמֶ ת בְּ תוֹ כָ ם ּ ּ הֵיטֵ ב , שֶׁ יָבִ ינו הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ ּ ּ ּ , עַד שֶׁ לֹא יִהְ יֶה כּ ֹחַ ּ לְ שׁ ום הַ טְ עָ אָ ה שֶׁ ל הַ כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה ּ ּ בְּ חִ ינַת לָבָ ן לְ הַ עֲבִ ירָ ם מִ זֶה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ . וְזֶהו ּ ) בראשית ל , : ( לח וַיַצֵג אֶ ת הַ מַ קְ לוֹ ת אֲשֶׁ ר פִ צֵל ּ ּ ּ ּ ּ בָּ רְ הָ טִ ים בְּ שִׁ קֲתוֹ ת הַ מָ יִם וְ כו ּ ּ ' . ' בָּ רְ הָ טִ ים ', הֵ ם רְ הִ יטֵ י מֹחִ ין , כְּ מוֹ שֶׁ אִ יתָ א בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ , הַ יְנו שֶׁ יַעֲקֹב הִ צִ ּ ּ ּ יג וְ תָ חַ ב אֶ ת הַ מַ קְ לוֹ ת ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת חִ דושֵׁ י הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ שֶׁ חִ דֵ שׁ וְגִלָה בְּ שֵׂ כֶל אֱמֶ ת וְ נִפְ לָא וְ נוֹ רָ א כָּ זֶה ּ ּ , ּ הִ צִ יג וְ תָ חַ ב אוֹ תָ ם בָּ רְ הָ טִ ים , בְּ תוֹ ך רְ הִ יטֵ י מֹחִ ין שֶׁ ל ְ תַ לְ מִ ידָ יו הַ מִ תְ קָ רְ בִ ים אֵ לָיו ּ ּ . וְזֶהו וַיַצֵג ּ ּ ּ , ' וַ ּ ּ יַצֵג ' ּדַ יְקָ א , שֶׁ הִ צִ יג וְ תָ חַ ב חִ דושִׁ ים שֶׁ לוֹ הָ אֲמִ תִ יִים בָּ רְ הָ טִ ים בְּ תוֹ ך ְ ּ ּ ּ ּ ּ ּ רְ הִ יטֵ י מֹחִ ין שֶׁ לָהֶם שֶׁ יִהְ יו תְ חובִ ים בָּ הֶ ם בְּ עֹמֶ ק גָּדוֹ ל ּ ּ ּ ּ ּ עַד שֶׁ לֹא יִהְ יֶה כּ ֹחַ לְ שׁ ום טָ עות שֶׁ ל הַ מְ דַ מֶ ה לְ הַ עֲבִ ירָ ם ּ ּ ּ ּ מֵ הֶם חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם . כִּ י כְּ בָ ר הֵ ם מְ בִ ינִים הָ אֱמֶ ת הֵיטֵ ב . וְזֶהו ּ ' בָּ רְ הָ טִ ים בְּ שִׁ קֲתוֹ ת הַ מָ יִם ּ ', בִּ רְ הִ יטֵ י מֹחִ ין בְּ מָ קוֹ ם שֶׁ שׁ וֹ תִ ין מֵ ימֵ י הַ תוֹ רָ ה וְ הַ דַ עַת ּ ּ ּ , שָׁ ם הִ צִ יג אֶ ת הַ מַ קְ לוֹ ת ּ ּ הַ נִפְ לָאִ ים שֶׁ לוֹ שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת הַ שִׂ כְ לִ יוֹ ת הָ אֲמִ תִ יִ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ים שֶׁ לוֹ ּ שֶׁ מְ כַ וְ נִין אֶ ת הָ אָ דָ ם בְּ כָ ל עֵת לְ דֶ רֶ ך הַ יָשָׁ ר כְּ מוֹ הַ מַ קֵ ל ּ ּ ּ ּ ְ ּ שֶׁ מְ כַ וֵן אֶ ת הָ עֲדָ רִ ים אֶ ל הַ דֶ רֶ ך הַ יָשָׁ ר ּ ְ ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן נִקְ רֵ את הַ הַ נְהָ גָה וְ הַ מֶ מְ שָׁ לָה בְּ שֵׁ ם מַ טֶ ה ומַ קֵ ל ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) יְחֶ זְקֵ אל יט ( ּ מַ טֵ ה עֹז שֵׁ בֶ ט לִ מְ שׁ ֹל וְ כֵן בְּ כַ מָ ה פְ סוקִ ים ּ ּ ּ . וְזֶהו שָׁ ם ) ּ ל , : ( לח אֲשֶׁ ר תָ בֹאן◌ָ הַ צֹאן לִ שְׁ תוֹ ת לְ נֹכַח ּ ּ ּ הַ צֹאן וַיֵחַ מְ נָה בְּ בֹאָ ן לִ שְׁ תוֹ ת ּ ּ ּ , כְּ דֵ י כְּ שֶׁ יָבוֹ או שְׁ אָ ר ּ ּ הַ צֹאן קָ דָ שִׁ ים לִ שְׁ תוֹ ת מִ מֵ ימֵ י הַ תוֹ רָ ה וְ הַ דַ עַת לְ נֹכַח ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ צֹא ן קָ דָ שִׁ ים שֶׁ שָׁ תו כְּ בָ ר שֶׁ זָכו כְּ בָ ר לְ הַ כִּ יר הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ לַאֲמִ תוֹ ּ , ' וַיֵחַ מְ נָה בְּ בֹאָ ן לִ שְׁ תוֹ ת ּ ּ ', שֶׁ יְחַ מְ מו עַצְ מָ ם ּ ּ ּ בַּ חֲמִ ימות וְ הִ תְ לַהֲבות דִ קְ דֻ שָׁ ה בְּ רִ שְׁ פֵ י אֵ שׁ שַׁ לְ הֶבֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ יָ־ה לַעֲבֹד ה ' יִתְ בָּ רַ ך ולְ הִ תְ פַ לֵל בַּ חֲ ּ ּ ְ ּ מִ ימות וְ הִ תְ לַהֲבות ּ ּ וְ לֹא יֵלְ כו עִ מוֹ בְּ קֶ רִ י חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת קְ רִ ירות ּ שֶׁ נִמְ שָׁ ך מִ סִּ טְ רָ א דַ עֲמָ לֵק שֶׁ הוא סִ טְ רָ א דְ לָבָ ן ּ ּ ּ ְ ּ , ּ שֶׁ נֶאֱמַ ר : בּ וֹ אֲשֶׁ ר קָ רְ ך בַּ דֶ רֶ ך ְ ָ ּ . כִּ י כָּ ל מִ י שֶׁ אֵ ינוֹ יוֹ דֵ עַ מִ נְקֻ דַ ת ּ ּ הָ אֱמֶ ת ל"ּ הַ נַ אֲפִ לו מִ י שֶׁ הוא אִ ישׁ כָּ שֵׁ ר וְ עוֹ בֵ ד ה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ומִ תְ פַ לֵל וְ עוֹ סֵ ק בַּ תוֹ רָ ה אֲבָ ל כָּ ל עֲבוֹ דָ תוֹ הוא ּ ּ ּ ּ ּ ְ בִּ קְ רִ ירות בְּ לִ י שׁ ום חִ יות וְ הִ תְ לַהֲבות וַחֲמִ ימות ּ ּ ּ ּ ּ ּ דִ קְ דֻ שָׁ ה וְ אֵ ין לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך שַׁ עֲשׁ ועִ ים מֵ עֲבוֹ דָ ה כָּ זֹאת ּ ְ , כִּ י הוא בִּ בְ חִ ינַת שֵׁ נָה ּ ) כַּמְ בֹאָ ר בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ ּפָ תַ ח רַ בִּ י שִׁ מְ עוֹ ן בְּ סִ ימָ ן ס (. ' אֲבָ ל יַעֲקֹב בְּ חִ ינַת נְקֻ דַ ת ּ הָ אֱמֶ ת הִ מְ שִׁ יך תוֹ רָ ה ּ ְ , בְּ חִ ינַת מַ קְ לוֹ ת , לְ הַ נְהִ יג הָ עוֹ לָם בְּ שִׂ כְ לִ יוֹ ת נִפְ לָאִ ים כְּ אִ לו עַ ד אֲשֶׁ ר הִ ּ ּ ּ צִ יג וְ תָ חַ ב הַ שֵׂ כֶל ּ ּ

Segment 7
HE:
הָ אֲמִ תִ י בְּ תוֹ ך רְ הִ יטֵ י מֹחִ ין שֶׁ ל הַ מִ תְ קָ רְ בִ ין אֵ לָיו ּ ְ ּ , עַד שֶׁ כָּ ל הַ צֹאן קָ דָ שִׁ ים שֶׁ יָבוֹ או לִ שְׁ תוֹ ת מִ מֵ ימֵ י הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ לְ נֹכַ ח הַ צֹאן הַ קָ דוֹ שׁ שֶׁ לוֹ ּ ּ ּ , יִתְ חַ מְ מו עַצְ מָ ן בַּ חֲמִ ימות ּ ּ ּ דִ קְ דֻ שָׁ ה לַעֲבֹד ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ולְ הִ תְ פַ לֵל בַּ חֲמִ ימות ּ ּ ּ ּ ְ וְ הִ תְ לַהֲבות דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ , כִּ י עִ קַ ר חֲמִ ימות דִ קְ דֻ שָׁ ה עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ ּ תְ נועַת הַ שֵׂ כֶל הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ) כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ הַ תוֹ רָ ה עַתִ יקָ א ּ ּ ּ בְּ סִ ימָ ן כא (. וְזֶהו ּ ) בראשית ל , : ( מא וְ הָ יָה בְּ כָ ל יַחֵ ם הַ צֹאן ּ ַה מְ קֻ שָׁ רוֹ ת ּ . ּופֵ רֵ שׁ רַ שִׁ : י" הַ בְּ כוֹ רוֹ ת , וְ שָׂ ם יַעֲקֹב אֶ ת הַ מַ קְ לוֹ ת וְכו ּ ּ ', ובְ הַ עֲטִ יף הַ צֹאן לֹא יָשִׂ ים וְ כו ּ ּ ּ ' ּופֵ רֵ שׁ " רַ שִׁ י לְ שׁ וֹ ן אִ חור וְ כו ּ ּ ', זֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ אָ מַ ר אֲדוֹ נֵנו ּ ּ מוֹ רֵ נו וְרַ בֵּ נו שֶׁ הַ נְעָרִ ים בְּ קַ ל לְ הָ שִׁ יב ּ ּ ּ אוֹ תָ ם מֵ הַ זְקֵ נִים ּ ) ּ חַ יֵי מוֹ הֲרַ " ן סִ ימָ ן תקמד , ( כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ סֵ פֶ ר הָ א ּ ב " ) סֵ פֶ ר הַ מִ דוֹ ת תְ שׁ ובָ ה חֵ לֶק ב ּ ּ ּ ּ ' - (. 'ד וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב עַל ּ ּ פָ סוק ּ ּ : ּתָ עִ יתִ י כְּ שֶׂ ה אֹבֵ ד ) בְּ סִ ימָ ן רו , ( הַ יְנו שֶׁ יַעֲקֹב שָׂ ם ּ ּ כָּ ל מְ גַמָ תוֹ לְ קָ רֵ ב בְּ נֵ ּ י הַ נְעורִ ים לְ הוֹ צִ יאָ ם מִ בְּ חִ ינַת לָבָ ן ּ ּ מֵ הַ כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה ּ , כִּ י עֲדַ יִן הֵם רַ כִּ ים בְּ שָׁ נִים וְ לֹא נִשְׁ תָ רֵ שׁ אֶ צְ לָם הַ סְּ בָ רוֹ ת שֶׁ ל טָ עות הַ מְ דַ מֶ ה ּ ּ ּ . אֲבָ ל הַ זְקֵ נִים שֶׁ כְּ בָ ר נִשְׁ תָ רְ שׁ ו בְּ טָ עותָ ם שֶׁ ל הַ מְ דַ מֶ ה קָ שֶׁ ה ּ ּ ּ ּ ּ לַהֲשִׁ יבָ ם עַתָ ה אֶ ל נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת עַד יְרַ חֲמו עֲלֵיהֶ ם מִ ן ּ ּ ּ ּ הַ שָׁ מַ יִם . וְ כֵן כָּ ל הַ פָ רָ שָׁ ה סוֹ בֵ ב וְהוֹ לֵך עַל קֹטֶ ב זֶה עַל הַ מִ לְ חָ מָ ה ּ ּ ְ שֶׁ בֵּ ין נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת בְּ חִ ינַת יַעֲקֹב ּ , לְ בֵ ין כּ ֹחַ הַמְ דַ מֶ ה ּ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת לָבָ ן הָ אֲרַ מִ י בֶּ ן נָחוֹ ר ּ ּ . ל"ּ כַּ נַ וְ כָ ל ּ הַ מִ לְ חָ מָ ה וְ הָ עֲבוֹ דָ ה וְ הַ יְגִיעָה שֶׁ ל יַעֲקֹב הַ כּ ֹל בִּ שְׁ בִ יל הַ בָּ נִים וְ הַ צֹאן שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת בָּ נִים וְ תַ לְ מִ ידִ ים ּ , כִּ י עִ ם יַעֲקֹב בְּ עַצְ מוֹ לֹא הָ יָה לְ לָבָ ן שׁ ום עֵסֶ ק ומְ רִ יבָ ה ּ ּ , כַּ מובָ ן ּ ּ ּ בַּ פָ רָ שָׁ ה , כִּ י יַעֲקֹב בְּ עַצְ מוֹ כְּ בָ ר שִׁ בֵּ ר הַ מְ דַ מֶ ה בְּ חִ ינַת ּ לָבָ ן לְ גַמְ רֵ י וְ נָקִ י מִ מֶ נו לְ גַמְ רֵ י וְיָדוֹ מְ סֻלֶקֶ ת מִ מֶ נו וְ אֵ ין ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ לוֹ שׁ ום עֵסֶ ק בּ וֹ ּ , רַ ק יַעֲקֹב מָ סַ ר נַפְ שׁ וֹ בִּ יגִיעוֹ ת קָ שׁ וֹ ת וטְ רָ חוֹ ת וְ תַ חְ בּ ולוֹ ת כָּ אֵ לֶה הַ כּ ֹל בִּ שְׁ בִ יל הַ צֹאן ּ ּ ּ ּ וְ הַ בָּ נִים , הַ יְנו לְ הוֹ צִ יא בָּ נָיו וְ תַ לְ מִ ידָ יו מִ בְּ חִ ינַת בֵּ ית ּ לָבָ ן , מִ בְּ חִ ינַת הַ מְ דַ מֶ ה ּ . ומֵ חֲמַ ת שֶׁ הַ מִ לְ חָ מָ ה גְּדוֹ לָה וַחֲזָקָ ה מְ אֹד מְ אֹד ּ ּ , כִּ י הוא ּ מִ תְ גַּבֵּ ר ומִ תְ פַ שֵׁ ט ומִ שְׁ תַ טֵ חַ מְ אֹד בְּ כָ ל דַ רְ גָּא וְדַ רְ גָּא ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , וְ כָ ל מַ ה שֶׁ מְ נַצְ חִ ין אוֹ תוֹ מְ עַט מִ תְ פַ שֵׁ ט ומִ שְׁ תַ טֵ חַ יוֹ תֵ ר ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְיוֹ תֵ ר , וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ : ל" כָּ ל הַ גָּדוֹ ל מֵ חֲבֵ רוֹ יִצְ רוֹ גָּדוֹ ל מִ מֶ נו ּ ּ ּ , עַל־כֵּן הֻכְ רַ ח יַעֲקֹב לִ בְ רֹחַ מִ מֶ נו ּ ּ ּ בְּ הֵחָ בֵ א עִ ם רָ חֵ ל וְ לֵאָ ה , שֶׁ הֵם כְּ לַל הַ תוֹ רָ ה ּ , וְ עִ ם כָּ ל הַ בָּ נִים וְ הַ צֹאן ּ ) בראשית לא , .( כא וְ לָבָ ן רָ דַ ף אַ חֲרֵ יהֶם ובִ קֵ שׁ לַעֲקֹר אֶ ת הַ כּ ֹל חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : אֲרַ מִ י אֹבֵ ד אָ בִ י ּ , כִּ י עֲדַ יִן לֹא הִ כְ נִיעו ּ אוֹ תוֹ כָּ רָ אוי לולֵי ה ּ ּ ' שֶׁ הָ יָה לָנו וְ כו ּ ּ ' בְּ חִ ינַת : ּ לולֵי אֱלֹקֵ י אָ בִ י אַ בְ רָ הָ ם ופַ חַ ד יִצְ חָ ק הָ יָה לִ י אֶ ת עָ נְיִי וְ אֶ ת יְגִיעַ ּ ּ כַּ פַ י רָ אָ ה אֱלֹקִ ים , הַ יְנו שֶׁ הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת יַעֲקֹב , אוֹ מֵ ר לְ לָבָ ן שֶׁ בְּ וַדַ אי לְ פִ י גֹּדֶ ל רְ דִ יפָ תוֹ ּ וְ הִ תְ גַּבְּ רותוֹ עַל בָּ נָיו וְ צֹאנוֹ בְּ וַ ּ ּדַ אי לֹא הָ יָה בְּ אֶ פְ שָׁ רִ י לַעֲמֹד נֶגְדְ ך לולֵי אֱלֹקֵ י אָ בִ י וְ כו ּ ּ ּ ָ . ' הַ יְנו שֶׁ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ בְּ עַצְ מוֹ מֻכְ רָ ח , כִּ בְ יָכוֹ ל , לְ הַ כְ נִיס עַצְ מוֹ בָּ זֶה לַעְ זֹר לְ יִשְׂ רָ אֵ ל הַ מִ תְ קָ רְ בִ ים לְ הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת לְ הַ צִ ילָם מִ כָּ ל ּ ּ ּ ּ הָ רְ דִ יפוֹ ת שֶׁ ל לָבָ ן הָ אֲרַ מִ י ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" אִ לְ מָ לֵא הַ קָ דוֹ שׁ בָּ רוך הוא עוֹ זְרוֹ וְ כו ּ ּ ּ ְ ּ ' ּ שֶׁ נֶאֱמַ ר ' ה : לֹא יַעַזְבֶ נו בְּ יָדוֹ ּ ּ . וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ : ּ לולֵי ה ' עֶזְרָ תָ ה לִ י כִּ מְ עַט ּ שָׁ כְ נָה דומָ ה נַפְ שִׁ י ּ , ' ּ דומָ ה ' זֶה בְּ חִ ינַת כּ ֹ חַ הַ מְ דַ מֶ ה ּ שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הִ נָצֵל מִ מֶ נו לְ גֹדֶ ל הִ תְ פַ שְׁ טותוֹ בְּ כָ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ דַ רְ גָּא לולֵי ה ּ ּ ' עֶזְרָ תָ ה לִ י . ּ וְזֶהו ּ ) בראשית לא , : ( מב אֶ ת עָ נְיִי וְ אֶ ת יְגִיעַ כַּ פַ י רָ אָ ה ּ אֱלֹקִ ים וְ כו ', ּ הַ יְנו שֶׁ הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת אוֹ מֵ ר שֶׁ ה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ רָ אָ ה אֶ ת עָנְיוֹ וְ אֶ ת יְגִיעַ כַּ פָ יו ּ , כִּ י הוא בְּ עַצְ מוֹ יָגַע ּ וְטָ רַ ח הַ רְ בֵּ ה מְ אֹד בִּ שְׁ בִ יל הַ צֹאן הַ זֶה לְ הוֹ צִ יאָ ם ּ ּ מֵ הַ מְ דַ מֶ ה לְ הַ עֲלוֹ תָ ם אֶ ל הַ שֵׂ כֶ ל לְ קָ רְ בָ ם לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך . ְ וְ עַל־כֵּן אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ הֵם לֹא נִצְ חו הַ מִ לְ חָ מָ ה ּ ּ ּ ּ כָּ רָ אוי עַד ּ שֶׁ עֲדַ יִן יֵשׁ כּ ֹחַ לְ לָבָ ן בְּ חִ ינַת הַ מְ דַ מֶ ה לִ רְ דֹף אַ חֲרֵ יהֶם ּ ּ ולְ הַ שִׂ יגָם ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך חָ מַ ל עַל הַ יְגִיעוֹ ת ְ וְ הַ טְ רָ חוֹ ת וְ הַ מְ סִ ירַ ת נֶפֶ שׁ שֶׁ ל הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת שֶׁ מָ סַ ר ּ ּ ּ ּ ּ נַפְ שׁ וֹ מְ אֹד בִּ שְׁ בִ יל כָּ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד . וְ עַל־יְדֵ י זֶה ה ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ עַצְ מוֹ לוֹ חֵ ם עִ ם לָבָ ן ומְ גָרְ שׁ וֹ מִ צֹאן יַעֲקֹב ּ ּ ְ בְּ חִ ינַת אֶ ת עָ נְיִי וְ אֶ ת יְגִיעַ כַּ פַ י רָ אָ ה אֱלֹקִ ים וַיוֹ כַ ח ּ ּ אָ מֶ שׁ . וְזֶה שֶׁ אָ מַ ר יַעֲקֹב לְ לָבָ ן ) בראשית לא , : ( לו מַ ה פִ שְׁ עִ י ּ ומַ ה חַ טָ אתִ י ּ ּ כִּ י דָ לַקְ תָ אַ חֲרָ י ּ , הַ יְנו שֶׁ יַעֲקֹב הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ ּ הָ אֱמֶ ת מֵ רִ יב עִ ם לָבָ ן הָ אֲרַ מִ י וְ אוֹ מֵ ר לוֹ ּ : מַ ה פִ שְׁ עִ י ּ ומַ ה חַ טָ אתִ י ּ ּ , הַ יְנו אֵ יזֶה חֵ טְ א ופֶ שַׁ ע מָ צָ אתָ בִּ י בְּ עַצְ מִ י ּ ּ אֲשֶׁ ר אַ תָ ה רוֹ דֵ ף אוֹ תִ י ּ , הֲלֹא אֵ ין לְ ך שׁ ום כּ ֹחַ וְ קִ טְ רו ּ ּ ָ ג עָ לַי , כִּ י תְ הִ לָה לָאֵ ל אֲנִי זַך וְ נָקִ י וְ צַ ח לְ גַמְ רֵ י מִ כָּ ל חֵ טְ א ְ ּ ּ וָפֶ שַׁ ע , כִּ י אֵ ין לִ י שׁ ום הִ סְ תַ כְּ לות בְּ זֶה הָ עוֹ לָם כְּ לָל ּ ּ ּ אֲפִ לו כְּ הֶרֶ ף עַיִן וְ כו ּ ּ ּ ' ', ּ וְ כו כִּ י מִ שַׁ שְׁ תָ אֶ ת כָּ ל כֵּ לַי מַ ה ּ ּ מָ צָ אתָ מִ כָּ ל כְּ לֵי בֵ יתֶ ך ָ ּ , כִּ י אֵ ין בִּ י שׁ ום אֲחִ יזָה ונְגִיעָה ּ ּ מִ מְ ך ּ ָ , כִּ י אֲנִי נָקִ י מֵ הַ מְ דַ מֶ ה לְ גַמְ רֵ י לְ גַמְ רֵ י ּ . שִׂ ים כּ ֹה נֶגֶד אַ חַ י וְ אַ חֶ יך וְיוֹ כִ יחו בֵּ ין שְׁ נֵינו ּ ּ ָ ) בראשית לא , , ( לז הַ יְנו שֶׁ אָ מַ ר שֶׁ הוא מְ רֻ צֶ ה לַעֲמֹד לְ דִ ין לִ פְ נֵי ּ ּ ּ כָּ ל מִ י שֶׁ יִרְ צֶ ה ּ , הֵן לִ פְ נֵי אֶ חָ יו שֶׁ ל יַעֲקֹב הֵן לִ פְ נֵי אֶ חָ יו שֶׁ ל לָבָ ן , הַ יְנו הֵן לִ פְ נֵי אוֹ תָ ן שֶׁ הֵם מִ סִּ טְ רָ א דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ , הֵן לִ פְ נֵי אוֹ תָ ן שֶׁ הֵם מִ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א מִ סִּ טְ רָ א דְ לָבָ ן ּ , כִּ י לִ פְ נֵי כֻּלָם יִצְ דַ ק בַּ דִ ין ּ ּ ּ , כִּ י כֻּלָם לֹא יוכְ לו ּ ּ ּ לִ מְ צֹא בּ וֹ שׁ ום שֶׁ מֶ ץ וְ שׁ ום צַ ד אֲחִ יזָה מִ שׁ ום רֵ יחַ שֶׁ ל אֵ יזֶה תַ אֲוָה ּ ּ ּ ּ ּ ומִ דָ ה שֶׁ בָּ עוֹ לָם הַ נִמְ שֶׁ כֶ ת מִ כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה ּ ּ ּ ּ , כִּ י אֲנִי נָקִ י ְ וְזַך וְ צַ ח לְ גַמְ רֵ י , אַ ף גַּם הָ יו לִ י יְגִיעוֹ ת וטְ רָ חוֹ ת גְּדוֹ לוֹ ת ּ ּ בַּ עֲבוֹ דַ ת ה ' יִתְ בָּ רַ ך ְ בִּ שְׁ בִ יל כְּ לַל יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ חִ ינַת : הָ יִיתִ י בַ יוֹ ם אֲכָ לַנִי חֹרֶ ב וְ קֶ רַ ח בַּ לָיְלָה ּ ּ . שֶׁ יָגַעְ תִ י ּ ּ וְטָ רַ חְ תִ י הַ רְ בֵּ ה בְּ הִ תְ בּ וֹ דְ דות וְ תוֹ רָ ה ותְ פִ לָה בַּ יוֹ ם ּ ּ ּ ּ ּ ובַ לַיְלָה בְּ תוֹ ך שָׂ דוֹ ת וִיעָרִ ים בְּ תוֹ ך חֹרֶ ב וַחֲמִ ימות ּ ּ ְ ְ ּ גָּדוֹ ל ו ּ בְ עֵת הַ קֹר וְ הַ קֶ רַ ח בַּ לַיְלָה ּ ּ ּ , שֶׁ גַּם אָ ז הָ לַך בַּ דֶ רֶ ך ְ ְ ּ יְחִ ידִ י בְּ הִ תְ בּ וֹ דְ דות וְיָגַעְ תִ י וְטָ רַ חְ תִ י בִּ יגִיעוֹ ת גְּדוֹ לוֹ ת ּ ּ ּ מְ אֹד בַּ עֲבוֹ דַ ת ה ' וַתִ דַ ד שְׁ נָתִ י מֵ עֵינָי ּ ּ , הַ כּ ֹל בִּ שְׁ בִ יל ה ' יִתְ בָּ רַ ך בִּ שְׁ בִ יל לְ קָ רֵ ב אֵ לָיו נַפְ ְ שׁ וֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל , עַל־כֵּן

Segment 8
HE:
אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ הַ נְפָ שׁ וֹ ת הַמִ תְ קָ רְ בִ ין עֲדַ יִן לֹא נִצְ חו ּ ּ ּ ּ ּ הַ מִ לְ חָ מָ ה אֵ ין לְ ך כּ ֹחַ לַעֲשׂ וֹ ת לָהֶם מְ אומָ ה ּ ָ ּ , כִּ י כּ ֹחִ י וְ כֹחַ אֲבוֹ תַ י הַ צַ דִ יקִ ים הָ אֲמִ תִ יִים יָגֵן עֲלֵיהֶם לְ הַ צִ ילָם ּ ּ ּ ּ ּ מִ מְ ך ּ ָ , כִּ י ה ' יִתְ בָּ ְ רַ ך בְּ עַצְ מוֹ יַעֲמֹד בְּ עֶזְרִ י עַד שֶׁ אֶ גְמֹר עִ מָ הֶם מַ ה שֶׁ הִ תְ חַ לְ תִ י לְ קָ רְ בָ ם כֻּלָם לַה ּ ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך . ְ עַד שֶׁ יִצְ מַ ח מֵ הֶם הִ תְ גַּלות הָ אֱמֶ ת לְ כָ ל בָּ אֵ י עוֹ לָם ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : אֱמֶ ת מֵ אֶ רֶ ץ תִ צְ מָ ח וְ כו ּ ּ ', מֵ אוֹ תָ ן שֶׁ מֻנָחִ ים עַ ּ ּ ד הָ אָ רֶ ץ , מֵ הֶם דַ יְקָ א יִצְ מַ ח הָ אֱמֶ ת לְ כָ ל בָּ אֵ י עוֹ לָם ּ , כִּ י שְׂ פַ ת אֱמֶ ת תִ כּ וֹ ן לָעַד וְ קֻ שְׁ טָ א קָ אֵ י ּ ) :( קד

Segment 9
HE:
וַיִפְ גַע בַּ מָ קוֹ ם וַיָלֶן שָׁ ם ּ ּ ּ ּ

Segment 10
HE:
) בראשית (א"י , ח" כ וְ זֶה בְּ חִ ינַת וַיִפְ גַּע בַּ מָ קוֹ ם וַיָלֶן שָׁ ם כִּ י בָ א הַ שֶׁ מֶ שׁ ּ ּ ּ ּ . ִּכ י בְּ אַ בְ רָ הָ ם כְּ תִ יב : וַיַרְ א אֶ ת הַ מָ קוֹ ם מֵ רָ חֹק ּ ּ . ּובְ יַעֲקֹב כְּ תִ יב : וַיִפְ גַּע בַּ מָ קוֹ ם ּ ּ . כִּ י הוא זָכָ ה יוֹ תֵ ר ּ , בַּ מָ קוֹ ם כִּ י זָכָ ה לִ פְ גֹּעַ מַ מָ שׁ ּ ּ ) וְ כַ מובָ א בַּ זֹהַ ר ּ ּ ּ ּ הַ קָ דוֹ שׁ ( אַ ך אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן יָדַ ע שֶׁ עֲדַ יִן הַ מָ קוֹ ם ּ ּ ְ רָ חוֹ ק מְ אֹד עַ ד עֵ ת קֵ ץ . וְ עַ ל־כֵּ ן : ּ וַיָלֶן שָׁ ם , שֶׁ מְ רַ מֵ ז ּ ּ עַ ל צָ רוֹ ת חֶ שְׁ כַ ת הַ גָּלות ּ , כַּ מובָ א ּ ּ . כִּ י בָ א הַ שֶׁ מֶ שׁ ּ שֶׁ שָׁ קְ עָ ה שֶׁ לֹא בְּ עוֹ נָתָ ה ּ ּ ּ . זֶהו בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ עוֹ בֵ ר עַל ּ ּ כָּ ל אֶ חָ ד שֶׁ לִ פְ עָ מִ ים בְּ חֶ מְ לַת ה ּ ' נִפְ תָ ח לוֹ אוֹ ר גָּדוֹ ּ ל וְ נִ דְ מֶ ה לוֹ שֶׁ בְּ וַדַ אי יִהְ יֶה אִ ישׁ כָּ שֵׁ ר כָּ רָ אוי וְ אַ חַ ר ּ ּ כָּ ך פִ תְ אֹם נֶחְ שָׁ ך לוֹ כְּ אִ לו בָּ א הַ שֶׁ מֶ שׁ מַ מָ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ ְ ְ פִ תְ אֹם שֶׁ לֹא בְּ עוֹ נָתָ ה ּ ּ ּ , וְ אָ ז הוֹ דִ יעו לוֹ לְ יַעֲקֹב ּ בַּ חֲלוֹ ם שֶׁ כָּ ל זֶה הוא בְּ חִ ינַת וְ הִ נֵה סֻ לָם מֻ צָ ב אַ ּ ּ ּ ּ רְ צָ ה וְ רֹאשׁ וֹ מַ גִּיעַ הַ שָׁ מָ יְמָ ה ּ , שֶׁ זֶהו כָּ ל עֲבוֹ דַ ת הָ אָ דָ ם ּ ּ שֶׁ צָ רִ יך לֵילֵך מִ דַ רְ גָּא לְ דַ רְ גָּא כְּ מוֹ שֶׁ עוֹ לִ ין בְּ סֻלָם ּ ּ ְ ְ ּ וְ הִ נֵה מַ לְ אֲ כֵ י אֱלֹקִ ים ּ , שֶׁ הֵ ם הַ צַ דִ יקִ ים עֹלִ ים וְ יֹרְ דִ ים ּ ּ בּ וֹ שֶׁ צָ רִ יך שֶׁ יִהְ יֶה לָ הֶ ם כַּ מָ ה עֲ ּ ּ ְ ּ ּ לִ יוֹ ת וִ ירִ ידוֹ ת , כִּ י קֹדֶ ם הָ עֲלִ יָה צָ רִ יך שֶׁ יִהְ יֶה יְרִ ידָ ה וְ הַ יְרִ ידָ ה הִ יא ּ ּ ְ תַ כְ לִ ית הָ עֲלִ יָה ּ ּ . עַ ל־כֵּ ן אַ ל יִשְׁ תוֹ מֵ ם הָ אָ דָ ם וְ אַ ל ּ יִפֹל בְּ דַ עְ תוֹ מִ כָּ ל מַ ה שֶׁ עוֹ בֵ ר עָ לָיו ּ ּ ּ , עַ ל־כֵּ ן אַ ל יִטְ עֶ ה בֵּ ין בָּ עֲלִ יָה בֵּ ין בַּ יְרִ ידָ ה ּ , הַ יְנו כְּ שֶׁ הוא ּ ּ יְשׁ ועָ ה אֵ יזֶה שֶׁ רוֹ אֶ ה עֲלִ יָה אֵ יזֶה בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ וְ הִ תְ נוֹ צְ צות אַ ל יִטְ עֶה שֶׁ כְּ בָ ר הָ אוֹ ר שֶׁ לוֹ רַ ק יֵדַ ע ּ ּ שֶׁ עֲדַ יִן הוא רָ חוֹ ק מְ אֹד ּ . וְ עַ ל־יְדֵ י זֶה לֹא יִפֹל ּ כְּ שֶׁ רוֹ אֶ ה אַ חַ ר כָּ ך שֶׁ נֶחְ שָׁ ך אֶ צְ לוֹ הָ אוֹ ר שֶׁ הו ּ ְ ְ ּ א בְּ חִ ינַת יְרִ ידָ ה , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן הָ אוֹ ר ּ שֶׁ הֵ אִ יר לוֹ לֹא נִכְ בֶּ ה וְ לֹא נִ סְ תַ לֵק מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י אוֹ ר חַ סְ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך מֵ אִ יר עָ לָיו תָ מִ יד רַ ק שֶׁ הַ כּ ֹל הוא ּ ּ ְ ּ בִּ בְ חִ ינַת מִ מֶ רְ חָ ק תָ בִ יא לַחְ מָ ה ובִ בְ חִ ינַת וַיַרְ א אֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ הַ ּמָ קוֹ ם מֵ רָ חֹק , אֲבָ ל סוֹ ף כָּ ל סוֹ ף יִגְמֹר ה ' יִתְ בָּ רַ ך ְ מַ ה שֶׁ הִ תְ חִ יל וְ יֵיטִ יב עִ ם כְּ לַל יִשְׂ רָ אֵ ל וְ עִ ם כָּ ל אֶ חָ ד ּ וְ אֶ חָ ד בִּ פְ רָ טִ יות רַ ק שֶׁ צְ רִ יכִ ים לִ הְ יוֹ ת מְ צַ פִ ים ּ ּ ּ ּ לִ ישׁ ועָ ה תָ מִ יד בִּ בְ חִ ינַת וְ כָ ל עַיִן לְ ך תְ צַ פֶ ה ּ ּ ּ ָ ּ . ּוכְ מוֹ ֶׁש אוֹ מְ רִ ים : כִּ י לִ ישׁ ועָ תְ ך קִ וִ ינו כָּ ל הַ יוֹ ם ומְ צַ פִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ ָ לִ ישׁ ועָ ה ּ ) :( קה וַיִשְׁ כַּ ב בַּ מָ קוֹ ם הַ הוא ּ ּ ּ ...

Segment 11
HE:
) בראשית (א"י , ח" כ וְ עַל־כֵּן יַעֲקֹב אָ בִ ינו עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם ּ ּ , כְּ שֶׁ בָּ א לַמָ קוֹ ם ּ הַ הוא שֶׁ הוא בִּ מְ קוֹ ם הָ אֶ בֶ ן שְׁ תִ יָה ּ ּ ּ , נֶאֱמַ ר שָׁ ם

Segment 12
HE:
) בראשית כח : " ( יא , וַיִשְׁ כַּ ב בַּ מָ קוֹ ם הַ הוא ּ ּ ּ ". שֶׁ מְ רַ מֵ ז ּ ּ עַל הַ גָּלות ּ , כִּ י רָ אָ ה יַעֲקֹב שֶׁ שָׁ ם הוא מְ קוֹ ם תְ פִ לָה ּ ּ ּ ּ , ְ אַ ך שֶׁ יַעֲקֹב אָ בִ ינו רָ אָ ה תֹקֶ ף הַ גָּלות הַזֶה שֶׁ בַּ גָּלות הַזֶה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ נָפְ לָה הַ תְ פִ לָה מְ אֹד וְ אֵ ין שָׂ מִ ים עַ ּ ּ ל לֵב לְ הִ תְ גַּבֵּר לְ הִ תְ פַ לֵל כָּ רָ אוי ּ ּ ּ . וְ כָ ל זֶה מֵ חֲמַ ת שֶׁ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א מִ תְ גַּבֶּ רֶ ת מְ אֹד ומִ תְ פַ שֶׁ טֶ ת עַל הָ אָ דָ ם ומְ סַ בֶּ בֶ ת אוֹ תוֹ ּ ּ ּ ּ בְּ כַ מָ ה וְ כַ מָ ה מִ ינֵי בִּ לְ בּ ולִ ים עַד שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לוֹ ּ ּ ּ לְ הִ תְ פַ לֵל כְּ לָל ּ ּ , עַד שֶׁ מֵ חֲמַ ת ּ זֶה כַּ מָ ה וְ כַ מָ ה בְּ נֵי אָ דָ ם ּ ּ כִּ מְ עַט הָ רֹב נִתְ יָאֲשׁ ו עַצְ מָ ן מִ ן תְ פִ לָה בְּ כַ וָנָה ּ ּ ּ ּ ומִ תְ פַ לְ לִ ים רַ ק בַּ פֶ ה לְ בַ ד בְּ לִ י כַּ וָנַת הַ לֵב כְּ לָל ּ ּ ּ ּ ּ , מֵ חֲמַ ת שֶׁ נִדְ מֶ ה לָהֶם שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הִ תְ גַּבֵּ ר עַל רִ בּ וי ּ ּ ּ הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת הַ מְ בַ לְ בְּ לִ ין מְ אֹד , וְיַעֲקֹב אָ בִ ינו שֶׁ רָ אָ ה כָּ ל ּ זֶה , עַל־כֵּן שָׁ כַ ב בַּ מָ קוֹ ם הַ הוא ּ ּ , שֶׁ הִ נִיחַ אֶ ת עַצְ מוֹ ּ לְ תוֹ ך בְּ חִ ינַת שֵׁ נָה בַּ מָ קוֹ ם הַ הוא הַ מְ רַ מֵ ז עַל תֹקֶ ף ּ ּ ּ ּ ְ הַ גָּלות הַזֶה שֶׁ הַ תְ פִ לָה הוא בִּ בְ חִ ינַת שֵׁ נָה בְּ לִ י כַּ וָנָה ּ ּ ּ ּ ּ ּ כָּ עֵת וְ . רָ אָ ה אָ ז שֶׁ בִּ בְ חִ ינַת שֵׁ נָה , הַ יְנו שֶׁ בְּ תֹקֶ ף הַ גָּלות ּ ּ שֶׁ מִ תְ גַּבֶּ רֶ ת הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א מְ אֹד עַל עֲבוֹ דַ ת הַ תְ פִ לָה ּ ּ ּ , אָ ז אֵ ין שׁ ום עֵצָ ה לְ הִ נָצֵל כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י הָ אֱמֶ ת ּ ּ , דְ הַ יְנו ּ ּ לִ רְ אוֹ ת לְ דַ בֵּ ר הַ דִ בּ ור בֶּ אֱמֶ ת מִ מָ קוֹ ם שֶׁ ה ּ ּ ּ ּוא . וְ עַל־יְדֵ י זֶה יְכוֹ לִ ין לָצֵ את מִ ן הַ חֹשֶׁ ך וְ לַעֲלוֹ ת בְּ תַ כְ לִ ית הָ עֲלִ יָה ּ ְ . וְזֶהו ּ : " וַיַחֲלֹם וְ הִ נֵה סֻלָם מֻצָ ב אַ רְ צָ ה וְרֹאשׁ וֹ מַ גִּיעַ ּ ּ ּ ּ הַ שָׁ מָ יְמָ ה וְ כו ּ ּ ". ' סֻלָם בְּ גִימַ טְ רִ יָא קוֹ ל ּ ּ , בְּ חִ ינַת הַ קֹל קוֹ ל ּ יַעֲקֹב , שֶׁ הוא קוֹ ל הַ ּ ּיוֹ צֵ א בֶּ אֱמֶ ת , בְּ חִ ינַת תִ תֵ ן אֱמֶ ת ּ ּ לְ יַעֲקֹב , כִּ י קוֹ ל כָּ לול מֵ אֵ שׁ ּ , מַ יִם , ּ רוחַ , בְּ חִ ינַת אֱמֶ ת שֶׁ כָּ לול מִ שְׁ לֹשָׁ ה קְ צָ ווֹ ת ּ ּ , כַּ יָדועַ ּ ּ , הַ יְנו עַל־יְדֵ י הַ קוֹ ל ּ ּ ּ הַ יוֹ צֵ א בֶּ אֱמֶ ת , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת סֻלָם מֻצָ ב אַ רְ צָ ה ּ ּ ּ ּ , הַ יְנו ּ ַא ף־עַל־פִ י שֶׁ הַ קוֹ ל הַ יוֹ צֵ א בֶּ אֱמֶ ת עוֹ מֵ ד בְּ מָ קוֹ ם נָמוך ּ ְ ּ ּ ּ מְ אֹד בְּ חִ ינַת סֻלָם מֻצָ ב אַ רְ צָ ה ּ ּ , בְּ חִ ינַת אֱמֶ ת מֵ אֶ רֶ ץ ּתִ צְ מָ ח , אַ ף עַל־פִ י־כֵן ּ ' וְרֹאשׁ וֹ מַ גִּיעַ הַ שָׁ מָ יְמָ ה ּ ', כִּ י תֵ כֶ ף שֶׁ מְ דַ בֵּ ר הַ דִ בּ ור וְהַ קוֹ ל שֶׁ ל אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ , מֵ אִ יר לוֹ הָ אֱמֶ ת וְ עוֹ לֶה בְּ תַ כְ לִ ית הָ עֲלִ יָה עַד לַשָׁ מַ יִם ּ ּ . וְזֶהו : ּ " וְ הִ נֵה מַ לְ אֲכֵי אֱלֹקִ ים עֹלִ ים וְיֹרְ דִ ים בּ וֹ ּ ". הַ יְנו בְּ חִ ינַת ּ עוֹ לַם הַ מַ לְ אָ כִ ים שֶׁ הוא הָ עֶלְ יוֹ ן מִ שְׁ לֹשָׁ ה הָ עוֹ לָמוֹ ת ּ ּ ּ הַ מְ בֹאָ רִ ים בַּ מַ אֲמָ ר ּ ט ) ' לקוטי מוהר " ן חלק א , (' שֶׁ הֵם עוֹ לָם הַ שָׁ פָ ל וְ עוֹ לַם הַ כּ וֹ כָ בִ ים וְ עוֹ לַם הַ מַ לְ אָ כִ ים ּ ּ שֶׁ הָ אָ דָ ם מְ קַ יֵם אוֹ תָ ם בִּ תְ פִ לָתוֹ עַל־יְדֵ י הַ דִ בּ ור שֶׁ יוֹ צֵא ּ ּ ּ ּ ּ ּ מִ פִ יו בֶּ אֱמֶ ת , ּ עַיֵן שָׁ ם , וְ זֶהו ּ : " וְ הִ נֵה מַ לְ אֲכֵי אֱלֹקִ ים ּ ". 'ּ וְ כו הַ יְנו מִ בְּ חִ ינַת עוֹ לַם הַ מַ לְ ּ ּ אָ כִ ים , שֶׁ הוא הָ עֶלְ יוֹ ן ּ , וְ הַ תַ חְ תוֹ ן כָּ לול בָּ עֶלְ יוֹ ן ּ ּ ּ , עוֹ לִ ים וְיוֹ רְ דִ ים בּ וֹ , הַ יְנו שֶׁ עִ קַ ר ּ ּ ּ עֲלִ יָתָ ם וִירִ ידָ תָ ם , הַ יְנו עִ קַ ר קִ יומָ ם עַל־יְדֵ י הַ סֻּלָם ּ ּ ּ ּ ּ , ל"ּ הַ נַ הַ יְנו עַל־יְדֵ י הַ קוֹ ל הַיוֹ צֵ א בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ ּ , שֶׁ הוא מְ קַ יֵם ּ ּ כָּ ל הָ עוֹ לָמוֹ ת . ל"ּ כַּ נַ וַאֲזַי " וַיִירָ א וַיֹאמַ ר וְ כו ּ ּ ּ ' אֵ ין זֶה כִּ י אִ ם בֵּ ית אֱלֹקִ ים וְזֶה שַׁ עַר הַ שָׁ מָ יִם ּ , " שֶׁ הִ כִּ יר יַעֲקֹב , כִּ י

Segment 13
HE:
ּ עִ קַ ר עֲלִ יַת הַ תְ פִ לָה וְ תִ קונָה הוא רַ ק עַל־יְדֵ י הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ) ל"ּ כַּ נַ (: קו

Segment 14
HE:
לָּ סֻ ם מֻ ָצּ ב אַ ה צָ רְ ... ) ברא שית כ (ב"י , ח" הָ אָ דָ ם וְ כָ ל הַ תָ לוי בּ וֹ וְ נִלְ וֶה אֵ לָיו ּ ּ , הַ כּ ֹל הוא בִּ בְ חִ ינוֹ ת ּ ) בראשית כח " ( יב , סֻלָם מֻצָ ב אַ רְ צָ ה וְרֹאשׁ וֹ מַ גִּיעַ ּ ּ ּ הַ שָׁ מָ יְמָ ה " , כִּ י כָּ ל דָ בָ ר יֶשׁ לוֹ שׁ ֹרֶ שׁ לְ מַ עְ לָה ּ , וְ אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ בְּ כָ אן הַ דָ בָ ר מֻצָ ב אַ רְ צָ ה ּ ּ ּ , כִּ י מְ לֻבָּ שׁ בְּ אַ רְ צִ יות וְגַשְׁ מִ יות ּ ּ ּ ּ , אֲבָ ל רֹאשׁ וֹ מַ גִּיעַ הַ שָׁ מַ יְמָ ה ּ , כִּ י יֶשׁ בּ וֹ חָ כְ מָ ה וָשֵׂ כֶ ל שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת רֹאשׁ שֶׁ מַ גִּיעַ עַד ּ ּ ּ לַשָׁ מַ יִם לְ מָ עְ לָה . וְ עִ קַ ר הַמִ לְ חָ מָ ה שֶׁ ל הָ אָ דָ ם בְּ זֶה ּ ּ הָ עוֹ לָם , שֶׁ לֹא יִהְ יֶה נִמְ שָׁ ך ְ ּ אַ חַ ר גַּשְׁ מִ יות הַ דָ בָ ר ּ ּ ּ , רַ ק לְ הִ סְ תַ כֵּ ל עַל הַ שֵׂ כֶ ל שֶׁ יֵשׁ בְּ כָ ל דָ בָ ר ולְ קַ שֵׁ ר עַצְ מוֹ אֶ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ חָ כְ מָ ה וְ הַ שֵׂ כֶל שֶׁ יֵשׁ בְּ כָ ל דָ בָ ר כְּ דֵ י שֶׁ יִתְ קָ רֵ ב לְ הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך עַל־יְדֵ י אוֹ תוֹ הַ דָ בָ ר ּ ְ , כִּ י הַ חָ כְ מָ ה וְ הַ שֵׂ כֶ ל הו ּ ּ א עִ קַ ר הַ חַ יות שֶׁ ל כָּ ל דָ בָ ר ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " הַ חָ כְ מָ ה תְ חַ יֶה וְ כו ּ ּ ּ , "' וְ הוא אוֹ ר גָּדוֹ ל לְ הָ אִ יר לְ הָ אָ דָ ם שֶׁ זוֹ כֶה ּ ּ לְ הִ סְ תַ כֵּ ל עַל הַ שֵׂ כֶל וְ הַ חַ יות שֶׁ יֵשׁ בְּ כָ ל דָ בָ ר לְ קָ רֵ ב ּ ּ ּ ּ ּ ּ אוֹ תוֹ לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ (: קז )

Segment 15
HE:
וְ הִ נֵּה מַ לְ אֲכֵי אֱלֹקִ ים עֹלִ ים וְ ירְ דִ ים בּ וֹ

Segment 16
HE:
) בראשית כ (ב"י , ח" הַ שֵׁ ם־יִתְ בָּ רַ ך רוֹ צֶ ה שֶׁ דַ יְקָ א אֲנַחְ נו נַעֲבֹד אוֹ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ְ ּ ּ ּ מִ זֶה הָ עוֹ לָם הַ שָׁ פָ ל ּ ּ , כַּ יָדועַ ּ ּ . אַ ך הַ יֵצֶר הָ רָ ע מִ תְ גַּבֵּ ר ּ ְ ומִ תְ פַ שֵׁ ט מְ אֹד ּ ּ ּ , עַל־כֵּן בְּ הֶ כְ רֵ חַ שֶׁ יִ ּ הְ יֶה סִ יועַ וָעֵזֶר ּ ּ מִ לְ מַ עְ לָה

Segment 17
HE:
, זַ רַ בּ וֹ תֵ ינו כְּ מַ אֲמַ ר ּ "ל

Segment 18
HE:
: אִ לְ מָ לֵא הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא עוֹ זְרוֹ וְ כו ּ ּ ּ ְ ּ ', כִּ י בֶּ אֱמֶ ת הַ כּ ֹל מִ מֶ נו ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך לְ בַ ד ְ , אַ ך אַ ף־עַל־פִ י־כֵ ן צְ רִ יכִ ין אֲנַחְ נו אֵ יזֶה ּ ּ ְ הִ תְ עוֹ רְ רות עַל־כָּ ל־פָ נִים מִ לְ מַ טָ ּ ּ ּ ּ . ה וְזֶה אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ בִ ין כְּ לָל , אֵ יך הַ כּ ֹל מֵ אִ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ְ ּ , וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן ּ צְ רִ יכִ ין אִ תְ עָרותָ א דִ לְ תַ תָ א ּ ּ , וְ תִ קון כָּ ל הָ עוֹ לָמוֹ ת הוא ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י אִ תְ עָרותָ א דִ לְ תַ תָ א שֶׁ לָנו דַ יְקָ א זֶה נִפְ לְ אוֹ ת ּ ּ ּ ּ תְ מִ ים דֵ עִ ים ּ ּ . וְ עַל־כֵּן יָקָ ר וְחָ שׁ וב מְ אֹד אֵ צֶ ל הַ שֵׁ ם ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך כָּ ל בְּ חִ ינַת הִ תְ עוֹ רְ רות שֶׁ ל הָ אָ דָ ם מִ כָּ ל מָ קוֹ ם ּ ְ שֶׁ הוא ּ , וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ : ל" פִ תְ חו לִ י כְּ מַ חַ ט ּ ּ סִ דְ קִ ית וְ כו ּ ', כִּ י תֵ כֶף שֶׁ הָ אָ דָ ם מִ תְ עוֹ רֵ ר אֵ יזֶה ּ הִ תְ עוֹ רְ רות כָּ ל־שֶׁ הו ּ ּ א דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ , אֲזַי מִ תְ עוֹ רֵ ר תֵ כֶף ּ אִ תְ עָרותָ א דִ לְ עֵלָא הַ רְ בֵּ ה ּ ּ , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה יֶשׁ כּ ֹחַ לְ הָ אָ דָ ם לְ הִ תְ עוֹ רֵ ר יוֹ תֵ ר , וְ אָ ז נִמְ שָׁ ך אִ תְ עָרותָ א דִ לְ עֵלָא בְּ יוֹ תֵ ר ּ ּ ְ . 'ּ וְ כו וְזֶה עִ קַ ר בְּ חִ ינַת הַ יִחודִ ים הַ נַעֲשִׂ ין מִ כָּ ל הַ תְ פִ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ וֹ ת וְ הָ עֲבוֹ דוֹ ת , הַ יְנו מַ ה שֶׁ נִתְ יַחֵ ד אִ תְ עָרותָ א דִ לְ עֵלָא עִ ם ּ ּ ּ ּ ּ אִ תְ עָרותָ א דִ לְ תַ תָ א ּ ּ , כַּ מובָ ן בַּ כַּ וָנוֹ ת ּ ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת

Segment 19
HE:
) בראשית כח , ( יב : " וְ הִ נֵה מַ לְ אֲכֵי אֱלֹקִ ים עֹלִ ים ּ וְירְ דִ ים בּ וֹ , " כִּ י עַל־יְדֵ י כָּ ל הִ תְ עוֹ רְ רות דִ קְ דֻ שָׁ ּ ּ ּ ה מִ לְ מַ טָ ה נִבְ רָ אִ ים מַ לְ אָ כִ ים ּ ּ , וְ הַ מַ לְ אָ כִ ים הָ אֵ לו עוֹ לִ ים ּ ּ ּ מִ לְ מַ טָ ה לְ מַ עְ לָה ּ ּ , וְ אָ ז נִמְ שָׁ ך סִ יועַ מִ לְ עֵלָא ּ ּ ּ ְ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת מַ לְ אֲכֵי אֱלֹקִ ים הַ יוֹ רְ דִ ים מִ לְ מַ עְ לָה לְ מַ טָ ה ּ ּ לְ סַ יְעוֹ ּ , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת כְּ לָלִ יות כָּ ל הַ יִחו ּ ּ ּ ּ ּ דִ ים וְ הַ תִ קונִים ּ ּ ּ .. . קח ) (:

Segment 20
HE:
אָ כֵ ן יֵשׁ ה ' בַּ מָ קוֹ ם הַ זֶה ּ ּ

Segment 21
HE:
) בראשית כ (ז"ט , ח" כִּ י עִ קַ ר כָּ ל הַ תִ קונִים הֵם עַל־יְדֵ י אִ תְ עָרותָ א דִ לְ תַ תָ א ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י ה ' יִתְ בָּ רַ ך רוֹ צֶ ה שֶׁ דַ יְקָ א אֲנַחְ נו נַעֲבֹד אוֹ תוֹ מִ זֶה ּ ּ ּ ְ הָ עוֹ לָם , ּוכְ מוֹ שֶׁ אָ מַ ר אֲ דוֹ נֵנו מוֹ רֵ נו וְרַ בֵּ נו לְ כַ מָ ה ּ ּ ּ ּ מֵ אֲנָשָׁ יו : אִ ם הָ יָה הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא רוֹ צֶ ה לַעֲבֹד אֶ ת ּ ּ ְ ּ עַצְ מוֹ בְּ עַצְ מוֹ לֹא הָ יָה צָ רִ יך אוֹ תְ ך וְ כו ּ ָ ְ . ' אֲבָ ל זֶה יָדועַ ּ ּ שֶׁ קָ שֶׁ ה וְ כָ בֵ ד מְ אֹד לְ הָ אָ דָ ם לַעֲבֹד אֶ ת ה ' יִתְ בָּ רַ ך כִּ י ְ ּ הַ יֵצֶר הָ רָ ע מִ תְ גַּבֵּ ר ומִ תְ פַ שֵׁ ט מְ אֹד ּ ּ ּ , ּובִ פְ רָ ט עַל כָּ ל מִ י שֶׁ רוֹ צֶ ה לִ כְ נֹס בַּ עֲבוֹ דַ ת ה ' יִתְ בָּ רַ ך כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ ְ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ) ל " ּ סֻכָּ ה נב .( עַל פָ סוק ּ ּ : כִּ י הִ גְדִ יל לַעֲשׂ וֹ ת ּ — שֶׁ פָ שַׁ ט יָדוֹ בִּ גְדוֹ לִ ים וְ כו ּ ּ . ' וְ עַל־כֵּן בְּ הֶ כְ רֵ חַ שֶׁ יִהְ יֶה סִ יועַ ּ ּ ּ מִ לְ עֵלָא ּ ּ , ובֶ אֱמֶ ת הַ כּ ֹל מִ מֶ נו יִתְ בָּ רַ ך כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ ּ ְ ּ ּ ) ּ אִ יוֹ ב מא (: ג , מִ י הִ קְ דִ ימַ נִי וַאֲשַׁ לֵם ּ ּ , וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן ּ צְ רִ יכִ ין אֵ יזֶה הִ תְ עוֹ רְ רות מִ לְ מַ טָ ה עַל כָּ ל פָ נִים ּ ּ ּ ּ . וְזֶה אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ בִ ין כְּ לָל אֵ י ך הַ כּ ֹל מִ מֶ נו יִתְ בָּ רַ ך ְ ְ ּ ּ ּ וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן צְ רִ יכִ ין אִ תְ עָרותָ א דִ לְ תַ תָ א ּ ּ ּ ּ , זֶהו ּ נִפְ לְ אוֹ ת תְ מִ ים דֵ עִ ים וְ כַ מְ בֹאָ ר מִ זֶה בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן יָקָ ר וְחָ שׁ וב מְ אֹד אֵ צֶ ל ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך כָּ ל ְ הִ תְ עוֹ רְ רות וְ הִ תְ עוֹ רְ רות שֶׁ ל כָּ ל אָ ּ ּ דָ ם מִ כָּ ל מָ קוֹ ם שֶׁ הוא ּ . וְ כַ מובָ א הַ רְ בֵּ ה בְּ דִ בְ רֵ י רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ " ל בִּ גְמָ רָ א ּומִ דְ רָ שִׁ ים שֶׁ ה ' יִתְ בָּ רַ ך מְ בַ קֵ שׁ מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ְ : פִ תְ חו לִ י ּ ּ כְּ מַ חַ ט סִ דְ קִ ית וַאֲנִי אֶ פְ תַ ח לָכֶם וְ כו ּ ּ . ' כִּ י תֵ כֶ ף שֶׁ הָ אָ דָ ם ּ מִ תְ עוֹ רֵ ר בִּ תְ פִ לָה וַ ּ עֲבוֹ דָ ה בֶּ אֱמֶ ת כָּ ל שֶׁ הוא מִ תְ עוֹ רֵ ר ּ תֵ כֶ ף אִ תְ עָרותָ א דִ לְ עֵלָא הַ רְ בֵּ ה ּ ּ ּ ּ , כִּ י הַ בָּ א לִ טָ הֵר ּ מְ סַ יְעִ ין אוֹ תוֹ ּ . וְ עַל־יְדֵ י זֶה יֶשׁ לוֹ כּ ֹחַ לְ הִ תְ עוֹ רֵ ר עוֹ ד , וכְ מוֹ כֵן נִמְ שָׁ ך אִ תְ עָרותָ א דִ לְ עֵלָא יוֹ תֵ ר וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ְ .' וְזֶה עִ קַ ר בְּ חִ י ּ נַת הַ יִחודִ ים הַ נַעֲשִׂ ים מִ כָּ ל הַ תְ פִ לוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ וְ הָ עֲבוֹ דוֹ ת שֶׁ הוא מַ ה שֶׁ מִ תְ יַחֵ ד אִ תְ עָרותָ א דִ לְ תַ תָ א ּ ּ ּ ּ ּ ּ עִ ם אִ תְ עָרותָ א דִ לְ עֵלָא וְ כו ּ ּ ּ ּ ' כַּ מובָ ן בַּ כַּ וָנוֹ ת ּ ּ ּ . וְזֶה הִ שִׂ יג ּ אָ ז יַעֲקֹב כְּ שֶׁ פָ גַע בַּ מָ קוֹ ם הַ הוא שֶׁ הוא מְ קוֹ ם ּ ּ ּ ּ הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ , וְ כַ מובָ ן לַמַ שְׂ כִּ יל בְּ דִ בְ רֵ י רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ ּ ל " שֶׁ אָ מְ רו ומַ דועַ לֹא עִ כְּ בוהו כְּ שֶׁ עָבַ ר שָׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ , וְ הֵ שִׁ יבו , ּ אִ יהו לֹא יָהִ יב דַ עְ תֵ יה לְ הִ תְ פַ לֵל ומִ ן הַ שָׁ מַ יִם יְעַכְּ בוהו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , אִ יהו עַד חָ רָ ן אָ זִיל ּ , כַּ ד מָ טֵ י לְ שָׁ ם אָ מַ ר וְ כו ', ּ יְהִ יב דַ עְ תֵ יה לְ מֵ יהָ דַ ר ּ ּ ּ ] הוא לא שם דעתו להתפלל , ומן השמים יעכבוהו , הוא הלך עד חרן , כשהגיע לשם אמר וכו ' חשב לחזור [ וְ קָ פְ צָ ה לוֹ הָ אָ רֶ ץ ובָ אָ ה ּ לִ קְ רָ אתוֹ ופָ גַע בַּ מָ קוֹ ם וְ כו ּ ּ ּ . ' הַ יְנו כִּ י כָּ ל זְמַ ן שֶׁ לֹא הָ יָה ּ ּ לוֹ אִ תְ עָר ותָ א דִ לְ תַ תָ א לְ הִ תְ עַכֵּב שָׁ ם לֹא רָ צו לְ עַכְּ בוֹ ּ ּ ּ ּ מִ ן הַ שָׁ מַ יִם ּ , עַד אֲשֶׁ ר נָתַ ן אֶ ל לִ בּ וֹ לַחֲזֹר לְ שָׁ ם , וְ תֵ כֶף נִתְ עוֹ רֵ ר אִ תְ עָרותָ א דִ לְ עֵלָא לְ קָ רְ בוֹ ובָ א הַ מָ קוֹ ם ּ ּ ּ ּ ּ לִ קְ רָ אתוֹ . וְ אָ ז רָ אָ ה גֹּדֶ ל עֹצֶם נִפְ לְ אוֹ ת עִ נְיַן אִ תְ עָרותָ א ּ

Segment 22
HE:
דִ לְ תַ תָ א שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה נַעֲשֶׂ ה אִ תְ עָרותָ א דִ לְ עֵלָא ּ ּ ּ ּ ּ , וְ עִ קָ רוֹ ּ

Segment 23
HE:
ַבַּ מָ קוֹ ם הַ זֶה שֶׁ שָׁ ם כָּ ל הַ יִחודִ ים כַּ יָדוע ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ . וְ אָ ז הִ שִׂ יג ּ בְּ עֹצֶם הַ שָׂ גָתוֹ שֶׁ גַּם כָּ ל הִ תְ עוֹ רְ רות וְהִ תְ עוֹ רְ רות ּ ּ ּ מֵ עִ מְ קֵ י עִ מְ קֵ י מְ קוֹ מוֹ ת הַ נְפולִ ים וְ ּ ּ הָ רְ חוֹ קִ ים מְ אֹד גַּם זֶה יָקָ ר מְ אֹד . וְזֶה ) בְּ רֵ אשִׁ ית כח ( יא , וַיִפְ גַּע בַּ מָ קוֹ ם וַיָלֶן שָׁ ם כִּ י בָ א ּ ּ ּ ּ הַ שֶׁ מֶ שׁ . כִּ י כְּ שֶׁ פָ גַע בַּ מָ קוֹ ם שֶׁ בָּ א לִ קְ רָ אתוֹ מְ קוֹ ם ּ ּ הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ שֶׁ הוא הַבִּ נְיָן הַ שְׁ לִ ישִׁ י שֶׁ יִתְ קַ יֵם וְ אָ ז ּ ּ ּ ּ ּ ּ ִה שִׂ יג עֹצֶם מְ רִ ירות אֲרִ יכַ ת הַ גָּלות שֶׁ יִהְ יֶה מִ קֹדֶ ם ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת וַיָלֶן שָׁ ם כִּ י בָ א הַ שֶׁ מֶ שׁ שֶׁ מְ רַ מֵ ז עַל ּ ּ ּ ּ ּ ּ חֶ שְׁ כַ ת מְ רִ ירַ ת הַ גָּלות בְּ גוף וָנֶפֶ שׁ כְּ מוֹ שֶׁ דָ רְ שׁ ו ּ ּ ּ ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ) ל " ּ חֻלִ ין צא :( ומובָ א בִּ דְ בָ רָ יו זַ ּ ּ ) ל " ּ ּ לִ קוטֵ י מוֹ הֲרַ " ן תִ נְיָנָא עט ּ (. וְ עַל־כֵּן תִ קֵ ן אָ ז תְ פִ לַת עַרְ בִ ית ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י שֶׁ הֵבִ ין אָ ז עֹצֶ ם יִקְ רַ ת וַחֲשִׁ יבות אִ תְ עָרותָ א ּ ּ דִ לְ תַ תָ א אֲפִ לו מֵ עִ מְ קֵ י עִ מְ קֵ י הַ חֹשֶׁ ך אֲפֵ לָה וְ כו ּ ּ ְ ּ ּ ּ ' .ל"ּ כַּ נַ וְ אָ ז וַיִקַ ח מֵ אַ בְ נֵי הַ מָ קוֹ ם וַ ּ ּ ּ ּיָשֶׂ ם מְ רַ אֲשׁ ֹתָ יו , בְּ חִ ינַת הַ נִיצוֹ צוֹ ת וְ הַ נְפָ שׁ וֹ ת הַ נְפולִ ין שֶׁ הֵ ם בְּ חִ ינַת תִ שְׁ תַ פֵ כְ נָה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ אַ בְ נֵי קֹדֶ שׁ בְּ רֹאשׁ כָּ ל חוצוֹ ת ּ , ּ וַיָשֶׂ ם מְ רַ אֲשׁ וֹ תָ יו שֶׁ הֶעֱלָם וקְ שָׁ רָ ם בְּ מַ חֲשַׁ בְ תוֹ הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ ּ , כִּ י כּ ֹלָא ּ בְּ מַ חֲשָׁ בָ ה אִ תְ בָּ רִ ירו ּ ) זֹהַ ר פְ קודֵ י רנד ּ ּ :(. וְ אָ ז וַיִשְׁ כַּ ב ּ בַּ מָ קוֹ ם הַ הוא שֶׁ הוֹ רִ יד אֶ ת עַצְ מוֹ לְ כָ ל הַ מְ קוֹ מוֹ ת ּ ּ ּ הַ נְמוכִ ים ּ ּ , ל"ּ הַ נַ לְ בָ רֵ ר ולְ הַ עֲלוֹ ת הַ נְפָ שׁ וֹ ת מִ שָׁ ם ּ ּ ּ . וְ אָ ז וַיַחֲלֹם וְ הִ נֵה סֻלָם מֻצָ ב אַ רְ צָ ה וְרֹאשׁ וֹ מַ גִּיעַ הַ שָׁ מָ יְ ּ ּ ּ ּ ּ מָ ה , שֶׁ הָ אָ דָ ם צָ רִ יך לָצֵ את מִ דַ רְ גָּא לְ דַ רְ גָּא כְּ מוֹ בַּ סֻּלָם ּ ּ ְ , וְ הַ כּ ֹל בִּ שְׁ בִ יל תִ קון הָ עוֹ לָמוֹ ת עַל־יְדֵ י אִ תְ עָרותָ א ּ ּ ּ ּ דִ לְ תַ תָ א דַ יְקָ א ּ ּ ּ . וְ הִ נֵה מַ לְ אֲכֵי אֱלֹקִ ים עֹלִ ים וְיֹרְ דִ ים בּ וֹ ּ . מַ לְ אֲכֵי אֱלֹקִ ים עוֹ לִ ים בְּ חִ ינַת אִ תְ עָר ותָ א דִ לְ תַ תָ א ּ ּ ּ . מַ לְ אֲכֵי אֱלֹקִ ים יֹרְ דִ ים בְּ חִ ינַת אִ תְ עָרותָ א דִ לְ עֵלָא שֶׁ יוֹ רֵ ד מִ לְ מַ עְ לָה ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י שֶׁ מִ קֹדֶ ם עָ לָה מִ לְ מַ טָ ה לְ מַ עְ לָה לְ סַ יֵעַ ּ ּ ּ ּ ּ אִ תְ עָרותָ א דִ לְ תַ תָ א ּ ּ ּ . כִּ י עַל־יְדֵ י כָּ ל הִ תְ עוֹ רְ רות ּ וְ הִ תְ עוֹ רְ רות דִ קְ דֻ שָׁ ה מִ ּ ּ ּ לְ מַ טָ ה נִבְ רָ אִ ים מַ לְ אָ כִ ים שֶׁ זֶהו ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת מַ לְ אֲכֵי אֱלֹקִ ים עֹלִ ים מִ לְ מַ טָ ה לְ מַ עְ לָה ּ ּ . ובְ אִ תְ עָרותָ א דִ לְ תַ תָ א אִ תְ עַר לְ עֵלָא ּ ּ ּ ּ ּ ּ , וְ אָ ז נִמְ שָׁ ך סִ יועַ ּ ּ ְ מִ לְ עֵלָא שֶׁ הוא מַ לְ אֲכֵי אֱלֹקִ ים הַ יוֹ רְ דִ ים מִ לְ מַ עְ לָה ּ ּ ּ ּ לְ מַ טָ ה לְ סַ יְע ּ ּ , וֹ וְזֶהו בְּ חִ ינַת וְ הִ נֵה מַ לְ אֲכֵי אֱלֹקִ ים עֹלִ ים ּ ּ וְיֹרְ דִ ים בּ וֹ . וְ עַל־יְדֵ י שֶׁ נִכְ לָלִ ין אִ תְ עָרותָ א דִ לְ תַ תָ א עִ ם ּ ּ ּ ּ אִ תְ עָרותָ א דִ לְ עֵלָא ּ ּ ּ , עַל־יְדֵ י זֶה נַעֲשִׂ ים כָּ ל הַ יִחודִ ים ּ ּ וְ הַ תִ קונִים כַּ יָדועַ ּ ּ ּ ּ ּ . וְ אָ ז וַיִיקַ ץ יַעֲקֹב מִ שְׁ ּ ּ נָתוֹ וַיֹאמֶ ר אָ כֵ ן יֵשׁ ה ּ ' בַּ מָ קוֹ ם הַ זֶה ּ ּ וְ אָ נֹכִ י לֹא יָדָ עְ תִ י ּ . כִּ י אֲפִ לו יַעֲקֹב בִּ קְ דֻ שָׁ תוֹ הָ עֲצומָ ה ּ ּ ּ ּ נֶעְ לַם מִ מֶ נו וְ לֹא יָדַ ע מִ תְ חִ לָה עֹצֶם קְ דֻ שַׁ ת הַ מָ קוֹ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ הוא עַד שֶׁ נִתְ עוֹ רֵ ר מֵ עַצְ מוֹ לַחֲזֹר לְ כָ אן ּ ּ , ל"ּ כַּ נַ וְ אָ ז בָּ א הַ מָ קוֹ ם לִ קְ רָ אתוֹ וַיָלֶן שָׁ ם ּ ּ , וְ אָ ז הִ שִׂ יג עֹצֶם קְ דֻ שַׁ ת ּ ּ הַ מָ קוֹ ם הַ זֶה שֶׁ בּ וֹ תָ לוי תִ קון כָּ ל הַ נְפָ שׁ וֹ ת הַ נְפולִ ין וְ כָ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הָ עוֹ לָמוֹ ת . ובָ זֶה תִ קֵ ן לְ הַ כְ נִיס בְּ לֵב כָּ ל הַ נְפָ שׁ וֹ ת לְ דוֹ רוֹ ת עַד הַ יוֹ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ זֶה , שֶׁ אֲפִ ל ּ ו הַ נְפָ שׁ וֹ ת הַ נְפולִ ין מְ אֹד שֶׁ סּ וֹ בְ רִ ין ּ ּ ּ ּ שֶׁ בִּ מְ קוֹ מָ ם אֵ ין נִמְ צָ א ה ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ יֵדְ עו וְיַאֲמִ ינו שֶׁ גַּם ּ ּ בִּ מְ קוֹ מָ ם יֵשׁ ה ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ כִּ י מְ לֹא כָ ל הָ אָ רֶ ץ כְּ בוֹ דוֹ רַ ק ּ שֶׁ נֶעְ לָם מֵ הֶם . וְ שֶׁ גַּם הַ הִ תְ עוֹ רְ רות שֶׁ לָהֶם יָקָ ר מְ ּ ּ אֹד וְ שֶׁ יוכְ לו לִ מְ צֹא ה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ כָ ל מָ קוֹ ם שֶׁ בָּ עוֹ לָם ְ , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת יֵשׁ ה ' בַּ מָ קוֹ ם הַ זֶה רַ ק שֶׁ אֵ ינוֹ יוֹ דֵ עַ מִ גֹּדֶ ל ּ ּ הַ הַ עֲלָמָ ה בְּ חִ ינַת וְ אָ נֹכִ י לֹא יָדָ עְ תִ י ּ , אֲבָ ל אִ ם יִתְ עוֹ רֵ ר בִּ בְ חִ ינַת אִ תְ עָרותָ א דִ לְ תַ תָ א יִזְכֶּ ה ּ ּ ּ לְ מָ צְ אוֹ וְ . ל"ּ כַ נַ וְ אָ ז וַיִירָ א וַיֹאמַ ר מַ ה נוֹ רָ א הַ מָ קוֹ ם הַ זֶה ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הִ שִׂ יג עֹצֶם ּ נוֹ רְ אוֹ ת הַ מָ קוֹ ם הַ זֶה שֶׁ שָׁ ם שָׁ רְ שֵׁ י כָּ ל הַ נְפָ שׁ וֹ ת ּ ּ ּ ּ , ומִ שָׁ ם ּ ּ נִמְ שָׁ ך הַ הִ תְ עוֹ רְ רות לִ תְ שׁ ובָ ה לְ כָ ל יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ְ . ְ אַ ך אַ ף־עַל־פִ י־כֵן צְ רִ יכִ י ּ ן הִ תְ עוֹ רְ רות מִ לְ מַ טָ ה ּ ּ ּ .ל"ּ כַּ נַ וְ אָ ז אָ מַ ר אֵ ין זֶה כִּ י אִ ם בֵּ ית אֱלֹקִ ים שֶׁ מְ רַ מֵ ז עַל הַ בַּ יִת ּ ּ הַ שְׁ לִ ישִׁ י שֶׁ יִבָּ נֶה בִּ זְכותוֹ ּ ּ ּ , שֶׁ רַ ק זֶה נִקְ רָ א בַּ יִת לֹא כְּ אַ בְ רָ הָ ם שֶׁ קְ רָ אוֹ הַ ר וְ כו ּ ּ ' כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ל " ) ּפְ סָ חִ ים פח , .( אֲבָ ל אָ מַ ר בִּ לְ שׁ וֹ ן ' אֵ ין זֶה ' שֶׁ מְ רַ מֵ ז עַל ּ ּ הַ חֻרְ בָּ ן שֶׁ ל שְׁ נֵי בָּ תִ ים הָ רִ אשׁ וֹ ן וְ הַ שֵׁ נִי כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ ּ ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ . ל" לְ הוֹ דִ יעַ שֶׁ בְּ וַדַ אי עִ קַ ר הַ תִ קון עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת בַּ יִת הַ שְׁ לִ ישִׁ י ּ , אֲבָ ל עֲדַ יִן ' ֵא ין זֶה ', כִּ י עֲדַ יִן לֹא בָּ אנו לְ תִ קונוֹ ּ ּ ּ , כִּ י אִ ם בֵּ ית אֱלֹקִ ים , כִּ י עֲדַ יִן צְ רִ יכִ ים תִ קונִים הַ רְ בֵּ ה עַד שֶׁ נִזְכֶּ ה לִ בְ חִ ינַת בֵּ ית אֱלֹקִ ים ּ ּ ּ ּ . ובָ זֶה רָ מַ ז שֶׁ צְ רִ יכִ ין מִ קֹדֶ ם בָּ תֵ י כְ נֵסִ יוֹ ת ובָ תֵ י מִ דְ רָ שׁ וֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ רְ בֵּ ה שֶׁ הֵם מִ קְ דָ שׁ מְ עַט שֶׁ לְ שָׁ ם מִ תְ קַ בְּ צִ ין כָּ ל ּ ּ הִ תְ עוֹ רְ רות שֶׁ לְ מַ טָ ה וְ כו ּ ּ ּ ּ ' ל"ּ כַּ נַ שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה הַ רְ בֵּ ה יִזְכּ ו ּ לִ תְ שׁ ובָ ה ּ , עַד שֶׁ יִבָּ נֶה בֵּ ית אֱלֹקִ ים זֶה ּ , וְ אָ ז יָשׁ ובו הַ כּ ֹל ּ ּ אֶ ל ה ' וְיִתְ תַ קֵ ן הַ כּ ֹל בִּ מְ הֵרָ ה בְּ יָמֵ ינו אָ מֵ ן ּ ּ ּ ) :( קט

Segment 24
HE:
וְ הָ אֶ בֶ ן גְדֹלָה עַל פִ י הַ בְּ אֵ ר ּ ּ

Segment 25
HE:
) בראשית כ ('ב , ט" כָּ ל הַ חִ דושֵׁ י תוֹ רָ ה אֲמִ תִ יִים נִמְ שָׁ כִ ים וְיוֹ צְ אִ ים מֵ הַ בְּ אֵ ר ּ ּ ּ ּ ּ הָ עֶלְ יוֹ ן , שֶׁ הוא בְּ אֵ ר מַ יִם חַ יִים ּ ּ , ְ אַ ך הָ אֶ בֶ ן גְּדוֹ לָה עַל ּפִ י הַ בְּ אֵ ר . הַ יְנו עַל יְדֵ י שֶׁ אֵ ין הָ אָ דָ ם מְ ּ שַׁ בֵּ ר ומְ סַ לֵק לֵב ּ ּ הָ אֶ בֶ ן עַל יְדֵ י זֶה אֵ ינוֹ יָכוֹ ל לִ שְׁ אֹב מַ יִם חַ יִים מִ בְּ אֵ ר ּ הָ עֶלְ יוֹ ן . וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לָגֹל אֶ ת הָ אֶ בֶ ן מֵ עַל פִ י הַ בְּ אֵ ר כִּ י ּ אִ ם עַל יְדֵ י כִּ סּ ופִ ין וְ הִ שְׁ תוֹ קְ קות דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ּ , הַ יְנו לִ כְ סֹף ּ ולְ ולְ הִ שְׁ תוֹ קֵ ק ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך לְ הַ שֵׁ ם תָ מִ יד הִ תְ גַּעְ גֵּעַ ְ ּ ּ וְ לַעֲבוֹ דָ תוֹ . עַל יְדֵ י זֶה גּוֹ לְ לִ ין אֶ ת הָ אֶ בֶ ן מֵ עַל פִ י הַ בְּ אֵ ר ּ . וְ לֹא עוֹ ד אֶ לָא שֶׁ הַ לֵב הָ אֶ בֶן מִ תְ הַ פֵ ך לְ לֵב בָּ שָׂ ר שֶׁ הוא ּ ּ ְ ּ ּ רַ ך כַּ מַ יִם הַ יְנו שֶׁ זוֹ כֶ ה לִ שְׁ פֹך לִ בּ וֹ כַּ מַ יִם נֹכַ ח ּ ּ ּ ְ ְ ּ ּ ּ פְ נֵי ה ' וְ עַל יְדֵ י זֶה זוֹ כֶ ה לְ הִ תְ גַּלות הַ תוֹ רָ ה שֶׁ נִקְ רֵ את מַ יִם ּ ּ ּ ּ כַּ יָדועַ ּ ּ (: קי )

Segment 26
HE:
קֹ עֲ יַ שׁ ּגַ ּיִ וַ ב וַ גֶ ּיָ ל אֶ ן בֶ אֶ הָ ־ת ) בראשית כ ('י , ט" הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת הוא בְּ חִ ינַת יַעֲקֹב בְּ חִ ינַת נְקֻ דַ ת ּ ּ ּ ּ הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ שֶׁ בֵּ ין הַ צַ דִ י ּ ּ ּ קִ ים , בְּ חִ ינַת תִ תֵ ן אֱמֶ ת ּ ּ לְ יַעֲקֹב , ומֹחוֹ הַ קָ דוֹ שׁ הוא בְּ חִ ינַת לֹבֶ ן הָ עֶלְ יוֹ ן ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת מִ סִּ טְ רָ א דִ ימִ ינָא מֹחָ א חִ וָורָ א כְּ כַ סְ פָ א ּ ּ ּ , וְ כָ ל הַ תוֹ רָ ה שֶׁ הוא מְ גַלֶה הִ יא אֱמֶ ת בָּ רור זַך וְ נָקִ י בְּ לִ י ְ ּ ּ ּ ּ

Segment 27
HE:
שׁ ום סִ יג ופְ סֹלֶת כְּ לָל ּ ּ , ְּב חִ ינַת אִ מְ רוֹ ת ה ' אֲמָ רוֹ ת טְ הוֹ רוֹ ת וְ כו ' ּ כֶּ סֶ ף צָ רוף מְ זֻקָ ק שִׁ בְ עָ תַ יִם ּ ּ . וְ הַ בַּ עַל ּדָ בָ ר מִ תְ גַּבֵּ ר עַ צְ מוֹ עַ ל זֶה מְ אֹד , לְ הַ סְ תִ יר ולְ הַ עֲלִ ים ּ ּ אוֹ ר הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת הַ זֶה ּ ּ ּ , ומַ כְ נִיס בָּ עוֹ לָם רַ מָ אות ּ ּ ּ הַ רְ בֵּ ה וְ עַרְ מומִ יות ּ ּ ּ

Segment 28
HE:
, ּומִ תְ בִּ גְ דוֹ לִ ים עַ צְ מוֹ לַבֵּ שׁ ומַ נְהִ יגִים ומַ כְ נִיס בְּ לִ בָּ ם לַחֲלֹק עַ ל הַ צַ דִ יק הַ זֶה ּ ּ ּ ּ ּ , וְ אֵ לו ּ ּ הָ רַ מָ אות וְ הַ טָ עֻיוֹ ת הַ בָּ אִ ים מִ כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה שֶׁ אֵ ינוֹ ּ ּ ּ ּ ּ מְ בֹרָ ר , הֵ ם בְּ חִ ינַת לָבָ ן הָ אֲרַ מִ י כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים ּ ּ . וְ עַל ּפִ י רֹב אוֹ תָ ם הַ מַ נְהִ יגִים שֶׁ לֹא זָכו עֲדַ יִן לְ בָ רֵ ר אֶ ת ּ ּ ּ הַ מְ דַ מֶ ה בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ , אֵ ין עֲלֵיהֶ ם שׁ ום מַ חֲלֹקֶ ת ּ , אַ דְ רַ בָּ א שָׁ לוֹ ם לָהֶ ם כִּ י אֵ ין הַ בַּ עַ ל דָ בָ ר מִ תְ גָּרֶ ה ּ עֲלֵיהֶ ם לְ הַ רְ בּ וֹ ת עֲלֵיהֶ ם מַ חֲלֹקֶ ת כָּ ל כָּ ך ְ , מֵ חֲמַ ת שֶׁ אֵ ין בָּ הֶ ם כּ ֹחַ לַעֲזֹר לְ יִשְׂ רָ אֵ ל לְ הַ חֲזִירָ ם לְ מוטָ ב ּ בִּ שְׁ לֵימות ּ , וְ עִ קַ ר הִ תְ גַּבְּ רות הַ בַּ עַ ל דָ בָ ר הוא רַ ק עַל ּ ּ ּ ּ הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ . אַ ך אַ ף עַל פִ י כֵ ן כָּ ל זְמַ ן שֶׁ אֵ ין יוֹ דְ עִ ין ּ ְ הָ אֱמֶ ת הַ בָּ רור לְ מִ י לְ הִ תְ קָ רֵ ב צְ רִ יכִ ין לְ עֵת עַ תָ ה ּ ּ לְ הִ תְ קָ רֵ ב לְ אֵ לו הַ ּ ּ ּמַ נְהִ יגִים , כִּ י אַ ף עַ ל פִ י שֶׁ אֵ ין ּ הַ מְ דַ מֶ ה שֶׁ לָהֶ ם מְ בֹרָ ר בִּ שְׁ לֵימות ּ ּ , וְ עַ ל כֵּ ן גַּם הַ חִ דושֵׁ י תוֹ רָ ה שֶׁ לָהֶ ם הֵ ם מִ בְּ חִ ינַת זֶה הַ מְ דַ מֶ ה ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ אֵ ינוֹ מְ בֹרָ ר עֲדַ יִן , וְ עַל כֵּ ן אֵ ינָם יְכוֹ לִ ים לַעֲזֹר לְ יִשְׂ רָ אֵ ל בִּ שְׁ לֵימות ּ . אַ ף עַ ל פִ י כֵ ן יֵשׁ בָּ הֶ ם טוֹ ב ּ הַ רְ בֵּ ה גַּם כֵּ ן , עַ ל כֵּ ן צְ רִ יכִ ין לְ עֵת עַ תָ ה לְ הִ תְ קָ רֵ ב ּ אֲ לֵיהֶ ם . כִּ י הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך חוֹ מֵ ל עַ ל עַמוֹ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ְ ּ , וְ כָ ל זְמַ ן שֶׁ אֵ ין זוֹ כִ ין לִ מְ צֹא נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת שֶׁ הוא הַ מַ נְהִ יג ּ ּ ּ הָ אֲמִ תִ י ּ , אֲזַי קְ דֻ שַׁ ּ ת הַ תוֹ רָ ה בְּ עַ צְ מָ ה מַ נְהֶ גֶת אֶ ת ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל , אַ ך אַ ף עַ ל פִ י כֵ ן צְ רִ יכִ ין לִ בְ לִ י לְ הַ טְ עוֹ ת אֶ ת ּ ְ עַצְ מוֹ וְ לוֹ מַ ר שֶׁ כְּ בָ ר זָכָ ה לִ מְ צֹא הַ נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת ּ ּ , עַל כֵּ ן צְ רִ יכִ ין לְ הִ תְ בּ וֹ נֵן עַ ל דְ רָ כָ יו ולְ הִ סְ תַ כֵּ ל הֵ יטֵ ב ּ ּ ּ , ְ אֵ יך שֶׁ אַ ף עַ ל פִ י שֶׁ בְּ עֵת אֲ סִ יפַ ת הַ צִ בּ ור אֶ ל הַ מַ נְהִ יג ּ ּ ּ ּ , אֲזַי הֵ ן אֵ ל כַּ בִּ יר לֹא יִמְ אַ ס ומַ מְ שִׁ יך לָהֶ ם הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ְ ּ ּ אֵ יזֶה מֵ ימֵ י הַ תוֹ רָ ה לְ הַ שְׁ קוֹ ת הַ צֹאן קֳדָ שִׁ ים הַ צְ מֵ אִ ים ּ ּ ּ לִ שְׁ מֹעַ דְ בַ ר ה ּ ', וְ אָ ז לְ פִ י שָׁ עָ ה נִתְ בַּ טֵ ל וְ נִסְ תַ לֵ ּ ּ ּ ק קְ צָ ת מֵ הֶ ם בְּ חִ ינַת הַ בִּ לְ בּ ולִ ים וְ כו ּ ּ ' הַ בָּ אִ ים מִ בְּ חִ ינַת כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת לֵב הָ אֶ בֶ ן וְ נִכְ נָע הַ יֵצֶ ר הָ רָ ע ּ ּ קְ צָ ת , אֲבָ ל הוא רַ ק לְ פִ י שָׁ עָ ה ּ , וְ אַ חַ ר כָּ ך כְּ שֶׁ שָׁ בִ ין ּ ְ לְ בֵ יתָ ם אֵ ין לָהֶ ם שׁ ום שֵׂ כֶ ל וְ עֵצָ ה אֵ יך לְ ְ ּ הִ תְ חַ זֵק ּ בַּ עֲבוֹ דַ ת ה ', בִּ בְ חִ ינַת וְ נֶאֶ סְ פו שָׁ מָ ה כָּ ל הָ עֲדָ רִ ים ּ ּ וְ גָלְ לו אֶ ת הָ אֶ בֶ ן ּ , הַ יְנו בְּ עֵת הָ אֲ סִ יפָ ה אֲזַי מְ סַ לְ קִ ין ּ ּ וְ גוֹ לְ לִ ין קְ צָ ת הַ לֵב הָ אֶ בֶ ן ּ , ּומַ מְ שִׁ יכִ ין מֵ ימֵ י הַ בְּ אֵ ר קְ צָ ת , אַ ך אַ חַ ר כָּ ך תֵ יכֶ ף וְ הֵ שִׁ יבו אֶ ת ּ ּ ְ ְ הָ אֶ בֶ ן עַ ל פִ י ּ הַ בְּ אֵ ר לִ מְ קוֹ מָ ה , ּ וכְ עֵין שֶׁ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ ּ " ל גַּם כֵּ ן . עַל כֵּן צְ רִ יכִ ין לְ הִ זְדָ רֵ ז מְ אֹד לְ בַ קֵ שׁ ולְ חַ פֵ שׂ אַ חַ ר ּ ּ ּ ּ הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת בְּ חִ ינַת יַעֲקֹב ּ ּ , אֲ שֶׁ ר הוא יָכוֹ ל לִ גְ לֹל ּ הָ אֶ בֶ ן מֵ עַ ל פִ י הַ בְּ אֵ ר בְּ נָקֵ ּ , ל כְּ מוֹ שֶׁ מֲעֲבִ יר הַ פְ קָ ק ּ ּ מֵ עַל הַ צְ לוֹ חִ ית כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ , ל" וְ הוא יָכוֹ ל ּ לַעֲזֹר אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל בִּ שְׁ לֵימות ּ , ולְ הוֹ צִ יאָ ם בִּ שְׁ לֵימות ּ ּ מִ בְּ חִ ינַת הַ מְ דַ מֶ ה שֶׁ אֵ ינוֹ מְ בֹרָ ר ּ , ּולְ הָ בִ יאָ ם אֶ ל הָ אֱמֶ ת שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת מַ ה ּ שֶׁ זָכָ ה יַעֲקֹב אָ בִ ינו לְ בָ רֵ ר ּ ּ ּ ולְ הוֹ צִ יא מִ בֵּ ית לָבָ ן אֶ ת רָ חֵ ל וְ לֵאָ ה וְ כו ּ ּ ', ּולְ הוֹ לִ יד מֵ הֶ ם כָּ ל עֲדַ ת יִשְׂ רָ אֵ ל הַ קְ דוֹ שִׁ ים ּ ) קיא (:

Segment 29
HE:
ּ ּ וַיִשַׁ ק יַעֲקֹב לְ רָ חֵ ל

Segment 30
HE:
) בראשית כ (א"י , ט" ... כָּ ל הָ עֵסֶ ק שֶׁ ל יַעֲקֹב עִ ם לָבָ ן הָ אֲרַ מִ י מִ תְ ּ ּ ּ חִ לָה וְעַד סוֹ ף הַ כּ ֹל הָ יָה בְּ עִ נְיַן בֵּ רור הַ הֲלָכוֹ ת לְ בַ טֵ ל הַ הִ תְ נַגְּדות ּ ּ ּ שֶׁ ל הַ מִ תְ נַגְּדִ ים וְ הַ חוֹ לְ קִ ים שֶׁ מִ שָׁ ם כָּ ל קִ לְ קול הַ דוֹ רוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ וַאֲרִ יכות הַ גָּלות בַּ עֲוֹ נוֹ תֵ ינו וְחֻרְ בַּ ן בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ הָ רַ בִּ ים שֶׁ הַ כּ ֹל עַל־יְדֵ י מַ חֲלֹקֶ ת וְשִׂ נְאַ ת חִ נָם שֶׁ עַל־יְדֵ י ּ וַעֲדַ יִן מִ תְ אָ רֵ ך הַגָּלות זֶה נֶחֱרַ ב הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ְ ּ ּ בַּ עֲוֹ נוֹ תֵ ינו הָ רַ בִּ ים ּ . וְ כָ ל הַ מַ חֲלֹקֶ ת נִמְ שָׁ ך מֵ הַ הִ תְ נַגְּדות ּ ְ ּ שֶׁ נִמְ שָׁ ך עַל־יְדֵ י שֶׁ לוֹ מְ דִ ים שֶׁ לֹא לִ שְׁ מָ ה רַ ק בִּ שְׁ בִ יל ּ ּ ּ ְ ּ מָ מ וֹ ן וְ כָ בוֹ ד עַד שֶׁ רוֹ אִ ים בְּ הַ תוֹ רָ ה רַ ק בְּ חִ ינַת הַ שְׂ מֹאל ּ ּ ' ּ וְ כו עַד שֶׁ נַעֲשֶׂ ה לָהֶם פֶ ה לְ דַ בֵּ ר עָתָ ק בְּ גַאֲוָה עַל ּ ּ הַ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת וכְ שֵׁ רֵ י הַ דוֹ ר כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ ּ ּ ּ ) בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ ב " י -

Segment 31
HE:
ַּ ּ לִ קוטֵ י מוֹ הֲר ( ' א ן" שֶׁ בֵּ אֵ ר כָּ ל זֶה עַל הַ ּפָ רָ שָׁ ה שֶׁ ל וַיִשַׁ ק יַעֲקֹב לְ רָ חֵ ל וְ כו ּ ּ ּ ' וַיַגֵּד יַעֲקֹב לְ רָ חֵ ל וְ כו ּ ּ . ' ומִ זֶה ּ ּ נוכַ ל לְ הָ בִ ין רְ מָ זִים שֶׁ כָּ ל שְׁ אָ ר הַ פָ רָ שָׁ ה נֶאֶ מְ רָ ה עַל זֶה ּ ּ . וְ עַל־כֵּן טָ רַ ח יַעֲקֹב לְ בָ רֵ ר כָּ ל הָ עֲשִׁ ירות מִ לָבָ ן דַ יְקָ א ּ ּ ּ , כִּ י כָּ ל נְפִ ילָתוֹ שֶׁ ל הַ חוֹ לֵק וְ הַ מִ תְ נַגֵּד בְּ חִ ינַת לָבָ ן הוא ּ ּ מֵ חֲמַ ת הָ עֲשִׁ ירות שֶׁ נִמְ שָׁ ך מִ שְׂ מֹאל שֶׁ ל הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ְ ּ ּ . ובַ עֲוֹ נוֹ תֵ ינו הָ רַ בִּ ים בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א ּ ּ ּ מִ תְ גַּבֶּ רֶ ת עַד שֶׁ הַ חוֹ לְ קִ ים בְּ חִ ינַת לָבָ ן מַ מְ שִׁ יכִ ים הָ עֲשִׁ ירות אֶ צְ ּ לָם . וְרֹב הָ עֲשִׁ ירִ ים כְּ רוכִ ים אֶ צְ לָם ּ מֵ חֲמַ ת שֶׁ הֵ ם בִּ בְ חִ ינַת שְׂ מֹאל שֶׁ מִ שָׁ ם הָ עֲשִׁ ירות ּ ּ ּ . ובֶ אֱמֶ ת כָּ ל הָ עֲשִׁ ירות וְ הַ פַ רְ נָסָ ה שֶׁ ל כָּ ל הָ עוֹ לָם נִמְ שָׁ ך ְ ּ ּ ּ רַ ק מִ בְּ חִ ינַת יַעֲקֹב שֶׁ הוא אִ ישׁ אֱמֶ ת בְּ חִ ינַת יַעֲקֹב ּ אִ ישׁ תָ ם שֶׁ הו ּ ּ א בְּ חִ ינַת הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת שֶׁ לוֹ מֵ ד תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ לִ שְׁ מָ ה וְ תוֹ רָ תוֹ זַכָּ ה בְּ לִ י פְ סֹלֶת כְּ לָל ּ ּ , רַ ק לְ טוֹ בַ ת הָ עוֹ לָם נוֹ טֶ ה לְ אֵ יזֶה בְּ חִ ינָה דַ קָ ה שֶׁ ל שֶׁ לֹא לִ שְׁ מָ ה כְּ דֵ י ּ ּ ּ ּ לְ הַ מְ שִׁ יך פַ רְ נָסָ ה וַעֲשִׁ ירות לָעוֹ לָם וְ שָׁ ם בְּ שׁ ֹרֶ שׁ שֶׁ פַ ּ ּ ְ ע הָ עֲשִׁ ירות שֶׁ מַ מְ שִׁ יך הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת שָׁ ם הָ עֲשִׁ ירות זַך ְ ְ ּ ּ ּ ּ ּ וְ נָקִ י מֵ אֲחִ יזַת הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א . אֲבָ ל כְּ שֶׁ הַ לַמְ דָ ן שֶׁ אֵ ינוֹ ּ כָּ שֵׁ ר לוֹ מֵ ד תוֹ רַ ת הַ תַ נָא וְ נוֹ טֶ ה רַ ק לִ בְ חִ ינַת שְׂ מֹאל ּ ּ ּ שֶׁ לֹא לִ שְׁ מָ ה הַ גַּשְׁ מִ י וְ הַ פָ גום מְ אֹ ּ ּ ּ ּ ד לְ הִ תְ יַהֵר ולְ קַ נְטֵר ּ ולְ הִ קָ רֵ א בְּ שֵׁ ם רַ בִּ י וְרַ ב בִּ שְׁ בִ יל עֲשִׁ ירות ומָ מוֹ ן לְ בַ ד ּ ּ ּ ּ וְ עוֹ שֶׂ ה מֵ הַ תוֹ רָ ה קַ רְ דֹם וַעֲטָ רָ ה וְ כו ּ ּ ּ ', אֲזַי יוֹ רֵ ד הָ עֲשִׁ ירות חַ ס וְשָׁ לוֹ ם וְ נוֹ פֵ ל לְ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א ומַ גִּיעַ ּ ּ הָ עֲשִׁ ירות עַל־פִ י רֹב לְ א ּ ּ וֹ תָ ם שֶׁ הֵם בַּ חוץ בִּ בְ חִ ינַת ּ שְׂ מֹאל שֶׁ הוא הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א שֶׁ הֵם הָ עַכּ ו ּ ּ " ם וְ הָ רְ שָׁ עִ ים . 'ּ וְ כו וְ כָ ל זֶה נִמְ שָׁ ך מֵ חֵ טְ א אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן שֶׁ חָ טָ א בָּ זֶה ְ עַל־יְדֵ י חַ וָה אִ שְׁ תוֹ בַּ עֲצַ ת הַ נָחָ שׁ הַ קַ דְ מוֹ נִי שֶׁ הָ יָה ּ ּ ּ ּ עָרום מִ כָּ ל חַ יַ ּ ּ ת הַ שָׂ דֶ ה עָרום מִ כּ ֹל בְּ עַרְ מִ ימִ יות בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ לָבָ ן הָ אֲרַ מִ י שֶׁ הֵ סִ ית אֶ ת חַ וָה תְ חִ לָה שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ תוֹ רָ ה שֶׁ בְּ עַל פֶ ה שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת רָ חֵ ל בְּ חִ ינַת אִ שָׁ ה ּ ּ ּ יִרְ אַ ת ה ', שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת חַ וָה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ דִ בּ ור ּ ּ ּ ּ ּ ּ ֶׁש הוא בְּ חִ ינַת תוֹ רָ ה שֶׁ בְּ עַל פֶ ה בְּ חִ ינַת וְ לַיְלָה לְ לַיְלָה ּ ּ ּ ּ

Segment 32
HE:
יְחַ וֶה וְ כו ּ ּ . ' וְ הָ רַ מַ אי הַ נָחָ שׁ הֵ סִ ית אוֹ תָ ה שֶׁ תְ גַלֶה פָ נִים ּ ּ ּ ּ ּ ּ בַּ תוֹ רָ ה שֶׁ לֹא כַּ הֲלָכָ ה לְ הַ תִ יר אֲ כִ ילַת עֵץ הַ דַ עַת טוֹ ב ּ ּ ּ ּ וָרָ ע כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב לֹא מוֹ ת תְ מֻתון דְ ּ ּ ּ ּ חָ פָ ה עַד שֶׁ נָגְעָ ה בּ וֹ ּ ּ וְ לָמַ ד קַ ל וָחֹמֶ ר שֶׁ ל שֶׁ קֶ ר : כְּ שֵׁ ם שֶׁ אֵ ין מִ יתָ ה בִּ נְגִיעָה . 'ּ וְ כו כִּ י כְּ בָ ר מְ בֹאָ ר אֶ צְ לֵנו שֶׁ כָּ ל הָ עֲשִׁ ירות נִמְ שָׁ ך ְ ּ ּ מֵ הָ אִ שָׁ ה ּ , כִּ י הָ אִ שָׁ ה בִּ בְ חִ ינַת שְׂ מֹאל לְ גַבֵּ י בַּ עְ לָה ּ ּ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת יָמִ ּ ין ומִ שָׁ ם הָ עֲשִׁ ירות ּ ּ ּ , וְ צָ רִ יך לְ אַ כְ לָלָא ְ שְׂ מָ אלָא בִּ ימִ ינָא וְ אָ ז נִתְ תַ קֵ ן הַ כּ ֹל כַּ יָדועַ ּ ּ ּ ּ . וְ אָ ז הַ צַ דִ יק ּ ּ מְ בָ רֵ ר ומַ עֲלֶה כָּ ל הַ הֲלָכוֹ ת שֶׁ הֵם תוֹ רָ ה שֶׁ בְּ עַל פֶ ה ּ ּ ּ לִ בְ חִ ינַת חִ בּ וק וְנִשׁ וק וְזִווג כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב שָׁ ם בְּ ס ּ ּ ּ ּ ּ ּ וֹ ף ּ הַ תוֹ רָ ה י" ) ב ּ ּ לִ קוטֵ י מוֹ הֲרַ . (' א ן" וְ כָ ל הַ יִחודִ ים שֶׁ ל ּ ּ הַ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת וְזִווגֵיהֶם בְּ גַשְׁ מִ יות נִמְ שָׁ ך רַ ק מִ שָׁ ם ּ ּ ְ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת זִווג יַעֲקֹב וְרָ חֵ ל וְ הַ נִשׁ וקִ ין בְּ חִ ינַת וַיִשַׁ ק ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ יַעֲקֹב לְ רָ חֵ ל וְ כו . 'ּ אֲבָ ל מִ י שֶׁ אֵ ינוֹ צַ דִ יק וְ נוֹ טֶ ה לַתַ אֲווֹ ת ּ ּ הַ גַּשְׁ מִ יוֹ ת ּ , כְּ פִ י נְטִ יָתוֹ אֶ ל תַ אֲוָה הַ גַּשְׁ מִ יות כֵּן נוֹ פֵל ּ ּ ּ ּ לִ בְ חִ ינַת שְׂ מֹאל . וְ עַל־יְדֵ י זֶה גַּם כָּ ל לִ מודוֹ בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ שְׂ מֹאל וְ כו . 'ּ עַל־כֵּן כָּ ל תִ קונוֹ רַ ק עַל־יְדֵ י צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ ַה גָּדוֹ ל בְּ מַ עֲלָה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת יַעֲקֹב שֶׁ הוא קָ דוֹ שׁ ּ ּ וְטָ הוֹ ר בְּ תַ כְ לִ ית הַ קְ דֻ שָׁ ה מִ תַ אֲוָה זֹאת ובֵ ין בְּ זִווגוֹ בֵּ ין ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ לִ מודוֹ הַ תוֹ רָ ה כָּ ל כַּ וָנָתוֹ רַ ק לַשָׁ מַ יִם לְ בַ ד לְ עוֹ רֵ ר ּ ּ ּ ּ ּ זִווגִין וְ נִשׁ וקִ ין הָ עֶלְ יוֹ נִים בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ וַיִשַׁ ק יַעֲקֹב לְ רָ חֵ ל וְ כו ּ ּ ּ . ' אֲבָ ל הַ נָחָ שׁ הֵ סִ ית אֶ ת חַ וָה עַד שֶׁ הֵ סִ יתָ ה אֶ ת הָ אָ דָ ם ּ ּ עַד שֶׁ נָטָ ה מִ זֶה וְ נָפַ ל לִ בְ חִ ינַת שְׂ מֹאל לִ בְ חִ ינַת תַ אֲוָה ּ ּ ּ הַ גַּשְׁ מִ יִית כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ " ל שֶׁ אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן ּפָ גַם בַּ בְּ רִ ית וְ עַל־יְדֵ י זֶה גִּלָה פָ נִים בַּ תוֹ רָ ה שֶׁ לֹא ּ ּ ּ ּ כַּ הֲלָכָ ה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת אֲכִ ילַת עֵץ הַ דַ עַת טוֹ ב וָרָ ע ּ ּ . וְ עַל־כֵּן נִתְ קַ לֵל דַ יְקָ א בְּ עִ נְיַן הַ פַ רְ נָסָ ה כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ ּ ּ בְּ עִ צָ בוֹ ן תֹאכֲלֶנָה וְ כו ּ ּ ּ ּ ' כִּ י עִ קַ ר הַ פְ גָם מַ גִּיעַ אֶ ל ּ ּ ַה פַ רְ נָסָ ה שֶׁ נִמְ שָׁ ך מִ בְּ חִ ינַת שְׂ מֹאל ְ ּ ּ ) קיב :(

Segment 33
HE:
ִּכ י אֲ ִח י אָ יהָ בִ הו א ּ ופירש רש : י" אחיו ברמאות

Segment 34
HE:
) בראשית כ (ב"י , ט" ... כָּ ל הַ גְּנֵבוֹ ת נִמְ שָׁ כִ ין בְּ שָׁ רְ שָׁ ן עַל־יְדֵ י הַ בַּ עַל דָ בָ ר ּ שֶׁ הוא הַ גַּנָב הָ רִ אשׁ וֹ ן רֹאשׁ לְ כָ ל הַ גַּנָבִ ים וְ הָ רַ מָ ּ ּ ּ ּ אִ ים שֶׁ בָּ עוֹ לָם כִּ י הוא מִ תְ נַהֵג עִ ם רֹב בְּ נֵי אָ דָ ם בְּ דֶ רֶ ך גְּנֵבָ ה ְ ּ בְּ עָרְ מָ ה וְרַ מָ אות נִפְ לָא בְּ כַ מָ ה וְ כַ מָ ה מִ ינֵי דְ רָ כִ ים ּ ּ ּ ּ ּ שׁ וֹ נִים שֶׁ הוא מְ רַ מֶ ה אֶ ת הָ אָ דָ ם וְגוֹ נֵב דַ עְ תוֹ בְּ כָ ל עֵת ּ ּ ּ ּ עַד שֶׁ רוֹ צֶה לְ תָ פְ סוֹ בְּ מִ כְ מַ רְ תוֹ רַ ּ חֲמָ נָא לִ צְ לַן כַּ נוֹ דָ ע ּ וְ נִרְ אֶ ה בְּ חושׁ ּ . וכְ מוֹ שֶׁ צָ עַק דָ וִ ד הַ מֶ לֶך עָלָיו הַ שָׁ לוֹ ם עַל ּ ּ ְ ּ ּ ּ זֶה תָ מִ יד כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב יֶאֱרֹב בַּ מִ סְ תָ ר כְּ אַ רְ יֵה בְּ סֻכּ ֹה ּ ּ ּ ּ יֶאֱרֹב לַחֲטוֹ ף עָ נִי בְּ מָ שְׁ כוֹ בְ רִ שְׁ תוֹ יִדְ כֶּ ה יָשׁ ֹחַ וְ כו ּ ּ ' שֶׁ כָּ ל זֶה הוא בְּ חִ ינַת גְּנֵבָ ה שֶׁ בָּ א עַל הָ אָ דָ ם כְּ מוֹ הַ גַּנָב ּ ּ הָ אוֹ רֵ ב בְּ מִ סְ תוֹ ר כְּ דֵ י לָצוד אֶ ת הָ אָ דָ ם בְּ רִ שְׁ תוֹ חַ ס ּ ּ ּ וְ שָׁ לוֹ ם . כִּ י בֶּ אֱמֶ ת עַל־פִ י רֹב אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ בַּ עַל דָ בָ ר ּ ּ שֶׁ יָבוֹ א לְ הָ אָ דָ ם לַהֲסִ יתוֹ מִ יָד לַעֲבֵ רָ ה גְּמורָ ּ ּ ּ ה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , רַ ק בַּ תְ חִ לָה מִ תְ לַבֵּ שׁ אֶ ת עַצְ מוֹ בְּ מִ צְ ווֹ ת וְגוֹ נֵב ּ ּ דַ עַת הָ אָ דָ ם ומוֹ רֶ ה לוֹ הֶ תֵ ר ומַ לְ בִּ ישׁ לוֹ הָ עֵצָ ה רָ עָה ּ ּ ּ ּ שֶׁ לוֹ בְּ מִ צְ ווֹ ת וְ הַ יוֹ ם אוֹ מֵ ר לוֹ עֲשֵׂ ה כָּ ך ומָ חָ ר אוֹ מֵ ר לוֹ ְ ּ ּ ּ עֲשֵׂ ה כָּ ך עַד וְ כו ּ ְ ' כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ּ ל וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תַ ב רַ בֵּ נו זַ ּ " ל בִּ תְ חִ לַת הַ סֵּ פֶ ר בְּ הַ תוֹ רָ ה אַ שְׁ רֵ י ּ ּ תְ מִ ימֵ י דָ רֶ ך עַל מַ אֲמַ ר רַ בָּ ה בַּ ר בַּ ר חָ נָה ומִ תְ חַ זֵי כִּ י ּ ּ ְ צוצִ יתָ א דְ נורָ א חִ וָרָ א בְּ רֵ ישֵׁ ה שֶׁ בַּ תְ חִ לָה מִ תְ לַבֵּ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ בַּ עַל דָ בָ ר אֶ ת עַ ּ צְ מוֹ בְּ מִ צְ ווֹ ת וְ כו ' ּ ּ עַיֵן שָׁ ם . ּ ומֵ חֲמַ ת גְּנֵבָ תוֹ וְ עָרְ מָ תוֹ קָ שֶׁ ה מְ אֹד לְ הִ נָצֵ ל מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן בֶּ אֱמֶ ת אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הִ נָצֵ ל מִ מֶ נו כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י צַ דִ יקֵ י ּ ּ ּ ּ ּ הַ דוֹ ר הָ אֲמִ תִ יִים שֶׁ כָּ פו אֶ ת יִצְ רָ ם וְ עָמְ דו בַּ נִסָּ יוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ן וְ כָ בְ שׁ ו ּ אֶ ת הַ מִ לְ חָ מָ ה שֶׁ הֵם יוֹ דְ עִ ים כָּ ל דְ רָ כָ יו ומִ סְ תוֹ רָ יו וְ כָ ל ּ ּ ּ ּ דַ רְ כֵי גְּנֵבָ תוֹ וְ הֵם יוֹ דְ עִ ים אֵ יך לְ הִ תְ נַהֵג עִ מוֹ כִּ י הֵם גַּם ּ ְ ּ הֵם מִ תְ נַהֲגִים עִ מוֹ בִּ גְנֵבָ ה וְ עָרְ מָ ה ּ , בִּ בְ חִ ינַת שָׁ רֵ י לְ הוֹ לְ צַ דִ יקַ יָא לְ סַ גּוֹ אֵ י ּ ּ בְּ רַ מָ אותָ א עִ ם רַ מָ אֵ י ּ ּ ּ ) ּ מְ גִלָה יג ( כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב עִ ם נָבָ ר תִ תְ בָּ רָ ר וְ עִ ם עִ קֵ שׁ תִ תְ פַ תָ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ . וְ דַ יְקָ א עַל־יְדֵ י גְּנֵבוֹ ת וְעָרְ מוֹ ת מַ צִ ילִ ין הַ צַ דִ יקִ ים אֲמִ תִ יִים אֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ הָ אֲנָשִׁ ים אֲשֶׁ ר נִלְ כְּ דו בְּ רִ שְׁ תוֹ כַּ צִ פֳרִ ים הָ אֲחֻ ּ ּ ּ ּ זוֹ ת בַּ פָ ח ּ עַל־יְדֵ י גְּנֵבָ תוֹ וְ עָרְ מָ תוֹ . ל"ּ כַּ נַ כִּ י הַ צַ דִ יקִ ים הֵם בְּ חִ ינַת ּ ּ יַעֲקֹב שֶׁ הוא אָ חִ יו בְּ רַ מָ אות שֶׁ ל עֵשָׂ ו וְ לָבָ ן שֶׁ הֵם ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת הַ ס " מ וְ הַ בַּ עַל דָ בָ ר ּ . וְזֶהו בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ כָּ תַ ב ּ ּ רַ בֵּ נו זַ ּ " ל שֶׁ הַ צַ דִ יקִ ים אֵ ין ּ ּ יְכוֹ לִ ין לְ עוֹ רֵ ר ולְ הָ קִ יץ אֶ ת ּ בְּ נֵי אָ דָ ם מִ שְׁ נָתָ ם ונְפִ ילָתָ ם כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י סִ פורֵ י ּ ּ ּ ּ מַ עֲשִׂ יוֹ ת שֶׁ מַ לְ בִּ ישִׁ ין ומַ עְ לִ ימִ ין בָּ הֶם אֶ ת הַ פָ נִים שֶׁ ל ּ ּ ּ ּ תוֹ רָ ה שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת גְּנֵבָ ה וְ עָרְ מָ ה שֶׁ מִ תְ נַהֲגִים עִ מוֹ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ רַ מָ אות ּ ּ שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א מוֹ צִ יאִ ין אֶ ת הָ אֲנָשִׁ ים ּ מֵ רִ שְׁ תוֹ בִּ בְ חִ ינַת מְ שַׁ נֶה פָ נָיו וַתְ שַׁ לְ חֵ הו שֶׁ מְ שַׁ נִין אֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ פָ נִים עַל־יְדֵ י סִ פורֵ י מַ עֲשִׂ יוֹ ת שֶׁ לֹא יַכִּ ירוֹ וְ עַל־יְדֵ י זֶה ּ ּ ּ ּ ּ ּדַ יְקָ א מוֹ צִ יאִ ין אוֹ תוֹ בִּ גְנֵבָ ה מֵ הֶם . נִמְ צָ א שֶׁ הַ צַ דִ יק ּ ּ מִ תְ נַהֵג בִּ גְנֵבָ ה וְ עָרְ מָ ה גְּדוֹ לָה כְּ דֵ י לְ הוֹ צִ יא בְּ נֵי אָ דָ ם מֵ רֶ שֶׁ ת הַ ס " מ שֶׁ נָפְ לו לְ שָׁ ם עַל־יְדֵ י דַ רְ כֵ י גְּנֵבָ תוֹ שֶׁ זֶהו ּ ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת הִ תְ עוֹ רְ רות הַ שֵׁ נָה עַל־יְדֵ י סִ פורֵ י מַ עֲשִׂ יוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה מַ חֲזִירִ ין כַּ מָ ה בְּ נֵי אָ דָ ם בִּ תְ שׁ ובָ ה עַל־יְדֵ י ּ ּ שֶׁ מְ עוֹ רְ רִ ין אוֹ תָ ם מִ שְׁ נָתָ ם עַל־יְדֵ י סִ פורֵ י מַ עֲשִׂ יוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּדַ יְקָ א . וְ כֵן מְ בֹאָ ר בְּ כַ מָ ה סְ פָ רִ ים שֶׁ הַ צַ דִ יקִ ים מִ תְ נַהֲגִים ּ ּ ּ עִ ם הַ בַּ עַל דָ בָ ר בְּ דֶ רֶ ך גְּנֵבָ ה וְ כַ מובָ א בְּ סֵ פֶ ר תוֹ לְ ד ּ ּ ּ ְ ּ וֹ ת יַעֲקֹב יוֹ סֵ ף עַיֵן שָׁ ם ּ ) :( קיג

Segment 35
HE:
וְ עֵינֵי לֵאָ ה רַ כּ וֹ ת

Segment 36
HE:
) בראשית (ז"י , ט"כ ... רָ חֵ ל בְּ חִ ינַת מָ שִׁ יחַ בֶּ ן יוֹ סֵ ף שֶׁ יָצָ א מִ מֶ נָה ּ ּ ּ , וְ לֵאָ ה בְּ חִ ינַת מָ שִׁ יחַ בֶּ ן דָ וִ ד שֶׁ יָצָ א מִ יהודָ ה שֶׁ נוֹ לַד מִ לֵאָ ה ּ ּ ּ ּ ּ . וְ כָ ל בְּ חִ ינַת פֶ סַ ח שֶׁ הו ּ ּ א יְצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם גְּאֻ לָה ּ הָ רִ אשׁ וֹ נָה עִ קָ רָ ה עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף ּ ּ , שֶׁ הוא מִ זֶרַ ע ּ ּ רָ חֵ ל , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת וַיִקַ ח מֹשֶׁ ה אֶ ת עַצְ מוֹ ת יוֹ סֵ ף עִ מוֹ ּ ּ ּ ּ ּ , אֲבָ ל בְּ חִ ינַת הֶ אָ רַ ת מָ שִׁ יחַ בֶּ ן דָ וִ ד אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ גַלוֹ ת ּ ּ עַתָ ה בִּ שְׁ לֵמו ּ ּ ת כִּ י עֲדַ יִן לֹא בָּ א הַ קֵ ץ ּ , ּ אַ דְ רַ בָּ א צְ רִ יכִ ין לְ הַ סְ תִ יר ולְ הַ עְ לִ ים הֶ אָ רַ ת לֵאָ ה שֶׁ מִ שָׁ ם אֲחִ יזַת ּ ּ ּ ּ ּ הַ דִ ינִים , כִּ י הַ דִ ינִים נֶאֱחָ זִים בִּ בְ חִ ינַת לֵאָ ה בְּ יוֹ תֵ ר ּ

Segment 37
HE:
כַּ מובָ א ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת ) בְּ רֵ אשִׁ ית כט : ( יז , וְ עֵינֵי לֵאָ ה רַ כּ וֹ ת ', ּ וְ כו אֲבָ ל בָּ זֶה תָ לוי כָּ ל הַ גְּאֻ לָה כְּ שֶׁ נִזְכֶּה לְ הַ מְ תִ יק ּ ּ ּ ּ ּ תֹקֶ ף הַ דִ ינִים שֶׁ בְּ לֵאָ ה שֶׁ זֶה לֹא יִהְ יֶה נִשְׁ לָם בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ ּ ּ עַד שֶׁ יָבוֹ א מָ שִׁ יחַ בֶּ ן דָ וִ ד שֶׁ יֵצֵ א מִ מֶ נָה ּ ּ ּ ּ ּ , אֲבָ ל עַתָ ה ּ שֶׁ אֵ ין מִ תְ גַּלֶה בִּ שְׁ לֵמות בְּ חִ ינַת דָ ּ ּ ּ וִ ד בְּ חִ ינַת מָ שִׁ יחַ בֶּ ן ּדָ וִ ד , עַל־כֵּן הָ יָה תֹקֶ ף הַ נֵס שֶׁ נֶעְ לַם הֶ אָ רַ ת לֵאָ ה וְ נִכְ לַל ּ ּ ּ בְּ רָ חֵ ל , שֶׁ הֶ אָ רַ ת מָ שִׁ יחַ בֶּ ן דָ וִ ד מֵ אִ יר בְּ הֶ עְ לֵם בִּ בְ חִ ינַת ּ מָ שִׁ יחַ בֶּ ן יוֹ סֵ ף שֶׁ יֵצֵ א מֵ רָ חֵ ל ּ , וְעַל־יְדֵ י זֶה הָ יָה עִ קַ ר ּ הַ גְּאֻ לָה שֶׁ ּ ּ ל פֶ סַ ח עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף שֶׁ יָצָ א מֵ רָ חֵ ל ּ

Segment 38
HE:
אֶ עֱבָ דְ ך שֶׁ בַ ע שָׁ נִים ָ

Segment 39
HE:
) בראשית (ח"י , ט"כ יַעֲקֹב הָ יָה רוֹ עֶה בְּ הֵמוֹ ת בִּ שְׁ בִ יל לְ בָ רֵ ר נִשְׁ מַ ת זִווגוֹ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) הוֹ שֵׁ עַ יב (: " וַיַעֲבֹד יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ אִ שָׁ ה וְכו ּ ּ ּ ". ' כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית כט : " ( יח , אֶ עֱבָ דְ ך שֶׁ בַ ע שָׁ נִים ָ בְּ רָ חֵ ל בִּ תְ ך הַ קְ טַ נָה ּ ּ ּ ָ ". כִּ י עִ קַ ר אֲחִ יזַת הָ עַבְ דות ּ ּ , שֶׁ הוא ּ זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ ּ , נֶאֱחָ ז בְּ הָ אִ שָׁ ה בְּ יוֹ תֵ ר ּ , כִּ י נָחָ שׁ הֵטִ יל זֻהֲמָ א בְּ חַ וָה דַ יְקָ א כַּ יָדועַ ּ ּ ּ ּ , וְ עַ ל־כֵּן מְ בָ רְ כִ ין בַּ בּ ֹקֶ ר ' שֶׁ לֹא עָ שַׂ נִי עָבֶ ד שֶׁ לֹא עָ שַׂ נִי אִ שָׁ ה ּ ּ ּ ', כִּ י זֻהֲמַ ת הָ עַבְ דות סְ מוכָ ה לְ הָ אִ שָׁ ה בְּ יוֹ תֵ ר וְ שָׁ ם צְ רִ יכִ ין בֵּ רור ּ ּ ּ ּ יוֹ תֵ ר . וְ עַל־כֵּן נִגְזַר עַל הָ אִ שָׁ ה ּ ' : וְ הוא יִמְ שָׁ ל־בָּ ך ְ ּ ', שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת עַבְ דות שֶׁ ּ ּ צְ רִ יכָ ה לַעֲשׂ וֹ ת לְ בַ עְ לָה כָּ ל ּ ּ ּ הַ מְ לָאכוֹ ת שֶׁ הָ עֶבֶ ד עוֹ שֶׂ ה לְ רַ בּ וֹ . וְ עַל־כֵּן יַעֲקֹב מֵ חֲמַ ת שֶׁ הָ יָה צָ רִ יך לְ הַ עֲמִ יד שְׁ נֵים עָ שָׂ ר שִׁ בְ טֵ י יָ־ה מִ טָ ה ּ ּ ְ שְׁ לֵמָ ה , עַל־כֵּן הֻכְ רַ ח לְ הַפִ יל עַצְ מוֹ לְ עַבְ דות וְ לִ הְ יוֹ ת ּ ּ רוֹ עֶה בְּ הֵמוֹ ת אֵ צֶל לָבָ ן , כִּ י אֵ ין הַ דִ ין נִמְ תָ ק אֶ לָא ּ ּ ּ בְּ שָׁ רְ שׁ וֹ , עַל־כֵּן אָ מַ ר : " אֶ עֱבָ דְ ך שֶׁ בַ ע שָׁ נִים בְּ רָ חֵ ל ָ בִּ תְ ך הַ קְ טַ נָה ּ ּ ּ ָ ". כִּ י עַל־יְדֵ י הָ עַבְ דות שֶׁ לוֹ בִּ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ גְּדוֹ לָה יִזְכֶּ ה לְ בָ רֵ ר הַ טוֹ ב מֵ הָ רַ ע ולְ הַ כְ נִיעַ זֻהֲמַ ת ּ ּ הָ עַבְ דו ּ ת וִיבָ רֵ ר רוחַ הָ אָ דָ ם מֵ רוחַ הַ בְּ הֵמָ ה עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ שֶׁ יִהְ יֶה רוֹ עֶה אֶ צְ לוֹ . וְ כָ ל זֶה בִּ שְׁ בִ יל לְ בָ רֵ ר מִ לָבָ ן ּ הָ אֲרַ מִ י נִשְׁ מַ ת זִווגוֹ שֶׁ הוא נִשְׁ מַ ת רָ חֵ ל כְּ דֵ י לְ הַ עֲמִ יד ּ ּ ּ ּ שִׁ בְ טֵ י יָ־ה . ּ ומֵ חֲמַ ת שֶׁ יָדַ ע שֶׁ לָבָ ן הוא רַ מַ אי גָּדוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ל וְ הוא נֶאֱחָ ז ּ בְּ יוֹ תֵ ר בִּ בְ חִ ינַת הֵיכְ לֵי הַ תְ מורוֹ ת ּ ּ ) הנמשך מחטא אדם הראשון , ומשם נמשכין בח ' התמורות שבעולם , שמשם עיקר אחיזת הס " א ח ( ו" שֶׁ מִ שָׁ ם ּ ּ עִ קַ ר הָ רַ מָ אות שֶׁ ל כָּ ל הָ רַ מָ אִ ים שֶׁ חֲשׁ ודִ ין לְ הַ חֲלִ יף ּ ּ ּ ּ ּ , עַל־כֵּן כָּ פַ ל יַעֲקֹב תְ נָאוֹ וְ ּ אָ מַ ר : " אֶ עֱבָ דְ ך שֶׁ בַ ע שָׁ נִים ָ בְּ רָ חֵ ל בִּ תְ ך הַ קְ טַ נָה ּ ּ ּ ָ ". כְּ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ " י שָׁ ם שֶׁ דִ קְ דֵ ק ּ ּ עִ מוֹ כָּ ל כַּ ך כְּ דֵ י שֶׁ לֹא יַחֲלִ יף לוֹ לֵאָ ה בְּ רָ חֵ ל ּ ְ ּ . וְ כָ ל זֶה חָ שַׁ שׁ יַעֲקֹב מֵ חֲמַ ת שֶׁ יָדַ ע שֶׁ עֲדַ יִן לֹא נִתְ תַ קֵ ן חֵ טְ א ּ ּ ּ אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן שֶׁ מִ שָׁ ם אֲחִ יזַת הֵיכְ לֵי הַ תְ מורוֹ ת ּ ּ ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה גּוֹ רֵ ם שֶׁ נִשְׁ מַ ת הָ אָ בוֹ ת וְ הָ אִ מָ הוֹ ת יִהְ יו מְ עֹרָ בִ ין בֵּ ין ּ ּ ּ רְ שָׁ עִ ים כָּ אֵ לֶה שֶׁ הֵם לָבָ ן וְכו ּ ּ . ' וְיָדַ ע שֶׁ לָבָ ן הוא רַ מַ אי ּ ּ ּ בְּ יוֹ תֵ ר וְ נֶאֱחָ ז בְּ יוֹ תֵ ר בִּ בְ חִ ינַת הֵיכְ לֵי הַ תְ מורוֹ ת ּ ּ , עַל־כֵּן הוא חָ שׁ וד בְּ יוֹ תֵ ר עַל הַ חִ לוף ּ ּ ּ ּ , עַל־כֵּן כָּ פַ ל תְ נָאוֹ עִ מוֹ בְּ יוֹ תֵ ר וְ אָ מַ ר ּ ּ : " אֶ עֱבָ דְ ך וְ כו ּ ָ ' בְּ רָ חֵ ל בִּ תְ ך ּ ָ הַ קְ טַ נָה ּ ּ " רַ שִׁ כְּ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ ּ " י שָׁ ם , וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן ּ לְ בַ סּ וֹ ף לֹא הוֹ עִ יל שֶׁ הֲרֵ י רִ מָ הו ּ ּ , ִּכ י כָּ ל כַּ ך הִ תְ גַּבֵּר ְ הָ רַ מָ אות שֶׁ ל לָבָ ן ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הֵיכְ לֵי הַ תְ מורוֹ ת עַד ּ ּ ּ שֶׁ רִ מָ ה אֶ ת יַעֲקֹב וְהֶחֱלִ יף לוֹ לֵאָ ה בְּ רָ חֵ ל ּ , שֶׁ חִ לוף זֶה ּ ּ גָּרַ ם הַ מַ חֲלֹקֶ ת שֶׁ בֵּ ין הַ שְׁ בָ טִ ים וַחֲלֻקַ ת מַ לְ כות בֵּית ּ ּ ּ ּ דָ וִ ד ומְ כִ ירַ ת יוֹ סֵ ף ּ ּ כִּ , י אִ ם הָ יָה נוֹ שֵׂ א אֶ ת רָ חֵ ל תְ חִ לָה ּ ּ הָ יָה יוֹ סֵ ף יוֹ צֵ א תְ חִ לָה וְהָ יָה בְּ כוֹ ר מַ מָ שׁ ּ ּ ּ , לֹא הָ יו ּ מְ קַ נְאִ ין בּ וֹ אֶ חָ יו כָּ ל כַּ ך , ְ כִּ י הָ יו הַ כּ ֹל רוֹ אִ ין גְּדֻ לָתוֹ ּ ּ וַאֲמִ תָ תוֹ ּ , רַ ק מֵ חֲמַ ת הַחִ לוף הַ נַ ּ ּ ּ " ל טָ עו בּ וֹ אֶ חָ יו וְ סָ בְ רו ּ ּ שֶׁ אֵ ינוֹ אִ ישׁ אֱמֶ ת וְ נִתְ קַ נְאו בּ וֹ עַל שֶׁ אָ בִ יו מְ חַ בְּ בוֹ ּ ּ ומְ קָ רְ בוֹ בְּ יוֹ תֵ ר וְגָרַ ם הַ מַ חֲלֹקֶ ת כָּ ל כַּ ך עַד שֶׁ מְ כָ רוהו ּ ּ ּ ּ ּ ְ לְ עֶבֶ ד , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה נִתְ גַּלְ גֵּל הַ דָ בָ ר וְיָרְ דו אֲבוֹ תֵ ינו ּ ּ ּ לְ מִ צְ רַ יִם וְ כו . 'ּ ומִ זֶה נִשְׁ תַ לְ שֵׁ ל אַ חַ ר ּ ּ ּ כַּ ך חֲלֻקַ ת מַ לְ כות ּ ּ ְ בֵּ ית דָ וִ ד כַּ יָדועַ ּ ּ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה נֶחֱרַ ב הַ בֵּ ית הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ וְגָלִ ינו מֵ אַ רְ צֵ נו וְ כו ּ ּ ּ ' וְ כַ מובָ א בַּ סְּ פָ רִ ים מַ ה שֶׁ גָּרַ ם לָבָ ן ּ ּ ּ הָ אֲרַ מִ י עַל־יְדֵ י הַ חִ לוף הַ נַ ּ ּ ּ ּ .ל" וְ הַ כְּ לָל , שֶׁ כָּ ל הַ צָ רוֹ ת שֶׁ ל יִשְׂ רָ אֵ ּ ל נִמְ שָׁ כִ ין מִ בְּ חִ ינַת הַ חִ לוף שֶׁ ל הֵיכְ לֵי הַ תְ מורוֹ ת ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ חִ לוף ּ ּ ּ שֶׁ ל בֶּ ן הַ מֶ לֶך ְ ּ ) המובא בספר סיפורי מעשיות ( שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת כָּ ל הַ חִ לופִ ים וְ הַ שִׁ נויִים שֶׁ יֵשׁ בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר עַד ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ יָבוֹ א מְ שִׁ יחַ צִ דְ קֵ נו ּ ּ בִּ מְ הֵרָ ה בְּ יָמֵ ינו וִיבָ רֵ ר הַ כּ ֹל וְ כָ ל ּ אֶ חָ ד עַל מְ קוֹ מוֹ יָבוֹ א בְּ שָׁ לוֹ ם , אָ מֵ ן ) קטו :(

Segment 40
HE:
אָ סַ ף אֱלֹקִ ים אֶ ת חֶ רְ פָ תִ י ּ

Segment 41
HE:
) בראשית ל (ג"כ ', וְ עַל־כֵּן נִקְ רָ א יוֹ סֵ ף , בְּ חִ ינַת ) בְּ רֵ אשִׁ ית ל , : ( כג אָ סַ ף אֱלֹקִ ים אֶ ת חֶ רְ פָ תִ י ּ , שֶׁ מְ אַ סֵּ ף ומְ בַ ּ ּ ּטֵ ל כָּ ל הַ חֲרָ פוֹ ת ובושׁ וֹ ת מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ , כִּ י מַ חֲזִירָ ם בִּ תְ שׁ ובָ ה ומְ קָ רְ בָ ם לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך . ְ וְזֶה בְּ חִ ינַת שָׁ ם ) , ל כד : ( יוֹ סֵ ף ה ' לִ י בֵּ ן , שֶׁ עַל שֵׁ ם זֶה נִקְ רָ א יוֹ סֵ ף , הַ יְנו שֶׁ הַ צַ דִ יק עוֹ סֵ ק תָ מִ יד לְ הוֹ סִ יף ּ ּ ּ ּ ּולְ קָ רֵ ב נְפָ שׁ וֹ ת חֲ דָ שׁ וֹ ת בְּ כָ ל פַ עַם ומְ בַ קֵ שׁ תָ מִ יד מֵ ה ּ ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך עַל זֶה ְ , בְּ חִ ינַת : יוֹ סֵ ף ה ' לִ י בֵּ ן אַ חֵ ר , ּ שֶׁ יוֹ סֵ ף ה ' לוֹ בְּ כָ ל פַ עַם תַ לְ מִ יד חָ דָ שׁ שֶׁ נִקְ רָ א בֵּ ן ּ ּ ּ , כִּ י כָּ ל הַ מְ לַמֵ ד ּ בֶּ ן חֲבֵ רוֹ תוֹ רָ ה כְּ אִ לו יְלָדוֹ ּ ּ ּ ) סַ נְהֶדְ רִ ין יט ) :( קטז (:

Segment 42
HE:
יוֹ סֵף ה ' לִ י בֵּ ן אַ חֵ ר

Segment 43
HE:
) בראשית ל (ד"כ ', הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת נִקְ רָ א יוֹ סֵ ף עַל שֵׁ ם שֶׁ מוֹ סִ יף בַּ עֲבוֹ דָ תוֹ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך בְּ כָ ל עֵת ְ , ומַ תְ חִ יל בְּ כָ ל פַ עַם מֵ חָ דָ שׁ כְּ אִ לו לֹא ּ ּ ּ ּ הִ תְ חִ יל עֲדַ יִין בַּ עֲבוֹ דָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך כְּ לָל ְ . וְזֶה עִ קַ ר ּ הַ שַׁ עֲשׁ ועִ ים וְ הַ הִ תְ פָ אֲרות שֶׁ ל הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ ּ ּ . כִּ י עִ קַ ר ּ שַׁ עֲשׁ ועָיו וְהִ תְ פָ אֲרותוֹ יִתְ בָּ רַ ך הוא עַל יְדֵ י חִ דושִׁ ים ּ ּ ּ ּ ּ ְ ּ ּדַ יְקָ א , דְ הַ יְנו כְּ שֶׁ עוֹ לֶה הִ תְ פָ אֲרות חָ דָ שׁ לְ מַ עְ לָה ּ ּ ּ ּ . וְגַם מֵ חֲמַ ת שֶׁ הַ צַ דִ יק הַ זֶה יֵשׁ לוֹ כּ ֹ ּ ּ ּ חַ לְ קָ רֵ ב רְ חוֹ קִ ים מַ מָ שׁ ּ אֵ לָיו יִתְ בָּ רַ ך , ְ כִּ י בְּ כֹחַ הִ תְ גַּבְּ רותוֹ לְ הַ תְ חִ יל בְּ כָ ל פַ עַם ּ ּ

Segment 44
HE:
מֵ חָ דָ שׁ כְּ אִ לו מַ תְ חִ יל עַתָ ה לַעֲבֹד אֶ ת ה ּ ּ ּ ', בַּ כּ ֹחַ הַזֶה ּ הוא יָכוֹ ל לְ עוֹ רֵ ר בְּ כָ ל פַ עַם רְ חוֹ קִ ים מַ מָ שׁ שֶׁ יַתְ חִ ילו ּ ּ ּ ּ ּ מֵ עַתָ ה לָשׁ וב ּ ּ לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ . וְ עַל כֵּן מִ צַ דִ יקִ ים כָּ אֵ לו ּ ּ ּ ּ לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך תַ עֲנוגִים וְ שַׁ עֲשׁ ועִ ים גְּדוֹ לִ ים יֵשׁ ּ ּ ּ ְ ּ וַחֲדָ שִׁ ים וְ הִ תְ פָ אֲרות נִפְ לָא בְּ כָ ל עֵת ּ ּ , כִּ י בְּ כָ ל פַ עַם הֵם ּ עוֹ שִׂ ין לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך כִּ בְ יָכוֹ ל לְ בושִׁ ין חֲדָ שִׁ ּ ְ ּ ים ובִ גְדֵ י ּ הִ תְ פָ אֲרות חָ דָ שׁ ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת ולְ בושָׁ א דְ לָבִ ישׁ בְּ יוֹ מָ א ּ ּ ּ ּדָ א לָא לָבִ ישׁ בְּ יוֹ מָ א אָ חֳרָ א , ולְ בושִׁ ין דְ אִ יהו לָבִ ישׁ ּ ּ ּ ּ בְּ צַ פְ רָ א לָא לָבִ ישׁ בְּ רַ מְ שָׁ א . וְ כָ ל זֶה נַעֲשָׂ ה עַל יְדֵ י הִ תְ פָ אֲרות הֶחָ דָ שׁ שֶׁ עוֹ לֶה בְּ כָ ל פַ ּ ּ ּ עַם מִ זֶה הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ , עַל יְדֵ י שֶׁ מִ תְ חַ דֵ שׁ בְּ עַצְ מוֹ בַּ עֲבוֹ דָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך בְּ כָ ל פַ עַם ּ ּ ְ ּ , וְ עַל יְדֵ י שֶׁ מְ קָ רֵ ב רְ חוֹ קִ ים לַעֲבוֹ דָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ . וְ עַל שֵׁ ם כָּ ל זֶה נִקְ רָ א יוֹ סֵ ף , בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף ה ' לִ י בֵּ ן אַ חֵ ר

Segment 45
HE:
) בְּ רֵ אשִׁ ית ל עַ , (דכ , ּ יֵן פְ נִים ּ . וְ עַל יְדֵ י זֶה הַ צַ דִ יק נִתְ גַּלָה ּ ּ ּ עִ קַ ר קְ דֻ שַׁ ת אֶ רֶ ץ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ) קיז (:

Segment 46
HE:
וַיַצֵ ג אֶ ת הַ מַ קְ לוֹ ת אֲשֶׁ ר פִ צֵל ּ ּ ּ ּ ּ

Segment 47
HE:
) בראשית ל (ח"ל ', כָּ ל סִ פורֵ י הַ תוֹ רָ ה מִ מַ עֲשֵׂ ה הָ אָ בוֹ ת מֵ חֲפִ ירוֹ ת ּ ּ ּ ּ הַ בְּ אֵ רוֹ ת ומֵ הַ מַ קְ לוֹ ת אֲשֶׁ ר פִ צֵ ּ ּ ּ ּ ל בָּ רְ הָ טִ ים וְ כֵן כָּ ל כַּ יוֹ צֵ א בָּ זֶה וְ כֵ ן כָּ ל הַ מַ אֲמָ רִ ים הַ פְ לִ יאִ ים שֶׁ הֵבִ יאו ּ ּ ּ ּ בַּ גְּמָ רָ א ומִ דְ רָ שִׁ ים כְּ מוֹ מַ אֲמְ רֵ י רַ בָּ ה בַּ ר בַּ ר חָ נָא ּ וְ כַ יוֹ צֵ א ּ , כָּ ל זֶה לְ הוֹ דִ יעַ לָנו מַ עֲלַת הַ צַ דִ יקִ ים שֶׁ זִכְּ כו ּ ּ ּ ּ ּ אֶ ת עַצְ מָ ם כָּ ל כָּ ך ְ עַד שֶׁ עָבְ דו אֶ ת הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך בְּ כָ ל ְ ּ ּ תְ נועוֹ תֵ יהֶם אֲפִ לו בְּ כָ ל עִ סְ קֵ י חֹל אֲכִ ילָה ושְׁ תִ יָה ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְ כַ יוֹ צֵ א , וְ כָ ל דִ בְ רֵ יהֶם וְ שִׂ יחוֹ תֵ יהֶם ומַ עֲשֵׂ יהֶ ם אֵ ינוֹ ּ ּ פָ שׁ וט אֶ לָא יֵשׁ בָּ הֶ ם רָ זִין נִפְ לָאִ ים ּ ּ ּ . ובֶ אֱמֶ ת בְּ כָ ל דוֹ ר ּ ּ נִמְ צָ אִ ים צַ דִ יקִ ים כָּ אֵ לו כַּ מובָ ן בְּ דִ בְ רֵ י רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ל " שֶׁ אָ מְ רו שֶׁ אֵ ין דוֹ ר שֶׁ אֵ ין בּ וֹ כְּ אַ בְ רָ הָ ם וְ כו ּ ּ ּ ', וְ כָ ל אֶ חָ ד צָ רִ יך לִ זְכּ וֹ ת לָזֶה בִּ בְ חִ ינַת מָ תַ י יַגִּיעו מַ עֲשַׂ י לְ מַ עֲשֵׂ י ּ ְ אֲבוֹ תַ י כִּ י הַ בְּ חִ ירָ ה חָ פְ שִׁ ית ) קיח (:

Segment 48
HE:
ּ וַיַ צֵ ג אֶ ת הַ מַ קְ לוֹ ת אֲשֶׁ ר פִ צֵ ל ּ ּ ּ ּ

Segment 49
HE:
) בראשית ל (ח"ל ', מִ י שֶׁ אֵ ינוֹ זוֹ כֶ ה לֵידַ ע מֵ הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת הַ זֶה שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת בְּ חִ ינַת יַעֲקֹב ּ , אֲזַי אֲפִ לו הוא ּ ּ ּ אִ ישׁ כָּ שֵׁ ר וְ עוֹ בֵ ד הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ומִ תְ פַ לֵל וְ עוֹ סֵ ק ּ ּ ּ ְ ּ ַּב ּתוֹ רָ ה . אֲבָ ל עַל פִ י רֹב כָּ ל עֲבוֹ דָ תוֹ הוא בִּ קְ רִ ירות ּ ּ ּ בְּ לִ י שׁ ום חִ יות וְ הִ תְ לַהֲבות וַחֲמִ ימות דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , וְ אֵ ין לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך שַׁ עֲשׁ ועִ ים מֵ עֲבוֹ דָ ה כָּ זֹאת ּ ְ ּ , כִּ י הִ יא בִּ בְ חִ ינַת שֵׁ נָה . אֲבָ ל הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת בְּ חִ ינַת יַעֲ ּ ּ קֹב , ּ הוא מַ מְ שִׁ יך חִ דושֵׁ י תוֹ רָ ה בִּ דְ רָ כִ ים נִפְ לָאִ ים וְ נוֹ רָ אִ ים מְ אֹד ּ ּ ּ ְ , ובְ שִׂ כְ לִ יות נִפְ לָאִ ים וְ נוֹ רָ אִ ים כָּ אֵ לו ּ ּ ּ ּ , עַד אֲשֶׁ ר מַ צִ יג ּ וְ תוֹ חֵ ב הַ שֵׂ כֶ ל הָ אֲמִ תִ י בְּ תוֹ ך רָ הִ יטֵ י מֹחִ ין שֶׁ ל ְ ּ ּ ּ הַ מִ תְ קָ רְ בִ ים אֵ לָיו , שֶׁ יִהְ יו תְ חובִ י ּ ּ ּ ּ ם בָּ הֶם בְּ עֹמֶ ק גָּדוֹ ל , עַד שֶׁ לֹא יִהְ יֶה כּ ֹחַ לְ שׁ ום טָ עות שֶׁ ל הַ מְ דַ מֶ ה לְ הַ עֲבִ ירָ ם ּ ּ ּ ּ ּ מִ זֶה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , כִּ י כְּ בָ ר הֵם מְ בִ ינִים הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ ּ הֵיטֵ ב הֵיטֵ ב , עַד שֶׁ זוֹ כִ ין עַל יְדֵ י זֶה לַעֲבֹד אֶ ת הַ שֵׁ ם ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך בַּ חֲמִ ימות וְ ּ ְ הִ תְ לַהֲבות גָּדוֹ ל דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ . וְ לֹא עוֹ ד אֶ לָא שֶׁ אֲפִ לו הַ נִלְ וִים אֲלֵיהֶם אֶ ל הַ מְ קֹרָ בִ ים הָ אֵ לו ּ ּ ּ ּ ּ ּ , ובָ אִ ים לִ שְׁ תוֹ ת גַּם כֵּן בַּ צָ מָ א אֶ ת דִ בְ רֵ יהֶם ּ ּ ּ ּ , שֶׁ זָכו ּ ּ לִ שְׁ אֹב ולְ קַ בֵּ ל מִ ן הַ בְּ אֵ ר מַ יִם חַ יִים שֶׁ ל הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ , גַּם הֵ ם זוֹ כִ ים לַעֲבֹד אֶ ת הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך בַּ חֲמִ ימות ּ ְ ּ וְ הִ תְ לַהֲבות גָּדוֹ ל דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ , שֶׁ בָּ א עַל יְדֵ י תְ נועַת הַ שֵׂ כֶל ּ ּ ּ הָ אֱמֶ ת הַ נִפְ לָא וְ הַ נוֹ רָ א שֶׁ נִתְ חַ ב בְּ תוֹ ך רָ הִ יטֵ י מֹחָ ם ְ ּ ּ ּ ) ל"ּ כַּ נַ קיט (:

Segment 50
HE:
וַיַצֵ ג אֶ ת הַ מַ קְ לוֹ ת אֲשֶׁ ר פִ צֵ ּ ּ ּ ּ ּ ל בָּ רְ הָ טִ ים

Segment 51
HE:
) בראשית ל (ח"ל ', יֵשׁ בְּ נֵי־אָ דָ ם שֶׁ נִמְ שְׁ כו אַ חַ ר דַ רְ כֵי הַ מְ חַ קְ רִ ים ּ ּ ּ ּ , ּ שֶׁ קָ שֶׁ ה לָהֶם : לָמָ ה הִ רְ בָּ ה הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך לְ יִשְׂ רָ אֵ ל כָּ ל־כָּ ך ְ ְ ּ תוֹ רָ ה ומִ צְ וֹ ת שֶׁ קָ שֶׁ ה לְ קַ יְמָ ם ּ ּ ּ ּ ? ולְ פִ י דַ עְ תָ ם הָ רָ עָה ּ ּ וְ הַ מְ שֻׁ בֶּ שֶׁ ת הָ יָה יוֹ תֵ ר זְכות לָהֶם אִ ם הָ יו רַ ק מִ צְ וֹ ת ּ ּ ּ מועָטִ ים . אֲבָ ל בֶּ אֱמֶ ת הֶבֶ ל יִפְ צֶ ה פִ יהֶם ּ , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת עִ קַ ר הַ תַ כְ לִ ית שֶׁ ל הָ אָ דָ ם הוא שֶׁ יְשַׁ בֵּ ר כָּ ל הַ תַ אֲווֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ כָּ ל־כָּ ך , ְ עַד שֶׁ לֹא יִהְ יֶה בּ וֹ אֲפִ לו צַ ד רְ שִׁ ימָ ה מִ שׁ ום ּ ּ ּ ּ ּ ּתַ אֲוָ ה אֲפִ לו שֶׁ ל הֶ תֵ ר ּ ּ ּ , וְ זֶה אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ זְכּ וֹ ת כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י רִ בּ וי הַ תוֹ רָ ה וְ הַ מִ צְ וֹ ת שֶׁ יֵשׁ בְּ כָ ל פְ רָ ט ופְ רָ ט ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ מִ דִ בְ רֵ י הָ עוֹ לָם , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה יְכוֹ לִ ין לִ זְכּ וֹ ת לְ הַ מְ שִׁ יך ְ עָ לֵינו קְ דֻ שָׁ ה גָבוֹ הַ כָּ ל־כָּ ך ְ ּ ּ ּ , עַד שֶׁ נִהְ ּ יֶה זַכִּ ים ונְקִ יִים ּ ּ וקְ דוֹ שִׁ ים לְ גַמְ רֵ י מִ כָּ ל הַ תַ אֲווֹ ת ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ זָכו אֲבוֹ תֵ ינו ּ ּ ּ ּ הַ קְ דוֹ שִׁ ים אֲבוֹ ת הָ עוֹ לָם , שֶׁ בִּ שְׁ בִ יל זֶה מַ רְ בָּ ה הַ תוֹ רָ ה ּ לְ סַ פֵ ר מִ כָּ ל עִ נְיְנֵיהֶם ומַ עֲשֵׂ יהֶם ּ ּ , וְ אֵ יך שֶׁ חָ פְ רו בְּ אֵ רוֹ ת ּ ְ , ומִ יַעֲקֹב אֲשֶׁ ּ ּ ר הִ צִ יג אֶ ת הַ מַ קְ לוֹ ת בָּ רְ הָ טִ ים וְ כַ יוֹ צֵא ּ ּ ּ בָ זֶה כָּ ל זֶה לְ גַלוֹ ת לָנו גְּדֻ לַת מַ עֲלָתָ ם וקְ דֻ שָׁ תָ ם ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ זִכְּ כו ּ ּ אֶ ת עַצְ מָ ם כָּ ל־כָּ ך עַד שֶׁ זָכו לַעֲבֹד אֶ ת הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ְ ּ ּ ּ בְּ כָ ל תְ נועוֹ תֵ יהֶם וְ עִ נְיְנֵיהֶם ּ ּ , ובְ כָ ל תְ נועָה ּ ּ ּ הָ יָה לָהֶם סוֹ דוֹ ת נוֹ רָ אִ ים , רָ זִין דְ רָ זִין ּ . וְ כָ ל זֶה לְ הָ עִ יר אָ זְנֵינו ּ וְ לִ בֵּ נו , ּ שֶׁ גַּם אֲנַחְ נו נְטַ הֵר ונְקַ דֵ שׁ עַצְ מֵ נו גַם בְּ כָ ל ּ ּ ּ ּ הָ עֲבוֹ דוֹ ת חִ יצוֹ נִיוֹ ת וְ עִ סְ קֵ י חֹל ּ , כְּ דֵ י שֶׁ נִזְכֶּ ה גַם אֲנַחְ נו ּ ּ לָבוֹ א לְ אֵ יזֶה בְּ חִ ינָה ומַ דְ ּ רֵ גָה מִ מַ עֲלוֹ ת קְ דֻ שַׁ ת ּ ּ אֲבוֹ תֵ ינו הַ קְ דוֹ שִׁ ים ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" מָ תַ י יַגִּיעו מַ עֲשַׂ י לְ מַ עֲשֵׂ י אֲבוֹ תַ י ּ ! כִּ י הַ בְּ חִ ירָ ה חָ פְ שִׁ ית בְּ כָ ל ּדוֹ ר , וכְ מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" אֵ ין דוֹ ר שֶׁ אֵ ין בּ וֹ ּ כְּ אַ בְ רָ הָ ם וְ כו . 'ּ וְ עַל־כֵּן מָ צִ ינו גַם בְּ דוֹ רוֹ תֵ ינו צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ אֲמִ תִ יִים ּ ּ , גְּדוֹ לִ ים וְ נִפְ לָאִ ים מְ אֹד , שֶׁ זָכו לַעֲבֹד אֶ ת ּ ּ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך גַּם בְּ כָ ל עִ סְ קֵ י חֹל ְ ּ , וְ כַ מְ פֻרְ סָ ם הַ רְ בֵּ ה סִ פורִ ים כָּ אֵ לֶה מֵ הַ צַ דִ יקִ ים הַ גְּדוֹ לִ ים שֶׁ הָ יו מִ ימוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ בַּ עַל־שֵׁ ם־טוֹ ב הַ קָ דוֹ שׁ ּ , זֵכֶר צַ דִ יק לִ בְ רָ כָ ה ּ , עַד הֵנָה ּ . וְ עַל־כֵּן מֵ אַ חַ ר שֶׁ עִ קַ ר הַ תַ כְ לִ ית שֶׁ ל יִשְׂ רָ אֵ ל הוא לְ זַכֵּך ְ ּ ּ ּ אֶ ת עַצְ מָ ן בְּ תַ כְ לִ ית הַ קְ דֻ שָׁ ה מִ כָּ ל הַ תַ אֲווֹ ת שֶׁ בָּ עוֹ לָם ּ ּ ּ , עַל־כֵּן בְּ וַדַ אי הוא טוֹ בָ ה גְדוֹ לָה מַ ה שֶׁ ּ ּ ּ הִ רְ בָּ ה לָנו ּ תוֹ רָ ה ומִ צְ וֹ ת ּ ּ , כְּ דֵ י שֶׁ יִהְ יֶה גַם לָנו כּ ֹחַ לְ הִ תְ עוֹ רֵ ר לְ הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך ולְ הַ מְ שִׁ יך עָ לֵינו קְ דֻ שָׁ ה גְדוֹ לָה בְּ כָ ל עִ נְיָן וְ עִ נְיָן ּ ּ ּ ְ ְ

Segment 52
HE:
עַל־יְדֵ י רִ בּ וי הַ תוֹ רָ ה וְ הַ מִ צְ וֹ ת ּ ּ ּ , כְּ דֵ י שֶׁ נִזְכֶּ ה לַתַ כְ לִ ית ּ ּ הָ אֲמִ תִ י ּ , לְ אוֹ ר הַ גָּנוז , ּ שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ גִּיעַ אֵ לָיו כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י זֶה . וְ כָ ל זֶה הוא לְ אוֹ תָ ן שֶׁ זוֹ כִ ין לְ קַ יֵם כָּ ל ּ ּ ּ ּ הַ תוֹ רָ ה , אַ ך אֲפִ לו מִ י שֶׁ אֵ ינוֹ זוֹ כֶ ה לְ הִ תְ גַּבֵּ ר עַל יִצְ רוֹ ּ ּ ְ ולְ קַ יֵם כָּ ל הַ תוֹ רָ ה וְהַ מִ צְ וֹ ת ּ ּ ּ ּ , ּ הוא גַם־כֵּן טוֹ בָ ה גְדוֹ לָה אֵ לָיו מַ ה שֶׁ יֵשׁ הַ רְ בֵּ ה תוֹ רָ ה ומִ צְ וֹ ת ּ ּ ּ , כִּ י עַל־יְדֵ י־זֶה אֲפִ לו הַ גָּרועַ שֶׁ בַּ גְּרועִ ים מְ קַ יֵם כַּ מָ ה מִ צְ וֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י אֲפִ לו ּ ּ פוֹ שְׁ עֵי יִשְׂ רָ אֵ ל מְ לֵאִ ים מִ צְ וֹ ת כְּ רִ מוֹ ן ּ ּ , כְּ מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו ּ , ל"זַ וְעַל־יְדֵ י־זֶה יִ זְכֶּ ה כָּ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל לְ הִ זְדַ כֵּך ְ ּ ּ ּ בְּ וַדַ אי , כִּ י הַ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ ל הַ מִ צְ וֹ ת שֶׁ מְ קַ יֵם כָּ ל אֶ חָ ד ּ ּ ּ ּ ּ מִ יִשְׂ רָ אֵ ל אֵ ינָה מַ נַחַ ת אוֹ תָ ם לְ הִ שְׁ תַ קֵ עַ בְּ הַ טֻמְ אָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְ הַ תַ אֲווֹ ת שֶׁ נָפְ לו בָ הֶם ּ ּ ּ , ומְ עוֹ רְ רָ ם לִ תְ שׁ ובָ ה בְּ כָ ל פַ עַ ּ ּ ּ , ם וכְ מוֹ שֶׁ כְּ בָ ר נִמְ צְ או הַ רְ בֵּ ה בַּ עֲלֵי־תְ שׁ ובָ ה בָּ עוֹ לָם ּ ּ ּ , אַ שְׁ רֵ י לָהֶם . וַאֲפִ לו אִ ם חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם לֹא יִזְכֶּ ה לִ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ּ שְׁ לֵמָ ה בְּ חַ יָיו ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן סוֹ ף כָּ ל סוֹ ף יִזְדַ כֵּך ְ ּ ּ ּ בְּ וַדַ אי , וְ עִ קַ ר הַ זִכּ וך יִהְ יֶה עַל־יְדֵ י ּ ּ ְ ּ הַ טוֹ ב וְהַ מִ צְ וֹ ת ּ ּ שֶׁ זָכָ ה לַחְ טֹף בָּ עוֹ לָם הַ זֶה ּ ּ , דַ יְקָ א עַל־יְדֵ י שֶׁ יֵשׁ הַ רְ בֵּ ה ּ ּ תוֹ רָ ה ומִ צְ וֹ ת ּ . וְגַם כִּ י בְּ כֹחַ הַ צַ דִ יקִ ים אֲמִ תִ יִים ּ ּ ּ ּ ּ הַ נִפְ לָאִ ים בְּ מַ עֲלָה , שֶׁ זָכו לְ קַ יֵם כָּ ל הַ תוֹ רָ ה בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ ּ ּ ּ , עַד שֶׁ זִכְּ כו עַצְ מָ ּ ּ ן כָּ ל־כָּ ך , ְ עַד שֶׁ הָ יו יְכוֹ לִ ין לַעֲבֹד אֶ ת ּ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך גַּם בְּ כָ ל עִ סְ קֵ י חֹל ְ ּ , עַל־כֵּן יֵשׁ לָהֶ ם כּ ֹחַ לְ הַ עֲלוֹ ת אוֹ תָ נו גַם־כֵּן מֵ חֹל לְ קֹדֶ שׁ ומִ טֻמְ אָ ה לְ טָ הֳרָ ה ּ ּ ּ , עַד שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה יִתְ הַ פֵ ך הַ כּ ֹל לְ טוֹ בָ ה ּ ְ . וְ כָ ל זֶה כָּ לול ּ עֲקַ שְׁ יָא בֶּ ן חֲנַנְיָא רַ בִּ י בְּ מַ אֲמַ ר

Segment 53
HE:
: רָ צָ ה הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא לְ זַכּ וֹ ת אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ְ ּ , לְ פִ יכָ ך הִ רְ בָּ ה ְ לָהֶם תוֹ רָ ה ומִ צְ וֹ ת לְ זַכּ וֹ ת דַ יְקָ א ּ ּ ּ , שֶׁ יִהְ יו מְ זֻכָּ כִ ים לְ גַמְ רֵ י ּ ּ קכ ) ל"ּ כַּ נַ (:

Segment 54
HE:
יָ הָ וְ ה הָ פִ טֻ עֲ ים לְ ן בָ לָ ) בראשית ל (ב"מ , ' הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת אַ ף עַל פִ י שֶׁ יֵשׁ בְּ כֹחוֹ לְ קָ רֵ ב הַ כּ ֹל אֶ ל ּ ּ ּ ּ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , ולְ הוֹ צִ יאָ ם מֵ הַ כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה שֶׁ אֵ ינוֹ ּ ּ מְ בֹרָ ר , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת לָבָ ן הָ אֲרַ מִ י ּ ּ , אַ ף עַל פִ י כֵ ן עַל פִ י ּ ּ רֹב כָּ ל מְ גַמָ תוֹ לְ קָ רֵ ב בְּ נֵי הַ נְעו ּ ּ ּ רִ ים , מֵ חֲמַ ת שֶׁ לֹא ּ נִשְׁ תָ רֵ שׁ אֶ צְ לָם עֲדַ יִן כָּ ל כָּ ך הַ סְּ בָ רוֹ ת הַ בְּ דויוֹ ת שֶׁ ל ּ ְ ּ טָ עות הַ מְ דַ מֶ ה ּ ּ , אֲבָ ל הַ זְקֵ נִים שֶׁ כְּ בָ ר נִשְׁ תָ רְ שׁ ו ּ ּ ּ בְּ טָ עותָ ם קָ שֶׁ ה לְ הָ שִׁ יבָ ם ּ , עַד אֲשֶׁ ר יְרַ חֲמו עֲלֵיהֶם מִ ן ּ ּ הַ שָׁ מַ יִם , וְזֶה וְ הָ יו הָ עֲטופִ ּ ּ ים לְ לָבָ ן וְ הַ קְ שׁ ורִ ים לְ יַעֲקֹב ּ ּ ) קכא (:

Segment 55
HE:
בָ לָ ן הָ י ּמִ רַ אֲ ) בראשית ('כ , א"ל הַ בַּ עַל־דָ בָ ר מַ כְ נִיס בָּ עוֹ לָם רַ מָ אות וְ עַרְ מִ ימִ יות גָּדוֹ ל ּ ּ ּ ּ ּ , ומִ תְ לַבֵּ שׁ אֶ ת עַצְ מוֹ בְּ מַ נְהִ יגִים וגְדוֹ לִ ים ומַ כְ נִיס בְּ לִ בָּ ם ּ ּ ּ לַחֲלֹק עַל הַ צַ דִ יק הַגָּ ּ ּ דוֹ ל הָ אֲמִ תִ י ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת יַעֲקֹב ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת שֶׁ בֵּ ין הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת " ּ ּ תִ תֵ ן אֱמֶ ת לְ יַעֲקֹב ". וְעִ קַ ר כָּ ל הָ רַ מָ אות וְ הָ עַרְ מִ ימִ יות ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ ל הַ בַּ עַל־דָ בָ ר הוא עַל־יְדֵ י כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה שֶׁ אֵ ין מְ בֹרָ ר ּ ּ ּ ָּכ רָ אוי ּ , כִּ י מִ שָׁ ם נִמְ שָׁ כִ ין כָּ ל הַ טָ עותִ ים שֶׁ בָּ עוֹ לָם ּ ּ ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים . וְזֶה בְּ חִ ינַת לָבָ ן הָ אֲרַ מִ י ּ , כִּ י מִ שָׁ ם כָּ ל ּ הָ רַ מָ אות וְ כָ ל הַ טָ עותִ ים שֶׁ בָּ עוֹ לָם ּ ּ ּ ּ , וְ דַ רְ כּ וֹ לְ הִ תְ לַבֵּשׁ אֶ ת עַצְ מוֹ בְּ מִ צְ וֹ ת , כִּ י מְ הַ פֵ ך הָ אֱמֶ ת ּ ְ מֵ הֵפֶ ך אֶ ל הַ הֵפֶך ְ ְ ומַ כְ נִיס בַּ לֵב שֶׁ מִ צְ וָה גְדוֹ לָה לַחֲלֹק עַל הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ ּ ּ , וכְ אִ לו ּ ּ ּ הַ צַ דִ יק נוֹ טֶ ה מִ דֶ רֶ ך הָ אֱמֶ ת חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ְ ּ ּ ּ . וְגַם כִּ י הַ מֹחַ ּ הַ קָ דוֹ שׁ שֶׁ ל הַ צַ דִ יק הוא בְּ חִ ינַת לֹבֶ ן הָ עֶלְ יוֹ ן ּ ּ ּ ּ , כִּ י מֹחוֹ הַ קָ דוֹ שׁ הוא זַ ּ ּ ך וְנָקִ י ומְ לֻבָּ ן כְּ כֶ סֶ ף צָ רוף ּ ּ ְ , וְ כָ ל הַ תוֹ רָ ה ּ שֶׁ הוא מְ גַלֶה הוא אֱמֶ ת בָּ רור זַך וְ נָקִ י ְ ּ ּ ּ ּ , בְּ לִ י שׁ ום סִ יג ּ ּופְ סֹלֶת כְּ לָל . ולְ עֻמַ ת זֶה ּ ּ , הַ כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה שֶׁ מַ טְ עֶה אֶ ת ּ ּ הָ אָ דָ ם נִקְ רָ א לָבָ ן הָ אֲרַ מִ י ּ , כִּ י מְ רַ מֶ ה ומַ טְ עֶה כָּ ל־ ּ ּ ְ כָּ ך אֶ ת הָ אָ דָ ם בְּ כַ מָ ה מִ ינֵי טָ עֻיוֹ ת ושְׁ קָ רִ ים ּ ּ ּ , עַד שֶׁ הַ שֶׁ קֶ ר ּ בָּ רור ומְ לֻבָּ ן אֶ צְ לָם ּ ּ , כְּ אִ לו אֵ ין בּ וֹ שׁ ום סָ פֵ ק לִ נְטוֹ ת אֶ ל ּ ּ ּ הָ אֱמֶ ת . וְזֶה בְּ חִ ינַת לֹבֶן דִ קְ לִ פָ ה ּ ּ , בְּ חִ ינַת אַ רְ בַּ ע מַ רְ אוֹ ת נְגָעִ ים , שֶׁ כֻּלָם מַ רְ אֵ יהֶם תַ כְ ּ ּ לִ ית הַ לֹבֶ ן ּ . וְ עַל־כֵּן נִקְ רָ א לָבָ ן הָ אֲרַ מִ י ּ , ומִ שָׁ ם כָּ ל הַ הִ תְ גָּרות וְ הַ מַ חֲלֹקֶ ת ּ ּ ּ ּ שֶׁ עַל הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת יַעֲקֹב ּ ּ ּ ) ל"ּ כַּ נַ קכב (:

Segment 56
HE:
וַיִגְנֹב יַעֲקֹב אֶ ת לֵב לָבָ ן הָ אֲרַ מִ י ּ ּ

Segment 57
HE:
) בראשית ל ('כ , א" הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א מִ תְ נַ כֵּ ל עַל הָ אָ דָ ם בְּ כַ מָ ה וְ כַ מָ ה גְנֵבוֹ ת ּ ּ וְ עַרְ מִ ימִ יות לְ לָכְ דוֹ ּ ּ , בִּ פְ רָ ט בְּ עִ נְיַן הַ מַ חֲשָׁ בָ ה ּ , עַד שֶׁ פִ תְ אֹם יוֹ צֵ א מַ חֲשַׁ בְ תוֹ אֶ ל הַ חוץ וְחוֹ שֵׁ ב מַ ה ּ ּ ּ ּשֶׁ חוֹ שֵׁ ב

Segment 58
HE:
, לִ צְ לַן רַ חֲמָ נָא ּ

Segment 59
HE:
, שֶׁ הוא מִ י בִּ פְ רָ ט ּ בַּ עַל־מַ חֲשָׁ בָ ה , שֶׁ הִ יא מִ דָ ּ ה רָ עָ ה מְ אֹד . וְ כָ ל זֶה נִמְ שָׁ ך ְ מִ בְּ חִ ינַת קְ לִ פַ ת לָבָ ן הָ אֲרַ מִ י ּ ּ . עַל־כֵּן צְ רִ יכִ ין לִ בְ רֹחַ מֵ הֶם מְ אֹד וְ לַחְ שׁ ֹב מַ חֲשָׁ בוֹ ת אֲחֵ רוֹ ת כְּ שֵׁ רוֹ ת וטְ הוֹ רוֹ ת ּ שֶׁ ל תוֹ רָ ה ותְ פִ לָה ּ ּ ּ , וְ אָ ז מִ מֵ ילָא יִדָ חו וְיִתְ בַּ טְ לו ּ ּ ּ ּ ּ חִ יצוֹ ּ הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת ּ נִיוֹ ת

Segment 60
HE:
. מִ תְ גַּבְּ רִ ים לִ פְ עָמִ ים ְ אַ ך הַ הִ רְ הורִ ים וְ הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת כָּ ל־כָּ ך ְ ּ ּ , עַד שֶׁ קָ שֶׁ ה לִ בְ רֹחַ ּ מֵ הֶם לְ תוֹ ך תוֹ רָ ה ותְ פִ לָה ודְ בָ רִ ים שֶׁ בִּ קְ דֻ שָׁ ה בְּ שׁ ום ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ אֹפֶ ן , וְ אָ ז הַ הֶ כְ רֵ חַ לַעֲסֹק בְּ מִ לֵי דִ שְׁ טותָ א ּ ּ , בְּ עִ נְיְנֵי צְ חוֹ ק וְ כַ י ּ וֹ צֵ א , כְּ דֵ י לְ פַ קֵ חַ דַ עְ תוֹ לְ פִ י שָׁ עָ ה עַד יַעֲבֹר זַעַם ּ ּ ּ וְ שֶׁ טֶ ף שֶׁ ל הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת ּ , כִּ י אֵ ין הַ יֵצֶר הָ רָ ע מָ צוי אֶ לָא ּ ּ ּ לִ שְׁ עָ תוֹ , וַאֲזַי אֵ ין הַ סִּ טְ רָ א־אָ חֳרָ א מְ בִ ינָה שֶׁ הוא בּ וֹ רֵ חַ ּ מֵ הֶם , מֵ אַ חַ ר שֶׁ עוֹ סֵ ק בְּ מִ לֵי דִ שְׁ טותָ א ּ ּ , וְ ה ּוא כְּ מוֹ גְנֵבָ ה , שֶׁ גּוֹ נֵב דַ עַת הַ סִּ טְ רָ א־אָ חֳרָ א בִּ כְ דֵ י לִ בְ רֹחַ ּ מִ מֶ נָה ּ ּ . אַ ך הָ עִ קָ ר ּ ְ , שֶׁ בַּ שָׁ עָה שֶׁ בּ וֹ רֵ חַ מִ ן הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת ּ ּ רָ עוֹ ת , אֲזַי יֵלֵך לָבֶ טַ ח דַ רְ כּ וֹ לַחְ שׁ ֹב מַ חֲשָׁ בוֹ ת טוֹ בוֹ ת ּ ְ ּוכְ שֵׁ רוֹ ת , וְ לֹא יִסְ תַ כֵּ ל לַאֲחוֹ רָ יו ּ כְּ לָל , כִּ י זֶה שֶׁ טוֹ עֵן עִ ם ּ הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת זָרוֹ ת וְ נִכְ נָס עִ מָ הֶן בְּ טוֹ עֵן וְ נִטְ עָן וְרוֹ צֶה ּ ּ שֶׁ יַנִיחו אוֹ תוֹ לָצֵ את מִ שָׁ ם ּ ּ ּ ּ , זֶהו כְּ מוֹ שֶׁ מַ גִּיד לְ הָ רוֹ דֵ ף ּ ּ שֶׁ רוֹ צֶ ה לִ בְ רֹחַ מִ מֶ נו ּ ּ ּ , וַאֲזַי הוא רוֹ דְ פוֹ יוֹ תֵ ר ּ . אֲבָ ל בֶּ אֱמֶ ת עִ קַ ּ ר הָ עֵצָ ה , לִ בְ רֹחַ מֵ הֶם וְ לִ בְ לִ י לְ הִ סְ תַ כֵּל ּ לַאֲחוֹ רָ יו כְּ לָל . ל"ּ כַּ נַ וְזֶה בְּ חִ ינַת : " ּ וַיִגְנֹב יַעֲקֹב אֶ ת לֵב לָבָ ן הָ אֲרַ מִ י ּ ) הַ יְנו בְּ חִ ינַת הַ גְּנֵבָ ה ּ (ל"ּ הַ נַ עַל בְּ לִ י הִ גִּיד

Segment 61
HE:
לוֹ כִּ י בֹרֵ חַ הוא ּ " הַ יְנו ּ . ל"ּ כַּ נַ אֲבָ ל אַ חַ ר־כָּ ך ְ רוֹ צָ ה הַ סִּ טְ רָ א־אָ חֳרָ א לְ הִ תְ גַּבֵּ ר עוֹ ד וְ לִ רְ דֹף אַ חֲרָ יו ּ , וְ אָ ז הַ שֵׁ ם ּ יִתְ בָּ רַ ך מְ רַ חֵ ם עָ לָיו וְ עוֹ מֵ ד בְּ עֶזְרוֹ ְ , ּומַ זְהִ יר אֶ ת הַ סִּ טְ רָ א־אָ חֳרָ א , בְּ חִ ינַת לָבָ ן : " הִ שָׁ מֶ ר לְ ך מִ דַ בֵּ ר עִ ם ּ ּ ָ יַעֲקֹב וְ כו , "'ּ וְ אָ ז עַל־יְדֵ י כָּ ל הַ הַ עְ תָ ּ קוֹ ת וַהֲזָזוֹ ת שֶׁ נִתֵ ק ּ ּ טוֹ בוֹ ת לְ מַ חֲשָׁ בוֹ ת רָ עוֹ ת מִ מַ חֲשָׁ בוֹ ת עַצְ מוֹ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה נִתְ בָּ רְ רו נִיצוֹ צוֹ ת הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ , נַעֲשֶׂ ה מֵ הֶם גַּל ומְ חִ צָ ה לְ הַ פְ סִ יק בֵּ ינוֹ לְ בֵ ין הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת רָ עוֹ ת ּ ּ ּ , כִּ י ּ כֻלָם מִ תְ קַ בְּ צִ ים וְ עוֹ זְרִ ים ל וֹ בְּ עֵת הַ דֹחַ ק ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת הַ גַּל שֶׁ נַעֲשָׂ ה בֵּ ין יַעֲקֹב לְ לָבָ ן ּ ) קכג (:

Segment 62
HE:
וַיִגְנֹב יַעֲקֹב אֶ ת לֵב לָבָ ן הָ אֲרַ מִ י ּ ּ

Segment 63
HE:
... עֵד הַ גַל הַ זֶ ּ ּ ה ) בראשית ל"א - (ב"נ,'כ ... זֶהו בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ כָּ תַ ב רַ בֵּ נו זַ ּ ּ ּ " ל שֶׁ כְּ שֶׁ בּ וֹ רְ חִ ין מֵ הַ מַ חֲשָׁ ּ בוֹ ת רָ עוֹ ת יֵלֵך לְ דַ רְ כּ וֹ בַּ מֶ ה שֶׁ הוא חוֹ שֵׁ ב ּ ּ ְ מַ חֲשָׁ בוֹ ת כְּ שֵׁ רוֹ ת וְ לֹא יִסְ תַ כֵּ ל לַאֲחוֹ רָ יו כְּ לָל וכְ לָל ּ ּ וְ כו ) ' ּ כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ ּ לִ קוטֵ י מוֹ הֲרַ ּ ּ " ן חֵ לֶק ' א-(. ב" ע וְ זֶהו בְּ חִ ינַת וַיִגְ נֹב יַעֲקֹב וְ כו ּ ּ ּ ' עַ ל בְּ לִ י הִ גִּיד לוֹ וְ ', ּ כו כִּ י זֶה שֶׁ טוֹ עֵן עִ ם הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת זָרוֹ ת וְ נִכְ נָס עִ מָ הֶ ם בְּ טוֹ עֵן ּ ּ ּ וְ נִטְ עָ ן וְ רוֹ צֶ ה שֶׁ יַנִיחו אוֹ תוֹ לָצֵ את מֵ הֶ ם ּ ּ ּ , זֶהו כְּ מוֹ מִ י ּ שֶׁ מַ גִּיד לְ הָ רוֹ דֵ ף שֶׁ רוֹ צֶ ה לִ בְ רֹחַ מִ מֶ נו וַאֲזַי הוא רוֹ דְ פוֹ ּ ּ ּ ּ ּ יוֹ תֵ ר , אֲבָ ל בֶּ אֱמֶ ת עִ קַ ר ּ הָ עֵצָ ה לִ בְ רֹחַ מֵ הֶ ם וְ לֵילֵך ְ לְ דַ רְ כּ וֹ וְ לִ בְ לִ י לְ הִ סְ תַ כֵּ ל לַאֲחוֹ רָ יו כְּ לָל וְ לִ בְ לִ י לִ טְ עֹן ּ ּ עִ מָ הֶ ם כְּ לָל , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת וַיִבְ רַ ח יַעֲקֹב וְ כו ּ ּ ּ ּ ' ּ וַיִגְ נֹב יַעֲקֹב אֶ ת לֵב לָבָ ן הָ אֲרַ מִ י ּ , שֶׁ הֵ ם הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת רָ עוֹ ת ּ , עַ ל בְּ לִ י הִ גִּיד לוֹ כִּ י בוֹ רֵ חַ הוא ּ , שֶׁ אֵ ינוֹ מַ גִּיד לָהֶם שֶׁ בּ וֹ רֵ חַ מֵ הֶ ם רַ ק בּ וֹ רֵ חַ לְ תֻ מוֹ לְ דַ רְ כּ וֹ ּ . וְ עַ ל־יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א נִצוֹ ל מֵ הֶ ם ּ ּ . וְ כו וַיִגְ נֹב גַּם ּ ּ

Segment 64
HE:
', מִ תְ גַּבְּ רִ ים שֶׁ לִ פְ עָ מִ ים מְ רֻ מָ ז ּ ּ הַ הִ רְ הורִ ים וְ הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת כָּ ל כַּ ך עַ ד שֶׁ ְ ּ ּ ּקָ שֶׁ ה לִ בְ רֹחַ מֵ הֶ ם לְ תוֹ ך תוֹ רָ ה ותְ פִ לָה ודְ בָ רִ ים שֶׁ בִּ קְ דֻ שָׁ ה בְּ שׁ ום ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ אֹפֶ ן וְ הַ הֶ כְ רֵ חַ לַעֲסֹק בְּ מִ לֵי דִ שְׁ טותָ א בְּ עִ נְיְנֵי צְ חוֹ ק ּ ּ ּ וְ כַ יוֹ צֵ א כְּ דֵ י לְ פַ קֵ חַ דַ עְ תוֹ לְ פִ י שָׁ עָ ה עַ ד יַעֲבֹר זַעַם ּ ּ ּ ּ הַ שֶׁ טֶ ף שֶׁ ל הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ּ ּ , ת כִּ י אֵ ין הַ יֵצֶ ר הָ רָ ע מָ צוי אֶ לָא ּ ּ ּ לִ שְׁ עָ תוֹ , וַאֲזַי אֵ ין הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א מְ בִ ינָה כְּ לָל שֶׁ הוא ּ בּ וֹ רֵ חַ מֵ הֶ ם מֵ אַ חַ ר שֶׁ עוֹ סֵ ק בְּ מִ לֵי דִ שְׁ טותָ א ּ ּ ּ , וְזֶהו ּ בְּ חִ ינַת וַיִגְ נֹב וְ כו ּ ּ ' עַ ל בְּ לִ י הִ גִּיד לוֹ וְ כו .'ּ אֲבָ ל אַ חַ ר כַּ ך רוֹ צָ ְ ה הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א לְ הִ תְ גַּבֵּ ר עוֹ ד וְ לִ רְ דֹף אַ חַ ר בְּ חִ ינַת יַעֲקֹב ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת וַיִרְ דֹף ּ ּ ּ אַ חֲרָ יו הַ נֶאֱמַ ר שָׁ ם ּ . וְ אָ ז ה ' יִתְ בָּ רַ ך עוֹ מֵ ד בְּ עֶזְרוֹ ְ ּומַ זְהִ יר אֶ ת בְּ חִ ינַת לָבָ ן : " הִ שָׁ מֵ ר לְ ך מִ דַ בֵּ ר עִ ם יַעֲקֹב ּ ּ ָ מִ טוֹ ב וְ כו ּ ּ ) " ' בְּ רֵ אשִׁ ית לא , . ( כד כִּ י טוֹ בָ תָ ן שֶׁ ל רְ שָׁ עִ ים רָ עָ ה הִ יא אֵ צֶ ל הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ , הַ יְנו שֶׁ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ מְ רַ חֵ ם עָ לָיו מֵ אַ חַ ר שֶׁ כְּ בָ ר סָ בַ ל כָּ ל כַּ ך וְ הוא מַ זְהִ יר ּ ְ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א שֶׁ יָסורו מִ מֶ נו וְ לֹא יְדַ בְּ רו עִ מוֹ מִ טוֹ ב ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְ כו .'ּ וְ זֶה בְּ חִ ינַת עֲשִׂ יַת הַ גַּ ּ " ל שֶׁ אָ מַ ר יַעֲקֹב לְ אֶ חָ יו : לִ קְ טו ּ אֲבָ נִים וְ כו . 'ּ וַיַעֲשו גָל ּ ּ , זֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ שָׁ מַ עְ תִ י מִ פִ י ּ ּ ּ ּ אֲ דוֹ נֵנו מוֹ רֵ נו וְ רַ בֵּ נו זַ ּ ּ ּ " ל שֶׁ כָּ ל מַ ה שֶׁ הָ אָ דָ ם מְ נַתֵ ק ּ ּ עַצְ מוֹ מִ מַ חֲשָׁ בוֹ ת רָ עוֹ ת לְ מַ חֲשָׁ ב ּ וֹ ת טוֹ בוֹ ת , וְ כָ ל הַ עְ תָ קָ ה וַהֲזָזָה ותְ נועָ ה שֶׁ הָ אָ דָ ם מֵ זִיז ומֵ נִיעַ ומַ עְ תִ יק ּ ּ ּ ּ ּ ּ עַצְ מוֹ מֵ רַ ע לְ טוֹ ב , הַ כּ ֹל מִ תְ קַ בֵּ ץ בְּ עֵת הַ צָ רָ ה וְ הַ דֹחַ ק ּ ּ וְ עוֹ זֵר לְ הָ אָ דָ ם וְ כו ּ ', כַּ מְ בֹאָ ר בִּ דְ בָ רָ יו זַ " ) ל לִ קוטֵ י ּ ּ ּתִ נְיָנָא סִ ימָ ן מח (. וְ זֶה בְּ חִ ינַת לִ קְ טו אֲבָ נִים ּ , בְּ חִ ינַת אַ בְ נֵי קֹדֶ שׁ , שֶׁ הֵ ם בְּ חִ ינַת הַ נִיצוֹ צוֹ ת הַ קְ דוֹ שִׁ ים ּ ּ הַ מִ תְ בָּ רְ רִ ים עַ ל־יְדֵ י כָּ ל הֲזָזָה ותְ נועָ ה מַ ה שֶׁ מְ נַתְ קִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ עַצְ מָ ן מֵ רַ ע לְ טוֹ ב , כִּ י הַ נִיצוֹ צוֹ ת הַ קְ דוֹ שִׁ ים שֶׁ נָפְ לו הֵם ּ ּ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת תִ שְׁ ּ תַ פֵ כְ נָה אַ בְ נֵי קֹדֶ שׁ כַּ יָדועַ ּ ּ ּ ּ . ובֵ רורָ ם הוא ּ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת לִ קְ טו אֲבָ נִים ּ , וְ עִ קַ ר בֵּ רורָ ם וַעֲלִ יָתָ ם הוא ּ ּ ּ ּ עַ ל־יְדֵ י שְׁ מִ ירַ ת הַ מַ חֲשָׁ בָ ה בַּ בְּ חִ ינָה הַ נַ ּ ּ " ל עַ ל־יְדֵ י שֶׁ מְ נַתֵ ק מַ חֲשַׁ בְ תוֹ בְּ כָ ל פַ עַם מֵ רַ ע לְ טוֹ ב ּ ּ ּ ּ . וְ אַ ף־עַ ל־פִ י ּ שֶׁ יֵשׁ לְ הָ אָ דָ ם יִסּ ורִ ים גְּ דוֹ לִ ים מִ זֶה וְ נִדְ מֶ ה לוֹ שֶׁ כְּ בָ ר ּ ּ ּ קָ שֶׁ ה לוֹ לַעֲמֹד כְּ נֶגְ דָ ם מֵ חֲמַ ת שֶׁ זֶה יָמִ ים רַ בִּ ים שֶׁ יֶשׁ ּ ּ ּ לוֹ יִסּ ורִ ים מֵ הֶ ם וַעֲדַ יִן לֹא נִשְׁ קַ ט מֵ הֶ ם ּ , אֲבָ ל צָ רִ יך ְ לֵידַ ע כִּ י אֵ ין שׁ ום תְ נועָ ה טוֹ בָ ה נֶאֱבֶ ּ ּ ּ . דֶ ת וְ זֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ אָ מַ ר יַעֲקֹב לְ אֶ חָ יו ּ : " לִ קְ טו אֲבָ נִים ּ , " שֶׁ יְקַ בְּ צו וִ ילַקְ טו יַחְ דָ ו כָּ ל הָ אַ בְ נֵי קֹדֶ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הֵם הַ נִיצוֹ צוֹ ת הַ קְ דוֹ שִׁ ים שֶׁ נִתְ בָּ רְ רו עַ ל־יְדֵ י כָּ ל מַ ה שֶׁ הָ יו ּ ּ ּ ּ ּ ּ מְ נַתְ קִ ים עַ צְ מָ ן בְּ כָ ל פַ עַם מִ מַ חֲשָׁ ּ ּ ּ בוֹ ת רָ עוֹ ת לְ טוֹ בוֹ ת , ומֵ הֶ ם עָ שׂ ו גַּל ומְ חִ צָ ה לְ הַ פְ סִ יק בֵּ ינָם ובֵ ין הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ רָ עוֹ ת , כִּ י כֻּלָם מִ תְ קַ בְּ צִ ים וְ עוֹ זְרִ ים לְ הָ אָ דָ ם בְּ עֵת ּ ּ הַ דֹחַ ק . וְ זֶה שֶׁ אָ מַ ר יַעֲקֹב לְ לָבָ ן הָ אֲרַ מִ י ּ : עֵד הַ גַּל הַ זֶה וְ כו ּ ּ ' אִ ם אָ נִי לֹא אֶ עֱ בֹר אֵ לֶיך וְ אִ ם אַ תָ ה לֹא תַ עֲבֹר אֵ לַי אֶ ת ּ ָ הַ גַּל הַ זֶה וְ כו ּ ּ ', כִּ י כְּ בָ ר עָ שִׂ יתִ י גַּל ומְ חִ צָ ה מֵ הַ נְקֻ דוֹ ת ּ ּ ּ ּ טוֹ בוֹ ת שֶׁ יַפְ סִ יקו בֵּ ינִי ובֵ ינֶך וְ לֹא תַ עֲבֹר עוֹ ד אֵ לַי ָ ּ ּ ּ , וְ גַם אֲנִי לֹא אֶ עֱבֹר בִּ גְּבולֶך ָ ּ , כִּ י אֵ ינִי רוֹ צֶ ה עוֹ ד לִ כְ נֹס לִ מְ קוֹ מְ ך שֶׁ הֵ ם מְ קוֹ מוֹ ת הַ חִ יצוֹ נִים ָ ּ , כִּ י אֵ ין אֲ נִי רוֹ צֶה עוֹ ד לְ סַ כֵּ ן נַפְ שִׁ י שָׁ ם , רַ ק אֲ נִי אֶ עֱמוֹ ד עַ ל מְ קוֹ מִ י לַעֲסֹק בְּ תוֹ רָ ה ותְ פִ לָה וְ כו ּ ּ ּ ', וְ אַ תָ ה לֹא תַ עֲבֹר אֵ לַי ּ וַאֲ נִי לֹא אֶ עֱבֹר אֵ לֶיך , ָ וְ הַ כּ ֹל בְּ כֹחַ הַ גַּל " " ּ שֶׁ נַ עֲשָׂ ה עַ ל־יְדֵ י הָ אַ בְ נֵי קֹדֶ שׁ שֶׁ לִ קַ טְ נו עַ ל־יְדֵ י כָּ ל הַ תְ נועוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ טוֹ בוֹ ת , עַ ל־יְדֵ י כָּ ל מַ ה שֶׁ הָ יִיתִ ּ י מְ נַתֵ ק עַ צְ מִ י מֵ רַ ע ּ לְ טוֹ ב ) קכד (:

Segment 65
HE:
וַתַ חֲלֵף אֶ ת מַ שְׂ כֻּרְ תִ י עֲשֶׂ רֶ ת מוֹ נִים ּ ּ

Segment 66
HE:
) בראשית (א"מ , א" ל וְזֶה בְּ חִ ינַת יַעֲקֹב אִ ישׁ תָ ם וְ כו ּ ּ ' בְּ חִ ינַת אֱמֶ ת , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : ּ ּ תִ תֵ ן אֱמֶ ת לְ יַעֲקֹב , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה הָ יָה יָכוֹ ל לַעֲמֹד כְּ נֶגֶד בְּ חִ ינַת הַ חֹשֶׁ ך הַ גָּדוֹ ל שֶׁ ל עֵשָׂ ו יוֹ דֵ עַ צַ יִד ְ , בְּ חִ ינַת כִּ י צַ יִד בְּ פִ יו , שֶׁ הוא עִ קַ ר חֶ שְׁ כַ ת הַ סִּ טְ רָ א ּ ּ אָ חֳרָ א . וְ כֵ ן כְּ נֶגֶד לָבָ ן שֶׁ נֶאֱמַ ר בּ וֹ ּ : ּ וַתַ חֲלֵף אֶ ת מוֹ נִים עֲשֶׂ רֶ ת מַ שְׂ כֻּרְ תִ י ּ

Segment 67
HE:
, בִּ שְׁ קָ רָ יו ּ שֶׁ מִ תְ גַּבֵּ ר

Segment 68
HE:
וְ עַרְ מומִ יוֹ תָ יו בְּ כַ מָ ה חִ לופִ ים וְ שִׁ נויִים לְ אֵ ין מִ סְ פָ ר וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ .' כִּ י עִ קַ ר הַ חֹשֶׁ ך הוא שֶׁ קֶ ר שֶׁ הוא מַ חְ שִׁ יך עֵינֵי בְּ רִ ְ ְ ּ ּ ּ ּיָתָ א , וְ עַל־כֵּן כָּ תַ ב אֲדוֹ נֵנו מוֹ רֵ נו וְרַ בֵּ נו זַ ּ ּ ּ " ) ל בְּ סִ ימָ ן נא ( שֶׁ עִ קַ ר הַ יֵצֶר הָ רָ ע הוא שֶׁ קֶ ר שֶׁ הוא הָ רַ ע הוא הַ טֻמְ אָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְ כו ', עַל־כֵּן עִ קַ ר הָ עֵצָ ה הוא אֱמֶ ת ּ ּ , לִ רְ אוֹ ת לְ דַ בֵּר דִ בּ ור אֱמֶ ת אֵ יך שֶׁ הוא וְכו ּ ּ ּ ְ ּ ', וְ הָ אֱמֶ ת יָאִ יר לוֹ הַ פְ תָ חִ ים ּ ', ּ וְ כו עַד שֶׁ יוכַ ל לְ הִ תְ פַ לֵל וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ', שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה מַ מְ צִ יא פַ רְ נָסָ תוֹ וְזִווגוֹ לוֹ אוֹ לְ בָ נָיו וְ הַ תְ לויִים בּ וֹ ּ ּ ּ ּ ּ ) עיין לקוטי מוהר ן א " (. 'ט ', וְ כָ ל זֶה הוא עִ נְיַן יַעֲקֹב שֶׁ הָ יָה לוֹ מִ לְ חָ מוֹ ת גְּדוֹ לוֹ ת עִ ם ּ לָבָ ן וְ עֵשָׂ ו . כִּ י יַעֲקֹב עֶצֶם הָ אֱמֶ ת , ּ ּ תִ תֵ ן אֱמֶ ת לְ יַעֲקֹב , וְחֶ שְׁ כַ ת הַ שֶׁ קֶ ר וְ הָ רַ מָ אות שֶׁ ל לָבָ ן וְ עֵשָׂ ו סְ בָ בוהו מִ כָּ ל ּ ּ ּ ּ ּ צַ ד , וְיַעֲקֹב בְּ גֹדֶ ל אֲמִ תַ ת תְ מִ ימותוֹ עָמַ ד כְּ נֶגְדָ ם ּ ּ ּ ּ , עַד שֶׁ הוֹ צִ יא מֵ עֵשָׂ ו הַ בְּ כוֹ רָ ה וְ הַ בְּ רָ כָ ה שֶׁ הו ּ א שֶׁ פַ ע ּ הַ פַ רְ נָסָ ה , ומִ לָבָ ן הוֹ צִ יא כָּ ל זִווגוֹ וַעֲשִׁ ירות גָּדוֹ ל ושְׁ נֵים ּ ּ ּ ּ ּ ּ עָ שָׂ ר שִׁ בְ טֵ י יָ־ה , ּ הַ כּ ֹל עַל־יְדֵ י גֹּדֶ ל הָ אֱמֶ ת , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה לֹא דַ י שֶׁ הֵם אֵ ינָם יְכוֹ לִ ים לְ הַ חְ שִׁ יך עָ לָיו חַ ס ְ ּ וְ שָׁ לוֹ ם , אַ ף גַּם הָ אֱמֶ ת מֵ אִ יר לוֹ עַד שֶׁ מוֹ צִ יא מֵ הֶ ם כָּ ל ּ הַ טוֹ ב שֶׁ הָ יָה כָּ בושׁ אֶ צְ לָם מִ כְּ בָ ר ּ ּ . וְ כָ ל מַ ה שֶׁ מִ תְ גַּבְּ רִ ים ּ ּ יוֹ תֵ ר וְיוֹ תֵ ר לְ הַ חְ שִׁ יך עָ לָיו חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ְ , ּ הוא מוֹ צִ יא מֵ הֶם הַ טוֹ ב ּ בָּ הֶם יוֹ תֵ ר וְיוֹ תֵ ר עַל־יְדֵ י שֶׁ כָּ בושׁ ּ ּ שֶׁ מִ תְ גַּבֵּ ר בְּ יוֹ תֵ ר לְ הַ מְ שִׁ יך עַל עַצְ מוֹ אוֹ ר הָ אֱמֶ ת ְ

Segment 69
HE:
וַתַ חֲלֵף אֶ ת מַ שְׂ כֻּרְ תִ י עֲשֶׂ רֶ ת מֹנִים ּ ּ

Segment 70
HE:
אש רב) ית ל (א"מ , א" כָ ל הַ גָּלֻיוֹ ת הָ רִ אשׁ וֹ נוֹ ת הָ יו מִ בְּ חִ ינַת הַ קְ לִ פוֹ ת הַ נֶאֱחָ זִין ּ ּ ּ ּ ּ " בְּ מ ט שַׁ עֲרֵ י טֻמְ אָ ה שֶׁ יֵשׁ לָהֶם מִ סְ פָ ר וָקֵ ץ ּ ּ _ עַל . כֵּן הָ יָה קֵ ץ וזְמַ ן לְ כָ ל הַ גָּלֻיוֹ ת ּ ּ , אֲבָ ל זֶה הַגָּלות הָ אַ חֲרוֹ ן נִסְ תָ ם ּ ּ קִ צוֹ וְ הוא קֵ ץ הַ פְ לָאוֹ ת ּ ּ ּ , כִּ י מִ תְ גַּבֵּ ר חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם הַ שֶׁ קֶ ר ּ שֶׁ נֶאֱחָ ז מִ בְּ חִ ינַת שַׁ עַר הַחֲמִ שִׁ ים שֶׁ הוא כִּ מְ עַט בְּ לִ י ּ ּ ּ גְּבול ּ . שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת זקְ לִ פַ ת ּ ּ ּ עֲמָ לֵק שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת לָבָ ן ּ הָ אֲרַ מִ י ּ , ּ שֶׁ נֶאֱמַ ר בּ וֹ ) בְּ רֵ אשִׁ ית לא , : ( מא ּ וַתַ חֲלֵף אֶ ת מַ שְׂ כֻּרְ תִ י עֲשֶׂ רֶ ת מֹנִים ּ , ּ שֶׁ קָ שֶׁ ה מְ אֹד לַעֲמֹד עַל רַ מָ אותוֹ שֶׁ הוא כִּ מְ עַט בְּ לִ י קֵ ץ כִּ י אִ ם מִ י שֶׁ יֶשׁ לוֹ עֶצֶם ּ ּ ּ ּ הָ אֱמֶ ת כְּ מוֹ יַעֲקֹב אָ בִ ינו , ּ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת אֱמֶ ת ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) מִ יכָ ה ז (: ּ ּ תִ תֵ ן אֱמֶ ת לְ יַעֲקֹב , שֶׁ הוא הָ יָה יָכוֹ ל ּ לֵידַ ע אֵ יך לְ הִ תְ נַהֵג עִ מוֹ ּ ְ . כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ל " ) ּ מְ גִלָה יג :(: אָ חִ יו אֲנִי בְּ רַ מָ אות ּ ּ . וְגַם יַעֲקֹב אָ מַ ר , שֶׁ אִ ם לֹא הָ יָ ה ה ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ עֶזְרוֹ לְ עָזְרוֹ לְ הִ נָצֵ ל מִ מֶ נו הָ יָה מַ ה ּ ּ ּ ּ ְ ּשֶׁ הָ יָה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית לא , : ( מב לולֵי אֱלֹקֵ י אַ בְ רָ הָ ם ופַ חַ ד יִצְ חָ ק הָ יָה לִ י וְ כו ּ ּ ּ .' וְ עַל _ כֵּן יַעֲקֹב כְּ שֶׁ רָ אָ ה מַ לְ אֲכֵי אֱלֹקִ ים עוֹ לִ ים וְיוֹ רְ דִ ים בַּ סֻּלָם ּ , אָ ז רָ אָ ה כָּ ל הַ מַ לְ כֻיוֹ ת הַ מְ שַׁ עְ בְּ דִ ים בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ עוֹ לִ ים וְיוֹ רְ דִ ים . אֲבָ ל מַ לְ כות אֱדוֹ ם ּ , שֶׁ הוא הַגָּלות ּ ּ ּ הַ זֶה , רָ אָ ה עוֹ לֶה וְ לֹא יוֹ רֵ ד , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בַּ מִ דְ רָ שׁ ּ ּ ) תַ נְחומָ א וַיֵצֵ א ב ּ ּ ּ , ( כִּ י אֲפִ לו יַעֲקֹ ּ ּ ב שֶׁ הוא עֶצֶם הָ אֱמֶ ת ּ לֹא הָ יָה יָכוֹ ל לַעֲמֹד עַל הַ דָ בָ ר אֵ יך יִהְ יֶה אֶ פְ שָׁ ר ְ ּ לָצֵ את מִ זֶה הַגָּלות לְ בַ טֵ ל רִ בּ וי הַ שֶׁ קֶ ר וְ הָ רַ מָ אות וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ' הַ מִ תְ פַ שֵׁ ט עַכְ שָׁ ו ּ ּ ּ , עַד שֶׁ ה ' יִתְ בָּ רַ ך הִ בְ טִ יחוֹ ְ שָׁ ם ) כח , : ( טו וְ הִ נֵה אָ נֹכִ י עִ מָ ך ּ ְ ּ ושְׁ מַ רְ תִ יך בְּ כֹל אֲשֶׁ ר תֵ לֵך כִּ י לֹא ְ ָ ּ ּ ּ אֶ עֱזָבְ ך , ָ שֶׁ מְ רַ מֵ ז עַד הַ קֵ ץ הָ אַ חֲרוֹ ן שֶׁ ה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך לֹא ְ יַעֲזֹב אוֹ תָ נו לְ עוֹ לָם ּ . כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) שְׁ מואֵ ל ּ _ א יב (: כִּ י לֹא יִטֹשׁ ה ּ ' אֶ ת עַמוֹ וְ כו ּ ּ . ' וְ הָ בֵ ן הַ דְ בָ רִ ים הֵיטֵ ב אִ ם ּ ּתִ רְ צֶ ) ה קכו :(

Segment 71
HE:
ּ לולֵי אֱלֹקֵ י אָ בִ י

Segment 72
HE:
) בראשית (ב"מ , א" ל הַ צַ דִ יק הַ גָּדוֹ ל הָ אֱמֶ ת מוֹ סֵ ר נַפְ שׁ וֹ בִּ יגִיעוֹ ת קָ שׁ וֹ ת ּ ּ וטְ רָ חוֹ ת וְ תַ חְ בֻּלוֹ ת נִפְ לָאוֹ ת הַ רְ בֵּ ה מְ אֹד ּ ּ , וְ הַ כּ ֹל רַ ק בִּ שְׁ בִ יל לְ הוֹ צִ יא בָּ נָיו וְ תַ לְ מִ ידָ יו מִ בֵּ ית לָבָ ן הָ אֲרַ מִ י ּ , הַ יְ נו מִ בְּ חִ ינַת הַ מְ דַ מֶ ה שֶׁ אֵ ינוֹ מְ בֹרָ ר ּ ּ , ּולְ הַ עֲלוֹ תָ ם אֶ ל הַ שֵׂ כֶ ל דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ . אַ ך אַ ף עַל פִ י כֵן הַ מִ לְ חָ מָ ה גְּדוֹ לָה ּ ּ ְ וַחֲזָקָ ה מְ אֹד מְ אֹד , וְ לָבָ ן רוֹ דֵ ף אַ חֲרֵ יהֶם ומְ בַ קֵ שׁ לַעֲקֹר ּ ּ אֶ ת הַ כּ ֹל חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , כְּ מוֹ שֶׁ נֶאֱמַ ר אֲרַ מִ ּ ּ י אוֹ בֵ ד אָ בִ י . וְ עִ קַ ר רְ דִ יפַ ת לָבָ ן גַּם כֵּ ן הוא רַ ק בִּ שְׁ בִ יל הַ צֹאן ּ ּ ּ וְ הַ בָּ נִים שֶׁ הֵם הַ תַ לְ מִ ידִ ים ּ , ל"ּ הַ נַ כִּ י בְּ יַעֲקֹב בְּ עַצְ מוֹ אֵ ין לוֹ שׁ ום אֲחִ יזָה כְּ לָל ּ , כִּ י הוא קָ דוֹ שׁ וְטָ הוֹ ר וְ נָקִ י וְזַך וְ צַח ְ ּ לְ גַמְ רֵ י . וְ אֵ לֶה הַ צֹאן ּ ּ וְ הַ בָּ נִים אַ ף עַל פִ י שֶׁ הֵם לֹא נִצְ חו ּ ּ ּ עֲדַ יִן הַ מִ לְ חָ מָ ה כָּ רָ אוי ּ ּ , עַד שֶׁ עֲדַ יִן יֵשׁ כּ ֹחַ לְ לָבָ ן בְּ חִ ינַת כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה וְ הַ יֵצֶר הָ רָ ע לִ רְ דֹף אַ חֲרֵ יהֶם לְ הַ שִׂ יגָם ּ ּ ּ ּ , אַ ף עַל פִ י כֵן הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך חוֹ מֵ ל ומְ רַ חֵ ם עַל הַ יְגִיעוֹ ּ ְ ּ ּ ת וְ הַ טְ רָ חוֹ ת וְ הַ מְ סִ ירַ ת נֶפֶ שׁ שֶׁ ל הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ , ּ שֶׁ מָ סַ ר נַפְ שׁ וֹ מְ אֹד בִּ שְׁ בִ יל כָּ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד . וְ עַל כֵּן הַ שֵׁ ם ּ יִתְ בָּ רַ ך בְּ עַצְ מוֹ לוֹ חֵ ם עִ ם לָבָ ן ומְ גָרְ שׁ וֹ מִ צֹאן יַעֲקֹב ּ ּ ְ , בְּ חִ ינַת אֶ ת עָ נְיִי וְ אֶ ת יְגִיעַ כַּ פַ י רָ אָ ּ ה אֱלֹקִ ים וַיוֹ כַ ח אֶ מֶ שׁ . וְזֶה שֶׁ אָ מַ ר לוֹ , כִּ י מִ שַׁ שְׁ תָ אֶ ת כָּ ל כֵּלַי מַ ה ּ ּ מָ צָ אתָ מִ כָּ ל כְּ לֵי בֵּ יתֶ ך ָ ּ , כִּ י אֵ ין בִּ י שׁ ום אֲחִ יזָה ונְגִיעָה ּ ּ מִ מְ ך ּ ָ . הָ יִיתִ י בַּ יוֹ ם אֲכָ לַנִי חֹרֶ ב וְ קֶ רַ ח בַּ לָיְלָה ּ ּ , כִּ י יָגַעְ תִ י ּ הַ רְ וְטָ רַ חְ תִ י ּ ה בַּ עֲבוֹ דַ ת בֵּ ה

Segment 73
HE:
' ותְ פִ לָה בְּ תוֹ רָ ה ּ ּ וְ הִ תְ בּ וֹ דְ דות ּ , בְּ תוֹ ך שָׂ דוֹ ת וִיעָרִ ים בְּ תוֹ ך חוֹ רֵ ב ְ ְ וַחֲמִ ימות גָּדוֹ ל ּ , וְ כֵן בְּ עֵת הַ קֹר וְהַ קֶ רַ ח בַּ לַיְלָה ּ ּ ּ , וְהַ כּ ֹל בִּ שְׁ בִ יל הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך בִּ שְׁ בִ יל לְ קָ רֵ ב אֵ לָיו נַפְ שׁ וֹ ת ְ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל . עַל כֵּן אַ ף עַל פִ י שֶׁ הַ נְפָ שׁ וֹ ת הַ מִ תְ קָ רְ בִ ין עֲדַ יִן ּ ּ ּ לֹא נִצְ חו הַ מִ לְ חָ מָ ה כָּ רָ אוי ּ ּ ּ ּ , אַ ף עַל פִ י כֵן אֵ ין לְ ך כּ ֹחַ ָ ּ לַעֲשׂ וֹ ת לָהֶם מְ אומָ ה כִּ י זְכותִ י וזְכות אֲבוֹ תַ י הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ יָגֵן עֲלֵיהֶם לְ הַ צִ ילָם מִ מְ ך ּ ָ ּ , בְּ חִ ינַת לולֵי ּ אֱלֹקֵ י אָ בִ י וְ כו ' ּ אֶ ת עָ נְיִי וְ אֶ ת יְגִיעַ כַּ פַ י וְ כו ּ ּ . ' כִּ י הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך בְּ עַצְ מוֹ ְ ּ יַעֲמֹד בְּ עֶזְרִ י עַד שֶׁ אֶ גְמֹר עִ מָ הֶם מַ ה שֶׁ הִ תְ חַ לְ תִ י ּ ּ ּ לְ קָ רְ בָ ם כֻּלָם לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , עַד שֶׁ יִצְ מַ ח מֵ הֶם ּ הִ תְ גַּלות הָ אֱמֶ ת לְ כָ ל בָּ ּ ּ אֵ י עוֹ לָם . בְּ חִ ינַת אֱמֶ ת מֵ אֶ רֶ ץ תִ צְ מַ ח מֵ אוֹ תָ ן שֶׁ מֻנָחִ ים עַד הָ אָ רֶ ץ ּ ּ ּ , מֵ הֶם דַ יְקָ א ּ יִצְ מַ ח הָ אֱמֶ ת לְ כָ ל בָּ אֵ י עוֹ לָם , כִּ י שְׂ פַ ת אֱמֶ ת תִ כּ וֹ ן לָעַד ּ ּ וְ קושְׁ טָ א קָ אֵ י ] וְ הָ אֱמֶ ת



# Vayishlach
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/1/8/

Vayishlach
וישלח
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/1/8

Segment 1
HE:
ּ וַיַחַ ץ אֶ ת הָ עָם אֲשֶׁ ר־אִ תוֹ ּ

Segment 2
HE:
וְ אֶ ת־הַ צֹאן ּ וְ כו ' ּ לִ שְׁ נֵי מַ חֲנוֹ ת וכו .. .' וְ הָ יָה הַ מַ חֲנֶה הַ נִּשְׁ אָ ר לִ פְ לֵיטָ ה ּ

Segment 3
HE:
) בראשית ל 'ח , ב"- ('ט שֶׁ כְּ שֶׁ רוֹ אִ ין שֶׁ קָ שֶׁ ה לְ הַ שִׂ יג הָ עֵצָ ה הַ שְׁ לֵמָ ה ּ ּ ּ , צְ רִ יכִ י ן לְ הִ תְ נַהֵג לְ פִ י חֲלֻקַ ת הָ עֵצָ ה עַל־כָּ ל־פָ נִים ּ ּ , בְּ אֹפֶן שֶׁ עַל־כָּ ל־פָ נִים יִהְ יֶה נִשְׁ אָ ר לוֹ מַ חֲנֶה הַ נִשְׁ אָ ר לִ פְ לֵיטָ ה ּ ּ וְ לֹא יִהְ יֶה נֶאֱבָ ד לְ גַמְ רֵ י חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם . שֶׁ לֹא יֹאמַ ר שֶׁ יֵלֵך ְ ּ ּ וְיִתְ הַ נֶה וְ כו ּ ּ ' רַ חֲמָ נָא לִ צְ לַן , רַ ק יִשְׁ תַ דֵ ל שֶׁ עַל־כָּ ל־פָ נִים ּ ּ ּ יִשָׁ אֵ ר מַ ה שֶׁ יִשָׁ אֵ ר וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ' . הַ יְנו כְּ שֶׁ רוֹ אֶ ה אָ דָ ם ּ שֶׁ הַ יֵצֶר־הָ רָ ע מִ תְ גַּבֵּ ר עָ לָיו כְּ מוֹ שֶׁ מִ תְ גַּבֵּ ר ּ ּ , וְ נִדְ מֶ ה לוֹ שֶׁ אֵ ין בְּ כֹחוֹ לַעֲמֹד כְּ נֶגְדוֹ כָּ רָ אוי ּ ּ , וְ כָ ל מַ ה שֶׁ חוֹ שֵׁ ב ּ עֵצוֹ ת וְ תַ חְ בּ ול ּ וֹ ת אֵ ינוֹ עוֹ לֶה בְּ יָדוֹ כָּ רָ אוי , ּ ּומֵ חֲמַ ת זֶה עֲצָ תוֹ חֲלוקָ ה תָ מִ יד ּ ּ , אֲזַי כָּ ל עֲצָ תוֹ הָ עִ קָ רִ יִית שֶׁ יִסְ מֹך ְ ּ ּ ּ עַל כּ ֹחַ הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ , שֶׁ בְּ אֵ יזֶה דֶ רֶ ך שֶׁ יֵלֵך יִמְ צָ א בּ וֹ ְ ְ ּ ּ ' ה יִתְ בָּ רַ ך . ְ ולְ עֵת עַתָ ה יִתְ נַהֵג כְּ פִ י חֲלֻקַ ת ּ ּ ּ הָ עֵצָ ה , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת ' וַיַחַ ץ אֶ ת הָ עָם וְ כו ּ ּ ' וְ הָ יָה הַ מַ חֲנֶה הַ נִשְׁ אָ ר ּ ּ לִ פְ לֵיטָ ה

Segment 4
HE:
', שֶׁ יִהְ יֶה שֶׁ אֵ יך בְּ לִ בּ וֹ שֶׁ יִקְ בַּ ע הַ יְנו ּ ּ ְ ּ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן אֲנִי חָ זָק שֶׁ לֹא אֶ הְ יֶה נָסוֹ ג אָ חוֹ ר לְ גַמְ רֵ י ּ ּ מֵ ה ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ וְ לֹא אֲיָאֵ שׁ אֶ ת עַצְ מִ י לְ עוֹ לָם , וְ לֹא אֶ הְ יֶה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם מֵ הַ חֲסִ ידִ ים הַ נְפולִ ים שֶׁ הֵם גְּרועִ ים וְ כו ּ ּ ּ ּ ' רַ חֲמָ נָא לִ צְ לַן , כְּ מוֹ שֶׁ שָׁ מַ עְ נו מִ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ ּ , רַ ק אֲנִי עַל מִ שְׁ מַ רְ תִ י אֶ עֱמֹד לַחֲטֹף מַ ה שֶׁ אוכַ ל ּ ּ ּ , לְ מַ עַן יִהְ יֶה הַ מַ חֲנֶה הַ נִשְׁ אָ ר לִ ּ ּ פְ לֵיטָ ה . לְ מָ שָׁ ל , שֶׁ הָ אָ דָ ם חָ פֵ ץ שֶׁ יִלְ מֹד הַ רְ בֵּ ה וְיִתְ פַ לֵל וְ יַרְ בֶּ ה בְּ הִ תְ בּ וֹ דְ דות ּ ּ ּ ּ , וְיִהְ יֶה נָקִ י מֵ עַתָ ה מִ כָּ ל חֵ טְ א וְהִ רְ הור וְ כו ּ ּ ּ ', וְרוֹ אֶ ה שֶׁ קָ שֶׁ ה עָלָיו ּ ּ וְ כו ', יִהְ יֶה חָ זָק בְּ דַ עְ תוֹ שֶׁ עַל־כָּ ל־פָ נִים מַ ה שֶׁ אוכַ ל ּ ּ ּ ּ לַ חֲטֹף בְּ חַ יַי , ּ אֶ תְ יַגֵּעַ בְּ כָ ל כּ ֹחִ י לַחֲטֹף אֵ יזֶה טוֹ ב כָּ ל יוֹ ם מִ ימֵ י חַ יַי ּ , וְ אִ ם חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם לֹא אוכַ ל לְ הִ תְ פַ לֵל ּ ּ ּ כְּ לָל , אֶ רְ אֶ ה לְ דַ בֵּ ר אַ חַ ר כָּ ך אֵ יזֶה דִ בּ ור שֶׁ ל תְ חִ נָה ּ ּ ּ ּ ְ ובַ קָ שָׁ ה וְ כו ּ ּ ּ . ' וְ אִ ם יִמְ נָעֵנִי חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם גַּ ם מִ זֶה מַ ה ּ ּלַעֲשׂ וֹ ת ) כְּ מוֹ שֶׁ שָׁ מַ עְ תִ י מִ פִ יו זַ ּ ּ ּ , (ל" אַ ף־עַל־פִ י־כֵן ּ הַ רְ בֵּ ה אֶ לְ מֹד מְ עַט אוֹ , וְ עַל־כָּ ל־פָ נִים אֶ תְ גַּבֵּר ּ בִּ רְ צוֹ נוֹ ת חֲזָקִ ים לַה ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ וְ אֶ צְ עַק עַל־כָּ ל־פָ נִים ּ רִ בּ וֹ נוֹ שֶׁ ל עוֹ לָם הוֹ שִׁ יעָה , וְ כַ יוֹ צֵ א בָּ ּ זֶה . וְ אִ ם עֲצָ תִ י ּ חֲלוקָ ה אִ ם לִ סַּ ע אוֹ לֵישֵׁ ב בְּ בֵ יתִ י , וְ אֵ ינִי יָכוֹ ל לָתֵ ת עֵצָ ה לְ נַפְ שִׁ י , עַל־כָּ ל־פָ נִים אֲנִי חָ זָק בְּ דַ עְ תִ י ּ ּ , שֶׁ בֵּ ין בְּ בֵ יתִ י בֵּ ין בַּ דֶ רֶ ך אֶ חְ טֹף טוֹ ב מַ ה שֶׁ אוכַ ל ּ ּ ּ ְ . וְ כֵן בִּ שְׁ אָ רֵ י ּדְ בָ רִ ים שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ פָ רְ טָ ם , וְ כָ ל זֶה בְּ חִ ינַת ' וְ הָ יָה הַ מַ חֲנֶה הַ נִשְׁ אָ ר לִ פְ לֵיטָ ה ּ ּ . ' וְזֶה שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ : י" בְּ עַל כָּ רְ חוֹ , כִּ י אֶ לָחֵ ם עִ מוֹ ּ ּ . כִּ י בָּ זֶה אֲנִי חָ זָק שֶׁ בְּ עַל כָּ רְ חוֹ יִהְ יֶה מֻכְ רָ ח לְ הַ נִיחֵ נִי שֶׁ יִהְ יֶה נִשְׁ אָ ר לִ י עַל־כָּ ל־פָ נִים ּ ּ ּ מַ חֲ נֶה הַ נִשְׁ אָ ר לִ פְ לֵיטָ ה ּ , כִּ י אֶ לָחֵ ם עִ מוֹ עַל זֶה בְּ כֹחוֹ ּ ּ שֶׁ ל הַ צַ דִ יק וְ כו ּ ּ ּ ', וכְ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ ּ " י שָׁ ם : הִ תְ קִ ין עַצְ מוֹ לִ שְׁ לשָׁ ה דְ בָ רִ ים ּ : לְ דוֹ רוֹ ן , וְלִ תְ פִ לָה ולְ מִ לְ חָ מָ ה ּ ּ ' . לְ דוֹ רוֹ ן ' — זֶה בְּ חִ ינַת הַ מִ נְחָ ה שֶׁ שָׁ לַח אֵ לָ ּ ּ , יו ּובְ עִ נְיַן מִ לְ חֶ מֶ ת הַ יֵצֶר־הָ רָ ע הוא בְּ חִ ינַת סוֹ ד שָׂ עִ יר הַ מִ שְׁ תַ לֵחַ וְ סוֹ ד ּ ּ ּ ּ ּ מַ יִם הָ אַ חֲרוֹ נִים שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת סוֹ ד הַ מִ נְחָ ה שֶׁ שָׁ לַח ּ ּ ּ יַעֲקֹב לְ עֵשָׂ ו ) כַּ מובָ א בִּ סְ פָ רִ ים ּ ּ , ( שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת דִ בְּ רָ ה ּ ּ ּ ּתוֹ רָ ה כְּ נֶגֶד יֵצֶר הָ רָ ע וְ כו ) ' ּ ּפָ רָ שַׁ ת כִּ י תֵ צֵ א ' (. לִ תְ פִ לָה ּ ' — ּ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ " י אֱלֹקֵ י אֲדוֹ נִי אַ בְ רָ הָ ם וְ כו ', ּ זֶה בְּ חִ ינַת שִׂ יחָ ה וצְ עָקָ ה לַה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ , שֶׁ אֲנִי אֶ צְ עַק תָ מִ יד ּ שֶׁ יַצִ ילֵנִי בִּ זְכות אֲבוֹ תֵ ינו שֶׁ הֵם הַ צַ דִ יקִ ים הָ אֲמִ תִ יִים ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ' . 'ּ וְ כו לְ מִ לְ חָ מָ ה — ' וְ הָ יָה הַ מַ חֲנֶה הַ נִשְׁ אָ ר לִ פְ לֵיטָ ה ּ ּ וְ כַ נַ ) ל"ּ קכט :(

Segment 5
HE:
וְ רֶ וַח תָ שִׂ ימו ּ ּ

Segment 6
HE:
) בראשית ל (ז"י , ב" לִ פְ עָמִ ים נִתְ בַּ לְ בֵּ ל דַ עַת הָ אָ דָ ם בִּ שְׁ עַת יִסּ ורִ ין וָצַ עַר ּ ּ , רַ חֲמָ נָא לִ צְ לַן ּ , וְנִדְ מֶ ה לוֹ כְּ אִ לו כָּ ל הָ עוֹ לָם נָפַ ל עָלָיו ּ ּ , וכְ אִ לו חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם כָּ ל הַ צָ רוֹ ת נִתְ קַ בְּ צו ובָ או עָ לָיו יַחַ ד ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , בְּ לִ י הַ רְ חָ בָ ה כְּ לָל , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה נִתְ עַקֵ ם ּ לִ בּ וֹ מֵ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך וְ אֵ ינוֹ יָכוֹ ל לִ צְ עֹק אֵ לָיו יִתְ בָּ רַ ך ְ ְ ּ בֶּ אֱמֶ ת , וַאֲזַי עַל־ יְדֵ י־זֶה נִתְ רַ בִּ ין עָ לָיו הַ צָ רוֹ ת בֶּ אֱמֶ ת ּ , רַ חֲמָ נָא לִ צְ לַן ּ , כִּ י כָּ ל הַ נִמְ שָׁ ך אַ חַ ר צַ עֲרוֹ ְ ּ , הַ צַ עַר נִמְ שָׁ ך ְ ּ אַ חֲרָ יו , עַל־כֵּן צְ רִ יכִ ין לִ זָהֵר מְ אֹד לִ תֵ ן רֶ וַח בְּ דַ עְ תוֹ ּ ּ ּ , לִ מְ צֹא הַ רְ חָ בוֹ ת גַּם בְּ תוֹ ך הַ צָ רוֹ ת בְּ עַצְ מָ ן ּ ְ , ּולְ הָ בִ יא ּתוֹ דָ ה וְ ה וֹ דָ אָ ה עַל זֶה בְּ כָ ל עֵת . כִּ י בֶּ אֱמֶ ת בְּ כָ ל צָ רָ ה שֶׁ בָּ עוֹ לָם יֵשׁ בְּ תוֹ כָ ה הַ רְ חָ בָ ה ּ , בְּ חִ ינַת " בַּ צָ ר הִ רְ חַ בְ תָ ּ ּ ּלִ י " , ל"ּ כַּ נַ ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת " וְרֶ וַח תָ שִׂ ימו בֵּ ין עֵדֶ ר ובֵ ין ּ ּ ּ עֵדֶ ר , " הַ נֶאֱמָ ר בְּ יַעֲקֹב אָ בִ ינו ּ ּ , שֶׁ דָ רְ שׁ ו רַ בּ ּ ּ וֹ תֵ ינו זַ ּ " ל עַל הַ צָ רוֹ ת וְ הַ גָּלֻיוֹ ת ּ ּ , שֶׁ כִּ וֵן יַעֲקֹב לִ תֵ ן רֶ וַח בֵּ ין הַ צָ רוֹ ת ּ ּ ּ וְ הַ גָּלֻיוֹ ת ּ . וְ עַל־יְדֵ י־זֶה מַ כְ נִיעִ ין קְ לִ פַ ת שׁ וֹ ר וַחֲמוֹ ר ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת קְ לִ פַ ת עֵשָׂ ו וְיִשְׁ מָ עֵאל ּ , שֶׁ הֵם כְּ לַל כָּ ל הַ צָ רוֹ ת וְ הַ גָּלֻיוֹ ת ּ ּ וְ , הֵם רוֹ צִ ים לְ עַקֵ ם אֶ ת הַ לֵב בְּ עֵת ּ ּ צָ רָ ה כְּ אִ לו אָ פֵ ס תִ קְ וָה ּ ּ ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , שֶׁ זֶה עִ קַ ר הַ צָ רָ ה ּ ּ ּ הַ גְּדוֹ לָה בְּ יוֹ תֵ ר מִ כָּ ל הַ צָ רוֹ ת עַצְ מָ ן ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת " בְּ רֶ צַ ח בְּ עַצְ מוֹ תַ י חֵ רְ פונִי צוֹ רְ רָ י בְּ אָ מְ רָ ם אֵ לַי כָּ ל הַ יוֹ ם ּ ּ ּ אַ יֵה אֱלֹקֶ יך , "ָ ּוכְ תִ יב : " כָּ ל הַ יוֹ ם כְּ לִ מָ תִ י נֶגְדִ י וְ כו ּ ּ ּ ּ ". ' אֲבָ ל יַעֲקֹב אָ בִ ינו הִ מְ שִׁ יך תִ קון זֶה ּ ּ ּ ּ ְ , ּ לִ תֵ ן רֶ וַח בֵּ ין עֵדֶ ר לְ עֵדֶ ר , שֶׁ אֲפִ לו בְּ עֵת צָ רָ ה ּ ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , יִסְ תַ כְּ לו עַל ּ ּ הָ רֶ וַח וְ עַל הַ הַ רְ חָ בָ ה שֶׁ הִ רְ חִ יב הַ שֵׁ ם יִ ּ תְ בָּ רַ ך עִ מוֹ עַד ּ ְ ּ הֵ נָה , כַּ נַ וְגַם בְּ הַ צָ רָ ה בְּ עַצְ מָ ה מַ רְ חִ יב לוֹ ּ ּ ּ , ל" וְ עַל־יְדֵ י־זֶה יוכַ ל לִ צְ עֹק לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , וְיִהְ יֶה נִצוֹ ל ּ לְ גַמְ רֵ י מִ כָּ ל הַ צָ רוֹ ת בְּ חַ סְ דוֹ וְ נִפְ לְ אוֹ תָ יו יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ קל ) (:

Segment 7
HE:
ּ וַיַעֲבֵ ר אֶ ת־אֲשֶׁ ר־לוֹ

Segment 8
HE:
ו פירש רש י " עשה עצמו כגשר

Segment 9
HE:
) בראשית ל ג"כ , ב"- (ד"כ כִּ י עִ קַ ר הַ גֶּשֶׁ ר לַעֲבֹר עָ לָיו בְּ זֶה הָ עוֹ לָם הוא אֱמֶ ת ּ ּ , כִּ י אִ יתָ א בְּ דִ בְ רֵ י רַ בֵּ נו זַ ּ ) ל " בְּ סִ ימָ ן מח לִ קוטֵ י תִ נְיָנָא ּ ּ ּ ( שֶׁ הָ אָ דָ ם צָ רִ יך לַעֲבֹר בְּ זֶה הָ עוֹ לָם עַל גֶּשֶׁ ר צַ ר ְ , וְ הָ עִ קָ ר ּ

Segment 10
HE:
ֶׁש ּלֹא יִתְ פָ חֵ ד כְּ לָל . וְ לִ זְכּ וֹ ת לָזֶה לַעֲבֹר עַל הַ גֶּשֶׁ ר הַ צַר ּ שֶׁ ל זֶה הָ עוֹ לָם , ּ הוא עַל־יְדֵ י ... אֱמֶ ת כְּ מוֹ שֶׁ אוֹ מְ רִ ים הָ עוֹ לָם שֶׁ עִ ם אֱמֶ ת יְכוֹ לִ ין לַעֲבֹר כָּ ל הָ עוֹ לָם , כִּ י עִ קַ ר ּ ּ הוא הָ אֱמֶ ת , כִּ י חוֹ תָ מוֹ שֶׁ ל הַ קָ דוֹ שׁ בָּ רוך ּ ְ ּ ּ הוא אֱמֶ ת ובוֹ נֶחְ תְ מו שָׁ מַ יִם וָאָ רֶ ץ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ רֵ אשִׁ י ּ ' ת בָּ רָ א ' אֱלֹקִ י ' ם סוֹ פֵ י תֵ בוֹ ת ּ ' אֱמֶ ת ', שֶׁ עַל זֶה עוֹ מֵ ד כָּ ל הָ עוֹ לָם ּומְ לוֹ אוֹ . וְ כָ ל הַ בִּ לְ בּ ולִ ים וְ הַ מְ נִיעוֹ ת שֶׁ יֵשׁ לְ הָ אָ דָ ם ּ ּ ּ מֵ עֲבוֹ דַ ת ה ', שֶׁ הָ עִ קָ ר הוא מְ נִי ּ ּ עוֹ ת הַ מֹחַ ּ , הָ עִ קָ ר הָ עֵצָ ה ּ לַעֲבֹר עֲלֵיהֶם הוא אֱמֶ ת ּ , שֶׁ הוא מוֹ רֶ ה דֶ רֶ ך לְ הָ אָ דָ ם ְ ּ ּ לַעֲבֹר עַל הַ כּ ֹל בִּ בְ חִ ינַת ) תְ הִ לִ ים מג ּ ּ ( שְׁ לַח אוֹ רְ ך ָ וַאֲמִ תְ ך הֵמָ ה יַנְחונִי וְ כו ּ ּ ּ ּ ָ . ' וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ ) תְ הִ לִ ים פו ּ ּ (: " אֲהַ לֵך בַּ אֲמִ תֶ ך וְ כ ָ ְ ּ ּ ". 'ּו כִּ י הָ אֱמֶ ת הוא הַ גֶּשֶׁ ר דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ . בִּ בְ חִ ינַת מַ ה שֶׁ נֶאֱמַ ר בְּ יַעֲקֹב ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת אֱמֶ ת ּ שֶׁ עָ שָׂ ה עַצְ מוֹ כְּ גֶשֶׁ ר , זֶה רֶ מֶ ז שֶׁ הָ אֱמֶ ת הוא הַ גֶּשֶׁ ר ּ .ל"ּ כַּ נַ כִּ י יַעֲקֹב עָ שָׂ ה עַצְ מוֹ כְּ גֶשֶׁ ר לְ הַ צִ יל אֶ ת כָּ ל אֲשֶׁ ר לוֹ ּ מִ פַ חַ ד הַ לַיְלָה ומִ פַ חְ דוֹ שֶׁ ל עֵשָׂ ו שֶׁ הָ לַך לִ קְ רָ אתוֹ ְ ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ כָּ ל זֶה הוא בְּ חִ ינַת כְּ לָלִ יות הַפְ חָ דִ ים וְ הַ יִסּ ורִ ים וְ הַ מְ נִיעוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ' ּ וְ כו שֶׁ יֵשׁ לָאָ דָ ם מִ כָּ ל הַ שׂ וֹ נְאִ ים וְ הַ מְ עַכְּ בִ ים שֶׁ מִ תְ לַבֵּ שׁ ּ ּ ּ בָּ הֶם הַ יֵצֶר הָ רָ ע ּ , שֶׁ הו ּ א בִּ בְ חִ ינַת עֵשָׂ ו כַּ יָדועַ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן יַעֲקֹב סִ מֵ ן לְ בָ נָיו שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לַעֲבֹר עַל כָּ ל הַ פְ חָ דִ ים ּ ּ הָ אֵ לֶה כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י אֱמֶ ת ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת יַעֲקֹב ּ שֶׁ עָ שָׂ ה עַצְ מוֹ כְּ גֶשֶׁ ר ... שֶׁ בַּ כּ ֹחַ הַ זֶה יְכוֹ לִ ין לַעֲבֹר בְּ זֶה ּ הָ עוֹ לָם כָּ ל יְמֵ י חַ יָיו עַל הַ גֶּשֶׁ ר הַ צַ ר שֶׁ צְ רִ יכִ ין לַעֲבֹר ּ ּ ּ עָ לָיו בְּ לִ י פַ חַ ד כַּ נַ ּ ּ ) ל" קלא (:

Segment 11
HE:
וַיִוָתֵ ר יַעֲקֹב לְ בַ דוֹ ּ ּ ּ

Segment 12
HE:
ודרשו רז ל " שחזר על פכין קטנים ששכח

Segment 13
HE:
) בראשית ל (ה"כ , ב" צָ רִ יך כָּ ל אָ דָ ם לִ זָהֵר מְ אֹד לִ שְׁ מֹר מָ מוֹ נוֹ וַחֲפָ צָ יו ּ ְ כְּ בָ בַ ת־עָיִן . כִּ י אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ הַ תַ אֲוַת מָ מוֹ ן מְ גֻנָה מְ אֹד ּ ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן אַ דְ רַ בָּ א ּ ּ , מֵ חֲמַ ת זֶה גופָ א שֶׁ תַ אֲוַת מָ מוֹ ן ּ ּ מְ גֻנָה כָּ ל־כָּ ך וְיֵשׁ סַ כָּ נָה גְדוֹ לָה וַעֲצומָ ה כְּ שֶׁ יוֹ צֵ א לַשׁ וק ּ ּ ּ ּ ְ ּ בִּ שְׁ בִ יל פַ רְ נָסָ תוֹ ּ , שֶׁ לֹא יִפֹל לְ ּ ּ תַ אֲוַת מָ מוֹ ן , ְ אַ ך אַ ף־עַל־פִ י־כֵן הוא מֻכְ רָ ח בְּ מַ ר־נַפְ שׁ וֹ לָצֵ את לַשׁ וק ּ ּ ּ ּ בִּ שְׁ בִ יל פַ רְ נָסָ ה ּ , עַל־כֵּן זֶה הַ מָ מוֹ ן שֶׁ כְּ בָ ר הִ רְ וִיחַ ּ בְּ הַ שְׁ גָּחָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך , ְ בְּ וַדַ אי צָ רִ יך לְ שָׁ מְ רוֹ מְ אֹד מִ כָּ ל ְ ּ הֶפְ סֵ ד וְ הֶזֵק וַאֲבֵ דָ ה חַ ס וְ שָׁ ּ לוֹ ם , מֵ אַ חַ ר שֶׁ סִּ כֵּן נַפְ שׁ וֹ בְּ גַשְׁ מִ יות וְרוחָ נִיות בִּ שְׁ בִ יל זֶה ּ ּ ּ ּ ּ . ומִ י שֶׁ פוֹ גֵם בִּ שְׁ מִ ירַ ת ּ ּ הַ מָ מוֹ ן כָּ רָ אוי ּ ּ , הוא פְ גָם גָּדוֹ ל מְ אֹד ּ ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים . וְ עַל־כֵּן חָ זַר יַעֲקֹב אָ בִ ינו עַל פַ כִ ין קְ טַ נִים ּ ּ ּ , ּוכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ ר ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" ּ צַ דִ יקִ ים חָ בִ יב עֲלֵיהֶם מָ מוֹ נָם ', ּ וְ כו וְ כָ ל זֶה מֵ חֲמַ ת הַ נַ ) ל "ּ קלב (:

Segment 14
HE:
וַיֵאָ בֵ ק אִ ישׁ עִ מוֹ ּ ּ

Segment 15
HE:
) בראשית ל (ה"כ , ב" וְ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל שֶׁ הוא שָׂ רוֹ שֶׁ ל עֵשָׂ ו ּ , כִּ י זֶה יָדועַ ּ שֶׁ כָּ ל מִ לְ חַ מְ תָ ם הָ יָה בְּ עִ נְיַן ּ הַ גָּלֻיוֹ ת שֶׁ הָ אִ ישׁ הַ נַ ּ ּ ל " רָ צָ ה לְ הִ תְ גַּבֵּ ר לְ הַ אֲרִ יך הַ גָּלֻיוֹ ת ורְ צוֹ נוֹ הָ יָה לְ הַ גְבִּ יר ּ ּ ְ כָּ ל כָּ ך עַ ד שֶׁ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם לֹא יוכְ לו לָצֵ את מִ שָׁ ם ּ ּ ּ ְ , כִּ י מֵ חֲמַ ת שֶׁ רוֹ אִ ין שֶׁ קֵ ץ הַ גְּ אֻ לָה סָ תום וְ נֶעְ לָם מְ אֹד ּ ּ ּ מְ אֹד עַ ל־כֵּ ן הֵ ם אוֹ מְ רִ ים שֶׁ יִתְ גַּבְּ רו חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם עַד ּ ּ שֶׁ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם אָ פֵ ס תִ קְ וָה ּ , וְ עִ קַ ר הִ תְ גַּבְּ רותָ ם הוא ּ ּ ּ גָּלות הַ נֶפֶ שׁ מַ ה שֶׁ מִ תְ גַּבְּ רִ ים בְּ כָ ל פַ עַם עַ ל כָּ ל נֶפֶ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ וָנֶפֶ שׁ שֶׁ ל יִשְׂ רָ אֵ ל כְּ מוֹ שֶׁ מִ תְ גַּבְּ רִ ים ּ , שֶׁ מִ זֶה עִ קַ ר ּ ּ ּ אֲרִ יכַ ת הַ גָּלות הַ כְּ לָלִ י כַּ יָדועַ ּ ּ ּ . וכְ בָ ר מְ בֹאָ ר שֶׁ עִ קַ ר ּ ּ הִ תְ גַּבְּ רות הַ קְ לִ פוֹ ת הוא עַ ל־יְדֵ י הָ עַ צְ בות ּ ּ ּ ּ ּ , וְ לֹא הָ יָה אֶ פְ שָׁ ר לְ הִ תְ גַּבֵּ ר עֲלֵיהֶ ם מֵ חֲמַ ת הָ עִ נְיָן שֶׁ כָּ תַ בְ נו לְ עֵיל ּ שֶׁ הָ א בְּ הָ א תַ לְ יָא כָּ ל מַ ה שֶׁ מִ תְ גַּבְּ רִ ין בְּ ּ ּ ּ עַ צְ בות ּ מִ תְ גַּבְּ רִ ין הַ תַ אֲווֹ ת מִ שְׁ גָּל ומָ מוֹ ן וְ כַ עַ ס וְ כו ּ ּ ּ ', וְ כֵן לְ הֵ פֶ ך כָּ ל מַ ה שֶׁ הַ תַ אֲווֹ ת מִ תְ גַּבְּ רִ ין הָ עַצְ בות מִ תְ גַּבֵּ ר ּ ּ ּ ְ . וכְ פִ י הִ תְ גַּבְּ רותָ ם אִ י אֶ פְ שָׁ ר לַעֲלוֹ ת וְ לַעֲסֹק בִּ תְ פִ לָה ּ ּ ּ וְ תִ קונֶיהָ כָּ רָ אוי לַעֲלוֹ ת לְ מָ ּ ּ ּ קוֹ ם שֶׁ צְ רִ יכִ ין לַעֲלוֹ ת ּ שֶׁ שָׁ ם מְ קוֹ ר הַ שִׂ מְ חָ ה וְ כו ּ ּ ּ . ' עַ ל־כֵּ ן כִּ מְ עַט אָ בַ דְ נו ּ בְּ עָ נְיֵנו לולֵי ה ּ ּ ' עֶזְרָ תָ ה לָנו שֶׁ שׁ וֹ לֵחַ לָנו בְּ כָ ל דוֹ ר ּ ּ ּ ּ ּ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת שֶׁ הֵ ם עוֹ סְ קִ ים בְּ תִ קונֵנו וְ לוֹ חֲמִ ים ּ ּ ּ ּ עֲבורֵ נו ּ ּ . וְ זֶה בְּ חִ ינַת מִ לְ חֶ מֶ ת יַעֲקֹב , שֶׁ מִ מֶ נו עִ קַ ר הַ תְ חָ לַת ּ ּ ּ ּ ּ קְ דֻ שַׁ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ) קלג (:

Segment 16
HE:
לָמָ ה זֶה תִ שְׁ אַ ל לִ שְׁ מִ י ּ ּ ּ

Segment 17
HE:
) בראשית ל ('ל , ב" וְ זֶה ) בְּ רֵ אשִׁ ית לב (: ל , לָמָ ה זֶה תִ שְׁ אַ ל לִ שְׁ מִ י ּ ּ ּ , כִּ י שְׁ מוֹ תֵ ינו מִ שְׁ תַ נִים לְ פִ י הַ שְׁ לִ יחות שֶׁ מִ שְׁ תַ לְ חִ ין לְ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ זֶה הָ עוֹ לָם , שֶׁ הַ כּ ֹל בִּ שְׁ בִ יל הַ בְּ חִ ירָ ה שֶׁ צָ רִ יך יַעֲקֹב ְ ּ בְּ חִ ינַת אֱמֶ ת לַעֲמֹד עִ ם הָ אֱמֶ ת שֶׁ לוֹ כְּ נֶגֶד כָּ ל ּ הַ נִסְ יוֹ נוֹ ת וְ הַ מְ בוכוֹ ת שֶׁ יְכוֹ לִ ין לָבוֹ א עַ ל־יְדֵ י הַ מַ לְ אָ ך ְ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ מִ שָׁ ם שׁ ֹרֶ שׁ הַ יֵצֶ ר הָ רָ ע ּ ּ ּ , כִּ י הָ יָה שָׂ רוֹ שֶׁ ל עֵשָׂ ו וְ כו ', ּ וְ עַ ל־כֵּ ן אִ י אֶ פְ שָׁ ר לֵידַ ע שְׁ מוֹ בְּ בֵ רור ּ . אַ ך אֵ יך שֶׁ הוא ּ ְ ְ נִקְ רָ א וְ נִשְׁ תַ לֵחַ צְ רִ יכִ ין לִ פְ נוֹ ת ולְ הִ תְ קָ רֵ ב לַה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ עַ ל־יְדֵ י הָ אֱמֶ ת וְ לַעֲמֹד נֶגֶד כָּ ל הַ טָ עותִ ים וְ כו ּ ּ ּ ' הַ בָּ אִ ים עַ ל־יְדֵ י הַ מַ לְ אָ ך בִּ בְ חִ ְ ּ ינַת ) הוֹ שֵׁ עַ יב (: ה , ּ וַיָשַׂ ר אֶ ל מַ לְ אָ ך וַיוכַ ל לוֹ ּ ּ ְ , כִּ י שָׂ רִ יתָ עִ ם אֱלֹקִ ים וְ עִ ם אֲ נָשִׁ ים וַתוכָ ל ּ ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית לב , כה (. וְ זֶה בְּ חִ ינַת ) שְׁ מוֹ ת כג , כא (: הִ שָׁ מֶ ר מִ פָ נָיו אַ ל תַ מֵ ר בּ וֹ ּ ּ ּ ּ , וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ל " ) סַ נְהֶ דְ רִ ין לח : :( לְ שׁ וֹ ן תְ מורָ ה ּ ּ , כִּ י שָׁ ם צְ רִ יכִ ין לִ שְׁ מֹר עַצְ מוֹ מְ אֹד מְ אֹד שֶׁ לֹא לְ הָ מִ יר ולְ הַ חֲלִ יף חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ ּ הַ שֶׁ קֶ ר בֶּ אֱמֶ ת , כִּ י הַ טָ עותִ ים רַ בִּ ים לְ אֵ ין מִ סְ פָ ר ּ ּ ּ , כִּ י מִ שָׁ ם אֲחִ יזַת עֵץ הַ דַ עַ ת טוֹ ב וָרָ ע בְּ חִ ינַת לַהַ ט הַ חֶ רֶ ב ּ ּ ּ הַ מִ תְ הַ ּפֶ כֶ ת , הַ מִ תְ הַ פֶ כֶ ת לְ כַ מָ ה גְּוָנִין וְ שִׁ נויִים ּ ּ ּ ּ ּ . אֲבָ ל עַ ל־יְדֵ י עֶצֶ ם הָ אֱמֶ ת שֶׁ ל הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת בְּ חִ ינַת יַעֲקֹב ּ ּ בְּ חִ ינַת אֶ בֶ ן טוֹ ב , יְכוֹ לִ ין לַעֲמֹד כְּ נֶגֶד כֻּלָם וְ לִ רְ אוֹ ת ּ הַ פְ תָ חִ ים בְּ כָ ל מָ קוֹ ם שֶׁ הוא ולְ הִ תְ קָ רֵ ב לַה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ ְ רַ ך ) קלד :(

Segment 18
HE:
וַיְבָ רֶ ך אֹתוֹ שָׁ ם ְ

Segment 19
HE:
) בראשית ל ('ל , ב" עִ קַ ר הַ שִׂ מְ חָ ה שֶׁ הִ יא הַ חִ יות שֶׁ ל יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ ּ , ּ הוא עַ ל־יְדֵ י נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת שֶׁ בְּ לֵב אִ ישׁ הַ יִשְׂ רָ אֵ לִ י ּ ּ , ּ שֶׁ נַפְ שׁ וֹ יוֹ דַ עַת מְ אֹד קְ דֻ שַׁ ת אֱמונַת יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ זֶה כָּ ל שִׂ מְ חָ תֵ נו ּ ּ ּ ּ

Segment 20
HE:
בְּ חִ ינַת אָ נֹכִ י אֶ שְׂ מַ ח בַּ ה . ' וְ כָ ל אָ דָ ם כְּ פִ י מַ ה שֶׁ הוא ּ ּ אִ ם יִזְכּ ֹר אֶ ת עַצְ מוֹ שֶׁ אַ ף עַ ל פִ י כֵ ן הוא מִ זֶרַ ע ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל , וְ הִ בְ דִ ילָנו מִ ן הַ תוֹ עִ ים בְּ כַ מָ ה בְּ חִ ינוֹ ת ּ ּ ּ ּ , יָכוֹ ל לְ שַׂ מֵ חַ אֶ ת עַ צְ מוֹ בְּ כָ ל מָ קוֹ ם שֶׁ הוא עַ ל־יְדֵ י זֶ ּ ּ . ה וְ עַ ל־כֵּ ן עִ קַ ר הַ שִׂ מְ חָ ה הוא בְּ חִ ינַת קְ דֻ שַׁ ת יַעֲקֹב ּ ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂ מַ ח יִשְׂ רָ אֵ ל , כִּ י יַעֲקֹב הוא ּ בְּ חִ ינַת אֱמֶ ת כַּ יָדועַ ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת ּ ּ שֶׁ מֻשְׁ רָ שׁ בְּ כָ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ , שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה עִ קַ ר ּ ּ הַ שִׂ מְ חָ ה . אֲבָ ל הַ בַּ עַ ל דָ בָ ר מִ תְ גָּרֶ ה עַ ל זֶה בְּ יוֹ תֵ ר ּ . ובִ תְ חִ לָה מֵ סִ ית אֶ ת הָ אָ דָ ם ומַ חֲטִ יאוֹ ומַ טְ רִ ידוֹ ּ ּ ּ ּ בְּ טִ רְ דַ ת הַ פַ רְ נָסָ ה וְ כַ יוֹ צֵ א ומוֹ נְעוֹ מֵ עֲבוֹ דַ ת ה ּ ּ ּ ּ ', וְ אַ חַ ר כָּ ך הוא מוֹ סִ יף לְ הִ תְ גָּרוֹ ת בּ וֹ בְּ עַ צְ בות ומָ רָ ה ּ ּ ּ ְ שְׁ חוֹ רָ ה מְ אֹד , ובִ פְ רָ ט בְּ עֵת שֶׁ מִ תְ עוֹ רֵ ר אֵ יזֶה הִ תְ עוֹ רְ רות ּ ּ ּ דִ קְ דֻ שָׁ ה לַעֲשׂ וֹ ת אֵ יזֶה דָ בָ ר שֶׁ בִּ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ , שֶׁ אָ ז מִ תְ גָּרֶ ה בּ וֹ בְּ עַ צְ בות יוֹ תֵ ר ּ , שֶׁ זֶה מַ זִיק מְ אֹד לְ הָ אָ דָ ם ּ ּ . וְ זֶה עִ קַ ר ּ מִ לְ חֶ מֶ ת יַעֲקֹב עִ ם שָׂ רוֹ שֶׁ ל עֵשָׂ ו , ֶׁש הוא הַ בַּ עַ ל דָ בָ ר ּ ּ שֶׁ רוֹ צֶ ה לְ הַ אֲרִ יך הַ גָּלות מְ אֹד עַ ל־יְדֵ י הִ תְ גָּרות ּ ּ ְ הָ עַ צְ בות ּ , וְ יַעֲקֹב נִלְ חָ ם עִ מוֹ בְּ כָ ל דוֹ ר ּ ּ . וְ הִ נֵה בְּ יַעֲקֹב ּ בְּ עַ צְ מוֹ שֶׁ הוא הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת בְּ וַדַ אי אֵ ין לְ הַ בַּ עַל ּ ּ ּ ּ דָ בָ ר כְּ נֶגְדוֹ שׁ ום כּ ֹחַ ּ ּ , כִּ י ה ּוא קָ דוֹ שׁ מְ אֹד בִּ פְ רָ ט בִּ קְ דֻ שַׁ ת הַ בְּ רִ ית ּ , וְ אֵ ין לְ הָ עַ צְ בות שֶׁ עִ קָ רוֹ נִמְ שָׁ ך ְ ּ ּ מִ פְ גַם הַ בְּ רִ ית שׁ ום אֲחִ יזָה בּ וֹ ּ ּ , רַ ק עִ קַ ר הַ מִ לְ חָ מָ ה ּ ּ בַּ עֲבור יוֹ צְ אֵ י יֶרֶ ך יַעֲקֹב שֶׁ הֵ ם הַ נְפָ שׁ וֹ ת הַ קְ טַ נוֹ ת ּ ּ ּ ְ ּ בְּ חִ ינַת רַ גְ לִ ין שֶׁ בָּ הֶ ם עִ קַ ּ ר אֲחִ יזַת הָ עַ צְ בות ּ . ְ אַ ך אַ ף עַ ל פִ י כֵ ן ּ , הַ צַ דִ יק בְּ גֹדֶ ל כּ ֹחוֹ מִ תְ גַּבֵּ ר עָ לָיו עַ ל־יְדֵ י ּ ּ שֶׁ מַ מְ שִׁ יך הַ שִׂ מְ חָ ה מִ מְ קוֹ ר הַ שִׂ מְ חָ ה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ ּ ְ כֶּ תֶ ר עֶלְ יוֹ ן , וְ עַ ל־יְדֵ י זֶה יָכוֹ ל לְ שַׂ מֵ חַ גַּם הַ נְפָ שׁ וֹ ת ּ ּ הַ נְפולוֹ ת וְ הַ ּ ּ יוֹ רְ דוֹ ת וְ הַ חֲלושׁ וֹ ת מְ אֹד לְ רַ פְ אוֹ תָ ן ּ ּ ּ ּ מִ צְ לִ יעָ תָ ן , עַ ד שֶׁ תִ גְ דַ ל אוֹ ר הַ שִׂ מְ חָ ה עֲלֵיהֶ ם כָּ ל כָּ ך ְ ּ ּ ּ עַ ד שֶׁ יַהַ פְ כו כָּ ל הַ יָגוֹ ן וַאֲ נָחָ ה לְ שִׂ מְ חָ ה ּ ּ ּ , ּ שֶׁ דַ יְקָ א מִ תוֹ ך עֹמֶ ק חֲלִ ישׁ ותָ ם ופְ חִ יתות מַ דְ רֵ גָתָ ם יִתְ גַּבְּ רו ּ ּ ּ ּ ְ ּ אֶ ת עַ צְ מָ ם בְּ יוֹ תֵ ר , לְ הַ חֲיוֹ ת אֶ ת עַ צְ מָ ם ולְ שַׂ מֵ חַ אֶ ת ּ ּ נַפְ שָׁ ם בְּ תַ כְ לִ ית שְׁ לֵמות הַ שִׂ מְ חָ ה בִּ מְ עַט נְקֻ דָ תָ ם ּ ּ ּ הַ טוֹ בָ ה ובִ קְ דֻ שַׁ ת יַהֲדותָ ם ּ ּ ּ ּ . וְ עַ ל־יְדֵ י זֶה מַ כְ נִיעִ ין אֶ ת הֵ יכְ לֵי הַ תְ מורוֹ ת כָּ ל כָּ ך ְ ּ ּ , עַ ד שֶׁ הֵ ם בְּ עַ צְ מָ ם מֻכְ רָ חִ ים ְל הַ חֲזִיר ולְ הוֹ צִ יא ולְ הָ שִׁ יב אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה כָּ ל הַ נִיצוֹ צוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ הַ קְ דוֹ שִׁ ים שֶׁ הָ יו בֵּ ינֵיהֶ ם ּ ּ . שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה נִתְ גַּדֵ ל קְ דֻ שַׁ ת ּ ּ ּ הַ שִׂ מְ חָ ה בְּ יוֹ תֵ ר , עַ ד שֶׁ עוֹ לִ ין מִ דַ רְ גָּא לְ דַ רְ גָּא עַד ּ שֶׁ בָּ אִ ין בֶּ אֱמֶ ת לְ תַ כְ לִ ית מְ קוֹ ר הַ שִׂ מְ חָ ּ ה בְּ חִ ינַת וְ שִׂ מְ חַ ת עוֹ לָם עַ ל רֹאשָׁ ם . וְ זֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ יַעֲקֹב ּ ּ הִ כְ רִ יחַ לְ שָׂ רוֹ שֶׁ ל עֵשָׂ ו עַ צְ מוֹ לְ הוֹ דוֹ ת לוֹ עַ ל הַ בְּ רָ כוֹ ת ) קלה (: ּ וַיֹאמֶ ר עֵשָׂ ו ־ יֶשׁ לִ י רָ ב

Segment 21
HE:
) בראשית ל ('ט , ג" ... עִ קַ ר קִ יום הָ עוֹ לָם עַל־יְדֵ י הַ צַ דִ יק כְּ מוֹ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ כָּ תוב ּ : עָ לְ מָ א עַל מַ ה קָ אֵ י ּ ? עַל עַמוד חַ ד וְצַ דִ יק שְׁ מֵ ה ּ ּ ּ ּ ] העולם , על מה הוא עומד ? על עמוד אחד , ושמו צדיק . [ אֲבָ ל לְ עֻמַ ת זֶה יֵשׁ בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר מִ תְ נַגְּדִ ים וְחוֹ לְ קִ ים עַל ּ ּ הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת שֶׁ יְנִיקָ תָ ם מִ בְּ חִ ינַת הָ רַ ב דִ קְ לִ פָ ּ ּ ּ ּ ּ ה שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת עֵשָׂ ו , בְּ חִ ינַת הָ מָ ן־עֲמָ לֵק , בְּ חִ ינַת יֶשׁ לִ י רָ ב , שֶׁ כָּ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד שֶׁ אֵ ינוֹ חָ פֵ ץ בְּ הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ אוֹ מֵ ר ּ יֶשׁ לִ י רַ ב שֶׁ בּ וֹ חֵ ר לוֹ רַ ב מִ י שֶׁ טוֹ ב בְּ עֵינָיו שֶׁ אֵ ינוֹ יָכוֹ ל ּ לְ הוֹ צִ יאוֹ מִ מְ קוֹ מוֹ וְ לַהֲקִ ימוֹ מִ ּ ּנְפִ ילָתוֹ , ּ אַ דְ רַ בָּ א , ּ הוא מְ רַ חֲקוֹ מֵ הַ צַ דִ יק שֶׁ הוא נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ , כִּ י הוא יוֹ נֵק ּ מִ בְּ חִ ינַת הָ רַ ב דִ קְ לִ פָ ה ּ ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת אַ לופֵ י עֵשָׂ ו ּ ּ רַ בְ רְ בֵ י עֵשָׂ ו . וְ אֵ לו הַ חוֹ לְ קִ ים מַ מְ שִׁ יכִ ים הָ רוחַ חַ יִים שֶׁ לָהֶם מֵ הֶם ּ ּ ּ ּ ּ , דְ הַ יְנו ּ ּ מֵ הָ רַ ב דְ סִ טְ רָ א אָ חֳרָ א הַ נַ ּ ּ " ל וְ הוא גָּדוֹ ל בִּ שְׁ עָתוֹ ּ ּומַ צְ לִ יחַ מְ אֹד , כִּ י נִדְ מֶ ה שֶׁ יֵשׁ לָהֶם כָּ ל הַ גְּדֻ לָה ּ ּ , אֲבָ ל ּ הוא רַ ק לְ פִ י שָׁ עָ ה , כִּ י לַסּ וֹ ף כָּ לֶה וְ נֶאֱבָ ד , כִּ י אַ נְשֵׁ י הַ שֵׁ ם כְּ לֹא הָ יו וְ כָ ל הַחִ יות שֶׁ מַ מְ שִׁ יכִ ין ּ ּ ּ ּ ּ לְ הַ שְׁ לִ ים הַ חֶ סְ רוֹ נוֹ ת שֶׁ לָהֶם אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ נִדְ מֶ ה שֶׁ נִשְׁ לַם ּ ּ ּ ּ הַ חִ סָּ רוֹ ן שֶׁ לָהֶם בְּ רִ בּ וי גָּדוֹ ל יוֹ תֵ ר מִ דַ אי ּ ּ ּ , אֲבָ ל הוא רַ ק ּ לְ שָׁ עָה קַ לָה ּ , כִּ י תֵ כֶ ף ומִ יָד חָ סֵ ר לָהֶם יוֹ תֵ ר וְ יוֹ תֵ ר ּ ּ ּ , כִּ י דַ עַת חָ סַ רְ תָ מַ ה קָ נִיתָ ּ ּ ּ . ּ כַּ נִ רְ אֶ ה בְּ חושׁ שֶׁ כָּ ל מִ י שֶׁ אֵ ינוֹ ּ כָּ שֵׁ ר וְיָשָׁ ר בֶּ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ הוא רוֹ דֵ ף כָּ ל יָמָ יו אַ חַ ר ּ ּ פַ רְ נָסָ ה וַעֲשִׁ ירות וְ כָ ל יָמָ יו מָ לֵא חֶ סְ רוֹ נוֹ ת וְ כָ ל מַ ה ּ ּ ּ ּ שֶׁ יֶשׁ לוֹ יוֹ תֵ ר חָ סֵ ר לוֹ יוֹ תֵ ר . וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו ּ ּ ּ : ל"זַ יֶשׁ לוֹ מָ נֶה מְ בַ קֵ שׁ מָ אתַ יִם וְ כו ּ ּ .' וְ עַל־פִ י רֹב חָ סֵ ר לוֹ בִּ פְ שִׁ יטות ּ ּ , כִּ י נִדְ מֶ ה לוֹ שֶׁ מַ רְ וִיחַ ּ ומַ רְ וִיחַ ולְ בַ סּ וֹ ף כְּ שֶׁ בָּ א אֶ ל הַ חֶ שְׁ בּ וֹ ן אֵ ין בְּ יָדוֹ מְ אומָ ה ּ ּ ּ וְ נִשְׁ אָ ר בַּ עַל־חוֹ ב גָּדוֹ ל , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " לֹא יַחֲרֹך רְ מִ יָה ּ ְ צֵיד ". וֹ וְ הוא בִּ בְ חִ ינַת וְ הַ מִ שְׂ תַ כֵּר מִ שְׂ תַ כֵּר אֶ ל צְ רוֹ ר ּ ּ ּ ּ ּ נָקוב , ובִ פְ רָ ט עַתָ ה שֶׁ שָׁ כִ יחַ זֹאת הַ מַ עֲשֶׂ ה הַ רְ בֵּ ה בֵּ ין ּ ּ ּ ּ הָ עֲשִׁ ירִ ים שֶׁ עַל־פִ י רֹב נִשְׁ אָ רִ ים בַּ עֲלֵי־חוֹ בוֹ ת וַאֲפִ לו ּ ּ ּ מִ י שֶׁ אֵ ינוֹ בַּ עַל־חוֹ ב חָ סֵ ר לוֹ הַ רְ בֵּ ה לְ פִ י רִ בּ וי ּ הוֹ צָ אוֹ תָ יו שֶׁ מַ נְהִ יג בֵּ יתוֹ בְּ כָ ל פַ עַם בִּ גְדוֹ לוֹ ת יוֹ תֵ ר עַד ּ ּ שֶׁ אֵ ין מַ סְ פִ יק לוֹ כָּ ל מַ ה שֶׁ מַ רְ וִיחַ וְרֹאשׁ וֹ כָּ בֵ ד עָ לָיו ּ ּ ּ בְּ כָ ל פַ עַם מֵ רִ בּ וי הַ חֶ סְ רוֹ נוֹ ת שֶׁ לוֹ שֶׁ נִדְ מֶ ה לוֹ שֶׁ חָ סֵ ר לוֹ ּ ּ ּ ּ מֵ הַ הֶ כְ רֵ חִ יות שֶׁ לוֹ כְּ פִ ּ ּ ּ י מַ ה שֶׁ מַ נְהִ יג עַצְ מוֹ וְ אֶ ת בֵּ יתוֹ ּ ּ , וְ כָ ל זֶה נִרְ אֶ ה בְּ חושׁ לְ מִ י שֶׁ בָּ קִ י קְ צָ ת בְּ הַ נְהָ גַת הָ עוֹ לָם ּ שֶׁ אֵ ינָם מִ סְ תַ כְּ לִ ים עַל הַ תַ כְ לִ ית בֶּ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ וְ אֵ ינָם ּ ּ ּ מִ תְ קָ רְ בִ ים לְ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת ּ , וְ כָ ל זֶה מֵ חֲמַ ת שֶׁ הַ מְ שָׁ כַ ת הַ חִ יו ּ ּ ת שֶׁ לָהֶם שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת שְׁ לֵמות הַחֶ סְ רוֹ נוֹ ת ּ ּ ּ נִמְ שָׁ ך לָהֶם מֵ הָ רַ ב דִ קְ לִ פָ ה שֶׁ הוא בְּ עַצְ מוֹ כֻּלוֹ חִ סָּ רוֹ ן ּ ּ ּ ּ ְ , כִּ י לִ בּ וֹ חָ סֵ ר מִ כּ ֹל , כִּ י יְנִיקָ תָ ם מִ בְּ חִ ינַת מְ אֹרֹת חָ סֵ ר , בְּ חִ ינַת מְ אֵ רַ ת ה ' בְּ בֵ ית רָ שָׁ ע , בְּ חִ ינַת וְ הַ כְּ לָבִ י ם עַזֵי ּ נֶפֶ שׁ לֹא יָדְ עו שָׂ בְ עָ ה שֶׁ הֵם אֵ ינָם שְׂ בֵ עִ ים לְ עוֹ לָם ּ מֵ הָ עֲשִׁ ירות שֶׁ לָהֶם ולְ עוֹ לָם חָ סֵ ר לָהֶם הַ רְ בֵּ ה וְ כָ ל זֶה ּ ּ ּ



# Vayishlach
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/1/8/

Vayishlach
וישלח
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/1/8

Segment 1
HE:
ּ וַיַחַ ץ אֶ ת הָ עָם אֲשֶׁ ר־אִ תוֹ ּ

Segment 2
HE:
וְ אֶ ת־הַ צֹאן ּ וְ כו ' ּ לִ שְׁ נֵי מַ חֲנוֹ ת וכו .. .' וְ הָ יָה הַ מַ חֲנֶה הַ נִּשְׁ אָ ר לִ פְ לֵיטָ ה ּ

Segment 3
HE:
) בראשית ל 'ח , ב"- ('ט שֶׁ כְּ שֶׁ רוֹ אִ ין שֶׁ קָ שֶׁ ה לְ הַ שִׂ יג הָ עֵצָ ה הַ שְׁ לֵמָ ה ּ ּ ּ , צְ רִ יכִ י ן לְ הִ תְ נַהֵג לְ פִ י חֲלֻקַ ת הָ עֵצָ ה עַל־כָּ ל־פָ נִים ּ ּ , בְּ אֹפֶן שֶׁ עַל־כָּ ל־פָ נִים יִהְ יֶה נִשְׁ אָ ר לוֹ מַ חֲנֶה הַ נִשְׁ אָ ר לִ פְ לֵיטָ ה ּ ּ וְ לֹא יִהְ יֶה נֶאֱבָ ד לְ גַמְ רֵ י חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם . שֶׁ לֹא יֹאמַ ר שֶׁ יֵלֵך ְ ּ ּ וְיִתְ הַ נֶה וְ כו ּ ּ ' רַ חֲמָ נָא לִ צְ לַן , רַ ק יִשְׁ תַ דֵ ל שֶׁ עַל־כָּ ל־פָ נִים ּ ּ ּ יִשָׁ אֵ ר מַ ה שֶׁ יִשָׁ אֵ ר וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ' . הַ יְנו כְּ שֶׁ רוֹ אֶ ה אָ דָ ם ּ שֶׁ הַ יֵצֶר־הָ רָ ע מִ תְ גַּבֵּ ר עָ לָיו כְּ מוֹ שֶׁ מִ תְ גַּבֵּ ר ּ ּ , וְ נִדְ מֶ ה לוֹ שֶׁ אֵ ין בְּ כֹחוֹ לַעֲמֹד כְּ נֶגְדוֹ כָּ רָ אוי ּ ּ , וְ כָ ל מַ ה שֶׁ חוֹ שֵׁ ב ּ עֵצוֹ ת וְ תַ חְ בּ ול ּ וֹ ת אֵ ינוֹ עוֹ לֶה בְּ יָדוֹ כָּ רָ אוי , ּ ּומֵ חֲמַ ת זֶה עֲצָ תוֹ חֲלוקָ ה תָ מִ יד ּ ּ , אֲזַי כָּ ל עֲצָ תוֹ הָ עִ קָ רִ יִית שֶׁ יִסְ מֹך ְ ּ ּ ּ עַל כּ ֹחַ הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ , שֶׁ בְּ אֵ יזֶה דֶ רֶ ך שֶׁ יֵלֵך יִמְ צָ א בּ וֹ ְ ְ ּ ּ ' ה יִתְ בָּ רַ ך . ְ ולְ עֵת עַתָ ה יִתְ נַהֵג כְּ פִ י חֲלֻקַ ת ּ ּ ּ הָ עֵצָ ה , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת ' וַיַחַ ץ אֶ ת הָ עָם וְ כו ּ ּ ' וְ הָ יָה הַ מַ חֲנֶה הַ נִשְׁ אָ ר ּ ּ לִ פְ לֵיטָ ה

Segment 4
HE:
', שֶׁ יִהְ יֶה שֶׁ אֵ יך בְּ לִ בּ וֹ שֶׁ יִקְ בַּ ע הַ יְנו ּ ּ ְ ּ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן אֲנִי חָ זָק שֶׁ לֹא אֶ הְ יֶה נָסוֹ ג אָ חוֹ ר לְ גַמְ רֵ י ּ ּ מֵ ה ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ וְ לֹא אֲיָאֵ שׁ אֶ ת עַצְ מִ י לְ עוֹ לָם , וְ לֹא אֶ הְ יֶה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם מֵ הַ חֲסִ ידִ ים הַ נְפולִ ים שֶׁ הֵם גְּרועִ ים וְ כו ּ ּ ּ ּ ' רַ חֲמָ נָא לִ צְ לַן , כְּ מוֹ שֶׁ שָׁ מַ עְ נו מִ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ ּ , רַ ק אֲנִי עַל מִ שְׁ מַ רְ תִ י אֶ עֱמֹד לַחֲטֹף מַ ה שֶׁ אוכַ ל ּ ּ ּ , לְ מַ עַן יִהְ יֶה הַ מַ חֲנֶה הַ נִשְׁ אָ ר לִ ּ ּ פְ לֵיטָ ה . לְ מָ שָׁ ל , שֶׁ הָ אָ דָ ם חָ פֵ ץ שֶׁ יִלְ מֹד הַ רְ בֵּ ה וְיִתְ פַ לֵל וְ יַרְ בֶּ ה בְּ הִ תְ בּ וֹ דְ דות ּ ּ ּ ּ , וְיִהְ יֶה נָקִ י מֵ עַתָ ה מִ כָּ ל חֵ טְ א וְהִ רְ הור וְ כו ּ ּ ּ ', וְרוֹ אֶ ה שֶׁ קָ שֶׁ ה עָלָיו ּ ּ וְ כו ', יִהְ יֶה חָ זָק בְּ דַ עְ תוֹ שֶׁ עַל־כָּ ל־פָ נִים מַ ה שֶׁ אוכַ ל ּ ּ ּ ּ לַ חֲטֹף בְּ חַ יַי , ּ אֶ תְ יַגֵּעַ בְּ כָ ל כּ ֹחִ י לַחֲטֹף אֵ יזֶה טוֹ ב כָּ ל יוֹ ם מִ ימֵ י חַ יַי ּ , וְ אִ ם חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם לֹא אוכַ ל לְ הִ תְ פַ לֵל ּ ּ ּ כְּ לָל , אֶ רְ אֶ ה לְ דַ בֵּ ר אַ חַ ר כָּ ך אֵ יזֶה דִ בּ ור שֶׁ ל תְ חִ נָה ּ ּ ּ ּ ְ ובַ קָ שָׁ ה וְ כו ּ ּ ּ . ' וְ אִ ם יִמְ נָעֵנִי חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם גַּ ם מִ זֶה מַ ה ּ ּלַעֲשׂ וֹ ת ) כְּ מוֹ שֶׁ שָׁ מַ עְ תִ י מִ פִ יו זַ ּ ּ ּ , (ל" אַ ף־עַל־פִ י־כֵן ּ הַ רְ בֵּ ה אֶ לְ מֹד מְ עַט אוֹ , וְ עַל־כָּ ל־פָ נִים אֶ תְ גַּבֵּר ּ בִּ רְ צוֹ נוֹ ת חֲזָקִ ים לַה ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ וְ אֶ צְ עַק עַל־כָּ ל־פָ נִים ּ רִ בּ וֹ נוֹ שֶׁ ל עוֹ לָם הוֹ שִׁ יעָה , וְ כַ יוֹ צֵ א בָּ ּ זֶה . וְ אִ ם עֲצָ תִ י ּ חֲלוקָ ה אִ ם לִ סַּ ע אוֹ לֵישֵׁ ב בְּ בֵ יתִ י , וְ אֵ ינִי יָכוֹ ל לָתֵ ת עֵצָ ה לְ נַפְ שִׁ י , עַל־כָּ ל־פָ נִים אֲנִי חָ זָק בְּ דַ עְ תִ י ּ ּ , שֶׁ בֵּ ין בְּ בֵ יתִ י בֵּ ין בַּ דֶ רֶ ך אֶ חְ טֹף טוֹ ב מַ ה שֶׁ אוכַ ל ּ ּ ּ ְ . וְ כֵן בִּ שְׁ אָ רֵ י ּדְ בָ רִ ים שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ פָ רְ טָ ם , וְ כָ ל זֶה בְּ חִ ינַת ' וְ הָ יָה הַ מַ חֲנֶה הַ נִשְׁ אָ ר לִ פְ לֵיטָ ה ּ ּ . ' וְזֶה שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ : י" בְּ עַל כָּ רְ חוֹ , כִּ י אֶ לָחֵ ם עִ מוֹ ּ ּ . כִּ י בָּ זֶה אֲנִי חָ זָק שֶׁ בְּ עַל כָּ רְ חוֹ יִהְ יֶה מֻכְ רָ ח לְ הַ נִיחֵ נִי שֶׁ יִהְ יֶה נִשְׁ אָ ר לִ י עַל־כָּ ל־פָ נִים ּ ּ ּ מַ חֲ נֶה הַ נִשְׁ אָ ר לִ פְ לֵיטָ ה ּ , כִּ י אֶ לָחֵ ם עִ מוֹ עַל זֶה בְּ כֹחוֹ ּ ּ שֶׁ ל הַ צַ דִ יק וְ כו ּ ּ ּ ', וכְ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ ּ " י שָׁ ם : הִ תְ קִ ין עַצְ מוֹ לִ שְׁ לשָׁ ה דְ בָ רִ ים ּ : לְ דוֹ רוֹ ן , וְלִ תְ פִ לָה ולְ מִ לְ חָ מָ ה ּ ּ ' . לְ דוֹ רוֹ ן ' — זֶה בְּ חִ ינַת הַ מִ נְחָ ה שֶׁ שָׁ לַח אֵ לָ ּ ּ , יו ּובְ עִ נְיַן מִ לְ חֶ מֶ ת הַ יֵצֶר־הָ רָ ע הוא בְּ חִ ינַת סוֹ ד שָׂ עִ יר הַ מִ שְׁ תַ לֵחַ וְ סוֹ ד ּ ּ ּ ּ ּ מַ יִם הָ אַ חֲרוֹ נִים שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת סוֹ ד הַ מִ נְחָ ה שֶׁ שָׁ לַח ּ ּ ּ יַעֲקֹב לְ עֵשָׂ ו ) כַּ מובָ א בִּ סְ פָ רִ ים ּ ּ , ( שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת דִ בְּ רָ ה ּ ּ ּ ּתוֹ רָ ה כְּ נֶגֶד יֵצֶר הָ רָ ע וְ כו ) ' ּ ּפָ רָ שַׁ ת כִּ י תֵ צֵ א ' (. לִ תְ פִ לָה ּ ' — ּ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ " י אֱלֹקֵ י אֲדוֹ נִי אַ בְ רָ הָ ם וְ כו ', ּ זֶה בְּ חִ ינַת שִׂ יחָ ה וצְ עָקָ ה לַה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ , שֶׁ אֲנִי אֶ צְ עַק תָ מִ יד ּ שֶׁ יַצִ ילֵנִי בִּ זְכות אֲבוֹ תֵ ינו שֶׁ הֵם הַ צַ דִ יקִ ים הָ אֲמִ תִ יִים ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ' . 'ּ וְ כו לְ מִ לְ חָ מָ ה — ' וְ הָ יָה הַ מַ חֲנֶה הַ נִשְׁ אָ ר לִ פְ לֵיטָ ה ּ ּ וְ כַ נַ ) ל"ּ קכט :(

Segment 5
HE:
וְ רֶ וַח תָ שִׂ ימו ּ ּ

Segment 6
HE:
) בראשית ל (ז"י , ב" לִ פְ עָמִ ים נִתְ בַּ לְ בֵּ ל דַ עַת הָ אָ דָ ם בִּ שְׁ עַת יִסּ ורִ ין וָצַ עַר ּ ּ , רַ חֲמָ נָא לִ צְ לַן ּ , וְנִדְ מֶ ה לוֹ כְּ אִ לו כָּ ל הָ עוֹ לָם נָפַ ל עָלָיו ּ ּ , וכְ אִ לו חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם כָּ ל הַ צָ רוֹ ת נִתְ קַ בְּ צו ובָ או עָ לָיו יַחַ ד ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , בְּ לִ י הַ רְ חָ בָ ה כְּ לָל , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה נִתְ עַקֵ ם ּ לִ בּ וֹ מֵ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך וְ אֵ ינוֹ יָכוֹ ל לִ צְ עֹק אֵ לָיו יִתְ בָּ רַ ך ְ ְ ּ בֶּ אֱמֶ ת , וַאֲזַי עַל־ יְדֵ י־זֶה נִתְ רַ בִּ ין עָ לָיו הַ צָ רוֹ ת בֶּ אֱמֶ ת ּ , רַ חֲמָ נָא לִ צְ לַן ּ , כִּ י כָּ ל הַ נִמְ שָׁ ך אַ חַ ר צַ עֲרוֹ ְ ּ , הַ צַ עַר נִמְ שָׁ ך ְ ּ אַ חֲרָ יו , עַל־כֵּן צְ רִ יכִ ין לִ זָהֵר מְ אֹד לִ תֵ ן רֶ וַח בְּ דַ עְ תוֹ ּ ּ ּ , לִ מְ צֹא הַ רְ חָ בוֹ ת גַּם בְּ תוֹ ך הַ צָ רוֹ ת בְּ עַצְ מָ ן ּ ְ , ּולְ הָ בִ יא ּתוֹ דָ ה וְ ה וֹ דָ אָ ה עַל זֶה בְּ כָ ל עֵת . כִּ י בֶּ אֱמֶ ת בְּ כָ ל צָ רָ ה שֶׁ בָּ עוֹ לָם יֵשׁ בְּ תוֹ כָ ה הַ רְ חָ בָ ה ּ , בְּ חִ ינַת " בַּ צָ ר הִ רְ חַ בְ תָ ּ ּ ּלִ י " , ל"ּ כַּ נַ ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת " וְרֶ וַח תָ שִׂ ימו בֵּ ין עֵדֶ ר ובֵ ין ּ ּ ּ עֵדֶ ר , " הַ נֶאֱמָ ר בְּ יַעֲקֹב אָ בִ ינו ּ ּ , שֶׁ דָ רְ שׁ ו רַ בּ ּ ּ וֹ תֵ ינו זַ ּ " ל עַל הַ צָ רוֹ ת וְ הַ גָּלֻיוֹ ת ּ ּ , שֶׁ כִּ וֵן יַעֲקֹב לִ תֵ ן רֶ וַח בֵּ ין הַ צָ רוֹ ת ּ ּ ּ וְ הַ גָּלֻיוֹ ת ּ . וְ עַל־יְדֵ י־זֶה מַ כְ נִיעִ ין קְ לִ פַ ת שׁ וֹ ר וַחֲמוֹ ר ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת קְ לִ פַ ת עֵשָׂ ו וְיִשְׁ מָ עֵאל ּ , שֶׁ הֵם כְּ לַל כָּ ל הַ צָ רוֹ ת וְ הַ גָּלֻיוֹ ת ּ ּ וְ , הֵם רוֹ צִ ים לְ עַקֵ ם אֶ ת הַ לֵב בְּ עֵת ּ ּ צָ רָ ה כְּ אִ לו אָ פֵ ס תִ קְ וָה ּ ּ ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , שֶׁ זֶה עִ קַ ר הַ צָ רָ ה ּ ּ ּ הַ גְּדוֹ לָה בְּ יוֹ תֵ ר מִ כָּ ל הַ צָ רוֹ ת עַצְ מָ ן ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת " בְּ רֶ צַ ח בְּ עַצְ מוֹ תַ י חֵ רְ פונִי צוֹ רְ רָ י בְּ אָ מְ רָ ם אֵ לַי כָּ ל הַ יוֹ ם ּ ּ ּ אַ יֵה אֱלֹקֶ יך , "ָ ּוכְ תִ יב : " כָּ ל הַ יוֹ ם כְּ לִ מָ תִ י נֶגְדִ י וְ כו ּ ּ ּ ּ ". ' אֲבָ ל יַעֲקֹב אָ בִ ינו הִ מְ שִׁ יך תִ קון זֶה ּ ּ ּ ּ ְ , ּ לִ תֵ ן רֶ וַח בֵּ ין עֵדֶ ר לְ עֵדֶ ר , שֶׁ אֲפִ לו בְּ עֵת צָ רָ ה ּ ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , יִסְ תַ כְּ לו עַל ּ ּ הָ רֶ וַח וְ עַל הַ הַ רְ חָ בָ ה שֶׁ הִ רְ חִ יב הַ שֵׁ ם יִ ּ תְ בָּ רַ ך עִ מוֹ עַד ּ ְ ּ הֵ נָה , כַּ נַ וְגַם בְּ הַ צָ רָ ה בְּ עַצְ מָ ה מַ רְ חִ יב לוֹ ּ ּ ּ , ל" וְ עַל־יְדֵ י־זֶה יוכַ ל לִ צְ עֹק לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , וְיִהְ יֶה נִצוֹ ל ּ לְ גַמְ רֵ י מִ כָּ ל הַ צָ רוֹ ת בְּ חַ סְ דוֹ וְ נִפְ לְ אוֹ תָ יו יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ קל ) (:

Segment 7
HE:
ּ וַיַעֲבֵ ר אֶ ת־אֲשֶׁ ר־לוֹ

Segment 8
HE:
ו פירש רש י " עשה עצמו כגשר

Segment 9
HE:
) בראשית ל ג"כ , ב"- (ד"כ כִּ י עִ קַ ר הַ גֶּשֶׁ ר לַעֲבֹר עָ לָיו בְּ זֶה הָ עוֹ לָם הוא אֱמֶ ת ּ ּ , כִּ י אִ יתָ א בְּ דִ בְ רֵ י רַ בֵּ נו זַ ּ ) ל " בְּ סִ ימָ ן מח לִ קוטֵ י תִ נְיָנָא ּ ּ ּ ( שֶׁ הָ אָ דָ ם צָ רִ יך לַעֲבֹר בְּ זֶה הָ עוֹ לָם עַל גֶּשֶׁ ר צַ ר ְ , וְ הָ עִ קָ ר ּ

Segment 10
HE:
ֶׁש ּלֹא יִתְ פָ חֵ ד כְּ לָל . וְ לִ זְכּ וֹ ת לָזֶה לַעֲבֹר עַל הַ גֶּשֶׁ ר הַ צַר ּ שֶׁ ל זֶה הָ עוֹ לָם , ּ הוא עַל־יְדֵ י ... אֱמֶ ת כְּ מוֹ שֶׁ אוֹ מְ רִ ים הָ עוֹ לָם שֶׁ עִ ם אֱמֶ ת יְכוֹ לִ ין לַעֲבֹר כָּ ל הָ עוֹ לָם , כִּ י עִ קַ ר ּ ּ הוא הָ אֱמֶ ת , כִּ י חוֹ תָ מוֹ שֶׁ ל הַ קָ דוֹ שׁ בָּ רוך ּ ְ ּ ּ הוא אֱמֶ ת ובוֹ נֶחְ תְ מו שָׁ מַ יִם וָאָ רֶ ץ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ רֵ אשִׁ י ּ ' ת בָּ רָ א ' אֱלֹקִ י ' ם סוֹ פֵ י תֵ בוֹ ת ּ ' אֱמֶ ת ', שֶׁ עַל זֶה עוֹ מֵ ד כָּ ל הָ עוֹ לָם ּומְ לוֹ אוֹ . וְ כָ ל הַ בִּ לְ בּ ולִ ים וְ הַ מְ נִיעוֹ ת שֶׁ יֵשׁ לְ הָ אָ דָ ם ּ ּ ּ מֵ עֲבוֹ דַ ת ה ', שֶׁ הָ עִ קָ ר הוא מְ נִי ּ ּ עוֹ ת הַ מֹחַ ּ , הָ עִ קָ ר הָ עֵצָ ה ּ לַעֲבֹר עֲלֵיהֶם הוא אֱמֶ ת ּ , שֶׁ הוא מוֹ רֶ ה דֶ רֶ ך לְ הָ אָ דָ ם ְ ּ ּ לַעֲבֹר עַל הַ כּ ֹל בִּ בְ חִ ינַת ) תְ הִ לִ ים מג ּ ּ ( שְׁ לַח אוֹ רְ ך ָ וַאֲמִ תְ ך הֵמָ ה יַנְחונִי וְ כו ּ ּ ּ ּ ָ . ' וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ ) תְ הִ לִ ים פו ּ ּ (: " אֲהַ לֵך בַּ אֲמִ תֶ ך וְ כ ָ ְ ּ ּ ". 'ּו כִּ י הָ אֱמֶ ת הוא הַ גֶּשֶׁ ר דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ . בִּ בְ חִ ינַת מַ ה שֶׁ נֶאֱמַ ר בְּ יַעֲקֹב ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת אֱמֶ ת ּ שֶׁ עָ שָׂ ה עַצְ מוֹ כְּ גֶשֶׁ ר , זֶה רֶ מֶ ז שֶׁ הָ אֱמֶ ת הוא הַ גֶּשֶׁ ר ּ .ל"ּ כַּ נַ כִּ י יַעֲקֹב עָ שָׂ ה עַצְ מוֹ כְּ גֶשֶׁ ר לְ הַ צִ יל אֶ ת כָּ ל אֲשֶׁ ר לוֹ ּ מִ פַ חַ ד הַ לַיְלָה ומִ פַ חְ דוֹ שֶׁ ל עֵשָׂ ו שֶׁ הָ לַך לִ קְ רָ אתוֹ ְ ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ כָּ ל זֶה הוא בְּ חִ ינַת כְּ לָלִ יות הַפְ חָ דִ ים וְ הַ יִסּ ורִ ים וְ הַ מְ נִיעוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ' ּ וְ כו שֶׁ יֵשׁ לָאָ דָ ם מִ כָּ ל הַ שׂ וֹ נְאִ ים וְ הַ מְ עַכְּ בִ ים שֶׁ מִ תְ לַבֵּ שׁ ּ ּ ּ בָּ הֶם הַ יֵצֶר הָ רָ ע ּ , שֶׁ הו ּ א בִּ בְ חִ ינַת עֵשָׂ ו כַּ יָדועַ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן יַעֲקֹב סִ מֵ ן לְ בָ נָיו שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לַעֲבֹר עַל כָּ ל הַ פְ חָ דִ ים ּ ּ הָ אֵ לֶה כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י אֱמֶ ת ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת יַעֲקֹב ּ שֶׁ עָ שָׂ ה עַצְ מוֹ כְּ גֶשֶׁ ר ... שֶׁ בַּ כּ ֹחַ הַ זֶה יְכוֹ לִ ין לַעֲבֹר בְּ זֶה ּ הָ עוֹ לָם כָּ ל יְמֵ י חַ יָיו עַל הַ גֶּשֶׁ ר הַ צַ ר שֶׁ צְ רִ יכִ ין לַעֲבֹר ּ ּ ּ עָ לָיו בְּ לִ י פַ חַ ד כַּ נַ ּ ּ ) ל" קלא (:

Segment 11
HE:
וַיִוָתֵ ר יַעֲקֹב לְ בַ דוֹ ּ ּ ּ

Segment 12
HE:
ודרשו רז ל " שחזר על פכין קטנים ששכח

Segment 13
HE:
) בראשית ל (ה"כ , ב" צָ רִ יך כָּ ל אָ דָ ם לִ זָהֵר מְ אֹד לִ שְׁ מֹר מָ מוֹ נוֹ וַחֲפָ צָ יו ּ ְ כְּ בָ בַ ת־עָיִן . כִּ י אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ הַ תַ אֲוַת מָ מוֹ ן מְ גֻנָה מְ אֹד ּ ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן אַ דְ רַ בָּ א ּ ּ , מֵ חֲמַ ת זֶה גופָ א שֶׁ תַ אֲוַת מָ מוֹ ן ּ ּ מְ גֻנָה כָּ ל־כָּ ך וְיֵשׁ סַ כָּ נָה גְדוֹ לָה וַעֲצומָ ה כְּ שֶׁ יוֹ צֵ א לַשׁ וק ּ ּ ּ ּ ְ ּ בִּ שְׁ בִ יל פַ רְ נָסָ תוֹ ּ , שֶׁ לֹא יִפֹל לְ ּ ּ תַ אֲוַת מָ מוֹ ן , ְ אַ ך אַ ף־עַל־פִ י־כֵן הוא מֻכְ רָ ח בְּ מַ ר־נַפְ שׁ וֹ לָצֵ את לַשׁ וק ּ ּ ּ ּ בִּ שְׁ בִ יל פַ רְ נָסָ ה ּ , עַל־כֵּן זֶה הַ מָ מוֹ ן שֶׁ כְּ בָ ר הִ רְ וִיחַ ּ בְּ הַ שְׁ גָּחָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך , ְ בְּ וַדַ אי צָ רִ יך לְ שָׁ מְ רוֹ מְ אֹד מִ כָּ ל ְ ּ הֶפְ סֵ ד וְ הֶזֵק וַאֲבֵ דָ ה חַ ס וְ שָׁ ּ לוֹ ם , מֵ אַ חַ ר שֶׁ סִּ כֵּן נַפְ שׁ וֹ בְּ גַשְׁ מִ יות וְרוחָ נִיות בִּ שְׁ בִ יל זֶה ּ ּ ּ ּ ּ . ומִ י שֶׁ פוֹ גֵם בִּ שְׁ מִ ירַ ת ּ ּ הַ מָ מוֹ ן כָּ רָ אוי ּ ּ , הוא פְ גָם גָּדוֹ ל מְ אֹד ּ ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים . וְ עַל־כֵּן חָ זַר יַעֲקֹב אָ בִ ינו עַל פַ כִ ין קְ טַ נִים ּ ּ ּ , ּוכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ ר ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" ּ צַ דִ יקִ ים חָ בִ יב עֲלֵיהֶם מָ מוֹ נָם ', ּ וְ כו וְ כָ ל זֶה מֵ חֲמַ ת הַ נַ ) ל "ּ קלב (:

Segment 14
HE:
וַיֵאָ בֵ ק אִ ישׁ עִ מוֹ ּ ּ

Segment 15
HE:
) בראשית ל (ה"כ , ב" וְ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל שֶׁ הוא שָׂ רוֹ שֶׁ ל עֵשָׂ ו ּ , כִּ י זֶה יָדועַ ּ שֶׁ כָּ ל מִ לְ חַ מְ תָ ם הָ יָה בְּ עִ נְיַן ּ הַ גָּלֻיוֹ ת שֶׁ הָ אִ ישׁ הַ נַ ּ ּ ל " רָ צָ ה לְ הִ תְ גַּבֵּ ר לְ הַ אֲרִ יך הַ גָּלֻיוֹ ת ורְ צוֹ נוֹ הָ יָה לְ הַ גְבִּ יר ּ ּ ְ כָּ ל כָּ ך עַ ד שֶׁ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם לֹא יוכְ לו לָצֵ את מִ שָׁ ם ּ ּ ּ ְ , כִּ י מֵ חֲמַ ת שֶׁ רוֹ אִ ין שֶׁ קֵ ץ הַ גְּ אֻ לָה סָ תום וְ נֶעְ לָם מְ אֹד ּ ּ ּ מְ אֹד עַ ל־כֵּ ן הֵ ם אוֹ מְ רִ ים שֶׁ יִתְ גַּבְּ רו חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם עַד ּ ּ שֶׁ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם אָ פֵ ס תִ קְ וָה ּ , וְ עִ קַ ר הִ תְ גַּבְּ רותָ ם הוא ּ ּ ּ גָּלות הַ נֶפֶ שׁ מַ ה שֶׁ מִ תְ גַּבְּ רִ ים בְּ כָ ל פַ עַם עַ ל כָּ ל נֶפֶ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ וָנֶפֶ שׁ שֶׁ ל יִשְׂ רָ אֵ ל כְּ מוֹ שֶׁ מִ תְ גַּבְּ רִ ים ּ , שֶׁ מִ זֶה עִ קַ ר ּ ּ ּ אֲרִ יכַ ת הַ גָּלות הַ כְּ לָלִ י כַּ יָדועַ ּ ּ ּ . וכְ בָ ר מְ בֹאָ ר שֶׁ עִ קַ ר ּ ּ הִ תְ גַּבְּ רות הַ קְ לִ פוֹ ת הוא עַ ל־יְדֵ י הָ עַ צְ בות ּ ּ ּ ּ ּ , וְ לֹא הָ יָה אֶ פְ שָׁ ר לְ הִ תְ גַּבֵּ ר עֲלֵיהֶ ם מֵ חֲמַ ת הָ עִ נְיָן שֶׁ כָּ תַ בְ נו לְ עֵיל ּ שֶׁ הָ א בְּ הָ א תַ לְ יָא כָּ ל מַ ה שֶׁ מִ תְ גַּבְּ רִ ין בְּ ּ ּ ּ עַ צְ בות ּ מִ תְ גַּבְּ רִ ין הַ תַ אֲווֹ ת מִ שְׁ גָּל ומָ מוֹ ן וְ כַ עַ ס וְ כו ּ ּ ּ ', וְ כֵן לְ הֵ פֶ ך כָּ ל מַ ה שֶׁ הַ תַ אֲווֹ ת מִ תְ גַּבְּ רִ ין הָ עַצְ בות מִ תְ גַּבֵּ ר ּ ּ ּ ְ . וכְ פִ י הִ תְ גַּבְּ רותָ ם אִ י אֶ פְ שָׁ ר לַעֲלוֹ ת וְ לַעֲסֹק בִּ תְ פִ לָה ּ ּ ּ וְ תִ קונֶיהָ כָּ רָ אוי לַעֲלוֹ ת לְ מָ ּ ּ ּ קוֹ ם שֶׁ צְ רִ יכִ ין לַעֲלוֹ ת ּ שֶׁ שָׁ ם מְ קוֹ ר הַ שִׂ מְ חָ ה וְ כו ּ ּ ּ . ' עַ ל־כֵּ ן כִּ מְ עַט אָ בַ דְ נו ּ בְּ עָ נְיֵנו לולֵי ה ּ ּ ' עֶזְרָ תָ ה לָנו שֶׁ שׁ וֹ לֵחַ לָנו בְּ כָ ל דוֹ ר ּ ּ ּ ּ ּ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת שֶׁ הֵ ם עוֹ סְ קִ ים בְּ תִ קונֵנו וְ לוֹ חֲמִ ים ּ ּ ּ ּ עֲבורֵ נו ּ ּ . וְ זֶה בְּ חִ ינַת מִ לְ חֶ מֶ ת יַעֲקֹב , שֶׁ מִ מֶ נו עִ קַ ר הַ תְ חָ לַת ּ ּ ּ ּ ּ קְ דֻ שַׁ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ) קלג (:

Segment 16
HE:
לָמָ ה זֶה תִ שְׁ אַ ל לִ שְׁ מִ י ּ ּ ּ

Segment 17
HE:
) בראשית ל ('ל , ב" וְ זֶה ) בְּ רֵ אשִׁ ית לב (: ל , לָמָ ה זֶה תִ שְׁ אַ ל לִ שְׁ מִ י ּ ּ ּ , כִּ י שְׁ מוֹ תֵ ינו מִ שְׁ תַ נִים לְ פִ י הַ שְׁ לִ יחות שֶׁ מִ שְׁ תַ לְ חִ ין לְ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ זֶה הָ עוֹ לָם , שֶׁ הַ כּ ֹל בִּ שְׁ בִ יל הַ בְּ חִ ירָ ה שֶׁ צָ רִ יך יַעֲקֹב ְ ּ בְּ חִ ינַת אֱמֶ ת לַעֲמֹד עִ ם הָ אֱמֶ ת שֶׁ לוֹ כְּ נֶגֶד כָּ ל ּ הַ נִסְ יוֹ נוֹ ת וְ הַ מְ בוכוֹ ת שֶׁ יְכוֹ לִ ין לָבוֹ א עַ ל־יְדֵ י הַ מַ לְ אָ ך ְ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ מִ שָׁ ם שׁ ֹרֶ שׁ הַ יֵצֶ ר הָ רָ ע ּ ּ ּ , כִּ י הָ יָה שָׂ רוֹ שֶׁ ל עֵשָׂ ו וְ כו ', ּ וְ עַ ל־כֵּ ן אִ י אֶ פְ שָׁ ר לֵידַ ע שְׁ מוֹ בְּ בֵ רור ּ . אַ ך אֵ יך שֶׁ הוא ּ ְ ְ נִקְ רָ א וְ נִשְׁ תַ לֵחַ צְ רִ יכִ ין לִ פְ נוֹ ת ולְ הִ תְ קָ רֵ ב לַה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ עַ ל־יְדֵ י הָ אֱמֶ ת וְ לַעֲמֹד נֶגֶד כָּ ל הַ טָ עותִ ים וְ כו ּ ּ ּ ' הַ בָּ אִ ים עַ ל־יְדֵ י הַ מַ לְ אָ ך בִּ בְ חִ ְ ּ ינַת ) הוֹ שֵׁ עַ יב (: ה , ּ וַיָשַׂ ר אֶ ל מַ לְ אָ ך וַיוכַ ל לוֹ ּ ּ ְ , כִּ י שָׂ רִ יתָ עִ ם אֱלֹקִ ים וְ עִ ם אֲ נָשִׁ ים וַתוכָ ל ּ ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית לב , כה (. וְ זֶה בְּ חִ ינַת ) שְׁ מוֹ ת כג , כא (: הִ שָׁ מֶ ר מִ פָ נָיו אַ ל תַ מֵ ר בּ וֹ ּ ּ ּ ּ , וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ל " ) סַ נְהֶ דְ רִ ין לח : :( לְ שׁ וֹ ן תְ מורָ ה ּ ּ , כִּ י שָׁ ם צְ רִ יכִ ין לִ שְׁ מֹר עַצְ מוֹ מְ אֹד מְ אֹד שֶׁ לֹא לְ הָ מִ יר ולְ הַ חֲלִ יף חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ ּ הַ שֶׁ קֶ ר בֶּ אֱמֶ ת , כִּ י הַ טָ עותִ ים רַ בִּ ים לְ אֵ ין מִ סְ פָ ר ּ ּ ּ , כִּ י מִ שָׁ ם אֲחִ יזַת עֵץ הַ דַ עַ ת טוֹ ב וָרָ ע בְּ חִ ינַת לַהַ ט הַ חֶ רֶ ב ּ ּ ּ הַ מִ תְ הַ ּפֶ כֶ ת , הַ מִ תְ הַ פֶ כֶ ת לְ כַ מָ ה גְּוָנִין וְ שִׁ נויִים ּ ּ ּ ּ ּ . אֲבָ ל עַ ל־יְדֵ י עֶצֶ ם הָ אֱמֶ ת שֶׁ ל הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת בְּ חִ ינַת יַעֲקֹב ּ ּ בְּ חִ ינַת אֶ בֶ ן טוֹ ב , יְכוֹ לִ ין לַעֲמֹד כְּ נֶגֶד כֻּלָם וְ לִ רְ אוֹ ת ּ הַ פְ תָ חִ ים בְּ כָ ל מָ קוֹ ם שֶׁ הוא ולְ הִ תְ קָ רֵ ב לַה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ ְ רַ ך ) קלד :(

Segment 18
HE:
וַיְבָ רֶ ך אֹתוֹ שָׁ ם ְ

Segment 19
HE:
) בראשית ל ('ל , ב" עִ קַ ר הַ שִׂ מְ חָ ה שֶׁ הִ יא הַ חִ יות שֶׁ ל יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ ּ , ּ הוא עַ ל־יְדֵ י נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת שֶׁ בְּ לֵב אִ ישׁ הַ יִשְׂ רָ אֵ לִ י ּ ּ , ּ שֶׁ נַפְ שׁ וֹ יוֹ דַ עַת מְ אֹד קְ דֻ שַׁ ת אֱמונַת יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ זֶה כָּ ל שִׂ מְ חָ תֵ נו ּ ּ ּ ּ

Segment 20
HE:
בְּ חִ ינַת אָ נֹכִ י אֶ שְׂ מַ ח בַּ ה . ' וְ כָ ל אָ דָ ם כְּ פִ י מַ ה שֶׁ הוא ּ ּ אִ ם יִזְכּ ֹר אֶ ת עַצְ מוֹ שֶׁ אַ ף עַ ל פִ י כֵ ן הוא מִ זֶרַ ע ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל , וְ הִ בְ דִ ילָנו מִ ן הַ תוֹ עִ ים בְּ כַ מָ ה בְּ חִ ינוֹ ת ּ ּ ּ ּ , יָכוֹ ל לְ שַׂ מֵ חַ אֶ ת עַ צְ מוֹ בְּ כָ ל מָ קוֹ ם שֶׁ הוא עַ ל־יְדֵ י זֶ ּ ּ . ה וְ עַ ל־כֵּ ן עִ קַ ר הַ שִׂ מְ חָ ה הוא בְּ חִ ינַת קְ דֻ שַׁ ת יַעֲקֹב ּ ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂ מַ ח יִשְׂ רָ אֵ ל , כִּ י יַעֲקֹב הוא ּ בְּ חִ ינַת אֱמֶ ת כַּ יָדועַ ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת ּ ּ שֶׁ מֻשְׁ רָ שׁ בְּ כָ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ , שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה עִ קַ ר ּ ּ הַ שִׂ מְ חָ ה . אֲבָ ל הַ בַּ עַ ל דָ בָ ר מִ תְ גָּרֶ ה עַ ל זֶה בְּ יוֹ תֵ ר ּ . ובִ תְ חִ לָה מֵ סִ ית אֶ ת הָ אָ דָ ם ומַ חֲטִ יאוֹ ומַ טְ רִ ידוֹ ּ ּ ּ ּ בְּ טִ רְ דַ ת הַ פַ רְ נָסָ ה וְ כַ יוֹ צֵ א ומוֹ נְעוֹ מֵ עֲבוֹ דַ ת ה ּ ּ ּ ּ ', וְ אַ חַ ר כָּ ך הוא מוֹ סִ יף לְ הִ תְ גָּרוֹ ת בּ וֹ בְּ עַ צְ בות ומָ רָ ה ּ ּ ּ ְ שְׁ חוֹ רָ ה מְ אֹד , ובִ פְ רָ ט בְּ עֵת שֶׁ מִ תְ עוֹ רֵ ר אֵ יזֶה הִ תְ עוֹ רְ רות ּ ּ ּ דִ קְ דֻ שָׁ ה לַעֲשׂ וֹ ת אֵ יזֶה דָ בָ ר שֶׁ בִּ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ , שֶׁ אָ ז מִ תְ גָּרֶ ה בּ וֹ בְּ עַ צְ בות יוֹ תֵ ר ּ , שֶׁ זֶה מַ זִיק מְ אֹד לְ הָ אָ דָ ם ּ ּ . וְ זֶה עִ קַ ר ּ מִ לְ חֶ מֶ ת יַעֲקֹב עִ ם שָׂ רוֹ שֶׁ ל עֵשָׂ ו , ֶׁש הוא הַ בַּ עַ ל דָ בָ ר ּ ּ שֶׁ רוֹ צֶ ה לְ הַ אֲרִ יך הַ גָּלות מְ אֹד עַ ל־יְדֵ י הִ תְ גָּרות ּ ּ ְ הָ עַ צְ בות ּ , וְ יַעֲקֹב נִלְ חָ ם עִ מוֹ בְּ כָ ל דוֹ ר ּ ּ . וְ הִ נֵה בְּ יַעֲקֹב ּ בְּ עַ צְ מוֹ שֶׁ הוא הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת בְּ וַדַ אי אֵ ין לְ הַ בַּ עַל ּ ּ ּ ּ דָ בָ ר כְּ נֶגְדוֹ שׁ ום כּ ֹחַ ּ ּ , כִּ י ה ּוא קָ דוֹ שׁ מְ אֹד בִּ פְ רָ ט בִּ קְ דֻ שַׁ ת הַ בְּ רִ ית ּ , וְ אֵ ין לְ הָ עַ צְ בות שֶׁ עִ קָ רוֹ נִמְ שָׁ ך ְ ּ ּ מִ פְ גַם הַ בְּ רִ ית שׁ ום אֲחִ יזָה בּ וֹ ּ ּ , רַ ק עִ קַ ר הַ מִ לְ חָ מָ ה ּ ּ בַּ עֲבור יוֹ צְ אֵ י יֶרֶ ך יַעֲקֹב שֶׁ הֵ ם הַ נְפָ שׁ וֹ ת הַ קְ טַ נוֹ ת ּ ּ ּ ְ ּ בְּ חִ ינַת רַ גְ לִ ין שֶׁ בָּ הֶ ם עִ קַ ּ ר אֲחִ יזַת הָ עַ צְ בות ּ . ְ אַ ך אַ ף עַ ל פִ י כֵ ן ּ , הַ צַ דִ יק בְּ גֹדֶ ל כּ ֹחוֹ מִ תְ גַּבֵּ ר עָ לָיו עַ ל־יְדֵ י ּ ּ שֶׁ מַ מְ שִׁ יך הַ שִׂ מְ חָ ה מִ מְ קוֹ ר הַ שִׂ מְ חָ ה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ ּ ְ כֶּ תֶ ר עֶלְ יוֹ ן , וְ עַ ל־יְדֵ י זֶה יָכוֹ ל לְ שַׂ מֵ חַ גַּם הַ נְפָ שׁ וֹ ת ּ ּ הַ נְפולוֹ ת וְ הַ ּ ּ יוֹ רְ דוֹ ת וְ הַ חֲלושׁ וֹ ת מְ אֹד לְ רַ פְ אוֹ תָ ן ּ ּ ּ ּ מִ צְ לִ יעָ תָ ן , עַ ד שֶׁ תִ גְ דַ ל אוֹ ר הַ שִׂ מְ חָ ה עֲלֵיהֶ ם כָּ ל כָּ ך ְ ּ ּ ּ עַ ד שֶׁ יַהַ פְ כו כָּ ל הַ יָגוֹ ן וַאֲ נָחָ ה לְ שִׂ מְ חָ ה ּ ּ ּ , ּ שֶׁ דַ יְקָ א מִ תוֹ ך עֹמֶ ק חֲלִ ישׁ ותָ ם ופְ חִ יתות מַ דְ רֵ גָתָ ם יִתְ גַּבְּ רו ּ ּ ּ ּ ְ ּ אֶ ת עַ צְ מָ ם בְּ יוֹ תֵ ר , לְ הַ חֲיוֹ ת אֶ ת עַ צְ מָ ם ולְ שַׂ מֵ חַ אֶ ת ּ ּ נַפְ שָׁ ם בְּ תַ כְ לִ ית שְׁ לֵמות הַ שִׂ מְ חָ ה בִּ מְ עַט נְקֻ דָ תָ ם ּ ּ ּ הַ טוֹ בָ ה ובִ קְ דֻ שַׁ ת יַהֲדותָ ם ּ ּ ּ ּ . וְ עַ ל־יְדֵ י זֶה מַ כְ נִיעִ ין אֶ ת הֵ יכְ לֵי הַ תְ מורוֹ ת כָּ ל כָּ ך ְ ּ ּ , עַ ד שֶׁ הֵ ם בְּ עַ צְ מָ ם מֻכְ רָ חִ ים ְל הַ חֲזִיר ולְ הוֹ צִ יא ולְ הָ שִׁ יב אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה כָּ ל הַ נִיצוֹ צוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ הַ קְ דוֹ שִׁ ים שֶׁ הָ יו בֵּ ינֵיהֶ ם ּ ּ . שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה נִתְ גַּדֵ ל קְ דֻ שַׁ ת ּ ּ ּ הַ שִׂ מְ חָ ה בְּ יוֹ תֵ ר , עַ ד שֶׁ עוֹ לִ ין מִ דַ רְ גָּא לְ דַ רְ גָּא עַד ּ שֶׁ בָּ אִ ין בֶּ אֱמֶ ת לְ תַ כְ לִ ית מְ קוֹ ר הַ שִׂ מְ חָ ּ ה בְּ חִ ינַת וְ שִׂ מְ חַ ת עוֹ לָם עַ ל רֹאשָׁ ם . וְ זֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ יַעֲקֹב ּ ּ הִ כְ רִ יחַ לְ שָׂ רוֹ שֶׁ ל עֵשָׂ ו עַ צְ מוֹ לְ הוֹ דוֹ ת לוֹ עַ ל הַ בְּ רָ כוֹ ת ) קלה (: ּ וַיֹאמֶ ר עֵשָׂ ו ־ יֶשׁ לִ י רָ ב

Segment 21
HE:
) בראשית ל ('ט , ג" ... עִ קַ ר קִ יום הָ עוֹ לָם עַל־יְדֵ י הַ צַ דִ יק כְּ מוֹ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ כָּ תוב ּ : עָ לְ מָ א עַל מַ ה קָ אֵ י ּ ? עַל עַמוד חַ ד וְצַ דִ יק שְׁ מֵ ה ּ ּ ּ ּ ] העולם , על מה הוא עומד ? על עמוד אחד , ושמו צדיק . [ אֲבָ ל לְ עֻמַ ת זֶה יֵשׁ בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר מִ תְ נַגְּדִ ים וְחוֹ לְ קִ ים עַל ּ ּ הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת שֶׁ יְנִיקָ תָ ם מִ בְּ חִ ינַת הָ רַ ב דִ קְ לִ פָ ּ ּ ּ ּ ּ ה שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת עֵשָׂ ו , בְּ חִ ינַת הָ מָ ן־עֲמָ לֵק , בְּ חִ ינַת יֶשׁ לִ י רָ ב , שֶׁ כָּ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד שֶׁ אֵ ינוֹ חָ פֵ ץ בְּ הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ אוֹ מֵ ר ּ יֶשׁ לִ י רַ ב שֶׁ בּ וֹ חֵ ר לוֹ רַ ב מִ י שֶׁ טוֹ ב בְּ עֵינָיו שֶׁ אֵ ינוֹ יָכוֹ ל ּ לְ הוֹ צִ יאוֹ מִ מְ קוֹ מוֹ וְ לַהֲקִ ימוֹ מִ ּ ּנְפִ ילָתוֹ , ּ אַ דְ רַ בָּ א , ּ הוא מְ רַ חֲקוֹ מֵ הַ צַ דִ יק שֶׁ הוא נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ , כִּ י הוא יוֹ נֵק ּ מִ בְּ חִ ינַת הָ רַ ב דִ קְ לִ פָ ה ּ ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת אַ לופֵ י עֵשָׂ ו ּ ּ רַ בְ רְ בֵ י עֵשָׂ ו . וְ אֵ לו הַ חוֹ לְ קִ ים מַ מְ שִׁ יכִ ים הָ רוחַ חַ יִים שֶׁ לָהֶם מֵ הֶם ּ ּ ּ ּ ּ , דְ הַ יְנו ּ ּ מֵ הָ רַ ב דְ סִ טְ רָ א אָ חֳרָ א הַ נַ ּ ּ " ל וְ הוא גָּדוֹ ל בִּ שְׁ עָתוֹ ּ ּומַ צְ לִ יחַ מְ אֹד , כִּ י נִדְ מֶ ה שֶׁ יֵשׁ לָהֶם כָּ ל הַ גְּדֻ לָה ּ ּ , אֲבָ ל ּ הוא רַ ק לְ פִ י שָׁ עָ ה , כִּ י לַסּ וֹ ף כָּ לֶה וְ נֶאֱבָ ד , כִּ י אַ נְשֵׁ י הַ שֵׁ ם כְּ לֹא הָ יו וְ כָ ל הַחִ יות שֶׁ מַ מְ שִׁ יכִ ין ּ ּ ּ ּ ּ לְ הַ שְׁ לִ ים הַ חֶ סְ רוֹ נוֹ ת שֶׁ לָהֶם אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ נִדְ מֶ ה שֶׁ נִשְׁ לַם ּ ּ ּ ּ הַ חִ סָּ רוֹ ן שֶׁ לָהֶם בְּ רִ בּ וי גָּדוֹ ל יוֹ תֵ ר מִ דַ אי ּ ּ ּ , אֲבָ ל הוא רַ ק ּ לְ שָׁ עָה קַ לָה ּ , כִּ י תֵ כֶ ף ומִ יָד חָ סֵ ר לָהֶם יוֹ תֵ ר וְ יוֹ תֵ ר ּ ּ ּ , כִּ י דַ עַת חָ סַ רְ תָ מַ ה קָ נִיתָ ּ ּ ּ . ּ כַּ נִ רְ אֶ ה בְּ חושׁ שֶׁ כָּ ל מִ י שֶׁ אֵ ינוֹ ּ כָּ שֵׁ ר וְיָשָׁ ר בֶּ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ הוא רוֹ דֵ ף כָּ ל יָמָ יו אַ חַ ר ּ ּ פַ רְ נָסָ ה וַעֲשִׁ ירות וְ כָ ל יָמָ יו מָ לֵא חֶ סְ רוֹ נוֹ ת וְ כָ ל מַ ה ּ ּ ּ ּ שֶׁ יֶשׁ לוֹ יוֹ תֵ ר חָ סֵ ר לוֹ יוֹ תֵ ר . וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו ּ ּ ּ : ל"זַ יֶשׁ לוֹ מָ נֶה מְ בַ קֵ שׁ מָ אתַ יִם וְ כו ּ ּ .' וְ עַל־פִ י רֹב חָ סֵ ר לוֹ בִּ פְ שִׁ יטות ּ ּ , כִּ י נִדְ מֶ ה לוֹ שֶׁ מַ רְ וִיחַ ּ ומַ רְ וִיחַ ולְ בַ סּ וֹ ף כְּ שֶׁ בָּ א אֶ ל הַ חֶ שְׁ בּ וֹ ן אֵ ין בְּ יָדוֹ מְ אומָ ה ּ ּ ּ וְ נִשְׁ אָ ר בַּ עַל־חוֹ ב גָּדוֹ ל , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " לֹא יַחֲרֹך רְ מִ יָה ּ ְ צֵיד ". וֹ וְ הוא בִּ בְ חִ ינַת וְ הַ מִ שְׂ תַ כֵּר מִ שְׂ תַ כֵּר אֶ ל צְ רוֹ ר ּ ּ ּ ּ ּ נָקוב , ובִ פְ רָ ט עַתָ ה שֶׁ שָׁ כִ יחַ זֹאת הַ מַ עֲשֶׂ ה הַ רְ בֵּ ה בֵּ ין ּ ּ ּ ּ הָ עֲשִׁ ירִ ים שֶׁ עַל־פִ י רֹב נִשְׁ אָ רִ ים בַּ עֲלֵי־חוֹ בוֹ ת וַאֲפִ לו ּ ּ ּ מִ י שֶׁ אֵ ינוֹ בַּ עַל־חוֹ ב חָ סֵ ר לוֹ הַ רְ בֵּ ה לְ פִ י רִ בּ וי ּ הוֹ צָ אוֹ תָ יו שֶׁ מַ נְהִ יג בֵּ יתוֹ בְּ כָ ל פַ עַם בִּ גְדוֹ לוֹ ת יוֹ תֵ ר עַד ּ ּ שֶׁ אֵ ין מַ סְ פִ יק לוֹ כָּ ל מַ ה שֶׁ מַ רְ וִיחַ וְרֹאשׁ וֹ כָּ בֵ ד עָ לָיו ּ ּ ּ בְּ כָ ל פַ עַם מֵ רִ בּ וי הַ חֶ סְ רוֹ נוֹ ת שֶׁ לוֹ שֶׁ נִדְ מֶ ה לוֹ שֶׁ חָ סֵ ר לוֹ ּ ּ ּ ּ מֵ הַ הֶ כְ רֵ חִ יות שֶׁ לוֹ כְּ פִ ּ ּ ּ י מַ ה שֶׁ מַ נְהִ יג עַצְ מוֹ וְ אֶ ת בֵּ יתוֹ ּ ּ , וְ כָ ל זֶה נִרְ אֶ ה בְּ חושׁ לְ מִ י שֶׁ בָּ קִ י קְ צָ ת בְּ הַ נְהָ גַת הָ עוֹ לָם ּ שֶׁ אֵ ינָם מִ סְ תַ כְּ לִ ים עַל הַ תַ כְ לִ ית בֶּ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ וְ אֵ ינָם ּ ּ ּ מִ תְ קָ רְ בִ ים לְ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת ּ , וְ כָ ל זֶה מֵ חֲמַ ת שֶׁ הַ מְ שָׁ כַ ת הַ חִ יו ּ ּ ת שֶׁ לָהֶם שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת שְׁ לֵמות הַחֶ סְ רוֹ נוֹ ת ּ ּ ּ נִמְ שָׁ ך לָהֶם מֵ הָ רַ ב דִ קְ לִ פָ ה שֶׁ הוא בְּ עַצְ מוֹ כֻּלוֹ חִ סָּ רוֹ ן ּ ּ ּ ּ ְ , כִּ י לִ בּ וֹ חָ סֵ ר מִ כּ ֹל , כִּ י יְנִיקָ תָ ם מִ בְּ חִ ינַת מְ אֹרֹת חָ סֵ ר , בְּ חִ ינַת מְ אֵ רַ ת ה ' בְּ בֵ ית רָ שָׁ ע , בְּ חִ ינַת וְ הַ כְּ לָבִ י ם עַזֵי ּ נֶפֶ שׁ לֹא יָדְ עו שָׂ בְ עָ ה שֶׁ הֵם אֵ ינָם שְׂ בֵ עִ ים לְ עוֹ לָם ּ מֵ הָ עֲשִׁ ירות שֶׁ לָהֶם ולְ עוֹ לָם חָ סֵ ר לָהֶם הַ רְ בֵּ ה וְ כָ ל זֶה ּ ּ ּ



# Vayeishev
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/1/9/

Vayeishev
וישב
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/1/9

Segment 1
HE:
פירוש ים על פרשת " וישב "

Segment 2
HE:
ּ וַיֵשֶׁ ב יַעֲקֹב בְּ אֶ רֶ ץ מְ גורֵ י אָ בִ יו ּ

Segment 3
HE:
('א , ז"ל) ... וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ) ל " רַ בָּ ה פ (ד , ד" שֶׁ הָ יָה מְ גַ ּיֵר גֵּרִ ים ) כַּ מובָ א בִּ דְ בָ רָ יו זַ ּ ּ " ל חֵ לֶק א בְּ סִ ימָ ן רכח (. וְזֶה : (ב , זל) " אֵ לֶה תֹלְ דוֹ ת יַעֲקֹב יוֹ סֵ ף ּ ּ , " הַ יְנו שֶׁ יוֹ סֵ ף הָ לַך בְּ דֶ רֶ ך ְ ְ ּ ּ אָ בִ יו יַעֲקֹב וְ הָ יָה עוֹ סֵ ק גַּם כֵּן לְ גַיֵר גֵּרִ ים ולְ קָ רֵ ב ּ ּ ּ הַ נְפָ שׁ וֹ ת הָ רְ חוֹ קוֹ ת , כִּ י כָּ ל מַ ה שֶׁ אֵ רַ ע לְ יַעֲקֹב אֵ רַ ע ּ לְ יוֹ סֵ ף , שֶׁ זֶהו פֵ רושׁ ּ ּ ּ ּ " אֵ לֶה תוֹ לְ דוֹ ת יַעֲקֹב יוֹ סֵ ף ּ ּ " כְּ מוֹ ּ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ " י שָׁ ם שֶׁ כָּ ל מַ ה שֶׁ קִ בֵּ ל מִ שֵׁ ם וָעֵבֶ ר מָ סַ ר לוֹ ּ ּ ּ . וְ כָ ל מַ ה שֶׁ אֵ רַ ע לְ יַעֲקֹב אֵ רַ ע לְ יוֹ סֵ ף וְ כו ּ ּ . ' וְ כָ ל זֶה נִסְ מַ ְך לַפָ סוק ּ ּ ' ּ מְ גורֵ י אָ בִ יו ', שֶׁ הוא מַ ה שֶׁ הָ יָה יַעֲקֹב מְ גַיֵר ּ ּ ּ גֵּרִ ים . וְ תֵ כֶ ף נִסְ מַ ך ְ ' אֵ לֶה תוֹ לְ דוֹ ת יַעֲקֹב יוֹ סֵ ף ּ ּ ', שֶׁ פֵ רושׁ וֹ שֶׁ מָ סַ ר לוֹ כָּ ל חָ כְ מָ תוֹ ּ ּ ּ . הַ יְנו , ּ כְּ מוֹ שֶׁ יַעֲקֹב גִּיֵר ּ ּ גֵּרִ ים עַל־יְדֵ י עֹצֶם חָ כְ מָ תוֹ שֶׁ הָ יָה יוֹ דֵ עַ לַעֲשׂ וֹ ת צִ מְ צומִ ים כָּ אֵ לֶה עַד שֶׁ יוכַ ל לְ רַ פֹאות הַ חוֹ לִ ים בְּ יוֹ תֵ ר ּ ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ כֵן הָ יָה יוֹ סֵ ף הַ צַ דִ יק עוֹ סֵ ק בָּ זֶה תָ מִ יד ּ ּ ּ , כִּ י יַעֲקֹב מָ סַ ר לוֹ כָּ ל חָ כְ מָ תוֹ . כִּ י עִ קַ ר הַ חָ כְ מָ ה הוא לְ הַ כְ נִיס ּ ּ הַ שָׂ גוֹ ת אֱלֹקות בָּ עוֹ לָם לְ הוֹ ּ ּ דִ יעַ לִ בְ נֵי הָ אָ דָ ם גְּבורוֹ תָ יו ּ .'ּ וְ כו וְזֶהו בְּ חִ ינַת ּ שָׁ ם ) לז : (ב, יוֹ סֵ ף בֶּ ן שְׁ בַ ע עֶשְׂ רֵ ה שָׁ נָה הָ יָה רוֹ עֶה אֶ ת אֶ חָ יו בַּ צֹאן ּ , רוֹ עֵה צֹאן זֶה בְּ חִ ינַת מַ נְהִ יג הַ דוֹ ר שֶׁ נִקְ רָ א בְּ כָ ל מָ קוֹ ם בְּ שֵׁ ם רוֹ עֵה צֹאן ּ ּ . וְזֶהו : ּ בֶּ ן שְׁ בַ ע עֶשְׂ רֵ ה שָׁ נָה הָ יָה וְ כו ּ ', שְׁ בַ ע עֶשְׂ רֵ ה בְּ גִימַ טְ רִ יָא " טוֹ ב " כַּ מובָ א ּ ּ , הַ יְנו שֶׁ יוֹ סֵ ף הָ יָה טוֹ ב לַכּ ֹל ּ ּ וְ הָ יָה כֻּלוֹ טוֹ ב וְ עַל־יְדֵ י זֶה הָ יָה יָכוֹ ל לְ קָ רֵ ב הַ כּ ֹל ּ , כִּ י מָ צָ א בְּ הַ גָּרועַ שֶׁ בַּ גְּרועִ ים נְקֻ דוֹ ת טוֹ בוֹ ת וְעַל־יְדֵ י ּ ּ ּ זֶה קֵ רְ בָ ם לַה ' יִתְ בָּ רַ ך ְ . וְזֶהו שָׁ ם ) ּ לז : (ב , וְ הוא נַעַר אֶ ת בְּ נֵי ּ בִ לְ הָ ה וְ אֶ ת בְּ נֵי זִלְ פָ ה וְ כו ּ ּ ', שֶׁ הֵם בְּ נֵי הַ שְׁ פָ חוֹ ת שֶׁ הֵם ּ בְּ חִ ינַת מִ שְׁ פָ חוֹ ת הַ יְרודוֹ ת שֶׁ בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ הָ יָה מוֹ רִ יד ּ ּ אֶ ת עַצְ מוֹ אֲלֵיהֶם בְּ יוֹ תֵ ר כְּ דֵ י לְ קָ רְ בָ ם ) .. . קמ (:

Segment 4
HE:
וַיֵשֶׁ ב יַעֲקֹב בְּ אֶ רֶ ץ מְ גורֵ י אָ בִ יו ּ ּ

Segment 5
HE:
('א , ז"ל) וְזֶה וַיֵשֶׁ ב יַעֲקֹב בְּ אֶ רֶ ץ מְ גורֵ י אָ בִ יו וְ כו ּ ּ ּ ' אֵ לֶה תֹלְ דוֹ ת ּ ּ יַעֲקֹב יוֹ סֵ ף וְ כו . 'ּ וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל בְּ מִ דְ רָ שׁ רַ בָּ ה ּ מְ גורֵ י אָ בִ יו לְ שׁ וֹ ן גֵּרִ ים שֶׁ הָ יָה יַעֲקֹב מְ גַיֵר גֵּרִ ים ּ . וְ אִ יתָ א בִּ דְ בָ רָ יו זַ " ל בְּ סִ ימָ ן רכ " ח שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת מַ ה ּ ּ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ " ל בִּ קֵ שׁ יַעֲקֹב לֵישֵׁ ב בְּ שַׁ לְ וָה קָ פַ ץ ּ עָ לָיו רֻ גְזוֹ שֶׁ ל יוֹ סֵ ף , כִּ י זֶה שֶׁ עוֹ סֵ ק לְ גַיֵר גֵּרִ ים בְּ הֶ כְ רֵ חַ ּ ּ שֶׁ יִ הְ יו לוֹ יִסּ ורִ ים ומַ חֲלֹקֶ ת וְ כו ּ ּ ּ ּ . ' וְ כֵן הוא בְּ כָ ל אָ דָ ם ּ שֶׁ אֵ לו הַ גֵּרִ ים ובַ עֲלֵי תְ שׁ ובָ ה הָ רוֹ צִ ים לָשׁ וב אֶ ל ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ' עַל־יְדֵ י הַ צַ דִ יק בְּ הֶכְ רֵ חַ שֶׁ יִהְ יֶה עֲלֵיהֶם גַּם כֵּן כַּ מָ ה ּ ּ ּ ּ מִ ינֵי מַ חֲלֹקֶ ת וְיִסּ ורִ ים וְ הִ תְ גָּרות וְ כו ּ ּ ּ ' בְּ כָ ל פַ עַם כִּ י אִ י ּ אֶ פְ שָׁ ר לְ הִ תְ קָ רֵ ב בֶּ אֱמֶ ת לַה ' יִתְ בָּ רַ ך כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י זֶה ְ כַּ מְ בֹאָ ר בִּ דְ בָ רֵ ינו הַ רְ בֵּ ה בָּ זֶה ּ . וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ סִ ימָ ן ּ ּ ע" ב שֶׁ הוא לְ הִ תְ חַ זֵק בְּ כָ ל פַ עַם כְּ נֶגֶד הַ יֵצֶר הָ רָ ע וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ' ּ עַיֵן שָׁ ם . וְ עַל־כֵּ ן עַל כָּ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל הָ רוֹ צֶה ּ לָשׁ וב לַה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך נֶאֱמַ ר בִּ קֵ שׁ יַעֲקֹב לֵישֵׁ ב בְּ שַׁ לְ וָה ּ ְ קָ פַ ץ עָ לָיו וְ כו . 'ּ וְ הַ תִ קון לְ כָ ל זֶה הוא בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף ּ ּ ּ ּ בְּ עַצְ מוֹ , בְּ חִ ינַת אֵ לֶה תֹלְ דוֹ ת יַעֲקֹב יוֹ סֵ ף ּ ּ , ּופֵ רֵ שׁ רַ שִׁ י " הַ פִ שְׁ תָ נִי הַ זֶה נִכְ נְסו גְּמַ לָיו טְ עונִים פִ שְׁ תָ ן ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , ּ הַ פֶ חָ מִ י תָ מֵ הַ ּ ּ : אָ נָה יִכְ נֹס כָּ ל הַפִ שְׁ תָ ן הַ זֶה ּ ּ ּ , הָ יָה פִ קֵ חַ אֶ חָ ד ּ ּ הֵ שִׁ יב לוֹ : נִיצוֹ ץ אֶ חָ ד יוֹ צֵ א מִ מַ פוחַ שֶׁ לְ ך שֶׁ שׂ וֹ רֵ ף כָּ ל ּ ּ ָ ּ ּ ּ הַ פִ שְׁ תָ ן כָּ ך וְ כו ּ ְ ּ ּ ', וְ הָ יָה בֵּ ית יַעֲקֹב אֵ שׁ ובֵ ית יוֹ סֵ ף ּ לֶהָ בָ ה ובֵ ית עֵשָׂ ו לְ קַ שׁ נִיצוֹ ץ יוֹ צֵ א מִ יוֹ סֵ ף שֶׁ מְ כַ לֶה ּ ּ ּ ּ וְ שׂ וֹ רֵ ף הַ כּ ֹל . כִּ י יַעֲקֹב רָ אָ ה כָּ ל הָ אַ לופִ ים הַ כְּ תובִ ים ּ ּ ּ לְ מַ עְ לָה תָ מַ ה וְ כו ּ ּ ּ ' מַ ה כְּ תִ יב לְ מַ טָ ה אֵ לֶה תֹלְ דוֹ ת יַעֲקֹב ּ ּ ּ יוֹ סֵ ף וְ כו ' ּ נִיצוֹ ץ אֶ חָ ד וְ כו . 'ּ וְ כֵן פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ " י בַּ פָ סוק וַיְהִ י ּ ּ כַּ אֲשֶׁ ר יָלְ דָ ה רָ חֵ ל אֶ ת יוֹ סֵ ף וַיֹאמֶ ר שַׁ לְ חֵ נִי וְ כו ּ ּ ּ ', ּופֵ רֵ שׁ " רַ שִׁ י מִ שֶׁ נוֹ לַד שְׂ טָ נוֹ שֶׁ ל עֵשָׂ ו וְ כו ּ ּ ּ ' אֵ שׁ בְּ לֹא לֶהָ בָ ה אֵ ינוֹ שׁ וֹ לֵט וְ כו ', ּ הַ יְנו כִּ י יוֹ סֵ ף הוא בְּ חִ י ּ ּ נַת הַ צַ דִ יק ּ ּ הָ אֱמֶ ת שֶׁ יָכוֹ ל לְ שַׂ מֵ חַ אֶ ת לֵב כָּ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ וְ לַהֲפֹך הַ יָגוֹ ן וַאֲנָחָ ה לְ שִׂ מְ חָ ה ּ ְ , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה מַ לְ הִ יב אֶ ת לֵב יִשְׂ רָ אֵ ל לַה ' יִתְ בָּ רַ ך וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ סִ ימָ ן ט ּ ּ ְ ' בְּ לִ קוטֵ י תִ נְיָנָא כִּ י הַ צַ דִ יק ה ּ ּ ּ ּ ּ וא בְּ חִ ינַת אִ ישׁ אֲשֶׁ ר רוחַ ּ ּ בּ וֹ שֶׁ מְ נַשֵׁ ב הָ עַפְ רורִ יות שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת עַצְ בות מִ לֵב ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ אִ ישׁ הַ יִשְׂ רְ אֵ לִ י כְּ דֵ י שֶׁ יוכַ ל לְ הִ תְ לַהֵב לַה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך וְ כו ּ ְ ' ּ עַיֵן שָׁ ם . וְזֶה בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף שֶׁ נֶאֱמַ ר בּ וֹ הֲנִמְ צָ א כָ זֶה אִ ישׁ ּ אֲ שֶׁ ר רוחַ אֱלֹקִ ים בּ וֹ ּ , כִּ י יוֹ סֵ ף הוא בְּ חִ ינַת הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ שֶׁ יָכוֹ ל לֵירֵ ד לְ תוֹ ך כָּ ל הֵ יכְ לֵי הַ תְ מורוֹ ת ולְ הוֹ צִ יא כָּ ל ּ ּ ּ ְ ּ הַ נְפָ שׁ וֹ ת מִ שָׁ ם כָּ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד מֵ עֹמֶ ק נְפִ ילָתוֹ כָּ ל מִ י ּ ּ שֶׁ רוֹ צֶ ה לְ הִ תְ אַ חֵ ז בּ וֹ , כִּ י בְּ וַדַ אי מִ י שֶׁ אֵ י ּ נוֹ רוֹ צֶ ה כְּ לָל מִ כָּ ל שֶׁ כֵּן כְּ שֶׁ חוֹ לֵק וְ כו ', ּ ּ בְּ וַדַ אי אִ י אֶ פְ שָׁ ר לַעְ זֹר לוֹ וְ עָ לָיו נֶאֱמַ ר בְּ אָ זְנֵי כְּ סִ יל אַ ל תְ דַ בֵּ ר כִּ י יָבוז לְ שֵׂ כֶל ּ ּ מִ לֶיך ָ ּ , אֲבָ ל כָּ ל מִ י שֶׁ חָ ס עַל נַפְ שׁ וֹ עֲדַ יִן וְחָ פֵ ץ בַּ חַ יִים ּ אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ נָפַ ל ּ ּ כְּ מוֹ שֶׁ נָפַ ל יָכוֹ ל הַ צַ דִ יק בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף ּ ּ ּ לְ הוֹ צִ יאוֹ מִ שָׁ ם ּ , כִּ י יוֹ סֵ ף יָרַ ד לְ כָ ל הֵיכְ לֵי הַ תְ מורוֹ ת ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת לְ עֶבֶ ד נִמְ כַּ ר יוֹ סֵ ף , עַבְ דות בְּ חִ ינַת עַצְ בות ּ ּ כַּ מובָ א בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר שֶׁ נִמְ שָׁ ך מִ זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ ְּב חִ ינַת חָ ם שֶׁ מִ מֶ נו יָצָ א מִ צְ רַ יִם שֶׁ נִתְ קַ לֵל עֶבֶ ד עֲבָ דִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ

Segment 6
HE:
יִהְ יֶה וְ כו ' ּ כַּ מובָ א ּ ּ , וְ יוֹ סֵ ף עָבַ ר בְּ כָ ל זֶה , וְ הָ יָה לוֹ נִסְ יוֹ נוֹ ת עֲצומִ ים בְּ תַ אֲוָה זֹאת שֶׁ נִמְ שָׁ ך מֵ עַצְ בות וְ הָ יָה ּ ּ ְ ּ בְּ בֵ ית הָ אֲסורִ ים כַּ מָ ה שָׁ נִים ּ ּ , וְ עַל־יְדֵ י זֶה עָבַ ר בְּ כָ ל בְּ חִ ינוֹ ת הֵיכְ לֵי הַ תְ מורוֹ ת וְיָצָ א מֵ הֶם בְּ שָׁ לוֹ ם ּ ּ , אַ ף גַּם זָכָ ה לְ תוֹ סְ פוֹ ת קְ דֻ שָׁ ה עֲצומָ ה עַל־יְדֵ י זֶה שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ יוֹ סֵ ף בְּ חִ ינַת יִשְׁ מַ ע חָ כָ ם וְיוֹ סֶ ף לֶקַ ח . וְ עַל־כֵּן יֶשׁ לוֹ כּ ֹחַ לַהֲפֹך הַ כּ ֹל לְ טוֹ בָ ה ְ לַהֲפֹך הַ יָגוֹ ן וַאֲנָחָ ה לְ שִׂ מְ חָ ה ּ ְ , שֶׁ זֶהו ּ ּ בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ הִ תְ נַבְּ אָ ה רָ חֵ ל כַּ אֲשֶׁ ר נוֹ לַד יוֹ סֵ ף וְ אָ מְ רָ ה ּ אָ סַ ף אֱלֹקִ ים אֶ ת חֶ רְ פָ תִ י ּ , כִּ י עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף הַ צַ דִ יק שֶׁ יָכוֹ ל לַעֲבֹר בְּ כָ ל הֵיכְ לֵי הַ תְ מורוֹ ת וְ לָצֵאת ּ ּ ּ ּ ּ ִמ שָׁ ם בְּ שָׁ לוֹ ם עַל־יְדֵ י זֶה יִתְ בַּ טְ לו כָּ ל הַ חֲרָ פוֹ ת הַ בָּ אִ ין ּ ּ ּ ּ מִ שָׁ ם , וְ אַ חַ ר כָּ ך קָ רְ אָ ה שְׁ מוֹ יוֹ סֵ ף לֵאמֹר יוֹ סֵ ף ה ְ ' לִ י בֵּ ן אַ חֵ ר , הַ יְנו שֶׁ אָ מְ רָ ה שֶׁ לֹא דַ י שֶׁ עַל יָדוֹ יִתְ בַּ טְ לו ּ ּ ּ ּ ּ הַ חֲרָ פוֹ ת בְּ חִ ינַת אָ סַ ף אֱלֹקִ ים אֶ ת חֶ רְ פָ תִ ּ , י אַ ף גַּם יִהְ יֶה לוֹ כּ ֹחַ לַהֲפֹך הַ חֲרָ פוֹ ת לְ כָ בוֹ ד לַהֲפֹך הַ יָגוֹ ן ּ ְ ְ וַאֲנָחָ ה לְ שִׂ מְ חָ ה שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף ה ּ ּ ' לִ י בֵּ ן אַ חֵ ר , בְּ חִ ינַת מַ עֲשִׂ ים טוֹ בִ ים הַ מְ שַׂ מְ חִ ים הַ לֵב בְּ חִ ינַת בֵּ ן ּ ּ חָ כָ ם יְשַׂ מַ ח אָ ב ּ , כִּ י עִ קַ ר תוֹ לְ דוֹ תֵ י ּ ּ הֶן שֶׁ ל צַ דִ יקִ ים הֵם ּ מַ עֲשִׂ ים טוֹ בִ ים , הַ יְנו שֶׁ דַ יְקָ א עַל־יְדֵ י הַ חֲרָ פוֹ ת וְ כו ּ ּ ּ ' יוֹ סֵ ף בֵּ ן אַ חֵ ר שֶׁ הוא הוֹ לָדָ ה דִ קְ דֻ שָׁ ה לְ הוֹ סִ יף לְ הוֹ לִ יד ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א שִׂ מְ חָ ה וְטוֹ ב בִּ בְ חִ ינַת הִ תְ הַ פְ כות ּ ּ ּ ּ הַ יָגוֹ ן וַאֲנָחָ ה לְ שִׂ מְ חָ ה , שֶׁ כָּ ל זֶה בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב לְ מִ חְ יָה שְׁ לָחַ נִי אֱלֹקִ ים לִ פְ נֵיכֶם וְ כו ּ ּ ', ּוכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב וְ אַ תֶ ם חֲשַׁ בְ תֶ ם לְ רָ עָ ה אֱלֹקִ ים חֲשָׁ בָ ה לְ טוֹ בָ ה ּ ּ ּ ּ לְ מַ עַן עֲשׂ ֹה כַּ יוֹ ם הַ זֶה לְ הַ חֲיוֹ ת עַם רָ ב ּ ּ . וְ אִ יתָ א בַּ סְּ פָ רִ ים עַל זֶה אַ שְׁ רֵ יהֶם בַּ עֲלֵי תְ שׁ ובָ ה כִּ י לְ מִ חְ יָה שְׁ לָחָ ם ּ ּ אֱלֹקִ ים וְ כו ' ּ ולְ טַ הֵר הַ מְ קוֹ מוֹ ת אֲשֶׁ ר נָפוֹ צו שָׁ ם לְ קָ רֵ ב ּ ּ ּ נִיצוֹ צֵי קְ דֻ שָׁ ה לִ מְ קוֹ מָ ם וְ כו ּ ּ ' שֶׁ כָּ ל זֶה בְּ חִ ינַת יְרִ ידָ ה תַ כְ לִ ית הָ עֲלִ יָה בְּ חִ ינָה שֶׁ נִתְ הַ פֵ ך הַ כּ ֹל לְ טוֹ ב לְ שָׂ ּ ְ ּ ּ ּ שׂ וֹ ן וְ שִׂ מְ חָ ה . וְ עַל־כֵּן דַ יְקָ א בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף יָכוֹ ל לְ הַ לְ הִ יב אֶ ת ּ ּ הַ לֵב לַה ' יִתְ בָּ רַ ך ) ... ְ קמא (:

Segment 7
HE:
אֵ לֶּה תלְ דוֹ ת יַעֲקֹב יוֹ סֵף ּ

Segment 8
HE:
('ב , ז"ל) וְזֶה מְ רֻ מָ ז בְּ דִ בְ רֵ י רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל שֶׁ אָ מְ רו עַל יַעֲקֹב ּ אָ בִ ינו , ּ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַ ּ ת עֶצֶם נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת ּ , בְּ חִ ינַת " ּ ּ תִ תֵ ן אֱמֶ ת לְ יַעֲקֹב ": כְּ שֶׁ רָ אָ ה אַ לופֵ י עֵשָׂ ו נִתְ יָרֵ א מְ אֹד ּ ּ וְ אָ מַ ר : מִ י יוכַ ל לִ כְ בּ ֹשׁ אֶ ת כֻּלָם ּ ּ ? מָ ה כְ תִ יב לְ מַ טָ ה ּ : " אֵ לֶה תלְ דוֹ ת יַעֲקֹב יוֹ סֵ ף וְ כו ּ ּ ּ " ' נִיצוֹ ץ אֶ חָ ד יוֹ צֵא מִ יוֹ סֵ ף שֶׁ מְ כַ לֶה ּ ּ ּ וְ שׂ וֹ רֵ ף אֶ ת כֻּלָם ּ . מָ שָׁ ל לְ פִ שְׁ תָ נִי וְ כו ּ ּ ', הַ פֶ חָ מִ י תָ מַ ה ּ ּ ּ : אָ נָה יִכָּ נֵס כָּ ל הַ פִ שְׁ תָ ן הַ זֶה ּ ּ ּ ? ּ ּ פִ קֵ חַ אֶ חָ ד הֵ שִׁ יב לוֹ : נִיצוֹ ץ אֶ חָ ד יוֹ צֵ א מִ מַ פוחַ שֶׁ לְ ך שֶׁ שׂ וֹ רֵ ף אֶ ת ּ ּ ָ ּ ּ ּ כֻּלוֹ וְ כו ּ ּ . ' הַ פִ שְׁ תָ נִי הוא בְּ חִ ינַת קַ יִן ּ ּ ּ , ֶׁש הֵבִ יא קָ רְ בָּ נוֹ פִ שְׁ תָ ן ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ זַ ּ , ל" וְ הוא הָ יָה בַּ עַל מַ חֲלֹקֶ ת ּ הָ רִ אשׁ וֹ ן , ומִ מֶ נו נִמְ שַׁ ך וְנִשְׁ תַ לְ שֵׁ ל כָּ ל מִ ינֵי מַ חֲלֹקֶ ת ּ ְ ּ ּ ּ ּ שֶׁ בָּ עוֹ לָם , שֶׁ הַ שֶׁ קֶ ר חוֹ לֵק עַל הָ אֱמֶ ת וְרוֹ צֶ ה לְ הַ עְ לִ ים ּ אוֹ תוֹ , עַד שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה מִ תְ גַּבְּ רִ ים אַ לופֵ י עֵשָׂ ו לְ גַמְ רֵ י ּ ּ . וְ עַל־כֵּן יַעֲקֹב , שֶׁ הוא נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת ּ ּ , הָ יָה מִ תְ יָרֵ א מְ אֹד שֶׁ לֹא יִתְ עַלֵם הָ אֱמֶ ת לְ גַמְ רֵ י חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ ; מָ ה כְ תִ יב לְ מַ טָ ה ּ : " אֵ לֶה תלְ דוֹ ת יַעֲקֹב יוֹ סֵ ף וְ כו ּ ּ ּ , " נִיצוֹ ץ אֶ חָ ד יוֹ צֵ א וְ כו . 'ּ , ּו הַ יְנ כִּ י אַ ף־עַל־פִ י־כֵן וְ אַ תָ ה מָ רוֹ ם לְ עוֹ לָם ּ ּ ', ה כִּ י יֵשׁ בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ , ּ שֶׁ יָכוֹ ל לְ הַ לְ הִ יב אוֹ ר הָ אֱמֶ ת בָּ עוֹ לָם , בִּ בְ חִ ינַת " ּובֵ ית יוֹ סֵ ף לֶהָ בָ ה , " עַד שֶׁ יִשְׂ רֹף וִיכַ לֶה לְ כָ ל הַ שְׁ קָ רִ ים ּ ּ ּ הֶם ּ שֶׁ לָ , כִּ י קושְׁ טָ א קָ אֵ י ּ ] וְהָ אֱמֶ ת

Segment 9
HE:
, [ ּ קַ יָם כִּ י נִיצוֹ ץ אֶ חָ ד מִ קְ דֻ שַׁ ת הָ אֱמֶ ת ומִ קְ דֻ שַׁ ת אוֹ ר תוֹ רָ תוֹ הָ אֲמִ תִ ית ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ מֵ אִ יר ומִ תְ נוֹ צֵץ בְּ לֶב אִ ישׁ הַ יִשְׂ רְ אֵ לִ י ּ ּ ּ , הֶחָ פֵ ץ בֶּ אֱמֶ ת ומַ טֶ ה דַ עְ תוֹ ולְ בָ בוֹ אֶ ל הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ ּ ּ ּ ּ ּ , וְ הַ נִ ּ יצוֹ ץ הַזֶה ּ הוא שׂ וֹ רֵ ף ומְ כַ לֶה כָּ ל הַ שְׁ קָ רִ ים וְ הַ הַ טְ עָ אוֹ ת שֶׁ ל ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת אַ לופֵ י עֵשָׂ ו וְ כַ יוֹ צֵ א בָ הֶם ּ ּ ּ , כִּ י שְׂ פַ ת אֱמֶ ת תִ כּ וֹ ן ּ לָעַד ) קמב (:

Segment 10
HE:
אֵ לֶּה תֹלְ דוֹ ת יַעֲקֹב יוֹ סֵף ּ

Segment 11
HE:
('ב , ז"ל) וְ הִ נֵה עִ נְיַן מַ חֲלֹקֶ ת בֵּ ית שַׁ מַ ּ ּ אי ובֵ ית הִ לֵל בְּ עִ נְיַן ּ ּ הִ תְ קָ רְ בות הַ נְפָ שׁ וֹ ת הָ רְ חוֹ קוֹ ת מְ אֹד מְ אֹד שֶׁ אֵ ין רָ אוי ּ ּ ּ מִ ן הַ דִ ין לְ קָ רְ בָ ן ּ , שֶׁ בֵּ ית שַׁ מַ אי אוֹ מְ רִ ים ּ ' : פוֹ חֵ ת וְ הוֹ לֵך ְ ּ ' לְ הַ עְ לִ ים הָ אוֹ ר מֵ הֶן שֶׁ לֹא יִתְ קָ רְ בו ּ ּ . ובֵ ית הִ לֵל אוֹ מְ רִ ים ּ ּ : ' מוֹ סִ יף וְ הוֹ לֵך ', ְ כִּ י צְ רִ יכִ ין לַעֲשׂ וֹ ת כֵּ לִ ים וְ צִ מְ צומִ ים ּ כָּ אֵ לֶה בְּ אֹפֶ ן שֶׁ יוכְ לו לְ הָ אִ יר גַּם בָּ הֶ ם אוֹ רוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ ּ כְּ דֵ י שֶׁ יִתְ קָ רְ בו גַּם הֵם ּ ּ . ּ הִ נֵה עִ נְיַן מַ חֲלֹקֶ ת זֹאת , זֶהו ּ בְּ חִ ינַת כְּ לַל הַ מַ חֲלֹקֶ ת שֶׁ בְּ כָ ל דוֹ ר עַל הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ ּ ַה ּשְׁ לֵמִ ים הָ עוֹ סְ קִ ים לְ קָ רֵ ב נַפְ שׁ וֹ ת הָ רְ חוֹ קִ ים לַה ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ שֶׁ רַ בִּ ים מְ אֹד קָ מִ ים עֲלֵיהֶם וְגַם רַ בִּ ים מִ גְּדוֹ לֵי הַ צַ דִ יקִ ים חוֹ לְ קִ ים עֲלֵיהֶם מֵ חֲמַ ת שֶׁ מִ דַ ת הַ דִ ין ּ ּ ּ ּ ּ מִ תְ לַבֵּ שׁ בָּ הֶם . וְ עַל־יְדֵ י זֶה נִכְ נָס בְּ לִ בָּ ם טִ ינָא עַד ֶׁש נִדְ מֶ ה לָהֶם כְּ אִ לו אֵ ינוֹ מִ תְ נַהֵג כָּ רָ אוי וְחוֹ לְ קִ ים עָ לָיו ּ ּ ּ ּ כַּ אֲשֶׁ ר כְּ בָ ר הָ יָה לְ עוֹ לָמִ ים בְּ רֹב הַ דוֹ רוֹ ת ּ . ּובִ פְ רָ ט בְּ יָמֵ ינו בְּ עִ קְ בוֹ ת מְ שִׁ יחָ א שֶׁ נִתְ רַ בֶּ ה הַ קָ טֵ גוֹ רְ יָא בֵּ ין ּ ּ ּ ּ הַ תַ לְ מִ ידֵ י חֲכָ מִ ים מְ אֹד , ּובְ יוֹ תֵ ר עַל רַ בֵּ ּ נו הַ גָּדוֹ ל וְ הַ נוֹ רָ א זֵכֶר צַ דִ יק וְקָ דוֹ שׁ לִ בְ רָ כָ ה ּ ּ , עַל אֲשֶׁ ר מָ סַ ר נַפְ שׁ וֹ מִ נֶגֶד וְעָסַ ק כָּ ל יָמָ יו לְ רַ חֵ ם עַל יִשְׂ רָ אֵ ל ּ , עַל כָּ ל הָ רְ חוֹ קִ ים , לְ קָ רְ בָ ם לַה ' יִתְ בָּ רַ ך . ְ וְזֶה בְּ חִ ינַת מַ חֲלֹקֶ ת שֶׁ ל הַ שְׁ בָ טִ ים עַל יוֹ סֵ ף הַ צַ דִ י ּ ּ ּ , ק כִּ י יוֹ סֵ ף הוא בְּ חִ ינַת הַ צַ דִ יק שֶׁ עוֹ סֵ ק לְ קָ רֵ ב נְפָ שׁ וֹ ת לַה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך עַל־יְדֵ י שֶׁ מוֹ סִ יף וְ הוֹ לֵך הָ אוֹ ר בְּ כָ ל יוֹ ם ְ ְ ּ , כִּ י עוֹ שֶׂ ה בְּ כָ ל פַ עַם צִ מְ צומִ ים וְ כֵ לִ ים נִפְ לָאִ ים בְּ אֹפֶ ן ּ ּ שֶׁ יוכְ לו לְ הִ תְ קָ רֵ ב כָּ ל מִ י שֶׁ יִרְ צֶ ה בָּ ע ּ ּ ּ ּ וֹ לָם . וְ עַל שֵׁ ם זֶה נִקְ רָ א יוֹ סֵ ף , בְּ חִ ינַת מוֹ סִ יף וְ הוֹ לֵך ְ . וְ הַ שְׁ בָ טִ ים ּ אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ כֻּלָם קְ דוֹ שִׁ ים ּ ּ , כִּ י הָ יו כֻּלָם צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ גְּדוֹ לִ ים , חָ לְ קו עָ לָיו בִּ שְׁ בִ יל זֶה ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת : (א , לז ) ּ וַיֵשֶׁ ב יַעֲקֹב בְּ אֶ רֶ ץ מְ ּ גורֵ י אָ בִ יו . וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ל " ) רַ בָּ ה פ (ד , ד" שֶׁ הָ יָה מְ גַיֵר גֵּרִ ים ּ ) כַּ מובָ א בִּ דְ בָ רָ יו זַ ּ ּ ל " חֵ לֶק א בְּ סִ ימָ ן רכח (. וְזֶה שָׁ ם ) לז : " (ב , אֵ לֶה תֹלְ דוֹ ת ּ ּ

Segment 12
HE:
יַעֲקֹב יוֹ סֵ ף , " הַ יְנו שֶׁ יוֹ סֵ ף הָ לַך בְּ דֶ רֶ ך אָ בִ יו יַעֲקֹ ְ ְ ּ ּ ב וְ הָ יָה עוֹ סֵ ק גַּם כֵּן לְ גַיֵר גֵּרִ ים ולְ קָ רֵ ב הַ נְפָ שׁ וֹ ת הָ רְ חוֹ קוֹ ת ּ ּ ּ , כִּ י כָּ ל מַ ה שֶׁ אֵ רַ ע לְ יַעֲקֹב אֵ רַ ע לְ יוֹ סֵ ף ּ , שֶׁ זֶהו פֵ רושׁ ּ ּ ּ ּ " ּ אֵ לֶה ּתוֹ לְ דוֹ ת יַעֲקֹב יוֹ סֵ ף " כְּ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ " י שָׁ ם שֶׁ כָּ ל מַ ה שֶׁ קִ בֵּ ל מִ שֵׁ ם וָעֵבֶ ר מָ ּ ּ ּ סַ ר לוֹ . וְ כָ ל מַ ה שֶׁ אֵ רַ ע לְ יַעֲקֹב ּ אֵ רַ ע לְ יוֹ סֵ ף וְ כו . 'ּ וְ כָ ל זֶה נִסְ מַ ך לַפָ סוק ּ ּ ְ ' ּ מְ גורֵ י אָ בִ יו ', שֶׁ הוא מַ ה שֶׁ הָ יָה יַעֲקֹב מְ גַיֵר גֵּרִ ים ּ ּ ּ . וְ תֵ כֶ ף נִסְ מַ ך ְ ' ּ אֵ לֶה ּתוֹ לְ דוֹ ת יַעֲקֹב יוֹ סֵ ף ', שֶׁ פֵ רושׁ וֹ שֶׁ מָ סַ ר לוֹ כָּ ל חָ כְ מָ תוֹ ּ ּ ּ . וכְ מוֹ שֶׁ יַעֲקֹב גִּיֵר גֵּרִ ים עַל־יְדֵ י עֹצֶם חָ כְ מָ תוֹ שֶׁ הָ יָה ּ ּ ּ יוֹ דֵ עַ לַעֲשׂ וֹ ת צִ מְ צומִ ים כָּ אֵ לֶה עַד שֶׁ יוכַ ל לְ רַ פֹאות ּ ּ ּ ּ ּ הַ חוֹ לִ ים בְּ יוֹ תֵ ר , כְּ מוֹ כֵ ן הָ יָה יוֹ סֵ ף הַ צַ דִ יק עוֹ סֵ ק בָּ זֶה ּ ּ ּתָ מִ יד , כִּ י יַעֲקֹב מָ סַ ר לוֹ כָּ ל חָ כְ מָ תוֹ כִּ . י עִ קַ ר הַ חָ כְ מָ ה ּ הוא לְ הַ כְ נִיס הַ שָׂ גוֹ ת אֱלֹקות בָּ עוֹ לָם לְ הוֹ דִ יעַ לִ בְ נֵי ּ ּ ּ הָ אָ דָ ם גְּבורוֹ תָ יו וְ כו ּ ּ .' וְזֶהו בְּ חִ ינַת ּ : יוֹ סֵ ף בֶּ ן שְׁ בַ ע עֶשְׂ רֵ ה שָׁ נָה הָ יָה רוֹ עֶה אֶ ת אֶ חָ יו בַּ צֹאן ּ , רוֹ עֵה צֹאן זֶה בְּ חִ ינַת מַ נְהִ יג הַ דוֹ ר שֶׁ נִקְ רָ ּ ּ א בְּ כָ ל מָ קוֹ ם בְּ שֵׁ ם רוֹ עֵה צֹאן . וְזֶהו : ּ בֶּ ן שְׁ בַ ע עֶשְׂ רֵ ה שָׁ נָה הָ יָה וְ כו ', ּ שְׁ בַ ע עֶשְׂ רֵ ה בְּ גִימַ טְ רִ יָא " טוֹ ב " כַּ מובָ א ּ ּ , הַ יְנו ּ שֶׁ יוֹ סֵ ף הָ יָה טוֹ ב לַכּ ֹל וְ הָ יָה כֻּלוֹ טוֹ ב וְ עַל־יְדֵ י זֶה הָ יָה ּ ּ יָכוֹ ל לְ קָ רֵ ב הַ כּ ֹל , כִּ י מָ צָ א בְּ הַ גָּרועַ שֶׁ בַּ גְּרועִ ים נְקֻ דוֹ ת ּ ּ ּ טוֹ בוֹ ת וְ עַל־יְדֵ י זֶה קֵ רְ בָ ם לַה ' יִתְ בָּ רַ ך . ְ וְזֶהו : ּ וְ הוא נַעַר אֶ ת בְּ נֵי בִ לְ הָ ה וְאֶ ת בְּ נֵי זִלְ פָ ה וְ כו ּ ּ ּ ', שֶׁ הֵם בְּ נֵי הַ שְׁ פָ חוֹ ת שֶׁ הֵ ם בְּ חִ ינַת מִ שְׁ פָ חוֹ ת הַ יְרודוֹ ת ּ ּ ּ שֶׁ בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ הָ יָה מ וֹ רִ יד אֶ ת עַצְ מוֹ אֲלֵיהֶם בְּ יוֹ תֵ ר כְּ דֵ י לְ קָ רְ בָ ם . וְ עַל שֵׁ ם זֶה נִקְ רָ אִ ים הָ רְ חוֹ קִ ים ' בְּ נֵי בִּ לְ הָ ה ובְ נֵי זִלְ פָ ה ּ ּ ', זֶה רֶ מֶ ז שֶׁ נֶאֱחָ ז בָּ הֶם בְּ יוֹ תֵ ר הַ בַּ עַל דָ בָ ר ּ ּ וְחֵ ילוֹ תָ יו שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת בְּ נֵי בִּ לְ הָ ה ּ ּ , בְּ חִ ינַת ) יְחֶ זְקֵ אל

Segment 13
HE:
, כו כא (: בַּ לָהוֹ ת אֶ תְ נֵך וְ כו ּ ְ ּ ּ ', ּופֵ רֵ שׁ רַ שִׁ : י" שֵׁ דִ ים . הַ יְנו ּ חֵ ילוֹ ת הַ יֵצֶר הָ רָ ע שֶׁ הֵם שֵׁ דִ ים וקְ לִ פוֹ ת שֶׁ הֵם מְ בַ הֲלִ ים ּ ּ ּ ומְ בַ לְ בְּ לִ ים ומַ רְ עִ ישִׁ ים אֶ ת הָ אָ דָ ם ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת בְּ נֵי ּ זִלְ פָ ה , בְּ חִ ינַת ) תְ הִ לִ ים קיט ּ ּ , נג (: זַלְ עָ פָ ה אֲחָ זַתְ נִי מֵ רְ שָׁ עִ ים , כִּ י חֵ ילוֹ ת הַ יֵצֶר הָ רָ ע הֵם בְּ חִ ינַת בַּ לָהוֹ ת ּ ּ וְזַלְ עָפוֹ ת , וְכָ ל הַ נִמְ שָׁ כִ ים אַ חֲרֵ יהֶם נִקְ רָ אִ ים בְּ נֵי בִּ לְ הָ ה ּ ובְ נֵי זִלְ פָ ה ּ ּ . וְ הַ צַ דִ יק הַ גָּדוֹ ל ּ ּ , בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף , עוֹ סֵ ק עִ מָ הֶם ּ ּומוֹ רִ יד אֶ ת עַצְ מוֹ אֲ לֵיהֶם כְּ דֵ י לְ קָ רְ בָ ם לַה ' יִתְ בָּ רַ ך . ְ וְזֶהו : ּ וְ הוא נַעַר אֶ ת בְּ נֵי בִ לְ הָ ה וְ אֶ ת בְּ נֵי זִלְ פָ ה וְ כו ּ ּ ּ . ' ּופֵ רֵ שׁ רַ שִׁ : י" שֶׁ הָ יָה עוֹ שֶׂ ה מַ עֲשֵׂ ה נַעֲרות וְ כו ּ ּ . ' כִּ י הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת בְּ עֹצֶם חָ כְ מָ תוֹ מוֹ רִ יד אֶ ת עַצְ מוֹ אֲלֵיהֶם ּ ּ כָּ ל כַּ ך ְ עַד שֶׁ נִדְ מֶ ה כְּ אִ לו עוֹ שֶׂ ה מַ עֲשֵׂ ה נַעֲרות ּ ּ ּ ּ , כִּ י מְ דַ בֵּ ר עִ מָ הֶם שִׂ יחַ ת חֻלִ ין וְ אוֹ כֵ ל וְ שׁ וֹ תֶ ה עִ מָ הֶם ּ ּ ּ ולִ פְ עָמִ ים מְ טַ יֵל ומְ שַׂ חֵ ק עִ מָ הֶם ּ ּ ּ ּ , וְ כָ ל כַּ וָנָתוֹ כְּ דֵ י ּ לְ קָ רְ בָ ם עַל־יְדֵ י זֶה לַה ' יִתְ בָּ רַ ך . ְ וְ כַ מובָ ן בִּ דְ בָ רָ יו זַ ּ ּ ל " בְּ כַ מָ ה מְ קוֹ מוֹ ת כַּ מָ ה וְ כַ מָ ה הַ צַ דִ יק מוֹ רִ יד אֶ ת עַצְ מוֹ ּ ּ ּ ּ ּ אֶ ל הָ עוֹ לָם שֶׁ כָּ ל זֶה נֶחְ שָׁ ב אֶ צְ לוֹ מַ עֲשֵׂ ה נַעֲרות ּ , אֲבָ ל כַּ וָנָתוֹ רְ צויָה לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך לְ בַ ד בִּ שְׁ בִ יל לְ קָ רֵ ב ְ הָ רְ חוֹ קִ ים מְ אֹד לַה ' יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ קָ ְ רְ בָ ם כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י זֶה . וְזֶהו בְּ חִ ינַת ּ : וְ הוא נַעַר אֶ ת בְּ נֵי בִ לְ הָ ה ּ וְ אֶ ת בְּ נֵי זִלְ פָ ה וְ כו ּ ּ ) ' קמג :( כִּ י בֶ ן זְקֻ נִים הוא לוֹ ּ

Segment 14
HE:
('ג , ז"ל) וְזֶה וְיִשְׂ רָ אֵ ל אָ הַ ב אֶ ת יוֹ סֵ ף מִ כָּ ל בָּ נָיו כִּ י בֶ ן זְקֻ נִים ּ הוא לוֹ . זְקֻ נִים לְ שׁ וֹ ן רַ בִּ ים , כִּ י הוא עוֹ סֵ ק תָ מִ יד ּ ּ לְ הַ גְבִּ יר בְּ כָ ל פַ עַם הַ זִקְ נָה דִ קְ דֻ שָׁ ה עַל בְּ חִ ינַת הַזִקְ נָה ּ ּ ּ ּ ּ ּדְ סִ טְ רָ א אָ חֳרָ א , כִּ י יֵשׁ זָקֵ ן דְ סִ טְ רָ א אָ חֳרָ א שֶׁ עִ סְ קוֹ ּ תָ מִ יד לְ הַ פִ יל אֶ ת הָ אָ דָ ם לִ ידֵ י זִקְ נָה דְ הַ יְנו לְ הַ חֲלִ ישׁ ּ ּ ּ ּ אֶ ת דַ ּ עְ תוֹ כְּ אִ לו הוא זָקֵ ן בְּ מַ עֲשָׂ יו וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ' שֶׁ עַל זֶה הִ זְהִ יר אֲדוֹ נֵנו מוֹ רֵ נו וְרַ בֵּ נו זַ ּ ּ ּ " ל וְכֵן שָׁ מַ עְ נו מִ כַּ מָ ה צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ שֶׁ אָ סור לִ הְ יוֹ ת זָקֵ ן וְ כו ּ ּ ' וְהַ כְ נָעָ תוֹ עַל־יְדֵ י זָקֵ ן דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת זָקֵ ן וְיוֹ שֵׁ ב בִּ י ּ שִׁ יבָ ה הָ אֲמִ תִ י בְּ חִ ינַת זָקֵ ן ּ זֶה קָ נָה חָ כְ מָ ה , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף שֶׁ הוא מוֹ סִ יף ּ ּ קְ דֻ שָׁ ה וְחִ יות בְּ כָ ל פַ עַם וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ' וְ כַ מְ בֹאָ ר מִ זֶה בִּ דְ בָ רֵ ינו ּ ּ הַ רְ בֵּ ה ) וְ עַיֵן בְּ הִ לְ כוֹ ת תְ פִ לִ ין הֲלָכָ ה ה ּ ּ ּ (. וְזֶהו בְּ חִ ינַת כִּ י ּ בֶ ן זְקֻ נִ ים הוא לוֹ לְ שׁ וֹ ן רַ בִּ ים שֶׁ בְּ כָ ל פַ עַם מוֹ סִ יף זִקְ נָה ּ ּ דִ קְ דֻ שָׁ ה עַל זִקְ נָה דִ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת יִרְ אַ ת ה ּ ּ ּ ּ ּ ' תוֹ סִ יף יָמִ ים לְ הַ כְ נִיעַ ולְ בַ טֵ ל בְּ חִ ינַת זִקְ נָה דְ סִ טְ רָ א ּ ּ ּ ּ אָ חֳרָ א שֶׁ עַל זֶה הִ תְ פַ לֵל דָ וִד אַ ל תַ שְׁ לִ יכֵ נִי לְ עֵ ּ ּ ּ ּ ת זִקְ נָה ', ּ וְ כו כִּ י צְ רִ יכִ ין לְ הִ תְ חַ דֵ שׁ בְּ כָ ל פַ עַם מֵ חָ דָ שׁ בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ וְ קוֹ יֵ ה ' יַחֲלִ יפו כֹחַ וְ כו ּ ּ ' שֶׁ זֶהו עִ קַ ר בְּ חִ ינַת זִקְ נָה ּ ּ ּ דִ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף הַ צַ דִ יק שֶׁ נִקְ רָ א עַל שֵׁ ם זֶה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ יוֹ סֵ ף עַל שֵׁ ם שֶׁ הוא מוֹ סִ ּ יף קְ דֻ שָׁ ה וָדַ עַת שֶׁ הוא עִ קַ ר ּ ּ ּ הַ חִ יות בְּ כָ ל פַ עַם ּ ּ ּ ) קמד :(

Segment 15
HE:
כִּ י בֶ ן זְקֻ נִים הוא לוֹ ּ

Segment 16
HE:
('ג , ז"ל) וְ עַל־כֵּן נִקְ רָ א יוֹ סֵ ף , בְּ חִ ינַת , ל) : ( כג אָ סַ ף אֱלֹקִ ים אֶ ת ּ חֶ רְ פָ תִ י , שֶׁ מְ אַ סֵּ ף ומְ בַ טֵ ל כָּ ל הַ חֲרָ פוֹ ת ובושׁ וֹ ּ ּ ּ ּ ּ ת ּ מִ יִשְׂ רָ אֵ ל , כִּ י מַ חֲזִירָ ם בִּ תְ שׁ ובָ ה ומְ קָ רְ בָ ם לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך . ְ וְזֶה בְּ חִ ינַת שָׁ ם ) ל , : ( כד יוֹ סֵ ף ה ' לִ י בֵּ ן , שֶׁ עַל שֵׁ ם זֶה נִקְ רָ א יוֹ סֵ ף , הַ יְנו שֶׁ הַ צַ דִ יק עוֹ סֵ ק תָ מִ יד לְ הוֹ סִ יף ולְ קָ רֵ ב ּ ּ ּ ּ ּ נְפָ שׁ וֹ ת חֲדָ שׁ וֹ ת בְּ כָ ל פַ עַם ומְ בַ קֵ ּ ּ ּ ּ שׁ תָ מִ יד מֵ ה ' יִתְ בָּ רַ ך ְ עַל זֶה , בְּ חִ ינַת : יוֹ סֵ ף ה ' לִ י בֵּ ן אַ חֵ ר , ּ שֶׁ יוֹ סֵ ף ה ' לוֹ בְּ כָ ל פַ עַם תַ לְ מִ יד חָ דָ שׁ שֶׁ נִקְ רָ א בֵּ ן ּ ּ ּ , כִּ י כָּ ל הַ מְ לַמֵ ד בֶּ ן ּ חֲבֵ רוֹ תוֹ רָ ה כְּ אִ לו יְלָדוֹ ּ ּ ּ ) סַ נְהֶדְ רִ ין יט :(. וְ הוא מְ חַ פֵ שׂ ּ ּ ומְ בַ קֵ שׁ תָ מִ ּ ּ ּ יד לְ הוֹ סִ יף ולְ קָ רֵ ב חֲדָ שִׁ ים בִּ בְ חִ ינַת ּ : יוֹ סֵ ף ' ה לִ י בֵּ ן אַ חֵ ר . וְ עַל־כֵּן : " וְיִשְׂ רָ אֵ ל אָ הַ ב אֶ ת יוֹ סֵ ף מִ כָּ ל בָּ נָיו כִּ י בֶ ן זְקֻ נִים הוא לוֹ ּ , (ג , לז ) " שֶׁ אָ הַ ב אוֹ תוֹ בִּ שְׁ בִ יל זֶה מְ אֹד , כִּ י הוא חָ פֵ ץ בָּ זֶה לְ רַ חֵ ם עַ ל הַ כּ ֹ ּ ל וְ לַעֲשׂ וֹ ת תַ חְ בּ ולוֹ ת ּ ּ לְ קָ רֵ ב הַ כּ ֹל . וְזֶהו : ּ כִּ י בֶ ן זְקֻ נִים הוא לוֹ ּ , ' זָקֵ ן ' זֶה בְּ חִ ינַת רַ חֲמִ ים גְּדוֹ לִ ים מְ אֹד , בְּ חִ ינַת ) מְ כִ ילְ תָ א יִתְ רוֹ ּ (: זָקֵ ן מָ לֵא רַ חֲמִ ים , בְּ חִ ינַת תְ לֵיסַ ר תִ יקונֵי דִ יקְ נָא שֶׁ הֵם ּ ּ ּ רַ חֲמִ ים גְּדוֹ לִ ים מְ אֹד , הַ יְנו שֶׁ קִ בֵּ ל מִ מֶ נו כָּ ל הַ שְׁ לֹשׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּ עֶשְׂ רֵ ה מִ דוֹ ת שֶׁ ל רַ חֲמִ ים ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת זָקֵ ן , ל"ּ כַּ נַ שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה הוא מְ רַ חֵ ם עַל הַ כּ ֹל ומְ קָ רֵ ב כֻּלָם ּ ּ ּ . וְזֶהו ּ ּ שֶׁ תִ רְ גֵּם אֻ נְקְ לוֹ ס : " כִּ י בֶ ן זְקֻ נִים " כִּ י בַּ ר חַ כִּ ים הוא ּ

Segment 17
HE:
ּ לֵיה , ' בַּ ר חַ כִּ ים ' ּ וַדַ אי , כִּ י צְ רִ יכִ ין לָזֶה חָ כְ מָ ה גְּדוֹ לָה , חָ כְ מָ ה נִפְ לָאָ ה , חָ כְ מָ ה עֲמֻקָ ה מְ אֹד מְ אֹד ּ , כְּ דֵ י שֶׁ יוכַ ל ּ ּ לַעֲשׂ וֹ ת כֵּ לִ ים וְ צִ מְ צומִ ים כָּ אֵ לֶה שֶׁ יוכַ ל לְ קָ רֵ ב נְפָ שׁ וֹ ת ּ ּ ּ ּ רְ חוֹ קוֹ ת כָּ אֵ לֶה ּ , חוֹ לִ ים כָּ אֵ לֶה ּ , ּולְ הַ כְ נִיס בָּ הֶם הַ שָׂ גוֹ ת ּ אֱלֹקות . ּ וְזֶה : (ג , לז ) וְ עָ שָׂ ה לוֹ כְּ תֹנֶת פַ סִּ ים ּ . שֶׁ פֵ רושׁ וֹ כְּ לֵי מֵ ילָת ּ ּ ּ שֶׁ יֶשׁ בָּ הֵם גְּוָנִין יָפִ ים בְּ חִ ינַת ) אֶ סְ תֵ ר א ּ (: ו , ּ כַּ רְ פַ ס ּותְ כֵ לֶת . הַ יְנו מֵ חֲמַ ת שֶׁ רָ אָ ה שֶׁ עוֹ סֵ ק בָּ זֶה לְ קָ רֵ ב ּ נְפָ שׁ וֹ ת רְ חוֹ קוֹ ת , עַל־כֵּן עָ שָׂ ה לוֹ לְ בושִׁ ים נִפְ לָאִ ים ּ שֶׁ יֶשׁ בָּ הֶם גְּוָנִין יָפִ ים וְ נִפְ לָאִ ים בְּ חִ ינַת כְּ תֹנֶת פַ סִּ ים ּ ּ , הַ יְנו בְּ חִ ינַת צִ מְ צומִ ים נִפְ לָאִ ים שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת כֵּ לִ ים ּ ּ ולְ בושִׁ ים כְּ דֵ י שֶׁ יוכַ ל לְ הַ מְ שִׁ יך עַל יָדָ ם הַ שָׂ גַ ּ ְ ּ ּ ּ ּ ת אֱלֹקות ּ אֲפִ לו לְ הָ רְ חוֹ קִ ים מְ אֹד ּ ּ . כִּ י בְּ חִ ינַת הַ צִ מְ צומִ ים הַ נַ ּ ּ ּ ל " שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת חָ כְ מָ ה תַ תָ אָ ה ּ ּ , הֵם כְּ לולִ ים מִ כָּ ל הַ גְּוָנִין ּ , שֶׁ הֵם כְּ לַל כָּ ל הַ כֵּ לִ ים וְהַ לְ בושִׁ ין שֶׁ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ עַל ּ ּ ּ ּ יָדָ ם מַ שִׂ יגִין אֱלֹקותוֹ יִתְ בָּ ּ ּ ְ רַ ך , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בַּ זֹהַ ר ּ ּ הַ קָ דוֹ שׁ כַּ מָ ה פְ עָמִ ים ּ ּ ּ , ּדְ אִ יהִ י כְּ לִ ילָא מִ כָּ ל הַ גְּוָנִין

Segment 18
HE:
לֹ חֲ ּיַ וַ ם יוֹ ֵס ף חֲ לוֹ ם ('ה , ז"ל) ) עוֹ ד מָ צָ אתִ י מִ כְּ תַ ב יַד הַ חֲבֵ רִ ים :( דַ ע שֶׁ יֵשׁ חֵ ן שֶׁ מִ י ּ ּ ּ שֶׁ יָכוֹ ל לְ הִ שְׁ תַ מֵ שׁ בָּ זֶ ּ ּ ּ ה הַחֵ ן הוא יָכוֹ ל לַעֲשׂ וֹ ת שְׁ אֵ לַת ּ חֲלוֹ ם וְ לֵידַ ע עֲתִ ידוֹ ת עַל

Segment 19
HE:
יְדֵ י הַ חֲלוֹ מוֹ ת , כִּ י בְּ כָ ל הַ חֲלוֹ מוֹ ת בְּ וַדַ אי יֵשׁ בָּ הֶם עֲתִ ידוֹ ת רַ ק שֶׁ יֵשׁ בָּ הֶן כַּ מָ ה ּ ּ ּ פְ סֹלֶת וְ תֶ בֶ ן כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו חֲכָ מֵ ינו זִכְ רוֹ נָם לִ בְ רָ כָ ה ּ ּ ּ (: מ) כְּ שֵׁ ם שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ בָ ר בְּ לֹא תֶ בֶ ן כָּ ך אֵ ין חֲלוֹ ם וְ כו ּ ְ ּ . ' וְגַם יֵשׁ חֲלוֹ מוֹ ת בְּ רורִ ים כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ )נ (: בַּ חֲלוֹ ם אֲדַ בֵּ ר בּ וֹ . ומִ י שֶׁ יֵשׁ לוֹ זֶה הַחֵ ן ּ ּ ל"ּ הַ נַ חֲלוֹ מוֹ תָ יו צוֹ דְ קִ ים ּ בְּ וַדַ אי , אֶ לָא שֶׁ אֲפִ לו כְּ שֶׁ שׁ וֹ מֵ עַ חֲלוֹ ם מֵ אַ ּ ּ ּ ּ חֵ ר שֶׁ מְ סַ פֵ ר ּ ּ לוֹ אֲזַי נוֹ פֵ ל הַ תֶ בֶ ן וְ הַ פְ סֹלֶת מִ ן הַ חֲלוֹ ם וְ עַל ּ ּ

Segment 20
HE:
יְדֵ י זֶה שׁ וֹ מֵ עַ רַ ק הַ חֲלוֹ ם הַ מְ בֹרָ ר , וְ עַל

Segment 21
HE:
יְדֵ י זֶה יָכוֹ ל לִ פְ תֹר ּ הַ חֲלוֹ ם וְ לֵידַ ע הָ עֲתִ ידוֹ ת מֵ הֶם . וְיוֹ סֵ ף הָ יָה לוֹ זֶה הַ חֵ ן בְּ חִ ינַת בֵּ ן פוֹ רָ ת יוֹ סֵ ף בֵּ ן פוֹ רָ ּ ּ ת עֲלֵי עָיִן , (ס) לְ שׁ וֹ ן חֵן כְּ מוֹ שֶׁ פֵ רַ שׁ רַ שִׁ ּ ּ , י" עַל יְדֵ י זֶה הָ יָה חֲלוֹ מוֹ תָ יו צוֹ דְ קִ ים , כִּ י הִ שְׁ תַ מֵ שׁ תָ מִ יד בַּ חֲלוֹ מוֹ ת ופָ תַ ר אוֹ תָ ם מֵ חֲמַ ת ּ ּ ּ ּ שֶׁ הָ יו חֲלוֹ מוֹ תָ יו צוֹ דְ קִ ים וְ נִכְ תְ בו בַּ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ . גַּם עַל

Segment 22
HE:
יְדֵ י זֶה הָ יָה יָכוֹ ל לִ פְ תֹר חֲלוֹ מוֹ ת כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בַּ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ . מ) ) (. מא קמו :(

Segment 23
HE:
וְ הִ נֵּה אֲנַחְ נו מְ אַ לְּ מִ ים אֲלֻמִ ים ּ ּ

Segment 24
HE:
בְּ תוֹ ך הַ שָׂ דֶ ה ּ ְ

Segment 25
HE:
('ז , ז"ל) וְזֶה שֶׁ חָ לַם : (ז , לז ) וְהִ נֵה אֲנַחְ נו מְ אַ לְ מִ ים אֲלֻמִ ים בְּ תוֹ ך ְ ּ ּ ּ ּ ּ הַ שָׂ דֶ ה . ּ שֶׁ פֵ ר ּושׁ וֹ קְ שָׁ רִ ים . הַ יְנו בְּ חִ ינַת צִ מְ צומִ ים ּ ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת קְ שָׁ רִ ים , כִּ י הַ צִ מְ צום בְּ חִ ינַת קֶ שֶׁ ר ּ ּ , הַ יְנו שֶׁ כֻּלָם ּ ּ ּ הָ יו עוֹ סְ קִ ים בָּ זֶה , שֶׁ הָ יו מְ אַ לְ מִ ים אֲלֻמִ ים וְ עוֹ שִׂ ים ּ ּ ּ קְ שָׁ רִ ים וְ צִ מְ צומִ ים כְּ דֵ י לִ מְ שׁ ֹך עַל יָדָ ם הַ שָׂ גַ ּ ְ ּ ת אֱלֹקות ּ , אֲבָ ל הַ צִ מְ צומִ ים וְ הַ כֵּ לִ ים שֶׁ ל יוֹ סֵ ף הַ צַ דִ יק עָ לו עַל ּ ּ ּ ּ ּ ּ כֻּלָם , בִּ בְ חִ ינַת : וְ הִ נֵה קָ מָ ה אֲלֻמָ תִ י וְגַם נִצָ בָ ה וְכו ּ ּ ּ ּ ', שֶׁ הַ קֶ שֶׁ ר וְהַ צִ מְ צום שֶׁ לוֹ קָ מָ ה וְגַם נִצָ בָ ה לָעַד וְלָנֶצַח ּ ּ ּ ּ ּ . וְ הִ נֵה תְ סֻבֶּ ינָה אֲלֻמֹתֵ יכֶם ּ ּ וַתִ שְׁ תַ חֲוֶין ּ ּ ָ לַאֲלֻמָ תִ י ּ , שֶׁ כֻּלָם ּ עַל־יְדֵ י אֱלֹקות הַ שָׂ גוֹ ת מִ מֶ נו לְ קַ בֵּ ל צְ רִ יכִ ין ּ ּ ּ ּ ּ הַ צִ מְ צומִ ים נִפְ לָאִ ים שֶׁ עָ שָׂ ה בְּ חָ כְ מָ תוֹ הָ עֲמֻקָ ה ּ ּ ּ , עַל־יְדֵ י שֶׁ עָסַ ק לְ קָ רֵ ב נְפָ שׁ וֹ ת תָ מִ יד ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה זָכָ ה שֶׁ אֲפִ לו ּ ּ הַ צַ דִ יקִ ּ ּ ים הַ גְּדוֹ לִ ים שֶׁ עוֹ סְ קִ ין בָּ זֶה לְ הַ שִׂ יג הַ שָׂ גוֹ ת ּ ּ אֱלֹקות עַל־יְדֵ י הַ צִ מְ צומִ ים ּ ּ ּ , גַּם הֵ ם צְ רִ יכִ ין לְ קַ בֵּ ל מִ מֶ נו ּ ּ ּ , כִּ י שֶׁ לוֹ עוֹ לֶה עַל כֻּלָם ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת ) מִ שְׁ לֵי לא , כט (: רַ בּ וֹ ת בָּ נוֹ ת עָ שׂ ו חָ יִל וְ אַ תְ עָ לִ ית עַל כֻּלָנָה ּ ּ ּ , שֶׁ נֶאֱמַ ר עַל הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת הַ גָּדוֹ ל בְּ יוֹ תֵ ר הָ עוֹ סֵק ּ ּ ּ לַעֲשׂ וֹ ת כֵּלִ ים ולְ בושִׁ ים ולְ הַ מְ שִׁ יך תוֹ רָ ה בְּ חָ כְ מָ ה ּ ְ ּ ּ ּ אֲמִ תִ ית כָּ זֹאת ּ , עַד שֶׁ יוכְ לו לְ הִ תְ קָ רֵ ב הַ כּ ֹל לַה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת הַ שֶׁ בַ ח שֶׁ ל ּ ּ ּ " אֵ שֶׁ ת חַ יִל " ', ּ וְ כו בְּ חִ ינַת שָׁ ם ) יג , (: דָ רְ שָׁ ה צֶמֶ ר ופִ שְׁ תִ ים ּ ּ ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת כֵּ לִ ים ולְ בושִׁ ים לְ הַ שָׂ גַת אֱלֹקות וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ '. וְזֶה בְּ חִ ינַת : הָ יְתָ ה כָּ אֳנִיוֹ ת סוֹ חֵ ר מִ מֶ רְ חָ ק וְ כו ּ ּ ּ ' ּ וַתָ קָ ם בְּ עוֹ ד לַיְלָה וַתִ תֵ ן טֶ רֶ ף לְ בֵ יתָ ה וְ כו ּ ּ ּ ּ . ' שֶׁ בְּ תֹקֶ ף חֶ שְׁ כַ ת לֵיל הַ גָּלות ּ שֶׁ ל נַפְ שׁ וֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל הִ יא נוֹ תֶ נֶת לָהֶם טֶ רֶ ף וְ כו .. .'ּ ) קמז (:

Segment 26
HE:
הֲמָ לֹך תִ מְ לֹך עָלֵינו ּ ּ ְ ְ

Segment 27
HE:
('ח , ז"ל) הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף ּ ּ ּ , מְ רַ חֵ ם עַל הַ דוֹ ר ּ ומְ סַ פֵ ר ומְ רַ מֵ ז לָהֶם גֹּדֶ ל מַ עֲלַת קְ דֻ ּ ּ ּ ּ שָׁ תוֹ וְ עֹצֶם הַ שָׂ גָתוֹ ּ ּ , ומֵ עִ יר אָ זְנֵיהֶם שֶׁ כֻּלָם צְ רִ יכִ ים לְ הִ תְ קָ רֵ ב אֵ לָיו ּ ּ , כִּ י כָּ ל עֲלִ יַת תוֹ רָ תָ ם וַעֲבוֹ דָ תָ ם הוא עַל יָדוֹ ּ ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ סִּ פֵ ר יוֹ סֵ ף לְ הַ שְׁ בָ טִ ים חֲלוֹ מוֹ תָ יו ודְ בָ רָ יו ּ ּ ּ ּ . אֲבָ ל צְ רִ יכִ ין לָזֶה זְכִ יָ ּ ה גְּדוֹ לָה לְ הַ קְ שִׁ יב דְ בָ רָ יו בִּ תְ מִ ימות ּ ּ , כִּ י לִ פְ עָמִ ים עֲוֹ ן הַ דוֹ ר גּוֹ רֵ ם עַד שֶׁ גַּם הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ וְ הַ כְּ שֵׁ רִ ים אֵ ינָם רוֹ צִ ים לְ הַ אֲמִ ין בִּ דְ בָ רָ יו , וְחוֹ שְׁ דִ ין אוֹ תוֹ שֶׁ כָּ ל כַּ וָנַת דְ בָ רָ יו בִּ שְׁ בִ יל הִ תְ נַשְׂ אות ומֶ מְ שָׁ לָה ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת שֶׁ אָ מְ רו לוֹ אַ חֵ י יוֹ סֵ ף הֲמָ לֹך תִ מְ לֹך עָ לֵינו ּ ּ ְ ְ ּ ּ ', ּ וְ כו עַד שֶׁ עַל יְדֵ י זֶה נֶעֱלַם הַ צַ דִ יק מִ ן הָ עוֹ לָם חַ ס ּ ּ וְ שָׁ לוֹ ם ) קמח (:

Segment 28
HE:
עַל חֲלוֹ מוֹ תָ יו וְ עַל דְ בָ רָ יו ּ

Segment 29
HE:
('ח , ז"ל) מַ ה שֶׁ הַ צַ דִ יק מַ לְ בִּ ישׁ תוֹ רָ ה גָּבהַ ּ ּ ּ ּ בְּ סִ פורֵ י מַ עֲשִׂ יוֹ ת ּ ּ ּ וְ שִׂ יחוֹ ת חֻלִ ין דַ יְקָ א ּ ּ , וְ עַל יְדֵ י זֶה מְ עוֹ רֵ ר בְּ נֵי אָ דָ ם מִ שְׁ נָתָ ם ומַ חֲזִירָ ם בִּ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ּ , זֶה סוֹ ד מַ ה שֶׁ אַ חַ ר חֵ טְ א ּ אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן כָּ תוב וַיַעַשׂ ה ּ ּ ' אֱלֹקִ ים לָאָ דָ ם ולְ אִ שְׁ תוֹ ּ ּ כָּ תְ נוֹ ת עוֹ ר וַיַלְ בִּ י ּ שֵׁ ם , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ כָּ ל הַ סּ וֹ דוֹ ת ּ ּ הַ גְּבוֹ הִ ים וְ הַ נוֹ רָ אִ ים וְ הַ נִפְ לָאִ ים מְ אֹד ּ ּ , נִתְ לַבְּ שׁ ו ּ

Segment 30
HE:
בַּ סִּ פורִ ים שֶׁ ל הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ , כְּ דֵ י לְ עוֹ רֵ ר מֵ הַ שֵׁ ינָה ּ וְ הַ מִ יתָ ה לְ כָ ל בָּ אֵ י עוֹ לָם שֶׁ יָשׁ ובו כֻּלָם לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ . ְ רַ ך וְזֶה גַּם־כֵּן בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ יַעֲקֹב אָ בִ ינו עָלָיו הַ שָׁ לוֹ ם ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ פָ נִים דִ קְ דֻ שָׁ ה בְּ חִ ינַת כְּ לָלִ יות ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ שִׁ בְ עִ ים פָ נִים לַתוֹ רָ ה ּ ּ ּ , הֻכְ רַ ח לְ הִ תְ לַבֵּ שׁ בְּ בִ גְדֵ י עֵשָׂ ו וְ עַל יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א קִ בֵּ ל הַבְּ רָ כוֹ ּ ת מִ יִצְ חָ ק ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת שֶׁ פַ ע הָ עֲשִׁ ירות הַ נִמְ שָׁ ך עַל־יְדֵ י סִ פורֵ י מַ עֲשִׂ יוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ְ .ל"ּ הַ נַ וְזֶה גַּם־כֵּן בְּ חִ ינַת סִ פור הַ חֲלוֹ מוֹ ת ופִ תְ רוֹ ן הַ חֲלוֹ מוֹ ת ּ ּ ּ שֶׁ עָסַ ק בָּ הֶם יוֹ סֵ ף הַ צַ דִ יק ּ ּ , שֶׁ כָּ ל זֶה הוא בְּ חִ ינַת סִ פורֵ י ּ ּ ּ מַ עֲשִׂ י ּ וֹ ת שֶׁ יֵשׁ בָּ הֶם דְ בָ רִ ים גְּבוֹ הִ ים וְ נֶעֱלָמִ ים מְ אֹד ּ ּ . כִּ י גַּם בְּ הַ סִּ פורִ ים וְ הַ חֲלוֹ מוֹ ת שֶׁ מְ סַ פְ רִ ין הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ ּ , יֵשׁ בָּ הֶם גַּם כֵּן דְ בָ רִ ים גְּבוֹ הִ ים ּ , רַ ק שֶׁ אֵ ין יוֹ דֵ עַ ומֵ בִ ין כָּ ל ּ זֶה , כִּ י אִ ם הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת שֶׁ הוא בְּ חִ ינַ ּ ּ ּ ת יוֹ סֵ ף , וְעַל כֵּן אַ ף עַל פִ י שֶׁ אֶ חָ יו לֹא רָ צו לְ הַ אֲמִ ין שֶׁ יֵשׁ בַּ חֲלוֹ מוֹ תָ יו ּ ּ ּ וְ סִ פורָ יו דְ בָ רִ ים גְּבוֹ הִ ים ּ ּ ּ , וַיוֹ סִ יפו עוֹ ד שְׂ נוֹ א אוֹ תוֹ עַל ּ ּ חֲלוֹ מוֹ תָ יו וְ עַל דְ בָ רָ יו ּ , אַ ף עַל פִ י כֵן וְ אַ תָ ה מָ רוֹ ם ּ ּ לְ עוֹ לָם ה ', כִּ י סוֹ ף כָּ ל סוֹ ף עָ לָה לִ גְדֻ לָה דַ יְקָ א עַל יְדֵ י ּ ּ הַ חֲלוֹ מוֹ ת ופִ תְ רוֹ נָם ּ , עַד שֶׁ כָּ ל הַ קִ יום שֶׁ ל יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ בְּ מִ צְ רַ יִם , וְ עִ קַ ר הַ גְּאֻ לָה שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת הִ תְ עוֹ רְ רות ּ ּ ּ ּ הַ שֵׁ נָה , הָ יָה עַל יָדוֹ כְּ מוֹ שֶׁ נֶאֱמַ ר וַיִקַ ח מֹשֶׁ ה אֶ ת ּ ּ ּ עַצְ מוֹ ת יוֹ סֵ ף עִ מ ) ... וֹ ּ קמט (:

Segment 31
HE:
עַל חֲלוֹ מוֹ תָ יו וְ עַל דְ בָ רָ יו ּ

Segment 32
HE:
('ח , ז"ל) אִ ם הָ יו הַ כּ ֹל רוֹ אִ ים ומְ בִ ינִים מַ עֲלַת גְּדֻ לַת הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ ּ ּ וגְדֻ לַת הַ שָׂ גָתוֹ ּ ּ ּ , אֲפִ לו חֵ לֶק אֶ חָ ד מִ נִי אֶ לֶף ּ ּ ּ , הָ יו בְּ וַדַ אי ּ ּ כֻּלָם כְּ רוכִ ים אַ חֲרָ יו וְ הָ יו מִ תְ קָ רְ ּ ּ ּ בִ ים אֵ לָיו בְּ כָ ל נַפְ שָׁ ם ּובְ כָ ל מְ אֹדָ ם . אַ ך הַ צַ דִ יק מִ תְ נַהֵג בְּ חָ כְ מָ ה בִּ שְׁ בִ יל ּ ּ ְ הַ בְּ חִ ירָ ה , ומַ עְ לִ ים עַצְ מוֹ ומַ סְ תִ יר אֶ ת עַצְ מוֹ מִ ן הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ , וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן מְ גַלֶה גַם־כֵּן מְ עַט מִ זְעֵיר מֵ עֹצֶם ּ ּ ּ נוֹ רְ אוֹ ת הַ שָׂ גָתוֹ ּ , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה יֵשׁ לָהֶם בְּ חִ ירָ ה , שֶׁ כָּ ל הַ חֲפֵ צִ ים בֶּ אֱמֶ ת רוֹ אִ ים ומְ בִ ינִים מֵ רָ חוֹ ק אֲמִ תַ ת גְּדֻ לַת ּ ּ ּ מַ עֲלָתוֹ ומִ תְ קָ רְ בִ ים אֵ לָיו ּ . גַּם לְ הֵפֶ ך אֲבָ ל יֵשׁ , ְ שֶׁ אַ דְ רַ בָּ א עַל־יְדֵ י שֶׁ שׁ וֹ מְ עִ ים בְּ רֶ מֶ ז נוֹ רְ אוֹ ת נִפְ לְ אוֹ ת ּ ּ ּ הַ שָׂ גָתוֹ , עַל־יְדֵ י ־זֶה מִ תְ גָּרִ ין בּ וֹ בְּ יוֹ תֵ ר , עַד שֶׁ לִ פְ עָמִ ים ּ מִ תְ לַבֵּ שׁ עַצְ מוֹ הַ בַּ עַל־דָ בָ ר גַּם בְּ צַ דִ יקִ ים וְחוֹ לְ קִ ים עָ לָיו ּ ּ וְרוֹ צִ ים לְ הַ עְ לִ ים אוֹ רוֹ ) ובֶ אֱמֶ ת יֵשׁ נִסְ תָ רוֹ ת הַ רְ בֵּ ה ּ ּ בְּ עִ נְיַן הַ מַ חֲלֹקֶ ת שֶׁ בֵּ ין הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ , וְ כַ מָ ה בְּ חִ ינוֹ ּ ת יֵשׁ בָּ זֶה , כַּ מְ בֹאָ ר בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר (. וְזֶה בְּ חִ ינַת הַ מַ חֲלֹקֶ ת ּ שֶׁ חָ לְ קו הַ שְׁ בָ טִ ים עַל יוֹ סֵ ף ּ ּ , וְ כָ ל מַ ה שֶׁ רִ מֵ ז לָהֶם גְּדֻ לַת ּ ּ ּ מַ עֲלָתוֹ בְּ יוֹ תֵ ר עַל־יְדֵ י שֶׁ סִּ פֵ ר לָהֶם חֲלוֹ מוֹ תָ יו ּ , וְ הֵם הוֹ סִ יפו שְׂ נֹא אוֹ תוֹ עַל חֲלוֹ מוֹ תָ יו וְ ּ עַל דְ בָ רָ יו ּ . אֲבָ ל עֲצַ ת ה ' לְ עוֹ לָם תַ עֲמֹד ּ , וכְ מוֹ שֶׁ אַ חַ ר־כָּ ך הִ תְ חָ רְ טו ּ ּ ְ הַ שְׁ בָ טִ ים מְ אֹד עַל זֶה וְ אָ מְ רו ּ ּ : " אֲבָ ל אֲשֵׁ מִ ים אֲנַחְ נו ּ , "'ּ וְ כו וְגַם הַ מַ חֲלֹקֶ ת וְ הַ שִׂ נְאָ ה בְּ עַצְ מוֹ נִתְ הַ פֵ ך לְ טוֹ בָ ה ּ ְ ּ ּ גְדוֹ לָה , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מַ ר יוֹ סֵ ף : " אֱלֹקִ ים חֲשָׁ בָ ה לְ טוֹ בָ ה ּ ". וְ עַל־יְדֵ י זֶה הַ מַ חֲלֹקֶ ת שֶׁ בֵּ ין הַ שְׁ בָ טִ ים נִתְ גַּלְ גֵּל וְיָרְ דו ּ ּ ּ אֲבוֹ תֵ ינו לְ מִ צְ רַ יִם ּ , וְזָכו אַ חַ ר־כָּ ך לְ מַ תַ ן־תוֹ רָ ה כְּ מוֹ ־כֵן ּ ּ ְ ּ ּ עַתָ ה

Segment 33
HE:
, הַ צַ דִ יק שֶׁ עַל הַ מַ חֲלֹקֶ ת עַל־יְדֵ י דַ יְקָ א ּ ּ ּ ּ , עַל־יְדֵ י־זֶה נִ תְ רַ בִּ ין הַ סְּ פָ רִ ים הַ קְ דוֹ שִׁ ים שֶׁ ל הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ הַ קְ דוֹ שָׁ ה , וְ נִתְ תַ קֵ ן פְ גַם אֱמונַת חֲכָ מִ ים ּ ּ ּ ּ , עַד שֶׁ סּ וֹ ף כָּ ל סוֹ ף יִתְ גַּלֶה עַל־יְדֵ י־זֶה בְּ עַצְ מוֹ דַ יְקָ א גְּדֻ לַת הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ ּ ּומַ עֲלָתוֹ ) ל"ּ כַּ נַ (: קנ

Segment 34
HE:
וְ הִ נֵּה הַ שֶׁ מֶ שׁ וְ הַ יָרֵ חַ וְ ּ ּ אַ חַ ד עָשָׂ ר כּ וֹ כָ בִ ים מִ שְׁ תַ חֲוִ ים לִ י ּ

Segment 35
HE:
('ט , ז"ל) וְזֶהו : (ט , לז ) ּ וְ הִ נֵה הַ שֶׁ מֶ שׁ וְ הַ יָרֵ חַ וְ אַ חַ ד עָ שָׂ ר כּ וֹ כָ בִ ים ּ ּ ּ מִ שְׁ תַ חֲוִים לִ י ּ . שֶׁ מֶ שׁ וְיָרֵ חַ הֵם בְּ חִ ינַת מַ שְׁ פִ יעַ ומְ קַ בֵּ ל ּ ּ , בְּ חִ ינַת שֵׂ כֶ ל עֶלְ יוֹ ן וְ שֵׂ כֶל תַ חְ תוֹ ן ּ ּ , בְּ חִ ינַת הָ רַ ב וְ הַ תַ לְ מִ יד ּ . כִּ י הַ צַ דִ יק שֶׁ הוא הָ רַ ב ּ ּ ּ , נִקְ רָ א שֶׁ מֶ שׁ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) קֹהֶ לֶת א ה , (: וְזָרַ ח הַ שֶׁ מֶ שׁ ובָ א הַ שָׁ מֶ שׁ ּ ּ ּ . וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ) ל " ּ ּ קִ דושִׁ ין עב :(: עַד שֶׁ לֹא שָׁ קְ עָה ּ . 'ּ וְ כו וְ הַ יָרֵ חַ ּ בְּ חִ ינַת הַ תַ לְ מִ יד שֶׁ מְ קַ בֵּ ל הָ אוֹ ר מֵ רַ בּ וֹ כְּ מוֹ ּ ּ הַ לְ בָ נָה מֵ הַ חַ מָ ה ּ ּ . וְ אַ חַ ד עָ שָׂ ר כּ וֹ כָ בִ ים , זֶה בְּ חִ ינַת הַ נְפָ שׁ וֹ ת הָ רְ חוֹ קוֹ ת שֶׁ מְ קָ רְ בִ ים אוֹ תָ ם לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ שֶׁ הֵם נְפָ שׁ וֹ ת קְ דוֹ שׁ וֹ ת מְ אֹד , אַ ך הָ יו תְ חִ לָה בְּ עִ מְ קֵ י ּ ּ ּ ְ ַה קְ לִ פוֹ ת וְעָ לו מִ שָׁ ם בִּ בְ חִ ינַת אַ חַ ד עָ שָׂ ר סַ מְ מָ נֵי ּ ּ ּ ּ ּ הַ קְ טֹרֶ ת , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת אַ חַ ד עָ שָׂ ר כּ וֹ כָ בִ ים ּ ּ , בְּ חִ ינַת ) ּ דָ נִיֵאל יב ּ ג , (: ומַ צְ דִ יקֵ י הָ רַ בִּ ים כַּ כּ וֹ כָ בִ ים ּ ּ . וְ כֻלָם ּ מִ שְׁ תַ חֲוִים לִ י ּ , כִּ י הַ צַ דִ יק הַ גָּדוֹ ל מַ מְ שִׁ יך שִׂ ְ ּ ּ ּ כְ לִ יוֹ ת כָּ אֵ לֶה עַד שֶׁ כָּ ל הַ גְּדוֹ לִ ים וְ הַ קְ טַ נִים וְ כָ ל הָ רְ חוֹ קִ ים ּ ּ ּ הָ רוֹ צִ ים לְ הִ תְ קָ רֵ ב כֻּלָ ּ ם צְ רִ יכִ ים לְ קַ בֵּ ל מִ מֶ נו ּ ּ ּ ) קנא (:

Segment 36
HE:
וְ הִ נֵּה הַ שֶׁ מֶ שׁ וְ הַ יָרֵ חַ ּ ּ

Segment 37
HE:
('ט , ז"ל) אף-על- פי שכל הצדיקים עוסקים בזה- להמשיך השגות אלקות על ידי צמצומים - אבל כולם צריכין לקבל השגות אלקות מזה הצדיק שיכול לעשות בחכמתו צמצומים נפלאים כאלה , עד שיכול לקרב כל הנפשות הרחוקות ; כי הוא בחכמתו עולה על כולם , בחינת ואת עלית על כולנה , והוא ממשיך שכליות כאלו , עד שכל הגדולים והקטנים וכל הרחוקים הרוצים להתקרב , כולם צריכים לקבל ממנו , בבחינת והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחווים לי , שראה יוסף בחלומו וכן הוה ) קנב (:

Segment 38
HE:
וְ הִ נֵּה הַ שֶׁ מֶ שׁ וְ הַ יָרֵ חַ ּ ּ

Segment 39
HE:
('ט , ז"ל) בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר נִמְ צָ א צַ דִ יק כָּ זֶה ּ ּ , שֶׁ יוֹ דֵ עַ לַהֲלֹך נֶגֶד ְ ּ ּ רוחוֹ שֶׁ ל כָּ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד , שֶׁ עַל־יָדוֹ הָ יָה נַעֲשֶׂ ה שָׁ לוֹ ם בָּ עוֹ לָם , וְעַל־יְדֵ י־זֶה הָ יו הַ כּ ֹל שָׁ בִ ים לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , כִּ י

Segment 40
HE:
עַל־יָדוֹ הָ יו הַ כּ ֹל נִכְ לָלִ ין בְּ רָ צוֹ ן אֶ חָ ד הָ עֶלְ יוֹ ן ּ , וְ הָ יו ּ מִ תְ בַּ טְ לִ ים כָּ ל כּ ֹחוֹ ת הַ יֵצֶר הָ רָ ע וְ כָ ל הַ כְּ פִ ירוֹ ת וְ כָ ּ ּ ל ּ הַ מַ חֲלֹקֶ ת , שֶׁ שׁ ֹרֶ שׁ כֻּלָם מִ בְּ חִ ינַת שִׁ נוי הָ רְ צוֹ נוֹ ת ּ ּ ּ ּ . ְ אַ ך כְּ שֶׁ רוֹ אֶ ה הַ בַּ עַל־דָ בָ ר שֶׁ נִמְ צָ א צַ דִ יק כָּ זֶה שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת מֹשֶׁ ה , בְּ חִ ינַת רַ עֲוָא דְ רַ עֲוִין , ּ שֶׁ יָכוֹ ל לַעֲשׂ וֹ ת שָׁ לוֹ ם בֵּ ין הַ כּ ֹל , אֲזַי הוא מְ עוֹ רֵ ר מַ חֲלֹ ּ קֶ ת גָּדוֹ ל עַל זֶה הַ צַ דִ יק הַ גָּדוֹ ל בְּ עַצְ מוֹ ּ ּ , עַד שֶׁ הַ כּ ֹל חוֹ לְ קִ ין עָלָיו בְּ יוֹ תֵ ר מֵ עַל כָּ ל הָ עוֹ לָם , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת הַ כּ ֹל רְ חוֹ קִ ים מִ מֶ נו ּ ּ ּ , כִּ י הַ שִׁ נוי וְ הָ רִ חוק שֶׁ בֵּ ין אָ דָ ם לַחֲבֵ רוֹ הוא מועָט מְ אֹד ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י בְּ רֹב דַ רְ כֵיהֶ ם הֵ ּ ם שָׁ וִ ים זֶה לָזֶה בְּ תַ אֲווֹ תֵ יהֶם ובְ מִ דוֹ תֵ יהֶם ּ ּ , רַ ק שֶׁ יֵשׁ אֵ יזֶה רִ חוק וְ שִׁ נוי בֵּ ינֵיהֶם ּ ּ ּ ּ , אֲבָ ל מִ זֶה הַ צַ דִ יק הַגָּדוֹ ל הַ כּ ֹל רְ חוֹ קִ ים לְ גַמְ רֵ י ּ ּ ּ , כִּ י הוא ּ מְ רוֹ מָ ם ומְ נֻשָׂ א מִ כָּ ל שִׁ נוי הָ רְ צוֹ נוֹ ת שֶׁ ל כָּ ל בְּ נֵי ּ ּ ּ ּ הָ עוֹ לָם כִּ , י הוא רָ חוֹ ק לְ גַמְ רֵ י מִ כָּ ל הָ עוֹ לָם וְ אֵ ין לוֹ שׁ ום ּ ּ רָ צוֹ ן בְּ זֶה הָ עוֹ לָם כְּ לָל , רַ ק הוא כָּ לול תָ מִ יד בָּ רָ צוֹ ן ּ ּ ּ הָ עֶלְ יוֹ ן , בְּ חִ ינַת רַ עֲוָא דְ רַ עֲוִין . ומִ י שֶׁ מַ אֲמִ ין בּ וֹ ּ ּ ּומִ תְ קָ רֵ ב אֵ לָיו , אֲזַי כָּ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד יָכוֹ ל לִ מְ צֹא עַצְ מוֹ

Segment 41
HE:
בְּ תוֹ ך זֶה הַ צַ דִ יק ּ ּ ְ , כִּ י הוא שׁ ֹרֶ שׁ כָּ ל נִשְׁ מוֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ וְ כָ לול מִ כֻּלָם ּ ּ , כִּ י הוא בִּ בְ חִ ינַת רָ צוֹ ן שֶׁ בָּ רְ צוֹ נוֹ ת ּ , הַ יְנו ּ הָ רָ צוֹ ן הָ עֶלְ יוֹ ן הַ מְ לֻבָּ שׁ בְּ כָ ל הָ רְ צוֹ נוֹ ת וְ הַ נְפָ שׁ וֹ ת שֶׁ ל ּ כָּ ל בְּ נֵי הָ עוֹ לָם . ְ אַ ך כְּ שֶׁ הַבַּ עַל ּ ־דָ בָ ר מַ כְ נִיס כְּ פִ ירוֹ ת ּומַ חֲלֹקֶ ת בְּ לֵב בְּ נֵי־אָ דָ ם לַחֲלֹק לִ בָּ ם מֵ עָ לָיו , אֲזַי ּ הַ מַ חֲלֹקֶ ת שֶׁ עָ לָיו גָּדוֹ ל יוֹ תֵ ר מִ כָּ ל מִ ינֵי מַ חֲלֹקֶ ת שֶׁ בָּ עוֹ לָם , מֵ חֲמַ ת שֶׁ הוא רָ חוֹ ק ומְ רוֹ מָ ם מְ אֹד מִ כָּ ל ּ ּ הָ רְ צוֹ נוֹ ת שֶׁ ל כָּ ל בָּ אֵ י עוֹ לָם , שֶׁ כֻּ לָם יֵשׁ בָּ הֶ ם שִׁ נויִים ּ ּ ּ , וְ הוא אֵ ין לוֹ שׁ ום שִׁ נוי רָ צוֹ ן שֶׁ ל זֶה הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ ּ , וְ עַל־כֵּן ּ כֻּלָם חוֹ לְ קִ ים עָ לָיו וְ אֵ ין יְכוֹ לִ ים לְ סָ בְ לוֹ . וְ לִ פְ עָמִ ים הַ בַּ עַל־דָ בָ ר מִ תְ גָּרֶ ה כָּ ל־כָּ ך ְ ּ , עַד שֶׁ מַ כְ נִיס טִ ינָא גַּם ּ בְּ לֵב הַ צַ דִ יקִ ים הַ ּ ּ קְ טַ נִים מִ מֶ נו לַחֲלֹק עָלָיו ּ ּ ּ ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת הַ מַ חֲלֹקֶ ת שֶׁ ל הַ שְׁ בָ טִ ים עַל יוֹ סֵ ף הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ ּ . ּובֶ אֱמֶ ת אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ כֻּלָם הָ יו צַ דִ יקִ ים גְּדוֹ לִ ים וְ נוֹ רָ אִ ים ּ ּ ּ ּ , ומְ קַ שְׁ רִ ים קְ שָׁ רִ ים נִפְ לָאִ ים דִ קְ דֻ שָׁ ה ומְ יַחֲדִ ים יִחודִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ גְּ דוֹ לִ ים , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן כֻּלָם הָ יו צְ רִ יכִ ין לָבוֹ א ּ ּ ּ ולְ הִ תְ קַ שֵׁ ר אֵ לָיו ּ ּ , כִּ י הוא הַ זָקֵ ן הָ אֱמֶ ת שֶׁ בַּ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מֵ צַ ח הָ רָ צוֹ ן ּ , רַ עֲוָא דְ רַ עֲוִין , ּ שֶׁ לְ שָׁ ם צְ רִ יכִ ין לְ קַ שֵׁ ר כָּ ל הָ רְ צוֹ נוֹ ת כֻּלָם לְ שׁ ֹרֶ שׁ הָ רָ צוֹ ן ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת " : וַתִ שְׁ תַ חֲוֶין אֲלֻמֹתֵ יכֶ ם תְ סֻבֶּ ינָה וְ הִ נֵה ּ ּ ּ ּ ָ לַאֲלֻמָ תִ י ּ ". וְרַ ק עַל־יָדוֹ נִתְ גַּלֶה אֱמונַת הָ רָ צוֹ ן ּ ּ , שֶׁ הַ כּ ֹל מִ תְ נַהֵג רַ ק בִּ רְ צוֹ נוֹ יִתְ בָּ רַ ך , ְ וְ נִכְ נָע וְ נִתְ בַּ טֵ ל דַ עַת חַ כְ מֵ י ּ ּ ּ הַ טֶ בַ ע , שֶׁ כָּ ל חָ כְ מָ תָ ם מְ יֻסֶּ דֶ ת עַל אוֹ תוֹ ת הַ שָׁ מַ יִם ּ מִ מַ עֲרֶ כֶ ת הַ כּ וֹ כָ בִ ים ומַ זָלוֹ ת ּ ּ ּ , אֲשֶׁ ר בֶּ אֱמֶ ת כֻּלָם ּ מִ תְ נַהֲגִים רַ ק בָּ רָ צוֹ ן הָ עֶלְ יוֹ ן הַ קָ דוֹ שׁ ּ , בְּ חִ ינַת רַ עֲוָא דְ רַ עֲוִין , שֶׁ מִ שָׁ ם שׁ ֹרֶ שׁ נִשְׁ מַ ת הַ צַ דִ יק שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ ּ יוֹ סֵ ף . וְזֶה בְּ חִ ינַת " : וְ הִ נֵה הַ שֶׁ מֶ שׁ וְ הַ יָרֵ חַ וְ כו ּ ּ ּ ּ ' מִ שְׁ תַ חֲוִ ים ּ לִ י ". אַ ך אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ יוֹ סֵ ף הַ צַ דִ יק מְ רַ מֵ ז ומוֹ דִ יעַ זֹאת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ וְ כו לִ בְ נֵי הָ עוֹ לָם קְ צָ ת מֵ עֹצֶם גֹּדֶ ל מַ עֲלָתוֹ ', ּ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן גָּדוֹ ל כּ ֹחַ הַ בְּ חִ ירָ ה ּ , עַד שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה נִתְ עוֹ רֵ ר לִ פְ עָמִ ים הַ מַ חֲלֹקֶ ת וְ הַ שִׂ נְאָ ה בְּ יוֹ תֵ ר ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת " וַיוֹ סִ פו עוֹ ד שְׂ נֹא אֹתוֹ וְ כו ּ ּ ּ ". ' ובֶ אֱמֶ ת לְ פִ י גֹּדֶ ל הִ תְ גָּרות ּ ּ הַ בַּ עַל־דָ בָ ר ּ , רָ צָ ה לַהֲסִ יתָ ם שֶׁ יַהַ רְ גו אֶ ת יוֹ סֵ ף הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ ּ , וְ אָ ז הָ יָה הָ עוֹ לָם חָ רֵ ב לְ גַמְ רֵ י חַ ס וְ שָׁ ל וֹ ם , אֲבָ ל הַ שֵׁ ם ּ יִתְ בָּ רַ ך בְּ רַ חֲמָ יו חָ מַ ל עֲלֵיהֶם וְ עַל כְּ לָלִ יות הָ עוֹ לָם ּ ּ ְ , וְ סִ בֵּ ב בְּ רַ חֲמָ יו שֶׁ לֹא הֲרָ גוהו לְ גַמְ רֵ י ּ ּ ּ , רַ ק מְ כָ רוהו ּ ּ לְ מִ צְ רָ יִם בְּ כֶ סֶ ף

Segment 42
HE:
. חַ י נִשְׁ אַ ר שֶׁ יוֹ סֵ ף ומֵ אַ חַ ר ּ ּ עַל־כָּ ל־פָ נִים ּ , סִ בֵּ ב הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך בְּ ְ ּ רַ חֲמָ יו , עַד שֶׁ אַ חַ ר־כָּ ך שָׁ בו כֻּלָם בִּ תְ שׁ ובָ ה וְ נִתְ חָ רְ טו עַל מְ כִ ירָ תוֹ ּ ּ ּ ּ ְ , עַד שֶׁ חָ זְרו וְנִתְ קַ בְּ צו וְ נִתְ וַדַ ע יוֹ סֵ ף אֶ ל אֶ חָ יו ּ ּ ּ , ובָ או כֻּלָם ּ ּ ּ אֵ לָיו בְּ אַ הֲבָ ה ובְ הַ כְ נָעָה גְדוֹ לָה ּ , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת מֵ אַ חַ ר שֶׁ הוא שׁ ֹרֶ שׁ הָ רָ צוֹ ן ּ , בְּ וַדַ אי כֻּלָם צְ רִ יכִ ין לָבוֹ א ּ ּ ולְ הִ תְ קַ שֵׁ ר אֵ לָיו ּ ּ , וְזֶה עִ קַ ר הַ שְׁ לֵמות שֶׁ לָהֶם ּ ּ ּ ּ . וְ כֵן נוֹ הֵג בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר ּ , וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ בָ אֵ ר כָּ ל־כָּ ך בִּ פְ רָ טִ יות ּ ּ ְ ) קנג (:

Segment 43
HE:
ף סֵ יוֹ ־ת אֶ ּ רו כְּ מְ ּיִ וַ (ח"כ , ז"ל) בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר יֵ ּ שׁ כַּ מָ ה צַ דִ יקִ ים אֲמִ תִ יִים ּ ּ ּ ּ . אֲבָ ל יֵשׁ אֱמֶ ת לְ מַ עְ לָה מֵ אֱמֶ ת כִּ י בְּ וַדַ אי אֵ ין מַ דְ רֵ גַת כָּ ל ּ הַ צַ דִ יקִ ים שָׁ וִין ּ ּ . וְ כָ ל מַ ה שֶׁ מַ עֲלַת ומַ דְ רֵ גַת הַ צַ דִ יק גָּדוֹ ל ּ ּ ּ ּ ּ יוֹ תֵ ר בְּ וַדַ אי הָ אֱמֶ ת שֶׁ לוֹ גָּדוֹ ל ומְ בֻרָ ר בְּ יוֹ תֵ ר ּ ּ ּ . כִּ י הָ עִ קָ ר הוא הָ אֱמֶ ת ּ ּ . עַד שֶׁ יֵשׁ בְּ כָ ל דוֹ ר צַ דִ יק אֲמִ תִ י ּ ּ ּ ּ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת שֶׁ בֵּ ין הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ ּ , רַ ק מֵ חֲמַ ת הִ תְ גַּבְּ רות הַ חִ לופִ ים וְ הַ תְ מורוֹ ת עַל יְדֵ י זֶה ּ ּ ּ ּ ּ קָ שֶׁ ה מְ אֹד לֵידַ ע הֵיכָ ן הָ אֱמֶ ת . כִּ י עַל פִ י רֹב מִ תְ גָּרֶ ה ּ הַ בַּ עַל דָ בָ ר בְּ הַ צַ דִ יקִ ים בְּ עַצְ מָ ן ּ ּ ּ , ּומַ כְ נִיס בֵּ ינֵיהֶם מַ חֲלֹקֶ ת גָּדוֹ ל לַחֲלֹק עַל זֶה הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ , שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת שֶׁ בֵּין הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ , וְ נִדְ מֶ ה לָהֶם כְּ אִ לו זֶה הַ צַ דִ יק דַ יְקָ א נוֹ טֶ ה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם מִ דֶ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ רֶ ך הָ אֱמֶ ת . ומִ זֶה הָ יָה בְּ חִ ינַת הַ מַ חֲלֹקֶ ת שֶׁ חָ לְ קו הַ שְׁ בָ טִ ים עַל יוֹ סֵ ף ּ ּ ּ ּ ּ עַד אֲשֶׁ ר לְ עֶבֶ ד נִמְ כַּ ר יוֹ סֵ ף . וְ עַל יְדֵ י זֶה נִתְ גַּלְ גֵּל הַ דָ בָ ר ּ וְיָרְ דו אֲבוֹ תֵ ינו לְ מִ צְ רַ יִם וְ הָ יו שָׁ ם עֲבָ דִ ים ּ ּ ּ . וְ כֵן מַ חֲלֹקֶ ת שָׁ אול שֶׁ רָ דַ ף אֶ ת ּ דָ וִ ד בְּ חִ נָם ּ ּ , וכְ מוֹ שֶׁ מָ צִ ינו בְּ כַ מָ ה ּ ּ ּ ּ וְ כַ מָ ה דוֹ רוֹ ת בִּ פְ רָ ט בַּ דוֹ רוֹ ת הַ לָלו בְּ עִ קְ בוֹ ת מְ שִׁ יחָ א ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ הִ תְ גַּבֵּ ר הַ קַ טֵ יגוֹ רְ יָא וְ הַ מַ חֲלֹקֶ ת גַּם בֵּ ין הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ ּ , עַד שֶׁ אֵ ין יוֹ דְ עִ ין הֵיכָ ן הָ אֱמֶ ת . עַל כֵּן צְ רִ יכִ ין לְ הִ תְ פַ ּ ּלֵל לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך עַל זֶה הַ רְ בֵּ ה ְ ּ ) קנד (:

Segment 44
HE:
ףסֵ יוֹ ־ת אֶ ּ רו כְּ מְ ּיִ וַ (ח"כ , ז"ל) גַּם צַ דִ יקִ ים גְּדוֹ לִ ים צְ רִ יכִ ין לִ שְׁ מֹר עַצְ מָ ם מְ אֹד ולְ בַ קֵ שׁ ּ ּ ּ מֵ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך מְ אֹד לְ הִ נָצֵל מֵ עֵצוֹ ת נִבְ עָרוֹ ת ּ ְ ּ , בִּ פְ רָ ט בְּ עִ נְיַן הַ מַ ּ חֲלֹקֶ ת , שֶׁ שָׁ ם עִ קַ ר הִ תְ גַּבְּ רות הַ שָׂ טָ ן ּ ּ ּ ּ , שֶׁ מַ כְ נִיס סְ בָ רוֹ ת בְּ לֵב הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ , עַד שֶׁ נִדְ מֶ ה לָהֶם ּ שֶׁ הֵם צְ רִ יכִ ים לִ רְ דֹף אֶ ת הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת עַד לְ חַ יָיו ּ ּ ּ ּ . ּומִ י לָנו גָדוֹ ל מֵ הַ שְׁ בָ טִ ים הַ קְ דוֹ שִׁ ים ּ ּ ּ , שֶׁ חָ לְ קו עַל יוֹ סֵ ף ּ

Segment 45
HE:
וּ מָ כְ רו אוֹ תוֹ לְ עֶבֶ ד ּ , וְ אַ חַ ר־כָּ ך נִתְ חָ רְ טו עַל זֶה מְ אֹד ּ ְ , וְגַם יַעֲקֹב אָ בִ ינו קִ נְטֵ ר אוֹ תָ ם עַל זֶה מְ אֹד ּ ) קנה (:

Segment 46
HE:
אָ נֹכִ י אֲשַׁ לַּח גְדִ י עִ זִים מִ ן הַ צֹאן ּ ּ ּ

Segment 47
HE:
כֵּן הַ שְׁ בָ טִ ים כְּ שֶׁ פָ גְמו בִּ מְ כִ ירַ ת יוֹ סֵ ף שָׁ ּ ּ ּ חֲטו שְׂ עִ יר ּ ּ עִ זִים , לז ) , ( לא כִּ י עִ קַ ר הַמַ חֲלֹקֶ ת שֶׁ לָהֶם הָ יָה בְּ עִ נְיַן ּ ּ ּ הַ מַ לְ כות ּ ּ , שֶׁ אָ מְ רו שֶׁ יוֹ סֵ ף רוֹ צֶ ה לִ מְ לֹך עֲלֵיהֶם שֶׁ לֹא ּ ְ ּ ּ ּ כַּ דִ ין , ולְ פִ י דַ עְ תָ ם נִדְ מֶ ה לָהֶם שֶׁ יוֹ סֵ ף רוֹ צֶ ה לִ מְ לֹך רַ ק ְ ּ ּ ּ ּ עַל יְדֵ י עַזות ּ ּ חַ ס וְשָׁ לוֹ ם , וְ הֵם רָ צו לְ הִ תְ גַּבֵּ ר בָּ עַזות ּ ּ ּ שֶׁ לָהֶם נֶגְדוֹ ּ ּ , עַל כֵּן שָׁ חֲטו שְׂ עִ יר עִ זִים ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ עַזות . וְ כֵן יְהודָ ה אָ מַ ר לְ תָ מָ ר ּ שָׁ ם ) לח : ( יז , אָ נֹכִ י אֲשַׁ לַח גְּ דִ י ּ עִ זִים מִ ן הַ צֹאן ּ ּ , כִּ י עִ קַ ר הַמִ לְ חָ מָ ה בְּ עִ נְ ּ ּ יַן עַזות דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ולְ הֵפֶ ך חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ְ ּ , הוא בְּ תַ אֲוַת הַ מִ שְׁ גָּל ּ ּ , שֶׁ שָׁ ם עִ קַ ר ּ ּ אֲחִ יזַת הָ עַזות דְ סִ טְ רָ א אָ חֳרָ א ּ ּ ּ , כִּ י בּ וֹ עַז בּ וֹ תוקְ פָ א ּ ּ . וִיהודָ ה הָ יָה צָ רִ יך אָ ז לְ בָ רֵ ר הָ עַזות דִ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ מִ שָׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ עִ קַ ר מַ לְ כות דִ ּ ּ ּ קְ דֻ שָׁ ה ּ , בְּ חִ ינַת מַ לְ כות דָ וִד ומָ שִׁ יחַ ּ ּ ּ שֶׁ יֵצֵ א מִ מֶ נו עַל ּ ּ ּ ּ

Segment 48
HE:
יְדֵ י זֶה , ּ שֶׁ נֶאֱמַ ר עָ לָיו ) תְ הִ לִ ים כא ּ ּ ' ה (: בְּ עָזְך יִשְׂ מַ ח מֶ לֶך ְ ּ ָ , בְּ חִ ינַת ) שְׁ מואֵ ל ּ

Segment 49
HE:
א ב (: ּ וְיִתֶ ן עֹז לְ מַ לְ כּ וֹ וְיָרֵ ם קֶ רֶ ן מְ שִׁ יחוֹ . עַ ל כֵּן אָ מַ ר אָ ז : אָ נֹכִ י אֲ ּ שַׁ לַח גְּדִ י עִ זִים ּ , ' גְּדִ י עִ זִים ּ ' ּדַ יְקָ א , כִּ י עִ קַ ר בֵּ רור הָ עַזות הוא ּ ּ ּ ּ ּ שָׁ ם בִּ בְ חִ ינַת גְּדִ י עִ זִים ּ , שֶׁ עַל

Segment 50
HE:
כֵּן הֵם בָּ אִ ים לְ כַ פָ רָ ה ּ בְּ קָ רְ בְּ נוֹ ת צִ בּ ור ּ , בְּ רָ אשֵׁ י חֳדָ שִׁ ים ורְ גָלִ ים וְיוֹ ם ּ הַ כִּ פורִ ים ּ ּ , שֶׁ כֻּלָם צְ רִ יכִ ים שָׂ ּ עִ יר דַ יְקָ א לְ כַ פֵ ר ּ ּ . כִּ י עִ קַ ר ּ ּ כַּ פָ רַ ת הָ עֲווֹ נוֹ ת עַל

Segment 51
HE:
יְדֵ י בֵּ רור הָ עַזות דִ קְ דֻ שָׁ ה מֵ עַזות ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ דְ סִ טְ רָ א אָ חֳרָ א שֶׁ הוא עַזות הַ גּוף שֶׁ מִ שָׁ ם כָּ ל הַ תַ אֲווֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ . ומִ י שֶׁ זוֹ כֶ ה לְ בָ רֵ ר אָ ז מְ הַ פֵ ך עַזות הַ גּוף אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ ְו נִכְ לָל בְּ חִ ינַת גְּדִ י עִ זִים בַּ קְ דֻ שָׁ ה ולְ הֵפֶ ך לְ הֵפֶ ך ְ ְ ּ ּ ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת כָּ ל הָ עִ נְיָן שֶׁ הָ יָה בֵּ ין יַעֲקֹב וְ עֵשָׂ ו בְּ עִ נְיַן קַ בָּ לַת הַ בְּ רָ כוֹ ת , שֶׁ עֲצַ ת רִ בְ קָ ה אִ מוֹ הָ יָה דַ יְקָ א ּ ּ : וְ קַ ח לִ י מִ שָׁ ם שְׁ נֵי גְּדָ יֵי עִ זִים וְ כו ּ ּ ּ כז ) ' , (ט , כִּ י כָּ ל הַ בְּ רָ כוֹ ת נִמְ שָׁ כוֹ ת עַל

Segment 52
HE:
יְדֵ י עַזות דִ קְ דֻ שָׁ ה בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ ) תְ הִ לִ ים כט ּ ּ (: ' ה עֹז לְ עַמוֹ יִתֵ ן ה ּ ּ ' יְבָ רֵ ך אֶ ת עַמוֹ וְ כו ּ ּ ְ ', בְּ חִ ינַת ' גְּבורוֹ ת ּ גְּשָׁ מִ ים . ' וְ עַל

Segment 53
HE:
כֵּ ן צִ וְ תָ ה רִ בְ קָ ה אִ מוֹ שֶׁ יַעֲשֶׂ ה שְׁ נֵי ּ ּ ּ גְּדָ יֵי עִ זִים וִיתַ קֵ ן וִיבָ רֵ ר אוֹ תָ ם ּ ּ , כְּ דֵ י שֶׁ יִתְ גַּבֵּ ר לְ הַ כְ נִיעַ עַזות ּ ּ ּ דְ סִ טְ רָ א אָ חֳרָ א שֶׁ הוא זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ בְּ חִ ינַת עֵשָׂ ו אִ ישׁ ּ ּ ּ שָׂ עִ יר , וְ לִ זְכּ וֹ ת לְ עַזות דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ , וְעַל

Segment 54
HE:
יְדֵ י זֶה יְקַ בֵּ ל הַ בְּ רָ כוֹ ת הַ נִמְ שָׁ כוֹ ת מִ שָׁ ּ ּ .ם וְ כֵן בְּ שִׁ מְ שׁ וֹ ן כְּ תִ יב ) שׁ וֹ פְ טִ ים טו (: וַיִפְ קֹד אֶ ת אִ שְׁ תוֹ ּ ּ בִּ גְדִ י עִ זִים ּ , כִּ י שִׁ מְ שׁ וֹ ן הָ יָה רוֹ צֶ ה אָ ז לְ הִ תְ גַּבֵּ ר עַל פְ לִ שְׁ תִ ים שֶׁ מָ שְׁ לו בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ חִ נָם רַ ק עַל ּ ּ ּ ּ ּ

Segment 55
HE:
יְדֵ י עַזות ּ ּ , וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב שָׁ ם ּ ּ שָׁ ם ) יד (: ִּכ י תֹאֲנָה הוא מְ בַ קֵ שׁ וְ כו ּ ּ ּ . ' וְ עַל

Segment 56
HE:
כֵּן הָ יָה עִ סְ קוֹ בִּ גְדִ י עִ זִים ּ , אַ ך מֵ חֲמַ ת שֶׁ לֹא זָכָ ה ּ ְ לְ בָ רֵ ר בִּ שְׁ לֵמות כָּ רָ אוי ּ ּ עַל , כֵּן אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל עָ לָיו ) סוֹ טָ ה י .( שֶׁ אֶ צְ לוֹ נֶאֱמַ ר יְרִ ידָ ה ובִ יהודָ ה כְּ תִ יב עֲלִ יָה ּ ּ ּ לח ) : ( יג , הִ נֵה חָ מִ יך עֹלֶה תִ מְ נָתָ ה וְ כו ּ ְ ּ ', כִּ י יְהודָ ה זָכָ ה ּ לְ בָ רֵ ר בִּ שְׁ לֵמות עַד שֶׁ יָצָ א מִ מֶ נו מָ שִׁ יחַ ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא עִ קַ ר ּ ּ עַזות דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ , שֶׁ מִ שָׁ ם מַ לְ כות דִ קְ דֻ שָׁ ה בְּ חִ ינַת וְיִתֶ ן עֹז ּ ּ ּ ּ ּ ּ לְ מַ לְ כּ וֹ וְ כו ) 'ּ :( קנו

Segment 57
HE:
ןאֵ מָ יְ וַ ('ח , ט"ל) עַכְ שָׁ ו בְּ נָקֵ ל יוֹ תֵ ר לַעֲמֹד בְּ נִסָּ יוֹ ן , כִּ י הָ רִ אשׁ וֹ נִים שֶׁ עָמְ דו בְּ נִסָּ יוֹ ן כְּ בָ ר שָׁ בְ רו כָּ ל ּ ּ

Segment 58
HE:
כָּ ך קְ לִ פָ ה הַ זֹאת שֶׁ ל ּ ּ ְ ּתַ אֲוָה זוֹ , עַד שֶׁ עַכְ שָׁ ו בְּ קַ ל יְכוֹ לִ ים לַעֲמֹד בְּ נִסָּ יוֹ ן וַאֲפִ לו אִ ישׁ פָ שׁ וט לְ ּ ּ ּ ּ גַמְ רֵ י יָכוֹ ל עַכְ שָׁ ו לַעֲמֹד בְּ נִסָּ יוֹ ן . וְ עַל

Segment 59
HE:
כֵּן אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זִכְ רוֹ נָם לִ בְ רָ כָ ה ּ ּ (: ר) ּ תָ קְ פוֹ שֶׁ ל ּ יוֹ סֵ ף עַנְוְ תָ נותוֹ שֶׁ ל בּ ֹעַז ּ , וְתָ קְ פוֹ שֶׁ ל בּ ֹעַז עַנְוְתָ נותוֹ שֶׁ ל ּ ּ ּפַ לְ טִ י בֵּ ן לַיִשׁ . כִּ י תֹקֶ ף הַ נִסָּ יוֹ ן שֶׁ ל יוֹ סֵ ף ּ ּ הַ צַ דִ יק הָ יָה ּ ּ דָ בָ ר קַ ל ופָ שׁ וט אֵ צֶל בּ ֹעַז שֶׁ הָ יָה אַ חֲרָ יו ּ ּ ּ . וְ כֵן תֹקֶ ף ּ הַ נִסָּ יוֹ ן שֶׁ ל בּ ֹעַז הָ יָה קַ ל ופָ שׁ וט אֵ צֶ ל פַ לְ טִ י ּ ּ ּ ּ . כִּ י כָּ ל מִ י שֶׁ הָ יָה אַ חֲרוֹ ן יוֹ תֵ ר הַ נִסָּ יוֹ ן קַ ל אֶ צְ לוֹ יוֹ תֵ ר ּ . ל"ּ כַּ נַ וְ עַל

Segment 60
HE:
כֵּן עַכְ שָׁ ו בְּ נָקֵ ל לַ עֲמֹד בְּ נִסָּ יוֹ ן אֲפִ לו אִ ישׁ פָ שׁ וט לְ גַמְ רֵ י ּ ּ ּ ּ ּ כַּ נִזְכַּ ר לְ עֵיל ) :( קנז

Segment 61
HE:
וְ אֵ יך אֶ עֱשֶׂ ה הָ רָ עָה הַ גְדֹלָה הַ זֹאת ּ ּ ְ

Segment 62
HE:
('ט , ט"ל) ... כִּ י יַעֲקֹב וְיוֹ סֵ ף כַּ חֲדָ א חֲשִׁ יבֵ י וְיַעֲקֹב הוא בִּ בְ חִ ינַת ּ מִ שְׁ פָ ט ּ , וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ : " מִ שְׁ פָ ּ ט וצְ דָ קָ ה בְּ יַעֲקֹב אַ תָ ה ּ ּ עָ שִׂ יתָ ". וְ עַל־יְדֵ י זֶה זָכָ ה יוֹ סֵ ף לַעֲמֹד בְּ נִסָּ יוֹ ן גָּדוֹ ל וְ לֹא ּפָ גַם בַּ בְּ רִ ית , כִּ י עִ קַ ר כְּ בִ ישַׁ ת הַ יֵצֶר זוֹ כִ ין עַל־יְדֵ י ּ ּ מִ שְׁ פָ ט ּ , עַל־יְדֵ י שֶׁ שׁ וֹ פְ טִ ין וְ דָ נִין אֶ ת עַצְ מוֹ בְּ עַצְ מוֹ ּ שֶׁ בְּ וַדַ א ּ י אֵ ינוֹ בְּ דִ ין לַחֲטֹא נֶגְדוֹ יִתְ בָּ רַ ך הַ גּוֹ מֵ ל לוֹ כָּ ל ְ ּ הַ טוֹ בוֹ ת וְ עָ תִ יד לְ הִ פָ רַ ע מִ מֶ נו עַל הַ כּ ֹל כְּ מוֹ שֶׁ אָ מַ ר ּ ּ ּ ּ ּ יוֹ סֵ ף אָ ז : " וְ אֵ יך אֶ עֱשֶׂ ה הָ רָ עָ ה הַגְּדֹלָה הַ זֹאת וְחָ טָ אתִ י ּ ְ לֵאלֹקִ ים , " וְ עַל־יְדֵ י זֶה כָּ בַ שׁ אֶ ת יִצְ רוֹ ומָ נַע ּ אֶ ת עַצְ מוֹ מִ ן הָ עֲבֵ רָ ה , כִּ י זֶה עִ קַ ר הַמִ שְׁ פָ ט שֶׁ הָ אָ דָ ם צָ רִ יך לִ שְׁ פֹט ּ ּ ּ ּ ְ אֶ ת עַצְ מוֹ , דְ הַ יְנו שֶׁ יִשְׁ פֹט אֶ ת עַצְ מוֹ תָ מִ יד אֵ יך רָ אוי ּ ּ ְ ּ ּ ּ ּ לוֹ לְ הִ תְ נַהֵג בְּ כָ ל יוֹ ם וָיוֹ ם , ּובִ פְ רָ ט כְּ שֶׁ בָּ א לִ ידֵ י אֵ יזֶה נִסָּ יוֹ ן ומִ שְׁ קָ ל שֶׁ הַ יֵ ּ ּ צֶר מְ סִ יתוֹ לְ אֵ יזֶה תַ אֲוָה אוֹ מִ דָ ה ּ ּ רָ עָ ה שֶׁ אָ ז עִ קַ ר הַ מִ שְׁ פָ ט שֶׁ צָ רִ יך לִ שְׁ פֹט אֶ ת עַצְ מוֹ אִ ם ּ ּ ּ ּ ְ ּ כָּ ך רָ אוי לוֹ לַעֲשׂ וֹ ת ּ ְ . וְ עִ קַ ר הַ נִסָּ יוֹ ן וְ הַ מִ שְׁ קָ ל הוא ּ ּ ּ ּ בְּ תַ אֲוַת נִאוף ּ , שֶׁ הוא רַ ע הַ כּ וֹ לֵל ּ , וְ שָׁ ם עִ קַ ר הַ מִ שְׁ פָ ט ּ ּ ּ ּ שֶׁ צָ רִ יך הָ אָ דָ ם לְ הִ תְ יָרֵ א מְ אֹד מִ מִ שְׁ פָ טוֹ וְ דִ ינוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ְ ּ ּ וְ לִ שְׁ פֹט אֶ ת עַצְ מוֹ בְּ עַצְ מוֹ וְ לִ בְ רֹחַ מִ ן הָ עֲבֵ רָ ה ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו : ּ הֱוֵי מְ חַ שֵׁ ב הֶפְ סֵ ד מִ צְ וָה כְּ נֶגֶד שְׂ כָ רָ ה ושְׂ כַר ּ ּ ּ עֲבֵ רָ ה כְּ נֶגֶד הֶפְ סֵ דָ ה . ּ וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תו ּ ּ : " ב חִ שַׁ בְ תִ י דְ רָ כַ י ּ ּ וָאָ שִׁ יבָ ה רַ גְלַי וְ כו ". 'ּ וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תַ ב אֲדוֹ נֵנו מוֹ רֵ נו וְרַ בֵּ נו ּ ּ ּ ּ , ל"זַ שֶׁ צָ רִ יך שֶׁ יִהְ יֶה לְ הָ אָ דָ ם יִשׁ וב הַ דַ עַת שֶׁ יְיַשֵׁ ב אֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ ּ עַצְ מוֹ הֵיטֵ ב מַ ה תַ כְ לִ ית מִ כָּ ל הַ תַ אֲווֹ ת וְ כו ּ ּ ּ ', שֶׁ כָּ ל זֶה ּ הוא בְּ חִ ינַת מִ שְׁ פָ ט ּ ל"ּ הַ נַ שֶׁ עִ קָ רוֹ הוא בַּ תַ אֲוָה ּ ּ ּ . ל"ּ הַ נַ וְיוֹ סֵ ף זָכָ ה לִ בְ חִ ינַת מִ שְׁ פָ ט בִּ שְׁ לֵמות שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה ּ ּ עָמַ ד בַּ נִסָּ יוֹ ן וְ ּ ) ל"ּ כַ נַ קנח :(



# Vayeishev
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/1/9/

Vayeishev
וישב
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/1/9

Segment 1
HE:
פירוש ים על פרשת " וישב "

Segment 2
HE:
ּ וַיֵשֶׁ ב יַעֲקֹב בְּ אֶ רֶ ץ מְ גורֵ י אָ בִ יו ּ

Segment 3
HE:
('א , ז"ל) ... וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ) ל " רַ בָּ ה פ (ד , ד" שֶׁ הָ יָה מְ גַ ּיֵר גֵּרִ ים ) כַּ מובָ א בִּ דְ בָ רָ יו זַ ּ ּ " ל חֵ לֶק א בְּ סִ ימָ ן רכח (. וְזֶה : (ב , זל) " אֵ לֶה תֹלְ דוֹ ת יַעֲקֹב יוֹ סֵ ף ּ ּ , " הַ יְנו שֶׁ יוֹ סֵ ף הָ לַך בְּ דֶ רֶ ך ְ ְ ּ ּ אָ בִ יו יַעֲקֹב וְ הָ יָה עוֹ סֵ ק גַּם כֵּן לְ גַיֵר גֵּרִ ים ולְ קָ רֵ ב ּ ּ ּ הַ נְפָ שׁ וֹ ת הָ רְ חוֹ קוֹ ת , כִּ י כָּ ל מַ ה שֶׁ אֵ רַ ע לְ יַעֲקֹב אֵ רַ ע ּ לְ יוֹ סֵ ף , שֶׁ זֶהו פֵ רושׁ ּ ּ ּ ּ " אֵ לֶה תוֹ לְ דוֹ ת יַעֲקֹב יוֹ סֵ ף ּ ּ " כְּ מוֹ ּ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ " י שָׁ ם שֶׁ כָּ ל מַ ה שֶׁ קִ בֵּ ל מִ שֵׁ ם וָעֵבֶ ר מָ סַ ר לוֹ ּ ּ ּ . וְ כָ ל מַ ה שֶׁ אֵ רַ ע לְ יַעֲקֹב אֵ רַ ע לְ יוֹ סֵ ף וְ כו ּ ּ . ' וְ כָ ל זֶה נִסְ מַ ְך לַפָ סוק ּ ּ ' ּ מְ גורֵ י אָ בִ יו ', שֶׁ הוא מַ ה שֶׁ הָ יָה יַעֲקֹב מְ גַיֵר ּ ּ ּ גֵּרִ ים . וְ תֵ כֶ ף נִסְ מַ ך ְ ' אֵ לֶה תוֹ לְ דוֹ ת יַעֲקֹב יוֹ סֵ ף ּ ּ ', שֶׁ פֵ רושׁ וֹ שֶׁ מָ סַ ר לוֹ כָּ ל חָ כְ מָ תוֹ ּ ּ ּ . הַ יְנו , ּ כְּ מוֹ שֶׁ יַעֲקֹב גִּיֵר ּ ּ גֵּרִ ים עַל־יְדֵ י עֹצֶם חָ כְ מָ תוֹ שֶׁ הָ יָה יוֹ דֵ עַ לַעֲשׂ וֹ ת צִ מְ צומִ ים כָּ אֵ לֶה עַד שֶׁ יוכַ ל לְ רַ פֹאות הַ חוֹ לִ ים בְּ יוֹ תֵ ר ּ ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ כֵן הָ יָה יוֹ סֵ ף הַ צַ דִ יק עוֹ סֵ ק בָּ זֶה תָ מִ יד ּ ּ ּ , כִּ י יַעֲקֹב מָ סַ ר לוֹ כָּ ל חָ כְ מָ תוֹ . כִּ י עִ קַ ר הַ חָ כְ מָ ה הוא לְ הַ כְ נִיס ּ ּ הַ שָׂ גוֹ ת אֱלֹקות בָּ עוֹ לָם לְ הוֹ ּ ּ דִ יעַ לִ בְ נֵי הָ אָ דָ ם גְּבורוֹ תָ יו ּ .'ּ וְ כו וְזֶהו בְּ חִ ינַת ּ שָׁ ם ) לז : (ב, יוֹ סֵ ף בֶּ ן שְׁ בַ ע עֶשְׂ רֵ ה שָׁ נָה הָ יָה רוֹ עֶה אֶ ת אֶ חָ יו בַּ צֹאן ּ , רוֹ עֵה צֹאן זֶה בְּ חִ ינַת מַ נְהִ יג הַ דוֹ ר שֶׁ נִקְ רָ א בְּ כָ ל מָ קוֹ ם בְּ שֵׁ ם רוֹ עֵה צֹאן ּ ּ . וְזֶהו : ּ בֶּ ן שְׁ בַ ע עֶשְׂ רֵ ה שָׁ נָה הָ יָה וְ כו ּ ', שְׁ בַ ע עֶשְׂ רֵ ה בְּ גִימַ טְ רִ יָא " טוֹ ב " כַּ מובָ א ּ ּ , הַ יְנו שֶׁ יוֹ סֵ ף הָ יָה טוֹ ב לַכּ ֹל ּ ּ וְ הָ יָה כֻּלוֹ טוֹ ב וְ עַל־יְדֵ י זֶה הָ יָה יָכוֹ ל לְ קָ רֵ ב הַ כּ ֹל ּ , כִּ י מָ צָ א בְּ הַ גָּרועַ שֶׁ בַּ גְּרועִ ים נְקֻ דוֹ ת טוֹ בוֹ ת וְעַל־יְדֵ י ּ ּ ּ זֶה קֵ רְ בָ ם לַה ' יִתְ בָּ רַ ך ְ . וְזֶהו שָׁ ם ) ּ לז : (ב , וְ הוא נַעַר אֶ ת בְּ נֵי ּ בִ לְ הָ ה וְ אֶ ת בְּ נֵי זִלְ פָ ה וְ כו ּ ּ ', שֶׁ הֵם בְּ נֵי הַ שְׁ פָ חוֹ ת שֶׁ הֵם ּ בְּ חִ ינַת מִ שְׁ פָ חוֹ ת הַ יְרודוֹ ת שֶׁ בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ הָ יָה מוֹ רִ יד ּ ּ אֶ ת עַצְ מוֹ אֲלֵיהֶם בְּ יוֹ תֵ ר כְּ דֵ י לְ קָ רְ בָ ם ) .. . קמ (:

Segment 4
HE:
וַיֵשֶׁ ב יַעֲקֹב בְּ אֶ רֶ ץ מְ גורֵ י אָ בִ יו ּ ּ

Segment 5
HE:
('א , ז"ל) וְזֶה וַיֵשֶׁ ב יַעֲקֹב בְּ אֶ רֶ ץ מְ גורֵ י אָ בִ יו וְ כו ּ ּ ּ ' אֵ לֶה תֹלְ דוֹ ת ּ ּ יַעֲקֹב יוֹ סֵ ף וְ כו . 'ּ וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל בְּ מִ דְ רָ שׁ רַ בָּ ה ּ מְ גורֵ י אָ בִ יו לְ שׁ וֹ ן גֵּרִ ים שֶׁ הָ יָה יַעֲקֹב מְ גַיֵר גֵּרִ ים ּ . וְ אִ יתָ א בִּ דְ בָ רָ יו זַ " ל בְּ סִ ימָ ן רכ " ח שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת מַ ה ּ ּ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ " ל בִּ קֵ שׁ יַעֲקֹב לֵישֵׁ ב בְּ שַׁ לְ וָה קָ פַ ץ ּ עָ לָיו רֻ גְזוֹ שֶׁ ל יוֹ סֵ ף , כִּ י זֶה שֶׁ עוֹ סֵ ק לְ גַיֵר גֵּרִ ים בְּ הֶ כְ רֵ חַ ּ ּ שֶׁ יִ הְ יו לוֹ יִסּ ורִ ים ומַ חֲלֹקֶ ת וְ כו ּ ּ ּ ּ . ' וְ כֵן הוא בְּ כָ ל אָ דָ ם ּ שֶׁ אֵ לו הַ גֵּרִ ים ובַ עֲלֵי תְ שׁ ובָ ה הָ רוֹ צִ ים לָשׁ וב אֶ ל ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ' עַל־יְדֵ י הַ צַ דִ יק בְּ הֶכְ רֵ חַ שֶׁ יִהְ יֶה עֲלֵיהֶם גַּם כֵּן כַּ מָ ה ּ ּ ּ ּ מִ ינֵי מַ חֲלֹקֶ ת וְיִסּ ורִ ים וְ הִ תְ גָּרות וְ כו ּ ּ ּ ' בְּ כָ ל פַ עַם כִּ י אִ י ּ אֶ פְ שָׁ ר לְ הִ תְ קָ רֵ ב בֶּ אֱמֶ ת לַה ' יִתְ בָּ רַ ך כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י זֶה ְ כַּ מְ בֹאָ ר בִּ דְ בָ רֵ ינו הַ רְ בֵּ ה בָּ זֶה ּ . וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ סִ ימָ ן ּ ּ ע" ב שֶׁ הוא לְ הִ תְ חַ זֵק בְּ כָ ל פַ עַם כְּ נֶגֶד הַ יֵצֶר הָ רָ ע וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ' ּ עַיֵן שָׁ ם . וְ עַל־כֵּ ן עַל כָּ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל הָ רוֹ צֶה ּ לָשׁ וב לַה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך נֶאֱמַ ר בִּ קֵ שׁ יַעֲקֹב לֵישֵׁ ב בְּ שַׁ לְ וָה ּ ְ קָ פַ ץ עָ לָיו וְ כו . 'ּ וְ הַ תִ קון לְ כָ ל זֶה הוא בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף ּ ּ ּ ּ בְּ עַצְ מוֹ , בְּ חִ ינַת אֵ לֶה תֹלְ דוֹ ת יַעֲקֹב יוֹ סֵ ף ּ ּ , ּופֵ רֵ שׁ רַ שִׁ י " הַ פִ שְׁ תָ נִי הַ זֶה נִכְ נְסו גְּמַ לָיו טְ עונִים פִ שְׁ תָ ן ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , ּ הַ פֶ חָ מִ י תָ מֵ הַ ּ ּ : אָ נָה יִכְ נֹס כָּ ל הַפִ שְׁ תָ ן הַ זֶה ּ ּ ּ , הָ יָה פִ קֵ חַ אֶ חָ ד ּ ּ הֵ שִׁ יב לוֹ : נִיצוֹ ץ אֶ חָ ד יוֹ צֵ א מִ מַ פוחַ שֶׁ לְ ך שֶׁ שׂ וֹ רֵ ף כָּ ל ּ ּ ָ ּ ּ ּ הַ פִ שְׁ תָ ן כָּ ך וְ כו ּ ְ ּ ּ ', וְ הָ יָה בֵּ ית יַעֲקֹב אֵ שׁ ובֵ ית יוֹ סֵ ף ּ לֶהָ בָ ה ובֵ ית עֵשָׂ ו לְ קַ שׁ נִיצוֹ ץ יוֹ צֵ א מִ יוֹ סֵ ף שֶׁ מְ כַ לֶה ּ ּ ּ ּ וְ שׂ וֹ רֵ ף הַ כּ ֹל . כִּ י יַעֲקֹב רָ אָ ה כָּ ל הָ אַ לופִ ים הַ כְּ תובִ ים ּ ּ ּ לְ מַ עְ לָה תָ מַ ה וְ כו ּ ּ ּ ' מַ ה כְּ תִ יב לְ מַ טָ ה אֵ לֶה תֹלְ דוֹ ת יַעֲקֹב ּ ּ ּ יוֹ סֵ ף וְ כו ' ּ נִיצוֹ ץ אֶ חָ ד וְ כו . 'ּ וְ כֵן פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ " י בַּ פָ סוק וַיְהִ י ּ ּ כַּ אֲשֶׁ ר יָלְ דָ ה רָ חֵ ל אֶ ת יוֹ סֵ ף וַיֹאמֶ ר שַׁ לְ חֵ נִי וְ כו ּ ּ ּ ', ּופֵ רֵ שׁ " רַ שִׁ י מִ שֶׁ נוֹ לַד שְׂ טָ נוֹ שֶׁ ל עֵשָׂ ו וְ כו ּ ּ ּ ' אֵ שׁ בְּ לֹא לֶהָ בָ ה אֵ ינוֹ שׁ וֹ לֵט וְ כו ', ּ הַ יְנו כִּ י יוֹ סֵ ף הוא בְּ חִ י ּ ּ נַת הַ צַ דִ יק ּ ּ הָ אֱמֶ ת שֶׁ יָכוֹ ל לְ שַׂ מֵ חַ אֶ ת לֵב כָּ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ וְ לַהֲפֹך הַ יָגוֹ ן וַאֲנָחָ ה לְ שִׂ מְ חָ ה ּ ְ , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה מַ לְ הִ יב אֶ ת לֵב יִשְׂ רָ אֵ ל לַה ' יִתְ בָּ רַ ך וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ סִ ימָ ן ט ּ ּ ְ ' בְּ לִ קוטֵ י תִ נְיָנָא כִּ י הַ צַ דִ יק ה ּ ּ ּ ּ ּ וא בְּ חִ ינַת אִ ישׁ אֲשֶׁ ר רוחַ ּ ּ בּ וֹ שֶׁ מְ נַשֵׁ ב הָ עַפְ רורִ יות שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת עַצְ בות מִ לֵב ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ אִ ישׁ הַ יִשְׂ רְ אֵ לִ י כְּ דֵ י שֶׁ יוכַ ל לְ הִ תְ לַהֵב לַה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך וְ כו ּ ְ ' ּ עַיֵן שָׁ ם . וְזֶה בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף שֶׁ נֶאֱמַ ר בּ וֹ הֲנִמְ צָ א כָ זֶה אִ ישׁ ּ אֲ שֶׁ ר רוחַ אֱלֹקִ ים בּ וֹ ּ , כִּ י יוֹ סֵ ף הוא בְּ חִ ינַת הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ שֶׁ יָכוֹ ל לֵירֵ ד לְ תוֹ ך כָּ ל הֵ יכְ לֵי הַ תְ מורוֹ ת ולְ הוֹ צִ יא כָּ ל ּ ּ ּ ְ ּ הַ נְפָ שׁ וֹ ת מִ שָׁ ם כָּ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד מֵ עֹמֶ ק נְפִ ילָתוֹ כָּ ל מִ י ּ ּ שֶׁ רוֹ צֶ ה לְ הִ תְ אַ חֵ ז בּ וֹ , כִּ י בְּ וַדַ אי מִ י שֶׁ אֵ י ּ נוֹ רוֹ צֶ ה כְּ לָל מִ כָּ ל שֶׁ כֵּן כְּ שֶׁ חוֹ לֵק וְ כו ', ּ ּ בְּ וַדַ אי אִ י אֶ פְ שָׁ ר לַעְ זֹר לוֹ וְ עָ לָיו נֶאֱמַ ר בְּ אָ זְנֵי כְּ סִ יל אַ ל תְ דַ בֵּ ר כִּ י יָבוז לְ שֵׂ כֶל ּ ּ מִ לֶיך ָ ּ , אֲבָ ל כָּ ל מִ י שֶׁ חָ ס עַל נַפְ שׁ וֹ עֲדַ יִן וְחָ פֵ ץ בַּ חַ יִים ּ אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ נָפַ ל ּ ּ כְּ מוֹ שֶׁ נָפַ ל יָכוֹ ל הַ צַ דִ יק בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף ּ ּ ּ לְ הוֹ צִ יאוֹ מִ שָׁ ם ּ , כִּ י יוֹ סֵ ף יָרַ ד לְ כָ ל הֵיכְ לֵי הַ תְ מורוֹ ת ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת לְ עֶבֶ ד נִמְ כַּ ר יוֹ סֵ ף , עַבְ דות בְּ חִ ינַת עַצְ בות ּ ּ כַּ מובָ א בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר שֶׁ נִמְ שָׁ ך מִ זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ ְּב חִ ינַת חָ ם שֶׁ מִ מֶ נו יָצָ א מִ צְ רַ יִם שֶׁ נִתְ קַ לֵל עֶבֶ ד עֲבָ דִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ

Segment 6
HE:
יִהְ יֶה וְ כו ' ּ כַּ מובָ א ּ ּ , וְ יוֹ סֵ ף עָבַ ר בְּ כָ ל זֶה , וְ הָ יָה לוֹ נִסְ יוֹ נוֹ ת עֲצומִ ים בְּ תַ אֲוָה זֹאת שֶׁ נִמְ שָׁ ך מֵ עַצְ בות וְ הָ יָה ּ ּ ְ ּ בְּ בֵ ית הָ אֲסורִ ים כַּ מָ ה שָׁ נִים ּ ּ , וְ עַל־יְדֵ י זֶה עָבַ ר בְּ כָ ל בְּ חִ ינוֹ ת הֵיכְ לֵי הַ תְ מורוֹ ת וְיָצָ א מֵ הֶם בְּ שָׁ לוֹ ם ּ ּ , אַ ף גַּם זָכָ ה לְ תוֹ סְ פוֹ ת קְ דֻ שָׁ ה עֲצומָ ה עַל־יְדֵ י זֶה שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ יוֹ סֵ ף בְּ חִ ינַת יִשְׁ מַ ע חָ כָ ם וְיוֹ סֶ ף לֶקַ ח . וְ עַל־כֵּן יֶשׁ לוֹ כּ ֹחַ לַהֲפֹך הַ כּ ֹל לְ טוֹ בָ ה ְ לַהֲפֹך הַ יָגוֹ ן וַאֲנָחָ ה לְ שִׂ מְ חָ ה ּ ְ , שֶׁ זֶהו ּ ּ בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ הִ תְ נַבְּ אָ ה רָ חֵ ל כַּ אֲשֶׁ ר נוֹ לַד יוֹ סֵ ף וְ אָ מְ רָ ה ּ אָ סַ ף אֱלֹקִ ים אֶ ת חֶ רְ פָ תִ י ּ , כִּ י עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף הַ צַ דִ יק שֶׁ יָכוֹ ל לַעֲבֹר בְּ כָ ל הֵיכְ לֵי הַ תְ מורוֹ ת וְ לָצֵאת ּ ּ ּ ּ ּ ִמ שָׁ ם בְּ שָׁ לוֹ ם עַל־יְדֵ י זֶה יִתְ בַּ טְ לו כָּ ל הַ חֲרָ פוֹ ת הַ בָּ אִ ין ּ ּ ּ ּ מִ שָׁ ם , וְ אַ חַ ר כָּ ך קָ רְ אָ ה שְׁ מוֹ יוֹ סֵ ף לֵאמֹר יוֹ סֵ ף ה ְ ' לִ י בֵּ ן אַ חֵ ר , הַ יְנו שֶׁ אָ מְ רָ ה שֶׁ לֹא דַ י שֶׁ עַל יָדוֹ יִתְ בַּ טְ לו ּ ּ ּ ּ ּ הַ חֲרָ פוֹ ת בְּ חִ ינַת אָ סַ ף אֱלֹקִ ים אֶ ת חֶ רְ פָ תִ ּ , י אַ ף גַּם יִהְ יֶה לוֹ כּ ֹחַ לַהֲפֹך הַ חֲרָ פוֹ ת לְ כָ בוֹ ד לַהֲפֹך הַ יָגוֹ ן ּ ְ ְ וַאֲנָחָ ה לְ שִׂ מְ חָ ה שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף ה ּ ּ ' לִ י בֵּ ן אַ חֵ ר , בְּ חִ ינַת מַ עֲשִׂ ים טוֹ בִ ים הַ מְ שַׂ מְ חִ ים הַ לֵב בְּ חִ ינַת בֵּ ן ּ ּ חָ כָ ם יְשַׂ מַ ח אָ ב ּ , כִּ י עִ קַ ר תוֹ לְ דוֹ תֵ י ּ ּ הֶן שֶׁ ל צַ דִ יקִ ים הֵם ּ מַ עֲשִׂ ים טוֹ בִ ים , הַ יְנו שֶׁ דַ יְקָ א עַל־יְדֵ י הַ חֲרָ פוֹ ת וְ כו ּ ּ ּ ' יוֹ סֵ ף בֵּ ן אַ חֵ ר שֶׁ הוא הוֹ לָדָ ה דִ קְ דֻ שָׁ ה לְ הוֹ סִ יף לְ הוֹ לִ יד ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א שִׂ מְ חָ ה וְטוֹ ב בִּ בְ חִ ינַת הִ תְ הַ פְ כות ּ ּ ּ ּ הַ יָגוֹ ן וַאֲנָחָ ה לְ שִׂ מְ חָ ה , שֶׁ כָּ ל זֶה בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב לְ מִ חְ יָה שְׁ לָחַ נִי אֱלֹקִ ים לִ פְ נֵיכֶם וְ כו ּ ּ ', ּוכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב וְ אַ תֶ ם חֲשַׁ בְ תֶ ם לְ רָ עָ ה אֱלֹקִ ים חֲשָׁ בָ ה לְ טוֹ בָ ה ּ ּ ּ ּ לְ מַ עַן עֲשׂ ֹה כַּ יוֹ ם הַ זֶה לְ הַ חֲיוֹ ת עַם רָ ב ּ ּ . וְ אִ יתָ א בַּ סְּ פָ רִ ים עַל זֶה אַ שְׁ רֵ יהֶם בַּ עֲלֵי תְ שׁ ובָ ה כִּ י לְ מִ חְ יָה שְׁ לָחָ ם ּ ּ אֱלֹקִ ים וְ כו ' ּ ולְ טַ הֵר הַ מְ קוֹ מוֹ ת אֲשֶׁ ר נָפוֹ צו שָׁ ם לְ קָ רֵ ב ּ ּ ּ נִיצוֹ צֵי קְ דֻ שָׁ ה לִ מְ קוֹ מָ ם וְ כו ּ ּ ' שֶׁ כָּ ל זֶה בְּ חִ ינַת יְרִ ידָ ה תַ כְ לִ ית הָ עֲלִ יָה בְּ חִ ינָה שֶׁ נִתְ הַ פֵ ך הַ כּ ֹל לְ טוֹ ב לְ שָׂ ּ ְ ּ ּ ּ שׂ וֹ ן וְ שִׂ מְ חָ ה . וְ עַל־כֵּן דַ יְקָ א בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף יָכוֹ ל לְ הַ לְ הִ יב אֶ ת ּ ּ הַ לֵב לַה ' יִתְ בָּ רַ ך ) ... ְ קמא (:

Segment 7
HE:
אֵ לֶּה תלְ דוֹ ת יַעֲקֹב יוֹ סֵף ּ

Segment 8
HE:
('ב , ז"ל) וְזֶה מְ רֻ מָ ז בְּ דִ בְ רֵ י רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל שֶׁ אָ מְ רו עַל יַעֲקֹב ּ אָ בִ ינו , ּ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַ ּ ת עֶצֶם נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת ּ , בְּ חִ ינַת " ּ ּ תִ תֵ ן אֱמֶ ת לְ יַעֲקֹב ": כְּ שֶׁ רָ אָ ה אַ לופֵ י עֵשָׂ ו נִתְ יָרֵ א מְ אֹד ּ ּ וְ אָ מַ ר : מִ י יוכַ ל לִ כְ בּ ֹשׁ אֶ ת כֻּלָם ּ ּ ? מָ ה כְ תִ יב לְ מַ טָ ה ּ : " אֵ לֶה תלְ דוֹ ת יַעֲקֹב יוֹ סֵ ף וְ כו ּ ּ ּ " ' נִיצוֹ ץ אֶ חָ ד יוֹ צֵא מִ יוֹ סֵ ף שֶׁ מְ כַ לֶה ּ ּ ּ וְ שׂ וֹ רֵ ף אֶ ת כֻּלָם ּ . מָ שָׁ ל לְ פִ שְׁ תָ נִי וְ כו ּ ּ ', הַ פֶ חָ מִ י תָ מַ ה ּ ּ ּ : אָ נָה יִכָּ נֵס כָּ ל הַ פִ שְׁ תָ ן הַ זֶה ּ ּ ּ ? ּ ּ פִ קֵ חַ אֶ חָ ד הֵ שִׁ יב לוֹ : נִיצוֹ ץ אֶ חָ ד יוֹ צֵ א מִ מַ פוחַ שֶׁ לְ ך שֶׁ שׂ וֹ רֵ ף אֶ ת ּ ּ ָ ּ ּ ּ כֻּלוֹ וְ כו ּ ּ . ' הַ פִ שְׁ תָ נִי הוא בְּ חִ ינַת קַ יִן ּ ּ ּ , ֶׁש הֵבִ יא קָ רְ בָּ נוֹ פִ שְׁ תָ ן ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ זַ ּ , ל" וְ הוא הָ יָה בַּ עַל מַ חֲלֹקֶ ת ּ הָ רִ אשׁ וֹ ן , ומִ מֶ נו נִמְ שַׁ ך וְנִשְׁ תַ לְ שֵׁ ל כָּ ל מִ ינֵי מַ חֲלֹקֶ ת ּ ְ ּ ּ ּ ּ שֶׁ בָּ עוֹ לָם , שֶׁ הַ שֶׁ קֶ ר חוֹ לֵק עַל הָ אֱמֶ ת וְרוֹ צֶ ה לְ הַ עְ לִ ים ּ אוֹ תוֹ , עַד שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה מִ תְ גַּבְּ רִ ים אַ לופֵ י עֵשָׂ ו לְ גַמְ רֵ י ּ ּ . וְ עַל־כֵּן יַעֲקֹב , שֶׁ הוא נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת ּ ּ , הָ יָה מִ תְ יָרֵ א מְ אֹד שֶׁ לֹא יִתְ עַלֵם הָ אֱמֶ ת לְ גַמְ רֵ י חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ ; מָ ה כְ תִ יב לְ מַ טָ ה ּ : " אֵ לֶה תלְ דוֹ ת יַעֲקֹב יוֹ סֵ ף וְ כו ּ ּ ּ , " נִיצוֹ ץ אֶ חָ ד יוֹ צֵ א וְ כו . 'ּ , ּו הַ יְנ כִּ י אַ ף־עַל־פִ י־כֵן וְ אַ תָ ה מָ רוֹ ם לְ עוֹ לָם ּ ּ ', ה כִּ י יֵשׁ בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ , ּ שֶׁ יָכוֹ ל לְ הַ לְ הִ יב אוֹ ר הָ אֱמֶ ת בָּ עוֹ לָם , בִּ בְ חִ ינַת " ּובֵ ית יוֹ סֵ ף לֶהָ בָ ה , " עַד שֶׁ יִשְׂ רֹף וִיכַ לֶה לְ כָ ל הַ שְׁ קָ רִ ים ּ ּ ּ הֶם ּ שֶׁ לָ , כִּ י קושְׁ טָ א קָ אֵ י ּ ] וְהָ אֱמֶ ת

Segment 9
HE:
, [ ּ קַ יָם כִּ י נִיצוֹ ץ אֶ חָ ד מִ קְ דֻ שַׁ ת הָ אֱמֶ ת ומִ קְ דֻ שַׁ ת אוֹ ר תוֹ רָ תוֹ הָ אֲמִ תִ ית ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ מֵ אִ יר ומִ תְ נוֹ צֵץ בְּ לֶב אִ ישׁ הַ יִשְׂ רְ אֵ לִ י ּ ּ ּ , הֶחָ פֵ ץ בֶּ אֱמֶ ת ומַ טֶ ה דַ עְ תוֹ ולְ בָ בוֹ אֶ ל הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ ּ ּ ּ ּ ּ , וְ הַ נִ ּ יצוֹ ץ הַזֶה ּ הוא שׂ וֹ רֵ ף ומְ כַ לֶה כָּ ל הַ שְׁ קָ רִ ים וְ הַ הַ טְ עָ אוֹ ת שֶׁ ל ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת אַ לופֵ י עֵשָׂ ו וְ כַ יוֹ צֵ א בָ הֶם ּ ּ ּ , כִּ י שְׂ פַ ת אֱמֶ ת תִ כּ וֹ ן ּ לָעַד ) קמב (:

Segment 10
HE:
אֵ לֶּה תֹלְ דוֹ ת יַעֲקֹב יוֹ סֵף ּ

Segment 11
HE:
('ב , ז"ל) וְ הִ נֵה עִ נְיַן מַ חֲלֹקֶ ת בֵּ ית שַׁ מַ ּ ּ אי ובֵ ית הִ לֵל בְּ עִ נְיַן ּ ּ הִ תְ קָ רְ בות הַ נְפָ שׁ וֹ ת הָ רְ חוֹ קוֹ ת מְ אֹד מְ אֹד שֶׁ אֵ ין רָ אוי ּ ּ ּ מִ ן הַ דִ ין לְ קָ רְ בָ ן ּ , שֶׁ בֵּ ית שַׁ מַ אי אוֹ מְ רִ ים ּ ' : פוֹ חֵ ת וְ הוֹ לֵך ְ ּ ' לְ הַ עְ לִ ים הָ אוֹ ר מֵ הֶן שֶׁ לֹא יִתְ קָ רְ בו ּ ּ . ובֵ ית הִ לֵל אוֹ מְ רִ ים ּ ּ : ' מוֹ סִ יף וְ הוֹ לֵך ', ְ כִּ י צְ רִ יכִ ין לַעֲשׂ וֹ ת כֵּ לִ ים וְ צִ מְ צומִ ים ּ כָּ אֵ לֶה בְּ אֹפֶ ן שֶׁ יוכְ לו לְ הָ אִ יר גַּם בָּ הֶ ם אוֹ רוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ ּ כְּ דֵ י שֶׁ יִתְ קָ רְ בו גַּם הֵם ּ ּ . ּ הִ נֵה עִ נְיַן מַ חֲלֹקֶ ת זֹאת , זֶהו ּ בְּ חִ ינַת כְּ לַל הַ מַ חֲלֹקֶ ת שֶׁ בְּ כָ ל דוֹ ר עַל הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ ּ ַה ּשְׁ לֵמִ ים הָ עוֹ סְ קִ ים לְ קָ רֵ ב נַפְ שׁ וֹ ת הָ רְ חוֹ קִ ים לַה ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ שֶׁ רַ בִּ ים מְ אֹד קָ מִ ים עֲלֵיהֶם וְגַם רַ בִּ ים מִ גְּדוֹ לֵי הַ צַ דִ יקִ ים חוֹ לְ קִ ים עֲלֵיהֶם מֵ חֲמַ ת שֶׁ מִ דַ ת הַ דִ ין ּ ּ ּ ּ ּ מִ תְ לַבֵּ שׁ בָּ הֶם . וְ עַל־יְדֵ י זֶה נִכְ נָס בְּ לִ בָּ ם טִ ינָא עַד ֶׁש נִדְ מֶ ה לָהֶם כְּ אִ לו אֵ ינוֹ מִ תְ נַהֵג כָּ רָ אוי וְחוֹ לְ קִ ים עָ לָיו ּ ּ ּ ּ כַּ אֲשֶׁ ר כְּ בָ ר הָ יָה לְ עוֹ לָמִ ים בְּ רֹב הַ דוֹ רוֹ ת ּ . ּובִ פְ רָ ט בְּ יָמֵ ינו בְּ עִ קְ בוֹ ת מְ שִׁ יחָ א שֶׁ נִתְ רַ בֶּ ה הַ קָ טֵ גוֹ רְ יָא בֵּ ין ּ ּ ּ ּ הַ תַ לְ מִ ידֵ י חֲכָ מִ ים מְ אֹד , ּובְ יוֹ תֵ ר עַל רַ בֵּ ּ נו הַ גָּדוֹ ל וְ הַ נוֹ רָ א זֵכֶר צַ דִ יק וְקָ דוֹ שׁ לִ בְ רָ כָ ה ּ ּ , עַל אֲשֶׁ ר מָ סַ ר נַפְ שׁ וֹ מִ נֶגֶד וְעָסַ ק כָּ ל יָמָ יו לְ רַ חֵ ם עַל יִשְׂ רָ אֵ ל ּ , עַל כָּ ל הָ רְ חוֹ קִ ים , לְ קָ רְ בָ ם לַה ' יִתְ בָּ רַ ך . ְ וְזֶה בְּ חִ ינַת מַ חֲלֹקֶ ת שֶׁ ל הַ שְׁ בָ טִ ים עַל יוֹ סֵ ף הַ צַ דִ י ּ ּ ּ , ק כִּ י יוֹ סֵ ף הוא בְּ חִ ינַת הַ צַ דִ יק שֶׁ עוֹ סֵ ק לְ קָ רֵ ב נְפָ שׁ וֹ ת לַה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך עַל־יְדֵ י שֶׁ מוֹ סִ יף וְ הוֹ לֵך הָ אוֹ ר בְּ כָ ל יוֹ ם ְ ְ ּ , כִּ י עוֹ שֶׂ ה בְּ כָ ל פַ עַם צִ מְ צומִ ים וְ כֵ לִ ים נִפְ לָאִ ים בְּ אֹפֶ ן ּ ּ שֶׁ יוכְ לו לְ הִ תְ קָ רֵ ב כָּ ל מִ י שֶׁ יִרְ צֶ ה בָּ ע ּ ּ ּ ּ וֹ לָם . וְ עַל שֵׁ ם זֶה נִקְ רָ א יוֹ סֵ ף , בְּ חִ ינַת מוֹ סִ יף וְ הוֹ לֵך ְ . וְ הַ שְׁ בָ טִ ים ּ אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ כֻּלָם קְ דוֹ שִׁ ים ּ ּ , כִּ י הָ יו כֻּלָם צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ גְּדוֹ לִ ים , חָ לְ קו עָ לָיו בִּ שְׁ בִ יל זֶה ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת : (א , לז ) ּ וַיֵשֶׁ ב יַעֲקֹב בְּ אֶ רֶ ץ מְ ּ גורֵ י אָ בִ יו . וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ל " ) רַ בָּ ה פ (ד , ד" שֶׁ הָ יָה מְ גַיֵר גֵּרִ ים ּ ) כַּ מובָ א בִּ דְ בָ רָ יו זַ ּ ּ ל " חֵ לֶק א בְּ סִ ימָ ן רכח (. וְזֶה שָׁ ם ) לז : " (ב , אֵ לֶה תֹלְ דוֹ ת ּ ּ

Segment 12
HE:
יַעֲקֹב יוֹ סֵ ף , " הַ יְנו שֶׁ יוֹ סֵ ף הָ לַך בְּ דֶ רֶ ך אָ בִ יו יַעֲקֹ ְ ְ ּ ּ ב וְ הָ יָה עוֹ סֵ ק גַּם כֵּן לְ גַיֵר גֵּרִ ים ולְ קָ רֵ ב הַ נְפָ שׁ וֹ ת הָ רְ חוֹ קוֹ ת ּ ּ ּ , כִּ י כָּ ל מַ ה שֶׁ אֵ רַ ע לְ יַעֲקֹב אֵ רַ ע לְ יוֹ סֵ ף ּ , שֶׁ זֶהו פֵ רושׁ ּ ּ ּ ּ " ּ אֵ לֶה ּתוֹ לְ דוֹ ת יַעֲקֹב יוֹ סֵ ף " כְּ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ " י שָׁ ם שֶׁ כָּ ל מַ ה שֶׁ קִ בֵּ ל מִ שֵׁ ם וָעֵבֶ ר מָ ּ ּ ּ סַ ר לוֹ . וְ כָ ל מַ ה שֶׁ אֵ רַ ע לְ יַעֲקֹב ּ אֵ רַ ע לְ יוֹ סֵ ף וְ כו . 'ּ וְ כָ ל זֶה נִסְ מַ ך לַפָ סוק ּ ּ ְ ' ּ מְ גורֵ י אָ בִ יו ', שֶׁ הוא מַ ה שֶׁ הָ יָה יַעֲקֹב מְ גַיֵר גֵּרִ ים ּ ּ ּ . וְ תֵ כֶ ף נִסְ מַ ך ְ ' ּ אֵ לֶה ּתוֹ לְ דוֹ ת יַעֲקֹב יוֹ סֵ ף ', שֶׁ פֵ רושׁ וֹ שֶׁ מָ סַ ר לוֹ כָּ ל חָ כְ מָ תוֹ ּ ּ ּ . וכְ מוֹ שֶׁ יַעֲקֹב גִּיֵר גֵּרִ ים עַל־יְדֵ י עֹצֶם חָ כְ מָ תוֹ שֶׁ הָ יָה ּ ּ ּ יוֹ דֵ עַ לַעֲשׂ וֹ ת צִ מְ צומִ ים כָּ אֵ לֶה עַד שֶׁ יוכַ ל לְ רַ פֹאות ּ ּ ּ ּ ּ הַ חוֹ לִ ים בְּ יוֹ תֵ ר , כְּ מוֹ כֵ ן הָ יָה יוֹ סֵ ף הַ צַ דִ יק עוֹ סֵ ק בָּ זֶה ּ ּ ּתָ מִ יד , כִּ י יַעֲקֹב מָ סַ ר לוֹ כָּ ל חָ כְ מָ תוֹ כִּ . י עִ קַ ר הַ חָ כְ מָ ה ּ הוא לְ הַ כְ נִיס הַ שָׂ גוֹ ת אֱלֹקות בָּ עוֹ לָם לְ הוֹ דִ יעַ לִ בְ נֵי ּ ּ ּ הָ אָ דָ ם גְּבורוֹ תָ יו וְ כו ּ ּ .' וְזֶהו בְּ חִ ינַת ּ : יוֹ סֵ ף בֶּ ן שְׁ בַ ע עֶשְׂ רֵ ה שָׁ נָה הָ יָה רוֹ עֶה אֶ ת אֶ חָ יו בַּ צֹאן ּ , רוֹ עֵה צֹאן זֶה בְּ חִ ינַת מַ נְהִ יג הַ דוֹ ר שֶׁ נִקְ רָ ּ ּ א בְּ כָ ל מָ קוֹ ם בְּ שֵׁ ם רוֹ עֵה צֹאן . וְזֶהו : ּ בֶּ ן שְׁ בַ ע עֶשְׂ רֵ ה שָׁ נָה הָ יָה וְ כו ', ּ שְׁ בַ ע עֶשְׂ רֵ ה בְּ גִימַ טְ רִ יָא " טוֹ ב " כַּ מובָ א ּ ּ , הַ יְנו ּ שֶׁ יוֹ סֵ ף הָ יָה טוֹ ב לַכּ ֹל וְ הָ יָה כֻּלוֹ טוֹ ב וְ עַל־יְדֵ י זֶה הָ יָה ּ ּ יָכוֹ ל לְ קָ רֵ ב הַ כּ ֹל , כִּ י מָ צָ א בְּ הַ גָּרועַ שֶׁ בַּ גְּרועִ ים נְקֻ דוֹ ת ּ ּ ּ טוֹ בוֹ ת וְ עַל־יְדֵ י זֶה קֵ רְ בָ ם לַה ' יִתְ בָּ רַ ך . ְ וְזֶהו : ּ וְ הוא נַעַר אֶ ת בְּ נֵי בִ לְ הָ ה וְאֶ ת בְּ נֵי זִלְ פָ ה וְ כו ּ ּ ּ ', שֶׁ הֵם בְּ נֵי הַ שְׁ פָ חוֹ ת שֶׁ הֵ ם בְּ חִ ינַת מִ שְׁ פָ חוֹ ת הַ יְרודוֹ ת ּ ּ ּ שֶׁ בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ הָ יָה מ וֹ רִ יד אֶ ת עַצְ מוֹ אֲלֵיהֶם בְּ יוֹ תֵ ר כְּ דֵ י לְ קָ רְ בָ ם . וְ עַל שֵׁ ם זֶה נִקְ רָ אִ ים הָ רְ חוֹ קִ ים ' בְּ נֵי בִּ לְ הָ ה ובְ נֵי זִלְ פָ ה ּ ּ ', זֶה רֶ מֶ ז שֶׁ נֶאֱחָ ז בָּ הֶם בְּ יוֹ תֵ ר הַ בַּ עַל דָ בָ ר ּ ּ וְחֵ ילוֹ תָ יו שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת בְּ נֵי בִּ לְ הָ ה ּ ּ , בְּ חִ ינַת ) יְחֶ זְקֵ אל

Segment 13
HE:
, כו כא (: בַּ לָהוֹ ת אֶ תְ נֵך וְ כו ּ ְ ּ ּ ', ּופֵ רֵ שׁ רַ שִׁ : י" שֵׁ דִ ים . הַ יְנו ּ חֵ ילוֹ ת הַ יֵצֶר הָ רָ ע שֶׁ הֵם שֵׁ דִ ים וקְ לִ פוֹ ת שֶׁ הֵם מְ בַ הֲלִ ים ּ ּ ּ ומְ בַ לְ בְּ לִ ים ומַ רְ עִ ישִׁ ים אֶ ת הָ אָ דָ ם ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת בְּ נֵי ּ זִלְ פָ ה , בְּ חִ ינַת ) תְ הִ לִ ים קיט ּ ּ , נג (: זַלְ עָ פָ ה אֲחָ זַתְ נִי מֵ רְ שָׁ עִ ים , כִּ י חֵ ילוֹ ת הַ יֵצֶר הָ רָ ע הֵם בְּ חִ ינַת בַּ לָהוֹ ת ּ ּ וְזַלְ עָפוֹ ת , וְכָ ל הַ נִמְ שָׁ כִ ים אַ חֲרֵ יהֶם נִקְ רָ אִ ים בְּ נֵי בִּ לְ הָ ה ּ ובְ נֵי זִלְ פָ ה ּ ּ . וְ הַ צַ דִ יק הַ גָּדוֹ ל ּ ּ , בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף , עוֹ סֵ ק עִ מָ הֶם ּ ּומוֹ רִ יד אֶ ת עַצְ מוֹ אֲ לֵיהֶם כְּ דֵ י לְ קָ רְ בָ ם לַה ' יִתְ בָּ רַ ך . ְ וְזֶהו : ּ וְ הוא נַעַר אֶ ת בְּ נֵי בִ לְ הָ ה וְ אֶ ת בְּ נֵי זִלְ פָ ה וְ כו ּ ּ ּ . ' ּופֵ רֵ שׁ רַ שִׁ : י" שֶׁ הָ יָה עוֹ שֶׂ ה מַ עֲשֵׂ ה נַעֲרות וְ כו ּ ּ . ' כִּ י הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת בְּ עֹצֶם חָ כְ מָ תוֹ מוֹ רִ יד אֶ ת עַצְ מוֹ אֲלֵיהֶם ּ ּ כָּ ל כַּ ך ְ עַד שֶׁ נִדְ מֶ ה כְּ אִ לו עוֹ שֶׂ ה מַ עֲשֵׂ ה נַעֲרות ּ ּ ּ ּ , כִּ י מְ דַ בֵּ ר עִ מָ הֶם שִׂ יחַ ת חֻלִ ין וְ אוֹ כֵ ל וְ שׁ וֹ תֶ ה עִ מָ הֶם ּ ּ ּ ולִ פְ עָמִ ים מְ טַ יֵל ומְ שַׂ חֵ ק עִ מָ הֶם ּ ּ ּ ּ , וְ כָ ל כַּ וָנָתוֹ כְּ דֵ י ּ לְ קָ רְ בָ ם עַל־יְדֵ י זֶה לַה ' יִתְ בָּ רַ ך . ְ וְ כַ מובָ ן בִּ דְ בָ רָ יו זַ ּ ּ ל " בְּ כַ מָ ה מְ קוֹ מוֹ ת כַּ מָ ה וְ כַ מָ ה הַ צַ דִ יק מוֹ רִ יד אֶ ת עַצְ מוֹ ּ ּ ּ ּ ּ אֶ ל הָ עוֹ לָם שֶׁ כָּ ל זֶה נֶחְ שָׁ ב אֶ צְ לוֹ מַ עֲשֵׂ ה נַעֲרות ּ , אֲבָ ל כַּ וָנָתוֹ רְ צויָה לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך לְ בַ ד בִּ שְׁ בִ יל לְ קָ רֵ ב ְ הָ רְ חוֹ קִ ים מְ אֹד לַה ' יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ קָ ְ רְ בָ ם כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י זֶה . וְזֶהו בְּ חִ ינַת ּ : וְ הוא נַעַר אֶ ת בְּ נֵי בִ לְ הָ ה ּ וְ אֶ ת בְּ נֵי זִלְ פָ ה וְ כו ּ ּ ) ' קמג :( כִּ י בֶ ן זְקֻ נִים הוא לוֹ ּ

Segment 14
HE:
('ג , ז"ל) וְזֶה וְיִשְׂ רָ אֵ ל אָ הַ ב אֶ ת יוֹ סֵ ף מִ כָּ ל בָּ נָיו כִּ י בֶ ן זְקֻ נִים ּ הוא לוֹ . זְקֻ נִים לְ שׁ וֹ ן רַ בִּ ים , כִּ י הוא עוֹ סֵ ק תָ מִ יד ּ ּ לְ הַ גְבִּ יר בְּ כָ ל פַ עַם הַ זִקְ נָה דִ קְ דֻ שָׁ ה עַל בְּ חִ ינַת הַזִקְ נָה ּ ּ ּ ּ ּ ּדְ סִ טְ רָ א אָ חֳרָ א , כִּ י יֵשׁ זָקֵ ן דְ סִ טְ רָ א אָ חֳרָ א שֶׁ עִ סְ קוֹ ּ תָ מִ יד לְ הַ פִ יל אֶ ת הָ אָ דָ ם לִ ידֵ י זִקְ נָה דְ הַ יְנו לְ הַ חֲלִ ישׁ ּ ּ ּ ּ אֶ ת דַ ּ עְ תוֹ כְּ אִ לו הוא זָקֵ ן בְּ מַ עֲשָׂ יו וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ' שֶׁ עַל זֶה הִ זְהִ יר אֲדוֹ נֵנו מוֹ רֵ נו וְרַ בֵּ נו זַ ּ ּ ּ " ל וְכֵן שָׁ מַ עְ נו מִ כַּ מָ ה צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ שֶׁ אָ סור לִ הְ יוֹ ת זָקֵ ן וְ כו ּ ּ ' וְהַ כְ נָעָ תוֹ עַל־יְדֵ י זָקֵ ן דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת זָקֵ ן וְיוֹ שֵׁ ב בִּ י ּ שִׁ יבָ ה הָ אֲמִ תִ י בְּ חִ ינַת זָקֵ ן ּ זֶה קָ נָה חָ כְ מָ ה , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף שֶׁ הוא מוֹ סִ יף ּ ּ קְ דֻ שָׁ ה וְחִ יות בְּ כָ ל פַ עַם וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ' וְ כַ מְ בֹאָ ר מִ זֶה בִּ דְ בָ רֵ ינו ּ ּ הַ רְ בֵּ ה ) וְ עַיֵן בְּ הִ לְ כוֹ ת תְ פִ לִ ין הֲלָכָ ה ה ּ ּ ּ (. וְזֶהו בְּ חִ ינַת כִּ י ּ בֶ ן זְקֻ נִ ים הוא לוֹ לְ שׁ וֹ ן רַ בִּ ים שֶׁ בְּ כָ ל פַ עַם מוֹ סִ יף זִקְ נָה ּ ּ דִ קְ דֻ שָׁ ה עַל זִקְ נָה דִ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת יִרְ אַ ת ה ּ ּ ּ ּ ּ ' תוֹ סִ יף יָמִ ים לְ הַ כְ נִיעַ ולְ בַ טֵ ל בְּ חִ ינַת זִקְ נָה דְ סִ טְ רָ א ּ ּ ּ ּ אָ חֳרָ א שֶׁ עַל זֶה הִ תְ פַ לֵל דָ וִד אַ ל תַ שְׁ לִ יכֵ נִי לְ עֵ ּ ּ ּ ּ ת זִקְ נָה ', ּ וְ כו כִּ י צְ רִ יכִ ין לְ הִ תְ חַ דֵ שׁ בְּ כָ ל פַ עַם מֵ חָ דָ שׁ בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ וְ קוֹ יֵ ה ' יַחֲלִ יפו כֹחַ וְ כו ּ ּ ' שֶׁ זֶהו עִ קַ ר בְּ חִ ינַת זִקְ נָה ּ ּ ּ דִ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף הַ צַ דִ יק שֶׁ נִקְ רָ א עַל שֵׁ ם זֶה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ יוֹ סֵ ף עַל שֵׁ ם שֶׁ הוא מוֹ סִ ּ יף קְ דֻ שָׁ ה וָדַ עַת שֶׁ הוא עִ קַ ר ּ ּ ּ הַ חִ יות בְּ כָ ל פַ עַם ּ ּ ּ ) קמד :(

Segment 15
HE:
כִּ י בֶ ן זְקֻ נִים הוא לוֹ ּ

Segment 16
HE:
('ג , ז"ל) וְ עַל־כֵּן נִקְ רָ א יוֹ סֵ ף , בְּ חִ ינַת , ל) : ( כג אָ סַ ף אֱלֹקִ ים אֶ ת ּ חֶ רְ פָ תִ י , שֶׁ מְ אַ סֵּ ף ומְ בַ טֵ ל כָּ ל הַ חֲרָ פוֹ ת ובושׁ וֹ ּ ּ ּ ּ ּ ת ּ מִ יִשְׂ רָ אֵ ל , כִּ י מַ חֲזִירָ ם בִּ תְ שׁ ובָ ה ומְ קָ רְ בָ ם לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך . ְ וְזֶה בְּ חִ ינַת שָׁ ם ) ל , : ( כד יוֹ סֵ ף ה ' לִ י בֵּ ן , שֶׁ עַל שֵׁ ם זֶה נִקְ רָ א יוֹ סֵ ף , הַ יְנו שֶׁ הַ צַ דִ יק עוֹ סֵ ק תָ מִ יד לְ הוֹ סִ יף ולְ קָ רֵ ב ּ ּ ּ ּ ּ נְפָ שׁ וֹ ת חֲדָ שׁ וֹ ת בְּ כָ ל פַ עַם ומְ בַ קֵ ּ ּ ּ ּ שׁ תָ מִ יד מֵ ה ' יִתְ בָּ רַ ך ְ עַל זֶה , בְּ חִ ינַת : יוֹ סֵ ף ה ' לִ י בֵּ ן אַ חֵ ר , ּ שֶׁ יוֹ סֵ ף ה ' לוֹ בְּ כָ ל פַ עַם תַ לְ מִ יד חָ דָ שׁ שֶׁ נִקְ רָ א בֵּ ן ּ ּ ּ , כִּ י כָּ ל הַ מְ לַמֵ ד בֶּ ן ּ חֲבֵ רוֹ תוֹ רָ ה כְּ אִ לו יְלָדוֹ ּ ּ ּ ) סַ נְהֶדְ רִ ין יט :(. וְ הוא מְ חַ פֵ שׂ ּ ּ ומְ בַ קֵ שׁ תָ מִ ּ ּ ּ יד לְ הוֹ סִ יף ולְ קָ רֵ ב חֲדָ שִׁ ים בִּ בְ חִ ינַת ּ : יוֹ סֵ ף ' ה לִ י בֵּ ן אַ חֵ ר . וְ עַל־כֵּן : " וְיִשְׂ רָ אֵ ל אָ הַ ב אֶ ת יוֹ סֵ ף מִ כָּ ל בָּ נָיו כִּ י בֶ ן זְקֻ נִים הוא לוֹ ּ , (ג , לז ) " שֶׁ אָ הַ ב אוֹ תוֹ בִּ שְׁ בִ יל זֶה מְ אֹד , כִּ י הוא חָ פֵ ץ בָּ זֶה לְ רַ חֵ ם עַ ל הַ כּ ֹ ּ ל וְ לַעֲשׂ וֹ ת תַ חְ בּ ולוֹ ת ּ ּ לְ קָ רֵ ב הַ כּ ֹל . וְזֶהו : ּ כִּ י בֶ ן זְקֻ נִים הוא לוֹ ּ , ' זָקֵ ן ' זֶה בְּ חִ ינַת רַ חֲמִ ים גְּדוֹ לִ ים מְ אֹד , בְּ חִ ינַת ) מְ כִ ילְ תָ א יִתְ רוֹ ּ (: זָקֵ ן מָ לֵא רַ חֲמִ ים , בְּ חִ ינַת תְ לֵיסַ ר תִ יקונֵי דִ יקְ נָא שֶׁ הֵם ּ ּ ּ רַ חֲמִ ים גְּדוֹ לִ ים מְ אֹד , הַ יְנו שֶׁ קִ בֵּ ל מִ מֶ נו כָּ ל הַ שְׁ לֹשׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּ עֶשְׂ רֵ ה מִ דוֹ ת שֶׁ ל רַ חֲמִ ים ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת זָקֵ ן , ל"ּ כַּ נַ שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה הוא מְ רַ חֵ ם עַל הַ כּ ֹל ומְ קָ רֵ ב כֻּלָם ּ ּ ּ . וְזֶהו ּ ּ שֶׁ תִ רְ גֵּם אֻ נְקְ לוֹ ס : " כִּ י בֶ ן זְקֻ נִים " כִּ י בַּ ר חַ כִּ ים הוא ּ

Segment 17
HE:
ּ לֵיה , ' בַּ ר חַ כִּ ים ' ּ וַדַ אי , כִּ י צְ רִ יכִ ין לָזֶה חָ כְ מָ ה גְּדוֹ לָה , חָ כְ מָ ה נִפְ לָאָ ה , חָ כְ מָ ה עֲמֻקָ ה מְ אֹד מְ אֹד ּ , כְּ דֵ י שֶׁ יוכַ ל ּ ּ לַעֲשׂ וֹ ת כֵּ לִ ים וְ צִ מְ צומִ ים כָּ אֵ לֶה שֶׁ יוכַ ל לְ קָ רֵ ב נְפָ שׁ וֹ ת ּ ּ ּ ּ רְ חוֹ קוֹ ת כָּ אֵ לֶה ּ , חוֹ לִ ים כָּ אֵ לֶה ּ , ּולְ הַ כְ נִיס בָּ הֶם הַ שָׂ גוֹ ת ּ אֱלֹקות . ּ וְזֶה : (ג , לז ) וְ עָ שָׂ ה לוֹ כְּ תֹנֶת פַ סִּ ים ּ . שֶׁ פֵ רושׁ וֹ כְּ לֵי מֵ ילָת ּ ּ ּ שֶׁ יֶשׁ בָּ הֵם גְּוָנִין יָפִ ים בְּ חִ ינַת ) אֶ סְ תֵ ר א ּ (: ו , ּ כַּ רְ פַ ס ּותְ כֵ לֶת . הַ יְנו מֵ חֲמַ ת שֶׁ רָ אָ ה שֶׁ עוֹ סֵ ק בָּ זֶה לְ קָ רֵ ב ּ נְפָ שׁ וֹ ת רְ חוֹ קוֹ ת , עַל־כֵּן עָ שָׂ ה לוֹ לְ בושִׁ ים נִפְ לָאִ ים ּ שֶׁ יֶשׁ בָּ הֶם גְּוָנִין יָפִ ים וְ נִפְ לָאִ ים בְּ חִ ינַת כְּ תֹנֶת פַ סִּ ים ּ ּ , הַ יְנו בְּ חִ ינַת צִ מְ צומִ ים נִפְ לָאִ ים שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת כֵּ לִ ים ּ ּ ולְ בושִׁ ים כְּ דֵ י שֶׁ יוכַ ל לְ הַ מְ שִׁ יך עַל יָדָ ם הַ שָׂ גַ ּ ְ ּ ּ ּ ּ ת אֱלֹקות ּ אֲפִ לו לְ הָ רְ חוֹ קִ ים מְ אֹד ּ ּ . כִּ י בְּ חִ ינַת הַ צִ מְ צומִ ים הַ נַ ּ ּ ּ ל " שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת חָ כְ מָ ה תַ תָ אָ ה ּ ּ , הֵם כְּ לולִ ים מִ כָּ ל הַ גְּוָנִין ּ , שֶׁ הֵם כְּ לַל כָּ ל הַ כֵּ לִ ים וְהַ לְ בושִׁ ין שֶׁ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ עַל ּ ּ ּ ּ יָדָ ם מַ שִׂ יגִין אֱלֹקותוֹ יִתְ בָּ ּ ּ ְ רַ ך , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בַּ זֹהַ ר ּ ּ הַ קָ דוֹ שׁ כַּ מָ ה פְ עָמִ ים ּ ּ ּ , ּדְ אִ יהִ י כְּ לִ ילָא מִ כָּ ל הַ גְּוָנִין

Segment 18
HE:
לֹ חֲ ּיַ וַ ם יוֹ ֵס ף חֲ לוֹ ם ('ה , ז"ל) ) עוֹ ד מָ צָ אתִ י מִ כְּ תַ ב יַד הַ חֲבֵ רִ ים :( דַ ע שֶׁ יֵשׁ חֵ ן שֶׁ מִ י ּ ּ ּ שֶׁ יָכוֹ ל לְ הִ שְׁ תַ מֵ שׁ בָּ זֶ ּ ּ ּ ה הַחֵ ן הוא יָכוֹ ל לַעֲשׂ וֹ ת שְׁ אֵ לַת ּ חֲלוֹ ם וְ לֵידַ ע עֲתִ ידוֹ ת עַל

Segment 19
HE:
יְדֵ י הַ חֲלוֹ מוֹ ת , כִּ י בְּ כָ ל הַ חֲלוֹ מוֹ ת בְּ וַדַ אי יֵשׁ בָּ הֶם עֲתִ ידוֹ ת רַ ק שֶׁ יֵשׁ בָּ הֶן כַּ מָ ה ּ ּ ּ פְ סֹלֶת וְ תֶ בֶ ן כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו חֲכָ מֵ ינו זִכְ רוֹ נָם לִ בְ רָ כָ ה ּ ּ ּ (: מ) כְּ שֵׁ ם שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ בָ ר בְּ לֹא תֶ בֶ ן כָּ ך אֵ ין חֲלוֹ ם וְ כו ּ ְ ּ . ' וְגַם יֵשׁ חֲלוֹ מוֹ ת בְּ רורִ ים כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ )נ (: בַּ חֲלוֹ ם אֲדַ בֵּ ר בּ וֹ . ומִ י שֶׁ יֵשׁ לוֹ זֶה הַחֵ ן ּ ּ ל"ּ הַ נַ חֲלוֹ מוֹ תָ יו צוֹ דְ קִ ים ּ בְּ וַדַ אי , אֶ לָא שֶׁ אֲפִ לו כְּ שֶׁ שׁ וֹ מֵ עַ חֲלוֹ ם מֵ אַ ּ ּ ּ ּ חֵ ר שֶׁ מְ סַ פֵ ר ּ ּ לוֹ אֲזַי נוֹ פֵ ל הַ תֶ בֶ ן וְ הַ פְ סֹלֶת מִ ן הַ חֲלוֹ ם וְ עַל ּ ּ

Segment 20
HE:
יְדֵ י זֶה שׁ וֹ מֵ עַ רַ ק הַ חֲלוֹ ם הַ מְ בֹרָ ר , וְ עַל

Segment 21
HE:
יְדֵ י זֶה יָכוֹ ל לִ פְ תֹר ּ הַ חֲלוֹ ם וְ לֵידַ ע הָ עֲתִ ידוֹ ת מֵ הֶם . וְיוֹ סֵ ף הָ יָה לוֹ זֶה הַ חֵ ן בְּ חִ ינַת בֵּ ן פוֹ רָ ת יוֹ סֵ ף בֵּ ן פוֹ רָ ּ ּ ת עֲלֵי עָיִן , (ס) לְ שׁ וֹ ן חֵן כְּ מוֹ שֶׁ פֵ רַ שׁ רַ שִׁ ּ ּ , י" עַל יְדֵ י זֶה הָ יָה חֲלוֹ מוֹ תָ יו צוֹ דְ קִ ים , כִּ י הִ שְׁ תַ מֵ שׁ תָ מִ יד בַּ חֲלוֹ מוֹ ת ופָ תַ ר אוֹ תָ ם מֵ חֲמַ ת ּ ּ ּ ּ שֶׁ הָ יו חֲלוֹ מוֹ תָ יו צוֹ דְ קִ ים וְ נִכְ תְ בו בַּ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ . גַּם עַל

Segment 22
HE:
יְדֵ י זֶה הָ יָה יָכוֹ ל לִ פְ תֹר חֲלוֹ מוֹ ת כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בַּ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ . מ) ) (. מא קמו :(

Segment 23
HE:
וְ הִ נֵּה אֲנַחְ נו מְ אַ לְּ מִ ים אֲלֻמִ ים ּ ּ

Segment 24
HE:
בְּ תוֹ ך הַ שָׂ דֶ ה ּ ְ

Segment 25
HE:
('ז , ז"ל) וְזֶה שֶׁ חָ לַם : (ז , לז ) וְהִ נֵה אֲנַחְ נו מְ אַ לְ מִ ים אֲלֻמִ ים בְּ תוֹ ך ְ ּ ּ ּ ּ ּ הַ שָׂ דֶ ה . ּ שֶׁ פֵ ר ּושׁ וֹ קְ שָׁ רִ ים . הַ יְנו בְּ חִ ינַת צִ מְ צומִ ים ּ ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת קְ שָׁ רִ ים , כִּ י הַ צִ מְ צום בְּ חִ ינַת קֶ שֶׁ ר ּ ּ , הַ יְנו שֶׁ כֻּלָם ּ ּ ּ הָ יו עוֹ סְ קִ ים בָּ זֶה , שֶׁ הָ יו מְ אַ לְ מִ ים אֲלֻמִ ים וְ עוֹ שִׂ ים ּ ּ ּ קְ שָׁ רִ ים וְ צִ מְ צומִ ים כְּ דֵ י לִ מְ שׁ ֹך עַל יָדָ ם הַ שָׂ גַ ּ ְ ּ ת אֱלֹקות ּ , אֲבָ ל הַ צִ מְ צומִ ים וְ הַ כֵּ לִ ים שֶׁ ל יוֹ סֵ ף הַ צַ דִ יק עָ לו עַל ּ ּ ּ ּ ּ ּ כֻּלָם , בִּ בְ חִ ינַת : וְ הִ נֵה קָ מָ ה אֲלֻמָ תִ י וְגַם נִצָ בָ ה וְכו ּ ּ ּ ּ ', שֶׁ הַ קֶ שֶׁ ר וְהַ צִ מְ צום שֶׁ לוֹ קָ מָ ה וְגַם נִצָ בָ ה לָעַד וְלָנֶצַח ּ ּ ּ ּ ּ . וְ הִ נֵה תְ סֻבֶּ ינָה אֲלֻמֹתֵ יכֶם ּ ּ וַתִ שְׁ תַ חֲוֶין ּ ּ ָ לַאֲלֻמָ תִ י ּ , שֶׁ כֻּלָם ּ עַל־יְדֵ י אֱלֹקות הַ שָׂ גוֹ ת מִ מֶ נו לְ קַ בֵּ ל צְ רִ יכִ ין ּ ּ ּ ּ ּ הַ צִ מְ צומִ ים נִפְ לָאִ ים שֶׁ עָ שָׂ ה בְּ חָ כְ מָ תוֹ הָ עֲמֻקָ ה ּ ּ ּ , עַל־יְדֵ י שֶׁ עָסַ ק לְ קָ רֵ ב נְפָ שׁ וֹ ת תָ מִ יד ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה זָכָ ה שֶׁ אֲפִ לו ּ ּ הַ צַ דִ יקִ ּ ּ ים הַ גְּדוֹ לִ ים שֶׁ עוֹ סְ קִ ין בָּ זֶה לְ הַ שִׂ יג הַ שָׂ גוֹ ת ּ ּ אֱלֹקות עַל־יְדֵ י הַ צִ מְ צומִ ים ּ ּ ּ , גַּם הֵ ם צְ רִ יכִ ין לְ קַ בֵּ ל מִ מֶ נו ּ ּ ּ , כִּ י שֶׁ לוֹ עוֹ לֶה עַל כֻּלָם ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת ) מִ שְׁ לֵי לא , כט (: רַ בּ וֹ ת בָּ נוֹ ת עָ שׂ ו חָ יִל וְ אַ תְ עָ לִ ית עַל כֻּלָנָה ּ ּ ּ , שֶׁ נֶאֱמַ ר עַל הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת הַ גָּדוֹ ל בְּ יוֹ תֵ ר הָ עוֹ סֵק ּ ּ ּ לַעֲשׂ וֹ ת כֵּלִ ים ולְ בושִׁ ים ולְ הַ מְ שִׁ יך תוֹ רָ ה בְּ חָ כְ מָ ה ּ ְ ּ ּ ּ אֲמִ תִ ית כָּ זֹאת ּ , עַד שֶׁ יוכְ לו לְ הִ תְ קָ רֵ ב הַ כּ ֹל לַה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת הַ שֶׁ בַ ח שֶׁ ל ּ ּ ּ " אֵ שֶׁ ת חַ יִל " ', ּ וְ כו בְּ חִ ינַת שָׁ ם ) יג , (: דָ רְ שָׁ ה צֶמֶ ר ופִ שְׁ תִ ים ּ ּ ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת כֵּ לִ ים ולְ בושִׁ ים לְ הַ שָׂ גַת אֱלֹקות וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ '. וְזֶה בְּ חִ ינַת : הָ יְתָ ה כָּ אֳנִיוֹ ת סוֹ חֵ ר מִ מֶ רְ חָ ק וְ כו ּ ּ ּ ' ּ וַתָ קָ ם בְּ עוֹ ד לַיְלָה וַתִ תֵ ן טֶ רֶ ף לְ בֵ יתָ ה וְ כו ּ ּ ּ ּ . ' שֶׁ בְּ תֹקֶ ף חֶ שְׁ כַ ת לֵיל הַ גָּלות ּ שֶׁ ל נַפְ שׁ וֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל הִ יא נוֹ תֶ נֶת לָהֶם טֶ רֶ ף וְ כו .. .'ּ ) קמז (:

Segment 26
HE:
הֲמָ לֹך תִ מְ לֹך עָלֵינו ּ ּ ְ ְ

Segment 27
HE:
('ח , ז"ל) הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף ּ ּ ּ , מְ רַ חֵ ם עַל הַ דוֹ ר ּ ומְ סַ פֵ ר ומְ רַ מֵ ז לָהֶם גֹּדֶ ל מַ עֲלַת קְ דֻ ּ ּ ּ ּ שָׁ תוֹ וְ עֹצֶם הַ שָׂ גָתוֹ ּ ּ , ומֵ עִ יר אָ זְנֵיהֶם שֶׁ כֻּלָם צְ רִ יכִ ים לְ הִ תְ קָ רֵ ב אֵ לָיו ּ ּ , כִּ י כָּ ל עֲלִ יַת תוֹ רָ תָ ם וַעֲבוֹ דָ תָ ם הוא עַל יָדוֹ ּ ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ סִּ פֵ ר יוֹ סֵ ף לְ הַ שְׁ בָ טִ ים חֲלוֹ מוֹ תָ יו ודְ בָ רָ יו ּ ּ ּ ּ . אֲבָ ל צְ רִ יכִ ין לָזֶה זְכִ יָ ּ ה גְּדוֹ לָה לְ הַ קְ שִׁ יב דְ בָ רָ יו בִּ תְ מִ ימות ּ ּ , כִּ י לִ פְ עָמִ ים עֲוֹ ן הַ דוֹ ר גּוֹ רֵ ם עַד שֶׁ גַּם הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ וְ הַ כְּ שֵׁ רִ ים אֵ ינָם רוֹ צִ ים לְ הַ אֲמִ ין בִּ דְ בָ רָ יו , וְחוֹ שְׁ דִ ין אוֹ תוֹ שֶׁ כָּ ל כַּ וָנַת דְ בָ רָ יו בִּ שְׁ בִ יל הִ תְ נַשְׂ אות ומֶ מְ שָׁ לָה ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת שֶׁ אָ מְ רו לוֹ אַ חֵ י יוֹ סֵ ף הֲמָ לֹך תִ מְ לֹך עָ לֵינו ּ ּ ְ ְ ּ ּ ', ּ וְ כו עַד שֶׁ עַל יְדֵ י זֶה נֶעֱלַם הַ צַ דִ יק מִ ן הָ עוֹ לָם חַ ס ּ ּ וְ שָׁ לוֹ ם ) קמח (:

Segment 28
HE:
עַל חֲלוֹ מוֹ תָ יו וְ עַל דְ בָ רָ יו ּ

Segment 29
HE:
('ח , ז"ל) מַ ה שֶׁ הַ צַ דִ יק מַ לְ בִּ ישׁ תוֹ רָ ה גָּבהַ ּ ּ ּ ּ בְּ סִ פורֵ י מַ עֲשִׂ יוֹ ת ּ ּ ּ וְ שִׂ יחוֹ ת חֻלִ ין דַ יְקָ א ּ ּ , וְ עַל יְדֵ י זֶה מְ עוֹ רֵ ר בְּ נֵי אָ דָ ם מִ שְׁ נָתָ ם ומַ חֲזִירָ ם בִּ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ּ , זֶה סוֹ ד מַ ה שֶׁ אַ חַ ר חֵ טְ א ּ אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן כָּ תוב וַיַעַשׂ ה ּ ּ ' אֱלֹקִ ים לָאָ דָ ם ולְ אִ שְׁ תוֹ ּ ּ כָּ תְ נוֹ ת עוֹ ר וַיַלְ בִּ י ּ שֵׁ ם , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ כָּ ל הַ סּ וֹ דוֹ ת ּ ּ הַ גְּבוֹ הִ ים וְ הַ נוֹ רָ אִ ים וְ הַ נִפְ לָאִ ים מְ אֹד ּ ּ , נִתְ לַבְּ שׁ ו ּ

Segment 30
HE:
בַּ סִּ פורִ ים שֶׁ ל הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ , כְּ דֵ י לְ עוֹ רֵ ר מֵ הַ שֵׁ ינָה ּ וְ הַ מִ יתָ ה לְ כָ ל בָּ אֵ י עוֹ לָם שֶׁ יָשׁ ובו כֻּלָם לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ . ְ רַ ך וְזֶה גַּם־כֵּן בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ יַעֲקֹב אָ בִ ינו עָלָיו הַ שָׁ לוֹ ם ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ פָ נִים דִ קְ דֻ שָׁ ה בְּ חִ ינַת כְּ לָלִ יות ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ שִׁ בְ עִ ים פָ נִים לַתוֹ רָ ה ּ ּ ּ , הֻכְ רַ ח לְ הִ תְ לַבֵּ שׁ בְּ בִ גְדֵ י עֵשָׂ ו וְ עַל יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א קִ בֵּ ל הַבְּ רָ כוֹ ּ ת מִ יִצְ חָ ק ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת שֶׁ פַ ע הָ עֲשִׁ ירות הַ נִמְ שָׁ ך עַל־יְדֵ י סִ פורֵ י מַ עֲשִׂ יוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ְ .ל"ּ הַ נַ וְזֶה גַּם־כֵּן בְּ חִ ינַת סִ פור הַ חֲלוֹ מוֹ ת ופִ תְ רוֹ ן הַ חֲלוֹ מוֹ ת ּ ּ ּ שֶׁ עָסַ ק בָּ הֶם יוֹ סֵ ף הַ צַ דִ יק ּ ּ , שֶׁ כָּ ל זֶה הוא בְּ חִ ינַת סִ פורֵ י ּ ּ ּ מַ עֲשִׂ י ּ וֹ ת שֶׁ יֵשׁ בָּ הֶם דְ בָ רִ ים גְּבוֹ הִ ים וְ נֶעֱלָמִ ים מְ אֹד ּ ּ . כִּ י גַּם בְּ הַ סִּ פורִ ים וְ הַ חֲלוֹ מוֹ ת שֶׁ מְ סַ פְ רִ ין הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ ּ , יֵשׁ בָּ הֶם גַּם כֵּן דְ בָ רִ ים גְּבוֹ הִ ים ּ , רַ ק שֶׁ אֵ ין יוֹ דֵ עַ ומֵ בִ ין כָּ ל ּ זֶה , כִּ י אִ ם הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת שֶׁ הוא בְּ חִ ינַ ּ ּ ּ ת יוֹ סֵ ף , וְעַל כֵּן אַ ף עַל פִ י שֶׁ אֶ חָ יו לֹא רָ צו לְ הַ אֲמִ ין שֶׁ יֵשׁ בַּ חֲלוֹ מוֹ תָ יו ּ ּ ּ וְ סִ פורָ יו דְ בָ רִ ים גְּבוֹ הִ ים ּ ּ ּ , וַיוֹ סִ יפו עוֹ ד שְׂ נוֹ א אוֹ תוֹ עַל ּ ּ חֲלוֹ מוֹ תָ יו וְ עַל דְ בָ רָ יו ּ , אַ ף עַל פִ י כֵן וְ אַ תָ ה מָ רוֹ ם ּ ּ לְ עוֹ לָם ה ', כִּ י סוֹ ף כָּ ל סוֹ ף עָ לָה לִ גְדֻ לָה דַ יְקָ א עַל יְדֵ י ּ ּ הַ חֲלוֹ מוֹ ת ופִ תְ רוֹ נָם ּ , עַד שֶׁ כָּ ל הַ קִ יום שֶׁ ל יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ בְּ מִ צְ רַ יִם , וְ עִ קַ ר הַ גְּאֻ לָה שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת הִ תְ עוֹ רְ רות ּ ּ ּ ּ הַ שֵׁ נָה , הָ יָה עַל יָדוֹ כְּ מוֹ שֶׁ נֶאֱמַ ר וַיִקַ ח מֹשֶׁ ה אֶ ת ּ ּ ּ עַצְ מוֹ ת יוֹ סֵ ף עִ מ ) ... וֹ ּ קמט (:

Segment 31
HE:
עַל חֲלוֹ מוֹ תָ יו וְ עַל דְ בָ רָ יו ּ

Segment 32
HE:
('ח , ז"ל) אִ ם הָ יו הַ כּ ֹל רוֹ אִ ים ומְ בִ ינִים מַ עֲלַת גְּדֻ לַת הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ ּ ּ וגְדֻ לַת הַ שָׂ גָתוֹ ּ ּ ּ , אֲפִ לו חֵ לֶק אֶ חָ ד מִ נִי אֶ לֶף ּ ּ ּ , הָ יו בְּ וַדַ אי ּ ּ כֻּלָם כְּ רוכִ ים אַ חֲרָ יו וְ הָ יו מִ תְ קָ רְ ּ ּ ּ בִ ים אֵ לָיו בְּ כָ ל נַפְ שָׁ ם ּובְ כָ ל מְ אֹדָ ם . אַ ך הַ צַ דִ יק מִ תְ נַהֵג בְּ חָ כְ מָ ה בִּ שְׁ בִ יל ּ ּ ְ הַ בְּ חִ ירָ ה , ומַ עְ לִ ים עַצְ מוֹ ומַ סְ תִ יר אֶ ת עַצְ מוֹ מִ ן הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ , וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן מְ גַלֶה גַם־כֵּן מְ עַט מִ זְעֵיר מֵ עֹצֶם ּ ּ ּ נוֹ רְ אוֹ ת הַ שָׂ גָתוֹ ּ , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה יֵשׁ לָהֶם בְּ חִ ירָ ה , שֶׁ כָּ ל הַ חֲפֵ צִ ים בֶּ אֱמֶ ת רוֹ אִ ים ומְ בִ ינִים מֵ רָ חוֹ ק אֲמִ תַ ת גְּדֻ לַת ּ ּ ּ מַ עֲלָתוֹ ומִ תְ קָ רְ בִ ים אֵ לָיו ּ . גַּם לְ הֵפֶ ך אֲבָ ל יֵשׁ , ְ שֶׁ אַ דְ רַ בָּ א עַל־יְדֵ י שֶׁ שׁ וֹ מְ עִ ים בְּ רֶ מֶ ז נוֹ רְ אוֹ ת נִפְ לְ אוֹ ת ּ ּ ּ הַ שָׂ גָתוֹ , עַל־יְדֵ י ־זֶה מִ תְ גָּרִ ין בּ וֹ בְּ יוֹ תֵ ר , עַד שֶׁ לִ פְ עָמִ ים ּ מִ תְ לַבֵּ שׁ עַצְ מוֹ הַ בַּ עַל־דָ בָ ר גַּם בְּ צַ דִ יקִ ים וְחוֹ לְ קִ ים עָ לָיו ּ ּ וְרוֹ צִ ים לְ הַ עְ לִ ים אוֹ רוֹ ) ובֶ אֱמֶ ת יֵשׁ נִסְ תָ רוֹ ת הַ רְ בֵּ ה ּ ּ בְּ עִ נְיַן הַ מַ חֲלֹקֶ ת שֶׁ בֵּ ין הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ , וְ כַ מָ ה בְּ חִ ינוֹ ּ ת יֵשׁ בָּ זֶה , כַּ מְ בֹאָ ר בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר (. וְזֶה בְּ חִ ינַת הַ מַ חֲלֹקֶ ת ּ שֶׁ חָ לְ קו הַ שְׁ בָ טִ ים עַל יוֹ סֵ ף ּ ּ , וְ כָ ל מַ ה שֶׁ רִ מֵ ז לָהֶם גְּדֻ לַת ּ ּ ּ מַ עֲלָתוֹ בְּ יוֹ תֵ ר עַל־יְדֵ י שֶׁ סִּ פֵ ר לָהֶם חֲלוֹ מוֹ תָ יו ּ , וְ הֵם הוֹ סִ יפו שְׂ נֹא אוֹ תוֹ עַל חֲלוֹ מוֹ תָ יו וְ ּ עַל דְ בָ רָ יו ּ . אֲבָ ל עֲצַ ת ה ' לְ עוֹ לָם תַ עֲמֹד ּ , וכְ מוֹ שֶׁ אַ חַ ר־כָּ ך הִ תְ חָ רְ טו ּ ּ ְ הַ שְׁ בָ טִ ים מְ אֹד עַל זֶה וְ אָ מְ רו ּ ּ : " אֲבָ ל אֲשֵׁ מִ ים אֲנַחְ נו ּ , "'ּ וְ כו וְגַם הַ מַ חֲלֹקֶ ת וְ הַ שִׂ נְאָ ה בְּ עַצְ מוֹ נִתְ הַ פֵ ך לְ טוֹ בָ ה ּ ְ ּ ּ גְדוֹ לָה , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מַ ר יוֹ סֵ ף : " אֱלֹקִ ים חֲשָׁ בָ ה לְ טוֹ בָ ה ּ ". וְ עַל־יְדֵ י זֶה הַ מַ חֲלֹקֶ ת שֶׁ בֵּ ין הַ שְׁ בָ טִ ים נִתְ גַּלְ גֵּל וְיָרְ דו ּ ּ ּ אֲבוֹ תֵ ינו לְ מִ צְ רַ יִם ּ , וְזָכו אַ חַ ר־כָּ ך לְ מַ תַ ן־תוֹ רָ ה כְּ מוֹ ־כֵן ּ ּ ְ ּ ּ עַתָ ה

Segment 33
HE:
, הַ צַ דִ יק שֶׁ עַל הַ מַ חֲלֹקֶ ת עַל־יְדֵ י דַ יְקָ א ּ ּ ּ ּ , עַל־יְדֵ י־זֶה נִ תְ רַ בִּ ין הַ סְּ פָ רִ ים הַ קְ דוֹ שִׁ ים שֶׁ ל הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ הַ קְ דוֹ שָׁ ה , וְ נִתְ תַ קֵ ן פְ גַם אֱמונַת חֲכָ מִ ים ּ ּ ּ ּ , עַד שֶׁ סּ וֹ ף כָּ ל סוֹ ף יִתְ גַּלֶה עַל־יְדֵ י־זֶה בְּ עַצְ מוֹ דַ יְקָ א גְּדֻ לַת הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ ּ ּומַ עֲלָתוֹ ) ל"ּ כַּ נַ (: קנ

Segment 34
HE:
וְ הִ נֵּה הַ שֶׁ מֶ שׁ וְ הַ יָרֵ חַ וְ ּ ּ אַ חַ ד עָשָׂ ר כּ וֹ כָ בִ ים מִ שְׁ תַ חֲוִ ים לִ י ּ

Segment 35
HE:
('ט , ז"ל) וְזֶהו : (ט , לז ) ּ וְ הִ נֵה הַ שֶׁ מֶ שׁ וְ הַ יָרֵ חַ וְ אַ חַ ד עָ שָׂ ר כּ וֹ כָ בִ ים ּ ּ ּ מִ שְׁ תַ חֲוִים לִ י ּ . שֶׁ מֶ שׁ וְיָרֵ חַ הֵם בְּ חִ ינַת מַ שְׁ פִ יעַ ומְ קַ בֵּ ל ּ ּ , בְּ חִ ינַת שֵׂ כֶ ל עֶלְ יוֹ ן וְ שֵׂ כֶל תַ חְ תוֹ ן ּ ּ , בְּ חִ ינַת הָ רַ ב וְ הַ תַ לְ מִ יד ּ . כִּ י הַ צַ דִ יק שֶׁ הוא הָ רַ ב ּ ּ ּ , נִקְ רָ א שֶׁ מֶ שׁ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) קֹהֶ לֶת א ה , (: וְזָרַ ח הַ שֶׁ מֶ שׁ ובָ א הַ שָׁ מֶ שׁ ּ ּ ּ . וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ) ל " ּ ּ קִ דושִׁ ין עב :(: עַד שֶׁ לֹא שָׁ קְ עָה ּ . 'ּ וְ כו וְ הַ יָרֵ חַ ּ בְּ חִ ינַת הַ תַ לְ מִ יד שֶׁ מְ קַ בֵּ ל הָ אוֹ ר מֵ רַ בּ וֹ כְּ מוֹ ּ ּ הַ לְ בָ נָה מֵ הַ חַ מָ ה ּ ּ . וְ אַ חַ ד עָ שָׂ ר כּ וֹ כָ בִ ים , זֶה בְּ חִ ינַת הַ נְפָ שׁ וֹ ת הָ רְ חוֹ קוֹ ת שֶׁ מְ קָ רְ בִ ים אוֹ תָ ם לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ שֶׁ הֵם נְפָ שׁ וֹ ת קְ דוֹ שׁ וֹ ת מְ אֹד , אַ ך הָ יו תְ חִ לָה בְּ עִ מְ קֵ י ּ ּ ּ ְ ַה קְ לִ פוֹ ת וְעָ לו מִ שָׁ ם בִּ בְ חִ ינַת אַ חַ ד עָ שָׂ ר סַ מְ מָ נֵי ּ ּ ּ ּ ּ הַ קְ טֹרֶ ת , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת אַ חַ ד עָ שָׂ ר כּ וֹ כָ בִ ים ּ ּ , בְּ חִ ינַת ) ּ דָ נִיֵאל יב ּ ג , (: ומַ צְ דִ יקֵ י הָ רַ בִּ ים כַּ כּ וֹ כָ בִ ים ּ ּ . וְ כֻלָם ּ מִ שְׁ תַ חֲוִים לִ י ּ , כִּ י הַ צַ דִ יק הַ גָּדוֹ ל מַ מְ שִׁ יך שִׂ ְ ּ ּ ּ כְ לִ יוֹ ת כָּ אֵ לֶה עַד שֶׁ כָּ ל הַ גְּדוֹ לִ ים וְ הַ קְ טַ נִים וְ כָ ל הָ רְ חוֹ קִ ים ּ ּ ּ הָ רוֹ צִ ים לְ הִ תְ קָ רֵ ב כֻּלָ ּ ם צְ רִ יכִ ים לְ קַ בֵּ ל מִ מֶ נו ּ ּ ּ ) קנא (:

Segment 36
HE:
וְ הִ נֵּה הַ שֶׁ מֶ שׁ וְ הַ יָרֵ חַ ּ ּ

Segment 37
HE:
('ט , ז"ל) אף-על- פי שכל הצדיקים עוסקים בזה- להמשיך השגות אלקות על ידי צמצומים - אבל כולם צריכין לקבל השגות אלקות מזה הצדיק שיכול לעשות בחכמתו צמצומים נפלאים כאלה , עד שיכול לקרב כל הנפשות הרחוקות ; כי הוא בחכמתו עולה על כולם , בחינת ואת עלית על כולנה , והוא ממשיך שכליות כאלו , עד שכל הגדולים והקטנים וכל הרחוקים הרוצים להתקרב , כולם צריכים לקבל ממנו , בבחינת והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחווים לי , שראה יוסף בחלומו וכן הוה ) קנב (:

Segment 38
HE:
וְ הִ נֵּה הַ שֶׁ מֶ שׁ וְ הַ יָרֵ חַ ּ ּ

Segment 39
HE:
('ט , ז"ל) בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר נִמְ צָ א צַ דִ יק כָּ זֶה ּ ּ , שֶׁ יוֹ דֵ עַ לַהֲלֹך נֶגֶד ְ ּ ּ רוחוֹ שֶׁ ל כָּ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד , שֶׁ עַל־יָדוֹ הָ יָה נַעֲשֶׂ ה שָׁ לוֹ ם בָּ עוֹ לָם , וְעַל־יְדֵ י־זֶה הָ יו הַ כּ ֹל שָׁ בִ ים לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , כִּ י

Segment 40
HE:
עַל־יָדוֹ הָ יו הַ כּ ֹל נִכְ לָלִ ין בְּ רָ צוֹ ן אֶ חָ ד הָ עֶלְ יוֹ ן ּ , וְ הָ יו ּ מִ תְ בַּ טְ לִ ים כָּ ל כּ ֹחוֹ ת הַ יֵצֶר הָ רָ ע וְ כָ ל הַ כְּ פִ ירוֹ ת וְ כָ ּ ּ ל ּ הַ מַ חֲלֹקֶ ת , שֶׁ שׁ ֹרֶ שׁ כֻּלָם מִ בְּ חִ ינַת שִׁ נוי הָ רְ צוֹ נוֹ ת ּ ּ ּ ּ . ְ אַ ך כְּ שֶׁ רוֹ אֶ ה הַ בַּ עַל־דָ בָ ר שֶׁ נִמְ צָ א צַ דִ יק כָּ זֶה שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת מֹשֶׁ ה , בְּ חִ ינַת רַ עֲוָא דְ רַ עֲוִין , ּ שֶׁ יָכוֹ ל לַעֲשׂ וֹ ת שָׁ לוֹ ם בֵּ ין הַ כּ ֹל , אֲזַי הוא מְ עוֹ רֵ ר מַ חֲלֹ ּ קֶ ת גָּדוֹ ל עַל זֶה הַ צַ דִ יק הַ גָּדוֹ ל בְּ עַצְ מוֹ ּ ּ , עַד שֶׁ הַ כּ ֹל חוֹ לְ קִ ין עָלָיו בְּ יוֹ תֵ ר מֵ עַל כָּ ל הָ עוֹ לָם , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת הַ כּ ֹל רְ חוֹ קִ ים מִ מֶ נו ּ ּ ּ , כִּ י הַ שִׁ נוי וְ הָ רִ חוק שֶׁ בֵּ ין אָ דָ ם לַחֲבֵ רוֹ הוא מועָט מְ אֹד ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י בְּ רֹב דַ רְ כֵיהֶ ם הֵ ּ ם שָׁ וִ ים זֶה לָזֶה בְּ תַ אֲווֹ תֵ יהֶם ובְ מִ דוֹ תֵ יהֶם ּ ּ , רַ ק שֶׁ יֵשׁ אֵ יזֶה רִ חוק וְ שִׁ נוי בֵּ ינֵיהֶם ּ ּ ּ ּ , אֲבָ ל מִ זֶה הַ צַ דִ יק הַגָּדוֹ ל הַ כּ ֹל רְ חוֹ קִ ים לְ גַמְ רֵ י ּ ּ ּ , כִּ י הוא ּ מְ רוֹ מָ ם ומְ נֻשָׂ א מִ כָּ ל שִׁ נוי הָ רְ צוֹ נוֹ ת שֶׁ ל כָּ ל בְּ נֵי ּ ּ ּ ּ הָ עוֹ לָם כִּ , י הוא רָ חוֹ ק לְ גַמְ רֵ י מִ כָּ ל הָ עוֹ לָם וְ אֵ ין לוֹ שׁ ום ּ ּ רָ צוֹ ן בְּ זֶה הָ עוֹ לָם כְּ לָל , רַ ק הוא כָּ לול תָ מִ יד בָּ רָ צוֹ ן ּ ּ ּ הָ עֶלְ יוֹ ן , בְּ חִ ינַת רַ עֲוָא דְ רַ עֲוִין . ומִ י שֶׁ מַ אֲמִ ין בּ וֹ ּ ּ ּומִ תְ קָ רֵ ב אֵ לָיו , אֲזַי כָּ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד יָכוֹ ל לִ מְ צֹא עַצְ מוֹ

Segment 41
HE:
בְּ תוֹ ך זֶה הַ צַ דִ יק ּ ּ ְ , כִּ י הוא שׁ ֹרֶ שׁ כָּ ל נִשְׁ מוֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ וְ כָ לול מִ כֻּלָם ּ ּ , כִּ י הוא בִּ בְ חִ ינַת רָ צוֹ ן שֶׁ בָּ רְ צוֹ נוֹ ת ּ , הַ יְנו ּ הָ רָ צוֹ ן הָ עֶלְ יוֹ ן הַ מְ לֻבָּ שׁ בְּ כָ ל הָ רְ צוֹ נוֹ ת וְ הַ נְפָ שׁ וֹ ת שֶׁ ל ּ כָּ ל בְּ נֵי הָ עוֹ לָם . ְ אַ ך כְּ שֶׁ הַבַּ עַל ּ ־דָ בָ ר מַ כְ נִיס כְּ פִ ירוֹ ת ּומַ חֲלֹקֶ ת בְּ לֵב בְּ נֵי־אָ דָ ם לַחֲלֹק לִ בָּ ם מֵ עָ לָיו , אֲזַי ּ הַ מַ חֲלֹקֶ ת שֶׁ עָ לָיו גָּדוֹ ל יוֹ תֵ ר מִ כָּ ל מִ ינֵי מַ חֲלֹקֶ ת שֶׁ בָּ עוֹ לָם , מֵ חֲמַ ת שֶׁ הוא רָ חוֹ ק ומְ רוֹ מָ ם מְ אֹד מִ כָּ ל ּ ּ הָ רְ צוֹ נוֹ ת שֶׁ ל כָּ ל בָּ אֵ י עוֹ לָם , שֶׁ כֻּ לָם יֵשׁ בָּ הֶ ם שִׁ נויִים ּ ּ ּ , וְ הוא אֵ ין לוֹ שׁ ום שִׁ נוי רָ צוֹ ן שֶׁ ל זֶה הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ ּ , וְ עַל־כֵּן ּ כֻּלָם חוֹ לְ קִ ים עָ לָיו וְ אֵ ין יְכוֹ לִ ים לְ סָ בְ לוֹ . וְ לִ פְ עָמִ ים הַ בַּ עַל־דָ בָ ר מִ תְ גָּרֶ ה כָּ ל־כָּ ך ְ ּ , עַד שֶׁ מַ כְ נִיס טִ ינָא גַּם ּ בְּ לֵב הַ צַ דִ יקִ ים הַ ּ ּ קְ טַ נִים מִ מֶ נו לַחֲלֹק עָלָיו ּ ּ ּ ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת הַ מַ חֲלֹקֶ ת שֶׁ ל הַ שְׁ בָ טִ ים עַל יוֹ סֵ ף הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ ּ . ּובֶ אֱמֶ ת אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ כֻּלָם הָ יו צַ דִ יקִ ים גְּדוֹ לִ ים וְ נוֹ רָ אִ ים ּ ּ ּ ּ , ומְ קַ שְׁ רִ ים קְ שָׁ רִ ים נִפְ לָאִ ים דִ קְ דֻ שָׁ ה ומְ יַחֲדִ ים יִחודִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ גְּ דוֹ לִ ים , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן כֻּלָם הָ יו צְ רִ יכִ ין לָבוֹ א ּ ּ ּ ולְ הִ תְ קַ שֵׁ ר אֵ לָיו ּ ּ , כִּ י הוא הַ זָקֵ ן הָ אֱמֶ ת שֶׁ בַּ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מֵ צַ ח הָ רָ צוֹ ן ּ , רַ עֲוָא דְ רַ עֲוִין , ּ שֶׁ לְ שָׁ ם צְ רִ יכִ ין לְ קַ שֵׁ ר כָּ ל הָ רְ צוֹ נוֹ ת כֻּלָם לְ שׁ ֹרֶ שׁ הָ רָ צוֹ ן ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת " : וַתִ שְׁ תַ חֲוֶין אֲלֻמֹתֵ יכֶ ם תְ סֻבֶּ ינָה וְ הִ נֵה ּ ּ ּ ּ ָ לַאֲלֻמָ תִ י ּ ". וְרַ ק עַל־יָדוֹ נִתְ גַּלֶה אֱמונַת הָ רָ צוֹ ן ּ ּ , שֶׁ הַ כּ ֹל מִ תְ נַהֵג רַ ק בִּ רְ צוֹ נוֹ יִתְ בָּ רַ ך , ְ וְ נִכְ נָע וְ נִתְ בַּ טֵ ל דַ עַת חַ כְ מֵ י ּ ּ ּ הַ טֶ בַ ע , שֶׁ כָּ ל חָ כְ מָ תָ ם מְ יֻסֶּ דֶ ת עַל אוֹ תוֹ ת הַ שָׁ מַ יִם ּ מִ מַ עֲרֶ כֶ ת הַ כּ וֹ כָ בִ ים ומַ זָלוֹ ת ּ ּ ּ , אֲשֶׁ ר בֶּ אֱמֶ ת כֻּלָם ּ מִ תְ נַהֲגִים רַ ק בָּ רָ צוֹ ן הָ עֶלְ יוֹ ן הַ קָ דוֹ שׁ ּ , בְּ חִ ינַת רַ עֲוָא דְ רַ עֲוִין , שֶׁ מִ שָׁ ם שׁ ֹרֶ שׁ נִשְׁ מַ ת הַ צַ דִ יק שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ ּ יוֹ סֵ ף . וְזֶה בְּ חִ ינַת " : וְ הִ נֵה הַ שֶׁ מֶ שׁ וְ הַ יָרֵ חַ וְ כו ּ ּ ּ ּ ' מִ שְׁ תַ חֲוִ ים ּ לִ י ". אַ ך אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ יוֹ סֵ ף הַ צַ דִ יק מְ רַ מֵ ז ומוֹ דִ יעַ זֹאת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ וְ כו לִ בְ נֵי הָ עוֹ לָם קְ צָ ת מֵ עֹצֶם גֹּדֶ ל מַ עֲלָתוֹ ', ּ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן גָּדוֹ ל כּ ֹחַ הַ בְּ חִ ירָ ה ּ , עַד שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה נִתְ עוֹ רֵ ר לִ פְ עָמִ ים הַ מַ חֲלֹקֶ ת וְ הַ שִׂ נְאָ ה בְּ יוֹ תֵ ר ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת " וַיוֹ סִ פו עוֹ ד שְׂ נֹא אֹתוֹ וְ כו ּ ּ ּ ". ' ובֶ אֱמֶ ת לְ פִ י גֹּדֶ ל הִ תְ גָּרות ּ ּ הַ בַּ עַל־דָ בָ ר ּ , רָ צָ ה לַהֲסִ יתָ ם שֶׁ יַהַ רְ גו אֶ ת יוֹ סֵ ף הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ ּ , וְ אָ ז הָ יָה הָ עוֹ לָם חָ רֵ ב לְ גַמְ רֵ י חַ ס וְ שָׁ ל וֹ ם , אֲבָ ל הַ שֵׁ ם ּ יִתְ בָּ רַ ך בְּ רַ חֲמָ יו חָ מַ ל עֲלֵיהֶם וְ עַל כְּ לָלִ יות הָ עוֹ לָם ּ ּ ְ , וְ סִ בֵּ ב בְּ רַ חֲמָ יו שֶׁ לֹא הֲרָ גוהו לְ גַמְ רֵ י ּ ּ ּ , רַ ק מְ כָ רוהו ּ ּ לְ מִ צְ רָ יִם בְּ כֶ סֶ ף

Segment 42
HE:
. חַ י נִשְׁ אַ ר שֶׁ יוֹ סֵ ף ומֵ אַ חַ ר ּ ּ עַל־כָּ ל־פָ נִים ּ , סִ בֵּ ב הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך בְּ ְ ּ רַ חֲמָ יו , עַד שֶׁ אַ חַ ר־כָּ ך שָׁ בו כֻּלָם בִּ תְ שׁ ובָ ה וְ נִתְ חָ רְ טו עַל מְ כִ ירָ תוֹ ּ ּ ּ ּ ְ , עַד שֶׁ חָ זְרו וְנִתְ קַ בְּ צו וְ נִתְ וַדַ ע יוֹ סֵ ף אֶ ל אֶ חָ יו ּ ּ ּ , ובָ או כֻּלָם ּ ּ ּ אֵ לָיו בְּ אַ הֲבָ ה ובְ הַ כְ נָעָה גְדוֹ לָה ּ , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת מֵ אַ חַ ר שֶׁ הוא שׁ ֹרֶ שׁ הָ רָ צוֹ ן ּ , בְּ וַדַ אי כֻּלָם צְ רִ יכִ ין לָבוֹ א ּ ּ ולְ הִ תְ קַ שֵׁ ר אֵ לָיו ּ ּ , וְזֶה עִ קַ ר הַ שְׁ לֵמות שֶׁ לָהֶם ּ ּ ּ ּ . וְ כֵן נוֹ הֵג בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר ּ , וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ בָ אֵ ר כָּ ל־כָּ ך בִּ פְ רָ טִ יות ּ ּ ְ ) קנג (:

Segment 43
HE:
ף סֵ יוֹ ־ת אֶ ּ רו כְּ מְ ּיִ וַ (ח"כ , ז"ל) בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר יֵ ּ שׁ כַּ מָ ה צַ דִ יקִ ים אֲמִ תִ יִים ּ ּ ּ ּ . אֲבָ ל יֵשׁ אֱמֶ ת לְ מַ עְ לָה מֵ אֱמֶ ת כִּ י בְּ וַדַ אי אֵ ין מַ דְ רֵ גַת כָּ ל ּ הַ צַ דִ יקִ ים שָׁ וִין ּ ּ . וְ כָ ל מַ ה שֶׁ מַ עֲלַת ומַ דְ רֵ גַת הַ צַ דִ יק גָּדוֹ ל ּ ּ ּ ּ ּ יוֹ תֵ ר בְּ וַדַ אי הָ אֱמֶ ת שֶׁ לוֹ גָּדוֹ ל ומְ בֻרָ ר בְּ יוֹ תֵ ר ּ ּ ּ . כִּ י הָ עִ קָ ר הוא הָ אֱמֶ ת ּ ּ . עַד שֶׁ יֵשׁ בְּ כָ ל דוֹ ר צַ דִ יק אֲמִ תִ י ּ ּ ּ ּ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת שֶׁ בֵּ ין הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ ּ , רַ ק מֵ חֲמַ ת הִ תְ גַּבְּ רות הַ חִ לופִ ים וְ הַ תְ מורוֹ ת עַל יְדֵ י זֶה ּ ּ ּ ּ ּ קָ שֶׁ ה מְ אֹד לֵידַ ע הֵיכָ ן הָ אֱמֶ ת . כִּ י עַל פִ י רֹב מִ תְ גָּרֶ ה ּ הַ בַּ עַל דָ בָ ר בְּ הַ צַ דִ יקִ ים בְּ עַצְ מָ ן ּ ּ ּ , ּומַ כְ נִיס בֵּ ינֵיהֶם מַ חֲלֹקֶ ת גָּדוֹ ל לַחֲלֹק עַל זֶה הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ , שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת שֶׁ בֵּין הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ , וְ נִדְ מֶ ה לָהֶם כְּ אִ לו זֶה הַ צַ דִ יק דַ יְקָ א נוֹ טֶ ה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם מִ דֶ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ רֶ ך הָ אֱמֶ ת . ומִ זֶה הָ יָה בְּ חִ ינַת הַ מַ חֲלֹקֶ ת שֶׁ חָ לְ קו הַ שְׁ בָ טִ ים עַל יוֹ סֵ ף ּ ּ ּ ּ ּ עַד אֲשֶׁ ר לְ עֶבֶ ד נִמְ כַּ ר יוֹ סֵ ף . וְ עַל יְדֵ י זֶה נִתְ גַּלְ גֵּל הַ דָ בָ ר ּ וְיָרְ דו אֲבוֹ תֵ ינו לְ מִ צְ רַ יִם וְ הָ יו שָׁ ם עֲבָ דִ ים ּ ּ ּ . וְ כֵן מַ חֲלֹקֶ ת שָׁ אול שֶׁ רָ דַ ף אֶ ת ּ דָ וִ ד בְּ חִ נָם ּ ּ , וכְ מוֹ שֶׁ מָ צִ ינו בְּ כַ מָ ה ּ ּ ּ ּ וְ כַ מָ ה דוֹ רוֹ ת בִּ פְ רָ ט בַּ דוֹ רוֹ ת הַ לָלו בְּ עִ קְ בוֹ ת מְ שִׁ יחָ א ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ הִ תְ גַּבֵּ ר הַ קַ טֵ יגוֹ רְ יָא וְ הַ מַ חֲלֹקֶ ת גַּם בֵּ ין הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ ּ , עַד שֶׁ אֵ ין יוֹ דְ עִ ין הֵיכָ ן הָ אֱמֶ ת . עַל כֵּן צְ רִ יכִ ין לְ הִ תְ פַ ּ ּלֵל לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך עַל זֶה הַ רְ בֵּ ה ְ ּ ) קנד (:

Segment 44
HE:
ףסֵ יוֹ ־ת אֶ ּ רו כְּ מְ ּיִ וַ (ח"כ , ז"ל) גַּם צַ דִ יקִ ים גְּדוֹ לִ ים צְ רִ יכִ ין לִ שְׁ מֹר עַצְ מָ ם מְ אֹד ולְ בַ קֵ שׁ ּ ּ ּ מֵ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך מְ אֹד לְ הִ נָצֵל מֵ עֵצוֹ ת נִבְ עָרוֹ ת ּ ְ ּ , בִּ פְ רָ ט בְּ עִ נְיַן הַ מַ ּ חֲלֹקֶ ת , שֶׁ שָׁ ם עִ קַ ר הִ תְ גַּבְּ רות הַ שָׂ טָ ן ּ ּ ּ ּ , שֶׁ מַ כְ נִיס סְ בָ רוֹ ת בְּ לֵב הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ , עַד שֶׁ נִדְ מֶ ה לָהֶם ּ שֶׁ הֵם צְ רִ יכִ ים לִ רְ דֹף אֶ ת הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת עַד לְ חַ יָיו ּ ּ ּ ּ . ּומִ י לָנו גָדוֹ ל מֵ הַ שְׁ בָ טִ ים הַ קְ דוֹ שִׁ ים ּ ּ ּ , שֶׁ חָ לְ קו עַל יוֹ סֵ ף ּ

Segment 45
HE:
וּ מָ כְ רו אוֹ תוֹ לְ עֶבֶ ד ּ , וְ אַ חַ ר־כָּ ך נִתְ חָ רְ טו עַל זֶה מְ אֹד ּ ְ , וְגַם יַעֲקֹב אָ בִ ינו קִ נְטֵ ר אוֹ תָ ם עַל זֶה מְ אֹד ּ ) קנה (:

Segment 46
HE:
אָ נֹכִ י אֲשַׁ לַּח גְדִ י עִ זִים מִ ן הַ צֹאן ּ ּ ּ

Segment 47
HE:
כֵּן הַ שְׁ בָ טִ ים כְּ שֶׁ פָ גְמו בִּ מְ כִ ירַ ת יוֹ סֵ ף שָׁ ּ ּ ּ חֲטו שְׂ עִ יר ּ ּ עִ זִים , לז ) , ( לא כִּ י עִ קַ ר הַמַ חֲלֹקֶ ת שֶׁ לָהֶם הָ יָה בְּ עִ נְיַן ּ ּ ּ הַ מַ לְ כות ּ ּ , שֶׁ אָ מְ רו שֶׁ יוֹ סֵ ף רוֹ צֶ ה לִ מְ לֹך עֲלֵיהֶם שֶׁ לֹא ּ ְ ּ ּ ּ כַּ דִ ין , ולְ פִ י דַ עְ תָ ם נִדְ מֶ ה לָהֶם שֶׁ יוֹ סֵ ף רוֹ צֶ ה לִ מְ לֹך רַ ק ְ ּ ּ ּ ּ עַל יְדֵ י עַזות ּ ּ חַ ס וְשָׁ לוֹ ם , וְ הֵם רָ צו לְ הִ תְ גַּבֵּ ר בָּ עַזות ּ ּ ּ שֶׁ לָהֶם נֶגְדוֹ ּ ּ , עַל כֵּן שָׁ חֲטו שְׂ עִ יר עִ זִים ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ עַזות . וְ כֵן יְהודָ ה אָ מַ ר לְ תָ מָ ר ּ שָׁ ם ) לח : ( יז , אָ נֹכִ י אֲשַׁ לַח גְּ דִ י ּ עִ זִים מִ ן הַ צֹאן ּ ּ , כִּ י עִ קַ ר הַמִ לְ חָ מָ ה בְּ עִ נְ ּ ּ יַן עַזות דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ולְ הֵפֶ ך חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ְ ּ , הוא בְּ תַ אֲוַת הַ מִ שְׁ גָּל ּ ּ , שֶׁ שָׁ ם עִ קַ ר ּ ּ אֲחִ יזַת הָ עַזות דְ סִ טְ רָ א אָ חֳרָ א ּ ּ ּ , כִּ י בּ וֹ עַז בּ וֹ תוקְ פָ א ּ ּ . וִיהודָ ה הָ יָה צָ רִ יך אָ ז לְ בָ רֵ ר הָ עַזות דִ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ מִ שָׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ עִ קַ ר מַ לְ כות דִ ּ ּ ּ קְ דֻ שָׁ ה ּ , בְּ חִ ינַת מַ לְ כות דָ וִד ומָ שִׁ יחַ ּ ּ ּ שֶׁ יֵצֵ א מִ מֶ נו עַל ּ ּ ּ ּ

Segment 48
HE:
יְדֵ י זֶה , ּ שֶׁ נֶאֱמַ ר עָ לָיו ) תְ הִ לִ ים כא ּ ּ ' ה (: בְּ עָזְך יִשְׂ מַ ח מֶ לֶך ְ ּ ָ , בְּ חִ ינַת ) שְׁ מואֵ ל ּ

Segment 49
HE:
א ב (: ּ וְיִתֶ ן עֹז לְ מַ לְ כּ וֹ וְיָרֵ ם קֶ רֶ ן מְ שִׁ יחוֹ . עַ ל כֵּן אָ מַ ר אָ ז : אָ נֹכִ י אֲ ּ שַׁ לַח גְּדִ י עִ זִים ּ , ' גְּדִ י עִ זִים ּ ' ּדַ יְקָ א , כִּ י עִ קַ ר בֵּ רור הָ עַזות הוא ּ ּ ּ ּ ּ שָׁ ם בִּ בְ חִ ינַת גְּדִ י עִ זִים ּ , שֶׁ עַל

Segment 50
HE:
כֵּן הֵם בָּ אִ ים לְ כַ פָ רָ ה ּ בְּ קָ רְ בְּ נוֹ ת צִ בּ ור ּ , בְּ רָ אשֵׁ י חֳדָ שִׁ ים ורְ גָלִ ים וְיוֹ ם ּ הַ כִּ פורִ ים ּ ּ , שֶׁ כֻּלָם צְ רִ יכִ ים שָׂ ּ עִ יר דַ יְקָ א לְ כַ פֵ ר ּ ּ . כִּ י עִ קַ ר ּ ּ כַּ פָ רַ ת הָ עֲווֹ נוֹ ת עַל

Segment 51
HE:
יְדֵ י בֵּ רור הָ עַזות דִ קְ דֻ שָׁ ה מֵ עַזות ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ דְ סִ טְ רָ א אָ חֳרָ א שֶׁ הוא עַזות הַ גּוף שֶׁ מִ שָׁ ם כָּ ל הַ תַ אֲווֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ . ומִ י שֶׁ זוֹ כֶ ה לְ בָ רֵ ר אָ ז מְ הַ פֵ ך עַזות הַ גּוף אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ ְו נִכְ לָל בְּ חִ ינַת גְּדִ י עִ זִים בַּ קְ דֻ שָׁ ה ולְ הֵפֶ ך לְ הֵפֶ ך ְ ְ ּ ּ ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת כָּ ל הָ עִ נְיָן שֶׁ הָ יָה בֵּ ין יַעֲקֹב וְ עֵשָׂ ו בְּ עִ נְיַן קַ בָּ לַת הַ בְּ רָ כוֹ ת , שֶׁ עֲצַ ת רִ בְ קָ ה אִ מוֹ הָ יָה דַ יְקָ א ּ ּ : וְ קַ ח לִ י מִ שָׁ ם שְׁ נֵי גְּדָ יֵי עִ זִים וְ כו ּ ּ ּ כז ) ' , (ט , כִּ י כָּ ל הַ בְּ רָ כוֹ ת נִמְ שָׁ כוֹ ת עַל

Segment 52
HE:
יְדֵ י עַזות דִ קְ דֻ שָׁ ה בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ ) תְ הִ לִ ים כט ּ ּ (: ' ה עֹז לְ עַמוֹ יִתֵ ן ה ּ ּ ' יְבָ רֵ ך אֶ ת עַמוֹ וְ כו ּ ּ ְ ', בְּ חִ ינַת ' גְּבורוֹ ת ּ גְּשָׁ מִ ים . ' וְ עַל

Segment 53
HE:
כֵּ ן צִ וְ תָ ה רִ בְ קָ ה אִ מוֹ שֶׁ יַעֲשֶׂ ה שְׁ נֵי ּ ּ ּ גְּדָ יֵי עִ זִים וִיתַ קֵ ן וִיבָ רֵ ר אוֹ תָ ם ּ ּ , כְּ דֵ י שֶׁ יִתְ גַּבֵּ ר לְ הַ כְ נִיעַ עַזות ּ ּ ּ דְ סִ טְ רָ א אָ חֳרָ א שֶׁ הוא זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ בְּ חִ ינַת עֵשָׂ ו אִ ישׁ ּ ּ ּ שָׂ עִ יר , וְ לִ זְכּ וֹ ת לְ עַזות דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ , וְעַל

Segment 54
HE:
יְדֵ י זֶה יְקַ בֵּ ל הַ בְּ רָ כוֹ ת הַ נִמְ שָׁ כוֹ ת מִ שָׁ ּ ּ .ם וְ כֵן בְּ שִׁ מְ שׁ וֹ ן כְּ תִ יב ) שׁ וֹ פְ טִ ים טו (: וַיִפְ קֹד אֶ ת אִ שְׁ תוֹ ּ ּ בִּ גְדִ י עִ זִים ּ , כִּ י שִׁ מְ שׁ וֹ ן הָ יָה רוֹ צֶ ה אָ ז לְ הִ תְ גַּבֵּ ר עַל פְ לִ שְׁ תִ ים שֶׁ מָ שְׁ לו בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ חִ נָם רַ ק עַל ּ ּ ּ ּ ּ

Segment 55
HE:
יְדֵ י עַזות ּ ּ , וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב שָׁ ם ּ ּ שָׁ ם ) יד (: ִּכ י תֹאֲנָה הוא מְ בַ קֵ שׁ וְ כו ּ ּ ּ . ' וְ עַל

Segment 56
HE:
כֵּן הָ יָה עִ סְ קוֹ בִּ גְדִ י עִ זִים ּ , אַ ך מֵ חֲמַ ת שֶׁ לֹא זָכָ ה ּ ְ לְ בָ רֵ ר בִּ שְׁ לֵמות כָּ רָ אוי ּ ּ עַל , כֵּן אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל עָ לָיו ) סוֹ טָ ה י .( שֶׁ אֶ צְ לוֹ נֶאֱמַ ר יְרִ ידָ ה ובִ יהודָ ה כְּ תִ יב עֲלִ יָה ּ ּ ּ לח ) : ( יג , הִ נֵה חָ מִ יך עֹלֶה תִ מְ נָתָ ה וְ כו ּ ְ ּ ', כִּ י יְהודָ ה זָכָ ה ּ לְ בָ רֵ ר בִּ שְׁ לֵמות עַד שֶׁ יָצָ א מִ מֶ נו מָ שִׁ יחַ ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא עִ קַ ר ּ ּ עַזות דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ , שֶׁ מִ שָׁ ם מַ לְ כות דִ קְ דֻ שָׁ ה בְּ חִ ינַת וְיִתֶ ן עֹז ּ ּ ּ ּ ּ ּ לְ מַ לְ כּ וֹ וְ כו ) 'ּ :( קנו

Segment 57
HE:
ןאֵ מָ יְ וַ ('ח , ט"ל) עַכְ שָׁ ו בְּ נָקֵ ל יוֹ תֵ ר לַעֲמֹד בְּ נִסָּ יוֹ ן , כִּ י הָ רִ אשׁ וֹ נִים שֶׁ עָמְ דו בְּ נִסָּ יוֹ ן כְּ בָ ר שָׁ בְ רו כָּ ל ּ ּ

Segment 58
HE:
כָּ ך קְ לִ פָ ה הַ זֹאת שֶׁ ל ּ ּ ְ ּתַ אֲוָה זוֹ , עַד שֶׁ עַכְ שָׁ ו בְּ קַ ל יְכוֹ לִ ים לַעֲמֹד בְּ נִסָּ יוֹ ן וַאֲפִ לו אִ ישׁ פָ שׁ וט לְ ּ ּ ּ ּ גַמְ רֵ י יָכוֹ ל עַכְ שָׁ ו לַעֲמֹד בְּ נִסָּ יוֹ ן . וְ עַל

Segment 59
HE:
כֵּן אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זִכְ רוֹ נָם לִ בְ רָ כָ ה ּ ּ (: ר) ּ תָ קְ פוֹ שֶׁ ל ּ יוֹ סֵ ף עַנְוְ תָ נותוֹ שֶׁ ל בּ ֹעַז ּ , וְתָ קְ פוֹ שֶׁ ל בּ ֹעַז עַנְוְתָ נותוֹ שֶׁ ל ּ ּ ּפַ לְ טִ י בֵּ ן לַיִשׁ . כִּ י תֹקֶ ף הַ נִסָּ יוֹ ן שֶׁ ל יוֹ סֵ ף ּ ּ הַ צַ דִ יק הָ יָה ּ ּ דָ בָ ר קַ ל ופָ שׁ וט אֵ צֶל בּ ֹעַז שֶׁ הָ יָה אַ חֲרָ יו ּ ּ ּ . וְ כֵן תֹקֶ ף ּ הַ נִסָּ יוֹ ן שֶׁ ל בּ ֹעַז הָ יָה קַ ל ופָ שׁ וט אֵ צֶ ל פַ לְ טִ י ּ ּ ּ ּ . כִּ י כָּ ל מִ י שֶׁ הָ יָה אַ חֲרוֹ ן יוֹ תֵ ר הַ נִסָּ יוֹ ן קַ ל אֶ צְ לוֹ יוֹ תֵ ר ּ . ל"ּ כַּ נַ וְ עַל

Segment 60
HE:
כֵּן עַכְ שָׁ ו בְּ נָקֵ ל לַ עֲמֹד בְּ נִסָּ יוֹ ן אֲפִ לו אִ ישׁ פָ שׁ וט לְ גַמְ רֵ י ּ ּ ּ ּ ּ כַּ נִזְכַּ ר לְ עֵיל ) :( קנז

Segment 61
HE:
וְ אֵ יך אֶ עֱשֶׂ ה הָ רָ עָה הַ גְדֹלָה הַ זֹאת ּ ּ ְ

Segment 62
HE:
('ט , ט"ל) ... כִּ י יַעֲקֹב וְיוֹ סֵ ף כַּ חֲדָ א חֲשִׁ יבֵ י וְיַעֲקֹב הוא בִּ בְ חִ ינַת ּ מִ שְׁ פָ ט ּ , וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ : " מִ שְׁ פָ ּ ט וצְ דָ קָ ה בְּ יַעֲקֹב אַ תָ ה ּ ּ עָ שִׂ יתָ ". וְ עַל־יְדֵ י זֶה זָכָ ה יוֹ סֵ ף לַעֲמֹד בְּ נִסָּ יוֹ ן גָּדוֹ ל וְ לֹא ּפָ גַם בַּ בְּ רִ ית , כִּ י עִ קַ ר כְּ בִ ישַׁ ת הַ יֵצֶר זוֹ כִ ין עַל־יְדֵ י ּ ּ מִ שְׁ פָ ט ּ , עַל־יְדֵ י שֶׁ שׁ וֹ פְ טִ ין וְ דָ נִין אֶ ת עַצְ מוֹ בְּ עַצְ מוֹ ּ שֶׁ בְּ וַדַ א ּ י אֵ ינוֹ בְּ דִ ין לַחֲטֹא נֶגְדוֹ יִתְ בָּ רַ ך הַ גּוֹ מֵ ל לוֹ כָּ ל ְ ּ הַ טוֹ בוֹ ת וְ עָ תִ יד לְ הִ פָ רַ ע מִ מֶ נו עַל הַ כּ ֹל כְּ מוֹ שֶׁ אָ מַ ר ּ ּ ּ ּ ּ יוֹ סֵ ף אָ ז : " וְ אֵ יך אֶ עֱשֶׂ ה הָ רָ עָ ה הַגְּדֹלָה הַ זֹאת וְחָ טָ אתִ י ּ ְ לֵאלֹקִ ים , " וְ עַל־יְדֵ י זֶה כָּ בַ שׁ אֶ ת יִצְ רוֹ ומָ נַע ּ אֶ ת עַצְ מוֹ מִ ן הָ עֲבֵ רָ ה , כִּ י זֶה עִ קַ ר הַמִ שְׁ פָ ט שֶׁ הָ אָ דָ ם צָ רִ יך לִ שְׁ פֹט ּ ּ ּ ּ ְ אֶ ת עַצְ מוֹ , דְ הַ יְנו שֶׁ יִשְׁ פֹט אֶ ת עַצְ מוֹ תָ מִ יד אֵ יך רָ אוי ּ ּ ְ ּ ּ ּ ּ לוֹ לְ הִ תְ נַהֵג בְּ כָ ל יוֹ ם וָיוֹ ם , ּובִ פְ רָ ט כְּ שֶׁ בָּ א לִ ידֵ י אֵ יזֶה נִסָּ יוֹ ן ומִ שְׁ קָ ל שֶׁ הַ יֵ ּ ּ צֶר מְ סִ יתוֹ לְ אֵ יזֶה תַ אֲוָה אוֹ מִ דָ ה ּ ּ רָ עָ ה שֶׁ אָ ז עִ קַ ר הַ מִ שְׁ פָ ט שֶׁ צָ רִ יך לִ שְׁ פֹט אֶ ת עַצְ מוֹ אִ ם ּ ּ ּ ּ ְ ּ כָּ ך רָ אוי לוֹ לַעֲשׂ וֹ ת ּ ְ . וְ עִ קַ ר הַ נִסָּ יוֹ ן וְ הַ מִ שְׁ קָ ל הוא ּ ּ ּ ּ בְּ תַ אֲוַת נִאוף ּ , שֶׁ הוא רַ ע הַ כּ וֹ לֵל ּ , וְ שָׁ ם עִ קַ ר הַ מִ שְׁ פָ ט ּ ּ ּ ּ שֶׁ צָ רִ יך הָ אָ דָ ם לְ הִ תְ יָרֵ א מְ אֹד מִ מִ שְׁ פָ טוֹ וְ דִ ינוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ְ ּ ּ וְ לִ שְׁ פֹט אֶ ת עַצְ מוֹ בְּ עַצְ מוֹ וְ לִ בְ רֹחַ מִ ן הָ עֲבֵ רָ ה ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו : ּ הֱוֵי מְ חַ שֵׁ ב הֶפְ סֵ ד מִ צְ וָה כְּ נֶגֶד שְׂ כָ רָ ה ושְׂ כַר ּ ּ ּ עֲבֵ רָ ה כְּ נֶגֶד הֶפְ סֵ דָ ה . ּ וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תו ּ ּ : " ב חִ שַׁ בְ תִ י דְ רָ כַ י ּ ּ וָאָ שִׁ יבָ ה רַ גְלַי וְ כו ". 'ּ וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תַ ב אֲדוֹ נֵנו מוֹ רֵ נו וְרַ בֵּ נו ּ ּ ּ ּ , ל"זַ שֶׁ צָ רִ יך שֶׁ יִהְ יֶה לְ הָ אָ דָ ם יִשׁ וב הַ דַ עַת שֶׁ יְיַשֵׁ ב אֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ ּ עַצְ מוֹ הֵיטֵ ב מַ ה תַ כְ לִ ית מִ כָּ ל הַ תַ אֲווֹ ת וְ כו ּ ּ ּ ', שֶׁ כָּ ל זֶה ּ הוא בְּ חִ ינַת מִ שְׁ פָ ט ּ ל"ּ הַ נַ שֶׁ עִ קָ רוֹ הוא בַּ תַ אֲוָה ּ ּ ּ . ל"ּ הַ נַ וְיוֹ סֵ ף זָכָ ה לִ בְ חִ ינַת מִ שְׁ פָ ט בִּ שְׁ לֵמות שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה ּ ּ עָמַ ד בַּ נִסָּ יוֹ ן וְ ּ ) ל"ּ כַ נַ קנח :(



# Vayeishev
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/1/9/

Vayeishev
וישב
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/1/9

Segment 1
HE:
פירוש ים על פרשת " וישב "

Segment 2
HE:
ּ וַיֵשֶׁ ב יַעֲקֹב בְּ אֶ רֶ ץ מְ גורֵ י אָ בִ יו ּ

Segment 3
HE:
('א , ז"ל) ... וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ) ל " רַ בָּ ה פ (ד , ד" שֶׁ הָ יָה מְ גַ ּיֵר גֵּרִ ים ) כַּ מובָ א בִּ דְ בָ רָ יו זַ ּ ּ " ל חֵ לֶק א בְּ סִ ימָ ן רכח (. וְזֶה : (ב , זל) " אֵ לֶה תֹלְ דוֹ ת יַעֲקֹב יוֹ סֵ ף ּ ּ , " הַ יְנו שֶׁ יוֹ סֵ ף הָ לַך בְּ דֶ רֶ ך ְ ְ ּ ּ אָ בִ יו יַעֲקֹב וְ הָ יָה עוֹ סֵ ק גַּם כֵּן לְ גַיֵר גֵּרִ ים ולְ קָ רֵ ב ּ ּ ּ הַ נְפָ שׁ וֹ ת הָ רְ חוֹ קוֹ ת , כִּ י כָּ ל מַ ה שֶׁ אֵ רַ ע לְ יַעֲקֹב אֵ רַ ע ּ לְ יוֹ סֵ ף , שֶׁ זֶהו פֵ רושׁ ּ ּ ּ ּ " אֵ לֶה תוֹ לְ דוֹ ת יַעֲקֹב יוֹ סֵ ף ּ ּ " כְּ מוֹ ּ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ " י שָׁ ם שֶׁ כָּ ל מַ ה שֶׁ קִ בֵּ ל מִ שֵׁ ם וָעֵבֶ ר מָ סַ ר לוֹ ּ ּ ּ . וְ כָ ל מַ ה שֶׁ אֵ רַ ע לְ יַעֲקֹב אֵ רַ ע לְ יוֹ סֵ ף וְ כו ּ ּ . ' וְ כָ ל זֶה נִסְ מַ ְך לַפָ סוק ּ ּ ' ּ מְ גורֵ י אָ בִ יו ', שֶׁ הוא מַ ה שֶׁ הָ יָה יַעֲקֹב מְ גַיֵר ּ ּ ּ גֵּרִ ים . וְ תֵ כֶ ף נִסְ מַ ך ְ ' אֵ לֶה תוֹ לְ דוֹ ת יַעֲקֹב יוֹ סֵ ף ּ ּ ', שֶׁ פֵ רושׁ וֹ שֶׁ מָ סַ ר לוֹ כָּ ל חָ כְ מָ תוֹ ּ ּ ּ . הַ יְנו , ּ כְּ מוֹ שֶׁ יַעֲקֹב גִּיֵר ּ ּ גֵּרִ ים עַל־יְדֵ י עֹצֶם חָ כְ מָ תוֹ שֶׁ הָ יָה יוֹ דֵ עַ לַעֲשׂ וֹ ת צִ מְ צומִ ים כָּ אֵ לֶה עַד שֶׁ יוכַ ל לְ רַ פֹאות הַ חוֹ לִ ים בְּ יוֹ תֵ ר ּ ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ כֵן הָ יָה יוֹ סֵ ף הַ צַ דִ יק עוֹ סֵ ק בָּ זֶה תָ מִ יד ּ ּ ּ , כִּ י יַעֲקֹב מָ סַ ר לוֹ כָּ ל חָ כְ מָ תוֹ . כִּ י עִ קַ ר הַ חָ כְ מָ ה הוא לְ הַ כְ נִיס ּ ּ הַ שָׂ גוֹ ת אֱלֹקות בָּ עוֹ לָם לְ הוֹ ּ ּ דִ יעַ לִ בְ נֵי הָ אָ דָ ם גְּבורוֹ תָ יו ּ .'ּ וְ כו וְזֶהו בְּ חִ ינַת ּ שָׁ ם ) לז : (ב, יוֹ סֵ ף בֶּ ן שְׁ בַ ע עֶשְׂ רֵ ה שָׁ נָה הָ יָה רוֹ עֶה אֶ ת אֶ חָ יו בַּ צֹאן ּ , רוֹ עֵה צֹאן זֶה בְּ חִ ינַת מַ נְהִ יג הַ דוֹ ר שֶׁ נִקְ רָ א בְּ כָ ל מָ קוֹ ם בְּ שֵׁ ם רוֹ עֵה צֹאן ּ ּ . וְזֶהו : ּ בֶּ ן שְׁ בַ ע עֶשְׂ רֵ ה שָׁ נָה הָ יָה וְ כו ּ ', שְׁ בַ ע עֶשְׂ רֵ ה בְּ גִימַ טְ רִ יָא " טוֹ ב " כַּ מובָ א ּ ּ , הַ יְנו שֶׁ יוֹ סֵ ף הָ יָה טוֹ ב לַכּ ֹל ּ ּ וְ הָ יָה כֻּלוֹ טוֹ ב וְ עַל־יְדֵ י זֶה הָ יָה יָכוֹ ל לְ קָ רֵ ב הַ כּ ֹל ּ , כִּ י מָ צָ א בְּ הַ גָּרועַ שֶׁ בַּ גְּרועִ ים נְקֻ דוֹ ת טוֹ בוֹ ת וְעַל־יְדֵ י ּ ּ ּ זֶה קֵ רְ בָ ם לַה ' יִתְ בָּ רַ ך ְ . וְזֶהו שָׁ ם ) ּ לז : (ב , וְ הוא נַעַר אֶ ת בְּ נֵי ּ בִ לְ הָ ה וְ אֶ ת בְּ נֵי זִלְ פָ ה וְ כו ּ ּ ', שֶׁ הֵם בְּ נֵי הַ שְׁ פָ חוֹ ת שֶׁ הֵם ּ בְּ חִ ינַת מִ שְׁ פָ חוֹ ת הַ יְרודוֹ ת שֶׁ בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ הָ יָה מוֹ רִ יד ּ ּ אֶ ת עַצְ מוֹ אֲלֵיהֶם בְּ יוֹ תֵ ר כְּ דֵ י לְ קָ רְ בָ ם ) .. . קמ (:

Segment 4
HE:
וַיֵשֶׁ ב יַעֲקֹב בְּ אֶ רֶ ץ מְ גורֵ י אָ בִ יו ּ ּ

Segment 5
HE:
('א , ז"ל) וְזֶה וַיֵשֶׁ ב יַעֲקֹב בְּ אֶ רֶ ץ מְ גורֵ י אָ בִ יו וְ כו ּ ּ ּ ' אֵ לֶה תֹלְ דוֹ ת ּ ּ יַעֲקֹב יוֹ סֵ ף וְ כו . 'ּ וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל בְּ מִ דְ רָ שׁ רַ בָּ ה ּ מְ גורֵ י אָ בִ יו לְ שׁ וֹ ן גֵּרִ ים שֶׁ הָ יָה יַעֲקֹב מְ גַיֵר גֵּרִ ים ּ . וְ אִ יתָ א בִּ דְ בָ רָ יו זַ " ל בְּ סִ ימָ ן רכ " ח שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת מַ ה ּ ּ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ " ל בִּ קֵ שׁ יַעֲקֹב לֵישֵׁ ב בְּ שַׁ לְ וָה קָ פַ ץ ּ עָ לָיו רֻ גְזוֹ שֶׁ ל יוֹ סֵ ף , כִּ י זֶה שֶׁ עוֹ סֵ ק לְ גַיֵר גֵּרִ ים בְּ הֶ כְ רֵ חַ ּ ּ שֶׁ יִ הְ יו לוֹ יִסּ ורִ ים ומַ חֲלֹקֶ ת וְ כו ּ ּ ּ ּ . ' וְ כֵן הוא בְּ כָ ל אָ דָ ם ּ שֶׁ אֵ לו הַ גֵּרִ ים ובַ עֲלֵי תְ שׁ ובָ ה הָ רוֹ צִ ים לָשׁ וב אֶ ל ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ' עַל־יְדֵ י הַ צַ דִ יק בְּ הֶכְ רֵ חַ שֶׁ יִהְ יֶה עֲלֵיהֶם גַּם כֵּן כַּ מָ ה ּ ּ ּ ּ מִ ינֵי מַ חֲלֹקֶ ת וְיִסּ ורִ ים וְ הִ תְ גָּרות וְ כו ּ ּ ּ ' בְּ כָ ל פַ עַם כִּ י אִ י ּ אֶ פְ שָׁ ר לְ הִ תְ קָ רֵ ב בֶּ אֱמֶ ת לַה ' יִתְ בָּ רַ ך כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י זֶה ְ כַּ מְ בֹאָ ר בִּ דְ בָ רֵ ינו הַ רְ בֵּ ה בָּ זֶה ּ . וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ סִ ימָ ן ּ ּ ע" ב שֶׁ הוא לְ הִ תְ חַ זֵק בְּ כָ ל פַ עַם כְּ נֶגֶד הַ יֵצֶר הָ רָ ע וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ' ּ עַיֵן שָׁ ם . וְ עַל־כֵּ ן עַל כָּ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל הָ רוֹ צֶה ּ לָשׁ וב לַה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך נֶאֱמַ ר בִּ קֵ שׁ יַעֲקֹב לֵישֵׁ ב בְּ שַׁ לְ וָה ּ ְ קָ פַ ץ עָ לָיו וְ כו . 'ּ וְ הַ תִ קון לְ כָ ל זֶה הוא בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף ּ ּ ּ ּ בְּ עַצְ מוֹ , בְּ חִ ינַת אֵ לֶה תֹלְ דוֹ ת יַעֲקֹב יוֹ סֵ ף ּ ּ , ּופֵ רֵ שׁ רַ שִׁ י " הַ פִ שְׁ תָ נִי הַ זֶה נִכְ נְסו גְּמַ לָיו טְ עונִים פִ שְׁ תָ ן ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , ּ הַ פֶ חָ מִ י תָ מֵ הַ ּ ּ : אָ נָה יִכְ נֹס כָּ ל הַפִ שְׁ תָ ן הַ זֶה ּ ּ ּ , הָ יָה פִ קֵ חַ אֶ חָ ד ּ ּ הֵ שִׁ יב לוֹ : נִיצוֹ ץ אֶ חָ ד יוֹ צֵ א מִ מַ פוחַ שֶׁ לְ ך שֶׁ שׂ וֹ רֵ ף כָּ ל ּ ּ ָ ּ ּ ּ הַ פִ שְׁ תָ ן כָּ ך וְ כו ּ ְ ּ ּ ', וְ הָ יָה בֵּ ית יַעֲקֹב אֵ שׁ ובֵ ית יוֹ סֵ ף ּ לֶהָ בָ ה ובֵ ית עֵשָׂ ו לְ קַ שׁ נִיצוֹ ץ יוֹ צֵ א מִ יוֹ סֵ ף שֶׁ מְ כַ לֶה ּ ּ ּ ּ וְ שׂ וֹ רֵ ף הַ כּ ֹל . כִּ י יַעֲקֹב רָ אָ ה כָּ ל הָ אַ לופִ ים הַ כְּ תובִ ים ּ ּ ּ לְ מַ עְ לָה תָ מַ ה וְ כו ּ ּ ּ ' מַ ה כְּ תִ יב לְ מַ טָ ה אֵ לֶה תֹלְ דוֹ ת יַעֲקֹב ּ ּ ּ יוֹ סֵ ף וְ כו ' ּ נִיצוֹ ץ אֶ חָ ד וְ כו . 'ּ וְ כֵן פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ " י בַּ פָ סוק וַיְהִ י ּ ּ כַּ אֲשֶׁ ר יָלְ דָ ה רָ חֵ ל אֶ ת יוֹ סֵ ף וַיֹאמֶ ר שַׁ לְ חֵ נִי וְ כו ּ ּ ּ ', ּופֵ רֵ שׁ " רַ שִׁ י מִ שֶׁ נוֹ לַד שְׂ טָ נוֹ שֶׁ ל עֵשָׂ ו וְ כו ּ ּ ּ ' אֵ שׁ בְּ לֹא לֶהָ בָ ה אֵ ינוֹ שׁ וֹ לֵט וְ כו ', ּ הַ יְנו כִּ י יוֹ סֵ ף הוא בְּ חִ י ּ ּ נַת הַ צַ דִ יק ּ ּ הָ אֱמֶ ת שֶׁ יָכוֹ ל לְ שַׂ מֵ חַ אֶ ת לֵב כָּ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ וְ לַהֲפֹך הַ יָגוֹ ן וַאֲנָחָ ה לְ שִׂ מְ חָ ה ּ ְ , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה מַ לְ הִ יב אֶ ת לֵב יִשְׂ רָ אֵ ל לַה ' יִתְ בָּ רַ ך וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ סִ ימָ ן ט ּ ּ ְ ' בְּ לִ קוטֵ י תִ נְיָנָא כִּ י הַ צַ דִ יק ה ּ ּ ּ ּ ּ וא בְּ חִ ינַת אִ ישׁ אֲשֶׁ ר רוחַ ּ ּ בּ וֹ שֶׁ מְ נַשֵׁ ב הָ עַפְ רורִ יות שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת עַצְ בות מִ לֵב ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ אִ ישׁ הַ יִשְׂ רְ אֵ לִ י כְּ דֵ י שֶׁ יוכַ ל לְ הִ תְ לַהֵב לַה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך וְ כו ּ ְ ' ּ עַיֵן שָׁ ם . וְזֶה בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף שֶׁ נֶאֱמַ ר בּ וֹ הֲנִמְ צָ א כָ זֶה אִ ישׁ ּ אֲ שֶׁ ר רוחַ אֱלֹקִ ים בּ וֹ ּ , כִּ י יוֹ סֵ ף הוא בְּ חִ ינַת הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ שֶׁ יָכוֹ ל לֵירֵ ד לְ תוֹ ך כָּ ל הֵ יכְ לֵי הַ תְ מורוֹ ת ולְ הוֹ צִ יא כָּ ל ּ ּ ּ ְ ּ הַ נְפָ שׁ וֹ ת מִ שָׁ ם כָּ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד מֵ עֹמֶ ק נְפִ ילָתוֹ כָּ ל מִ י ּ ּ שֶׁ רוֹ צֶ ה לְ הִ תְ אַ חֵ ז בּ וֹ , כִּ י בְּ וַדַ אי מִ י שֶׁ אֵ י ּ נוֹ רוֹ צֶ ה כְּ לָל מִ כָּ ל שֶׁ כֵּן כְּ שֶׁ חוֹ לֵק וְ כו ', ּ ּ בְּ וַדַ אי אִ י אֶ פְ שָׁ ר לַעְ זֹר לוֹ וְ עָ לָיו נֶאֱמַ ר בְּ אָ זְנֵי כְּ סִ יל אַ ל תְ דַ בֵּ ר כִּ י יָבוז לְ שֵׂ כֶל ּ ּ מִ לֶיך ָ ּ , אֲבָ ל כָּ ל מִ י שֶׁ חָ ס עַל נַפְ שׁ וֹ עֲדַ יִן וְחָ פֵ ץ בַּ חַ יִים ּ אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ נָפַ ל ּ ּ כְּ מוֹ שֶׁ נָפַ ל יָכוֹ ל הַ צַ דִ יק בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף ּ ּ ּ לְ הוֹ צִ יאוֹ מִ שָׁ ם ּ , כִּ י יוֹ סֵ ף יָרַ ד לְ כָ ל הֵיכְ לֵי הַ תְ מורוֹ ת ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת לְ עֶבֶ ד נִמְ כַּ ר יוֹ סֵ ף , עַבְ דות בְּ חִ ינַת עַצְ בות ּ ּ כַּ מובָ א בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר שֶׁ נִמְ שָׁ ך מִ זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ ְּב חִ ינַת חָ ם שֶׁ מִ מֶ נו יָצָ א מִ צְ רַ יִם שֶׁ נִתְ קַ לֵל עֶבֶ ד עֲבָ דִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ

Segment 6
HE:
יִהְ יֶה וְ כו ' ּ כַּ מובָ א ּ ּ , וְ יוֹ סֵ ף עָבַ ר בְּ כָ ל זֶה , וְ הָ יָה לוֹ נִסְ יוֹ נוֹ ת עֲצומִ ים בְּ תַ אֲוָה זֹאת שֶׁ נִמְ שָׁ ך מֵ עַצְ בות וְ הָ יָה ּ ּ ְ ּ בְּ בֵ ית הָ אֲסורִ ים כַּ מָ ה שָׁ נִים ּ ּ , וְ עַל־יְדֵ י זֶה עָבַ ר בְּ כָ ל בְּ חִ ינוֹ ת הֵיכְ לֵי הַ תְ מורוֹ ת וְיָצָ א מֵ הֶם בְּ שָׁ לוֹ ם ּ ּ , אַ ף גַּם זָכָ ה לְ תוֹ סְ פוֹ ת קְ דֻ שָׁ ה עֲצומָ ה עַל־יְדֵ י זֶה שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ יוֹ סֵ ף בְּ חִ ינַת יִשְׁ מַ ע חָ כָ ם וְיוֹ סֶ ף לֶקַ ח . וְ עַל־כֵּן יֶשׁ לוֹ כּ ֹחַ לַהֲפֹך הַ כּ ֹל לְ טוֹ בָ ה ְ לַהֲפֹך הַ יָגוֹ ן וַאֲנָחָ ה לְ שִׂ מְ חָ ה ּ ְ , שֶׁ זֶהו ּ ּ בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ הִ תְ נַבְּ אָ ה רָ חֵ ל כַּ אֲשֶׁ ר נוֹ לַד יוֹ סֵ ף וְ אָ מְ רָ ה ּ אָ סַ ף אֱלֹקִ ים אֶ ת חֶ רְ פָ תִ י ּ , כִּ י עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף הַ צַ דִ יק שֶׁ יָכוֹ ל לַעֲבֹר בְּ כָ ל הֵיכְ לֵי הַ תְ מורוֹ ת וְ לָצֵאת ּ ּ ּ ּ ּ ִמ שָׁ ם בְּ שָׁ לוֹ ם עַל־יְדֵ י זֶה יִתְ בַּ טְ לו כָּ ל הַ חֲרָ פוֹ ת הַ בָּ אִ ין ּ ּ ּ ּ מִ שָׁ ם , וְ אַ חַ ר כָּ ך קָ רְ אָ ה שְׁ מוֹ יוֹ סֵ ף לֵאמֹר יוֹ סֵ ף ה ְ ' לִ י בֵּ ן אַ חֵ ר , הַ יְנו שֶׁ אָ מְ רָ ה שֶׁ לֹא דַ י שֶׁ עַל יָדוֹ יִתְ בַּ טְ לו ּ ּ ּ ּ ּ הַ חֲרָ פוֹ ת בְּ חִ ינַת אָ סַ ף אֱלֹקִ ים אֶ ת חֶ רְ פָ תִ ּ , י אַ ף גַּם יִהְ יֶה לוֹ כּ ֹחַ לַהֲפֹך הַ חֲרָ פוֹ ת לְ כָ בוֹ ד לַהֲפֹך הַ יָגוֹ ן ּ ְ ְ וַאֲנָחָ ה לְ שִׂ מְ חָ ה שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף ה ּ ּ ' לִ י בֵּ ן אַ חֵ ר , בְּ חִ ינַת מַ עֲשִׂ ים טוֹ בִ ים הַ מְ שַׂ מְ חִ ים הַ לֵב בְּ חִ ינַת בֵּ ן ּ ּ חָ כָ ם יְשַׂ מַ ח אָ ב ּ , כִּ י עִ קַ ר תוֹ לְ דוֹ תֵ י ּ ּ הֶן שֶׁ ל צַ דִ יקִ ים הֵם ּ מַ עֲשִׂ ים טוֹ בִ ים , הַ יְנו שֶׁ דַ יְקָ א עַל־יְדֵ י הַ חֲרָ פוֹ ת וְ כו ּ ּ ּ ' יוֹ סֵ ף בֵּ ן אַ חֵ ר שֶׁ הוא הוֹ לָדָ ה דִ קְ דֻ שָׁ ה לְ הוֹ סִ יף לְ הוֹ לִ יד ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א שִׂ מְ חָ ה וְטוֹ ב בִּ בְ חִ ינַת הִ תְ הַ פְ כות ּ ּ ּ ּ הַ יָגוֹ ן וַאֲנָחָ ה לְ שִׂ מְ חָ ה , שֶׁ כָּ ל זֶה בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב לְ מִ חְ יָה שְׁ לָחַ נִי אֱלֹקִ ים לִ פְ נֵיכֶם וְ כו ּ ּ ', ּוכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב וְ אַ תֶ ם חֲשַׁ בְ תֶ ם לְ רָ עָ ה אֱלֹקִ ים חֲשָׁ בָ ה לְ טוֹ בָ ה ּ ּ ּ ּ לְ מַ עַן עֲשׂ ֹה כַּ יוֹ ם הַ זֶה לְ הַ חֲיוֹ ת עַם רָ ב ּ ּ . וְ אִ יתָ א בַּ סְּ פָ רִ ים עַל זֶה אַ שְׁ רֵ יהֶם בַּ עֲלֵי תְ שׁ ובָ ה כִּ י לְ מִ חְ יָה שְׁ לָחָ ם ּ ּ אֱלֹקִ ים וְ כו ' ּ ולְ טַ הֵר הַ מְ קוֹ מוֹ ת אֲשֶׁ ר נָפוֹ צו שָׁ ם לְ קָ רֵ ב ּ ּ ּ נִיצוֹ צֵי קְ דֻ שָׁ ה לִ מְ קוֹ מָ ם וְ כו ּ ּ ' שֶׁ כָּ ל זֶה בְּ חִ ינַת יְרִ ידָ ה תַ כְ לִ ית הָ עֲלִ יָה בְּ חִ ינָה שֶׁ נִתְ הַ פֵ ך הַ כּ ֹל לְ טוֹ ב לְ שָׂ ּ ְ ּ ּ ּ שׂ וֹ ן וְ שִׂ מְ חָ ה . וְ עַל־כֵּן דַ יְקָ א בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף יָכוֹ ל לְ הַ לְ הִ יב אֶ ת ּ ּ הַ לֵב לַה ' יִתְ בָּ רַ ך ) ... ְ קמא (:

Segment 7
HE:
אֵ לֶּה תלְ דוֹ ת יַעֲקֹב יוֹ סֵף ּ

Segment 8
HE:
('ב , ז"ל) וְזֶה מְ רֻ מָ ז בְּ דִ בְ רֵ י רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל שֶׁ אָ מְ רו עַל יַעֲקֹב ּ אָ בִ ינו , ּ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַ ּ ת עֶצֶם נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת ּ , בְּ חִ ינַת " ּ ּ תִ תֵ ן אֱמֶ ת לְ יַעֲקֹב ": כְּ שֶׁ רָ אָ ה אַ לופֵ י עֵשָׂ ו נִתְ יָרֵ א מְ אֹד ּ ּ וְ אָ מַ ר : מִ י יוכַ ל לִ כְ בּ ֹשׁ אֶ ת כֻּלָם ּ ּ ? מָ ה כְ תִ יב לְ מַ טָ ה ּ : " אֵ לֶה תלְ דוֹ ת יַעֲקֹב יוֹ סֵ ף וְ כו ּ ּ ּ " ' נִיצוֹ ץ אֶ חָ ד יוֹ צֵא מִ יוֹ סֵ ף שֶׁ מְ כַ לֶה ּ ּ ּ וְ שׂ וֹ רֵ ף אֶ ת כֻּלָם ּ . מָ שָׁ ל לְ פִ שְׁ תָ נִי וְ כו ּ ּ ', הַ פֶ חָ מִ י תָ מַ ה ּ ּ ּ : אָ נָה יִכָּ נֵס כָּ ל הַ פִ שְׁ תָ ן הַ זֶה ּ ּ ּ ? ּ ּ פִ קֵ חַ אֶ חָ ד הֵ שִׁ יב לוֹ : נִיצוֹ ץ אֶ חָ ד יוֹ צֵ א מִ מַ פוחַ שֶׁ לְ ך שֶׁ שׂ וֹ רֵ ף אֶ ת ּ ּ ָ ּ ּ ּ כֻּלוֹ וְ כו ּ ּ . ' הַ פִ שְׁ תָ נִי הוא בְּ חִ ינַת קַ יִן ּ ּ ּ , ֶׁש הֵבִ יא קָ רְ בָּ נוֹ פִ שְׁ תָ ן ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ זַ ּ , ל" וְ הוא הָ יָה בַּ עַל מַ חֲלֹקֶ ת ּ הָ רִ אשׁ וֹ ן , ומִ מֶ נו נִמְ שַׁ ך וְנִשְׁ תַ לְ שֵׁ ל כָּ ל מִ ינֵי מַ חֲלֹקֶ ת ּ ְ ּ ּ ּ ּ שֶׁ בָּ עוֹ לָם , שֶׁ הַ שֶׁ קֶ ר חוֹ לֵק עַל הָ אֱמֶ ת וְרוֹ צֶ ה לְ הַ עְ לִ ים ּ אוֹ תוֹ , עַד שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה מִ תְ גַּבְּ רִ ים אַ לופֵ י עֵשָׂ ו לְ גַמְ רֵ י ּ ּ . וְ עַל־כֵּן יַעֲקֹב , שֶׁ הוא נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת ּ ּ , הָ יָה מִ תְ יָרֵ א מְ אֹד שֶׁ לֹא יִתְ עַלֵם הָ אֱמֶ ת לְ גַמְ רֵ י חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ ; מָ ה כְ תִ יב לְ מַ טָ ה ּ : " אֵ לֶה תלְ דוֹ ת יַעֲקֹב יוֹ סֵ ף וְ כו ּ ּ ּ , " נִיצוֹ ץ אֶ חָ ד יוֹ צֵ א וְ כו . 'ּ , ּו הַ יְנ כִּ י אַ ף־עַל־פִ י־כֵן וְ אַ תָ ה מָ רוֹ ם לְ עוֹ לָם ּ ּ ', ה כִּ י יֵשׁ בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ , ּ שֶׁ יָכוֹ ל לְ הַ לְ הִ יב אוֹ ר הָ אֱמֶ ת בָּ עוֹ לָם , בִּ בְ חִ ינַת " ּובֵ ית יוֹ סֵ ף לֶהָ בָ ה , " עַד שֶׁ יִשְׂ רֹף וִיכַ לֶה לְ כָ ל הַ שְׁ קָ רִ ים ּ ּ ּ הֶם ּ שֶׁ לָ , כִּ י קושְׁ טָ א קָ אֵ י ּ ] וְהָ אֱמֶ ת

Segment 9
HE:
, [ ּ קַ יָם כִּ י נִיצוֹ ץ אֶ חָ ד מִ קְ דֻ שַׁ ת הָ אֱמֶ ת ומִ קְ דֻ שַׁ ת אוֹ ר תוֹ רָ תוֹ הָ אֲמִ תִ ית ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ מֵ אִ יר ומִ תְ נוֹ צֵץ בְּ לֶב אִ ישׁ הַ יִשְׂ רְ אֵ לִ י ּ ּ ּ , הֶחָ פֵ ץ בֶּ אֱמֶ ת ומַ טֶ ה דַ עְ תוֹ ולְ בָ בוֹ אֶ ל הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ ּ ּ ּ ּ ּ , וְ הַ נִ ּ יצוֹ ץ הַזֶה ּ הוא שׂ וֹ רֵ ף ומְ כַ לֶה כָּ ל הַ שְׁ קָ רִ ים וְ הַ הַ טְ עָ אוֹ ת שֶׁ ל ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת אַ לופֵ י עֵשָׂ ו וְ כַ יוֹ צֵ א בָ הֶם ּ ּ ּ , כִּ י שְׂ פַ ת אֱמֶ ת תִ כּ וֹ ן ּ לָעַד ) קמב (:

Segment 10
HE:
אֵ לֶּה תֹלְ דוֹ ת יַעֲקֹב יוֹ סֵף ּ

Segment 11
HE:
('ב , ז"ל) וְ הִ נֵה עִ נְיַן מַ חֲלֹקֶ ת בֵּ ית שַׁ מַ ּ ּ אי ובֵ ית הִ לֵל בְּ עִ נְיַן ּ ּ הִ תְ קָ רְ בות הַ נְפָ שׁ וֹ ת הָ רְ חוֹ קוֹ ת מְ אֹד מְ אֹד שֶׁ אֵ ין רָ אוי ּ ּ ּ מִ ן הַ דִ ין לְ קָ רְ בָ ן ּ , שֶׁ בֵּ ית שַׁ מַ אי אוֹ מְ רִ ים ּ ' : פוֹ חֵ ת וְ הוֹ לֵך ְ ּ ' לְ הַ עְ לִ ים הָ אוֹ ר מֵ הֶן שֶׁ לֹא יִתְ קָ רְ בו ּ ּ . ובֵ ית הִ לֵל אוֹ מְ רִ ים ּ ּ : ' מוֹ סִ יף וְ הוֹ לֵך ', ְ כִּ י צְ רִ יכִ ין לַעֲשׂ וֹ ת כֵּ לִ ים וְ צִ מְ צומִ ים ּ כָּ אֵ לֶה בְּ אֹפֶ ן שֶׁ יוכְ לו לְ הָ אִ יר גַּם בָּ הֶ ם אוֹ רוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ ּ כְּ דֵ י שֶׁ יִתְ קָ רְ בו גַּם הֵם ּ ּ . ּ הִ נֵה עִ נְיַן מַ חֲלֹקֶ ת זֹאת , זֶהו ּ בְּ חִ ינַת כְּ לַל הַ מַ חֲלֹקֶ ת שֶׁ בְּ כָ ל דוֹ ר עַל הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ ּ ַה ּשְׁ לֵמִ ים הָ עוֹ סְ קִ ים לְ קָ רֵ ב נַפְ שׁ וֹ ת הָ רְ חוֹ קִ ים לַה ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ שֶׁ רַ בִּ ים מְ אֹד קָ מִ ים עֲלֵיהֶם וְגַם רַ בִּ ים מִ גְּדוֹ לֵי הַ צַ דִ יקִ ים חוֹ לְ קִ ים עֲלֵיהֶם מֵ חֲמַ ת שֶׁ מִ דַ ת הַ דִ ין ּ ּ ּ ּ ּ מִ תְ לַבֵּ שׁ בָּ הֶם . וְ עַל־יְדֵ י זֶה נִכְ נָס בְּ לִ בָּ ם טִ ינָא עַד ֶׁש נִדְ מֶ ה לָהֶם כְּ אִ לו אֵ ינוֹ מִ תְ נַהֵג כָּ רָ אוי וְחוֹ לְ קִ ים עָ לָיו ּ ּ ּ ּ כַּ אֲשֶׁ ר כְּ בָ ר הָ יָה לְ עוֹ לָמִ ים בְּ רֹב הַ דוֹ רוֹ ת ּ . ּובִ פְ רָ ט בְּ יָמֵ ינו בְּ עִ קְ בוֹ ת מְ שִׁ יחָ א שֶׁ נִתְ רַ בֶּ ה הַ קָ טֵ גוֹ רְ יָא בֵּ ין ּ ּ ּ ּ הַ תַ לְ מִ ידֵ י חֲכָ מִ ים מְ אֹד , ּובְ יוֹ תֵ ר עַל רַ בֵּ ּ נו הַ גָּדוֹ ל וְ הַ נוֹ רָ א זֵכֶר צַ דִ יק וְקָ דוֹ שׁ לִ בְ רָ כָ ה ּ ּ , עַל אֲשֶׁ ר מָ סַ ר נַפְ שׁ וֹ מִ נֶגֶד וְעָסַ ק כָּ ל יָמָ יו לְ רַ חֵ ם עַל יִשְׂ רָ אֵ ל ּ , עַל כָּ ל הָ רְ חוֹ קִ ים , לְ קָ רְ בָ ם לַה ' יִתְ בָּ רַ ך . ְ וְזֶה בְּ חִ ינַת מַ חֲלֹקֶ ת שֶׁ ל הַ שְׁ בָ טִ ים עַל יוֹ סֵ ף הַ צַ דִ י ּ ּ ּ , ק כִּ י יוֹ סֵ ף הוא בְּ חִ ינַת הַ צַ דִ יק שֶׁ עוֹ סֵ ק לְ קָ רֵ ב נְפָ שׁ וֹ ת לַה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך עַל־יְדֵ י שֶׁ מוֹ סִ יף וְ הוֹ לֵך הָ אוֹ ר בְּ כָ ל יוֹ ם ְ ְ ּ , כִּ י עוֹ שֶׂ ה בְּ כָ ל פַ עַם צִ מְ צומִ ים וְ כֵ לִ ים נִפְ לָאִ ים בְּ אֹפֶ ן ּ ּ שֶׁ יוכְ לו לְ הִ תְ קָ רֵ ב כָּ ל מִ י שֶׁ יִרְ צֶ ה בָּ ע ּ ּ ּ ּ וֹ לָם . וְ עַל שֵׁ ם זֶה נִקְ רָ א יוֹ סֵ ף , בְּ חִ ינַת מוֹ סִ יף וְ הוֹ לֵך ְ . וְ הַ שְׁ בָ טִ ים ּ אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ כֻּלָם קְ דוֹ שִׁ ים ּ ּ , כִּ י הָ יו כֻּלָם צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ גְּדוֹ לִ ים , חָ לְ קו עָ לָיו בִּ שְׁ בִ יל זֶה ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת : (א , לז ) ּ וַיֵשֶׁ ב יַעֲקֹב בְּ אֶ רֶ ץ מְ ּ גורֵ י אָ בִ יו . וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ל " ) רַ בָּ ה פ (ד , ד" שֶׁ הָ יָה מְ גַיֵר גֵּרִ ים ּ ) כַּ מובָ א בִּ דְ בָ רָ יו זַ ּ ּ ל " חֵ לֶק א בְּ סִ ימָ ן רכח (. וְזֶה שָׁ ם ) לז : " (ב , אֵ לֶה תֹלְ דוֹ ת ּ ּ

Segment 12
HE:
יַעֲקֹב יוֹ סֵ ף , " הַ יְנו שֶׁ יוֹ סֵ ף הָ לַך בְּ דֶ רֶ ך אָ בִ יו יַעֲקֹ ְ ְ ּ ּ ב וְ הָ יָה עוֹ סֵ ק גַּם כֵּן לְ גַיֵר גֵּרִ ים ולְ קָ רֵ ב הַ נְפָ שׁ וֹ ת הָ רְ חוֹ קוֹ ת ּ ּ ּ , כִּ י כָּ ל מַ ה שֶׁ אֵ רַ ע לְ יַעֲקֹב אֵ רַ ע לְ יוֹ סֵ ף ּ , שֶׁ זֶהו פֵ רושׁ ּ ּ ּ ּ " ּ אֵ לֶה ּתוֹ לְ דוֹ ת יַעֲקֹב יוֹ סֵ ף " כְּ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ " י שָׁ ם שֶׁ כָּ ל מַ ה שֶׁ קִ בֵּ ל מִ שֵׁ ם וָעֵבֶ ר מָ ּ ּ ּ סַ ר לוֹ . וְ כָ ל מַ ה שֶׁ אֵ רַ ע לְ יַעֲקֹב ּ אֵ רַ ע לְ יוֹ סֵ ף וְ כו . 'ּ וְ כָ ל זֶה נִסְ מַ ך לַפָ סוק ּ ּ ְ ' ּ מְ גורֵ י אָ בִ יו ', שֶׁ הוא מַ ה שֶׁ הָ יָה יַעֲקֹב מְ גַיֵר גֵּרִ ים ּ ּ ּ . וְ תֵ כֶ ף נִסְ מַ ך ְ ' ּ אֵ לֶה ּתוֹ לְ דוֹ ת יַעֲקֹב יוֹ סֵ ף ', שֶׁ פֵ רושׁ וֹ שֶׁ מָ סַ ר לוֹ כָּ ל חָ כְ מָ תוֹ ּ ּ ּ . וכְ מוֹ שֶׁ יַעֲקֹב גִּיֵר גֵּרִ ים עַל־יְדֵ י עֹצֶם חָ כְ מָ תוֹ שֶׁ הָ יָה ּ ּ ּ יוֹ דֵ עַ לַעֲשׂ וֹ ת צִ מְ צומִ ים כָּ אֵ לֶה עַד שֶׁ יוכַ ל לְ רַ פֹאות ּ ּ ּ ּ ּ הַ חוֹ לִ ים בְּ יוֹ תֵ ר , כְּ מוֹ כֵ ן הָ יָה יוֹ סֵ ף הַ צַ דִ יק עוֹ סֵ ק בָּ זֶה ּ ּ ּתָ מִ יד , כִּ י יַעֲקֹב מָ סַ ר לוֹ כָּ ל חָ כְ מָ תוֹ כִּ . י עִ קַ ר הַ חָ כְ מָ ה ּ הוא לְ הַ כְ נִיס הַ שָׂ גוֹ ת אֱלֹקות בָּ עוֹ לָם לְ הוֹ דִ יעַ לִ בְ נֵי ּ ּ ּ הָ אָ דָ ם גְּבורוֹ תָ יו וְ כו ּ ּ .' וְזֶהו בְּ חִ ינַת ּ : יוֹ סֵ ף בֶּ ן שְׁ בַ ע עֶשְׂ רֵ ה שָׁ נָה הָ יָה רוֹ עֶה אֶ ת אֶ חָ יו בַּ צֹאן ּ , רוֹ עֵה צֹאן זֶה בְּ חִ ינַת מַ נְהִ יג הַ דוֹ ר שֶׁ נִקְ רָ ּ ּ א בְּ כָ ל מָ קוֹ ם בְּ שֵׁ ם רוֹ עֵה צֹאן . וְזֶהו : ּ בֶּ ן שְׁ בַ ע עֶשְׂ רֵ ה שָׁ נָה הָ יָה וְ כו ', ּ שְׁ בַ ע עֶשְׂ רֵ ה בְּ גִימַ טְ רִ יָא " טוֹ ב " כַּ מובָ א ּ ּ , הַ יְנו ּ שֶׁ יוֹ סֵ ף הָ יָה טוֹ ב לַכּ ֹל וְ הָ יָה כֻּלוֹ טוֹ ב וְ עַל־יְדֵ י זֶה הָ יָה ּ ּ יָכוֹ ל לְ קָ רֵ ב הַ כּ ֹל , כִּ י מָ צָ א בְּ הַ גָּרועַ שֶׁ בַּ גְּרועִ ים נְקֻ דוֹ ת ּ ּ ּ טוֹ בוֹ ת וְ עַל־יְדֵ י זֶה קֵ רְ בָ ם לַה ' יִתְ בָּ רַ ך . ְ וְזֶהו : ּ וְ הוא נַעַר אֶ ת בְּ נֵי בִ לְ הָ ה וְאֶ ת בְּ נֵי זִלְ פָ ה וְ כו ּ ּ ּ ', שֶׁ הֵם בְּ נֵי הַ שְׁ פָ חוֹ ת שֶׁ הֵ ם בְּ חִ ינַת מִ שְׁ פָ חוֹ ת הַ יְרודוֹ ת ּ ּ ּ שֶׁ בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ הָ יָה מ וֹ רִ יד אֶ ת עַצְ מוֹ אֲלֵיהֶם בְּ יוֹ תֵ ר כְּ דֵ י לְ קָ רְ בָ ם . וְ עַל שֵׁ ם זֶה נִקְ רָ אִ ים הָ רְ חוֹ קִ ים ' בְּ נֵי בִּ לְ הָ ה ובְ נֵי זִלְ פָ ה ּ ּ ', זֶה רֶ מֶ ז שֶׁ נֶאֱחָ ז בָּ הֶם בְּ יוֹ תֵ ר הַ בַּ עַל דָ בָ ר ּ ּ וְחֵ ילוֹ תָ יו שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת בְּ נֵי בִּ לְ הָ ה ּ ּ , בְּ חִ ינַת ) יְחֶ זְקֵ אל

Segment 13
HE:
, כו כא (: בַּ לָהוֹ ת אֶ תְ נֵך וְ כו ּ ְ ּ ּ ', ּופֵ רֵ שׁ רַ שִׁ : י" שֵׁ דִ ים . הַ יְנו ּ חֵ ילוֹ ת הַ יֵצֶר הָ רָ ע שֶׁ הֵם שֵׁ דִ ים וקְ לִ פוֹ ת שֶׁ הֵם מְ בַ הֲלִ ים ּ ּ ּ ומְ בַ לְ בְּ לִ ים ומַ רְ עִ ישִׁ ים אֶ ת הָ אָ דָ ם ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת בְּ נֵי ּ זִלְ פָ ה , בְּ חִ ינַת ) תְ הִ לִ ים קיט ּ ּ , נג (: זַלְ עָ פָ ה אֲחָ זַתְ נִי מֵ רְ שָׁ עִ ים , כִּ י חֵ ילוֹ ת הַ יֵצֶר הָ רָ ע הֵם בְּ חִ ינַת בַּ לָהוֹ ת ּ ּ וְזַלְ עָפוֹ ת , וְכָ ל הַ נִמְ שָׁ כִ ים אַ חֲרֵ יהֶם נִקְ רָ אִ ים בְּ נֵי בִּ לְ הָ ה ּ ובְ נֵי זִלְ פָ ה ּ ּ . וְ הַ צַ דִ יק הַ גָּדוֹ ל ּ ּ , בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף , עוֹ סֵ ק עִ מָ הֶם ּ ּומוֹ רִ יד אֶ ת עַצְ מוֹ אֲ לֵיהֶם כְּ דֵ י לְ קָ רְ בָ ם לַה ' יִתְ בָּ רַ ך . ְ וְזֶהו : ּ וְ הוא נַעַר אֶ ת בְּ נֵי בִ לְ הָ ה וְ אֶ ת בְּ נֵי זִלְ פָ ה וְ כו ּ ּ ּ . ' ּופֵ רֵ שׁ רַ שִׁ : י" שֶׁ הָ יָה עוֹ שֶׂ ה מַ עֲשֵׂ ה נַעֲרות וְ כו ּ ּ . ' כִּ י הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת בְּ עֹצֶם חָ כְ מָ תוֹ מוֹ רִ יד אֶ ת עַצְ מוֹ אֲלֵיהֶם ּ ּ כָּ ל כַּ ך ְ עַד שֶׁ נִדְ מֶ ה כְּ אִ לו עוֹ שֶׂ ה מַ עֲשֵׂ ה נַעֲרות ּ ּ ּ ּ , כִּ י מְ דַ בֵּ ר עִ מָ הֶם שִׂ יחַ ת חֻלִ ין וְ אוֹ כֵ ל וְ שׁ וֹ תֶ ה עִ מָ הֶם ּ ּ ּ ולִ פְ עָמִ ים מְ טַ יֵל ומְ שַׂ חֵ ק עִ מָ הֶם ּ ּ ּ ּ , וְ כָ ל כַּ וָנָתוֹ כְּ דֵ י ּ לְ קָ רְ בָ ם עַל־יְדֵ י זֶה לַה ' יִתְ בָּ רַ ך . ְ וְ כַ מובָ ן בִּ דְ בָ רָ יו זַ ּ ּ ל " בְּ כַ מָ ה מְ קוֹ מוֹ ת כַּ מָ ה וְ כַ מָ ה הַ צַ דִ יק מוֹ רִ יד אֶ ת עַצְ מוֹ ּ ּ ּ ּ ּ אֶ ל הָ עוֹ לָם שֶׁ כָּ ל זֶה נֶחְ שָׁ ב אֶ צְ לוֹ מַ עֲשֵׂ ה נַעֲרות ּ , אֲבָ ל כַּ וָנָתוֹ רְ צויָה לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך לְ בַ ד בִּ שְׁ בִ יל לְ קָ רֵ ב ְ הָ רְ חוֹ קִ ים מְ אֹד לַה ' יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ קָ ְ רְ בָ ם כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י זֶה . וְזֶהו בְּ חִ ינַת ּ : וְ הוא נַעַר אֶ ת בְּ נֵי בִ לְ הָ ה ּ וְ אֶ ת בְּ נֵי זִלְ פָ ה וְ כו ּ ּ ) ' קמג :( כִּ י בֶ ן זְקֻ נִים הוא לוֹ ּ

Segment 14
HE:
('ג , ז"ל) וְזֶה וְיִשְׂ רָ אֵ ל אָ הַ ב אֶ ת יוֹ סֵ ף מִ כָּ ל בָּ נָיו כִּ י בֶ ן זְקֻ נִים ּ הוא לוֹ . זְקֻ נִים לְ שׁ וֹ ן רַ בִּ ים , כִּ י הוא עוֹ סֵ ק תָ מִ יד ּ ּ לְ הַ גְבִּ יר בְּ כָ ל פַ עַם הַ זִקְ נָה דִ קְ דֻ שָׁ ה עַל בְּ חִ ינַת הַזִקְ נָה ּ ּ ּ ּ ּ ּדְ סִ טְ רָ א אָ חֳרָ א , כִּ י יֵשׁ זָקֵ ן דְ סִ טְ רָ א אָ חֳרָ א שֶׁ עִ סְ קוֹ ּ תָ מִ יד לְ הַ פִ יל אֶ ת הָ אָ דָ ם לִ ידֵ י זִקְ נָה דְ הַ יְנו לְ הַ חֲלִ ישׁ ּ ּ ּ ּ אֶ ת דַ ּ עְ תוֹ כְּ אִ לו הוא זָקֵ ן בְּ מַ עֲשָׂ יו וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ' שֶׁ עַל זֶה הִ זְהִ יר אֲדוֹ נֵנו מוֹ רֵ נו וְרַ בֵּ נו זַ ּ ּ ּ " ל וְכֵן שָׁ מַ עְ נו מִ כַּ מָ ה צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ שֶׁ אָ סור לִ הְ יוֹ ת זָקֵ ן וְ כו ּ ּ ' וְהַ כְ נָעָ תוֹ עַל־יְדֵ י זָקֵ ן דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת זָקֵ ן וְיוֹ שֵׁ ב בִּ י ּ שִׁ יבָ ה הָ אֲמִ תִ י בְּ חִ ינַת זָקֵ ן ּ זֶה קָ נָה חָ כְ מָ ה , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף שֶׁ הוא מוֹ סִ יף ּ ּ קְ דֻ שָׁ ה וְחִ יות בְּ כָ ל פַ עַם וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ' וְ כַ מְ בֹאָ ר מִ זֶה בִּ דְ בָ רֵ ינו ּ ּ הַ רְ בֵּ ה ) וְ עַיֵן בְּ הִ לְ כוֹ ת תְ פִ לִ ין הֲלָכָ ה ה ּ ּ ּ (. וְזֶהו בְּ חִ ינַת כִּ י ּ בֶ ן זְקֻ נִ ים הוא לוֹ לְ שׁ וֹ ן רַ בִּ ים שֶׁ בְּ כָ ל פַ עַם מוֹ סִ יף זִקְ נָה ּ ּ דִ קְ דֻ שָׁ ה עַל זִקְ נָה דִ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת יִרְ אַ ת ה ּ ּ ּ ּ ּ ' תוֹ סִ יף יָמִ ים לְ הַ כְ נִיעַ ולְ בַ טֵ ל בְּ חִ ינַת זִקְ נָה דְ סִ טְ רָ א ּ ּ ּ ּ אָ חֳרָ א שֶׁ עַל זֶה הִ תְ פַ לֵל דָ וִד אַ ל תַ שְׁ לִ יכֵ נִי לְ עֵ ּ ּ ּ ּ ת זִקְ נָה ', ּ וְ כו כִּ י צְ רִ יכִ ין לְ הִ תְ חַ דֵ שׁ בְּ כָ ל פַ עַם מֵ חָ דָ שׁ בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ וְ קוֹ יֵ ה ' יַחֲלִ יפו כֹחַ וְ כו ּ ּ ' שֶׁ זֶהו עִ קַ ר בְּ חִ ינַת זִקְ נָה ּ ּ ּ דִ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף הַ צַ דִ יק שֶׁ נִקְ רָ א עַל שֵׁ ם זֶה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ יוֹ סֵ ף עַל שֵׁ ם שֶׁ הוא מוֹ סִ ּ יף קְ דֻ שָׁ ה וָדַ עַת שֶׁ הוא עִ קַ ר ּ ּ ּ הַ חִ יות בְּ כָ ל פַ עַם ּ ּ ּ ) קמד :(

Segment 15
HE:
כִּ י בֶ ן זְקֻ נִים הוא לוֹ ּ

Segment 16
HE:
('ג , ז"ל) וְ עַל־כֵּן נִקְ רָ א יוֹ סֵ ף , בְּ חִ ינַת , ל) : ( כג אָ סַ ף אֱלֹקִ ים אֶ ת ּ חֶ רְ פָ תִ י , שֶׁ מְ אַ סֵּ ף ומְ בַ טֵ ל כָּ ל הַ חֲרָ פוֹ ת ובושׁ וֹ ּ ּ ּ ּ ּ ת ּ מִ יִשְׂ רָ אֵ ל , כִּ י מַ חֲזִירָ ם בִּ תְ שׁ ובָ ה ומְ קָ רְ בָ ם לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך . ְ וְזֶה בְּ חִ ינַת שָׁ ם ) ל , : ( כד יוֹ סֵ ף ה ' לִ י בֵּ ן , שֶׁ עַל שֵׁ ם זֶה נִקְ רָ א יוֹ סֵ ף , הַ יְנו שֶׁ הַ צַ דִ יק עוֹ סֵ ק תָ מִ יד לְ הוֹ סִ יף ולְ קָ רֵ ב ּ ּ ּ ּ ּ נְפָ שׁ וֹ ת חֲדָ שׁ וֹ ת בְּ כָ ל פַ עַם ומְ בַ קֵ ּ ּ ּ ּ שׁ תָ מִ יד מֵ ה ' יִתְ בָּ רַ ך ְ עַל זֶה , בְּ חִ ינַת : יוֹ סֵ ף ה ' לִ י בֵּ ן אַ חֵ ר , ּ שֶׁ יוֹ סֵ ף ה ' לוֹ בְּ כָ ל פַ עַם תַ לְ מִ יד חָ דָ שׁ שֶׁ נִקְ רָ א בֵּ ן ּ ּ ּ , כִּ י כָּ ל הַ מְ לַמֵ ד בֶּ ן ּ חֲבֵ רוֹ תוֹ רָ ה כְּ אִ לו יְלָדוֹ ּ ּ ּ ) סַ נְהֶדְ רִ ין יט :(. וְ הוא מְ חַ פֵ שׂ ּ ּ ומְ בַ קֵ שׁ תָ מִ ּ ּ ּ יד לְ הוֹ סִ יף ולְ קָ רֵ ב חֲדָ שִׁ ים בִּ בְ חִ ינַת ּ : יוֹ סֵ ף ' ה לִ י בֵּ ן אַ חֵ ר . וְ עַל־כֵּן : " וְיִשְׂ רָ אֵ ל אָ הַ ב אֶ ת יוֹ סֵ ף מִ כָּ ל בָּ נָיו כִּ י בֶ ן זְקֻ נִים הוא לוֹ ּ , (ג , לז ) " שֶׁ אָ הַ ב אוֹ תוֹ בִּ שְׁ בִ יל זֶה מְ אֹד , כִּ י הוא חָ פֵ ץ בָּ זֶה לְ רַ חֵ ם עַ ל הַ כּ ֹ ּ ל וְ לַעֲשׂ וֹ ת תַ חְ בּ ולוֹ ת ּ ּ לְ קָ רֵ ב הַ כּ ֹל . וְזֶהו : ּ כִּ י בֶ ן זְקֻ נִים הוא לוֹ ּ , ' זָקֵ ן ' זֶה בְּ חִ ינַת רַ חֲמִ ים גְּדוֹ לִ ים מְ אֹד , בְּ חִ ינַת ) מְ כִ ילְ תָ א יִתְ רוֹ ּ (: זָקֵ ן מָ לֵא רַ חֲמִ ים , בְּ חִ ינַת תְ לֵיסַ ר תִ יקונֵי דִ יקְ נָא שֶׁ הֵם ּ ּ ּ רַ חֲמִ ים גְּדוֹ לִ ים מְ אֹד , הַ יְנו שֶׁ קִ בֵּ ל מִ מֶ נו כָּ ל הַ שְׁ לֹשׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּ עֶשְׂ רֵ ה מִ דוֹ ת שֶׁ ל רַ חֲמִ ים ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת זָקֵ ן , ל"ּ כַּ נַ שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה הוא מְ רַ חֵ ם עַל הַ כּ ֹל ומְ קָ רֵ ב כֻּלָם ּ ּ ּ . וְזֶהו ּ ּ שֶׁ תִ רְ גֵּם אֻ נְקְ לוֹ ס : " כִּ י בֶ ן זְקֻ נִים " כִּ י בַּ ר חַ כִּ ים הוא ּ

Segment 17
HE:
ּ לֵיה , ' בַּ ר חַ כִּ ים ' ּ וַדַ אי , כִּ י צְ רִ יכִ ין לָזֶה חָ כְ מָ ה גְּדוֹ לָה , חָ כְ מָ ה נִפְ לָאָ ה , חָ כְ מָ ה עֲמֻקָ ה מְ אֹד מְ אֹד ּ , כְּ דֵ י שֶׁ יוכַ ל ּ ּ לַעֲשׂ וֹ ת כֵּ לִ ים וְ צִ מְ צומִ ים כָּ אֵ לֶה שֶׁ יוכַ ל לְ קָ רֵ ב נְפָ שׁ וֹ ת ּ ּ ּ ּ רְ חוֹ קוֹ ת כָּ אֵ לֶה ּ , חוֹ לִ ים כָּ אֵ לֶה ּ , ּולְ הַ כְ נִיס בָּ הֶם הַ שָׂ גוֹ ת ּ אֱלֹקות . ּ וְזֶה : (ג , לז ) וְ עָ שָׂ ה לוֹ כְּ תֹנֶת פַ סִּ ים ּ . שֶׁ פֵ רושׁ וֹ כְּ לֵי מֵ ילָת ּ ּ ּ שֶׁ יֶשׁ בָּ הֵם גְּוָנִין יָפִ ים בְּ חִ ינַת ) אֶ סְ תֵ ר א ּ (: ו , ּ כַּ רְ פַ ס ּותְ כֵ לֶת . הַ יְנו מֵ חֲמַ ת שֶׁ רָ אָ ה שֶׁ עוֹ סֵ ק בָּ זֶה לְ קָ רֵ ב ּ נְפָ שׁ וֹ ת רְ חוֹ קוֹ ת , עַל־כֵּן עָ שָׂ ה לוֹ לְ בושִׁ ים נִפְ לָאִ ים ּ שֶׁ יֶשׁ בָּ הֶם גְּוָנִין יָפִ ים וְ נִפְ לָאִ ים בְּ חִ ינַת כְּ תֹנֶת פַ סִּ ים ּ ּ , הַ יְנו בְּ חִ ינַת צִ מְ צומִ ים נִפְ לָאִ ים שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת כֵּ לִ ים ּ ּ ולְ בושִׁ ים כְּ דֵ י שֶׁ יוכַ ל לְ הַ מְ שִׁ יך עַל יָדָ ם הַ שָׂ גַ ּ ְ ּ ּ ּ ּ ת אֱלֹקות ּ אֲפִ לו לְ הָ רְ חוֹ קִ ים מְ אֹד ּ ּ . כִּ י בְּ חִ ינַת הַ צִ מְ צומִ ים הַ נַ ּ ּ ּ ל " שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת חָ כְ מָ ה תַ תָ אָ ה ּ ּ , הֵם כְּ לולִ ים מִ כָּ ל הַ גְּוָנִין ּ , שֶׁ הֵם כְּ לַל כָּ ל הַ כֵּ לִ ים וְהַ לְ בושִׁ ין שֶׁ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ עַל ּ ּ ּ ּ יָדָ ם מַ שִׂ יגִין אֱלֹקותוֹ יִתְ בָּ ּ ּ ְ רַ ך , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בַּ זֹהַ ר ּ ּ הַ קָ דוֹ שׁ כַּ מָ ה פְ עָמִ ים ּ ּ ּ , ּדְ אִ יהִ י כְּ לִ ילָא מִ כָּ ל הַ גְּוָנִין

Segment 18
HE:
לֹ חֲ ּיַ וַ ם יוֹ ֵס ף חֲ לוֹ ם ('ה , ז"ל) ) עוֹ ד מָ צָ אתִ י מִ כְּ תַ ב יַד הַ חֲבֵ רִ ים :( דַ ע שֶׁ יֵשׁ חֵ ן שֶׁ מִ י ּ ּ ּ שֶׁ יָכוֹ ל לְ הִ שְׁ תַ מֵ שׁ בָּ זֶ ּ ּ ּ ה הַחֵ ן הוא יָכוֹ ל לַעֲשׂ וֹ ת שְׁ אֵ לַת ּ חֲלוֹ ם וְ לֵידַ ע עֲתִ ידוֹ ת עַל

Segment 19
HE:
יְדֵ י הַ חֲלוֹ מוֹ ת , כִּ י בְּ כָ ל הַ חֲלוֹ מוֹ ת בְּ וַדַ אי יֵשׁ בָּ הֶם עֲתִ ידוֹ ת רַ ק שֶׁ יֵשׁ בָּ הֶן כַּ מָ ה ּ ּ ּ פְ סֹלֶת וְ תֶ בֶ ן כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו חֲכָ מֵ ינו זִכְ רוֹ נָם לִ בְ רָ כָ ה ּ ּ ּ (: מ) כְּ שֵׁ ם שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ בָ ר בְּ לֹא תֶ בֶ ן כָּ ך אֵ ין חֲלוֹ ם וְ כו ּ ְ ּ . ' וְגַם יֵשׁ חֲלוֹ מוֹ ת בְּ רורִ ים כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ )נ (: בַּ חֲלוֹ ם אֲדַ בֵּ ר בּ וֹ . ומִ י שֶׁ יֵשׁ לוֹ זֶה הַחֵ ן ּ ּ ל"ּ הַ נַ חֲלוֹ מוֹ תָ יו צוֹ דְ קִ ים ּ בְּ וַדַ אי , אֶ לָא שֶׁ אֲפִ לו כְּ שֶׁ שׁ וֹ מֵ עַ חֲלוֹ ם מֵ אַ ּ ּ ּ ּ חֵ ר שֶׁ מְ סַ פֵ ר ּ ּ לוֹ אֲזַי נוֹ פֵ ל הַ תֶ בֶ ן וְ הַ פְ סֹלֶת מִ ן הַ חֲלוֹ ם וְ עַל ּ ּ

Segment 20
HE:
יְדֵ י זֶה שׁ וֹ מֵ עַ רַ ק הַ חֲלוֹ ם הַ מְ בֹרָ ר , וְ עַל

Segment 21
HE:
יְדֵ י זֶה יָכוֹ ל לִ פְ תֹר ּ הַ חֲלוֹ ם וְ לֵידַ ע הָ עֲתִ ידוֹ ת מֵ הֶם . וְיוֹ סֵ ף הָ יָה לוֹ זֶה הַ חֵ ן בְּ חִ ינַת בֵּ ן פוֹ רָ ת יוֹ סֵ ף בֵּ ן פוֹ רָ ּ ּ ת עֲלֵי עָיִן , (ס) לְ שׁ וֹ ן חֵן כְּ מוֹ שֶׁ פֵ רַ שׁ רַ שִׁ ּ ּ , י" עַל יְדֵ י זֶה הָ יָה חֲלוֹ מוֹ תָ יו צוֹ דְ קִ ים , כִּ י הִ שְׁ תַ מֵ שׁ תָ מִ יד בַּ חֲלוֹ מוֹ ת ופָ תַ ר אוֹ תָ ם מֵ חֲמַ ת ּ ּ ּ ּ שֶׁ הָ יו חֲלוֹ מוֹ תָ יו צוֹ דְ קִ ים וְ נִכְ תְ בו בַּ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ . גַּם עַל

Segment 22
HE:
יְדֵ י זֶה הָ יָה יָכוֹ ל לִ פְ תֹר חֲלוֹ מוֹ ת כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בַּ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ . מ) ) (. מא קמו :(

Segment 23
HE:
וְ הִ נֵּה אֲנַחְ נו מְ אַ לְּ מִ ים אֲלֻמִ ים ּ ּ

Segment 24
HE:
בְּ תוֹ ך הַ שָׂ דֶ ה ּ ְ

Segment 25
HE:
('ז , ז"ל) וְזֶה שֶׁ חָ לַם : (ז , לז ) וְהִ נֵה אֲנַחְ נו מְ אַ לְ מִ ים אֲלֻמִ ים בְּ תוֹ ך ְ ּ ּ ּ ּ ּ הַ שָׂ דֶ ה . ּ שֶׁ פֵ ר ּושׁ וֹ קְ שָׁ רִ ים . הַ יְנו בְּ חִ ינַת צִ מְ צומִ ים ּ ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת קְ שָׁ רִ ים , כִּ י הַ צִ מְ צום בְּ חִ ינַת קֶ שֶׁ ר ּ ּ , הַ יְנו שֶׁ כֻּלָם ּ ּ ּ הָ יו עוֹ סְ קִ ים בָּ זֶה , שֶׁ הָ יו מְ אַ לְ מִ ים אֲלֻמִ ים וְ עוֹ שִׂ ים ּ ּ ּ קְ שָׁ רִ ים וְ צִ מְ צומִ ים כְּ דֵ י לִ מְ שׁ ֹך עַל יָדָ ם הַ שָׂ גַ ּ ְ ּ ת אֱלֹקות ּ , אֲבָ ל הַ צִ מְ צומִ ים וְ הַ כֵּ לִ ים שֶׁ ל יוֹ סֵ ף הַ צַ דִ יק עָ לו עַל ּ ּ ּ ּ ּ ּ כֻּלָם , בִּ בְ חִ ינַת : וְ הִ נֵה קָ מָ ה אֲלֻמָ תִ י וְגַם נִצָ בָ ה וְכו ּ ּ ּ ּ ', שֶׁ הַ קֶ שֶׁ ר וְהַ צִ מְ צום שֶׁ לוֹ קָ מָ ה וְגַם נִצָ בָ ה לָעַד וְלָנֶצַח ּ ּ ּ ּ ּ . וְ הִ נֵה תְ סֻבֶּ ינָה אֲלֻמֹתֵ יכֶם ּ ּ וַתִ שְׁ תַ חֲוֶין ּ ּ ָ לַאֲלֻמָ תִ י ּ , שֶׁ כֻּלָם ּ עַל־יְדֵ י אֱלֹקות הַ שָׂ גוֹ ת מִ מֶ נו לְ קַ בֵּ ל צְ רִ יכִ ין ּ ּ ּ ּ ּ הַ צִ מְ צומִ ים נִפְ לָאִ ים שֶׁ עָ שָׂ ה בְּ חָ כְ מָ תוֹ הָ עֲמֻקָ ה ּ ּ ּ , עַל־יְדֵ י שֶׁ עָסַ ק לְ קָ רֵ ב נְפָ שׁ וֹ ת תָ מִ יד ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה זָכָ ה שֶׁ אֲפִ לו ּ ּ הַ צַ דִ יקִ ּ ּ ים הַ גְּדוֹ לִ ים שֶׁ עוֹ סְ קִ ין בָּ זֶה לְ הַ שִׂ יג הַ שָׂ גוֹ ת ּ ּ אֱלֹקות עַל־יְדֵ י הַ צִ מְ צומִ ים ּ ּ ּ , גַּם הֵ ם צְ רִ יכִ ין לְ קַ בֵּ ל מִ מֶ נו ּ ּ ּ , כִּ י שֶׁ לוֹ עוֹ לֶה עַל כֻּלָם ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת ) מִ שְׁ לֵי לא , כט (: רַ בּ וֹ ת בָּ נוֹ ת עָ שׂ ו חָ יִל וְ אַ תְ עָ לִ ית עַל כֻּלָנָה ּ ּ ּ , שֶׁ נֶאֱמַ ר עַל הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת הַ גָּדוֹ ל בְּ יוֹ תֵ ר הָ עוֹ סֵק ּ ּ ּ לַעֲשׂ וֹ ת כֵּלִ ים ולְ בושִׁ ים ולְ הַ מְ שִׁ יך תוֹ רָ ה בְּ חָ כְ מָ ה ּ ְ ּ ּ ּ אֲמִ תִ ית כָּ זֹאת ּ , עַד שֶׁ יוכְ לו לְ הִ תְ קָ רֵ ב הַ כּ ֹל לַה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת הַ שֶׁ בַ ח שֶׁ ל ּ ּ ּ " אֵ שֶׁ ת חַ יִל " ', ּ וְ כו בְּ חִ ינַת שָׁ ם ) יג , (: דָ רְ שָׁ ה צֶמֶ ר ופִ שְׁ תִ ים ּ ּ ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת כֵּ לִ ים ולְ בושִׁ ים לְ הַ שָׂ גַת אֱלֹקות וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ '. וְזֶה בְּ חִ ינַת : הָ יְתָ ה כָּ אֳנִיוֹ ת סוֹ חֵ ר מִ מֶ רְ חָ ק וְ כו ּ ּ ּ ' ּ וַתָ קָ ם בְּ עוֹ ד לַיְלָה וַתִ תֵ ן טֶ רֶ ף לְ בֵ יתָ ה וְ כו ּ ּ ּ ּ . ' שֶׁ בְּ תֹקֶ ף חֶ שְׁ כַ ת לֵיל הַ גָּלות ּ שֶׁ ל נַפְ שׁ וֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל הִ יא נוֹ תֶ נֶת לָהֶם טֶ רֶ ף וְ כו .. .'ּ ) קמז (:

Segment 26
HE:
הֲמָ לֹך תִ מְ לֹך עָלֵינו ּ ּ ְ ְ

Segment 27
HE:
('ח , ז"ל) הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף ּ ּ ּ , מְ רַ חֵ ם עַל הַ דוֹ ר ּ ומְ סַ פֵ ר ומְ רַ מֵ ז לָהֶם גֹּדֶ ל מַ עֲלַת קְ דֻ ּ ּ ּ ּ שָׁ תוֹ וְ עֹצֶם הַ שָׂ גָתוֹ ּ ּ , ומֵ עִ יר אָ זְנֵיהֶם שֶׁ כֻּלָם צְ רִ יכִ ים לְ הִ תְ קָ רֵ ב אֵ לָיו ּ ּ , כִּ י כָּ ל עֲלִ יַת תוֹ רָ תָ ם וַעֲבוֹ דָ תָ ם הוא עַל יָדוֹ ּ ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ סִּ פֵ ר יוֹ סֵ ף לְ הַ שְׁ בָ טִ ים חֲלוֹ מוֹ תָ יו ודְ בָ רָ יו ּ ּ ּ ּ . אֲבָ ל צְ רִ יכִ ין לָזֶה זְכִ יָ ּ ה גְּדוֹ לָה לְ הַ קְ שִׁ יב דְ בָ רָ יו בִּ תְ מִ ימות ּ ּ , כִּ י לִ פְ עָמִ ים עֲוֹ ן הַ דוֹ ר גּוֹ רֵ ם עַד שֶׁ גַּם הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ וְ הַ כְּ שֵׁ רִ ים אֵ ינָם רוֹ צִ ים לְ הַ אֲמִ ין בִּ דְ בָ רָ יו , וְחוֹ שְׁ דִ ין אוֹ תוֹ שֶׁ כָּ ל כַּ וָנַת דְ בָ רָ יו בִּ שְׁ בִ יל הִ תְ נַשְׂ אות ומֶ מְ שָׁ לָה ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת שֶׁ אָ מְ רו לוֹ אַ חֵ י יוֹ סֵ ף הֲמָ לֹך תִ מְ לֹך עָ לֵינו ּ ּ ְ ְ ּ ּ ', ּ וְ כו עַד שֶׁ עַל יְדֵ י זֶה נֶעֱלַם הַ צַ דִ יק מִ ן הָ עוֹ לָם חַ ס ּ ּ וְ שָׁ לוֹ ם ) קמח (:

Segment 28
HE:
עַל חֲלוֹ מוֹ תָ יו וְ עַל דְ בָ רָ יו ּ

Segment 29
HE:
('ח , ז"ל) מַ ה שֶׁ הַ צַ דִ יק מַ לְ בִּ ישׁ תוֹ רָ ה גָּבהַ ּ ּ ּ ּ בְּ סִ פורֵ י מַ עֲשִׂ יוֹ ת ּ ּ ּ וְ שִׂ יחוֹ ת חֻלִ ין דַ יְקָ א ּ ּ , וְ עַל יְדֵ י זֶה מְ עוֹ רֵ ר בְּ נֵי אָ דָ ם מִ שְׁ נָתָ ם ומַ חֲזִירָ ם בִּ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ּ , זֶה סוֹ ד מַ ה שֶׁ אַ חַ ר חֵ טְ א ּ אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן כָּ תוב וַיַעַשׂ ה ּ ּ ' אֱלֹקִ ים לָאָ דָ ם ולְ אִ שְׁ תוֹ ּ ּ כָּ תְ נוֹ ת עוֹ ר וַיַלְ בִּ י ּ שֵׁ ם , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ כָּ ל הַ סּ וֹ דוֹ ת ּ ּ הַ גְּבוֹ הִ ים וְ הַ נוֹ רָ אִ ים וְ הַ נִפְ לָאִ ים מְ אֹד ּ ּ , נִתְ לַבְּ שׁ ו ּ

Segment 30
HE:
בַּ סִּ פורִ ים שֶׁ ל הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ , כְּ דֵ י לְ עוֹ רֵ ר מֵ הַ שֵׁ ינָה ּ וְ הַ מִ יתָ ה לְ כָ ל בָּ אֵ י עוֹ לָם שֶׁ יָשׁ ובו כֻּלָם לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ . ְ רַ ך וְזֶה גַּם־כֵּן בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ יַעֲקֹב אָ בִ ינו עָלָיו הַ שָׁ לוֹ ם ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ פָ נִים דִ קְ דֻ שָׁ ה בְּ חִ ינַת כְּ לָלִ יות ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ שִׁ בְ עִ ים פָ נִים לַתוֹ רָ ה ּ ּ ּ , הֻכְ רַ ח לְ הִ תְ לַבֵּ שׁ בְּ בִ גְדֵ י עֵשָׂ ו וְ עַל יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א קִ בֵּ ל הַבְּ רָ כוֹ ּ ת מִ יִצְ חָ ק ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת שֶׁ פַ ע הָ עֲשִׁ ירות הַ נִמְ שָׁ ך עַל־יְדֵ י סִ פורֵ י מַ עֲשִׂ יוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ְ .ל"ּ הַ נַ וְזֶה גַּם־כֵּן בְּ חִ ינַת סִ פור הַ חֲלוֹ מוֹ ת ופִ תְ רוֹ ן הַ חֲלוֹ מוֹ ת ּ ּ ּ שֶׁ עָסַ ק בָּ הֶם יוֹ סֵ ף הַ צַ דִ יק ּ ּ , שֶׁ כָּ ל זֶה הוא בְּ חִ ינַת סִ פורֵ י ּ ּ ּ מַ עֲשִׂ י ּ וֹ ת שֶׁ יֵשׁ בָּ הֶם דְ בָ רִ ים גְּבוֹ הִ ים וְ נֶעֱלָמִ ים מְ אֹד ּ ּ . כִּ י גַּם בְּ הַ סִּ פורִ ים וְ הַ חֲלוֹ מוֹ ת שֶׁ מְ סַ פְ רִ ין הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ ּ , יֵשׁ בָּ הֶם גַּם כֵּן דְ בָ רִ ים גְּבוֹ הִ ים ּ , רַ ק שֶׁ אֵ ין יוֹ דֵ עַ ומֵ בִ ין כָּ ל ּ זֶה , כִּ י אִ ם הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת שֶׁ הוא בְּ חִ ינַ ּ ּ ּ ת יוֹ סֵ ף , וְעַל כֵּן אַ ף עַל פִ י שֶׁ אֶ חָ יו לֹא רָ צו לְ הַ אֲמִ ין שֶׁ יֵשׁ בַּ חֲלוֹ מוֹ תָ יו ּ ּ ּ וְ סִ פורָ יו דְ בָ רִ ים גְּבוֹ הִ ים ּ ּ ּ , וַיוֹ סִ יפו עוֹ ד שְׂ נוֹ א אוֹ תוֹ עַל ּ ּ חֲלוֹ מוֹ תָ יו וְ עַל דְ בָ רָ יו ּ , אַ ף עַל פִ י כֵן וְ אַ תָ ה מָ רוֹ ם ּ ּ לְ עוֹ לָם ה ', כִּ י סוֹ ף כָּ ל סוֹ ף עָ לָה לִ גְדֻ לָה דַ יְקָ א עַל יְדֵ י ּ ּ הַ חֲלוֹ מוֹ ת ופִ תְ רוֹ נָם ּ , עַד שֶׁ כָּ ל הַ קִ יום שֶׁ ל יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ בְּ מִ צְ רַ יִם , וְ עִ קַ ר הַ גְּאֻ לָה שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת הִ תְ עוֹ רְ רות ּ ּ ּ ּ הַ שֵׁ נָה , הָ יָה עַל יָדוֹ כְּ מוֹ שֶׁ נֶאֱמַ ר וַיִקַ ח מֹשֶׁ ה אֶ ת ּ ּ ּ עַצְ מוֹ ת יוֹ סֵ ף עִ מ ) ... וֹ ּ קמט (:

Segment 31
HE:
עַל חֲלוֹ מוֹ תָ יו וְ עַל דְ בָ רָ יו ּ

Segment 32
HE:
('ח , ז"ל) אִ ם הָ יו הַ כּ ֹל רוֹ אִ ים ומְ בִ ינִים מַ עֲלַת גְּדֻ לַת הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ ּ ּ וגְדֻ לַת הַ שָׂ גָתוֹ ּ ּ ּ , אֲפִ לו חֵ לֶק אֶ חָ ד מִ נִי אֶ לֶף ּ ּ ּ , הָ יו בְּ וַדַ אי ּ ּ כֻּלָם כְּ רוכִ ים אַ חֲרָ יו וְ הָ יו מִ תְ קָ רְ ּ ּ ּ בִ ים אֵ לָיו בְּ כָ ל נַפְ שָׁ ם ּובְ כָ ל מְ אֹדָ ם . אַ ך הַ צַ דִ יק מִ תְ נַהֵג בְּ חָ כְ מָ ה בִּ שְׁ בִ יל ּ ּ ְ הַ בְּ חִ ירָ ה , ומַ עְ לִ ים עַצְ מוֹ ומַ סְ תִ יר אֶ ת עַצְ מוֹ מִ ן הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ , וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן מְ גַלֶה גַם־כֵּן מְ עַט מִ זְעֵיר מֵ עֹצֶם ּ ּ ּ נוֹ רְ אוֹ ת הַ שָׂ גָתוֹ ּ , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה יֵשׁ לָהֶם בְּ חִ ירָ ה , שֶׁ כָּ ל הַ חֲפֵ צִ ים בֶּ אֱמֶ ת רוֹ אִ ים ומְ בִ ינִים מֵ רָ חוֹ ק אֲמִ תַ ת גְּדֻ לַת ּ ּ ּ מַ עֲלָתוֹ ומִ תְ קָ רְ בִ ים אֵ לָיו ּ . גַּם לְ הֵפֶ ך אֲבָ ל יֵשׁ , ְ שֶׁ אַ דְ רַ בָּ א עַל־יְדֵ י שֶׁ שׁ וֹ מְ עִ ים בְּ רֶ מֶ ז נוֹ רְ אוֹ ת נִפְ לְ אוֹ ת ּ ּ ּ הַ שָׂ גָתוֹ , עַל־יְדֵ י ־זֶה מִ תְ גָּרִ ין בּ וֹ בְּ יוֹ תֵ ר , עַד שֶׁ לִ פְ עָמִ ים ּ מִ תְ לַבֵּ שׁ עַצְ מוֹ הַ בַּ עַל־דָ בָ ר גַּם בְּ צַ דִ יקִ ים וְחוֹ לְ קִ ים עָ לָיו ּ ּ וְרוֹ צִ ים לְ הַ עְ לִ ים אוֹ רוֹ ) ובֶ אֱמֶ ת יֵשׁ נִסְ תָ רוֹ ת הַ רְ בֵּ ה ּ ּ בְּ עִ נְיַן הַ מַ חֲלֹקֶ ת שֶׁ בֵּ ין הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ , וְ כַ מָ ה בְּ חִ ינוֹ ּ ת יֵשׁ בָּ זֶה , כַּ מְ בֹאָ ר בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר (. וְזֶה בְּ חִ ינַת הַ מַ חֲלֹקֶ ת ּ שֶׁ חָ לְ קו הַ שְׁ בָ טִ ים עַל יוֹ סֵ ף ּ ּ , וְ כָ ל מַ ה שֶׁ רִ מֵ ז לָהֶם גְּדֻ לַת ּ ּ ּ מַ עֲלָתוֹ בְּ יוֹ תֵ ר עַל־יְדֵ י שֶׁ סִּ פֵ ר לָהֶם חֲלוֹ מוֹ תָ יו ּ , וְ הֵם הוֹ סִ יפו שְׂ נֹא אוֹ תוֹ עַל חֲלוֹ מוֹ תָ יו וְ ּ עַל דְ בָ רָ יו ּ . אֲבָ ל עֲצַ ת ה ' לְ עוֹ לָם תַ עֲמֹד ּ , וכְ מוֹ שֶׁ אַ חַ ר־כָּ ך הִ תְ חָ רְ טו ּ ּ ְ הַ שְׁ בָ טִ ים מְ אֹד עַל זֶה וְ אָ מְ רו ּ ּ : " אֲבָ ל אֲשֵׁ מִ ים אֲנַחְ נו ּ , "'ּ וְ כו וְגַם הַ מַ חֲלֹקֶ ת וְ הַ שִׂ נְאָ ה בְּ עַצְ מוֹ נִתְ הַ פֵ ך לְ טוֹ בָ ה ּ ְ ּ ּ גְדוֹ לָה , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מַ ר יוֹ סֵ ף : " אֱלֹקִ ים חֲשָׁ בָ ה לְ טוֹ בָ ה ּ ". וְ עַל־יְדֵ י זֶה הַ מַ חֲלֹקֶ ת שֶׁ בֵּ ין הַ שְׁ בָ טִ ים נִתְ גַּלְ גֵּל וְיָרְ דו ּ ּ ּ אֲבוֹ תֵ ינו לְ מִ צְ רַ יִם ּ , וְזָכו אַ חַ ר־כָּ ך לְ מַ תַ ן־תוֹ רָ ה כְּ מוֹ ־כֵן ּ ּ ְ ּ ּ עַתָ ה

Segment 33
HE:
, הַ צַ דִ יק שֶׁ עַל הַ מַ חֲלֹקֶ ת עַל־יְדֵ י דַ יְקָ א ּ ּ ּ ּ , עַל־יְדֵ י־זֶה נִ תְ רַ בִּ ין הַ סְּ פָ רִ ים הַ קְ דוֹ שִׁ ים שֶׁ ל הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ הַ קְ דוֹ שָׁ ה , וְ נִתְ תַ קֵ ן פְ גַם אֱמונַת חֲכָ מִ ים ּ ּ ּ ּ , עַד שֶׁ סּ וֹ ף כָּ ל סוֹ ף יִתְ גַּלֶה עַל־יְדֵ י־זֶה בְּ עַצְ מוֹ דַ יְקָ א גְּדֻ לַת הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ ּ ּומַ עֲלָתוֹ ) ל"ּ כַּ נַ (: קנ

Segment 34
HE:
וְ הִ נֵּה הַ שֶׁ מֶ שׁ וְ הַ יָרֵ חַ וְ ּ ּ אַ חַ ד עָשָׂ ר כּ וֹ כָ בִ ים מִ שְׁ תַ חֲוִ ים לִ י ּ

Segment 35
HE:
('ט , ז"ל) וְזֶהו : (ט , לז ) ּ וְ הִ נֵה הַ שֶׁ מֶ שׁ וְ הַ יָרֵ חַ וְ אַ חַ ד עָ שָׂ ר כּ וֹ כָ בִ ים ּ ּ ּ מִ שְׁ תַ חֲוִים לִ י ּ . שֶׁ מֶ שׁ וְיָרֵ חַ הֵם בְּ חִ ינַת מַ שְׁ פִ יעַ ומְ קַ בֵּ ל ּ ּ , בְּ חִ ינַת שֵׂ כֶ ל עֶלְ יוֹ ן וְ שֵׂ כֶל תַ חְ תוֹ ן ּ ּ , בְּ חִ ינַת הָ רַ ב וְ הַ תַ לְ מִ יד ּ . כִּ י הַ צַ דִ יק שֶׁ הוא הָ רַ ב ּ ּ ּ , נִקְ רָ א שֶׁ מֶ שׁ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) קֹהֶ לֶת א ה , (: וְזָרַ ח הַ שֶׁ מֶ שׁ ובָ א הַ שָׁ מֶ שׁ ּ ּ ּ . וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ) ל " ּ ּ קִ דושִׁ ין עב :(: עַד שֶׁ לֹא שָׁ קְ עָה ּ . 'ּ וְ כו וְ הַ יָרֵ חַ ּ בְּ חִ ינַת הַ תַ לְ מִ יד שֶׁ מְ קַ בֵּ ל הָ אוֹ ר מֵ רַ בּ וֹ כְּ מוֹ ּ ּ הַ לְ בָ נָה מֵ הַ חַ מָ ה ּ ּ . וְ אַ חַ ד עָ שָׂ ר כּ וֹ כָ בִ ים , זֶה בְּ חִ ינַת הַ נְפָ שׁ וֹ ת הָ רְ חוֹ קוֹ ת שֶׁ מְ קָ רְ בִ ים אוֹ תָ ם לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ שֶׁ הֵם נְפָ שׁ וֹ ת קְ דוֹ שׁ וֹ ת מְ אֹד , אַ ך הָ יו תְ חִ לָה בְּ עִ מְ קֵ י ּ ּ ּ ְ ַה קְ לִ פוֹ ת וְעָ לו מִ שָׁ ם בִּ בְ חִ ינַת אַ חַ ד עָ שָׂ ר סַ מְ מָ נֵי ּ ּ ּ ּ ּ הַ קְ טֹרֶ ת , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת אַ חַ ד עָ שָׂ ר כּ וֹ כָ בִ ים ּ ּ , בְּ חִ ינַת ) ּ דָ נִיֵאל יב ּ ג , (: ומַ צְ דִ יקֵ י הָ רַ בִּ ים כַּ כּ וֹ כָ בִ ים ּ ּ . וְ כֻלָם ּ מִ שְׁ תַ חֲוִים לִ י ּ , כִּ י הַ צַ דִ יק הַ גָּדוֹ ל מַ מְ שִׁ יך שִׂ ְ ּ ּ ּ כְ לִ יוֹ ת כָּ אֵ לֶה עַד שֶׁ כָּ ל הַ גְּדוֹ לִ ים וְ הַ קְ טַ נִים וְ כָ ל הָ רְ חוֹ קִ ים ּ ּ ּ הָ רוֹ צִ ים לְ הִ תְ קָ רֵ ב כֻּלָ ּ ם צְ רִ יכִ ים לְ קַ בֵּ ל מִ מֶ נו ּ ּ ּ ) קנא (:

Segment 36
HE:
וְ הִ נֵּה הַ שֶׁ מֶ שׁ וְ הַ יָרֵ חַ ּ ּ

Segment 37
HE:
('ט , ז"ל) אף-על- פי שכל הצדיקים עוסקים בזה- להמשיך השגות אלקות על ידי צמצומים - אבל כולם צריכין לקבל השגות אלקות מזה הצדיק שיכול לעשות בחכמתו צמצומים נפלאים כאלה , עד שיכול לקרב כל הנפשות הרחוקות ; כי הוא בחכמתו עולה על כולם , בחינת ואת עלית על כולנה , והוא ממשיך שכליות כאלו , עד שכל הגדולים והקטנים וכל הרחוקים הרוצים להתקרב , כולם צריכים לקבל ממנו , בבחינת והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחווים לי , שראה יוסף בחלומו וכן הוה ) קנב (:

Segment 38
HE:
וְ הִ נֵּה הַ שֶׁ מֶ שׁ וְ הַ יָרֵ חַ ּ ּ

Segment 39
HE:
('ט , ז"ל) בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר נִמְ צָ א צַ דִ יק כָּ זֶה ּ ּ , שֶׁ יוֹ דֵ עַ לַהֲלֹך נֶגֶד ְ ּ ּ רוחוֹ שֶׁ ל כָּ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד , שֶׁ עַל־יָדוֹ הָ יָה נַעֲשֶׂ ה שָׁ לוֹ ם בָּ עוֹ לָם , וְעַל־יְדֵ י־זֶה הָ יו הַ כּ ֹל שָׁ בִ ים לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , כִּ י

Segment 40
HE:
עַל־יָדוֹ הָ יו הַ כּ ֹל נִכְ לָלִ ין בְּ רָ צוֹ ן אֶ חָ ד הָ עֶלְ יוֹ ן ּ , וְ הָ יו ּ מִ תְ בַּ טְ לִ ים כָּ ל כּ ֹחוֹ ת הַ יֵצֶר הָ רָ ע וְ כָ ל הַ כְּ פִ ירוֹ ת וְ כָ ּ ּ ל ּ הַ מַ חֲלֹקֶ ת , שֶׁ שׁ ֹרֶ שׁ כֻּלָם מִ בְּ חִ ינַת שִׁ נוי הָ רְ צוֹ נוֹ ת ּ ּ ּ ּ . ְ אַ ך כְּ שֶׁ רוֹ אֶ ה הַ בַּ עַל־דָ בָ ר שֶׁ נִמְ צָ א צַ דִ יק כָּ זֶה שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת מֹשֶׁ ה , בְּ חִ ינַת רַ עֲוָא דְ רַ עֲוִין , ּ שֶׁ יָכוֹ ל לַעֲשׂ וֹ ת שָׁ לוֹ ם בֵּ ין הַ כּ ֹל , אֲזַי הוא מְ עוֹ רֵ ר מַ חֲלֹ ּ קֶ ת גָּדוֹ ל עַל זֶה הַ צַ דִ יק הַ גָּדוֹ ל בְּ עַצְ מוֹ ּ ּ , עַד שֶׁ הַ כּ ֹל חוֹ לְ קִ ין עָלָיו בְּ יוֹ תֵ ר מֵ עַל כָּ ל הָ עוֹ לָם , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת הַ כּ ֹל רְ חוֹ קִ ים מִ מֶ נו ּ ּ ּ , כִּ י הַ שִׁ נוי וְ הָ רִ חוק שֶׁ בֵּ ין אָ דָ ם לַחֲבֵ רוֹ הוא מועָט מְ אֹד ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י בְּ רֹב דַ רְ כֵיהֶ ם הֵ ּ ם שָׁ וִ ים זֶה לָזֶה בְּ תַ אֲווֹ תֵ יהֶם ובְ מִ דוֹ תֵ יהֶם ּ ּ , רַ ק שֶׁ יֵשׁ אֵ יזֶה רִ חוק וְ שִׁ נוי בֵּ ינֵיהֶם ּ ּ ּ ּ , אֲבָ ל מִ זֶה הַ צַ דִ יק הַגָּדוֹ ל הַ כּ ֹל רְ חוֹ קִ ים לְ גַמְ רֵ י ּ ּ ּ , כִּ י הוא ּ מְ רוֹ מָ ם ומְ נֻשָׂ א מִ כָּ ל שִׁ נוי הָ רְ צוֹ נוֹ ת שֶׁ ל כָּ ל בְּ נֵי ּ ּ ּ ּ הָ עוֹ לָם כִּ , י הוא רָ חוֹ ק לְ גַמְ רֵ י מִ כָּ ל הָ עוֹ לָם וְ אֵ ין לוֹ שׁ ום ּ ּ רָ צוֹ ן בְּ זֶה הָ עוֹ לָם כְּ לָל , רַ ק הוא כָּ לול תָ מִ יד בָּ רָ צוֹ ן ּ ּ ּ הָ עֶלְ יוֹ ן , בְּ חִ ינַת רַ עֲוָא דְ רַ עֲוִין . ומִ י שֶׁ מַ אֲמִ ין בּ וֹ ּ ּ ּומִ תְ קָ רֵ ב אֵ לָיו , אֲזַי כָּ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד יָכוֹ ל לִ מְ צֹא עַצְ מוֹ

Segment 41
HE:
בְּ תוֹ ך זֶה הַ צַ דִ יק ּ ּ ְ , כִּ י הוא שׁ ֹרֶ שׁ כָּ ל נִשְׁ מוֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ וְ כָ לול מִ כֻּלָם ּ ּ , כִּ י הוא בִּ בְ חִ ינַת רָ צוֹ ן שֶׁ בָּ רְ צוֹ נוֹ ת ּ , הַ יְנו ּ הָ רָ צוֹ ן הָ עֶלְ יוֹ ן הַ מְ לֻבָּ שׁ בְּ כָ ל הָ רְ צוֹ נוֹ ת וְ הַ נְפָ שׁ וֹ ת שֶׁ ל ּ כָּ ל בְּ נֵי הָ עוֹ לָם . ְ אַ ך כְּ שֶׁ הַבַּ עַל ּ ־דָ בָ ר מַ כְ נִיס כְּ פִ ירוֹ ת ּומַ חֲלֹקֶ ת בְּ לֵב בְּ נֵי־אָ דָ ם לַחֲלֹק לִ בָּ ם מֵ עָ לָיו , אֲזַי ּ הַ מַ חֲלֹקֶ ת שֶׁ עָ לָיו גָּדוֹ ל יוֹ תֵ ר מִ כָּ ל מִ ינֵי מַ חֲלֹקֶ ת שֶׁ בָּ עוֹ לָם , מֵ חֲמַ ת שֶׁ הוא רָ חוֹ ק ומְ רוֹ מָ ם מְ אֹד מִ כָּ ל ּ ּ הָ רְ צוֹ נוֹ ת שֶׁ ל כָּ ל בָּ אֵ י עוֹ לָם , שֶׁ כֻּ לָם יֵשׁ בָּ הֶ ם שִׁ נויִים ּ ּ ּ , וְ הוא אֵ ין לוֹ שׁ ום שִׁ נוי רָ צוֹ ן שֶׁ ל זֶה הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ ּ , וְ עַל־כֵּן ּ כֻּלָם חוֹ לְ קִ ים עָ לָיו וְ אֵ ין יְכוֹ לִ ים לְ סָ בְ לוֹ . וְ לִ פְ עָמִ ים הַ בַּ עַל־דָ בָ ר מִ תְ גָּרֶ ה כָּ ל־כָּ ך ְ ּ , עַד שֶׁ מַ כְ נִיס טִ ינָא גַּם ּ בְּ לֵב הַ צַ דִ יקִ ים הַ ּ ּ קְ טַ נִים מִ מֶ נו לַחֲלֹק עָלָיו ּ ּ ּ ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת הַ מַ חֲלֹקֶ ת שֶׁ ל הַ שְׁ בָ טִ ים עַל יוֹ סֵ ף הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ ּ . ּובֶ אֱמֶ ת אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ כֻּלָם הָ יו צַ דִ יקִ ים גְּדוֹ לִ ים וְ נוֹ רָ אִ ים ּ ּ ּ ּ , ומְ קַ שְׁ רִ ים קְ שָׁ רִ ים נִפְ לָאִ ים דִ קְ דֻ שָׁ ה ומְ יַחֲדִ ים יִחודִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ גְּ דוֹ לִ ים , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן כֻּלָם הָ יו צְ רִ יכִ ין לָבוֹ א ּ ּ ּ ולְ הִ תְ קַ שֵׁ ר אֵ לָיו ּ ּ , כִּ י הוא הַ זָקֵ ן הָ אֱמֶ ת שֶׁ בַּ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מֵ צַ ח הָ רָ צוֹ ן ּ , רַ עֲוָא דְ רַ עֲוִין , ּ שֶׁ לְ שָׁ ם צְ רִ יכִ ין לְ קַ שֵׁ ר כָּ ל הָ רְ צוֹ נוֹ ת כֻּלָם לְ שׁ ֹרֶ שׁ הָ רָ צוֹ ן ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת " : וַתִ שְׁ תַ חֲוֶין אֲלֻמֹתֵ יכֶ ם תְ סֻבֶּ ינָה וְ הִ נֵה ּ ּ ּ ּ ָ לַאֲלֻמָ תִ י ּ ". וְרַ ק עַל־יָדוֹ נִתְ גַּלֶה אֱמונַת הָ רָ צוֹ ן ּ ּ , שֶׁ הַ כּ ֹל מִ תְ נַהֵג רַ ק בִּ רְ צוֹ נוֹ יִתְ בָּ רַ ך , ְ וְ נִכְ נָע וְ נִתְ בַּ טֵ ל דַ עַת חַ כְ מֵ י ּ ּ ּ הַ טֶ בַ ע , שֶׁ כָּ ל חָ כְ מָ תָ ם מְ יֻסֶּ דֶ ת עַל אוֹ תוֹ ת הַ שָׁ מַ יִם ּ מִ מַ עֲרֶ כֶ ת הַ כּ וֹ כָ בִ ים ומַ זָלוֹ ת ּ ּ ּ , אֲשֶׁ ר בֶּ אֱמֶ ת כֻּלָם ּ מִ תְ נַהֲגִים רַ ק בָּ רָ צוֹ ן הָ עֶלְ יוֹ ן הַ קָ דוֹ שׁ ּ , בְּ חִ ינַת רַ עֲוָא דְ רַ עֲוִין , שֶׁ מִ שָׁ ם שׁ ֹרֶ שׁ נִשְׁ מַ ת הַ צַ דִ יק שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ ּ יוֹ סֵ ף . וְזֶה בְּ חִ ינַת " : וְ הִ נֵה הַ שֶׁ מֶ שׁ וְ הַ יָרֵ חַ וְ כו ּ ּ ּ ּ ' מִ שְׁ תַ חֲוִ ים ּ לִ י ". אַ ך אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ יוֹ סֵ ף הַ צַ דִ יק מְ רַ מֵ ז ומוֹ דִ יעַ זֹאת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ וְ כו לִ בְ נֵי הָ עוֹ לָם קְ צָ ת מֵ עֹצֶם גֹּדֶ ל מַ עֲלָתוֹ ', ּ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן גָּדוֹ ל כּ ֹחַ הַ בְּ חִ ירָ ה ּ , עַד שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה נִתְ עוֹ רֵ ר לִ פְ עָמִ ים הַ מַ חֲלֹקֶ ת וְ הַ שִׂ נְאָ ה בְּ יוֹ תֵ ר ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת " וַיוֹ סִ פו עוֹ ד שְׂ נֹא אֹתוֹ וְ כו ּ ּ ּ ". ' ובֶ אֱמֶ ת לְ פִ י גֹּדֶ ל הִ תְ גָּרות ּ ּ הַ בַּ עַל־דָ בָ ר ּ , רָ צָ ה לַהֲסִ יתָ ם שֶׁ יַהַ רְ גו אֶ ת יוֹ סֵ ף הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ ּ , וְ אָ ז הָ יָה הָ עוֹ לָם חָ רֵ ב לְ גַמְ רֵ י חַ ס וְ שָׁ ל וֹ ם , אֲבָ ל הַ שֵׁ ם ּ יִתְ בָּ רַ ך בְּ רַ חֲמָ יו חָ מַ ל עֲלֵיהֶם וְ עַל כְּ לָלִ יות הָ עוֹ לָם ּ ּ ְ , וְ סִ בֵּ ב בְּ רַ חֲמָ יו שֶׁ לֹא הֲרָ גוהו לְ גַמְ רֵ י ּ ּ ּ , רַ ק מְ כָ רוהו ּ ּ לְ מִ צְ רָ יִם בְּ כֶ סֶ ף

Segment 42
HE:
. חַ י נִשְׁ אַ ר שֶׁ יוֹ סֵ ף ומֵ אַ חַ ר ּ ּ עַל־כָּ ל־פָ נִים ּ , סִ בֵּ ב הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך בְּ ְ ּ רַ חֲמָ יו , עַד שֶׁ אַ חַ ר־כָּ ך שָׁ בו כֻּלָם בִּ תְ שׁ ובָ ה וְ נִתְ חָ רְ טו עַל מְ כִ ירָ תוֹ ּ ּ ּ ּ ְ , עַד שֶׁ חָ זְרו וְנִתְ קַ בְּ צו וְ נִתְ וַדַ ע יוֹ סֵ ף אֶ ל אֶ חָ יו ּ ּ ּ , ובָ או כֻּלָם ּ ּ ּ אֵ לָיו בְּ אַ הֲבָ ה ובְ הַ כְ נָעָה גְדוֹ לָה ּ , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת מֵ אַ חַ ר שֶׁ הוא שׁ ֹרֶ שׁ הָ רָ צוֹ ן ּ , בְּ וַדַ אי כֻּלָם צְ רִ יכִ ין לָבוֹ א ּ ּ ולְ הִ תְ קַ שֵׁ ר אֵ לָיו ּ ּ , וְזֶה עִ קַ ר הַ שְׁ לֵמות שֶׁ לָהֶם ּ ּ ּ ּ . וְ כֵן נוֹ הֵג בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר ּ , וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ בָ אֵ ר כָּ ל־כָּ ך בִּ פְ רָ טִ יות ּ ּ ְ ) קנג (:

Segment 43
HE:
ף סֵ יוֹ ־ת אֶ ּ רו כְּ מְ ּיִ וַ (ח"כ , ז"ל) בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר יֵ ּ שׁ כַּ מָ ה צַ דִ יקִ ים אֲמִ תִ יִים ּ ּ ּ ּ . אֲבָ ל יֵשׁ אֱמֶ ת לְ מַ עְ לָה מֵ אֱמֶ ת כִּ י בְּ וַדַ אי אֵ ין מַ דְ רֵ גַת כָּ ל ּ הַ צַ דִ יקִ ים שָׁ וִין ּ ּ . וְ כָ ל מַ ה שֶׁ מַ עֲלַת ומַ דְ רֵ גַת הַ צַ דִ יק גָּדוֹ ל ּ ּ ּ ּ ּ יוֹ תֵ ר בְּ וַדַ אי הָ אֱמֶ ת שֶׁ לוֹ גָּדוֹ ל ומְ בֻרָ ר בְּ יוֹ תֵ ר ּ ּ ּ . כִּ י הָ עִ קָ ר הוא הָ אֱמֶ ת ּ ּ . עַד שֶׁ יֵשׁ בְּ כָ ל דוֹ ר צַ דִ יק אֲמִ תִ י ּ ּ ּ ּ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת שֶׁ בֵּ ין הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ ּ , רַ ק מֵ חֲמַ ת הִ תְ גַּבְּ רות הַ חִ לופִ ים וְ הַ תְ מורוֹ ת עַל יְדֵ י זֶה ּ ּ ּ ּ ּ קָ שֶׁ ה מְ אֹד לֵידַ ע הֵיכָ ן הָ אֱמֶ ת . כִּ י עַל פִ י רֹב מִ תְ גָּרֶ ה ּ הַ בַּ עַל דָ בָ ר בְּ הַ צַ דִ יקִ ים בְּ עַצְ מָ ן ּ ּ ּ , ּומַ כְ נִיס בֵּ ינֵיהֶם מַ חֲלֹקֶ ת גָּדוֹ ל לַחֲלֹק עַל זֶה הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ , שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת שֶׁ בֵּין הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ , וְ נִדְ מֶ ה לָהֶם כְּ אִ לו זֶה הַ צַ דִ יק דַ יְקָ א נוֹ טֶ ה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם מִ דֶ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ רֶ ך הָ אֱמֶ ת . ומִ זֶה הָ יָה בְּ חִ ינַת הַ מַ חֲלֹקֶ ת שֶׁ חָ לְ קו הַ שְׁ בָ טִ ים עַל יוֹ סֵ ף ּ ּ ּ ּ ּ עַד אֲשֶׁ ר לְ עֶבֶ ד נִמְ כַּ ר יוֹ סֵ ף . וְ עַל יְדֵ י זֶה נִתְ גַּלְ גֵּל הַ דָ בָ ר ּ וְיָרְ דו אֲבוֹ תֵ ינו לְ מִ צְ רַ יִם וְ הָ יו שָׁ ם עֲבָ דִ ים ּ ּ ּ . וְ כֵן מַ חֲלֹקֶ ת שָׁ אול שֶׁ רָ דַ ף אֶ ת ּ דָ וִ ד בְּ חִ נָם ּ ּ , וכְ מוֹ שֶׁ מָ צִ ינו בְּ כַ מָ ה ּ ּ ּ ּ וְ כַ מָ ה דוֹ רוֹ ת בִּ פְ רָ ט בַּ דוֹ רוֹ ת הַ לָלו בְּ עִ קְ בוֹ ת מְ שִׁ יחָ א ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ הִ תְ גַּבֵּ ר הַ קַ טֵ יגוֹ רְ יָא וְ הַ מַ חֲלֹקֶ ת גַּם בֵּ ין הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ ּ , עַד שֶׁ אֵ ין יוֹ דְ עִ ין הֵיכָ ן הָ אֱמֶ ת . עַל כֵּן צְ רִ יכִ ין לְ הִ תְ פַ ּ ּלֵל לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך עַל זֶה הַ רְ בֵּ ה ְ ּ ) קנד (:

Segment 44
HE:
ףסֵ יוֹ ־ת אֶ ּ רו כְּ מְ ּיִ וַ (ח"כ , ז"ל) גַּם צַ דִ יקִ ים גְּדוֹ לִ ים צְ רִ יכִ ין לִ שְׁ מֹר עַצְ מָ ם מְ אֹד ולְ בַ קֵ שׁ ּ ּ ּ מֵ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך מְ אֹד לְ הִ נָצֵל מֵ עֵצוֹ ת נִבְ עָרוֹ ת ּ ְ ּ , בִּ פְ רָ ט בְּ עִ נְיַן הַ מַ ּ חֲלֹקֶ ת , שֶׁ שָׁ ם עִ קַ ר הִ תְ גַּבְּ רות הַ שָׂ טָ ן ּ ּ ּ ּ , שֶׁ מַ כְ נִיס סְ בָ רוֹ ת בְּ לֵב הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ , עַד שֶׁ נִדְ מֶ ה לָהֶם ּ שֶׁ הֵם צְ רִ יכִ ים לִ רְ דֹף אֶ ת הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת עַד לְ חַ יָיו ּ ּ ּ ּ . ּומִ י לָנו גָדוֹ ל מֵ הַ שְׁ בָ טִ ים הַ קְ דוֹ שִׁ ים ּ ּ ּ , שֶׁ חָ לְ קו עַל יוֹ סֵ ף ּ

Segment 45
HE:
וּ מָ כְ רו אוֹ תוֹ לְ עֶבֶ ד ּ , וְ אַ חַ ר־כָּ ך נִתְ חָ רְ טו עַל זֶה מְ אֹד ּ ְ , וְגַם יַעֲקֹב אָ בִ ינו קִ נְטֵ ר אוֹ תָ ם עַל זֶה מְ אֹד ּ ) קנה (:

Segment 46
HE:
אָ נֹכִ י אֲשַׁ לַּח גְדִ י עִ זִים מִ ן הַ צֹאן ּ ּ ּ

Segment 47
HE:
כֵּן הַ שְׁ בָ טִ ים כְּ שֶׁ פָ גְמו בִּ מְ כִ ירַ ת יוֹ סֵ ף שָׁ ּ ּ ּ חֲטו שְׂ עִ יר ּ ּ עִ זִים , לז ) , ( לא כִּ י עִ קַ ר הַמַ חֲלֹקֶ ת שֶׁ לָהֶם הָ יָה בְּ עִ נְיַן ּ ּ ּ הַ מַ לְ כות ּ ּ , שֶׁ אָ מְ רו שֶׁ יוֹ סֵ ף רוֹ צֶ ה לִ מְ לֹך עֲלֵיהֶם שֶׁ לֹא ּ ְ ּ ּ ּ כַּ דִ ין , ולְ פִ י דַ עְ תָ ם נִדְ מֶ ה לָהֶם שֶׁ יוֹ סֵ ף רוֹ צֶ ה לִ מְ לֹך רַ ק ְ ּ ּ ּ ּ עַל יְדֵ י עַזות ּ ּ חַ ס וְשָׁ לוֹ ם , וְ הֵם רָ צו לְ הִ תְ גַּבֵּ ר בָּ עַזות ּ ּ ּ שֶׁ לָהֶם נֶגְדוֹ ּ ּ , עַל כֵּן שָׁ חֲטו שְׂ עִ יר עִ זִים ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ עַזות . וְ כֵן יְהודָ ה אָ מַ ר לְ תָ מָ ר ּ שָׁ ם ) לח : ( יז , אָ נֹכִ י אֲשַׁ לַח גְּ דִ י ּ עִ זִים מִ ן הַ צֹאן ּ ּ , כִּ י עִ קַ ר הַמִ לְ חָ מָ ה בְּ עִ נְ ּ ּ יַן עַזות דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ולְ הֵפֶ ך חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ְ ּ , הוא בְּ תַ אֲוַת הַ מִ שְׁ גָּל ּ ּ , שֶׁ שָׁ ם עִ קַ ר ּ ּ אֲחִ יזַת הָ עַזות דְ סִ טְ רָ א אָ חֳרָ א ּ ּ ּ , כִּ י בּ וֹ עַז בּ וֹ תוקְ פָ א ּ ּ . וִיהודָ ה הָ יָה צָ רִ יך אָ ז לְ בָ רֵ ר הָ עַזות דִ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ מִ שָׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ עִ קַ ר מַ לְ כות דִ ּ ּ ּ קְ דֻ שָׁ ה ּ , בְּ חִ ינַת מַ לְ כות דָ וִד ומָ שִׁ יחַ ּ ּ ּ שֶׁ יֵצֵ א מִ מֶ נו עַל ּ ּ ּ ּ

Segment 48
HE:
יְדֵ י זֶה , ּ שֶׁ נֶאֱמַ ר עָ לָיו ) תְ הִ לִ ים כא ּ ּ ' ה (: בְּ עָזְך יִשְׂ מַ ח מֶ לֶך ְ ּ ָ , בְּ חִ ינַת ) שְׁ מואֵ ל ּ

Segment 49
HE:
א ב (: ּ וְיִתֶ ן עֹז לְ מַ לְ כּ וֹ וְיָרֵ ם קֶ רֶ ן מְ שִׁ יחוֹ . עַ ל כֵּן אָ מַ ר אָ ז : אָ נֹכִ י אֲ ּ שַׁ לַח גְּדִ י עִ זִים ּ , ' גְּדִ י עִ זִים ּ ' ּדַ יְקָ א , כִּ י עִ קַ ר בֵּ רור הָ עַזות הוא ּ ּ ּ ּ ּ שָׁ ם בִּ בְ חִ ינַת גְּדִ י עִ זִים ּ , שֶׁ עַל

Segment 50
HE:
כֵּן הֵם בָּ אִ ים לְ כַ פָ רָ ה ּ בְּ קָ רְ בְּ נוֹ ת צִ בּ ור ּ , בְּ רָ אשֵׁ י חֳדָ שִׁ ים ורְ גָלִ ים וְיוֹ ם ּ הַ כִּ פורִ ים ּ ּ , שֶׁ כֻּלָם צְ רִ יכִ ים שָׂ ּ עִ יר דַ יְקָ א לְ כַ פֵ ר ּ ּ . כִּ י עִ קַ ר ּ ּ כַּ פָ רַ ת הָ עֲווֹ נוֹ ת עַל

Segment 51
HE:
יְדֵ י בֵּ רור הָ עַזות דִ קְ דֻ שָׁ ה מֵ עַזות ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ דְ סִ טְ רָ א אָ חֳרָ א שֶׁ הוא עַזות הַ גּוף שֶׁ מִ שָׁ ם כָּ ל הַ תַ אֲווֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ . ומִ י שֶׁ זוֹ כֶ ה לְ בָ רֵ ר אָ ז מְ הַ פֵ ך עַזות הַ גּוף אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ ְו נִכְ לָל בְּ חִ ינַת גְּדִ י עִ זִים בַּ קְ דֻ שָׁ ה ולְ הֵפֶ ך לְ הֵפֶ ך ְ ְ ּ ּ ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת כָּ ל הָ עִ נְיָן שֶׁ הָ יָה בֵּ ין יַעֲקֹב וְ עֵשָׂ ו בְּ עִ נְיַן קַ בָּ לַת הַ בְּ רָ כוֹ ת , שֶׁ עֲצַ ת רִ בְ קָ ה אִ מוֹ הָ יָה דַ יְקָ א ּ ּ : וְ קַ ח לִ י מִ שָׁ ם שְׁ נֵי גְּדָ יֵי עִ זִים וְ כו ּ ּ ּ כז ) ' , (ט , כִּ י כָּ ל הַ בְּ רָ כוֹ ת נִמְ שָׁ כוֹ ת עַל

Segment 52
HE:
יְדֵ י עַזות דִ קְ דֻ שָׁ ה בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ ) תְ הִ לִ ים כט ּ ּ (: ' ה עֹז לְ עַמוֹ יִתֵ ן ה ּ ּ ' יְבָ רֵ ך אֶ ת עַמוֹ וְ כו ּ ּ ְ ', בְּ חִ ינַת ' גְּבורוֹ ת ּ גְּשָׁ מִ ים . ' וְ עַל

Segment 53
HE:
כֵּ ן צִ וְ תָ ה רִ בְ קָ ה אִ מוֹ שֶׁ יַעֲשֶׂ ה שְׁ נֵי ּ ּ ּ גְּדָ יֵי עִ זִים וִיתַ קֵ ן וִיבָ רֵ ר אוֹ תָ ם ּ ּ , כְּ דֵ י שֶׁ יִתְ גַּבֵּ ר לְ הַ כְ נִיעַ עַזות ּ ּ ּ דְ סִ טְ רָ א אָ חֳרָ א שֶׁ הוא זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ בְּ חִ ינַת עֵשָׂ ו אִ ישׁ ּ ּ ּ שָׂ עִ יר , וְ לִ זְכּ וֹ ת לְ עַזות דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ , וְעַל

Segment 54
HE:
יְדֵ י זֶה יְקַ בֵּ ל הַ בְּ רָ כוֹ ת הַ נִמְ שָׁ כוֹ ת מִ שָׁ ּ ּ .ם וְ כֵן בְּ שִׁ מְ שׁ וֹ ן כְּ תִ יב ) שׁ וֹ פְ טִ ים טו (: וַיִפְ קֹד אֶ ת אִ שְׁ תוֹ ּ ּ בִּ גְדִ י עִ זִים ּ , כִּ י שִׁ מְ שׁ וֹ ן הָ יָה רוֹ צֶ ה אָ ז לְ הִ תְ גַּבֵּ ר עַל פְ לִ שְׁ תִ ים שֶׁ מָ שְׁ לו בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ חִ נָם רַ ק עַל ּ ּ ּ ּ ּ

Segment 55
HE:
יְדֵ י עַזות ּ ּ , וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב שָׁ ם ּ ּ שָׁ ם ) יד (: ִּכ י תֹאֲנָה הוא מְ בַ קֵ שׁ וְ כו ּ ּ ּ . ' וְ עַל

Segment 56
HE:
כֵּן הָ יָה עִ סְ קוֹ בִּ גְדִ י עִ זִים ּ , אַ ך מֵ חֲמַ ת שֶׁ לֹא זָכָ ה ּ ְ לְ בָ רֵ ר בִּ שְׁ לֵמות כָּ רָ אוי ּ ּ עַל , כֵּן אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל עָ לָיו ) סוֹ טָ ה י .( שֶׁ אֶ צְ לוֹ נֶאֱמַ ר יְרִ ידָ ה ובִ יהודָ ה כְּ תִ יב עֲלִ יָה ּ ּ ּ לח ) : ( יג , הִ נֵה חָ מִ יך עֹלֶה תִ מְ נָתָ ה וְ כו ּ ְ ּ ', כִּ י יְהודָ ה זָכָ ה ּ לְ בָ רֵ ר בִּ שְׁ לֵמות עַד שֶׁ יָצָ א מִ מֶ נו מָ שִׁ יחַ ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא עִ קַ ר ּ ּ עַזות דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ , שֶׁ מִ שָׁ ם מַ לְ כות דִ קְ דֻ שָׁ ה בְּ חִ ינַת וְיִתֶ ן עֹז ּ ּ ּ ּ ּ ּ לְ מַ לְ כּ וֹ וְ כו ) 'ּ :( קנו

Segment 57
HE:
ןאֵ מָ יְ וַ ('ח , ט"ל) עַכְ שָׁ ו בְּ נָקֵ ל יוֹ תֵ ר לַעֲמֹד בְּ נִסָּ יוֹ ן , כִּ י הָ רִ אשׁ וֹ נִים שֶׁ עָמְ דו בְּ נִסָּ יוֹ ן כְּ בָ ר שָׁ בְ רו כָּ ל ּ ּ

Segment 58
HE:
כָּ ך קְ לִ פָ ה הַ זֹאת שֶׁ ל ּ ּ ְ ּתַ אֲוָה זוֹ , עַד שֶׁ עַכְ שָׁ ו בְּ קַ ל יְכוֹ לִ ים לַעֲמֹד בְּ נִסָּ יוֹ ן וַאֲפִ לו אִ ישׁ פָ שׁ וט לְ ּ ּ ּ ּ גַמְ רֵ י יָכוֹ ל עַכְ שָׁ ו לַעֲמֹד בְּ נִסָּ יוֹ ן . וְ עַל

Segment 59
HE:
כֵּן אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זִכְ רוֹ נָם לִ בְ רָ כָ ה ּ ּ (: ר) ּ תָ קְ פוֹ שֶׁ ל ּ יוֹ סֵ ף עַנְוְ תָ נותוֹ שֶׁ ל בּ ֹעַז ּ , וְתָ קְ פוֹ שֶׁ ל בּ ֹעַז עַנְוְתָ נותוֹ שֶׁ ל ּ ּ ּפַ לְ טִ י בֵּ ן לַיִשׁ . כִּ י תֹקֶ ף הַ נִסָּ יוֹ ן שֶׁ ל יוֹ סֵ ף ּ ּ הַ צַ דִ יק הָ יָה ּ ּ דָ בָ ר קַ ל ופָ שׁ וט אֵ צֶל בּ ֹעַז שֶׁ הָ יָה אַ חֲרָ יו ּ ּ ּ . וְ כֵן תֹקֶ ף ּ הַ נִסָּ יוֹ ן שֶׁ ל בּ ֹעַז הָ יָה קַ ל ופָ שׁ וט אֵ צֶ ל פַ לְ טִ י ּ ּ ּ ּ . כִּ י כָּ ל מִ י שֶׁ הָ יָה אַ חֲרוֹ ן יוֹ תֵ ר הַ נִסָּ יוֹ ן קַ ל אֶ צְ לוֹ יוֹ תֵ ר ּ . ל"ּ כַּ נַ וְ עַל

Segment 60
HE:
כֵּן עַכְ שָׁ ו בְּ נָקֵ ל לַ עֲמֹד בְּ נִסָּ יוֹ ן אֲפִ לו אִ ישׁ פָ שׁ וט לְ גַמְ רֵ י ּ ּ ּ ּ ּ כַּ נִזְכַּ ר לְ עֵיל ) :( קנז

Segment 61
HE:
וְ אֵ יך אֶ עֱשֶׂ ה הָ רָ עָה הַ גְדֹלָה הַ זֹאת ּ ּ ְ

Segment 62
HE:
('ט , ט"ל) ... כִּ י יַעֲקֹב וְיוֹ סֵ ף כַּ חֲדָ א חֲשִׁ יבֵ י וְיַעֲקֹב הוא בִּ בְ חִ ינַת ּ מִ שְׁ פָ ט ּ , וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ : " מִ שְׁ פָ ּ ט וצְ דָ קָ ה בְּ יַעֲקֹב אַ תָ ה ּ ּ עָ שִׂ יתָ ". וְ עַל־יְדֵ י זֶה זָכָ ה יוֹ סֵ ף לַעֲמֹד בְּ נִסָּ יוֹ ן גָּדוֹ ל וְ לֹא ּפָ גַם בַּ בְּ רִ ית , כִּ י עִ קַ ר כְּ בִ ישַׁ ת הַ יֵצֶר זוֹ כִ ין עַל־יְדֵ י ּ ּ מִ שְׁ פָ ט ּ , עַל־יְדֵ י שֶׁ שׁ וֹ פְ טִ ין וְ דָ נִין אֶ ת עַצְ מוֹ בְּ עַצְ מוֹ ּ שֶׁ בְּ וַדַ א ּ י אֵ ינוֹ בְּ דִ ין לַחֲטֹא נֶגְדוֹ יִתְ בָּ רַ ך הַ גּוֹ מֵ ל לוֹ כָּ ל ְ ּ הַ טוֹ בוֹ ת וְ עָ תִ יד לְ הִ פָ רַ ע מִ מֶ נו עַל הַ כּ ֹל כְּ מוֹ שֶׁ אָ מַ ר ּ ּ ּ ּ ּ יוֹ סֵ ף אָ ז : " וְ אֵ יך אֶ עֱשֶׂ ה הָ רָ עָ ה הַגְּדֹלָה הַ זֹאת וְחָ טָ אתִ י ּ ְ לֵאלֹקִ ים , " וְ עַל־יְדֵ י זֶה כָּ בַ שׁ אֶ ת יִצְ רוֹ ומָ נַע ּ אֶ ת עַצְ מוֹ מִ ן הָ עֲבֵ רָ ה , כִּ י זֶה עִ קַ ר הַמִ שְׁ פָ ט שֶׁ הָ אָ דָ ם צָ רִ יך לִ שְׁ פֹט ּ ּ ּ ּ ְ אֶ ת עַצְ מוֹ , דְ הַ יְנו שֶׁ יִשְׁ פֹט אֶ ת עַצְ מוֹ תָ מִ יד אֵ יך רָ אוי ּ ּ ְ ּ ּ ּ ּ לוֹ לְ הִ תְ נַהֵג בְּ כָ ל יוֹ ם וָיוֹ ם , ּובִ פְ רָ ט כְּ שֶׁ בָּ א לִ ידֵ י אֵ יזֶה נִסָּ יוֹ ן ומִ שְׁ קָ ל שֶׁ הַ יֵ ּ ּ צֶר מְ סִ יתוֹ לְ אֵ יזֶה תַ אֲוָה אוֹ מִ דָ ה ּ ּ רָ עָ ה שֶׁ אָ ז עִ קַ ר הַ מִ שְׁ פָ ט שֶׁ צָ רִ יך לִ שְׁ פֹט אֶ ת עַצְ מוֹ אִ ם ּ ּ ּ ּ ְ ּ כָּ ך רָ אוי לוֹ לַעֲשׂ וֹ ת ּ ְ . וְ עִ קַ ר הַ נִסָּ יוֹ ן וְ הַ מִ שְׁ קָ ל הוא ּ ּ ּ ּ בְּ תַ אֲוַת נִאוף ּ , שֶׁ הוא רַ ע הַ כּ וֹ לֵל ּ , וְ שָׁ ם עִ קַ ר הַ מִ שְׁ פָ ט ּ ּ ּ ּ שֶׁ צָ רִ יך הָ אָ דָ ם לְ הִ תְ יָרֵ א מְ אֹד מִ מִ שְׁ פָ טוֹ וְ דִ ינוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ְ ּ ּ וְ לִ שְׁ פֹט אֶ ת עַצְ מוֹ בְּ עַצְ מוֹ וְ לִ בְ רֹחַ מִ ן הָ עֲבֵ רָ ה ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו : ּ הֱוֵי מְ חַ שֵׁ ב הֶפְ סֵ ד מִ צְ וָה כְּ נֶגֶד שְׂ כָ רָ ה ושְׂ כַר ּ ּ ּ עֲבֵ רָ ה כְּ נֶגֶד הֶפְ סֵ דָ ה . ּ וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תו ּ ּ : " ב חִ שַׁ בְ תִ י דְ רָ כַ י ּ ּ וָאָ שִׁ יבָ ה רַ גְלַי וְ כו ". 'ּ וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תַ ב אֲדוֹ נֵנו מוֹ רֵ נו וְרַ בֵּ נו ּ ּ ּ ּ , ל"זַ שֶׁ צָ רִ יך שֶׁ יִהְ יֶה לְ הָ אָ דָ ם יִשׁ וב הַ דַ עַת שֶׁ יְיַשֵׁ ב אֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ ּ עַצְ מוֹ הֵיטֵ ב מַ ה תַ כְ לִ ית מִ כָּ ל הַ תַ אֲווֹ ת וְ כו ּ ּ ּ ', שֶׁ כָּ ל זֶה ּ הוא בְּ חִ ינַת מִ שְׁ פָ ט ּ ל"ּ הַ נַ שֶׁ עִ קָ רוֹ הוא בַּ תַ אֲוָה ּ ּ ּ . ל"ּ הַ נַ וְיוֹ סֵ ף זָכָ ה לִ בְ חִ ינַת מִ שְׁ פָ ט בִּ שְׁ לֵמות שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה ּ ּ עָמַ ד בַּ נִסָּ יוֹ ן וְ ּ ) ל"ּ כַ נַ קנח :(



# Shemos - Chumash with Likutey Halachos
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/2/1/

Shemos
שמות
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/2/1

Segment 1
HE:
פירושים על פרשת " שמות "

Segment 2
HE:
וְ אֵ לֶּה שְׁ מוֹ ת בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל

Segment 3
HE:
הַ בָּ אִ ים מִ צְ רָ יְמָ ה אֵ ת יַעֲקֹב

Segment 4
HE:
וְזֶה : וְ אֵ לֶה שְׁ מוֹ ת בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל הַ בָּ אִ ים מִ צְ רָ יְמָ ה אֵ ת ּ יַעֲקֹב וְ כו ', ּ שֶׁ כְּ שֶׁ הִ תְ חִ י ל לְ סַ פֵ ר גָּלות מִ צְ רַ יִם וגְאֻ לָתָ ם ּ ּ ּ ּ הִ תְ חִ יל מִ שְׁ מוֹ ת בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ בָּ אִ ים לְ שָׁ ם ּ , לְ הוֹ רוֹ ת שֶׁ כָּ ל עִ קַ ר קִ יומָ ם בַּ גָּלות וגְאֻ לָתָ ם מִ שָׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , הַ כּ ֹל הָ יָה בְּ כֹחַ שְׁ מוֹ ת בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ הֵם רְ אובֵ ן שִׁ מְ עוֹ ן וְ לֵוִי וְ כו ּ ּ ', שֶׁ כָּ ל שְׁ מוֹ תָ ם נִקְ רְ או עַל שֵׁ ם שִׂ מְ חַ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ . כִּ י בִּ שְׁ בִ יל זֶה הִ קְ דִ ים ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ יֵרְ דו יַעֲקֹב ובָ נָיו ּ ּ ּ ְ הַ צַ דִ יקִ ים בְּ עַצְ מָ ן מִ צְ רַ יְמָ ה ּ ּ , כִּ י עַל־יְדֵ י קְ דֻ שָׁ תָ ם ּ הָ עֲצומָ ה שֶׁ הָ יו מִ טָ ה שְׁ לֵמָ ה שֶׁ הֵם גִּלו אֱלֹקות ּ ּ ּ ּ ּ ּ וֹ בָּ עוֹ לָם שֶׁ זֶהו עִ קַ ר הַ שִׂ מְ חָ ה וְ הַ חִ יות ּ ּ ּ ּ ּ ּ , עַל־יְדֵ י זֶה הָ יָה לָהֶם כּ ֹחַ לִ סְ בּ ֹל מְ רִ ירות הַ גָּלות וְ לִ בְ לִ י לְ הִ שְׁ תַ קֵ עַ שָׁ ם ּ ּ ּ ּ . כִּ י עִ קַ ר ּ מְ רִ ירות הַ גָּלות הוא הָ עַצְ בות וְ כָ ל מַ ה שֶׁ מַ כְ בִּ ידִ ין ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ גָּלות מִ תְ גַּבֵּ ר הָ עַצְ בות ּ ּ יוֹ תֵ ר , וְ כֵן כָּ ל מַ ה שֶׁ מִ תְ גַּבֵּר ּ ּ הָ עַצְ בות שֶׁ הוא גָּלות הַ שְׁ כִ ינָה מִ תְ גַּבֵּ ר גָּלות וְ הָ עַבְ דות ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ גַּשְׁ מִ י יוֹ תֵ ר , וְ אִ ם כֵּן מֵ אַ יִן יָבוֹ א עֶזְרֵ נו , ּ אַ ך כָּ ל הַ קִ יום ּ ּ ּ ְ בַּ גָּלות וְ הַ תִ קְ וָה לָצֵ את מִ שָׁ ם הוא עַל־יְדֵ י הַ צַ דִ יקִ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ים יַעֲקֹב ובָ נָיו שֶׁ יָרְ דו מִ צְ רַ יְמָ ה שֶׁ הֵם שְׁ מוֹ ת בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ , ל"ּ הַ נַ שֶׁ בְּ כֹחָ ם הַגָּדוֹ ל יְכוֹ לִ ים לְ הַ מְ שִׁ יך אֱלֹקותוֹ ּ ְ יִתְ בָּ רַ ך ולְ הַ חֲיוֹ ת ולְ שַׂ מֵ חַ נַפְ שׁ וֹ ת כָּ ל יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ כֹחָ ם ּ ּ ּ ְ וַעֲצוֹ תָ ם הָ עֲמֻקוֹ ת שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה ּ מַ עֲלִ ין הַ מַ לְ כות בְּ כָ ל ּ ּ ּפַ עַם , שֶׁ זֶהו עִ קַ ר בְּ חִ ינַת הַגְּאֻ לָה בְּ חִ ינַת כִּ י בְ שִׂ מְ חָ ה ּ ּ ּ ּ תֵ צֵ או וְ כו ּ ּ .' וְזֶהו וְיוֹ סֵ ף הָ יָה בְ מִ צְ רָ יִם ּ , כִּ י עִ קַ ר הַ קִ יום וְ הַ תִ קְ וָה הוא ּ ּ ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף הַ צַ דִ יק שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת אִ ישׁ ּ ּ ּ אֲשֶׁ ר רוחַ בּ וֹ שֶׁ יוֹ דֵ עַ בְּ כָ ל פַ עַם לְ נַשֵׁ ב עַל לֵב בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ ּ ולְ נַפֵ חַ הָ עַפְ רורִ ית שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת עַצְ בות מִ לִ בָּ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּולְ הַ לְ הִ יב לִ בָּ ם לַה ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ הַ דְ רָ גָה ובְ מִ דָ ה וְ כו ּ ּ ּ ְ ', כִּ י הוא יוֹ דֵ עַ לַהֲפֹך כָּ ל הַ יָגוֹ ן וַ ּ ְ ּ אֲנָחָ ה לְ שָׂ שׂ וֹ ן וְ שִׂ מְ חָ ה וְ כו . 'ּ וְזֶה : וַיְהִ י כָּ ל יֹצְ אֵ י יֶרֶ ך יַעֲקֹב שִׁ בְ עִ ים נָפֶ שׁ ְ , בְּ חִ ינַת שִׁ בְ עִ ים פָ נִים לַתוֹ רָ ה שֶׁ הֵם שִׁ בְ עִ ים אַ נְפִ ין נְהוֹ רִ ין ּ ּ ּ ] פנים מאירות [ ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת שִׂ מְ חָ ה בְּ חִ ינַת מְ בַ קְ שֵׁ י פָ נֶיך יַעֲקֹב וְ כו ּ ָ ) ' כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ ּ " ּ צִ וִיתָ צֶדֶ ק " ] לקוטי מוהר ן א " ' - סימן כ "ג[, ּ עַיֵן שָׁ ם (. וְזֶה : וְיוֹ סֵ ף הָ יָה בְ מִ צְ רָ יִם , כִּ י הָ עִ קָ ר עַל־יְדֵ י וְיוֹ סֵ ף הָ יָה ּ בְ מִ צְ רָ יִם שֶׁ הִ קְ דִ ים ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך רְ פואָ ה לַמַ כָּ ה לִ שְׁ לֹחַ ּ ּ ְ ּ מִ קֹדֶ ם אֶ ת יוֹ סֵ ף לְ מִ צְ רַ יִם וְ נִמְ כַּ ר לְ עֶבֶ ד שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ מְ רִ ירַ ת הָ עַצְ בות שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת עַבְ דות וְ כו ּ ּ ּ ּ ', וְ עָמַ ד בַּ נִסָּ יוֹ ן וְ הִ תְ חַ זֵק גַּם שָׁ ם בְּ שִׂ מְ חָ ה כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב וַיְהִ י ּ ּ ּ יוֹ סֵ ף אִ ישׁ מַ צְ לִ יחַ כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו בַּ מִ דְ רָ שׁ שֶׁ הָ יָה מְ פַ ּ ּ ּזֵז ומְ רַ קֵ ד ּ ּ . כִּ י בִּ מְ רִ ירַ ת הַ גָּלות כְּ שֶׁ מִ תְ גַּבֵּ ר הָ עַצְ בות ּ ּ ּ בְּ יוֹ תֵ ר זֶהו עִ קַ ר הָ עֵצָ ה לַעֲשׂ וֹ ת מִ לֵי דִ שְׁ טותָ א כְּ דֵ י ּ ּ ּ ּ ּ לְ שַׂ מֵ חַ אֶ ת נַפְ שׁ וֹ בִּ מְ רִ ירות כָּ זֶה ּ ּ . וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ דָ וִד ּ ּ שֶׁ הָ יָה מְ שַׁ נֶה טַ עְ מוֹ לִ פְ נֵי אֲבִ י ּ מֶ לֶך שֶׁ הָ יָה שָׁ ם בְּ סַ כָּ נָה ְ גְּדוֹ לָה בְּ גָלות גָּדוֹ ל וְעַל־כֵּן עָ שָׂ ה שָׁ ם מַ עֲשֵׂ ה שְׁ טות ּ ּ וַיְתָ ו עַל דַ לְ תוֹ ת הַ שַׁ עַר וַיֹרֶ ד רִ ירוֹ עַל זְקָ נוֹ וְ כו ּ ּ ּ ּ . ' וְ עַל־כֵּן עִ קַ ר קִ יומָ ם בְּ מִ צְ רַ יִם וִ יצִ יאָ תָ ם מִ שָׁ ם הָ יָה עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ ּ ' וְיוֹ סֵ ף הָ יָה בְ מִ צְ רָ יִם ', שֶׁ הִ קְ דִ ים לִ שְׁ לֹחַ אֶ ת יוֹ סֵ ף ּ הַ צַ דִ יק לְ שָׁ ם ּ ּ . וְזֶה : וַיְמָ רֲ רו אֶ ת חַ יֵיהֶם בַּ עֲבֹדָ ה קָ שָׁ ה בְּ חֹמֶ ר ובִ לְ בֵ נִים ּ ּ ּ ּ וְ כו ', כִּ י עִ קַ ר מְ רִ ירַ ת הַ גָּלות הוא בְּ חִ ינַת עַבְ דות ּ ּ ּ ּ שֶׁ נִמְ שָׁ ך מִ זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ מִ בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ְ בְּ עִ צָ בוֹ ן תֹאכֲלֶנָה ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת הִ תְ גַּבְּ רות הָ עַצְ בות ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת טִ יט הַ יָוֵן ּ ּ שֶׁ עַל זֶה צָ עַק דָ וִד טָ בַ עְ תִ י בִּ יוֵן מְ צולָה וְ אֵ ין מָ עֳמָ ד וְ כו ּ ּ ּ ּ ', הַ צִ לֵנִי מִ טִ יט וְ אַ ל אֶ טְ בָּ עָ ה וְ כו ּ ּ ּ . ' וְזֶה שֶׁ כָּ תוב בַּ זֹהַ ר ּ ּ ּ הַ קָ דוֹ שׁ בַּ עֲבֹדָ ה קָ שָׁ ה — בְּ קֻ שְׁ יָא . בְּ חֹמֶ ר — בְּ חֻמְ רָ א דִ שְׁ מַ עְ תְ תָ א ּ ּ . ּובִ לְ בֵ נִים — בְּ לִ בּ ון הִ לְ כְ תָ א ּ , כִּ י זֶה עִ קַ ר ּ מְ רִ ירַ ת הַ גָּלות שֶׁ מְ בַ לְ בֵּ ל הַ שִׂ מְ חָ ה בּ וֹ יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ הוא ּ ּ ְ ּ ּ בְּ חִ ינַת אֱמ ונָה הַ קְ דוֹ שָׁ ה אַ נְפִ ין נְהוֹ רִ ין ּ ּ ּ ] פנים מאיר [ ות עַל־יְדֵ י הַ קֻ שְׁ יוֹ ת וְ הַבִּ לְ בּ ולִ ים וְ כו ּ ּ ּ ' שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת חֻמְ רָ א ּ ּ דִ שְׁ מַ עְ תְ תָ א וְלִ בּ ון דְ הִ לְ כְ תָ א ּ ּ ּ ּ ] חומר השמועה וליבון ההלכה , [ כִּ י עִ קַ ר בְּ חִ ינַת אֲסוקָ א שְׁ מַ עְ תְ תָ א אַ לִ בָּ א ּ ּ ּ ּ ּדְ הִ לְ כְ תָ א ] להסיק מהשמועה את ההלכה [ ּ הוא לְ בָ רֵ ר וּ לְ לַבֵּ ן עֵצוֹ ת אֲמִ תִ יוֹ ת לַעֲבוֹ דַ ת הַ בּ וֹ רֵ א יִתְ בָּ רַ ך לָצֵ את ְ ּ ּ מִ זֻהֲמָ א דְ הַ אי עָ לְ מָ א שְׁ פָ לָה ולְ הִ תְ קָ רֵ ב אֵ לָיו יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ כִּ י לֹא הַ מִ דְ רָ שׁ הוא הָ עִ קָ ר אֶ לָא הַ מַ עֲשֶׂ ה ּ ּ ּ ּ ּ . ּובִ שְׁ בִ יל זֶה ולְ חֲכָ מִ ים לְ תַ לְ מִ ידֵ י הַ הִ תְ קָ רְ בות עִ קַ ר ּ ּ ּ ּ צַ דִ יקִ ים אֲמִ תִ יִים כְּ דֵ י שֶׁ הֵם יוֹ רו לָנו אֶ ת הַ דֶ רֶ ך אֲשֶׁ ר נֵלֵך בָּ ה ּ ּ ְ ְ ּ ּ ּ ּ וְ אֶ ת הַ מַ עֲשֶׂ ה אֲשֶׁ ר נַעֲשֶׂ ה בְּ כָ ל עֵת בְּ אֹפֶ ן שֶׁ יִזְכֶּ ה כָּ ל ּ ּ אֶ חָ ד לָצֵ את מִ מַ ה שֶׁ צָ רִ יך לָצֵ את ולְ הִ תְ קָ רֵ ב וְלָשׁ וב ּ ּ ְ ּ ּ ּ לַה ' יִתְ בָּ רַ ך . ְ אֲבָ ל הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א בְּ חִ ינַת מְ רִ ירַ ת הַ גָּלות שֶׁ הִ יא הָ עַצְ בות מִ תְ גַּבֵּ ר כָּ ל כָּ ך ומְ מָ רֵ ר אֶ ת חַ יֵי ּ ּ ּ ּ ְ יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ קֻ שְׁ יוֹ ת ובִ לְ בּ ולֵי הָ אֱמונָה ובְ בִ לְ בּ ולֵי עֵצוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ עַד שֶׁ אֵ ינָם יוֹ דְ עִ ים לְ לַבֵּ ן הַ הֲלָכָ ה וְהַ דֶ רֶ ך וְהַ הִ לוך ְ ְ ּ ּ ּ לָשׁ וב לַה ּ יִ ' תְ בָּ רַ ך . ְ וְזֶה : ובְ כָ ל עֲבֹדָ ה בַּ שָׂ דֶ ה ּ ּ — שֶׁ הוא תַ אֲוַת מָ מוֹ ן וְטִ רְ דַ ת ּ ּ ּ הַ פַ רְ נָסָ ה שֶׁ מֻכְ רָ חִ ין לָצֵאת מֵ אֹהֶ ל תוֹ רָ ה לָצֵ את מִ בֵּ ית ּ ּ ּ

Segment 5
HE:
הַ מִ דְ רָ שׁ אֶ ל הַ שָׂ דֶ ה לַעֲסֹק בְּ פַ רְ נָסָ ה ּ ּ , עַד שֶׁ מַ טְ רִ ידוֹ ּ בְּ כָ ל עֲבוֹ דָ ה בַּ שָׂ דֶ ה ומְ סִ יתוֹ ומַ ּ ּ ּ ּדִ יחוֹ מִ לִ קְ בּ ֹעַ עִ תִ ים ּ ּ לַתוֹ רָ ה עַל כָּ ל פָ נִים ּ ּ . וְזֶה : אֵ ת כָּ ל עֲבֹדָ תָ ם אֲשֶׁ ר עָבְ דו ּ בָ הֶם ' בְּ פָ רֶ ך ְ ', וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל ' בְּ פֶ ה רַ ך ', ְ שֶׁ בַּ תְ חִ לָה נִכְ נַס עִ מוֹ הַ בַּ עַל דָ בָ ר וְ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א בְּ פֶ ה ּ ּ ּ ּ רַ ך ומִ תְ לַבֵּ שׁ ּ ְ בְּ מִ צְ ווֹ ת . וְ אוֹ מֵ ר לוֹ הֲלֹא אִ י אֶ פְ שָׁ ר לֵישֵׁ ב בְּ בֵ ית הַ מִ דְ רָ שׁ כָּ ל יוֹ ם וְ הַ הֶ כְ רֵ חַ לָצֵ את אֶ ל ּ הַ שָׂ דֶ ה לַעֲסֹק בִּ מְ לָאכָ ה ומַ שָׂ א ומַ תָ ן ּ ּ ּ ּ ּ , וְ כִ י אַ תָ ה רוֹ צֶה ּ לָמות אוֹ לִ הְ יוֹ ת עָ נִי ומְ קַ בֵּ ל וְ כו ּ ּ ּ ', עַד שֶׁ מַ שְׁ לִ יכוֹ בְּ תוֹ ך ְ ּ עֹמֶ ק טִ יט הַ יָוֵן שֶׁ הוא אַ נְפִ ין חֲשׁ וֹ כִ ין מְ רִ ירַ ת הָ עַצְ בות ּ ּ ּ ּ שֶׁ ל הַ מָ מוֹ ן בְּ חִ ינַת בְּ עִ צָ בוֹ ן תֹאכֲלֶנָה ּ ּ ּ ּ , עַד שֶׁ אֲפִ לו ּ ּ כְּ שֶׁ מַ רְ וִיחַ מָ מוֹ ן אֵ ינוֹ מַ סְ פִ יק לוֹ כָּ ל יָמָ יו כִּ י מִ שְׁ תוֹ קֵ ק ּ ּ ּ בְּ כָ ל פַ עַם יוֹ תֵ ר ּ , וְ כָ ל מַ ה שֶׁ מַ רְ בֶּ ה נְכָ ּ ּ סִ ים מַ רְ בֶּ ה ּדְ אָ גָה , כִּ י מְ סִ יתוֹ לִ בְ נוֹ ת פִ תֹם וְרַ עַמְ סֵ ס שֶׁ הֵם בִּ נְיָנִים ּ גְּדוֹ לִ ים וגְבוֹ הִ ים שֶׁ בּ וֹ נִים לְ עַצְ מָ ם כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב הַ בּ ֹנִים ּ ּ חֳרָ בוֹ ת לָמוֹ וכְ תִ יב קִ רְ ּ בָּ ם בָּ תֵ ימוֹ לְ עוֹ לָם וְ כו ּ ּ ) . ' לקוטי הלכות – הלכות הודאה ו ' - אות נ"ז(

Segment 6
HE:
וַיָקָ ם מֶ לֶך חָ דָ שׁ ְ ּ

Segment 7
HE:
('ח , 'א) וְזֶה בְּ חִ ינַת וַיָקָ ם מֶ לֶך חָ דָ שׁ עַל מִ צְ רָ יִם אֲשֶׁ ר לֹא יָדַ ע ְ ּ אֶ ת יוֹ סֵ ף ' . יוֹ סֵ ף ' הוא בְּ חִ ינַת כָּ ל הַ נְקֻ דוֹ ת טוֹ בוֹ ת שֶׁ יֵשׁ ּ ּ ּ ּ בְּ כָ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ , שֶׁ כֻּלָם נִמְ שָׁ כִ ין מֵ הַ צַ דִ יק בְּ חִ ּ ּ ּ ינַת יוֹ סֵ ף , שֶׁ הוא נְקֻ דָ ה הַ כְּ לָלִ ית שֶׁ מִ מֶ נו נִמְ שָׁ כִ ין כָּ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ נְקֻ דוֹ ת טוֹ בוֹ ת שֶׁ בְּ כָ ל אֶ חָ ד ּ ּ ) כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ מָ קוֹ ם ּ אַ חֵ ר (. ובְ כָ ל יְמֵ י הַ גָּלֻיוֹ ת ּ ּ , שֶׁ כֻּלָם מְ כֻנִים בְּ שֵׁ ם מִ צְ רַ יִם ּ ּ , בְּ כָ ל פַ עַם הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ וַיָקָ ם מֶ לֶ ְך חָ דָ שׁ וְ כו ', ּ כִּ י בְּ כָ ל ּפַ עַם יִצְ רוֹ שֶׁ ל אָ דָ ם מִ תְ גַּבֵּ ר עָ לָיו מֵ חָ דָ שׁ . וְ הוא נִקְ רָ א ּ מֶ לֶך , ְ בְּ חִ ינַת מֶ לֶך זָקֵ ן וכְ סִ יל ּ ְ . ומִ מֶ נו נִמְ שָׁ כִ ין כָּ ל ּ ּ ּ ּ הַ הִ תְ נַגְּדות וְ הַ מְ נִיעוֹ ת שֶׁ ל הַ מוֹ נְעִ ים וְ הַ חוֹ לְ קִ ים ּ ּ ּ הָ עוֹ מְ דִ ים בְּ כָ ל פַ ּ עַם , כִּ י לֹא אֶ חָ ד בִּ לְ בָ ד עוֹ מֵ ד עָ לֵינו ּ לְ כַ לוֹ תֵ נו חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ , אֶ לָא שֶׁ בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר ובְ כָ ל פַ עַם ּ ּ ּ ּ עוֹ מְ דִ ים עָ לֵינו , ּ בִּ בְ חִ ינַת וַיָקָ ם מֶ לֶך חָ דָ שׁ ְ ּ . חַ ד אָ מַ ר : חָ דָ שׁ מַ מָ שׁ ּ . וְחַ ד אָ מַ ר : שֶׁ נִתְ חַ דְ שׁ ו גְּזֵרוֹ תָ יו ּ ּ ּ . ּושְׁ נֵיהֶ ם אֱמֶ ת . שֶׁ עוֹ מְ דִ ים בְּ כָ ל פַ עַם חוֹ לְ קִ ים ומוֹ נְעִ ים חֲדָ שִׁ ים ּ ּ ּ מַ מָ שׁ , וְגַם נִתְ חַ דְ שִׁ ין גְּזֵרוֹ תָ יו ּ , שֶׁ בְּ כָ ל פַ עַם גּוֹ זְרִ ים ּ וְ אוֹ מְ רִ ים דִ בּ ורִ ים רָ עִ ים חֲדָ שִׁ ים שֶׁ הֵם כְּ נֶגֶד הָ אֱמֶ ת ּ ּ , שֶׁ רוֹ צִ ים לִ מְ נֹעַ ולְ הַ פִ יל אֶ ת הָ אָ דָ ם עַל־יְ ּ ּ דֵ י זֶה מִ תוֹ רָ ה ּ ותְ פִ לָה וְ כו ּ ּ ּ . ' וְזֶהו ּ ' אֲשֶׁ ר לֹא יָדַ ע אֶ ת יוֹ סֵ ף ', עָ שָׂ ה אֶ ת עַצְ מוֹ כְּ לֹא יָדַ ע . שֶׁ עוֹ שִׂ ים אֶ ת עַצְ מָ ם כְּ אִ לו לֹא יָדְ עו ּ ּ ּ כְּ לָל אֶ ת מַ עֲלוֹ ת הַ צַ דִ יק בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף ּ ּ , שֶׁ הוא כְּ לַל ּ הַ טוֹ ב שֶׁ הִ כְ נִיס כָּ ל כָּ ך טוֹ ב ְ ּ בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל , וְ הֵם רוֹ צִ ים לְ הִ תְ גַּבֵּ ר לְ בִ לְ בּ ולִ ים חֲדָ שִׁ ים לְ הַ פִ יל אֶ ת כָּ ל אֶ חָ ד חַ ס ּ ּ וְ שָׁ לוֹ ם , לְ הִ סְ תַ כֵּל רַ ק עַל הָ רַ ע לֹא עַל הַ טוֹ ב ּ ּ , מַ ה ּשֶׁ בֶּ אֱמֶ ת צְ רִ יכִ ין לְ הֵפֶ ך . ְ וְזֶהו : ּ וַיַעֲבִ דו מִ צְ רַ יִם אֶ ת בְּ נֵי ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ פָ רֶ ך . ְ ֶׁש הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א , בְּ חִ ינַת מִ צְ רַ יִם , מַ עֲבִ ידִ ים בִּ כְ בֵ דות גָּדוֹ ל מְ אֹד עַל־יְדֵ י רִ בּ וי הַ מָ רָ ה ּ ּ ּ שְׁ חֹרָ ה וְ הָ עַצְ בות ּ . וְזֶהו בְּ חִ ינַת בַּ עֲבֹדָ ה קָ שָׁ ה ּ , בְּ קֻ שְׁ יָא . בְּ חֹמֶ ר הִ לְ כְ תָ א וְ כו ', ּ כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ ּ . כִּ י הַ כּ ֹ ל מֵ חֲמַ ת הַ מָ רָ ה שְׁ חֹרָ ה ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה אֵ ין יְכוֹ לִ ין לֹא לִ לְ מֹד וְ לֹא לְ הִ תְ פַ לֵל ּ ּ , וְכָ ל מַ ה שֶׁ רוֹ צִ ין לַעֲשׂ וֹ ת אֵ יזֶה ּ דָ בָ ר שֶׁ בִּ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ , קָ שֶׁ ה וְ כָ בֵ ד וְחָ מור עָ לָיו מְ אֹד ּ , כִּ י הֵם מְ מָ רְ רִ ים אֶ ת הַ חִ יות מַ מָ שׁ ּ ּ ּ , כַּ אֲשֶׁ ר יוֹ דֵ עַ כָּ ל אֶ חָ ד בְּ נַפְ שׁ וֹ . וְזֶהו : ּ וַיֹאמֶ ר מֶ לֶך מִ צְ רַ יִם לַמְ יַלְ דֹת הָ עִ בְ רִ יֹת ּ ּ ּ ְ אֲשֶׁ ר שֵׁ ם הָ אַ חַ ת שִׁ פְ רָ ה וְ שֵׁ ם הַ שֵׁ נִית פועָ ה ּ ּ ּ ' . ּ מְ יַלְ דֹת הָ עִ בְ רִ יֹת ּ ' זֶה בְּ חִ ינַת צַ דִ יקֵ י הַ דוֹ ר שֶׁ עוֹ סְ קִ ים לְ הוֹ לִ יד ּ ּ בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל תוֹ לָדוֹ ת קְ דוֹ שׁ ּ וֹ ת , שֶׁ הֵם תוֹ רָ ה ומַ עֲשִׂ ים ּ ּ טוֹ בִ ים , כִּ י עִ קַ ר תוֹ לְ דוֹ תֵ יהֶן שֶׁ ל צַ דִ יקִ ים הוא מַ עֲשִׂ ים ּ ּ ּ ּ טוֹ בִ ים , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ . ל" וְזֶהו : ּ אֲשֶׁ ר שֵׁ ם אַ חַ ת שִׁ פְ רָ ה וְ שֵׁ ם הַ שֵׁ נִית פועָ ה ּ ּ ּ . וְ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" שִׁ פְ רָ ה — שֶׁ מְ ּ שַׁ פֶ רֶ ת הַ וָלָד ּ ּ . ּ ּ פועָ ה — שֶׁ פוֹ עָ ה ומְ דַ בֶּ רֶ ת ּ ּ וְ הוֹ גָה לַוָלָד ּ , כְּ דֶ רֶ ך הַ נָשִׁ ים הַ מְ פַ יְסוֹ ת תִ ינוֹ ק הַ בּ וֹ כֶה ּ ּ ּ ְ . הַ יְנו בְּ חִ ינָה הַ נַ ּ ּ , ל" מַ ה שֶׁ הַ צַ דִ יקִ ּ ּ ּ ים מְ חַ זְקִ ים אֶ ת ּ יִשְׂ רָ אֵ ל עַל־יְדֵ י הַ דְ רָ כִ ים הַ קְ דוֹ שִׁ ים הַ נַ ּ ּ ּ , ל" ּומְ שַׁ ּפְ רִ ין אוֹ תָ ם עַל־יְדֵ י שֶׁ מוֹ צְ אִ ין בָּ הֶם גַּם עַתָ ה נְקֻ דוֹ ת טוֹ בוֹ ת ּ ּ ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת הִ נָך יָפָ ה רַ עְ יָתִ י ּ ְ ּ ּ , וכְ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ ּ " י שָׁ ם . וְזֶהו בְּ חִ ינַת שִׁ פְ רָ ה ּ , שֶׁ מְ שַׁ פֶ רֶ ת אֶ ת הַ וָלָד כַּ נַ ּ ּ ּ ּ . ל" וְזֶהו ּ בְּ חִ ינַת פועָ ה ּ ּ , ּ שֶׁ פוֹ עָה וְ הוֹ גָה ומְ דַ בֶּ רֶ ת לַוָלָד כְּ דֶ רֶ ך ְ ּ ּ שֶׁ מְ פַ יְסִ ין תִ ינוֹ ק וְ כו ּ ּ ּ ּ ', כִּ י כֵן הוא מַ מָ שׁ עִ סְ קֵ י הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ ּ עִ ם יִשְׂ רָ אֵ ל , שֶׁ פוֹ עִ ין וְ הוֹ גִין ומְ דַ בְּ רִ ין עִ מָ הֶן ּ ּ ּ , וְ שׁ וֹ רְ קִ ין אֲ לֵיהֶם ומְ רַ מְ זִין ומְ צַ פְ צְ פִ ין ּ ּ ּ

Segment 8
HE:
, לְ עוֹ רְ רָ לְ חַ זְקָ ם ּ ם ּולְ הַ גְבִּ יהָ ם וְ לַהֲרִ ימָ ם מִ כָּ ל מִ ינֵי נְפִ ילוֹ ת וִירִ ידוֹ ת וְ הַ שְׁ לָכוֹ ת שֶׁ לָהֶם ּ , שֶׁ יְזָרְ זו בְּ כָ ל יוֹ ם ובְ כָ ל עֵת ּ ּ ּ לְ הִ תְ עוֹ רֵ ר מֵ חָ דָ שׁ בַּ עֲבוֹ דַ ת ה ' בְּ כָ ל מַ ה שֶׁ יוכְ לו לַחֲטֹף ּ ּ ּ ּ . וְ הוא מַ מָ שׁ כְּ דֶ רֶ ך שֶׁ מְ פַ יְסִ ין תִ ינוֹ ק הַ בּ וֹ ּ ּ ּ ּ ְ ּ כֶה , שֶׁ זֶהו ּ ּ בְּ חִ ינַת פועָ ה כַּ נַ ּ ּ ּ . ל" וְ הַ דְ בָ רִ ים מובָ נִים לְ כָ ל אֶ חָ ד ּ ּ , לְ מִ י שֶׁ יוֹ דֵ עַ רַ חֲמָ נות הַ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת עָ לֵינו ּ ּ ּ ּ ּ , אֲשֶׁ ר עַל יָדָ ם ה ' יִתְ בָּ רַ ך מְ חַ זֵק ומְ נַחֵ ם אוֹ תָ נו ּ ּ ּ ְ , בִּ בְ חִ ינַת כְּ אִ ישׁ אֲ שֶׁ ר אִ מוֹ תְ נַחֲמֶ נו כֵּן אָ נֹ ּ ּ ּ ּ כִ י אֲנַחֶ מְ כֶם וְ כו . 'ּ ּופַ רְ עֹה הָ רָ שָׁ ע שֶׁ הוא הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א ּ , הוא הַ הֵפֶ ך מִ כָּ ל זֶה ְ ּ , שֶׁ רוֹ צֶ ה רַ ק לְ הַ גְבִּ יר הָ רַ ע חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , . ל"ּ כַּ נַ וְ עַל־כֵּן אָ מַ ר לַמְ יַלְ דוֹ ת הָ עִ בְ רִ יוֹ ת אֲשֶׁ ר שֵׁ ם וְ כו ּ ּ ּ ', שֶׁ גּוֹ זֵר עֲלֵיהֶם לַעֲשׂ וֹ ת בְּ הֵפֶ ך מִ זֶה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ְ , וְזֶהו : ּ אִ ם בֵּ ן הוא ּ וַהֲמִ תֶ ן אֹתוֹ אִ ם בַּ ת הִ יא וָחָ יָה ּ . כִּ י בֵּ ן הוא בְּ חִ ינַת ּ יִשׁ וב הַ דַ עַת ּ ּ ּ , סִ טְ רָ א דִ דְ כורָ א ּ ּ , שֶׁ מִ שָׁ ם כָּ ל הַ טוֹ ב ּ ּ ּ , וְ הוא ּ רוֹ צֶ ה לְ הָ מִ ית ולְ הַ שְׁ פִ יל הַטוֹ ב בְּ חִ ינַת בֵּ ן ּ ּ ּ , ּולְ הַ חֲיוֹ ת ִס טְ רָ א דְ נוקְ בָ א ּ ּ , שֶׁ מִ שָׁ ם עִ קַ ר אֲחִ יזַת הָ רַ ע וְ הַ דִ ינִים ּ ּ ּ ּ , כִּ י הוא בְּ חִ ינַת דַ עַת שֶׁ אֵ ינוֹ מְ יֻשָׁ ב ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת עַצְ בות ומָ רָ ה ּ ּ שְׁ חֹרָ ה . שֶׁ רוֹ צֶ ה לְ הַ גְבִּ יר הָ רַ ע עַל הַ טוֹ ב ּ , לְ הַ פִ יל ּ עַצְ בות ומָ רָ ה שְׁ חֹרָ ה עַל כָּ ל אֶ חָ ד שֶׁ לֹא יִהְ ּ ּ ּ יֶה נִכָּ ר ּ הַ טוֹ ב שֶׁ בּ וֹ , ּולְ הָ מִ ית אוֹ תוֹ עַל־יְדֵ י זֶה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , ְ אַ ך הַ מְ יַלְ דוֹ ת לֹא שָׁ מְ עו אֵ לָיו וְ לֹא עָ שׂ ו כִּ דְ בַ ר פַ רְ עֹה ּ ּ ּ ּ , ' וַתְ חַ יֶין◌ָ אֶ ת הַ יְלָדִ ים ּ ּ ', שֶׁ עָ סְ קו רַ ק לְ הַ חֲיוֹ ת ולְ חַ זֵק אֶ ת ּ ּ ּ הַ יְלָדִ ים , שֶׁ הֵם בְּ נֵי הַ נְעורִ ּ ּ ים הָ רוֹ צִ ים לָגֶשֶׁ ת אֶ ל ּ הַ קֹדֶ שׁ , שֶׁ צְ רִ יכִ ין רַ ק לְ הַחֲיוֹ תָ ם ולְ חַ זְקָ ם בְּ כָ ל מִ ינֵי ּ ּ ּ

Segment 9
HE:
חִ יות וְ הִ תְ חַ זְקות ּ ּ ּ ּ , עַל־פִ י הַ דְ רָ כִ ים הַ נַ ּ ּ ּ " ל וְ עַל־פִ י שְׁ אָ רֵ י ּ דְ רָ כִ ים קְ דוֹ שִׁ ים שֶׁ שָׁ מַ עְ נו מִ מֶ נו זַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , ל" שֶׁ כָּ ל זֶה הוא ּ בְּ חִ ינַת וַתְ חַ יֶ ּ ּ ין◌ָ אֶ ת הַ יְלָדִ ים כַּ נַ ) . ל"ּ לקוטי הלכות – הלכות עירובי תחומין ו ' - אות י "ח(

Segment 10
HE:
וַיְמָ רֲ רו אֶ ת חַ יֵיהֶ ם ּ ּ ... מִ י ה ' אֲשֶׁ ר אֶ שְׁ מַ ע בְּ קֹלוֹ ?

Segment 11
HE:
, 'א) יד ('ב , ' ה – עִ קַ ר גָּלות פַ רְ עֹה ומִ צְ רַ יִם הָ יָה שֶׁ הָ יָה הַ דִ בּ ור בַּ גָּלות ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ כַּ מובָ א ּ ּ . ּובִ שְׁ בִ יל זֶה הָ יָה מֹשֶׁ ה כְּ בַ ד פֶ ה ּ , הַ יְנו הַ דִ בּ ור ּ ּ ּ שֶׁ ל תוֹ רָ ה שֶׁ בְּ עַל פֶ ה הָ יָה בְּ גָלות פַ רְ עֹה ומִ צְ רַ יִם שֶׁ הֵם ּ ּ ּ ּ ּ פְ גַם הַ דִ בּ ור שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת הַ מִ תְ נַגְּדִ ים הַ חוֹ לְ קִ ים עַל ּ ּ ּ ּ הַ צַ דִ יקִ ים הָ אֲמִ תִ יִים הַ דוֹ בְ רִ ים עַל צַ דִ יק עָתָ ק ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ גַאֲוָה וָבוז ּ . וְ הַ שְׁ כִ ינָה שֶׁ הִ יא הַ תוֹ רָ ה שֶׁ בְּ עַל פֶ ה ּ ּ ּ , שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת כְּ נֶסֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל , הִ יא בַּ גָּלות אֶ צְ לָם עַד שֶׁ אֲפִ לו ּ ּ ּ כְּ שֶׁ בְּ חִ ינַת מֹשֶׁ ה שֶׁ הוא כְּ לָלִ יות הַ תוֹ רָ ה נִכְ נַס אֵ צֶל ּ ּ ּ ּ פַ רְ עֹה שֶׁ הוא אוֹ תִ יוֹ ת הָ עֹרֶ ף ּ ּ ּ , ּפְ גַ ם הַ דִ בּ ור הֵפֶ ך הַ דִ בּ ור ּ ּ ּ ּ ְ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ לַמְ דָ ן הָ עוֹ קֵ ם פִ יו עַל הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ . וכְ שֶׁ מֹשֶׁ ה נִכְ נַס אֶ צְ לוֹ ּ ּ , הַ יְנו שֶׁ הַ תוֹ רָ ה מְ עוֹ רֶ רֶ ת אוֹ תוֹ ּ ּ לִ תְ שׁ ובָ ה וְ אוֹ מֶ רֶ ת לוֹ לְ שַׁ לֵחַ אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל מֵ הַ גָּלות ּ ּ ּ , הַ יְנו שֶׁ יָשׁ וב ּ ּ ּ לַה ' וְיוֹ צִ יא אֶ ת כְּ נֶסֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל , שֶׁ הִ יא ּ הַ שְׁ כִ ינָה , שֶׁ הִ יא תוֹ רָ ה שֶׁ בְּ עַל פֶ ה ּ ּ , מֵ הַ גָּלות שֶׁ בְּ פִ יו ּ , וְיָקִ ים הַ שְׁ כִ ינָה מֵ עֲפָ רָ ה וְ יִלְ מַ ד לִ שְׁ מָ ה וְיַחֲזֹר הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ שֶׁ בְּ עַל פֶ ה וְהַ שְׁ כִ ינָה וכְ נֶסֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל לִ מְ קוֹ מָ ם ּ ּ ּ , זַי אֲ הַ לַמְ דָ ן פוֹ נֶה עֹרֶ ף מִ ן הָ אֱמֶ ת מִ מַ שְׁ מָ עות הַ טוֹ ב וְ אוֹ מֵ ר ּ ּ ּ ּ ּ : מִ י ה ' אֲשֶׁ ר אֶ שְׁ מַ ע בְּ קֹלוֹ לֹא יָדַ עְ תִ י אֶ ת ה ּ . ' כִּ י הוא ּ אֵ ינוֹ רוֹ צֶ ה לִ רְ אוֹ ת בְּ הַ תוֹ רָ ה מַ שְׁ מָ עות הַ טוֹ ב שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ הִ תְ גַּלות ה ּ ּ ' וְ אוֹ מֵ ר לֹא יָדַ עְ תִ י אֶ ת ה ּ . ' וְ אֵ ינוֹ רוֹ אֶ ה בְּ הַ תוֹ רָ ה כִּ י אִ ם הַ מַ שְׁ מָ עות לְ הֵפֶ ך וְלוֹ מֵ ד רַ ק בִּ שְׁ בִ יל ְ ּ ּ ּ הֲנָאַ ת גּופוֹ בִּ שְׁ בִ יל לְ גַדֵ ל כְּ בוֹ דוֹ ּ ּ , לְ הַ רְ אוֹ ת חַ דותוֹ ּ ּ לָרַ בִּ ים שֶׁ הוא לַמְ דָ ן מֻפְ לָג ובָ קִ י בְּ שַׁ ּ ּ " ס ופוֹ סְ קִ ים וְ כו ּ ּ :' וְ עַל־כֵּן אֵ ין הֲלָכָ ה בְּ רורָ ה בְּ ּ ּ שׁ ום מָ קוֹ ם , שֶׁ זֶה נִמְ שָׁ ך רַ ק ְ ּ מִ גָּלות מִ צְ רַ יִם הַ נַ ּ ּ , ל" בְּ חִ ינַת וַיְמָ רֲ רו אֶ ת חַ יֵיהֶם ּ ּ בַּ עֲבֹדָ ה קָ שָׁ ה בְּ חֹמֶ ר ובִ לְ בֵ נִים ובְ כָ ל עֲבוֹ דָ ה בַּ שָׂ דֶ ה ּ ּ ּ

Segment 12
HE:
ּ וְ כו ', כַּ מובָ א בַּ תִ קונִים ּ ּ ּ ּ ּ ) תִ קון יג דַ ף כח ּ ּ ּ ּ ' (: בַּ עֲבֹדָ ה קָ שָׁ ה ', בְּ קֻ שְׁ יָא ' . בְּ חֹמֶ ר ', ּדָ א קַ ל וָחֹמֶ ר ' . ּובִ לְ בֵ נִים ', בְּ לִ בּ ון הִ לְ כְ תָ א וְ כו ּ ּ ', כִּ י אֵ לו הַ יְגִיעוֹ ת שֶׁ ל הַ קֻ שְׁ יוֹ ת ּ ּ ּ וְ הַ חֻמְ רוֹ ת שֶׁ בַּ הֲלָכָ ה נִמְ שָׁ ך מִ גָּלות מִ צְ רַ יִם הַ נַ ּ ּ ְ :ל" וְ עִ קַ ר הַגָּלות שֶׁ ל מִ צְ רַ יִם הוא נִמְ שָׁ ך מֵ חֲמַ ת הַ פַ רְ נָסָ ּ ּ ְ ּ ּ , ה דְ הַ יְנו מֵ חֲמַ ת שֶׁ הַ צַ דִ יק מֻכְ רָ ח לִ פֹל לִ בְ חִ ינַת שְׂ מֹאלָה ּ ּ ּ ּ ּ ּ בִּ שְׁ בִ יל פַ רְ נָסָ ה ּ ) עיין לקוטי מוהר ן א " ' - סימן י . (ב" שֶׁ מִ שָׁ ם נִמְ שָׁ ך אֲחִ יזָתָ ם עַד שֶׁ רוֹ צִ ים לְ הִ תְ גַּבֵּ ר בִּ בְ חִ ינַת ְ ּ ּ שְׂ מֹאלָה שֶׁ יִהְ יֶה הָ עֵסֶ ק בַּ תוֹ רָ ה לְ הִ תְ יַהֵ ּ ּ ּ ר ולְ קַ נְטֵ ר ּ , וצְ רִ יכִ ין לִ סְ בּ ֹל מְ רִ ירות לְ בָ רֵ ר זֹאת לְ בָ רֵ ר הַ הֲלָכָ ה ּ ּ מִ מַ חֲשָׁ בוֹ ת רָ עוֹ ת הַ לָלו ּ ּ ּ . וְ אָ ז דַ יְקָ א זוֹ כִ ין לְ פַ רְ נָסָ ה ּ בְּ חִ ינַת וְ אַ חֲרֵ י כֵן יֵצְ או בִּ רְ כֻשׁ גָּדוֹ ל ּ . כִּ י בֶּ אֱמֶ ת אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ הַ פַ רְ נָסָ ה נִמְ שָׁ ך מִ בְּ חִ ְ ּ ּ ינַת שְׂ מֹאלָה ּ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ מְ שִׁ יך הַ פַ רְ נָסָ ה כִּ י אִ ם ּ ּ ְ בְּ יָמִ ין שְׂ מֹאל כְּ שֶׁ נִכְ לָל ּ

Segment 13
HE:
. כָּ ל נִמְ שָׁ כִ ין שֶׁ מִ שָׁ ם ּ ּ הַ הַ שְׁ פָ עוֹ ת מִ כְּ לָלִ יות שְׂ מָ אלָא בִּ ימִ ינָא כַּ יָדועַ ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י כְּ שֶׁ נוֹ פֵ ל חַ ס וְשָׁ לוֹ ם לִ בְ חִ ינַת שְׂ מֹ ּ אל לְ גַמְ רֵ י בְּ וַדַ אי לֹא ּ יִהְ יֶה לוֹ פַ רְ נָסָ ה כְּ לָל ּ , כִּ י מִ שְׂ מֹאל אֲחִ יזַת הַ סִּ טְ רָ א ּ אָ חֳרָ א , שֶׁ הוא אֱלֹהִ ים אֲחֵ רִ ים שֶׁ עַל יָדָ ם נִתְ עַכֵּב ּ ּ הַ שֶׁ פַ ע , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : וְ סַ רְ תֶ ם וַעֲבַ דְ תֶ ם אֱלֹהִ ים אֲחֵ רִ ים ּ ּ וְ עָ צַ ר אֶ ת הַ שָׁ מַ יִם וְ לֹא ּ יִהְ יֶה מָ טָ ר וְ כו . 'ּ כִּ י אֵ ין צָ רִ יך ְ לִ פֹל לִ בְ חִ ינַת שְׂ מֹאל רַ ק לְ צַ יֵר הַ שֶׁ פַ ע שָׁ ם ּ ּ ּ , כִּ י שָׁ ם נִצְ טַ יֵר הַ שֶׁ פַ ע הָ עֶלְ יוֹ נָה שֶׁ אֵ ין בָּ ה שׁ ום צִ יור ּ ּ ּ ּ ּ ּ , נִצְ טַ יֶרֶ ת ּ שָׁ ם לִ בְ חִ ינַת עֲשִׁ ירות ופַ רְ נָסָ ה ּ ּ , אֲבָ ל אַ חַ ר כָּ ך צָ רִ יך ְ ְ ּתֵ כֶ ף לַ חֲזֹר לְ יָמִ ין וְ לִ כְ לֹל שְׂ מֹאל בְּ יָמִ ין כְּ דֵ י שֶׁ יוכַ ל ּ ּ לְ הַ מְ שִׁ יך הָ עֲשִׁ ירות וְ הַפַ רְ נָסָ ה לָעוֹ לָם ּ ּ ְ , כִּ י עִ קַ ר ּ ּ הַ פַ רְ נָסָ ה עַל־יְדֵ י יָמִ ין , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת חֶ סֶ ד ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : ) תְ הִ לִ ים קלו ּ ּ ( נֹתֵ ן לֶחֶ ם לְ כָ ל בָּ שָׂ ר כִּ י לְ עוֹ לָם

Segment 14
HE:
חַ סְ דוֹ ּ ) . לקוטי הלכות – הלכות תלמוד תורה ג ' -

Segment 15
HE:
וַיְמָ רֲ רו אֶ ת חַ יֵיהֶ ם ּ ּ

Segment 16
HE:
( יד , 'א) פַ רְ עֹה ומִ צְ רַ יִם הֵם בְּ חִ ינַת הַ מְ דַ מֶ ה ּ ּ ּ . וְזֶה עִ קַ ר הַגָּלות ּ ּ , כְּ שֶׁ כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה ּ , שֶׁ מִ שָׁ ם כָּ ל הַ תַ אֲווֹ ת וְ הַבִּ לְ בּ ולִ ים וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ', מִ תְ גַּ בְּ רִ ין עַל הַ שֵׂ כֶ ל דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ . וְ עִ קַ ר הַ הִ תְ גַּבְּ רות הוא ּ ּ ּ בְּ תַ אֲוַת מָ מוֹ ן , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת " וַיְמָ רֲ רו אֶ ת חַ יֵיהֶם ּ ּ בַּ עֲבֹדָ ה קָ שָׁ ה וְ כו , "'ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת הָ עַבְ דות וְ הַ מְ רִ ירות ּ ּ ּ ּ שֶׁ סּ וֹ בְ לִ ין רֹב הָ עוֹ לָם בִּ שְׁ בִ יל הַ מָ מוֹ ן ּ , ֶׁש ּמְ מָ רְ רִ ין אֶ ת ּ חַ יֵי עַצְ מָ ן בַּ עֲבוֹ דָ ה קָ שָׁ ה , בְּ חֹמֶ ר ובִ לְ בֵ נִים ּ , שֶׁ בּ וֹ נִים לְ עַצְ מָ ן בִּ נְיָנִים גְּדוֹ לִ ים כְּ מוֹ פִ תֹם וְרַ עַמְ סֵ ס כְּ דֵ י לְ מָ רֵ ר ּ ּ חַ יֵי עַצְ מָ ן , וְגַם בְּ כָ ל עֲבוֹ דָ ה בַּ שָׂ דֶ ה שֶׁ הֵם נָעִ ים וְ נָדִ ים ּ תָ מִ יד עַל־פְ נֵי הַ שָׂ ּ ּ ּ דֶ ה בִּ דְ רָ כִ ים רְ חוֹ קִ ים , וְ סוֹ בְ לִ ים מְ רִ ירַ ת הַ שִׁ עְ בּ וד מְ אֹד מְ אֹד ּ ּ , מַ ה שֶׁ הֵם בְּ עַצְ מָ ן ּ מְ שַׁ עְ בְּ דִ ין בְּ עַצְ מָ ן . וְ הַ כּ ֹל בָּ א מִ כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה ּ , שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת גָּלות מִ צְ רַ יִם שֶׁ בְּ כָ ל אָ דָ ם ובְ כָ ל זְמַ ן ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה הַ מְ דַ מֶ ה מַ טְ עֶה אֶ ּ ת הָ אָ דָ ם ומְ שַׁ עְ בֵּ ד בּ וֹ בִּ מְ רִ ירות ּ ּ גָּדוֹ ל , בְּ פֶ רֶ ך ובַ עֲבוֹ דָ ה קָ שָׁ ה וְ כו ּ ּ ְ ', כִּ י עִ קַ ר הָ עַבְ דות ּ ּ וְ הַ יְגִיעוֹ ת הוא בִּ בְ חִ ינַת הַמְ דַ מֶ ה ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת עֲשִׂ יָה ּ ּ וְ עַבְ דות ּ . וְ עִ קַ ר הַ תִ קון לָזֶה הוא צְ דָ קָ ה ּ ּ ּ ּ ּ , לְ הַ רְ בּ וֹ ת בִּ צְ דָ קָ ה לַעֲנִיִים הֲגונִים ּ ּ , וְעַל־יְדֵ י־זֶה נִתְ תַ קֵ ן כָּ ל מָ מוֹ נוֹ ּ ּ , עַד שֶׁ נִתְ גַּלֶה עַל־יְדֵ י הַ מָ מוֹ ן דִ קְ דֻ שָׁ ה דַ יְקָ א גְּדֻ לַת ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ בּ וֹ רֵ א יִתְ בָּ רַ ך ְ , וְעַל־יְדֵ י־זֶה נִכְ נָע הַ מְ דַ מֶ ה וְזוֹ כֶה ּ לַעֲלוֹ ת אֶ ל הַ שֵׂ כֶל דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת הָ רְ כושׁ ּ הַ גָּדוֹ ל שֶׁ זָכו יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ צֵאתָ ם מֵ אֶ רֶ ץ מִ צְ רַ יִם ּ ּ , שֶׁ זָכו ּ ּ בְּ כֹחוֹ שֶׁ ל מֹשֶׁ ה , שֶׁ הוא הַ דַ עַת דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ , לְ הוֹ צִ יא הַ מָ מוֹ ן וְ הָ עֲשִׁ ירות מִ בְּ חִ ינַת גָּלות מִ צְ רַ יִם ּ ּ ּ , שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת הַ קְ לִ פוֹ ת וְ הַ מְ דַ מֶ ה הַ חוֹ פִ י ּ ּ ּ ן ומְ כַ סִּ ין ומַ עְ לִ ימִ ין ּ ּ אוֹ ר הַ גַּוְ נִין עִ לָאִ ין דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ] אור הצבעים העליונים דקדושה - המובאים בזוהר הקדוש [ שֶׁ יֵשׁ בְּ כֶ סֶ ף ּ

Segment 17
HE:
וְזָהָ ב דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ , עַד שֶׁ עַל־יְדֵ י הִ תְ גַּבְּ רות הַ מְ דַ מֶ ה הַ נַ ּ ּ ּ ל " נִמְ שָׁ כִ ין בְּ יוֹ תֵ ר אַ חַ ר תַ אֲוַת מָ מוֹ ן ּ וְ , אָ ז נֶעְ לָמִ ין וְ נִתְ כַּ סִּ ין עוֹ ד בְּ יוֹ תֵ ר הַ גַּוְ נִין עִ לָאִ ין הַ נַ ּ ּ . ל" אֲבָ ל אָ ז זָכו לְ הַ חֲזִיר ּ הַ מָ מוֹ ן אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ , דְ הַ יְנו לְ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ , ּ שֶׁ שָׁ ם מְ אִ ירִ ין הַ גַּוְ נִין עִ לָאִ ין ּ , עַד שֶׁ נִתְ גַּלֶה עַל־יְדֵ י־זֶה גְּדֻ לַת הַ בּ וֹ רֵ א ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך , ְ וְ נִכְ נָע בְּ חִ ינַת הַמְ דַ מֶ ה ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת קְ לִ פַ ת ּ ּ מִ צְ רַ יִם כַּ נַ . ל"ּ וְ כָ ל זֶה זוֹ כִ ין בְּ כֹחַ הַ צְ דָ קָ ה ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים

Segment 18
HE:
. כְּ שֶׁ עוֹ סֵ ק לְ כַ וֵן הָ אָ דָ ם צָ רִ יך וְ עַל־כֵּן ּ ְ בְּ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן ּ ּ ּ , שֶׁ הוא כְּ דֵ י לְ גַלוֹ ת גְּדֻ לַת הַ ּ ּ ּ בּ וֹ רֵ א יִתְ בָּ רַ ך ְ עַל־יְדֵ י הַ מָ מוֹ ן שֶׁ לוֹ ּ ּ , עַל־יְדֵ י שֶׁ יִתֵ ן צְ דָ קָ ה מִ מָ מוֹ נוֹ ּ ּ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה נִתְ גַּלִ ין הַ גַּוְנִין עִ לָאִ ין הַ נַ ּ ּ ּ "ל. ) לקוטי הלכות - הל כות ע בודה רה ז ' ג- אות ד ' לפי אוצר היראה - ממון ופרנסה- (ט" ל

Segment 19
HE:
וַתְ חַ יֶין ּ ּ ָ אֶ ת הַ יְ ּ לָדִ ים

Segment 20
HE:
( יז , 'א) צַ דִ יקֵ י הַ דוֹ ר נִקְ רָ אִ ים מְ יַלְ דוֹ ת הָ עִ בְ רִ יוֹ ת עַל שֶׁ עוֹ סְ קִ ים ּ ּ ּ ּ לְ הוֹ לִ יד בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל תוֹ לָדוֹ ת קְ דוֹ שׁ וֹ ת שֶׁ ל תוֹ רָ ה ומַ עֲשִׂ ים ּ ּ ּ טוֹ בִ ים . וְזֶה אֲשֶׁ ר שֵׁ ם הָ אַ חַ ת שִׁ פְ רָ ה וְ שֵׁ ם הַ שֵׁ נִית ּ ּ ּ פועָ ה , וְ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ּ ּ ינו זַ " ל שִׁ פְ רָ ה שֶׁ מְ שַׁ פֶ רֶ ת אֶ ת ּ ּ ּ הַ וָלָד . פועָ ה שֶׁ פוֹ עָ ה מְ דַ בֶּ רֶ ת וְ הוֹ גָה לַוָלָד כְּ דֶ רֶ ך ְ ּ ּ ּ ּ הַ נָשִׁ ים הַ מְ פַ יְסוֹ ת תִ ינוֹ ק הַבּ וֹ כֶ ה ּ ּ ּ ּ . כִּ י הַ צַ דִ יקִ ים מְ חַ זְקִ ים ּ ּ ּ אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ומְ שַׁ פְ רִ ין אוֹ תָ ם עַל יְדֵ י הַ נְקֻ דוֹ ת טוֹ בוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ מ וֹ צְ אִ ין בָּ הֶם , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת הִ נָך יָפָ ה רַ עֲיָתִ י וְ כו ּ ּ ְ ּ ', וְ עַל כֵּן נִקְ רָ אִ ין שִׁ פְ רָ ה שֶׁ מְ שַׁ פְ רִ ין אֶ ת הַ וָלָד ּ ּ ּ . וְ כֵן נִקְ רָ אִ ין גַּם כֵּן פועָ ה ּ ּ , עַל שֵׁ ם שֶׁ פוֹ עִ ין וְ הוֹ גִין ומְ דַ בְּ רִ ין עִ ם יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ אֲ ומְ צַ פְ צְ פִ ין וְ שׁ וֹ רְ קִ ין ּ ולְ עוֹ רְ רָ ם לְ חַ זְקָ ם לֵיהֶם ּ ּ ולְ הַ גְבִּ יהָ ם וְלַהֲרִ ימָ ם מִ כָּ ל מִ ינֵי שִׁ פְ לות וִירִ ידוֹ ת ּ ּ ונְפִ ילוֹ ת שֶׁ לָהֶם ּ ּ . ומְ זָרְ זִין אוֹ תָ ם בְּ כָ ל יוֹ ם ובְ כָ ל עֵת ּ ּ לְ הִ תְ עוֹ רֵ ר מֵ חָ דָ שׁ בַּ עֲבוֹ דַ ת ה ' בְּ כָ ל מַ ה שֶׁ יוכְ לו לַחֲטֹף ּ ּ ּ ּ , וְ הוא מַ מָ שׁ כְּ דֶ רֶ ך ְ ּ ּ שֶׁ מְ פַ יְיסִ ין תִ ינוֹ ק הַ בּ וֹ כֶה ּ ּ ּ , כַּ מובָ ן ּ ּ לְ כָ ל מִ י שֶׁ יוֹ דֵ עַ הָ רַ חֲמָ נות וְ הַ הִ תְ נַהֲגות שֶׁ מִ תְ נַהֲגִין ּ ּ ּ ּ הַ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת עִ ם יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ . וְ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת פַ רְ עֹה הִ יא בְּ וַדַ אי הַ הֵפֶ ך מִ כָּ ל זֶה ְ ּ ּ , כִּ י הִ יא רוֹ צָ ה לְ הַ פִ יל עַצְ בות ומָ רָ ה שְׁ חוֹ רָ ה עַל כָּ ל אֶ חָ ד ּ ּ ּ , עַד שֶׁ לֹא יִהְ יֶה נִכָּ ר הַ טוֹ ב שֶׁ בּ וֹ ולְ הָ מִ ית אוֹ תוֹ עַל יְדֵ י זֶה ּ ּ ּ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , וְזֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ גָּזַר פַ רְ עֹה עַל הַ מְ יַלְ דוֹ ת ּ ּ ּ אִ ם בֵּ ן הוא וַהֲמִ תֶ ן אוֹ תוֹ כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים ּ ּ ּ . כִּ י הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א רוֹ צָ ה לְ הִ תְ לַבֵּ שׁ גַּם בְּ הַ צַ דִ יקִ ים שֶׁ יַחֲלִ ישׁ ו דַ עַת ּ ּ ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל וְיַפִ ילו אוֹ תָ ם חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ . אַ ך הַ מְ יַלְ דוֹ ת הַ נַ ּ ּ ּ ְ ל " אֵ ינָם שׁ וֹ מְ עִ ים אֵ לָיו וַתְ חַ יֶין◌ָ אֶ ת הַ יְלָדִ ים ּ ּ , שֶׁ כָּ ל עִ סְ קָ ם רַ ק לְ הַ חֲיוֹ ת ולְ חַ זֵ ּ ּ ק אֶ ת הַ יְלָדִ ים שֶׁ הֵ ם בְּ נֵי הַ נְעורִ ים ּ ּ הָ רוֹ צִ ים לָגֶשֶׁ ת אֶ ל הַ קֹדֶ שׁ ּ . ּ שֶׁ צְ רִ יכִ ים רַ ק לְ הַ חֲיוֹ תָ ם ולְ חַ זְקָ ם בְּ כָ ל מִ ינֵי חִ יות וְ הִ תְ חַ זְקות ּ ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ כָּ ל זֶה הוא ּ בְּ חִ ינַת וַתְ חַ יֶין◌ָ אֶ ת הַ יְלָדִ ים ּ ּ ּ . ) לקוטי הלכות -

Segment 21
HE:
הלכות תחומין ' ו - או א" ת י לפי אוצר היראה – צדיק - (ד" פ ּ וַיַרְ א אִ ישׁ מִ צְ רִ י מַ כֶּ ה אִ ישׁ עִ בְ רִ י

Segment 22
HE:
( יא , 'ב) כִּ י עִ קַ ר גָּלות מִ צְ רַ יִם שֶׁ הוא הַ גָּלות הָ רִ אשׁ וֹ ן וְ כֵן כָּ ל ּ ּ ּ ּ הַ גָּלֻיוֹ ת שֶׁ כְּ לולִ ין בְּ גָלות מִ צְ רַ יִם כַּ מְ בֹאָ ר בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר ּ ּ ּ ּ הוא בְּ חִ ינָ ת מַ ה שֶׁ נָפַ ל הַ כָּ בוֹ ד וְ הַ מַ לְ כות אֶ ל הָ עַזֵי ּ ּ ּ ּ ּ ּ פָ נִים שֶׁ בַּ דוֹ ר שֶׁ הֵם הָ עַכּ ו ּ ּ ּ " ם וְ הָ רְ שָׁ עִ ים וְ כו ' ּ וְ הָ עַזֵי פָ נִים ּ ּ נוֹ טְ לִ ין לְ עַצְ מָ ן כָּ ל הַ כָּ בוֹ ד וְ הַ מַ לְ כות שֶׁ מִ זֶה נִמְ שָׁ ך ְ ּ ּ ּ ּ מַ לְ כות וכְ בוֹ ד הָ עַכּ ו ּ ּ ּ " לָהֶם כָּ ל הַ כָּ ם שֶׁ יֵשׁ ּ בוֹ ד וְ הַ מַ לְ כות וְיִשְׂ רָ אֵ ל הֵם שְׁ פָ לִ ים וְ נִבְ זִים ּ ּ . וְ לֹא דַ י שֶׁ אֵ ין ּ לְ יִשְׂ רָ אֵ ל כָּ בוֹ ד אֲשֶׁ ר בֶּ אֱמֶ ת כָּ ל הַ כָּ בוֹ ד וְהַ מַ לְ כות ּ ּ רָ אוי לְ יִשְׂ רָ אֵ ל כִּ י הַ כּ ֹל נִבְ רָ א בִּ שְׁ בִ ילָם כַּ יָדועַ ּ ּ ּ , אַ ף גַּם מִ תְ גַּבְּ רִ ים הָ עַזֵי פָ נִים עַ ל־יְ ּ ּ דֵ י פְ גַם הַ כָּ בוֹ ד הַ נַ ּ ּ ל " וְ נוֹ טְ לִ ין לְ עַצְ מָ ן כָּ ל הַ כָּ בוֹ ד שֶׁ ל יִשְׂ רָ אֵ ל עַד שֶׁ רוֹ צִ ים לִ כְ בּ ֹשׁ נַפְ שׁ וֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ גָלות אֶ צְ לָם ּ . כִּ י כְּ שֶׁ נוֹ טְ לִ ין ּ לְ עַצְ מָ ן הַ כָּ בוֹ ד מִ מֵ ילָא נִמְ שָׁ כִ ין גַּם כָּ ל הַ נְפָ שׁ וֹ ת אֶ צְ לָם ּ ּ כִּ י הַ נְפָ שׁ ּ וֹ ת נִמְ שָׁ כִ ין אַ חַ ר הַ כָּ בוֹ ד שֶׁ הוא שָׁ רְ שָׁ ם ּ ) עיין לקוטי מוהר " ן א ' - סימן ס . (ז" וְזֶהו בְּ חִ ינַת גָּלות ּ ּ מִ צְ רַ יִם וְ כָ ל הַ גָּלֻיוֹ ת כִּ י בַּ גָּלות אֲזַי כָּ ל הַ כָּ בוֹ ד ּ ּ וְ הַ מַ לְ כות הוא אֵ צֶ ל הָ עַכּ ו ּ ּ ּ ּ " ם וְ עַל־יְדֵ י זֶה הֵם מִ תְ גַּבְּ רִ ים עַד שֶׁ כּ וֹ בְ שִׁ ים גַּם הַ נְפָ שׁ וֹ ת עַצְ מָ ן שֶׁ ל יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ גָלות ּ ּ עַל־יְדֵ י גֹּדֶ ל עַזותָ ם שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה לָקְ חו לָהֶם כָּ ל הַ כָּ בוֹ ד ּ ּ ּ וְ הַ מַ לְ כות שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה כּ וֹ בְ שִׁ ין חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם בְּ גָלות גַּם ּ ּ ּ כָּ ל הַ נְפָ שׁ וֹ ת כִּ י שָׁ רְ שָׁ ם בַּ כָּ בוֹ ד וְ כַ ּ . ל"ּנַ וְעַל־כֵּן הָ יָה טוֹ בָ ה גְּדוֹ לָה לְ יִשְׂ רָ אֵ ל מַ ה שֶׁ יוֹ סֵ ף יָרַ ד בַּ תְ חִ לָה ּ ּ ּ ּ לְ מִ צְ רַ יִם וְזָכָ ה שָׁ ם לְ כָ בוֹ ד גָּדוֹ ל וְ נַעֲשָׂ ה שָׁ ם מֶ לֶך , ְ וְ עַל־יְדֵ י זֶה נִמְ שְׁ כו נַפְ שׁ וֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל לְ תוֹ ך מִ צְ רַ יִם כְּ מוֹ ְ ּ שֶׁ כָּ תוב וְ הִ גַּדְ תֶ ם לְ אָ ּ ּ בִ י אֶ ת כָּ ל כְּ בוֹ דִ י בְּ מִ צְ רַ יִם וְ כו ' ּ ומִ הַ רְ תֶ ם וְ הוֹ רַ דְ תֶ ם אֶ ת אָ בִ י הֵ נָה ּ ּ ּ ּ . כִּ י יוֹ סֵ ף זָכָ ה בְּ מִ צְ רַ יִם לְ כָ בוֹ ד דִ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ הֶעֱלָה אֶ ת הַ כָּ בוֹ ד ּ ּ וְ הַ מַ לְ כות מִ זֻהֲמַ ת מִ צְ רַ יִם וְחָ זַר אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה לְ יוֹ סֵ ף ּ ּ ּ ּ ּ וְ עַל־יְדֵ י הַ כָּ בוֹ ד דִ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ זָכָ ה שָׁ ם עַל־יְדֵ י זֶה הִ מְ שִׁ יך ְ ּ ּ ּ לְ שָׁ ם אֶ ת כָּ ל נַפְ שׁ וֹ ת בֵּ ית יַעֲקֹב כִּ י הַ נְפָ שׁ וֹ ת נִמְ שָׁ כִ ין ּ אַ חַ ר הַ כָּ בוֹ ד שֶׁ הוא שָׁ רְ שָׁ ם כַּ נַ ּ ּ " ל בִּ בְ חִ ינַת וְ הִ גַּדְ תֶ ם ּ לְ אָ בִ י אֶ ת כָּ ל כְּ בוֹ דִ י וְ כו ' ּ ומִ הַ רְ תֶ ם וְ הוֹ רַ דְ תֶ ם אֶ ּ ּ ּ ת אָ בִ י ּ הֵ נָה , שֶׁ עַל־יְדֵ י הַ כָּ בוֹ ד דַ יְקָ א יָבוֹ א אָ בִ יו עִ ם כָּ ל ּ נַפְ שׁ וֹ תָ יו לְ כָ אן כִּ י הַ נְפָ שׁ וֹ ת נִמְ שָׁ כִ ין אַ חַ ר הַ כָּ בוֹ ד ּ . ל"ּ כַּ נַ וְזֶה הָ יָה טוֹ בָ ה גְּדוֹ לָה לְ נַפְ שׁ וֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל כִּ י אִ ם לָאו הָ יו חַ ס וְשָׁ לוֹ ם יִשְׂ רָ אֵ ל מֻכְ רָ חִ ין ּ לֵירֵ ד לְ מִ צְ רַ יִם עַל־יְדֵ י הַ כָּ בוֹ ד וְ הַ מַ לְ כות שֶׁ ל מִ צְ רַ יִם בְּ עַצְ מָ ן שֶׁ הָ יו ּ ּ ּ מַ מְ שִׁ יכִ ין נַפְ שׁ וֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל לְ מִ צְ רַ יִם בְּ עַל כָּ רְ חָ ם , ּוכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל רָ אוי הָ יָה יַעֲקֹב אָ בִ ינו לֵירֵ ד ּ ּ לְ מִ צְ רַ יִם בְּ שַׁ לְ שְׁ לָאוֹ ת שֶׁ ל בַּ רְ זֶל וְ כו ' ּ וְ עַכְ שָׁ ו זָכו לֵירֵ ד ּ לְ מִ צְ רַ יִם עַל־יְדֵ י כָּ בוֹ ד דִ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ ל יוֹ סֵ ף שֶׁ הִ מְ שִׁ יך ְ ּ ּ נַפְ שׁ וֹ תָ ם לְ שָׁ ם וְ כַ נַ ּ" ל וְעַל־יְדֵ י זֶה הָ יָה לָהֶם כּ ֹחַ וְ קִ יום ּ ּ לִ הְ יוֹ ת בְּ מִ צְ רַ יִם וְ לָצֵ את מִ שָׁ ם ּ . כִּ י הַ כּ ֹל בְּ כֹחוֹ שֶׁ ל יוֹ סֵ ף הַ צַ דִ יק כִּ י אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ אַ חַ ר־כָּ ך כְּ שֶׁ מֵ ת יוֹ סֵ ף וְ כָ ל ּ ּ ְ ּ ּ אֶ חָ יו וְ כו ' ּ גָּבְ רו מִ צְ רַ יִם וְ הִ מְ שִׁ יכו לְ עַצְ מָ ן כָּ ל הַ כָּ בוֹ ד ּ ּ

Segment 23
HE:
עַד שֶׁ כָּ בְ שׁ ו נַפְ שׁ וֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל בַּ גָּלות ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן ּ כְּ בָ ר הָ יָה לָהֶם כּ ֹחַ לְ הִ תְ קַ יֵם בִּ מְ רִ י ּ רות הַ גָּלות מֵ אַ חַ ר ּ ּ שֶׁ עִ קַ ר בִּ יאָ תָ ן לְ מִ צְ רַ יִם הָ יָה עַל־יְדֵ י כָּ בוֹ ד דִ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ ל ּ ּ ּ יוֹ סֵ ף כִּ י עִ קַ ר חִ יות הַ נְפָ שׁ וֹ ת הוא עַל־יְדֵ י כָּ בוֹ ד ּ ּ ּ ּ ּ דִ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ הוא שׁ ֹרֶ שׁ הַ נֶפֶ שׁ וְ כַ נַ ּ ּ ּ ּ ּ . ל" וְ עַל־כֵּן מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו ּ כְּ שֶׁ הִ תְ חִ יל לָשׂ ּום לִ בּ וֹ עַל צָ רָ תָ ן שֶׁ ל יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ הֵם כְּ בושִׁ ין בְּ גָלות זֶה כַּ מָ ה שָׁ נִים וְ הַ גָּלות נִמְ שָׁ ך מֵ הַ כָּ בוֹ ד ְ ּ ּ ּ ּ וְ הַ מַ לְ כות שֶׁ נָפַ ל אֶ ל הָ עַזֵי פָ נִים שֶׁ הֵם מַ לְ כֵי הָ עַכּ ו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ם " ' ּ וְ כו שֶׁ לוֹ קְ חִ ין לְ עַצְ מָ ן כָּ ל הַ כָּ בוֹ ד וְ הַ מַ לְ כות וְעַ ּ ּ ּ ל־יְדֵ י זֶה כּ וֹ בְ שִׁ ין נַפְ שׁ וֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ גָלות כַּ נַ ּ ּ , ל" עַל־כֵּן הַ מַ עֲשֶׂ ה ּ רִ אשׁ וֹ נָה שֶׁ רָ אָ ה שֶׁ שָׂ ם לִ בּ וֹ עָ לֶיהָ הָ יָה מַ ה שֶׁ רָ אָ ה ּ ּ שֶׁ הִ כּ ו אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ ּ וַיַרְ א אִ ישׁ מִ צְ רִ י מַ כֶּ ה אִ ישׁ עִ בְ רִ י וְ כו ' ּ כִּ י הַ הַ כָּ אוֹ ת וְ הַ חֲבָ לוֹ ת הֵם בְּ עַצְ מָ ן בְּ חִ ינַת פְ גַם הַ כָּ בוֹ ד וְ הַ נֶפֶ שׁ שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת הַ גָּלות כַּ נַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ . ל" וְזֶהו וַיֵצֵ א בַּ יוֹ ם הַ שֵׁ נִי וְ הִ נֵה שְׁ נֵי אֲנָשִׁ ים עִ בְ רִ ים נִצִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ וַיֹאמֶ ר לָרָ שָׁ ע לָמָ ה תַ כֶּ ה רֵ עֶך וְ כו ּ ָ ּ ּ ' ּ וַיֹאמֶ ר אָ כֵן נ וֹ דַ ע הַ דָ בָ ר ופֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ ּ " י אָ כֵן נוֹ דַ ע הַ דָ בָ ר שֶׁ הָ יִיתִ י תָ מֵ הַ ּ ּ ּ עָ לָיו מֶ ה חָ טְ או יִשְׂ רָ אֵ ל מִ כָּ ל שִׁ בְ עִ ים אֻ מוֹ ת לִ הְ יוֹ ת ּ ּ נִרְ דִ ים בַּ עֲבוֹ דַ ת פֶ רֶ ך אֲבָ ל רוֹ אֶ ה אֲנִי שֶׁ הֵ ם רְ אויִים ּ ְ ּ ּ לְ כָ ך . ְ וְ לִ כְ אוֹ רָ ה הַ דָ בָ ר תָ מוהַ מְ אֹד ּ ּ ּ ּ , וְ כִ י בִּ שְׁ בִ יל חֵ טְ א זֶה שֶׁ ל מַ חֲלֹקֶ ת וְ הַ כָּ אוֹ ת שֶׁ מָ צָ א בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל בִּ שְׁ בִ יל זֶה ּ רְ אויִים הֵם לְ גָלות יוֹ תֵ ר מִ כָּ ל הַ שִׁ בְ עִ ים לָשׁ וֹ ן הֲלֹא ּ ּ ּ הָ עַכּ ו ּ" ם הֵם מְ לֵאִ ים עֲווֹ נוֹ ת ופְ שָׁ עִ ים רַ בִּ ים וַעֲצומִ ים ּ ּ מֵ אֵ לֶה כִּ י הֵם מְ לֵאִ ים מִ לְ חָ מוֹ ת ּ ומַ חֲלֹקֶ ת ורְ צִ יחוֹ ת ּ ּ וַחֲבָ לוֹ ת ושְׁ אָ ר מַ עֲשִׂ ים רָ עִ ים הַ רְ בֵּ ה מְ אֹד וְ אֲכַּ תִ י קָ שֶׁ ה ּ ּ מַ ה נִשְׁ תַ נו יִשְׂ רָ אֵ ל לִ הְ יוֹ ת בְּ גָלות וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ּ . ' אֲבָ ל בֶּ אֱמֶ ת עִ קַ ר הַ כָּ בוֹ ד וְ הַ מַ לְ כות וְ הַ גְּדֻ לָה שַׁ יָך רַ ק לְ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ְ ּ ּ ּ ּ אֲשֶׁ ר בִּ שְׁ בִ ילָ ם נִבְ רָ א הַ כּ ֹל כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב לִ כְ בוֹ דִ י ּ בְּ רָ אתִ יו וְ כו ' ּ וְ יִשְׂ רָ אֵ ל נִקְ רָ אִ ים כְּ בוֹ דוֹ כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תַ ב רַ בֵּ נו זַ ּ " ל בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר . וְ אִ לו לֹא הָ יָה מַ חֲלֹקֶ ת בֵּ ין ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ עַצְ מָ ן לֹא הָ יָה לְ הָ עַכּ ו ּ" ם שׁ ום כּ ֹחַ לִ טֹל ּ ּ הַ כָּ בוֹ ד וְ הַ מַ לְ כות לְ עַצְ מָ ן רַ ק עִ קַ ר כּ ֹחָ ם הוא מֵ חֲמַ ת ּ ּ ּ ּ שֶׁ נִפְ גַּם הַ כָּ בוֹ ד אֵ צֶ ל יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ עַצְ מָ ן עַל־יְדֵ י הַ מַ חֲלֹקֶ ת ּ ּ וְ הַ הַ כָּ אוֹ ת וַחֲבָ לוֹ ת שֶׁ מִ תְ גַּבְּ רִ ין הָ עַזֵי פָ נִים שֶׁ בַּ דוֹ ר ּ ּ ּ ּ וְ לוֹ קְ חִ ין לְ עַצְ מָ ן כָּ ל הַ כָּ בוֹ ד וְחוֹ לְ קִ ין עַל כְּ בוֹ ד הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ וְ הַ כְּ שֵׁ רִ ים הָ אֲמִ תִ יִים ומְ בַ זִין אוֹ תָ ם בְּ כָ ל מִ ינֵי בִּ זְיוֹ נוֹ ת ּ ּ ּ ּ . ) לקוטי הלכות - הלכות חובל בחבירו ג '- אות ה '(

Segment 24
HE:
ּ וַיֹ אמֶ ר לָרָ שָׁ ע

Segment 25
HE:
( יג , 'ב) הַ מַ כֶּ ה אֶ ת חֲבֵ רוֹ וְחוֹ בֵ ל בַּ חֲבֵ רוֹ הוא פוֹ גֵם בִּ כְ בוֹ ד ּ ּ ּ חֲבֵ רוֹ ו ּ בְ נֶפֶ שׁ חֲבֵ רוֹ , אֲשֶׁ ר בֶּ אֱמֶ ת שְׁ נֵיהֶם אֶ חָ ד , כִּ י הַ נֶפֶ שׁ שָׁ רְ שָׁ ה בַּ כָּ בוֹ ד ּ ּ , וְזֶה הָ רָ שָׁ ע הַ חוֹ בֵ ל בַּ חֲבֵ רוֹ , שֶׁ הוא כְּ אִ לו נוֹ טֵ ל נַפְ שׁ וֹ מֵ אוֹ תוֹ אֵ יבָ ר שֶׁ חָ בַ ל בּ וֹ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" חוֹ בֵ ל מִ שׁ ום מַ אי מִ חַ יַב ּ ּ ּ לְ עִ נְיַן שַׁ בָּ ת ? מִ שׁ ום נְטִ ילַת נְשָׁ מָ ה שֶׁ בְּ אוֹ תוֹ אֵ יבָ ר ּ ּ . וְ עִ קַ ר ּ הַ פְ גָם בְּ יוֹ תֵ ר הוא מַ ה שֶׁ פוֹ גֵם בִּ כְ בוֹ ד חֲבֵ רוֹ ומְ בַ יְשׁ וֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ מְ אֹד עַל־יְדֵ י הַ הַ כָּ אָ ה , שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה הוא כְּ אִ לו נוֹ טֵ ל ּ ּ ּ נַפְ שׁ וֹ מַ מָ שׁ ּ , שֶׁ שָׁ רְ שָׁ ה בַּ כָּ ב ּ ּ וֹ ד , וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו ּ ּ ּ : ל"זַ הַ מַ לְ בִּ ין פְ נֵי חֲבֵ רוֹ בָּ רַ בִּ ים ּ ּ , נֶחְ שָׁ ב כְּ אִ לו שׁ וֹ פֵ ך ְ ּ ּ דָ מִ ים מַ מָ שׁ ּ ּ , וְ הַ דָ ם הוא הַ נָפֶ שׁ ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן הַ מַ לְ בִּ ין פְ נֵי ּ ּ חֲבֵ רוֹ בָּ רַ בִּ ים אֵ ין לוֹ חֵ לֶק לָעוֹ לָם הַ בָּ א , כִּ י עִ קַ ר ּ בְּ חִ ינַת עוֹ לָם הַ בָּ א הוא בְּ חִ ינַת הַ כָּ בוֹ ד ּ , בְּ חִ ינַת " וְהָ לַך ְ לְ פָ נֶיך צִ דְ קֶ ך ָ ָ , כְּ בוֹ ד ה ' יַאַ סְ פֶ ך , "ָ ּ שֶׁ נֶאֱמַ ר עַל נַפְ שׁ וֹ ת הַ צַ דִ יקִ ים לְ אַ חַ ר הִ סְ תַ לְ קותָ ם ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י הַ צַ דִ יקִ ים זוֹ כִ ים ּ ּ לְ הִ סְ תַ לֵק תֵ כֶ ף בְּ עֵת מִ יתָ תָ ם לְ תוֹ ך הַ כָּ בוֹ ד ְ ּ ּ ּ , ֶׁש ּ הוא לְ בושׁ וְ שׁ ֹרֶ שׁ הַ נֶפֶ שׁ ּ ּ , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה זוֹ כִ ין בָּ עוֹ לָם הַ בָּ א לְ מַ ה שֶׁ זוֹ כִ ין ּ ּ , כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לָבוֹ א לְ חַ יֵי עוֹ לָם הַ בָּ א ּ , כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י שֶׁ יִכָּ לֵל נַפְ שׁ וֹ בְּ תוֹ ך בְּ חִ ינַת כְּ בוֹ ד ה ְ ּ ', שֶׁ לְ שָׁ ם נֶאֱסָ פִ ין נִשְׁ מוֹ ת הַ צַ דִ ּ ּ ּ יקִ ים בִּ בְ חִ ינַת " כְּ בוֹ ד ה ' יַאַ סְ פֶ ך ָ" , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת הַ חֲלוקָ א דְ רַ בָּ נָן שֶׁ זוֹ כִ ין ּ ּ ּ הַ צַ דִ יקִ ים בָּ עוֹ לָם הַ בָּ א ּ ּ . וְ עַל־כֵּן הַ מַ לְ בִּ ין אֶ ת פְ נֵי חֲבֵ רוֹ ּ ּ ּופוֹ גֵם בִּ כְ בוֹ דוֹ , וכְ שֶׁ פוֹ גֵם בִּ כְ בוֹ ד יִשְׂ רָ אֵ ל פוֹ גֵם גַּם ּ ּ ּ בִּ כְ בוֹ ד הַ שֵׁ ּ ם יִתְ בָּ רַ ך , ְ כִּ י קֻ דְ שָׁ א־בְּ רִ יך־הוא וְיִשְׂ רָ אֵ ל ּ ְ ּ כּ ֹלָא חַ ד , כִּ י יִשְׂ רָ אֵ ל הֵם עִ קַ ר כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , וְ עַל־כֵּן זֶה הַ מַ לְ בִּ ין פְ נֵי חֲבֵ רוֹ ּ ּ , ּ שֶׁ פָ גַם בַּ כָּ בוֹ ד , נִפְ רָ עִ ין מִ מֶ נו ּ ּ ּ מִ דָ ה כְּ נֶגֶד מִ דָ ה אִ ם אֵ ינוֹ מְ פַ יֵס אֶ ת חֲ ּ ּ ּ בֵ רוֹ , הַ יְנו ּ שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה גַּם הוא לֶעָתִ יד אֵ ינוֹ זוֹ כֶ ה שֶׁ תִ כְ נֹס ּ ּ וְ תִ כְ לֹל נַפְ שׁ וֹ בְּ תוֹ ך הַ כָּ בוֹ ד דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ְ , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה אֵ ין לוֹ חֵ לֶק בָּ עוֹ לָם הַ בָּ א , כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ זְכּ וֹ ת לָעוֹ לָם הַ בָּ א כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת " ְּכ בוֹ ד ה ' יַאַ סְ פֶ ך , "ָ ּ שֶׁ זֶה סוֹ ד חֲלוקָ א דְ רַ בָּ נָן ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ כָּ בוֹ ד שֶׁ בּ וֹ ּ מִ תְ לַבֶּ שֶׁ ת הַ נֶפֶ שׁ לַחֲזוֹ ת בְּ נֹעַם ה ּ ', כַּ יָדועַ ּ ּ . וְזֶה שֶׁ אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ : ל" ּ הַ מִ תְ כַּ בֵּ ד בִּ קְ לוֹ ן חֲבֵ רוֹ , אֵ ין לוֹ חֵ לֶק לָעוֹ לָם הַ בָּ א , כִּ י זֶה שֶׁ רוֹ צֶה לִ קַ ח לְ עַצְ מוֹ כָּ בוֹ ד עַל־יְדֵ י ּ בִּ זְיוֹ ן וקְ לוֹ ן חֲבֵ רוֹ ּ , עַל־יְדֵ י־זֶה זֶה וְזֶה נִטָ ל מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ , כִּ י הַ כָּ בוֹ ד בּ וֹ רֵ חַ מִ מֶ נו וְ אֵ ינוֹ זוֹ כֶ ה שֶׁ תִ כָּ לֵל נַפְ שׁ וֹ בַּ כָּ בוֹ ד ּ ּ ּ ּ הָ עֶלְ יוֹ ן הַ נַ , ל"ּ וְעַל־יְדֵ י־זֶה אֵ ין לוֹ חֵ לֶק לָ עוֹ לָם הַבָּ א , ל"ּ כַּ נַ נִמְ צָ א שֶׁ גָּדוֹ ל הַ פְ גָם מְ אֹד שֶׁ ל הַ פוֹ גֵם בִּ כְ בוֹ ד ּ ּ חֲבֵ רוֹ ומְ בַ יְשׁ וֹ אֲפִ לו בִּ דְ בָ רִ ים ּ ּ ּ ּ , מִ כָּ ל־שֶׁ כֵּן כְּ שֶׁ פוֹ גֵם ּ בִּ כְ בוֹ דוֹ עַל־יְדֵ י הַ כָּ אָ ה מַ מָ שׁ ּ , נִמְ צָ א שֶׁ גּוֹ זֵל כְּ בוֹ דוֹ וְ נַפְ שׁ וֹ שֶׁ ל חֲבֵ רוֹ הַמְ לֻבֶּ שֶׁ ת בְּ הַ כָּ בוֹ ד בְּ יָדַ יִם מַ מָ שׁ ּ , וְ עַל־כֵּן בְּ וַדַ אי גָּדוֹ ל עֲונוֹ מִ נְשׂ וֹ א ּ ּ , וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ , ל" ּ שֶׁ אֲפִ לו בַּ הֲרָ מַ ת יָד נִקְ רָ א רָ שָׁ ע ּ ּ ) לקוטי הלכות - הלכות חובל בחבירו ב – 'ג ' לפי אוצר היראה - מחל ו קת (ד" ס –

Segment 26
HE:
ּ לָמָ ה תַ כֶּ ה רֵ עֶך ָ ( יג , 'ב) מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו מְ לֻבָּ שׁ בְּ כָ ל אֵ יבָ ר וְ אֵ יבָ ר מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת הִ תְ לַבְּ שׁ ות הַ דַ עַת בַּ חֲסָ דִ ים ּ ּ . ּובְ כָ ל עֵת שֶׁ אֶ חָ ד ּ מִ יִשְׂ רָ אֵ ל רוֹ צֶ ה לְ הַ כּ וֹ ת אֶ ת חֲבֵ רוֹ בְּ אֵ יזֶה אֵ יבָ ר , אֲזַי מֹשֶׁ ה , שֶׁ הוא מְ לֻבָּ ּ שׁ בְּ כָ ל אֵ יבָ ר מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ , ּ הוא צוֹ עֵק ּומַ זְהִ יר עַל זֶה , בִּ בְ חִ ינַת " וַיאמֶ ר לָרָ שָׁ ע לָמָ ה תַ כֶּ ה ּ ּ

Segment 27
HE:
רֵ עֶך , "ָ שֶׁ מֹשֶׁ ה מַ זְהִ יר עַל זֶה תָ מִ יד ּ ּ , כִּ י הוא מְ לֻבָּ שׁ ּ בְּ כָ ל אֵ יבָ ר וְ אֵ יבָ ר מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ . ּוכְ שֶׁ אֶ חָ ד מַ כֶּ ה אֶ ת חֲבֵ רוֹ בְּ אֵ יזֶה אֵ יבָ ר , אֲזַי מַ גִּיעַ הַ פְ גָם לְ הַ דַ עַת שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ מֹשֶׁ ה , ּ שֶׁ מְ לֻבָּ שׁ שָׁ ם בְּ אוֹ תוֹ הָ אֵ יבָ ר , כִּ י עַל־יְדֵ י הַ הַ כָּ אָ ה מִ תְ עוֹ רְ רִ ין ומִ תְ גַּבְּ רִ ין הַ דָ מִ ים בְּ אוֹ תוֹ אֵ יבָ ר ּ ּ , כְּ טֶ בַ ע הַ הַ כָּ אָ ה , וְ הַ דָ מִ ים הֵ ם בְּ חִ ינַת גְּבורוֹ ת ּ ּ . מִ כָּ ל־שֶׁ כֵּן כְּ שֶׁ עוֹ שֶׂ ה בּ וֹ חַ בּ ורָ ה ּ , שֶׁ הוא עַל־יְדֵ י ּ הִ תְ עוֹ רְ רות הַ דָ מִ ים ּ ּ , בִּ פְ רָ ט כְּ שֶׁ מְ חַ סֵּ ר מִ מֶ נו אֵ יבָ ר ּ ּ ּ ּ לְ גַמְ רֵ י , שֶׁ עַל־יְדֵ י כָּ ל זֶה מִ סְ תַ לֵק מִ שָׁ ם מֹשֶׁ ה ּ ּ ּ , שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת הַ דַ עַת ּ , וַאֲזַי מַ פְ שִׁ יט הַ דַ עַת מֵ הַ חֲסָ דִ ים ּ וּ מַ לְ בִּ ישׁ וֹ בַּ גְּבורוֹ ת ּ , שֶׁ הֵ ם בְּ חִ ינַת הִ תְ גַּבְּ רות הַ דָ מִ ים ּ ּ ּ שֶׁ מִ תְ גַּבְּ רִ ים עַל־יְדֵ י הַ הַ כָּ אָ ה , וְ עַל־כֵּן מֹשֶׁ ה מַ זְהִ יר עַל זֶה תָ מִ יד כַּ נַ ּ ּ . ל" וְ עַל־יְדֵ י־זֶה פוֹ גֵם בְּ כָ ל עִ נְיַן יְצִ יאַ ת ּ מִ צְ רַ יִם וְ קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה ּ , שֶׁ הוא הָ עִ ּ ּקָ ר כְּ דֵ י לְ הַבְ לִ יעַ ּ הַ דָ ם בָּ אֵ יבָ רִ ים , כְּ דֵ י שֶׁ יִתְ לַבֵּ שׁ הַ דַ עַת בְּ חִ ינַת מֹשֶׁ ה ּ ּ בַּ חֲסָ דִ ים , עַיֵן פְ נִים ּ ּ . וְ עַל־כֵּן מְ שַׁ לֵם חֲמִ שָׁ ה דְ בָ רִ ים ּ ּ , כְּ נֶגֶד חֲמִ שָׁ ה מִ ינֵי דָ מִ ים ּ ) לקוטי הלכות -

Segment 28
HE:
הלכות חובל בחבירו ' ב לפ אוצר היראה - מחל ו קת (ג" ס –

Segment 29
HE:
אָ כֵ ן נוֹ דַ ע הַ דָ בָ ר ּ

Segment 30
HE:
( יד , 'ב) עִ קַ ר הַ כָּ בוֹ ד וְ הַ מַ לְ כות וְ הַ גְּ דֻ לָה שַׁ יָך רַ ק לְ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ְ ּ ּ ּ ּ , אֲ שֶׁ ר בִּ שְׁ בִ ילָם הַ כּ ֹל , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " לִ כְ בוֹ דִ י בְּ רָ אתִ יו וְ כו , "'ּ וְ יִשְׂ רָ אֵ ל נִקְ רָ אִ ים כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ , כַּ מְ בֹאָ ר

Segment 31
HE:
בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר . וְ אִ לו לֹא הָ יָה מַ חֲלֹקֶ ת בֵּ ין יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ בְּ עַ צְ מָ ן , לֹא הָ יָה לְ הָ עַכּ ו ּ" ם שׁ ום כּ ֹחַ לִ טֹל הַ כָּ בוֹ ד ּ ּ וְ הַ מַ לְ כות לְ עַ צְ מָ ם ּ ּ , רַ ק עִ קַ ר כּ ֹחָ ם הוא מֵ חֲמַ ת שֶׁ נִפְ גַּם ּ ּ ּ הַ כָּ בוֹ ד אֵ צֶ ל יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ עַצְ מָ ן עַ ל־יְדֵ י הַ מַ חֲלֹקֶ ּ , ת שֶׁ מִ תְ גַּבְּ רִ ין הָ עַזֵי־פָ נִים שֶׁ בַּ דוֹ ר וְ לוֹ קְ חִ ין לְ עַ צְ מָ ן כָּ ל ּ ּ ּ הַ כָּ בוֹ ד , וְחוֹ לְ קִ ין עַ ל כְּ בוֹ ד הַ צַ דִ יקִ ים וְ הַ כְּ שֵׁ רִ ים ּ ּ הָ אֲמִ תִ יִים ומְ בַ זִין אוֹ תָ ם בְּ כָ ל מִ ינֵי בִּ זְיוֹ נוֹ ת ּ ּ ּ ּ . וְ עַ ל־יְדֵ י ּ שֶׁ נִפְ גַּם הַ כָּ בוֹ ד אֵ צֶ ל יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ עַ צְ מָ ן , עַ ל־יְדֵ י־זֶה נָפַ ל הַ כָּ בוֹ ד לְ גַמְ רֵ י , עַ ד שֶׁ נָפַ ל הַ כָּ בוֹ ד לְ הָ עַ כּ ו ּ ּ , ם" וְגָבְ רו ּ עַ ל יִשְׂ רָ אֵ ל וְ הֶ חֱרִ יבו אֶ ת הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ וְ כָ בְ שׁ ו אֶ ת ּ ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל בַּ גָּלות ּ , בַּ עֲונוֹ תֵ ינו הָ רַ בִּ ים ּ , וְ הַ כּ ֹל הָ יָה עַ ל־יְדֵ י פְ גַם הַ מַ חֲ ּ ּ לֹקֶ ת וְ שִׂ נְאַ ת חִ נָם ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ . ל" ּ וְ כֵ ן עַ כְ שָׁ ו עִ קַ ר עִ כּ וב בִּ יאַ ת מָ שִׁ יחַ הוא ּ ּ ּ שֶׁ בֵּ ין וְ הַ קָ טֵ גוֹ רְ יָא הַ מַ חֲלֹקֶ ת עַ ל־יְדֵ י ּ ּ ּ הַ תַ לְ מִ ידֵ י־חֲכָ מִ ים , וְ כָ ל הָ עוֹ לָם מָ לֵא מַ חֲלֹקֶ ת , וְ יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ עַ צְ מָ ן פוֹ גְמִ ין ּ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם בִּ כְ בוֹ ד יִשְׂ רָ אֵ ל חַ בְ רֵ יהֶם , וְ עַ ל־יְדֵ י־זֶה נִפְ גָּם הַ כָּ בוֹ ד בְּ יוֹ תֵ ר , כִּ י דַ יְקָ א מֵ חֲמַ ת שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל מֻשְׁ רָ שִׁ ים מְ אֹד בְּ הַ כָּ בוֹ ד דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ , עַ ל־כֵּ ן כְּ שֶׁ אֶ חָ ד פוֹ גֵם בִּ כְ בוֹ ד חֲבֵ רוֹ ּ , עַ ל־יְדֵ י־זֶה נִפְ גָּם הַ כָּ בוֹ ד בְּ יוֹ תֵ ר , מֵ אַ חַ ר שֶׁ בָּ א הַ פְ גָם עַ ל־יְדֵ י יִשְׂ רָ אֵ ל ּ בְּ עַ צְ מָ ן , שֶׁ הֵ ם חֵ לֶק הַ כָּ בוֹ ד הָ עֶלְ יוֹ ן דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ , בֵּ ין הַ מַ חֲלֹקֶ ת שֶׁ נִתְ רַ בָּ ה עַ ל־יְדֵ י ומִ כָּ ל־שֶׁ כֵּ ן ּ ּ ּ הַ תַ לְ מִ ידֵ י־חֲכָ מִ ים וְ הַ צַ דִ יקִ ים בְּ עַ צְ מָ ן ּ ּ ּ , ּ שֶׁ יֵשׁ לָהֶם

Segment 32
HE:
חֵ לֶק יוֹ תֵ ר בְּ הַ כָּ בוֹ ד דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ . וְ עַ ל־כֵּ ן כְּ שֶׁ אֶ חָ ד פוֹ גֵם ּ בִּ כְ בוֹ ד חֲבֵ רוֹ , עַ ל־יְדֵ י־זֶה נִפְ גָּם הַ כָּ בוֹ ד מְ אֹד מְ אֹד , מֵ אַ חַ ר שֶׁ בָּ א הַ פְ גָם עַ ל־יְדֵ י הַ תַ לְ מִ ידֵ י־חֲכָ מִ ים ּ ּ בְּ עַ צְ מָ ן , שֶׁ הֵ ם עִ קַ ר הַ כָּ בוֹ ד דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ , וְ עַ ל־כֵּ ן כְּ שֶׁ הֵ ם ּפוֹ גְמִ ים בָּ זֶה , אָ ז נִפְ גָּם הַ כָּ בוֹ ד בְּ יוֹ תֵ ר עַ ד שֶׁ נוֹ פֵ ל ּ הַ כָּ בוֹ ד חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם לְ הָ עַ כּ ו , ם"ּ וְ עַ ל־יְדֵ י־זֶה מִ מֵ ילָא ּ נִכְ בָּ שִׁ ין נַפְ שׁ וֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל אֶ צְ לָם בְּ גָלות גָּדוֹ ל מְ אֹד ּ , כִּ י ּ הַ נְפָ שׁ וֹ ת נִמְ שָׁ כִ ין אַ חַ ר הַ כָּ בוֹ ד , שֶׁ הוא שָׁ רְ שָׁ ּ , ם ומִ זֶה ּ ּ כָּ ל אֲרִ יכַ ת הַ גָּלות ּ , בַּ עֲונוֹ תֵ ינו הָ רַ בִּ ים ּ . וְ עַ ל־כֵּן כְּ שֶׁ רָ אָ ה מֹשֶׁ ה שְׁ נֵי אֲנָשִׁ ים עִ בְ רִ ים נִצִ ים ּ , וְ גַם יֵשׁ בָּ הֶ ם דֵ לָטוֹ רִ ין שֶׁ חוֹ לְ קִ ים עַל הַ צַ דִ יק בְּ עַ צְ מוֹ וְ רוֹ צִ ים ּ ּ ּ לְ מָ סְ רוֹ לַמַ לְ כות ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו אָ ז ּ " : הַ לְ הָ רְ גֵנִי אַ תָ ה ּ אֹמֵ ר וְ כו , "'ּ אָ מַ ר אָ ז : " אָ כֵן נוֹ דַ ע הַ דָ בָ ר ּ , " הַ יְנו שֶׁ נוֹ דַ ע ּ ּ לוֹ טַ עַם גָּלות יִשְׂ רָ אֵ ל ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ זַ ּ . ל" הַ יְנו כִּ י ּ אַ ף־עַ ל־פִ י שֶׁ הָ עַ כּ ו ּ ּ " ם מְ לֵאִ ים מַ חֲלֹקֶ ת ורְ צִ יחוֹ ת ּ הַ רְ בֵּ ה יוֹ תֵ ר מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ , אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן אֵ ין הַ פְ גָם ּ ּ שֶׁ לָהֶ ם גָּדוֹ ל כָּ ל־כָּ ך ְ ּ , מֵ אַ חַ ר שֶׁ אֵ ין לָהֶ ם חֵ לֶק בְּ הַ כָּ בוֹ ד דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ , עַ ל־כֵּן אֵ ין הַ כָּ בוֹ ד נִפְ גָּם כָּ ל־כָּ ך ְ עַ ל־יְדֵ י הַ מַ חֲלֹקֶ ת שֶׁ לָהֶ ם בְּ עַצְ מָ ן ּ ּ . וְ עִ קַ ר הַ פְ גָם ּ ּ וַאֲרִ יכַ ת הַ גָּלות הוא עַ ל־יְדֵ י הַ ּ ּ ּמַ חֲלֹקֶ ת שֶׁ בֵּ ין יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ עַ צְ מָ ן , כִּ י עַ ל־יְדֵ י־זֶה נִפְ גָּם הַ כָּ בוֹ ד בְּ יוֹ תֵ ר , ּ כַּ נִזְכָּ ר לְ עֵיל . אַ ך הַ צַ דִ יקִ ים אֲמִ תִ יִים הֵ ם גִּבּ וֹ רֵ י־כֹחַ ּ ּ ּ ּ ְ , וְ עַ ל־כֵּן כָּ ל מַ ה שֶׁ רוֹ אִ ין שֶׁ מִ תְ גַּבֵּ ר הַ מַ חֲלֹקֶ ת בְּ יוֹ תֵ ר בֵּ ין ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל , ַח ס וְ שָׁ לוֹ ם , וְ כֵ ן כָּ ל מַ ה שֶׁ מִ תְ גַּבֵּ ר בְּ יוֹ תֵ ר ּ ּ הַ מַ חֲלֹקֶ ת וְ הַ בִּ זְיוֹ נוֹ ת שֶׁ חוֹ לְ קִ ין עַ ל הַ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת ּ ּ ּ בְּ עַ צְ מָ ן , שֶׁ עַ ל־יְדֵ י כָּ ל זֶה נִפְ גָּם הַ כָּ בוֹ ד ומִ תְ אָ רֵ ך ְ ּ הַ גָּלות חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם כַּ נַ ּ ּ , ל" עַ ל־כֵּ ן הֵ ם מִ תְ גַּבְּ רִ ים כְּ נֶגֶ ד זֶה , יִתְ בָּ רַ ך עַ ל־יְדֵ י וְ עוֹ סְ קִ ים לְ הַ גְדִ יל כְּ בוֹ דוֹ ְ ּ שֶׁ מִ תְ יַגְּ עִ ים מְ אֹד לְ קָ רֵ ב הָ רְ חוֹ קִ ים לַעֲבוֹ דָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , שֶׁ זֶה עִ קַ ר הַ גְּ דָ לַת כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת : כַּ ד אָ תֵ י וְ כו יִתְ רוֹ ּ

Segment 33
HE:
וְ אִ תְ יַקַ ר אִ סְ תַ לַק כְּ דֵ ין ּ ּ ּ שְׁ מָ א דְ קֻ דְ שָׁ א־בְּ רִ יך־הוא עֵלָא וְ תַ תָ א ּ ּ ּ ְ ] כשבא יתרו ואמר וכו ', אז התייקר והתעלה שמו של הקדוש -ברוך- הוא למעלה ולמטה , [ עַד שֶׁ עַ ל־יְדֵ י תקֶ ף הַ עֲלָאַ ת ּ הַ כָּ בוֹ ד מֵ הַ סִּ טְ רָ א־אָ חֳרָ א שֶׁ זוֹ כִ ין הַ צַ דִ יקִ ים עַ ל־יְדֵ י ּ ּ ּ הָ רְ חוֹ קִ ים ּ שֶׁ מְ קָ רְ בִ ין

Segment 34
HE:
, שֶׁ הֵ גֵּרִ ים בְּ חִ ינַת ם ובַ עֲלֵי־תְ שׁ ובָ ה ּ ּ , עַ ל־יְדֵ י־זֶה נִתְ גַּדֵ ל וְ נִתְ תַ קֵ ן הַ כָּ בוֹ ד ּ ּ ּ דִ קְ דֻ שָׁ ה כָּ ל־כָּ ך ְ ּ ּ , עַ ד שֶׁ כָּ ל הַ פְ גָמִ ים שֶׁ פָ גְמו בְּ הַ כָּ בוֹ ד ּ ּ ּ עַ ל־יְדֵ י הַ מַ חֲלֹקֶ ת ּ , כָּ ל זֶה נִתְ בַּ טֵ ל בְּ מִ עוטוֹ עַ ל־יְדֵ י ּ ּ גֹּדֶ ל הַ עֲלָאַ ת הַ כָּ בוֹ , ד שֶׁ נִתְ גַּדֵ ל וְ נִתְ רַ בָּ ה עַ ל־יְדֵ י ּ ּ קִ רְ בַ ת הָ רְ חוֹ קִ ים , וְ עַ ל־יְדֵ י־זֶה נִתְ תַ קֵ ן הַ כּ ֹל וְ זוֹ כִ ין ּ ּ לִ גְאֻ לָה ּ . וְ זֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ אַ חַ ר־כָּ ך ְ ּ , כְּ שֶׁ אָ מַ ר מֹשֶׁ ה " אָ כֵן נוֹ דַ ע הַ דָ בָ ר ּ , " הָ לַך אֵ צֶ ל יִתְ רוֹ וְ דִ בֵּ ר עִ מוֹ הַ רְ בֵּ ה ּ ְ עַד שֶׁ נִ ּ תְ גַּיֵר הוא ובָ נָיו ּ ּ ּ , וְ אָ ז נִתְ גַּדֵ ל כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ וְ נִתְ תַ קֵ ן עַ ל יְדֵ י זֶה פְ גַם הַ מַ חֲלֹקֶ ת כַּ נַ ּ ּ ּ ּ ּ " ) ל לקוטי הלכות - הלכות חובל בחבירו ג' - אותיות ה ו" ט ' לפי אוצר היראה - מחל ו קת (ו" ס –

Segment 35
HE:
וַיִזְעָקו וַתַ עַל שַׁ וְ עָתָ ם ּ ּ ּ

Segment 36
HE:
(גכ , 'ב) וְ זֶה בְּ חִ ינַת שׁ וֹ בָ בִ י " ם שֶׁ בָּ הֶ ם נוֹ הֲגִים הַ כְּ שֵׁ רִ ים לְ הִ תְ עַ נוֹ ת וְ לִ צְ עֹק לַה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך בִּ תְ פִ לוֹ ת וסְ לִ יחוֹ ת ּ ּ ְ , כִּ י בְּ אֵ לו הַ יָמִ ים קוֹ רִ ין בַּ תוֹ רָ ה בְּ עִ נְיַן גָּלות מִ צְ רַ יִם ּ ּ ּ ּ ּ וגְ אֻ לָתָ ם שֶׁ הָ יָה עַל ּ ּ _ יְדֵ י צְ עָ קָ ה . ּוכְ מוֹ כֵ ן צְ רִ יכִ ין עַ תָ ה ּ בַּ גָּלות הַ זֶה ּ ּ . וְ זֶהו : " ּ שׁ ובו בָ נִים שׁ וֹ בָ בִ ים ּ ּ , " שֶׁ עִ קַ ר כָּ ל ּ הַ צָ רוֹ ת וְ הַ גָּלֻיוֹ ת ּ ּ , רַ חֲמָ נָא לִ צְ לָן , הֵ ם עַ ל _ יְדֵ י חֶ סְ רוֹ ן ּ הַ דַ עַת , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת שׁ וֹ בָ בִ ים ּ ּ , שֶׁ כָּ ל אֶ חָ ד הוֹ לֵך ְ בָּ עוֹ לָם כְּ מוֹ מְ שֻׁ גָּע וְ שׁ וֹ בָ ב מַ מָ שׁ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ נֶאֱמַ ר ּ : " וַיֵלֶך ְ ּ שׁ וֹ בָ ב בְּ דֶ רֶ ך לִ בּ וֹ ְ ". וכְ שֶׁ יָבִ ין הָ אָ דָ ם בְּ עַ צְ מוֹ כָּ ל זֹאת ּ ּ אֵ יך הוא שׁ וֹ בָ ב ומְ שֻׁ גָּע מַ מָ שׁ ּ ּ ּ ְ , כִּ י הוֹ לֵך אַ חֲרֵ י ְ שְׁ רִ ירות לִ בּ וֹ וְ אֵ ינוֹ מִ סְ תַ כֵּ ל עַ ל תַ כְ לִ יתוֹ הַ נִצְ חִ י ּ ּ ּ ּ , ּ בְּ וַדַ אי יָח ּוס עַ ל עַצְ מוֹ וְ יִצְ עַ ק הַ רְ בֵּ ה לַה ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ וְ עַ ל _ יְדֵ י זֶה יִזְכֶּ ה , לְ פִ י בְּ חִ ינָתוֹ , לְ הוֹ לִ יד הַ מֹחִ ין ּ וְ הַ דַ עַת ּ , שֶׁ עַ ל _ יְדֵ י זֶה עִ קַ ר הַ גְּ אֻ לָה בִּ כְ לָל ובִ פְ רָ ט ּ ּ ּ בְּ כָ ל אָ דָ ם ובְ כָ ל זְמַ ן ּ . ) לקוטי הלכות - הלכות גלוח ' ה- (' ח

Segment 37
HE:
מַ דועַ לֹא יִבְ עַר הַ סְ נֶה ּ ּ ּ

Segment 38
HE:
('ה , 'ג) וְ זֶה בְּ חִ ינַת תְ חִ לַת הִ תְ גַּלות לְ מֹשֶׁ ה שֶׁ הָ יָה עַל ּ ּ ּ ּ _ יְדֵ י מַ רְ אֵ ה הַ סְּ נֶה שֶׁ רָ אָ ה וְ הִ נֵה הַ סְּ נֶה בּ ֹעֵר בָּ אֵ שׁ וְ הַ סְּ נֶה ּ אֵ ינֶנו אֻ כָּ ל וְ כו ּ ּ ּ ' ּופֵ רֵ שׁ רַ שִׁ " י שָׁ ם שֶׁ ה ' יִתְ בָּ רַ ך נִתְ גַּלָה ּ ְ לוֹ מִ תוֹ ך הַ סְּ נֶה מִ שׁ ום עִ מוֹ אָ נֹכִ י בְ צָ רָ ה וְ כו ּ ּ ּ ּ ְ ּ ', הַ יְנו כִּ י ּ הַ סְּ נֶה הוא בְּ חִ ינַת הַ חוֹ חִ ים וְ הַ קוֹ צִ ים הַ סּ וֹ בְ בִ ּ ּ ים אֶ ת הַ שׁ וֹ שַׁ נָה הָ עֶלְ יוֹ נָה שֶׁ הֵ ם בְּ חִ ינַת הַ קֻ שְׁ יוֹ ת וְ הַ מְ בוכוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ מַ כְ נִיסִ ים הַ כּ וֹ פְ רִ ים עַל ה ' יִתְ בָּ רַ ך וְ עַ ל מְ קֹרָ בָ יו ְ הָ אֲמִ תִ יִים ּ ּ , שֶׁ מִ שָׁ ם עִ קַ ר אֲרִ יכַ ת הַ גָּלות ּ ּ ּ ּ . וְ עַ ל _ כֵּן נִתְ גַּלָה אֵ לָיו ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך מִ תוֹ ך הַ ְ ְ ּ סְּ נֶה , וְ רָ אָ ה מֹשֶׁ ה שֶׁ הַ סְּ נֶה בּ ֹעֵר בָּ אֵ שׁ וְ הַ סְּ נֶה אֵ ינֶנו אֻ כָּ ל ּ ּ , הַ יְנו שֶׁ אֵ שׁ ּ דִ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ הוא הִ תְ גַּלות דַ עַ ת הַ תוֹ רָ ה שֶׁ הֵ ם בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ רִ שְׁ פֵ י אֵ שׁ ּ , בְּ חִ ינַת הֲלוֹ א כֹה דְ בָ רִ י כָּ אֵ שׁ וְ כו ', ּ ּ שֶׁ זֶה הָ אֵ שׁ עוֹ סֵ ק תָ מִ יד לְ ּ בַ עֵר ולְ כַ לוֹ ת אֶ ת הַ סְּ נֶה וְ כָ ל ּ ּ הַ חוֹ חִ ים וְ הַ קוֹ צִ ים ּ , דְ הַ יְנו לְ בַ טֵ ל כָּ ל הַ כְּ פִ ירוֹ ת וְ כָ ל ּ ּ ּ הַ קֻ שְׁ יוֹ ת וְ הַ מְ בוכוֹ ת ּ ּ ּ , וְ אַ ף _ ּפִ י _ עַל _ כֵ ן וְ הַ סְּ נֶה אֵ ינֶנו ּ ּ אֻ כָּ ל , כִּ י עֲדַ יִן נִשְׁ אָ רִ ים קֻ שְׁ יוֹ ת ומְ בוכוֹ ת וְ עַ קְ מומִ יות ּ ּ ּ ּ ּ ּ בַּ לֵב וְ . עַ ל זֶה הִ תְ פַ לֵא מֹשֶׁ ה הַ רְ בֵּ ה וְ אָ מַ ר ּ ּ : (ה , ג) " אָ סֻרָ ה נָא וְ אֶ רְ אֶ ה אֶ ת הַ מַ רְ אֶ ה הַ גָּדֹל הַ זֶה מַ דועַ לֹא ּ ּ ּ ּ ּ יִבְ עַר הַ סְּ נֶה ". הֱשִׁ יבוֹ ה ' יִתְ בָּ רַ ך ְ : " שַׁ ל נְעָ לֶיך מֵ עַל ָ רַ גְ לֶיך וְ כו ּ ָ ' ". הַ יְנו שֶׁ בְּ עִ נְיַן הַ שָׂ גַת הַ מַ קִ י ּ ּ ּ ּ פִ ים ] דעת הנעלם ממנו , [ יֵשׁ כַּ מָ ה וְ כַ מָ ה מַ דְ רֵ גוֹ ת בְּ לִ י שִׁ עור ּ ּ ּ , כִּ י הֵ ם כָּ ל קִ בּ ול הַ שָׂ כָ ר שֶׁ ל עוֹ לָם הַ בָּ א ּ ּ , שֶׁ כָּ ל אֶ חָ ד יְקַ בֵּ ל כְּ פִ י עֶרְ כּ וֹ , כְּ פִ י עֲבוֹ דָ תוֹ , כִּ י הַ שָׂ גַת הַ מַ קִ יפִ ים ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת הֵ ם

Segment 39
HE:
: יוֹ צַ דִ יקִ ים לָבוֹ א לֶעָ תִ יד ּ שְׁ בִ ים וְ עַטְ רוֹ תֵ יהֶ ן בְּ רָ אשֵׁ יהֶ ן וְ כו ', ּ וכְ מוֹ שֶׁ מְ בֹאָ ר בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ) א "כ עיין לקוטי מוהר ן א " , (' שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת כָּ ל צַ דִ יק ּ ּ ּ נִכְ וֶה מֵ חֻפָ תוֹ שֶׁ ל חֲבֵ רוֹ וְ כו ּ ּ ', ּ עַיֵן שָׁ ם . וְ כָ ל הַ קֻ שְׁ יוֹ ת ּ וְ הַ מְ בוכוֹ ת שֶׁ בָּ עוֹ לָם נִמְ שָׁ כִ ין מִ שִׂ ּ ּ ּ כְ לִ יות הַ מַ קִ יפִ ים ּ ּ ּ ּ שֶׁ אֵ ינָם זוֹ כִ ים לְ הַ שִׂ יגָם ּ , וַאֲפִ לו מִ י שֶׁ מַ שִׂ יג אֵ יזֶה ּ ּ ּ ּ ּ מַ קִ יפִ ים , עֲדַ יִן יֵשׁ מַ קִ יפִ ים אֲחֵ רִ ים שֶׁ לֹא הִ שִׂ יגָם עֲדַ יִן ּ ּ ּ ומִ שָׁ ם בָּ אִ ים גַּם עָ לָיו קֻ שְׁ יוֹ ת ומְ בוכוֹ ת וְ כֵ ן לְ מַ עְ לָה ּ ּ ּ ּ מַ עְ לָה — גָּבֹהַ מֵ עַ ּ ל גָּבֹהַ , ּ עַ ד שֶׁ יֵשׁ מַ קִ יפִ ים גְּבוֹ הִ ים ּ ּ וְ נִשְׂ גָּבִ ים כָּ ל _ כָּ ך שֶׁ גַּם הַ צַ דִ יק הַ גָּדוֹ ל מְ אֹד בִּ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ְ גְּ דוֹ לָה עֲדַ יִן הוא צָ רִ יך לְ קַ דֵ שׁ אֶ ת עַ צְ מוֹ עוֹ ד יוֹ תֵ ר ּ ְ ּ וְ יוֹ תֵ ר עַ ד שֶׁ יַשִׂ יג גַּם אֵ לו הַ מַ קִ יפִ ים וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ . ' וְ זֶה שֶׁ הֵ שִׁ יב ' ה יִתְ בָּ רַ ך לְ מֹשֶׁ ה ְ : שַׁ ל נְעָ לֶיך מֵ עַ ל רַ גְ לֶיך ָ ָ . וְ אִ יתָ א בַּ תִ קונִים ּ ּ ּ , שֶׁ רָ מַ ז לוֹ שֶׁ יַפְ שִׁ יט לְ עַ צְ מוֹ גּופָ א דְ נַגְעָא ּ ּ ּ בֵּ יה בַּ ת פַ רְ עֹה וְ כו ּ ּ ּ . ' הַ יְנו שֶׁ הֵ שִׁ יב לוֹ ּ , שֶׁ אֲפִ לו הוא ּ ּ ּ בְּ עַ צְ מוֹ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לוֹ לְ בַ עֵר הַ סְּ נֶה וְ הַ קוֹ צִ ים ּ , שֶׁ הֵ ם כָּ ל הַ מְ בוכוֹ ת ּ ּ , כִּ י אִ ם עַ ל _ יְדֵ י שֶׁ יַפְ שִׁ יט מִ מֶ נו גּופוֹ ּ ּ ּ ּ ּ , _ עַ ל _ אַ ף פִ י שֶׁ בְּ וַדַ אי כְּ בָ ר הָ יָה גּופוֹ קָ דוֹ שׁ מְ אֹד ּ ּ ּ בִּ קְ דֻ שָׁ ה נִפְ לָאָ ה אַ ף ּ _ ּפִ י _ עַל _ כֵ ן מֵ אַ חַ ר שֶׁ יֶשׁ בּ וֹ אֵ יזֶה ּ אֲחִ יזָה מִ נְגִיעַ ת בַּ ת פַ ּ ּ רְ עֹה , צָ רִ יך עַ תָ ה לְ הַ פְ שִׁ יט הַ כּ ֹל ּ ְ מִ כּ ֹל וָכֹל כְּ דֵ י שֶׁ יוכַ ל לְ הַ שִׂ יג מַ קִ יפִ ים גְּבוֹ הִ ים כָּ אֵ לו ּ ּ ּ ּ ּ ּ , מִ כָּ ל שֶׁ כֵּ ן וְ כָ ל שֶׁ כֵּ ן שְׁ אָ ר הָ עָ ם בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ לֹא ּ נִתְ קַ דְ שׁ ו עֲדַ יִן כָּ רָ אוי כְּ לָל ּ ּ ּ , שֶׁ בְּ וַדַ אי עֲדַ יִן אִ י אֶ פְ שָׁ ּ ר לָהֶ ם לִ זְכּ וֹ ת לְ הַ שָׂ גַת הַ מַ קִ יפִ ים בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ ּ ּ , ּ ובִ שְׁ בִ יל זֶה בָּ אִ ים עֲדַ יִן עַ ל דַ עְ תָ ם קֻ שְׁ יוֹ ת ובִ לְ בּ ולִ ים שֶׁ הֵם ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת סְ נֶה וְ חוֹ חִ ים וְ קוֹ צִ ים וְ כו . 'ּ וְ עַ ל _ כֵּ ן הַ סְּ נֶה בּ וֹ עֵר הַ צַ שֶׁ מְ גַלִ ין וְ הַ דַ עַ ת הַ תוֹ רָ ה בְּ אֵ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּדִ יקִ ים , וְ אַ ף כֵ ן _ ּפִ י _ עַל _ : וְ הַ סְּ נֶה אֵ ינֶנו אֻ כָּ ל ּ ּ , ומְ נַקְ בִ ים ּ ּ וְ עוֹ קְ צִ ים אֶ ת הַ דַ עַ ת וְ הַ לֵב שֶׁ ל אִ ישׁ הַ יִשְׂ רְ אֵ לִ י ּ ּ ּ _ עַל יְדֵ י הַ קֻ שְׁ יוֹ ת וְ הַ מְ בוכוֹ ת שֶׁ הֵ ם בְּ חִ ינַת סְ נֶה ּ ּ ּ וְ קוֹ צִ ים כַּ נַ ּ"ל , כִּ י הַ כּ ֹל מֵ חֲמַ ת שֶׁ לֹא הִ תְ חִ ילו ּ ּ לְ הַ פְ שִׁ יט אֶ ת גּופָ ם כְּ לָל וְ לֹא קִ דְ שׁ ו שִׁ בְ עַ ת הַ נֵרוֹ ת ּ ּ ּ ּ כָּ רָ אוי ּ ) עיין לקוטי מוהר ן א " ', סימן כ "א (. ) לקוטי הלכות - הלכות גילוח ה ' - אות י (א"

Segment 40
HE:
וַיַסְ תֵ ר מֹשֶׁ ה פָ נָיו כִּ י יָרֵ א מֵ הַ בִּ יט ּ ּ ּ

Segment 41
HE:
('ו , 'ג) עִ קַ ר הַ יִרְ אָ ה עִ לָאָ ה הוא בִּ בְ חִ ּ ּ ּ ּ ינַת " וַיַסְ תֵ ר מֹשֶׁ ה פָ נָיו ּ ּ ּ כִּ י יָרֵ א מֵ הַ בִּ יט וְ כו , "'ּ שֶׁ כְּ שֶׁ הַ מֹחִ ין רוֹ דְ פִ ין לִ רְ אוֹ ת ּ ולְ הַ שִׂ יג אֶ ת אוֹ ר הָ אֵ ין־סוֹ ף ּ ּ , נוֹ פֵ ל עָ לָיו יִרְ אָ ה מִ בְּ חִ ינַת הַ מְ סַ דֵ ר וְ הַ מְ עַכֵּב אֶ ת הַמֹחִ ין ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת כֶּ תֶ ר ּ , שֶׁ הוא לְ מַ עְ לָה מֵ הַ ּ ּמֹחִ ין . וְ זֶה בְּ חִ ינַת " רֵ אשִׁ ית חָ כְ מָ ה יִרְ אַ ת ה , "' וְ נֶאֱמַ ר : " יִרְ אַ ת ה ' רֵ אשִׁ ית דָ עַת ּ , " כִּ י ּ הַ יִרְ אָ ה בָּ אָ ה מִ בְּ חִ ינַת הַ כֶּ תֶ ר , שֶׁ הוא בְּ רֵ אשִׁ ית הַ דַ עַת ּ ּ וְ הַ חָ כְ מָ ה , כִּ י הוא לְ מַ עְ לָה מֵ הֶם ּ , וְ הוא מְ עַכֵּב אֶ ת ּ ּ הַ מֹחִ ין מֵ רְ דִ יפָ תָ ן עַ ל־יְדֵ י הַ יִרְ אָ ה הַ נַ ּ ּ , ל" בְּ חִ ינַת " כִּ י יָרֵ א מֵ הַ בִּ יט וְ כו , "'ּ וְ עַל־יְדֵ י־זֶה דַ יְקָ א עִ קַ ר הַ שָׂ גַת ּ ּ הַ חָ כְ מָ ה וְ הַ דָ עַת ּ ) לקוטי הלכות - הל כות ברכות הודאה ו ד"כ – ' לפי אוצר היראה - יראה ועבוד ה – (ד"כ

Segment 42
HE:
('ז , 'ג) עִ נְיָן זֶה לְ חַ פֵ שׂ תָ מִ יד הַ טוֹ ב שֶׁ בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל ולְ לַמֵ ד עֲלֵיהֶם ּ ּ ּ ּ ּ זְכות תָ מִ יד הוא עִ נְיָן גָּבהַ וְ עָמֹק מְ אֹד מְ אֹד ּ ּ ּ ּ . וְיֵשׁ בָּ זֶה מַ דְ רֵ גוֹ ת רַ בּ וֹ ת בֵּ ין הַ צַ דִ יקִ ים הַ גְּדוֹ לִ ים ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ מָ צִ ינו ּ ּ שֶׁ אֲפִ לו גְּדוֹ לֵי הַ צַ דִ יקִ ים לִ פְ עָמִ ים לֹא ּ ּ ּ ּ יָדְ עו לְ לַמֵ ד זְכות ּ ּ ּ כָּ רָ אוי ּ , וְ הִ קְ פִ יד הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך עֲלֵיהֶם כְּ מוֹ שֶׁ מָ צִ ינו ּ ּ ּ ְ ּ בִּ ישַׁ עְ יָה וְ הוֹ שֵׁ עַ וְ כו ' ּ כְּ מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ . ל" ּ וְ עִ קַ ר גְּאֻ לַת ּ ּ מִ צְ רַ יִם הָ יָה רַ ק עַל יְדֵ י זֶה , עַל יְדֵ י שֶׁ נִתְ עוֹ רְ רו רַ חֲמָ יו ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך לְ הִ סְ תַ כֵּל רַ ק עַל הַ טוֹ ב ּ ּ ְ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " רָ אֹה רָ אִ יתִ י " וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל שְׁ תֵ י רְ אִ יוֹ ת אֲנִי רוֹ אֶ ה ּ ּ , רוֹ אֶ ה אֲנִי שֶׁ סּ וֹ פָ ן לַחֲטֹא וְ אַ ף עַל פִ י כֵן רָ אִ יתִ י אֶ ת עֳנִי ּ עַמִ י וזְכות שֶׁ יְקַ בְּ לו הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ , וְ עַל יְדֵ י זֶה הֵ ם רְ אויִים ּ לִ גְאֻ לָה הַ יְנו כַּ נַ ּ ּ ּ . ל" וְ כָ ל הַ וִ כּ וחַ שֶׁ הָ יָה לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ עִ ם מֹשֶׁ ה בְּ מַ רְ אֵ ה הַ סְּ נֶה ומֹשֶׁ ה מֵ אֵ ן בִּ שְׁ לִ יחותוֹ ּ ּ , הַ כּ ֹל הָ יָה מֵ חֲמַ ת זֶה כִּ י רָ אָ ה שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל יְקַ לְ קְ לו הַ רְ בֵּ ה עַד ּ ּ שֶׁ עַל יְדֵ י זֶה הָ יָ ה קָ שֶׁ ה לוֹ לֵילֵך בִּ שְׁ לִ יחות הַ גְּאֻ לָה ּ ּ ְ , כִּ י זֶה הָ עִ נְיָן עָמֹק וְגָבהַ מְ אֹד כַּ נַ ּ ּ . ל" אֲבָ ל הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ טָ עַן עִ מוֹ הַ רְ בֵּ ה שֶׁ אַ ף עַל פִ י כֵן הוא רוֹ צֶ ה לְ גָאֳלָם ּ ּ ּ , כִּ י הוא מִ סְ תַ כֵּ ל רַ ק עַל הַ טוֹ ב כַּ נַ ּ ּ ּ ּ . ל" וְזֶהו בְּ חִ ינַת א ּ וֹ ת הַ מַ טֶ ה שֶׁ נִתְ הַ פֵ ך לְ נָחָ שׁ ּ ְ ּ ּ ּ , שֶׁ בָּ זֶה רָ מַ ז לוֹ שֶׁ לֹא יְדַ בֵּ ר עַל ּ יִשְׂ רָ אֵ ל כְּ מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ . ל" ּ וְ אַ חַ ר כָּ ך אָ מַ ר לוֹ שְׁ לַח ְ יָדְ ך וֶאֱחֹז בִּ זְנָבוֹ וְ נִתְ הַ פֵ ך הַ נָחָ שׁ לְ מַ טֶ ה ּ ּ ּ ְ ָ . ּובָ זֶה הֶרְ אָ ה לוֹ שֶׁ בְּ קַ ל יוכַ ל לְ הִ תְ ּ הַפֵ ך הַ נָחָ שׁ לְ מַ טֶ ה ּ ּ ּ ְ . וְרָ מַ ז לוֹ בָּ זֶה שֶׁ גַּם בְּ תֹקֶ ף זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ שֶׁ מִ תְ גַּבֵּ ר עַל יִשְׂ רָ אֵ ל חַ ס ּ ּ וְ שָׁ לוֹ ם , יוכַ ל הַ צַ דִ יק לֶאֱחֹז בְּ אֵ יזֶה קָ צֶה ּ ּ ּ , הַ יְנו לִ מְ צֹא ּ שָׁ ם אֵ יזֶה זְכות ונְקֻ דָ ה טוֹ בָ ה וְ עַל יְדֵ י זֶה נִתְ הַפֵך ּ ְ ּ ּ ּ לְ טוֹ בָ ה מִ נָחָ שׁ לְ מַ טֶ ה ּ ּ , כִּ י עַל יְדֵ י זֶה מַ כְ נִיסִ ים בֶּ אֱמֶ ת לְ כַ ף זְכות וְחוֹ זְרִ ין בִּ תְ שׁ ובָ ה כַּ נַ ּ ּ ּ ) ל " לקוטי הלכות – הלכות תחומין ו ב" י ' י ' לפי אוצר היראה -

Segment 43
HE:
אֶ הְ יֶה אֲשֶׁ ר אֶ הְ יֶה

Segment 44
HE:
( יד , 'ג) א וְזֶה בְּ חִ ינַת אֶ הְ יֶה אֲשֶׁ ר אֶ הְ יֶה , הַ יְנו בְּ חִ ינַת תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ּ עַל תְ שׁ ובָ ה ּ ּ , כִּ י תְ שׁ ובָ ה הִ יא בְּ חִ ינַת אֶ הְ יֶה ּ ּ , בְּ חִ ינַת אֲנָא זָמִ ין לְ מֶ הֱוֵי , כִּ י קֹדֶ ם הַ תְ שׁ ובָ ה עֲדַ יִן לֹא הָ יָה לוֹ ּ ּ ּ שׁ ום הֲוָיָה בָּ עוֹ לָם כְּ לָל , וכְ שֶׁ מַ תְ חִ יל לַעֲשׂ וֹ ת תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ּ ּ אָ ז הוא בִּ ּ בְ חִ ינַת אֶ הְ יֶה , כִּ י מַ תְ חִ יל לְ הָ כִ ין אֶ ת עַצְ מוֹ ּ שֶׁ יִהְ יֶה לוֹ הֲוָיָה בָּ עוֹ לָם בְּ חִ ינַת אֲנָא זָמִ ין לְ מֶ הֱוֵי . אֲבָ ל אֲפִ לו אַ חַ ר־כָּ ך כְּ שֶׁ עוֹ שֶׂ ה תְ שׁ ובָ ה וְזוֹ כֶה לִ בְ חִ ינַת ּ ּ ּ ְ ּ אֶ הְ יֶה , כִּ י כְּ בָ ר הֵ כִ ין עַצְ מוֹ שֶׁ יִהְ יֶה לוֹ הֲוָיָה בָּ ּ עוֹ לָם , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן צָ רִ יך לַעֲשׂ וֹ ת תְ שׁ ובָ ה עַל תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ּ ּ ְ ּ . וְ עַל־כֵּן צָ רִ יך לְ הַ תְ חִ יל בְּ כָ ל פַ עַם מֵ חָ דָ שׁ וְ אַ ף־עַל־פִ י ּ ּ ְ שֶׁ כְּ בָ ר עָ שָׂ ה תְ שׁ ובָ ה צָ רִ יך אַ חַ ר־כָּ ך לְ הַ תְ חִ יל מֵ חָ דָ שׁ ְ ְ ּ ּ לְ גַמְ רֵ י , לְ הַ תְ חִ יל לְ הָ כִ ין עַצְ מוֹ שֶׁ יִהְ יֶ ּ ה לוֹ הֲוָיָה בָּ עוֹ לָם כְּ אִ לו עֲדַ יִן לֹא הָ יָה לוֹ שׁ ום הֲוָיָה בָּ עוֹ לָם וְזֶהו בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ אֶ הְ יֶה שֵׁ נִי , בְּ חִ ינַת אֶ הְ יֶה אֲשֶׁ ר אֶ הְ יֶה . כִּ י כָּ ל הַ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ הָ רִ אשׁ וֹ נָה נֶחְ שָׁ ב כְּ לֹא כְּ נֶגֶד הַ תְ שׁ ובָ ה הַ שְׁ נִיָה שֶׁ עוֹ שֶׂ ה ּ ּ ּ ּ עַל תְ שׁ ו ּ ּ בָ ה הָ רִ אשׁ וֹ נָה עַד שֶׁ בְּ כָ ל פַ עַם מַ חֲזִיק אֶ ת ּ עַצְ מוֹ כְּ אִ לו עֲדַ יִן לֹא הָ יָה לוֹ הֲוָיָה בָּ עוֹ לָם ּ ּ , ּומַ תְ חִ יל בְּ כָ ל פַ עַם לְ הָ כִ ין אֶ ת עַצְ מוֹ שֶׁ יִהְ יֶה לוֹ הֲוָיָה בָּ עוֹ לָם ּ ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת אֶ הְ יֶה שֵׁ נִי כַּ נַ ּ ּ ּ . ל" וְזֶה בְּ חִ ינַת גְּ ּ אֻ לָה רִ אשׁ וֹ נָה וגְאֻ לָה אַ חֲרוֹ נָה ּ ּ , כִּ י גְּאֻ לָה רִ אשׁ וֹ נָה מִ מִ צְ רַ יִם ּ ּ הָ יָה אַ חֲרֶ יהָ גָּלות ּ , וגְאֻ לָה אַ חֲרוֹ נָה שֶׁ יִהְ יֶה בִּ מְ הֵרָ ה ּ ּ ּ בְּ יָמֵ ינו לֹא יִהְ יֶה אַ חֲרֶ יהָ הֶפְ סֵ ק ּ , כִּ י עַל שְׁ נֵי אֵ לו ּ ּ הַ גְּאֻ לוֹ ת נֶאֱמַ ר אֶ הְ יֶה אֲשֶׁ ר אֶ הְ ּ יֶה , כְּ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ י " שָׁ ם : אֶ הְ יֶה עִ מָ כֶם בְּ צָ רָ ה זוֹ אֲשֶׁ ר אֶ הְ יֶה עִ מָ הֶם ּ ּ בְּ שִׁ עְ בּ וד מַ לְ כֻיוֹ ת וְ כו ּ ּ ּ . ' אָ מַ ר מֹשֶׁ ה : רִ בּ וֹ נוֹ שֶׁ ל עוֹ לָם , דַ יָה לְ צָ רָ ה בִּ שְׁ עָתָ ה וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ . ' כִּ י זֶה יָדועַ שֶׁ עִ קַ ר כָּ ל ּ ּ הַ גְּאֻ לוֹ ת וְכָ ל הַ יְשׁ ּ ועוֹ ת הֵם רַ ק יְשׁ ועַת וגְאֻ לַת הַ נֶפֶ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ מִ גָּלות הַ תַ אֲווֹ ת רָ עוֹ ת הַ בָּ אִ ין מֵ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א וְ הַ יֵצֶר ּ ּ ּ הָ רָ ע שֶׁ הֵם עִ קַ ר צָ רוֹ ת וְגָלות יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ , וְ הֵם בְּ חִ ינַת קְ לִ פַ ת מִ צְ רַ יִם וקְ לִ פַ ת שְׁ אָ ר מַ לְ כֻיוֹ ת שֶׁ הֵם מִ תְ גַּבְּ רִ ים ּ ּ ּ ּ ְּב כָ ל דוֹ ר עַל נֶפֶ שׁ הַ יִשְׂ רְ אֵ לִ י וְרוֹ צִ ין לֶאֱחֹז אוֹ תוֹ בְּ גָלות ּ ּ ּ כָּ בֵ ד וָמַ ר וְ אֵ ין רוֹ צִ ין לְ הַ נִיחוֹ לָצֵ את מִ ן גָּלות הַ תַ אֲווֹ ת ּ ּ ּ ולְ הִ תְ קָ רֵ ב לְ אָ בִ ינו שֶׁ בַּ שָׁ מַ יִם וְזֶה עִ קַ ר צָ רוֹ ת וְגָלות ּ ּ ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל . וְ עִ קַ ר כָּ ל הַ גְּאֻ לוֹ ת בְּ ר ּ ּ וחָ נִיות ובְ גַשְׁ מִ יות ּ ּ ּ ּ ּ ּ בִּ כְ לָל ובִ פְ רָ ט הֵם עַל־יְדֵ י מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ הַ צַ דִ יקִ ים אֲמִ תִ יִים שֶׁ בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י אִ תְ פַ שְׁ טותָ א ּ ּ ּ דְ מֹשֶׁ ה בְּ כָ ל דָ רָ א וְ דָ רָ א בְּ חִ ינַת מַ ּ ּ ' ה שֶׁ ּ ' הָ יָה ה ' ּוא שֶׁ יִהְ יֶה שֶׁ הוא רָ ּ ּ אשֵׁ י תֵ בוֹ ת ּ : מֹשֶׁ ה . כִּ י הוא הָ יָה הַ גּוֹ אֵ ל ּ הָ רִ אשׁ וֹ ן וְ הוא יִהְ יֶה הַ גּוֹ אֵ ל הָ אַ חֲרוֹ ן ּ , שֶׁ הוא מְ שִׁ יחַ ּ צִ דְ קֵ נו שֶׁ יָבוֹ א בִּ מְ הֵרָ ה בְּ יָמֵ ינו וְ הוא גַּם־כֵּן גּוֹ אֵ ל ּ ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר מִ כָּ ל צָ רוֹ תֵ יהֶם ומוֹ שִׁ יעַ לָהֶם ּ ּ בְּ כָ ל עֵת לְ הוֹ צִ יא אֶ ת כָּ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל מִ גָּלות הַיֵצֶר ּ ּ ּ הָ רָ ע וְ הַ תַ אֲווֹ ת שֶׁ הוא עִ קַ ר גָּלות וְ צָ רוֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ ּ , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת הַ כּ ֹל הֶבֶ ל וְ כָ ל הַצָ רוֹ ת וְ הַ יִסּ ורִ ין וְ כָ ל הַ גָּלֻיוֹ ת ּ ּ ּ ּ נֶחְ שָׁ בִ ין כְּ לֹא נֶגֶד גָּלות הַ נֶפֶ שׁ שֶׁ הִ יא ּ ּ בַּ גּוֹ לָה בֵּ ין הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א וְ הַ תַ אֲווֹ ת ּ , רַ חֲמָ נָא לִ צְ לָן , כִּ י הַ תוֹ רָ ה ּ הִ יא בְּ כָ ל אָ דָ ם ובְ כָ ל זְמַ ן וְ כָ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל מִ י ּ ּ שֶׁ רוֹ צֶ ה לִ כְ נֹס בְּ דֶ רֶ ך הַ יִשְׂ רְ אֵ לִ י בֶּ אֱמֶ ת בְּ דֶ רֶ ך הַ קֹדֶ שׁ ּ ְ ְ ּ בְּ דֶ רֶ ך הָ אֱמֶ ת ְ , עוֹ בְ רִ י ן עָ לָיו כָּ ל הַ גָּלֻיוֹ ת וְ כָ ל הַ מִ לְ חָ מוֹ ת ּ ּ וְ הַ סִּ פורִ ים הַ מְ בֹאָ רִ ים בְּ כָ ל הַ תוֹ רָ ה כֻּלָה ובַ נְבִ יאִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ובַ כְּ תובִ ים ּ ּ , כִּ י כָּ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל כָּ לול מִ כָּ ל הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ וְ צָ רִ יך שֶׁ יַעַבְ רו עָ לָיו כָּ ל הַ מִ לְ חָ מוֹ ת וְ כָ ל הַ גָּלֻיוֹ ת ּ ּ ּ ּ ְ

Segment 45
HE:
בְּ חִ ינַת גָּלות מִ צְ רַ יִם וגְאֻ לָתָ ה ּ ּ ּ ּ , ושְׁ אָ ר כָּ ל הַ גָּלֻיוֹ ת ּ ּ וגְאֻ לָתָ ן ומִ לְ חֶ מֶ ת עֲמָ לֵק ומִ לְ חֶ מֶ ת ל ּ ּ ּ ּ " א מְ לָכִ ים ושְׁ אָ ר ּ כָּ ל הַ מִ לְ חָ מוֹ ת שֶׁ הָ יו עַל יִשְׂ רָ אֵ ל הַ מְ בֹאָ רִ ין בְּ כָ ל ּ ּ , ְך" ּ הַ תַ נַ הַ כּ ֹל צָ רִ יך לַעֲבֹר עַל כָּ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ְ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ עַד שֶׁ זוֹ כֶה לִ בְ חִ ינַת גְּאֻ לָה שְׁ לֵמָ ה שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת גְּאֻ לָה ּ ּ ּ שֶׁ אֵ ין אַ חֲרֶ יהָ הֶפְ סֵ ק , דְ הַיְנו כְּ שֶׁ זוֹ כֶ ה לִ קְ בּ ֹעַ עַצְ מוֹ ּ ּ ּ בְּ דֶ רֶ ך הַ קֹדֶ שׁ בִּ קְ בִ יעות גָּדוֹ ל כְּ יָתֵ ד חָ זָק בַּ ל יִמוֹ ט ּ ּ ּ ְ לְ עוֹ לָם וְזוֹ כֶה לְ הִ תְ קָ רֵ ב לַה ' יִתְ בָּ רַ ך בֶּ אֱמֶ ת כָּ רָ אוי ּ ְ , וְגוֹ אֵ ל נַפְ שׁ וֹ מִ כָּ ל הַ תַ אֲווֹ ת ומִ כָּ ל הַ בְ לֵי עוֹ לָם הַ זֶה ּ ּ ּ

Segment 46
HE:
לְ גַמְ רֵ י בִּ בְ חִ ינַת גְּאֻ לָה שְׁ לֵמָ ה שֶׁ אֵ ין אַ חֲרֶ יהָ הֶפְ סֵ ק ּ שֶׁ זֶהו עִ קַ ר הַגְּאֻ לָה בִּ פְ רָ טִ יות אֵ צֶ ל כָּ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ מִ יִשְׂ רָ אֵ , ל כַּ מובָ א בְּ שֵׁ ם הַ בַּ עַל־שֵׁ ם־טוֹ ב זַ ּ ּ " ל בְּ חִ ינַת קָ רְ בָ ה אֶ ל נַפְ שִׁ י גְאָ לָה . ּ וכְ שֶׁ יִזְכּ ו מָ תָ א חֲדָ א אוֹ בֵּ י ּ ּ ּ כְּ נִישְׁ תָ א חֲדָ א לִ תְ שׁ ובָ ה כָּ זוֹ שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת גְּאֻ לָה ּ ּ ּ שְׁ לֵמָ ה אָ ז נִזְכֶּ ה שֶׁ יָבוֹ א לָנו הַ גּוֹ אֵ ל צֶדֶ ק וְיִגְאָ לֵ ּ ּ ּ נו מְ הֵרָ ה , כִּ י כּ ֹלָא בִּ תְ יובְ תָ א תַ לְ יָא וְ כו ּ ּ ּ ּ ', כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ : וְ הַ כְּ לָ ל

Segment 47
HE:
, לַ ה לְ הִ תְ קָ רֵ ב רוֹ צֶ ה שֶׁ כְּ שֶׁ הָ אָ דָ ם ' יִ תְ בָּ רַ ך וְ לָ שׁ וב בִּ תְ שׁ ובָ ה צָ רִ יך שֶׁ יִ הְ יֶה לוֹ ּ ְ ְ ּ ּ אֲ לָ פִ ים ורְ בָ בוֹ ת עֲלִ יוֹ ת וִ ירִ ידוֹ ת בְּ לִ ּ ּ י שִׁ עור ּ , וְ צָ רִ יך שֶׁ יִ הְ יֶה גִּ בּ וֹ ר חָ זָק לְ חַ זֵק לְ בָ בוֹ בְּ כָ ל פַ עַ ם ּ ּ ּ ְ לִ בְ לִ י לְ הַ נִ יחַ אֶ ת מְ קוֹ מוֹ מִ שׁ ום יְ רִ ידָ ה שֶׁ בָּ עוֹ לָ ם ּ ּ ּ . וְ כָ ל אֵ לו הָ עֲלִ יוֹ ת וִ ירִ ידוֹ ת שֶׁ עוֹ בְ רִ ין עַ ל כָּ ל ּ ּ ּ כָּ ל כְּ לָ לִ יות בְּ חִ ינַת הֵ ם מִ יִ שְׂ רָ אֵ ל אֶ חָ ד ּ ּ ּ ּ הַ מִ לְ חָ מוֹ ת וְ הַ צָ רוֹ ת שֶׁ עָ בְ רו עַ ל כְּ לָ לִ יות יִ שְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ ּ מִ ימוֹ ת עוֹ לָ ם . וְ הַ כְּ לָ ל וְ הָ עִ קָ ר הוא הַ הִ תְ חַ זְקות ּ ּ ּ ּ לְ חַ זֵק אֶ ת עַ צְ מוֹ תָ מִ יד אַ ף אִ ם הוא כְּ מוֹ שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ , לְ הַ אֲ מִ ין בֶּ אֱ מונָה שְׁ לֵמָ ה שֶׁ אֵ ין שׁ ום יְ רִ ידָ ה ּ ּ בָּ עוֹ לָ ם , כִּ י בְּ כָ ל מָ קוֹ ם יְ כוֹ לִ ין לִ מְ צֹא אֶ ת ה ' יִ תְ בָּ רַ ך כַּ מְ בֹאָ ר בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ ְ ) ' ו לקוטי מוהר ן א " , (' שֶׁ מִ י שֶׁ רוֹ צֶ ה לֵילֵ ך בְּ דַ רְ כֵ י הַ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ְ ּ , צָ רִ יך ְ שֶׁ יִ הְ יֶה בָּ קִ י בַּ הֲלָ כָ ה וְ צָ רִ יך שֶׁ יִ הְ יֶה לוֹ שְׁ נֵי ּ ּ ְ בְּ קִ יאות בְּ חִ ינַת בָּ קִ י בְּ רָ צוֹ א בָּ קִ ּ י בְּ שׁ וֹ ב , בְּ חִ ינַת עָ יֵל וְ נָפִ יק , בְּ חִ ינַת אִ ם אֶ סַּ ק שָׁ מַ יִ ם שָׁ ם אָ תָ ה וְ אַ צִ יעָ ה שְׁ אוֹ ל הִ נֶךָ ּ ּ ּ ּ ּ . שֶׁ אֲ פִ לו כְּ שֶׁ נוֹ פֵ ל ּ ּ ּ לִ שְׁ אוֹ ל תַ חְ תִ יוֹ ת ּ ּ ּ , אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן צָ רִ יך לְ חַ זֵק ּ ְ ּ אֶ ת עַ צְ מוֹ תָ מִ יד וְ לִ בְ לִ י לְ יָאֵ שׁ עַ צְ מוֹ לְ עוֹ לָ ם ּ , י כִּ גַּם שָׁ ם ה ' יִ תְ בָּ רַ ך נִ מְ צָ א בְּ חִ ינַת וְ אַ צִ יעָ ה שְׁ אוֹ ל ּ ּ ְ הִ נֶךָ ּ ּ . וְ זֶה עִ קַ ר הַ כְּ לָ ל וְ הַ יְ סוֹ ד בַּ עֲבוֹ דַ ת ה ּ ' שֶׁ הַ כּ ֹל תָ לוי בּ וֹ ּ ּ , לִ בְ לִ י לִ פֹל בְּ דַ עְ תוֹ לְ עוֹ לָ ם אַ ף ּ ּ אִ ם יַעֲבֹר עָ לָ יו מָ ה , וְ כָ ל הַ צַ דִ יקִ ים שֶׁ הָ יו מִ ימוֹ ת ּ ּ ּ עוֹ לָ ם שֶׁ זָכו לְ מַ ה שֶׁ זָכו אַ שְׁ רֵ י לָ הֶ ם אַ שְׁ רֵ י ּ ּ ּ ּ ּ חֶ לְ קָ ם , כּ ֻ לָ ם לֹא בָּ או לִ שְׁ לֵמותָ ם כִּ י אִ ם עַ ל־יְ דֵ י ּ ּ ּ בְּ חִ ינָה זוֹ עַ ל־יְ דֵ י שֶׁ לֹא הָ יו מְ יָאֲ שִׁ ין עַ צְ מָ ן ּ ּ לְ עוֹ לָ ם , כִּ י בֶּ אֱ מֶ ת רַ בִּ ים נִ כְ נְ סו בַּ עֲבוֹ דַ ת ה ּ ', כִּ י רֹב יִ שְׂ רָ אֵ ל מִ תְ גַּעְ גְּ עִ ין לַ ה ' יִ תְ בָּ רַ ך ומַ תְ חִ ילִ ין ּ ְ בַּ עֲבוֹ דָ תוֹ בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר וְ אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן זְעִ ירִ ין ּ ּ אִ נון שֶׁ זוֹ כִ ין לְ הִ תְ קָ רֵ ב לַ ה ּ ּ ּ ' יִ תְ בָּ רַ ך כָּ רָ אוי ּ ְ . ְ אַ ך עִ קַ ר הַ חִ לוק הוא רַ ק מֵ חֲמַ ת עִ נְ יָן הַ נַ ּ ּ ּ ּ ּ " ל שֶׁ רֹב יִ תְ ּ הַ נִ כְ נָסִ ין בַּ עֲבוֹ דָ תוֹ בָּ רַ ך וְ עוֹ בְ דִ ין אוֹ תוֹ ְ יִ תְ בָּ רַ ך בֶּ אֱ מֶ ת אֵ יזֶה זְמַ ן אָ רֹך אוֹ קָ צָ ר ְ ְ , אֲ בָ ל אַ חַ ר־כָּ ך כְּ שֶׁ מַ תְ חִ ילִ ין לְ הִ תְ גָּרוֹ ת בּ וֹ ולְ הַ פִ ילוֹ ּ ּ ּ ְ מֵ עֲבוֹ דָ תוֹ הוא שָׁ ב לְ אָ חוֹ ר וְ נוֹ פֵ ל מֵ עֲבוֹ דַ ת ה ּ ' יִ תְ בָּ רַ ך , ְ וְ נִ שְׁ אָ ר לְ מַ טָ ה וְ עַ ל־כֵּ ן אֵ ין זוֹ ּ כִ ין לְ מַ ה ּ שֶׁ צְ רִ יכִ ין לִ זְכּ וֹ ת ּ . אֲ בָ ל הַ צַ דִ יקִ ים הָ אֲ מִ תִ יִ ים זָכו ּ ּ ּ ּ ּ לְ הִ תְ חַ כֵּ ם ולְ הִ תְ גַּבֵּ ר לִ בְ לִ י לִ פֹל מִ שׁ ום יְ רִ ידָ ה ּ ּ ּ ּ ונְ פִ ילָ ה שֶׁ בָּ עוֹ לָ ם רַ ק הִ תְ חַ זְקו עַ צְ מָ ן בְּ כָ ל פַ עַ ם ּ ּ ּ ּ אַ ף־עַ ל־פִ י שֶׁ עָ בַ ר עֲלֵ יהֶ ם מַ ה שֶׁ עָ בַ ר וְ עַ ל־יְ ּ ּ דֵ י הִ תְ חַ זְקות שֶׁ לָ הֶ ם ּ ּ ּ ) שֶׁ קוֹ רִ ין דֶ ער הַ אלְ טִ ין זִיך ְ ּ ּ ( זָכו לְ ּ מַ ה שֶׁ זָכו ּ ּ ּ , אַ שְׁ רֵ י לָ הֶ ם . ) לקוטי הלכות -

Segment 48
HE:
הלכות אונאה ג '- אות (' א

Segment 49
HE:
אֶ הְ יֶה אֲשֶׁ ר אֶ הְ יֶה

Segment 50
HE:
( יד , 'ג) וְזֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ שָׁ אַ ל מֹשֶׁ ה ּ ּ : " (ג) ּ הִ נֵה אָ נֹכִ י בָ א אֶ ל בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל וְ אָ מַ רְ תִ י לָהֶם אֱלֹקֵ י אֲבוֹ תֵ יכֶם שְׁ לָחַ נִי ּ אֲלֵיכֶם וְ אָ מְ רו לִ י מַ ה שְׁ מוֹ מָ ה אֹמַ ר אֲלֵיהֶם וַיֹאמֶ ר ּ ּ ּ אֱלֹקִ ים אֶ ל מֹשֶׁ ה אֶ הְ יֶה אֲ שֶׁ ר אֶ הְ יֶה . ּ וַיֹאמֶ ר כּ ֹה תֹאמַ ר לִ בְ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל אֶ הְ יֶה שְׁ לָחַ נִי אֲלֵיכֶם וַ יֹאמֶ ר עוֹ ד וְ כו ּ ּ ". ' וְ לִ כְ אוֹ רָ ה אֵ ינוֹ מְ דֻ קְ דָ ק הַ לָשׁ וֹ ן שֶׁ שָׁ אַ ל ּ ּ ּ : וְ אָ מְ רו לִ י מַ ה ּ ּשְׁ מוֹ מָ ה אֹמַ ר אֲלֵיהֶם ? הָ יָה לוֹ לִ שְׁ אֹל כִּ פְ שׁ וטוֹ ּ ּ שֶׁ יוֹ דִ יעוֹ ה ' יִתְ בָּ רַ ך שְׁ מוֹ כְּ דֵ י שֶׁ יוֹ דִ יעוֹ לְ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ְ , ומַ הו ּ ּ ּ הַ לָשׁ וֹ ן ' מָ ה אֹמַ ר אֲלֵיהֶם ', ּ שֶׁ נִרְ אֶ ה בָּ זֶה אֲמִ ירָ ה וְ שִׂ יחָ ה ופִ לְ פול נָאֶ ה ּ ּ ּ , שֶׁ יֵדַ ע אֵ יך לְ הָ שִׁ יב לָהֶם תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ְ ּ מְ קֻ בֶּ לֶת עַל שְׁ אֵ לָתָ ם הַגְּדוֹ לָה ? וְגַם קָ שֶׁ ה עַל גּוף ּ ּ הַ שְׁ אֵ לָה ' : וְ אָ מְ רו לִ י מַ ה שְׁ מוֹ ּ ּ ', הֲלֹא כְּ בָ ר הוֹ דִ יעָם ּ מִ שְׁ מוֹ , כַּ מו ּ ּ בָ א בְּ זֶה הַ פָ סוק בְּ עַצְ מוֹ ּ ּ , שֶׁ הִ זְכִּ יר : " וְ אָ מַ רְ תִ י לָהֶם אֱלֹקֵ י אֲבוֹ תֵ יכֶם שְׁ לָחַ נִי אֲלֵיכֶם ּ , " וְ כִ י אֵ ינוֹ מַ סְ פִ יק זֶה הַ שֵׁ ם הַ קָ דוֹ שׁ שֶׁ הוא אֱלֹקֵ י אֲבוֹ תֵ יכֶם ּ ּ ּ ּ ! ? גַּם הַ תְ שׁ ובָ ה שֶׁ ל ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך אֵ ינוֹ מובָ ן הֵיטֵ ב שֶׁ הֵ שִׁ יב ּ ְ : " וֹל אֶ הְ יֶה אֲשֶׁ ר אֶ הְ יֶה , " וְ אַ חַ ר כָּ ך אָ מַ ר לוֹ עוֹ ד הַ פַ עַם ּ ְ " אֶ הְ יֶה , " מַ הו עִ נְיַן שָׁ לשׁ פְ עָמִ ים אֶ הְ יֶה ּ ּ ! ? וְגַם הֲלֹא ּ הַ שֵׁ ם " אֶ הְ יֶה " הַ קָ דוֹ שׁ אֵ ינוֹ עִ קַ ר הַ שֵׁ ם שֶׁ צִ וָה עָ לֵינו ּ ּ ּ ּ ּ ּ לְ הַ זְכִּ ירוֹ לְ עוֹ לָם , כִּ י עִ קַ ר שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ שֶׁ אָ נו מַ זְכִּ ירִ ין ּ תָ מִ יד הוא שֵׁ ם הֲוָיָה בְּ כִ נוי אֲדֹנָ ּ ּ ּ ּ , י" וכְ מוֹ שֶׁ סִּ יֵם שָׁ ם ּ ּ בְּ עַצְ מוֹ : " וַיֹאמֶ ר עוֹ ד אֱלֹקִ ים אֶ ל מֹשֶׁ ה וְ כו ּ ּ ' ה ' אֱלֹקֵ י אֲבוֹ תֵ יכֶם שְׁ לָחַ נִי אֲלֵיכֶם וְ כו " 'ּ עַד : " זֶה שְׁ מִ י לְ עוֹ לָם ּ וְזֶה זִכְ רִ י לְ דֹר דֹר , " ּ הֲ רֵ י צִ וָה בְּ פֵ רושׁ שֶׁ עִ קַ ר שְׁ מוֹ ּ ּ ּ לְ עוֹ לָם הוא שֵׁ ם הֲוָיָה בָּ רוך הוא ּ ּ ּ ְ , ומַ ה זֶה שֶׁ לֹא אָ מַ ר ּ ּ ּ לוֹ תֵ כֶ ף זֶה הַ שֵׁ ם ּ ּ , רַ ק אָ מַ ר לוֹ תְ חִ לָה שָׁ לשׁ פְ עָמִ ים ּ ּ ּ אֶ הְ יֶה !? אַ ך חֲדָ א קֻ שְׁ יָא מְ תֹרֶ צֶת בַּ חֲבֶ רְ תָ ה ּ ּ ְ , שֶׁ זֶהו בְּ עַצְ מוֹ ּ ּ שְׁ אֵ לַ ת מֹשֶׁ ה שֶׁ דִ קְ דֵ ק בִּ לְ שׁ וֹ נוֹ וְ הֶ אֱרִ יך בִּ שְׁ אֵ לָתוֹ ְ ּ ּ : ּ הִ נֵה אָ נֹכִ י בָ א אֶ ל בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל וְ אָ מַ רְ תִ י לָהֶם אֱלֹקֵ י ּ אֲבוֹ תֵ יכֶם שְׁ לָחַ נִי אֲלֵיכֶם , וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן וְ אָ מְ רו לִ י ּ ּ מַ ה שְׁ מוֹ ּ , וְ לֹא יַסְ פִ יק לָהֶם מַ ה שֶׁ אָ מַ רְ תִ י לָהֶם ּ ּ ּ אֱלֹקֵ י אֲבוֹ תֵ יכֶם , עַל־כֵּן אֲנִי שׁ וֹ אַ לְ ך מָ ה אֹמַ ר אֲלֵיהֶם ָ ? כִּ י בְּ וַדַ אי יֵשׁ לָהֶם כַּ וָנָה עֲמֻקָ ה בִּ שְׁ אֵ לָתָ ם ּ ּ ּ : מַ ה שְׁ מוֹ ּ , אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ כְּ בָ ר אָ מַ רְ תִ י לָהֶם ּ ּ ' אֱלֹקֵ י אֲבוֹ תֵ יכֶם . ' וְ עַתָ ה הֲשִׁ יבֵ נִי נָא ּ : מָ ה אֹמַ ר וְ אָ שִׁ יב לָהֶם עַל שְׁ אֵ לָתָ ם הַ גְּדוֹ לָה הַ זֹאת ּ ? וְ הֵ שִׁ יב לוֹ ה ' יִתְ בָּ רַ ך תְ חִ לָה ּ ּ ְ : אֶ הְ יֶה אֲשֶׁ ר אֶ הְ יֶה וְ כו ', ּ וְ אַ חַ ר כָּ ך הוֹ דִ יעַ עִ קַ ר שְׁ מוֹ ּ ְ , שֶׁ הוא ּ שֵׁ ם הֲוָיָה בָּ רוך הוא ּ ּ ְ , שֶׁ הוא שְׁ מוֹ לְ עוֹ לָם וְ כו ּ ּ :' וְ הָ עִ נְיָן עַל־פִ י מַ ה שֶׁ כָּ תַ בְ נו ּ ּ ּ , ֶׁש עִ קַ ר הָ עֵצָ ה לְ קִ יום ּ ּ ּ

Segment 51
HE:
ׁהַ תוֹ רָ ה הוא לְ הַ תְ חִ יל בְּ כָ ל יוֹ ם מֵ חָ דָ ש ּ ּ . ּובִ שְׁ בִ יל זֶה הִ זְהִ ירָ ם בִּ תְ חִ לַת נְתִ ינָתָ ה שֶׁ יִהְ יו דִ בְ רֵ י תוֹ רָ ה בְּ עֵינָיו ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ כָ ל יוֹ ם כְּ אִ לו הַ יוֹ ם נִתְ נָה ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו עַל פָ סוק ּ ּ ּ : בַּ יוֹ ם הַ זֶה וְ כו ּ ּ ּ . ' כִּ י עִ קַ ר קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה הוא שֶׁ נִזְכֶּה ּ ּ ּ ּ לְ קַ יְמָ ה ּ ּ , כִּ י לֹא הַ מִ דְ רָ שׁ הוא הָ עִ קָ ר אֶ לָא הַ מַ עֲשֶׂ ה ּ ּ ּ ּ ּ . ולְ הַ כְ נִיס קִ יום הַ תוֹ רָ ה בָּ עוֹ לָם זֶה קָ שֶׁ ה וְ כָ בֵ ד מִ ן הַ כּ ֹל ּ ּ ּ ּ , כִּ י יִצְ רוֹ שֶׁ ל אָ דָ ם מִ תְ גַּבֵּ ר עָ לָיו בְּ כָ ל יוֹ ם , ּוכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ) ל " ּ ּ ּ קִ דושִׁ ין ל (. וצְ רִ יכִ ין לָזֶה עֵצוֹ ת עֲמֻקוֹ ת ּ ּ מְ אֹד מְ אֹד בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר ובְ כָ ל יוֹ ם וָיוֹ ם ּ ּ . וְזֶה עִ קַ ר הַ וִ כּ וחַ וְ הַ פִ לְ פול הָ אָ רֹך שֶׁ הָ יָה בֵּ ין מֹשֶׁ ה ובֵ ין ּ ּ ּ ּ ְ ּ ּ ּ ' ה יִתְ בָּ רַ ך כָּ ל שִׁ בְ עַת הַ יָמִ ים שֶׁ מֵ ּ ּ ְ אֵ ן מֹשֶׁ ה בִּ שְׁ לִ יחותוֹ ּ , כִּ י כָּ ל עִ קַ ר קֹטֶ ב טַ עֲנוֹ תָ יו הָ יָה שֶׁ אֵ ינוֹ רוֹ צֶ ה לֵילֵך ְ ּ בִּ שְׁ לִ יחותוֹ מֵ חֲמַ ת רִ בּ וי הַ חוֹ לְ קִ ים שֶׁ מְ עַרְ בְּ בִ ין הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת דָ תָ ן וַאֲבִ ירָ ם ּ , וְיֵצֶר לֵב הָ אָ דָ ם שֶׁ ל כָּ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד רַ ע מִ נְ ּ ּ עורָ יו , וְ עַל־כֵּן אֲנִי יוֹ דֵ עַ שֶׁ יְקַ לְ קְ לו ּ ּ בְּ כָ ל פַ עַם ּ , ּוכְ מוֹ שֶׁ רָ מַ ז לוֹ ה ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ פָ סוק ּ ְ : " (ג) רָ אֹה רָ אִ יתִ י וְ כו " 'ּ רוֹ אֶ ה אֲנִי שֶׁ סּ וֹ פָ ן לַחֲטֹא , וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ " ) ל רַ בָּ ה פָ רָ שָׁ ה ג ּ . ( וְ עַל־כֵּ ן לֹא רָ צָ ה לְ הַ תְ חִ יל לֵילֵך . ְ וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ שָׁ ם ) (: " שְׁ לַח נָא בְּ יַד ּתִ שְׁ לָח , " ּופֵ רֵ שׁ רַ שִׁ : י" יוֹ דֵ עַ אֲנִי שֶׁ אֵ ינִי מַ כְ נִיסָ ם לָאָ רֶ ץ וְ אֵ ינִי גּוֹ אֲלָם לֶעָ תִ יד וְ כו . 'ּ וְ כָ ל זֶה מֵ חֲמַ ת רִ בּ וי ּ הַ קִ לְ קולִ ים שֶׁ לָהֶם אָ ז וְ אַ חַ ר כָּ ך ְ ּ ּ ּ בְּ כָ ל דוֹ ר ּ , כִּ י אָ ז בַּ מִ דְ בָּ ר נִסּ ו אוֹ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך עֶשֶׂ ר נִסְ יוֹ נוֹ ת ְ ּ ּ . וְ כֵן בְּ כָ ל דוֹ ר ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה כָּ ל אֲרִ יכַ ת הַ גָּלות . ּ וְ עַל־כֵּן שָׁ אַ ל : " וְ אָ מְ רו לִ י מַ ה שְׁ מוֹ וְ כו ּ ּ ּ ? "' הַ יְנו מֵ אַ חַ ר ּ שֶׁ כְּ בָ ר אָ מַ רְ תִ י לָהֶם אֱלֹקֵ י אֲבוֹ ּ תֵ יכֶם שְׁ לָחַ נִי אֲלֵיכֶם , וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן יִשְׁ אֲלו מַ ה שְׁ מוֹ ּ ּ ּ , שֶׁ מובָ ן כַּ וָנָתָ ם שֶׁ אֵ ין ּ ּ ּ מַ סְ פִ יק לָהֶם יְדִ יעַת הַ שֵׁ ם הַ זֶה לְ בַ ד שֶׁ הוא אֱלֹקֵ י ּ ּ ּ ּ אֲבוֹ תֵ יכֶם , רַ ק הֵם שׁ וֹ אֲלִ ים עֲדַ יִן מַ ה שְׁ מוֹ ּ , ּ שֶׁ נִרְ אֶ ה כַּ וָנָתָ ם בַּ מֶ ה יִתְ קַ ּ ּ יֵם שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך אֶ צְ לָם לְ עוֹ לָם שֶׁ יִזְכְּ רו ּ ּ ּ ְ אוֹ תוֹ תָ מִ יד וְ לֹא יִשְׁ כָּ חוהו ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן אֲנִי מְ בַ קֵ שׁ מָ ה ּ אֹמַ ר לָהֶם ? הֵ שִׁ יב לוֹ ה ' יִתְ בָּ רַ ך : ְ אֶ הְ יֶה אֲשֶׁ ר אֶ הְ יֶה .'ּ וְ כו וְ הָ עִ נְיָן , כִּ י מְ בֹאָ ר בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ " קְ רָ א אֶ ת יְהוֹ שֻׁ עַ " בְּ סִ ימָ ן ', ו שֶׁ כְּ שֶׁ הָ אָ דָ ם רוֹ צֶ ה לַעֲשׂ וֹ ת תְ שׁ ובָ ה הוא בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ ּ אֶ הְ יֶה , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת אֲנָא זָמִ ין לְ מֶ יהֱוֵי ּ , ּ שֶׁ מַ תְ חִ יל שֶׁ יִהְ יֶה לוֹ הֲוָיָה בָּ עוֹ לָם וְ כו ּ ּ ', ּ עַיֵן שָׁ ם הֵיטֵ ב . ּומְ בֹאָ ר שָׁ ם שֶׁ צְ רִ יכִ ין לַעֲשׂ וֹ ת תְ שׁ ובָ ה עַ ּ ּ ּ ל תְ שׁ ובָ ה ּ ּ , כִּ י אֲפִ לו ּ ּ בְּ שָׁ עָ ה שֶׁ אוֹ מֵ ר חָ טָ אתִ י , אֵ ינוֹ זַך בְּ לִ י פְ נִיָה וְ כו ּ ּ ּ ְ . ' וַאֲפִ לו ּ ּ מִ י שֶׁ כְּ בָ ר עָ שָׂ ה תְ שׁ ובָ ה שְׁ לֵמָ ה צָ רִ יך גַּם כֵּן לַעֲשׂ וֹ ת ְ ּ ּ תְ שׁ ובָ ה עַל הַ שָׂ גָתוֹ הָ רִ אשׁ וֹ נָה וְ כו ּ ּ ּ ּ ', ּ עַיֵן שָׁ ם כָּ ל זֶה הֵיטֵ ב . נִמְ צָ א , שֶׁ אֶ הְ יֶה מְ רַ מֵ ז שֶׁ צְ רִ יכִ ין לְ הַ תְ חִ יל בְּ כָ ל ּ ּ פַ עַם מֵ חָ דָ שׁ בִּ בְ חִ ינַת אֲנָא זָמִ ין לְ מֶ יהֱוֵי כְּ אִ לו לֹא הָ יָה ּ ּ ּ לוֹ עֲדַ יִן שׁ ום הֲוָיָה בָּ עוֹ לָם וְ כַ נַ ּ ּ . ל" וְזֶהו עִ קַ ר הָ עֵצָ ה ּ ּ לְ קִ יום הַ תוֹ רָ ה שֶׁ הוא שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ ּ , עַל־כֵּן הֵ שִׁ יב לוֹ : אֶ הְ יֶה אֲשֶׁ ר אֶ הְ יֶה , שֶׁ מְ רַ מֵ ז שֶׁ צְ רִ יכִ ין לְ הַ תְ חִ יל לְ הַ זְמִ ין ּ ּ ּ עַצְ מוֹ בְּ כָ ל פַ עַם שֶׁ יִהְ יֶה לוֹ הֲוָיָה בָּ עוֹ לָם שֶׁ יַכִּ יר אוֹ תוֹ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך וְ כַ נַ ּ ְ . ל" וְזֶהו : ּ אֶ הְ יֶה אֲשֶׁ ר אֶ הְ יֶה , שְׁ תֵ י פְ עָמִ ים ּ ּ , כִּ י צְ רִ יכִ ין לְ הַ תְ חִ יל הַ תְ חָ לָה אַ חַ ר הַ תְ חָ לָה . ּוכְ מוֹ שֶׁ מְ בֹאָ ר לְ עֵיל שֶׁ צְ רִ יכִ ין לַעֲ ּ ּ שׂ וֹ ת תְ שׁ ובָ ה עַל תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ּ ּ .

Segment 52
HE:
וְזֶה בְּ חִ ינַת אֶ הְ יֶה הַ שְׁ לִ ישִׁ י שֶׁ אָ מַ ר לוֹ עוֹ ד ּ : " כּ ֹה תֹאמַ ר ' ּ וְ כו אֶ הְ יֶה שְׁ לָחַ נִי אֲלֵיכֶם ". כִּ י אִ ם תְ דַ קְ דֵ ק בְּ דִ בְ רֵ י ּ ּ ּ הַ ת וֹ רָ ה ' קְ רָ א אֶ ת יְהוֹ שֻׁ עַ ' , ל"ּ הַ נַ תִ רְ אֶ ה שֶׁ מְ דַ בֵּ ר שָׁ ם ּ ּ בִּ כְ לָל מִ שָׁ לשׁ מִ ינֵי תְ שׁ ובוֹ ת ּ ּ ּ , כִּ י בַּ תְ חִ לָה מְ בָ אֵ ר שָׁ ם ּ ּ שֶׁ הַ תְ שׁ ובָ ה הוא בְּ חִ ינַת אֶ הְ יֶה ּ ּ ּ , אֲנָא זָמִ ין לְ מֶ יהֱוֵי וְ כו . 'ּ וְ אַ חַ ר כָּ ך כָּ תַ ב שָׁ ם שֶׁ צְ רִ יכִ ין לַעֲשׂ וֹ ת ּ ְ תְ שׁ ובָ ה עַל ּ ּ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ , כִּ י אֲפִ לו בְּ שָׁ עָ ה שֶׁ אָ דָ ם אוֹ מֵ ר חָ טָ אתִ י וְ כו ּ ּ ּ ', גַּם זֶה אִ י אֶ פְ שָׁ ר לוֹ מַ ר בְּ לִ י פְ נִיָה וְ כו ּ ּ ּ . ' נִמְ צָ א , שֶׁ צָ רִ יך ְ ּ לַעֲשׂ וֹ ת תְ שׁ ובָ ה עַל תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ּ ּ . וְ אַ חַ ר כָּ ך כָּ תַ ב ְ : וַאֲפִ לו ּ ּ מִ י שֶׁ עָ שָׂ ה תְ שׁ ובָ ה שְׁ ּ ּ לֵמָ ה , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן צָ רִ יך ְ ּ לַעֲשׂ וֹ ת תְ שׁ ובָ ה עַל תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ּ ּ , דְ הַ יְנו שֶׁ צָ רִ יך בְּ כָ ל פַ עַם ּ ְ ּ ּ ּ לָשׁ וב עַל הַ שָׂ גָתוֹ הָ רִ אשׁ וֹ נָה וְ כו ּ ּ ּ ', שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת שַׁ בָּ ת ּ ּ , בְּ חִ ינַת עוֹ לָם הַ בָּ א וְ כו ', ּ ּ עַיֵן שָׁ ם הֵיטֵ ב . נִמְ צָ א , שֶׁ בְּ דֶ רֶ ך ְ כְּ לָל מַ זְכִּ יר כָּ אן שָׁ לשׁ תְ שׁ ובוֹ ת ּ ּ , דְ הַ יְנו תְ שׁ ובָ ה הָ רִ אשׁ וֹ נָה ּ ּ ּ ּ , וְ אַ חַ ר כָּ ך מַ ה שֶׁ צָ רִ יך ְ ְ ּ ּ לַעֲשׂ וֹ ת תְ שׁ ובָ ה עַל תְ שׁ ובָ ה מֵ חֲמַ ת שֶׁ הַ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ הָ רִ אשׁ וֹ נָה לֹא הָ יְתָ ה עֲדַ יִן בִּ שְׁ לֵמות כָּ רָ אוי כַּ נַ ּ ּ ּ , ל" וְזֶהו ּ בְּ חִ ינַת תְ ּ שׁ ובָ ה שְׁ נִיָה ּ ּ . וְ אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ יֵשׁ בָּ זֶה אֲלָפִ ים ּ ּ וְרִ בְ בוֹ ת מַ דְ רֵ גוֹ ת ובְ חִ ינוֹ ת שֶׁ צָ רִ יך בְּ כָ ל פַ עַם לְ הַ תְ חִ יל ּ ְ ּ ּ וְ לָשׁ וב עַל תְ שׁ ובָ ה הָ רִ אשׁ וֹ נָה שֶׁ לֹא הָ יְתָ ה כָּ רָ אוי ּ ּ ּ ּ ּ , אֲבָ ל כָּ ל זֶה נִכְ לָל בִּ שְׁ תֵ י תְ שׁ ובוֹ ת ּ ּ ּ , שֶׁ הוא תְ שׁ ּ ּ ּובָ ה הָ רִ אשׁ וֹ נָה שֶׁ הִ תְ חִ יל לְ הִ תְ קָ רֵ ב לַה ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ וְ אַ חַ ר כָּ ך ְ מַ ה שֶׁ מְ חַ זֵק אֶ ת עַצְ מוֹ בְּ כָ ל פַ עַם וְ אֵ ינוֹ מַ נִיחַ אֶ ת עַצְ מוֹ ּ ּ ּ ּ ּ לִ פֹל ומַ תְ חִ יל בְּ כָ ל פַ עַם מֵ חָ דָ שׁ ּ ּ ּ . כָּ ל זֶה הוא בְּ חִ ינַת ּ תְ שׁ ובָ ה שְׁ נִיָה ּ ּ ּ , אֲבָ ל אַ חַ ר כָּ ך כְּ ְ שֶׁ זוֹ כֶ ה לִ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ שְׁ לֵמָ ה בֶּ אֱמֶ ת כָּ רָ אוי בְּ תַ כְ לִ ית הַ שְׁ לֵמות בְּ לִ י שׁ ום ּ ּ ּ ּ ּ פְ נִיָה ּ , וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן הוא עוֹ שֶׂ ה תְ שׁ ובָ ה עַל תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ , דְ הַ יְנו עַל הַ שָׂ גָתוֹ הָ רִ אשׁ וֹ נָה וְ כו ּ ּ ּ ּ ', כְּ מוֹ שֶׁ מְ בֹאָ ר שָׁ ם ּ , זֶהו עִ נְיָן אַ חֵ ר לְ ּ גַמְ רֵ י . וְזֶהו בְּ חִ ינַת תְ שׁ ובָ ה שְׁ לִ ישִׁ ית ּ ּ ּ . וְ כָ ל תְ שׁ ובָ ה ותְ שׁ ובָ ה הַ נִכְ לָלִ ין בְּ שָׁ לשׁ תְ שׁ ובוֹ ת כַּ נַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ל " הִ יא בְּ חִ ינַת אֶ הְ יֶה , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת אֲנָא זָמִ ין לְ מֶ הֱוֵי ּ , שֶׁ צָ רִ יך לְ הַ תְ חִ יל לְ הָ כִ ין אֶ ת עַצְ מוֹ בְּ כָ ל פַ עַם מֵ חָ דָ שׁ ּ ְ ּ

Segment 53
HE:
.ל"ּ כַּ נַ וְזֶהו בְּ חִ ינַת שָׁ לשׁ פְ עָמִ ים אֶ הְ יֶה שֶׁ גִּלָה ה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ לְ מֹשֶׁ ה אָ ז , שֶׁ גִּלָה לוֹ שֶׁ יוֹ לִ יך אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ דֶ רֶ ך זֶה ְ ְ ּ ּ שֶׁ יַתְ חִ ילו בְּ כָ ל פַ עַם מֵ חָ דָ שׁ ּ ּ ּ . וַאֲפִ לו אִ ם אֵ ין יְכוֹ לִ ין ּ ּ לַעֲשׂ וֹ ת כְּ לום מִ גֹּדֶ ל הִ תְ גַּבְּ ּ רות הַ גָּלות בְּ גוף וְ נֶפֶ שׁ ּ ּ ּ ּופַ רְ נָסָ ה , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן יַתְ חִ ילו בְּ כָ ל פַ עַם לְ הָ כִ ין ּ ּ ּ ּולְ הַ זְמִ ין אֶ ת עַצְ מָ ם בִּ בְ חִ ינַת אֶ הְ יֶה אֲנָא זָמִ ין לְ מֶ הֱוֵי . 'ּ וְ כו וְ עַל־יְדֵ י דֶ רֶ ך זֶה בְּ וַדַ אי יוֹ צִ יא אוֹ תָ ם מִ זֻהֲמָ תָ ם ּ ּ ּ ְ וְטֻמְ אָ תָ ם , ּ שֶׁ זֶ ה עִ קַ ר הַגָּלות ּ ּ , וִיקָ רֵ ב אוֹ תָ ם לִ שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך . ְ וְ עַל־כֵּן תֵ כֶ ף אַ חַ ר כָּ ך גִּלָה לוֹ מִ יָד עִ קַ ר הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ ּ ְ ּ ּ הַ קָ דוֹ שׁ , שֶׁ הוא שֵׁ ם הֲוָיָה בָּ רוך הוא ּ ּ ּ ְ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב שָׁ ם ּ : " וַיֹאמֶ ר לוֹ אֱלֹקִ ים עוֹ ד כּ ֹה תֹאמַ ר וְ כו ּ ּ ' ה ' אֱלֹקֵ י אֲב וֹ תֵ יכֶם שְׁ לָחַ נִי אֲלֵיכֶם וְ כו ". 'ּ

Segment 54
HE:
כִּ י זֶה יָדועַ שֶׁ כָּ ל הַ תוֹ רָ ה וְהַ מִ צְ וֹ ת שֶׁ בָּ הֶם תְ לויִים כָּ ל ּ ּ ּ ּ ּ הָ עוֹ לָמוֹ ת כֻּלָם כְּ לולִ ים בְּ שֵׁ ם הֲוָיָה בָּ רוך הוא ּ ּ ּ ְ ּ , שֶׁ הוא ּ עִ קַ ר וְ שׁ ֹרֶ שׁ כָּ ל הַ שֵׁ מוֹ ת כֻּלָם ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן בְּ כָ ל הַ בְּ רָ כוֹ ת ְו הַ הוֹ דָ אוֹ ת ובְ כָ ל הַ תְ פִ לוֹ ת ובְ כָ ל הַ מִ צְ וֹ ת אָ נו מְ כַ וְ נִים ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הָ עִ קָ ר לְ שֵׁ ם זֶה ּ . וְ כָ ל הַ תִ קונִים שֶׁ נַעֲשִׂ ים בְּ כָ ל הָ עוֹ לָמוֹ ת ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י כָּ ל תוֹ רָ ה ומִ צְ וָה ּ ּ , וְ כֵן לְ הֵפֶ ך חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ְ , כָּל הַ פְ גָמִ ים שֶׁ פוֹ גְמִ ים עַל־יְדֵ י כָּ ל עֲ ּ ּ בֵ רָ ה אוֹ בִּ טול מִ צְ וָה ּ ּ , כָּ ל הַ פְ גָמִ ים וְ הַ תִ קונִים עִ קָ רָ ם בְּ שֵׁ ם זֶה ּ ּ ּ ּ ּ , כַּ מובָ ן בְּ כָ ל ּ ּ הַ סְּ פָ רִ ים הַ קְ דוֹ שִׁ ים ּ . נִמְ צָ א , שֶׁ עִ קַ ר הַ הִ תְ קָ רְ בות לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך בַּ תוֹ רָ ה ומִ צְ וֹ ת ותְ פִ לָה וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ְ ' ּ הוא עַל־יְדֵ י שֵׁ ם זֶה , אֲבָ ל אִ י אֶ פְ שָׁ ר שֶׁ יִתְ קַ יֵם זֶה הַ שֵׁ ם אֶ צְ לוֹ לְ עוֹ לָם כִּ י ּ ּ ּ אִ ם עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת אֶ הְ יֶה , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת אֲנָא זָמִ ין ּ לְ מֶ הֱוֵי , שֶׁ הוא לְ הַ תְ חִ יל בְּ כָ ל פַ עַם מֵ חָ דָ שׁ כַּ נַ ּ ּ ּ .ל" וְ עַל־כֵּן אַ חַ ר שֶׁ גִּלָה לוֹ שָׁ לשׁ פְ עָמִ ים אֶ הְ יֶה ּ ּ , שֶׁ הוא ּ ּ עִ קַ ר כְּ לַל כָּ ל הָ עֵצוֹ ת וְהַדְ רָ כִ ים וְ הַ נְתִ יבוֹ ת לְ הִ תְ קָ רֵ ב ּ ּ לִ שְׁ מוֹ הַ גָּדוֹ ל יִתְ בָּ רַ ך , ְ שֶׁ הוא עַל־יְדֵ י שֶׁ יְקַ בְּ לו עַל עַצְ מָ ן ּ ּ ּ לְ הַ תְ חִ יל לְ הַ זְמִ ין ולְ הָ כִ ין עַצְ מָ ן בְּ כָ ל פַ עַם מֵ חָ דָ שׁ ּ ּ , אָ ז דַ יְקָ א גִּלָה לוֹ מִ יָד עִ קַ ר שֵׁ ם הָ עֶצֶם ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא שֵׁ ם הֲוָיָה ּ בָּ רוך הוא ּ ּ ְ , שֶׁ בּ וֹ תָ לוי הַ כּ ֹל כָּ ל הַ תִ קונִים וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ', וְ אָ מַ ר לוֹ : " זֶה שְׁ מִ י לְ עֹלָם וְזֶה זִכְ רִ י לְ דֹר דֹר ּ ּ , " כִּ י עַתָ ה בְּ וַדַ אי ּ ּ יִתְ קַ יֵם שְׁ מוֹ וְזִכְ רוֹ לְ עוֹ לָם לְ דוֹ ר וָדוֹ ר ּ , מֵ אַ חַ ר שֶׁ כְּ בָ ר הִ קְ דִ ים לְ גַל ּ ּ וֹ ת הָ עֵצָ ה הַ נַ , ל"ּ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת שֶׁ הִ קְ דִ ים ּ ּ הָ רְ פואָ ה קֹדֶ ם לַמַ כָּ ה כְּ דַ רְ כּ וֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ) ל " ּ ּ מְ גִלָה יג (. שֶׁ הוא מַ ה שֶׁ גִּלָה לוֹ סוֹ ד שָׁ לשׁ ּ ּ ּ ּפְ עָמִ ים אֶ הְ יֶה , שֶׁ הוא לְ הַ כְ נִיס בְּ לֵב יִשְׂ רָ אֵ ל לְ הַ תְ ּ חִ יל בְּ כָ ל פַ עַם מֵ חָ דָ שׁ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה יִשָׁ אֲרו קַ יָמִ ים בִּ קְ דֻ שַׁ ת ּ ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל תָ מִ יד יִהְ יֶה אֵ יך שֶׁ יִהְ יֶה בְּ כָ ל מַ ה שֶׁ יַעֲבֹר ּ ּ ּ ְ ּ עֲלֵיהֶם בְּ כָ ל הַ גָּלֻיוֹ ת בְּ גוף וְ נֶפֶ שׁ ופַ רְ נָסָ ה בִּ כְ לָל ּ ּ ּ ובִ פְ רָ ט וְ כו ּ ּ . ' וְ עַל־כֵּן עַל־יְדֵ י זֶה נִתְ קָ רְ בו לִ שְׁ מוֹ הַ גָּדוֹ ל ּ , שֶׁ הוא שֵׁ ם הֲוָיָה בָּ רוך הוא ּ ּ ּ ְ . וְיִתְ קַ יֵם אֶ צְ לָם לָנֶצַח ּ בִּ בְ חִ ינַת זֶה שְׁ מִ י לְ עֹלָם וְזֶ ּ ה זִכְ רִ י לְ דֹר דֹר ּ . ) לקוטי הלכות - הלכות קריאת התורה ו – ' אותיות י " ט כ ('

Segment 55
HE:
ׁהַ שְׁ לִ יכֵ הו אַ רְ צָ ה וַיְהִ י לְ נָחָ ש ּ

Segment 56
HE:
('ג , 'ד) וְ עַל־כֵּן בִּ תְ חִ לַת הַ הִ תְ גַּלות לְ מֹשֶׁ ה בַּ סְּ נֶה אָ מַ ר לוֹ ּ ּ ּ שֶׁ יַשְׁ לִ יך הַ מַ טֶ ה וְ כו ּ ּ ּ ְ ּ ' וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ : (ג , ד) הַ שְׁ לִ יכֵ הו ּ אַ רְ צָ ה וַיְהִ י לְ נָחָ שׁ וְ כו . 'ּ הַ יְנו כִּ י מֹשֶׁ ה הָ יָה מְ מָ אֵ ן ּ בְּ הַ שְׁ לִ יחות ּ ּ , כִּ י אָ מַ ר שֶׁ אֵ ין בְּ יָדוֹ לְ גָאֳלָם ולְ הָ אִ יר בָּ הֶם ּ הַ דַ עַת מֵ חֲמַ ת שֶׁ יוֹ דֵ עַ שֶׁ יֵשׁ בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל כַּ מָ ה אֲנָשִׁ ים ּ ּ ּ ּ שֶׁ קִ לְ קְ לו הַ רְ בֵּ ה וְ כו ּ ּ ּ . ' וְ עַל־כֵּן אָ מַ ר לוֹ ה ' יִתְ בָּ רַ ך ְ שֶׁ יַשְׁ לִ יך אֶ ת הַ מַ טֶ ה אַ רְ צָ ה ּ ּ ְ ּ , וְ אִ יתָ א , שֶׁ מַ טֵ ה מֹשֶׁ ה דָ ּ ּ ּ א , ט" מט שֶׁ מִ שָׁ ם שׁ ֹרֶ שׁ הַבְּ חִ ירָ ה שֶׁ הוא לְ שׁ וֹ ן ּ ּ ּ ' ּ מַ טֶ ה ' שֶׁ יֵשׁ בְּ יַד הָ אָ דָ ם לְ הַ טוֹ ת לְ כָ אן ולְ כָ אן ּ ּ ּ . וְ הֶרְ אָ ה ה ' יִתְ בָּ רַ ך לְ מֹשֶׁ ה בְּ מוֹ פֵ ת זֶה שֶׁ יָבִ ין גֹּדֶ ל הַ כּ ֹחַ שֶׁ ל ּ ְ הַ בְּ חִ ירָ ה . וְ עַל־כֵּן הָ אָ דָ ם בְּ סַ כָּ נָה עֲצומָ ה בְּ כָ ל עֵ ּ .ת וְזֶה שֶׁ אָ מַ ר לוֹ שֶׁ יַשְׁ לִ יך הַ מַ טֶ ה שֶׁ לוֹ אַ רְ צָ ה ּ ּ ּ ְ ּ , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת מֹשֶׁ ה כְּ בָ ר הָ פַ ך אֶ ת הַ בְּ חִ ירָ ה לְ טוֹ בָ ה כִּ י כְּ בָ ר עָמַ ד ְ בְּ נִסָּ יוֹ ן וְ נַעֲשָׂ ה כֻּלוֹ טוֹ ב ּ . ְ אַ ך הֶרְ אָ ה לוֹ כּ ֹחַ הַ בְּ חִ ירָ ה שֶׁ ל הֶ הָ מוֹ ן וְ צִ וָה לוֹ שֶׁ יַשְׁ לִ יך ְ ּ ּ הַ מַ טֶ ה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת כּ ֹחַ ּ ּ ּ הַ בְּ חִ ירָ ה . יַשְׁ לִ יכֵ הו אַ רְ צָ ה ּ . שֶׁ יַשְׁ לִ יכֵ הו לְ תוֹ ך אַ רְ צִ יות ּ ּ ּ ּ ְ וְגַשְׁ מִ יות שֶׁ ל שְׁ אָ ר הֶ הָ מוֹ ן וְ תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ הִ שְׁ לִ יכָ הו אַ רְ צָ ה ּ ּ ּ , וַיְהִ י לְ נָחָ שׁ , הַ יְנו שֶׁ אֵ צֶל רֹב הָ עוֹ לָם שֶׁ מֻנָחִ ים ּ ּ ּ בְּ אַ רְ צִ י ּ ות נֶהְ פָ ך הַ מַ טֶ ה שֶׁ הוא כּ ֹחַ הַ בְּ חִ ירָ ה לְ נָחָ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ ְ מִ גֹּדֶ ל הִ תְ גָּרות הַ יֵצֶר הָ רָ ע שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת נָחָ שׁ ּ ּ ּ ּ הַ קַ דְ מוֹ נִי . וְ תֵ כֶ ף אָ מַ ר לוֹ שְׁ לַח יָדְ ך וֶאֱחֹז בִּ זְנָבוֹ וְ כו ּ ָ ' וַיְהִ י לְ מַ טֶ ה בְּ כַ פוֹ ּ ּ , לְ הוֹ רוֹ ת לוֹ ולְ הוֹ דִ יעוֹ שֶׁ אַ ף־ ּ עַל־פִ י ּ שֶׁ הַ יֵצֶר הָ רָ ע וְהַ נָחָ שׁ מִ תְ גַּבֵּ ר כָּ ל כָּ ך בְּ כֹחַ הַ בְּ חִ ירָ ה ְ ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן מִ דָ ה טוֹ בָ ה מְ רֻ בָּ ה וְיֵשׁ בְּ יָדְ ך לַהֲפֹך ְ ָ ּ ּ הַ מַ טֶ ה מִ נָחָ שׁ לְ מַ טֶ ה ּ ּ ּ ּ , הַ יְנו שֶׁ יֵשׁ לְ ך כּ ֹחַ לַעְ זֹר אֲפִ לו ּ ּ ּ ָ ּ לְ אוֹ תָ ם שֶׁ הֵם בִּ בְ חִ ינָה הַ נַ ּ" ל שֶׁ נִתְ הַ פֵ ך אֶ צְ לָם בְּ חִ ינַת ּ ְ ּ הַ מַ טֶ ה לְ נָחָ שׁ שֶׁ תִ מְ צָ א לָהֶם זְכות ּ ּ ּ ּ , וְ תָ אִ יר בָּ הֶ ם הַ דַ עַת ּ ּ הַ קָ דוֹ שׁ שֶׁ עֲדַ יִן ה ' אִ תָ נו וְ כו ּ ּ ּ ' עַד שֶׁ יִתְ הַ פְ כו מִ נָחָ שׁ ּ ּ ּ ּ לְ מַ טֶ ה ּ . שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה הַ מַ טֶ ה נַעֲשׂ ו אַ חַ ר־כָּ ך כָּ ל ְ ּ ּ ּ הָ אוֹ תוֹ ת וְהַ ּמוֹ פְ תִ ים . כִּ י עִ קַ ר הַ גְּאֻ לָה עַל־יְדֵ י זֶה ּ ּ עַל־יְדֵ י שֶׁ הַ צַ דִ יק מְ עוֹ רֵ ר הַ נוֹ פְ לִ ים מְ אֹד עַד שֶׁ מְ קָ רְ בָ ם ּ ּ ּ ּ לַה ' יִתְ בָּ רַ ך . ) ְ לקוטי הלכות - הלכות בציעת הפת א ' - אות מ (ג"

Segment 57
HE:
כִּ י כְּ בַ ד פֶ ה ּ ... וְ רָ אֲך וְ שָׂ מַ ח בְּ לִ בּ וֹ ָ

Segment 58
HE:
('י , 'ד) לִ פְ עָמִ ים יֵשׁ צַ דִ יק אֶ חָ ד בַּ דוֹ ר שֶׁ מַ עֲלָתוֹ גְּבוֹ הָ ה מְ אֹד ּ ּ ּ מְ אֹד , עַד שֶׁ מֵ עוֹ צֶם הַפְ לָגַת מַ עֲלָתוֹ אֵ ינוֹ יָכוֹ ל לְ גַלוֹ ת ּ ּ עַצְ מוֹ כְּ לָל אֶ ל הָ עוֹ לָם . וְזֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו ּ ּ ּ עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם טָ עַן ּ כִּ י כְּ בַ ד פֶ ה וכְ בַ ד לָשׁ וֹ ן ּ ּ אָ נֹכִ י , כִּ י קָ שֶׁ ה וְ כָ בֵ ד לוֹ לְ דַ בֵּ ר כְּ לָל עִ ם בְּ נֵי הָ עוֹ לָם . כִּ י הוא ּ מְ רֹמָ ם ומְ נֻשָׂ א ומְ רֻ חָ ק מְ אֹד מִ כָּ ל הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ . וְ אָ ז עִ קַ ר ּ הַ תִ קון תָ לוי בְּ מַ נְהִ יגֵי הַ דוֹ ר כְּ שֶׁ הֵם כְּ שֵׁ רִ ים וְ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ אֲמִ תִ יִים ּ ּ , וְ הֵם זוֹ כִ ים לְ הַ שִׂ ּ יג מַ עֲלַת הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ הַ גָּדוֹ ל מֵ הֶם שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מֹשֶׁ ה ּ , וְ הֵם מַ שְׁ פִ ילִ ין עַצְ מָ ן ּ נֶגְדוֹ ומְ בַ טְ לִ ין עַצְ מָ ן אֵ לָיו ושְׂ מֵ חִ ים בִּ גְדֻ לָתוֹ בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ הַ נֶאֱמַ ר בְּ אַ הֲרֹן וְרָ אֲך וְ שָׂ מַ ח בְּ לִ בּ וֹ ָ ּ . וְ הֵ ם יְכוֹ לִ ין לְ גַלוֹ ת ּ לְ הָ עוֹ לָם מַ עֲלַת הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ . כִּ י כֻּלָם יִסְ מְ כו עֲלֵיהֶם ּ ּ מֵ אַ חַ ר שֶׁ הֵם הַ מַ נְהִ יגִים שֶׁ לָהֶם מִ קֹדֶ ם ּ ּ ּ . כְּ מוֹ אַ הֲרֹן שֶׁ הָ יָה תְ חִ לָה נָבִ יא ומַ נְהִ יג לְ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ . וְ אַ ף עַל פִ י כֵן ּ הִ שְׁ פִ יל עַצְ מוֹ נֶגֶד מֹשֶׁ ה הַ קָ טָ ן מִ מֶ נו בְּ ּ ּ ּ ּ ּ שָׁ נִים וְ הוא גִּ לָה ּ ּ מַ עֲלַת מֹשֶׁ ה לְ כָ ל יִשְׂ רָ אֵ ל . וְ אָ ז עַל יְדֵ י זֶה מְ בַ טְ לִ ין ּ תַ אֲוַת נִאוף מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ומוֹ צִ יאִ ין ומְ בָ רְ רִ ין עַל יְדֵ י זֶה כָּ ל ּ ּ ּ ּ ּ הַ נִיצוֹ צוֹ ת הַ קְ דוֹ שִׁ ים מִ בְּ חִ ינַת חוֹ תָ ם דְ סִ טְ רָ א אָ חֳרָ א ּ ּ ּ לִ בְ חִ ינַת הַ חוֹ תָ ם דִ קְ דֻ ּ שָׁ ה בְּ חִ ינַת תְ פִ לִ ין ּ ּ ּ , וְ נַעֲשִׂ ין עַל יְדֵ י זֶה תִ קונִים גְּדוֹ לִ ים ּ ּ ּ , וְזוֹ כִ ין הָ עוֹ לָם לְ תִ קון הָ אֱמונָה ּ ּ ּ הַ קְ דוֹ שָׁ ה ולְ תִ קון הַ בְּ רִ ית ולְ תִ קון הַ מֹחִ ין הַ קְ דוֹ שִׁ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ

Segment 59
HE:
שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת תְ פִ לִ ין ּ ּ . ) לקוטי הלכות -

Segment 60
HE:
הלכות בכור בהמה טהורה ג' - אות יות ' ז ' ו ' ה ' ד לפי אוצר היראה – צדיק - (ס" ק

Segment 61
HE:
בְּ נִי בְ כוֹ רִ י יִשְׂ רָ אֵ ל

Segment 62
HE:
, 'ד) ( כב מְ בֹאָ ר בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ " אֱמֹר אֶ ל הַ כּ ֹהֲנִים " ) לקוטי מוהר ן " ( 'ב ', א שֶׁ הַ תְ פִ לָה הוא בְּ חִ ינַת הַ בְּ כוֹ ר שֶׁ נוֹ טֵ ל פִ י שְׁ נַיִם ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת סִ דור ּ ּ שִׁ בְ חוֹ יִתְ בָּ רַ ך ושְׁ אֵ לַת צְ רָ כָ יו וְ כו ּ ְ ּ ' עַיֵן שָׁ ם וכְ בָ ר בֵּ אַ רְ נו הָ עִ נְיָן שֶׁ עִ קַ ר הַ הִ תְ חַ זְקות ּ ּ ּ ּ ּ ּ בִּ תְ פִ לָה הוא עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת הוֹ לָדַ ת הַ בְּ כוֹ ר שֶׁ הוא ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת הַ הוֹ לָדָ ה וְ הַ פְ עֻלָה הָ רִ אשׁ וֹ נָה שֶׁ הָ אָ דָ ם פוֹ עֵל ּ ּ ּ בִּ תְ פִ לָ ּ , תוֹ שֶׁ עַל־יְדֵ י שֶׁ הָ אָ דָ ם רוֹ אֶ ה שֶׁ כְּ בָ ר פָ עַל אֵ יזֶה ּ דָ בָ ר בִּ תְ פִ לָתוֹ שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת הוֹ לָדַ ת הַ בְּ כוֹ ר כַּ נַ ּ ּ ּ ּ ּ ל " עַל־יְדֵ י זֶה הוא מִ תְ חַ זֵק בִּ תְ פִ לָה לְ הַ לָן יוֹ תֵ ר כִּ י נִתְ חַ זֵק ּ ּ ּ ּ ּ אֱמונָתוֹ וְ נַעֲשֶׂ ה כְּ לִ י לְ קַ בֵּ ל הַ שֶׁ פַ ע עַל־ ּ ּ יְדֵ י שֶׁ רוֹ אֶ ה שֶׁ כְּ בָ ר פָ עַל אֵ יזֶה דָ בָ ר בִּ תְ פִ לָתוֹ ּ ּ ּ , ובִ שְׁ בִ יל זֶה הַ תְ פִ לָה ּ ּ ּ הוא בִּ בְ חִ ינַת בְּ כוֹ ר עַיֵן שָׁ ם ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת בְּ נִי בְ כוֹ רִ י יִשְׂ רָ אֵ ל כִּ י הִ תְ גַּלות עֲבוֹ דַ ת הַ תְ פִ לָה גִּלו יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ בָּ עוֹ לָם כִּ י אֵ ין אֻ מָ נו ּ ּ תֵ ינו אֶ לָא בַּ פֶ ה ּ ּ ּ . וְ לֶעָ תִ יד בְּ עֵת הַ גְּאֻ לָה כְּ שֶׁ יִרְ או כָּ ל הָ עוֹ לָם אֶ ת גֹּדֶ ל וְרִ בּ וי הַ פְ עֻלוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְ הַ יְשׁ ועוֹ ת שֶׁ פָ עַלְ נו עַל־יְדֵ י תְ פִ לוֹ תֵ ינו בְּ כָ ל יְמֵ י הַ גָּלות ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ אָ ז יִתְ חַ זְקו כֻּלָם בִּ תְ פִ לָה מֵ חֲמַ ת שֶׁ הַ כּ ֹל יִרְ או ּ ּ ּ ּ ּ אָ ז מַ עֲלַת הַ תְ פִ לָה עַל־יְדֵ י גְּדֻ לַת יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ כָּ ל גְּדֻ לָתָ ם זָכו ּ ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י הַ תְ פִ לָה כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב כִּ י אָ ז אֶ הְ פֹך אֶ ל כָּ ל ּ ְ ּ ּ ּ הָ עַמִ ים שָׂ פָ ה בְ רורָ ה לִ קְ רֹא כֻלָם בְּ שֵׁ ם ה ּ ּ ּ ' . 'ּ וְ כו אֲבָ ל מַ עֲלַת תְ פִ לָתָ ם שֶׁ ל הָ עַכּ ו ּ ּ ּ " ם אֵ י נָה חֲשׁ ובָ ה כָּ ל־כָּ ך אָ ז ְ ּ ּ מֵ אַ חַ ר שֶׁ הֵם לֹא הִ תְ גַּבְּ רו בִּ תְ פִ לָה אֶ לָא אַ חַ ר שֶׁ רָ או ּ ּ ּ ּ מַ ה שֶׁ פָ עֲלו יִשְׂ רָ אֵ ל בִּ תְ פִ לָתָ ם ּ ּ ּ ּ . אֲבָ ל עַם קָ דוֹ שׁ יִשְׂ רָ אֵ ל זָכו לְ הִ תְ גַּבֵּ ר בִּ תְ פִ לָה בְּ כָ ל יְמֵ י הַ גָּלות בְּ עֵת שֶׁ לֹא רָ או ּ ּ ּ ּ ּ עֲדַ יִן מַ ה שֶׁ פָ עֲלו וְ עַל־כֵּן נִקְ רָ אִ ים יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ כוֹ ר ּ ּ ּ וְרֵ אשִׁ ית כִּ י הֵם גִּלו עֲבוֹ דַ ת הַ תְ פִ לָה בָּ עוֹ לָם שֶׁ זֶהו ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת הוֹ לָדַ ת הַ בְּ כוֹ ר שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת פְ עֻלָה הָ רִ אשׁ וֹ נָה ּ ּ ּ שֶׁ פוֹ עֲלִ ים בַּ תְ פִ לָה שֶׁ זֹאת הַ הוֹ לָדָ ה וְהַ פְ עֻלָה חֲ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ שׁ ובָ ה וִיקָ רָ ה מְ אֹד כִּ י אָ ז צְ רִ יכִ ין עִ קַ ר הַ הִ תְ חַ זְקות בִּ תְ פִ לָה ּ ּ ּ ּ בְּ עֵת שֶׁ לֹא רָ אָ ה עֲדַ יִן מַ ה שֶׁ פָ עַל ּ ּ ּ . ) לקוטי הלכות -

Segment 63
HE:
הלכות נחלות ד ' - ( יג

Segment 64
HE:
ּתִ כְ בַּ ד הָ עֲבוֹ דָ ה

Segment 65
HE:
('ט , 'ה) כָּ ל מַ ה שֶׁ עָבַ ר עַל יִשְׂ רָ אֵ ל בִּ יצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם וְ קַ בָּ לַת ּ הַ תוֹ רָ ה וְ אַ חַ ר כָּ ך וְכָ ל הַ מִ לְ חָ מוֹ ת לִ כְ בּ ֹשׁ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ְ ּ וְ כָ ל מַ ה שֶׁ עָבַ ר עָ לֵינו אַ חַ ר כָּ ך הַ כּ ֹל כַּ אֲשֶׁ ר לַכּ ֹל עוֹ בֵר ְ ּ ּ עַל כָּ ל אָ דָ ם שֶׁ רוֹ צֶ ה לִ זְכּ וֹ ת לְ חַ יֵי עוֹ לָם שֶׁ בְּ הֶ כְ רֵ חַ ּ שֶׁ יַעֲבֹר עָ לָיו כַּ מָ ה מִ ינֵי מִ לְ חָ מוֹ ת בְּ לִ י שִׁ עור ובְ כָ ל עֵת ּ ּ ּ ּ שֶׁ רוֹ צֶ ה לְ הִ תְ עוֹ רֵ ר ולְ הִ תְ חַ זֵק בַּ עֲבוֹ דַ ת ה ּ ּ ' מִ תְ גַּבְּ רִ ים בְּ כָ ל פַ עַם יוֹ תֵ ר ּ , ּובִ פְ רָ ט בַּ הַ תְ חָ לָה . כְּ מוֹ שֶׁ הָ יָה בִּ י צִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם שֶׁ תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ בָּ א מֹשֶׁ ה אֶ ל פַ רְ עֹה ּ ּ לְ הוֹ צִ יא אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל הִ תְ גָּרָ ה בָּ הֶם בְּ יוֹ תֵ ר וְ אָ מַ ר : ּתִ כְ בַּ ד הָ עֲבוֹ דָ ה ּ וְ כו ', כִּ י הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א כְּ שֶׁ רוֹ אֶ ה שֶׁ בָּ א צַ דִ יק אֲמִ תִ י בְּ חִ ינַת מֹשֶׁ ה וְרוֹ צֶ ה לְ הוֹ צִ יא אִ ישׁ ּ ּ ּ הַ יִ שְׂ רְ אֵ לִ י מִ גָּלות נַפְ שׁ וֹ הוא מִ תְ גָּרֶ ה ומִ תְ גַּבֵּ ר עָ לָיו ּ ּ ּ יוֹ תֵ ר וְיוֹ תֵ ר ומַ כְ בִּ יד עָ לָיו עֹל הָ עוֹ לָם הַ זֶה וְהַ תַ אֲווֹ ת ּ ּ ּ וְ הַ פַ רְ נָסָ ה עַד שֶׁ קָ שֶׁ ה עָ לָיו לָזוז מִ מְ קוֹ מוֹ לָשׁ וב לַה ּ ּ ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ אֲבָ ל דֶ רֶ ך יִשְׂ רָ אֵ ל־עַם קָ דוֹ שׁ ְ ּ שֶׁ הֵם תוֹ פְ סִ ין ּ אָ מָ נות אֲבוֹ תֵ יהֶם בִּ ידֵ יהֶם ובְ כָ ל פַ עַם הֵם צוֹ עֲקִ ים אֶ ל ּ ּ ּ ּ ', ה וְ עַל־יְדֵ י זֶה הֵם מַ כְ נִיעִ ין בְּ כָ ל פַ עַם פַ רְ עֹה וְחֵ ילוֹ תָ יו ּ ּ שֶׁ הֵם הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א וְ כִ תוֹ תֵ יהֶם ּ , אֲבָ ל אַ ף־עַל־פִ י ּ שֶׁ מַ כְ נִיעִ ים הֵם חוֹ זְרִ ין ומִ תְ גַּ ּ ּ בְּ רִ ין בְּ כָ ל פַ עַם וְ כֵן פַ עַם ּ ּ אַ חַ ר פַ עַם כַּ מָ ה פְ עָמִ ים כְּ מוֹ פַ רְ עֹה שֶׁ בְּ כָ ל עֵת שֶׁ בָּ א ּ ּ ּ ּ עָ לָיו אֵ יזֶה מַ כָּ ה נִכְ נַע קְ צָ ת , אֲבָ ל אַ חַ ר כָּ ך חָ זַר ְ וְ הִ תְ גַּבֵּ ר , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : וַיֶחֱזַק לֵב פַ רְ עֹה וַיַכְ בֵּ ד אֶ ת ּ ּ ּ לִ בּ וֹ וְ כו ' ּ וַאֲ ּ ּ פִ לו אַ חַ ר שֶׁ הֵבִ יא ה ' יִתְ בָּ רַ ך עָ לָיו כָּ ל ְ הָ עֶשֶׂ ר מַ כּ וֹ ת וְ הֻכְ רַ ח לְ הוֹ צִ יא אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל מִ מִ צְ רַ יִם ּ חָ זַר וְ קִ בֵּ ץ כָּ ל חֵ ילוֹ תָ יו וְרָ דַ ף אַ חֲרֵ יהֶם , וכְ מוֹ כֵ ן מַ מָ שׁ ּ ּ עוֹ בֵ ר עַל כָּ ל אָ דָ ם בְּ כָ ל זְמַ ן וְ כָ ל אֶ חָ ד יָכוֹ ל לְ הָ בִ ין בְּ עַצְ מוֹ כָּ ל זֶה לְ פִ י בְּ חִ ינָתוֹ וְ עֶרְ כּ וֹ אֵ יך שֶׁ עוֹ בְ רִ ים עָ לָיו ְ כַּ מָ ה עֲלִ יוֹ ת וִירִ ידוֹ ת כַּ מָ ה וְ כַ מָ ה פְ עָ מִ ים שֶׁ כָּ ל זֶה ּ ּ ּ ּ ּ נִמְ שָׁ ך מִ בְּ חִ ינָה הַ נַ ּ ְ " ל בְּ חִ ינַת גָּלות מִ צְ רַ יִם ּ , כִּ י עִ קַ ר ּ הַ גָּלות הוא גָּלות הַ נֶפֶ שׁ וְ כָ ל הַ גָּלֻי ּ ּ ּ ּ ּ וֹ ת מְ כֻנִים בְּ שֵׁ ם ּ מִ צְ רַ יִם , וְ כָ ל זֶה נִמְ שָׁ ך מֵ עִ נְיָן הַ נֶאֱמָ ר בְּ הַ שִׂ יחוֹ ת ּ ּ ְ ] לקוטי מוהר ן א " ' - סימן ע , [ב" שֶׁ יֵשׁ כַּ מָ ה בְּ חִ ינוֹ ת ּ ּ בַּ יֵצֶר הָ רָ ע ומֵ רִ בּ וי הַ כּ ֹחוֹ ת וְ הַ בְּ חִ ינוֹ ת שֶׁ יֵשׁ בְּ הַ יֵצֶר ּ ּ ּ ּ ּ הָ רָ ע מִ שָׁ ם נִמְ שָׁ ך כָּ ל זֶה מַ ְ ּ ה שֶׁ בְּ כָ ל פַ עַם מִ תְ גַּבֵּ ר ּ ּ מֵ חָ דָ שׁ . וַאֲפִ לו לְ אַ חַ ר מַ תַ ן תוֹ רָ ה שֶׁ כְּ בָ ר פָ סְ קָ ה זֻהֲמָ תָ ן ּ ּ ּ ּ ּ וְ הָ יָה לָהֶם חֵ רות מִ מַ לְ אַ ך הַ מָ וֶת וְ כו ּ ּ ּ ּ ְ ' וְזָכו לִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ נִפְ לָאָ ה וְ נוֹ רָ אָ ה , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן הִ תְ גָּרָ ה בָּ הֶם אַ חַ ר כָּ ך ְ ּ עַד שֶׁ הֶחֱטִ יא קְ צָ תָ ם בְּ חֵ טְ א הָ עֵגֶל . וְ הַ דָ בָ ר פֶ לֶא מְ אֹד ּ ּ : מֵ אַ יִן נִמְ שַׁ ך זֹאת שֶׁ אַ חֲרֵ י שֶׁ פָ סְ קָ ה זֻהֲמָ תָ ן וְזָכו ּ ּ ְ לִ נְבואַ ת פָ נִים בְּ פָ נִים יִפְ לו אַ חַ ר כָּ ך כָּ ל כָּ ך ְ ְ ּ ּ ּ ּ , ְ אַ ך כָּ ל זֶה נִמְ שַׁ ך מֵ עִ נְיָן הַ נַ ּ ְ " ל שֶׁ יֵשׁ כַּ מָ ה בְּ חִ ינוֹ ת בַּ יֵ ּ ּ ּ צֶר הָ רָ ע וַאֲפִ לו צַ דִ יקִ ים גְּדוֹ לִ ים וְ נוֹ רָ אִ ים יֵשׁ לָהֶם יֵצֶ ר הָ רָ ע ּ ּ ּ שֶׁ הוא מַ לְ אָ ך הַ קָ דוֹ שׁ וְכו ּ ּ ּ ְ ' ' ּ וְ כו ומִ שָׁ ם נִמְ שַׁ ך כָּ ל ְ ּ ּ הַ נִסְ יוֹ נוֹ ת הַ מְ בֹאָ רִ ים בַּ תוֹ רָ ה שֶׁ נִסּ ו אֲבוֹ תֵ ינו אֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא ּ ּ ְ ּ , כִּ י אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ ּ זֶה הַ יֵצֶר הָ רָ ע שֶׁ ל ּ ּ הַ צַ דִ יקִ ים הוא בְּ חִ ינַת מַ לְ אָ ך הַ קָ דוֹ שׁ מַ מָ שׁ וְ הוא רַ ק ּ ּ ּ ּ ְ ּ ּ בְּ חִ ינַת דִ ינִים עֶלְ יוֹ נִים שֶׁ לֹא זָכו עֲדַ יִן לְ הַ מְ תִ יקָ ם וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ' אַ ף־עַל־פִ י־כֵן גַּם הַ צַ דִ יקִ ים שֶׁ אֵ ינָם זוֹ כִ ין לְ הַ מְ תִ יק ּ ּ ּ ּ אֵ לו הַ דִ ינִים ולְ ּ ּ ּ ּ שַׁ בֵּ ר זֶה הַ יֵצֶר הָ רָ ע שֶׁ הוא מַ לְ אָ ך ְ ּ ּ הַ קָ דוֹ שׁ יָכוֹ ל אַ חַ ר כָּ ך לְ הִ תְ גָּרֶ ה בָּ הֶם כָּ ל כָּ ך עַד ְ ְ ּ ּ ּ שֶׁ יַפִ יל אוֹ תָ ם מְ אֹד חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , וְיַטְ עֶה אוֹ תָ ם מֵ ה ' יִתְ בָּ רַ ך וְיַתְ עֶה אוֹ תָ ם מְ אֹד כְּ מוֹ שֶׁ טָ עו אָ ז בָּ עֵגֶל לולֵי ּ ּ ּ ְ מֹשֶׁ ה שֶׁ עָ מַ ד בַּ פֶ רֶ ץ וְ הוֹ צִ יאָ ם מִ זֶה וְ כִ פֵ ר בַּ עֲדָ ם ּ ּ ּ , וְ כֵן עָבְ רו כָּ הֵנָה וְ כָ הֵנָה עַל כַּמָ ה גְּדוֹ לִ ים שֶׁ הָ יו גְּדוֹ לִ ים ּ ּ ּ ּ ּ בְּ מַ עֲלָה וְ אַ חַ ר כָּ ך נָפְ לו מְ אֹד רַ חֲמָ נָא לִ צְ לָן ּ ְ , וְ כָּ ל זֶה

Segment 66
HE:
ַנִמְ שַׁ ך מִ בְּ חִ ינָה הַ נ ּ ְ . ל" וְ עַל־כֵּן אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ּ : ל" ּ ינו זַ וְ אַ ל תַ אֲמִ ין בְּ עַצְ מְ ך עַד יוֹ ם מוֹ תְ ך ָ ָ ּ , עַל־כֵּן צְ רִ יכִ ין תָ מִ יד ּ לִ צְ עֹק אֶ ל ה ' ולְ סַ לֵק ולְ הַ שְׁ לִ יך מֵ אִ תוֹ כָּ ל הַ חָ כְ מוֹ ת ּ ְ ּ ּ ּ שֶׁ מֵ הֶם כָּ ל הַ בִּ לְ בּ ולִ ים רַ ק לֵילֵך בֶּ אֱמֶ ת ובִ תְ מִ ימות וְ אָ ז ּ ּ ּ ְ ּ לְ עוֹ לָם לֹא יִמוֹ ט כִּ י צְ עָ קָ ה ותְ פִ לוֹ ת ּ ּ ּ ותְ חִ נוֹ ת ובַ קָ שׁ וֹ ת ּ ּ ּ ּ מוֹ עִ ילִ ים תָ מִ יד יִהְ יֶה אֵ יך שֶׁ יִהְ יֶה ּ ְ ּ ) . לקוטי הלכות -

Segment 67
HE:
הלכות שילוח הקן ד ' - אות ו '(

Segment 68
HE:
ּתִ כְ בַּ ד הָ עֲבוֹ דָ ה

Segment 69
HE:
('ט , 'ה) כָּ ל מַ ה שֶׁ עָבַ ר עַל יִשְׂ רָ אֵ ל בִּ יצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם וְ קַ ּ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה וְ אַ חַ ר כָּ ך וְכָ ל הַ מִ לְ חָ מוֹ ת לִ כְ בּ ֹשׁ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ְ ּ וְ כָ ל מַ ה שֶׁ עָבַ ר עָ לֵינו אַ חַ ר כָּ ך הַ כּ ֹל כַּ אֲשֶׁ ר לַכּ ֹל עוֹ בֵר ְ ּ ּ עַל כָּ ל אָ דָ ם שֶׁ רוֹ צֶ ה לִ זְכּ וֹ ת לְ חַ יֵי עוֹ לָם שֶׁ בְּ הֶ כְ רֵ חַ ּ שֶׁ יַעֲבֹר עָ לָיו כַּ מָ ה מִ ינֵי מִ לְ חָ ּ ּ מוֹ ת בְּ לִ י שִׁ עור ובְ כָ ל עֵת ּ ּ שֶׁ רוֹ צֶ ה לְ הִ תְ עוֹ רֵ ר ולְ הִ תְ חַ זֵק בַּ עֲבוֹ דַ ת ה ּ ּ ' מִ תְ גַּבְּ רִ ים בְּ כָ ל פַ עַם יוֹ תֵ ר ּ , ּובִ פְ רָ ט בַּ הַ תְ חָ לָה . כְּ מוֹ שֶׁ הָ יָה בִּ יצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם שֶׁ תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ בָּ א מֹשֶׁ ה אֶ ל פַ רְ עֹה ּ ּ לְ הוֹ צִ יא אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל הִ תְ גָּ רָ ה בָּ הֶם בְּ יוֹ תֵ ר וְ אָ מַ ר : ּתִ כְ בַּ ד הָ עֲבוֹ דָ ה ּ וְ כו ', כִּ י הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א כְּ שֶׁ רוֹ אֶ ה שֶׁ בָּ א צַ דִ יק אֲמִ תִ י בְּ חִ ינַת מֹשֶׁ ה וְרוֹ צֶ ה לְ הוֹ צִ יא אִ ישׁ ּ ּ הַ יִשְׂ רְ אֵ לִ י מִ גָּלות נַפְ שׁ וֹ הוא מִ תְ גָּרֶ ה ומִ תְ גַּבֵּ ר עָ לָיו ּ ּ ּ ּ יוֹ תֵ ר וְיוֹ תֵ ר ומַ ּ כְ בִּ יד עָ לָיו עֹל הָ עוֹ לָם הַ זֶה וְהַ תַ אֲווֹ ת ּ ּ וְ הַ פַ רְ נָסָ ה עַד שֶׁ קָ שֶׁ ה עָ לָיו לָזוז מִ מְ קוֹ מוֹ לָשׁ וב לַה ּ ּ ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ אֲבָ ל דֶ רֶ ך יִשְׂ רָ אֵ ל־עַם קָ דוֹ שׁ שֶׁ הֵם תוֹ פְ סִ ין ּ ְ ּ אָ מָ נות אֲבוֹ תֵ יהֶם בִּ ידֵ יהֶם ובְ כָ ל פַ עַם הֵם צוֹ עֲקִ ים אֶ ל ּ ּ ּ ּ ', ה וְ עַל־יְדֵ י זֶה הֵם מַ כְ נִיעִ ין בְּ כָ ל פַ עַם פַ רְ עֹה וְחֵ ילוֹ תָ יו ּ ּ שֶׁ הֵם הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א וְ כִ תוֹ תֵ יהֶם ּ , אֲבָ ל אַ ף־עַל־פִ י ּ שֶׁ מַ כְ נִיעִ ים הֵם חוֹ זְרִ ין ומִ תְ גַּבְּ רִ ין בְּ כָ ל פַ עַם וְ כֵן פַ עַם ּ ּ ּ ּ אַ חַ ר פַ עַם כַּ מָ ה פְ עָמִ ים כְּ מוֹ פַ רְ עֹה שֶׁ בְּ ּ ּ ּ ּ כָ ל עֵת שֶׁ בָּ א עָ לָיו אֵ יזֶה מַ כָּ ה נִכְ נַע קְ צָ ת , אֲבָ ל אַ חַ ר כָּ ך חָ זַר ְ וְ הִ תְ גַּבֵּ ר , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : וַיֶחֱזַק לֵב פַ רְ עֹה וַיַכְ בֵּ ד אֶ ת ּ ּ ּ לִ בּ וֹ וְ כו ' ּ וַאֲפִ לו אַ חַ ר שֶׁ הֵבִ יא ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך עָ לָיו כָּ ל ְ הָ עֶשֶׂ ר מַ כּ וֹ ת וְ הֻכְ רַ ח לְ הוֹ צִ יא אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל מִ מִ צְ רַ יִם ּ חָ זַר וְ קִ בֵּ ץ כָּ ל חֵ ילוֹ תָ יו וְרָ דַ ף אַ חֲרֵ יהֶם , וכְ מוֹ כֵ ן מַ מָ שׁ ּ ּ עוֹ בֵ ר עַל כָּ ל אָ דָ ם בְּ כָ ל זְמַ ן וְ כָ ל אֶ חָ ד יָכוֹ ל לְ הָ בִ ין בְּ עַצְ מוֹ כָּ ל זֶה לְ פִ י בְּ חִ ינָתוֹ וְ עֶרְ כּ וֹ אֵ יך שֶׁ עוֹ בְ רִ ים עָ לָיו ְ כַּ מָ ה עֲלִ יוֹ ת וִ ּ ּ ירִ ידוֹ ת כַּ מָ ה וְ כַ מָ ה פְ עָ מִ ים שֶׁ כָּ ל זֶה ּ ּ ּ נִמְ שָׁ ך מִ בְּ חִ ינָה הַ נַ ּ ְ " ל בְּ חִ ינַת גָּלות מִ צְ רַ יִם ּ , כִּ י עִ קַ ר ּ הַ גָּלות הוא גָּלות הַ נֶפֶ שׁ וְ כָ ל הַ גָּלֻיוֹ ת מְ כֻנִים בְּ שֵׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ מִ צְ רַ יִם , וְ כָ ל זֶה נִמְ שָׁ ך מֵ עִ נְיָן הַ נֶאֱמָ ר בְּ הַ שִׂ יחוֹ ת ּ ּ ְ ] לקוטי מוהר ן א " ' - סימן ע , [ב" שֶׁ יֵשׁ כַּ מָ ה בְּ חִ ינוֹ ת ּ ּ בַּ יֵצֶר הָ רָ ע ומֵ רִ בּ וי הַ כּ ֹחוֹ ת וְ הַ בְּ חִ ינוֹ ת שֶׁ יֵשׁ בְּ הַ יֵצֶר ּ ּ ּ ּ ּ הָ רָ ע מִ שָׁ ם נִמְ שָׁ ך כָּ ל זֶה מַ ה שֶׁ בְּ כָ ל פַ עַם מִ תְ גַּבֵּ ר ּ ּ ּ ְ מֵ חָ דָ שׁ . וַאֲפִ לו לְ אַ חַ ר מַ תַ ן תוֹ רָ ה שֶׁ כְּ בָ ר פָ ּ ּ ּ ּ ּ סְ קָ ה זֻהֲמָ תָ ן וְ הָ יָה לָהֶם חֵ רות מִ מַ לְ אַ ך הַ מָ וֶת וְ כו ּ ּ ּ ּ ְ ' וְזָכו לִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ נִפְ לָאָ ה וְ נוֹ רָ אָ ה , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן הִ תְ גָּרָ ה בָּ הֶם אַ חַ ר כָּ ך ְ ּ עַד שֶׁ הֶחֱטִ יא קְ צָ תָ ם בְּ חֵ טְ א הָ עֵגֶל . וְ הַ דָ בָ ר פֶ לֶא מְ אֹד ּ ּ : מֵ אַ יִן נִמְ שַׁ ך זֹאת שֶׁ אַ חֲרֵ י שֶׁ ְ פָ סְ קָ ה זֻהֲמָ תָ ן וְזָכו ּ ּ לִ נְבואַ ת פָ נִים בְּ פָ נִים יִפְ לו אַ חַ ר כָּ ך כָּ ל כָּ ך ְ ְ ּ ּ ּ ּ , ְ אַ ך כָּ ל זֶה נִמְ שַׁ ך מֵ עִ נְיָן הַ נַ ּ ְ " ל שֶׁ יֵשׁ כַּ מָ ה בְּ חִ ינוֹ ת בַּ יֵצֶר הָ רָ ע ּ ּ ּ וַאֲפִ לו צַ דִ יקִ ים גְּדוֹ לִ ים וְ נוֹ רָ אִ ים יֵשׁ לָהֶם יֵצֶ ר הָ רָ ע ּ ּ ּ שֶׁ הוא מַ לְ ּ אָ ך הַ קָ דוֹ שׁ וְכו ּ ּ ְ ' ' ּ וְ כו ומִ שָׁ ם נִמְ שַׁ ך כָּ ל ְ ּ ּ הַ נִסְ יוֹ נוֹ ת הַ מְ בֹאָ רִ ים בַּ תוֹ רָ ה שֶׁ נִסּ ו אֲבוֹ תֵ ינו אֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא ּ ּ ְ ּ , כִּ י אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ זֶה הַ יֵצֶר הָ רָ ע שֶׁ ל ּ ּ ּ הַ צַ דִ יקִ ים הוא בְּ חִ ינַת מַ לְ אָ ך הַ קָ דוֹ שׁ מַ מָ שׁ וְ הו ּ ּ ּ ּ ְ ּ ּ א רַ ק בְּ חִ ינַת דִ ינִים עֶלְ יוֹ נִים שֶׁ לֹא זָכו עֲדַ יִן לְ הַ מְ תִ יקָ ם וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ' אַ ף־עַל־פִ י־כֵן גַּם הַ צַ דִ יקִ ים שֶׁ אֵ ינָם זוֹ כִ ין לְ הַ מְ תִ יק ּ ּ ּ ּ אֵ לו הַ דִ ינִים ולְ שַׁ בֵּ ר זֶה הַ יֵצֶר הָ רָ ע שֶׁ הוא מַ לְ אָ ך ְ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ קָ דוֹ שׁ יָכוֹ ל אַ חַ ר כָּ ך לְ הִ תְ גָּרֶ ה בָּ ְ ּ הֶם כָּ ל כָּ ך עַד ְ ּ ּ שֶׁ יַפִ יל אוֹ תָ ם מְ אֹד חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , וְיַטְ עֶה אוֹ תָ ם מֵ ה ' יִתְ בָּ רַ ך וְיַתְ עֶה אוֹ תָ ם מְ אֹד כְּ מוֹ שֶׁ טָ עו אָ ז בָּ עֵגֶל לולֵי ּ ּ ּ ְ מֹשֶׁ ה שֶׁ עָמַ ד בַּ פֶ רֶ ץ וְ הוֹ צִ יאָ ם מִ זֶה וְ כִ פֵ ר בַּ עֲדָ ם ּ ּ ּ , וְ כֵן עָבְ רו כָּ הֵנָה וְ כָ הֵנָה עַ ּ ּ ּ ל כַּמָ ה גְּדוֹ לִ ים שֶׁ הָ יו גְּדוֹ לִ ים ּ ּ בְּ מַ עֲלָה וְ אַ חַ ר כָּ ך נָפְ לו מְ אֹד רַ חֲמָ נָא לִ צְ לָן ּ ְ , וְ כָּ ל זֶה נִמְ שַׁ ך מִ בְּ חִ ינָה הַ נַ ּ ְ . ל" וְ עַל־כֵּן אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" וְ אַ ל תַ אֲמִ ין בְּ עַצְ מְ ך עַד יוֹ ם מוֹ תְ ך ָ ָ ּ , עַל־כֵּן צְ רִ יכִ ין תָ מִ יד ּ לִ צְ עֹק אֶ ל ה ' ולְ סַ לֵק ולְ הַ שְׁ לִ יך מֵ אִ תוֹ כָּ ל הַ חָ כְ מוֹ ת ּ ְ ּ ּ ּ שֶׁ מֵ הֶם כָּ ל הַ בִּ לְ בּ ולִ ים רַ ק לֵילֵך בֶּ אֱמֶ ת ובִ תְ מִ ימות וְ אָ ז ּ ּ ּ ְ ּ לְ עוֹ לָם לֹא יִמוֹ ט כִּ י צְ עָ קָ ה ותְ פִ לוֹ ת ותְ חִ נוֹ ת ובַ קָ שׁ וֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ מוֹ עִ ילִ ים תָ מִ יד יִהְ יֶה אֵ יך שֶׁ יִהְ יֶה ּ ְ ּ ) . לקוט י הלכות -

Segment 70
HE:
הלכות שילוח הקן ד ' - אות ו '(

Segment 71
HE:
ּתִ כְ בַּ ד הָ עֲבוֹ דָ ה

Segment 72
HE:
('ט , 'ה) הַ שֵׁ ם־יִתְ בָּ רַ ך סָ תום וְגָלְ יָא ּ ְ ּ ] סתום וגלוי , [ וְ אוֹ רַ יְתָ א סָ תום וְגָלְ יָא ּ , וְ הַ כּ ֹל הוא בִּ שְׁ בִ יל הַ בְּ חִ ירָ ה וְ הַ נִסָּ יוֹ ן ּ ּ , כִּ י כָּ ך דֶ רֶ ך הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ְ ְ ּ ּ , ֶׁש מֵ אִ יר פָ נָיו בְּ כָ ל פַ עַם ּ ּ ּ ובְ תוֹ ך־כָּ ך מַ סְ תִ יר פָ נָיו ּ ּ ְ ְ ּ , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה הוא כָּ ל הַ נִסָּ יוֹ ן ּ ּ וְ הַ בְּ חִ ירָ ה . וְזֶה בִּ כְ לָלִ יות ובִ פְ רָ טִ יות ובִ פְ רָ טֵ י פְ רָ טִ יות ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , בְּ כָ ל אָ דָ ם ובְ כָ ל זְמַ ן ּ . ומִ י שֶׁ מֵ שִׂ ים לֵב לָזֶה ּ ּ , יָכוֹ ל לִ רְ אוֹ ת זֹ את בְּ כָ ל הַ הַ רְ פַ תְ קָ אוֹ ת וְהַ תְ לָאוֹ ת וְהַ הַ צָ לוֹ ת ּ ּ ּ וְ הַ הַ רְ חָ בוֹ ת וְהַ יְשׁ ועוֹ ת הַ נִפְ לָאוֹ ת הָ עוֹ בְ רִ ין עָ לָיו כָּ ל יְמֵ י ּ ּ ּ חַ יָיו , ובְ יוֹ תֵ ר בְּ עִ נְיַן הַ פַ רְ נָסָ ה ּ ּ . וכְ מוֹ שֶׁ רָ אִ ינו בְּ עֵת ּ ּ שֶׁ הִ תְ חִ יל הַ שֵׁ ם לְ הָ אִ יר פָ נָיו לְ מֹשֶׁ ה ושְׁ לָח ּ ּ ּ וֹ לִ גְאֹל אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל , וְ אַ חַ ר־כָּ ך הִ תְ גַּבְּ רָ ה הַ הַ סְ תָ רָ ה עַד שֶׁ אָ מַ ר ּ ְ ּפַ רְ עֹה : " ּתִ כְ בַּ ד הָ עֲבֹדָ ה וְ כו , "'ּ וְ דָ תָ ן וַאֲבִ ירָ ם אָ מְ רו אֶ ל ּ מֹשֶׁ ה : " יֵרֶ א ה ' עֲלֵיכֶם וְ יִשְׁ פֹט וְ כו ּ ּ , "' וְ כֵן הִ תְ נַהֵג אַ חַ ר־כָּ ך בְּ כָ ל פַ עַם ּ ְ , כַּ מְ בֹאָ ר בְּ כָ ל הַ פָ רָ שִׁ יוֹ ת ּ ּ הַ מְ דַ בְּ רִ ים מִ יצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם , ּובִ פְ רָ ט בִּ שְׁ עַת קְ רִ יעַת יַם־סוף ּ . וְ אַ חַ ר־כָּ ך הֵ אִ יר הַ שֵׁ ם פָ נָיו עוֹ ד בְּ הִ תְ גַּלות ּ ּ ּ ּ ְ גָּדוֹ ל " וַיַרְ א יִשְׂ רָ אֵ ל אֶ ת הַ יָד הַ גְּדֹלָה וְ כו ּ ּ ּ , "' וְ אַ חַ ר־כָּ ך ְ הִ סְ תִ יר פָ נָיו וְ הָ לְ כו שְׁ ּ ּ ּ לֹשֶׁ ת יָמִ ים בְּ לֹא מַ יִם , וְ אָ ז : " וַיִלֹנו ּ ּ ּ הָ עָם וְ כו ּ' ". וְ אַ חַ ר־כָּ ך בְּ עִ נְיַן הַ מָ ן ּ ְ , וְ אַ חַ ר־כָּ ך כְּ שֶׁ לֹא ּ ְ



# Shemos
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/2/1/

Shemos
שמות
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/2/1

Segment 1
HE:
פירושים על פרשת " שמות "

Segment 2
HE:
וְ אֵ לֶּה שְׁ מוֹ ת בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל

Segment 3
HE:
הַ בָּ אִ ים מִ צְ רָ יְמָ ה אֵ ת יַעֲקֹב

Segment 4
HE:
וְזֶה : וְ אֵ לֶה שְׁ מוֹ ת בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל הַ בָּ אִ ים מִ צְ רָ יְמָ ה אֵ ת ּ יַעֲקֹב וְ כו ', ּ שֶׁ כְּ שֶׁ הִ תְ חִ י ל לְ סַ פֵ ר גָּלות מִ צְ רַ יִם וגְאֻ לָתָ ם ּ ּ ּ ּ הִ תְ חִ יל מִ שְׁ מוֹ ת בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ בָּ אִ ים לְ שָׁ ם ּ , לְ הוֹ רוֹ ת שֶׁ כָּ ל עִ קַ ר קִ יומָ ם בַּ גָּלות וגְאֻ לָתָ ם מִ שָׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , הַ כּ ֹל הָ יָה בְּ כֹחַ שְׁ מוֹ ת בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ הֵם רְ אובֵ ן שִׁ מְ עוֹ ן וְ לֵוִי וְ כו ּ ּ ', שֶׁ כָּ ל שְׁ מוֹ תָ ם נִקְ רְ או עַל שֵׁ ם שִׂ מְ חַ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ . כִּ י בִּ שְׁ בִ יל זֶה הִ קְ דִ ים ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ יֵרְ דו יַעֲקֹב ובָ נָיו ּ ּ ּ ְ הַ צַ דִ יקִ ים בְּ עַצְ מָ ן מִ צְ רַ יְמָ ה ּ ּ , כִּ י עַל־יְדֵ י קְ דֻ שָׁ תָ ם ּ הָ עֲצומָ ה שֶׁ הָ יו מִ טָ ה שְׁ לֵמָ ה שֶׁ הֵם גִּלו אֱלֹקות ּ ּ ּ ּ ּ ּ וֹ בָּ עוֹ לָם שֶׁ זֶהו עִ קַ ר הַ שִׂ מְ חָ ה וְ הַ חִ יות ּ ּ ּ ּ ּ ּ , עַל־יְדֵ י זֶה הָ יָה לָהֶם כּ ֹחַ לִ סְ בּ ֹל מְ רִ ירות הַ גָּלות וְ לִ בְ לִ י לְ הִ שְׁ תַ קֵ עַ שָׁ ם ּ ּ ּ ּ . כִּ י עִ קַ ר ּ מְ רִ ירות הַ גָּלות הוא הָ עַצְ בות וְ כָ ל מַ ה שֶׁ מַ כְ בִּ ידִ ין ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ גָּלות מִ תְ גַּבֵּ ר הָ עַצְ בות ּ ּ יוֹ תֵ ר , וְ כֵן כָּ ל מַ ה שֶׁ מִ תְ גַּבֵּר ּ ּ הָ עַצְ בות שֶׁ הוא גָּלות הַ שְׁ כִ ינָה מִ תְ גַּבֵּ ר גָּלות וְ הָ עַבְ דות ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ גַּשְׁ מִ י יוֹ תֵ ר , וְ אִ ם כֵּן מֵ אַ יִן יָבוֹ א עֶזְרֵ נו , ּ אַ ך כָּ ל הַ קִ יום ּ ּ ּ ְ בַּ גָּלות וְ הַ תִ קְ וָה לָצֵ את מִ שָׁ ם הוא עַל־יְדֵ י הַ צַ דִ יקִ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ים יַעֲקֹב ובָ נָיו שֶׁ יָרְ דו מִ צְ רַ יְמָ ה שֶׁ הֵם שְׁ מוֹ ת בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ , ל"ּ הַ נַ שֶׁ בְּ כֹחָ ם הַגָּדוֹ ל יְכוֹ לִ ים לְ הַ מְ שִׁ יך אֱלֹקותוֹ ּ ְ יִתְ בָּ רַ ך ולְ הַ חֲיוֹ ת ולְ שַׂ מֵ חַ נַפְ שׁ וֹ ת כָּ ל יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ כֹחָ ם ּ ּ ּ ְ וַעֲצוֹ תָ ם הָ עֲמֻקוֹ ת שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה ּ מַ עֲלִ ין הַ מַ לְ כות בְּ כָ ל ּ ּ ּפַ עַם , שֶׁ זֶהו עִ קַ ר בְּ חִ ינַת הַגְּאֻ לָה בְּ חִ ינַת כִּ י בְ שִׂ מְ חָ ה ּ ּ ּ ּ תֵ צֵ או וְ כו ּ ּ .' וְזֶהו וְיוֹ סֵ ף הָ יָה בְ מִ צְ רָ יִם ּ , כִּ י עִ קַ ר הַ קִ יום וְ הַ תִ קְ וָה הוא ּ ּ ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף הַ צַ דִ יק שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת אִ ישׁ ּ ּ ּ אֲשֶׁ ר רוחַ בּ וֹ שֶׁ יוֹ דֵ עַ בְּ כָ ל פַ עַם לְ נַשֵׁ ב עַל לֵב בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ ּ ולְ נַפֵ חַ הָ עַפְ רורִ ית שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת עַצְ בות מִ לִ בָּ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּולְ הַ לְ הִ יב לִ בָּ ם לַה ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ הַ דְ רָ גָה ובְ מִ דָ ה וְ כו ּ ּ ּ ְ ', כִּ י הוא יוֹ דֵ עַ לַהֲפֹך כָּ ל הַ יָגוֹ ן וַ ּ ְ ּ אֲנָחָ ה לְ שָׂ שׂ וֹ ן וְ שִׂ מְ חָ ה וְ כו . 'ּ וְזֶה : וַיְהִ י כָּ ל יֹצְ אֵ י יֶרֶ ך יַעֲקֹב שִׁ בְ עִ ים נָפֶ שׁ ְ , בְּ חִ ינַת שִׁ בְ עִ ים פָ נִים לַתוֹ רָ ה שֶׁ הֵם שִׁ בְ עִ ים אַ נְפִ ין נְהוֹ רִ ין ּ ּ ּ ] פנים מאירות [ ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת שִׂ מְ חָ ה בְּ חִ ינַת מְ בַ קְ שֵׁ י פָ נֶיך יַעֲקֹב וְ כו ּ ָ ) ' כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ ּ " ּ צִ וִיתָ צֶדֶ ק " ] לקוטי מוהר ן א " ' - סימן כ "ג[, ּ עַיֵן שָׁ ם (. וְזֶה : וְיוֹ סֵ ף הָ יָה בְ מִ צְ רָ יִם , כִּ י הָ עִ קָ ר עַל־יְדֵ י וְיוֹ סֵ ף הָ יָה ּ בְ מִ צְ רָ יִם שֶׁ הִ קְ דִ ים ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך רְ פואָ ה לַמַ כָּ ה לִ שְׁ לֹחַ ּ ּ ְ ּ מִ קֹדֶ ם אֶ ת יוֹ סֵ ף לְ מִ צְ רַ יִם וְ נִמְ כַּ ר לְ עֶבֶ ד שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ מְ רִ ירַ ת הָ עַצְ בות שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת עַבְ דות וְ כו ּ ּ ּ ּ ', וְ עָמַ ד בַּ נִסָּ יוֹ ן וְ הִ תְ חַ זֵק גַּם שָׁ ם בְּ שִׂ מְ חָ ה כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב וַיְהִ י ּ ּ ּ יוֹ סֵ ף אִ ישׁ מַ צְ לִ יחַ כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו בַּ מִ דְ רָ שׁ שֶׁ הָ יָה מְ פַ ּ ּ ּזֵז ומְ רַ קֵ ד ּ ּ . כִּ י בִּ מְ רִ ירַ ת הַ גָּלות כְּ שֶׁ מִ תְ גַּבֵּ ר הָ עַצְ בות ּ ּ ּ בְּ יוֹ תֵ ר זֶהו עִ קַ ר הָ עֵצָ ה לַעֲשׂ וֹ ת מִ לֵי דִ שְׁ טותָ א כְּ דֵ י ּ ּ ּ ּ ּ לְ שַׂ מֵ חַ אֶ ת נַפְ שׁ וֹ בִּ מְ רִ ירות כָּ זֶה ּ ּ . וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ דָ וִד ּ ּ שֶׁ הָ יָה מְ שַׁ נֶה טַ עְ מוֹ לִ פְ נֵי אֲבִ י ּ מֶ לֶך שֶׁ הָ יָה שָׁ ם בְּ סַ כָּ נָה ְ גְּדוֹ לָה בְּ גָלות גָּדוֹ ל וְעַל־כֵּן עָ שָׂ ה שָׁ ם מַ עֲשֵׂ ה שְׁ טות ּ ּ וַיְתָ ו עַל דַ לְ תוֹ ת הַ שַׁ עַר וַיֹרֶ ד רִ ירוֹ עַל זְקָ נוֹ וְ כו ּ ּ ּ ּ . ' וְ עַל־כֵּן עִ קַ ר קִ יומָ ם בְּ מִ צְ רַ יִם וִ יצִ יאָ תָ ם מִ שָׁ ם הָ יָה עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ ּ ' וְיוֹ סֵ ף הָ יָה בְ מִ צְ רָ יִם ', שֶׁ הִ קְ דִ ים לִ שְׁ לֹחַ אֶ ת יוֹ סֵ ף ּ הַ צַ דִ יק לְ שָׁ ם ּ ּ . וְזֶה : וַיְמָ רֲ רו אֶ ת חַ יֵיהֶם בַּ עֲבֹדָ ה קָ שָׁ ה בְּ חֹמֶ ר ובִ לְ בֵ נִים ּ ּ ּ ּ וְ כו ', כִּ י עִ קַ ר מְ רִ ירַ ת הַ גָּלות הוא בְּ חִ ינַת עַבְ דות ּ ּ ּ ּ שֶׁ נִמְ שָׁ ך מִ זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ מִ בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ְ בְּ עִ צָ בוֹ ן תֹאכֲלֶנָה ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת הִ תְ גַּבְּ רות הָ עַצְ בות ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת טִ יט הַ יָוֵן ּ ּ שֶׁ עַל זֶה צָ עַק דָ וִד טָ בַ עְ תִ י בִּ יוֵן מְ צולָה וְ אֵ ין מָ עֳמָ ד וְ כו ּ ּ ּ ּ ', הַ צִ לֵנִי מִ טִ יט וְ אַ ל אֶ טְ בָּ עָ ה וְ כו ּ ּ ּ . ' וְזֶה שֶׁ כָּ תוב בַּ זֹהַ ר ּ ּ ּ הַ קָ דוֹ שׁ בַּ עֲבֹדָ ה קָ שָׁ ה — בְּ קֻ שְׁ יָא . בְּ חֹמֶ ר — בְּ חֻמְ רָ א דִ שְׁ מַ עְ תְ תָ א ּ ּ . ּובִ לְ בֵ נִים — בְּ לִ בּ ון הִ לְ כְ תָ א ּ , כִּ י זֶה עִ קַ ר ּ מְ רִ ירַ ת הַ גָּלות שֶׁ מְ בַ לְ בֵּ ל הַ שִׂ מְ חָ ה בּ וֹ יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ הוא ּ ּ ְ ּ ּ בְּ חִ ינַת אֱמ ונָה הַ קְ דוֹ שָׁ ה אַ נְפִ ין נְהוֹ רִ ין ּ ּ ּ ] פנים מאיר [ ות עַל־יְדֵ י הַ קֻ שְׁ יוֹ ת וְ הַבִּ לְ בּ ולִ ים וְ כו ּ ּ ּ ' שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת חֻמְ רָ א ּ ּ דִ שְׁ מַ עְ תְ תָ א וְלִ בּ ון דְ הִ לְ כְ תָ א ּ ּ ּ ּ ] חומר השמועה וליבון ההלכה , [ כִּ י עִ קַ ר בְּ חִ ינַת אֲסוקָ א שְׁ מַ עְ תְ תָ א אַ לִ בָּ א ּ ּ ּ ּ ּדְ הִ לְ כְ תָ א ] להסיק מהשמועה את ההלכה [ ּ הוא לְ בָ רֵ ר וּ לְ לַבֵּ ן עֵצוֹ ת אֲמִ תִ יוֹ ת לַעֲבוֹ דַ ת הַ בּ וֹ רֵ א יִתְ בָּ רַ ך לָצֵ את ְ ּ ּ מִ זֻהֲמָ א דְ הַ אי עָ לְ מָ א שְׁ פָ לָה ולְ הִ תְ קָ רֵ ב אֵ לָיו יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ כִּ י לֹא הַ מִ דְ רָ שׁ הוא הָ עִ קָ ר אֶ לָא הַ מַ עֲשֶׂ ה ּ ּ ּ ּ ּ . ּובִ שְׁ בִ יל זֶה ולְ חֲכָ מִ ים לְ תַ לְ מִ ידֵ י הַ הִ תְ קָ רְ בות עִ קַ ר ּ ּ ּ ּ צַ דִ יקִ ים אֲמִ תִ יִים כְּ דֵ י שֶׁ הֵם יוֹ רו לָנו אֶ ת הַ דֶ רֶ ך אֲשֶׁ ר נֵלֵך בָּ ה ּ ּ ְ ְ ּ ּ ּ ּ וְ אֶ ת הַ מַ עֲשֶׂ ה אֲשֶׁ ר נַעֲשֶׂ ה בְּ כָ ל עֵת בְּ אֹפֶ ן שֶׁ יִזְכֶּ ה כָּ ל ּ ּ אֶ חָ ד לָצֵ את מִ מַ ה שֶׁ צָ רִ יך לָצֵ את ולְ הִ תְ קָ רֵ ב וְלָשׁ וב ּ ּ ְ ּ ּ ּ לַה ' יִתְ בָּ רַ ך . ְ אֲבָ ל הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א בְּ חִ ינַת מְ רִ ירַ ת הַ גָּלות שֶׁ הִ יא הָ עַצְ בות מִ תְ גַּבֵּ ר כָּ ל כָּ ך ומְ מָ רֵ ר אֶ ת חַ יֵי ּ ּ ּ ּ ְ יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ קֻ שְׁ יוֹ ת ובִ לְ בּ ולֵי הָ אֱמונָה ובְ בִ לְ בּ ולֵי עֵצוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ עַד שֶׁ אֵ ינָם יוֹ דְ עִ ים לְ לַבֵּ ן הַ הֲלָכָ ה וְהַ דֶ רֶ ך וְהַ הִ לוך ְ ְ ּ ּ ּ לָשׁ וב לַה ּ יִ ' תְ בָּ רַ ך . ְ וְזֶה : ובְ כָ ל עֲבֹדָ ה בַּ שָׂ דֶ ה ּ ּ — שֶׁ הוא תַ אֲוַת מָ מוֹ ן וְטִ רְ דַ ת ּ ּ ּ הַ פַ רְ נָסָ ה שֶׁ מֻכְ רָ חִ ין לָצֵאת מֵ אֹהֶ ל תוֹ רָ ה לָצֵ את מִ בֵּ ית ּ ּ ּ

Segment 5
HE:
הַ מִ דְ רָ שׁ אֶ ל הַ שָׂ דֶ ה לַעֲסֹק בְּ פַ רְ נָסָ ה ּ ּ , עַד שֶׁ מַ טְ רִ ידוֹ ּ בְּ כָ ל עֲבוֹ דָ ה בַּ שָׂ דֶ ה ומְ סִ יתוֹ ומַ ּ ּ ּ ּדִ יחוֹ מִ לִ קְ בּ ֹעַ עִ תִ ים ּ ּ לַתוֹ רָ ה עַל כָּ ל פָ נִים ּ ּ . וְזֶה : אֵ ת כָּ ל עֲבֹדָ תָ ם אֲשֶׁ ר עָבְ דו ּ בָ הֶם ' בְּ פָ רֶ ך ְ ', וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל ' בְּ פֶ ה רַ ך ', ְ שֶׁ בַּ תְ חִ לָה נִכְ נַס עִ מוֹ הַ בַּ עַל דָ בָ ר וְ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א בְּ פֶ ה ּ ּ ּ ּ רַ ך ומִ תְ לַבֵּ שׁ ּ ְ בְּ מִ צְ ווֹ ת . וְ אוֹ מֵ ר לוֹ הֲלֹא אִ י אֶ פְ שָׁ ר לֵישֵׁ ב בְּ בֵ ית הַ מִ דְ רָ שׁ כָּ ל יוֹ ם וְ הַ הֶ כְ רֵ חַ לָצֵ את אֶ ל ּ הַ שָׂ דֶ ה לַעֲסֹק בִּ מְ לָאכָ ה ומַ שָׂ א ומַ תָ ן ּ ּ ּ ּ ּ , וְ כִ י אַ תָ ה רוֹ צֶה ּ לָמות אוֹ לִ הְ יוֹ ת עָ נִי ומְ קַ בֵּ ל וְ כו ּ ּ ּ ', עַד שֶׁ מַ שְׁ לִ יכוֹ בְּ תוֹ ך ְ ּ עֹמֶ ק טִ יט הַ יָוֵן שֶׁ הוא אַ נְפִ ין חֲשׁ וֹ כִ ין מְ רִ ירַ ת הָ עַצְ בות ּ ּ ּ ּ שֶׁ ל הַ מָ מוֹ ן בְּ חִ ינַת בְּ עִ צָ בוֹ ן תֹאכֲלֶנָה ּ ּ ּ ּ , עַד שֶׁ אֲפִ לו ּ ּ כְּ שֶׁ מַ רְ וִיחַ מָ מוֹ ן אֵ ינוֹ מַ סְ פִ יק לוֹ כָּ ל יָמָ יו כִּ י מִ שְׁ תוֹ קֵ ק ּ ּ ּ בְּ כָ ל פַ עַם יוֹ תֵ ר ּ , וְ כָ ל מַ ה שֶׁ מַ רְ בֶּ ה נְכָ ּ ּ סִ ים מַ רְ בֶּ ה ּדְ אָ גָה , כִּ י מְ סִ יתוֹ לִ בְ נוֹ ת פִ תֹם וְרַ עַמְ סֵ ס שֶׁ הֵם בִּ נְיָנִים ּ גְּדוֹ לִ ים וגְבוֹ הִ ים שֶׁ בּ וֹ נִים לְ עַצְ מָ ם כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב הַ בּ ֹנִים ּ ּ חֳרָ בוֹ ת לָמוֹ וכְ תִ יב קִ רְ ּ בָּ ם בָּ תֵ ימוֹ לְ עוֹ לָם וְ כו ּ ּ ) . ' לקוטי הלכות – הלכות הודאה ו ' - אות נ"ז(

Segment 6
HE:
וַיָקָ ם מֶ לֶך חָ דָ שׁ ְ ּ

Segment 7
HE:
('ח , 'א) וְזֶה בְּ חִ ינַת וַיָקָ ם מֶ לֶך חָ דָ שׁ עַל מִ צְ רָ יִם אֲשֶׁ ר לֹא יָדַ ע ְ ּ אֶ ת יוֹ סֵ ף ' . יוֹ סֵ ף ' הוא בְּ חִ ינַת כָּ ל הַ נְקֻ דוֹ ת טוֹ בוֹ ת שֶׁ יֵשׁ ּ ּ ּ ּ בְּ כָ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ , שֶׁ כֻּלָם נִמְ שָׁ כִ ין מֵ הַ צַ דִ יק בְּ חִ ּ ּ ּ ינַת יוֹ סֵ ף , שֶׁ הוא נְקֻ דָ ה הַ כְּ לָלִ ית שֶׁ מִ מֶ נו נִמְ שָׁ כִ ין כָּ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ נְקֻ דוֹ ת טוֹ בוֹ ת שֶׁ בְּ כָ ל אֶ חָ ד ּ ּ ) כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ מָ קוֹ ם ּ אַ חֵ ר (. ובְ כָ ל יְמֵ י הַ גָּלֻיוֹ ת ּ ּ , שֶׁ כֻּלָם מְ כֻנִים בְּ שֵׁ ם מִ צְ רַ יִם ּ ּ , בְּ כָ ל פַ עַם הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ וַיָקָ ם מֶ לֶ ְך חָ דָ שׁ וְ כו ', ּ כִּ י בְּ כָ ל ּפַ עַם יִצְ רוֹ שֶׁ ל אָ דָ ם מִ תְ גַּבֵּ ר עָ לָיו מֵ חָ דָ שׁ . וְ הוא נִקְ רָ א ּ מֶ לֶך , ְ בְּ חִ ינַת מֶ לֶך זָקֵ ן וכְ סִ יל ּ ְ . ומִ מֶ נו נִמְ שָׁ כִ ין כָּ ל ּ ּ ּ ּ הַ הִ תְ נַגְּדות וְ הַ מְ נִיעוֹ ת שֶׁ ל הַ מוֹ נְעִ ים וְ הַ חוֹ לְ קִ ים ּ ּ ּ הָ עוֹ מְ דִ ים בְּ כָ ל פַ ּ עַם , כִּ י לֹא אֶ חָ ד בִּ לְ בָ ד עוֹ מֵ ד עָ לֵינו ּ לְ כַ לוֹ תֵ נו חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ , אֶ לָא שֶׁ בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר ובְ כָ ל פַ עַם ּ ּ ּ ּ עוֹ מְ דִ ים עָ לֵינו , ּ בִּ בְ חִ ינַת וַיָקָ ם מֶ לֶך חָ דָ שׁ ְ ּ . חַ ד אָ מַ ר : חָ דָ שׁ מַ מָ שׁ ּ . וְחַ ד אָ מַ ר : שֶׁ נִתְ חַ דְ שׁ ו גְּזֵרוֹ תָ יו ּ ּ ּ . ּושְׁ נֵיהֶ ם אֱמֶ ת . שֶׁ עוֹ מְ דִ ים בְּ כָ ל פַ עַם חוֹ לְ קִ ים ומוֹ נְעִ ים חֲדָ שִׁ ים ּ ּ ּ מַ מָ שׁ , וְגַם נִתְ חַ דְ שִׁ ין גְּזֵרוֹ תָ יו ּ , שֶׁ בְּ כָ ל פַ עַם גּוֹ זְרִ ים ּ וְ אוֹ מְ רִ ים דִ בּ ורִ ים רָ עִ ים חֲדָ שִׁ ים שֶׁ הֵם כְּ נֶגֶד הָ אֱמֶ ת ּ ּ , שֶׁ רוֹ צִ ים לִ מְ נֹעַ ולְ הַ פִ יל אֶ ת הָ אָ דָ ם עַל־יְ ּ ּ דֵ י זֶה מִ תוֹ רָ ה ּ ותְ פִ לָה וְ כו ּ ּ ּ . ' וְזֶהו ּ ' אֲשֶׁ ר לֹא יָדַ ע אֶ ת יוֹ סֵ ף ', עָ שָׂ ה אֶ ת עַצְ מוֹ כְּ לֹא יָדַ ע . שֶׁ עוֹ שִׂ ים אֶ ת עַצְ מָ ם כְּ אִ לו לֹא יָדְ עו ּ ּ ּ כְּ לָל אֶ ת מַ עֲלוֹ ת הַ צַ דִ יק בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף ּ ּ , שֶׁ הוא כְּ לַל ּ הַ טוֹ ב שֶׁ הִ כְ נִיס כָּ ל כָּ ך טוֹ ב ְ ּ בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל , וְ הֵם רוֹ צִ ים לְ הִ תְ גַּבֵּ ר לְ בִ לְ בּ ולִ ים חֲדָ שִׁ ים לְ הַ פִ יל אֶ ת כָּ ל אֶ חָ ד חַ ס ּ ּ וְ שָׁ לוֹ ם , לְ הִ סְ תַ כֵּל רַ ק עַל הָ רַ ע לֹא עַל הַ טוֹ ב ּ ּ , מַ ה ּשֶׁ בֶּ אֱמֶ ת צְ רִ יכִ ין לְ הֵפֶ ך . ְ וְזֶהו : ּ וַיַעֲבִ דו מִ צְ רַ יִם אֶ ת בְּ נֵי ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ פָ רֶ ך . ְ ֶׁש הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א , בְּ חִ ינַת מִ צְ רַ יִם , מַ עֲבִ ידִ ים בִּ כְ בֵ דות גָּדוֹ ל מְ אֹד עַל־יְדֵ י רִ בּ וי הַ מָ רָ ה ּ ּ ּ שְׁ חֹרָ ה וְ הָ עַצְ בות ּ . וְזֶהו בְּ חִ ינַת בַּ עֲבֹדָ ה קָ שָׁ ה ּ , בְּ קֻ שְׁ יָא . בְּ חֹמֶ ר הִ לְ כְ תָ א וְ כו ', ּ כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ ּ . כִּ י הַ כּ ֹ ל מֵ חֲמַ ת הַ מָ רָ ה שְׁ חֹרָ ה ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה אֵ ין יְכוֹ לִ ין לֹא לִ לְ מֹד וְ לֹא לְ הִ תְ פַ לֵל ּ ּ , וְכָ ל מַ ה שֶׁ רוֹ צִ ין לַעֲשׂ וֹ ת אֵ יזֶה ּ דָ בָ ר שֶׁ בִּ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ , קָ שֶׁ ה וְ כָ בֵ ד וְחָ מור עָ לָיו מְ אֹד ּ , כִּ י הֵם מְ מָ רְ רִ ים אֶ ת הַ חִ יות מַ מָ שׁ ּ ּ ּ , כַּ אֲשֶׁ ר יוֹ דֵ עַ כָּ ל אֶ חָ ד בְּ נַפְ שׁ וֹ . וְזֶהו : ּ וַיֹאמֶ ר מֶ לֶך מִ צְ רַ יִם לַמְ יַלְ דֹת הָ עִ בְ רִ יֹת ּ ּ ּ ְ אֲשֶׁ ר שֵׁ ם הָ אַ חַ ת שִׁ פְ רָ ה וְ שֵׁ ם הַ שֵׁ נִית פועָ ה ּ ּ ּ ' . ּ מְ יַלְ דֹת הָ עִ בְ רִ יֹת ּ ' זֶה בְּ חִ ינַת צַ דִ יקֵ י הַ דוֹ ר שֶׁ עוֹ סְ קִ ים לְ הוֹ לִ יד ּ ּ בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל תוֹ לָדוֹ ת קְ דוֹ שׁ ּ וֹ ת , שֶׁ הֵם תוֹ רָ ה ומַ עֲשִׂ ים ּ ּ טוֹ בִ ים , כִּ י עִ קַ ר תוֹ לְ דוֹ תֵ יהֶן שֶׁ ל צַ דִ יקִ ים הוא מַ עֲשִׂ ים ּ ּ ּ ּ טוֹ בִ ים , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ . ל" וְזֶהו : ּ אֲשֶׁ ר שֵׁ ם אַ חַ ת שִׁ פְ רָ ה וְ שֵׁ ם הַ שֵׁ נִית פועָ ה ּ ּ ּ . וְ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" שִׁ פְ רָ ה — שֶׁ מְ ּ שַׁ פֶ רֶ ת הַ וָלָד ּ ּ . ּ ּ פועָ ה — שֶׁ פוֹ עָ ה ומְ דַ בֶּ רֶ ת ּ ּ וְ הוֹ גָה לַוָלָד ּ , כְּ דֶ רֶ ך הַ נָשִׁ ים הַ מְ פַ יְסוֹ ת תִ ינוֹ ק הַ בּ וֹ כֶה ּ ּ ּ ְ . הַ יְנו בְּ חִ ינָה הַ נַ ּ ּ , ל" מַ ה שֶׁ הַ צַ דִ יקִ ּ ּ ּ ים מְ חַ זְקִ ים אֶ ת ּ יִשְׂ רָ אֵ ל עַל־יְדֵ י הַ דְ רָ כִ ים הַ קְ דוֹ שִׁ ים הַ נַ ּ ּ ּ , ל" ּומְ שַׁ ּפְ רִ ין אוֹ תָ ם עַל־יְדֵ י שֶׁ מוֹ צְ אִ ין בָּ הֶם גַּם עַתָ ה נְקֻ דוֹ ת טוֹ בוֹ ת ּ ּ ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת הִ נָך יָפָ ה רַ עְ יָתִ י ּ ְ ּ ּ , וכְ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ ּ " י שָׁ ם . וְזֶהו בְּ חִ ינַת שִׁ פְ רָ ה ּ , שֶׁ מְ שַׁ פֶ רֶ ת אֶ ת הַ וָלָד כַּ נַ ּ ּ ּ ּ . ל" וְזֶהו ּ בְּ חִ ינַת פועָ ה ּ ּ , ּ שֶׁ פוֹ עָה וְ הוֹ גָה ומְ דַ בֶּ רֶ ת לַוָלָד כְּ דֶ רֶ ך ְ ּ ּ שֶׁ מְ פַ יְסִ ין תִ ינוֹ ק וְ כו ּ ּ ּ ּ ', כִּ י כֵן הוא מַ מָ שׁ עִ סְ קֵ י הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ ּ עִ ם יִשְׂ רָ אֵ ל , שֶׁ פוֹ עִ ין וְ הוֹ גִין ומְ דַ בְּ רִ ין עִ מָ הֶן ּ ּ ּ , וְ שׁ וֹ רְ קִ ין אֲ לֵיהֶם ומְ רַ מְ זִין ומְ צַ פְ צְ פִ ין ּ ּ ּ

Segment 8
HE:
, לְ עוֹ רְ רָ לְ חַ זְקָ ם ּ ם ּולְ הַ גְבִּ יהָ ם וְ לַהֲרִ ימָ ם מִ כָּ ל מִ ינֵי נְפִ ילוֹ ת וִירִ ידוֹ ת וְ הַ שְׁ לָכוֹ ת שֶׁ לָהֶם ּ , שֶׁ יְזָרְ זו בְּ כָ ל יוֹ ם ובְ כָ ל עֵת ּ ּ ּ לְ הִ תְ עוֹ רֵ ר מֵ חָ דָ שׁ בַּ עֲבוֹ דַ ת ה ' בְּ כָ ל מַ ה שֶׁ יוכְ לו לַחֲטֹף ּ ּ ּ ּ . וְ הוא מַ מָ שׁ כְּ דֶ רֶ ך שֶׁ מְ פַ יְסִ ין תִ ינוֹ ק הַ בּ וֹ ּ ּ ּ ּ ְ ּ כֶה , שֶׁ זֶהו ּ ּ בְּ חִ ינַת פועָ ה כַּ נַ ּ ּ ּ . ל" וְ הַ דְ בָ רִ ים מובָ נִים לְ כָ ל אֶ חָ ד ּ ּ , לְ מִ י שֶׁ יוֹ דֵ עַ רַ חֲמָ נות הַ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת עָ לֵינו ּ ּ ּ ּ ּ , אֲשֶׁ ר עַל יָדָ ם ה ' יִתְ בָּ רַ ך מְ חַ זֵק ומְ נַחֵ ם אוֹ תָ נו ּ ּ ּ ְ , בִּ בְ חִ ינַת כְּ אִ ישׁ אֲ שֶׁ ר אִ מוֹ תְ נַחֲמֶ נו כֵּן אָ נֹ ּ ּ ּ ּ כִ י אֲנַחֶ מְ כֶם וְ כו . 'ּ ּופַ רְ עֹה הָ רָ שָׁ ע שֶׁ הוא הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א ּ , הוא הַ הֵפֶ ך מִ כָּ ל זֶה ְ ּ , שֶׁ רוֹ צֶ ה רַ ק לְ הַ גְבִּ יר הָ רַ ע חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , . ל"ּ כַּ נַ וְ עַל־כֵּן אָ מַ ר לַמְ יַלְ דוֹ ת הָ עִ בְ רִ יוֹ ת אֲשֶׁ ר שֵׁ ם וְ כו ּ ּ ּ ', שֶׁ גּוֹ זֵר עֲלֵיהֶם לַעֲשׂ וֹ ת בְּ הֵפֶ ך מִ זֶה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ְ , וְזֶהו : ּ אִ ם בֵּ ן הוא ּ וַהֲמִ תֶ ן אֹתוֹ אִ ם בַּ ת הִ יא וָחָ יָה ּ . כִּ י בֵּ ן הוא בְּ חִ ינַת ּ יִשׁ וב הַ דַ עַת ּ ּ ּ , סִ טְ רָ א דִ דְ כורָ א ּ ּ , שֶׁ מִ שָׁ ם כָּ ל הַ טוֹ ב ּ ּ ּ , וְ הוא ּ רוֹ צֶ ה לְ הָ מִ ית ולְ הַ שְׁ פִ יל הַטוֹ ב בְּ חִ ינַת בֵּ ן ּ ּ ּ , ּולְ הַ חֲיוֹ ת ִס טְ רָ א דְ נוקְ בָ א ּ ּ , שֶׁ מִ שָׁ ם עִ קַ ר אֲחִ יזַת הָ רַ ע וְ הַ דִ ינִים ּ ּ ּ ּ , כִּ י הוא בְּ חִ ינַת דַ עַת שֶׁ אֵ ינוֹ מְ יֻשָׁ ב ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת עַצְ בות ומָ רָ ה ּ ּ שְׁ חֹרָ ה . שֶׁ רוֹ צֶ ה לְ הַ גְבִּ יר הָ רַ ע עַל הַ טוֹ ב ּ , לְ הַ פִ יל ּ עַצְ בות ומָ רָ ה שְׁ חֹרָ ה עַל כָּ ל אֶ חָ ד שֶׁ לֹא יִהְ ּ ּ ּ יֶה נִכָּ ר ּ הַ טוֹ ב שֶׁ בּ וֹ , ּולְ הָ מִ ית אוֹ תוֹ עַל־יְדֵ י זֶה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , ְ אַ ך הַ מְ יַלְ דוֹ ת לֹא שָׁ מְ עו אֵ לָיו וְ לֹא עָ שׂ ו כִּ דְ בַ ר פַ רְ עֹה ּ ּ ּ ּ , ' וַתְ חַ יֶין◌ָ אֶ ת הַ יְלָדִ ים ּ ּ ', שֶׁ עָ סְ קו רַ ק לְ הַ חֲיוֹ ת ולְ חַ זֵק אֶ ת ּ ּ ּ הַ יְלָדִ ים , שֶׁ הֵם בְּ נֵי הַ נְעורִ ּ ּ ים הָ רוֹ צִ ים לָגֶשֶׁ ת אֶ ל ּ הַ קֹדֶ שׁ , שֶׁ צְ רִ יכִ ין רַ ק לְ הַחֲיוֹ תָ ם ולְ חַ זְקָ ם בְּ כָ ל מִ ינֵי ּ ּ ּ

Segment 9
HE:
חִ יות וְ הִ תְ חַ זְקות ּ ּ ּ ּ , עַל־פִ י הַ דְ רָ כִ ים הַ נַ ּ ּ ּ " ל וְ עַל־פִ י שְׁ אָ רֵ י ּ דְ רָ כִ ים קְ דוֹ שִׁ ים שֶׁ שָׁ מַ עְ נו מִ מֶ נו זַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , ל" שֶׁ כָּ ל זֶה הוא ּ בְּ חִ ינַת וַתְ חַ יֶ ּ ּ ין◌ָ אֶ ת הַ יְלָדִ ים כַּ נַ ) . ל"ּ לקוטי הלכות – הלכות עירובי תחומין ו ' - אות י "ח(

Segment 10
HE:
וַיְמָ רֲ רו אֶ ת חַ יֵיהֶ ם ּ ּ ... מִ י ה ' אֲשֶׁ ר אֶ שְׁ מַ ע בְּ קֹלוֹ ?

Segment 11
HE:
, 'א) יד ('ב , ' ה – עִ קַ ר גָּלות פַ רְ עֹה ומִ צְ רַ יִם הָ יָה שֶׁ הָ יָה הַ דִ בּ ור בַּ גָּלות ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ כַּ מובָ א ּ ּ . ּובִ שְׁ בִ יל זֶה הָ יָה מֹשֶׁ ה כְּ בַ ד פֶ ה ּ , הַ יְנו הַ דִ בּ ור ּ ּ ּ שֶׁ ל תוֹ רָ ה שֶׁ בְּ עַל פֶ ה הָ יָה בְּ גָלות פַ רְ עֹה ומִ צְ רַ יִם שֶׁ הֵם ּ ּ ּ ּ ּ פְ גַם הַ דִ בּ ור שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת הַ מִ תְ נַגְּדִ ים הַ חוֹ לְ קִ ים עַל ּ ּ ּ ּ הַ צַ דִ יקִ ים הָ אֲמִ תִ יִים הַ דוֹ בְ רִ ים עַל צַ דִ יק עָתָ ק ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ גַאֲוָה וָבוז ּ . וְ הַ שְׁ כִ ינָה שֶׁ הִ יא הַ תוֹ רָ ה שֶׁ בְּ עַל פֶ ה ּ ּ ּ , שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת כְּ נֶסֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל , הִ יא בַּ גָּלות אֶ צְ לָם עַד שֶׁ אֲפִ לו ּ ּ ּ כְּ שֶׁ בְּ חִ ינַת מֹשֶׁ ה שֶׁ הוא כְּ לָלִ יות הַ תוֹ רָ ה נִכְ נַס אֵ צֶל ּ ּ ּ ּ פַ רְ עֹה שֶׁ הוא אוֹ תִ יוֹ ת הָ עֹרֶ ף ּ ּ ּ , ּפְ גַ ם הַ דִ בּ ור הֵפֶ ך הַ דִ בּ ור ּ ּ ּ ּ ְ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ לַמְ דָ ן הָ עוֹ קֵ ם פִ יו עַל הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ . וכְ שֶׁ מֹשֶׁ ה נִכְ נַס אֶ צְ לוֹ ּ ּ , הַ יְנו שֶׁ הַ תוֹ רָ ה מְ עוֹ רֶ רֶ ת אוֹ תוֹ ּ ּ לִ תְ שׁ ובָ ה וְ אוֹ מֶ רֶ ת לוֹ לְ שַׁ לֵחַ אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל מֵ הַ גָּלות ּ ּ ּ , הַ יְנו שֶׁ יָשׁ וב ּ ּ ּ לַה ' וְיוֹ צִ יא אֶ ת כְּ נֶסֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל , שֶׁ הִ יא ּ הַ שְׁ כִ ינָה , שֶׁ הִ יא תוֹ רָ ה שֶׁ בְּ עַל פֶ ה ּ ּ , מֵ הַ גָּלות שֶׁ בְּ פִ יו ּ , וְיָקִ ים הַ שְׁ כִ ינָה מֵ עֲפָ רָ ה וְ יִלְ מַ ד לִ שְׁ מָ ה וְיַחֲזֹר הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ שֶׁ בְּ עַל פֶ ה וְהַ שְׁ כִ ינָה וכְ נֶסֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל לִ מְ קוֹ מָ ם ּ ּ ּ , זַי אֲ הַ לַמְ דָ ן פוֹ נֶה עֹרֶ ף מִ ן הָ אֱמֶ ת מִ מַ שְׁ מָ עות הַ טוֹ ב וְ אוֹ מֵ ר ּ ּ ּ ּ ּ : מִ י ה ' אֲשֶׁ ר אֶ שְׁ מַ ע בְּ קֹלוֹ לֹא יָדַ עְ תִ י אֶ ת ה ּ . ' כִּ י הוא ּ אֵ ינוֹ רוֹ צֶ ה לִ רְ אוֹ ת בְּ הַ תוֹ רָ ה מַ שְׁ מָ עות הַ טוֹ ב שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ הִ תְ גַּלות ה ּ ּ ' וְ אוֹ מֵ ר לֹא יָדַ עְ תִ י אֶ ת ה ּ . ' וְ אֵ ינוֹ רוֹ אֶ ה בְּ הַ תוֹ רָ ה כִּ י אִ ם הַ מַ שְׁ מָ עות לְ הֵפֶ ך וְלוֹ מֵ ד רַ ק בִּ שְׁ בִ יל ְ ּ ּ ּ הֲנָאַ ת גּופוֹ בִּ שְׁ בִ יל לְ גַדֵ ל כְּ בוֹ דוֹ ּ ּ , לְ הַ רְ אוֹ ת חַ דותוֹ ּ ּ לָרַ בִּ ים שֶׁ הוא לַמְ דָ ן מֻפְ לָג ובָ קִ י בְּ שַׁ ּ ּ " ס ופוֹ סְ קִ ים וְ כו ּ ּ :' וְ עַל־כֵּן אֵ ין הֲלָכָ ה בְּ רורָ ה בְּ ּ ּ שׁ ום מָ קוֹ ם , שֶׁ זֶה נִמְ שָׁ ך רַ ק ְ ּ מִ גָּלות מִ צְ רַ יִם הַ נַ ּ ּ , ל" בְּ חִ ינַת וַיְמָ רֲ רו אֶ ת חַ יֵיהֶם ּ ּ בַּ עֲבֹדָ ה קָ שָׁ ה בְּ חֹמֶ ר ובִ לְ בֵ נִים ובְ כָ ל עֲבוֹ דָ ה בַּ שָׂ דֶ ה ּ ּ ּ

Segment 12
HE:
ּ וְ כו ', כַּ מובָ א בַּ תִ קונִים ּ ּ ּ ּ ּ ) תִ קון יג דַ ף כח ּ ּ ּ ּ ' (: בַּ עֲבֹדָ ה קָ שָׁ ה ', בְּ קֻ שְׁ יָא ' . בְּ חֹמֶ ר ', ּדָ א קַ ל וָחֹמֶ ר ' . ּובִ לְ בֵ נִים ', בְּ לִ בּ ון הִ לְ כְ תָ א וְ כו ּ ּ ', כִּ י אֵ לו הַ יְגִיעוֹ ת שֶׁ ל הַ קֻ שְׁ יוֹ ת ּ ּ ּ וְ הַ חֻמְ רוֹ ת שֶׁ בַּ הֲלָכָ ה נִמְ שָׁ ך מִ גָּלות מִ צְ רַ יִם הַ נַ ּ ּ ְ :ל" וְ עִ קַ ר הַגָּלות שֶׁ ל מִ צְ רַ יִם הוא נִמְ שָׁ ך מֵ חֲמַ ת הַ פַ רְ נָסָ ּ ּ ְ ּ ּ , ה דְ הַ יְנו מֵ חֲמַ ת שֶׁ הַ צַ דִ יק מֻכְ רָ ח לִ פֹל לִ בְ חִ ינַת שְׂ מֹאלָה ּ ּ ּ ּ ּ ּ בִּ שְׁ בִ יל פַ רְ נָסָ ה ּ ) עיין לקוטי מוהר ן א " ' - סימן י . (ב" שֶׁ מִ שָׁ ם נִמְ שָׁ ך אֲחִ יזָתָ ם עַד שֶׁ רוֹ צִ ים לְ הִ תְ גַּבֵּ ר בִּ בְ חִ ינַת ְ ּ ּ שְׂ מֹאלָה שֶׁ יִהְ יֶה הָ עֵסֶ ק בַּ תוֹ רָ ה לְ הִ תְ יַהֵ ּ ּ ּ ר ולְ קַ נְטֵ ר ּ , וצְ רִ יכִ ין לִ סְ בּ ֹל מְ רִ ירות לְ בָ רֵ ר זֹאת לְ בָ רֵ ר הַ הֲלָכָ ה ּ ּ מִ מַ חֲשָׁ בוֹ ת רָ עוֹ ת הַ לָלו ּ ּ ּ . וְ אָ ז דַ יְקָ א זוֹ כִ ין לְ פַ רְ נָסָ ה ּ בְּ חִ ינַת וְ אַ חֲרֵ י כֵן יֵצְ או בִּ רְ כֻשׁ גָּדוֹ ל ּ . כִּ י בֶּ אֱמֶ ת אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ הַ פַ רְ נָסָ ה נִמְ שָׁ ך מִ בְּ חִ ְ ּ ּ ינַת שְׂ מֹאלָה ּ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ מְ שִׁ יך הַ פַ רְ נָסָ ה כִּ י אִ ם ּ ּ ְ בְּ יָמִ ין שְׂ מֹאל כְּ שֶׁ נִכְ לָל ּ

Segment 13
HE:
. כָּ ל נִמְ שָׁ כִ ין שֶׁ מִ שָׁ ם ּ ּ הַ הַ שְׁ פָ עוֹ ת מִ כְּ לָלִ יות שְׂ מָ אלָא בִּ ימִ ינָא כַּ יָדועַ ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י כְּ שֶׁ נוֹ פֵ ל חַ ס וְשָׁ לוֹ ם לִ בְ חִ ינַת שְׂ מֹ ּ אל לְ גַמְ רֵ י בְּ וַדַ אי לֹא ּ יִהְ יֶה לוֹ פַ רְ נָסָ ה כְּ לָל ּ , כִּ י מִ שְׂ מֹאל אֲחִ יזַת הַ סִּ טְ רָ א ּ אָ חֳרָ א , שֶׁ הוא אֱלֹהִ ים אֲחֵ רִ ים שֶׁ עַל יָדָ ם נִתְ עַכֵּב ּ ּ הַ שֶׁ פַ ע , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : וְ סַ רְ תֶ ם וַעֲבַ דְ תֶ ם אֱלֹהִ ים אֲחֵ רִ ים ּ ּ וְ עָ צַ ר אֶ ת הַ שָׁ מַ יִם וְ לֹא ּ יִהְ יֶה מָ טָ ר וְ כו . 'ּ כִּ י אֵ ין צָ רִ יך ְ לִ פֹל לִ בְ חִ ינַת שְׂ מֹאל רַ ק לְ צַ יֵר הַ שֶׁ פַ ע שָׁ ם ּ ּ ּ , כִּ י שָׁ ם נִצְ טַ יֵר הַ שֶׁ פַ ע הָ עֶלְ יוֹ נָה שֶׁ אֵ ין בָּ ה שׁ ום צִ יור ּ ּ ּ ּ ּ ּ , נִצְ טַ יֶרֶ ת ּ שָׁ ם לִ בְ חִ ינַת עֲשִׁ ירות ופַ רְ נָסָ ה ּ ּ , אֲבָ ל אַ חַ ר כָּ ך צָ רִ יך ְ ְ ּתֵ כֶ ף לַ חֲזֹר לְ יָמִ ין וְ לִ כְ לֹל שְׂ מֹאל בְּ יָמִ ין כְּ דֵ י שֶׁ יוכַ ל ּ ּ לְ הַ מְ שִׁ יך הָ עֲשִׁ ירות וְ הַפַ רְ נָסָ ה לָעוֹ לָם ּ ּ ְ , כִּ י עִ קַ ר ּ ּ הַ פַ רְ נָסָ ה עַל־יְדֵ י יָמִ ין , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת חֶ סֶ ד ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : ) תְ הִ לִ ים קלו ּ ּ ( נֹתֵ ן לֶחֶ ם לְ כָ ל בָּ שָׂ ר כִּ י לְ עוֹ לָם

Segment 14
HE:
חַ סְ דוֹ ּ ) . לקוטי הלכות – הלכות תלמוד תורה ג ' -

Segment 15
HE:
וַיְמָ רֲ רו אֶ ת חַ יֵיהֶ ם ּ ּ

Segment 16
HE:
( יד , 'א) פַ רְ עֹה ומִ צְ רַ יִם הֵם בְּ חִ ינַת הַ מְ דַ מֶ ה ּ ּ ּ . וְזֶה עִ קַ ר הַגָּלות ּ ּ , כְּ שֶׁ כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה ּ , שֶׁ מִ שָׁ ם כָּ ל הַ תַ אֲווֹ ת וְ הַבִּ לְ בּ ולִ ים וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ', מִ תְ גַּ בְּ רִ ין עַל הַ שֵׂ כֶ ל דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ . וְ עִ קַ ר הַ הִ תְ גַּבְּ רות הוא ּ ּ ּ בְּ תַ אֲוַת מָ מוֹ ן , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת " וַיְמָ רֲ רו אֶ ת חַ יֵיהֶם ּ ּ בַּ עֲבֹדָ ה קָ שָׁ ה וְ כו , "'ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת הָ עַבְ דות וְ הַ מְ רִ ירות ּ ּ ּ ּ שֶׁ סּ וֹ בְ לִ ין רֹב הָ עוֹ לָם בִּ שְׁ בִ יל הַ מָ מוֹ ן ּ , ֶׁש ּמְ מָ רְ רִ ין אֶ ת ּ חַ יֵי עַצְ מָ ן בַּ עֲבוֹ דָ ה קָ שָׁ ה , בְּ חֹמֶ ר ובִ לְ בֵ נִים ּ , שֶׁ בּ וֹ נִים לְ עַצְ מָ ן בִּ נְיָנִים גְּדוֹ לִ ים כְּ מוֹ פִ תֹם וְרַ עַמְ סֵ ס כְּ דֵ י לְ מָ רֵ ר ּ ּ חַ יֵי עַצְ מָ ן , וְגַם בְּ כָ ל עֲבוֹ דָ ה בַּ שָׂ דֶ ה שֶׁ הֵם נָעִ ים וְ נָדִ ים ּ תָ מִ יד עַל־פְ נֵי הַ שָׂ ּ ּ ּ דֶ ה בִּ דְ רָ כִ ים רְ חוֹ קִ ים , וְ סוֹ בְ לִ ים מְ רִ ירַ ת הַ שִׁ עְ בּ וד מְ אֹד מְ אֹד ּ ּ , מַ ה שֶׁ הֵם בְּ עַצְ מָ ן ּ מְ שַׁ עְ בְּ דִ ין בְּ עַצְ מָ ן . וְ הַ כּ ֹל בָּ א מִ כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה ּ , שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת גָּלות מִ צְ רַ יִם שֶׁ בְּ כָ ל אָ דָ ם ובְ כָ ל זְמַ ן ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה הַ מְ דַ מֶ ה מַ טְ עֶה אֶ ּ ת הָ אָ דָ ם ומְ שַׁ עְ בֵּ ד בּ וֹ בִּ מְ רִ ירות ּ ּ גָּדוֹ ל , בְּ פֶ רֶ ך ובַ עֲבוֹ דָ ה קָ שָׁ ה וְ כו ּ ּ ְ ', כִּ י עִ קַ ר הָ עַבְ דות ּ ּ וְ הַ יְגִיעוֹ ת הוא בִּ בְ חִ ינַת הַמְ דַ מֶ ה ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת עֲשִׂ יָה ּ ּ וְ עַבְ דות ּ . וְ עִ קַ ר הַ תִ קון לָזֶה הוא צְ דָ קָ ה ּ ּ ּ ּ ּ , לְ הַ רְ בּ וֹ ת בִּ צְ דָ קָ ה לַעֲנִיִים הֲגונִים ּ ּ , וְעַל־יְדֵ י־זֶה נִתְ תַ קֵ ן כָּ ל מָ מוֹ נוֹ ּ ּ , עַד שֶׁ נִתְ גַּלֶה עַל־יְדֵ י הַ מָ מוֹ ן דִ קְ דֻ שָׁ ה דַ יְקָ א גְּדֻ לַת ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ בּ וֹ רֵ א יִתְ בָּ רַ ך ְ , וְעַל־יְדֵ י־זֶה נִכְ נָע הַ מְ דַ מֶ ה וְזוֹ כֶה ּ לַעֲלוֹ ת אֶ ל הַ שֵׂ כֶל דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת הָ רְ כושׁ ּ הַ גָּדוֹ ל שֶׁ זָכו יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ צֵאתָ ם מֵ אֶ רֶ ץ מִ צְ רַ יִם ּ ּ , שֶׁ זָכו ּ ּ בְּ כֹחוֹ שֶׁ ל מֹשֶׁ ה , שֶׁ הוא הַ דַ עַת דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ , לְ הוֹ צִ יא הַ מָ מוֹ ן וְ הָ עֲשִׁ ירות מִ בְּ חִ ינַת גָּלות מִ צְ רַ יִם ּ ּ ּ , שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת הַ קְ לִ פוֹ ת וְ הַ מְ דַ מֶ ה הַ חוֹ פִ י ּ ּ ּ ן ומְ כַ סִּ ין ומַ עְ לִ ימִ ין ּ ּ אוֹ ר הַ גַּוְ נִין עִ לָאִ ין דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ] אור הצבעים העליונים דקדושה - המובאים בזוהר הקדוש [ שֶׁ יֵשׁ בְּ כֶ סֶ ף ּ

Segment 17
HE:
וְזָהָ ב דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ , עַד שֶׁ עַל־יְדֵ י הִ תְ גַּבְּ רות הַ מְ דַ מֶ ה הַ נַ ּ ּ ּ ל " נִמְ שָׁ כִ ין בְּ יוֹ תֵ ר אַ חַ ר תַ אֲוַת מָ מוֹ ן ּ וְ , אָ ז נֶעְ לָמִ ין וְ נִתְ כַּ סִּ ין עוֹ ד בְּ יוֹ תֵ ר הַ גַּוְ נִין עִ לָאִ ין הַ נַ ּ ּ . ל" אֲבָ ל אָ ז זָכו לְ הַ חֲזִיר ּ הַ מָ מוֹ ן אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ , דְ הַ יְנו לְ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ , ּ שֶׁ שָׁ ם מְ אִ ירִ ין הַ גַּוְ נִין עִ לָאִ ין ּ , עַד שֶׁ נִתְ גַּלֶה עַל־יְדֵ י־זֶה גְּדֻ לַת הַ בּ וֹ רֵ א ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך , ְ וְ נִכְ נָע בְּ חִ ינַת הַמְ דַ מֶ ה ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת קְ לִ פַ ת ּ ּ מִ צְ רַ יִם כַּ נַ . ל"ּ וְ כָ ל זֶה זוֹ כִ ין בְּ כֹחַ הַ צְ דָ קָ ה ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים

Segment 18
HE:
. כְּ שֶׁ עוֹ סֵ ק לְ כַ וֵן הָ אָ דָ ם צָ רִ יך וְ עַל־כֵּן ּ ְ בְּ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן ּ ּ ּ , שֶׁ הוא כְּ דֵ י לְ גַלוֹ ת גְּדֻ לַת הַ ּ ּ ּ בּ וֹ רֵ א יִתְ בָּ רַ ך ְ עַל־יְדֵ י הַ מָ מוֹ ן שֶׁ לוֹ ּ ּ , עַל־יְדֵ י שֶׁ יִתֵ ן צְ דָ קָ ה מִ מָ מוֹ נוֹ ּ ּ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה נִתְ גַּלִ ין הַ גַּוְנִין עִ לָאִ ין הַ נַ ּ ּ ּ "ל. ) לקוטי הלכות - הל כות ע בודה רה ז ' ג- אות ד ' לפי אוצר היראה - ממון ופרנסה- (ט" ל

Segment 19
HE:
וַתְ חַ יֶין ּ ּ ָ אֶ ת הַ יְ ּ לָדִ ים

Segment 20
HE:
( יז , 'א) צַ דִ יקֵ י הַ דוֹ ר נִקְ רָ אִ ים מְ יַלְ דוֹ ת הָ עִ בְ רִ יוֹ ת עַל שֶׁ עוֹ סְ קִ ים ּ ּ ּ ּ לְ הוֹ לִ יד בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל תוֹ לָדוֹ ת קְ דוֹ שׁ וֹ ת שֶׁ ל תוֹ רָ ה ומַ עֲשִׂ ים ּ ּ ּ טוֹ בִ ים . וְזֶה אֲשֶׁ ר שֵׁ ם הָ אַ חַ ת שִׁ פְ רָ ה וְ שֵׁ ם הַ שֵׁ נִית ּ ּ ּ פועָ ה , וְ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ּ ּ ינו זַ " ל שִׁ פְ רָ ה שֶׁ מְ שַׁ פֶ רֶ ת אֶ ת ּ ּ ּ הַ וָלָד . פועָ ה שֶׁ פוֹ עָ ה מְ דַ בֶּ רֶ ת וְ הוֹ גָה לַוָלָד כְּ דֶ רֶ ך ְ ּ ּ ּ ּ הַ נָשִׁ ים הַ מְ פַ יְסוֹ ת תִ ינוֹ ק הַבּ וֹ כֶ ה ּ ּ ּ ּ . כִּ י הַ צַ דִ יקִ ים מְ חַ זְקִ ים ּ ּ ּ אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ומְ שַׁ פְ רִ ין אוֹ תָ ם עַל יְדֵ י הַ נְקֻ דוֹ ת טוֹ בוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ מ וֹ צְ אִ ין בָּ הֶם , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת הִ נָך יָפָ ה רַ עֲיָתִ י וְ כו ּ ּ ְ ּ ', וְ עַל כֵּן נִקְ רָ אִ ין שִׁ פְ רָ ה שֶׁ מְ שַׁ פְ רִ ין אֶ ת הַ וָלָד ּ ּ ּ . וְ כֵן נִקְ רָ אִ ין גַּם כֵּן פועָ ה ּ ּ , עַל שֵׁ ם שֶׁ פוֹ עִ ין וְ הוֹ גִין ומְ דַ בְּ רִ ין עִ ם יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ אֲ ומְ צַ פְ צְ פִ ין וְ שׁ וֹ רְ קִ ין ּ ולְ עוֹ רְ רָ ם לְ חַ זְקָ ם לֵיהֶם ּ ּ ולְ הַ גְבִּ יהָ ם וְלַהֲרִ ימָ ם מִ כָּ ל מִ ינֵי שִׁ פְ לות וִירִ ידוֹ ת ּ ּ ונְפִ ילוֹ ת שֶׁ לָהֶם ּ ּ . ומְ זָרְ זִין אוֹ תָ ם בְּ כָ ל יוֹ ם ובְ כָ ל עֵת ּ ּ לְ הִ תְ עוֹ רֵ ר מֵ חָ דָ שׁ בַּ עֲבוֹ דַ ת ה ' בְּ כָ ל מַ ה שֶׁ יוכְ לו לַחֲטֹף ּ ּ ּ ּ , וְ הוא מַ מָ שׁ כְּ דֶ רֶ ך ְ ּ ּ שֶׁ מְ פַ יְיסִ ין תִ ינוֹ ק הַ בּ וֹ כֶה ּ ּ ּ , כַּ מובָ ן ּ ּ לְ כָ ל מִ י שֶׁ יוֹ דֵ עַ הָ רַ חֲמָ נות וְ הַ הִ תְ נַהֲגות שֶׁ מִ תְ נַהֲגִין ּ ּ ּ ּ הַ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת עִ ם יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ . וְ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת פַ רְ עֹה הִ יא בְּ וַדַ אי הַ הֵפֶ ך מִ כָּ ל זֶה ְ ּ ּ , כִּ י הִ יא רוֹ צָ ה לְ הַ פִ יל עַצְ בות ומָ רָ ה שְׁ חוֹ רָ ה עַל כָּ ל אֶ חָ ד ּ ּ ּ , עַד שֶׁ לֹא יִהְ יֶה נִכָּ ר הַ טוֹ ב שֶׁ בּ וֹ ולְ הָ מִ ית אוֹ תוֹ עַל יְדֵ י זֶה ּ ּ ּ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , וְזֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ גָּזַר פַ רְ עֹה עַל הַ מְ יַלְ דוֹ ת ּ ּ ּ אִ ם בֵּ ן הוא וַהֲמִ תֶ ן אוֹ תוֹ כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים ּ ּ ּ . כִּ י הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א רוֹ צָ ה לְ הִ תְ לַבֵּ שׁ גַּם בְּ הַ צַ דִ יקִ ים שֶׁ יַחֲלִ ישׁ ו דַ עַת ּ ּ ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל וְיַפִ ילו אוֹ תָ ם חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ . אַ ך הַ מְ יַלְ דוֹ ת הַ נַ ּ ּ ּ ְ ל " אֵ ינָם שׁ וֹ מְ עִ ים אֵ לָיו וַתְ חַ יֶין◌ָ אֶ ת הַ יְלָדִ ים ּ ּ , שֶׁ כָּ ל עִ סְ קָ ם רַ ק לְ הַ חֲיוֹ ת ולְ חַ זֵ ּ ּ ק אֶ ת הַ יְלָדִ ים שֶׁ הֵ ם בְּ נֵי הַ נְעורִ ים ּ ּ הָ רוֹ צִ ים לָגֶשֶׁ ת אֶ ל הַ קֹדֶ שׁ ּ . ּ שֶׁ צְ רִ יכִ ים רַ ק לְ הַ חֲיוֹ תָ ם ולְ חַ זְקָ ם בְּ כָ ל מִ ינֵי חִ יות וְ הִ תְ חַ זְקות ּ ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ כָּ ל זֶה הוא ּ בְּ חִ ינַת וַתְ חַ יֶין◌ָ אֶ ת הַ יְלָדִ ים ּ ּ ּ . ) לקוטי הלכות -

Segment 21
HE:
הלכות תחומין ' ו - או א" ת י לפי אוצר היראה – צדיק - (ד" פ ּ וַיַרְ א אִ ישׁ מִ צְ רִ י מַ כֶּ ה אִ ישׁ עִ בְ רִ י

Segment 22
HE:
( יא , 'ב) כִּ י עִ קַ ר גָּלות מִ צְ רַ יִם שֶׁ הוא הַ גָּלות הָ רִ אשׁ וֹ ן וְ כֵן כָּ ל ּ ּ ּ ּ הַ גָּלֻיוֹ ת שֶׁ כְּ לולִ ין בְּ גָלות מִ צְ רַ יִם כַּ מְ בֹאָ ר בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר ּ ּ ּ ּ הוא בְּ חִ ינָ ת מַ ה שֶׁ נָפַ ל הַ כָּ בוֹ ד וְ הַ מַ לְ כות אֶ ל הָ עַזֵי ּ ּ ּ ּ ּ ּ פָ נִים שֶׁ בַּ דוֹ ר שֶׁ הֵם הָ עַכּ ו ּ ּ ּ " ם וְ הָ רְ שָׁ עִ ים וְ כו ' ּ וְ הָ עַזֵי פָ נִים ּ ּ נוֹ טְ לִ ין לְ עַצְ מָ ן כָּ ל הַ כָּ בוֹ ד וְ הַ מַ לְ כות שֶׁ מִ זֶה נִמְ שָׁ ך ְ ּ ּ ּ ּ מַ לְ כות וכְ בוֹ ד הָ עַכּ ו ּ ּ ּ " לָהֶם כָּ ל הַ כָּ ם שֶׁ יֵשׁ ּ בוֹ ד וְ הַ מַ לְ כות וְיִשְׂ רָ אֵ ל הֵם שְׁ פָ לִ ים וְ נִבְ זִים ּ ּ . וְ לֹא דַ י שֶׁ אֵ ין ּ לְ יִשְׂ רָ אֵ ל כָּ בוֹ ד אֲשֶׁ ר בֶּ אֱמֶ ת כָּ ל הַ כָּ בוֹ ד וְהַ מַ לְ כות ּ ּ רָ אוי לְ יִשְׂ רָ אֵ ל כִּ י הַ כּ ֹל נִבְ רָ א בִּ שְׁ בִ ילָם כַּ יָדועַ ּ ּ ּ , אַ ף גַּם מִ תְ גַּבְּ רִ ים הָ עַזֵי פָ נִים עַ ל־יְ ּ ּ דֵ י פְ גַם הַ כָּ בוֹ ד הַ נַ ּ ּ ל " וְ נוֹ טְ לִ ין לְ עַצְ מָ ן כָּ ל הַ כָּ בוֹ ד שֶׁ ל יִשְׂ רָ אֵ ל עַד שֶׁ רוֹ צִ ים לִ כְ בּ ֹשׁ נַפְ שׁ וֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ גָלות אֶ צְ לָם ּ . כִּ י כְּ שֶׁ נוֹ טְ לִ ין ּ לְ עַצְ מָ ן הַ כָּ בוֹ ד מִ מֵ ילָא נִמְ שָׁ כִ ין גַּם כָּ ל הַ נְפָ שׁ וֹ ת אֶ צְ לָם ּ ּ כִּ י הַ נְפָ שׁ ּ וֹ ת נִמְ שָׁ כִ ין אַ חַ ר הַ כָּ בוֹ ד שֶׁ הוא שָׁ רְ שָׁ ם ּ ) עיין לקוטי מוהר " ן א ' - סימן ס . (ז" וְזֶהו בְּ חִ ינַת גָּלות ּ ּ מִ צְ רַ יִם וְ כָ ל הַ גָּלֻיוֹ ת כִּ י בַּ גָּלות אֲזַי כָּ ל הַ כָּ בוֹ ד ּ ּ וְ הַ מַ לְ כות הוא אֵ צֶ ל הָ עַכּ ו ּ ּ ּ ּ " ם וְ עַל־יְדֵ י זֶה הֵם מִ תְ גַּבְּ רִ ים עַד שֶׁ כּ וֹ בְ שִׁ ים גַּם הַ נְפָ שׁ וֹ ת עַצְ מָ ן שֶׁ ל יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ גָלות ּ ּ עַל־יְדֵ י גֹּדֶ ל עַזותָ ם שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה לָקְ חו לָהֶם כָּ ל הַ כָּ בוֹ ד ּ ּ ּ וְ הַ מַ לְ כות שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה כּ וֹ בְ שִׁ ין חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם בְּ גָלות גַּם ּ ּ ּ כָּ ל הַ נְפָ שׁ וֹ ת כִּ י שָׁ רְ שָׁ ם בַּ כָּ בוֹ ד וְ כַ ּ . ל"ּנַ וְעַל־כֵּן הָ יָה טוֹ בָ ה גְּדוֹ לָה לְ יִשְׂ רָ אֵ ל מַ ה שֶׁ יוֹ סֵ ף יָרַ ד בַּ תְ חִ לָה ּ ּ ּ ּ לְ מִ צְ רַ יִם וְזָכָ ה שָׁ ם לְ כָ בוֹ ד גָּדוֹ ל וְ נַעֲשָׂ ה שָׁ ם מֶ לֶך , ְ וְ עַל־יְדֵ י זֶה נִמְ שְׁ כו נַפְ שׁ וֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל לְ תוֹ ך מִ צְ רַ יִם כְּ מוֹ ְ ּ שֶׁ כָּ תוב וְ הִ גַּדְ תֶ ם לְ אָ ּ ּ בִ י אֶ ת כָּ ל כְּ בוֹ דִ י בְּ מִ צְ רַ יִם וְ כו ' ּ ומִ הַ רְ תֶ ם וְ הוֹ רַ דְ תֶ ם אֶ ת אָ בִ י הֵ נָה ּ ּ ּ ּ . כִּ י יוֹ סֵ ף זָכָ ה בְּ מִ צְ רַ יִם לְ כָ בוֹ ד דִ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ הֶעֱלָה אֶ ת הַ כָּ בוֹ ד ּ ּ וְ הַ מַ לְ כות מִ זֻהֲמַ ת מִ צְ רַ יִם וְחָ זַר אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה לְ יוֹ סֵ ף ּ ּ ּ ּ ּ וְ עַל־יְדֵ י הַ כָּ בוֹ ד דִ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ זָכָ ה שָׁ ם עַל־יְדֵ י זֶה הִ מְ שִׁ יך ְ ּ ּ ּ לְ שָׁ ם אֶ ת כָּ ל נַפְ שׁ וֹ ת בֵּ ית יַעֲקֹב כִּ י הַ נְפָ שׁ וֹ ת נִמְ שָׁ כִ ין ּ אַ חַ ר הַ כָּ בוֹ ד שֶׁ הוא שָׁ רְ שָׁ ם כַּ נַ ּ ּ " ל בִּ בְ חִ ינַת וְ הִ גַּדְ תֶ ם ּ לְ אָ בִ י אֶ ת כָּ ל כְּ בוֹ דִ י וְ כו ' ּ ומִ הַ רְ תֶ ם וְ הוֹ רַ דְ תֶ ם אֶ ּ ּ ּ ת אָ בִ י ּ הֵ נָה , שֶׁ עַל־יְדֵ י הַ כָּ בוֹ ד דַ יְקָ א יָבוֹ א אָ בִ יו עִ ם כָּ ל ּ נַפְ שׁ וֹ תָ יו לְ כָ אן כִּ י הַ נְפָ שׁ וֹ ת נִמְ שָׁ כִ ין אַ חַ ר הַ כָּ בוֹ ד ּ . ל"ּ כַּ נַ וְזֶה הָ יָה טוֹ בָ ה גְּדוֹ לָה לְ נַפְ שׁ וֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל כִּ י אִ ם לָאו הָ יו חַ ס וְשָׁ לוֹ ם יִשְׂ רָ אֵ ל מֻכְ רָ חִ ין ּ לֵירֵ ד לְ מִ צְ רַ יִם עַל־יְדֵ י הַ כָּ בוֹ ד וְ הַ מַ לְ כות שֶׁ ל מִ צְ רַ יִם בְּ עַצְ מָ ן שֶׁ הָ יו ּ ּ ּ מַ מְ שִׁ יכִ ין נַפְ שׁ וֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל לְ מִ צְ רַ יִם בְּ עַל כָּ רְ חָ ם , ּוכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל רָ אוי הָ יָה יַעֲקֹב אָ בִ ינו לֵירֵ ד ּ ּ לְ מִ צְ רַ יִם בְּ שַׁ לְ שְׁ לָאוֹ ת שֶׁ ל בַּ רְ זֶל וְ כו ' ּ וְ עַכְ שָׁ ו זָכו לֵירֵ ד ּ לְ מִ צְ רַ יִם עַל־יְדֵ י כָּ בוֹ ד דִ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ ל יוֹ סֵ ף שֶׁ הִ מְ שִׁ יך ְ ּ ּ נַפְ שׁ וֹ תָ ם לְ שָׁ ם וְ כַ נַ ּ" ל וְעַל־יְדֵ י זֶה הָ יָה לָהֶם כּ ֹחַ וְ קִ יום ּ ּ לִ הְ יוֹ ת בְּ מִ צְ רַ יִם וְ לָצֵ את מִ שָׁ ם ּ . כִּ י הַ כּ ֹל בְּ כֹחוֹ שֶׁ ל יוֹ סֵ ף הַ צַ דִ יק כִּ י אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ אַ חַ ר־כָּ ך כְּ שֶׁ מֵ ת יוֹ סֵ ף וְ כָ ל ּ ּ ְ ּ ּ אֶ חָ יו וְ כו ' ּ גָּבְ רו מִ צְ רַ יִם וְ הִ מְ שִׁ יכו לְ עַצְ מָ ן כָּ ל הַ כָּ בוֹ ד ּ ּ

Segment 23
HE:
עַד שֶׁ כָּ בְ שׁ ו נַפְ שׁ וֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל בַּ גָּלות ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן ּ כְּ בָ ר הָ יָה לָהֶם כּ ֹחַ לְ הִ תְ קַ יֵם בִּ מְ רִ י ּ רות הַ גָּלות מֵ אַ חַ ר ּ ּ שֶׁ עִ קַ ר בִּ יאָ תָ ן לְ מִ צְ רַ יִם הָ יָה עַל־יְדֵ י כָּ בוֹ ד דִ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ ל ּ ּ ּ יוֹ סֵ ף כִּ י עִ קַ ר חִ יות הַ נְפָ שׁ וֹ ת הוא עַל־יְדֵ י כָּ בוֹ ד ּ ּ ּ ּ ּ דִ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ הוא שׁ ֹרֶ שׁ הַ נֶפֶ שׁ וְ כַ נַ ּ ּ ּ ּ ּ . ל" וְ עַל־כֵּן מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו ּ כְּ שֶׁ הִ תְ חִ יל לָשׂ ּום לִ בּ וֹ עַל צָ רָ תָ ן שֶׁ ל יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ הֵם כְּ בושִׁ ין בְּ גָלות זֶה כַּ מָ ה שָׁ נִים וְ הַ גָּלות נִמְ שָׁ ך מֵ הַ כָּ בוֹ ד ְ ּ ּ ּ ּ וְ הַ מַ לְ כות שֶׁ נָפַ ל אֶ ל הָ עַזֵי פָ נִים שֶׁ הֵם מַ לְ כֵי הָ עַכּ ו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ם " ' ּ וְ כו שֶׁ לוֹ קְ חִ ין לְ עַצְ מָ ן כָּ ל הַ כָּ בוֹ ד וְ הַ מַ לְ כות וְעַ ּ ּ ּ ל־יְדֵ י זֶה כּ וֹ בְ שִׁ ין נַפְ שׁ וֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ גָלות כַּ נַ ּ ּ , ל" עַל־כֵּן הַ מַ עֲשֶׂ ה ּ רִ אשׁ וֹ נָה שֶׁ רָ אָ ה שֶׁ שָׂ ם לִ בּ וֹ עָ לֶיהָ הָ יָה מַ ה שֶׁ רָ אָ ה ּ ּ שֶׁ הִ כּ ו אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ ּ וַיַרְ א אִ ישׁ מִ צְ רִ י מַ כֶּ ה אִ ישׁ עִ בְ רִ י וְ כו ' ּ כִּ י הַ הַ כָּ אוֹ ת וְ הַ חֲבָ לוֹ ת הֵם בְּ עַצְ מָ ן בְּ חִ ינַת פְ גַם הַ כָּ בוֹ ד וְ הַ נֶפֶ שׁ שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת הַ גָּלות כַּ נַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ . ל" וְזֶהו וַיֵצֵ א בַּ יוֹ ם הַ שֵׁ נִי וְ הִ נֵה שְׁ נֵי אֲנָשִׁ ים עִ בְ רִ ים נִצִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ וַיֹאמֶ ר לָרָ שָׁ ע לָמָ ה תַ כֶּ ה רֵ עֶך וְ כו ּ ָ ּ ּ ' ּ וַיֹאמֶ ר אָ כֵן נ וֹ דַ ע הַ דָ בָ ר ופֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ ּ " י אָ כֵן נוֹ דַ ע הַ דָ בָ ר שֶׁ הָ יִיתִ י תָ מֵ הַ ּ ּ ּ עָ לָיו מֶ ה חָ טְ או יִשְׂ רָ אֵ ל מִ כָּ ל שִׁ בְ עִ ים אֻ מוֹ ת לִ הְ יוֹ ת ּ ּ נִרְ דִ ים בַּ עֲבוֹ דַ ת פֶ רֶ ך אֲבָ ל רוֹ אֶ ה אֲנִי שֶׁ הֵ ם רְ אויִים ּ ְ ּ ּ לְ כָ ך . ְ וְ לִ כְ אוֹ רָ ה הַ דָ בָ ר תָ מוהַ מְ אֹד ּ ּ ּ ּ , וְ כִ י בִּ שְׁ בִ יל חֵ טְ א זֶה שֶׁ ל מַ חֲלֹקֶ ת וְ הַ כָּ אוֹ ת שֶׁ מָ צָ א בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל בִּ שְׁ בִ יל זֶה ּ רְ אויִים הֵם לְ גָלות יוֹ תֵ ר מִ כָּ ל הַ שִׁ בְ עִ ים לָשׁ וֹ ן הֲלֹא ּ ּ ּ הָ עַכּ ו ּ" ם הֵם מְ לֵאִ ים עֲווֹ נוֹ ת ופְ שָׁ עִ ים רַ בִּ ים וַעֲצומִ ים ּ ּ מֵ אֵ לֶה כִּ י הֵם מְ לֵאִ ים מִ לְ חָ מוֹ ת ּ ומַ חֲלֹקֶ ת ורְ צִ יחוֹ ת ּ ּ וַחֲבָ לוֹ ת ושְׁ אָ ר מַ עֲשִׂ ים רָ עִ ים הַ רְ בֵּ ה מְ אֹד וְ אֲכַּ תִ י קָ שֶׁ ה ּ ּ מַ ה נִשְׁ תַ נו יִשְׂ רָ אֵ ל לִ הְ יוֹ ת בְּ גָלות וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ּ . ' אֲבָ ל בֶּ אֱמֶ ת עִ קַ ר הַ כָּ בוֹ ד וְ הַ מַ לְ כות וְ הַ גְּדֻ לָה שַׁ יָך רַ ק לְ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ְ ּ ּ ּ ּ אֲשֶׁ ר בִּ שְׁ בִ ילָ ם נִבְ רָ א הַ כּ ֹל כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב לִ כְ בוֹ דִ י ּ בְּ רָ אתִ יו וְ כו ' ּ וְ יִשְׂ רָ אֵ ל נִקְ רָ אִ ים כְּ בוֹ דוֹ כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תַ ב רַ בֵּ נו זַ ּ " ל בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר . וְ אִ לו לֹא הָ יָה מַ חֲלֹקֶ ת בֵּ ין ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ עַצְ מָ ן לֹא הָ יָה לְ הָ עַכּ ו ּ" ם שׁ ום כּ ֹחַ לִ טֹל ּ ּ הַ כָּ בוֹ ד וְ הַ מַ לְ כות לְ עַצְ מָ ן רַ ק עִ קַ ר כּ ֹחָ ם הוא מֵ חֲמַ ת ּ ּ ּ ּ שֶׁ נִפְ גַּם הַ כָּ בוֹ ד אֵ צֶ ל יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ עַצְ מָ ן עַל־יְדֵ י הַ מַ חֲלֹקֶ ת ּ ּ וְ הַ הַ כָּ אוֹ ת וַחֲבָ לוֹ ת שֶׁ מִ תְ גַּבְּ רִ ין הָ עַזֵי פָ נִים שֶׁ בַּ דוֹ ר ּ ּ ּ ּ וְ לוֹ קְ חִ ין לְ עַצְ מָ ן כָּ ל הַ כָּ בוֹ ד וְחוֹ לְ קִ ין עַל כְּ בוֹ ד הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ וְ הַ כְּ שֵׁ רִ ים הָ אֲמִ תִ יִים ומְ בַ זִין אוֹ תָ ם בְּ כָ ל מִ ינֵי בִּ זְיוֹ נוֹ ת ּ ּ ּ ּ . ) לקוטי הלכות - הלכות חובל בחבירו ג '- אות ה '(

Segment 24
HE:
ּ וַיֹ אמֶ ר לָרָ שָׁ ע

Segment 25
HE:
( יג , 'ב) הַ מַ כֶּ ה אֶ ת חֲבֵ רוֹ וְחוֹ בֵ ל בַּ חֲבֵ רוֹ הוא פוֹ גֵם בִּ כְ בוֹ ד ּ ּ ּ חֲבֵ רוֹ ו ּ בְ נֶפֶ שׁ חֲבֵ רוֹ , אֲשֶׁ ר בֶּ אֱמֶ ת שְׁ נֵיהֶם אֶ חָ ד , כִּ י הַ נֶפֶ שׁ שָׁ רְ שָׁ ה בַּ כָּ בוֹ ד ּ ּ , וְזֶה הָ רָ שָׁ ע הַ חוֹ בֵ ל בַּ חֲבֵ רוֹ , שֶׁ הוא כְּ אִ לו נוֹ טֵ ל נַפְ שׁ וֹ מֵ אוֹ תוֹ אֵ יבָ ר שֶׁ חָ בַ ל בּ וֹ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" חוֹ בֵ ל מִ שׁ ום מַ אי מִ חַ יַב ּ ּ ּ לְ עִ נְיַן שַׁ בָּ ת ? מִ שׁ ום נְטִ ילַת נְשָׁ מָ ה שֶׁ בְּ אוֹ תוֹ אֵ יבָ ר ּ ּ . וְ עִ קַ ר ּ הַ פְ גָם בְּ יוֹ תֵ ר הוא מַ ה שֶׁ פוֹ גֵם בִּ כְ בוֹ ד חֲבֵ רוֹ ומְ בַ יְשׁ וֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ מְ אֹד עַל־יְדֵ י הַ הַ כָּ אָ ה , שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה הוא כְּ אִ לו נוֹ טֵ ל ּ ּ ּ נַפְ שׁ וֹ מַ מָ שׁ ּ , שֶׁ שָׁ רְ שָׁ ה בַּ כָּ ב ּ ּ וֹ ד , וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו ּ ּ ּ : ל"זַ הַ מַ לְ בִּ ין פְ נֵי חֲבֵ רוֹ בָּ רַ בִּ ים ּ ּ , נֶחְ שָׁ ב כְּ אִ לו שׁ וֹ פֵ ך ְ ּ ּ דָ מִ ים מַ מָ שׁ ּ ּ , וְ הַ דָ ם הוא הַ נָפֶ שׁ ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן הַ מַ לְ בִּ ין פְ נֵי ּ ּ חֲבֵ רוֹ בָּ רַ בִּ ים אֵ ין לוֹ חֵ לֶק לָעוֹ לָם הַ בָּ א , כִּ י עִ קַ ר ּ בְּ חִ ינַת עוֹ לָם הַ בָּ א הוא בְּ חִ ינַת הַ כָּ בוֹ ד ּ , בְּ חִ ינַת " וְהָ לַך ְ לְ פָ נֶיך צִ דְ קֶ ך ָ ָ , כְּ בוֹ ד ה ' יַאַ סְ פֶ ך , "ָ ּ שֶׁ נֶאֱמַ ר עַל נַפְ שׁ וֹ ת הַ צַ דִ יקִ ים לְ אַ חַ ר הִ סְ תַ לְ קותָ ם ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י הַ צַ דִ יקִ ים זוֹ כִ ים ּ ּ לְ הִ סְ תַ לֵק תֵ כֶ ף בְּ עֵת מִ יתָ תָ ם לְ תוֹ ך הַ כָּ בוֹ ד ְ ּ ּ ּ , ֶׁש ּ הוא לְ בושׁ וְ שׁ ֹרֶ שׁ הַ נֶפֶ שׁ ּ ּ , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה זוֹ כִ ין בָּ עוֹ לָם הַ בָּ א לְ מַ ה שֶׁ זוֹ כִ ין ּ ּ , כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לָבוֹ א לְ חַ יֵי עוֹ לָם הַ בָּ א ּ , כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י שֶׁ יִכָּ לֵל נַפְ שׁ וֹ בְּ תוֹ ך בְּ חִ ינַת כְּ בוֹ ד ה ְ ּ ', שֶׁ לְ שָׁ ם נֶאֱסָ פִ ין נִשְׁ מוֹ ת הַ צַ דִ ּ ּ ּ יקִ ים בִּ בְ חִ ינַת " כְּ בוֹ ד ה ' יַאַ סְ פֶ ך ָ" , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת הַ חֲלוקָ א דְ רַ בָּ נָן שֶׁ זוֹ כִ ין ּ ּ ּ הַ צַ דִ יקִ ים בָּ עוֹ לָם הַ בָּ א ּ ּ . וְ עַל־כֵּן הַ מַ לְ בִּ ין אֶ ת פְ נֵי חֲבֵ רוֹ ּ ּ ּופוֹ גֵם בִּ כְ בוֹ דוֹ , וכְ שֶׁ פוֹ גֵם בִּ כְ בוֹ ד יִשְׂ רָ אֵ ל פוֹ גֵם גַּם ּ ּ ּ בִּ כְ בוֹ ד הַ שֵׁ ּ ם יִתְ בָּ רַ ך , ְ כִּ י קֻ דְ שָׁ א־בְּ רִ יך־הוא וְיִשְׂ רָ אֵ ל ּ ְ ּ כּ ֹלָא חַ ד , כִּ י יִשְׂ רָ אֵ ל הֵם עִ קַ ר כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , וְ עַל־כֵּן זֶה הַ מַ לְ בִּ ין פְ נֵי חֲבֵ רוֹ ּ ּ , ּ שֶׁ פָ גַם בַּ כָּ בוֹ ד , נִפְ רָ עִ ין מִ מֶ נו ּ ּ ּ מִ דָ ה כְּ נֶגֶד מִ דָ ה אִ ם אֵ ינוֹ מְ פַ יֵס אֶ ת חֲ ּ ּ ּ בֵ רוֹ , הַ יְנו ּ שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה גַּם הוא לֶעָתִ יד אֵ ינוֹ זוֹ כֶ ה שֶׁ תִ כְ נֹס ּ ּ וְ תִ כְ לֹל נַפְ שׁ וֹ בְּ תוֹ ך הַ כָּ בוֹ ד דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ְ , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה אֵ ין לוֹ חֵ לֶק בָּ עוֹ לָם הַ בָּ א , כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ זְכּ וֹ ת לָעוֹ לָם הַ בָּ א כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת " ְּכ בוֹ ד ה ' יַאַ סְ פֶ ך , "ָ ּ שֶׁ זֶה סוֹ ד חֲלוקָ א דְ רַ בָּ נָן ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ כָּ בוֹ ד שֶׁ בּ וֹ ּ מִ תְ לַבֶּ שֶׁ ת הַ נֶפֶ שׁ לַחֲזוֹ ת בְּ נֹעַם ה ּ ', כַּ יָדועַ ּ ּ . וְזֶה שֶׁ אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ : ל" ּ הַ מִ תְ כַּ בֵּ ד בִּ קְ לוֹ ן חֲבֵ רוֹ , אֵ ין לוֹ חֵ לֶק לָעוֹ לָם הַ בָּ א , כִּ י זֶה שֶׁ רוֹ צֶה לִ קַ ח לְ עַצְ מוֹ כָּ בוֹ ד עַל־יְדֵ י ּ בִּ זְיוֹ ן וקְ לוֹ ן חֲבֵ רוֹ ּ , עַל־יְדֵ י־זֶה זֶה וְזֶה נִטָ ל מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ , כִּ י הַ כָּ בוֹ ד בּ וֹ רֵ חַ מִ מֶ נו וְ אֵ ינוֹ זוֹ כֶ ה שֶׁ תִ כָּ לֵל נַפְ שׁ וֹ בַּ כָּ בוֹ ד ּ ּ ּ ּ הָ עֶלְ יוֹ ן הַ נַ , ל"ּ וְעַל־יְדֵ י־זֶה אֵ ין לוֹ חֵ לֶק לָ עוֹ לָם הַבָּ א , ל"ּ כַּ נַ נִמְ צָ א שֶׁ גָּדוֹ ל הַ פְ גָם מְ אֹד שֶׁ ל הַ פוֹ גֵם בִּ כְ בוֹ ד ּ ּ חֲבֵ רוֹ ומְ בַ יְשׁ וֹ אֲפִ לו בִּ דְ בָ רִ ים ּ ּ ּ ּ , מִ כָּ ל־שֶׁ כֵּן כְּ שֶׁ פוֹ גֵם ּ בִּ כְ בוֹ דוֹ עַל־יְדֵ י הַ כָּ אָ ה מַ מָ שׁ ּ , נִמְ צָ א שֶׁ גּוֹ זֵל כְּ בוֹ דוֹ וְ נַפְ שׁ וֹ שֶׁ ל חֲבֵ רוֹ הַמְ לֻבֶּ שֶׁ ת בְּ הַ כָּ בוֹ ד בְּ יָדַ יִם מַ מָ שׁ ּ , וְ עַל־כֵּן בְּ וַדַ אי גָּדוֹ ל עֲונוֹ מִ נְשׂ וֹ א ּ ּ , וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ , ל" ּ שֶׁ אֲפִ לו בַּ הֲרָ מַ ת יָד נִקְ רָ א רָ שָׁ ע ּ ּ ) לקוטי הלכות - הלכות חובל בחבירו ב – 'ג ' לפי אוצר היראה - מחל ו קת (ד" ס –

Segment 26
HE:
ּ לָמָ ה תַ כֶּ ה רֵ עֶך ָ ( יג , 'ב) מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו מְ לֻבָּ שׁ בְּ כָ ל אֵ יבָ ר וְ אֵ יבָ ר מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת הִ תְ לַבְּ שׁ ות הַ דַ עַת בַּ חֲסָ דִ ים ּ ּ . ּובְ כָ ל עֵת שֶׁ אֶ חָ ד ּ מִ יִשְׂ רָ אֵ ל רוֹ צֶ ה לְ הַ כּ וֹ ת אֶ ת חֲבֵ רוֹ בְּ אֵ יזֶה אֵ יבָ ר , אֲזַי מֹשֶׁ ה , שֶׁ הוא מְ לֻבָּ ּ שׁ בְּ כָ ל אֵ יבָ ר מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ , ּ הוא צוֹ עֵק ּומַ זְהִ יר עַל זֶה , בִּ בְ חִ ינַת " וַיאמֶ ר לָרָ שָׁ ע לָמָ ה תַ כֶּ ה ּ ּ

Segment 27
HE:
רֵ עֶך , "ָ שֶׁ מֹשֶׁ ה מַ זְהִ יר עַל זֶה תָ מִ יד ּ ּ , כִּ י הוא מְ לֻבָּ שׁ ּ בְּ כָ ל אֵ יבָ ר וְ אֵ יבָ ר מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ . ּוכְ שֶׁ אֶ חָ ד מַ כֶּ ה אֶ ת חֲבֵ רוֹ בְּ אֵ יזֶה אֵ יבָ ר , אֲזַי מַ גִּיעַ הַ פְ גָם לְ הַ דַ עַת שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ מֹשֶׁ ה , ּ שֶׁ מְ לֻבָּ שׁ שָׁ ם בְּ אוֹ תוֹ הָ אֵ יבָ ר , כִּ י עַל־יְדֵ י הַ הַ כָּ אָ ה מִ תְ עוֹ רְ רִ ין ומִ תְ גַּבְּ רִ ין הַ דָ מִ ים בְּ אוֹ תוֹ אֵ יבָ ר ּ ּ , כְּ טֶ בַ ע הַ הַ כָּ אָ ה , וְ הַ דָ מִ ים הֵ ם בְּ חִ ינַת גְּבורוֹ ת ּ ּ . מִ כָּ ל־שֶׁ כֵּן כְּ שֶׁ עוֹ שֶׂ ה בּ וֹ חַ בּ ורָ ה ּ , שֶׁ הוא עַל־יְדֵ י ּ הִ תְ עוֹ רְ רות הַ דָ מִ ים ּ ּ , בִּ פְ רָ ט כְּ שֶׁ מְ חַ סֵּ ר מִ מֶ נו אֵ יבָ ר ּ ּ ּ ּ לְ גַמְ רֵ י , שֶׁ עַל־יְדֵ י כָּ ל זֶה מִ סְ תַ לֵק מִ שָׁ ם מֹשֶׁ ה ּ ּ ּ , שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת הַ דַ עַת ּ , וַאֲזַי מַ פְ שִׁ יט הַ דַ עַת מֵ הַ חֲסָ דִ ים ּ וּ מַ לְ בִּ ישׁ וֹ בַּ גְּבורוֹ ת ּ , שֶׁ הֵ ם בְּ חִ ינַת הִ תְ גַּבְּ רות הַ דָ מִ ים ּ ּ ּ שֶׁ מִ תְ גַּבְּ רִ ים עַל־יְדֵ י הַ הַ כָּ אָ ה , וְ עַל־כֵּן מֹשֶׁ ה מַ זְהִ יר עַל זֶה תָ מִ יד כַּ נַ ּ ּ . ל" וְ עַל־יְדֵ י־זֶה פוֹ גֵם בְּ כָ ל עִ נְיַן יְצִ יאַ ת ּ מִ צְ רַ יִם וְ קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה ּ , שֶׁ הוא הָ עִ ּ ּקָ ר כְּ דֵ י לְ הַבְ לִ יעַ ּ הַ דָ ם בָּ אֵ יבָ רִ ים , כְּ דֵ י שֶׁ יִתְ לַבֵּ שׁ הַ דַ עַת בְּ חִ ינַת מֹשֶׁ ה ּ ּ בַּ חֲסָ דִ ים , עַיֵן פְ נִים ּ ּ . וְ עַל־כֵּן מְ שַׁ לֵם חֲמִ שָׁ ה דְ בָ רִ ים ּ ּ , כְּ נֶגֶד חֲמִ שָׁ ה מִ ינֵי דָ מִ ים ּ ) לקוטי הלכות -

Segment 28
HE:
הלכות חובל בחבירו ' ב לפ אוצר היראה - מחל ו קת (ג" ס –

Segment 29
HE:
אָ כֵ ן נוֹ דַ ע הַ דָ בָ ר ּ

Segment 30
HE:
( יד , 'ב) עִ קַ ר הַ כָּ בוֹ ד וְ הַ מַ לְ כות וְ הַ גְּ דֻ לָה שַׁ יָך רַ ק לְ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ְ ּ ּ ּ ּ , אֲ שֶׁ ר בִּ שְׁ בִ ילָם הַ כּ ֹל , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " לִ כְ בוֹ דִ י בְּ רָ אתִ יו וְ כו , "'ּ וְ יִשְׂ רָ אֵ ל נִקְ רָ אִ ים כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ , כַּ מְ בֹאָ ר

Segment 31
HE:
בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר . וְ אִ לו לֹא הָ יָה מַ חֲלֹקֶ ת בֵּ ין יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ בְּ עַ צְ מָ ן , לֹא הָ יָה לְ הָ עַכּ ו ּ" ם שׁ ום כּ ֹחַ לִ טֹל הַ כָּ בוֹ ד ּ ּ וְ הַ מַ לְ כות לְ עַ צְ מָ ם ּ ּ , רַ ק עִ קַ ר כּ ֹחָ ם הוא מֵ חֲמַ ת שֶׁ נִפְ גַּם ּ ּ ּ הַ כָּ בוֹ ד אֵ צֶ ל יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ עַצְ מָ ן עַ ל־יְדֵ י הַ מַ חֲלֹקֶ ּ , ת שֶׁ מִ תְ גַּבְּ רִ ין הָ עַזֵי־פָ נִים שֶׁ בַּ דוֹ ר וְ לוֹ קְ חִ ין לְ עַ צְ מָ ן כָּ ל ּ ּ ּ הַ כָּ בוֹ ד , וְחוֹ לְ קִ ין עַ ל כְּ בוֹ ד הַ צַ דִ יקִ ים וְ הַ כְּ שֵׁ רִ ים ּ ּ הָ אֲמִ תִ יִים ומְ בַ זִין אוֹ תָ ם בְּ כָ ל מִ ינֵי בִּ זְיוֹ נוֹ ת ּ ּ ּ ּ . וְ עַ ל־יְדֵ י ּ שֶׁ נִפְ גַּם הַ כָּ בוֹ ד אֵ צֶ ל יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ עַ צְ מָ ן , עַ ל־יְדֵ י־זֶה נָפַ ל הַ כָּ בוֹ ד לְ גַמְ רֵ י , עַ ד שֶׁ נָפַ ל הַ כָּ בוֹ ד לְ הָ עַ כּ ו ּ ּ , ם" וְגָבְ רו ּ עַ ל יִשְׂ רָ אֵ ל וְ הֶ חֱרִ יבו אֶ ת הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ וְ כָ בְ שׁ ו אֶ ת ּ ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל בַּ גָּלות ּ , בַּ עֲונוֹ תֵ ינו הָ רַ בִּ ים ּ , וְ הַ כּ ֹל הָ יָה עַ ל־יְדֵ י פְ גַם הַ מַ חֲ ּ ּ לֹקֶ ת וְ שִׂ נְאַ ת חִ נָם ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ . ל" ּ וְ כֵ ן עַ כְ שָׁ ו עִ קַ ר עִ כּ וב בִּ יאַ ת מָ שִׁ יחַ הוא ּ ּ ּ שֶׁ בֵּ ין וְ הַ קָ טֵ גוֹ רְ יָא הַ מַ חֲלֹקֶ ת עַ ל־יְדֵ י ּ ּ ּ הַ תַ לְ מִ ידֵ י־חֲכָ מִ ים , וְ כָ ל הָ עוֹ לָם מָ לֵא מַ חֲלֹקֶ ת , וְ יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ עַ צְ מָ ן פוֹ גְמִ ין ּ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם בִּ כְ בוֹ ד יִשְׂ רָ אֵ ל חַ בְ רֵ יהֶם , וְ עַ ל־יְדֵ י־זֶה נִפְ גָּם הַ כָּ בוֹ ד בְּ יוֹ תֵ ר , כִּ י דַ יְקָ א מֵ חֲמַ ת שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל מֻשְׁ רָ שִׁ ים מְ אֹד בְּ הַ כָּ בוֹ ד דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ , עַ ל־כֵּ ן כְּ שֶׁ אֶ חָ ד פוֹ גֵם בִּ כְ בוֹ ד חֲבֵ רוֹ ּ , עַ ל־יְדֵ י־זֶה נִפְ גָּם הַ כָּ בוֹ ד בְּ יוֹ תֵ ר , מֵ אַ חַ ר שֶׁ בָּ א הַ פְ גָם עַ ל־יְדֵ י יִשְׂ רָ אֵ ל ּ בְּ עַ צְ מָ ן , שֶׁ הֵ ם חֵ לֶק הַ כָּ בוֹ ד הָ עֶלְ יוֹ ן דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ , בֵּ ין הַ מַ חֲלֹקֶ ת שֶׁ נִתְ רַ בָּ ה עַ ל־יְדֵ י ומִ כָּ ל־שֶׁ כֵּ ן ּ ּ ּ הַ תַ לְ מִ ידֵ י־חֲכָ מִ ים וְ הַ צַ דִ יקִ ים בְּ עַ צְ מָ ן ּ ּ ּ , ּ שֶׁ יֵשׁ לָהֶם

Segment 32
HE:
חֵ לֶק יוֹ תֵ ר בְּ הַ כָּ בוֹ ד דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ . וְ עַ ל־כֵּ ן כְּ שֶׁ אֶ חָ ד פוֹ גֵם ּ בִּ כְ בוֹ ד חֲבֵ רוֹ , עַ ל־יְדֵ י־זֶה נִפְ גָּם הַ כָּ בוֹ ד מְ אֹד מְ אֹד , מֵ אַ חַ ר שֶׁ בָּ א הַ פְ גָם עַ ל־יְדֵ י הַ תַ לְ מִ ידֵ י־חֲכָ מִ ים ּ ּ בְּ עַ צְ מָ ן , שֶׁ הֵ ם עִ קַ ר הַ כָּ בוֹ ד דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ , וְ עַ ל־כֵּ ן כְּ שֶׁ הֵ ם ּפוֹ גְמִ ים בָּ זֶה , אָ ז נִפְ גָּם הַ כָּ בוֹ ד בְּ יוֹ תֵ ר עַ ד שֶׁ נוֹ פֵ ל ּ הַ כָּ בוֹ ד חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם לְ הָ עַ כּ ו , ם"ּ וְ עַ ל־יְדֵ י־זֶה מִ מֵ ילָא ּ נִכְ בָּ שִׁ ין נַפְ שׁ וֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל אֶ צְ לָם בְּ גָלות גָּדוֹ ל מְ אֹד ּ , כִּ י ּ הַ נְפָ שׁ וֹ ת נִמְ שָׁ כִ ין אַ חַ ר הַ כָּ בוֹ ד , שֶׁ הוא שָׁ רְ שָׁ ּ , ם ומִ זֶה ּ ּ כָּ ל אֲרִ יכַ ת הַ גָּלות ּ , בַּ עֲונוֹ תֵ ינו הָ רַ בִּ ים ּ . וְ עַ ל־כֵּן כְּ שֶׁ רָ אָ ה מֹשֶׁ ה שְׁ נֵי אֲנָשִׁ ים עִ בְ רִ ים נִצִ ים ּ , וְ גַם יֵשׁ בָּ הֶ ם דֵ לָטוֹ רִ ין שֶׁ חוֹ לְ קִ ים עַל הַ צַ דִ יק בְּ עַ צְ מוֹ וְ רוֹ צִ ים ּ ּ ּ לְ מָ סְ רוֹ לַמַ לְ כות ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו אָ ז ּ " : הַ לְ הָ רְ גֵנִי אַ תָ ה ּ אֹמֵ ר וְ כו , "'ּ אָ מַ ר אָ ז : " אָ כֵן נוֹ דַ ע הַ דָ בָ ר ּ , " הַ יְנו שֶׁ נוֹ דַ ע ּ ּ לוֹ טַ עַם גָּלות יִשְׂ רָ אֵ ל ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ זַ ּ . ל" הַ יְנו כִּ י ּ אַ ף־עַ ל־פִ י שֶׁ הָ עַ כּ ו ּ ּ " ם מְ לֵאִ ים מַ חֲלֹקֶ ת ורְ צִ יחוֹ ת ּ הַ רְ בֵּ ה יוֹ תֵ ר מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ , אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן אֵ ין הַ פְ גָם ּ ּ שֶׁ לָהֶ ם גָּדוֹ ל כָּ ל־כָּ ך ְ ּ , מֵ אַ חַ ר שֶׁ אֵ ין לָהֶ ם חֵ לֶק בְּ הַ כָּ בוֹ ד דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ , עַ ל־כֵּן אֵ ין הַ כָּ בוֹ ד נִפְ גָּם כָּ ל־כָּ ך ְ עַ ל־יְדֵ י הַ מַ חֲלֹקֶ ת שֶׁ לָהֶ ם בְּ עַצְ מָ ן ּ ּ . וְ עִ קַ ר הַ פְ גָם ּ ּ וַאֲרִ יכַ ת הַ גָּלות הוא עַ ל־יְדֵ י הַ ּ ּ ּמַ חֲלֹקֶ ת שֶׁ בֵּ ין יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ עַ צְ מָ ן , כִּ י עַ ל־יְדֵ י־זֶה נִפְ גָּם הַ כָּ בוֹ ד בְּ יוֹ תֵ ר , ּ כַּ נִזְכָּ ר לְ עֵיל . אַ ך הַ צַ דִ יקִ ים אֲמִ תִ יִים הֵ ם גִּבּ וֹ רֵ י־כֹחַ ּ ּ ּ ּ ְ , וְ עַ ל־כֵּן כָּ ל מַ ה שֶׁ רוֹ אִ ין שֶׁ מִ תְ גַּבֵּ ר הַ מַ חֲלֹקֶ ת בְּ יוֹ תֵ ר בֵּ ין ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל , ַח ס וְ שָׁ לוֹ ם , וְ כֵ ן כָּ ל מַ ה שֶׁ מִ תְ גַּבֵּ ר בְּ יוֹ תֵ ר ּ ּ הַ מַ חֲלֹקֶ ת וְ הַ בִּ זְיוֹ נוֹ ת שֶׁ חוֹ לְ קִ ין עַ ל הַ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת ּ ּ ּ בְּ עַ צְ מָ ן , שֶׁ עַ ל־יְדֵ י כָּ ל זֶה נִפְ גָּם הַ כָּ בוֹ ד ומִ תְ אָ רֵ ך ְ ּ הַ גָּלות חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם כַּ נַ ּ ּ , ל" עַ ל־כֵּ ן הֵ ם מִ תְ גַּבְּ רִ ים כְּ נֶגֶ ד זֶה , יִתְ בָּ רַ ך עַ ל־יְדֵ י וְ עוֹ סְ קִ ים לְ הַ גְדִ יל כְּ בוֹ דוֹ ְ ּ שֶׁ מִ תְ יַגְּ עִ ים מְ אֹד לְ קָ רֵ ב הָ רְ חוֹ קִ ים לַעֲבוֹ דָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , שֶׁ זֶה עִ קַ ר הַ גְּ דָ לַת כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת : כַּ ד אָ תֵ י וְ כו יִתְ רוֹ ּ

Segment 33
HE:
וְ אִ תְ יַקַ ר אִ סְ תַ לַק כְּ דֵ ין ּ ּ ּ שְׁ מָ א דְ קֻ דְ שָׁ א־בְּ רִ יך־הוא עֵלָא וְ תַ תָ א ּ ּ ּ ְ ] כשבא יתרו ואמר וכו ', אז התייקר והתעלה שמו של הקדוש -ברוך- הוא למעלה ולמטה , [ עַד שֶׁ עַ ל־יְדֵ י תקֶ ף הַ עֲלָאַ ת ּ הַ כָּ בוֹ ד מֵ הַ סִּ טְ רָ א־אָ חֳרָ א שֶׁ זוֹ כִ ין הַ צַ דִ יקִ ים עַ ל־יְדֵ י ּ ּ ּ הָ רְ חוֹ קִ ים ּ שֶׁ מְ קָ רְ בִ ין

Segment 34
HE:
, שֶׁ הֵ גֵּרִ ים בְּ חִ ינַת ם ובַ עֲלֵי־תְ שׁ ובָ ה ּ ּ , עַ ל־יְדֵ י־זֶה נִתְ גַּדֵ ל וְ נִתְ תַ קֵ ן הַ כָּ בוֹ ד ּ ּ ּ דִ קְ דֻ שָׁ ה כָּ ל־כָּ ך ְ ּ ּ , עַ ד שֶׁ כָּ ל הַ פְ גָמִ ים שֶׁ פָ גְמו בְּ הַ כָּ בוֹ ד ּ ּ ּ עַ ל־יְדֵ י הַ מַ חֲלֹקֶ ת ּ , כָּ ל זֶה נִתְ בַּ טֵ ל בְּ מִ עוטוֹ עַ ל־יְדֵ י ּ ּ גֹּדֶ ל הַ עֲלָאַ ת הַ כָּ בוֹ , ד שֶׁ נִתְ גַּדֵ ל וְ נִתְ רַ בָּ ה עַ ל־יְדֵ י ּ ּ קִ רְ בַ ת הָ רְ חוֹ קִ ים , וְ עַ ל־יְדֵ י־זֶה נִתְ תַ קֵ ן הַ כּ ֹל וְ זוֹ כִ ין ּ ּ לִ גְאֻ לָה ּ . וְ זֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ אַ חַ ר־כָּ ך ְ ּ , כְּ שֶׁ אָ מַ ר מֹשֶׁ ה " אָ כֵן נוֹ דַ ע הַ דָ בָ ר ּ , " הָ לַך אֵ צֶ ל יִתְ רוֹ וְ דִ בֵּ ר עִ מוֹ הַ רְ בֵּ ה ּ ְ עַד שֶׁ נִ ּ תְ גַּיֵר הוא ובָ נָיו ּ ּ ּ , וְ אָ ז נִתְ גַּדֵ ל כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ וְ נִתְ תַ קֵ ן עַ ל יְדֵ י זֶה פְ גַם הַ מַ חֲלֹקֶ ת כַּ נַ ּ ּ ּ ּ ּ " ) ל לקוטי הלכות - הלכות חובל בחבירו ג' - אותיות ה ו" ט ' לפי אוצר היראה - מחל ו קת (ו" ס –

Segment 35
HE:
וַיִזְעָקו וַתַ עַל שַׁ וְ עָתָ ם ּ ּ ּ

Segment 36
HE:
(גכ , 'ב) וְ זֶה בְּ חִ ינַת שׁ וֹ בָ בִ י " ם שֶׁ בָּ הֶ ם נוֹ הֲגִים הַ כְּ שֵׁ רִ ים לְ הִ תְ עַ נוֹ ת וְ לִ צְ עֹק לַה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך בִּ תְ פִ לוֹ ת וסְ לִ יחוֹ ת ּ ּ ְ , כִּ י בְּ אֵ לו הַ יָמִ ים קוֹ רִ ין בַּ תוֹ רָ ה בְּ עִ נְיַן גָּלות מִ צְ רַ יִם ּ ּ ּ ּ ּ וגְ אֻ לָתָ ם שֶׁ הָ יָה עַל ּ ּ _ יְדֵ י צְ עָ קָ ה . ּוכְ מוֹ כֵ ן צְ רִ יכִ ין עַ תָ ה ּ בַּ גָּלות הַ זֶה ּ ּ . וְ זֶהו : " ּ שׁ ובו בָ נִים שׁ וֹ בָ בִ ים ּ ּ , " שֶׁ עִ קַ ר כָּ ל ּ הַ צָ רוֹ ת וְ הַ גָּלֻיוֹ ת ּ ּ , רַ חֲמָ נָא לִ צְ לָן , הֵ ם עַ ל _ יְדֵ י חֶ סְ רוֹ ן ּ הַ דַ עַת , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת שׁ וֹ בָ בִ ים ּ ּ , שֶׁ כָּ ל אֶ חָ ד הוֹ לֵך ְ בָּ עוֹ לָם כְּ מוֹ מְ שֻׁ גָּע וְ שׁ וֹ בָ ב מַ מָ שׁ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ נֶאֱמַ ר ּ : " וַיֵלֶך ְ ּ שׁ וֹ בָ ב בְּ דֶ רֶ ך לִ בּ וֹ ְ ". וכְ שֶׁ יָבִ ין הָ אָ דָ ם בְּ עַ צְ מוֹ כָּ ל זֹאת ּ ּ אֵ יך הוא שׁ וֹ בָ ב ומְ שֻׁ גָּע מַ מָ שׁ ּ ּ ּ ְ , כִּ י הוֹ לֵך אַ חֲרֵ י ְ שְׁ רִ ירות לִ בּ וֹ וְ אֵ ינוֹ מִ סְ תַ כֵּ ל עַ ל תַ כְ לִ יתוֹ הַ נִצְ חִ י ּ ּ ּ ּ , ּ בְּ וַדַ אי יָח ּוס עַ ל עַצְ מוֹ וְ יִצְ עַ ק הַ רְ בֵּ ה לַה ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ וְ עַ ל _ יְדֵ י זֶה יִזְכֶּ ה , לְ פִ י בְּ חִ ינָתוֹ , לְ הוֹ לִ יד הַ מֹחִ ין ּ וְ הַ דַ עַת ּ , שֶׁ עַ ל _ יְדֵ י זֶה עִ קַ ר הַ גְּ אֻ לָה בִּ כְ לָל ובִ פְ רָ ט ּ ּ ּ בְּ כָ ל אָ דָ ם ובְ כָ ל זְמַ ן ּ . ) לקוטי הלכות - הלכות גלוח ' ה- (' ח

Segment 37
HE:
מַ דועַ לֹא יִבְ עַר הַ סְ נֶה ּ ּ ּ

Segment 38
HE:
('ה , 'ג) וְ זֶה בְּ חִ ינַת תְ חִ לַת הִ תְ גַּלות לְ מֹשֶׁ ה שֶׁ הָ יָה עַל ּ ּ ּ ּ _ יְדֵ י מַ רְ אֵ ה הַ סְּ נֶה שֶׁ רָ אָ ה וְ הִ נֵה הַ סְּ נֶה בּ ֹעֵר בָּ אֵ שׁ וְ הַ סְּ נֶה ּ אֵ ינֶנו אֻ כָּ ל וְ כו ּ ּ ּ ' ּופֵ רֵ שׁ רַ שִׁ " י שָׁ ם שֶׁ ה ' יִתְ בָּ רַ ך נִתְ גַּלָה ּ ְ לוֹ מִ תוֹ ך הַ סְּ נֶה מִ שׁ ום עִ מוֹ אָ נֹכִ י בְ צָ רָ ה וְ כו ּ ּ ּ ּ ְ ּ ', הַ יְנו כִּ י ּ הַ סְּ נֶה הוא בְּ חִ ינַת הַ חוֹ חִ ים וְ הַ קוֹ צִ ים הַ סּ וֹ בְ בִ ּ ּ ים אֶ ת הַ שׁ וֹ שַׁ נָה הָ עֶלְ יוֹ נָה שֶׁ הֵ ם בְּ חִ ינַת הַ קֻ שְׁ יוֹ ת וְ הַ מְ בוכוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ מַ כְ נִיסִ ים הַ כּ וֹ פְ רִ ים עַל ה ' יִתְ בָּ רַ ך וְ עַ ל מְ קֹרָ בָ יו ְ הָ אֲמִ תִ יִים ּ ּ , שֶׁ מִ שָׁ ם עִ קַ ר אֲרִ יכַ ת הַ גָּלות ּ ּ ּ ּ . וְ עַ ל _ כֵּן נִתְ גַּלָה אֵ לָיו ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך מִ תוֹ ך הַ ְ ְ ּ סְּ נֶה , וְ רָ אָ ה מֹשֶׁ ה שֶׁ הַ סְּ נֶה בּ ֹעֵר בָּ אֵ שׁ וְ הַ סְּ נֶה אֵ ינֶנו אֻ כָּ ל ּ ּ , הַ יְנו שֶׁ אֵ שׁ ּ דִ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ הוא הִ תְ גַּלות דַ עַ ת הַ תוֹ רָ ה שֶׁ הֵ ם בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ רִ שְׁ פֵ י אֵ שׁ ּ , בְּ חִ ינַת הֲלוֹ א כֹה דְ בָ רִ י כָּ אֵ שׁ וְ כו ', ּ ּ שֶׁ זֶה הָ אֵ שׁ עוֹ סֵ ק תָ מִ יד לְ ּ בַ עֵר ולְ כַ לוֹ ת אֶ ת הַ סְּ נֶה וְ כָ ל ּ ּ הַ חוֹ חִ ים וְ הַ קוֹ צִ ים ּ , דְ הַ יְנו לְ בַ טֵ ל כָּ ל הַ כְּ פִ ירוֹ ת וְ כָ ל ּ ּ ּ הַ קֻ שְׁ יוֹ ת וְ הַ מְ בוכוֹ ת ּ ּ ּ , וְ אַ ף _ ּפִ י _ עַל _ כֵ ן וְ הַ סְּ נֶה אֵ ינֶנו ּ ּ אֻ כָּ ל , כִּ י עֲדַ יִן נִשְׁ אָ רִ ים קֻ שְׁ יוֹ ת ומְ בוכוֹ ת וְ עַ קְ מומִ יות ּ ּ ּ ּ ּ ּ בַּ לֵב וְ . עַ ל זֶה הִ תְ פַ לֵא מֹשֶׁ ה הַ רְ בֵּ ה וְ אָ מַ ר ּ ּ : (ה , ג) " אָ סֻרָ ה נָא וְ אֶ רְ אֶ ה אֶ ת הַ מַ רְ אֶ ה הַ גָּדֹל הַ זֶה מַ דועַ לֹא ּ ּ ּ ּ ּ יִבְ עַר הַ סְּ נֶה ". הֱשִׁ יבוֹ ה ' יִתְ בָּ רַ ך ְ : " שַׁ ל נְעָ לֶיך מֵ עַל ָ רַ גְ לֶיך וְ כו ּ ָ ' ". הַ יְנו שֶׁ בְּ עִ נְיַן הַ שָׂ גַת הַ מַ קִ י ּ ּ ּ ּ פִ ים ] דעת הנעלם ממנו , [ יֵשׁ כַּ מָ ה וְ כַ מָ ה מַ דְ רֵ גוֹ ת בְּ לִ י שִׁ עור ּ ּ ּ , כִּ י הֵ ם כָּ ל קִ בּ ול הַ שָׂ כָ ר שֶׁ ל עוֹ לָם הַ בָּ א ּ ּ , שֶׁ כָּ ל אֶ חָ ד יְקַ בֵּ ל כְּ פִ י עֶרְ כּ וֹ , כְּ פִ י עֲבוֹ דָ תוֹ , כִּ י הַ שָׂ גַת הַ מַ קִ יפִ ים ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת הֵ ם

Segment 39
HE:
: יוֹ צַ דִ יקִ ים לָבוֹ א לֶעָ תִ יד ּ שְׁ בִ ים וְ עַטְ רוֹ תֵ יהֶ ן בְּ רָ אשֵׁ יהֶ ן וְ כו ', ּ וכְ מוֹ שֶׁ מְ בֹאָ ר בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ) א "כ עיין לקוטי מוהר ן א " , (' שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת כָּ ל צַ דִ יק ּ ּ ּ נִכְ וֶה מֵ חֻפָ תוֹ שֶׁ ל חֲבֵ רוֹ וְ כו ּ ּ ', ּ עַיֵן שָׁ ם . וְ כָ ל הַ קֻ שְׁ יוֹ ת ּ וְ הַ מְ בוכוֹ ת שֶׁ בָּ עוֹ לָם נִמְ שָׁ כִ ין מִ שִׂ ּ ּ ּ כְ לִ יות הַ מַ קִ יפִ ים ּ ּ ּ ּ שֶׁ אֵ ינָם זוֹ כִ ים לְ הַ שִׂ יגָם ּ , וַאֲפִ לו מִ י שֶׁ מַ שִׂ יג אֵ יזֶה ּ ּ ּ ּ ּ מַ קִ יפִ ים , עֲדַ יִן יֵשׁ מַ קִ יפִ ים אֲחֵ רִ ים שֶׁ לֹא הִ שִׂ יגָם עֲדַ יִן ּ ּ ּ ומִ שָׁ ם בָּ אִ ים גַּם עָ לָיו קֻ שְׁ יוֹ ת ומְ בוכוֹ ת וְ כֵ ן לְ מַ עְ לָה ּ ּ ּ ּ מַ עְ לָה — גָּבֹהַ מֵ עַ ּ ל גָּבֹהַ , ּ עַ ד שֶׁ יֵשׁ מַ קִ יפִ ים גְּבוֹ הִ ים ּ ּ וְ נִשְׂ גָּבִ ים כָּ ל _ כָּ ך שֶׁ גַּם הַ צַ דִ יק הַ גָּדוֹ ל מְ אֹד בִּ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ְ גְּ דוֹ לָה עֲדַ יִן הוא צָ רִ יך לְ קַ דֵ שׁ אֶ ת עַ צְ מוֹ עוֹ ד יוֹ תֵ ר ּ ְ ּ וְ יוֹ תֵ ר עַ ד שֶׁ יַשִׂ יג גַּם אֵ לו הַ מַ קִ יפִ ים וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ . ' וְ זֶה שֶׁ הֵ שִׁ יב ' ה יִתְ בָּ רַ ך לְ מֹשֶׁ ה ְ : שַׁ ל נְעָ לֶיך מֵ עַ ל רַ גְ לֶיך ָ ָ . וְ אִ יתָ א בַּ תִ קונִים ּ ּ ּ , שֶׁ רָ מַ ז לוֹ שֶׁ יַפְ שִׁ יט לְ עַ צְ מוֹ גּופָ א דְ נַגְעָא ּ ּ ּ בֵּ יה בַּ ת פַ רְ עֹה וְ כו ּ ּ ּ . ' הַ יְנו שֶׁ הֵ שִׁ יב לוֹ ּ , שֶׁ אֲפִ לו הוא ּ ּ ּ בְּ עַ צְ מוֹ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לוֹ לְ בַ עֵר הַ סְּ נֶה וְ הַ קוֹ צִ ים ּ , שֶׁ הֵ ם כָּ ל הַ מְ בוכוֹ ת ּ ּ , כִּ י אִ ם עַ ל _ יְדֵ י שֶׁ יַפְ שִׁ יט מִ מֶ נו גּופוֹ ּ ּ ּ ּ ּ , _ עַ ל _ אַ ף פִ י שֶׁ בְּ וַדַ אי כְּ בָ ר הָ יָה גּופוֹ קָ דוֹ שׁ מְ אֹד ּ ּ ּ בִּ קְ דֻ שָׁ ה נִפְ לָאָ ה אַ ף ּ _ ּפִ י _ עַל _ כֵ ן מֵ אַ חַ ר שֶׁ יֶשׁ בּ וֹ אֵ יזֶה ּ אֲחִ יזָה מִ נְגִיעַ ת בַּ ת פַ ּ ּ רְ עֹה , צָ רִ יך עַ תָ ה לְ הַ פְ שִׁ יט הַ כּ ֹל ּ ְ מִ כּ ֹל וָכֹל כְּ דֵ י שֶׁ יוכַ ל לְ הַ שִׂ יג מַ קִ יפִ ים גְּבוֹ הִ ים כָּ אֵ לו ּ ּ ּ ּ ּ ּ , מִ כָּ ל שֶׁ כֵּ ן וְ כָ ל שֶׁ כֵּ ן שְׁ אָ ר הָ עָ ם בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ לֹא ּ נִתְ קַ דְ שׁ ו עֲדַ יִן כָּ רָ אוי כְּ לָל ּ ּ ּ , שֶׁ בְּ וַדַ אי עֲדַ יִן אִ י אֶ פְ שָׁ ּ ר לָהֶ ם לִ זְכּ וֹ ת לְ הַ שָׂ גַת הַ מַ קִ יפִ ים בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ ּ ּ , ּ ובִ שְׁ בִ יל זֶה בָּ אִ ים עֲדַ יִן עַ ל דַ עְ תָ ם קֻ שְׁ יוֹ ת ובִ לְ בּ ולִ ים שֶׁ הֵם ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת סְ נֶה וְ חוֹ חִ ים וְ קוֹ צִ ים וְ כו . 'ּ וְ עַ ל _ כֵּ ן הַ סְּ נֶה בּ וֹ עֵר הַ צַ שֶׁ מְ גַלִ ין וְ הַ דַ עַ ת הַ תוֹ רָ ה בְּ אֵ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּדִ יקִ ים , וְ אַ ף כֵ ן _ ּפִ י _ עַל _ : וְ הַ סְּ נֶה אֵ ינֶנו אֻ כָּ ל ּ ּ , ומְ נַקְ בִ ים ּ ּ וְ עוֹ קְ צִ ים אֶ ת הַ דַ עַ ת וְ הַ לֵב שֶׁ ל אִ ישׁ הַ יִשְׂ רְ אֵ לִ י ּ ּ ּ _ עַל יְדֵ י הַ קֻ שְׁ יוֹ ת וְ הַ מְ בוכוֹ ת שֶׁ הֵ ם בְּ חִ ינַת סְ נֶה ּ ּ ּ וְ קוֹ צִ ים כַּ נַ ּ"ל , כִּ י הַ כּ ֹל מֵ חֲמַ ת שֶׁ לֹא הִ תְ חִ ילו ּ ּ לְ הַ פְ שִׁ יט אֶ ת גּופָ ם כְּ לָל וְ לֹא קִ דְ שׁ ו שִׁ בְ עַ ת הַ נֵרוֹ ת ּ ּ ּ ּ כָּ רָ אוי ּ ) עיין לקוטי מוהר ן א " ', סימן כ "א (. ) לקוטי הלכות - הלכות גילוח ה ' - אות י (א"

Segment 40
HE:
וַיַסְ תֵ ר מֹשֶׁ ה פָ נָיו כִּ י יָרֵ א מֵ הַ בִּ יט ּ ּ ּ

Segment 41
HE:
('ו , 'ג) עִ קַ ר הַ יִרְ אָ ה עִ לָאָ ה הוא בִּ בְ חִ ּ ּ ּ ּ ינַת " וַיַסְ תֵ ר מֹשֶׁ ה פָ נָיו ּ ּ ּ כִּ י יָרֵ א מֵ הַ בִּ יט וְ כו , "'ּ שֶׁ כְּ שֶׁ הַ מֹחִ ין רוֹ דְ פִ ין לִ רְ אוֹ ת ּ ולְ הַ שִׂ יג אֶ ת אוֹ ר הָ אֵ ין־סוֹ ף ּ ּ , נוֹ פֵ ל עָ לָיו יִרְ אָ ה מִ בְּ חִ ינַת הַ מְ סַ דֵ ר וְ הַ מְ עַכֵּב אֶ ת הַמֹחִ ין ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת כֶּ תֶ ר ּ , שֶׁ הוא לְ מַ עְ לָה מֵ הַ ּ ּמֹחִ ין . וְ זֶה בְּ חִ ינַת " רֵ אשִׁ ית חָ כְ מָ ה יִרְ אַ ת ה , "' וְ נֶאֱמַ ר : " יִרְ אַ ת ה ' רֵ אשִׁ ית דָ עַת ּ , " כִּ י ּ הַ יִרְ אָ ה בָּ אָ ה מִ בְּ חִ ינַת הַ כֶּ תֶ ר , שֶׁ הוא בְּ רֵ אשִׁ ית הַ דַ עַת ּ ּ וְ הַ חָ כְ מָ ה , כִּ י הוא לְ מַ עְ לָה מֵ הֶם ּ , וְ הוא מְ עַכֵּב אֶ ת ּ ּ הַ מֹחִ ין מֵ רְ דִ יפָ תָ ן עַ ל־יְדֵ י הַ יִרְ אָ ה הַ נַ ּ ּ , ל" בְּ חִ ינַת " כִּ י יָרֵ א מֵ הַ בִּ יט וְ כו , "'ּ וְ עַל־יְדֵ י־זֶה דַ יְקָ א עִ קַ ר הַ שָׂ גַת ּ ּ הַ חָ כְ מָ ה וְ הַ דָ עַת ּ ) לקוטי הלכות - הל כות ברכות הודאה ו ד"כ – ' לפי אוצר היראה - יראה ועבוד ה – (ד"כ

Segment 42
HE:
('ז , 'ג) עִ נְיָן זֶה לְ חַ פֵ שׂ תָ מִ יד הַ טוֹ ב שֶׁ בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל ולְ לַמֵ ד עֲלֵיהֶם ּ ּ ּ ּ ּ זְכות תָ מִ יד הוא עִ נְיָן גָּבהַ וְ עָמֹק מְ אֹד מְ אֹד ּ ּ ּ ּ . וְיֵשׁ בָּ זֶה מַ דְ רֵ גוֹ ת רַ בּ וֹ ת בֵּ ין הַ צַ דִ יקִ ים הַ גְּדוֹ לִ ים ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ מָ צִ ינו ּ ּ שֶׁ אֲפִ לו גְּדוֹ לֵי הַ צַ דִ יקִ ים לִ פְ עָמִ ים לֹא ּ ּ ּ ּ יָדְ עו לְ לַמֵ ד זְכות ּ ּ ּ כָּ רָ אוי ּ , וְ הִ קְ פִ יד הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך עֲלֵיהֶם כְּ מוֹ שֶׁ מָ צִ ינו ּ ּ ּ ְ ּ בִּ ישַׁ עְ יָה וְ הוֹ שֵׁ עַ וְ כו ' ּ כְּ מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ . ל" ּ וְ עִ קַ ר גְּאֻ לַת ּ ּ מִ צְ רַ יִם הָ יָה רַ ק עַל יְדֵ י זֶה , עַל יְדֵ י שֶׁ נִתְ עוֹ רְ רו רַ חֲמָ יו ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך לְ הִ סְ תַ כֵּל רַ ק עַל הַ טוֹ ב ּ ּ ְ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " רָ אֹה רָ אִ יתִ י " וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל שְׁ תֵ י רְ אִ יוֹ ת אֲנִי רוֹ אֶ ה ּ ּ , רוֹ אֶ ה אֲנִי שֶׁ סּ וֹ פָ ן לַחֲטֹא וְ אַ ף עַל פִ י כֵן רָ אִ יתִ י אֶ ת עֳנִי ּ עַמִ י וזְכות שֶׁ יְקַ בְּ לו הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ , וְ עַל יְדֵ י זֶה הֵ ם רְ אויִים ּ לִ גְאֻ לָה הַ יְנו כַּ נַ ּ ּ ּ . ל" וְ כָ ל הַ וִ כּ וחַ שֶׁ הָ יָה לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ עִ ם מֹשֶׁ ה בְּ מַ רְ אֵ ה הַ סְּ נֶה ומֹשֶׁ ה מֵ אֵ ן בִּ שְׁ לִ יחותוֹ ּ ּ , הַ כּ ֹל הָ יָה מֵ חֲמַ ת זֶה כִּ י רָ אָ ה שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל יְקַ לְ קְ לו הַ רְ בֵּ ה עַד ּ ּ שֶׁ עַל יְדֵ י זֶה הָ יָ ה קָ שֶׁ ה לוֹ לֵילֵך בִּ שְׁ לִ יחות הַ גְּאֻ לָה ּ ּ ְ , כִּ י זֶה הָ עִ נְיָן עָמֹק וְגָבהַ מְ אֹד כַּ נַ ּ ּ . ל" אֲבָ ל הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ טָ עַן עִ מוֹ הַ רְ בֵּ ה שֶׁ אַ ף עַל פִ י כֵן הוא רוֹ צֶ ה לְ גָאֳלָם ּ ּ ּ , כִּ י הוא מִ סְ תַ כֵּ ל רַ ק עַל הַ טוֹ ב כַּ נַ ּ ּ ּ ּ . ל" וְזֶהו בְּ חִ ינַת א ּ וֹ ת הַ מַ טֶ ה שֶׁ נִתְ הַ פֵ ך לְ נָחָ שׁ ּ ְ ּ ּ ּ , שֶׁ בָּ זֶה רָ מַ ז לוֹ שֶׁ לֹא יְדַ בֵּ ר עַל ּ יִשְׂ רָ אֵ ל כְּ מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ . ל" ּ וְ אַ חַ ר כָּ ך אָ מַ ר לוֹ שְׁ לַח ְ יָדְ ך וֶאֱחֹז בִּ זְנָבוֹ וְ נִתְ הַ פֵ ך הַ נָחָ שׁ לְ מַ טֶ ה ּ ּ ּ ְ ָ . ּובָ זֶה הֶרְ אָ ה לוֹ שֶׁ בְּ קַ ל יוכַ ל לְ הִ תְ ּ הַפֵ ך הַ נָחָ שׁ לְ מַ טֶ ה ּ ּ ּ ְ . וְרָ מַ ז לוֹ בָּ זֶה שֶׁ גַּם בְּ תֹקֶ ף זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ שֶׁ מִ תְ גַּבֵּ ר עַל יִשְׂ רָ אֵ ל חַ ס ּ ּ וְ שָׁ לוֹ ם , יוכַ ל הַ צַ דִ יק לֶאֱחֹז בְּ אֵ יזֶה קָ צֶה ּ ּ ּ , הַ יְנו לִ מְ צֹא ּ שָׁ ם אֵ יזֶה זְכות ונְקֻ דָ ה טוֹ בָ ה וְ עַל יְדֵ י זֶה נִתְ הַפֵך ּ ְ ּ ּ ּ לְ טוֹ בָ ה מִ נָחָ שׁ לְ מַ טֶ ה ּ ּ , כִּ י עַל יְדֵ י זֶה מַ כְ נִיסִ ים בֶּ אֱמֶ ת לְ כַ ף זְכות וְחוֹ זְרִ ין בִּ תְ שׁ ובָ ה כַּ נַ ּ ּ ּ ) ל " לקוטי הלכות – הלכות תחומין ו ב" י ' י ' לפי אוצר היראה -

Segment 43
HE:
אֶ הְ יֶה אֲשֶׁ ר אֶ הְ יֶה

Segment 44
HE:
( יד , 'ג) א וְזֶה בְּ חִ ינַת אֶ הְ יֶה אֲשֶׁ ר אֶ הְ יֶה , הַ יְנו בְּ חִ ינַת תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ּ עַל תְ שׁ ובָ ה ּ ּ , כִּ י תְ שׁ ובָ ה הִ יא בְּ חִ ינַת אֶ הְ יֶה ּ ּ , בְּ חִ ינַת אֲנָא זָמִ ין לְ מֶ הֱוֵי , כִּ י קֹדֶ ם הַ תְ שׁ ובָ ה עֲדַ יִן לֹא הָ יָה לוֹ ּ ּ ּ שׁ ום הֲוָיָה בָּ עוֹ לָם כְּ לָל , וכְ שֶׁ מַ תְ חִ יל לַעֲשׂ וֹ ת תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ּ ּ אָ ז הוא בִּ ּ בְ חִ ינַת אֶ הְ יֶה , כִּ י מַ תְ חִ יל לְ הָ כִ ין אֶ ת עַצְ מוֹ ּ שֶׁ יִהְ יֶה לוֹ הֲוָיָה בָּ עוֹ לָם בְּ חִ ינַת אֲנָא זָמִ ין לְ מֶ הֱוֵי . אֲבָ ל אֲפִ לו אַ חַ ר־כָּ ך כְּ שֶׁ עוֹ שֶׂ ה תְ שׁ ובָ ה וְזוֹ כֶה לִ בְ חִ ינַת ּ ּ ּ ְ ּ אֶ הְ יֶה , כִּ י כְּ בָ ר הֵ כִ ין עַצְ מוֹ שֶׁ יִהְ יֶה לוֹ הֲוָיָה בָּ ּ עוֹ לָם , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן צָ רִ יך לַעֲשׂ וֹ ת תְ שׁ ובָ ה עַל תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ּ ּ ְ ּ . וְ עַל־כֵּן צָ רִ יך לְ הַ תְ חִ יל בְּ כָ ל פַ עַם מֵ חָ דָ שׁ וְ אַ ף־עַל־פִ י ּ ּ ְ שֶׁ כְּ בָ ר עָ שָׂ ה תְ שׁ ובָ ה צָ רִ יך אַ חַ ר־כָּ ך לְ הַ תְ חִ יל מֵ חָ דָ שׁ ְ ְ ּ ּ לְ גַמְ רֵ י , לְ הַ תְ חִ יל לְ הָ כִ ין עַצְ מוֹ שֶׁ יִהְ יֶ ּ ה לוֹ הֲוָיָה בָּ עוֹ לָם כְּ אִ לו עֲדַ יִן לֹא הָ יָה לוֹ שׁ ום הֲוָיָה בָּ עוֹ לָם וְזֶהו בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ אֶ הְ יֶה שֵׁ נִי , בְּ חִ ינַת אֶ הְ יֶה אֲשֶׁ ר אֶ הְ יֶה . כִּ י כָּ ל הַ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ הָ רִ אשׁ וֹ נָה נֶחְ שָׁ ב כְּ לֹא כְּ נֶגֶד הַ תְ שׁ ובָ ה הַ שְׁ נִיָה שֶׁ עוֹ שֶׂ ה ּ ּ ּ ּ עַל תְ שׁ ו ּ ּ בָ ה הָ רִ אשׁ וֹ נָה עַד שֶׁ בְּ כָ ל פַ עַם מַ חֲזִיק אֶ ת ּ עַצְ מוֹ כְּ אִ לו עֲדַ יִן לֹא הָ יָה לוֹ הֲוָיָה בָּ עוֹ לָם ּ ּ , ּומַ תְ חִ יל בְּ כָ ל פַ עַם לְ הָ כִ ין אֶ ת עַצְ מוֹ שֶׁ יִהְ יֶה לוֹ הֲוָיָה בָּ עוֹ לָם ּ ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת אֶ הְ יֶה שֵׁ נִי כַּ נַ ּ ּ ּ . ל" וְזֶה בְּ חִ ינַת גְּ ּ אֻ לָה רִ אשׁ וֹ נָה וגְאֻ לָה אַ חֲרוֹ נָה ּ ּ , כִּ י גְּאֻ לָה רִ אשׁ וֹ נָה מִ מִ צְ רַ יִם ּ ּ הָ יָה אַ חֲרֶ יהָ גָּלות ּ , וגְאֻ לָה אַ חֲרוֹ נָה שֶׁ יִהְ יֶה בִּ מְ הֵרָ ה ּ ּ ּ בְּ יָמֵ ינו לֹא יִהְ יֶה אַ חֲרֶ יהָ הֶפְ סֵ ק ּ , כִּ י עַל שְׁ נֵי אֵ לו ּ ּ הַ גְּאֻ לוֹ ת נֶאֱמַ ר אֶ הְ יֶה אֲשֶׁ ר אֶ הְ ּ יֶה , כְּ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ י " שָׁ ם : אֶ הְ יֶה עִ מָ כֶם בְּ צָ רָ ה זוֹ אֲשֶׁ ר אֶ הְ יֶה עִ מָ הֶם ּ ּ בְּ שִׁ עְ בּ וד מַ לְ כֻיוֹ ת וְ כו ּ ּ ּ . ' אָ מַ ר מֹשֶׁ ה : רִ בּ וֹ נוֹ שֶׁ ל עוֹ לָם , דַ יָה לְ צָ רָ ה בִּ שְׁ עָתָ ה וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ . ' כִּ י זֶה יָדועַ שֶׁ עִ קַ ר כָּ ל ּ ּ הַ גְּאֻ לוֹ ת וְכָ ל הַ יְשׁ ּ ועוֹ ת הֵם רַ ק יְשׁ ועַת וגְאֻ לַת הַ נֶפֶ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ מִ גָּלות הַ תַ אֲווֹ ת רָ עוֹ ת הַ בָּ אִ ין מֵ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א וְ הַ יֵצֶר ּ ּ ּ הָ רָ ע שֶׁ הֵם עִ קַ ר צָ רוֹ ת וְגָלות יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ , וְ הֵם בְּ חִ ינַת קְ לִ פַ ת מִ צְ רַ יִם וקְ לִ פַ ת שְׁ אָ ר מַ לְ כֻיוֹ ת שֶׁ הֵם מִ תְ גַּבְּ רִ ים ּ ּ ּ ּ ְּב כָ ל דוֹ ר עַל נֶפֶ שׁ הַ יִשְׂ רְ אֵ לִ י וְרוֹ צִ ין לֶאֱחֹז אוֹ תוֹ בְּ גָלות ּ ּ ּ כָּ בֵ ד וָמַ ר וְ אֵ ין רוֹ צִ ין לְ הַ נִיחוֹ לָצֵ את מִ ן גָּלות הַ תַ אֲווֹ ת ּ ּ ּ ולְ הִ תְ קָ רֵ ב לְ אָ בִ ינו שֶׁ בַּ שָׁ מַ יִם וְזֶה עִ קַ ר צָ רוֹ ת וְגָלות ּ ּ ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל . וְ עִ קַ ר כָּ ל הַ גְּאֻ לוֹ ת בְּ ר ּ ּ וחָ נִיות ובְ גַשְׁ מִ יות ּ ּ ּ ּ ּ ּ בִּ כְ לָל ובִ פְ רָ ט הֵם עַל־יְדֵ י מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ הַ צַ דִ יקִ ים אֲמִ תִ יִים שֶׁ בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י אִ תְ פַ שְׁ טותָ א ּ ּ ּ דְ מֹשֶׁ ה בְּ כָ ל דָ רָ א וְ דָ רָ א בְּ חִ ינַת מַ ּ ּ ' ה שֶׁ ּ ' הָ יָה ה ' ּוא שֶׁ יִהְ יֶה שֶׁ הוא רָ ּ ּ אשֵׁ י תֵ בוֹ ת ּ : מֹשֶׁ ה . כִּ י הוא הָ יָה הַ גּוֹ אֵ ל ּ הָ רִ אשׁ וֹ ן וְ הוא יִהְ יֶה הַ גּוֹ אֵ ל הָ אַ חֲרוֹ ן ּ , שֶׁ הוא מְ שִׁ יחַ ּ צִ דְ קֵ נו שֶׁ יָבוֹ א בִּ מְ הֵרָ ה בְּ יָמֵ ינו וְ הוא גַּם־כֵּן גּוֹ אֵ ל ּ ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר מִ כָּ ל צָ רוֹ תֵ יהֶם ומוֹ שִׁ יעַ לָהֶם ּ ּ בְּ כָ ל עֵת לְ הוֹ צִ יא אֶ ת כָּ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל מִ גָּלות הַיֵצֶר ּ ּ ּ הָ רָ ע וְ הַ תַ אֲווֹ ת שֶׁ הוא עִ קַ ר גָּלות וְ צָ רוֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ ּ , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת הַ כּ ֹל הֶבֶ ל וְ כָ ל הַצָ רוֹ ת וְ הַ יִסּ ורִ ין וְ כָ ל הַ גָּלֻיוֹ ת ּ ּ ּ ּ נֶחְ שָׁ בִ ין כְּ לֹא נֶגֶד גָּלות הַ נֶפֶ שׁ שֶׁ הִ יא ּ ּ בַּ גּוֹ לָה בֵּ ין הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א וְ הַ תַ אֲווֹ ת ּ , רַ חֲמָ נָא לִ צְ לָן , כִּ י הַ תוֹ רָ ה ּ הִ יא בְּ כָ ל אָ דָ ם ובְ כָ ל זְמַ ן וְ כָ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל מִ י ּ ּ שֶׁ רוֹ צֶ ה לִ כְ נֹס בְּ דֶ רֶ ך הַ יִשְׂ רְ אֵ לִ י בֶּ אֱמֶ ת בְּ דֶ רֶ ך הַ קֹדֶ שׁ ּ ְ ְ ּ בְּ דֶ רֶ ך הָ אֱמֶ ת ְ , עוֹ בְ רִ י ן עָ לָיו כָּ ל הַ גָּלֻיוֹ ת וְ כָ ל הַ מִ לְ חָ מוֹ ת ּ ּ וְ הַ סִּ פורִ ים הַ מְ בֹאָ רִ ים בְּ כָ ל הַ תוֹ רָ ה כֻּלָה ובַ נְבִ יאִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ובַ כְּ תובִ ים ּ ּ , כִּ י כָּ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל כָּ לול מִ כָּ ל הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ וְ צָ רִ יך שֶׁ יַעַבְ רו עָ לָיו כָּ ל הַ מִ לְ חָ מוֹ ת וְ כָ ל הַ גָּלֻיוֹ ת ּ ּ ּ ּ ְ

Segment 45
HE:
בְּ חִ ינַת גָּלות מִ צְ רַ יִם וגְאֻ לָתָ ה ּ ּ ּ ּ , ושְׁ אָ ר כָּ ל הַ גָּלֻיוֹ ת ּ ּ וגְאֻ לָתָ ן ומִ לְ חֶ מֶ ת עֲמָ לֵק ומִ לְ חֶ מֶ ת ל ּ ּ ּ ּ " א מְ לָכִ ים ושְׁ אָ ר ּ כָּ ל הַ מִ לְ חָ מוֹ ת שֶׁ הָ יו עַל יִשְׂ רָ אֵ ל הַ מְ בֹאָ רִ ין בְּ כָ ל ּ ּ , ְך" ּ הַ תַ נַ הַ כּ ֹל צָ רִ יך לַעֲבֹר עַל כָּ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ְ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ עַד שֶׁ זוֹ כֶה לִ בְ חִ ינַת גְּאֻ לָה שְׁ לֵמָ ה שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת גְּאֻ לָה ּ ּ ּ שֶׁ אֵ ין אַ חֲרֶ יהָ הֶפְ סֵ ק , דְ הַיְנו כְּ שֶׁ זוֹ כֶ ה לִ קְ בּ ֹעַ עַצְ מוֹ ּ ּ ּ בְּ דֶ רֶ ך הַ קֹדֶ שׁ בִּ קְ בִ יעות גָּדוֹ ל כְּ יָתֵ ד חָ זָק בַּ ל יִמוֹ ט ּ ּ ּ ְ לְ עוֹ לָם וְזוֹ כֶה לְ הִ תְ קָ רֵ ב לַה ' יִתְ בָּ רַ ך בֶּ אֱמֶ ת כָּ רָ אוי ּ ְ , וְגוֹ אֵ ל נַפְ שׁ וֹ מִ כָּ ל הַ תַ אֲווֹ ת ומִ כָּ ל הַ בְ לֵי עוֹ לָם הַ זֶה ּ ּ ּ

Segment 46
HE:
לְ גַמְ רֵ י בִּ בְ חִ ינַת גְּאֻ לָה שְׁ לֵמָ ה שֶׁ אֵ ין אַ חֲרֶ יהָ הֶפְ סֵ ק ּ שֶׁ זֶהו עִ קַ ר הַגְּאֻ לָה בִּ פְ רָ טִ יות אֵ צֶ ל כָּ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ מִ יִשְׂ רָ אֵ , ל כַּ מובָ א בְּ שֵׁ ם הַ בַּ עַל־שֵׁ ם־טוֹ ב זַ ּ ּ " ל בְּ חִ ינַת קָ רְ בָ ה אֶ ל נַפְ שִׁ י גְאָ לָה . ּ וכְ שֶׁ יִזְכּ ו מָ תָ א חֲדָ א אוֹ בֵּ י ּ ּ ּ כְּ נִישְׁ תָ א חֲדָ א לִ תְ שׁ ובָ ה כָּ זוֹ שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת גְּאֻ לָה ּ ּ ּ שְׁ לֵמָ ה אָ ז נִזְכֶּ ה שֶׁ יָבוֹ א לָנו הַ גּוֹ אֵ ל צֶדֶ ק וְיִגְאָ לֵ ּ ּ ּ נו מְ הֵרָ ה , כִּ י כּ ֹלָא בִּ תְ יובְ תָ א תַ לְ יָא וְ כו ּ ּ ּ ּ ', כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ : וְ הַ כְּ לָ ל

Segment 47
HE:
, לַ ה לְ הִ תְ קָ רֵ ב רוֹ צֶ ה שֶׁ כְּ שֶׁ הָ אָ דָ ם ' יִ תְ בָּ רַ ך וְ לָ שׁ וב בִּ תְ שׁ ובָ ה צָ רִ יך שֶׁ יִ הְ יֶה לוֹ ּ ְ ְ ּ ּ אֲ לָ פִ ים ורְ בָ בוֹ ת עֲלִ יוֹ ת וִ ירִ ידוֹ ת בְּ לִ ּ ּ י שִׁ עור ּ , וְ צָ רִ יך שֶׁ יִ הְ יֶה גִּ בּ וֹ ר חָ זָק לְ חַ זֵק לְ בָ בוֹ בְּ כָ ל פַ עַ ם ּ ּ ּ ְ לִ בְ לִ י לְ הַ נִ יחַ אֶ ת מְ קוֹ מוֹ מִ שׁ ום יְ רִ ידָ ה שֶׁ בָּ עוֹ לָ ם ּ ּ ּ . וְ כָ ל אֵ לו הָ עֲלִ יוֹ ת וִ ירִ ידוֹ ת שֶׁ עוֹ בְ רִ ין עַ ל כָּ ל ּ ּ ּ כָּ ל כְּ לָ לִ יות בְּ חִ ינַת הֵ ם מִ יִ שְׂ רָ אֵ ל אֶ חָ ד ּ ּ ּ ּ הַ מִ לְ חָ מוֹ ת וְ הַ צָ רוֹ ת שֶׁ עָ בְ רו עַ ל כְּ לָ לִ יות יִ שְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ ּ מִ ימוֹ ת עוֹ לָ ם . וְ הַ כְּ לָ ל וְ הָ עִ קָ ר הוא הַ הִ תְ חַ זְקות ּ ּ ּ ּ לְ חַ זֵק אֶ ת עַ צְ מוֹ תָ מִ יד אַ ף אִ ם הוא כְּ מוֹ שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ , לְ הַ אֲ מִ ין בֶּ אֱ מונָה שְׁ לֵמָ ה שֶׁ אֵ ין שׁ ום יְ רִ ידָ ה ּ ּ בָּ עוֹ לָ ם , כִּ י בְּ כָ ל מָ קוֹ ם יְ כוֹ לִ ין לִ מְ צֹא אֶ ת ה ' יִ תְ בָּ רַ ך כַּ מְ בֹאָ ר בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ ְ ) ' ו לקוטי מוהר ן א " , (' שֶׁ מִ י שֶׁ רוֹ צֶ ה לֵילֵ ך בְּ דַ רְ כֵ י הַ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ְ ּ , צָ רִ יך ְ שֶׁ יִ הְ יֶה בָּ קִ י בַּ הֲלָ כָ ה וְ צָ רִ יך שֶׁ יִ הְ יֶה לוֹ שְׁ נֵי ּ ּ ְ בְּ קִ יאות בְּ חִ ינַת בָּ קִ י בְּ רָ צוֹ א בָּ קִ ּ י בְּ שׁ וֹ ב , בְּ חִ ינַת עָ יֵל וְ נָפִ יק , בְּ חִ ינַת אִ ם אֶ סַּ ק שָׁ מַ יִ ם שָׁ ם אָ תָ ה וְ אַ צִ יעָ ה שְׁ אוֹ ל הִ נֶךָ ּ ּ ּ ּ ּ . שֶׁ אֲ פִ לו כְּ שֶׁ נוֹ פֵ ל ּ ּ ּ לִ שְׁ אוֹ ל תַ חְ תִ יוֹ ת ּ ּ ּ , אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן צָ רִ יך לְ חַ זֵק ּ ְ ּ אֶ ת עַ צְ מוֹ תָ מִ יד וְ לִ בְ לִ י לְ יָאֵ שׁ עַ צְ מוֹ לְ עוֹ לָ ם ּ , י כִּ גַּם שָׁ ם ה ' יִ תְ בָּ רַ ך נִ מְ צָ א בְּ חִ ינַת וְ אַ צִ יעָ ה שְׁ אוֹ ל ּ ּ ְ הִ נֶךָ ּ ּ . וְ זֶה עִ קַ ר הַ כְּ לָ ל וְ הַ יְ סוֹ ד בַּ עֲבוֹ דַ ת ה ּ ' שֶׁ הַ כּ ֹל תָ לוי בּ וֹ ּ ּ , לִ בְ לִ י לִ פֹל בְּ דַ עְ תוֹ לְ עוֹ לָ ם אַ ף ּ ּ אִ ם יַעֲבֹר עָ לָ יו מָ ה , וְ כָ ל הַ צַ דִ יקִ ים שֶׁ הָ יו מִ ימוֹ ת ּ ּ ּ עוֹ לָ ם שֶׁ זָכו לְ מַ ה שֶׁ זָכו אַ שְׁ רֵ י לָ הֶ ם אַ שְׁ רֵ י ּ ּ ּ ּ ּ חֶ לְ קָ ם , כּ ֻ לָ ם לֹא בָּ או לִ שְׁ לֵמותָ ם כִּ י אִ ם עַ ל־יְ דֵ י ּ ּ ּ בְּ חִ ינָה זוֹ עַ ל־יְ דֵ י שֶׁ לֹא הָ יו מְ יָאֲ שִׁ ין עַ צְ מָ ן ּ ּ לְ עוֹ לָ ם , כִּ י בֶּ אֱ מֶ ת רַ בִּ ים נִ כְ נְ סו בַּ עֲבוֹ דַ ת ה ּ ', כִּ י רֹב יִ שְׂ רָ אֵ ל מִ תְ גַּעְ גְּ עִ ין לַ ה ' יִ תְ בָּ רַ ך ומַ תְ חִ ילִ ין ּ ְ בַּ עֲבוֹ דָ תוֹ בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר וְ אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן זְעִ ירִ ין ּ ּ אִ נון שֶׁ זוֹ כִ ין לְ הִ תְ קָ רֵ ב לַ ה ּ ּ ּ ' יִ תְ בָּ רַ ך כָּ רָ אוי ּ ְ . ְ אַ ך עִ קַ ר הַ חִ לוק הוא רַ ק מֵ חֲמַ ת עִ נְ יָן הַ נַ ּ ּ ּ ּ ּ " ל שֶׁ רֹב יִ תְ ּ הַ נִ כְ נָסִ ין בַּ עֲבוֹ דָ תוֹ בָּ רַ ך וְ עוֹ בְ דִ ין אוֹ תוֹ ְ יִ תְ בָּ רַ ך בֶּ אֱ מֶ ת אֵ יזֶה זְמַ ן אָ רֹך אוֹ קָ צָ ר ְ ְ , אֲ בָ ל אַ חַ ר־כָּ ך כְּ שֶׁ מַ תְ חִ ילִ ין לְ הִ תְ גָּרוֹ ת בּ וֹ ולְ הַ פִ ילוֹ ּ ּ ּ ְ מֵ עֲבוֹ דָ תוֹ הוא שָׁ ב לְ אָ חוֹ ר וְ נוֹ פֵ ל מֵ עֲבוֹ דַ ת ה ּ ' יִ תְ בָּ רַ ך , ְ וְ נִ שְׁ אָ ר לְ מַ טָ ה וְ עַ ל־כֵּ ן אֵ ין זוֹ ּ כִ ין לְ מַ ה ּ שֶׁ צְ רִ יכִ ין לִ זְכּ וֹ ת ּ . אֲ בָ ל הַ צַ דִ יקִ ים הָ אֲ מִ תִ יִ ים זָכו ּ ּ ּ ּ ּ לְ הִ תְ חַ כֵּ ם ולְ הִ תְ גַּבֵּ ר לִ בְ לִ י לִ פֹל מִ שׁ ום יְ רִ ידָ ה ּ ּ ּ ּ ונְ פִ ילָ ה שֶׁ בָּ עוֹ לָ ם רַ ק הִ תְ חַ זְקו עַ צְ מָ ן בְּ כָ ל פַ עַ ם ּ ּ ּ ּ אַ ף־עַ ל־פִ י שֶׁ עָ בַ ר עֲלֵ יהֶ ם מַ ה שֶׁ עָ בַ ר וְ עַ ל־יְ ּ ּ דֵ י הִ תְ חַ זְקות שֶׁ לָ הֶ ם ּ ּ ּ ) שֶׁ קוֹ רִ ין דֶ ער הַ אלְ טִ ין זִיך ְ ּ ּ ( זָכו לְ ּ מַ ה שֶׁ זָכו ּ ּ ּ , אַ שְׁ רֵ י לָ הֶ ם . ) לקוטי הלכות -

Segment 48
HE:
הלכות אונאה ג '- אות (' א

Segment 49
HE:
אֶ הְ יֶה אֲשֶׁ ר אֶ הְ יֶה

Segment 50
HE:
( יד , 'ג) וְזֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ שָׁ אַ ל מֹשֶׁ ה ּ ּ : " (ג) ּ הִ נֵה אָ נֹכִ י בָ א אֶ ל בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל וְ אָ מַ רְ תִ י לָהֶם אֱלֹקֵ י אֲבוֹ תֵ יכֶם שְׁ לָחַ נִי ּ אֲלֵיכֶם וְ אָ מְ רו לִ י מַ ה שְׁ מוֹ מָ ה אֹמַ ר אֲלֵיהֶם וַיֹאמֶ ר ּ ּ ּ אֱלֹקִ ים אֶ ל מֹשֶׁ ה אֶ הְ יֶה אֲ שֶׁ ר אֶ הְ יֶה . ּ וַיֹאמֶ ר כּ ֹה תֹאמַ ר לִ בְ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל אֶ הְ יֶה שְׁ לָחַ נִי אֲלֵיכֶם וַ יֹאמֶ ר עוֹ ד וְ כו ּ ּ ". ' וְ לִ כְ אוֹ רָ ה אֵ ינוֹ מְ דֻ קְ דָ ק הַ לָשׁ וֹ ן שֶׁ שָׁ אַ ל ּ ּ ּ : וְ אָ מְ רו לִ י מַ ה ּ ּשְׁ מוֹ מָ ה אֹמַ ר אֲלֵיהֶם ? הָ יָה לוֹ לִ שְׁ אֹל כִּ פְ שׁ וטוֹ ּ ּ שֶׁ יוֹ דִ יעוֹ ה ' יִתְ בָּ רַ ך שְׁ מוֹ כְּ דֵ י שֶׁ יוֹ דִ יעוֹ לְ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ְ , ומַ הו ּ ּ ּ הַ לָשׁ וֹ ן ' מָ ה אֹמַ ר אֲלֵיהֶם ', ּ שֶׁ נִרְ אֶ ה בָּ זֶה אֲמִ ירָ ה וְ שִׂ יחָ ה ופִ לְ פול נָאֶ ה ּ ּ ּ , שֶׁ יֵדַ ע אֵ יך לְ הָ שִׁ יב לָהֶם תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ְ ּ מְ קֻ בֶּ לֶת עַל שְׁ אֵ לָתָ ם הַגְּדוֹ לָה ? וְגַם קָ שֶׁ ה עַל גּוף ּ ּ הַ שְׁ אֵ לָה ' : וְ אָ מְ רו לִ י מַ ה שְׁ מוֹ ּ ּ ', הֲלֹא כְּ בָ ר הוֹ דִ יעָם ּ מִ שְׁ מוֹ , כַּ מו ּ ּ בָ א בְּ זֶה הַ פָ סוק בְּ עַצְ מוֹ ּ ּ , שֶׁ הִ זְכִּ יר : " וְ אָ מַ רְ תִ י לָהֶם אֱלֹקֵ י אֲבוֹ תֵ יכֶם שְׁ לָחַ נִי אֲלֵיכֶם ּ , " וְ כִ י אֵ ינוֹ מַ סְ פִ יק זֶה הַ שֵׁ ם הַ קָ דוֹ שׁ שֶׁ הוא אֱלֹקֵ י אֲבוֹ תֵ יכֶם ּ ּ ּ ּ ! ? גַּם הַ תְ שׁ ובָ ה שֶׁ ל ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך אֵ ינוֹ מובָ ן הֵיטֵ ב שֶׁ הֵ שִׁ יב ּ ְ : " וֹל אֶ הְ יֶה אֲשֶׁ ר אֶ הְ יֶה , " וְ אַ חַ ר כָּ ך אָ מַ ר לוֹ עוֹ ד הַ פַ עַם ּ ְ " אֶ הְ יֶה , " מַ הו עִ נְיַן שָׁ לשׁ פְ עָמִ ים אֶ הְ יֶה ּ ּ ! ? וְגַם הֲלֹא ּ הַ שֵׁ ם " אֶ הְ יֶה " הַ קָ דוֹ שׁ אֵ ינוֹ עִ קַ ר הַ שֵׁ ם שֶׁ צִ וָה עָ לֵינו ּ ּ ּ ּ ּ ּ לְ הַ זְכִּ ירוֹ לְ עוֹ לָם , כִּ י עִ קַ ר שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ שֶׁ אָ נו מַ זְכִּ ירִ ין ּ תָ מִ יד הוא שֵׁ ם הֲוָיָה בְּ כִ נוי אֲדֹנָ ּ ּ ּ ּ , י" וכְ מוֹ שֶׁ סִּ יֵם שָׁ ם ּ ּ בְּ עַצְ מוֹ : " וַיֹאמֶ ר עוֹ ד אֱלֹקִ ים אֶ ל מֹשֶׁ ה וְ כו ּ ּ ' ה ' אֱלֹקֵ י אֲבוֹ תֵ יכֶם שְׁ לָחַ נִי אֲלֵיכֶם וְ כו " 'ּ עַד : " זֶה שְׁ מִ י לְ עוֹ לָם ּ וְזֶה זִכְ רִ י לְ דֹר דֹר , " ּ הֲ רֵ י צִ וָה בְּ פֵ רושׁ שֶׁ עִ קַ ר שְׁ מוֹ ּ ּ ּ לְ עוֹ לָם הוא שֵׁ ם הֲוָיָה בָּ רוך הוא ּ ּ ּ ְ , ומַ ה זֶה שֶׁ לֹא אָ מַ ר ּ ּ ּ לוֹ תֵ כֶ ף זֶה הַ שֵׁ ם ּ ּ , רַ ק אָ מַ ר לוֹ תְ חִ לָה שָׁ לשׁ פְ עָמִ ים ּ ּ ּ אֶ הְ יֶה !? אַ ך חֲדָ א קֻ שְׁ יָא מְ תֹרֶ צֶת בַּ חֲבֶ רְ תָ ה ּ ּ ְ , שֶׁ זֶהו בְּ עַצְ מוֹ ּ ּ שְׁ אֵ לַ ת מֹשֶׁ ה שֶׁ דִ קְ דֵ ק בִּ לְ שׁ וֹ נוֹ וְ הֶ אֱרִ יך בִּ שְׁ אֵ לָתוֹ ְ ּ ּ : ּ הִ נֵה אָ נֹכִ י בָ א אֶ ל בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל וְ אָ מַ רְ תִ י לָהֶם אֱלֹקֵ י ּ אֲבוֹ תֵ יכֶם שְׁ לָחַ נִי אֲלֵיכֶם , וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן וְ אָ מְ רו לִ י ּ ּ מַ ה שְׁ מוֹ ּ , וְ לֹא יַסְ פִ יק לָהֶם מַ ה שֶׁ אָ מַ רְ תִ י לָהֶם ּ ּ ּ אֱלֹקֵ י אֲבוֹ תֵ יכֶם , עַל־כֵּן אֲנִי שׁ וֹ אַ לְ ך מָ ה אֹמַ ר אֲלֵיהֶם ָ ? כִּ י בְּ וַדַ אי יֵשׁ לָהֶם כַּ וָנָה עֲמֻקָ ה בִּ שְׁ אֵ לָתָ ם ּ ּ ּ : מַ ה שְׁ מוֹ ּ , אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ כְּ בָ ר אָ מַ רְ תִ י לָהֶם ּ ּ ' אֱלֹקֵ י אֲבוֹ תֵ יכֶם . ' וְ עַתָ ה הֲשִׁ יבֵ נִי נָא ּ : מָ ה אֹמַ ר וְ אָ שִׁ יב לָהֶם עַל שְׁ אֵ לָתָ ם הַ גְּדוֹ לָה הַ זֹאת ּ ? וְ הֵ שִׁ יב לוֹ ה ' יִתְ בָּ רַ ך תְ חִ לָה ּ ּ ְ : אֶ הְ יֶה אֲשֶׁ ר אֶ הְ יֶה וְ כו ', ּ וְ אַ חַ ר כָּ ך הוֹ דִ יעַ עִ קַ ר שְׁ מוֹ ּ ְ , שֶׁ הוא ּ שֵׁ ם הֲוָיָה בָּ רוך הוא ּ ּ ְ , שֶׁ הוא שְׁ מוֹ לְ עוֹ לָם וְ כו ּ ּ :' וְ הָ עִ נְיָן עַל־פִ י מַ ה שֶׁ כָּ תַ בְ נו ּ ּ ּ , ֶׁש עִ קַ ר הָ עֵצָ ה לְ קִ יום ּ ּ ּ

Segment 51
HE:
ׁהַ תוֹ רָ ה הוא לְ הַ תְ חִ יל בְּ כָ ל יוֹ ם מֵ חָ דָ ש ּ ּ . ּובִ שְׁ בִ יל זֶה הִ זְהִ ירָ ם בִּ תְ חִ לַת נְתִ ינָתָ ה שֶׁ יִהְ יו דִ בְ רֵ י תוֹ רָ ה בְּ עֵינָיו ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ כָ ל יוֹ ם כְּ אִ לו הַ יוֹ ם נִתְ נָה ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו עַל פָ סוק ּ ּ ּ : בַּ יוֹ ם הַ זֶה וְ כו ּ ּ ּ . ' כִּ י עִ קַ ר קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה הוא שֶׁ נִזְכֶּה ּ ּ ּ ּ לְ קַ יְמָ ה ּ ּ , כִּ י לֹא הַ מִ דְ רָ שׁ הוא הָ עִ קָ ר אֶ לָא הַ מַ עֲשֶׂ ה ּ ּ ּ ּ ּ . ולְ הַ כְ נִיס קִ יום הַ תוֹ רָ ה בָּ עוֹ לָם זֶה קָ שֶׁ ה וְ כָ בֵ ד מִ ן הַ כּ ֹל ּ ּ ּ ּ , כִּ י יִצְ רוֹ שֶׁ ל אָ דָ ם מִ תְ גַּבֵּ ר עָ לָיו בְּ כָ ל יוֹ ם , ּוכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ) ל " ּ ּ ּ קִ דושִׁ ין ל (. וצְ רִ יכִ ין לָזֶה עֵצוֹ ת עֲמֻקוֹ ת ּ ּ מְ אֹד מְ אֹד בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר ובְ כָ ל יוֹ ם וָיוֹ ם ּ ּ . וְזֶה עִ קַ ר הַ וִ כּ וחַ וְ הַ פִ לְ פול הָ אָ רֹך שֶׁ הָ יָה בֵּ ין מֹשֶׁ ה ובֵ ין ּ ּ ּ ּ ְ ּ ּ ּ ' ה יִתְ בָּ רַ ך כָּ ל שִׁ בְ עַת הַ יָמִ ים שֶׁ מֵ ּ ּ ְ אֵ ן מֹשֶׁ ה בִּ שְׁ לִ יחותוֹ ּ , כִּ י כָּ ל עִ קַ ר קֹטֶ ב טַ עֲנוֹ תָ יו הָ יָה שֶׁ אֵ ינוֹ רוֹ צֶ ה לֵילֵך ְ ּ בִּ שְׁ לִ יחותוֹ מֵ חֲמַ ת רִ בּ וי הַ חוֹ לְ קִ ים שֶׁ מְ עַרְ בְּ בִ ין הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת דָ תָ ן וַאֲבִ ירָ ם ּ , וְיֵצֶר לֵב הָ אָ דָ ם שֶׁ ל כָּ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד רַ ע מִ נְ ּ ּ עורָ יו , וְ עַל־כֵּן אֲנִי יוֹ דֵ עַ שֶׁ יְקַ לְ קְ לו ּ ּ בְּ כָ ל פַ עַם ּ , ּוכְ מוֹ שֶׁ רָ מַ ז לוֹ ה ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ פָ סוק ּ ְ : " (ג) רָ אֹה רָ אִ יתִ י וְ כו " 'ּ רוֹ אֶ ה אֲנִי שֶׁ סּ וֹ פָ ן לַחֲטֹא , וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ " ) ל רַ בָּ ה פָ רָ שָׁ ה ג ּ . ( וְ עַל־כֵּ ן לֹא רָ צָ ה לְ הַ תְ חִ יל לֵילֵך . ְ וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ שָׁ ם ) (: " שְׁ לַח נָא בְּ יַד ּתִ שְׁ לָח , " ּופֵ רֵ שׁ רַ שִׁ : י" יוֹ דֵ עַ אֲנִי שֶׁ אֵ ינִי מַ כְ נִיסָ ם לָאָ רֶ ץ וְ אֵ ינִי גּוֹ אֲלָם לֶעָ תִ יד וְ כו . 'ּ וְ כָ ל זֶה מֵ חֲמַ ת רִ בּ וי ּ הַ קִ לְ קולִ ים שֶׁ לָהֶם אָ ז וְ אַ חַ ר כָּ ך ְ ּ ּ ּ בְּ כָ ל דוֹ ר ּ , כִּ י אָ ז בַּ מִ דְ בָּ ר נִסּ ו אוֹ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך עֶשֶׂ ר נִסְ יוֹ נוֹ ת ְ ּ ּ . וְ כֵן בְּ כָ ל דוֹ ר ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה כָּ ל אֲרִ יכַ ת הַ גָּלות . ּ וְ עַל־כֵּן שָׁ אַ ל : " וְ אָ מְ רו לִ י מַ ה שְׁ מוֹ וְ כו ּ ּ ּ ? "' הַ יְנו מֵ אַ חַ ר ּ שֶׁ כְּ בָ ר אָ מַ רְ תִ י לָהֶם אֱלֹקֵ י אֲבוֹ ּ תֵ יכֶם שְׁ לָחַ נִי אֲלֵיכֶם , וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן יִשְׁ אֲלו מַ ה שְׁ מוֹ ּ ּ ּ , שֶׁ מובָ ן כַּ וָנָתָ ם שֶׁ אֵ ין ּ ּ ּ מַ סְ פִ יק לָהֶם יְדִ יעַת הַ שֵׁ ם הַ זֶה לְ בַ ד שֶׁ הוא אֱלֹקֵ י ּ ּ ּ ּ אֲבוֹ תֵ יכֶם , רַ ק הֵם שׁ וֹ אֲלִ ים עֲדַ יִן מַ ה שְׁ מוֹ ּ , ּ שֶׁ נִרְ אֶ ה כַּ וָנָתָ ם בַּ מֶ ה יִתְ קַ ּ ּ יֵם שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך אֶ צְ לָם לְ עוֹ לָם שֶׁ יִזְכְּ רו ּ ּ ּ ְ אוֹ תוֹ תָ מִ יד וְ לֹא יִשְׁ כָּ חוהו ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן אֲנִי מְ בַ קֵ שׁ מָ ה ּ אֹמַ ר לָהֶם ? הֵ שִׁ יב לוֹ ה ' יִתְ בָּ רַ ך : ְ אֶ הְ יֶה אֲשֶׁ ר אֶ הְ יֶה .'ּ וְ כו וְ הָ עִ נְיָן , כִּ י מְ בֹאָ ר בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ " קְ רָ א אֶ ת יְהוֹ שֻׁ עַ " בְּ סִ ימָ ן ', ו שֶׁ כְּ שֶׁ הָ אָ דָ ם רוֹ צֶ ה לַעֲשׂ וֹ ת תְ שׁ ובָ ה הוא בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ ּ אֶ הְ יֶה , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת אֲנָא זָמִ ין לְ מֶ יהֱוֵי ּ , ּ שֶׁ מַ תְ חִ יל שֶׁ יִהְ יֶה לוֹ הֲוָיָה בָּ עוֹ לָם וְ כו ּ ּ ', ּ עַיֵן שָׁ ם הֵיטֵ ב . ּומְ בֹאָ ר שָׁ ם שֶׁ צְ רִ יכִ ין לַעֲשׂ וֹ ת תְ שׁ ובָ ה עַ ּ ּ ּ ל תְ שׁ ובָ ה ּ ּ , כִּ י אֲפִ לו ּ ּ בְּ שָׁ עָ ה שֶׁ אוֹ מֵ ר חָ טָ אתִ י , אֵ ינוֹ זַך בְּ לִ י פְ נִיָה וְ כו ּ ּ ּ ְ . ' וַאֲפִ לו ּ ּ מִ י שֶׁ כְּ בָ ר עָ שָׂ ה תְ שׁ ובָ ה שְׁ לֵמָ ה צָ רִ יך גַּם כֵּן לַעֲשׂ וֹ ת ְ ּ ּ תְ שׁ ובָ ה עַל הַ שָׂ גָתוֹ הָ רִ אשׁ וֹ נָה וְ כו ּ ּ ּ ּ ', ּ עַיֵן שָׁ ם כָּ ל זֶה הֵיטֵ ב . נִמְ צָ א , שֶׁ אֶ הְ יֶה מְ רַ מֵ ז שֶׁ צְ רִ יכִ ין לְ הַ תְ חִ יל בְּ כָ ל ּ ּ פַ עַם מֵ חָ דָ שׁ בִּ בְ חִ ינַת אֲנָא זָמִ ין לְ מֶ יהֱוֵי כְּ אִ לו לֹא הָ יָה ּ ּ ּ לוֹ עֲדַ יִן שׁ ום הֲוָיָה בָּ עוֹ לָם וְ כַ נַ ּ ּ . ל" וְזֶהו עִ קַ ר הָ עֵצָ ה ּ ּ לְ קִ יום הַ תוֹ רָ ה שֶׁ הוא שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ ּ , עַל־כֵּן הֵ שִׁ יב לוֹ : אֶ הְ יֶה אֲשֶׁ ר אֶ הְ יֶה , שֶׁ מְ רַ מֵ ז שֶׁ צְ רִ יכִ ין לְ הַ תְ חִ יל לְ הַ זְמִ ין ּ ּ ּ עַצְ מוֹ בְּ כָ ל פַ עַם שֶׁ יִהְ יֶה לוֹ הֲוָיָה בָּ עוֹ לָם שֶׁ יַכִּ יר אוֹ תוֹ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך וְ כַ נַ ּ ְ . ל" וְזֶהו : ּ אֶ הְ יֶה אֲשֶׁ ר אֶ הְ יֶה , שְׁ תֵ י פְ עָמִ ים ּ ּ , כִּ י צְ רִ יכִ ין לְ הַ תְ חִ יל הַ תְ חָ לָה אַ חַ ר הַ תְ חָ לָה . ּוכְ מוֹ שֶׁ מְ בֹאָ ר לְ עֵיל שֶׁ צְ רִ יכִ ין לַעֲ ּ ּ שׂ וֹ ת תְ שׁ ובָ ה עַל תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ּ ּ .

Segment 52
HE:
וְזֶה בְּ חִ ינַת אֶ הְ יֶה הַ שְׁ לִ ישִׁ י שֶׁ אָ מַ ר לוֹ עוֹ ד ּ : " כּ ֹה תֹאמַ ר ' ּ וְ כו אֶ הְ יֶה שְׁ לָחַ נִי אֲלֵיכֶם ". כִּ י אִ ם תְ דַ קְ דֵ ק בְּ דִ בְ רֵ י ּ ּ ּ הַ ת וֹ רָ ה ' קְ רָ א אֶ ת יְהוֹ שֻׁ עַ ' , ל"ּ הַ נַ תִ רְ אֶ ה שֶׁ מְ דַ בֵּ ר שָׁ ם ּ ּ בִּ כְ לָל מִ שָׁ לשׁ מִ ינֵי תְ שׁ ובוֹ ת ּ ּ ּ , כִּ י בַּ תְ חִ לָה מְ בָ אֵ ר שָׁ ם ּ ּ שֶׁ הַ תְ שׁ ובָ ה הוא בְּ חִ ינַת אֶ הְ יֶה ּ ּ ּ , אֲנָא זָמִ ין לְ מֶ יהֱוֵי וְ כו . 'ּ וְ אַ חַ ר כָּ ך כָּ תַ ב שָׁ ם שֶׁ צְ רִ יכִ ין לַעֲשׂ וֹ ת ּ ְ תְ שׁ ובָ ה עַל ּ ּ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ , כִּ י אֲפִ לו בְּ שָׁ עָ ה שֶׁ אָ דָ ם אוֹ מֵ ר חָ טָ אתִ י וְ כו ּ ּ ּ ', גַּם זֶה אִ י אֶ פְ שָׁ ר לוֹ מַ ר בְּ לִ י פְ נִיָה וְ כו ּ ּ ּ . ' נִמְ צָ א , שֶׁ צָ רִ יך ְ ּ לַעֲשׂ וֹ ת תְ שׁ ובָ ה עַל תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ּ ּ . וְ אַ חַ ר כָּ ך כָּ תַ ב ְ : וַאֲפִ לו ּ ּ מִ י שֶׁ עָ שָׂ ה תְ שׁ ובָ ה שְׁ ּ ּ לֵמָ ה , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן צָ רִ יך ְ ּ לַעֲשׂ וֹ ת תְ שׁ ובָ ה עַל תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ּ ּ , דְ הַ יְנו שֶׁ צָ רִ יך בְּ כָ ל פַ עַם ּ ְ ּ ּ ּ לָשׁ וב עַל הַ שָׂ גָתוֹ הָ רִ אשׁ וֹ נָה וְ כו ּ ּ ּ ', שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת שַׁ בָּ ת ּ ּ , בְּ חִ ינַת עוֹ לָם הַ בָּ א וְ כו ', ּ ּ עַיֵן שָׁ ם הֵיטֵ ב . נִמְ צָ א , שֶׁ בְּ דֶ רֶ ך ְ כְּ לָל מַ זְכִּ יר כָּ אן שָׁ לשׁ תְ שׁ ובוֹ ת ּ ּ , דְ הַ יְנו תְ שׁ ובָ ה הָ רִ אשׁ וֹ נָה ּ ּ ּ ּ , וְ אַ חַ ר כָּ ך מַ ה שֶׁ צָ רִ יך ְ ְ ּ ּ לַעֲשׂ וֹ ת תְ שׁ ובָ ה עַל תְ שׁ ובָ ה מֵ חֲמַ ת שֶׁ הַ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ הָ רִ אשׁ וֹ נָה לֹא הָ יְתָ ה עֲדַ יִן בִּ שְׁ לֵמות כָּ רָ אוי כַּ נַ ּ ּ ּ , ל" וְזֶהו ּ בְּ חִ ינַת תְ ּ שׁ ובָ ה שְׁ נִיָה ּ ּ . וְ אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ יֵשׁ בָּ זֶה אֲלָפִ ים ּ ּ וְרִ בְ בוֹ ת מַ דְ רֵ גוֹ ת ובְ חִ ינוֹ ת שֶׁ צָ רִ יך בְּ כָ ל פַ עַם לְ הַ תְ חִ יל ּ ְ ּ ּ וְ לָשׁ וב עַל תְ שׁ ובָ ה הָ רִ אשׁ וֹ נָה שֶׁ לֹא הָ יְתָ ה כָּ רָ אוי ּ ּ ּ ּ ּ , אֲבָ ל כָּ ל זֶה נִכְ לָל בִּ שְׁ תֵ י תְ שׁ ובוֹ ת ּ ּ ּ , שֶׁ הוא תְ שׁ ּ ּ ּובָ ה הָ רִ אשׁ וֹ נָה שֶׁ הִ תְ חִ יל לְ הִ תְ קָ רֵ ב לַה ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ וְ אַ חַ ר כָּ ך ְ מַ ה שֶׁ מְ חַ זֵק אֶ ת עַצְ מוֹ בְּ כָ ל פַ עַם וְ אֵ ינוֹ מַ נִיחַ אֶ ת עַצְ מוֹ ּ ּ ּ ּ ּ לִ פֹל ומַ תְ חִ יל בְּ כָ ל פַ עַם מֵ חָ דָ שׁ ּ ּ ּ . כָּ ל זֶה הוא בְּ חִ ינַת ּ תְ שׁ ובָ ה שְׁ נִיָה ּ ּ ּ , אֲבָ ל אַ חַ ר כָּ ך כְּ ְ שֶׁ זוֹ כֶ ה לִ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ שְׁ לֵמָ ה בֶּ אֱמֶ ת כָּ רָ אוי בְּ תַ כְ לִ ית הַ שְׁ לֵמות בְּ לִ י שׁ ום ּ ּ ּ ּ ּ פְ נִיָה ּ , וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן הוא עוֹ שֶׂ ה תְ שׁ ובָ ה עַל תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ , דְ הַ יְנו עַל הַ שָׂ גָתוֹ הָ רִ אשׁ וֹ נָה וְ כו ּ ּ ּ ּ ', כְּ מוֹ שֶׁ מְ בֹאָ ר שָׁ ם ּ , זֶהו עִ נְיָן אַ חֵ ר לְ ּ גַמְ רֵ י . וְזֶהו בְּ חִ ינַת תְ שׁ ובָ ה שְׁ לִ ישִׁ ית ּ ּ ּ . וְ כָ ל תְ שׁ ובָ ה ותְ שׁ ובָ ה הַ נִכְ לָלִ ין בְּ שָׁ לשׁ תְ שׁ ובוֹ ת כַּ נַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ל " הִ יא בְּ חִ ינַת אֶ הְ יֶה , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת אֲנָא זָמִ ין לְ מֶ הֱוֵי ּ , שֶׁ צָ רִ יך לְ הַ תְ חִ יל לְ הָ כִ ין אֶ ת עַצְ מוֹ בְּ כָ ל פַ עַם מֵ חָ דָ שׁ ּ ְ ּ

Segment 53
HE:
.ל"ּ כַּ נַ וְזֶהו בְּ חִ ינַת שָׁ לשׁ פְ עָמִ ים אֶ הְ יֶה שֶׁ גִּלָה ה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ לְ מֹשֶׁ ה אָ ז , שֶׁ גִּלָה לוֹ שֶׁ יוֹ לִ יך אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ דֶ רֶ ך זֶה ְ ְ ּ ּ שֶׁ יַתְ חִ ילו בְּ כָ ל פַ עַם מֵ חָ דָ שׁ ּ ּ ּ . וַאֲפִ לו אִ ם אֵ ין יְכוֹ לִ ין ּ ּ לַעֲשׂ וֹ ת כְּ לום מִ גֹּדֶ ל הִ תְ גַּבְּ ּ רות הַ גָּלות בְּ גוף וְ נֶפֶ שׁ ּ ּ ּ ּופַ רְ נָסָ ה , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן יַתְ חִ ילו בְּ כָ ל פַ עַם לְ הָ כִ ין ּ ּ ּ ּולְ הַ זְמִ ין אֶ ת עַצְ מָ ם בִּ בְ חִ ינַת אֶ הְ יֶה אֲנָא זָמִ ין לְ מֶ הֱוֵי . 'ּ וְ כו וְ עַל־יְדֵ י דֶ רֶ ך זֶה בְּ וַדַ אי יוֹ צִ יא אוֹ תָ ם מִ זֻהֲמָ תָ ם ּ ּ ּ ְ וְטֻמְ אָ תָ ם , ּ שֶׁ זֶ ה עִ קַ ר הַגָּלות ּ ּ , וִיקָ רֵ ב אוֹ תָ ם לִ שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך . ְ וְ עַל־כֵּן תֵ כֶ ף אַ חַ ר כָּ ך גִּלָה לוֹ מִ יָד עִ קַ ר הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ ּ ְ ּ ּ הַ קָ דוֹ שׁ , שֶׁ הוא שֵׁ ם הֲוָיָה בָּ רוך הוא ּ ּ ּ ְ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב שָׁ ם ּ : " וַיֹאמֶ ר לוֹ אֱלֹקִ ים עוֹ ד כּ ֹה תֹאמַ ר וְ כו ּ ּ ' ה ' אֱלֹקֵ י אֲב וֹ תֵ יכֶם שְׁ לָחַ נִי אֲלֵיכֶם וְ כו ". 'ּ

Segment 54
HE:
כִּ י זֶה יָדועַ שֶׁ כָּ ל הַ תוֹ רָ ה וְהַ מִ צְ וֹ ת שֶׁ בָּ הֶם תְ לויִים כָּ ל ּ ּ ּ ּ ּ הָ עוֹ לָמוֹ ת כֻּלָם כְּ לולִ ים בְּ שֵׁ ם הֲוָיָה בָּ רוך הוא ּ ּ ּ ְ ּ , שֶׁ הוא ּ עִ קַ ר וְ שׁ ֹרֶ שׁ כָּ ל הַ שֵׁ מוֹ ת כֻּלָם ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן בְּ כָ ל הַ בְּ רָ כוֹ ת ְו הַ הוֹ דָ אוֹ ת ובְ כָ ל הַ תְ פִ לוֹ ת ובְ כָ ל הַ מִ צְ וֹ ת אָ נו מְ כַ וְ נִים ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הָ עִ קָ ר לְ שֵׁ ם זֶה ּ . וְ כָ ל הַ תִ קונִים שֶׁ נַעֲשִׂ ים בְּ כָ ל הָ עוֹ לָמוֹ ת ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י כָּ ל תוֹ רָ ה ומִ צְ וָה ּ ּ , וְ כֵן לְ הֵפֶ ך חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ְ , כָּל הַ פְ גָמִ ים שֶׁ פוֹ גְמִ ים עַל־יְדֵ י כָּ ל עֲ ּ ּ בֵ רָ ה אוֹ בִּ טול מִ צְ וָה ּ ּ , כָּ ל הַ פְ גָמִ ים וְ הַ תִ קונִים עִ קָ רָ ם בְּ שֵׁ ם זֶה ּ ּ ּ ּ ּ , כַּ מובָ ן בְּ כָ ל ּ ּ הַ סְּ פָ רִ ים הַ קְ דוֹ שִׁ ים ּ . נִמְ צָ א , שֶׁ עִ קַ ר הַ הִ תְ קָ רְ בות לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך בַּ תוֹ רָ ה ומִ צְ וֹ ת ותְ פִ לָה וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ְ ' ּ הוא עַל־יְדֵ י שֵׁ ם זֶה , אֲבָ ל אִ י אֶ פְ שָׁ ר שֶׁ יִתְ קַ יֵם זֶה הַ שֵׁ ם אֶ צְ לוֹ לְ עוֹ לָם כִּ י ּ ּ ּ אִ ם עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת אֶ הְ יֶה , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת אֲנָא זָמִ ין ּ לְ מֶ הֱוֵי , שֶׁ הוא לְ הַ תְ חִ יל בְּ כָ ל פַ עַם מֵ חָ דָ שׁ כַּ נַ ּ ּ ּ .ל" וְ עַל־כֵּן אַ חַ ר שֶׁ גִּלָה לוֹ שָׁ לשׁ פְ עָמִ ים אֶ הְ יֶה ּ ּ , שֶׁ הוא ּ ּ עִ קַ ר כְּ לַל כָּ ל הָ עֵצוֹ ת וְהַדְ רָ כִ ים וְ הַ נְתִ יבוֹ ת לְ הִ תְ קָ רֵ ב ּ ּ לִ שְׁ מוֹ הַ גָּדוֹ ל יִתְ בָּ רַ ך , ְ שֶׁ הוא עַל־יְדֵ י שֶׁ יְקַ בְּ לו עַל עַצְ מָ ן ּ ּ ּ לְ הַ תְ חִ יל לְ הַ זְמִ ין ולְ הָ כִ ין עַצְ מָ ן בְּ כָ ל פַ עַם מֵ חָ דָ שׁ ּ ּ , אָ ז דַ יְקָ א גִּלָה לוֹ מִ יָד עִ קַ ר שֵׁ ם הָ עֶצֶם ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא שֵׁ ם הֲוָיָה ּ בָּ רוך הוא ּ ּ ְ , שֶׁ בּ וֹ תָ לוי הַ כּ ֹל כָּ ל הַ תִ קונִים וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ', וְ אָ מַ ר לוֹ : " זֶה שְׁ מִ י לְ עֹלָם וְזֶה זִכְ רִ י לְ דֹר דֹר ּ ּ , " כִּ י עַתָ ה בְּ וַדַ אי ּ ּ יִתְ קַ יֵם שְׁ מוֹ וְזִכְ רוֹ לְ עוֹ לָם לְ דוֹ ר וָדוֹ ר ּ , מֵ אַ חַ ר שֶׁ כְּ בָ ר הִ קְ דִ ים לְ גַל ּ ּ וֹ ת הָ עֵצָ ה הַ נַ , ל"ּ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת שֶׁ הִ קְ דִ ים ּ ּ הָ רְ פואָ ה קֹדֶ ם לַמַ כָּ ה כְּ דַ רְ כּ וֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ) ל " ּ ּ מְ גִלָה יג (. שֶׁ הוא מַ ה שֶׁ גִּלָה לוֹ סוֹ ד שָׁ לשׁ ּ ּ ּ ּפְ עָמִ ים אֶ הְ יֶה , שֶׁ הוא לְ הַ כְ נִיס בְּ לֵב יִשְׂ רָ אֵ ל לְ הַ תְ ּ חִ יל בְּ כָ ל פַ עַם מֵ חָ דָ שׁ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה יִשָׁ אֲרו קַ יָמִ ים בִּ קְ דֻ שַׁ ת ּ ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל תָ מִ יד יִהְ יֶה אֵ יך שֶׁ יִהְ יֶה בְּ כָ ל מַ ה שֶׁ יַעֲבֹר ּ ּ ּ ְ ּ עֲלֵיהֶם בְּ כָ ל הַ גָּלֻיוֹ ת בְּ גוף וְ נֶפֶ שׁ ופַ רְ נָסָ ה בִּ כְ לָל ּ ּ ּ ובִ פְ רָ ט וְ כו ּ ּ . ' וְ עַל־כֵּן עַל־יְדֵ י זֶה נִתְ קָ רְ בו לִ שְׁ מוֹ הַ גָּדוֹ ל ּ , שֶׁ הוא שֵׁ ם הֲוָיָה בָּ רוך הוא ּ ּ ּ ְ . וְיִתְ קַ יֵם אֶ צְ לָם לָנֶצַח ּ בִּ בְ חִ ינַת זֶה שְׁ מִ י לְ עֹלָם וְזֶ ּ ה זִכְ רִ י לְ דֹר דֹר ּ . ) לקוטי הלכות - הלכות קריאת התורה ו – ' אותיות י " ט כ ('

Segment 55
HE:
ׁהַ שְׁ לִ יכֵ הו אַ רְ צָ ה וַיְהִ י לְ נָחָ ש ּ

Segment 56
HE:
('ג , 'ד) וְ עַל־כֵּן בִּ תְ חִ לַת הַ הִ תְ גַּלות לְ מֹשֶׁ ה בַּ סְּ נֶה אָ מַ ר לוֹ ּ ּ ּ שֶׁ יַשְׁ לִ יך הַ מַ טֶ ה וְ כו ּ ּ ּ ְ ּ ' וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ : (ג , ד) הַ שְׁ לִ יכֵ הו ּ אַ רְ צָ ה וַיְהִ י לְ נָחָ שׁ וְ כו . 'ּ הַ יְנו כִּ י מֹשֶׁ ה הָ יָה מְ מָ אֵ ן ּ בְּ הַ שְׁ לִ יחות ּ ּ , כִּ י אָ מַ ר שֶׁ אֵ ין בְּ יָדוֹ לְ גָאֳלָם ולְ הָ אִ יר בָּ הֶם ּ הַ דַ עַת מֵ חֲמַ ת שֶׁ יוֹ דֵ עַ שֶׁ יֵשׁ בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל כַּ מָ ה אֲנָשִׁ ים ּ ּ ּ ּ שֶׁ קִ לְ קְ לו הַ רְ בֵּ ה וְ כו ּ ּ ּ . ' וְ עַל־כֵּן אָ מַ ר לוֹ ה ' יִתְ בָּ רַ ך ְ שֶׁ יַשְׁ לִ יך אֶ ת הַ מַ טֶ ה אַ רְ צָ ה ּ ּ ְ ּ , וְ אִ יתָ א , שֶׁ מַ טֵ ה מֹשֶׁ ה דָ ּ ּ ּ א , ט" מט שֶׁ מִ שָׁ ם שׁ ֹרֶ שׁ הַבְּ חִ ירָ ה שֶׁ הוא לְ שׁ וֹ ן ּ ּ ּ ' ּ מַ טֶ ה ' שֶׁ יֵשׁ בְּ יַד הָ אָ דָ ם לְ הַ טוֹ ת לְ כָ אן ולְ כָ אן ּ ּ ּ . וְ הֶרְ אָ ה ה ' יִתְ בָּ רַ ך לְ מֹשֶׁ ה בְּ מוֹ פֵ ת זֶה שֶׁ יָבִ ין גֹּדֶ ל הַ כּ ֹחַ שֶׁ ל ּ ְ הַ בְּ חִ ירָ ה . וְ עַל־כֵּן הָ אָ דָ ם בְּ סַ כָּ נָה עֲצומָ ה בְּ כָ ל עֵ ּ .ת וְזֶה שֶׁ אָ מַ ר לוֹ שֶׁ יַשְׁ לִ יך הַ מַ טֶ ה שֶׁ לוֹ אַ רְ צָ ה ּ ּ ּ ְ ּ , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת מֹשֶׁ ה כְּ בָ ר הָ פַ ך אֶ ת הַ בְּ חִ ירָ ה לְ טוֹ בָ ה כִּ י כְּ בָ ר עָמַ ד ְ בְּ נִסָּ יוֹ ן וְ נַעֲשָׂ ה כֻּלוֹ טוֹ ב ּ . ְ אַ ך הֶרְ אָ ה לוֹ כּ ֹחַ הַ בְּ חִ ירָ ה שֶׁ ל הֶ הָ מוֹ ן וְ צִ וָה לוֹ שֶׁ יַשְׁ לִ יך ְ ּ ּ הַ מַ טֶ ה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת כּ ֹחַ ּ ּ ּ הַ בְּ חִ ירָ ה . יַשְׁ לִ יכֵ הו אַ רְ צָ ה ּ . שֶׁ יַשְׁ לִ יכֵ הו לְ תוֹ ך אַ רְ צִ יות ּ ּ ּ ּ ְ וְגַשְׁ מִ יות שֶׁ ל שְׁ אָ ר הֶ הָ מוֹ ן וְ תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ הִ שְׁ לִ יכָ הו אַ רְ צָ ה ּ ּ ּ , וַיְהִ י לְ נָחָ שׁ , הַ יְנו שֶׁ אֵ צֶל רֹב הָ עוֹ לָם שֶׁ מֻנָחִ ים ּ ּ ּ בְּ אַ רְ צִ י ּ ות נֶהְ פָ ך הַ מַ טֶ ה שֶׁ הוא כּ ֹחַ הַ בְּ חִ ירָ ה לְ נָחָ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ ְ מִ גֹּדֶ ל הִ תְ גָּרות הַ יֵצֶר הָ רָ ע שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת נָחָ שׁ ּ ּ ּ ּ הַ קַ דְ מוֹ נִי . וְ תֵ כֶ ף אָ מַ ר לוֹ שְׁ לַח יָדְ ך וֶאֱחֹז בִּ זְנָבוֹ וְ כו ּ ָ ' וַיְהִ י לְ מַ טֶ ה בְּ כַ פוֹ ּ ּ , לְ הוֹ רוֹ ת לוֹ ולְ הוֹ דִ יעוֹ שֶׁ אַ ף־ ּ עַל־פִ י ּ שֶׁ הַ יֵצֶר הָ רָ ע וְהַ נָחָ שׁ מִ תְ גַּבֵּ ר כָּ ל כָּ ך בְּ כֹחַ הַ בְּ חִ ירָ ה ְ ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן מִ דָ ה טוֹ בָ ה מְ רֻ בָּ ה וְיֵשׁ בְּ יָדְ ך לַהֲפֹך ְ ָ ּ ּ הַ מַ טֶ ה מִ נָחָ שׁ לְ מַ טֶ ה ּ ּ ּ ּ , הַ יְנו שֶׁ יֵשׁ לְ ך כּ ֹחַ לַעְ זֹר אֲפִ לו ּ ּ ּ ָ ּ לְ אוֹ תָ ם שֶׁ הֵם בִּ בְ חִ ינָה הַ נַ ּ" ל שֶׁ נִתְ הַ פֵ ך אֶ צְ לָם בְּ חִ ינַת ּ ְ ּ הַ מַ טֶ ה לְ נָחָ שׁ שֶׁ תִ מְ צָ א לָהֶם זְכות ּ ּ ּ ּ , וְ תָ אִ יר בָּ הֶ ם הַ דַ עַת ּ ּ הַ קָ דוֹ שׁ שֶׁ עֲדַ יִן ה ' אִ תָ נו וְ כו ּ ּ ּ ' עַד שֶׁ יִתְ הַ פְ כו מִ נָחָ שׁ ּ ּ ּ ּ לְ מַ טֶ ה ּ . שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה הַ מַ טֶ ה נַעֲשׂ ו אַ חַ ר־כָּ ך כָּ ל ְ ּ ּ ּ הָ אוֹ תוֹ ת וְהַ ּמוֹ פְ תִ ים . כִּ י עִ קַ ר הַ גְּאֻ לָה עַל־יְדֵ י זֶה ּ ּ עַל־יְדֵ י שֶׁ הַ צַ דִ יק מְ עוֹ רֵ ר הַ נוֹ פְ לִ ים מְ אֹד עַד שֶׁ מְ קָ רְ בָ ם ּ ּ ּ ּ לַה ' יִתְ בָּ רַ ך . ) ְ לקוטי הלכות - הלכות בציעת הפת א ' - אות מ (ג"

Segment 57
HE:
כִּ י כְּ בַ ד פֶ ה ּ ... וְ רָ אֲך וְ שָׂ מַ ח בְּ לִ בּ וֹ ָ

Segment 58
HE:
('י , 'ד) לִ פְ עָמִ ים יֵשׁ צַ דִ יק אֶ חָ ד בַּ דוֹ ר שֶׁ מַ עֲלָתוֹ גְּבוֹ הָ ה מְ אֹד ּ ּ ּ מְ אֹד , עַד שֶׁ מֵ עוֹ צֶם הַפְ לָגַת מַ עֲלָתוֹ אֵ ינוֹ יָכוֹ ל לְ גַלוֹ ת ּ ּ עַצְ מוֹ כְּ לָל אֶ ל הָ עוֹ לָם . וְזֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו ּ ּ ּ עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם טָ עַן ּ כִּ י כְּ בַ ד פֶ ה וכְ בַ ד לָשׁ וֹ ן ּ ּ אָ נֹכִ י , כִּ י קָ שֶׁ ה וְ כָ בֵ ד לוֹ לְ דַ בֵּ ר כְּ לָל עִ ם בְּ נֵי הָ עוֹ לָם . כִּ י הוא ּ מְ רֹמָ ם ומְ נֻשָׂ א ומְ רֻ חָ ק מְ אֹד מִ כָּ ל הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ . וְ אָ ז עִ קַ ר ּ הַ תִ קון תָ לוי בְּ מַ נְהִ יגֵי הַ דוֹ ר כְּ שֶׁ הֵם כְּ שֵׁ רִ ים וְ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ אֲמִ תִ יִים ּ ּ , וְ הֵם זוֹ כִ ים לְ הַ שִׂ ּ יג מַ עֲלַת הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ הַ גָּדוֹ ל מֵ הֶם שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מֹשֶׁ ה ּ , וְ הֵם מַ שְׁ פִ ילִ ין עַצְ מָ ן ּ נֶגְדוֹ ומְ בַ טְ לִ ין עַצְ מָ ן אֵ לָיו ושְׂ מֵ חִ ים בִּ גְדֻ לָתוֹ בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ הַ נֶאֱמַ ר בְּ אַ הֲרֹן וְרָ אֲך וְ שָׂ מַ ח בְּ לִ בּ וֹ ָ ּ . וְ הֵ ם יְכוֹ לִ ין לְ גַלוֹ ת ּ לְ הָ עוֹ לָם מַ עֲלַת הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ . כִּ י כֻּלָם יִסְ מְ כו עֲלֵיהֶם ּ ּ מֵ אַ חַ ר שֶׁ הֵם הַ מַ נְהִ יגִים שֶׁ לָהֶם מִ קֹדֶ ם ּ ּ ּ . כְּ מוֹ אַ הֲרֹן שֶׁ הָ יָה תְ חִ לָה נָבִ יא ומַ נְהִ יג לְ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ . וְ אַ ף עַל פִ י כֵן ּ הִ שְׁ פִ יל עַצְ מוֹ נֶגֶד מֹשֶׁ ה הַ קָ טָ ן מִ מֶ נו בְּ ּ ּ ּ ּ ּ שָׁ נִים וְ הוא גִּ לָה ּ ּ מַ עֲלַת מֹשֶׁ ה לְ כָ ל יִשְׂ רָ אֵ ל . וְ אָ ז עַל יְדֵ י זֶה מְ בַ טְ לִ ין ּ תַ אֲוַת נִאוף מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ומוֹ צִ יאִ ין ומְ בָ רְ רִ ין עַל יְדֵ י זֶה כָּ ל ּ ּ ּ ּ ּ הַ נִיצוֹ צוֹ ת הַ קְ דוֹ שִׁ ים מִ בְּ חִ ינַת חוֹ תָ ם דְ סִ טְ רָ א אָ חֳרָ א ּ ּ ּ לִ בְ חִ ינַת הַ חוֹ תָ ם דִ קְ דֻ ּ שָׁ ה בְּ חִ ינַת תְ פִ לִ ין ּ ּ ּ , וְ נַעֲשִׂ ין עַל יְדֵ י זֶה תִ קונִים גְּדוֹ לִ ים ּ ּ ּ , וְזוֹ כִ ין הָ עוֹ לָם לְ תִ קון הָ אֱמונָה ּ ּ ּ הַ קְ דוֹ שָׁ ה ולְ תִ קון הַ בְּ רִ ית ולְ תִ קון הַ מֹחִ ין הַ קְ דוֹ שִׁ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ

Segment 59
HE:
שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת תְ פִ לִ ין ּ ּ . ) לקוטי הלכות -

Segment 60
HE:
הלכות בכור בהמה טהורה ג' - אות יות ' ז ' ו ' ה ' ד לפי אוצר היראה – צדיק - (ס" ק

Segment 61
HE:
בְּ נִי בְ כוֹ רִ י יִשְׂ רָ אֵ ל

Segment 62
HE:
, 'ד) ( כב מְ בֹאָ ר בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ " אֱמֹר אֶ ל הַ כּ ֹהֲנִים " ) לקוטי מוהר ן " ( 'ב ', א שֶׁ הַ תְ פִ לָה הוא בְּ חִ ינַת הַ בְּ כוֹ ר שֶׁ נוֹ טֵ ל פִ י שְׁ נַיִם ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת סִ דור ּ ּ שִׁ בְ חוֹ יִתְ בָּ רַ ך ושְׁ אֵ לַת צְ רָ כָ יו וְ כו ּ ְ ּ ' עַיֵן שָׁ ם וכְ בָ ר בֵּ אַ רְ נו הָ עִ נְיָן שֶׁ עִ קַ ר הַ הִ תְ חַ זְקות ּ ּ ּ ּ ּ ּ בִּ תְ פִ לָה הוא עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת הוֹ לָדַ ת הַ בְּ כוֹ ר שֶׁ הוא ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת הַ הוֹ לָדָ ה וְ הַ פְ עֻלָה הָ רִ אשׁ וֹ נָה שֶׁ הָ אָ דָ ם פוֹ עֵל ּ ּ ּ בִּ תְ פִ לָ ּ , תוֹ שֶׁ עַל־יְדֵ י שֶׁ הָ אָ דָ ם רוֹ אֶ ה שֶׁ כְּ בָ ר פָ עַל אֵ יזֶה ּ דָ בָ ר בִּ תְ פִ לָתוֹ שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת הוֹ לָדַ ת הַ בְּ כוֹ ר כַּ נַ ּ ּ ּ ּ ּ ל " עַל־יְדֵ י זֶה הוא מִ תְ חַ זֵק בִּ תְ פִ לָה לְ הַ לָן יוֹ תֵ ר כִּ י נִתְ חַ זֵק ּ ּ ּ ּ ּ אֱמונָתוֹ וְ נַעֲשֶׂ ה כְּ לִ י לְ קַ בֵּ ל הַ שֶׁ פַ ע עַל־ ּ ּ יְדֵ י שֶׁ רוֹ אֶ ה שֶׁ כְּ בָ ר פָ עַל אֵ יזֶה דָ בָ ר בִּ תְ פִ לָתוֹ ּ ּ ּ , ובִ שְׁ בִ יל זֶה הַ תְ פִ לָה ּ ּ ּ הוא בִּ בְ חִ ינַת בְּ כוֹ ר עַיֵן שָׁ ם ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת בְּ נִי בְ כוֹ רִ י יִשְׂ רָ אֵ ל כִּ י הִ תְ גַּלות עֲבוֹ דַ ת הַ תְ פִ לָה גִּלו יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ בָּ עוֹ לָם כִּ י אֵ ין אֻ מָ נו ּ ּ תֵ ינו אֶ לָא בַּ פֶ ה ּ ּ ּ . וְ לֶעָ תִ יד בְּ עֵת הַ גְּאֻ לָה כְּ שֶׁ יִרְ או כָּ ל הָ עוֹ לָם אֶ ת גֹּדֶ ל וְרִ בּ וי הַ פְ עֻלוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְ הַ יְשׁ ועוֹ ת שֶׁ פָ עַלְ נו עַל־יְדֵ י תְ פִ לוֹ תֵ ינו בְּ כָ ל יְמֵ י הַ גָּלות ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ אָ ז יִתְ חַ זְקו כֻּלָם בִּ תְ פִ לָה מֵ חֲמַ ת שֶׁ הַ כּ ֹל יִרְ או ּ ּ ּ ּ ּ אָ ז מַ עֲלַת הַ תְ פִ לָה עַל־יְדֵ י גְּדֻ לַת יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ כָּ ל גְּדֻ לָתָ ם זָכו ּ ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י הַ תְ פִ לָה כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב כִּ י אָ ז אֶ הְ פֹך אֶ ל כָּ ל ּ ְ ּ ּ ּ הָ עַמִ ים שָׂ פָ ה בְ רורָ ה לִ קְ רֹא כֻלָם בְּ שֵׁ ם ה ּ ּ ּ ' . 'ּ וְ כו אֲבָ ל מַ עֲלַת תְ פִ לָתָ ם שֶׁ ל הָ עַכּ ו ּ ּ ּ " ם אֵ י נָה חֲשׁ ובָ ה כָּ ל־כָּ ך אָ ז ְ ּ ּ מֵ אַ חַ ר שֶׁ הֵם לֹא הִ תְ גַּבְּ רו בִּ תְ פִ לָה אֶ לָא אַ חַ ר שֶׁ רָ או ּ ּ ּ ּ מַ ה שֶׁ פָ עֲלו יִשְׂ רָ אֵ ל בִּ תְ פִ לָתָ ם ּ ּ ּ ּ . אֲבָ ל עַם קָ דוֹ שׁ יִשְׂ רָ אֵ ל זָכו לְ הִ תְ גַּבֵּ ר בִּ תְ פִ לָה בְּ כָ ל יְמֵ י הַ גָּלות בְּ עֵת שֶׁ לֹא רָ או ּ ּ ּ ּ ּ עֲדַ יִן מַ ה שֶׁ פָ עֲלו וְ עַל־כֵּן נִקְ רָ אִ ים יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ כוֹ ר ּ ּ ּ וְרֵ אשִׁ ית כִּ י הֵם גִּלו עֲבוֹ דַ ת הַ תְ פִ לָה בָּ עוֹ לָם שֶׁ זֶהו ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת הוֹ לָדַ ת הַ בְּ כוֹ ר שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת פְ עֻלָה הָ רִ אשׁ וֹ נָה ּ ּ ּ שֶׁ פוֹ עֲלִ ים בַּ תְ פִ לָה שֶׁ זֹאת הַ הוֹ לָדָ ה וְהַ פְ עֻלָה חֲ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ שׁ ובָ ה וִיקָ רָ ה מְ אֹד כִּ י אָ ז צְ רִ יכִ ין עִ קַ ר הַ הִ תְ חַ זְקות בִּ תְ פִ לָה ּ ּ ּ ּ בְּ עֵת שֶׁ לֹא רָ אָ ה עֲדַ יִן מַ ה שֶׁ פָ עַל ּ ּ ּ . ) לקוטי הלכות -

Segment 63
HE:
הלכות נחלות ד ' - ( יג

Segment 64
HE:
ּתִ כְ בַּ ד הָ עֲבוֹ דָ ה

Segment 65
HE:
('ט , 'ה) כָּ ל מַ ה שֶׁ עָבַ ר עַל יִשְׂ רָ אֵ ל בִּ יצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם וְ קַ בָּ לַת ּ הַ תוֹ רָ ה וְ אַ חַ ר כָּ ך וְכָ ל הַ מִ לְ חָ מוֹ ת לִ כְ בּ ֹשׁ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ְ ּ וְ כָ ל מַ ה שֶׁ עָבַ ר עָ לֵינו אַ חַ ר כָּ ך הַ כּ ֹל כַּ אֲשֶׁ ר לַכּ ֹל עוֹ בֵר ְ ּ ּ עַל כָּ ל אָ דָ ם שֶׁ רוֹ צֶ ה לִ זְכּ וֹ ת לְ חַ יֵי עוֹ לָם שֶׁ בְּ הֶ כְ רֵ חַ ּ שֶׁ יַעֲבֹר עָ לָיו כַּ מָ ה מִ ינֵי מִ לְ חָ מוֹ ת בְּ לִ י שִׁ עור ובְ כָ ל עֵת ּ ּ ּ ּ שֶׁ רוֹ צֶ ה לְ הִ תְ עוֹ רֵ ר ולְ הִ תְ חַ זֵק בַּ עֲבוֹ דַ ת ה ּ ּ ' מִ תְ גַּבְּ רִ ים בְּ כָ ל פַ עַם יוֹ תֵ ר ּ , ּובִ פְ רָ ט בַּ הַ תְ חָ לָה . כְּ מוֹ שֶׁ הָ יָה בִּ י צִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם שֶׁ תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ בָּ א מֹשֶׁ ה אֶ ל פַ רְ עֹה ּ ּ לְ הוֹ צִ יא אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל הִ תְ גָּרָ ה בָּ הֶם בְּ יוֹ תֵ ר וְ אָ מַ ר : ּתִ כְ בַּ ד הָ עֲבוֹ דָ ה ּ וְ כו ', כִּ י הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א כְּ שֶׁ רוֹ אֶ ה שֶׁ בָּ א צַ דִ יק אֲמִ תִ י בְּ חִ ינַת מֹשֶׁ ה וְרוֹ צֶ ה לְ הוֹ צִ יא אִ ישׁ ּ ּ ּ הַ יִ שְׂ רְ אֵ לִ י מִ גָּלות נַפְ שׁ וֹ הוא מִ תְ גָּרֶ ה ומִ תְ גַּבֵּ ר עָ לָיו ּ ּ ּ יוֹ תֵ ר וְיוֹ תֵ ר ומַ כְ בִּ יד עָ לָיו עֹל הָ עוֹ לָם הַ זֶה וְהַ תַ אֲווֹ ת ּ ּ ּ וְ הַ פַ רְ נָסָ ה עַד שֶׁ קָ שֶׁ ה עָ לָיו לָזוז מִ מְ קוֹ מוֹ לָשׁ וב לַה ּ ּ ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ אֲבָ ל דֶ רֶ ך יִשְׂ רָ אֵ ל־עַם קָ דוֹ שׁ ְ ּ שֶׁ הֵם תוֹ פְ סִ ין ּ אָ מָ נות אֲבוֹ תֵ יהֶם בִּ ידֵ יהֶם ובְ כָ ל פַ עַם הֵם צוֹ עֲקִ ים אֶ ל ּ ּ ּ ּ ', ה וְ עַל־יְדֵ י זֶה הֵם מַ כְ נִיעִ ין בְּ כָ ל פַ עַם פַ רְ עֹה וְחֵ ילוֹ תָ יו ּ ּ שֶׁ הֵם הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א וְ כִ תוֹ תֵ יהֶם ּ , אֲבָ ל אַ ף־עַל־פִ י ּ שֶׁ מַ כְ נִיעִ ים הֵם חוֹ זְרִ ין ומִ תְ גַּ ּ ּ בְּ רִ ין בְּ כָ ל פַ עַם וְ כֵן פַ עַם ּ ּ אַ חַ ר פַ עַם כַּ מָ ה פְ עָמִ ים כְּ מוֹ פַ רְ עֹה שֶׁ בְּ כָ ל עֵת שֶׁ בָּ א ּ ּ ּ ּ עָ לָיו אֵ יזֶה מַ כָּ ה נִכְ נַע קְ צָ ת , אֲבָ ל אַ חַ ר כָּ ך חָ זַר ְ וְ הִ תְ גַּבֵּ ר , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : וַיֶחֱזַק לֵב פַ רְ עֹה וַיַכְ בֵּ ד אֶ ת ּ ּ ּ לִ בּ וֹ וְ כו ' ּ וַאֲ ּ ּ פִ לו אַ חַ ר שֶׁ הֵבִ יא ה ' יִתְ בָּ רַ ך עָ לָיו כָּ ל ְ הָ עֶשֶׂ ר מַ כּ וֹ ת וְ הֻכְ רַ ח לְ הוֹ צִ יא אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל מִ מִ צְ רַ יִם ּ חָ זַר וְ קִ בֵּ ץ כָּ ל חֵ ילוֹ תָ יו וְרָ דַ ף אַ חֲרֵ יהֶם , וכְ מוֹ כֵ ן מַ מָ שׁ ּ ּ עוֹ בֵ ר עַל כָּ ל אָ דָ ם בְּ כָ ל זְמַ ן וְ כָ ל אֶ חָ ד יָכוֹ ל לְ הָ בִ ין בְּ עַצְ מוֹ כָּ ל זֶה לְ פִ י בְּ חִ ינָתוֹ וְ עֶרְ כּ וֹ אֵ יך שֶׁ עוֹ בְ רִ ים עָ לָיו ְ כַּ מָ ה עֲלִ יוֹ ת וִירִ ידוֹ ת כַּ מָ ה וְ כַ מָ ה פְ עָ מִ ים שֶׁ כָּ ל זֶה ּ ּ ּ ּ ּ נִמְ שָׁ ך מִ בְּ חִ ינָה הַ נַ ּ ְ " ל בְּ חִ ינַת גָּלות מִ צְ רַ יִם ּ , כִּ י עִ קַ ר ּ הַ גָּלות הוא גָּלות הַ נֶפֶ שׁ וְ כָ ל הַ גָּלֻי ּ ּ ּ ּ ּ וֹ ת מְ כֻנִים בְּ שֵׁ ם ּ מִ צְ רַ יִם , וְ כָ ל זֶה נִמְ שָׁ ך מֵ עִ נְיָן הַ נֶאֱמָ ר בְּ הַ שִׂ יחוֹ ת ּ ּ ְ ] לקוטי מוהר ן א " ' - סימן ע , [ב" שֶׁ יֵשׁ כַּ מָ ה בְּ חִ ינוֹ ת ּ ּ בַּ יֵצֶר הָ רָ ע ומֵ רִ בּ וי הַ כּ ֹחוֹ ת וְ הַ בְּ חִ ינוֹ ת שֶׁ יֵשׁ בְּ הַ יֵצֶר ּ ּ ּ ּ ּ הָ רָ ע מִ שָׁ ם נִמְ שָׁ ך כָּ ל זֶה מַ ְ ּ ה שֶׁ בְּ כָ ל פַ עַם מִ תְ גַּבֵּ ר ּ ּ מֵ חָ דָ שׁ . וַאֲפִ לו לְ אַ חַ ר מַ תַ ן תוֹ רָ ה שֶׁ כְּ בָ ר פָ סְ קָ ה זֻהֲמָ תָ ן ּ ּ ּ ּ ּ וְ הָ יָה לָהֶם חֵ רות מִ מַ לְ אַ ך הַ מָ וֶת וְ כו ּ ּ ּ ּ ְ ' וְזָכו לִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ נִפְ לָאָ ה וְ נוֹ רָ אָ ה , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן הִ תְ גָּרָ ה בָּ הֶם אַ חַ ר כָּ ך ְ ּ עַד שֶׁ הֶחֱטִ יא קְ צָ תָ ם בְּ חֵ טְ א הָ עֵגֶל . וְ הַ דָ בָ ר פֶ לֶא מְ אֹד ּ ּ : מֵ אַ יִן נִמְ שַׁ ך זֹאת שֶׁ אַ חֲרֵ י שֶׁ פָ סְ קָ ה זֻהֲמָ תָ ן וְזָכו ּ ּ ְ לִ נְבואַ ת פָ נִים בְּ פָ נִים יִפְ לו אַ חַ ר כָּ ך כָּ ל כָּ ך ְ ְ ּ ּ ּ ּ , ְ אַ ך כָּ ל זֶה נִמְ שַׁ ך מֵ עִ נְיָן הַ נַ ּ ְ " ל שֶׁ יֵשׁ כַּ מָ ה בְּ חִ ינוֹ ת בַּ יֵ ּ ּ ּ צֶר הָ רָ ע וַאֲפִ לו צַ דִ יקִ ים גְּדוֹ לִ ים וְ נוֹ רָ אִ ים יֵשׁ לָהֶם יֵצֶ ר הָ רָ ע ּ ּ ּ שֶׁ הוא מַ לְ אָ ך הַ קָ דוֹ שׁ וְכו ּ ּ ּ ְ ' ' ּ וְ כו ומִ שָׁ ם נִמְ שַׁ ך כָּ ל ְ ּ ּ הַ נִסְ יוֹ נוֹ ת הַ מְ בֹאָ רִ ים בַּ תוֹ רָ ה שֶׁ נִסּ ו אֲבוֹ תֵ ינו אֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא ּ ּ ְ ּ , כִּ י אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ ּ זֶה הַ יֵצֶר הָ רָ ע שֶׁ ל ּ ּ הַ צַ דִ יקִ ים הוא בְּ חִ ינַת מַ לְ אָ ך הַ קָ דוֹ שׁ מַ מָ שׁ וְ הוא רַ ק ּ ּ ּ ּ ְ ּ ּ בְּ חִ ינַת דִ ינִים עֶלְ יוֹ נִים שֶׁ לֹא זָכו עֲדַ יִן לְ הַ מְ תִ יקָ ם וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ' אַ ף־עַל־פִ י־כֵן גַּם הַ צַ דִ יקִ ים שֶׁ אֵ ינָם זוֹ כִ ין לְ הַ מְ תִ יק ּ ּ ּ ּ אֵ לו הַ דִ ינִים ולְ ּ ּ ּ ּ שַׁ בֵּ ר זֶה הַ יֵצֶר הָ רָ ע שֶׁ הוא מַ לְ אָ ך ְ ּ ּ הַ קָ דוֹ שׁ יָכוֹ ל אַ חַ ר כָּ ך לְ הִ תְ גָּרֶ ה בָּ הֶם כָּ ל כָּ ך עַד ְ ְ ּ ּ ּ שֶׁ יַפִ יל אוֹ תָ ם מְ אֹד חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , וְיַטְ עֶה אוֹ תָ ם מֵ ה ' יִתְ בָּ רַ ך וְיַתְ עֶה אוֹ תָ ם מְ אֹד כְּ מוֹ שֶׁ טָ עו אָ ז בָּ עֵגֶל לולֵי ּ ּ ּ ְ מֹשֶׁ ה שֶׁ עָ מַ ד בַּ פֶ רֶ ץ וְ הוֹ צִ יאָ ם מִ זֶה וְ כִ פֵ ר בַּ עֲדָ ם ּ ּ ּ , וְ כֵן עָבְ רו כָּ הֵנָה וְ כָ הֵנָה עַל כַּמָ ה גְּדוֹ לִ ים שֶׁ הָ יו גְּדוֹ לִ ים ּ ּ ּ ּ ּ בְּ מַ עֲלָה וְ אַ חַ ר כָּ ך נָפְ לו מְ אֹד רַ חֲמָ נָא לִ צְ לָן ּ ְ , וְ כָּ ל זֶה

Segment 66
HE:
ַנִמְ שַׁ ך מִ בְּ חִ ינָה הַ נ ּ ְ . ל" וְ עַל־כֵּן אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ּ : ל" ּ ינו זַ וְ אַ ל תַ אֲמִ ין בְּ עַצְ מְ ך עַד יוֹ ם מוֹ תְ ך ָ ָ ּ , עַל־כֵּן צְ רִ יכִ ין תָ מִ יד ּ לִ צְ עֹק אֶ ל ה ' ולְ סַ לֵק ולְ הַ שְׁ לִ יך מֵ אִ תוֹ כָּ ל הַ חָ כְ מוֹ ת ּ ְ ּ ּ ּ שֶׁ מֵ הֶם כָּ ל הַ בִּ לְ בּ ולִ ים רַ ק לֵילֵך בֶּ אֱמֶ ת ובִ תְ מִ ימות וְ אָ ז ּ ּ ּ ְ ּ לְ עוֹ לָם לֹא יִמוֹ ט כִּ י צְ עָ קָ ה ותְ פִ לוֹ ת ּ ּ ּ ותְ חִ נוֹ ת ובַ קָ שׁ וֹ ת ּ ּ ּ ּ מוֹ עִ ילִ ים תָ מִ יד יִהְ יֶה אֵ יך שֶׁ יִהְ יֶה ּ ְ ּ ) . לקוטי הלכות -

Segment 67
HE:
הלכות שילוח הקן ד ' - אות ו '(

Segment 68
HE:
ּתִ כְ בַּ ד הָ עֲבוֹ דָ ה

Segment 69
HE:
('ט , 'ה) כָּ ל מַ ה שֶׁ עָבַ ר עַל יִשְׂ רָ אֵ ל בִּ יצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם וְ קַ ּ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה וְ אַ חַ ר כָּ ך וְכָ ל הַ מִ לְ חָ מוֹ ת לִ כְ בּ ֹשׁ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ְ ּ וְ כָ ל מַ ה שֶׁ עָבַ ר עָ לֵינו אַ חַ ר כָּ ך הַ כּ ֹל כַּ אֲשֶׁ ר לַכּ ֹל עוֹ בֵר ְ ּ ּ עַל כָּ ל אָ דָ ם שֶׁ רוֹ צֶ ה לִ זְכּ וֹ ת לְ חַ יֵי עוֹ לָם שֶׁ בְּ הֶ כְ רֵ חַ ּ שֶׁ יַעֲבֹר עָ לָיו כַּ מָ ה מִ ינֵי מִ לְ חָ ּ ּ מוֹ ת בְּ לִ י שִׁ עור ובְ כָ ל עֵת ּ ּ שֶׁ רוֹ צֶ ה לְ הִ תְ עוֹ רֵ ר ולְ הִ תְ חַ זֵק בַּ עֲבוֹ דַ ת ה ּ ּ ' מִ תְ גַּבְּ רִ ים בְּ כָ ל פַ עַם יוֹ תֵ ר ּ , ּובִ פְ רָ ט בַּ הַ תְ חָ לָה . כְּ מוֹ שֶׁ הָ יָה בִּ יצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם שֶׁ תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ בָּ א מֹשֶׁ ה אֶ ל פַ רְ עֹה ּ ּ לְ הוֹ צִ יא אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל הִ תְ גָּ רָ ה בָּ הֶם בְּ יוֹ תֵ ר וְ אָ מַ ר : ּתִ כְ בַּ ד הָ עֲבוֹ דָ ה ּ וְ כו ', כִּ י הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א כְּ שֶׁ רוֹ אֶ ה שֶׁ בָּ א צַ דִ יק אֲמִ תִ י בְּ חִ ינַת מֹשֶׁ ה וְרוֹ צֶ ה לְ הוֹ צִ יא אִ ישׁ ּ ּ הַ יִשְׂ רְ אֵ לִ י מִ גָּלות נַפְ שׁ וֹ הוא מִ תְ גָּרֶ ה ומִ תְ גַּבֵּ ר עָ לָיו ּ ּ ּ ּ יוֹ תֵ ר וְיוֹ תֵ ר ומַ ּ כְ בִּ יד עָ לָיו עֹל הָ עוֹ לָם הַ זֶה וְהַ תַ אֲווֹ ת ּ ּ וְ הַ פַ רְ נָסָ ה עַד שֶׁ קָ שֶׁ ה עָ לָיו לָזוז מִ מְ קוֹ מוֹ לָשׁ וב לַה ּ ּ ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ אֲבָ ל דֶ רֶ ך יִשְׂ רָ אֵ ל־עַם קָ דוֹ שׁ שֶׁ הֵם תוֹ פְ סִ ין ּ ְ ּ אָ מָ נות אֲבוֹ תֵ יהֶם בִּ ידֵ יהֶם ובְ כָ ל פַ עַם הֵם צוֹ עֲקִ ים אֶ ל ּ ּ ּ ּ ', ה וְ עַל־יְדֵ י זֶה הֵם מַ כְ נִיעִ ין בְּ כָ ל פַ עַם פַ רְ עֹה וְחֵ ילוֹ תָ יו ּ ּ שֶׁ הֵם הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א וְ כִ תוֹ תֵ יהֶם ּ , אֲבָ ל אַ ף־עַל־פִ י ּ שֶׁ מַ כְ נִיעִ ים הֵם חוֹ זְרִ ין ומִ תְ גַּבְּ רִ ין בְּ כָ ל פַ עַם וְ כֵן פַ עַם ּ ּ ּ ּ אַ חַ ר פַ עַם כַּ מָ ה פְ עָמִ ים כְּ מוֹ פַ רְ עֹה שֶׁ בְּ ּ ּ ּ ּ כָ ל עֵת שֶׁ בָּ א עָ לָיו אֵ יזֶה מַ כָּ ה נִכְ נַע קְ צָ ת , אֲבָ ל אַ חַ ר כָּ ך חָ זַר ְ וְ הִ תְ גַּבֵּ ר , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : וַיֶחֱזַק לֵב פַ רְ עֹה וַיַכְ בֵּ ד אֶ ת ּ ּ ּ לִ בּ וֹ וְ כו ' ּ וַאֲפִ לו אַ חַ ר שֶׁ הֵבִ יא ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך עָ לָיו כָּ ל ְ הָ עֶשֶׂ ר מַ כּ וֹ ת וְ הֻכְ רַ ח לְ הוֹ צִ יא אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל מִ מִ צְ רַ יִם ּ חָ זַר וְ קִ בֵּ ץ כָּ ל חֵ ילוֹ תָ יו וְרָ דַ ף אַ חֲרֵ יהֶם , וכְ מוֹ כֵ ן מַ מָ שׁ ּ ּ עוֹ בֵ ר עַל כָּ ל אָ דָ ם בְּ כָ ל זְמַ ן וְ כָ ל אֶ חָ ד יָכוֹ ל לְ הָ בִ ין בְּ עַצְ מוֹ כָּ ל זֶה לְ פִ י בְּ חִ ינָתוֹ וְ עֶרְ כּ וֹ אֵ יך שֶׁ עוֹ בְ רִ ים עָ לָיו ְ כַּ מָ ה עֲלִ יוֹ ת וִ ּ ּ ירִ ידוֹ ת כַּ מָ ה וְ כַ מָ ה פְ עָ מִ ים שֶׁ כָּ ל זֶה ּ ּ ּ נִמְ שָׁ ך מִ בְּ חִ ינָה הַ נַ ּ ְ " ל בְּ חִ ינַת גָּלות מִ צְ רַ יִם ּ , כִּ י עִ קַ ר ּ הַ גָּלות הוא גָּלות הַ נֶפֶ שׁ וְ כָ ל הַ גָּלֻיוֹ ת מְ כֻנִים בְּ שֵׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ מִ צְ רַ יִם , וְ כָ ל זֶה נִמְ שָׁ ך מֵ עִ נְיָן הַ נֶאֱמָ ר בְּ הַ שִׂ יחוֹ ת ּ ּ ְ ] לקוטי מוהר ן א " ' - סימן ע , [ב" שֶׁ יֵשׁ כַּ מָ ה בְּ חִ ינוֹ ת ּ ּ בַּ יֵצֶר הָ רָ ע ומֵ רִ בּ וי הַ כּ ֹחוֹ ת וְ הַ בְּ חִ ינוֹ ת שֶׁ יֵשׁ בְּ הַ יֵצֶר ּ ּ ּ ּ ּ הָ רָ ע מִ שָׁ ם נִמְ שָׁ ך כָּ ל זֶה מַ ה שֶׁ בְּ כָ ל פַ עַם מִ תְ גַּבֵּ ר ּ ּ ּ ְ מֵ חָ דָ שׁ . וַאֲפִ לו לְ אַ חַ ר מַ תַ ן תוֹ רָ ה שֶׁ כְּ בָ ר פָ ּ ּ ּ ּ ּ סְ קָ ה זֻהֲמָ תָ ן וְ הָ יָה לָהֶם חֵ רות מִ מַ לְ אַ ך הַ מָ וֶת וְ כו ּ ּ ּ ּ ְ ' וְזָכו לִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ נִפְ לָאָ ה וְ נוֹ רָ אָ ה , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן הִ תְ גָּרָ ה בָּ הֶם אַ חַ ר כָּ ך ְ ּ עַד שֶׁ הֶחֱטִ יא קְ צָ תָ ם בְּ חֵ טְ א הָ עֵגֶל . וְ הַ דָ בָ ר פֶ לֶא מְ אֹד ּ ּ : מֵ אַ יִן נִמְ שַׁ ך זֹאת שֶׁ אַ חֲרֵ י שֶׁ ְ פָ סְ קָ ה זֻהֲמָ תָ ן וְזָכו ּ ּ לִ נְבואַ ת פָ נִים בְּ פָ נִים יִפְ לו אַ חַ ר כָּ ך כָּ ל כָּ ך ְ ְ ּ ּ ּ ּ , ְ אַ ך כָּ ל זֶה נִמְ שַׁ ך מֵ עִ נְיָן הַ נַ ּ ְ " ל שֶׁ יֵשׁ כַּ מָ ה בְּ חִ ינוֹ ת בַּ יֵצֶר הָ רָ ע ּ ּ ּ וַאֲפִ לו צַ דִ יקִ ים גְּדוֹ לִ ים וְ נוֹ רָ אִ ים יֵשׁ לָהֶם יֵצֶ ר הָ רָ ע ּ ּ ּ שֶׁ הוא מַ לְ ּ אָ ך הַ קָ דוֹ שׁ וְכו ּ ּ ְ ' ' ּ וְ כו ומִ שָׁ ם נִמְ שַׁ ך כָּ ל ְ ּ ּ הַ נִסְ יוֹ נוֹ ת הַ מְ בֹאָ רִ ים בַּ תוֹ רָ ה שֶׁ נִסּ ו אֲבוֹ תֵ ינו אֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא ּ ּ ְ ּ , כִּ י אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ זֶה הַ יֵצֶר הָ רָ ע שֶׁ ל ּ ּ ּ הַ צַ דִ יקִ ים הוא בְּ חִ ינַת מַ לְ אָ ך הַ קָ דוֹ שׁ מַ מָ שׁ וְ הו ּ ּ ּ ּ ְ ּ ּ א רַ ק בְּ חִ ינַת דִ ינִים עֶלְ יוֹ נִים שֶׁ לֹא זָכו עֲדַ יִן לְ הַ מְ תִ יקָ ם וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ' אַ ף־עַל־פִ י־כֵן גַּם הַ צַ דִ יקִ ים שֶׁ אֵ ינָם זוֹ כִ ין לְ הַ מְ תִ יק ּ ּ ּ ּ אֵ לו הַ דִ ינִים ולְ שַׁ בֵּ ר זֶה הַ יֵצֶר הָ רָ ע שֶׁ הוא מַ לְ אָ ך ְ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ קָ דוֹ שׁ יָכוֹ ל אַ חַ ר כָּ ך לְ הִ תְ גָּרֶ ה בָּ ְ ּ הֶם כָּ ל כָּ ך עַד ְ ּ ּ שֶׁ יַפִ יל אוֹ תָ ם מְ אֹד חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , וְיַטְ עֶה אוֹ תָ ם מֵ ה ' יִתְ בָּ רַ ך וְיַתְ עֶה אוֹ תָ ם מְ אֹד כְּ מוֹ שֶׁ טָ עו אָ ז בָּ עֵגֶל לולֵי ּ ּ ּ ְ מֹשֶׁ ה שֶׁ עָמַ ד בַּ פֶ רֶ ץ וְ הוֹ צִ יאָ ם מִ זֶה וְ כִ פֵ ר בַּ עֲדָ ם ּ ּ ּ , וְ כֵן עָבְ רו כָּ הֵנָה וְ כָ הֵנָה עַ ּ ּ ּ ל כַּמָ ה גְּדוֹ לִ ים שֶׁ הָ יו גְּדוֹ לִ ים ּ ּ בְּ מַ עֲלָה וְ אַ חַ ר כָּ ך נָפְ לו מְ אֹד רַ חֲמָ נָא לִ צְ לָן ּ ְ , וְ כָּ ל זֶה נִמְ שַׁ ך מִ בְּ חִ ינָה הַ נַ ּ ְ . ל" וְ עַל־כֵּן אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" וְ אַ ל תַ אֲמִ ין בְּ עַצְ מְ ך עַד יוֹ ם מוֹ תְ ך ָ ָ ּ , עַל־כֵּן צְ רִ יכִ ין תָ מִ יד ּ לִ צְ עֹק אֶ ל ה ' ולְ סַ לֵק ולְ הַ שְׁ לִ יך מֵ אִ תוֹ כָּ ל הַ חָ כְ מוֹ ת ּ ְ ּ ּ ּ שֶׁ מֵ הֶם כָּ ל הַ בִּ לְ בּ ולִ ים רַ ק לֵילֵך בֶּ אֱמֶ ת ובִ תְ מִ ימות וְ אָ ז ּ ּ ּ ְ ּ לְ עוֹ לָם לֹא יִמוֹ ט כִּ י צְ עָ קָ ה ותְ פִ לוֹ ת ותְ חִ נוֹ ת ובַ קָ שׁ וֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ מוֹ עִ ילִ ים תָ מִ יד יִהְ יֶה אֵ יך שֶׁ יִהְ יֶה ּ ְ ּ ) . לקוט י הלכות -

Segment 70
HE:
הלכות שילוח הקן ד ' - אות ו '(

Segment 71
HE:
ּתִ כְ בַּ ד הָ עֲבוֹ דָ ה

Segment 72
HE:
('ט , 'ה) הַ שֵׁ ם־יִתְ בָּ רַ ך סָ תום וְגָלְ יָא ּ ְ ּ ] סתום וגלוי , [ וְ אוֹ רַ יְתָ א סָ תום וְגָלְ יָא ּ , וְ הַ כּ ֹל הוא בִּ שְׁ בִ יל הַ בְּ חִ ירָ ה וְ הַ נִסָּ יוֹ ן ּ ּ , כִּ י כָּ ך דֶ רֶ ך הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ְ ְ ּ ּ , ֶׁש מֵ אִ יר פָ נָיו בְּ כָ ל פַ עַם ּ ּ ּ ובְ תוֹ ך־כָּ ך מַ סְ תִ יר פָ נָיו ּ ּ ְ ְ ּ , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה הוא כָּ ל הַ נִסָּ יוֹ ן ּ ּ וְ הַ בְּ חִ ירָ ה . וְזֶה בִּ כְ לָלִ יות ובִ פְ רָ טִ יות ובִ פְ רָ טֵ י פְ רָ טִ יות ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , בְּ כָ ל אָ דָ ם ובְ כָ ל זְמַ ן ּ . ומִ י שֶׁ מֵ שִׂ ים לֵב לָזֶה ּ ּ , יָכוֹ ל לִ רְ אוֹ ת זֹ את בְּ כָ ל הַ הַ רְ פַ תְ קָ אוֹ ת וְהַ תְ לָאוֹ ת וְהַ הַ צָ לוֹ ת ּ ּ ּ וְ הַ הַ רְ חָ בוֹ ת וְהַ יְשׁ ועוֹ ת הַ נִפְ לָאוֹ ת הָ עוֹ בְ רִ ין עָ לָיו כָּ ל יְמֵ י ּ ּ ּ חַ יָיו , ובְ יוֹ תֵ ר בְּ עִ נְיַן הַ פַ רְ נָסָ ה ּ ּ . וכְ מוֹ שֶׁ רָ אִ ינו בְּ עֵת ּ ּ שֶׁ הִ תְ חִ יל הַ שֵׁ ם לְ הָ אִ יר פָ נָיו לְ מֹשֶׁ ה ושְׁ לָח ּ ּ ּ וֹ לִ גְאֹל אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל , וְ אַ חַ ר־כָּ ך הִ תְ גַּבְּ רָ ה הַ הַ סְ תָ רָ ה עַד שֶׁ אָ מַ ר ּ ְ ּפַ רְ עֹה : " ּתִ כְ בַּ ד הָ עֲבֹדָ ה וְ כו , "'ּ וְ דָ תָ ן וַאֲבִ ירָ ם אָ מְ רו אֶ ל ּ מֹשֶׁ ה : " יֵרֶ א ה ' עֲלֵיכֶם וְ יִשְׁ פֹט וְ כו ּ ּ , "' וְ כֵן הִ תְ נַהֵג אַ חַ ר־כָּ ך בְּ כָ ל פַ עַם ּ ְ , כַּ מְ בֹאָ ר בְּ כָ ל הַ פָ רָ שִׁ יוֹ ת ּ ּ הַ מְ דַ בְּ רִ ים מִ יצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם , ּובִ פְ רָ ט בִּ שְׁ עַת קְ רִ יעַת יַם־סוף ּ . וְ אַ חַ ר־כָּ ך הֵ אִ יר הַ שֵׁ ם פָ נָיו עוֹ ד בְּ הִ תְ גַּלות ּ ּ ּ ּ ְ גָּדוֹ ל " וַיַרְ א יִשְׂ רָ אֵ ל אֶ ת הַ יָד הַ גְּדֹלָה וְ כו ּ ּ ּ , "' וְ אַ חַ ר־כָּ ך ְ הִ סְ תִ יר פָ נָיו וְ הָ לְ כו שְׁ ּ ּ ּ לֹשֶׁ ת יָמִ ים בְּ לֹא מַ יִם , וְ אָ ז : " וַיִלֹנו ּ ּ ּ הָ עָם וְ כו ּ' ". וְ אַ חַ ר־כָּ ך בְּ עִ נְיַן הַ מָ ן ּ ְ , וְ אַ חַ ר־כָּ ך כְּ שֶׁ לֹא ּ ְ



# Shemos
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/2/1/

Shemos
שמות
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/2/1

Segment 1
HE:
פירושים על פרשת " שמות "

Segment 2
HE:
וְ אֵ לֶּה שְׁ מוֹ ת בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל

Segment 3
HE:
הַ בָּ אִ ים מִ צְ רָ יְמָ ה אֵ ת יַעֲקֹב

Segment 4
HE:
וְזֶה : וְ אֵ לֶה שְׁ מוֹ ת בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל הַ בָּ אִ ים מִ צְ רָ יְמָ ה אֵ ת ּ יַעֲקֹב וְ כו ', ּ שֶׁ כְּ שֶׁ הִ תְ חִ י ל לְ סַ פֵ ר גָּלות מִ צְ רַ יִם וגְאֻ לָתָ ם ּ ּ ּ ּ הִ תְ חִ יל מִ שְׁ מוֹ ת בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ בָּ אִ ים לְ שָׁ ם ּ , לְ הוֹ רוֹ ת שֶׁ כָּ ל עִ קַ ר קִ יומָ ם בַּ גָּלות וגְאֻ לָתָ ם מִ שָׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , הַ כּ ֹל הָ יָה בְּ כֹחַ שְׁ מוֹ ת בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ הֵם רְ אובֵ ן שִׁ מְ עוֹ ן וְ לֵוִי וְ כו ּ ּ ', שֶׁ כָּ ל שְׁ מוֹ תָ ם נִקְ רְ או עַל שֵׁ ם שִׂ מְ חַ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ . כִּ י בִּ שְׁ בִ יל זֶה הִ קְ דִ ים ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ יֵרְ דו יַעֲקֹב ובָ נָיו ּ ּ ּ ְ הַ צַ דִ יקִ ים בְּ עַצְ מָ ן מִ צְ רַ יְמָ ה ּ ּ , כִּ י עַל־יְדֵ י קְ דֻ שָׁ תָ ם ּ הָ עֲצומָ ה שֶׁ הָ יו מִ טָ ה שְׁ לֵמָ ה שֶׁ הֵם גִּלו אֱלֹקות ּ ּ ּ ּ ּ ּ וֹ בָּ עוֹ לָם שֶׁ זֶהו עִ קַ ר הַ שִׂ מְ חָ ה וְ הַ חִ יות ּ ּ ּ ּ ּ ּ , עַל־יְדֵ י זֶה הָ יָה לָהֶם כּ ֹחַ לִ סְ בּ ֹל מְ רִ ירות הַ גָּלות וְ לִ בְ לִ י לְ הִ שְׁ תַ קֵ עַ שָׁ ם ּ ּ ּ ּ . כִּ י עִ קַ ר ּ מְ רִ ירות הַ גָּלות הוא הָ עַצְ בות וְ כָ ל מַ ה שֶׁ מַ כְ בִּ ידִ ין ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ גָּלות מִ תְ גַּבֵּ ר הָ עַצְ בות ּ ּ יוֹ תֵ ר , וְ כֵן כָּ ל מַ ה שֶׁ מִ תְ גַּבֵּר ּ ּ הָ עַצְ בות שֶׁ הוא גָּלות הַ שְׁ כִ ינָה מִ תְ גַּבֵּ ר גָּלות וְ הָ עַבְ דות ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ גַּשְׁ מִ י יוֹ תֵ ר , וְ אִ ם כֵּן מֵ אַ יִן יָבוֹ א עֶזְרֵ נו , ּ אַ ך כָּ ל הַ קִ יום ּ ּ ּ ְ בַּ גָּלות וְ הַ תִ קְ וָה לָצֵ את מִ שָׁ ם הוא עַל־יְדֵ י הַ צַ דִ יקִ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ים יַעֲקֹב ובָ נָיו שֶׁ יָרְ דו מִ צְ רַ יְמָ ה שֶׁ הֵם שְׁ מוֹ ת בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ , ל"ּ הַ נַ שֶׁ בְּ כֹחָ ם הַגָּדוֹ ל יְכוֹ לִ ים לְ הַ מְ שִׁ יך אֱלֹקותוֹ ּ ְ יִתְ בָּ רַ ך ולְ הַ חֲיוֹ ת ולְ שַׂ מֵ חַ נַפְ שׁ וֹ ת כָּ ל יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ כֹחָ ם ּ ּ ּ ְ וַעֲצוֹ תָ ם הָ עֲמֻקוֹ ת שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה ּ מַ עֲלִ ין הַ מַ לְ כות בְּ כָ ל ּ ּ ּפַ עַם , שֶׁ זֶהו עִ קַ ר בְּ חִ ינַת הַגְּאֻ לָה בְּ חִ ינַת כִּ י בְ שִׂ מְ חָ ה ּ ּ ּ ּ תֵ צֵ או וְ כו ּ ּ .' וְזֶהו וְיוֹ סֵ ף הָ יָה בְ מִ צְ רָ יִם ּ , כִּ י עִ קַ ר הַ קִ יום וְ הַ תִ קְ וָה הוא ּ ּ ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף הַ צַ דִ יק שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת אִ ישׁ ּ ּ ּ אֲשֶׁ ר רוחַ בּ וֹ שֶׁ יוֹ דֵ עַ בְּ כָ ל פַ עַם לְ נַשֵׁ ב עַל לֵב בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ ּ ולְ נַפֵ חַ הָ עַפְ רורִ ית שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת עַצְ בות מִ לִ בָּ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּולְ הַ לְ הִ יב לִ בָּ ם לַה ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ הַ דְ רָ גָה ובְ מִ דָ ה וְ כו ּ ּ ּ ְ ', כִּ י הוא יוֹ דֵ עַ לַהֲפֹך כָּ ל הַ יָגוֹ ן וַ ּ ְ ּ אֲנָחָ ה לְ שָׂ שׂ וֹ ן וְ שִׂ מְ חָ ה וְ כו . 'ּ וְזֶה : וַיְהִ י כָּ ל יֹצְ אֵ י יֶרֶ ך יַעֲקֹב שִׁ בְ עִ ים נָפֶ שׁ ְ , בְּ חִ ינַת שִׁ בְ עִ ים פָ נִים לַתוֹ רָ ה שֶׁ הֵם שִׁ בְ עִ ים אַ נְפִ ין נְהוֹ רִ ין ּ ּ ּ ] פנים מאירות [ ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת שִׂ מְ חָ ה בְּ חִ ינַת מְ בַ קְ שֵׁ י פָ נֶיך יַעֲקֹב וְ כו ּ ָ ) ' כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ ּ " ּ צִ וִיתָ צֶדֶ ק " ] לקוטי מוהר ן א " ' - סימן כ "ג[, ּ עַיֵן שָׁ ם (. וְזֶה : וְיוֹ סֵ ף הָ יָה בְ מִ צְ רָ יִם , כִּ י הָ עִ קָ ר עַל־יְדֵ י וְיוֹ סֵ ף הָ יָה ּ בְ מִ צְ רָ יִם שֶׁ הִ קְ דִ ים ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך רְ פואָ ה לַמַ כָּ ה לִ שְׁ לֹחַ ּ ּ ְ ּ מִ קֹדֶ ם אֶ ת יוֹ סֵ ף לְ מִ צְ רַ יִם וְ נִמְ כַּ ר לְ עֶבֶ ד שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ מְ רִ ירַ ת הָ עַצְ בות שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת עַבְ דות וְ כו ּ ּ ּ ּ ', וְ עָמַ ד בַּ נִסָּ יוֹ ן וְ הִ תְ חַ זֵק גַּם שָׁ ם בְּ שִׂ מְ חָ ה כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב וַיְהִ י ּ ּ ּ יוֹ סֵ ף אִ ישׁ מַ צְ לִ יחַ כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו בַּ מִ דְ רָ שׁ שֶׁ הָ יָה מְ פַ ּ ּ ּזֵז ומְ רַ קֵ ד ּ ּ . כִּ י בִּ מְ רִ ירַ ת הַ גָּלות כְּ שֶׁ מִ תְ גַּבֵּ ר הָ עַצְ בות ּ ּ ּ בְּ יוֹ תֵ ר זֶהו עִ קַ ר הָ עֵצָ ה לַעֲשׂ וֹ ת מִ לֵי דִ שְׁ טותָ א כְּ דֵ י ּ ּ ּ ּ ּ לְ שַׂ מֵ חַ אֶ ת נַפְ שׁ וֹ בִּ מְ רִ ירות כָּ זֶה ּ ּ . וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ דָ וִד ּ ּ שֶׁ הָ יָה מְ שַׁ נֶה טַ עְ מוֹ לִ פְ נֵי אֲבִ י ּ מֶ לֶך שֶׁ הָ יָה שָׁ ם בְּ סַ כָּ נָה ְ גְּדוֹ לָה בְּ גָלות גָּדוֹ ל וְעַל־כֵּן עָ שָׂ ה שָׁ ם מַ עֲשֵׂ ה שְׁ טות ּ ּ וַיְתָ ו עַל דַ לְ תוֹ ת הַ שַׁ עַר וַיֹרֶ ד רִ ירוֹ עַל זְקָ נוֹ וְ כו ּ ּ ּ ּ . ' וְ עַל־כֵּן עִ קַ ר קִ יומָ ם בְּ מִ צְ רַ יִם וִ יצִ יאָ תָ ם מִ שָׁ ם הָ יָה עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ ּ ' וְיוֹ סֵ ף הָ יָה בְ מִ צְ רָ יִם ', שֶׁ הִ קְ דִ ים לִ שְׁ לֹחַ אֶ ת יוֹ סֵ ף ּ הַ צַ דִ יק לְ שָׁ ם ּ ּ . וְזֶה : וַיְמָ רֲ רו אֶ ת חַ יֵיהֶם בַּ עֲבֹדָ ה קָ שָׁ ה בְּ חֹמֶ ר ובִ לְ בֵ נִים ּ ּ ּ ּ וְ כו ', כִּ י עִ קַ ר מְ רִ ירַ ת הַ גָּלות הוא בְּ חִ ינַת עַבְ דות ּ ּ ּ ּ שֶׁ נִמְ שָׁ ך מִ זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ מִ בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ְ בְּ עִ צָ בוֹ ן תֹאכֲלֶנָה ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת הִ תְ גַּבְּ רות הָ עַצְ בות ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת טִ יט הַ יָוֵן ּ ּ שֶׁ עַל זֶה צָ עַק דָ וִד טָ בַ עְ תִ י בִּ יוֵן מְ צולָה וְ אֵ ין מָ עֳמָ ד וְ כו ּ ּ ּ ּ ', הַ צִ לֵנִי מִ טִ יט וְ אַ ל אֶ טְ בָּ עָ ה וְ כו ּ ּ ּ . ' וְזֶה שֶׁ כָּ תוב בַּ זֹהַ ר ּ ּ ּ הַ קָ דוֹ שׁ בַּ עֲבֹדָ ה קָ שָׁ ה — בְּ קֻ שְׁ יָא . בְּ חֹמֶ ר — בְּ חֻמְ רָ א דִ שְׁ מַ עְ תְ תָ א ּ ּ . ּובִ לְ בֵ נִים — בְּ לִ בּ ון הִ לְ כְ תָ א ּ , כִּ י זֶה עִ קַ ר ּ מְ רִ ירַ ת הַ גָּלות שֶׁ מְ בַ לְ בֵּ ל הַ שִׂ מְ חָ ה בּ וֹ יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ הוא ּ ּ ְ ּ ּ בְּ חִ ינַת אֱמ ונָה הַ קְ דוֹ שָׁ ה אַ נְפִ ין נְהוֹ רִ ין ּ ּ ּ ] פנים מאיר [ ות עַל־יְדֵ י הַ קֻ שְׁ יוֹ ת וְ הַבִּ לְ בּ ולִ ים וְ כו ּ ּ ּ ' שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת חֻמְ רָ א ּ ּ דִ שְׁ מַ עְ תְ תָ א וְלִ בּ ון דְ הִ לְ כְ תָ א ּ ּ ּ ּ ] חומר השמועה וליבון ההלכה , [ כִּ י עִ קַ ר בְּ חִ ינַת אֲסוקָ א שְׁ מַ עְ תְ תָ א אַ לִ בָּ א ּ ּ ּ ּ ּדְ הִ לְ כְ תָ א ] להסיק מהשמועה את ההלכה [ ּ הוא לְ בָ רֵ ר וּ לְ לַבֵּ ן עֵצוֹ ת אֲמִ תִ יוֹ ת לַעֲבוֹ דַ ת הַ בּ וֹ רֵ א יִתְ בָּ רַ ך לָצֵ את ְ ּ ּ מִ זֻהֲמָ א דְ הַ אי עָ לְ מָ א שְׁ פָ לָה ולְ הִ תְ קָ רֵ ב אֵ לָיו יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ כִּ י לֹא הַ מִ דְ רָ שׁ הוא הָ עִ קָ ר אֶ לָא הַ מַ עֲשֶׂ ה ּ ּ ּ ּ ּ . ּובִ שְׁ בִ יל זֶה ולְ חֲכָ מִ ים לְ תַ לְ מִ ידֵ י הַ הִ תְ קָ רְ בות עִ קַ ר ּ ּ ּ ּ צַ דִ יקִ ים אֲמִ תִ יִים כְּ דֵ י שֶׁ הֵם יוֹ רו לָנו אֶ ת הַ דֶ רֶ ך אֲשֶׁ ר נֵלֵך בָּ ה ּ ּ ְ ְ ּ ּ ּ ּ וְ אֶ ת הַ מַ עֲשֶׂ ה אֲשֶׁ ר נַעֲשֶׂ ה בְּ כָ ל עֵת בְּ אֹפֶ ן שֶׁ יִזְכֶּ ה כָּ ל ּ ּ אֶ חָ ד לָצֵ את מִ מַ ה שֶׁ צָ רִ יך לָצֵ את ולְ הִ תְ קָ רֵ ב וְלָשׁ וב ּ ּ ְ ּ ּ ּ לַה ' יִתְ בָּ רַ ך . ְ אֲבָ ל הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א בְּ חִ ינַת מְ רִ ירַ ת הַ גָּלות שֶׁ הִ יא הָ עַצְ בות מִ תְ גַּבֵּ ר כָּ ל כָּ ך ומְ מָ רֵ ר אֶ ת חַ יֵי ּ ּ ּ ּ ְ יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ קֻ שְׁ יוֹ ת ובִ לְ בּ ולֵי הָ אֱמונָה ובְ בִ לְ בּ ולֵי עֵצוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ עַד שֶׁ אֵ ינָם יוֹ דְ עִ ים לְ לַבֵּ ן הַ הֲלָכָ ה וְהַ דֶ רֶ ך וְהַ הִ לוך ְ ְ ּ ּ ּ לָשׁ וב לַה ּ יִ ' תְ בָּ רַ ך . ְ וְזֶה : ובְ כָ ל עֲבֹדָ ה בַּ שָׂ דֶ ה ּ ּ — שֶׁ הוא תַ אֲוַת מָ מוֹ ן וְטִ רְ דַ ת ּ ּ ּ הַ פַ רְ נָסָ ה שֶׁ מֻכְ רָ חִ ין לָצֵאת מֵ אֹהֶ ל תוֹ רָ ה לָצֵ את מִ בֵּ ית ּ ּ ּ

Segment 5
HE:
הַ מִ דְ רָ שׁ אֶ ל הַ שָׂ דֶ ה לַעֲסֹק בְּ פַ רְ נָסָ ה ּ ּ , עַד שֶׁ מַ טְ רִ ידוֹ ּ בְּ כָ ל עֲבוֹ דָ ה בַּ שָׂ דֶ ה ומְ סִ יתוֹ ומַ ּ ּ ּ ּדִ יחוֹ מִ לִ קְ בּ ֹעַ עִ תִ ים ּ ּ לַתוֹ רָ ה עַל כָּ ל פָ נִים ּ ּ . וְזֶה : אֵ ת כָּ ל עֲבֹדָ תָ ם אֲשֶׁ ר עָבְ דו ּ בָ הֶם ' בְּ פָ רֶ ך ְ ', וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל ' בְּ פֶ ה רַ ך ', ְ שֶׁ בַּ תְ חִ לָה נִכְ נַס עִ מוֹ הַ בַּ עַל דָ בָ ר וְ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א בְּ פֶ ה ּ ּ ּ ּ רַ ך ומִ תְ לַבֵּ שׁ ּ ְ בְּ מִ צְ ווֹ ת . וְ אוֹ מֵ ר לוֹ הֲלֹא אִ י אֶ פְ שָׁ ר לֵישֵׁ ב בְּ בֵ ית הַ מִ דְ רָ שׁ כָּ ל יוֹ ם וְ הַ הֶ כְ רֵ חַ לָצֵ את אֶ ל ּ הַ שָׂ דֶ ה לַעֲסֹק בִּ מְ לָאכָ ה ומַ שָׂ א ומַ תָ ן ּ ּ ּ ּ ּ , וְ כִ י אַ תָ ה רוֹ צֶה ּ לָמות אוֹ לִ הְ יוֹ ת עָ נִי ומְ קַ בֵּ ל וְ כו ּ ּ ּ ', עַד שֶׁ מַ שְׁ לִ יכוֹ בְּ תוֹ ך ְ ּ עֹמֶ ק טִ יט הַ יָוֵן שֶׁ הוא אַ נְפִ ין חֲשׁ וֹ כִ ין מְ רִ ירַ ת הָ עַצְ בות ּ ּ ּ ּ שֶׁ ל הַ מָ מוֹ ן בְּ חִ ינַת בְּ עִ צָ בוֹ ן תֹאכֲלֶנָה ּ ּ ּ ּ , עַד שֶׁ אֲפִ לו ּ ּ כְּ שֶׁ מַ רְ וִיחַ מָ מוֹ ן אֵ ינוֹ מַ סְ פִ יק לוֹ כָּ ל יָמָ יו כִּ י מִ שְׁ תוֹ קֵ ק ּ ּ ּ בְּ כָ ל פַ עַם יוֹ תֵ ר ּ , וְ כָ ל מַ ה שֶׁ מַ רְ בֶּ ה נְכָ ּ ּ סִ ים מַ רְ בֶּ ה ּדְ אָ גָה , כִּ י מְ סִ יתוֹ לִ בְ נוֹ ת פִ תֹם וְרַ עַמְ סֵ ס שֶׁ הֵם בִּ נְיָנִים ּ גְּדוֹ לִ ים וגְבוֹ הִ ים שֶׁ בּ וֹ נִים לְ עַצְ מָ ם כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב הַ בּ ֹנִים ּ ּ חֳרָ בוֹ ת לָמוֹ וכְ תִ יב קִ רְ ּ בָּ ם בָּ תֵ ימוֹ לְ עוֹ לָם וְ כו ּ ּ ) . ' לקוטי הלכות – הלכות הודאה ו ' - אות נ"ז(

Segment 6
HE:
וַיָקָ ם מֶ לֶך חָ דָ שׁ ְ ּ

Segment 7
HE:
('ח , 'א) וְזֶה בְּ חִ ינַת וַיָקָ ם מֶ לֶך חָ דָ שׁ עַל מִ צְ רָ יִם אֲשֶׁ ר לֹא יָדַ ע ְ ּ אֶ ת יוֹ סֵ ף ' . יוֹ סֵ ף ' הוא בְּ חִ ינַת כָּ ל הַ נְקֻ דוֹ ת טוֹ בוֹ ת שֶׁ יֵשׁ ּ ּ ּ ּ בְּ כָ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ , שֶׁ כֻּלָם נִמְ שָׁ כִ ין מֵ הַ צַ דִ יק בְּ חִ ּ ּ ּ ינַת יוֹ סֵ ף , שֶׁ הוא נְקֻ דָ ה הַ כְּ לָלִ ית שֶׁ מִ מֶ נו נִמְ שָׁ כִ ין כָּ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ נְקֻ דוֹ ת טוֹ בוֹ ת שֶׁ בְּ כָ ל אֶ חָ ד ּ ּ ) כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ מָ קוֹ ם ּ אַ חֵ ר (. ובְ כָ ל יְמֵ י הַ גָּלֻיוֹ ת ּ ּ , שֶׁ כֻּלָם מְ כֻנִים בְּ שֵׁ ם מִ צְ רַ יִם ּ ּ , בְּ כָ ל פַ עַם הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ וַיָקָ ם מֶ לֶ ְך חָ דָ שׁ וְ כו ', ּ כִּ י בְּ כָ ל ּפַ עַם יִצְ רוֹ שֶׁ ל אָ דָ ם מִ תְ גַּבֵּ ר עָ לָיו מֵ חָ דָ שׁ . וְ הוא נִקְ רָ א ּ מֶ לֶך , ְ בְּ חִ ינַת מֶ לֶך זָקֵ ן וכְ סִ יל ּ ְ . ומִ מֶ נו נִמְ שָׁ כִ ין כָּ ל ּ ּ ּ ּ הַ הִ תְ נַגְּדות וְ הַ מְ נִיעוֹ ת שֶׁ ל הַ מוֹ נְעִ ים וְ הַ חוֹ לְ קִ ים ּ ּ ּ הָ עוֹ מְ דִ ים בְּ כָ ל פַ ּ עַם , כִּ י לֹא אֶ חָ ד בִּ לְ בָ ד עוֹ מֵ ד עָ לֵינו ּ לְ כַ לוֹ תֵ נו חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ , אֶ לָא שֶׁ בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר ובְ כָ ל פַ עַם ּ ּ ּ ּ עוֹ מְ דִ ים עָ לֵינו , ּ בִּ בְ חִ ינַת וַיָקָ ם מֶ לֶך חָ דָ שׁ ְ ּ . חַ ד אָ מַ ר : חָ דָ שׁ מַ מָ שׁ ּ . וְחַ ד אָ מַ ר : שֶׁ נִתְ חַ דְ שׁ ו גְּזֵרוֹ תָ יו ּ ּ ּ . ּושְׁ נֵיהֶ ם אֱמֶ ת . שֶׁ עוֹ מְ דִ ים בְּ כָ ל פַ עַם חוֹ לְ קִ ים ומוֹ נְעִ ים חֲדָ שִׁ ים ּ ּ ּ מַ מָ שׁ , וְגַם נִתְ חַ דְ שִׁ ין גְּזֵרוֹ תָ יו ּ , שֶׁ בְּ כָ ל פַ עַם גּוֹ זְרִ ים ּ וְ אוֹ מְ רִ ים דִ בּ ורִ ים רָ עִ ים חֲדָ שִׁ ים שֶׁ הֵם כְּ נֶגֶד הָ אֱמֶ ת ּ ּ , שֶׁ רוֹ צִ ים לִ מְ נֹעַ ולְ הַ פִ יל אֶ ת הָ אָ דָ ם עַל־יְ ּ ּ דֵ י זֶה מִ תוֹ רָ ה ּ ותְ פִ לָה וְ כו ּ ּ ּ . ' וְזֶהו ּ ' אֲשֶׁ ר לֹא יָדַ ע אֶ ת יוֹ סֵ ף ', עָ שָׂ ה אֶ ת עַצְ מוֹ כְּ לֹא יָדַ ע . שֶׁ עוֹ שִׂ ים אֶ ת עַצְ מָ ם כְּ אִ לו לֹא יָדְ עו ּ ּ ּ כְּ לָל אֶ ת מַ עֲלוֹ ת הַ צַ דִ יק בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף ּ ּ , שֶׁ הוא כְּ לַל ּ הַ טוֹ ב שֶׁ הִ כְ נִיס כָּ ל כָּ ך טוֹ ב ְ ּ בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל , וְ הֵם רוֹ צִ ים לְ הִ תְ גַּבֵּ ר לְ בִ לְ בּ ולִ ים חֲדָ שִׁ ים לְ הַ פִ יל אֶ ת כָּ ל אֶ חָ ד חַ ס ּ ּ וְ שָׁ לוֹ ם , לְ הִ סְ תַ כֵּל רַ ק עַל הָ רַ ע לֹא עַל הַ טוֹ ב ּ ּ , מַ ה ּשֶׁ בֶּ אֱמֶ ת צְ רִ יכִ ין לְ הֵפֶ ך . ְ וְזֶהו : ּ וַיַעֲבִ דו מִ צְ רַ יִם אֶ ת בְּ נֵי ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ פָ רֶ ך . ְ ֶׁש הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א , בְּ חִ ינַת מִ צְ רַ יִם , מַ עֲבִ ידִ ים בִּ כְ בֵ דות גָּדוֹ ל מְ אֹד עַל־יְדֵ י רִ בּ וי הַ מָ רָ ה ּ ּ ּ שְׁ חֹרָ ה וְ הָ עַצְ בות ּ . וְזֶהו בְּ חִ ינַת בַּ עֲבֹדָ ה קָ שָׁ ה ּ , בְּ קֻ שְׁ יָא . בְּ חֹמֶ ר הִ לְ כְ תָ א וְ כו ', ּ כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ ּ . כִּ י הַ כּ ֹ ל מֵ חֲמַ ת הַ מָ רָ ה שְׁ חֹרָ ה ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה אֵ ין יְכוֹ לִ ין לֹא לִ לְ מֹד וְ לֹא לְ הִ תְ פַ לֵל ּ ּ , וְכָ ל מַ ה שֶׁ רוֹ צִ ין לַעֲשׂ וֹ ת אֵ יזֶה ּ דָ בָ ר שֶׁ בִּ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ , קָ שֶׁ ה וְ כָ בֵ ד וְחָ מור עָ לָיו מְ אֹד ּ , כִּ י הֵם מְ מָ רְ רִ ים אֶ ת הַ חִ יות מַ מָ שׁ ּ ּ ּ , כַּ אֲשֶׁ ר יוֹ דֵ עַ כָּ ל אֶ חָ ד בְּ נַפְ שׁ וֹ . וְזֶהו : ּ וַיֹאמֶ ר מֶ לֶך מִ צְ רַ יִם לַמְ יַלְ דֹת הָ עִ בְ רִ יֹת ּ ּ ּ ְ אֲשֶׁ ר שֵׁ ם הָ אַ חַ ת שִׁ פְ רָ ה וְ שֵׁ ם הַ שֵׁ נִית פועָ ה ּ ּ ּ ' . ּ מְ יַלְ דֹת הָ עִ בְ רִ יֹת ּ ' זֶה בְּ חִ ינַת צַ דִ יקֵ י הַ דוֹ ר שֶׁ עוֹ סְ קִ ים לְ הוֹ לִ יד ּ ּ בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל תוֹ לָדוֹ ת קְ דוֹ שׁ ּ וֹ ת , שֶׁ הֵם תוֹ רָ ה ומַ עֲשִׂ ים ּ ּ טוֹ בִ ים , כִּ י עִ קַ ר תוֹ לְ דוֹ תֵ יהֶן שֶׁ ל צַ דִ יקִ ים הוא מַ עֲשִׂ ים ּ ּ ּ ּ טוֹ בִ ים , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ . ל" וְזֶהו : ּ אֲשֶׁ ר שֵׁ ם אַ חַ ת שִׁ פְ רָ ה וְ שֵׁ ם הַ שֵׁ נִית פועָ ה ּ ּ ּ . וְ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" שִׁ פְ רָ ה — שֶׁ מְ ּ שַׁ פֶ רֶ ת הַ וָלָד ּ ּ . ּ ּ פועָ ה — שֶׁ פוֹ עָ ה ומְ דַ בֶּ רֶ ת ּ ּ וְ הוֹ גָה לַוָלָד ּ , כְּ דֶ רֶ ך הַ נָשִׁ ים הַ מְ פַ יְסוֹ ת תִ ינוֹ ק הַ בּ וֹ כֶה ּ ּ ּ ְ . הַ יְנו בְּ חִ ינָה הַ נַ ּ ּ , ל" מַ ה שֶׁ הַ צַ דִ יקִ ּ ּ ּ ים מְ חַ זְקִ ים אֶ ת ּ יִשְׂ רָ אֵ ל עַל־יְדֵ י הַ דְ רָ כִ ים הַ קְ דוֹ שִׁ ים הַ נַ ּ ּ ּ , ל" ּומְ שַׁ ּפְ רִ ין אוֹ תָ ם עַל־יְדֵ י שֶׁ מוֹ צְ אִ ין בָּ הֶם גַּם עַתָ ה נְקֻ דוֹ ת טוֹ בוֹ ת ּ ּ ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת הִ נָך יָפָ ה רַ עְ יָתִ י ּ ְ ּ ּ , וכְ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ ּ " י שָׁ ם . וְזֶהו בְּ חִ ינַת שִׁ פְ רָ ה ּ , שֶׁ מְ שַׁ פֶ רֶ ת אֶ ת הַ וָלָד כַּ נַ ּ ּ ּ ּ . ל" וְזֶהו ּ בְּ חִ ינַת פועָ ה ּ ּ , ּ שֶׁ פוֹ עָה וְ הוֹ גָה ומְ דַ בֶּ רֶ ת לַוָלָד כְּ דֶ רֶ ך ְ ּ ּ שֶׁ מְ פַ יְסִ ין תִ ינוֹ ק וְ כו ּ ּ ּ ּ ', כִּ י כֵן הוא מַ מָ שׁ עִ סְ קֵ י הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ ּ עִ ם יִשְׂ רָ אֵ ל , שֶׁ פוֹ עִ ין וְ הוֹ גִין ומְ דַ בְּ רִ ין עִ מָ הֶן ּ ּ ּ , וְ שׁ וֹ רְ קִ ין אֲ לֵיהֶם ומְ רַ מְ זִין ומְ צַ פְ צְ פִ ין ּ ּ ּ

Segment 8
HE:
, לְ עוֹ רְ רָ לְ חַ זְקָ ם ּ ם ּולְ הַ גְבִּ יהָ ם וְ לַהֲרִ ימָ ם מִ כָּ ל מִ ינֵי נְפִ ילוֹ ת וִירִ ידוֹ ת וְ הַ שְׁ לָכוֹ ת שֶׁ לָהֶם ּ , שֶׁ יְזָרְ זו בְּ כָ ל יוֹ ם ובְ כָ ל עֵת ּ ּ ּ לְ הִ תְ עוֹ רֵ ר מֵ חָ דָ שׁ בַּ עֲבוֹ דַ ת ה ' בְּ כָ ל מַ ה שֶׁ יוכְ לו לַחֲטֹף ּ ּ ּ ּ . וְ הוא מַ מָ שׁ כְּ דֶ רֶ ך שֶׁ מְ פַ יְסִ ין תִ ינוֹ ק הַ בּ וֹ ּ ּ ּ ּ ְ ּ כֶה , שֶׁ זֶהו ּ ּ בְּ חִ ינַת פועָ ה כַּ נַ ּ ּ ּ . ל" וְ הַ דְ בָ רִ ים מובָ נִים לְ כָ ל אֶ חָ ד ּ ּ , לְ מִ י שֶׁ יוֹ דֵ עַ רַ חֲמָ נות הַ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת עָ לֵינו ּ ּ ּ ּ ּ , אֲשֶׁ ר עַל יָדָ ם ה ' יִתְ בָּ רַ ך מְ חַ זֵק ומְ נַחֵ ם אוֹ תָ נו ּ ּ ּ ְ , בִּ בְ חִ ינַת כְּ אִ ישׁ אֲ שֶׁ ר אִ מוֹ תְ נַחֲמֶ נו כֵּן אָ נֹ ּ ּ ּ ּ כִ י אֲנַחֶ מְ כֶם וְ כו . 'ּ ּופַ רְ עֹה הָ רָ שָׁ ע שֶׁ הוא הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א ּ , הוא הַ הֵפֶ ך מִ כָּ ל זֶה ְ ּ , שֶׁ רוֹ צֶ ה רַ ק לְ הַ גְבִּ יר הָ רַ ע חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , . ל"ּ כַּ נַ וְ עַל־כֵּן אָ מַ ר לַמְ יַלְ דוֹ ת הָ עִ בְ רִ יוֹ ת אֲשֶׁ ר שֵׁ ם וְ כו ּ ּ ּ ', שֶׁ גּוֹ זֵר עֲלֵיהֶם לַעֲשׂ וֹ ת בְּ הֵפֶ ך מִ זֶה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ְ , וְזֶהו : ּ אִ ם בֵּ ן הוא ּ וַהֲמִ תֶ ן אֹתוֹ אִ ם בַּ ת הִ יא וָחָ יָה ּ . כִּ י בֵּ ן הוא בְּ חִ ינַת ּ יִשׁ וב הַ דַ עַת ּ ּ ּ , סִ טְ רָ א דִ דְ כורָ א ּ ּ , שֶׁ מִ שָׁ ם כָּ ל הַ טוֹ ב ּ ּ ּ , וְ הוא ּ רוֹ צֶ ה לְ הָ מִ ית ולְ הַ שְׁ פִ יל הַטוֹ ב בְּ חִ ינַת בֵּ ן ּ ּ ּ , ּולְ הַ חֲיוֹ ת ִס טְ רָ א דְ נוקְ בָ א ּ ּ , שֶׁ מִ שָׁ ם עִ קַ ר אֲחִ יזַת הָ רַ ע וְ הַ דִ ינִים ּ ּ ּ ּ , כִּ י הוא בְּ חִ ינַת דַ עַת שֶׁ אֵ ינוֹ מְ יֻשָׁ ב ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת עַצְ בות ומָ רָ ה ּ ּ שְׁ חֹרָ ה . שֶׁ רוֹ צֶ ה לְ הַ גְבִּ יר הָ רַ ע עַל הַ טוֹ ב ּ , לְ הַ פִ יל ּ עַצְ בות ומָ רָ ה שְׁ חֹרָ ה עַל כָּ ל אֶ חָ ד שֶׁ לֹא יִהְ ּ ּ ּ יֶה נִכָּ ר ּ הַ טוֹ ב שֶׁ בּ וֹ , ּולְ הָ מִ ית אוֹ תוֹ עַל־יְדֵ י זֶה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , ְ אַ ך הַ מְ יַלְ דוֹ ת לֹא שָׁ מְ עו אֵ לָיו וְ לֹא עָ שׂ ו כִּ דְ בַ ר פַ רְ עֹה ּ ּ ּ ּ , ' וַתְ חַ יֶין◌ָ אֶ ת הַ יְלָדִ ים ּ ּ ', שֶׁ עָ סְ קו רַ ק לְ הַ חֲיוֹ ת ולְ חַ זֵק אֶ ת ּ ּ ּ הַ יְלָדִ ים , שֶׁ הֵם בְּ נֵי הַ נְעורִ ּ ּ ים הָ רוֹ צִ ים לָגֶשֶׁ ת אֶ ל ּ הַ קֹדֶ שׁ , שֶׁ צְ רִ יכִ ין רַ ק לְ הַחֲיוֹ תָ ם ולְ חַ זְקָ ם בְּ כָ ל מִ ינֵי ּ ּ ּ

Segment 9
HE:
חִ יות וְ הִ תְ חַ זְקות ּ ּ ּ ּ , עַל־פִ י הַ דְ רָ כִ ים הַ נַ ּ ּ ּ " ל וְ עַל־פִ י שְׁ אָ רֵ י ּ דְ רָ כִ ים קְ דוֹ שִׁ ים שֶׁ שָׁ מַ עְ נו מִ מֶ נו זַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , ל" שֶׁ כָּ ל זֶה הוא ּ בְּ חִ ינַת וַתְ חַ יֶ ּ ּ ין◌ָ אֶ ת הַ יְלָדִ ים כַּ נַ ) . ל"ּ לקוטי הלכות – הלכות עירובי תחומין ו ' - אות י "ח(

Segment 10
HE:
וַיְמָ רֲ רו אֶ ת חַ יֵיהֶ ם ּ ּ ... מִ י ה ' אֲשֶׁ ר אֶ שְׁ מַ ע בְּ קֹלוֹ ?

Segment 11
HE:
, 'א) יד ('ב , ' ה – עִ קַ ר גָּלות פַ רְ עֹה ומִ צְ רַ יִם הָ יָה שֶׁ הָ יָה הַ דִ בּ ור בַּ גָּלות ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ כַּ מובָ א ּ ּ . ּובִ שְׁ בִ יל זֶה הָ יָה מֹשֶׁ ה כְּ בַ ד פֶ ה ּ , הַ יְנו הַ דִ בּ ור ּ ּ ּ שֶׁ ל תוֹ רָ ה שֶׁ בְּ עַל פֶ ה הָ יָה בְּ גָלות פַ רְ עֹה ומִ צְ רַ יִם שֶׁ הֵם ּ ּ ּ ּ ּ פְ גַם הַ דִ בּ ור שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת הַ מִ תְ נַגְּדִ ים הַ חוֹ לְ קִ ים עַל ּ ּ ּ ּ הַ צַ דִ יקִ ים הָ אֲמִ תִ יִים הַ דוֹ בְ רִ ים עַל צַ דִ יק עָתָ ק ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ גַאֲוָה וָבוז ּ . וְ הַ שְׁ כִ ינָה שֶׁ הִ יא הַ תוֹ רָ ה שֶׁ בְּ עַל פֶ ה ּ ּ ּ , שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת כְּ נֶסֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל , הִ יא בַּ גָּלות אֶ צְ לָם עַד שֶׁ אֲפִ לו ּ ּ ּ כְּ שֶׁ בְּ חִ ינַת מֹשֶׁ ה שֶׁ הוא כְּ לָלִ יות הַ תוֹ רָ ה נִכְ נַס אֵ צֶל ּ ּ ּ ּ פַ רְ עֹה שֶׁ הוא אוֹ תִ יוֹ ת הָ עֹרֶ ף ּ ּ ּ , ּפְ גַ ם הַ דִ בּ ור הֵפֶ ך הַ דִ בּ ור ּ ּ ּ ּ ְ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ לַמְ דָ ן הָ עוֹ קֵ ם פִ יו עַל הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ . וכְ שֶׁ מֹשֶׁ ה נִכְ נַס אֶ צְ לוֹ ּ ּ , הַ יְנו שֶׁ הַ תוֹ רָ ה מְ עוֹ רֶ רֶ ת אוֹ תוֹ ּ ּ לִ תְ שׁ ובָ ה וְ אוֹ מֶ רֶ ת לוֹ לְ שַׁ לֵחַ אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל מֵ הַ גָּלות ּ ּ ּ , הַ יְנו שֶׁ יָשׁ וב ּ ּ ּ לַה ' וְיוֹ צִ יא אֶ ת כְּ נֶסֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל , שֶׁ הִ יא ּ הַ שְׁ כִ ינָה , שֶׁ הִ יא תוֹ רָ ה שֶׁ בְּ עַל פֶ ה ּ ּ , מֵ הַ גָּלות שֶׁ בְּ פִ יו ּ , וְיָקִ ים הַ שְׁ כִ ינָה מֵ עֲפָ רָ ה וְ יִלְ מַ ד לִ שְׁ מָ ה וְיַחֲזֹר הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ שֶׁ בְּ עַל פֶ ה וְהַ שְׁ כִ ינָה וכְ נֶסֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל לִ מְ קוֹ מָ ם ּ ּ ּ , זַי אֲ הַ לַמְ דָ ן פוֹ נֶה עֹרֶ ף מִ ן הָ אֱמֶ ת מִ מַ שְׁ מָ עות הַ טוֹ ב וְ אוֹ מֵ ר ּ ּ ּ ּ ּ : מִ י ה ' אֲשֶׁ ר אֶ שְׁ מַ ע בְּ קֹלוֹ לֹא יָדַ עְ תִ י אֶ ת ה ּ . ' כִּ י הוא ּ אֵ ינוֹ רוֹ צֶ ה לִ רְ אוֹ ת בְּ הַ תוֹ רָ ה מַ שְׁ מָ עות הַ טוֹ ב שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ הִ תְ גַּלות ה ּ ּ ' וְ אוֹ מֵ ר לֹא יָדַ עְ תִ י אֶ ת ה ּ . ' וְ אֵ ינוֹ רוֹ אֶ ה בְּ הַ תוֹ רָ ה כִּ י אִ ם הַ מַ שְׁ מָ עות לְ הֵפֶ ך וְלוֹ מֵ ד רַ ק בִּ שְׁ בִ יל ְ ּ ּ ּ הֲנָאַ ת גּופוֹ בִּ שְׁ בִ יל לְ גַדֵ ל כְּ בוֹ דוֹ ּ ּ , לְ הַ רְ אוֹ ת חַ דותוֹ ּ ּ לָרַ בִּ ים שֶׁ הוא לַמְ דָ ן מֻפְ לָג ובָ קִ י בְּ שַׁ ּ ּ " ס ופוֹ סְ קִ ים וְ כו ּ ּ :' וְ עַל־כֵּן אֵ ין הֲלָכָ ה בְּ רורָ ה בְּ ּ ּ שׁ ום מָ קוֹ ם , שֶׁ זֶה נִמְ שָׁ ך רַ ק ְ ּ מִ גָּלות מִ צְ רַ יִם הַ נַ ּ ּ , ל" בְּ חִ ינַת וַיְמָ רֲ רו אֶ ת חַ יֵיהֶם ּ ּ בַּ עֲבֹדָ ה קָ שָׁ ה בְּ חֹמֶ ר ובִ לְ בֵ נִים ובְ כָ ל עֲבוֹ דָ ה בַּ שָׂ דֶ ה ּ ּ ּ

Segment 12
HE:
ּ וְ כו ', כַּ מובָ א בַּ תִ קונִים ּ ּ ּ ּ ּ ) תִ קון יג דַ ף כח ּ ּ ּ ּ ' (: בַּ עֲבֹדָ ה קָ שָׁ ה ', בְּ קֻ שְׁ יָא ' . בְּ חֹמֶ ר ', ּדָ א קַ ל וָחֹמֶ ר ' . ּובִ לְ בֵ נִים ', בְּ לִ בּ ון הִ לְ כְ תָ א וְ כו ּ ּ ', כִּ י אֵ לו הַ יְגִיעוֹ ת שֶׁ ל הַ קֻ שְׁ יוֹ ת ּ ּ ּ וְ הַ חֻמְ רוֹ ת שֶׁ בַּ הֲלָכָ ה נִמְ שָׁ ך מִ גָּלות מִ צְ רַ יִם הַ נַ ּ ּ ְ :ל" וְ עִ קַ ר הַגָּלות שֶׁ ל מִ צְ רַ יִם הוא נִמְ שָׁ ך מֵ חֲמַ ת הַ פַ רְ נָסָ ּ ּ ְ ּ ּ , ה דְ הַ יְנו מֵ חֲמַ ת שֶׁ הַ צַ דִ יק מֻכְ רָ ח לִ פֹל לִ בְ חִ ינַת שְׂ מֹאלָה ּ ּ ּ ּ ּ ּ בִּ שְׁ בִ יל פַ רְ נָסָ ה ּ ) עיין לקוטי מוהר ן א " ' - סימן י . (ב" שֶׁ מִ שָׁ ם נִמְ שָׁ ך אֲחִ יזָתָ ם עַד שֶׁ רוֹ צִ ים לְ הִ תְ גַּבֵּ ר בִּ בְ חִ ינַת ְ ּ ּ שְׂ מֹאלָה שֶׁ יִהְ יֶה הָ עֵסֶ ק בַּ תוֹ רָ ה לְ הִ תְ יַהֵ ּ ּ ּ ר ולְ קַ נְטֵ ר ּ , וצְ רִ יכִ ין לִ סְ בּ ֹל מְ רִ ירות לְ בָ רֵ ר זֹאת לְ בָ רֵ ר הַ הֲלָכָ ה ּ ּ מִ מַ חֲשָׁ בוֹ ת רָ עוֹ ת הַ לָלו ּ ּ ּ . וְ אָ ז דַ יְקָ א זוֹ כִ ין לְ פַ רְ נָסָ ה ּ בְּ חִ ינַת וְ אַ חֲרֵ י כֵן יֵצְ או בִּ רְ כֻשׁ גָּדוֹ ל ּ . כִּ י בֶּ אֱמֶ ת אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ הַ פַ רְ נָסָ ה נִמְ שָׁ ך מִ בְּ חִ ְ ּ ּ ינַת שְׂ מֹאלָה ּ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ מְ שִׁ יך הַ פַ רְ נָסָ ה כִּ י אִ ם ּ ּ ְ בְּ יָמִ ין שְׂ מֹאל כְּ שֶׁ נִכְ לָל ּ

Segment 13
HE:
. כָּ ל נִמְ שָׁ כִ ין שֶׁ מִ שָׁ ם ּ ּ הַ הַ שְׁ פָ עוֹ ת מִ כְּ לָלִ יות שְׂ מָ אלָא בִּ ימִ ינָא כַּ יָדועַ ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י כְּ שֶׁ נוֹ פֵ ל חַ ס וְשָׁ לוֹ ם לִ בְ חִ ינַת שְׂ מֹ ּ אל לְ גַמְ רֵ י בְּ וַדַ אי לֹא ּ יִהְ יֶה לוֹ פַ רְ נָסָ ה כְּ לָל ּ , כִּ י מִ שְׂ מֹאל אֲחִ יזַת הַ סִּ טְ רָ א ּ אָ חֳרָ א , שֶׁ הוא אֱלֹהִ ים אֲחֵ רִ ים שֶׁ עַל יָדָ ם נִתְ עַכֵּב ּ ּ הַ שֶׁ פַ ע , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : וְ סַ רְ תֶ ם וַעֲבַ דְ תֶ ם אֱלֹהִ ים אֲחֵ רִ ים ּ ּ וְ עָ צַ ר אֶ ת הַ שָׁ מַ יִם וְ לֹא ּ יִהְ יֶה מָ טָ ר וְ כו . 'ּ כִּ י אֵ ין צָ רִ יך ְ לִ פֹל לִ בְ חִ ינַת שְׂ מֹאל רַ ק לְ צַ יֵר הַ שֶׁ פַ ע שָׁ ם ּ ּ ּ , כִּ י שָׁ ם נִצְ טַ יֵר הַ שֶׁ פַ ע הָ עֶלְ יוֹ נָה שֶׁ אֵ ין בָּ ה שׁ ום צִ יור ּ ּ ּ ּ ּ ּ , נִצְ טַ יֶרֶ ת ּ שָׁ ם לִ בְ חִ ינַת עֲשִׁ ירות ופַ רְ נָסָ ה ּ ּ , אֲבָ ל אַ חַ ר כָּ ך צָ רִ יך ְ ְ ּתֵ כֶ ף לַ חֲזֹר לְ יָמִ ין וְ לִ כְ לֹל שְׂ מֹאל בְּ יָמִ ין כְּ דֵ י שֶׁ יוכַ ל ּ ּ לְ הַ מְ שִׁ יך הָ עֲשִׁ ירות וְ הַפַ רְ נָסָ ה לָעוֹ לָם ּ ּ ְ , כִּ י עִ קַ ר ּ ּ הַ פַ רְ נָסָ ה עַל־יְדֵ י יָמִ ין , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת חֶ סֶ ד ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : ) תְ הִ לִ ים קלו ּ ּ ( נֹתֵ ן לֶחֶ ם לְ כָ ל בָּ שָׂ ר כִּ י לְ עוֹ לָם

Segment 14
HE:
חַ סְ דוֹ ּ ) . לקוטי הלכות – הלכות תלמוד תורה ג ' -

Segment 15
HE:
וַיְמָ רֲ רו אֶ ת חַ יֵיהֶ ם ּ ּ

Segment 16
HE:
( יד , 'א) פַ רְ עֹה ומִ צְ רַ יִם הֵם בְּ חִ ינַת הַ מְ דַ מֶ ה ּ ּ ּ . וְזֶה עִ קַ ר הַגָּלות ּ ּ , כְּ שֶׁ כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה ּ , שֶׁ מִ שָׁ ם כָּ ל הַ תַ אֲווֹ ת וְ הַבִּ לְ בּ ולִ ים וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ', מִ תְ גַּ בְּ רִ ין עַל הַ שֵׂ כֶ ל דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ . וְ עִ קַ ר הַ הִ תְ גַּבְּ רות הוא ּ ּ ּ בְּ תַ אֲוַת מָ מוֹ ן , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת " וַיְמָ רֲ רו אֶ ת חַ יֵיהֶם ּ ּ בַּ עֲבֹדָ ה קָ שָׁ ה וְ כו , "'ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת הָ עַבְ דות וְ הַ מְ רִ ירות ּ ּ ּ ּ שֶׁ סּ וֹ בְ לִ ין רֹב הָ עוֹ לָם בִּ שְׁ בִ יל הַ מָ מוֹ ן ּ , ֶׁש ּמְ מָ רְ רִ ין אֶ ת ּ חַ יֵי עַצְ מָ ן בַּ עֲבוֹ דָ ה קָ שָׁ ה , בְּ חֹמֶ ר ובִ לְ בֵ נִים ּ , שֶׁ בּ וֹ נִים לְ עַצְ מָ ן בִּ נְיָנִים גְּדוֹ לִ ים כְּ מוֹ פִ תֹם וְרַ עַמְ סֵ ס כְּ דֵ י לְ מָ רֵ ר ּ ּ חַ יֵי עַצְ מָ ן , וְגַם בְּ כָ ל עֲבוֹ דָ ה בַּ שָׂ דֶ ה שֶׁ הֵם נָעִ ים וְ נָדִ ים ּ תָ מִ יד עַל־פְ נֵי הַ שָׂ ּ ּ ּ דֶ ה בִּ דְ רָ כִ ים רְ חוֹ קִ ים , וְ סוֹ בְ לִ ים מְ רִ ירַ ת הַ שִׁ עְ בּ וד מְ אֹד מְ אֹד ּ ּ , מַ ה שֶׁ הֵם בְּ עַצְ מָ ן ּ מְ שַׁ עְ בְּ דִ ין בְּ עַצְ מָ ן . וְ הַ כּ ֹל בָּ א מִ כּ ֹחַ הַ מְ דַ מֶ ה ּ , שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת גָּלות מִ צְ רַ יִם שֶׁ בְּ כָ ל אָ דָ ם ובְ כָ ל זְמַ ן ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה הַ מְ דַ מֶ ה מַ טְ עֶה אֶ ּ ת הָ אָ דָ ם ומְ שַׁ עְ בֵּ ד בּ וֹ בִּ מְ רִ ירות ּ ּ גָּדוֹ ל , בְּ פֶ רֶ ך ובַ עֲבוֹ דָ ה קָ שָׁ ה וְ כו ּ ּ ְ ', כִּ י עִ קַ ר הָ עַבְ דות ּ ּ וְ הַ יְגִיעוֹ ת הוא בִּ בְ חִ ינַת הַמְ דַ מֶ ה ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת עֲשִׂ יָה ּ ּ וְ עַבְ דות ּ . וְ עִ קַ ר הַ תִ קון לָזֶה הוא צְ דָ קָ ה ּ ּ ּ ּ ּ , לְ הַ רְ בּ וֹ ת בִּ צְ דָ קָ ה לַעֲנִיִים הֲגונִים ּ ּ , וְעַל־יְדֵ י־זֶה נִתְ תַ קֵ ן כָּ ל מָ מוֹ נוֹ ּ ּ , עַד שֶׁ נִתְ גַּלֶה עַל־יְדֵ י הַ מָ מוֹ ן דִ קְ דֻ שָׁ ה דַ יְקָ א גְּדֻ לַת ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ בּ וֹ רֵ א יִתְ בָּ רַ ך ְ , וְעַל־יְדֵ י־זֶה נִכְ נָע הַ מְ דַ מֶ ה וְזוֹ כֶה ּ לַעֲלוֹ ת אֶ ל הַ שֵׂ כֶל דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת הָ רְ כושׁ ּ הַ גָּדוֹ ל שֶׁ זָכו יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ צֵאתָ ם מֵ אֶ רֶ ץ מִ צְ רַ יִם ּ ּ , שֶׁ זָכו ּ ּ בְּ כֹחוֹ שֶׁ ל מֹשֶׁ ה , שֶׁ הוא הַ דַ עַת דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ , לְ הוֹ צִ יא הַ מָ מוֹ ן וְ הָ עֲשִׁ ירות מִ בְּ חִ ינַת גָּלות מִ צְ רַ יִם ּ ּ ּ , שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת הַ קְ לִ פוֹ ת וְ הַ מְ דַ מֶ ה הַ חוֹ פִ י ּ ּ ּ ן ומְ כַ סִּ ין ומַ עְ לִ ימִ ין ּ ּ אוֹ ר הַ גַּוְ נִין עִ לָאִ ין דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ] אור הצבעים העליונים דקדושה - המובאים בזוהר הקדוש [ שֶׁ יֵשׁ בְּ כֶ סֶ ף ּ

Segment 17
HE:
וְזָהָ ב דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ , עַד שֶׁ עַל־יְדֵ י הִ תְ גַּבְּ רות הַ מְ דַ מֶ ה הַ נַ ּ ּ ּ ל " נִמְ שָׁ כִ ין בְּ יוֹ תֵ ר אַ חַ ר תַ אֲוַת מָ מוֹ ן ּ וְ , אָ ז נֶעְ לָמִ ין וְ נִתְ כַּ סִּ ין עוֹ ד בְּ יוֹ תֵ ר הַ גַּוְ נִין עִ לָאִ ין הַ נַ ּ ּ . ל" אֲבָ ל אָ ז זָכו לְ הַ חֲזִיר ּ הַ מָ מוֹ ן אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ , דְ הַ יְנו לְ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ , ּ שֶׁ שָׁ ם מְ אִ ירִ ין הַ גַּוְ נִין עִ לָאִ ין ּ , עַד שֶׁ נִתְ גַּלֶה עַל־יְדֵ י־זֶה גְּדֻ לַת הַ בּ וֹ רֵ א ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך , ְ וְ נִכְ נָע בְּ חִ ינַת הַמְ דַ מֶ ה ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת קְ לִ פַ ת ּ ּ מִ צְ רַ יִם כַּ נַ . ל"ּ וְ כָ ל זֶה זוֹ כִ ין בְּ כֹחַ הַ צְ דָ קָ ה ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים

Segment 18
HE:
. כְּ שֶׁ עוֹ סֵ ק לְ כַ וֵן הָ אָ דָ ם צָ רִ יך וְ עַל־כֵּן ּ ְ בְּ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן ּ ּ ּ , שֶׁ הוא כְּ דֵ י לְ גַלוֹ ת גְּדֻ לַת הַ ּ ּ ּ בּ וֹ רֵ א יִתְ בָּ רַ ך ְ עַל־יְדֵ י הַ מָ מוֹ ן שֶׁ לוֹ ּ ּ , עַל־יְדֵ י שֶׁ יִתֵ ן צְ דָ קָ ה מִ מָ מוֹ נוֹ ּ ּ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה נִתְ גַּלִ ין הַ גַּוְנִין עִ לָאִ ין הַ נַ ּ ּ ּ "ל. ) לקוטי הלכות - הל כות ע בודה רה ז ' ג- אות ד ' לפי אוצר היראה - ממון ופרנסה- (ט" ל

Segment 19
HE:
וַתְ חַ יֶין ּ ּ ָ אֶ ת הַ יְ ּ לָדִ ים

Segment 20
HE:
( יז , 'א) צַ דִ יקֵ י הַ דוֹ ר נִקְ רָ אִ ים מְ יַלְ דוֹ ת הָ עִ בְ רִ יוֹ ת עַל שֶׁ עוֹ סְ קִ ים ּ ּ ּ ּ לְ הוֹ לִ יד בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל תוֹ לָדוֹ ת קְ דוֹ שׁ וֹ ת שֶׁ ל תוֹ רָ ה ומַ עֲשִׂ ים ּ ּ ּ טוֹ בִ ים . וְזֶה אֲשֶׁ ר שֵׁ ם הָ אַ חַ ת שִׁ פְ רָ ה וְ שֵׁ ם הַ שֵׁ נִית ּ ּ ּ פועָ ה , וְ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ּ ּ ינו זַ " ל שִׁ פְ רָ ה שֶׁ מְ שַׁ פֶ רֶ ת אֶ ת ּ ּ ּ הַ וָלָד . פועָ ה שֶׁ פוֹ עָ ה מְ דַ בֶּ רֶ ת וְ הוֹ גָה לַוָלָד כְּ דֶ רֶ ך ְ ּ ּ ּ ּ הַ נָשִׁ ים הַ מְ פַ יְסוֹ ת תִ ינוֹ ק הַבּ וֹ כֶ ה ּ ּ ּ ּ . כִּ י הַ צַ דִ יקִ ים מְ חַ זְקִ ים ּ ּ ּ אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ומְ שַׁ פְ רִ ין אוֹ תָ ם עַל יְדֵ י הַ נְקֻ דוֹ ת טוֹ בוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ מ וֹ צְ אִ ין בָּ הֶם , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת הִ נָך יָפָ ה רַ עֲיָתִ י וְ כו ּ ּ ְ ּ ', וְ עַל כֵּן נִקְ רָ אִ ין שִׁ פְ רָ ה שֶׁ מְ שַׁ פְ רִ ין אֶ ת הַ וָלָד ּ ּ ּ . וְ כֵן נִקְ רָ אִ ין גַּם כֵּן פועָ ה ּ ּ , עַל שֵׁ ם שֶׁ פוֹ עִ ין וְ הוֹ גִין ומְ דַ בְּ רִ ין עִ ם יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ אֲ ומְ צַ פְ צְ פִ ין וְ שׁ וֹ רְ קִ ין ּ ולְ עוֹ רְ רָ ם לְ חַ זְקָ ם לֵיהֶם ּ ּ ולְ הַ גְבִּ יהָ ם וְלַהֲרִ ימָ ם מִ כָּ ל מִ ינֵי שִׁ פְ לות וִירִ ידוֹ ת ּ ּ ונְפִ ילוֹ ת שֶׁ לָהֶם ּ ּ . ומְ זָרְ זִין אוֹ תָ ם בְּ כָ ל יוֹ ם ובְ כָ ל עֵת ּ ּ לְ הִ תְ עוֹ רֵ ר מֵ חָ דָ שׁ בַּ עֲבוֹ דַ ת ה ' בְּ כָ ל מַ ה שֶׁ יוכְ לו לַחֲטֹף ּ ּ ּ ּ , וְ הוא מַ מָ שׁ כְּ דֶ רֶ ך ְ ּ ּ שֶׁ מְ פַ יְיסִ ין תִ ינוֹ ק הַ בּ וֹ כֶה ּ ּ ּ , כַּ מובָ ן ּ ּ לְ כָ ל מִ י שֶׁ יוֹ דֵ עַ הָ רַ חֲמָ נות וְ הַ הִ תְ נַהֲגות שֶׁ מִ תְ נַהֲגִין ּ ּ ּ ּ הַ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת עִ ם יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ . וְ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת פַ רְ עֹה הִ יא בְּ וַדַ אי הַ הֵפֶ ך מִ כָּ ל זֶה ְ ּ ּ , כִּ י הִ יא רוֹ צָ ה לְ הַ פִ יל עַצְ בות ומָ רָ ה שְׁ חוֹ רָ ה עַל כָּ ל אֶ חָ ד ּ ּ ּ , עַד שֶׁ לֹא יִהְ יֶה נִכָּ ר הַ טוֹ ב שֶׁ בּ וֹ ולְ הָ מִ ית אוֹ תוֹ עַל יְדֵ י זֶה ּ ּ ּ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , וְזֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ גָּזַר פַ רְ עֹה עַל הַ מְ יַלְ דוֹ ת ּ ּ ּ אִ ם בֵּ ן הוא וַהֲמִ תֶ ן אוֹ תוֹ כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים ּ ּ ּ . כִּ י הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א רוֹ צָ ה לְ הִ תְ לַבֵּ שׁ גַּם בְּ הַ צַ דִ יקִ ים שֶׁ יַחֲלִ ישׁ ו דַ עַת ּ ּ ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל וְיַפִ ילו אוֹ תָ ם חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ . אַ ך הַ מְ יַלְ דוֹ ת הַ נַ ּ ּ ּ ְ ל " אֵ ינָם שׁ וֹ מְ עִ ים אֵ לָיו וַתְ חַ יֶין◌ָ אֶ ת הַ יְלָדִ ים ּ ּ , שֶׁ כָּ ל עִ סְ קָ ם רַ ק לְ הַ חֲיוֹ ת ולְ חַ זֵ ּ ּ ק אֶ ת הַ יְלָדִ ים שֶׁ הֵ ם בְּ נֵי הַ נְעורִ ים ּ ּ הָ רוֹ צִ ים לָגֶשֶׁ ת אֶ ל הַ קֹדֶ שׁ ּ . ּ שֶׁ צְ רִ יכִ ים רַ ק לְ הַ חֲיוֹ תָ ם ולְ חַ זְקָ ם בְּ כָ ל מִ ינֵי חִ יות וְ הִ תְ חַ זְקות ּ ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ כָּ ל זֶה הוא ּ בְּ חִ ינַת וַתְ חַ יֶין◌ָ אֶ ת הַ יְלָדִ ים ּ ּ ּ . ) לקוטי הלכות -

Segment 21
HE:
הלכות תחומין ' ו - או א" ת י לפי אוצר היראה – צדיק - (ד" פ ּ וַיַרְ א אִ ישׁ מִ צְ רִ י מַ כֶּ ה אִ ישׁ עִ בְ רִ י

Segment 22
HE:
( יא , 'ב) כִּ י עִ קַ ר גָּלות מִ צְ רַ יִם שֶׁ הוא הַ גָּלות הָ רִ אשׁ וֹ ן וְ כֵן כָּ ל ּ ּ ּ ּ הַ גָּלֻיוֹ ת שֶׁ כְּ לולִ ין בְּ גָלות מִ צְ רַ יִם כַּ מְ בֹאָ ר בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר ּ ּ ּ ּ הוא בְּ חִ ינָ ת מַ ה שֶׁ נָפַ ל הַ כָּ בוֹ ד וְ הַ מַ לְ כות אֶ ל הָ עַזֵי ּ ּ ּ ּ ּ ּ פָ נִים שֶׁ בַּ דוֹ ר שֶׁ הֵם הָ עַכּ ו ּ ּ ּ " ם וְ הָ רְ שָׁ עִ ים וְ כו ' ּ וְ הָ עַזֵי פָ נִים ּ ּ נוֹ טְ לִ ין לְ עַצְ מָ ן כָּ ל הַ כָּ בוֹ ד וְ הַ מַ לְ כות שֶׁ מִ זֶה נִמְ שָׁ ך ְ ּ ּ ּ ּ מַ לְ כות וכְ בוֹ ד הָ עַכּ ו ּ ּ ּ " לָהֶם כָּ ל הַ כָּ ם שֶׁ יֵשׁ ּ בוֹ ד וְ הַ מַ לְ כות וְיִשְׂ רָ אֵ ל הֵם שְׁ פָ לִ ים וְ נִבְ זִים ּ ּ . וְ לֹא דַ י שֶׁ אֵ ין ּ לְ יִשְׂ רָ אֵ ל כָּ בוֹ ד אֲשֶׁ ר בֶּ אֱמֶ ת כָּ ל הַ כָּ בוֹ ד וְהַ מַ לְ כות ּ ּ רָ אוי לְ יִשְׂ רָ אֵ ל כִּ י הַ כּ ֹל נִבְ רָ א בִּ שְׁ בִ ילָם כַּ יָדועַ ּ ּ ּ , אַ ף גַּם מִ תְ גַּבְּ רִ ים הָ עַזֵי פָ נִים עַ ל־יְ ּ ּ דֵ י פְ גַם הַ כָּ בוֹ ד הַ נַ ּ ּ ל " וְ נוֹ טְ לִ ין לְ עַצְ מָ ן כָּ ל הַ כָּ בוֹ ד שֶׁ ל יִשְׂ רָ אֵ ל עַד שֶׁ רוֹ צִ ים לִ כְ בּ ֹשׁ נַפְ שׁ וֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ גָלות אֶ צְ לָם ּ . כִּ י כְּ שֶׁ נוֹ טְ לִ ין ּ לְ עַצְ מָ ן הַ כָּ בוֹ ד מִ מֵ ילָא נִמְ שָׁ כִ ין גַּם כָּ ל הַ נְפָ שׁ וֹ ת אֶ צְ לָם ּ ּ כִּ י הַ נְפָ שׁ ּ וֹ ת נִמְ שָׁ כִ ין אַ חַ ר הַ כָּ בוֹ ד שֶׁ הוא שָׁ רְ שָׁ ם ּ ) עיין לקוטי מוהר " ן א ' - סימן ס . (ז" וְזֶהו בְּ חִ ינַת גָּלות ּ ּ מִ צְ רַ יִם וְ כָ ל הַ גָּלֻיוֹ ת כִּ י בַּ גָּלות אֲזַי כָּ ל הַ כָּ בוֹ ד ּ ּ וְ הַ מַ לְ כות הוא אֵ צֶ ל הָ עַכּ ו ּ ּ ּ ּ " ם וְ עַל־יְדֵ י זֶה הֵם מִ תְ גַּבְּ רִ ים עַד שֶׁ כּ וֹ בְ שִׁ ים גַּם הַ נְפָ שׁ וֹ ת עַצְ מָ ן שֶׁ ל יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ גָלות ּ ּ עַל־יְדֵ י גֹּדֶ ל עַזותָ ם שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה לָקְ חו לָהֶם כָּ ל הַ כָּ בוֹ ד ּ ּ ּ וְ הַ מַ לְ כות שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה כּ וֹ בְ שִׁ ין חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם בְּ גָלות גַּם ּ ּ ּ כָּ ל הַ נְפָ שׁ וֹ ת כִּ י שָׁ רְ שָׁ ם בַּ כָּ בוֹ ד וְ כַ ּ . ל"ּנַ וְעַל־כֵּן הָ יָה טוֹ בָ ה גְּדוֹ לָה לְ יִשְׂ רָ אֵ ל מַ ה שֶׁ יוֹ סֵ ף יָרַ ד בַּ תְ חִ לָה ּ ּ ּ ּ לְ מִ צְ רַ יִם וְזָכָ ה שָׁ ם לְ כָ בוֹ ד גָּדוֹ ל וְ נַעֲשָׂ ה שָׁ ם מֶ לֶך , ְ וְ עַל־יְדֵ י זֶה נִמְ שְׁ כו נַפְ שׁ וֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל לְ תוֹ ך מִ צְ רַ יִם כְּ מוֹ ְ ּ שֶׁ כָּ תוב וְ הִ גַּדְ תֶ ם לְ אָ ּ ּ בִ י אֶ ת כָּ ל כְּ בוֹ דִ י בְּ מִ צְ רַ יִם וְ כו ' ּ ומִ הַ רְ תֶ ם וְ הוֹ רַ דְ תֶ ם אֶ ת אָ בִ י הֵ נָה ּ ּ ּ ּ . כִּ י יוֹ סֵ ף זָכָ ה בְּ מִ צְ רַ יִם לְ כָ בוֹ ד דִ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ הֶעֱלָה אֶ ת הַ כָּ בוֹ ד ּ ּ וְ הַ מַ לְ כות מִ זֻהֲמַ ת מִ צְ רַ יִם וְחָ זַר אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה לְ יוֹ סֵ ף ּ ּ ּ ּ ּ וְ עַל־יְדֵ י הַ כָּ בוֹ ד דִ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ זָכָ ה שָׁ ם עַל־יְדֵ י זֶה הִ מְ שִׁ יך ְ ּ ּ ּ לְ שָׁ ם אֶ ת כָּ ל נַפְ שׁ וֹ ת בֵּ ית יַעֲקֹב כִּ י הַ נְפָ שׁ וֹ ת נִמְ שָׁ כִ ין ּ אַ חַ ר הַ כָּ בוֹ ד שֶׁ הוא שָׁ רְ שָׁ ם כַּ נַ ּ ּ " ל בִּ בְ חִ ינַת וְ הִ גַּדְ תֶ ם ּ לְ אָ בִ י אֶ ת כָּ ל כְּ בוֹ דִ י וְ כו ' ּ ומִ הַ רְ תֶ ם וְ הוֹ רַ דְ תֶ ם אֶ ּ ּ ּ ת אָ בִ י ּ הֵ נָה , שֶׁ עַל־יְדֵ י הַ כָּ בוֹ ד דַ יְקָ א יָבוֹ א אָ בִ יו עִ ם כָּ ל ּ נַפְ שׁ וֹ תָ יו לְ כָ אן כִּ י הַ נְפָ שׁ וֹ ת נִמְ שָׁ כִ ין אַ חַ ר הַ כָּ בוֹ ד ּ . ל"ּ כַּ נַ וְזֶה הָ יָה טוֹ בָ ה גְּדוֹ לָה לְ נַפְ שׁ וֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל כִּ י אִ ם לָאו הָ יו חַ ס וְשָׁ לוֹ ם יִשְׂ רָ אֵ ל מֻכְ רָ חִ ין ּ לֵירֵ ד לְ מִ צְ רַ יִם עַל־יְדֵ י הַ כָּ בוֹ ד וְ הַ מַ לְ כות שֶׁ ל מִ צְ רַ יִם בְּ עַצְ מָ ן שֶׁ הָ יו ּ ּ ּ מַ מְ שִׁ יכִ ין נַפְ שׁ וֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל לְ מִ צְ רַ יִם בְּ עַל כָּ רְ חָ ם , ּוכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל רָ אוי הָ יָה יַעֲקֹב אָ בִ ינו לֵירֵ ד ּ ּ לְ מִ צְ רַ יִם בְּ שַׁ לְ שְׁ לָאוֹ ת שֶׁ ל בַּ רְ זֶל וְ כו ' ּ וְ עַכְ שָׁ ו זָכו לֵירֵ ד ּ לְ מִ צְ רַ יִם עַל־יְדֵ י כָּ בוֹ ד דִ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ ל יוֹ סֵ ף שֶׁ הִ מְ שִׁ יך ְ ּ ּ נַפְ שׁ וֹ תָ ם לְ שָׁ ם וְ כַ נַ ּ" ל וְעַל־יְדֵ י זֶה הָ יָה לָהֶם כּ ֹחַ וְ קִ יום ּ ּ לִ הְ יוֹ ת בְּ מִ צְ רַ יִם וְ לָצֵ את מִ שָׁ ם ּ . כִּ י הַ כּ ֹל בְּ כֹחוֹ שֶׁ ל יוֹ סֵ ף הַ צַ דִ יק כִּ י אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ אַ חַ ר־כָּ ך כְּ שֶׁ מֵ ת יוֹ סֵ ף וְ כָ ל ּ ּ ְ ּ ּ אֶ חָ יו וְ כו ' ּ גָּבְ רו מִ צְ רַ יִם וְ הִ מְ שִׁ יכו לְ עַצְ מָ ן כָּ ל הַ כָּ בוֹ ד ּ ּ

Segment 23
HE:
עַד שֶׁ כָּ בְ שׁ ו נַפְ שׁ וֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל בַּ גָּלות ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן ּ כְּ בָ ר הָ יָה לָהֶם כּ ֹחַ לְ הִ תְ קַ יֵם בִּ מְ רִ י ּ רות הַ גָּלות מֵ אַ חַ ר ּ ּ שֶׁ עִ קַ ר בִּ יאָ תָ ן לְ מִ צְ רַ יִם הָ יָה עַל־יְדֵ י כָּ בוֹ ד דִ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ ל ּ ּ ּ יוֹ סֵ ף כִּ י עִ קַ ר חִ יות הַ נְפָ שׁ וֹ ת הוא עַל־יְדֵ י כָּ בוֹ ד ּ ּ ּ ּ ּ דִ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ הוא שׁ ֹרֶ שׁ הַ נֶפֶ שׁ וְ כַ נַ ּ ּ ּ ּ ּ . ל" וְ עַל־כֵּן מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו ּ כְּ שֶׁ הִ תְ חִ יל לָשׂ ּום לִ בּ וֹ עַל צָ רָ תָ ן שֶׁ ל יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ הֵם כְּ בושִׁ ין בְּ גָלות זֶה כַּ מָ ה שָׁ נִים וְ הַ גָּלות נִמְ שָׁ ך מֵ הַ כָּ בוֹ ד ְ ּ ּ ּ ּ וְ הַ מַ לְ כות שֶׁ נָפַ ל אֶ ל הָ עַזֵי פָ נִים שֶׁ הֵם מַ לְ כֵי הָ עַכּ ו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ם " ' ּ וְ כו שֶׁ לוֹ קְ חִ ין לְ עַצְ מָ ן כָּ ל הַ כָּ בוֹ ד וְ הַ מַ לְ כות וְעַ ּ ּ ּ ל־יְדֵ י זֶה כּ וֹ בְ שִׁ ין נַפְ שׁ וֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ גָלות כַּ נַ ּ ּ , ל" עַל־כֵּן הַ מַ עֲשֶׂ ה ּ רִ אשׁ וֹ נָה שֶׁ רָ אָ ה שֶׁ שָׂ ם לִ בּ וֹ עָ לֶיהָ הָ יָה מַ ה שֶׁ רָ אָ ה ּ ּ שֶׁ הִ כּ ו אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ ּ וַיַרְ א אִ ישׁ מִ צְ רִ י מַ כֶּ ה אִ ישׁ עִ בְ רִ י וְ כו ' ּ כִּ י הַ הַ כָּ אוֹ ת וְ הַ חֲבָ לוֹ ת הֵם בְּ עַצְ מָ ן בְּ חִ ינַת פְ גַם הַ כָּ בוֹ ד וְ הַ נֶפֶ שׁ שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת הַ גָּלות כַּ נַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ . ל" וְזֶהו וַיֵצֵ א בַּ יוֹ ם הַ שֵׁ נִי וְ הִ נֵה שְׁ נֵי אֲנָשִׁ ים עִ בְ רִ ים נִצִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ וַיֹאמֶ ר לָרָ שָׁ ע לָמָ ה תַ כֶּ ה רֵ עֶך וְ כו ּ ָ ּ ּ ' ּ וַיֹאמֶ ר אָ כֵן נ וֹ דַ ע הַ דָ בָ ר ופֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ ּ " י אָ כֵן נוֹ דַ ע הַ דָ בָ ר שֶׁ הָ יִיתִ י תָ מֵ הַ ּ ּ ּ עָ לָיו מֶ ה חָ טְ או יִשְׂ רָ אֵ ל מִ כָּ ל שִׁ בְ עִ ים אֻ מוֹ ת לִ הְ יוֹ ת ּ ּ נִרְ דִ ים בַּ עֲבוֹ דַ ת פֶ רֶ ך אֲבָ ל רוֹ אֶ ה אֲנִי שֶׁ הֵ ם רְ אויִים ּ ְ ּ ּ לְ כָ ך . ְ וְ לִ כְ אוֹ רָ ה הַ דָ בָ ר תָ מוהַ מְ אֹד ּ ּ ּ ּ , וְ כִ י בִּ שְׁ בִ יל חֵ טְ א זֶה שֶׁ ל מַ חֲלֹקֶ ת וְ הַ כָּ אוֹ ת שֶׁ מָ צָ א בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל בִּ שְׁ בִ יל זֶה ּ רְ אויִים הֵם לְ גָלות יוֹ תֵ ר מִ כָּ ל הַ שִׁ בְ עִ ים לָשׁ וֹ ן הֲלֹא ּ ּ ּ הָ עַכּ ו ּ" ם הֵם מְ לֵאִ ים עֲווֹ נוֹ ת ופְ שָׁ עִ ים רַ בִּ ים וַעֲצומִ ים ּ ּ מֵ אֵ לֶה כִּ י הֵם מְ לֵאִ ים מִ לְ חָ מוֹ ת ּ ומַ חֲלֹקֶ ת ורְ צִ יחוֹ ת ּ ּ וַחֲבָ לוֹ ת ושְׁ אָ ר מַ עֲשִׂ ים רָ עִ ים הַ רְ בֵּ ה מְ אֹד וְ אֲכַּ תִ י קָ שֶׁ ה ּ ּ מַ ה נִשְׁ תַ נו יִשְׂ רָ אֵ ל לִ הְ יוֹ ת בְּ גָלות וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ּ . ' אֲבָ ל בֶּ אֱמֶ ת עִ קַ ר הַ כָּ בוֹ ד וְ הַ מַ לְ כות וְ הַ גְּדֻ לָה שַׁ יָך רַ ק לְ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ְ ּ ּ ּ ּ אֲשֶׁ ר בִּ שְׁ בִ ילָ ם נִבְ רָ א הַ כּ ֹל כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב לִ כְ בוֹ דִ י ּ בְּ רָ אתִ יו וְ כו ' ּ וְ יִשְׂ רָ אֵ ל נִקְ רָ אִ ים כְּ בוֹ דוֹ כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תַ ב רַ בֵּ נו זַ ּ " ל בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר . וְ אִ לו לֹא הָ יָה מַ חֲלֹקֶ ת בֵּ ין ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ עַצְ מָ ן לֹא הָ יָה לְ הָ עַכּ ו ּ" ם שׁ ום כּ ֹחַ לִ טֹל ּ ּ הַ כָּ בוֹ ד וְ הַ מַ לְ כות לְ עַצְ מָ ן רַ ק עִ קַ ר כּ ֹחָ ם הוא מֵ חֲמַ ת ּ ּ ּ ּ שֶׁ נִפְ גַּם הַ כָּ בוֹ ד אֵ צֶ ל יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ עַצְ מָ ן עַל־יְדֵ י הַ מַ חֲלֹקֶ ת ּ ּ וְ הַ הַ כָּ אוֹ ת וַחֲבָ לוֹ ת שֶׁ מִ תְ גַּבְּ רִ ין הָ עַזֵי פָ נִים שֶׁ בַּ דוֹ ר ּ ּ ּ ּ וְ לוֹ קְ חִ ין לְ עַצְ מָ ן כָּ ל הַ כָּ בוֹ ד וְחוֹ לְ קִ ין עַל כְּ בוֹ ד הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ וְ הַ כְּ שֵׁ רִ ים הָ אֲמִ תִ יִים ומְ בַ זִין אוֹ תָ ם בְּ כָ ל מִ ינֵי בִּ זְיוֹ נוֹ ת ּ ּ ּ ּ . ) לקוטי הלכות - הלכות חובל בחבירו ג '- אות ה '(

Segment 24
HE:
ּ וַיֹ אמֶ ר לָרָ שָׁ ע

Segment 25
HE:
( יג , 'ב) הַ מַ כֶּ ה אֶ ת חֲבֵ רוֹ וְחוֹ בֵ ל בַּ חֲבֵ רוֹ הוא פוֹ גֵם בִּ כְ בוֹ ד ּ ּ ּ חֲבֵ רוֹ ו ּ בְ נֶפֶ שׁ חֲבֵ רוֹ , אֲשֶׁ ר בֶּ אֱמֶ ת שְׁ נֵיהֶם אֶ חָ ד , כִּ י הַ נֶפֶ שׁ שָׁ רְ שָׁ ה בַּ כָּ בוֹ ד ּ ּ , וְזֶה הָ רָ שָׁ ע הַ חוֹ בֵ ל בַּ חֲבֵ רוֹ , שֶׁ הוא כְּ אִ לו נוֹ טֵ ל נַפְ שׁ וֹ מֵ אוֹ תוֹ אֵ יבָ ר שֶׁ חָ בַ ל בּ וֹ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" חוֹ בֵ ל מִ שׁ ום מַ אי מִ חַ יַב ּ ּ ּ לְ עִ נְיַן שַׁ בָּ ת ? מִ שׁ ום נְטִ ילַת נְשָׁ מָ ה שֶׁ בְּ אוֹ תוֹ אֵ יבָ ר ּ ּ . וְ עִ קַ ר ּ הַ פְ גָם בְּ יוֹ תֵ ר הוא מַ ה שֶׁ פוֹ גֵם בִּ כְ בוֹ ד חֲבֵ רוֹ ומְ בַ יְשׁ וֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ מְ אֹד עַל־יְדֵ י הַ הַ כָּ אָ ה , שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה הוא כְּ אִ לו נוֹ טֵ ל ּ ּ ּ נַפְ שׁ וֹ מַ מָ שׁ ּ , שֶׁ שָׁ רְ שָׁ ה בַּ כָּ ב ּ ּ וֹ ד , וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו ּ ּ ּ : ל"זַ הַ מַ לְ בִּ ין פְ נֵי חֲבֵ רוֹ בָּ רַ בִּ ים ּ ּ , נֶחְ שָׁ ב כְּ אִ לו שׁ וֹ פֵ ך ְ ּ ּ דָ מִ ים מַ מָ שׁ ּ ּ , וְ הַ דָ ם הוא הַ נָפֶ שׁ ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן הַ מַ לְ בִּ ין פְ נֵי ּ ּ חֲבֵ רוֹ בָּ רַ בִּ ים אֵ ין לוֹ חֵ לֶק לָעוֹ לָם הַ בָּ א , כִּ י עִ קַ ר ּ בְּ חִ ינַת עוֹ לָם הַ בָּ א הוא בְּ חִ ינַת הַ כָּ בוֹ ד ּ , בְּ חִ ינַת " וְהָ לַך ְ לְ פָ נֶיך צִ דְ קֶ ך ָ ָ , כְּ בוֹ ד ה ' יַאַ סְ פֶ ך , "ָ ּ שֶׁ נֶאֱמַ ר עַל נַפְ שׁ וֹ ת הַ צַ דִ יקִ ים לְ אַ חַ ר הִ סְ תַ לְ קותָ ם ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י הַ צַ דִ יקִ ים זוֹ כִ ים ּ ּ לְ הִ סְ תַ לֵק תֵ כֶ ף בְּ עֵת מִ יתָ תָ ם לְ תוֹ ך הַ כָּ בוֹ ד ְ ּ ּ ּ , ֶׁש ּ הוא לְ בושׁ וְ שׁ ֹרֶ שׁ הַ נֶפֶ שׁ ּ ּ , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה זוֹ כִ ין בָּ עוֹ לָם הַ בָּ א לְ מַ ה שֶׁ זוֹ כִ ין ּ ּ , כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לָבוֹ א לְ חַ יֵי עוֹ לָם הַ בָּ א ּ , כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י שֶׁ יִכָּ לֵל נַפְ שׁ וֹ בְּ תוֹ ך בְּ חִ ינַת כְּ בוֹ ד ה ְ ּ ', שֶׁ לְ שָׁ ם נֶאֱסָ פִ ין נִשְׁ מוֹ ת הַ צַ דִ ּ ּ ּ יקִ ים בִּ בְ חִ ינַת " כְּ בוֹ ד ה ' יַאַ סְ פֶ ך ָ" , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת הַ חֲלוקָ א דְ רַ בָּ נָן שֶׁ זוֹ כִ ין ּ ּ ּ הַ צַ דִ יקִ ים בָּ עוֹ לָם הַ בָּ א ּ ּ . וְ עַל־כֵּן הַ מַ לְ בִּ ין אֶ ת פְ נֵי חֲבֵ רוֹ ּ ּ ּופוֹ גֵם בִּ כְ בוֹ דוֹ , וכְ שֶׁ פוֹ גֵם בִּ כְ בוֹ ד יִשְׂ רָ אֵ ל פוֹ גֵם גַּם ּ ּ ּ בִּ כְ בוֹ ד הַ שֵׁ ּ ם יִתְ בָּ רַ ך , ְ כִּ י קֻ דְ שָׁ א־בְּ רִ יך־הוא וְיִשְׂ רָ אֵ ל ּ ְ ּ כּ ֹלָא חַ ד , כִּ י יִשְׂ רָ אֵ ל הֵם עִ קַ ר כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , וְ עַל־כֵּן זֶה הַ מַ לְ בִּ ין פְ נֵי חֲבֵ רוֹ ּ ּ , ּ שֶׁ פָ גַם בַּ כָּ בוֹ ד , נִפְ רָ עִ ין מִ מֶ נו ּ ּ ּ מִ דָ ה כְּ נֶגֶד מִ דָ ה אִ ם אֵ ינוֹ מְ פַ יֵס אֶ ת חֲ ּ ּ ּ בֵ רוֹ , הַ יְנו ּ שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה גַּם הוא לֶעָתִ יד אֵ ינוֹ זוֹ כֶ ה שֶׁ תִ כְ נֹס ּ ּ וְ תִ כְ לֹל נַפְ שׁ וֹ בְּ תוֹ ך הַ כָּ בוֹ ד דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ְ , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה אֵ ין לוֹ חֵ לֶק בָּ עוֹ לָם הַ בָּ א , כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ זְכּ וֹ ת לָעוֹ לָם הַ בָּ א כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת " ְּכ בוֹ ד ה ' יַאַ סְ פֶ ך , "ָ ּ שֶׁ זֶה סוֹ ד חֲלוקָ א דְ רַ בָּ נָן ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ כָּ בוֹ ד שֶׁ בּ וֹ ּ מִ תְ לַבֶּ שֶׁ ת הַ נֶפֶ שׁ לַחֲזוֹ ת בְּ נֹעַם ה ּ ', כַּ יָדועַ ּ ּ . וְזֶה שֶׁ אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ : ל" ּ הַ מִ תְ כַּ בֵּ ד בִּ קְ לוֹ ן חֲבֵ רוֹ , אֵ ין לוֹ חֵ לֶק לָעוֹ לָם הַ בָּ א , כִּ י זֶה שֶׁ רוֹ צֶה לִ קַ ח לְ עַצְ מוֹ כָּ בוֹ ד עַל־יְדֵ י ּ בִּ זְיוֹ ן וקְ לוֹ ן חֲבֵ רוֹ ּ , עַל־יְדֵ י־זֶה זֶה וְזֶה נִטָ ל מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ , כִּ י הַ כָּ בוֹ ד בּ וֹ רֵ חַ מִ מֶ נו וְ אֵ ינוֹ זוֹ כֶ ה שֶׁ תִ כָּ לֵל נַפְ שׁ וֹ בַּ כָּ בוֹ ד ּ ּ ּ ּ הָ עֶלְ יוֹ ן הַ נַ , ל"ּ וְעַל־יְדֵ י־זֶה אֵ ין לוֹ חֵ לֶק לָ עוֹ לָם הַבָּ א , ל"ּ כַּ נַ נִמְ צָ א שֶׁ גָּדוֹ ל הַ פְ גָם מְ אֹד שֶׁ ל הַ פוֹ גֵם בִּ כְ בוֹ ד ּ ּ חֲבֵ רוֹ ומְ בַ יְשׁ וֹ אֲפִ לו בִּ דְ בָ רִ ים ּ ּ ּ ּ , מִ כָּ ל־שֶׁ כֵּן כְּ שֶׁ פוֹ גֵם ּ בִּ כְ בוֹ דוֹ עַל־יְדֵ י הַ כָּ אָ ה מַ מָ שׁ ּ , נִמְ צָ א שֶׁ גּוֹ זֵל כְּ בוֹ דוֹ וְ נַפְ שׁ וֹ שֶׁ ל חֲבֵ רוֹ הַמְ לֻבֶּ שֶׁ ת בְּ הַ כָּ בוֹ ד בְּ יָדַ יִם מַ מָ שׁ ּ , וְ עַל־כֵּן בְּ וַדַ אי גָּדוֹ ל עֲונוֹ מִ נְשׂ וֹ א ּ ּ , וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ , ל" ּ שֶׁ אֲפִ לו בַּ הֲרָ מַ ת יָד נִקְ רָ א רָ שָׁ ע ּ ּ ) לקוטי הלכות - הלכות חובל בחבירו ב – 'ג ' לפי אוצר היראה - מחל ו קת (ד" ס –

Segment 26
HE:
ּ לָמָ ה תַ כֶּ ה רֵ עֶך ָ ( יג , 'ב) מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו מְ לֻבָּ שׁ בְּ כָ ל אֵ יבָ ר וְ אֵ יבָ ר מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת הִ תְ לַבְּ שׁ ות הַ דַ עַת בַּ חֲסָ דִ ים ּ ּ . ּובְ כָ ל עֵת שֶׁ אֶ חָ ד ּ מִ יִשְׂ רָ אֵ ל רוֹ צֶ ה לְ הַ כּ וֹ ת אֶ ת חֲבֵ רוֹ בְּ אֵ יזֶה אֵ יבָ ר , אֲזַי מֹשֶׁ ה , שֶׁ הוא מְ לֻבָּ ּ שׁ בְּ כָ ל אֵ יבָ ר מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ , ּ הוא צוֹ עֵק ּומַ זְהִ יר עַל זֶה , בִּ בְ חִ ינַת " וַיאמֶ ר לָרָ שָׁ ע לָמָ ה תַ כֶּ ה ּ ּ

Segment 27
HE:
רֵ עֶך , "ָ שֶׁ מֹשֶׁ ה מַ זְהִ יר עַל זֶה תָ מִ יד ּ ּ , כִּ י הוא מְ לֻבָּ שׁ ּ בְּ כָ ל אֵ יבָ ר וְ אֵ יבָ ר מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ . ּוכְ שֶׁ אֶ חָ ד מַ כֶּ ה אֶ ת חֲבֵ רוֹ בְּ אֵ יזֶה אֵ יבָ ר , אֲזַי מַ גִּיעַ הַ פְ גָם לְ הַ דַ עַת שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ מֹשֶׁ ה , ּ שֶׁ מְ לֻבָּ שׁ שָׁ ם בְּ אוֹ תוֹ הָ אֵ יבָ ר , כִּ י עַל־יְדֵ י הַ הַ כָּ אָ ה מִ תְ עוֹ רְ רִ ין ומִ תְ גַּבְּ רִ ין הַ דָ מִ ים בְּ אוֹ תוֹ אֵ יבָ ר ּ ּ , כְּ טֶ בַ ע הַ הַ כָּ אָ ה , וְ הַ דָ מִ ים הֵ ם בְּ חִ ינַת גְּבורוֹ ת ּ ּ . מִ כָּ ל־שֶׁ כֵּן כְּ שֶׁ עוֹ שֶׂ ה בּ וֹ חַ בּ ורָ ה ּ , שֶׁ הוא עַל־יְדֵ י ּ הִ תְ עוֹ רְ רות הַ דָ מִ ים ּ ּ , בִּ פְ רָ ט כְּ שֶׁ מְ חַ סֵּ ר מִ מֶ נו אֵ יבָ ר ּ ּ ּ ּ לְ גַמְ רֵ י , שֶׁ עַל־יְדֵ י כָּ ל זֶה מִ סְ תַ לֵק מִ שָׁ ם מֹשֶׁ ה ּ ּ ּ , שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת הַ דַ עַת ּ , וַאֲזַי מַ פְ שִׁ יט הַ דַ עַת מֵ הַ חֲסָ דִ ים ּ וּ מַ לְ בִּ ישׁ וֹ בַּ גְּבורוֹ ת ּ , שֶׁ הֵ ם בְּ חִ ינַת הִ תְ גַּבְּ רות הַ דָ מִ ים ּ ּ ּ שֶׁ מִ תְ גַּבְּ רִ ים עַל־יְדֵ י הַ הַ כָּ אָ ה , וְ עַל־כֵּן מֹשֶׁ ה מַ זְהִ יר עַל זֶה תָ מִ יד כַּ נַ ּ ּ . ל" וְ עַל־יְדֵ י־זֶה פוֹ גֵם בְּ כָ ל עִ נְיַן יְצִ יאַ ת ּ מִ צְ רַ יִם וְ קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה ּ , שֶׁ הוא הָ עִ ּ ּקָ ר כְּ דֵ י לְ הַבְ לִ יעַ ּ הַ דָ ם בָּ אֵ יבָ רִ ים , כְּ דֵ י שֶׁ יִתְ לַבֵּ שׁ הַ דַ עַת בְּ חִ ינַת מֹשֶׁ ה ּ ּ בַּ חֲסָ דִ ים , עַיֵן פְ נִים ּ ּ . וְ עַל־כֵּן מְ שַׁ לֵם חֲמִ שָׁ ה דְ בָ רִ ים ּ ּ , כְּ נֶגֶד חֲמִ שָׁ ה מִ ינֵי דָ מִ ים ּ ) לקוטי הלכות -

Segment 28
HE:
הלכות חובל בחבירו ' ב לפ אוצר היראה - מחל ו קת (ג" ס –

Segment 29
HE:
אָ כֵ ן נוֹ דַ ע הַ דָ בָ ר ּ

Segment 30
HE:
( יד , 'ב) עִ קַ ר הַ כָּ בוֹ ד וְ הַ מַ לְ כות וְ הַ גְּ דֻ לָה שַׁ יָך רַ ק לְ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ְ ּ ּ ּ ּ , אֲ שֶׁ ר בִּ שְׁ בִ ילָם הַ כּ ֹל , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " לִ כְ בוֹ דִ י בְּ רָ אתִ יו וְ כו , "'ּ וְ יִשְׂ רָ אֵ ל נִקְ רָ אִ ים כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ , כַּ מְ בֹאָ ר

Segment 31
HE:
בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר . וְ אִ לו לֹא הָ יָה מַ חֲלֹקֶ ת בֵּ ין יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ בְּ עַ צְ מָ ן , לֹא הָ יָה לְ הָ עַכּ ו ּ" ם שׁ ום כּ ֹחַ לִ טֹל הַ כָּ בוֹ ד ּ ּ וְ הַ מַ לְ כות לְ עַ צְ מָ ם ּ ּ , רַ ק עִ קַ ר כּ ֹחָ ם הוא מֵ חֲמַ ת שֶׁ נִפְ גַּם ּ ּ ּ הַ כָּ בוֹ ד אֵ צֶ ל יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ עַצְ מָ ן עַ ל־יְדֵ י הַ מַ חֲלֹקֶ ּ , ת שֶׁ מִ תְ גַּבְּ רִ ין הָ עַזֵי־פָ נִים שֶׁ בַּ דוֹ ר וְ לוֹ קְ חִ ין לְ עַ צְ מָ ן כָּ ל ּ ּ ּ הַ כָּ בוֹ ד , וְחוֹ לְ קִ ין עַ ל כְּ בוֹ ד הַ צַ דִ יקִ ים וְ הַ כְּ שֵׁ רִ ים ּ ּ הָ אֲמִ תִ יִים ומְ בַ זִין אוֹ תָ ם בְּ כָ ל מִ ינֵי בִּ זְיוֹ נוֹ ת ּ ּ ּ ּ . וְ עַ ל־יְדֵ י ּ שֶׁ נִפְ גַּם הַ כָּ בוֹ ד אֵ צֶ ל יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ עַ צְ מָ ן , עַ ל־יְדֵ י־זֶה נָפַ ל הַ כָּ בוֹ ד לְ גַמְ רֵ י , עַ ד שֶׁ נָפַ ל הַ כָּ בוֹ ד לְ הָ עַ כּ ו ּ ּ , ם" וְגָבְ רו ּ עַ ל יִשְׂ רָ אֵ ל וְ הֶ חֱרִ יבו אֶ ת הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ וְ כָ בְ שׁ ו אֶ ת ּ ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל בַּ גָּלות ּ , בַּ עֲונוֹ תֵ ינו הָ רַ בִּ ים ּ , וְ הַ כּ ֹל הָ יָה עַ ל־יְדֵ י פְ גַם הַ מַ חֲ ּ ּ לֹקֶ ת וְ שִׂ נְאַ ת חִ נָם ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ . ל" ּ וְ כֵ ן עַ כְ שָׁ ו עִ קַ ר עִ כּ וב בִּ יאַ ת מָ שִׁ יחַ הוא ּ ּ ּ שֶׁ בֵּ ין וְ הַ קָ טֵ גוֹ רְ יָא הַ מַ חֲלֹקֶ ת עַ ל־יְדֵ י ּ ּ ּ הַ תַ לְ מִ ידֵ י־חֲכָ מִ ים , וְ כָ ל הָ עוֹ לָם מָ לֵא מַ חֲלֹקֶ ת , וְ יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ עַ צְ מָ ן פוֹ גְמִ ין ּ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם בִּ כְ בוֹ ד יִשְׂ רָ אֵ ל חַ בְ רֵ יהֶם , וְ עַ ל־יְדֵ י־זֶה נִפְ גָּם הַ כָּ בוֹ ד בְּ יוֹ תֵ ר , כִּ י דַ יְקָ א מֵ חֲמַ ת שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל מֻשְׁ רָ שִׁ ים מְ אֹד בְּ הַ כָּ בוֹ ד דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ , עַ ל־כֵּ ן כְּ שֶׁ אֶ חָ ד פוֹ גֵם בִּ כְ בוֹ ד חֲבֵ רוֹ ּ , עַ ל־יְדֵ י־זֶה נִפְ גָּם הַ כָּ בוֹ ד בְּ יוֹ תֵ ר , מֵ אַ חַ ר שֶׁ בָּ א הַ פְ גָם עַ ל־יְדֵ י יִשְׂ רָ אֵ ל ּ בְּ עַ צְ מָ ן , שֶׁ הֵ ם חֵ לֶק הַ כָּ בוֹ ד הָ עֶלְ יוֹ ן דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ , בֵּ ין הַ מַ חֲלֹקֶ ת שֶׁ נִתְ רַ בָּ ה עַ ל־יְדֵ י ומִ כָּ ל־שֶׁ כֵּ ן ּ ּ ּ הַ תַ לְ מִ ידֵ י־חֲכָ מִ ים וְ הַ צַ דִ יקִ ים בְּ עַ צְ מָ ן ּ ּ ּ , ּ שֶׁ יֵשׁ לָהֶם

Segment 32
HE:
חֵ לֶק יוֹ תֵ ר בְּ הַ כָּ בוֹ ד דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ . וְ עַ ל־כֵּ ן כְּ שֶׁ אֶ חָ ד פוֹ גֵם ּ בִּ כְ בוֹ ד חֲבֵ רוֹ , עַ ל־יְדֵ י־זֶה נִפְ גָּם הַ כָּ בוֹ ד מְ אֹד מְ אֹד , מֵ אַ חַ ר שֶׁ בָּ א הַ פְ גָם עַ ל־יְדֵ י הַ תַ לְ מִ ידֵ י־חֲכָ מִ ים ּ ּ בְּ עַ צְ מָ ן , שֶׁ הֵ ם עִ קַ ר הַ כָּ בוֹ ד דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ , וְ עַ ל־כֵּ ן כְּ שֶׁ הֵ ם ּפוֹ גְמִ ים בָּ זֶה , אָ ז נִפְ גָּם הַ כָּ בוֹ ד בְּ יוֹ תֵ ר עַ ד שֶׁ נוֹ פֵ ל ּ הַ כָּ בוֹ ד חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם לְ הָ עַ כּ ו , ם"ּ וְ עַ ל־יְדֵ י־זֶה מִ מֵ ילָא ּ נִכְ בָּ שִׁ ין נַפְ שׁ וֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל אֶ צְ לָם בְּ גָלות גָּדוֹ ל מְ אֹד ּ , כִּ י ּ הַ נְפָ שׁ וֹ ת נִמְ שָׁ כִ ין אַ חַ ר הַ כָּ בוֹ ד , שֶׁ הוא שָׁ רְ שָׁ ּ , ם ומִ זֶה ּ ּ כָּ ל אֲרִ יכַ ת הַ גָּלות ּ , בַּ עֲונוֹ תֵ ינו הָ רַ בִּ ים ּ . וְ עַ ל־כֵּן כְּ שֶׁ רָ אָ ה מֹשֶׁ ה שְׁ נֵי אֲנָשִׁ ים עִ בְ רִ ים נִצִ ים ּ , וְ גַם יֵשׁ בָּ הֶ ם דֵ לָטוֹ רִ ין שֶׁ חוֹ לְ קִ ים עַל הַ צַ דִ יק בְּ עַ צְ מוֹ וְ רוֹ צִ ים ּ ּ ּ לְ מָ סְ רוֹ לַמַ לְ כות ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו אָ ז ּ " : הַ לְ הָ רְ גֵנִי אַ תָ ה ּ אֹמֵ ר וְ כו , "'ּ אָ מַ ר אָ ז : " אָ כֵן נוֹ דַ ע הַ דָ בָ ר ּ , " הַ יְנו שֶׁ נוֹ דַ ע ּ ּ לוֹ טַ עַם גָּלות יִשְׂ רָ אֵ ל ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ זַ ּ . ל" הַ יְנו כִּ י ּ אַ ף־עַ ל־פִ י שֶׁ הָ עַ כּ ו ּ ּ " ם מְ לֵאִ ים מַ חֲלֹקֶ ת ורְ צִ יחוֹ ת ּ הַ רְ בֵּ ה יוֹ תֵ ר מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ , אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן אֵ ין הַ פְ גָם ּ ּ שֶׁ לָהֶ ם גָּדוֹ ל כָּ ל־כָּ ך ְ ּ , מֵ אַ חַ ר שֶׁ אֵ ין לָהֶ ם חֵ לֶק בְּ הַ כָּ בוֹ ד דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ , עַ ל־כֵּן אֵ ין הַ כָּ בוֹ ד נִפְ גָּם כָּ ל־כָּ ך ְ עַ ל־יְדֵ י הַ מַ חֲלֹקֶ ת שֶׁ לָהֶ ם בְּ עַצְ מָ ן ּ ּ . וְ עִ קַ ר הַ פְ גָם ּ ּ וַאֲרִ יכַ ת הַ גָּלות הוא עַ ל־יְדֵ י הַ ּ ּ ּמַ חֲלֹקֶ ת שֶׁ בֵּ ין יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ עַ צְ מָ ן , כִּ י עַ ל־יְדֵ י־זֶה נִפְ גָּם הַ כָּ בוֹ ד בְּ יוֹ תֵ ר , ּ כַּ נִזְכָּ ר לְ עֵיל . אַ ך הַ צַ דִ יקִ ים אֲמִ תִ יִים הֵ ם גִּבּ וֹ רֵ י־כֹחַ ּ ּ ּ ּ ְ , וְ עַ ל־כֵּן כָּ ל מַ ה שֶׁ רוֹ אִ ין שֶׁ מִ תְ גַּבֵּ ר הַ מַ חֲלֹקֶ ת בְּ יוֹ תֵ ר בֵּ ין ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל , ַח ס וְ שָׁ לוֹ ם , וְ כֵ ן כָּ ל מַ ה שֶׁ מִ תְ גַּבֵּ ר בְּ יוֹ תֵ ר ּ ּ הַ מַ חֲלֹקֶ ת וְ הַ בִּ זְיוֹ נוֹ ת שֶׁ חוֹ לְ קִ ין עַ ל הַ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת ּ ּ ּ בְּ עַ צְ מָ ן , שֶׁ עַ ל־יְדֵ י כָּ ל זֶה נִפְ גָּם הַ כָּ בוֹ ד ומִ תְ אָ רֵ ך ְ ּ הַ גָּלות חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם כַּ נַ ּ ּ , ל" עַ ל־כֵּ ן הֵ ם מִ תְ גַּבְּ רִ ים כְּ נֶגֶ ד זֶה , יִתְ בָּ רַ ך עַ ל־יְדֵ י וְ עוֹ סְ קִ ים לְ הַ גְדִ יל כְּ בוֹ דוֹ ְ ּ שֶׁ מִ תְ יַגְּ עִ ים מְ אֹד לְ קָ רֵ ב הָ רְ חוֹ קִ ים לַעֲבוֹ דָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , שֶׁ זֶה עִ קַ ר הַ גְּ דָ לַת כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת : כַּ ד אָ תֵ י וְ כו יִתְ רוֹ ּ

Segment 33
HE:
וְ אִ תְ יַקַ ר אִ סְ תַ לַק כְּ דֵ ין ּ ּ ּ שְׁ מָ א דְ קֻ דְ שָׁ א־בְּ רִ יך־הוא עֵלָא וְ תַ תָ א ּ ּ ּ ְ ] כשבא יתרו ואמר וכו ', אז התייקר והתעלה שמו של הקדוש -ברוך- הוא למעלה ולמטה , [ עַד שֶׁ עַ ל־יְדֵ י תקֶ ף הַ עֲלָאַ ת ּ הַ כָּ בוֹ ד מֵ הַ סִּ טְ רָ א־אָ חֳרָ א שֶׁ זוֹ כִ ין הַ צַ דִ יקִ ים עַ ל־יְדֵ י ּ ּ ּ הָ רְ חוֹ קִ ים ּ שֶׁ מְ קָ רְ בִ ין

Segment 34
HE:
, שֶׁ הֵ גֵּרִ ים בְּ חִ ינַת ם ובַ עֲלֵי־תְ שׁ ובָ ה ּ ּ , עַ ל־יְדֵ י־זֶה נִתְ גַּדֵ ל וְ נִתְ תַ קֵ ן הַ כָּ בוֹ ד ּ ּ ּ דִ קְ דֻ שָׁ ה כָּ ל־כָּ ך ְ ּ ּ , עַ ד שֶׁ כָּ ל הַ פְ גָמִ ים שֶׁ פָ גְמו בְּ הַ כָּ בוֹ ד ּ ּ ּ עַ ל־יְדֵ י הַ מַ חֲלֹקֶ ת ּ , כָּ ל זֶה נִתְ בַּ טֵ ל בְּ מִ עוטוֹ עַ ל־יְדֵ י ּ ּ גֹּדֶ ל הַ עֲלָאַ ת הַ כָּ בוֹ , ד שֶׁ נִתְ גַּדֵ ל וְ נִתְ רַ בָּ ה עַ ל־יְדֵ י ּ ּ קִ רְ בַ ת הָ רְ חוֹ קִ ים , וְ עַ ל־יְדֵ י־זֶה נִתְ תַ קֵ ן הַ כּ ֹל וְ זוֹ כִ ין ּ ּ לִ גְאֻ לָה ּ . וְ זֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ אַ חַ ר־כָּ ך ְ ּ , כְּ שֶׁ אָ מַ ר מֹשֶׁ ה " אָ כֵן נוֹ דַ ע הַ דָ בָ ר ּ , " הָ לַך אֵ צֶ ל יִתְ רוֹ וְ דִ בֵּ ר עִ מוֹ הַ רְ בֵּ ה ּ ְ עַד שֶׁ נִ ּ תְ גַּיֵר הוא ובָ נָיו ּ ּ ּ , וְ אָ ז נִתְ גַּדֵ ל כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ וְ נִתְ תַ קֵ ן עַ ל יְדֵ י זֶה פְ גַם הַ מַ חֲלֹקֶ ת כַּ נַ ּ ּ ּ ּ ּ " ) ל לקוטי הלכות - הלכות חובל בחבירו ג' - אותיות ה ו" ט ' לפי אוצר היראה - מחל ו קת (ו" ס –

Segment 35
HE:
וַיִזְעָקו וַתַ עַל שַׁ וְ עָתָ ם ּ ּ ּ

Segment 36
HE:
(גכ , 'ב) וְ זֶה בְּ חִ ינַת שׁ וֹ בָ בִ י " ם שֶׁ בָּ הֶ ם נוֹ הֲגִים הַ כְּ שֵׁ רִ ים לְ הִ תְ עַ נוֹ ת וְ לִ צְ עֹק לַה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך בִּ תְ פִ לוֹ ת וסְ לִ יחוֹ ת ּ ּ ְ , כִּ י בְּ אֵ לו הַ יָמִ ים קוֹ רִ ין בַּ תוֹ רָ ה בְּ עִ נְיַן גָּלות מִ צְ רַ יִם ּ ּ ּ ּ ּ וגְ אֻ לָתָ ם שֶׁ הָ יָה עַל ּ ּ _ יְדֵ י צְ עָ קָ ה . ּוכְ מוֹ כֵ ן צְ רִ יכִ ין עַ תָ ה ּ בַּ גָּלות הַ זֶה ּ ּ . וְ זֶהו : " ּ שׁ ובו בָ נִים שׁ וֹ בָ בִ ים ּ ּ , " שֶׁ עִ קַ ר כָּ ל ּ הַ צָ רוֹ ת וְ הַ גָּלֻיוֹ ת ּ ּ , רַ חֲמָ נָא לִ צְ לָן , הֵ ם עַ ל _ יְדֵ י חֶ סְ רוֹ ן ּ הַ דַ עַת , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת שׁ וֹ בָ בִ ים ּ ּ , שֶׁ כָּ ל אֶ חָ ד הוֹ לֵך ְ בָּ עוֹ לָם כְּ מוֹ מְ שֻׁ גָּע וְ שׁ וֹ בָ ב מַ מָ שׁ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ נֶאֱמַ ר ּ : " וַיֵלֶך ְ ּ שׁ וֹ בָ ב בְּ דֶ רֶ ך לִ בּ וֹ ְ ". וכְ שֶׁ יָבִ ין הָ אָ דָ ם בְּ עַ צְ מוֹ כָּ ל זֹאת ּ ּ אֵ יך הוא שׁ וֹ בָ ב ומְ שֻׁ גָּע מַ מָ שׁ ּ ּ ּ ְ , כִּ י הוֹ לֵך אַ חֲרֵ י ְ שְׁ רִ ירות לִ בּ וֹ וְ אֵ ינוֹ מִ סְ תַ כֵּ ל עַ ל תַ כְ לִ יתוֹ הַ נִצְ חִ י ּ ּ ּ ּ , ּ בְּ וַדַ אי יָח ּוס עַ ל עַצְ מוֹ וְ יִצְ עַ ק הַ רְ בֵּ ה לַה ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ וְ עַ ל _ יְדֵ י זֶה יִזְכֶּ ה , לְ פִ י בְּ חִ ינָתוֹ , לְ הוֹ לִ יד הַ מֹחִ ין ּ וְ הַ דַ עַת ּ , שֶׁ עַ ל _ יְדֵ י זֶה עִ קַ ר הַ גְּ אֻ לָה בִּ כְ לָל ובִ פְ רָ ט ּ ּ ּ בְּ כָ ל אָ דָ ם ובְ כָ ל זְמַ ן ּ . ) לקוטי הלכות - הלכות גלוח ' ה- (' ח

Segment 37
HE:
מַ דועַ לֹא יִבְ עַר הַ סְ נֶה ּ ּ ּ

Segment 38
HE:
('ה , 'ג) וְ זֶה בְּ חִ ינַת תְ חִ לַת הִ תְ גַּלות לְ מֹשֶׁ ה שֶׁ הָ יָה עַל ּ ּ ּ ּ _ יְדֵ י מַ רְ אֵ ה הַ סְּ נֶה שֶׁ רָ אָ ה וְ הִ נֵה הַ סְּ נֶה בּ ֹעֵר בָּ אֵ שׁ וְ הַ סְּ נֶה ּ אֵ ינֶנו אֻ כָּ ל וְ כו ּ ּ ּ ' ּופֵ רֵ שׁ רַ שִׁ " י שָׁ ם שֶׁ ה ' יִתְ בָּ רַ ך נִתְ גַּלָה ּ ְ לוֹ מִ תוֹ ך הַ סְּ נֶה מִ שׁ ום עִ מוֹ אָ נֹכִ י בְ צָ רָ ה וְ כו ּ ּ ּ ּ ְ ּ ', הַ יְנו כִּ י ּ הַ סְּ נֶה הוא בְּ חִ ינַת הַ חוֹ חִ ים וְ הַ קוֹ צִ ים הַ סּ וֹ בְ בִ ּ ּ ים אֶ ת הַ שׁ וֹ שַׁ נָה הָ עֶלְ יוֹ נָה שֶׁ הֵ ם בְּ חִ ינַת הַ קֻ שְׁ יוֹ ת וְ הַ מְ בוכוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ מַ כְ נִיסִ ים הַ כּ וֹ פְ רִ ים עַל ה ' יִתְ בָּ רַ ך וְ עַ ל מְ קֹרָ בָ יו ְ הָ אֲמִ תִ יִים ּ ּ , שֶׁ מִ שָׁ ם עִ קַ ר אֲרִ יכַ ת הַ גָּלות ּ ּ ּ ּ . וְ עַ ל _ כֵּן נִתְ גַּלָה אֵ לָיו ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך מִ תוֹ ך הַ ְ ְ ּ סְּ נֶה , וְ רָ אָ ה מֹשֶׁ ה שֶׁ הַ סְּ נֶה בּ ֹעֵר בָּ אֵ שׁ וְ הַ סְּ נֶה אֵ ינֶנו אֻ כָּ ל ּ ּ , הַ יְנו שֶׁ אֵ שׁ ּ דִ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ הוא הִ תְ גַּלות דַ עַ ת הַ תוֹ רָ ה שֶׁ הֵ ם בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ רִ שְׁ פֵ י אֵ שׁ ּ , בְּ חִ ינַת הֲלוֹ א כֹה דְ בָ רִ י כָּ אֵ שׁ וְ כו ', ּ ּ שֶׁ זֶה הָ אֵ שׁ עוֹ סֵ ק תָ מִ יד לְ ּ בַ עֵר ולְ כַ לוֹ ת אֶ ת הַ סְּ נֶה וְ כָ ל ּ ּ הַ חוֹ חִ ים וְ הַ קוֹ צִ ים ּ , דְ הַ יְנו לְ בַ טֵ ל כָּ ל הַ כְּ פִ ירוֹ ת וְ כָ ל ּ ּ ּ הַ קֻ שְׁ יוֹ ת וְ הַ מְ בוכוֹ ת ּ ּ ּ , וְ אַ ף _ ּפִ י _ עַל _ כֵ ן וְ הַ סְּ נֶה אֵ ינֶנו ּ ּ אֻ כָּ ל , כִּ י עֲדַ יִן נִשְׁ אָ רִ ים קֻ שְׁ יוֹ ת ומְ בוכוֹ ת וְ עַ קְ מומִ יות ּ ּ ּ ּ ּ ּ בַּ לֵב וְ . עַ ל זֶה הִ תְ פַ לֵא מֹשֶׁ ה הַ רְ בֵּ ה וְ אָ מַ ר ּ ּ : (ה , ג) " אָ סֻרָ ה נָא וְ אֶ רְ אֶ ה אֶ ת הַ מַ רְ אֶ ה הַ גָּדֹל הַ זֶה מַ דועַ לֹא ּ ּ ּ ּ ּ יִבְ עַר הַ סְּ נֶה ". הֱשִׁ יבוֹ ה ' יִתְ בָּ רַ ך ְ : " שַׁ ל נְעָ לֶיך מֵ עַל ָ רַ גְ לֶיך וְ כו ּ ָ ' ". הַ יְנו שֶׁ בְּ עִ נְיַן הַ שָׂ גַת הַ מַ קִ י ּ ּ ּ ּ פִ ים ] דעת הנעלם ממנו , [ יֵשׁ כַּ מָ ה וְ כַ מָ ה מַ דְ רֵ גוֹ ת בְּ לִ י שִׁ עור ּ ּ ּ , כִּ י הֵ ם כָּ ל קִ בּ ול הַ שָׂ כָ ר שֶׁ ל עוֹ לָם הַ בָּ א ּ ּ , שֶׁ כָּ ל אֶ חָ ד יְקַ בֵּ ל כְּ פִ י עֶרְ כּ וֹ , כְּ פִ י עֲבוֹ דָ תוֹ , כִּ י הַ שָׂ גַת הַ מַ קִ יפִ ים ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת הֵ ם

Segment 39
HE:
: יוֹ צַ דִ יקִ ים לָבוֹ א לֶעָ תִ יד ּ שְׁ בִ ים וְ עַטְ רוֹ תֵ יהֶ ן בְּ רָ אשֵׁ יהֶ ן וְ כו ', ּ וכְ מוֹ שֶׁ מְ בֹאָ ר בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ) א "כ עיין לקוטי מוהר ן א " , (' שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת כָּ ל צַ דִ יק ּ ּ ּ נִכְ וֶה מֵ חֻפָ תוֹ שֶׁ ל חֲבֵ רוֹ וְ כו ּ ּ ', ּ עַיֵן שָׁ ם . וְ כָ ל הַ קֻ שְׁ יוֹ ת ּ וְ הַ מְ בוכוֹ ת שֶׁ בָּ עוֹ לָם נִמְ שָׁ כִ ין מִ שִׂ ּ ּ ּ כְ לִ יות הַ מַ קִ יפִ ים ּ ּ ּ ּ שֶׁ אֵ ינָם זוֹ כִ ים לְ הַ שִׂ יגָם ּ , וַאֲפִ לו מִ י שֶׁ מַ שִׂ יג אֵ יזֶה ּ ּ ּ ּ ּ מַ קִ יפִ ים , עֲדַ יִן יֵשׁ מַ קִ יפִ ים אֲחֵ רִ ים שֶׁ לֹא הִ שִׂ יגָם עֲדַ יִן ּ ּ ּ ומִ שָׁ ם בָּ אִ ים גַּם עָ לָיו קֻ שְׁ יוֹ ת ומְ בוכוֹ ת וְ כֵ ן לְ מַ עְ לָה ּ ּ ּ ּ מַ עְ לָה — גָּבֹהַ מֵ עַ ּ ל גָּבֹהַ , ּ עַ ד שֶׁ יֵשׁ מַ קִ יפִ ים גְּבוֹ הִ ים ּ ּ וְ נִשְׂ גָּבִ ים כָּ ל _ כָּ ך שֶׁ גַּם הַ צַ דִ יק הַ גָּדוֹ ל מְ אֹד בִּ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ְ גְּ דוֹ לָה עֲדַ יִן הוא צָ רִ יך לְ קַ דֵ שׁ אֶ ת עַ צְ מוֹ עוֹ ד יוֹ תֵ ר ּ ְ ּ וְ יוֹ תֵ ר עַ ד שֶׁ יַשִׂ יג גַּם אֵ לו הַ מַ קִ יפִ ים וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ . ' וְ זֶה שֶׁ הֵ שִׁ יב ' ה יִתְ בָּ רַ ך לְ מֹשֶׁ ה ְ : שַׁ ל נְעָ לֶיך מֵ עַ ל רַ גְ לֶיך ָ ָ . וְ אִ יתָ א בַּ תִ קונִים ּ ּ ּ , שֶׁ רָ מַ ז לוֹ שֶׁ יַפְ שִׁ יט לְ עַ צְ מוֹ גּופָ א דְ נַגְעָא ּ ּ ּ בֵּ יה בַּ ת פַ רְ עֹה וְ כו ּ ּ ּ . ' הַ יְנו שֶׁ הֵ שִׁ יב לוֹ ּ , שֶׁ אֲפִ לו הוא ּ ּ ּ בְּ עַ צְ מוֹ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לוֹ לְ בַ עֵר הַ סְּ נֶה וְ הַ קוֹ צִ ים ּ , שֶׁ הֵ ם כָּ ל הַ מְ בוכוֹ ת ּ ּ , כִּ י אִ ם עַ ל _ יְדֵ י שֶׁ יַפְ שִׁ יט מִ מֶ נו גּופוֹ ּ ּ ּ ּ ּ , _ עַ ל _ אַ ף פִ י שֶׁ בְּ וַדַ אי כְּ בָ ר הָ יָה גּופוֹ קָ דוֹ שׁ מְ אֹד ּ ּ ּ בִּ קְ דֻ שָׁ ה נִפְ לָאָ ה אַ ף ּ _ ּפִ י _ עַל _ כֵ ן מֵ אַ חַ ר שֶׁ יֶשׁ בּ וֹ אֵ יזֶה ּ אֲחִ יזָה מִ נְגִיעַ ת בַּ ת פַ ּ ּ רְ עֹה , צָ רִ יך עַ תָ ה לְ הַ פְ שִׁ יט הַ כּ ֹל ּ ְ מִ כּ ֹל וָכֹל כְּ דֵ י שֶׁ יוכַ ל לְ הַ שִׂ יג מַ קִ יפִ ים גְּבוֹ הִ ים כָּ אֵ לו ּ ּ ּ ּ ּ ּ , מִ כָּ ל שֶׁ כֵּ ן וְ כָ ל שֶׁ כֵּ ן שְׁ אָ ר הָ עָ ם בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ לֹא ּ נִתְ קַ דְ שׁ ו עֲדַ יִן כָּ רָ אוי כְּ לָל ּ ּ ּ , שֶׁ בְּ וַדַ אי עֲדַ יִן אִ י אֶ פְ שָׁ ּ ר לָהֶ ם לִ זְכּ וֹ ת לְ הַ שָׂ גַת הַ מַ קִ יפִ ים בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ ּ ּ , ּ ובִ שְׁ בִ יל זֶה בָּ אִ ים עֲדַ יִן עַ ל דַ עְ תָ ם קֻ שְׁ יוֹ ת ובִ לְ בּ ולִ ים שֶׁ הֵם ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת סְ נֶה וְ חוֹ חִ ים וְ קוֹ צִ ים וְ כו . 'ּ וְ עַ ל _ כֵּ ן הַ סְּ נֶה בּ וֹ עֵר הַ צַ שֶׁ מְ גַלִ ין וְ הַ דַ עַ ת הַ תוֹ רָ ה בְּ אֵ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּדִ יקִ ים , וְ אַ ף כֵ ן _ ּפִ י _ עַל _ : וְ הַ סְּ נֶה אֵ ינֶנו אֻ כָּ ל ּ ּ , ומְ נַקְ בִ ים ּ ּ וְ עוֹ קְ צִ ים אֶ ת הַ דַ עַ ת וְ הַ לֵב שֶׁ ל אִ ישׁ הַ יִשְׂ רְ אֵ לִ י ּ ּ ּ _ עַל יְדֵ י הַ קֻ שְׁ יוֹ ת וְ הַ מְ בוכוֹ ת שֶׁ הֵ ם בְּ חִ ינַת סְ נֶה ּ ּ ּ וְ קוֹ צִ ים כַּ נַ ּ"ל , כִּ י הַ כּ ֹל מֵ חֲמַ ת שֶׁ לֹא הִ תְ חִ ילו ּ ּ לְ הַ פְ שִׁ יט אֶ ת גּופָ ם כְּ לָל וְ לֹא קִ דְ שׁ ו שִׁ בְ עַ ת הַ נֵרוֹ ת ּ ּ ּ ּ כָּ רָ אוי ּ ) עיין לקוטי מוהר ן א " ', סימן כ "א (. ) לקוטי הלכות - הלכות גילוח ה ' - אות י (א"

Segment 40
HE:
וַיַסְ תֵ ר מֹשֶׁ ה פָ נָיו כִּ י יָרֵ א מֵ הַ בִּ יט ּ ּ ּ

Segment 41
HE:
('ו , 'ג) עִ קַ ר הַ יִרְ אָ ה עִ לָאָ ה הוא בִּ בְ חִ ּ ּ ּ ּ ינַת " וַיַסְ תֵ ר מֹשֶׁ ה פָ נָיו ּ ּ ּ כִּ י יָרֵ א מֵ הַ בִּ יט וְ כו , "'ּ שֶׁ כְּ שֶׁ הַ מֹחִ ין רוֹ דְ פִ ין לִ רְ אוֹ ת ּ ולְ הַ שִׂ יג אֶ ת אוֹ ר הָ אֵ ין־סוֹ ף ּ ּ , נוֹ פֵ ל עָ לָיו יִרְ אָ ה מִ בְּ חִ ינַת הַ מְ סַ דֵ ר וְ הַ מְ עַכֵּב אֶ ת הַמֹחִ ין ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת כֶּ תֶ ר ּ , שֶׁ הוא לְ מַ עְ לָה מֵ הַ ּ ּמֹחִ ין . וְ זֶה בְּ חִ ינַת " רֵ אשִׁ ית חָ כְ מָ ה יִרְ אַ ת ה , "' וְ נֶאֱמַ ר : " יִרְ אַ ת ה ' רֵ אשִׁ ית דָ עַת ּ , " כִּ י ּ הַ יִרְ אָ ה בָּ אָ ה מִ בְּ חִ ינַת הַ כֶּ תֶ ר , שֶׁ הוא בְּ רֵ אשִׁ ית הַ דַ עַת ּ ּ וְ הַ חָ כְ מָ ה , כִּ י הוא לְ מַ עְ לָה מֵ הֶם ּ , וְ הוא מְ עַכֵּב אֶ ת ּ ּ הַ מֹחִ ין מֵ רְ דִ יפָ תָ ן עַ ל־יְדֵ י הַ יִרְ אָ ה הַ נַ ּ ּ , ל" בְּ חִ ינַת " כִּ י יָרֵ א מֵ הַ בִּ יט וְ כו , "'ּ וְ עַל־יְדֵ י־זֶה דַ יְקָ א עִ קַ ר הַ שָׂ גַת ּ ּ הַ חָ כְ מָ ה וְ הַ דָ עַת ּ ) לקוטי הלכות - הל כות ברכות הודאה ו ד"כ – ' לפי אוצר היראה - יראה ועבוד ה – (ד"כ

Segment 42
HE:
('ז , 'ג) עִ נְיָן זֶה לְ חַ פֵ שׂ תָ מִ יד הַ טוֹ ב שֶׁ בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל ולְ לַמֵ ד עֲלֵיהֶם ּ ּ ּ ּ ּ זְכות תָ מִ יד הוא עִ נְיָן גָּבהַ וְ עָמֹק מְ אֹד מְ אֹד ּ ּ ּ ּ . וְיֵשׁ בָּ זֶה מַ דְ רֵ גוֹ ת רַ בּ וֹ ת בֵּ ין הַ צַ דִ יקִ ים הַ גְּדוֹ לִ ים ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ מָ צִ ינו ּ ּ שֶׁ אֲפִ לו גְּדוֹ לֵי הַ צַ דִ יקִ ים לִ פְ עָמִ ים לֹא ּ ּ ּ ּ יָדְ עו לְ לַמֵ ד זְכות ּ ּ ּ כָּ רָ אוי ּ , וְ הִ קְ פִ יד הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך עֲלֵיהֶם כְּ מוֹ שֶׁ מָ צִ ינו ּ ּ ּ ְ ּ בִּ ישַׁ עְ יָה וְ הוֹ שֵׁ עַ וְ כו ' ּ כְּ מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ . ל" ּ וְ עִ קַ ר גְּאֻ לַת ּ ּ מִ צְ רַ יִם הָ יָה רַ ק עַל יְדֵ י זֶה , עַל יְדֵ י שֶׁ נִתְ עוֹ רְ רו רַ חֲמָ יו ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך לְ הִ סְ תַ כֵּל רַ ק עַל הַ טוֹ ב ּ ּ ְ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " רָ אֹה רָ אִ יתִ י " וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל שְׁ תֵ י רְ אִ יוֹ ת אֲנִי רוֹ אֶ ה ּ ּ , רוֹ אֶ ה אֲנִי שֶׁ סּ וֹ פָ ן לַחֲטֹא וְ אַ ף עַל פִ י כֵן רָ אִ יתִ י אֶ ת עֳנִי ּ עַמִ י וזְכות שֶׁ יְקַ בְּ לו הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ , וְ עַל יְדֵ י זֶה הֵ ם רְ אויִים ּ לִ גְאֻ לָה הַ יְנו כַּ נַ ּ ּ ּ . ל" וְ כָ ל הַ וִ כּ וחַ שֶׁ הָ יָה לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ עִ ם מֹשֶׁ ה בְּ מַ רְ אֵ ה הַ סְּ נֶה ומֹשֶׁ ה מֵ אֵ ן בִּ שְׁ לִ יחותוֹ ּ ּ , הַ כּ ֹל הָ יָה מֵ חֲמַ ת זֶה כִּ י רָ אָ ה שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל יְקַ לְ קְ לו הַ רְ בֵּ ה עַד ּ ּ שֶׁ עַל יְדֵ י זֶה הָ יָ ה קָ שֶׁ ה לוֹ לֵילֵך בִּ שְׁ לִ יחות הַ גְּאֻ לָה ּ ּ ְ , כִּ י זֶה הָ עִ נְיָן עָמֹק וְגָבהַ מְ אֹד כַּ נַ ּ ּ . ל" אֲבָ ל הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ טָ עַן עִ מוֹ הַ רְ בֵּ ה שֶׁ אַ ף עַל פִ י כֵן הוא רוֹ צֶ ה לְ גָאֳלָם ּ ּ ּ , כִּ י הוא מִ סְ תַ כֵּ ל רַ ק עַל הַ טוֹ ב כַּ נַ ּ ּ ּ ּ . ל" וְזֶהו בְּ חִ ינַת א ּ וֹ ת הַ מַ טֶ ה שֶׁ נִתְ הַ פֵ ך לְ נָחָ שׁ ּ ְ ּ ּ ּ , שֶׁ בָּ זֶה רָ מַ ז לוֹ שֶׁ לֹא יְדַ בֵּ ר עַל ּ יִשְׂ רָ אֵ ל כְּ מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ . ל" ּ וְ אַ חַ ר כָּ ך אָ מַ ר לוֹ שְׁ לַח ְ יָדְ ך וֶאֱחֹז בִּ זְנָבוֹ וְ נִתְ הַ פֵ ך הַ נָחָ שׁ לְ מַ טֶ ה ּ ּ ּ ְ ָ . ּובָ זֶה הֶרְ אָ ה לוֹ שֶׁ בְּ קַ ל יוכַ ל לְ הִ תְ ּ הַפֵ ך הַ נָחָ שׁ לְ מַ טֶ ה ּ ּ ּ ְ . וְרָ מַ ז לוֹ בָּ זֶה שֶׁ גַּם בְּ תֹקֶ ף זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ שֶׁ מִ תְ גַּבֵּ ר עַל יִשְׂ רָ אֵ ל חַ ס ּ ּ וְ שָׁ לוֹ ם , יוכַ ל הַ צַ דִ יק לֶאֱחֹז בְּ אֵ יזֶה קָ צֶה ּ ּ ּ , הַ יְנו לִ מְ צֹא ּ שָׁ ם אֵ יזֶה זְכות ונְקֻ דָ ה טוֹ בָ ה וְ עַל יְדֵ י זֶה נִתְ הַפֵך ּ ְ ּ ּ ּ לְ טוֹ בָ ה מִ נָחָ שׁ לְ מַ טֶ ה ּ ּ , כִּ י עַל יְדֵ י זֶה מַ כְ נִיסִ ים בֶּ אֱמֶ ת לְ כַ ף זְכות וְחוֹ זְרִ ין בִּ תְ שׁ ובָ ה כַּ נַ ּ ּ ּ ) ל " לקוטי הלכות – הלכות תחומין ו ב" י ' י ' לפי אוצר היראה -

Segment 43
HE:
אֶ הְ יֶה אֲשֶׁ ר אֶ הְ יֶה

Segment 44
HE:
( יד , 'ג) א וְזֶה בְּ חִ ינַת אֶ הְ יֶה אֲשֶׁ ר אֶ הְ יֶה , הַ יְנו בְּ חִ ינַת תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ּ עַל תְ שׁ ובָ ה ּ ּ , כִּ י תְ שׁ ובָ ה הִ יא בְּ חִ ינַת אֶ הְ יֶה ּ ּ , בְּ חִ ינַת אֲנָא זָמִ ין לְ מֶ הֱוֵי , כִּ י קֹדֶ ם הַ תְ שׁ ובָ ה עֲדַ יִן לֹא הָ יָה לוֹ ּ ּ ּ שׁ ום הֲוָיָה בָּ עוֹ לָם כְּ לָל , וכְ שֶׁ מַ תְ חִ יל לַעֲשׂ וֹ ת תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ּ ּ אָ ז הוא בִּ ּ בְ חִ ינַת אֶ הְ יֶה , כִּ י מַ תְ חִ יל לְ הָ כִ ין אֶ ת עַצְ מוֹ ּ שֶׁ יִהְ יֶה לוֹ הֲוָיָה בָּ עוֹ לָם בְּ חִ ינַת אֲנָא זָמִ ין לְ מֶ הֱוֵי . אֲבָ ל אֲפִ לו אַ חַ ר־כָּ ך כְּ שֶׁ עוֹ שֶׂ ה תְ שׁ ובָ ה וְזוֹ כֶה לִ בְ חִ ינַת ּ ּ ּ ְ ּ אֶ הְ יֶה , כִּ י כְּ בָ ר הֵ כִ ין עַצְ מוֹ שֶׁ יִהְ יֶה לוֹ הֲוָיָה בָּ ּ עוֹ לָם , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן צָ רִ יך לַעֲשׂ וֹ ת תְ שׁ ובָ ה עַל תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ּ ּ ְ ּ . וְ עַל־כֵּן צָ רִ יך לְ הַ תְ חִ יל בְּ כָ ל פַ עַם מֵ חָ דָ שׁ וְ אַ ף־עַל־פִ י ּ ּ ְ שֶׁ כְּ בָ ר עָ שָׂ ה תְ שׁ ובָ ה צָ רִ יך אַ חַ ר־כָּ ך לְ הַ תְ חִ יל מֵ חָ דָ שׁ ְ ְ ּ ּ לְ גַמְ רֵ י , לְ הַ תְ חִ יל לְ הָ כִ ין עַצְ מוֹ שֶׁ יִהְ יֶ ּ ה לוֹ הֲוָיָה בָּ עוֹ לָם כְּ אִ לו עֲדַ יִן לֹא הָ יָה לוֹ שׁ ום הֲוָיָה בָּ עוֹ לָם וְזֶהו בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ אֶ הְ יֶה שֵׁ נִי , בְּ חִ ינַת אֶ הְ יֶה אֲשֶׁ ר אֶ הְ יֶה . כִּ י כָּ ל הַ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ הָ רִ אשׁ וֹ נָה נֶחְ שָׁ ב כְּ לֹא כְּ נֶגֶד הַ תְ שׁ ובָ ה הַ שְׁ נִיָה שֶׁ עוֹ שֶׂ ה ּ ּ ּ ּ עַל תְ שׁ ו ּ ּ בָ ה הָ רִ אשׁ וֹ נָה עַד שֶׁ בְּ כָ ל פַ עַם מַ חֲזִיק אֶ ת ּ עַצְ מוֹ כְּ אִ לו עֲדַ יִן לֹא הָ יָה לוֹ הֲוָיָה בָּ עוֹ לָם ּ ּ , ּומַ תְ חִ יל בְּ כָ ל פַ עַם לְ הָ כִ ין אֶ ת עַצְ מוֹ שֶׁ יִהְ יֶה לוֹ הֲוָיָה בָּ עוֹ לָם ּ ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת אֶ הְ יֶה שֵׁ נִי כַּ נַ ּ ּ ּ . ל" וְזֶה בְּ חִ ינַת גְּ ּ אֻ לָה רִ אשׁ וֹ נָה וגְאֻ לָה אַ חֲרוֹ נָה ּ ּ , כִּ י גְּאֻ לָה רִ אשׁ וֹ נָה מִ מִ צְ רַ יִם ּ ּ הָ יָה אַ חֲרֶ יהָ גָּלות ּ , וגְאֻ לָה אַ חֲרוֹ נָה שֶׁ יִהְ יֶה בִּ מְ הֵרָ ה ּ ּ ּ בְּ יָמֵ ינו לֹא יִהְ יֶה אַ חֲרֶ יהָ הֶפְ סֵ ק ּ , כִּ י עַל שְׁ נֵי אֵ לו ּ ּ הַ גְּאֻ לוֹ ת נֶאֱמַ ר אֶ הְ יֶה אֲשֶׁ ר אֶ הְ ּ יֶה , כְּ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ י " שָׁ ם : אֶ הְ יֶה עִ מָ כֶם בְּ צָ רָ ה זוֹ אֲשֶׁ ר אֶ הְ יֶה עִ מָ הֶם ּ ּ בְּ שִׁ עְ בּ וד מַ לְ כֻיוֹ ת וְ כו ּ ּ ּ . ' אָ מַ ר מֹשֶׁ ה : רִ בּ וֹ נוֹ שֶׁ ל עוֹ לָם , דַ יָה לְ צָ רָ ה בִּ שְׁ עָתָ ה וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ . ' כִּ י זֶה יָדועַ שֶׁ עִ קַ ר כָּ ל ּ ּ הַ גְּאֻ לוֹ ת וְכָ ל הַ יְשׁ ּ ועוֹ ת הֵם רַ ק יְשׁ ועַת וגְאֻ לַת הַ נֶפֶ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ מִ גָּלות הַ תַ אֲווֹ ת רָ עוֹ ת הַ בָּ אִ ין מֵ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א וְ הַ יֵצֶר ּ ּ ּ הָ רָ ע שֶׁ הֵם עִ קַ ר צָ רוֹ ת וְגָלות יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ , וְ הֵם בְּ חִ ינַת קְ לִ פַ ת מִ צְ רַ יִם וקְ לִ פַ ת שְׁ אָ ר מַ לְ כֻיוֹ ת שֶׁ הֵם מִ תְ גַּבְּ רִ ים ּ ּ ּ ּ ְּב כָ ל דוֹ ר עַל נֶפֶ שׁ הַ יִשְׂ רְ אֵ לִ י וְרוֹ צִ ין לֶאֱחֹז אוֹ תוֹ בְּ גָלות ּ ּ ּ כָּ בֵ ד וָמַ ר וְ אֵ ין רוֹ צִ ין לְ הַ נִיחוֹ לָצֵ את מִ ן גָּלות הַ תַ אֲווֹ ת ּ ּ ּ ולְ הִ תְ קָ רֵ ב לְ אָ בִ ינו שֶׁ בַּ שָׁ מַ יִם וְזֶה עִ קַ ר צָ רוֹ ת וְגָלות ּ ּ ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל . וְ עִ קַ ר כָּ ל הַ גְּאֻ לוֹ ת בְּ ר ּ ּ וחָ נִיות ובְ גַשְׁ מִ יות ּ ּ ּ ּ ּ ּ בִּ כְ לָל ובִ פְ רָ ט הֵם עַל־יְדֵ י מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ הַ צַ דִ יקִ ים אֲמִ תִ יִים שֶׁ בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י אִ תְ פַ שְׁ טותָ א ּ ּ ּ דְ מֹשֶׁ ה בְּ כָ ל דָ רָ א וְ דָ רָ א בְּ חִ ינַת מַ ּ ּ ' ה שֶׁ ּ ' הָ יָה ה ' ּוא שֶׁ יִהְ יֶה שֶׁ הוא רָ ּ ּ אשֵׁ י תֵ בוֹ ת ּ : מֹשֶׁ ה . כִּ י הוא הָ יָה הַ גּוֹ אֵ ל ּ הָ רִ אשׁ וֹ ן וְ הוא יִהְ יֶה הַ גּוֹ אֵ ל הָ אַ חֲרוֹ ן ּ , שֶׁ הוא מְ שִׁ יחַ ּ צִ דְ קֵ נו שֶׁ יָבוֹ א בִּ מְ הֵרָ ה בְּ יָמֵ ינו וְ הוא גַּם־כֵּן גּוֹ אֵ ל ּ ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר מִ כָּ ל צָ רוֹ תֵ יהֶם ומוֹ שִׁ יעַ לָהֶם ּ ּ בְּ כָ ל עֵת לְ הוֹ צִ יא אֶ ת כָּ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל מִ גָּלות הַיֵצֶר ּ ּ ּ הָ רָ ע וְ הַ תַ אֲווֹ ת שֶׁ הוא עִ קַ ר גָּלות וְ צָ רוֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ ּ , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת הַ כּ ֹל הֶבֶ ל וְ כָ ל הַצָ רוֹ ת וְ הַ יִסּ ורִ ין וְ כָ ל הַ גָּלֻיוֹ ת ּ ּ ּ ּ נֶחְ שָׁ בִ ין כְּ לֹא נֶגֶד גָּלות הַ נֶפֶ שׁ שֶׁ הִ יא ּ ּ בַּ גּוֹ לָה בֵּ ין הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א וְ הַ תַ אֲווֹ ת ּ , רַ חֲמָ נָא לִ צְ לָן , כִּ י הַ תוֹ רָ ה ּ הִ יא בְּ כָ ל אָ דָ ם ובְ כָ ל זְמַ ן וְ כָ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל מִ י ּ ּ שֶׁ רוֹ צֶ ה לִ כְ נֹס בְּ דֶ רֶ ך הַ יִשְׂ רְ אֵ לִ י בֶּ אֱמֶ ת בְּ דֶ רֶ ך הַ קֹדֶ שׁ ּ ְ ְ ּ בְּ דֶ רֶ ך הָ אֱמֶ ת ְ , עוֹ בְ רִ י ן עָ לָיו כָּ ל הַ גָּלֻיוֹ ת וְ כָ ל הַ מִ לְ חָ מוֹ ת ּ ּ וְ הַ סִּ פורִ ים הַ מְ בֹאָ רִ ים בְּ כָ ל הַ תוֹ רָ ה כֻּלָה ובַ נְבִ יאִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ובַ כְּ תובִ ים ּ ּ , כִּ י כָּ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל כָּ לול מִ כָּ ל הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ וְ צָ רִ יך שֶׁ יַעַבְ רו עָ לָיו כָּ ל הַ מִ לְ חָ מוֹ ת וְ כָ ל הַ גָּלֻיוֹ ת ּ ּ ּ ּ ְ

Segment 45
HE:
בְּ חִ ינַת גָּלות מִ צְ רַ יִם וגְאֻ לָתָ ה ּ ּ ּ ּ , ושְׁ אָ ר כָּ ל הַ גָּלֻיוֹ ת ּ ּ וגְאֻ לָתָ ן ומִ לְ חֶ מֶ ת עֲמָ לֵק ומִ לְ חֶ מֶ ת ל ּ ּ ּ ּ " א מְ לָכִ ים ושְׁ אָ ר ּ כָּ ל הַ מִ לְ חָ מוֹ ת שֶׁ הָ יו עַל יִשְׂ רָ אֵ ל הַ מְ בֹאָ רִ ין בְּ כָ ל ּ ּ , ְך" ּ הַ תַ נַ הַ כּ ֹל צָ רִ יך לַעֲבֹר עַל כָּ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ְ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ עַד שֶׁ זוֹ כֶה לִ בְ חִ ינַת גְּאֻ לָה שְׁ לֵמָ ה שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת גְּאֻ לָה ּ ּ ּ שֶׁ אֵ ין אַ חֲרֶ יהָ הֶפְ סֵ ק , דְ הַיְנו כְּ שֶׁ זוֹ כֶ ה לִ קְ בּ ֹעַ עַצְ מוֹ ּ ּ ּ בְּ דֶ רֶ ך הַ קֹדֶ שׁ בִּ קְ בִ יעות גָּדוֹ ל כְּ יָתֵ ד חָ זָק בַּ ל יִמוֹ ט ּ ּ ּ ְ לְ עוֹ לָם וְזוֹ כֶה לְ הִ תְ קָ רֵ ב לַה ' יִתְ בָּ רַ ך בֶּ אֱמֶ ת כָּ רָ אוי ּ ְ , וְגוֹ אֵ ל נַפְ שׁ וֹ מִ כָּ ל הַ תַ אֲווֹ ת ומִ כָּ ל הַ בְ לֵי עוֹ לָם הַ זֶה ּ ּ ּ

Segment 46
HE:
לְ גַמְ רֵ י בִּ בְ חִ ינַת גְּאֻ לָה שְׁ לֵמָ ה שֶׁ אֵ ין אַ חֲרֶ יהָ הֶפְ סֵ ק ּ שֶׁ זֶהו עִ קַ ר הַגְּאֻ לָה בִּ פְ רָ טִ יות אֵ צֶ ל כָּ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ מִ יִשְׂ רָ אֵ , ל כַּ מובָ א בְּ שֵׁ ם הַ בַּ עַל־שֵׁ ם־טוֹ ב זַ ּ ּ " ל בְּ חִ ינַת קָ רְ בָ ה אֶ ל נַפְ שִׁ י גְאָ לָה . ּ וכְ שֶׁ יִזְכּ ו מָ תָ א חֲדָ א אוֹ בֵּ י ּ ּ ּ כְּ נִישְׁ תָ א חֲדָ א לִ תְ שׁ ובָ ה כָּ זוֹ שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת גְּאֻ לָה ּ ּ ּ שְׁ לֵמָ ה אָ ז נִזְכֶּ ה שֶׁ יָבוֹ א לָנו הַ גּוֹ אֵ ל צֶדֶ ק וְיִגְאָ לֵ ּ ּ ּ נו מְ הֵרָ ה , כִּ י כּ ֹלָא בִּ תְ יובְ תָ א תַ לְ יָא וְ כו ּ ּ ּ ּ ', כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ : וְ הַ כְּ לָ ל

Segment 47
HE:
, לַ ה לְ הִ תְ קָ רֵ ב רוֹ צֶ ה שֶׁ כְּ שֶׁ הָ אָ דָ ם ' יִ תְ בָּ רַ ך וְ לָ שׁ וב בִּ תְ שׁ ובָ ה צָ רִ יך שֶׁ יִ הְ יֶה לוֹ ּ ְ ְ ּ ּ אֲ לָ פִ ים ורְ בָ בוֹ ת עֲלִ יוֹ ת וִ ירִ ידוֹ ת בְּ לִ ּ ּ י שִׁ עור ּ , וְ צָ רִ יך שֶׁ יִ הְ יֶה גִּ בּ וֹ ר חָ זָק לְ חַ זֵק לְ בָ בוֹ בְּ כָ ל פַ עַ ם ּ ּ ּ ְ לִ בְ לִ י לְ הַ נִ יחַ אֶ ת מְ קוֹ מוֹ מִ שׁ ום יְ רִ ידָ ה שֶׁ בָּ עוֹ לָ ם ּ ּ ּ . וְ כָ ל אֵ לו הָ עֲלִ יוֹ ת וִ ירִ ידוֹ ת שֶׁ עוֹ בְ רִ ין עַ ל כָּ ל ּ ּ ּ כָּ ל כְּ לָ לִ יות בְּ חִ ינַת הֵ ם מִ יִ שְׂ רָ אֵ ל אֶ חָ ד ּ ּ ּ ּ הַ מִ לְ חָ מוֹ ת וְ הַ צָ רוֹ ת שֶׁ עָ בְ רו עַ ל כְּ לָ לִ יות יִ שְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ ּ מִ ימוֹ ת עוֹ לָ ם . וְ הַ כְּ לָ ל וְ הָ עִ קָ ר הוא הַ הִ תְ חַ זְקות ּ ּ ּ ּ לְ חַ זֵק אֶ ת עַ צְ מוֹ תָ מִ יד אַ ף אִ ם הוא כְּ מוֹ שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ , לְ הַ אֲ מִ ין בֶּ אֱ מונָה שְׁ לֵמָ ה שֶׁ אֵ ין שׁ ום יְ רִ ידָ ה ּ ּ בָּ עוֹ לָ ם , כִּ י בְּ כָ ל מָ קוֹ ם יְ כוֹ לִ ין לִ מְ צֹא אֶ ת ה ' יִ תְ בָּ רַ ך כַּ מְ בֹאָ ר בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ ְ ) ' ו לקוטי מוהר ן א " , (' שֶׁ מִ י שֶׁ רוֹ צֶ ה לֵילֵ ך בְּ דַ רְ כֵ י הַ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ְ ּ , צָ רִ יך ְ שֶׁ יִ הְ יֶה בָּ קִ י בַּ הֲלָ כָ ה וְ צָ רִ יך שֶׁ יִ הְ יֶה לוֹ שְׁ נֵי ּ ּ ְ בְּ קִ יאות בְּ חִ ינַת בָּ קִ י בְּ רָ צוֹ א בָּ קִ ּ י בְּ שׁ וֹ ב , בְּ חִ ינַת עָ יֵל וְ נָפִ יק , בְּ חִ ינַת אִ ם אֶ סַּ ק שָׁ מַ יִ ם שָׁ ם אָ תָ ה וְ אַ צִ יעָ ה שְׁ אוֹ ל הִ נֶךָ ּ ּ ּ ּ ּ . שֶׁ אֲ פִ לו כְּ שֶׁ נוֹ פֵ ל ּ ּ ּ לִ שְׁ אוֹ ל תַ חְ תִ יוֹ ת ּ ּ ּ , אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן צָ רִ יך לְ חַ זֵק ּ ְ ּ אֶ ת עַ צְ מוֹ תָ מִ יד וְ לִ בְ לִ י לְ יָאֵ שׁ עַ צְ מוֹ לְ עוֹ לָ ם ּ , י כִּ גַּם שָׁ ם ה ' יִ תְ בָּ רַ ך נִ מְ צָ א בְּ חִ ינַת וְ אַ צִ יעָ ה שְׁ אוֹ ל ּ ּ ְ הִ נֶךָ ּ ּ . וְ זֶה עִ קַ ר הַ כְּ לָ ל וְ הַ יְ סוֹ ד בַּ עֲבוֹ דַ ת ה ּ ' שֶׁ הַ כּ ֹל תָ לוי בּ וֹ ּ ּ , לִ בְ לִ י לִ פֹל בְּ דַ עְ תוֹ לְ עוֹ לָ ם אַ ף ּ ּ אִ ם יַעֲבֹר עָ לָ יו מָ ה , וְ כָ ל הַ צַ דִ יקִ ים שֶׁ הָ יו מִ ימוֹ ת ּ ּ ּ עוֹ לָ ם שֶׁ זָכו לְ מַ ה שֶׁ זָכו אַ שְׁ רֵ י לָ הֶ ם אַ שְׁ רֵ י ּ ּ ּ ּ ּ חֶ לְ קָ ם , כּ ֻ לָ ם לֹא בָּ או לִ שְׁ לֵמותָ ם כִּ י אִ ם עַ ל־יְ דֵ י ּ ּ ּ בְּ חִ ינָה זוֹ עַ ל־יְ דֵ י שֶׁ לֹא הָ יו מְ יָאֲ שִׁ ין עַ צְ מָ ן ּ ּ לְ עוֹ לָ ם , כִּ י בֶּ אֱ מֶ ת רַ בִּ ים נִ כְ נְ סו בַּ עֲבוֹ דַ ת ה ּ ', כִּ י רֹב יִ שְׂ רָ אֵ ל מִ תְ גַּעְ גְּ עִ ין לַ ה ' יִ תְ בָּ רַ ך ומַ תְ חִ ילִ ין ּ ְ בַּ עֲבוֹ דָ תוֹ בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר וְ אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן זְעִ ירִ ין ּ ּ אִ נון שֶׁ זוֹ כִ ין לְ הִ תְ קָ רֵ ב לַ ה ּ ּ ּ ' יִ תְ בָּ רַ ך כָּ רָ אוי ּ ְ . ְ אַ ך עִ קַ ר הַ חִ לוק הוא רַ ק מֵ חֲמַ ת עִ נְ יָן הַ נַ ּ ּ ּ ּ ּ " ל שֶׁ רֹב יִ תְ ּ הַ נִ כְ נָסִ ין בַּ עֲבוֹ דָ תוֹ בָּ רַ ך וְ עוֹ בְ דִ ין אוֹ תוֹ ְ יִ תְ בָּ רַ ך בֶּ אֱ מֶ ת אֵ יזֶה זְמַ ן אָ רֹך אוֹ קָ צָ ר ְ ְ , אֲ בָ ל אַ חַ ר־כָּ ך כְּ שֶׁ מַ תְ חִ ילִ ין לְ הִ תְ גָּרוֹ ת בּ וֹ ולְ הַ פִ ילוֹ ּ ּ ּ ְ מֵ עֲבוֹ דָ תוֹ הוא שָׁ ב לְ אָ חוֹ ר וְ נוֹ פֵ ל מֵ עֲבוֹ דַ ת ה ּ ' יִ תְ בָּ רַ ך , ְ וְ נִ שְׁ אָ ר לְ מַ טָ ה וְ עַ ל־כֵּ ן אֵ ין זוֹ ּ כִ ין לְ מַ ה ּ שֶׁ צְ רִ יכִ ין לִ זְכּ וֹ ת ּ . אֲ בָ ל הַ צַ דִ יקִ ים הָ אֲ מִ תִ יִ ים זָכו ּ ּ ּ ּ ּ לְ הִ תְ חַ כֵּ ם ולְ הִ תְ גַּבֵּ ר לִ בְ לִ י לִ פֹל מִ שׁ ום יְ רִ ידָ ה ּ ּ ּ ּ ונְ פִ ילָ ה שֶׁ בָּ עוֹ לָ ם רַ ק הִ תְ חַ זְקו עַ צְ מָ ן בְּ כָ ל פַ עַ ם ּ ּ ּ ּ אַ ף־עַ ל־פִ י שֶׁ עָ בַ ר עֲלֵ יהֶ ם מַ ה שֶׁ עָ בַ ר וְ עַ ל־יְ ּ ּ דֵ י הִ תְ חַ זְקות שֶׁ לָ הֶ ם ּ ּ ּ ) שֶׁ קוֹ רִ ין דֶ ער הַ אלְ טִ ין זִיך ְ ּ ּ ( זָכו לְ ּ מַ ה שֶׁ זָכו ּ ּ ּ , אַ שְׁ רֵ י לָ הֶ ם . ) לקוטי הלכות -

Segment 48
HE:
הלכות אונאה ג '- אות (' א

Segment 49
HE:
אֶ הְ יֶה אֲשֶׁ ר אֶ הְ יֶה

Segment 50
HE:
( יד , 'ג) וְזֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ שָׁ אַ ל מֹשֶׁ ה ּ ּ : " (ג) ּ הִ נֵה אָ נֹכִ י בָ א אֶ ל בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל וְ אָ מַ רְ תִ י לָהֶם אֱלֹקֵ י אֲבוֹ תֵ יכֶם שְׁ לָחַ נִי ּ אֲלֵיכֶם וְ אָ מְ רו לִ י מַ ה שְׁ מוֹ מָ ה אֹמַ ר אֲלֵיהֶם וַיֹאמֶ ר ּ ּ ּ אֱלֹקִ ים אֶ ל מֹשֶׁ ה אֶ הְ יֶה אֲ שֶׁ ר אֶ הְ יֶה . ּ וַיֹאמֶ ר כּ ֹה תֹאמַ ר לִ בְ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל אֶ הְ יֶה שְׁ לָחַ נִי אֲלֵיכֶם וַ יֹאמֶ ר עוֹ ד וְ כו ּ ּ ". ' וְ לִ כְ אוֹ רָ ה אֵ ינוֹ מְ דֻ קְ דָ ק הַ לָשׁ וֹ ן שֶׁ שָׁ אַ ל ּ ּ ּ : וְ אָ מְ רו לִ י מַ ה ּ ּשְׁ מוֹ מָ ה אֹמַ ר אֲלֵיהֶם ? הָ יָה לוֹ לִ שְׁ אֹל כִּ פְ שׁ וטוֹ ּ ּ שֶׁ יוֹ דִ יעוֹ ה ' יִתְ בָּ רַ ך שְׁ מוֹ כְּ דֵ י שֶׁ יוֹ דִ יעוֹ לְ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ְ , ומַ הו ּ ּ ּ הַ לָשׁ וֹ ן ' מָ ה אֹמַ ר אֲלֵיהֶם ', ּ שֶׁ נִרְ אֶ ה בָּ זֶה אֲמִ ירָ ה וְ שִׂ יחָ ה ופִ לְ פול נָאֶ ה ּ ּ ּ , שֶׁ יֵדַ ע אֵ יך לְ הָ שִׁ יב לָהֶם תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ְ ּ מְ קֻ בֶּ לֶת עַל שְׁ אֵ לָתָ ם הַגְּדוֹ לָה ? וְגַם קָ שֶׁ ה עַל גּוף ּ ּ הַ שְׁ אֵ לָה ' : וְ אָ מְ רו לִ י מַ ה שְׁ מוֹ ּ ּ ', הֲלֹא כְּ בָ ר הוֹ דִ יעָם ּ מִ שְׁ מוֹ , כַּ מו ּ ּ בָ א בְּ זֶה הַ פָ סוק בְּ עַצְ מוֹ ּ ּ , שֶׁ הִ זְכִּ יר : " וְ אָ מַ רְ תִ י לָהֶם אֱלֹקֵ י אֲבוֹ תֵ יכֶם שְׁ לָחַ נִי אֲלֵיכֶם ּ , " וְ כִ י אֵ ינוֹ מַ סְ פִ יק זֶה הַ שֵׁ ם הַ קָ דוֹ שׁ שֶׁ הוא אֱלֹקֵ י אֲבוֹ תֵ יכֶם ּ ּ ּ ּ ! ? גַּם הַ תְ שׁ ובָ ה שֶׁ ל ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך אֵ ינוֹ מובָ ן הֵיטֵ ב שֶׁ הֵ שִׁ יב ּ ְ : " וֹל אֶ הְ יֶה אֲשֶׁ ר אֶ הְ יֶה , " וְ אַ חַ ר כָּ ך אָ מַ ר לוֹ עוֹ ד הַ פַ עַם ּ ְ " אֶ הְ יֶה , " מַ הו עִ נְיַן שָׁ לשׁ פְ עָמִ ים אֶ הְ יֶה ּ ּ ! ? וְגַם הֲלֹא ּ הַ שֵׁ ם " אֶ הְ יֶה " הַ קָ דוֹ שׁ אֵ ינוֹ עִ קַ ר הַ שֵׁ ם שֶׁ צִ וָה עָ לֵינו ּ ּ ּ ּ ּ ּ לְ הַ זְכִּ ירוֹ לְ עוֹ לָם , כִּ י עִ קַ ר שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ שֶׁ אָ נו מַ זְכִּ ירִ ין ּ תָ מִ יד הוא שֵׁ ם הֲוָיָה בְּ כִ נוי אֲדֹנָ ּ ּ ּ ּ , י" וכְ מוֹ שֶׁ סִּ יֵם שָׁ ם ּ ּ בְּ עַצְ מוֹ : " וַיֹאמֶ ר עוֹ ד אֱלֹקִ ים אֶ ל מֹשֶׁ ה וְ כו ּ ּ ' ה ' אֱלֹקֵ י אֲבוֹ תֵ יכֶם שְׁ לָחַ נִי אֲלֵיכֶם וְ כו " 'ּ עַד : " זֶה שְׁ מִ י לְ עוֹ לָם ּ וְזֶה זִכְ רִ י לְ דֹר דֹר , " ּ הֲ רֵ י צִ וָה בְּ פֵ רושׁ שֶׁ עִ קַ ר שְׁ מוֹ ּ ּ ּ לְ עוֹ לָם הוא שֵׁ ם הֲוָיָה בָּ רוך הוא ּ ּ ּ ְ , ומַ ה זֶה שֶׁ לֹא אָ מַ ר ּ ּ ּ לוֹ תֵ כֶ ף זֶה הַ שֵׁ ם ּ ּ , רַ ק אָ מַ ר לוֹ תְ חִ לָה שָׁ לשׁ פְ עָמִ ים ּ ּ ּ אֶ הְ יֶה !? אַ ך חֲדָ א קֻ שְׁ יָא מְ תֹרֶ צֶת בַּ חֲבֶ רְ תָ ה ּ ּ ְ , שֶׁ זֶהו בְּ עַצְ מוֹ ּ ּ שְׁ אֵ לַ ת מֹשֶׁ ה שֶׁ דִ קְ דֵ ק בִּ לְ שׁ וֹ נוֹ וְ הֶ אֱרִ יך בִּ שְׁ אֵ לָתוֹ ְ ּ ּ : ּ הִ נֵה אָ נֹכִ י בָ א אֶ ל בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל וְ אָ מַ רְ תִ י לָהֶם אֱלֹקֵ י ּ אֲבוֹ תֵ יכֶם שְׁ לָחַ נִי אֲלֵיכֶם , וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן וְ אָ מְ רו לִ י ּ ּ מַ ה שְׁ מוֹ ּ , וְ לֹא יַסְ פִ יק לָהֶם מַ ה שֶׁ אָ מַ רְ תִ י לָהֶם ּ ּ ּ אֱלֹקֵ י אֲבוֹ תֵ יכֶם , עַל־כֵּן אֲנִי שׁ וֹ אַ לְ ך מָ ה אֹמַ ר אֲלֵיהֶם ָ ? כִּ י בְּ וַדַ אי יֵשׁ לָהֶם כַּ וָנָה עֲמֻקָ ה בִּ שְׁ אֵ לָתָ ם ּ ּ ּ : מַ ה שְׁ מוֹ ּ , אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ כְּ בָ ר אָ מַ רְ תִ י לָהֶם ּ ּ ' אֱלֹקֵ י אֲבוֹ תֵ יכֶם . ' וְ עַתָ ה הֲשִׁ יבֵ נִי נָא ּ : מָ ה אֹמַ ר וְ אָ שִׁ יב לָהֶם עַל שְׁ אֵ לָתָ ם הַ גְּדוֹ לָה הַ זֹאת ּ ? וְ הֵ שִׁ יב לוֹ ה ' יִתְ בָּ רַ ך תְ חִ לָה ּ ּ ְ : אֶ הְ יֶה אֲשֶׁ ר אֶ הְ יֶה וְ כו ', ּ וְ אַ חַ ר כָּ ך הוֹ דִ יעַ עִ קַ ר שְׁ מוֹ ּ ְ , שֶׁ הוא ּ שֵׁ ם הֲוָיָה בָּ רוך הוא ּ ּ ְ , שֶׁ הוא שְׁ מוֹ לְ עוֹ לָם וְ כו ּ ּ :' וְ הָ עִ נְיָן עַל־פִ י מַ ה שֶׁ כָּ תַ בְ נו ּ ּ ּ , ֶׁש עִ קַ ר הָ עֵצָ ה לְ קִ יום ּ ּ ּ

Segment 51
HE:
ׁהַ תוֹ רָ ה הוא לְ הַ תְ חִ יל בְּ כָ ל יוֹ ם מֵ חָ דָ ש ּ ּ . ּובִ שְׁ בִ יל זֶה הִ זְהִ ירָ ם בִּ תְ חִ לַת נְתִ ינָתָ ה שֶׁ יִהְ יו דִ בְ רֵ י תוֹ רָ ה בְּ עֵינָיו ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ כָ ל יוֹ ם כְּ אִ לו הַ יוֹ ם נִתְ נָה ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו עַל פָ סוק ּ ּ ּ : בַּ יוֹ ם הַ זֶה וְ כו ּ ּ ּ . ' כִּ י עִ קַ ר קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה הוא שֶׁ נִזְכֶּה ּ ּ ּ ּ לְ קַ יְמָ ה ּ ּ , כִּ י לֹא הַ מִ דְ רָ שׁ הוא הָ עִ קָ ר אֶ לָא הַ מַ עֲשֶׂ ה ּ ּ ּ ּ ּ . ולְ הַ כְ נִיס קִ יום הַ תוֹ רָ ה בָּ עוֹ לָם זֶה קָ שֶׁ ה וְ כָ בֵ ד מִ ן הַ כּ ֹל ּ ּ ּ ּ , כִּ י יִצְ רוֹ שֶׁ ל אָ דָ ם מִ תְ גַּבֵּ ר עָ לָיו בְּ כָ ל יוֹ ם , ּוכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ) ל " ּ ּ ּ קִ דושִׁ ין ל (. וצְ רִ יכִ ין לָזֶה עֵצוֹ ת עֲמֻקוֹ ת ּ ּ מְ אֹד מְ אֹד בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר ובְ כָ ל יוֹ ם וָיוֹ ם ּ ּ . וְזֶה עִ קַ ר הַ וִ כּ וחַ וְ הַ פִ לְ פול הָ אָ רֹך שֶׁ הָ יָה בֵּ ין מֹשֶׁ ה ובֵ ין ּ ּ ּ ּ ְ ּ ּ ּ ' ה יִתְ בָּ רַ ך כָּ ל שִׁ בְ עַת הַ יָמִ ים שֶׁ מֵ ּ ּ ְ אֵ ן מֹשֶׁ ה בִּ שְׁ לִ יחותוֹ ּ , כִּ י כָּ ל עִ קַ ר קֹטֶ ב טַ עֲנוֹ תָ יו הָ יָה שֶׁ אֵ ינוֹ רוֹ צֶ ה לֵילֵך ְ ּ בִּ שְׁ לִ יחותוֹ מֵ חֲמַ ת רִ בּ וי הַ חוֹ לְ קִ ים שֶׁ מְ עַרְ בְּ בִ ין הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת דָ תָ ן וַאֲבִ ירָ ם ּ , וְיֵצֶר לֵב הָ אָ דָ ם שֶׁ ל כָּ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד רַ ע מִ נְ ּ ּ עורָ יו , וְ עַל־כֵּן אֲנִי יוֹ דֵ עַ שֶׁ יְקַ לְ קְ לו ּ ּ בְּ כָ ל פַ עַם ּ , ּוכְ מוֹ שֶׁ רָ מַ ז לוֹ ה ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ פָ סוק ּ ְ : " (ג) רָ אֹה רָ אִ יתִ י וְ כו " 'ּ רוֹ אֶ ה אֲנִי שֶׁ סּ וֹ פָ ן לַחֲטֹא , וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ " ) ל רַ בָּ ה פָ רָ שָׁ ה ג ּ . ( וְ עַל־כֵּ ן לֹא רָ צָ ה לְ הַ תְ חִ יל לֵילֵך . ְ וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ שָׁ ם ) (: " שְׁ לַח נָא בְּ יַד ּתִ שְׁ לָח , " ּופֵ רֵ שׁ רַ שִׁ : י" יוֹ דֵ עַ אֲנִי שֶׁ אֵ ינִי מַ כְ נִיסָ ם לָאָ רֶ ץ וְ אֵ ינִי גּוֹ אֲלָם לֶעָ תִ יד וְ כו . 'ּ וְ כָ ל זֶה מֵ חֲמַ ת רִ בּ וי ּ הַ קִ לְ קולִ ים שֶׁ לָהֶם אָ ז וְ אַ חַ ר כָּ ך ְ ּ ּ ּ בְּ כָ ל דוֹ ר ּ , כִּ י אָ ז בַּ מִ דְ בָּ ר נִסּ ו אוֹ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך עֶשֶׂ ר נִסְ יוֹ נוֹ ת ְ ּ ּ . וְ כֵן בְּ כָ ל דוֹ ר ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה כָּ ל אֲרִ יכַ ת הַ גָּלות . ּ וְ עַל־כֵּן שָׁ אַ ל : " וְ אָ מְ רו לִ י מַ ה שְׁ מוֹ וְ כו ּ ּ ּ ? "' הַ יְנו מֵ אַ חַ ר ּ שֶׁ כְּ בָ ר אָ מַ רְ תִ י לָהֶם אֱלֹקֵ י אֲבוֹ ּ תֵ יכֶם שְׁ לָחַ נִי אֲלֵיכֶם , וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן יִשְׁ אֲלו מַ ה שְׁ מוֹ ּ ּ ּ , שֶׁ מובָ ן כַּ וָנָתָ ם שֶׁ אֵ ין ּ ּ ּ מַ סְ פִ יק לָהֶם יְדִ יעַת הַ שֵׁ ם הַ זֶה לְ בַ ד שֶׁ הוא אֱלֹקֵ י ּ ּ ּ ּ אֲבוֹ תֵ יכֶם , רַ ק הֵם שׁ וֹ אֲלִ ים עֲדַ יִן מַ ה שְׁ מוֹ ּ , ּ שֶׁ נִרְ אֶ ה כַּ וָנָתָ ם בַּ מֶ ה יִתְ קַ ּ ּ יֵם שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך אֶ צְ לָם לְ עוֹ לָם שֶׁ יִזְכְּ רו ּ ּ ּ ְ אוֹ תוֹ תָ מִ יד וְ לֹא יִשְׁ כָּ חוהו ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן אֲנִי מְ בַ קֵ שׁ מָ ה ּ אֹמַ ר לָהֶם ? הֵ שִׁ יב לוֹ ה ' יִתְ בָּ רַ ך : ְ אֶ הְ יֶה אֲשֶׁ ר אֶ הְ יֶה .'ּ וְ כו וְ הָ עִ נְיָן , כִּ י מְ בֹאָ ר בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ " קְ רָ א אֶ ת יְהוֹ שֻׁ עַ " בְּ סִ ימָ ן ', ו שֶׁ כְּ שֶׁ הָ אָ דָ ם רוֹ צֶ ה לַעֲשׂ וֹ ת תְ שׁ ובָ ה הוא בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ ּ אֶ הְ יֶה , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת אֲנָא זָמִ ין לְ מֶ יהֱוֵי ּ , ּ שֶׁ מַ תְ חִ יל שֶׁ יִהְ יֶה לוֹ הֲוָיָה בָּ עוֹ לָם וְ כו ּ ּ ', ּ עַיֵן שָׁ ם הֵיטֵ ב . ּומְ בֹאָ ר שָׁ ם שֶׁ צְ רִ יכִ ין לַעֲשׂ וֹ ת תְ שׁ ובָ ה עַ ּ ּ ּ ל תְ שׁ ובָ ה ּ ּ , כִּ י אֲפִ לו ּ ּ בְּ שָׁ עָ ה שֶׁ אוֹ מֵ ר חָ טָ אתִ י , אֵ ינוֹ זַך בְּ לִ י פְ נִיָה וְ כו ּ ּ ּ ְ . ' וַאֲפִ לו ּ ּ מִ י שֶׁ כְּ בָ ר עָ שָׂ ה תְ שׁ ובָ ה שְׁ לֵמָ ה צָ רִ יך גַּם כֵּן לַעֲשׂ וֹ ת ְ ּ ּ תְ שׁ ובָ ה עַל הַ שָׂ גָתוֹ הָ רִ אשׁ וֹ נָה וְ כו ּ ּ ּ ּ ', ּ עַיֵן שָׁ ם כָּ ל זֶה הֵיטֵ ב . נִמְ צָ א , שֶׁ אֶ הְ יֶה מְ רַ מֵ ז שֶׁ צְ רִ יכִ ין לְ הַ תְ חִ יל בְּ כָ ל ּ ּ פַ עַם מֵ חָ דָ שׁ בִּ בְ חִ ינַת אֲנָא זָמִ ין לְ מֶ יהֱוֵי כְּ אִ לו לֹא הָ יָה ּ ּ ּ לוֹ עֲדַ יִן שׁ ום הֲוָיָה בָּ עוֹ לָם וְ כַ נַ ּ ּ . ל" וְזֶהו עִ קַ ר הָ עֵצָ ה ּ ּ לְ קִ יום הַ תוֹ רָ ה שֶׁ הוא שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ ּ , עַל־כֵּן הֵ שִׁ יב לוֹ : אֶ הְ יֶה אֲשֶׁ ר אֶ הְ יֶה , שֶׁ מְ רַ מֵ ז שֶׁ צְ רִ יכִ ין לְ הַ תְ חִ יל לְ הַ זְמִ ין ּ ּ ּ עַצְ מוֹ בְּ כָ ל פַ עַם שֶׁ יִהְ יֶה לוֹ הֲוָיָה בָּ עוֹ לָם שֶׁ יַכִּ יר אוֹ תוֹ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך וְ כַ נַ ּ ְ . ל" וְזֶהו : ּ אֶ הְ יֶה אֲשֶׁ ר אֶ הְ יֶה , שְׁ תֵ י פְ עָמִ ים ּ ּ , כִּ י צְ רִ יכִ ין לְ הַ תְ חִ יל הַ תְ חָ לָה אַ חַ ר הַ תְ חָ לָה . ּוכְ מוֹ שֶׁ מְ בֹאָ ר לְ עֵיל שֶׁ צְ רִ יכִ ין לַעֲ ּ ּ שׂ וֹ ת תְ שׁ ובָ ה עַל תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ּ ּ .

Segment 52
HE:
וְזֶה בְּ חִ ינַת אֶ הְ יֶה הַ שְׁ לִ ישִׁ י שֶׁ אָ מַ ר לוֹ עוֹ ד ּ : " כּ ֹה תֹאמַ ר ' ּ וְ כו אֶ הְ יֶה שְׁ לָחַ נִי אֲלֵיכֶם ". כִּ י אִ ם תְ דַ קְ דֵ ק בְּ דִ בְ רֵ י ּ ּ ּ הַ ת וֹ רָ ה ' קְ רָ א אֶ ת יְהוֹ שֻׁ עַ ' , ל"ּ הַ נַ תִ רְ אֶ ה שֶׁ מְ דַ בֵּ ר שָׁ ם ּ ּ בִּ כְ לָל מִ שָׁ לשׁ מִ ינֵי תְ שׁ ובוֹ ת ּ ּ ּ , כִּ י בַּ תְ חִ לָה מְ בָ אֵ ר שָׁ ם ּ ּ שֶׁ הַ תְ שׁ ובָ ה הוא בְּ חִ ינַת אֶ הְ יֶה ּ ּ ּ , אֲנָא זָמִ ין לְ מֶ יהֱוֵי וְ כו . 'ּ וְ אַ חַ ר כָּ ך כָּ תַ ב שָׁ ם שֶׁ צְ רִ יכִ ין לַעֲשׂ וֹ ת ּ ְ תְ שׁ ובָ ה עַל ּ ּ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ , כִּ י אֲפִ לו בְּ שָׁ עָ ה שֶׁ אָ דָ ם אוֹ מֵ ר חָ טָ אתִ י וְ כו ּ ּ ּ ', גַּם זֶה אִ י אֶ פְ שָׁ ר לוֹ מַ ר בְּ לִ י פְ נִיָה וְ כו ּ ּ ּ . ' נִמְ צָ א , שֶׁ צָ רִ יך ְ ּ לַעֲשׂ וֹ ת תְ שׁ ובָ ה עַל תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ּ ּ . וְ אַ חַ ר כָּ ך כָּ תַ ב ְ : וַאֲפִ לו ּ ּ מִ י שֶׁ עָ שָׂ ה תְ שׁ ובָ ה שְׁ ּ ּ לֵמָ ה , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן צָ רִ יך ְ ּ לַעֲשׂ וֹ ת תְ שׁ ובָ ה עַל תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ּ ּ , דְ הַ יְנו שֶׁ צָ רִ יך בְּ כָ ל פַ עַם ּ ְ ּ ּ ּ לָשׁ וב עַל הַ שָׂ גָתוֹ הָ רִ אשׁ וֹ נָה וְ כו ּ ּ ּ ', שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת שַׁ בָּ ת ּ ּ , בְּ חִ ינַת עוֹ לָם הַ בָּ א וְ כו ', ּ ּ עַיֵן שָׁ ם הֵיטֵ ב . נִמְ צָ א , שֶׁ בְּ דֶ רֶ ך ְ כְּ לָל מַ זְכִּ יר כָּ אן שָׁ לשׁ תְ שׁ ובוֹ ת ּ ּ , דְ הַ יְנו תְ שׁ ובָ ה הָ רִ אשׁ וֹ נָה ּ ּ ּ ּ , וְ אַ חַ ר כָּ ך מַ ה שֶׁ צָ רִ יך ְ ְ ּ ּ לַעֲשׂ וֹ ת תְ שׁ ובָ ה עַל תְ שׁ ובָ ה מֵ חֲמַ ת שֶׁ הַ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ הָ רִ אשׁ וֹ נָה לֹא הָ יְתָ ה עֲדַ יִן בִּ שְׁ לֵמות כָּ רָ אוי כַּ נַ ּ ּ ּ , ל" וְזֶהו ּ בְּ חִ ינַת תְ ּ שׁ ובָ ה שְׁ נִיָה ּ ּ . וְ אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ יֵשׁ בָּ זֶה אֲלָפִ ים ּ ּ וְרִ בְ בוֹ ת מַ דְ רֵ גוֹ ת ובְ חִ ינוֹ ת שֶׁ צָ רִ יך בְּ כָ ל פַ עַם לְ הַ תְ חִ יל ּ ְ ּ ּ וְ לָשׁ וב עַל תְ שׁ ובָ ה הָ רִ אשׁ וֹ נָה שֶׁ לֹא הָ יְתָ ה כָּ רָ אוי ּ ּ ּ ּ ּ , אֲבָ ל כָּ ל זֶה נִכְ לָל בִּ שְׁ תֵ י תְ שׁ ובוֹ ת ּ ּ ּ , שֶׁ הוא תְ שׁ ּ ּ ּובָ ה הָ רִ אשׁ וֹ נָה שֶׁ הִ תְ חִ יל לְ הִ תְ קָ רֵ ב לַה ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ וְ אַ חַ ר כָּ ך ְ מַ ה שֶׁ מְ חַ זֵק אֶ ת עַצְ מוֹ בְּ כָ ל פַ עַם וְ אֵ ינוֹ מַ נִיחַ אֶ ת עַצְ מוֹ ּ ּ ּ ּ ּ לִ פֹל ומַ תְ חִ יל בְּ כָ ל פַ עַם מֵ חָ דָ שׁ ּ ּ ּ . כָּ ל זֶה הוא בְּ חִ ינַת ּ תְ שׁ ובָ ה שְׁ נִיָה ּ ּ ּ , אֲבָ ל אַ חַ ר כָּ ך כְּ ְ שֶׁ זוֹ כֶ ה לִ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ שְׁ לֵמָ ה בֶּ אֱמֶ ת כָּ רָ אוי בְּ תַ כְ לִ ית הַ שְׁ לֵמות בְּ לִ י שׁ ום ּ ּ ּ ּ ּ פְ נִיָה ּ , וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן הוא עוֹ שֶׂ ה תְ שׁ ובָ ה עַל תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ , דְ הַ יְנו עַל הַ שָׂ גָתוֹ הָ רִ אשׁ וֹ נָה וְ כו ּ ּ ּ ּ ', כְּ מוֹ שֶׁ מְ בֹאָ ר שָׁ ם ּ , זֶהו עִ נְיָן אַ חֵ ר לְ ּ גַמְ רֵ י . וְזֶהו בְּ חִ ינַת תְ שׁ ובָ ה שְׁ לִ ישִׁ ית ּ ּ ּ . וְ כָ ל תְ שׁ ובָ ה ותְ שׁ ובָ ה הַ נִכְ לָלִ ין בְּ שָׁ לשׁ תְ שׁ ובוֹ ת כַּ נַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ל " הִ יא בְּ חִ ינַת אֶ הְ יֶה , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת אֲנָא זָמִ ין לְ מֶ הֱוֵי ּ , שֶׁ צָ רִ יך לְ הַ תְ חִ יל לְ הָ כִ ין אֶ ת עַצְ מוֹ בְּ כָ ל פַ עַם מֵ חָ דָ שׁ ּ ְ ּ

Segment 53
HE:
.ל"ּ כַּ נַ וְזֶהו בְּ חִ ינַת שָׁ לשׁ פְ עָמִ ים אֶ הְ יֶה שֶׁ גִּלָה ה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ לְ מֹשֶׁ ה אָ ז , שֶׁ גִּלָה לוֹ שֶׁ יוֹ לִ יך אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ דֶ רֶ ך זֶה ְ ְ ּ ּ שֶׁ יַתְ חִ ילו בְּ כָ ל פַ עַם מֵ חָ דָ שׁ ּ ּ ּ . וַאֲפִ לו אִ ם אֵ ין יְכוֹ לִ ין ּ ּ לַעֲשׂ וֹ ת כְּ לום מִ גֹּדֶ ל הִ תְ גַּבְּ ּ רות הַ גָּלות בְּ גוף וְ נֶפֶ שׁ ּ ּ ּ ּופַ רְ נָסָ ה , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן יַתְ חִ ילו בְּ כָ ל פַ עַם לְ הָ כִ ין ּ ּ ּ ּולְ הַ זְמִ ין אֶ ת עַצְ מָ ם בִּ בְ חִ ינַת אֶ הְ יֶה אֲנָא זָמִ ין לְ מֶ הֱוֵי . 'ּ וְ כו וְ עַל־יְדֵ י דֶ רֶ ך זֶה בְּ וַדַ אי יוֹ צִ יא אוֹ תָ ם מִ זֻהֲמָ תָ ם ּ ּ ּ ְ וְטֻמְ אָ תָ ם , ּ שֶׁ זֶ ה עִ קַ ר הַגָּלות ּ ּ , וִיקָ רֵ ב אוֹ תָ ם לִ שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך . ְ וְ עַל־כֵּן תֵ כֶ ף אַ חַ ר כָּ ך גִּלָה לוֹ מִ יָד עִ קַ ר הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ ּ ְ ּ ּ הַ קָ דוֹ שׁ , שֶׁ הוא שֵׁ ם הֲוָיָה בָּ רוך הוא ּ ּ ּ ְ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב שָׁ ם ּ : " וַיֹאמֶ ר לוֹ אֱלֹקִ ים עוֹ ד כּ ֹה תֹאמַ ר וְ כו ּ ּ ' ה ' אֱלֹקֵ י אֲב וֹ תֵ יכֶם שְׁ לָחַ נִי אֲלֵיכֶם וְ כו ". 'ּ

Segment 54
HE:
כִּ י זֶה יָדועַ שֶׁ כָּ ל הַ תוֹ רָ ה וְהַ מִ צְ וֹ ת שֶׁ בָּ הֶם תְ לויִים כָּ ל ּ ּ ּ ּ ּ הָ עוֹ לָמוֹ ת כֻּלָם כְּ לולִ ים בְּ שֵׁ ם הֲוָיָה בָּ רוך הוא ּ ּ ּ ְ ּ , שֶׁ הוא ּ עִ קַ ר וְ שׁ ֹרֶ שׁ כָּ ל הַ שֵׁ מוֹ ת כֻּלָם ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן בְּ כָ ל הַ בְּ רָ כוֹ ת ְו הַ הוֹ דָ אוֹ ת ובְ כָ ל הַ תְ פִ לוֹ ת ובְ כָ ל הַ מִ צְ וֹ ת אָ נו מְ כַ וְ נִים ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הָ עִ קָ ר לְ שֵׁ ם זֶה ּ . וְ כָ ל הַ תִ קונִים שֶׁ נַעֲשִׂ ים בְּ כָ ל הָ עוֹ לָמוֹ ת ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י כָּ ל תוֹ רָ ה ומִ צְ וָה ּ ּ , וְ כֵן לְ הֵפֶ ך חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ְ , כָּל הַ פְ גָמִ ים שֶׁ פוֹ גְמִ ים עַל־יְדֵ י כָּ ל עֲ ּ ּ בֵ רָ ה אוֹ בִּ טול מִ צְ וָה ּ ּ , כָּ ל הַ פְ גָמִ ים וְ הַ תִ קונִים עִ קָ רָ ם בְּ שֵׁ ם זֶה ּ ּ ּ ּ ּ , כַּ מובָ ן בְּ כָ ל ּ ּ הַ סְּ פָ רִ ים הַ קְ דוֹ שִׁ ים ּ . נִמְ צָ א , שֶׁ עִ קַ ר הַ הִ תְ קָ רְ בות לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך בַּ תוֹ רָ ה ומִ צְ וֹ ת ותְ פִ לָה וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ְ ' ּ הוא עַל־יְדֵ י שֵׁ ם זֶה , אֲבָ ל אִ י אֶ פְ שָׁ ר שֶׁ יִתְ קַ יֵם זֶה הַ שֵׁ ם אֶ צְ לוֹ לְ עוֹ לָם כִּ י ּ ּ ּ אִ ם עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת אֶ הְ יֶה , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת אֲנָא זָמִ ין ּ לְ מֶ הֱוֵי , שֶׁ הוא לְ הַ תְ חִ יל בְּ כָ ל פַ עַם מֵ חָ דָ שׁ כַּ נַ ּ ּ ּ .ל" וְ עַל־כֵּן אַ חַ ר שֶׁ גִּלָה לוֹ שָׁ לשׁ פְ עָמִ ים אֶ הְ יֶה ּ ּ , שֶׁ הוא ּ ּ עִ קַ ר כְּ לַל כָּ ל הָ עֵצוֹ ת וְהַדְ רָ כִ ים וְ הַ נְתִ יבוֹ ת לְ הִ תְ קָ רֵ ב ּ ּ לִ שְׁ מוֹ הַ גָּדוֹ ל יִתְ בָּ רַ ך , ְ שֶׁ הוא עַל־יְדֵ י שֶׁ יְקַ בְּ לו עַל עַצְ מָ ן ּ ּ ּ לְ הַ תְ חִ יל לְ הַ זְמִ ין ולְ הָ כִ ין עַצְ מָ ן בְּ כָ ל פַ עַם מֵ חָ דָ שׁ ּ ּ , אָ ז דַ יְקָ א גִּלָה לוֹ מִ יָד עִ קַ ר שֵׁ ם הָ עֶצֶם ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא שֵׁ ם הֲוָיָה ּ בָּ רוך הוא ּ ּ ְ , שֶׁ בּ וֹ תָ לוי הַ כּ ֹל כָּ ל הַ תִ קונִים וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ', וְ אָ מַ ר לוֹ : " זֶה שְׁ מִ י לְ עֹלָם וְזֶה זִכְ רִ י לְ דֹר דֹר ּ ּ , " כִּ י עַתָ ה בְּ וַדַ אי ּ ּ יִתְ קַ יֵם שְׁ מוֹ וְזִכְ רוֹ לְ עוֹ לָם לְ דוֹ ר וָדוֹ ר ּ , מֵ אַ חַ ר שֶׁ כְּ בָ ר הִ קְ דִ ים לְ גַל ּ ּ וֹ ת הָ עֵצָ ה הַ נַ , ל"ּ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת שֶׁ הִ קְ דִ ים ּ ּ הָ רְ פואָ ה קֹדֶ ם לַמַ כָּ ה כְּ דַ רְ כּ וֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ) ל " ּ ּ מְ גִלָה יג (. שֶׁ הוא מַ ה שֶׁ גִּלָה לוֹ סוֹ ד שָׁ לשׁ ּ ּ ּ ּפְ עָמִ ים אֶ הְ יֶה , שֶׁ הוא לְ הַ כְ נִיס בְּ לֵב יִשְׂ רָ אֵ ל לְ הַ תְ ּ חִ יל בְּ כָ ל פַ עַם מֵ חָ דָ שׁ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה יִשָׁ אֲרו קַ יָמִ ים בִּ קְ דֻ שַׁ ת ּ ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל תָ מִ יד יִהְ יֶה אֵ יך שֶׁ יִהְ יֶה בְּ כָ ל מַ ה שֶׁ יַעֲבֹר ּ ּ ּ ְ ּ עֲלֵיהֶם בְּ כָ ל הַ גָּלֻיוֹ ת בְּ גוף וְ נֶפֶ שׁ ופַ רְ נָסָ ה בִּ כְ לָל ּ ּ ּ ובִ פְ רָ ט וְ כו ּ ּ . ' וְ עַל־כֵּן עַל־יְדֵ י זֶה נִתְ קָ רְ בו לִ שְׁ מוֹ הַ גָּדוֹ ל ּ , שֶׁ הוא שֵׁ ם הֲוָיָה בָּ רוך הוא ּ ּ ּ ְ . וְיִתְ קַ יֵם אֶ צְ לָם לָנֶצַח ּ בִּ בְ חִ ינַת זֶה שְׁ מִ י לְ עֹלָם וְזֶ ּ ה זִכְ רִ י לְ דֹר דֹר ּ . ) לקוטי הלכות - הלכות קריאת התורה ו – ' אותיות י " ט כ ('

Segment 55
HE:
ׁהַ שְׁ לִ יכֵ הו אַ רְ צָ ה וַיְהִ י לְ נָחָ ש ּ

Segment 56
HE:
('ג , 'ד) וְ עַל־כֵּן בִּ תְ חִ לַת הַ הִ תְ גַּלות לְ מֹשֶׁ ה בַּ סְּ נֶה אָ מַ ר לוֹ ּ ּ ּ שֶׁ יַשְׁ לִ יך הַ מַ טֶ ה וְ כו ּ ּ ּ ְ ּ ' וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ : (ג , ד) הַ שְׁ לִ יכֵ הו ּ אַ רְ צָ ה וַיְהִ י לְ נָחָ שׁ וְ כו . 'ּ הַ יְנו כִּ י מֹשֶׁ ה הָ יָה מְ מָ אֵ ן ּ בְּ הַ שְׁ לִ יחות ּ ּ , כִּ י אָ מַ ר שֶׁ אֵ ין בְּ יָדוֹ לְ גָאֳלָם ולְ הָ אִ יר בָּ הֶם ּ הַ דַ עַת מֵ חֲמַ ת שֶׁ יוֹ דֵ עַ שֶׁ יֵשׁ בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל כַּ מָ ה אֲנָשִׁ ים ּ ּ ּ ּ שֶׁ קִ לְ קְ לו הַ רְ בֵּ ה וְ כו ּ ּ ּ . ' וְ עַל־כֵּן אָ מַ ר לוֹ ה ' יִתְ בָּ רַ ך ְ שֶׁ יַשְׁ לִ יך אֶ ת הַ מַ טֶ ה אַ רְ צָ ה ּ ּ ְ ּ , וְ אִ יתָ א , שֶׁ מַ טֵ ה מֹשֶׁ ה דָ ּ ּ ּ א , ט" מט שֶׁ מִ שָׁ ם שׁ ֹרֶ שׁ הַבְּ חִ ירָ ה שֶׁ הוא לְ שׁ וֹ ן ּ ּ ּ ' ּ מַ טֶ ה ' שֶׁ יֵשׁ בְּ יַד הָ אָ דָ ם לְ הַ טוֹ ת לְ כָ אן ולְ כָ אן ּ ּ ּ . וְ הֶרְ אָ ה ה ' יִתְ בָּ רַ ך לְ מֹשֶׁ ה בְּ מוֹ פֵ ת זֶה שֶׁ יָבִ ין גֹּדֶ ל הַ כּ ֹחַ שֶׁ ל ּ ְ הַ בְּ חִ ירָ ה . וְ עַל־כֵּן הָ אָ דָ ם בְּ סַ כָּ נָה עֲצומָ ה בְּ כָ ל עֵ ּ .ת וְזֶה שֶׁ אָ מַ ר לוֹ שֶׁ יַשְׁ לִ יך הַ מַ טֶ ה שֶׁ לוֹ אַ רְ צָ ה ּ ּ ּ ְ ּ , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת מֹשֶׁ ה כְּ בָ ר הָ פַ ך אֶ ת הַ בְּ חִ ירָ ה לְ טוֹ בָ ה כִּ י כְּ בָ ר עָמַ ד ְ בְּ נִסָּ יוֹ ן וְ נַעֲשָׂ ה כֻּלוֹ טוֹ ב ּ . ְ אַ ך הֶרְ אָ ה לוֹ כּ ֹחַ הַ בְּ חִ ירָ ה שֶׁ ל הֶ הָ מוֹ ן וְ צִ וָה לוֹ שֶׁ יַשְׁ לִ יך ְ ּ ּ הַ מַ טֶ ה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת כּ ֹחַ ּ ּ ּ הַ בְּ חִ ירָ ה . יַשְׁ לִ יכֵ הו אַ רְ צָ ה ּ . שֶׁ יַשְׁ לִ יכֵ הו לְ תוֹ ך אַ רְ צִ יות ּ ּ ּ ּ ְ וְגַשְׁ מִ יות שֶׁ ל שְׁ אָ ר הֶ הָ מוֹ ן וְ תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ הִ שְׁ לִ יכָ הו אַ רְ צָ ה ּ ּ ּ , וַיְהִ י לְ נָחָ שׁ , הַ יְנו שֶׁ אֵ צֶל רֹב הָ עוֹ לָם שֶׁ מֻנָחִ ים ּ ּ ּ בְּ אַ רְ צִ י ּ ות נֶהְ פָ ך הַ מַ טֶ ה שֶׁ הוא כּ ֹחַ הַ בְּ חִ ירָ ה לְ נָחָ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ ְ מִ גֹּדֶ ל הִ תְ גָּרות הַ יֵצֶר הָ רָ ע שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת נָחָ שׁ ּ ּ ּ ּ הַ קַ דְ מוֹ נִי . וְ תֵ כֶ ף אָ מַ ר לוֹ שְׁ לַח יָדְ ך וֶאֱחֹז בִּ זְנָבוֹ וְ כו ּ ָ ' וַיְהִ י לְ מַ טֶ ה בְּ כַ פוֹ ּ ּ , לְ הוֹ רוֹ ת לוֹ ולְ הוֹ דִ יעוֹ שֶׁ אַ ף־ ּ עַל־פִ י ּ שֶׁ הַ יֵצֶר הָ רָ ע וְהַ נָחָ שׁ מִ תְ גַּבֵּ ר כָּ ל כָּ ך בְּ כֹחַ הַ בְּ חִ ירָ ה ְ ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן מִ דָ ה טוֹ בָ ה מְ רֻ בָּ ה וְיֵשׁ בְּ יָדְ ך לַהֲפֹך ְ ָ ּ ּ הַ מַ טֶ ה מִ נָחָ שׁ לְ מַ טֶ ה ּ ּ ּ ּ , הַ יְנו שֶׁ יֵשׁ לְ ך כּ ֹחַ לַעְ זֹר אֲפִ לו ּ ּ ּ ָ ּ לְ אוֹ תָ ם שֶׁ הֵם בִּ בְ חִ ינָה הַ נַ ּ" ל שֶׁ נִתְ הַ פֵ ך אֶ צְ לָם בְּ חִ ינַת ּ ְ ּ הַ מַ טֶ ה לְ נָחָ שׁ שֶׁ תִ מְ צָ א לָהֶם זְכות ּ ּ ּ ּ , וְ תָ אִ יר בָּ הֶ ם הַ דַ עַת ּ ּ הַ קָ דוֹ שׁ שֶׁ עֲדַ יִן ה ' אִ תָ נו וְ כו ּ ּ ּ ' עַד שֶׁ יִתְ הַ פְ כו מִ נָחָ שׁ ּ ּ ּ ּ לְ מַ טֶ ה ּ . שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה הַ מַ טֶ ה נַעֲשׂ ו אַ חַ ר־כָּ ך כָּ ל ְ ּ ּ ּ הָ אוֹ תוֹ ת וְהַ ּמוֹ פְ תִ ים . כִּ י עִ קַ ר הַ גְּאֻ לָה עַל־יְדֵ י זֶה ּ ּ עַל־יְדֵ י שֶׁ הַ צַ דִ יק מְ עוֹ רֵ ר הַ נוֹ פְ לִ ים מְ אֹד עַד שֶׁ מְ קָ רְ בָ ם ּ ּ ּ ּ לַה ' יִתְ בָּ רַ ך . ) ְ לקוטי הלכות - הלכות בציעת הפת א ' - אות מ (ג"

Segment 57
HE:
כִּ י כְּ בַ ד פֶ ה ּ ... וְ רָ אֲך וְ שָׂ מַ ח בְּ לִ בּ וֹ ָ

Segment 58
HE:
('י , 'ד) לִ פְ עָמִ ים יֵשׁ צַ דִ יק אֶ חָ ד בַּ דוֹ ר שֶׁ מַ עֲלָתוֹ גְּבוֹ הָ ה מְ אֹד ּ ּ ּ מְ אֹד , עַד שֶׁ מֵ עוֹ צֶם הַפְ לָגַת מַ עֲלָתוֹ אֵ ינוֹ יָכוֹ ל לְ גַלוֹ ת ּ ּ עַצְ מוֹ כְּ לָל אֶ ל הָ עוֹ לָם . וְזֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו ּ ּ ּ עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם טָ עַן ּ כִּ י כְּ בַ ד פֶ ה וכְ בַ ד לָשׁ וֹ ן ּ ּ אָ נֹכִ י , כִּ י קָ שֶׁ ה וְ כָ בֵ ד לוֹ לְ דַ בֵּ ר כְּ לָל עִ ם בְּ נֵי הָ עוֹ לָם . כִּ י הוא ּ מְ רֹמָ ם ומְ נֻשָׂ א ומְ רֻ חָ ק מְ אֹד מִ כָּ ל הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ . וְ אָ ז עִ קַ ר ּ הַ תִ קון תָ לוי בְּ מַ נְהִ יגֵי הַ דוֹ ר כְּ שֶׁ הֵם כְּ שֵׁ רִ ים וְ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ אֲמִ תִ יִים ּ ּ , וְ הֵם זוֹ כִ ים לְ הַ שִׂ ּ יג מַ עֲלַת הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ הַ גָּדוֹ ל מֵ הֶם שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מֹשֶׁ ה ּ , וְ הֵם מַ שְׁ פִ ילִ ין עַצְ מָ ן ּ נֶגְדוֹ ומְ בַ טְ לִ ין עַצְ מָ ן אֵ לָיו ושְׂ מֵ חִ ים בִּ גְדֻ לָתוֹ בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ הַ נֶאֱמַ ר בְּ אַ הֲרֹן וְרָ אֲך וְ שָׂ מַ ח בְּ לִ בּ וֹ ָ ּ . וְ הֵ ם יְכוֹ לִ ין לְ גַלוֹ ת ּ לְ הָ עוֹ לָם מַ עֲלַת הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ . כִּ י כֻּלָם יִסְ מְ כו עֲלֵיהֶם ּ ּ מֵ אַ חַ ר שֶׁ הֵם הַ מַ נְהִ יגִים שֶׁ לָהֶם מִ קֹדֶ ם ּ ּ ּ . כְּ מוֹ אַ הֲרֹן שֶׁ הָ יָה תְ חִ לָה נָבִ יא ומַ נְהִ יג לְ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ . וְ אַ ף עַל פִ י כֵן ּ הִ שְׁ פִ יל עַצְ מוֹ נֶגֶד מֹשֶׁ ה הַ קָ טָ ן מִ מֶ נו בְּ ּ ּ ּ ּ ּ שָׁ נִים וְ הוא גִּ לָה ּ ּ מַ עֲלַת מֹשֶׁ ה לְ כָ ל יִשְׂ רָ אֵ ל . וְ אָ ז עַל יְדֵ י זֶה מְ בַ טְ לִ ין ּ תַ אֲוַת נִאוף מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ומוֹ צִ יאִ ין ומְ בָ רְ רִ ין עַל יְדֵ י זֶה כָּ ל ּ ּ ּ ּ ּ הַ נִיצוֹ צוֹ ת הַ קְ דוֹ שִׁ ים מִ בְּ חִ ינַת חוֹ תָ ם דְ סִ טְ רָ א אָ חֳרָ א ּ ּ ּ לִ בְ חִ ינַת הַ חוֹ תָ ם דִ קְ דֻ ּ שָׁ ה בְּ חִ ינַת תְ פִ לִ ין ּ ּ ּ , וְ נַעֲשִׂ ין עַל יְדֵ י זֶה תִ קונִים גְּדוֹ לִ ים ּ ּ ּ , וְזוֹ כִ ין הָ עוֹ לָם לְ תִ קון הָ אֱמונָה ּ ּ ּ הַ קְ דוֹ שָׁ ה ולְ תִ קון הַ בְּ רִ ית ולְ תִ קון הַ מֹחִ ין הַ קְ דוֹ שִׁ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ

Segment 59
HE:
שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת תְ פִ לִ ין ּ ּ . ) לקוטי הלכות -

Segment 60
HE:
הלכות בכור בהמה טהורה ג' - אות יות ' ז ' ו ' ה ' ד לפי אוצר היראה – צדיק - (ס" ק

Segment 61
HE:
בְּ נִי בְ כוֹ רִ י יִשְׂ רָ אֵ ל

Segment 62
HE:
, 'ד) ( כב מְ בֹאָ ר בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ " אֱמֹר אֶ ל הַ כּ ֹהֲנִים " ) לקוטי מוהר ן " ( 'ב ', א שֶׁ הַ תְ פִ לָה הוא בְּ חִ ינַת הַ בְּ כוֹ ר שֶׁ נוֹ טֵ ל פִ י שְׁ נַיִם ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת סִ דור ּ ּ שִׁ בְ חוֹ יִתְ בָּ רַ ך ושְׁ אֵ לַת צְ רָ כָ יו וְ כו ּ ְ ּ ' עַיֵן שָׁ ם וכְ בָ ר בֵּ אַ רְ נו הָ עִ נְיָן שֶׁ עִ קַ ר הַ הִ תְ חַ זְקות ּ ּ ּ ּ ּ ּ בִּ תְ פִ לָה הוא עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת הוֹ לָדַ ת הַ בְּ כוֹ ר שֶׁ הוא ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת הַ הוֹ לָדָ ה וְ הַ פְ עֻלָה הָ רִ אשׁ וֹ נָה שֶׁ הָ אָ דָ ם פוֹ עֵל ּ ּ ּ בִּ תְ פִ לָ ּ , תוֹ שֶׁ עַל־יְדֵ י שֶׁ הָ אָ דָ ם רוֹ אֶ ה שֶׁ כְּ בָ ר פָ עַל אֵ יזֶה ּ דָ בָ ר בִּ תְ פִ לָתוֹ שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת הוֹ לָדַ ת הַ בְּ כוֹ ר כַּ נַ ּ ּ ּ ּ ּ ל " עַל־יְדֵ י זֶה הוא מִ תְ חַ זֵק בִּ תְ פִ לָה לְ הַ לָן יוֹ תֵ ר כִּ י נִתְ חַ זֵק ּ ּ ּ ּ ּ אֱמונָתוֹ וְ נַעֲשֶׂ ה כְּ לִ י לְ קַ בֵּ ל הַ שֶׁ פַ ע עַל־ ּ ּ יְדֵ י שֶׁ רוֹ אֶ ה שֶׁ כְּ בָ ר פָ עַל אֵ יזֶה דָ בָ ר בִּ תְ פִ לָתוֹ ּ ּ ּ , ובִ שְׁ בִ יל זֶה הַ תְ פִ לָה ּ ּ ּ הוא בִּ בְ חִ ינַת בְּ כוֹ ר עַיֵן שָׁ ם ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת בְּ נִי בְ כוֹ רִ י יִשְׂ רָ אֵ ל כִּ י הִ תְ גַּלות עֲבוֹ דַ ת הַ תְ פִ לָה גִּלו יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ בָּ עוֹ לָם כִּ י אֵ ין אֻ מָ נו ּ ּ תֵ ינו אֶ לָא בַּ פֶ ה ּ ּ ּ . וְ לֶעָ תִ יד בְּ עֵת הַ גְּאֻ לָה כְּ שֶׁ יִרְ או כָּ ל הָ עוֹ לָם אֶ ת גֹּדֶ ל וְרִ בּ וי הַ פְ עֻלוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְ הַ יְשׁ ועוֹ ת שֶׁ פָ עַלְ נו עַל־יְדֵ י תְ פִ לוֹ תֵ ינו בְּ כָ ל יְמֵ י הַ גָּלות ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ אָ ז יִתְ חַ זְקו כֻּלָם בִּ תְ פִ לָה מֵ חֲמַ ת שֶׁ הַ כּ ֹל יִרְ או ּ ּ ּ ּ ּ אָ ז מַ עֲלַת הַ תְ פִ לָה עַל־יְדֵ י גְּדֻ לַת יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ כָּ ל גְּדֻ לָתָ ם זָכו ּ ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י הַ תְ פִ לָה כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב כִּ י אָ ז אֶ הְ פֹך אֶ ל כָּ ל ּ ְ ּ ּ ּ הָ עַמִ ים שָׂ פָ ה בְ רורָ ה לִ קְ רֹא כֻלָם בְּ שֵׁ ם ה ּ ּ ּ ' . 'ּ וְ כו אֲבָ ל מַ עֲלַת תְ פִ לָתָ ם שֶׁ ל הָ עַכּ ו ּ ּ ּ " ם אֵ י נָה חֲשׁ ובָ ה כָּ ל־כָּ ך אָ ז ְ ּ ּ מֵ אַ חַ ר שֶׁ הֵם לֹא הִ תְ גַּבְּ רו בִּ תְ פִ לָה אֶ לָא אַ חַ ר שֶׁ רָ או ּ ּ ּ ּ מַ ה שֶׁ פָ עֲלו יִשְׂ רָ אֵ ל בִּ תְ פִ לָתָ ם ּ ּ ּ ּ . אֲבָ ל עַם קָ דוֹ שׁ יִשְׂ רָ אֵ ל זָכו לְ הִ תְ גַּבֵּ ר בִּ תְ פִ לָה בְּ כָ ל יְמֵ י הַ גָּלות בְּ עֵת שֶׁ לֹא רָ או ּ ּ ּ ּ ּ עֲדַ יִן מַ ה שֶׁ פָ עֲלו וְ עַל־כֵּן נִקְ רָ אִ ים יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ כוֹ ר ּ ּ ּ וְרֵ אשִׁ ית כִּ י הֵם גִּלו עֲבוֹ דַ ת הַ תְ פִ לָה בָּ עוֹ לָם שֶׁ זֶהו ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת הוֹ לָדַ ת הַ בְּ כוֹ ר שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת פְ עֻלָה הָ רִ אשׁ וֹ נָה ּ ּ ּ שֶׁ פוֹ עֲלִ ים בַּ תְ פִ לָה שֶׁ זֹאת הַ הוֹ לָדָ ה וְהַ פְ עֻלָה חֲ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ שׁ ובָ ה וִיקָ רָ ה מְ אֹד כִּ י אָ ז צְ רִ יכִ ין עִ קַ ר הַ הִ תְ חַ זְקות בִּ תְ פִ לָה ּ ּ ּ ּ בְּ עֵת שֶׁ לֹא רָ אָ ה עֲדַ יִן מַ ה שֶׁ פָ עַל ּ ּ ּ . ) לקוטי הלכות -

Segment 63
HE:
הלכות נחלות ד ' - ( יג

Segment 64
HE:
ּתִ כְ בַּ ד הָ עֲבוֹ דָ ה

Segment 65
HE:
('ט , 'ה) כָּ ל מַ ה שֶׁ עָבַ ר עַל יִשְׂ רָ אֵ ל בִּ יצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם וְ קַ בָּ לַת ּ הַ תוֹ רָ ה וְ אַ חַ ר כָּ ך וְכָ ל הַ מִ לְ חָ מוֹ ת לִ כְ בּ ֹשׁ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ְ ּ וְ כָ ל מַ ה שֶׁ עָבַ ר עָ לֵינו אַ חַ ר כָּ ך הַ כּ ֹל כַּ אֲשֶׁ ר לַכּ ֹל עוֹ בֵר ְ ּ ּ עַל כָּ ל אָ דָ ם שֶׁ רוֹ צֶ ה לִ זְכּ וֹ ת לְ חַ יֵי עוֹ לָם שֶׁ בְּ הֶ כְ רֵ חַ ּ שֶׁ יַעֲבֹר עָ לָיו כַּ מָ ה מִ ינֵי מִ לְ חָ מוֹ ת בְּ לִ י שִׁ עור ובְ כָ ל עֵת ּ ּ ּ ּ שֶׁ רוֹ צֶ ה לְ הִ תְ עוֹ רֵ ר ולְ הִ תְ חַ זֵק בַּ עֲבוֹ דַ ת ה ּ ּ ' מִ תְ גַּבְּ רִ ים בְּ כָ ל פַ עַם יוֹ תֵ ר ּ , ּובִ פְ רָ ט בַּ הַ תְ חָ לָה . כְּ מוֹ שֶׁ הָ יָה בִּ י צִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם שֶׁ תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ בָּ א מֹשֶׁ ה אֶ ל פַ רְ עֹה ּ ּ לְ הוֹ צִ יא אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל הִ תְ גָּרָ ה בָּ הֶם בְּ יוֹ תֵ ר וְ אָ מַ ר : ּתִ כְ בַּ ד הָ עֲבוֹ דָ ה ּ וְ כו ', כִּ י הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א כְּ שֶׁ רוֹ אֶ ה שֶׁ בָּ א צַ דִ יק אֲמִ תִ י בְּ חִ ינַת מֹשֶׁ ה וְרוֹ צֶ ה לְ הוֹ צִ יא אִ ישׁ ּ ּ ּ הַ יִ שְׂ רְ אֵ לִ י מִ גָּלות נַפְ שׁ וֹ הוא מִ תְ גָּרֶ ה ומִ תְ גַּבֵּ ר עָ לָיו ּ ּ ּ יוֹ תֵ ר וְיוֹ תֵ ר ומַ כְ בִּ יד עָ לָיו עֹל הָ עוֹ לָם הַ זֶה וְהַ תַ אֲווֹ ת ּ ּ ּ וְ הַ פַ רְ נָסָ ה עַד שֶׁ קָ שֶׁ ה עָ לָיו לָזוז מִ מְ קוֹ מוֹ לָשׁ וב לַה ּ ּ ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ אֲבָ ל דֶ רֶ ך יִשְׂ רָ אֵ ל־עַם קָ דוֹ שׁ ְ ּ שֶׁ הֵם תוֹ פְ סִ ין ּ אָ מָ נות אֲבוֹ תֵ יהֶם בִּ ידֵ יהֶם ובְ כָ ל פַ עַם הֵם צוֹ עֲקִ ים אֶ ל ּ ּ ּ ּ ', ה וְ עַל־יְדֵ י זֶה הֵם מַ כְ נִיעִ ין בְּ כָ ל פַ עַם פַ רְ עֹה וְחֵ ילוֹ תָ יו ּ ּ שֶׁ הֵם הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א וְ כִ תוֹ תֵ יהֶם ּ , אֲבָ ל אַ ף־עַל־פִ י ּ שֶׁ מַ כְ נִיעִ ים הֵם חוֹ זְרִ ין ומִ תְ גַּ ּ ּ בְּ רִ ין בְּ כָ ל פַ עַם וְ כֵן פַ עַם ּ ּ אַ חַ ר פַ עַם כַּ מָ ה פְ עָמִ ים כְּ מוֹ פַ רְ עֹה שֶׁ בְּ כָ ל עֵת שֶׁ בָּ א ּ ּ ּ ּ עָ לָיו אֵ יזֶה מַ כָּ ה נִכְ נַע קְ צָ ת , אֲבָ ל אַ חַ ר כָּ ך חָ זַר ְ וְ הִ תְ גַּבֵּ ר , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : וַיֶחֱזַק לֵב פַ רְ עֹה וַיַכְ בֵּ ד אֶ ת ּ ּ ּ לִ בּ וֹ וְ כו ' ּ וַאֲ ּ ּ פִ לו אַ חַ ר שֶׁ הֵבִ יא ה ' יִתְ בָּ רַ ך עָ לָיו כָּ ל ְ הָ עֶשֶׂ ר מַ כּ וֹ ת וְ הֻכְ רַ ח לְ הוֹ צִ יא אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל מִ מִ צְ רַ יִם ּ חָ זַר וְ קִ בֵּ ץ כָּ ל חֵ ילוֹ תָ יו וְרָ דַ ף אַ חֲרֵ יהֶם , וכְ מוֹ כֵ ן מַ מָ שׁ ּ ּ עוֹ בֵ ר עַל כָּ ל אָ דָ ם בְּ כָ ל זְמַ ן וְ כָ ל אֶ חָ ד יָכוֹ ל לְ הָ בִ ין בְּ עַצְ מוֹ כָּ ל זֶה לְ פִ י בְּ חִ ינָתוֹ וְ עֶרְ כּ וֹ אֵ יך שֶׁ עוֹ בְ רִ ים עָ לָיו ְ כַּ מָ ה עֲלִ יוֹ ת וִירִ ידוֹ ת כַּ מָ ה וְ כַ מָ ה פְ עָ מִ ים שֶׁ כָּ ל זֶה ּ ּ ּ ּ ּ נִמְ שָׁ ך מִ בְּ חִ ינָה הַ נַ ּ ְ " ל בְּ חִ ינַת גָּלות מִ צְ רַ יִם ּ , כִּ י עִ קַ ר ּ הַ גָּלות הוא גָּלות הַ נֶפֶ שׁ וְ כָ ל הַ גָּלֻי ּ ּ ּ ּ ּ וֹ ת מְ כֻנִים בְּ שֵׁ ם ּ מִ צְ רַ יִם , וְ כָ ל זֶה נִמְ שָׁ ך מֵ עִ נְיָן הַ נֶאֱמָ ר בְּ הַ שִׂ יחוֹ ת ּ ּ ְ ] לקוטי מוהר ן א " ' - סימן ע , [ב" שֶׁ יֵשׁ כַּ מָ ה בְּ חִ ינוֹ ת ּ ּ בַּ יֵצֶר הָ רָ ע ומֵ רִ בּ וי הַ כּ ֹחוֹ ת וְ הַ בְּ חִ ינוֹ ת שֶׁ יֵשׁ בְּ הַ יֵצֶר ּ ּ ּ ּ ּ הָ רָ ע מִ שָׁ ם נִמְ שָׁ ך כָּ ל זֶה מַ ְ ּ ה שֶׁ בְּ כָ ל פַ עַם מִ תְ גַּבֵּ ר ּ ּ מֵ חָ דָ שׁ . וַאֲפִ לו לְ אַ חַ ר מַ תַ ן תוֹ רָ ה שֶׁ כְּ בָ ר פָ סְ קָ ה זֻהֲמָ תָ ן ּ ּ ּ ּ ּ וְ הָ יָה לָהֶם חֵ רות מִ מַ לְ אַ ך הַ מָ וֶת וְ כו ּ ּ ּ ּ ְ ' וְזָכו לִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ נִפְ לָאָ ה וְ נוֹ רָ אָ ה , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן הִ תְ גָּרָ ה בָּ הֶם אַ חַ ר כָּ ך ְ ּ עַד שֶׁ הֶחֱטִ יא קְ צָ תָ ם בְּ חֵ טְ א הָ עֵגֶל . וְ הַ דָ בָ ר פֶ לֶא מְ אֹד ּ ּ : מֵ אַ יִן נִמְ שַׁ ך זֹאת שֶׁ אַ חֲרֵ י שֶׁ פָ סְ קָ ה זֻהֲמָ תָ ן וְזָכו ּ ּ ְ לִ נְבואַ ת פָ נִים בְּ פָ נִים יִפְ לו אַ חַ ר כָּ ך כָּ ל כָּ ך ְ ְ ּ ּ ּ ּ , ְ אַ ך כָּ ל זֶה נִמְ שַׁ ך מֵ עִ נְיָן הַ נַ ּ ְ " ל שֶׁ יֵשׁ כַּ מָ ה בְּ חִ ינוֹ ת בַּ יֵ ּ ּ ּ צֶר הָ רָ ע וַאֲפִ לו צַ דִ יקִ ים גְּדוֹ לִ ים וְ נוֹ רָ אִ ים יֵשׁ לָהֶם יֵצֶ ר הָ רָ ע ּ ּ ּ שֶׁ הוא מַ לְ אָ ך הַ קָ דוֹ שׁ וְכו ּ ּ ּ ְ ' ' ּ וְ כו ומִ שָׁ ם נִמְ שַׁ ך כָּ ל ְ ּ ּ הַ נִסְ יוֹ נוֹ ת הַ מְ בֹאָ רִ ים בַּ תוֹ רָ ה שֶׁ נִסּ ו אֲבוֹ תֵ ינו אֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא ּ ּ ְ ּ , כִּ י אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ ּ זֶה הַ יֵצֶר הָ רָ ע שֶׁ ל ּ ּ הַ צַ דִ יקִ ים הוא בְּ חִ ינַת מַ לְ אָ ך הַ קָ דוֹ שׁ מַ מָ שׁ וְ הוא רַ ק ּ ּ ּ ּ ְ ּ ּ בְּ חִ ינַת דִ ינִים עֶלְ יוֹ נִים שֶׁ לֹא זָכו עֲדַ יִן לְ הַ מְ תִ יקָ ם וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ' אַ ף־עַל־פִ י־כֵן גַּם הַ צַ דִ יקִ ים שֶׁ אֵ ינָם זוֹ כִ ין לְ הַ מְ תִ יק ּ ּ ּ ּ אֵ לו הַ דִ ינִים ולְ ּ ּ ּ ּ שַׁ בֵּ ר זֶה הַ יֵצֶר הָ רָ ע שֶׁ הוא מַ לְ אָ ך ְ ּ ּ הַ קָ דוֹ שׁ יָכוֹ ל אַ חַ ר כָּ ך לְ הִ תְ גָּרֶ ה בָּ הֶם כָּ ל כָּ ך עַד ְ ְ ּ ּ ּ שֶׁ יַפִ יל אוֹ תָ ם מְ אֹד חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , וְיַטְ עֶה אוֹ תָ ם מֵ ה ' יִתְ בָּ רַ ך וְיַתְ עֶה אוֹ תָ ם מְ אֹד כְּ מוֹ שֶׁ טָ עו אָ ז בָּ עֵגֶל לולֵי ּ ּ ּ ְ מֹשֶׁ ה שֶׁ עָ מַ ד בַּ פֶ רֶ ץ וְ הוֹ צִ יאָ ם מִ זֶה וְ כִ פֵ ר בַּ עֲדָ ם ּ ּ ּ , וְ כֵן עָבְ רו כָּ הֵנָה וְ כָ הֵנָה עַל כַּמָ ה גְּדוֹ לִ ים שֶׁ הָ יו גְּדוֹ לִ ים ּ ּ ּ ּ ּ בְּ מַ עֲלָה וְ אַ חַ ר כָּ ך נָפְ לו מְ אֹד רַ חֲמָ נָא לִ צְ לָן ּ ְ , וְ כָּ ל זֶה

Segment 66
HE:
ַנִמְ שַׁ ך מִ בְּ חִ ינָה הַ נ ּ ְ . ל" וְ עַל־כֵּן אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ּ : ל" ּ ינו זַ וְ אַ ל תַ אֲמִ ין בְּ עַצְ מְ ך עַד יוֹ ם מוֹ תְ ך ָ ָ ּ , עַל־כֵּן צְ רִ יכִ ין תָ מִ יד ּ לִ צְ עֹק אֶ ל ה ' ולְ סַ לֵק ולְ הַ שְׁ לִ יך מֵ אִ תוֹ כָּ ל הַ חָ כְ מוֹ ת ּ ְ ּ ּ ּ שֶׁ מֵ הֶם כָּ ל הַ בִּ לְ בּ ולִ ים רַ ק לֵילֵך בֶּ אֱמֶ ת ובִ תְ מִ ימות וְ אָ ז ּ ּ ּ ְ ּ לְ עוֹ לָם לֹא יִמוֹ ט כִּ י צְ עָ קָ ה ותְ פִ לוֹ ת ּ ּ ּ ותְ חִ נוֹ ת ובַ קָ שׁ וֹ ת ּ ּ ּ ּ מוֹ עִ ילִ ים תָ מִ יד יִהְ יֶה אֵ יך שֶׁ יִהְ יֶה ּ ְ ּ ) . לקוטי הלכות -

Segment 67
HE:
הלכות שילוח הקן ד ' - אות ו '(

Segment 68
HE:
ּתִ כְ בַּ ד הָ עֲבוֹ דָ ה

Segment 69
HE:
('ט , 'ה) כָּ ל מַ ה שֶׁ עָבַ ר עַל יִשְׂ רָ אֵ ל בִּ יצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם וְ קַ ּ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה וְ אַ חַ ר כָּ ך וְכָ ל הַ מִ לְ חָ מוֹ ת לִ כְ בּ ֹשׁ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ְ ּ וְ כָ ל מַ ה שֶׁ עָבַ ר עָ לֵינו אַ חַ ר כָּ ך הַ כּ ֹל כַּ אֲשֶׁ ר לַכּ ֹל עוֹ בֵר ְ ּ ּ עַל כָּ ל אָ דָ ם שֶׁ רוֹ צֶ ה לִ זְכּ וֹ ת לְ חַ יֵי עוֹ לָם שֶׁ בְּ הֶ כְ רֵ חַ ּ שֶׁ יַעֲבֹר עָ לָיו כַּ מָ ה מִ ינֵי מִ לְ חָ ּ ּ מוֹ ת בְּ לִ י שִׁ עור ובְ כָ ל עֵת ּ ּ שֶׁ רוֹ צֶ ה לְ הִ תְ עוֹ רֵ ר ולְ הִ תְ חַ זֵק בַּ עֲבוֹ דַ ת ה ּ ּ ' מִ תְ גַּבְּ רִ ים בְּ כָ ל פַ עַם יוֹ תֵ ר ּ , ּובִ פְ רָ ט בַּ הַ תְ חָ לָה . כְּ מוֹ שֶׁ הָ יָה בִּ יצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם שֶׁ תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ בָּ א מֹשֶׁ ה אֶ ל פַ רְ עֹה ּ ּ לְ הוֹ צִ יא אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל הִ תְ גָּ רָ ה בָּ הֶם בְּ יוֹ תֵ ר וְ אָ מַ ר : ּתִ כְ בַּ ד הָ עֲבוֹ דָ ה ּ וְ כו ', כִּ י הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א כְּ שֶׁ רוֹ אֶ ה שֶׁ בָּ א צַ דִ יק אֲמִ תִ י בְּ חִ ינַת מֹשֶׁ ה וְרוֹ צֶ ה לְ הוֹ צִ יא אִ ישׁ ּ ּ הַ יִשְׂ רְ אֵ לִ י מִ גָּלות נַפְ שׁ וֹ הוא מִ תְ גָּרֶ ה ומִ תְ גַּבֵּ ר עָ לָיו ּ ּ ּ ּ יוֹ תֵ ר וְיוֹ תֵ ר ומַ ּ כְ בִּ יד עָ לָיו עֹל הָ עוֹ לָם הַ זֶה וְהַ תַ אֲווֹ ת ּ ּ וְ הַ פַ רְ נָסָ ה עַד שֶׁ קָ שֶׁ ה עָ לָיו לָזוז מִ מְ קוֹ מוֹ לָשׁ וב לַה ּ ּ ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ אֲבָ ל דֶ רֶ ך יִשְׂ רָ אֵ ל־עַם קָ דוֹ שׁ שֶׁ הֵם תוֹ פְ סִ ין ּ ְ ּ אָ מָ נות אֲבוֹ תֵ יהֶם בִּ ידֵ יהֶם ובְ כָ ל פַ עַם הֵם צוֹ עֲקִ ים אֶ ל ּ ּ ּ ּ ', ה וְ עַל־יְדֵ י זֶה הֵם מַ כְ נִיעִ ין בְּ כָ ל פַ עַם פַ רְ עֹה וְחֵ ילוֹ תָ יו ּ ּ שֶׁ הֵם הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א וְ כִ תוֹ תֵ יהֶם ּ , אֲבָ ל אַ ף־עַל־פִ י ּ שֶׁ מַ כְ נִיעִ ים הֵם חוֹ זְרִ ין ומִ תְ גַּבְּ רִ ין בְּ כָ ל פַ עַם וְ כֵן פַ עַם ּ ּ ּ ּ אַ חַ ר פַ עַם כַּ מָ ה פְ עָמִ ים כְּ מוֹ פַ רְ עֹה שֶׁ בְּ ּ ּ ּ ּ כָ ל עֵת שֶׁ בָּ א עָ לָיו אֵ יזֶה מַ כָּ ה נִכְ נַע קְ צָ ת , אֲבָ ל אַ חַ ר כָּ ך חָ זַר ְ וְ הִ תְ גַּבֵּ ר , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : וַיֶחֱזַק לֵב פַ רְ עֹה וַיַכְ בֵּ ד אֶ ת ּ ּ ּ לִ בּ וֹ וְ כו ' ּ וַאֲפִ לו אַ חַ ר שֶׁ הֵבִ יא ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך עָ לָיו כָּ ל ְ הָ עֶשֶׂ ר מַ כּ וֹ ת וְ הֻכְ רַ ח לְ הוֹ צִ יא אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל מִ מִ צְ רַ יִם ּ חָ זַר וְ קִ בֵּ ץ כָּ ל חֵ ילוֹ תָ יו וְרָ דַ ף אַ חֲרֵ יהֶם , וכְ מוֹ כֵ ן מַ מָ שׁ ּ ּ עוֹ בֵ ר עַל כָּ ל אָ דָ ם בְּ כָ ל זְמַ ן וְ כָ ל אֶ חָ ד יָכוֹ ל לְ הָ בִ ין בְּ עַצְ מוֹ כָּ ל זֶה לְ פִ י בְּ חִ ינָתוֹ וְ עֶרְ כּ וֹ אֵ יך שֶׁ עוֹ בְ רִ ים עָ לָיו ְ כַּ מָ ה עֲלִ יוֹ ת וִ ּ ּ ירִ ידוֹ ת כַּ מָ ה וְ כַ מָ ה פְ עָ מִ ים שֶׁ כָּ ל זֶה ּ ּ ּ נִמְ שָׁ ך מִ בְּ חִ ינָה הַ נַ ּ ְ " ל בְּ חִ ינַת גָּלות מִ צְ רַ יִם ּ , כִּ י עִ קַ ר ּ הַ גָּלות הוא גָּלות הַ נֶפֶ שׁ וְ כָ ל הַ גָּלֻיוֹ ת מְ כֻנִים בְּ שֵׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ מִ צְ רַ יִם , וְ כָ ל זֶה נִמְ שָׁ ך מֵ עִ נְיָן הַ נֶאֱמָ ר בְּ הַ שִׂ יחוֹ ת ּ ּ ְ ] לקוטי מוהר ן א " ' - סימן ע , [ב" שֶׁ יֵשׁ כַּ מָ ה בְּ חִ ינוֹ ת ּ ּ בַּ יֵצֶר הָ רָ ע ומֵ רִ בּ וי הַ כּ ֹחוֹ ת וְ הַ בְּ חִ ינוֹ ת שֶׁ יֵשׁ בְּ הַ יֵצֶר ּ ּ ּ ּ ּ הָ רָ ע מִ שָׁ ם נִמְ שָׁ ך כָּ ל זֶה מַ ה שֶׁ בְּ כָ ל פַ עַם מִ תְ גַּבֵּ ר ּ ּ ּ ְ מֵ חָ דָ שׁ . וַאֲפִ לו לְ אַ חַ ר מַ תַ ן תוֹ רָ ה שֶׁ כְּ בָ ר פָ ּ ּ ּ ּ ּ סְ קָ ה זֻהֲמָ תָ ן וְ הָ יָה לָהֶם חֵ רות מִ מַ לְ אַ ך הַ מָ וֶת וְ כו ּ ּ ּ ּ ְ ' וְזָכו לִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ נִפְ לָאָ ה וְ נוֹ רָ אָ ה , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן הִ תְ גָּרָ ה בָּ הֶם אַ חַ ר כָּ ך ְ ּ עַד שֶׁ הֶחֱטִ יא קְ צָ תָ ם בְּ חֵ טְ א הָ עֵגֶל . וְ הַ דָ בָ ר פֶ לֶא מְ אֹד ּ ּ : מֵ אַ יִן נִמְ שַׁ ך זֹאת שֶׁ אַ חֲרֵ י שֶׁ ְ פָ סְ קָ ה זֻהֲמָ תָ ן וְזָכו ּ ּ לִ נְבואַ ת פָ נִים בְּ פָ נִים יִפְ לו אַ חַ ר כָּ ך כָּ ל כָּ ך ְ ְ ּ ּ ּ ּ , ְ אַ ך כָּ ל זֶה נִמְ שַׁ ך מֵ עִ נְיָן הַ נַ ּ ְ " ל שֶׁ יֵשׁ כַּ מָ ה בְּ חִ ינוֹ ת בַּ יֵצֶר הָ רָ ע ּ ּ ּ וַאֲפִ לו צַ דִ יקִ ים גְּדוֹ לִ ים וְ נוֹ רָ אִ ים יֵשׁ לָהֶם יֵצֶ ר הָ רָ ע ּ ּ ּ שֶׁ הוא מַ לְ ּ אָ ך הַ קָ דוֹ שׁ וְכו ּ ּ ְ ' ' ּ וְ כו ומִ שָׁ ם נִמְ שַׁ ך כָּ ל ְ ּ ּ הַ נִסְ יוֹ נוֹ ת הַ מְ בֹאָ רִ ים בַּ תוֹ רָ ה שֶׁ נִסּ ו אֲבוֹ תֵ ינו אֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא ּ ּ ְ ּ , כִּ י אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ זֶה הַ יֵצֶר הָ רָ ע שֶׁ ל ּ ּ ּ הַ צַ דִ יקִ ים הוא בְּ חִ ינַת מַ לְ אָ ך הַ קָ דוֹ שׁ מַ מָ שׁ וְ הו ּ ּ ּ ּ ְ ּ ּ א רַ ק בְּ חִ ינַת דִ ינִים עֶלְ יוֹ נִים שֶׁ לֹא זָכו עֲדַ יִן לְ הַ מְ תִ יקָ ם וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ' אַ ף־עַל־פִ י־כֵן גַּם הַ צַ דִ יקִ ים שֶׁ אֵ ינָם זוֹ כִ ין לְ הַ מְ תִ יק ּ ּ ּ ּ אֵ לו הַ דִ ינִים ולְ שַׁ בֵּ ר זֶה הַ יֵצֶר הָ רָ ע שֶׁ הוא מַ לְ אָ ך ְ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ קָ דוֹ שׁ יָכוֹ ל אַ חַ ר כָּ ך לְ הִ תְ גָּרֶ ה בָּ ְ ּ הֶם כָּ ל כָּ ך עַד ְ ּ ּ שֶׁ יַפִ יל אוֹ תָ ם מְ אֹד חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , וְיַטְ עֶה אוֹ תָ ם מֵ ה ' יִתְ בָּ רַ ך וְיַתְ עֶה אוֹ תָ ם מְ אֹד כְּ מוֹ שֶׁ טָ עו אָ ז בָּ עֵגֶל לולֵי ּ ּ ּ ְ מֹשֶׁ ה שֶׁ עָמַ ד בַּ פֶ רֶ ץ וְ הוֹ צִ יאָ ם מִ זֶה וְ כִ פֵ ר בַּ עֲדָ ם ּ ּ ּ , וְ כֵן עָבְ רו כָּ הֵנָה וְ כָ הֵנָה עַ ּ ּ ּ ל כַּמָ ה גְּדוֹ לִ ים שֶׁ הָ יו גְּדוֹ לִ ים ּ ּ בְּ מַ עֲלָה וְ אַ חַ ר כָּ ך נָפְ לו מְ אֹד רַ חֲמָ נָא לִ צְ לָן ּ ְ , וְ כָּ ל זֶה נִמְ שַׁ ך מִ בְּ חִ ינָה הַ נַ ּ ְ . ל" וְ עַל־כֵּן אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" וְ אַ ל תַ אֲמִ ין בְּ עַצְ מְ ך עַד יוֹ ם מוֹ תְ ך ָ ָ ּ , עַל־כֵּן צְ רִ יכִ ין תָ מִ יד ּ לִ צְ עֹק אֶ ל ה ' ולְ סַ לֵק ולְ הַ שְׁ לִ יך מֵ אִ תוֹ כָּ ל הַ חָ כְ מוֹ ת ּ ְ ּ ּ ּ שֶׁ מֵ הֶם כָּ ל הַ בִּ לְ בּ ולִ ים רַ ק לֵילֵך בֶּ אֱמֶ ת ובִ תְ מִ ימות וְ אָ ז ּ ּ ּ ְ ּ לְ עוֹ לָם לֹא יִמוֹ ט כִּ י צְ עָ קָ ה ותְ פִ לוֹ ת ותְ חִ נוֹ ת ובַ קָ שׁ וֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ מוֹ עִ ילִ ים תָ מִ יד יִהְ יֶה אֵ יך שֶׁ יִהְ יֶה ּ ְ ּ ) . לקוט י הלכות -

Segment 70
HE:
הלכות שילוח הקן ד ' - אות ו '(

Segment 71
HE:
ּתִ כְ בַּ ד הָ עֲבוֹ דָ ה

Segment 72
HE:
('ט , 'ה) הַ שֵׁ ם־יִתְ בָּ רַ ך סָ תום וְגָלְ יָא ּ ְ ּ ] סתום וגלוי , [ וְ אוֹ רַ יְתָ א סָ תום וְגָלְ יָא ּ , וְ הַ כּ ֹל הוא בִּ שְׁ בִ יל הַ בְּ חִ ירָ ה וְ הַ נִסָּ יוֹ ן ּ ּ , כִּ י כָּ ך דֶ רֶ ך הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ְ ְ ּ ּ , ֶׁש מֵ אִ יר פָ נָיו בְּ כָ ל פַ עַם ּ ּ ּ ובְ תוֹ ך־כָּ ך מַ סְ תִ יר פָ נָיו ּ ּ ְ ְ ּ , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה הוא כָּ ל הַ נִסָּ יוֹ ן ּ ּ וְ הַ בְּ חִ ירָ ה . וְזֶה בִּ כְ לָלִ יות ובִ פְ רָ טִ יות ובִ פְ רָ טֵ י פְ רָ טִ יות ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , בְּ כָ ל אָ דָ ם ובְ כָ ל זְמַ ן ּ . ומִ י שֶׁ מֵ שִׂ ים לֵב לָזֶה ּ ּ , יָכוֹ ל לִ רְ אוֹ ת זֹ את בְּ כָ ל הַ הַ רְ פַ תְ קָ אוֹ ת וְהַ תְ לָאוֹ ת וְהַ הַ צָ לוֹ ת ּ ּ ּ וְ הַ הַ רְ חָ בוֹ ת וְהַ יְשׁ ועוֹ ת הַ נִפְ לָאוֹ ת הָ עוֹ בְ רִ ין עָ לָיו כָּ ל יְמֵ י ּ ּ ּ חַ יָיו , ובְ יוֹ תֵ ר בְּ עִ נְיַן הַ פַ רְ נָסָ ה ּ ּ . וכְ מוֹ שֶׁ רָ אִ ינו בְּ עֵת ּ ּ שֶׁ הִ תְ חִ יל הַ שֵׁ ם לְ הָ אִ יר פָ נָיו לְ מֹשֶׁ ה ושְׁ לָח ּ ּ ּ וֹ לִ גְאֹל אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל , וְ אַ חַ ר־כָּ ך הִ תְ גַּבְּ רָ ה הַ הַ סְ תָ רָ ה עַד שֶׁ אָ מַ ר ּ ְ ּפַ רְ עֹה : " ּתִ כְ בַּ ד הָ עֲבֹדָ ה וְ כו , "'ּ וְ דָ תָ ן וַאֲבִ ירָ ם אָ מְ רו אֶ ל ּ מֹשֶׁ ה : " יֵרֶ א ה ' עֲלֵיכֶם וְ יִשְׁ פֹט וְ כו ּ ּ , "' וְ כֵן הִ תְ נַהֵג אַ חַ ר־כָּ ך בְּ כָ ל פַ עַם ּ ְ , כַּ מְ בֹאָ ר בְּ כָ ל הַ פָ רָ שִׁ יוֹ ת ּ ּ הַ מְ דַ בְּ רִ ים מִ יצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם , ּובִ פְ רָ ט בִּ שְׁ עַת קְ רִ יעַת יַם־סוף ּ . וְ אַ חַ ר־כָּ ך הֵ אִ יר הַ שֵׁ ם פָ נָיו עוֹ ד בְּ הִ תְ גַּלות ּ ּ ּ ּ ְ גָּדוֹ ל " וַיַרְ א יִשְׂ רָ אֵ ל אֶ ת הַ יָד הַ גְּדֹלָה וְ כו ּ ּ ּ , "' וְ אַ חַ ר־כָּ ך ְ הִ סְ תִ יר פָ נָיו וְ הָ לְ כו שְׁ ּ ּ ּ לֹשֶׁ ת יָמִ ים בְּ לֹא מַ יִם , וְ אָ ז : " וַיִלֹנו ּ ּ ּ הָ עָם וְ כו ּ' ". וְ אַ חַ ר־כָּ ך בְּ עִ נְיַן הַ מָ ן ּ ְ , וְ אַ חַ ר־כָּ ך כְּ שֶׁ לֹא ּ ְ



# Vayakhel - Chumash with Likutey Halachos
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/2/10/

Vayakhel
ויקהל
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/2/10

Segment 1
HE:
פירושים על פרשת " ויקהל "

Segment 2
HE:
ּ וַיַקְ הֵ ל מֹשֶׁ ה

Segment 3
HE:
וְזֶהו בְּ חִ ינַת ּ ) שְׁ מוֹ ת לה : ( וַיַקְ הֵ ל מֹשֶׁ ה וְכו ּ ּ ', וְ הִ זְהִ ירָ ם עַל מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ . ומִ קֹדֶ ם הִ זְהִ ירָ ם עַל שְׁ מִ ירַ ת ּ ּ שַׁ בָּ ת , לְ הוֹ רוֹ ת שֶׁ מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן אֵ ינָה דוֹ חָ ה שַׁ בָּ ּ ּ ּ ּ , ת כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ) ל " " רַ שִׁ י שָׁ ם (. וְ לִ כְ אוֹ רָ ה קָ שֶׁ ה , מֵ הֵיכָ ן עָ לָה עַל הַ דַ עַת שֶׁ מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן דוֹ חָ ה שַׁ בָּ ת ּ ּ ּ ּ , הֲלֹא אֵ ין שׁ ום מִ צְ וָה שֶׁ אֵ ין זְמַ נָה קָ בועַ דוֹ חָ ה שַׁ בָּ ת ּ ּ ּ ּ ּ . ְ אַ ך הָ עִ נְיָן , כִּ י מְ לֶאכֶ ת בִּ נְיַן ּ הַ מִ שְׁ כָּ ן וְ כֵ לָיו זֶה בְּ חִ ינַת בִּ נְיַן הֵיכַ ל הַ קֹדֶ שׁ ּ ) דְ הַ יְנו ּ ּ

Segment 4
HE:
נַפְ שׁ וֹ ת לַה ' יִתְ בָּ רַ ך , ( ְ כִּ י עַל ־ יְדֵ י בִּ נְיַן הַ מִ שְׁ כָּ ן שָׁ רְ תָ ה הַ שְׁ כִ ינָה בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ וְ נִתְ קָ רְ בו יִשְׂ רָ אֵ ל לַאֲבִ יהֶם שֶׁ בַּ שָׁ מַ יִם וְ שָׁ בו בִּ תְ שׁ ובָ ּ ּ ּ ּ , ה שֶׁ כָּ ל זֶה הוא בְּ חִ ינַת בִּ נְיַן הֵיכַ ל הַ קֹדֶ שׁ הַ מְ בֹאָ ר ּ ּ בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ " הֵיכַ ל הַ קֹדֶ שׁ ּ " ) לקוטי מוהר ן א " ' - סימן , (ט"נ כִּ י כְּ מוֹ שֶׁ נִבְ נָה הַמִ שְׁ כָּ ן בְּ גַשְׁ מִ יות שֶׁ עִ קָ רוֹ הָ יָה ּ ּ ּ ּ ּ בִּ שְׁ בִ יל הַ הֵיכַ ל הַ קֹדֶ שׁ שֶׁ הוא לִ פְ נֵי הַ כַּ פֹרֶ ת ּ ּ ּ אֲשֶׁ ר שָׁ ם הָ אָ רוֹ ן , כְּ מוֹ כֵן נִבְ נָה מִ שְׁ כָּ ן וְ הֵיכַ ל הַ קֹדֶ שׁ בְּ רוחָ נִיות ּ ּ ּ ּ מִ נַפְ שׁ וֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ נִתְ קָ רְ בו לַה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך עַל ְ ־ יְדֵ י מֹשֶׁ ה שֶׁ הֶחֱזִירָ ן בִּ תְ שׁ ובָ ה ּ . נִמְ צָ א , שֶׁ בִּ נְיַן הַ מִ שְׁ כָּ ן הוא ּ ּ בְּ חִ ינַת בִּ נְיַן הֵיכַ ל הַ ּקֹדֶ שׁ , שֶׁ זֶה הָ עֵסֶ ק יָקָ ר וְחָ שׁ וב ּ ּ מְ אֹד מְ אֹד אֵ צֶ ל ה ' יִתְ בָּ רַ ך יוֹ תֵ ר מִ כָּ ל הָ עֲבוֹ דוֹ ת ְ שֶׁ בָּ עוֹ לָם , כִּ י זֶה עִ קַ ר גְּדֻ לָתוֹ וכְ בוֹ דוֹ שֶׁ ל ה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ כְּ שֶׁ הָ רְ חוֹ קִ ים בְּ יוֹ תֵ ר נִתְ קָ רְ בִ ים אֵ לָיו , כְּ מוֹ שֶׁ מובָ א שָׁ ם ּ ּ בְּ הַ תוֹ רָ ּ ה הַ נַ ּ" ל מַ אֲמַ ר הַ זֹהַר הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ ) יִתְ רוֹ סט .(: כַּ ד אָ תֵ י יִתְ רוֹ , כְּ דֵ ין אִ תְ יַקַ ר וְ אִ תְ עָ לֵי שְׁ מָ א דְ קֻ דְ שָׁ א בְּ רִ יך ְ ּ ּ הוא עֵלָא וְתַ תָ א ּ ּ ּ ] כשבא יתרו ואמר וכו ', אז התייקר והתעלה שמו של הקדוש-ברוך- הוא למעלה ולמטה , [ וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בַּ זֹהַ ר ּ ּ ּ הַ קָ דוֹ שׁ עוֹ ד בְּ כַ מָ ה ּ ּ מְ קוֹ מוֹ ת ) ּ תְ רומָ ה קכח ּ :(: זַכָּ אָ ה מָ אן דְ אָ חֵ ד בְּ יָדָ א ּ דְ חַ יָבַ יָא ּ ּ ] אשרי מי שאוחז ביד הרשעים . [ וְזֶה הָ עֵסֶ ק שֶׁ ל בִּ נְיַן הֵיכַ ל הַ קֹדֶ שׁ מִ נַפְ שׁ וֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל הַ מִ תְ קָ רְ בִ ים ּ ּ ּ עַל יָדוֹ לַה ' יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ הוא בְּ חִ ינַ ּ ְ ת בִּ נְיַן הַ מִ שְׁ כָּ ן כַּ נַ ּ ּ , ל" זֶהו בְּ חִ ינַת שְׁ מִ ירַ ת שַׁ בָּ ת ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ הַ תוֹ רָ ה הַ נַ ּ ּ ּ ל " עַל מַ אֲמַ ר הַ זֹהַ ר ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית ה :(: אֶ ת שַׁ בְּ תוֹ תַ י תִ שְׁ מֹרו ּ ּ , דָ א עִ גּולָא וְרִ בּ ועַ דִ לְ גוֹ וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ', ּ עַיֵן שָׁ ם הֵיטֵ ב . וְ עַל ־ כֵּן הָ יָ ה עוֹ לֶה עַל הַ דַ עַת שֶׁ מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן הוא ּ ּ ּ ּ ּדוֹ חֶ ה שַׁ בָּ ת , מֵ אַ חַ ר שֶׁ מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ בִּ נְיַן הֵיכַ ל הַ קֹדֶ שׁ ּ , שֶׁ זֶהו בְּ עַצְ מוֹ בְּ חִ ינַת שְׁ מִ ירַ ת ּ ּ שַׁ בָּ ת , בְּ חִ ינַת אֶ ת שַׁ בְּ תוֹ תַ י תִ שְׁ מֹרו הַ נַ ּ ּ ּ , ל" ־ עַל כֵּן הִ זְ הִ ירָ נו ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך מִ קֹדֶ ם עַל שְׁ מִ ירַ ת שַׁ בָּ ת ּ ְ . ּובְ כָ ל מָ קוֹ ם שֶׁ הִ זְהִ יר עַל מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן הִ זְהִ יר מִ קֹדֶ ם עַל ּ ּ שַׁ בָּ ת , לְ הוֹ רוֹ ת שֶׁ אֵ ין מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ

Segment 5
HE:
ּדוֹ חָ ה שַׁ בָּ ת ... ) לקוטי הלכות - הלכות תערובות ה ' - (' ה

Segment 6
HE:
ובַ יוֹ ם הַ שְׁ ּ ּ ּ בִ יעִ י יִהְ יֶה

Segment 7
HE:
שַׁ בַּ ת שַׁ בָּ תוֹ ן

Segment 8
HE:
) שמות לה (ב , עִ קַ ר הַ שָׁ לוֹ ם כְּ שֶׁ הַ גּוף נִכְ לָל בַּ נֶפֶ שׁ ּ ּ ּ ּ . כִּ י כָּ ל זְמַ ן שֶׁ אֵ ין הַ גּוף נִכְ לָל בַּ נֶפֶ שׁ ּ ּ , אֲזַי יֵשׁ מַ חֲלֹקֶ ת גָּדוֹ ל , בְּ חִ ינַת אֵ ין שָׁ לוֹ ם בַּ עֲצָ מַ י מִ פְ נֵי חַ טָ אתִ י ּ ּ . כִּ י בְּ וַדַ אי זֶה אִ י אֶ פְ שָׁ ר ּ בְּ שׁ ום אֹפֶ ן ּ , שֶׁ תִ תְ הַ פֵ ך חַ ס־וְ שָׁ לוֹ ם הַ נֶפֶ שׁ לְ הַ גּוף ּ ּ ּ ְ ּ לְ גַמְ רֵ י חָ לִ ילָה , כִּ י הַ נֶפֶ שׁ נִכְ סֶ פֶ ת לְ עוֹ לָם לְ שָׁ רְ שָׁ ה ּ ּ , לַעֲשׂ וֹ ת רְ צוֹ ן קוֹ נָה . ּ וַאֲפִ לו אִ ם הוא רָ שָׁ ע גָּמור חַ ס ּ ּ ּ ּ וְ שָׁ לוֹ ם , ּוכְ בָ ר הִ תְ גַּבֵּ ר גּופוֹ עַל נַפְ שׁ וֹ בְּ יוֹ תֵ ר עַל כָּ ל זֶה ּ בִּ פְ נִימִ יות הַ נֶפֶ שׁ ּ ּ ּ , ּ בְּ וַדַ אי צוֹ עֶקֶ ת נַפְ שׁ וֹ מְ אֹד מְ אֹד בְּ קוֹ ל מַ ר וְ עָ צום מְ אֹד ּ , וְ נִכְ סֶ פֶ ת ומִ תְ גַּעְ גַּעַת מְ אֹד ּ לָשׁ וב לְ שָׁ רְ שָׁ ה ּ ּ . כִּ י רְ צוֹ ן הַ נֶפֶ שׁ הוא רְ צוֹ ן הָ אֱמֶ ת דְ הַ יְנו ּ ּ ּ ּ ְר צוֹ ן הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ . ורְ צוֹ ן הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך בְּ וַדַ אי נִשְׁ אָ ר ּ ּ ְ ּ ּ חַ יִים לְ עוֹ לָם , וְ אֵ ין מִ י שֶׁ יוכַ ל לְ שַׁ נוֹ ת ולְ בַ טֵ ל רְ צוֹ נוֹ ּ ּ ּ ּ ּ חַ ס־וְ שָׁ לוֹ ם בְּ שׁ ום אֹפֶ ן ּ , כְּ מוֹ שֶׁ נֶאֱמַ ר ּ : וְ אַ תָ ה מָ רוֹ ם ּ לְ עוֹ לָם ה ', ּוכְ תִ יב יְמִ ין ה ' רוֹ מֵ מָ ה . ִּכ י בְּ וַדַ אי הַ שֵׁ ם ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך יִגְמֹר אֶ ת שֶׁ לוֹ כִּ רְ צוֹ נוֹ ּ ְ , וְיִהְ יֶה נִשְׁ לָם כַּ וָנָתוֹ מַ ה ּ ּשֶׁ רָ צָ ה בִּ בְ רִ יאַ ת עוֹ לָמוֹ , שֶׁ כָּ ל כַּ וָנָתוֹ הָ יָה כְּ דֵ י ּ שֶׁ הַ תַ חְ תוֹ נִים דַ יְקָ א יַעַבְ דו אוֹ תוֹ דְ הַ יְנו לַהֲפֹך הַ גּוף ּ ּ ּ ְ ּ ּ ּ ּ לְ נֶפֶ שׁ . וְ עַל־ כֵּן בְּ וַדַ אי הַ נֶפֶ שׁ כּ וֹ סְ פָ ה חָ זָק תָ מִ יד ּ ּ ּ ּ לַעֲשׂ וֹ ת רְ צוֹ ן קוֹ נָה ּ , אֲפִ לו אִ ם הִ תְ גַּבֵּ ר הַ גּוף כְּ מוֹ ּ ּ ּ שֶׁ הִ תְ גַּבֵּ ר חַ ס־וְשָׁ לוֹ ם . וְ עַל־כֵּן אִ י אֶ פְ שָׁ ר שֶׁ יִהְ יֶה שָׁ לוֹ ם ּ לָרְ שָׁ עִ ים , כְּ מוֹ שֶׁ נֶאֱמַ ר ּ : אֵ ין שָׁ לוֹ ם אָ מַ ר ה ' לָרְ שָׁ עִ י , ם כִּ י תָ מִ יד יֵשׁ מַ חֲלֹקֶ ת בֵּ ין הַ נֶפֶ שׁ וְ הַ גּוף ּ ּ ּ . ומִ שָׁ ם ּ ּ נִשְׁ תַ לְ שֵׁ ל כָּ ל מִ ינֵי מַ חֲלֹקוֹ ת שֶׁ בָּ עוֹ לָם ּ . וְ עַל־ כֵּן אֵ ין שָׁ לוֹ ם כִּ י אִ ם כְּ שֶׁ זוֹ כִ ין לְ הַ גְבִּ יר הַ נֶפֶ שׁ עַל הַ גּוף ּ ּ ּ , עַד שֶׁ יִתְ הַ פֵ ך הַ גּוף לְ נֶפֶ שׁ שֶׁ אָ ז הוא הַ שָׁ ּ ּ ּ ּ ְ ּ לוֹ ם בִּ שְׁ לֵמות ּ בֶּ אֱמֶ ת . כִּ י הַ צַ דִ יקִ ים זוֹ כִ ין לְ שַׁ בֵּ ר הַ גּוף לְ גַמְ רֵ י ּ ּ ּ , עַד שֶׁ נִתְ בַּ טֵ ל רְ צוֹ ן הַ גּוף לְ גַמְ רֵ י ּ ּ ּ , וְ נִתְ הַ פֵ ך לְ נֶפֶ שׁ מַ מָ שׁ ּ ּ ְ , שֶׁ זֶה עִ קַ ר הַ שָׁ לוֹ ם ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן לֶעָ תִ יד לָבֹא שֶׁ אָ ז יִזְכּ ו הַ כּ ֹל ּ לָזֶה , עַל כֵּן יִהְ יֶה אָ ז הַ שָׁ לוֹ ם הַ מֻפְ לָא בָּ עוֹ לָם ּ ּ , כְּ מוֹ ּ שֶׁ נֶאֱמַ ר : וְגָר זְאֵ ב עִ ם כֶּבֶ שׂ וְ כו ', ּ כִּ י אָ ז יֻכְ לְ לו הַ כּ ֹל ּ בִּ רְ צוֹ נוֹ יִתְ בָּ רַ ך , ְ וְיִהְ יֶה נִכְ לָל בְּ חִ ינַת בְּ הֵמָ ה בָּ אָ דָ ם ,

Segment 9
HE:
גוף בַּ נֶפֶ שׁ וְ כו ּ ּ ּ ', שֶׁ זֶהו עִ קַ ר הַ שָׁ לוֹ ם ּ ּ ּ ּ . וְעַל־כֵּ ן נִקְ רָ א שַׁ בָּ ת שָׁ לוֹ ם , כִּ י שַׁ בָּ ת הוא בְּ חִ ינַת הִ תְ גַּבְּ רות הַ נֶפֶ שׁ ּ ּ ּ עַל הַ גּוף ּ , בְּ חִ ינַת עוֹ לָם הַ בָּ א שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת שָׁ לוֹ ם ּ . ) לקוטי הלכות - הלכות חדש ג ' - אות ט ' לפי אוצר היראה – שלום - (ה" כ

Segment 10
HE:
שֵׁ שֶׁ ת יָמִ ים תֵ עָשֶׂ ה ּ

Segment 11
HE:
) שמות לה (ב , ... וְזֶה בְּ חִ ינַת ) ּ וַיִקְ רָ א כג ג , (: שֵׁ שֶׁ ת יָמִ ים תֵ עָ שֶׂ ה ּ מְ לָאכָ ה ובַ יוֹ ם הַ שְׁ בִ יעִ י שַׁ בָּ ת ּ ּ ּ , ' ּתֵ עָ שֶׂ ה ' ּדַ יְקָ א , כִּ י עַל־יְדֵ י שַׁ בָּ ת זוֹ כִ ין שֶׁ תִ הְ יֶה הַ מְ לָאכָ ה נַעֲשֵׂ ית מֵ אֵ לֶיהָ ּ ּ . כִּ י עִ קַ ר קִ יום שֶׁ ל כָּ ל שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י הַ מַ עֲשֶׂ ּ ּ ּ ּ ה הוא עַל־יְדֵ י ּ שַׁ בָּ ת , דְ הַ יְנו עַל־יְדֵ י הַ שְׁ בִ יתָ ה וְ הַ מְ נוחָ ה שֶׁ ל שַׁ בָּ ת ּ ּ ּ ּ ּ , עַל־יְדֵ י זֶה עִ קַ ר חִ יות וְ שֶׁ פַ ע וְ קִ יום שֶׁ ל כָּ ל שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ מַ עֲשֶׂ ה , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית ב (: ב , וַיְכַ ל אֱלֹקִ ים בַּ יוֹ ם הַ שְׁ בִ יעִ י מְ לַ ּ ּ אכְ תוֹ אֲשֶׁ ר עָ שָׂ ה וְ כו ּ ּ ', וְ דָ רְ שׁ ו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ " ) ל ּ עַיֵן רַ שִׁ "י (: מֶ ה הָ יָה הָ עוֹ לָם חָ סֵ ר ? ּ מְ נוחָ ה , בָּ א שַׁ בָּ ת , בָּ א מְ נוחָ ה ּ , כָּ לְ תָ ה וְ נִגְמְ רָ ה ּ הַ מְ לָאכָ ה . כִּ י עִ קַ ר קִ יום כָּ ל הַ מְ לָאכוֹ ת אֲשֶׁ ר עָ שָׂ ה ה ּ ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך כִּ בְ יָכוֹ ל בְּ ְ שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י בְּ רֵ אשִׁ ית , הַ כּ ֹל הוא רַ ק ּ עַל־יְדֵ י הַ מְ נוחָ ה וְ הַ שְׁ בִ יתָ ה שֶׁ ל שַׁ בָּ ת ּ ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת : וַיְכַ ל אֱלֹקִ ים וְ כו ּ ', ' וַיְכַ ל ' לְ שׁ וֹ ן רָ צוֹ ן , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) תְ הִ לִ ים פד ּ ּ :(: נִכְ סְ פָ ה וְגַם כָּ לְ תָ ה נַפְ שִׁ י , וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ ) ְׁש ּ מואֵ ל־ב יג (: וַתְ כַ ל נֶפֶ שׁ דָ וִ ד וְ כו ּ ּ ּ ', כִּ י עִ קַ ר קִ יום יְמֵ י ּ ּ ּ הַ חֹל הוא רַ ק עַל־יְדֵ י הֶ אָ רַ ת הָ רָ צוֹ ן שֶׁ מֵ אִ יר בְּ שַׁ בָּ ת ּ ּ : ובִ בְ חִ ינָה זוֹ צָ רִ יך הָ אָ דָ ם לַעֲשׂ וֹ ת כָּ ל הַ מְ לָאכוֹ ת ּ ְ ּ וְ הַ מַ שָׂ א ומַ תָ ן בְּ שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י הַ מַ עֲשֶׂ ה ּ ּ ּ ּ ּ , לֵידַ ּ ע ולְ הַ אֲמִ ין בֶּ אֱמֶ ת שֶׁ הוא אֵ ינוֹ עוֹ שֶׂ ה כְּ לָל ּ , רַ ק הַ כּ ֹל בְּ כֹחַ ה ', כְּ מוֹ שֶׁ הִ זְהִ יר אוֹ תָ נו ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך עַל זֶה ְ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) ּדְ בָ רִ ים (: ח פֶ ן תֹאכַ ל וְ שָׂ בָ עְ תָ וְ כו ּ ּ ּ ּ ', וְ אָ מַ רְ תָ בִּ לְ בָ בֶ ך כּ ֹחִ י וְ עֹצֶם ָ ּ יָדִ י עָ שָׂ ה לִ י אֶ ת הַ חַ יִל הַ זֶה וְ כו ּ ּ . ' כִּ י צְ רִ יכִ ין לִ זְכּ ֹר זֹאת מְ אֹד מְ אֹד לִ בְ לִ י לִ טְ עוֹ ת וְ לִ שְׁ כּ ֹחַ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם לֵאמֹר בְּ לִ בּ וֹ שֶׁ הוא בְּ עַצְ מוֹ עוֹ שֶׂ ה אֵ יזֶה עֲשִׂ יָה וְ עֻבְ דָ א חַ ס ּ ּ ּ וְ שָׁ לוֹ ם , כִּ י זֶה בְּ חִ ינַת כּ ֹחִ י וְ עֹצֶם יָדִ י עָ שָׂ ה וְ כו . 'ּ רַ ק ְצ רִ יכִ ין לִ זְכּ ֹר אֶ ת ה ', כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ שָׁ ם ) (: וְזָכַ רְ תָ אֶ ת ה ּ ' אֱלֹקֶ יך כִּ י הוא הַ נֹתֵ ן לְ ך כּ ֹחַ לַעֲשׂ וֹ ת חָ יִל ָ ָ ּ ּ , כִּ י הַ כּ ֹל בְּ כֹחַ ה ' לְ בַ ד , וְ הַ מְ לָאכָ ה נַעֲשֵׂ ית מֵ אֵ לֶיהָ ּ , בִּ בְ חִ ינַת : שֵׁ שֶׁ ת יָמִ ים תֵ עָ שֶׂ ה מְ לָאכָ ה וְ כו ּ ּ ', בִּ בְ חִ י נַת מְ לֶאכֶת ּ הַ מִ שְׁ כָּ ן , כִּ י כָּ ל הַ ל " ט מְ לָאכוֹ ת נַעֲשִׂ ין וְנִתְ בָּ רְ כִ ין רַ ק עַל־יְדֵ י שַׁ בָּ ת , שֶׁ אָ ז הוא בִּ טול כָּ ל הַ ל ּ ּ ּ " ט מְ לָאכוֹ ת עַל־יְדֵ י שֶׁ מְ קַ בְּ לִ ין אָ ז הֶ אָ רַ ת הָ רָ צוֹ ן שֶׁ מִ שָׁ ם כָּ ל ּ ּ ּ ּ הַ פַ רְ נָסָ ה ... ) עיין לקוטי מוהר ן ב " ' - סימן ז (' וְזֶה בְּ חִ ינַת ) תְ הִ לִ ים קמז ּ ּ (: לֹא בִ גְבורַ ת הַ סּ וס יֶחְ פָ ץ לֹא ּ ּ ּ בְ שׁ וֹ קֵ י הָ אִ ישׁ יִרְ צֶ ה , רוֹ צֶה ה ' אֶ ת יְרֵ אָ יו . כִּ י בַּ תְ חִ לָה ּ ּ מְ דַ בֵּ ר הַ מִ זְמוֹ ר מִ בְּ חִ ינַת הַ מְ שָׁ כַ ת הַ שֶׁ פַ ע וְהַ פַ רְ נָסָ ה ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב שָׁ ם מִ קֹדֶ ם ּ ּ : ּ הַ מֵ כִ ין לָ אָ רֶ ץ מָ טָ ר וְ כו ' ּ נוֹ תֵ ן לִ בְ הֵמָ ה לַחְ מָ ה וְ כו ּ ּ ', וְ אַ חַ ר כָּ ך מְ פָ רֵ שׁ הַ פָ סוק שֶׁ כָּ ל זֶה ּ ּ ְ אֵ ינוֹ תָ לוי חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם בִּ פְ עֻלוֹ ת הָ אָ דָ ם ּ ּ ּ , רַ ק הַ כּ ֹל בִּ רְ צוֹ ן ' ה לְ בַ ד . וְזֶהו : ּ לֹא בִ גְבורַ ת הַ סּ וס יֶחְ פָ ץ לֹא בְ שׁ וֹ קֵ י ּ ּ ּ הָ אִ ישׁ יִרְ צֶ ה , רוֹ צֶ ה ה ' אֶ ת יְרֵ אָ יו . כִּ י עִ קַ ר הַ שֶׁ פַ ע ּ ּ וְ הַ פַ רְ נָסָ ה אֵ ינָה עַל־יְדֵ י הִ שְׁ תַ דְ לות הָ אָ דָ ם חַ ס וְשָׁ לוֹ ם ּ ּ ּ ּ ּ בִּ גְבורַ ת הַ סּ וס ובְ שׁ וֹ קֵ י הָ אִ ישׁ שֶׁ הוֹ לֵך וְ נוֹ סֵ עַ ומִ שְׁ תַ דֵ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ בִּ שְׁ בִ יל פַ רְ נָסָ ה ּ , רַ ק הָ עִ קָ ר הַ פַ רְ נָסָ ה הוא רַ ק עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ

Segment 12
HE:
הֶ אָ רַ ת הָ רָ צוֹ ן שֶׁ מַ מְ שִׁ יכִ ין מִ שַׁ בָּ ת לְ שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י הַ חֹל ּ ּ . וְזֶהו : ּ רוֹ צֶ ה ה ' אֶ ת יְרֵ אָ יו , שֶׁ עִ קַ ר הַ פַ רְ נָסָ ה הוא רַ ק ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י הֶ אָ רַ ת הָ רָ צוֹ ן ) .. . לקוטי הלכות - הלכות שבת ' ג- (' ג

Segment 13
HE:
ובַ יוֹ ם הַ שְׁ בִ יעִ י ּ ּ ּ

Segment 14
HE:
) שמות לה (ב , עִ קַ ר הַ זְבִ יחָ ּ ּ ה וְ הַ שְׁ חִ יטָ ה שֶׁ ל הַ יֵצֶר הָ רָ ע וְחֵ ילוֹ תָ יו ּ ּ , שֶׁ עוֹ סְ קִ ין לִ טְ בּ ֹחַ וְ לִ שְׁ חֹט בְּ נֵי הָ אָ דָ ם , הָ עִ קָ ר הוא ּ ּ עַל־יְדֵ י שֶׁ עוֹ סְ קִ ין לְ הַ כְ נִיס בָּ הֶם מַ חֲשָׁ בוֹ ת רָ עוֹ ת , שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה עִ קַ ר הַ זְבִ יחָ ה וְ הַ שְׁ חִ יטָ ה שֶׁ לָהֶם ּ ּ ּ ּ . וְ הָ עִ קָ ר ּ לוֹ כֵ ד אֶ ת הָ אָ דָ ם בְּ מַ חֲשָׁ בוֹ ת שֶׁ ל תַ אֲוַת מָ מוֹ ן ּ , כִּ י בָּ זֶה הָ אָ דָ ם טָ רוד מְ אֹד בְּ מַ חֲשַׁ בְ תוֹ כָּ ל יְמֵ י חַ יָיו ּ ּ ּ , כִּ י אֵ ין אָ דָ ם מֵ ת וַחֲצִ י תַ אֲוָתוֹ בְּ יָדוֹ ּ , וְ כָ ל מַ ה שֶׁ יֶשׁ לוֹ יוֹ תֵ ר ּ ּ חָ סֵ ר לוֹ בְּ יוֹ תֵ ר וְ אֵ ינוֹ מְ מַ לֵא תַ אֲוָתוֹ לְ עוֹ לָ ּ ּ . ם וְ הִ נֵה ּ מֵ חֲמַ ת שֶׁ הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת כְּ רוכִ ים וְ נִסְ בָּ כִ ים זֶה בָּ זֶה מְ אֹד ּ ּ , ומִ מַ חֲשָׁ בָ ה לְ רַ עְ יוֹ ן מֵ רַ עְ יוֹ ן הוֹ לְ כִ ין עַל־יְדֵ י־זֶה ּ ּ לְ מַ חֲשָׁ בָ ה , עַד שֶׁ בָּ אִ ים עַל־יְדֵ י־זֶה לְ מַ ה שֶׁ בָּ אִ ים חַ ס ּ וְ שָׁ לוֹ ם . וְ הָ עֵצָ ה הַ כְּ לָלִ ית לָזֶה הוא ּ , ֶׁש ּפִ תְ אֹם יַעֲמֹד וְיִשְׁ בּ ֹת וְ יִהְ יֶה שֵׁ ב וְ אַ ל תַ עֲשֶׂ ה הָ אָ דָ ם וְיָנוחַ ּ ּ בְּ מַ חֲשַׁ בְ תוֹ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת שַׁ בָּ ת , שֶׁ בְּ תוֹ ך כָּ ל הַ טְ רָ דוֹ ת ּ ְ וְ הַ בִּ לְ בּ ולִ ים וְ הָ רַ עְ יוֹ נִים הָ רַ בִּ ים וְ הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת יְבַ טֵ ל אֶ ת ּ ּ ּ עַצְ מוֹ לְ גַמְ רֵ י וְיָנוחַ וְ יִ ּ שְׁ בּ ֹת בִּ בְ חִ ינַת שַׁ בָּ ת , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת הַ מַ חֲשָׁ בָ ה בְּ יַד הָ אָ דָ ם תָ מִ יד לְ הַ טוֹ תָ ה כִּ רְ צוֹ נוֹ ּ ּ ּ ּ , רַ ק כְּ שֶׁ נִתְ בַּ לְ בֵּ ל בְּ מַ חֲשָׁ בוֹ ת וְרַ עְ יוֹ נִים הַ רְ בֵּ ה ּ , נִדְ מֶ ה לוֹ שֶׁ קָ שֶׁ ה לוֹ לָשׁ וב וְ לָצֵאת מֵ הֶם ּ ּ , אֲבָ ל עִ קַ ר הָ עֵצָ ה ּ , ּ שֶׁ פִ תְ אֹם יַ עֲמֹד וְיִשְׁ בּ ֹת וִיבַ טֵ ל עַצְ מוֹ ּ , כִּ י זֶה כְּ לָל גָּדוֹ ל בְּ עִ נְיַן הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת ּ , שֶׁ הָ עִ קָ ר הוא שֵׁ ב וְ אַ ל תַ עֲשֶׂ ה ּ ּ ּ , כִּ י אִ ם יִרְ צֶ ה לַעֲמֹד נֶגְדָ ם ולְ סָ תְ רָ ם ּ ּ , יִהְ יֶה נִלְ כָּ ד יוֹ תֵ ר , עַל־כֵּן הָ עִ קָ ר לִ הְ יוֹ ת שֵׁ ב וְ אַ ל תַ עֲשֶׂ ה מֵ עַתָ ה ּ ּ ּ

Segment 15
HE:
עַל־כָּ ל־פָ נִים ּ , שֶׁ בְּ תוֹ ך תקֶ ף בִּ לְ בּ ול הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת יַעֲמֹד ּ ּ ּ ְ וְיָנוחַ וְ לֹא יַחְ שׁ ֹב עוֹ ד ּ . וְ לִ פְ עָמִ ים צָ רִ יך לָזֶה בִּ טול ּ ּ ְ דִ קְ דֻ שָׁ ה בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ , הַ יְנו שֶׁ יְבַ טֵ ל עַצְ מוֹ לְ גַמְ רֵ י וְ יִזְכּ ֹר ּ ּ ּ בְּ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , וִיבַ טֵ ל אֶ ת עַצְ מוֹ ּ לְ גַבֵּ י אוֹ ר הָ אֵ ין סוֹ ף יִתְ בָּ רַ ך . ְ וְזֶהו בְּ חִ ינַת שַׁ בָּ ת ּ , שֶׁ צָ רִ יך הָ אָ דָ ם לִ זְכּ ֹר תָ מִ יד ּ ּ ְ ולְ הַ מְ שִׁ יך עַל עַצְ מוֹ קְ דֻ שַׁ ת שַׁ בָּ ת גַּם בִּ ימֵ י הַ חֹל ּ ְ ּ , הַ יְנו ּ שֶׁ בְּ תוֹ ך כָּ ל הַ בִּ לְ בּ ולִ ים יַעֲמֹד וְיָנוחַ בִּ בְ חִ ינַת שַׁ בָּ ת ּ ּ ְ , וְ עַל־יְ דֵ י־זֶה יִנָצֵ ל מִ כָּ ל הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת רָ עוֹ ת ּ ּ . ) לקוטי הלכות - הלכות שבת ' ו - אות ח ; ' עיין אוצר היראה -

Segment 16
HE:
שבת- מ"ב לפי אוצר היראה – מחשבות והרהורים (' ז –

Segment 17
HE:
הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת הוא בְּ חִ ינַת שַׁ בָּ ת כְּ מוֹ שֶׁ אָ ּ ּ ּ ּ מְ רו הַ חֶ בְ רַ יָא לְ רַ בִּ י שִׁ מְ עוֹ ן בֶּ ן יוֹ חָ אי אַ נְתְ הוא שַׁ בָּ ת וְ כו ּ ּ ּ ּ . ' וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ " ל לְ עִ נְיַן קְ דֻ שַׁ ת שַׁ בָּ ת שֶׁ מִ י ּ ּ שֶׁ מְ הַ לֵך בַּ מִ דְ בָּ ר וְ אֵ ינוֹ יוֹ דֵ עַ מָ תַ י שַׁ בָּ ת מוֹ נֶה שִׁ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ְ יָמִ ים ומְ קַ דֵ שׁ שְׁ בִ יעִ י ּ ּ . וְ אָ מְ רו שָׁ ם שֶׁ גַּם בְּ כָ ל הַ שִׁ שָׁ ה ּ ּ ּ יָמִ ים אָ סור לַעֲשׂ וֹ ת מְ לָאכָ ה כִּ י אִ ם כְּ דֵ י חַ יָיו לְ בַ ד ּ ּ , ובַ יוֹ ם הַ שְׁ בִ יעִ י עוֹ שֶׂ ה גַּם כֵּן מְ לָאכָ ה כְּ דֵ י חַ יָיו ומַ אי ּ ּ ּ ּ ּ נַפְ קָ א מִ ינָה בְּ מַ ה שֶׁ מְ קַ דֵ שׁ שְׁ בִ יעִ י הִ יא רַ ק לְ קִ דושֵׁ י ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְ אַ בְ דַ ּ ּ לְ תָ א . כְּ מוֹ כֵ ן גַּם לְ עִ נְיַן הַ הִ תְ קָ רְ בות אֶ ל הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ עַכְ שָׁ ו אַ חַ ר שֶׁ נִתְ בַּ לְ בֵּ ל הָ עוֹ לָם מְ אֹד עַל יְדֵ י הַ קַ טֵ גוֹ רְ יָא ּ ּ שֶׁ בֵּ ין הַ תַ לְ מִ ידֵ י חֲכָ מִ ים ּ , עַ ד שֶׁ אֵ ין אֶ חָ ד יוֹ דֵ עַ הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ מִ י הוא הַ צַ דִ יק הָ אֲמִ תִ י שֶׁ יו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ כַ ל לְ תַ קֵ ן אוֹ תוֹ ּ בִּ שְׁ לֵימות ּ , ּומֵ חֲמַ ת זֶה יֵשׁ שֶׁ חוֹ לְ קִ ים לְ גַמְ רֵ י עַל כָּ ל הַ צַ דִ יקִ ים שֶׁ הָ יו מִ ימוֹ ת הַ בַּ עַל שֵׁ ם טוֹ ב זַצַ ּ ּ ּ , ל" וְ אוֹ מְ רִ ים שֶׁ מַ אֲמִ ינִים לְ כָ ל דִ בְ רֵ יהֶם שֶׁ ל הַ חוֹ לְ קִ ים זֶה עַל זֶה ּ ּ , וְעַל כֵּן אֵ ינָם מַ אֲמִ ינִים בְּ כֻלָ . ם ּ אֲבָ ל בֶּ אֱמֶ ת לֹא כָּ ך הוא ּ ְ הַ מִ דָ ה כִּ י אַ דְ רַ בָּ א אָ נו צְ רִ יכִ ים לְ הַ אֲמִ ין בְּ כֻלָם ּ ּ ּ ּ . כִּ י רַ ק מִ כַּ ת הָ עוֹ סְ קִ ים בְּ חָ כְ מוֹ ת חִ יצוֹ נִיוֹ ת ומַ עֲמִ ידִ ים יְסוֹ דוֹ ת ּ ּ עַל דִ בְ רֵ י הָ אֱפִ יקוֹ רְ סִ ים הַ מְ פֻרְ סָ מִ ים ּ ּ , אֲרִ יסְ טוֹ וַחֲבֵ רָ יו ּ יִמַ ח שְׁ מָ ם , ופוֹ נִים עֹרֶ ף מֵ הַ גְּמָ רָ א הַ קְ דוֹ שָׁ ה ומִ דִ בְ רֵ י ּ ּ ּ ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ "ל , מֵ הֶם צְ רִ יכִ ים לְ הִ תְ רַ חֵ ק בְּ תַ כְ לִ ית הָ רִ חוק ּ . אֲבָ ל כָּ ל אֵ לו הַ צַדִ יקִ ים וְ הַ כְּ שֵׁ רִ ים הַ מִ תְ נַהֲגִים ּ ּ ּ ּ ּ עַל פִ י דִ בְ רֵ י רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ " ל בִּ גְמָ רָ א ומִ דְ רָ שׁ וְזֹהַ ּ ר הַ קָ דוֹ שׁ ּ וְ כִ תְ בֵ י הָ אֲרִ יזַ " ל וְ הַ בַּ עַל שֵׁ ם טוֹ ב וְ תַ לְ מִ ידֵ יהֶם זַצַ , ל" בְּ וַדַ אי אָ סור לַחֲלֹק עַל שׁ ום אֶ חָ ד מֵ הֶם ּ ּ ּ , רַ ק לְ הַ אֲמִ ין בְּ כֻלָם ּ . וְזֶה מַ מָ שׁ עִ נְיָן הַ נַ ּ ּ " ל שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל שֶׁ מִ י ּ שֶׁ אֵ ינוֹ יוֹ דֵ עַ מָ תַ י שַׁ בָּ ת , ַה יְנו מִ י הוא הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת שַׁ בָּ ת ּ , אֲזַי צָ רִ יך לְ קַ דֵ שׁ כָּ ל הַ יָמִ ים ּ ּ ְ בִּ קְ דֻ שַׁ ת שַׁ בָּ ת ּ , דְ הַ יְנו שֶׁ צָ רִ יך לְ הַ אֲמִ ין בְּ כֻלָם וְיַחֲזִיק ּ ְ ּ ּ ּ אֶ ת כֻּלָם בִּ בְ חִ ינַת קְ דֻ שַׁ ת שַׁ בָּ ת ּ ּ , וְ אָ סור לַעֲשׂ וֹ ת ּ מְ לָאכָ ה כִּ י אִ ם כְּ דֵ י חַ יָיו ּ . כִּ י צָ רִ יך לִ פְ רֹשׁ אֶ ת עַצְ מוֹ ְ מִ טִ רְ דוֹ ת עוֹ לָם הַזֶה ּ ּ ּ , וְ לֹא יַעֲשֶׂ ה מְ לָאכָ ה וְעֵסֶ ק כִּ י אִ ם זְמַ ן מֻעָט כְּ דֵ י חַ יָיו בְּ צִ מְ צום ּ ּ , ושְׁ אָ ר כָּ ל הַ יוֹ ם יַעֲסֹק ּ ּ בְּ תוֹ רָ ה ותְ פִ לָה וְ כו ּ ּ ּ ', ולְ בַ קֵ שׁ הַ רְ בֵּ ה מֵ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ ּ ּ ּ ְ רַ ך שֶׁ יִזְכֶּ ה לִ מְ צֹא אֶ ת הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת מֻבְ חַ ר הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ עַל יָדוֹ עִ קַ ר תִ קון נַפְ שׁ וֹ ּ ּ ּ ּ . וְ עַל כֵּן אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ל " אַ ף עַל פִ י שֶׁ מְ קַ דֵ שׁ אֶ ת כֻּלָם לְ עִ נְיַן אִ סּ ור מְ לָאכָ ה רַ ק ּ ּ ּ ּ ּ כְּ דֵ י חַ יָיו ּ , אַ ף עַל פִ י כֵן מוֹ ּ נֶה שִׁ שָׁ ה ומְ קַ דֵ שׁ שְׁ בִ יעִ י ּ ּ ּ . כִּ י אַ ף עַל פִ י שֶׁ הוא צָ רִ יך לְ הַ אֲמִ ין בְּ כָ ל הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ְ ּ ּ , אַ ף עַל פִ י כֵן יִבְ חַ ר לוֹ אֶ חָ ד מֵ הֶם שֶׁ יִהְ יֶה קָ דוֹ שׁ אֶ צְ לוֹ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת שַׁ בָּ ת לְ גַמְ רֵ י לְ הִ תְ קָ רֵ ב אֵ לָיו בְּ יוֹ תֵ ר , עַד ּ שֶׁ יִזְכֶּ ה לִ מְ צֹא בֶּ אֱמֶ ת אֶ ת הַ צַ דִ יק הַ שָׁ לֵם בְּ תַ כְ לִ ית ּ ּ ּ הַ שְׁ לֵימות שֶׁ עַל יָדוֹ עִ קַ ר תִ קונוֹ כַּ נַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ "ל. ) לקוטי הלכות - הלכות שבת ד ' - אות י . ג" ין עי אוצר היראה -

Segment 18
HE:
אמונה- אות ל "ד לפי אוצר היראה - צדיק- (ו" ע וָאֲמַ לֵּא אוֹ תוֹ רוחַ אֱלֹקִ ים בְּ חָ כְ מָ ה ּ ּובִ תְ בונָה ובְ דַ עַת ובְ כָ ל מְ לָאכָ ה ּ ּ ּ

Segment 19
HE:
) שמות לה (אל , ... עִ קַ ר הַ מְ לָאכָ ה שֶׁ ל הָ אָ דָ ם בְּ זֶה הָ עוֹ לָם הוא לְ בָ רֵ ר ּ ּ ּ ּ בֵּ רורִ ים . וְ עִ קַ ר כָּ ל הַ בֵּרורִ ים הֵם עַל־יְדֵ י בֵּ ּ ּ ּ רור ּ הַ מַ חֲשָׁ בָ ה , דְ הַ יְנו ּ ּ

Segment 20
HE:
עַל־יְדֵ י שֶׁ שׁ וֹ מְ רִ ין הַ מַ חֲשָׁ בָ ה כְּ חוט ּ ּ ּ ּ הַ שַׂ עֲרָ ה מִ מַ חֲשָׁ בוֹ ת חוץ וְ הִ רְ הורִ ים ּ ּ ּ , שֶׁ זֶהו עִ קַ ר בֵּ רור ּ ּ ּ ּ כָּ ל הַ נִיצוֹ צוֹ ת הַ קְ דוֹ שׁ וֹ ת בִּ בְ חִ ינַת כֻּלְ הו בְּ מַ חֲשָׁ בָ ה ּ ּ ּ ּ אִ תְ בְּ רִ ירו .ּ וְזֶה בְּ חִ ינַת ) שמות לה , לא יְ וָ ( מַ לֵא אוֹ תוֹ רוחַ אֱלֹקִ ים ּ ּ בְּ חָ כְ מָ ה ובִ תְ בונָה ובְ דַ עַת ובְ כָ ל ּ ּ ּ ּ מְ לָאכָ ה , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת הָ אַ רְ בָּ עָ ה מֹחִ ין , כַּ מְ בֹאָ ר בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ " חַ יִים נִצְ חִ יִים ּ ּ " ) לקוטי מוהר ן ב " ' - סימן ע . (ב" נִמְ צָ א , שֶׁ קוֹ רֵ א הַ מֹחַ ּ ּ הָ רְ בִ יעִ י ' כָּ ל מְ לָאכָ ה ', כִּ י שָׁ ם עִ קַ ר הַ מְ לָאכָ ה וְ הָ אֻ מָ נות ּ ּ ּ ּ שֶׁ ל הָ אָ דָ ם בְּ זֶה הָ עוֹ לָם כִּ , י כְּ לַל הַ מֹחִ ין הֵם שְׁ לֹשָׁ ה ּ שֶׁ הֵם : חָ כְ מָ ה בִּ ינָה דַ עַת ּ , ְ אַ ך לִ פְ עָמִ ים נִקְ רָ אִ ים אַ רְ בָּ עָ ה מֹחִ ין מֵ חֲמַ ת שֶׁ הַ דַ עַת כָּ לול מִ שְׁ תַ יִם שֶׁ הֵם ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת חֲסָ דִ ים וגְבורוֹ ת ּ ּ . וְ אֵ לו הַ מֹחִ ין מְ בֹאָ רִ ין בַּ פָ סוק ּ ּ ּ ּ ּ : ל"ּ הַ נַ וָאֲמַ לֵא אוֹ תוֹ ּ רוחַ אֱלֹקִ ים בְּ חָ כְ מָ ה ובִ תְ בונָה ּ ּ ּ — שֶׁ הֵם חָ כְ מָ ה ובִ ינָה ּ . ובְ דַ עַת ובְ כָ ל מְ לָאכָ ה ּ ּ — זֶה בְּ חִ ינַת מֹחַ הַ דַ עַת שֶׁ כָּ לול מִ שְׁ תַ יִם ּ ּ ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת ּ ּ ' ּובְ דַ עַת ', שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ חֲסָ דִ ים שֶׁ בְּ דַ עַת ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת דַ עַת סְ תָ ם ּ כִּ , י הֵם עִ קַ ר הַ דַ עַת ּ ּ , ' ּובְ כָ ל מְ לָאכָ ה ' זֶה בְּ חִ ינַת הַ מֹחַ הָ רְ בִ יעִ י שֶׁ הוא מֹחַ הַ גְּבורוֹ ת שֶׁ בְּ דַ עַת ּ ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ובְ כָ ל מְ לָאכָ ה ּ ּ , כִּ י שָׁ ם עִ קַ ר הָ אֻ מָ נות ּ ּ ּ וְ הַ מְ לָאכָ ה שֶׁ ל כָּ ל אָ דָ ם ּ . כִּ י זֶה יָדועַ שֶׁ עִ קַ ר אֲחִ יזַת הַ סִּ טְ רָ ּ ּ א אָ חֳרָ א , ּ הוא בִּ בְ חִ ינַת גְּבורוֹ ת וְ דִ ינִים ּ . וְ עַל־כֵּן שָׁ ם בִּ בְ חִ ינַת מֹחַ הַ גְּבורוֹ ת שָׁ ם נֶאֱחָ זִים הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת זָרוֹ ת שֶׁ ל הַ סִּ טְ רָ א ּ ּ אָ חֳרָ א שֶׁ שָׁ ם עִ קַ ר הַ בֵּ רור שֶׁ שָׁ ם עִ קַ ר הַ מִ לְ חָ מָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ , וְ עַל־כֵּן נִקְ רָ אִ ים ובְ כָ ל מְ לָאכָ ה ּ כִּ , י שָׁ ם עִ קַ ר הַ מְ לָאכָ ה ּ ּ וְ הָ אֻ מָ נות שֶׁ ל הָ אָ דָ ם לְ הִ זָהֵר בְּ מַ חֲשַׁ בְ תוֹ לְ נַקוֹ תָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ולְ טַ הֲרָ ה מִ פְ סֹלֶת ּ ּ ּ . כְּ מוֹ הַ בַּ עַל מְ לָאכָ ה שֶׁ מְ זַכֵּ ך ומְ טַ הֵר ְ ּ ּ אֶ ת הַ כְּ לִ י וְחוֹ תֵ ך ומְ נַסֵּ ר סְ בִ יב הַ כְּ לִ י כָּ ל הַ מוֹ תָ רוֹ ת ּ ּ ְ וְ הַ פְ סֹלֶת כְּ דֵ י ּ לְ הוֹ צִ יא כְּ לִ י לְ מַ עֲשֵׂ הו , ּ כְּ מוֹ כֵן צְ רִ יכִ ין לְ זַכֵּ ך אֶ ת הַ מַ חֲשָׁ בָ ה ולְ גָרֵ שׁ הַ מוֹ תָ רוֹ ת וְ הַ פְ סֹלֶת ּ ּ ּ ּ ְ שֶׁ בַּ מַ חֲשָׁ בָ ה כְּ דֵ י שֶׁ יִהְ יֶה כְּ לִ י מוכָ ן לְ קַ בֵּ ל נֶפֶ שׁ רוחַ ּ ּ ּ ּ ונְשָׁ מָ ה דִ קְ דֻ שָׁ ה וְ כו ּ ּ ּ ּ ' כְּ מוֹ שֶׁ מְ בַ קְ שִׁ ין עַל זֶה בְּ ּ ּ כַ מָ ה תְ פִ לוֹ ת ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת כָּ ל מְ לֶאכֶ ת מַ עֲשֵׂ ה בְּ רֵ אשִׁ ית שֶׁ הָ יו בְּ שֵׁ שֶׁ ת ּ יְמֵ י הַ מַ עֲשֶׂ ה ּ , וְ כֵן כָּ ל הַ מְ לָאכוֹ ת שֶׁ הָ אָ דָ ם עוֹ שֶׂ ה בְּ כָ ל ּ יוֹ ם מִ שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י הַ מַ עֲשֶׂ ה ּ ּ , כִּ י כֻּלָם הֵם בְּ חִ ינַת בֵּ רורִ ים ּ ּ לְ בָ רֵ ר נִיצוֹ צוֹ ת מֵ עִ מְ קֵ י הַ קְ לִ פוֹ ת כַּ יָדועַ ּ ּ ּ ּ , וְעִ קַ ר הַ בֵּ רור ּ ּ עַל־יְדֵ י קְ דֻ שַׁ ת הַ מַ חֲשָׁ בָ ה ּ ּ , עַל־יְדֵ י שֶׁ שׁ וֹ מֵ ר אֶ ת ּ הַ מַ חֲשָׁ בָ ה כְּ חוט הַ שַׂ עֲרָ ה ּ ּ ּ . וְזֶה עִ קַ ר מְ לַאכְ תוֹ שֶׁ ל ּ ּ הָ אָ דָ ם בְּ חִ ינַת וָאֲמַ לֵא אוֹ תוֹ וְ כו ּ ּ ' ובְ כָ ל מְ לָאכָ ה וְ כו ּ ּ . ' וְזֶה בְּ חִ י נַת מַ ה שֶׁ כָּ תוב בְּ יוֹ סֵ ף הַ צַ דִ יק כְּ שֶׁ בָּ א לִ ידֵ י ּ ּ ּ ּ

Segment 21
HE:
נִסָּ יוֹ ן ) בְּ רֵ אשִׁ ית לט (: " ּ וַיָבֹא הַ בַּ יְתָ ה לַעֲשׂ וֹ ת מְ לַאכְ תוֹ ּ ". כִּ י עִ קַ ר הַ מְ לָאכָ ה וְ הָ אֻ מָ נות שֶׁ ל הָ אָ דָ ם בְּ זֶה ּ ּ ּ ּ הָ עוֹ לָם הוא לַעֲמֹד בְּ נִסָּ יוֹ ן ּ , וְ הָ עִ קָ ר בְּ תַ אֲוָה הַ זֹאת ּ ּ , וְ הָ עִ קָ ר עַל־יְדֵ י שְׁ מִ ירַ ת הַ מַ חֲשָׁ בָ ה כְּ חוט הַ שַׂ עֲרָ ה בְּ כָ ל ּ ּ ּ ּ פַ עַם כַּ נַ ּ ּ .ל" וְ עִ קַ ר הַ כּ ֹחַ לְ הַ צְ לִ יחַ בִּ מְ לַאכְ תוֹ בְּ גַשְׁ מִ יות וְרוחָ נִיות ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ כָ ל שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י הַ מַ עֲשֶׂ ה צְ רִ יכִ ין לְ קַ בֵּ ל מִ שַׁ בַּ ת קֹדֶ שׁ ּ ּ , כִּ י מִ נֵיה מִ תְ בָּ ּ ּ רְ כִ ין כָּ ל שִ תָ א יוֹ מִ ין ּ ] כי ממנה ) מהשבת ( מתברכין כל השישה ימים , [ הַ יְנו כִּ י שַׁ בָּ ת ּ ּ הוא בְּ חִ ינַת שְׁ בִ יתָ ה וְ נַיְחָ א ] שביתה ומנוחה , [ בְּ חִ ינַת מְ נוחַ ת הַ מַ חֲשָׁ בָ ה ּ ּ , בְּ חִ ינַת יִשׁ וב הַ דַ עַת ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת ) תְ הִ לִ ים כג ּ ּ ( עַל מֵ י מְ נוחוֹ ת יְנַהֲלֵ ּ , נִי בְּ חִ ינַת הַ צַ דִ יק ּ ּ הָ אֱמֶ ת , הַ זָקֵ ן שֶׁ בִּ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ , שֶׁ דַ עְ תוֹ מְ יֻשֶׁ בֶ ת תָ מִ יד וְ אֵ ינוֹ ּ ּ ּ ּ צָ רִ יך עוֹ ד שׁ ום מִ לְ חָ מָ ה עִ ם הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת ּ ּ ְ , בְּ חִ ינַת ) זֹהַר נָשׂ ֹא קכח :( בְּ סָ בֵ י דַ עְ תָ א שָׁ קִ יט וְ שָׁ כִ יך ּ ּ ] בזקנות דעתו שוקטת ומתיישבת . [ ומִ שָׁ ּ ּ ם צָ רִ יך כָּ ל אֶ חָ ד לְ הַ מְ שִׁ יך ְ ְ קְ דֻ שַׁ ת הַ מַ חֲשָׁ בָ ה לַעֲמֹד כְּ נֶגֶד כָּ ל עַל עַצְ מוֹ ּ ּ הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת רָ עוֹ ת בְּ שֵׁ ב וְאַ ל תַ עֲשֶׂ ה ּ ּ , כִּ י מִ י שֶׁ מִ סְ תַ כֵּל ּ ּ עַל הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת וַאֲפִ לו אִ ם אֵ ינוֹ זוֹ כֶ ה רַ ק לְ הִ סְ תַ כֵּל ּ ּ ּ ּ ּ בִּ סְ פָ רָ יו הַ קְ דוֹ שִׁ ּ ים בְּ עֵין הָ אֱמֶ ת הוא יָכוֹ ל לְ הָ בִ יא ּ הִ תְ בּ וֹ נְנות אֲמִ תִ י בְּ לִ בּ וֹ לְ הַ מְ שִׁ יך עַל עַצְ מוֹ קְ דֻ שַׁ ת ּ ְ ּ ּ הַ מַ חֲשָׁ בָ ה עַל־יְדֵ י עֲצוֹ תָ יו הַ קְ דוֹ שִׁ ים שֶׁ יִזָהֵ ר לְ קַ יְמָ ם ּ ּ ּ ּ ּ בֶּ אֱמֶ ת ובִ פְ שִׁ יטות ּ ּ ) .. . לקוטי הלכות - הלכות תפילין ' ו- (ג" ל

Segment 22
HE:
אֲשֶׁ ר נָתַ ן ה ' חָ כְ מָ ה ה נָ ּ בו תְ ּו בָּ הֵ מָ ה

Segment 23
HE:
) שמות (א , לו אָ מַ ר רַ בֵּ נו ז ּ "ל: שֶׁ הוא חָ כְ מָ ה ומְ לָאכָ ה גְּדוֹ לָה לִ הְ יוֹ ת ּ ּ כְּ מוֹ בְּ הֵמָ ה . וְזֶה בְּ חִ ינַת כָּ ל אֲשֶׁ ר נָתַ ן ה ' חָ כְ מָ ה בָּ הֵמָ ה

Segment 24
HE:
) שמות לו , (א , הַ יְנו שֶׁ הוא חָ כְ מָ ה לַעֲשׂ וֹ ת עַצְ מוֹ ּ ּ כִּ בְ הֵ מָ ה ) וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זִכְ רוֹ נָם לִ בְ רָ כָ ה ּ ּ ּ ) חלין :( ה עַל פָ סוק ּ ּ : אָ דָ ם ובְ הֵמָ ה תוֹ שִׁ יעַ ה ּ ּ ' ) תהלים לו-, (ז ּ ּ אֵ לו בְּ נֵי ־ אָ דָ ם שֶׁ עֲרומִ ים בְּ דַ עַת ומְ שִׂ ימִ ין עַצְ מָ ן ּ ּ כִּ בְ הֵמָ ה . ּוכְ מוֹ שֶׁ אָ מַ ר אָ סָ ף ) תהלים עג-: ( כב וַאֲנִי בַּ עַר וְ לֹ א אֵ דָ ע בְּ הֵמוֹ ת הָ יִיתִ י עִ מָ ך וְ עַיֵן בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר ּ ּ ְ ּ מִ זֶה ) לקוטי מוהר ן ב " ' - סימן י " ט וסימן מ "ד. ) שיחות ן " הר- סימן ט "ו(

Segment 25
HE:
אֲשֶׁ ר נָתַ ן ה ' חָ כְ מָ ה ה נָ ּ בו תְ ּו בָּ הֵ מָ ה

Segment 26
HE:
) שמות (א , לו הַ בַּ עַל דָ בָ ר וְהַ סִּ טְ רָ א־אָ חֳרָ א מְ הַ פְ כִ ין כָּ ל דָ בָ ר מֵ ּ ּ ּ הֵפֶך ְ אֶ ל הֵפֶ ך , ְ כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ' : הַ מְ הַ פְ כִ ים אָ רְ חוֹ ת ישֶׁ ר ּ ' . 'ּ וְ כו כִּ י בֶּ אֱמֶ ת צְ רִ יכִ ין לְ הִ שְׁ תַ מֵ שׁ בְּ כָ ל דָ בָ ר בִּ מְ קוֹ מוֹ ּ ּ ּ ובִ שְׁ עָ תוֹ בִּ קְ דֻ שָׁ ה ובְ טָ הֳרָ ה כָּ רָ אוי ּ ּ ּ ּ , הַ יְנו , ּ כִּ י בֶּ אֱמֶ ת צָ רִ יך הָ אָ דָ ם לִ זָהֵר מְ אֹד שֶׁ לֹא יַ ּ ּ ְ עֲשֶׂ ה מַ עֲשֵׂ ה בְ הֵמָ ה , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , ובִ שְׁ בִ יל זֶה הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך חוֹ נֵן לְ אָ דָ ם ְ ּ ּ ּדַ עַת , כְּ דֵ י שֶׁ יִתְ רַ חֵ ק עַל־יְדֵ י־זֶה מִ מַ עֲשֵׂ ה בְ הֵמָ ה ּ ּ , כִּ י ּ הַ דַ עַת , שֶׁ הוא גֶּדֶ ר הָ אָ דָ ם ּ , הוא בְּ הֵפֶ ך מַ מָ שׁ מִ כָּ ל ּ ְ ּ הַ תַ אֲווֹ ת וְ כו ּ ּ ', שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת כְּ סִ ילות ושְׁ טות וְ שִׁ גָּעוֹ ן ּ ּ ּ ומַ עֲשֵׂ ה בְ הֵמָ ה מַ מָ שׁ ּ ּ . וכְ שֶׁ זוֹ כֶ ה עַל־יְדֵ י הַ דַ עַת לְ גָרֵ שׁ ּ ּ ּ הַ תַ אֲווֹ ת הַבַּ הֲמִ יוֹ ת ּ ּ , אֲזַי נִתְ רַ חֵ ק וְ נִתְ רוֹ מֵ ם שִׂ כְ לוֹ , ּוכְ פִ י הַ כְ נָעַת הַ תַ אֲווֹ ת הַבַּ הֲמִ יוֹ ת ּ ּ , כֵּן נִתְ רוֹ מֵ ם שִׂ כְ לוֹ , כִּ י ְכ ּ שֶׁ זֶה נוֹ פֵ ל זֶה קָ ם . וַאֲזַי כְּ שֶׁ מַ גִּיעַ אֶ ל הַ שֵׂ כֶ ל ּ ּ , אָ ז צָ רִ יך ְ ּ הוא לֵידַ ע הָ אֱמֶ ת , שֶׁ עֲדַ יִן הוא רָ חוֹ ק מֵ חָ כְ מָ ה ּ , בִּ בְ חִ ינַת " אָ מַ רְ תִ י אֶ חְ כָּ מָ ה וְ הִ יא רְ חוֹ קָ ה מִ מֶ נִי ּ ּ ּ , " כִּ י ּ עִ קַ ר הַ חָ כְ מָ ה , שֶׁ יַשְׂ כִּ יל שֶׁ רָ חוֹ ק מִ מֶ נו הַ חָ ּ ּ ּ ּ כְ מָ ה , וְ אָ ז צָ רִ יך דַ יְקָ א לַעֲשׂ וֹ ת עַצְ מוֹ כִּ בְ הֵמָ ה וכְ אִ לו אֵ ין בּ וֹ שׁ ום ּ ּ ּ ּ ּ ְ ּדַ עַת כְּ לָל , כְּ מוֹ דָ וִ ד הַ מֶ לֶך ְ ּ , עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם ּ , ּ ּ שֶׁ וַדַ אי הָ יָה חָ כָ ם אֲמִ תִ י ּ , וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן אָ מַ ר ּ : " וַאֲנִי בַ עַר וְ לֹא אֵ דָ ע , בְּ הֵמוֹ ת הָ יִיתִ י עִ מָ , " ְך ּ וְ כַ מְ בֹאָ ר בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר עַל פָ סוק ּ ּ : " אֲשֶׁ ר נָתַ ן אֱלֹהִ ים חָ כְ מָ ה בָּ הֵמָ ה ּ , " שֶׁ הוא ּ חָ כְ מָ ה גְדוֹ לָה לַעֲשׂ וֹ ת עַצְ מוֹ כִּ בְ הֵמָ ה , כִּ י עַל־יְדֵ י־זֶה עִ קַ ר קַ בָּ לַת הַ דַ עַת וְ הַ מֹחִ ין הָ אֲמִ תִ יִים ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ קַ בְּ לָם ולְ הַ מְ שִׁ יכָ ּ ם בִּ שְׁ לֵמות כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י צִ מְ צום ּ ּ הַ מֹחַ בִּ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת שֶׁ מֵ שִׂ ים עַצְ מוֹ כִּ בְ הֵמָ ה ּ ּ , וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ : ל" אֵ ין הַ תוֹ רָ ה מִ תְ קַ יֶמֶ ת אֶ לָא ּ ּ ּ בְּ מִ י שֶׁ מֵ שִׂ ים עַצְ מוֹ כְּ אֵ ינוֹ יוֹ דֵ עַ ּ , וְ אָ ז עַל־יְדֵ י־זֶה דַ יְקָ א זוֹ כֶ ה לְ קַ בֵּ ל אֶ ת הַ שֵׂ כֶל וְהַמֹחַ בְּ הַ דְ רָ גָה ובְ מִ דָ ה ּ ּ ּ ּ . וְגַם כְּ שֶׁ מְ קַ בֵּ ל אֵ יזֶה שֵׂ כֶ ל וָדַ עַת ּ , צָ רִ יך לֵידַ ע בְּ כָ ל פַ עַם ּ ְ שֶׁ עֲדַ יִן אֵ ינוֹ יוֹ דֵ עַ כְּ לָל , וְעַל־יְדֵ י־זֶה זוֹ כֶ ה לְ קַ בֵּ ל מֹחַ וְ דַ עַת חָ דָ שׁ בְּ כָ ל פַ עַם ּ . וְ זֶה בְּ חִ ינַת מַ לְ כות דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מִ דָ ה וְ צִ מְ צום הַ דַ עַת ּ ּ ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת בְּ הֵמָ ה בִּ קְ דֻ שָׁ ה ּ , שֶׁ מְ צַ מְ צֵם דַ עְ תוֹ כְּ אִ לו אֵ ינוֹ יוֹ דֵ עַ ּ ּ ּ ּ ּ כְּ לָל , וְעַל־יְדֵ י־זֶה דַ יְקָ א עִ קַ ר קַ בָּ לַת הַ מֹחִ ין וְ הַ דַ עַת ּ ּ ּ , שֶׁ הוא גֶּדֶ ר הָ אָ דָ ּ . ם וְזֶה בְּ חִ ינַת : " אָ דָ ם ובְ הֵמָ ה תוֹ שִׁ יעַ ּ ּ , "'ה וכְ מוֹ שֶׁ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ ּ , ל" שֶׁ עֲרומִ ין בְּ דַ עַת ּ כְּ אָ דָ ם ומְ שִׂ ימִ ין עַצְ מָ ן כִּ בְ הֵמָ ה ּ , הַ יְנו שֶׁ מִ תְ רַ חֲקִ ין ּ ּ לְ גַמְ רֵ י מִ כָּ ל מַ עֲשֵׂ ה בַּ הֲמִ יות ּ ּ , וְ אָ ז שִׂ כְ לָם וְ דַ עְ תָ ם ּ בִּ שְׁ לֵ ּ מות , וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן מְ שִׂ ימִ ין עַצְ מָ ן כִּ בְ הֵמָ ה ּ , כִּ י יוֹ דְ עִ ים שֶׁ עֲדַ יִן הֵ ם רְ חוֹ קִ ים מִ תַ כְ לִ ית שְׁ לֵמות הַ דָ עַת ּ ּ ּ . וְזֶה בְּ עַצְ מוֹ עִ קַ ר שְׁ לֵמות הַ דַ עַת ּ ּ ּ , כִּ י עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת זֶה הַ צִ מְ צום זוֹ כִ ין לְ קַ בֵּ ל בְּ כָ ל פַ עַם מֹחִ ין חֲדָ ּ ּ ּ שִׁ ים כַּ נַ . ל"ּ אֲבָ ל הַ סִּ טְ רָ א־אָ חֳרָ א וְהַקְ לִ פוֹ ת מְ סִ יתִ ין אֶ ת הָ אָ דָ ם ּ ּ מֵ הֵפֶ ך אֶ ל הֵפֶ ך ְ ְ , חַ ס וְשָׁ לוֹ ם , כְּ מוֹ שֶׁ נִמְ צָ אִ ים כַּ מָ ה ּ ּ בְּ נֵי־אָ דָ ם שֶׁ מְ שֻׁ קָ עִ ים בְּ כָ ל הַ תַ אֲווֹ ת ּ ּ ּ , כַּ אֲשֶׁ ר הֵם יוֹ דְ עִ ים בְּ עַצְ מָ ם , וְ עוֹ שִׂ ים מַ עֲשֵׂ ה בְ הֵמָ ה מַ מָ שׁ ּ , וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן הֵ ם חֲכָ מִ ים בְּ עֵינֵיהֶ ם וְ נֶגֶד פְ נֵיהֶם ּ ּ נְבוֹ נִים ; בִּ פְ רָ ט הָ רְ שָׁ עִ ים הַ גְּדוֹ לִ ים הַ מְ פֻרְ סָ מִ ים , הָ עוֹ סְ קִ ים בְּ סִ פְ רֵ י חִ יצוֹ נִים , אֲשֶׁ ר בְּ רִ בּ וי זֻהֲמַ ת ּ מִ בְּ הֵמוֹ ת גְּרועִ ים הֵם תַ אֲווֹ תֵ יהֶם ּ ּ

Segment 27
HE:
, כַּ מְ פֻרְ סָ ם , וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן הֵם חֲכָ מִ ים בְּ עֵינֵיהֶם וְ כו ּ ּ ', ּ אַ דְ רַ בָּ א , רוֹ צִ ים לְ הָ טִ יל מום בַּ קֳדָ שִׁ ים ּ ּ , וְ קוֹ רִ ין אֶ ת הַ כְּ שֵׁ רִ ים וְ הַ יְרֵ אִ ים אֲמִ תִ יִים בְּ שֵׁ ם כְּ סִ ילִ ים ופְ תָ אִ ים ּ ּ ּ , וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַ ר : " הוֹ י חֲכָ מִ ים בְּ עֵינֵיהֶם וְ נֶגֶד פְ נֵיהֶם נְבֹנִ ּ , " ים ּוכְ תִ יב : " ּ הִ נֵה בִ דְ בַ ר ה ' מָ אָ סו וְחָ כְ מַ ת מֶ ה לָהֶם ּ ".



# Vayakhel
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/2/10/

Vayakhel
ויקהל
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/2/10

Segment 1
HE:
פירושים על פרשת " ויקהל "

Segment 2
HE:
ּ וַיַקְ הֵ ל מֹשֶׁ ה

Segment 3
HE:
וְזֶהו בְּ חִ ינַת ּ ) שְׁ מוֹ ת לה : ( וַיַקְ הֵ ל מֹשֶׁ ה וְכו ּ ּ ', וְ הִ זְהִ ירָ ם עַל מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ . ומִ קֹדֶ ם הִ זְהִ ירָ ם עַל שְׁ מִ ירַ ת ּ ּ שַׁ בָּ ת , לְ הוֹ רוֹ ת שֶׁ מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן אֵ ינָה דוֹ חָ ה שַׁ בָּ ּ ּ ּ ּ , ת כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ) ל " " רַ שִׁ י שָׁ ם (. וְ לִ כְ אוֹ רָ ה קָ שֶׁ ה , מֵ הֵיכָ ן עָ לָה עַל הַ דַ עַת שֶׁ מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן דוֹ חָ ה שַׁ בָּ ת ּ ּ ּ ּ , הֲלֹא אֵ ין שׁ ום מִ צְ וָה שֶׁ אֵ ין זְמַ נָה קָ בועַ דוֹ חָ ה שַׁ בָּ ת ּ ּ ּ ּ ּ . ְ אַ ך הָ עִ נְיָן , כִּ י מְ לֶאכֶ ת בִּ נְיַן ּ הַ מִ שְׁ כָּ ן וְ כֵ לָיו זֶה בְּ חִ ינַת בִּ נְיַן הֵיכַ ל הַ קֹדֶ שׁ ּ ) דְ הַ יְנו ּ ּ

Segment 4
HE:
נַפְ שׁ וֹ ת לַה ' יִתְ בָּ רַ ך , ( ְ כִּ י עַל ־ יְדֵ י בִּ נְיַן הַ מִ שְׁ כָּ ן שָׁ רְ תָ ה הַ שְׁ כִ ינָה בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ וְ נִתְ קָ רְ בו יִשְׂ רָ אֵ ל לַאֲבִ יהֶם שֶׁ בַּ שָׁ מַ יִם וְ שָׁ בו בִּ תְ שׁ ובָ ּ ּ ּ ּ , ה שֶׁ כָּ ל זֶה הוא בְּ חִ ינַת בִּ נְיַן הֵיכַ ל הַ קֹדֶ שׁ הַ מְ בֹאָ ר ּ ּ בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ " הֵיכַ ל הַ קֹדֶ שׁ ּ " ) לקוטי מוהר ן א " ' - סימן , (ט"נ כִּ י כְּ מוֹ שֶׁ נִבְ נָה הַמִ שְׁ כָּ ן בְּ גַשְׁ מִ יות שֶׁ עִ קָ רוֹ הָ יָה ּ ּ ּ ּ ּ בִּ שְׁ בִ יל הַ הֵיכַ ל הַ קֹדֶ שׁ שֶׁ הוא לִ פְ נֵי הַ כַּ פֹרֶ ת ּ ּ ּ אֲשֶׁ ר שָׁ ם הָ אָ רוֹ ן , כְּ מוֹ כֵן נִבְ נָה מִ שְׁ כָּ ן וְ הֵיכַ ל הַ קֹדֶ שׁ בְּ רוחָ נִיות ּ ּ ּ ּ מִ נַפְ שׁ וֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ נִתְ קָ רְ בו לַה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך עַל ְ ־ יְדֵ י מֹשֶׁ ה שֶׁ הֶחֱזִירָ ן בִּ תְ שׁ ובָ ה ּ . נִמְ צָ א , שֶׁ בִּ נְיַן הַ מִ שְׁ כָּ ן הוא ּ ּ בְּ חִ ינַת בִּ נְיַן הֵיכַ ל הַ ּקֹדֶ שׁ , שֶׁ זֶה הָ עֵסֶ ק יָקָ ר וְחָ שׁ וב ּ ּ מְ אֹד מְ אֹד אֵ צֶ ל ה ' יִתְ בָּ רַ ך יוֹ תֵ ר מִ כָּ ל הָ עֲבוֹ דוֹ ת ְ שֶׁ בָּ עוֹ לָם , כִּ י זֶה עִ קַ ר גְּדֻ לָתוֹ וכְ בוֹ דוֹ שֶׁ ל ה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ כְּ שֶׁ הָ רְ חוֹ קִ ים בְּ יוֹ תֵ ר נִתְ קָ רְ בִ ים אֵ לָיו , כְּ מוֹ שֶׁ מובָ א שָׁ ם ּ ּ בְּ הַ תוֹ רָ ּ ה הַ נַ ּ" ל מַ אֲמַ ר הַ זֹהַר הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ ) יִתְ רוֹ סט .(: כַּ ד אָ תֵ י יִתְ רוֹ , כְּ דֵ ין אִ תְ יַקַ ר וְ אִ תְ עָ לֵי שְׁ מָ א דְ קֻ דְ שָׁ א בְּ רִ יך ְ ּ ּ הוא עֵלָא וְתַ תָ א ּ ּ ּ ] כשבא יתרו ואמר וכו ', אז התייקר והתעלה שמו של הקדוש-ברוך- הוא למעלה ולמטה , [ וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בַּ זֹהַ ר ּ ּ ּ הַ קָ דוֹ שׁ עוֹ ד בְּ כַ מָ ה ּ ּ מְ קוֹ מוֹ ת ) ּ תְ רומָ ה קכח ּ :(: זַכָּ אָ ה מָ אן דְ אָ חֵ ד בְּ יָדָ א ּ דְ חַ יָבַ יָא ּ ּ ] אשרי מי שאוחז ביד הרשעים . [ וְזֶה הָ עֵסֶ ק שֶׁ ל בִּ נְיַן הֵיכַ ל הַ קֹדֶ שׁ מִ נַפְ שׁ וֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל הַ מִ תְ קָ רְ בִ ים ּ ּ ּ עַל יָדוֹ לַה ' יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ הוא בְּ חִ ינַ ּ ְ ת בִּ נְיַן הַ מִ שְׁ כָּ ן כַּ נַ ּ ּ , ל" זֶהו בְּ חִ ינַת שְׁ מִ ירַ ת שַׁ בָּ ת ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ הַ תוֹ רָ ה הַ נַ ּ ּ ּ ל " עַל מַ אֲמַ ר הַ זֹהַ ר ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית ה :(: אֶ ת שַׁ בְּ תוֹ תַ י תִ שְׁ מֹרו ּ ּ , דָ א עִ גּולָא וְרִ בּ ועַ דִ לְ גוֹ וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ', ּ עַיֵן שָׁ ם הֵיטֵ ב . וְ עַל ־ כֵּן הָ יָ ה עוֹ לֶה עַל הַ דַ עַת שֶׁ מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן הוא ּ ּ ּ ּ ּדוֹ חֶ ה שַׁ בָּ ת , מֵ אַ חַ ר שֶׁ מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ בִּ נְיַן הֵיכַ ל הַ קֹדֶ שׁ ּ , שֶׁ זֶהו בְּ עַצְ מוֹ בְּ חִ ינַת שְׁ מִ ירַ ת ּ ּ שַׁ בָּ ת , בְּ חִ ינַת אֶ ת שַׁ בְּ תוֹ תַ י תִ שְׁ מֹרו הַ נַ ּ ּ ּ , ל" ־ עַל כֵּן הִ זְ הִ ירָ נו ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך מִ קֹדֶ ם עַל שְׁ מִ ירַ ת שַׁ בָּ ת ּ ְ . ּובְ כָ ל מָ קוֹ ם שֶׁ הִ זְהִ יר עַל מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן הִ זְהִ יר מִ קֹדֶ ם עַל ּ ּ שַׁ בָּ ת , לְ הוֹ רוֹ ת שֶׁ אֵ ין מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ

Segment 5
HE:
ּדוֹ חָ ה שַׁ בָּ ת ... ) לקוטי הלכות - הלכות תערובות ה ' - (' ה

Segment 6
HE:
ובַ יוֹ ם הַ שְׁ ּ ּ ּ בִ יעִ י יִהְ יֶה

Segment 7
HE:
שַׁ בַּ ת שַׁ בָּ תוֹ ן

Segment 8
HE:
) שמות לה (ב , עִ קַ ר הַ שָׁ לוֹ ם כְּ שֶׁ הַ גּוף נִכְ לָל בַּ נֶפֶ שׁ ּ ּ ּ ּ . כִּ י כָּ ל זְמַ ן שֶׁ אֵ ין הַ גּוף נִכְ לָל בַּ נֶפֶ שׁ ּ ּ , אֲזַי יֵשׁ מַ חֲלֹקֶ ת גָּדוֹ ל , בְּ חִ ינַת אֵ ין שָׁ לוֹ ם בַּ עֲצָ מַ י מִ פְ נֵי חַ טָ אתִ י ּ ּ . כִּ י בְּ וַדַ אי זֶה אִ י אֶ פְ שָׁ ר ּ בְּ שׁ ום אֹפֶ ן ּ , שֶׁ תִ תְ הַ פֵ ך חַ ס־וְ שָׁ לוֹ ם הַ נֶפֶ שׁ לְ הַ גּוף ּ ּ ּ ְ ּ לְ גַמְ רֵ י חָ לִ ילָה , כִּ י הַ נֶפֶ שׁ נִכְ סֶ פֶ ת לְ עוֹ לָם לְ שָׁ רְ שָׁ ה ּ ּ , לַעֲשׂ וֹ ת רְ צוֹ ן קוֹ נָה . ּ וַאֲפִ לו אִ ם הוא רָ שָׁ ע גָּמור חַ ס ּ ּ ּ ּ וְ שָׁ לוֹ ם , ּוכְ בָ ר הִ תְ גַּבֵּ ר גּופוֹ עַל נַפְ שׁ וֹ בְּ יוֹ תֵ ר עַל כָּ ל זֶה ּ בִּ פְ נִימִ יות הַ נֶפֶ שׁ ּ ּ ּ , ּ בְּ וַדַ אי צוֹ עֶקֶ ת נַפְ שׁ וֹ מְ אֹד מְ אֹד בְּ קוֹ ל מַ ר וְ עָ צום מְ אֹד ּ , וְ נִכְ סֶ פֶ ת ומִ תְ גַּעְ גַּעַת מְ אֹד ּ לָשׁ וב לְ שָׁ רְ שָׁ ה ּ ּ . כִּ י רְ צוֹ ן הַ נֶפֶ שׁ הוא רְ צוֹ ן הָ אֱמֶ ת דְ הַ יְנו ּ ּ ּ ּ ְר צוֹ ן הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ . ורְ צוֹ ן הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך בְּ וַדַ אי נִשְׁ אָ ר ּ ּ ְ ּ ּ חַ יִים לְ עוֹ לָם , וְ אֵ ין מִ י שֶׁ יוכַ ל לְ שַׁ נוֹ ת ולְ בַ טֵ ל רְ צוֹ נוֹ ּ ּ ּ ּ ּ חַ ס־וְ שָׁ לוֹ ם בְּ שׁ ום אֹפֶ ן ּ , כְּ מוֹ שֶׁ נֶאֱמַ ר ּ : וְ אַ תָ ה מָ רוֹ ם ּ לְ עוֹ לָם ה ', ּוכְ תִ יב יְמִ ין ה ' רוֹ מֵ מָ ה . ִּכ י בְּ וַדַ אי הַ שֵׁ ם ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך יִגְמֹר אֶ ת שֶׁ לוֹ כִּ רְ צוֹ נוֹ ּ ְ , וְיִהְ יֶה נִשְׁ לָם כַּ וָנָתוֹ מַ ה ּ ּשֶׁ רָ צָ ה בִּ בְ רִ יאַ ת עוֹ לָמוֹ , שֶׁ כָּ ל כַּ וָנָתוֹ הָ יָה כְּ דֵ י ּ שֶׁ הַ תַ חְ תוֹ נִים דַ יְקָ א יַעַבְ דו אוֹ תוֹ דְ הַ יְנו לַהֲפֹך הַ גּוף ּ ּ ּ ְ ּ ּ ּ ּ לְ נֶפֶ שׁ . וְ עַל־ כֵּן בְּ וַדַ אי הַ נֶפֶ שׁ כּ וֹ סְ פָ ה חָ זָק תָ מִ יד ּ ּ ּ ּ לַעֲשׂ וֹ ת רְ צוֹ ן קוֹ נָה ּ , אֲפִ לו אִ ם הִ תְ גַּבֵּ ר הַ גּוף כְּ מוֹ ּ ּ ּ שֶׁ הִ תְ גַּבֵּ ר חַ ס־וְשָׁ לוֹ ם . וְ עַל־כֵּן אִ י אֶ פְ שָׁ ר שֶׁ יִהְ יֶה שָׁ לוֹ ם ּ לָרְ שָׁ עִ ים , כְּ מוֹ שֶׁ נֶאֱמַ ר ּ : אֵ ין שָׁ לוֹ ם אָ מַ ר ה ' לָרְ שָׁ עִ י , ם כִּ י תָ מִ יד יֵשׁ מַ חֲלֹקֶ ת בֵּ ין הַ נֶפֶ שׁ וְ הַ גּוף ּ ּ ּ . ומִ שָׁ ם ּ ּ נִשְׁ תַ לְ שֵׁ ל כָּ ל מִ ינֵי מַ חֲלֹקוֹ ת שֶׁ בָּ עוֹ לָם ּ . וְ עַל־ כֵּן אֵ ין שָׁ לוֹ ם כִּ י אִ ם כְּ שֶׁ זוֹ כִ ין לְ הַ גְבִּ יר הַ נֶפֶ שׁ עַל הַ גּוף ּ ּ ּ , עַד שֶׁ יִתְ הַ פֵ ך הַ גּוף לְ נֶפֶ שׁ שֶׁ אָ ז הוא הַ שָׁ ּ ּ ּ ּ ְ ּ לוֹ ם בִּ שְׁ לֵמות ּ בֶּ אֱמֶ ת . כִּ י הַ צַ דִ יקִ ים זוֹ כִ ין לְ שַׁ בֵּ ר הַ גּוף לְ גַמְ רֵ י ּ ּ ּ , עַד שֶׁ נִתְ בַּ טֵ ל רְ צוֹ ן הַ גּוף לְ גַמְ רֵ י ּ ּ ּ , וְ נִתְ הַ פֵ ך לְ נֶפֶ שׁ מַ מָ שׁ ּ ּ ְ , שֶׁ זֶה עִ קַ ר הַ שָׁ לוֹ ם ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן לֶעָ תִ יד לָבֹא שֶׁ אָ ז יִזְכּ ו הַ כּ ֹל ּ לָזֶה , עַל כֵּן יִהְ יֶה אָ ז הַ שָׁ לוֹ ם הַ מֻפְ לָא בָּ עוֹ לָם ּ ּ , כְּ מוֹ ּ שֶׁ נֶאֱמַ ר : וְגָר זְאֵ ב עִ ם כֶּבֶ שׂ וְ כו ', ּ כִּ י אָ ז יֻכְ לְ לו הַ כּ ֹל ּ בִּ רְ צוֹ נוֹ יִתְ בָּ רַ ך , ְ וְיִהְ יֶה נִכְ לָל בְּ חִ ינַת בְּ הֵמָ ה בָּ אָ דָ ם ,

Segment 9
HE:
גוף בַּ נֶפֶ שׁ וְ כו ּ ּ ּ ', שֶׁ זֶהו עִ קַ ר הַ שָׁ לוֹ ם ּ ּ ּ ּ . וְעַל־כֵּ ן נִקְ רָ א שַׁ בָּ ת שָׁ לוֹ ם , כִּ י שַׁ בָּ ת הוא בְּ חִ ינַת הִ תְ גַּבְּ רות הַ נֶפֶ שׁ ּ ּ ּ עַל הַ גּוף ּ , בְּ חִ ינַת עוֹ לָם הַ בָּ א שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת שָׁ לוֹ ם ּ . ) לקוטי הלכות - הלכות חדש ג ' - אות ט ' לפי אוצר היראה – שלום - (ה" כ

Segment 10
HE:
שֵׁ שֶׁ ת יָמִ ים תֵ עָשֶׂ ה ּ

Segment 11
HE:
) שמות לה (ב , ... וְזֶה בְּ חִ ינַת ) ּ וַיִקְ רָ א כג ג , (: שֵׁ שֶׁ ת יָמִ ים תֵ עָ שֶׂ ה ּ מְ לָאכָ ה ובַ יוֹ ם הַ שְׁ בִ יעִ י שַׁ בָּ ת ּ ּ ּ , ' ּתֵ עָ שֶׂ ה ' ּדַ יְקָ א , כִּ י עַל־יְדֵ י שַׁ בָּ ת זוֹ כִ ין שֶׁ תִ הְ יֶה הַ מְ לָאכָ ה נַעֲשֵׂ ית מֵ אֵ לֶיהָ ּ ּ . כִּ י עִ קַ ר קִ יום שֶׁ ל כָּ ל שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י הַ מַ עֲשֶׂ ּ ּ ּ ּ ה הוא עַל־יְדֵ י ּ שַׁ בָּ ת , דְ הַ יְנו עַל־יְדֵ י הַ שְׁ בִ יתָ ה וְ הַ מְ נוחָ ה שֶׁ ל שַׁ בָּ ת ּ ּ ּ ּ ּ , עַל־יְדֵ י זֶה עִ קַ ר חִ יות וְ שֶׁ פַ ע וְ קִ יום שֶׁ ל כָּ ל שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ מַ עֲשֶׂ ה , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית ב (: ב , וַיְכַ ל אֱלֹקִ ים בַּ יוֹ ם הַ שְׁ בִ יעִ י מְ לַ ּ ּ אכְ תוֹ אֲשֶׁ ר עָ שָׂ ה וְ כו ּ ּ ', וְ דָ רְ שׁ ו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ " ) ל ּ עַיֵן רַ שִׁ "י (: מֶ ה הָ יָה הָ עוֹ לָם חָ סֵ ר ? ּ מְ נוחָ ה , בָּ א שַׁ בָּ ת , בָּ א מְ נוחָ ה ּ , כָּ לְ תָ ה וְ נִגְמְ רָ ה ּ הַ מְ לָאכָ ה . כִּ י עִ קַ ר קִ יום כָּ ל הַ מְ לָאכוֹ ת אֲשֶׁ ר עָ שָׂ ה ה ּ ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך כִּ בְ יָכוֹ ל בְּ ְ שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י בְּ רֵ אשִׁ ית , הַ כּ ֹל הוא רַ ק ּ עַל־יְדֵ י הַ מְ נוחָ ה וְ הַ שְׁ בִ יתָ ה שֶׁ ל שַׁ בָּ ת ּ ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת : וַיְכַ ל אֱלֹקִ ים וְ כו ּ ', ' וַיְכַ ל ' לְ שׁ וֹ ן רָ צוֹ ן , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) תְ הִ לִ ים פד ּ ּ :(: נִכְ סְ פָ ה וְגַם כָּ לְ תָ ה נַפְ שִׁ י , וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ ) ְׁש ּ מואֵ ל־ב יג (: וַתְ כַ ל נֶפֶ שׁ דָ וִ ד וְ כו ּ ּ ּ ', כִּ י עִ קַ ר קִ יום יְמֵ י ּ ּ ּ הַ חֹל הוא רַ ק עַל־יְדֵ י הֶ אָ רַ ת הָ רָ צוֹ ן שֶׁ מֵ אִ יר בְּ שַׁ בָּ ת ּ ּ : ובִ בְ חִ ינָה זוֹ צָ רִ יך הָ אָ דָ ם לַעֲשׂ וֹ ת כָּ ל הַ מְ לָאכוֹ ת ּ ְ ּ וְ הַ מַ שָׂ א ומַ תָ ן בְּ שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י הַ מַ עֲשֶׂ ה ּ ּ ּ ּ ּ , לֵידַ ּ ע ולְ הַ אֲמִ ין בֶּ אֱמֶ ת שֶׁ הוא אֵ ינוֹ עוֹ שֶׂ ה כְּ לָל ּ , רַ ק הַ כּ ֹל בְּ כֹחַ ה ', כְּ מוֹ שֶׁ הִ זְהִ יר אוֹ תָ נו ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך עַל זֶה ְ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) ּדְ בָ רִ ים (: ח פֶ ן תֹאכַ ל וְ שָׂ בָ עְ תָ וְ כו ּ ּ ּ ּ ', וְ אָ מַ רְ תָ בִּ לְ בָ בֶ ך כּ ֹחִ י וְ עֹצֶם ָ ּ יָדִ י עָ שָׂ ה לִ י אֶ ת הַ חַ יִל הַ זֶה וְ כו ּ ּ . ' כִּ י צְ רִ יכִ ין לִ זְכּ ֹר זֹאת מְ אֹד מְ אֹד לִ בְ לִ י לִ טְ עוֹ ת וְ לִ שְׁ כּ ֹחַ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם לֵאמֹר בְּ לִ בּ וֹ שֶׁ הוא בְּ עַצְ מוֹ עוֹ שֶׂ ה אֵ יזֶה עֲשִׂ יָה וְ עֻבְ דָ א חַ ס ּ ּ ּ וְ שָׁ לוֹ ם , כִּ י זֶה בְּ חִ ינַת כּ ֹחִ י וְ עֹצֶם יָדִ י עָ שָׂ ה וְ כו . 'ּ רַ ק ְצ רִ יכִ ין לִ זְכּ ֹר אֶ ת ה ', כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ שָׁ ם ) (: וְזָכַ רְ תָ אֶ ת ה ּ ' אֱלֹקֶ יך כִּ י הוא הַ נֹתֵ ן לְ ך כּ ֹחַ לַעֲשׂ וֹ ת חָ יִל ָ ָ ּ ּ , כִּ י הַ כּ ֹל בְּ כֹחַ ה ' לְ בַ ד , וְ הַ מְ לָאכָ ה נַעֲשֵׂ ית מֵ אֵ לֶיהָ ּ , בִּ בְ חִ ינַת : שֵׁ שֶׁ ת יָמִ ים תֵ עָ שֶׂ ה מְ לָאכָ ה וְ כו ּ ּ ', בִּ בְ חִ י נַת מְ לֶאכֶת ּ הַ מִ שְׁ כָּ ן , כִּ י כָּ ל הַ ל " ט מְ לָאכוֹ ת נַעֲשִׂ ין וְנִתְ בָּ רְ כִ ין רַ ק עַל־יְדֵ י שַׁ בָּ ת , שֶׁ אָ ז הוא בִּ טול כָּ ל הַ ל ּ ּ ּ " ט מְ לָאכוֹ ת עַל־יְדֵ י שֶׁ מְ קַ בְּ לִ ין אָ ז הֶ אָ רַ ת הָ רָ צוֹ ן שֶׁ מִ שָׁ ם כָּ ל ּ ּ ּ ּ הַ פַ רְ נָסָ ה ... ) עיין לקוטי מוהר ן ב " ' - סימן ז (' וְזֶה בְּ חִ ינַת ) תְ הִ לִ ים קמז ּ ּ (: לֹא בִ גְבורַ ת הַ סּ וס יֶחְ פָ ץ לֹא ּ ּ ּ בְ שׁ וֹ קֵ י הָ אִ ישׁ יִרְ צֶ ה , רוֹ צֶה ה ' אֶ ת יְרֵ אָ יו . כִּ י בַּ תְ חִ לָה ּ ּ מְ דַ בֵּ ר הַ מִ זְמוֹ ר מִ בְּ חִ ינַת הַ מְ שָׁ כַ ת הַ שֶׁ פַ ע וְהַ פַ רְ נָסָ ה ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב שָׁ ם מִ קֹדֶ ם ּ ּ : ּ הַ מֵ כִ ין לָ אָ רֶ ץ מָ טָ ר וְ כו ' ּ נוֹ תֵ ן לִ בְ הֵמָ ה לַחְ מָ ה וְ כו ּ ּ ', וְ אַ חַ ר כָּ ך מְ פָ רֵ שׁ הַ פָ סוק שֶׁ כָּ ל זֶה ּ ּ ְ אֵ ינוֹ תָ לוי חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם בִּ פְ עֻלוֹ ת הָ אָ דָ ם ּ ּ ּ , רַ ק הַ כּ ֹל בִּ רְ צוֹ ן ' ה לְ בַ ד . וְזֶהו : ּ לֹא בִ גְבורַ ת הַ סּ וס יֶחְ פָ ץ לֹא בְ שׁ וֹ קֵ י ּ ּ ּ הָ אִ ישׁ יִרְ צֶ ה , רוֹ צֶ ה ה ' אֶ ת יְרֵ אָ יו . כִּ י עִ קַ ר הַ שֶׁ פַ ע ּ ּ וְ הַ פַ רְ נָסָ ה אֵ ינָה עַל־יְדֵ י הִ שְׁ תַ דְ לות הָ אָ דָ ם חַ ס וְשָׁ לוֹ ם ּ ּ ּ ּ ּ בִּ גְבורַ ת הַ סּ וס ובְ שׁ וֹ קֵ י הָ אִ ישׁ שֶׁ הוֹ לֵך וְ נוֹ סֵ עַ ומִ שְׁ תַ דֵ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ בִּ שְׁ בִ יל פַ רְ נָסָ ה ּ , רַ ק הָ עִ קָ ר הַ פַ רְ נָסָ ה הוא רַ ק עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ

Segment 12
HE:
הֶ אָ רַ ת הָ רָ צוֹ ן שֶׁ מַ מְ שִׁ יכִ ין מִ שַׁ בָּ ת לְ שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י הַ חֹל ּ ּ . וְזֶהו : ּ רוֹ צֶ ה ה ' אֶ ת יְרֵ אָ יו , שֶׁ עִ קַ ר הַ פַ רְ נָסָ ה הוא רַ ק ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י הֶ אָ רַ ת הָ רָ צוֹ ן ) .. . לקוטי הלכות - הלכות שבת ' ג- (' ג

Segment 13
HE:
ובַ יוֹ ם הַ שְׁ בִ יעִ י ּ ּ ּ

Segment 14
HE:
) שמות לה (ב , עִ קַ ר הַ זְבִ יחָ ּ ּ ה וְ הַ שְׁ חִ יטָ ה שֶׁ ל הַ יֵצֶר הָ רָ ע וְחֵ ילוֹ תָ יו ּ ּ , שֶׁ עוֹ סְ קִ ין לִ טְ בּ ֹחַ וְ לִ שְׁ חֹט בְּ נֵי הָ אָ דָ ם , הָ עִ קָ ר הוא ּ ּ עַל־יְדֵ י שֶׁ עוֹ סְ קִ ין לְ הַ כְ נִיס בָּ הֶם מַ חֲשָׁ בוֹ ת רָ עוֹ ת , שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה עִ קַ ר הַ זְבִ יחָ ה וְ הַ שְׁ חִ יטָ ה שֶׁ לָהֶם ּ ּ ּ ּ . וְ הָ עִ קָ ר ּ לוֹ כֵ ד אֶ ת הָ אָ דָ ם בְּ מַ חֲשָׁ בוֹ ת שֶׁ ל תַ אֲוַת מָ מוֹ ן ּ , כִּ י בָּ זֶה הָ אָ דָ ם טָ רוד מְ אֹד בְּ מַ חֲשַׁ בְ תוֹ כָּ ל יְמֵ י חַ יָיו ּ ּ ּ , כִּ י אֵ ין אָ דָ ם מֵ ת וַחֲצִ י תַ אֲוָתוֹ בְּ יָדוֹ ּ , וְ כָ ל מַ ה שֶׁ יֶשׁ לוֹ יוֹ תֵ ר ּ ּ חָ סֵ ר לוֹ בְּ יוֹ תֵ ר וְ אֵ ינוֹ מְ מַ לֵא תַ אֲוָתוֹ לְ עוֹ לָ ּ ּ . ם וְ הִ נֵה ּ מֵ חֲמַ ת שֶׁ הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת כְּ רוכִ ים וְ נִסְ בָּ כִ ים זֶה בָּ זֶה מְ אֹד ּ ּ , ומִ מַ חֲשָׁ בָ ה לְ רַ עְ יוֹ ן מֵ רַ עְ יוֹ ן הוֹ לְ כִ ין עַל־יְדֵ י־זֶה ּ ּ לְ מַ חֲשָׁ בָ ה , עַד שֶׁ בָּ אִ ים עַל־יְדֵ י־זֶה לְ מַ ה שֶׁ בָּ אִ ים חַ ס ּ וְ שָׁ לוֹ ם . וְ הָ עֵצָ ה הַ כְּ לָלִ ית לָזֶה הוא ּ , ֶׁש ּפִ תְ אֹם יַעֲמֹד וְיִשְׁ בּ ֹת וְ יִהְ יֶה שֵׁ ב וְ אַ ל תַ עֲשֶׂ ה הָ אָ דָ ם וְיָנוחַ ּ ּ בְּ מַ חֲשַׁ בְ תוֹ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת שַׁ בָּ ת , שֶׁ בְּ תוֹ ך כָּ ל הַ טְ רָ דוֹ ת ּ ְ וְ הַ בִּ לְ בּ ולִ ים וְ הָ רַ עְ יוֹ נִים הָ רַ בִּ ים וְ הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת יְבַ טֵ ל אֶ ת ּ ּ ּ עַצְ מוֹ לְ גַמְ רֵ י וְיָנוחַ וְ יִ ּ שְׁ בּ ֹת בִּ בְ חִ ינַת שַׁ בָּ ת , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת הַ מַ חֲשָׁ בָ ה בְּ יַד הָ אָ דָ ם תָ מִ יד לְ הַ טוֹ תָ ה כִּ רְ צוֹ נוֹ ּ ּ ּ ּ , רַ ק כְּ שֶׁ נִתְ בַּ לְ בֵּ ל בְּ מַ חֲשָׁ בוֹ ת וְרַ עְ יוֹ נִים הַ רְ בֵּ ה ּ , נִדְ מֶ ה לוֹ שֶׁ קָ שֶׁ ה לוֹ לָשׁ וב וְ לָצֵאת מֵ הֶם ּ ּ , אֲבָ ל עִ קַ ר הָ עֵצָ ה ּ , ּ שֶׁ פִ תְ אֹם יַ עֲמֹד וְיִשְׁ בּ ֹת וִיבַ טֵ ל עַצְ מוֹ ּ , כִּ י זֶה כְּ לָל גָּדוֹ ל בְּ עִ נְיַן הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת ּ , שֶׁ הָ עִ קָ ר הוא שֵׁ ב וְ אַ ל תַ עֲשֶׂ ה ּ ּ ּ , כִּ י אִ ם יִרְ צֶ ה לַעֲמֹד נֶגְדָ ם ולְ סָ תְ רָ ם ּ ּ , יִהְ יֶה נִלְ כָּ ד יוֹ תֵ ר , עַל־כֵּן הָ עִ קָ ר לִ הְ יוֹ ת שֵׁ ב וְ אַ ל תַ עֲשֶׂ ה מֵ עַתָ ה ּ ּ ּ

Segment 15
HE:
עַל־כָּ ל־פָ נִים ּ , שֶׁ בְּ תוֹ ך תקֶ ף בִּ לְ בּ ול הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת יַעֲמֹד ּ ּ ּ ְ וְיָנוחַ וְ לֹא יַחְ שׁ ֹב עוֹ ד ּ . וְ לִ פְ עָמִ ים צָ רִ יך לָזֶה בִּ טול ּ ּ ְ דִ קְ דֻ שָׁ ה בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ , הַ יְנו שֶׁ יְבַ טֵ ל עַצְ מוֹ לְ גַמְ רֵ י וְ יִזְכּ ֹר ּ ּ ּ בְּ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , וִיבַ טֵ ל אֶ ת עַצְ מוֹ ּ לְ גַבֵּ י אוֹ ר הָ אֵ ין סוֹ ף יִתְ בָּ רַ ך . ְ וְזֶהו בְּ חִ ינַת שַׁ בָּ ת ּ , שֶׁ צָ רִ יך הָ אָ דָ ם לִ זְכּ ֹר תָ מִ יד ּ ּ ְ ולְ הַ מְ שִׁ יך עַל עַצְ מוֹ קְ דֻ שַׁ ת שַׁ בָּ ת גַּם בִּ ימֵ י הַ חֹל ּ ְ ּ , הַ יְנו ּ שֶׁ בְּ תוֹ ך כָּ ל הַ בִּ לְ בּ ולִ ים יַעֲמֹד וְיָנוחַ בִּ בְ חִ ינַת שַׁ בָּ ת ּ ּ ְ , וְ עַל־יְ דֵ י־זֶה יִנָצֵ ל מִ כָּ ל הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת רָ עוֹ ת ּ ּ . ) לקוטי הלכות - הלכות שבת ' ו - אות ח ; ' עיין אוצר היראה -

Segment 16
HE:
שבת- מ"ב לפי אוצר היראה – מחשבות והרהורים (' ז –

Segment 17
HE:
הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת הוא בְּ חִ ינַת שַׁ בָּ ת כְּ מוֹ שֶׁ אָ ּ ּ ּ ּ מְ רו הַ חֶ בְ רַ יָא לְ רַ בִּ י שִׁ מְ עוֹ ן בֶּ ן יוֹ חָ אי אַ נְתְ הוא שַׁ בָּ ת וְ כו ּ ּ ּ ּ . ' וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ " ל לְ עִ נְיַן קְ דֻ שַׁ ת שַׁ בָּ ת שֶׁ מִ י ּ ּ שֶׁ מְ הַ לֵך בַּ מִ דְ בָּ ר וְ אֵ ינוֹ יוֹ דֵ עַ מָ תַ י שַׁ בָּ ת מוֹ נֶה שִׁ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ְ יָמִ ים ומְ קַ דֵ שׁ שְׁ בִ יעִ י ּ ּ . וְ אָ מְ רו שָׁ ם שֶׁ גַּם בְּ כָ ל הַ שִׁ שָׁ ה ּ ּ ּ יָמִ ים אָ סור לַעֲשׂ וֹ ת מְ לָאכָ ה כִּ י אִ ם כְּ דֵ י חַ יָיו לְ בַ ד ּ ּ , ובַ יוֹ ם הַ שְׁ בִ יעִ י עוֹ שֶׂ ה גַּם כֵּן מְ לָאכָ ה כְּ דֵ י חַ יָיו ומַ אי ּ ּ ּ ּ ּ נַפְ קָ א מִ ינָה בְּ מַ ה שֶׁ מְ קַ דֵ שׁ שְׁ בִ יעִ י הִ יא רַ ק לְ קִ דושֵׁ י ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְ אַ בְ דַ ּ ּ לְ תָ א . כְּ מוֹ כֵ ן גַּם לְ עִ נְיַן הַ הִ תְ קָ רְ בות אֶ ל הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ עַכְ שָׁ ו אַ חַ ר שֶׁ נִתְ בַּ לְ בֵּ ל הָ עוֹ לָם מְ אֹד עַל יְדֵ י הַ קַ טֵ גוֹ רְ יָא ּ ּ שֶׁ בֵּ ין הַ תַ לְ מִ ידֵ י חֲכָ מִ ים ּ , עַ ד שֶׁ אֵ ין אֶ חָ ד יוֹ דֵ עַ הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ מִ י הוא הַ צַ דִ יק הָ אֲמִ תִ י שֶׁ יו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ כַ ל לְ תַ קֵ ן אוֹ תוֹ ּ בִּ שְׁ לֵימות ּ , ּומֵ חֲמַ ת זֶה יֵשׁ שֶׁ חוֹ לְ קִ ים לְ גַמְ רֵ י עַל כָּ ל הַ צַ דִ יקִ ים שֶׁ הָ יו מִ ימוֹ ת הַ בַּ עַל שֵׁ ם טוֹ ב זַצַ ּ ּ ּ , ל" וְ אוֹ מְ רִ ים שֶׁ מַ אֲמִ ינִים לְ כָ ל דִ בְ רֵ יהֶם שֶׁ ל הַ חוֹ לְ קִ ים זֶה עַל זֶה ּ ּ , וְעַל כֵּן אֵ ינָם מַ אֲמִ ינִים בְּ כֻלָ . ם ּ אֲבָ ל בֶּ אֱמֶ ת לֹא כָּ ך הוא ּ ְ הַ מִ דָ ה כִּ י אַ דְ רַ בָּ א אָ נו צְ רִ יכִ ים לְ הַ אֲמִ ין בְּ כֻלָם ּ ּ ּ ּ . כִּ י רַ ק מִ כַּ ת הָ עוֹ סְ קִ ים בְּ חָ כְ מוֹ ת חִ יצוֹ נִיוֹ ת ומַ עֲמִ ידִ ים יְסוֹ דוֹ ת ּ ּ עַל דִ בְ רֵ י הָ אֱפִ יקוֹ רְ סִ ים הַ מְ פֻרְ סָ מִ ים ּ ּ , אֲרִ יסְ טוֹ וַחֲבֵ רָ יו ּ יִמַ ח שְׁ מָ ם , ופוֹ נִים עֹרֶ ף מֵ הַ גְּמָ רָ א הַ קְ דוֹ שָׁ ה ומִ דִ בְ רֵ י ּ ּ ּ ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ "ל , מֵ הֶם צְ רִ יכִ ים לְ הִ תְ רַ חֵ ק בְּ תַ כְ לִ ית הָ רִ חוק ּ . אֲבָ ל כָּ ל אֵ לו הַ צַדִ יקִ ים וְ הַ כְּ שֵׁ רִ ים הַ מִ תְ נַהֲגִים ּ ּ ּ ּ ּ עַל פִ י דִ בְ רֵ י רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ " ל בִּ גְמָ רָ א ומִ דְ רָ שׁ וְזֹהַ ּ ר הַ קָ דוֹ שׁ ּ וְ כִ תְ בֵ י הָ אֲרִ יזַ " ל וְ הַ בַּ עַל שֵׁ ם טוֹ ב וְ תַ לְ מִ ידֵ יהֶם זַצַ , ל" בְּ וַדַ אי אָ סור לַחֲלֹק עַל שׁ ום אֶ חָ ד מֵ הֶם ּ ּ ּ , רַ ק לְ הַ אֲמִ ין בְּ כֻלָם ּ . וְזֶה מַ מָ שׁ עִ נְיָן הַ נַ ּ ּ " ל שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל שֶׁ מִ י ּ שֶׁ אֵ ינוֹ יוֹ דֵ עַ מָ תַ י שַׁ בָּ ת , ַה יְנו מִ י הוא הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת שַׁ בָּ ת ּ , אֲזַי צָ רִ יך לְ קַ דֵ שׁ כָּ ל הַ יָמִ ים ּ ּ ְ בִּ קְ דֻ שַׁ ת שַׁ בָּ ת ּ , דְ הַ יְנו שֶׁ צָ רִ יך לְ הַ אֲמִ ין בְּ כֻלָם וְיַחֲזִיק ּ ְ ּ ּ ּ אֶ ת כֻּלָם בִּ בְ חִ ינַת קְ דֻ שַׁ ת שַׁ בָּ ת ּ ּ , וְ אָ סור לַעֲשׂ וֹ ת ּ מְ לָאכָ ה כִּ י אִ ם כְּ דֵ י חַ יָיו ּ . כִּ י צָ רִ יך לִ פְ רֹשׁ אֶ ת עַצְ מוֹ ְ מִ טִ רְ דוֹ ת עוֹ לָם הַזֶה ּ ּ ּ , וְ לֹא יַעֲשֶׂ ה מְ לָאכָ ה וְעֵסֶ ק כִּ י אִ ם זְמַ ן מֻעָט כְּ דֵ י חַ יָיו בְּ צִ מְ צום ּ ּ , ושְׁ אָ ר כָּ ל הַ יוֹ ם יַעֲסֹק ּ ּ בְּ תוֹ רָ ה ותְ פִ לָה וְ כו ּ ּ ּ ', ולְ בַ קֵ שׁ הַ רְ בֵּ ה מֵ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ ּ ּ ּ ְ רַ ך שֶׁ יִזְכֶּ ה לִ מְ צֹא אֶ ת הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת מֻבְ חַ ר הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ עַל יָדוֹ עִ קַ ר תִ קון נַפְ שׁ וֹ ּ ּ ּ ּ . וְ עַל כֵּן אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ל " אַ ף עַל פִ י שֶׁ מְ קַ דֵ שׁ אֶ ת כֻּלָם לְ עִ נְיַן אִ סּ ור מְ לָאכָ ה רַ ק ּ ּ ּ ּ ּ כְּ דֵ י חַ יָיו ּ , אַ ף עַל פִ י כֵן מוֹ ּ נֶה שִׁ שָׁ ה ומְ קַ דֵ שׁ שְׁ בִ יעִ י ּ ּ ּ . כִּ י אַ ף עַל פִ י שֶׁ הוא צָ רִ יך לְ הַ אֲמִ ין בְּ כָ ל הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ְ ּ ּ , אַ ף עַל פִ י כֵן יִבְ חַ ר לוֹ אֶ חָ ד מֵ הֶם שֶׁ יִהְ יֶה קָ דוֹ שׁ אֶ צְ לוֹ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת שַׁ בָּ ת לְ גַמְ רֵ י לְ הִ תְ קָ רֵ ב אֵ לָיו בְּ יוֹ תֵ ר , עַד ּ שֶׁ יִזְכֶּ ה לִ מְ צֹא בֶּ אֱמֶ ת אֶ ת הַ צַ דִ יק הַ שָׁ לֵם בְּ תַ כְ לִ ית ּ ּ ּ הַ שְׁ לֵימות שֶׁ עַל יָדוֹ עִ קַ ר תִ קונוֹ כַּ נַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ "ל. ) לקוטי הלכות - הלכות שבת ד ' - אות י . ג" ין עי אוצר היראה -

Segment 18
HE:
אמונה- אות ל "ד לפי אוצר היראה - צדיק- (ו" ע וָאֲמַ לֵּא אוֹ תוֹ רוחַ אֱלֹקִ ים בְּ חָ כְ מָ ה ּ ּובִ תְ בונָה ובְ דַ עַת ובְ כָ ל מְ לָאכָ ה ּ ּ ּ

Segment 19
HE:
) שמות לה (אל , ... עִ קַ ר הַ מְ לָאכָ ה שֶׁ ל הָ אָ דָ ם בְּ זֶה הָ עוֹ לָם הוא לְ בָ רֵ ר ּ ּ ּ ּ בֵּ רורִ ים . וְ עִ קַ ר כָּ ל הַ בֵּרורִ ים הֵם עַל־יְדֵ י בֵּ ּ ּ ּ רור ּ הַ מַ חֲשָׁ בָ ה , דְ הַ יְנו ּ ּ

Segment 20
HE:
עַל־יְדֵ י שֶׁ שׁ וֹ מְ רִ ין הַ מַ חֲשָׁ בָ ה כְּ חוט ּ ּ ּ ּ הַ שַׂ עֲרָ ה מִ מַ חֲשָׁ בוֹ ת חוץ וְ הִ רְ הורִ ים ּ ּ ּ , שֶׁ זֶהו עִ קַ ר בֵּ רור ּ ּ ּ ּ כָּ ל הַ נִיצוֹ צוֹ ת הַ קְ דוֹ שׁ וֹ ת בִּ בְ חִ ינַת כֻּלְ הו בְּ מַ חֲשָׁ בָ ה ּ ּ ּ ּ אִ תְ בְּ רִ ירו .ּ וְזֶה בְּ חִ ינַת ) שמות לה , לא יְ וָ ( מַ לֵא אוֹ תוֹ רוחַ אֱלֹקִ ים ּ ּ בְּ חָ כְ מָ ה ובִ תְ בונָה ובְ דַ עַת ובְ כָ ל ּ ּ ּ ּ מְ לָאכָ ה , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת הָ אַ רְ בָּ עָ ה מֹחִ ין , כַּ מְ בֹאָ ר בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ " חַ יִים נִצְ חִ יִים ּ ּ " ) לקוטי מוהר ן ב " ' - סימן ע . (ב" נִמְ צָ א , שֶׁ קוֹ רֵ א הַ מֹחַ ּ ּ הָ רְ בִ יעִ י ' כָּ ל מְ לָאכָ ה ', כִּ י שָׁ ם עִ קַ ר הַ מְ לָאכָ ה וְ הָ אֻ מָ נות ּ ּ ּ ּ שֶׁ ל הָ אָ דָ ם בְּ זֶה הָ עוֹ לָם כִּ , י כְּ לַל הַ מֹחִ ין הֵם שְׁ לֹשָׁ ה ּ שֶׁ הֵם : חָ כְ מָ ה בִּ ינָה דַ עַת ּ , ְ אַ ך לִ פְ עָמִ ים נִקְ רָ אִ ים אַ רְ בָּ עָ ה מֹחִ ין מֵ חֲמַ ת שֶׁ הַ דַ עַת כָּ לול מִ שְׁ תַ יִם שֶׁ הֵם ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת חֲסָ דִ ים וגְבורוֹ ת ּ ּ . וְ אֵ לו הַ מֹחִ ין מְ בֹאָ רִ ין בַּ פָ סוק ּ ּ ּ ּ ּ : ל"ּ הַ נַ וָאֲמַ לֵא אוֹ תוֹ ּ רוחַ אֱלֹקִ ים בְּ חָ כְ מָ ה ובִ תְ בונָה ּ ּ ּ — שֶׁ הֵם חָ כְ מָ ה ובִ ינָה ּ . ובְ דַ עַת ובְ כָ ל מְ לָאכָ ה ּ ּ — זֶה בְּ חִ ינַת מֹחַ הַ דַ עַת שֶׁ כָּ לול מִ שְׁ תַ יִם ּ ּ ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת ּ ּ ' ּובְ דַ עַת ', שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ חֲסָ דִ ים שֶׁ בְּ דַ עַת ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת דַ עַת סְ תָ ם ּ כִּ , י הֵם עִ קַ ר הַ דַ עַת ּ ּ , ' ּובְ כָ ל מְ לָאכָ ה ' זֶה בְּ חִ ינַת הַ מֹחַ הָ רְ בִ יעִ י שֶׁ הוא מֹחַ הַ גְּבורוֹ ת שֶׁ בְּ דַ עַת ּ ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ובְ כָ ל מְ לָאכָ ה ּ ּ , כִּ י שָׁ ם עִ קַ ר הָ אֻ מָ נות ּ ּ ּ וְ הַ מְ לָאכָ ה שֶׁ ל כָּ ל אָ דָ ם ּ . כִּ י זֶה יָדועַ שֶׁ עִ קַ ר אֲחִ יזַת הַ סִּ טְ רָ ּ ּ א אָ חֳרָ א , ּ הוא בִּ בְ חִ ינַת גְּבורוֹ ת וְ דִ ינִים ּ . וְ עַל־כֵּן שָׁ ם בִּ בְ חִ ינַת מֹחַ הַ גְּבורוֹ ת שָׁ ם נֶאֱחָ זִים הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת זָרוֹ ת שֶׁ ל הַ סִּ טְ רָ א ּ ּ אָ חֳרָ א שֶׁ שָׁ ם עִ קַ ר הַ בֵּ רור שֶׁ שָׁ ם עִ קַ ר הַ מִ לְ חָ מָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ , וְ עַל־כֵּן נִקְ רָ אִ ים ובְ כָ ל מְ לָאכָ ה ּ כִּ , י שָׁ ם עִ קַ ר הַ מְ לָאכָ ה ּ ּ וְ הָ אֻ מָ נות שֶׁ ל הָ אָ דָ ם לְ הִ זָהֵר בְּ מַ חֲשַׁ בְ תוֹ לְ נַקוֹ תָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ולְ טַ הֲרָ ה מִ פְ סֹלֶת ּ ּ ּ . כְּ מוֹ הַ בַּ עַל מְ לָאכָ ה שֶׁ מְ זַכֵּ ך ומְ טַ הֵר ְ ּ ּ אֶ ת הַ כְּ לִ י וְחוֹ תֵ ך ומְ נַסֵּ ר סְ בִ יב הַ כְּ לִ י כָּ ל הַ מוֹ תָ רוֹ ת ּ ּ ְ וְ הַ פְ סֹלֶת כְּ דֵ י ּ לְ הוֹ צִ יא כְּ לִ י לְ מַ עֲשֵׂ הו , ּ כְּ מוֹ כֵן צְ רִ יכִ ין לְ זַכֵּ ך אֶ ת הַ מַ חֲשָׁ בָ ה ולְ גָרֵ שׁ הַ מוֹ תָ רוֹ ת וְ הַ פְ סֹלֶת ּ ּ ּ ּ ְ שֶׁ בַּ מַ חֲשָׁ בָ ה כְּ דֵ י שֶׁ יִהְ יֶה כְּ לִ י מוכָ ן לְ קַ בֵּ ל נֶפֶ שׁ רוחַ ּ ּ ּ ּ ונְשָׁ מָ ה דִ קְ דֻ שָׁ ה וְ כו ּ ּ ּ ּ ' כְּ מוֹ שֶׁ מְ בַ קְ שִׁ ין עַל זֶה בְּ ּ ּ כַ מָ ה תְ פִ לוֹ ת ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת כָּ ל מְ לֶאכֶ ת מַ עֲשֵׂ ה בְּ רֵ אשִׁ ית שֶׁ הָ יו בְּ שֵׁ שֶׁ ת ּ יְמֵ י הַ מַ עֲשֶׂ ה ּ , וְ כֵן כָּ ל הַ מְ לָאכוֹ ת שֶׁ הָ אָ דָ ם עוֹ שֶׂ ה בְּ כָ ל ּ יוֹ ם מִ שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י הַ מַ עֲשֶׂ ה ּ ּ , כִּ י כֻּלָם הֵם בְּ חִ ינַת בֵּ רורִ ים ּ ּ לְ בָ רֵ ר נִיצוֹ צוֹ ת מֵ עִ מְ קֵ י הַ קְ לִ פוֹ ת כַּ יָדועַ ּ ּ ּ ּ , וְעִ קַ ר הַ בֵּ רור ּ ּ עַל־יְדֵ י קְ דֻ שַׁ ת הַ מַ חֲשָׁ בָ ה ּ ּ , עַל־יְדֵ י שֶׁ שׁ וֹ מֵ ר אֶ ת ּ הַ מַ חֲשָׁ בָ ה כְּ חוט הַ שַׂ עֲרָ ה ּ ּ ּ . וְזֶה עִ קַ ר מְ לַאכְ תוֹ שֶׁ ל ּ ּ הָ אָ דָ ם בְּ חִ ינַת וָאֲמַ לֵא אוֹ תוֹ וְ כו ּ ּ ' ובְ כָ ל מְ לָאכָ ה וְ כו ּ ּ . ' וְזֶה בְּ חִ י נַת מַ ה שֶׁ כָּ תוב בְּ יוֹ סֵ ף הַ צַ דִ יק כְּ שֶׁ בָּ א לִ ידֵ י ּ ּ ּ ּ

Segment 21
HE:
נִסָּ יוֹ ן ) בְּ רֵ אשִׁ ית לט (: " ּ וַיָבֹא הַ בַּ יְתָ ה לַעֲשׂ וֹ ת מְ לַאכְ תוֹ ּ ". כִּ י עִ קַ ר הַ מְ לָאכָ ה וְ הָ אֻ מָ נות שֶׁ ל הָ אָ דָ ם בְּ זֶה ּ ּ ּ ּ הָ עוֹ לָם הוא לַעֲמֹד בְּ נִסָּ יוֹ ן ּ , וְ הָ עִ קָ ר בְּ תַ אֲוָה הַ זֹאת ּ ּ , וְ הָ עִ קָ ר עַל־יְדֵ י שְׁ מִ ירַ ת הַ מַ חֲשָׁ בָ ה כְּ חוט הַ שַׂ עֲרָ ה בְּ כָ ל ּ ּ ּ ּ פַ עַם כַּ נַ ּ ּ .ל" וְ עִ קַ ר הַ כּ ֹחַ לְ הַ צְ לִ יחַ בִּ מְ לַאכְ תוֹ בְּ גַשְׁ מִ יות וְרוחָ נִיות ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ כָ ל שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י הַ מַ עֲשֶׂ ה צְ רִ יכִ ין לְ קַ בֵּ ל מִ שַׁ בַּ ת קֹדֶ שׁ ּ ּ , כִּ י מִ נֵיה מִ תְ בָּ ּ ּ רְ כִ ין כָּ ל שִ תָ א יוֹ מִ ין ּ ] כי ממנה ) מהשבת ( מתברכין כל השישה ימים , [ הַ יְנו כִּ י שַׁ בָּ ת ּ ּ הוא בְּ חִ ינַת שְׁ בִ יתָ ה וְ נַיְחָ א ] שביתה ומנוחה , [ בְּ חִ ינַת מְ נוחַ ת הַ מַ חֲשָׁ בָ ה ּ ּ , בְּ חִ ינַת יִשׁ וב הַ דַ עַת ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת ) תְ הִ לִ ים כג ּ ּ ( עַל מֵ י מְ נוחוֹ ת יְנַהֲלֵ ּ , נִי בְּ חִ ינַת הַ צַ דִ יק ּ ּ הָ אֱמֶ ת , הַ זָקֵ ן שֶׁ בִּ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ , שֶׁ דַ עְ תוֹ מְ יֻשֶׁ בֶ ת תָ מִ יד וְ אֵ ינוֹ ּ ּ ּ ּ צָ רִ יך עוֹ ד שׁ ום מִ לְ חָ מָ ה עִ ם הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת ּ ּ ְ , בְּ חִ ינַת ) זֹהַר נָשׂ ֹא קכח :( בְּ סָ בֵ י דַ עְ תָ א שָׁ קִ יט וְ שָׁ כִ יך ּ ּ ] בזקנות דעתו שוקטת ומתיישבת . [ ומִ שָׁ ּ ּ ם צָ רִ יך כָּ ל אֶ חָ ד לְ הַ מְ שִׁ יך ְ ְ קְ דֻ שַׁ ת הַ מַ חֲשָׁ בָ ה לַעֲמֹד כְּ נֶגֶד כָּ ל עַל עַצְ מוֹ ּ ּ הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת רָ עוֹ ת בְּ שֵׁ ב וְאַ ל תַ עֲשֶׂ ה ּ ּ , כִּ י מִ י שֶׁ מִ סְ תַ כֵּל ּ ּ עַל הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת וַאֲפִ לו אִ ם אֵ ינוֹ זוֹ כֶ ה רַ ק לְ הִ סְ תַ כֵּל ּ ּ ּ ּ ּ בִּ סְ פָ רָ יו הַ קְ דוֹ שִׁ ּ ים בְּ עֵין הָ אֱמֶ ת הוא יָכוֹ ל לְ הָ בִ יא ּ הִ תְ בּ וֹ נְנות אֲמִ תִ י בְּ לִ בּ וֹ לְ הַ מְ שִׁ יך עַל עַצְ מוֹ קְ דֻ שַׁ ת ּ ְ ּ ּ הַ מַ חֲשָׁ בָ ה עַל־יְדֵ י עֲצוֹ תָ יו הַ קְ דוֹ שִׁ ים שֶׁ יִזָהֵ ר לְ קַ יְמָ ם ּ ּ ּ ּ ּ בֶּ אֱמֶ ת ובִ פְ שִׁ יטות ּ ּ ) .. . לקוטי הלכות - הלכות תפילין ' ו- (ג" ל

Segment 22
HE:
אֲשֶׁ ר נָתַ ן ה ' חָ כְ מָ ה ה נָ ּ בו תְ ּו בָּ הֵ מָ ה

Segment 23
HE:
) שמות (א , לו אָ מַ ר רַ בֵּ נו ז ּ "ל: שֶׁ הוא חָ כְ מָ ה ומְ לָאכָ ה גְּדוֹ לָה לִ הְ יוֹ ת ּ ּ כְּ מוֹ בְּ הֵמָ ה . וְזֶה בְּ חִ ינַת כָּ ל אֲשֶׁ ר נָתַ ן ה ' חָ כְ מָ ה בָּ הֵמָ ה

Segment 24
HE:
) שמות לו , (א , הַ יְנו שֶׁ הוא חָ כְ מָ ה לַעֲשׂ וֹ ת עַצְ מוֹ ּ ּ כִּ בְ הֵ מָ ה ) וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זִכְ רוֹ נָם לִ בְ רָ כָ ה ּ ּ ּ ) חלין :( ה עַל פָ סוק ּ ּ : אָ דָ ם ובְ הֵמָ ה תוֹ שִׁ יעַ ה ּ ּ ' ) תהלים לו-, (ז ּ ּ אֵ לו בְּ נֵי ־ אָ דָ ם שֶׁ עֲרומִ ים בְּ דַ עַת ומְ שִׂ ימִ ין עַצְ מָ ן ּ ּ כִּ בְ הֵמָ ה . ּוכְ מוֹ שֶׁ אָ מַ ר אָ סָ ף ) תהלים עג-: ( כב וַאֲנִי בַּ עַר וְ לֹ א אֵ דָ ע בְּ הֵמוֹ ת הָ יִיתִ י עִ מָ ך וְ עַיֵן בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר ּ ּ ְ ּ מִ זֶה ) לקוטי מוהר ן ב " ' - סימן י " ט וסימן מ "ד. ) שיחות ן " הר- סימן ט "ו(

Segment 25
HE:
אֲשֶׁ ר נָתַ ן ה ' חָ כְ מָ ה ה נָ ּ בו תְ ּו בָּ הֵ מָ ה

Segment 26
HE:
) שמות (א , לו הַ בַּ עַל דָ בָ ר וְהַ סִּ טְ רָ א־אָ חֳרָ א מְ הַ פְ כִ ין כָּ ל דָ בָ ר מֵ ּ ּ ּ הֵפֶך ְ אֶ ל הֵפֶ ך , ְ כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ' : הַ מְ הַ פְ כִ ים אָ רְ חוֹ ת ישֶׁ ר ּ ' . 'ּ וְ כו כִּ י בֶּ אֱמֶ ת צְ רִ יכִ ין לְ הִ שְׁ תַ מֵ שׁ בְּ כָ ל דָ בָ ר בִּ מְ קוֹ מוֹ ּ ּ ּ ובִ שְׁ עָ תוֹ בִּ קְ דֻ שָׁ ה ובְ טָ הֳרָ ה כָּ רָ אוי ּ ּ ּ ּ , הַ יְנו , ּ כִּ י בֶּ אֱמֶ ת צָ רִ יך הָ אָ דָ ם לִ זָהֵר מְ אֹד שֶׁ לֹא יַ ּ ּ ְ עֲשֶׂ ה מַ עֲשֵׂ ה בְ הֵמָ ה , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , ובִ שְׁ בִ יל זֶה הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך חוֹ נֵן לְ אָ דָ ם ְ ּ ּ ּדַ עַת , כְּ דֵ י שֶׁ יִתְ רַ חֵ ק עַל־יְדֵ י־זֶה מִ מַ עֲשֵׂ ה בְ הֵמָ ה ּ ּ , כִּ י ּ הַ דַ עַת , שֶׁ הוא גֶּדֶ ר הָ אָ דָ ם ּ , הוא בְּ הֵפֶ ך מַ מָ שׁ מִ כָּ ל ּ ְ ּ הַ תַ אֲווֹ ת וְ כו ּ ּ ', שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת כְּ סִ ילות ושְׁ טות וְ שִׁ גָּעוֹ ן ּ ּ ּ ומַ עֲשֵׂ ה בְ הֵמָ ה מַ מָ שׁ ּ ּ . וכְ שֶׁ זוֹ כֶ ה עַל־יְדֵ י הַ דַ עַת לְ גָרֵ שׁ ּ ּ ּ הַ תַ אֲווֹ ת הַבַּ הֲמִ יוֹ ת ּ ּ , אֲזַי נִתְ רַ חֵ ק וְ נִתְ רוֹ מֵ ם שִׂ כְ לוֹ , ּוכְ פִ י הַ כְ נָעַת הַ תַ אֲווֹ ת הַבַּ הֲמִ יוֹ ת ּ ּ , כֵּן נִתְ רוֹ מֵ ם שִׂ כְ לוֹ , כִּ י ְכ ּ שֶׁ זֶה נוֹ פֵ ל זֶה קָ ם . וַאֲזַי כְּ שֶׁ מַ גִּיעַ אֶ ל הַ שֵׂ כֶ ל ּ ּ , אָ ז צָ רִ יך ְ ּ הוא לֵידַ ע הָ אֱמֶ ת , שֶׁ עֲדַ יִן הוא רָ חוֹ ק מֵ חָ כְ מָ ה ּ , בִּ בְ חִ ינַת " אָ מַ רְ תִ י אֶ חְ כָּ מָ ה וְ הִ יא רְ חוֹ קָ ה מִ מֶ נִי ּ ּ ּ , " כִּ י ּ עִ קַ ר הַ חָ כְ מָ ה , שֶׁ יַשְׂ כִּ יל שֶׁ רָ חוֹ ק מִ מֶ נו הַ חָ ּ ּ ּ ּ כְ מָ ה , וְ אָ ז צָ רִ יך דַ יְקָ א לַעֲשׂ וֹ ת עַצְ מוֹ כִּ בְ הֵמָ ה וכְ אִ לו אֵ ין בּ וֹ שׁ ום ּ ּ ּ ּ ּ ְ ּדַ עַת כְּ לָל , כְּ מוֹ דָ וִ ד הַ מֶ לֶך ְ ּ , עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם ּ , ּ ּ שֶׁ וַדַ אי הָ יָה חָ כָ ם אֲמִ תִ י ּ , וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן אָ מַ ר ּ : " וַאֲנִי בַ עַר וְ לֹא אֵ דָ ע , בְּ הֵמוֹ ת הָ יִיתִ י עִ מָ , " ְך ּ וְ כַ מְ בֹאָ ר בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר עַל פָ סוק ּ ּ : " אֲשֶׁ ר נָתַ ן אֱלֹהִ ים חָ כְ מָ ה בָּ הֵמָ ה ּ , " שֶׁ הוא ּ חָ כְ מָ ה גְדוֹ לָה לַעֲשׂ וֹ ת עַצְ מוֹ כִּ בְ הֵמָ ה , כִּ י עַל־יְדֵ י־זֶה עִ קַ ר קַ בָּ לַת הַ דַ עַת וְ הַ מֹחִ ין הָ אֲמִ תִ יִים ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ קַ בְּ לָם ולְ הַ מְ שִׁ יכָ ּ ם בִּ שְׁ לֵמות כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י צִ מְ צום ּ ּ הַ מֹחַ בִּ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת שֶׁ מֵ שִׂ ים עַצְ מוֹ כִּ בְ הֵמָ ה ּ ּ , וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ : ל" אֵ ין הַ תוֹ רָ ה מִ תְ קַ יֶמֶ ת אֶ לָא ּ ּ ּ בְּ מִ י שֶׁ מֵ שִׂ ים עַצְ מוֹ כְּ אֵ ינוֹ יוֹ דֵ עַ ּ , וְ אָ ז עַל־יְדֵ י־זֶה דַ יְקָ א זוֹ כֶ ה לְ קַ בֵּ ל אֶ ת הַ שֵׂ כֶל וְהַמֹחַ בְּ הַ דְ רָ גָה ובְ מִ דָ ה ּ ּ ּ ּ . וְגַם כְּ שֶׁ מְ קַ בֵּ ל אֵ יזֶה שֵׂ כֶ ל וָדַ עַת ּ , צָ רִ יך לֵידַ ע בְּ כָ ל פַ עַם ּ ְ שֶׁ עֲדַ יִן אֵ ינוֹ יוֹ דֵ עַ כְּ לָל , וְעַל־יְדֵ י־זֶה זוֹ כֶ ה לְ קַ בֵּ ל מֹחַ וְ דַ עַת חָ דָ שׁ בְּ כָ ל פַ עַם ּ . וְ זֶה בְּ חִ ינַת מַ לְ כות דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מִ דָ ה וְ צִ מְ צום הַ דַ עַת ּ ּ ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת בְּ הֵמָ ה בִּ קְ דֻ שָׁ ה ּ , שֶׁ מְ צַ מְ צֵם דַ עְ תוֹ כְּ אִ לו אֵ ינוֹ יוֹ דֵ עַ ּ ּ ּ ּ ּ כְּ לָל , וְעַל־יְדֵ י־זֶה דַ יְקָ א עִ קַ ר קַ בָּ לַת הַ מֹחִ ין וְ הַ דַ עַת ּ ּ ּ , שֶׁ הוא גֶּדֶ ר הָ אָ דָ ּ . ם וְזֶה בְּ חִ ינַת : " אָ דָ ם ובְ הֵמָ ה תוֹ שִׁ יעַ ּ ּ , "'ה וכְ מוֹ שֶׁ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ ּ , ל" שֶׁ עֲרומִ ין בְּ דַ עַת ּ כְּ אָ דָ ם ומְ שִׂ ימִ ין עַצְ מָ ן כִּ בְ הֵמָ ה ּ , הַ יְנו שֶׁ מִ תְ רַ חֲקִ ין ּ ּ לְ גַמְ רֵ י מִ כָּ ל מַ עֲשֵׂ ה בַּ הֲמִ יות ּ ּ , וְ אָ ז שִׂ כְ לָם וְ דַ עְ תָ ם ּ בִּ שְׁ לֵ ּ מות , וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן מְ שִׂ ימִ ין עַצְ מָ ן כִּ בְ הֵמָ ה ּ , כִּ י יוֹ דְ עִ ים שֶׁ עֲדַ יִן הֵ ם רְ חוֹ קִ ים מִ תַ כְ לִ ית שְׁ לֵמות הַ דָ עַת ּ ּ ּ . וְזֶה בְּ עַצְ מוֹ עִ קַ ר שְׁ לֵמות הַ דַ עַת ּ ּ ּ , כִּ י עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת זֶה הַ צִ מְ צום זוֹ כִ ין לְ קַ בֵּ ל בְּ כָ ל פַ עַם מֹחִ ין חֲדָ ּ ּ ּ שִׁ ים כַּ נַ . ל"ּ אֲבָ ל הַ סִּ טְ רָ א־אָ חֳרָ א וְהַקְ לִ פוֹ ת מְ סִ יתִ ין אֶ ת הָ אָ דָ ם ּ ּ מֵ הֵפֶ ך אֶ ל הֵפֶ ך ְ ְ , חַ ס וְשָׁ לוֹ ם , כְּ מוֹ שֶׁ נִמְ צָ אִ ים כַּ מָ ה ּ ּ בְּ נֵי־אָ דָ ם שֶׁ מְ שֻׁ קָ עִ ים בְּ כָ ל הַ תַ אֲווֹ ת ּ ּ ּ , כַּ אֲשֶׁ ר הֵם יוֹ דְ עִ ים בְּ עַצְ מָ ם , וְ עוֹ שִׂ ים מַ עֲשֵׂ ה בְ הֵמָ ה מַ מָ שׁ ּ , וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן הֵ ם חֲכָ מִ ים בְּ עֵינֵיהֶ ם וְ נֶגֶד פְ נֵיהֶם ּ ּ נְבוֹ נִים ; בִּ פְ רָ ט הָ רְ שָׁ עִ ים הַ גְּדוֹ לִ ים הַ מְ פֻרְ סָ מִ ים , הָ עוֹ סְ קִ ים בְּ סִ פְ רֵ י חִ יצוֹ נִים , אֲשֶׁ ר בְּ רִ בּ וי זֻהֲמַ ת ּ מִ בְּ הֵמוֹ ת גְּרועִ ים הֵם תַ אֲווֹ תֵ יהֶם ּ ּ

Segment 27
HE:
, כַּ מְ פֻרְ סָ ם , וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן הֵם חֲכָ מִ ים בְּ עֵינֵיהֶם וְ כו ּ ּ ', ּ אַ דְ רַ בָּ א , רוֹ צִ ים לְ הָ טִ יל מום בַּ קֳדָ שִׁ ים ּ ּ , וְ קוֹ רִ ין אֶ ת הַ כְּ שֵׁ רִ ים וְ הַ יְרֵ אִ ים אֲמִ תִ יִים בְּ שֵׁ ם כְּ סִ ילִ ים ופְ תָ אִ ים ּ ּ ּ , וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַ ר : " הוֹ י חֲכָ מִ ים בְּ עֵינֵיהֶם וְ נֶגֶד פְ נֵיהֶם נְבֹנִ ּ , " ים ּוכְ תִ יב : " ּ הִ נֵה בִ דְ בַ ר ה ' מָ אָ סו וְחָ כְ מַ ת מֶ ה לָהֶם ּ ".



# Vayakhel
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/2/10/

Vayakhel
ויקהל
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/2/10

Segment 1
HE:
פירושים על פרשת " ויקהל "

Segment 2
HE:
ּ וַיַקְ הֵ ל מֹשֶׁ ה

Segment 3
HE:
וְזֶהו בְּ חִ ינַת ּ ) שְׁ מוֹ ת לה : ( וַיַקְ הֵ ל מֹשֶׁ ה וְכו ּ ּ ', וְ הִ זְהִ ירָ ם עַל מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ . ומִ קֹדֶ ם הִ זְהִ ירָ ם עַל שְׁ מִ ירַ ת ּ ּ שַׁ בָּ ת , לְ הוֹ רוֹ ת שֶׁ מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן אֵ ינָה דוֹ חָ ה שַׁ בָּ ּ ּ ּ ּ , ת כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ) ל " " רַ שִׁ י שָׁ ם (. וְ לִ כְ אוֹ רָ ה קָ שֶׁ ה , מֵ הֵיכָ ן עָ לָה עַל הַ דַ עַת שֶׁ מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן דוֹ חָ ה שַׁ בָּ ת ּ ּ ּ ּ , הֲלֹא אֵ ין שׁ ום מִ צְ וָה שֶׁ אֵ ין זְמַ נָה קָ בועַ דוֹ חָ ה שַׁ בָּ ת ּ ּ ּ ּ ּ . ְ אַ ך הָ עִ נְיָן , כִּ י מְ לֶאכֶ ת בִּ נְיַן ּ הַ מִ שְׁ כָּ ן וְ כֵ לָיו זֶה בְּ חִ ינַת בִּ נְיַן הֵיכַ ל הַ קֹדֶ שׁ ּ ) דְ הַ יְנו ּ ּ

Segment 4
HE:
נַפְ שׁ וֹ ת לַה ' יִתְ בָּ רַ ך , ( ְ כִּ י עַל ־ יְדֵ י בִּ נְיַן הַ מִ שְׁ כָּ ן שָׁ רְ תָ ה הַ שְׁ כִ ינָה בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ וְ נִתְ קָ רְ בו יִשְׂ רָ אֵ ל לַאֲבִ יהֶם שֶׁ בַּ שָׁ מַ יִם וְ שָׁ בו בִּ תְ שׁ ובָ ּ ּ ּ ּ , ה שֶׁ כָּ ל זֶה הוא בְּ חִ ינַת בִּ נְיַן הֵיכַ ל הַ קֹדֶ שׁ הַ מְ בֹאָ ר ּ ּ בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ " הֵיכַ ל הַ קֹדֶ שׁ ּ " ) לקוטי מוהר ן א " ' - סימן , (ט"נ כִּ י כְּ מוֹ שֶׁ נִבְ נָה הַמִ שְׁ כָּ ן בְּ גַשְׁ מִ יות שֶׁ עִ קָ רוֹ הָ יָה ּ ּ ּ ּ ּ בִּ שְׁ בִ יל הַ הֵיכַ ל הַ קֹדֶ שׁ שֶׁ הוא לִ פְ נֵי הַ כַּ פֹרֶ ת ּ ּ ּ אֲשֶׁ ר שָׁ ם הָ אָ רוֹ ן , כְּ מוֹ כֵן נִבְ נָה מִ שְׁ כָּ ן וְ הֵיכַ ל הַ קֹדֶ שׁ בְּ רוחָ נִיות ּ ּ ּ ּ מִ נַפְ שׁ וֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ נִתְ קָ רְ בו לַה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך עַל ְ ־ יְדֵ י מֹשֶׁ ה שֶׁ הֶחֱזִירָ ן בִּ תְ שׁ ובָ ה ּ . נִמְ צָ א , שֶׁ בִּ נְיַן הַ מִ שְׁ כָּ ן הוא ּ ּ בְּ חִ ינַת בִּ נְיַן הֵיכַ ל הַ ּקֹדֶ שׁ , שֶׁ זֶה הָ עֵסֶ ק יָקָ ר וְחָ שׁ וב ּ ּ מְ אֹד מְ אֹד אֵ צֶ ל ה ' יִתְ בָּ רַ ך יוֹ תֵ ר מִ כָּ ל הָ עֲבוֹ דוֹ ת ְ שֶׁ בָּ עוֹ לָם , כִּ י זֶה עִ קַ ר גְּדֻ לָתוֹ וכְ בוֹ דוֹ שֶׁ ל ה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ כְּ שֶׁ הָ רְ חוֹ קִ ים בְּ יוֹ תֵ ר נִתְ קָ רְ בִ ים אֵ לָיו , כְּ מוֹ שֶׁ מובָ א שָׁ ם ּ ּ בְּ הַ תוֹ רָ ּ ה הַ נַ ּ" ל מַ אֲמַ ר הַ זֹהַר הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ ) יִתְ רוֹ סט .(: כַּ ד אָ תֵ י יִתְ רוֹ , כְּ דֵ ין אִ תְ יַקַ ר וְ אִ תְ עָ לֵי שְׁ מָ א דְ קֻ דְ שָׁ א בְּ רִ יך ְ ּ ּ הוא עֵלָא וְתַ תָ א ּ ּ ּ ] כשבא יתרו ואמר וכו ', אז התייקר והתעלה שמו של הקדוש-ברוך- הוא למעלה ולמטה , [ וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בַּ זֹהַ ר ּ ּ ּ הַ קָ דוֹ שׁ עוֹ ד בְּ כַ מָ ה ּ ּ מְ קוֹ מוֹ ת ) ּ תְ רומָ ה קכח ּ :(: זַכָּ אָ ה מָ אן דְ אָ חֵ ד בְּ יָדָ א ּ דְ חַ יָבַ יָא ּ ּ ] אשרי מי שאוחז ביד הרשעים . [ וְזֶה הָ עֵסֶ ק שֶׁ ל בִּ נְיַן הֵיכַ ל הַ קֹדֶ שׁ מִ נַפְ שׁ וֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל הַ מִ תְ קָ רְ בִ ים ּ ּ ּ עַל יָדוֹ לַה ' יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ הוא בְּ חִ ינַ ּ ְ ת בִּ נְיַן הַ מִ שְׁ כָּ ן כַּ נַ ּ ּ , ל" זֶהו בְּ חִ ינַת שְׁ מִ ירַ ת שַׁ בָּ ת ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ הַ תוֹ רָ ה הַ נַ ּ ּ ּ ל " עַל מַ אֲמַ ר הַ זֹהַ ר ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית ה :(: אֶ ת שַׁ בְּ תוֹ תַ י תִ שְׁ מֹרו ּ ּ , דָ א עִ גּולָא וְרִ בּ ועַ דִ לְ גוֹ וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ', ּ עַיֵן שָׁ ם הֵיטֵ ב . וְ עַל ־ כֵּן הָ יָ ה עוֹ לֶה עַל הַ דַ עַת שֶׁ מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן הוא ּ ּ ּ ּ ּדוֹ חֶ ה שַׁ בָּ ת , מֵ אַ חַ ר שֶׁ מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ בִּ נְיַן הֵיכַ ל הַ קֹדֶ שׁ ּ , שֶׁ זֶהו בְּ עַצְ מוֹ בְּ חִ ינַת שְׁ מִ ירַ ת ּ ּ שַׁ בָּ ת , בְּ חִ ינַת אֶ ת שַׁ בְּ תוֹ תַ י תִ שְׁ מֹרו הַ נַ ּ ּ ּ , ל" ־ עַל כֵּן הִ זְ הִ ירָ נו ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך מִ קֹדֶ ם עַל שְׁ מִ ירַ ת שַׁ בָּ ת ּ ְ . ּובְ כָ ל מָ קוֹ ם שֶׁ הִ זְהִ יר עַל מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן הִ זְהִ יר מִ קֹדֶ ם עַל ּ ּ שַׁ בָּ ת , לְ הוֹ רוֹ ת שֶׁ אֵ ין מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ

Segment 5
HE:
ּדוֹ חָ ה שַׁ בָּ ת ... ) לקוטי הלכות - הלכות תערובות ה ' - (' ה

Segment 6
HE:
ובַ יוֹ ם הַ שְׁ ּ ּ ּ בִ יעִ י יִהְ יֶה

Segment 7
HE:
שַׁ בַּ ת שַׁ בָּ תוֹ ן

Segment 8
HE:
) שמות לה (ב , עִ קַ ר הַ שָׁ לוֹ ם כְּ שֶׁ הַ גּוף נִכְ לָל בַּ נֶפֶ שׁ ּ ּ ּ ּ . כִּ י כָּ ל זְמַ ן שֶׁ אֵ ין הַ גּוף נִכְ לָל בַּ נֶפֶ שׁ ּ ּ , אֲזַי יֵשׁ מַ חֲלֹקֶ ת גָּדוֹ ל , בְּ חִ ינַת אֵ ין שָׁ לוֹ ם בַּ עֲצָ מַ י מִ פְ נֵי חַ טָ אתִ י ּ ּ . כִּ י בְּ וַדַ אי זֶה אִ י אֶ פְ שָׁ ר ּ בְּ שׁ ום אֹפֶ ן ּ , שֶׁ תִ תְ הַ פֵ ך חַ ס־וְ שָׁ לוֹ ם הַ נֶפֶ שׁ לְ הַ גּוף ּ ּ ּ ְ ּ לְ גַמְ רֵ י חָ לִ ילָה , כִּ י הַ נֶפֶ שׁ נִכְ סֶ פֶ ת לְ עוֹ לָם לְ שָׁ רְ שָׁ ה ּ ּ , לַעֲשׂ וֹ ת רְ צוֹ ן קוֹ נָה . ּ וַאֲפִ לו אִ ם הוא רָ שָׁ ע גָּמור חַ ס ּ ּ ּ ּ וְ שָׁ לוֹ ם , ּוכְ בָ ר הִ תְ גַּבֵּ ר גּופוֹ עַל נַפְ שׁ וֹ בְּ יוֹ תֵ ר עַל כָּ ל זֶה ּ בִּ פְ נִימִ יות הַ נֶפֶ שׁ ּ ּ ּ , ּ בְּ וַדַ אי צוֹ עֶקֶ ת נַפְ שׁ וֹ מְ אֹד מְ אֹד בְּ קוֹ ל מַ ר וְ עָ צום מְ אֹד ּ , וְ נִכְ סֶ פֶ ת ומִ תְ גַּעְ גַּעַת מְ אֹד ּ לָשׁ וב לְ שָׁ רְ שָׁ ה ּ ּ . כִּ י רְ צוֹ ן הַ נֶפֶ שׁ הוא רְ צוֹ ן הָ אֱמֶ ת דְ הַ יְנו ּ ּ ּ ּ ְר צוֹ ן הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ . ורְ צוֹ ן הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך בְּ וַדַ אי נִשְׁ אָ ר ּ ּ ְ ּ ּ חַ יִים לְ עוֹ לָם , וְ אֵ ין מִ י שֶׁ יוכַ ל לְ שַׁ נוֹ ת ולְ בַ טֵ ל רְ צוֹ נוֹ ּ ּ ּ ּ ּ חַ ס־וְ שָׁ לוֹ ם בְּ שׁ ום אֹפֶ ן ּ , כְּ מוֹ שֶׁ נֶאֱמַ ר ּ : וְ אַ תָ ה מָ רוֹ ם ּ לְ עוֹ לָם ה ', ּוכְ תִ יב יְמִ ין ה ' רוֹ מֵ מָ ה . ִּכ י בְּ וַדַ אי הַ שֵׁ ם ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך יִגְמֹר אֶ ת שֶׁ לוֹ כִּ רְ צוֹ נוֹ ּ ְ , וְיִהְ יֶה נִשְׁ לָם כַּ וָנָתוֹ מַ ה ּ ּשֶׁ רָ צָ ה בִּ בְ רִ יאַ ת עוֹ לָמוֹ , שֶׁ כָּ ל כַּ וָנָתוֹ הָ יָה כְּ דֵ י ּ שֶׁ הַ תַ חְ תוֹ נִים דַ יְקָ א יַעַבְ דו אוֹ תוֹ דְ הַ יְנו לַהֲפֹך הַ גּוף ּ ּ ּ ְ ּ ּ ּ ּ לְ נֶפֶ שׁ . וְ עַל־ כֵּן בְּ וַדַ אי הַ נֶפֶ שׁ כּ וֹ סְ פָ ה חָ זָק תָ מִ יד ּ ּ ּ ּ לַעֲשׂ וֹ ת רְ צוֹ ן קוֹ נָה ּ , אֲפִ לו אִ ם הִ תְ גַּבֵּ ר הַ גּוף כְּ מוֹ ּ ּ ּ שֶׁ הִ תְ גַּבֵּ ר חַ ס־וְשָׁ לוֹ ם . וְ עַל־כֵּן אִ י אֶ פְ שָׁ ר שֶׁ יִהְ יֶה שָׁ לוֹ ם ּ לָרְ שָׁ עִ ים , כְּ מוֹ שֶׁ נֶאֱמַ ר ּ : אֵ ין שָׁ לוֹ ם אָ מַ ר ה ' לָרְ שָׁ עִ י , ם כִּ י תָ מִ יד יֵשׁ מַ חֲלֹקֶ ת בֵּ ין הַ נֶפֶ שׁ וְ הַ גּוף ּ ּ ּ . ומִ שָׁ ם ּ ּ נִשְׁ תַ לְ שֵׁ ל כָּ ל מִ ינֵי מַ חֲלֹקוֹ ת שֶׁ בָּ עוֹ לָם ּ . וְ עַל־ כֵּן אֵ ין שָׁ לוֹ ם כִּ י אִ ם כְּ שֶׁ זוֹ כִ ין לְ הַ גְבִּ יר הַ נֶפֶ שׁ עַל הַ גּוף ּ ּ ּ , עַד שֶׁ יִתְ הַ פֵ ך הַ גּוף לְ נֶפֶ שׁ שֶׁ אָ ז הוא הַ שָׁ ּ ּ ּ ּ ְ ּ לוֹ ם בִּ שְׁ לֵמות ּ בֶּ אֱמֶ ת . כִּ י הַ צַ דִ יקִ ים זוֹ כִ ין לְ שַׁ בֵּ ר הַ גּוף לְ גַמְ רֵ י ּ ּ ּ , עַד שֶׁ נִתְ בַּ טֵ ל רְ צוֹ ן הַ גּוף לְ גַמְ רֵ י ּ ּ ּ , וְ נִתְ הַ פֵ ך לְ נֶפֶ שׁ מַ מָ שׁ ּ ּ ְ , שֶׁ זֶה עִ קַ ר הַ שָׁ לוֹ ם ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן לֶעָ תִ יד לָבֹא שֶׁ אָ ז יִזְכּ ו הַ כּ ֹל ּ לָזֶה , עַל כֵּן יִהְ יֶה אָ ז הַ שָׁ לוֹ ם הַ מֻפְ לָא בָּ עוֹ לָם ּ ּ , כְּ מוֹ ּ שֶׁ נֶאֱמַ ר : וְגָר זְאֵ ב עִ ם כֶּבֶ שׂ וְ כו ', ּ כִּ י אָ ז יֻכְ לְ לו הַ כּ ֹל ּ בִּ רְ צוֹ נוֹ יִתְ בָּ רַ ך , ְ וְיִהְ יֶה נִכְ לָל בְּ חִ ינַת בְּ הֵמָ ה בָּ אָ דָ ם ,

Segment 9
HE:
גוף בַּ נֶפֶ שׁ וְ כו ּ ּ ּ ', שֶׁ זֶהו עִ קַ ר הַ שָׁ לוֹ ם ּ ּ ּ ּ . וְעַל־כֵּ ן נִקְ רָ א שַׁ בָּ ת שָׁ לוֹ ם , כִּ י שַׁ בָּ ת הוא בְּ חִ ינַת הִ תְ גַּבְּ רות הַ נֶפֶ שׁ ּ ּ ּ עַל הַ גּוף ּ , בְּ חִ ינַת עוֹ לָם הַ בָּ א שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת שָׁ לוֹ ם ּ . ) לקוטי הלכות - הלכות חדש ג ' - אות ט ' לפי אוצר היראה – שלום - (ה" כ

Segment 10
HE:
שֵׁ שֶׁ ת יָמִ ים תֵ עָשֶׂ ה ּ

Segment 11
HE:
) שמות לה (ב , ... וְזֶה בְּ חִ ינַת ) ּ וַיִקְ רָ א כג ג , (: שֵׁ שֶׁ ת יָמִ ים תֵ עָ שֶׂ ה ּ מְ לָאכָ ה ובַ יוֹ ם הַ שְׁ בִ יעִ י שַׁ בָּ ת ּ ּ ּ , ' ּתֵ עָ שֶׂ ה ' ּדַ יְקָ א , כִּ י עַל־יְדֵ י שַׁ בָּ ת זוֹ כִ ין שֶׁ תִ הְ יֶה הַ מְ לָאכָ ה נַעֲשֵׂ ית מֵ אֵ לֶיהָ ּ ּ . כִּ י עִ קַ ר קִ יום שֶׁ ל כָּ ל שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י הַ מַ עֲשֶׂ ּ ּ ּ ּ ה הוא עַל־יְדֵ י ּ שַׁ בָּ ת , דְ הַ יְנו עַל־יְדֵ י הַ שְׁ בִ יתָ ה וְ הַ מְ נוחָ ה שֶׁ ל שַׁ בָּ ת ּ ּ ּ ּ ּ , עַל־יְדֵ י זֶה עִ קַ ר חִ יות וְ שֶׁ פַ ע וְ קִ יום שֶׁ ל כָּ ל שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ מַ עֲשֶׂ ה , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית ב (: ב , וַיְכַ ל אֱלֹקִ ים בַּ יוֹ ם הַ שְׁ בִ יעִ י מְ לַ ּ ּ אכְ תוֹ אֲשֶׁ ר עָ שָׂ ה וְ כו ּ ּ ', וְ דָ רְ שׁ ו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ " ) ל ּ עַיֵן רַ שִׁ "י (: מֶ ה הָ יָה הָ עוֹ לָם חָ סֵ ר ? ּ מְ נוחָ ה , בָּ א שַׁ בָּ ת , בָּ א מְ נוחָ ה ּ , כָּ לְ תָ ה וְ נִגְמְ רָ ה ּ הַ מְ לָאכָ ה . כִּ י עִ קַ ר קִ יום כָּ ל הַ מְ לָאכוֹ ת אֲשֶׁ ר עָ שָׂ ה ה ּ ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך כִּ בְ יָכוֹ ל בְּ ְ שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י בְּ רֵ אשִׁ ית , הַ כּ ֹל הוא רַ ק ּ עַל־יְדֵ י הַ מְ נוחָ ה וְ הַ שְׁ בִ יתָ ה שֶׁ ל שַׁ בָּ ת ּ ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת : וַיְכַ ל אֱלֹקִ ים וְ כו ּ ', ' וַיְכַ ל ' לְ שׁ וֹ ן רָ צוֹ ן , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) תְ הִ לִ ים פד ּ ּ :(: נִכְ סְ פָ ה וְגַם כָּ לְ תָ ה נַפְ שִׁ י , וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ ) ְׁש ּ מואֵ ל־ב יג (: וַתְ כַ ל נֶפֶ שׁ דָ וִ ד וְ כו ּ ּ ּ ', כִּ י עִ קַ ר קִ יום יְמֵ י ּ ּ ּ הַ חֹל הוא רַ ק עַל־יְדֵ י הֶ אָ רַ ת הָ רָ צוֹ ן שֶׁ מֵ אִ יר בְּ שַׁ בָּ ת ּ ּ : ובִ בְ חִ ינָה זוֹ צָ רִ יך הָ אָ דָ ם לַעֲשׂ וֹ ת כָּ ל הַ מְ לָאכוֹ ת ּ ְ ּ וְ הַ מַ שָׂ א ומַ תָ ן בְּ שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י הַ מַ עֲשֶׂ ה ּ ּ ּ ּ ּ , לֵידַ ּ ע ולְ הַ אֲמִ ין בֶּ אֱמֶ ת שֶׁ הוא אֵ ינוֹ עוֹ שֶׂ ה כְּ לָל ּ , רַ ק הַ כּ ֹל בְּ כֹחַ ה ', כְּ מוֹ שֶׁ הִ זְהִ יר אוֹ תָ נו ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך עַל זֶה ְ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) ּדְ בָ רִ ים (: ח פֶ ן תֹאכַ ל וְ שָׂ בָ עְ תָ וְ כו ּ ּ ּ ּ ', וְ אָ מַ רְ תָ בִּ לְ בָ בֶ ך כּ ֹחִ י וְ עֹצֶם ָ ּ יָדִ י עָ שָׂ ה לִ י אֶ ת הַ חַ יִל הַ זֶה וְ כו ּ ּ . ' כִּ י צְ רִ יכִ ין לִ זְכּ ֹר זֹאת מְ אֹד מְ אֹד לִ בְ לִ י לִ טְ עוֹ ת וְ לִ שְׁ כּ ֹחַ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם לֵאמֹר בְּ לִ בּ וֹ שֶׁ הוא בְּ עַצְ מוֹ עוֹ שֶׂ ה אֵ יזֶה עֲשִׂ יָה וְ עֻבְ דָ א חַ ס ּ ּ ּ וְ שָׁ לוֹ ם , כִּ י זֶה בְּ חִ ינַת כּ ֹחִ י וְ עֹצֶם יָדִ י עָ שָׂ ה וְ כו . 'ּ רַ ק ְצ רִ יכִ ין לִ זְכּ ֹר אֶ ת ה ', כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ שָׁ ם ) (: וְזָכַ רְ תָ אֶ ת ה ּ ' אֱלֹקֶ יך כִּ י הוא הַ נֹתֵ ן לְ ך כּ ֹחַ לַעֲשׂ וֹ ת חָ יִל ָ ָ ּ ּ , כִּ י הַ כּ ֹל בְּ כֹחַ ה ' לְ בַ ד , וְ הַ מְ לָאכָ ה נַעֲשֵׂ ית מֵ אֵ לֶיהָ ּ , בִּ בְ חִ ינַת : שֵׁ שֶׁ ת יָמִ ים תֵ עָ שֶׂ ה מְ לָאכָ ה וְ כו ּ ּ ', בִּ בְ חִ י נַת מְ לֶאכֶת ּ הַ מִ שְׁ כָּ ן , כִּ י כָּ ל הַ ל " ט מְ לָאכוֹ ת נַעֲשִׂ ין וְנִתְ בָּ רְ כִ ין רַ ק עַל־יְדֵ י שַׁ בָּ ת , שֶׁ אָ ז הוא בִּ טול כָּ ל הַ ל ּ ּ ּ " ט מְ לָאכוֹ ת עַל־יְדֵ י שֶׁ מְ קַ בְּ לִ ין אָ ז הֶ אָ רַ ת הָ רָ צוֹ ן שֶׁ מִ שָׁ ם כָּ ל ּ ּ ּ ּ הַ פַ רְ נָסָ ה ... ) עיין לקוטי מוהר ן ב " ' - סימן ז (' וְזֶה בְּ חִ ינַת ) תְ הִ לִ ים קמז ּ ּ (: לֹא בִ גְבורַ ת הַ סּ וס יֶחְ פָ ץ לֹא ּ ּ ּ בְ שׁ וֹ קֵ י הָ אִ ישׁ יִרְ צֶ ה , רוֹ צֶה ה ' אֶ ת יְרֵ אָ יו . כִּ י בַּ תְ חִ לָה ּ ּ מְ דַ בֵּ ר הַ מִ זְמוֹ ר מִ בְּ חִ ינַת הַ מְ שָׁ כַ ת הַ שֶׁ פַ ע וְהַ פַ רְ נָסָ ה ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב שָׁ ם מִ קֹדֶ ם ּ ּ : ּ הַ מֵ כִ ין לָ אָ רֶ ץ מָ טָ ר וְ כו ' ּ נוֹ תֵ ן לִ בְ הֵמָ ה לַחְ מָ ה וְ כו ּ ּ ', וְ אַ חַ ר כָּ ך מְ פָ רֵ שׁ הַ פָ סוק שֶׁ כָּ ל זֶה ּ ּ ְ אֵ ינוֹ תָ לוי חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם בִּ פְ עֻלוֹ ת הָ אָ דָ ם ּ ּ ּ , רַ ק הַ כּ ֹל בִּ רְ צוֹ ן ' ה לְ בַ ד . וְזֶהו : ּ לֹא בִ גְבורַ ת הַ סּ וס יֶחְ פָ ץ לֹא בְ שׁ וֹ קֵ י ּ ּ ּ הָ אִ ישׁ יִרְ צֶ ה , רוֹ צֶ ה ה ' אֶ ת יְרֵ אָ יו . כִּ י עִ קַ ר הַ שֶׁ פַ ע ּ ּ וְ הַ פַ רְ נָסָ ה אֵ ינָה עַל־יְדֵ י הִ שְׁ תַ דְ לות הָ אָ דָ ם חַ ס וְשָׁ לוֹ ם ּ ּ ּ ּ ּ בִּ גְבורַ ת הַ סּ וס ובְ שׁ וֹ קֵ י הָ אִ ישׁ שֶׁ הוֹ לֵך וְ נוֹ סֵ עַ ומִ שְׁ תַ דֵ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ בִּ שְׁ בִ יל פַ רְ נָסָ ה ּ , רַ ק הָ עִ קָ ר הַ פַ רְ נָסָ ה הוא רַ ק עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ

Segment 12
HE:
הֶ אָ רַ ת הָ רָ צוֹ ן שֶׁ מַ מְ שִׁ יכִ ין מִ שַׁ בָּ ת לְ שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י הַ חֹל ּ ּ . וְזֶהו : ּ רוֹ צֶ ה ה ' אֶ ת יְרֵ אָ יו , שֶׁ עִ קַ ר הַ פַ רְ נָסָ ה הוא רַ ק ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י הֶ אָ רַ ת הָ רָ צוֹ ן ) .. . לקוטי הלכות - הלכות שבת ' ג- (' ג

Segment 13
HE:
ובַ יוֹ ם הַ שְׁ בִ יעִ י ּ ּ ּ

Segment 14
HE:
) שמות לה (ב , עִ קַ ר הַ זְבִ יחָ ּ ּ ה וְ הַ שְׁ חִ יטָ ה שֶׁ ל הַ יֵצֶר הָ רָ ע וְחֵ ילוֹ תָ יו ּ ּ , שֶׁ עוֹ סְ קִ ין לִ טְ בּ ֹחַ וְ לִ שְׁ חֹט בְּ נֵי הָ אָ דָ ם , הָ עִ קָ ר הוא ּ ּ עַל־יְדֵ י שֶׁ עוֹ סְ קִ ין לְ הַ כְ נִיס בָּ הֶם מַ חֲשָׁ בוֹ ת רָ עוֹ ת , שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה עִ קַ ר הַ זְבִ יחָ ה וְ הַ שְׁ חִ יטָ ה שֶׁ לָהֶם ּ ּ ּ ּ . וְ הָ עִ קָ ר ּ לוֹ כֵ ד אֶ ת הָ אָ דָ ם בְּ מַ חֲשָׁ בוֹ ת שֶׁ ל תַ אֲוַת מָ מוֹ ן ּ , כִּ י בָּ זֶה הָ אָ דָ ם טָ רוד מְ אֹד בְּ מַ חֲשַׁ בְ תוֹ כָּ ל יְמֵ י חַ יָיו ּ ּ ּ , כִּ י אֵ ין אָ דָ ם מֵ ת וַחֲצִ י תַ אֲוָתוֹ בְּ יָדוֹ ּ , וְ כָ ל מַ ה שֶׁ יֶשׁ לוֹ יוֹ תֵ ר ּ ּ חָ סֵ ר לוֹ בְּ יוֹ תֵ ר וְ אֵ ינוֹ מְ מַ לֵא תַ אֲוָתוֹ לְ עוֹ לָ ּ ּ . ם וְ הִ נֵה ּ מֵ חֲמַ ת שֶׁ הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת כְּ רוכִ ים וְ נִסְ בָּ כִ ים זֶה בָּ זֶה מְ אֹד ּ ּ , ומִ מַ חֲשָׁ בָ ה לְ רַ עְ יוֹ ן מֵ רַ עְ יוֹ ן הוֹ לְ כִ ין עַל־יְדֵ י־זֶה ּ ּ לְ מַ חֲשָׁ בָ ה , עַד שֶׁ בָּ אִ ים עַל־יְדֵ י־זֶה לְ מַ ה שֶׁ בָּ אִ ים חַ ס ּ וְ שָׁ לוֹ ם . וְ הָ עֵצָ ה הַ כְּ לָלִ ית לָזֶה הוא ּ , ֶׁש ּפִ תְ אֹם יַעֲמֹד וְיִשְׁ בּ ֹת וְ יִהְ יֶה שֵׁ ב וְ אַ ל תַ עֲשֶׂ ה הָ אָ דָ ם וְיָנוחַ ּ ּ בְּ מַ חֲשַׁ בְ תוֹ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת שַׁ בָּ ת , שֶׁ בְּ תוֹ ך כָּ ל הַ טְ רָ דוֹ ת ּ ְ וְ הַ בִּ לְ בּ ולִ ים וְ הָ רַ עְ יוֹ נִים הָ רַ בִּ ים וְ הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת יְבַ טֵ ל אֶ ת ּ ּ ּ עַצְ מוֹ לְ גַמְ רֵ י וְיָנוחַ וְ יִ ּ שְׁ בּ ֹת בִּ בְ חִ ינַת שַׁ בָּ ת , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת הַ מַ חֲשָׁ בָ ה בְּ יַד הָ אָ דָ ם תָ מִ יד לְ הַ טוֹ תָ ה כִּ רְ צוֹ נוֹ ּ ּ ּ ּ , רַ ק כְּ שֶׁ נִתְ בַּ לְ בֵּ ל בְּ מַ חֲשָׁ בוֹ ת וְרַ עְ יוֹ נִים הַ רְ בֵּ ה ּ , נִדְ מֶ ה לוֹ שֶׁ קָ שֶׁ ה לוֹ לָשׁ וב וְ לָצֵאת מֵ הֶם ּ ּ , אֲבָ ל עִ קַ ר הָ עֵצָ ה ּ , ּ שֶׁ פִ תְ אֹם יַ עֲמֹד וְיִשְׁ בּ ֹת וִיבַ טֵ ל עַצְ מוֹ ּ , כִּ י זֶה כְּ לָל גָּדוֹ ל בְּ עִ נְיַן הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת ּ , שֶׁ הָ עִ קָ ר הוא שֵׁ ב וְ אַ ל תַ עֲשֶׂ ה ּ ּ ּ , כִּ י אִ ם יִרְ צֶ ה לַעֲמֹד נֶגְדָ ם ולְ סָ תְ רָ ם ּ ּ , יִהְ יֶה נִלְ כָּ ד יוֹ תֵ ר , עַל־כֵּן הָ עִ קָ ר לִ הְ יוֹ ת שֵׁ ב וְ אַ ל תַ עֲשֶׂ ה מֵ עַתָ ה ּ ּ ּ

Segment 15
HE:
עַל־כָּ ל־פָ נִים ּ , שֶׁ בְּ תוֹ ך תקֶ ף בִּ לְ בּ ול הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת יַעֲמֹד ּ ּ ּ ְ וְיָנוחַ וְ לֹא יַחְ שׁ ֹב עוֹ ד ּ . וְ לִ פְ עָמִ ים צָ רִ יך לָזֶה בִּ טול ּ ּ ְ דִ קְ דֻ שָׁ ה בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ , הַ יְנו שֶׁ יְבַ טֵ ל עַצְ מוֹ לְ גַמְ רֵ י וְ יִזְכּ ֹר ּ ּ ּ בְּ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , וִיבַ טֵ ל אֶ ת עַצְ מוֹ ּ לְ גַבֵּ י אוֹ ר הָ אֵ ין סוֹ ף יִתְ בָּ רַ ך . ְ וְזֶהו בְּ חִ ינַת שַׁ בָּ ת ּ , שֶׁ צָ רִ יך הָ אָ דָ ם לִ זְכּ ֹר תָ מִ יד ּ ּ ְ ולְ הַ מְ שִׁ יך עַל עַצְ מוֹ קְ דֻ שַׁ ת שַׁ בָּ ת גַּם בִּ ימֵ י הַ חֹל ּ ְ ּ , הַ יְנו ּ שֶׁ בְּ תוֹ ך כָּ ל הַ בִּ לְ בּ ולִ ים יַעֲמֹד וְיָנוחַ בִּ בְ חִ ינַת שַׁ בָּ ת ּ ּ ְ , וְ עַל־יְ דֵ י־זֶה יִנָצֵ ל מִ כָּ ל הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת רָ עוֹ ת ּ ּ . ) לקוטי הלכות - הלכות שבת ' ו - אות ח ; ' עיין אוצר היראה -

Segment 16
HE:
שבת- מ"ב לפי אוצר היראה – מחשבות והרהורים (' ז –

Segment 17
HE:
הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת הוא בְּ חִ ינַת שַׁ בָּ ת כְּ מוֹ שֶׁ אָ ּ ּ ּ ּ מְ רו הַ חֶ בְ רַ יָא לְ רַ בִּ י שִׁ מְ עוֹ ן בֶּ ן יוֹ חָ אי אַ נְתְ הוא שַׁ בָּ ת וְ כו ּ ּ ּ ּ . ' וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ " ל לְ עִ נְיַן קְ דֻ שַׁ ת שַׁ בָּ ת שֶׁ מִ י ּ ּ שֶׁ מְ הַ לֵך בַּ מִ דְ בָּ ר וְ אֵ ינוֹ יוֹ דֵ עַ מָ תַ י שַׁ בָּ ת מוֹ נֶה שִׁ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ְ יָמִ ים ומְ קַ דֵ שׁ שְׁ בִ יעִ י ּ ּ . וְ אָ מְ רו שָׁ ם שֶׁ גַּם בְּ כָ ל הַ שִׁ שָׁ ה ּ ּ ּ יָמִ ים אָ סור לַעֲשׂ וֹ ת מְ לָאכָ ה כִּ י אִ ם כְּ דֵ י חַ יָיו לְ בַ ד ּ ּ , ובַ יוֹ ם הַ שְׁ בִ יעִ י עוֹ שֶׂ ה גַּם כֵּן מְ לָאכָ ה כְּ דֵ י חַ יָיו ומַ אי ּ ּ ּ ּ ּ נַפְ קָ א מִ ינָה בְּ מַ ה שֶׁ מְ קַ דֵ שׁ שְׁ בִ יעִ י הִ יא רַ ק לְ קִ דושֵׁ י ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְ אַ בְ דַ ּ ּ לְ תָ א . כְּ מוֹ כֵ ן גַּם לְ עִ נְיַן הַ הִ תְ קָ רְ בות אֶ ל הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ עַכְ שָׁ ו אַ חַ ר שֶׁ נִתְ בַּ לְ בֵּ ל הָ עוֹ לָם מְ אֹד עַל יְדֵ י הַ קַ טֵ גוֹ רְ יָא ּ ּ שֶׁ בֵּ ין הַ תַ לְ מִ ידֵ י חֲכָ מִ ים ּ , עַ ד שֶׁ אֵ ין אֶ חָ ד יוֹ דֵ עַ הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ מִ י הוא הַ צַ דִ יק הָ אֲמִ תִ י שֶׁ יו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ כַ ל לְ תַ קֵ ן אוֹ תוֹ ּ בִּ שְׁ לֵימות ּ , ּומֵ חֲמַ ת זֶה יֵשׁ שֶׁ חוֹ לְ קִ ים לְ גַמְ רֵ י עַל כָּ ל הַ צַ דִ יקִ ים שֶׁ הָ יו מִ ימוֹ ת הַ בַּ עַל שֵׁ ם טוֹ ב זַצַ ּ ּ ּ , ל" וְ אוֹ מְ רִ ים שֶׁ מַ אֲמִ ינִים לְ כָ ל דִ בְ רֵ יהֶם שֶׁ ל הַ חוֹ לְ קִ ים זֶה עַל זֶה ּ ּ , וְעַל כֵּן אֵ ינָם מַ אֲמִ ינִים בְּ כֻלָ . ם ּ אֲבָ ל בֶּ אֱמֶ ת לֹא כָּ ך הוא ּ ְ הַ מִ דָ ה כִּ י אַ דְ רַ בָּ א אָ נו צְ רִ יכִ ים לְ הַ אֲמִ ין בְּ כֻלָם ּ ּ ּ ּ . כִּ י רַ ק מִ כַּ ת הָ עוֹ סְ קִ ים בְּ חָ כְ מוֹ ת חִ יצוֹ נִיוֹ ת ומַ עֲמִ ידִ ים יְסוֹ דוֹ ת ּ ּ עַל דִ בְ רֵ י הָ אֱפִ יקוֹ רְ סִ ים הַ מְ פֻרְ סָ מִ ים ּ ּ , אֲרִ יסְ טוֹ וַחֲבֵ רָ יו ּ יִמַ ח שְׁ מָ ם , ופוֹ נִים עֹרֶ ף מֵ הַ גְּמָ רָ א הַ קְ דוֹ שָׁ ה ומִ דִ בְ רֵ י ּ ּ ּ ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ "ל , מֵ הֶם צְ רִ יכִ ים לְ הִ תְ רַ חֵ ק בְּ תַ כְ לִ ית הָ רִ חוק ּ . אֲבָ ל כָּ ל אֵ לו הַ צַדִ יקִ ים וְ הַ כְּ שֵׁ רִ ים הַ מִ תְ נַהֲגִים ּ ּ ּ ּ ּ עַל פִ י דִ בְ רֵ י רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ " ל בִּ גְמָ רָ א ומִ דְ רָ שׁ וְזֹהַ ּ ר הַ קָ דוֹ שׁ ּ וְ כִ תְ בֵ י הָ אֲרִ יזַ " ל וְ הַ בַּ עַל שֵׁ ם טוֹ ב וְ תַ לְ מִ ידֵ יהֶם זַצַ , ל" בְּ וַדַ אי אָ סור לַחֲלֹק עַל שׁ ום אֶ חָ ד מֵ הֶם ּ ּ ּ , רַ ק לְ הַ אֲמִ ין בְּ כֻלָם ּ . וְזֶה מַ מָ שׁ עִ נְיָן הַ נַ ּ ּ " ל שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל שֶׁ מִ י ּ שֶׁ אֵ ינוֹ יוֹ דֵ עַ מָ תַ י שַׁ בָּ ת , ַה יְנו מִ י הוא הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת שַׁ בָּ ת ּ , אֲזַי צָ רִ יך לְ קַ דֵ שׁ כָּ ל הַ יָמִ ים ּ ּ ְ בִּ קְ דֻ שַׁ ת שַׁ בָּ ת ּ , דְ הַ יְנו שֶׁ צָ רִ יך לְ הַ אֲמִ ין בְּ כֻלָם וְיַחֲזִיק ּ ְ ּ ּ ּ אֶ ת כֻּלָם בִּ בְ חִ ינַת קְ דֻ שַׁ ת שַׁ בָּ ת ּ ּ , וְ אָ סור לַעֲשׂ וֹ ת ּ מְ לָאכָ ה כִּ י אִ ם כְּ דֵ י חַ יָיו ּ . כִּ י צָ רִ יך לִ פְ רֹשׁ אֶ ת עַצְ מוֹ ְ מִ טִ רְ דוֹ ת עוֹ לָם הַזֶה ּ ּ ּ , וְ לֹא יַעֲשֶׂ ה מְ לָאכָ ה וְעֵסֶ ק כִּ י אִ ם זְמַ ן מֻעָט כְּ דֵ י חַ יָיו בְּ צִ מְ צום ּ ּ , ושְׁ אָ ר כָּ ל הַ יוֹ ם יַעֲסֹק ּ ּ בְּ תוֹ רָ ה ותְ פִ לָה וְ כו ּ ּ ּ ', ולְ בַ קֵ שׁ הַ רְ בֵּ ה מֵ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ ּ ּ ּ ְ רַ ך שֶׁ יִזְכֶּ ה לִ מְ צֹא אֶ ת הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת מֻבְ חַ ר הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ עַל יָדוֹ עִ קַ ר תִ קון נַפְ שׁ וֹ ּ ּ ּ ּ . וְ עַל כֵּן אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ל " אַ ף עַל פִ י שֶׁ מְ קַ דֵ שׁ אֶ ת כֻּלָם לְ עִ נְיַן אִ סּ ור מְ לָאכָ ה רַ ק ּ ּ ּ ּ ּ כְּ דֵ י חַ יָיו ּ , אַ ף עַל פִ י כֵן מוֹ ּ נֶה שִׁ שָׁ ה ומְ קַ דֵ שׁ שְׁ בִ יעִ י ּ ּ ּ . כִּ י אַ ף עַל פִ י שֶׁ הוא צָ רִ יך לְ הַ אֲמִ ין בְּ כָ ל הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ְ ּ ּ , אַ ף עַל פִ י כֵן יִבְ חַ ר לוֹ אֶ חָ ד מֵ הֶם שֶׁ יִהְ יֶה קָ דוֹ שׁ אֶ צְ לוֹ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת שַׁ בָּ ת לְ גַמְ רֵ י לְ הִ תְ קָ רֵ ב אֵ לָיו בְּ יוֹ תֵ ר , עַד ּ שֶׁ יִזְכֶּ ה לִ מְ צֹא בֶּ אֱמֶ ת אֶ ת הַ צַ דִ יק הַ שָׁ לֵם בְּ תַ כְ לִ ית ּ ּ ּ הַ שְׁ לֵימות שֶׁ עַל יָדוֹ עִ קַ ר תִ קונוֹ כַּ נַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ "ל. ) לקוטי הלכות - הלכות שבת ד ' - אות י . ג" ין עי אוצר היראה -

Segment 18
HE:
אמונה- אות ל "ד לפי אוצר היראה - צדיק- (ו" ע וָאֲמַ לֵּא אוֹ תוֹ רוחַ אֱלֹקִ ים בְּ חָ כְ מָ ה ּ ּובִ תְ בונָה ובְ דַ עַת ובְ כָ ל מְ לָאכָ ה ּ ּ ּ

Segment 19
HE:
) שמות לה (אל , ... עִ קַ ר הַ מְ לָאכָ ה שֶׁ ל הָ אָ דָ ם בְּ זֶה הָ עוֹ לָם הוא לְ בָ רֵ ר ּ ּ ּ ּ בֵּ רורִ ים . וְ עִ קַ ר כָּ ל הַ בֵּרורִ ים הֵם עַל־יְדֵ י בֵּ ּ ּ ּ רור ּ הַ מַ חֲשָׁ בָ ה , דְ הַ יְנו ּ ּ

Segment 20
HE:
עַל־יְדֵ י שֶׁ שׁ וֹ מְ רִ ין הַ מַ חֲשָׁ בָ ה כְּ חוט ּ ּ ּ ּ הַ שַׂ עֲרָ ה מִ מַ חֲשָׁ בוֹ ת חוץ וְ הִ רְ הורִ ים ּ ּ ּ , שֶׁ זֶהו עִ קַ ר בֵּ רור ּ ּ ּ ּ כָּ ל הַ נִיצוֹ צוֹ ת הַ קְ דוֹ שׁ וֹ ת בִּ בְ חִ ינַת כֻּלְ הו בְּ מַ חֲשָׁ בָ ה ּ ּ ּ ּ אִ תְ בְּ רִ ירו .ּ וְזֶה בְּ חִ ינַת ) שמות לה , לא יְ וָ ( מַ לֵא אוֹ תוֹ רוחַ אֱלֹקִ ים ּ ּ בְּ חָ כְ מָ ה ובִ תְ בונָה ובְ דַ עַת ובְ כָ ל ּ ּ ּ ּ מְ לָאכָ ה , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת הָ אַ רְ בָּ עָ ה מֹחִ ין , כַּ מְ בֹאָ ר בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ " חַ יִים נִצְ חִ יִים ּ ּ " ) לקוטי מוהר ן ב " ' - סימן ע . (ב" נִמְ צָ א , שֶׁ קוֹ רֵ א הַ מֹחַ ּ ּ הָ רְ בִ יעִ י ' כָּ ל מְ לָאכָ ה ', כִּ י שָׁ ם עִ קַ ר הַ מְ לָאכָ ה וְ הָ אֻ מָ נות ּ ּ ּ ּ שֶׁ ל הָ אָ דָ ם בְּ זֶה הָ עוֹ לָם כִּ , י כְּ לַל הַ מֹחִ ין הֵם שְׁ לֹשָׁ ה ּ שֶׁ הֵם : חָ כְ מָ ה בִּ ינָה דַ עַת ּ , ְ אַ ך לִ פְ עָמִ ים נִקְ רָ אִ ים אַ רְ בָּ עָ ה מֹחִ ין מֵ חֲמַ ת שֶׁ הַ דַ עַת כָּ לול מִ שְׁ תַ יִם שֶׁ הֵם ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת חֲסָ דִ ים וגְבורוֹ ת ּ ּ . וְ אֵ לו הַ מֹחִ ין מְ בֹאָ רִ ין בַּ פָ סוק ּ ּ ּ ּ ּ : ל"ּ הַ נַ וָאֲמַ לֵא אוֹ תוֹ ּ רוחַ אֱלֹקִ ים בְּ חָ כְ מָ ה ובִ תְ בונָה ּ ּ ּ — שֶׁ הֵם חָ כְ מָ ה ובִ ינָה ּ . ובְ דַ עַת ובְ כָ ל מְ לָאכָ ה ּ ּ — זֶה בְּ חִ ינַת מֹחַ הַ דַ עַת שֶׁ כָּ לול מִ שְׁ תַ יִם ּ ּ ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת ּ ּ ' ּובְ דַ עַת ', שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ חֲסָ דִ ים שֶׁ בְּ דַ עַת ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת דַ עַת סְ תָ ם ּ כִּ , י הֵם עִ קַ ר הַ דַ עַת ּ ּ , ' ּובְ כָ ל מְ לָאכָ ה ' זֶה בְּ חִ ינַת הַ מֹחַ הָ רְ בִ יעִ י שֶׁ הוא מֹחַ הַ גְּבורוֹ ת שֶׁ בְּ דַ עַת ּ ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ובְ כָ ל מְ לָאכָ ה ּ ּ , כִּ י שָׁ ם עִ קַ ר הָ אֻ מָ נות ּ ּ ּ וְ הַ מְ לָאכָ ה שֶׁ ל כָּ ל אָ דָ ם ּ . כִּ י זֶה יָדועַ שֶׁ עִ קַ ר אֲחִ יזַת הַ סִּ טְ רָ ּ ּ א אָ חֳרָ א , ּ הוא בִּ בְ חִ ינַת גְּבורוֹ ת וְ דִ ינִים ּ . וְ עַל־כֵּן שָׁ ם בִּ בְ חִ ינַת מֹחַ הַ גְּבורוֹ ת שָׁ ם נֶאֱחָ זִים הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת זָרוֹ ת שֶׁ ל הַ סִּ טְ רָ א ּ ּ אָ חֳרָ א שֶׁ שָׁ ם עִ קַ ר הַ בֵּ רור שֶׁ שָׁ ם עִ קַ ר הַ מִ לְ חָ מָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ , וְ עַל־כֵּן נִקְ רָ אִ ים ובְ כָ ל מְ לָאכָ ה ּ כִּ , י שָׁ ם עִ קַ ר הַ מְ לָאכָ ה ּ ּ וְ הָ אֻ מָ נות שֶׁ ל הָ אָ דָ ם לְ הִ זָהֵר בְּ מַ חֲשַׁ בְ תוֹ לְ נַקוֹ תָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ולְ טַ הֲרָ ה מִ פְ סֹלֶת ּ ּ ּ . כְּ מוֹ הַ בַּ עַל מְ לָאכָ ה שֶׁ מְ זַכֵּ ך ומְ טַ הֵר ְ ּ ּ אֶ ת הַ כְּ לִ י וְחוֹ תֵ ך ומְ נַסֵּ ר סְ בִ יב הַ כְּ לִ י כָּ ל הַ מוֹ תָ רוֹ ת ּ ּ ְ וְ הַ פְ סֹלֶת כְּ דֵ י ּ לְ הוֹ צִ יא כְּ לִ י לְ מַ עֲשֵׂ הו , ּ כְּ מוֹ כֵן צְ רִ יכִ ין לְ זַכֵּ ך אֶ ת הַ מַ חֲשָׁ בָ ה ולְ גָרֵ שׁ הַ מוֹ תָ רוֹ ת וְ הַ פְ סֹלֶת ּ ּ ּ ּ ְ שֶׁ בַּ מַ חֲשָׁ בָ ה כְּ דֵ י שֶׁ יִהְ יֶה כְּ לִ י מוכָ ן לְ קַ בֵּ ל נֶפֶ שׁ רוחַ ּ ּ ּ ּ ונְשָׁ מָ ה דִ קְ דֻ שָׁ ה וְ כו ּ ּ ּ ּ ' כְּ מוֹ שֶׁ מְ בַ קְ שִׁ ין עַל זֶה בְּ ּ ּ כַ מָ ה תְ פִ לוֹ ת ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת כָּ ל מְ לֶאכֶ ת מַ עֲשֵׂ ה בְּ רֵ אשִׁ ית שֶׁ הָ יו בְּ שֵׁ שֶׁ ת ּ יְמֵ י הַ מַ עֲשֶׂ ה ּ , וְ כֵן כָּ ל הַ מְ לָאכוֹ ת שֶׁ הָ אָ דָ ם עוֹ שֶׂ ה בְּ כָ ל ּ יוֹ ם מִ שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י הַ מַ עֲשֶׂ ה ּ ּ , כִּ י כֻּלָם הֵם בְּ חִ ינַת בֵּ רורִ ים ּ ּ לְ בָ רֵ ר נִיצוֹ צוֹ ת מֵ עִ מְ קֵ י הַ קְ לִ פוֹ ת כַּ יָדועַ ּ ּ ּ ּ , וְעִ קַ ר הַ בֵּ רור ּ ּ עַל־יְדֵ י קְ דֻ שַׁ ת הַ מַ חֲשָׁ בָ ה ּ ּ , עַל־יְדֵ י שֶׁ שׁ וֹ מֵ ר אֶ ת ּ הַ מַ חֲשָׁ בָ ה כְּ חוט הַ שַׂ עֲרָ ה ּ ּ ּ . וְזֶה עִ קַ ר מְ לַאכְ תוֹ שֶׁ ל ּ ּ הָ אָ דָ ם בְּ חִ ינַת וָאֲמַ לֵא אוֹ תוֹ וְ כו ּ ּ ' ובְ כָ ל מְ לָאכָ ה וְ כו ּ ּ . ' וְזֶה בְּ חִ י נַת מַ ה שֶׁ כָּ תוב בְּ יוֹ סֵ ף הַ צַ דִ יק כְּ שֶׁ בָּ א לִ ידֵ י ּ ּ ּ ּ

Segment 21
HE:
נִסָּ יוֹ ן ) בְּ רֵ אשִׁ ית לט (: " ּ וַיָבֹא הַ בַּ יְתָ ה לַעֲשׂ וֹ ת מְ לַאכְ תוֹ ּ ". כִּ י עִ קַ ר הַ מְ לָאכָ ה וְ הָ אֻ מָ נות שֶׁ ל הָ אָ דָ ם בְּ זֶה ּ ּ ּ ּ הָ עוֹ לָם הוא לַעֲמֹד בְּ נִסָּ יוֹ ן ּ , וְ הָ עִ קָ ר בְּ תַ אֲוָה הַ זֹאת ּ ּ , וְ הָ עִ קָ ר עַל־יְדֵ י שְׁ מִ ירַ ת הַ מַ חֲשָׁ בָ ה כְּ חוט הַ שַׂ עֲרָ ה בְּ כָ ל ּ ּ ּ ּ פַ עַם כַּ נַ ּ ּ .ל" וְ עִ קַ ר הַ כּ ֹחַ לְ הַ צְ לִ יחַ בִּ מְ לַאכְ תוֹ בְּ גַשְׁ מִ יות וְרוחָ נִיות ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ כָ ל שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י הַ מַ עֲשֶׂ ה צְ רִ יכִ ין לְ קַ בֵּ ל מִ שַׁ בַּ ת קֹדֶ שׁ ּ ּ , כִּ י מִ נֵיה מִ תְ בָּ ּ ּ רְ כִ ין כָּ ל שִ תָ א יוֹ מִ ין ּ ] כי ממנה ) מהשבת ( מתברכין כל השישה ימים , [ הַ יְנו כִּ י שַׁ בָּ ת ּ ּ הוא בְּ חִ ינַת שְׁ בִ יתָ ה וְ נַיְחָ א ] שביתה ומנוחה , [ בְּ חִ ינַת מְ נוחַ ת הַ מַ חֲשָׁ בָ ה ּ ּ , בְּ חִ ינַת יִשׁ וב הַ דַ עַת ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת ) תְ הִ לִ ים כג ּ ּ ( עַל מֵ י מְ נוחוֹ ת יְנַהֲלֵ ּ , נִי בְּ חִ ינַת הַ צַ דִ יק ּ ּ הָ אֱמֶ ת , הַ זָקֵ ן שֶׁ בִּ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ , שֶׁ דַ עְ תוֹ מְ יֻשֶׁ בֶ ת תָ מִ יד וְ אֵ ינוֹ ּ ּ ּ ּ צָ רִ יך עוֹ ד שׁ ום מִ לְ חָ מָ ה עִ ם הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת ּ ּ ְ , בְּ חִ ינַת ) זֹהַר נָשׂ ֹא קכח :( בְּ סָ בֵ י דַ עְ תָ א שָׁ קִ יט וְ שָׁ כִ יך ּ ּ ] בזקנות דעתו שוקטת ומתיישבת . [ ומִ שָׁ ּ ּ ם צָ רִ יך כָּ ל אֶ חָ ד לְ הַ מְ שִׁ יך ְ ְ קְ דֻ שַׁ ת הַ מַ חֲשָׁ בָ ה לַעֲמֹד כְּ נֶגֶד כָּ ל עַל עַצְ מוֹ ּ ּ הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת רָ עוֹ ת בְּ שֵׁ ב וְאַ ל תַ עֲשֶׂ ה ּ ּ , כִּ י מִ י שֶׁ מִ סְ תַ כֵּל ּ ּ עַל הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת וַאֲפִ לו אִ ם אֵ ינוֹ זוֹ כֶ ה רַ ק לְ הִ סְ תַ כֵּל ּ ּ ּ ּ ּ בִּ סְ פָ רָ יו הַ קְ דוֹ שִׁ ּ ים בְּ עֵין הָ אֱמֶ ת הוא יָכוֹ ל לְ הָ בִ יא ּ הִ תְ בּ וֹ נְנות אֲמִ תִ י בְּ לִ בּ וֹ לְ הַ מְ שִׁ יך עַל עַצְ מוֹ קְ דֻ שַׁ ת ּ ְ ּ ּ הַ מַ חֲשָׁ בָ ה עַל־יְדֵ י עֲצוֹ תָ יו הַ קְ דוֹ שִׁ ים שֶׁ יִזָהֵ ר לְ קַ יְמָ ם ּ ּ ּ ּ ּ בֶּ אֱמֶ ת ובִ פְ שִׁ יטות ּ ּ ) .. . לקוטי הלכות - הלכות תפילין ' ו- (ג" ל

Segment 22
HE:
אֲשֶׁ ר נָתַ ן ה ' חָ כְ מָ ה ה נָ ּ בו תְ ּו בָּ הֵ מָ ה

Segment 23
HE:
) שמות (א , לו אָ מַ ר רַ בֵּ נו ז ּ "ל: שֶׁ הוא חָ כְ מָ ה ומְ לָאכָ ה גְּדוֹ לָה לִ הְ יוֹ ת ּ ּ כְּ מוֹ בְּ הֵמָ ה . וְזֶה בְּ חִ ינַת כָּ ל אֲשֶׁ ר נָתַ ן ה ' חָ כְ מָ ה בָּ הֵמָ ה

Segment 24
HE:
) שמות לו , (א , הַ יְנו שֶׁ הוא חָ כְ מָ ה לַעֲשׂ וֹ ת עַצְ מוֹ ּ ּ כִּ בְ הֵ מָ ה ) וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זִכְ רוֹ נָם לִ בְ רָ כָ ה ּ ּ ּ ) חלין :( ה עַל פָ סוק ּ ּ : אָ דָ ם ובְ הֵמָ ה תוֹ שִׁ יעַ ה ּ ּ ' ) תהלים לו-, (ז ּ ּ אֵ לו בְּ נֵי ־ אָ דָ ם שֶׁ עֲרומִ ים בְּ דַ עַת ומְ שִׂ ימִ ין עַצְ מָ ן ּ ּ כִּ בְ הֵמָ ה . ּוכְ מוֹ שֶׁ אָ מַ ר אָ סָ ף ) תהלים עג-: ( כב וַאֲנִי בַּ עַר וְ לֹ א אֵ דָ ע בְּ הֵמוֹ ת הָ יִיתִ י עִ מָ ך וְ עַיֵן בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר ּ ּ ְ ּ מִ זֶה ) לקוטי מוהר ן ב " ' - סימן י " ט וסימן מ "ד. ) שיחות ן " הר- סימן ט "ו(

Segment 25
HE:
אֲשֶׁ ר נָתַ ן ה ' חָ כְ מָ ה ה נָ ּ בו תְ ּו בָּ הֵ מָ ה

Segment 26
HE:
) שמות (א , לו הַ בַּ עַל דָ בָ ר וְהַ סִּ טְ רָ א־אָ חֳרָ א מְ הַ פְ כִ ין כָּ ל דָ בָ ר מֵ ּ ּ ּ הֵפֶך ְ אֶ ל הֵפֶ ך , ְ כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ' : הַ מְ הַ פְ כִ ים אָ רְ חוֹ ת ישֶׁ ר ּ ' . 'ּ וְ כו כִּ י בֶּ אֱמֶ ת צְ רִ יכִ ין לְ הִ שְׁ תַ מֵ שׁ בְּ כָ ל דָ בָ ר בִּ מְ קוֹ מוֹ ּ ּ ּ ובִ שְׁ עָ תוֹ בִּ קְ דֻ שָׁ ה ובְ טָ הֳרָ ה כָּ רָ אוי ּ ּ ּ ּ , הַ יְנו , ּ כִּ י בֶּ אֱמֶ ת צָ רִ יך הָ אָ דָ ם לִ זָהֵר מְ אֹד שֶׁ לֹא יַ ּ ּ ְ עֲשֶׂ ה מַ עֲשֵׂ ה בְ הֵמָ ה , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , ובִ שְׁ בִ יל זֶה הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך חוֹ נֵן לְ אָ דָ ם ְ ּ ּ ּדַ עַת , כְּ דֵ י שֶׁ יִתְ רַ חֵ ק עַל־יְדֵ י־זֶה מִ מַ עֲשֵׂ ה בְ הֵמָ ה ּ ּ , כִּ י ּ הַ דַ עַת , שֶׁ הוא גֶּדֶ ר הָ אָ דָ ם ּ , הוא בְּ הֵפֶ ך מַ מָ שׁ מִ כָּ ל ּ ְ ּ הַ תַ אֲווֹ ת וְ כו ּ ּ ', שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת כְּ סִ ילות ושְׁ טות וְ שִׁ גָּעוֹ ן ּ ּ ּ ומַ עֲשֵׂ ה בְ הֵמָ ה מַ מָ שׁ ּ ּ . וכְ שֶׁ זוֹ כֶ ה עַל־יְדֵ י הַ דַ עַת לְ גָרֵ שׁ ּ ּ ּ הַ תַ אֲווֹ ת הַבַּ הֲמִ יוֹ ת ּ ּ , אֲזַי נִתְ רַ חֵ ק וְ נִתְ רוֹ מֵ ם שִׂ כְ לוֹ , ּוכְ פִ י הַ כְ נָעַת הַ תַ אֲווֹ ת הַבַּ הֲמִ יוֹ ת ּ ּ , כֵּן נִתְ רוֹ מֵ ם שִׂ כְ לוֹ , כִּ י ְכ ּ שֶׁ זֶה נוֹ פֵ ל זֶה קָ ם . וַאֲזַי כְּ שֶׁ מַ גִּיעַ אֶ ל הַ שֵׂ כֶ ל ּ ּ , אָ ז צָ רִ יך ְ ּ הוא לֵידַ ע הָ אֱמֶ ת , שֶׁ עֲדַ יִן הוא רָ חוֹ ק מֵ חָ כְ מָ ה ּ , בִּ בְ חִ ינַת " אָ מַ רְ תִ י אֶ חְ כָּ מָ ה וְ הִ יא רְ חוֹ קָ ה מִ מֶ נִי ּ ּ ּ , " כִּ י ּ עִ קַ ר הַ חָ כְ מָ ה , שֶׁ יַשְׂ כִּ יל שֶׁ רָ חוֹ ק מִ מֶ נו הַ חָ ּ ּ ּ ּ כְ מָ ה , וְ אָ ז צָ רִ יך דַ יְקָ א לַעֲשׂ וֹ ת עַצְ מוֹ כִּ בְ הֵמָ ה וכְ אִ לו אֵ ין בּ וֹ שׁ ום ּ ּ ּ ּ ּ ְ ּדַ עַת כְּ לָל , כְּ מוֹ דָ וִ ד הַ מֶ לֶך ְ ּ , עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם ּ , ּ ּ שֶׁ וַדַ אי הָ יָה חָ כָ ם אֲמִ תִ י ּ , וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן אָ מַ ר ּ : " וַאֲנִי בַ עַר וְ לֹא אֵ דָ ע , בְּ הֵמוֹ ת הָ יִיתִ י עִ מָ , " ְך ּ וְ כַ מְ בֹאָ ר בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר עַל פָ סוק ּ ּ : " אֲשֶׁ ר נָתַ ן אֱלֹהִ ים חָ כְ מָ ה בָּ הֵמָ ה ּ , " שֶׁ הוא ּ חָ כְ מָ ה גְדוֹ לָה לַעֲשׂ וֹ ת עַצְ מוֹ כִּ בְ הֵמָ ה , כִּ י עַל־יְדֵ י־זֶה עִ קַ ר קַ בָּ לַת הַ דַ עַת וְ הַ מֹחִ ין הָ אֲמִ תִ יִים ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ קַ בְּ לָם ולְ הַ מְ שִׁ יכָ ּ ם בִּ שְׁ לֵמות כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י צִ מְ צום ּ ּ הַ מֹחַ בִּ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת שֶׁ מֵ שִׂ ים עַצְ מוֹ כִּ בְ הֵמָ ה ּ ּ , וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ : ל" אֵ ין הַ תוֹ רָ ה מִ תְ קַ יֶמֶ ת אֶ לָא ּ ּ ּ בְּ מִ י שֶׁ מֵ שִׂ ים עַצְ מוֹ כְּ אֵ ינוֹ יוֹ דֵ עַ ּ , וְ אָ ז עַל־יְדֵ י־זֶה דַ יְקָ א זוֹ כֶ ה לְ קַ בֵּ ל אֶ ת הַ שֵׂ כֶל וְהַמֹחַ בְּ הַ דְ רָ גָה ובְ מִ דָ ה ּ ּ ּ ּ . וְגַם כְּ שֶׁ מְ קַ בֵּ ל אֵ יזֶה שֵׂ כֶ ל וָדַ עַת ּ , צָ רִ יך לֵידַ ע בְּ כָ ל פַ עַם ּ ְ שֶׁ עֲדַ יִן אֵ ינוֹ יוֹ דֵ עַ כְּ לָל , וְעַל־יְדֵ י־זֶה זוֹ כֶ ה לְ קַ בֵּ ל מֹחַ וְ דַ עַת חָ דָ שׁ בְּ כָ ל פַ עַם ּ . וְ זֶה בְּ חִ ינַת מַ לְ כות דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מִ דָ ה וְ צִ מְ צום הַ דַ עַת ּ ּ ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת בְּ הֵמָ ה בִּ קְ דֻ שָׁ ה ּ , שֶׁ מְ צַ מְ צֵם דַ עְ תוֹ כְּ אִ לו אֵ ינוֹ יוֹ דֵ עַ ּ ּ ּ ּ ּ כְּ לָל , וְעַל־יְדֵ י־זֶה דַ יְקָ א עִ קַ ר קַ בָּ לַת הַ מֹחִ ין וְ הַ דַ עַת ּ ּ ּ , שֶׁ הוא גֶּדֶ ר הָ אָ דָ ּ . ם וְזֶה בְּ חִ ינַת : " אָ דָ ם ובְ הֵמָ ה תוֹ שִׁ יעַ ּ ּ , "'ה וכְ מוֹ שֶׁ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ ּ , ל" שֶׁ עֲרומִ ין בְּ דַ עַת ּ כְּ אָ דָ ם ומְ שִׂ ימִ ין עַצְ מָ ן כִּ בְ הֵמָ ה ּ , הַ יְנו שֶׁ מִ תְ רַ חֲקִ ין ּ ּ לְ גַמְ רֵ י מִ כָּ ל מַ עֲשֵׂ ה בַּ הֲמִ יות ּ ּ , וְ אָ ז שִׂ כְ לָם וְ דַ עְ תָ ם ּ בִּ שְׁ לֵ ּ מות , וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן מְ שִׂ ימִ ין עַצְ מָ ן כִּ בְ הֵמָ ה ּ , כִּ י יוֹ דְ עִ ים שֶׁ עֲדַ יִן הֵ ם רְ חוֹ קִ ים מִ תַ כְ לִ ית שְׁ לֵמות הַ דָ עַת ּ ּ ּ . וְזֶה בְּ עַצְ מוֹ עִ קַ ר שְׁ לֵמות הַ דַ עַת ּ ּ ּ , כִּ י עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת זֶה הַ צִ מְ צום זוֹ כִ ין לְ קַ בֵּ ל בְּ כָ ל פַ עַם מֹחִ ין חֲדָ ּ ּ ּ שִׁ ים כַּ נַ . ל"ּ אֲבָ ל הַ סִּ טְ רָ א־אָ חֳרָ א וְהַקְ לִ פוֹ ת מְ סִ יתִ ין אֶ ת הָ אָ דָ ם ּ ּ מֵ הֵפֶ ך אֶ ל הֵפֶ ך ְ ְ , חַ ס וְשָׁ לוֹ ם , כְּ מוֹ שֶׁ נִמְ צָ אִ ים כַּ מָ ה ּ ּ בְּ נֵי־אָ דָ ם שֶׁ מְ שֻׁ קָ עִ ים בְּ כָ ל הַ תַ אֲווֹ ת ּ ּ ּ , כַּ אֲשֶׁ ר הֵם יוֹ דְ עִ ים בְּ עַצְ מָ ם , וְ עוֹ שִׂ ים מַ עֲשֵׂ ה בְ הֵמָ ה מַ מָ שׁ ּ , וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן הֵ ם חֲכָ מִ ים בְּ עֵינֵיהֶ ם וְ נֶגֶד פְ נֵיהֶם ּ ּ נְבוֹ נִים ; בִּ פְ רָ ט הָ רְ שָׁ עִ ים הַ גְּדוֹ לִ ים הַ מְ פֻרְ סָ מִ ים , הָ עוֹ סְ קִ ים בְּ סִ פְ רֵ י חִ יצוֹ נִים , אֲשֶׁ ר בְּ רִ בּ וי זֻהֲמַ ת ּ מִ בְּ הֵמוֹ ת גְּרועִ ים הֵם תַ אֲווֹ תֵ יהֶם ּ ּ

Segment 27
HE:
, כַּ מְ פֻרְ סָ ם , וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן הֵם חֲכָ מִ ים בְּ עֵינֵיהֶם וְ כו ּ ּ ', ּ אַ דְ רַ בָּ א , רוֹ צִ ים לְ הָ טִ יל מום בַּ קֳדָ שִׁ ים ּ ּ , וְ קוֹ רִ ין אֶ ת הַ כְּ שֵׁ רִ ים וְ הַ יְרֵ אִ ים אֲמִ תִ יִים בְּ שֵׁ ם כְּ סִ ילִ ים ופְ תָ אִ ים ּ ּ ּ , וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַ ר : " הוֹ י חֲכָ מִ ים בְּ עֵינֵיהֶם וְ נֶגֶד פְ נֵיהֶם נְבֹנִ ּ , " ים ּוכְ תִ יב : " ּ הִ נֵה בִ דְ בַ ר ה ' מָ אָ סו וְחָ כְ מַ ת מֶ ה לָהֶם ּ ".



# Pekudei - Chumash with Likutey Halachos
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/2/11/

Pekudei
פקודי
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/2/11

Segment 1
HE:
פירושים על פרשת " פקודי "

Segment 2
HE:
אֵ לֶּה פְ קודֵ י הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ

Segment 3
HE:
) שמות לח , ( כא אֵ לֶה פְ קודֵ י ּ ּ ּ הַ מִ שְׁ כָּ ן — מִ שְׁ כָּ ן , מִ שְׁ כָּ ן בְּ בִ נְיָנוֹ ומִ שְׁ כָּ ן ּ

Segment 4
HE:
בְּ חֻרְ בָּ נוֹ , בִּ בְ חִ ינַת ) בְּ מִ דְ בָּ ר כד (: מַ ה טֹבו אֹהָ לֶיך ָ ּ ּ יַעֲקֹב מִ שְׁ כְּ נוֹ תֶ יך יִשְׂ רָ אֵ ל ָ , וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל אֲפִ לו ּ ּ כְּ שֶׁ הֵם חֲרֵ בִ ים מְ גִנִים עַל יִשְׂ רָ אֵ ל ּ . ּובִ שְׁ בִ יל זֶה הֵ קִ ימו ּ אֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן בְּ כָ ל פַ עַם ופֵ רְ קוהו בְּ עַצְ מָ ן וְ נָסְ עו עִ מוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ מִ מָ קוֹ ם לְ מָ קוֹ ם בְּ מִ דְ בַּ ר חֹשֶׁ ך וַאֲפֵ לָה מְ קוֹ ם נָחָ שׁ שָׂ רָ ף ְ ּ וְ עַקְ רָ ב וְ כו ', ּ וְ אַ חַ ר כַּ ך חָ זְרו וֶהֱקִ ימוהו וְ כו ּ ּ ּ ּ ְ ', לְ הוֹ רוֹ ת לְ דוֹ רוֹ ת שֶׁ אֲפִ לו כְּ שֶׁ ּ ּ הַ מִ שְׁ כָּ ן יִהְ יֶה נִפְ רָ ק וְחָ רוב יָגֵן ּ ּ עֲלֵיהֶם , וְ אִ ם יְקַ שְׁ רו רְ צוֹ נָם תָ מִ יד בִּ קְ דֻ שַׁ ת הַ מִ שְׁ כָּן ּ ּ ּ ּ ּ ובֵ ית הַ מִ קְ דָ שׁ וְ כֵ לָיו ּ ּ ּ , וְ הַ כּ ֹל בְּ כֹחַ הַ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת ּ ּ הָ עוֹ סְ קִ ים בְּ בִ נְיַן הַ מִ שְׁ כָּ ן בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ ּ

Segment 5
HE:
בְּ הַ תוֹ רָ ה אֲזַמְ רָ ה וְ כו ּ ּ ּ ) ' סִ ימָ ן רפב , ( עַל־יְדֵ י זֶה יוכְ לו ּ ּ לַעֲבֹר בְּ שָׁ לוֹ ם בְּ כָ ל הַ מִ דְ בָּ רִ יוֹ ת בְּ כָ ל מִ ינֵי חֹשֶׁ ך ְ ּ ּ וְ צַ לְ מָ וֶת אֲפִ לו כְּ שֶׁ עוֹ בְ רִ ים חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם בִּ מְ קוֹ ם נָחָ שׁ ּ ּ וְ שָׂ רָ ף וְ עַקְ רָ ב וְ צִ מָ אוֹ ן וְ כו ּ ּ ', שֶׁ בְּ כָ ל מְ קוֹ מוֹ ת אֵ לו ּ ּ בְּ הֶ כְ רֵ חַ שֶׁ יַעֲבֹר בָּ הֶם הָ רוֹ צֶ ה לָגֶשֶׁ ת אֶ ל הַ קֹדֶ שׁ ּ ּ , בִּ פְ רָ ט מִ י שֶׁ נִכְ שַׁ ל כְּ בָ ר בַּ מֶ ה שֶׁ נִכְ שַׁ ל וְרוֹ צֶ ה לָשׁ וב שֶׁ בְּ הֶ כְ רֵ חַ ּ ּ ּ ּ שֶׁ יַעֲבֹר בְּ אֵ לו הַ מְ קוֹ מוֹ ת ּ ּ ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת מַ ה שֶׁ אָ מַ ר רַ בֵּ נו ּ ּ "זַ ל עַל מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ " ל " ּ בְּ הַ יְנו דְ עָאל ּ ּ " ) ' ּ וְ כו ּ עַיֵן בְּ הַ תוֹ רָ ה רְ צִ יצָ א בְּ סִ ימָ ן כז ּ , ( ומִ כֻּלָם יַצִ ילֶנו ה ּ ּ ּ ּ ' עַל־יְדֵ י תֹקֶ ף הָ רָ צוֹ ן דִ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ יִזְכֶּ ה עַל־יְדֵ י הִ תְ קַ שְׁ רות ּ ּ ּ ּ ּ ּ לְ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת ּ ) . לקוטי הלכות - הלכות ברכות השחר ה ' - (ה" מ

Segment 6
HE:
אֵ לֶּ ה פְ קודֵ י הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ

Segment 7
HE:
) שמות לח , ( כא עַל־כֵּן חָ מַ ל עָ לֵינו ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך וְ הִ קְ דִ ים לָנו רְ פואָ ה ּ ּ ּ ְ לַמַ כָּ ה וְ צִ וָה לְ יִשְׂ רָ אֵ ל לִ בְ נוֹ ת אֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן שֶׁ יֶשׁ בּ וֹ כָּ ל ּ ּ ּ ּ הַ קְ דֻ שׁ וֹ ת שֶׁ ל הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ ּ ּ . ובָ זֶה הִ פְ לִ יא חַ סְ דוֹ ּ ּ , ּו ּ עִ מָ נ שֶׁ לִ מֵ ד לְ מֹשֶׁ ה לְ הַ מְ שִׁ יך תִ קון נִפְ לָא כָּ זֶה שֶׁ יִהְ יֶה ּ ּ ּ ּ ְ ּ ּ כּ ֹחַ לְ הַ מְ שִׁ יך קְ דֻ שַׁ ת הַבֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ גַּם בְּ הָ לְ כָ ם ּ ּ ּ ְ בְּ מִ דְ בָּ ר שָׁ מֵ ם מְ קוֹ ם נָחָ שׁ וְ שָׂ רָ ף וְ עַקְ רָ ב וְ כו . 'ּ ּובָ זֶה כְּ שֶׁ יֵ שֶׁ אֲפִ לו לְ דוֹ רוֹ ת תִ קון הִ מְ שִׁ יך ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ חָ רֵ ב הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ , בַּ עֲוֹ נוֹ תֵ ינו ּ, יִהְ יֶה לָנו כּ ֹחַ לְ הַ מְ שִׁ יך ְ ּ קְ דֻ שַׁ ת הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ עַל־יְדֵ י בָּ תֵ י כְ נֵסִ יוֹ ת ובָ תֵ י ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ מִ דְ רָ שׁ וֹ ת שֶׁ אָ נו בּ וֹ נִין בִּ ימֵ י הַ חֻרְ בָּ ן ּ , שֶׁ הֵ ם בְּ חִ ינַת מִ קְ דָ שׁ מְ עַט ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ כִּ : י הֲפִ יצוֹ תִ ים בַּ גּוֹ יִם וְ כו ' ּ וָאֱהִ י לָהֶם לְ מִ קְ דָ שׁ מְ עַט וְ כו ּ ּ . ' כִּ י עִ קַ ר הַ כּ ֹחַ לְ הַ מְ שִׁ יך ְ ּ עַל הַ בָּ תֵ י כְ נֵסִ יוֹ ת ובָ תֵ י קְ דֻ שַׁ ת הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ מִ דְ רָ שׁ וֹ ת שֶׁ אָ נו בּ וֹ נִין בְּ חוץ לָאָ רֶ ץ בִּ ימֵ י הַ חֻרְ בָּ ן הוא ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י קְ דֻ שַׁ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן שֶׁ הִ מְ שִׁ יך מֹשֶׁ ה תִ קון כָּ זֶה ּ ּ ּ ּ ְ ּ לְ הַ מְ שִׁ יך כָּ ל קְ דֻ שַׁ ת הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ בַּ מִ דְ בָּ ר ּ ּ ּ ּ ְ , עַל־יְדֵ י גַּם עַתָ ה לְ הַ מְ שִׁ יך קְ דֻ שַׁ ת לָנו כּ ֹחַ זֶה יֶשׁ ּ ְ ּ ּ הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ אַ חַ ר הַ חֻרְ בָּ ן עַל־יְדֵ י הַ בָּ תֵ י כְ נֵסִ יוֹ ת ּ ּ ּ ּ ובָ תֵ י מִ דְ רָ שׁ וֹ ת ּ ּ , וְ עַל־כֵּן תֵ כֶ ף בִּ שְׁ עַת הֲקָ מַ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ רָ מַ ז עַל הַ חֻרְ בָּ ן , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : אֵ לֶה פְ קודֵ י הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ ּ — מִ שְׁ כַּ ן . שֶׁ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ : ל" מִ שְׁ כָּ ן בְּ בִ נְיָנוֹ , מִ שְׁ כָּ ן בְּ חֻרְ בָּ נוֹ . כִּ י עִ קַ ר הֲקָ מַ ת הַ ּ ּמִ שְׁ כָּ ן הָ יָה בִּ שְׁ בִ יל זֶה כְּ דֵ י שֶׁ יִהְ יֶה כּ ֹחַ לְ יִשְׂ רָ אֵ ל לְ הַמְ שִׁ יך קְ דֻ שַׁ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן שֶׁ הוא ּ ּ ּ ְ ּ קְ דֻ שַׁ ת הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ גַּם אַ חַ ר הַ חֻרְ בָּ ן ּ ּ ּ ) . לקוטי הלכות - הלכות חול המועד ד (ב" י – '

Segment 8
HE:
נֵ דְ אַ י הַ ש דֶ ּקֹ ) שמות לח , ( כז ּ הַ תוֹ מְ כֵי א וֹ רַ יְתָ א שֶׁ מַ חֲזִיקִ ין תַ לְ מִ ידֵ י חֲכָ מִ ים בְּ מָ מוֹ נָם ּ ּ ) וְ עַל־יְדֵ י זֶה הַ תַ לְ מִ ידֵ י חֲכָ מִ ים עוֹ סְ קִ ים בַּ תוֹ רָ ה ּ ּ ומְ חַ דְ שִׁ ים הֲלָכוֹ ת ּ ּ , ( עַל כֵּן הֵם בִּ בְ חִ ינַת אַ דְ נֵי הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ שֶׁ כָּ ל הַ מִ שְׁ כָּ ן הֻקָ ם עֲלֵיהֶם ּ ּ , וְ שָׁ ם בַּ מִ שְׁ כָּ ן נוֹ לְ ּ דו וְ נִתְ גַּלו ּ ּ ּ כָּ ל הִ לְ כוֹ ת הַ תוֹ רָ ה כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ . ל" ּומֵ חֲמַ ת שֶׁ עַל־יְדֵ י אֵ לו הַ הֲלָכוֹ ת זוֹ כִ ין לְ הִ תְ גַּלות אַ חְ דות ּ ּ ּ ּ ּ הַ פָ שׁ וט יִתְ בָּ רַ ך מִ תוֹ ך פְ עֻלוֹ ת נִשְׁ תַ נוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ ְ ּ , וְזֶה תָ לוי ּ ּ בָּ אַ הֲבָ ה וְ אַ חְ דות שֶׁ בֵּ ין ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל , וְ עַל־כֵּן נִצְ טַ וו ּ ּ בִּ תְ רומַ ת אֲדָ נִים לָתֵ ת מַ חֲצִ ית הַ שֶׁ קֶ ל דַ יְקָ א ּ ּ ּ , לְ הוֹ רוֹ ת שֶׁ כָּ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל אֵ ין לוֹ שְׁ לֵמות ּ ּ , כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י חֲבֵ רוֹ , כִּ י צְ רִ יכִ ים שֶׁ יֻכְ לְ לו ּ ּ ּ כֻּלָם זֶה בָּ זֶה בְּ אַ הֲבָ ה וְ אַ חְ דות גָּדוֹ ל ּ ּ , עַד שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה יִתְ גַּלֶה אַ חְ דותוֹ ּ ּ ּ הַ פָ שׁ וט יִתְ בָּ רַ ך גַּם־כֵּן ְ ּ ּ , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת הַ הִ תְ גַּלות אֱלֹקות ּ ּ ּ ּ שֶׁ הָ יָה בַּ מִ שְׁ כָּ ן ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת הֶ עָ שִׁ יר לֹא יַרְ בֶּ ה וְ הַ דָ ל לֹא ּ יַמְ עִ יט , בְּ חִ ינַת וְרָ שׁ לֹא שָׁ מַ ע גְּעָרָ ה , בְּ חִ ינַת וְ לֹא נִכָּ ר שׁ וֹ עַ לִ פְ נֵי דָ ל ּ , כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הִ כָּ לֵל בָּ אַ חְ דות הַ פָ שׁ וט ּ ּ ּ ּ , כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י עֲנָוָה ובִ טול שֶׁ לֹא יִתְ פָ אֵ ר אֶ חָ ד עַל ּ ּ ּ ּ ּ חֲבֵ רוֹ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , רַ ק אַ דְ רַ בָּ א כָּ ל אֶ חָ ד יְבַ טֵ ל עַצְ מוֹ ּ לְ גַבֵּ י חֲבֵ רוֹ . ומִ זֶה רָ אוי שֶׁ ּ ּ ּ יְלַמְ דו עַצְ מָ ם הָ עֲשִׁ ירִ ים שֶׁ לֹא ּ ּ ּ ּ יִתְ גָּאו לְ עוֹ לָם בְּ מַ תְ נַת יָדָ ם ּ ּ , אֲפִ לו כְּ שֶׁ נוֹ תְ נִין הַ רְ בֵּ ה ּ ּ ּ פַ רְ נָסָ תָ ם בְּ כָ ל חֲכָ מִ ים הַ תַ לְ מִ ידֵ י ומַ חֲזִיקִ ים ּ ּ ּ וְ הִ צְ טָ רְ כותָ ם ּ , אַ ף עַל פִ י כֵ ן לֹא יִתְ גָּאו בָּ זֶה עַל הָ עֲנִיִים ּ ּ ּ חַ ס וְ שָׁ לוֹ , ם כִּ י הָ עֹשֶׁ ר וְ הַ כָּ בוֹ ד מִ לְ פָ נָיו יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , וְ הַ שֵׁ ם ּ

Segment 9
HE:
יִתְ בָּ רַ ך מוֹ רִ ישׁ ומַ עֲשִׁ יר ּ ְ , אַ דְ רַ בָּ א רָ אוי לָהֶם לְ הִ תְ בַּ יֵשׁ ּ ּ מְ אֹד , ולְ הִ תְ בַּ טֵ ל לִ פְ נֵי הָ עֲנִיִים מִ גֹּדֶ ל הַ חֲסָ דִ ים שֶׁ עָשָׂ ה ּ ּ ּ עִ מָ הֶם הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ הִ שְׁ פִ יעַ לָ ּ ּ ְ ּ הֶם עֲשִׁ ירות כָּ זֶה ּ , שֶׁ זוֹ כִ ין לְ הַ חֲזִיק הַ תַ לְ מִ ידֵ י חֲכָ מִ ים ּ ּ , וְגַם עֲדַ יִן יֵשׁ לָהֶם עֹשֶׁ ר רַ ב בְּ בֵ יתָ ם , וְ הָ עֲנִיִים וְ הַ דַ לִ ים שֶׁ הֵם גַּם־כֵּן ּ ּ ּ אֲנָשִׁ ים כְּ שֵׁ רִ ים כְּ מוֹ תָ ם , וְ אולַי יֵשׁ בָּ הֶם טוֹ בִ ים מֵ הֶם ּ וְ אֵ ין בְּ בֵ יתָ ם לֶחֶ ם וְ שִׂ מְ לָה , וְ אֵ ינָם זוֹ כִ ים לְ הַ חֲזִיק ּ הַ תַ לְ מִ ידֵ י חֲכָ מִ ים . אַ ך לוֹ יִתְ בָּ רַ ך נִתְ כְּ נו עֲלִ ילוֹ ת וְכָ ל ּ ְ ְ דְ רָ כָ יו וְ הַ נְהָ גוֹ תָ יו יִתְ בָּ רַ ך בְּ וַדַ אי יְשָׁ רִ ים ותְ מִ ימִ ים ּ ּ ּ ְ , אֲבָ ל עַל כָּ ל פָ נִים צְ רִ יכִ ין לִ יזָהֵר שֶׁ לֹא יִתְ גָּאו וְיִתְ פַ אֲרו ּ ּ ּ ּ ּ בְּ צִ דְ קָ תָ ם עַל הָ עֲנִיִים ּ , רַ ק יִהְ יו עִ מָ הֶם בְּ אַ חְ דות אֶ חָ ד ּ ּ ּ ּ בְּ אַ הֲבָ ה גְּדוֹ לָה , וְ עַל־יְדֵ י זֶה נִתְ גַּלָה אַ חְ דותוֹ הַ פָ שׁ וט ּ ּ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך , ְ שֶׁ זֶה עִ קַ ר תִ קון הַ צְ דָ קָ ה הַ נַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ) ל " לקוטי הלכות - הלכות פריקה וטעינה ד ' - אות יות ו ל " ל "ז לפי

Segment 10
HE:
אוצר היראה – צדקה - (ג" פ

Segment 11
HE:
ְק ָר ָס יו קְ ָר ָׁש יו בְּ יחָ רִ ו וְ דָ ּמֻ עַ יו וַ יו נָ דָ אֲ ) שמות לט ( לג , הַ מִ שְׁ כָּ ן הוא בְּ חִ ינַת כְּ לַל תְ פִ לַת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ ּ , וְ הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ כָּ לול מִ כַּ מָ ה דְ בָ רִ ים פְ רָ טִ יִים קְ רָ שִׁ ים קְ רָ סִ ים עַמודִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ רִ יחִ ים אֲדָ נִים ּ וְ כו ', וְ כֵ ן כָּ ל כְּ לֵי הַ מִ שְׁ כָּ ן עִ ם כָּ ל ּ ּ הַ פְ רָ טִ ים שֶׁ בְּ כָ ל כְּ לִ י , וְ הַ כּ ֹל כַּ אֲשֶׁ ר לַכּ ֹל הֵם בְּ חִ ינַת תְ פִ לַת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ , כִּ י יֵשׁ כַּ מָ ה וְ כַ מָ ה תְ פִ לוֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ ּ שֶׁ מִ תְ חַ בְּ רִ ין יַחַ ד וְ נַעֲשָׂ ה מֵ הֶם בְּ חִ ינַת קֶ רֶ שׁ לַמִ שְׁ כָּ ּ ּ , ן וְיֵשׁ שֶׁ נַעֲשָׂ ה מֵ הֶם בְּ חִ ינַת אֶ דֶ ן לַמִ שְׁ כָּ ן ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת מִ שְׁ פְ חוֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ חָ נו סָ בִ יב לַמִ שְׁ כָּ ן ּ ּ ּ , כִּ י כְּ לַל מִ שְׁ פָ חָ ה זֹאת הֵם בִּ בְ חִ ינַת חֵ לֶק זֶה מֵ הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ , ומִ שְׁ פָ חָ ה אַ חֶ רֶ ת הֵם בִּ בְ חִ ינַת פְ רָ ט אַ חֵ ר מֵ הַ ּ ּ ּ ּמִ שְׁ כָּ ן , וְ הָ עִ קָ ר הוא הַ תְ פִ לָה שֶׁ הִ יא עִ קַ ר בְּ חִ ינַת בִּ נְיַן הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ ּ ּ ּ ּ , וְ כָ ל אֶ חָ ד כְּ פִ י תְ פִ לוֹ תָ יו ּ ּ , כְּ מוֹ כֵן הוא נִשְׁ רַ שׁ ּ בְּ מִ שְׁ פְ חוֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ הֵ ם בְּ חִ ינַת כְּ לַל הַ מִ שְׁ כָּ ן וְ כֵ לָיו ּ ּ ) .ל"ּ כַּ נַ לקוטי הלכות - הלכות נחל ות ד ' - אות ח ' לפי אוצר היראה – תפילה - קי (ג"

Segment 12
HE:
הוקַ ם הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ

Segment 13
HE:
) שמות ( יז , מ ... וְ עַל־כֵּן נֶאֱמַ ר בִּ מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ : הוקַ ם הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ ) שְׁ מוֹ ת מ , ( תֵ עָ שֶׂ ה הַ מְ נוֹ רָ ה וְ כו ּ ּ ּ ) ' שָׁ ם כה , ( וְ כַ יוֹ צֵא ּ בָּ זֶה , כִּ י הַ מְ לָאכָ ה הָ יְתָ ה נַעֲשֵׂ ית ּ מֵ אֵ לֶיהָ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ " ל וְ כַ מְ בֹאָ ר הֵיטֵ ב בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ עַל פָ סוק ּ ּ ּ ּ ) מְ לָכִ ים־א ו ( ז , וְ הַ בַּ יִת בְּ הִ בָּ נוֹ תוֹ וְ כו ', ּ ּ עַיֵן שָׁ ם , שֶׁ כָּ ל מְ לֶאכֶ ת בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ וְהַמִ שְׁ כָּ ן הָ יְתָ ה נַעֲשֵׂ ית מֵ אֵ לֶיהָ ּ ּ ּ , רַ ק שֶׁ הֵם הָ יו מְ כַ וְ נִים לַעֲשׂ וֹ ת הַ מְ לָאכָ ה ּ ּ ּ , וְ הַ מְ לָאכָ ה ּ הָ יְתָ ה עוֹ לָה בְּ יָדָ ם מֵ אֵ לֶיהָ . וְזֶה שֶׁ כָּ תוב בְּ כָ ל מְ לֶאכֶת ּ הַ מִ שְׁ כָּ ן לְ שׁ וֹ ן רָ צוֹ ן ונְדִ יבות לֵב ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : כָּ ל אֲשֶׁ ר נָדְ בָ ה רוחוֹ אֹתוֹ וְ כו ּ ּ ' וְ כָ ל אֲשֶׁ ר נְשָׂ אוֹ לִ בּ וֹ לָבֹא לְ כָ ל הַ מְ לָאכָ ה לַעֲשׂ וֹ ת וְ כו ּ ּ ', וְ כַ יוֹ צֵ א בָּ זֶה הַ רְ בֵּ ה ּ , כִּ י כָּ ל מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן הָ יְתָ ה בִּ בְ חִ ינַת נְדִ יבות לֵב ונְשִׂ יאות ּ ּ ּ ּ ּ רוחַ , דְ הַ יְנו בְּ חִ ינַת רָ צוֹ ן ּ ּ . וְ עַל־יְדֵ י זֶה הָ יְתָ ה כָּ ל מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן נַעֲשֵׂ ית מֵ אֵ לֶיהָ ּ , עַל־יְדֵ י שֶׁ הָ יָה מֵ אִ יר שָׁ ם הֶ אָ רַ ת הָ רָ צוֹ ן . כִּ י כָּ ל הַ ל " ט מְ לָאכוֹ ת נַעֲשִׂ ים רַ ק עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת בִּ טול הַ ל ּ ּ " ט מְ לָאכוֹ ת , עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת שַׁ בָּ ת , בְּ חִ ינַת הֶ אָ רַ ת הָ רָ צוֹ ן . ּובִ בְ חִ ינָה זוֹ צְ רִ יכִ ין לַעֲשׂ וֹ ת הַ ל " ט מְ לָאכוֹ ת וְ הַ מַ שָׂ ּ ּ א ומַ תָ ן בְּ שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י הַ מַ עֲשֶׂ ה ּ ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת הֶ אָ רַ ת הָ רָ צוֹ ן שֶׁ מַ מְ שִׁ יכִ ין מִ שַׁ בָּ ת לְ שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י הַ חֹל ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת ) ּדְ בָ רִ ים יא , לג ' ( ופֹעַל יָדָ יו תִ רְ צֶ ה ּ ּ ', שֶׁ צְ רִ יכִ ין לְ הַ מְ שִׁ יך הֶ אָ רַ ת ְ ּ הָ רָ צוֹ ן עַל הַ יָדַ יִם שֶׁ הֵם כְּ לֵי הַ ּ ּמַ עֲשֶׂ ה שֶׁ ל כָּ ל הַ ל ט " מְ לָאכוֹ ת , וְ עַל־יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א ּ ' בָּ רֵ ך ה ְ ' חֵ ילוֹ ', כִּ י עִ קַ ר ּ הַ בְּ רָ כָ ה מִ שָׁ ם ּ , מִ בְּ חִ ינַת הֶ אָ רַ ת הָ רָ צוֹ ן , שֶׁ מִ שָׁ ם עִ קַ ר ּ ּ ּ ּ הַ פַ רְ נָסָ ה . וַאֲזַי כָּ ל הַ מְ לָאכָ ה שֶׁ ל שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י הַ חֹל ּ נַעֲשֵׂ ית מֵ אֵ לֶיהָ בִּ בְ חִ י נַת מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן כַּ נַ ּ ּ .. .ל" ) לקוטי הלכות - הלכות שבת ג ' - (' ג

Segment 14
HE:
הוקַ ם הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ

Segment 15
HE:
) שמות ( יז , מ צָ רִ יך הָ אָ דָ ם הָ עוֹ שֶׂ ה מַ שָׂ א־ומַ תָ ן ומְ לָאכוֹ ת לְ הָ רִ ים ּ ּ ּ ּ ְ יָדוֹ לְ הַ שֵׁ ם ולְ שַׁ עְ בֵּ ד כָּ ל מַ חֲשַׁ בְ תוֹ וַעֲשִׂ יָתוֹ וְ דִ בּ ורוֹ ּ ּ ּ ּ ּ לְ הַ שֵׁ ם ּ יִתְ בָּ רַ ך ְ , בְּ חִ ינַת : " גֹּל עַ ל ה ' דַ רְ כֶּ ך וְ כו ּ ָ ּ , "' ולְ הַ אֲמִ ין בֶּ אֱמונָה שְׁ לֵמָ ה שֶׁ אֵ ין הָ אָ דָ ם עוֹ שֶׂ ה כְּ לָל ּ ּ , רַ ק שֶׁ אָ נו מְ חֻיָבִ ים לַעֲשׂ וֹ ת אֵ יזֶה עֵסֶ ק בְּ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן ּ ּ ּ ּ ּ ּומְ לָאכָ ה , מֵ חֲמַ ת שֶׁ כֵּ ן רְ צוֹ נוֹ יִתְ בָּ רַ ך , ְ כִּ י יֵשׁ סוֹ דוֹ ת וְ כַ וָנוֹ ת גְּ דוֹ לוֹ ת בְּ כָ ל עִ נְיְנֵי מַ שָׂ א־ומַ תָ ן ומְ לָאכוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י עַ ל־יְדֵ י קְ דוֹ שׁ וֹ ת וְ נִיצוֹ צוֹ ת בֵּ רורִ ין מְ בָ רְ רִ ין ּ הַ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן ומְ לָאכוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ , כַּ יָדועַ ּ ּ , ּובִ שְׁ בִ יל זֶה לְ בַ ד צְ רִ יכִ ין לַעֲשׂ וֹ ת מְ עַט מַ שָׂ א־ומַ תָ ן אוֹ אֵ יזֶה ּ ּ ּ מְ לָאכָ ה , כִּ י כֵ ן רְ צוֹ נוֹ יִתְ בָּ רַ ך , ְ וכְ מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" טוֹ ב תוֹ רָ ה עִ ם דֶ רֶ ך־אֶ רֶ ץ ְ ּ ּ . אֲבָ ל בֶּ אֱמֶ ת אֵ ין הָ אָ דָ ם עוֹ שֶׂ ה כְּ לָל , וְ אֵ ין הַ פַ רְ נָסָ ה נִמְ שֶׁ כֶ ת עַ ל־יְדֵ י הָ עֲשִׂ יָה ּ ּ הַ גַּשְׁ מִ ית כְּ לָל , כִּ י אִ ם אַ דְ רַ בָּ א ּ , עִ קַ ר הַ פַ ּ ּ רְ נָסָ ה נִמְ שֶׁ כֶ ת עַ ל־יְדֵ י בִּ טול הַ לַ ּ ּ ּ " ט מְ לָאכוֹ ת , דְ הַ יְנו עַ ל־יְדֵ י ּ ּ הֶ אָ רַ ת הָ רָ צוֹ ן , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת קְ דֻ שַׁ ת שַׁ בָּ ת ּ ּ , דְ מִ נֵה ּ ּ ּ מִ תְ בָּ רְ כִ ין כָּ ל שִׁ תָ א יוֹ מִ ין ּ . וכְ שֶׁ יוֹ דְ עִ ין זֹאת בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ ובֶ אֱמונָה שְׁ לֵמָ ה ּ ּ , עַ ל־יְדֵ י־זֶה מַ מְ שִׁ יכִ ין הַ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ ל ּ ּ שַׁ בָּ ת לְ שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י הַ חֹל , וְ עַ ל־יְדֵ י־זֶה מְ קַ דְ שִׁ ין שֵׁ שֶׁ ת ּ יְמֵ י הַ מַ עֲשֶׂ ה בִּ קְ דֻ שַׁ ת שַׁ בָּ ת ּ ּ , וְ עַ ל־יְדֵ י־זֶה מְ בָ רְ רִ ין ומְ זַכְּ כִ ין כָּ ל הַ לַ ּ ּ " ט מְ לָאכוֹ ת מִ זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ ּ ּ , מִ בְּ חִ ינַת ל" ט קְ לָלוֹ ת , וְ זוֹ כִ ין עַ ל־יְדֵ י־זֶה שֶׁ יִהְ יֶה כָּ ל הַ לַ ּ ּ ט " מְ לָאכוֹ ת בִּ בְ חִ ינַת מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ , וְ אָ ז הַ לַ ט " ּ מְ לָאכוֹ ת הֵ ם בִּ בְ חִ ינַת טַ " ל אוֹ רוֹ ת , בְּ חִ ינַת הֶ אָ רַ ת הָ רָ צוֹ ן , בְּ חִ ינַת טַ לְ לֵי רָ צוֹ ן , כִּ י זוֹ כִ ין לְ קַ בֵּ ל הֶ אָ רַ ת הָ רָ צוֹ ן מִ שַׁ בָּ ת לְ שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י ּ ּ הַ מַ עֲשֶׂ ה . וַאֲזַי כְּ שֶׁ זוֹ כִ ין ּ לַעֲשׂ וֹ ת כָּ ל הַ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן וְ הַ מְ לָאכוֹ ת בִּ בְ חִ ינָה זוֹ ּ ּ ּ ּ ּ , אֲזַי אַ ף־עַ ל־פִ י שֶׁ עוֹ שֶׂ ה מַ שָׂ א־ומַ תָ ן ומְ לָאכָ ה ּ ּ ּ ּ ּ , אֵ ינוֹ



# Pekudei
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/2/11/

Pekudei
פקודי
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/2/11

Segment 1
HE:
פירושים על פרשת " פקודי "

Segment 2
HE:
אֵ לֶּה פְ קודֵ י הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ

Segment 3
HE:
) שמות לח , ( כא אֵ לֶה פְ קודֵ י ּ ּ ּ הַ מִ שְׁ כָּ ן — מִ שְׁ כָּ ן , מִ שְׁ כָּ ן בְּ בִ נְיָנוֹ ומִ שְׁ כָּ ן ּ

Segment 4
HE:
בְּ חֻרְ בָּ נוֹ , בִּ בְ חִ ינַת ) בְּ מִ דְ בָּ ר כד (: מַ ה טֹבו אֹהָ לֶיך ָ ּ ּ יַעֲקֹב מִ שְׁ כְּ נוֹ תֶ יך יִשְׂ רָ אֵ ל ָ , וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל אֲפִ לו ּ ּ כְּ שֶׁ הֵם חֲרֵ בִ ים מְ גִנִים עַל יִשְׂ רָ אֵ ל ּ . ּובִ שְׁ בִ יל זֶה הֵ קִ ימו ּ אֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן בְּ כָ ל פַ עַם ופֵ רְ קוהו בְּ עַצְ מָ ן וְ נָסְ עו עִ מוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ מִ מָ קוֹ ם לְ מָ קוֹ ם בְּ מִ דְ בַּ ר חֹשֶׁ ך וַאֲפֵ לָה מְ קוֹ ם נָחָ שׁ שָׂ רָ ף ְ ּ וְ עַקְ רָ ב וְ כו ', ּ וְ אַ חַ ר כַּ ך חָ זְרו וֶהֱקִ ימוהו וְ כו ּ ּ ּ ּ ְ ', לְ הוֹ רוֹ ת לְ דוֹ רוֹ ת שֶׁ אֲפִ לו כְּ שֶׁ ּ ּ הַ מִ שְׁ כָּ ן יִהְ יֶה נִפְ רָ ק וְחָ רוב יָגֵן ּ ּ עֲלֵיהֶם , וְ אִ ם יְקַ שְׁ רו רְ צוֹ נָם תָ מִ יד בִּ קְ דֻ שַׁ ת הַ מִ שְׁ כָּן ּ ּ ּ ּ ּ ובֵ ית הַ מִ קְ דָ שׁ וְ כֵ לָיו ּ ּ ּ , וְ הַ כּ ֹל בְּ כֹחַ הַ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת ּ ּ הָ עוֹ סְ קִ ים בְּ בִ נְיַן הַ מִ שְׁ כָּ ן בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ ּ

Segment 5
HE:
בְּ הַ תוֹ רָ ה אֲזַמְ רָ ה וְ כו ּ ּ ּ ) ' סִ ימָ ן רפב , ( עַל־יְדֵ י זֶה יוכְ לו ּ ּ לַעֲבֹר בְּ שָׁ לוֹ ם בְּ כָ ל הַ מִ דְ בָּ רִ יוֹ ת בְּ כָ ל מִ ינֵי חֹשֶׁ ך ְ ּ ּ וְ צַ לְ מָ וֶת אֲפִ לו כְּ שֶׁ עוֹ בְ רִ ים חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם בִּ מְ קוֹ ם נָחָ שׁ ּ ּ וְ שָׂ רָ ף וְ עַקְ רָ ב וְ צִ מָ אוֹ ן וְ כו ּ ּ ', שֶׁ בְּ כָ ל מְ קוֹ מוֹ ת אֵ לו ּ ּ בְּ הֶ כְ רֵ חַ שֶׁ יַעֲבֹר בָּ הֶם הָ רוֹ צֶ ה לָגֶשֶׁ ת אֶ ל הַ קֹדֶ שׁ ּ ּ , בִּ פְ רָ ט מִ י שֶׁ נִכְ שַׁ ל כְּ בָ ר בַּ מֶ ה שֶׁ נִכְ שַׁ ל וְרוֹ צֶ ה לָשׁ וב שֶׁ בְּ הֶ כְ רֵ חַ ּ ּ ּ ּ שֶׁ יַעֲבֹר בְּ אֵ לו הַ מְ קוֹ מוֹ ת ּ ּ ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת מַ ה שֶׁ אָ מַ ר רַ בֵּ נו ּ ּ "זַ ל עַל מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ " ל " ּ בְּ הַ יְנו דְ עָאל ּ ּ " ) ' ּ וְ כו ּ עַיֵן בְּ הַ תוֹ רָ ה רְ צִ יצָ א בְּ סִ ימָ ן כז ּ , ( ומִ כֻּלָם יַצִ ילֶנו ה ּ ּ ּ ּ ' עַל־יְדֵ י תֹקֶ ף הָ רָ צוֹ ן דִ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ יִזְכֶּ ה עַל־יְדֵ י הִ תְ קַ שְׁ רות ּ ּ ּ ּ ּ ּ לְ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת ּ ) . לקוטי הלכות - הלכות ברכות השחר ה ' - (ה" מ

Segment 6
HE:
אֵ לֶּ ה פְ קודֵ י הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ

Segment 7
HE:
) שמות לח , ( כא עַל־כֵּן חָ מַ ל עָ לֵינו ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך וְ הִ קְ דִ ים לָנו רְ פואָ ה ּ ּ ּ ְ לַמַ כָּ ה וְ צִ וָה לְ יִשְׂ רָ אֵ ל לִ בְ נוֹ ת אֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן שֶׁ יֶשׁ בּ וֹ כָּ ל ּ ּ ּ ּ הַ קְ דֻ שׁ וֹ ת שֶׁ ל הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ ּ ּ . ובָ זֶה הִ פְ לִ יא חַ סְ דוֹ ּ ּ , ּו ּ עִ מָ נ שֶׁ לִ מֵ ד לְ מֹשֶׁ ה לְ הַ מְ שִׁ יך תִ קון נִפְ לָא כָּ זֶה שֶׁ יִהְ יֶה ּ ּ ּ ּ ְ ּ ּ כּ ֹחַ לְ הַ מְ שִׁ יך קְ דֻ שַׁ ת הַבֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ גַּם בְּ הָ לְ כָ ם ּ ּ ּ ְ בְּ מִ דְ בָּ ר שָׁ מֵ ם מְ קוֹ ם נָחָ שׁ וְ שָׂ רָ ף וְ עַקְ רָ ב וְ כו . 'ּ ּובָ זֶה כְּ שֶׁ יֵ שֶׁ אֲפִ לו לְ דוֹ רוֹ ת תִ קון הִ מְ שִׁ יך ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ חָ רֵ ב הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ , בַּ עֲוֹ נוֹ תֵ ינו ּ, יִהְ יֶה לָנו כּ ֹחַ לְ הַ מְ שִׁ יך ְ ּ קְ דֻ שַׁ ת הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ עַל־יְדֵ י בָּ תֵ י כְ נֵסִ יוֹ ת ובָ תֵ י ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ מִ דְ רָ שׁ וֹ ת שֶׁ אָ נו בּ וֹ נִין בִּ ימֵ י הַ חֻרְ בָּ ן ּ , שֶׁ הֵ ם בְּ חִ ינַת מִ קְ דָ שׁ מְ עַט ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ כִּ : י הֲפִ יצוֹ תִ ים בַּ גּוֹ יִם וְ כו ' ּ וָאֱהִ י לָהֶם לְ מִ קְ דָ שׁ מְ עַט וְ כו ּ ּ . ' כִּ י עִ קַ ר הַ כּ ֹחַ לְ הַ מְ שִׁ יך ְ ּ עַל הַ בָּ תֵ י כְ נֵסִ יוֹ ת ובָ תֵ י קְ דֻ שַׁ ת הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ מִ דְ רָ שׁ וֹ ת שֶׁ אָ נו בּ וֹ נִין בְּ חוץ לָאָ רֶ ץ בִּ ימֵ י הַ חֻרְ בָּ ן הוא ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י קְ דֻ שַׁ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן שֶׁ הִ מְ שִׁ יך מֹשֶׁ ה תִ קון כָּ זֶה ּ ּ ּ ּ ְ ּ לְ הַ מְ שִׁ יך כָּ ל קְ דֻ שַׁ ת הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ בַּ מִ דְ בָּ ר ּ ּ ּ ּ ְ , עַל־יְדֵ י גַּם עַתָ ה לְ הַ מְ שִׁ יך קְ דֻ שַׁ ת לָנו כּ ֹחַ זֶה יֶשׁ ּ ְ ּ ּ הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ אַ חַ ר הַ חֻרְ בָּ ן עַל־יְדֵ י הַ בָּ תֵ י כְ נֵסִ יוֹ ת ּ ּ ּ ּ ובָ תֵ י מִ דְ רָ שׁ וֹ ת ּ ּ , וְ עַל־כֵּן תֵ כֶ ף בִּ שְׁ עַת הֲקָ מַ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ רָ מַ ז עַל הַ חֻרְ בָּ ן , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : אֵ לֶה פְ קודֵ י הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ ּ — מִ שְׁ כַּ ן . שֶׁ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ : ל" מִ שְׁ כָּ ן בְּ בִ נְיָנוֹ , מִ שְׁ כָּ ן בְּ חֻרְ בָּ נוֹ . כִּ י עִ קַ ר הֲקָ מַ ת הַ ּ ּמִ שְׁ כָּ ן הָ יָה בִּ שְׁ בִ יל זֶה כְּ דֵ י שֶׁ יִהְ יֶה כּ ֹחַ לְ יִשְׂ רָ אֵ ל לְ הַמְ שִׁ יך קְ דֻ שַׁ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן שֶׁ הוא ּ ּ ּ ְ ּ קְ דֻ שַׁ ת הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ גַּם אַ חַ ר הַ חֻרְ בָּ ן ּ ּ ּ ) . לקוטי הלכות - הלכות חול המועד ד (ב" י – '

Segment 8
HE:
נֵ דְ אַ י הַ ש דֶ ּקֹ ) שמות לח , ( כז ּ הַ תוֹ מְ כֵי א וֹ רַ יְתָ א שֶׁ מַ חֲזִיקִ ין תַ לְ מִ ידֵ י חֲכָ מִ ים בְּ מָ מוֹ נָם ּ ּ ) וְ עַל־יְדֵ י זֶה הַ תַ לְ מִ ידֵ י חֲכָ מִ ים עוֹ סְ קִ ים בַּ תוֹ רָ ה ּ ּ ומְ חַ דְ שִׁ ים הֲלָכוֹ ת ּ ּ , ( עַל כֵּן הֵם בִּ בְ חִ ינַת אַ דְ נֵי הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ שֶׁ כָּ ל הַ מִ שְׁ כָּ ן הֻקָ ם עֲלֵיהֶם ּ ּ , וְ שָׁ ם בַּ מִ שְׁ כָּ ן נוֹ לְ ּ דו וְ נִתְ גַּלו ּ ּ ּ כָּ ל הִ לְ כוֹ ת הַ תוֹ רָ ה כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ . ל" ּומֵ חֲמַ ת שֶׁ עַל־יְדֵ י אֵ לו הַ הֲלָכוֹ ת זוֹ כִ ין לְ הִ תְ גַּלות אַ חְ דות ּ ּ ּ ּ ּ הַ פָ שׁ וט יִתְ בָּ רַ ך מִ תוֹ ך פְ עֻלוֹ ת נִשְׁ תַ נוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ ְ ּ , וְזֶה תָ לוי ּ ּ בָּ אַ הֲבָ ה וְ אַ חְ דות שֶׁ בֵּ ין ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל , וְ עַל־כֵּן נִצְ טַ וו ּ ּ בִּ תְ רומַ ת אֲדָ נִים לָתֵ ת מַ חֲצִ ית הַ שֶׁ קֶ ל דַ יְקָ א ּ ּ ּ , לְ הוֹ רוֹ ת שֶׁ כָּ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל אֵ ין לוֹ שְׁ לֵמות ּ ּ , כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י חֲבֵ רוֹ , כִּ י צְ רִ יכִ ים שֶׁ יֻכְ לְ לו ּ ּ ּ כֻּלָם זֶה בָּ זֶה בְּ אַ הֲבָ ה וְ אַ חְ דות גָּדוֹ ל ּ ּ , עַד שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה יִתְ גַּלֶה אַ חְ דותוֹ ּ ּ ּ הַ פָ שׁ וט יִתְ בָּ רַ ך גַּם־כֵּן ְ ּ ּ , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת הַ הִ תְ גַּלות אֱלֹקות ּ ּ ּ ּ שֶׁ הָ יָה בַּ מִ שְׁ כָּ ן ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת הֶ עָ שִׁ יר לֹא יַרְ בֶּ ה וְ הַ דָ ל לֹא ּ יַמְ עִ יט , בְּ חִ ינַת וְרָ שׁ לֹא שָׁ מַ ע גְּעָרָ ה , בְּ חִ ינַת וְ לֹא נִכָּ ר שׁ וֹ עַ לִ פְ נֵי דָ ל ּ , כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הִ כָּ לֵל בָּ אַ חְ דות הַ פָ שׁ וט ּ ּ ּ ּ , כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י עֲנָוָה ובִ טול שֶׁ לֹא יִתְ פָ אֵ ר אֶ חָ ד עַל ּ ּ ּ ּ ּ חֲבֵ רוֹ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , רַ ק אַ דְ רַ בָּ א כָּ ל אֶ חָ ד יְבַ טֵ ל עַצְ מוֹ ּ לְ גַבֵּ י חֲבֵ רוֹ . ומִ זֶה רָ אוי שֶׁ ּ ּ ּ יְלַמְ דו עַצְ מָ ם הָ עֲשִׁ ירִ ים שֶׁ לֹא ּ ּ ּ ּ יִתְ גָּאו לְ עוֹ לָם בְּ מַ תְ נַת יָדָ ם ּ ּ , אֲפִ לו כְּ שֶׁ נוֹ תְ נִין הַ רְ בֵּ ה ּ ּ ּ פַ רְ נָסָ תָ ם בְּ כָ ל חֲכָ מִ ים הַ תַ לְ מִ ידֵ י ומַ חֲזִיקִ ים ּ ּ ּ וְ הִ צְ טָ רְ כותָ ם ּ , אַ ף עַל פִ י כֵ ן לֹא יִתְ גָּאו בָּ זֶה עַל הָ עֲנִיִים ּ ּ ּ חַ ס וְ שָׁ לוֹ , ם כִּ י הָ עֹשֶׁ ר וְ הַ כָּ בוֹ ד מִ לְ פָ נָיו יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , וְ הַ שֵׁ ם ּ

Segment 9
HE:
יִתְ בָּ רַ ך מוֹ רִ ישׁ ומַ עֲשִׁ יר ּ ְ , אַ דְ רַ בָּ א רָ אוי לָהֶם לְ הִ תְ בַּ יֵשׁ ּ ּ מְ אֹד , ולְ הִ תְ בַּ טֵ ל לִ פְ נֵי הָ עֲנִיִים מִ גֹּדֶ ל הַ חֲסָ דִ ים שֶׁ עָשָׂ ה ּ ּ ּ עִ מָ הֶם הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ הִ שְׁ פִ יעַ לָ ּ ּ ְ ּ הֶם עֲשִׁ ירות כָּ זֶה ּ , שֶׁ זוֹ כִ ין לְ הַ חֲזִיק הַ תַ לְ מִ ידֵ י חֲכָ מִ ים ּ ּ , וְגַם עֲדַ יִן יֵשׁ לָהֶם עֹשֶׁ ר רַ ב בְּ בֵ יתָ ם , וְ הָ עֲנִיִים וְ הַ דַ לִ ים שֶׁ הֵם גַּם־כֵּן ּ ּ ּ אֲנָשִׁ ים כְּ שֵׁ רִ ים כְּ מוֹ תָ ם , וְ אולַי יֵשׁ בָּ הֶם טוֹ בִ ים מֵ הֶם ּ וְ אֵ ין בְּ בֵ יתָ ם לֶחֶ ם וְ שִׂ מְ לָה , וְ אֵ ינָם זוֹ כִ ים לְ הַ חֲזִיק ּ הַ תַ לְ מִ ידֵ י חֲכָ מִ ים . אַ ך לוֹ יִתְ בָּ רַ ך נִתְ כְּ נו עֲלִ ילוֹ ת וְכָ ל ּ ְ ְ דְ רָ כָ יו וְ הַ נְהָ גוֹ תָ יו יִתְ בָּ רַ ך בְּ וַדַ אי יְשָׁ רִ ים ותְ מִ ימִ ים ּ ּ ּ ְ , אֲבָ ל עַל כָּ ל פָ נִים צְ רִ יכִ ין לִ יזָהֵר שֶׁ לֹא יִתְ גָּאו וְיִתְ פַ אֲרו ּ ּ ּ ּ ּ בְּ צִ דְ קָ תָ ם עַל הָ עֲנִיִים ּ , רַ ק יִהְ יו עִ מָ הֶם בְּ אַ חְ דות אֶ חָ ד ּ ּ ּ ּ בְּ אַ הֲבָ ה גְּדוֹ לָה , וְ עַל־יְדֵ י זֶה נִתְ גַּלָה אַ חְ דותוֹ הַ פָ שׁ וט ּ ּ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך , ְ שֶׁ זֶה עִ קַ ר תִ קון הַ צְ דָ קָ ה הַ נַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ) ל " לקוטי הלכות - הלכות פריקה וטעינה ד ' - אות יות ו ל " ל "ז לפי

Segment 10
HE:
אוצר היראה – צדקה - (ג" פ

Segment 11
HE:
ְק ָר ָס יו קְ ָר ָׁש יו בְּ יחָ רִ ו וְ דָ ּמֻ עַ יו וַ יו נָ דָ אֲ ) שמות לט ( לג , הַ מִ שְׁ כָּ ן הוא בְּ חִ ינַת כְּ לַל תְ פִ לַת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ ּ , וְ הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ כָּ לול מִ כַּ מָ ה דְ בָ רִ ים פְ רָ טִ יִים קְ רָ שִׁ ים קְ רָ סִ ים עַמודִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ רִ יחִ ים אֲדָ נִים ּ וְ כו ', וְ כֵ ן כָּ ל כְּ לֵי הַ מִ שְׁ כָּ ן עִ ם כָּ ל ּ ּ הַ פְ רָ טִ ים שֶׁ בְּ כָ ל כְּ לִ י , וְ הַ כּ ֹל כַּ אֲשֶׁ ר לַכּ ֹל הֵם בְּ חִ ינַת תְ פִ לַת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ , כִּ י יֵשׁ כַּ מָ ה וְ כַ מָ ה תְ פִ לוֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ ּ שֶׁ מִ תְ חַ בְּ רִ ין יַחַ ד וְ נַעֲשָׂ ה מֵ הֶם בְּ חִ ינַת קֶ רֶ שׁ לַמִ שְׁ כָּ ּ ּ , ן וְיֵשׁ שֶׁ נַעֲשָׂ ה מֵ הֶם בְּ חִ ינַת אֶ דֶ ן לַמִ שְׁ כָּ ן ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת מִ שְׁ פְ חוֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ חָ נו סָ בִ יב לַמִ שְׁ כָּ ן ּ ּ ּ , כִּ י כְּ לַל מִ שְׁ פָ חָ ה זֹאת הֵם בִּ בְ חִ ינַת חֵ לֶק זֶה מֵ הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ , ומִ שְׁ פָ חָ ה אַ חֶ רֶ ת הֵם בִּ בְ חִ ינַת פְ רָ ט אַ חֵ ר מֵ הַ ּ ּ ּ ּמִ שְׁ כָּ ן , וְ הָ עִ קָ ר הוא הַ תְ פִ לָה שֶׁ הִ יא עִ קַ ר בְּ חִ ינַת בִּ נְיַן הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ ּ ּ ּ ּ , וְ כָ ל אֶ חָ ד כְּ פִ י תְ פִ לוֹ תָ יו ּ ּ , כְּ מוֹ כֵן הוא נִשְׁ רַ שׁ ּ בְּ מִ שְׁ פְ חוֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ הֵ ם בְּ חִ ינַת כְּ לַל הַ מִ שְׁ כָּ ן וְ כֵ לָיו ּ ּ ) .ל"ּ כַּ נַ לקוטי הלכות - הלכות נחל ות ד ' - אות ח ' לפי אוצר היראה – תפילה - קי (ג"

Segment 12
HE:
הוקַ ם הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ

Segment 13
HE:
) שמות ( יז , מ ... וְ עַל־כֵּן נֶאֱמַ ר בִּ מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ : הוקַ ם הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ ) שְׁ מוֹ ת מ , ( תֵ עָ שֶׂ ה הַ מְ נוֹ רָ ה וְ כו ּ ּ ּ ) ' שָׁ ם כה , ( וְ כַ יוֹ צֵא ּ בָּ זֶה , כִּ י הַ מְ לָאכָ ה הָ יְתָ ה נַעֲשֵׂ ית ּ מֵ אֵ לֶיהָ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ " ל וְ כַ מְ בֹאָ ר הֵיטֵ ב בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ עַל פָ סוק ּ ּ ּ ּ ) מְ לָכִ ים־א ו ( ז , וְ הַ בַּ יִת בְּ הִ בָּ נוֹ תוֹ וְ כו ', ּ ּ עַיֵן שָׁ ם , שֶׁ כָּ ל מְ לֶאכֶ ת בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ וְהַמִ שְׁ כָּ ן הָ יְתָ ה נַעֲשֵׂ ית מֵ אֵ לֶיהָ ּ ּ ּ , רַ ק שֶׁ הֵם הָ יו מְ כַ וְ נִים לַעֲשׂ וֹ ת הַ מְ לָאכָ ה ּ ּ ּ , וְ הַ מְ לָאכָ ה ּ הָ יְתָ ה עוֹ לָה בְּ יָדָ ם מֵ אֵ לֶיהָ . וְזֶה שֶׁ כָּ תוב בְּ כָ ל מְ לֶאכֶת ּ הַ מִ שְׁ כָּ ן לְ שׁ וֹ ן רָ צוֹ ן ונְדִ יבות לֵב ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : כָּ ל אֲשֶׁ ר נָדְ בָ ה רוחוֹ אֹתוֹ וְ כו ּ ּ ' וְ כָ ל אֲשֶׁ ר נְשָׂ אוֹ לִ בּ וֹ לָבֹא לְ כָ ל הַ מְ לָאכָ ה לַעֲשׂ וֹ ת וְ כו ּ ּ ', וְ כַ יוֹ צֵ א בָּ זֶה הַ רְ בֵּ ה ּ , כִּ י כָּ ל מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן הָ יְתָ ה בִּ בְ חִ ינַת נְדִ יבות לֵב ונְשִׂ יאות ּ ּ ּ ּ ּ רוחַ , דְ הַ יְנו בְּ חִ ינַת רָ צוֹ ן ּ ּ . וְ עַל־יְדֵ י זֶה הָ יְתָ ה כָּ ל מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן נַעֲשֵׂ ית מֵ אֵ לֶיהָ ּ , עַל־יְדֵ י שֶׁ הָ יָה מֵ אִ יר שָׁ ם הֶ אָ רַ ת הָ רָ צוֹ ן . כִּ י כָּ ל הַ ל " ט מְ לָאכוֹ ת נַעֲשִׂ ים רַ ק עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת בִּ טול הַ ל ּ ּ " ט מְ לָאכוֹ ת , עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת שַׁ בָּ ת , בְּ חִ ינַת הֶ אָ רַ ת הָ רָ צוֹ ן . ּובִ בְ חִ ינָה זוֹ צְ רִ יכִ ין לַעֲשׂ וֹ ת הַ ל " ט מְ לָאכוֹ ת וְ הַ מַ שָׂ ּ ּ א ומַ תָ ן בְּ שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י הַ מַ עֲשֶׂ ה ּ ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת הֶ אָ רַ ת הָ רָ צוֹ ן שֶׁ מַ מְ שִׁ יכִ ין מִ שַׁ בָּ ת לְ שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י הַ חֹל ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת ) ּדְ בָ רִ ים יא , לג ' ( ופֹעַל יָדָ יו תִ רְ צֶ ה ּ ּ ', שֶׁ צְ רִ יכִ ין לְ הַ מְ שִׁ יך הֶ אָ רַ ת ְ ּ הָ רָ צוֹ ן עַל הַ יָדַ יִם שֶׁ הֵם כְּ לֵי הַ ּ ּמַ עֲשֶׂ ה שֶׁ ל כָּ ל הַ ל ט " מְ לָאכוֹ ת , וְ עַל־יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א ּ ' בָּ רֵ ך ה ְ ' חֵ ילוֹ ', כִּ י עִ קַ ר ּ הַ בְּ רָ כָ ה מִ שָׁ ם ּ , מִ בְּ חִ ינַת הֶ אָ רַ ת הָ רָ צוֹ ן , שֶׁ מִ שָׁ ם עִ קַ ר ּ ּ ּ ּ הַ פַ רְ נָסָ ה . וַאֲזַי כָּ ל הַ מְ לָאכָ ה שֶׁ ל שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י הַ חֹל ּ נַעֲשֵׂ ית מֵ אֵ לֶיהָ בִּ בְ חִ י נַת מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן כַּ נַ ּ ּ .. .ל" ) לקוטי הלכות - הלכות שבת ג ' - (' ג

Segment 14
HE:
הוקַ ם הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ

Segment 15
HE:
) שמות ( יז , מ צָ רִ יך הָ אָ דָ ם הָ עוֹ שֶׂ ה מַ שָׂ א־ומַ תָ ן ומְ לָאכוֹ ת לְ הָ רִ ים ּ ּ ּ ּ ְ יָדוֹ לְ הַ שֵׁ ם ולְ שַׁ עְ בֵּ ד כָּ ל מַ חֲשַׁ בְ תוֹ וַעֲשִׂ יָתוֹ וְ דִ בּ ורוֹ ּ ּ ּ ּ ּ לְ הַ שֵׁ ם ּ יִתְ בָּ רַ ך ְ , בְּ חִ ינַת : " גֹּל עַ ל ה ' דַ רְ כֶּ ך וְ כו ּ ָ ּ , "' ולְ הַ אֲמִ ין בֶּ אֱמונָה שְׁ לֵמָ ה שֶׁ אֵ ין הָ אָ דָ ם עוֹ שֶׂ ה כְּ לָל ּ ּ , רַ ק שֶׁ אָ נו מְ חֻיָבִ ים לַעֲשׂ וֹ ת אֵ יזֶה עֵסֶ ק בְּ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן ּ ּ ּ ּ ּ ּומְ לָאכָ ה , מֵ חֲמַ ת שֶׁ כֵּ ן רְ צוֹ נוֹ יִתְ בָּ רַ ך , ְ כִּ י יֵשׁ סוֹ דוֹ ת וְ כַ וָנוֹ ת גְּ דוֹ לוֹ ת בְּ כָ ל עִ נְיְנֵי מַ שָׂ א־ומַ תָ ן ומְ לָאכוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י עַ ל־יְדֵ י קְ דוֹ שׁ וֹ ת וְ נִיצוֹ צוֹ ת בֵּ רורִ ין מְ בָ רְ רִ ין ּ הַ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן ומְ לָאכוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ , כַּ יָדועַ ּ ּ , ּובִ שְׁ בִ יל זֶה לְ בַ ד צְ רִ יכִ ין לַעֲשׂ וֹ ת מְ עַט מַ שָׂ א־ומַ תָ ן אוֹ אֵ יזֶה ּ ּ ּ מְ לָאכָ ה , כִּ י כֵ ן רְ צוֹ נוֹ יִתְ בָּ רַ ך , ְ וכְ מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" טוֹ ב תוֹ רָ ה עִ ם דֶ רֶ ך־אֶ רֶ ץ ְ ּ ּ . אֲבָ ל בֶּ אֱמֶ ת אֵ ין הָ אָ דָ ם עוֹ שֶׂ ה כְּ לָל , וְ אֵ ין הַ פַ רְ נָסָ ה נִמְ שֶׁ כֶ ת עַ ל־יְדֵ י הָ עֲשִׂ יָה ּ ּ הַ גַּשְׁ מִ ית כְּ לָל , כִּ י אִ ם אַ דְ רַ בָּ א ּ , עִ קַ ר הַ פַ ּ ּ רְ נָסָ ה נִמְ שֶׁ כֶ ת עַ ל־יְדֵ י בִּ טול הַ לַ ּ ּ ּ " ט מְ לָאכוֹ ת , דְ הַ יְנו עַ ל־יְדֵ י ּ ּ הֶ אָ רַ ת הָ רָ צוֹ ן , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת קְ דֻ שַׁ ת שַׁ בָּ ת ּ ּ , דְ מִ נֵה ּ ּ ּ מִ תְ בָּ רְ כִ ין כָּ ל שִׁ תָ א יוֹ מִ ין ּ . וכְ שֶׁ יוֹ דְ עִ ין זֹאת בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ ובֶ אֱמונָה שְׁ לֵמָ ה ּ ּ , עַ ל־יְדֵ י־זֶה מַ מְ שִׁ יכִ ין הַ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ ל ּ ּ שַׁ בָּ ת לְ שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י הַ חֹל , וְ עַ ל־יְדֵ י־זֶה מְ קַ דְ שִׁ ין שֵׁ שֶׁ ת ּ יְמֵ י הַ מַ עֲשֶׂ ה בִּ קְ דֻ שַׁ ת שַׁ בָּ ת ּ ּ , וְ עַ ל־יְדֵ י־זֶה מְ בָ רְ רִ ין ומְ זַכְּ כִ ין כָּ ל הַ לַ ּ ּ " ט מְ לָאכוֹ ת מִ זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ ּ ּ , מִ בְּ חִ ינַת ל" ט קְ לָלוֹ ת , וְ זוֹ כִ ין עַ ל־יְדֵ י־זֶה שֶׁ יִהְ יֶה כָּ ל הַ לַ ּ ּ ט " מְ לָאכוֹ ת בִּ בְ חִ ינַת מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ , וְ אָ ז הַ לַ ט " ּ מְ לָאכוֹ ת הֵ ם בִּ בְ חִ ינַת טַ " ל אוֹ רוֹ ת , בְּ חִ ינַת הֶ אָ רַ ת הָ רָ צוֹ ן , בְּ חִ ינַת טַ לְ לֵי רָ צוֹ ן , כִּ י זוֹ כִ ין לְ קַ בֵּ ל הֶ אָ רַ ת הָ רָ צוֹ ן מִ שַׁ בָּ ת לְ שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י ּ ּ הַ מַ עֲשֶׂ ה . וַאֲזַי כְּ שֶׁ זוֹ כִ ין ּ לַעֲשׂ וֹ ת כָּ ל הַ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן וְ הַ מְ לָאכוֹ ת בִּ בְ חִ ינָה זוֹ ּ ּ ּ ּ ּ , אֲזַי אַ ף־עַ ל־פִ י שֶׁ עוֹ שֶׂ ה מַ שָׂ א־ומַ תָ ן ומְ לָאכָ ה ּ ּ ּ ּ ּ , אֵ ינוֹ



# Pekudei
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/2/11/

Pekudei
פקודי
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/2/11

Segment 1
HE:
פירושים על פרשת " פקודי "

Segment 2
HE:
אֵ לֶּה פְ קודֵ י הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ

Segment 3
HE:
) שמות לח , ( כא אֵ לֶה פְ קודֵ י ּ ּ ּ הַ מִ שְׁ כָּ ן — מִ שְׁ כָּ ן , מִ שְׁ כָּ ן בְּ בִ נְיָנוֹ ומִ שְׁ כָּ ן ּ

Segment 4
HE:
בְּ חֻרְ בָּ נוֹ , בִּ בְ חִ ינַת ) בְּ מִ דְ בָּ ר כד (: מַ ה טֹבו אֹהָ לֶיך ָ ּ ּ יַעֲקֹב מִ שְׁ כְּ נוֹ תֶ יך יִשְׂ רָ אֵ ל ָ , וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל אֲפִ לו ּ ּ כְּ שֶׁ הֵם חֲרֵ בִ ים מְ גִנִים עַל יִשְׂ רָ אֵ ל ּ . ּובִ שְׁ בִ יל זֶה הֵ קִ ימו ּ אֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן בְּ כָ ל פַ עַם ופֵ רְ קוהו בְּ עַצְ מָ ן וְ נָסְ עו עִ מוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ מִ מָ קוֹ ם לְ מָ קוֹ ם בְּ מִ דְ בַּ ר חֹשֶׁ ך וַאֲפֵ לָה מְ קוֹ ם נָחָ שׁ שָׂ רָ ף ְ ּ וְ עַקְ רָ ב וְ כו ', ּ וְ אַ חַ ר כַּ ך חָ זְרו וֶהֱקִ ימוהו וְ כו ּ ּ ּ ּ ְ ', לְ הוֹ רוֹ ת לְ דוֹ רוֹ ת שֶׁ אֲפִ לו כְּ שֶׁ ּ ּ הַ מִ שְׁ כָּ ן יִהְ יֶה נִפְ רָ ק וְחָ רוב יָגֵן ּ ּ עֲלֵיהֶם , וְ אִ ם יְקַ שְׁ רו רְ צוֹ נָם תָ מִ יד בִּ קְ דֻ שַׁ ת הַ מִ שְׁ כָּן ּ ּ ּ ּ ּ ובֵ ית הַ מִ קְ דָ שׁ וְ כֵ לָיו ּ ּ ּ , וְ הַ כּ ֹל בְּ כֹחַ הַ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת ּ ּ הָ עוֹ סְ קִ ים בְּ בִ נְיַן הַ מִ שְׁ כָּ ן בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ ּ

Segment 5
HE:
בְּ הַ תוֹ רָ ה אֲזַמְ רָ ה וְ כו ּ ּ ּ ) ' סִ ימָ ן רפב , ( עַל־יְדֵ י זֶה יוכְ לו ּ ּ לַעֲבֹר בְּ שָׁ לוֹ ם בְּ כָ ל הַ מִ דְ בָּ רִ יוֹ ת בְּ כָ ל מִ ינֵי חֹשֶׁ ך ְ ּ ּ וְ צַ לְ מָ וֶת אֲפִ לו כְּ שֶׁ עוֹ בְ רִ ים חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם בִּ מְ קוֹ ם נָחָ שׁ ּ ּ וְ שָׂ רָ ף וְ עַקְ רָ ב וְ צִ מָ אוֹ ן וְ כו ּ ּ ', שֶׁ בְּ כָ ל מְ קוֹ מוֹ ת אֵ לו ּ ּ בְּ הֶ כְ רֵ חַ שֶׁ יַעֲבֹר בָּ הֶם הָ רוֹ צֶ ה לָגֶשֶׁ ת אֶ ל הַ קֹדֶ שׁ ּ ּ , בִּ פְ רָ ט מִ י שֶׁ נִכְ שַׁ ל כְּ בָ ר בַּ מֶ ה שֶׁ נִכְ שַׁ ל וְרוֹ צֶ ה לָשׁ וב שֶׁ בְּ הֶ כְ רֵ חַ ּ ּ ּ ּ שֶׁ יַעֲבֹר בְּ אֵ לו הַ מְ קוֹ מוֹ ת ּ ּ ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת מַ ה שֶׁ אָ מַ ר רַ בֵּ נו ּ ּ "זַ ל עַל מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ " ל " ּ בְּ הַ יְנו דְ עָאל ּ ּ " ) ' ּ וְ כו ּ עַיֵן בְּ הַ תוֹ רָ ה רְ צִ יצָ א בְּ סִ ימָ ן כז ּ , ( ומִ כֻּלָם יַצִ ילֶנו ה ּ ּ ּ ּ ' עַל־יְדֵ י תֹקֶ ף הָ רָ צוֹ ן דִ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ יִזְכֶּ ה עַל־יְדֵ י הִ תְ קַ שְׁ רות ּ ּ ּ ּ ּ ּ לְ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת ּ ) . לקוטי הלכות - הלכות ברכות השחר ה ' - (ה" מ

Segment 6
HE:
אֵ לֶּ ה פְ קודֵ י הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ

Segment 7
HE:
) שמות לח , ( כא עַל־כֵּן חָ מַ ל עָ לֵינו ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך וְ הִ קְ דִ ים לָנו רְ פואָ ה ּ ּ ּ ְ לַמַ כָּ ה וְ צִ וָה לְ יִשְׂ רָ אֵ ל לִ בְ נוֹ ת אֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן שֶׁ יֶשׁ בּ וֹ כָּ ל ּ ּ ּ ּ הַ קְ דֻ שׁ וֹ ת שֶׁ ל הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ ּ ּ . ובָ זֶה הִ פְ לִ יא חַ סְ דוֹ ּ ּ , ּו ּ עִ מָ נ שֶׁ לִ מֵ ד לְ מֹשֶׁ ה לְ הַ מְ שִׁ יך תִ קון נִפְ לָא כָּ זֶה שֶׁ יִהְ יֶה ּ ּ ּ ּ ְ ּ ּ כּ ֹחַ לְ הַ מְ שִׁ יך קְ דֻ שַׁ ת הַבֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ גַּם בְּ הָ לְ כָ ם ּ ּ ּ ְ בְּ מִ דְ בָּ ר שָׁ מֵ ם מְ קוֹ ם נָחָ שׁ וְ שָׂ רָ ף וְ עַקְ רָ ב וְ כו . 'ּ ּובָ זֶה כְּ שֶׁ יֵ שֶׁ אֲפִ לו לְ דוֹ רוֹ ת תִ קון הִ מְ שִׁ יך ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ חָ רֵ ב הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ , בַּ עֲוֹ נוֹ תֵ ינו ּ, יִהְ יֶה לָנו כּ ֹחַ לְ הַ מְ שִׁ יך ְ ּ קְ דֻ שַׁ ת הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ עַל־יְדֵ י בָּ תֵ י כְ נֵסִ יוֹ ת ובָ תֵ י ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ מִ דְ רָ שׁ וֹ ת שֶׁ אָ נו בּ וֹ נִין בִּ ימֵ י הַ חֻרְ בָּ ן ּ , שֶׁ הֵ ם בְּ חִ ינַת מִ קְ דָ שׁ מְ עַט ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ כִּ : י הֲפִ יצוֹ תִ ים בַּ גּוֹ יִם וְ כו ' ּ וָאֱהִ י לָהֶם לְ מִ קְ דָ שׁ מְ עַט וְ כו ּ ּ . ' כִּ י עִ קַ ר הַ כּ ֹחַ לְ הַ מְ שִׁ יך ְ ּ עַל הַ בָּ תֵ י כְ נֵסִ יוֹ ת ובָ תֵ י קְ דֻ שַׁ ת הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ מִ דְ רָ שׁ וֹ ת שֶׁ אָ נו בּ וֹ נִין בְּ חוץ לָאָ רֶ ץ בִּ ימֵ י הַ חֻרְ בָּ ן הוא ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י קְ דֻ שַׁ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן שֶׁ הִ מְ שִׁ יך מֹשֶׁ ה תִ קון כָּ זֶה ּ ּ ּ ּ ְ ּ לְ הַ מְ שִׁ יך כָּ ל קְ דֻ שַׁ ת הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ בַּ מִ דְ בָּ ר ּ ּ ּ ּ ְ , עַל־יְדֵ י גַּם עַתָ ה לְ הַ מְ שִׁ יך קְ דֻ שַׁ ת לָנו כּ ֹחַ זֶה יֶשׁ ּ ְ ּ ּ הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ אַ חַ ר הַ חֻרְ בָּ ן עַל־יְדֵ י הַ בָּ תֵ י כְ נֵסִ יוֹ ת ּ ּ ּ ּ ובָ תֵ י מִ דְ רָ שׁ וֹ ת ּ ּ , וְ עַל־כֵּן תֵ כֶ ף בִּ שְׁ עַת הֲקָ מַ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ רָ מַ ז עַל הַ חֻרְ בָּ ן , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : אֵ לֶה פְ קודֵ י הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ ּ — מִ שְׁ כַּ ן . שֶׁ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ : ל" מִ שְׁ כָּ ן בְּ בִ נְיָנוֹ , מִ שְׁ כָּ ן בְּ חֻרְ בָּ נוֹ . כִּ י עִ קַ ר הֲקָ מַ ת הַ ּ ּמִ שְׁ כָּ ן הָ יָה בִּ שְׁ בִ יל זֶה כְּ דֵ י שֶׁ יִהְ יֶה כּ ֹחַ לְ יִשְׂ רָ אֵ ל לְ הַמְ שִׁ יך קְ דֻ שַׁ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן שֶׁ הוא ּ ּ ּ ְ ּ קְ דֻ שַׁ ת הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ גַּם אַ חַ ר הַ חֻרְ בָּ ן ּ ּ ּ ) . לקוטי הלכות - הלכות חול המועד ד (ב" י – '

Segment 8
HE:
נֵ דְ אַ י הַ ש דֶ ּקֹ ) שמות לח , ( כז ּ הַ תוֹ מְ כֵי א וֹ רַ יְתָ א שֶׁ מַ חֲזִיקִ ין תַ לְ מִ ידֵ י חֲכָ מִ ים בְּ מָ מוֹ נָם ּ ּ ) וְ עַל־יְדֵ י זֶה הַ תַ לְ מִ ידֵ י חֲכָ מִ ים עוֹ סְ קִ ים בַּ תוֹ רָ ה ּ ּ ומְ חַ דְ שִׁ ים הֲלָכוֹ ת ּ ּ , ( עַל כֵּן הֵם בִּ בְ חִ ינַת אַ דְ נֵי הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ שֶׁ כָּ ל הַ מִ שְׁ כָּ ן הֻקָ ם עֲלֵיהֶם ּ ּ , וְ שָׁ ם בַּ מִ שְׁ כָּ ן נוֹ לְ ּ דו וְ נִתְ גַּלו ּ ּ ּ כָּ ל הִ לְ כוֹ ת הַ תוֹ רָ ה כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ . ל" ּומֵ חֲמַ ת שֶׁ עַל־יְדֵ י אֵ לו הַ הֲלָכוֹ ת זוֹ כִ ין לְ הִ תְ גַּלות אַ חְ דות ּ ּ ּ ּ ּ הַ פָ שׁ וט יִתְ בָּ רַ ך מִ תוֹ ך פְ עֻלוֹ ת נִשְׁ תַ נוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ ְ ּ , וְזֶה תָ לוי ּ ּ בָּ אַ הֲבָ ה וְ אַ חְ דות שֶׁ בֵּ ין ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל , וְ עַל־כֵּן נִצְ טַ וו ּ ּ בִּ תְ רומַ ת אֲדָ נִים לָתֵ ת מַ חֲצִ ית הַ שֶׁ קֶ ל דַ יְקָ א ּ ּ ּ , לְ הוֹ רוֹ ת שֶׁ כָּ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל אֵ ין לוֹ שְׁ לֵמות ּ ּ , כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י חֲבֵ רוֹ , כִּ י צְ רִ יכִ ים שֶׁ יֻכְ לְ לו ּ ּ ּ כֻּלָם זֶה בָּ זֶה בְּ אַ הֲבָ ה וְ אַ חְ דות גָּדוֹ ל ּ ּ , עַד שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה יִתְ גַּלֶה אַ חְ דותוֹ ּ ּ ּ הַ פָ שׁ וט יִתְ בָּ רַ ך גַּם־כֵּן ְ ּ ּ , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת הַ הִ תְ גַּלות אֱלֹקות ּ ּ ּ ּ שֶׁ הָ יָה בַּ מִ שְׁ כָּ ן ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת הֶ עָ שִׁ יר לֹא יַרְ בֶּ ה וְ הַ דָ ל לֹא ּ יַמְ עִ יט , בְּ חִ ינַת וְרָ שׁ לֹא שָׁ מַ ע גְּעָרָ ה , בְּ חִ ינַת וְ לֹא נִכָּ ר שׁ וֹ עַ לִ פְ נֵי דָ ל ּ , כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הִ כָּ לֵל בָּ אַ חְ דות הַ פָ שׁ וט ּ ּ ּ ּ , כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י עֲנָוָה ובִ טול שֶׁ לֹא יִתְ פָ אֵ ר אֶ חָ ד עַל ּ ּ ּ ּ ּ חֲבֵ רוֹ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , רַ ק אַ דְ רַ בָּ א כָּ ל אֶ חָ ד יְבַ טֵ ל עַצְ מוֹ ּ לְ גַבֵּ י חֲבֵ רוֹ . ומִ זֶה רָ אוי שֶׁ ּ ּ ּ יְלַמְ דו עַצְ מָ ם הָ עֲשִׁ ירִ ים שֶׁ לֹא ּ ּ ּ ּ יִתְ גָּאו לְ עוֹ לָם בְּ מַ תְ נַת יָדָ ם ּ ּ , אֲפִ לו כְּ שֶׁ נוֹ תְ נִין הַ רְ בֵּ ה ּ ּ ּ פַ רְ נָסָ תָ ם בְּ כָ ל חֲכָ מִ ים הַ תַ לְ מִ ידֵ י ומַ חֲזִיקִ ים ּ ּ ּ וְ הִ צְ טָ רְ כותָ ם ּ , אַ ף עַל פִ י כֵ ן לֹא יִתְ גָּאו בָּ זֶה עַל הָ עֲנִיִים ּ ּ ּ חַ ס וְ שָׁ לוֹ , ם כִּ י הָ עֹשֶׁ ר וְ הַ כָּ בוֹ ד מִ לְ פָ נָיו יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , וְ הַ שֵׁ ם ּ

Segment 9
HE:
יִתְ בָּ רַ ך מוֹ רִ ישׁ ומַ עֲשִׁ יר ּ ְ , אַ דְ רַ בָּ א רָ אוי לָהֶם לְ הִ תְ בַּ יֵשׁ ּ ּ מְ אֹד , ולְ הִ תְ בַּ טֵ ל לִ פְ נֵי הָ עֲנִיִים מִ גֹּדֶ ל הַ חֲסָ דִ ים שֶׁ עָשָׂ ה ּ ּ ּ עִ מָ הֶם הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ הִ שְׁ פִ יעַ לָ ּ ּ ְ ּ הֶם עֲשִׁ ירות כָּ זֶה ּ , שֶׁ זוֹ כִ ין לְ הַ חֲזִיק הַ תַ לְ מִ ידֵ י חֲכָ מִ ים ּ ּ , וְגַם עֲדַ יִן יֵשׁ לָהֶם עֹשֶׁ ר רַ ב בְּ בֵ יתָ ם , וְ הָ עֲנִיִים וְ הַ דַ לִ ים שֶׁ הֵם גַּם־כֵּן ּ ּ ּ אֲנָשִׁ ים כְּ שֵׁ רִ ים כְּ מוֹ תָ ם , וְ אולַי יֵשׁ בָּ הֶם טוֹ בִ ים מֵ הֶם ּ וְ אֵ ין בְּ בֵ יתָ ם לֶחֶ ם וְ שִׂ מְ לָה , וְ אֵ ינָם זוֹ כִ ים לְ הַ חֲזִיק ּ הַ תַ לְ מִ ידֵ י חֲכָ מִ ים . אַ ך לוֹ יִתְ בָּ רַ ך נִתְ כְּ נו עֲלִ ילוֹ ת וְכָ ל ּ ְ ְ דְ רָ כָ יו וְ הַ נְהָ גוֹ תָ יו יִתְ בָּ רַ ך בְּ וַדַ אי יְשָׁ רִ ים ותְ מִ ימִ ים ּ ּ ּ ְ , אֲבָ ל עַל כָּ ל פָ נִים צְ רִ יכִ ין לִ יזָהֵר שֶׁ לֹא יִתְ גָּאו וְיִתְ פַ אֲרו ּ ּ ּ ּ ּ בְּ צִ דְ קָ תָ ם עַל הָ עֲנִיִים ּ , רַ ק יִהְ יו עִ מָ הֶם בְּ אַ חְ דות אֶ חָ ד ּ ּ ּ ּ בְּ אַ הֲבָ ה גְּדוֹ לָה , וְ עַל־יְדֵ י זֶה נִתְ גַּלָה אַ חְ דותוֹ הַ פָ שׁ וט ּ ּ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך , ְ שֶׁ זֶה עִ קַ ר תִ קון הַ צְ דָ קָ ה הַ נַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ) ל " לקוטי הלכות - הלכות פריקה וטעינה ד ' - אות יות ו ל " ל "ז לפי

Segment 10
HE:
אוצר היראה – צדקה - (ג" פ

Segment 11
HE:
ְק ָר ָס יו קְ ָר ָׁש יו בְּ יחָ רִ ו וְ דָ ּמֻ עַ יו וַ יו נָ דָ אֲ ) שמות לט ( לג , הַ מִ שְׁ כָּ ן הוא בְּ חִ ינַת כְּ לַל תְ פִ לַת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ ּ , וְ הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ כָּ לול מִ כַּ מָ ה דְ בָ רִ ים פְ רָ טִ יִים קְ רָ שִׁ ים קְ רָ סִ ים עַמודִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ רִ יחִ ים אֲדָ נִים ּ וְ כו ', וְ כֵ ן כָּ ל כְּ לֵי הַ מִ שְׁ כָּ ן עִ ם כָּ ל ּ ּ הַ פְ רָ טִ ים שֶׁ בְּ כָ ל כְּ לִ י , וְ הַ כּ ֹל כַּ אֲשֶׁ ר לַכּ ֹל הֵם בְּ חִ ינַת תְ פִ לַת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ , כִּ י יֵשׁ כַּ מָ ה וְ כַ מָ ה תְ פִ לוֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ ּ שֶׁ מִ תְ חַ בְּ רִ ין יַחַ ד וְ נַעֲשָׂ ה מֵ הֶם בְּ חִ ינַת קֶ רֶ שׁ לַמִ שְׁ כָּ ּ ּ , ן וְיֵשׁ שֶׁ נַעֲשָׂ ה מֵ הֶם בְּ חִ ינַת אֶ דֶ ן לַמִ שְׁ כָּ ן ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת מִ שְׁ פְ חוֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ חָ נו סָ בִ יב לַמִ שְׁ כָּ ן ּ ּ ּ , כִּ י כְּ לַל מִ שְׁ פָ חָ ה זֹאת הֵם בִּ בְ חִ ינַת חֵ לֶק זֶה מֵ הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ , ומִ שְׁ פָ חָ ה אַ חֶ רֶ ת הֵם בִּ בְ חִ ינַת פְ רָ ט אַ חֵ ר מֵ הַ ּ ּ ּ ּמִ שְׁ כָּ ן , וְ הָ עִ קָ ר הוא הַ תְ פִ לָה שֶׁ הִ יא עִ קַ ר בְּ חִ ינַת בִּ נְיַן הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ ּ ּ ּ ּ , וְ כָ ל אֶ חָ ד כְּ פִ י תְ פִ לוֹ תָ יו ּ ּ , כְּ מוֹ כֵן הוא נִשְׁ רַ שׁ ּ בְּ מִ שְׁ פְ חוֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ הֵ ם בְּ חִ ינַת כְּ לַל הַ מִ שְׁ כָּ ן וְ כֵ לָיו ּ ּ ) .ל"ּ כַּ נַ לקוטי הלכות - הלכות נחל ות ד ' - אות ח ' לפי אוצר היראה – תפילה - קי (ג"

Segment 12
HE:
הוקַ ם הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ

Segment 13
HE:
) שמות ( יז , מ ... וְ עַל־כֵּן נֶאֱמַ ר בִּ מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ : הוקַ ם הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ ) שְׁ מוֹ ת מ , ( תֵ עָ שֶׂ ה הַ מְ נוֹ רָ ה וְ כו ּ ּ ּ ) ' שָׁ ם כה , ( וְ כַ יוֹ צֵא ּ בָּ זֶה , כִּ י הַ מְ לָאכָ ה הָ יְתָ ה נַעֲשֵׂ ית ּ מֵ אֵ לֶיהָ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ " ל וְ כַ מְ בֹאָ ר הֵיטֵ ב בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ עַל פָ סוק ּ ּ ּ ּ ) מְ לָכִ ים־א ו ( ז , וְ הַ בַּ יִת בְּ הִ בָּ נוֹ תוֹ וְ כו ', ּ ּ עַיֵן שָׁ ם , שֶׁ כָּ ל מְ לֶאכֶ ת בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ וְהַמִ שְׁ כָּ ן הָ יְתָ ה נַעֲשֵׂ ית מֵ אֵ לֶיהָ ּ ּ ּ , רַ ק שֶׁ הֵם הָ יו מְ כַ וְ נִים לַעֲשׂ וֹ ת הַ מְ לָאכָ ה ּ ּ ּ , וְ הַ מְ לָאכָ ה ּ הָ יְתָ ה עוֹ לָה בְּ יָדָ ם מֵ אֵ לֶיהָ . וְזֶה שֶׁ כָּ תוב בְּ כָ ל מְ לֶאכֶת ּ הַ מִ שְׁ כָּ ן לְ שׁ וֹ ן רָ צוֹ ן ונְדִ יבות לֵב ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : כָּ ל אֲשֶׁ ר נָדְ בָ ה רוחוֹ אֹתוֹ וְ כו ּ ּ ' וְ כָ ל אֲשֶׁ ר נְשָׂ אוֹ לִ בּ וֹ לָבֹא לְ כָ ל הַ מְ לָאכָ ה לַעֲשׂ וֹ ת וְ כו ּ ּ ', וְ כַ יוֹ צֵ א בָּ זֶה הַ רְ בֵּ ה ּ , כִּ י כָּ ל מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן הָ יְתָ ה בִּ בְ חִ ינַת נְדִ יבות לֵב ונְשִׂ יאות ּ ּ ּ ּ ּ רוחַ , דְ הַ יְנו בְּ חִ ינַת רָ צוֹ ן ּ ּ . וְ עַל־יְדֵ י זֶה הָ יְתָ ה כָּ ל מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן נַעֲשֵׂ ית מֵ אֵ לֶיהָ ּ , עַל־יְדֵ י שֶׁ הָ יָה מֵ אִ יר שָׁ ם הֶ אָ רַ ת הָ רָ צוֹ ן . כִּ י כָּ ל הַ ל " ט מְ לָאכוֹ ת נַעֲשִׂ ים רַ ק עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת בִּ טול הַ ל ּ ּ " ט מְ לָאכוֹ ת , עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת שַׁ בָּ ת , בְּ חִ ינַת הֶ אָ רַ ת הָ רָ צוֹ ן . ּובִ בְ חִ ינָה זוֹ צְ רִ יכִ ין לַעֲשׂ וֹ ת הַ ל " ט מְ לָאכוֹ ת וְ הַ מַ שָׂ ּ ּ א ומַ תָ ן בְּ שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י הַ מַ עֲשֶׂ ה ּ ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת הֶ אָ רַ ת הָ רָ צוֹ ן שֶׁ מַ מְ שִׁ יכִ ין מִ שַׁ בָּ ת לְ שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י הַ חֹל ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת ) ּדְ בָ רִ ים יא , לג ' ( ופֹעַל יָדָ יו תִ רְ צֶ ה ּ ּ ', שֶׁ צְ רִ יכִ ין לְ הַ מְ שִׁ יך הֶ אָ רַ ת ְ ּ הָ רָ צוֹ ן עַל הַ יָדַ יִם שֶׁ הֵם כְּ לֵי הַ ּ ּמַ עֲשֶׂ ה שֶׁ ל כָּ ל הַ ל ט " מְ לָאכוֹ ת , וְ עַל־יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א ּ ' בָּ רֵ ך ה ְ ' חֵ ילוֹ ', כִּ י עִ קַ ר ּ הַ בְּ רָ כָ ה מִ שָׁ ם ּ , מִ בְּ חִ ינַת הֶ אָ רַ ת הָ רָ צוֹ ן , שֶׁ מִ שָׁ ם עִ קַ ר ּ ּ ּ ּ הַ פַ רְ נָסָ ה . וַאֲזַי כָּ ל הַ מְ לָאכָ ה שֶׁ ל שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י הַ חֹל ּ נַעֲשֵׂ ית מֵ אֵ לֶיהָ בִּ בְ חִ י נַת מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן כַּ נַ ּ ּ .. .ל" ) לקוטי הלכות - הלכות שבת ג ' - (' ג

Segment 14
HE:
הוקַ ם הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ

Segment 15
HE:
) שמות ( יז , מ צָ רִ יך הָ אָ דָ ם הָ עוֹ שֶׂ ה מַ שָׂ א־ומַ תָ ן ומְ לָאכוֹ ת לְ הָ רִ ים ּ ּ ּ ּ ְ יָדוֹ לְ הַ שֵׁ ם ולְ שַׁ עְ בֵּ ד כָּ ל מַ חֲשַׁ בְ תוֹ וַעֲשִׂ יָתוֹ וְ דִ בּ ורוֹ ּ ּ ּ ּ ּ לְ הַ שֵׁ ם ּ יִתְ בָּ רַ ך ְ , בְּ חִ ינַת : " גֹּל עַ ל ה ' דַ רְ כֶּ ך וְ כו ּ ָ ּ , "' ולְ הַ אֲמִ ין בֶּ אֱמונָה שְׁ לֵמָ ה שֶׁ אֵ ין הָ אָ דָ ם עוֹ שֶׂ ה כְּ לָל ּ ּ , רַ ק שֶׁ אָ נו מְ חֻיָבִ ים לַעֲשׂ וֹ ת אֵ יזֶה עֵסֶ ק בְּ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן ּ ּ ּ ּ ּ ּומְ לָאכָ ה , מֵ חֲמַ ת שֶׁ כֵּ ן רְ צוֹ נוֹ יִתְ בָּ רַ ך , ְ כִּ י יֵשׁ סוֹ דוֹ ת וְ כַ וָנוֹ ת גְּ דוֹ לוֹ ת בְּ כָ ל עִ נְיְנֵי מַ שָׂ א־ומַ תָ ן ומְ לָאכוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י עַ ל־יְדֵ י קְ דוֹ שׁ וֹ ת וְ נִיצוֹ צוֹ ת בֵּ רורִ ין מְ בָ רְ רִ ין ּ הַ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן ומְ לָאכוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ , כַּ יָדועַ ּ ּ , ּובִ שְׁ בִ יל זֶה לְ בַ ד צְ רִ יכִ ין לַעֲשׂ וֹ ת מְ עַט מַ שָׂ א־ומַ תָ ן אוֹ אֵ יזֶה ּ ּ ּ מְ לָאכָ ה , כִּ י כֵ ן רְ צוֹ נוֹ יִתְ בָּ רַ ך , ְ וכְ מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" טוֹ ב תוֹ רָ ה עִ ם דֶ רֶ ך־אֶ רֶ ץ ְ ּ ּ . אֲבָ ל בֶּ אֱמֶ ת אֵ ין הָ אָ דָ ם עוֹ שֶׂ ה כְּ לָל , וְ אֵ ין הַ פַ רְ נָסָ ה נִמְ שֶׁ כֶ ת עַ ל־יְדֵ י הָ עֲשִׂ יָה ּ ּ הַ גַּשְׁ מִ ית כְּ לָל , כִּ י אִ ם אַ דְ רַ בָּ א ּ , עִ קַ ר הַ פַ ּ ּ רְ נָסָ ה נִמְ שֶׁ כֶ ת עַ ל־יְדֵ י בִּ טול הַ לַ ּ ּ ּ " ט מְ לָאכוֹ ת , דְ הַ יְנו עַ ל־יְדֵ י ּ ּ הֶ אָ רַ ת הָ רָ צוֹ ן , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת קְ דֻ שַׁ ת שַׁ בָּ ת ּ ּ , דְ מִ נֵה ּ ּ ּ מִ תְ בָּ רְ כִ ין כָּ ל שִׁ תָ א יוֹ מִ ין ּ . וכְ שֶׁ יוֹ דְ עִ ין זֹאת בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ ובֶ אֱמונָה שְׁ לֵמָ ה ּ ּ , עַ ל־יְדֵ י־זֶה מַ מְ שִׁ יכִ ין הַ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ ל ּ ּ שַׁ בָּ ת לְ שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י הַ חֹל , וְ עַ ל־יְדֵ י־זֶה מְ קַ דְ שִׁ ין שֵׁ שֶׁ ת ּ יְמֵ י הַ מַ עֲשֶׂ ה בִּ קְ דֻ שַׁ ת שַׁ בָּ ת ּ ּ , וְ עַ ל־יְדֵ י־זֶה מְ בָ רְ רִ ין ומְ זַכְּ כִ ין כָּ ל הַ לַ ּ ּ " ט מְ לָאכוֹ ת מִ זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ ּ ּ , מִ בְּ חִ ינַת ל" ט קְ לָלוֹ ת , וְ זוֹ כִ ין עַ ל־יְדֵ י־זֶה שֶׁ יִהְ יֶה כָּ ל הַ לַ ּ ּ ט " מְ לָאכוֹ ת בִּ בְ חִ ינַת מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ , וְ אָ ז הַ לַ ט " ּ מְ לָאכוֹ ת הֵ ם בִּ בְ חִ ינַת טַ " ל אוֹ רוֹ ת , בְּ חִ ינַת הֶ אָ רַ ת הָ רָ צוֹ ן , בְּ חִ ינַת טַ לְ לֵי רָ צוֹ ן , כִּ י זוֹ כִ ין לְ קַ בֵּ ל הֶ אָ רַ ת הָ רָ צוֹ ן מִ שַׁ בָּ ת לְ שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י ּ ּ הַ מַ עֲשֶׂ ה . וַאֲזַי כְּ שֶׁ זוֹ כִ ין ּ לַעֲשׂ וֹ ת כָּ ל הַ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן וְ הַ מְ לָאכוֹ ת בִּ בְ חִ ינָה זוֹ ּ ּ ּ ּ ּ , אֲזַי אַ ף־עַ ל־פִ י שֶׁ עוֹ שֶׂ ה מַ שָׂ א־ומַ תָ ן ומְ לָאכָ ה ּ ּ ּ ּ ּ , אֵ ינוֹ



# Va'eira - Chumash with Likutey Halachos
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/2/2/

Vaeira
וארא
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/2/2

Segment 1
HE:
פירושים על פרשת " וארא "

Segment 2
HE:
ּ וַיֹאמֶ ר אֵ לָיו אֲנִי ה ' ('ב , 'ו) וְזֶהו וַיְדַ בֵּ ר אֱלֹהִ ים אֶ ל מֹשֶׁ ה וַיֹאמֶ ר אֵ לָיו אֲנִי ה ּ ּ ' שֶׁ הוֹ כִ יחוֹ ה ' יִתְ בָּ רַ ך עַל שֶׁ אָ מַ ר לָמָ ה הֲרֵ עֹתָ ה עַל־יְדֵ י ְ שֶׁ יָצְ או ּ ּ דָ תָ ן וַאֲבִ ירָ ם נִצָ בִ ים לִ קְ רָ אתוֹ וְאָ מְ רו לוֹ יֵרֶ א ה ּ ּ ּ ' עֲלֵיכֶם וְיִשְׁ פֹט וְכו ּ ּ . ' כִּ י בֶּ אֱמֶ ת אִ ם הָ יו הַ כּ ֹל שׁ וֹ מְ עִ ים ּ לְ קוֹ ל הַ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת לֵילֵך בְּ דֶ רֶ ך זֶה לְ הַ אֲמִ ין תָ מִ יד בַּ ה ּ ּ ְ ְ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ הַ כּ ֹל לְ טוֹ בָ ה וְ לִ תֵ ן שֶׁ בַ ח וְ ּ ְ הוֹ דָ יָה תָ מִ יד לַה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך בֵּ ין בְּ טִ יבו בֵּ ין בְּ עָ קו כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בַּ ה ּ ּ ּ ְ ' אֲהַ לֵל ּ דָ בָ ר בֵּ אלֹהִ ים אֲהַ לֵל דָ בָ ר ּ ּ ּ , בְּ וַדַ אי הָ יו מִ תְ בַּ טְ לִ ים כָּ ל ּ ּ ּ הַ צָ רוֹ ת וְכָ ל הַגָּלֻיוֹ ת לְ גַמְ רֵ י וכְ בָ ר הָ יְתָ ה גְּאֻ לָה שְׁ לֵמָ ה ּ ּ ּ ּ . אַ ך עִ קַ ּ ְ ר עִ כּ וב הַגְּאֻ לָה בִּ כְ לָל ובִ פְ רָ ט הוא עַל־יְדֵ י רִ בּ וי ּ ּ ּ ּ ּ הַחוֹ לְ קִ ים שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת דָ תָ ן וַאֲבִ ירָ ם שֶׁ יָצְ או נִצָ בִ ים ּ ּ ּ ּ לִ קְ רַ את מֹשֶׁ ה וְכו . 'ּ כִּ י בֶּ אֱמֶ ת אַ ף־עַל־פִ י כְּ שֶׁ מוֹ דִ ים לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה מִ תְ בַּ טְ לִ ים כָּ ל הַ צָ ּ ּ ְ רוֹ ת הַ נִמְ שָׁ כִ ין ּ מֵ הַפְ עֻלוֹ ת מִ שְׁ תַ נוֹ ת וְכו ּ ּ ּ ּ ּ ' עַד שֶׁ מִ תְ בַּ טֵ ל הַ צָ רָ ה לְ גַמְ רֵ י ּ ּ ּ ', ּ וְכו אַ ף־עַל־פִ י־כֵן אֶ ת זֶה לְ עֻמַ ת זֶה עָשָׂ ה הָ אֱלֹהִ ים ּ ּ , וְתֵ כֶף שֶׁ מַ תְ חִ יל אֵ יזֶה צְ מִ יחַ ת קֶ רֶ ן יְשׁ ועָ ה אֲזַי תֵ כֶף ּ ּ ּ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א וְהַמַ סְ ּ טִ ינִים מִ תְ גָּרִ ים בְּ יוֹ תֵ ר וְיוֹ תֵ ר לְ קַ טְ רֵ ג ולְ הַגְבִּ יר הַ צָ רָ ה חַ ס וְשָׁ לוֹ ם כְּ מוֹ שְׁ נֵי בְּ נֵי אָ דָ ם ּ ּ ּ הַ נִלְ חָ מִ ים זֶה עִ ם זֶה שֶׁ כְּ שֶׁ אֶ חָ ד רוֹ אֶ ה שֶׁ חֲבֵ רוֹ מִ תְ גַּבֵּ ר הוא מִ תְ גַּבֵּ ר יוֹ תֵ ר וְכו ּ ּ ' וְ כַ מְ בֹאָ ר בְּ הַ תוֹ רָ ה וַיֹאמֶ ר בּ ֹעַז ּ ּ

Segment 3
HE:
' ּ וְכו סִ ימָ ן ס " ּ ה ובְ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר . ומִ זֶה בָּ אִ ים כָּ ל הַ נְפִ ילוֹ ת ּ ּ ּ רַ חֲמָ נָא לִ צְ לַן וְהַ הִ תְ רַ חֲקות שֶׁ ל כָּ ל בְּ נֵי אָ דָ ם ובִ פְ רָ ט ּ ּ שֶׁ ל הַ כְּ שֵׁ רִ ים שֶׁ הִ תְ חִ ילו לְ הִ תְ קָ רֵ ב וְנִתְ רַ חֲקו רַ חֲמָ נָא ּ ּ לִ צְ לַן . וְעַל־כֵּן כְּ שֶׁ בָּ א מֹשֶׁ ה לְ גָאֳלָם ' וַיַאֲמֵ ן הָ עָם וְכו ּ ּ ' וַיִקְ דו וַיִשְׁ תַ חֲוו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ' שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה הִ תְ חִ ילָה הַגְּאֻ לָה ּ . אֲבָ ל הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א הִ תְ גַּבְּ רָ ה מְ אֹד וְהִ כְ בִּ יד לֵב פַ רְ עֹה עַד ּ שֶׁ אָ מַ ר מִ י ה ' ' ּ וְ כו וְאָ מַ ר תִ כְ בַּ ד הָ עֲבוֹ דָ ה בִּ כְ בֵ דות עָצום ּ ּ ּ שֶׁ לֹא לִ תֵ ן ּ ּ לָהֶם תֶ בֶ ן ּ . וְזֶה הָ יָה נִסָּ יוֹ ן לְ יִשְׂ רָ אֵ ל לְ הִ תְ חַ זֵק ּ אָ ז דַ יְקָ א בֶּ אֱמונָה לְ הַ אֲמִ ין כִּ י בְּ וַדַ אי דְ בַ ר ה ּ ּ ּ ּ ' עַל־יְדֵ י מֹשֶׁ ה נֶאֱמַ ן בֵּיתוֹ בְּ וַדַ אי יָקום לְ עוֹ לָם כַּ אֲשֶׁ ר בֶּ אֱמֶ ת רֹב ּ ּ הַ כְּ שֵׁ רִ ים הָ לְ כו בָּ זֶה ּ . אֲבָ ל נִמְ צְ או חוֹ לְ ּ קִ ים דָ תָ ן וַאֲבִ ירָ ם ּ שֶׁ הִ טְ עו רַ בִּ ים אַ חֲרֵ יהֶם עַד שֶׁ יָצְ או נִצָ בִ ים לִ קְ רַ את ּ ּ ּ ּ מֹשֶׁ ה וְ אָ מְ רו יֵרֶ א ה ּ ' ' ּ וְ כו כְּ אִ לו הֵם מְ קַ נְאִ ים קִ נְאַ ת ה ּ ּ ' צְ בָ אוֹ ת וְטוֹ עֲנִים בְּ עַד יִשְׂ רָ אֵ ל ומוֹ סְ רִ ים דִ ין לַשָׁ מַ יִם עַל ּ ּ ּ מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו שֶׁ מוֹ סֵ ּ ּ ר כָּ ל נַפְ שׁ וֹ בַּ עֲדָ ם עַד שֶׁ אוֹ מְ רִ ים יֵרֶ א ' ה עֲלֵיכֶם וְיִשְׁ פֹט ּ . ומֵ רִ בּ וי מַ חֲלוֹ קוֹ תָ ם הִ תְ גַּבְּ רו הַפְ עֻלוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ מִ שְׁ תַ נוֹ ת לְ הַ עְ לִ ים חַ ס וְשָׁ לוֹ ם הִ תְ גַּלות אַ חְ דות הַפָ שׁ וט ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ מִ שָׁ ם כָּ ל הַגְּאֻ לָה ּ ּ ּ , וְהַמַ חֲלֹקֶ ת הָ רַ ע שֶׁ לָהֶ ּ ּ ם הִ תְ גַּבֵּר

Segment 4
HE:
עַד אֲשֶׁ ר ' הָ עֹשֶׁ ק יְהוֹ לֵל חָ כָ ם וִיאַ בֵּ ד לֵב מַ תָ נָה ּ ' שֶׁ הוא לֵב ּ מֹשֶׁ ה כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל עַד שֶׁ מֹשֶׁ ה מֵ עֹצֶם צָ רָ תוֹ ּ אָ מַ ר לָמָ ה הֲרֵ עֹתָ ה לָעָם וְ כו . 'ּ כִּ י מֹשֶׁ ה טָ עַן לָמָ ה זֶה ּ ּ שְׁ לַחְ תָ נִי כִּ י הֲלֹא זֶה ּ דְ בָ רִ י גַּם מִ קֹדֶ ם שֶׁ לֹא רָ צִ יתִ י לֵילֵך ְ ּ ּ ּ בִּ שְׁ לִ יחות זֶה מֵ חֲמַ ת רִ בּ וי הַחוֹ לְ קִ ים וְכו ּ ּ ּ . ' וְהֵשִׁ יב לוֹ ה ' יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ בְּ וַדַ אי הוא יִגְמֹר אֶ ת שֶׁ לוֹ בְּ רַ חֲמָ יו הַגְּדוֹ לִ ים ּ ּ ּ ְ ובִ זְכות אָ בוֹ ת ובִ זְכות אַ הֲרֹן וְהַ כְּ שֵׁ רִ ים הַ נִלְ וִ ּ ּ ּ ּ ּ ים אֵ לָיו הַמַ אֲמִ ינִים בְּ מֹשֶׁ ה בֶּ אֱמֶ ת ומְ בַ טְ לִ ים שִׁ נוי דַ עְ תָ ם שֶׁ הֵם ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת פְ עֻלוֹ ת מִ שְׁ תַ נוֹ ת לְ דֵ עָה אַ חַ ת שֶׁ ל מֹשֶׁ ה ּ ּ ּ ּ שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה נִכְ לָלִ ים בְּ אַ חְ דות הַפָ שׁ וט ּ ּ ּ , וְעַל־יְדֵ י כָּ ל זֶה תִ הְ יֶה הַגְּאֻ לָה בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ ּ . וְזֶ ה וַיְדַ בֵּ ר אֱלֹהִ ים אֶ ל מֹשֶׁ ה ּ וַיֹאמֶ ר אֵ לָיו אֲנִי ה ' הַ יְנו בְּ חִ ינַת דְ עו כִּ י ה ּ ּ ּ ' ּ הוא הָ אֱלֹקִ ים הַמְ בֹאָ ר בְּ סוֹ ף הַ תוֹ רָ ה ּ ) לקוטי מוהר ן ב " ' -

Segment 5
HE:
סימן ב '(, שָׁ ם שֶׁ כָּ ל הַ פְ עֻלוֹ ת מִ שְׁ תַ נוֹ ת שֶׁ פֵרֵ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ הַ נִמְ שָׁ כִ ים מִ שֵׁ ם אֱלֹהִ ים ּ ּ , ּ כֻּלָ ם כְּ לולִ ים בַּ ה ּ ' שֶׁ הוא ּ אַ חְ דות הַפָ שׁ וט עַיֵן שָׁ ם ּ ּ ּ ּ . וְזֶהו וַיְדַ בֵּר אֱלֹהִ ים אֶ ל מֹשֶׁ ה ּ ּ וַיֹאמֶ ר אֵ לָיו אֲנִי ה ', כִּ י הַ כּ ֹל אֶ חָ ד כִּ י ה ' ּ הוא הָ אֱלֹהִ ים כִּ י כָּ ל הַפְ עֻלוֹ ת מִ שְׁ תַ נוֹ ת כְּ לולִ ים בְּ אַ חְ דות הַפָ שׁ וט ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ובְ וַדַ אי יִגְמֹ ּ ּ ר אֶ ת שֶׁ לוֹ לְ גָאֳלָם ּ . ּ כִּ י פַ רְ עֹה אָ מַ ר מִ י ה ', כִּ י לֹא הֶאֱמִ ין בְּ שֵׁ ם ה ', כִּ י יְנִיקָ תוֹ הָ יָה רַ ק מִ שֵׁ ם אֱלֹהִ ים ּ כַּמובָ א ּ ּ , כִּ י רָ צָ ה לְ הַ פְ רִ יד חַ ס וְשָׁ לוֹ ם בֵּ ין שֵׁ ם ה ' לְ שֵׁ ם אֱלֹהִ ים שֶׁ זֶה עִ קַ ר הַפֵ רוד חַ ס וְשָׁ לוֹ ם ּ ּ ּ ּ . הַיְנו כִּ ּ י רָ צָ ה לִ כְ פֹר ולְ הַפְ רִ יד הַפְ עֻלוֹ ת מִ שְׁ תַ נוֹ ת מֵ אַ חְ דות הַ פָ שׁ וט ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ מֵ חֲמַ ת שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ בִ ין זֹאת בַּ שֵׂ כֶ ל כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ שָׁ ם . אֲבָ ל ה ' יִתְ בָּ רַ ך הִ כָּ הו מַ כּ וֹ ת גְּדוֹ לוֹ ת וְהִ צִ יל ּ ּ ְ יִשְׂ רָ אֵ ל מִ כֻּלָם וְהֶרְ אָ ה מוֹ פְ תִ ים גְּד ּ וֹ לִ ים וְנוֹ רָ אִ ים שֶׁ עַל־יְדֵ י כָּ ל זֶה רָ אָ ה בְּ עֵינָיו שֶׁ כָּ ל הַ פְ עֻלוֹ ת מִ שְׁ תַ נוֹ ת ּ ּ ּ ּ הֵם מֵ אַ חְ דות הַפָ שׁ וט עַד שֶׁ הֻכְ רַ ח לְ הוֹ דוֹ ת בְּ עַצְ מוֹ ּ ּ ּ וְאָ מַ ר ה ' הַ צַ דִ יק ּ ּ ) . לקוטי הלכות - הלכות פריקה וטעינה ד ' - אות י "ד(

Segment 6
HE:
וַיְדַ בֵּ ר אֱלֹקִ ים ... אֲנִי ' ה ('ב , 'ו) וְזֶה שֶׁ הוֹ דִ יעוֹ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך מַ ה שֶׁ שָׁ גָה בְּ פָ רָ שָׁ ה זֹאת ּ ּ ּ ּ ְ שֶׁ ל וָאֵ רָ א , שֶׁ נִמְ שָׁ ך לָעִ נְיָן הַ קוֹ דֵ ם עַל שֶׁ אָ מַ ר ּ ּ ְ ' לָמָ ה הֲרֵ עֹתָ ה ', כְּ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ . י" וְזֶהו : " ּ וַיְדַ בֵּ ר אֱלֹקִ ים אֶ ל מֹשֶׁ ה וַיֹאמֶ ר אֵ לָיו ּ אֲנִי ה ". ' כִּ י כָּ ל הַ קֻ שְׁ יוֹ ת שֶׁ קָ שֶׁ ה עַל ּ ּ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך נִמְ שָׁ ך מֵ הַ סְ תָ רַ ת הָ אֱמֶ ת שֶׁ מִ שָׁ ם נִמְ שָׁ כִ ין ּ ּ ּ ּ ְ ְ ּדַ רְ כֵי ה ' שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ שִׂ יג ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת צַ דִ יק וְטוֹ ב ּ , לוֹ ּ צַ דִ יק וְרַ ע לוֹ , רָ שָׁ ע וְטוֹ ב לוֹ וְ כו . 'ּ וְ הַ כּ ֹל בִּ שְׁ בִ יל

Segment 7
HE:
הַ בְּ חִ ירָ ה . וְזֶהו ּ : " וַיְדַ בֵּ ר אֱלֹקִ ים , " בְּ חִ ינַת דִ ין וְ כו ּ ּ . ' " ּ וַיֹאמֶ ר אֵ לָיו אֲנִי ה , "' בְּ חִ ינַת רַ חֲמִ ים . הַ יְנו שֶׁ הוֹ דִ יעוֹ ּ כִּ י ה ' ּ הוא הָ אֱלֹקִ ים וְ הַ כּ ֹל אֶ חָ ד , כִּ י מִ דַ ת הָ רַ חֲמִ ים ּ ומִ דַ ת הַ דִ ין הַ כּ ֹל אֶ חָ ד בָּ אֱמֶ ת לַאֲ ּ ּ ּ ּ מִ תוֹ , רַ ק שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ שִׂ יג זֹאת ּ , כִּ י עֶצֶם אֲמִ תַ ת דְ רָ כָ יו ומִ דוֹ תָ יו יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ ּ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ שִׂ יג כְּ מוֹ שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ שִׂ יג עַצְ מותוֹ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך : ְ וְזֶהו : " ּ וָאֵ רָ א אֶ ל אַ בְ רָ הָ ם אֶ ל יִצְ חָ ק וְאֶ ל יַעֲקֹב בְּ אֵ ל שַׁ דָ י ו ּ ּ שְׁ מִ י ה ' לֹא נוֹ דַ עְ תִ י לָהֶם ּ ". כִּ י עִ קַ ר הִ תְ גַּלות ּ ּ ּ אֲמִ תַ ת אֱלֹקותוֹ יִתְ בָּ רַ ך הָ יָה עַל ְ ּ ּ ־ יְדֵ י הָ אָ בוֹ ת : אַ בְ רָ הָ ם , יִצְ חָ ק וְיַעֲקֹב . אֲבָ ל אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ גַלוֹ ת הָ אֱמֶ ת בְּ פַ עַם ּ אֶ חָ ד , כִּ י הָ אֱמֶ ת צָ רִ יך לְ הִ תְ בָּ רֵ ר בְּ זֶה הָ עוֹ לַם ְ ־ הַ בְּ חִ ירָ ה דַ יְקָ א בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר עַד שֶׁ יָבוֹ א מָ שִׁ יחַ ּ ּ ּ , אָ ז יִתְ גַּלֶה ּ הָ אֱמֶ ת בִּ שְׁ לֵמות ּ , כִּ י הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך אֶ חָ ד ושְׁ מוֹ אֶ חָ ד ּ ְ ּ , שֶׁ זֶה עִ קַ ר הָ אֱמֶ ת בְּ חִ ינַת כֻּלוֹ אֶ חָ ד כֻּלוֹ טוֹ ב כֻּלוֹ קֹדֶ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ . אֲבָ ל אַ ף ־ ּפִ י ־ עַל ־ כֵן מִ צַ ד הַמְ ּ קַ בְּ לִ ים יֵשׁ חִ לוקִ ים רַ בִּ ים ּ ּ בְּ עִ נְיַן הַ שָׂ גַת אֲמִ תָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך לְ כָ ל חַ ד כְּ פִ י יְגִיעָ תוֹ ְ ּ ּ בַּ עֲבוֹ דָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך , ְ שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת נוֹ דָ ע בַּ שְׁ עָרִ ים בַּ עְ לָה ּ ּ ּ ּ , לְ כָ ל חַ ד כְּ פום מַ ה דִ מְ שַׁ עֵר בְּ לִ בֵּ יה ּ ּ ּ ] לכל אחד כפי מה שמשער בלב , [ו הַ יְנו כְּ פום יְגִיעָ תוֹ לְ הַ שִׂ יג אֲמִ תָ תוֹ ּ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך , ְ כְּ מוֹ כֵן זוֹ כֶ ה לְ שִׁ עורִ ין דְ לִ בֵּ יה ּ ּ ּ . וְ כַ מובָ ּ ּ א בַּ זֹהַ ר ּ הַ קָ דוֹ שׁ בְּ כַ מָ ה מְ קוֹ מוֹ ת ּ ּ , דְ אִ ית מָ ארֵ י דְ יָדַ יִן וְרַ גְלַיִן ּ ּ שֶׁ מַ שִׂ יגִין בִּ בְ חִ ינָה זֹאת שֶׁ נִקְ רָ א יָדַ יִן וְ ּ ּ ּ ' ּ כו . 'ּ וְ כו וְ אִ ית בִּ לְ בושִׁ ין דְ מַ לְ כָּ א וְ כו ּ ּ ּ ' וְ אִ יהו לֹא אִ שְׁ תַ נֵי בְּ כָ ל אֲתַ ר ּ ּ ּ . 'ּ וְ כו וְ כָ ל אֶ חָ ד כְּ פִ י הַ שָׂ גָתוֹ אֶ ת אֲמִ תָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , כֵּן נִתְ גַּלֶה לוֹ סוֹ ד שֵׁ ם מִ שְׁ מוֹ תָ יו יִתְ בָּ רַ ך כְּ פִ י הַ הַ שָׂ גָה ּ ּ ְ ּ . כִּ י יֵשׁ שִׁ בְ עָ ה שֵׁ מוֹ ת שֶׁ אֵ ינָם נִמְ חָ קִ ים וְיֵשׁ בֵּ ינֵיהֶם כַּ מָ ה ּ ּדְ רָ גוֹ ת . וְ שֵׁ ם הֲוָיָה בָּ רוך הוא הוא לְ מַ עְ לָה מִ כֻּלָם ּ ּ ּ ּ ְ , כִּ י ּ הוא בְּ חִ ינַת שֵׁ ם הָ עֶצֶם , אֲבָ ל גַּם כָּ ל הַ שֵׁ מוֹ ת אֲפִ לו ּ ּ ּ שֵׁ ם הֲוָיָה בָּ רוך ־ ּ ְ ּ הוא , ּ הוא רַ ק בִּ בְ חִ ינַת אַ חַ ר הַ בְּ רִ יאָ ה שֶׁ גִּלָה שְׁ מוֹ תָ יו יִתְ בָּ רַ ך לְ הַ צַ דִ יקִ ים כְּ דֵ י שֶׁ יוכְ לו לְ הַ שִׂ יג ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ ּ אֲמִ תָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , כִּ י קֹדֶ ם הַ בְּ רִ יאָ ה אֵ ין לוֹ שֵׁ ם כְּ לָל , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : וְ אַ נְתְ לֵית לָך שֵׁ ם יְדִ יעַ וְ כו ּ ְ ּ ' וְ כַ מובָ א ּ ּ בְּ כָ ל סִ פְ רֵ י הַ מְ קֻ בָּ לִ ים . ּובִ בְ חִ ינַת אֵ לו הַ נַ ּ ּ ּ " ל הוא ּ הַ חִ לוק שֶׁ בֵּ ין מַ דְ רֵ גוֹ ת הַ צַ דִ יקִ ים שֶׁ אַ ף ּ ּ ּ ּ ־ עַל ־ פִ י שֶׁ כֻּלָם ּ ּ מַ כִּ ירִ ין וְ יוֹ דְ עִ ין אֲמִ תָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ הוא כֻּלוֹ אֶ חָ ד כֻּלוֹ ּ ּ ּ ְ ּ טוֹ ב וְ כו ', ּ ־י ּפִ ־ עַל ־ אַ ף כֵן יֵשׁ בֵּ ינֵיהֶם חִ לוק גָּדוֹ ל וְכַ נַ ּ ּ ּ . ל" ּוכְ פִ י הַ חִ לוק שֶׁ בֵּ ינֵיהֶם ּ ּ , כְּ מוֹ כֵן מַ שִׂ יג כָּ ל אֶ חָ ד שֵׁ ם ּ מִ שְׁ מוֹ תָ יו יִתְ בָּ רַ ך וְ כַ נַ ּ ְ ּ ) . ל" ליקוטי הלכות - הלכות ריבית ה ' - אות ל "א(

Segment 8
HE:
וַיְדַ בֵּ ר אֱלֹקִ ים ... אֲנִי ה ' ... וָאֵ רָ א אֶ ל אַ בְ רָ הָ ם ... ּושְׁ מִ י ה ' לֹא נוֹ דַ עְ תִ י לָהֶ ם ּ

Segment 9
HE:
'ב , 'ו)- ('ג ָּכ ל הַ וִ כּ וחִ ים בֵּ ין הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ובֵ ין מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו בְּ עִ נְיַן ּ ּ ּ ּ ְ ּ שְׁ לִ יחותוֹ לִ גְאֹל אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ , ּ שֶׁ מֹשֶׁ ה הָ יָה מְ מָ אֵ ן מְ אֹד כַּ מָ ה פְ עָמִ ים ּ ּ , וְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך הִ קְ פִ יד עָלָיו וְ הִ כְ רִ יחוֹ ּ ְ ּ לְ גָאֳלָם בִּ שְׁ לִ יחותוֹ לֵילֵך ּ ְ

Segment 10
HE:
, כַּ מְ בַּ פָ רָ שִׁ יוֹ ת בֹאָ ר ּ ּ ּ הַ קוֹ דְ מִ ים , הַ כּ ֹל הָ יָה בְּ עִ נְיַן הָ אֱמֶ ת שֶׁ אֲפִ לו גְּדוֹ לֵי ּ ּ הַ צַ דִ יקִ ים קָ שֶׁ ה לָהֶם בַּ תְ חִ לָה לַעֲמֹד עַל עֶצֶם נְקֻ דַ ת ּ ּ ּ ּ ּ הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ וְ כו ּ ּ . ' רַ ק כָּ ל צַ דִ יק וְ צַ דִ יק מְ בָ רֵ ר הָ אֱמֶ ת ּ ּ כְּ פִ י יְגִיעָ תוֹ וְטָ רְ חוֹ בַּ עֲבוֹ דָ תוֹ , וְ כָ ל יְמֵ י חַ יָיו יֶשׁ לוֹ בְּ כָ ל ּ ּפַ עַם נִסְ יוֹ נוֹ ת , כִּ י בְּ הֶ כְ רֵ חַ שֶׁ יִהְ יֶה לוֹ בְּ חִ ירָ ה כָּ ל יְמֵ י ּ ּ חַ יָיו . וְ עִ קַ ר הַ בְּ חִ ירָ ה הוא בְּ עִ נְיַן בֵּ רור הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ ּ ּ ּ ּ . וְ עַל ־ כֵּן אֲפִ לו מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו הָ יָה מְ מָ אֵ ן לֵילֵך ְ ּ ּ ּ בִּ שְׁ לִ יחות ּ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ . וְ הַ כּ ֹל מֵ חֲמַ ת רִ בּ וי הָ אֱמֶ ת שֶׁ לוֹ ּ ּ , כִּ י בִּ קְ דֻ שַׁ ת חָ כְ מָ תוֹ יָדַ ע הָ אֱמֶ ת שֶׁ קָ שֶׁ ה מְ אֹד לְ הוֹ שִׁ יעַ ּ ּ לְ יִשְׂ רָ אֵ ל יְשׁ ועָ ה שְׁ לֵמָ ה בְּ תַ כְ לִ ית עַד הַ סּ וֹ ף ּ , כִּ י רָ אָ ה שֶׁ סּ וֹ פָ ן לַחֲטֹא ולְ הַ מְ רוֹ ת כְּ נֶגְ ּ דוֹ וכְ נֶגֶד הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ כַּ מָ ה פְ עָמִ ים בַּ תְ חִ לָה ובַ סּ וֹ ף ּ ּ ּ ּ ּ . ּוכְ מוֹ שֶׁ הָ יָה בֶּ אֱמֶ ת כֵּן , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " וַיְנַסּ ו אֹתִ י זֶה עֶשֶׂ ר פְ עָמִ ים וְ כו ּ ּ ּ " ' וְ עַל ־ כֵּן הָ יָה חָ פֵ ץ לְ סַ לֵק עַצְ מוֹ מִ שְׁ לִ יחותוֹ ּ ּ ּ , כִּ י תָ לָה הַ דָ בָ ר ּ ּ ְּב עַנְוְתָ נותוֹ ּ , כִּ י הָ יָה קָ טָ ן בְּ עֵינָיו וְ אָ מַ ר : " מִ י אָ נֹכִ י וְ כו ". 'ּ וְ כָ ל זֶה בְּ חִ ינַת אֱמֶ ת , כִּ י מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו בְּ וַדַ אי דִ בֶּ ר כָּ ל ּ ּ ּ דְ בָ רָ יו בֶּ אֱמֶ ת ובַ עֲנָוָה אֲמִ תִ ית ּ ּ ּ , אֲבָ ל אַ ף ־ ּפִ י ־ עַל ־ כֵן הִ קְ פִ יד הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך עָ לָיו ְ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " ּ וַיִחַ ר אַ ף ה ' בְּ מֹשֶׁ ה וְ כו " 'ּ וְ הִ כְ רִ יחוֹ לֵילֵך ְ , כִּ י כָּ ל אֵ לו הַ דֵ עוֹ ת ּ ּ ּ וְ הַ סְּ בָ רוֹ ת שֶׁ ל מֹשֶׁ ה שֶׁ הָ יָה לְ מָ אֵ ן בִּ שְׁ לִ יחותוֹ ּ , הַ כּ ֹל נִמְ שַׁ ך וְ נִשְׁ תַ לְ שֵׁ ל מֵ הָ אֱמֶ ת שֶׁ ל הַ מַ לְ אָ כִ ים שֶׁ קִ טְ רְ גו ּ ּ ּ ּ ְ וְ אָ מְ רו שֶׁ לֹא יִבָּ ּ ּ רֵ א הָ אָ דָ ם , כִּ י מָ ה אֱנוֹ שׁ כִּ י תִ זְכְּ רֶ נו ּ ּ ', ּ וְ כו כִּ י עָ תִ יד לְ מֶ חֱטָ א קַ מָ ך ולְ אַ רְ גָּזָא קַ מָ ך וְ כו ּ ּ ְ ְ ּ ּ ', שֶׁ מִ זֶה ּ ּ הַ קִ טְ רוג כָּ ל כּ ֹחַ הַ יֵצֶר הָ רָ ע ּ ּ ּ , וַאֲפִ לו צַ דִ יקִ ים גְּדוֹ לִ ים ּ ּ ּ גְּמורִ ים צְ רִ יכִ ים יְגִיעָ ה רַ בָּ ה לְ בָ רֵ ר דַ עְ תָ ּ ּ ּ ם מִ סְּ בָ רוֹ ת הַ נִמְ שָׁ כִ ים מִ זֶה הַ קִ טְ רוג וְכו ּ ּ ּ ּ ּ . ' ומִ זֶה נִמְ שָׁ ך מַ ה שֶׁ אָ מַ ר ּ ְ ּ ּ מֹשֶׁ ה : " לָמָ ה הֲרֵ עֹתָ ה וְ כו ', ּ לָמָ ה זֶה שְׁ לַחְ תָ נִי ּ ּ ּ ". ּ שֶׁ זֶה נִמְ שַׁ ך עַל ְ ־ יְדֵ י עֹצֶם הַ מַ חֲלֹקֶ ת שֶׁ ל הַ חוֹ לְ קִ ים ּ , שֶׁ הֵם דָ תָ ן וַאֲבִ ירָ ם שֶׁ יָצְ או נִצָ ּ ּ ּ ּ בִ ים לִ קְ רָ אתָ ם וְ אָ מְ רו : " ּ יֵרֶ א ה ' עֲלֵיכֶם וְיִשְׁ פֹט וְ כו ּ ּ ' ". וְגַם לְ פִ י דַ עְ תָ ם דִ בְּ רו בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ כְּ אִ לו הֵם מְ קַ נְאִ ים עַל צָ רוֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ , כִּ י כָּ ל הַ פְ גָמִ ים ּ שֶׁ בָּ עוֹ לָם , בִּ פְ רָ ט כָּ ל מִ ינֵי מַ חֲלֹקֶ ת נִמְ שָׁ ך רַ ק מִ פְ גַם ּ ְ הָ אֱמֶ ת שֶׁ ּ ּ מִ שָׁ ם כָּ ל הַ בְּ חִ ירָ ה . וְ עַל ־ כֵּן אֲפִ לו הָ רְ שָׁ עִ ים ּ ּ הַ גְּמורִ ים מַ לְ בִּ ישִׁ ים דִ בְ רֵ יהֶם הָ רָ עִ ים בְּ אֵ יזֶה אֱמֶ ת ּ ּ כְּ אִ לו כַּ וָנָתָ ם אֶ ל הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ . כְּ מוֹ שֶׁ רָ אִ ינו בְּ פַ רְ עֹה שֶׁ אָ מַ ר ּ לָהֶם : " לָמָ ה מֹשֶׁ ה וְ אַ הֲרֹן תַ פְ רִ יעו אֶ ת הָ עָם וְ כ ּ ּ ּ . 'ּו ּתִ כְ בַּ ד הָ עֲבוֹ דָ ה עַל הָ אֲנָשִׁ ים וְיַעֲשׂ ו בָ ה וְ אַ ל יִשְׁ עו בְּ דִ בְ רֵ י ּ ּ ּ שָׁ קֶ ר ". הַ בֵּ ט ורְ אֵ ה וְ הָ בֵ ן אַ תָ ה הַ מְ עַיֵן ּ ּ ּ , עַד הֵיכָ ן הַ שֶׁ קֶ ר ּ מִ תְ פַ שֵׁ ט לְ הַ חֲלִ יף הָ אֱמֶ ת ּ ּ , עַד שֶׁ בְּ תֹקֶ ף שְׁ קָ רָ יו מֵ עֵז ּפָ נָיו כָּ ל ־ ְ כָּ ך לוֹ מַ ר שֶׁ אֶ צְ לוֹ הָ אֱמֶ ת עַד שֶׁ פַ רְ עֹה הָ רָ שָׁ ע ּ שֶׁ עִ נָה אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ שֶׁ קֶ ר ובְ חִ נָם בַּ עֲבוֹ דָ ה קָ שָׁ ה ּ ּ ּ , ְ כָּ ך ־ כָּ ל אָ מַ ר : " תִ כְ בַּ ד הָ עֲבוֹ דָ ה וְ כו ּ ּ ' וְ אַ ל יִשְׁ עו בְּ דִ בְ רֵ י ּ שָׁ קֶ ר , " כְּ אִ לו דִ בְ רֵ י מֹשֶׁ ה וְ אַ הֲרֹן שֶׁ רוֹ צִ ים שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ ּ יַעַבְ דו אֶ ּ ת ה ', הֵם חַ ס וְשָׁ לוֹ ם דִ בְ רֵ י שֶׁ קֶ ר וְ הוא חָ פֵ ץ ּ ּ רַ ק הָ אֱמֶ ת שֶׁ יַעַבְ דו אוֹ תוֹ יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ חִ נָם ּ ּ ּ , וְ כֵן הוא בְּ כָ ל ּ ּדוֹ ר וָדוֹ ר . אֲבָ ל זֶה הָ עִ נְיָן לְ הַ חֲלִ יף הַ שֶׁ קֶ ר בָּ אֱמֶ ת הוא ּ ּ בְּ כַ מָ ה בְּ חִ ינוֹ ת אֵ ין מִ סְ פָ ר ּ ּ , כִּ י הָ רָ שָׁ ע גָּמור כְּ ּ מוֹ פַ רְ עֹה ּ

Segment 11
HE:
ַמַ חֲלִ יף שֶׁ קֶ ר גָּמור לֶאֱמֶ ת כַּ נ ּ ּ , ל" וְ דָ תָ ן וַאֲבִ ירָ ם בָּ או ּ ־ גַּם כֵּן בְּ שֶׁ קֶ ר לַחֲלֹק עַל מֹשֶׁ ה בְּ עַזות וְחֻצְ פָ ה גְּדוֹ לָה ּ ּ ּ כְּ אִ לו הֵם מְ קַ נְאִ ים עַל צָ רוֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל וְ אָ מְ רו ּ ּ ּ : " יֵרֶ א ה ' עֲלֵיכֶם וְיִשְׁ פֹט וְ כו ּ ּ ". ' אֲבָ ל בְּ וַדַ אי שֶׁ קֶ ר שֶׁ לָהֶם לֹא הָ יָה ּ ּ מְ גֻשָׁ ם כָּ ל ּ ־ כָּ ך כְּ מוֹ הַ שֶׁ קֶ ר שֶׁ ל פַ רְ עֹה ּ ּ ְ , אֲבָ ל גַּם הֵם בָּ או בְּ שֶׁ קֶ ר וְ אָ מְ רו שֶׁ אֶ צְ לָם הָ אֱמֶ ת כְּ אִ לו הֵם אוֹ הֲבִ ים ּ ּ ּ ּ אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל בֶּ אֱמֶ ת יוֹ תֵ ר מִ מֹשֶׁ ה וְ אַ הֲרֹן ּ . וְ כֵן הוא בְּ כָ ל ּ דוֹ ר ובְ ּ ּ כָ ל עֵת . וְ הָ עֹשֶׁ ק יְהוֹ לֵל חָ כָ ם וִיאַ בֵּ ד אֶ ת לֵב ּ מַ תָ נָה , כְּ מוֹ שֶׁ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ " ל פָ סוק זֶה לְ עִ נְיַן מֹשֶׁ ה ּ ּ רַ בֵּ נו , ּ שֶׁ עַל ־ יְדֵ י הָ עַזות הָ רַ ע שֶׁ ל דָ תָ ן וַאֲבִ ירָ ם שֶׁ אָ מְ רו ּ ּ ּ ּ יֵרֶ א ה ' עֲלֵיכֶם וְ כו ', ּ ־ עַל יְדֵ י זֶה גָּרְ מו שֶׁ ּ גַּם מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו ּ שָׁ גָה וְ אָ מַ ר " לָמָ ה הֲרֵ עֹתָ ה וְ כו ּ' ". כִּ י גַּם הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ הַ גְּדוֹ לִ ים וְ הַ נוֹ רָ אִ ים טוֹ עִ ים גַּם ּ ־ כֵּן לִ פְ עָמִ ים עַל ־ יְדֵ י רִ בּ וי הָ אֱמֶ ת יוֹ תֵ ר מִ דַ אי שֶׁ נִמְ שָׁ ך מִ קִ טְ רוג הַ מַ לְ אָ כִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ְ ּ ) . ל"ּ הַ נַ לקוטי הלכות – הלכות רי בית ה ' - אות ל '(

Segment 12
HE:
וָאֵ רָ א אֶ ל אַ בְ רָ הָ ם

Segment 13
HE:
('ג , 'ו) וְזֶהו : " ּ וָאֵ רָ א אֶ ל אַ בְ רָ הָ ם בְּ אֵ ל שַׁ דָ י , " ּ שֶׁ הוא שֵׁ ם קָ דוֹ שׁ ּ וְ נוֹ רָ א , אֲבָ ל זֶה הַ שֵׁ ם נִקְ רָ אִ ים בּ וֹ גַּם הַ מַ לְ אָ כִ ים ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " הִ נְנִי שׁ ֹלֵחַ לְ פָ נֶיך מַ לְ אָ ך וְ כו ּ ְ ָ הִ . ' שָׁ מֶ ר מִ פָ נָיו ּ ּ אַ ל תַ מֵ ר בּ וֹ כִּ י שְׁ מִ י בְּ קִ רְ בּ וֹ ּ ּ ". וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" אַ ל ּתְ מִ ירֵ נִי בּ וֹ ' . כִּ י שְׁ מִ י בְּ קִ רְ בּ וֹ ', זֶה מט " ט שֶׁ שְׁ מוֹ כְּ שֵׁ ם ּ רַ בּ וֹ , כִּ י מט " ט בְּ גִימַ טְ רִ יָא שַ דַ ּ ּ " י כַּ מובָ א ּ ּ ) " ּ רַ שִׁ י שְׁ מוֹ ת , כג כא (. הַ יְנו ּ שֶׁ הַ שָׂ גַת אֲמִ תָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך מִ צַ ד זֶה הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ ּ ְ מַ שִׂ יג הַ מַ לְ אָ ך עַד שֶׁ הַ מַ לְ אָ ך נִכְ לָל בּ וֹ יִתְ בָּ רַ ך בִּ בְ חִ ינַת ְ ְ ְ ּ ּ ּ זֶה הַ שֵׁ ם וְ נִקְ רָ א עַל שְׁ מוֹ ּ , אֲבָ ל שָׁ ם צְ רִ יכִ ין לִ זָהֵר ּ מִ טָ עות שֶׁ לֹא לִ טְ עוֹ ת שֶׁ הַ שָׂ גָה זֹאת הוא עַצְ מות ּ ּ ּ ּ ּ ּ אֲמִ תָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , כִּ י עַל זֶה נֶאֱמַ ר : " הִ שָׁ מֶ ר מִ פָ נָיו אַ ל ּ ּ ּתְ מִ ירֵ נִי בוֹ ". וְ עַל ־ כֵּן לֹא בָּ חַ ר מֹשֶׁ ה בִּ בְ חִ ינָה זֹאת וְ אָ מַ ר : " אִ ם אֵ ין פָ נֶיך הֹלְ כִ ים וְ כו ּ ָ ּ , "' כִּ י מֹשֶׁ ה כָּ ל הַ שָׂ גָתוֹ הָ יָה גָּבֹהַ מְ אֹד ּ ּ , כִּ י הִ שִׂ יג מִ בְּ חִ ינַ ּ ת שֵׁ ם הָ עֶצֶם שֶׁ הוא שֵׁ ם הֲוָיָה בָּ רוך הוא ּ ּ ּ ְ , אֲבָ ל גַּם הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ הַ גְּדוֹ לִ ים שֶׁ הַ שָׂ גָתָ ם רַ ק בִּ בְ חִ ינַת שֵׁ ם זֶה שֶׁ הוא שֵׁ ם ּ ּ , י" ּ שַׁ דַ הֵם יוֹ דְ עִ ים וְ נִזְהָ רִ ים מִ טָ עות וְ אֵ ינָם טוֹ עִ ים חַ ס ּ ּ וְ שָׁ לוֹ ם , שֶׁ זֶה תַ כְ לִ ית הַ הַ שָׂ גָה ּ ּ ּ , רַ ק יוֹ דְ עִ ים שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ שִׂ יג אֲמִ תָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ . וְ כֵן אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ שִׂ יג דַ רְ כֵי ּ ּ הַ נְהָ גָתוֹ אֶ ת הָ עוֹ לָם שֶׁ הוא עַל ּ ־ יְדֵ י מִ דוֹ תָ יו יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , שֶׁ הֵם שְׁ מוֹ תָ יו כַּ יָדועַ ּ ּ , כִּ י גָּבְ הו דְ רָ כָ יו מִ דְ רָ כֵינו ּ ּ ּ ּ , כִּ י ּ הַ שָׂ גַת עֶצֶ ם הָ אֱמֶ ת נֶעְ לָם וְ נִשְׂ גָּב מְ אֹד . וְזֶה שֶׁ אָ מַ ר הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך לְ מֹשֶׁ ה עַל שֶׁ אָ מַ ר ְ ּ ' לָמָ ה הֲרֵ עֹתָ ה : ' הֲלֹא לְ אַ בְ רָ הָ ם וְ כָ ל הָ אָ בוֹ ת לֹא נִתְ גַּלֵיתִ י כִּ י אִ ם בִּ בְ חִ ינַת ּ שֵׁ ם שַׁ דַ ּ " י שֶׁ שָׁ ם יֵשׁ אֲחִ יזָה לְ הַ שָׂ גַת הַ מַ לְ אָ ך כַּ נַ ּ ּ ְ ּ ּ "ל, אֲבָ ל ' ּושְׁ מִ י ה '', שֶׁ שָׁ ם אֵ ין שׁ ום תְ פִ יסָ ה לְ הַ מַ לְ אָ כִ ים ּ ּ ּ ּ , ' לֹא נוֹ דַ עְ תִ י לָהֶם ּ . ' וְ עַל ־ כֵּן בְּ וַדַ אי הָ יָה נֶעְ לָם מֵ אִ תָ ם ּ ּ יוֹ תֵ ר דַ רְ כֵי אֲמִ תָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך וְ אַ ף ְ ּ ּ ־ ּפִ י ־ עַל ־ כֵן לֹא הִ רְ הֲרו ּ אַ חַ ר מִ דוֹ תַ י ּ . וכְ מוֹ שֶׁ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ּ ּ ּ ּ ינו זַ " ל ומובָ א ּ ּ בְּ פֵ רושׁ רַ שִׁ ּ " י שָׁ ם , שֶׁ הִ בְ טַ חְ תִ י לָתֵ ת לָהֶם אֶ ת הָ אָ רֶ ץ ּ ּוכְ שֶׁ בָּ א אַ בְ רָ הָ ם לִ קְ בּ ֹר אֶ ת שָׂ רָ ה , הֻכְ רַ ח לִ קְ נוֹ ת וְכו . 'ּ וְ כֵן יִצְ חָ ק וְיַעֲקֹב . כִּ י יָדְ עו שֶׁ עֲדַ יִן לֹא הִ שִׂ יגו עֶצֶם ּ ּ ּ אֲמִ תַ ת מִ דוֹ תָ יו יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ . וְ אַ תָ ה שֶׁ כְּ בָ ר גִּלִ יתִ י לְ ך ָ ּ ּ ּ הַ שָׂ גַת שֵׁ ם הָ עֶצֶם , שֵׁ ם הֲוָיָה בָּ רוך הוא ּ ּ ְ , ּ אַ תָ ה חָ פֵץ לֵידַ ע ולְ הָ בִ ין דַ רְ כֵי הַ נְהָ גוֹ ת אֲמִ תָ תִ י בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ ּ ּ . הֲלֹא , ּ אַ דְ רַ בָּ א , כָּ ל מַ ה שֶׁ מַ שִׂ יגִין הָ אֱמֶ ת בְּ מַ דְ רֵ גָה גָּבֹהַ יוֹ תֵ ר ּ ּ ּ ּ , צְ רִ יכִ ין לֵידַ ע שֶׁ עֲדַ יִן רְ חוֹ קִ ים מֵ הַ שָׂ גַת עֶצֶם הָ אֱמֶ ת ּ , כִּ י עִ קַ ר הַ שָׂ גַת הָ אֱמֶ ת הוא רַ ק לֵידַ ע שֶׁ רְ חוֹ קִ ים מֵ עֶצֶם ּ ּ ּ הָ אֱמֶ ת , שֶׁ זֶהו עִ קַ ר בְּ חִ ינַת תַ כְ לִ ית הַ יְדִ יעָ ה אֲשֶׁ ר לֹא ּ ּ ּ ּ נֵדַ ע וְ כו . 'ּ וְזֶהו : " ּ וְגַם הֲקִ ימֹתִ י אֶ ת בְּ רִ יתִ י אִ תָ ם לָתֵ ּ ת לָהֶם אֶ ת אֶ רֶ ץ כְּ נָעַן וְ כו ' ּ וְ גַם אֲנִי שָׁ מַ עְ תִ י אֶ ת נַאֲקַ ת ּ בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל וְ כו ּ' ". הַ יְנו שֶׁ גִּלָה לְ מֹשֶׁ ה שֶׁ אַ ף ּ ּ ־ עַל ־ ּפִ י שֶׁ לֹא גִּלָה לְ הָ אָ בוֹ ת הַ שָׂ גַת אֲמִ תָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך אֲפִ לו כְּ מוֹ ּ ּ ּ ּ ְ ּ ּ ּ שֶׁ גִּלָה לְ מֹשֶׁ ה , ־ ּפִ י ־ עַל ־ אַ ף כֵן כָּ ל מַ ה שֶׁ יָגְעו וְטָ רְ חו לֹא ּ ּ ּ ּ הָ יָה בְּ חִ נָם חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ , כִּ י אַ ף ־ ּפִ י ־ עַל ־ כֵן רַ ק הֵם פָ עֲלו ּ ּ ־ עַל יְדֵ י עֲבוֹ דָ תָ ם לְ הַ מְ שִׁ יך וְ לִ תֵ ן לָנו אֲחֻזַת נַחֲלָתֵ נו ּ ּ ּ ּ ְ שֶׁ הִ יא אֶ רֶ ץ ־ יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ שָׁ ם עִ קַ ר הַ שָׂ גַת אֲמִ תָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ ּ לְ כָ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ , רַ ק שֶׁ צְ רִ יכִ ין לְ הַ מְ תִ ין לָזֶה ּ ּ עַד הַ גְּאֻ לָה הָ רִ אשׁ וֹ נָה וְ אַ חַ ר ּ ־ כָּ ך עַד הַ גְּאֻ לָה ּ ְ הָ אַ חֲרוֹ נָה

Segment 14
HE:
, כְּ בִ ישַׁ ת כָּ ל סוֹ ף כָּ ל סוֹ ף אֲבָ ל אֶ רֶ ץ ־ יִשְׂ רָ אֵ ל בַּ תְ חִ לָה ובַ סּ וֹ ף ּ ּ ּ , הַ כּ ֹל הָ יָה בְּ כֹחַ הָ אָ בוֹ ת , כַּ מְ בֹאָ ר בְּ כָ ל הַ תוֹ רָ ה ּ . וכְ מוֹ כֵ ן גַּם אַ תָ ה אַ ף ּ ּ ־ עַל ־ ּפִ י שֶׁ גִּלִ יתִ י לְ ך שֵׁ ם ה ָ ּ ' שֶׁ הוא הַ שָׂ גַת הָ אֱמֶ ת בִּ בְ חִ ינָה גָּבֹהַ ּ ּ ּ יוֹ תֵ ר , ־ ּפִ י ־ עַל ־ אַ ף כֵ ן עֲדַ יִן אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ ך לְ הַ שִׂ יג דַ רְ כֵ י ּ ּ ָ אֲמִ תָ תִ י בִּ שְׁ לֵמות וְ עַל ּ ּ ־ כֵּן אַ ף ־ עַל ־ פִ י שֶׁ אַ תָ ּ ּ ה רוֹ אֶ ה בְּ הָ אֱמֶ ת שֶׁ לְ ך שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל לֹא יִשְׁ מְ עו אֵ לֶיך וְיַרְ גִּיזו אוֹ תִ י ּ ּ ָ ָ ּ ּ וְ אוֹ תְ ך כַּ מָ ה פְ עָמִ ים ּ ּ ָ , וְגַם עַתָ ה מְ מָ אֵ ן פַ רְ עֹה לִ שְׁ לֹחַ ּ ּ אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל וְ הוֹ סִ יף עוֹ ד לְ הַ כְ בִּ יד הָ עֲבוֹ דָ ה מְ אֹד מְ אֹד , וְגַם דָ תָ ן וַאֲבִ ירָ ם יָצְ או ּ ּ נִצָ בִ ים וְ כו ּ ּ ', שֶׁ בִּ שְׁ בִ יל כָּ ל זֶה לֹא רָ צִ יתָ בַּ תְ חִ לָה לֵילֵך בִּ שְׁ לִ יחותִ י וְגַם עַתָ ה אַ תָ ה ּ ּ ּ ּ ְ ּ צוֹ עֵק ' לָמָ ה זֶה שְׁ לַחְ תָ נִי וְ כו ּ ּ ּ ּ '', ־ ּפִ י ־ עַל ־ אַ ף כֵן אַ תָ ה ּ מֻכְ רָ ח לְ בַ טֵ ל דַ עְ תְ ך נֶגְדִ י וְ לֵילֵך בִּ שְׁ לִ יחותִ י ּ ְ ָ ּ ּ ּ ּ , כִּ י ־י ּפִ ־ עַל ־ אַ ף הַ רְ בֵּ ה וְ תַ צְ לִ יחַ וְ תוֹ עִ יל תִ פְ עַל כֵן ּ בִּ שְׁ לִ יחותְ ך ָ ּ , כִּ י סוֹ ף כָּ ל סוֹ ף תוֹ צִ יאֵ ם מִ מִ צְ רַ יִם בְּ יָד ּ ּ רָ מָ ה וְ תִ תֵ ן הַ תוֹ רָ ה לְ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ . ומַ ה שֶׁ יִהְ יֶה אַ חַ ר ּ ּ ּ ־ ְ כָּ ך אֵ ין ָ לְ ך לְ הַ רְ הֵר בָּ זֶה , כִּ י כָּ ל מַ ה שֶׁ תִ גְמֹר לְ טוֹ בַ ת יִשְׂ ּ ּ רָ אֵ ל

Segment 15
HE:
אֵ ינוֹ נֶאֱבָ ד לְ עוֹ לָם : וְ הַ כְּ לָל , שֶׁ אַ ף ־ עַל ־ פִ י שֶׁ אֵ ין זוֹ כִ ין לְ הַ שִׂ יג עֶצֶם הָ אֱמֶ ת ּ ּ , ־ ּפִ י ־ עַל ־ אַ ף כֵן כָּ ל צַ דִ יק וְ צַ דִ יק אֲמִ תִ י גּוֹ מֵ ר הַ רְ בֵּ ה ּ ּ ּ מְ אֹד בַּ עֲבוֹ דָ תוֹ שֶׁ מֵ אִ יר בָּ נו קְ דֻ שַׁ ת אֲמִ תַ ת תוֹ רָ תוֹ כְּ פִ י ּ ּ ּ ּ ּ הַ דוֹ ר וכְ פִ י ּ ּ הָ עֵת וְ הַ זְמַ ן בִּ פְ נֵי הַ בַּ יִת וְ שֶׁ לֹא בִּ פְ נֵי הַ בַּ יִת ּ ּ . וַאֲפִ לו כָּ ל נְקֻ דָ ה ונְקֻ דָ ה טוֹ בָ ה שֶׁ ל הָ אֱמֶ ת שֶׁ ל הַ פָ חות ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל יָקָ ר מְ אֹד מְ אֹד בְּ עֵינָיו יִתְ בָּ רַ ך וְ אֵ ינָה ּ ְ נֶאֱבֶ דֶ ת לְ עוֹ לָם . ומַ ה שֶׁ נַעֲשֶׂ ה עִ ם כָּ ל אֶ חָ ּ ּ ּ ד וְ אֶ חָ ד אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ שִׂ יג כִּ י גַּם הַ צַ דִ יקִ ים הַ גְּדוֹ לִ ים בְּ עַצְ מָ ן אִ י ּ ּ ּ אֶ פְ שָׁ ר לָהֶם לְ הַ שִׂ יג דַ רְ כֵי אֲמִ תָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך בִּ שְׁ לֵמות ּ ְ ּ ּ ּ . ל"ּ כַּ נַ וְ אַ ף ־ ּפִ י ־ עַל ־ כֵן כָּ ל פְ עֻלָתָ ם בֶּ אֱמֶ ת קַ יָם לָעַד ּ ּ ּ

Segment 16
HE:
וְ לָנֶצַח , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ " : וְ שִׁ לַמְ תִ י אֶ ת פְ עֻלָתָ ם בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ ". וכְ מוֹ כֵן כָּ ל נְקֻ דָ ה ונְקֻ דָ ה מִ נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת שֶׁ מְ אִ ירִ ין בָּ נו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ אֲפִ לו בְּ שִׁ פְ לותֵ נו הֶעָ צום ּ ּ ּ ּ ּ , הַ כּ ֹל קַ יָם לָנֶצַ ח ּ ) . לקוטי הלכות - הלכות ריבית ה ' - אות ל "ב(

Segment 17
HE:
ּושְׁ מִ י ה ' לֹא נוֹ דַ ּ עְ תִ י לָהֶ ם

Segment 18
HE:
('ג , 'ו) וְ עַל־כֵּן כְּ שֶׁ שָׁ לַח ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך אֶ ת מֹשֶׁ ה לְ יִשְׂ רָ אֵ ל ְ בְּ מִ צְ רַ יִם לְ קָ רְ בָ ם לַעֲבוֹ דָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך , ְ כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב שָׁ ם ּ : בְּ הוֹ צִ יאֲך אֶ ת הָ עָם מִ מִ צְ רַ יִם תַ עַבְ דון אֶ ת הָ אֱלֹקִ ים ּ ּ ּ ָ , אָ ז ּתֵ כֶ ף שָׁ אַ ל מֹשֶׁ ה לַה ' יִתְ בָּ רַ ך : ְ וְ אָ מְ רו לִ י מַ ה שְׁ מוֹ מָ ה ּ ּ אֹמַ ר אֲלֵהֶם . כִּ י הָ א בְּ הָ א תַ לְ יָא ּ , כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ עָבְ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך בַּ עֲבוֹ דוֹ ת ובְ מִ צְ וֹ ת עַד שֶׁ יוֹ דְ עִ ין מִ שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ְ ּ ּ ּ וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לֵידַ ע מִ שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י ְ ּ עֲבוֹ דָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך וְ עַל־כֵּן בֶּ אֱמֶ ת יֵשׁ יְגִיעָ ה גְּדוֹ לָה לְ הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ְ , אֲבָ ל הֵם מוֹ סְ רִ ים נַפְ שָׁ ם בֶּ אֱמֶ ת וְ שׁ וֹ בְ רִ ים כָּ ל תַ אֲווֹ ת ּ עוֹ לָם הַ זֶה בִּ שְׁ בִ ילוֹ יִתְ בָּ רַ ך קֹדֶ ם שֶׁ זוֹ כִ ין לְ הַ שִׂ יג אֵ יזֶה ּ ּ ּ ְ עֲבוֹ דָ ה ומִ צְ וָה ּ . וְ עַל־יְדֵ י זֶה ה ' יִתְ בָּ רַ ך מְ רַ חֵ ם עֲלֵיהֶם ְ ומְ גַלֶה לָהֶם שְׁ מוֹ תָ יו הַ קְ דוֹ שִׁ ים כְּ פִ י עֲבוֹ דָ תָ ם וְ עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ זֶה מַ שִׂ יגִין עֲבוֹ דַ ת הַ מִ צְ וֹ ת ומוֹ דִ יעִ ים לָנו כְּ מוֹ אַ בְ רָ הָ ם ּ ּ ּ ּ אָ בִ ינו עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם ּ ּ , שֶׁ יָגַע כָּ ל יָמָ יו עַד שֶׁ הִ שִׂ יג מִ צְ וַת ּ ּ מִ ילָה . וְ אַ חַ ר כָּ ך בָּ א מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם ּ ּ ְ , וְ הִ תְ יַגַּע כָּ ל כָּ ך עַד שֶׁ נָתַ ן לָנו כָּ ל הַ תוֹ רָ ה וְ הַ מִ צְ וֹ ת ּ ּ ּ ּ ְ , כִּ י אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ גַּם אַ בְ רָ הָ ם יָדַ ע מֵ הֶם אֲבָ ל לֹא זָכָ ה עֲדַ יִן ּ לְ הוֹ דִ יעָם לָנו כִּ י לֹא נִתְ נָה הַ תוֹ רָ ה עַל ּ ּ ּ יָדוֹ . וְעַל־כֵּן בֶּ אֱמֶ ת הִ שִׂ יג מֹשֶׁ ה שְׁ מוֹ תָ יו יִתְ בָּ רַ ך יוֹ תֵ ר מִ כָּ ל ְ ּ הָ אָ בוֹ ת , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : וָאֵ רָ א אֶ ל אַ בְ רָ הָ ם וְ כו ' ּ בְּ אֵ ל שַׁ דָ י ושְׁ מִ י ה ּ ּ ' לֹא נוֹ דַ עְ תִ י לָהֶם ּ : ְו הַ כְּ לָל , שֶׁ עִ קַ ר יְדִ יעַת שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך אֵ ין זוֹ כִ ין כִּ י ְ ּ אִ ם הַ צַ דִ יקִ ים וְ הֵם מוֹ דִ יעִ ין לְ יִשְׂ רָ אֵ ל לְ כָ ל מִ י שֶׁ חָ פֵ ץ ּ ּ לְ הִ תְ דַ בֵּ ק בָּ הֶם ּ . וְ הֵם אֵ ין זוֹ כִ ין לָזֶה כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י שֶׁ יֵשׁ ּ אֲחִ יזַת הַ שֶׁ קֶ ר וְ אֶ פְ שָׁ ר לִ טְ עוֹ ת שֶׁ מִ שָׁ ם עִ קַ ר כּ ֹחַ ּ ּ ּ ּ הַ בְּ חִ ירָ ה שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה עִ קַ ר הַ כָּ רַ ת וִידִ ּ יעַת שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך . ְ וְזֶה בְּ חִ ינַת אִ סּ ור הַ זְכָּ רַ ת שֵׁ ם שָׁ מַ יִם לְ בַ טָ לָה ּ ּ וְחֹמֶ ר אִ סּ ור שְׁ בועַת שָׁ וְ א אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ נִשְׁ בָּ ע בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ , כִּ י אָ סור לְ הַ זְכִּ יר שֵׁ ם שָׁ מַ יִם עַל דָ בָ ר הַ פָ שׁ וט וְיָדועַ ּ ּ ּ ּ ּ לַכּ ֹל אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ הָ אֱמֶ ת ּ הוא כֵּן ּ , כִּ י אֵ ין זֶה רְ צוֹ נוֹ יִתְ בָּ רַ ך לִ שָׂ א אֶ ת שְׁ מוֹ בִּ שְׁ בִ יל לְ גַלוֹ ת הָ אֱמֶ ת ּ ּ ְ בִּ פְ שִׁ יטות ּ , לְ גַלוֹ ת ולְ הַ זְכִּ יר שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך עַל דָ בָ ר ּ ְ ּ ּ הַ פָ שׁ וט וְיָדועַ לַכּ ֹל ּ ּ ּ , כִּ י עִ קַ ר הִ תְ גַּלות וִידִ יעַת שְׁ מוֹ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך הוא דַ יְ ּ ּ ְ קָ א כְּ שֶׁ מְ בָ רְ רִ ין הָ אֱמֶ ת מֵ הַ שֶׁ קֶ ר ּ ּ , דְ הַ יְנו ּ ּ כְּ שֶׁ נִשְׁ בָּ עִ ין עַל הָ אֱמֶ ת בְּ מָ קוֹ ם שֶׁ אֵ ין הַ דָ בָ ר פָ שׁ וט ּ ּ ּ ּ וִיכוֹ לִ ין לִ טְ עוֹ ת שֶׁ הוא לְ הֵפֶ ך ְ ּ , שָׁ ם דַ יְקָ א יֵשׁ לְ הַ זְכִּ יר ּ שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך עַל הָ אֱמֶ ת ְ , אֲבָ ל הָ אֱמֶ ת הַ פָ שׁ וט וְיָדו ּ ּ ּ עַ לַכּ ֹל אֵ ין לְ הַ זְכִּ יר שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך עַל זֶה ְ , כִּ י בִּ שְׁ בִ יל זֶה לֹא חָ פֵ ץ ה ' יִתְ בָּ רַ ך לְ הוֹ דִ יעַ שְׁ מוֹ תָ יו יִתְ בָּ רַ ך לַמַ לְ אָ כִ ים ּ ְ ְ מֵ חֲמַ ת שֶׁ הֵם יוֹ דְ עִ ים הָ אֱמֶ ת בִּ פְ שִׁ יטות בְּ מָ קוֹ ם שֶׁ אֵ ין ּ בּ וֹ אֲחִ יזַת הַ שֶׁ קֶ ר ּ , כִּ י יָדועַ לְ כָ ל ּ דָ רֵ י מַ עְ לָה אֲמִ תַ ת ּ ּ מְ צִ יאותוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ . רַ ק בָּ חַ ר בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל וְ צַ דִ יקִ ים שֶׁ הֵם ּ יֵדְ עו שְׁ מוֹ תָ יו יִתְ בָּ רַ ך מֵ חֲמַ ת שֶׁ הֵם זוֹ כִ ין עַל־יְדֵ י תֹקֶ ף ּ ְ ּ הִ תְ גַּבְּ רותָ ם עַל יִצְ רָ ם לְ בָ רֵ ר הָ אֱמֶ ת בְּ מָ קוֹ ם שֶׁ יֵשׁ ּ ּ אֲחִ יזַת הַ שֶׁ קֶ ר שֶׁ זֶ ּ ּ ה עִ קַ ר הַ בְּ חִ ירָ ה וְ כַ נַ ּ ּ ) . ל" לקוטי הלכות – הלכות שבועות ב – ' אותיות ('ו ' ה

Segment 19
HE:
ּושְׁ מִ י ה ' לֹא נוֹ דַ עְ תִ י לָהֶ ם ּ

Segment 20
HE:
('ד , 'ו) עַל־יְדֵ י יְצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם נִתְ גַּלֶה שֵׁ ם ה ּ ' עַל־יְדֵ י הָ אוֹ תוֹ ת ּ הַ נוֹ רָ אִ ים אֲשֶׁ ר עָ שָׂ ה ה ' בְּ מִ צְ רַ יִם וְ עַל יַם־ סוף וְ כו ּ ּ ', וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ ) שְׁ מוֹ ת : (ט ולְ מַ עַן סַ פֵ ר שְׁ מִ י בְּ כָ ל הָ אָ רֶ ץ ּ ּ . 'ּ וְ כו כִּ י עִ קַ ר שֵׁ ם ה ּ ' נִתְ גַּלֶה עַל־יְדֵ י יְצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם ּ וְ קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה שֶׁ הוא שְׁ מָ א דְ קֻ דְ שָׁ א בְּ רִ יך הוא ּ ּ ְ ּ ּ . וְזֶה שֶׁ כָּ תוב ּ ) נְחֶ מְ יָה ט (: וַתִ תֵ ּ ּ ן אֹתֹת ומֹפְ תִ ים בְּ פַ רְ עֹה ּ ובְ כָ ל עֲבָ דָ יו וְ כו ּ ּ ' וַתַ עַשׂ לְ ך שֵׁ ם כְּ הַ יוֹ ם הַ זֶה ּ ּ ָ ּ . כִּ י קֹדֶ ם יְצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם וְ קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה ּ , קֹדֶ ם שֶׁ נִבְ חֲרו יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ לְ עַם סְ גֻלָה לַה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ לֹא הָ יָה עֲדַ יִן שֵׁ ם לַה ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ קְ רוֹ ת ה ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ שֵׁ ם הַ קֹדֶ שׁ כִּ י אִ ם ּ ְ עַל־יְדֵ י הַ תוֹ רָ ה שֶׁ הִ יא כֻּלָה שְׁ מָ א דְ קֻ דְ שָׁ א בְּ רִ יך הוא ּ ְ ּ ּ ּ ּ , כִּ י עִ קַ ר הִ תְ גַּלות שֵׁ ם ה ּ ּ ּ ' הִ יא עַל־יְדֵ י הַ תוֹ רָ ה שֶׁ הִ יא ּ כֻּלָה שְׁ מוֹ תָ יו שֶׁ ל ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך . ְ וְזֶהו : ּ ּ וַתַ עַ שׂ לְ ך שֵׁ ם כַּ יוֹ ם ּ ָ ּ הַ זֶה , ' וַתַ עַשׂ לְ ך ָ ּ ' ּדַ יְקָ א , שֶׁ עַל־יְדֵ י יְצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה זָכִ ינו לְ קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ , עַל־יְדֵ י זֶה עָ שָׂ ה ה ' יִתְ בָּ רַ ך לְ עַצְ מוֹ שֵׁ ם ְ , בְּ חִ ינַת וַתַ עַשׂ לְ ך שֵׁ ם וְ כו ּ ָ ּ ', כִּ י מִ קֹדֶ ם לֹא הָ יָה לוֹ יִתְ בָּ רַ ך שֵׁ ם כְּ לָל כַּ נַ ּ ּ ְ .ל" כִּ י עִ קַ ר הִ תְ גַּלות ּ ּ ּ שֵׁ ם ה ' ּ הוא עַל־יְדֵ י מַ עֲשֵׂ ה הַ תַ חְ תוֹ נִים ּ ּ , עַל־יְדֵ י הָ אָ דָ ם הַ בַּ עַל בְּ חִ ירָ ה , כְּ שֶׁ זוֹ כֶ ה ּ לַעֲבֹד אוֹ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך בֶּ אֱמֶ ת ולְ שַׁ בֵּ ר הַ בְּ חִ ירָ ה לִ בְ לִ י ּ ְ לִ בְ חֹר בָּ רַ ע כִּ י אִ ם בַּ טוֹ ב לַעֲשׂ וֹ ת רְ צוֹ נוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ בֶּ אֱמֶ ת , אֲזַי דַ יְקָ ּ א נִתְ גַּלֶה שֵׁ ם ה ּ ' . 'ּ וְ כו כִּ י קֹדֶ ם הַ בְּ רִ יאָ ה לֹא הָ יָה לַה ' יִתְ בָּ רַ ך שׁ ום שֵׁ ם כְּ לָל ּ ְ . וְעִ קַ ר ּ הַ בְּ רִ יאָ ה הָ יְתָ ה בִּ שְׁ בִ יל זֶה , בִּ שְׁ בִ יל לְ גַלוֹ ת שְׁ מוֹ ּ יִתְ בָּ רַ ך ְ , כִּ י כָּ ל הָ עוֹ לָמוֹ ת מֵ רֹאשׁ וְ עַד סוֹ ף , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת מִ דוֹ תָ יו ּ יִתְ בָּ רַ ך , ְ ּ כֻּלָם הֵ ם בְּ חִ ינַת שֵׁ ם ה ', כִּ י כֻּלָם כְּ לולִ ים בִּ שְׁ מוֹ הַ גָּדוֹ ל כַּ יָדועַ ּ ּ ּ ּ . וְ הַ כּ ֹל תָ לוי בָּ אָ דָ ם ּ ּ הַ תַ חְ תוֹ ן שֶׁ בִּ שְׁ בִ ילוֹ נִבְ רָ א הַ כּ ֹל ּ ּ , כִּ י עִ קַ ר הִ תְ גַּלות שֵׁ ם ּ ּ ּ ' ה נַעֲשֶׂ ה עַל יָדוֹ דַ יְקָ א כו ּ ּ :' וְ עַל־כֵּן בְּ מִ צְ רַ יִם שֶׁ הָ יָה קֹדֶ ם קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה ּ , וְ לֹא הָ יָה עֲדַ יִן אִ תְ עָרותָ א דִ לְ תַ תָ א ּ ּ ּ , וְלֹא הָ יָה אֶ פְ שָׁ ר עֲדַ יִן לְ גַלוֹ ת ּ שֵׁ ם ה ' עַל־יְדֵ י מַ עֲשֵׂ ה הַ תַ חְ תוֹ נִים ּ ּ , כִּ י לֹא הָ יָה לָהֶם מִ צְ וֹ ת ומַ עֲשִׂ ים טוֹ בִ ים עֲדַ יִן לִ זְכּ וֹ ת בָּ הֶם ּ , כִּ י הָ יָה קֹדֶ ם קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה ּ , עַל־כֵּן הָ יָה קָ שֶׁ ה לְ מֹשֶׁ ה עִ נְיָן זֶה , וְ שָׁ אַ ל לַה ' יִתְ בָּ רַ ך ְ ) שְׁ מוֹ ת ג : ( וְ אָ מְ רו לִ י מַ ה שְׁ מוֹ מָ ה ּ ּ אֹמַ ר אֲלֵיהֶם . כִּ י הָ יָה קָ שֶׁ ה לוֹ אֵ יך אֶ פְ שָׁ ר לִ קְ רוֹ תוֹ ְ יִתְ בָּ רַ ך בְּ שֵׁ ם ְ , מֵ אַ חַ ר שֶׁ הוא עֲדַ יִן קֹדֶ ם קַ ּ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה ּ . וְ הֵ שִׁ יב לוֹ ה ' יִתְ בָּ רַ ך : ְ כּ ֹה תֹאמַ ר כו ' ּ אֶ הְ יֶה וְ כו . 'ּ כִּ י

Segment 21
HE:
אֶ הְ יֶה דָ א אֲנָא זָמִ ין לְ מֶ הֱוֵי ּ ) ּ עַיֵן זֹהַ ר חֵ לֶק ג סה :(. וְ לִ כְ אוֹ רָ ה קָ שֶׁ ה : אֵ יך שַׁ יָך אֵ צֶ ל ה ְ ְ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ ' אֲנָא זָמִ ין לְ מֶ הֱוֵי ', אַ ך בְּ וַדַ אי ה ּ ְ ' יִתְ בָּ רַ ך הוא הָ יָה הֹוֶה וְיִהְ יֶה ּ ְ . ְ אַ ך אִ י אֶ פְ שָׁ ר לָנו לֵידַ ע מִ זֶה כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ שֶׁ אָ ז נִתְ גַּלָה שֵׁ ם ה ּ ' שֶׁ הוא שֵׁ ם הֲוָיָה בָּ רוך הוא שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ ְ ּ עִ קַ ר שֵׁ ם ה . ' אֲבָ ל קֹדֶ ם קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה ּ , קֹדֶ ם שֶׁ יֵשׁ ּ אִ תְ עָרותָ ּ א דִ לְ תַ תָ א עַל־יְדֵ י מַ עֲשֵׂ ה הַ תַ חְ תוֹ נִים ּ ּ ּ ּ , שֶׁ אָ ז עֲדַ יִן אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ גַלוֹ ת שֵׁ ם ה ּ ' ', ּ כו אָ ז נִקְ רָ א ה ' יִתְ בָּ רַ ך ְ בְּ שֵׁ ם אֶ הְ יֶה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ' אֲנָא זָמִ ין לְ מֶ הֱוֵי ', ' שֶׁ ה יִתְ בָּ רַ ך מְ קַ יֵם עוֹ לָמוֹ עַל שֵׁ ם הֶ עָ תִ יד ּ ְ , בִּ זְכות הַ ּ ּ ּ צַ דִ יקִ ים שֶׁ עֲתִ ידִ ין לִ הְ יוֹ ת שֶׁ יַעֲשׂ ו רְ צוֹ נוֹ יִתְ בָּ רַ ך וִיגַלו שְׁ מוֹ ּ ּ ּ ְ ּ ּוכְ בוֹ דוֹ בָּ עוֹ לָם , וְיֵדְ עו כָּ ל בָּ אֵ י עוֹ לָם שֶׁ יֵשׁ רַ ב וְ שַׁ לִ יט ּ ּ ּ הָ יָה הֹוֶה וְיִהְ יֶה שֶׁ הוא מְ הַוֶה כָּ ל הָ עוֹ לָמוֹ ת מֵ אַ יִן לְ יֵשׁ ּ ּ , ובִ זְכות אֵ לו הַ צַ ּ ּ ּ ּ ּ דִ יקִ ים שֶׁ עֲתִ ידִ ים לְ גַלוֹ ת שְׁ מוֹ ּ ּ , בִּ זְכותָ ם ּ בָּ רָ א אֶ ת הָ עוֹ לָם ובִ זְכותָ ם מְ קַ יֵם אֶ ת הָ עוֹ לָם קֹדֶ ם ּ ּ ּ קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה ּ . וְ עַל־כֵּן אָ ז נִקְ רָ א בְּ שֵׁ ם אֶ הְ יֶה , שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת ' אֲנָא זָמִ ין לְ מֶ הֱוֵי ', שֶׁ ה ' יִתְ בָּ רַ ך קוֹ רֵ א לְ עַצְ מוֹ ְ שֵׁ ם עַל שֵׁ ם הֶ עָ תִ יד , שֶׁ הוא זָמִ ין לְ מֶ הֱוֵי ּ , שֶׁ הוא עָ תִ יד ּ לְ הִ תְ גַּלוֹ ת בָּ עוֹ לָם ּ , דְ הַ יְנו שֶׁ עֲתִ ידִ ין צַ דִ יקִ ים שֶׁ יְגַלו שֵׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ הֲוָיָה בָּ רוך הוא בָּ עוֹ לָם עַל־יְדֵ י מַ עֲשֵׂ יהֶם הַ טוֹ בִ ים כו ּ ּ ּ ּ ְ . ' וְ עַל־כֵּן קֹדֶ ם מַ תַ ן תוֹ רָ ה כְּ תִ יב ּ ּ שְׁ מ ) וֹ ת ו : ( ּושְׁ מִ י הֲוָיָה לֹא נוֹ דַ עְ תִ י לָהֶם ּ , כִּ י אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ דִ בֶּ ר עִ ם הָ אָ בוֹ ת ּ ּ בְּ שֵׁ ם הֲוָיָה גַּם־כֵּן , כְּ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ , י" אַ ף־עַל־פִ י־כֵן ּ עֲדַ יִן לֹא הָ יָה בְּ אֶ פְ שָׁ ר לְ גַלוֹ ת ולְ הוֹ דִ יעַ לָהֶם בְּ חִ ינַת ּ ּ שֵׁ ם הֲוָיָה , מֵ חֲמַ ת שֶׁ הָ יָה קֹדֶ ם מַ תַ ן תוֹ רָ ה ּ ּ . וְעַל־כֵּן כְּ תִ יב ושְׁ מִ י הֲוָיָה לֹא ּ ' נוֹ דַ עְ תִ י ּ ' לָהֶם .

Segment 22
HE:
וְ עַל־כֵּן אֶ הְ יֶה הוא בְּ חִ ינַת תְ שׁ ובָ ה כַּ מובָ א בְּ מָ קוֹ ם ּ ּ ּ ּ ּ אַ חֵ ר ) סִ ימָ ן ו , ( כִּ י גַּם עַכְ שָׁ ו כְּ שֶׁ אָ דָ ם חוֹ טֵ א חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם וְ עוֹ בֵ ר עַל הַ תוֹ רָ ה וְ אָ ז פוֹ ּ ּ גֵם בִּ שְׁ מוֹ הַ גָּדוֹ ל , וְ אִ ם כֵּן מֵ הֵיכָ ן יְקַ בֵּ ל חִ יות ּ ּ , כִּ י עִ קַ ר הַ חִ יות הוא מִ שֵׁ ם ה ּ ּ ּ ּ ּ ', וְ עַכְ שָׁ ו עַל־יְדֵ י חֲטָ אָ יו חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם שֶׁ פָ גַם בְּ שֵׁ ם ה ּ ' וְ נִתְ עַלֵם שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , אִ ם כֵּן מֵ הֵיכָ ן יְקַ בֵּ ל חִ יות ּ ּ , ְ אַ ך אָ ז הוא מְ קַ בֵּ ּ ל חִ יות מִ בְּ חִ ינַת כּ ֹחַ שׁ ֹרֶ שׁ הַ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת שֵׁ ם אֶ הְ יֶה ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ' אֲנָא זָמִ ין לְ מֶ הֱוֵי ', שֶׁ בּ וֹ קִ יֵם ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך אֶ ת הָ עוֹ לָם קֹדֶ ם מַ תַ ן ּ ְ ּתוֹ רָ ה , וְ כֵן עַכְ שָׁ ו אַ חַ ר הַחֵ טְ א חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם . דְ הַ יְנו שֶׁ ה ּ ּ ' יִ תְ בָּ רַ ך מְ קַ יֵם הָ עוֹ לָם בְּ חַ סְ דוֹ בִּ זְכות הֶ עָ תִ יד ּ ּ ּ ְ , דְ הַ יְנו ּ ּ שֶׁ מִ סְ תַ כֵּ ל עַל הַ סּ וֹ ף ּ ּ , שֶׁ סּ וֹ ף כָּ ל סוֹ ף יָשׁ ובו הַ כּ ֹל אֵ לָיו ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך וְיַכִּ ירו כֻּלָם שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ְ ּ ּ , וְ אָ ז יִתְ גַּלֶה וְיִתְ קַ דֵ שׁ ּ ּ שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך בִּ שְׁ לֵמו ּ ְ , ת כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) זְכַ רְ יָה יד (: ּ בַּ יוֹ ם הַ הוא יִהְ יֶה ה ּ ' אֶ חָ ד ושְׁ מוֹ אֶ חָ ד ּ , ובְ כֹחַ זְכות זֶה הוא ּ ּ ּ מְ קַ יֵם הָ עוֹ לָם בְּ עֵת שֶׁ עוֹ בְ רִ ין עַל הַ תוֹ רָ ה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת שֵׁ ם אֶ הְ יֶה שֶׁ נִקְ רָ א עַל שֵׁ ם הֶ עָ תִ יד ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת ' אֲנָ א זָמִ ין לְ מֶ הֱוֵי ', שֶׁ עָ תִ יד לְ הִ תְ גַּלוֹ ת הֲוָיָתוֹ ּ בָּ עוֹ לָם , דְ הַ יְנו שֶׁ עָתִ יד לְ הִ תְ גַּלוֹ ת בְּ חִ ינַת שֵׁ ם הֲוָיָה ּ ּ ּ ּ שֶׁ מוֹ רֶ ה שֶׁ ה ' יִתְ בָּ רַ ך הָ יָה הֹוֶה וְיִהְ יֶה וְ כו ּ ְ ' . ) לקוטי הלכות - הלכות שבת ה ' - אות י (ז" וְ גַם אֲנִי שָׁ מַ עְ תִ י אֶ ת נַ ּ אֲקַ ת בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל

Segment 23
HE:
('ה , 'ו) ובִ שְׁ בִ יל זֶה מֵ אֵ ן מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו הַ רְ בֵּ ה בִּ שְׁ לִ יחותוֹ ּ ּ ּ כְּ שֶׁ שְׁ לָחוֹ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך לְ הוֹ צִ יא אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל מִ מִ צְ רַ יִם ּ ְ וְטָ עַן כַּ מָ ה טְ עָ נוֹ ת ּ : וְ אָ מְ רו לִ י מַ ה שְׁ מוֹ מָ ה אֹמַ ר אֲלֵהֶם ּ ּ ', ּ וְ כו וְ הֵן לֹא יַאֲמִ ינו לִ י וְ כו ּ ּ ', וְ כֵן הַ רְ בֵּ ה , עַד שֶׁ בַּ סּ וֹ ף אָ מַ ר : שְׁ לַח נָא בְּ יַד תִ שְׁ לָח וְ כו ּ ּ ', כִּ י יָדַ ע שֶׁ קָ שֶׁ ה מְ אֹד ּ לְ הַ כְ נִיס הַ דַ עַת בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ , כִּ י עֲדַ יִן לֹא קִ דְ שׁ ו אֶ ת עַצְ מָ ן ּ ּ כָּ רָ אוי ּ , כִּ י יָדועַ שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל אָ ז לֹא הָ יו ּ ּ ּ עֲדַ יִן רְ אויִים ּ לִ גְאֻ לָה ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בִּ יחֶ זְקֵ אל בְּ סִ ימָ ן ט ּ : ז" ּובְ מַ יִם לֹא לְ מִ שְׁ עִ י וְ כו רֻ חַ צְ תְ ּ ּ ' עַד וָאֶ עֱבֹר עָ לַיִך וָאֶ רְ אֵ ך ְ ְ מִ תְ בּ וֹ סֶ סֶ ת בְּ דָ מָ יִך וְ כו ּ ְ . ' ־ עַל כֵּן הָ יָה קָ שֶׁ ה מְ אֹד לְ הַ כְ נִיס בָּ הֶם הַ דַ עַת הָ אֲמִ תִ י ּ ּ , ֶׁש בָּ זֶה הָ יָה תָ לוי כָּ ל ּ ּ גְּאֻ לָתָ ם ּ , אֲבָ ל ה ' יִתְ בָּ רַ ך הִ כְ רִ יחוֹ לֵילֵך ולְ הָ אִ יר בָּ הֶם ְ ּ ְ הַ דַ עַת ולְ הוֹ צִ יאָ ם כִּ י חָ מַ ל עֲלֵיהֶם בִּ זְכות אָ בוֹ ת וְ דִ לֵג ּ ּ ּ ּ עַל הַ קֵ ץ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב קוֹ ל דוֹ דִ י הִ נֵה זֶה בָּ א מְ דַ לֵג עַל ּ ּ ּ ּ הֶ הָ רִ ים מְ קַ פֵ ּ ץ עַל הַ גְּבָ עוֹ ת וְ כו . 'ּ כִּ י ה ' יִתְ בָּ רַ ך רָ אָ ה ְ שֶׁ אִ ם לֹא יָאִ יר בָּ הֶ ם הַ דַ עַת כְּ לָל ּ , אִ ם כֵּן מֵ הֵיכָ ן יִזְכּ ו ּ לִ גְאֻ לָה ּ , כִּ י רָ אָ ה שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ מְ תִ ין בִּ גְאֻ לָתָ ם עַד ּ ּ שֶׁ יְקַ דְ שׁ ו אֶ ת שִׁ בְ עַת הַ נֵרוֹ ת כָּ רָ אוי בְּ אֹפֶ ן שֶׁ יִהְ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ יו רְ אויִים לְ הַ שָׂ גַת הַ מַ קִ יפִ ים עַל ּ ּ ּ ּ ־ יְדֵ י קְ דֻ שָׁ תָ ם ּ ) ועיין לקוטי מוהר ן א " א "כ ', - שהשגת המקיפים והדעת הנעלמים מהבן אדם , הוא על ידי צעקה לה ' וקדושת שבעת הנרות , העניים והפה וכו ...( ' , כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ מְ תִ ין עַל זֶה ּ , כִּ י הַ בַּ עַל דָ בָ ר מִ תְ גַּ ּ בֵּ ר מְ אֹד , וְחַ ס וְ שָׁ לוֹ ם בַּ אֲרִ יכַ ת הַ זְמַ ן יִשְׁ תַ קְ עו לְ גַמְ רֵ י בְּ גָלות וְזֻהֲמַ ת ּ ּ ּ ּ ּ מִ צְ רַ יִם חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם כַּ מובָ א ּ ּ , שֶׁ אִ ם הָ יו יִשְׂ רָ אֵ ל חַ ס ּ וְ שָׁ לוֹ ם מִ תְ מַ הְ מְ הִ ים עוֹ ד כְּ רֶ גַע בְּ מִ צְ רַ יִם , ּ הָ יו נִשְׁ אָ רִ ים מְ שֻׁ קָ עִ ים שָׁ ם חַ ס וְ שָׁ ּ לוֹ ם , שֶׁ זֶהו סוֹ ד וְ לֹא יָכְ לו ּ ּ ּ לְ הִ תְ מַ הְ מֵ הַ וְ כו ּ ּ ' כַּ יָדועַ ּ ּ , ־ עַל כֵּן חָ מַ ל עֲלֵיהֶם ה ' יִתְ בָּ רַ ך ְ וְ דִ לֵג עַל הַ קֵ ץ וְ הֵ אִ יר בָּ הֶ ם הֶ אָ רַ ת הַ דַ עַת עַל ּ ּ ּ ־ יְדֵ י מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו הֶ אָ רָ ה נִפְ לָאָ ה ּ , ־ עַל ־ אַ ף פִ י שֶׁ לֹא הָ יו רְ אויִים לָזֶה ּ ּ ּ ּ ־ עַל יְדֵ י מַ עֲשֵׂ יהֶם , וְ עַל ־ יְדֵ י זֶה נִתְ עוֹ רְ רו לָשׁ וב לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך בִּ בְ חִ ינַת מָ שְׁ כֵ נִי אַ חֲרֶ יך נָרוצָ ה ּ ָ ְ , וכְ עֵין שֶׁ פֵ רֵ שׁ ּ ּ " רַ שִׁ י שָׁ ם , ּ עַיֵן שָׁ ם , אֲבָ ל עֲדַ יִן הָ יָה לָהֶם בְּ חִ ירָ ה גְּדוֹ לָה , כִּ י עֲדַ יִן הָ יָה קָ שֶׁ ה לָהֶם קֻ שְׁ יוֹ ת ומְ ּ ּ בוכוֹ ת הַ רְ בֵּ ה , כִּ י עֲדַ יִן לֹא הִ שִׂ יגו הַ מַ קִ יפִ ים כָּ רָ אוי ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י לֹא הָ יו רְ אויִים לָהֶם מֵ חֲמַ ת שֶׁ לֹא קִ דְ שׁ ו עֲדַ יִן שִׁ בְ עַת ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ נֵרוֹ ת , כִּ י גַּם הֶ אָ רַ ת וְ הִ תְ נוֹ צְ צות הַ דַ עַת שֶׁ הִ שִׂ יגו הָ יָה ּ ּ ּ ּ ־ גַּם כֵּן בְּ דֶ רֶ ך חֶ סֶ ד וְרַ חֲמִ ים ְ לִ פְ נִים מִ שׁ ורַ ת הַ דִ ין ּ ּ ּ . ומִ זֶה ּ ּ בָּ או כָּ ל הַ נִסְ יוֹ נוֹ ת הָ רַ בִּ ים שֶׁ נִסּ ו אֶ ת ה ּ ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ וְ הִ רְ הֲרו אַ חַ ר ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך וְאַ חֲרֵ י מֹשֶׁ ה ְ , כִּ י הַ כּ ֹל נִמְ שָׁ ך ְ מִ בְּ חִ ינָה הַ נַ ּ" ל מֵ חֲמַ ת שֶׁ לֹא זָכו לְ הַ שָׂ גַת הַ מַ קִ יפִ ים ּ ּ ּ ּ ּ בִּ שְׁ לֵמ ּות , מֵ חֲמַ ת שֶׁ עֲדַ יִן לֹא נִתְ קַ דְ ּ שׁ ו כָּ רָ אוי וְ כו ּ ּ ּ . ' וְ עִ קַ ר מַ ה שֶׁ הוֹ עִ יל לְ יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ אַ ף ּ ּ ־ ּפִ י ־ עַל ־ כֵן רֻ בָּ ם כְּ כֻלָם נִשְׁ אֲרו עַל עָמְ דָ ם הוא זְכות אֲבוֹ תָ ם אַ בְ רָ הָ ם ּ ּ ּ ּ , יִצְ חָ ק וְיַעֲקֹב וְרִ בּ וי הַ צְ עָקוֹ ת שֶׁ צָ עֲקו אֶ ל ה ּ ּ ּ ּ ', כְּ מוֹ

Segment 24
HE:
שֶׁ כָּ תוב שָׁ ם בַּ פָ רָ שָׁ ה ּ ּ : " וְ גַם הֲקִ ימֹתִ י אֶ ת בְּ רִ יתִ י וְ כו ' ּ וְגַם אֲנִי שָׁ מַ עְ תִ י אֶ ת נַאֲקַ ת בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ". כִּ י עִ קַ ר ּ הוֹ לָדַ ת הַ מֹחִ ין מִ תַ עֲלומָ תָ ן הו ּ ּ ּ ּ א עַל ־ יְדֵ י הַ צְ עָקָ ה ּ : וְ כָ ל זֶה צָ רִ יך כָּ ל אָ דָ ם לֵידַ ע בְּ כָ ל זְמַ ן שֶׁ כָּ ל ְ זֶה עוֹ בֵר גַּם עַתָ ה עַל כָּ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד ומַ שְׂ כִּ יל עַל דָ בָ ר טוֹ ב ּ ּ ּ הֶחָ פֵ ץ בָּ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ יָבִ ין מִ זֶה עֵצוֹ ת וְ הִ תְ חַ זְקות ּ ּ ּ ּ לְ הִ תְ קָ רֵ ב לִ נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת ּ , וכְ שֶׁ רוֹ אֶ ה שֶׁ בָּ אִ ין עַל דַ עְ תוֹ ּ ּ ּ קֻ שְׁ יוֹ ת ובִ לְ בּ ולִ ים כַּ מָ ה וְ כַ מָ ה הו ּ ּ ּ ּ ּ א צָ רִ יך לִ צְ עֹק לַה ְ ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ כִּ י עַל ־ יְדֵ י צְ עָקָ ה מוֹ לִ ידִ ין הַ מֹחִ ין מִ תַ עֲל ּ ּ ּומָ תָ ן . ) לקוטי הלכות - הלכות גילוח ה ' - אות י '(

Segment 25
HE:
וְ לֹא שָׁ מְ עו אֶ ל מֹשֶׁ ה מִ קֹצֶר רוחַ ּ ּ ּ

Segment 26
HE:
('ט , 'ו) צְ רִ יכִ ין לְ הַ כִּ יר חֶ סְ רוֹ נוֹ וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן יִבְ טַ ח בַּ ּ ' ה ובְ צַ דִ יקֵ י הָ אֱמֶ ת ּ ּ , כִּ י ה ' יִתְ בָּ רַ ך יַעְ זֹר לוֹ בְּ חַ סְ דוֹ הַגָּדוֹ ל ּ ְ . וְ כֵן מְ בֹאָ ר בְּ יַלְ קוט ראובֵ נִי עַל פָ סוק ּ ּ ּ ּ ) שְׁ מוֹ ת ו : " ( וְ לֹא שָׁ מְ עו אֶ ל מֹשֶׁ ה מִ קֹצֶר רוחַ ּ ּ ּ " ' ּ וְ כו כְּ לוֹ מַ ר , מִ שׁ ום דְ חָ זו ּ ּ ּ ּ דְ לָא הֲוֵי בְּ הוֹ ן עובְ דִ ין דִ ּ ּ ּ כְ שֵׁ רִ ין וְטָ בִ ין וְ כו ] 'ּ מפני שראו שלא היה בהם מעשים כשרים וטובים וכו , [' ּ עַיֵן שָׁ ם . וְ כֵן מְ בֹאָ ר עוֹ ד בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר הַ יְנו שֶׁ עִ קַ ר פְ גַם הָ אֱמונָה ּ ּ ּ ּ שֶׁ לָהֶם הָ יָה מֵ חֲמַ ת עֲנָוָה פְ סולָה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מֹחִ ין ּ ּ ּ ּ דְ קַ טְ נות ּ ּ , וְ עַל־כֵּן בָּ או ּ לִ פְ גָם גָּדוֹ ל כָּ ל כַּ ך שֶׁ לֹא שָׁ מְ עו ּ ּ ְ אֶ ל מֹשֶׁ ה ) . לקוטי הלכות - הלכות תפילין ו ' - אות ל" א בסוף (

Segment 27
HE:
וַיִבְ לַע מַ טֵ ה אַ הֲרֹן אֶ ת מַ טוֹ תָ ם ּ ּ ּ

Segment 28
HE:
( יב , 'ז) אֶ ת זֶה לְ עֻמַ ת זֶה עָ שָׂ ה אֱלֹקִ ים ּ . וְ נָתַ ן כּ ֹחַ גַּם בְּ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א שֶׁ תוכַ ל ּ ּ לְ הִ תְ עַ קֵ ם כְּ קוֹ ף בִּ פְ נֵי אָ דָ ם ּ עַ ד שֶׁ יֶשׁ כּ ֹחַ גַּם לְ הַ חַ רְ טֻמִ ים וְ הַ מְ כַ שְׁ פִ ים שֶׁ יַעֲשׂ ו ּ ּ ּ ּ ּ כְּ מַ עֲשֵׂ ה הַ צַ דִ יקִ ים לִ פְ עֹל פְ עֻלוֹ ת עַ ל־יְדֵ י שְׁ מוֹ ת ּ ּ ּ ּ הַ טֻמְ אָ ה כַּ מְ פֹרָ שׁ בַּ תוֹ רָ ה לְ עִ נְיַן הַ מוֹ פְ תִ ים הַ נוֹ רָ אִ ים ּ ּ ּ ּ שֶׁ עָ שָׂ ה מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו , ּ וַיַעֲשׂ ו גַם הַ חַ רְ טֻמִ ים בְּ לָהֲטֵ יהֶם ּ ּ ּ . כֵּ ן אֲבָ ל בְּ וַדַ אי אֲמִ תַ ת הַ קְ דֻ שָׁ ה יָדָ ה עַ ל הָ עֶלְ יוֹ נָה ּ ּ ּ ּ ּ ּולְ עוֹ לָם גָּבְ רָ ה יַד מֹשֶׁ ה עֲלֵיהֶ ם . כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) שְׁ מוֹ ת ז( וַיִבְ לַע מַ טֵ ה אַ הֲרֹן אֶ ת מַ טוֹ תָ ם ּ ּ ּ . עַ ד שֶׁ בְּ כַ מָ ה ּ אוֹ תוֹ ת לֹא יָכְ לו הַ חַ רְ טֻמִ ים לְ הוֹ צִ יא עַ ד שֶׁ הֻכְ רְ חו ּ ּ ּ

Segment 29
HE:
וְ לוֹ מַ ר לְ הוֹ דוֹ ת ' הִ וא אֱלֹהִ ים אֶ צְ בַּ ע '

Segment 30
HE:
. וְ אִ ם אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן הֶ חֱזִיק לֵב פַ רְ עֹה ּ ּ , אֲבָ ל בַּ סּ וֹ ף הֻכְ רַ ח לְ הוֹ דוֹ ת וְ לוֹ מַ ר ה ' הַ צַ דִ יק ולְ שַׁ לְ חָ ם בְּ עַ צְ מוֹ ּ ּ ּ ּ . וְ אַ חַ ר כַּ ך ְ נִתְ חָ רֵ ט וְ רָ דַ ף אַ חֲרֵ יהֶ ם עַ ד הַ יָם ּ . וְ שָׁ ם הֶ רְ אָ ה ה ' אֶ ת יָדוֹ הַ גְּ דוֹ לָה ובָ קַ ע אֶ ת הַ יָם לִ פְ נֵי בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל ופַ רְ עֹה ּ ּ ּ סָ בַ ר שֶׁ גַּם הוא יַעֲבֹר הַ יָם וְ רָ דַ ף אַ חֲרֵ יהֶ ם לְ תוֹ ך הַ יָם ּ ּ ְ ּ ּ וַיָשֶׁ ב ה ' עֲלֵיהֶ ם אֶ ת מֵ י הַ יָם וְ כו ּ ּ .' וְ הִ נֵה מִ כָּ ל הַ ּ מַ עֲשִׂ יוֹ ת הַ נוֹ רָ אוֹ ת הָ אֵ לו וְ כָ אֵ לו ומִ כָּ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ מַ ה שֶׁ מְ בֹאָ ר בְּ סִ פְ רֵ י קֹדֶ שׁ מִ זֶה ּ ּ ּ , ּ אָ נו רוֹ אִ ין גֹּדֶ ל כּ ֹחַ הַ בְּ חִ ירָ ה שֶׁ נָתַ ן ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך לְ הָ אָ דָ ם בְּ זֶה הָ עוֹ לָם ְ ּ הַ מַ עֲשֶׂ ה . וְ עִ קַ ר הַ בְּ חִ ירָ ה עַ ל־יְדֵ י שֶׁ הֶ עְ לִ ים רְ צוֹ נוֹ ּ , וְ אֵ ינוֹ מְ גַלֶה סוֹ דוֹ כִּ י אִ ם לַעֲבָ דָ יו הַ נְבִ יאִ ים הָ רוֹ דְ פִ ים ּ ּ ומִ תְ יַגְּ עִ ים לְ הַ שִׂ יג רְ צוֹ נוֹ ּ ּ . וְ אֵ לו הַ נְבִ יאִ ים וְ הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ ּ ּ אֲמִ תִ יִים מְ גַלִ ים רְ צוֹ נוֹ עַ ל־יְדֵ י תְ פִ לָתָ ם הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה הֵ ם עוֹ שִׂ ים מוֹ פְ תִ ים וְ אוֹ תוֹ ת נוֹ רָ אוֹ ת בָּ עוֹ לָם . וְ הָ עִ קָ ר הוא מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו שֶׁ הוא רַ בָּ ן שֶׁ ל כָּ ל ּ ּ ּ ּ הַ נְבִ יאִ ים שֶׁ עָ שָׂ ה אוֹ תוֹ ת ומוֹ פְ תִ ים נוֹ רָ אִ ים בָּ עוֹ לָם ּ ּ אֲ שֶׁ ר לֹא נִשְׁ מְ עו וְ לֹא נִרְ או בְּ כָ ל הָ אָ רֶ ץ כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ ּ ) ּדְ בָ רִ ים ד ( הֲנִהְ יָה כַּ דָ בָ ר הַ גָּד ּ וֹ ל הַ זֶה וְ כו ּ ּ ', וְ כָ ל מַ ה שֶׁ עָ שָׂ ה הַ כּ ֹל הָ יָה עַ ל־יְדֵ י תְ פִ לָה כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ ּ ּ ) שְׁ מוֹ ת ( טו ּ וַיִצְ עַק אֶ ל ה . ' וְ כֵן בֶּ אֱלִ ישָׁ ע אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ל " ) ּ מְ גִלָה כז ( וֶאֱלִ ישָׁ ע כָּ ל מַ ה דְ עָ בִ יד בִּ תְ פִ לָה הוא ּ ּ ּ ּדְ עָ בִ יד . אֲבָ ל אִ ם כֵּ ן כְּ בָ ר הָ יָה מִ תְ בַּ טֵ ל הַ בְּ חִ ירָ ה ּ וְ הָ יָה מִ תְ בַּ טֵ ל כָּ ל הָ עוֹ לָם שֶׁ נִבְ רָ א רַ ק בִּ שְׁ בִ יל ּ ּ הַ בְּ חִ ירָ ה . וְ עַ ל־כֵּ ן כָּ ל יְמֵ י קִ יום הָ עוֹ לָם בְּ הֶ כְ רֵ חַ ּ ּ ּ שֶׁ יִהְ יֶה בְּ חִ ירָ ה . עַ ל־כֵּ ן בְּ דַ רְ כֵ י נִפְ לְ אוֹ תָ יו יִתְ בָּ רַ ך נָתַ ן ְ כּ ֹחַ גַּם לְ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א שֶׁ יִהְ יֶה לָהֶ ם כּ ֹחַ לַעֲשׂ וֹ ת ּ אֵ יזֶה מוֹ פְ תִ ים לְ פִ י שָׁ עָ ה עַ ל־יְדֵ י כְּ שָׁ פִ ים ושְׁ מוֹ ת ּ ּ הַ טֻמְ אָ ה . ) לקוטי הלכות - הלכות ברכת השחר ה ' - אות ע (ו"

Segment 31
HE:
וַיֶחֱזַק לֵב פַ רְ עֹה ּ ּ

Segment 32
HE:
( יג , 'ז) כָּ ל מַ ה שֶׁ עָ בַ ר עַ ל יִשְׂ רָ אֵ ל בִּ יצִ יאַ ת מִ צְ ּ רַ יִם וְ קַ בָּ לַת לִ כְ בּ ֹשׁ הַ מִ לְ חָ מוֹ ת וְ כָ ל כָּ ך וְ אַ חַ ר הַ תוֹ רָ ה ּ ְ ּ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל וְ כָ ל מַ ה שֶׁ עָ בַ ר עָ לֵינו אַ חַ ר כָּ ך הַ כּ ֹל ְ ּ ּ כַּ אֲשֶׁ ר לַכּ ֹל עוֹ בֵ ר עַ ל כָּ ל אָ דָ ם שֶׁ רוֹ צֶ ה לִ זְכּ וֹ ת לְ חַ יֵי ּ עוֹ לָם שֶׁ בְּ הֶ כְ רֵ חַ שֶׁ יַעֲבֹר עָ לָיו כַּ מָ ה מִ ּ ּ ינֵי מִ לְ חָ מוֹ ת בְּ לִ י שִׁ עור ובְ כָ ל עֵת שֶׁ רוֹ צֶ ה לְ הִ תְ עוֹ רֵ ר ולְ הִ תְ חַ זֵק ּ ּ ּ ּ בַּ עֲבוֹ דַ ת ה ' מִ תְ גַּבְּ רִ ים בְּ כָ ל פַ עַם יוֹ תֵ ר ּ , ּובִ פְ רָ ט בַּ הַ תְ חָ לָה . כְּ מוֹ שֶׁ הָ יָה בִּ יצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם שֶׁ תֵ כֶ ף ּ כְּ שֶׁ בָּ א מֹשֶׁ ה אֶ ל פַ רְ עֹה לְ הוֹ צִ יא אֶ ת יִשְׂ רָ ּ אֵ ל הִ תְ גָּרָ ה בָּ הֶ ם בְּ יוֹ תֵ ר וְ אָ מַ ר : תִ כְ בַּ ד הָ עֲבוֹ דָ ה וְ כו ּ ּ ', כִּ י הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א כְּ שֶׁ רוֹ אֶ ה שֶׁ בָּ א צַ דִ יק אֲמִ תִ י בְּ חִ ינַת מֹשֶׁ ה ּ ּ וְ רוֹ צֶ ה לְ הוֹ צִ יא אִ ישׁ הַ יִשְׂ רְ אֵ לִ י מִ גָּלות נַפְ שׁ וֹ הוא ּ ּ ּ מִ תְ גָּרֶ ה ומִ תְ גַּבֵּ ר עָ לָיו יוֹ תֵ ר וְ י ּ וֹ תֵ ר ומַ כְ בִּ יד עָ לָיו עֹל ּ הָ עוֹ לָם הַ זֶה וְ הַ תַ אֲווֹ ת וְ הַ פַ רְ נָסָ ה עַ ד שֶׁ קָ שֶׁ ה עָ לָיו לָזוז ּ ּ ּ ּ ּ מִ מְ קוֹ מוֹ לָשׁ וב לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ אֲבָ ל דֶ רֶ ך יִשְׂ רָ אֵ ל־עַם ְ ּ קָ דוֹ שׁ שֶׁ הֵ ם תוֹ פְ סִ ין אָ מָ נות אֲבוֹ תֵ יהֶ ם בִּ ידֵ יהֶ ם ובְ כָ ל ּ ּ ּ ּ ּפַ עַם הֵ ם צוֹ עֲקִ י ם אֶ ל ה ', וְ עַ ל־יְדֵ י זֶה הֵ ם מַ כְ נִיעִ ין בְּ כָ ל פַ עַם פַ רְ עֹה וְ חֵ ילוֹ תָ יו שֶׁ הֵ ם הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א ּ ּ וְ כִ תוֹ תֵ יהֶ ם ּ , אֲבָ ל אַ ף־עַ ל־פִ י שֶׁ מַ כְ נִיעִ ים הֵ ם חוֹ זְרִ ין ּ ּ ומִ תְ גַּבְּ רִ ין בְּ כָ ל פַ עַם וְ כֵ ן פַ עַם אַ חַ ר פַ עַם כַּ מָ ה ּ ּ ּ ּ ּ פְ עָ מִ ים כְּ מוֹ פַ רְ ּ ּ עֹה שֶׁ בְּ כָ ל עֵת שֶׁ בָּ א עָ לָיו אֵ יזֶה מַ כָּ ה נִכְ נַע קְ צָ ת , אֲבָ ל אַ חַ ר כָּ ך חָ זַר וְ הִ תְ גַּבֵּ ר ְ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : וַיֶחֱזַק לֵב פַ רְ עֹה וַיַכְ בֵּ ד אֶ ת לִ בּ וֹ וְ כו ּ ּ ּ ּ ' וַאֲפִ לו ּ ּ אַ חַ ר שֶׁ הֵ בִ יא ה ' יִתְ בָּ רַ ך עָ לָיו כָּ ל הָ עֶשֶׂ ר מַ כּ וֹ ת ְ

Segment 33
HE:
ְוְ הֻכְ רַ ח ל הוֹ צִ יא אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל מִ מִ צְ רַ יִם חָ זַר וְ קִ בֵּ ץ כָּ ל ּ חֵ ילוֹ תָ יו וְ רָ דַ ף אַ חֲרֵ יהֶ ם , וכְ מוֹ כֵ ן מַ מָ שׁ עוֹ בֵ ר עַ ל כָּ ל ּ ּ אָ דָ ם בְּ כָ ל זְמַ ן וְ כָ ל אֶ חָ ד יָכוֹ ל לְ הָ בִ ין בְּ עַ צְ מוֹ כָּ ל זֶה לְ פִ י בְּ חִ ינָתוֹ וְ עֶרְ כּ וֹ אֵ יך שֶׁ עוֹ בְ רִ ים עָ לָיו כַּ מָ ה עֲ ּ ְ ּ לִ יוֹ ת וִ ירִ ידוֹ ת כַּ מָ ה וְ כַ מָ ה פְ עָ מִ ים שֶׁ כָּ ל זֶה נִמְ שָׁ ך מִ בְּ חִ ינָה ְ ּ ּ ּ "ּ הַ נַ ל בְּ חִ ינַת גָּלות מִ צְ רַ יִם ּ , כִּ י עִ קַ ר הַ גָּלות הוא גָּלות ּ ּ ּ ּ הַ נֶפֶ שׁ וְ כָ ל הַ גָּלֻיוֹ ת מְ כֻנִים בְּ שֵׁ ם מִ צְ רַ יִם ּ ּ ּ , וְ כָ ל זֶה נִמְ שָׁ ך מֵ עִ נְיָן הַ נֶאֱמָ ר בְּ הַ ּ ְ ּשִׂ יחוֹ ת ] לקוטי מוהר ן א " ' -

Segment 34
HE:
סימן ע , [ב" שֶׁ יֵשׁ כַּ מָ ה בְּ חִ ינוֹ ת בַּ יֵצֶ ר הָ רָ ע ומֵ רִ בּ וי ּ ּ ּ ּ ּ הַ כּ ֹחוֹ ת וְ הַ בְּ חִ ינוֹ ת שֶׁ יֵשׁ בְּ הַ יֵצֶ ר הָ רָ ע מִ שָׁ ם נִמְ שָׁ ך כָּ ל ְ ּ ּ ּ זֶה מַ ה שֶׁ בְּ כָ ל פַ עַם מִ תְ גַּבֵּ ר מֵ חָ דָ שׁ ּ ּ . וַאֲפִ לו לְ אַ חַ ר ּ ּ מַ תַ ן תוֹ רָ ה שֶׁ ּ ּ כְּ בָ ר פָ סְ קָ ה זֻהֲמָ תָ ן וְ הָ יָה לָהֶ ם חֵ רות ּ ּ מִ מַ לְ אַ ך הַ מָ וֶת וְ כו ּ ּ ּ ְ ' וְ זָכו לִ קְ דֻ שָׁ ה נִפְ לָאָ ה וְ נוֹ רָ אָ ה ּ ּ , אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן הִ תְ גָּרָ ה בָּ הֶ ם אַ חַ ר כָּ ך עַד שֶׁ הֶ חֱטִ יא ְ ּ קְ צָ תָ ם בְּ חֵ טְ א הָ עֵגֶל . וְ הַ דָ בָ ר פֶ לֶא מְ אֹד ּ ּ : מֵ אַ יִן נִמְ שַׁ ך ְ זֹאת שֶׁ אַ חֲרֵ י שֶׁ פָ סְ קָ ה זֻהֲמָ תָ ן וְ זָכו לִ נְבואַ ת פָ נִים ּ ּ ּ ּ בְּ פָ נִים יִפְ לו אַ חַ ר כָּ ך כָּ ל כָּ ך ְ ְ ּ ּ , אַ ך כָּ ל זֶה נִמְ שַׁ ך ְ ְ מֵ עִ נְיָן הַ נַ ּ" ל שֶׁ יֵשׁ כַּ מָ ה בְּ חִ ינוֹ ת בַּ יֵצֶ ר הָ רָ ע וַאֲפִ לו ּ ּ ּ ּ ּ ּ צַ דִ יקִ ים גְּ דוֹ לִ ים וְ נוֹ רָ אִ ים יֵשׁ לָהֶ ם יֵצֶ ר הָ רָ ע שֶׁ ּ הוא מַ לְ אָ ך הַ קָ דוֹ שׁ וְ כו ּ ּ ְ ' וְ כו ' ּ ומִ שָׁ ם נִמְ שַׁ ך כָּ ל הַ נִסְ יוֹ נוֹ ת ּ ְ ּ ּ אֶ ת אֲבוֹ תֵ ינו שֶׁ נִסּ ו בַּ תוֹ רָ ה הַ מְ בֹאָ רִ ים ּ ּ ּ ּ הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא ּ ּ ְ ּ , כִּ י אַ ף־עַ ל־פִ י שֶׁ זֶה הַ יֵצֶ ר הָ רָ ע ּ ּ ּ שֶׁ ל הַ צַ דִ יקִ ים הוא בְּ חִ ינַת מַ לְ אָ ך הַ קָ דוֹ שׁ מַ מָ ּ ּ ְ ּ ּ ּ שׁ וְ הוא ּ רַ ק בְּ חִ ינַת דִ ינִים עֶלְ יוֹ נִים שֶׁ לֹא זָכו עֲדַ יִן לְ הַ מְ תִ יקָ ם ּ ּ ּ ּ וְ כו ּ ' אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן גַּם הַ צַ דִ יקִ ים שֶׁ אֵ ינָם זוֹ כִ ין ּ ּ ּ לְ הַ מְ תִ יק אֵ לו הַ דִ ינִים ולְ שַׁ בֵּ ר זֶה הַ יֵצֶר הָ רָ ע שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ מַ לְ אָ ך הַ קָ דוֹ שׁ יָכוֹ ל אַ חַ ר כָּ ך לְ הִ ְ ְ ּ תְ גָּרֶ ה בָּ הֶ ם כָּ ל כָּ ך ְ עַד שֶׁ יַפִ יל אוֹ תָ ם מְ אֹד חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ , וְ יַטְ עֶה אוֹ תָ ם מֵ ה ' יִתְ בָּ רַ ך וְ יַתְ עֶה אוֹ תָ ם מְ אֹד כְּ מוֹ שֶׁ טָ עו אָ ז בָּ עֵגֶל לולֵי ּ ּ ּ ְ מֹשֶׁ ה שֶׁ עָ מַ ד בַּ פֶ רֶ ץ וְ הוֹ צִ יאָ ם מִ זֶה וְ כִ פֵ ר בַּ עֲדָ ם ּ ּ ּ , וְ כֵן עָ בְ רו כָּ הֵ נָה וְ כָ ּ ּ הֵ נָה עַ ל כַּ מָ ה גְּ דוֹ לִ ים שֶׁ הָ יו גְּדוֹ לִ ים ּ ּ ּ בְּ מַ עֲלָה וְ אַ חַ ר כָּ ך נָפְ לו מְ אֹד רַ חֲמָ נָא לִ צְ לָן ּ ְ , וְ כָּ ל זֶה נִמְ שַׁ ך מִ בְּ חִ ינָה הַ נַ ּ ְ . ל" וְ עַ ל־כֵּ ן אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" וְ אַ ל תַ אֲמִ ין בְּ עַ צְ מְ ך עַ ד יוֹ ם מוֹ תְ ך ָ ָ ּ , עַ ל־כֵּ ן צְ רִ יכִ ין ָתּ מִ יד לִ צְ עֹק אֶ ל ה ' ולְ סַ לֵק ולְ הַ שְׁ לִ יך מֵ אִ תוֹ כָּ ל ּ ְ ּ ּ ּ הַ חָ כְ מוֹ ת שֶׁ מֵ הֶ ם כָּ ל הַ בִּ לְ בּ ולִ ים רַ ק לֵילֵך בֶּ אֱמֶ ת ְ ּ ּ ובִ תְ מִ ימות וְ אָ ז לְ עוֹ לָם לֹא יִמוֹ ט כִּ י צְ עָ קָ ה ותְ פִ לוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ותְ חִ נוֹ ת ובַ קָ שׁ וֹ ת מוֹ עִ ילִ ים תָ ּ ּ ּ ּ ּ מִ יד יִהְ יֶה אֵ יך שֶׁ יִהְ ּ ְ יֶה . ) לקוטי הלכות – הלכות שילוח הקן ד ' - אות ו '(

Segment 35
HE:
וַיַכְ בֵּ ד פַ רְ עֹה אֶ ת לִ בּ וֹ ּ ּ

Segment 36
HE:
, 'ח) ( כט בְּ וַדַ אי הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך עוֹ סֵ ק בְּ תִ קון הָ עוֹ לָם תָ מִ יד ּ ּ ּ ְ ּ ּ , ובְ וַדַ אי הוא גוֹ מֵ ר תָ מִ יד וְ יִגְמֹר הַ כּ ֹל כִּ רְ צוֹ נוֹ ּ ּ ּ ּ . וַאֲפִ לו ּ ּ רָ שָׁ שֶׁ הוא מִ י ּ וְ שָׁ לוֹ ם חַ ס עֲבֵ רוֹ ת ובַ עַ ל ע ּ , אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן אֵ ינוֹ עוֹ שֶׂ ה לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך כְּ לָל ְ ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת " שִׁ חֵ ת לוֹ לֹא , " וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ : " אִ ם חָ טָ אתָ מַ ה תִ פְ עַ ל לוֹ וְ כו ּ ּ , "' כִּ י הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך מְ אֹד עָ מְ קו ּ ְ ּ מַ חְ שְׁ בוֹ תָ יו , וְ יוֹ דֵ עַ לַהֲפֹ ְך הַ כּ ֹל לִ כְ בוֹ דוֹ וְ לִ רְ צוֹ נוֹ , כִּ י ּ אַ תָ ה מָ רוֹ ם לְ עוֹ לָם ה ', וכְ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ ּ : י" לְ עוֹ לָם יָדְ ך עַ ל הָ עֶלְ יוֹ נָה ָ . וְ אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן יְשַׁ לֵם ה ּ ּ ' לְ עֹשֵׂ ה רָ עָ ה כְּ רָ עָ תוֹ , כִּ י אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן אָ סור לָנו לַעֲשׂ וֹ ת ּ ּ ּ שׁ ום דָ בָ ר כְּ נֶגֶד הַ ּ ּ ּתוֹ רָ ה , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , ומִ י שֶׁ פוֹ גֵם ּ ּ אֵ יזֶה דָ בָ ר כְּ נֶגֶד הַ תוֹ רָ ה ּ , הוא פוֹ גֵם ח ּ ּ " ו בְּ כָ ל הָ עוֹ לָמוֹ ת ומַ חֲרִ יב ומְ קַ לְ קֵ ל הַ רְ בֵּ ה ּ ּ , כַּ מובָ א בְּ כָ ל ּ ּ הַ סְּ פָ רִ ים , וְ אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך גּוֹ מֵ ר תָ מִ יד ּ ְ ּ ּ וְ יִגְמֹר הַ כּ ֹל כִּ רְ צוֹ נ . וֹ וְ זֶה הַ דָ בָ ר אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ בִ ין ּ כְּ לָל , כִּ י הוא עִ נְיַן הַ מְ בוכָ ה הַ נִזְכֶּ רֶ ת לְ עֵיל ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הַ כּ ֹל נַעֲשֶׂ ה עַ ל־יְדֵ י הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך לְ בַ ד ְ ּ , וְ אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵן ּ הַ כּ ֹל תָ לוי בִּ בְ חִ ירָ תוֹ שֶׁ ל הָ אָ דָ ם ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ בִ ין בְּ שׁ ו ּ ם אֹפֶ ן כַּ נַ . ל"ּ וְ עַ ל־כֵּ ן יֵשׁ כַּ מָ ה דְ בָ רִ ים ּ שֶׁ הָ אָ דָ ם עוֹ שֶׂ ה כְּ נֶגֶד רְ צוֹ ן הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , הַ יְנו כְּ נֶגֶד ּ דֶ רֶ ך הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ ְ ּ , וְ אַ חַ ר־כָּ ך עַ ל־יְדֵ י־זֶה דַ יְקָ א ְ גּוֹ מֵ ר הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך כִּ רְ צוֹ נוֹ ְ ּ , וְ אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן זֶה ּ הָ אָ דָ ם שֶׁ עָ שָׂ ה הָ עֲבֵ רָ ה עָ נוֹ שׁ יֵעָ נֵשׁ כָּ רָ אוי לוֹ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ מָ צִ ינו ּ ּ בְּ כַ מָ ה דְ בָ רִ ים ּ , כְּ מוֹ לְ מָ שָׁ ל בְּ פַ רְ עֹה וְ סַ נְחֵ רִ יב וְ הָ מָ ן , וְ כֵ ן כָּ ל הַ מְ עִ יקִ ים ומְ צֵ רִ ים לְ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ , שֶׁ הִ כְ בִּ ידו לִ בָּ ם ּ נֶגֶד הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , וְ אַ חַ ר־כָּ ך נִתְ גַּדֵ ל וְ נִתְ קַ דֵ שׁ ּ ּ ְ דַ יְקָ א עַ ל־יְדֵ י־זֶה שֵׁ ם־שָׁ מַ יִם וְ נִתְ פַ רְ סֵ ם ּ , וְ אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן אַ חֲרִ ית רְ שָׁ עִ ים נִכְ רָ תָ ה ּ , בִּ בְ חִ ינַת " כִּ י הִ נֵה אֹיְבֶ יך ה ָ ּ ' וְ כו ' ּ יאבֵ דו ּ ". וְ כֵ ן אֵ צֶ ל בִּ לְ עָם , שֶׁ אַ ף־עַ ל־פִ י שֶׁ הָ לַך לְ קַ לֵל חַ ס וְ שָׁ לוֹ ּ ְ ּ , ם אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵן ּ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך גָּמַ ר כִּ רְ צוֹ נוֹ ְ ּ , וְ קִ בְּ לו יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ רָ כוֹ ת ּ הַ רְ בֵּ ה עַ ל יָדוֹ דַ יְקָ א , וְ אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן הוא נֶעֱנַשׁ ּ ּ הַ רְ בֵּ ה לְ עוֹ לָם וְ אַ חֲרִ יתוֹ עֲדֵ י אֹבֵ ד . וְ כֵ ן מִ תְ נַהֵ ג הַ שֵׁ ם ּ יִתְ בָּ רַ ך תָ מִ יד ּ ְ , וְ כֵ ן הוא בְּ ּ כָ ל אָ דָ ם , ּ כַּ נִזְכָּ ר לְ עֵיל . ) לקוטי הלכות - הל כות סימני בהמה וחיה ' ד -

Segment 37
HE:
אותיות מ א" מ ' לפי אוצר הירא - יראה ועבודה-

Segment 38
HE:
ולְ מַ עַן סַ פֵ ר שְׁ מִ י בְּ כָ ל הָ אָ רֶ ץ ּ ּ

Segment 39
HE:
, 'ט) ( טז כְּ שֶׁ כְּ בָ ר גִּ לָה הָ רָ שָׁ ע הַ כְּ פִ ירוֹ ת וְ הָ אֶ פִ יקוֹ רְ סות שֶׁ לוֹ ּ ּ ּ ּ , וְ הַ צַ דִ יקִ ים זוֹ כִ ין לְ שַׁ בְּ רָ ם ולְ הַ קְ הוֹ ת אֶ ת שִׁ נֵיהֶ ם ּ ּ ּ ּ , אֲזַי הוא טוֹ בָ ה גְּדוֹ לָה מַ ה שֶׁ כְּ בָ ר הוֹ צִ יאו לַחוץ מִ לִ בָּ ם ּ ּ ּ ּ ּ מַ חֲשַׁ בְ תָ ם הָ רָ עָ ה ּ , כִּ י זֶה טוֹ בָ ה לְ דוֹ רוֹ ת , כִּ י לֹא יוכַ ל ּ עוֹ ד אַ חֵ ר לוֹ מַ ר שְׁ טות הַ קֻ שְׁ יָא וְ הַ כְּ פִ ירָ ה הַ זֹ ּ ּ ּ את , כִּ י כְּ בָ ר נִשְׁ מַ ע שְׁ טות חֲקִ ירָ ה זֹאת ּ , וְ הַ צַ דִ יקִ ים סְ תָ רוהָ ּ ּ ּ ושְׁ בָ רוהָ ּ ּ , וְ עַ תָ ה מַ ה יֵשׁ לָהֶ ם עוֹ ד לוֹ מַ ר ּ ּ . ּובִ שְׁ בִ יל זֶה ' ה יִתְ בָּ רַ ך מַ אֲרִ יך אַ ף לָרְ שָׁ עִ ים וְ נוֹ תֵ ן לָהֶ ם כּ ֹחַ ְ ְ שֶׁ יֹאמְ רו מַ ה שֶׁ יֹאמְ רו ּ ּ ּ ּ ּ , כְּ דֵ י שֶׁ יוֹ צִ יא ּ ו מִ לִ בָּ ם כָּ ל ּ ּ רִ שְׁ עותָ ם וכְ פִ ירותָ ם הַ טָ מון בְּ לִ בָּ ם ּ ּ ּ ּ ּ , עַ ד שֶׁ לֹא יִהְ יֶה ּ לָהֶ ם מַ ה לוֹ מַ ר עוֹ ד ּ , וְ אַ חַ ר כָּ ך בְּ דִ בּ ור אֶ חָ ד שֶׁ ל ּ ְ הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת יִפֹל וְ יִתְ בַּ טֵ ל כָּ ל שְׁ טות דִ בְ רֵ יהֶ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ



# Vaeira
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/2/2/

Vaeira
וארא
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/2/2

Segment 1
HE:
פירושים על פרשת " וארא "

Segment 2
HE:
ּ וַיֹאמֶ ר אֵ לָיו אֲנִי ה ' ('ב , 'ו) וְזֶהו וַיְדַ בֵּ ר אֱלֹהִ ים אֶ ל מֹשֶׁ ה וַיֹאמֶ ר אֵ לָיו אֲנִי ה ּ ּ ' שֶׁ הוֹ כִ יחוֹ ה ' יִתְ בָּ רַ ך עַל שֶׁ אָ מַ ר לָמָ ה הֲרֵ עֹתָ ה עַל־יְדֵ י ְ שֶׁ יָצְ או ּ ּ דָ תָ ן וַאֲבִ ירָ ם נִצָ בִ ים לִ קְ רָ אתוֹ וְאָ מְ רו לוֹ יֵרֶ א ה ּ ּ ּ ' עֲלֵיכֶם וְיִשְׁ פֹט וְכו ּ ּ . ' כִּ י בֶּ אֱמֶ ת אִ ם הָ יו הַ כּ ֹל שׁ וֹ מְ עִ ים ּ לְ קוֹ ל הַ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת לֵילֵך בְּ דֶ רֶ ך זֶה לְ הַ אֲמִ ין תָ מִ יד בַּ ה ּ ּ ְ ְ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ הַ כּ ֹל לְ טוֹ בָ ה וְ לִ תֵ ן שֶׁ בַ ח וְ ּ ְ הוֹ דָ יָה תָ מִ יד לַה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך בֵּ ין בְּ טִ יבו בֵּ ין בְּ עָ קו כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בַּ ה ּ ּ ּ ְ ' אֲהַ לֵל ּ דָ בָ ר בֵּ אלֹהִ ים אֲהַ לֵל דָ בָ ר ּ ּ ּ , בְּ וַדַ אי הָ יו מִ תְ בַּ טְ לִ ים כָּ ל ּ ּ ּ הַ צָ רוֹ ת וְכָ ל הַגָּלֻיוֹ ת לְ גַמְ רֵ י וכְ בָ ר הָ יְתָ ה גְּאֻ לָה שְׁ לֵמָ ה ּ ּ ּ ּ . אַ ך עִ קַ ּ ְ ר עִ כּ וב הַגְּאֻ לָה בִּ כְ לָל ובִ פְ רָ ט הוא עַל־יְדֵ י רִ בּ וי ּ ּ ּ ּ ּ הַחוֹ לְ קִ ים שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת דָ תָ ן וַאֲבִ ירָ ם שֶׁ יָצְ או נִצָ בִ ים ּ ּ ּ ּ לִ קְ רַ את מֹשֶׁ ה וְכו . 'ּ כִּ י בֶּ אֱמֶ ת אַ ף־עַל־פִ י כְּ שֶׁ מוֹ דִ ים לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה מִ תְ בַּ טְ לִ ים כָּ ל הַ צָ ּ ּ ְ רוֹ ת הַ נִמְ שָׁ כִ ין ּ מֵ הַפְ עֻלוֹ ת מִ שְׁ תַ נוֹ ת וְכו ּ ּ ּ ּ ּ ' עַד שֶׁ מִ תְ בַּ טֵ ל הַ צָ רָ ה לְ גַמְ רֵ י ּ ּ ּ ', ּ וְכו אַ ף־עַל־פִ י־כֵן אֶ ת זֶה לְ עֻמַ ת זֶה עָשָׂ ה הָ אֱלֹהִ ים ּ ּ , וְתֵ כֶף שֶׁ מַ תְ חִ יל אֵ יזֶה צְ מִ יחַ ת קֶ רֶ ן יְשׁ ועָ ה אֲזַי תֵ כֶף ּ ּ ּ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א וְהַמַ סְ ּ טִ ינִים מִ תְ גָּרִ ים בְּ יוֹ תֵ ר וְיוֹ תֵ ר לְ קַ טְ רֵ ג ולְ הַגְבִּ יר הַ צָ רָ ה חַ ס וְשָׁ לוֹ ם כְּ מוֹ שְׁ נֵי בְּ נֵי אָ דָ ם ּ ּ ּ הַ נִלְ חָ מִ ים זֶה עִ ם זֶה שֶׁ כְּ שֶׁ אֶ חָ ד רוֹ אֶ ה שֶׁ חֲבֵ רוֹ מִ תְ גַּבֵּ ר הוא מִ תְ גַּבֵּ ר יוֹ תֵ ר וְכו ּ ּ ' וְ כַ מְ בֹאָ ר בְּ הַ תוֹ רָ ה וַיֹאמֶ ר בּ ֹעַז ּ ּ

Segment 3
HE:
' ּ וְכו סִ ימָ ן ס " ּ ה ובְ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר . ומִ זֶה בָּ אִ ים כָּ ל הַ נְפִ ילוֹ ת ּ ּ ּ רַ חֲמָ נָא לִ צְ לַן וְהַ הִ תְ רַ חֲקות שֶׁ ל כָּ ל בְּ נֵי אָ דָ ם ובִ פְ רָ ט ּ ּ שֶׁ ל הַ כְּ שֵׁ רִ ים שֶׁ הִ תְ חִ ילו לְ הִ תְ קָ רֵ ב וְנִתְ רַ חֲקו רַ חֲמָ נָא ּ ּ לִ צְ לַן . וְעַל־כֵּן כְּ שֶׁ בָּ א מֹשֶׁ ה לְ גָאֳלָם ' וַיַאֲמֵ ן הָ עָם וְכו ּ ּ ' וַיִקְ דו וַיִשְׁ תַ חֲוו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ' שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה הִ תְ חִ ילָה הַגְּאֻ לָה ּ . אֲבָ ל הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א הִ תְ גַּבְּ רָ ה מְ אֹד וְהִ כְ בִּ יד לֵב פַ רְ עֹה עַד ּ שֶׁ אָ מַ ר מִ י ה ' ' ּ וְ כו וְאָ מַ ר תִ כְ בַּ ד הָ עֲבוֹ דָ ה בִּ כְ בֵ דות עָצום ּ ּ ּ שֶׁ לֹא לִ תֵ ן ּ ּ לָהֶם תֶ בֶ ן ּ . וְזֶה הָ יָה נִסָּ יוֹ ן לְ יִשְׂ רָ אֵ ל לְ הִ תְ חַ זֵק ּ אָ ז דַ יְקָ א בֶּ אֱמונָה לְ הַ אֲמִ ין כִּ י בְּ וַדַ אי דְ בַ ר ה ּ ּ ּ ּ ' עַל־יְדֵ י מֹשֶׁ ה נֶאֱמַ ן בֵּיתוֹ בְּ וַדַ אי יָקום לְ עוֹ לָם כַּ אֲשֶׁ ר בֶּ אֱמֶ ת רֹב ּ ּ הַ כְּ שֵׁ רִ ים הָ לְ כו בָּ זֶה ּ . אֲבָ ל נִמְ צְ או חוֹ לְ ּ קִ ים דָ תָ ן וַאֲבִ ירָ ם ּ שֶׁ הִ טְ עו רַ בִּ ים אַ חֲרֵ יהֶם עַד שֶׁ יָצְ או נִצָ בִ ים לִ קְ רַ את ּ ּ ּ ּ מֹשֶׁ ה וְ אָ מְ רו יֵרֶ א ה ּ ' ' ּ וְ כו כְּ אִ לו הֵם מְ קַ נְאִ ים קִ נְאַ ת ה ּ ּ ' צְ בָ אוֹ ת וְטוֹ עֲנִים בְּ עַד יִשְׂ רָ אֵ ל ומוֹ סְ רִ ים דִ ין לַשָׁ מַ יִם עַל ּ ּ ּ מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו שֶׁ מוֹ סֵ ּ ּ ר כָּ ל נַפְ שׁ וֹ בַּ עֲדָ ם עַד שֶׁ אוֹ מְ רִ ים יֵרֶ א ' ה עֲלֵיכֶם וְיִשְׁ פֹט ּ . ומֵ רִ בּ וי מַ חֲלוֹ קוֹ תָ ם הִ תְ גַּבְּ רו הַפְ עֻלוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ מִ שְׁ תַ נוֹ ת לְ הַ עְ לִ ים חַ ס וְשָׁ לוֹ ם הִ תְ גַּלות אַ חְ דות הַפָ שׁ וט ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ מִ שָׁ ם כָּ ל הַגְּאֻ לָה ּ ּ ּ , וְהַמַ חֲלֹקֶ ת הָ רַ ע שֶׁ לָהֶ ּ ּ ם הִ תְ גַּבֵּר

Segment 4
HE:
עַד אֲשֶׁ ר ' הָ עֹשֶׁ ק יְהוֹ לֵל חָ כָ ם וִיאַ בֵּ ד לֵב מַ תָ נָה ּ ' שֶׁ הוא לֵב ּ מֹשֶׁ ה כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל עַד שֶׁ מֹשֶׁ ה מֵ עֹצֶם צָ רָ תוֹ ּ אָ מַ ר לָמָ ה הֲרֵ עֹתָ ה לָעָם וְ כו . 'ּ כִּ י מֹשֶׁ ה טָ עַן לָמָ ה זֶה ּ ּ שְׁ לַחְ תָ נִי כִּ י הֲלֹא זֶה ּ דְ בָ רִ י גַּם מִ קֹדֶ ם שֶׁ לֹא רָ צִ יתִ י לֵילֵך ְ ּ ּ ּ בִּ שְׁ לִ יחות זֶה מֵ חֲמַ ת רִ בּ וי הַחוֹ לְ קִ ים וְכו ּ ּ ּ . ' וְהֵשִׁ יב לוֹ ה ' יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ בְּ וַדַ אי הוא יִגְמֹר אֶ ת שֶׁ לוֹ בְּ רַ חֲמָ יו הַגְּדוֹ לִ ים ּ ּ ּ ְ ובִ זְכות אָ בוֹ ת ובִ זְכות אַ הֲרֹן וְהַ כְּ שֵׁ רִ ים הַ נִלְ וִ ּ ּ ּ ּ ּ ים אֵ לָיו הַמַ אֲמִ ינִים בְּ מֹשֶׁ ה בֶּ אֱמֶ ת ומְ בַ טְ לִ ים שִׁ נוי דַ עְ תָ ם שֶׁ הֵם ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת פְ עֻלוֹ ת מִ שְׁ תַ נוֹ ת לְ דֵ עָה אַ חַ ת שֶׁ ל מֹשֶׁ ה ּ ּ ּ ּ שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה נִכְ לָלִ ים בְּ אַ חְ דות הַפָ שׁ וט ּ ּ ּ , וְעַל־יְדֵ י כָּ ל זֶה תִ הְ יֶה הַגְּאֻ לָה בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ ּ . וְזֶ ה וַיְדַ בֵּ ר אֱלֹהִ ים אֶ ל מֹשֶׁ ה ּ וַיֹאמֶ ר אֵ לָיו אֲנִי ה ' הַ יְנו בְּ חִ ינַת דְ עו כִּ י ה ּ ּ ּ ' ּ הוא הָ אֱלֹקִ ים הַמְ בֹאָ ר בְּ סוֹ ף הַ תוֹ רָ ה ּ ) לקוטי מוהר ן ב " ' -

Segment 5
HE:
סימן ב '(, שָׁ ם שֶׁ כָּ ל הַ פְ עֻלוֹ ת מִ שְׁ תַ נוֹ ת שֶׁ פֵרֵ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ הַ נִמְ שָׁ כִ ים מִ שֵׁ ם אֱלֹהִ ים ּ ּ , ּ כֻּלָ ם כְּ לולִ ים בַּ ה ּ ' שֶׁ הוא ּ אַ חְ דות הַפָ שׁ וט עַיֵן שָׁ ם ּ ּ ּ ּ . וְזֶהו וַיְדַ בֵּר אֱלֹהִ ים אֶ ל מֹשֶׁ ה ּ ּ וַיֹאמֶ ר אֵ לָיו אֲנִי ה ', כִּ י הַ כּ ֹל אֶ חָ ד כִּ י ה ' ּ הוא הָ אֱלֹהִ ים כִּ י כָּ ל הַפְ עֻלוֹ ת מִ שְׁ תַ נוֹ ת כְּ לולִ ים בְּ אַ חְ דות הַפָ שׁ וט ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ובְ וַדַ אי יִגְמֹ ּ ּ ר אֶ ת שֶׁ לוֹ לְ גָאֳלָם ּ . ּ כִּ י פַ רְ עֹה אָ מַ ר מִ י ה ', כִּ י לֹא הֶאֱמִ ין בְּ שֵׁ ם ה ', כִּ י יְנִיקָ תוֹ הָ יָה רַ ק מִ שֵׁ ם אֱלֹהִ ים ּ כַּמובָ א ּ ּ , כִּ י רָ צָ ה לְ הַ פְ רִ יד חַ ס וְשָׁ לוֹ ם בֵּ ין שֵׁ ם ה ' לְ שֵׁ ם אֱלֹהִ ים שֶׁ זֶה עִ קַ ר הַפֵ רוד חַ ס וְשָׁ לוֹ ם ּ ּ ּ ּ . הַיְנו כִּ ּ י רָ צָ ה לִ כְ פֹר ולְ הַפְ רִ יד הַפְ עֻלוֹ ת מִ שְׁ תַ נוֹ ת מֵ אַ חְ דות הַ פָ שׁ וט ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ מֵ חֲמַ ת שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ בִ ין זֹאת בַּ שֵׂ כֶ ל כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ שָׁ ם . אֲבָ ל ה ' יִתְ בָּ רַ ך הִ כָּ הו מַ כּ וֹ ת גְּדוֹ לוֹ ת וְהִ צִ יל ּ ּ ְ יִשְׂ רָ אֵ ל מִ כֻּלָם וְהֶרְ אָ ה מוֹ פְ תִ ים גְּד ּ וֹ לִ ים וְנוֹ רָ אִ ים שֶׁ עַל־יְדֵ י כָּ ל זֶה רָ אָ ה בְּ עֵינָיו שֶׁ כָּ ל הַ פְ עֻלוֹ ת מִ שְׁ תַ נוֹ ת ּ ּ ּ ּ הֵם מֵ אַ חְ דות הַפָ שׁ וט עַד שֶׁ הֻכְ רַ ח לְ הוֹ דוֹ ת בְּ עַצְ מוֹ ּ ּ ּ וְאָ מַ ר ה ' הַ צַ דִ יק ּ ּ ) . לקוטי הלכות - הלכות פריקה וטעינה ד ' - אות י "ד(

Segment 6
HE:
וַיְדַ בֵּ ר אֱלֹקִ ים ... אֲנִי ' ה ('ב , 'ו) וְזֶה שֶׁ הוֹ דִ יעוֹ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך מַ ה שֶׁ שָׁ גָה בְּ פָ רָ שָׁ ה זֹאת ּ ּ ּ ּ ְ שֶׁ ל וָאֵ רָ א , שֶׁ נִמְ שָׁ ך לָעִ נְיָן הַ קוֹ דֵ ם עַל שֶׁ אָ מַ ר ּ ּ ְ ' לָמָ ה הֲרֵ עֹתָ ה ', כְּ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ . י" וְזֶהו : " ּ וַיְדַ בֵּ ר אֱלֹקִ ים אֶ ל מֹשֶׁ ה וַיֹאמֶ ר אֵ לָיו ּ אֲנִי ה ". ' כִּ י כָּ ל הַ קֻ שְׁ יוֹ ת שֶׁ קָ שֶׁ ה עַל ּ ּ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך נִמְ שָׁ ך מֵ הַ סְ תָ רַ ת הָ אֱמֶ ת שֶׁ מִ שָׁ ם נִמְ שָׁ כִ ין ּ ּ ּ ּ ְ ְ ּדַ רְ כֵי ה ' שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ שִׂ יג ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת צַ דִ יק וְטוֹ ב ּ , לוֹ ּ צַ דִ יק וְרַ ע לוֹ , רָ שָׁ ע וְטוֹ ב לוֹ וְ כו . 'ּ וְ הַ כּ ֹל בִּ שְׁ בִ יל

Segment 7
HE:
הַ בְּ חִ ירָ ה . וְזֶהו ּ : " וַיְדַ בֵּ ר אֱלֹקִ ים , " בְּ חִ ינַת דִ ין וְ כו ּ ּ . ' " ּ וַיֹאמֶ ר אֵ לָיו אֲנִי ה , "' בְּ חִ ינַת רַ חֲמִ ים . הַ יְנו שֶׁ הוֹ דִ יעוֹ ּ כִּ י ה ' ּ הוא הָ אֱלֹקִ ים וְ הַ כּ ֹל אֶ חָ ד , כִּ י מִ דַ ת הָ רַ חֲמִ ים ּ ומִ דַ ת הַ דִ ין הַ כּ ֹל אֶ חָ ד בָּ אֱמֶ ת לַאֲ ּ ּ ּ ּ מִ תוֹ , רַ ק שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ שִׂ יג זֹאת ּ , כִּ י עֶצֶם אֲמִ תַ ת דְ רָ כָ יו ומִ דוֹ תָ יו יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ ּ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ שִׂ יג כְּ מוֹ שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ שִׂ יג עַצְ מותוֹ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך : ְ וְזֶהו : " ּ וָאֵ רָ א אֶ ל אַ בְ רָ הָ ם אֶ ל יִצְ חָ ק וְאֶ ל יַעֲקֹב בְּ אֵ ל שַׁ דָ י ו ּ ּ שְׁ מִ י ה ' לֹא נוֹ דַ עְ תִ י לָהֶם ּ ". כִּ י עִ קַ ר הִ תְ גַּלות ּ ּ ּ אֲמִ תַ ת אֱלֹקותוֹ יִתְ בָּ רַ ך הָ יָה עַל ְ ּ ּ ־ יְדֵ י הָ אָ בוֹ ת : אַ בְ רָ הָ ם , יִצְ חָ ק וְיַעֲקֹב . אֲבָ ל אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ גַלוֹ ת הָ אֱמֶ ת בְּ פַ עַם ּ אֶ חָ ד , כִּ י הָ אֱמֶ ת צָ רִ יך לְ הִ תְ בָּ רֵ ר בְּ זֶה הָ עוֹ לַם ְ ־ הַ בְּ חִ ירָ ה דַ יְקָ א בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר עַד שֶׁ יָבוֹ א מָ שִׁ יחַ ּ ּ ּ , אָ ז יִתְ גַּלֶה ּ הָ אֱמֶ ת בִּ שְׁ לֵמות ּ , כִּ י הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך אֶ חָ ד ושְׁ מוֹ אֶ חָ ד ּ ְ ּ , שֶׁ זֶה עִ קַ ר הָ אֱמֶ ת בְּ חִ ינַת כֻּלוֹ אֶ חָ ד כֻּלוֹ טוֹ ב כֻּלוֹ קֹדֶ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ . אֲבָ ל אַ ף ־ ּפִ י ־ עַל ־ כֵן מִ צַ ד הַמְ ּ קַ בְּ לִ ים יֵשׁ חִ לוקִ ים רַ בִּ ים ּ ּ בְּ עִ נְיַן הַ שָׂ גַת אֲמִ תָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך לְ כָ ל חַ ד כְּ פִ י יְגִיעָ תוֹ ְ ּ ּ בַּ עֲבוֹ דָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך , ְ שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת נוֹ דָ ע בַּ שְׁ עָרִ ים בַּ עְ לָה ּ ּ ּ ּ , לְ כָ ל חַ ד כְּ פום מַ ה דִ מְ שַׁ עֵר בְּ לִ בֵּ יה ּ ּ ּ ] לכל אחד כפי מה שמשער בלב , [ו הַ יְנו כְּ פום יְגִיעָ תוֹ לְ הַ שִׂ יג אֲמִ תָ תוֹ ּ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך , ְ כְּ מוֹ כֵן זוֹ כֶ ה לְ שִׁ עורִ ין דְ לִ בֵּ יה ּ ּ ּ . וְ כַ מובָ ּ ּ א בַּ זֹהַ ר ּ הַ קָ דוֹ שׁ בְּ כַ מָ ה מְ קוֹ מוֹ ת ּ ּ , דְ אִ ית מָ ארֵ י דְ יָדַ יִן וְרַ גְלַיִן ּ ּ שֶׁ מַ שִׂ יגִין בִּ בְ חִ ינָה זֹאת שֶׁ נִקְ רָ א יָדַ יִן וְ ּ ּ ּ ' ּ כו . 'ּ וְ כו וְ אִ ית בִּ לְ בושִׁ ין דְ מַ לְ כָּ א וְ כו ּ ּ ּ ' וְ אִ יהו לֹא אִ שְׁ תַ נֵי בְּ כָ ל אֲתַ ר ּ ּ ּ . 'ּ וְ כו וְ כָ ל אֶ חָ ד כְּ פִ י הַ שָׂ גָתוֹ אֶ ת אֲמִ תָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , כֵּן נִתְ גַּלֶה לוֹ סוֹ ד שֵׁ ם מִ שְׁ מוֹ תָ יו יִתְ בָּ רַ ך כְּ פִ י הַ הַ שָׂ גָה ּ ּ ְ ּ . כִּ י יֵשׁ שִׁ בְ עָ ה שֵׁ מוֹ ת שֶׁ אֵ ינָם נִמְ חָ קִ ים וְיֵשׁ בֵּ ינֵיהֶם כַּ מָ ה ּ ּדְ רָ גוֹ ת . וְ שֵׁ ם הֲוָיָה בָּ רוך הוא הוא לְ מַ עְ לָה מִ כֻּלָם ּ ּ ּ ּ ְ , כִּ י ּ הוא בְּ חִ ינַת שֵׁ ם הָ עֶצֶם , אֲבָ ל גַּם כָּ ל הַ שֵׁ מוֹ ת אֲפִ לו ּ ּ ּ שֵׁ ם הֲוָיָה בָּ רוך ־ ּ ְ ּ הוא , ּ הוא רַ ק בִּ בְ חִ ינַת אַ חַ ר הַ בְּ רִ יאָ ה שֶׁ גִּלָה שְׁ מוֹ תָ יו יִתְ בָּ רַ ך לְ הַ צַ דִ יקִ ים כְּ דֵ י שֶׁ יוכְ לו לְ הַ שִׂ יג ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ ּ אֲמִ תָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , כִּ י קֹדֶ ם הַ בְּ רִ יאָ ה אֵ ין לוֹ שֵׁ ם כְּ לָל , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : וְ אַ נְתְ לֵית לָך שֵׁ ם יְדִ יעַ וְ כו ּ ְ ּ ' וְ כַ מובָ א ּ ּ בְּ כָ ל סִ פְ רֵ י הַ מְ קֻ בָּ לִ ים . ּובִ בְ חִ ינַת אֵ לו הַ נַ ּ ּ ּ " ל הוא ּ הַ חִ לוק שֶׁ בֵּ ין מַ דְ רֵ גוֹ ת הַ צַ דִ יקִ ים שֶׁ אַ ף ּ ּ ּ ּ ־ עַל ־ פִ י שֶׁ כֻּלָם ּ ּ מַ כִּ ירִ ין וְ יוֹ דְ עִ ין אֲמִ תָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ הוא כֻּלוֹ אֶ חָ ד כֻּלוֹ ּ ּ ּ ְ ּ טוֹ ב וְ כו ', ּ ־י ּפִ ־ עַל ־ אַ ף כֵן יֵשׁ בֵּ ינֵיהֶם חִ לוק גָּדוֹ ל וְכַ נַ ּ ּ ּ . ל" ּוכְ פִ י הַ חִ לוק שֶׁ בֵּ ינֵיהֶם ּ ּ , כְּ מוֹ כֵן מַ שִׂ יג כָּ ל אֶ חָ ד שֵׁ ם ּ מִ שְׁ מוֹ תָ יו יִתְ בָּ רַ ך וְ כַ נַ ּ ְ ּ ) . ל" ליקוטי הלכות - הלכות ריבית ה ' - אות ל "א(

Segment 8
HE:
וַיְדַ בֵּ ר אֱלֹקִ ים ... אֲנִי ה ' ... וָאֵ רָ א אֶ ל אַ בְ רָ הָ ם ... ּושְׁ מִ י ה ' לֹא נוֹ דַ עְ תִ י לָהֶ ם ּ

Segment 9
HE:
'ב , 'ו)- ('ג ָּכ ל הַ וִ כּ וחִ ים בֵּ ין הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ובֵ ין מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו בְּ עִ נְיַן ּ ּ ּ ּ ְ ּ שְׁ לִ יחותוֹ לִ גְאֹל אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ , ּ שֶׁ מֹשֶׁ ה הָ יָה מְ מָ אֵ ן מְ אֹד כַּ מָ ה פְ עָמִ ים ּ ּ , וְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך הִ קְ פִ יד עָלָיו וְ הִ כְ רִ יחוֹ ּ ְ ּ לְ גָאֳלָם בִּ שְׁ לִ יחותוֹ לֵילֵך ּ ְ

Segment 10
HE:
, כַּ מְ בַּ פָ רָ שִׁ יוֹ ת בֹאָ ר ּ ּ ּ הַ קוֹ דְ מִ ים , הַ כּ ֹל הָ יָה בְּ עִ נְיַן הָ אֱמֶ ת שֶׁ אֲפִ לו גְּדוֹ לֵי ּ ּ הַ צַ דִ יקִ ים קָ שֶׁ ה לָהֶם בַּ תְ חִ לָה לַעֲמֹד עַל עֶצֶם נְקֻ דַ ת ּ ּ ּ ּ ּ הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ וְ כו ּ ּ . ' רַ ק כָּ ל צַ דִ יק וְ צַ דִ יק מְ בָ רֵ ר הָ אֱמֶ ת ּ ּ כְּ פִ י יְגִיעָ תוֹ וְטָ רְ חוֹ בַּ עֲבוֹ דָ תוֹ , וְ כָ ל יְמֵ י חַ יָיו יֶשׁ לוֹ בְּ כָ ל ּ ּפַ עַם נִסְ יוֹ נוֹ ת , כִּ י בְּ הֶ כְ רֵ חַ שֶׁ יִהְ יֶה לוֹ בְּ חִ ירָ ה כָּ ל יְמֵ י ּ ּ חַ יָיו . וְ עִ קַ ר הַ בְּ חִ ירָ ה הוא בְּ עִ נְיַן בֵּ רור הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ ּ ּ ּ ּ . וְ עַל ־ כֵּן אֲפִ לו מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו הָ יָה מְ מָ אֵ ן לֵילֵך ְ ּ ּ ּ בִּ שְׁ לִ יחות ּ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ . וְ הַ כּ ֹל מֵ חֲמַ ת רִ בּ וי הָ אֱמֶ ת שֶׁ לוֹ ּ ּ , כִּ י בִּ קְ דֻ שַׁ ת חָ כְ מָ תוֹ יָדַ ע הָ אֱמֶ ת שֶׁ קָ שֶׁ ה מְ אֹד לְ הוֹ שִׁ יעַ ּ ּ לְ יִשְׂ רָ אֵ ל יְשׁ ועָ ה שְׁ לֵמָ ה בְּ תַ כְ לִ ית עַד הַ סּ וֹ ף ּ , כִּ י רָ אָ ה שֶׁ סּ וֹ פָ ן לַחֲטֹא ולְ הַ מְ רוֹ ת כְּ נֶגְ ּ דוֹ וכְ נֶגֶד הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ כַּ מָ ה פְ עָמִ ים בַּ תְ חִ לָה ובַ סּ וֹ ף ּ ּ ּ ּ ּ . ּוכְ מוֹ שֶׁ הָ יָה בֶּ אֱמֶ ת כֵּן , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " וַיְנַסּ ו אֹתִ י זֶה עֶשֶׂ ר פְ עָמִ ים וְ כו ּ ּ ּ " ' וְ עַל ־ כֵּן הָ יָה חָ פֵ ץ לְ סַ לֵק עַצְ מוֹ מִ שְׁ לִ יחותוֹ ּ ּ ּ , כִּ י תָ לָה הַ דָ בָ ר ּ ּ ְּב עַנְוְתָ נותוֹ ּ , כִּ י הָ יָה קָ טָ ן בְּ עֵינָיו וְ אָ מַ ר : " מִ י אָ נֹכִ י וְ כו ". 'ּ וְ כָ ל זֶה בְּ חִ ינַת אֱמֶ ת , כִּ י מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו בְּ וַדַ אי דִ בֶּ ר כָּ ל ּ ּ ּ דְ בָ רָ יו בֶּ אֱמֶ ת ובַ עֲנָוָה אֲמִ תִ ית ּ ּ ּ , אֲבָ ל אַ ף ־ ּפִ י ־ עַל ־ כֵן הִ קְ פִ יד הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך עָ לָיו ְ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " ּ וַיִחַ ר אַ ף ה ' בְּ מֹשֶׁ ה וְ כו " 'ּ וְ הִ כְ רִ יחוֹ לֵילֵך ְ , כִּ י כָּ ל אֵ לו הַ דֵ עוֹ ת ּ ּ ּ וְ הַ סְּ בָ רוֹ ת שֶׁ ל מֹשֶׁ ה שֶׁ הָ יָה לְ מָ אֵ ן בִּ שְׁ לִ יחותוֹ ּ , הַ כּ ֹל נִמְ שַׁ ך וְ נִשְׁ תַ לְ שֵׁ ל מֵ הָ אֱמֶ ת שֶׁ ל הַ מַ לְ אָ כִ ים שֶׁ קִ טְ רְ גו ּ ּ ּ ּ ְ וְ אָ מְ רו שֶׁ לֹא יִבָּ ּ ּ רֵ א הָ אָ דָ ם , כִּ י מָ ה אֱנוֹ שׁ כִּ י תִ זְכְּ רֶ נו ּ ּ ', ּ וְ כו כִּ י עָ תִ יד לְ מֶ חֱטָ א קַ מָ ך ולְ אַ רְ גָּזָא קַ מָ ך וְ כו ּ ּ ְ ְ ּ ּ ', שֶׁ מִ זֶה ּ ּ הַ קִ טְ רוג כָּ ל כּ ֹחַ הַ יֵצֶר הָ רָ ע ּ ּ ּ , וַאֲפִ לו צַ דִ יקִ ים גְּדוֹ לִ ים ּ ּ ּ גְּמורִ ים צְ רִ יכִ ים יְגִיעָ ה רַ בָּ ה לְ בָ רֵ ר דַ עְ תָ ּ ּ ּ ם מִ סְּ בָ רוֹ ת הַ נִמְ שָׁ כִ ים מִ זֶה הַ קִ טְ רוג וְכו ּ ּ ּ ּ ּ . ' ומִ זֶה נִמְ שָׁ ך מַ ה שֶׁ אָ מַ ר ּ ְ ּ ּ מֹשֶׁ ה : " לָמָ ה הֲרֵ עֹתָ ה וְ כו ', ּ לָמָ ה זֶה שְׁ לַחְ תָ נִי ּ ּ ּ ". ּ שֶׁ זֶה נִמְ שַׁ ך עַל ְ ־ יְדֵ י עֹצֶם הַ מַ חֲלֹקֶ ת שֶׁ ל הַ חוֹ לְ קִ ים ּ , שֶׁ הֵם דָ תָ ן וַאֲבִ ירָ ם שֶׁ יָצְ או נִצָ ּ ּ ּ ּ בִ ים לִ קְ רָ אתָ ם וְ אָ מְ רו : " ּ יֵרֶ א ה ' עֲלֵיכֶם וְיִשְׁ פֹט וְ כו ּ ּ ' ". וְגַם לְ פִ י דַ עְ תָ ם דִ בְּ רו בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ כְּ אִ לו הֵם מְ קַ נְאִ ים עַל צָ רוֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ , כִּ י כָּ ל הַ פְ גָמִ ים ּ שֶׁ בָּ עוֹ לָם , בִּ פְ רָ ט כָּ ל מִ ינֵי מַ חֲלֹקֶ ת נִמְ שָׁ ך רַ ק מִ פְ גַם ּ ְ הָ אֱמֶ ת שֶׁ ּ ּ מִ שָׁ ם כָּ ל הַ בְּ חִ ירָ ה . וְ עַל ־ כֵּן אֲפִ לו הָ רְ שָׁ עִ ים ּ ּ הַ גְּמורִ ים מַ לְ בִּ ישִׁ ים דִ בְ רֵ יהֶם הָ רָ עִ ים בְּ אֵ יזֶה אֱמֶ ת ּ ּ כְּ אִ לו כַּ וָנָתָ ם אֶ ל הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ . כְּ מוֹ שֶׁ רָ אִ ינו בְּ פַ רְ עֹה שֶׁ אָ מַ ר ּ לָהֶם : " לָמָ ה מֹשֶׁ ה וְ אַ הֲרֹן תַ פְ רִ יעו אֶ ת הָ עָם וְ כ ּ ּ ּ . 'ּו ּתִ כְ בַּ ד הָ עֲבוֹ דָ ה עַל הָ אֲנָשִׁ ים וְיַעֲשׂ ו בָ ה וְ אַ ל יִשְׁ עו בְּ דִ בְ רֵ י ּ ּ ּ שָׁ קֶ ר ". הַ בֵּ ט ורְ אֵ ה וְ הָ בֵ ן אַ תָ ה הַ מְ עַיֵן ּ ּ ּ , עַד הֵיכָ ן הַ שֶׁ קֶ ר ּ מִ תְ פַ שֵׁ ט לְ הַ חֲלִ יף הָ אֱמֶ ת ּ ּ , עַד שֶׁ בְּ תֹקֶ ף שְׁ קָ רָ יו מֵ עֵז ּפָ נָיו כָּ ל ־ ְ כָּ ך לוֹ מַ ר שֶׁ אֶ צְ לוֹ הָ אֱמֶ ת עַד שֶׁ פַ רְ עֹה הָ רָ שָׁ ע ּ שֶׁ עִ נָה אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ שֶׁ קֶ ר ובְ חִ נָם בַּ עֲבוֹ דָ ה קָ שָׁ ה ּ ּ ּ , ְ כָּ ך ־ כָּ ל אָ מַ ר : " תִ כְ בַּ ד הָ עֲבוֹ דָ ה וְ כו ּ ּ ' וְ אַ ל יִשְׁ עו בְּ דִ בְ רֵ י ּ שָׁ קֶ ר , " כְּ אִ לו דִ בְ רֵ י מֹשֶׁ ה וְ אַ הֲרֹן שֶׁ רוֹ צִ ים שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ ּ יַעַבְ דו אֶ ּ ת ה ', הֵם חַ ס וְשָׁ לוֹ ם דִ בְ רֵ י שֶׁ קֶ ר וְ הוא חָ פֵ ץ ּ ּ רַ ק הָ אֱמֶ ת שֶׁ יַעַבְ דו אוֹ תוֹ יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ חִ נָם ּ ּ ּ , וְ כֵן הוא בְּ כָ ל ּ ּדוֹ ר וָדוֹ ר . אֲבָ ל זֶה הָ עִ נְיָן לְ הַ חֲלִ יף הַ שֶׁ קֶ ר בָּ אֱמֶ ת הוא ּ ּ בְּ כַ מָ ה בְּ חִ ינוֹ ת אֵ ין מִ סְ פָ ר ּ ּ , כִּ י הָ רָ שָׁ ע גָּמור כְּ ּ מוֹ פַ רְ עֹה ּ

Segment 11
HE:
ַמַ חֲלִ יף שֶׁ קֶ ר גָּמור לֶאֱמֶ ת כַּ נ ּ ּ , ל" וְ דָ תָ ן וַאֲבִ ירָ ם בָּ או ּ ־ גַּם כֵּן בְּ שֶׁ קֶ ר לַחֲלֹק עַל מֹשֶׁ ה בְּ עַזות וְחֻצְ פָ ה גְּדוֹ לָה ּ ּ ּ כְּ אִ לו הֵם מְ קַ נְאִ ים עַל צָ רוֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל וְ אָ מְ רו ּ ּ ּ : " יֵרֶ א ה ' עֲלֵיכֶם וְיִשְׁ פֹט וְ כו ּ ּ ". ' אֲבָ ל בְּ וַדַ אי שֶׁ קֶ ר שֶׁ לָהֶם לֹא הָ יָה ּ ּ מְ גֻשָׁ ם כָּ ל ּ ־ כָּ ך כְּ מוֹ הַ שֶׁ קֶ ר שֶׁ ל פַ רְ עֹה ּ ּ ְ , אֲבָ ל גַּם הֵם בָּ או בְּ שֶׁ קֶ ר וְ אָ מְ רו שֶׁ אֶ צְ לָם הָ אֱמֶ ת כְּ אִ לו הֵם אוֹ הֲבִ ים ּ ּ ּ ּ אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל בֶּ אֱמֶ ת יוֹ תֵ ר מִ מֹשֶׁ ה וְ אַ הֲרֹן ּ . וְ כֵן הוא בְּ כָ ל ּ דוֹ ר ובְ ּ ּ כָ ל עֵת . וְ הָ עֹשֶׁ ק יְהוֹ לֵל חָ כָ ם וִיאַ בֵּ ד אֶ ת לֵב ּ מַ תָ נָה , כְּ מוֹ שֶׁ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ " ל פָ סוק זֶה לְ עִ נְיַן מֹשֶׁ ה ּ ּ רַ בֵּ נו , ּ שֶׁ עַל ־ יְדֵ י הָ עַזות הָ רַ ע שֶׁ ל דָ תָ ן וַאֲבִ ירָ ם שֶׁ אָ מְ רו ּ ּ ּ ּ יֵרֶ א ה ' עֲלֵיכֶם וְ כו ', ּ ־ עַל יְדֵ י זֶה גָּרְ מו שֶׁ ּ גַּם מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו ּ שָׁ גָה וְ אָ מַ ר " לָמָ ה הֲרֵ עֹתָ ה וְ כו ּ' ". כִּ י גַּם הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ הַ גְּדוֹ לִ ים וְ הַ נוֹ רָ אִ ים טוֹ עִ ים גַּם ּ ־ כֵּן לִ פְ עָמִ ים עַל ־ יְדֵ י רִ בּ וי הָ אֱמֶ ת יוֹ תֵ ר מִ דַ אי שֶׁ נִמְ שָׁ ך מִ קִ טְ רוג הַ מַ לְ אָ כִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ְ ּ ) . ל"ּ הַ נַ לקוטי הלכות – הלכות רי בית ה ' - אות ל '(

Segment 12
HE:
וָאֵ רָ א אֶ ל אַ בְ רָ הָ ם

Segment 13
HE:
('ג , 'ו) וְזֶהו : " ּ וָאֵ רָ א אֶ ל אַ בְ רָ הָ ם בְּ אֵ ל שַׁ דָ י , " ּ שֶׁ הוא שֵׁ ם קָ דוֹ שׁ ּ וְ נוֹ רָ א , אֲבָ ל זֶה הַ שֵׁ ם נִקְ רָ אִ ים בּ וֹ גַּם הַ מַ לְ אָ כִ ים ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " הִ נְנִי שׁ ֹלֵחַ לְ פָ נֶיך מַ לְ אָ ך וְ כו ּ ְ ָ הִ . ' שָׁ מֶ ר מִ פָ נָיו ּ ּ אַ ל תַ מֵ ר בּ וֹ כִּ י שְׁ מִ י בְּ קִ רְ בּ וֹ ּ ּ ". וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" אַ ל ּתְ מִ ירֵ נִי בּ וֹ ' . כִּ י שְׁ מִ י בְּ קִ רְ בּ וֹ ', זֶה מט " ט שֶׁ שְׁ מוֹ כְּ שֵׁ ם ּ רַ בּ וֹ , כִּ י מט " ט בְּ גִימַ טְ רִ יָא שַ דַ ּ ּ " י כַּ מובָ א ּ ּ ) " ּ רַ שִׁ י שְׁ מוֹ ת , כג כא (. הַ יְנו ּ שֶׁ הַ שָׂ גַת אֲמִ תָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך מִ צַ ד זֶה הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ ּ ְ מַ שִׂ יג הַ מַ לְ אָ ך עַד שֶׁ הַ מַ לְ אָ ך נִכְ לָל בּ וֹ יִתְ בָּ רַ ך בִּ בְ חִ ינַת ְ ְ ְ ּ ּ ּ זֶה הַ שֵׁ ם וְ נִקְ רָ א עַל שְׁ מוֹ ּ , אֲבָ ל שָׁ ם צְ רִ יכִ ין לִ זָהֵר ּ מִ טָ עות שֶׁ לֹא לִ טְ עוֹ ת שֶׁ הַ שָׂ גָה זֹאת הוא עַצְ מות ּ ּ ּ ּ ּ ּ אֲמִ תָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , כִּ י עַל זֶה נֶאֱמַ ר : " הִ שָׁ מֶ ר מִ פָ נָיו אַ ל ּ ּ ּתְ מִ ירֵ נִי בוֹ ". וְ עַל ־ כֵּן לֹא בָּ חַ ר מֹשֶׁ ה בִּ בְ חִ ינָה זֹאת וְ אָ מַ ר : " אִ ם אֵ ין פָ נֶיך הֹלְ כִ ים וְ כו ּ ָ ּ , "' כִּ י מֹשֶׁ ה כָּ ל הַ שָׂ גָתוֹ הָ יָה גָּבֹהַ מְ אֹד ּ ּ , כִּ י הִ שִׂ יג מִ בְּ חִ ינַ ּ ת שֵׁ ם הָ עֶצֶם שֶׁ הוא שֵׁ ם הֲוָיָה בָּ רוך הוא ּ ּ ּ ְ , אֲבָ ל גַּם הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ הַ גְּדוֹ לִ ים שֶׁ הַ שָׂ גָתָ ם רַ ק בִּ בְ חִ ינַת שֵׁ ם זֶה שֶׁ הוא שֵׁ ם ּ ּ , י" ּ שַׁ דַ הֵם יוֹ דְ עִ ים וְ נִזְהָ רִ ים מִ טָ עות וְ אֵ ינָם טוֹ עִ ים חַ ס ּ ּ וְ שָׁ לוֹ ם , שֶׁ זֶה תַ כְ לִ ית הַ הַ שָׂ גָה ּ ּ ּ , רַ ק יוֹ דְ עִ ים שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ שִׂ יג אֲמִ תָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ . וְ כֵן אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ שִׂ יג דַ רְ כֵי ּ ּ הַ נְהָ גָתוֹ אֶ ת הָ עוֹ לָם שֶׁ הוא עַל ּ ־ יְדֵ י מִ דוֹ תָ יו יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , שֶׁ הֵם שְׁ מוֹ תָ יו כַּ יָדועַ ּ ּ , כִּ י גָּבְ הו דְ רָ כָ יו מִ דְ רָ כֵינו ּ ּ ּ ּ , כִּ י ּ הַ שָׂ גַת עֶצֶ ם הָ אֱמֶ ת נֶעְ לָם וְ נִשְׂ גָּב מְ אֹד . וְזֶה שֶׁ אָ מַ ר הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך לְ מֹשֶׁ ה עַל שֶׁ אָ מַ ר ְ ּ ' לָמָ ה הֲרֵ עֹתָ ה : ' הֲלֹא לְ אַ בְ רָ הָ ם וְ כָ ל הָ אָ בוֹ ת לֹא נִתְ גַּלֵיתִ י כִּ י אִ ם בִּ בְ חִ ינַת ּ שֵׁ ם שַׁ דַ ּ " י שֶׁ שָׁ ם יֵשׁ אֲחִ יזָה לְ הַ שָׂ גַת הַ מַ לְ אָ ך כַּ נַ ּ ּ ְ ּ ּ "ל, אֲבָ ל ' ּושְׁ מִ י ה '', שֶׁ שָׁ ם אֵ ין שׁ ום תְ פִ יסָ ה לְ הַ מַ לְ אָ כִ ים ּ ּ ּ ּ , ' לֹא נוֹ דַ עְ תִ י לָהֶם ּ . ' וְ עַל ־ כֵּן בְּ וַדַ אי הָ יָה נֶעְ לָם מֵ אִ תָ ם ּ ּ יוֹ תֵ ר דַ רְ כֵי אֲמִ תָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך וְ אַ ף ְ ּ ּ ־ ּפִ י ־ עַל ־ כֵן לֹא הִ רְ הֲרו ּ אַ חַ ר מִ דוֹ תַ י ּ . וכְ מוֹ שֶׁ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ּ ּ ּ ּ ינו זַ " ל ומובָ א ּ ּ בְּ פֵ רושׁ רַ שִׁ ּ " י שָׁ ם , שֶׁ הִ בְ טַ חְ תִ י לָתֵ ת לָהֶם אֶ ת הָ אָ רֶ ץ ּ ּוכְ שֶׁ בָּ א אַ בְ רָ הָ ם לִ קְ בּ ֹר אֶ ת שָׂ רָ ה , הֻכְ רַ ח לִ קְ נוֹ ת וְכו . 'ּ וְ כֵן יִצְ חָ ק וְיַעֲקֹב . כִּ י יָדְ עו שֶׁ עֲדַ יִן לֹא הִ שִׂ יגו עֶצֶם ּ ּ ּ אֲמִ תַ ת מִ דוֹ תָ יו יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ . וְ אַ תָ ה שֶׁ כְּ בָ ר גִּלִ יתִ י לְ ך ָ ּ ּ ּ הַ שָׂ גַת שֵׁ ם הָ עֶצֶם , שֵׁ ם הֲוָיָה בָּ רוך הוא ּ ּ ְ , ּ אַ תָ ה חָ פֵץ לֵידַ ע ולְ הָ בִ ין דַ רְ כֵי הַ נְהָ גוֹ ת אֲמִ תָ תִ י בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ ּ ּ . הֲלֹא , ּ אַ דְ רַ בָּ א , כָּ ל מַ ה שֶׁ מַ שִׂ יגִין הָ אֱמֶ ת בְּ מַ דְ רֵ גָה גָּבֹהַ יוֹ תֵ ר ּ ּ ּ ּ , צְ רִ יכִ ין לֵידַ ע שֶׁ עֲדַ יִן רְ חוֹ קִ ים מֵ הַ שָׂ גַת עֶצֶם הָ אֱמֶ ת ּ , כִּ י עִ קַ ר הַ שָׂ גַת הָ אֱמֶ ת הוא רַ ק לֵידַ ע שֶׁ רְ חוֹ קִ ים מֵ עֶצֶם ּ ּ ּ הָ אֱמֶ ת , שֶׁ זֶהו עִ קַ ר בְּ חִ ינַת תַ כְ לִ ית הַ יְדִ יעָ ה אֲשֶׁ ר לֹא ּ ּ ּ ּ נֵדַ ע וְ כו . 'ּ וְזֶהו : " ּ וְגַם הֲקִ ימֹתִ י אֶ ת בְּ רִ יתִ י אִ תָ ם לָתֵ ּ ת לָהֶם אֶ ת אֶ רֶ ץ כְּ נָעַן וְ כו ' ּ וְ גַם אֲנִי שָׁ מַ עְ תִ י אֶ ת נַאֲקַ ת ּ בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל וְ כו ּ' ". הַ יְנו שֶׁ גִּלָה לְ מֹשֶׁ ה שֶׁ אַ ף ּ ּ ־ עַל ־ ּפִ י שֶׁ לֹא גִּלָה לְ הָ אָ בוֹ ת הַ שָׂ גַת אֲמִ תָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך אֲפִ לו כְּ מוֹ ּ ּ ּ ּ ְ ּ ּ ּ שֶׁ גִּלָה לְ מֹשֶׁ ה , ־ ּפִ י ־ עַל ־ אַ ף כֵן כָּ ל מַ ה שֶׁ יָגְעו וְטָ רְ חו לֹא ּ ּ ּ ּ הָ יָה בְּ חִ נָם חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ , כִּ י אַ ף ־ ּפִ י ־ עַל ־ כֵן רַ ק הֵם פָ עֲלו ּ ּ ־ עַל יְדֵ י עֲבוֹ דָ תָ ם לְ הַ מְ שִׁ יך וְ לִ תֵ ן לָנו אֲחֻזַת נַחֲלָתֵ נו ּ ּ ּ ּ ְ שֶׁ הִ יא אֶ רֶ ץ ־ יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ שָׁ ם עִ קַ ר הַ שָׂ גַת אֲמִ תָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ ּ לְ כָ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ , רַ ק שֶׁ צְ רִ יכִ ין לְ הַ מְ תִ ין לָזֶה ּ ּ עַד הַ גְּאֻ לָה הָ רִ אשׁ וֹ נָה וְ אַ חַ ר ּ ־ כָּ ך עַד הַ גְּאֻ לָה ּ ְ הָ אַ חֲרוֹ נָה

Segment 14
HE:
, כְּ בִ ישַׁ ת כָּ ל סוֹ ף כָּ ל סוֹ ף אֲבָ ל אֶ רֶ ץ ־ יִשְׂ רָ אֵ ל בַּ תְ חִ לָה ובַ סּ וֹ ף ּ ּ ּ , הַ כּ ֹל הָ יָה בְּ כֹחַ הָ אָ בוֹ ת , כַּ מְ בֹאָ ר בְּ כָ ל הַ תוֹ רָ ה ּ . וכְ מוֹ כֵ ן גַּם אַ תָ ה אַ ף ּ ּ ־ עַל ־ ּפִ י שֶׁ גִּלִ יתִ י לְ ך שֵׁ ם ה ָ ּ ' שֶׁ הוא הַ שָׂ גַת הָ אֱמֶ ת בִּ בְ חִ ינָה גָּבֹהַ ּ ּ ּ יוֹ תֵ ר , ־ ּפִ י ־ עַל ־ אַ ף כֵ ן עֲדַ יִן אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ ך לְ הַ שִׂ יג דַ רְ כֵ י ּ ּ ָ אֲמִ תָ תִ י בִּ שְׁ לֵמות וְ עַל ּ ּ ־ כֵּן אַ ף ־ עַל ־ פִ י שֶׁ אַ תָ ּ ּ ה רוֹ אֶ ה בְּ הָ אֱמֶ ת שֶׁ לְ ך שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל לֹא יִשְׁ מְ עו אֵ לֶיך וְיַרְ גִּיזו אוֹ תִ י ּ ּ ָ ָ ּ ּ וְ אוֹ תְ ך כַּ מָ ה פְ עָמִ ים ּ ּ ָ , וְגַם עַתָ ה מְ מָ אֵ ן פַ רְ עֹה לִ שְׁ לֹחַ ּ ּ אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל וְ הוֹ סִ יף עוֹ ד לְ הַ כְ בִּ יד הָ עֲבוֹ דָ ה מְ אֹד מְ אֹד , וְגַם דָ תָ ן וַאֲבִ ירָ ם יָצְ או ּ ּ נִצָ בִ ים וְ כו ּ ּ ', שֶׁ בִּ שְׁ בִ יל כָּ ל זֶה לֹא רָ צִ יתָ בַּ תְ חִ לָה לֵילֵך בִּ שְׁ לִ יחותִ י וְגַם עַתָ ה אַ תָ ה ּ ּ ּ ּ ְ ּ צוֹ עֵק ' לָמָ ה זֶה שְׁ לַחְ תָ נִי וְ כו ּ ּ ּ ּ '', ־ ּפִ י ־ עַל ־ אַ ף כֵן אַ תָ ה ּ מֻכְ רָ ח לְ בַ טֵ ל דַ עְ תְ ך נֶגְדִ י וְ לֵילֵך בִּ שְׁ לִ יחותִ י ּ ְ ָ ּ ּ ּ ּ , כִּ י ־י ּפִ ־ עַל ־ אַ ף הַ רְ בֵּ ה וְ תַ צְ לִ יחַ וְ תוֹ עִ יל תִ פְ עַל כֵן ּ בִּ שְׁ לִ יחותְ ך ָ ּ , כִּ י סוֹ ף כָּ ל סוֹ ף תוֹ צִ יאֵ ם מִ מִ צְ רַ יִם בְּ יָד ּ ּ רָ מָ ה וְ תִ תֵ ן הַ תוֹ רָ ה לְ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ . ומַ ה שֶׁ יִהְ יֶה אַ חַ ר ּ ּ ּ ־ ְ כָּ ך אֵ ין ָ לְ ך לְ הַ רְ הֵר בָּ זֶה , כִּ י כָּ ל מַ ה שֶׁ תִ גְמֹר לְ טוֹ בַ ת יִשְׂ ּ ּ רָ אֵ ל

Segment 15
HE:
אֵ ינוֹ נֶאֱבָ ד לְ עוֹ לָם : וְ הַ כְּ לָל , שֶׁ אַ ף ־ עַל ־ פִ י שֶׁ אֵ ין זוֹ כִ ין לְ הַ שִׂ יג עֶצֶם הָ אֱמֶ ת ּ ּ , ־ ּפִ י ־ עַל ־ אַ ף כֵן כָּ ל צַ דִ יק וְ צַ דִ יק אֲמִ תִ י גּוֹ מֵ ר הַ רְ בֵּ ה ּ ּ ּ מְ אֹד בַּ עֲבוֹ דָ תוֹ שֶׁ מֵ אִ יר בָּ נו קְ דֻ שַׁ ת אֲמִ תַ ת תוֹ רָ תוֹ כְּ פִ י ּ ּ ּ ּ ּ הַ דוֹ ר וכְ פִ י ּ ּ הָ עֵת וְ הַ זְמַ ן בִּ פְ נֵי הַ בַּ יִת וְ שֶׁ לֹא בִּ פְ נֵי הַ בַּ יִת ּ ּ . וַאֲפִ לו כָּ ל נְקֻ דָ ה ונְקֻ דָ ה טוֹ בָ ה שֶׁ ל הָ אֱמֶ ת שֶׁ ל הַ פָ חות ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל יָקָ ר מְ אֹד מְ אֹד בְּ עֵינָיו יִתְ בָּ רַ ך וְ אֵ ינָה ּ ְ נֶאֱבֶ דֶ ת לְ עוֹ לָם . ומַ ה שֶׁ נַעֲשֶׂ ה עִ ם כָּ ל אֶ חָ ּ ּ ּ ד וְ אֶ חָ ד אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ שִׂ יג כִּ י גַּם הַ צַ דִ יקִ ים הַ גְּדוֹ לִ ים בְּ עַצְ מָ ן אִ י ּ ּ ּ אֶ פְ שָׁ ר לָהֶם לְ הַ שִׂ יג דַ רְ כֵי אֲמִ תָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך בִּ שְׁ לֵמות ּ ְ ּ ּ ּ . ל"ּ כַּ נַ וְ אַ ף ־ ּפִ י ־ עַל ־ כֵן כָּ ל פְ עֻלָתָ ם בֶּ אֱמֶ ת קַ יָם לָעַד ּ ּ ּ

Segment 16
HE:
וְ לָנֶצַח , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ " : וְ שִׁ לַמְ תִ י אֶ ת פְ עֻלָתָ ם בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ ". וכְ מוֹ כֵן כָּ ל נְקֻ דָ ה ונְקֻ דָ ה מִ נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת שֶׁ מְ אִ ירִ ין בָּ נו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ אֲפִ לו בְּ שִׁ פְ לותֵ נו הֶעָ צום ּ ּ ּ ּ ּ , הַ כּ ֹל קַ יָם לָנֶצַ ח ּ ) . לקוטי הלכות - הלכות ריבית ה ' - אות ל "ב(

Segment 17
HE:
ּושְׁ מִ י ה ' לֹא נוֹ דַ ּ עְ תִ י לָהֶ ם

Segment 18
HE:
('ג , 'ו) וְ עַל־כֵּן כְּ שֶׁ שָׁ לַח ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך אֶ ת מֹשֶׁ ה לְ יִשְׂ רָ אֵ ל ְ בְּ מִ צְ רַ יִם לְ קָ רְ בָ ם לַעֲבוֹ דָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך , ְ כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב שָׁ ם ּ : בְּ הוֹ צִ יאֲך אֶ ת הָ עָם מִ מִ צְ רַ יִם תַ עַבְ דון אֶ ת הָ אֱלֹקִ ים ּ ּ ּ ָ , אָ ז ּתֵ כֶ ף שָׁ אַ ל מֹשֶׁ ה לַה ' יִתְ בָּ רַ ך : ְ וְ אָ מְ רו לִ י מַ ה שְׁ מוֹ מָ ה ּ ּ אֹמַ ר אֲלֵהֶם . כִּ י הָ א בְּ הָ א תַ לְ יָא ּ , כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ עָבְ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך בַּ עֲבוֹ דוֹ ת ובְ מִ צְ וֹ ת עַד שֶׁ יוֹ דְ עִ ין מִ שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ְ ּ ּ ּ וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לֵידַ ע מִ שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י ְ ּ עֲבוֹ דָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך וְ עַל־כֵּן בֶּ אֱמֶ ת יֵשׁ יְגִיעָ ה גְּדוֹ לָה לְ הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ְ , אֲבָ ל הֵם מוֹ סְ רִ ים נַפְ שָׁ ם בֶּ אֱמֶ ת וְ שׁ וֹ בְ רִ ים כָּ ל תַ אֲווֹ ת ּ עוֹ לָם הַ זֶה בִּ שְׁ בִ ילוֹ יִתְ בָּ רַ ך קֹדֶ ם שֶׁ זוֹ כִ ין לְ הַ שִׂ יג אֵ יזֶה ּ ּ ּ ְ עֲבוֹ דָ ה ומִ צְ וָה ּ . וְ עַל־יְדֵ י זֶה ה ' יִתְ בָּ רַ ך מְ רַ חֵ ם עֲלֵיהֶם ְ ומְ גַלֶה לָהֶם שְׁ מוֹ תָ יו הַ קְ דוֹ שִׁ ים כְּ פִ י עֲבוֹ דָ תָ ם וְ עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ זֶה מַ שִׂ יגִין עֲבוֹ דַ ת הַ מִ צְ וֹ ת ומוֹ דִ יעִ ים לָנו כְּ מוֹ אַ בְ רָ הָ ם ּ ּ ּ ּ אָ בִ ינו עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם ּ ּ , שֶׁ יָגַע כָּ ל יָמָ יו עַד שֶׁ הִ שִׂ יג מִ צְ וַת ּ ּ מִ ילָה . וְ אַ חַ ר כָּ ך בָּ א מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם ּ ּ ְ , וְ הִ תְ יַגַּע כָּ ל כָּ ך עַד שֶׁ נָתַ ן לָנו כָּ ל הַ תוֹ רָ ה וְ הַ מִ צְ וֹ ת ּ ּ ּ ּ ְ , כִּ י אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ גַּם אַ בְ רָ הָ ם יָדַ ע מֵ הֶם אֲבָ ל לֹא זָכָ ה עֲדַ יִן ּ לְ הוֹ דִ יעָם לָנו כִּ י לֹא נִתְ נָה הַ תוֹ רָ ה עַל ּ ּ ּ יָדוֹ . וְעַל־כֵּן בֶּ אֱמֶ ת הִ שִׂ יג מֹשֶׁ ה שְׁ מוֹ תָ יו יִתְ בָּ רַ ך יוֹ תֵ ר מִ כָּ ל ְ ּ הָ אָ בוֹ ת , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : וָאֵ רָ א אֶ ל אַ בְ רָ הָ ם וְ כו ' ּ בְּ אֵ ל שַׁ דָ י ושְׁ מִ י ה ּ ּ ' לֹא נוֹ דַ עְ תִ י לָהֶם ּ : ְו הַ כְּ לָל , שֶׁ עִ קַ ר יְדִ יעַת שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך אֵ ין זוֹ כִ ין כִּ י ְ ּ אִ ם הַ צַ דִ יקִ ים וְ הֵם מוֹ דִ יעִ ין לְ יִשְׂ רָ אֵ ל לְ כָ ל מִ י שֶׁ חָ פֵ ץ ּ ּ לְ הִ תְ דַ בֵּ ק בָּ הֶם ּ . וְ הֵם אֵ ין זוֹ כִ ין לָזֶה כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י שֶׁ יֵשׁ ּ אֲחִ יזַת הַ שֶׁ קֶ ר וְ אֶ פְ שָׁ ר לִ טְ עוֹ ת שֶׁ מִ שָׁ ם עִ קַ ר כּ ֹחַ ּ ּ ּ ּ הַ בְּ חִ ירָ ה שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה עִ קַ ר הַ כָּ רַ ת וִידִ ּ יעַת שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך . ְ וְזֶה בְּ חִ ינַת אִ סּ ור הַ זְכָּ רַ ת שֵׁ ם שָׁ מַ יִם לְ בַ טָ לָה ּ ּ וְחֹמֶ ר אִ סּ ור שְׁ בועַת שָׁ וְ א אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ נִשְׁ בָּ ע בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ , כִּ י אָ סור לְ הַ זְכִּ יר שֵׁ ם שָׁ מַ יִם עַל דָ בָ ר הַ פָ שׁ וט וְיָדועַ ּ ּ ּ ּ ּ לַכּ ֹל אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ הָ אֱמֶ ת ּ הוא כֵּן ּ , כִּ י אֵ ין זֶה רְ צוֹ נוֹ יִתְ בָּ רַ ך לִ שָׂ א אֶ ת שְׁ מוֹ בִּ שְׁ בִ יל לְ גַלוֹ ת הָ אֱמֶ ת ּ ּ ְ בִּ פְ שִׁ יטות ּ , לְ גַלוֹ ת ולְ הַ זְכִּ יר שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך עַל דָ בָ ר ּ ְ ּ ּ הַ פָ שׁ וט וְיָדועַ לַכּ ֹל ּ ּ ּ , כִּ י עִ קַ ר הִ תְ גַּלות וִידִ יעַת שְׁ מוֹ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך הוא דַ יְ ּ ּ ְ קָ א כְּ שֶׁ מְ בָ רְ רִ ין הָ אֱמֶ ת מֵ הַ שֶׁ קֶ ר ּ ּ , דְ הַ יְנו ּ ּ כְּ שֶׁ נִשְׁ בָּ עִ ין עַל הָ אֱמֶ ת בְּ מָ קוֹ ם שֶׁ אֵ ין הַ דָ בָ ר פָ שׁ וט ּ ּ ּ ּ וִיכוֹ לִ ין לִ טְ עוֹ ת שֶׁ הוא לְ הֵפֶ ך ְ ּ , שָׁ ם דַ יְקָ א יֵשׁ לְ הַ זְכִּ יר ּ שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך עַל הָ אֱמֶ ת ְ , אֲבָ ל הָ אֱמֶ ת הַ פָ שׁ וט וְיָדו ּ ּ ּ עַ לַכּ ֹל אֵ ין לְ הַ זְכִּ יר שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך עַל זֶה ְ , כִּ י בִּ שְׁ בִ יל זֶה לֹא חָ פֵ ץ ה ' יִתְ בָּ רַ ך לְ הוֹ דִ יעַ שְׁ מוֹ תָ יו יִתְ בָּ רַ ך לַמַ לְ אָ כִ ים ּ ְ ְ מֵ חֲמַ ת שֶׁ הֵם יוֹ דְ עִ ים הָ אֱמֶ ת בִּ פְ שִׁ יטות בְּ מָ קוֹ ם שֶׁ אֵ ין ּ בּ וֹ אֲחִ יזַת הַ שֶׁ קֶ ר ּ , כִּ י יָדועַ לְ כָ ל ּ דָ רֵ י מַ עְ לָה אֲמִ תַ ת ּ ּ מְ צִ יאותוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ . רַ ק בָּ חַ ר בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל וְ צַ דִ יקִ ים שֶׁ הֵם ּ יֵדְ עו שְׁ מוֹ תָ יו יִתְ בָּ רַ ך מֵ חֲמַ ת שֶׁ הֵם זוֹ כִ ין עַל־יְדֵ י תֹקֶ ף ּ ְ ּ הִ תְ גַּבְּ רותָ ם עַל יִצְ רָ ם לְ בָ רֵ ר הָ אֱמֶ ת בְּ מָ קוֹ ם שֶׁ יֵשׁ ּ ּ אֲחִ יזַת הַ שֶׁ קֶ ר שֶׁ זֶ ּ ּ ה עִ קַ ר הַ בְּ חִ ירָ ה וְ כַ נַ ּ ּ ) . ל" לקוטי הלכות – הלכות שבועות ב – ' אותיות ('ו ' ה

Segment 19
HE:
ּושְׁ מִ י ה ' לֹא נוֹ דַ עְ תִ י לָהֶ ם ּ

Segment 20
HE:
('ד , 'ו) עַל־יְדֵ י יְצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם נִתְ גַּלֶה שֵׁ ם ה ּ ' עַל־יְדֵ י הָ אוֹ תוֹ ת ּ הַ נוֹ רָ אִ ים אֲשֶׁ ר עָ שָׂ ה ה ' בְּ מִ צְ רַ יִם וְ עַל יַם־ סוף וְ כו ּ ּ ', וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ ) שְׁ מוֹ ת : (ט ולְ מַ עַן סַ פֵ ר שְׁ מִ י בְּ כָ ל הָ אָ רֶ ץ ּ ּ . 'ּ וְ כו כִּ י עִ קַ ר שֵׁ ם ה ּ ' נִתְ גַּלֶה עַל־יְדֵ י יְצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם ּ וְ קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה שֶׁ הוא שְׁ מָ א דְ קֻ דְ שָׁ א בְּ רִ יך הוא ּ ּ ְ ּ ּ . וְזֶה שֶׁ כָּ תוב ּ ) נְחֶ מְ יָה ט (: וַתִ תֵ ּ ּ ן אֹתֹת ומֹפְ תִ ים בְּ פַ רְ עֹה ּ ובְ כָ ל עֲבָ דָ יו וְ כו ּ ּ ' וַתַ עַשׂ לְ ך שֵׁ ם כְּ הַ יוֹ ם הַ זֶה ּ ּ ָ ּ . כִּ י קֹדֶ ם יְצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם וְ קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה ּ , קֹדֶ ם שֶׁ נִבְ חֲרו יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ לְ עַם סְ גֻלָה לַה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ לֹא הָ יָה עֲדַ יִן שֵׁ ם לַה ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ קְ רוֹ ת ה ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ שֵׁ ם הַ קֹדֶ שׁ כִּ י אִ ם ּ ְ עַל־יְדֵ י הַ תוֹ רָ ה שֶׁ הִ יא כֻּלָה שְׁ מָ א דְ קֻ דְ שָׁ א בְּ רִ יך הוא ּ ְ ּ ּ ּ ּ , כִּ י עִ קַ ר הִ תְ גַּלות שֵׁ ם ה ּ ּ ּ ' הִ יא עַל־יְדֵ י הַ תוֹ רָ ה שֶׁ הִ יא ּ כֻּלָה שְׁ מוֹ תָ יו שֶׁ ל ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך . ְ וְזֶהו : ּ ּ וַתַ עַ שׂ לְ ך שֵׁ ם כַּ יוֹ ם ּ ָ ּ הַ זֶה , ' וַתַ עַשׂ לְ ך ָ ּ ' ּדַ יְקָ א , שֶׁ עַל־יְדֵ י יְצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה זָכִ ינו לְ קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ , עַל־יְדֵ י זֶה עָ שָׂ ה ה ' יִתְ בָּ רַ ך לְ עַצְ מוֹ שֵׁ ם ְ , בְּ חִ ינַת וַתַ עַשׂ לְ ך שֵׁ ם וְ כו ּ ָ ּ ', כִּ י מִ קֹדֶ ם לֹא הָ יָה לוֹ יִתְ בָּ רַ ך שֵׁ ם כְּ לָל כַּ נַ ּ ּ ְ .ל" כִּ י עִ קַ ר הִ תְ גַּלות ּ ּ ּ שֵׁ ם ה ' ּ הוא עַל־יְדֵ י מַ עֲשֵׂ ה הַ תַ חְ תוֹ נִים ּ ּ , עַל־יְדֵ י הָ אָ דָ ם הַ בַּ עַל בְּ חִ ירָ ה , כְּ שֶׁ זוֹ כֶ ה ּ לַעֲבֹד אוֹ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך בֶּ אֱמֶ ת ולְ שַׁ בֵּ ר הַ בְּ חִ ירָ ה לִ בְ לִ י ּ ְ לִ בְ חֹר בָּ רַ ע כִּ י אִ ם בַּ טוֹ ב לַעֲשׂ וֹ ת רְ צוֹ נוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ בֶּ אֱמֶ ת , אֲזַי דַ יְקָ ּ א נִתְ גַּלֶה שֵׁ ם ה ּ ' . 'ּ וְ כו כִּ י קֹדֶ ם הַ בְּ רִ יאָ ה לֹא הָ יָה לַה ' יִתְ בָּ רַ ך שׁ ום שֵׁ ם כְּ לָל ּ ְ . וְעִ קַ ר ּ הַ בְּ רִ יאָ ה הָ יְתָ ה בִּ שְׁ בִ יל זֶה , בִּ שְׁ בִ יל לְ גַלוֹ ת שְׁ מוֹ ּ יִתְ בָּ רַ ך ְ , כִּ י כָּ ל הָ עוֹ לָמוֹ ת מֵ רֹאשׁ וְ עַד סוֹ ף , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת מִ דוֹ תָ יו ּ יִתְ בָּ רַ ך , ְ ּ כֻּלָם הֵ ם בְּ חִ ינַת שֵׁ ם ה ', כִּ י כֻּלָם כְּ לולִ ים בִּ שְׁ מוֹ הַ גָּדוֹ ל כַּ יָדועַ ּ ּ ּ ּ . וְ הַ כּ ֹל תָ לוי בָּ אָ דָ ם ּ ּ הַ תַ חְ תוֹ ן שֶׁ בִּ שְׁ בִ ילוֹ נִבְ רָ א הַ כּ ֹל ּ ּ , כִּ י עִ קַ ר הִ תְ גַּלות שֵׁ ם ּ ּ ּ ' ה נַעֲשֶׂ ה עַל יָדוֹ דַ יְקָ א כו ּ ּ :' וְ עַל־כֵּן בְּ מִ צְ רַ יִם שֶׁ הָ יָה קֹדֶ ם קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה ּ , וְ לֹא הָ יָה עֲדַ יִן אִ תְ עָרותָ א דִ לְ תַ תָ א ּ ּ ּ , וְלֹא הָ יָה אֶ פְ שָׁ ר עֲדַ יִן לְ גַלוֹ ת ּ שֵׁ ם ה ' עַל־יְדֵ י מַ עֲשֵׂ ה הַ תַ חְ תוֹ נִים ּ ּ , כִּ י לֹא הָ יָה לָהֶם מִ צְ וֹ ת ומַ עֲשִׂ ים טוֹ בִ ים עֲדַ יִן לִ זְכּ וֹ ת בָּ הֶם ּ , כִּ י הָ יָה קֹדֶ ם קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה ּ , עַל־כֵּן הָ יָה קָ שֶׁ ה לְ מֹשֶׁ ה עִ נְיָן זֶה , וְ שָׁ אַ ל לַה ' יִתְ בָּ רַ ך ְ ) שְׁ מוֹ ת ג : ( וְ אָ מְ רו לִ י מַ ה שְׁ מוֹ מָ ה ּ ּ אֹמַ ר אֲלֵיהֶם . כִּ י הָ יָה קָ שֶׁ ה לוֹ אֵ יך אֶ פְ שָׁ ר לִ קְ רוֹ תוֹ ְ יִתְ בָּ רַ ך בְּ שֵׁ ם ְ , מֵ אַ חַ ר שֶׁ הוא עֲדַ יִן קֹדֶ ם קַ ּ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה ּ . וְ הֵ שִׁ יב לוֹ ה ' יִתְ בָּ רַ ך : ְ כּ ֹה תֹאמַ ר כו ' ּ אֶ הְ יֶה וְ כו . 'ּ כִּ י

Segment 21
HE:
אֶ הְ יֶה דָ א אֲנָא זָמִ ין לְ מֶ הֱוֵי ּ ) ּ עַיֵן זֹהַ ר חֵ לֶק ג סה :(. וְ לִ כְ אוֹ רָ ה קָ שֶׁ ה : אֵ יך שַׁ יָך אֵ צֶ ל ה ְ ְ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ ' אֲנָא זָמִ ין לְ מֶ הֱוֵי ', אַ ך בְּ וַדַ אי ה ּ ְ ' יִתְ בָּ רַ ך הוא הָ יָה הֹוֶה וְיִהְ יֶה ּ ְ . ְ אַ ך אִ י אֶ פְ שָׁ ר לָנו לֵידַ ע מִ זֶה כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ שֶׁ אָ ז נִתְ גַּלָה שֵׁ ם ה ּ ' שֶׁ הוא שֵׁ ם הֲוָיָה בָּ רוך הוא שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ ְ ּ עִ קַ ר שֵׁ ם ה . ' אֲבָ ל קֹדֶ ם קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה ּ , קֹדֶ ם שֶׁ יֵשׁ ּ אִ תְ עָרותָ ּ א דִ לְ תַ תָ א עַל־יְדֵ י מַ עֲשֵׂ ה הַ תַ חְ תוֹ נִים ּ ּ ּ ּ , שֶׁ אָ ז עֲדַ יִן אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ גַלוֹ ת שֵׁ ם ה ּ ' ', ּ כו אָ ז נִקְ רָ א ה ' יִתְ בָּ רַ ך ְ בְּ שֵׁ ם אֶ הְ יֶה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ' אֲנָא זָמִ ין לְ מֶ הֱוֵי ', ' שֶׁ ה יִתְ בָּ רַ ך מְ קַ יֵם עוֹ לָמוֹ עַל שֵׁ ם הֶ עָ תִ יד ּ ְ , בִּ זְכות הַ ּ ּ ּ צַ דִ יקִ ים שֶׁ עֲתִ ידִ ין לִ הְ יוֹ ת שֶׁ יַעֲשׂ ו רְ צוֹ נוֹ יִתְ בָּ רַ ך וִיגַלו שְׁ מוֹ ּ ּ ּ ְ ּ ּוכְ בוֹ דוֹ בָּ עוֹ לָם , וְיֵדְ עו כָּ ל בָּ אֵ י עוֹ לָם שֶׁ יֵשׁ רַ ב וְ שַׁ לִ יט ּ ּ ּ הָ יָה הֹוֶה וְיִהְ יֶה שֶׁ הוא מְ הַוֶה כָּ ל הָ עוֹ לָמוֹ ת מֵ אַ יִן לְ יֵשׁ ּ ּ , ובִ זְכות אֵ לו הַ צַ ּ ּ ּ ּ ּ דִ יקִ ים שֶׁ עֲתִ ידִ ים לְ גַלוֹ ת שְׁ מוֹ ּ ּ , בִּ זְכותָ ם ּ בָּ רָ א אֶ ת הָ עוֹ לָם ובִ זְכותָ ם מְ קַ יֵם אֶ ת הָ עוֹ לָם קֹדֶ ם ּ ּ ּ קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה ּ . וְ עַל־כֵּן אָ ז נִקְ רָ א בְּ שֵׁ ם אֶ הְ יֶה , שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת ' אֲנָא זָמִ ין לְ מֶ הֱוֵי ', שֶׁ ה ' יִתְ בָּ רַ ך קוֹ רֵ א לְ עַצְ מוֹ ְ שֵׁ ם עַל שֵׁ ם הֶ עָ תִ יד , שֶׁ הוא זָמִ ין לְ מֶ הֱוֵי ּ , שֶׁ הוא עָ תִ יד ּ לְ הִ תְ גַּלוֹ ת בָּ עוֹ לָם ּ , דְ הַ יְנו שֶׁ עֲתִ ידִ ין צַ דִ יקִ ים שֶׁ יְגַלו שֵׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ הֲוָיָה בָּ רוך הוא בָּ עוֹ לָם עַל־יְדֵ י מַ עֲשֵׂ יהֶם הַ טוֹ בִ ים כו ּ ּ ּ ּ ְ . ' וְ עַל־כֵּן קֹדֶ ם מַ תַ ן תוֹ רָ ה כְּ תִ יב ּ ּ שְׁ מ ) וֹ ת ו : ( ּושְׁ מִ י הֲוָיָה לֹא נוֹ דַ עְ תִ י לָהֶם ּ , כִּ י אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ דִ בֶּ ר עִ ם הָ אָ בוֹ ת ּ ּ בְּ שֵׁ ם הֲוָיָה גַּם־כֵּן , כְּ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ , י" אַ ף־עַל־פִ י־כֵן ּ עֲדַ יִן לֹא הָ יָה בְּ אֶ פְ שָׁ ר לְ גַלוֹ ת ולְ הוֹ דִ יעַ לָהֶם בְּ חִ ינַת ּ ּ שֵׁ ם הֲוָיָה , מֵ חֲמַ ת שֶׁ הָ יָה קֹדֶ ם מַ תַ ן תוֹ רָ ה ּ ּ . וְעַל־כֵּן כְּ תִ יב ושְׁ מִ י הֲוָיָה לֹא ּ ' נוֹ דַ עְ תִ י ּ ' לָהֶם .

Segment 22
HE:
וְ עַל־כֵּן אֶ הְ יֶה הוא בְּ חִ ינַת תְ שׁ ובָ ה כַּ מובָ א בְּ מָ קוֹ ם ּ ּ ּ ּ ּ אַ חֵ ר ) סִ ימָ ן ו , ( כִּ י גַּם עַכְ שָׁ ו כְּ שֶׁ אָ דָ ם חוֹ טֵ א חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם וְ עוֹ בֵ ר עַל הַ תוֹ רָ ה וְ אָ ז פוֹ ּ ּ גֵם בִּ שְׁ מוֹ הַ גָּדוֹ ל , וְ אִ ם כֵּן מֵ הֵיכָ ן יְקַ בֵּ ל חִ יות ּ ּ , כִּ י עִ קַ ר הַ חִ יות הוא מִ שֵׁ ם ה ּ ּ ּ ּ ּ ', וְ עַכְ שָׁ ו עַל־יְדֵ י חֲטָ אָ יו חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם שֶׁ פָ גַם בְּ שֵׁ ם ה ּ ' וְ נִתְ עַלֵם שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , אִ ם כֵּן מֵ הֵיכָ ן יְקַ בֵּ ל חִ יות ּ ּ , ְ אַ ך אָ ז הוא מְ קַ בֵּ ּ ל חִ יות מִ בְּ חִ ינַת כּ ֹחַ שׁ ֹרֶ שׁ הַ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת שֵׁ ם אֶ הְ יֶה ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ' אֲנָא זָמִ ין לְ מֶ הֱוֵי ', שֶׁ בּ וֹ קִ יֵם ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך אֶ ת הָ עוֹ לָם קֹדֶ ם מַ תַ ן ּ ְ ּתוֹ רָ ה , וְ כֵן עַכְ שָׁ ו אַ חַ ר הַחֵ טְ א חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם . דְ הַ יְנו שֶׁ ה ּ ּ ' יִ תְ בָּ רַ ך מְ קַ יֵם הָ עוֹ לָם בְּ חַ סְ דוֹ בִּ זְכות הֶ עָ תִ יד ּ ּ ּ ְ , דְ הַ יְנו ּ ּ שֶׁ מִ סְ תַ כֵּ ל עַל הַ סּ וֹ ף ּ ּ , שֶׁ סּ וֹ ף כָּ ל סוֹ ף יָשׁ ובו הַ כּ ֹל אֵ לָיו ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך וְיַכִּ ירו כֻּלָם שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ְ ּ ּ , וְ אָ ז יִתְ גַּלֶה וְיִתְ קַ דֵ שׁ ּ ּ שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך בִּ שְׁ לֵמו ּ ְ , ת כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) זְכַ רְ יָה יד (: ּ בַּ יוֹ ם הַ הוא יִהְ יֶה ה ּ ' אֶ חָ ד ושְׁ מוֹ אֶ חָ ד ּ , ובְ כֹחַ זְכות זֶה הוא ּ ּ ּ מְ קַ יֵם הָ עוֹ לָם בְּ עֵת שֶׁ עוֹ בְ רִ ין עַל הַ תוֹ רָ ה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת שֵׁ ם אֶ הְ יֶה שֶׁ נִקְ רָ א עַל שֵׁ ם הֶ עָ תִ יד ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת ' אֲנָ א זָמִ ין לְ מֶ הֱוֵי ', שֶׁ עָ תִ יד לְ הִ תְ גַּלוֹ ת הֲוָיָתוֹ ּ בָּ עוֹ לָם , דְ הַ יְנו שֶׁ עָתִ יד לְ הִ תְ גַּלוֹ ת בְּ חִ ינַת שֵׁ ם הֲוָיָה ּ ּ ּ ּ שֶׁ מוֹ רֶ ה שֶׁ ה ' יִתְ בָּ רַ ך הָ יָה הֹוֶה וְיִהְ יֶה וְ כו ּ ְ ' . ) לקוטי הלכות - הלכות שבת ה ' - אות י (ז" וְ גַם אֲנִי שָׁ מַ עְ תִ י אֶ ת נַ ּ אֲקַ ת בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל

Segment 23
HE:
('ה , 'ו) ובִ שְׁ בִ יל זֶה מֵ אֵ ן מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו הַ רְ בֵּ ה בִּ שְׁ לִ יחותוֹ ּ ּ ּ כְּ שֶׁ שְׁ לָחוֹ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך לְ הוֹ צִ יא אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל מִ מִ צְ רַ יִם ּ ְ וְטָ עַן כַּ מָ ה טְ עָ נוֹ ת ּ : וְ אָ מְ רו לִ י מַ ה שְׁ מוֹ מָ ה אֹמַ ר אֲלֵהֶם ּ ּ ', ּ וְ כו וְ הֵן לֹא יַאֲמִ ינו לִ י וְ כו ּ ּ ', וְ כֵן הַ רְ בֵּ ה , עַד שֶׁ בַּ סּ וֹ ף אָ מַ ר : שְׁ לַח נָא בְּ יַד תִ שְׁ לָח וְ כו ּ ּ ', כִּ י יָדַ ע שֶׁ קָ שֶׁ ה מְ אֹד ּ לְ הַ כְ נִיס הַ דַ עַת בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ , כִּ י עֲדַ יִן לֹא קִ דְ שׁ ו אֶ ת עַצְ מָ ן ּ ּ כָּ רָ אוי ּ , כִּ י יָדועַ שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל אָ ז לֹא הָ יו ּ ּ ּ עֲדַ יִן רְ אויִים ּ לִ גְאֻ לָה ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בִּ יחֶ זְקֵ אל בְּ סִ ימָ ן ט ּ : ז" ּובְ מַ יִם לֹא לְ מִ שְׁ עִ י וְ כו רֻ חַ צְ תְ ּ ּ ' עַד וָאֶ עֱבֹר עָ לַיִך וָאֶ רְ אֵ ך ְ ְ מִ תְ בּ וֹ סֶ סֶ ת בְּ דָ מָ יִך וְ כו ּ ְ . ' ־ עַל כֵּן הָ יָה קָ שֶׁ ה מְ אֹד לְ הַ כְ נִיס בָּ הֶם הַ דַ עַת הָ אֲמִ תִ י ּ ּ , ֶׁש בָּ זֶה הָ יָה תָ לוי כָּ ל ּ ּ גְּאֻ לָתָ ם ּ , אֲבָ ל ה ' יִתְ בָּ רַ ך הִ כְ רִ יחוֹ לֵילֵך ולְ הָ אִ יר בָּ הֶם ְ ּ ְ הַ דַ עַת ולְ הוֹ צִ יאָ ם כִּ י חָ מַ ל עֲלֵיהֶם בִּ זְכות אָ בוֹ ת וְ דִ לֵג ּ ּ ּ ּ עַל הַ קֵ ץ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב קוֹ ל דוֹ דִ י הִ נֵה זֶה בָּ א מְ דַ לֵג עַל ּ ּ ּ ּ הֶ הָ רִ ים מְ קַ פֵ ּ ץ עַל הַ גְּבָ עוֹ ת וְ כו . 'ּ כִּ י ה ' יִתְ בָּ רַ ך רָ אָ ה ְ שֶׁ אִ ם לֹא יָאִ יר בָּ הֶ ם הַ דַ עַת כְּ לָל ּ , אִ ם כֵּן מֵ הֵיכָ ן יִזְכּ ו ּ לִ גְאֻ לָה ּ , כִּ י רָ אָ ה שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ מְ תִ ין בִּ גְאֻ לָתָ ם עַד ּ ּ שֶׁ יְקַ דְ שׁ ו אֶ ת שִׁ בְ עַת הַ נֵרוֹ ת כָּ רָ אוי בְּ אֹפֶ ן שֶׁ יִהְ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ יו רְ אויִים לְ הַ שָׂ גַת הַ מַ קִ יפִ ים עַל ּ ּ ּ ּ ־ יְדֵ י קְ דֻ שָׁ תָ ם ּ ) ועיין לקוטי מוהר ן א " א "כ ', - שהשגת המקיפים והדעת הנעלמים מהבן אדם , הוא על ידי צעקה לה ' וקדושת שבעת הנרות , העניים והפה וכו ...( ' , כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ מְ תִ ין עַל זֶה ּ , כִּ י הַ בַּ עַל דָ בָ ר מִ תְ גַּ ּ בֵּ ר מְ אֹד , וְחַ ס וְ שָׁ לוֹ ם בַּ אֲרִ יכַ ת הַ זְמַ ן יִשְׁ תַ קְ עו לְ גַמְ רֵ י בְּ גָלות וְזֻהֲמַ ת ּ ּ ּ ּ ּ מִ צְ רַ יִם חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם כַּ מובָ א ּ ּ , שֶׁ אִ ם הָ יו יִשְׂ רָ אֵ ל חַ ס ּ וְ שָׁ לוֹ ם מִ תְ מַ הְ מְ הִ ים עוֹ ד כְּ רֶ גַע בְּ מִ צְ רַ יִם , ּ הָ יו נִשְׁ אָ רִ ים מְ שֻׁ קָ עִ ים שָׁ ם חַ ס וְ שָׁ ּ לוֹ ם , שֶׁ זֶהו סוֹ ד וְ לֹא יָכְ לו ּ ּ ּ לְ הִ תְ מַ הְ מֵ הַ וְ כו ּ ּ ' כַּ יָדועַ ּ ּ , ־ עַל כֵּן חָ מַ ל עֲלֵיהֶם ה ' יִתְ בָּ רַ ך ְ וְ דִ לֵג עַל הַ קֵ ץ וְ הֵ אִ יר בָּ הֶ ם הֶ אָ רַ ת הַ דַ עַת עַל ּ ּ ּ ־ יְדֵ י מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו הֶ אָ רָ ה נִפְ לָאָ ה ּ , ־ עַל ־ אַ ף פִ י שֶׁ לֹא הָ יו רְ אויִים לָזֶה ּ ּ ּ ּ ־ עַל יְדֵ י מַ עֲשֵׂ יהֶם , וְ עַל ־ יְדֵ י זֶה נִתְ עוֹ רְ רו לָשׁ וב לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך בִּ בְ חִ ינַת מָ שְׁ כֵ נִי אַ חֲרֶ יך נָרוצָ ה ּ ָ ְ , וכְ עֵין שֶׁ פֵ רֵ שׁ ּ ּ " רַ שִׁ י שָׁ ם , ּ עַיֵן שָׁ ם , אֲבָ ל עֲדַ יִן הָ יָה לָהֶם בְּ חִ ירָ ה גְּדוֹ לָה , כִּ י עֲדַ יִן הָ יָה קָ שֶׁ ה לָהֶם קֻ שְׁ יוֹ ת ומְ ּ ּ בוכוֹ ת הַ רְ בֵּ ה , כִּ י עֲדַ יִן לֹא הִ שִׂ יגו הַ מַ קִ יפִ ים כָּ רָ אוי ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י לֹא הָ יו רְ אויִים לָהֶם מֵ חֲמַ ת שֶׁ לֹא קִ דְ שׁ ו עֲדַ יִן שִׁ בְ עַת ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ נֵרוֹ ת , כִּ י גַּם הֶ אָ רַ ת וְ הִ תְ נוֹ צְ צות הַ דַ עַת שֶׁ הִ שִׂ יגו הָ יָה ּ ּ ּ ּ ־ גַּם כֵּן בְּ דֶ רֶ ך חֶ סֶ ד וְרַ חֲמִ ים ְ לִ פְ נִים מִ שׁ ורַ ת הַ דִ ין ּ ּ ּ . ומִ זֶה ּ ּ בָּ או כָּ ל הַ נִסְ יוֹ נוֹ ת הָ רַ בִּ ים שֶׁ נִסּ ו אֶ ת ה ּ ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ וְ הִ רְ הֲרו אַ חַ ר ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך וְאַ חֲרֵ י מֹשֶׁ ה ְ , כִּ י הַ כּ ֹל נִמְ שָׁ ך ְ מִ בְּ חִ ינָה הַ נַ ּ" ל מֵ חֲמַ ת שֶׁ לֹא זָכו לְ הַ שָׂ גַת הַ מַ קִ יפִ ים ּ ּ ּ ּ ּ בִּ שְׁ לֵמ ּות , מֵ חֲמַ ת שֶׁ עֲדַ יִן לֹא נִתְ קַ דְ ּ שׁ ו כָּ רָ אוי וְ כו ּ ּ ּ . ' וְ עִ קַ ר מַ ה שֶׁ הוֹ עִ יל לְ יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ אַ ף ּ ּ ־ ּפִ י ־ עַל ־ כֵן רֻ בָּ ם כְּ כֻלָם נִשְׁ אֲרו עַל עָמְ דָ ם הוא זְכות אֲבוֹ תָ ם אַ בְ רָ הָ ם ּ ּ ּ ּ , יִצְ חָ ק וְיַעֲקֹב וְרִ בּ וי הַ צְ עָקוֹ ת שֶׁ צָ עֲקו אֶ ל ה ּ ּ ּ ּ ', כְּ מוֹ

Segment 24
HE:
שֶׁ כָּ תוב שָׁ ם בַּ פָ רָ שָׁ ה ּ ּ : " וְ גַם הֲקִ ימֹתִ י אֶ ת בְּ רִ יתִ י וְ כו ' ּ וְגַם אֲנִי שָׁ מַ עְ תִ י אֶ ת נַאֲקַ ת בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ". כִּ י עִ קַ ר ּ הוֹ לָדַ ת הַ מֹחִ ין מִ תַ עֲלומָ תָ ן הו ּ ּ ּ ּ א עַל ־ יְדֵ י הַ צְ עָקָ ה ּ : וְ כָ ל זֶה צָ רִ יך כָּ ל אָ דָ ם לֵידַ ע בְּ כָ ל זְמַ ן שֶׁ כָּ ל ְ זֶה עוֹ בֵר גַּם עַתָ ה עַל כָּ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד ומַ שְׂ כִּ יל עַל דָ בָ ר טוֹ ב ּ ּ ּ הֶחָ פֵ ץ בָּ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ יָבִ ין מִ זֶה עֵצוֹ ת וְ הִ תְ חַ זְקות ּ ּ ּ ּ לְ הִ תְ קָ רֵ ב לִ נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת ּ , וכְ שֶׁ רוֹ אֶ ה שֶׁ בָּ אִ ין עַל דַ עְ תוֹ ּ ּ ּ קֻ שְׁ יוֹ ת ובִ לְ בּ ולִ ים כַּ מָ ה וְ כַ מָ ה הו ּ ּ ּ ּ ּ א צָ רִ יך לִ צְ עֹק לַה ְ ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ כִּ י עַל ־ יְדֵ י צְ עָקָ ה מוֹ לִ ידִ ין הַ מֹחִ ין מִ תַ עֲל ּ ּ ּומָ תָ ן . ) לקוטי הלכות - הלכות גילוח ה ' - אות י '(

Segment 25
HE:
וְ לֹא שָׁ מְ עו אֶ ל מֹשֶׁ ה מִ קֹצֶר רוחַ ּ ּ ּ

Segment 26
HE:
('ט , 'ו) צְ רִ יכִ ין לְ הַ כִּ יר חֶ סְ רוֹ נוֹ וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן יִבְ טַ ח בַּ ּ ' ה ובְ צַ דִ יקֵ י הָ אֱמֶ ת ּ ּ , כִּ י ה ' יִתְ בָּ רַ ך יַעְ זֹר לוֹ בְּ חַ סְ דוֹ הַגָּדוֹ ל ּ ְ . וְ כֵן מְ בֹאָ ר בְּ יַלְ קוט ראובֵ נִי עַל פָ סוק ּ ּ ּ ּ ) שְׁ מוֹ ת ו : " ( וְ לֹא שָׁ מְ עו אֶ ל מֹשֶׁ ה מִ קֹצֶר רוחַ ּ ּ ּ " ' ּ וְ כו כְּ לוֹ מַ ר , מִ שׁ ום דְ חָ זו ּ ּ ּ ּ דְ לָא הֲוֵי בְּ הוֹ ן עובְ דִ ין דִ ּ ּ ּ כְ שֵׁ רִ ין וְטָ בִ ין וְ כו ] 'ּ מפני שראו שלא היה בהם מעשים כשרים וטובים וכו , [' ּ עַיֵן שָׁ ם . וְ כֵן מְ בֹאָ ר עוֹ ד בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר הַ יְנו שֶׁ עִ קַ ר פְ גַם הָ אֱמונָה ּ ּ ּ ּ שֶׁ לָהֶם הָ יָה מֵ חֲמַ ת עֲנָוָה פְ סולָה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מֹחִ ין ּ ּ ּ ּ דְ קַ טְ נות ּ ּ , וְ עַל־כֵּן בָּ או ּ לִ פְ גָם גָּדוֹ ל כָּ ל כַּ ך שֶׁ לֹא שָׁ מְ עו ּ ּ ְ אֶ ל מֹשֶׁ ה ) . לקוטי הלכות - הלכות תפילין ו ' - אות ל" א בסוף (

Segment 27
HE:
וַיִבְ לַע מַ טֵ ה אַ הֲרֹן אֶ ת מַ טוֹ תָ ם ּ ּ ּ

Segment 28
HE:
( יב , 'ז) אֶ ת זֶה לְ עֻמַ ת זֶה עָ שָׂ ה אֱלֹקִ ים ּ . וְ נָתַ ן כּ ֹחַ גַּם בְּ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א שֶׁ תוכַ ל ּ ּ לְ הִ תְ עַ קֵ ם כְּ קוֹ ף בִּ פְ נֵי אָ דָ ם ּ עַ ד שֶׁ יֶשׁ כּ ֹחַ גַּם לְ הַ חַ רְ טֻמִ ים וְ הַ מְ כַ שְׁ פִ ים שֶׁ יַעֲשׂ ו ּ ּ ּ ּ ּ כְּ מַ עֲשֵׂ ה הַ צַ דִ יקִ ים לִ פְ עֹל פְ עֻלוֹ ת עַ ל־יְדֵ י שְׁ מוֹ ת ּ ּ ּ ּ הַ טֻמְ אָ ה כַּ מְ פֹרָ שׁ בַּ תוֹ רָ ה לְ עִ נְיַן הַ מוֹ פְ תִ ים הַ נוֹ רָ אִ ים ּ ּ ּ ּ שֶׁ עָ שָׂ ה מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו , ּ וַיַעֲשׂ ו גַם הַ חַ רְ טֻמִ ים בְּ לָהֲטֵ יהֶם ּ ּ ּ . כֵּ ן אֲבָ ל בְּ וַדַ אי אֲמִ תַ ת הַ קְ דֻ שָׁ ה יָדָ ה עַ ל הָ עֶלְ יוֹ נָה ּ ּ ּ ּ ּ ּולְ עוֹ לָם גָּבְ רָ ה יַד מֹשֶׁ ה עֲלֵיהֶ ם . כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) שְׁ מוֹ ת ז( וַיִבְ לַע מַ טֵ ה אַ הֲרֹן אֶ ת מַ טוֹ תָ ם ּ ּ ּ . עַ ד שֶׁ בְּ כַ מָ ה ּ אוֹ תוֹ ת לֹא יָכְ לו הַ חַ רְ טֻמִ ים לְ הוֹ צִ יא עַ ד שֶׁ הֻכְ רְ חו ּ ּ ּ

Segment 29
HE:
וְ לוֹ מַ ר לְ הוֹ דוֹ ת ' הִ וא אֱלֹהִ ים אֶ צְ בַּ ע '

Segment 30
HE:
. וְ אִ ם אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן הֶ חֱזִיק לֵב פַ רְ עֹה ּ ּ , אֲבָ ל בַּ סּ וֹ ף הֻכְ רַ ח לְ הוֹ דוֹ ת וְ לוֹ מַ ר ה ' הַ צַ דִ יק ולְ שַׁ לְ חָ ם בְּ עַ צְ מוֹ ּ ּ ּ ּ . וְ אַ חַ ר כַּ ך ְ נִתְ חָ רֵ ט וְ רָ דַ ף אַ חֲרֵ יהֶ ם עַ ד הַ יָם ּ . וְ שָׁ ם הֶ רְ אָ ה ה ' אֶ ת יָדוֹ הַ גְּ דוֹ לָה ובָ קַ ע אֶ ת הַ יָם לִ פְ נֵי בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל ופַ רְ עֹה ּ ּ ּ סָ בַ ר שֶׁ גַּם הוא יַעֲבֹר הַ יָם וְ רָ דַ ף אַ חֲרֵ יהֶ ם לְ תוֹ ך הַ יָם ּ ּ ְ ּ ּ וַיָשֶׁ ב ה ' עֲלֵיהֶ ם אֶ ת מֵ י הַ יָם וְ כו ּ ּ .' וְ הִ נֵה מִ כָּ ל הַ ּ מַ עֲשִׂ יוֹ ת הַ נוֹ רָ אוֹ ת הָ אֵ לו וְ כָ אֵ לו ומִ כָּ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ מַ ה שֶׁ מְ בֹאָ ר בְּ סִ פְ רֵ י קֹדֶ שׁ מִ זֶה ּ ּ ּ , ּ אָ נו רוֹ אִ ין גֹּדֶ ל כּ ֹחַ הַ בְּ חִ ירָ ה שֶׁ נָתַ ן ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך לְ הָ אָ דָ ם בְּ זֶה הָ עוֹ לָם ְ ּ הַ מַ עֲשֶׂ ה . וְ עִ קַ ר הַ בְּ חִ ירָ ה עַ ל־יְדֵ י שֶׁ הֶ עְ לִ ים רְ צוֹ נוֹ ּ , וְ אֵ ינוֹ מְ גַלֶה סוֹ דוֹ כִּ י אִ ם לַעֲבָ דָ יו הַ נְבִ יאִ ים הָ רוֹ דְ פִ ים ּ ּ ומִ תְ יַגְּ עִ ים לְ הַ שִׂ יג רְ צוֹ נוֹ ּ ּ . וְ אֵ לו הַ נְבִ יאִ ים וְ הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ ּ ּ אֲמִ תִ יִים מְ גַלִ ים רְ צוֹ נוֹ עַ ל־יְדֵ י תְ פִ לָתָ ם הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה הֵ ם עוֹ שִׂ ים מוֹ פְ תִ ים וְ אוֹ תוֹ ת נוֹ רָ אוֹ ת בָּ עוֹ לָם . וְ הָ עִ קָ ר הוא מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו שֶׁ הוא רַ בָּ ן שֶׁ ל כָּ ל ּ ּ ּ ּ הַ נְבִ יאִ ים שֶׁ עָ שָׂ ה אוֹ תוֹ ת ומוֹ פְ תִ ים נוֹ רָ אִ ים בָּ עוֹ לָם ּ ּ אֲ שֶׁ ר לֹא נִשְׁ מְ עו וְ לֹא נִרְ או בְּ כָ ל הָ אָ רֶ ץ כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ ּ ) ּדְ בָ רִ ים ד ( הֲנִהְ יָה כַּ דָ בָ ר הַ גָּד ּ וֹ ל הַ זֶה וְ כו ּ ּ ', וְ כָ ל מַ ה שֶׁ עָ שָׂ ה הַ כּ ֹל הָ יָה עַ ל־יְדֵ י תְ פִ לָה כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ ּ ּ ) שְׁ מוֹ ת ( טו ּ וַיִצְ עַק אֶ ל ה . ' וְ כֵן בֶּ אֱלִ ישָׁ ע אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ל " ) ּ מְ גִלָה כז ( וֶאֱלִ ישָׁ ע כָּ ל מַ ה דְ עָ בִ יד בִּ תְ פִ לָה הוא ּ ּ ּ ּדְ עָ בִ יד . אֲבָ ל אִ ם כֵּ ן כְּ בָ ר הָ יָה מִ תְ בַּ טֵ ל הַ בְּ חִ ירָ ה ּ וְ הָ יָה מִ תְ בַּ טֵ ל כָּ ל הָ עוֹ לָם שֶׁ נִבְ רָ א רַ ק בִּ שְׁ בִ יל ּ ּ הַ בְּ חִ ירָ ה . וְ עַ ל־כֵּ ן כָּ ל יְמֵ י קִ יום הָ עוֹ לָם בְּ הֶ כְ רֵ חַ ּ ּ ּ שֶׁ יִהְ יֶה בְּ חִ ירָ ה . עַ ל־כֵּ ן בְּ דַ רְ כֵ י נִפְ לְ אוֹ תָ יו יִתְ בָּ רַ ך נָתַ ן ְ כּ ֹחַ גַּם לְ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א שֶׁ יִהְ יֶה לָהֶ ם כּ ֹחַ לַעֲשׂ וֹ ת ּ אֵ יזֶה מוֹ פְ תִ ים לְ פִ י שָׁ עָ ה עַ ל־יְדֵ י כְּ שָׁ פִ ים ושְׁ מוֹ ת ּ ּ הַ טֻמְ אָ ה . ) לקוטי הלכות - הלכות ברכת השחר ה ' - אות ע (ו"

Segment 31
HE:
וַיֶחֱזַק לֵב פַ רְ עֹה ּ ּ

Segment 32
HE:
( יג , 'ז) כָּ ל מַ ה שֶׁ עָ בַ ר עַ ל יִשְׂ רָ אֵ ל בִּ יצִ יאַ ת מִ צְ ּ רַ יִם וְ קַ בָּ לַת לִ כְ בּ ֹשׁ הַ מִ לְ חָ מוֹ ת וְ כָ ל כָּ ך וְ אַ חַ ר הַ תוֹ רָ ה ּ ְ ּ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל וְ כָ ל מַ ה שֶׁ עָ בַ ר עָ לֵינו אַ חַ ר כָּ ך הַ כּ ֹל ְ ּ ּ כַּ אֲשֶׁ ר לַכּ ֹל עוֹ בֵ ר עַ ל כָּ ל אָ דָ ם שֶׁ רוֹ צֶ ה לִ זְכּ וֹ ת לְ חַ יֵי ּ עוֹ לָם שֶׁ בְּ הֶ כְ רֵ חַ שֶׁ יַעֲבֹר עָ לָיו כַּ מָ ה מִ ּ ּ ינֵי מִ לְ חָ מוֹ ת בְּ לִ י שִׁ עור ובְ כָ ל עֵת שֶׁ רוֹ צֶ ה לְ הִ תְ עוֹ רֵ ר ולְ הִ תְ חַ זֵק ּ ּ ּ ּ בַּ עֲבוֹ דַ ת ה ' מִ תְ גַּבְּ רִ ים בְּ כָ ל פַ עַם יוֹ תֵ ר ּ , ּובִ פְ רָ ט בַּ הַ תְ חָ לָה . כְּ מוֹ שֶׁ הָ יָה בִּ יצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם שֶׁ תֵ כֶ ף ּ כְּ שֶׁ בָּ א מֹשֶׁ ה אֶ ל פַ רְ עֹה לְ הוֹ צִ יא אֶ ת יִשְׂ רָ ּ אֵ ל הִ תְ גָּרָ ה בָּ הֶ ם בְּ יוֹ תֵ ר וְ אָ מַ ר : תִ כְ בַּ ד הָ עֲבוֹ דָ ה וְ כו ּ ּ ', כִּ י הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א כְּ שֶׁ רוֹ אֶ ה שֶׁ בָּ א צַ דִ יק אֲמִ תִ י בְּ חִ ינַת מֹשֶׁ ה ּ ּ וְ רוֹ צֶ ה לְ הוֹ צִ יא אִ ישׁ הַ יִשְׂ רְ אֵ לִ י מִ גָּלות נַפְ שׁ וֹ הוא ּ ּ ּ מִ תְ גָּרֶ ה ומִ תְ גַּבֵּ ר עָ לָיו יוֹ תֵ ר וְ י ּ וֹ תֵ ר ומַ כְ בִּ יד עָ לָיו עֹל ּ הָ עוֹ לָם הַ זֶה וְ הַ תַ אֲווֹ ת וְ הַ פַ רְ נָסָ ה עַ ד שֶׁ קָ שֶׁ ה עָ לָיו לָזוז ּ ּ ּ ּ ּ מִ מְ קוֹ מוֹ לָשׁ וב לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ אֲבָ ל דֶ רֶ ך יִשְׂ רָ אֵ ל־עַם ְ ּ קָ דוֹ שׁ שֶׁ הֵ ם תוֹ פְ סִ ין אָ מָ נות אֲבוֹ תֵ יהֶ ם בִּ ידֵ יהֶ ם ובְ כָ ל ּ ּ ּ ּ ּפַ עַם הֵ ם צוֹ עֲקִ י ם אֶ ל ה ', וְ עַ ל־יְדֵ י זֶה הֵ ם מַ כְ נִיעִ ין בְּ כָ ל פַ עַם פַ רְ עֹה וְ חֵ ילוֹ תָ יו שֶׁ הֵ ם הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א ּ ּ וְ כִ תוֹ תֵ יהֶ ם ּ , אֲבָ ל אַ ף־עַ ל־פִ י שֶׁ מַ כְ נִיעִ ים הֵ ם חוֹ זְרִ ין ּ ּ ומִ תְ גַּבְּ רִ ין בְּ כָ ל פַ עַם וְ כֵ ן פַ עַם אַ חַ ר פַ עַם כַּ מָ ה ּ ּ ּ ּ ּ פְ עָ מִ ים כְּ מוֹ פַ רְ ּ ּ עֹה שֶׁ בְּ כָ ל עֵת שֶׁ בָּ א עָ לָיו אֵ יזֶה מַ כָּ ה נִכְ נַע קְ צָ ת , אֲבָ ל אַ חַ ר כָּ ך חָ זַר וְ הִ תְ גַּבֵּ ר ְ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : וַיֶחֱזַק לֵב פַ רְ עֹה וַיַכְ בֵּ ד אֶ ת לִ בּ וֹ וְ כו ּ ּ ּ ּ ' וַאֲפִ לו ּ ּ אַ חַ ר שֶׁ הֵ בִ יא ה ' יִתְ בָּ רַ ך עָ לָיו כָּ ל הָ עֶשֶׂ ר מַ כּ וֹ ת ְ

Segment 33
HE:
ְוְ הֻכְ רַ ח ל הוֹ צִ יא אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל מִ מִ צְ רַ יִם חָ זַר וְ קִ בֵּ ץ כָּ ל ּ חֵ ילוֹ תָ יו וְ רָ דַ ף אַ חֲרֵ יהֶ ם , וכְ מוֹ כֵ ן מַ מָ שׁ עוֹ בֵ ר עַ ל כָּ ל ּ ּ אָ דָ ם בְּ כָ ל זְמַ ן וְ כָ ל אֶ חָ ד יָכוֹ ל לְ הָ בִ ין בְּ עַ צְ מוֹ כָּ ל זֶה לְ פִ י בְּ חִ ינָתוֹ וְ עֶרְ כּ וֹ אֵ יך שֶׁ עוֹ בְ רִ ים עָ לָיו כַּ מָ ה עֲ ּ ְ ּ לִ יוֹ ת וִ ירִ ידוֹ ת כַּ מָ ה וְ כַ מָ ה פְ עָ מִ ים שֶׁ כָּ ל זֶה נִמְ שָׁ ך מִ בְּ חִ ינָה ְ ּ ּ ּ "ּ הַ נַ ל בְּ חִ ינַת גָּלות מִ צְ רַ יִם ּ , כִּ י עִ קַ ר הַ גָּלות הוא גָּלות ּ ּ ּ ּ הַ נֶפֶ שׁ וְ כָ ל הַ גָּלֻיוֹ ת מְ כֻנִים בְּ שֵׁ ם מִ צְ רַ יִם ּ ּ ּ , וְ כָ ל זֶה נִמְ שָׁ ך מֵ עִ נְיָן הַ נֶאֱמָ ר בְּ הַ ּ ְ ּשִׂ יחוֹ ת ] לקוטי מוהר ן א " ' -

Segment 34
HE:
סימן ע , [ב" שֶׁ יֵשׁ כַּ מָ ה בְּ חִ ינוֹ ת בַּ יֵצֶ ר הָ רָ ע ומֵ רִ בּ וי ּ ּ ּ ּ ּ הַ כּ ֹחוֹ ת וְ הַ בְּ חִ ינוֹ ת שֶׁ יֵשׁ בְּ הַ יֵצֶ ר הָ רָ ע מִ שָׁ ם נִמְ שָׁ ך כָּ ל ְ ּ ּ ּ זֶה מַ ה שֶׁ בְּ כָ ל פַ עַם מִ תְ גַּבֵּ ר מֵ חָ דָ שׁ ּ ּ . וַאֲפִ לו לְ אַ חַ ר ּ ּ מַ תַ ן תוֹ רָ ה שֶׁ ּ ּ כְּ בָ ר פָ סְ קָ ה זֻהֲמָ תָ ן וְ הָ יָה לָהֶ ם חֵ רות ּ ּ מִ מַ לְ אַ ך הַ מָ וֶת וְ כו ּ ּ ּ ְ ' וְ זָכו לִ קְ דֻ שָׁ ה נִפְ לָאָ ה וְ נוֹ רָ אָ ה ּ ּ , אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן הִ תְ גָּרָ ה בָּ הֶ ם אַ חַ ר כָּ ך עַד שֶׁ הֶ חֱטִ יא ְ ּ קְ צָ תָ ם בְּ חֵ טְ א הָ עֵגֶל . וְ הַ דָ בָ ר פֶ לֶא מְ אֹד ּ ּ : מֵ אַ יִן נִמְ שַׁ ך ְ זֹאת שֶׁ אַ חֲרֵ י שֶׁ פָ סְ קָ ה זֻהֲמָ תָ ן וְ זָכו לִ נְבואַ ת פָ נִים ּ ּ ּ ּ בְּ פָ נִים יִפְ לו אַ חַ ר כָּ ך כָּ ל כָּ ך ְ ְ ּ ּ , אַ ך כָּ ל זֶה נִמְ שַׁ ך ְ ְ מֵ עִ נְיָן הַ נַ ּ" ל שֶׁ יֵשׁ כַּ מָ ה בְּ חִ ינוֹ ת בַּ יֵצֶ ר הָ רָ ע וַאֲפִ לו ּ ּ ּ ּ ּ ּ צַ דִ יקִ ים גְּ דוֹ לִ ים וְ נוֹ רָ אִ ים יֵשׁ לָהֶ ם יֵצֶ ר הָ רָ ע שֶׁ ּ הוא מַ לְ אָ ך הַ קָ דוֹ שׁ וְ כו ּ ּ ְ ' וְ כו ' ּ ומִ שָׁ ם נִמְ שַׁ ך כָּ ל הַ נִסְ יוֹ נוֹ ת ּ ְ ּ ּ אֶ ת אֲבוֹ תֵ ינו שֶׁ נִסּ ו בַּ תוֹ רָ ה הַ מְ בֹאָ רִ ים ּ ּ ּ ּ הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא ּ ּ ְ ּ , כִּ י אַ ף־עַ ל־פִ י שֶׁ זֶה הַ יֵצֶ ר הָ רָ ע ּ ּ ּ שֶׁ ל הַ צַ דִ יקִ ים הוא בְּ חִ ינַת מַ לְ אָ ך הַ קָ דוֹ שׁ מַ מָ ּ ּ ְ ּ ּ ּ שׁ וְ הוא ּ רַ ק בְּ חִ ינַת דִ ינִים עֶלְ יוֹ נִים שֶׁ לֹא זָכו עֲדַ יִן לְ הַ מְ תִ יקָ ם ּ ּ ּ ּ וְ כו ּ ' אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן גַּם הַ צַ דִ יקִ ים שֶׁ אֵ ינָם זוֹ כִ ין ּ ּ ּ לְ הַ מְ תִ יק אֵ לו הַ דִ ינִים ולְ שַׁ בֵּ ר זֶה הַ יֵצֶר הָ רָ ע שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ מַ לְ אָ ך הַ קָ דוֹ שׁ יָכוֹ ל אַ חַ ר כָּ ך לְ הִ ְ ְ ּ תְ גָּרֶ ה בָּ הֶ ם כָּ ל כָּ ך ְ עַד שֶׁ יַפִ יל אוֹ תָ ם מְ אֹד חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ , וְ יַטְ עֶה אוֹ תָ ם מֵ ה ' יִתְ בָּ רַ ך וְ יַתְ עֶה אוֹ תָ ם מְ אֹד כְּ מוֹ שֶׁ טָ עו אָ ז בָּ עֵגֶל לולֵי ּ ּ ּ ְ מֹשֶׁ ה שֶׁ עָ מַ ד בַּ פֶ רֶ ץ וְ הוֹ צִ יאָ ם מִ זֶה וְ כִ פֵ ר בַּ עֲדָ ם ּ ּ ּ , וְ כֵן עָ בְ רו כָּ הֵ נָה וְ כָ ּ ּ הֵ נָה עַ ל כַּ מָ ה גְּ דוֹ לִ ים שֶׁ הָ יו גְּדוֹ לִ ים ּ ּ ּ בְּ מַ עֲלָה וְ אַ חַ ר כָּ ך נָפְ לו מְ אֹד רַ חֲמָ נָא לִ צְ לָן ּ ְ , וְ כָּ ל זֶה נִמְ שַׁ ך מִ בְּ חִ ינָה הַ נַ ּ ְ . ל" וְ עַ ל־כֵּ ן אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" וְ אַ ל תַ אֲמִ ין בְּ עַ צְ מְ ך עַ ד יוֹ ם מוֹ תְ ך ָ ָ ּ , עַ ל־כֵּ ן צְ רִ יכִ ין ָתּ מִ יד לִ צְ עֹק אֶ ל ה ' ולְ סַ לֵק ולְ הַ שְׁ לִ יך מֵ אִ תוֹ כָּ ל ּ ְ ּ ּ ּ הַ חָ כְ מוֹ ת שֶׁ מֵ הֶ ם כָּ ל הַ בִּ לְ בּ ולִ ים רַ ק לֵילֵך בֶּ אֱמֶ ת ְ ּ ּ ובִ תְ מִ ימות וְ אָ ז לְ עוֹ לָם לֹא יִמוֹ ט כִּ י צְ עָ קָ ה ותְ פִ לוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ותְ חִ נוֹ ת ובַ קָ שׁ וֹ ת מוֹ עִ ילִ ים תָ ּ ּ ּ ּ ּ מִ יד יִהְ יֶה אֵ יך שֶׁ יִהְ ּ ְ יֶה . ) לקוטי הלכות – הלכות שילוח הקן ד ' - אות ו '(

Segment 35
HE:
וַיַכְ בֵּ ד פַ רְ עֹה אֶ ת לִ בּ וֹ ּ ּ

Segment 36
HE:
, 'ח) ( כט בְּ וַדַ אי הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך עוֹ סֵ ק בְּ תִ קון הָ עוֹ לָם תָ מִ יד ּ ּ ּ ְ ּ ּ , ובְ וַדַ אי הוא גוֹ מֵ ר תָ מִ יד וְ יִגְמֹר הַ כּ ֹל כִּ רְ צוֹ נוֹ ּ ּ ּ ּ . וַאֲפִ לו ּ ּ רָ שָׁ שֶׁ הוא מִ י ּ וְ שָׁ לוֹ ם חַ ס עֲבֵ רוֹ ת ובַ עַ ל ע ּ , אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן אֵ ינוֹ עוֹ שֶׂ ה לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך כְּ לָל ְ ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת " שִׁ חֵ ת לוֹ לֹא , " וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ : " אִ ם חָ טָ אתָ מַ ה תִ פְ עַ ל לוֹ וְ כו ּ ּ , "' כִּ י הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך מְ אֹד עָ מְ קו ּ ְ ּ מַ חְ שְׁ בוֹ תָ יו , וְ יוֹ דֵ עַ לַהֲפֹ ְך הַ כּ ֹל לִ כְ בוֹ דוֹ וְ לִ רְ צוֹ נוֹ , כִּ י ּ אַ תָ ה מָ רוֹ ם לְ עוֹ לָם ה ', וכְ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ ּ : י" לְ עוֹ לָם יָדְ ך עַ ל הָ עֶלְ יוֹ נָה ָ . וְ אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן יְשַׁ לֵם ה ּ ּ ' לְ עֹשֵׂ ה רָ עָ ה כְּ רָ עָ תוֹ , כִּ י אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן אָ סור לָנו לַעֲשׂ וֹ ת ּ ּ ּ שׁ ום דָ בָ ר כְּ נֶגֶד הַ ּ ּ ּתוֹ רָ ה , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , ומִ י שֶׁ פוֹ גֵם ּ ּ אֵ יזֶה דָ בָ ר כְּ נֶגֶד הַ תוֹ רָ ה ּ , הוא פוֹ גֵם ח ּ ּ " ו בְּ כָ ל הָ עוֹ לָמוֹ ת ומַ חֲרִ יב ומְ קַ לְ קֵ ל הַ רְ בֵּ ה ּ ּ , כַּ מובָ א בְּ כָ ל ּ ּ הַ סְּ פָ רִ ים , וְ אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך גּוֹ מֵ ר תָ מִ יד ּ ְ ּ ּ וְ יִגְמֹר הַ כּ ֹל כִּ רְ צוֹ נ . וֹ וְ זֶה הַ דָ בָ ר אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ בִ ין ּ כְּ לָל , כִּ י הוא עִ נְיַן הַ מְ בוכָ ה הַ נִזְכֶּ רֶ ת לְ עֵיל ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הַ כּ ֹל נַעֲשֶׂ ה עַ ל־יְדֵ י הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך לְ בַ ד ְ ּ , וְ אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵן ּ הַ כּ ֹל תָ לוי בִּ בְ חִ ירָ תוֹ שֶׁ ל הָ אָ דָ ם ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ בִ ין בְּ שׁ ו ּ ם אֹפֶ ן כַּ נַ . ל"ּ וְ עַ ל־כֵּ ן יֵשׁ כַּ מָ ה דְ בָ רִ ים ּ שֶׁ הָ אָ דָ ם עוֹ שֶׂ ה כְּ נֶגֶד רְ צוֹ ן הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , הַ יְנו כְּ נֶגֶד ּ דֶ רֶ ך הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ ְ ּ , וְ אַ חַ ר־כָּ ך עַ ל־יְדֵ י־זֶה דַ יְקָ א ְ גּוֹ מֵ ר הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך כִּ רְ צוֹ נוֹ ְ ּ , וְ אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן זֶה ּ הָ אָ דָ ם שֶׁ עָ שָׂ ה הָ עֲבֵ רָ ה עָ נוֹ שׁ יֵעָ נֵשׁ כָּ רָ אוי לוֹ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ מָ צִ ינו ּ ּ בְּ כַ מָ ה דְ בָ רִ ים ּ , כְּ מוֹ לְ מָ שָׁ ל בְּ פַ רְ עֹה וְ סַ נְחֵ רִ יב וְ הָ מָ ן , וְ כֵ ן כָּ ל הַ מְ עִ יקִ ים ומְ צֵ רִ ים לְ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ , שֶׁ הִ כְ בִּ ידו לִ בָּ ם ּ נֶגֶד הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , וְ אַ חַ ר־כָּ ך נִתְ גַּדֵ ל וְ נִתְ קַ דֵ שׁ ּ ּ ְ דַ יְקָ א עַ ל־יְדֵ י־זֶה שֵׁ ם־שָׁ מַ יִם וְ נִתְ פַ רְ סֵ ם ּ , וְ אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן אַ חֲרִ ית רְ שָׁ עִ ים נִכְ רָ תָ ה ּ , בִּ בְ חִ ינַת " כִּ י הִ נֵה אֹיְבֶ יך ה ָ ּ ' וְ כו ' ּ יאבֵ דו ּ ". וְ כֵ ן אֵ צֶ ל בִּ לְ עָם , שֶׁ אַ ף־עַ ל־פִ י שֶׁ הָ לַך לְ קַ לֵל חַ ס וְ שָׁ לוֹ ּ ְ ּ , ם אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵן ּ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך גָּמַ ר כִּ רְ צוֹ נוֹ ְ ּ , וְ קִ בְּ לו יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ רָ כוֹ ת ּ הַ רְ בֵּ ה עַ ל יָדוֹ דַ יְקָ א , וְ אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן הוא נֶעֱנַשׁ ּ ּ הַ רְ בֵּ ה לְ עוֹ לָם וְ אַ חֲרִ יתוֹ עֲדֵ י אֹבֵ ד . וְ כֵ ן מִ תְ נַהֵ ג הַ שֵׁ ם ּ יִתְ בָּ רַ ך תָ מִ יד ּ ְ , וְ כֵ ן הוא בְּ ּ כָ ל אָ דָ ם , ּ כַּ נִזְכָּ ר לְ עֵיל . ) לקוטי הלכות - הל כות סימני בהמה וחיה ' ד -

Segment 37
HE:
אותיות מ א" מ ' לפי אוצר הירא - יראה ועבודה-

Segment 38
HE:
ולְ מַ עַן סַ פֵ ר שְׁ מִ י בְּ כָ ל הָ אָ רֶ ץ ּ ּ

Segment 39
HE:
, 'ט) ( טז כְּ שֶׁ כְּ בָ ר גִּ לָה הָ רָ שָׁ ע הַ כְּ פִ ירוֹ ת וְ הָ אֶ פִ יקוֹ רְ סות שֶׁ לוֹ ּ ּ ּ ּ , וְ הַ צַ דִ יקִ ים זוֹ כִ ין לְ שַׁ בְּ רָ ם ולְ הַ קְ הוֹ ת אֶ ת שִׁ נֵיהֶ ם ּ ּ ּ ּ , אֲזַי הוא טוֹ בָ ה גְּדוֹ לָה מַ ה שֶׁ כְּ בָ ר הוֹ צִ יאו לַחוץ מִ לִ בָּ ם ּ ּ ּ ּ ּ מַ חֲשַׁ בְ תָ ם הָ רָ עָ ה ּ , כִּ י זֶה טוֹ בָ ה לְ דוֹ רוֹ ת , כִּ י לֹא יוכַ ל ּ עוֹ ד אַ חֵ ר לוֹ מַ ר שְׁ טות הַ קֻ שְׁ יָא וְ הַ כְּ פִ ירָ ה הַ זֹ ּ ּ ּ את , כִּ י כְּ בָ ר נִשְׁ מַ ע שְׁ טות חֲקִ ירָ ה זֹאת ּ , וְ הַ צַ דִ יקִ ים סְ תָ רוהָ ּ ּ ּ ושְׁ בָ רוהָ ּ ּ , וְ עַ תָ ה מַ ה יֵשׁ לָהֶ ם עוֹ ד לוֹ מַ ר ּ ּ . ּובִ שְׁ בִ יל זֶה ' ה יִתְ בָּ רַ ך מַ אֲרִ יך אַ ף לָרְ שָׁ עִ ים וְ נוֹ תֵ ן לָהֶ ם כּ ֹחַ ְ ְ שֶׁ יֹאמְ רו מַ ה שֶׁ יֹאמְ רו ּ ּ ּ ּ ּ , כְּ דֵ י שֶׁ יוֹ צִ יא ּ ו מִ לִ בָּ ם כָּ ל ּ ּ רִ שְׁ עותָ ם וכְ פִ ירותָ ם הַ טָ מון בְּ לִ בָּ ם ּ ּ ּ ּ ּ , עַ ד שֶׁ לֹא יִהְ יֶה ּ לָהֶ ם מַ ה לוֹ מַ ר עוֹ ד ּ , וְ אַ חַ ר כָּ ך בְּ דִ בּ ור אֶ חָ ד שֶׁ ל ּ ְ הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת יִפֹל וְ יִתְ בַּ טֵ ל כָּ ל שְׁ טות דִ בְ רֵ יהֶ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ



# Vaeira
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/2/2/

Vaeira
וארא
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/2/2

Segment 1
HE:
פירושים על פרשת " וארא "

Segment 2
HE:
ּ וַיֹאמֶ ר אֵ לָיו אֲנִי ה ' ('ב , 'ו) וְזֶהו וַיְדַ בֵּ ר אֱלֹהִ ים אֶ ל מֹשֶׁ ה וַיֹאמֶ ר אֵ לָיו אֲנִי ה ּ ּ ' שֶׁ הוֹ כִ יחוֹ ה ' יִתְ בָּ רַ ך עַל שֶׁ אָ מַ ר לָמָ ה הֲרֵ עֹתָ ה עַל־יְדֵ י ְ שֶׁ יָצְ או ּ ּ דָ תָ ן וַאֲבִ ירָ ם נִצָ בִ ים לִ קְ רָ אתוֹ וְאָ מְ רו לוֹ יֵרֶ א ה ּ ּ ּ ' עֲלֵיכֶם וְיִשְׁ פֹט וְכו ּ ּ . ' כִּ י בֶּ אֱמֶ ת אִ ם הָ יו הַ כּ ֹל שׁ וֹ מְ עִ ים ּ לְ קוֹ ל הַ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת לֵילֵך בְּ דֶ רֶ ך זֶה לְ הַ אֲמִ ין תָ מִ יד בַּ ה ּ ּ ְ ְ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ הַ כּ ֹל לְ טוֹ בָ ה וְ לִ תֵ ן שֶׁ בַ ח וְ ּ ְ הוֹ דָ יָה תָ מִ יד לַה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך בֵּ ין בְּ טִ יבו בֵּ ין בְּ עָ קו כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בַּ ה ּ ּ ּ ְ ' אֲהַ לֵל ּ דָ בָ ר בֵּ אלֹהִ ים אֲהַ לֵל דָ בָ ר ּ ּ ּ , בְּ וַדַ אי הָ יו מִ תְ בַּ טְ לִ ים כָּ ל ּ ּ ּ הַ צָ רוֹ ת וְכָ ל הַגָּלֻיוֹ ת לְ גַמְ רֵ י וכְ בָ ר הָ יְתָ ה גְּאֻ לָה שְׁ לֵמָ ה ּ ּ ּ ּ . אַ ך עִ קַ ּ ְ ר עִ כּ וב הַגְּאֻ לָה בִּ כְ לָל ובִ פְ רָ ט הוא עַל־יְדֵ י רִ בּ וי ּ ּ ּ ּ ּ הַחוֹ לְ קִ ים שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת דָ תָ ן וַאֲבִ ירָ ם שֶׁ יָצְ או נִצָ בִ ים ּ ּ ּ ּ לִ קְ רַ את מֹשֶׁ ה וְכו . 'ּ כִּ י בֶּ אֱמֶ ת אַ ף־עַל־פִ י כְּ שֶׁ מוֹ דִ ים לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה מִ תְ בַּ טְ לִ ים כָּ ל הַ צָ ּ ּ ְ רוֹ ת הַ נִמְ שָׁ כִ ין ּ מֵ הַפְ עֻלוֹ ת מִ שְׁ תַ נוֹ ת וְכו ּ ּ ּ ּ ּ ' עַד שֶׁ מִ תְ בַּ טֵ ל הַ צָ רָ ה לְ גַמְ רֵ י ּ ּ ּ ', ּ וְכו אַ ף־עַל־פִ י־כֵן אֶ ת זֶה לְ עֻמַ ת זֶה עָשָׂ ה הָ אֱלֹהִ ים ּ ּ , וְתֵ כֶף שֶׁ מַ תְ חִ יל אֵ יזֶה צְ מִ יחַ ת קֶ רֶ ן יְשׁ ועָ ה אֲזַי תֵ כֶף ּ ּ ּ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א וְהַמַ סְ ּ טִ ינִים מִ תְ גָּרִ ים בְּ יוֹ תֵ ר וְיוֹ תֵ ר לְ קַ טְ רֵ ג ולְ הַגְבִּ יר הַ צָ רָ ה חַ ס וְשָׁ לוֹ ם כְּ מוֹ שְׁ נֵי בְּ נֵי אָ דָ ם ּ ּ ּ הַ נִלְ חָ מִ ים זֶה עִ ם זֶה שֶׁ כְּ שֶׁ אֶ חָ ד רוֹ אֶ ה שֶׁ חֲבֵ רוֹ מִ תְ גַּבֵּ ר הוא מִ תְ גַּבֵּ ר יוֹ תֵ ר וְכו ּ ּ ' וְ כַ מְ בֹאָ ר בְּ הַ תוֹ רָ ה וַיֹאמֶ ר בּ ֹעַז ּ ּ

Segment 3
HE:
' ּ וְכו סִ ימָ ן ס " ּ ה ובְ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר . ומִ זֶה בָּ אִ ים כָּ ל הַ נְפִ ילוֹ ת ּ ּ ּ רַ חֲמָ נָא לִ צְ לַן וְהַ הִ תְ רַ חֲקות שֶׁ ל כָּ ל בְּ נֵי אָ דָ ם ובִ פְ רָ ט ּ ּ שֶׁ ל הַ כְּ שֵׁ רִ ים שֶׁ הִ תְ חִ ילו לְ הִ תְ קָ רֵ ב וְנִתְ רַ חֲקו רַ חֲמָ נָא ּ ּ לִ צְ לַן . וְעַל־כֵּן כְּ שֶׁ בָּ א מֹשֶׁ ה לְ גָאֳלָם ' וַיַאֲמֵ ן הָ עָם וְכו ּ ּ ' וַיִקְ דו וַיִשְׁ תַ חֲוו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ' שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה הִ תְ חִ ילָה הַגְּאֻ לָה ּ . אֲבָ ל הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א הִ תְ גַּבְּ רָ ה מְ אֹד וְהִ כְ בִּ יד לֵב פַ רְ עֹה עַד ּ שֶׁ אָ מַ ר מִ י ה ' ' ּ וְ כו וְאָ מַ ר תִ כְ בַּ ד הָ עֲבוֹ דָ ה בִּ כְ בֵ דות עָצום ּ ּ ּ שֶׁ לֹא לִ תֵ ן ּ ּ לָהֶם תֶ בֶ ן ּ . וְזֶה הָ יָה נִסָּ יוֹ ן לְ יִשְׂ רָ אֵ ל לְ הִ תְ חַ זֵק ּ אָ ז דַ יְקָ א בֶּ אֱמונָה לְ הַ אֲמִ ין כִּ י בְּ וַדַ אי דְ בַ ר ה ּ ּ ּ ּ ' עַל־יְדֵ י מֹשֶׁ ה נֶאֱמַ ן בֵּיתוֹ בְּ וַדַ אי יָקום לְ עוֹ לָם כַּ אֲשֶׁ ר בֶּ אֱמֶ ת רֹב ּ ּ הַ כְּ שֵׁ רִ ים הָ לְ כו בָּ זֶה ּ . אֲבָ ל נִמְ צְ או חוֹ לְ ּ קִ ים דָ תָ ן וַאֲבִ ירָ ם ּ שֶׁ הִ טְ עו רַ בִּ ים אַ חֲרֵ יהֶם עַד שֶׁ יָצְ או נִצָ בִ ים לִ קְ רַ את ּ ּ ּ ּ מֹשֶׁ ה וְ אָ מְ רו יֵרֶ א ה ּ ' ' ּ וְ כו כְּ אִ לו הֵם מְ קַ נְאִ ים קִ נְאַ ת ה ּ ּ ' צְ בָ אוֹ ת וְטוֹ עֲנִים בְּ עַד יִשְׂ רָ אֵ ל ומוֹ סְ רִ ים דִ ין לַשָׁ מַ יִם עַל ּ ּ ּ מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו שֶׁ מוֹ סֵ ּ ּ ר כָּ ל נַפְ שׁ וֹ בַּ עֲדָ ם עַד שֶׁ אוֹ מְ רִ ים יֵרֶ א ' ה עֲלֵיכֶם וְיִשְׁ פֹט ּ . ומֵ רִ בּ וי מַ חֲלוֹ קוֹ תָ ם הִ תְ גַּבְּ רו הַפְ עֻלוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ מִ שְׁ תַ נוֹ ת לְ הַ עְ לִ ים חַ ס וְשָׁ לוֹ ם הִ תְ גַּלות אַ חְ דות הַפָ שׁ וט ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ מִ שָׁ ם כָּ ל הַגְּאֻ לָה ּ ּ ּ , וְהַמַ חֲלֹקֶ ת הָ רַ ע שֶׁ לָהֶ ּ ּ ם הִ תְ גַּבֵּר

Segment 4
HE:
עַד אֲשֶׁ ר ' הָ עֹשֶׁ ק יְהוֹ לֵל חָ כָ ם וִיאַ בֵּ ד לֵב מַ תָ נָה ּ ' שֶׁ הוא לֵב ּ מֹשֶׁ ה כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל עַד שֶׁ מֹשֶׁ ה מֵ עֹצֶם צָ רָ תוֹ ּ אָ מַ ר לָמָ ה הֲרֵ עֹתָ ה לָעָם וְ כו . 'ּ כִּ י מֹשֶׁ ה טָ עַן לָמָ ה זֶה ּ ּ שְׁ לַחְ תָ נִי כִּ י הֲלֹא זֶה ּ דְ בָ רִ י גַּם מִ קֹדֶ ם שֶׁ לֹא רָ צִ יתִ י לֵילֵך ְ ּ ּ ּ בִּ שְׁ לִ יחות זֶה מֵ חֲמַ ת רִ בּ וי הַחוֹ לְ קִ ים וְכו ּ ּ ּ . ' וְהֵשִׁ יב לוֹ ה ' יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ בְּ וַדַ אי הוא יִגְמֹר אֶ ת שֶׁ לוֹ בְּ רַ חֲמָ יו הַגְּדוֹ לִ ים ּ ּ ּ ְ ובִ זְכות אָ בוֹ ת ובִ זְכות אַ הֲרֹן וְהַ כְּ שֵׁ רִ ים הַ נִלְ וִ ּ ּ ּ ּ ּ ים אֵ לָיו הַמַ אֲמִ ינִים בְּ מֹשֶׁ ה בֶּ אֱמֶ ת ומְ בַ טְ לִ ים שִׁ נוי דַ עְ תָ ם שֶׁ הֵם ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת פְ עֻלוֹ ת מִ שְׁ תַ נוֹ ת לְ דֵ עָה אַ חַ ת שֶׁ ל מֹשֶׁ ה ּ ּ ּ ּ שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה נִכְ לָלִ ים בְּ אַ חְ דות הַפָ שׁ וט ּ ּ ּ , וְעַל־יְדֵ י כָּ ל זֶה תִ הְ יֶה הַגְּאֻ לָה בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ ּ . וְזֶ ה וַיְדַ בֵּ ר אֱלֹהִ ים אֶ ל מֹשֶׁ ה ּ וַיֹאמֶ ר אֵ לָיו אֲנִי ה ' הַ יְנו בְּ חִ ינַת דְ עו כִּ י ה ּ ּ ּ ' ּ הוא הָ אֱלֹקִ ים הַמְ בֹאָ ר בְּ סוֹ ף הַ תוֹ רָ ה ּ ) לקוטי מוהר ן ב " ' -

Segment 5
HE:
סימן ב '(, שָׁ ם שֶׁ כָּ ל הַ פְ עֻלוֹ ת מִ שְׁ תַ נוֹ ת שֶׁ פֵרֵ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ הַ נִמְ שָׁ כִ ים מִ שֵׁ ם אֱלֹהִ ים ּ ּ , ּ כֻּלָ ם כְּ לולִ ים בַּ ה ּ ' שֶׁ הוא ּ אַ חְ דות הַפָ שׁ וט עַיֵן שָׁ ם ּ ּ ּ ּ . וְזֶהו וַיְדַ בֵּר אֱלֹהִ ים אֶ ל מֹשֶׁ ה ּ ּ וַיֹאמֶ ר אֵ לָיו אֲנִי ה ', כִּ י הַ כּ ֹל אֶ חָ ד כִּ י ה ' ּ הוא הָ אֱלֹהִ ים כִּ י כָּ ל הַפְ עֻלוֹ ת מִ שְׁ תַ נוֹ ת כְּ לולִ ים בְּ אַ חְ דות הַפָ שׁ וט ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ובְ וַדַ אי יִגְמֹ ּ ּ ר אֶ ת שֶׁ לוֹ לְ גָאֳלָם ּ . ּ כִּ י פַ רְ עֹה אָ מַ ר מִ י ה ', כִּ י לֹא הֶאֱמִ ין בְּ שֵׁ ם ה ', כִּ י יְנִיקָ תוֹ הָ יָה רַ ק מִ שֵׁ ם אֱלֹהִ ים ּ כַּמובָ א ּ ּ , כִּ י רָ צָ ה לְ הַ פְ רִ יד חַ ס וְשָׁ לוֹ ם בֵּ ין שֵׁ ם ה ' לְ שֵׁ ם אֱלֹהִ ים שֶׁ זֶה עִ קַ ר הַפֵ רוד חַ ס וְשָׁ לוֹ ם ּ ּ ּ ּ . הַיְנו כִּ ּ י רָ צָ ה לִ כְ פֹר ולְ הַפְ רִ יד הַפְ עֻלוֹ ת מִ שְׁ תַ נוֹ ת מֵ אַ חְ דות הַ פָ שׁ וט ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ מֵ חֲמַ ת שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ בִ ין זֹאת בַּ שֵׂ כֶ ל כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ שָׁ ם . אֲבָ ל ה ' יִתְ בָּ רַ ך הִ כָּ הו מַ כּ וֹ ת גְּדוֹ לוֹ ת וְהִ צִ יל ּ ּ ְ יִשְׂ רָ אֵ ל מִ כֻּלָם וְהֶרְ אָ ה מוֹ פְ תִ ים גְּד ּ וֹ לִ ים וְנוֹ רָ אִ ים שֶׁ עַל־יְדֵ י כָּ ל זֶה רָ אָ ה בְּ עֵינָיו שֶׁ כָּ ל הַ פְ עֻלוֹ ת מִ שְׁ תַ נוֹ ת ּ ּ ּ ּ הֵם מֵ אַ חְ דות הַפָ שׁ וט עַד שֶׁ הֻכְ רַ ח לְ הוֹ דוֹ ת בְּ עַצְ מוֹ ּ ּ ּ וְאָ מַ ר ה ' הַ צַ דִ יק ּ ּ ) . לקוטי הלכות - הלכות פריקה וטעינה ד ' - אות י "ד(

Segment 6
HE:
וַיְדַ בֵּ ר אֱלֹקִ ים ... אֲנִי ' ה ('ב , 'ו) וְזֶה שֶׁ הוֹ דִ יעוֹ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך מַ ה שֶׁ שָׁ גָה בְּ פָ רָ שָׁ ה זֹאת ּ ּ ּ ּ ְ שֶׁ ל וָאֵ רָ א , שֶׁ נִמְ שָׁ ך לָעִ נְיָן הַ קוֹ דֵ ם עַל שֶׁ אָ מַ ר ּ ּ ְ ' לָמָ ה הֲרֵ עֹתָ ה ', כְּ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ . י" וְזֶהו : " ּ וַיְדַ בֵּ ר אֱלֹקִ ים אֶ ל מֹשֶׁ ה וַיֹאמֶ ר אֵ לָיו ּ אֲנִי ה ". ' כִּ י כָּ ל הַ קֻ שְׁ יוֹ ת שֶׁ קָ שֶׁ ה עַל ּ ּ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך נִמְ שָׁ ך מֵ הַ סְ תָ רַ ת הָ אֱמֶ ת שֶׁ מִ שָׁ ם נִמְ שָׁ כִ ין ּ ּ ּ ּ ְ ְ ּדַ רְ כֵי ה ' שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ שִׂ יג ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת צַ דִ יק וְטוֹ ב ּ , לוֹ ּ צַ דִ יק וְרַ ע לוֹ , רָ שָׁ ע וְטוֹ ב לוֹ וְ כו . 'ּ וְ הַ כּ ֹל בִּ שְׁ בִ יל

Segment 7
HE:
הַ בְּ חִ ירָ ה . וְזֶהו ּ : " וַיְדַ בֵּ ר אֱלֹקִ ים , " בְּ חִ ינַת דִ ין וְ כו ּ ּ . ' " ּ וַיֹאמֶ ר אֵ לָיו אֲנִי ה , "' בְּ חִ ינַת רַ חֲמִ ים . הַ יְנו שֶׁ הוֹ דִ יעוֹ ּ כִּ י ה ' ּ הוא הָ אֱלֹקִ ים וְ הַ כּ ֹל אֶ חָ ד , כִּ י מִ דַ ת הָ רַ חֲמִ ים ּ ומִ דַ ת הַ דִ ין הַ כּ ֹל אֶ חָ ד בָּ אֱמֶ ת לַאֲ ּ ּ ּ ּ מִ תוֹ , רַ ק שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ שִׂ יג זֹאת ּ , כִּ י עֶצֶם אֲמִ תַ ת דְ רָ כָ יו ומִ דוֹ תָ יו יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ ּ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ שִׂ יג כְּ מוֹ שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ שִׂ יג עַצְ מותוֹ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך : ְ וְזֶהו : " ּ וָאֵ רָ א אֶ ל אַ בְ רָ הָ ם אֶ ל יִצְ חָ ק וְאֶ ל יַעֲקֹב בְּ אֵ ל שַׁ דָ י ו ּ ּ שְׁ מִ י ה ' לֹא נוֹ דַ עְ תִ י לָהֶם ּ ". כִּ י עִ קַ ר הִ תְ גַּלות ּ ּ ּ אֲמִ תַ ת אֱלֹקותוֹ יִתְ בָּ רַ ך הָ יָה עַל ְ ּ ּ ־ יְדֵ י הָ אָ בוֹ ת : אַ בְ רָ הָ ם , יִצְ חָ ק וְיַעֲקֹב . אֲבָ ל אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ גַלוֹ ת הָ אֱמֶ ת בְּ פַ עַם ּ אֶ חָ ד , כִּ י הָ אֱמֶ ת צָ רִ יך לְ הִ תְ בָּ רֵ ר בְּ זֶה הָ עוֹ לַם ְ ־ הַ בְּ חִ ירָ ה דַ יְקָ א בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר עַד שֶׁ יָבוֹ א מָ שִׁ יחַ ּ ּ ּ , אָ ז יִתְ גַּלֶה ּ הָ אֱמֶ ת בִּ שְׁ לֵמות ּ , כִּ י הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך אֶ חָ ד ושְׁ מוֹ אֶ חָ ד ּ ְ ּ , שֶׁ זֶה עִ קַ ר הָ אֱמֶ ת בְּ חִ ינַת כֻּלוֹ אֶ חָ ד כֻּלוֹ טוֹ ב כֻּלוֹ קֹדֶ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ . אֲבָ ל אַ ף ־ ּפִ י ־ עַל ־ כֵן מִ צַ ד הַמְ ּ קַ בְּ לִ ים יֵשׁ חִ לוקִ ים רַ בִּ ים ּ ּ בְּ עִ נְיַן הַ שָׂ גַת אֲמִ תָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך לְ כָ ל חַ ד כְּ פִ י יְגִיעָ תוֹ ְ ּ ּ בַּ עֲבוֹ דָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך , ְ שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת נוֹ דָ ע בַּ שְׁ עָרִ ים בַּ עְ לָה ּ ּ ּ ּ , לְ כָ ל חַ ד כְּ פום מַ ה דִ מְ שַׁ עֵר בְּ לִ בֵּ יה ּ ּ ּ ] לכל אחד כפי מה שמשער בלב , [ו הַ יְנו כְּ פום יְגִיעָ תוֹ לְ הַ שִׂ יג אֲמִ תָ תוֹ ּ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך , ְ כְּ מוֹ כֵן זוֹ כֶ ה לְ שִׁ עורִ ין דְ לִ בֵּ יה ּ ּ ּ . וְ כַ מובָ ּ ּ א בַּ זֹהַ ר ּ הַ קָ דוֹ שׁ בְּ כַ מָ ה מְ קוֹ מוֹ ת ּ ּ , דְ אִ ית מָ ארֵ י דְ יָדַ יִן וְרַ גְלַיִן ּ ּ שֶׁ מַ שִׂ יגִין בִּ בְ חִ ינָה זֹאת שֶׁ נִקְ רָ א יָדַ יִן וְ ּ ּ ּ ' ּ כו . 'ּ וְ כו וְ אִ ית בִּ לְ בושִׁ ין דְ מַ לְ כָּ א וְ כו ּ ּ ּ ' וְ אִ יהו לֹא אִ שְׁ תַ נֵי בְּ כָ ל אֲתַ ר ּ ּ ּ . 'ּ וְ כו וְ כָ ל אֶ חָ ד כְּ פִ י הַ שָׂ גָתוֹ אֶ ת אֲמִ תָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , כֵּן נִתְ גַּלֶה לוֹ סוֹ ד שֵׁ ם מִ שְׁ מוֹ תָ יו יִתְ בָּ רַ ך כְּ פִ י הַ הַ שָׂ גָה ּ ּ ְ ּ . כִּ י יֵשׁ שִׁ בְ עָ ה שֵׁ מוֹ ת שֶׁ אֵ ינָם נִמְ חָ קִ ים וְיֵשׁ בֵּ ינֵיהֶם כַּ מָ ה ּ ּדְ רָ גוֹ ת . וְ שֵׁ ם הֲוָיָה בָּ רוך הוא הוא לְ מַ עְ לָה מִ כֻּלָם ּ ּ ּ ּ ְ , כִּ י ּ הוא בְּ חִ ינַת שֵׁ ם הָ עֶצֶם , אֲבָ ל גַּם כָּ ל הַ שֵׁ מוֹ ת אֲפִ לו ּ ּ ּ שֵׁ ם הֲוָיָה בָּ רוך ־ ּ ְ ּ הוא , ּ הוא רַ ק בִּ בְ חִ ינַת אַ חַ ר הַ בְּ רִ יאָ ה שֶׁ גִּלָה שְׁ מוֹ תָ יו יִתְ בָּ רַ ך לְ הַ צַ דִ יקִ ים כְּ דֵ י שֶׁ יוכְ לו לְ הַ שִׂ יג ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ ּ אֲמִ תָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , כִּ י קֹדֶ ם הַ בְּ רִ יאָ ה אֵ ין לוֹ שֵׁ ם כְּ לָל , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : וְ אַ נְתְ לֵית לָך שֵׁ ם יְדִ יעַ וְ כו ּ ְ ּ ' וְ כַ מובָ א ּ ּ בְּ כָ ל סִ פְ רֵ י הַ מְ קֻ בָּ לִ ים . ּובִ בְ חִ ינַת אֵ לו הַ נַ ּ ּ ּ " ל הוא ּ הַ חִ לוק שֶׁ בֵּ ין מַ דְ רֵ גוֹ ת הַ צַ דִ יקִ ים שֶׁ אַ ף ּ ּ ּ ּ ־ עַל ־ פִ י שֶׁ כֻּלָם ּ ּ מַ כִּ ירִ ין וְ יוֹ דְ עִ ין אֲמִ תָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ הוא כֻּלוֹ אֶ חָ ד כֻּלוֹ ּ ּ ּ ְ ּ טוֹ ב וְ כו ', ּ ־י ּפִ ־ עַל ־ אַ ף כֵן יֵשׁ בֵּ ינֵיהֶם חִ לוק גָּדוֹ ל וְכַ נַ ּ ּ ּ . ל" ּוכְ פִ י הַ חִ לוק שֶׁ בֵּ ינֵיהֶם ּ ּ , כְּ מוֹ כֵן מַ שִׂ יג כָּ ל אֶ חָ ד שֵׁ ם ּ מִ שְׁ מוֹ תָ יו יִתְ בָּ רַ ך וְ כַ נַ ּ ְ ּ ) . ל" ליקוטי הלכות - הלכות ריבית ה ' - אות ל "א(

Segment 8
HE:
וַיְדַ בֵּ ר אֱלֹקִ ים ... אֲנִי ה ' ... וָאֵ רָ א אֶ ל אַ בְ רָ הָ ם ... ּושְׁ מִ י ה ' לֹא נוֹ דַ עְ תִ י לָהֶ ם ּ

Segment 9
HE:
'ב , 'ו)- ('ג ָּכ ל הַ וִ כּ וחִ ים בֵּ ין הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ובֵ ין מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו בְּ עִ נְיַן ּ ּ ּ ּ ְ ּ שְׁ לִ יחותוֹ לִ גְאֹל אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ , ּ שֶׁ מֹשֶׁ ה הָ יָה מְ מָ אֵ ן מְ אֹד כַּ מָ ה פְ עָמִ ים ּ ּ , וְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך הִ קְ פִ יד עָלָיו וְ הִ כְ רִ יחוֹ ּ ְ ּ לְ גָאֳלָם בִּ שְׁ לִ יחותוֹ לֵילֵך ּ ְ

Segment 10
HE:
, כַּ מְ בַּ פָ רָ שִׁ יוֹ ת בֹאָ ר ּ ּ ּ הַ קוֹ דְ מִ ים , הַ כּ ֹל הָ יָה בְּ עִ נְיַן הָ אֱמֶ ת שֶׁ אֲפִ לו גְּדוֹ לֵי ּ ּ הַ צַ דִ יקִ ים קָ שֶׁ ה לָהֶם בַּ תְ חִ לָה לַעֲמֹד עַל עֶצֶם נְקֻ דַ ת ּ ּ ּ ּ ּ הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ וְ כו ּ ּ . ' רַ ק כָּ ל צַ דִ יק וְ צַ דִ יק מְ בָ רֵ ר הָ אֱמֶ ת ּ ּ כְּ פִ י יְגִיעָ תוֹ וְטָ רְ חוֹ בַּ עֲבוֹ דָ תוֹ , וְ כָ ל יְמֵ י חַ יָיו יֶשׁ לוֹ בְּ כָ ל ּ ּפַ עַם נִסְ יוֹ נוֹ ת , כִּ י בְּ הֶ כְ רֵ חַ שֶׁ יִהְ יֶה לוֹ בְּ חִ ירָ ה כָּ ל יְמֵ י ּ ּ חַ יָיו . וְ עִ קַ ר הַ בְּ חִ ירָ ה הוא בְּ עִ נְיַן בֵּ רור הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ ּ ּ ּ ּ . וְ עַל ־ כֵּן אֲפִ לו מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו הָ יָה מְ מָ אֵ ן לֵילֵך ְ ּ ּ ּ בִּ שְׁ לִ יחות ּ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ . וְ הַ כּ ֹל מֵ חֲמַ ת רִ בּ וי הָ אֱמֶ ת שֶׁ לוֹ ּ ּ , כִּ י בִּ קְ דֻ שַׁ ת חָ כְ מָ תוֹ יָדַ ע הָ אֱמֶ ת שֶׁ קָ שֶׁ ה מְ אֹד לְ הוֹ שִׁ יעַ ּ ּ לְ יִשְׂ רָ אֵ ל יְשׁ ועָ ה שְׁ לֵמָ ה בְּ תַ כְ לִ ית עַד הַ סּ וֹ ף ּ , כִּ י רָ אָ ה שֶׁ סּ וֹ פָ ן לַחֲטֹא ולְ הַ מְ רוֹ ת כְּ נֶגְ ּ דוֹ וכְ נֶגֶד הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ כַּ מָ ה פְ עָמִ ים בַּ תְ חִ לָה ובַ סּ וֹ ף ּ ּ ּ ּ ּ . ּוכְ מוֹ שֶׁ הָ יָה בֶּ אֱמֶ ת כֵּן , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " וַיְנַסּ ו אֹתִ י זֶה עֶשֶׂ ר פְ עָמִ ים וְ כו ּ ּ ּ " ' וְ עַל ־ כֵּן הָ יָה חָ פֵ ץ לְ סַ לֵק עַצְ מוֹ מִ שְׁ לִ יחותוֹ ּ ּ ּ , כִּ י תָ לָה הַ דָ בָ ר ּ ּ ְּב עַנְוְתָ נותוֹ ּ , כִּ י הָ יָה קָ טָ ן בְּ עֵינָיו וְ אָ מַ ר : " מִ י אָ נֹכִ י וְ כו ". 'ּ וְ כָ ל זֶה בְּ חִ ינַת אֱמֶ ת , כִּ י מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו בְּ וַדַ אי דִ בֶּ ר כָּ ל ּ ּ ּ דְ בָ רָ יו בֶּ אֱמֶ ת ובַ עֲנָוָה אֲמִ תִ ית ּ ּ ּ , אֲבָ ל אַ ף ־ ּפִ י ־ עַל ־ כֵן הִ קְ פִ יד הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך עָ לָיו ְ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " ּ וַיִחַ ר אַ ף ה ' בְּ מֹשֶׁ ה וְ כו " 'ּ וְ הִ כְ רִ יחוֹ לֵילֵך ְ , כִּ י כָּ ל אֵ לו הַ דֵ עוֹ ת ּ ּ ּ וְ הַ סְּ בָ רוֹ ת שֶׁ ל מֹשֶׁ ה שֶׁ הָ יָה לְ מָ אֵ ן בִּ שְׁ לִ יחותוֹ ּ , הַ כּ ֹל נִמְ שַׁ ך וְ נִשְׁ תַ לְ שֵׁ ל מֵ הָ אֱמֶ ת שֶׁ ל הַ מַ לְ אָ כִ ים שֶׁ קִ טְ רְ גו ּ ּ ּ ּ ְ וְ אָ מְ רו שֶׁ לֹא יִבָּ ּ ּ רֵ א הָ אָ דָ ם , כִּ י מָ ה אֱנוֹ שׁ כִּ י תִ זְכְּ רֶ נו ּ ּ ', ּ וְ כו כִּ י עָ תִ יד לְ מֶ חֱטָ א קַ מָ ך ולְ אַ רְ גָּזָא קַ מָ ך וְ כו ּ ּ ְ ְ ּ ּ ', שֶׁ מִ זֶה ּ ּ הַ קִ טְ רוג כָּ ל כּ ֹחַ הַ יֵצֶר הָ רָ ע ּ ּ ּ , וַאֲפִ לו צַ דִ יקִ ים גְּדוֹ לִ ים ּ ּ ּ גְּמורִ ים צְ רִ יכִ ים יְגִיעָ ה רַ בָּ ה לְ בָ רֵ ר דַ עְ תָ ּ ּ ּ ם מִ סְּ בָ רוֹ ת הַ נִמְ שָׁ כִ ים מִ זֶה הַ קִ טְ רוג וְכו ּ ּ ּ ּ ּ . ' ומִ זֶה נִמְ שָׁ ך מַ ה שֶׁ אָ מַ ר ּ ְ ּ ּ מֹשֶׁ ה : " לָמָ ה הֲרֵ עֹתָ ה וְ כו ', ּ לָמָ ה זֶה שְׁ לַחְ תָ נִי ּ ּ ּ ". ּ שֶׁ זֶה נִמְ שַׁ ך עַל ְ ־ יְדֵ י עֹצֶם הַ מַ חֲלֹקֶ ת שֶׁ ל הַ חוֹ לְ קִ ים ּ , שֶׁ הֵם דָ תָ ן וַאֲבִ ירָ ם שֶׁ יָצְ או נִצָ ּ ּ ּ ּ בִ ים לִ קְ רָ אתָ ם וְ אָ מְ רו : " ּ יֵרֶ א ה ' עֲלֵיכֶם וְיִשְׁ פֹט וְ כו ּ ּ ' ". וְגַם לְ פִ י דַ עְ תָ ם דִ בְּ רו בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ כְּ אִ לו הֵם מְ קַ נְאִ ים עַל צָ רוֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ , כִּ י כָּ ל הַ פְ גָמִ ים ּ שֶׁ בָּ עוֹ לָם , בִּ פְ רָ ט כָּ ל מִ ינֵי מַ חֲלֹקֶ ת נִמְ שָׁ ך רַ ק מִ פְ גַם ּ ְ הָ אֱמֶ ת שֶׁ ּ ּ מִ שָׁ ם כָּ ל הַ בְּ חִ ירָ ה . וְ עַל ־ כֵּן אֲפִ לו הָ רְ שָׁ עִ ים ּ ּ הַ גְּמורִ ים מַ לְ בִּ ישִׁ ים דִ בְ רֵ יהֶם הָ רָ עִ ים בְּ אֵ יזֶה אֱמֶ ת ּ ּ כְּ אִ לו כַּ וָנָתָ ם אֶ ל הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ . כְּ מוֹ שֶׁ רָ אִ ינו בְּ פַ רְ עֹה שֶׁ אָ מַ ר ּ לָהֶם : " לָמָ ה מֹשֶׁ ה וְ אַ הֲרֹן תַ פְ רִ יעו אֶ ת הָ עָם וְ כ ּ ּ ּ . 'ּו ּתִ כְ בַּ ד הָ עֲבוֹ דָ ה עַל הָ אֲנָשִׁ ים וְיַעֲשׂ ו בָ ה וְ אַ ל יִשְׁ עו בְּ דִ בְ רֵ י ּ ּ ּ שָׁ קֶ ר ". הַ בֵּ ט ורְ אֵ ה וְ הָ בֵ ן אַ תָ ה הַ מְ עַיֵן ּ ּ ּ , עַד הֵיכָ ן הַ שֶׁ קֶ ר ּ מִ תְ פַ שֵׁ ט לְ הַ חֲלִ יף הָ אֱמֶ ת ּ ּ , עַד שֶׁ בְּ תֹקֶ ף שְׁ קָ רָ יו מֵ עֵז ּפָ נָיו כָּ ל ־ ְ כָּ ך לוֹ מַ ר שֶׁ אֶ צְ לוֹ הָ אֱמֶ ת עַד שֶׁ פַ רְ עֹה הָ רָ שָׁ ע ּ שֶׁ עִ נָה אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ שֶׁ קֶ ר ובְ חִ נָם בַּ עֲבוֹ דָ ה קָ שָׁ ה ּ ּ ּ , ְ כָּ ך ־ כָּ ל אָ מַ ר : " תִ כְ בַּ ד הָ עֲבוֹ דָ ה וְ כו ּ ּ ' וְ אַ ל יִשְׁ עו בְּ דִ בְ רֵ י ּ שָׁ קֶ ר , " כְּ אִ לו דִ בְ רֵ י מֹשֶׁ ה וְ אַ הֲרֹן שֶׁ רוֹ צִ ים שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ ּ יַעַבְ דו אֶ ּ ת ה ', הֵם חַ ס וְשָׁ לוֹ ם דִ בְ רֵ י שֶׁ קֶ ר וְ הוא חָ פֵ ץ ּ ּ רַ ק הָ אֱמֶ ת שֶׁ יַעַבְ דו אוֹ תוֹ יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ חִ נָם ּ ּ ּ , וְ כֵן הוא בְּ כָ ל ּ ּדוֹ ר וָדוֹ ר . אֲבָ ל זֶה הָ עִ נְיָן לְ הַ חֲלִ יף הַ שֶׁ קֶ ר בָּ אֱמֶ ת הוא ּ ּ בְּ כַ מָ ה בְּ חִ ינוֹ ת אֵ ין מִ סְ פָ ר ּ ּ , כִּ י הָ רָ שָׁ ע גָּמור כְּ ּ מוֹ פַ רְ עֹה ּ

Segment 11
HE:
ַמַ חֲלִ יף שֶׁ קֶ ר גָּמור לֶאֱמֶ ת כַּ נ ּ ּ , ל" וְ דָ תָ ן וַאֲבִ ירָ ם בָּ או ּ ־ גַּם כֵּן בְּ שֶׁ קֶ ר לַחֲלֹק עַל מֹשֶׁ ה בְּ עַזות וְחֻצְ פָ ה גְּדוֹ לָה ּ ּ ּ כְּ אִ לו הֵם מְ קַ נְאִ ים עַל צָ רוֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל וְ אָ מְ רו ּ ּ ּ : " יֵרֶ א ה ' עֲלֵיכֶם וְיִשְׁ פֹט וְ כו ּ ּ ". ' אֲבָ ל בְּ וַדַ אי שֶׁ קֶ ר שֶׁ לָהֶם לֹא הָ יָה ּ ּ מְ גֻשָׁ ם כָּ ל ּ ־ כָּ ך כְּ מוֹ הַ שֶׁ קֶ ר שֶׁ ל פַ רְ עֹה ּ ּ ְ , אֲבָ ל גַּם הֵם בָּ או בְּ שֶׁ קֶ ר וְ אָ מְ רו שֶׁ אֶ צְ לָם הָ אֱמֶ ת כְּ אִ לו הֵם אוֹ הֲבִ ים ּ ּ ּ ּ אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל בֶּ אֱמֶ ת יוֹ תֵ ר מִ מֹשֶׁ ה וְ אַ הֲרֹן ּ . וְ כֵן הוא בְּ כָ ל ּ דוֹ ר ובְ ּ ּ כָ ל עֵת . וְ הָ עֹשֶׁ ק יְהוֹ לֵל חָ כָ ם וִיאַ בֵּ ד אֶ ת לֵב ּ מַ תָ נָה , כְּ מוֹ שֶׁ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ " ל פָ סוק זֶה לְ עִ נְיַן מֹשֶׁ ה ּ ּ רַ בֵּ נו , ּ שֶׁ עַל ־ יְדֵ י הָ עַזות הָ רַ ע שֶׁ ל דָ תָ ן וַאֲבִ ירָ ם שֶׁ אָ מְ רו ּ ּ ּ ּ יֵרֶ א ה ' עֲלֵיכֶם וְ כו ', ּ ־ עַל יְדֵ י זֶה גָּרְ מו שֶׁ ּ גַּם מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו ּ שָׁ גָה וְ אָ מַ ר " לָמָ ה הֲרֵ עֹתָ ה וְ כו ּ' ". כִּ י גַּם הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ הַ גְּדוֹ לִ ים וְ הַ נוֹ רָ אִ ים טוֹ עִ ים גַּם ּ ־ כֵּן לִ פְ עָמִ ים עַל ־ יְדֵ י רִ בּ וי הָ אֱמֶ ת יוֹ תֵ ר מִ דַ אי שֶׁ נִמְ שָׁ ך מִ קִ טְ רוג הַ מַ לְ אָ כִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ְ ּ ) . ל"ּ הַ נַ לקוטי הלכות – הלכות רי בית ה ' - אות ל '(

Segment 12
HE:
וָאֵ רָ א אֶ ל אַ בְ רָ הָ ם

Segment 13
HE:
('ג , 'ו) וְזֶהו : " ּ וָאֵ רָ א אֶ ל אַ בְ רָ הָ ם בְּ אֵ ל שַׁ דָ י , " ּ שֶׁ הוא שֵׁ ם קָ דוֹ שׁ ּ וְ נוֹ רָ א , אֲבָ ל זֶה הַ שֵׁ ם נִקְ רָ אִ ים בּ וֹ גַּם הַ מַ לְ אָ כִ ים ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " הִ נְנִי שׁ ֹלֵחַ לְ פָ נֶיך מַ לְ אָ ך וְ כו ּ ְ ָ הִ . ' שָׁ מֶ ר מִ פָ נָיו ּ ּ אַ ל תַ מֵ ר בּ וֹ כִּ י שְׁ מִ י בְּ קִ רְ בּ וֹ ּ ּ ". וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" אַ ל ּתְ מִ ירֵ נִי בּ וֹ ' . כִּ י שְׁ מִ י בְּ קִ רְ בּ וֹ ', זֶה מט " ט שֶׁ שְׁ מוֹ כְּ שֵׁ ם ּ רַ בּ וֹ , כִּ י מט " ט בְּ גִימַ טְ רִ יָא שַ דַ ּ ּ " י כַּ מובָ א ּ ּ ) " ּ רַ שִׁ י שְׁ מוֹ ת , כג כא (. הַ יְנו ּ שֶׁ הַ שָׂ גַת אֲמִ תָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך מִ צַ ד זֶה הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ ּ ְ מַ שִׂ יג הַ מַ לְ אָ ך עַד שֶׁ הַ מַ לְ אָ ך נִכְ לָל בּ וֹ יִתְ בָּ רַ ך בִּ בְ חִ ינַת ְ ְ ְ ּ ּ ּ זֶה הַ שֵׁ ם וְ נִקְ רָ א עַל שְׁ מוֹ ּ , אֲבָ ל שָׁ ם צְ רִ יכִ ין לִ זָהֵר ּ מִ טָ עות שֶׁ לֹא לִ טְ עוֹ ת שֶׁ הַ שָׂ גָה זֹאת הוא עַצְ מות ּ ּ ּ ּ ּ ּ אֲמִ תָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , כִּ י עַל זֶה נֶאֱמַ ר : " הִ שָׁ מֶ ר מִ פָ נָיו אַ ל ּ ּ ּתְ מִ ירֵ נִי בוֹ ". וְ עַל ־ כֵּן לֹא בָּ חַ ר מֹשֶׁ ה בִּ בְ חִ ינָה זֹאת וְ אָ מַ ר : " אִ ם אֵ ין פָ נֶיך הֹלְ כִ ים וְ כו ּ ָ ּ , "' כִּ י מֹשֶׁ ה כָּ ל הַ שָׂ גָתוֹ הָ יָה גָּבֹהַ מְ אֹד ּ ּ , כִּ י הִ שִׂ יג מִ בְּ חִ ינַ ּ ת שֵׁ ם הָ עֶצֶם שֶׁ הוא שֵׁ ם הֲוָיָה בָּ רוך הוא ּ ּ ּ ְ , אֲבָ ל גַּם הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ הַ גְּדוֹ לִ ים שֶׁ הַ שָׂ גָתָ ם רַ ק בִּ בְ חִ ינַת שֵׁ ם זֶה שֶׁ הוא שֵׁ ם ּ ּ , י" ּ שַׁ דַ הֵם יוֹ דְ עִ ים וְ נִזְהָ רִ ים מִ טָ עות וְ אֵ ינָם טוֹ עִ ים חַ ס ּ ּ וְ שָׁ לוֹ ם , שֶׁ זֶה תַ כְ לִ ית הַ הַ שָׂ גָה ּ ּ ּ , רַ ק יוֹ דְ עִ ים שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ שִׂ יג אֲמִ תָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ . וְ כֵן אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ שִׂ יג דַ רְ כֵי ּ ּ הַ נְהָ גָתוֹ אֶ ת הָ עוֹ לָם שֶׁ הוא עַל ּ ־ יְדֵ י מִ דוֹ תָ יו יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , שֶׁ הֵם שְׁ מוֹ תָ יו כַּ יָדועַ ּ ּ , כִּ י גָּבְ הו דְ רָ כָ יו מִ דְ רָ כֵינו ּ ּ ּ ּ , כִּ י ּ הַ שָׂ גַת עֶצֶ ם הָ אֱמֶ ת נֶעְ לָם וְ נִשְׂ גָּב מְ אֹד . וְזֶה שֶׁ אָ מַ ר הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך לְ מֹשֶׁ ה עַל שֶׁ אָ מַ ר ְ ּ ' לָמָ ה הֲרֵ עֹתָ ה : ' הֲלֹא לְ אַ בְ רָ הָ ם וְ כָ ל הָ אָ בוֹ ת לֹא נִתְ גַּלֵיתִ י כִּ י אִ ם בִּ בְ חִ ינַת ּ שֵׁ ם שַׁ דַ ּ " י שֶׁ שָׁ ם יֵשׁ אֲחִ יזָה לְ הַ שָׂ גַת הַ מַ לְ אָ ך כַּ נַ ּ ּ ְ ּ ּ "ל, אֲבָ ל ' ּושְׁ מִ י ה '', שֶׁ שָׁ ם אֵ ין שׁ ום תְ פִ יסָ ה לְ הַ מַ לְ אָ כִ ים ּ ּ ּ ּ , ' לֹא נוֹ דַ עְ תִ י לָהֶם ּ . ' וְ עַל ־ כֵּן בְּ וַדַ אי הָ יָה נֶעְ לָם מֵ אִ תָ ם ּ ּ יוֹ תֵ ר דַ רְ כֵי אֲמִ תָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך וְ אַ ף ְ ּ ּ ־ ּפִ י ־ עַל ־ כֵן לֹא הִ רְ הֲרו ּ אַ חַ ר מִ דוֹ תַ י ּ . וכְ מוֹ שֶׁ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ּ ּ ּ ּ ינו זַ " ל ומובָ א ּ ּ בְּ פֵ רושׁ רַ שִׁ ּ " י שָׁ ם , שֶׁ הִ בְ טַ חְ תִ י לָתֵ ת לָהֶם אֶ ת הָ אָ רֶ ץ ּ ּוכְ שֶׁ בָּ א אַ בְ רָ הָ ם לִ קְ בּ ֹר אֶ ת שָׂ רָ ה , הֻכְ רַ ח לִ קְ נוֹ ת וְכו . 'ּ וְ כֵן יִצְ חָ ק וְיַעֲקֹב . כִּ י יָדְ עו שֶׁ עֲדַ יִן לֹא הִ שִׂ יגו עֶצֶם ּ ּ ּ אֲמִ תַ ת מִ דוֹ תָ יו יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ . וְ אַ תָ ה שֶׁ כְּ בָ ר גִּלִ יתִ י לְ ך ָ ּ ּ ּ הַ שָׂ גַת שֵׁ ם הָ עֶצֶם , שֵׁ ם הֲוָיָה בָּ רוך הוא ּ ּ ְ , ּ אַ תָ ה חָ פֵץ לֵידַ ע ולְ הָ בִ ין דַ רְ כֵי הַ נְהָ גוֹ ת אֲמִ תָ תִ י בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ ּ ּ . הֲלֹא , ּ אַ דְ רַ בָּ א , כָּ ל מַ ה שֶׁ מַ שִׂ יגִין הָ אֱמֶ ת בְּ מַ דְ רֵ גָה גָּבֹהַ יוֹ תֵ ר ּ ּ ּ ּ , צְ רִ יכִ ין לֵידַ ע שֶׁ עֲדַ יִן רְ חוֹ קִ ים מֵ הַ שָׂ גַת עֶצֶם הָ אֱמֶ ת ּ , כִּ י עִ קַ ר הַ שָׂ גַת הָ אֱמֶ ת הוא רַ ק לֵידַ ע שֶׁ רְ חוֹ קִ ים מֵ עֶצֶם ּ ּ ּ הָ אֱמֶ ת , שֶׁ זֶהו עִ קַ ר בְּ חִ ינַת תַ כְ לִ ית הַ יְדִ יעָ ה אֲשֶׁ ר לֹא ּ ּ ּ ּ נֵדַ ע וְ כו . 'ּ וְזֶהו : " ּ וְגַם הֲקִ ימֹתִ י אֶ ת בְּ רִ יתִ י אִ תָ ם לָתֵ ּ ת לָהֶם אֶ ת אֶ רֶ ץ כְּ נָעַן וְ כו ' ּ וְ גַם אֲנִי שָׁ מַ עְ תִ י אֶ ת נַאֲקַ ת ּ בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל וְ כו ּ' ". הַ יְנו שֶׁ גִּלָה לְ מֹשֶׁ ה שֶׁ אַ ף ּ ּ ־ עַל ־ ּפִ י שֶׁ לֹא גִּלָה לְ הָ אָ בוֹ ת הַ שָׂ גַת אֲמִ תָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך אֲפִ לו כְּ מוֹ ּ ּ ּ ּ ְ ּ ּ ּ שֶׁ גִּלָה לְ מֹשֶׁ ה , ־ ּפִ י ־ עַל ־ אַ ף כֵן כָּ ל מַ ה שֶׁ יָגְעו וְטָ רְ חו לֹא ּ ּ ּ ּ הָ יָה בְּ חִ נָם חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ , כִּ י אַ ף ־ ּפִ י ־ עַל ־ כֵן רַ ק הֵם פָ עֲלו ּ ּ ־ עַל יְדֵ י עֲבוֹ דָ תָ ם לְ הַ מְ שִׁ יך וְ לִ תֵ ן לָנו אֲחֻזַת נַחֲלָתֵ נו ּ ּ ּ ּ ְ שֶׁ הִ יא אֶ רֶ ץ ־ יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ שָׁ ם עִ קַ ר הַ שָׂ גַת אֲמִ תָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ ּ לְ כָ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ , רַ ק שֶׁ צְ רִ יכִ ין לְ הַ מְ תִ ין לָזֶה ּ ּ עַד הַ גְּאֻ לָה הָ רִ אשׁ וֹ נָה וְ אַ חַ ר ּ ־ כָּ ך עַד הַ גְּאֻ לָה ּ ְ הָ אַ חֲרוֹ נָה

Segment 14
HE:
, כְּ בִ ישַׁ ת כָּ ל סוֹ ף כָּ ל סוֹ ף אֲבָ ל אֶ רֶ ץ ־ יִשְׂ רָ אֵ ל בַּ תְ חִ לָה ובַ סּ וֹ ף ּ ּ ּ , הַ כּ ֹל הָ יָה בְּ כֹחַ הָ אָ בוֹ ת , כַּ מְ בֹאָ ר בְּ כָ ל הַ תוֹ רָ ה ּ . וכְ מוֹ כֵ ן גַּם אַ תָ ה אַ ף ּ ּ ־ עַל ־ ּפִ י שֶׁ גִּלִ יתִ י לְ ך שֵׁ ם ה ָ ּ ' שֶׁ הוא הַ שָׂ גַת הָ אֱמֶ ת בִּ בְ חִ ינָה גָּבֹהַ ּ ּ ּ יוֹ תֵ ר , ־ ּפִ י ־ עַל ־ אַ ף כֵ ן עֲדַ יִן אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ ך לְ הַ שִׂ יג דַ רְ כֵ י ּ ּ ָ אֲמִ תָ תִ י בִּ שְׁ לֵמות וְ עַל ּ ּ ־ כֵּן אַ ף ־ עַל ־ פִ י שֶׁ אַ תָ ּ ּ ה רוֹ אֶ ה בְּ הָ אֱמֶ ת שֶׁ לְ ך שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל לֹא יִשְׁ מְ עו אֵ לֶיך וְיַרְ גִּיזו אוֹ תִ י ּ ּ ָ ָ ּ ּ וְ אוֹ תְ ך כַּ מָ ה פְ עָמִ ים ּ ּ ָ , וְגַם עַתָ ה מְ מָ אֵ ן פַ רְ עֹה לִ שְׁ לֹחַ ּ ּ אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל וְ הוֹ סִ יף עוֹ ד לְ הַ כְ בִּ יד הָ עֲבוֹ דָ ה מְ אֹד מְ אֹד , וְגַם דָ תָ ן וַאֲבִ ירָ ם יָצְ או ּ ּ נִצָ בִ ים וְ כו ּ ּ ', שֶׁ בִּ שְׁ בִ יל כָּ ל זֶה לֹא רָ צִ יתָ בַּ תְ חִ לָה לֵילֵך בִּ שְׁ לִ יחותִ י וְגַם עַתָ ה אַ תָ ה ּ ּ ּ ּ ְ ּ צוֹ עֵק ' לָמָ ה זֶה שְׁ לַחְ תָ נִי וְ כו ּ ּ ּ ּ '', ־ ּפִ י ־ עַל ־ אַ ף כֵן אַ תָ ה ּ מֻכְ רָ ח לְ בַ טֵ ל דַ עְ תְ ך נֶגְדִ י וְ לֵילֵך בִּ שְׁ לִ יחותִ י ּ ְ ָ ּ ּ ּ ּ , כִּ י ־י ּפִ ־ עַל ־ אַ ף הַ רְ בֵּ ה וְ תַ צְ לִ יחַ וְ תוֹ עִ יל תִ פְ עַל כֵן ּ בִּ שְׁ לִ יחותְ ך ָ ּ , כִּ י סוֹ ף כָּ ל סוֹ ף תוֹ צִ יאֵ ם מִ מִ צְ רַ יִם בְּ יָד ּ ּ רָ מָ ה וְ תִ תֵ ן הַ תוֹ רָ ה לְ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ . ומַ ה שֶׁ יִהְ יֶה אַ חַ ר ּ ּ ּ ־ ְ כָּ ך אֵ ין ָ לְ ך לְ הַ רְ הֵר בָּ זֶה , כִּ י כָּ ל מַ ה שֶׁ תִ גְמֹר לְ טוֹ בַ ת יִשְׂ ּ ּ רָ אֵ ל

Segment 15
HE:
אֵ ינוֹ נֶאֱבָ ד לְ עוֹ לָם : וְ הַ כְּ לָל , שֶׁ אַ ף ־ עַל ־ פִ י שֶׁ אֵ ין זוֹ כִ ין לְ הַ שִׂ יג עֶצֶם הָ אֱמֶ ת ּ ּ , ־ ּפִ י ־ עַל ־ אַ ף כֵן כָּ ל צַ דִ יק וְ צַ דִ יק אֲמִ תִ י גּוֹ מֵ ר הַ רְ בֵּ ה ּ ּ ּ מְ אֹד בַּ עֲבוֹ דָ תוֹ שֶׁ מֵ אִ יר בָּ נו קְ דֻ שַׁ ת אֲמִ תַ ת תוֹ רָ תוֹ כְּ פִ י ּ ּ ּ ּ ּ הַ דוֹ ר וכְ פִ י ּ ּ הָ עֵת וְ הַ זְמַ ן בִּ פְ נֵי הַ בַּ יִת וְ שֶׁ לֹא בִּ פְ נֵי הַ בַּ יִת ּ ּ . וַאֲפִ לו כָּ ל נְקֻ דָ ה ונְקֻ דָ ה טוֹ בָ ה שֶׁ ל הָ אֱמֶ ת שֶׁ ל הַ פָ חות ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל יָקָ ר מְ אֹד מְ אֹד בְּ עֵינָיו יִתְ בָּ רַ ך וְ אֵ ינָה ּ ְ נֶאֱבֶ דֶ ת לְ עוֹ לָם . ומַ ה שֶׁ נַעֲשֶׂ ה עִ ם כָּ ל אֶ חָ ּ ּ ּ ד וְ אֶ חָ ד אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ שִׂ יג כִּ י גַּם הַ צַ דִ יקִ ים הַ גְּדוֹ לִ ים בְּ עַצְ מָ ן אִ י ּ ּ ּ אֶ פְ שָׁ ר לָהֶם לְ הַ שִׂ יג דַ רְ כֵי אֲמִ תָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך בִּ שְׁ לֵמות ּ ְ ּ ּ ּ . ל"ּ כַּ נַ וְ אַ ף ־ ּפִ י ־ עַל ־ כֵן כָּ ל פְ עֻלָתָ ם בֶּ אֱמֶ ת קַ יָם לָעַד ּ ּ ּ

Segment 16
HE:
וְ לָנֶצַח , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ " : וְ שִׁ לַמְ תִ י אֶ ת פְ עֻלָתָ ם בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ ". וכְ מוֹ כֵן כָּ ל נְקֻ דָ ה ונְקֻ דָ ה מִ נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת שֶׁ מְ אִ ירִ ין בָּ נו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ אֲפִ לו בְּ שִׁ פְ לותֵ נו הֶעָ צום ּ ּ ּ ּ ּ , הַ כּ ֹל קַ יָם לָנֶצַ ח ּ ) . לקוטי הלכות - הלכות ריבית ה ' - אות ל "ב(

Segment 17
HE:
ּושְׁ מִ י ה ' לֹא נוֹ דַ ּ עְ תִ י לָהֶ ם

Segment 18
HE:
('ג , 'ו) וְ עַל־כֵּן כְּ שֶׁ שָׁ לַח ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך אֶ ת מֹשֶׁ ה לְ יִשְׂ רָ אֵ ל ְ בְּ מִ צְ רַ יִם לְ קָ רְ בָ ם לַעֲבוֹ דָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך , ְ כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב שָׁ ם ּ : בְּ הוֹ צִ יאֲך אֶ ת הָ עָם מִ מִ צְ רַ יִם תַ עַבְ דון אֶ ת הָ אֱלֹקִ ים ּ ּ ּ ָ , אָ ז ּתֵ כֶ ף שָׁ אַ ל מֹשֶׁ ה לַה ' יִתְ בָּ רַ ך : ְ וְ אָ מְ רו לִ י מַ ה שְׁ מוֹ מָ ה ּ ּ אֹמַ ר אֲלֵהֶם . כִּ י הָ א בְּ הָ א תַ לְ יָא ּ , כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ עָבְ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך בַּ עֲבוֹ דוֹ ת ובְ מִ צְ וֹ ת עַד שֶׁ יוֹ דְ עִ ין מִ שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ְ ּ ּ ּ וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לֵידַ ע מִ שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י ְ ּ עֲבוֹ דָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך וְ עַל־כֵּן בֶּ אֱמֶ ת יֵשׁ יְגִיעָ ה גְּדוֹ לָה לְ הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ְ , אֲבָ ל הֵם מוֹ סְ רִ ים נַפְ שָׁ ם בֶּ אֱמֶ ת וְ שׁ וֹ בְ רִ ים כָּ ל תַ אֲווֹ ת ּ עוֹ לָם הַ זֶה בִּ שְׁ בִ ילוֹ יִתְ בָּ רַ ך קֹדֶ ם שֶׁ זוֹ כִ ין לְ הַ שִׂ יג אֵ יזֶה ּ ּ ּ ְ עֲבוֹ דָ ה ומִ צְ וָה ּ . וְ עַל־יְדֵ י זֶה ה ' יִתְ בָּ רַ ך מְ רַ חֵ ם עֲלֵיהֶם ְ ומְ גַלֶה לָהֶם שְׁ מוֹ תָ יו הַ קְ דוֹ שִׁ ים כְּ פִ י עֲבוֹ דָ תָ ם וְ עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ זֶה מַ שִׂ יגִין עֲבוֹ דַ ת הַ מִ צְ וֹ ת ומוֹ דִ יעִ ים לָנו כְּ מוֹ אַ בְ רָ הָ ם ּ ּ ּ ּ אָ בִ ינו עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם ּ ּ , שֶׁ יָגַע כָּ ל יָמָ יו עַד שֶׁ הִ שִׂ יג מִ צְ וַת ּ ּ מִ ילָה . וְ אַ חַ ר כָּ ך בָּ א מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם ּ ּ ְ , וְ הִ תְ יַגַּע כָּ ל כָּ ך עַד שֶׁ נָתַ ן לָנו כָּ ל הַ תוֹ רָ ה וְ הַ מִ צְ וֹ ת ּ ּ ּ ּ ְ , כִּ י אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ גַּם אַ בְ רָ הָ ם יָדַ ע מֵ הֶם אֲבָ ל לֹא זָכָ ה עֲדַ יִן ּ לְ הוֹ דִ יעָם לָנו כִּ י לֹא נִתְ נָה הַ תוֹ רָ ה עַל ּ ּ ּ יָדוֹ . וְעַל־כֵּן בֶּ אֱמֶ ת הִ שִׂ יג מֹשֶׁ ה שְׁ מוֹ תָ יו יִתְ בָּ רַ ך יוֹ תֵ ר מִ כָּ ל ְ ּ הָ אָ בוֹ ת , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : וָאֵ רָ א אֶ ל אַ בְ רָ הָ ם וְ כו ' ּ בְּ אֵ ל שַׁ דָ י ושְׁ מִ י ה ּ ּ ' לֹא נוֹ דַ עְ תִ י לָהֶם ּ : ְו הַ כְּ לָל , שֶׁ עִ קַ ר יְדִ יעַת שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך אֵ ין זוֹ כִ ין כִּ י ְ ּ אִ ם הַ צַ דִ יקִ ים וְ הֵם מוֹ דִ יעִ ין לְ יִשְׂ רָ אֵ ל לְ כָ ל מִ י שֶׁ חָ פֵ ץ ּ ּ לְ הִ תְ דַ בֵּ ק בָּ הֶם ּ . וְ הֵם אֵ ין זוֹ כִ ין לָזֶה כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י שֶׁ יֵשׁ ּ אֲחִ יזַת הַ שֶׁ קֶ ר וְ אֶ פְ שָׁ ר לִ טְ עוֹ ת שֶׁ מִ שָׁ ם עִ קַ ר כּ ֹחַ ּ ּ ּ ּ הַ בְּ חִ ירָ ה שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה עִ קַ ר הַ כָּ רַ ת וִידִ ּ יעַת שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך . ְ וְזֶה בְּ חִ ינַת אִ סּ ור הַ זְכָּ רַ ת שֵׁ ם שָׁ מַ יִם לְ בַ טָ לָה ּ ּ וְחֹמֶ ר אִ סּ ור שְׁ בועַת שָׁ וְ א אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ נִשְׁ בָּ ע בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ , כִּ י אָ סור לְ הַ זְכִּ יר שֵׁ ם שָׁ מַ יִם עַל דָ בָ ר הַ פָ שׁ וט וְיָדועַ ּ ּ ּ ּ ּ לַכּ ֹל אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ הָ אֱמֶ ת ּ הוא כֵּן ּ , כִּ י אֵ ין זֶה רְ צוֹ נוֹ יִתְ בָּ רַ ך לִ שָׂ א אֶ ת שְׁ מוֹ בִּ שְׁ בִ יל לְ גַלוֹ ת הָ אֱמֶ ת ּ ּ ְ בִּ פְ שִׁ יטות ּ , לְ גַלוֹ ת ולְ הַ זְכִּ יר שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך עַל דָ בָ ר ּ ְ ּ ּ הַ פָ שׁ וט וְיָדועַ לַכּ ֹל ּ ּ ּ , כִּ י עִ קַ ר הִ תְ גַּלות וִידִ יעַת שְׁ מוֹ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך הוא דַ יְ ּ ּ ְ קָ א כְּ שֶׁ מְ בָ רְ רִ ין הָ אֱמֶ ת מֵ הַ שֶׁ קֶ ר ּ ּ , דְ הַ יְנו ּ ּ כְּ שֶׁ נִשְׁ בָּ עִ ין עַל הָ אֱמֶ ת בְּ מָ קוֹ ם שֶׁ אֵ ין הַ דָ בָ ר פָ שׁ וט ּ ּ ּ ּ וִיכוֹ לִ ין לִ טְ עוֹ ת שֶׁ הוא לְ הֵפֶ ך ְ ּ , שָׁ ם דַ יְקָ א יֵשׁ לְ הַ זְכִּ יר ּ שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך עַל הָ אֱמֶ ת ְ , אֲבָ ל הָ אֱמֶ ת הַ פָ שׁ וט וְיָדו ּ ּ ּ עַ לַכּ ֹל אֵ ין לְ הַ זְכִּ יר שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך עַל זֶה ְ , כִּ י בִּ שְׁ בִ יל זֶה לֹא חָ פֵ ץ ה ' יִתְ בָּ רַ ך לְ הוֹ דִ יעַ שְׁ מוֹ תָ יו יִתְ בָּ רַ ך לַמַ לְ אָ כִ ים ּ ְ ְ מֵ חֲמַ ת שֶׁ הֵם יוֹ דְ עִ ים הָ אֱמֶ ת בִּ פְ שִׁ יטות בְּ מָ קוֹ ם שֶׁ אֵ ין ּ בּ וֹ אֲחִ יזַת הַ שֶׁ קֶ ר ּ , כִּ י יָדועַ לְ כָ ל ּ דָ רֵ י מַ עְ לָה אֲמִ תַ ת ּ ּ מְ צִ יאותוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ . רַ ק בָּ חַ ר בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל וְ צַ דִ יקִ ים שֶׁ הֵם ּ יֵדְ עו שְׁ מוֹ תָ יו יִתְ בָּ רַ ך מֵ חֲמַ ת שֶׁ הֵם זוֹ כִ ין עַל־יְדֵ י תֹקֶ ף ּ ְ ּ הִ תְ גַּבְּ רותָ ם עַל יִצְ רָ ם לְ בָ רֵ ר הָ אֱמֶ ת בְּ מָ קוֹ ם שֶׁ יֵשׁ ּ ּ אֲחִ יזַת הַ שֶׁ קֶ ר שֶׁ זֶ ּ ּ ה עִ קַ ר הַ בְּ חִ ירָ ה וְ כַ נַ ּ ּ ) . ל" לקוטי הלכות – הלכות שבועות ב – ' אותיות ('ו ' ה

Segment 19
HE:
ּושְׁ מִ י ה ' לֹא נוֹ דַ עְ תִ י לָהֶ ם ּ

Segment 20
HE:
('ד , 'ו) עַל־יְדֵ י יְצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם נִתְ גַּלֶה שֵׁ ם ה ּ ' עַל־יְדֵ י הָ אוֹ תוֹ ת ּ הַ נוֹ רָ אִ ים אֲשֶׁ ר עָ שָׂ ה ה ' בְּ מִ צְ רַ יִם וְ עַל יַם־ סוף וְ כו ּ ּ ', וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ ) שְׁ מוֹ ת : (ט ולְ מַ עַן סַ פֵ ר שְׁ מִ י בְּ כָ ל הָ אָ רֶ ץ ּ ּ . 'ּ וְ כו כִּ י עִ קַ ר שֵׁ ם ה ּ ' נִתְ גַּלֶה עַל־יְדֵ י יְצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם ּ וְ קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה שֶׁ הוא שְׁ מָ א דְ קֻ דְ שָׁ א בְּ רִ יך הוא ּ ּ ְ ּ ּ . וְזֶה שֶׁ כָּ תוב ּ ) נְחֶ מְ יָה ט (: וַתִ תֵ ּ ּ ן אֹתֹת ומֹפְ תִ ים בְּ פַ רְ עֹה ּ ובְ כָ ל עֲבָ דָ יו וְ כו ּ ּ ' וַתַ עַשׂ לְ ך שֵׁ ם כְּ הַ יוֹ ם הַ זֶה ּ ּ ָ ּ . כִּ י קֹדֶ ם יְצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם וְ קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה ּ , קֹדֶ ם שֶׁ נִבְ חֲרו יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ לְ עַם סְ גֻלָה לַה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ לֹא הָ יָה עֲדַ יִן שֵׁ ם לַה ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ קְ רוֹ ת ה ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ שֵׁ ם הַ קֹדֶ שׁ כִּ י אִ ם ּ ְ עַל־יְדֵ י הַ תוֹ רָ ה שֶׁ הִ יא כֻּלָה שְׁ מָ א דְ קֻ דְ שָׁ א בְּ רִ יך הוא ּ ְ ּ ּ ּ ּ , כִּ י עִ קַ ר הִ תְ גַּלות שֵׁ ם ה ּ ּ ּ ' הִ יא עַל־יְדֵ י הַ תוֹ רָ ה שֶׁ הִ יא ּ כֻּלָה שְׁ מוֹ תָ יו שֶׁ ל ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך . ְ וְזֶהו : ּ ּ וַתַ עַ שׂ לְ ך שֵׁ ם כַּ יוֹ ם ּ ָ ּ הַ זֶה , ' וַתַ עַשׂ לְ ך ָ ּ ' ּדַ יְקָ א , שֶׁ עַל־יְדֵ י יְצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה זָכִ ינו לְ קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ , עַל־יְדֵ י זֶה עָ שָׂ ה ה ' יִתְ בָּ רַ ך לְ עַצְ מוֹ שֵׁ ם ְ , בְּ חִ ינַת וַתַ עַשׂ לְ ך שֵׁ ם וְ כו ּ ָ ּ ', כִּ י מִ קֹדֶ ם לֹא הָ יָה לוֹ יִתְ בָּ רַ ך שֵׁ ם כְּ לָל כַּ נַ ּ ּ ְ .ל" כִּ י עִ קַ ר הִ תְ גַּלות ּ ּ ּ שֵׁ ם ה ' ּ הוא עַל־יְדֵ י מַ עֲשֵׂ ה הַ תַ חְ תוֹ נִים ּ ּ , עַל־יְדֵ י הָ אָ דָ ם הַ בַּ עַל בְּ חִ ירָ ה , כְּ שֶׁ זוֹ כֶ ה ּ לַעֲבֹד אוֹ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך בֶּ אֱמֶ ת ולְ שַׁ בֵּ ר הַ בְּ חִ ירָ ה לִ בְ לִ י ּ ְ לִ בְ חֹר בָּ רַ ע כִּ י אִ ם בַּ טוֹ ב לַעֲשׂ וֹ ת רְ צוֹ נוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ בֶּ אֱמֶ ת , אֲזַי דַ יְקָ ּ א נִתְ גַּלֶה שֵׁ ם ה ּ ' . 'ּ וְ כו כִּ י קֹדֶ ם הַ בְּ רִ יאָ ה לֹא הָ יָה לַה ' יִתְ בָּ רַ ך שׁ ום שֵׁ ם כְּ לָל ּ ְ . וְעִ קַ ר ּ הַ בְּ רִ יאָ ה הָ יְתָ ה בִּ שְׁ בִ יל זֶה , בִּ שְׁ בִ יל לְ גַלוֹ ת שְׁ מוֹ ּ יִתְ בָּ רַ ך ְ , כִּ י כָּ ל הָ עוֹ לָמוֹ ת מֵ רֹאשׁ וְ עַד סוֹ ף , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת מִ דוֹ תָ יו ּ יִתְ בָּ רַ ך , ְ ּ כֻּלָם הֵ ם בְּ חִ ינַת שֵׁ ם ה ', כִּ י כֻּלָם כְּ לולִ ים בִּ שְׁ מוֹ הַ גָּדוֹ ל כַּ יָדועַ ּ ּ ּ ּ . וְ הַ כּ ֹל תָ לוי בָּ אָ דָ ם ּ ּ הַ תַ חְ תוֹ ן שֶׁ בִּ שְׁ בִ ילוֹ נִבְ רָ א הַ כּ ֹל ּ ּ , כִּ י עִ קַ ר הִ תְ גַּלות שֵׁ ם ּ ּ ּ ' ה נַעֲשֶׂ ה עַל יָדוֹ דַ יְקָ א כו ּ ּ :' וְ עַל־כֵּן בְּ מִ צְ רַ יִם שֶׁ הָ יָה קֹדֶ ם קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה ּ , וְ לֹא הָ יָה עֲדַ יִן אִ תְ עָרותָ א דִ לְ תַ תָ א ּ ּ ּ , וְלֹא הָ יָה אֶ פְ שָׁ ר עֲדַ יִן לְ גַלוֹ ת ּ שֵׁ ם ה ' עַל־יְדֵ י מַ עֲשֵׂ ה הַ תַ חְ תוֹ נִים ּ ּ , כִּ י לֹא הָ יָה לָהֶם מִ צְ וֹ ת ומַ עֲשִׂ ים טוֹ בִ ים עֲדַ יִן לִ זְכּ וֹ ת בָּ הֶם ּ , כִּ י הָ יָה קֹדֶ ם קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה ּ , עַל־כֵּן הָ יָה קָ שֶׁ ה לְ מֹשֶׁ ה עִ נְיָן זֶה , וְ שָׁ אַ ל לַה ' יִתְ בָּ רַ ך ְ ) שְׁ מוֹ ת ג : ( וְ אָ מְ רו לִ י מַ ה שְׁ מוֹ מָ ה ּ ּ אֹמַ ר אֲלֵיהֶם . כִּ י הָ יָה קָ שֶׁ ה לוֹ אֵ יך אֶ פְ שָׁ ר לִ קְ רוֹ תוֹ ְ יִתְ בָּ רַ ך בְּ שֵׁ ם ְ , מֵ אַ חַ ר שֶׁ הוא עֲדַ יִן קֹדֶ ם קַ ּ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה ּ . וְ הֵ שִׁ יב לוֹ ה ' יִתְ בָּ רַ ך : ְ כּ ֹה תֹאמַ ר כו ' ּ אֶ הְ יֶה וְ כו . 'ּ כִּ י

Segment 21
HE:
אֶ הְ יֶה דָ א אֲנָא זָמִ ין לְ מֶ הֱוֵי ּ ) ּ עַיֵן זֹהַ ר חֵ לֶק ג סה :(. וְ לִ כְ אוֹ רָ ה קָ שֶׁ ה : אֵ יך שַׁ יָך אֵ צֶ ל ה ְ ְ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ ' אֲנָא זָמִ ין לְ מֶ הֱוֵי ', אַ ך בְּ וַדַ אי ה ּ ְ ' יִתְ בָּ רַ ך הוא הָ יָה הֹוֶה וְיִהְ יֶה ּ ְ . ְ אַ ך אִ י אֶ פְ שָׁ ר לָנו לֵידַ ע מִ זֶה כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ שֶׁ אָ ז נִתְ גַּלָה שֵׁ ם ה ּ ' שֶׁ הוא שֵׁ ם הֲוָיָה בָּ רוך הוא שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ ְ ּ עִ קַ ר שֵׁ ם ה . ' אֲבָ ל קֹדֶ ם קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה ּ , קֹדֶ ם שֶׁ יֵשׁ ּ אִ תְ עָרותָ ּ א דִ לְ תַ תָ א עַל־יְדֵ י מַ עֲשֵׂ ה הַ תַ חְ תוֹ נִים ּ ּ ּ ּ , שֶׁ אָ ז עֲדַ יִן אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ גַלוֹ ת שֵׁ ם ה ּ ' ', ּ כו אָ ז נִקְ רָ א ה ' יִתְ בָּ רַ ך ְ בְּ שֵׁ ם אֶ הְ יֶה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ' אֲנָא זָמִ ין לְ מֶ הֱוֵי ', ' שֶׁ ה יִתְ בָּ רַ ך מְ קַ יֵם עוֹ לָמוֹ עַל שֵׁ ם הֶ עָ תִ יד ּ ְ , בִּ זְכות הַ ּ ּ ּ צַ דִ יקִ ים שֶׁ עֲתִ ידִ ין לִ הְ יוֹ ת שֶׁ יַעֲשׂ ו רְ צוֹ נוֹ יִתְ בָּ רַ ך וִיגַלו שְׁ מוֹ ּ ּ ּ ְ ּ ּוכְ בוֹ דוֹ בָּ עוֹ לָם , וְיֵדְ עו כָּ ל בָּ אֵ י עוֹ לָם שֶׁ יֵשׁ רַ ב וְ שַׁ לִ יט ּ ּ ּ הָ יָה הֹוֶה וְיִהְ יֶה שֶׁ הוא מְ הַוֶה כָּ ל הָ עוֹ לָמוֹ ת מֵ אַ יִן לְ יֵשׁ ּ ּ , ובִ זְכות אֵ לו הַ צַ ּ ּ ּ ּ ּ דִ יקִ ים שֶׁ עֲתִ ידִ ים לְ גַלוֹ ת שְׁ מוֹ ּ ּ , בִּ זְכותָ ם ּ בָּ רָ א אֶ ת הָ עוֹ לָם ובִ זְכותָ ם מְ קַ יֵם אֶ ת הָ עוֹ לָם קֹדֶ ם ּ ּ ּ קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה ּ . וְ עַל־כֵּן אָ ז נִקְ רָ א בְּ שֵׁ ם אֶ הְ יֶה , שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת ' אֲנָא זָמִ ין לְ מֶ הֱוֵי ', שֶׁ ה ' יִתְ בָּ רַ ך קוֹ רֵ א לְ עַצְ מוֹ ְ שֵׁ ם עַל שֵׁ ם הֶ עָ תִ יד , שֶׁ הוא זָמִ ין לְ מֶ הֱוֵי ּ , שֶׁ הוא עָ תִ יד ּ לְ הִ תְ גַּלוֹ ת בָּ עוֹ לָם ּ , דְ הַ יְנו שֶׁ עֲתִ ידִ ין צַ דִ יקִ ים שֶׁ יְגַלו שֵׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ הֲוָיָה בָּ רוך הוא בָּ עוֹ לָם עַל־יְדֵ י מַ עֲשֵׂ יהֶם הַ טוֹ בִ ים כו ּ ּ ּ ּ ְ . ' וְ עַל־כֵּן קֹדֶ ם מַ תַ ן תוֹ רָ ה כְּ תִ יב ּ ּ שְׁ מ ) וֹ ת ו : ( ּושְׁ מִ י הֲוָיָה לֹא נוֹ דַ עְ תִ י לָהֶם ּ , כִּ י אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ דִ בֶּ ר עִ ם הָ אָ בוֹ ת ּ ּ בְּ שֵׁ ם הֲוָיָה גַּם־כֵּן , כְּ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ , י" אַ ף־עַל־פִ י־כֵן ּ עֲדַ יִן לֹא הָ יָה בְּ אֶ פְ שָׁ ר לְ גַלוֹ ת ולְ הוֹ דִ יעַ לָהֶם בְּ חִ ינַת ּ ּ שֵׁ ם הֲוָיָה , מֵ חֲמַ ת שֶׁ הָ יָה קֹדֶ ם מַ תַ ן תוֹ רָ ה ּ ּ . וְעַל־כֵּן כְּ תִ יב ושְׁ מִ י הֲוָיָה לֹא ּ ' נוֹ דַ עְ תִ י ּ ' לָהֶם .

Segment 22
HE:
וְ עַל־כֵּן אֶ הְ יֶה הוא בְּ חִ ינַת תְ שׁ ובָ ה כַּ מובָ א בְּ מָ קוֹ ם ּ ּ ּ ּ ּ אַ חֵ ר ) סִ ימָ ן ו , ( כִּ י גַּם עַכְ שָׁ ו כְּ שֶׁ אָ דָ ם חוֹ טֵ א חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם וְ עוֹ בֵ ר עַל הַ תוֹ רָ ה וְ אָ ז פוֹ ּ ּ גֵם בִּ שְׁ מוֹ הַ גָּדוֹ ל , וְ אִ ם כֵּן מֵ הֵיכָ ן יְקַ בֵּ ל חִ יות ּ ּ , כִּ י עִ קַ ר הַ חִ יות הוא מִ שֵׁ ם ה ּ ּ ּ ּ ּ ', וְ עַכְ שָׁ ו עַל־יְדֵ י חֲטָ אָ יו חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם שֶׁ פָ גַם בְּ שֵׁ ם ה ּ ' וְ נִתְ עַלֵם שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , אִ ם כֵּן מֵ הֵיכָ ן יְקַ בֵּ ל חִ יות ּ ּ , ְ אַ ך אָ ז הוא מְ קַ בֵּ ּ ל חִ יות מִ בְּ חִ ינַת כּ ֹחַ שׁ ֹרֶ שׁ הַ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת שֵׁ ם אֶ הְ יֶה ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ' אֲנָא זָמִ ין לְ מֶ הֱוֵי ', שֶׁ בּ וֹ קִ יֵם ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך אֶ ת הָ עוֹ לָם קֹדֶ ם מַ תַ ן ּ ְ ּתוֹ רָ ה , וְ כֵן עַכְ שָׁ ו אַ חַ ר הַחֵ טְ א חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם . דְ הַ יְנו שֶׁ ה ּ ּ ' יִ תְ בָּ רַ ך מְ קַ יֵם הָ עוֹ לָם בְּ חַ סְ דוֹ בִּ זְכות הֶ עָ תִ יד ּ ּ ּ ְ , דְ הַ יְנו ּ ּ שֶׁ מִ סְ תַ כֵּ ל עַל הַ סּ וֹ ף ּ ּ , שֶׁ סּ וֹ ף כָּ ל סוֹ ף יָשׁ ובו הַ כּ ֹל אֵ לָיו ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך וְיַכִּ ירו כֻּלָם שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ְ ּ ּ , וְ אָ ז יִתְ גַּלֶה וְיִתְ קַ דֵ שׁ ּ ּ שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך בִּ שְׁ לֵמו ּ ְ , ת כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) זְכַ רְ יָה יד (: ּ בַּ יוֹ ם הַ הוא יִהְ יֶה ה ּ ' אֶ חָ ד ושְׁ מוֹ אֶ חָ ד ּ , ובְ כֹחַ זְכות זֶה הוא ּ ּ ּ מְ קַ יֵם הָ עוֹ לָם בְּ עֵת שֶׁ עוֹ בְ רִ ין עַל הַ תוֹ רָ ה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת שֵׁ ם אֶ הְ יֶה שֶׁ נִקְ רָ א עַל שֵׁ ם הֶ עָ תִ יד ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת ' אֲנָ א זָמִ ין לְ מֶ הֱוֵי ', שֶׁ עָ תִ יד לְ הִ תְ גַּלוֹ ת הֲוָיָתוֹ ּ בָּ עוֹ לָם , דְ הַ יְנו שֶׁ עָתִ יד לְ הִ תְ גַּלוֹ ת בְּ חִ ינַת שֵׁ ם הֲוָיָה ּ ּ ּ ּ שֶׁ מוֹ רֶ ה שֶׁ ה ' יִתְ בָּ רַ ך הָ יָה הֹוֶה וְיִהְ יֶה וְ כו ּ ְ ' . ) לקוטי הלכות - הלכות שבת ה ' - אות י (ז" וְ גַם אֲנִי שָׁ מַ עְ תִ י אֶ ת נַ ּ אֲקַ ת בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל

Segment 23
HE:
('ה , 'ו) ובִ שְׁ בִ יל זֶה מֵ אֵ ן מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו הַ רְ בֵּ ה בִּ שְׁ לִ יחותוֹ ּ ּ ּ כְּ שֶׁ שְׁ לָחוֹ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך לְ הוֹ צִ יא אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל מִ מִ צְ רַ יִם ּ ְ וְטָ עַן כַּ מָ ה טְ עָ נוֹ ת ּ : וְ אָ מְ רו לִ י מַ ה שְׁ מוֹ מָ ה אֹמַ ר אֲלֵהֶם ּ ּ ', ּ וְ כו וְ הֵן לֹא יַאֲמִ ינו לִ י וְ כו ּ ּ ', וְ כֵן הַ רְ בֵּ ה , עַד שֶׁ בַּ סּ וֹ ף אָ מַ ר : שְׁ לַח נָא בְּ יַד תִ שְׁ לָח וְ כו ּ ּ ', כִּ י יָדַ ע שֶׁ קָ שֶׁ ה מְ אֹד ּ לְ הַ כְ נִיס הַ דַ עַת בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ , כִּ י עֲדַ יִן לֹא קִ דְ שׁ ו אֶ ת עַצְ מָ ן ּ ּ כָּ רָ אוי ּ , כִּ י יָדועַ שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל אָ ז לֹא הָ יו ּ ּ ּ עֲדַ יִן רְ אויִים ּ לִ גְאֻ לָה ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בִּ יחֶ זְקֵ אל בְּ סִ ימָ ן ט ּ : ז" ּובְ מַ יִם לֹא לְ מִ שְׁ עִ י וְ כו רֻ חַ צְ תְ ּ ּ ' עַד וָאֶ עֱבֹר עָ לַיִך וָאֶ רְ אֵ ך ְ ְ מִ תְ בּ וֹ סֶ סֶ ת בְּ דָ מָ יִך וְ כו ּ ְ . ' ־ עַל כֵּן הָ יָה קָ שֶׁ ה מְ אֹד לְ הַ כְ נִיס בָּ הֶם הַ דַ עַת הָ אֲמִ תִ י ּ ּ , ֶׁש בָּ זֶה הָ יָה תָ לוי כָּ ל ּ ּ גְּאֻ לָתָ ם ּ , אֲבָ ל ה ' יִתְ בָּ רַ ך הִ כְ רִ יחוֹ לֵילֵך ולְ הָ אִ יר בָּ הֶם ְ ּ ְ הַ דַ עַת ולְ הוֹ צִ יאָ ם כִּ י חָ מַ ל עֲלֵיהֶם בִּ זְכות אָ בוֹ ת וְ דִ לֵג ּ ּ ּ ּ עַל הַ קֵ ץ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב קוֹ ל דוֹ דִ י הִ נֵה זֶה בָּ א מְ דַ לֵג עַל ּ ּ ּ ּ הֶ הָ רִ ים מְ קַ פֵ ּ ץ עַל הַ גְּבָ עוֹ ת וְ כו . 'ּ כִּ י ה ' יִתְ בָּ רַ ך רָ אָ ה ְ שֶׁ אִ ם לֹא יָאִ יר בָּ הֶ ם הַ דַ עַת כְּ לָל ּ , אִ ם כֵּן מֵ הֵיכָ ן יִזְכּ ו ּ לִ גְאֻ לָה ּ , כִּ י רָ אָ ה שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ מְ תִ ין בִּ גְאֻ לָתָ ם עַד ּ ּ שֶׁ יְקַ דְ שׁ ו אֶ ת שִׁ בְ עַת הַ נֵרוֹ ת כָּ רָ אוי בְּ אֹפֶ ן שֶׁ יִהְ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ יו רְ אויִים לְ הַ שָׂ גַת הַ מַ קִ יפִ ים עַל ּ ּ ּ ּ ־ יְדֵ י קְ דֻ שָׁ תָ ם ּ ) ועיין לקוטי מוהר ן א " א "כ ', - שהשגת המקיפים והדעת הנעלמים מהבן אדם , הוא על ידי צעקה לה ' וקדושת שבעת הנרות , העניים והפה וכו ...( ' , כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ מְ תִ ין עַל זֶה ּ , כִּ י הַ בַּ עַל דָ בָ ר מִ תְ גַּ ּ בֵּ ר מְ אֹד , וְחַ ס וְ שָׁ לוֹ ם בַּ אֲרִ יכַ ת הַ זְמַ ן יִשְׁ תַ קְ עו לְ גַמְ רֵ י בְּ גָלות וְזֻהֲמַ ת ּ ּ ּ ּ ּ מִ צְ רַ יִם חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם כַּ מובָ א ּ ּ , שֶׁ אִ ם הָ יו יִשְׂ רָ אֵ ל חַ ס ּ וְ שָׁ לוֹ ם מִ תְ מַ הְ מְ הִ ים עוֹ ד כְּ רֶ גַע בְּ מִ צְ רַ יִם , ּ הָ יו נִשְׁ אָ רִ ים מְ שֻׁ קָ עִ ים שָׁ ם חַ ס וְ שָׁ ּ לוֹ ם , שֶׁ זֶהו סוֹ ד וְ לֹא יָכְ לו ּ ּ ּ לְ הִ תְ מַ הְ מֵ הַ וְ כו ּ ּ ' כַּ יָדועַ ּ ּ , ־ עַל כֵּן חָ מַ ל עֲלֵיהֶם ה ' יִתְ בָּ רַ ך ְ וְ דִ לֵג עַל הַ קֵ ץ וְ הֵ אִ יר בָּ הֶ ם הֶ אָ רַ ת הַ דַ עַת עַל ּ ּ ּ ־ יְדֵ י מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו הֶ אָ רָ ה נִפְ לָאָ ה ּ , ־ עַל ־ אַ ף פִ י שֶׁ לֹא הָ יו רְ אויִים לָזֶה ּ ּ ּ ּ ־ עַל יְדֵ י מַ עֲשֵׂ יהֶם , וְ עַל ־ יְדֵ י זֶה נִתְ עוֹ רְ רו לָשׁ וב לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך בִּ בְ חִ ינַת מָ שְׁ כֵ נִי אַ חֲרֶ יך נָרוצָ ה ּ ָ ְ , וכְ עֵין שֶׁ פֵ רֵ שׁ ּ ּ " רַ שִׁ י שָׁ ם , ּ עַיֵן שָׁ ם , אֲבָ ל עֲדַ יִן הָ יָה לָהֶם בְּ חִ ירָ ה גְּדוֹ לָה , כִּ י עֲדַ יִן הָ יָה קָ שֶׁ ה לָהֶם קֻ שְׁ יוֹ ת ומְ ּ ּ בוכוֹ ת הַ רְ בֵּ ה , כִּ י עֲדַ יִן לֹא הִ שִׂ יגו הַ מַ קִ יפִ ים כָּ רָ אוי ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י לֹא הָ יו רְ אויִים לָהֶם מֵ חֲמַ ת שֶׁ לֹא קִ דְ שׁ ו עֲדַ יִן שִׁ בְ עַת ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ נֵרוֹ ת , כִּ י גַּם הֶ אָ רַ ת וְ הִ תְ נוֹ צְ צות הַ דַ עַת שֶׁ הִ שִׂ יגו הָ יָה ּ ּ ּ ּ ־ גַּם כֵּן בְּ דֶ רֶ ך חֶ סֶ ד וְרַ חֲמִ ים ְ לִ פְ נִים מִ שׁ ורַ ת הַ דִ ין ּ ּ ּ . ומִ זֶה ּ ּ בָּ או כָּ ל הַ נִסְ יוֹ נוֹ ת הָ רַ בִּ ים שֶׁ נִסּ ו אֶ ת ה ּ ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ וְ הִ רְ הֲרו אַ חַ ר ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך וְאַ חֲרֵ י מֹשֶׁ ה ְ , כִּ י הַ כּ ֹל נִמְ שָׁ ך ְ מִ בְּ חִ ינָה הַ נַ ּ" ל מֵ חֲמַ ת שֶׁ לֹא זָכו לְ הַ שָׂ גַת הַ מַ קִ יפִ ים ּ ּ ּ ּ ּ בִּ שְׁ לֵמ ּות , מֵ חֲמַ ת שֶׁ עֲדַ יִן לֹא נִתְ קַ דְ ּ שׁ ו כָּ רָ אוי וְ כו ּ ּ ּ . ' וְ עִ קַ ר מַ ה שֶׁ הוֹ עִ יל לְ יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ אַ ף ּ ּ ־ ּפִ י ־ עַל ־ כֵן רֻ בָּ ם כְּ כֻלָם נִשְׁ אֲרו עַל עָמְ דָ ם הוא זְכות אֲבוֹ תָ ם אַ בְ רָ הָ ם ּ ּ ּ ּ , יִצְ חָ ק וְיַעֲקֹב וְרִ בּ וי הַ צְ עָקוֹ ת שֶׁ צָ עֲקו אֶ ל ה ּ ּ ּ ּ ', כְּ מוֹ

Segment 24
HE:
שֶׁ כָּ תוב שָׁ ם בַּ פָ רָ שָׁ ה ּ ּ : " וְ גַם הֲקִ ימֹתִ י אֶ ת בְּ רִ יתִ י וְ כו ' ּ וְגַם אֲנִי שָׁ מַ עְ תִ י אֶ ת נַאֲקַ ת בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ". כִּ י עִ קַ ר ּ הוֹ לָדַ ת הַ מֹחִ ין מִ תַ עֲלומָ תָ ן הו ּ ּ ּ ּ א עַל ־ יְדֵ י הַ צְ עָקָ ה ּ : וְ כָ ל זֶה צָ רִ יך כָּ ל אָ דָ ם לֵידַ ע בְּ כָ ל זְמַ ן שֶׁ כָּ ל ְ זֶה עוֹ בֵר גַּם עַתָ ה עַל כָּ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד ומַ שְׂ כִּ יל עַל דָ בָ ר טוֹ ב ּ ּ ּ הֶחָ פֵ ץ בָּ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ יָבִ ין מִ זֶה עֵצוֹ ת וְ הִ תְ חַ זְקות ּ ּ ּ ּ לְ הִ תְ קָ רֵ ב לִ נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת ּ , וכְ שֶׁ רוֹ אֶ ה שֶׁ בָּ אִ ין עַל דַ עְ תוֹ ּ ּ ּ קֻ שְׁ יוֹ ת ובִ לְ בּ ולִ ים כַּ מָ ה וְ כַ מָ ה הו ּ ּ ּ ּ ּ א צָ רִ יך לִ צְ עֹק לַה ְ ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ כִּ י עַל ־ יְדֵ י צְ עָקָ ה מוֹ לִ ידִ ין הַ מֹחִ ין מִ תַ עֲל ּ ּ ּומָ תָ ן . ) לקוטי הלכות - הלכות גילוח ה ' - אות י '(

Segment 25
HE:
וְ לֹא שָׁ מְ עו אֶ ל מֹשֶׁ ה מִ קֹצֶר רוחַ ּ ּ ּ

Segment 26
HE:
('ט , 'ו) צְ רִ יכִ ין לְ הַ כִּ יר חֶ סְ רוֹ נוֹ וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן יִבְ טַ ח בַּ ּ ' ה ובְ צַ דִ יקֵ י הָ אֱמֶ ת ּ ּ , כִּ י ה ' יִתְ בָּ רַ ך יַעְ זֹר לוֹ בְּ חַ סְ דוֹ הַגָּדוֹ ל ּ ְ . וְ כֵן מְ בֹאָ ר בְּ יַלְ קוט ראובֵ נִי עַל פָ סוק ּ ּ ּ ּ ) שְׁ מוֹ ת ו : " ( וְ לֹא שָׁ מְ עו אֶ ל מֹשֶׁ ה מִ קֹצֶר רוחַ ּ ּ ּ " ' ּ וְ כו כְּ לוֹ מַ ר , מִ שׁ ום דְ חָ זו ּ ּ ּ ּ דְ לָא הֲוֵי בְּ הוֹ ן עובְ דִ ין דִ ּ ּ ּ כְ שֵׁ רִ ין וְטָ בִ ין וְ כו ] 'ּ מפני שראו שלא היה בהם מעשים כשרים וטובים וכו , [' ּ עַיֵן שָׁ ם . וְ כֵן מְ בֹאָ ר עוֹ ד בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר הַ יְנו שֶׁ עִ קַ ר פְ גַם הָ אֱמונָה ּ ּ ּ ּ שֶׁ לָהֶם הָ יָה מֵ חֲמַ ת עֲנָוָה פְ סולָה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מֹחִ ין ּ ּ ּ ּ דְ קַ טְ נות ּ ּ , וְ עַל־כֵּן בָּ או ּ לִ פְ גָם גָּדוֹ ל כָּ ל כַּ ך שֶׁ לֹא שָׁ מְ עו ּ ּ ְ אֶ ל מֹשֶׁ ה ) . לקוטי הלכות - הלכות תפילין ו ' - אות ל" א בסוף (

Segment 27
HE:
וַיִבְ לַע מַ טֵ ה אַ הֲרֹן אֶ ת מַ טוֹ תָ ם ּ ּ ּ

Segment 28
HE:
( יב , 'ז) אֶ ת זֶה לְ עֻמַ ת זֶה עָ שָׂ ה אֱלֹקִ ים ּ . וְ נָתַ ן כּ ֹחַ גַּם בְּ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א שֶׁ תוכַ ל ּ ּ לְ הִ תְ עַ קֵ ם כְּ קוֹ ף בִּ פְ נֵי אָ דָ ם ּ עַ ד שֶׁ יֶשׁ כּ ֹחַ גַּם לְ הַ חַ רְ טֻמִ ים וְ הַ מְ כַ שְׁ פִ ים שֶׁ יַעֲשׂ ו ּ ּ ּ ּ ּ כְּ מַ עֲשֵׂ ה הַ צַ דִ יקִ ים לִ פְ עֹל פְ עֻלוֹ ת עַ ל־יְדֵ י שְׁ מוֹ ת ּ ּ ּ ּ הַ טֻמְ אָ ה כַּ מְ פֹרָ שׁ בַּ תוֹ רָ ה לְ עִ נְיַן הַ מוֹ פְ תִ ים הַ נוֹ רָ אִ ים ּ ּ ּ ּ שֶׁ עָ שָׂ ה מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו , ּ וַיַעֲשׂ ו גַם הַ חַ רְ טֻמִ ים בְּ לָהֲטֵ יהֶם ּ ּ ּ . כֵּ ן אֲבָ ל בְּ וַדַ אי אֲמִ תַ ת הַ קְ דֻ שָׁ ה יָדָ ה עַ ל הָ עֶלְ יוֹ נָה ּ ּ ּ ּ ּ ּולְ עוֹ לָם גָּבְ רָ ה יַד מֹשֶׁ ה עֲלֵיהֶ ם . כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) שְׁ מוֹ ת ז( וַיִבְ לַע מַ טֵ ה אַ הֲרֹן אֶ ת מַ טוֹ תָ ם ּ ּ ּ . עַ ד שֶׁ בְּ כַ מָ ה ּ אוֹ תוֹ ת לֹא יָכְ לו הַ חַ רְ טֻמִ ים לְ הוֹ צִ יא עַ ד שֶׁ הֻכְ רְ חו ּ ּ ּ

Segment 29
HE:
וְ לוֹ מַ ר לְ הוֹ דוֹ ת ' הִ וא אֱלֹהִ ים אֶ צְ בַּ ע '

Segment 30
HE:
. וְ אִ ם אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן הֶ חֱזִיק לֵב פַ רְ עֹה ּ ּ , אֲבָ ל בַּ סּ וֹ ף הֻכְ רַ ח לְ הוֹ דוֹ ת וְ לוֹ מַ ר ה ' הַ צַ דִ יק ולְ שַׁ לְ חָ ם בְּ עַ צְ מוֹ ּ ּ ּ ּ . וְ אַ חַ ר כַּ ך ְ נִתְ חָ רֵ ט וְ רָ דַ ף אַ חֲרֵ יהֶ ם עַ ד הַ יָם ּ . וְ שָׁ ם הֶ רְ אָ ה ה ' אֶ ת יָדוֹ הַ גְּ דוֹ לָה ובָ קַ ע אֶ ת הַ יָם לִ פְ נֵי בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל ופַ רְ עֹה ּ ּ ּ סָ בַ ר שֶׁ גַּם הוא יַעֲבֹר הַ יָם וְ רָ דַ ף אַ חֲרֵ יהֶ ם לְ תוֹ ך הַ יָם ּ ּ ְ ּ ּ וַיָשֶׁ ב ה ' עֲלֵיהֶ ם אֶ ת מֵ י הַ יָם וְ כו ּ ּ .' וְ הִ נֵה מִ כָּ ל הַ ּ מַ עֲשִׂ יוֹ ת הַ נוֹ רָ אוֹ ת הָ אֵ לו וְ כָ אֵ לו ומִ כָּ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ מַ ה שֶׁ מְ בֹאָ ר בְּ סִ פְ רֵ י קֹדֶ שׁ מִ זֶה ּ ּ ּ , ּ אָ נו רוֹ אִ ין גֹּדֶ ל כּ ֹחַ הַ בְּ חִ ירָ ה שֶׁ נָתַ ן ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך לְ הָ אָ דָ ם בְּ זֶה הָ עוֹ לָם ְ ּ הַ מַ עֲשֶׂ ה . וְ עִ קַ ר הַ בְּ חִ ירָ ה עַ ל־יְדֵ י שֶׁ הֶ עְ לִ ים רְ צוֹ נוֹ ּ , וְ אֵ ינוֹ מְ גַלֶה סוֹ דוֹ כִּ י אִ ם לַעֲבָ דָ יו הַ נְבִ יאִ ים הָ רוֹ דְ פִ ים ּ ּ ומִ תְ יַגְּ עִ ים לְ הַ שִׂ יג רְ צוֹ נוֹ ּ ּ . וְ אֵ לו הַ נְבִ יאִ ים וְ הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ ּ ּ אֲמִ תִ יִים מְ גַלִ ים רְ צוֹ נוֹ עַ ל־יְדֵ י תְ פִ לָתָ ם הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה הֵ ם עוֹ שִׂ ים מוֹ פְ תִ ים וְ אוֹ תוֹ ת נוֹ רָ אוֹ ת בָּ עוֹ לָם . וְ הָ עִ קָ ר הוא מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו שֶׁ הוא רַ בָּ ן שֶׁ ל כָּ ל ּ ּ ּ ּ הַ נְבִ יאִ ים שֶׁ עָ שָׂ ה אוֹ תוֹ ת ומוֹ פְ תִ ים נוֹ רָ אִ ים בָּ עוֹ לָם ּ ּ אֲ שֶׁ ר לֹא נִשְׁ מְ עו וְ לֹא נִרְ או בְּ כָ ל הָ אָ רֶ ץ כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ ּ ) ּדְ בָ רִ ים ד ( הֲנִהְ יָה כַּ דָ בָ ר הַ גָּד ּ וֹ ל הַ זֶה וְ כו ּ ּ ', וְ כָ ל מַ ה שֶׁ עָ שָׂ ה הַ כּ ֹל הָ יָה עַ ל־יְדֵ י תְ פִ לָה כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ ּ ּ ) שְׁ מוֹ ת ( טו ּ וַיִצְ עַק אֶ ל ה . ' וְ כֵן בֶּ אֱלִ ישָׁ ע אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ל " ) ּ מְ גִלָה כז ( וֶאֱלִ ישָׁ ע כָּ ל מַ ה דְ עָ בִ יד בִּ תְ פִ לָה הוא ּ ּ ּ ּדְ עָ בִ יד . אֲבָ ל אִ ם כֵּ ן כְּ בָ ר הָ יָה מִ תְ בַּ טֵ ל הַ בְּ חִ ירָ ה ּ וְ הָ יָה מִ תְ בַּ טֵ ל כָּ ל הָ עוֹ לָם שֶׁ נִבְ רָ א רַ ק בִּ שְׁ בִ יל ּ ּ הַ בְּ חִ ירָ ה . וְ עַ ל־כֵּ ן כָּ ל יְמֵ י קִ יום הָ עוֹ לָם בְּ הֶ כְ רֵ חַ ּ ּ ּ שֶׁ יִהְ יֶה בְּ חִ ירָ ה . עַ ל־כֵּ ן בְּ דַ רְ כֵ י נִפְ לְ אוֹ תָ יו יִתְ בָּ רַ ך נָתַ ן ְ כּ ֹחַ גַּם לְ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א שֶׁ יִהְ יֶה לָהֶ ם כּ ֹחַ לַעֲשׂ וֹ ת ּ אֵ יזֶה מוֹ פְ תִ ים לְ פִ י שָׁ עָ ה עַ ל־יְדֵ י כְּ שָׁ פִ ים ושְׁ מוֹ ת ּ ּ הַ טֻמְ אָ ה . ) לקוטי הלכות - הלכות ברכת השחר ה ' - אות ע (ו"

Segment 31
HE:
וַיֶחֱזַק לֵב פַ רְ עֹה ּ ּ

Segment 32
HE:
( יג , 'ז) כָּ ל מַ ה שֶׁ עָ בַ ר עַ ל יִשְׂ רָ אֵ ל בִּ יצִ יאַ ת מִ צְ ּ רַ יִם וְ קַ בָּ לַת לִ כְ בּ ֹשׁ הַ מִ לְ חָ מוֹ ת וְ כָ ל כָּ ך וְ אַ חַ ר הַ תוֹ רָ ה ּ ְ ּ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל וְ כָ ל מַ ה שֶׁ עָ בַ ר עָ לֵינו אַ חַ ר כָּ ך הַ כּ ֹל ְ ּ ּ כַּ אֲשֶׁ ר לַכּ ֹל עוֹ בֵ ר עַ ל כָּ ל אָ דָ ם שֶׁ רוֹ צֶ ה לִ זְכּ וֹ ת לְ חַ יֵי ּ עוֹ לָם שֶׁ בְּ הֶ כְ רֵ חַ שֶׁ יַעֲבֹר עָ לָיו כַּ מָ ה מִ ּ ּ ינֵי מִ לְ חָ מוֹ ת בְּ לִ י שִׁ עור ובְ כָ ל עֵת שֶׁ רוֹ צֶ ה לְ הִ תְ עוֹ רֵ ר ולְ הִ תְ חַ זֵק ּ ּ ּ ּ בַּ עֲבוֹ דַ ת ה ' מִ תְ גַּבְּ רִ ים בְּ כָ ל פַ עַם יוֹ תֵ ר ּ , ּובִ פְ רָ ט בַּ הַ תְ חָ לָה . כְּ מוֹ שֶׁ הָ יָה בִּ יצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם שֶׁ תֵ כֶ ף ּ כְּ שֶׁ בָּ א מֹשֶׁ ה אֶ ל פַ רְ עֹה לְ הוֹ צִ יא אֶ ת יִשְׂ רָ ּ אֵ ל הִ תְ גָּרָ ה בָּ הֶ ם בְּ יוֹ תֵ ר וְ אָ מַ ר : תִ כְ בַּ ד הָ עֲבוֹ דָ ה וְ כו ּ ּ ', כִּ י הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א כְּ שֶׁ רוֹ אֶ ה שֶׁ בָּ א צַ דִ יק אֲמִ תִ י בְּ חִ ינַת מֹשֶׁ ה ּ ּ וְ רוֹ צֶ ה לְ הוֹ צִ יא אִ ישׁ הַ יִשְׂ רְ אֵ לִ י מִ גָּלות נַפְ שׁ וֹ הוא ּ ּ ּ מִ תְ גָּרֶ ה ומִ תְ גַּבֵּ ר עָ לָיו יוֹ תֵ ר וְ י ּ וֹ תֵ ר ומַ כְ בִּ יד עָ לָיו עֹל ּ הָ עוֹ לָם הַ זֶה וְ הַ תַ אֲווֹ ת וְ הַ פַ רְ נָסָ ה עַ ד שֶׁ קָ שֶׁ ה עָ לָיו לָזוז ּ ּ ּ ּ ּ מִ מְ קוֹ מוֹ לָשׁ וב לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ אֲבָ ל דֶ רֶ ך יִשְׂ רָ אֵ ל־עַם ְ ּ קָ דוֹ שׁ שֶׁ הֵ ם תוֹ פְ סִ ין אָ מָ נות אֲבוֹ תֵ יהֶ ם בִּ ידֵ יהֶ ם ובְ כָ ל ּ ּ ּ ּ ּפַ עַם הֵ ם צוֹ עֲקִ י ם אֶ ל ה ', וְ עַ ל־יְדֵ י זֶה הֵ ם מַ כְ נִיעִ ין בְּ כָ ל פַ עַם פַ רְ עֹה וְ חֵ ילוֹ תָ יו שֶׁ הֵ ם הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א ּ ּ וְ כִ תוֹ תֵ יהֶ ם ּ , אֲבָ ל אַ ף־עַ ל־פִ י שֶׁ מַ כְ נִיעִ ים הֵ ם חוֹ זְרִ ין ּ ּ ומִ תְ גַּבְּ רִ ין בְּ כָ ל פַ עַם וְ כֵ ן פַ עַם אַ חַ ר פַ עַם כַּ מָ ה ּ ּ ּ ּ ּ פְ עָ מִ ים כְּ מוֹ פַ רְ ּ ּ עֹה שֶׁ בְּ כָ ל עֵת שֶׁ בָּ א עָ לָיו אֵ יזֶה מַ כָּ ה נִכְ נַע קְ צָ ת , אֲבָ ל אַ חַ ר כָּ ך חָ זַר וְ הִ תְ גַּבֵּ ר ְ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : וַיֶחֱזַק לֵב פַ רְ עֹה וַיַכְ בֵּ ד אֶ ת לִ בּ וֹ וְ כו ּ ּ ּ ּ ' וַאֲפִ לו ּ ּ אַ חַ ר שֶׁ הֵ בִ יא ה ' יִתְ בָּ רַ ך עָ לָיו כָּ ל הָ עֶשֶׂ ר מַ כּ וֹ ת ְ

Segment 33
HE:
ְוְ הֻכְ רַ ח ל הוֹ צִ יא אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל מִ מִ צְ רַ יִם חָ זַר וְ קִ בֵּ ץ כָּ ל ּ חֵ ילוֹ תָ יו וְ רָ דַ ף אַ חֲרֵ יהֶ ם , וכְ מוֹ כֵ ן מַ מָ שׁ עוֹ בֵ ר עַ ל כָּ ל ּ ּ אָ דָ ם בְּ כָ ל זְמַ ן וְ כָ ל אֶ חָ ד יָכוֹ ל לְ הָ בִ ין בְּ עַ צְ מוֹ כָּ ל זֶה לְ פִ י בְּ חִ ינָתוֹ וְ עֶרְ כּ וֹ אֵ יך שֶׁ עוֹ בְ רִ ים עָ לָיו כַּ מָ ה עֲ ּ ְ ּ לִ יוֹ ת וִ ירִ ידוֹ ת כַּ מָ ה וְ כַ מָ ה פְ עָ מִ ים שֶׁ כָּ ל זֶה נִמְ שָׁ ך מִ בְּ חִ ינָה ְ ּ ּ ּ "ּ הַ נַ ל בְּ חִ ינַת גָּלות מִ צְ רַ יִם ּ , כִּ י עִ קַ ר הַ גָּלות הוא גָּלות ּ ּ ּ ּ הַ נֶפֶ שׁ וְ כָ ל הַ גָּלֻיוֹ ת מְ כֻנִים בְּ שֵׁ ם מִ צְ רַ יִם ּ ּ ּ , וְ כָ ל זֶה נִמְ שָׁ ך מֵ עִ נְיָן הַ נֶאֱמָ ר בְּ הַ ּ ְ ּשִׂ יחוֹ ת ] לקוטי מוהר ן א " ' -

Segment 34
HE:
סימן ע , [ב" שֶׁ יֵשׁ כַּ מָ ה בְּ חִ ינוֹ ת בַּ יֵצֶ ר הָ רָ ע ומֵ רִ בּ וי ּ ּ ּ ּ ּ הַ כּ ֹחוֹ ת וְ הַ בְּ חִ ינוֹ ת שֶׁ יֵשׁ בְּ הַ יֵצֶ ר הָ רָ ע מִ שָׁ ם נִמְ שָׁ ך כָּ ל ְ ּ ּ ּ זֶה מַ ה שֶׁ בְּ כָ ל פַ עַם מִ תְ גַּבֵּ ר מֵ חָ דָ שׁ ּ ּ . וַאֲפִ לו לְ אַ חַ ר ּ ּ מַ תַ ן תוֹ רָ ה שֶׁ ּ ּ כְּ בָ ר פָ סְ קָ ה זֻהֲמָ תָ ן וְ הָ יָה לָהֶ ם חֵ רות ּ ּ מִ מַ לְ אַ ך הַ מָ וֶת וְ כו ּ ּ ּ ְ ' וְ זָכו לִ קְ דֻ שָׁ ה נִפְ לָאָ ה וְ נוֹ רָ אָ ה ּ ּ , אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן הִ תְ גָּרָ ה בָּ הֶ ם אַ חַ ר כָּ ך עַד שֶׁ הֶ חֱטִ יא ְ ּ קְ צָ תָ ם בְּ חֵ טְ א הָ עֵגֶל . וְ הַ דָ בָ ר פֶ לֶא מְ אֹד ּ ּ : מֵ אַ יִן נִמְ שַׁ ך ְ זֹאת שֶׁ אַ חֲרֵ י שֶׁ פָ סְ קָ ה זֻהֲמָ תָ ן וְ זָכו לִ נְבואַ ת פָ נִים ּ ּ ּ ּ בְּ פָ נִים יִפְ לו אַ חַ ר כָּ ך כָּ ל כָּ ך ְ ְ ּ ּ , אַ ך כָּ ל זֶה נִמְ שַׁ ך ְ ְ מֵ עִ נְיָן הַ נַ ּ" ל שֶׁ יֵשׁ כַּ מָ ה בְּ חִ ינוֹ ת בַּ יֵצֶ ר הָ רָ ע וַאֲפִ לו ּ ּ ּ ּ ּ ּ צַ דִ יקִ ים גְּ דוֹ לִ ים וְ נוֹ רָ אִ ים יֵשׁ לָהֶ ם יֵצֶ ר הָ רָ ע שֶׁ ּ הוא מַ לְ אָ ך הַ קָ דוֹ שׁ וְ כו ּ ּ ְ ' וְ כו ' ּ ומִ שָׁ ם נִמְ שַׁ ך כָּ ל הַ נִסְ יוֹ נוֹ ת ּ ְ ּ ּ אֶ ת אֲבוֹ תֵ ינו שֶׁ נִסּ ו בַּ תוֹ רָ ה הַ מְ בֹאָ רִ ים ּ ּ ּ ּ הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא ּ ּ ְ ּ , כִּ י אַ ף־עַ ל־פִ י שֶׁ זֶה הַ יֵצֶ ר הָ רָ ע ּ ּ ּ שֶׁ ל הַ צַ דִ יקִ ים הוא בְּ חִ ינַת מַ לְ אָ ך הַ קָ דוֹ שׁ מַ מָ ּ ּ ְ ּ ּ ּ שׁ וְ הוא ּ רַ ק בְּ חִ ינַת דִ ינִים עֶלְ יוֹ נִים שֶׁ לֹא זָכו עֲדַ יִן לְ הַ מְ תִ יקָ ם ּ ּ ּ ּ וְ כו ּ ' אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן גַּם הַ צַ דִ יקִ ים שֶׁ אֵ ינָם זוֹ כִ ין ּ ּ ּ לְ הַ מְ תִ יק אֵ לו הַ דִ ינִים ולְ שַׁ בֵּ ר זֶה הַ יֵצֶר הָ רָ ע שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ מַ לְ אָ ך הַ קָ דוֹ שׁ יָכוֹ ל אַ חַ ר כָּ ך לְ הִ ְ ְ ּ תְ גָּרֶ ה בָּ הֶ ם כָּ ל כָּ ך ְ עַד שֶׁ יַפִ יל אוֹ תָ ם מְ אֹד חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ , וְ יַטְ עֶה אוֹ תָ ם מֵ ה ' יִתְ בָּ רַ ך וְ יַתְ עֶה אוֹ תָ ם מְ אֹד כְּ מוֹ שֶׁ טָ עו אָ ז בָּ עֵגֶל לולֵי ּ ּ ּ ְ מֹשֶׁ ה שֶׁ עָ מַ ד בַּ פֶ רֶ ץ וְ הוֹ צִ יאָ ם מִ זֶה וְ כִ פֵ ר בַּ עֲדָ ם ּ ּ ּ , וְ כֵן עָ בְ רו כָּ הֵ נָה וְ כָ ּ ּ הֵ נָה עַ ל כַּ מָ ה גְּ דוֹ לִ ים שֶׁ הָ יו גְּדוֹ לִ ים ּ ּ ּ בְּ מַ עֲלָה וְ אַ חַ ר כָּ ך נָפְ לו מְ אֹד רַ חֲמָ נָא לִ צְ לָן ּ ְ , וְ כָּ ל זֶה נִמְ שַׁ ך מִ בְּ חִ ינָה הַ נַ ּ ְ . ל" וְ עַ ל־כֵּ ן אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" וְ אַ ל תַ אֲמִ ין בְּ עַ צְ מְ ך עַ ד יוֹ ם מוֹ תְ ך ָ ָ ּ , עַ ל־כֵּ ן צְ רִ יכִ ין ָתּ מִ יד לִ צְ עֹק אֶ ל ה ' ולְ סַ לֵק ולְ הַ שְׁ לִ יך מֵ אִ תוֹ כָּ ל ּ ְ ּ ּ ּ הַ חָ כְ מוֹ ת שֶׁ מֵ הֶ ם כָּ ל הַ בִּ לְ בּ ולִ ים רַ ק לֵילֵך בֶּ אֱמֶ ת ְ ּ ּ ובִ תְ מִ ימות וְ אָ ז לְ עוֹ לָם לֹא יִמוֹ ט כִּ י צְ עָ קָ ה ותְ פִ לוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ותְ חִ נוֹ ת ובַ קָ שׁ וֹ ת מוֹ עִ ילִ ים תָ ּ ּ ּ ּ ּ מִ יד יִהְ יֶה אֵ יך שֶׁ יִהְ ּ ְ יֶה . ) לקוטי הלכות – הלכות שילוח הקן ד ' - אות ו '(

Segment 35
HE:
וַיַכְ בֵּ ד פַ רְ עֹה אֶ ת לִ בּ וֹ ּ ּ

Segment 36
HE:
, 'ח) ( כט בְּ וַדַ אי הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך עוֹ סֵ ק בְּ תִ קון הָ עוֹ לָם תָ מִ יד ּ ּ ּ ְ ּ ּ , ובְ וַדַ אי הוא גוֹ מֵ ר תָ מִ יד וְ יִגְמֹר הַ כּ ֹל כִּ רְ צוֹ נוֹ ּ ּ ּ ּ . וַאֲפִ לו ּ ּ רָ שָׁ שֶׁ הוא מִ י ּ וְ שָׁ לוֹ ם חַ ס עֲבֵ רוֹ ת ובַ עַ ל ע ּ , אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן אֵ ינוֹ עוֹ שֶׂ ה לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך כְּ לָל ְ ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת " שִׁ חֵ ת לוֹ לֹא , " וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ : " אִ ם חָ טָ אתָ מַ ה תִ פְ עַ ל לוֹ וְ כו ּ ּ , "' כִּ י הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך מְ אֹד עָ מְ קו ּ ְ ּ מַ חְ שְׁ בוֹ תָ יו , וְ יוֹ דֵ עַ לַהֲפֹ ְך הַ כּ ֹל לִ כְ בוֹ דוֹ וְ לִ רְ צוֹ נוֹ , כִּ י ּ אַ תָ ה מָ רוֹ ם לְ עוֹ לָם ה ', וכְ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ ּ : י" לְ עוֹ לָם יָדְ ך עַ ל הָ עֶלְ יוֹ נָה ָ . וְ אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן יְשַׁ לֵם ה ּ ּ ' לְ עֹשֵׂ ה רָ עָ ה כְּ רָ עָ תוֹ , כִּ י אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן אָ סור לָנו לַעֲשׂ וֹ ת ּ ּ ּ שׁ ום דָ בָ ר כְּ נֶגֶד הַ ּ ּ ּתוֹ רָ ה , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , ומִ י שֶׁ פוֹ גֵם ּ ּ אֵ יזֶה דָ בָ ר כְּ נֶגֶד הַ תוֹ רָ ה ּ , הוא פוֹ גֵם ח ּ ּ " ו בְּ כָ ל הָ עוֹ לָמוֹ ת ומַ חֲרִ יב ומְ קַ לְ קֵ ל הַ רְ בֵּ ה ּ ּ , כַּ מובָ א בְּ כָ ל ּ ּ הַ סְּ פָ רִ ים , וְ אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך גּוֹ מֵ ר תָ מִ יד ּ ְ ּ ּ וְ יִגְמֹר הַ כּ ֹל כִּ רְ צוֹ נ . וֹ וְ זֶה הַ דָ בָ ר אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ בִ ין ּ כְּ לָל , כִּ י הוא עִ נְיַן הַ מְ בוכָ ה הַ נִזְכֶּ רֶ ת לְ עֵיל ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הַ כּ ֹל נַעֲשֶׂ ה עַ ל־יְדֵ י הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך לְ בַ ד ְ ּ , וְ אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵן ּ הַ כּ ֹל תָ לוי בִּ בְ חִ ירָ תוֹ שֶׁ ל הָ אָ דָ ם ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ בִ ין בְּ שׁ ו ּ ם אֹפֶ ן כַּ נַ . ל"ּ וְ עַ ל־כֵּ ן יֵשׁ כַּ מָ ה דְ בָ רִ ים ּ שֶׁ הָ אָ דָ ם עוֹ שֶׂ ה כְּ נֶגֶד רְ צוֹ ן הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , הַ יְנו כְּ נֶגֶד ּ דֶ רֶ ך הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ ְ ּ , וְ אַ חַ ר־כָּ ך עַ ל־יְדֵ י־זֶה דַ יְקָ א ְ גּוֹ מֵ ר הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך כִּ רְ צוֹ נוֹ ְ ּ , וְ אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן זֶה ּ הָ אָ דָ ם שֶׁ עָ שָׂ ה הָ עֲבֵ רָ ה עָ נוֹ שׁ יֵעָ נֵשׁ כָּ רָ אוי לוֹ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ מָ צִ ינו ּ ּ בְּ כַ מָ ה דְ בָ רִ ים ּ , כְּ מוֹ לְ מָ שָׁ ל בְּ פַ רְ עֹה וְ סַ נְחֵ רִ יב וְ הָ מָ ן , וְ כֵ ן כָּ ל הַ מְ עִ יקִ ים ומְ צֵ רִ ים לְ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ , שֶׁ הִ כְ בִּ ידו לִ בָּ ם ּ נֶגֶד הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , וְ אַ חַ ר־כָּ ך נִתְ גַּדֵ ל וְ נִתְ קַ דֵ שׁ ּ ּ ְ דַ יְקָ א עַ ל־יְדֵ י־זֶה שֵׁ ם־שָׁ מַ יִם וְ נִתְ פַ רְ סֵ ם ּ , וְ אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן אַ חֲרִ ית רְ שָׁ עִ ים נִכְ רָ תָ ה ּ , בִּ בְ חִ ינַת " כִּ י הִ נֵה אֹיְבֶ יך ה ָ ּ ' וְ כו ' ּ יאבֵ דו ּ ". וְ כֵ ן אֵ צֶ ל בִּ לְ עָם , שֶׁ אַ ף־עַ ל־פִ י שֶׁ הָ לַך לְ קַ לֵל חַ ס וְ שָׁ לוֹ ּ ְ ּ , ם אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵן ּ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך גָּמַ ר כִּ רְ צוֹ נוֹ ְ ּ , וְ קִ בְּ לו יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ רָ כוֹ ת ּ הַ רְ בֵּ ה עַ ל יָדוֹ דַ יְקָ א , וְ אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן הוא נֶעֱנַשׁ ּ ּ הַ רְ בֵּ ה לְ עוֹ לָם וְ אַ חֲרִ יתוֹ עֲדֵ י אֹבֵ ד . וְ כֵ ן מִ תְ נַהֵ ג הַ שֵׁ ם ּ יִתְ בָּ רַ ך תָ מִ יד ּ ְ , וְ כֵ ן הוא בְּ ּ כָ ל אָ דָ ם , ּ כַּ נִזְכָּ ר לְ עֵיל . ) לקוטי הלכות - הל כות סימני בהמה וחיה ' ד -

Segment 37
HE:
אותיות מ א" מ ' לפי אוצר הירא - יראה ועבודה-

Segment 38
HE:
ולְ מַ עַן סַ פֵ ר שְׁ מִ י בְּ כָ ל הָ אָ רֶ ץ ּ ּ

Segment 39
HE:
, 'ט) ( טז כְּ שֶׁ כְּ בָ ר גִּ לָה הָ רָ שָׁ ע הַ כְּ פִ ירוֹ ת וְ הָ אֶ פִ יקוֹ רְ סות שֶׁ לוֹ ּ ּ ּ ּ , וְ הַ צַ דִ יקִ ים זוֹ כִ ין לְ שַׁ בְּ רָ ם ולְ הַ קְ הוֹ ת אֶ ת שִׁ נֵיהֶ ם ּ ּ ּ ּ , אֲזַי הוא טוֹ בָ ה גְּדוֹ לָה מַ ה שֶׁ כְּ בָ ר הוֹ צִ יאו לַחוץ מִ לִ בָּ ם ּ ּ ּ ּ ּ מַ חֲשַׁ בְ תָ ם הָ רָ עָ ה ּ , כִּ י זֶה טוֹ בָ ה לְ דוֹ רוֹ ת , כִּ י לֹא יוכַ ל ּ עוֹ ד אַ חֵ ר לוֹ מַ ר שְׁ טות הַ קֻ שְׁ יָא וְ הַ כְּ פִ ירָ ה הַ זֹ ּ ּ ּ את , כִּ י כְּ בָ ר נִשְׁ מַ ע שְׁ טות חֲקִ ירָ ה זֹאת ּ , וְ הַ צַ דִ יקִ ים סְ תָ רוהָ ּ ּ ּ ושְׁ בָ רוהָ ּ ּ , וְ עַ תָ ה מַ ה יֵשׁ לָהֶ ם עוֹ ד לוֹ מַ ר ּ ּ . ּובִ שְׁ בִ יל זֶה ' ה יִתְ בָּ רַ ך מַ אֲרִ יך אַ ף לָרְ שָׁ עִ ים וְ נוֹ תֵ ן לָהֶ ם כּ ֹחַ ְ ְ שֶׁ יֹאמְ רו מַ ה שֶׁ יֹאמְ רו ּ ּ ּ ּ ּ , כְּ דֵ י שֶׁ יוֹ צִ יא ּ ו מִ לִ בָּ ם כָּ ל ּ ּ רִ שְׁ עותָ ם וכְ פִ ירותָ ם הַ טָ מון בְּ לִ בָּ ם ּ ּ ּ ּ ּ , עַ ד שֶׁ לֹא יִהְ יֶה ּ לָהֶ ם מַ ה לוֹ מַ ר עוֹ ד ּ , וְ אַ חַ ר כָּ ך בְּ דִ בּ ור אֶ חָ ד שֶׁ ל ּ ְ הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת יִפֹל וְ יִתְ בַּ טֵ ל כָּ ל שְׁ טות דִ בְ רֵ יהֶ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ



# Bo - Chumash with Likutey Halachos
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/2/3/

Bo
בא
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/2/3

Segment 1
HE:
פירושים על פרשת " בא "

Segment 2
HE:
כַּ חֲצֹת הַ לַּיְלָה אֲנִי יוֹ צֵ א

Segment 3
HE:
יא ) ('ד , כִּ י סוֹ ד חֲצוֹ ת לַיְלָה גַּם מֹשֶׁ ה לֹא יָכֹל לַעֲמֹד עָ לָיו בִּ שְׁ לֵמות ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל מִ כְּ דֵ י מֹשֶׁ ה לֹא יָדַ ע חֲצוֹ ת אֵ ימַ ת וְ אָ מַ ר כַּ חֲצוֹ ת , ּדָ וִ ד יָדַ ע שֶׁ אָ מַ ר חֲצוֹ ת לַיְלָה אָ קום לְ הוֹ דוֹ ת לָך וְ כו ּ ּ ְ ', הַ יְנו כִּ י מֹשֶׁ ה יָדַ ע שֶׁ עִ קָ ר ּ ּ הוא הַ גְּאֻ לָה הָ אַ חֲרוֹ נָה שֶׁ תִ הְ יֶה בִּ זְכות דָ וִ ד וְהַ נִלְ וִים ּ ּ ּ ּ ּ ּ אֵ לָיו שֶׁ הֵם הַ צַ דִ יקִ ים וכְ שֵׁ רִ ים הָ עוֹ ּ ּ ּ מְ דִ ים בַּ חֲצוֹ ת לַיְלָה לְ קוֹ נֵן עַל חֻרְ בַּ ן בֵּ ית־הַמִ קְ דָ שׁ שֶׁ אָ ז ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך וְכָ ל ְ הַ צַ דִ יקִ ים שֶׁ בְּ גַן־עֵדֶ ן צַ יְתִ ין לְ קָ לַיְיהו וְ כו ּ ּ ּ ּ ] ' שומע ים לקולם וכו '[, וְעַל־יְדֵ י זֶה תִ הְ יֶה הַ גְּאֻ לָה בִּ בְ חִ ינַת שִׂ ישׂ ו ּ ּ ּ אִ תָ ה מָ שׂ וֹ שׂ כָּ ל הַ ּ ּ ּמִ תְ אַ בְּ לִ ים עָ לֶיהָ , וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ : ל" ּ כָּ ל הַ מִ תְ אַ בֵּ ל עַל יְרושָׁ לַיִם וְ כו ּ ּ ּ . ' אֲבָ ל לֹא יָכֹל לַעֲמֹד עַל הַ דָ בָ ר מָ תַ י יִהְ יֶה הַ קֵ ץ ּ ּ , כִּ י הוא סָ תום ּ ּ מְ אֹד , וְ עַל־כֵּן גַּם בַּ גְּאֻ לָה הָ רִ אשׁ וֹ נָה רָ מַ ז בִּ דְ בָ רָ יו ּ שֶׁ אָ מַ ר כַּ חֲצֹת הַ לַיְלָה אֲנִי יוֹ צֵ א ּ , כִּ י בְּ כָ ל דְ בָ רָ יו ּ ושְׁ לִ יחותוֹ הִ סְ תַ כֵּל עַל הַ קֵ ץ הָ אַ חֲרוֹ ן שֶׁ בִּ שְׁ בִ יל זֶה מֵ אֵ ן ּ ּ ּ ּ בַּ שְׁ לִ יחות בַּ תְ חִ לָה וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ . ' וְ עַל־כֵּן רָ מַ ז בִּ דְ בָ רָ יו וְ אָ מַ ר כַּ חֲצֹת הַ לַיְלָה אֲנִי יוֹ צֵ א בְּ תוֹ ך מִ צְ רָ יִם ְ ּ וְ כו ', ּ כִּ י כָּ ל הַ גָּלֻיוֹ ת מְ כֻנִים בְּ שֵׁ ם מִ צְ רַ יִם וְ כו ּ ּ ּ ' כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו ּ ּ , ל"זַ וְעַל־כֵּן אָ מַ ר כַּ חֲצֹת , כִּ י הַ קֵ ץ הָ אַ חֲרוֹ ן סָ תום מְ אֹד ּ ּ רַ ק דָ וִ ד שֶׁ הוא בְּ עַצְ מוֹ מָ שִׁ יחַ אָ מַ ר חֲצוֹ ת לַיְלָה אָ קום ּ ּ ּ . 'ּ וְ כו וְ עַל־כֵּן אָ מַ ר מֹשֶׁ ה אָ ז : כּ ֹה אָ מַ ר ה ', כִּ י נְבואָ ה זוֹ ּ שֶׁ ל בְּ חִ ינַת חֲצוֹ ת שֶׁ מְ רַ מֵ ז עַל קֵ ץ הָ אַ חֲרוֹ ן הִ יא רְ חוֹ קָ ה ּ ּ מְ אֹד וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לַעֲמֹד עַל זֶה עַל־כֵּן אָ מַ ר בִּ לְ שׁ וֹ ן ) .. . כּ ֹה לקוטי הלכות - הלכות מתנה ה ' - (ז" מ

Segment 4
HE:
ּומֵ ת כָּ ל בְּ כוֹ ר

Segment 5
HE:
יא ) ('ה , כִּ י בְּ כוֹ ר הוא רֵ אשִׁ ית בְּ חִ ינַת דַ עַת ּ ּ , בְּ חִ ינַת ) מִ שְׁ לֵי א ( רֵ אשִׁ ית דַ עַת ּ , הַ יְנו שֶׁ הִ כְ נִיעַ הַ דַ עַת שֶׁ ל הַ סִּ טְ רָ א ּ ּ אָ חֳרָ א , שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת חָ כְ מַ ת הַ טֶ בַ ע ּ . וְ הִ גְבִּ יר אֶ ת הַ דַ עַת שֶׁ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה בְּ חִ ינַת הַ דַ עַת שֶׁ ל הַ שְׁ גָּ ּ ּ ּ ּ חָ ה , שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת ) שָׁ ם ד ( בְּ נִי בְ כוֹ רִ י יִשְׂ רָ אֵ ל , הַ יְנו הַ דַ עַת שֶׁ ל ּ ּ אֱמונַת הַ הַ שְׁ גָּחָ ה שֶׁ מִ שָׁ ם נִמְ שָׁ כִ ין זֶרַ ע קָ דוֹ שׁ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ , כִּ י יִשְׂ רָ אֵ ל הֵ ם לְ מַ עְ לָה מֵ הַטֶ בַ ע ּ , כִּ י הֵם נִמְ שָׁ כִ ין מִ שָׁ ם ּ בִּ בְ חִ ינַת ) בְּ רֵ אשִׁ ית טו ( ַה בֶּ ט נָא הַ שָׁ מַ יְמָ ה וסְ פֹר ּ ּ הַ כּ וֹ כָ בִ ים וַיֹאמֶ ר לוֹ כּ ֹה יִהְ יֶה זַרְ עֶך וְ כו ּ ָ ּ . ' וְ דָ רְ שׁ ו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ) ל " ּ מִ דְ רַ שׁ רַ בָּ ה שָׁ ם ( שֶׁ הִ גְבִּ יהוֹ לְ מַ עְ לָה מִ ן הַ שָׁ מַ יִם וְ כו ּ ּ . ' נִמְ צָ א , ּ שֶׁ זֶרַ ע יִשְׂ רָ אֵ ל נִמְ שָׁ כִ ין לְ מַ עְ לָה מֵ הַ טֶ בַ ע ּ כִּ , י עַל־פִ י הַ טֶ בַ ע כְּ פִ י מַ עֲרֶ כֶ ת הַ שָׁ מַ יִם לֹא ּ ּ ּ הָ יָה אַ בְ רָ הָ ם אָ בִ ינו , ּ עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם ּ , רָ אוי לְ הוֹ לִ יד ּ , רַ ק עַל־יְדֵ י שֶׁ אָ מַ ר לוֹ ה ' יִתְ בָּ רַ ך : ְ צֵ א מֵ אִ צְ טַ גְנִינות שֶׁ לְ ך ּ ָ ּ . וְ הִ גְבִּ יהוֹ לְ מַ עְ לָה מִ ן הַ שָׁ מַ יִם ּ , הַ יְנו לְ מַ עְ לָה מֵ הַ טֶ ּ ּ , בַ ע עַל־יְדֵ י זֶה זָכָ ה לְ הוֹ לִ יד בְּ חִ ינַת שָׁ ם ) ( כּ ֹה יִהְ יֶה זַרְ עֶך . ָ נִמְ צָ א , ּ שֶׁ זֶרַ ע יִשְׂ רָ אֵ ל נִמְ שָׁ כִ ים בְּ שָׁ רְ שָׁ ם מִ בְּ חִ ינַת לְ מַ עְ לָה מֵ הַ טֶ בַ ע ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת בְּ כוֹ רֵ י יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ הִ צִ יל ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך וְ הֵמִ ית בְּ כוֹ רֵ י מִ צְ רַ יִ ְ ם בַּ חֲצוֹ ת הַ לַיְלָה ּ , לְ הַ כְ נִיעַ ולְ שַׁ בֵּ ר ולְ בַ טֵ ל הַ דַ עַת שֶׁ ל חָ כְ מַ ת הַ טֶ בַ ע ולְ הַ גְבִּ יר ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ דַ עַת שֶׁ ל הַ שְׁ גָּחָ ה , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת בְּ כוֹ רֵ י בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל . ) לקוטי הלכות – הלכות נטילת ידיים שחרית ב ' -

Segment 6
HE:
וַיְנַצְ לו אֶ ת מִ צְ רָ יִ ּ ּ ם יא ) ( לו , עִ קַ ר תִ קון הָ עֲשִׁ ירות דִ קְ דֻ שָׁ ה הוא עֲנִיות ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , דְ הַ יְנו מִ י ּ ּ שֶׁ אֵ ינוֹ מִ תְ גָּאֶ ה בְּ דַ עְ תוֹ ומַ חֲזִיק עַצְ מוֹ כְּ עָ נִי ּ ּ , ּובְ אֵ יזֶה מַ עֲמָ ד שֶׁ הוא בֵּ ין שֶׁ הוא עָנִי מַ מָ שׁ אוֹ בֵּ ינוֹ נִי אוֹ עָ שִׁ יר ּ ּ ּ מֻפְ לָג מַ חֲזִיק עַ צְ מוֹ תָ מִ יד כְּ עָ נִי וְ אֶ בְ יוֹ ן גָּדוֹ ל ּ , בִּ בְ חִ ינַת דָ וִ ד הַ מֶ לֶך ְ ּ ּ , שֶׁ בְּ גֹדֶ ל מַ לְ כותוֹ וגְדֻ לָתוֹ וְ עָ שְׁ רוֹ אָ מַ ר ּ ּ ּ ּתָ מִ יד : " כִּ י עָ נִי וְ אֶ בְ יוֹ ן אָ נֹכִ י " , " וַאֲנִי עָ נִי וְ אֶ בְ יוֹ ן , " כִּ י הָ אָ דָ ם רָ אוי לוֹ לְ הָ בִ ין עֹצֶם עֲנִיותוֹ בְּ זֶה הָ ּ ּ ּ עוֹ לָם , כִּ י אֲפִ לו הַ צַ דִ יק אִ י אֶ פְ שָׁ ר לוֹ לָצֵ את יְדֵ י חוֹ בָ תוֹ ּ ּ ּ ּ בִּ שְׁ לֵמות נֶגֶד הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " כִּ י אָ דָ ם אֵ ין צַ דִ יק בָּ אָ רֶ ץ אֲשֶׁ ר יַעֲשֶׂ ה טוֹ ב וְ לֹא יֶחֱטָ א ּ ּ , " מִ כָּ ל־שֶׁ כֵּן שְׁ אָ ר בְּ נֵי הָ עוֹ לָם ; אִ ם־כֵּן , אֲפִ ּ ּ לו לֶחֶ ם צַ ר ּומַ יִם לַחַ ץ אֵ ין מַ גִּיעַ לוֹ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם לְ פִ י מַ עֲשָׂ יו , רַ ק הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך זָן אֶ ת הָ עוֹ לָם כֻּלוֹ בְּ חַ סְ דוֹ ּ ּ ּ ְ , וְ אִ ם־כֵּן אֵ ין עָ נִי יוֹ תֵ ר מִ מֶ נו ּ ּ ּ , כִּ י הוא אָ כֵ ל דְ לָאו דִ ילֵה ּ ּ ּ ּ ] הוא לא אוכל משלו . [ וכְ שֶׁ מֵ שִׂ ים אֶ ל לִ בּ ּ ּ וֹ הָ אֱמֶ ת וְיוֹ דֵ עַ זֹאת בְּ בֵ רור ּ , אֲזַי טוֹ ב לוֹ תָ מִ יד ּ , וְיִזְכֶּ ה לַעֲשִׁ ירות אֲמִ תִ י ּ ּ , שֶׁ הוא מַ ה שֶׁ אָ מְ רו רַ זַ ּ ּ ּ : ל" אֵ יזֶהו עָ שִׁ יר ּ , ּ הַ שָׂ מֵ חַ בְּ חֶ לְ קוֹ , כִּ י יִשְׂ מַ ח תָ מִ יד בְּ חֶ לְ קוֹ ּ , מֵ חֲמַ ת שֶׁ יוֹ דֵ עַ שֶׁ הַ כּ ֹל חֶ סֶ ד ּ גָּדוֹ ל מֵ הַ שֵׁ ם ּ יִתְ בָּ רַ ך ְ , אֲפִ לו לֶחֶ ם צַ ר ומַ יִם לַחַ ץ ּ ּ ּ . וְ עַל־יְדֵ י־זֶה יִזְכֶּ ה לַעֲשִׁ ירות מַ מָ שׁ ּ ּ , לְ כָ ל הוֹ ן דְ עָ לְ מָ א ּ , בְּ חִ ינַת : " מָ אן דְ אִ יהו זְעֵיר אִ יהו רָ ב ּ ּ ּ ] " מי שהוא קטן הוא גדול , [ ּוכְ תִ יב : " מְ קִ ימִ י מֵ עָפָ ר דָ ל וְ כו ּ ּ ' לְ הוֹ שִׁ יבִ י עִ ם נְדִ יבִ ים " מֵ עָפָ ר דַ יְקָ א ּ , הַ יְנו מִ י שֶׁ מֵ שִׂ ים עַצְ מוֹ ּ ּ כְּ עָפָ ר . וְגַם אַ חַ ר־כָּ ך , ְ כְּ שֶׁ זוֹ כֶ ה לַעֲשִׁ ירות מַ מָ שׁ ּ ּ ּ , לְ כֶ סֶ ף

Segment 7
HE:
וְזָהָ ב וַחֲפָ צִ ים הַ רְ בֵּ ה , לֹא יִפֹל עַל־יְדֵ י־זֶה לְ הִ תְ אַ ווֹ ת ּ ּ מַ ה שֶׁ אֵ ינוֹ שֶׁ לוֹ ּ ּ , כִּ י גַם בְּ עֹצֶם עֲשִׁ ירותוֹ יַחֲזִיק עַ ּ צְ מוֹ לְ עָ נִי וְיִהְ יֶה שָׂ מֵ חַ בְּ חֶ לְ קוֹ תָ מִ יד ּ . לֹא כֵ ן הָ רְ שָׁ עִ ים , שֶׁ הֵם בְּ הֵפֶ ך מִ כָּ ל זֶה ְ : כְּ שֶׁ הוא עָ נִי ּ , הוא בְּ כַ עַס עַל הַ שֵׁ ם ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך עַל עֲנִיותוֹ וְחֶ סְ רוֹ נוֹ ּ ּ ְ , בִּ בְ חִ ינַת " וְ הָ יָה כִ י יִרְ עַב וְ הִ תְ קַ צַ ף וְ כו ּ ּ ) " ' ישעיה ח וְ , ( תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ יֶשׁ לוֹ אֵ יזֶה מָ מוֹ ן ּ , הוא מַ לְ בִּ ישׁ אֶ ת עַצְ מוֹ בְּ מַ לְ בּ ושִׁ ים שֶׁ אֵ ינָם רְ אויִים לוֹ ּ ּ ּ לְ פִ י מָ מוֹ נוֹ , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה חָ סֵ ר לוֹ יוֹ תֵ ר מִ בַּ תְ חִ לָה ּ ּ . וכְ שֶׁ מַ רְ וִיחַ עוֹ ד מָ מוֹ ן יוֹ תֵ ר ּ ּ , מַ תְ חִ יל לִ קְ נוֹ ת לוֹ כְּ לֵי־כֶ סֶ ף ומַ רְ גָּלִ י ּ ּ וֹ ת וְ תַ כְ שִׁ יטִ ין , וְ הַ כּ ֹל בְּ כִ פְ לֵי־כִ פְ לַיִם מִ כְּ פִ י עֶרְ כּ וֹ , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה חַ יָיו מָ רִ ים ומְ רורִ ים תָ מִ יד ּ ּ ּ ּ , עַד שֶׁ יֵשׁ הַ רְ בֵּ ה שֶׁ בִּ ימֵ י עֲשִׁ ירותָ ם חַ יֵיהֶ ם מְ רורִ ים יוֹ תֵ ר ּ ּ ּ ּ מִ בִּ ימֵ י עָ נְיָם , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה בָּ אִ ים עַל־פִ י־רֹב לִ ידֵ ּ י עֲנִיות ּ ּ ּ מַ מָ שׁ , ּומֵ תִ ים בַּ עֲלֵי־חוֹ בוֹ ת , וְגַם בִּ ימֵ י עֲשִׁ ירותָ ם תָ מִ יד ּ ּ הָ יָה חָ סֵ ר לָהֶם כְּ פִ י הַ נְהָ גָתָ ם וְ הִ צְ טָ רְ כותָ ם הֶעָצום ּ ּ , וְ הַ כּ ֹל מֵ חֲמַ ת גַּסּ ותָ ם הָ רָ ע ּ , וְ אֵ ינָם חוֹ שְׁ בִ ים עַל תַ כְ לִ יתָ ם הַ נִצְ חִ י ּ ּ , וכְ אִ לו כָּ ל הָ עֹשֶׁ ר מַ ּ ּ ּ גִּיעַ לָהֶם לְ בָ ד . " ומָ אן דְ אִ יהו רָ ב הוא זְעֵיר ּ ּ ּ ּ " ] ומי שהוא גדול הוא קטן , [ וְ הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא מַ שְׁ פִ ילָם ּ ּ ּ ּ ְ , ומֵ תִ ים עֲנִיִים ּ ּ ובַ עֲלֵי־חוֹ בוֹ ת מַ מָ שׁ ּ ּ . וְ זֶה בְּ חִ ינַת : יָאֶ ה עֲנִיותָ א ּ ּ לְ יִשְׂ רָ אֵ ל , שֶׁ עִ קַ ר הַ יפִ י וְ הַ נוֹ י לְ יִשְׂ רָ אֵ ּ ּ ּ ל הוא מִ דַ ת ּ ּ הָ עֲנִיות ּ ּ , הַ יְנו מִ י שֶׁ מַ חֲזִיק עַצְ מוֹ לְ עָנִי תָ מִ יד ּ ּ ּ , ּ הוא נָאֶ ה וְיָפֶ ה תָ מִ יד ּ , כִּ י כָ ל מַ ה שֶׁ יֶשׁ לוֹ הוא נָאֶ ה וְיָפֶ ה אֶ צְ לוֹ ּ ּ ּ ּתָ מִ יד , אֲפִ לו מַ לְ בּ ושׁ שֶׁ ל פִ שְׁ תָ ן וטְ לַאי עַל־גַּבֵּ י טְ לַאי ּ ּ ּ ּ ּ ּ , הַ כּ ֹל נָאֶ ה וְיָפֶ ה אֶ צְ לוֹ וְ שָׂ מֵ חַ בּ וֹ מְ אֹד , כִּ י יוֹ דֵ עַ שֶׁ אֵ ינוֹ רָ אוי לוֹ לְ פִ י מַ עֲשָׂ יו אֲפִ לו מַ לְ בּ ושׁ כָּ זֶה ּ ּ ּ ּ , וְ אָ ז הוא נָאֶ ה ּ וְיָפֶ ה תָ מִ יד ּ , כִּ י אַ חַ ר־כָּ ך גַּם כְּ שֶׁ יִהְ יו לוֹ מַ לְ בּ ושִׁ ים שֶׁ ל ּ ּ ּ ְ מֶ שִׁ י וְ שֶׁ ל כֶּ סֶ ף וְזָהָ ב , יִהְ יו נָאִ ים וְיָפִ ים אֶ ּ צְ לוֹ תָ מִ יד ּ . אֲבָ ל מִ י שֶׁ אֵ ינוֹ מַ חֲזִיק עַצְ מוֹ כְּ עָ נִי , וְ כָ ל מַ ה שֶׁ יֶשׁ לוֹ ּ ּ הוא מִ תְ אַ וֶה יוֹ תֵ ר ּ ּ , אֵ ינוֹ זוֹ כֶה לְ נוֹ י וָיפִ י לְ עוֹ לָם , ּ כַּ נִרְ אֶ ה בְּ חושׁ ּ , שֶׁ אֲפִ לו לוֹ בֵ שׁ בְּ גָדִ ים יְקָ רִ ים וְ כו ּ ּ ּ ', ּתָ מִ יד חָ סֵ ר לוֹ עוֹ ד בְּ גָדִ ים יְקָ רִ ים בְּ יוֹ תֵ ר שֶׁ ל גְּדוֹ לֵי הַ קְ צִ ינִים ּ בְּ יוֹ תֵ ר , כַּ יָדועַ כָּ ל זֶה ּ ּ . וְ עַל־כֵּן עִ קַ ר תִ קון הַ מָ מוֹ ן ּ ּ ּ ּ ּ וְ הָ עֲשִׁ ירות הוא עֲנִיות כַּנַ ּ ּ ּ ּ ּ , ל" כִּ י הָ אָ דָ ם צָ רִ יך לֶאֱחֹז ְ תָ מִ יד בַּ קָ צֶ ה הָ אַ חֲרוֹ ן וְ לִ זְכּ ֹר שֶׁ נוֹ לַד עָרֹם ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) איוב א (: " עָרֹם יָצָ אתִ י מִ בֶּ טֶ ן אִ מִ י , " ּ שֶׁ זֶהו תַ כְ לִ ית ּ ּ ּ הָ עֲנִיות ּ ּ , וכְ נֶגֶד עֲנִיות זֶה כָּ ל מַ ה שֶׁ יֶשׁ לוֹ הוא עֲשִׁ ירות ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ גָּדוֹ ל , וְ אָ ז יִהְ יֶה שָׂ מֵ חַ בְּ חֶ לְ קוֹ בְּ כָ ל מַ ה שֶׁ יֶשׁ לוֹ ּ ּ , הֵן מְ עַט אוֹ הַ רְ בֵּ ה . וְ עִ קַ ר גָּלות מִ צְ רַ יִ ּ ּ , ם שֶׁ הָ יִינו תְ חִ לָה ּ ּ ּ בְּ גָלות מַ ר וְ קָ שֶׁ ה וְ כָ בֵד כָּ זֶה ּ , וְ אַ חַ ר־כָּ ך הוֹ צִ יאָ נו ּ ְ בַּ עֲשִׁ ירות כָּ זֶה ּ , כַּ אֲשֶׁ ר הִ בְ טִ יחַ לְ אַ בְ רָ הָ ם אָ בִ ינו : ּ " וְ אַ חֲרֵ י כֵן יֵצְ או בִּ רְ כֻשׁ גָּדוֹ ל ּ ". וְ לָמָ ה לֹא נָתַ ן לָנו ּ ּ הָ עֲשִׁ ירות תֵ כֶ ף בְּ לֹא צַעַר ּ ּ הַ גָּלות ּ ? אֲבָ ל הַ כּ ֹל הָ יָה לְ טוֹ בָ תֵ נו , ּ כְּ דֵ י לְ הִ זְדַ כֵּך בְּ כור הַ בַּ רְ זֶל בַּ גָּלות ּ ּ ְ ּ , כְּ דֵ י לְ בָ רֵ ר ולְ זַכֵּ ך הָ עֲשִׁ ירות ּ ּ ְ , לְ הוֹ צִ יא אוֹ תָ נו מִ תַ אֲוַת מָ מוֹ ן ּ ּ שֶׁ הוא עֲשִׁ ירות ומָ מוֹ ן דְ סִ טְ רָ א־אָ חֳרָ א ּ ּ ּ ּ , שֶׁ כָּ ל מַ ה שֶׁ יֶשׁ ּ ּ לוֹ יוֹ תֵ ר חָ סֵ ר לוֹ בְּ יוֹ תֵ ר , וְ לִ זְכּ וֹ ת לַעֲשִׁ ירות דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ שֶׁ בָּ א עַל־יְדֵ י עֲנִיות דַ יְקָ א ּ ּ ּ , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ אָ נו ּ ּ ּ אוֹ כְ לִ ין בְּ פֶ סַ ח מַ צָ ה ּ , שֶׁ הוא לֶחֶ ם עֹנִי ּ , ּומָ רוֹ ר , כְּ דֵ י לֵידַ ע וְ לִ זְכּ ֹר בְּ הַ מְ רִ ירות וְ הָ עֲנִיות ּ ּ ּ ּ , שֶׁ זֶה עִ קַ ּ ּ ר שְׁ לֵמות ּ תִ קון הָ עֲשִׁ ירות דִ קְ דֻ שָׁ ה כַּ נַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ "ל. ) לקוטי הלכות -

Segment 8
HE:
הלכות מגילה ו ' - אות יות " י ב" א י לפי אוצר היראה - ממון ופרנסה- (ד" ל

Segment 9
HE:
עֻגוֹ ת מַ צוֹ ת כִּ י לֹא חָ מֵ ץ ּ

Segment 10
HE:
יא ) ( לט , עִ קַ ר קִ יום הַ תוֹ רָ ה וְ הַ מִ צְ וֹ ת בִּ שְׁ לֵמות הוא עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ שִׂ מְ חָ ה שֶׁ ל הַ מִ צְ וָה ּ ּ , וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ : " ּתַ חַ ת אֲשֶׁ ר לֹא עָבַ דְ תָ וְ כו ּ ּ ' בְּ שִׂ מְ חָ ה , " וְ כַ מובָ א ּ ּ . וְ עִ קַ ר שְׁ לֵמות הַ שִׂ מְ חָ ה ּ ּ ּ שֶׁ ל קִ יום הַ מִ צְ וֹ ת הוא כְּ שֶׁ זוֹ כִ ין לְ שִׂ מְ חָ ה כָּ זוֹ ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ אֵ ינוֹ רוֹ צֶ ה כְּ לָל אֲפִ לו שׁ ום שְׂ כַ ר עוֹ לָ ּ ּ ּ ם הַ בָּ א בְּ עַד הַ מִ צְ וָה ּ , רַ ק הוא שָׂ מֵ חַ ומִ תְ עַנֵג מְ אֹד בְּ מַ ה שֶׁ זָכָ ה לַעֲשׂ וֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ הַ מִ צְ וָה שֶׁ הוא רְ צוֹ נוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , ומְ צַ פֶ ה שֶׁ יַזְמִ ין לוֹ הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך בִּ שְׂ כַ ר מִ צְ וָה זֹאת עוֹ ד אֵ יזֶה מִ צְ וָה ְ , בִּ בְ חִ ינַת ' שְׂ כַ ר מִ צְ וָה מִ צְ וָה . ' וְזֶה בְּ חִ ינַת " נַעֲשֶׂ ה וְ נִשְׁ מָ ע " שֶׁ אָ מְ רו יִשְׂ רָ אֵ ל בִּ שְׁ עַת קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ , הַ יְנו שֶׁ שְׂ כַר ּ ּ עֲשִׂ יַת מִ צְ וֹ תֵ ינו יִהְ יֶה רַ ק שֶׁ נִזְכֶּ ה עַל־יְדֵ י־זֶה לִ שְׁ מֹעַ ּ ּ ּ עוֹ ד כַּ מָ ה מִ צְ וֹ ת ולְ קַ יְמָ ם ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן בֶּ אֱמֶ ת דָ רְ שׁ ו ּ ּ ַר בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ "ל : " וְ שִׂ מְ חַ ת עוֹ לָם עַל רֹאשָׁ ם " עַל שְׁ נֵי הַ כְּ תָ רִ ים שֶׁ נִכְ תְ רו יִשְׂ רָ אֵ ל עַל־יְדֵ י נַעֲשֶׂ ה וְ נִשְׁ מָ ע ּ ּ ּ , כִּ י זֶה עִ קַ ר שְׁ לֵמות הַ שִׂ מְ חָ ה שֶׁ ל קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה וְ קִ יום ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ מִ צְ וֹ ת , כְּ שֶׁ זוֹ כִ ין לִ בְ חִ ינָה זוֹ הַ נַ ּ ּ " ל שֶׁ הו ּ א בְּ חִ ינַת נַעֲשֶׂ ה וְ נִשְׁ מָ ע . וְזֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ כָּ פְ לָה הַ תוֹ רָ ה אֵ צֶל ּ ּ ּ כַּ מָ ה מִ צְ וֹ ת : " נָתוֹ ן תִ תֵ ן ּ ּ " , " הַ עֲנֵיק תַ עֲנִיק ּ " וְ כַ יוֹ צֵ א ּ , כִּ י זֶה עִ קַ ר שְׁ לֵמות קִ יום הַ מִ צְ וֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ מְ קַ יֵם הַ מִ צְ וָה שֶׁ ל ּ ּ ּ נְתִ ינַת צְ דָ קָ ה וְלִ תֵ ן עוֹ ּ ד הַפַ עַם ּ , וְ כֵן בְּ כָ ל הַ מִ צְ וֹ ת ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ נֶאֱמַ ר אֵ צֶ ל יְצִ יאַ ת יִשְׂ רָ אֵ ל מִ מִ צְ רַ יִם ּ ּ ּ : " וַיאֹפו אֶ ת הַ בָּ צֵ ק וְ כו ּ ּ ּ ' עֻגֹת מַ צוֹ ת וְ כו ּ ּ ' וְגַם צֵ דָ ה לֹא עָ שׂ ו לָהֶם ּ , " וְרַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ " ל דָ רְ שׁ ו ּ ּ : " ושְׁ מַ רְ תֶ ם אֶ ת ּ ּ הַ מַ צוֹ ת ּ ּ ּו " שְׁ מַ רְ תֶ ם אֶ ת הַמִ צְ וֹ ת ּ ּ ; כְּ שֵׁ ם שֶׁ אֵ ין מַ חְ מִ יצִ ין אֶ ת הַ מַ צָ ה כָּ ך אֵ ין מַ חְ מִ יצִ ין אֶ ת הַ מִ צְ וָה ּ ּ ְ ּ . וְזֶהו : " ּ וְגַם צֵ דָ ה לֹא עָ שׂ ו לָהֶם ּ , " כִּ י עַל־יְדֵ י קִ יום הַ מִ צְ וֹ ת מֵ כִ ין ּ ּ ּ הָ אָ דָ ם צֵידָ ה לְ דַ רְ כּ וֹ הָ אָ רֹך , ְ כְּ מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ : ל" אֹרְ חָ ן רְ חִ יקָ א וְזַוְ דִ ין קַ לִ ילָא ּ ] דרכנו רחוקה והצדה קטנה . [ ובְ וַדַ אי אַ שְׁ רֵ י לְ מִ י שֶׁ זוֹ כֶ ה לְ הָ כִ ין לְ עַצְ מוֹ צֵידָ ה ּ ּ ּ לְ דֶ רֶ ך רָ חוֹ ק מְ אֹד מְ אֹד כָּ זֶה ְ , אֲבָ ל עִ קַ ר הַ שְׁ לֵמות הוא ּ ּ ּ ּ , שֶׁ בִּ שְׁ עַת קִ יום הַ מִ צְ וֹ ת לֹא יַחְ שׁ ֹב אֲפִ לו מַ חֲ ּ ּ ּ ּ ּ שָׁ בָ ה זוֹ , שֶׁ עוֹ שֶׂ ה זֹאת בִּ שְׁ בִ יל לְ הָ כִ ין צֵידָ ה לְ דַ רְ כּ וֹ , רַ ק עִ קַ ר ּ עֲשִׂ יָתוֹ וְ שִׂ מְ חָ תוֹ וְ תַ עֲנוגוֹ בַּ עֲשִׂ יַת הַ מִ צְ וָה יִהְ יֶה רַ ק ּ ּ ּ ּ בְּ הַ מִ צְ וָה בְּ עַצְ מָ ה ּ ּ , הַ יְנו בְּ מַ ה שֶׁ זָכָ ה לַעֲשׂ וֹ ת רְ צוֹ ן קוֹ נוֹ ּ ּ ּ . ומֵ חֲמַ ת שֶׁ לִ זְכּ וֹ ת לָ ּ ּ זֶה אִ י אֶ פְ שָׁ ר כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י אֲכִ ילָה דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת אֲכִ ילַת מַ צָ ה ּ ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים , עַל־כֵּן לָמְ דו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל כָּ ל הַ מִ צְ וֹ ת מִ מַ צָ ה ּ ּ ּ , שֶׁ אֵ ין מַ חְ מִ יצִ ין אוֹ תָ ן כַּ נַ , ל"ּ כִּ י זְרִ יזות הַ מִ צְ וָה בִּ שְׁ לֵמות הו ּ ּ ּ ּ א רַ ק כְּ שֶׁ זוֹ כִ ין לִ בְ חִ ינָה זוֹ ּ , שֶׁ אֵ ינוֹ רוֹ צֶ ה בְּ שׁ ום שְׂ כַר ּ

Segment 11
HE:
עוֹ לָם הַ בָּ א כְּ לָל בְּ עַד הַמִ צְ וֹ ת ּ , רַ ק שִׂ מְ חָ תוֹ מֵ הַ מִ צְ וָה ּ בְּ עַצְ מָ ה , ּ וְ אָ ז בְּ וַדַ אי לֹא יַחְ מִ יץ אֶ ת הַ מִ צְ וָה ּ ּ , רַ ק יַעֲשֶׂ ה אוֹ תָ ה בִּ זְרִ יזות גָּדוֹ ל מְ אֹד ּ ּ , מֵ אַ חַ ר שֶׁ כָּ ל שִׂ מְ חָ תוֹ וְ תַ עֲנוגוֹ הוא רַ ק מֵ הַ מִ צְ וָה בְּ עַצְ מָ ה ּ ּ ּ ּ , וְ הוא מְ צַ פֶ ה תָ מִ יד ּ ּ ּ שֶׁ יְזַכֵּ הו הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך לַעֲשׂ וֹ ת מִ צְ וָה ְ ּ ּ ּ , וְ עַל־כֵּן כְּ שֶׁ בָּ א לְ יָדוֹ אֵ יזֶה מִ צְ וָה , בְּ וַדַ אי הוא עוֹ שֶׂ ה אוֹ תָ ה בִּ זְרִ יזות ּ ּ ּ ּ גָּדוֹ ל מְ אֹד . וְזֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ : ל" הֱוֵי רָ ץ לְ מִ צְ וָה וְ כו ', ּ ּ שֶׁ שְׂ כַ ר מִ צְ וָה מִ צְ וָה , כִּ י עִ קַ ר הַ זְרִ יזות ּ ּ ּ וְ הָ רִ יצָ ה לִ דְ בַ ר מִ צְ וָה הוא עַל־יְדֵ י שֶׁ זוֹ כִ ין לַשִׂ מְ חָ ה ּ ּ ּ , ל"ּ הַ נַ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת שְׂ כַר מִ צְ וָה מִ צְ וָה ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶ ה זוֹ כִ ין לְ קַ יֵם הַ מִ צְ וֹ ת בִּ זְרִ יזות גָּדוֹ ל כַּ נַ ּ ּ ּ ּ "ל. ) לקוטי הלכות - הל כות חלה ' ג- אותיות ב ' ו ' ה ' לפי אוצר היראה - מצוות ומעשים טובים- (ב" י

Segment 12
HE:
וַה ' הִ כָּ ה כָ ל בְּ כוֹ ר

Segment 13
HE:
יב ) , ( כט וְ עַל־כֵּן הָ יָה עִ קַ ר יְצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם עַל־יְדֵ י מַ כַּ ת בְּ ּ כוֹ רוֹ ת דַ יְקָ א כִּ י עַל־יְדֵ י כָּ ל הַ מוֹ פְ תִ ים לֹא נִכְ נַע פַ רְ עֹה ּ ּ ּ בִּ שְׁ לֵמות וְחִ זֵק אֶ ת לִ בּ וֹ עַד שֶׁ הֵבִ יא עָלָיו מַ כַּ ת ּ ּ בְּ כוֹ רוֹ ת ובְ כוֹ רֵ י יִשְׂ רָ אֵ ל נִצוֹ לו ובָ זֶה נִכְ נַע בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ בְּ כוֹ ר דְ סִ טְ רָ א אָ חֳרָ א וְ נִתְ עַלָה וְנִתְ גַּדֵ ל ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת בְּ כוֹ ר דִ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת עֲבוֹ דַ ת הַ תְ פִ לָה ּ ּ ּ ּ ּ ) כמובא בלקוטי מוהר " ן א ', , ('ב וְ אָ ז נִתְ גַּלָה פְ עֻלַת תְ פִ לַת ּ ּ ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל וְ צַ עֲקָ תָ ם כָּ ל יְמֵ י הַ גָּלות וְ אָ ז נִגְאֲלו וְיָצְ או ּ ּ ּ מִ מִ צְ רַ יִם וְ אָ ז נִתְ קַ דְ שׁ ו הַ בְּ כוֹ רוֹ ת כְּ ּ ּ ּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב קַ דֶ שׁ לִ י ּ ּ כָ ל בְּ כוֹ ר וְ כו ּ'. כִּ י אֶ ת זֶה לְ עֻמַ ת זֶה עָ שָׂ ה אֱלֹקִ ים כִּ י ּ כְּ מוֹ שֶׁ יֵשׁ בְּ חִ ינַת בְּ כוֹ ר בַּ קְ דֻ שָׁ ה בְּ חִ ינַת קְ דֻ שַׁ ת ּ ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ חִ ינַת עֲבוֹ דַ ת הַ תְ פִ לָה כַּ נַ ּ ּ ּ "ל, כְּ מוֹ כֵן יֵשׁ בְּ חִ ינַת בְּ כוֹ ר דְ סִ טְ ּ רָ א אָ חֳרָ א שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת עֲמָ לֵק ּ בְּ חִ ינַת רֵ אשִׁ ית גּוֹ יִם עֲמָ לֵק , הַ יְנו שֶׁ בְּ חִ ינַת קְ לִ פַ ת ּ ּ עֲמָ לֵק הוא מִ תְ גַּבֵּ ר בְּ כָ ל פַ עַם כְּ נֶגֶד בְּ חִ ינַת הַ בְּ כוֹ ר ּ ּ דִ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ הוא הַ תְ פִ לָה דְ הַיְנו אֲפִ לו כְּ שֶׁ פוֹ עֲלִ ים אֵ יזֶה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּדָ בָ ר בִּ תְ פִ לָה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הוֹ לָדַ ת הַ בְּ כוֹ ר הוא ּ ּ ּ מִ תְ גַּבֵּ ר ומַ כְ נִיס כְּ פִ ירוֹ ת וְ שִׁ כְ חָ ה בַּ לֵב כְּ אִ לו עֲדַ יִן לֹא ּ ּ ּ ּ הִ תְ חִ יל ה ' יִתְ בָּ רַ ך לִ שְׁ מֹעַ תְ פִ לָתוֹ כְּ לָל ּ ּ ְ , וְ עַל־כֵּן נִקְ רָ א עֲמָ לֵק רֵ אשִׁ ית בְּ חִ ינַת רֵ אשִׁ ית גּוֹ יִם וְ כו כִּ ' ּ י הוא רוֹ צֶה ּ לְ הִ תְ גַּבֵּ ר כְּ נֶגֶד בְּ חִ ינַת רֵ אשִׁ ית שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת בְּ כוֹ ר ּ כְּ אִ לו עֲדַ יִן לֹא הִ תְ חִ יל ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך לְ הוֹ שִׁ יעַ כְּ לָל ְ . ומִ שָׁ ם ּ ּ מִ בְּ חִ ינַת רֵ אשִׁ ית גּוֹ יִם עֲמָ לֵק מִ שָׁ ם הָ יְתָ ה יְנִיקַ ת בְּ כוֹ רֵ י ּ מִ צְ רַ יִם , כִּ י עֲמָ לֵק כּ וֹ לֵל כָּ ל הָ עַכּ ו ּ" ּ ם ובִ פְ רָ ט מִ צְ רַ יִם , כִּ י שַׂ ר שֶׁ ל מִ צְ רַ יִם הוא אֱדוֹ ם שֶׁ הוא עֲמָ לֵק ּ ּ . וְ עַל־כֵּן עַל־יְדֵ י שֶׁ הִ כָּ ה ה ' בְּ כוֹ רֵ י מִ צְ רַ יִם עַל־יְדֵ י זֶה נִפְ סַ ק וְ נִתַ ק יְנִיקַ ת מִ צְ רַ יִם מִ בְּ חִ ינַת קְ לִ פַ ת עֲמָ לֵק שֶׁ כָּ ל ּ ּ הַ גָּלֻיוֹ ת עַל־ ּ יָדוֹ , וְ עַל־יְדֵ י זֶה לֹא הָ יָה כּ ֹחַ לְ הַ קְ לִ פָ ה ּ ּ לְ הַ כְ בִּ יד אֶ ת לִ בּ וֹ עוֹ ד וְאָ ז הֻכְ רַ ח לְ הַ סְ כִּ ים שֶׁ יֵצְ או ּ ּ . אֲבָ ל מֵ חֲמַ ת שֶׁ עֲמָ לֵק בְּ עַצְ מוֹ לֹא נָפַ ל עֲדַ יִן רַ ק שֶׁ נִפְ סַ ק ּ יְנִיקַ ת פַ רְ עֹה ומִ צְ רַ יִם מִ מֶ נו עַל־יְדֵ י הֲרִ יגַת הַ בְּ כוֹ ּ ּ ּ ּ ּ רִ ים וְ כַ נַ ּ"ל, עַל־כֵּן אַ חַ ר־כָּ ך אַ חַ ר שֶׁ יָצְ או הִ תְ גַּבֵּ ר עוֹ ד ּ ּ ְ וְ הָ פַ ך אֶ ת לֵב פַ רְ עֹה וַעֲבָ דָ יו וְ אָ מְ רו מַ ה זֹאת עָ שִׂ ינו ּ ּ ּ ּ ְ ' ּ וְ כו וְ כָ ל זֶה עַל־יְדֵ י קְ לִ פַ ת עֲמָ לֵק שֶׁ חָ זַר וְ נִתְ עוֹ רֵ ר ּ , כִּ י הוא מִ תְ עוֹ רֵ ר ומִ תְ גַּבֵּ ר בְּ כָ ל פַ עַם ּ ּ ּ . וְזֶה שֶׁ אִ יתָ א בַּ מִ דְ רָ שׁ וַיֻגַּד וְ כו ּ ּ ּ ' כִּ י בָ רַ ח הָ עָם שֶׁ הַ מַ גִּיד הָ יָה עֲמָ לֵק ּ הַ יְנו כַּ נַ ּ ּ " ל כִּ י הַ מַ גִּיד וְ הַ מֵ סִ ית לְ פַ רְ עֹה לֵאמֹר שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ בָּ רְ חו וְ שֶׁ יִתְ גַּבֵּ ר לִ רְ דֹף אַ חֲרֵ יהֶם זֶה עֲמָ לֵק כִּ י זֶה ּ ּ ּ מַ עֲשֵׂ ה עֲמָ לֵק שֶׁ יִתְ גַּבֵּ ר בְּ כָ ל פַ עַם וְיַכְ חִ ישׁ הַ כּ ֹל וְיַכְ נִיס ּ ּ שִׁ כְ חָ ה וְטָ עותִ ים בַּ לֵב כְּ אִ לו לֹא הָ יָה עֲדַ יִן שׁ ום יְשׁ ועָה ּ ּ ּ ּ ּ ּ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם וְ כַ נַ . ל"ּ וְ עַל־כֵּן אַ חַ ר שֶׁ נָפַ ל פַ רְ עֹה וְחֵ ילוֹ ּ ּ בַּ יָם לְ גַמְ רֵ י אַ חַ ר־כָּ ך בָּ א עֲלֵיהֶם עֲמָ לֵק בְּ ְ ּ עַצְ מוֹ כִּ י הוא ּ בְּ עַצְ מוֹ לֹא נִכְ נַע עֲדַ יִן כַּ נַ ּ" ל וְעַל־כֵּן הִ תְ גַּבֵּ ר הוא ּ בְּ עַצְ מוֹ וְ לֹא הִ סְ תַ כֵּ ל עַל כָּ ל הַ נִפְ לָאוֹ ת וְהַ יְשׁ ועוֹ ת ּ ּ ּ שֶׁ עָ שָׂ ה ה ' יִתְ בָּ רַ ך עִ מָ נו ובָ א לְ הִ לָחֵ ם כְּ נֶגְדָ ם כִּ י הוא ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ בְּ חִ ינַת רֵ אשִׁ ית שֶׁ מִ תְ גַּ ּ בֵּ ר כְּ נֶגֶד בְּ חִ ינַת בְּ כוֹ ר שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת רֵ אשִׁ ית שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת עֲבוֹ דַ ת הַ תְ פִ לָה כַּ נַ ּ ּ ּ ּ "ל, וְ עַל־כֵּן ה ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ עַצְ מוֹ לוֹ חֵ ם עִ מוֹ בְּ כָ ל דוֹ ר וְ כַ נַ ּ ּ ּ ְ :ל" וְזֶה בְּ חִ ינַת סְ מִ יכַ ת גְּאֻ לָה לִ תְ פִ לָה שֶׁ קֹדֶ ם שֶׁ נִכְ נָסִ ין ּ ּ ּ ּ ִּב תְ פִ לָה לְ הִ תְ פַ לֵל עַל צְ רָ כֵינו בִּ תְ פִ לַת שְׁ מוֹ נֶה עֶשְׂ רֵ ה ּ ּ ּ ּ ּ אָ נו מַ זְכִּ ירִ ין גְּאֻ לַת מִ צְ רַ יִם ומַ זְכִּ ירִ ין הַ כְ נָעַת בְּ כוֹ ר ּ ּ ּ דְ סִ טְ רָ א אָ חֳרָ א כְּ מוֹ שֶׁ אוֹ מְ רִ ים כָּ ל בְּ כוֹ רֵ יהֶם הָ רָ גְתָ ּ ּ ובְ כוֹ רְ ך יִשְׂ רָ אֵ ל גָּאָ לְ תָ ובָ זֶה אָ נו ּ ּ ּ ּ ָ מַ זְכִּ ירִ ין עַצְ מֵ נו מַ ה ּ שֶׁ פָ עֲלו יִשְׂ רָ אֵ ל כְּ בָ ר בִּ תְ פִ לָתָ ם שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת הוֹ לָדַ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ כוֹ ר דִ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת עֲבוֹ דַ ת הַ תְ פִ לָה כִּ י ּ ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י זֶה נִתְ חַ זֵק הַ לֵב לְ הִ תְ פַ לֵל כַּ נַ ּ ּ ּ ּ ּ , ל" וְעַל־כֵּן אָ ז אָ נו ּ מַ תְ חִ ילִ ין לְ הִ תְ פַ לֵל כִּ י עִ קַ ר הַ הִ תְ חַ זְקות בִּ תְ פִ לָה הוא ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת הוֹ לָדַ ת בְּ כוֹ ר שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת גְּאֻ לַת ּ ּ מִ צְ רַ יִם עַל־יְדֵ י שֶׁ אָ נו מַ זְכִּ ירִ ין עַצְ מֵ נו מַ ה שֶׁ כְּ בָ ר ּ ּ ּ פָ עַלְ נו עַל־יְדֵ י תְ פִ לָתֵ נו ּ ּ ּ ּ ּ . ) לקוטי הלכות - הלכות נחלות ד (ד" י – '

Segment 14
HE:
וְ גַם עֵרֶ ב רַ ב עָלָה אִ תָ ם ּ

Segment 15
HE:
יב ) ( לח , מִ י שֶׁ רוֹ צֶ ה לְ קָ רֵ ב רְ שָׁ עִ ים ורְ חוֹ קִ ים לַעֲבוֹ דָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , יֵשׁ עָ לָיו סַ כָּ נוֹ ת גְּדוֹ לוֹ ת מְ אֹד בְּ לִ י שִׁ עור ּ , וְ צָ רִ יך לָזֶה ְ כַּ מָ ה תַ חְ בּ ולוֹ ת בְּ לִ י שִׁ עור ּ ּ ּ ּ , עַד שֶׁ יִזְכֶּ ה לִ פְ ּ עֹל פְ עֻלָתוֹ ּ ּ בִּ שְׁ לֵמות ּ . וְ עַל־כֵּן אֲפִ לו מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו ּ ּ ּ , עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם ּ , אֲדוֹ ן כָּ ל הַ נְבִ יאִ ים וְ לֹא קָ ם כָּ מוֹ הו ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן ּ בְּ עִ נְיַן הִ תְ קָ רְ בות הָ עֵרֶ ב־רַ ב לֹא עָ לְ תָ ה בְּ יָדוֹ ּ , וְהֵם שֶׁ גָּרְ מו כָּ ל הַ קִ לְ קולִ ים ּ ּ ּ : חֵ טְ א הָ עֵ גֶל ושְׁ בִ ירַ ת הַ לוחוֹ ת ּ ּ ּ . 'ּ וְ כו וְ עִ קַ ר תִ קון הַ דָ בָ ר תָ לוי בָּ זֶה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הַ חִ דושֵׁ י־תוֹ רָ ה ּ ּ שֶׁ לוֹ שֶׁ מַ מְ שִׁ יך בִּ שְׁ בִ יל הִ תְ קָ רְ בות הָ רְ חוֹ קִ ים ּ ְ ּ ּ , יַמְ שִׁ יכֵם רַ ק בְּ רַ חֲמִ ים וְ תַ חֲנונִים ובְ הִ תְ קַ שְׁ רות עִ ם נַפְ שׁ וֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ הַ שׁ וֹ מְ עִ ים , וְ עִ ם כּ ֹחַ וזְכות הַ מַ עֲשִׂ ים טוֹ בִ ים שֶׁ לוֹ לֹא ּ ּ ּ ּ כְּ לָל בִּ תְ פִ לָתוֹ יִשְׁ תַ מֵ שׁ ּ ּ ּ , רַ ק כְּ דֵ י לְ הַ כְ נִיעַ הָ רַ ע שֶׁ בָּ עֵדָ ה , וְ לִ פְ נֵי הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך יַעֲמֹד כְּ דָ ל וכְ רָ שׁ וִיבַ קֵ שׁ ּ ּ ְ ּ רַ ק רַ חֲמִ ים וְ תַ חֲנונִים ּ : אִ ם יִתֵ ן הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , , ן ּ יִתֵ וְאִ ם

Segment 16
HE:
לָאו , לָאו ; וְ לֹא יִדְ חֹק אֶ ת הַ שָׁ עָ ה וְ לֹא יְבַ קֵ שׁ שׁ ום דָ בָ ר ּ ּ ּ ּ בְּ דַ וְ קָ א , בְּ כֹחַ ובְ אֹנֶס כִּ בְ יָכוֹ ל אָ ז עַל־יְדֵ י אֵ לו הָ רַ חֲמִ ים ּ ּ ּ וְ תַ חֲנונִים יָכוֹ ל לְ קָ רֵ ב גַּם הַ מְ רֻ חָ קִ ים בְּ יוֹ תֵ ר ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת נִשְׁ מַ ת עֵרֶ ב־רַ ב ) כִּ י סוֹ ף כָּ ל סוֹ ף בְּ וַדַ אי ּ יִתְ תַ קְ נו כֻּלָם ּ ּ ּ ּ . ( כִּ י יֵשׁ רְ שָׁ עִ ים שֶׁ הֵם מְ שֻׁ קָ עִ ים בְּ תַ אֲוָתָ ם ּ ובְ מַ חְ שְׁ בוֹ תָ ם הָ רָ עוֹ ת וְ הֵם רְ חוֹ קִ ים כָּ ל־כָּ ך ְ ּ , עַד שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר בְּ שׁ ום שֵׂ כֶ ל ובְ שׁ ום כּ ֹחַ לְ קָ רְ בָ ם לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ ּ , וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ קָ רְ בָ ם כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י רַ חֲמִ ים וְ תַ חֲנונִים ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת אֲרִ יכַ ת אַ פַ יִם ּ ּ , כִּ י גַּם הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ מַ אֲרִ יך אַ ף לָרְ שָׁ עִ ים כְּ דֵ י שֶׁ יָשׁ ובו ּ ּ ּ ְ , וְ צָ רִ יך הַ צַ דִ יק ּ ּ ְ ּ שֶׁ יֶאֱחֹז גַּם־כֵּן בִּ בְ חִ ינָה זוֹ . ובָ זֶה כָּ לול מַ ה שֶׁ צָ רִ ּ ּ ּ ּ ְ יך הַ צַ דִ יק לִ בְ לִ י לִ דְ חֹק אֶ ת הַ שָׁ עָ ה בְּ שׁ ום דָ בָ ר ּ ּ ּ ּ ּ , רַ ק יַאֲרִ יך ְ אַ פוֹ וְיַמְ תִ ין הַ רְ בֵּ ה לִ תְ שׁ ועַת ה ּ ּ ּ ' ּולְ רַ חֲמָ יו הַ מְ רֻ בִּ ים בְּ לִ י ּ שִׁ עור . כִּ י אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ כַּ וָנַת הַ צַ דִ יק בְּ וַדַ אי לְ טוֹ בָ ה ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ רוֹ צֶ ה רַ ק לְ מַ לֹאת רְ צוֹ נוֹ ּ יִתְ בָּ רַ ך , ְ ומֵ חֲמַ ת זֶה הוא ּ ּ בָּ הול מְ אֹד בְּ הַ דָ בָ ר שֶׁ חָ פֵ ץ ּ ּ , מֵ חֲמַ ת שֶׁ יוֹ דֵ עַ שֶׁ הוא ּ ּ רְ צוֹ נוֹ יִתְ בָּ רַ ך אַ ף־עַל־פִ י־כֵן אָ סור לִ דְ חֹק אֶ ת הַ שָׁ עָה ּ ּ ּ ְ . ּוצְ רִ יכִ ין לִ הְ יוֹ ת בָּ קִ י בְּ עִ נְיָן זֶה מְ אֹד , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת בָּ קִ י בְּ רָ צוֹ א , בָּ קִ י בְּ שׁ וֹ ב , כִּ י צְ רִ יכִ ין לָרוץ מְ אֹד מְ אֹד ּ לַעֲשׂ וֹ ת רְ צוֹ נוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ , אֲבָ ל אַ ף־עַל־פִ י־כֵן צָ רִ יך ְ ּ שֶׁ יִהְ יֶה לוֹ אֲרִ יכַ ת־אַ פַ יִם וְ לִ בְ לִ י לִ דְ חֹק אֶ ת הַ שָׁ עָ ה ּ ּ ּ , רַ ק יַמְ תִ ין לִ ישׁ ועַת ה ּ ּ . ' בִּ פְ רָ ט בְּ עִ נְיַן הִ תְ קָ רְ בות רְ חוֹ קִ ים ּ כָּ אֵ לו ּ ּ שֶׁ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך בְּ עַצְ מוֹ כִּ בְ יָכוֹ ל חוֹ שֵׁ ב מַ חֲשָׁ בוֹ ת ְ ּ וְ תַ חְ בּ ולוֹ ת אֵ יך לְ קָ רְ בָ ם ְ ּ , בִּ בְ חִ ינַת " וְחָ שַׁ ב מַ חֲשָׁ בוֹ ת לְ בִ לְ תִ י יִדַ ח מִ מֶ נו נִדָ ח ּ ּ ּ ּ ּ ּ , " עַל־כֵּן בְּ וַדַ אי אֵ ין הַ דָ בָ ר בָּ א ּ ּ בְּ נָקֵ ל וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לַעֲשׂ וֹ תוֹ בְּ חִ פָ זוֹ ּ , ן רַ ק צְ רִ יכִ ין מְ תִ ינות ּ גָּדוֹ ל בָּ זֶה וַאֲרִ יכות־אַ פַ יִם מְ אֹד ולְ הִ תְ פַ לֵל קֹדֶ ם ּ ּ ּ ּ ּ הַ מְ שָׁ כַ ת חִ דושֵׁ י־תוֹ רָ תוֹ רַ ק בְּ רַ חֲמִ ים וְ תַ חֲנונִים ּ ּ ּ . וְ עִ ם מַ טֵ ה־עֻזוֹ ּ ּ , הַ קְ דוֹ שָׁ ה וזְכות עֲבוֹ דָ תוֹ שֶׁ הוא כּ ֹחַ ּ ּ ּ ּ , יִשְׁ תַ מֵ שׁ רַ ק בִּ שְׁ בִ יל לְ הַ ּ ּ כְ נִיעַ הָ רַ ע שֶׁ בָּ רָ עִ ים כַּ נַ . ל"ּ וְ אִ ם אַ ף־עַל־פִ י־כֵן יֵשׁ רְ שָׁ עִ ים ורְ חוֹ קִ ים כָּ אֵ לו שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר ּ ּ ּ ּ לוֹ לְ הַ כְ נִיעַ הָ רַ ע שֶׁ בָּ הֶם עִ ם מַ טֵ ה־עֻזוֹ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן ּ ּ ּ יָכוֹ ל לְ קָ רְ בָ ם עַל־יְדֵ י רִ בּ וי הָ רַ חֲמִ ים וְ תַ חֲנונִים שֶׁ הִ רְ בָּ ה ּ ּ לִ פְ נֵי הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , כִּ י יָכוֹ ל לְ עוֹ רֵ ר רַ חֲמִ ים כָּ אֵ לו ּ ּ אֶ צְ לוֹ יִתְ בָּ רַ ך , ְ עַד שֶׁ גַּם הֵ ם יִתְ קָ רְ בו , ּ כִּ י רַ בִּ ים רַ חֲמָ יו . וְ אִ ם אַ ף־עַל־פִ י־כֵן אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ פְ עֹל עַתָ ה לְ קָ רְ בָ ם ּ ּ הַ הֶ כְ רֵ חַ לְ הַ מְ תִ ין עוֹ ד ּ , אולַי יוכַ ל לִ פְ עֹל בַּ קָ ּ ּ ּ שָׁ תוֹ בְּ פַ עַם אַ חֶ רֶ ת ; וְ אִ ם גַּם אָ ז לֹא יִפְ עַל , יַמְ תִ ין עוֹ ד ּ . וְ אָ ז בְּ דֶ רֶ ך זֶה ְ מְ קָ רֵ ב בְּ כָ ל פַ עַם מְ עַט מְ עַט אֶ ת הָ רְ חוֹ קִ ים בְּ יוֹ תֵ ר ּ , עַד שֶׁ סּ וֹ ף כָּ ל סוֹ ף יְקָ רֵ ב כֻּלָם ּ . וְזֶה הָ עִ נְיָן לֹא יִהְ יֶה בִּ שְׁ לֵמות עַד שֶׁ יָבוֹ א מְ שִׁ יחַ צִ ּ ּ דְ קֵ נו וִיקַ בֵּ ץ נִדָ חֵ ינו ּ ּ ּ מֵ אַ רְ בַּ ע כַּ נְפוֹ ת הָ אָ רֶ ץ לְ אַ רְ צֵ נו וְ הוא יְתַ קֵ ן הַ כּ ֹל ּ ּ ּ ) לקוטי הלכות – הלכות דברים הנוהגים בסעודה ' ד לפי אוצר היראה – גרים (' ו –

Segment 17
HE:
וְ גַם צֵדָ ה לֹא עָשׂ ו לָהֶ ם ּ

Segment 18
HE:
יב ) ( לט , בְּ חִ ינַת פֶ סַ ח וִיצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם יֶ ּ שְׁ נָה בְּ כָ ל אָ דָ ם ובְ כָ ל ּ זְמָ ן , כִּ י כָּ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד כָּ ל זְמַ ן שֶׁ הוא מְ שֻׁ קָ ע בְּ תַ אֲווֹ ת ּ ּ וְ הַ בְ לֵי עוֹ לָם הַ זֶה ּ , זֶה בְּ חִ ינַת גָּלות מִ צְ רַ יִם כַּ יָדועַ ּ ּ ּ . וְיֵשׁ אֲנָשִׁ ים שֶׁ הֵם מְ שֻׁ קָ עִ ים מְ אֹד בְּ טֻמְ אַ ת מִ צְ רַ יִם ּ , בְּ גִלולֵי ּ ּ הַ חֲטָ אִ ים וְ הָ עֲונוֹ ת , רַ חֲמָ נָא לִ צְ לַן ּ , ומֵ חֲמַ ת שֶׁ הוא ּ ּ מְ שֻׁ קָ ע בְּ תַ אֲווֹ תָ יו מְ אֹד מְ אֹד עַל־כֵּן אִ י אֶ פְ שָׁ ר ּ לְ הוֹ צִ יאוֹ מִ שָׁ ם בְּ שׁ ום תוֹ כָ חָ ה ומוסָ ר ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י כְּ בָ ר נִתְ קַ שֵׁ ר ּ בִּ שְׁ טותִ ים וַחֲטָ אִ ים שֶׁ לוֹ כָּ ל־כָּ ך עַד שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר ְ ּ ּ לְ הוֹ צִ יאוֹ מִ שָׁ ם בְּ שׁ ום פָ נִים ּ ּ ּ , אִ ם יִרְ צו לְ דַ בֵּ ר לוֹ תוֹ רָ ה ּ ּ ומוסָ ר לְ פִ י מַ דְ רֵ גָתוֹ ּ ּ . אֲבָ ל הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך חוֹ שֵׁ ב ְ ּ מַ חֲשָׁ בוֹ ת לְ בַ ל יִדַ ח מִ מֶ נו נִדָ ח ּ ּ ּ ּ ּ , וְעַל־כֵּן הוא יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ גָּדוֹ ל הִ תְ נוֹ צְ צות לִ פְ עָמִ ים לוֹ שׁ וֹ לֵחַ בְּ רַ חֲמָ יו ּ וְ הִ תְ עוֹ רְ רות גָּדוֹ ל בְּ לִ בּ וֹ שֶׁ יָשׁ וב לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ זֶהו ּ ּ בְּ חִ ינַת כָּ רוֹ זָא דִ לְ עֵלָא ּ , כַּ יָדועַ ּ ּ . וְ צָ רִ יך הָ אָ דָ ם שֶׁ יָחוס ּ ּ ְ עַל נַפְ שׁ וֹ , וְתֵ כֶ ף כְּ שֶׁ בָּ א עָ לָיו הִ תְ עוֹ רְ רות לִ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ , תֵ כֶ ף ומִ יָד יְמַ הֵר לְ הִ מָ לֵט עַ ּ ּ ּ ּ ל נַפְ שׁ וֹ וְ אַ ל יִסְ תַ כֵּל ּ לַאֲחוֹ רָ יו כְּ לָל , בִּ בְ חִ ינַת " מַ הֵר הִ מָ לֵט עַל נַפְ שֶׁ ך אַ ל ָ ּ תַ בִּ יט אַ חֲרֶ יך ָ ּ , " כִּ י מֵ חֲמַ ת שֶׁ הוא מְ שֻׁ קָ ע בִּ שְׁ טותִ ים ּ ּ ּ וְ תַ אֲווֹ ת ובִ לְ בּ ולִ ים כָּ ל־כָּ ך ְ ּ ּ , עַל־כֵּן תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ מַ תְ חִ יל ּ ּ לַחְ שׁ ֹב אֵ יך ומָ ה ובְ ּ ְ ּ אֵ יזֶה אֹפֶ ן יִבְ רַ ח מִ תַ אֲווֹ תָ יו ובְ אֵ יזֶה ּ ּ דֶ רֶ ך יִזְכֶּ ה לִ תְ שׁ ובָ ה וְ כו ּ ּ ְ ', אֲזַי בְּ וַדַ אי יַחֲזֹר וְיָשׁ וב ּ ּ לְ אִ וַלְ תוֹ ּ ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , מֵ חֲמַ ת שֶׁ הוא מְ שֻׁ קָ ע בָּ זֶה בְּ יוֹ תֵ ר ּ ּ ּומְ בֻלְ בָּ ל מְ אֹד מְ אֹד ; עַל־כֵּן בִּ תְ חִ לַת הִ תְ עוֹ רְ רות ּ ּ ּ הַ תְ שׁ ובָ ה צָ רִ יך לִ בְ רֹחַ מִ יָד שֶׁ ּ ְ ּ ּמִ תְ עוֹ רֵ ר , וְ אַ ל יַבִּ יט לַאֲחוֹ רָ יו כְּ לָל יִהְ יֶה אֵ יך שֶׁ יִהְ יֶה יָחוס עַל נַפְ שׁ וֹ וְיִבְ רַ ח ּ ּ ְ בְּ חִ פָ זוֹ ן מִ מַ ה שֶׁ הוא צָ רִ יך לִ בְ רֹחַ ְ ּ ּ ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת פֶ סַ ח ּ , שֶׁ אָ ז הָ יָה יְצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם , שֶׁ אָ ז נִתְ גַּלֶה אוֹ ר רַ ב ּ מִ לְ מַ עְ לָה וְ אָ ז תֵ ּ כֶ ף יָצְ או יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ חִ פָ זוֹ ן גָּדוֹ ל וְ לֹא ּ ּ יָכְ לו לְ הִ תְ מַ הְ מֵ ה ּ ּ , כִּ י הָ יו נִשְׁ אָ רִ ים שְׁ קועִ ים שָׁ ם ּ ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , כַּ מובָ א ּ ּ . וְגַם אָ סור לוֹ אָ ז לְ הַ תְ חִ יל לַחְ שׁ ֹב עַל ּ ּפַ רְ נָסָ ה ; אִ ם־כֵּן מֵ הֵיכָ ן יִתְ פַ רְ נֵס ּ ? רַ ק יִבְ טַ ח בַּ ה ' וְיַשְׁ לִ יך עָ לָיו יְהָ בוֹ וְ הוא יְכַ לְ כְּ לֵהו ּ ּ ְ . וְזֶה בְּ חִ ינַת " וְגַם צֵ דָ ה לֹא עָ שׂ ו לָהֶם ּ " , שֶׁ כְּ שֶׁ צְ רִ יכִ ין לִ בְ רֹחַ מִ מַ ה ּ ּ ּ ּ שֶׁ צְ רִ יכִ ין לִ בְ רֹחַ , ּ מִ פַ ח יוֹ קְ שִׁ ים , אָ ז אָ סור לַחְ שׁ ֹב כְּ לָל ּ עַל פַ רְ נָסָ ה וְ צֵידָ ה ּ , כִּ י בְּ וַדַ אי כְּ שֶׁ נוֹ פְ לִ ים ּ ּ עַל הָ אָ דָ ם רוֹ צְ חִ ים וְגַזְלָנִים אוֹ חַ יוֹ ת רָ עוֹ ת ּ , וְ הוא מְ מַ הֵ ר לָנוס ּ ּ וְ לִ בְ רֹחַ מֵ הֶם , בְּ וַדַ אי אֵ ינוֹ חוֹ שֵׁ ב אָ ז מֵ הֵיכָ ן יִתְ פַ רְ נֵס ּ ּ וְ כַ יוֹ צֵ א ּ . מִ כָּ ל־שֶׁ כֵּן כְּ שֶׁ הָ אָ דָ ם צָ רִ יך לִ בְ רֹחַ מִ ן הַ שְׁ אוֹ ל ּ ְ תַ חְ תִ יוֹ ת ומִ תַ חְ תָ יו ּ ּ ּ ּ ּ ּ , ומִ יִ ּ ּ סּ ורֵ י עוֹ לָם לְ חַ יֵי עוֹ לָם אֵ יך הוא ּ ּ ְ ּ צָ רִ יך לִ בְ רֹחַ לְ מַ הֵר לְ הִ מָ לֵט עַל נַפְ שׁ וֹ ּ ְ , וְלֹא יַבִּ יט לַאֲחוֹ רָ יו כְּ לָל , כִּ י אֵ ינוֹ יָכוֹ ל לְ הִ תְ מַ הְ מֵ הַ , ּ וְגַם צֵידָ ה ּופַ רְ נָסָ ה לֹא יַעֲשֶׂ ה לוֹ , וְיִבְ טַ ח בַּ ה ' ּ וְ יִשָׁ עֵן בֵּ אלֹקָ יו כִּ י לֹא יַ עַזְבֵ הו . ּ גַּם אֵ ינוֹ יָכוֹ ל לְ הִ תְ עוֹ רֵ ר וְ לָבוֹ א לִ תְ שׁ ובָ ה ּ שְׁ לֵמָ ה , כִּ י אִ ם כְּ שֶׁ יַשְׁ לִ יך כָּ ל הַ חָ כְ מוֹ ת מִ מֶ נו ּ ּ ּ ְ ּ , כִּ י אִ ם יִרְ צֶ ה אָ ז לַחְ שׁ ֹב שׁ ום חָ כְ מָ ה וְ עֵצָ ה וְ תַ חְ בּ ולָה הֵן ּ ּ חָ כְ מוֹ ת חִ יצוֹ נִיוֹ ת ּ , אוֹ כַּ יוֹ צֵ א בָ זֶה חָ כְ מוֹ ת הָ ע ּ וֹ לָם וְטִ רְ דוֹ ת הַ פַ רְ נָסָ ה בְּ וַדַ אי לֹא יוֹ עִ יל לוֹ שׁ ום הִ תְ עוֹ רְ רות ּ ּ ּ ּ בָּ עוֹ לָם , כִּ י עִ קַ ר הַ הִ תְ גַּלות אֱלָקות וְהִ תְ עוֹ רְ רות הַגָּדוֹ ל ּ ּ ּ ּ ּ

Segment 19
HE:
שֶׁ בָּ א אֵ לָיו מִ לְ מַ עְ לָה לֹא הָ יָה אֶ לָא כְּ דֵ י שֶׁ יִרְ אֶ ה ּ ּ מֵ רָ חוֹ ק אוֹ ר גָּדוֹ ל , כְּ דֵ י שֶׁ יִשְׁ תוֹ ּ ּ קֵ ק נַפְ שׁ וֹ לִ בְ רֹחַ ּ מִ תַ אֲווֹ תָ יו וַהֲבָ לָיו , וְיִתְ חַ זֵק יוֹ תֵ ר בֶּ אֱמונָה עַל־יְדֵ י רִ בּ וי ּ ּ ּ וְ עֹצֶם הָ אוֹ ר שֶׁ הוא רוֹ אֶ ה מֵ רָ חוֹ ק ּ , אֲבָ ל עֶצֶם הָ אוֹ ר אִ י אֶ פְ שָׁ ר לוֹ לְ קַ בְּ לוֹ , וְ עַל־כֵּן צָ רִ יך אָ ז לְ הִ תְ חַ זֵק בְּ יוֹ תֵ ר ּ ְ בְּ הָ אֱמונָה הַ קְ דוֹ שָׁ ּ ּ ה ולְ מַ הֵר וְ לָרוץ בְּ כֹחַ גָּדוֹ ל ּ ּ , לִ בְ רֹחַ מִ מַ ה שֶׁ צָ רִ יך לִ בְ רֹחַ בְּ חִ פָ זוֹ ן גָּדוֹ ל ּ ּ ְ ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת מַ צָ ה ּ , שֶׁ נֶאֱפֵ ית בְּ חִ פָ זוֹ ן גָּדוֹ ל ּ ּ . וְ עַל־כֵּן נִקְ רֵ את הַ מַ צָ ה לֶחֶ ם ּ ּ עֹנִי , אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ מַ צָ ה הִ יא בְּ חִ ינַת מֹחִ ין גְּדוֹ לִ ּ ּ ּ ים , כַּ יָדועַ בַּ כַּ וָנוֹ ת ּ ּ ּ ; ְ אַ ך בֶּ אֱמֶ ת שְׁ נֵיהֶם אֶ חָ ד , כִּ י תַ רְ וַיְהו ּ ּ אִ יתְ נַהו בָּ ה ּ ּ ] כי שתיהם יש בה , [ כִּ י מֵ חֲמַ ת עֹצֶם גְּדֻ לַת הָ אוֹ ר הַ מְ לֻבָּ שׁ ומְ רֻ מָ ז בַּ אֲכִ ילַת מַ צָ ה שֶׁ ל פֶ סַ ח ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא אוֹ ר גָּדוֹ ל מְ אֹד עַד שֶׁ אֵ ין לָנו בּ וֹ ּ ּ שׁ ום תְ פִ יסָ ה ּ ּ כְּ לָל וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ שִׂ יגוֹ כְּ לָל ּ , וְ הָ אוֹ ר לֹא בָּ א מִ לְ מַ עְ לָה אֶ לָא כְּ דֵ י לְ חַ זֵק ולְ הַ חֲיוֹ ת אֶ ת הָ אֱמונָה ּ ּ ּ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י שֶׁ רוֹ אִ ים אוֹ ר גָּדוֹ ל מִ לְ מַ עְ לָה , אַ ף־ עַל־פִ י שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר ּ לְ הַ שִׂ יגוֹ כְּ לָל ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵ ּ ן נַעֲשִׂ ין חֲזָקִ ים יוֹ תֵ ר בֶּ אֱמונָה ּ ; וְ עַל־כֵּן נִקְ רֵ את הַמַ צָ ה לֶחֶ ם עֹנִי ּ ּ , בְּ חִ ינַת ' אֵ ין עָ נִי אֶ לָא מִ ן הַ דַ עַת ּ ּ ', כִּ י דַ יְקָ א עַכְ שָׁ ו מֵ חֲמַ ת עֹצֶם הָ אוֹ ר הַ גָּדוֹ ל מְ אֹד , עַל־כֵּן צְ רִ יכִ ין לְ סַ לֵק דַ עְ תוֹ לְ גַמְ רֵ י ּ ּ ּ וְ לֵידַ ע שֶׁ אֵ ינוֹ יוֹ דֵ עַ כְּ לָל . וְזֶה שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" ' לֶחֶ ם עֹנִי ', שֶׁ מַ זְכִּ יר אֶ ת הָ עֹנִי שֶׁ נִתְ עַנו בְּ מִ צְ רַ יִם ּ ּ ּ ּ , וְגַם שֶׁ עוֹ נִין עָלָיו דְ בָ רִ ים הַ רְ בֵּ ה ּ ; כִּ י עִ קַ ר הִ תְ גַּלות הַ דַ עַת ּ ּ ּ ּ וְ הַ הֶ אָ רָ ה שֶׁ ל פֶ סַ ח שֶׁ בָּ א עָ לֵינו מִ לְ מַ עְ לָה ּ ּ , ֶׁש ּ הוא בְּ חִ ינַת הַ תְ חָ לַת הַ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ , ּ הוא רַ ק בִּ שְׁ בִ יל זֶה , כְּ דֵ י שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה יִזְכּ ֹר עַצְ מוֹ כָּ ל אֶ חָ ד אֶ ת הָ עִ נוי שֶׁ נִתְ עַנָה ּ ּ ּ ּ שֶׁ הוא מִ צְ רַ יִם שֶׁ ל הַ תַ אֲווֹ ת בְּ גָלות נַפְ שׁ וֹ ּ ּ ּ הַ סִּ טְ רָ א־אָ חֳרָ א , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה יַעֲנֶה דְ בָ רִ ים הַ רְ בֵּ ה לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך וְיִצְ עַק בְּ קוֹ ל גָּדוֹ ל לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ְ ּ ּ , עַד שֶׁ יְרַ חֲמֵ הו וִיקָ רְ בֵ הו לַעֲבוֹ דָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ . ) לקוטי הלכות - הל כות גילוח ' ג - אותיות י " ב י "ג לפי אוצר היראה - פסח- קי (ג"

Segment 20
HE:
וַיֹאפו אֶ ת הַ בָּ צֵ ק ּ ּ ... עֻגוֹ ת מַ צוֹ ת ּ כִּ י לֹא חָ מֵ ץ

Segment 21
HE:
יב ) ( לט , כִּ י חָ מֵ ץ ומַ צָ ה הֵם בְּ חִ ינַת טֶ בַ ע וְ הַ שְׁ גָּחָ ה ּ ּ , כִּ י מַ צָ ה הוא ּ ּ בְּ חִ ינַת הַ שְׁ גָּחָ ה , בְּ חִ ינַת מָ ן , בְּ חִ ינַת לֶחֶ ם מִ ן הַ שָׁ מַ יִם ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ) ל " ּ ּ קִ דושִׁ ין לח (: עוגָה שֶׁ הוֹ צִ יאו ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל מִ מִ צְ רַ יִם טָ עֲמו בָּ הֶם טַ עַם מָ ן ּ ּ , כִּ י נֶאֱפֵ ית בְּ חִ פָ זוֹ ן בְּ לִ י רִ בּ וי תַ חְ בּ ולוֹ ת לְ הַ חְ מִ יץ ולְ הַ טְ עִ ים הָ עִ סָּ ה ּ ּ ּ ּ ּ כְּ מוֹ שֶׁ עוֹ שִׂ ין בְּ לֶחֶ ם חָ מֵ ץ , כִּ י מַ צָ ה בְּ חִ ינַת בִּ טָ חוֹ ן ּ ּ בְּ הַ שְׁ גָּחָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך לְ בַ ד בְּ לִ י שׁ ום עֵסֶ ּ ְ ּ ק ומְ לָאכָ ה , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) שְׁ מוֹ ת יב ( וַיֹאפו אֶ ת הַ בָּ צֵ ק וְ כו ּ ּ ּ ' עֻגוֹ ת מַ צוֹ ת ּ כִּ י לֹא חָ מֵ ץ וְ כו ' ּ וְגַם צֵ דָ ה לֹא עָ שׂ ו לָהֶם ּ . אֲבָ ל חָ מֵ ץ ּ הוא בְּ חִ ינַת טֶ בַ ע , בְּ חִ ינַת דִ ינִים שֶׁ נִמְ שָׁ כִ ין מִ בְּ חִ ינַת ּ ּ אֱלֹקִ ים שֶׁ הוא בְּ גִימַ טְ רִ יָא ּ הַ טֶ בַ ע , כַּ מובָ א ּ ּ , שֶׁ מִ שָׁ ם כָּ ל ּ ּ ּתַ אֲוַת מָ מוֹ ן , בְּ חִ ינַת ) תְ הִ לִ ים עא ּ ּ (: מִ כַּ ף מְ עַוֵל וְחוֹ מֵ ץ ּ , שֶׁ בָּ אִ ים לִ ידֵ י גְּזֵלוֹ ת עַל־יְדֵ י רִ בּ וי תַ אֲוַת מָ מוֹ ן שֶׁ הוא ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת כְּ פִ ירוֹ ת שֶׁ אוֹ מְ רִ ים כּ ֹחִ י וְ עֹצֶם יָדִ י עָ שָׂ ה לִ י וְ ', ּ כו ומַ חְ מִ יצִ ין הַ מֹחַ כָּ ל יְמֵ יהֶ ם אֵ יך לְ הַ שִׂ יג מָ מוֹ ן ּ ְ ּ ּ עַל־יְדֵ י אֵ יזֶה סִ בָּ ה וְתַ חְ בּ ולָה כְּ אִ לו הָ יָה בְּ כֹחָ ם לָזֶה ּ ּ ּ , מַ ה שֶׁ בֶּ אֱמֶ ת הוא לְ הֵפֶ ך כִּ י לֹא מִ מוֹ צָ א ומִ מַ עֲרָ ב וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ְ ּ ' כִּ י אֱלֹקִ ים שׁ וֹ פֵ ט וְ כו .'ּ וְ עִ קַ ר אֲחִ יזַת הַ ּ טֶ בַ ע בְּ חִ ינַת חָ מֵ ץ הוא מִ דִ ינִים כַּ יָדועַ ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ מִ שָׁ ם הִ שְׁ תַ לְ שְׁ לות אֲחִ יזַת הָ עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה וְהַ כְּ פִ ירוֹ ת ּ ּ ּ ּ ', ּ וְ כו אֲבָ ל כְּ שֶׁ מַ מְ תִ יקִ ין הַ דִ ינִים בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ ּ ּ , אֲזַי נִתְ הַ פֵ ך ּ ְ מִ דַ ת הַ דִ ין לְ רַ חֲמִ ים ּ ּ , וְ אָ ז נִכְ לָל הַ טֶ בַ ע בַּ הַ שְׁ ּ גָּחָ ה בִּ בְ חִ ינַת ה ' ּ הוא הָ אֱלֹקִ ים , כִּ י זוֹ כִ ים לֶאֱמונָה שְׁ לֵמָ ה ּ שֶׁ גַּם הַ נְהָ גַת הַ טֶ בַ ע הוא רַ ק בְּ הַ שְׁ גָּחָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך רַ ק ְ ּ ּ שֶׁ אֵ ין אָ נו מְ בִ ינִים דְ רָ כָ יו יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן אֲפִ לו מִ י ּ ּ שֶׁ עוֹ סֵ ק בְּ מַ שָׂ א ומַ תָ ן ומַ רְ וִיחַ ּ ּ ּ ּ מָ מוֹ ן שֶׁ נִדְ מֶ ה שֶׁ הוא ּ ּ עַל־פִ י הַ טֶ בַ ע ּ ּ , אֲבָ ל בֶּ אֱמֶ ת הַ כּ ֹל הוא בְּ הַ שְׁ גָּחָ תוֹ ּ יִתְ בָּ רַ ך כַּ אֲשֶׁ ר אָ נו רוֹ אִ ין שֶׁ הַ רְ בֵּ ה טוֹ רְ חִ ין ומְ יַגְּעִ ין ּ ּ ְ עַצְ מָ ן בִּ יגִיעוֹ ת עֲצומוֹ ת ומְ אומָ ה לֹא יִשְׂ או בַּ עֲמָ לָם ּ ּ ּ ּ , ּ אַ דְ רַ בָּ א הֵם מַ פְ סִ ידִ ין מָ מוֹ נָם עַל־יְדֵ י זֶה כַּ נִרְ אֶ ה בַּ חושׁ ּ ּ בְּ כָ ל עֵת . עַל־כֵּן צָ רִ יך כָּ ל אָ דָ ם לְ הַ אֲמִ ין שֶׁ כָּ ל ְ הַ פַ רְ נָסָ ה וְ הַ מָ מוֹ ן נִמְ שָׁ ך לְ הָ אָ דָ ם רַ ק בְּ הַ שְׁ גָּחָ תוֹ ְ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך לְ בַ ד ְ , ומַ ה שֶׁ צְ רִ יכִ ין אֵ יזֶה עֵסֶ ק זֶה הוא מִ דַ רְ כֵי ּ ּ ּ ּ ּ נִפְ לְ אוֹ תָ יו יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ בִ ין ְ , כִּ י בְּ וַדַ אי דַ רְ כֵי ּ ּ ' ה אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ שִׂ יג ּ , כִּ י ה ' יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ בָּ רָ א אֶ ת הָ עוֹ לָם ְ יֵשׁ מֵ אַ יִן הַ מֻחְ לָט וְגַם עַתָ ה הוא מַ צְ מִ יחַ חָ צִ יר לַבְּ הֵמָ ה ּ ּ ּ ' ּ וְ כו ּומַ צְ מִ יחַ אִ ילָן גָּדוֹ ל כָּ זֶה מִ גַּרְ עִ ין אֶ חָ ד וְ כו ', ּ ּ הוא יָכוֹ ל לִ בְ רֹא ולְ גַדֵ ל אֶ ת הָ אִ ילָן בְּ לִ י נְטִ יעַת הָ אָ דָ ם ּ ּ ולְ הַ צְ מִ יחַ הַ תְ בואָ ה בְּ לִ י חֲרִ ישָׁ ה וזְרִ יעָ ה שֶׁ ל הָ אָ דָ ם ּ ּ ּ ּ , ְ אַ ך ה ' יִתְ בָּ רַ ך בָּ רָ א הַ כּ ֹל בִּ שְׁ בִ יל הָ אָ דָ ם וְרָ צָ ה ְ שֶׁ הָ אָ דָ ם דַ יְקָ א יַעֲשֶׂ ה אֵ יזֶה עֵסֶ ק בִּ ּ שְׁ בִ יל גִּדול ּ ּ הַ תְ בואָ ה וְ הָ אִ ילָן ּ ּ , וְ כֵן שֶׁ יַעֲשֶׂ ה אֵ יזֶה עֵסֶ ק ומַ שָׂ א ומַ תָ ן ּ ּ ּ ּ ּ בִּ שְׁ בִ יל פַ רְ נָסָ ה ּ , אֲבָ ל בְּ וַדַ אי הַ כּ ֹל בִּ רְ צוֹ נוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּובְ הַ שְׁ גָּחָ תוֹ לְ בַ ד . ובֶ אֱמֶ ת כָּ ל עִ קַ ר יְגִיעַת הָ אָ דָ ם בְּ הַ תְ בואָ ה ובְ עִ סְ קֵ י ּ ּ ּ ּ ּ ַה מַ שָׂ א ומַ תָ ן וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ' הַ כּ ֹל הָ יָה מֵ חֵ טְ א אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן ּ שֶׁ נִגְזַר : בְּ זֵעַת אַ פֶ יך תֹאכַ ל לֶחֶ ם בְּ עִ צָ בוֹ ן תֹאכֲלֶנָה ּ ּ ּ ּ ָ ּ , כִּ י אָ דָ ם פָ גַם בַּ הַ שְׁ גָּחָ ה ּ , בִּ בְ חִ ינַת מַ צָ ה שֶׁ הוא אִ ילָנָא ּ ּ דְ חַ יֵי עֵץ הַ חַ יִים ּ ּ ּ , וְ אָ כַ ל מֵ עֵץ הַ דַ עַת טוֹ ּ ב וָרָ ע שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת חָ מֵ ץ כַּ מובָ א ּ ּ . וְ עַל־יְדֵ י זֶה בֶּ אֱמֶ ת נִגְזַר עָ לָיו בְּ עִ צָ בוֹ ן תֹאכֲלֶנָה ּ ּ ּ , שֶׁ מִ שָׁ ם כָּ ל הַ יְגִיעוֹ ת הַ נַ ּ ּ ּ . ל" אֲבָ ל יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ עָמְ דו עַל הַ ר סִ ינַי פָ סְ קָ ה זֻהֲמָ תָ ן ּ ּ . וְ עַל־כֵּן כָּ ל הַ מְ קַ בֵּ ל עָלָיו עֹל תוֹ רָ ּ ה מַ עֲבִ ירִ ין מִ מֶ נו עֹל מַ לְ כות וְ עֹל ּ ּ ּ ּ דֶ רֶ ך אֶ רֶ ץ ְ ּ , כִּ י צְ רִ יכִ ין לְ קַ יֵם הֱוֵי מְ מַ עֵט בְּ עֵסֶ ק וַעֲסֹק ּ ּ בַּ תוֹ רָ ה , כִּ י כָּ ל הַ פַ רְ נָסָ ה מִ מֶ נו יִתְ בָּ רַ ך לְ בַ ד ְ ּ ּ ּ ּ ... וְ זֶה בְּ חִ ינַת טוֹ ב תוֹ רָ ה עִ ם דֶ רֶ ך אֶ רֶ ץ שֶׁ יְגִיעַת שְׁ נֵיהֶם ּ ְ ּ ּ מַ שְׁ כַּ חַ ת עָוֹ ן , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת עִ קַ ר עֵסֶ ק הַ מַ שָׂ א ומַ תָ ן הוא ּ ּ ּ ּ ּ ּ רַ ק בִּ שְׁ בִ יל זֶה כְּ דֵ י לְ הַ שְׁ כִּ יחַ הֶ עָוֹ ן , כִּ י יָדועַ לְ כָ ל אֶ חָ ד ּ וְ אֶ חָ ד אֵ יך הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת רוֹ דְ פִ ים אוֹ תוֹ בְּ כָ ל יוֹ ם וְ כו ּ ּ ְ ' וְ אֵ ין

Segment 22
HE:
ַּ ּ תַ קָ נָה לִ בְ רֹחַ מֵ הֶם כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י ה תוֹ רָ ה שֶׁ הִ יא עִ קַ ר ּ ּ הַ הַ צָ לָה וְהָ רְ פואָ ה כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ ּ ) ל " ּ ּ קִ דושִׁ ין ל (: בָּ רָ אתִ י יֵצֶ ר הָ רָ ע בָּ רָ אתִ י תוֹ רָ ה תַ בְ לִ ין ּ ּ . ּוכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : מְ זִמָ ה תִ שְׁ מֹר עָ לֶיך וְ כו ּ ָ ּ ּ ', אֲבָ ל אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ אָ דָ ם לַעֲסֹק בַּ תוֹ רָ ה בְּ ּ כָ ל הַ יוֹ ם ּ , ּובִ פְ רָ ט הַ הֲמוֹ ן עָם , עַל־כֵּן סִ בֵּ ב ה ' יִתְ בָּ רַ ך בִּ דְ רָ כָ יו הַ נִפְ לָאִ ים שֶׁ יִצְ טָ רֵ ך ְ ְ ּ ּ הָ אָ דָ ם לַעֲסֹק בְּ אֵ יזֶה עֵסֶ ק ומַ שָׂ א ומַ תָ ן בִּ שְׁ בִ יל פַ רְ נָסָ ה ּ ּ ּ ּ ּ כְּ דֵ י לְ הַ שְׁ כִּ יחַ הֶ עָוֹ ן כַּ נַ . ל"ּ אֲבָ ל בֶּ אֱמֶ ת כָּ ל הַ פַ רְ נָסָ ה ּ הוא מִ מֶ נו יִתְ בָּ רַ ך לְ בַ ד בְּ הַ שְׁ גָּחָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך לְ בַ ד ְ ְ ּ ּ ּ ּ . ) לקוטי הלכות - הלכות ברכת השחר ה ' - אות י (ב"

Segment 23
HE:
וְ לֹא יֵרָ אֶ ה לְ ך חָ מֵ ץ ָ

Segment 24
HE:
('ז , יג ) וְזֶה שֶׁ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ " ל וְלֹא יֵרָ אֶ ה לְ ך חָ מֵ ץ ָ . שֶׁ לְ ך אִ י ּ ָ ּ אַ תָ ה רוֹ אֶ ה אֲבָ ל אַ ּתָ ה רוֹ אֶ ה שֶׁ ל אֲחֵ רִ ים . שֶׁ אִ ם נִכְ נַס "ּ עַכּ ו ם לְ בֵ ית יִשְׂ רָ אֵ ל וַחֲמֵ צוֹ בְּ יָדוֹ אֵ ינוֹ זָקוק לְ הוֹ צִ יאוֹ ּ , כִּ י חָ מֵ ץ הוא בְּ חִ ינַת חִ מוץ הַ מֹחַ שֶׁ הֵם מַ חֲשָׁ בוֹ ת זָרוֹ ת ּ ּ ּ ּ וְ הִ רְ הורִ ים שֶׁ הֵ ם אֲסורִ ים בְּ מַ שֶׁ הו ּ ּ ּ ּ , ּוצְ רִ יכִ ים לְ בַ עֲרָ ם ּולְ בַ טְ לָם ולְ גָרְ שָׁ ם מִ גְּבולוֹ ּ ּ ּ . אֲבָ ל אִ ם הָ אָ דָ ם עוֹ שֶׂ ה אֶ ת שֶׁ לוֹ ומִ תְ גַּבֵּ ר בְּ כָ ל כּ ֹחוֹ לְ בַ עֵר ולְ גָרֵ שׁ הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת ּ ּ ּ ּ רָ עוֹ ת מִ קִ רְ בּ וֹ וְ הֵם אַ ף־עַל־פִ י־כֵן בָּ אִ ים בְּ עַל כָּ רְ חוֹ ּ ּ עָ לָיו בְּ כָ ל פַ עַם ּ , עַל זֶה אֵ ין הָ אָ דָ ם חַ יָב כְּ לָל ּ כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ סֵ פֶ ר הָ א ּ " בּ שֶׁ אֵ ין הָ אָ דָ ם חַ יָב עַל הַ הִ רְ הורִ ים ּ ּ הַ בָּ אִ ים עָ לָיו כִּ י אִ ם כְּ שֶׁ מְ הַ רְ הֵר וְחוֹ זֵר ומְ הַ רְ הֵר ּ ּ . וְ כֵ ן כָּ תַ ב ) בְּ סִ פְ רוֹ לִ קוטֵ י תִ נְיָנָא ּ ּ ּ ( ּ שֶׁ יִהְ יֶה הָ אָ דָ ם שֵׁ ב וְ אַ ל תַ עֲשֶׂ ה גַּם בְּ מַ חֲשָׁ בָ ה ומַ ה שֶׁ ּ ּ ּ נַעֲשֶׂ ה עִ מוֹ מִ מֵ ילָא אַ ל ּ ּ ּ יָחֹשׁ . וְזֶה בְּ חִ ינַת שֶׁ לְ ך אִ י אַ תָ ה רוֹ אֶ ה אֲבָ ל אַ תָ ה ּ ּ ּ ָ רוֹ אֶ ה שֶׁ ל אֲחֵ רִ ים שֶׁ אִ ם נִכְ נַס עַכּ ו ּ" ם וְ כו ', ּ הַ יְנו מֵ אַ חַ ר ּ שֶׁ הָ אָ דָ ם נִזְהָ ר וְ נִשְׁ מָ ר מֵ חָ מֵ ץ שֶׁ לוֹ הַ יְנו שֶׁ לֹא יַחְ מִ יץ ּ ּ ּ מֹחוֹ בְּ מַ חֲשָׁ בוֹ ת חוץ וְ הִ רְ הורִ ים וְ אִ ם אַ ף־עַל־פִ י־כֵ ן ּ ּ ּ נִכְ נַס הָ עַכּ ו ּ" ם שֶׁ הוא הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א וַחֲמֵ צוֹ בְּ יָדוֹ שֶׁ הֵם ּ הַ הִ רְ הורִ ים שֶׁ בָּ אִ ים עָ לָיו שֶׁ לֹא בְּ כַ וָנָה ּ ּ ּ , אֵ ינוֹ חַ יָב עַל ּ זֶה . כִּ י אֵ ין זֶה חָ מֵ ץ שֶׁ לוֹ רַ ק שֶׁ צָ רִ יך לִ זָהֵר שֶׁ לֹא יִגַּ ּ ּ ּ ְ ּ ע בּ וֹ וְ לֹא יֵהָ נֶה מִ מֶ נו וְ לֹא יִהְ יֶה נִמְ שָׁ ך אַ חֲרָ יו כְּ לָל ְ ּ ּ ּ . וְ עַל־פִ י ּ רֹב עַל־יְדֵ י זֶה מִ מֵ ילָא יִסְ תַ לֵק כַּ מְ בֹאָ ר בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר ּ ּ ּ . אֲבָ ל הוא אֵ ינוֹ צָ רִ יך לְ הִ סְ תַ כֵּ ל עַל זֶה כְּ לָל רַ ק שֶׁ יִהְ יֶה ּ ּ ְ ּ נִזְהָ ר שֶׁ לֹא יִהְ יֶה הֶחָ מֵ ץ שֶׁ ּ ּלוֹ , שֶׁ לֹא יַחְ מִ יץ מַ חֲשַׁ בְ תוֹ ּ ּ בְּ עַצְ מוֹ בְּ אֵ לו ּ ּ ּ הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת הַ בָּ אִ ים עָ לָיו ) . לקוטי הלכות – הלכות נזיקין ד ' - אות ה ('

Segment 25
HE:
לְ מַ עַן תִ הְ יֶה תוֹ רַ ת ה ּ ּ ' בְּ פִ יך ָ ('ט , יג ) ] לכתוב תפילין על עור ממין המותר לפיך [ וְ עַל־כֵּן צָ רִ יך שֶׁ יִהְ יֶ ּ ְ ה הָ עוֹ ר שֶׁ ל בְּ הֵמָ ה וְ חַ יָה טְ הוֹ רָ ה ּ דַ יְקָ א מִ מִ ין הַ מֻתָ ר לְ פִ יך וַאֲפִ לו מִ נְבֵ לוֹ ת וטְ רֵ פוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ָ ּ ּ ּ שֶׁ לָהֶם , ובִ לְ בַ ד שֶׁ לֹא יִהְ יֶה ּ ּ _ מִ מִ ין בְּ הֵמָ ה וְחַ יָה טְ מֵ אָ ה ּ ּ . וְגַם צָ רִ יך שֶׁ יִהְ יֶה הָ עוֹ ר מְ עֻבָּ ד לִ שְׁ מָ ה ּ ּ ְ , לְ שֵׁ ם קְ דֻ שַׁ ת ּ ְתּ ּ פִ לִ ין , כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ קַ בֵּ ל אוֹ ר קְ דֻ שַׁ ת הַ מֹחִ ין שֶׁ ל ּ ּ הַ תְ פִ לִ ין כִּ י אִ ם כְּ שֶׁ מְ עַבְּ דִ ין אֶ ת עוֹ ר הַ גּוף לְ גַמְ רֵ י שֶׁ לֹא ּ ּ ּ ּ ּ יִהְ יֶה בּ וֹ שׁ ום אֲחִ יזָה וְ שׁ ום שֶׁ מֶ ץ מִ שׁ ום תַ אֲוָה ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ בָּ עוֹ לָם , אֲפִ לו רֵ יחַ בְּ עָ לְ מָ א מֵ הֶם לֹא יִ ּ ּ הְ יֶה נִשְׁ אָ ר בּ וֹ . וְזֶה שֶׁ דִ קְ דֵ ק רַ בֵּ נו הַ נוֹ רָ א זַ ּ ּ ּ ּ " ל בִּ לְ שׁ וֹ נוֹ הַ קָ דוֹ שׁ ּ בְּ שִׂ יחוֹ תָ יו הַ קְ דוֹ שִׁ ים וְ אָ מַ ר שֶׁ צְ רִ יכִ ין לְ עַבֵּ ד אֶ ת הַ גּוף ּ ּ ּ כְּ מוֹ עוֹ ר שֶׁ מְ עַבְּ דִ ין אוֹ תוֹ הֵיטֵ ב עַד שֶׁ יִהְ יו יְכוֹ לִ ין ּ ּ ּ לְ הָ פְ כוֹ וְ לִ רְ אוֹ ת לָעֵינַ יִם שֶׁ הוא נָקִ י לְ גַמְ רֵ י ּ , גַּם אָ מַ ר שֶׁ יֶשׁ גְּדוֹ לִ ים שֶׁ שִׁ בְּ רו אֶ ת תַ אֲווֹ ת הַ גּוף ּ ּ ּ ּ ּ , אֲבָ ל הוא ּ עֲדַ יִן כְּ מוֹ עוֹ ר הַ מְ עֻבָּ ד שֶׁ יֶשׁ לוֹ עֲדַ יִן אֵ יזֶה רֵ יחַ רַ ע ּ , רַ ק צְ רִ יכִ ין לְ זַכֵּ ך ולְ עַבֵּ ד אֶ ת הַגּוף כָּ ל כַּ ך עַד שֶׁ לֹא יִשָׁ אֵ ּ ּ ְ ְ ּ ּ ר לוֹ שׁ ום רֵ יחַ מִ שׁ ום תַ אֲוָה ּ ּ ּ ּ , הַ יְנו כַּ נַ ּ ּ . ל" כִּ י זִכּ וך הַ גּוף ּ ּ ְ הוא בְּ חִ ינַת עִ בּ וד הָ עוֹ ר ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ מְ דַ מֶ ה ּ ּ , בְּ חִ ינַת נֹגַה וְ כו ּ ּ ' שֶׁ מִ שָׁ ם כָּ ל הַ תַ אֲווֹ ת ּ ּ ּ . וְ עַל־יְדֵ י זֶה הֵם זוֹ כִ ין לְ מֹחִ ין שְׁ לֵמִ ים וְ לֶאֱמונָה שְׁ לֵ ּ מָ ה בְּ תַ כְ לִ ית הַ שְׁ לֵמות ּ ּ , אַ שְׁ רֵ י לָהֶם . וַהֲמוֹ ן עַם שֶׁ אֵ ין זוֹ כִ ין לָזֶה לְ זַכֵּך ְ הַ גּוף כָּ ל כַּ ך ְ ּ , כִּ י אֲפִ לו צַ דִ יקִ ים גְּמורִ ים לָאו כָּ ל אֶ חָ ד ּ ּ ּ ּ זוֹ כֶ ה לְ זִכּ וך כָּ זֶה כַּ נַ ּ ּ ְ , ל" עַל־כֵּן עִ קַ ר תִ קון שֶׁ לָהֶם הוא ּ ּ ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י קִ רְ בַ ת הַ צַ דִ יקִ ים אֲמִ תִ יִים שֶׁ זָכו עַל־יְדֵ י זִכּ וך ּ ְ ּ ּ ּ ּ ּ ּ גּופָ ם בַּ בְּ חִ ינָה הַ נַ ּ ּ " ל לְ מֹחִ ין גְּדוֹ לִ ים אֲמִ תִ יִים ולְ רוחַ ּ ּ ּ ּ נְבואָ ה רוחַ הַ קֹדֶ שׁ אֲמִ תִ י ּ ּ ּ ּ . וְ עַל־יְדֵ י זֶה הֵם יְכוֹ לִ ים לְ בָ רֵ ר הַ מְ דַ מֶ ה שֶׁ ל כָּ ל הָ עוֹ לָם גַּם כֵּן כְּ דֵ י שֶׁ יִזְ ּ ּ כּ ו כֻּלָם ּ ּ לֶאֱמונָה שְׁ לֵמָ ה בְּ תַ כְ לִ ית ּ . אֲבָ ל צָ רִ יך שֶׁ יִהְ יֶה לָהֶם עַל כָּ ל פָ נִים אֵ יזֶה אִ תְ עָרותָ א ּ ּ ּ ְ דִ לְ תַ תָ א ּ ּ ] מלמטה התעוררות [

Segment 26
HE:
, שֶׁ בְּ לֹא כַּ יָדועַ ּ ּ אִ תְ עָרותָ א דִ לְ תַ תָ א אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הוֹ צִ יאָ ם מִ מָ קוֹ ם שֶׁ הֵם ּ ּ ּ ּ בְּ עַל כָּ רְ חָ ם . וְ עִ קַ ר אִ תְ עָרותָ א דִ לְ תַ תָ א שֶׁ לָהֶם הוא ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ יַפְ שִׁ יטו אֶ ת דַ עְ תָ ם וִיסַ לְ קו אֶ ת חָ כְ מָ תָ ם וְ שִׂ כְ לָם ּ ּ ּ ּ ּ ּ לְ גַמְ רֵ י כְּ אִ לו אֵ ין לָהֶם שׁ ום שֵׂ כֶ ל כְּ לָל ּ ּ ּ , רַ ק יַטו אָ זְנָם ּ ּ ולְ בָ בָ ם הֵיטֵ ב לְ קוֹ ל דִ בְ רֵ י הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת וְיִמְ סְ רו לִ בָּ ם ּ ּ ּ ּ ּ ְו שִׂ כְ לָם אֵ לָיו לְ גַמְ רֵ י . כְּ מוֹ שֶׁ אָ מַ ר רַ בֵּ נו זַ ּ " ל שֶׁ כָּ ל זְמַ ן שֶׁ נִשְׁ אָ ר לְ הָ אָ דָ ם שׁ ום שֵׂ כֶ ל עַצְ מוֹ אֵ ינוֹ מְ קֹרָ ב כְּ לָל ּ ּ , כַּ מְ בֹאָ ר עַל פָ סוק ּ ּ ) ּדְ בָ רִ ים לב (: " עַם נָבָ ל וְ לֹא חָ כָ ם " — עַמָ א דְ קַ בִּ ילו אוֹ רַ יְתָ א וְ לֹא חַ כִּ ימו ּ ּ ּ ּ ) בְּ סִ ימָ ן קכג (. שֶׁ עִ קַ ר קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה הָ יָה רַ ק עַל־יְדֵ י זֶה ּ ּ , עַל־יְדֵ י שֶׁ סִּ לְ קו אֶ ת חָ כְ מָ תָ ם לְ גַמְ רֵ י ּ ּ , כִּ י אִ ם הָ יו מַ עֲמִ ידִ ים עַל ּ חָ כְ מָ תָ ם וְ שִׂ כְ לָם לֹא הָ יו יְכוֹ לִ ים לְ קַ בֵּ ל אֶ ת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ', ּ וְ כו ּ עַיֵן שָׁ ם . כִּ י כָּ ל הַ שֵׂ כֶ ל שֶׁ ל כָּ ּ ל הָ עוֹ לָם , אֲפִ לו שֶׁ ל הַ יְרֵ אִ ים ּ ּ וְ הַ כְּ שֵׁ רִ ים , כָּ ל זְמַ ן שֶׁ לֹא זָכו לְ שַׁ בֵּ ר תַ אֲווֹ ת לִ בָּ ם ּ ּ ּ לְ גַמְ רֵ י לְ גַמְ רֵ י בַּ בְּ חִ ינָה הַ נַ ּ" ל כְּ מוֹ עוֹ ר הַ מְ עֻבָּ ד מַ מָ שׁ ּ בְּ לִ י שׁ ום שֶׁ מֶ ץ רֵ יחַ בְּ עָ לְ מָ א כַּ נַ ּ ּ " ל עֲדַ יִן אֵ ין לָהֶם שׁ ום ּ שֵׂ כֶ ל כְּ לָל וְ כָ ל שִׂ כְ לָם הוא רַ ק בִּ בְ חִ ינַת הַ מְ דַ מֶ ה שֶׁ הוא ּ ּ ּ כּ ֹחַ הַ גּוף כּ ֹחַ הַ בַּ הֲמִ יות מֵ אַ חַ ר שֶׁ לֹא פָ שְׁ טו אֶ ת גּופָ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ עֲדַ יִן לְ גַמְ רֵ י מִ בַּ הֲמִ יות ּ ּ . וְ גַם הַ מְ דַ מֶ ה שֶׁ לָהֶם אֵ ינוֹ ּ ּ מְ בֹרָ ר עֲדַ יִן לְ גַמְ רֵ י כַּ נַ , ל"ּ עַל־כֵּן עִ קַ ר תִ ּ ּ ּ ּ קונָם לְ הִ תְ קָ רֵ ב לַה ' יִתְ בָּ רַ ך הוא עַל־יְדֵ י אֱמונַת חֲכָ מִ ים ּ ּ ְ , בְּ חִ ינַת ) שְׁ מוֹ ת יד ( וַיַאֲמִ ינו בַּ ה ּ ּ ' ובְ מֹשֶׁ ה עַבְ דוֹ ּ ּ , דְ הַ יְנו ּ ּ

Segment 27
HE:
לְ הִ תְ קָ רֵ ב לְ צַ דִ יקִ ים אֲמִ תִ יִים ולְ הַ אֲמִ ין בָּ ם ולְ בַ טֵ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ דַ עְ תוֹ נֶגְדָ ם לְ גַמְ רֵ י כְּ אִ לו אֵ ּ ּ ּ ּ ּ ין לוֹ שׁ ום שֵׂ כֶ ל כְּ לָל ּ . וְזֶהו בְּ חִ ינַת שֶׁ מֻתָ ר לִ כְ תֹב סִ פְ רֵ י תוֹ רָ ה תְ פִ לִ ין ומְ זוזוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ אֲפִ לו עַל גַּבֵּ י עוֹ ר נְבֵ לָה וטְ רֵ פָ ה ובִ לְ בַ ד שֶׁ יִהְ יֶה מִ מִ ין ּ ּ ּ ּ ּ ּ טָ הוֹ ר , לְ הוֹ רוֹ ת שֶׁ הַ כּ ֹל יְכוֹ לִ ין לְ הִ תְ תַ קֵ ן וְ הַ כּ ֹל יְכוֹ לִ ין ּ ּ לְ קַ בֵּ ל אוֹ ר הַ מֹחִ ין שֶׁ ל הַ תְ פִ לִ ין ּ ּ ּ , ובִ לְ בַ ד שֶׁ יִהְ יֶה ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת עוֹ ר בְּ הֵמָ ה טְ הוֹ רָ ה הַ מְ עֻבָּ ד לִ שְׁ מָ ה לְ שֵׁ ם ּ קְ דֻ שַׁ ת סְ תָ ּ , ם" דְ הַ יְנו שֶׁ מַ פְ שִׁ יטִ ין ומְ עַבְּ דִ ין אֶ ת מֹחָ ם ּ ּ ּ ּ וסְ בָ רוֹ תֵ יהֶם דֵ עוֹ תֵ יהֶם מִ כָּ ל וְ דַ עְ תָ ם וְ שִׂ כְ לָם ּ ּ ּ וְ עַקְ מִ ימִ יות שֶׁ בְּ לִ בָּ ם שֶׁ הָ יָה לָהֶם עַד הֵ נָה ּ ּ ּ , רַ ק מְ כִ ינִים דַ עְ תָ ם וְ כֹחָ ם וְ כָ ל גּופָ ם לְ קַ בֵּ ל קְ דֻ שַׁ ת הַ תְ פִ לִ ין וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ', שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת קְ דֻ שַׁ ת הַמֹחִ ין שֶׁ ל הַ צַ דִ יקִ ים עַל כָּ ל ּ ּ ּ ּ ּ אֲשֶׁ ר יֹאמְ רו כִּ י הוא זֶה ּ ּ . וְ לִ בְ לִ י לָסור מִ דִ ּ ּ בְ רֵ יהֶם וְ דַ עְ תָ ם יָמִ ין ושְׂ מֹאל ּ ּ . וְ אָ ז אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ קִ לְ קֵ ל כָּ ל כַּ ך ְ ּ ּ עַד שֶׁ הוא בִּ בְ חִ ינַת עוֹ ר נְבֵ לָה וטְ רֵ פָ ה ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן ּ הוא יָכוֹ ל לְ הִ תְ תַ קֵ ן ולְ קַ בֵּ ל אוֹ ר קְ דֻ שַׁ ת הַ תְ פִ לִ ין ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ . ובִ לְ בַ ד שֶׁ לֹא יִהְ יֶה בִּ בְ חִ ינַת מִ ין טָ ּ ּ מֵ א , דְ הַ יְנו שֶׁ לֹא ּ ּ ּ יָבוֹ א לְ הַ צַ דִ יק עִ ם חָ כְ מוֹ ת וַחֲקִ ירוֹ ת לְ חָ קְ רוֹ ולְ נַסּ וֹ תוֹ ּ ּ ּ וְ לֹא יִהְ יֶה טִ ינָא בְּ לִ בּ וֹ , שֶׁ כָּ ל זֶה הוא בְּ חִ ינַת מִ ין טָ מֵ א ּ , כִּ י עִ קַ ר הַ טֻמְ אָ ה הוא בְּ חִ ינַת חֲקִ ירוֹ ת וכְ פִ ירוֹ ת שֶׁ הֵם ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת חַ יוֹ ת רָ עוֹ ת ּ ּ הַ דוֹ רְ סִ ים וְטוֹ רְ פִ ים , כַּ מְ בֹאָ ר בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר . אֲבָ ל כְּ שֶׁ אֵ ינוֹ בִּ בְ חִ ינַת מִ ין טָ מֵ א רַ ק עוֹ שֶׂ ה עַצְ מוֹ כִּ בְ הֵמָ ה טְ הוֹ רָ ה ומֵ כִ ין ומְ עַבֵּ ד עַצְ מוֹ ּ ּ וְ דַ עְ תוֹ לְ שֵׁ ם קְ דֻ שַׁ ת תְ פִ לִ ין ּ ּ ּ ּ , דְ הַ יְנו לְ קַ בֵּ ל הֶאָ רַ ת הַ מֹחַ ּ ּ ּ שֶׁ ל הַ צַ דִ יק ּ ּ הָ אֲמִ תִ י עַל כָּ ל אֲשֶׁ ר יֹאמַ ר כִּ י הוא זֶה ּ ּ , אָ ז אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ קִ לְ קֵ ל כָּ ל כַּך עַד שֶׁ הוא בִּ בְ חִ ינַת נְבֵ לָה ּ ְ ּ ּ וטְ רֵ פָ ה הוא גַּם הוא יָכוֹ ל לְ קַ בֵּ ל אוֹ ר קְ דֻ שַׁ ת מֹחוֹ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת קְ דֻ שַׁ ת הַ תְ פִ לִ ין שֶׁ נִכְ תָ בִ ים עַל גַּבֵּ י עוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ר בְּ הֵמָ ה טְ הוֹ רָ ה אֲפִ לו עַל נְבֵ לוֹ ת וטְ רֵ פוֹ ת שֶׁ לָהֶן ּ ּ ּ ּ , ובִ לְ בַ ד שֶׁ יִהְ יֶה מִ מִ ין הַ מֻתָ ר לְ פִ יך וְ כו ּ ּ ָ ּ ּ ּ ּ ' . ל"ּ כַּ נַ וְ כֵן מְ בֹאָ ר בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ " ּפָ תַ ח רַ בִּ י שִׁ מְ עוֹ ן " ) בְּ סִ ימָ ן ס ( שֶׁ כְּ תִ יבַ ת תְ פִ לִ ין עַל גַּבֵּ י הָ עוֹ ר הוא בְּ חִ ינַת הֶ ּ ּ ּ אָ רַ ת הָ רַ ב בְּ לֵב הַ תַ לְ מִ יד וְ כו ּ ּ ' ומְ בֹאָ ר שָׁ ם שֶׁ תַ לְ מִ יד הָ גון ּ ּ ּ הוא בְּ חִ ינַת מִ ין הַ מֻתָ ּ ּ ּ ר לְ פִ יך וְ כו ּ ָ ', ּ עַיֵן שָׁ ם ) . לקוטי הלכות - הלכות תפילין ה ' - (ה" ל

Segment 28
HE:
וַיְהִ י כִּ י הִ קְ שָׁ ה פַ רְ עֹה לְ שַׁ לְּ חֵ נו ּ ּ וַיַהֲרֹג ה ' כָּ ל בְּ כוֹ ר

Segment 29
HE:
) שמות , יג טו ( וְ עַל־כֵּן בְּ כָ ל הַ מַ כּ וֹ ת שֶׁ הֵבִ יא עַל פַ רְ עֹה ומִ צְ רַ יִם לֹא ּ ּ ּ נִכְ נְעו אֵ לָיו וְ לֹא רָ צו לְ שַׁ לֵחַ אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל עַד שֶׁ הֵבִ יא ּ ּ ּ עֲלֵיהֶם מַ כּ וֹ ת בְּ כוֹ רוֹ ת כִּ י אָ ז הֻכְ רְ חו לְ הוֹ דוֹ ת בְּ עַל ּ כָּ רְ חָ ם עַל הָ אֱמֶ ת שֶׁ הַ כּ ֹל מֵ אִ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , כִּ י עִ קַ ר ּ הַ הוֹ לָדָ ה עַל־יְדֵ י הַ יִרְ אָ ה כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב רְ עָ דָ ה אֲחָ זָתַ ם ּ ּ שָׁ ם חִ יל כַּ יוֹ לֵדָ ה ּ . כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תַ ב רַ בֵּ נו זַ ּ " ל בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר ) בְּ סִ ימָ ן ס (. וְ עִ קָ ר הִ יא הוֹ לָדָ ה הָ רִ אשׁ וֹ נָה שֶׁ אָ ז עִ קַ ר ּ ּ הַ מְ שָׁ כַ ת הַ יִרְ אָ ה ומִ שָׁ ם עִ קַ ּ ּ ּ ּ ר הַ חֶ בְ לֵי הַ לֵדָ ה בִּ פְ רָ ט ּ בְּ לֵדָ ה רִ אשׁ וֹ נָה בְּ חִ ינַת צָ רָ ה כְּ מַ בְ כִּ ירָ ה . כִּ י בְּ זֶה הָ עוֹ לָם מֵ חֲמַ ת חֵ טְ א אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן עַל־פִ י רֹב ּ מִ תְ לַבֶּ שֶׁ ת הַ יִרְ אָ ה בְּ דִ ינִים וְ יִסּ ורִ ים רַ חֲמָ נָא לִ צְ לָן ּ ּ . וְ עַל־כֵּן עַל־יְדֵ י מַ כּ וֹ ת בְּ כוֹ רוֹ ת שֶׁ רָ או שֶׁ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ מַ בְ חִ ין וְיוֹ דֵ עַ כָּ ל הַ הוֹ לָדוֹ ת עַד שֶׁ מַ בְ חִ ין בֵּ ין טִ פָ ה שֶׁ ל ּ ּ בְּ כוֹ ר לְ טִ פָ ה שֶׁ אֵ ינָה שֶׁ ל בְּ כוֹ ר אָ ז נָפַ ל עֲלֵיהֶם פַ חְ דוֹ ּ ּ ּ ּ וְ אֵ ימָ תוֹ בְּ עַל כָּ רְ חָ ם וְ הֻכְ רְ חו לְ שַׁ לֵחַ אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ . וְכָ ל זֶה מֵ חֲמַ ת שֶׁ עַ ל־יְדֵ י מַ כַּ ת בְּ כוֹ רוֹ ת נִמְ שַׁ ך עֲלֵיהֶם ְ הַ יִרְ אָ ה בְּ עַל כָּ רְ חָ ם מֵ חֲמַ ת שֶׁ עִ קַ ר הַ יִרְ אָ ה נִתְ גַּלֶה ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י הוֹ לָדָ ה וְ כַ נַ . ל"ּ וְ עַל־כֵּן אָ ז נִתְ קַ דְ שׁ ו בְּ כוֹ רוֹ ת ּ ּ שֶׁ הֵם זֵכֶר לִ יצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב וְ הָ יָה כִּ י ּ יִשְׁ אָ לְ ך בִ נְך וְ כו ּ ָ ָ ' וְ אָ מַ רְ תָ אֵ לָיו בְּ חֹזֶק יָד הוֹ צִ יאָ נו ה ּ ּ ' מִ מִ צְ רַ יִם וְ כו ּ ּ ' וַיְהִ י כִּ י הִ קְ שָׁ ה פַ רְ עֹה לְ שַׁ לְ חֵ נו וַיַהֲרֹג ה ּ ּ ּ ' כָּ ל בְּ כוֹ ר וְ כו ' ּ עַל־כֵּן אֲנִי זוֹ בֵ חַ לַה ' כָּ ל פֶ טֶ ר רֶ חֶ ם ּ הַ זְכָ רִ ים וְ כו ּ ּ ' . וְזֶה בְּ חִ ינַת בְּ כוֹ ר בְּ הֵ מָ ה טְ הוֹ רָ ה שֶׁ צְ רִ יכִ ין לִ תֵ ן הַ בְּ כוֹ ר לַכּ ֹהֵן לְ קָ רְ בָּ ן כִּ י צְ רִ יכִ ין לְ הַ עֲלוֹ ת ּ ּ כָּ ל הַ יְרָ אוֹ ת הַ נְפולוֹ ת לְ שָׁ רְ שָׁ ן לְ יִרְ אָ ה מִ לְ פָ נָיו יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ לְ בַ ד . וְזֶה בְּ חִ ינָה שֶׁ מַ עֲלִ ין מִ בְּ הֵמָ ה לְ אָ דָ ם כִּ י עִ קַ ר ּ ּ עֲלִ יַת הַ יְרָ אוֹ ת הַ נְ ּ ּ פולוֹ ת הוא עַל־יְדֵ י הַ דַ עַת שֶׁ יֵדַ ע ּ ּ ּ ּ שֶׁ הַ כּ ֹל מִ מֶ נו יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ לֹא יִתְ לֶה שׁ ום דָ בָ ר בְּ טֶ בַ ע ּ ּ ּ ּ ְ ּ ּ ּובְ מִ קְ רֶ ה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם . רַ ק כָּ ל מַ ה שֶׁ יַעֲבֹר עָ לָיו יַאֲמִ ין ּ ּ וְיֵדַ ע כִּ י הַ כּ ֹל מִ מֶ נו יִתְ בָּ רַ ך לְ בַ ד וְיָשׁ וב אֵ לָיו לְ יִרְ אָ ּ ּ ְ ּ ּ ה מִ לְ פָ נָיו יִתְ בָּ רַ ך וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תַ ב רַ בֵּ נו זַ ּ ּ ְ ּ " ל בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר בְּ הַ תוֹ רָ ה אוֹ ר הַ גָּנוז ּ ּ ) בְּ סִ ימָ ן טו ( שֶׁ עִ קַ ר עֲלִ יַת הַ יִרְ אָ ה ּ ּ ּ אֶ ל הַ דַ עַת ּ . וְ הַ דַ עַת הוא גֶּדֶ ר הָ אָ דָ ם ּ ּ , כִּ י כָּ ל זְמַ ן שֶׁ אֵ ינוֹ מַ עֲלֶה הַ יִרְ אָ ה לְ שָׁ רְ שָׁ ה וְיֶשׁ ּ ּ לוֹ יְרָ אוֹ ת הַ נְפולוֹ ת דְ הַ יְנו ּ ּ ּ ּ שֶׁ מִ תְ יָרֵ א מִ גּוף הַ דָ בָ ר בְּ עַצְ מוֹ שֶׁ מַ פְ חִ ידוֹ כְּ גוֹ ן מֵ חַ יָה ּ ּ ּ ּ ּ רָ עָ ה וְ לִ סְ טִ ים ומַ כּ וֹ ת וְ יִסּ ורִ ין רַ חֲמָ נָא לִ צְ לָן ּ ּ , ּ הוא כְּ מוֹ בְּ הֵמָ ה מַ מָ שׁ כִּ י גַּם בְּ הֵמָ ה יֵשׁ לָה כָּ ל אֵ לו הַ יְרָ אוֹ ת ּ ּ ּ ּ וְ הַ שֶׁ גַּם הַ בְּ הֵמָ ה מִ תְ יָרֵ את פְ חָ דִ ים כַּ יָדועַ בְּ חושׁ ּ ּ ּ ּ ומְ פַ חֶ דֶ ת מֵ חַ יוֹ ת רָ עוֹ ת ומֵ הַ כָּ אוֹ ת וְ כַ יוֹ צֵ א ּ ּ ּ ּ . וְ אִ ם כֵּן מַ ה יִתְ רוֹ ן לָאָ דָ ם מִ ן הַ בְּ הֵמָ ה וְ עִ קַ ר הַ הֶבְ דֵ ל בֵּ ין אָ דָ ם ּ ּ ּ לִ בְ הֵמָ ה הוא שֶׁ הָ אָ דָ ם יֶשׁ לוֹ דַ עַת לֵידַ ע ולְ הַ בְ חִ ּ ּ ּ ין שֶׁ יֵשׁ ּ אָ דוֹ ן מַ נְהִ יג מוֹ שֵׁ ל ומַ שְׁ גִּיחַ יִתְ בָּ רַ ך שְׁ מוֹ שֶׁ מֵ אִ תוֹ הַ כּ ֹל ּ ּ ְ ּ וְ הוא שָׁ לַח עַל הָ אָ דָ ם כָּ ל אֵ לו הַ פְ חָ דִ ים כְּ דֵ י שֶׁ יָשׁ וב ּ ּ ּ ּ ּ ּ אֵ לָיו יִתְ בָּ רַ ך כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב וַיִגֶל אָ זְנָם לַמוסָ ר וַיֹאמֶ ר כִּ י ּ ּ ּ ּ ּ ְ יְשׁ ובון מֵ אָ וֶן ּ ּ וְ כו . 'ּ וְ עַל־כֵּן צְ רִ יכִ ין לְ הָ בִ יא הַ בְּ כוֹ ר בְּ הֵמָ ה לְ קָ רְ בָּ ן כְּ דֵ י לְ הַ עֲלוֹ ת הַ יִרְ אָ ה לְ שָׁ רְ שָׁ ה ּ ּ לְ הַ עֲלוֹ תָ ה מִ בְּ חִ ינַת בְּ הֵמָ ה לִ בְ חִ ינַת אָ דָ ם שֶׁ זֶה עִ קַ ר ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת הַ קָ רְ בָּ ן כַּ מְ בֹאָ ר בִּ מְ קוֹ מוֹ ת אֲחֵ רִ ים ּ . כִּ י בִּ בְ חִ ינַת בְּ כוֹ ר שָׁ ם עִ קַ ר בְּ חִ ינַת הַ יִרְ אָ ה כַּ נַ ּ ּ ּ . ל" וְ שָׁ ם עִ קַ ר בְּ חִ ינַת ּ הַ דַ עַת כִּ י נִקְ רָ א בְּ כוֹ ר וְרֵ אשִׁ ית שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת דַ עַת כִּ י ּ ּ עִ קַ ר עֲלִ יַת הַ יִרְ אָ ה ּ ּ ּ , עַל־יְדֵ י הַ דַ עַת כַּ נַ ּ ּ . ל" עַל־כֵּן צְ רִ יכִ ין ּ לִ תְ נוֹ לַכּ ֹהֵן לְ הַ קְ רִ יבוֹ לְ קָ רְ בָּ ן כְּ דֵ י לְ הַ עֲלוֹ תוֹ מִ בְּ חִ ינַת בְּ הֵמָ ה לְ אָ דָ ם שֶׁ הוא הַדַ עַת ּ ּ . דְ הַ יְנו לְ הַ עֲלוֹ ת כָּ ל ּ ּ הַ יְרָ אוֹ ת הַ נְפולוֹ ת שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת בְּ הֵמָ ה לְ הַ עֲלוֹ תוֹ אֶ ל ּ ּ ּ הַ דַ עַת שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת אָ דָ ם כַּ נַ ּ ּ ּ . ל" וְעַל־כֵּן צְ רִ יכִ ין לִ תְ נוֹ ּ לַכּ ֹהֵן כִּ י הַ כּ ֹ הֵן בִּ בְ חִ ינַת דַ עַת כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב כִּ י שִׂ פְ תֵ י ּ



# Bo
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/2/3/

Bo
בא
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/2/3

Segment 1
HE:
פירושים על פרשת " בא "

Segment 2
HE:
כַּ חֲצֹת הַ לַּיְלָה אֲנִי יוֹ צֵ א

Segment 3
HE:
יא ) ('ד , כִּ י סוֹ ד חֲצוֹ ת לַיְלָה גַּם מֹשֶׁ ה לֹא יָכֹל לַעֲמֹד עָ לָיו בִּ שְׁ לֵמות ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל מִ כְּ דֵ י מֹשֶׁ ה לֹא יָדַ ע חֲצוֹ ת אֵ ימַ ת וְ אָ מַ ר כַּ חֲצוֹ ת , ּדָ וִ ד יָדַ ע שֶׁ אָ מַ ר חֲצוֹ ת לַיְלָה אָ קום לְ הוֹ דוֹ ת לָך וְ כו ּ ּ ְ ', הַ יְנו כִּ י מֹשֶׁ ה יָדַ ע שֶׁ עִ קָ ר ּ ּ הוא הַ גְּאֻ לָה הָ אַ חֲרוֹ נָה שֶׁ תִ הְ יֶה בִּ זְכות דָ וִ ד וְהַ נִלְ וִים ּ ּ ּ ּ ּ ּ אֵ לָיו שֶׁ הֵם הַ צַ דִ יקִ ים וכְ שֵׁ רִ ים הָ עוֹ ּ ּ ּ מְ דִ ים בַּ חֲצוֹ ת לַיְלָה לְ קוֹ נֵן עַל חֻרְ בַּ ן בֵּ ית־הַמִ קְ דָ שׁ שֶׁ אָ ז ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך וְכָ ל ְ הַ צַ דִ יקִ ים שֶׁ בְּ גַן־עֵדֶ ן צַ יְתִ ין לְ קָ לַיְיהו וְ כו ּ ּ ּ ּ ] ' שומע ים לקולם וכו '[, וְעַל־יְדֵ י זֶה תִ הְ יֶה הַ גְּאֻ לָה בִּ בְ חִ ינַת שִׂ ישׂ ו ּ ּ ּ אִ תָ ה מָ שׂ וֹ שׂ כָּ ל הַ ּ ּ ּמִ תְ אַ בְּ לִ ים עָ לֶיהָ , וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ : ל" ּ כָּ ל הַ מִ תְ אַ בֵּ ל עַל יְרושָׁ לַיִם וְ כו ּ ּ ּ . ' אֲבָ ל לֹא יָכֹל לַעֲמֹד עַל הַ דָ בָ ר מָ תַ י יִהְ יֶה הַ קֵ ץ ּ ּ , כִּ י הוא סָ תום ּ ּ מְ אֹד , וְ עַל־כֵּן גַּם בַּ גְּאֻ לָה הָ רִ אשׁ וֹ נָה רָ מַ ז בִּ דְ בָ רָ יו ּ שֶׁ אָ מַ ר כַּ חֲצֹת הַ לַיְלָה אֲנִי יוֹ צֵ א ּ , כִּ י בְּ כָ ל דְ בָ רָ יו ּ ושְׁ לִ יחותוֹ הִ סְ תַ כֵּל עַל הַ קֵ ץ הָ אַ חֲרוֹ ן שֶׁ בִּ שְׁ בִ יל זֶה מֵ אֵ ן ּ ּ ּ ּ בַּ שְׁ לִ יחות בַּ תְ חִ לָה וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ . ' וְ עַל־כֵּן רָ מַ ז בִּ דְ בָ רָ יו וְ אָ מַ ר כַּ חֲצֹת הַ לַיְלָה אֲנִי יוֹ צֵ א בְּ תוֹ ך מִ צְ רָ יִם ְ ּ וְ כו ', ּ כִּ י כָּ ל הַ גָּלֻיוֹ ת מְ כֻנִים בְּ שֵׁ ם מִ צְ רַ יִם וְ כו ּ ּ ּ ' כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו ּ ּ , ל"זַ וְעַל־כֵּן אָ מַ ר כַּ חֲצֹת , כִּ י הַ קֵ ץ הָ אַ חֲרוֹ ן סָ תום מְ אֹד ּ ּ רַ ק דָ וִ ד שֶׁ הוא בְּ עַצְ מוֹ מָ שִׁ יחַ אָ מַ ר חֲצוֹ ת לַיְלָה אָ קום ּ ּ ּ . 'ּ וְ כו וְ עַל־כֵּן אָ מַ ר מֹשֶׁ ה אָ ז : כּ ֹה אָ מַ ר ה ', כִּ י נְבואָ ה זוֹ ּ שֶׁ ל בְּ חִ ינַת חֲצוֹ ת שֶׁ מְ רַ מֵ ז עַל קֵ ץ הָ אַ חֲרוֹ ן הִ יא רְ חוֹ קָ ה ּ ּ מְ אֹד וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לַעֲמֹד עַל זֶה עַל־כֵּן אָ מַ ר בִּ לְ שׁ וֹ ן ) .. . כּ ֹה לקוטי הלכות - הלכות מתנה ה ' - (ז" מ

Segment 4
HE:
ּומֵ ת כָּ ל בְּ כוֹ ר

Segment 5
HE:
יא ) ('ה , כִּ י בְּ כוֹ ר הוא רֵ אשִׁ ית בְּ חִ ינַת דַ עַת ּ ּ , בְּ חִ ינַת ) מִ שְׁ לֵי א ( רֵ אשִׁ ית דַ עַת ּ , הַ יְנו שֶׁ הִ כְ נִיעַ הַ דַ עַת שֶׁ ל הַ סִּ טְ רָ א ּ ּ אָ חֳרָ א , שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת חָ כְ מַ ת הַ טֶ בַ ע ּ . וְ הִ גְבִּ יר אֶ ת הַ דַ עַת שֶׁ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה בְּ חִ ינַת הַ דַ עַת שֶׁ ל הַ שְׁ גָּ ּ ּ ּ ּ חָ ה , שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת ) שָׁ ם ד ( בְּ נִי בְ כוֹ רִ י יִשְׂ רָ אֵ ל , הַ יְנו הַ דַ עַת שֶׁ ל ּ ּ אֱמונַת הַ הַ שְׁ גָּחָ ה שֶׁ מִ שָׁ ם נִמְ שָׁ כִ ין זֶרַ ע קָ דוֹ שׁ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ , כִּ י יִשְׂ רָ אֵ ל הֵ ם לְ מַ עְ לָה מֵ הַטֶ בַ ע ּ , כִּ י הֵם נִמְ שָׁ כִ ין מִ שָׁ ם ּ בִּ בְ חִ ינַת ) בְּ רֵ אשִׁ ית טו ( ַה בֶּ ט נָא הַ שָׁ מַ יְמָ ה וסְ פֹר ּ ּ הַ כּ וֹ כָ בִ ים וַיֹאמֶ ר לוֹ כּ ֹה יִהְ יֶה זַרְ עֶך וְ כו ּ ָ ּ . ' וְ דָ רְ שׁ ו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ) ל " ּ מִ דְ רַ שׁ רַ בָּ ה שָׁ ם ( שֶׁ הִ גְבִּ יהוֹ לְ מַ עְ לָה מִ ן הַ שָׁ מַ יִם וְ כו ּ ּ . ' נִמְ צָ א , ּ שֶׁ זֶרַ ע יִשְׂ רָ אֵ ל נִמְ שָׁ כִ ין לְ מַ עְ לָה מֵ הַ טֶ בַ ע ּ כִּ , י עַל־פִ י הַ טֶ בַ ע כְּ פִ י מַ עֲרֶ כֶ ת הַ שָׁ מַ יִם לֹא ּ ּ ּ הָ יָה אַ בְ רָ הָ ם אָ בִ ינו , ּ עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם ּ , רָ אוי לְ הוֹ לִ יד ּ , רַ ק עַל־יְדֵ י שֶׁ אָ מַ ר לוֹ ה ' יִתְ בָּ רַ ך : ְ צֵ א מֵ אִ צְ טַ גְנִינות שֶׁ לְ ך ּ ָ ּ . וְ הִ גְבִּ יהוֹ לְ מַ עְ לָה מִ ן הַ שָׁ מַ יִם ּ , הַ יְנו לְ מַ עְ לָה מֵ הַ טֶ ּ ּ , בַ ע עַל־יְדֵ י זֶה זָכָ ה לְ הוֹ לִ יד בְּ חִ ינַת שָׁ ם ) ( כּ ֹה יִהְ יֶה זַרְ עֶך . ָ נִמְ צָ א , ּ שֶׁ זֶרַ ע יִשְׂ רָ אֵ ל נִמְ שָׁ כִ ים בְּ שָׁ רְ שָׁ ם מִ בְּ חִ ינַת לְ מַ עְ לָה מֵ הַ טֶ בַ ע ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת בְּ כוֹ רֵ י יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ הִ צִ יל ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך וְ הֵמִ ית בְּ כוֹ רֵ י מִ צְ רַ יִ ְ ם בַּ חֲצוֹ ת הַ לַיְלָה ּ , לְ הַ כְ נִיעַ ולְ שַׁ בֵּ ר ולְ בַ טֵ ל הַ דַ עַת שֶׁ ל חָ כְ מַ ת הַ טֶ בַ ע ולְ הַ גְבִּ יר ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ דַ עַת שֶׁ ל הַ שְׁ גָּחָ ה , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת בְּ כוֹ רֵ י בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל . ) לקוטי הלכות – הלכות נטילת ידיים שחרית ב ' -

Segment 6
HE:
וַיְנַצְ לו אֶ ת מִ צְ רָ יִ ּ ּ ם יא ) ( לו , עִ קַ ר תִ קון הָ עֲשִׁ ירות דִ קְ דֻ שָׁ ה הוא עֲנִיות ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , דְ הַ יְנו מִ י ּ ּ שֶׁ אֵ ינוֹ מִ תְ גָּאֶ ה בְּ דַ עְ תוֹ ומַ חֲזִיק עַצְ מוֹ כְּ עָ נִי ּ ּ , ּובְ אֵ יזֶה מַ עֲמָ ד שֶׁ הוא בֵּ ין שֶׁ הוא עָנִי מַ מָ שׁ אוֹ בֵּ ינוֹ נִי אוֹ עָ שִׁ יר ּ ּ ּ מֻפְ לָג מַ חֲזִיק עַ צְ מוֹ תָ מִ יד כְּ עָ נִי וְ אֶ בְ יוֹ ן גָּדוֹ ל ּ , בִּ בְ חִ ינַת דָ וִ ד הַ מֶ לֶך ְ ּ ּ , שֶׁ בְּ גֹדֶ ל מַ לְ כותוֹ וגְדֻ לָתוֹ וְ עָ שְׁ רוֹ אָ מַ ר ּ ּ ּ ּתָ מִ יד : " כִּ י עָ נִי וְ אֶ בְ יוֹ ן אָ נֹכִ י " , " וַאֲנִי עָ נִי וְ אֶ בְ יוֹ ן , " כִּ י הָ אָ דָ ם רָ אוי לוֹ לְ הָ בִ ין עֹצֶם עֲנִיותוֹ בְּ זֶה הָ ּ ּ ּ עוֹ לָם , כִּ י אֲפִ לו הַ צַ דִ יק אִ י אֶ פְ שָׁ ר לוֹ לָצֵ את יְדֵ י חוֹ בָ תוֹ ּ ּ ּ ּ בִּ שְׁ לֵמות נֶגֶד הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " כִּ י אָ דָ ם אֵ ין צַ דִ יק בָּ אָ רֶ ץ אֲשֶׁ ר יַעֲשֶׂ ה טוֹ ב וְ לֹא יֶחֱטָ א ּ ּ , " מִ כָּ ל־שֶׁ כֵּן שְׁ אָ ר בְּ נֵי הָ עוֹ לָם ; אִ ם־כֵּן , אֲפִ ּ ּ לו לֶחֶ ם צַ ר ּומַ יִם לַחַ ץ אֵ ין מַ גִּיעַ לוֹ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם לְ פִ י מַ עֲשָׂ יו , רַ ק הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך זָן אֶ ת הָ עוֹ לָם כֻּלוֹ בְּ חַ סְ דוֹ ּ ּ ּ ְ , וְ אִ ם־כֵּן אֵ ין עָ נִי יוֹ תֵ ר מִ מֶ נו ּ ּ ּ , כִּ י הוא אָ כֵ ל דְ לָאו דִ ילֵה ּ ּ ּ ּ ] הוא לא אוכל משלו . [ וכְ שֶׁ מֵ שִׂ ים אֶ ל לִ בּ ּ ּ וֹ הָ אֱמֶ ת וְיוֹ דֵ עַ זֹאת בְּ בֵ רור ּ , אֲזַי טוֹ ב לוֹ תָ מִ יד ּ , וְיִזְכֶּ ה לַעֲשִׁ ירות אֲמִ תִ י ּ ּ , שֶׁ הוא מַ ה שֶׁ אָ מְ רו רַ זַ ּ ּ ּ : ל" אֵ יזֶהו עָ שִׁ יר ּ , ּ הַ שָׂ מֵ חַ בְּ חֶ לְ קוֹ , כִּ י יִשְׂ מַ ח תָ מִ יד בְּ חֶ לְ קוֹ ּ , מֵ חֲמַ ת שֶׁ יוֹ דֵ עַ שֶׁ הַ כּ ֹל חֶ סֶ ד ּ גָּדוֹ ל מֵ הַ שֵׁ ם ּ יִתְ בָּ רַ ך ְ , אֲפִ לו לֶחֶ ם צַ ר ומַ יִם לַחַ ץ ּ ּ ּ . וְ עַל־יְדֵ י־זֶה יִזְכֶּ ה לַעֲשִׁ ירות מַ מָ שׁ ּ ּ , לְ כָ ל הוֹ ן דְ עָ לְ מָ א ּ , בְּ חִ ינַת : " מָ אן דְ אִ יהו זְעֵיר אִ יהו רָ ב ּ ּ ּ ] " מי שהוא קטן הוא גדול , [ ּוכְ תִ יב : " מְ קִ ימִ י מֵ עָפָ ר דָ ל וְ כו ּ ּ ' לְ הוֹ שִׁ יבִ י עִ ם נְדִ יבִ ים " מֵ עָפָ ר דַ יְקָ א ּ , הַ יְנו מִ י שֶׁ מֵ שִׂ ים עַצְ מוֹ ּ ּ כְּ עָפָ ר . וְגַם אַ חַ ר־כָּ ך , ְ כְּ שֶׁ זוֹ כֶ ה לַעֲשִׁ ירות מַ מָ שׁ ּ ּ ּ , לְ כֶ סֶ ף

Segment 7
HE:
וְזָהָ ב וַחֲפָ צִ ים הַ רְ בֵּ ה , לֹא יִפֹל עַל־יְדֵ י־זֶה לְ הִ תְ אַ ווֹ ת ּ ּ מַ ה שֶׁ אֵ ינוֹ שֶׁ לוֹ ּ ּ , כִּ י גַם בְּ עֹצֶם עֲשִׁ ירותוֹ יַחֲזִיק עַ ּ צְ מוֹ לְ עָ נִי וְיִהְ יֶה שָׂ מֵ חַ בְּ חֶ לְ קוֹ תָ מִ יד ּ . לֹא כֵ ן הָ רְ שָׁ עִ ים , שֶׁ הֵם בְּ הֵפֶ ך מִ כָּ ל זֶה ְ : כְּ שֶׁ הוא עָ נִי ּ , הוא בְּ כַ עַס עַל הַ שֵׁ ם ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך עַל עֲנִיותוֹ וְחֶ סְ רוֹ נוֹ ּ ּ ְ , בִּ בְ חִ ינַת " וְ הָ יָה כִ י יִרְ עַב וְ הִ תְ קַ צַ ף וְ כו ּ ּ ) " ' ישעיה ח וְ , ( תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ יֶשׁ לוֹ אֵ יזֶה מָ מוֹ ן ּ , הוא מַ לְ בִּ ישׁ אֶ ת עַצְ מוֹ בְּ מַ לְ בּ ושִׁ ים שֶׁ אֵ ינָם רְ אויִים לוֹ ּ ּ ּ לְ פִ י מָ מוֹ נוֹ , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה חָ סֵ ר לוֹ יוֹ תֵ ר מִ בַּ תְ חִ לָה ּ ּ . וכְ שֶׁ מַ רְ וִיחַ עוֹ ד מָ מוֹ ן יוֹ תֵ ר ּ ּ , מַ תְ חִ יל לִ קְ נוֹ ת לוֹ כְּ לֵי־כֶ סֶ ף ומַ רְ גָּלִ י ּ ּ וֹ ת וְ תַ כְ שִׁ יטִ ין , וְ הַ כּ ֹל בְּ כִ פְ לֵי־כִ פְ לַיִם מִ כְּ פִ י עֶרְ כּ וֹ , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה חַ יָיו מָ רִ ים ומְ רורִ ים תָ מִ יד ּ ּ ּ ּ , עַד שֶׁ יֵשׁ הַ רְ בֵּ ה שֶׁ בִּ ימֵ י עֲשִׁ ירותָ ם חַ יֵיהֶ ם מְ רורִ ים יוֹ תֵ ר ּ ּ ּ ּ מִ בִּ ימֵ י עָ נְיָם , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה בָּ אִ ים עַל־פִ י־רֹב לִ ידֵ ּ י עֲנִיות ּ ּ ּ מַ מָ שׁ , ּומֵ תִ ים בַּ עֲלֵי־חוֹ בוֹ ת , וְגַם בִּ ימֵ י עֲשִׁ ירותָ ם תָ מִ יד ּ ּ הָ יָה חָ סֵ ר לָהֶם כְּ פִ י הַ נְהָ גָתָ ם וְ הִ צְ טָ רְ כותָ ם הֶעָצום ּ ּ , וְ הַ כּ ֹל מֵ חֲמַ ת גַּסּ ותָ ם הָ רָ ע ּ , וְ אֵ ינָם חוֹ שְׁ בִ ים עַל תַ כְ לִ יתָ ם הַ נִצְ חִ י ּ ּ , וכְ אִ לו כָּ ל הָ עֹשֶׁ ר מַ ּ ּ ּ גִּיעַ לָהֶם לְ בָ ד . " ומָ אן דְ אִ יהו רָ ב הוא זְעֵיר ּ ּ ּ ּ " ] ומי שהוא גדול הוא קטן , [ וְ הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא מַ שְׁ פִ ילָם ּ ּ ּ ּ ְ , ומֵ תִ ים עֲנִיִים ּ ּ ובַ עֲלֵי־חוֹ בוֹ ת מַ מָ שׁ ּ ּ . וְ זֶה בְּ חִ ינַת : יָאֶ ה עֲנִיותָ א ּ ּ לְ יִשְׂ רָ אֵ ל , שֶׁ עִ קַ ר הַ יפִ י וְ הַ נוֹ י לְ יִשְׂ רָ אֵ ּ ּ ּ ל הוא מִ דַ ת ּ ּ הָ עֲנִיות ּ ּ , הַ יְנו מִ י שֶׁ מַ חֲזִיק עַצְ מוֹ לְ עָנִי תָ מִ יד ּ ּ ּ , ּ הוא נָאֶ ה וְיָפֶ ה תָ מִ יד ּ , כִּ י כָ ל מַ ה שֶׁ יֶשׁ לוֹ הוא נָאֶ ה וְיָפֶ ה אֶ צְ לוֹ ּ ּ ּ ּתָ מִ יד , אֲפִ לו מַ לְ בּ ושׁ שֶׁ ל פִ שְׁ תָ ן וטְ לַאי עַל־גַּבֵּ י טְ לַאי ּ ּ ּ ּ ּ ּ , הַ כּ ֹל נָאֶ ה וְיָפֶ ה אֶ צְ לוֹ וְ שָׂ מֵ חַ בּ וֹ מְ אֹד , כִּ י יוֹ דֵ עַ שֶׁ אֵ ינוֹ רָ אוי לוֹ לְ פִ י מַ עֲשָׂ יו אֲפִ לו מַ לְ בּ ושׁ כָּ זֶה ּ ּ ּ ּ , וְ אָ ז הוא נָאֶ ה ּ וְיָפֶ ה תָ מִ יד ּ , כִּ י אַ חַ ר־כָּ ך גַּם כְּ שֶׁ יִהְ יו לוֹ מַ לְ בּ ושִׁ ים שֶׁ ל ּ ּ ּ ְ מֶ שִׁ י וְ שֶׁ ל כֶּ סֶ ף וְזָהָ ב , יִהְ יו נָאִ ים וְיָפִ ים אֶ ּ צְ לוֹ תָ מִ יד ּ . אֲבָ ל מִ י שֶׁ אֵ ינוֹ מַ חֲזִיק עַצְ מוֹ כְּ עָ נִי , וְ כָ ל מַ ה שֶׁ יֶשׁ לוֹ ּ ּ הוא מִ תְ אַ וֶה יוֹ תֵ ר ּ ּ , אֵ ינוֹ זוֹ כֶה לְ נוֹ י וָיפִ י לְ עוֹ לָם , ּ כַּ נִרְ אֶ ה בְּ חושׁ ּ , שֶׁ אֲפִ לו לוֹ בֵ שׁ בְּ גָדִ ים יְקָ רִ ים וְ כו ּ ּ ּ ', ּתָ מִ יד חָ סֵ ר לוֹ עוֹ ד בְּ גָדִ ים יְקָ רִ ים בְּ יוֹ תֵ ר שֶׁ ל גְּדוֹ לֵי הַ קְ צִ ינִים ּ בְּ יוֹ תֵ ר , כַּ יָדועַ כָּ ל זֶה ּ ּ . וְ עַל־כֵּן עִ קַ ר תִ קון הַ מָ מוֹ ן ּ ּ ּ ּ ּ וְ הָ עֲשִׁ ירות הוא עֲנִיות כַּנַ ּ ּ ּ ּ ּ , ל" כִּ י הָ אָ דָ ם צָ רִ יך לֶאֱחֹז ְ תָ מִ יד בַּ קָ צֶ ה הָ אַ חֲרוֹ ן וְ לִ זְכּ ֹר שֶׁ נוֹ לַד עָרֹם ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) איוב א (: " עָרֹם יָצָ אתִ י מִ בֶּ טֶ ן אִ מִ י , " ּ שֶׁ זֶהו תַ כְ לִ ית ּ ּ ּ הָ עֲנִיות ּ ּ , וכְ נֶגֶד עֲנִיות זֶה כָּ ל מַ ה שֶׁ יֶשׁ לוֹ הוא עֲשִׁ ירות ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ גָּדוֹ ל , וְ אָ ז יִהְ יֶה שָׂ מֵ חַ בְּ חֶ לְ קוֹ בְּ כָ ל מַ ה שֶׁ יֶשׁ לוֹ ּ ּ , הֵן מְ עַט אוֹ הַ רְ בֵּ ה . וְ עִ קַ ר גָּלות מִ צְ רַ יִ ּ ּ , ם שֶׁ הָ יִינו תְ חִ לָה ּ ּ ּ בְּ גָלות מַ ר וְ קָ שֶׁ ה וְ כָ בֵד כָּ זֶה ּ , וְ אַ חַ ר־כָּ ך הוֹ צִ יאָ נו ּ ְ בַּ עֲשִׁ ירות כָּ זֶה ּ , כַּ אֲשֶׁ ר הִ בְ טִ יחַ לְ אַ בְ רָ הָ ם אָ בִ ינו : ּ " וְ אַ חֲרֵ י כֵן יֵצְ או בִּ רְ כֻשׁ גָּדוֹ ל ּ ". וְ לָמָ ה לֹא נָתַ ן לָנו ּ ּ הָ עֲשִׁ ירות תֵ כֶ ף בְּ לֹא צַעַר ּ ּ הַ גָּלות ּ ? אֲבָ ל הַ כּ ֹל הָ יָה לְ טוֹ בָ תֵ נו , ּ כְּ דֵ י לְ הִ זְדַ כֵּך בְּ כור הַ בַּ רְ זֶל בַּ גָּלות ּ ּ ְ ּ , כְּ דֵ י לְ בָ רֵ ר ולְ זַכֵּ ך הָ עֲשִׁ ירות ּ ּ ְ , לְ הוֹ צִ יא אוֹ תָ נו מִ תַ אֲוַת מָ מוֹ ן ּ ּ שֶׁ הוא עֲשִׁ ירות ומָ מוֹ ן דְ סִ טְ רָ א־אָ חֳרָ א ּ ּ ּ ּ , שֶׁ כָּ ל מַ ה שֶׁ יֶשׁ ּ ּ לוֹ יוֹ תֵ ר חָ סֵ ר לוֹ בְּ יוֹ תֵ ר , וְ לִ זְכּ וֹ ת לַעֲשִׁ ירות דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ שֶׁ בָּ א עַל־יְדֵ י עֲנִיות דַ יְקָ א ּ ּ ּ , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ אָ נו ּ ּ ּ אוֹ כְ לִ ין בְּ פֶ סַ ח מַ צָ ה ּ , שֶׁ הוא לֶחֶ ם עֹנִי ּ , ּומָ רוֹ ר , כְּ דֵ י לֵידַ ע וְ לִ זְכּ ֹר בְּ הַ מְ רִ ירות וְ הָ עֲנִיות ּ ּ ּ ּ , שֶׁ זֶה עִ קַ ּ ּ ר שְׁ לֵמות ּ תִ קון הָ עֲשִׁ ירות דִ קְ דֻ שָׁ ה כַּ נַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ "ל. ) לקוטי הלכות -

Segment 8
HE:
הלכות מגילה ו ' - אות יות " י ב" א י לפי אוצר היראה - ממון ופרנסה- (ד" ל

Segment 9
HE:
עֻגוֹ ת מַ צוֹ ת כִּ י לֹא חָ מֵ ץ ּ

Segment 10
HE:
יא ) ( לט , עִ קַ ר קִ יום הַ תוֹ רָ ה וְ הַ מִ צְ וֹ ת בִּ שְׁ לֵמות הוא עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ שִׂ מְ חָ ה שֶׁ ל הַ מִ צְ וָה ּ ּ , וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ : " ּתַ חַ ת אֲשֶׁ ר לֹא עָבַ דְ תָ וְ כו ּ ּ ' בְּ שִׂ מְ חָ ה , " וְ כַ מובָ א ּ ּ . וְ עִ קַ ר שְׁ לֵמות הַ שִׂ מְ חָ ה ּ ּ ּ שֶׁ ל קִ יום הַ מִ צְ וֹ ת הוא כְּ שֶׁ זוֹ כִ ין לְ שִׂ מְ חָ ה כָּ זוֹ ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ אֵ ינוֹ רוֹ צֶ ה כְּ לָל אֲפִ לו שׁ ום שְׂ כַ ר עוֹ לָ ּ ּ ּ ם הַ בָּ א בְּ עַד הַ מִ צְ וָה ּ , רַ ק הוא שָׂ מֵ חַ ומִ תְ עַנֵג מְ אֹד בְּ מַ ה שֶׁ זָכָ ה לַעֲשׂ וֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ הַ מִ צְ וָה שֶׁ הוא רְ צוֹ נוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , ומְ צַ פֶ ה שֶׁ יַזְמִ ין לוֹ הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך בִּ שְׂ כַ ר מִ צְ וָה זֹאת עוֹ ד אֵ יזֶה מִ צְ וָה ְ , בִּ בְ חִ ינַת ' שְׂ כַ ר מִ צְ וָה מִ צְ וָה . ' וְזֶה בְּ חִ ינַת " נַעֲשֶׂ ה וְ נִשְׁ מָ ע " שֶׁ אָ מְ רו יִשְׂ רָ אֵ ל בִּ שְׁ עַת קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ , הַ יְנו שֶׁ שְׂ כַר ּ ּ עֲשִׂ יַת מִ צְ וֹ תֵ ינו יִהְ יֶה רַ ק שֶׁ נִזְכֶּ ה עַל־יְדֵ י־זֶה לִ שְׁ מֹעַ ּ ּ ּ עוֹ ד כַּ מָ ה מִ צְ וֹ ת ולְ קַ יְמָ ם ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן בֶּ אֱמֶ ת דָ רְ שׁ ו ּ ּ ַר בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ "ל : " וְ שִׂ מְ חַ ת עוֹ לָם עַל רֹאשָׁ ם " עַל שְׁ נֵי הַ כְּ תָ רִ ים שֶׁ נִכְ תְ רו יִשְׂ רָ אֵ ל עַל־יְדֵ י נַעֲשֶׂ ה וְ נִשְׁ מָ ע ּ ּ ּ , כִּ י זֶה עִ קַ ר שְׁ לֵמות הַ שִׂ מְ חָ ה שֶׁ ל קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה וְ קִ יום ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ מִ צְ וֹ ת , כְּ שֶׁ זוֹ כִ ין לִ בְ חִ ינָה זוֹ הַ נַ ּ ּ " ל שֶׁ הו ּ א בְּ חִ ינַת נַעֲשֶׂ ה וְ נִשְׁ מָ ע . וְזֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ כָּ פְ לָה הַ תוֹ רָ ה אֵ צֶל ּ ּ ּ כַּ מָ ה מִ צְ וֹ ת : " נָתוֹ ן תִ תֵ ן ּ ּ " , " הַ עֲנֵיק תַ עֲנִיק ּ " וְ כַ יוֹ צֵ א ּ , כִּ י זֶה עִ קַ ר שְׁ לֵמות קִ יום הַ מִ צְ וֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ מְ קַ יֵם הַ מִ צְ וָה שֶׁ ל ּ ּ ּ נְתִ ינַת צְ דָ קָ ה וְלִ תֵ ן עוֹ ּ ד הַפַ עַם ּ , וְ כֵן בְּ כָ ל הַ מִ צְ וֹ ת ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ נֶאֱמַ ר אֵ צֶ ל יְצִ יאַ ת יִשְׂ רָ אֵ ל מִ מִ צְ רַ יִם ּ ּ ּ : " וַיאֹפו אֶ ת הַ בָּ צֵ ק וְ כו ּ ּ ּ ' עֻגֹת מַ צוֹ ת וְ כו ּ ּ ' וְגַם צֵ דָ ה לֹא עָ שׂ ו לָהֶם ּ , " וְרַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ " ל דָ רְ שׁ ו ּ ּ : " ושְׁ מַ רְ תֶ ם אֶ ת ּ ּ הַ מַ צוֹ ת ּ ּ ּו " שְׁ מַ רְ תֶ ם אֶ ת הַמִ צְ וֹ ת ּ ּ ; כְּ שֵׁ ם שֶׁ אֵ ין מַ חְ מִ יצִ ין אֶ ת הַ מַ צָ ה כָּ ך אֵ ין מַ חְ מִ יצִ ין אֶ ת הַ מִ צְ וָה ּ ּ ְ ּ . וְזֶהו : " ּ וְגַם צֵ דָ ה לֹא עָ שׂ ו לָהֶם ּ , " כִּ י עַל־יְדֵ י קִ יום הַ מִ צְ וֹ ת מֵ כִ ין ּ ּ ּ הָ אָ דָ ם צֵידָ ה לְ דַ רְ כּ וֹ הָ אָ רֹך , ְ כְּ מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ : ל" אֹרְ חָ ן רְ חִ יקָ א וְזַוְ דִ ין קַ לִ ילָא ּ ] דרכנו רחוקה והצדה קטנה . [ ובְ וַדַ אי אַ שְׁ רֵ י לְ מִ י שֶׁ זוֹ כֶ ה לְ הָ כִ ין לְ עַצְ מוֹ צֵידָ ה ּ ּ ּ לְ דֶ רֶ ך רָ חוֹ ק מְ אֹד מְ אֹד כָּ זֶה ְ , אֲבָ ל עִ קַ ר הַ שְׁ לֵמות הוא ּ ּ ּ ּ , שֶׁ בִּ שְׁ עַת קִ יום הַ מִ צְ וֹ ת לֹא יַחְ שׁ ֹב אֲפִ לו מַ חֲ ּ ּ ּ ּ ּ שָׁ בָ ה זוֹ , שֶׁ עוֹ שֶׂ ה זֹאת בִּ שְׁ בִ יל לְ הָ כִ ין צֵידָ ה לְ דַ רְ כּ וֹ , רַ ק עִ קַ ר ּ עֲשִׂ יָתוֹ וְ שִׂ מְ חָ תוֹ וְ תַ עֲנוגוֹ בַּ עֲשִׂ יַת הַ מִ צְ וָה יִהְ יֶה רַ ק ּ ּ ּ ּ בְּ הַ מִ צְ וָה בְּ עַצְ מָ ה ּ ּ , הַ יְנו בְּ מַ ה שֶׁ זָכָ ה לַעֲשׂ וֹ ת רְ צוֹ ן קוֹ נוֹ ּ ּ ּ . ומֵ חֲמַ ת שֶׁ לִ זְכּ וֹ ת לָ ּ ּ זֶה אִ י אֶ פְ שָׁ ר כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י אֲכִ ילָה דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת אֲכִ ילַת מַ צָ ה ּ ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים , עַל־כֵּן לָמְ דו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל כָּ ל הַ מִ צְ וֹ ת מִ מַ צָ ה ּ ּ ּ , שֶׁ אֵ ין מַ חְ מִ יצִ ין אוֹ תָ ן כַּ נַ , ל"ּ כִּ י זְרִ יזות הַ מִ צְ וָה בִּ שְׁ לֵמות הו ּ ּ ּ ּ א רַ ק כְּ שֶׁ זוֹ כִ ין לִ בְ חִ ינָה זוֹ ּ , שֶׁ אֵ ינוֹ רוֹ צֶ ה בְּ שׁ ום שְׂ כַר ּ

Segment 11
HE:
עוֹ לָם הַ בָּ א כְּ לָל בְּ עַד הַמִ צְ וֹ ת ּ , רַ ק שִׂ מְ חָ תוֹ מֵ הַ מִ צְ וָה ּ בְּ עַצְ מָ ה , ּ וְ אָ ז בְּ וַדַ אי לֹא יַחְ מִ יץ אֶ ת הַ מִ צְ וָה ּ ּ , רַ ק יַעֲשֶׂ ה אוֹ תָ ה בִּ זְרִ יזות גָּדוֹ ל מְ אֹד ּ ּ , מֵ אַ חַ ר שֶׁ כָּ ל שִׂ מְ חָ תוֹ וְ תַ עֲנוגוֹ הוא רַ ק מֵ הַ מִ צְ וָה בְּ עַצְ מָ ה ּ ּ ּ ּ , וְ הוא מְ צַ פֶ ה תָ מִ יד ּ ּ ּ שֶׁ יְזַכֵּ הו הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך לַעֲשׂ וֹ ת מִ צְ וָה ְ ּ ּ ּ , וְ עַל־כֵּן כְּ שֶׁ בָּ א לְ יָדוֹ אֵ יזֶה מִ צְ וָה , בְּ וַדַ אי הוא עוֹ שֶׂ ה אוֹ תָ ה בִּ זְרִ יזות ּ ּ ּ ּ גָּדוֹ ל מְ אֹד . וְזֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ : ל" הֱוֵי רָ ץ לְ מִ צְ וָה וְ כו ', ּ ּ שֶׁ שְׂ כַ ר מִ צְ וָה מִ צְ וָה , כִּ י עִ קַ ר הַ זְרִ יזות ּ ּ ּ וְ הָ רִ יצָ ה לִ דְ בַ ר מִ צְ וָה הוא עַל־יְדֵ י שֶׁ זוֹ כִ ין לַשִׂ מְ חָ ה ּ ּ ּ , ל"ּ הַ נַ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת שְׂ כַר מִ צְ וָה מִ צְ וָה ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶ ה זוֹ כִ ין לְ קַ יֵם הַ מִ צְ וֹ ת בִּ זְרִ יזות גָּדוֹ ל כַּ נַ ּ ּ ּ ּ "ל. ) לקוטי הלכות - הל כות חלה ' ג- אותיות ב ' ו ' ה ' לפי אוצר היראה - מצוות ומעשים טובים- (ב" י

Segment 12
HE:
וַה ' הִ כָּ ה כָ ל בְּ כוֹ ר

Segment 13
HE:
יב ) , ( כט וְ עַל־כֵּן הָ יָה עִ קַ ר יְצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם עַל־יְדֵ י מַ כַּ ת בְּ ּ כוֹ רוֹ ת דַ יְקָ א כִּ י עַל־יְדֵ י כָּ ל הַ מוֹ פְ תִ ים לֹא נִכְ נַע פַ רְ עֹה ּ ּ ּ בִּ שְׁ לֵמות וְחִ זֵק אֶ ת לִ בּ וֹ עַד שֶׁ הֵבִ יא עָלָיו מַ כַּ ת ּ ּ בְּ כוֹ רוֹ ת ובְ כוֹ רֵ י יִשְׂ רָ אֵ ל נִצוֹ לו ובָ זֶה נִכְ נַע בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ בְּ כוֹ ר דְ סִ טְ רָ א אָ חֳרָ א וְ נִתְ עַלָה וְנִתְ גַּדֵ ל ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת בְּ כוֹ ר דִ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת עֲבוֹ דַ ת הַ תְ פִ לָה ּ ּ ּ ּ ּ ) כמובא בלקוטי מוהר " ן א ', , ('ב וְ אָ ז נִתְ גַּלָה פְ עֻלַת תְ פִ לַת ּ ּ ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל וְ צַ עֲקָ תָ ם כָּ ל יְמֵ י הַ גָּלות וְ אָ ז נִגְאֲלו וְיָצְ או ּ ּ ּ מִ מִ צְ רַ יִם וְ אָ ז נִתְ קַ דְ שׁ ו הַ בְּ כוֹ רוֹ ת כְּ ּ ּ ּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב קַ דֶ שׁ לִ י ּ ּ כָ ל בְּ כוֹ ר וְ כו ּ'. כִּ י אֶ ת זֶה לְ עֻמַ ת זֶה עָ שָׂ ה אֱלֹקִ ים כִּ י ּ כְּ מוֹ שֶׁ יֵשׁ בְּ חִ ינַת בְּ כוֹ ר בַּ קְ דֻ שָׁ ה בְּ חִ ינַת קְ דֻ שַׁ ת ּ ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ חִ ינַת עֲבוֹ דַ ת הַ תְ פִ לָה כַּ נַ ּ ּ ּ "ל, כְּ מוֹ כֵן יֵשׁ בְּ חִ ינַת בְּ כוֹ ר דְ סִ טְ ּ רָ א אָ חֳרָ א שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת עֲמָ לֵק ּ בְּ חִ ינַת רֵ אשִׁ ית גּוֹ יִם עֲמָ לֵק , הַ יְנו שֶׁ בְּ חִ ינַת קְ לִ פַ ת ּ ּ עֲמָ לֵק הוא מִ תְ גַּבֵּ ר בְּ כָ ל פַ עַם כְּ נֶגֶד בְּ חִ ינַת הַ בְּ כוֹ ר ּ ּ דִ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ הוא הַ תְ פִ לָה דְ הַיְנו אֲפִ לו כְּ שֶׁ פוֹ עֲלִ ים אֵ יזֶה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּדָ בָ ר בִּ תְ פִ לָה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הוֹ לָדַ ת הַ בְּ כוֹ ר הוא ּ ּ ּ מִ תְ גַּבֵּ ר ומַ כְ נִיס כְּ פִ ירוֹ ת וְ שִׁ כְ חָ ה בַּ לֵב כְּ אִ לו עֲדַ יִן לֹא ּ ּ ּ ּ הִ תְ חִ יל ה ' יִתְ בָּ רַ ך לִ שְׁ מֹעַ תְ פִ לָתוֹ כְּ לָל ּ ּ ְ , וְ עַל־כֵּן נִקְ רָ א עֲמָ לֵק רֵ אשִׁ ית בְּ חִ ינַת רֵ אשִׁ ית גּוֹ יִם וְ כו כִּ ' ּ י הוא רוֹ צֶה ּ לְ הִ תְ גַּבֵּ ר כְּ נֶגֶד בְּ חִ ינַת רֵ אשִׁ ית שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת בְּ כוֹ ר ּ כְּ אִ לו עֲדַ יִן לֹא הִ תְ חִ יל ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך לְ הוֹ שִׁ יעַ כְּ לָל ְ . ומִ שָׁ ם ּ ּ מִ בְּ חִ ינַת רֵ אשִׁ ית גּוֹ יִם עֲמָ לֵק מִ שָׁ ם הָ יְתָ ה יְנִיקַ ת בְּ כוֹ רֵ י ּ מִ צְ רַ יִם , כִּ י עֲמָ לֵק כּ וֹ לֵל כָּ ל הָ עַכּ ו ּ" ּ ם ובִ פְ רָ ט מִ צְ רַ יִם , כִּ י שַׂ ר שֶׁ ל מִ צְ רַ יִם הוא אֱדוֹ ם שֶׁ הוא עֲמָ לֵק ּ ּ . וְ עַל־כֵּן עַל־יְדֵ י שֶׁ הִ כָּ ה ה ' בְּ כוֹ רֵ י מִ צְ רַ יִם עַל־יְדֵ י זֶה נִפְ סַ ק וְ נִתַ ק יְנִיקַ ת מִ צְ רַ יִם מִ בְּ חִ ינַת קְ לִ פַ ת עֲמָ לֵק שֶׁ כָּ ל ּ ּ הַ גָּלֻיוֹ ת עַל־ ּ יָדוֹ , וְ עַל־יְדֵ י זֶה לֹא הָ יָה כּ ֹחַ לְ הַ קְ לִ פָ ה ּ ּ לְ הַ כְ בִּ יד אֶ ת לִ בּ וֹ עוֹ ד וְאָ ז הֻכְ רַ ח לְ הַ סְ כִּ ים שֶׁ יֵצְ או ּ ּ . אֲבָ ל מֵ חֲמַ ת שֶׁ עֲמָ לֵק בְּ עַצְ מוֹ לֹא נָפַ ל עֲדַ יִן רַ ק שֶׁ נִפְ סַ ק ּ יְנִיקַ ת פַ רְ עֹה ומִ צְ רַ יִם מִ מֶ נו עַל־יְדֵ י הֲרִ יגַת הַ בְּ כוֹ ּ ּ ּ ּ ּ רִ ים וְ כַ נַ ּ"ל, עַל־כֵּן אַ חַ ר־כָּ ך אַ חַ ר שֶׁ יָצְ או הִ תְ גַּבֵּ ר עוֹ ד ּ ּ ְ וְ הָ פַ ך אֶ ת לֵב פַ רְ עֹה וַעֲבָ דָ יו וְ אָ מְ רו מַ ה זֹאת עָ שִׂ ינו ּ ּ ּ ּ ְ ' ּ וְ כו וְ כָ ל זֶה עַל־יְדֵ י קְ לִ פַ ת עֲמָ לֵק שֶׁ חָ זַר וְ נִתְ עוֹ רֵ ר ּ , כִּ י הוא מִ תְ עוֹ רֵ ר ומִ תְ גַּבֵּ ר בְּ כָ ל פַ עַם ּ ּ ּ . וְזֶה שֶׁ אִ יתָ א בַּ מִ דְ רָ שׁ וַיֻגַּד וְ כו ּ ּ ּ ' כִּ י בָ רַ ח הָ עָם שֶׁ הַ מַ גִּיד הָ יָה עֲמָ לֵק ּ הַ יְנו כַּ נַ ּ ּ " ל כִּ י הַ מַ גִּיד וְ הַ מֵ סִ ית לְ פַ רְ עֹה לֵאמֹר שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ בָּ רְ חו וְ שֶׁ יִתְ גַּבֵּ ר לִ רְ דֹף אַ חֲרֵ יהֶם זֶה עֲמָ לֵק כִּ י זֶה ּ ּ ּ מַ עֲשֵׂ ה עֲמָ לֵק שֶׁ יִתְ גַּבֵּ ר בְּ כָ ל פַ עַם וְיַכְ חִ ישׁ הַ כּ ֹל וְיַכְ נִיס ּ ּ שִׁ כְ חָ ה וְטָ עותִ ים בַּ לֵב כְּ אִ לו לֹא הָ יָה עֲדַ יִן שׁ ום יְשׁ ועָה ּ ּ ּ ּ ּ ּ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם וְ כַ נַ . ל"ּ וְ עַל־כֵּן אַ חַ ר שֶׁ נָפַ ל פַ רְ עֹה וְחֵ ילוֹ ּ ּ בַּ יָם לְ גַמְ רֵ י אַ חַ ר־כָּ ך בָּ א עֲלֵיהֶם עֲמָ לֵק בְּ ְ ּ עַצְ מוֹ כִּ י הוא ּ בְּ עַצְ מוֹ לֹא נִכְ נַע עֲדַ יִן כַּ נַ ּ" ל וְעַל־כֵּן הִ תְ גַּבֵּ ר הוא ּ בְּ עַצְ מוֹ וְ לֹא הִ סְ תַ כֵּ ל עַל כָּ ל הַ נִפְ לָאוֹ ת וְהַ יְשׁ ועוֹ ת ּ ּ ּ שֶׁ עָ שָׂ ה ה ' יִתְ בָּ רַ ך עִ מָ נו ובָ א לְ הִ לָחֵ ם כְּ נֶגְדָ ם כִּ י הוא ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ בְּ חִ ינַת רֵ אשִׁ ית שֶׁ מִ תְ גַּ ּ בֵּ ר כְּ נֶגֶד בְּ חִ ינַת בְּ כוֹ ר שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת רֵ אשִׁ ית שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת עֲבוֹ דַ ת הַ תְ פִ לָה כַּ נַ ּ ּ ּ ּ "ל, וְ עַל־כֵּן ה ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ עַצְ מוֹ לוֹ חֵ ם עִ מוֹ בְּ כָ ל דוֹ ר וְ כַ נַ ּ ּ ּ ְ :ל" וְזֶה בְּ חִ ינַת סְ מִ יכַ ת גְּאֻ לָה לִ תְ פִ לָה שֶׁ קֹדֶ ם שֶׁ נִכְ נָסִ ין ּ ּ ּ ּ ִּב תְ פִ לָה לְ הִ תְ פַ לֵל עַל צְ רָ כֵינו בִּ תְ פִ לַת שְׁ מוֹ נֶה עֶשְׂ רֵ ה ּ ּ ּ ּ ּ אָ נו מַ זְכִּ ירִ ין גְּאֻ לַת מִ צְ רַ יִם ומַ זְכִּ ירִ ין הַ כְ נָעַת בְּ כוֹ ר ּ ּ ּ דְ סִ טְ רָ א אָ חֳרָ א כְּ מוֹ שֶׁ אוֹ מְ רִ ים כָּ ל בְּ כוֹ רֵ יהֶם הָ רָ גְתָ ּ ּ ובְ כוֹ רְ ך יִשְׂ רָ אֵ ל גָּאָ לְ תָ ובָ זֶה אָ נו ּ ּ ּ ּ ָ מַ זְכִּ ירִ ין עַצְ מֵ נו מַ ה ּ שֶׁ פָ עֲלו יִשְׂ רָ אֵ ל כְּ בָ ר בִּ תְ פִ לָתָ ם שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת הוֹ לָדַ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ כוֹ ר דִ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת עֲבוֹ דַ ת הַ תְ פִ לָה כִּ י ּ ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י זֶה נִתְ חַ זֵק הַ לֵב לְ הִ תְ פַ לֵל כַּ נַ ּ ּ ּ ּ ּ , ל" וְעַל־כֵּן אָ ז אָ נו ּ מַ תְ חִ ילִ ין לְ הִ תְ פַ לֵל כִּ י עִ קַ ר הַ הִ תְ חַ זְקות בִּ תְ פִ לָה הוא ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת הוֹ לָדַ ת בְּ כוֹ ר שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת גְּאֻ לַת ּ ּ מִ צְ רַ יִם עַל־יְדֵ י שֶׁ אָ נו מַ זְכִּ ירִ ין עַצְ מֵ נו מַ ה שֶׁ כְּ בָ ר ּ ּ ּ פָ עַלְ נו עַל־יְדֵ י תְ פִ לָתֵ נו ּ ּ ּ ּ ּ . ) לקוטי הלכות - הלכות נחלות ד (ד" י – '

Segment 14
HE:
וְ גַם עֵרֶ ב רַ ב עָלָה אִ תָ ם ּ

Segment 15
HE:
יב ) ( לח , מִ י שֶׁ רוֹ צֶ ה לְ קָ רֵ ב רְ שָׁ עִ ים ורְ חוֹ קִ ים לַעֲבוֹ דָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , יֵשׁ עָ לָיו סַ כָּ נוֹ ת גְּדוֹ לוֹ ת מְ אֹד בְּ לִ י שִׁ עור ּ , וְ צָ רִ יך לָזֶה ְ כַּ מָ ה תַ חְ בּ ולוֹ ת בְּ לִ י שִׁ עור ּ ּ ּ ּ , עַד שֶׁ יִזְכֶּ ה לִ פְ ּ עֹל פְ עֻלָתוֹ ּ ּ בִּ שְׁ לֵמות ּ . וְ עַל־כֵּן אֲפִ לו מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו ּ ּ ּ , עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם ּ , אֲדוֹ ן כָּ ל הַ נְבִ יאִ ים וְ לֹא קָ ם כָּ מוֹ הו ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן ּ בְּ עִ נְיַן הִ תְ קָ רְ בות הָ עֵרֶ ב־רַ ב לֹא עָ לְ תָ ה בְּ יָדוֹ ּ , וְהֵם שֶׁ גָּרְ מו כָּ ל הַ קִ לְ קולִ ים ּ ּ ּ : חֵ טְ א הָ עֵ גֶל ושְׁ בִ ירַ ת הַ לוחוֹ ת ּ ּ ּ . 'ּ וְ כו וְ עִ קַ ר תִ קון הַ דָ בָ ר תָ לוי בָּ זֶה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הַ חִ דושֵׁ י־תוֹ רָ ה ּ ּ שֶׁ לוֹ שֶׁ מַ מְ שִׁ יך בִּ שְׁ בִ יל הִ תְ קָ רְ בות הָ רְ חוֹ קִ ים ּ ְ ּ ּ , יַמְ שִׁ יכֵם רַ ק בְּ רַ חֲמִ ים וְ תַ חֲנונִים ובְ הִ תְ קַ שְׁ רות עִ ם נַפְ שׁ וֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ הַ שׁ וֹ מְ עִ ים , וְ עִ ם כּ ֹחַ וזְכות הַ מַ עֲשִׂ ים טוֹ בִ ים שֶׁ לוֹ לֹא ּ ּ ּ ּ כְּ לָל בִּ תְ פִ לָתוֹ יִשְׁ תַ מֵ שׁ ּ ּ ּ , רַ ק כְּ דֵ י לְ הַ כְ נִיעַ הָ רַ ע שֶׁ בָּ עֵדָ ה , וְ לִ פְ נֵי הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך יַעֲמֹד כְּ דָ ל וכְ רָ שׁ וִיבַ קֵ שׁ ּ ּ ְ ּ רַ ק רַ חֲמִ ים וְ תַ חֲנונִים ּ : אִ ם יִתֵ ן הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , , ן ּ יִתֵ וְאִ ם

Segment 16
HE:
לָאו , לָאו ; וְ לֹא יִדְ חֹק אֶ ת הַ שָׁ עָ ה וְ לֹא יְבַ קֵ שׁ שׁ ום דָ בָ ר ּ ּ ּ ּ בְּ דַ וְ קָ א , בְּ כֹחַ ובְ אֹנֶס כִּ בְ יָכוֹ ל אָ ז עַל־יְדֵ י אֵ לו הָ רַ חֲמִ ים ּ ּ ּ וְ תַ חֲנונִים יָכוֹ ל לְ קָ רֵ ב גַּם הַ מְ רֻ חָ קִ ים בְּ יוֹ תֵ ר ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת נִשְׁ מַ ת עֵרֶ ב־רַ ב ) כִּ י סוֹ ף כָּ ל סוֹ ף בְּ וַדַ אי ּ יִתְ תַ קְ נו כֻּלָם ּ ּ ּ ּ . ( כִּ י יֵשׁ רְ שָׁ עִ ים שֶׁ הֵם מְ שֻׁ קָ עִ ים בְּ תַ אֲוָתָ ם ּ ובְ מַ חְ שְׁ בוֹ תָ ם הָ רָ עוֹ ת וְ הֵם רְ חוֹ קִ ים כָּ ל־כָּ ך ְ ּ , עַד שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר בְּ שׁ ום שֵׂ כֶ ל ובְ שׁ ום כּ ֹחַ לְ קָ רְ בָ ם לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ ּ , וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ קָ רְ בָ ם כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י רַ חֲמִ ים וְ תַ חֲנונִים ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת אֲרִ יכַ ת אַ פַ יִם ּ ּ , כִּ י גַּם הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ מַ אֲרִ יך אַ ף לָרְ שָׁ עִ ים כְּ דֵ י שֶׁ יָשׁ ובו ּ ּ ּ ְ , וְ צָ רִ יך הַ צַ דִ יק ּ ּ ְ ּ שֶׁ יֶאֱחֹז גַּם־כֵּן בִּ בְ חִ ינָה זוֹ . ובָ זֶה כָּ לול מַ ה שֶׁ צָ רִ ּ ּ ּ ּ ְ יך הַ צַ דִ יק לִ בְ לִ י לִ דְ חֹק אֶ ת הַ שָׁ עָ ה בְּ שׁ ום דָ בָ ר ּ ּ ּ ּ ּ , רַ ק יַאֲרִ יך ְ אַ פוֹ וְיַמְ תִ ין הַ רְ בֵּ ה לִ תְ שׁ ועַת ה ּ ּ ּ ' ּולְ רַ חֲמָ יו הַ מְ רֻ בִּ ים בְּ לִ י ּ שִׁ עור . כִּ י אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ כַּ וָנַת הַ צַ דִ יק בְּ וַדַ אי לְ טוֹ בָ ה ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ רוֹ צֶ ה רַ ק לְ מַ לֹאת רְ צוֹ נוֹ ּ יִתְ בָּ רַ ך , ְ ומֵ חֲמַ ת זֶה הוא ּ ּ בָּ הול מְ אֹד בְּ הַ דָ בָ ר שֶׁ חָ פֵ ץ ּ ּ , מֵ חֲמַ ת שֶׁ יוֹ דֵ עַ שֶׁ הוא ּ ּ רְ צוֹ נוֹ יִתְ בָּ רַ ך אַ ף־עַל־פִ י־כֵן אָ סור לִ דְ חֹק אֶ ת הַ שָׁ עָה ּ ּ ּ ְ . ּוצְ רִ יכִ ין לִ הְ יוֹ ת בָּ קִ י בְּ עִ נְיָן זֶה מְ אֹד , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת בָּ קִ י בְּ רָ צוֹ א , בָּ קִ י בְּ שׁ וֹ ב , כִּ י צְ רִ יכִ ין לָרוץ מְ אֹד מְ אֹד ּ לַעֲשׂ וֹ ת רְ צוֹ נוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ , אֲבָ ל אַ ף־עַל־פִ י־כֵן צָ רִ יך ְ ּ שֶׁ יִהְ יֶה לוֹ אֲרִ יכַ ת־אַ פַ יִם וְ לִ בְ לִ י לִ דְ חֹק אֶ ת הַ שָׁ עָ ה ּ ּ ּ , רַ ק יַמְ תִ ין לִ ישׁ ועַת ה ּ ּ . ' בִּ פְ רָ ט בְּ עִ נְיַן הִ תְ קָ רְ בות רְ חוֹ קִ ים ּ כָּ אֵ לו ּ ּ שֶׁ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך בְּ עַצְ מוֹ כִּ בְ יָכוֹ ל חוֹ שֵׁ ב מַ חֲשָׁ בוֹ ת ְ ּ וְ תַ חְ בּ ולוֹ ת אֵ יך לְ קָ רְ בָ ם ְ ּ , בִּ בְ חִ ינַת " וְחָ שַׁ ב מַ חֲשָׁ בוֹ ת לְ בִ לְ תִ י יִדַ ח מִ מֶ נו נִדָ ח ּ ּ ּ ּ ּ ּ , " עַל־כֵּן בְּ וַדַ אי אֵ ין הַ דָ בָ ר בָּ א ּ ּ בְּ נָקֵ ל וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לַעֲשׂ וֹ תוֹ בְּ חִ פָ זוֹ ּ , ן רַ ק צְ רִ יכִ ין מְ תִ ינות ּ גָּדוֹ ל בָּ זֶה וַאֲרִ יכות־אַ פַ יִם מְ אֹד ולְ הִ תְ פַ לֵל קֹדֶ ם ּ ּ ּ ּ ּ הַ מְ שָׁ כַ ת חִ דושֵׁ י־תוֹ רָ תוֹ רַ ק בְּ רַ חֲמִ ים וְ תַ חֲנונִים ּ ּ ּ . וְ עִ ם מַ טֵ ה־עֻזוֹ ּ ּ , הַ קְ דוֹ שָׁ ה וזְכות עֲבוֹ דָ תוֹ שֶׁ הוא כּ ֹחַ ּ ּ ּ ּ , יִשְׁ תַ מֵ שׁ רַ ק בִּ שְׁ בִ יל לְ הַ ּ ּ כְ נִיעַ הָ רַ ע שֶׁ בָּ רָ עִ ים כַּ נַ . ל"ּ וְ אִ ם אַ ף־עַל־פִ י־כֵן יֵשׁ רְ שָׁ עִ ים ורְ חוֹ קִ ים כָּ אֵ לו שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר ּ ּ ּ ּ לוֹ לְ הַ כְ נִיעַ הָ רַ ע שֶׁ בָּ הֶם עִ ם מַ טֵ ה־עֻזוֹ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן ּ ּ ּ יָכוֹ ל לְ קָ רְ בָ ם עַל־יְדֵ י רִ בּ וי הָ רַ חֲמִ ים וְ תַ חֲנונִים שֶׁ הִ רְ בָּ ה ּ ּ לִ פְ נֵי הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , כִּ י יָכוֹ ל לְ עוֹ רֵ ר רַ חֲמִ ים כָּ אֵ לו ּ ּ אֶ צְ לוֹ יִתְ בָּ רַ ך , ְ עַד שֶׁ גַּם הֵ ם יִתְ קָ רְ בו , ּ כִּ י רַ בִּ ים רַ חֲמָ יו . וְ אִ ם אַ ף־עַל־פִ י־כֵן אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ פְ עֹל עַתָ ה לְ קָ רְ בָ ם ּ ּ הַ הֶ כְ רֵ חַ לְ הַ מְ תִ ין עוֹ ד ּ , אולַי יוכַ ל לִ פְ עֹל בַּ קָ ּ ּ ּ שָׁ תוֹ בְּ פַ עַם אַ חֶ רֶ ת ; וְ אִ ם גַּם אָ ז לֹא יִפְ עַל , יַמְ תִ ין עוֹ ד ּ . וְ אָ ז בְּ דֶ רֶ ך זֶה ְ מְ קָ רֵ ב בְּ כָ ל פַ עַם מְ עַט מְ עַט אֶ ת הָ רְ חוֹ קִ ים בְּ יוֹ תֵ ר ּ , עַד שֶׁ סּ וֹ ף כָּ ל סוֹ ף יְקָ רֵ ב כֻּלָם ּ . וְזֶה הָ עִ נְיָן לֹא יִהְ יֶה בִּ שְׁ לֵמות עַד שֶׁ יָבוֹ א מְ שִׁ יחַ צִ ּ ּ דְ קֵ נו וִיקַ בֵּ ץ נִדָ חֵ ינו ּ ּ ּ מֵ אַ רְ בַּ ע כַּ נְפוֹ ת הָ אָ רֶ ץ לְ אַ רְ צֵ נו וְ הוא יְתַ קֵ ן הַ כּ ֹל ּ ּ ּ ) לקוטי הלכות – הלכות דברים הנוהגים בסעודה ' ד לפי אוצר היראה – גרים (' ו –

Segment 17
HE:
וְ גַם צֵדָ ה לֹא עָשׂ ו לָהֶ ם ּ

Segment 18
HE:
יב ) ( לט , בְּ חִ ינַת פֶ סַ ח וִיצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם יֶ ּ שְׁ נָה בְּ כָ ל אָ דָ ם ובְ כָ ל ּ זְמָ ן , כִּ י כָּ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד כָּ ל זְמַ ן שֶׁ הוא מְ שֻׁ קָ ע בְּ תַ אֲווֹ ת ּ ּ וְ הַ בְ לֵי עוֹ לָם הַ זֶה ּ , זֶה בְּ חִ ינַת גָּלות מִ צְ רַ יִם כַּ יָדועַ ּ ּ ּ . וְיֵשׁ אֲנָשִׁ ים שֶׁ הֵם מְ שֻׁ קָ עִ ים מְ אֹד בְּ טֻמְ אַ ת מִ צְ רַ יִם ּ , בְּ גִלולֵי ּ ּ הַ חֲטָ אִ ים וְ הָ עֲונוֹ ת , רַ חֲמָ נָא לִ צְ לַן ּ , ומֵ חֲמַ ת שֶׁ הוא ּ ּ מְ שֻׁ קָ ע בְּ תַ אֲווֹ תָ יו מְ אֹד מְ אֹד עַל־כֵּן אִ י אֶ פְ שָׁ ר ּ לְ הוֹ צִ יאוֹ מִ שָׁ ם בְּ שׁ ום תוֹ כָ חָ ה ומוסָ ר ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י כְּ בָ ר נִתְ קַ שֵׁ ר ּ בִּ שְׁ טותִ ים וַחֲטָ אִ ים שֶׁ לוֹ כָּ ל־כָּ ך עַד שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר ְ ּ ּ לְ הוֹ צִ יאוֹ מִ שָׁ ם בְּ שׁ ום פָ נִים ּ ּ ּ , אִ ם יִרְ צו לְ דַ בֵּ ר לוֹ תוֹ רָ ה ּ ּ ומוסָ ר לְ פִ י מַ דְ רֵ גָתוֹ ּ ּ . אֲבָ ל הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך חוֹ שֵׁ ב ְ ּ מַ חֲשָׁ בוֹ ת לְ בַ ל יִדַ ח מִ מֶ נו נִדָ ח ּ ּ ּ ּ ּ , וְעַל־כֵּן הוא יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ גָּדוֹ ל הִ תְ נוֹ צְ צות לִ פְ עָמִ ים לוֹ שׁ וֹ לֵחַ בְּ רַ חֲמָ יו ּ וְ הִ תְ עוֹ רְ רות גָּדוֹ ל בְּ לִ בּ וֹ שֶׁ יָשׁ וב לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ זֶהו ּ ּ בְּ חִ ינַת כָּ רוֹ זָא דִ לְ עֵלָא ּ , כַּ יָדועַ ּ ּ . וְ צָ רִ יך הָ אָ דָ ם שֶׁ יָחוס ּ ּ ְ עַל נַפְ שׁ וֹ , וְתֵ כֶ ף כְּ שֶׁ בָּ א עָ לָיו הִ תְ עוֹ רְ רות לִ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ , תֵ כֶ ף ומִ יָד יְמַ הֵר לְ הִ מָ לֵט עַ ּ ּ ּ ּ ל נַפְ שׁ וֹ וְ אַ ל יִסְ תַ כֵּל ּ לַאֲחוֹ רָ יו כְּ לָל , בִּ בְ חִ ינַת " מַ הֵר הִ מָ לֵט עַל נַפְ שֶׁ ך אַ ל ָ ּ תַ בִּ יט אַ חֲרֶ יך ָ ּ , " כִּ י מֵ חֲמַ ת שֶׁ הוא מְ שֻׁ קָ ע בִּ שְׁ טותִ ים ּ ּ ּ וְ תַ אֲווֹ ת ובִ לְ בּ ולִ ים כָּ ל־כָּ ך ְ ּ ּ , עַל־כֵּן תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ מַ תְ חִ יל ּ ּ לַחְ שׁ ֹב אֵ יך ומָ ה ובְ ּ ְ ּ אֵ יזֶה אֹפֶ ן יִבְ רַ ח מִ תַ אֲווֹ תָ יו ובְ אֵ יזֶה ּ ּ דֶ רֶ ך יִזְכֶּ ה לִ תְ שׁ ובָ ה וְ כו ּ ּ ְ ', אֲזַי בְּ וַדַ אי יַחֲזֹר וְיָשׁ וב ּ ּ לְ אִ וַלְ תוֹ ּ ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , מֵ חֲמַ ת שֶׁ הוא מְ שֻׁ קָ ע בָּ זֶה בְּ יוֹ תֵ ר ּ ּ ּומְ בֻלְ בָּ ל מְ אֹד מְ אֹד ; עַל־כֵּן בִּ תְ חִ לַת הִ תְ עוֹ רְ רות ּ ּ ּ הַ תְ שׁ ובָ ה צָ רִ יך לִ בְ רֹחַ מִ יָד שֶׁ ּ ְ ּ ּמִ תְ עוֹ רֵ ר , וְ אַ ל יַבִּ יט לַאֲחוֹ רָ יו כְּ לָל יִהְ יֶה אֵ יך שֶׁ יִהְ יֶה יָחוס עַל נַפְ שׁ וֹ וְיִבְ רַ ח ּ ּ ְ בְּ חִ פָ זוֹ ן מִ מַ ה שֶׁ הוא צָ רִ יך לִ בְ רֹחַ ְ ּ ּ ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת פֶ סַ ח ּ , שֶׁ אָ ז הָ יָה יְצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם , שֶׁ אָ ז נִתְ גַּלֶה אוֹ ר רַ ב ּ מִ לְ מַ עְ לָה וְ אָ ז תֵ ּ כֶ ף יָצְ או יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ חִ פָ זוֹ ן גָּדוֹ ל וְ לֹא ּ ּ יָכְ לו לְ הִ תְ מַ הְ מֵ ה ּ ּ , כִּ י הָ יו נִשְׁ אָ רִ ים שְׁ קועִ ים שָׁ ם ּ ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , כַּ מובָ א ּ ּ . וְגַם אָ סור לוֹ אָ ז לְ הַ תְ חִ יל לַחְ שׁ ֹב עַל ּ ּפַ רְ נָסָ ה ; אִ ם־כֵּן מֵ הֵיכָ ן יִתְ פַ רְ נֵס ּ ? רַ ק יִבְ טַ ח בַּ ה ' וְיַשְׁ לִ יך עָ לָיו יְהָ בוֹ וְ הוא יְכַ לְ כְּ לֵהו ּ ּ ְ . וְזֶה בְּ חִ ינַת " וְגַם צֵ דָ ה לֹא עָ שׂ ו לָהֶם ּ " , שֶׁ כְּ שֶׁ צְ רִ יכִ ין לִ בְ רֹחַ מִ מַ ה ּ ּ ּ ּ שֶׁ צְ רִ יכִ ין לִ בְ רֹחַ , ּ מִ פַ ח יוֹ קְ שִׁ ים , אָ ז אָ סור לַחְ שׁ ֹב כְּ לָל ּ עַל פַ רְ נָסָ ה וְ צֵידָ ה ּ , כִּ י בְּ וַדַ אי כְּ שֶׁ נוֹ פְ לִ ים ּ ּ עַל הָ אָ דָ ם רוֹ צְ חִ ים וְגַזְלָנִים אוֹ חַ יוֹ ת רָ עוֹ ת ּ , וְ הוא מְ מַ הֵ ר לָנוס ּ ּ וְ לִ בְ רֹחַ מֵ הֶם , בְּ וַדַ אי אֵ ינוֹ חוֹ שֵׁ ב אָ ז מֵ הֵיכָ ן יִתְ פַ רְ נֵס ּ ּ וְ כַ יוֹ צֵ א ּ . מִ כָּ ל־שֶׁ כֵּן כְּ שֶׁ הָ אָ דָ ם צָ רִ יך לִ בְ רֹחַ מִ ן הַ שְׁ אוֹ ל ּ ְ תַ חְ תִ יוֹ ת ומִ תַ חְ תָ יו ּ ּ ּ ּ ּ ּ , ומִ יִ ּ ּ סּ ורֵ י עוֹ לָם לְ חַ יֵי עוֹ לָם אֵ יך הוא ּ ּ ְ ּ צָ רִ יך לִ בְ רֹחַ לְ מַ הֵר לְ הִ מָ לֵט עַל נַפְ שׁ וֹ ּ ְ , וְלֹא יַבִּ יט לַאֲחוֹ רָ יו כְּ לָל , כִּ י אֵ ינוֹ יָכוֹ ל לְ הִ תְ מַ הְ מֵ הַ , ּ וְגַם צֵידָ ה ּופַ רְ נָסָ ה לֹא יַעֲשֶׂ ה לוֹ , וְיִבְ טַ ח בַּ ה ' ּ וְ יִשָׁ עֵן בֵּ אלֹקָ יו כִּ י לֹא יַ עַזְבֵ הו . ּ גַּם אֵ ינוֹ יָכוֹ ל לְ הִ תְ עוֹ רֵ ר וְ לָבוֹ א לִ תְ שׁ ובָ ה ּ שְׁ לֵמָ ה , כִּ י אִ ם כְּ שֶׁ יַשְׁ לִ יך כָּ ל הַ חָ כְ מוֹ ת מִ מֶ נו ּ ּ ּ ְ ּ , כִּ י אִ ם יִרְ צֶ ה אָ ז לַחְ שׁ ֹב שׁ ום חָ כְ מָ ה וְ עֵצָ ה וְ תַ חְ בּ ולָה הֵן ּ ּ חָ כְ מוֹ ת חִ יצוֹ נִיוֹ ת ּ , אוֹ כַּ יוֹ צֵ א בָ זֶה חָ כְ מוֹ ת הָ ע ּ וֹ לָם וְטִ רְ דוֹ ת הַ פַ רְ נָסָ ה בְּ וַדַ אי לֹא יוֹ עִ יל לוֹ שׁ ום הִ תְ עוֹ רְ רות ּ ּ ּ ּ בָּ עוֹ לָם , כִּ י עִ קַ ר הַ הִ תְ גַּלות אֱלָקות וְהִ תְ עוֹ רְ רות הַגָּדוֹ ל ּ ּ ּ ּ ּ

Segment 19
HE:
שֶׁ בָּ א אֵ לָיו מִ לְ מַ עְ לָה לֹא הָ יָה אֶ לָא כְּ דֵ י שֶׁ יִרְ אֶ ה ּ ּ מֵ רָ חוֹ ק אוֹ ר גָּדוֹ ל , כְּ דֵ י שֶׁ יִשְׁ תוֹ ּ ּ קֵ ק נַפְ שׁ וֹ לִ בְ רֹחַ ּ מִ תַ אֲווֹ תָ יו וַהֲבָ לָיו , וְיִתְ חַ זֵק יוֹ תֵ ר בֶּ אֱמונָה עַל־יְדֵ י רִ בּ וי ּ ּ ּ וְ עֹצֶם הָ אוֹ ר שֶׁ הוא רוֹ אֶ ה מֵ רָ חוֹ ק ּ , אֲבָ ל עֶצֶם הָ אוֹ ר אִ י אֶ פְ שָׁ ר לוֹ לְ קַ בְּ לוֹ , וְ עַל־כֵּן צָ רִ יך אָ ז לְ הִ תְ חַ זֵק בְּ יוֹ תֵ ר ּ ְ בְּ הָ אֱמונָה הַ קְ דוֹ שָׁ ּ ּ ה ולְ מַ הֵר וְ לָרוץ בְּ כֹחַ גָּדוֹ ל ּ ּ , לִ בְ רֹחַ מִ מַ ה שֶׁ צָ רִ יך לִ בְ רֹחַ בְּ חִ פָ זוֹ ן גָּדוֹ ל ּ ּ ְ ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת מַ צָ ה ּ , שֶׁ נֶאֱפֵ ית בְּ חִ פָ זוֹ ן גָּדוֹ ל ּ ּ . וְ עַל־כֵּן נִקְ רֵ את הַ מַ צָ ה לֶחֶ ם ּ ּ עֹנִי , אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ מַ צָ ה הִ יא בְּ חִ ינַת מֹחִ ין גְּדוֹ לִ ּ ּ ּ ים , כַּ יָדועַ בַּ כַּ וָנוֹ ת ּ ּ ּ ; ְ אַ ך בֶּ אֱמֶ ת שְׁ נֵיהֶם אֶ חָ ד , כִּ י תַ רְ וַיְהו ּ ּ אִ יתְ נַהו בָּ ה ּ ּ ] כי שתיהם יש בה , [ כִּ י מֵ חֲמַ ת עֹצֶם גְּדֻ לַת הָ אוֹ ר הַ מְ לֻבָּ שׁ ומְ רֻ מָ ז בַּ אֲכִ ילַת מַ צָ ה שֶׁ ל פֶ סַ ח ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא אוֹ ר גָּדוֹ ל מְ אֹד עַד שֶׁ אֵ ין לָנו בּ וֹ ּ ּ שׁ ום תְ פִ יסָ ה ּ ּ כְּ לָל וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ שִׂ יגוֹ כְּ לָל ּ , וְ הָ אוֹ ר לֹא בָּ א מִ לְ מַ עְ לָה אֶ לָא כְּ דֵ י לְ חַ זֵק ולְ הַ חֲיוֹ ת אֶ ת הָ אֱמונָה ּ ּ ּ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י שֶׁ רוֹ אִ ים אוֹ ר גָּדוֹ ל מִ לְ מַ עְ לָה , אַ ף־ עַל־פִ י שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר ּ לְ הַ שִׂ יגוֹ כְּ לָל ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵ ּ ן נַעֲשִׂ ין חֲזָקִ ים יוֹ תֵ ר בֶּ אֱמונָה ּ ; וְ עַל־כֵּן נִקְ רֵ את הַמַ צָ ה לֶחֶ ם עֹנִי ּ ּ , בְּ חִ ינַת ' אֵ ין עָ נִי אֶ לָא מִ ן הַ דַ עַת ּ ּ ', כִּ י דַ יְקָ א עַכְ שָׁ ו מֵ חֲמַ ת עֹצֶם הָ אוֹ ר הַ גָּדוֹ ל מְ אֹד , עַל־כֵּן צְ רִ יכִ ין לְ סַ לֵק דַ עְ תוֹ לְ גַמְ רֵ י ּ ּ ּ וְ לֵידַ ע שֶׁ אֵ ינוֹ יוֹ דֵ עַ כְּ לָל . וְזֶה שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" ' לֶחֶ ם עֹנִי ', שֶׁ מַ זְכִּ יר אֶ ת הָ עֹנִי שֶׁ נִתְ עַנו בְּ מִ צְ רַ יִם ּ ּ ּ ּ , וְגַם שֶׁ עוֹ נִין עָלָיו דְ בָ רִ ים הַ רְ בֵּ ה ּ ; כִּ י עִ קַ ר הִ תְ גַּלות הַ דַ עַת ּ ּ ּ ּ וְ הַ הֶ אָ רָ ה שֶׁ ל פֶ סַ ח שֶׁ בָּ א עָ לֵינו מִ לְ מַ עְ לָה ּ ּ , ֶׁש ּ הוא בְּ חִ ינַת הַ תְ חָ לַת הַ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ , ּ הוא רַ ק בִּ שְׁ בִ יל זֶה , כְּ דֵ י שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה יִזְכּ ֹר עַצְ מוֹ כָּ ל אֶ חָ ד אֶ ת הָ עִ נוי שֶׁ נִתְ עַנָה ּ ּ ּ ּ שֶׁ הוא מִ צְ רַ יִם שֶׁ ל הַ תַ אֲווֹ ת בְּ גָלות נַפְ שׁ וֹ ּ ּ ּ הַ סִּ טְ רָ א־אָ חֳרָ א , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה יַעֲנֶה דְ בָ רִ ים הַ רְ בֵּ ה לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך וְיִצְ עַק בְּ קוֹ ל גָּדוֹ ל לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ְ ּ ּ , עַד שֶׁ יְרַ חֲמֵ הו וִיקָ רְ בֵ הו לַעֲבוֹ דָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ . ) לקוטי הלכות - הל כות גילוח ' ג - אותיות י " ב י "ג לפי אוצר היראה - פסח- קי (ג"

Segment 20
HE:
וַיֹאפו אֶ ת הַ בָּ צֵ ק ּ ּ ... עֻגוֹ ת מַ צוֹ ת ּ כִּ י לֹא חָ מֵ ץ

Segment 21
HE:
יב ) ( לט , כִּ י חָ מֵ ץ ומַ צָ ה הֵם בְּ חִ ינַת טֶ בַ ע וְ הַ שְׁ גָּחָ ה ּ ּ , כִּ י מַ צָ ה הוא ּ ּ בְּ חִ ינַת הַ שְׁ גָּחָ ה , בְּ חִ ינַת מָ ן , בְּ חִ ינַת לֶחֶ ם מִ ן הַ שָׁ מַ יִם ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ) ל " ּ ּ קִ דושִׁ ין לח (: עוגָה שֶׁ הוֹ צִ יאו ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל מִ מִ צְ רַ יִם טָ עֲמו בָּ הֶם טַ עַם מָ ן ּ ּ , כִּ י נֶאֱפֵ ית בְּ חִ פָ זוֹ ן בְּ לִ י רִ בּ וי תַ חְ בּ ולוֹ ת לְ הַ חְ מִ יץ ולְ הַ טְ עִ ים הָ עִ סָּ ה ּ ּ ּ ּ ּ כְּ מוֹ שֶׁ עוֹ שִׂ ין בְּ לֶחֶ ם חָ מֵ ץ , כִּ י מַ צָ ה בְּ חִ ינַת בִּ טָ חוֹ ן ּ ּ בְּ הַ שְׁ גָּחָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך לְ בַ ד בְּ לִ י שׁ ום עֵסֶ ּ ְ ּ ק ומְ לָאכָ ה , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) שְׁ מוֹ ת יב ( וַיֹאפו אֶ ת הַ בָּ צֵ ק וְ כו ּ ּ ּ ' עֻגוֹ ת מַ צוֹ ת ּ כִּ י לֹא חָ מֵ ץ וְ כו ' ּ וְגַם צֵ דָ ה לֹא עָ שׂ ו לָהֶם ּ . אֲבָ ל חָ מֵ ץ ּ הוא בְּ חִ ינַת טֶ בַ ע , בְּ חִ ינַת דִ ינִים שֶׁ נִמְ שָׁ כִ ין מִ בְּ חִ ינַת ּ ּ אֱלֹקִ ים שֶׁ הוא בְּ גִימַ טְ רִ יָא ּ הַ טֶ בַ ע , כַּ מובָ א ּ ּ , שֶׁ מִ שָׁ ם כָּ ל ּ ּ ּתַ אֲוַת מָ מוֹ ן , בְּ חִ ינַת ) תְ הִ לִ ים עא ּ ּ (: מִ כַּ ף מְ עַוֵל וְחוֹ מֵ ץ ּ , שֶׁ בָּ אִ ים לִ ידֵ י גְּזֵלוֹ ת עַל־יְדֵ י רִ בּ וי תַ אֲוַת מָ מוֹ ן שֶׁ הוא ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת כְּ פִ ירוֹ ת שֶׁ אוֹ מְ רִ ים כּ ֹחִ י וְ עֹצֶם יָדִ י עָ שָׂ ה לִ י וְ ', ּ כו ומַ חְ מִ יצִ ין הַ מֹחַ כָּ ל יְמֵ יהֶ ם אֵ יך לְ הַ שִׂ יג מָ מוֹ ן ּ ְ ּ ּ עַל־יְדֵ י אֵ יזֶה סִ בָּ ה וְתַ חְ בּ ולָה כְּ אִ לו הָ יָה בְּ כֹחָ ם לָזֶה ּ ּ ּ , מַ ה שֶׁ בֶּ אֱמֶ ת הוא לְ הֵפֶ ך כִּ י לֹא מִ מוֹ צָ א ומִ מַ עֲרָ ב וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ְ ּ ' כִּ י אֱלֹקִ ים שׁ וֹ פֵ ט וְ כו .'ּ וְ עִ קַ ר אֲחִ יזַת הַ ּ טֶ בַ ע בְּ חִ ינַת חָ מֵ ץ הוא מִ דִ ינִים כַּ יָדועַ ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ מִ שָׁ ם הִ שְׁ תַ לְ שְׁ לות אֲחִ יזַת הָ עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה וְהַ כְּ פִ ירוֹ ת ּ ּ ּ ּ ', ּ וְ כו אֲבָ ל כְּ שֶׁ מַ מְ תִ יקִ ין הַ דִ ינִים בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ ּ ּ , אֲזַי נִתְ הַ פֵ ך ּ ְ מִ דַ ת הַ דִ ין לְ רַ חֲמִ ים ּ ּ , וְ אָ ז נִכְ לָל הַ טֶ בַ ע בַּ הַ שְׁ ּ גָּחָ ה בִּ בְ חִ ינַת ה ' ּ הוא הָ אֱלֹקִ ים , כִּ י זוֹ כִ ים לֶאֱמונָה שְׁ לֵמָ ה ּ שֶׁ גַּם הַ נְהָ גַת הַ טֶ בַ ע הוא רַ ק בְּ הַ שְׁ גָּחָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך רַ ק ְ ּ ּ שֶׁ אֵ ין אָ נו מְ בִ ינִים דְ רָ כָ יו יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן אֲפִ לו מִ י ּ ּ שֶׁ עוֹ סֵ ק בְּ מַ שָׂ א ומַ תָ ן ומַ רְ וִיחַ ּ ּ ּ ּ מָ מוֹ ן שֶׁ נִדְ מֶ ה שֶׁ הוא ּ ּ עַל־פִ י הַ טֶ בַ ע ּ ּ , אֲבָ ל בֶּ אֱמֶ ת הַ כּ ֹל הוא בְּ הַ שְׁ גָּחָ תוֹ ּ יִתְ בָּ רַ ך כַּ אֲשֶׁ ר אָ נו רוֹ אִ ין שֶׁ הַ רְ בֵּ ה טוֹ רְ חִ ין ומְ יַגְּעִ ין ּ ּ ְ עַצְ מָ ן בִּ יגִיעוֹ ת עֲצומוֹ ת ומְ אומָ ה לֹא יִשְׂ או בַּ עֲמָ לָם ּ ּ ּ ּ , ּ אַ דְ רַ בָּ א הֵם מַ פְ סִ ידִ ין מָ מוֹ נָם עַל־יְדֵ י זֶה כַּ נִרְ אֶ ה בַּ חושׁ ּ ּ בְּ כָ ל עֵת . עַל־כֵּן צָ רִ יך כָּ ל אָ דָ ם לְ הַ אֲמִ ין שֶׁ כָּ ל ְ הַ פַ רְ נָסָ ה וְ הַ מָ מוֹ ן נִמְ שָׁ ך לְ הָ אָ דָ ם רַ ק בְּ הַ שְׁ גָּחָ תוֹ ְ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך לְ בַ ד ְ , ומַ ה שֶׁ צְ רִ יכִ ין אֵ יזֶה עֵסֶ ק זֶה הוא מִ דַ רְ כֵי ּ ּ ּ ּ ּ נִפְ לְ אוֹ תָ יו יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ בִ ין ְ , כִּ י בְּ וַדַ אי דַ רְ כֵי ּ ּ ' ה אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ שִׂ יג ּ , כִּ י ה ' יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ בָּ רָ א אֶ ת הָ עוֹ לָם ְ יֵשׁ מֵ אַ יִן הַ מֻחְ לָט וְגַם עַתָ ה הוא מַ צְ מִ יחַ חָ צִ יר לַבְּ הֵמָ ה ּ ּ ּ ' ּ וְ כו ּומַ צְ מִ יחַ אִ ילָן גָּדוֹ ל כָּ זֶה מִ גַּרְ עִ ין אֶ חָ ד וְ כו ', ּ ּ הוא יָכוֹ ל לִ בְ רֹא ולְ גַדֵ ל אֶ ת הָ אִ ילָן בְּ לִ י נְטִ יעַת הָ אָ דָ ם ּ ּ ולְ הַ צְ מִ יחַ הַ תְ בואָ ה בְּ לִ י חֲרִ ישָׁ ה וזְרִ יעָ ה שֶׁ ל הָ אָ דָ ם ּ ּ ּ ּ , ְ אַ ך ה ' יִתְ בָּ רַ ך בָּ רָ א הַ כּ ֹל בִּ שְׁ בִ יל הָ אָ דָ ם וְרָ צָ ה ְ שֶׁ הָ אָ דָ ם דַ יְקָ א יַעֲשֶׂ ה אֵ יזֶה עֵסֶ ק בִּ ּ שְׁ בִ יל גִּדול ּ ּ הַ תְ בואָ ה וְ הָ אִ ילָן ּ ּ , וְ כֵן שֶׁ יַעֲשֶׂ ה אֵ יזֶה עֵסֶ ק ומַ שָׂ א ומַ תָ ן ּ ּ ּ ּ ּ בִּ שְׁ בִ יל פַ רְ נָסָ ה ּ , אֲבָ ל בְּ וַדַ אי הַ כּ ֹל בִּ רְ צוֹ נוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּובְ הַ שְׁ גָּחָ תוֹ לְ בַ ד . ובֶ אֱמֶ ת כָּ ל עִ קַ ר יְגִיעַת הָ אָ דָ ם בְּ הַ תְ בואָ ה ובְ עִ סְ קֵ י ּ ּ ּ ּ ּ ַה מַ שָׂ א ומַ תָ ן וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ' הַ כּ ֹל הָ יָה מֵ חֵ טְ א אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן ּ שֶׁ נִגְזַר : בְּ זֵעַת אַ פֶ יך תֹאכַ ל לֶחֶ ם בְּ עִ צָ בוֹ ן תֹאכֲלֶנָה ּ ּ ּ ּ ָ ּ , כִּ י אָ דָ ם פָ גַם בַּ הַ שְׁ גָּחָ ה ּ , בִּ בְ חִ ינַת מַ צָ ה שֶׁ הוא אִ ילָנָא ּ ּ דְ חַ יֵי עֵץ הַ חַ יִים ּ ּ ּ , וְ אָ כַ ל מֵ עֵץ הַ דַ עַת טוֹ ּ ב וָרָ ע שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת חָ מֵ ץ כַּ מובָ א ּ ּ . וְ עַל־יְדֵ י זֶה בֶּ אֱמֶ ת נִגְזַר עָ לָיו בְּ עִ צָ בוֹ ן תֹאכֲלֶנָה ּ ּ ּ , שֶׁ מִ שָׁ ם כָּ ל הַ יְגִיעוֹ ת הַ נַ ּ ּ ּ . ל" אֲבָ ל יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ עָמְ דו עַל הַ ר סִ ינַי פָ סְ קָ ה זֻהֲמָ תָ ן ּ ּ . וְ עַל־כֵּן כָּ ל הַ מְ קַ בֵּ ל עָלָיו עֹל תוֹ רָ ּ ה מַ עֲבִ ירִ ין מִ מֶ נו עֹל מַ לְ כות וְ עֹל ּ ּ ּ ּ דֶ רֶ ך אֶ רֶ ץ ְ ּ , כִּ י צְ רִ יכִ ין לְ קַ יֵם הֱוֵי מְ מַ עֵט בְּ עֵסֶ ק וַעֲסֹק ּ ּ בַּ תוֹ רָ ה , כִּ י כָּ ל הַ פַ רְ נָסָ ה מִ מֶ נו יִתְ בָּ רַ ך לְ בַ ד ְ ּ ּ ּ ּ ... וְ זֶה בְּ חִ ינַת טוֹ ב תוֹ רָ ה עִ ם דֶ רֶ ך אֶ רֶ ץ שֶׁ יְגִיעַת שְׁ נֵיהֶם ּ ְ ּ ּ מַ שְׁ כַּ חַ ת עָוֹ ן , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת עִ קַ ר עֵסֶ ק הַ מַ שָׂ א ומַ תָ ן הוא ּ ּ ּ ּ ּ ּ רַ ק בִּ שְׁ בִ יל זֶה כְּ דֵ י לְ הַ שְׁ כִּ יחַ הֶ עָוֹ ן , כִּ י יָדועַ לְ כָ ל אֶ חָ ד ּ וְ אֶ חָ ד אֵ יך הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת רוֹ דְ פִ ים אוֹ תוֹ בְּ כָ ל יוֹ ם וְ כו ּ ּ ְ ' וְ אֵ ין

Segment 22
HE:
ַּ ּ תַ קָ נָה לִ בְ רֹחַ מֵ הֶם כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י ה תוֹ רָ ה שֶׁ הִ יא עִ קַ ר ּ ּ הַ הַ צָ לָה וְהָ רְ פואָ ה כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ ּ ) ל " ּ ּ קִ דושִׁ ין ל (: בָּ רָ אתִ י יֵצֶ ר הָ רָ ע בָּ רָ אתִ י תוֹ רָ ה תַ בְ לִ ין ּ ּ . ּוכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : מְ זִמָ ה תִ שְׁ מֹר עָ לֶיך וְ כו ּ ָ ּ ּ ', אֲבָ ל אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ אָ דָ ם לַעֲסֹק בַּ תוֹ רָ ה בְּ ּ כָ ל הַ יוֹ ם ּ , ּובִ פְ רָ ט הַ הֲמוֹ ן עָם , עַל־כֵּן סִ בֵּ ב ה ' יִתְ בָּ רַ ך בִּ דְ רָ כָ יו הַ נִפְ לָאִ ים שֶׁ יִצְ טָ רֵ ך ְ ְ ּ ּ הָ אָ דָ ם לַעֲסֹק בְּ אֵ יזֶה עֵסֶ ק ומַ שָׂ א ומַ תָ ן בִּ שְׁ בִ יל פַ רְ נָסָ ה ּ ּ ּ ּ ּ כְּ דֵ י לְ הַ שְׁ כִּ יחַ הֶ עָוֹ ן כַּ נַ . ל"ּ אֲבָ ל בֶּ אֱמֶ ת כָּ ל הַ פַ רְ נָסָ ה ּ הוא מִ מֶ נו יִתְ בָּ רַ ך לְ בַ ד בְּ הַ שְׁ גָּחָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך לְ בַ ד ְ ְ ּ ּ ּ ּ . ) לקוטי הלכות - הלכות ברכת השחר ה ' - אות י (ב"

Segment 23
HE:
וְ לֹא יֵרָ אֶ ה לְ ך חָ מֵ ץ ָ

Segment 24
HE:
('ז , יג ) וְזֶה שֶׁ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ " ל וְלֹא יֵרָ אֶ ה לְ ך חָ מֵ ץ ָ . שֶׁ לְ ך אִ י ּ ָ ּ אַ תָ ה רוֹ אֶ ה אֲבָ ל אַ ּתָ ה רוֹ אֶ ה שֶׁ ל אֲחֵ רִ ים . שֶׁ אִ ם נִכְ נַס "ּ עַכּ ו ם לְ בֵ ית יִשְׂ רָ אֵ ל וַחֲמֵ צוֹ בְּ יָדוֹ אֵ ינוֹ זָקוק לְ הוֹ צִ יאוֹ ּ , כִּ י חָ מֵ ץ הוא בְּ חִ ינַת חִ מוץ הַ מֹחַ שֶׁ הֵם מַ חֲשָׁ בוֹ ת זָרוֹ ת ּ ּ ּ ּ וְ הִ רְ הורִ ים שֶׁ הֵ ם אֲסורִ ים בְּ מַ שֶׁ הו ּ ּ ּ ּ , ּוצְ רִ יכִ ים לְ בַ עֲרָ ם ּולְ בַ טְ לָם ולְ גָרְ שָׁ ם מִ גְּבולוֹ ּ ּ ּ . אֲבָ ל אִ ם הָ אָ דָ ם עוֹ שֶׂ ה אֶ ת שֶׁ לוֹ ומִ תְ גַּבֵּ ר בְּ כָ ל כּ ֹחוֹ לְ בַ עֵר ולְ גָרֵ שׁ הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת ּ ּ ּ ּ רָ עוֹ ת מִ קִ רְ בּ וֹ וְ הֵם אַ ף־עַל־פִ י־כֵן בָּ אִ ים בְּ עַל כָּ רְ חוֹ ּ ּ עָ לָיו בְּ כָ ל פַ עַם ּ , עַל זֶה אֵ ין הָ אָ דָ ם חַ יָב כְּ לָל ּ כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ סֵ פֶ ר הָ א ּ " בּ שֶׁ אֵ ין הָ אָ דָ ם חַ יָב עַל הַ הִ רְ הורִ ים ּ ּ הַ בָּ אִ ים עָ לָיו כִּ י אִ ם כְּ שֶׁ מְ הַ רְ הֵר וְחוֹ זֵר ומְ הַ רְ הֵר ּ ּ . וְ כֵ ן כָּ תַ ב ) בְּ סִ פְ רוֹ לִ קוטֵ י תִ נְיָנָא ּ ּ ּ ( ּ שֶׁ יִהְ יֶה הָ אָ דָ ם שֵׁ ב וְ אַ ל תַ עֲשֶׂ ה גַּם בְּ מַ חֲשָׁ בָ ה ומַ ה שֶׁ ּ ּ ּ נַעֲשֶׂ ה עִ מוֹ מִ מֵ ילָא אַ ל ּ ּ ּ יָחֹשׁ . וְזֶה בְּ חִ ינַת שֶׁ לְ ך אִ י אַ תָ ה רוֹ אֶ ה אֲבָ ל אַ תָ ה ּ ּ ּ ָ רוֹ אֶ ה שֶׁ ל אֲחֵ רִ ים שֶׁ אִ ם נִכְ נַס עַכּ ו ּ" ם וְ כו ', ּ הַ יְנו מֵ אַ חַ ר ּ שֶׁ הָ אָ דָ ם נִזְהָ ר וְ נִשְׁ מָ ר מֵ חָ מֵ ץ שֶׁ לוֹ הַ יְנו שֶׁ לֹא יַחְ מִ יץ ּ ּ ּ מֹחוֹ בְּ מַ חֲשָׁ בוֹ ת חוץ וְ הִ רְ הורִ ים וְ אִ ם אַ ף־עַל־פִ י־כֵ ן ּ ּ ּ נִכְ נַס הָ עַכּ ו ּ" ם שֶׁ הוא הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א וַחֲמֵ צוֹ בְּ יָדוֹ שֶׁ הֵם ּ הַ הִ רְ הורִ ים שֶׁ בָּ אִ ים עָ לָיו שֶׁ לֹא בְּ כַ וָנָה ּ ּ ּ , אֵ ינוֹ חַ יָב עַל ּ זֶה . כִּ י אֵ ין זֶה חָ מֵ ץ שֶׁ לוֹ רַ ק שֶׁ צָ רִ יך לִ זָהֵר שֶׁ לֹא יִגַּ ּ ּ ּ ְ ּ ע בּ וֹ וְ לֹא יֵהָ נֶה מִ מֶ נו וְ לֹא יִהְ יֶה נִמְ שָׁ ך אַ חֲרָ יו כְּ לָל ְ ּ ּ ּ . וְ עַל־פִ י ּ רֹב עַל־יְדֵ י זֶה מִ מֵ ילָא יִסְ תַ לֵק כַּ מְ בֹאָ ר בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר ּ ּ ּ . אֲבָ ל הוא אֵ ינוֹ צָ רִ יך לְ הִ סְ תַ כֵּ ל עַל זֶה כְּ לָל רַ ק שֶׁ יִהְ יֶה ּ ּ ְ ּ נִזְהָ ר שֶׁ לֹא יִהְ יֶה הֶחָ מֵ ץ שֶׁ ּ ּלוֹ , שֶׁ לֹא יַחְ מִ יץ מַ חֲשַׁ בְ תוֹ ּ ּ בְּ עַצְ מוֹ בְּ אֵ לו ּ ּ ּ הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת הַ בָּ אִ ים עָ לָיו ) . לקוטי הלכות – הלכות נזיקין ד ' - אות ה ('

Segment 25
HE:
לְ מַ עַן תִ הְ יֶה תוֹ רַ ת ה ּ ּ ' בְּ פִ יך ָ ('ט , יג ) ] לכתוב תפילין על עור ממין המותר לפיך [ וְ עַל־כֵּן צָ רִ יך שֶׁ יִהְ יֶ ּ ְ ה הָ עוֹ ר שֶׁ ל בְּ הֵמָ ה וְ חַ יָה טְ הוֹ רָ ה ּ דַ יְקָ א מִ מִ ין הַ מֻתָ ר לְ פִ יך וַאֲפִ לו מִ נְבֵ לוֹ ת וטְ רֵ פוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ָ ּ ּ ּ שֶׁ לָהֶם , ובִ לְ בַ ד שֶׁ לֹא יִהְ יֶה ּ ּ _ מִ מִ ין בְּ הֵמָ ה וְחַ יָה טְ מֵ אָ ה ּ ּ . וְגַם צָ רִ יך שֶׁ יִהְ יֶה הָ עוֹ ר מְ עֻבָּ ד לִ שְׁ מָ ה ּ ּ ְ , לְ שֵׁ ם קְ דֻ שַׁ ת ּ ְתּ ּ פִ לִ ין , כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ קַ בֵּ ל אוֹ ר קְ דֻ שַׁ ת הַ מֹחִ ין שֶׁ ל ּ ּ הַ תְ פִ לִ ין כִּ י אִ ם כְּ שֶׁ מְ עַבְּ דִ ין אֶ ת עוֹ ר הַ גּוף לְ גַמְ רֵ י שֶׁ לֹא ּ ּ ּ ּ ּ יִהְ יֶה בּ וֹ שׁ ום אֲחִ יזָה וְ שׁ ום שֶׁ מֶ ץ מִ שׁ ום תַ אֲוָה ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ בָּ עוֹ לָם , אֲפִ לו רֵ יחַ בְּ עָ לְ מָ א מֵ הֶם לֹא יִ ּ ּ הְ יֶה נִשְׁ אָ ר בּ וֹ . וְזֶה שֶׁ דִ קְ דֵ ק רַ בֵּ נו הַ נוֹ רָ א זַ ּ ּ ּ ּ " ל בִּ לְ שׁ וֹ נוֹ הַ קָ דוֹ שׁ ּ בְּ שִׂ יחוֹ תָ יו הַ קְ דוֹ שִׁ ים וְ אָ מַ ר שֶׁ צְ רִ יכִ ין לְ עַבֵּ ד אֶ ת הַ גּוף ּ ּ ּ כְּ מוֹ עוֹ ר שֶׁ מְ עַבְּ דִ ין אוֹ תוֹ הֵיטֵ ב עַד שֶׁ יִהְ יו יְכוֹ לִ ין ּ ּ ּ לְ הָ פְ כוֹ וְ לִ רְ אוֹ ת לָעֵינַ יִם שֶׁ הוא נָקִ י לְ גַמְ רֵ י ּ , גַּם אָ מַ ר שֶׁ יֶשׁ גְּדוֹ לִ ים שֶׁ שִׁ בְּ רו אֶ ת תַ אֲווֹ ת הַ גּוף ּ ּ ּ ּ ּ , אֲבָ ל הוא ּ עֲדַ יִן כְּ מוֹ עוֹ ר הַ מְ עֻבָּ ד שֶׁ יֶשׁ לוֹ עֲדַ יִן אֵ יזֶה רֵ יחַ רַ ע ּ , רַ ק צְ רִ יכִ ין לְ זַכֵּ ך ולְ עַבֵּ ד אֶ ת הַגּוף כָּ ל כַּ ך עַד שֶׁ לֹא יִשָׁ אֵ ּ ּ ְ ְ ּ ּ ר לוֹ שׁ ום רֵ יחַ מִ שׁ ום תַ אֲוָה ּ ּ ּ ּ , הַ יְנו כַּ נַ ּ ּ . ל" כִּ י זִכּ וך הַ גּוף ּ ּ ְ הוא בְּ חִ ינַת עִ בּ וד הָ עוֹ ר ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ מְ דַ מֶ ה ּ ּ , בְּ חִ ינַת נֹגַה וְ כו ּ ּ ' שֶׁ מִ שָׁ ם כָּ ל הַ תַ אֲווֹ ת ּ ּ ּ . וְ עַל־יְדֵ י זֶה הֵם זוֹ כִ ין לְ מֹחִ ין שְׁ לֵמִ ים וְ לֶאֱמונָה שְׁ לֵ ּ מָ ה בְּ תַ כְ לִ ית הַ שְׁ לֵמות ּ ּ , אַ שְׁ רֵ י לָהֶם . וַהֲמוֹ ן עַם שֶׁ אֵ ין זוֹ כִ ין לָזֶה לְ זַכֵּך ְ הַ גּוף כָּ ל כַּ ך ְ ּ , כִּ י אֲפִ לו צַ דִ יקִ ים גְּמורִ ים לָאו כָּ ל אֶ חָ ד ּ ּ ּ ּ זוֹ כֶ ה לְ זִכּ וך כָּ זֶה כַּ נַ ּ ּ ְ , ל" עַל־כֵּן עִ קַ ר תִ קון שֶׁ לָהֶם הוא ּ ּ ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י קִ רְ בַ ת הַ צַ דִ יקִ ים אֲמִ תִ יִים שֶׁ זָכו עַל־יְדֵ י זִכּ וך ּ ְ ּ ּ ּ ּ ּ ּ גּופָ ם בַּ בְּ חִ ינָה הַ נַ ּ ּ " ל לְ מֹחִ ין גְּדוֹ לִ ים אֲמִ תִ יִים ולְ רוחַ ּ ּ ּ ּ נְבואָ ה רוחַ הַ קֹדֶ שׁ אֲמִ תִ י ּ ּ ּ ּ . וְ עַל־יְדֵ י זֶה הֵם יְכוֹ לִ ים לְ בָ רֵ ר הַ מְ דַ מֶ ה שֶׁ ל כָּ ל הָ עוֹ לָם גַּם כֵּן כְּ דֵ י שֶׁ יִזְ ּ ּ כּ ו כֻּלָם ּ ּ לֶאֱמונָה שְׁ לֵמָ ה בְּ תַ כְ לִ ית ּ . אֲבָ ל צָ רִ יך שֶׁ יִהְ יֶה לָהֶם עַל כָּ ל פָ נִים אֵ יזֶה אִ תְ עָרותָ א ּ ּ ּ ְ דִ לְ תַ תָ א ּ ּ ] מלמטה התעוררות [

Segment 26
HE:
, שֶׁ בְּ לֹא כַּ יָדועַ ּ ּ אִ תְ עָרותָ א דִ לְ תַ תָ א אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הוֹ צִ יאָ ם מִ מָ קוֹ ם שֶׁ הֵם ּ ּ ּ ּ בְּ עַל כָּ רְ חָ ם . וְ עִ קַ ר אִ תְ עָרותָ א דִ לְ תַ תָ א שֶׁ לָהֶם הוא ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ יַפְ שִׁ יטו אֶ ת דַ עְ תָ ם וִיסַ לְ קו אֶ ת חָ כְ מָ תָ ם וְ שִׂ כְ לָם ּ ּ ּ ּ ּ ּ לְ גַמְ רֵ י כְּ אִ לו אֵ ין לָהֶם שׁ ום שֵׂ כֶ ל כְּ לָל ּ ּ ּ , רַ ק יַטו אָ זְנָם ּ ּ ולְ בָ בָ ם הֵיטֵ ב לְ קוֹ ל דִ בְ רֵ י הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת וְיִמְ סְ רו לִ בָּ ם ּ ּ ּ ּ ּ ְו שִׂ כְ לָם אֵ לָיו לְ גַמְ רֵ י . כְּ מוֹ שֶׁ אָ מַ ר רַ בֵּ נו זַ ּ " ל שֶׁ כָּ ל זְמַ ן שֶׁ נִשְׁ אָ ר לְ הָ אָ דָ ם שׁ ום שֵׂ כֶ ל עַצְ מוֹ אֵ ינוֹ מְ קֹרָ ב כְּ לָל ּ ּ , כַּ מְ בֹאָ ר עַל פָ סוק ּ ּ ) ּדְ בָ רִ ים לב (: " עַם נָבָ ל וְ לֹא חָ כָ ם " — עַמָ א דְ קַ בִּ ילו אוֹ רַ יְתָ א וְ לֹא חַ כִּ ימו ּ ּ ּ ּ ) בְּ סִ ימָ ן קכג (. שֶׁ עִ קַ ר קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה הָ יָה רַ ק עַל־יְדֵ י זֶה ּ ּ , עַל־יְדֵ י שֶׁ סִּ לְ קו אֶ ת חָ כְ מָ תָ ם לְ גַמְ רֵ י ּ ּ , כִּ י אִ ם הָ יו מַ עֲמִ ידִ ים עַל ּ חָ כְ מָ תָ ם וְ שִׂ כְ לָם לֹא הָ יו יְכוֹ לִ ים לְ קַ בֵּ ל אֶ ת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ', ּ וְ כו ּ עַיֵן שָׁ ם . כִּ י כָּ ל הַ שֵׂ כֶ ל שֶׁ ל כָּ ּ ל הָ עוֹ לָם , אֲפִ לו שֶׁ ל הַ יְרֵ אִ ים ּ ּ וְ הַ כְּ שֵׁ רִ ים , כָּ ל זְמַ ן שֶׁ לֹא זָכו לְ שַׁ בֵּ ר תַ אֲווֹ ת לִ בָּ ם ּ ּ ּ לְ גַמְ רֵ י לְ גַמְ רֵ י בַּ בְּ חִ ינָה הַ נַ ּ" ל כְּ מוֹ עוֹ ר הַ מְ עֻבָּ ד מַ מָ שׁ ּ בְּ לִ י שׁ ום שֶׁ מֶ ץ רֵ יחַ בְּ עָ לְ מָ א כַּ נַ ּ ּ " ל עֲדַ יִן אֵ ין לָהֶם שׁ ום ּ שֵׂ כֶ ל כְּ לָל וְ כָ ל שִׂ כְ לָם הוא רַ ק בִּ בְ חִ ינַת הַ מְ דַ מֶ ה שֶׁ הוא ּ ּ ּ כּ ֹחַ הַ גּוף כּ ֹחַ הַ בַּ הֲמִ יות מֵ אַ חַ ר שֶׁ לֹא פָ שְׁ טו אֶ ת גּופָ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ עֲדַ יִן לְ גַמְ רֵ י מִ בַּ הֲמִ יות ּ ּ . וְ גַם הַ מְ דַ מֶ ה שֶׁ לָהֶם אֵ ינוֹ ּ ּ מְ בֹרָ ר עֲדַ יִן לְ גַמְ רֵ י כַּ נַ , ל"ּ עַל־כֵּן עִ קַ ר תִ ּ ּ ּ ּ קונָם לְ הִ תְ קָ רֵ ב לַה ' יִתְ בָּ רַ ך הוא עַל־יְדֵ י אֱמונַת חֲכָ מִ ים ּ ּ ְ , בְּ חִ ינַת ) שְׁ מוֹ ת יד ( וַיַאֲמִ ינו בַּ ה ּ ּ ' ובְ מֹשֶׁ ה עַבְ דוֹ ּ ּ , דְ הַ יְנו ּ ּ

Segment 27
HE:
לְ הִ תְ קָ רֵ ב לְ צַ דִ יקִ ים אֲמִ תִ יִים ולְ הַ אֲמִ ין בָּ ם ולְ בַ טֵ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ דַ עְ תוֹ נֶגְדָ ם לְ גַמְ רֵ י כְּ אִ לו אֵ ּ ּ ּ ּ ּ ין לוֹ שׁ ום שֵׂ כֶ ל כְּ לָל ּ . וְזֶהו בְּ חִ ינַת שֶׁ מֻתָ ר לִ כְ תֹב סִ פְ רֵ י תוֹ רָ ה תְ פִ לִ ין ומְ זוזוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ אֲפִ לו עַל גַּבֵּ י עוֹ ר נְבֵ לָה וטְ רֵ פָ ה ובִ לְ בַ ד שֶׁ יִהְ יֶה מִ מִ ין ּ ּ ּ ּ ּ ּ טָ הוֹ ר , לְ הוֹ רוֹ ת שֶׁ הַ כּ ֹל יְכוֹ לִ ין לְ הִ תְ תַ קֵ ן וְ הַ כּ ֹל יְכוֹ לִ ין ּ ּ לְ קַ בֵּ ל אוֹ ר הַ מֹחִ ין שֶׁ ל הַ תְ פִ לִ ין ּ ּ ּ , ובִ לְ בַ ד שֶׁ יִהְ יֶה ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת עוֹ ר בְּ הֵמָ ה טְ הוֹ רָ ה הַ מְ עֻבָּ ד לִ שְׁ מָ ה לְ שֵׁ ם ּ קְ דֻ שַׁ ת סְ תָ ּ , ם" דְ הַ יְנו שֶׁ מַ פְ שִׁ יטִ ין ומְ עַבְּ דִ ין אֶ ת מֹחָ ם ּ ּ ּ ּ וסְ בָ רוֹ תֵ יהֶם דֵ עוֹ תֵ יהֶם מִ כָּ ל וְ דַ עְ תָ ם וְ שִׂ כְ לָם ּ ּ ּ וְ עַקְ מִ ימִ יות שֶׁ בְּ לִ בָּ ם שֶׁ הָ יָה לָהֶם עַד הֵ נָה ּ ּ ּ , רַ ק מְ כִ ינִים דַ עְ תָ ם וְ כֹחָ ם וְ כָ ל גּופָ ם לְ קַ בֵּ ל קְ דֻ שַׁ ת הַ תְ פִ לִ ין וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ', שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת קְ דֻ שַׁ ת הַמֹחִ ין שֶׁ ל הַ צַ דִ יקִ ים עַל כָּ ל ּ ּ ּ ּ ּ אֲשֶׁ ר יֹאמְ רו כִּ י הוא זֶה ּ ּ . וְ לִ בְ לִ י לָסור מִ דִ ּ ּ בְ רֵ יהֶם וְ דַ עְ תָ ם יָמִ ין ושְׂ מֹאל ּ ּ . וְ אָ ז אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ קִ לְ קֵ ל כָּ ל כַּ ך ְ ּ ּ עַד שֶׁ הוא בִּ בְ חִ ינַת עוֹ ר נְבֵ לָה וטְ רֵ פָ ה ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן ּ הוא יָכוֹ ל לְ הִ תְ תַ קֵ ן ולְ קַ בֵּ ל אוֹ ר קְ דֻ שַׁ ת הַ תְ פִ לִ ין ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ . ובִ לְ בַ ד שֶׁ לֹא יִהְ יֶה בִּ בְ חִ ינַת מִ ין טָ ּ ּ מֵ א , דְ הַ יְנו שֶׁ לֹא ּ ּ ּ יָבוֹ א לְ הַ צַ דִ יק עִ ם חָ כְ מוֹ ת וַחֲקִ ירוֹ ת לְ חָ קְ רוֹ ולְ נַסּ וֹ תוֹ ּ ּ ּ וְ לֹא יִהְ יֶה טִ ינָא בְּ לִ בּ וֹ , שֶׁ כָּ ל זֶה הוא בְּ חִ ינַת מִ ין טָ מֵ א ּ , כִּ י עִ קַ ר הַ טֻמְ אָ ה הוא בְּ חִ ינַת חֲקִ ירוֹ ת וכְ פִ ירוֹ ת שֶׁ הֵם ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת חַ יוֹ ת רָ עוֹ ת ּ ּ הַ דוֹ רְ סִ ים וְטוֹ רְ פִ ים , כַּ מְ בֹאָ ר בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר . אֲבָ ל כְּ שֶׁ אֵ ינוֹ בִּ בְ חִ ינַת מִ ין טָ מֵ א רַ ק עוֹ שֶׂ ה עַצְ מוֹ כִּ בְ הֵמָ ה טְ הוֹ רָ ה ומֵ כִ ין ומְ עַבֵּ ד עַצְ מוֹ ּ ּ וְ דַ עְ תוֹ לְ שֵׁ ם קְ דֻ שַׁ ת תְ פִ לִ ין ּ ּ ּ ּ , דְ הַ יְנו לְ קַ בֵּ ל הֶאָ רַ ת הַ מֹחַ ּ ּ ּ שֶׁ ל הַ צַ דִ יק ּ ּ הָ אֲמִ תִ י עַל כָּ ל אֲשֶׁ ר יֹאמַ ר כִּ י הוא זֶה ּ ּ , אָ ז אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ קִ לְ קֵ ל כָּ ל כַּך עַד שֶׁ הוא בִּ בְ חִ ינַת נְבֵ לָה ּ ְ ּ ּ וטְ רֵ פָ ה הוא גַּם הוא יָכוֹ ל לְ קַ בֵּ ל אוֹ ר קְ דֻ שַׁ ת מֹחוֹ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת קְ דֻ שַׁ ת הַ תְ פִ לִ ין שֶׁ נִכְ תָ בִ ים עַל גַּבֵּ י עוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ר בְּ הֵמָ ה טְ הוֹ רָ ה אֲפִ לו עַל נְבֵ לוֹ ת וטְ רֵ פוֹ ת שֶׁ לָהֶן ּ ּ ּ ּ , ובִ לְ בַ ד שֶׁ יִהְ יֶה מִ מִ ין הַ מֻתָ ר לְ פִ יך וְ כו ּ ּ ָ ּ ּ ּ ּ ' . ל"ּ כַּ נַ וְ כֵן מְ בֹאָ ר בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ " ּפָ תַ ח רַ בִּ י שִׁ מְ עוֹ ן " ) בְּ סִ ימָ ן ס ( שֶׁ כְּ תִ יבַ ת תְ פִ לִ ין עַל גַּבֵּ י הָ עוֹ ר הוא בְּ חִ ינַת הֶ ּ ּ ּ אָ רַ ת הָ רַ ב בְּ לֵב הַ תַ לְ מִ יד וְ כו ּ ּ ' ומְ בֹאָ ר שָׁ ם שֶׁ תַ לְ מִ יד הָ גון ּ ּ ּ הוא בְּ חִ ינַת מִ ין הַ מֻתָ ּ ּ ּ ר לְ פִ יך וְ כו ּ ָ ', ּ עַיֵן שָׁ ם ) . לקוטי הלכות - הלכות תפילין ה ' - (ה" ל

Segment 28
HE:
וַיְהִ י כִּ י הִ קְ שָׁ ה פַ רְ עֹה לְ שַׁ לְּ חֵ נו ּ ּ וַיַהֲרֹג ה ' כָּ ל בְּ כוֹ ר

Segment 29
HE:
) שמות , יג טו ( וְ עַל־כֵּן בְּ כָ ל הַ מַ כּ וֹ ת שֶׁ הֵבִ יא עַל פַ רְ עֹה ומִ צְ רַ יִם לֹא ּ ּ ּ נִכְ נְעו אֵ לָיו וְ לֹא רָ צו לְ שַׁ לֵחַ אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל עַד שֶׁ הֵבִ יא ּ ּ ּ עֲלֵיהֶם מַ כּ וֹ ת בְּ כוֹ רוֹ ת כִּ י אָ ז הֻכְ רְ חו לְ הוֹ דוֹ ת בְּ עַל ּ כָּ רְ חָ ם עַל הָ אֱמֶ ת שֶׁ הַ כּ ֹל מֵ אִ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , כִּ י עִ קַ ר ּ הַ הוֹ לָדָ ה עַל־יְדֵ י הַ יִרְ אָ ה כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב רְ עָ דָ ה אֲחָ זָתַ ם ּ ּ שָׁ ם חִ יל כַּ יוֹ לֵדָ ה ּ . כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תַ ב רַ בֵּ נו זַ ּ " ל בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר ) בְּ סִ ימָ ן ס (. וְ עִ קָ ר הִ יא הוֹ לָדָ ה הָ רִ אשׁ וֹ נָה שֶׁ אָ ז עִ קַ ר ּ ּ הַ מְ שָׁ כַ ת הַ יִרְ אָ ה ומִ שָׁ ם עִ קַ ּ ּ ּ ּ ר הַ חֶ בְ לֵי הַ לֵדָ ה בִּ פְ רָ ט ּ בְּ לֵדָ ה רִ אשׁ וֹ נָה בְּ חִ ינַת צָ רָ ה כְּ מַ בְ כִּ ירָ ה . כִּ י בְּ זֶה הָ עוֹ לָם מֵ חֲמַ ת חֵ טְ א אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן עַל־פִ י רֹב ּ מִ תְ לַבֶּ שֶׁ ת הַ יִרְ אָ ה בְּ דִ ינִים וְ יִסּ ורִ ים רַ חֲמָ נָא לִ צְ לָן ּ ּ . וְ עַל־כֵּן עַל־יְדֵ י מַ כּ וֹ ת בְּ כוֹ רוֹ ת שֶׁ רָ או שֶׁ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ מַ בְ חִ ין וְיוֹ דֵ עַ כָּ ל הַ הוֹ לָדוֹ ת עַד שֶׁ מַ בְ חִ ין בֵּ ין טִ פָ ה שֶׁ ל ּ ּ בְּ כוֹ ר לְ טִ פָ ה שֶׁ אֵ ינָה שֶׁ ל בְּ כוֹ ר אָ ז נָפַ ל עֲלֵיהֶם פַ חְ דוֹ ּ ּ ּ ּ וְ אֵ ימָ תוֹ בְּ עַל כָּ רְ חָ ם וְ הֻכְ רְ חו לְ שַׁ לֵחַ אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ . וְכָ ל זֶה מֵ חֲמַ ת שֶׁ עַ ל־יְדֵ י מַ כַּ ת בְּ כוֹ רוֹ ת נִמְ שַׁ ך עֲלֵיהֶם ְ הַ יִרְ אָ ה בְּ עַל כָּ רְ חָ ם מֵ חֲמַ ת שֶׁ עִ קַ ר הַ יִרְ אָ ה נִתְ גַּלֶה ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י הוֹ לָדָ ה וְ כַ נַ . ל"ּ וְ עַל־כֵּן אָ ז נִתְ קַ דְ שׁ ו בְּ כוֹ רוֹ ת ּ ּ שֶׁ הֵם זֵכֶר לִ יצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב וְ הָ יָה כִּ י ּ יִשְׁ אָ לְ ך בִ נְך וְ כו ּ ָ ָ ' וְ אָ מַ רְ תָ אֵ לָיו בְּ חֹזֶק יָד הוֹ צִ יאָ נו ה ּ ּ ' מִ מִ צְ רַ יִם וְ כו ּ ּ ' וַיְהִ י כִּ י הִ קְ שָׁ ה פַ רְ עֹה לְ שַׁ לְ חֵ נו וַיַהֲרֹג ה ּ ּ ּ ' כָּ ל בְּ כוֹ ר וְ כו ' ּ עַל־כֵּן אֲנִי זוֹ בֵ חַ לַה ' כָּ ל פֶ טֶ ר רֶ חֶ ם ּ הַ זְכָ רִ ים וְ כו ּ ּ ' . וְזֶה בְּ חִ ינַת בְּ כוֹ ר בְּ הֵ מָ ה טְ הוֹ רָ ה שֶׁ צְ רִ יכִ ין לִ תֵ ן הַ בְּ כוֹ ר לַכּ ֹהֵן לְ קָ רְ בָּ ן כִּ י צְ רִ יכִ ין לְ הַ עֲלוֹ ת ּ ּ כָּ ל הַ יְרָ אוֹ ת הַ נְפולוֹ ת לְ שָׁ רְ שָׁ ן לְ יִרְ אָ ה מִ לְ פָ נָיו יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ לְ בַ ד . וְזֶה בְּ חִ ינָה שֶׁ מַ עֲלִ ין מִ בְּ הֵמָ ה לְ אָ דָ ם כִּ י עִ קַ ר ּ ּ עֲלִ יַת הַ יְרָ אוֹ ת הַ נְ ּ ּ פולוֹ ת הוא עַל־יְדֵ י הַ דַ עַת שֶׁ יֵדַ ע ּ ּ ּ ּ שֶׁ הַ כּ ֹל מִ מֶ נו יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ לֹא יִתְ לֶה שׁ ום דָ בָ ר בְּ טֶ בַ ע ּ ּ ּ ּ ְ ּ ּ ּובְ מִ קְ רֶ ה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם . רַ ק כָּ ל מַ ה שֶׁ יַעֲבֹר עָ לָיו יַאֲמִ ין ּ ּ וְיֵדַ ע כִּ י הַ כּ ֹל מִ מֶ נו יִתְ בָּ רַ ך לְ בַ ד וְיָשׁ וב אֵ לָיו לְ יִרְ אָ ּ ּ ְ ּ ּ ה מִ לְ פָ נָיו יִתְ בָּ רַ ך וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תַ ב רַ בֵּ נו זַ ּ ּ ְ ּ " ל בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר בְּ הַ תוֹ רָ ה אוֹ ר הַ גָּנוז ּ ּ ) בְּ סִ ימָ ן טו ( שֶׁ עִ קַ ר עֲלִ יַת הַ יִרְ אָ ה ּ ּ ּ אֶ ל הַ דַ עַת ּ . וְ הַ דַ עַת הוא גֶּדֶ ר הָ אָ דָ ם ּ ּ , כִּ י כָּ ל זְמַ ן שֶׁ אֵ ינוֹ מַ עֲלֶה הַ יִרְ אָ ה לְ שָׁ רְ שָׁ ה וְיֶשׁ ּ ּ לוֹ יְרָ אוֹ ת הַ נְפולוֹ ת דְ הַ יְנו ּ ּ ּ ּ שֶׁ מִ תְ יָרֵ א מִ גּוף הַ דָ בָ ר בְּ עַצְ מוֹ שֶׁ מַ פְ חִ ידוֹ כְּ גוֹ ן מֵ חַ יָה ּ ּ ּ ּ ּ רָ עָ ה וְ לִ סְ טִ ים ומַ כּ וֹ ת וְ יִסּ ורִ ין רַ חֲמָ נָא לִ צְ לָן ּ ּ , ּ הוא כְּ מוֹ בְּ הֵמָ ה מַ מָ שׁ כִּ י גַּם בְּ הֵמָ ה יֵשׁ לָה כָּ ל אֵ לו הַ יְרָ אוֹ ת ּ ּ ּ ּ וְ הַ שֶׁ גַּם הַ בְּ הֵמָ ה מִ תְ יָרֵ את פְ חָ דִ ים כַּ יָדועַ בְּ חושׁ ּ ּ ּ ּ ומְ פַ חֶ דֶ ת מֵ חַ יוֹ ת רָ עוֹ ת ומֵ הַ כָּ אוֹ ת וְ כַ יוֹ צֵ א ּ ּ ּ ּ . וְ אִ ם כֵּן מַ ה יִתְ רוֹ ן לָאָ דָ ם מִ ן הַ בְּ הֵמָ ה וְ עִ קַ ר הַ הֶבְ דֵ ל בֵּ ין אָ דָ ם ּ ּ ּ לִ בְ הֵמָ ה הוא שֶׁ הָ אָ דָ ם יֶשׁ לוֹ דַ עַת לֵידַ ע ולְ הַ בְ חִ ּ ּ ּ ין שֶׁ יֵשׁ ּ אָ דוֹ ן מַ נְהִ יג מוֹ שֵׁ ל ומַ שְׁ גִּיחַ יִתְ בָּ רַ ך שְׁ מוֹ שֶׁ מֵ אִ תוֹ הַ כּ ֹל ּ ּ ְ ּ וְ הוא שָׁ לַח עַל הָ אָ דָ ם כָּ ל אֵ לו הַ פְ חָ דִ ים כְּ דֵ י שֶׁ יָשׁ וב ּ ּ ּ ּ ּ ּ אֵ לָיו יִתְ בָּ רַ ך כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב וַיִגֶל אָ זְנָם לַמוסָ ר וַיֹאמֶ ר כִּ י ּ ּ ּ ּ ּ ְ יְשׁ ובון מֵ אָ וֶן ּ ּ וְ כו . 'ּ וְ עַל־כֵּן צְ רִ יכִ ין לְ הָ בִ יא הַ בְּ כוֹ ר בְּ הֵמָ ה לְ קָ רְ בָּ ן כְּ דֵ י לְ הַ עֲלוֹ ת הַ יִרְ אָ ה לְ שָׁ רְ שָׁ ה ּ ּ לְ הַ עֲלוֹ תָ ה מִ בְּ חִ ינַת בְּ הֵמָ ה לִ בְ חִ ינַת אָ דָ ם שֶׁ זֶה עִ קַ ר ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת הַ קָ רְ בָּ ן כַּ מְ בֹאָ ר בִּ מְ קוֹ מוֹ ת אֲחֵ רִ ים ּ . כִּ י בִּ בְ חִ ינַת בְּ כוֹ ר שָׁ ם עִ קַ ר בְּ חִ ינַת הַ יִרְ אָ ה כַּ נַ ּ ּ ּ . ל" וְ שָׁ ם עִ קַ ר בְּ חִ ינַת ּ הַ דַ עַת כִּ י נִקְ רָ א בְּ כוֹ ר וְרֵ אשִׁ ית שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת דַ עַת כִּ י ּ ּ עִ קַ ר עֲלִ יַת הַ יִרְ אָ ה ּ ּ ּ , עַל־יְדֵ י הַ דַ עַת כַּ נַ ּ ּ . ל" עַל־כֵּן צְ רִ יכִ ין ּ לִ תְ נוֹ לַכּ ֹהֵן לְ הַ קְ רִ יבוֹ לְ קָ רְ בָּ ן כְּ דֵ י לְ הַ עֲלוֹ תוֹ מִ בְּ חִ ינַת בְּ הֵמָ ה לְ אָ דָ ם שֶׁ הוא הַדַ עַת ּ ּ . דְ הַ יְנו לְ הַ עֲלוֹ ת כָּ ל ּ ּ הַ יְרָ אוֹ ת הַ נְפולוֹ ת שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת בְּ הֵמָ ה לְ הַ עֲלוֹ תוֹ אֶ ל ּ ּ ּ הַ דַ עַת שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת אָ דָ ם כַּ נַ ּ ּ ּ . ל" וְעַל־כֵּן צְ רִ יכִ ין לִ תְ נוֹ ּ לַכּ ֹהֵן כִּ י הַ כּ ֹ הֵן בִּ בְ חִ ינַת דַ עַת כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב כִּ י שִׂ פְ תֵ י ּ



# Bo
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/2/3/

Bo
בא
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/2/3

Segment 1
HE:
פירושים על פרשת " בא "

Segment 2
HE:
כַּ חֲצֹת הַ לַּיְלָה אֲנִי יוֹ צֵ א

Segment 3
HE:
יא ) ('ד , כִּ י סוֹ ד חֲצוֹ ת לַיְלָה גַּם מֹשֶׁ ה לֹא יָכֹל לַעֲמֹד עָ לָיו בִּ שְׁ לֵמות ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל מִ כְּ דֵ י מֹשֶׁ ה לֹא יָדַ ע חֲצוֹ ת אֵ ימַ ת וְ אָ מַ ר כַּ חֲצוֹ ת , ּדָ וִ ד יָדַ ע שֶׁ אָ מַ ר חֲצוֹ ת לַיְלָה אָ קום לְ הוֹ דוֹ ת לָך וְ כו ּ ּ ְ ', הַ יְנו כִּ י מֹשֶׁ ה יָדַ ע שֶׁ עִ קָ ר ּ ּ הוא הַ גְּאֻ לָה הָ אַ חֲרוֹ נָה שֶׁ תִ הְ יֶה בִּ זְכות דָ וִ ד וְהַ נִלְ וִים ּ ּ ּ ּ ּ ּ אֵ לָיו שֶׁ הֵם הַ צַ דִ יקִ ים וכְ שֵׁ רִ ים הָ עוֹ ּ ּ ּ מְ דִ ים בַּ חֲצוֹ ת לַיְלָה לְ קוֹ נֵן עַל חֻרְ בַּ ן בֵּ ית־הַמִ קְ דָ שׁ שֶׁ אָ ז ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך וְכָ ל ְ הַ צַ דִ יקִ ים שֶׁ בְּ גַן־עֵדֶ ן צַ יְתִ ין לְ קָ לַיְיהו וְ כו ּ ּ ּ ּ ] ' שומע ים לקולם וכו '[, וְעַל־יְדֵ י זֶה תִ הְ יֶה הַ גְּאֻ לָה בִּ בְ חִ ינַת שִׂ ישׂ ו ּ ּ ּ אִ תָ ה מָ שׂ וֹ שׂ כָּ ל הַ ּ ּ ּמִ תְ אַ בְּ לִ ים עָ לֶיהָ , וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ : ל" ּ כָּ ל הַ מִ תְ אַ בֵּ ל עַל יְרושָׁ לַיִם וְ כו ּ ּ ּ . ' אֲבָ ל לֹא יָכֹל לַעֲמֹד עַל הַ דָ בָ ר מָ תַ י יִהְ יֶה הַ קֵ ץ ּ ּ , כִּ י הוא סָ תום ּ ּ מְ אֹד , וְ עַל־כֵּן גַּם בַּ גְּאֻ לָה הָ רִ אשׁ וֹ נָה רָ מַ ז בִּ דְ בָ רָ יו ּ שֶׁ אָ מַ ר כַּ חֲצֹת הַ לַיְלָה אֲנִי יוֹ צֵ א ּ , כִּ י בְּ כָ ל דְ בָ רָ יו ּ ושְׁ לִ יחותוֹ הִ סְ תַ כֵּל עַל הַ קֵ ץ הָ אַ חֲרוֹ ן שֶׁ בִּ שְׁ בִ יל זֶה מֵ אֵ ן ּ ּ ּ ּ בַּ שְׁ לִ יחות בַּ תְ חִ לָה וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ . ' וְ עַל־כֵּן רָ מַ ז בִּ דְ בָ רָ יו וְ אָ מַ ר כַּ חֲצֹת הַ לַיְלָה אֲנִי יוֹ צֵ א בְּ תוֹ ך מִ צְ רָ יִם ְ ּ וְ כו ', ּ כִּ י כָּ ל הַ גָּלֻיוֹ ת מְ כֻנִים בְּ שֵׁ ם מִ צְ רַ יִם וְ כו ּ ּ ּ ' כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו ּ ּ , ל"זַ וְעַל־כֵּן אָ מַ ר כַּ חֲצֹת , כִּ י הַ קֵ ץ הָ אַ חֲרוֹ ן סָ תום מְ אֹד ּ ּ רַ ק דָ וִ ד שֶׁ הוא בְּ עַצְ מוֹ מָ שִׁ יחַ אָ מַ ר חֲצוֹ ת לַיְלָה אָ קום ּ ּ ּ . 'ּ וְ כו וְ עַל־כֵּן אָ מַ ר מֹשֶׁ ה אָ ז : כּ ֹה אָ מַ ר ה ', כִּ י נְבואָ ה זוֹ ּ שֶׁ ל בְּ חִ ינַת חֲצוֹ ת שֶׁ מְ רַ מֵ ז עַל קֵ ץ הָ אַ חֲרוֹ ן הִ יא רְ חוֹ קָ ה ּ ּ מְ אֹד וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לַעֲמֹד עַל זֶה עַל־כֵּן אָ מַ ר בִּ לְ שׁ וֹ ן ) .. . כּ ֹה לקוטי הלכות - הלכות מתנה ה ' - (ז" מ

Segment 4
HE:
ּומֵ ת כָּ ל בְּ כוֹ ר

Segment 5
HE:
יא ) ('ה , כִּ י בְּ כוֹ ר הוא רֵ אשִׁ ית בְּ חִ ינַת דַ עַת ּ ּ , בְּ חִ ינַת ) מִ שְׁ לֵי א ( רֵ אשִׁ ית דַ עַת ּ , הַ יְנו שֶׁ הִ כְ נִיעַ הַ דַ עַת שֶׁ ל הַ סִּ טְ רָ א ּ ּ אָ חֳרָ א , שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת חָ כְ מַ ת הַ טֶ בַ ע ּ . וְ הִ גְבִּ יר אֶ ת הַ דַ עַת שֶׁ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה בְּ חִ ינַת הַ דַ עַת שֶׁ ל הַ שְׁ גָּ ּ ּ ּ ּ חָ ה , שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת ) שָׁ ם ד ( בְּ נִי בְ כוֹ רִ י יִשְׂ רָ אֵ ל , הַ יְנו הַ דַ עַת שֶׁ ל ּ ּ אֱמונַת הַ הַ שְׁ גָּחָ ה שֶׁ מִ שָׁ ם נִמְ שָׁ כִ ין זֶרַ ע קָ דוֹ שׁ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ , כִּ י יִשְׂ רָ אֵ ל הֵ ם לְ מַ עְ לָה מֵ הַטֶ בַ ע ּ , כִּ י הֵם נִמְ שָׁ כִ ין מִ שָׁ ם ּ בִּ בְ חִ ינַת ) בְּ רֵ אשִׁ ית טו ( ַה בֶּ ט נָא הַ שָׁ מַ יְמָ ה וסְ פֹר ּ ּ הַ כּ וֹ כָ בִ ים וַיֹאמֶ ר לוֹ כּ ֹה יִהְ יֶה זַרְ עֶך וְ כו ּ ָ ּ . ' וְ דָ רְ שׁ ו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ) ל " ּ מִ דְ רַ שׁ רַ בָּ ה שָׁ ם ( שֶׁ הִ גְבִּ יהוֹ לְ מַ עְ לָה מִ ן הַ שָׁ מַ יִם וְ כו ּ ּ . ' נִמְ צָ א , ּ שֶׁ זֶרַ ע יִשְׂ רָ אֵ ל נִמְ שָׁ כִ ין לְ מַ עְ לָה מֵ הַ טֶ בַ ע ּ כִּ , י עַל־פִ י הַ טֶ בַ ע כְּ פִ י מַ עֲרֶ כֶ ת הַ שָׁ מַ יִם לֹא ּ ּ ּ הָ יָה אַ בְ רָ הָ ם אָ בִ ינו , ּ עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם ּ , רָ אוי לְ הוֹ לִ יד ּ , רַ ק עַל־יְדֵ י שֶׁ אָ מַ ר לוֹ ה ' יִתְ בָּ רַ ך : ְ צֵ א מֵ אִ צְ טַ גְנִינות שֶׁ לְ ך ּ ָ ּ . וְ הִ גְבִּ יהוֹ לְ מַ עְ לָה מִ ן הַ שָׁ מַ יִם ּ , הַ יְנו לְ מַ עְ לָה מֵ הַ טֶ ּ ּ , בַ ע עַל־יְדֵ י זֶה זָכָ ה לְ הוֹ לִ יד בְּ חִ ינַת שָׁ ם ) ( כּ ֹה יִהְ יֶה זַרְ עֶך . ָ נִמְ צָ א , ּ שֶׁ זֶרַ ע יִשְׂ רָ אֵ ל נִמְ שָׁ כִ ים בְּ שָׁ רְ שָׁ ם מִ בְּ חִ ינַת לְ מַ עְ לָה מֵ הַ טֶ בַ ע ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת בְּ כוֹ רֵ י יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ הִ צִ יל ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך וְ הֵמִ ית בְּ כוֹ רֵ י מִ צְ רַ יִ ְ ם בַּ חֲצוֹ ת הַ לַיְלָה ּ , לְ הַ כְ נִיעַ ולְ שַׁ בֵּ ר ולְ בַ טֵ ל הַ דַ עַת שֶׁ ל חָ כְ מַ ת הַ טֶ בַ ע ולְ הַ גְבִּ יר ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ דַ עַת שֶׁ ל הַ שְׁ גָּחָ ה , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת בְּ כוֹ רֵ י בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל . ) לקוטי הלכות – הלכות נטילת ידיים שחרית ב ' -

Segment 6
HE:
וַיְנַצְ לו אֶ ת מִ צְ רָ יִ ּ ּ ם יא ) ( לו , עִ קַ ר תִ קון הָ עֲשִׁ ירות דִ קְ דֻ שָׁ ה הוא עֲנִיות ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , דְ הַ יְנו מִ י ּ ּ שֶׁ אֵ ינוֹ מִ תְ גָּאֶ ה בְּ דַ עְ תוֹ ומַ חֲזִיק עַצְ מוֹ כְּ עָ נִי ּ ּ , ּובְ אֵ יזֶה מַ עֲמָ ד שֶׁ הוא בֵּ ין שֶׁ הוא עָנִי מַ מָ שׁ אוֹ בֵּ ינוֹ נִי אוֹ עָ שִׁ יר ּ ּ ּ מֻפְ לָג מַ חֲזִיק עַ צְ מוֹ תָ מִ יד כְּ עָ נִי וְ אֶ בְ יוֹ ן גָּדוֹ ל ּ , בִּ בְ חִ ינַת דָ וִ ד הַ מֶ לֶך ְ ּ ּ , שֶׁ בְּ גֹדֶ ל מַ לְ כותוֹ וגְדֻ לָתוֹ וְ עָ שְׁ רוֹ אָ מַ ר ּ ּ ּ ּתָ מִ יד : " כִּ י עָ נִי וְ אֶ בְ יוֹ ן אָ נֹכִ י " , " וַאֲנִי עָ נִי וְ אֶ בְ יוֹ ן , " כִּ י הָ אָ דָ ם רָ אוי לוֹ לְ הָ בִ ין עֹצֶם עֲנִיותוֹ בְּ זֶה הָ ּ ּ ּ עוֹ לָם , כִּ י אֲפִ לו הַ צַ דִ יק אִ י אֶ פְ שָׁ ר לוֹ לָצֵ את יְדֵ י חוֹ בָ תוֹ ּ ּ ּ ּ בִּ שְׁ לֵמות נֶגֶד הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " כִּ י אָ דָ ם אֵ ין צַ דִ יק בָּ אָ רֶ ץ אֲשֶׁ ר יַעֲשֶׂ ה טוֹ ב וְ לֹא יֶחֱטָ א ּ ּ , " מִ כָּ ל־שֶׁ כֵּן שְׁ אָ ר בְּ נֵי הָ עוֹ לָם ; אִ ם־כֵּן , אֲפִ ּ ּ לו לֶחֶ ם צַ ר ּומַ יִם לַחַ ץ אֵ ין מַ גִּיעַ לוֹ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם לְ פִ י מַ עֲשָׂ יו , רַ ק הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך זָן אֶ ת הָ עוֹ לָם כֻּלוֹ בְּ חַ סְ דוֹ ּ ּ ּ ְ , וְ אִ ם־כֵּן אֵ ין עָ נִי יוֹ תֵ ר מִ מֶ נו ּ ּ ּ , כִּ י הוא אָ כֵ ל דְ לָאו דִ ילֵה ּ ּ ּ ּ ] הוא לא אוכל משלו . [ וכְ שֶׁ מֵ שִׂ ים אֶ ל לִ בּ ּ ּ וֹ הָ אֱמֶ ת וְיוֹ דֵ עַ זֹאת בְּ בֵ רור ּ , אֲזַי טוֹ ב לוֹ תָ מִ יד ּ , וְיִזְכֶּ ה לַעֲשִׁ ירות אֲמִ תִ י ּ ּ , שֶׁ הוא מַ ה שֶׁ אָ מְ רו רַ זַ ּ ּ ּ : ל" אֵ יזֶהו עָ שִׁ יר ּ , ּ הַ שָׂ מֵ חַ בְּ חֶ לְ קוֹ , כִּ י יִשְׂ מַ ח תָ מִ יד בְּ חֶ לְ קוֹ ּ , מֵ חֲמַ ת שֶׁ יוֹ דֵ עַ שֶׁ הַ כּ ֹל חֶ סֶ ד ּ גָּדוֹ ל מֵ הַ שֵׁ ם ּ יִתְ בָּ רַ ך ְ , אֲפִ לו לֶחֶ ם צַ ר ומַ יִם לַחַ ץ ּ ּ ּ . וְ עַל־יְדֵ י־זֶה יִזְכֶּ ה לַעֲשִׁ ירות מַ מָ שׁ ּ ּ , לְ כָ ל הוֹ ן דְ עָ לְ מָ א ּ , בְּ חִ ינַת : " מָ אן דְ אִ יהו זְעֵיר אִ יהו רָ ב ּ ּ ּ ] " מי שהוא קטן הוא גדול , [ ּוכְ תִ יב : " מְ קִ ימִ י מֵ עָפָ ר דָ ל וְ כו ּ ּ ' לְ הוֹ שִׁ יבִ י עִ ם נְדִ יבִ ים " מֵ עָפָ ר דַ יְקָ א ּ , הַ יְנו מִ י שֶׁ מֵ שִׂ ים עַצְ מוֹ ּ ּ כְּ עָפָ ר . וְגַם אַ חַ ר־כָּ ך , ְ כְּ שֶׁ זוֹ כֶ ה לַעֲשִׁ ירות מַ מָ שׁ ּ ּ ּ , לְ כֶ סֶ ף

Segment 7
HE:
וְזָהָ ב וַחֲפָ צִ ים הַ רְ בֵּ ה , לֹא יִפֹל עַל־יְדֵ י־זֶה לְ הִ תְ אַ ווֹ ת ּ ּ מַ ה שֶׁ אֵ ינוֹ שֶׁ לוֹ ּ ּ , כִּ י גַם בְּ עֹצֶם עֲשִׁ ירותוֹ יַחֲזִיק עַ ּ צְ מוֹ לְ עָ נִי וְיִהְ יֶה שָׂ מֵ חַ בְּ חֶ לְ קוֹ תָ מִ יד ּ . לֹא כֵ ן הָ רְ שָׁ עִ ים , שֶׁ הֵם בְּ הֵפֶ ך מִ כָּ ל זֶה ְ : כְּ שֶׁ הוא עָ נִי ּ , הוא בְּ כַ עַס עַל הַ שֵׁ ם ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך עַל עֲנִיותוֹ וְחֶ סְ רוֹ נוֹ ּ ּ ְ , בִּ בְ חִ ינַת " וְ הָ יָה כִ י יִרְ עַב וְ הִ תְ קַ צַ ף וְ כו ּ ּ ) " ' ישעיה ח וְ , ( תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ יֶשׁ לוֹ אֵ יזֶה מָ מוֹ ן ּ , הוא מַ לְ בִּ ישׁ אֶ ת עַצְ מוֹ בְּ מַ לְ בּ ושִׁ ים שֶׁ אֵ ינָם רְ אויִים לוֹ ּ ּ ּ לְ פִ י מָ מוֹ נוֹ , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה חָ סֵ ר לוֹ יוֹ תֵ ר מִ בַּ תְ חִ לָה ּ ּ . וכְ שֶׁ מַ רְ וִיחַ עוֹ ד מָ מוֹ ן יוֹ תֵ ר ּ ּ , מַ תְ חִ יל לִ קְ נוֹ ת לוֹ כְּ לֵי־כֶ סֶ ף ומַ רְ גָּלִ י ּ ּ וֹ ת וְ תַ כְ שִׁ יטִ ין , וְ הַ כּ ֹל בְּ כִ פְ לֵי־כִ פְ לַיִם מִ כְּ פִ י עֶרְ כּ וֹ , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה חַ יָיו מָ רִ ים ומְ רורִ ים תָ מִ יד ּ ּ ּ ּ , עַד שֶׁ יֵשׁ הַ רְ בֵּ ה שֶׁ בִּ ימֵ י עֲשִׁ ירותָ ם חַ יֵיהֶ ם מְ רורִ ים יוֹ תֵ ר ּ ּ ּ ּ מִ בִּ ימֵ י עָ נְיָם , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה בָּ אִ ים עַל־פִ י־רֹב לִ ידֵ ּ י עֲנִיות ּ ּ ּ מַ מָ שׁ , ּומֵ תִ ים בַּ עֲלֵי־חוֹ בוֹ ת , וְגַם בִּ ימֵ י עֲשִׁ ירותָ ם תָ מִ יד ּ ּ הָ יָה חָ סֵ ר לָהֶם כְּ פִ י הַ נְהָ גָתָ ם וְ הִ צְ טָ רְ כותָ ם הֶעָצום ּ ּ , וְ הַ כּ ֹל מֵ חֲמַ ת גַּסּ ותָ ם הָ רָ ע ּ , וְ אֵ ינָם חוֹ שְׁ בִ ים עַל תַ כְ לִ יתָ ם הַ נִצְ חִ י ּ ּ , וכְ אִ לו כָּ ל הָ עֹשֶׁ ר מַ ּ ּ ּ גִּיעַ לָהֶם לְ בָ ד . " ומָ אן דְ אִ יהו רָ ב הוא זְעֵיר ּ ּ ּ ּ " ] ומי שהוא גדול הוא קטן , [ וְ הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא מַ שְׁ פִ ילָם ּ ּ ּ ּ ְ , ומֵ תִ ים עֲנִיִים ּ ּ ובַ עֲלֵי־חוֹ בוֹ ת מַ מָ שׁ ּ ּ . וְ זֶה בְּ חִ ינַת : יָאֶ ה עֲנִיותָ א ּ ּ לְ יִשְׂ רָ אֵ ל , שֶׁ עִ קַ ר הַ יפִ י וְ הַ נוֹ י לְ יִשְׂ רָ אֵ ּ ּ ּ ל הוא מִ דַ ת ּ ּ הָ עֲנִיות ּ ּ , הַ יְנו מִ י שֶׁ מַ חֲזִיק עַצְ מוֹ לְ עָנִי תָ מִ יד ּ ּ ּ , ּ הוא נָאֶ ה וְיָפֶ ה תָ מִ יד ּ , כִּ י כָ ל מַ ה שֶׁ יֶשׁ לוֹ הוא נָאֶ ה וְיָפֶ ה אֶ צְ לוֹ ּ ּ ּ ּתָ מִ יד , אֲפִ לו מַ לְ בּ ושׁ שֶׁ ל פִ שְׁ תָ ן וטְ לַאי עַל־גַּבֵּ י טְ לַאי ּ ּ ּ ּ ּ ּ , הַ כּ ֹל נָאֶ ה וְיָפֶ ה אֶ צְ לוֹ וְ שָׂ מֵ חַ בּ וֹ מְ אֹד , כִּ י יוֹ דֵ עַ שֶׁ אֵ ינוֹ רָ אוי לוֹ לְ פִ י מַ עֲשָׂ יו אֲפִ לו מַ לְ בּ ושׁ כָּ זֶה ּ ּ ּ ּ , וְ אָ ז הוא נָאֶ ה ּ וְיָפֶ ה תָ מִ יד ּ , כִּ י אַ חַ ר־כָּ ך גַּם כְּ שֶׁ יִהְ יו לוֹ מַ לְ בּ ושִׁ ים שֶׁ ל ּ ּ ּ ְ מֶ שִׁ י וְ שֶׁ ל כֶּ סֶ ף וְזָהָ ב , יִהְ יו נָאִ ים וְיָפִ ים אֶ ּ צְ לוֹ תָ מִ יד ּ . אֲבָ ל מִ י שֶׁ אֵ ינוֹ מַ חֲזִיק עַצְ מוֹ כְּ עָ נִי , וְ כָ ל מַ ה שֶׁ יֶשׁ לוֹ ּ ּ הוא מִ תְ אַ וֶה יוֹ תֵ ר ּ ּ , אֵ ינוֹ זוֹ כֶה לְ נוֹ י וָיפִ י לְ עוֹ לָם , ּ כַּ נִרְ אֶ ה בְּ חושׁ ּ , שֶׁ אֲפִ לו לוֹ בֵ שׁ בְּ גָדִ ים יְקָ רִ ים וְ כו ּ ּ ּ ', ּתָ מִ יד חָ סֵ ר לוֹ עוֹ ד בְּ גָדִ ים יְקָ רִ ים בְּ יוֹ תֵ ר שֶׁ ל גְּדוֹ לֵי הַ קְ צִ ינִים ּ בְּ יוֹ תֵ ר , כַּ יָדועַ כָּ ל זֶה ּ ּ . וְ עַל־כֵּן עִ קַ ר תִ קון הַ מָ מוֹ ן ּ ּ ּ ּ ּ וְ הָ עֲשִׁ ירות הוא עֲנִיות כַּנַ ּ ּ ּ ּ ּ , ל" כִּ י הָ אָ דָ ם צָ רִ יך לֶאֱחֹז ְ תָ מִ יד בַּ קָ צֶ ה הָ אַ חֲרוֹ ן וְ לִ זְכּ ֹר שֶׁ נוֹ לַד עָרֹם ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) איוב א (: " עָרֹם יָצָ אתִ י מִ בֶּ טֶ ן אִ מִ י , " ּ שֶׁ זֶהו תַ כְ לִ ית ּ ּ ּ הָ עֲנִיות ּ ּ , וכְ נֶגֶד עֲנִיות זֶה כָּ ל מַ ה שֶׁ יֶשׁ לוֹ הוא עֲשִׁ ירות ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ גָּדוֹ ל , וְ אָ ז יִהְ יֶה שָׂ מֵ חַ בְּ חֶ לְ קוֹ בְּ כָ ל מַ ה שֶׁ יֶשׁ לוֹ ּ ּ , הֵן מְ עַט אוֹ הַ רְ בֵּ ה . וְ עִ קַ ר גָּלות מִ צְ רַ יִ ּ ּ , ם שֶׁ הָ יִינו תְ חִ לָה ּ ּ ּ בְּ גָלות מַ ר וְ קָ שֶׁ ה וְ כָ בֵד כָּ זֶה ּ , וְ אַ חַ ר־כָּ ך הוֹ צִ יאָ נו ּ ְ בַּ עֲשִׁ ירות כָּ זֶה ּ , כַּ אֲשֶׁ ר הִ בְ טִ יחַ לְ אַ בְ רָ הָ ם אָ בִ ינו : ּ " וְ אַ חֲרֵ י כֵן יֵצְ או בִּ רְ כֻשׁ גָּדוֹ ל ּ ". וְ לָמָ ה לֹא נָתַ ן לָנו ּ ּ הָ עֲשִׁ ירות תֵ כֶ ף בְּ לֹא צַעַר ּ ּ הַ גָּלות ּ ? אֲבָ ל הַ כּ ֹל הָ יָה לְ טוֹ בָ תֵ נו , ּ כְּ דֵ י לְ הִ זְדַ כֵּך בְּ כור הַ בַּ רְ זֶל בַּ גָּלות ּ ּ ְ ּ , כְּ דֵ י לְ בָ רֵ ר ולְ זַכֵּ ך הָ עֲשִׁ ירות ּ ּ ְ , לְ הוֹ צִ יא אוֹ תָ נו מִ תַ אֲוַת מָ מוֹ ן ּ ּ שֶׁ הוא עֲשִׁ ירות ומָ מוֹ ן דְ סִ טְ רָ א־אָ חֳרָ א ּ ּ ּ ּ , שֶׁ כָּ ל מַ ה שֶׁ יֶשׁ ּ ּ לוֹ יוֹ תֵ ר חָ סֵ ר לוֹ בְּ יוֹ תֵ ר , וְ לִ זְכּ וֹ ת לַעֲשִׁ ירות דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ שֶׁ בָּ א עַל־יְדֵ י עֲנִיות דַ יְקָ א ּ ּ ּ , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ אָ נו ּ ּ ּ אוֹ כְ לִ ין בְּ פֶ סַ ח מַ צָ ה ּ , שֶׁ הוא לֶחֶ ם עֹנִי ּ , ּומָ רוֹ ר , כְּ דֵ י לֵידַ ע וְ לִ זְכּ ֹר בְּ הַ מְ רִ ירות וְ הָ עֲנִיות ּ ּ ּ ּ , שֶׁ זֶה עִ קַ ּ ּ ר שְׁ לֵמות ּ תִ קון הָ עֲשִׁ ירות דִ קְ דֻ שָׁ ה כַּ נַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ "ל. ) לקוטי הלכות -

Segment 8
HE:
הלכות מגילה ו ' - אות יות " י ב" א י לפי אוצר היראה - ממון ופרנסה- (ד" ל

Segment 9
HE:
עֻגוֹ ת מַ צוֹ ת כִּ י לֹא חָ מֵ ץ ּ

Segment 10
HE:
יא ) ( לט , עִ קַ ר קִ יום הַ תוֹ רָ ה וְ הַ מִ צְ וֹ ת בִּ שְׁ לֵמות הוא עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ שִׂ מְ חָ ה שֶׁ ל הַ מִ צְ וָה ּ ּ , וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ : " ּתַ חַ ת אֲשֶׁ ר לֹא עָבַ דְ תָ וְ כו ּ ּ ' בְּ שִׂ מְ חָ ה , " וְ כַ מובָ א ּ ּ . וְ עִ קַ ר שְׁ לֵמות הַ שִׂ מְ חָ ה ּ ּ ּ שֶׁ ל קִ יום הַ מִ צְ וֹ ת הוא כְּ שֶׁ זוֹ כִ ין לְ שִׂ מְ חָ ה כָּ זוֹ ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ אֵ ינוֹ רוֹ צֶ ה כְּ לָל אֲפִ לו שׁ ום שְׂ כַ ר עוֹ לָ ּ ּ ּ ם הַ בָּ א בְּ עַד הַ מִ צְ וָה ּ , רַ ק הוא שָׂ מֵ חַ ומִ תְ עַנֵג מְ אֹד בְּ מַ ה שֶׁ זָכָ ה לַעֲשׂ וֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ הַ מִ צְ וָה שֶׁ הוא רְ צוֹ נוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , ומְ צַ פֶ ה שֶׁ יַזְמִ ין לוֹ הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך בִּ שְׂ כַ ר מִ צְ וָה זֹאת עוֹ ד אֵ יזֶה מִ צְ וָה ְ , בִּ בְ חִ ינַת ' שְׂ כַ ר מִ צְ וָה מִ צְ וָה . ' וְזֶה בְּ חִ ינַת " נַעֲשֶׂ ה וְ נִשְׁ מָ ע " שֶׁ אָ מְ רו יִשְׂ רָ אֵ ל בִּ שְׁ עַת קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ , הַ יְנו שֶׁ שְׂ כַר ּ ּ עֲשִׂ יַת מִ צְ וֹ תֵ ינו יִהְ יֶה רַ ק שֶׁ נִזְכֶּ ה עַל־יְדֵ י־זֶה לִ שְׁ מֹעַ ּ ּ ּ עוֹ ד כַּ מָ ה מִ צְ וֹ ת ולְ קַ יְמָ ם ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן בֶּ אֱמֶ ת דָ רְ שׁ ו ּ ּ ַר בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ "ל : " וְ שִׂ מְ חַ ת עוֹ לָם עַל רֹאשָׁ ם " עַל שְׁ נֵי הַ כְּ תָ רִ ים שֶׁ נִכְ תְ רו יִשְׂ רָ אֵ ל עַל־יְדֵ י נַעֲשֶׂ ה וְ נִשְׁ מָ ע ּ ּ ּ , כִּ י זֶה עִ קַ ר שְׁ לֵמות הַ שִׂ מְ חָ ה שֶׁ ל קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה וְ קִ יום ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ מִ צְ וֹ ת , כְּ שֶׁ זוֹ כִ ין לִ בְ חִ ינָה זוֹ הַ נַ ּ ּ " ל שֶׁ הו ּ א בְּ חִ ינַת נַעֲשֶׂ ה וְ נִשְׁ מָ ע . וְזֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ כָּ פְ לָה הַ תוֹ רָ ה אֵ צֶל ּ ּ ּ כַּ מָ ה מִ צְ וֹ ת : " נָתוֹ ן תִ תֵ ן ּ ּ " , " הַ עֲנֵיק תַ עֲנִיק ּ " וְ כַ יוֹ צֵ א ּ , כִּ י זֶה עִ קַ ר שְׁ לֵמות קִ יום הַ מִ צְ וֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ מְ קַ יֵם הַ מִ צְ וָה שֶׁ ל ּ ּ ּ נְתִ ינַת צְ דָ קָ ה וְלִ תֵ ן עוֹ ּ ד הַפַ עַם ּ , וְ כֵן בְּ כָ ל הַ מִ צְ וֹ ת ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ נֶאֱמַ ר אֵ צֶ ל יְצִ יאַ ת יִשְׂ רָ אֵ ל מִ מִ צְ רַ יִם ּ ּ ּ : " וַיאֹפו אֶ ת הַ בָּ צֵ ק וְ כו ּ ּ ּ ' עֻגֹת מַ צוֹ ת וְ כו ּ ּ ' וְגַם צֵ דָ ה לֹא עָ שׂ ו לָהֶם ּ , " וְרַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ " ל דָ רְ שׁ ו ּ ּ : " ושְׁ מַ רְ תֶ ם אֶ ת ּ ּ הַ מַ צוֹ ת ּ ּ ּו " שְׁ מַ רְ תֶ ם אֶ ת הַמִ צְ וֹ ת ּ ּ ; כְּ שֵׁ ם שֶׁ אֵ ין מַ חְ מִ יצִ ין אֶ ת הַ מַ צָ ה כָּ ך אֵ ין מַ חְ מִ יצִ ין אֶ ת הַ מִ צְ וָה ּ ּ ְ ּ . וְזֶהו : " ּ וְגַם צֵ דָ ה לֹא עָ שׂ ו לָהֶם ּ , " כִּ י עַל־יְדֵ י קִ יום הַ מִ צְ וֹ ת מֵ כִ ין ּ ּ ּ הָ אָ דָ ם צֵידָ ה לְ דַ רְ כּ וֹ הָ אָ רֹך , ְ כְּ מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ : ל" אֹרְ חָ ן רְ חִ יקָ א וְזַוְ דִ ין קַ לִ ילָא ּ ] דרכנו רחוקה והצדה קטנה . [ ובְ וַדַ אי אַ שְׁ רֵ י לְ מִ י שֶׁ זוֹ כֶ ה לְ הָ כִ ין לְ עַצְ מוֹ צֵידָ ה ּ ּ ּ לְ דֶ רֶ ך רָ חוֹ ק מְ אֹד מְ אֹד כָּ זֶה ְ , אֲבָ ל עִ קַ ר הַ שְׁ לֵמות הוא ּ ּ ּ ּ , שֶׁ בִּ שְׁ עַת קִ יום הַ מִ צְ וֹ ת לֹא יַחְ שׁ ֹב אֲפִ לו מַ חֲ ּ ּ ּ ּ ּ שָׁ בָ ה זוֹ , שֶׁ עוֹ שֶׂ ה זֹאת בִּ שְׁ בִ יל לְ הָ כִ ין צֵידָ ה לְ דַ רְ כּ וֹ , רַ ק עִ קַ ר ּ עֲשִׂ יָתוֹ וְ שִׂ מְ חָ תוֹ וְ תַ עֲנוגוֹ בַּ עֲשִׂ יַת הַ מִ צְ וָה יִהְ יֶה רַ ק ּ ּ ּ ּ בְּ הַ מִ צְ וָה בְּ עַצְ מָ ה ּ ּ , הַ יְנו בְּ מַ ה שֶׁ זָכָ ה לַעֲשׂ וֹ ת רְ צוֹ ן קוֹ נוֹ ּ ּ ּ . ומֵ חֲמַ ת שֶׁ לִ זְכּ וֹ ת לָ ּ ּ זֶה אִ י אֶ פְ שָׁ ר כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י אֲכִ ילָה דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת אֲכִ ילַת מַ צָ ה ּ ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים , עַל־כֵּן לָמְ דו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל כָּ ל הַ מִ צְ וֹ ת מִ מַ צָ ה ּ ּ ּ , שֶׁ אֵ ין מַ חְ מִ יצִ ין אוֹ תָ ן כַּ נַ , ל"ּ כִּ י זְרִ יזות הַ מִ צְ וָה בִּ שְׁ לֵמות הו ּ ּ ּ ּ א רַ ק כְּ שֶׁ זוֹ כִ ין לִ בְ חִ ינָה זוֹ ּ , שֶׁ אֵ ינוֹ רוֹ צֶ ה בְּ שׁ ום שְׂ כַר ּ

Segment 11
HE:
עוֹ לָם הַ בָּ א כְּ לָל בְּ עַד הַמִ צְ וֹ ת ּ , רַ ק שִׂ מְ חָ תוֹ מֵ הַ מִ צְ וָה ּ בְּ עַצְ מָ ה , ּ וְ אָ ז בְּ וַדַ אי לֹא יַחְ מִ יץ אֶ ת הַ מִ צְ וָה ּ ּ , רַ ק יַעֲשֶׂ ה אוֹ תָ ה בִּ זְרִ יזות גָּדוֹ ל מְ אֹד ּ ּ , מֵ אַ חַ ר שֶׁ כָּ ל שִׂ מְ חָ תוֹ וְ תַ עֲנוגוֹ הוא רַ ק מֵ הַ מִ צְ וָה בְּ עַצְ מָ ה ּ ּ ּ ּ , וְ הוא מְ צַ פֶ ה תָ מִ יד ּ ּ ּ שֶׁ יְזַכֵּ הו הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך לַעֲשׂ וֹ ת מִ צְ וָה ְ ּ ּ ּ , וְ עַל־כֵּן כְּ שֶׁ בָּ א לְ יָדוֹ אֵ יזֶה מִ צְ וָה , בְּ וַדַ אי הוא עוֹ שֶׂ ה אוֹ תָ ה בִּ זְרִ יזות ּ ּ ּ ּ גָּדוֹ ל מְ אֹד . וְזֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ : ל" הֱוֵי רָ ץ לְ מִ צְ וָה וְ כו ', ּ ּ שֶׁ שְׂ כַ ר מִ צְ וָה מִ צְ וָה , כִּ י עִ קַ ר הַ זְרִ יזות ּ ּ ּ וְ הָ רִ יצָ ה לִ דְ בַ ר מִ צְ וָה הוא עַל־יְדֵ י שֶׁ זוֹ כִ ין לַשִׂ מְ חָ ה ּ ּ ּ , ל"ּ הַ נַ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת שְׂ כַר מִ צְ וָה מִ צְ וָה ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶ ה זוֹ כִ ין לְ קַ יֵם הַ מִ צְ וֹ ת בִּ זְרִ יזות גָּדוֹ ל כַּ נַ ּ ּ ּ ּ "ל. ) לקוטי הלכות - הל כות חלה ' ג- אותיות ב ' ו ' ה ' לפי אוצר היראה - מצוות ומעשים טובים- (ב" י

Segment 12
HE:
וַה ' הִ כָּ ה כָ ל בְּ כוֹ ר

Segment 13
HE:
יב ) , ( כט וְ עַל־כֵּן הָ יָה עִ קַ ר יְצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם עַל־יְדֵ י מַ כַּ ת בְּ ּ כוֹ רוֹ ת דַ יְקָ א כִּ י עַל־יְדֵ י כָּ ל הַ מוֹ פְ תִ ים לֹא נִכְ נַע פַ רְ עֹה ּ ּ ּ בִּ שְׁ לֵמות וְחִ זֵק אֶ ת לִ בּ וֹ עַד שֶׁ הֵבִ יא עָלָיו מַ כַּ ת ּ ּ בְּ כוֹ רוֹ ת ובְ כוֹ רֵ י יִשְׂ רָ אֵ ל נִצוֹ לו ובָ זֶה נִכְ נַע בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ בְּ כוֹ ר דְ סִ טְ רָ א אָ חֳרָ א וְ נִתְ עַלָה וְנִתְ גַּדֵ ל ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת בְּ כוֹ ר דִ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת עֲבוֹ דַ ת הַ תְ פִ לָה ּ ּ ּ ּ ּ ) כמובא בלקוטי מוהר " ן א ', , ('ב וְ אָ ז נִתְ גַּלָה פְ עֻלַת תְ פִ לַת ּ ּ ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל וְ צַ עֲקָ תָ ם כָּ ל יְמֵ י הַ גָּלות וְ אָ ז נִגְאֲלו וְיָצְ או ּ ּ ּ מִ מִ צְ רַ יִם וְ אָ ז נִתְ קַ דְ שׁ ו הַ בְּ כוֹ רוֹ ת כְּ ּ ּ ּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב קַ דֶ שׁ לִ י ּ ּ כָ ל בְּ כוֹ ר וְ כו ּ'. כִּ י אֶ ת זֶה לְ עֻמַ ת זֶה עָ שָׂ ה אֱלֹקִ ים כִּ י ּ כְּ מוֹ שֶׁ יֵשׁ בְּ חִ ינַת בְּ כוֹ ר בַּ קְ דֻ שָׁ ה בְּ חִ ינַת קְ דֻ שַׁ ת ּ ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ חִ ינַת עֲבוֹ דַ ת הַ תְ פִ לָה כַּ נַ ּ ּ ּ "ל, כְּ מוֹ כֵן יֵשׁ בְּ חִ ינַת בְּ כוֹ ר דְ סִ טְ ּ רָ א אָ חֳרָ א שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת עֲמָ לֵק ּ בְּ חִ ינַת רֵ אשִׁ ית גּוֹ יִם עֲמָ לֵק , הַ יְנו שֶׁ בְּ חִ ינַת קְ לִ פַ ת ּ ּ עֲמָ לֵק הוא מִ תְ גַּבֵּ ר בְּ כָ ל פַ עַם כְּ נֶגֶד בְּ חִ ינַת הַ בְּ כוֹ ר ּ ּ דִ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ הוא הַ תְ פִ לָה דְ הַיְנו אֲפִ לו כְּ שֶׁ פוֹ עֲלִ ים אֵ יזֶה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּדָ בָ ר בִּ תְ פִ לָה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הוֹ לָדַ ת הַ בְּ כוֹ ר הוא ּ ּ ּ מִ תְ גַּבֵּ ר ומַ כְ נִיס כְּ פִ ירוֹ ת וְ שִׁ כְ חָ ה בַּ לֵב כְּ אִ לו עֲדַ יִן לֹא ּ ּ ּ ּ הִ תְ חִ יל ה ' יִתְ בָּ רַ ך לִ שְׁ מֹעַ תְ פִ לָתוֹ כְּ לָל ּ ּ ְ , וְ עַל־כֵּן נִקְ רָ א עֲמָ לֵק רֵ אשִׁ ית בְּ חִ ינַת רֵ אשִׁ ית גּוֹ יִם וְ כו כִּ ' ּ י הוא רוֹ צֶה ּ לְ הִ תְ גַּבֵּ ר כְּ נֶגֶד בְּ חִ ינַת רֵ אשִׁ ית שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת בְּ כוֹ ר ּ כְּ אִ לו עֲדַ יִן לֹא הִ תְ חִ יל ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך לְ הוֹ שִׁ יעַ כְּ לָל ְ . ומִ שָׁ ם ּ ּ מִ בְּ חִ ינַת רֵ אשִׁ ית גּוֹ יִם עֲמָ לֵק מִ שָׁ ם הָ יְתָ ה יְנִיקַ ת בְּ כוֹ רֵ י ּ מִ צְ רַ יִם , כִּ י עֲמָ לֵק כּ וֹ לֵל כָּ ל הָ עַכּ ו ּ" ּ ם ובִ פְ רָ ט מִ צְ רַ יִם , כִּ י שַׂ ר שֶׁ ל מִ צְ רַ יִם הוא אֱדוֹ ם שֶׁ הוא עֲמָ לֵק ּ ּ . וְ עַל־כֵּן עַל־יְדֵ י שֶׁ הִ כָּ ה ה ' בְּ כוֹ רֵ י מִ צְ רַ יִם עַל־יְדֵ י זֶה נִפְ סַ ק וְ נִתַ ק יְנִיקַ ת מִ צְ רַ יִם מִ בְּ חִ ינַת קְ לִ פַ ת עֲמָ לֵק שֶׁ כָּ ל ּ ּ הַ גָּלֻיוֹ ת עַל־ ּ יָדוֹ , וְ עַל־יְדֵ י זֶה לֹא הָ יָה כּ ֹחַ לְ הַ קְ לִ פָ ה ּ ּ לְ הַ כְ בִּ יד אֶ ת לִ בּ וֹ עוֹ ד וְאָ ז הֻכְ רַ ח לְ הַ סְ כִּ ים שֶׁ יֵצְ או ּ ּ . אֲבָ ל מֵ חֲמַ ת שֶׁ עֲמָ לֵק בְּ עַצְ מוֹ לֹא נָפַ ל עֲדַ יִן רַ ק שֶׁ נִפְ סַ ק ּ יְנִיקַ ת פַ רְ עֹה ומִ צְ רַ יִם מִ מֶ נו עַל־יְדֵ י הֲרִ יגַת הַ בְּ כוֹ ּ ּ ּ ּ ּ רִ ים וְ כַ נַ ּ"ל, עַל־כֵּן אַ חַ ר־כָּ ך אַ חַ ר שֶׁ יָצְ או הִ תְ גַּבֵּ ר עוֹ ד ּ ּ ְ וְ הָ פַ ך אֶ ת לֵב פַ רְ עֹה וַעֲבָ דָ יו וְ אָ מְ רו מַ ה זֹאת עָ שִׂ ינו ּ ּ ּ ּ ְ ' ּ וְ כו וְ כָ ל זֶה עַל־יְדֵ י קְ לִ פַ ת עֲמָ לֵק שֶׁ חָ זַר וְ נִתְ עוֹ רֵ ר ּ , כִּ י הוא מִ תְ עוֹ רֵ ר ומִ תְ גַּבֵּ ר בְּ כָ ל פַ עַם ּ ּ ּ . וְזֶה שֶׁ אִ יתָ א בַּ מִ דְ רָ שׁ וַיֻגַּד וְ כו ּ ּ ּ ' כִּ י בָ רַ ח הָ עָם שֶׁ הַ מַ גִּיד הָ יָה עֲמָ לֵק ּ הַ יְנו כַּ נַ ּ ּ " ל כִּ י הַ מַ גִּיד וְ הַ מֵ סִ ית לְ פַ רְ עֹה לֵאמֹר שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ בָּ רְ חו וְ שֶׁ יִתְ גַּבֵּ ר לִ רְ דֹף אַ חֲרֵ יהֶם זֶה עֲמָ לֵק כִּ י זֶה ּ ּ ּ מַ עֲשֵׂ ה עֲמָ לֵק שֶׁ יִתְ גַּבֵּ ר בְּ כָ ל פַ עַם וְיַכְ חִ ישׁ הַ כּ ֹל וְיַכְ נִיס ּ ּ שִׁ כְ חָ ה וְטָ עותִ ים בַּ לֵב כְּ אִ לו לֹא הָ יָה עֲדַ יִן שׁ ום יְשׁ ועָה ּ ּ ּ ּ ּ ּ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם וְ כַ נַ . ל"ּ וְ עַל־כֵּן אַ חַ ר שֶׁ נָפַ ל פַ רְ עֹה וְחֵ ילוֹ ּ ּ בַּ יָם לְ גַמְ רֵ י אַ חַ ר־כָּ ך בָּ א עֲלֵיהֶם עֲמָ לֵק בְּ ְ ּ עַצְ מוֹ כִּ י הוא ּ בְּ עַצְ מוֹ לֹא נִכְ נַע עֲדַ יִן כַּ נַ ּ" ל וְעַל־כֵּן הִ תְ גַּבֵּ ר הוא ּ בְּ עַצְ מוֹ וְ לֹא הִ סְ תַ כֵּ ל עַל כָּ ל הַ נִפְ לָאוֹ ת וְהַ יְשׁ ועוֹ ת ּ ּ ּ שֶׁ עָ שָׂ ה ה ' יִתְ בָּ רַ ך עִ מָ נו ובָ א לְ הִ לָחֵ ם כְּ נֶגְדָ ם כִּ י הוא ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ בְּ חִ ינַת רֵ אשִׁ ית שֶׁ מִ תְ גַּ ּ בֵּ ר כְּ נֶגֶד בְּ חִ ינַת בְּ כוֹ ר שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת רֵ אשִׁ ית שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת עֲבוֹ דַ ת הַ תְ פִ לָה כַּ נַ ּ ּ ּ ּ "ל, וְ עַל־כֵּן ה ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ עַצְ מוֹ לוֹ חֵ ם עִ מוֹ בְּ כָ ל דוֹ ר וְ כַ נַ ּ ּ ּ ְ :ל" וְזֶה בְּ חִ ינַת סְ מִ יכַ ת גְּאֻ לָה לִ תְ פִ לָה שֶׁ קֹדֶ ם שֶׁ נִכְ נָסִ ין ּ ּ ּ ּ ִּב תְ פִ לָה לְ הִ תְ פַ לֵל עַל צְ רָ כֵינו בִּ תְ פִ לַת שְׁ מוֹ נֶה עֶשְׂ רֵ ה ּ ּ ּ ּ ּ אָ נו מַ זְכִּ ירִ ין גְּאֻ לַת מִ צְ רַ יִם ומַ זְכִּ ירִ ין הַ כְ נָעַת בְּ כוֹ ר ּ ּ ּ דְ סִ טְ רָ א אָ חֳרָ א כְּ מוֹ שֶׁ אוֹ מְ רִ ים כָּ ל בְּ כוֹ רֵ יהֶם הָ רָ גְתָ ּ ּ ובְ כוֹ רְ ך יִשְׂ רָ אֵ ל גָּאָ לְ תָ ובָ זֶה אָ נו ּ ּ ּ ּ ָ מַ זְכִּ ירִ ין עַצְ מֵ נו מַ ה ּ שֶׁ פָ עֲלו יִשְׂ רָ אֵ ל כְּ בָ ר בִּ תְ פִ לָתָ ם שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת הוֹ לָדַ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ כוֹ ר דִ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת עֲבוֹ דַ ת הַ תְ פִ לָה כִּ י ּ ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י זֶה נִתְ חַ זֵק הַ לֵב לְ הִ תְ פַ לֵל כַּ נַ ּ ּ ּ ּ ּ , ל" וְעַל־כֵּן אָ ז אָ נו ּ מַ תְ חִ ילִ ין לְ הִ תְ פַ לֵל כִּ י עִ קַ ר הַ הִ תְ חַ זְקות בִּ תְ פִ לָה הוא ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת הוֹ לָדַ ת בְּ כוֹ ר שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת גְּאֻ לַת ּ ּ מִ צְ רַ יִם עַל־יְדֵ י שֶׁ אָ נו מַ זְכִּ ירִ ין עַצְ מֵ נו מַ ה שֶׁ כְּ בָ ר ּ ּ ּ פָ עַלְ נו עַל־יְדֵ י תְ פִ לָתֵ נו ּ ּ ּ ּ ּ . ) לקוטי הלכות - הלכות נחלות ד (ד" י – '

Segment 14
HE:
וְ גַם עֵרֶ ב רַ ב עָלָה אִ תָ ם ּ

Segment 15
HE:
יב ) ( לח , מִ י שֶׁ רוֹ צֶ ה לְ קָ רֵ ב רְ שָׁ עִ ים ורְ חוֹ קִ ים לַעֲבוֹ דָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , יֵשׁ עָ לָיו סַ כָּ נוֹ ת גְּדוֹ לוֹ ת מְ אֹד בְּ לִ י שִׁ עור ּ , וְ צָ רִ יך לָזֶה ְ כַּ מָ ה תַ חְ בּ ולוֹ ת בְּ לִ י שִׁ עור ּ ּ ּ ּ , עַד שֶׁ יִזְכֶּ ה לִ פְ ּ עֹל פְ עֻלָתוֹ ּ ּ בִּ שְׁ לֵמות ּ . וְ עַל־כֵּן אֲפִ לו מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו ּ ּ ּ , עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם ּ , אֲדוֹ ן כָּ ל הַ נְבִ יאִ ים וְ לֹא קָ ם כָּ מוֹ הו ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן ּ בְּ עִ נְיַן הִ תְ קָ רְ בות הָ עֵרֶ ב־רַ ב לֹא עָ לְ תָ ה בְּ יָדוֹ ּ , וְהֵם שֶׁ גָּרְ מו כָּ ל הַ קִ לְ קולִ ים ּ ּ ּ : חֵ טְ א הָ עֵ גֶל ושְׁ בִ ירַ ת הַ לוחוֹ ת ּ ּ ּ . 'ּ וְ כו וְ עִ קַ ר תִ קון הַ דָ בָ ר תָ לוי בָּ זֶה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הַ חִ דושֵׁ י־תוֹ רָ ה ּ ּ שֶׁ לוֹ שֶׁ מַ מְ שִׁ יך בִּ שְׁ בִ יל הִ תְ קָ רְ בות הָ רְ חוֹ קִ ים ּ ְ ּ ּ , יַמְ שִׁ יכֵם רַ ק בְּ רַ חֲמִ ים וְ תַ חֲנונִים ובְ הִ תְ קַ שְׁ רות עִ ם נַפְ שׁ וֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ הַ שׁ וֹ מְ עִ ים , וְ עִ ם כּ ֹחַ וזְכות הַ מַ עֲשִׂ ים טוֹ בִ ים שֶׁ לוֹ לֹא ּ ּ ּ ּ כְּ לָל בִּ תְ פִ לָתוֹ יִשְׁ תַ מֵ שׁ ּ ּ ּ , רַ ק כְּ דֵ י לְ הַ כְ נִיעַ הָ רַ ע שֶׁ בָּ עֵדָ ה , וְ לִ פְ נֵי הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך יַעֲמֹד כְּ דָ ל וכְ רָ שׁ וִיבַ קֵ שׁ ּ ּ ְ ּ רַ ק רַ חֲמִ ים וְ תַ חֲנונִים ּ : אִ ם יִתֵ ן הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , , ן ּ יִתֵ וְאִ ם

Segment 16
HE:
לָאו , לָאו ; וְ לֹא יִדְ חֹק אֶ ת הַ שָׁ עָ ה וְ לֹא יְבַ קֵ שׁ שׁ ום דָ בָ ר ּ ּ ּ ּ בְּ דַ וְ קָ א , בְּ כֹחַ ובְ אֹנֶס כִּ בְ יָכוֹ ל אָ ז עַל־יְדֵ י אֵ לו הָ רַ חֲמִ ים ּ ּ ּ וְ תַ חֲנונִים יָכוֹ ל לְ קָ רֵ ב גַּם הַ מְ רֻ חָ קִ ים בְּ יוֹ תֵ ר ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת נִשְׁ מַ ת עֵרֶ ב־רַ ב ) כִּ י סוֹ ף כָּ ל סוֹ ף בְּ וַדַ אי ּ יִתְ תַ קְ נו כֻּלָם ּ ּ ּ ּ . ( כִּ י יֵשׁ רְ שָׁ עִ ים שֶׁ הֵם מְ שֻׁ קָ עִ ים בְּ תַ אֲוָתָ ם ּ ובְ מַ חְ שְׁ בוֹ תָ ם הָ רָ עוֹ ת וְ הֵם רְ חוֹ קִ ים כָּ ל־כָּ ך ְ ּ , עַד שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר בְּ שׁ ום שֵׂ כֶ ל ובְ שׁ ום כּ ֹחַ לְ קָ רְ בָ ם לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ ּ , וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ קָ רְ בָ ם כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י רַ חֲמִ ים וְ תַ חֲנונִים ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת אֲרִ יכַ ת אַ פַ יִם ּ ּ , כִּ י גַּם הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ מַ אֲרִ יך אַ ף לָרְ שָׁ עִ ים כְּ דֵ י שֶׁ יָשׁ ובו ּ ּ ּ ְ , וְ צָ רִ יך הַ צַ דִ יק ּ ּ ְ ּ שֶׁ יֶאֱחֹז גַּם־כֵּן בִּ בְ חִ ינָה זוֹ . ובָ זֶה כָּ לול מַ ה שֶׁ צָ רִ ּ ּ ּ ּ ְ יך הַ צַ דִ יק לִ בְ לִ י לִ דְ חֹק אֶ ת הַ שָׁ עָ ה בְּ שׁ ום דָ בָ ר ּ ּ ּ ּ ּ , רַ ק יַאֲרִ יך ְ אַ פוֹ וְיַמְ תִ ין הַ רְ בֵּ ה לִ תְ שׁ ועַת ה ּ ּ ּ ' ּולְ רַ חֲמָ יו הַ מְ רֻ בִּ ים בְּ לִ י ּ שִׁ עור . כִּ י אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ כַּ וָנַת הַ צַ דִ יק בְּ וַדַ אי לְ טוֹ בָ ה ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ רוֹ צֶ ה רַ ק לְ מַ לֹאת רְ צוֹ נוֹ ּ יִתְ בָּ רַ ך , ְ ומֵ חֲמַ ת זֶה הוא ּ ּ בָּ הול מְ אֹד בְּ הַ דָ בָ ר שֶׁ חָ פֵ ץ ּ ּ , מֵ חֲמַ ת שֶׁ יוֹ דֵ עַ שֶׁ הוא ּ ּ רְ צוֹ נוֹ יִתְ בָּ רַ ך אַ ף־עַל־פִ י־כֵן אָ סור לִ דְ חֹק אֶ ת הַ שָׁ עָה ּ ּ ּ ְ . ּוצְ רִ יכִ ין לִ הְ יוֹ ת בָּ קִ י בְּ עִ נְיָן זֶה מְ אֹד , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת בָּ קִ י בְּ רָ צוֹ א , בָּ קִ י בְּ שׁ וֹ ב , כִּ י צְ רִ יכִ ין לָרוץ מְ אֹד מְ אֹד ּ לַעֲשׂ וֹ ת רְ צוֹ נוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ , אֲבָ ל אַ ף־עַל־פִ י־כֵן צָ רִ יך ְ ּ שֶׁ יִהְ יֶה לוֹ אֲרִ יכַ ת־אַ פַ יִם וְ לִ בְ לִ י לִ דְ חֹק אֶ ת הַ שָׁ עָ ה ּ ּ ּ , רַ ק יַמְ תִ ין לִ ישׁ ועַת ה ּ ּ . ' בִּ פְ רָ ט בְּ עִ נְיַן הִ תְ קָ רְ בות רְ חוֹ קִ ים ּ כָּ אֵ לו ּ ּ שֶׁ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך בְּ עַצְ מוֹ כִּ בְ יָכוֹ ל חוֹ שֵׁ ב מַ חֲשָׁ בוֹ ת ְ ּ וְ תַ חְ בּ ולוֹ ת אֵ יך לְ קָ רְ בָ ם ְ ּ , בִּ בְ חִ ינַת " וְחָ שַׁ ב מַ חֲשָׁ בוֹ ת לְ בִ לְ תִ י יִדַ ח מִ מֶ נו נִדָ ח ּ ּ ּ ּ ּ ּ , " עַל־כֵּן בְּ וַדַ אי אֵ ין הַ דָ בָ ר בָּ א ּ ּ בְּ נָקֵ ל וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לַעֲשׂ וֹ תוֹ בְּ חִ פָ זוֹ ּ , ן רַ ק צְ רִ יכִ ין מְ תִ ינות ּ גָּדוֹ ל בָּ זֶה וַאֲרִ יכות־אַ פַ יִם מְ אֹד ולְ הִ תְ פַ לֵל קֹדֶ ם ּ ּ ּ ּ ּ הַ מְ שָׁ כַ ת חִ דושֵׁ י־תוֹ רָ תוֹ רַ ק בְּ רַ חֲמִ ים וְ תַ חֲנונִים ּ ּ ּ . וְ עִ ם מַ טֵ ה־עֻזוֹ ּ ּ , הַ קְ דוֹ שָׁ ה וזְכות עֲבוֹ דָ תוֹ שֶׁ הוא כּ ֹחַ ּ ּ ּ ּ , יִשְׁ תַ מֵ שׁ רַ ק בִּ שְׁ בִ יל לְ הַ ּ ּ כְ נִיעַ הָ רַ ע שֶׁ בָּ רָ עִ ים כַּ נַ . ל"ּ וְ אִ ם אַ ף־עַל־פִ י־כֵן יֵשׁ רְ שָׁ עִ ים ורְ חוֹ קִ ים כָּ אֵ לו שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר ּ ּ ּ ּ לוֹ לְ הַ כְ נִיעַ הָ רַ ע שֶׁ בָּ הֶם עִ ם מַ טֵ ה־עֻזוֹ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן ּ ּ ּ יָכוֹ ל לְ קָ רְ בָ ם עַל־יְדֵ י רִ בּ וי הָ רַ חֲמִ ים וְ תַ חֲנונִים שֶׁ הִ רְ בָּ ה ּ ּ לִ פְ נֵי הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , כִּ י יָכוֹ ל לְ עוֹ רֵ ר רַ חֲמִ ים כָּ אֵ לו ּ ּ אֶ צְ לוֹ יִתְ בָּ רַ ך , ְ עַד שֶׁ גַּם הֵ ם יִתְ קָ רְ בו , ּ כִּ י רַ בִּ ים רַ חֲמָ יו . וְ אִ ם אַ ף־עַל־פִ י־כֵן אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ פְ עֹל עַתָ ה לְ קָ רְ בָ ם ּ ּ הַ הֶ כְ רֵ חַ לְ הַ מְ תִ ין עוֹ ד ּ , אולַי יוכַ ל לִ פְ עֹל בַּ קָ ּ ּ ּ שָׁ תוֹ בְּ פַ עַם אַ חֶ רֶ ת ; וְ אִ ם גַּם אָ ז לֹא יִפְ עַל , יַמְ תִ ין עוֹ ד ּ . וְ אָ ז בְּ דֶ רֶ ך זֶה ְ מְ קָ רֵ ב בְּ כָ ל פַ עַם מְ עַט מְ עַט אֶ ת הָ רְ חוֹ קִ ים בְּ יוֹ תֵ ר ּ , עַד שֶׁ סּ וֹ ף כָּ ל סוֹ ף יְקָ רֵ ב כֻּלָם ּ . וְזֶה הָ עִ נְיָן לֹא יִהְ יֶה בִּ שְׁ לֵמות עַד שֶׁ יָבוֹ א מְ שִׁ יחַ צִ ּ ּ דְ קֵ נו וִיקַ בֵּ ץ נִדָ חֵ ינו ּ ּ ּ מֵ אַ רְ בַּ ע כַּ נְפוֹ ת הָ אָ רֶ ץ לְ אַ רְ צֵ נו וְ הוא יְתַ קֵ ן הַ כּ ֹל ּ ּ ּ ) לקוטי הלכות – הלכות דברים הנוהגים בסעודה ' ד לפי אוצר היראה – גרים (' ו –

Segment 17
HE:
וְ גַם צֵדָ ה לֹא עָשׂ ו לָהֶ ם ּ

Segment 18
HE:
יב ) ( לט , בְּ חִ ינַת פֶ סַ ח וִיצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם יֶ ּ שְׁ נָה בְּ כָ ל אָ דָ ם ובְ כָ ל ּ זְמָ ן , כִּ י כָּ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד כָּ ל זְמַ ן שֶׁ הוא מְ שֻׁ קָ ע בְּ תַ אֲווֹ ת ּ ּ וְ הַ בְ לֵי עוֹ לָם הַ זֶה ּ , זֶה בְּ חִ ינַת גָּלות מִ צְ רַ יִם כַּ יָדועַ ּ ּ ּ . וְיֵשׁ אֲנָשִׁ ים שֶׁ הֵם מְ שֻׁ קָ עִ ים מְ אֹד בְּ טֻמְ אַ ת מִ צְ רַ יִם ּ , בְּ גִלולֵי ּ ּ הַ חֲטָ אִ ים וְ הָ עֲונוֹ ת , רַ חֲמָ נָא לִ צְ לַן ּ , ומֵ חֲמַ ת שֶׁ הוא ּ ּ מְ שֻׁ קָ ע בְּ תַ אֲווֹ תָ יו מְ אֹד מְ אֹד עַל־כֵּן אִ י אֶ פְ שָׁ ר ּ לְ הוֹ צִ יאוֹ מִ שָׁ ם בְּ שׁ ום תוֹ כָ חָ ה ומוסָ ר ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י כְּ בָ ר נִתְ קַ שֵׁ ר ּ בִּ שְׁ טותִ ים וַחֲטָ אִ ים שֶׁ לוֹ כָּ ל־כָּ ך עַד שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר ְ ּ ּ לְ הוֹ צִ יאוֹ מִ שָׁ ם בְּ שׁ ום פָ נִים ּ ּ ּ , אִ ם יִרְ צו לְ דַ בֵּ ר לוֹ תוֹ רָ ה ּ ּ ומוסָ ר לְ פִ י מַ דְ רֵ גָתוֹ ּ ּ . אֲבָ ל הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך חוֹ שֵׁ ב ְ ּ מַ חֲשָׁ בוֹ ת לְ בַ ל יִדַ ח מִ מֶ נו נִדָ ח ּ ּ ּ ּ ּ , וְעַל־כֵּן הוא יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ גָּדוֹ ל הִ תְ נוֹ צְ צות לִ פְ עָמִ ים לוֹ שׁ וֹ לֵחַ בְּ רַ חֲמָ יו ּ וְ הִ תְ עוֹ רְ רות גָּדוֹ ל בְּ לִ בּ וֹ שֶׁ יָשׁ וב לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ זֶהו ּ ּ בְּ חִ ינַת כָּ רוֹ זָא דִ לְ עֵלָא ּ , כַּ יָדועַ ּ ּ . וְ צָ רִ יך הָ אָ דָ ם שֶׁ יָחוס ּ ּ ְ עַל נַפְ שׁ וֹ , וְתֵ כֶ ף כְּ שֶׁ בָּ א עָ לָיו הִ תְ עוֹ רְ רות לִ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ , תֵ כֶ ף ומִ יָד יְמַ הֵר לְ הִ מָ לֵט עַ ּ ּ ּ ּ ל נַפְ שׁ וֹ וְ אַ ל יִסְ תַ כֵּל ּ לַאֲחוֹ רָ יו כְּ לָל , בִּ בְ חִ ינַת " מַ הֵר הִ מָ לֵט עַל נַפְ שֶׁ ך אַ ל ָ ּ תַ בִּ יט אַ חֲרֶ יך ָ ּ , " כִּ י מֵ חֲמַ ת שֶׁ הוא מְ שֻׁ קָ ע בִּ שְׁ טותִ ים ּ ּ ּ וְ תַ אֲווֹ ת ובִ לְ בּ ולִ ים כָּ ל־כָּ ך ְ ּ ּ , עַל־כֵּן תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ מַ תְ חִ יל ּ ּ לַחְ שׁ ֹב אֵ יך ומָ ה ובְ ּ ְ ּ אֵ יזֶה אֹפֶ ן יִבְ רַ ח מִ תַ אֲווֹ תָ יו ובְ אֵ יזֶה ּ ּ דֶ רֶ ך יִזְכֶּ ה לִ תְ שׁ ובָ ה וְ כו ּ ּ ְ ', אֲזַי בְּ וַדַ אי יַחֲזֹר וְיָשׁ וב ּ ּ לְ אִ וַלְ תוֹ ּ ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , מֵ חֲמַ ת שֶׁ הוא מְ שֻׁ קָ ע בָּ זֶה בְּ יוֹ תֵ ר ּ ּ ּומְ בֻלְ בָּ ל מְ אֹד מְ אֹד ; עַל־כֵּן בִּ תְ חִ לַת הִ תְ עוֹ רְ רות ּ ּ ּ הַ תְ שׁ ובָ ה צָ רִ יך לִ בְ רֹחַ מִ יָד שֶׁ ּ ְ ּ ּמִ תְ עוֹ רֵ ר , וְ אַ ל יַבִּ יט לַאֲחוֹ רָ יו כְּ לָל יִהְ יֶה אֵ יך שֶׁ יִהְ יֶה יָחוס עַל נַפְ שׁ וֹ וְיִבְ רַ ח ּ ּ ְ בְּ חִ פָ זוֹ ן מִ מַ ה שֶׁ הוא צָ רִ יך לִ בְ רֹחַ ְ ּ ּ ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת פֶ סַ ח ּ , שֶׁ אָ ז הָ יָה יְצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם , שֶׁ אָ ז נִתְ גַּלֶה אוֹ ר רַ ב ּ מִ לְ מַ עְ לָה וְ אָ ז תֵ ּ כֶ ף יָצְ או יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ חִ פָ זוֹ ן גָּדוֹ ל וְ לֹא ּ ּ יָכְ לו לְ הִ תְ מַ הְ מֵ ה ּ ּ , כִּ י הָ יו נִשְׁ אָ רִ ים שְׁ קועִ ים שָׁ ם ּ ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , כַּ מובָ א ּ ּ . וְגַם אָ סור לוֹ אָ ז לְ הַ תְ חִ יל לַחְ שׁ ֹב עַל ּ ּפַ רְ נָסָ ה ; אִ ם־כֵּן מֵ הֵיכָ ן יִתְ פַ רְ נֵס ּ ? רַ ק יִבְ טַ ח בַּ ה ' וְיַשְׁ לִ יך עָ לָיו יְהָ בוֹ וְ הוא יְכַ לְ כְּ לֵהו ּ ּ ְ . וְזֶה בְּ חִ ינַת " וְגַם צֵ דָ ה לֹא עָ שׂ ו לָהֶם ּ " , שֶׁ כְּ שֶׁ צְ רִ יכִ ין לִ בְ רֹחַ מִ מַ ה ּ ּ ּ ּ שֶׁ צְ רִ יכִ ין לִ בְ רֹחַ , ּ מִ פַ ח יוֹ קְ שִׁ ים , אָ ז אָ סור לַחְ שׁ ֹב כְּ לָל ּ עַל פַ רְ נָסָ ה וְ צֵידָ ה ּ , כִּ י בְּ וַדַ אי כְּ שֶׁ נוֹ פְ לִ ים ּ ּ עַל הָ אָ דָ ם רוֹ צְ חִ ים וְגַזְלָנִים אוֹ חַ יוֹ ת רָ עוֹ ת ּ , וְ הוא מְ מַ הֵ ר לָנוס ּ ּ וְ לִ בְ רֹחַ מֵ הֶם , בְּ וַדַ אי אֵ ינוֹ חוֹ שֵׁ ב אָ ז מֵ הֵיכָ ן יִתְ פַ רְ נֵס ּ ּ וְ כַ יוֹ צֵ א ּ . מִ כָּ ל־שֶׁ כֵּן כְּ שֶׁ הָ אָ דָ ם צָ רִ יך לִ בְ רֹחַ מִ ן הַ שְׁ אוֹ ל ּ ְ תַ חְ תִ יוֹ ת ומִ תַ חְ תָ יו ּ ּ ּ ּ ּ ּ , ומִ יִ ּ ּ סּ ורֵ י עוֹ לָם לְ חַ יֵי עוֹ לָם אֵ יך הוא ּ ּ ְ ּ צָ רִ יך לִ בְ רֹחַ לְ מַ הֵר לְ הִ מָ לֵט עַל נַפְ שׁ וֹ ּ ְ , וְלֹא יַבִּ יט לַאֲחוֹ רָ יו כְּ לָל , כִּ י אֵ ינוֹ יָכוֹ ל לְ הִ תְ מַ הְ מֵ הַ , ּ וְגַם צֵידָ ה ּופַ רְ נָסָ ה לֹא יַעֲשֶׂ ה לוֹ , וְיִבְ טַ ח בַּ ה ' ּ וְ יִשָׁ עֵן בֵּ אלֹקָ יו כִּ י לֹא יַ עַזְבֵ הו . ּ גַּם אֵ ינוֹ יָכוֹ ל לְ הִ תְ עוֹ רֵ ר וְ לָבוֹ א לִ תְ שׁ ובָ ה ּ שְׁ לֵמָ ה , כִּ י אִ ם כְּ שֶׁ יַשְׁ לִ יך כָּ ל הַ חָ כְ מוֹ ת מִ מֶ נו ּ ּ ּ ְ ּ , כִּ י אִ ם יִרְ צֶ ה אָ ז לַחְ שׁ ֹב שׁ ום חָ כְ מָ ה וְ עֵצָ ה וְ תַ חְ בּ ולָה הֵן ּ ּ חָ כְ מוֹ ת חִ יצוֹ נִיוֹ ת ּ , אוֹ כַּ יוֹ צֵ א בָ זֶה חָ כְ מוֹ ת הָ ע ּ וֹ לָם וְטִ רְ דוֹ ת הַ פַ רְ נָסָ ה בְּ וַדַ אי לֹא יוֹ עִ יל לוֹ שׁ ום הִ תְ עוֹ רְ רות ּ ּ ּ ּ בָּ עוֹ לָם , כִּ י עִ קַ ר הַ הִ תְ גַּלות אֱלָקות וְהִ תְ עוֹ רְ רות הַגָּדוֹ ל ּ ּ ּ ּ ּ

Segment 19
HE:
שֶׁ בָּ א אֵ לָיו מִ לְ מַ עְ לָה לֹא הָ יָה אֶ לָא כְּ דֵ י שֶׁ יִרְ אֶ ה ּ ּ מֵ רָ חוֹ ק אוֹ ר גָּדוֹ ל , כְּ דֵ י שֶׁ יִשְׁ תוֹ ּ ּ קֵ ק נַפְ שׁ וֹ לִ בְ רֹחַ ּ מִ תַ אֲווֹ תָ יו וַהֲבָ לָיו , וְיִתְ חַ זֵק יוֹ תֵ ר בֶּ אֱמונָה עַל־יְדֵ י רִ בּ וי ּ ּ ּ וְ עֹצֶם הָ אוֹ ר שֶׁ הוא רוֹ אֶ ה מֵ רָ חוֹ ק ּ , אֲבָ ל עֶצֶם הָ אוֹ ר אִ י אֶ פְ שָׁ ר לוֹ לְ קַ בְּ לוֹ , וְ עַל־כֵּן צָ רִ יך אָ ז לְ הִ תְ חַ זֵק בְּ יוֹ תֵ ר ּ ְ בְּ הָ אֱמונָה הַ קְ דוֹ שָׁ ּ ּ ה ולְ מַ הֵר וְ לָרוץ בְּ כֹחַ גָּדוֹ ל ּ ּ , לִ בְ רֹחַ מִ מַ ה שֶׁ צָ רִ יך לִ בְ רֹחַ בְּ חִ פָ זוֹ ן גָּדוֹ ל ּ ּ ְ ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת מַ צָ ה ּ , שֶׁ נֶאֱפֵ ית בְּ חִ פָ זוֹ ן גָּדוֹ ל ּ ּ . וְ עַל־כֵּן נִקְ רֵ את הַ מַ צָ ה לֶחֶ ם ּ ּ עֹנִי , אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ מַ צָ ה הִ יא בְּ חִ ינַת מֹחִ ין גְּדוֹ לִ ּ ּ ּ ים , כַּ יָדועַ בַּ כַּ וָנוֹ ת ּ ּ ּ ; ְ אַ ך בֶּ אֱמֶ ת שְׁ נֵיהֶם אֶ חָ ד , כִּ י תַ רְ וַיְהו ּ ּ אִ יתְ נַהו בָּ ה ּ ּ ] כי שתיהם יש בה , [ כִּ י מֵ חֲמַ ת עֹצֶם גְּדֻ לַת הָ אוֹ ר הַ מְ לֻבָּ שׁ ומְ רֻ מָ ז בַּ אֲכִ ילַת מַ צָ ה שֶׁ ל פֶ סַ ח ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא אוֹ ר גָּדוֹ ל מְ אֹד עַד שֶׁ אֵ ין לָנו בּ וֹ ּ ּ שׁ ום תְ פִ יסָ ה ּ ּ כְּ לָל וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ שִׂ יגוֹ כְּ לָל ּ , וְ הָ אוֹ ר לֹא בָּ א מִ לְ מַ עְ לָה אֶ לָא כְּ דֵ י לְ חַ זֵק ולְ הַ חֲיוֹ ת אֶ ת הָ אֱמונָה ּ ּ ּ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י שֶׁ רוֹ אִ ים אוֹ ר גָּדוֹ ל מִ לְ מַ עְ לָה , אַ ף־ עַל־פִ י שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר ּ לְ הַ שִׂ יגוֹ כְּ לָל ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵ ּ ן נַעֲשִׂ ין חֲזָקִ ים יוֹ תֵ ר בֶּ אֱמונָה ּ ; וְ עַל־כֵּן נִקְ רֵ את הַמַ צָ ה לֶחֶ ם עֹנִי ּ ּ , בְּ חִ ינַת ' אֵ ין עָ נִי אֶ לָא מִ ן הַ דַ עַת ּ ּ ', כִּ י דַ יְקָ א עַכְ שָׁ ו מֵ חֲמַ ת עֹצֶם הָ אוֹ ר הַ גָּדוֹ ל מְ אֹד , עַל־כֵּן צְ רִ יכִ ין לְ סַ לֵק דַ עְ תוֹ לְ גַמְ רֵ י ּ ּ ּ וְ לֵידַ ע שֶׁ אֵ ינוֹ יוֹ דֵ עַ כְּ לָל . וְזֶה שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" ' לֶחֶ ם עֹנִי ', שֶׁ מַ זְכִּ יר אֶ ת הָ עֹנִי שֶׁ נִתְ עַנו בְּ מִ צְ רַ יִם ּ ּ ּ ּ , וְגַם שֶׁ עוֹ נִין עָלָיו דְ בָ רִ ים הַ רְ בֵּ ה ּ ; כִּ י עִ קַ ר הִ תְ גַּלות הַ דַ עַת ּ ּ ּ ּ וְ הַ הֶ אָ רָ ה שֶׁ ל פֶ סַ ח שֶׁ בָּ א עָ לֵינו מִ לְ מַ עְ לָה ּ ּ , ֶׁש ּ הוא בְּ חִ ינַת הַ תְ חָ לַת הַ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ , ּ הוא רַ ק בִּ שְׁ בִ יל זֶה , כְּ דֵ י שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה יִזְכּ ֹר עַצְ מוֹ כָּ ל אֶ חָ ד אֶ ת הָ עִ נוי שֶׁ נִתְ עַנָה ּ ּ ּ ּ שֶׁ הוא מִ צְ רַ יִם שֶׁ ל הַ תַ אֲווֹ ת בְּ גָלות נַפְ שׁ וֹ ּ ּ ּ הַ סִּ טְ רָ א־אָ חֳרָ א , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה יַעֲנֶה דְ בָ רִ ים הַ רְ בֵּ ה לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך וְיִצְ עַק בְּ קוֹ ל גָּדוֹ ל לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ְ ּ ּ , עַד שֶׁ יְרַ חֲמֵ הו וִיקָ רְ בֵ הו לַעֲבוֹ דָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ . ) לקוטי הלכות - הל כות גילוח ' ג - אותיות י " ב י "ג לפי אוצר היראה - פסח- קי (ג"

Segment 20
HE:
וַיֹאפו אֶ ת הַ בָּ צֵ ק ּ ּ ... עֻגוֹ ת מַ צוֹ ת ּ כִּ י לֹא חָ מֵ ץ

Segment 21
HE:
יב ) ( לט , כִּ י חָ מֵ ץ ומַ צָ ה הֵם בְּ חִ ינַת טֶ בַ ע וְ הַ שְׁ גָּחָ ה ּ ּ , כִּ י מַ צָ ה הוא ּ ּ בְּ חִ ינַת הַ שְׁ גָּחָ ה , בְּ חִ ינַת מָ ן , בְּ חִ ינַת לֶחֶ ם מִ ן הַ שָׁ מַ יִם ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ) ל " ּ ּ קִ דושִׁ ין לח (: עוגָה שֶׁ הוֹ צִ יאו ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל מִ מִ צְ רַ יִם טָ עֲמו בָּ הֶם טַ עַם מָ ן ּ ּ , כִּ י נֶאֱפֵ ית בְּ חִ פָ זוֹ ן בְּ לִ י רִ בּ וי תַ חְ בּ ולוֹ ת לְ הַ חְ מִ יץ ולְ הַ טְ עִ ים הָ עִ סָּ ה ּ ּ ּ ּ ּ כְּ מוֹ שֶׁ עוֹ שִׂ ין בְּ לֶחֶ ם חָ מֵ ץ , כִּ י מַ צָ ה בְּ חִ ינַת בִּ טָ חוֹ ן ּ ּ בְּ הַ שְׁ גָּחָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך לְ בַ ד בְּ לִ י שׁ ום עֵסֶ ּ ְ ּ ק ומְ לָאכָ ה , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) שְׁ מוֹ ת יב ( וַיֹאפו אֶ ת הַ בָּ צֵ ק וְ כו ּ ּ ּ ' עֻגוֹ ת מַ צוֹ ת ּ כִּ י לֹא חָ מֵ ץ וְ כו ' ּ וְגַם צֵ דָ ה לֹא עָ שׂ ו לָהֶם ּ . אֲבָ ל חָ מֵ ץ ּ הוא בְּ חִ ינַת טֶ בַ ע , בְּ חִ ינַת דִ ינִים שֶׁ נִמְ שָׁ כִ ין מִ בְּ חִ ינַת ּ ּ אֱלֹקִ ים שֶׁ הוא בְּ גִימַ טְ רִ יָא ּ הַ טֶ בַ ע , כַּ מובָ א ּ ּ , שֶׁ מִ שָׁ ם כָּ ל ּ ּ ּתַ אֲוַת מָ מוֹ ן , בְּ חִ ינַת ) תְ הִ לִ ים עא ּ ּ (: מִ כַּ ף מְ עַוֵל וְחוֹ מֵ ץ ּ , שֶׁ בָּ אִ ים לִ ידֵ י גְּזֵלוֹ ת עַל־יְדֵ י רִ בּ וי תַ אֲוַת מָ מוֹ ן שֶׁ הוא ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת כְּ פִ ירוֹ ת שֶׁ אוֹ מְ רִ ים כּ ֹחִ י וְ עֹצֶם יָדִ י עָ שָׂ ה לִ י וְ ', ּ כו ומַ חְ מִ יצִ ין הַ מֹחַ כָּ ל יְמֵ יהֶ ם אֵ יך לְ הַ שִׂ יג מָ מוֹ ן ּ ְ ּ ּ עַל־יְדֵ י אֵ יזֶה סִ בָּ ה וְתַ חְ בּ ולָה כְּ אִ לו הָ יָה בְּ כֹחָ ם לָזֶה ּ ּ ּ , מַ ה שֶׁ בֶּ אֱמֶ ת הוא לְ הֵפֶ ך כִּ י לֹא מִ מוֹ צָ א ומִ מַ עֲרָ ב וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ְ ּ ' כִּ י אֱלֹקִ ים שׁ וֹ פֵ ט וְ כו .'ּ וְ עִ קַ ר אֲחִ יזַת הַ ּ טֶ בַ ע בְּ חִ ינַת חָ מֵ ץ הוא מִ דִ ינִים כַּ יָדועַ ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ מִ שָׁ ם הִ שְׁ תַ לְ שְׁ לות אֲחִ יזַת הָ עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה וְהַ כְּ פִ ירוֹ ת ּ ּ ּ ּ ', ּ וְ כו אֲבָ ל כְּ שֶׁ מַ מְ תִ יקִ ין הַ דִ ינִים בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ ּ ּ , אֲזַי נִתְ הַ פֵ ך ּ ְ מִ דַ ת הַ דִ ין לְ רַ חֲמִ ים ּ ּ , וְ אָ ז נִכְ לָל הַ טֶ בַ ע בַּ הַ שְׁ ּ גָּחָ ה בִּ בְ חִ ינַת ה ' ּ הוא הָ אֱלֹקִ ים , כִּ י זוֹ כִ ים לֶאֱמונָה שְׁ לֵמָ ה ּ שֶׁ גַּם הַ נְהָ גַת הַ טֶ בַ ע הוא רַ ק בְּ הַ שְׁ גָּחָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך רַ ק ְ ּ ּ שֶׁ אֵ ין אָ נו מְ בִ ינִים דְ רָ כָ יו יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן אֲפִ לו מִ י ּ ּ שֶׁ עוֹ סֵ ק בְּ מַ שָׂ א ומַ תָ ן ומַ רְ וִיחַ ּ ּ ּ ּ מָ מוֹ ן שֶׁ נִדְ מֶ ה שֶׁ הוא ּ ּ עַל־פִ י הַ טֶ בַ ע ּ ּ , אֲבָ ל בֶּ אֱמֶ ת הַ כּ ֹל הוא בְּ הַ שְׁ גָּחָ תוֹ ּ יִתְ בָּ רַ ך כַּ אֲשֶׁ ר אָ נו רוֹ אִ ין שֶׁ הַ רְ בֵּ ה טוֹ רְ חִ ין ומְ יַגְּעִ ין ּ ּ ְ עַצְ מָ ן בִּ יגִיעוֹ ת עֲצומוֹ ת ומְ אומָ ה לֹא יִשְׂ או בַּ עֲמָ לָם ּ ּ ּ ּ , ּ אַ דְ רַ בָּ א הֵם מַ פְ סִ ידִ ין מָ מוֹ נָם עַל־יְדֵ י זֶה כַּ נִרְ אֶ ה בַּ חושׁ ּ ּ בְּ כָ ל עֵת . עַל־כֵּן צָ רִ יך כָּ ל אָ דָ ם לְ הַ אֲמִ ין שֶׁ כָּ ל ְ הַ פַ רְ נָסָ ה וְ הַ מָ מוֹ ן נִמְ שָׁ ך לְ הָ אָ דָ ם רַ ק בְּ הַ שְׁ גָּחָ תוֹ ְ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך לְ בַ ד ְ , ומַ ה שֶׁ צְ רִ יכִ ין אֵ יזֶה עֵסֶ ק זֶה הוא מִ דַ רְ כֵי ּ ּ ּ ּ ּ נִפְ לְ אוֹ תָ יו יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ בִ ין ְ , כִּ י בְּ וַדַ אי דַ רְ כֵי ּ ּ ' ה אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ שִׂ יג ּ , כִּ י ה ' יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ בָּ רָ א אֶ ת הָ עוֹ לָם ְ יֵשׁ מֵ אַ יִן הַ מֻחְ לָט וְגַם עַתָ ה הוא מַ צְ מִ יחַ חָ צִ יר לַבְּ הֵמָ ה ּ ּ ּ ' ּ וְ כו ּומַ צְ מִ יחַ אִ ילָן גָּדוֹ ל כָּ זֶה מִ גַּרְ עִ ין אֶ חָ ד וְ כו ', ּ ּ הוא יָכוֹ ל לִ בְ רֹא ולְ גַדֵ ל אֶ ת הָ אִ ילָן בְּ לִ י נְטִ יעַת הָ אָ דָ ם ּ ּ ולְ הַ צְ מִ יחַ הַ תְ בואָ ה בְּ לִ י חֲרִ ישָׁ ה וזְרִ יעָ ה שֶׁ ל הָ אָ דָ ם ּ ּ ּ ּ , ְ אַ ך ה ' יִתְ בָּ רַ ך בָּ רָ א הַ כּ ֹל בִּ שְׁ בִ יל הָ אָ דָ ם וְרָ צָ ה ְ שֶׁ הָ אָ דָ ם דַ יְקָ א יַעֲשֶׂ ה אֵ יזֶה עֵסֶ ק בִּ ּ שְׁ בִ יל גִּדול ּ ּ הַ תְ בואָ ה וְ הָ אִ ילָן ּ ּ , וְ כֵן שֶׁ יַעֲשֶׂ ה אֵ יזֶה עֵסֶ ק ומַ שָׂ א ומַ תָ ן ּ ּ ּ ּ ּ בִּ שְׁ בִ יל פַ רְ נָסָ ה ּ , אֲבָ ל בְּ וַדַ אי הַ כּ ֹל בִּ רְ צוֹ נוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּובְ הַ שְׁ גָּחָ תוֹ לְ בַ ד . ובֶ אֱמֶ ת כָּ ל עִ קַ ר יְגִיעַת הָ אָ דָ ם בְּ הַ תְ בואָ ה ובְ עִ סְ קֵ י ּ ּ ּ ּ ּ ַה מַ שָׂ א ומַ תָ ן וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ' הַ כּ ֹל הָ יָה מֵ חֵ טְ א אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן ּ שֶׁ נִגְזַר : בְּ זֵעַת אַ פֶ יך תֹאכַ ל לֶחֶ ם בְּ עִ צָ בוֹ ן תֹאכֲלֶנָה ּ ּ ּ ּ ָ ּ , כִּ י אָ דָ ם פָ גַם בַּ הַ שְׁ גָּחָ ה ּ , בִּ בְ חִ ינַת מַ צָ ה שֶׁ הוא אִ ילָנָא ּ ּ דְ חַ יֵי עֵץ הַ חַ יִים ּ ּ ּ , וְ אָ כַ ל מֵ עֵץ הַ דַ עַת טוֹ ּ ב וָרָ ע שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת חָ מֵ ץ כַּ מובָ א ּ ּ . וְ עַל־יְדֵ י זֶה בֶּ אֱמֶ ת נִגְזַר עָ לָיו בְּ עִ צָ בוֹ ן תֹאכֲלֶנָה ּ ּ ּ , שֶׁ מִ שָׁ ם כָּ ל הַ יְגִיעוֹ ת הַ נַ ּ ּ ּ . ל" אֲבָ ל יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ עָמְ דו עַל הַ ר סִ ינַי פָ סְ קָ ה זֻהֲמָ תָ ן ּ ּ . וְ עַל־כֵּן כָּ ל הַ מְ קַ בֵּ ל עָלָיו עֹל תוֹ רָ ּ ה מַ עֲבִ ירִ ין מִ מֶ נו עֹל מַ לְ כות וְ עֹל ּ ּ ּ ּ דֶ רֶ ך אֶ רֶ ץ ְ ּ , כִּ י צְ רִ יכִ ין לְ קַ יֵם הֱוֵי מְ מַ עֵט בְּ עֵסֶ ק וַעֲסֹק ּ ּ בַּ תוֹ רָ ה , כִּ י כָּ ל הַ פַ רְ נָסָ ה מִ מֶ נו יִתְ בָּ רַ ך לְ בַ ד ְ ּ ּ ּ ּ ... וְ זֶה בְּ חִ ינַת טוֹ ב תוֹ רָ ה עִ ם דֶ רֶ ך אֶ רֶ ץ שֶׁ יְגִיעַת שְׁ נֵיהֶם ּ ְ ּ ּ מַ שְׁ כַּ חַ ת עָוֹ ן , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת עִ קַ ר עֵסֶ ק הַ מַ שָׂ א ומַ תָ ן הוא ּ ּ ּ ּ ּ ּ רַ ק בִּ שְׁ בִ יל זֶה כְּ דֵ י לְ הַ שְׁ כִּ יחַ הֶ עָוֹ ן , כִּ י יָדועַ לְ כָ ל אֶ חָ ד ּ וְ אֶ חָ ד אֵ יך הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת רוֹ דְ פִ ים אוֹ תוֹ בְּ כָ ל יוֹ ם וְ כו ּ ּ ְ ' וְ אֵ ין

Segment 22
HE:
ַּ ּ תַ קָ נָה לִ בְ רֹחַ מֵ הֶם כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י ה תוֹ רָ ה שֶׁ הִ יא עִ קַ ר ּ ּ הַ הַ צָ לָה וְהָ רְ פואָ ה כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ ּ ) ל " ּ ּ קִ דושִׁ ין ל (: בָּ רָ אתִ י יֵצֶ ר הָ רָ ע בָּ רָ אתִ י תוֹ רָ ה תַ בְ לִ ין ּ ּ . ּוכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : מְ זִמָ ה תִ שְׁ מֹר עָ לֶיך וְ כו ּ ָ ּ ּ ', אֲבָ ל אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ אָ דָ ם לַעֲסֹק בַּ תוֹ רָ ה בְּ ּ כָ ל הַ יוֹ ם ּ , ּובִ פְ רָ ט הַ הֲמוֹ ן עָם , עַל־כֵּן סִ בֵּ ב ה ' יִתְ בָּ רַ ך בִּ דְ רָ כָ יו הַ נִפְ לָאִ ים שֶׁ יִצְ טָ רֵ ך ְ ְ ּ ּ הָ אָ דָ ם לַעֲסֹק בְּ אֵ יזֶה עֵסֶ ק ומַ שָׂ א ומַ תָ ן בִּ שְׁ בִ יל פַ רְ נָסָ ה ּ ּ ּ ּ ּ כְּ דֵ י לְ הַ שְׁ כִּ יחַ הֶ עָוֹ ן כַּ נַ . ל"ּ אֲבָ ל בֶּ אֱמֶ ת כָּ ל הַ פַ רְ נָסָ ה ּ הוא מִ מֶ נו יִתְ בָּ רַ ך לְ בַ ד בְּ הַ שְׁ גָּחָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך לְ בַ ד ְ ְ ּ ּ ּ ּ . ) לקוטי הלכות - הלכות ברכת השחר ה ' - אות י (ב"

Segment 23
HE:
וְ לֹא יֵרָ אֶ ה לְ ך חָ מֵ ץ ָ

Segment 24
HE:
('ז , יג ) וְזֶה שֶׁ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ " ל וְלֹא יֵרָ אֶ ה לְ ך חָ מֵ ץ ָ . שֶׁ לְ ך אִ י ּ ָ ּ אַ תָ ה רוֹ אֶ ה אֲבָ ל אַ ּתָ ה רוֹ אֶ ה שֶׁ ל אֲחֵ רִ ים . שֶׁ אִ ם נִכְ נַס "ּ עַכּ ו ם לְ בֵ ית יִשְׂ רָ אֵ ל וַחֲמֵ צוֹ בְּ יָדוֹ אֵ ינוֹ זָקוק לְ הוֹ צִ יאוֹ ּ , כִּ י חָ מֵ ץ הוא בְּ חִ ינַת חִ מוץ הַ מֹחַ שֶׁ הֵם מַ חֲשָׁ בוֹ ת זָרוֹ ת ּ ּ ּ ּ וְ הִ רְ הורִ ים שֶׁ הֵ ם אֲסורִ ים בְּ מַ שֶׁ הו ּ ּ ּ ּ , ּוצְ רִ יכִ ים לְ בַ עֲרָ ם ּולְ בַ טְ לָם ולְ גָרְ שָׁ ם מִ גְּבולוֹ ּ ּ ּ . אֲבָ ל אִ ם הָ אָ דָ ם עוֹ שֶׂ ה אֶ ת שֶׁ לוֹ ומִ תְ גַּבֵּ ר בְּ כָ ל כּ ֹחוֹ לְ בַ עֵר ולְ גָרֵ שׁ הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת ּ ּ ּ ּ רָ עוֹ ת מִ קִ רְ בּ וֹ וְ הֵם אַ ף־עַל־פִ י־כֵן בָּ אִ ים בְּ עַל כָּ רְ חוֹ ּ ּ עָ לָיו בְּ כָ ל פַ עַם ּ , עַל זֶה אֵ ין הָ אָ דָ ם חַ יָב כְּ לָל ּ כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ סֵ פֶ ר הָ א ּ " בּ שֶׁ אֵ ין הָ אָ דָ ם חַ יָב עַל הַ הִ רְ הורִ ים ּ ּ הַ בָּ אִ ים עָ לָיו כִּ י אִ ם כְּ שֶׁ מְ הַ רְ הֵר וְחוֹ זֵר ומְ הַ רְ הֵר ּ ּ . וְ כֵ ן כָּ תַ ב ) בְּ סִ פְ רוֹ לִ קוטֵ י תִ נְיָנָא ּ ּ ּ ( ּ שֶׁ יִהְ יֶה הָ אָ דָ ם שֵׁ ב וְ אַ ל תַ עֲשֶׂ ה גַּם בְּ מַ חֲשָׁ בָ ה ומַ ה שֶׁ ּ ּ ּ נַעֲשֶׂ ה עִ מוֹ מִ מֵ ילָא אַ ל ּ ּ ּ יָחֹשׁ . וְזֶה בְּ חִ ינַת שֶׁ לְ ך אִ י אַ תָ ה רוֹ אֶ ה אֲבָ ל אַ תָ ה ּ ּ ּ ָ רוֹ אֶ ה שֶׁ ל אֲחֵ רִ ים שֶׁ אִ ם נִכְ נַס עַכּ ו ּ" ם וְ כו ', ּ הַ יְנו מֵ אַ חַ ר ּ שֶׁ הָ אָ דָ ם נִזְהָ ר וְ נִשְׁ מָ ר מֵ חָ מֵ ץ שֶׁ לוֹ הַ יְנו שֶׁ לֹא יַחְ מִ יץ ּ ּ ּ מֹחוֹ בְּ מַ חֲשָׁ בוֹ ת חוץ וְ הִ רְ הורִ ים וְ אִ ם אַ ף־עַל־פִ י־כֵ ן ּ ּ ּ נִכְ נַס הָ עַכּ ו ּ" ם שֶׁ הוא הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א וַחֲמֵ צוֹ בְּ יָדוֹ שֶׁ הֵם ּ הַ הִ רְ הורִ ים שֶׁ בָּ אִ ים עָ לָיו שֶׁ לֹא בְּ כַ וָנָה ּ ּ ּ , אֵ ינוֹ חַ יָב עַל ּ זֶה . כִּ י אֵ ין זֶה חָ מֵ ץ שֶׁ לוֹ רַ ק שֶׁ צָ רִ יך לִ זָהֵר שֶׁ לֹא יִגַּ ּ ּ ּ ְ ּ ע בּ וֹ וְ לֹא יֵהָ נֶה מִ מֶ נו וְ לֹא יִהְ יֶה נִמְ שָׁ ך אַ חֲרָ יו כְּ לָל ְ ּ ּ ּ . וְ עַל־פִ י ּ רֹב עַל־יְדֵ י זֶה מִ מֵ ילָא יִסְ תַ לֵק כַּ מְ בֹאָ ר בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר ּ ּ ּ . אֲבָ ל הוא אֵ ינוֹ צָ רִ יך לְ הִ סְ תַ כֵּ ל עַל זֶה כְּ לָל רַ ק שֶׁ יִהְ יֶה ּ ּ ְ ּ נִזְהָ ר שֶׁ לֹא יִהְ יֶה הֶחָ מֵ ץ שֶׁ ּ ּלוֹ , שֶׁ לֹא יַחְ מִ יץ מַ חֲשַׁ בְ תוֹ ּ ּ בְּ עַצְ מוֹ בְּ אֵ לו ּ ּ ּ הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת הַ בָּ אִ ים עָ לָיו ) . לקוטי הלכות – הלכות נזיקין ד ' - אות ה ('

Segment 25
HE:
לְ מַ עַן תִ הְ יֶה תוֹ רַ ת ה ּ ּ ' בְּ פִ יך ָ ('ט , יג ) ] לכתוב תפילין על עור ממין המותר לפיך [ וְ עַל־כֵּן צָ רִ יך שֶׁ יִהְ יֶ ּ ְ ה הָ עוֹ ר שֶׁ ל בְּ הֵמָ ה וְ חַ יָה טְ הוֹ רָ ה ּ דַ יְקָ א מִ מִ ין הַ מֻתָ ר לְ פִ יך וַאֲפִ לו מִ נְבֵ לוֹ ת וטְ רֵ פוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ָ ּ ּ ּ שֶׁ לָהֶם , ובִ לְ בַ ד שֶׁ לֹא יִהְ יֶה ּ ּ _ מִ מִ ין בְּ הֵמָ ה וְחַ יָה טְ מֵ אָ ה ּ ּ . וְגַם צָ רִ יך שֶׁ יִהְ יֶה הָ עוֹ ר מְ עֻבָּ ד לִ שְׁ מָ ה ּ ּ ְ , לְ שֵׁ ם קְ דֻ שַׁ ת ּ ְתּ ּ פִ לִ ין , כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ קַ בֵּ ל אוֹ ר קְ דֻ שַׁ ת הַ מֹחִ ין שֶׁ ל ּ ּ הַ תְ פִ לִ ין כִּ י אִ ם כְּ שֶׁ מְ עַבְּ דִ ין אֶ ת עוֹ ר הַ גּוף לְ גַמְ רֵ י שֶׁ לֹא ּ ּ ּ ּ ּ יִהְ יֶה בּ וֹ שׁ ום אֲחִ יזָה וְ שׁ ום שֶׁ מֶ ץ מִ שׁ ום תַ אֲוָה ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ בָּ עוֹ לָם , אֲפִ לו רֵ יחַ בְּ עָ לְ מָ א מֵ הֶם לֹא יִ ּ ּ הְ יֶה נִשְׁ אָ ר בּ וֹ . וְזֶה שֶׁ דִ קְ דֵ ק רַ בֵּ נו הַ נוֹ רָ א זַ ּ ּ ּ ּ " ל בִּ לְ שׁ וֹ נוֹ הַ קָ דוֹ שׁ ּ בְּ שִׂ יחוֹ תָ יו הַ קְ דוֹ שִׁ ים וְ אָ מַ ר שֶׁ צְ רִ יכִ ין לְ עַבֵּ ד אֶ ת הַ גּוף ּ ּ ּ כְּ מוֹ עוֹ ר שֶׁ מְ עַבְּ דִ ין אוֹ תוֹ הֵיטֵ ב עַד שֶׁ יִהְ יו יְכוֹ לִ ין ּ ּ ּ לְ הָ פְ כוֹ וְ לִ רְ אוֹ ת לָעֵינַ יִם שֶׁ הוא נָקִ י לְ גַמְ רֵ י ּ , גַּם אָ מַ ר שֶׁ יֶשׁ גְּדוֹ לִ ים שֶׁ שִׁ בְּ רו אֶ ת תַ אֲווֹ ת הַ גּוף ּ ּ ּ ּ ּ , אֲבָ ל הוא ּ עֲדַ יִן כְּ מוֹ עוֹ ר הַ מְ עֻבָּ ד שֶׁ יֶשׁ לוֹ עֲדַ יִן אֵ יזֶה רֵ יחַ רַ ע ּ , רַ ק צְ רִ יכִ ין לְ זַכֵּ ך ולְ עַבֵּ ד אֶ ת הַגּוף כָּ ל כַּ ך עַד שֶׁ לֹא יִשָׁ אֵ ּ ּ ְ ְ ּ ּ ר לוֹ שׁ ום רֵ יחַ מִ שׁ ום תַ אֲוָה ּ ּ ּ ּ , הַ יְנו כַּ נַ ּ ּ . ל" כִּ י זִכּ וך הַ גּוף ּ ּ ְ הוא בְּ חִ ינַת עִ בּ וד הָ עוֹ ר ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ מְ דַ מֶ ה ּ ּ , בְּ חִ ינַת נֹגַה וְ כו ּ ּ ' שֶׁ מִ שָׁ ם כָּ ל הַ תַ אֲווֹ ת ּ ּ ּ . וְ עַל־יְדֵ י זֶה הֵם זוֹ כִ ין לְ מֹחִ ין שְׁ לֵמִ ים וְ לֶאֱמונָה שְׁ לֵ ּ מָ ה בְּ תַ כְ לִ ית הַ שְׁ לֵמות ּ ּ , אַ שְׁ רֵ י לָהֶם . וַהֲמוֹ ן עַם שֶׁ אֵ ין זוֹ כִ ין לָזֶה לְ זַכֵּך ְ הַ גּוף כָּ ל כַּ ך ְ ּ , כִּ י אֲפִ לו צַ דִ יקִ ים גְּמורִ ים לָאו כָּ ל אֶ חָ ד ּ ּ ּ ּ זוֹ כֶ ה לְ זִכּ וך כָּ זֶה כַּ נַ ּ ּ ְ , ל" עַל־כֵּן עִ קַ ר תִ קון שֶׁ לָהֶם הוא ּ ּ ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י קִ רְ בַ ת הַ צַ דִ יקִ ים אֲמִ תִ יִים שֶׁ זָכו עַל־יְדֵ י זִכּ וך ּ ְ ּ ּ ּ ּ ּ ּ גּופָ ם בַּ בְּ חִ ינָה הַ נַ ּ ּ " ל לְ מֹחִ ין גְּדוֹ לִ ים אֲמִ תִ יִים ולְ רוחַ ּ ּ ּ ּ נְבואָ ה רוחַ הַ קֹדֶ שׁ אֲמִ תִ י ּ ּ ּ ּ . וְ עַל־יְדֵ י זֶה הֵם יְכוֹ לִ ים לְ בָ רֵ ר הַ מְ דַ מֶ ה שֶׁ ל כָּ ל הָ עוֹ לָם גַּם כֵּן כְּ דֵ י שֶׁ יִזְ ּ ּ כּ ו כֻּלָם ּ ּ לֶאֱמונָה שְׁ לֵמָ ה בְּ תַ כְ לִ ית ּ . אֲבָ ל צָ רִ יך שֶׁ יִהְ יֶה לָהֶם עַל כָּ ל פָ נִים אֵ יזֶה אִ תְ עָרותָ א ּ ּ ּ ְ דִ לְ תַ תָ א ּ ּ ] מלמטה התעוררות [

Segment 26
HE:
, שֶׁ בְּ לֹא כַּ יָדועַ ּ ּ אִ תְ עָרותָ א דִ לְ תַ תָ א אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הוֹ צִ יאָ ם מִ מָ קוֹ ם שֶׁ הֵם ּ ּ ּ ּ בְּ עַל כָּ רְ חָ ם . וְ עִ קַ ר אִ תְ עָרותָ א דִ לְ תַ תָ א שֶׁ לָהֶם הוא ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ יַפְ שִׁ יטו אֶ ת דַ עְ תָ ם וִיסַ לְ קו אֶ ת חָ כְ מָ תָ ם וְ שִׂ כְ לָם ּ ּ ּ ּ ּ ּ לְ גַמְ רֵ י כְּ אִ לו אֵ ין לָהֶם שׁ ום שֵׂ כֶ ל כְּ לָל ּ ּ ּ , רַ ק יַטו אָ זְנָם ּ ּ ולְ בָ בָ ם הֵיטֵ ב לְ קוֹ ל דִ בְ רֵ י הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת וְיִמְ סְ רו לִ בָּ ם ּ ּ ּ ּ ּ ְו שִׂ כְ לָם אֵ לָיו לְ גַמְ רֵ י . כְּ מוֹ שֶׁ אָ מַ ר רַ בֵּ נו זַ ּ " ל שֶׁ כָּ ל זְמַ ן שֶׁ נִשְׁ אָ ר לְ הָ אָ דָ ם שׁ ום שֵׂ כֶ ל עַצְ מוֹ אֵ ינוֹ מְ קֹרָ ב כְּ לָל ּ ּ , כַּ מְ בֹאָ ר עַל פָ סוק ּ ּ ) ּדְ בָ רִ ים לב (: " עַם נָבָ ל וְ לֹא חָ כָ ם " — עַמָ א דְ קַ בִּ ילו אוֹ רַ יְתָ א וְ לֹא חַ כִּ ימו ּ ּ ּ ּ ) בְּ סִ ימָ ן קכג (. שֶׁ עִ קַ ר קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה הָ יָה רַ ק עַל־יְדֵ י זֶה ּ ּ , עַל־יְדֵ י שֶׁ סִּ לְ קו אֶ ת חָ כְ מָ תָ ם לְ גַמְ רֵ י ּ ּ , כִּ י אִ ם הָ יו מַ עֲמִ ידִ ים עַל ּ חָ כְ מָ תָ ם וְ שִׂ כְ לָם לֹא הָ יו יְכוֹ לִ ים לְ קַ בֵּ ל אֶ ת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ', ּ וְ כו ּ עַיֵן שָׁ ם . כִּ י כָּ ל הַ שֵׂ כֶ ל שֶׁ ל כָּ ּ ל הָ עוֹ לָם , אֲפִ לו שֶׁ ל הַ יְרֵ אִ ים ּ ּ וְ הַ כְּ שֵׁ רִ ים , כָּ ל זְמַ ן שֶׁ לֹא זָכו לְ שַׁ בֵּ ר תַ אֲווֹ ת לִ בָּ ם ּ ּ ּ לְ גַמְ רֵ י לְ גַמְ רֵ י בַּ בְּ חִ ינָה הַ נַ ּ" ל כְּ מוֹ עוֹ ר הַ מְ עֻבָּ ד מַ מָ שׁ ּ בְּ לִ י שׁ ום שֶׁ מֶ ץ רֵ יחַ בְּ עָ לְ מָ א כַּ נַ ּ ּ " ל עֲדַ יִן אֵ ין לָהֶם שׁ ום ּ שֵׂ כֶ ל כְּ לָל וְ כָ ל שִׂ כְ לָם הוא רַ ק בִּ בְ חִ ינַת הַ מְ דַ מֶ ה שֶׁ הוא ּ ּ ּ כּ ֹחַ הַ גּוף כּ ֹחַ הַ בַּ הֲמִ יות מֵ אַ חַ ר שֶׁ לֹא פָ שְׁ טו אֶ ת גּופָ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ עֲדַ יִן לְ גַמְ רֵ י מִ בַּ הֲמִ יות ּ ּ . וְ גַם הַ מְ דַ מֶ ה שֶׁ לָהֶם אֵ ינוֹ ּ ּ מְ בֹרָ ר עֲדַ יִן לְ גַמְ רֵ י כַּ נַ , ל"ּ עַל־כֵּן עִ קַ ר תִ ּ ּ ּ ּ קונָם לְ הִ תְ קָ רֵ ב לַה ' יִתְ בָּ רַ ך הוא עַל־יְדֵ י אֱמונַת חֲכָ מִ ים ּ ּ ְ , בְּ חִ ינַת ) שְׁ מוֹ ת יד ( וַיַאֲמִ ינו בַּ ה ּ ּ ' ובְ מֹשֶׁ ה עַבְ דוֹ ּ ּ , דְ הַ יְנו ּ ּ

Segment 27
HE:
לְ הִ תְ קָ רֵ ב לְ צַ דִ יקִ ים אֲמִ תִ יִים ולְ הַ אֲמִ ין בָּ ם ולְ בַ טֵ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ דַ עְ תוֹ נֶגְדָ ם לְ גַמְ רֵ י כְּ אִ לו אֵ ּ ּ ּ ּ ּ ין לוֹ שׁ ום שֵׂ כֶ ל כְּ לָל ּ . וְזֶהו בְּ חִ ינַת שֶׁ מֻתָ ר לִ כְ תֹב סִ פְ רֵ י תוֹ רָ ה תְ פִ לִ ין ומְ זוזוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ אֲפִ לו עַל גַּבֵּ י עוֹ ר נְבֵ לָה וטְ רֵ פָ ה ובִ לְ בַ ד שֶׁ יִהְ יֶה מִ מִ ין ּ ּ ּ ּ ּ ּ טָ הוֹ ר , לְ הוֹ רוֹ ת שֶׁ הַ כּ ֹל יְכוֹ לִ ין לְ הִ תְ תַ קֵ ן וְ הַ כּ ֹל יְכוֹ לִ ין ּ ּ לְ קַ בֵּ ל אוֹ ר הַ מֹחִ ין שֶׁ ל הַ תְ פִ לִ ין ּ ּ ּ , ובִ לְ בַ ד שֶׁ יִהְ יֶה ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת עוֹ ר בְּ הֵמָ ה טְ הוֹ רָ ה הַ מְ עֻבָּ ד לִ שְׁ מָ ה לְ שֵׁ ם ּ קְ דֻ שַׁ ת סְ תָ ּ , ם" דְ הַ יְנו שֶׁ מַ פְ שִׁ יטִ ין ומְ עַבְּ דִ ין אֶ ת מֹחָ ם ּ ּ ּ ּ וסְ בָ רוֹ תֵ יהֶם דֵ עוֹ תֵ יהֶם מִ כָּ ל וְ דַ עְ תָ ם וְ שִׂ כְ לָם ּ ּ ּ וְ עַקְ מִ ימִ יות שֶׁ בְּ לִ בָּ ם שֶׁ הָ יָה לָהֶם עַד הֵ נָה ּ ּ ּ , רַ ק מְ כִ ינִים דַ עְ תָ ם וְ כֹחָ ם וְ כָ ל גּופָ ם לְ קַ בֵּ ל קְ דֻ שַׁ ת הַ תְ פִ לִ ין וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ', שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת קְ דֻ שַׁ ת הַמֹחִ ין שֶׁ ל הַ צַ דִ יקִ ים עַל כָּ ל ּ ּ ּ ּ ּ אֲשֶׁ ר יֹאמְ רו כִּ י הוא זֶה ּ ּ . וְ לִ בְ לִ י לָסור מִ דִ ּ ּ בְ רֵ יהֶם וְ דַ עְ תָ ם יָמִ ין ושְׂ מֹאל ּ ּ . וְ אָ ז אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ קִ לְ קֵ ל כָּ ל כַּ ך ְ ּ ּ עַד שֶׁ הוא בִּ בְ חִ ינַת עוֹ ר נְבֵ לָה וטְ רֵ פָ ה ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן ּ הוא יָכוֹ ל לְ הִ תְ תַ קֵ ן ולְ קַ בֵּ ל אוֹ ר קְ דֻ שַׁ ת הַ תְ פִ לִ ין ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ . ובִ לְ בַ ד שֶׁ לֹא יִהְ יֶה בִּ בְ חִ ינַת מִ ין טָ ּ ּ מֵ א , דְ הַ יְנו שֶׁ לֹא ּ ּ ּ יָבוֹ א לְ הַ צַ דִ יק עִ ם חָ כְ מוֹ ת וַחֲקִ ירוֹ ת לְ חָ קְ רוֹ ולְ נַסּ וֹ תוֹ ּ ּ ּ וְ לֹא יִהְ יֶה טִ ינָא בְּ לִ בּ וֹ , שֶׁ כָּ ל זֶה הוא בְּ חִ ינַת מִ ין טָ מֵ א ּ , כִּ י עִ קַ ר הַ טֻמְ אָ ה הוא בְּ חִ ינַת חֲקִ ירוֹ ת וכְ פִ ירוֹ ת שֶׁ הֵם ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת חַ יוֹ ת רָ עוֹ ת ּ ּ הַ דוֹ רְ סִ ים וְטוֹ רְ פִ ים , כַּ מְ בֹאָ ר בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר . אֲבָ ל כְּ שֶׁ אֵ ינוֹ בִּ בְ חִ ינַת מִ ין טָ מֵ א רַ ק עוֹ שֶׂ ה עַצְ מוֹ כִּ בְ הֵמָ ה טְ הוֹ רָ ה ומֵ כִ ין ומְ עַבֵּ ד עַצְ מוֹ ּ ּ וְ דַ עְ תוֹ לְ שֵׁ ם קְ דֻ שַׁ ת תְ פִ לִ ין ּ ּ ּ ּ , דְ הַ יְנו לְ קַ בֵּ ל הֶאָ רַ ת הַ מֹחַ ּ ּ ּ שֶׁ ל הַ צַ דִ יק ּ ּ הָ אֲמִ תִ י עַל כָּ ל אֲשֶׁ ר יֹאמַ ר כִּ י הוא זֶה ּ ּ , אָ ז אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ קִ לְ קֵ ל כָּ ל כַּך עַד שֶׁ הוא בִּ בְ חִ ינַת נְבֵ לָה ּ ְ ּ ּ וטְ רֵ פָ ה הוא גַּם הוא יָכוֹ ל לְ קַ בֵּ ל אוֹ ר קְ דֻ שַׁ ת מֹחוֹ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת קְ דֻ שַׁ ת הַ תְ פִ לִ ין שֶׁ נִכְ תָ בִ ים עַל גַּבֵּ י עוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ר בְּ הֵמָ ה טְ הוֹ רָ ה אֲפִ לו עַל נְבֵ לוֹ ת וטְ רֵ פוֹ ת שֶׁ לָהֶן ּ ּ ּ ּ , ובִ לְ בַ ד שֶׁ יִהְ יֶה מִ מִ ין הַ מֻתָ ר לְ פִ יך וְ כו ּ ּ ָ ּ ּ ּ ּ ' . ל"ּ כַּ נַ וְ כֵן מְ בֹאָ ר בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ " ּפָ תַ ח רַ בִּ י שִׁ מְ עוֹ ן " ) בְּ סִ ימָ ן ס ( שֶׁ כְּ תִ יבַ ת תְ פִ לִ ין עַל גַּבֵּ י הָ עוֹ ר הוא בְּ חִ ינַת הֶ ּ ּ ּ אָ רַ ת הָ רַ ב בְּ לֵב הַ תַ לְ מִ יד וְ כו ּ ּ ' ומְ בֹאָ ר שָׁ ם שֶׁ תַ לְ מִ יד הָ גון ּ ּ ּ הוא בְּ חִ ינַת מִ ין הַ מֻתָ ּ ּ ּ ר לְ פִ יך וְ כו ּ ָ ', ּ עַיֵן שָׁ ם ) . לקוטי הלכות - הלכות תפילין ה ' - (ה" ל

Segment 28
HE:
וַיְהִ י כִּ י הִ קְ שָׁ ה פַ רְ עֹה לְ שַׁ לְּ חֵ נו ּ ּ וַיַהֲרֹג ה ' כָּ ל בְּ כוֹ ר

Segment 29
HE:
) שמות , יג טו ( וְ עַל־כֵּן בְּ כָ ל הַ מַ כּ וֹ ת שֶׁ הֵבִ יא עַל פַ רְ עֹה ומִ צְ רַ יִם לֹא ּ ּ ּ נִכְ נְעו אֵ לָיו וְ לֹא רָ צו לְ שַׁ לֵחַ אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל עַד שֶׁ הֵבִ יא ּ ּ ּ עֲלֵיהֶם מַ כּ וֹ ת בְּ כוֹ רוֹ ת כִּ י אָ ז הֻכְ רְ חו לְ הוֹ דוֹ ת בְּ עַל ּ כָּ רְ חָ ם עַל הָ אֱמֶ ת שֶׁ הַ כּ ֹל מֵ אִ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , כִּ י עִ קַ ר ּ הַ הוֹ לָדָ ה עַל־יְדֵ י הַ יִרְ אָ ה כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב רְ עָ דָ ה אֲחָ זָתַ ם ּ ּ שָׁ ם חִ יל כַּ יוֹ לֵדָ ה ּ . כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תַ ב רַ בֵּ נו זַ ּ " ל בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר ) בְּ סִ ימָ ן ס (. וְ עִ קָ ר הִ יא הוֹ לָדָ ה הָ רִ אשׁ וֹ נָה שֶׁ אָ ז עִ קַ ר ּ ּ הַ מְ שָׁ כַ ת הַ יִרְ אָ ה ומִ שָׁ ם עִ קַ ּ ּ ּ ּ ר הַ חֶ בְ לֵי הַ לֵדָ ה בִּ פְ רָ ט ּ בְּ לֵדָ ה רִ אשׁ וֹ נָה בְּ חִ ינַת צָ רָ ה כְּ מַ בְ כִּ ירָ ה . כִּ י בְּ זֶה הָ עוֹ לָם מֵ חֲמַ ת חֵ טְ א אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן עַל־פִ י רֹב ּ מִ תְ לַבֶּ שֶׁ ת הַ יִרְ אָ ה בְּ דִ ינִים וְ יִסּ ורִ ים רַ חֲמָ נָא לִ צְ לָן ּ ּ . וְ עַל־כֵּן עַל־יְדֵ י מַ כּ וֹ ת בְּ כוֹ רוֹ ת שֶׁ רָ או שֶׁ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ מַ בְ חִ ין וְיוֹ דֵ עַ כָּ ל הַ הוֹ לָדוֹ ת עַד שֶׁ מַ בְ חִ ין בֵּ ין טִ פָ ה שֶׁ ל ּ ּ בְּ כוֹ ר לְ טִ פָ ה שֶׁ אֵ ינָה שֶׁ ל בְּ כוֹ ר אָ ז נָפַ ל עֲלֵיהֶם פַ חְ דוֹ ּ ּ ּ ּ וְ אֵ ימָ תוֹ בְּ עַל כָּ רְ חָ ם וְ הֻכְ רְ חו לְ שַׁ לֵחַ אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ . וְכָ ל זֶה מֵ חֲמַ ת שֶׁ עַ ל־יְדֵ י מַ כַּ ת בְּ כוֹ רוֹ ת נִמְ שַׁ ך עֲלֵיהֶם ְ הַ יִרְ אָ ה בְּ עַל כָּ רְ חָ ם מֵ חֲמַ ת שֶׁ עִ קַ ר הַ יִרְ אָ ה נִתְ גַּלֶה ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י הוֹ לָדָ ה וְ כַ נַ . ל"ּ וְ עַל־כֵּן אָ ז נִתְ קַ דְ שׁ ו בְּ כוֹ רוֹ ת ּ ּ שֶׁ הֵם זֵכֶר לִ יצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב וְ הָ יָה כִּ י ּ יִשְׁ אָ לְ ך בִ נְך וְ כו ּ ָ ָ ' וְ אָ מַ רְ תָ אֵ לָיו בְּ חֹזֶק יָד הוֹ צִ יאָ נו ה ּ ּ ' מִ מִ צְ רַ יִם וְ כו ּ ּ ' וַיְהִ י כִּ י הִ קְ שָׁ ה פַ רְ עֹה לְ שַׁ לְ חֵ נו וַיַהֲרֹג ה ּ ּ ּ ' כָּ ל בְּ כוֹ ר וְ כו ' ּ עַל־כֵּן אֲנִי זוֹ בֵ חַ לַה ' כָּ ל פֶ טֶ ר רֶ חֶ ם ּ הַ זְכָ רִ ים וְ כו ּ ּ ' . וְזֶה בְּ חִ ינַת בְּ כוֹ ר בְּ הֵ מָ ה טְ הוֹ רָ ה שֶׁ צְ רִ יכִ ין לִ תֵ ן הַ בְּ כוֹ ר לַכּ ֹהֵן לְ קָ רְ בָּ ן כִּ י צְ רִ יכִ ין לְ הַ עֲלוֹ ת ּ ּ כָּ ל הַ יְרָ אוֹ ת הַ נְפולוֹ ת לְ שָׁ רְ שָׁ ן לְ יִרְ אָ ה מִ לְ פָ נָיו יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ לְ בַ ד . וְזֶה בְּ חִ ינָה שֶׁ מַ עֲלִ ין מִ בְּ הֵמָ ה לְ אָ דָ ם כִּ י עִ קַ ר ּ ּ עֲלִ יַת הַ יְרָ אוֹ ת הַ נְ ּ ּ פולוֹ ת הוא עַל־יְדֵ י הַ דַ עַת שֶׁ יֵדַ ע ּ ּ ּ ּ שֶׁ הַ כּ ֹל מִ מֶ נו יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ לֹא יִתְ לֶה שׁ ום דָ בָ ר בְּ טֶ בַ ע ּ ּ ּ ּ ְ ּ ּ ּובְ מִ קְ רֶ ה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם . רַ ק כָּ ל מַ ה שֶׁ יַעֲבֹר עָ לָיו יַאֲמִ ין ּ ּ וְיֵדַ ע כִּ י הַ כּ ֹל מִ מֶ נו יִתְ בָּ רַ ך לְ בַ ד וְיָשׁ וב אֵ לָיו לְ יִרְ אָ ּ ּ ְ ּ ּ ה מִ לְ פָ נָיו יִתְ בָּ רַ ך וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תַ ב רַ בֵּ נו זַ ּ ּ ְ ּ " ל בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר בְּ הַ תוֹ רָ ה אוֹ ר הַ גָּנוז ּ ּ ) בְּ סִ ימָ ן טו ( שֶׁ עִ קַ ר עֲלִ יַת הַ יִרְ אָ ה ּ ּ ּ אֶ ל הַ דַ עַת ּ . וְ הַ דַ עַת הוא גֶּדֶ ר הָ אָ דָ ם ּ ּ , כִּ י כָּ ל זְמַ ן שֶׁ אֵ ינוֹ מַ עֲלֶה הַ יִרְ אָ ה לְ שָׁ רְ שָׁ ה וְיֶשׁ ּ ּ לוֹ יְרָ אוֹ ת הַ נְפולוֹ ת דְ הַ יְנו ּ ּ ּ ּ שֶׁ מִ תְ יָרֵ א מִ גּוף הַ דָ בָ ר בְּ עַצְ מוֹ שֶׁ מַ פְ חִ ידוֹ כְּ גוֹ ן מֵ חַ יָה ּ ּ ּ ּ ּ רָ עָ ה וְ לִ סְ טִ ים ומַ כּ וֹ ת וְ יִסּ ורִ ין רַ חֲמָ נָא לִ צְ לָן ּ ּ , ּ הוא כְּ מוֹ בְּ הֵמָ ה מַ מָ שׁ כִּ י גַּם בְּ הֵמָ ה יֵשׁ לָה כָּ ל אֵ לו הַ יְרָ אוֹ ת ּ ּ ּ ּ וְ הַ שֶׁ גַּם הַ בְּ הֵמָ ה מִ תְ יָרֵ את פְ חָ דִ ים כַּ יָדועַ בְּ חושׁ ּ ּ ּ ּ ומְ פַ חֶ דֶ ת מֵ חַ יוֹ ת רָ עוֹ ת ומֵ הַ כָּ אוֹ ת וְ כַ יוֹ צֵ א ּ ּ ּ ּ . וְ אִ ם כֵּן מַ ה יִתְ רוֹ ן לָאָ דָ ם מִ ן הַ בְּ הֵמָ ה וְ עִ קַ ר הַ הֶבְ דֵ ל בֵּ ין אָ דָ ם ּ ּ ּ לִ בְ הֵמָ ה הוא שֶׁ הָ אָ דָ ם יֶשׁ לוֹ דַ עַת לֵידַ ע ולְ הַ בְ חִ ּ ּ ּ ין שֶׁ יֵשׁ ּ אָ דוֹ ן מַ נְהִ יג מוֹ שֵׁ ל ומַ שְׁ גִּיחַ יִתְ בָּ רַ ך שְׁ מוֹ שֶׁ מֵ אִ תוֹ הַ כּ ֹל ּ ּ ְ ּ וְ הוא שָׁ לַח עַל הָ אָ דָ ם כָּ ל אֵ לו הַ פְ חָ דִ ים כְּ דֵ י שֶׁ יָשׁ וב ּ ּ ּ ּ ּ ּ אֵ לָיו יִתְ בָּ רַ ך כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב וַיִגֶל אָ זְנָם לַמוסָ ר וַיֹאמֶ ר כִּ י ּ ּ ּ ּ ּ ְ יְשׁ ובון מֵ אָ וֶן ּ ּ וְ כו . 'ּ וְ עַל־כֵּן צְ רִ יכִ ין לְ הָ בִ יא הַ בְּ כוֹ ר בְּ הֵמָ ה לְ קָ רְ בָּ ן כְּ דֵ י לְ הַ עֲלוֹ ת הַ יִרְ אָ ה לְ שָׁ רְ שָׁ ה ּ ּ לְ הַ עֲלוֹ תָ ה מִ בְּ חִ ינַת בְּ הֵמָ ה לִ בְ חִ ינַת אָ דָ ם שֶׁ זֶה עִ קַ ר ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת הַ קָ רְ בָּ ן כַּ מְ בֹאָ ר בִּ מְ קוֹ מוֹ ת אֲחֵ רִ ים ּ . כִּ י בִּ בְ חִ ינַת בְּ כוֹ ר שָׁ ם עִ קַ ר בְּ חִ ינַת הַ יִרְ אָ ה כַּ נַ ּ ּ ּ . ל" וְ שָׁ ם עִ קַ ר בְּ חִ ינַת ּ הַ דַ עַת כִּ י נִקְ רָ א בְּ כוֹ ר וְרֵ אשִׁ ית שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת דַ עַת כִּ י ּ ּ עִ קַ ר עֲלִ יַת הַ יִרְ אָ ה ּ ּ ּ , עַל־יְדֵ י הַ דַ עַת כַּ נַ ּ ּ . ל" עַל־כֵּן צְ רִ יכִ ין ּ לִ תְ נוֹ לַכּ ֹהֵן לְ הַ קְ רִ יבוֹ לְ קָ רְ בָּ ן כְּ דֵ י לְ הַ עֲלוֹ תוֹ מִ בְּ חִ ינַת בְּ הֵמָ ה לְ אָ דָ ם שֶׁ הוא הַדַ עַת ּ ּ . דְ הַ יְנו לְ הַ עֲלוֹ ת כָּ ל ּ ּ הַ יְרָ אוֹ ת הַ נְפולוֹ ת שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת בְּ הֵמָ ה לְ הַ עֲלוֹ תוֹ אֶ ל ּ ּ ּ הַ דַ עַת שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת אָ דָ ם כַּ נַ ּ ּ ּ . ל" וְעַל־כֵּן צְ רִ יכִ ין לִ תְ נוֹ ּ לַכּ ֹהֵן כִּ י הַ כּ ֹ הֵן בִּ בְ חִ ינַת דַ עַת כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב כִּ י שִׂ פְ תֵ י ּ



# Beshalach - Chumash with Likutey Halachos
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/2/4/

Beshalach
בשלח
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/2/4

Segment 1
HE:
פירושים על פרשת "ב שלח "

Segment 2
HE:
ּ ּ וַיַסֵ ב אֱלֹקִ ים

Segment 3
HE:
( יח , יג ) וְזֶה בְּ חִ ינַת גֹּדֶ ל הַטִ לְ טולִ ים וְ הַ יִסּ ורִ ים שֶׁ צְ רִ יכִ ין לִ סְ בּ ֹל ּ ּ ּ ּ ּ קֹדֶ ם שֶׁ בָּ אִ ין לְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל וצְ רִ יכִ ים לְ סַ בֵּ ב ּ בְּ כַמָ ה ּ דְ רָ כִ ים קֹדֶ ם שֶׁ בָּ אִ ין לְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ ּ ) שְׁ מוֹ ת יג : ( יח , וַיַסֵּ ב אֱלֹקִ ים וְ כו ּ ּ ', וְ הַ כּ ֹל הוא בִּ שְׁ בִ יל ּ קִ בּ וץ הַ נִדָ חִ ים ּ ּ ּ :

Segment 4
HE:
כִּ י אִ יתָ א בְּ כִ תְ בֵ י הָ אֲרִ " ) ל " י זַ פְ רִ י עֵץ חַ יִים שַׁ עַר ק ּ ּ ש " ( ג"פ ּ בַּ כַּ וָנוֹ ת וַ : הֲבִ יאֵ נו לְ שָׁ לוֹ ם מֵ אַ רְ בַּ ע כַּ נְפוֹ ת הָ אָ רֶ ץ ּ ' ּ וְ כו שֶׁ בְּ כָ ל מָ קוֹ ם בָּ עוֹ לָם שֶׁ אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל נִדְ חֶ ה לְ שָׁ ם ּ בְּ גָלות בְּ אַ רְ בַּ ע כַּ נְפוֹ ת הָ אָ רֶ ץ נֶחְ שָׁ ב כְּ אִ לו כָּ ל יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ גָּלו לְ שָׁ ם וְעַל־יְדֵ י זֶה מְ בָ רֵ ר נִיצוֹ צוֹ ת מִ שָׁ ם וְ ּ ּ עַל־יְדֵ י זֶה בָּ אִ ין לְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל , עַיֵן שָׁ ם בַּ אֲרִ יכות שֶׁ זֶהו סוֹ ד מַ ה ּ ּ ּ ּ שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל מְ פֻזָרִ ין עַכְ שָׁ ו בַּ גָּלות בִּ מְ קוֹ מוֹ ת הָ רְ חוֹ קִ ים ּ ּ ּ ּ מֵ הַ קְ דֻ שָׁ ה מְ אֹד ּ ּ . וְ הִ נֵה זֶה הָ עִ נְיָן הוא דָ בָ ר נִסְ תָ ר וְ נֶעְ לָם ּ ּ ּ ּ מְ אֹד , וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לַהֲבִ ינוֹ , כִּ י אָ נו רוֹ אִ ים שֶׁ בִּ מְ דִ ינוֹ ת ּ הָ רְ חוֹ קִ ים מִ ישִׁ יבוֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל , כְּ מוֹ בִּ מְ דִ ינוֹ ת מָ אסְ קְ וֶוע , נִדְ חו לְ שָׁ ם יְהודִ ים מֻעָטִ ים ּ ּ . וְ דָ רִ ים בֵּ ין הַ רְ בֵּ ה עַכּ ו ם "ּ יְהודִ ים מְ תֵ י מְ עָט ּ . עַד שֶׁ יֵשׁ עֲיָרוֹ ת הָ רְ חוֹ קִ ים יוֹ תֵ ר ּ שֶׁ אֵ י ן נִמְ צָ אִ ים שָׁ ם יִשְׂ רְ אֵ לִ ים כִּ י אִ ם אֶ חָ ד אוֹ שְׁ נַיִם בְּ עִ יר גְּדוֹ לָה . וְ הִ נֵה אָ נו רוֹ אִ ים בְּ עֵינֵינו שֶׁ רֹב אֵ לו ּ ּ ּ ּ ּ הַ יְהודִ ים הַ דָ רִ ים בִּ מְ קוֹ מוֹ ת כָּ אֵ לֶה רֻ בָּ ם כְּ כֻלָם אֵ ינָם ּ ּ ּ ּ ּ צַ דִ יקִ ים כְּ לָל וְהַ לְ וַאי הָ יו בֵּ ינוֹ נִים ּ ּ , כִּ י הֵם רְ חוֹ קִ ים מְ אֹד מֵ ה ' יִתְ בָּ רַ ך . ְ וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ אֲרִ יך בָּ זֶה ְ , ּ שֶׁ לֹא לְ דַ בֵּ ר עַל אֵ יזֶה מִ יִשְׂ רָ אֵ ל חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ , כִּ י גַּם פוֹ שְׁ עֵי יִשְׂ רָ אֵ ל ּ מְ לֵאִ ים מִ צְ ווֹ ת כָּ רִ מוֹ ן ּ , וְ אִ ם כֵּן אֵ יך אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ בִ ין זֹאת ְ שֶׁ עַל־יְדֵ י אֲנָשִׁ ים כָּ אֵ לו יִתְ בָּ רְ רו הַ נִיצוֹ צוֹ ת מֵ עִ מְ קֵ י ּ ּ ּ ּ הַ קְ לִ פוֹ ת כָּ אֵ לו ּ ּ ּ ּ , אֲבָ ל בֶּ אֱמֶ ת הוא נִפְ לְ אוֹ ת תְ מִ ים ּ ּ ּדֵ עִ ים וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ בִ ין זֹאת .

Segment 5
HE:
וְ הַ כְּ לָל , שֶׁ עִ קַ ר הַ גָּלות הוא הַגָּלות וְהַ הִ תְ רַ חֲקות ּ ּ ּ ּ ּ מֵ אֶ רֶ ץ־ יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ הִ יא כְּ לַל הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ , וְ עִ קַ ר הַ גָּלות ּ ּ הוא בִּ שְׁ בִ יל לְ בָ רֵ ר הַ נִדָ חִ ים שֶׁ הֵם הַ נִיצוֹ צוֹ ת שֶׁ נִדְ חו ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ עִ מְ קֵ י הַ קְ לִ פוֹ ת בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ ) ּפְ סָ חִ ים פז :(: לֹא גָּלו ּ יִשְׂ רָ אֵ ל בֵּ ין הָ עוֹ בְ דֵ י כּ וֹ כָ בִ ים אֶ לָא כְּ דֵ י שֶׁ יִתְ וַסְּ פו ּ ּ ּ עֲלֵיהֶם גֵּרִ ים , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ּ ּ ינַת הַ נִיצוֹ צוֹ ת הַ מִ תְ בָּ רְ רִ ים ּ ּ מֵ עִ מְ קֵ י הַ קְ לִ פוֹ ת ּ ּ .

Segment 6
HE:
כִּ י בֶּ אֱמֶ ת לִ כְ אוֹ רָ ה קָ שֶׁ ה לְ הָ בִ ין עִ נְיַן הַ גָּלות שֶׁ מֵ חֲמַ ת ּ ּ שֶׁ חָ טְ או יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל גָּלָה אוֹ תָ ם מִ שָׁ ם ּ ּ לְ אֶ רֶ ץ הָ עַמִ ים עַד שֶׁ יְתַ קְ נו וְיָשׁ ובו אֵ לָיו וְ יָבִ ּ ּ ּ ּ ּ ּ יא לָנו ּ גּוֹ אֵ ל צִ דְ קֵ נו . ּ וְ הַ דָ בָ ר קָ שֶׁ ה מְ אֹד ּ : אֵ יך יִהְ יֶה תִ קְ וָה ּ ְ שֶׁ בְּ חוץ־לָאָ רֶ ץ יָשׁ ובו יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ . ומָ ה אִ ם בִּ מְ קוֹ ם חִ יותֵ נו ּ ּ ּ ּ וקְ דֻ שָׁ תֵ נו שֶׁ הוא אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל אֶ רֶ ץ הַ קְ דוֹ שָׁ ה שֶׁ שָׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ עִ קַ ר קְ דֻ שַׁ ת יִשְׂ רָ אֵ ל וְ כו ּ ּ ּ ', ִא ם שָׁ ם הִ תְ גַּבֵּ ר עַל יִשְׂ רָ אֵ ל ּ הַ יֵצֶר הָ רָ ע עַד שֶׁ הֶחֱטִ יאָ ם , אֵ יך יִהְ יֶה תִ קְ וָה ּ ְ שֶׁ בְּ חוץ־לָאָ רֶ ץ שֶׁ הוא אֶ רֶ ץ הָ עַמִ ים אֲוִ יר הַ טָ מֵ א וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ', שָׁ ם יִתַ קְ נו וְיָשׁ ובו יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ ּ ּ ? וְ אִ ם כֵּן חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , אָ פֵ ס ּתִ קְ וָה !! הֲלֹא ה ' יִתְ בָּ רַ ך רוֹ צֶ ה בְּ תַ קָ נוֹ תֵ ינו וְ אֵ ינוֹ חָ פֵ ץ ּ ּ ְ לִ נְקֹם בָּ נו , ּ רַ ק כָּ ל הַגָּלֻיוֹ ת וְ הַ צָ רוֹ ת הֵם בִּ שְׁ בִ יל תִ קון ּ ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) ּדְ בָ רִ ים ד , כט (: ובִ קַ שְׁ תֶ ם מִ שָׁ ם אֶ ת ה ּ ּ ּ ּ ' וְ כו ומָ צָ אתָ אֱלֹקֶ יך ּ ּ ָ '

Segment 7
HE:
. זֶה יִתָ כֵ ן אֵ יך אֲבָ ל ּ ְ שֶׁ בְּ אֶ רֶ ץ־יִ שְׂ רָ אֵ ל לֹא בִּ קַ שְׁ נו וְחִ פַ שְׂ נו וְ דָ רַ שְׁ נו אֶ ת ה ּ ּ ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ובְ חוץ־לָאָ רֶ ץ בְּ אֶ רֶ ץ הָ עַמִ ים נִדְ רֹשׁ ונְבַ קֵ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ ְ אוֹ תוֹ ? אֲבָ ל בֶּ אֱמֶ ת כָּ ל זֶה הוא נִפְ לְ אוֹ ת תְ מִ ים דֵ עִ ים ּ ּ ּ . וְ הֵם מִ סִּ תְ רֵ י פִ לְ אוֹ תָ יו ּ . וְזֶהו בְּ חִ ינַת כָּ ל הַ יְרִ יד ּ וֹ ת וְ הַ נְפִ ילוֹ ת ּ הָ עוֹ בְ רִ ים עַל כָּ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל לְ פִ י בְּ חִ ינָתוֹ ומַ דְ רֵ גָתוֹ ּ ּ עַד שֶׁ יֵשׁ הַ רְ בֵּ ה שֶׁ נָפְ לו עַד עִ מְ קֵ י תְ הוֹ ם תַ חְ תִ יוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , אֲשֶׁ ר נִדְ מֶ ה לָהֶם כִּ י אָ פֵ ס תִ קְ וָה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ , בִּ פְ רָ ט עַכְ שָׁ ו בְּ סוֹ ף הַ גָּלות בְּ ּ אַ חֲרִ ית הַ יָמִ ים הָ אֵ לֶה בְּ עֻקְ בָ א ּ ּ ּדִ מְ שִׁ יחָ א , כַּ אֲשֶׁ ר יוֹ דֵ עַ כָּ ל אֶ חָ ד בְּ נַפְ שׁ וֹ נִגְעֵי לְ בָ בוֹ ּומַ כְ אוֹ בָ יו . וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן סוֹ ף כָּ ל סוֹ ף כֻּלָם יִתְ תַ קְ נו ּ ּ ּ ּ ּ וְ לֹא יִהְ יֶה נֶאֱבָ ד שׁ ום אֶ חָ ד מֵ הֶם ּ . כִּ י ה ' יִתְ בָּ רַ ך חוֹ שֵׁ ב ְ מַ חֲשָׁ בוֹ ת לְ בַ ל יִדַ ח מִ מֶ נו נִדָ ח ּ ּ ּ ּ ּ . כִּ י בֶּ אֱמֶ ת יֵשׁ לִ פְ עָמִ ים שֶׁ דַ יְקָ א כְּ שֶׁ הָ אָ דָ ם מַ גִּיעַ לְ מָ קוֹ ם נָמוך וְרָ חוֹ ק מֵ הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ְ מְ אֹד מְ אֹד , שָׁ ם דַ יְקָ א יִתְ עוֹ רֵ ר בְּ הִ תְ עוֹ רְ רות גָּדוֹ ל לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך . ְ וְיֵשׁ בְּ עִ נְיָן זֶה כַּ מָ ה טְ ּ עָמִ ים ובְ חִ ינוֹ ת וקְ צָ ת מֵ הֶם הוא ּ ּ ּ מֵ חֲמַ ת שֶׁ כְּ שֶׁ הָ יו יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל הֶרְ אָ ה לָהֶם ּ הַ קָ דוֹ שׁ ־ בָּ רוך־הוא חִ בָּ ה יְתֵ רָ ה ּ ּ ְ ּ . וְ הָ יו מְ קֹרָ בִ ים אֵ לָיו ּ מְ אֹד . וְ נִדְ מֶ ה לָהֶם שֶׁ כְּ בָ ר הֵם סְ מוכִ ים לַה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך וְ לֹא ְ בִּ קְ שׁ והו ּ ּ יוֹ תֵ ר וְ נִתְ רַ שְׁ לו בַּ עֲבוֹ דָ תָ ם ּ ּ . וְ הַ בַּ עַל דָ בָ ר חוֹ תֵ ר ּ עֲלֵיהֶם בְּ כָ ל יוֹ ם ובְ כָ ל עֵת וְ עַל־יְדֵ י זֶה הִ תְ גַּבֵּ ר עֲלֵיהֶם ּ עַד שֶׁ הֶחֱטִ יאָ ם . וְזֶה בְּ חִ ינַת ) שִׁ יר הַ שִׁ ירִ ים ו ּ (: ה , הָ סֵ בִּ י עֵינַיִך מִ נֶגְדִ י שֶׁ הֵם הִ רְ הִ יבֻנִי ּ ּ ְ , ּ וְ עַיֵן בְּ פֵ רושׁ רַ שִׁ ּ " י שָׁ ם ּ שֶׁ פֵ רֵ שׁ שָׁ ם עִ נְיָן זֶה , ּ שֶׁ מֵ רֹב חִ בָּ ה שֶׁ הֶרְ אָ ה לָהֶם בְּ בֵ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ , עַל־יְדֵ י זֶה מָ רְ דו בּ וֹ וְ כו ּ ּ ', ּ עַיֵן שָׁ ם . וְזֶהו ּ עִ נְיָן הַ נַ . ל"ּ וְגַם מֵ חֲמַ ת שֶׁ כְּ שֶׁ הָ יו בְּ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל לְ גֹדֶ ל ּ הַ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ ל ּ ּ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ אֵ יזֶה תְ נועָה בְּ עָ לְ מָ א ּ ּ שֶׁ לֹא הִ תְ נַהֲגו בִּ קְ דֻ שָׁ ה כָּ רָ אוי פָ גְמו מְ אֹד ּ ּ ּ ּ ּ ּ . וְ עַל־יְדֵ י

Segment 8
HE:
הַ פְ גָם הַ זֶה נִמְ שַׁ ך פְ גָם גָּדוֹ ל יוֹ תֵ ר ּ ּ ְ ּ , כִּ י עֲבֵ רָ ה גּוֹ רֶ רֶ ת ) ' ּ וְ כו אָ בוֹ ת פ , (ד" וְ עַל־יְדֵ י זֶה הֶחֱטִ יאָ ם הַ בַּ עַל דָ בָ ר ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת ) מְ לָכִ ים־א יז יח , (: כִּ י בָּ אתָ אֵ לַי לְ הַ זְכִּ יר אֶ ת עֲוֹ נִי , שֶׁ כְּ נֶגֶד קְ דֻ שַׁ ת אֵ לִ יָהו הִ יא נֶחְ שֶׁ בֶ ת כִּ רְ שָׁ עָה ּ ּ ּ אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ הָ יְתָ ה צַ דֶ קֶ ת כְּ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ ּ ּ " י שָׁ ם . ובִ שְׁ בִ יל זֶה הֻכְ רְ חו לָצֵ את בַּ גָּלות ּ ּ ּ . וְ אָ ז מִ גֹּדֶ ל הָ רִ חוק ּ שֶׁ רוֹ אִ ים גֹּדֶ ל רִ חוקָ ם מֵ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ נִגְלו וְ נָפוֹ צו בְּ אֶ רֶ ץ ּ ּ ּ ְ הָ עַמִ ים ּ , בָּ אֲוִיר הַ טָ מֵ א ּ , ּתַ חַ ת מֶ מְ שֶׁ לֶת הָ עוֹ בְ דֵ י כּ וֹ כָ בִ ים , מִ תְ גַּבְּ רִ ים נַפְ שׁ וֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ יוֹ תֵ ר לָשׁ וב לַה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך . ְ וְגַם שָׁ ם לְ גֹדֶ ל הַטֻמְ אָ ה שֶׁ ל חוץ־לָאָ רֶ ץ ּ ּ , ּתֵ כֶף כְּ שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל עוֹ שִׂ ים אֵ יזֶה עֲבוֹ דָ ה בְּ עָ לְ מָ א יָקָ ר בְּ עֵינָיו ּ יִתְ בָּ רַ ך מְ אֹד מְ אֹד ְ . אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ אֵ ין עֲבוֹ דָ תָ ם ּ בִּ שְׁ לֵמות ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן יָקָ ר בְּ עֵינָיו מְ אֹד שֶׁ בְּ מָ קוֹ ם ּ רָ חוֹ ק וְטָ מֵ א כָּ זֶה יִתְ גַּבְּ רו לַעֲשׂ וֹ ת אֲפִ לו הָ עֲבוֹ דָ ה ּ ּ ּ ּ הַ זֹאת . וְ עַל־יְדֵ י זֶה הוא מְ רַ חֵ ם עֲלֵיהֶם ומוֹ שִׁ יעָם ּ ּ . וְ זֶהו בְּ חִ ינַת שֶׁ ל כָּ ל הַ נוֹ פְ לִ ים מֵ עֲבוֹ דַ ת ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ שֶׁ עַ ל־יְדֵ י כָּ ל מַ ה שֶׁ פוֹ גְמִ ים אֵ יזֶה פְ גָם ּ ּ ּ , אוֹ שֶׁ עוֹ בְ רִ ים אֵ יזֶה עֲבֵ רָ ה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , נוֹ פְ לִ ים יוֹ תֵ ר וְ יוֹ תֵ ר . וְ אִ ם כֵּן מַ ה יִהְ יֶה הַ סּ וֹ ף וְ כִ י אָ פֵ ס תִ קְ וָה ּ ּ , אַ ך הַ כּ ֹל עַ ל־פִ י ּ ְ ,ל"ּ הַ נַ שֶׁ כְּ שֶׁ ה ' יִתְ בָּ רַ ך רוֹ אֶ ה שֶׁ אֵ יזֶה אָ דָ ם מִ תְ רַ חֵ ק ְ מֵ עֲבוֹ דָ תוֹ ופוֹ גֵם אֵ יזֶה פְ גָם אוֹ שֶׁ עוֹ בֵ ר חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ אֵ יזֶה עֲבֵ רָ ה אֲזַי הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא מְ רַ חֵ ק אוֹ תוֹ ּ ּ ְ ּ וְ נוֹ פֵ ל יוֹ תֵ ר , כִּ י הַ בָּ א לִ טָ מֵ א פוֹ תְ חִ ין לוֹ ּ ּ ) יוֹ מָ א לח , :( אֲבָ ל אִ ם כֵּ ן הָ יָה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם אָ פֵ ס תִ קְ וָה ּ , וְ לֹא הָ יָה בְּ אֶ פְ שָׁ ר לְ שׁ ום אָ דָ ם לָשׁ וב לְ עוֹ לָם מֵ אַ חַ ר שֶׁ כָּ ל פַ עַם ּ ּ ּ נוֹ פֵ ל יוֹ תֵ ר חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , אֲבָ ל ה ' יִתְ בָּ רַ ך חוֹ שֵׁ ב ְ מַ חֲשָׁ בוֹ ת לְ בַ ל יִדַ ח מִ מֶ נו נִדָ ח ּ ּ ּ ּ ּ . וְ הוא מְ סִ בּ וֹ ת ּ מִ תְ הַ פֵ ך בְּ תַ חְ בּ ולוֹ תָ יו ּ ּ ְ . כִּ י כְּ שֶׁ הָ אָ דָ ם נוֹ פֵ ל עַ ל־יְדֵ י חֲטָ אִ ים לְ מָ קוֹ ם הָ רָ חוֹ ק מֵ הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ , אֲזַי ה ' יִתְ בָּ רַ ך ְ מַ זְמִ ין לוֹ שָׁ ם רְ מָ זִים לְ פִ י אוֹ תוֹ הַ מָ קוֹ ם ומַ זְמִ ין לוֹ ּ ּ אֵ יזֶה זְכות שֶׁ יָכוֹ ל לִ זְכּ וֹ ת בְּ זֶה הַ מָ קוֹ ם הָ רָ חוֹ ק דַ יְקָ א ּ ּ ּ ּ . וְ זֶהו הַ נִסָּ יוֹ ן וְ הַ בְּ חִ ירָ ה שֶׁ לוֹ ּ ּ ּ . וְ אִ ם יִזְכֶּ ה שָׁ ם לִ זְכּ ֹר בַּ ה ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ וְ לַעֲשׂ וֹ ת שָׁ ם מַ ה שֶׁ יוכַ ל מַ ה שֶׁ ּ ּ ּ ּ מְ רַ מֵ ז לוֹ ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ כָ ל מָ קוֹ ם שֶׁ הוא ּ ְ , בְּ קַ ל יוכַ ל לָשׁ וב לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ כִּ י לְ פִ י הַ מָ קוֹ ם הַ זֶה יָכוֹ ל לִ זְכּ וֹ ת בַּ עֲבוֹ דָ ה ּ ּ קְ טַ נָה לַעֲשׂ וֹ ת נַחַ ת רוחַ וְ תַ עֲנוג וְ שַׁ עֲשׁ ועַ גָּדוֹ ל לַה ּ ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך מַ ה שֶׁ לֹא הָ יָה זוֹ כֶ ה ּ ּ ְ בְּ מָ קוֹ ם קָ דוֹ שׁ בְּ יוֹ תֵ ר , כִּ י ' ה יִתְ בָּ רַ ך מְ קַ בֵּ ל תַ עֲנוג וְ שַׁ עֲשׁ ועַ גָּדוֹ ל מְ אֹד ּ ּ ּ ְ כְּ שֶׁ עוֹ לֶה לְ פָ נָיו אֵ יזֶה עֲבוֹ דָ ה מִ מָ קוֹ ם הַ נָמוך וְ רָ חוֹ ק ּ ְ ּ ּ מְ אֹד כַּ מובָ ן בְּ דִ בְ רֵ י רַ בֵּ ינו זַ ּ ּ ּ " ל כַּ מָ ה פְ עָ מִ ים ּ ּ . בִּ בְ חִ ינַת ) זֹהַ ר יִתְ רוֹ סט .(: כַּ ד אָ תֵ י יִתְ רוֹ וְ אָ מַ ר : כִּ י עַ תָ ה יָדַ עְ תִ י וְ כו ּ ּ ּ ) ' שְׁ מוֹ ת יח , , ( יא כְּ דֵ ין אִ סְ תַ לֵק ּ ּ וְ אִ תְ יַקֵ ר שְׁ מָ א דְ קֻ דְ שָׁ א בְּ רִ יך הוא עֵלָא וְ תַ תָ א ּ ּ ּ ְ ּ ּ

Segment 9
HE:
] כשבא יתרו ואמר וכו ', אז התייקר שמו של הקדוש -ברוך -הוא למעלה ולמטה .[ וְזֶה סוֹ ד גָּלות יִשְׂ רָ ּ אֵ ל בִּ כְ לָל . ובִ פְ רָ טִ יות הַ נְפִ ילוֹ ת שֶׁ ל ּ ּ ּ ּ כָּ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד כַּ נַ ּ" ל שֶׁ זֶהו עִ קַ ר הַ גָּלות ּ ּ ּ ּ . כִּ י כָּ ל מַ ה שֶׁ נוֹ פֵ ל לְ מָ קוֹ ם נָמוך וְרָ חוֹ ק מֵ הַ קְ דֻ שָׁ ה יוֹ תֵ ר יֶשׁ לוֹ שָׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ ְ אֵ יזֶה עֲבוֹ דָ ה וְ נַחַ ת רוחַ לַעֲשׂ וֹ ת לַה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ , מַ ה ֶׁשּ אֵ ינוֹ זוֹ כֶ ה לָזֶה אֲפִ לו צַ דִ יק גָּדוֹ ל ּ ּ ּ , וְעַל־יְדֵ י זֶה מַ עֲלֶה כָּ ל הַ נִיצוֹ צוֹ ת וְ הַ קְ דֻ שׁ וֹ ת שֶׁ נָפְ לו לְ שָׁ ם לַמָ קוֹ ם הַ טָ מֵ א ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ זֶה . כִּ י יֵשׁ כַּ מָ ה וְ כַ מָ ה נִיצוֹ צוֹ ת הַ קְ דוֹ שׁ וֹ ת שֶׁ נָפְ לו ּ ּ ּ ּ ּ מִ שָׁ נִים קַ דְ מוֹ נִיוֹ ת הַ רְ בֵּ ה לְ עִ ּ ּ מְ קֵ י עִ מְ קֵ י הַ קְ לִ פוֹ ת מְ אֹד ּ ּ מְ אֹד . ומֵ חֲמַ ת שֶׁ מֻנָחִ ים בִּ יוֵן מְ צולָה בְּ עִ מְ קֵ י תְ הוֹ מוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ מְ אֹד מְ אֹד בְּ וַדַ אי אֵ ין מִ י שֶׁ יִכְ נֹס לְ שָׁ ם לְ הַ עֲלוֹ תָ ם ּ ּ . וְ עַל־כֵּן כְּ שֶׁ מִ זְדַ מֵ ן אָ דָ ם שֶׁ חָ טָ א עַד שֶׁ נָפַ ל לְ שָׁ ם חַ ס ּ ּ ּ ּ וְ שָׁ לוֹ ם , ּתֵ כֶ ף כְּ שֶׁ מַ זְכִּ יר אֶ ת עַצְ מוֹ בַּ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ וְ נִתְ עוֹ רֵ ר לַעֲבֹד אֶ ת ה ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ אֵ יזֶה עֲבוֹ דָ ה בְּ עָלְ מָ א ְ שֶׁ הוא יָכוֹ ל לַעֲשׂ וֹ ת שָׁ ם לְ פִ י מְ קוֹ מוֹ הַ נָמוך ּ ְ ּ ּ , אֲזַי מִ תְ דַ בְּ קִ ים בּ וֹ כָּ ל אֵ לו הַ נִיצוֹ צוֹ ת ּ ּ ּ ּ , ומַ עֲלֶה אוֹ תָ ם מִ שָׁ ם ּ ּ . וּ בָ זֶה עוֹ שֶׂ ה נַחַ ת רוחַ וְתַ עֲנוג גָּדוֹ ל לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ לִ י ְ . ּ שִׁ עור וְזֶה בְּ חִ ינַת הַ יְהודִ ים הַ נִדָ חִ ים בְּ אַ רְ בַּ ע כַּ נְפוֹ ת הָ אָ רֶ ץ ּ ּ ּ ּ בִּ מְ קוֹ מוֹ ת הָ רְ חוֹ קִ ים מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ , כִּ י יֶשׁ שָׁ ם נִיצוֹ צוֹ ת מֵ אֲלָפִ ים שָׁ נִים שֶׁ מֻנָחִ ים שָׁ ם בְּ ּ ּ ּ גָלות וְ צַ עַר גָּדוֹ ל מְ אֹד , שֶׁ אִ ם הָ יו מְ רִ יחִ ים שָׁ ם רֵ יחַ בְּ עָ לְ מָ א שֶׁ ל יִשְׂ רָ אֵ ל הָ יו ּ ּ מְ חַ יִין עַצְ מָ ן מְ אֹד ּ . וְ עַל־כֵּ ן תֵ כֶ ף שֶׁ נִכְ נָס לְ שָׁ ם אֵ יזֶה ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ עָ לְ מָ א , אֲפִ לו פוֹ שְׁ עֵי יִשְׂ רָ אֵ ל אַ ף־עַל־פִ י ּ ּ ּ ּ שֶׁ חָ טָ א יִשְׂ רָ אֵ ל הו ּ ) א סַ נְהֶדְ רִ ין מד .( וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן ּ שֵׁ ם יִשְׂ רָ אֵ ל נִקְ רָ א עָ לָיו , אֲזַי תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ אֵ לו הַ נִיצוֹ צוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ הַ קְ דוֹ שׁ וֹ ת מְ רִ יחִ ין רֵ יחַ שֶׁ ל יִשְׂ רָ אֵ ל הֵ ם מִ תְ עוֹ רְ רִ ים ומִ תְ דַ בְּ קִ ים בּ וֹ ּ ּ . וְ אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ עֲדַ יִן אִ י אֶ פְ שָׁ ר לָהֶם ּ לַעֲלוֹ ת מֵ חֲמַ ת שֶׁ זֶה הָ אִ ישׁ בְּ וַדַ אי אֵ ין לוֹ כּ ֹחַ לְ הַ עֲלוֹ תָ ן ּ ּ — וְ עַל־כֵּן עַל־פִ י רֹב נוֹ פֵ ל עַל יָדָ ם יוֹ תֵ ר מֵ חֲמַ ת רִ בּ וי ּ ּ

Segment 10
HE:
הַ קְ לִ פוֹ ת הַ נֶאֱחָ זִין בְּ אֵ לו הַ נִיצוֹ צוֹ ת כַּ יָדועַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ — אַ ף־עַל־פִ י־כֵן מֵ אַ חַ ר שֶׁ עַל כָּ ל פָ נִים מַ חֲזִיק עַצְ מוֹ ּ ּ ְּב דַ ת יִשְׂ רָ אֵ ל , וְ אֵ ינוֹ מֵ מִ יר דָ תוֹ לְ גַמְ רֵ י חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ , וְ נִקְ רָ א עָ לָיו שֵׁ ם יִשְׂ רָ אֵ ל , זֶה בְּ עַצְ מוֹ יָקָ ר מְ אֹד בְּ עֵינֵי ה ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ וְיֵשׁ לַה ' יִתְ בָּ רַ ך תַ עֲנוג וְ שַׁ עֲשׁ ועַ גָּדוֹ ל מִ זֶה ּ ּ ּ ְ ּ , עַד שֶׁ סּ וֹ ף כָּ ל סוֹ ף יַעֲלֶה זֶה הָ אִ י שׁ מִ שָׁ ם ּ , וְיַעֲלֶה עִ מוֹ כָּ ל ּ הַ נִיצוֹ צוֹ ת הַ נַ ּ ּ " ל מִ שָׁ ם ּ , וְ עַל־יְדֵ י זֶה יְתַ קֵ ן כָּ ל חֲטָ אָ יו ּ מֵ אַ חַ ר שֶׁ עַל יָדוֹ דַ יְקָ א עָ לו הַ נִיצוֹ צוֹ ת הָ אֵ לו מַ ה שֶׁ לֹא ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הָ יו יְכוֹ לִ ין לַעֲלוֹ ת עַל־יְדֵ י שׁ ום אִ ישׁ כָּ שֵׁ ר שֶׁ בָּ עוֹ לָם ּ ּ , כִּ י מִ י הָ יָה נִכְ נָס לְ מָ קוֹ ם טָ מֵ א ומְ לֻכְ לָך כָּ זֶה ְ ּ . וְ הָ עִ קָ ר הוא עַ ל־יְדֵ י כּ ֹחַ הַ צַ דִ יק הַ גָּדוֹ ל הָ אֲמִ תִ י שֶׁ יֶשׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּ לוֹ כּ ֹחַ לְ הַ עֲלוֹ ת כָּ ל אֵ לו הָ אֲ נָשִׁ ים עִ ם הַ נִיצוֹ צוֹ ת ּ ּ ּ שֶׁ נִתְ דַ בְּ קו בָּ הֶ ם מִ כָּ ל הַ מְ קוֹ מוֹ ת הַ נְמוכִ ים אֲפִ לו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ מֵ עִ מְ קֵ י עִ מְ קֵ י תְ הוֹ ם תַ חְ תִ יוֹ ת ּ ּ ּ ּ , אֲפִ לו מִ יוֵן מְ צולָה וְ אֵ ין ּ ּ ּ מָ עֳמָ ד . וְ עַ ל־כֵּ ן כָּ ל זְמַ ן שֶׁ הָ אָ דָ ם מִ שְׁ תַ דֵ ל ומְ חַ פֵ שׂ ּ ּ ּ ּ ומְ בַ קֵ שׁ לְ הִ תְ קָ רֵ ב לְ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת יֶשׁ לוֹ תִ קְ וָה לְ עוֹ לָם ּ ּ ּ ּ יִהְ יֶה אֵ יך שֶׁ יִהְ יֶה ּ ְ . אֲפִ לו אִ ם נָפַ ל מְ אֹד ּ ּ אֲ לָפִ ים וְ רִ בְ בוֹ ת פְ עָ מִ ים ּ . כִּ י בְּ כֹחַ הַ צַ דִ יק יָכוֹ ל לִ הְ יוֹ ת ּ ּ שֶׁ עַ ל־יְדֵ י דָ בָ ר אֶ חָ ד וְ נַחַ ת רוחַ אֶ חָ ד שֶׁ יַעֲשֶׂ ה לַה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך בִּ מְ קוֹ מוֹ הָ רָ חוֹ ק כָּ זֶה יְתַ קֵ ן הַ כּ ֹל וְ יַעֲלֶה עִ מוֹ ּ ּ ְ כָּ ל הַ נִיצוֹ צוֹ ת מִ מְ קוֹ מוֹ ת כָּ אֵ לו ּ ּ ּ ּ , מַ ה שֶׁ ּ לֹא הָ יו יְכוֹ לִ ים ּ ּ לַעֲלוֹ ת עַ ל־יְדֵ י שׁ ום אָ דָ ם אַ חֵ ר וְ כַ נַ ּ ּ .ל"

Segment 11
HE:
ובִ שְׁ בִ יל זֶה צָ רִ יך הָ אָ דָ ם לִ סְ בּ ֹל טִ לְ טולִ ים וְ יִסּ ורִ ים ּ ּ ּ ְ הַ רְ בֵּ ה קֹדֶ ם שֶׁ בָּ א לְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל , הַ כּ ֹל בִּ שְׁ בִ יל בֵּ רור ּ הַ נַ הַ נִיצוֹ צוֹ ת ּ ּ " לְ הִ תְ צְ רִ יכִ ים שֶׁ כֻּלָם ל ּ קַ בֵּ ץ לְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל

Segment 12
HE:
. לָבוֹ א זוֹ כִ ין דַ יְקָ א יָדָ ם וְ עַ ל ּ לְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל . כִּ י בְּ כָ ל מָ קוֹ ם שֶׁ מְ סַ בֵּ ב לָבוֹ א לְ שָׁ ם ּ בִּ שְׁ בִ יל לָבוֹ א לְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל הוא מְ בָ רֵ ר הַ נִיצוֹ צוֹ ת ּ ּ מִ שָׁ ם מֵ אַ חַ ר שֶׁ כָּ ל כַּ וָנָתוֹ שֶׁ הוֹ לֵך ומְ סַ בֵּ ב שָׁ ם ּ ּ ְ ּ ּ הוא בִּ שְׁ בִ יל לָבוֹ א לְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל , שֶׁ שָׁ ם קִ בּ וץ כָּ ל ּ ּ ּ הַ נִיצוֹ צוֹ ת , וַאֲזַי זוֹ כֶ ה לָבוֹ א עִ ם כָּ ל אֵ לו הַ נִיצוֹ צוֹ ת ּ ּ ּ לְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל , בִּ בְ חִ ינַת : אִ ם יִהְ יֶה נִדַ חֲך בִּ קְ צֵ ה ָ ּ הַ שָׁ מָ יִם מִ שָׁ ם יְקַ בֶּ צְ ך ה ָ ּ ּ ' אֱלֹקֶ יך וְ כו ּ ָ . ' וֶהֱבִ י ָ אֲ ך ה ' אֱלֹקֶ יך אֶ ל הָ אָ רֶ ץ ָ . וְ הַ כּ ֹל בְּ כֹחַ הַ צַ דִ יק שֶׁ עַ ל יָדוֹ דַ יְקָ א ּ ּ ּ בָּ אִ ין לְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל . וְ עוֹ ד יֵשׁ בָּ זֶה דְ בָ רִ ים הַ רְ בֵּ ה ּ . וְ דַ י בָּ זֶה לַמִ סְ תַ כֵּ ל עַ ל הָ אֱמֶ ת לְ רַ חֵ ם עַ ל עַ צְ מוֹ לָשׁ וב ּ ּ ּ לַה ' יִתְ בָּ רַ ך מִ כָּ ל מָ קוֹ ם שֶׁ הוא ּ ְ , כִּ י חַ סְ דֵ י ה ' לֹא תָ מְ נו ּ וְ לֹא כָ ל ּו רַ חֲמָ יו לְ עוֹ לָם . ) לקוטי הלכות - הלכות ברכת הריח וברכת הודאה ד ' - אות מ (ה"

Segment 13
HE:
וַיִקַ ח מֹשֶׁ ה אֶ ת עַצְ מוֹ ת יוֹ סֵ ף עִ מוֹ ּ ּ ּ

Segment 14
HE:
( יט , יג ) זֶה הַ צַ דִ יק שֶׁ עָ סַ ק כָּ ל יָמָ יו בַּ תוֹ רָ ה בִּ קְ דֻ שָׁ ה כָּ זֹאת ּ ּ ּ ּ , עַד שֶׁ זָכָ ה עַל יְדֵ י עֵסֶ ק הַ תוֹ רָ ה שֶׁ לוֹ לְ עוֹ רֵ ר ולְ הָ אִ יר ּ ּ ּ ּ שָׁ רְ שֵׁ י נִשְׁ מוֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל , שֶׁ עַ ל יְדֵ י זֶה רַ בִּ ים הֵ שִׁ יב מֵ עָ וֹ ן וְ הִ גְ דִ יל כְּ בוֹ ד הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ . זֶה הַ צַ דִ יק אֲפִ לו ּ ּ ּ ּ כְּ שֶׁ נִסְ תַ לֵק עֲדַ יִן עוֹ סֵ ק בָּ זֶה לְ הַ חֲזִיר כָּ ל ּ ּ ּ הָ עוֹ לָם לְ מוטָ ב ּ , עַ ל יְדֵ י שֶׁ יַמְ שִׁ יך עַל כָּ ל אֶ חָ ד הֶ אָ רָ ה מִ שׁ ֹרֶ שׁ ּ ְ ּ נִשְׁ מָ תוֹ שֶׁ בַּ תוֹ רָ ה ּ , כִּ י כָ ל הַ תוֹ רָ ה שֶׁ הוא כְּ לַל נִשְׁ מוֹ ת ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל כְּ לולָה בְּ נֶפֶ שׁ זֶה הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ . וְ יָדועַ כִּ י הֶ אָ רַ ת ּ נֶפֶ שׁ הַ צַ דִ יק נִשְׁ אֶ רֶ ת עַ ל קִ בְ ר ּ ּ וֹ הַ קָ דוֹ שׁ ומְ אִ ירָ ה בְּ כָ ל ּ ּ עוֹ לָם הָ עֲשִׂ יָה ּ , ּ כַּ מְ בוֹ אָ ר בְּ כִ תְ בֵ י הָ אֲרִ " . ל" י זַ וְ עַ ל כֵּן כְּ שֶׁ בָּ אִ ים עַ ל קִ בְ רוֹ ומִ תְ עוֹ רְ רִ ים שָׁ ם לָשׁ וב לְ הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך ְ , אֲזַי מַ מְ שִׁ יכִ ין עַל עַ צְ מָ ן הֶ אָ רָ ה מִ שׁ ֹרֶ שׁ ּ נִשְׁ מָ תוֹ שֶׁ בַּ תוֹ רָ ה ּ . כִּ י שָׁ ם בְּ נֶפֶ שׁ זֶה הַ צַ דִ יק כְּ לולִ ים ּ ּ ּ כָּ ל נַפְ שׁ וֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ שָׁ רְ שָׁ ם בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ ּ , וְ עַ ל יְדֵ י זֶה יָכוֹ ל לַחֲזֹר לְ מוטָ ב ּ . וְ זֶה סוֹ ד שְׁ נֵי הָ אֲרוֹ נוֹ ת שֶׁ הָ יו ּ מְ הַ לְ כִ ין בַּ מִ דְ בָּ ר אֲרוֹ נוֹ שֶׁ ל יוֹ סֵ ף וַאֲרוֹ ן הָ עֵדות זֶה ּ ּ ּ אֵ צֶ ל זֶ , ה כִּ י שְׁ נֵיהֶ ם אֶ חָ ד וְ זֶה תָ לוי בָּ זֶה ּ ּ . וְ עַ ל כֵּ ן חִ זְקִ יָהו הַ מֶ לֶך שֶׁ עָ סַ ק בָּ זֶה בְּ כָ ל יָמָ יו כִּ י לָמַ ד וְ לִ מֵ ד ּ ּ ְ ּ ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינָה הַ נַ ּ ּ , ל" עַ ל כֵּן נֶאֱמַ ר בּ וֹ וְ כָ בוֹ ד עָ שׂ ו לוֹ ּ בְּ מוֹ תוֹ וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל שֶׁ הוֹ שִׁ יבו יְשִׁ ּ יבָ ה עַל קִ בְ רוֹ וְ הִ נִיחו סֵ פֶ ר תוֹ רָ ה עַ ל מִ טָ תוֹ ּ ּ ּ ּ . כִּ י שׁ ֹרֶ שׁ הַ תוֹ רָ ה ּ ּ כְּ לולָה בְּ נַפְ שׁ וֹ עַ ל יְדֵ י שֶׁ עָ סַ ק בָּ זֶה כָּ ל יָמָ יו . וְ כָ ל קִ יום ּ ּ יְשִׁ יבוֹ ת ובָ תֵ י מִ דְ רָ שׁ וֹ ת לַעֲסֹק בַּ תוֹ רָ ה הַ כּ ֹל בָּ נוי ּ ּ ּ ּ ּומְ יֻסָּ ד עַ ל קִ בְ רוֹ , כִּ י מִ שָׁ ּ ם מֵ אִ יר הֶ אָ רַ ת שָׁ רְ שֵׁ י נְשָׁ מוֹ ת שֶׁ בַּ תוֹ רָ ה שֶׁ עָ סַ ק בָּ זֶה כָּ ל יָמָ יו ּ . ) לקוטי הלכות - הלכות בציעת הפת ה ' - אותיות א" ל ' ל לפי אוצר היראה – צדיק - (ח" ל וַיִקַ ח מֹשֶׁ ה אֶ ת עַצְ מוֹ ת יוֹ סֵף עִ מוֹ ּ ּ ּ

Segment 15
HE:
( יט , יג ) וְ אִ יתָ א בַּ זֹ ּ הַ ר הַ קָ דוֹ שׁ שֶׁ עִ קַ ר הַ גְּאֻ לָה הָ יָה עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ עַצְ מוֹ ת יוֹ סֵ ף שֶׁ לְ קָ חָ ם מֹשֶׁ ה וְ הִ תְ קַ שֵׁ ר אֲלֵיהֶם ּ ּ , זֶהו ּ בְּ חִ ינַת עֹצֶם הַ פְ לָגַת מַ עֲלַת קִ בְ רֵ י הַ צַ דִ יקִ ים שֶׁ מוֹ עִ יל ּ ּ ּ לְ הָ אָ דָ ם מְ אֹד לְ תִ קון נַפְ שׁ וֹ לְ הוֹ צִ יא אוֹ תוֹ מִ גָּלותוֹ ּ ּ ּ הַ כָּ בֵ ד דְ הַ יְנו גָּלות הַ נֶפֶ שׁ שֶׁ הוא עִ קַ ר הַגָּלות שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת גָּלות מִ צְ רַ יִם שֶׁ כּ וֹ לֵל כָּ ל הַ גָּלֻיוֹ ת בִּ בְ חִ ינַת וַיִקַ ח ּ ּ ּ ּ מֹשֶׁ ה אֶ ת עַצְ מוֹ ת יוֹ סֵ ף עִ מוֹ שֶׁ עִ קַ ר גְּאֻ לַת מִ צְ רַ יִם הָ יָה ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י עַצְ מוֹ ת יוֹ סֵ ף שֶׁ לְ קָ חָ ם לְ ּ קָ בְ רָ ם בְּ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל . כִּ י אֲרוֹ נוֹ שֶׁ ל יוֹ סֵ ף שֶׁ נָשְׂ או בְּ עֵת יְצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם זֶהו ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת קֶ בֶ ר הַ צַ דִ יק שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה הָ יָה עִ קַ ר גְּאֻ לָתָ ם ּ ּ ּ ּ . כִּ י יוֹ סֵ ף הַ צַ דִ יק זָכָ ה לְ תַ קֵ ן הַ כָּ בוֹ ד דִ קְ דֻ שָׁ ה וְ עַל שֵׁ ם זֶה ּ ּ ּ ּ ּ נִקְ רָ א יוֹ סֵ ף עַל שֵׁ ם תִ קון הַ כָּ בוֹ ד כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב אָ סַ ף ּ ּ ּ ּ אֱלֹקִ ים אֶ ת חֶ רְ פָ תִ י שֶׁ הוא אוֹ סֵ ף הַ חֶ רְ פָ ה שֶׁ הִ יא הֵפֶ ך ְ ּ ּ ּ הַ כָּ בוֹ ד כִּ י הוא זָכָ ה לְ הַ עֲלוֹ ת ולְ תַ קֵ ן אֶ ת הַ כָּ בוֹ ד ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י שֶׁ עָמַ ד בַּ נִסָּ יוֹ ן וְ כָ בַ שׁ יִצְ רוֹ בְּ אֵ שֶׁ ת אֲדוֹ נָיו וְ ּ לֹא רָ צָ ה לַחֲטֹא לְ הַ מְ שִׁ יך חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם נַפְ שׁ וֹ הַ קְ דוֹ שָׁ ה לְ תוֹ ך ְ ְ ּ כְּ בוֹ ד הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א שֶׁ הִ יא אִ שָׁ ה זוֹ נָה ּ , ּ נִדָ ה שִׁ פְ חָ ה גּוֹ יָה זוֹ נָה , אֵ ל אַ חֵ ר , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה נוֹ תְ נִין כּ ֹחַ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם לַכָּ בוֹ ד שֶׁ לָהֶם וְ עַל־יְדֵ י זֶה יְכוֹ ּ לִ ין לְ הִ תְ גַּבֵּ ר עַל הַ כָּ בוֹ ד דִ קְ דֻ שָׁ ה לְ הַ מְ שִׁ יכוֹ אֲלֵיהֶם חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ . וְ יוֹ סֵ ף עָמַ ד בַּ נִסָּ יוֹ ן ובָ רַ ח מִ זֶה וְ עַ ל־יְדֵ י גֹּדֶ ל הַ נִסָּ יוֹ ן שֶׁ לוֹ זָכָ ה ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ אַ דְ רַ בָּ א הֶ עֱלָה אֶ ת הַ כָּ בוֹ ד מֵ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א וְזָכָ ה ּ לְ כָ בוֹ ד דִ קְ דֻ ּ שָׁ ה בְּ מִ צְ רַ יִם וְ נַעֲשָׂ ה מֶ לֶך שָׁ ם וְ נִקְ רָ א ְ ּ בְּ כוֹ ר שׁ וֹ רוֹ הָ דָ ר לוֹ ) ּדְ בָ רִ ים לג ( לְ שׁ וֹ ן כָּ בוֹ ד וְ הָ דָ ר , וְ כַ מְ בֹאָ ר בַּ תוֹ רָ ה מִ גֹּדֶ ל כְּ בוֹ דוֹ שֶׁ זָכָ ה עַל־יְדֵ י זֶה כְּ מוֹ ּ ּ שֶׁ כָּ תוב וַיַרְ כֵּ ב אֹתוֹ בְּ מִ רְ כֶּבֶ ת הַ מִ שְׁ נֶה וְ כו ּ ּ ּ ּ וַ ' יִקְ רְ או ּ ּ לְ פָ נָיו וְ כו . 'ּ וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ יוֹ סֵ ף מִ דִ ילֵה ּ ּ ּ ּ ּ ּ נָטַ ל וְ כו ] ' ּ יוסף משלו לקח וכו , [' הַ יְנו מֵ חֲמַ ת שֶׁ עָמַ ד ּ בַּ נִסָּ יוֹ ן וְ לֹא רָ צָ ה לְ הַ גְבִּ יר חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם הַ כָּ בוֹ ד דְ סִ טְ רָ א ּ ּ אָ חֳרָ א עַל־יְדֵ י פְ גַם הַ בְּ רִ ית כַּ ּ "ּנַ ל עַל־יְדֵ י זֶה זָכָ ה שֶׁ אַ דְ רַ בָּ א הֶעֱלָה אֶ ת הַ כָּ בוֹ ד מֵ הֶם וְ עַל־יְדֵ י זֶה זָכָ ה ּ לְ כָ בוֹ ד גָּדוֹ ל בְּ מִ צְ רַ יִם דַ יְקָ א כִּ י הֶ עֱלָה אֶ ת הַ כָּ בוֹ ד מִ ן ּ הַ טֻמְ אָ ה מֵ עֶרְ וַת מִ צְ רַ יִם אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה כִּ י זָכָ ה שָׁ ם ּ ּ ּ לְ כָ בוֹ ד דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ . וְ עַל־יְ דֵ י גֹּדֶ ל תִ קון הַ כָּ בוֹ ד שֶׁ זָכָ ה שָׁ ם ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י זֶה הָ יָה עִ קַ ר חִ יותָ ם וְ קִ יומָ ם שֶׁ ל יִשְׂ רָ אֵ ל מִ יוֹ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ יְרִ ידָ תָ ם לְ מִ צְ רַ יִם עַד שֶׁ עָלו מִ שָׁ ם ּ ּ . כִּ י תְ חִ לַת יְרִ ידַ ת ּ ּ שִׁ בְ עִ ים נֶפֶ שׁ בֵּ ית יַעֲקֹב לְ מִ צְ רַ יִם הָ יָה עַל־יְדֵ י הַ כָּ בוֹ ד

Segment 16
HE:
שֶׁ ל יוֹ סֵ ף כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב וְ הִ גַּדְ תֶ ם לְ אָ בִ י אֶ ת כָּ ל כְּ בוֹ דִ י ּ ּ בְּ מִ צְ רַ יִם ומִ הַ רְ תֶ ם וְ הוֹ רַ דְ תֶ ם אֶ ת אָ בִ י הֵ נָה ּ ּ ּ ּ , וְ הִ גַּדְ תֶ ם ּ אֶ ת כָּ ל כְּ בוֹ דִ י דַ יְקָ א ּ , כִּ י דַ יְקָ א עַל־יְדֵ י הַ כָּ בוֹ ד נִמְ שְׁ כו ּ ּ וְיָרְ דו נַפְ שׁ וֹ תָ ם לְ שָׁ ם ּ . ּומֵ חֲמַ ת שֶׁ יוֹ סֵ ף תִ קֵ ן וְהֶעֱלָה אָ ז ּ ּ ּ אֶ ת הַ כָּ בוֹ ד וְעַל־יְדֵ י זֶה יָרְ דו לְ שָׁ ם וְ לֹא יָרְ דו לְ שָׁ ם ּ ּ בְּ שַׁ לְ שְׁ לָאוֹ ת עַל־יְדֵ י הִ תְ גַּבְּ רות הַ כָּ בוֹ ד וְ הַ מַ לְ כות ּ ּ ּ דְ סִ טְ רָ א אָ חֳרָ א מִ תְ חִ לָה ּ ּ ּ , רַ ק מִ תְ חִ לָה יָרְ דו לְ שָׁ ם ּ ּ ּ

Segment 17
HE:
ֹבְּ כָ בוֹ ד עַל־יְדֵ י כְּ בו ד יוֹ סֵ ף וְ כו , 'ּ עַל־יְדֵ י זֶה הָ יָה לָהֶם קִ יום כָּ ל יְמֵ י הֱיוֹ תָ ם שָׁ ם בְּ מִ צְ רַ יִם בַּ גָּלות ּ ּ ּ . כִּ י אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ אַ חַ ר־כָּ ך הִ תְ גַּבְּ רו הַ מִ צְ רִ יִים וְ כָ בְ שׁ ו ּ ּ ּ ּ ּ ְ אוֹ תָ ם בְּ גָלות כָּ בֵ ד מֵ חֲמַ ת שֶׁ לֹא נִתְ בָּ רֵ ר וְלֹא נִגְמַ ר ּ ּ ּ ּ ּ תִ קון הַ כָּ בוֹ ד בִּ שְׁ לֵמות שֶׁ נִפְ גַּם עַל־יְדֵ י חֵ טְ א אָ דָ ם ּ ּ הָ רִ אשׁ וֹ ן , עַל־כֵּן הִ תְ גַּבְּ רו הַ מִ צְ רִ יִים וְ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א ּ ּ ּ לְ הַ גְדִ יל כְּ בוֹ דָ ם וְ כָ בְ שׁ ו יִשְׂ רָ אֵ ל בַּ גָּלות ּ ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן ּ הָ יו יְכוֹ לִ ים לְ הִ תְ קַ יֵם עַל־יְדֵ י שֶׁ כְּ בָ ר הִ תְ חִ יל יוֹ ּ ּ סֵ ף לְ תַ קֵ ן ולְ הַ עֲלוֹ ת הַ כָּ בוֹ ד שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה לֹא הָ יָה כּ ֹחַ ּ ּ כָּ ל־כָּ ך לְ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א לְ הִ תְ גַּבֵּ ר עֲלֵיהֶם ְ . וְ כַ מובָ א ּ ּ בַּ סְּ פָ רִ ים שֶׁ עִ קַ ר קִ יומָ ם שֶׁ ל יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ מִ צְ רַ יִם בִּ ימֵ י ּ ּ ּ הַ גָּלות הָ יָה עַל־יְדֵ י יוֹ סֵ ף שֶׁ הִ כְ נִיעַ מִ קֹ ּ ּ דֶ ם הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א שָׁ ם ובְ לֹא זֶה לֹא הָ יו יְכוֹ לִ ים לַעֲמֹד כְּ נֶגֶד תֹקֶ ף ּ ּ ּ זֻהֲמָ תָ ם בִּ ימֵ י הַ גָּלות עַד שֶׁ לֹא הָ יו יְכוֹ לִ ים לָצֵ את ּ ּ ּ ּ מִ שָׁ ם . וְ הַ כּ ֹל עַל־יְדֵ י תִ קון הַ כָּ בוֹ ד שֶׁ זָכָ ה יוֹ סֵ ף לְ תַ קֵ ן ּ ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י הַ נִסָּ יוֹ ן שֶׁ הוא תִ ּ ּ ּ ּ ּ קון נַפְ שׁ וֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל , וְ כֵן עַל־יְדֵ י זֶה זָכו לָצֵאת מִ שָׁ ם כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב וַיִקַ ח מֹשֶׁ ה ּ ּ ּ ּ ּ אֶ ת עַצְ מוֹ ת יוֹ סֵ ף עִ מוֹ וְ כו ּ ּ ' . ל"ּ כַּ נַ כִּ י אֲרוֹ נוֹ שֶׁ ל יוֹ סֵ ף שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת קֶ בֶ ר הַ צַ דִ יק שָׁ ם עִ קַ ר הַ כָּ בוֹ ד בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ כְּ בוֹ ד ה יַ ' אַ סְ פֶ ך כו ּ ָ ' וְזֶה הַ כָּ בוֹ ד הַ קָ דוֹ שׁ הָ לַך לִ פְ נֵיהֶם ְ ּ וְ כָ ל נַפְ שׁ וֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל נִמְ שְׁ כו אַ חַ ר הַ כָּ בוֹ ד הַ זֶה וְיָצְ או ּ ּ ּ מִ שָׁ ם בְּ חַ יִים וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ . כִּ י כְּ שֶׁ זוֹ כִ ין שֶׁ בָּ א הַ כָּ בוֹ ד לְ טוֹ בָ ה ּ אֲזַי יְכוֹ לִ ין לִ מְ שׁ ֹך אַ חַ ר הַ כָּ בוֹ ד וְלִ כְ לֹ ְ ל בּ וֹ וְ לִ שָׁ אֵ ר ּ בַּ חַ יִים אַ דְ רַ בָּ א עוֹ ד נִתְ וַסֵּ ף לוֹ נֶפֶ שׁ וְחִ יות חָ דָ שׁ ּ ּ ּ ּ עַ ל־יְדֵ י הַ כָּ בוֹ ד שֶׁ בָּ א לְ טוֹ בָ ה , כִּ י כְּ שֶׁ בָּ א הַ כָּ בוֹ ד שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מַ לְ כות לְ טוֹ בָ ה אֲזַי נִכְ לָלִ ין בּ וֹ ּ ּ וְ הָ בֵ ן בִּ בְ חִ ינַת הִ תְ חַ דְ שׁ ות הַ נֶפֶ שׁ ּ ּ ּ ו ) עיין לקוטי מוהר ן א " – ' סימן סז . ( וְ זֶה בְּ חִ ינַת יְצִ יאַ ת נַפְ שׁ וֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל מִ מִ צְ רַ יִם עַ ל־יְדֵ י עַצְ מוֹ ת יוֹ סֵ ף שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ קֶ בֶ ר הַ צַ דִ יק בְּ חִ ינַת כָּ בוֹ ד דִ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה ּ ּ ּ ּ יוֹ צְ אִ ין הַ נְפָ שׁ וֹ ת מִ גָּלותָ ם לְ חַ יִים ולְ שָׁ לוֹ ּ ּ ּ ּ . ם וְ זֶהו ּ בְּ חִ ינַת הָ עַ נְנֵי כָּ בוֹ ד שֶׁ הָ לְ כו תָ מִ יד לִ פְ נֵי מַ חֲנֵה ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב לֹא יָמִ ישׁ עַמוד הֶ עָ נָן יוֹ מָ ם וְ כו ּ ּ ּ ּ ' לִ פְ נֵי הָ עָ ם . כִּ י הַ כָּ בוֹ ד דִ קְ דֻ שָׁ ה בְּ חִ ינַת הָ עַנְנֵי כָּ בוֹ ד ּ ּ הָ לַך לִ פְ נֵי מַ חֲנֵה יִשְׂ רָ אֵ ל תָ מִ י ּ ְ ד וְ הֵ ם נִמְ שְׁ כו וְ הָ לְ כו ּ ּ אַ חֲרֵ י הַ כָּ בוֹ ד שֶׁ הוא שָׁ רְ שָׁ ם וְ עַ ל־יְדֵ י זֶה הָ יָה עִ קַ ר ּ ּ גְּ אֻ לָתָ ם ּ . וְ זֶהו שֶׁ נִסְ מָ ך עֲלִ יַת עַ צְ מוֹ ת יוֹ סֵ ף לְ עַ נְנֵי ּ ְ ּ ּ כָּ בוֹ ד בִּ תְ חִ לַת פָ רָ שַׁ ת בְּ שַׁ לַח כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב וַיִקַ ח ּ ּ ּ ּ ּ ּ מֹשֶׁ ה אֶ ת עַ צְ מוֹ ת יוֹ סֵ ף וְ כו ' ּ וַיִסְ עו מִ סֻּכּ ֹת וְ כו ּ ּ ּ וְ ה ' ' הֹלֵך לִ פְ נֵיהֶ ם יוֹ מָ ם בְּ עַמוד עָ נָן וְ כו ּ ּ ּ ְ . ' הַ יְנו כַּ נַ ּ ּ " ל כִּ י גַּם פָ סוק וַיִסְ עו מִ סֻּכּ ֹת מְ רַ מֵ ז עַ ל עַ נְנֵי כָּ בוֹ ד שֶׁ הֵ ם ּ ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת סֻכּ וֹ ת כַּ יָדועַ ּ ּ , ּ ובִ שְׁ בִ יל זֶה נְסִ יעָ ה רִ אשׁ וֹ נָה ּ שֶׁ יָ צְ או יִשְׂ רָ אֵ ל מִ מִ צְ רַ יִם הָ יָה מֵ רַ עְ מְ סֵ ס לְ סֻכּ וֹ ת ּ ּ , כִּ י שְׁ מָ א גָּרִ ים ] השם גורם [ לְ הוֹ רוֹ ת שֶׁ נִמְ שְׁ כו תֵ כֶ ף ּ ּ ּ בִּ יצִ יאָ תָ ם אַ חֲרֵ י בְּ חִ ינַת סֻכּ וֹ ת שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מִ צְ וַת ּ סֻכָּ ה שֶׁ הוא עַנְנֵי כָּ בוֹ ד שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה הָ יָה עִ קַ ר ּ ּ יְצִ יאָ תָ ם וְ כַ נַ ּ"ל . ) לקוטי הלכות - הלכות חובל בחברו ג ' - אות י (ג" וַיִצְ עֲקו בְ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל אֶ ל ה ּ ּ ' יד ) (י , יוֹ נָתִ י בְּ חַ גְוֵי הַ סֶּ לַע בְּ סֵ תֶ ר הַ מַ דְ רֵ גָה וְ כו ּ ּ . ' ּופֵ רֵ שׁ רַ שִׁ י " זֶה נֶאֱמַ ר עַל אוֹ תָ ה שָׁ עָה שֶׁ רָ דַ ף פַ רְ עֹה אַ חֲרֵ יהֶם ּ ּ ְו הִ שִׂ יגָם חוֹ נִים עַל הַ יָם וְ אֵ ין מָ קוֹ ם לָנוס לִ פְ נֵיהֶם מִ פְ נֵי ּ ּ ּ ּ הַ יָם וְ לֹא לְ הִ פָ נוֹ ת מִ פְ נֵי חַ יוֹ ת רָ עוֹ ת ּ ּ ּ ּ , לְ מָ ה הָ יו דוֹ מִ ין ּ ּ בְּ אוֹ תָ ה שָׁ עָה ּ ? לְ יוֹ נָה שֶׁ בּ וֹ רַ חַ ת מִ פְ נֵי הַ נֵץ וְ נִכְ נְסָ ה ּ ּ לִ נְקִ יקֵ י הַ סְּ לָעִ ים וְ הָ יָה הַ נָחָ שׁ נוֹ שֵׁ ּ ף בָּ ה , ּ ּתִ כָּ נֵס לִ פְ נִים — הֲרֵ י הַ נָחָ שׁ ּ , תֵ צֵ א לַחוץ ּ ּ — הֲרֵ י הַ נֵץ ּ . אָ מַ ר לָה ּ הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא ּ ּ ְ ּ : הַ רְ אִ ינִי אֶ ת מַ רְ אַ יִך , ְ אֶ ת כִּ שְׁ רוֹ ן פְ עֻלָתֵ ך לְ מִ י אַ תְ פוֹ נָה בְּ עֵת צָ רָ ה ּ ּ ּ ְ ּ ? הַ שְׁ מִ יעִ ינִי אֶ ת קוֹ לֵך וַיִצְ עֲקו בְּ נֵי יִשְׂ ּ ּ ְ רָ אֵ ל אֶ ל ה . ' וְ כָ ל עִ נְיָן זֶה עוֹ בֵ ר עַל כָּ ל אָ דָ ם בְּ עֵת שֶׁ רוֹ צֶ ה לִ כְ נֹס בַּ עֲבוֹ דַ ת ה ' שֶׁ הַ יֵצֶר הָ רָ ע ּ וְחֵ ילוֹ תָ יו שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת פַ רְ עֹה ומִ צְ רַ יִם רוֹ דְ פִ ים אַ חֲרָ יו ּ ּ בְּ כַ מָ ה מִ ינֵי רְ דִ יפוֹ ת וְ כָ ל כּ ֹחָ ם מֵ חֲמַ ת הַ דִ ינִים שֶׁ יוֹ נְקִ ים ּ ּ ּ מֵ הֶם , ומִ תֹקֶ ף הִ תְ עוֹ רְ רות הַ דִ ינִים שֶׁ נִתְ עוֹ רְ רִ ים עָ לָיו ּ ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" כָּ ל הַ מַ צְ דִ יק אֶ ת עַצְ מוֹ ּ ּ מִ לְ מַ טָ ה מַ צְ דִ יקִ ין עָ לָיו מִ לְ מַ עְ לָה וְ כו ּ ּ ּ ּ . ' עַל־יְדֵ י זֶה רוֹ דְ פִ ין אוֹ תוֹ מִ כָּ ל הַ צְ דָ דִ ין בְּ כַ מָ ה מִ ינֵי מְ ּ ּ נִיעוֹ ת וְ עִ כּ ובִ ין וְיִסּ ורִ ים ובִ לְ בּ ולִ ים רַ בִּ ים וְ הוא מַ מָ שׁ כְּ מוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ הָ יָה יְצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם , שֶׁ מֵ אֲחוֹ רֵ יהֶ ם רָ דְ פו הַ מִ צְ רִ ים ּ ּ ּ אַ חֲרֵ יהֶם ומִ לִ פְ נֵיהֶ ם הָ יָה הַ יָם סוֹ עֵר ומִ צִ דְ דֵ יהֶם חַ יוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ רָ עוֹ ת עַד שֶׁ לֹא הָ יָה מָ קוֹ ם לָנוס ּ ּ בְּ שׁ ום צַ ד כְּ מוֹ יוֹ נָה ּ שֶׁ בּ וֹ רַ חַ ת מִ פְ נֵי הַ נֵץ וְ כו ּ ּ ּ ', ומַ מָ שׁ בְּ חִ ינוֹ ת אֵ לו עוֹ בְ רִ ים ּ ּ ּ ּ עַל כָּ ל אָ דָ ם הָ רוֹ צֶ ה לִ כְ נֹס בַּ עֲבוֹ דַ ת ה ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ כִּ י מִ י שֶׁ רוֹ צֶ ה לִ כְ נֹס לַעֲבוֹ דַ ת ה ' יִתְ בָּ רַ ך הוא בְּ חִ ינַת יְצִ יאַ ת ּ ְ מִ צְ רַ יִם מַ מָ שׁ ּ , כִּ י עִ קַ ר יְצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם הוא מַ ה ּ ּ שֶׁ יוֹ צְ אִ ין מִ טֻמְ אָ ה לְ טָ הֳרָ ה ּ ּ ּ , מִ טֻמְ אַ ת וְזֻהֲמַ ת פַ רְ עֹה ּ ּ ומִ צְ רַ יִם לִ קְ דֻ שַׁ ת וְטָ הֳרַ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : בְּ הוֹ צִ יאֲך אֶ ת הָ עָם מִ מִ צְ רַ יִם תַ עַבְ דון אֶ ת הָ אֱלֹקִ ים ּ ּ ּ ָ . 'ּ וְ כו וְזֶה מֻכְ רָ ח לַעֲבֹר עַל כָּ ל אָ דָ ם בְּ כָ ל זְמַ ן בְּ כָ ל דוֹ ר ּ וָדוֹ ר . וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ : ל" בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר חַ יָב ּ ּ אָ דָ ם לִ רְ אוֹ ת אֶ ת עַצְ מוֹ כְּ אִ לו הוא יָצָ א מִ מִ צְ רַ יִם ּ ּ ּ ּ , וכְ שֶׁ בְּ חִ ינַת פַ רְ עֹה ומִ צְ רַ יִם שֶׁ הֵם הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א ּ ּ ּ וְחֵ ילוֹ תָ יו רוֹ דְ פִ ין אַ חַ ר הָ אָ דָ ם בְּ בִ לְ בּ ולִ ים ומַ חֲשָׁ בוֹ ת ּ ּ רָ עוֹ ת רַ בּ וֹ ת מְ אֹד וְ אֵ ין לוֹ מָ קוֹ ם לָנוס לֹא לְ פָ נָיו וְלֹא ּ לְ אַ חֲרָ יו וְ לֹא מִ ן הַ צְ דָ דִ ין ּ , כִּ י מִ כָּ ל צַ ד מְ סַ בְּ בִ ין אוֹ תוֹ בְּ כַ מָ ה מִ ינֵי בִּ לְ בּ ולִ ים ומְ נִיעוֹ ת וְיִסּ ורִ ין ּ ּ ּ ּ , אֲ זַי אִ ם יִרְ צֶ ה לְ הִ סְ תַ כֵּ ל לַאֲחוֹ רָ יו בְּ וַדַ אי יִתְ גַּבְּ רו חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם יוֹ תֵ ר ּ ּ ּ , עַל־כֵּן אֵ ין תַ קָ נָה כִּ י אִ ם שֶׁ יִצְ עַק אֶ ל ה ּ ּ ּ ' ּ מִ מָ קוֹ ם אֲ שֶׁ ר הוא שָׁ ם וְ לֹא יִפְ נֶה וְיִסְ תַ כֵּ ל לְ אַ חֲרָ יו כְּ לָ ּ ּ ) . ל לקוטי הלכות – הלכות שילוח הקן ד ' - (' ה

Segment 18
HE:
וַיִצְ עֲקו בְ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל אֶ ל ה ּ ּ ' יד ) (י , עִ קַ ר הַ יִסּ ורִ ין וְהַ צָ רוֹ ת ּ ּ ּ ּ , רַ חֲמָ נָא לִ צְ לַן ּ , ּ הוא מֵ חֲמַ ת שֶׁ הִ תְ גַּבְּ רו הַ הֲבָ לִ ים רָ עִ ים שֶׁ נַעֲשׂ ו מִ כִּ סּ ופִ ין רָ עִ ים ּ ּ ּ ּ ,

Segment 19
HE:
ִשֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה נִצְ טַ יְרו אוֹ תִ יוֹ ת הַ תוֹ רָ ה הַ מַ נְהִ יג ּ ּ ּ ּ ּ ים הָ עוֹ לָם לְ לֹא טוֹ ב , חַ ס וְשָׁ לוֹ ם , ומִ זֶה בָּ אִ ין כָּ ל הַ צָ רוֹ ת ּ ּ ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם . וְ עַל־כֵּן עִ קַ ר הַ תַ קָ נָה לָזֶה הוא רַ ק ּ ּ ּ ּ : " וַיִצְ עֲקו ּ ּ אֶ ל ה , "' וכְ מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" יָפָ ה צְ עָ קָ ה לְ אָ דָ ם וְ כו ', ּ כִּ י מֵ אַ חַ ר שֶׁ הוא בְּ צָ רָ ה ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , שֶׁ הוא מוֹ רֶ ה ּ שֶׁ כְּ בָ ר הִ תְ גַּבְּ רו הַ הֲבָ לִ ים רָ עִ ים עַל הַ הֲבָ לִ ים טוֹ בִ ים ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , עַל־כֵּן אֵ ין דַ י בִּ תְ פִ לָה בְּ קוֹ ל פָ שׁ וט לְ בַ ד ּ ּ ּ ּ , רַ ק צָ רִ יך לִ צְ עֹק בְּ קוֹ ל גָּדוֹ ל וְחָ זָק לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ְ ּ , כְּ דֵ י לְ הַ גְבִּ יר הַ הֶבֶ ל דִ קְ ּ ּ דֻ שָׁ ה עַל הַ הֲבָ לִ ים רָ עִ ים , כְּ דֵ י שֶׁ יַחֲזֹר וְיִתְ נַהֵג עִ מוֹ לְ טוֹ בָ ה וְ עַל־יְדֵ י־זֶה יֵצֵ א מֵ הַ צָ רָ ה ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת " וַיִצְ עֲקו אֶ ל ה ּ ּ ' ּ בַּ צַ ר לָהֶם , מִ מְ צוקוֹ תֵ יהֶם ּ ּ ּ יַצִ ילֵם ". וְ אָ ז צָ רִ יך לְ הוֹ דוֹ ת לַה ְ ', בְּ חִ ינַת " יוֹ דו לַה ּ ' חַ סְ דוֹ ּ " דַ יְ קָ א , בְּ חִ ינַת חֶ סֶ ד וְ אַ הֲבָ ה וְ כִ סּ ופִ ין נִפְ לָאִ ים ּ לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , שֶׁ זֶה עִ קַ ר הַ דְ בֵ קות לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ ּ ּ , וְ עַל זֶה נִתְ יַסְּ דו כָּ ל הַ שִׁ ירוֹ ת וְ הַ הוֹ דָ אוֹ ת ּ ּ . וְזֶה : " יוֹ דו לַה ּ ' חַ סְ דוֹ וְ נִפְ לְ אוֹ תָ יו וְ כו ּ ּ , "' כִּ י עַל־יְדֵ י הַ חֶ סֶ ד הַזֶה ּ , שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת רְ צוֹ נוֹ ת וְ כִ סּ ופִ ין טוֹ בִ ים ּ , עַל־יְדֵ י־זֶה נַעֲשִׂ ין כָּ ל הַ נִפְ לָאוֹ ת שֶׁ בָּ עוֹ לָם עַל־יְדֵ י שֶׁ נִצְ טַ יְרִ ין הָ אוֹ תִ יוֹ ת לְ טוֹ ב ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י זֶה ) . לקוטי הלכות - הלכות הודאה ה ' - אות ' א לפי אוצר היראה - יסורים וישועה- (' ז

Segment 20
HE:
וַיִצְ עֲקו בְ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל אֶ ל ה ּ ּ ' יד ) (י , כָּ ל הַ צְ עָקוֹ ת וזְעָ קוֹ ת שֶׁ צְ רִ יכִ ין לִ צְ עֹק בְּ עֵת הַ צָ רָ ה ּ ּ ּ ּ , רַ חֲמָ נָא לִ צְ לַן ּ , הַ כּ ֹל הוא לִ זְכּ וֹ ת שֶׁ יָאִ יר עָ לָיו הַ דַ עַת ּ ּ ּ לִ מְ צֹא הַ הַ רְ חָ בוֹ ת גַּם בְּ תוֹ ך הַ צָ רָ ה ּ ְ , עַד שֶׁ יוכַ ל לְ שַׂ ּ ּ ּמֵ חַ נַפְ שׁ וֹ כָּ ל־כָּ ך , ְ עַד שֶׁ יֵהָ פֵ ך הַ יָגוֹ ן וַאֲנָחָ ה עַצְ מוֹ לְ שִׂ מְ חָ ה ּ ּ ְ , שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה עִ קַ ר הַ כְ נָעַת הַ סִּ טְ רָ א־אָ חֳרָ א וְ הֵיכְ לֵי ּ הַ תְ מורוֹ ת ּ ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת עַצְ בות וְיָגוֹ ן וַאֲנָחָ ה ּ , וְזוֹ כִ ין לְ בָ רֵ ר הַ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ הָ יְתָ ה בְּ גָ ּ ּ ּ לות בֵּ ינֵיהֶם , שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה דַ יְקָ א יוֹ צְ אִ ין מִ ן הַ צָ רָ ה וְ הַ גָּלות ּ ּ . ) לקוטי הלכות -

Segment 21
HE:
הל כות הודאה ו ' - אותיות י " ג" ב י לפי אוצר היראה - יסורים וישועה- (' ח

Segment 22
HE:
' ה יִלָּחֵ ם לָכֶ ם וְ אַ תֶ ם תַ חֲרִ ישׁ ון ּ ּ ּ

Segment 23
HE:
יד ) ( יד , כְּ מוֹ שֶׁ בַּ יָם הַ גַּשְׁ מִ י אִ ּ י אֶ פְ שָׁ ר לִ כָּ נֵס בּ וֹ מֵ רִ בּ וי מַ יִם ּ ּ הַ שׁ וֹ טְ פִ ים , וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לַעֲבֹר עָ לָיו כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י אֳנִיוֹ ת הָ עֲשׂ ויִים בְּ חָ כְ מָ ה וְ אֻ מָ נות גָּדוֹ ל ּ ּ ּ ּ , וְגַם צְ רִ יכִ ין מַ נְהִ יג הַ סְּ פִ ינָה , שֶׁ יֵדַ ע הֵיטֵ ב אֵ יך לְ הַ נְהִ יג הַ סְּ פִ ינָה ְ ּ כְּ פִ י הַ שָׁ ּ עָ ה , כְּ פִ י הָ רוחוֹ ת שֶׁ מְ נַשְׁ בִ ין ּ ּ ּ ; וְ עִ קַ ר שְׁ לֵמות ּ ּ הַ חָ כְ מָ ה אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ בָ אֵ ר הֵיטֵ ב כָּ ל־כָּ ך ְ , כִּ י אִ ם בִּ בְ חִ ינַת רְ מָ זִים , כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ לַמְ דוֹ אֵ יך יַטֶ ה וְיַנְהִ יג ּ ְ ּ הַ חֲבָ לִ ים וְ הַ תֹרֶ ן וְ הַ סְּ פִ ינָה בְּ כָ ל עֵת כְּ פִ י הַ סִּ בָּ ּ ה וְ הַ זְמַ ן ּ , רַ ק צָ רִ יך לְ הָ בִ ין בְּ עַצְ מוֹ כְּ פִ י נְטִ יוֹ ת הָ רוחוֹ ת ּ ּ ְ ; וְ לִ פְ עָמִ ים מִ תְ גַּבֵּ ר הָ רוחַ ־סְ עָרָ ה עַד שֶׁ אֵ ין מוֹ עִ יל שׁ ום חָ כְ מָ ה ּ ּ , כִּ י אִ ם לִ צְ עֹק אֶ ל הַ שֵׁ ם ּ . כְּ מוֹ ־כֵן מַ מָ שׁ בְּ רוחָ נִיות ּ ּ ּ ּ , לְ מִ י שֶׁ רוֹ צֶ ה לִ כְ נֹס לְ יָם הַ חָ כְ מָ ה , שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ כְ נֹס בּ וֹ כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י צַ דִ יקִ ים אֲמִ תִ יִים ּ ּ ּ , שֶׁ הֵ ם בְּ חִ ינַת " יוֹ רְ דֵ י הַ יָם ּ בָּ אֳנִיוֹ ת וְ כו ּ ּ ' ". וצְ רִ יכִ ין מַ נְהִ יג אֲמִ תִ י שֶׁ יֵדַ ע כָּ ל ּ ּ ּ הַ דְ רָ כִ ים וְ הַ נְתִ יבוֹ ת שֶׁ בְּ יָם הַ חָ כְ מָ ה ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת " ּ הַ נוֹ תֵ ן בַּ יָם דָ ּ ּ , " ְ רֶ ך וְיַעֲשֶׂ ה אֳנִיוֹ ת בְּ חָ כְ מָ ה וְ אֻ מָ נות נִפְ לָא ּ ּ ּ לַעֲבֹר וְ לָשׁ וט עֲלֵיהֶם בְּ יָם הַ חָ כְ מָ ה ּ . וְ עִ קַ ר שְׁ לֵמות ּ ּ הַ חָ כְ מָ ה אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ בָ אֵ ר , כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י רְ מָ זִים , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת הַ יָדַ יִם שֶׁ בְּ יָם הַ חָ כְ מָ ה ּ , ּ הַ נִמְ שָׁ כִ ין מִ בְּ חִ ינַת שְׁ תִ יקָ ה שֶׁ ל הֶחָ כָ ם . כִּ י מִ י שֶׁ אֵ ינוֹ מְ קַ בֵּ ל מֵ רַ בּ וֹ שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת מֹשֶׁ ה אֶ ת בְּ חִ ינַת הַ שְׁ תִ יקָ ה ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ צִ מְ צום ומְ חִ צוֹ ת הַ שֵׂ כֶ ל ּ ּ ּ ּ , שֶׁ לֹא יִכְ נֹס לְ הַ שִׂ יג יוֹ תֵ ר מִ דַ י ּ ּ ּ ובַ מֻפְ לָא מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ ּ , וְ לֹא יִכְ נֹס בַּ חֲקִ י רוֹ ת וְ קֻ שְׁ יוֹ ת וְ תֵ רוצִ ים ּ ', ּ וְ כו רַ ק יִסְ מֹך עַל אֱמונָה ּ ְ , וְיִרְ צֶ ה לִ כְ נֹס בְּ יָם הַ חָ כְ מָ ה , בְּ וַדַ אי יֻשְׁ קַ ע וְיֻטְ בַּ ע בְּ תוֹ ך הַ יָם בְּ רוחָ נִיות וְגַשְׁ מִ יות ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ ּ . וְזֶה הָ יָה עִ קַ ר הַ נֵס שֶׁ ל קְ רִ יעַת יַם־סוף ּ ּ ּ , ּ שֶׁ נִבְ קַ ע לָהֶם בְּ כֹחַ ו ּ זְכות מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו ּ ּ , עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם ּ , יָם הַ חָ כְ מָ ה בְּ רוחָ נִיות ּ ּ ּ , וְזָכו לַעֲבֹר בּ וֹ בְּ שָׁ לוֹ ם ּ . וְ עַל־כֵּן הָ יָה בֶּ אֱמֶ ת אָ ז הִ תְ גַּלות הַ דַ עַת מְ אֹד ּ ּ ּ , כְּ מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ : ל" ּ רָ אֲתָ ה שִׁ פְ חָ ה עַל הַ יָם וְ כו ּ ּ '; ּוכְ מוֹ ־כֵן נִבְ קַ ע לָהֶ ם הַ יָם ּ בְּ גַשְׁ מִ יות וַיַעַבְ רו בַ יַבָּ שָׁ ה בְּ תוֹ ך הַ יָם ּ ּ ּ ּ ְ ּ ּ . וְ הָ עִ קָ ר הָ יָה ּ עַל־יְדֵ י שֶׁ הֵ אִ יר עֲלֵיהֶם בְּ חִ ינַת שְׁ תִ יקָ ה , לִ בְ לִ י לְ הַ רְ הֵר אַ חַ ר מִ דוֹ תָ יו יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , בְּ חִ ינַת ' ה" יִלָחֵ ם לָכֶם וְ אַ תֶ ם ּ ּ תַ חֲרִ ישׁ ון ּ ּ ". וְזֶה הָ יָה בְּ חִ י נַת אִ תְ עָרותָ א דִ לְ תַ תָ א ּ ּ ּ שֶׁ לָהֶם , וְעַל־יְדֵ י־זֶה זָכו שֶׁ נִזְכַּ ר לָהֶם זְכות אָ בוֹ ת וזְכות ּ ּ ּ ּ ּ יוֹ סֵ ף , עַד שֶׁ עָבְ רו הַ יָם בְּ שָׁ לוֹ ם ּ ּ . ּוכְ מוֹ ־כֵן גַּם עַכְ שָׁ ו , שֶׁ אָ רַ ך עָ לֵינו הַ גָּלות מְ אֹד ּ ּ ְ , וַתְ הִ י הָ אֱמֶ ת נֶעְ דֶ רֶ ת ּ ּ , וְ סָ ר מֵ רָ ע מִ שְׁ ת ּ וֹ לֵל , וְיִרְ אֵ י חֵ טְ א נִמְ אָ סו , ּ וְ עַל־פִ י־רֹב אַ נְשֵׁ י ּ אֱמֶ ת הֵם נִרְ דָ פִ ים מְ אֹד מֵ חֲמַ ת הַ קָ טֵ גוֹ רְ יָא שֶׁ בֵּ ין ּ ּ ּ הַ תַ לְ מִ ידֵ י חֲכָ מִ ים בְּ עַצְ מָ ם . וְ עִ קַ ר הַ תִ קון הוא לִ בְ לִ י ּ ּ ּ ּ ּ לִ כְ נֹס בַּ חֲקִ ירוֹ ת וְ קֻ שְׁ יוֹ ת וְ תֵ רוצִ ים כְּ לָל ּ , רַ ק לְ הִ סְ תַ כֵּ ּ ל עַל הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ ּ , וְ לִ שְׁ מֹר אֶ ת עַצְ מוֹ לִ בְ לִ י לְ הִ לָכֵד ּ בְּ רֶ שֶׁ ת הָ רוֹ דְ פִ ים בַּ חֲלַקְ לַקות לְ שׁ וֹ נָם ובְ חָ כְ מָ תָ ם ּ ּ ּ וְ לֵיצָ נותָ ם ּ , אֲשֶׁ ר כָּ ל זֶה קָ שֶׁ ה מֵ הָ רְ דִ יפָ ה בְּ גַשְׁ מִ יות ּ ּ , כִּ י מְ נִיעַת הַ מֹחַ קָ שָׁ ה מֵ הַ כּ ֹל ּ , וְ אֵ ין לָנו עַל מִ ּ י לְ הִ שָׁ עֵן כִּ י ּ אִ ם עַל אָ בִ ינו שֶׁ בַּ שָׁ מַ יִם ּ ּ , כְּ מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ , ל" ּ וְ לִ דֹם ּ וְ לִ שְׁ תק ולְ צַ פוֹ ת לִ ישׁ ועַת הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ , עַד שֶׁ עַל־פִ י־רֹב ּ עַל־יְדֵ י הַ דומִ יָה וְ הַ שְׁ תִ יקָ ה יִבְ עַר לִ בּ וֹ ּ ּ ּ ּ , עַד שֶׁ יִצְ עַק ּ וְיִתְ פַ לֵל לְ הַ שֵׁ ם בְּ הִ שְׁ ּ ּ ּ תוֹ קְ קות נִפְ לָא מֵ עֹמֶ ק הַ לֵב ּ ּ ּ , עַד יַשְׁ קִ יף וְיֵרֶ א ה ' מִ ן הַ שָׁ מָ יִם ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת : לָכֵן הַ מַ שְׂ כִּ יל ּ כָּ עֵת יִדֹם ּ , וְ נֶאֱמַ ר : " טוֹ ב וְ יָחִ יל וְ דומָ ם לִ תְ שׁ ועַת ה ּ ּ , "' וְ כָ מוֹ הו רַ בִּ ים ּ . ) לקוטי הלכות -ט נ ילת ידיים לסעודה ' ו- אותיות ל" ט מ ד" מ א" לפי אוצר היראה – פסח - (' ל

Segment 24
HE:
' ה יִלָּחֵ ם לָכֶ ם וְ אַ תֶ ם תַ חֲרִ ישׁ ון ּ ּ ּ

Segment 25
HE:
יד ) ( יד , וְזֶה " לָכֵן הַ מַ שְׂ כִּ יל בָּ עֵת הַ הִ יא יִדֹם וְ כו ּ ּ ּ . ' לְ ך דֻ מִ יָה ּ ּ ָ

Segment 26
HE:
תְ הִ לָה אֱלֹקִ ים בְּ צִ יוֹ ן ּ ּ . אַ ך לֵאלֹקִ ים דוֹ מִ י נַפְ שִׁ י וְ כו ּ ּ ּ ְ . ' טוֹ ב וְיָחִ יל וְ דומָ ּ ם לִ תְ שׁ ועַת ה ּ ' ,"'ּ וְ כו וְ כֵן פְ סוקִ ים ּ ּ הַ רְ בֵּ ה , כִּ י עַתָ ה בְּ אַ חֲרִ ית הַ יָמִ ים הָ אֵ לֶה שֶׁ עֲלֵיהֶם ּ ּ ּ נִתְ נַבְּ או בַּ פְ סוקִ ים הַ נַ ּ ּ ּ ּ " ל צְ רִ יכִ ין לִ דֹם וְ לִ שְׁ תֹק הַ רְ בֵּה ּ ּ עַל כָּ ל מַ ה שֶׁ נַעֲשֶׂ ה עַתָ ה בָּ עוֹ לָם וְ לִ בְ לִ י לִ כְ נֹס ּ ּ ּ בַּ חֲקִ ירוֹ ת וְ קֻ שְׁ יוֹ ת וְ תֵ רוצִ ים כְּ לָל ּ , רַ ק לִ דֹם וְ לִ שְׁ תֹק ּ ּ ולְ צַ פוֹ ת לִ ישׁ ועַת ה ּ ּ ּ ' עַד שֶׁ עַל־פִ י הָ רֹב עַל־יְדֵ י הַ דומִ יָה ּ ּ ּ ּ וְ הַ שְׁ תִ יקָ ה יִבְ עַר לִ בּ וֹ עַד שֶׁ יִצְ עַק וְיִתְ פַ לֵל לַה ּ ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ בִּ בְ חִ ינַת ) תְ הִ לִ ים לט ּ ּ ( ד , נֶאֱלַמְ תִ י דומִ יָ ּ ּ ּ ּ ה הֶחֱשֵׁ יתִ י וְ כו ' ּ חַ ם לִ בִּ י בְּ קִ רְ בִּ י בַּ הֲגִיגִי תִ בְ עַר אֵ שׁ דִ בַּ רְ תִ י בִּ לְ שׁ וֹ נִי ּ ּ . 'ּ וְ כו וְזֶה ) ּ אִ יוֹ ב יב , כג ( מַ שְׂ גִּיא לַגּוֹ יִם וַיְאַ בְּ דֵ ם . כִּ י לוֹ כֵ ד חֲכָ מִ ים בְּ עָרְ מָ ם ) שָׁ ם ה , יג ( שֶׁ כָּ ל זֶה הָ יָה בִּ קְ רִ יעַת יַם־סוף שֶׁ סִּ בְּ בָ ּ ם בְּ כַ וָנָה לְ הַ טְ עוֹ תָ ם ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) שְׁ מוֹ ת יד : (ב , וְ יָשֻׁ בו וְיַחֲנו לִ פְ נֵי פִ י הַ חִ ירֹת ּ ּ ּ ' ּ וְ כו וְ אָ מַ ר פַ רְ עֹה וְ כו ּ ּ ' וְ כֵ ן הוא עַתָ ה ּ ּ . וְ אֵ לו הַ נִרְ דָ פִ ים צְ רִ יכִ ין לִ זָהֵר לִ בְ לִ י לֵילֵך בְּ חָ כְ מוֹ ת רַ ק ְ ּ ּ ּ ּ ּ לִ צְ עֹק אֶ ל ה ' וְ אִ ם גַּם זֶה קָ שֶׁ ה עַל כָּ ל פָ נִים לֹא יְהַ רְ הֵר ּ , וְ כָ ל שֶׁ כֵּן שֶׁ לֹא יְדַ בֵּ ר נֶגֶד מִ דוֹ תָ יו יִתְ בָּ רַ ך רַ ק יִשְׁ תֹק ּ ְ ּ ּ וְיִדֹם עַד יַשְׁ קִ יף וְיֵרֶ א וְ כו ּ ּ ' וִיצַ פֶ ה לְ חַ סְ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך לְ בַ ד ְ ּ ּ בְּ חִ ינַת ה ' יִלָחֵ ם לָכֶם וְ אַ תֶ ם תַ חֲרִ שׁ ון ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) דִ בְ רֵ י הַ יָמִ ים־ב כ ּ ּ יד , (: וַאֲ נַחְ נו לֹא נֵדַ ע מַ ה נַעֲשֶׂ ה כִּ י ּ ּ עָ לֶיך עֵינֵינו וְ כו ּ ּ ָ . ' ּוכְ תִ יב : כִּ י אֵ ין בָּ נו כּ ֹחַ בְּ כָ ל הֶ הָ מוֹ ן ּ הַ זֶה וְ כו ּ ּ ' עָזְרֵ נו כִּ י עָ לֶיך נִשְׁ עַנו ּ ּ ּ ָ . בִּ פְ רָ ט עַתָ ה בְּ סוֹ ף ּ הַ גָּלות הַזֶה שֶׁ עַל זֶה ּ ּ אָ מַ ר יִרְ מְ יָה ) אֵ יכָ ה ג , נד נה (: " צָ פו מַ יִם עַל רֹאשִׁ י וְ כו ּ ּ ' קָ רָ אתִ י שִׁ מְ ך ה ָ ' מִ בּ וֹ ר תַ חְ תִ יוֹ ת וְ כו ּ ּ ּ ּ ". ' וְ אָ מַ ר ) שָׁ ם שָׁ ם , כו (: " טוֹ ב וְ יָחִ יל וְ דומָ ם ּ לִ תְ שׁ ועַת ה ּ ' " 'ּ וְ כו . " ל"ּ כַּ נַ עַד יַשְׁ קִ יף וְיֵרֶ א ה ' ּ מִ שָׁ מָ יִם " ) שָׁ ם שָׁ ם נ , (. " כִּ י לֹא יִזְנַח לְ עוֹ לָם ה ' " ) 'ּ וְ כו שָׁ ם שָׁ ם , לא ( וְ כֵן הַ רְ בֵּ ה . כִּ י עִ קַ ר הָ רְ דִ יפָ ה שֶׁ ל הַ שׂ וֹ נְאִ ים הֵן ּ ּ מֵ עַכּ ו ּ" ם הֵן בֵּ ין יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ עַצְ מָ ן שֶׁ הַ חוֹ לְ קִ ים רוֹ דְ פִ ים מְ אֹד אֶ ת הַ כְּ שֵׁ רִ ים . וְ הָ עִ קָ ר עַל־יְדֵ י חָ כְ מוֹ ת שֶׁ ל הֶבֶל ּ ּ שֶׁ נִדְ מֶ ה לְ כָ ל אֶ חָ ד שֶׁ הוא נָבוֹ ן וְחָ כָ ם וְרוֹ צֶ ה שֶׁ הַ כּ ֹל ּ יֵלְ כו בְּ דֶ רֶ ך חָ כְ מָ תוֹ הָ עֲקֻמָ ה ומְ הֻפֶ כֶ ת ּ ּ ּ ּ ְ . וְ נִדְ מֶ ה לוֹ שֶׁ הוא צָ רִ יך לִ הְ יוֹ ת רוֹ דֵ ף אֶ ת הַ נִרְ דָ פִ ים מְ אֹד ּ ּ ְ ּ , אֲבָ ל אֵ לו הַ נִרְ דָ פִ ים צְ רִ יכִ ין לִ זָהֵר בְּ יוֹ תֵ ר שֶׁ לֹא יִתְ עו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְיִטְ עו ּ אַ חֲרֵ י חָ כְ מָ תָ ם הָ רָ עוֹ ת רַ ק יִסְ תַ כְּ לו עַל הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ ּ ּ ּ וִיקַ יְמו ּ ּ ' אַ ל תַ עַן כְּ סִ יל כְּ אִ וַלְ תוֹ ּ ּ ּ ) ' מִ שְׁ לֵי כו (. ד , רַ ק לַחֲרֹשׁ וְ לִ שְׁ תֹק אֲפִ לו בְּ דַ עְ תוֹ לִ בְ לִ י לִ כְ נֹס בְּ קֻ שְׁ יוֹ ת ּ ּ ּ ּ וְ תֵ רוצִ ים כַּ נַ ּ ּ . ל" רַ ק לְ צַ פוֹ ת לִ ּ ישׁ ועַת ה ּ . ' בִּ בְ חִ ינַת מַ ה שֶׁ אָ מַ ר מֹשֶׁ ה לְ יִשְׂ רָ אֵ ל בִּ קְ רִ יעַת יַם־סוף ּ ּ ) שמות יד , יג-: ( יד אַ ל תִ ירָ או הִ תְ יַצְ בו ורְ או אֶ ת יְשׁ ועַת ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ' ' ה ' ּ וְ כו יִלָחֵ ם לָכֶם וְ אַ תֶ ם תַ חֲרִ שׁ ון ּ ּ ּ ּ . רַ ק שֶׁ עַתָ ה מֵ חֲמַ ת שֶׁ צְ רִ יכִ ין שֶׁ תִ הְ יֶה גְּ אֻ לָה ּ ּ ּ ּ שְׁ לֵמָ ה שֶׁ אֵ ין אַ חֲרֶ יהָ גָּלות וְ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א וְ הַ יֵצֶר הָ רָ ע ּ ּ מִ תְ פַ שֵׁ ט מְ אֹד מְ אֹד וְ כו ּ ּ ּ ', עַ ל־כֵּ ן צְ רִ יכִ ין עַתָ ה ּ לְ הַ אֲרִ יך אַ פוֹ בְּ יוֹ תֵ ר וְ יוֹ תֵ ר ולְ הִ תְ גַּבֵּ ר יוֹ תֵ ר לִ דֹם ּ ּ ּ ְ וְ לִ שְׁ תֹק בְּ דַ עְ תוֹ לִ בְ לִ י לְ הַ רְ הֵ ר אַ חֲרֵ י ה ּ ּ ' יִ תְ בָּ רַ ך ְ וְ אַ חֲרֵ י יִרְ אֵ י ה ' הָ אֲמִ תִ יִים ּ ּ . רַ ק לְ הִ שְׁ תַ דֵ ל לִ צְ עֹק ּ ּ ולְ הִ תְ פַ לֵל לַה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך הַ רְ בֵּ ה ְ . וכְ מוֹ שֶׁ אָ מַ ר הַ תַ נָא ּ ּ ּ כַּ מָ ה פְ עָ מִ ים ּ ּ ) סוֹ טָ ה מט :( בְּ עִ קְ בוֹ ת מְ שִׁ יחָ א חֻצְ פָ א ּ ּ יִסְ גֶּא וְ כו ] ' ּ לפני שיבוא המשיח החוצפה תגדל [ ִי רְ אֵ י חֵ טְ א כו . 'ּ וְ הָ אֱמֶ ת תִ הְ יֶה נֶעְ דֶ רֶ ת ּ ּ , וְ דָ רְ שׁ ו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ " ) ל סַ נְהֶ דְ רִ ין צז .( ּ שֶׁ יִהְ יֶה נַעֲשֶׂ ה הָ אֱמֶ ת עֲדָ רִ ים עֲדָ רִ ים וְ כָ ל אֶ חָ ד יֹאמַ ר שֶׁ אֶ צְ לוֹ הָ אֱמֶ ת עַד שֶׁ בַּ סּ וֹ ף מְ סַ יֵם ּ : עַ ל מִ י לָנו לְ הִ שָׁ עֵן עַ ל אָ בִ ינו ּ ּ ּ שֶׁ בַּ שָׁ ּ מַ יִם . וְ כֵ ן חוֹ זֵר זֹאת כַּ מָ ה פְ עָ מִ ים שֶׁ בְּ כָ ל פַ עַם ּ ּ ּ שֶׁ מְ גַלֶה הַ בִּ לְ בּ ול וְ הַ קָ טֵ גוֹ רְ יָא שֶׁ יִהְ יֶה בְּ אַ חֲרִ ית ּ ּ ּ ּ ּ הַ יָמִ ים הָ אֵ לֶה מְ סַ יֵם בְּ כָ ל פַ עַם ּ ּ ּ ּ : עַ ל מִ י לָנו לְ הִ שָׁ עֵן כִּ י ּ ּ אִ ם עַ ל אָ בִ ינו שֶׁ בַּ שָׁ מַ יִם כַּ מְ בֹאָ ר בְּ סוֹ טָ ה ּ ּ , ּ עַיֵן שָׁ ם : וְ הַ כְּ לָל , שֶׁ עִ קַ ר הָ רְ דִ יפָ ה שֶׁ ל הָ רוֹ דְ פִ ים אֶ ת הַ כְּ שֵׁ רִ ים ּ וְ הַ תְ מִ ימִ ים הוא שֶׁ רוֹ צִ ים לְ תָ פְ סָ ם בְּ חָ כְ מָ תָ ם הָ רָ עָ ה ּ ּ ובְ רִ בּ וי לֵיצָ נות שֶׁ לָהֶ ם וְ זֶה קָ שֶׁ ה מִ ן הַ כּ ֹל ּ ּ ּ ּ . כִּ י עִ קָ ר ּ הוא מְ נִיעַ ת הַ מֹחַ ּ ּ , כִּ י מִ תְ חִ לָה רוֹ ּ ּ דְ פִ ים אוֹ תָ ם מַ מָ שׁ ּ כַּ מְ פֻרְ סָ ם . וְ אַ חַ ר־כָּ ך מִ שְׁ תַ דְ לִ ים בְּ יוֹ תֵ ר לְ פַ תוֹ תָ ם ּ ּ ּ ְ בַּ חֲלַקְ לַקות דִ בְ רֵ יהֶ ם הָ רָ עִ ים שֶׁ אוֹ מְ רִ ים שֶׁ דוֹ רְ שִׁ ים ּ ּ ּ ּ טוֹ בָ תָ ם וְ כו ' ּ וְזֶה קָ שֶׁ ה מִ ן הַ כּ ֹל , עַ ל־כֵּ ן אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ בָ אֵ ר ולְ סַ פֵ ר כָּ ל מַ ה שֶׁ יֵשׁ בָּ ּ ּ ּ ּ זֶה רַ ק הַ מַ שְׂ כִּ יל כָּ עֵת ּ יִדֹם וְ יָבִ ין הֵ יכָ ן הָ אֱמֶ ת וִיקַ יֵם דִ בְ רֵ י הַ תַ נָאִ ים הַ נַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ל " שֶׁ חָ זְרו וְ כָ פְ לו כַּ מָ ה פְ עָ מִ ים עַ ל מִ י לָנו לְ הִ שָׁ עֵן כִּ י אִ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ם עַ ל אָ בִ ינו שֶׁ בַּ שָׁ מַ יִם ּ ּ . ) לקוטי הלכות - הלכות בציעת הפת א ' - אות מ (ד"

Segment 27
HE:
ּ וַיָ בֹאו בְ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ תוֹ ך הַ יָם בַּ יַבָּ שָׁ ה ּ ּ ְ ּ

Segment 28
HE:
יד ) , ( טז הַ יְנו כְּ שֶׁ מַ יִם הַ זֵידוֹ נִים מִ תְ גַּבְּ רִ ים חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת הַ הִ רְ הורִ ים רַ בִּ ים ובִ לְ בּ ולִ ים וְ כו ּ ּ ּ ּ ', שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת מְ צולוֹ ת יָם וְ אֵ ין מָ קוֹ ם לִ בְ רֹחַ לֹ ּ א לְ פָ נִים וְ לֹא לְ אָ חוֹ ר וְ לֹא מִ שׁ ום צַ ד ּ ּ , שֶׁ אָ ז הַ נֶפֶ שׁ יִשְׂ רְ אֵ לִ י בְּ צָ רָ ה ּ ובִ מְ צוקָ ה גְּ דוֹ לָה ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת יוֹ נָתִ י בְּ חַ גְוֵי הַ סֶּ לַע בְּ סֵ תֶ ר הַ מַ דְ רֵ גָה וְ כו ּ ּ ', אֲזַי אֵ ין תַ קָ נָה כִּ י אִ ם שֶׁ יַסִּ יחַ דַ עְ תוֹ ּ ּ ּ ּ ּ וְ לֹא יִסְ תַ כֵּ ל לְ אַ חֲ ּ רָ יו כְּ לָל , רַ ק יִזְדָ רֵ ז כְּ גִבּ וֹ ר לָרוץ ּ ּ אֹרַ ח לַעֲבֹר עַ ל כָּ ל הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת וְ הַ בִּ לְ בּ ולִ ים וְ לֵילֵך ְ ּ ּ בַּ דֶ רֶ ך שֶׁ הוא עוֹ סֵ ק בּ וֹ בְּ תוֹ רָ ה ותְ פִ לָה וְ כו ּ ּ ּ ּ ְ ּ ', וְ לֹא יִסְ תַ כֵּ ל לַאֲחוֹ רָ יו כְּ לָל ּ , רַ ק יַעֲשֶׂ ה אֶ ת שֶׁ לוֹ ּ . וְ זֶהו ּ בְּ חִ ינַת דַ ּ בֵּ ר אֶ ל בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל וְ יִסָּ עו , ּ שֶׁ יֵלְ כו לְ דַ רְ כָּ ם ּ ּ וְ יִקְ פְ צו לְ תוֹ ך הַ יָם וְ לֹא יַחְ שְׁ בו וְ לֹא יִסְ תַ כְּ לו ּ ּ ּ ּ ּ ְ ּ לַאֲחוֹ רֵ יהֶ ם כְּ לָל . וְ כֵ ן עָ שׂ ו שֶׁ קָ פַ ץ נַחְ שׁ וֹ ן לְ תוֹ ך הַ יָם ּ ְ ּ ּ וְ אַ חֲרָ יו כָּ ל יִשְׂ רָ אֵ ל וְ הָ לְ כו בַּ יָם עַד חָ טְ מָ ם ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ , ל" הַ יְנו שֶׁ לֹא הִ סְ תַ כְּ לו עַ ל מַ יִם ּ ּ ּ ּ הַ שׁ וֹ טְ פִ ים מַ יִם הַ זֵידוֹ נִים בְּ חִ ינַת מְ צולַת יָם שֶׁ הֵ ם ּ ּ ּ הַ בִּ לְ בּ ולִ ים וְ הִ רְ הורִ ים הָ רָ עִ ים וְ הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת רַ בּ וֹ ת ּ ּ ּ הַ מְ בַ לְ בְּ לוֹ ת אוֹ תָ ם בַּ עֲבוֹ דָ תָ ם , ּובִ פְ רָ ט בִּ תְ פִ לָתָ ם ּ , רַ ק קָ פְ צו לְ תוֹ ך הַ מְ צולַת יָם וְ הָ לְ כו לָבֶ טַ ח דַ רְ כָּ ם וְ עָ סְ קו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ בַּ עֲבוֹ דָ תָ ם בְּ תוֹ רָ ה ותְ פִ לָה וְ כו ּ ּ ּ ' בְּ תוֹ ך הִ תְ גַּבְּ רות ּ ְ שְׁ אוֹ ן גַּלֵי הַ יָם שֶׁ הֵ ם הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת וְ הַ בִּ לְ בּ ולִ ים וְ לֹא ּ ּ ּ ּ

Segment 29
HE:
הִ סְ תַ כְּ לו לַאֲחוֹ רֵ יהֶ ם כְּ לָל ּ ּ , רַ ק עָ שׂ ו אֶ ת שֶׁ לָהֶם ּ ּ ובְ וַדַ אי כָּ ל מַ ה שֶׁ הִ תְ גַּבְּ רו לִ בְ לִ י לְ הִ סְ תַ כֵּ ל עֲלֵיהֶם ּ ּ ּ ּ ּ וְ לֵילֵך בְּ תוֹ כָ ם בְּ וַדַ אי הִ תְ גַּבְּ רו הַ מְ צולוֹ ת יָם כְּ נֶגְ דָ ם ּ ּ ּ ּ ּ ְ יוֹ תֵ ר וְ יוֹ תֵ ר כְּ מוֹ שְׁ נֵי אֲ נָשִׁ ים הַ נִלְ חָ מִ ים זֶה עִ ם זֶה ּ , אֲבָ ל יִשְׂ רָ אֵ ל עַ _ ם קָ דוֹ שׁ לֹא הִ סְ תַ כְּ לו עַ ל כָּ ל זֶה ּ ּ וְ קִ יְמו עֵצָ ה הַ נַ ּ ּ ּ " ל לְ הִ תְ חַ זֵק לִ בְ לִ י לְ הִ סְ תַ כֵּ ל עֲלֵיהֶם ּ ּ כְּ לָל רַ ק לֵילֵך דַ רְ כָּ ם הַ קֹדֶ שׁ בְּ תוֹ כָ ם בְּ תוֹ ך שְׁ טִ יפַ ת ְ ְ ּ ּ הַ יָם עַ ד שֶׁ בָּ או עַ ד חָ טְ מָ ם ּ ּ , וְ אָ ז כְּ שֶׁ רָ אָ ה ה ' יִתְ בָּ רַ ך ְ חֹזֶק לְ בָ בָ ם שֶׁ אֵ ינָם מַ נִיחִ ים עֲבוֹ דָ תָ ם בְּ שׁ ום בִּ לְ בּ ול ּ ּ ּ שֶׁ בָּ עוֹ לָם , אֲזַי חָ מַ ל עֲלֵיהֶ ם ובָ קַ ע הַ יָם מִ פְ נֵיהֶם ּ ּ ּ וַיָבוֹ או בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ תוֹ ך הַ יָם בַּ יַבָּ שָׁ ה ּ ּ ּ ְ ּ , כִּ י כֵ ן הַ דָ בָ ר ּ כְּ שֶׁ מִ תְ חַ זְקִ ים בְּ הִ תְ חַ זְקות גָּדוֹ ל לֵילֵך דַ רְ ּ ְ ּ ּ ּ ּ כּ וֹ בִּ תְ פִ לָתוֹ ּ וַעֲבוֹ דָ תוֹ וְ לִ בְ לִ י לְ הַ בִּ יט לְ אַ חֲרָ יו וְ אֵ ינוֹ מִ סְ תַ כֵּ ל ּ אַ חֲרֵ יהֶ ם כְּ לָל , אֲזַי פִ תְ אֹם הֵ ם נִתְ בַּ טְ לִ ים לְ גַמְ רֵ י ּ ּ מַ מָ שׁ כְּ מוֹ הַ יָם שֶׁ נִתְ בַּ טֵ ל לִ פְ נֵי בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל וְ נִתְ הַ פֵ ך ּ ְ ּ ּ ּ ּ לְ יַבָּ שָׁ ה ) . לקוטי הלכות – הלכ ות שילוח הקן ד ' - (' ז

Segment 30
HE:
וַיַאֲמִ ינו בַּ ה ּ ּ ' ובְ מֹשֶׁ ה עַבְ דוֹ ּ ּ

Segment 31
HE:
יד ) ( לא , הָ עִ קָ ר הוא אֱמונַת חֲכָ מִ ים ּ ּ ּ , כִּ י הָ עִ קָ ר הוא הַ תַ כְ לִ ית ּ ּ ּ . וְ צָ רִ יך כָּ ל אָ דָ ם לָחוס עַ ל עַצְ מוֹ וְ לַחְ שׁ ֹב תָ מִ יד בְּ כָ ל ּ ּ ְ יוֹ ם עַ ל תַ כְ לִ יתוֹ הַ נִצְ חִ י ומַ ה יִהְ ּ ּ ּ ּ יֶה סוֹ פוֹ וְ כו . 'ּ וְ לִ זְכּ וֹ ת לְ תַ כְ לִ ית הַ טוֹ ב בֶּ אֱמֶ ת אִ י אֶ פְ שָׁ ר כִּ י־אִ ם עַ ל־יְדֵ י ּ אֱמונַת חֲכָ מִ ים ּ , כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ אָ דָ ם לְ הַ גִּיעַ וְ לַחֲזֹר לִ מְ קוֹ ר נִשְׁ מָ תוֹ כִּ י־אִ ם עַ ל־יְדֵ י הַ חֲכָ מִ ים הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ אֲמִ תִ יִים ּ ּ , כִּ י אֲפִ לו כְּ שֵׁ ּ ּ רִ ים וִ ירֵ אִ ים וְ עוֹ סְ קִ ים בַּ תוֹ רָ ה ּ אֵ ינָם יְכוֹ לִ ים לְ הַ גִּיעַ לִ שְׁ לֵמותָ ם כִּ י־אִ ם עַ ל־יְדֵ י ּ הַ חֲכָ מִ ים וְ הַ צַ דִ יקִ ים אֲמִ תִ יִים ּ ּ ּ ּ . מִ כָּ ל־שֶׁ כֵּ ן מִ י שֶׁ פָ גַם ּ אֵ יזֶה פְ גָם ּ , מִ כָּ ל־שֶׁ כֵּ ן מִ י שֶׁ פָ גַם וְ עָ בַ ר הַ רְ בֵּ ה ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , כַּ מָ צו ּ ּ י עַ כְ שָׁ ו בַּ עֲונוֹ תֵ ינו הָ רַ בִּ ים ּ , ּ בְּ וַדַ אי אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ רַ פֹאתוֹ בְּ גוף וָנֶפֶ שׁ כִּ י־אִ ם עַ ל־יְדֵ י הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ ּ הַ גְּ דוֹ לִ ים וְ הַ נִפְ לָאִ ים בֶּ אֱמֶ ת שֶׁ יוֹ דְ עִ ים לִ דְ רֹשׁ אֶ ת ּ ּ הַ תוֹ רָ ה בִּ שְׁ לֵמות בֶּ אֱמֶ ת וְ יוֹ דְ עִ ים שָׁ רְ שֵׁ י נְפָ שׁ וֹ ת שֶׁ ּ ּ ל כָּ ל כָּ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ ּ , וְ יוֹ דְ עִ ים לְ פָ רֵ שׁ ולְ בָ אֵ ר כָּ ל הַ דְ רָ כִ ים וְ הָ עֵצוֹ ת וְ הַ נְתִ יבוֹ ת וְ הַ תַ חְ בּ ולוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ צָ רִ יך כָּ ל אָ דָ ם שֶׁ בָּ עוֹ לָם הָ רוֹ צֶ ה לָגֶשֶׁ ת אֶ ל הַ קֹדֶ שׁ ּ ְ ּ , בְּ אֹפֶ ן שֶׁ יוכַ ל כָּ ל אֶ חָ ד לְ קַ בֵּ ל רְ פואָ ה ּ ּ ּ לְ כָ ל מִ ינֵי חֳלִ י הַ נֶפֶ שׁ וְ הַ גּוף שֶׁ בָּ עוֹ לָם ּ ּ ) . לקוטי הלכות - הל כות

Segment 32
HE:
שבת ו ' - ' ג לפי אוצר היראה – אמונה - (ו" ל

Segment 33
HE:
וַיַאֲמִ ינו בַּ ה ּ ּ ' ובְ מֹשֶׁ ה עַבְ דוֹ ּ ּ

Segment 34
HE:
יד ) ( לא , עִ קַ ר כְּ לַל הָ אֱמונָה הַ קְ דוֹ שָׁ ה הוא אֱמונַת חֲכָ מִ ים ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י הֵם מַ מְ שִׁ יכִ ין לָנו הָ אֱמונָה הַ קְ דוֹ שָׁ ה בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ ּ ּ ; כִּ י בְ לֹא אֱמונַת חֲכָ מִ ים אֲמִ תִ יִים ּ ּ ּ , גַּם אֱמונָתֵ נו בְּ הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך אֵ ינוֹ בִּ שְׁ לֵמות ּ ְ . ) לקוטי הלכות - הל כות שבת ' ו- י"א לפי אוצר היראה – אמונה - (א" מ וַיַאֲ מִ ינו בַּ ה ּ ּ ' ובְ מֹשֶׁ ה עַבְ ד ּ ּ ֹו יד ) ( לא , צְ רִ יכִ ים לְ הוֹ דוֹ ת ולְ הַ לֵל מְ אֹד לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ כְּ שֶׁ זוֹ כִ ין לֶאֱמונַת חֲכָ מִ ים ּ ּ , כִּ י עַ ל־יְדֵ י־זֶה נִצוֹ לִ ין ּ וְ יוֹ צְ אִ ין מִ כָּ ל הַ צָ רוֹ ת שֶׁ בָּ עוֹ לָם בְּ רוחָ נִיות ובְ גַשְׁ מִ יות ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , וְ זֶה בְּ חִ ינַת " מוֹ דִ ים דְ רַ בָּ נָ ּ ן". ) לקוטי הלכות - הל כות

Segment 35
HE:
שבת ו ' -ט" י לפי אוצר היראה – אמונה - (ד" מ

Segment 36
HE:
וַיַאֲ מִ ינו בַּ ה ּ ּ ' ובְ מֹשֶׁ ה עַבְ דוֹ ּ ּ

Segment 37
HE:
יד ) ( לא , אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" בָּ נֵי חַ יֵי ומְ זוֹ נֵי ּ ּ , בְּ מַ זָלָא תָ לְ יָא ּ ּ ּ מִ לְ תָ א . וְ אִ יתָ א בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ , דְ הַ יְנו בַּ ּ ּ ּ ּ מַ זָל הָ עֶלְ יוֹ ן , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת עַתִ יקָ א ּ ּ , שָׁ ם תָ לוי הַ מְ זוֹ נוֹ ת ּ ּ ּ . וְ לִ כְ אוֹ רָ ה קָ שֶׁ ה : הֲלוֹ א עִ קַ ר הַ מְ זוֹ נוֹ ת וְ הַ פַ רְ נָסָ ה הוא מִ בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ שְׂ מֹאל שֶׁ יֵשׁ בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת " בִּ שְׂ מֹאלָה עֹשֶׁ ר ּ וְ כָ בוֹ ד , " וְ כָ אן אָ מְ רו שֶׁ הַ מְ ּ ּ זוֹ נוֹ ת הוא מִ מַ זָל הָ עֶלְ יוֹ ן ּ ּ ּ שֶׁ הוא עַ תִ יקָ א ּ ּ , שֶׁ שָׁ ם כּ ֹלָא יַמִ ינָא וְ לֵית שְׂ מֹאל תַ מָ ן ּ ּ ּ ּ ּ

Segment 38
HE:
]ששם הכל ימין ואין שמאל שם [ ? אַ ך בֶּ אֱמֶ ת עִ קַ ר ּ ְ שׁ ֹרֶ שׁ הַ שֶׁ פַ ע שֶׁ ל עֲשִׁ ירות ופַ רְ נָסָ ה הוא רַ ק שָׁ ם ּ ּ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת עַ תִ יקָ א ּ , שֶׁ הִ יא מַ זָלָא ּ אַ , ְך שָׁ ם בְּ שָׁ רְ שׁ וֹ אֵ ין שַׁ יָך לִ קְ רוֹ תוֹ בְּ שֵׁ ם עֲשִׁ ירות ּ ּ ְ , כִּ י שָׁ ם כּ ֹלָא יָמִ ין ּ , וְ שָׁ ם הַ שֶׁ פַ ע הַ קָ דוֹ שׁ כּ ֹלָא חַ ד וְ אֵ ין בָּ ה שׁ ום צִ יור ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ; וְ שָׁ ם גַּם הַ שֶׁ פַ ע שֶׁ ל עֲשִׁ ירות הוא רַ ק תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ , אוֹ ר צַ ח ּומְ צֻחְ צָ ח . ולְ מַ טָ ה כְּ שֶׁ ּ ּ נִמְ שָׁ ך הַ שֶׁ פַ ע ּ ְ ּ , אֲזַי כְּ שֶׁ נִמְ שָׁ ך ְ ּ ּ הַ שֶׁ פַ ע לְ יָמִ ין וְ לִ שְׂ מֹאל , אֲזַי נִצְ טַ יֵר הַ שֶׁ פַ ע עַ ל־יְדֵ י ּ ּ בְּ חִ ינַת שְׂ מֹאל לַעֲשִׁ ירות ופַ רְ נָסָ ה ּ ּ . ומֵ חֲמַ ת זֶה צָ רִ יך ְ ּ גַּם הַ צַ דִ יק לִ פֹל בִּ שְׁ עַ ת אֲמִ ירַ ת תוֹ רָ תוֹ לְ אֵ יזֶה בְּ חִ ינָה ּ ּ ּ ּ ּ דַ קָ ה מִ ן הַ דַ קָ ה מִ בְּ חִ ינַת שְׂ מֹאל ּ ּ , בִּ שְׁ בִ יל לְ הַ מְ שִׁ יך ְ ּפַ רְ נָסָ ה לְ הָ עוֹ לָם . אֲבָ ל תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ יִפֹל לִ בְ חִ ינַת שְׂ מֹאל ּ ּ ּ , תוכַ ל הַ סִּ טְ רָ א־אָ חֳרָ א שֶׁ אֲחִ יזָתָ ה מִ בְּ חִ ינַת שְׂ מֹאל ּ ּ ּ לְ הִ תְ אַ חֵ ז בּ וֹ , עַ ד שֶׁ יִפֹל לִ בְ חִ ינַת שְׂ מֹאל מַ מָ שׁ ּ ּ ּ , ֶׁש ּ הוא בְּ חִ ינַת שֶׁ לֹא לִ שְׁ מָ ה ּ ּ , וַאֲזַי הֵ ם נוֹ טְ לִ ין הַ שֶׁ פַ ע ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ; וְ לֹא דַ י שֶׁ לֹא יִזְכֶּ ה לְ כִ תְ רָ ה שֶׁ ל תוֹ רָ ה ּ ּ ּ , אַ ף גַּם פַ רְ נָסָ ה לֹא יוכַ ל לְ הַ מְ שִׁ יך עַ ל־יְדֵ י לִ מוד כָּ זֶה חַ ס ּ ּ ּ ּ ְ וְ שָׁ לוֹ ם , ומְ אומָ ה לֹא יִשָׂ א בַ עֲמָ לוֹ ּ ּ ּ . וְ אִ ם יַעֲסֹק בַּ תוֹ רָ ה ּ רַ ק לִ שְׁ מָ ה , ּ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת יְמִ ינָה שֶׁ ל תוֹ רָ ה ּ ּ ּ , בְּ לִ י שׁ ום ּ שְׁ גִיאָ ה אֲפִ לו דַ קָ ה מִ ן הַ דַ קָ ה ובְ לִ י שׁ ום נְטִ יָה אֶ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ שְׂ מֹאל אֲפִ לו כְּ חוט־הַ שַׂ עֲרָ ה ּ ּ ּ ּ ּ , אָ ז גַּם־כֵּ ן לֹא יוכַ ל ּ לְ הַ מְ שִׁ יך פַ רְ נָסָ ה ְ ּ , כִּ י עִ קַ ר הַ פַ רְ נָסָ ה וְ הָ עֲשִׁ ירות הוא ּ ּ ּ ּ מִ שְׂ מֹאלָה שֶׁ ל תוֹ רָ ה ּ ּ ּ . וְ עַ ל־כֵּ ן בֶּ אֱמֶ ת קָ שֶׁ ה מְ אֹד לְ הַ שִׂ יג פַ רְ נָסָ ה דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת קָ שִׁ ין מְ זוֹ נוֹ תָ יו שֶׁ ל אָ דָ ם כִּ קְ רִ יעַ ת יַם־סוף מַ מָ שׁ ּ ּ ) עיין פסח אות קיד . ( וְ עַ ל־כֵּ ן עִ קַ ר הַ פַ רְ נָסָ ה ּ ּ נִמְ שֶׁ כֶ ת רַ ק עַ ל־יְדֵ י צַ דִ יק ּ גָּדוֹ ל כָּ זֶה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מֹשֶׁ ה ּ , וְ הוא יָכוֹ ל לַעֲלוֹ ת עַד ּ עַ תִ יקָ א קַ דִ ישָׁ א ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ מַ זָל הָ עֶלְ יוֹ ן ּ ּ ּ , ּ שֶׁ שָׁ ם כָּ ל הַ הַ שְׁ פָ עוֹ ת וְ שָׁ ם כּ ֹלָא יַמִ ינָא כַּ נַ שׁ ֹרֶ שׁ ּ ּ ּ ּ , ל" וְ עַ ל־יְדֵ י־זֶה יָכוֹ ל גַּם הַ צַ דִ יק לְ אַ כְ לָלָא שְׂ מֹאלָא ּ ּ

Segment 39
HE:
בְּ יַמִ ינָא בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ , כִּ י הוא יוֹ דֵ עַ שֶׁ שָׁ ם בְּ שָׁ רְ שׁ וֹ כּ ֹלָא ּ ּ ּ חַ ד , כּ ֹלָא יַמִ ינָא ּ ּ , וְ שָׁ ם עִ קַ ר שׁ ֹרֶ שׁ הַ הַ שְׁ פָ עָ ה ּ ּ ; רַ ק שֶׁ מֻכְ רָ ח לִ פֹל לִ בְ חִ ינַת שְׂ מֹאל גַּם־כֵּ ן בִּ כְ דֵ י לְ צַ יֵר ּ ּ ּ ּ הַ שֶׁ פַ ע שָׁ ם לַעֲשִׁ ירות ּ , אֲבָ ל אַ חַ ר־כָּ ך תֵ כֶ ף הוא כּ וֹ לֵל ּ ְ ּ שְׂ מֹאל בְּ יָמִ ין , ומַ מְ שִׁ יך תוֹ רָ ה ופַ רְ נָסָ ה לָעוֹ לָם ּ ּ ּ ְ בִּ קְ דֻ שָׁ ה גְ דוֹ לָה ּ . עַיֵן פְ נִים ּ ּ . עִ קַ ר הַ פַ רְ נָסָ ה נִמְ שֶׁ כֶ ת ּ ּ עַ ל־יְדֵ י הַ צַ דִ יק הַ דוֹ ר הָ אֲמִ תִ י ּ ּ ּ ּ , שֶׁ זוֹ כֶ ה לְ הַ מְ שִׁ יך ְ ּ פַ רְ נָסָ ה מִ מַ זָל הָ עֶלְ יוֹ ן הַ נַ ּ ּ ּ ּ , ל" ובוֹ קֵ עַ הַ יָם הַ חָ כְ מָ ה ּ ּ וְ הַ תוֹ רָ ה לִ פְ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל ּ . וְ יִשְׂ רָ אֵ ל עַם קָ דוֹ שׁ צְ רִ יכִ ין לְ הַ אֲמִ ין בְּ הַ צַ דִ יק־הָ אֱמֶ ת הַ זֶה ּ ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת " וַיַאֲמִ ינו ּ ּ בַּ ה ' ובְ מֹשֶׁ ה עַבְ דוֹ ּ ּ " ּ שֶׁ נֶאֱמַ ר בִּ קְ רִ יעַ ת יַ ם־סוף ּ , וְ עַ ל־יְדֵ י־זֶה זָכו אָ ז לְ הִ תְ גַּלות הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת הַ הַ שָׂ גָה הַ גְּ דוֹ לָה שֶׁ זָכו כָּ ל יִשְׂ רָ אֵ ל אָ ז ּ ּ ּ . גַּם זָכו אָ ז ּ לְ שֶׁ פַ ע עֲשִׁ ירות גָּדוֹ ל מִ בִּ זַת הַ יָם ּ ּ ּ , כִּ י בְּ וַדַ אי לָאו כָּ ל ּ אָ דָ ם זוֹ כֶ ה לִ שְׁ נֵי שֻׁ לְ חָ נוֹ ת , ִּכ י קָ שִׁ ין מְ זוֹ נוֹ תָ יו שֶׁ ל אָ דָ ם כִּ קְ רִ יעַ ת יַם־סוף כַּ נַ ּ ּ , ל" וְ אֵ יך יִזְכֶּ ה הָ אָ דָ ם בְּ כֹחוֹ ְ וזְכותוֹ לִ קְ רִ יעַ ת יַם־סוף ּ ּ ּ ? עַ ל־כֵּ ן אָ נו צְ רִ יכִ ין רַ ק ּ לִ סְ מֹך עַ ל צַ דִ יקֵ י הַ דוֹ ר הָ אֲמִ תִ יִים שֶׁ הֵ ם בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ ְ מֹשֶׁ ה , וְ עַ ל־יְדֵ י הָ אֱמונָה ּ לְ בַ ד יְכוֹ לִ ין לִ זְכּ וֹ ת לְ תוֹ רָ ה ּולְ פַ רְ נָסָ ה , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת קְ רִ יעַ ת יַם־סוף ּ ּ , כִּ י עִ קַ ר ּ קְ רִ יעַ ת יַם־סוף הָ יָה רַ ק בִּ זְכות הָ אֱמונָה שֶׁ הֶ אֱמִ ינו ּ ּ ּ ּ בַּ ה ' ובְ מֹשֶׁ ה עַבְ דוֹ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" כְּ דַ אי הֵ ם וְ הָ אֱמונָה וְ כו ּ ּ ', כְּ מוֹ ־כֵ ן גַּם עַ כְ שָׁ ו , עַ ל־יְדֵ י הָ אֱמונָה הַ גְּ דוֹ לָה יָכוֹ ל הַ צַ דִ יק־הָ אֱמֶ ת לְ הַ מְ שִׁ יך לוֹ ְ ּ ּ ּ כָּ ל הַ הַ שְׁ פָ עוֹ ת קְ דוֹ שׁ וֹ ת ּ , אַ ף־עַ ל־פִ י שֶׁ אֵ ינוֹ זוֹ כֶ ה לָזֶה ּ בְּ כֹחוֹ לְ בַ ד , רַ ק בִּ זְכות הָ אֱמונָה שֶׁ מַ אֲמִ ין בַּ ה ּ ּ ּ ' ובְ הַ צַ דִ יקֵ י־אֱמֶ ת ּ ּ ּ ) .ל"ּ כַּ נַ לקוטי הלכות - הלכות

Segment 40
HE:
ת למוד - תורה ז – ' ג ' לפי אוצר היראה -

Segment 41
HE:
ממון ופרנסה – אותיות נ (ה"נ ד "

Segment 42
HE:
וַיַאֲ מִ ינו בַּ ה ּ ּ ' ובְ מֹשֶׁ ה עַבְ דוֹ ּ ּ

Segment 43
HE:
יד ) ( לא , עִ קַ ר כָּ ל הַ נִסִּ ים וְ הַ נִפְ לָאוֹ ת וְ הִ תְ גַּלות אֱלָהות שֶׁ הָ יָה ּ ּ ּ ּ ּ ּ עַ ל יְדֵ י מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו , ּ עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם ּ , וְ כֵ ן כָּ ל הַ הַ שָׂ גוֹ ת ּ הַ גְּ דוֹ לוֹ ת וְ הַ נִפְ לָאוֹ ת שֶׁ גִּ לו לָנו שְׁ אָ ר הַ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ , הַ כּ ֹל הוא רַ ק כְּ דֵ י לְ חַ זֵק אוֹ תָ נו בֶּ אֱמונָה שְׁ לֵמָ ה ּ ּ ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה תַ כְ לִ ית כָּ ל הַ הַ שָׂ גוֹ ת וְ הַ יְדִ יעוֹ ת ּ ּ , בְּ חִ ינַת ' : ּתַ כְ לִ ית הַ יְ דִ יעָ ה אֲ שֶׁ ר לֹא נֵדַ ע ' . ל"ּ כַּ נַ וְ זֶה שֶׁ כָּ תוב אַ חַ ר כָּ ל ּ הַ נִסִּ ים וְ הַ נִפְ לָאוֹ ת שֶׁ עָ שָׂ ה מֹשֶׁ ה בִּ יצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם ּ ּ , שֶׁ הָ יָה אָ ז הִ תְ גַּלות אֱלָקות בְּ אוֹ ר נִפְ לָא וְ גָדוֹ ל מְ אֹד ּ ּ ּ כַּ יָדועַ ּ ּ , וְ אַ חַ ר־כָּ ך : ְ וַעֲנַן ה ' הוֹ לֵך לִ פְ נֵיהֶ ם יוֹ ְ מָ ם וְ כו ', ּ וְ עַמוד אֵ שׁ לָיְלָה ּ ּ , וְ אַ חַ ר־כָּ ך הָ יָה קְ רִ יעַ ת יַם סוף ּ ְ בְּ נִפְ לָאוֹ ת גְּדוֹ לוֹ ת ובְ הִ תְ גַּלות אֱלָקות גָּדוֹ ל מְ אֹד ּ ּ ּ ּ , עַד שֶׁ רָ אֲ תָ ה שִׁ פְ חָ ה עַ ל הַ יָם וְ כו ּ ּ ' כְּ מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ . ל" ּ אַ חַ ר כָּ ל זֶה כְּ תִ יב : " ּ וַיַרְ א יִשְׂ רָ אֵ ל אֶ ת הַ יָד הַ גְּ דוֹ לָה ּ וְ כו ', ּ וַיַאֲמִ ינו בַּ ה ּ ּ " ' רְ אֵ ה וְ הָ בֵ ן וְ הַ בֵּ ט , כִּ י אַ חַ ר כָּ ל וְ הַ מוֹ פְ תִ ים וְ הַ יְדִ יעוֹ ת הַ הַ שָׂ גוֹ ת ּ ּ

Segment 44
HE:
, צְ רִ יכִ ין עֲדַ יִן לֶאֱמונָה ּ , כִּ י כָ ל הַ נַ ּ" ל לֹא הָ יָה אֶ לָא בִּ שְׁ בִ יל חִ זוק ּ ּ ּ הָ אֱמונָה ּ , כָּ ל חַ ד כְּ פֻם מָ ה דִ מְ ּ שַׁ עֵר בְּ לִ בֵּ ה ּ ] כל אחד לפי מה שמשער בלבו , [ כִּ י לְ עוֹ לָם צְ רִ יכִ ין לְ הִ תְ חַ זֵק ּ בֶּ אֱמונָה ולְ הַ אֲמִ ין בְּ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ובְ הַ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ בִּ פְ שִׁ יטות בְּ לִ י שׁ ום חָ כְ מוֹ ת ּ ּ , כִּ י הָ עִ קָ ר הוא הָ אֱמונָה ּ ּ ּ הַ פְ שׁ וטָ ה ּ ּ . ) אוצר היראה – אמונה - (ב" פ

Segment 45
HE:
וַיַאֲמִ ינו בַּ ה ּ ּ ' ובְ מֹשֶׁ ה עַבְ דוֹ ּ ּ

Segment 46
HE:
יד ) ( לא , עִ קַ ר יְצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם הָ יָה לְ גַלוֹ ת הָ אֱמונָה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ , שֶׁ זֶה עִ קַ ר יְצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם לְ קַ בֵּ ל אֶ ת הַ תוֹ רָ ה שֶׁ הִ יא ּ ּ ּ אֱמונָה ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) תְ הִ לִ ים קיט ּ ּ ו , (: " כָּ ל מִ צְ וֹ תֶ יך ָ אֱמונָה ּ ". כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) שְׁ מוֹ ת ג : " ( יב , בְּ הוֹ צִ יאֲ ך אֶ ת ָ הָ עָ ם מִ מִ צְ רַ יִם תַ עַבְ דון אֶ ת הָ אֱלֹקִ ים וְ כו ּ ּ ּ ּ ' ". וְ עִ קַ ר ּ הָ אֱמונָה הִ יא עַ ל־יְדֵ י אֱמונַת חֲכָ מִ ים בְּ חִ ינַת ּ ּ ) שָׁ ם יד , לא (: וַיַאֲמִ ינו בַּ ה ּ ּ ' ובְ מֹשֶׁ ה עַבְ דוֹ ּ ּ , כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ אֲמִ ין בַּ ה ' כִּ י אִ ם כְּ שֶׁ מַ אֲמִ ינִין בְּ מֹשֶׁ ה עַבְ דוֹ ּ ּ , שֶׁ הוא אֱמונַת חֲכָ מִ ים ּ ּ , כִּ י לִ גְ דֻ לָתוֹ אֵ ין חֵ קֶ ר וְ הוא ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך מְ רוֹ מָ ם וְ נַעֲלֶה וְ נִשָׂ א מְ אֹד מִ דַ עְ תֵ נו ּ ּ ּ ּ ְ . וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ שִׂ יג הָ אֱמונָה הַ קְ דוֹ שָׁ ה כִּ י אִ ּ ּ ּ ם עַ ל־יְדֵ י הַ צַ דִ יקִ ים הָ אֲמִ תִ יִים שֶׁ הֵ ם מַ כְ נִיסִ ין בָּ נו הָ אֱמונָה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ קְ דוֹ שָׁ ה . וצְ רִ יכִ ין אָ נו לְ הַ אֲמִ ין בָּ הֶ ם וְ לִ בְ לִ י לָסור ּ ּ ּ מִ דִ בְ רֵ יהֶ ם יָמִ ין ושְׂ מֹאל ּ ּ . וְ כָ ל הַ קִ לְ קול שֶׁ ל כָּ ל ּ ּ הַ דוֹ רוֹ ת שֶׁ הָ יו מַ כְ עִ יסִ ין ובָ אִ ין קֹדֶ ם מַ תַ ּ ּ ּ ּ ּ ן תוֹ רָ ה , שֶׁ הֵם דוֹ ר הַ מַ בּ ול וְ דוֹ ר הַ פַ לָגָה ּ ּ ּ ּ ּ , הַ כּ ֹל הָ יָה עַ ל־יְדֵ י פְ גַם ּ אֱמונַת חֲכָ מִ ים ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) ּ אִ יוֹ ב כד , יח (: " לֹא יִפְ נֶה דֶ רֶ ך כְּ רָ מִ ים ְ ּ ". ּופֵ רֵ שׁ רַ שִׁ " י שֶׁ כְּ רָ מִ ים הֵם הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ , שֶׁ הָ יו נִשְׁ בָּ עִ ין לִ בְ לִ י לִ ּ פְ נוֹ ת לְ דַ רְ כָּ ם שֶׁ ל הַ צַ דִ יקִ ים הָ אֲמִ תִ יִים הָ עוֹ מְ דִ ים בְּ רומוֹ שֶׁ ל עוֹ לָם ּ ּ ּ ּ ּ . כִּ י בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר הָ יו בְּ וַדַ אי צַ דִ יקִ ים גְּבוֹ הִ ים ּ ּ ּ ּ אֲמִ תִ יִים ּ ּ , כְּ גוֹ ן מְ תושֶׁ לַח וְ נֹחַ וְ שֵׁ ם וְ עֵבֶ ר וַחֲנוֹ ך ְ ּ וְ כַ יוֹ צֵ א בָּ הֶם ּ , וְ אִ ם הָ יו מַ אֲמִ י ּ נִים בָּ הֶ ם , ּ הָ יו זוֹ כִ ים עַל יָדָ ם לָאֱמונָה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ולְ דֶ רֶ ך יְשָׁ רָ ה לַעֲבוֹ דָ תוֹ ְ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך , ְ וְ הָ יו נִצוֹ לִ ים מִ ן הַ מַ בּ ול ושְׁ אָ ר צָ רוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ . וְ אִ בְּ דו ּ הָ עוֹ לָם הַ זֶה וְ הָ עוֹ לָם הַ בָּ א ּ , הַ כּ ֹל עַ ל־יְדֵ י פְ גַם אֱמונַת ּ ּ חֲכָ מִ ים . וְ כֵ ן בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר עִ קַ ר הַ תִ קְ וָה לִ זְכּ וֹ ת ּ ּ ּ לַתַ כְ לִ ית הַ נִצְ חִ י לְ חַ יֵי עַ ד הוא עַ ל־יְדֵ י אֱמונַת חֲכָ מִ ים ּ ּ ּ ּ ּ אֲמִ תִ יִים ּ ּ , אֲ שֶׁ ר זָכו לְ הִ תְ גַּבֵּ ר עַ ל יִצְ רָ ם וְ כָ פו תַ אֲוָתָ ם ּ ּ ּ וְ הָ פְ כו פְ נֵיהֶ ם מֵ הַ בְ לֵי הָ עוֹ לָם הַ זֶה לְ גַמְ רֵ י ּ ּ ּ , ובָ חֲרו ּ ּ ְּב חַ יִים אֲמִ תִ יִים וְ יָגְ עו וְ טָ רְ חו בִּ יגִיעוֹ ת וַעֲבוֹ דוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ גְּ דוֹ לוֹ ת לִ שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך עַד שֶׁ זָכו לְ מַ ה שֶׁ זָכו ּ ּ ּ ּ ּ ְ , וְ הִ שִׂ יגו ּ ּ הַ שָׂ גַת אֱלֹקות ּ ּ , ובְ גֹדֶ ל כּ ֹחָ ם הֵ ם יְכוֹ לִ ים לְ קָ רֵ ב אוֹ תָ נו ּ ּ גַּם־כֵּ ן אֵ לָיו יִתְ בָּ רַ ך . ְ וְ אָ נו מְ חֻיָבִ ּ ּ ים לְ הַ אֲמִ ין בָּ הֶ ם , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) ּדְ בָ רִ ים יז יא , (: " לֹא תָ סור מִ ן הַ דָ בָ ר ּ ּ אֲ שֶׁ ר יַגִּידו לְ ך וְ כו ּ ּ ָ , "' כִּ י הֵ ם יוֹ דְ עִ ין לְ הוֹ רוֹ ת לָנו ּ הַ דֶ רֶ ך אֲ שֶׁ ר נֵלֵך בָּ ה וְ ּ ּ ְ ְ אֶ ת הַ מַ עֲשֶׂ ה אֲשֶׁ ר נַעֲשֶׂ ה ּ . ) לקוטי הלכות – הלכות פסח ו ' - (' א

Segment 47
HE:
ּ סו ס וְ רֹכְ בוֹ רָ מָ ה בַ יָם ּ (א , טו ) עִ קַ ר תִ קון הַ נֶפֶ שׁ שֶׁ ל אִ ישׁ הַ יִשְׂ רְ אֵ לִ י הוא תִ קון ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ מַ חֲשָׁ בָ ה , הַ יְנו שֶׁ יַגְבִּ יר כּ ֹחַ הַ שֵׂ כֶ ל עַל הַ מְ דַ מֶ ה ּ ּ ּ ּ , שֶׁ יִהְ יֶה הַ מְ דַ מֶ ה טָ פֵ ל לְ הַ שֵׂ כֶ ל ּ ּ ּ , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ כָּ תַ ב ּ ּ ַּב זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ : אֵ ין הָ רוֹ כֵ ב טָ פֵ ל לַסּ וס ּ , אֶ לָא הַ סּ ו ּ ּ ס טָ פֵ ל לְ הָ רוֹ כֵב . כִּ י סוס הוא בְּ חִ ינַת תקֶ ף פְ גַם זֻהֲמַ ת ּ ּ ּ ּ הַ מְ דַ מֶ ה ּ , שֶׁ עִ קַ ר רֹב בִּ לְ בּ ולִ ים הֵם עַל־יְדֵ י תַ אֲוַת ּ ּ ּ ּ הַ מִ שְׁ גָּל , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת זֻהֲמַ ת מִ צְ רַ יִם ּ , בְּ חִ ינַת וְזִ " רְ מַ ת ּ סוסִ ים זִרְ מָ תָ ם , " בְּ חִ ינַת " סוסִ ים מְ יֻזָנִים מַ שְׁ כִּ ים הָ יו ּ ּ ּ ". וְ שָׁ ם עִ קַ ר הַ מִ לְ חָ מָ ה שֶׁ ל כָּ ל אֶ חָ ד ּ ּ , שֶׁ צָ רִ יך לְ הַ גְבִּ יר ְ ּ הַ שֵׂ כֶ ל עַל הַ מְ דַ מֶ ה ּ ּ , כִּ י הַ מֹחִ ין הֵם בְּ חִ ינַת מְ חִ צוֹ ת ּ ּ פְ רוסוֹ ת בִּ פְ נֵי תַ אֲוָה הַ זֹאת ּ ּ ּ ּ . ּובֶ אֱמֶ ת בְּ עִ נְיַן בִּ לְ בּ ול ּ הַ מְ דַ מֶ ה כָּ לול כָּ ל הַ תַ אֲווֹ ת ּ ּ ּ , הֵן תַ אֲוָה הַ נַ ּ ּ , ל" וְ כֵן תַ אֲוַת ּ מָ מוֹ ן וְחֶ סְ רוֹ ן בִּ טָ חוֹ ן וְטִ רְ דַ ת הַ פַ רְ נָסָ ה ופְ גַם אֱמונָה ּ ּ ּ ּ ּ . 'ּ וְ כו וְ עַל־כֵּן נִקְ רָ אִ ים הַ בִּ טְ חוֹ נוֹ ת שֶׁ ל שָׁ וְ א וָהֶבֶ ל בְּ שֵׁ ם ּ סוס , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " אֵ לֶה בָ רֶ כֶב וְ אֵ לֶ ּ ּ ה בַ סּ וסִ ים וְ כו ּ ּ , "' וְ כֵן : " הוֹ י הַ ירְ דִ ים מִ צְ רַ יִם לְ עֶזְרָ ה עַל סוסִ ים יִשָׁ עֵנו ּ ּ ּ ּ 'ּ וְ כו ". ומִ שָׁ ם נִמְ שָׁ ך פְ גַם תַ אֲוַת מָ מוֹ ן ּ ּ ְ ּ ּ , שֶׁ רוֹ דֵ ף אַ חַ ר הַ מָ מוֹ ן בִּ טְ רָ דוֹ ת וִיגִיעוֹ ת גְּדוֹ לוֹ ת ומֵ שִׂ ים עַצְ מוֹ ּ ּ בְּ סַ כָּ נוֹ ת עֲצומוֹ ת ּ , וְ כָ ל זֶה מֵ חֲמַ ת שֶׁ עוֹ שֶׂ ה מֵ הָ עִ קָ ר ּ טָ פֵ ל ומֵ הַ טָ פֵ ל עִ קָ ר ּ ּ ּ , שֶׁ תוֹ לֶה עִ קַ ר הַ מְ שָׁ כַ ת פַ רְ נָסָ תוֹ ּ ּ ּ בְּ הַ סִּ בּ וֹ ת וְ הַ יְגִיעוֹ ת , וְ שׁ וֹ כֵחַ בְּ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , אֲשֶׁ ר רַ ק הוא יִתְ בָּ רַ ך זָן ומְ פַ רְ נֵס וְכו ּ ּ ּ ְ ' ּ וְיוכַ ל לְ פַ רְ נֵס אֶ ת הָ אָ דָ ם בְּ סִ בָּ ה ּ קַ לָה , וכְ מוֹ שֶׁ הִ זְהִ ירו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ : ל" הֱוֵי מְ מַ עֵט בְּ עֵסֶ ק וַעֲסֹק בַּ תוֹ רָ ה ּ . וְכָ ל זֶה בִּ כְ לַל דִ בְ רֵ י הַ זֹהַר ּ ּ הַ קָ דוֹ שׁ הַ נַ ּ ּ , ל" שֶׁ יִהְ יֶה הַ סּ וס טָ פֵ ל לָרוֹ כֵב וְ לֹא לְ הֵפֶ ך ְ ּ ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , וְזֶה בְּ חִ ינַת " שֶׁ קֶ ר הַ סּ וס לִ תְ שׁ ועָ ּ ּ ה וְ כו , "'ּ וְ כֵן : " לֹא בִ גְבורַ ת הַ סּ וס יֶחְ פָ ץ וְ כו ּ ּ ּ ּ ". ' וְ עִ קַ ר הִ תְ גַּבְּ רות ּ ּ הַ סִּ טְ רָ א־אָ חֳרָ א , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת קְ לִ פַ ת פַ רְ עֹה ומִ צְ רַ יִם ּ ּ ּ , שֶׁ כּ וֹ לֵל כָּ ל הַ גָּלֻיוֹ ת עַל־יְדֵ י הַ מֶ רְ כָּ בוֹ ת הַ טְ מֵ אוֹ ת שֶׁ לוֹ ּ ּ ּ ּ , ּ הוא שֶׁ רוֹ צִ ים לְ הַ גְבִּ יר הַ סּ וס עַל הָ רוֹ כֵב חַ ס וְשָׁ לוֹ ם ּ , שֶׁ יִהְ יֶה הָ רוֹ כֵב טָ פֵ ל לְ הַ סּ וס חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ , הַ יְנו לְ הַ גְבִּ יר ּ זֻהֲמַ ת בִּ לְ בּ ול הַמְ דַ מֶ ה עַל הַ שֵׂ כֶ ל ּ ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת סוס ּ אָ דֹם וְ לָבָ ן וְ שָׁ חֹר שֶׁ יָצָ א בָּ הֶם פַ רְ עֹה ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ , ל" ּ כִּ י יֵשׁ בְּ עִ נְיַן מִ לְ חָ מָ ה הַ זֹאת שֶׁ ל זֻהֲמַ ת ּ הַ מְ דַ מֶ ה עִ ם הַ שֵׂ כֶ ל כַּ מָ ה וְ כַ מָ ה בְּ חִ ינוֹ ת ּ ּ ּ ּ , כִּ י לִ פְ עָמִ ים מִ תְ גַּבֵּ ר עַל הָ אָ דָ ם בְּ מַ חֲשָׁ בוֹ ת וְרַ עְ יוֹ נוֹ ת וְ הִ רְ הורִ ים ּ שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת סוס אָ דֹם ּ , וְלִ פְ עָמִ ים בְּ חִ ינַת סוס לָבָ ן ּ

Segment 48
HE:
וְ שָׁ חֹר . וְזֶה בְּ חִ ינַת גָּלות הָ אַ רְ בַּ ע מַ לְ כֻיוֹ ת שֶׁ רָ אָ ה ּ ּ זְכַ רְ יָה גַּם־כֵּן סוסִ ים אֲדֻ מִ ים ושְׁ חֹרִ ים ולְ בָ נִים וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ . ' וְ עִ קַ ר הַ גָּלֻיוֹ ת הוא גָּלות הַ נֶפֶ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הָ עִ קָ ר הוא מַ ה ּ ּ שֶׁ הַ מֶ רְ כָּ בוֹ ת טְ מֵ אוֹ ת ּ ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת הַ מַ חֲ ּ שָׁ בוֹ ת וְרַ עְ יוֹ נִים וְ הִ רְ הורִ ים מְ בֻלְ בָּ לִ ים וְרָ עִ ים מִ תְ גַּבְּ רִ ים עַל ּ הַ שֵׂ כֶ ל דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ . וְעִ קַ ר עֵצָ ה הַ כְּ לָלִ ית לְ כָ ל זֶה הוא רַ ק ּ ּ לִ תְ פֹס אֻ מָ נות אֲבוֹ תֵ ינו וְ לִ צְ עֹק אֶ ל הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ צָ עֲקו ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל עַל הַ יָם בִּ רְ אוֹ תָ ם כָּ ּ ל מַ רְ כְּ בוֹ ת פַ רְ עֹה וְחֵ ילוֹ ּ ּ וְ כו ', ולְ קַ שֵׁ ר עַצְ מוֹ בֶּ אֱמֶ ת לְ הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת מֹשֶׁ ה , וְעַל־יְדֵ י־זֶה נִתְ עוֹ רְ רִ ין רַ חֲמֵ י הַ שֵׁ ם ּ יִתְ בָּ רַ ך , ְ וְ לוֹ חֵ ם בְּ עַצְ מוֹ בַּ עֲדֵ נו ומַ כְ נִיעַ ומַ פִ יל הַ מֶ רְ כָּ בָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּדְ סִ טְ רָ א־אָ חֳרָ א , בְּ חִ ינַת " סוס וְרֹכְ בוֹ רָ מָ ה בַ יָם ּ ּ " ּ סוס תְ חִ לָה ּ ּ , וְ אַ חַ ר־כָּ ך רוֹ כְ בוֹ ְ , כִּ י שָׁ ם הָ רוֹ כֵב טָ פֵ ל לְ הַ סּ וס ּ . וְ אָ ז כְּ שֶׁ מַ כְ נִיעִ ין הַ מֶ רְ כָּ בוֹ ת טְ מֵ אוֹ ת הַ נַ ּ ּ ּ , ל" אָ ז זוֹ כִ ין שֶׁ יִהְ יֶה הַ סּ וס טָ פֵ ל לָרוֹ כֵב ּ ּ , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת הַ מַ חֲשָׁ בָ ּ ה בְּ יַד הָ אָ דָ ם לְ הַ טוֹ תָ ה כִּ רְ צוֹ נוֹ ּ ּ , וַאֲפִ לו אִ ם לִ פְ עָמִ ים ּ ּ הַ מַ חֲשָׁ בָ ה יוֹ צֵ את מִ דֶ רֶ ך הַ יָשָׁ ר לַחוץ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ ְ ּ ּ , ּ הוא יָכוֹ ל לְ תָ פְ סָ ה , ּ כְּ מוֹ הַ סּ וס שֶׁ תוֹ פְ סִ ין אוֹ תוֹ בְּ מֶ תֶ ג וָרֶ סֶ ן ּ ּ לְ הַ טוֹ תוֹ לַדֶ רֶ ך הַ יָשָׁ ר ּ ְ ּ ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר . מִ י שֶׁ מַ גְבִּ יר מַ חֲשָׁ בוֹ ת קְ דוֹ שׁ וֹ ת עַל הַ הֵפֶ ך ְ ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת שֶׁ מַ גְבִּ יר הָ רוֹ כֵב עַל הַ סּ וס ּ ּ , עַל־יְדֵ י־זֶה נוֹ פְ לִ ין מִ מֵ ילָא ּ כָּ ל הַ שׂ וֹ נְאִ ים וְ הַ חוֹ לְ קִ ים דְ סִ טְ רָ א־אָ חֳרָ א ּ ּ , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה עִ קַ ר נִצְ חוֹ ן הַ מִ לְ חָ מָ ה ּ ּ ) לקוטי הלכות -

Segment 49
HE:
הלכות שלוחין ד" ל – ' ה לפי אוצר היראה -

Segment 50
HE:
מחשבות והרהורים – אותיות י (ו"ט ד "

Segment 51
HE:
וַיָבֹאו מָ רָ תָ ה ּ ּ

Segment 52
HE:
, טו ) ( כג צְ רִ יכִ ין לֵידַ ע ולְ הַ אֲמִ ין שֶׁ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך שׁ וֹ לֵחַ הַ מְ רִ ירות ּ ּ ְ בְּ רַ חֲמָ נות ומַ שְׁ לִ יך כָּ ל חַ טֹאתָ יו אַ חַ ר גֵּווֹ ּ ְ ּ ּ וְ אֵ ינוֹ שׁ וֹ לֵחַ לוֹ מְ רִ ירות כְּ פִ י עֲווֹ נוֹ תָ יו רַ ק כְּ פִ י יְכָ לְ תוֹ ּ ּ . וְזֶה שֶׁ תֵ כֶף ּ אַ חַ ר קְ רִ יעַת יַם־סוף כְּ תִ יב ּ ) שְׁ מוֹ ת טו : ( וַיָבֹאו מָ רָ תָ ה ּ ּ וְ לֹא יָכְ לו לִ שְׁ תֹת מַ יִם מִ מָ רָ ה וְ כו ּ ּ ּ ּ ' שָׁ ם שָׂ ם לוֹ חֹק ומִ שְׁ פָ ט וְ שָׁ ם נִסָּ הו ּ ּ ּ . כִּ י זֶ ה עִ קַ ר הַ נִסָּ יוֹ ן לְ כָ ל אָ דָ ם ּ ּ הַ מַ תְ חִ יל לְ הִ תְ קָ רֵ ב שֶׁ צְ רִ יכִ ין לִ סְ בּ ֹל הַ מְ רִ ירות שֶׁ עוֹ בֵר ּ ּ ּ ּ עָ לָיו . וְזֶהו : ּ וַיֹאמֶ ר אִ ם שָׁ מוֹ עַ תִ שְׁ מַ ע לְ קוֹ ל ה ּ ּ ' אֱלֹקֶ יך ָ ' ּ וְ כו כָּ ל הַ מַ חֲלָה אֲשֶׁ ר שַׂ מְ תִ י בְ מִ צְ רַ יִם לֹא אָ שִׂ ים עָ לֶיך ָ ּ ּ כִּ י אֲנִ י ה ' רֹפְ אֶ ך . ָ וכְ בָ ר נִתְ קַ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ ּ " ל בְּ פָ סוק זֶה ּ ) סַ נְהֶ דְ רִ ין קא .( , אַ ך עַל־פִ י הַ נַ ּ ּ ְ " ל מְ בֹאָ ר הֵיטֵ ב כִּ י מַ בְ טִ יחָ ם הַ בְ טָ חָ ה גְּדוֹ לָה , הַ יְנו אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ לְ פִ י ּ ּ ּ מַ עֲשֵׂ יהֶם מִ קֹדֶ ם הָ יָה רָ אוי שֶׁ יָבוֹ א עֲלֵיהֶם כָּ ל הַ מַ ּ ּ ּ ּ חֲלָה אֲשֶׁ ר בְּ מִ צְ רַ יִם חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , כִּ י הֲלֹא אִ י אֶ פְ שָׁ ר מְ רִ ירות עַל־יְדֵ י אִ ם כִּ י לְ הִ תְ רַ פֹאות ּ ּ

Segment 53
HE:
, ְ אַ ך הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא מַ בְ טִ יחָ ם שֶׁ בְּ חַ סְ דוֹ יָחוס עֲלֵיהֶם ּ ּ ּ ּ ְ ּ וְ לֹא יָשׂ ום עֲלֵיהֶם כָּ ל הַ מַ חֲלָה אֲשֶׁ ר בְּ מִ צְ רַ יִם ּ ּ , כִּ י אִ ם כֵּן לֹא הָ יו יְכוֹ לִ ים לִ סְ בּ ֹל וְהָ יו לְ אַ חַ ר יֵאושׁ ּ ּ ּ . רַ ק שֶׁ יִהְ יֶה ּ מֵ קֵ ל עֲלֵיהֶם בְּ כָ ל מַ ה דְ אֶ פְ שָׁ ר וְ לֹא יִשְׁ לַח לָהֶם כִּ י אִ ם ּ כְּ פִ י יְכָ לְ תָ ם ּ . וְזֶהו ּ ' כִּ י אֲנִי ה ' רֹפְ אֶ ך ', ָ הַ יְנו שֶׁ אֲנִי ה ּ ' שֶׁ אֲנִי רַ חֲמָ ן גָּדוֹ ל עוֹ סֵ ק בִּ רְ פואָ תְ ך ָ ּ , וְעַל־כֵּן בְּ וַדַ אי לֹא ּ אֶ שְׁ לַח עָלֶיך מְ רִ ירות כְּ פִ י מַ עֲשֶׂ יך שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ָ ָ ' כָּ ל הַ מַ חֲלָה אֲשֶׁ ר שַׂ מְ תִ י בְ מִ צְ רַ יִם ּ ּ ' רַ ק אֲרַ פֵ א אוֹ תְ ך ָ ּ בְּ רַ חֲמִ ים בִּ מְ עַט מְ רִ ירות כְּ פִ י יְכָ לְ תְ ך בְּ אֹפֶ ן שֶׁ תִ סְ בּ ֹל ּ ּ ָ ּ וְ תִ תְ רַ פֵ א ּ . וְזֶהו ּ ' ִּכ י אֲנִי ה ' רֹפְ אֶ ך ָ ', ובְ וַדַ אי אֲרַ פֵ א ּ ּ ּ אוֹ תְ ך כָּ רָ אוי ּ ָ . ) לקוטי הלכות - הלכות בציעת הפת ' א- אות י (ח"

Segment 54
HE:
הִ נְנִי מַ מְ טִ יר לָכֶ ם לֶחֶ ם מִ ן הַ שָׁ מָ יִם ּ

Segment 55
HE:
(ד , טז ) צְ רִ יכִ ין לֵידַ ע , שֶׁ הַ לֶחֶ ם וְ הַ פַ רְ נָסָ ה גַשְׁ מִ ית בָּ א גַם כֵּן ּ ּ ּ מִ מֶ רְ חָ ק מְ אֹ , ד בִּ בְ חִ ינַת " מִ מֶ רְ חָ ק תָ בִ יא לַחְ מָ ה ּ ּ ּ , " כִּ י הַ מְ זוֹ נוֹ ת בָּ אִ ים מִ מָ קוֹ ם גָּבוֹ הַ וְרָ חוֹ ק מְ אֹד ּ ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת " בָּ נֵי חַ יֵי ומְ זוֹ נֵי ּ ּ , לָאו בִּ זְכותָ א תָ לְ יָא אֶ לָא בְּ מַ זָלָא ּ ּ ּ ּ ". ומובָ א בְּ כִ תְ בֵ י הָ אֲרִ יזַ ּ ּ , ל" שֶׁ הַ כַּ וָנָה עַל מַ זָל הָ ּ ּ עֶלְ יוֹ ן שֶׁ ל בְּ חִ ינַת תִ קונֵי דִ קְ נָא קַ דִ ישָׁ א ּ ּ ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת " נֹצֵר וְ נַקֵ ה ּ " ', ּ וְ כו שֶׁ הֵם בְּ חִ ינוֹ ת גְּבוֹ הִ ים מְ אֹד כַּ יָדועַ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן בֶּ אֱמֶ ת אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" קָ שִׁ ין מְ זוֹ נוֹ תָ יו שֶׁ ל אָ דָ ם כִּ קְ רִ יעַת יַם־סוף ּ , וְ כִ פְ לַיִם כַּ י ּ וֹ לֵדָ ה , וְיוֹ תֵ ר מִ ן הַ גְּאֻ לָה ּ . ּוכְ פִ י עֹצֶם הִ תְ רַ חֲקות הַ מְ זוֹ נוֹ ת וְ הַ פַ רְ נָסָ ה מִ ן הָ אָ דָ ם ּ ּ ּ , לֹא הָ יָה כְּ דַ אי שֶׁ יֻמְ שַׁ ך לוֹ מְ זוֹ נוֹ ת ְ ּ , אַ ך הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך זָן אֶ ת ְ ְ ּ הָ עוֹ לָם כֻּלוֹ בְּ טובוֹ בְּ חֵ ן ובְ חֶ סֶ ד ובְ רַ חֲמִ ים וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ', וְ עַל־כֵּ ן כְּ שֶׁ מַ גִּיעַ לְ הָ אָ דָ ם אֵ יזֶה שֶׁ פַ ע שֶׁ ל מְ זוֹ נוֹ ת ופַ רְ נָסָ ה ּ ּ , הֵן רַ ב אוֹ מְ עַט , צָ רִ יך לֵידַ ע שֶׁ הַ כּ ֹל בְּ חֶ סֶ ד וְ אֵ ינוֹ כְּ דַ אי ְ , רַ ק הַ כּ ֹל בְּ רַ חֲמָ יו יִתְ בָּ רַ ך , ְ שֶׁ מֵ בִ יא לוֹ פַ רְ נָסָ ה מִ מֶ רְ חָ ק ּ ּ ּ מְ אֹד , בִּ בְ חִ ינַת " מִ מֶ רְ חָ ק תָ בִ יא לַ ּ ּ חְ מָ ה " ּ ּ מַ מָ שׁ . וִידִ יעָה זֹאת נִצְ רָ ך לוֹ בְּ כַ מָ ה בְּ חִ ינוֹ ת ּ ְ : הֵן שֶׁ לֹא יָרום לְ בָ בוֹ ּ ּ בְּ עָ שְׁ רוֹ וְ הַ שְׁ פָ עָתוֹ ּ , שֶׁ יִסְ בּ ֹר שֶׁ הָ עֲשִׁ ירות מַ גִּיעַ לוֹ ּ ּ , כַּ מָ צוי בְּ כַ מָ ה אֲנָשִׁ ים ּ ּ ּ , שֶׁ תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ מַ גִּיעַ לוֹ אֵ יזֶה שֶׁ פַ ע ּ ּ עֲשִׁ ירות מַ ּ תְ חִ יל לְ הִ תְ נַהֵג בִּ גְדוֹ לוֹ ת , עַד שֶׁ עַכְ שָׁ ו דַ אֲגָתוֹ מְ רֻ בָּ ה מִ קֹדֶ ם ּ ּ , מֵ חֲמַ ת שֶׁ חָ סֵ ר לוֹ הַ רְ בֵּ ה כְּ פִ י מַ ה שֶׁ רוֹ צֶ ה לְ הִ תְ נַהֵג בִּ גְדוֹ לוֹ ת ּ , ּוכְ שֶׁ אֵ ינוֹ מַ רְ וִיחַ כִּ רְ צוֹ נוֹ הוא מָ לֵא כַּ עַס ומַ כְ אוֹ בוֹ ת ומִ תְ רָ עֵם עַל ּ ּ ּ ּ מִ דוֹ תָ יו יִתְ בָּ רַ ך , ְ כְּ אִ לו הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך מְ שֻׁ עְ בָּ ד כִּ בְ יָכוֹ ל ְ ּ ּ ּ לִ תֵ ן לוֹ עֲשִׁ ירות ּ ּ . אֲבָ ל בֶּ אֱמֶ ת צָ רִ יך לֵידַ ע ְ , שֶׁ כָּ ל מַ ה שֶׁ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך מַ שְׁ פִ יעַ לוֹ ּ ְ ּ ּ , הַ כּ ֹל בְּ חֶ סֶ ד גָּדוֹ ל , כִּ י הַ שֶׁ פַ ע בָּ א מִ מֶ רְ חָ ק מְ אֹד כַּ נַ ּ ּ ּ , ל" וְ עַל־כֵּן אַ ל יָרום לִ בּ וֹ ּ בְּ עָ שְׁ רוֹ וְ אַ ל יִתְ רָ עֵם עַל מִ דוֹ תָ יו יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , ומַ ה שֶׁ הוא ּ ּ ּ צָ רִ יך עַל הֶ כְ רֵ חִ יות בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ ְ , יִבְ טַ ח בְּ שֵׁ ם הַ שֵׁ ם ּ שֶׁ יַשְׁ פִ יעַ לוֹ בְּ חַ סְ דוֹ ּ ּ ּ . וכְ מוֹ ־כֵן הָ עֲנִיִים וְ דַ לַת הָ עָם ּ ּ ּ צְ רִ יכִ ין גַּם־כֵּן לֵידַ ע זֹאת , שֶׁ הַ פַ רְ נָסָ ה בָּ אָ ה מִ מֶ רְ חָ ק ּ ּ מְ אֹד , וְרַ ק בְּ חַ סְ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , וְ עַל־כֵּן צָ רִ יך לִ בְ טֹחַ כִּ י ְ הָ אֱלֹקִ ים הָ רוֹ עֶה אוֹ תוֹ מֵ עוֹ דוֹ בְּ חַ סְ דוֹ ומַ שְׁ פִ יעַ לוֹ ּ ּ ּ פַ רְ נָסָ תוֹ מִ מֶ רְ חָ ק כָּ זֶה ּ ּ , הוא יְרַ חֵ ם עָ לָיו כָּ ל יְמֵ י חַ יָיו ּ ּ וְיִתֵ ן לוֹ פַ רְ נָ ּ ּ סָ תוֹ הַ מֻכְ רַ חַ ת ּ , וְ אַ ל יָצֵר צָ רַ ת מָ חָ ר , כִּ י דַ יְקָ א עַל־יְדֵ י שֶׁ יוֹ דֵ עַ שֶׁ הַפַ רְ נָסָ ה בָּ אָ ה מִ מֶ רְ חָ ק מְ אֹד ּ ּ ּ מְ אֹד ; בִּ פְ רָ ט הָ עֲנִיִים וְ דַ לַת הָ עָם ּ ּ , שֶׁ רוֹ אִ ים כַּ מָ ה ּ ּ הַ פַ רְ נָסָ ה רְ חוֹ קָ ה מֵ הֶם , ומְ עַט הַ פַ רְ נָסָ ה שֶׁ יֵשׁ לָהֶם ּ ּ ּ בָּ אָ ה לָהֶם בְּ נֵס בְּ כָ ל יוֹ ם , כְּ שֶׁ יוֹ דֵ עַ זֹאת בְּ בֵ רור לֹא ּ ּ יַטְ רִ יד דַ עְ תוֹ ומַ חֲשַׁ בְ תוֹ עוֹ ד עַל הַ פַ רְ נָסָ ה ּ ּ ּ ּ ּ , רַ ק יִבְ טַ ח בְּ שֵׁ ם הַ שֵׁ ם וְיַשְׁ לִ יך עָ לָיו יְהָ בוֹ ְ ּ , מֵ אַ חַ ר שֶׁ יוֹ דֵ עַ שֶׁ אֵ ין ּ שׁ ום סִ בָּ ה שֶׁ יַמְ שִׁ יך פַ רְ נָסָ ה ְ ּ ּ ּ , רַ ק הַ שֵׁ ם יִ ּ תְ בָּ רַ ך מַ שְׁ פִ יעַ ּ ְ לוֹ מִ מֶ רְ חָ ק מְ אֹד בְּ חַ סְ דוֹ ּ ּ , וְ הוא בְּ רַ חֲמָ יו יַשְׁ פִ יעַ לוֹ גַּם ּ ּ לְ הַ בָּ א בְּ כָ ל יוֹ ם דֵ י מַ חְ סוֹ רוֹ בְּ חֵ ן ובְ חֶ סֶ ד ובְ רַ חֲמִ ים ּ ּ ּ . וְרַ ק בִּ בְ חִ ינָה זֹאת צְ רִ יכִ ין לְ קַ בֵּ ל הַ לֶחֶ ם וְ הַ פַ רְ נָסָ ה ּ ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת אֲכִ ּ ּ ילַת מָ ן , הַ יְנו שֶׁ יֵדַ ע שֶׁ הַ פַ רְ נָסָ ה ּ ּ ּ נִמְ שֶׁ כֶ ת בִּ בְ חִ ינַת מָ ן , ּ שֶׁ לֹא יָרַ ד בְּ פַ עַם אֶ חָ ד עַל כָּ ל הַ שָׁ בועַ וְהַ חֹדֶ שׁ ּ ּ , רַ ק דְ בַ ר יוֹ ם בְּ יוֹ מוֹ ּ , כְּ דֵ י שֶׁ יִתְ לו ּ ּ עֵינֵיהֶם לַמָ רוֹ ם ּ . וכְ מוֹ ־כֵ ן נִמְ שֶׁ כֶ ת הַ פַ רְ נָסָ ה גַּם עַכְ שָׁ ו ּ ּ לְ כָ ל אֶ חָ ד לְ פִ י בְּ חִ ינָתוֹ , בְּ אֹפֶ ן שֶׁ יִתְ לֶה עֵינָיו לַמָ רוֹ ם ּ ּ בְּ כָ ל עֵת , שֶׁ יֵדַ ע שֶׁ הַ פַ רְ נָסָ ה הוא רַ ק מֵ אִ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ ּ ּ מִ מֶ רְ חָ ק מְ אֹד , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " כִּ י לֹא מִ מוֹ צָ א ומִ מַ עֲרָ ב ּ ּ ּ ּ וְ כו ', כִּ י אֱלֹקִ ים שׁ ֹפֵ ט וְ כו , "'ּ וְ צָ רִ יך לִ בְ לִ ְ י לְ הִ תְ נַהֵג בִּ גְדוֹ לוֹ ת , ומַ ה שֶׁ מֻכְ רָ ח לוֹ בְּ וַדַ אי יַשְׁ פִ יעַ לוֹ הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך ְ . וְזֶה גַם־כֵּ ן בְּ חִ ינַת : " שָׁ לוֹ ם שָׁ לוֹ ם לָרָ חוֹ ק וְ לַקָ רוֹ ב ּ , " כִּ י תֵ כֶ ף שֶׁ יוֹ דֵ עַ כַּ מָ ה רָ חוֹ ק הַ יְשׁ ועָ ה מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ לִ י שִׁ עור כְּ לָל ּ , וְ אַ ף־ עַל־פִ י־כֵן הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך מוֹ שִׁ יעַ ְ ּ ּ לוֹ בְּ כָ ל עֵת בְּ חֶ סֶ ד הַ נִפְ לָא מִ מֶ רְ חָ ק מְ אֹד ּ ּ , עַל־יְדֵ י־זֶה בְּ עַצְ מוֹ מִ תְ קָ רֵ ב תֵ כֶ ף בְּ תַ כְ לִ ית הַ הִ תְ קָ רְ בות ּ ּ , כִּ י כְּ שֶׁ יוֹ דֵ עַ שֶׁ הַ כּ ֹל בְּ נִפְ לְ אוֹ ת הַ שֵׁ ם ּ ּ , בְּ חַ סְ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , ּתֵ כֶף הַ יְשׁ ּועָ ה קְ רוֹ בָ ה אֵ לָיו מְ אֹד , כִּ י אֵ ין מַ עְ צוֹ ר לַה ' לְ הוֹ שִׁ יעַ , כִּ י מִ מֶ נו לֹא יִפָ לֵא כָּ ל דָ בָ ר ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י אַ ף־עַל־פִ י ּ הַ יְשׁ ועָה רְ חוֹ קָ ה מִ מֶ נו מְ אֹד שֶׁ מִ צַ ד עַצְ מוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , הֵן בְּ רוחָ נִיות וְ הֵן בְּ גַשְׁ מִ יות ּ ּ ּ ּ ּ , אֲבָ ל מִ צַ ד נִפְ לְ אוֹ ת רַ חֲמֵ ּ י הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך הַ יְשׁ ועָה קְ רוֹ בָ ה מְ אֹד ּ ְ ּ . אֲבָ ל תֵ כֶף ּ כְּ שֶׁ יִטְ עֶה וְיִסְ בּ ֹר שֶׁ הוא קָ רוֹ ב מַ מָ שׁ ּ ּ ּ , אָ ז תֵ כֶ ף הוא ּ ּ רָ חוֹ ק מְ אֹד , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת מִ צַ ד עַצְ מוֹ ּ , הֵן הַ הִ תְ קָ רְ בות ּ לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך וְ כֵן הַ פַ רְ נָסָ ה ּ ְ ּ , רְ חוֹ קָ ה מִ מֶ נו מְ אֹ ּ ּ ּ ד מְ אֹד , רַ ק הַ כּ ֹל בְּ חַ סְ דֵ י הַ שֵׁ ם כַּ נַ ּ ּ "ל. ) לקוטי הלכות -

Segment 56
HE:
הלכות שילוח הקן ה ' - אות ט "ו לפי אוצר היראה - ממון ופרנסה - (ט" נ

Segment 57
HE:
לְ מַ עַן אֲנַסֶ נּו ּ ּ (ד , טז ) עִ קַ ר הַ מָ ן נִמְ שָׁ ך מִ בְּ חִ ינַת מַ אֲמָ ר סָ תום דִ בְ רֵ אשִׁ ית ּ ּ ְ ּ ּ , כִּ י מְ זוֹ נָא לָאו בִּ זְכותָ א תָ לְ יָא אֶ לָא בְּ מַ זָלָא ּ ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת מַ זָל ּ הָ עֶלְ יוֹ ן , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ מַ אֲמָ ר סָ תום הַ נַ ּ ּ ּ ּ , ל" כַּ יָדועַ ּ ּ . ומֵ חֲמַ ת שֶׁ מִ שָׁ ם עִ קַ ר יְנִיקַ ת הַ קְ לִ פוֹ ת וְ הַ סִּ טְ רָ א־אָ חֳרָ א ּ ּ ּ ּ ּ ּ מֵ חֲמַ ת גֹּדֶ ל הַ הַ עְ לָמָ ה וְהַ הַ סְ תָ רָ ה ּ , עַל־כֵּן הָ יָה לָהֶם בְּ הַ מָ ן כַּ מָ ה נִסְ יוֹ נוֹ ת ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " לְ מַ עַן נַסּ ֹתֶ ך וְ כו ּ ָ ". ' וקְ צָ תָ ם שֶׁ לֹא יָכְ לו לַעֲמֹד בַּ נִסָּ יוֹ ן כָּ רָ אוי ּ ּ ּ ּ ּ , נִכְ שְׁ לו ּ בֶּ אֱמֶ ת וְ הִ תְ לוֹ נְנו עַל הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , מֵ חֲמַ ת שֶׁ הִ תְ גַּבְּ רו ּ עֲלֵיהֶם הַ בִּ לְ בּ ולִ ים וְ הַ ּ קֻ שְׁ יוֹ ת וְ הַ סְּ פֵ קוֹ ת הַ נִמְ שָׁ כִ ין ּ ּ מִ בְּ חִ ינַת הַ הַ עְ לָמָ ה שֶׁ ל הַ מַ אֲמָ ר סָ תום הַ נַ ּ ּ ּ . ל" וְגַם הַ נִסְ יוֹ נוֹ ת שֶׁ הָ יו לָהֶם בּ וֹ אַ חַ ר שֶׁ יָרַ ד לָהֶם הַ מָ ן ּ ּ ּ ּ , ּוקְ צָ ת לֹא עָמְ דו בַּ נִסָּ יוֹ ן וְ הוֹ תִ ירו מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ ּ ּ , הַ כּ ֹל הָ יָה מֵ חֲמַ ת ּ הַ נִזְכָּ ר לְ עֵיל , וְ עַל־ כֵּן בֶּ אֱמֶ ת : " וַיָרֻ ם תוֹ לָעִ ים וַיִבְ אַ שׁ ּ ּ ּ , " הַ קְ לִ פוֹ ת כִּ י שָׁ לְ טו בּ וֹ ּ ּ ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת מְ קוֹ מוֹ ת הַ מְ טֻנָפִ ים וְ הַ מְ קֻ לְ קָ לִ ים שֶׁ יוֹ נְקִ ים מִ שָׁ ם ּ ּ ּ , ּ שֶׁ מֵ הֶם כָּ ל הַ דְ בָ רִ ים הַ נִשְׁ קָ צִ ים וְ הַ נִמְ אָ סִ ים בְּ חִ ינַת תוֹ לָעִ ּ ּ ּ ּ ים , וְ הִ בְ אִ ישׁ ) וְ עִ נְיַן מַ ה שֶׁ הָ יָה יוֹ רֵ ד לָהֶם הַ מָ ן דְ בַ ר יוֹ ם ּ ּ ּ בְּ יוֹ מוֹ דַ יְקָ א , רַ ק בַּ יוֹ ם הַ שִׁ שִׁ י לָקְ טו לֶחֶ ם יוֹ מָ יִם ּ ּ ּ ּ , ּ עַיֵן

Segment 58
HE:
ּפְ נִים ( . וְ עַל־כֵּן צִ וָה עֲלֵיהֶם לִ קַ ח צִ נְצֶ נֶת אַ חַ ת ּ ּ לְ מִ שְׁ מֶ רֶ ת לְ דוֹ רוֹ תֵ יכֶם וְ כו ', ּ כִּ י צָ רִ יך ְ אָ דָ ם לֵידַ ע שֶׁ גַּם עַתָ ה נִמְ שֶׁ כֶ ת הַ פַ רְ נָסָ ה מִ בְּ חִ ינַת מָ ן ּ ּ , כִּ י אַ ף־עַל־פִ י ּ שֶׁ אֵ ינוֹ מִ תְ נַהֵג מַ מָ שׁ כְּ מוֹ בִּ ירִ ידַ ת הַ מָ ן ּ ּ , ּ שֶׁ יָרַ ד מַ אֲ כָ ל מְ זֻמָ ן דְ בַ ר יוֹ ם בְּ יוֹ מוֹ ּ ּ , וְ עַ כְ שָׁ ו מַ נְהִ יג הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ בְּ דֶ רֶ ך אַ חֵ ר קְ צָ ת ְ , שֶׁ גְּדֵ לָה הַ תְ בואָ ה עַל שָׁ נָה שְׁ לֵמָ ה ּ ּ וְיוֹ תֵ ר , וְ כָ ל אֶ חָ ד מְ קַ בֵּ ל פַ רְ נָסָ תוֹ לְ פִ י בְּ חִ ינָתוֹ ּ : יֵשׁ שֶׁ מַ רְ וִיחַ מָ מוֹ ן שֶׁ יָכוֹ ל לְ הִ תְ פַ רְ נֵס בּ וֹ לְ שָׁ נָה וְיוֹ תֵ ר ּ ּ ּ , וְיֵשׁ לְ חֹדֶ שׁ וְ כו ', ּ וְיֵשׁ שֶׁ הוא עָנִי ובְ דֹחַ ק מְ קַ בֵּ ל פַ רְ נָסָ ּ ּ ּ תוֹ לְ יוֹ מוֹ , וְ כַ יוֹ צֵ א בָ זֶה שִׁ נויִים בְּ עִ נְיַן הַ פַ רְ נָסָ ה לְ אֵ ין ּ ּ ּ ּ מִ סְ פָ ר ּ ; אֲבָ ל אַ ף־עַל־פִ י־כֵ ן הַ כּ ֹל הוא בִּ בְ חִ ינַת יְרִ ידַ ת ּ ּ ּ הַ מָ ן , כִּ י גַם עַתָ ה נִמְ שֶׁ כֶ ת הַ פַ רְ נָסָ ה מִ בְּ חִ ינַת הַ מַ אֲמָ ר ּ ּ ּ סָ תום הַ נַ ּ ּ , ל" וצְ רִ יכִ ים לַעֲבֹר תְ חִ לָ ּ ּ ּ ה דֶ רֶ ך מְ קוֹ מוֹ ת ְ ּ הָ רְ חוֹ קִ ים שֶׁ הִ שְׁ תַ לְ שְׁ לות יְנִיקָ תָ ם הוא מִ שָׁ ם ּ ּ ּ ּ , שֶׁ מִ שָׁ ם ּ ּ נִמְ שָׁ ך כָּ ל הַ נִסְ יוֹ נוֹ ת שֶׁ ל הָ עוֹ סְ קִ ים בְּ פַ רְ נָסָ ה ּ ְ , ּ שֶׁ צְ רִ יכִ ין לִ זָהֵר שֶׁ יַעֲשׂ ו הַ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן בֶּ אֱמונָה וְ לֹא יִפְ לו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ לְ הַ כְ חָ שׁ וֹ ת וגְזֵלוֹ ּ ת וְ תַ אֲוַת מָ מוֹ ן , הַ נִמְ שָׁ ך מֵ הַ קְ לִ פוֹ ת ּ ּ ּ ְ שֶׁ יוֹ נְקִ ים מִ שָׁ ם מִ בְּ חִ ינַת מַ אֲמָ ר סָ תום הַ נַ ּ ּ ּ ּ . ל" וְ אַ חַ ר־כָּ ך ְ תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ מְ קַ בְּ לִ ין פַ רְ נָסָ ה אוֹ אֲפִ לו עֲשִׁ ירות מִ שָׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , נִתְ עַלֵם תֵ כֶ ף הָ אוֹ ר אֶ צְ לוֹ מִ יָד וְ אֵ ינוֹ יוֹ דֵ עַ מֵ הֵיכָ ן ּ ּ ּ

Segment 59
HE:
יִתְ פַ רְ נֵס ּ , אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ זֶה סָ מוך הִ רְ וִיחַ ּ ְ ּ ּ , וְגַם זֶה הָ יָה בְּ הַ שְׁ גָּחָ ה נִפְ לָאָ ה מֵ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן עַתָ ה ּ ּ חוֹ זֵר וְ דוֹ אֵ ג מֵ הֵיכָ ן יִתְ פַ רְ נֵס ּ , וְ כֵן כָּ ל אֶ חָ ד לְ פִ י בְּ חִ ינָתוֹ . ובֶ אֱמֶ ת צָ רִ יך כָּ ל אֶ חָ ד לְ הִ תְ חַ זֵ ּ ְ ּ ק בְּ בִ טָ חוֹ ן גָּדוֹ ל וְ לִ בְ לִ י ּ לַחְ שׁ ֹב מִ יוֹ ם לַחֲבֵ רוֹ כְּ לָל ּ , וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ , ל" שֶׁ מִ י שֶׁ דוֹ אֵ ג מַ ה יאכַ ל לְ מָ חָ ר הוא מִ מְ חֻסְּ רֵ י אֲמָ נָה ּ ּ ּ ּ ּ . כִּ י בְּ עִ נְיַן הַ מְ שָׁ כַ ת הַ שֶׁ פַ ע וְהַפַ רְ נָסָ ה ּ ּ , שֶׁ נִמְ שָׁ ך מִ בְּ חִ ינַת ְ ּ ּ הַ מַ אֲמָ ר סָ תום ּ , שָׁ ם עִ קַ ר הַ נִסְ יוֹ נוֹ ת שֶׁ ל הָ אָ דָ ם ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת " לְ מַ עַן אֲנַסֶּ נו , " ּ ּ שֶׁ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך מַ מְ שִׁ יך ְ ְ ּ ומוֹ רִ יד הַ שֶׁ פַ ע וְ הַ פַ רְ נָסָ ה לְ כָ ל אֶ חָ ד בְּ אֹפֶ ן שֶׁ יִהְ יֶה לוֹ ּ ּ ּ ּ נִסָּ יוֹ ן , וְהָ עִ קָ ר ּ , שֶׁ יִתְ לֶה עֵינָיו לַמָ רוֹ ם בְּ כָ ּ ּ ּ ל פַ עַם שֶׁ חָ סֵ ר לוֹ הַ פַ רְ נָסָ ה ּ , כִּ י אֵ ין שׁ ום עֵצָ ה אַ חֶ רֶ ת בָּ עוֹ לָם כְּ לָל ּ , דְ הַ יְנו שֶׁ יְחַ פֵ שׂ וִיבַ קֵ שׁ אֶ ת הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך תָ מִ יד ּ ְ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , אֲפִ לו ּ ּ בִּ שְׁ עַת הַ הַ עְ לָמָ ה וְהַ סְ תָ רָ ה בְּ רוחָ נִיות ובְ גַשְׁ מִ יות ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , וְ אָ ז יִזְכֶּ ה שֶׁ יָאִ יר ּ לוֹ הֶ אָ רָ ה מִ שָׁ ם ּ , מֵ הַ מַ אֲמָ ר סָ תום הַ נַ ּ ּ ּ , ל" ומִ מֵ ילָא יִהְ יֶה נִמְ שָׁ ך לוֹ פַ רְ נָסָ ה וְ שֶׁ פַ ע גָּדוֹ ל מִ שָׁ ם ּ ּ ּ ְ ּ , כִּ י כָ ל־טוב נִמְ שָׁ ך מִ שָׁ ם ּ ְ ּ , וְ הָ עִ קָ ר עַל־יְדֵ י הַ דְ רִ ישָׁ ה ּ ּ וְ הַ בַּ קָ שָׁ ה וְ הַ חִ פושׂ ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת " וְ דֹרְ שֵׁ י ה ' לֹא יַחְ סְ רו ּ כָ ל טוֹ ב ". ) לקוטי הלכות - הלכות תחומין ו ' - אותיות ח" ז י "ט לפי אוצר היראה - ממון ופרנסה- (' כ

Segment 60
HE:
לֶחֶ ם מִ ן הַ שָׁ מָ יִם ּ

Segment 61
HE:
... לְ מַ עַן אֲנַסֶ נּו ּ ּ

Segment 62
HE:
(ד , טז ) כָּ ל הַ בְּ חִ ירָ ה וְ הַ נִסָּ יוֹ ן שֶׁ ל הָ אָ דָ ם ּ , בִּ פְ רָ ט בְּ עִ נְיַן ּ הַ פַ רְ נָסָ ה , ּ שֶׁ זֶה כִּ מְ עַט הָ עִ קָ ר שֶׁ מְ בַ לְ בֵּ ל אֶ ת הָ אָ דָ ם ּ ּ מִ לְ הִ תְ קָ רֵ ב לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ולְ תוֹ רָ תוֹ ְ ּ ּ ּ , עִ קַ ר הַ נִסָּ יוֹ ן הוא ּ ּ ּ רַ ק עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת סְ תִ ים וְגָלְ יָא , כִּ י קֻ דְ שָׁ א־בְּ רִ יך־הוא ּ ְ ּ הוא בְּ חִ ינַת סְ תִ ים וְגָלְ יָא , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת הַ שָׂ גַת ּ ּ ' ּ אַ יֵה מְ קוֹ ם כְּ בוֹ דוֹ ', בְּ חִ ינַת הַ שָׂ גַת דָ רֵ י־מַ עְ לָה ּ ּ , בְּ חִ ינַת בֵּ ן . וְזֶה בְּ חִ ינַת סְ תִ ים , בְּ חִ ינַת מָ ה חָ מִ יתָ , בְּ חִ ינַת ' מָ ה רַ ב טובְ ך אֲשֶׁ ר צָ פַ נְתָ ּ ָ ּ '; וְ הַ שָׂ גַת דָ רֵ י־מַ טָ ה ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת תַ לְ מִ יד ּ , ּ הוא בְּ חִ ינַת ' מְ לֹא כָ ל הָ אָ רֶ ץ כְּ בוֹ דוֹ ', ֶׁש ּזֶה בְּ חִ ינַת וְגָלְ יָא . ּובֶ אֱמֶ ת שְׁ נֵיהֶם אֶ חָ ד , כִּ י צָ רִ יך לִ כְ לֹל שְׁ נֵיהֶם ְ כְּ אֶ חָ ד , בֵּ ן בְּ תַ לְ מִ יד וְ תַ לְ מִ יד בְּ בֵ ן , כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים , שֶׁ זֶה עִ קַ ר יְסוֹ ד הָ אֱמונָה ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת " וְיָדַ עְ תָ הַ יוֹ ם וְ כו ּ ּ ּ ' כִּ י ' ה ּ הוא הָ אֱלֹקִ ים , " הַ יְנ ו שֶׁ שְׁ נֵי הַ בְּ חִ ינוֹ ת הַ נַ ּ ּ ּ " ל הֵם נִכְ לָלִ ין בְּ אַ חְ דות אֶ חָ ד ּ . ובְ דֶ רֶ ך זֶה הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך מַ נְהִ יג ְ ְ ּ ּ אֶ ת עוֹ לָמוֹ גַּם־כֵּ ן בִּ בְ חִ ינַת סְ תִ ים וְגָלְ יָא , כִּ י בְּ כָ ל פַ עַם ּ הוא יִתְ בָּ רַ ך מַ רְ אֶ ה פְ נֵי חַ סְ דוֹ וִישׁ ועָ תוֹ ּ ּ ּ ּ ְ , וְ תֵ כֶ ף מַ סְ תִ י ּ ר ּפָ נָיו , וַאֲזַי הַ מֵ סִ ית שֶׁ בְּ לֵב הָ אָ דָ ם מַ כְ נִיס בּ וֹ דְ אָ גוֹ ת ּ ּ וִיגוֹ נוֹ ת וְ תוֹ אֲנוֹ ת בַּ לֵב ּ , כְּ אִ לו אִ י אֶ פְ שָׁ ר לוֹ לַעֲסֹק ּ ּ בַּ תוֹ רָ ה מֵ חֲמַ ת עֹל הַ פַ רְ נָסָ ה ּ ּ . ובֶ אֱמֶ ת עִ קַ ר הַ פַ רְ נָסָ ה ּ ּ ּ וְ הָ עֲשִׁ ירות נִמְ שָׁ ך רַ ק מִ בְּ חִ ינַת כְּ לָלִ יו ּ ּ ּ ְ ת בֵּ ן וְ תַ לְ מִ יד , שֶׁ זֶה בְּ עַצְ מוֹ בְּ חִ ינַת סְ תִ ים וְגָלְ יָא הַ נַ ּ ּ . ל" ּובֶ אֱמֶ ת גַּם בְּ תוֹ ך תקֶ ף הַ הַ סְ תָ רָ ה בְּ עַצְ מָ ה הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך מֵ אִ יר ְ ְ ּ ּ ּ ּ פָ נָיו אֵ לֵינו ּ ּ , וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ : " אָ כֵן אַ תָ ה אֵ ל מִ סְ תַ תֵ ר ּ ּ ּ אֱלֹקֵ י יִשְׂ רָ אֵ ל מוֹ שִׁ יעַ , " שֶׁ גַּם בְּ תוֹ ך הַ הַ סְ תָ רָ ה בְּ עַצְ מָ ה ּ ּ ְ הוא יִתְ בָּ רַ ך אֱלֹקֵ י יִשְׂ רָ אֵ ל מוֹ שִׁ יעַ ְ ּ . ומִ י שֶׁ מַ אֲמִ ין לָזֶה ּ ּ בִּ שְׁ לֵמות ּ , זוֹ כֶ ה לְ פַ רְ נָסָ ה וַעֲשִׁ ירות גָּדוֹ ל דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ , כִּ י כָּ ל הַ פַ רְ נָסָ ה וְ הָ עֲשִׁ ירות נִמְ שָׁ ך מִ זֶה ּ ְ ּ ּ , כִּ י זֶה בְּ חִ ינַת

Segment 63
HE:
כְּ לָלִ יות בֵּ ן וְ תַ לְ מִ יד ּ ּ , שֶׁ מִ שָׁ ם מְ קַ בֵּ ל הַ מַ לְ כות פַ רְ נָסָ ה ּ ּ ּ ּ ּ . וְ כָ ל הַ שְׁ קָ רִ ים וְ הַ הַ כְ חָ שׁ וֹ ת שֶׁ בֵּ ין אָ דָ ם לַחֲבֵ רוֹ בְּ עִ נְיַן ּ הַ מָ מוֹ ן וְ הַ פַ רְ נָסָ ה ּ ּ , הַ כּ ֹל נִמְ שָׁ ך מִ מַ ה שֶׁ פוֹ גֵם וְ עוֹ שֶׂ ה ּ ּ ּ ְ ּ פֵ רוד ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , בֵּ ין שְׁ נֵי הַ הַ שָׂ גוֹ ת הַ נַ ּ ּ , ל" שֶׁ מִ שָׁ ם כָּ ל ּ ּ הַ יְגוֹ נוֹ ת וְ עַצְ בות שֶׁ ל חֶ סְ רוֹ ן הַ פַ רְ נָסָ ה ּ ּ , בְּ עֵת שֶׁ הַ שֵׁ ם ּ יִתְ בָּ רַ ך מַ סְ תִ יר פָ נָיו קְ צָ ת בִּ שְׁ בִ יל נִסָּ יוֹ ן ובְ חִ ירָ ה ּ ּ ּ ְ , עַד ּ שֶׁ יָכוֹ ל לָבוֹ א עַל־יְדֵ י־זֶה לִ ידֵ י הַ כְ חָ שׁ וֹ ת לְ כַ חֵ שׁ בַּ עֲמִ יתוֹ , ִּכ י אִ ם הָ יָה מַ אֲמִ ין בְּ הָ אֱמֶ ת כִּ י מְ לֹא כָ ל הָ אָ רֶ ץ כְּ בוֹ דוֹ , וְ הוא יִתְ בָּ רַ ך הַ זָן ומְ כַ לְ כֵּ ל כָּ ל הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ ְ כֻּלוֹ בְּ טובוֹ ּ ּ , וכְ מוֹ שֶׁ רוֹ אֶ ה בְּ עֵינָיו שֶׁ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך הֶחֱיָה ְ ּ ּ וְזָן אוֹ תוֹ עַד הֵנָה ּ , כֵּן יִבְ טַ ח בְּ שֵׁ ם ה ' גַּם עַל לְ הַ בָּ א , אָ ז בְּ וַדַ אי לֹא הָ יָה בָּ א לִ כְ פִ ירָ ה וְ הַ כְ חָ שָׁ ה לִ כְ פֹר מָ מוֹ ן ּ ּ חֲבֵ רוֹ , וְגַם לֹא הָ יָה דוֹ אֵ ג כָּ ל־כָּ ך עַל הַ פַ רְ נָסָ ה ּ ְ , רַ ק הָ יָה בּ וֹ טֵ חַ בְּ הַ שֵׁ ם ּ , כַּ אֲשֶׁ ר זָן אוֹ תוֹ עַד הֵ נָה בְּ כַ מָ ה שִׁ נויִים ּ ּ ּ ּ ּודְ רָ כִ ים נִפְ לָאִ ים , כֵּן יָ כוֹ ל לַעֲשׂ וֹ ת נִפְ לָאוֹ ת גַּם עַתָ ה ּ לְ פַ רְ נְסוֹ בְּ יֶתֶ ר שְׂ אֵ ת , כִּ י כָ ל אָ דָ ם שֶׁ בָּ עוֹ לָם יָכוֹ ל לִ רְ אוֹ ת נִפְ לְ אוֹ ת הַ שֵׁ ם בְּ פַ רְ נָסָ תוֹ ּ . וְ עִ קַ ר הַ נִסָּ יוֹ ן שֶׁ ל ּ ּ הַ פַ רְ נָסָ ה הוא מַ מָ שׁ כְּ מוֹ הַ נִסָּ יוֹ ן שֶׁ ל הַ מָ ן ּ ּ ּ ּ ּ , ּ שֶׁ לֹא יָרַ ד בְּ פַ עַם אַ חַ ת עַל כָּ ל הַ שָׁ נָה ּ , רַ ק דְ בַ ר יוֹ ם בְּ יוֹ מוֹ ּ , וְ הַ כּ ֹל בִּ שְׁ בִ יל נִסָּ יוֹ ן ובְ חִ ירָ ה ּ , שֶׁ כְּ דֵ י שֶׁ יִתְ לו עֵינֵיהֶם לַמָ רוֹ ם ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ . ל" ּוכְ מוֹ ־כֵן מִ תְ נַהֵג גַּם עַכְ שָׁ ו בִּ בְ חִ ינָה זוֹ ובָ אֳפָ נִים אֲחֵ רִ ים ּ , כְּ פִ י שֶׁ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך יוֹ דֵ עַ ְ ּ לְ הַ נְהִ יג עִ ם כָּ ל אֶ חָ ד בִּ פְ רָ טִ יות ּ ּ . כִּ י בֶּ אֱמֶ ת גַּם עַתָ ה ּ אָ נו נִזוֹ נִין בִּ בְ חִ ינַת מָ ן מַ מָ שׁ ּ ּ ּ , וְ כַ מְ בֹאָ ר בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר , וְ אֵ ין לָנו אֶ לָא לִ תְ לוֹ ת עֵינֵינו לַמָ רוֹ ם בְּ כָ ל עֵת ולְ הַ אֲמִ ין ּ ּ ּ ּ ּ

Segment 64
HE:
ְבְּ הַ שֵׁ ם ו ּ לִ בְ טֹחַ בִּ ישׁ ועָתוֹ הַ נִפְ לָאָ ה ּ ּ . אֲבָ ל מִ י שֶׁ פוֹ גֵם ּ בָּ זֶה וְרוֹ צֶ ה שֶׁ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך יְגַלֶה לוֹ פְ נֵי חַ סְ דוֹ בְּ כָ ל ּ ּ ּ ּ ְ עֵת , וְ תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ נִדְ מֶ ה לוֹ אֵ יזֶה הַ סְ תָ רַ ת פָ נִים עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ הַ חֶ סְ רוֹ נוֹ ת שֶׁ חָ סֵ ר לוֹ בְּ כָ ל פַ עַם ּ , עַל־יְדֵ י־זֶ ה בָּ א בְּ לִ בּ וֹ תְ לֻנוֹ ת ודְ אָ גוֹ ת וִיגוֹ נוֹ ת ּ ּ ּ , ומִ תְ בַּ טֵ ל מִ תוֹ רָ ה ותְ פִ לָה ּ ּ ּ ּ ּ , עַד שֶׁ יָכוֹ ל לָבוֹ א לִ ידֵ י הַ כְ חָ שָׁ ה לִ כְ פֹר מָ מוֹ ן חֲבֵ רוֹ עַל־יְדֵ י ּ ּ זֶה , שֶׁ נֶחְ שָׁ ב כְּ אִ לו עוֹ בֵ ד עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה ּ ּ ּ , כְּ מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ , ל" ּ כִּ י הוא כְּ פִ ּ ירָ ה מַ מָ שׁ רַ חֲמָ נָא לִ צְ לַן ּ ּ , כִּ י אִ ם הָ יָה מַ אֲמִ ין בְּ הַ שֵׁ ם ּ , ּ בְּ וַדַ אי לֹא הָ יָה כּ וֹ פֵ ר בְּ מָ מוֹ ן חֲבֵ רוֹ , וְ עִ קַ ר הַ כְּ פִ ירָ ה נִמְ שֶׁ כֶ ת מִ מַ ה שֶׁ עוֹ שֶׂ ה פֵ רוד בֵּ ין ּ ּ ּ ּ ּ שְׁ נֵי הַ הַ שָׂ גוֹ ת ּ , בֵּ ין ' מְ לֹא 'וְ ' ּ אַ יֵה ', וְרוֹ צֶ ה לִ רְ אוֹ ת ולְ הָ בִ ּ ין הַ כּ ֹל בְּ עֵינָיו . אֲבָ ל בֶּ אֱמֶ ת צְ רִ יכִ ין לְ הָ בִ ין שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ שִׂ יג דְ רָ כָ יו יִתְ בָּ רַ ך בִּ שְׁ לֵמות ּ ְ ּ ּ , כִּ י הוא יִתְ בָּ רַ ך סְ תִ ים ְ ּ וְגָלְ יָא , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינוֹ ת ' מְ לֹא 'וְ ' ּ אַ יֵה ', שֶׁ בֶּ אֱמֶ ת כֻּלוֹ אֶ חָ ד ּ רַ ק שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ בִ ין כָּ ל זֶה , וצְ רִ יכִ ין לְ הִ תְ חַ זֵק ּ ּ בֶּ אֱמונָה גְדוֹ לָה בְּ כָ ל זֶה ּ , בִּ פְ רָ ט בְּ עֵת שֶׁ נִדְ מֶ ה לוֹ אֵ יזֶה ּ הַ סְ תָ רַ ת פָ נִים ּ ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , לְ הַ אֲמִ ין שֶׁ גַּם שָׁ ם מֻסְ תָ ר ּ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך וְ הַ שְׁ גָּחָ תוֹ וְחַ סְ דוֹ ּ ּ ְ , כִּ י חַ סְ דֵ י ה ' כִּ י לֹא תָ מְ נו וְ כ ּ ', ּו ובְ וַדַ אי יַעְ זֹר לוֹ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך וְ יַחֲזֹר וִיגַלֶה ּ ְ ּ ּ ּ פְ נֵי חַ סְ דוֹ ּ ּ , כַּ אֲשֶׁ ר כֵּן עָבַ ר עָ לָיו כַּ מָ ה פְ עָ מִ ים ּ ּ ) לקוטי הלכות - הל כות גביית חוב מהיתומים ה ' - אותיות ד ' ג 'ב ' לפי אוצר היראה -

Segment 65
HE:
ממון ופרנסה ו . 'ק – עיין גם יראה ועבודה (ז" קי –

Segment 66
HE:
לְ מַ עַן אֲנַסֶ נּו ּ ּ

Segment 67
HE:
(ד , טז ) וְזֶהו בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ אָ מַ ר יִרְ מְ יָה לְ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ) יִרְ מְ יָה ב , לא (: הַ דוֹ ר אַ תֶ ם רְ או דְ בַ ר ה ּ ּ ּ ', וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ל " ) " רַ שִׁ י בְּ שַׁ לַח טז , לב ' (: שִׁ מְ עו ' ּ לֹא נֶאֱמַ ר , ּ אֶ לָא ' רְ או ', ּ מִ כָּ אן שֶׁ הוֹ צִ יא לָהֶם צִ נְצֶנֶת הַ מָ ן וְ כו ּ ּ ' וְ אָ מַ ר לָהֶם רְ או ּ בַּ מֶ ה נִתְ פַ רְ נְסו אֲבוֹ תֵ יכֶם וְ כו ּ ּ ּ ּ . ' כִּ י יִשְׂ רָ אֵ ל בַּ מִ דְ בָּ ר ּ נִזוֹ נו עַל־יְדֵ י בִּ טָ חוֹ ן לְ בַ ד ּ ּ ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת הַ מָ ן שֶׁ יָרַ ד ּ ּ ּ ּ לָהֶם בְּ לִ י שׁ ום עֲשִׂ יָה וְעֵסֶ ק ומַ שָׂ א ומַ ּ ּ ּ ּ ּ ּתָ ן כְּ לָל . וְהַ כּ ֹל הָ יָה בִּ זְכות מֹשֶׁ ה שֶׁ הוא הַ דַ עַת וְ דוֹ רוֹ דוֹ ר דֵ עָה ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ הִ מְ שִׁ יך בָּ הֶם דַ עַת גָּדוֹ ל כָּ ל כָּ ך עַד שֶׁ הָ יו מְ כַ וְ נִין ּ ּ ְ ְ ּ עֵינֵי דַ עְ תָ ם לְ הִ סְ תַ כֵּ ל בְּ בִ טָ חוֹ ן לַה ּ ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך לְ בַ ד עַד ְ שֶׁ יָרַ ד לָהֶם הַ מָ ן אַ רְ בָּ ּ ּ עִ ים שָׁ נָה דְ בַ ר יוֹ ם בְּ יוֹ מוֹ ּ . וְ זֶה בְּ חִ ינַת הַ נִסָּ יוֹ ן הַ נֶאֱמַ ר בַּ מָ ן ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) שְׁ מוֹ ת טז , : (ד הִ נְנִי מַ מְ טִ יר לָכֶם לֶחֶ ם מִ ן הַ שָׁ מַ יִם לְ מַ עַן אֲנַסֶּ נו ּ ּ ּ . 'ּ וְ כו כִּ י עִ קַ ר הַ נִסָּ יוֹ ן אִ ם יִתְ חַ זְקו בְּ בִ טָ חוֹ ן בְּ כָ ל י ּ ּ ּ ּ ּ וֹ ם וָיוֹ ם וְ לֹא יַחְ שְׁ בו וִיהַ רְ הֲרו מַ חֲשָׁ בָ ה אַ חֶ רֶ ת לִ דְ אֹג בִּ שְׁ בִ יל ּ ּ ּפַ רְ נָסָ ה לֵאמֹר : מַ ה נַעֲשֶׂ ה אִ ם לֹא יֵרֵ ד הַ מָ ן מָ חָ ר ּ ּ , רַ ק יִתְ חַ זְקו בְּ בִ טָ חוֹ ן בְּ כָ ל יוֹ ם וָיוֹ ם שֶׁ ה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך יִתֵ ן לָהֶם ּ ְ בְּ וַדַ אי אָ כְ לָם בְּ עִ תוֹ ּ ּ . וְ כַ מ ּ ובָ ן שָׁ ם בַּ פָ רָ שָׁ ה שֶׁ זֶה הָ יָה ּ ּ ּ עִ קַ ר הַ נִסָּ יוֹ ן שֶׁ ל הַ מָ ן אֲשֶׁ ר עַל־כֵּן נִצְ טַ וו ּ ּ ּ ּ ּ ) שְׁ מוֹ ת טז , : ( יט אִ ישׁ אַ ל יוֹ תֵ ר מִ מֶ נו עַד בּ ֹקֶ ר ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן בֶּ אֱמֶ ת נִמְ צְ או בָּ הֶם אֲנָשִׁ ים אֲשֶׁ ר הוֹ תִ ירו מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ ּ . ּ וַיִקְ צֹף עֲלֵהֶם מֹשֶׁ ה , כִּ י עִ קַ ר יְרִ ידַ ת הַ מָ ן הוא עַל־יְדֵ י בִּ טָ חוֹ ן לִ בְ טֹחַ ּ ּ ּ ּ בַּ ה ' יִתְ בָּ רַ ך לְ בַ ד ְ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת הִ סְ תַ כְּ לות ּ ּ ּ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה לְ בַ ד עוֹ שִׂ ין גְּבול וזְמַ ן לְ הַ שֶׁ פַ ע שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה יָרְ דָ ה ּ ּ ּ הַ פַ רְ נָסָ ה לָהֶם מִ ן הַ שָׁ מַ יִם לְ בַ ד ּ ּ . וְ כֵן אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ) ל " שְׁ מוֹ ת רַ בָּ ה כה (ט , שֶׁ בִּ שְׁ בִ יל זֶה יָרַ ד לָהֶם הַ מָ ן בְּ כָ ל יוֹ ם וְ לֹא בְּ פַ עַם אֶ חָ ד עַל כַּ מָ ה ּ ּ יָמִ ים , כְּ דֵ י שֶׁ יִתְ לו עֵינֵיהֶם לַמָ רוֹ ם ּ ּ ּ , הַ יְנו כַּ נַ ּ ּ " ל כְּ דֵ י שֶׁ יִהְ יֶה לָהֶם בִּ טָ חוֹ ן חָ זָק וְ כַ נַ ּ ּ ּ , ל" וְזֶהו ּ שֶׁ אָ מַ ר לָהֶם יִרְ מְ יָהו כְּ שֶׁ רָ צָ ה שֶׁ יַעַסְ קו בַּ תוֹ רָ ה וְיִתְ חַ זְקו בְּ בִ טָ חוֹ ן ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ לְ בַ ד עַד שֶׁ תָ בוֹ א לָהֶם הַפַ רְ נָסָ ה מִ ן הַ שָׁ מַ יִם לְ בַ ד בְּ לִ י ּ ּ ּ שׁ ום עֵסֶ ק כְּ מוֹ שֶׁ יָרַ ד הַ מָ ן לַאֲבוֹ תֵ ינו ּ ּ ּ ּ , עַל־כֵּן אָ מַ ר לָהֶם : רְ או דְ בַ ר ה ּ ' ּו רְ א ' . ' ּדַ יְקָ א , הַ יְנו שֶׁ הוֹ דִ יעַ לָהֶם ּ שֶׁ עִ קַ ר הַ מְ שָׁ כַ ת הַ פַ רְ נָסָ ה הוא עַל־יְדֵ י כּ ֹחַ הָ רְ אות ּ ּ ּ ּ לְ בַ ד שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת בִּ טָ חוֹ ן ּ ּ . שֶׁ עַל־יְדֵ י שֶׁ הָ אָ דָ ם מִ סְ תַ כֵּל ּ בְּ בִ טָ חוֹ ן רַ ק לַה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך לְ בַ ד הוא יָכוֹ ל לְ הַ מְ שִׁ יך ְ ְ ּ ּפַ רְ נָסָ ה בְּ מ וֹ עֲדוֹ ובִ זְמַ נוֹ בְּ לִ י שׁ ום סִ בָּ ה וְ עֵסֶ ק כְּ לָל רַ ק ּ ּ ּ שֶׁ תָ בוֹ א לוֹ הַ פַ רְ נָסָ ה מִ ן הַ שָׁ מַ יִם כְּ מוֹ יְרִ ידַ ת הַ מָ ן מַ מָ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ הָ יָה רַ ק עַל־יְדֵ י בִּ טָ חוֹ ן כַּ נַ ּ ּ "ל . ) לקוטי הלכות -

Segment 68
HE:
הלכות משא ומתן ד ' - אות ב ('

Segment 69
HE:
(ז , טז ) וְזֶה שֶׁ צוֹ עֵק יִרְ מְ יָהו ּ ּ : זְכֹר ה ' מֶ ה הָ יָה לָנו . ּ וְ אִ יתָ א בְּ כִ תְ בֵ י הָ אֲרִ " ) ל " י זַ שַׁ עַר הַ כַּ וָנוֹ ת ּ , דְ רושׁ תִ קון חֲצוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ( שֶׁ הַ צְ עָקָ ה הוא שֶׁ מִ בְּ חִ ינַת מַ ּ ּ ּ " ה נִתְ הַוָה לָנ ּ " ו וְ כו ּ ּ ', ּ עַיֵן שָׁ ם . הַ יְנו שֶׁ הִ גְבִּ ירו בְּ חִ ינַת ּ ּ ' ּו לָנ ' עַל בְּ חִ ינַת . ' מַ ה ' כִּ י הָ אָ דָ ם צָ רִ יך לִ הְ יוֹ ת בִּ בְ חִ ינַת מַ ְ " ה שֶׁ יִהְ יֶה נִכְ לָל ּ בְּ הָ רַ בִּ י הָ אֱמֶ ת שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מֹשֶׁ ה שֶׁ אָ מַ ר ּ ) שְׁ מוֹ ת טז , ז( וְ נַחְ נו מָ ּ " ה שֶׁ בִּ טֵ ל כָּ ל יֵשׁ ותוֹ וְ נִכְ לַל בִּ בְ חִ ינַת מַ ּ ּ . ה" ומֹשֶׁ ה בְּ חִ ינַת הַ צַ דִ ּ ּ ּ יק הָ אֱמֶ ת הָ יָה קָ דוֹ שׁ וְטָ הוֹ ר בִּ קְ דֻ שָׁ ה נוֹ רָ אָ ה מְ אֹד וְיָגַע מְ אֹד מְ אֹד בַּ עֲבוֹ דַ ת ה ּ ', וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן בִּ טֵ ל אֶ ת עַצְ מוֹ בְּ תַ כְ לִ ית הַ בִּ טול ּ ּ ּ ּ , מִ כָּ ל שֶׁ כֵּן וְ כָ ל שֶׁ כֵּן שְׁ אָ ר אֲנָשִׁ ים שֶׁ כָּ ל אֶ חָ ד יוֹ דֵ עַ פְ גָמָ יו ּ וַחֲטָ אָ יו וְ כו ' ּ אִ ם הוא רוֹ צֶ ה לָחוס עַל עַצְ מוֹ לְ הִ תְ קָ רֵ ב ּ ּ לְ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת בְּ חִ ינַת מֹשֶׁ ה צָ רִ יך לֵידַ ע שִׁ פְ לותוֹ ּ ְ ּ ופְ חִ יתותוֹ הָ אֲמִ תִ י עַל כָּ ל פָ נִים וְ לֹא יִרְ צֶ ה כָּ בוֹ ד עַל ּ ּ ּ ּ כָּ ל פָ נִים וְיִהְ יֶה נִכְ לָל בִּ בְ חִ ינַת מַ ּ " ה וְ אָ ז יוכַ ל הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ לְ הָ אִ יר בּ וֹ גַּם־כֵּן כִּ י מְ לֹא כָ ל הָ אָ רֶ ץ כְּ בוֹ דוֹ . אֲבָ ל הֶחָ פֵ ץ בִּ כְ בוֹ ד עַצְ מוֹ עוֹ שֶׂ ה פֵ רוד וְ אָ ז נַעֲשֶׂ ה מִ בְּ חִ ינַת ּ ּ ַמ" ה בְּ חִ ינַת לָנ " ו שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת דִ ינִים כַּ מְ בֹאָ ר ּ ּ ּ בַּ כְּ תָ בִ ים הַ נַ . ל"ּ וְ כָ ל זֶה מֵ חֲמַ ת שֶׁ כָּ רוך אַ חַ ר יֵשׁ ותוֹ ּ ּ ְ

Segment 70
HE:
וְחָ פֵ ץ בְּ כָ בוֹ ד שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת ּ ּ ' ' ּ לָנו שֶׁ אָ נו חוֹ שְׁ שִׁ ים עַל ּ כָּ בוֹ ד שֶׁ לָנו כְּ אִ לו הַ כּ ֹל מַ גִּיעַ לָנו עַד שֶׁ חֲפֵ צִ ים שֶׁ יִהְ יֶה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ לָנו גַּם כָּ בוֹ ד . וְזֶהו : ּ הַ בִּ יטָ ה ורְ אֵ ה אֶ ת חֶ רְ פָ תֵ נו ּ ּ ּ . חֶ רְ פָ ה הִ וא הֵ פֶ ך ְ ּ הַ כָּ בוֹ ד , כִּ י עַל־ יְדֵ י שֶׁ חֲפֵ צִ ים בְּ כָ בוֹ ד בָּ אִ ים לַחֲרָ פוֹ ת ובושׁ וֹ ת גְּדוֹ לוֹ ת חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ , כִּ י כָּ ל הָ רוֹ דֵ ף אַ חַ ר

Segment 71
HE:
הַ כָּ בוֹ ד הַ כָּ בוֹ ד בּ וֹ רֵ חַ מִ מֶ נו ּ ּ ּ , כִּ י אֵ ינוֹ יָכוֹ ל לְ הִ תְ קָ רֵ ב לְ הַ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת ּ ּ . וְ אָ ז בָּ א לִ ידֵ י חֲרָ פוֹ ת ובושׁ וֹ ת שֶׁ הֵם ּ ּ הָ עֲווֹ נוֹ ת רַ חֲמָ נָא לִ צְ לַן , כִּ י אֵ ין מִ י שֶׁ יַצִ ילֶנו וְיָאִ יר בּ וֹ כִּ י ּ ּ ּ ּ עֲדַ יִן ה ' ּ עִ מוֹ כִּ י מְ לֹא כָ ל הָ אָ רֶ ץ כְּ בוֹ דוֹ מֵ אַ חַ ר שֶׁ נִתְ רַ חֵ ק מֵ הַ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת עַל־יְדֵ י שֶׁ חָ פֵ ץ בִּ כְ בוֹ ד ּ ּ ּ עַצְ מוֹ ) . לקוטי הלכות - הלכות בציעת הפת ודברים הנוהגים בסעודה א ' - אות ע (ד"

Segment 72
HE:
אִ כְ לוהו הַ יוֹ ם ּ ּ ּ

Segment 73
HE:
, טז ) ( כה שָׁ לֹשׁ סְ עֻדוֹ ת שֶׁ ל שַׁ בָּ ת הֵם בְּ חִ ינַת הִ תְ גַּלות הָ רָ צוֹ ן ּ ּ ּ , כִּ י שָׁ לֹשׁ סְ עֻדוֹ ת הֵם נִלְ מָ דִ ין מִ פָ סוק ּ ּ ּ ) שְׁ מוֹ ת טז : ( אִ כְ לוהו ּ ּ הַ יוֹ ם וְ כו ּ ּ ' הַ נֶאֱמָ ר בַּ מָ ן ּ ּ , נִמְ צָ א שֶׁ אֲכִ ילַת שַׁ בָּ ת הוא זֵכֶר ּ ּ לַמָ ן , שֶׁ מִ שָׁ ם אָ נו לְ מֵ דִ ין הַ שָׁ לֹשׁ סְ עֻדוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ . וְ כַ מְ בֹאָ ר בַּ שֻׁ לְ חָ ן עָרוך שֶׁ רָ אוי לַעֲשׂ וֹ ת בִּ סְ עֻדוֹ ת שַׁ בָּ ת זֵכֶר לַמָ ן ּ ּ ּ ּ ּ ְ , כְּ גוֹ ן לֶאֱכֹל מולַיְיתָ א ּ , וְ כֵ ן הַ פַ ת בֵּ ין שְׁ נֵי מַ פוֹ ת כְּ מוֹ ּ ּ ּ הַ מָ ן . נִמְ צָ א כְּ שֶׁ אָ נ ּו אוֹ כְ לִ ין בְּ שַׁ בָּ ת , ּ אָ נו מְ עִ ידִ ין שֶׁ אָ כְ לו יִשְׂ רָ אֵ ל אֶ ת הַ מָ ן שֶׁ הָ יָה בּ וֹ אוֹ תוֹ ת נוֹ רָ אוֹ ת ּ ּ שֶׁ יָרַ ד בְּ שֵׁ שֶׁ ת יָמִ ים ובְ שַׁ בָּ ת לֹא יָרַ ד ּ ּ , וְ עַל־כֵּן עַל־יְדֵ י אֲכִ ילַת שַׁ בָּ ת נִתְ גַּלֶה הָ רָ צוֹ ן שֶׁ הַ כּ ֹל בִּ רְ צוֹ נוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ . כִּ י עִ קַ ר קְ דֻ שַׁ ת שַׁ בָּ ת הוא הָ אֲכִ ילָה שֶׁ ל שַׁ בָּ ת ּ ּ ּ , כַּ מובָ א ּ ּ בְּ דִ בְ רֵ י רַ בֵּ נו נֵרוֹ יָאִ יר ּ ) ּ ּ לִ קוטֵ י מוֹ הֲרַ " ן חֵ לֶק א סִ ימָ נִים . נז רעז , ( וְ שַׁ בָּ ת הוא הִ תְ גַּלות הָ רָ צוֹ ן ּ ּ ּ , כִּ י שַׁ בָּ ת מוֹ רָ ה עַל חִ דושׁ הָ עוֹ לָם שֶׁ ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך בָּ רָ א אֶ ת ְ הָ עוֹ לָם כִּ רְ צוֹ נוֹ כַּ מובָ א ּ ּ , נִמְ צָ א שֶׁ עַל־יְדֵ י אֲכִ ילַת שַׁ בָּ ת , שֶׁ זֶהו עִ קַ ר ּ ּ ּ כְּ בוֹ ד שַׁ בָּ ת , כִּ י עַל־יְדֵ י בִּ טול מְ לָאכָ ה לְ בַ ד אֵ ין נִכָּ ר ּ ּ כְּ בוֹ ד שַׁ בָּ ת כָּ ל כָּ ך עַל־יְדֵ י שֵׁ ב וְ אַ ל תַ עֲשֶׂ ה ּ ְ , רַ ק עַל־יְדֵ י כְּ בוֹ ד שַׁ בָּ ת , ּדְ הַ יְנ ו שָׁ לֹשׁ סְ עֻדוֹ ת שֶׁ ל שַׁ בָּ ת ּ ּ , בָּ זֶה נִתְ גַּלֶה כְּ בוֹ ד קְ דֻ שַׁ ת שַׁ בָּ ת שֶׁ הוא מוֹ רֶ ה עַל חִ דושׁ ּ ּ ּ ּ ּ הָ עוֹ לָם , כִּ י הוא זֵכֶר לַמָ ן שֶׁ הָ יָה בּ וֹ אוֹ תוֹ ת נוֹ רָ אוֹ ת ּ ּ . נִמְ צָ א שֶׁ נִתְ גַּלֶה בָּ זֶה הָ רָ צוֹ ן שֶׁ הַ כּ ֹל בִּ רְ צוֹ נוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , כִּ י ּ הו א יִתְ בָּ רַ ך חִ דֵ שׁ הָ עוֹ לָם בִּ רְ צוֹ נוֹ ּ ְ , וְ עוֹ שֶׂ ה בָּ ה כִּ רְ צוֹ נוֹ ּ . ) לקוטי הלכות - הלכות שבת ב ('

Segment 74
HE:
שְׁ בו אִ ישׁ תַ חְ תָ יו ּ ּ ּ

Segment 75
HE:
, טז ) ( כט בְּ שַׁ בָּ ת נֶאֱמַ ר ) שְׁ מוֹ ת טז ( שְׁ בו אִ ישׁ תַ חְ תָ יו אַ ל יֵצֵ א ּ ּ ּ אִ ישׁ מִ מְ קוֹ מוֹ ּ , כִּ י הוא יוֹ ם שְׁ בִ י ּ תָ ה ומְ נוחָ ה שֶׁ אֵ ין בּ וֹ ּ ּ טִ לְ טולִ ים לַדְ רָ כִ ים ּ ּ , כִּ י כָּ ל הַ דְ רָ כִ ים וְ הַ טִ לְ טולִ ים שֶׁ ל ּ ּ ּ שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י הַ חֹל הֵם בִּ שְׁ בִ יל בֵּ רורִ ים ּ , לְ בָ רֵ ר נִיצוֹ צוֹ ת הַ קְ דוֹ שִׁ ים מִ בֵּ ין הַ קְ לִ פוֹ ת שֶׁ נִתְ פַ זְרו בְּ אַ רְ בַּ ע כַּ נְפוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הָ אָ רֶ ץ מֵ חֵ טְ א אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן ומֵ חֲטָ אֵ י כָּ ל הַ דוֹ רוֹ ת ּ ּ , ובִ שְׁ בִ יל זֶה צְ רִ יכִ ין לֵילֵך בַּ דְ רָ כִ ים לְ בָ רְ רָ ם ּ ְ ּ . וְזֶהו ּ בְּ עַצְ מוֹ בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ אָ מַ ר אַ דְ מוֹ ּ " ר זַ " ) ל בְּ סִ ימָ ן מ ּובְ חֵ לֶק ב בְּ סִ ימָ ן סב ( שֶׁ כָּ ל הַ דְ רָ כִ ים הֵם בִּ שְׁ בִ יל לְ תַ קֵ ן ּ ּ פְ גַם הָ אֱמו ּ ּ נָה , ּ שֶׁ נִפְ גֶּמֶ ת עַל־יְדֵ י עֲווֹ נוֹ ת , כִּ י כָּ ל מִ צְ וֹ תֶ יך אֱמונָה ּ ָ ) תְ הִ לִ ים קיט ּ ּ , ( וכְ פִ י הַ פְ גָם שֶׁ פוֹ גְמִ ין ּ ּ ּ בְּ אֵ יזֶה עֲבֵ רָ ה אוֹ בִּ טול מִ צְ וָה ּ ּ , כֵּן נִפְ גְּמָ ה הָ אֱמונָה חַ ס ּ וְ שָׁ לוֹ ם , וְ עַל־כֵּן צְ רִ יכִ ין לָשׁ וב בִּ תְ שׁ ובָ ה לְ תַ קֵ ן פְ ּ ּ ּ ּ גַם הֶ עָוֹ ן שֶׁ הוא פְ גַם הָ אֱמונָה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ , ּובִ שְׁ בִ יל זֶה בָּ אִ ים טִ לְ טול הַ דְ רָ כִ ים כַּ נַ ּ ּ ּ .ל" ומִ י שֶׁ זוֹ כֶ ה לֵילֵך אוֹ לִ סַּ ע בַּ דֶ רֶ ך כָּ רָ אוי לְ אִ ישׁ ּ ּ ְ ְ ּ ּ הַ יִשְׂ רְ אֵ לִ י שֶׁ יִזְכּ ֹר תָ מִ יד אֶ ת ה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך בִּ בְ חִ ינַת ְ ) ּדְ בָ רִ ים ו ( בְּ שִׁ בְ תְ ך בְּ בֵ יתֶ ך ובְ לֶכְ תְ ך בַ דֶ רֶ ך ְ ָ ָ ָ ּ ּ ּ ּ , ּובִ פְ רָ ט בַּ דֶ רֶ ך שֶׁ צְ רִ יכִ ין לִ זָהֵר בְּ יוֹ תֵ ר לִ זְכּ ֹר בַּ ה ּ ּ ְ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך כִּ י כָּ ל ְ ּ הַ דְ רָ כִ ים בְּ חֶ זְקַ ת סַ כָּ נָה ) ּ יְרושַׁ לְ מִ י בְּ רָ כוֹ ת פ " ד ה , (א" וְ עִ קַ ר הַ סַּ כָּ נָה שֶׁ מֵ חֲמַ ת טִ לְ טול הַ דֶ רֶ ּ ּ ּ ּ ְך יָכוֹ ל לִ שְׁ כּ ֹחַ בַּ ה ' יִתְ בָּ רַ ך וְ כו ּ ְ ' שֶׁ מִ שָׁ ם כָּ ל הַ סַּ כָּ נוֹ ת גַּם בְּ גַשְׁ מִ יות ּ ּ ּ ּ , ּומִ י שֶׁ זוֹ כֶ ה לֵילֵך בַּ דֶ רֶ ך כָּ רָ אוי לְ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ְ ְ ּ ּ , אֲזַי הַ דֶ רֶ ך הוא ּ ְ ּ בִּ בְ חִ ינַת ) תְ הִ לִ ים שָׁ ם ּ ּ ( דֶ רֶ ך אֱמונָה בָ חָ רְ תִ י ּ ּ ְ ּ , בְּ חִ ינַת ּדַ רְ כֵ י הַ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ . אֲבָ ל עִ קַ ר תִ קון הַ דֶ רֶ ך ְ ּ ּ ּ ּ ּ , ּ ּ ּ תִ קון הָ אֱמונָה ּ , תִ קון דַ רְ כֵי הַ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ , ּ הוא בְּ שַׁ בָּ ת , שֶׁ אָ ז אֵ ין ּ בֵּ רור , רַ ק כָּ ל הַ בֵּ רורִ ים שֶׁ ל כָּ ל יְמֵ י הַ חֹל שָׁ בִ ין ּ לִ מְ קוֹ מָ ם בְּ שַׁ בָּ ת ובָ אִ ים לִ מְ קוֹ ם מְ נוחָ תָ ם בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ ' ּ מְ נוחַ ת שַׁ לְ וָה וְ הַ שְׁ קֵ ט וָבֶ טַ ח ' ) ' ּ וְ כו בִּ תְ פִ לַת מִ נְחָ ה ּ לְ שַׁ בָּ ת , ( וְעַל־כֵּן אָ ז בְּ שַׁ בָּ ת אָ סור אֲפִ לו לִ פְ סֹעַ פְ סִ יעָה ּ ּ ּ ּ גַּסָּ ה ) שַׁ בָּ ת קיג , :( כִּ י אָ ז עִ קַ ר תִ קון הַ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת שַׁ בָּ ת , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ' אוֹ מְ רִ י ם לוֹ הַ מְ תֵ ן ] ' ּ כְּ מוֹ

Segment 76
HE:
שֶׁ אָ מְ רו ּ חֲכָ מֵ ינו ּ זִכְ רוֹ נָם

Segment 77
HE:
לִ בְ רָ כָ ה ) יומא לח לט : .(: הַ בָּ א

Segment 78
HE:
מְ סַ יְעִ ין ּ לוֹ . מָ שָׁ ל

Segment 79
HE:
לְ אֶ חָ ד , שֶׁ בָּ א

Segment 80
HE:
אֲפַ רְ סְ מוֹ ן . אוֹ מְ רִ ים : לוֹ הַ מְ תֵ ן ּ , 'ּ וְ כו עיין לקוטי מוהר ן " ' א-;[' ו שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ פְ סֹעַ פְ סִ יעָ ּ ה גַּסָּ ה , כִּ י שְׁ לֵמות ּ הַ תְ שׁ ובָ ה בְּ חִ ינַת שַׁ בָּ ת הוא בִּ בְ חִ ינַת מְ תִ ינות ּ ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת ' הַ מְ תֵ ן ּ ' , ל"ּ הַ נַ וְ עַל־כֵּן אָ סור בְּ שַׁ בָּ ת לֵילֵך בִּ דְ רָ כִ ים ְ ּ רְ חוֹ קִ ים כִּ י אִ ם אַ לְ פַ יִם אַ מָ ה לְ טִ יול שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ ּ תְ חום שַׁ בָּ ת ּ ּ , כִּ י כָּ ל הַ דֶ רֶ ך וְ הַ הִ לוך שֶׁ ל שַׁ בָּ ת הוא רַ ק ּ ּ ְ ְ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת דַ רְ כֵי הַ תְ שׁ ובָ ה שֶׁ נִשְׁ לָמִ ין בְּ שַׁ בָּ ת ובָ אִ ים ּ ּ ּ ּ ּ לִ מְ נוחָ תָ ם ּ . ) לקוטי הלכות - הלכות שבת ז ' - אות (ט"י

Segment 81
HE:
מַ סָ ה ומְ רִ יבָ ה ּ ּ

Segment 82
HE:
(ז , יז ) ובָ זֶה תָ לוי כָּ ל קִ יום הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י בָּ זֶה תָ לוי כָּ ל ּ ּ הַ בְּ חִ ירָ ה וְ הַ נִסָּ יוֹ ן שֶׁ ל הָ אָ דָ ם וְ כָ ל מַ ה שֶׁ עוֹ בֵ ר עָ לָיו כָּ ל ּ ּ יְמֵ י חַ יָיו שֶׁ הַ כּ ֹל הוא בִּ שְׁ בִ יל הַ בְּ חִ ירָ ה וְ הַ נִסָּ יוֹ ן ּ ּ ּ , הַ כּ ֹל בְּ עִ נְיָן זֶה , כִּ י דֶ רֶ ך ה ְ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ מֵ אִ יר פָ נָיו בְּ כָ ל פַ עַם ּ ּ ּ ְ ּובְ תוֹ ך כָּ ך מַ סְ תִ יר פָ נָיו וְזֶה הוא בִּ כְ לָלִ יות ובִ פְ רָ טִ יות ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ ְ , ובִ פְ רָ טֵ י פְ רָ טִ יות ּ ּ ּ ּ . בִּ כְ לָלִ יות ּ ּ — זְמַ ן כָּ ל הָ עוֹ לָם . ובִ פְ רָ טִ יות ּ ּ ּ — בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר ּ . וְ כֵ ן בְּ כָ ל אָ דָ ם ובְ כָ ל זְמַ ן ּ , וְ עַל־יְדֵ י זֶה כָּ ל הַ נִסָּ יוֹ ן וְ הַבְּ חִ ירָ ּ ה שֶׁ ל כָּ ל אָ דָ ם בְּ כָ ל עֵת כָּ ל יְמֵ י חַ יָיו ּ . ומִ י שֶׁ מֵ שִׂ ים לֵב לָזֶה יָכוֹ ל לִ רְ אוֹ ת קְ צָ ת ּ ּ וְהַ הַ צָ לוֹ ת וְ הַ תְ לָאוֹ ת הַ הַ רְ פַ תְ קָ אוֹ ת בְּ כָ ל מִ זֶה ּ ּ ּ ּ וְ הַ הַ רְ חָ בוֹ ת וְ הַ יְשׁ ועוֹ ת הַ נִפְ לָאוֹ ת הָ עוֹ בְ רִ ין עָ לָיו בְּ כָ ל ּ ּ יְמֵ י חַ יָיו ובְ יוֹ תֵ ר בְּ ּ ּ עִ נְיַן הַ פַ רְ נָסָ ה ּ . וכְ מוֹ שֶׁ רָ אִ ינו ּ ּ בִּ יצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם מִ יוֹ ם שֶׁ נִתְ גַּלָה ה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך לְ מֹשֶׁ ה ְ

Segment 83
HE:
לְ גָאֳלָם עַד הַ סּ וֹ ף , שֶׁ בַּ תְ חִ לָה הֵ אִ יר ה ּ ּ ' ּפָ נָיו לְ מֹשֶׁ ה בְּ הֶ אָ רָ ה נִפְ לָאָ ה ושְׁ לָחוֹ לְ גָאֳלָם ומָ סַ ר בְּ יָדוֹ מוֹ פְ תִ ים ּ ּ וְ אוֹ תוֹ ת נוֹ רָ אוֹ ת לְ גַלוֹ ת אֱלֹקותוֹ ולְ גָאֳלָם כְּ דֵ י שֶׁ יַאֲמִ ינו ּ ּ ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל בּ וֹ יִתְ בָּ רַ ך עַד שֶׁ יִזְכּ ו לְ קַ בֵּ ל הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ְ . וְ כֵן הָ יָה שֶׁ בָּ א מֹשֶׁ ה לְ יִשְׂ רָ אֵ ל וַיַעַשׂ הָ אֹתֹת לְ עֵינֵי הָ עָם וַיַאֲמֵ ן ּ ּ הָ עָם וַיִשְׁ מְ עו כִּ י פָ קַ ד ה ּ ּ ' אֶ ת עַמ ּ וֹ וְ כו . 'ּ וְ אַ חַ ר־כָּ ך תֵ כֶף ּ ְ כְּ שֶׁ בָּ א מֹשֶׁ ה לְ פַ רְ עֹה לְ גָאֳלָם , ופַ רְ עֹה הִ קְ שָׁ ה אֶ ת רוחוֹ ּ ּ וְ לֹא דַ י שֶׁ לֹא הִ נִיחָ ם לָצֵאת מִ מִ צְ רַ יִם ּ ּ ּ ּ , אַ ף גַּם הִ כְ בִּ יד עֲלֵיהֶם הָ עֲבוֹ דָ ה בְּ יוֹ תֵ ר לִ בְ לִ י לִ תֵ ן לָהֶם תֶ בֶ ן וְ כו ּ ּ ּ ' אֲזַי ּתֵ כֶ ף נִתְ עוֹ רֵ ר כְּ פִ ירוֹ ת בְּ דָ תָ ן וַאֲבִ ירָ ם וְ הַ כְּ רוכִ ים ּ אַ חֲרֵ יהֶם עַד שֶׁ יָצְ או נִצָ בִ ים לִ קְ רַ את מֹשֶׁ ה וְ אָ מְ רו ּ ּ ּ ּ : " יֵרֶ א ה ' עֲלֵיכֶ ם וְיִשְׁ פֹט וְ כו ּ ּ ' ". וְזֶה מֵ חֲמַ ת שֶׁ הָ יָה הַ סְ תָ רַ ת פָ נִים כָּ זֶה שֶׁ לֹא דַ י שֶׁ לֹא זָכו לַגְּאֻ לָה כַּ אֲשֶׁ ר ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הִ בְ טִ יחָ ם מֹשֶׁ ה , אַ ף גַּם הִ כְ בִּ יד עֲלֵיהֶם הָ עֲבוֹ דָ ה כָּ ל־כָּ ך . ְ וְ כֵן הִ תְ נַהֵג אַ חַ ר־כָּ ך בְּ כָ ל פַ עַם ּ ְ , כַּ מְ בֹאָ ר הֵיטֵ ב בְּ כָ ל הַ פָ רָ שִׁ יוֹ ת הַ מְ דַ בְּ רִ ים מִ יצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם ּ ּ , ובִ פְ רָ ט בְּ פָ רָ שַׁ ת בְּ שַׁ לַח ּ ּ . שֶׁ אַ חַ ר שֶׁ גָּמַ ר ה ' יִתְ בָּ רַ ך ְ מַ עֲ שֵׂ הו עַל־יְדֵ י מֹשֶׁ ה וְ הוֹ צִ יאָ ם מִ מִ צְ רַ יִם בְּ אוֹ תוֹ ת ּ ּ נוֹ רָ אוֹ ת כָּ אֵ לֶה וכְ בָ ר רָ או דָ תָ ן וַאֲבִ ירָ ם וְ כָ ל הַ כְּ רוכִ ים ּ ּ ּ ּ ּ אַ חֲרֵ יהֶם שֶׁ הָ יָה לָהֶם טִ ינָ ה בַּ לֵב עַל מֹשֶׁ ה ּ , כֻּלָם רָ או ּ ּ בְּ עֵינֵיהֶם שֶׁ דְ בַ ר ה ּ ' אֱמֶ ת בְּ פִ י מֹשֶׁ ה שֶׁ אַ ף־עַל־ ּפִ י ּ שֶׁ פַ רְ עֹה הִ כְ בִּ יד עֲלֵיהֶם הָ עֲבוֹ דָ ה אַ חַ ר שֶׁ בָּ א מֹשֶׁ ה לְ גָאֳלָם , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן ּ ' דְ בַ ר אֱלֹקֵ ינו יָקום לְ עוֹ לָם ּ ּ ּ ' כַּ אֲשֶׁ ר רָ או בְּ עֵינֵיהֶם שֶׁ הוֹ צִ יאָ ם מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו בְּ יָד חֲזָקָ ה ּ ּ ובִ זְרוֹ עַ נְטויָה בְּ אוֹ תוֹ ת ומוֹ פְ תִ ים נוֹ רָ אִ ּ ּ ּ ים כָּ אֵ לֶה ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן כְּ שֶׁ בָּ או עַל הַ יָם וְ רָ או ּ ּ ּ ּ ' וְ הִ נֵה מִ צְ רַ יִם ּ נֹסֵ עַ אַ חֲרֵ יהֶם ' וְרֹב יִשְׂ רָ אֵ ל הַ כְּ שֵׁ רִ ים וְ הַ תְ מִ ימִ ים עָ שׂ ו ּ ּ כַּ הֹגֶן וְ כָ רָ אוי וַיִצְ עֲקו אֶ ל ה ּ ּ ּ ' כִּ י תָ פְ סו אֻ מָ נות אֲבוֹ תָ ם ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינ ּ " ּו זַ ל ומובָ א בְּ פֵ רושׁ רַ שִׁ ּ ּ ּ , י" ְ אַ ך הָ יו בָּ הֶם כִּ תוֹ ת הַ מְ בַ קְ שִׁ ים תוֹ אֲנָה וְהַ כּ ֹל הָ יָה עַל־פִ י ּ ּ ּ ּ דִ בּ ורִ ים רָ עִ ים וְ דֵ עוֹ ת רָ עוֹ ת שֶׁ ל רָ אשֵׁ י הַ חוֹ לְ קִ ים שֶׁ הֵם ּ ּ דָ תָ ן וַאֲבִ ירָ ם שֶׁ הִ טְ עו אוֹ תָ ם כָּ ל־כָּ ך עַד שֶׁ אָ מְ רו ּ ּ ְ ּ הֲמִ בְּ לִ י אֵ ין קְ בָ רִ ים בְּ מִ צְ רַ יִם לְ קַ חְ תָ נו לָמות בַּ מִ דְ בָּ ר ּ ּ ּ ּ :'ּ וְ כו וְ כֵ ן אַ חַ ר־כָּ ך כְּ שֶׁ הֶ רְ אָ ה ה ְ ' יִתְ בָּ רַ ך אֶ ת יָדוֹ הַ גְּ דוֹ לָה ְ עַ ל־יְדֵ י מֹשֶׁ ה ובָ קַ ע לָהֶ ם אֶ ת הַ יָם וְ הִ טְ בִּ יעַ אֶ ת ּ ּ מִ צְ רַ יִם וְ יִשְׂ רָ אֵ ל עָ בְ רו בַּ יַבָּ שָׁ ה בְּ תוֹ ך הַ יָם ובָ ּ ּ ּ ּ ְ ּ זְזו מֵ הֶם הוֹ ן רַ ב מְ אֹד , אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן אַ חַ ר־כָּ ך הִ סְ תִ יר ה ּ ְ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך פָ נָיו עַד שֶׁ הָ לְ כו שְׁ לֹשֶׁ ת יָמִ ים בַּ מִ דְ בָּ ר וְ לֹא ּ ּ ּ ְ מָ צְ או מַ יִם וְ אַ חַ ר־כָּ ך וַיָבֹאו מָ רָ תָ ה וְ לֹא יָכְ לו לִ שְׁ תֹת ּ ּ ּ ּ ּ ְ מַ יִם מִ מָ רָ ה כִּ י מָ רִ ים הֵ ם וְ כו ּ ּ . ' וְ אָ " ז וַיִלֹנו הָ עָ ם עַל ּ ּ ּ מֹשֶׁ ה לֵאמֹר מַ ה נִשְׁ תֶ ה ּ ּ " וְ כו . 'ּ נִמְ צָ א , שֶׁ אַ ף־עַ ל־פִ י ּ שֶׁ רָ או בַּ תְ חִ לָה הֶ אָ רַ ת פָ נִים כָּ ל־כָּ ך שֶׁ הוֹ צִ יאָ ם ְ ּ ּ ּ ּ מִ מִ צְ רַ יִם וְ קָ רַ ע לָהֶ ם אֶ ת הַ יָם בְּ נִפְ לָאוֹ ת וְ נוֹ רָ אוֹ ת ּ ּ כָּ אֵ לֶה ּ , אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵן תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ הִ ּ ּ ּ סְ תִ יר ה ' יִתְ בָּ רַ ך ְ פָ נָיו מֵ הֶ ם בִּ שְׁ בִ יל נִסָּ יוֹ ן וְ לֹא מָ צְ או מַ יִם בָּ או ּ ּ ּ בִּ תְ לונוֹ ת ומְ רִ יבוֹ ת וְ כֵ ן הָ יָה בְּ כָ ל פַ עַם ּ ּ ּ , ּובִ פְ רָ ט בְּ עִ נְיַן הַ מָ ן שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת פַ רְ נָסָ ה ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " הִ נְנִי מַ מְ טִ יר לָכֶ ם לֶחֶ ם מִ ן הַ שָׁ מָ ּ יִם וְ יָצָ א הָ עָ ם וְ לָקְ טו דְ בַ ר ּ ּ יוֹ ם בְּ יוֹ מוֹ לְ מַ עַן אֲ נַסֶּ נו הֲיֵלֵך בְּ תוֹ רָ תִ י אִ ם לֹא ְ ּ ּ ". וְ הַ כּ ֹל הָ יָה עַ ל־יְדֵ י דָ תָ ן וַאֲבִ ירָ ם ּ , כִּ י הֵ ם שֶׁ יָצְ או לִ קְ רַ את ּ ּ מֹשֶׁ ה בְּ מִ צְ רַ יִם כְּ אִ לו מְ קַ נְאִ ים בִּ שְׁ בִ יל יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ וְ אָ מְ רו לְ מֹשֶׁ ּ ה וְ אַ הֲרֹן : " יֵרֶ א ה ' עֲלֵיכֶ ם וְ יִשְׁ פֹט וְ כו ּ ּ ". ' וְ הֵ ם שֶׁ עוֹ רְ רו כָּ ל הַ תְ לונוֹ ת ומְ רִ יבוֹ ת עַ ל ה ּ ּ ּ ּ ' וְ עַ ל מֹשֶׁ ה , וְ הֵ ם שֶׁ הוֹ תִ ירו מִ ן הַ מָ ן אַ ף־עַ ל־פִ י שֶׁ רָ או נֵס נוֹ רָ א ּ ּ ּ ּ כָּ זֶה שֶׁ יוֹ רֵ ד לָהֶ ם לֶחֶ ם מִ ן הַ שָׁ מַ יִם אֲ שֶׁ ר לֹא נִשְׁ מַ ע ּ ּ כָּ זֹ את וְ לֹא נִרְ אָ ה כָּ זֹאת מִ יוֹ ם בְּ רִ יאַ ת הָ עוֹ לָם ּ . ּומֹשֶׁ ה הִ זְהִ ירָ ם " : בּ ֹקֶ ר עַ ד מִ מֶ נו יוֹ תֵ ר אַ ל אִ ישׁ ּ ּ ּ , " וכְ פִ ירותָ ם בְּ רִ שְׁ עותָ ם הִ תְ חַ זְקו אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְ הוֹ תִ ירו מִ ן הַ מָ ן וְ אַ ף־עַ ל־פִ י שֶׁ רָ או שֶׁ הִ בְ אִ ישׁ וַיָרֻ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּתוֹ לָעִ ים וְ ' ּ כו וְ אַ חַ ר־כָּ ך בַּ יוֹ ם הַ שִׁ שִׁ י מָ צְ או לֶחֶ ם ּ ּ ּ ּ ְ יוֹ מַ יִם וְ לֹא הִ בְ אִ ישׁ כַּ אֲ שֶׁ ר אָ מַ ר מֹשֶׁ ה אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵן ּ יָצְ או לִ לְ קֹט בַּ יוֹ ם הַ שְׁ בִ יעִ י וְ כֵ ן אַ חַ ר־כָּ ך כְּ שֶׁ לֹא הָ יָה ּ ְ ּ ּ ּ מַ יִם בִּ רְ פִ ידִ ים לִ שְׁ תוֹ ת ּ , כְּ תִ יב : " ּ וַיָלֶן הָ עָ ם עַל מֹשֶׁ ה לָמָ ה זֶה הֶ עֱלִ יתָ נו מִ מִ צְ רַ יִם לְ הָ מִ ית אֹתִ י וְ אֶ ת בָּ נַי ּ ּ ּ ּ וְ אֶ ת מִ קְ נַי בַּ צָ מָ א ּ " וְ כו . 'ּ וְ אָ ז נָתַ ן לָהֶ ם אֶ ת הַ בְּ אֵ ר וְ כו ' ּ וַיִקְ רָ א שֵׁ ם הַ מָ קוֹ ם מַ סָּ ה ומְ רִ יבָ ה עַ ל רִ יב בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ וְ עַ ל נַסּ ֹתָ ם אֶ ת ה ' לֵאמֹר הֲיֵשׁ ה ' בְּ קִ רְ ּ בֵּ נו אִ ם אָ יִן וְ עַ ל־יְדֵ י זֶה וַיָבֹא עֲמָ לֵק ּ , כְּ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ " י שָׁ ם . וְ כֵן אַ חַ ר־כָּ ך כָּ ל יְמֵ י מֹשֶׁ ה הִ תְ נַהֵ ג כָּ ך כַּ מְ פֹרָ שׁ בַּ תוֹ רָ ה ּ ְ ְ . וְ כֵ ן אַ חַ ר־כָּ ך בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר בִּ ימֵ י הַ שׁ וֹ פְ טִ ים ּ ּ ְ וְ הַ מְ לָכִ ים שֶׁ בְּ כָ ל פַ עַם הֵ אִ י ּ ּ ר ה ' ּפָ נָיו וְ עָ שָׂ ה לָהֶם אוֹ תוֹ ת גְּ דוֹ לוֹ ת . וְ אַ חַ ר־כָּ ך הִ סְ תִ יר פָ נָיו וְ אָ ז הָ יו לָהֶם ּ ּ ּ ְ נִסְ יוֹ נוֹ ת וְ רַ בִּ ים עָ מְ דו בַּ נִסָּ יוֹ ן וְ זָכו לִ שְׁ נֵי עוֹ לָמוֹ ת ּ ּ ּ לָנֶצַ ח , וְ רַ בִּ ים נִכְ שְׁ לו וְ סָ רו מִ דַ רְ כֵ י ה ּ ּ ּ ' עַ ל־יְדֵ י זֶה . וקְ צָ ת פָ רְ קו עֹל ּ ּ ּ לְ גַמְ רֵ י עַ ד שֶׁ גָּרְ מו לְ הַ חֲרִ יב ּ הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ פַ עֲמַ יִם וַעֲדַ יִן הַ גָּלות מִ תְ אָ רֵ ך עַ ל־יְדֵ י ְ ּ ּ ּ ּ זֶה , כִּ י גַּם עַ תָ ה בְּ תֹקֶ ף אֲרִ יכות מְ רִ ירות גָּלותֵ נו ּ ּ ּ ּ ּ הִ תְ גַּבְּ רָ ה הַ הַ סְ תָ רָ ה שֶׁ בְּ תוֹ ך הַ סְ תָ רָ ה מְ אֹד מְ אֹד ּ ּ ְ וְ נִתְ קַ יֵם בַּ עֲווֹ ּ נוֹ תֵ ינו הָ רַ בִּ ים ּ : " וְ אָ נֹכִ י הַ סְ תֵ ר אַ סְ תִ יר ּ ּ פָ נַי בַּ יוֹ ם הַ הוא וְ כו ּ ּ ּ ּ , "' אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן מִ י שֶׁ חָ פֵ ץ ּ בֶּ אֱמֶ ת לְ הִ תְ קָ רֵ ב לַה ' יִתְ בָּ רַ ך ולְ תוֹ רָ תוֹ הַ קְ דוֹ שָׁ ה הוא ּ ּ ּ ְ רוֹ אֶ ה גַּם עַ תָ ה בְּ כָ ל פַ עַם הֶ אָ רַ ת פְ נֵי ה ּ ּ ּ ' וַחֲסָ דָ יו וְ נִפְ לְ אוֹ תָ יו הַ נוֹ רָ אוֹ ת בְּ תוֹ ך עֹצֶ ם הַ הַ סְ תָ רוֹ ת הָ רַ בּ וֹ ת ּ ְ ּ מְ אֹד . וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ : ל" הֵ ן הֵ ן גְּבורוֹ תָ יו הֵן ּ הֵ ן נוֹ רְ אוֹ תָ יו שֶׂ ה אֶ חָ ד בֵּ ין שִׁ בְ עִ ים זְאֵ בִ ים וְ כו . 'ּ ּוכְ מוֹ כֵ ן הוא בִּ פְ רָ טִ יות ובִ פְ רָ טֵ י פְ רָ טִ יות בְּ כָ ל אָ דָ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ם ובְ כָ ל עֵת ובְ כָ ל יוֹ ם וָיוֹ ם ּ . וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ בָ אֵ ר כָּ ל זֶה , רַ ק ּ הַ מַ שְׂ כִּ יל הֶ חָ פֵ ץ בָּ אֱמֶ ת יָכוֹ ל לְ הָ בִ ין וְ לִ רְ אוֹ ת כָּ ל זֶה ּ כַּ מָ ה נִסִּ ים וְ נִפְ לָאוֹ ת ה ' יִתְ בָּ רַ ך עוֹ שֶׂ ה עִ מָ נו גַּם עַ תָ ה ּ ּ ּ ְ בְּ כָ ל עֵת עִ ם כְּ לָלִ יות יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ , ּובִ פְ רָ טִ יות עִ ם כָּ ל ּ ּ אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד , בִּ כְ לָלִ יות כָּ ל יְמֵ י חַ יָיו ּ ּ ּ , ובִ פְ רָ טִ יות בְּ כָ ל ּ ּ ּ עֵת כְּ מוֹ שֶׁ אָ נו אוֹ מְ רִ ים שָׁ לֹשׁ פְ עָ מִ ים בְּ כָ ל יוֹ ם ּ ּ : " עַל נִסֶּ יך שֶׁ בְּ כָ ל יוֹ ם עִ מָ נו וְ עַ ל נִפְ לְ אוֹ תֶ יך וְ טוֹ בוֹ תֶ יך ָ ָ ָ ּ ּ שֶׁ בְּ כָ ל עֵת עֶרֶ ב וָבֹקֶ ר וְ צָ הֳרָ יִם וְ כו . ) "'ּ לקוטי הלכות - הלכות גביות חוב מהיתומים ה ' - (' ג

Segment 84
HE:
וְ עַל נַסֹתָ ם אֶ ת ה ּ ' ... ּ וַיָבֹא עֲמָ לֵק

Segment 85
HE:
'ז , יז )- ('ח כְּ שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל רְ חוֹ קִ ים מֵ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת פְ גַם ּ ּ ּ ּ הַ שָׁ לוֹ ם , בְּ חִ ינַת " אֵ ין שָׁ לוֹ ם בַּ עֲ צָ מַ י מִ פְ נֵי חַ טָ אתִ י ּ ּ , " וְ אֵ ין שָׁ לוֹ ם בֵּ ין הָ עוֹ לָמוֹ ת הָ עֶלְ יוֹ נִים וְ תַ חְ תוֹ נִים ּ ; וְ אַ חַ ר־כָּ ך כְּ שֶׁ צְ רִ יכִ ין לְ קַ בֵּ ל הָ רְ פואָ ה שֶׁ הוא הַ שָׁ לוֹ ם ּ ּ ּ ּ ְ , צְ רִ יכִ ין לִ סְ בּ ֹל מְ רִ ירות מִ קֹדֶ ם ּ ּ , כִּ י דֶ רֶ ך הַ שָׁ לוֹ ם ּ ּ ְ שֶׁ יִתְ לַבֵּ שׁ בִּ מְ רִ ירות ּ ּ , ִּב בְ חִ ינַת " ּ הִ נֵה לְ שָׁ לוֹ ם מַ ר לִ י , " מָ ר כְּ מוֹ שֶׁ דֶ רֶ ך כָּ ל הָ רְ פואוֹ ת עַל־פִ י־רֹב לְ הִ תְ לַבֵּשׁ ּ ּ ְ ּ בְּ סַ מִ ים מָ רִ ים ומְ רוֹ רִ ים ּ ּ . ְ אַ ך לִ פְ עָמִ ים הַ חוֹ לַאַ ת גָּדוֹ ל כָּ ל־כָּ ך , ְ עַד שֶׁ אִ ם הָ יו נוֹ תְ נִין לוֹ מְ רִ ירות וְ יִסּ ורִ ים כְּ פִ י ּ ּ ּ שֶׁ הוא צָ רִ י ּ ך לִ רְ פואָ תוֹ ּ ְ , אָ ז לֹא הָ יָה אֶ פְ שָׁ ר לוֹ כְּ לָל לִ סְ בּ ֹל מְ רִ ירַ ת הָ רְ פואוֹ ת וְ לִ זְכּ וֹ ת לְ שָׁ לוֹ ם ּ ; וְ אָ ז הַ שֵׁ ם ּ יִתְ בָּ רַ ך מְ רַ חֵ ם עָ לָיו ומַ שְׁ לִ יך חַ טֹאתָ יו אַ חֲרֵ י כְ תֵ פָ יו ּ ְ ְ ּ , כִּ בְ יָכוֹ ל , כְּ דֵ י שֶׁ לֹא יִצְ טָ רֵ ך לְ הַ לְ בִּ ישׁ אֶ ת הַ שָׁ לוֹ ם ּ ְ ּ ְו הָ רְ פואָ ה בִּ מְ רִ ירות הַ רְ בֵּ ה ּ ּ . וְזֶה עִ נְיַן כָּ ל הַ גָּלֻיוֹ ת ּ וְ הַ צָ רוֹ ת שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל סוֹ בְ לִ ין ּ ּ , כִּ י כָּ ל זֶה הוא בְּ חִ ינַת ּ אַ חַ ר־כָּ ך לְ קַ בֵּ ל בִּ שְׁ בִ יל שֶׁ סּ וֹ בְ לִ ין הַ מְ רִ ירות ְ ּ ּ עַל־יְדֵ י־זֶה דַ יְקָ א הָ רְ פואָ ה וְ הַ שָׁ לוֹ ם ּ ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת הַ מְ רִ ירות שֶׁ ל גָּלות מִ צְ רַ יִם ּ ּ ּ , שֶׁ הוא רְ פואָ ה לְ תַ קֵ ן חֵ טְ א ּ ּ ּ אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן , כַּ יָדועַ ּ ּ ; אַ ך מֵ חֲמַ ת שֶׁ הָ יָה הַ מְ רִ ירות ּ ּ ְ גָּדוֹ ל מְ אֹד , עַד שֶׁ כִּ מְ עַט הָ יָה בִּ לְ תִ י אֶ פְ שָׁ ר לָהֶם ּ לִ סְ בּ ֹל , וְ הָ יו נִשְׁ אָ רִ ים שְׁ קועִ ים חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם בְּ טֻ ּ ּ מְ אַ ת מִ צְ רַ יִם , עַל־כֵּן דִ לֵג הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא עַל הַ קֵ ץ ומִ עֵט ּ ּ ּ ּ ּ ְ ּ ּ הַ מְ רִ ירות ּ ּ , שֶׁ יִהְ יֶה רַ ק כְּ פִ י יְכָ לְ תָ ם ּ ּ , וְ עַל־יְדֵ י הַ מְ רִ ירות ּ ּ הַ זֶה זָכו אַ חַ ר־כָּ ך לְ שָׁ לוֹ ם גָּדוֹ ל ְ ּ ּ : לְ קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה ּ , וְ לִ כְ נֹס לְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל , ּולְ בִ נְ יַן בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ , כַּ יָדועַ ּ ּ . אַ ך מֵ חֲמַ ת שֶׁ לְ פִ י הַ שָׁ לוֹ ם הַ זֶה שֶׁ הָ יו צְ רִ יכִ ין לִ זְכּ וֹ ת ּ ּ ּ ּ ְ , הָ יו צְ רִ יכִ ין לִ סְ בּ ֹל חַ ס וְשָׁ לוֹ ם מְ רִ ירות גָּדוֹ ל בְּ יוֹ תֵ ר ּ ּ מִ מַ ה שֶׁ סָּ בְ לו בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ ּ , עַל־כֵּן בָּ א עֲמָ לֵק אַ חַ ר יְצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם לִ לְ חֹם עִ מָ הֶם ּ , כִּ י עֲמָ לֵק הוא אוֹ רֵ ב לְ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ומְ קַ טְ רֵ ג עַל זֶה תָ מִ יד ּ ּ , וְיוֹ רֵ ד ומַ סְ טִ ין וְ עוֹ לֶה ומְ קַ טְ רֵ ג ּ ּ , הַ יְנו בְּ שָׁ עָה שֶׁ הָ אָ דָ ם צָ רִ יך לְ קַ בֵּ ל הָ רְ פואָ ה שֶׁ הִ יא ּ ּ ְ ּ הַ שָׁ לוֹ ם , וְ אָ ז צָ רִ יך לִ סְ בּ ֹל מְ רִ ירות מִ קֹדֶ ם ּ ּ ְ , אָ ז הוא ּ מֵ סִ ית אֶ ת הָ אָ דָ ם וְ אֵ ינוֹ מַ נִיחוֹ לַעֲמֹד בְּ נִסָּ יוֹ ן שֶׁ יִסְ בּ ֹל ּ ּ מְ עַט הַ מְ רִ ירות ּ ּ , ומְ סִ יתוֹ לְ בַ עֵט בְּ הַ מְ רִ ירות שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ מֻכְ רָ ח לְ קַ בֵּ ל בִּ שְׁ בִ יל רְ פואָ תוֹ ּ , וְ אַ חַ ר־כָּ ך הוא עוֹ לֶה ּ ְ ומְ קַ טְ רֵ ג עַל שֶׁ אֵ ין שׁ וֹ לְ חִ ין לוֹ לְ הָ אָ דָ ם מְ רִ ירות ּ ּ כָּ רָ אוי ּ , לוֹ חַ ס וְשָׁ לוֹ ם . ובֶ אֱמֶ ת הָ אָ דָ ם הוא אָ ז בְּ סַ כָּ נָה גְדוֹ לָה ּ ּ , כִּ י הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך חָ מַ ל עָלָיו וְ הֵקֵ ל מֵ עָ לָיו הַ יִסּ ורִ ים ּ ּ ְ ּ וְ הַ מְ רִ ירות בְּ אֹפֶ ן שֶׁ יוכַ ל לְ קַ בְּ לָה עַל־כָּ ל־פָ נִים כְּ פִ י ּ ּ ּ ּ ּ ּ יְכָ לְ תוֹ ּ , כְּ דֵ י שֶׁ יוכַ ל לְ קַ בֵּ ּ ּ ל רְ פואָ תוֹ עַל־יְדֵ י־זֶה ּ , אֲבָ ל כְּ שֶׁ אֵ ינוֹ חָ ס עַל עַצְ מוֹ וְ אֵ ינוֹ רוֹ צֶ ה לִ סְ בּ ֹל ולְ קַ בֵּ ל אֲפִ לו ּ ּ ּ מְ עַט הַ מְ רִ ירות בִּ שְׁ בִ יל רְ פואַ ת נַפְ שׁ וֹ ּ ּ ּ , אֲזַי חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם מִ תְ גַּבֵּ ר הַ קִ טְ רוג ּ ּ , וְ שׁ וֹ לְ חִ ין לוֹ מְ רִ ירות הַ רְ בֵּ ה שֶׁ אֵ ינוֹ ּ יָכוֹ ל לְ קַ בְּ לוֹ בְּ שׁ ום אֹפֶ ן ּ , וְ אָ ז הוא בִּ בְ חִ ינַת ּ " אֵ ין שָׁ לוֹ ם אָ מַ ר ה ' לָרְ שָׁ עִ ים ". כִּ י בְּ וַדַ אי ּ , אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ הַ שֵׁ ם ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך גּוֹ מֵ ל לְ חַ יָבִ ים טוֹ בוֹ ת ּ ְ , וְ הוא מֵ קֵ ל עַל ּ בַּ עֲלֵי־תְ שׁ ובָ ה וְ אֵ ינוֹ מַ כְ בִּ יד עֲלֵיהֶם הַ מְ רִ ירות כְּ פִ י ּ ּ ּ ֶׁש הָ יָה רָ אוי לָהֶם ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , אַ ך אַ ף־עַל־פִ י־כֵן ּ ְ לִ פְ טֹר בְּ לֹא כְ לום אִ י אֶ פְ שָׁ ר ּ , כִּ י עַל־כָּ ל־פָ נִים הַ הֶ כְ רֵ חַ ּ שֶׁ יִסְ בּ ֹל מְ עַט מְ רִ ירות כְּ פִ י יְכָ לְ תוֹ בִּ שְׁ בִ יל תְ שׁ ובָ תוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ורְ פואַ ת נַפְ שׁ וֹ ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ שָׁ לוֹ ם שֶׁ מִ תְ לַ ּ ּ ּ בֵּשׁ בִּ מְ רִ ירות כַּ נַ ּ ּ . ל" וְזֶה בְּ חִ ינַת מִ לְ חֶ מֶ ת עֲמָ לֵק , שֶׁ כָּ תוב ּ " בּ וֹ אֲשֶׁ ר קָ רְ ך בַּ דֶ רֶ ך ְ ָ ּ , " מִ לְ שׁ וֹ ן קְ רִ ירות ּ ּ , הַ יְנו שֶׁ בְּ עֵת ּ הַ מְ רִ ירות שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ " וְ אַ תָ ה עָיֵף וְיָגֵעַ ּ " ' ּ וְ כו ּ הוא בָּ א ומְ קָ רֵ ר אוֹ תָ ם ּ , שֶׁ לֹא יִהְ יו ּ ּ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם לְ הוטִ ים אַ חַ ר ּ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך לִ סְ בּ ֹל מְ רִ ירות הָ רְ פואוֹ ת ּ ּ ְ ּ , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה מִ תְ גַּבֵּ ר הַ מְ רִ ירות בְּ יוֹ תֵ ר כַּ נַ ּ ּ ּ . ל" וְזֶה בְּ חִ ינַת : " וְ עַל נַסּ ֹתָ ם אֶ ת ה " ' ' ּ וְ כו ־מִ יָד ּ " ּ וַיָבֹא עֲמָ לֵק , " כִּ י כָ ל הַ נִסְ יוֹ נוֹ ת שֶׁ הָ יו לָהֶ ּ ּ ם בַּ מִ דְ בָּ ר ּ , הַ כּ ֹל הָ יָה בְּ חִ ינַת הַ מְ רִ ירות מְ עַט שֶׁ הָ יו צְ רִ יכִ ין לִ סְ בּ ֹל בִּ שְׁ בִ יל הָ רְ פואָ ה ּ ּ ּ ּ וְ הַ שָׁ לוֹ ם ּ , ומֵ חֲמַ ת שֶׁ לֹא זָכו יִשְׂ רָ אֵ ל לְ קַ בֵּ ל הַ מְ רִ ירות ּ ּ ּ ּ ּ כָּ רָ אוי ּ , עַל־יְדֵ י־ זֶה הִ תְ גַּבֵּ ר הַ קִ טְ רוג בְּ יוֹ תֵ ר ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַ ת מִ לְ חֶ מֶ ת עֲמָ לֵק , כִּ י מִ לְ חַ מְ תוֹ הָ יְתָ ה לְ מַ עְ לָה ּ ולְ מַ טָ ה ּ ּ , כַּ מובָ א ּ ּ . וְ עַל־כֵּן הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך שׂ וֹ נֵא אוֹ תוֹ ְ ּ כָּ ל־כָּ ך , ְ כִּ י הוא אוֹ רֵ ב לְ יִשְׂ רָ אֵ ל מְ אֹד תָ מִ יד בְּ עֵת ּ ּ הַ לַחַ ץ וְהַ דְ חַ ק ּ ּ , בְּ עֵת שֶׁ צְ רִ יכִ ין לְ קַ בֵּ ל מְ רִ ירות ּ ּ לִ רְ פואוֹ ת כַּ נַ ּ ּ ) .ל" לקוטי הלכות - הל כות כתובת קעקע ג "י – ' ג לפי אוצר היראה – פורים , אות מ (ו"

Segment 86
HE:
ְו צֵ א הִ לָּחֵ ם בַּ עֲמָ לֵק

Segment 87
HE:
(ט , יז ) וְזֶה שֶׁ אָ מַ ר מֹשֶׁ ה לִ יהוֹ שֻׁ עַ תַ לְ מִ ידוֹ דַ יְקָ א ּ ּ , צֵ א הִ לָחֵ ם ּ בַּ עֲמָ לֵק ) שְׁ מוֹ ת יז , ( וְ לֹא לָחַ ם עִ מוֹ בְּ ּ עַצְ מוֹ . כִּ י מֵ חֲמַ ת שֶׁ כָּ ל מִ לְ חַ מְ תוֹ שֶׁ ל עֲמָ לֵק הוא כְּ נֶגֶד בְּ חִ ינַת מֹשֶׁ ה ּ ּ שֶׁ הוא הָ רֹאשׁ בַּ יִת הָ אֲמִ תִ י ּ ּ , לְ הַ סְ תִ יר ולְ הַ עְ לִ ים שְׁ מוֹ ּ ּ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , עַל־כֵּן אֵ ין יָכוֹ ל מֹשֶׁ ה בְּ עַצְ מוֹ לְ הִ לָחֵ ם עִ מוֹ ּ ּ , כִּ י אֵ ין חָ בושׁ מַ תִ יר אֶ ת ּ ּ עַצְ מוֹ מִ בֵּ ית הָ אֲסורִ ים ּ ) בְּ רָ כוֹ ת ה , :( כִּ י אֵ יך אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ צַ דִ יק לְ הַגְדִ יל ולְ פַ רְ סֵ ם ּ ּ ּ ּ ְ שֵׁ ם עַצְ מוֹ , עַל־כֵּן צִ וָה לְ תַ לְ מִ ידוֹ יְהוֹ שֻׁ עַ ּ ' צֵ א הִ לָחֵ ם ּ בַּ עֲמָ לֵק ', כִּ י דַ יְקָ א הַ תַ לְ מִ יד שֶׁ ל הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת הוא ּ ּ ּ ּ ּ יֶשׁ לוֹ כּ ֹחַ לְ הִ לָחֵ ם בַּ עֲמָ לֵק שֶׁ רוֹ צֶ ה לְ הַ עְ לִ ים ולְ הַ סְ תִ יר ּ ּ ּ שֵׁ ם הַ צַ דִ יק הַ זֶה ּ ּ ּ , כִּ י בְּ חִ ינַת יְהוֹ שֻׁ עַ תַ לְ מִ ידוֹ ּ , כָּ ל עִ סְ קוֹ וְ כָ ל תַ חְ בּ ולוֹ תָ יו לְ פַ רְ סֵ ם ולְ הַ גְדִ יל שְׁ מוֹ הַ קָ דוֹ שׁ וְהַ נוֹ רָ א ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ ל הַ צַ דִ יק הַ זֶה בָּ עוֹ לָם ּ ּ ּ . ּוכְ מוֹ שֶׁ כָּ תַ ב רַ בֵּ נו זַ ּ " ל עַל פָ סוק ּ ּ " בְּ יַד כָּ ל אָ דָ ם יַחְ תוֹ ם לָדַ עַת כָּ ל אַ נְשֵׁ י מַ עֲשֵׂ הו ּ ּ " ) ' ּ וְ כו בְּ סִ ימָ ן קמ , ( שֶׁ דַ יְקָ א עַל־יְדֵ י הַ תַ לְ מִ ידִ ים שֶׁ ל ּ ּ הַ צַ דִ יק יְכוֹ לִ ין לֵידַ ע גְּדֻ לַת הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ ּ ּ . ובְ וַדַ אי כָּ ל כּ ֹחוֹ שֶׁ ל ּ ּ בְּ חִ ינַת יְהוֹ שֻׁ עַ תַ לְ מִ ידוֹ לְ הִ לָחֵ ם בַּ עֲמָ לֵק ּ ּ , הוא בְּ וַדַ אי ּ ּ רַ ק מֵ הָ רֹאשׁ בַּ יִת בְּ עַצְ מוֹ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מֹשֶׁ ה ּ , כִּ י בְּ וַדַ אי אֵ ין כּ ֹחַ לִ יהוֹ שֻׁ עַ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ תַ לְ מִ יד לִ לְ חֹם ּ ּ ּ מִ לְ חָ מָ ה עֲצומָ ה וְ נוֹ רָ אָ ה כָּ זֹאת ּ . וְזֶה שֶׁ כָּ תוב ּ ) שְׁ מוֹ ת : ( שָׁ ם וְ הָ יָה כַּ אֲשֶׁ ר יָרִ ים מֹשֶׁ ה יָדוֹ וְגָבַ ר יִשְׂ רָ אֵ ל וְ כו . 'ּ כִּ י

Segment 88
HE:
ֹבְּ וַדַ אי עִ קַ ר כּ ֹחַ הַ מִ לְ חָ מָ ה הָ יָה עַל־יְדֵ י מֹשֶׁ ה בְּ עַצְ מו ּ ּ ּ , רַ ק אַ ף־עַל־פִ י־כֵן הַ מִ לְ חָ מָ ה בְּ עַצְ מָ ה לְ הִ תְ גַּבֵּ ר עַל ּ ּ ּ עֲמָ לֵק שֶׁ רוֹ צֶ ה לְ הַ סְ תִ יר ולְ הַ עְ לִ ים שֵׁ ם ּ ּ הַ צַ דִ יק הַ זֶה ּ ּ ּ , לְ הִ תְ גַּבֵּ ר עָ לָיו לְ הַ גְדִ יל ולְ פַ רְ סֵ ם ולְ פָ אֵ ר ולְ רוֹ מֵ ם ּ ּ ּ ּ בֶּ אֱמֶ ת שֵׁ ם הַ צַ דִ יק הַ זֶה ּ ּ ּ , צָ רִ יך שֶׁ יִהְ יֶה נַעֲשֶׂ ה עַל־יְדֵ י ּ ְ בְּ חִ ינַת יְהוֹ שֻׁ עַ תַ לְ מִ ידוֹ דַ יְקָ א כַּ נַ ּ ּ ּ . ל" וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ ) בְּ שַׁ ּלַח סה :( שֶׁ יְהוֹ שֻׁ עַ דַ יְקָ א הָ יָה מְ סֻגָּל ּ ּ לַמִ לְ חָ מָ ה הַ זֹאת ּ ּ , ּ עַיֵן שָׁ ם . ) לקוטי הלכות - הלכות שבת ה ' - אות י ('

Segment 89
HE:
ֹוְ הָ יָה כַּ אֲשֶׁ ר יָרִ ים מֹשֶׁ ה יָדו

Segment 90
HE:
( יא , יז ) ◌ְ זֶה שֶׁ נָפְ לו יִשְׂ רָ אֵ ל לִ סְ פֵ קוֹ ת קֹדֶ ם קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ , כְּ מוֹ ֶׁש כָּ תוב ּ : " הֲיֵשׁ ה ' בְּ קִ רְ בֵּ נו אִ ם אָ יִן ּ ". וְ אִ יתָ א בַּ זֹהַ ר ּ הַ קָ דוֹ שׁ שֶׁ בָּ חֲנו אִ ם בְּ חִ ינַת הַ קְ דֻ שָׁ ה הַ נִקְ רָ א ּ ּ ּ ּ ּ יֵשׁ ' ' שׁ וֹ רָ ה בְּ קִ רְ בָּ ם , אִ ם בְּ חִ ינַת ' אַ יִן ', הַ יְנו כַּ נַ ּ ּ " ל כִּ י שְׁ נֵי בְּ חִ ינוֹ ת שֶׁ הֵם הִ תְ גַּלות הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת מְ לֹא כָ ל הָ אָ רֶ ץ כְּ בוֹ דוֹ ובְ חִ ינַת אַ יֵה הֵם בְּ חִ ינוֹ ת יֵשׁ וְ אַ יִן ּ ּ . ומֵ חֲמַ ת הַ יִסּ ורִ ים ּ ּ ּ שֶׁ הָ יָה לָהֶם אָ ז שֶׁ לֹא הָ יו לָהֶם מַ יִם הִ תְ חִ ילו לִ פֹל ּ ּ ּ ּ לִ סְ פֵ קוֹ ת וְ לֹא יָדְ עו אִ ם ה ּ ' בְּ קִ רְ בָּ ם , וַאֲזַי הֵבִ יא ה ' יִתְ בָּ רַ ך עֲלֵיהֶם עֲמָ לֵ ְ . ק וְ אָ ז הִ סְ תַ כְּ לו כְּ לַפֵ י מַ עְ לָה ּ ּ ּ , כִּ י כָּ ך דֶ רֶ ך הָ אָ דָ ם לִ פְ עָמִ ים כָּ ל זְמַ ן שֶׁ אֵ ין הַ בַּ עַל דָ בָ ר ּ ּ ְ ְ מִ תְ גַּבֵּ ר עָ לָיו כָּ ל כָּ ך עֲדַ יִן הוא מִ תְ רַ שֵׁ ל לְ חַ פֵ שׂ אַ חַ ר ּ ּ ּ ְ כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך , ְ אַ ך כְּ שֶׁ הַבַּ עַל דָ בָ ר מִ תְ פַ שֵׁ ט עַל הָ ּ ּ ּ ְ אָ דָ ם מְ אֹד וְרוֹ צֶ ה לְ הַ פִ ילוֹ לְ גַמְ רֵ י חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ , וַאֲזַי מִ תְ עוֹ רֵ ר קְ דֻ שַׁ ת נֶפֶ שׁ הָ אָ דָ ם ּ . וְ אָ ז דַ יְקָ א הוא מַ תְ חִ יל לִ דְ רֹשׁ ּ ּ ולְ חַ פֵ שׂ אַ יֵה מְ קוֹ ם כְּ בוֹ דוֹ ּ ּ ּ . שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת מִ לְ חֶ מֶ ת ּ ּ עֲמָ לֵק קֹדֶ ם קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה ּ , כִּ י עֲמָ לֵק ה ּוא זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ בְּ חִ ינַת מְ קוֹ מוֹ ת הַמְ טֻנָפִ ים שֶׁ שָׁ ם אִ י אֶ פְ שָׁ ר ּ ּ ּ לִ מְ צֹא כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך בְּ שׁ ום אֹפֶ ן רַ ק צְ רִ יכִ ין לִ צְ עֹק אֶ ל ּ ְ ' ה בְּ קוֹ ל חָ זָק מְ אֹד לִ דְ רֹשׁ ולְ בַ קֵ שׁ אַ יֵה אֵ פוֹ א כְּ בוֹ ד ּ ּ ּ קְ דֻ שָׁ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ . וְ אָ ז מִ תְ גַּבְּ רִ ין עָ לָיו וְ עוֹ לִ ין בְּ תַ כְ לִ ית הָ עֲלִ יָה בִּ בְ חִ ינַת וְ הָ יָה כַּ אֲ שֶׁ ר יָרִ ים מֹשֶׁ ה יָדוֹ וְגָבַ ר ּ יִשְׂ רָ אֵ ל , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" בִּ זְמַ ן שֶׁ הָ יָה מֹשֶׁ ה מַ גְבִּ יהַ יָדָ יו וְיִשְׂ רָ אֵ ל מִ סְ תַ כְּ לִ ין כְּ לַפֵ י מַ עְ לָה הָ יו ּ ּ ּ ּ נוֹ צְ חִ י . ן וְ לִ כְ אוֹ רָ ה קָ שֶׁ ה לָמָ ה עָ שָׂ ה מֹשֶׁ ה זֹאת עַל־יְדֵ י הֲרָ מַ ת יָדָ יו דַ יְקָ א ּ , הָ יָה לוֹ לוֹ מַ ר לָהֶם בְּ פֶ ה מָ לֵא שֶׁ יְשַׁ עְ בְּ דו לִ בָּ ם לַמָ קוֹ ם וְ יַעְ זֹר לָהֶם ה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך . ְ ְ אַ ך בֶּ אֱמֶ ת הוא עִ נְיָן הַ נַ ּ ּ " ל שֶׁ בְּ עֵת שֶׁ מִ תְ גַּבֵּ ר תֹקֶ ף זֻ ּ ּ הֲמַ ת ּ הַ נָחָ שׁ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , שֶׁ הוא מְ קוֹ מוֹ ת הַ מְ טֻנָפִ ים ּ ּ , שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת מִ לְ חֶ מֶ ת עֲמָ לֵק שֶׁ שָׁ ם אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ מְ צֹא כְּ בוֹ דוֹ ּ יִתְ בָּ רַ ך בְּ שׁ ום אֹפֶ ן אֲזַי אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ דַ בֵּ ר כְּ לָל מִ כְּ בוֹ דוֹ ּ ְ יִתְ בָּ רַ ך רַ ק לְ רַ מֵ ז בְּ יָדָ יו כְּ מוֹ ּ ְ מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם ּ ּ , שֶׁ הֵרִ ים יָדָ יו לְ רַ מֵ ז לָהֶ ם שֶׁ יִסְ תַ כְּ לו לְ מַ עְ לָה ּ ּ ּ ּ , הַ יְנו ּ אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ מִ תְ גַּבֵּ ר עַכְ שָׁ ו מְ קוֹ מוֹ ת הַ מְ טֻנָפִ ים כָּ אֵ לו ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת מִ לְ חֶ מֶ ת עֲמָ לֵק שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ דַ בֵּר ולְ גַלוֹ ת שָׁ ם כְּ ּ ּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן שְׂ או ּ ּ עֵינֵיכֶם לַמָ רוֹ ם וְ הִ סְ תַ כְּ לו לְ מַ עְ לָה וְ תִ דְ רְ שׁ ו ותְ בַ קְ שׁ ו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ותְ חַ פְ שׂ ו אַ יֵה אֵ פוֹ א הוא יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ ּ ּ . וְ אָ ז הָ יו יִשְׂ רָ אֵ ל ּ נוֹ צְ חִ ים , כִּ י עַל־יְדֵ י זֶה עוֹ לִ ין בְּ תַ כְ לִ ית הָ עֲלִ יָה לִ בְ חִ ינַת ּ

Segment 91
HE:
ּ אַ יֵה . וְ עַל־כֵּן זָכו אַ חַ ר זֶה מִ יָד לְ קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה שֶׁ הִ יא ּ ּ ּ נִמְ שֶׁ כֶ ת מִ בְּ חִ ינַת אַ יֵה שֶׁ הוא בְּ רֵ אשִׁ ית ּ ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים – ועיין לקוטי מוהר ן ב " ', סימן י . ) ב" לקוטי הלכות - הלכות גביות חוב מהיתומים ג ' - (' ט

Segment 92
HE:
מִ לְ חָ מָ ה לַה ' בַּ עֲמָ לֵק מִ דֹר דֹר ּ ּ

Segment 93
HE:
, יז ) ( טז הָ מָ ן הָ רָ שָׁ ע יִמַ ח שְׁ מוֹ ּ , בִּ קֵ שׁ לְ הַ שְׁ מִ יד וְלַהֲרֹג ולְ אַ בֵּד ּ ּ אֶ ת כָּ ל הַ יְהודִ ים וְ כו ּ ּ ּ . ' כִּ י הָ מָ ן־עֲמָ לֵק שֶׁ הוא זֻהֲמַ ת ּ ּ הַ נָחָ שׁ , בְּ חִ ינַת ) בְּ רֵ אשִׁ ית ג ( א , וְ הַ נָחָ שׁ הָ יָה עָרום ּ ּ , שֶׁ יוֹ נֵק מֵ הַ דַ עַת ּ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה נִקְ טָ ן הַ מֹחַ בִּ בְ חִ ינַת מֹחִ ין ּ דְ קַ טְ נות ּ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה עִ קַ ר הִ תְ גַּבְּ רות תַ אֲוַת נִאוף ּ ּ ּ ּ שֶׁ הוא עִ קַ ר הַ יֵצֶר הָ רָ ע ּ ּ ּ , עִ קַ ר הַ כְ נָעָ תוֹ עַל־יְדֵ י הַ תְ פִ לָה ּ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת דִ ין שֶׁ ל הַבַּ עַל כּ ֹחַ שֶׁ עוֹ מֶ דֶ ת לְ הַ סִּ טְ רָ א ּ ָא חֳרָ א , בְּ חִ ינַת עֲמָ לֵק , בְּ בֵ ית הַ בְּ לִ יעָ ה שֶׁ לוֹ עַד ּ שֶׁ מֻכְ רָ ח לִ תֵ ן הֲקָ אוֹ ת וְ כו ּ ּ ּ ) ' עיין לקוטי מוהר ן ב " – ' סימן ח . ( אֲבָ ל זֶה הַ צַ דִ יק הַ בַּ עַל כּ ֹחַ שֶׁ נִכְ נָס לְ מִ לְ חָ מָ ה ּ ּ ּ זֹאת לְ הִ תְ פַ לֵל תְ פִ לָה בִּ בְ חִ ינַת דִ ין כְּ דֵ י שֶׁ תִ בְ לַע אוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ תָ ה ּ הַ נָחָ שׁ וְהַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א , וְ עַל־יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א יוֹ צִ יא כָּ ל ּ הַ קְ דֻ שׁ וֹ ת וְ כו ּ ּ ּ ', זֶה הַ צַ דִ יק צָ רִ יך לִ הְ יוֹ ת בַּ עַל כּ ֹחַ גָּדוֹ ל ְ ּ ּ מְ אֹד וְ צָ רִ יך לְ הִ תְ בּ וֹ נֵן מְ אֹד בְּ כֹחוֹ אִ ם יֶשׁ לוֹ כּ ֹחַ לַעֲמֹד ְ בְּ מִ לְ חָ מָ ה זֹאת . וְ צָ רִ יך לֵידַ ְ ע עִ ם מִ י הוא נִלְ חָ ם ּ , כִּ י לִ פְ עָמִ ים אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ הַ צַ דִ יק הוא בַּ עַל כּ ֹחַ גָּדוֹ ל וְיֵשׁ ּ ּ ּ ּ לוֹ כּ ֹחַ לַעֲמֹד כְּ נֶגֶד אֵ יזֶה סִ טְ רָ א אָ חֳרָ א וקְ לִ פָ ה גְּדוֹ לָה ּ ּ , אֲבָ ל אַ ף־עַל־פִ י־כֵן לִ פְ עָמִ ים מִ תְ גַּבֶּ רֶ ת סִ טְ רָ א אָ חֳרָ א ּ וקְ לִ פָ ה גְּדוֹ לָה ּ ּ כָּ ל כָּ ך שֶׁ אֵ ין בְּ כֹחוֹ לַעֲמֹד כְּ נֶגְדָ ה ּ ּ ְ . וְ עִ קַ ר כְּ לַל כָּ ל הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א וְזֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ הוא ּ ּ ּ עֲמָ לֵק שֶׁ כּ וֹ לֵל כָּ ל הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א וְ כָ ל הַ קְ לִ פוֹ ת וְ כָ ל ּ ּ עוֹ בְ דֵ י כּ וֹ כָ בִ ים שֶׁ יוֹ נְקִ ים מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בְּ מִ דְ בַּ ר כד (: כ , רֵ אשִׁ ית גּוֹ יִם עֲמָ לֵק , שֶׁ עֲמָ לֵק כָּ לול מִ כֻּלָם ּ ּ וְ כֻלָם יוֹ נְקִ ים מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן ה ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ עַצְ מוֹ צָ רִ יך ְ ְ לִ לְ חֹם עִ מוֹ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) שְׁ מוֹ ת יז , טז (: מִ לְ חָ מָ ה לַה ' בַּ עֲמָ לֵק מִ דֹר דֹר ּ ּ . וְ עַל־כֵּן לֹא הָ יָה יָ כוֹ ל אֲפִ לו מֹשֶׁ ה ּ ּ רַ בֵּ נו לְ הַ כְ נִיעוֹ לְ גַמְ רֵ י ּ . וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ ) שָׁ ם פָ סוק יג ּ ּ (: וַיַחֲלֹשׁ יְהוֹ שֻׁ עַ אֶ ת עֲמָ לֵק וְ כו ּ ּ . ' ּ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ , י" שֶׁ חָ תַ ך ְ רָ אשֵׁ י גִּבּ וֹ רָ יו וְ לֹא הֲרָ גוֹ לְ גַמְ רֵ י , מִ כָּ אן שֶׁ עָ שׂ ו עַל־פִ י ּ ּ הַ דִ בּ ור ּ ּ . כִּ י מִ לְ חֶ מֶ ת עֲמָ לֵק הָ יְתָ ה עַל־יְדֵ י הַ תְ פִ לָה ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת דִ ין שֶׁ ל הַ בַּ עַל כּ ֹחַ כַּ נַ ּ ּ " ל בַּ תוֹ רָ ה הַ נַ ּ ּ . ל" וְ אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם בְּ וַדַ אי הָ יָה ּ ּ ּ ּ ּ בַּ עַל כּ ֹחַ גָּדוֹ ל מְ אֹד , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן לֹא הָ יָה יָכוֹ ל ּ לְ הַ כְ נִיעוֹ לְ גַמְ רֵ י , כִּ י אִ ם הָ יָה רוֹ צֶ ה לְ הַ כְ נִיעוֹ לְ גַמְ רֵ י , הָ יָה מִ תְ גַּבֵּ ר בְּ כֹחַ קְ לִ פָ ה חֲזָקָ ה וגְדוֹ לָה כָּ ל כָּ ך שֶׁ גַּם ְ ּ ּ מֹשֶׁ ה לֹא הָ יָה יָכוֹ ל לַעֲמֹד כְּ נֶגְדָ ה ּ ּ , כִּ י קְ לִ פַ ת עֲמָ לֵק ּ מַ גִּיעַ עַד אֵ ין תַ כְ לִ ית וְ אֵ ין מִ י שֶׁ יָכוֹ ל לְ עָ קְ ּ ּ רוֹ לְ גַמְ רֵ י כִּ י



# Beshalach
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/2/4/

Beshalach
בשלח
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/2/4

Segment 1
HE:
פירושים על פרשת "ב שלח "

Segment 2
HE:
ּ ּ וַיַסֵ ב אֱלֹקִ ים

Segment 3
HE:
( יח , יג ) וְזֶה בְּ חִ ינַת גֹּדֶ ל הַטִ לְ טולִ ים וְ הַ יִסּ ורִ ים שֶׁ צְ רִ יכִ ין לִ סְ בּ ֹל ּ ּ ּ ּ ּ קֹדֶ ם שֶׁ בָּ אִ ין לְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל וצְ רִ יכִ ים לְ סַ בֵּ ב ּ בְּ כַמָ ה ּ דְ רָ כִ ים קֹדֶ ם שֶׁ בָּ אִ ין לְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ ּ ) שְׁ מוֹ ת יג : ( יח , וַיַסֵּ ב אֱלֹקִ ים וְ כו ּ ּ ', וְ הַ כּ ֹל הוא בִּ שְׁ בִ יל ּ קִ בּ וץ הַ נִדָ חִ ים ּ ּ ּ :

Segment 4
HE:
כִּ י אִ יתָ א בְּ כִ תְ בֵ י הָ אֲרִ " ) ל " י זַ פְ רִ י עֵץ חַ יִים שַׁ עַר ק ּ ּ ש " ( ג"פ ּ בַּ כַּ וָנוֹ ת וַ : הֲבִ יאֵ נו לְ שָׁ לוֹ ם מֵ אַ רְ בַּ ע כַּ נְפוֹ ת הָ אָ רֶ ץ ּ ' ּ וְ כו שֶׁ בְּ כָ ל מָ קוֹ ם בָּ עוֹ לָם שֶׁ אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל נִדְ חֶ ה לְ שָׁ ם ּ בְּ גָלות בְּ אַ רְ בַּ ע כַּ נְפוֹ ת הָ אָ רֶ ץ נֶחְ שָׁ ב כְּ אִ לו כָּ ל יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ גָּלו לְ שָׁ ם וְעַל־יְדֵ י זֶה מְ בָ רֵ ר נִיצוֹ צוֹ ת מִ שָׁ ם וְ ּ ּ עַל־יְדֵ י זֶה בָּ אִ ין לְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל , עַיֵן שָׁ ם בַּ אֲרִ יכות שֶׁ זֶהו סוֹ ד מַ ה ּ ּ ּ ּ שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל מְ פֻזָרִ ין עַכְ שָׁ ו בַּ גָּלות בִּ מְ קוֹ מוֹ ת הָ רְ חוֹ קִ ים ּ ּ ּ ּ מֵ הַ קְ דֻ שָׁ ה מְ אֹד ּ ּ . וְ הִ נֵה זֶה הָ עִ נְיָן הוא דָ בָ ר נִסְ תָ ר וְ נֶעְ לָם ּ ּ ּ ּ מְ אֹד , וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לַהֲבִ ינוֹ , כִּ י אָ נו רוֹ אִ ים שֶׁ בִּ מְ דִ ינוֹ ת ּ הָ רְ חוֹ קִ ים מִ ישִׁ יבוֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל , כְּ מוֹ בִּ מְ דִ ינוֹ ת מָ אסְ קְ וֶוע , נִדְ חו לְ שָׁ ם יְהודִ ים מֻעָטִ ים ּ ּ . וְ דָ רִ ים בֵּ ין הַ רְ בֵּ ה עַכּ ו ם "ּ יְהודִ ים מְ תֵ י מְ עָט ּ . עַד שֶׁ יֵשׁ עֲיָרוֹ ת הָ רְ חוֹ קִ ים יוֹ תֵ ר ּ שֶׁ אֵ י ן נִמְ צָ אִ ים שָׁ ם יִשְׂ רְ אֵ לִ ים כִּ י אִ ם אֶ חָ ד אוֹ שְׁ נַיִם בְּ עִ יר גְּדוֹ לָה . וְ הִ נֵה אָ נו רוֹ אִ ים בְּ עֵינֵינו שֶׁ רֹב אֵ לו ּ ּ ּ ּ ּ הַ יְהודִ ים הַ דָ רִ ים בִּ מְ קוֹ מוֹ ת כָּ אֵ לֶה רֻ בָּ ם כְּ כֻלָם אֵ ינָם ּ ּ ּ ּ ּ צַ דִ יקִ ים כְּ לָל וְהַ לְ וַאי הָ יו בֵּ ינוֹ נִים ּ ּ , כִּ י הֵם רְ חוֹ קִ ים מְ אֹד מֵ ה ' יִתְ בָּ רַ ך . ְ וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ אֲרִ יך בָּ זֶה ְ , ּ שֶׁ לֹא לְ דַ בֵּ ר עַל אֵ יזֶה מִ יִשְׂ רָ אֵ ל חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ , כִּ י גַּם פוֹ שְׁ עֵי יִשְׂ רָ אֵ ל ּ מְ לֵאִ ים מִ צְ ווֹ ת כָּ רִ מוֹ ן ּ , וְ אִ ם כֵּן אֵ יך אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ בִ ין זֹאת ְ שֶׁ עַל־יְדֵ י אֲנָשִׁ ים כָּ אֵ לו יִתְ בָּ רְ רו הַ נִיצוֹ צוֹ ת מֵ עִ מְ קֵ י ּ ּ ּ ּ הַ קְ לִ פוֹ ת כָּ אֵ לו ּ ּ ּ ּ , אֲבָ ל בֶּ אֱמֶ ת הוא נִפְ לְ אוֹ ת תְ מִ ים ּ ּ ּדֵ עִ ים וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ בִ ין זֹאת .

Segment 5
HE:
וְ הַ כְּ לָל , שֶׁ עִ קַ ר הַ גָּלות הוא הַגָּלות וְהַ הִ תְ רַ חֲקות ּ ּ ּ ּ ּ מֵ אֶ רֶ ץ־ יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ הִ יא כְּ לַל הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ , וְ עִ קַ ר הַ גָּלות ּ ּ הוא בִּ שְׁ בִ יל לְ בָ רֵ ר הַ נִדָ חִ ים שֶׁ הֵם הַ נִיצוֹ צוֹ ת שֶׁ נִדְ חו ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ עִ מְ קֵ י הַ קְ לִ פוֹ ת בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ ) ּפְ סָ חִ ים פז :(: לֹא גָּלו ּ יִשְׂ רָ אֵ ל בֵּ ין הָ עוֹ בְ דֵ י כּ וֹ כָ בִ ים אֶ לָא כְּ דֵ י שֶׁ יִתְ וַסְּ פו ּ ּ ּ עֲלֵיהֶם גֵּרִ ים , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ּ ּ ינַת הַ נִיצוֹ צוֹ ת הַ מִ תְ בָּ רְ רִ ים ּ ּ מֵ עִ מְ קֵ י הַ קְ לִ פוֹ ת ּ ּ .

Segment 6
HE:
כִּ י בֶּ אֱמֶ ת לִ כְ אוֹ רָ ה קָ שֶׁ ה לְ הָ בִ ין עִ נְיַן הַ גָּלות שֶׁ מֵ חֲמַ ת ּ ּ שֶׁ חָ טְ או יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל גָּלָה אוֹ תָ ם מִ שָׁ ם ּ ּ לְ אֶ רֶ ץ הָ עַמִ ים עַד שֶׁ יְתַ קְ נו וְיָשׁ ובו אֵ לָיו וְ יָבִ ּ ּ ּ ּ ּ ּ יא לָנו ּ גּוֹ אֵ ל צִ דְ קֵ נו . ּ וְ הַ דָ בָ ר קָ שֶׁ ה מְ אֹד ּ : אֵ יך יִהְ יֶה תִ קְ וָה ּ ְ שֶׁ בְּ חוץ־לָאָ רֶ ץ יָשׁ ובו יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ . ומָ ה אִ ם בִּ מְ קוֹ ם חִ יותֵ נו ּ ּ ּ ּ וקְ דֻ שָׁ תֵ נו שֶׁ הוא אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל אֶ רֶ ץ הַ קְ דוֹ שָׁ ה שֶׁ שָׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ עִ קַ ר קְ דֻ שַׁ ת יִשְׂ רָ אֵ ל וְ כו ּ ּ ּ ', ִא ם שָׁ ם הִ תְ גַּבֵּ ר עַל יִשְׂ רָ אֵ ל ּ הַ יֵצֶר הָ רָ ע עַד שֶׁ הֶחֱטִ יאָ ם , אֵ יך יִהְ יֶה תִ קְ וָה ּ ְ שֶׁ בְּ חוץ־לָאָ רֶ ץ שֶׁ הוא אֶ רֶ ץ הָ עַמִ ים אֲוִ יר הַ טָ מֵ א וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ', שָׁ ם יִתַ קְ נו וְיָשׁ ובו יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ ּ ּ ? וְ אִ ם כֵּן חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , אָ פֵ ס ּתִ קְ וָה !! הֲלֹא ה ' יִתְ בָּ רַ ך רוֹ צֶ ה בְּ תַ קָ נוֹ תֵ ינו וְ אֵ ינוֹ חָ פֵ ץ ּ ּ ְ לִ נְקֹם בָּ נו , ּ רַ ק כָּ ל הַגָּלֻיוֹ ת וְ הַ צָ רוֹ ת הֵם בִּ שְׁ בִ יל תִ קון ּ ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) ּדְ בָ רִ ים ד , כט (: ובִ קַ שְׁ תֶ ם מִ שָׁ ם אֶ ת ה ּ ּ ּ ּ ' וְ כו ומָ צָ אתָ אֱלֹקֶ יך ּ ּ ָ '

Segment 7
HE:
. זֶה יִתָ כֵ ן אֵ יך אֲבָ ל ּ ְ שֶׁ בְּ אֶ רֶ ץ־יִ שְׂ רָ אֵ ל לֹא בִּ קַ שְׁ נו וְחִ פַ שְׂ נו וְ דָ רַ שְׁ נו אֶ ת ה ּ ּ ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ובְ חוץ־לָאָ רֶ ץ בְּ אֶ רֶ ץ הָ עַמִ ים נִדְ רֹשׁ ונְבַ קֵ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ ְ אוֹ תוֹ ? אֲבָ ל בֶּ אֱמֶ ת כָּ ל זֶה הוא נִפְ לְ אוֹ ת תְ מִ ים דֵ עִ ים ּ ּ ּ . וְ הֵם מִ סִּ תְ רֵ י פִ לְ אוֹ תָ יו ּ . וְזֶהו בְּ חִ ינַת כָּ ל הַ יְרִ יד ּ וֹ ת וְ הַ נְפִ ילוֹ ת ּ הָ עוֹ בְ רִ ים עַל כָּ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל לְ פִ י בְּ חִ ינָתוֹ ומַ דְ רֵ גָתוֹ ּ ּ עַד שֶׁ יֵשׁ הַ רְ בֵּ ה שֶׁ נָפְ לו עַד עִ מְ קֵ י תְ הוֹ ם תַ חְ תִ יוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , אֲשֶׁ ר נִדְ מֶ ה לָהֶם כִּ י אָ פֵ ס תִ קְ וָה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ , בִּ פְ רָ ט עַכְ שָׁ ו בְּ סוֹ ף הַ גָּלות בְּ ּ אַ חֲרִ ית הַ יָמִ ים הָ אֵ לֶה בְּ עֻקְ בָ א ּ ּ ּדִ מְ שִׁ יחָ א , כַּ אֲשֶׁ ר יוֹ דֵ עַ כָּ ל אֶ חָ ד בְּ נַפְ שׁ וֹ נִגְעֵי לְ בָ בוֹ ּומַ כְ אוֹ בָ יו . וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן סוֹ ף כָּ ל סוֹ ף כֻּלָם יִתְ תַ קְ נו ּ ּ ּ ּ ּ וְ לֹא יִהְ יֶה נֶאֱבָ ד שׁ ום אֶ חָ ד מֵ הֶם ּ . כִּ י ה ' יִתְ בָּ רַ ך חוֹ שֵׁ ב ְ מַ חֲשָׁ בוֹ ת לְ בַ ל יִדַ ח מִ מֶ נו נִדָ ח ּ ּ ּ ּ ּ . כִּ י בֶּ אֱמֶ ת יֵשׁ לִ פְ עָמִ ים שֶׁ דַ יְקָ א כְּ שֶׁ הָ אָ דָ ם מַ גִּיעַ לְ מָ קוֹ ם נָמוך וְרָ חוֹ ק מֵ הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ְ מְ אֹד מְ אֹד , שָׁ ם דַ יְקָ א יִתְ עוֹ רֵ ר בְּ הִ תְ עוֹ רְ רות גָּדוֹ ל לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך . ְ וְיֵשׁ בְּ עִ נְיָן זֶה כַּ מָ ה טְ ּ עָמִ ים ובְ חִ ינוֹ ת וקְ צָ ת מֵ הֶם הוא ּ ּ ּ מֵ חֲמַ ת שֶׁ כְּ שֶׁ הָ יו יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל הֶרְ אָ ה לָהֶם ּ הַ קָ דוֹ שׁ ־ בָּ רוך־הוא חִ בָּ ה יְתֵ רָ ה ּ ּ ְ ּ . וְ הָ יו מְ קֹרָ בִ ים אֵ לָיו ּ מְ אֹד . וְ נִדְ מֶ ה לָהֶם שֶׁ כְּ בָ ר הֵם סְ מוכִ ים לַה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך וְ לֹא ְ בִּ קְ שׁ והו ּ ּ יוֹ תֵ ר וְ נִתְ רַ שְׁ לו בַּ עֲבוֹ דָ תָ ם ּ ּ . וְ הַ בַּ עַל דָ בָ ר חוֹ תֵ ר ּ עֲלֵיהֶם בְּ כָ ל יוֹ ם ובְ כָ ל עֵת וְ עַל־יְדֵ י זֶה הִ תְ גַּבֵּ ר עֲלֵיהֶם ּ עַד שֶׁ הֶחֱטִ יאָ ם . וְזֶה בְּ חִ ינַת ) שִׁ יר הַ שִׁ ירִ ים ו ּ (: ה , הָ סֵ בִּ י עֵינַיִך מִ נֶגְדִ י שֶׁ הֵם הִ רְ הִ יבֻנִי ּ ּ ְ , ּ וְ עַיֵן בְּ פֵ רושׁ רַ שִׁ ּ " י שָׁ ם ּ שֶׁ פֵ רֵ שׁ שָׁ ם עִ נְיָן זֶה , ּ שֶׁ מֵ רֹב חִ בָּ ה שֶׁ הֶרְ אָ ה לָהֶם בְּ בֵ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ , עַל־יְדֵ י זֶה מָ רְ דו בּ וֹ וְ כו ּ ּ ', ּ עַיֵן שָׁ ם . וְזֶהו ּ עִ נְיָן הַ נַ . ל"ּ וְגַם מֵ חֲמַ ת שֶׁ כְּ שֶׁ הָ יו בְּ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל לְ גֹדֶ ל ּ הַ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ ל ּ ּ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ אֵ יזֶה תְ נועָה בְּ עָ לְ מָ א ּ ּ שֶׁ לֹא הִ תְ נַהֲגו בִּ קְ דֻ שָׁ ה כָּ רָ אוי פָ גְמו מְ אֹד ּ ּ ּ ּ ּ ּ . וְ עַל־יְדֵ י

Segment 8
HE:
הַ פְ גָם הַ זֶה נִמְ שַׁ ך פְ גָם גָּדוֹ ל יוֹ תֵ ר ּ ּ ְ ּ , כִּ י עֲבֵ רָ ה גּוֹ רֶ רֶ ת ) ' ּ וְ כו אָ בוֹ ת פ , (ד" וְ עַל־יְדֵ י זֶה הֶחֱטִ יאָ ם הַ בַּ עַל דָ בָ ר ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת ) מְ לָכִ ים־א יז יח , (: כִּ י בָּ אתָ אֵ לַי לְ הַ זְכִּ יר אֶ ת עֲוֹ נִי , שֶׁ כְּ נֶגֶד קְ דֻ שַׁ ת אֵ לִ יָהו הִ יא נֶחְ שֶׁ בֶ ת כִּ רְ שָׁ עָה ּ ּ ּ אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ הָ יְתָ ה צַ דֶ קֶ ת כְּ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ ּ ּ " י שָׁ ם . ובִ שְׁ בִ יל זֶה הֻכְ רְ חו לָצֵ את בַּ גָּלות ּ ּ ּ . וְ אָ ז מִ גֹּדֶ ל הָ רִ חוק ּ שֶׁ רוֹ אִ ים גֹּדֶ ל רִ חוקָ ם מֵ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ נִגְלו וְ נָפוֹ צו בְּ אֶ רֶ ץ ּ ּ ּ ְ הָ עַמִ ים ּ , בָּ אֲוִיר הַ טָ מֵ א ּ , ּתַ חַ ת מֶ מְ שֶׁ לֶת הָ עוֹ בְ דֵ י כּ וֹ כָ בִ ים , מִ תְ גַּבְּ רִ ים נַפְ שׁ וֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ יוֹ תֵ ר לָשׁ וב לַה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך . ְ וְגַם שָׁ ם לְ גֹדֶ ל הַטֻמְ אָ ה שֶׁ ל חוץ־לָאָ רֶ ץ ּ ּ , ּתֵ כֶף כְּ שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל עוֹ שִׂ ים אֵ יזֶה עֲבוֹ דָ ה בְּ עָ לְ מָ א יָקָ ר בְּ עֵינָיו ּ יִתְ בָּ רַ ך מְ אֹד מְ אֹד ְ . אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ אֵ ין עֲבוֹ דָ תָ ם ּ בִּ שְׁ לֵמות ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן יָקָ ר בְּ עֵינָיו מְ אֹד שֶׁ בְּ מָ קוֹ ם ּ רָ חוֹ ק וְטָ מֵ א כָּ זֶה יִתְ גַּבְּ רו לַעֲשׂ וֹ ת אֲפִ לו הָ עֲבוֹ דָ ה ּ ּ ּ ּ הַ זֹאת . וְ עַל־יְדֵ י זֶה הוא מְ רַ חֵ ם עֲלֵיהֶם ומוֹ שִׁ יעָם ּ ּ . וְ זֶהו בְּ חִ ינַת שֶׁ ל כָּ ל הַ נוֹ פְ לִ ים מֵ עֲבוֹ דַ ת ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ שֶׁ עַ ל־יְדֵ י כָּ ל מַ ה שֶׁ פוֹ גְמִ ים אֵ יזֶה פְ גָם ּ ּ ּ , אוֹ שֶׁ עוֹ בְ רִ ים אֵ יזֶה עֲבֵ רָ ה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , נוֹ פְ לִ ים יוֹ תֵ ר וְ יוֹ תֵ ר . וְ אִ ם כֵּן מַ ה יִהְ יֶה הַ סּ וֹ ף וְ כִ י אָ פֵ ס תִ קְ וָה ּ ּ , אַ ך הַ כּ ֹל עַ ל־פִ י ּ ְ ,ל"ּ הַ נַ שֶׁ כְּ שֶׁ ה ' יִתְ בָּ רַ ך רוֹ אֶ ה שֶׁ אֵ יזֶה אָ דָ ם מִ תְ רַ חֵ ק ְ מֵ עֲבוֹ דָ תוֹ ופוֹ גֵם אֵ יזֶה פְ גָם אוֹ שֶׁ עוֹ בֵ ר חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ אֵ יזֶה עֲבֵ רָ ה אֲזַי הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא מְ רַ חֵ ק אוֹ תוֹ ּ ּ ְ ּ וְ נוֹ פֵ ל יוֹ תֵ ר , כִּ י הַ בָּ א לִ טָ מֵ א פוֹ תְ חִ ין לוֹ ּ ּ ) יוֹ מָ א לח , :( אֲבָ ל אִ ם כֵּ ן הָ יָה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם אָ פֵ ס תִ קְ וָה ּ , וְ לֹא הָ יָה בְּ אֶ פְ שָׁ ר לְ שׁ ום אָ דָ ם לָשׁ וב לְ עוֹ לָם מֵ אַ חַ ר שֶׁ כָּ ל פַ עַם ּ ּ ּ נוֹ פֵ ל יוֹ תֵ ר חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , אֲבָ ל ה ' יִתְ בָּ רַ ך חוֹ שֵׁ ב ְ מַ חֲשָׁ בוֹ ת לְ בַ ל יִדַ ח מִ מֶ נו נִדָ ח ּ ּ ּ ּ ּ . וְ הוא מְ סִ בּ וֹ ת ּ מִ תְ הַ פֵ ך בְּ תַ חְ בּ ולוֹ תָ יו ּ ּ ְ . כִּ י כְּ שֶׁ הָ אָ דָ ם נוֹ פֵ ל עַ ל־יְדֵ י חֲטָ אִ ים לְ מָ קוֹ ם הָ רָ חוֹ ק מֵ הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ , אֲזַי ה ' יִתְ בָּ רַ ך ְ מַ זְמִ ין לוֹ שָׁ ם רְ מָ זִים לְ פִ י אוֹ תוֹ הַ מָ קוֹ ם ומַ זְמִ ין לוֹ ּ ּ אֵ יזֶה זְכות שֶׁ יָכוֹ ל לִ זְכּ וֹ ת בְּ זֶה הַ מָ קוֹ ם הָ רָ חוֹ ק דַ יְקָ א ּ ּ ּ ּ . וְ זֶהו הַ נִסָּ יוֹ ן וְ הַ בְּ חִ ירָ ה שֶׁ לוֹ ּ ּ ּ . וְ אִ ם יִזְכֶּ ה שָׁ ם לִ זְכּ ֹר בַּ ה ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ וְ לַעֲשׂ וֹ ת שָׁ ם מַ ה שֶׁ יוכַ ל מַ ה שֶׁ ּ ּ ּ ּ מְ רַ מֵ ז לוֹ ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ כָ ל מָ קוֹ ם שֶׁ הוא ּ ְ , בְּ קַ ל יוכַ ל לָשׁ וב לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ כִּ י לְ פִ י הַ מָ קוֹ ם הַ זֶה יָכוֹ ל לִ זְכּ וֹ ת בַּ עֲבוֹ דָ ה ּ ּ קְ טַ נָה לַעֲשׂ וֹ ת נַחַ ת רוחַ וְ תַ עֲנוג וְ שַׁ עֲשׁ ועַ גָּדוֹ ל לַה ּ ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך מַ ה שֶׁ לֹא הָ יָה זוֹ כֶ ה ּ ּ ְ בְּ מָ קוֹ ם קָ דוֹ שׁ בְּ יוֹ תֵ ר , כִּ י ' ה יִתְ בָּ רַ ך מְ קַ בֵּ ל תַ עֲנוג וְ שַׁ עֲשׁ ועַ גָּדוֹ ל מְ אֹד ּ ּ ּ ְ כְּ שֶׁ עוֹ לֶה לְ פָ נָיו אֵ יזֶה עֲבוֹ דָ ה מִ מָ קוֹ ם הַ נָמוך וְ רָ חוֹ ק ּ ְ ּ ּ מְ אֹד כַּ מובָ ן בְּ דִ בְ רֵ י רַ בֵּ ינו זַ ּ ּ ּ " ל כַּ מָ ה פְ עָ מִ ים ּ ּ . בִּ בְ חִ ינַת ) זֹהַ ר יִתְ רוֹ סט .(: כַּ ד אָ תֵ י יִתְ רוֹ וְ אָ מַ ר : כִּ י עַ תָ ה יָדַ עְ תִ י וְ כו ּ ּ ּ ) ' שְׁ מוֹ ת יח , , ( יא כְּ דֵ ין אִ סְ תַ לֵק ּ ּ וְ אִ תְ יַקֵ ר שְׁ מָ א דְ קֻ דְ שָׁ א בְּ רִ יך הוא עֵלָא וְ תַ תָ א ּ ּ ּ ְ ּ ּ

Segment 9
HE:
] כשבא יתרו ואמר וכו ', אז התייקר שמו של הקדוש -ברוך -הוא למעלה ולמטה .[ וְזֶה סוֹ ד גָּלות יִשְׂ רָ ּ אֵ ל בִּ כְ לָל . ובִ פְ רָ טִ יות הַ נְפִ ילוֹ ת שֶׁ ל ּ ּ ּ ּ כָּ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד כַּ נַ ּ" ל שֶׁ זֶהו עִ קַ ר הַ גָּלות ּ ּ ּ ּ . כִּ י כָּ ל מַ ה שֶׁ נוֹ פֵ ל לְ מָ קוֹ ם נָמוך וְרָ חוֹ ק מֵ הַ קְ דֻ שָׁ ה יוֹ תֵ ר יֶשׁ לוֹ שָׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ ְ אֵ יזֶה עֲבוֹ דָ ה וְ נַחַ ת רוחַ לַעֲשׂ וֹ ת לַה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ , מַ ה ֶׁשּ אֵ ינוֹ זוֹ כֶ ה לָזֶה אֲפִ לו צַ דִ יק גָּדוֹ ל ּ ּ ּ , וְעַל־יְדֵ י זֶה מַ עֲלֶה כָּ ל הַ נִיצוֹ צוֹ ת וְ הַ קְ דֻ שׁ וֹ ת שֶׁ נָפְ לו לְ שָׁ ם לַמָ קוֹ ם הַ טָ מֵ א ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ זֶה . כִּ י יֵשׁ כַּ מָ ה וְ כַ מָ ה נִיצוֹ צוֹ ת הַ קְ דוֹ שׁ וֹ ת שֶׁ נָפְ לו ּ ּ ּ ּ ּ מִ שָׁ נִים קַ דְ מוֹ נִיוֹ ת הַ רְ בֵּ ה לְ עִ ּ ּ מְ קֵ י עִ מְ קֵ י הַ קְ לִ פוֹ ת מְ אֹד ּ ּ מְ אֹד . ומֵ חֲמַ ת שֶׁ מֻנָחִ ים בִּ יוֵן מְ צולָה בְּ עִ מְ קֵ י תְ הוֹ מוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ מְ אֹד מְ אֹד בְּ וַדַ אי אֵ ין מִ י שֶׁ יִכְ נֹס לְ שָׁ ם לְ הַ עֲלוֹ תָ ם ּ ּ . וְ עַל־כֵּן כְּ שֶׁ מִ זְדַ מֵ ן אָ דָ ם שֶׁ חָ טָ א עַד שֶׁ נָפַ ל לְ שָׁ ם חַ ס ּ ּ ּ ּ וְ שָׁ לוֹ ם , ּתֵ כֶ ף כְּ שֶׁ מַ זְכִּ יר אֶ ת עַצְ מוֹ בַּ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ וְ נִתְ עוֹ רֵ ר לַעֲבֹד אֶ ת ה ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ אֵ יזֶה עֲבוֹ דָ ה בְּ עָלְ מָ א ְ שֶׁ הוא יָכוֹ ל לַעֲשׂ וֹ ת שָׁ ם לְ פִ י מְ קוֹ מוֹ הַ נָמוך ּ ְ ּ ּ , אֲזַי מִ תְ דַ בְּ קִ ים בּ וֹ כָּ ל אֵ לו הַ נִיצוֹ צוֹ ת ּ ּ ּ ּ , ומַ עֲלֶה אוֹ תָ ם מִ שָׁ ם ּ ּ . וּ בָ זֶה עוֹ שֶׂ ה נַחַ ת רוחַ וְתַ עֲנוג גָּדוֹ ל לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ לִ י ְ . ּ שִׁ עור וְזֶה בְּ חִ ינַת הַ יְהודִ ים הַ נִדָ חִ ים בְּ אַ רְ בַּ ע כַּ נְפוֹ ת הָ אָ רֶ ץ ּ ּ ּ ּ בִּ מְ קוֹ מוֹ ת הָ רְ חוֹ קִ ים מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ , כִּ י יֶשׁ שָׁ ם נִיצוֹ צוֹ ת מֵ אֲלָפִ ים שָׁ נִים שֶׁ מֻנָחִ ים שָׁ ם בְּ ּ ּ ּ גָלות וְ צַ עַר גָּדוֹ ל מְ אֹד , שֶׁ אִ ם הָ יו מְ רִ יחִ ים שָׁ ם רֵ יחַ בְּ עָ לְ מָ א שֶׁ ל יִשְׂ רָ אֵ ל הָ יו ּ ּ מְ חַ יִין עַצְ מָ ן מְ אֹד ּ . וְ עַל־כֵּ ן תֵ כֶ ף שֶׁ נִכְ נָס לְ שָׁ ם אֵ יזֶה ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ עָ לְ מָ א , אֲפִ לו פוֹ שְׁ עֵי יִשְׂ רָ אֵ ל אַ ף־עַל־פִ י ּ ּ ּ ּ שֶׁ חָ טָ א יִשְׂ רָ אֵ ל הו ּ ) א סַ נְהֶדְ רִ ין מד .( וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן ּ שֵׁ ם יִשְׂ רָ אֵ ל נִקְ רָ א עָ לָיו , אֲזַי תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ אֵ לו הַ נִיצוֹ צוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ הַ קְ דוֹ שׁ וֹ ת מְ רִ יחִ ין רֵ יחַ שֶׁ ל יִשְׂ רָ אֵ ל הֵ ם מִ תְ עוֹ רְ רִ ים ומִ תְ דַ בְּ קִ ים בּ וֹ ּ ּ . וְ אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ עֲדַ יִן אִ י אֶ פְ שָׁ ר לָהֶם ּ לַעֲלוֹ ת מֵ חֲמַ ת שֶׁ זֶה הָ אִ ישׁ בְּ וַדַ אי אֵ ין לוֹ כּ ֹחַ לְ הַ עֲלוֹ תָ ן ּ ּ — וְ עַל־כֵּן עַל־פִ י רֹב נוֹ פֵ ל עַל יָדָ ם יוֹ תֵ ר מֵ חֲמַ ת רִ בּ וי ּ ּ

Segment 10
HE:
הַ קְ לִ פוֹ ת הַ נֶאֱחָ זִין בְּ אֵ לו הַ נִיצוֹ צוֹ ת כַּ יָדועַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ — אַ ף־עַל־פִ י־כֵן מֵ אַ חַ ר שֶׁ עַל כָּ ל פָ נִים מַ חֲזִיק עַצְ מוֹ ּ ּ ְּב דַ ת יִשְׂ רָ אֵ ל , וְ אֵ ינוֹ מֵ מִ יר דָ תוֹ לְ גַמְ רֵ י חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ , וְ נִקְ רָ א עָ לָיו שֵׁ ם יִשְׂ רָ אֵ ל , זֶה בְּ עַצְ מוֹ יָקָ ר מְ אֹד בְּ עֵינֵי ה ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ וְיֵשׁ לַה ' יִתְ בָּ רַ ך תַ עֲנוג וְ שַׁ עֲשׁ ועַ גָּדוֹ ל מִ זֶה ּ ּ ּ ְ ּ , עַד שֶׁ סּ וֹ ף כָּ ל סוֹ ף יַעֲלֶה זֶה הָ אִ י שׁ מִ שָׁ ם ּ , וְיַעֲלֶה עִ מוֹ כָּ ל ּ הַ נִיצוֹ צוֹ ת הַ נַ ּ ּ " ל מִ שָׁ ם ּ , וְ עַל־יְדֵ י זֶה יְתַ קֵ ן כָּ ל חֲטָ אָ יו ּ מֵ אַ חַ ר שֶׁ עַל יָדוֹ דַ יְקָ א עָ לו הַ נִיצוֹ צוֹ ת הָ אֵ לו מַ ה שֶׁ לֹא ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הָ יו יְכוֹ לִ ין לַעֲלוֹ ת עַל־יְדֵ י שׁ ום אִ ישׁ כָּ שֵׁ ר שֶׁ בָּ עוֹ לָם ּ ּ , כִּ י מִ י הָ יָה נִכְ נָס לְ מָ קוֹ ם טָ מֵ א ומְ לֻכְ לָך כָּ זֶה ְ ּ . וְ הָ עִ קָ ר הוא עַ ל־יְדֵ י כּ ֹחַ הַ צַ דִ יק הַ גָּדוֹ ל הָ אֲמִ תִ י שֶׁ יֶשׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּ לוֹ כּ ֹחַ לְ הַ עֲלוֹ ת כָּ ל אֵ לו הָ אֲ נָשִׁ ים עִ ם הַ נִיצוֹ צוֹ ת ּ ּ ּ שֶׁ נִתְ דַ בְּ קו בָּ הֶ ם מִ כָּ ל הַ מְ קוֹ מוֹ ת הַ נְמוכִ ים אֲפִ לו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ מֵ עִ מְ קֵ י עִ מְ קֵ י תְ הוֹ ם תַ חְ תִ יוֹ ת ּ ּ ּ ּ , אֲפִ לו מִ יוֵן מְ צולָה וְ אֵ ין ּ ּ ּ מָ עֳמָ ד . וְ עַ ל־כֵּ ן כָּ ל זְמַ ן שֶׁ הָ אָ דָ ם מִ שְׁ תַ דֵ ל ומְ חַ פֵ שׂ ּ ּ ּ ּ ומְ בַ קֵ שׁ לְ הִ תְ קָ רֵ ב לְ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת יֶשׁ לוֹ תִ קְ וָה לְ עוֹ לָם ּ ּ ּ ּ יִהְ יֶה אֵ יך שֶׁ יִהְ יֶה ּ ְ . אֲפִ לו אִ ם נָפַ ל מְ אֹד ּ ּ אֲ לָפִ ים וְ רִ בְ בוֹ ת פְ עָ מִ ים ּ . כִּ י בְּ כֹחַ הַ צַ דִ יק יָכוֹ ל לִ הְ יוֹ ת ּ ּ שֶׁ עַ ל־יְדֵ י דָ בָ ר אֶ חָ ד וְ נַחַ ת רוחַ אֶ חָ ד שֶׁ יַעֲשֶׂ ה לַה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך בִּ מְ קוֹ מוֹ הָ רָ חוֹ ק כָּ זֶה יְתַ קֵ ן הַ כּ ֹל וְ יַעֲלֶה עִ מוֹ ּ ּ ְ כָּ ל הַ נִיצוֹ צוֹ ת מִ מְ קוֹ מוֹ ת כָּ אֵ לו ּ ּ ּ ּ , מַ ה שֶׁ ּ לֹא הָ יו יְכוֹ לִ ים ּ ּ לַעֲלוֹ ת עַ ל־יְדֵ י שׁ ום אָ דָ ם אַ חֵ ר וְ כַ נַ ּ ּ .ל"

Segment 11
HE:
ובִ שְׁ בִ יל זֶה צָ רִ יך הָ אָ דָ ם לִ סְ בּ ֹל טִ לְ טולִ ים וְ יִסּ ורִ ים ּ ּ ּ ְ הַ רְ בֵּ ה קֹדֶ ם שֶׁ בָּ א לְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל , הַ כּ ֹל בִּ שְׁ בִ יל בֵּ רור ּ הַ נַ הַ נִיצוֹ צוֹ ת ּ ּ " לְ הִ תְ צְ רִ יכִ ים שֶׁ כֻּלָם ל ּ קַ בֵּ ץ לְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל

Segment 12
HE:
. לָבוֹ א זוֹ כִ ין דַ יְקָ א יָדָ ם וְ עַ ל ּ לְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל . כִּ י בְּ כָ ל מָ קוֹ ם שֶׁ מְ סַ בֵּ ב לָבוֹ א לְ שָׁ ם ּ בִּ שְׁ בִ יל לָבוֹ א לְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל הוא מְ בָ רֵ ר הַ נִיצוֹ צוֹ ת ּ ּ מִ שָׁ ם מֵ אַ חַ ר שֶׁ כָּ ל כַּ וָנָתוֹ שֶׁ הוֹ לֵך ומְ סַ בֵּ ב שָׁ ם ּ ּ ְ ּ ּ הוא בִּ שְׁ בִ יל לָבוֹ א לְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל , שֶׁ שָׁ ם קִ בּ וץ כָּ ל ּ ּ ּ הַ נִיצוֹ צוֹ ת , וַאֲזַי זוֹ כֶ ה לָבוֹ א עִ ם כָּ ל אֵ לו הַ נִיצוֹ צוֹ ת ּ ּ ּ לְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל , בִּ בְ חִ ינַת : אִ ם יִהְ יֶה נִדַ חֲך בִּ קְ צֵ ה ָ ּ הַ שָׁ מָ יִם מִ שָׁ ם יְקַ בֶּ צְ ך ה ָ ּ ּ ' אֱלֹקֶ יך וְ כו ּ ָ . ' וֶהֱבִ י ָ אֲ ך ה ' אֱלֹקֶ יך אֶ ל הָ אָ רֶ ץ ָ . וְ הַ כּ ֹל בְּ כֹחַ הַ צַ דִ יק שֶׁ עַ ל יָדוֹ דַ יְקָ א ּ ּ ּ בָּ אִ ין לְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל . וְ עוֹ ד יֵשׁ בָּ זֶה דְ בָ רִ ים הַ רְ בֵּ ה ּ . וְ דַ י בָּ זֶה לַמִ סְ תַ כֵּ ל עַ ל הָ אֱמֶ ת לְ רַ חֵ ם עַ ל עַ צְ מוֹ לָשׁ וב ּ ּ ּ לַה ' יִתְ בָּ רַ ך מִ כָּ ל מָ קוֹ ם שֶׁ הוא ּ ְ , כִּ י חַ סְ דֵ י ה ' לֹא תָ מְ נו ּ וְ לֹא כָ ל ּו רַ חֲמָ יו לְ עוֹ לָם . ) לקוטי הלכות - הלכות ברכת הריח וברכת הודאה ד ' - אות מ (ה"

Segment 13
HE:
וַיִקַ ח מֹשֶׁ ה אֶ ת עַצְ מוֹ ת יוֹ סֵ ף עִ מוֹ ּ ּ ּ

Segment 14
HE:
( יט , יג ) זֶה הַ צַ דִ יק שֶׁ עָ סַ ק כָּ ל יָמָ יו בַּ תוֹ רָ ה בִּ קְ דֻ שָׁ ה כָּ זֹאת ּ ּ ּ ּ , עַד שֶׁ זָכָ ה עַל יְדֵ י עֵסֶ ק הַ תוֹ רָ ה שֶׁ לוֹ לְ עוֹ רֵ ר ולְ הָ אִ יר ּ ּ ּ ּ שָׁ רְ שֵׁ י נִשְׁ מוֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל , שֶׁ עַ ל יְדֵ י זֶה רַ בִּ ים הֵ שִׁ יב מֵ עָ וֹ ן וְ הִ גְ דִ יל כְּ בוֹ ד הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ . זֶה הַ צַ דִ יק אֲפִ לו ּ ּ ּ ּ כְּ שֶׁ נִסְ תַ לֵק עֲדַ יִן עוֹ סֵ ק בָּ זֶה לְ הַ חֲזִיר כָּ ל ּ ּ ּ הָ עוֹ לָם לְ מוטָ ב ּ , עַ ל יְדֵ י שֶׁ יַמְ שִׁ יך עַל כָּ ל אֶ חָ ד הֶ אָ רָ ה מִ שׁ ֹרֶ שׁ ּ ְ ּ נִשְׁ מָ תוֹ שֶׁ בַּ תוֹ רָ ה ּ , כִּ י כָ ל הַ תוֹ רָ ה שֶׁ הוא כְּ לַל נִשְׁ מוֹ ת ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל כְּ לולָה בְּ נֶפֶ שׁ זֶה הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ . וְ יָדועַ כִּ י הֶ אָ רַ ת ּ נֶפֶ שׁ הַ צַ דִ יק נִשְׁ אֶ רֶ ת עַ ל קִ בְ ר ּ ּ וֹ הַ קָ דוֹ שׁ ומְ אִ ירָ ה בְּ כָ ל ּ ּ עוֹ לָם הָ עֲשִׂ יָה ּ , ּ כַּ מְ בוֹ אָ ר בְּ כִ תְ בֵ י הָ אֲרִ " . ל" י זַ וְ עַ ל כֵּן כְּ שֶׁ בָּ אִ ים עַ ל קִ בְ רוֹ ומִ תְ עוֹ רְ רִ ים שָׁ ם לָשׁ וב לְ הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך ְ , אֲזַי מַ מְ שִׁ יכִ ין עַל עַ צְ מָ ן הֶ אָ רָ ה מִ שׁ ֹרֶ שׁ ּ נִשְׁ מָ תוֹ שֶׁ בַּ תוֹ רָ ה ּ . כִּ י שָׁ ם בְּ נֶפֶ שׁ זֶה הַ צַ דִ יק כְּ לולִ ים ּ ּ ּ כָּ ל נַפְ שׁ וֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ שָׁ רְ שָׁ ם בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ ּ , וְ עַ ל יְדֵ י זֶה יָכוֹ ל לַחֲזֹר לְ מוטָ ב ּ . וְ זֶה סוֹ ד שְׁ נֵי הָ אֲרוֹ נוֹ ת שֶׁ הָ יו ּ מְ הַ לְ כִ ין בַּ מִ דְ בָּ ר אֲרוֹ נוֹ שֶׁ ל יוֹ סֵ ף וַאֲרוֹ ן הָ עֵדות זֶה ּ ּ ּ אֵ צֶ ל זֶ , ה כִּ י שְׁ נֵיהֶ ם אֶ חָ ד וְ זֶה תָ לוי בָּ זֶה ּ ּ . וְ עַ ל כֵּ ן חִ זְקִ יָהו הַ מֶ לֶך שֶׁ עָ סַ ק בָּ זֶה בְּ כָ ל יָמָ יו כִּ י לָמַ ד וְ לִ מֵ ד ּ ּ ְ ּ ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינָה הַ נַ ּ ּ , ל" עַ ל כֵּן נֶאֱמַ ר בּ וֹ וְ כָ בוֹ ד עָ שׂ ו לוֹ ּ בְּ מוֹ תוֹ וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל שֶׁ הוֹ שִׁ יבו יְשִׁ ּ יבָ ה עַל קִ בְ רוֹ וְ הִ נִיחו סֵ פֶ ר תוֹ רָ ה עַ ל מִ טָ תוֹ ּ ּ ּ ּ . כִּ י שׁ ֹרֶ שׁ הַ תוֹ רָ ה ּ ּ כְּ לולָה בְּ נַפְ שׁ וֹ עַ ל יְדֵ י שֶׁ עָ סַ ק בָּ זֶה כָּ ל יָמָ יו . וְ כָ ל קִ יום ּ ּ יְשִׁ יבוֹ ת ובָ תֵ י מִ דְ רָ שׁ וֹ ת לַעֲסֹק בַּ תוֹ רָ ה הַ כּ ֹל בָּ נוי ּ ּ ּ ּ ּומְ יֻסָּ ד עַ ל קִ בְ רוֹ , כִּ י מִ שָׁ ּ ם מֵ אִ יר הֶ אָ רַ ת שָׁ רְ שֵׁ י נְשָׁ מוֹ ת שֶׁ בַּ תוֹ רָ ה שֶׁ עָ סַ ק בָּ זֶה כָּ ל יָמָ יו ּ . ) לקוטי הלכות - הלכות בציעת הפת ה ' - אותיות א" ל ' ל לפי אוצר היראה – צדיק - (ח" ל וַיִקַ ח מֹשֶׁ ה אֶ ת עַצְ מוֹ ת יוֹ סֵף עִ מוֹ ּ ּ ּ

Segment 15
HE:
( יט , יג ) וְ אִ יתָ א בַּ זֹ ּ הַ ר הַ קָ דוֹ שׁ שֶׁ עִ קַ ר הַ גְּאֻ לָה הָ יָה עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ עַצְ מוֹ ת יוֹ סֵ ף שֶׁ לְ קָ חָ ם מֹשֶׁ ה וְ הִ תְ קַ שֵׁ ר אֲלֵיהֶם ּ ּ , זֶהו ּ בְּ חִ ינַת עֹצֶם הַ פְ לָגַת מַ עֲלַת קִ בְ רֵ י הַ צַ דִ יקִ ים שֶׁ מוֹ עִ יל ּ ּ ּ לְ הָ אָ דָ ם מְ אֹד לְ תִ קון נַפְ שׁ וֹ לְ הוֹ צִ יא אוֹ תוֹ מִ גָּלותוֹ ּ ּ ּ הַ כָּ בֵ ד דְ הַ יְנו גָּלות הַ נֶפֶ שׁ שֶׁ הוא עִ קַ ר הַגָּלות שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת גָּלות מִ צְ רַ יִם שֶׁ כּ וֹ לֵל כָּ ל הַ גָּלֻיוֹ ת בִּ בְ חִ ינַת וַיִקַ ח ּ ּ ּ ּ מֹשֶׁ ה אֶ ת עַצְ מוֹ ת יוֹ סֵ ף עִ מוֹ שֶׁ עִ קַ ר גְּאֻ לַת מִ צְ רַ יִם הָ יָה ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י עַצְ מוֹ ת יוֹ סֵ ף שֶׁ לְ קָ חָ ם לְ ּ קָ בְ רָ ם בְּ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל . כִּ י אֲרוֹ נוֹ שֶׁ ל יוֹ סֵ ף שֶׁ נָשְׂ או בְּ עֵת יְצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם זֶהו ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת קֶ בֶ ר הַ צַ דִ יק שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה הָ יָה עִ קַ ר גְּאֻ לָתָ ם ּ ּ ּ ּ . כִּ י יוֹ סֵ ף הַ צַ דִ יק זָכָ ה לְ תַ קֵ ן הַ כָּ בוֹ ד דִ קְ דֻ שָׁ ה וְ עַל שֵׁ ם זֶה ּ ּ ּ ּ ּ נִקְ רָ א יוֹ סֵ ף עַל שֵׁ ם תִ קון הַ כָּ בוֹ ד כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב אָ סַ ף ּ ּ ּ ּ אֱלֹקִ ים אֶ ת חֶ רְ פָ תִ י שֶׁ הוא אוֹ סֵ ף הַ חֶ רְ פָ ה שֶׁ הִ יא הֵפֶ ך ְ ּ ּ ּ הַ כָּ בוֹ ד כִּ י הוא זָכָ ה לְ הַ עֲלוֹ ת ולְ תַ קֵ ן אֶ ת הַ כָּ בוֹ ד ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י שֶׁ עָמַ ד בַּ נִסָּ יוֹ ן וְ כָ בַ שׁ יִצְ רוֹ בְּ אֵ שֶׁ ת אֲדוֹ נָיו וְ ּ לֹא רָ צָ ה לַחֲטֹא לְ הַ מְ שִׁ יך חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם נַפְ שׁ וֹ הַ קְ דוֹ שָׁ ה לְ תוֹ ך ְ ְ ּ כְּ בוֹ ד הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א שֶׁ הִ יא אִ שָׁ ה זוֹ נָה ּ , ּ נִדָ ה שִׁ פְ חָ ה גּוֹ יָה זוֹ נָה , אֵ ל אַ חֵ ר , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה נוֹ תְ נִין כּ ֹחַ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם לַכָּ בוֹ ד שֶׁ לָהֶם וְ עַל־יְדֵ י זֶה יְכוֹ ּ לִ ין לְ הִ תְ גַּבֵּ ר עַל הַ כָּ בוֹ ד דִ קְ דֻ שָׁ ה לְ הַ מְ שִׁ יכוֹ אֲלֵיהֶם חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ . וְ יוֹ סֵ ף עָמַ ד בַּ נִסָּ יוֹ ן ובָ רַ ח מִ זֶה וְ עַ ל־יְדֵ י גֹּדֶ ל הַ נִסָּ יוֹ ן שֶׁ לוֹ זָכָ ה ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ אַ דְ רַ בָּ א הֶ עֱלָה אֶ ת הַ כָּ בוֹ ד מֵ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א וְזָכָ ה ּ לְ כָ בוֹ ד דִ קְ דֻ ּ שָׁ ה בְּ מִ צְ רַ יִם וְ נַעֲשָׂ ה מֶ לֶך שָׁ ם וְ נִקְ רָ א ְ ּ בְּ כוֹ ר שׁ וֹ רוֹ הָ דָ ר לוֹ ) ּדְ בָ רִ ים לג ( לְ שׁ וֹ ן כָּ בוֹ ד וְ הָ דָ ר , וְ כַ מְ בֹאָ ר בַּ תוֹ רָ ה מִ גֹּדֶ ל כְּ בוֹ דוֹ שֶׁ זָכָ ה עַל־יְדֵ י זֶה כְּ מוֹ ּ ּ שֶׁ כָּ תוב וַיַרְ כֵּ ב אֹתוֹ בְּ מִ רְ כֶּבֶ ת הַ מִ שְׁ נֶה וְ כו ּ ּ ּ ּ וַ ' יִקְ רְ או ּ ּ לְ פָ נָיו וְ כו . 'ּ וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ יוֹ סֵ ף מִ דִ ילֵה ּ ּ ּ ּ ּ ּ נָטַ ל וְ כו ] ' ּ יוסף משלו לקח וכו , [' הַ יְנו מֵ חֲמַ ת שֶׁ עָמַ ד ּ בַּ נִסָּ יוֹ ן וְ לֹא רָ צָ ה לְ הַ גְבִּ יר חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם הַ כָּ בוֹ ד דְ סִ טְ רָ א ּ ּ אָ חֳרָ א עַל־יְדֵ י פְ גַם הַ בְּ רִ ית כַּ ּ "ּנַ ל עַל־יְדֵ י זֶה זָכָ ה שֶׁ אַ דְ רַ בָּ א הֶעֱלָה אֶ ת הַ כָּ בוֹ ד מֵ הֶם וְ עַל־יְדֵ י זֶה זָכָ ה ּ לְ כָ בוֹ ד גָּדוֹ ל בְּ מִ צְ רַ יִם דַ יְקָ א כִּ י הֶ עֱלָה אֶ ת הַ כָּ בוֹ ד מִ ן ּ הַ טֻמְ אָ ה מֵ עֶרְ וַת מִ צְ רַ יִם אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה כִּ י זָכָ ה שָׁ ם ּ ּ ּ לְ כָ בוֹ ד דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ . וְ עַל־יְ דֵ י גֹּדֶ ל תִ קון הַ כָּ בוֹ ד שֶׁ זָכָ ה שָׁ ם ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י זֶה הָ יָה עִ קַ ר חִ יותָ ם וְ קִ יומָ ם שֶׁ ל יִשְׂ רָ אֵ ל מִ יוֹ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ יְרִ ידָ תָ ם לְ מִ צְ רַ יִם עַד שֶׁ עָלו מִ שָׁ ם ּ ּ . כִּ י תְ חִ לַת יְרִ ידַ ת ּ ּ שִׁ בְ עִ ים נֶפֶ שׁ בֵּ ית יַעֲקֹב לְ מִ צְ רַ יִם הָ יָה עַל־יְדֵ י הַ כָּ בוֹ ד

Segment 16
HE:
שֶׁ ל יוֹ סֵ ף כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב וְ הִ גַּדְ תֶ ם לְ אָ בִ י אֶ ת כָּ ל כְּ בוֹ דִ י ּ ּ בְּ מִ צְ רַ יִם ומִ הַ רְ תֶ ם וְ הוֹ רַ דְ תֶ ם אֶ ת אָ בִ י הֵ נָה ּ ּ ּ ּ , וְ הִ גַּדְ תֶ ם ּ אֶ ת כָּ ל כְּ בוֹ דִ י דַ יְקָ א ּ , כִּ י דַ יְקָ א עַל־יְדֵ י הַ כָּ בוֹ ד נִמְ שְׁ כו ּ ּ וְיָרְ דו נַפְ שׁ וֹ תָ ם לְ שָׁ ם ּ . ּומֵ חֲמַ ת שֶׁ יוֹ סֵ ף תִ קֵ ן וְהֶעֱלָה אָ ז ּ ּ ּ אֶ ת הַ כָּ בוֹ ד וְעַל־יְדֵ י זֶה יָרְ דו לְ שָׁ ם וְ לֹא יָרְ דו לְ שָׁ ם ּ ּ בְּ שַׁ לְ שְׁ לָאוֹ ת עַל־יְדֵ י הִ תְ גַּבְּ רות הַ כָּ בוֹ ד וְ הַ מַ לְ כות ּ ּ ּ דְ סִ טְ רָ א אָ חֳרָ א מִ תְ חִ לָה ּ ּ ּ , רַ ק מִ תְ חִ לָה יָרְ דו לְ שָׁ ם ּ ּ ּ

Segment 17
HE:
ֹבְּ כָ בוֹ ד עַל־יְדֵ י כְּ בו ד יוֹ סֵ ף וְ כו , 'ּ עַל־יְדֵ י זֶה הָ יָה לָהֶם קִ יום כָּ ל יְמֵ י הֱיוֹ תָ ם שָׁ ם בְּ מִ צְ רַ יִם בַּ גָּלות ּ ּ ּ . כִּ י אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ אַ חַ ר־כָּ ך הִ תְ גַּבְּ רו הַ מִ צְ רִ יִים וְ כָ בְ שׁ ו ּ ּ ּ ּ ּ ְ אוֹ תָ ם בְּ גָלות כָּ בֵ ד מֵ חֲמַ ת שֶׁ לֹא נִתְ בָּ רֵ ר וְלֹא נִגְמַ ר ּ ּ ּ ּ ּ תִ קון הַ כָּ בוֹ ד בִּ שְׁ לֵמות שֶׁ נִפְ גַּם עַל־יְדֵ י חֵ טְ א אָ דָ ם ּ ּ הָ רִ אשׁ וֹ ן , עַל־כֵּן הִ תְ גַּבְּ רו הַ מִ צְ רִ יִים וְ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א ּ ּ ּ לְ הַ גְדִ יל כְּ בוֹ דָ ם וְ כָ בְ שׁ ו יִשְׂ רָ אֵ ל בַּ גָּלות ּ ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן ּ הָ יו יְכוֹ לִ ים לְ הִ תְ קַ יֵם עַל־יְדֵ י שֶׁ כְּ בָ ר הִ תְ חִ יל יוֹ ּ ּ סֵ ף לְ תַ קֵ ן ולְ הַ עֲלוֹ ת הַ כָּ בוֹ ד שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה לֹא הָ יָה כּ ֹחַ ּ ּ כָּ ל־כָּ ך לְ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א לְ הִ תְ גַּבֵּ ר עֲלֵיהֶם ְ . וְ כַ מובָ א ּ ּ בַּ סְּ פָ רִ ים שֶׁ עִ קַ ר קִ יומָ ם שֶׁ ל יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ מִ צְ רַ יִם בִּ ימֵ י ּ ּ ּ הַ גָּלות הָ יָה עַל־יְדֵ י יוֹ סֵ ף שֶׁ הִ כְ נִיעַ מִ קֹ ּ ּ דֶ ם הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א שָׁ ם ובְ לֹא זֶה לֹא הָ יו יְכוֹ לִ ים לַעֲמֹד כְּ נֶגֶד תֹקֶ ף ּ ּ ּ זֻהֲמָ תָ ם בִּ ימֵ י הַ גָּלות עַד שֶׁ לֹא הָ יו יְכוֹ לִ ים לָצֵ את ּ ּ ּ ּ מִ שָׁ ם . וְ הַ כּ ֹל עַל־יְדֵ י תִ קון הַ כָּ בוֹ ד שֶׁ זָכָ ה יוֹ סֵ ף לְ תַ קֵ ן ּ ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י הַ נִסָּ יוֹ ן שֶׁ הוא תִ ּ ּ ּ ּ ּ קון נַפְ שׁ וֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל , וְ כֵן עַל־יְדֵ י זֶה זָכו לָצֵאת מִ שָׁ ם כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב וַיִקַ ח מֹשֶׁ ה ּ ּ ּ ּ ּ אֶ ת עַצְ מוֹ ת יוֹ סֵ ף עִ מוֹ וְ כו ּ ּ ' . ל"ּ כַּ נַ כִּ י אֲרוֹ נוֹ שֶׁ ל יוֹ סֵ ף שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת קֶ בֶ ר הַ צַ דִ יק שָׁ ם עִ קַ ר הַ כָּ בוֹ ד בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ כְּ בוֹ ד ה יַ ' אַ סְ פֶ ך כו ּ ָ ' וְזֶה הַ כָּ בוֹ ד הַ קָ דוֹ שׁ הָ לַך לִ פְ נֵיהֶם ְ ּ וְ כָ ל נַפְ שׁ וֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל נִמְ שְׁ כו אַ חַ ר הַ כָּ בוֹ ד הַ זֶה וְיָצְ או ּ ּ ּ מִ שָׁ ם בְּ חַ יִים וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ . כִּ י כְּ שֶׁ זוֹ כִ ין שֶׁ בָּ א הַ כָּ בוֹ ד לְ טוֹ בָ ה ּ אֲזַי יְכוֹ לִ ין לִ מְ שׁ ֹך אַ חַ ר הַ כָּ בוֹ ד וְלִ כְ לֹ ְ ל בּ וֹ וְ לִ שָׁ אֵ ר ּ בַּ חַ יִים אַ דְ רַ בָּ א עוֹ ד נִתְ וַסֵּ ף לוֹ נֶפֶ שׁ וְחִ יות חָ דָ שׁ ּ ּ ּ ּ עַ ל־יְדֵ י הַ כָּ בוֹ ד שֶׁ בָּ א לְ טוֹ בָ ה , כִּ י כְּ שֶׁ בָּ א הַ כָּ בוֹ ד שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מַ לְ כות לְ טוֹ בָ ה אֲזַי נִכְ לָלִ ין בּ וֹ ּ ּ וְ הָ בֵ ן בִּ בְ חִ ינַת הִ תְ חַ דְ שׁ ות הַ נֶפֶ שׁ ּ ּ ּ ו ) עיין לקוטי מוהר ן א " – ' סימן סז . ( וְ זֶה בְּ חִ ינַת יְצִ יאַ ת נַפְ שׁ וֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל מִ מִ צְ רַ יִם עַ ל־יְדֵ י עַצְ מוֹ ת יוֹ סֵ ף שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ קֶ בֶ ר הַ צַ דִ יק בְּ חִ ינַת כָּ בוֹ ד דִ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה ּ ּ ּ ּ יוֹ צְ אִ ין הַ נְפָ שׁ וֹ ת מִ גָּלותָ ם לְ חַ יִים ולְ שָׁ לוֹ ּ ּ ּ ּ . ם וְ זֶהו ּ בְּ חִ ינַת הָ עַ נְנֵי כָּ בוֹ ד שֶׁ הָ לְ כו תָ מִ יד לִ פְ נֵי מַ חֲנֵה ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב לֹא יָמִ ישׁ עַמוד הֶ עָ נָן יוֹ מָ ם וְ כו ּ ּ ּ ּ ' לִ פְ נֵי הָ עָ ם . כִּ י הַ כָּ בוֹ ד דִ קְ דֻ שָׁ ה בְּ חִ ינַת הָ עַנְנֵי כָּ בוֹ ד ּ ּ הָ לַך לִ פְ נֵי מַ חֲנֵה יִשְׂ רָ אֵ ל תָ מִ י ּ ְ ד וְ הֵ ם נִמְ שְׁ כו וְ הָ לְ כו ּ ּ אַ חֲרֵ י הַ כָּ בוֹ ד שֶׁ הוא שָׁ רְ שָׁ ם וְ עַ ל־יְדֵ י זֶה הָ יָה עִ קַ ר ּ ּ גְּ אֻ לָתָ ם ּ . וְ זֶהו שֶׁ נִסְ מָ ך עֲלִ יַת עַ צְ מוֹ ת יוֹ סֵ ף לְ עַ נְנֵי ּ ְ ּ ּ כָּ בוֹ ד בִּ תְ חִ לַת פָ רָ שַׁ ת בְּ שַׁ לַח כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב וַיִקַ ח ּ ּ ּ ּ ּ ּ מֹשֶׁ ה אֶ ת עַ צְ מוֹ ת יוֹ סֵ ף וְ כו ' ּ וַיִסְ עו מִ סֻּכּ ֹת וְ כו ּ ּ ּ וְ ה ' ' הֹלֵך לִ פְ נֵיהֶ ם יוֹ מָ ם בְּ עַמוד עָ נָן וְ כו ּ ּ ּ ְ . ' הַ יְנו כַּ נַ ּ ּ " ל כִּ י גַּם פָ סוק וַיִסְ עו מִ סֻּכּ ֹת מְ רַ מֵ ז עַ ל עַ נְנֵי כָּ בוֹ ד שֶׁ הֵ ם ּ ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת סֻכּ וֹ ת כַּ יָדועַ ּ ּ , ּ ובִ שְׁ בִ יל זֶה נְסִ יעָ ה רִ אשׁ וֹ נָה ּ שֶׁ יָ צְ או יִשְׂ רָ אֵ ל מִ מִ צְ רַ יִם הָ יָה מֵ רַ עְ מְ סֵ ס לְ סֻכּ וֹ ת ּ ּ , כִּ י שְׁ מָ א גָּרִ ים ] השם גורם [ לְ הוֹ רוֹ ת שֶׁ נִמְ שְׁ כו תֵ כֶ ף ּ ּ ּ בִּ יצִ יאָ תָ ם אַ חֲרֵ י בְּ חִ ינַת סֻכּ וֹ ת שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מִ צְ וַת ּ סֻכָּ ה שֶׁ הוא עַנְנֵי כָּ בוֹ ד שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה הָ יָה עִ קַ ר ּ ּ יְצִ יאָ תָ ם וְ כַ נַ ּ"ל . ) לקוטי הלכות - הלכות חובל בחברו ג ' - אות י (ג" וַיִצְ עֲקו בְ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל אֶ ל ה ּ ּ ' יד ) (י , יוֹ נָתִ י בְּ חַ גְוֵי הַ סֶּ לַע בְּ סֵ תֶ ר הַ מַ דְ רֵ גָה וְ כו ּ ּ . ' ּופֵ רֵ שׁ רַ שִׁ י " זֶה נֶאֱמַ ר עַל אוֹ תָ ה שָׁ עָה שֶׁ רָ דַ ף פַ רְ עֹה אַ חֲרֵ יהֶם ּ ּ ְו הִ שִׂ יגָם חוֹ נִים עַל הַ יָם וְ אֵ ין מָ קוֹ ם לָנוס לִ פְ נֵיהֶם מִ פְ נֵי ּ ּ ּ ּ הַ יָם וְ לֹא לְ הִ פָ נוֹ ת מִ פְ נֵי חַ יוֹ ת רָ עוֹ ת ּ ּ ּ ּ , לְ מָ ה הָ יו דוֹ מִ ין ּ ּ בְּ אוֹ תָ ה שָׁ עָה ּ ? לְ יוֹ נָה שֶׁ בּ וֹ רַ חַ ת מִ פְ נֵי הַ נֵץ וְ נִכְ נְסָ ה ּ ּ לִ נְקִ יקֵ י הַ סְּ לָעִ ים וְ הָ יָה הַ נָחָ שׁ נוֹ שֵׁ ּ ף בָּ ה , ּ ּתִ כָּ נֵס לִ פְ נִים — הֲרֵ י הַ נָחָ שׁ ּ , תֵ צֵ א לַחוץ ּ ּ — הֲרֵ י הַ נֵץ ּ . אָ מַ ר לָה ּ הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא ּ ּ ְ ּ : הַ רְ אִ ינִי אֶ ת מַ רְ אַ יִך , ְ אֶ ת כִּ שְׁ רוֹ ן פְ עֻלָתֵ ך לְ מִ י אַ תְ פוֹ נָה בְּ עֵת צָ רָ ה ּ ּ ּ ְ ּ ? הַ שְׁ מִ יעִ ינִי אֶ ת קוֹ לֵך וַיִצְ עֲקו בְּ נֵי יִשְׂ ּ ּ ְ רָ אֵ ל אֶ ל ה . ' וְ כָ ל עִ נְיָן זֶה עוֹ בֵ ר עַל כָּ ל אָ דָ ם בְּ עֵת שֶׁ רוֹ צֶ ה לִ כְ נֹס בַּ עֲבוֹ דַ ת ה ' שֶׁ הַ יֵצֶר הָ רָ ע ּ וְחֵ ילוֹ תָ יו שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת פַ רְ עֹה ומִ צְ רַ יִם רוֹ דְ פִ ים אַ חֲרָ יו ּ ּ בְּ כַ מָ ה מִ ינֵי רְ דִ יפוֹ ת וְ כָ ל כּ ֹחָ ם מֵ חֲמַ ת הַ דִ ינִים שֶׁ יוֹ נְקִ ים ּ ּ ּ מֵ הֶם , ומִ תֹקֶ ף הִ תְ עוֹ רְ רות הַ דִ ינִים שֶׁ נִתְ עוֹ רְ רִ ים עָ לָיו ּ ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" כָּ ל הַ מַ צְ דִ יק אֶ ת עַצְ מוֹ ּ ּ מִ לְ מַ טָ ה מַ צְ דִ יקִ ין עָ לָיו מִ לְ מַ עְ לָה וְ כו ּ ּ ּ ּ . ' עַל־יְדֵ י זֶה רוֹ דְ פִ ין אוֹ תוֹ מִ כָּ ל הַ צְ דָ דִ ין בְּ כַ מָ ה מִ ינֵי מְ ּ ּ נִיעוֹ ת וְ עִ כּ ובִ ין וְיִסּ ורִ ים ובִ לְ בּ ולִ ים רַ בִּ ים וְ הוא מַ מָ שׁ כְּ מוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ הָ יָה יְצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם , שֶׁ מֵ אֲחוֹ רֵ יהֶ ם רָ דְ פו הַ מִ צְ רִ ים ּ ּ ּ אַ חֲרֵ יהֶם ומִ לִ פְ נֵיהֶ ם הָ יָה הַ יָם סוֹ עֵר ומִ צִ דְ דֵ יהֶם חַ יוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ רָ עוֹ ת עַד שֶׁ לֹא הָ יָה מָ קוֹ ם לָנוס ּ ּ בְּ שׁ ום צַ ד כְּ מוֹ יוֹ נָה ּ שֶׁ בּ וֹ רַ חַ ת מִ פְ נֵי הַ נֵץ וְ כו ּ ּ ּ ', ומַ מָ שׁ בְּ חִ ינוֹ ת אֵ לו עוֹ בְ רִ ים ּ ּ ּ ּ עַל כָּ ל אָ דָ ם הָ רוֹ צֶ ה לִ כְ נֹס בַּ עֲבוֹ דַ ת ה ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ כִּ י מִ י שֶׁ רוֹ צֶ ה לִ כְ נֹס לַעֲבוֹ דַ ת ה ' יִתְ בָּ רַ ך הוא בְּ חִ ינַת יְצִ יאַ ת ּ ְ מִ צְ רַ יִם מַ מָ שׁ ּ , כִּ י עִ קַ ר יְצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם הוא מַ ה ּ ּ שֶׁ יוֹ צְ אִ ין מִ טֻמְ אָ ה לְ טָ הֳרָ ה ּ ּ ּ , מִ טֻמְ אַ ת וְזֻהֲמַ ת פַ רְ עֹה ּ ּ ומִ צְ רַ יִם לִ קְ דֻ שַׁ ת וְטָ הֳרַ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : בְּ הוֹ צִ יאֲך אֶ ת הָ עָם מִ מִ צְ רַ יִם תַ עַבְ דון אֶ ת הָ אֱלֹקִ ים ּ ּ ּ ָ . 'ּ וְ כו וְזֶה מֻכְ רָ ח לַעֲבֹר עַל כָּ ל אָ דָ ם בְּ כָ ל זְמַ ן בְּ כָ ל דוֹ ר ּ וָדוֹ ר . וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ : ל" בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר חַ יָב ּ ּ אָ דָ ם לִ רְ אוֹ ת אֶ ת עַצְ מוֹ כְּ אִ לו הוא יָצָ א מִ מִ צְ רַ יִם ּ ּ ּ ּ , וכְ שֶׁ בְּ חִ ינַת פַ רְ עֹה ומִ צְ רַ יִם שֶׁ הֵם הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א ּ ּ ּ וְחֵ ילוֹ תָ יו רוֹ דְ פִ ין אַ חַ ר הָ אָ דָ ם בְּ בִ לְ בּ ולִ ים ומַ חֲשָׁ בוֹ ת ּ ּ רָ עוֹ ת רַ בּ וֹ ת מְ אֹד וְ אֵ ין לוֹ מָ קוֹ ם לָנוס לֹא לְ פָ נָיו וְלֹא ּ לְ אַ חֲרָ יו וְ לֹא מִ ן הַ צְ דָ דִ ין ּ , כִּ י מִ כָּ ל צַ ד מְ סַ בְּ בִ ין אוֹ תוֹ בְּ כַ מָ ה מִ ינֵי בִּ לְ בּ ולִ ים ומְ נִיעוֹ ת וְיִסּ ורִ ין ּ ּ ּ ּ , אֲ זַי אִ ם יִרְ צֶ ה לְ הִ סְ תַ כֵּ ל לַאֲחוֹ רָ יו בְּ וַדַ אי יִתְ גַּבְּ רו חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם יוֹ תֵ ר ּ ּ ּ , עַל־כֵּן אֵ ין תַ קָ נָה כִּ י אִ ם שֶׁ יִצְ עַק אֶ ל ה ּ ּ ּ ' ּ מִ מָ קוֹ ם אֲ שֶׁ ר הוא שָׁ ם וְ לֹא יִפְ נֶה וְיִסְ תַ כֵּ ל לְ אַ חֲרָ יו כְּ לָ ּ ּ ) . ל לקוטי הלכות – הלכות שילוח הקן ד ' - (' ה

Segment 18
HE:
וַיִצְ עֲקו בְ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל אֶ ל ה ּ ּ ' יד ) (י , עִ קַ ר הַ יִסּ ורִ ין וְהַ צָ רוֹ ת ּ ּ ּ ּ , רַ חֲמָ נָא לִ צְ לַן ּ , ּ הוא מֵ חֲמַ ת שֶׁ הִ תְ גַּבְּ רו הַ הֲבָ לִ ים רָ עִ ים שֶׁ נַעֲשׂ ו מִ כִּ סּ ופִ ין רָ עִ ים ּ ּ ּ ּ ,

Segment 19
HE:
ִשֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה נִצְ טַ יְרו אוֹ תִ יוֹ ת הַ תוֹ רָ ה הַ מַ נְהִ יג ּ ּ ּ ּ ּ ים הָ עוֹ לָם לְ לֹא טוֹ ב , חַ ס וְשָׁ לוֹ ם , ומִ זֶה בָּ אִ ין כָּ ל הַ צָ רוֹ ת ּ ּ ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם . וְ עַל־כֵּן עִ קַ ר הַ תַ קָ נָה לָזֶה הוא רַ ק ּ ּ ּ ּ : " וַיִצְ עֲקו ּ ּ אֶ ל ה , "' וכְ מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" יָפָ ה צְ עָ קָ ה לְ אָ דָ ם וְ כו ', ּ כִּ י מֵ אַ חַ ר שֶׁ הוא בְּ צָ רָ ה ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , שֶׁ הוא מוֹ רֶ ה ּ שֶׁ כְּ בָ ר הִ תְ גַּבְּ רו הַ הֲבָ לִ ים רָ עִ ים עַל הַ הֲבָ לִ ים טוֹ בִ ים ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , עַל־כֵּן אֵ ין דַ י בִּ תְ פִ לָה בְּ קוֹ ל פָ שׁ וט לְ בַ ד ּ ּ ּ ּ , רַ ק צָ רִ יך לִ צְ עֹק בְּ קוֹ ל גָּדוֹ ל וְחָ זָק לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ְ ּ , כְּ דֵ י לְ הַ גְבִּ יר הַ הֶבֶ ל דִ קְ ּ ּ דֻ שָׁ ה עַל הַ הֲבָ לִ ים רָ עִ ים , כְּ דֵ י שֶׁ יַחֲזֹר וְיִתְ נַהֵג עִ מוֹ לְ טוֹ בָ ה וְ עַל־יְדֵ י־זֶה יֵצֵ א מֵ הַ צָ רָ ה ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת " וַיִצְ עֲקו אֶ ל ה ּ ּ ' ּ בַּ צַ ר לָהֶם , מִ מְ צוקוֹ תֵ יהֶם ּ ּ ּ יַצִ ילֵם ". וְ אָ ז צָ רִ יך לְ הוֹ דוֹ ת לַה ְ ', בְּ חִ ינַת " יוֹ דו לַה ּ ' חַ סְ דוֹ ּ " דַ יְ קָ א , בְּ חִ ינַת חֶ סֶ ד וְ אַ הֲבָ ה וְ כִ סּ ופִ ין נִפְ לָאִ ים ּ לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , שֶׁ זֶה עִ קַ ר הַ דְ בֵ קות לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ ּ ּ , וְ עַל זֶה נִתְ יַסְּ דו כָּ ל הַ שִׁ ירוֹ ת וְ הַ הוֹ דָ אוֹ ת ּ ּ . וְזֶה : " יוֹ דו לַה ּ ' חַ סְ דוֹ וְ נִפְ לְ אוֹ תָ יו וְ כו ּ ּ , "' כִּ י עַל־יְדֵ י הַ חֶ סֶ ד הַזֶה ּ , שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת רְ צוֹ נוֹ ת וְ כִ סּ ופִ ין טוֹ בִ ים ּ , עַל־יְדֵ י־זֶה נַעֲשִׂ ין כָּ ל הַ נִפְ לָאוֹ ת שֶׁ בָּ עוֹ לָם עַל־יְדֵ י שֶׁ נִצְ טַ יְרִ ין הָ אוֹ תִ יוֹ ת לְ טוֹ ב ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י זֶה ) . לקוטי הלכות - הלכות הודאה ה ' - אות ' א לפי אוצר היראה - יסורים וישועה- (' ז

Segment 20
HE:
וַיִצְ עֲקו בְ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל אֶ ל ה ּ ּ ' יד ) (י , כָּ ל הַ צְ עָקוֹ ת וזְעָ קוֹ ת שֶׁ צְ רִ יכִ ין לִ צְ עֹק בְּ עֵת הַ צָ רָ ה ּ ּ ּ ּ , רַ חֲמָ נָא לִ צְ לַן ּ , הַ כּ ֹל הוא לִ זְכּ וֹ ת שֶׁ יָאִ יר עָ לָיו הַ דַ עַת ּ ּ ּ לִ מְ צֹא הַ הַ רְ חָ בוֹ ת גַּם בְּ תוֹ ך הַ צָ רָ ה ּ ְ , עַד שֶׁ יוכַ ל לְ שַׂ ּ ּ ּמֵ חַ נַפְ שׁ וֹ כָּ ל־כָּ ך , ְ עַד שֶׁ יֵהָ פֵ ך הַ יָגוֹ ן וַאֲנָחָ ה עַצְ מוֹ לְ שִׂ מְ חָ ה ּ ּ ְ , שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה עִ קַ ר הַ כְ נָעַת הַ סִּ טְ רָ א־אָ חֳרָ א וְ הֵיכְ לֵי ּ הַ תְ מורוֹ ת ּ ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת עַצְ בות וְיָגוֹ ן וַאֲנָחָ ה ּ , וְזוֹ כִ ין לְ בָ רֵ ר הַ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ הָ יְתָ ה בְּ גָ ּ ּ ּ לות בֵּ ינֵיהֶם , שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה דַ יְקָ א יוֹ צְ אִ ין מִ ן הַ צָ רָ ה וְ הַ גָּלות ּ ּ . ) לקוטי הלכות -

Segment 21
HE:
הל כות הודאה ו ' - אותיות י " ג" ב י לפי אוצר היראה - יסורים וישועה- (' ח

Segment 22
HE:
' ה יִלָּחֵ ם לָכֶ ם וְ אַ תֶ ם תַ חֲרִ ישׁ ון ּ ּ ּ

Segment 23
HE:
יד ) ( יד , כְּ מוֹ שֶׁ בַּ יָם הַ גַּשְׁ מִ י אִ ּ י אֶ פְ שָׁ ר לִ כָּ נֵס בּ וֹ מֵ רִ בּ וי מַ יִם ּ ּ הַ שׁ וֹ טְ פִ ים , וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לַעֲבֹר עָ לָיו כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י אֳנִיוֹ ת הָ עֲשׂ ויִים בְּ חָ כְ מָ ה וְ אֻ מָ נות גָּדוֹ ל ּ ּ ּ ּ , וְגַם צְ רִ יכִ ין מַ נְהִ יג הַ סְּ פִ ינָה , שֶׁ יֵדַ ע הֵיטֵ ב אֵ יך לְ הַ נְהִ יג הַ סְּ פִ ינָה ְ ּ כְּ פִ י הַ שָׁ ּ עָ ה , כְּ פִ י הָ רוחוֹ ת שֶׁ מְ נַשְׁ בִ ין ּ ּ ּ ; וְ עִ קַ ר שְׁ לֵמות ּ ּ הַ חָ כְ מָ ה אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ בָ אֵ ר הֵיטֵ ב כָּ ל־כָּ ך ְ , כִּ י אִ ם בִּ בְ חִ ינַת רְ מָ זִים , כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ לַמְ דוֹ אֵ יך יַטֶ ה וְיַנְהִ יג ּ ְ ּ הַ חֲבָ לִ ים וְ הַ תֹרֶ ן וְ הַ סְּ פִ ינָה בְּ כָ ל עֵת כְּ פִ י הַ סִּ בָּ ּ ה וְ הַ זְמַ ן ּ , רַ ק צָ רִ יך לְ הָ בִ ין בְּ עַצְ מוֹ כְּ פִ י נְטִ יוֹ ת הָ רוחוֹ ת ּ ּ ְ ; וְ לִ פְ עָמִ ים מִ תְ גַּבֵּ ר הָ רוחַ ־סְ עָרָ ה עַד שֶׁ אֵ ין מוֹ עִ יל שׁ ום חָ כְ מָ ה ּ ּ , כִּ י אִ ם לִ צְ עֹק אֶ ל הַ שֵׁ ם ּ . כְּ מוֹ ־כֵן מַ מָ שׁ בְּ רוחָ נִיות ּ ּ ּ ּ , לְ מִ י שֶׁ רוֹ צֶ ה לִ כְ נֹס לְ יָם הַ חָ כְ מָ ה , שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ כְ נֹס בּ וֹ כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י צַ דִ יקִ ים אֲמִ תִ יִים ּ ּ ּ , שֶׁ הֵ ם בְּ חִ ינַת " יוֹ רְ דֵ י הַ יָם ּ בָּ אֳנִיוֹ ת וְ כו ּ ּ ' ". וצְ רִ יכִ ין מַ נְהִ יג אֲמִ תִ י שֶׁ יֵדַ ע כָּ ל ּ ּ ּ הַ דְ רָ כִ ים וְ הַ נְתִ יבוֹ ת שֶׁ בְּ יָם הַ חָ כְ מָ ה ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת " ּ הַ נוֹ תֵ ן בַּ יָם דָ ּ ּ , " ְ רֶ ך וְיַעֲשֶׂ ה אֳנִיוֹ ת בְּ חָ כְ מָ ה וְ אֻ מָ נות נִפְ לָא ּ ּ ּ לַעֲבֹר וְ לָשׁ וט עֲלֵיהֶם בְּ יָם הַ חָ כְ מָ ה ּ . וְ עִ קַ ר שְׁ לֵמות ּ ּ הַ חָ כְ מָ ה אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ בָ אֵ ר , כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י רְ מָ זִים , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת הַ יָדַ יִם שֶׁ בְּ יָם הַ חָ כְ מָ ה ּ , ּ הַ נִמְ שָׁ כִ ין מִ בְּ חִ ינַת שְׁ תִ יקָ ה שֶׁ ל הֶחָ כָ ם . כִּ י מִ י שֶׁ אֵ ינוֹ מְ קַ בֵּ ל מֵ רַ בּ וֹ שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת מֹשֶׁ ה אֶ ת בְּ חִ ינַת הַ שְׁ תִ יקָ ה ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ צִ מְ צום ומְ חִ צוֹ ת הַ שֵׂ כֶ ל ּ ּ ּ ּ , שֶׁ לֹא יִכְ נֹס לְ הַ שִׂ יג יוֹ תֵ ר מִ דַ י ּ ּ ּ ובַ מֻפְ לָא מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ ּ , וְ לֹא יִכְ נֹס בַּ חֲקִ י רוֹ ת וְ קֻ שְׁ יוֹ ת וְ תֵ רוצִ ים ּ ', ּ וְ כו רַ ק יִסְ מֹך עַל אֱמונָה ּ ְ , וְיִרְ צֶ ה לִ כְ נֹס בְּ יָם הַ חָ כְ מָ ה , בְּ וַדַ אי יֻשְׁ קַ ע וְיֻטְ בַּ ע בְּ תוֹ ך הַ יָם בְּ רוחָ נִיות וְגַשְׁ מִ יות ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ ּ . וְזֶה הָ יָה עִ קַ ר הַ נֵס שֶׁ ל קְ רִ יעַת יַם־סוף ּ ּ ּ , ּ שֶׁ נִבְ קַ ע לָהֶם בְּ כֹחַ ו ּ זְכות מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו ּ ּ , עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם ּ , יָם הַ חָ כְ מָ ה בְּ רוחָ נִיות ּ ּ ּ , וְזָכו לַעֲבֹר בּ וֹ בְּ שָׁ לוֹ ם ּ . וְ עַל־כֵּן הָ יָה בֶּ אֱמֶ ת אָ ז הִ תְ גַּלות הַ דַ עַת מְ אֹד ּ ּ ּ , כְּ מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ : ל" ּ רָ אֲתָ ה שִׁ פְ חָ ה עַל הַ יָם וְ כו ּ ּ '; ּוכְ מוֹ ־כֵן נִבְ קַ ע לָהֶ ם הַ יָם ּ בְּ גַשְׁ מִ יות וַיַעַבְ רו בַ יַבָּ שָׁ ה בְּ תוֹ ך הַ יָם ּ ּ ּ ּ ְ ּ ּ . וְ הָ עִ קָ ר הָ יָה ּ עַל־יְדֵ י שֶׁ הֵ אִ יר עֲלֵיהֶם בְּ חִ ינַת שְׁ תִ יקָ ה , לִ בְ לִ י לְ הַ רְ הֵר אַ חַ ר מִ דוֹ תָ יו יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , בְּ חִ ינַת ' ה" יִלָחֵ ם לָכֶם וְ אַ תֶ ם ּ ּ תַ חֲרִ ישׁ ון ּ ּ ". וְזֶה הָ יָה בְּ חִ י נַת אִ תְ עָרותָ א דִ לְ תַ תָ א ּ ּ ּ שֶׁ לָהֶם , וְעַל־יְדֵ י־זֶה זָכו שֶׁ נִזְכַּ ר לָהֶם זְכות אָ בוֹ ת וזְכות ּ ּ ּ ּ ּ יוֹ סֵ ף , עַד שֶׁ עָבְ רו הַ יָם בְּ שָׁ לוֹ ם ּ ּ . ּוכְ מוֹ ־כֵן גַּם עַכְ שָׁ ו , שֶׁ אָ רַ ך עָ לֵינו הַ גָּלות מְ אֹד ּ ּ ְ , וַתְ הִ י הָ אֱמֶ ת נֶעְ דֶ רֶ ת ּ ּ , וְ סָ ר מֵ רָ ע מִ שְׁ ת ּ וֹ לֵל , וְיִרְ אֵ י חֵ טְ א נִמְ אָ סו , ּ וְ עַל־פִ י־רֹב אַ נְשֵׁ י ּ אֱמֶ ת הֵם נִרְ דָ פִ ים מְ אֹד מֵ חֲמַ ת הַ קָ טֵ גוֹ רְ יָא שֶׁ בֵּ ין ּ ּ ּ הַ תַ לְ מִ ידֵ י חֲכָ מִ ים בְּ עַצְ מָ ם . וְ עִ קַ ר הַ תִ קון הוא לִ בְ לִ י ּ ּ ּ ּ ּ לִ כְ נֹס בַּ חֲקִ ירוֹ ת וְ קֻ שְׁ יוֹ ת וְ תֵ רוצִ ים כְּ לָל ּ , רַ ק לְ הִ סְ תַ כֵּ ּ ל עַל הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ ּ , וְ לִ שְׁ מֹר אֶ ת עַצְ מוֹ לִ בְ לִ י לְ הִ לָכֵד ּ בְּ רֶ שֶׁ ת הָ רוֹ דְ פִ ים בַּ חֲלַקְ לַקות לְ שׁ וֹ נָם ובְ חָ כְ מָ תָ ם ּ ּ ּ וְ לֵיצָ נותָ ם ּ , אֲשֶׁ ר כָּ ל זֶה קָ שֶׁ ה מֵ הָ רְ דִ יפָ ה בְּ גַשְׁ מִ יות ּ ּ , כִּ י מְ נִיעַת הַ מֹחַ קָ שָׁ ה מֵ הַ כּ ֹל ּ , וְ אֵ ין לָנו עַל מִ ּ י לְ הִ שָׁ עֵן כִּ י ּ אִ ם עַל אָ בִ ינו שֶׁ בַּ שָׁ מַ יִם ּ ּ , כְּ מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ , ל" ּ וְ לִ דֹם ּ וְ לִ שְׁ תק ולְ צַ פוֹ ת לִ ישׁ ועַת הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ , עַד שֶׁ עַל־פִ י־רֹב ּ עַל־יְדֵ י הַ דומִ יָה וְ הַ שְׁ תִ יקָ ה יִבְ עַר לִ בּ וֹ ּ ּ ּ ּ , עַד שֶׁ יִצְ עַק ּ וְיִתְ פַ לֵל לְ הַ שֵׁ ם בְּ הִ שְׁ ּ ּ ּ תוֹ קְ קות נִפְ לָא מֵ עֹמֶ ק הַ לֵב ּ ּ ּ , עַד יַשְׁ קִ יף וְיֵרֶ א ה ' מִ ן הַ שָׁ מָ יִם ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת : לָכֵן הַ מַ שְׂ כִּ יל ּ כָּ עֵת יִדֹם ּ , וְ נֶאֱמַ ר : " טוֹ ב וְ יָחִ יל וְ דומָ ם לִ תְ שׁ ועַת ה ּ ּ , "' וְ כָ מוֹ הו רַ בִּ ים ּ . ) לקוטי הלכות -ט נ ילת ידיים לסעודה ' ו- אותיות ל" ט מ ד" מ א" לפי אוצר היראה – פסח - (' ל

Segment 24
HE:
' ה יִלָּחֵ ם לָכֶ ם וְ אַ תֶ ם תַ חֲרִ ישׁ ון ּ ּ ּ

Segment 25
HE:
יד ) ( יד , וְזֶה " לָכֵן הַ מַ שְׂ כִּ יל בָּ עֵת הַ הִ יא יִדֹם וְ כו ּ ּ ּ . ' לְ ך דֻ מִ יָה ּ ּ ָ

Segment 26
HE:
תְ הִ לָה אֱלֹקִ ים בְּ צִ יוֹ ן ּ ּ . אַ ך לֵאלֹקִ ים דוֹ מִ י נַפְ שִׁ י וְ כו ּ ּ ּ ְ . ' טוֹ ב וְיָחִ יל וְ דומָ ּ ם לִ תְ שׁ ועַת ה ּ ' ,"'ּ וְ כו וְ כֵן פְ סוקִ ים ּ ּ הַ רְ בֵּ ה , כִּ י עַתָ ה בְּ אַ חֲרִ ית הַ יָמִ ים הָ אֵ לֶה שֶׁ עֲלֵיהֶם ּ ּ ּ נִתְ נַבְּ או בַּ פְ סוקִ ים הַ נַ ּ ּ ּ ּ " ל צְ רִ יכִ ין לִ דֹם וְ לִ שְׁ תֹק הַ רְ בֵּה ּ ּ עַל כָּ ל מַ ה שֶׁ נַעֲשֶׂ ה עַתָ ה בָּ עוֹ לָם וְ לִ בְ לִ י לִ כְ נֹס ּ ּ ּ בַּ חֲקִ ירוֹ ת וְ קֻ שְׁ יוֹ ת וְ תֵ רוצִ ים כְּ לָל ּ , רַ ק לִ דֹם וְ לִ שְׁ תֹק ּ ּ ולְ צַ פוֹ ת לִ ישׁ ועַת ה ּ ּ ּ ' עַד שֶׁ עַל־פִ י הָ רֹב עַל־יְדֵ י הַ דומִ יָה ּ ּ ּ ּ וְ הַ שְׁ תִ יקָ ה יִבְ עַר לִ בּ וֹ עַד שֶׁ יִצְ עַק וְיִתְ פַ לֵל לַה ּ ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ בִּ בְ חִ ינַת ) תְ הִ לִ ים לט ּ ּ ( ד , נֶאֱלַמְ תִ י דומִ יָ ּ ּ ּ ּ ה הֶחֱשֵׁ יתִ י וְ כו ' ּ חַ ם לִ בִּ י בְּ קִ רְ בִּ י בַּ הֲגִיגִי תִ בְ עַר אֵ שׁ דִ בַּ רְ תִ י בִּ לְ שׁ וֹ נִי ּ ּ . 'ּ וְ כו וְזֶה ) ּ אִ יוֹ ב יב , כג ( מַ שְׂ גִּיא לַגּוֹ יִם וַיְאַ בְּ דֵ ם . כִּ י לוֹ כֵ ד חֲכָ מִ ים בְּ עָרְ מָ ם ) שָׁ ם ה , יג ( שֶׁ כָּ ל זֶה הָ יָה בִּ קְ רִ יעַת יַם־סוף שֶׁ סִּ בְּ בָ ּ ם בְּ כַ וָנָה לְ הַ טְ עוֹ תָ ם ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) שְׁ מוֹ ת יד : (ב , וְ יָשֻׁ בו וְיַחֲנו לִ פְ נֵי פִ י הַ חִ ירֹת ּ ּ ּ ' ּ וְ כו וְ אָ מַ ר פַ רְ עֹה וְ כו ּ ּ ' וְ כֵ ן הוא עַתָ ה ּ ּ . וְ אֵ לו הַ נִרְ דָ פִ ים צְ רִ יכִ ין לִ זָהֵר לִ בְ לִ י לֵילֵך בְּ חָ כְ מוֹ ת רַ ק ְ ּ ּ ּ ּ ּ לִ צְ עֹק אֶ ל ה ' וְ אִ ם גַּם זֶה קָ שֶׁ ה עַל כָּ ל פָ נִים לֹא יְהַ רְ הֵר ּ , וְ כָ ל שֶׁ כֵּן שֶׁ לֹא יְדַ בֵּ ר נֶגֶד מִ דוֹ תָ יו יִתְ בָּ רַ ך רַ ק יִשְׁ תֹק ּ ְ ּ ּ וְיִדֹם עַד יַשְׁ קִ יף וְיֵרֶ א וְ כו ּ ּ ' וִיצַ פֶ ה לְ חַ סְ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך לְ בַ ד ְ ּ ּ בְּ חִ ינַת ה ' יִלָחֵ ם לָכֶם וְ אַ תֶ ם תַ חֲרִ שׁ ון ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) דִ בְ רֵ י הַ יָמִ ים־ב כ ּ ּ יד , (: וַאֲ נַחְ נו לֹא נֵדַ ע מַ ה נַעֲשֶׂ ה כִּ י ּ ּ עָ לֶיך עֵינֵינו וְ כו ּ ּ ָ . ' ּוכְ תִ יב : כִּ י אֵ ין בָּ נו כּ ֹחַ בְּ כָ ל הֶ הָ מוֹ ן ּ הַ זֶה וְ כו ּ ּ ' עָזְרֵ נו כִּ י עָ לֶיך נִשְׁ עַנו ּ ּ ּ ָ . בִּ פְ רָ ט עַתָ ה בְּ סוֹ ף ּ הַ גָּלות הַזֶה שֶׁ עַל זֶה ּ ּ אָ מַ ר יִרְ מְ יָה ) אֵ יכָ ה ג , נד נה (: " צָ פו מַ יִם עַל רֹאשִׁ י וְ כו ּ ּ ' קָ רָ אתִ י שִׁ מְ ך ה ָ ' מִ בּ וֹ ר תַ חְ תִ יוֹ ת וְ כו ּ ּ ּ ּ ". ' וְ אָ מַ ר ) שָׁ ם שָׁ ם , כו (: " טוֹ ב וְ יָחִ יל וְ דומָ ם ּ לִ תְ שׁ ועַת ה ּ ' " 'ּ וְ כו . " ל"ּ כַּ נַ עַד יַשְׁ קִ יף וְיֵרֶ א ה ' ּ מִ שָׁ מָ יִם " ) שָׁ ם שָׁ ם נ , (. " כִּ י לֹא יִזְנַח לְ עוֹ לָם ה ' " ) 'ּ וְ כו שָׁ ם שָׁ ם , לא ( וְ כֵן הַ רְ בֵּ ה . כִּ י עִ קַ ר הָ רְ דִ יפָ ה שֶׁ ל הַ שׂ וֹ נְאִ ים הֵן ּ ּ מֵ עַכּ ו ּ" ם הֵן בֵּ ין יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ עַצְ מָ ן שֶׁ הַ חוֹ לְ קִ ים רוֹ דְ פִ ים מְ אֹד אֶ ת הַ כְּ שֵׁ רִ ים . וְ הָ עִ קָ ר עַל־יְדֵ י חָ כְ מוֹ ת שֶׁ ל הֶבֶל ּ ּ שֶׁ נִדְ מֶ ה לְ כָ ל אֶ חָ ד שֶׁ הוא נָבוֹ ן וְחָ כָ ם וְרוֹ צֶ ה שֶׁ הַ כּ ֹל ּ יֵלְ כו בְּ דֶ רֶ ך חָ כְ מָ תוֹ הָ עֲקֻמָ ה ומְ הֻפֶ כֶ ת ּ ּ ּ ּ ְ . וְ נִדְ מֶ ה לוֹ שֶׁ הוא צָ רִ יך לִ הְ יוֹ ת רוֹ דֵ ף אֶ ת הַ נִרְ דָ פִ ים מְ אֹד ּ ּ ְ ּ , אֲבָ ל אֵ לו הַ נִרְ דָ פִ ים צְ רִ יכִ ין לִ זָהֵר בְּ יוֹ תֵ ר שֶׁ לֹא יִתְ עו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְיִטְ עו ּ אַ חֲרֵ י חָ כְ מָ תָ ם הָ רָ עוֹ ת רַ ק יִסְ תַ כְּ לו עַל הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ ּ ּ ּ וִיקַ יְמו ּ ּ ' אַ ל תַ עַן כְּ סִ יל כְּ אִ וַלְ תוֹ ּ ּ ּ ) ' מִ שְׁ לֵי כו (. ד , רַ ק לַחֲרֹשׁ וְ לִ שְׁ תֹק אֲפִ לו בְּ דַ עְ תוֹ לִ בְ לִ י לִ כְ נֹס בְּ קֻ שְׁ יוֹ ת ּ ּ ּ ּ וְ תֵ רוצִ ים כַּ נַ ּ ּ . ל" רַ ק לְ צַ פוֹ ת לִ ּ ישׁ ועַת ה ּ . ' בִּ בְ חִ ינַת מַ ה שֶׁ אָ מַ ר מֹשֶׁ ה לְ יִשְׂ רָ אֵ ל בִּ קְ רִ יעַת יַם־סוף ּ ּ ) שמות יד , יג-: ( יד אַ ל תִ ירָ או הִ תְ יַצְ בו ורְ או אֶ ת יְשׁ ועַת ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ' ' ה ' ּ וְ כו יִלָחֵ ם לָכֶם וְ אַ תֶ ם תַ חֲרִ שׁ ון ּ ּ ּ ּ . רַ ק שֶׁ עַתָ ה מֵ חֲמַ ת שֶׁ צְ רִ יכִ ין שֶׁ תִ הְ יֶה גְּ אֻ לָה ּ ּ ּ ּ שְׁ לֵמָ ה שֶׁ אֵ ין אַ חֲרֶ יהָ גָּלות וְ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א וְ הַ יֵצֶר הָ רָ ע ּ ּ מִ תְ פַ שֵׁ ט מְ אֹד מְ אֹד וְ כו ּ ּ ּ ', עַ ל־כֵּ ן צְ רִ יכִ ין עַתָ ה ּ לְ הַ אֲרִ יך אַ פוֹ בְּ יוֹ תֵ ר וְ יוֹ תֵ ר ולְ הִ תְ גַּבֵּ ר יוֹ תֵ ר לִ דֹם ּ ּ ּ ְ וְ לִ שְׁ תֹק בְּ דַ עְ תוֹ לִ בְ לִ י לְ הַ רְ הֵ ר אַ חֲרֵ י ה ּ ּ ' יִ תְ בָּ רַ ך ְ וְ אַ חֲרֵ י יִרְ אֵ י ה ' הָ אֲמִ תִ יִים ּ ּ . רַ ק לְ הִ שְׁ תַ דֵ ל לִ צְ עֹק ּ ּ ולְ הִ תְ פַ לֵל לַה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך הַ רְ בֵּ ה ְ . וכְ מוֹ שֶׁ אָ מַ ר הַ תַ נָא ּ ּ ּ כַּ מָ ה פְ עָ מִ ים ּ ּ ) סוֹ טָ ה מט :( בְּ עִ קְ בוֹ ת מְ שִׁ יחָ א חֻצְ פָ א ּ ּ יִסְ גֶּא וְ כו ] ' ּ לפני שיבוא המשיח החוצפה תגדל [ ִי רְ אֵ י חֵ טְ א כו . 'ּ וְ הָ אֱמֶ ת תִ הְ יֶה נֶעְ דֶ רֶ ת ּ ּ , וְ דָ רְ שׁ ו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ " ) ל סַ נְהֶ דְ רִ ין צז .( ּ שֶׁ יִהְ יֶה נַעֲשֶׂ ה הָ אֱמֶ ת עֲדָ רִ ים עֲדָ רִ ים וְ כָ ל אֶ חָ ד יֹאמַ ר שֶׁ אֶ צְ לוֹ הָ אֱמֶ ת עַד שֶׁ בַּ סּ וֹ ף מְ סַ יֵם ּ : עַ ל מִ י לָנו לְ הִ שָׁ עֵן עַ ל אָ בִ ינו ּ ּ ּ שֶׁ בַּ שָׁ ּ מַ יִם . וְ כֵ ן חוֹ זֵר זֹאת כַּ מָ ה פְ עָ מִ ים שֶׁ בְּ כָ ל פַ עַם ּ ּ ּ שֶׁ מְ גַלֶה הַ בִּ לְ בּ ול וְ הַ קָ טֵ גוֹ רְ יָא שֶׁ יִהְ יֶה בְּ אַ חֲרִ ית ּ ּ ּ ּ ּ הַ יָמִ ים הָ אֵ לֶה מְ סַ יֵם בְּ כָ ל פַ עַם ּ ּ ּ ּ : עַ ל מִ י לָנו לְ הִ שָׁ עֵן כִּ י ּ ּ אִ ם עַ ל אָ בִ ינו שֶׁ בַּ שָׁ מַ יִם כַּ מְ בֹאָ ר בְּ סוֹ טָ ה ּ ּ , ּ עַיֵן שָׁ ם : וְ הַ כְּ לָל , שֶׁ עִ קַ ר הָ רְ דִ יפָ ה שֶׁ ל הָ רוֹ דְ פִ ים אֶ ת הַ כְּ שֵׁ רִ ים ּ וְ הַ תְ מִ ימִ ים הוא שֶׁ רוֹ צִ ים לְ תָ פְ סָ ם בְּ חָ כְ מָ תָ ם הָ רָ עָ ה ּ ּ ובְ רִ בּ וי לֵיצָ נות שֶׁ לָהֶ ם וְ זֶה קָ שֶׁ ה מִ ן הַ כּ ֹל ּ ּ ּ ּ . כִּ י עִ קָ ר ּ הוא מְ נִיעַ ת הַ מֹחַ ּ ּ , כִּ י מִ תְ חִ לָה רוֹ ּ ּ דְ פִ ים אוֹ תָ ם מַ מָ שׁ ּ כַּ מְ פֻרְ סָ ם . וְ אַ חַ ר־כָּ ך מִ שְׁ תַ דְ לִ ים בְּ יוֹ תֵ ר לְ פַ תוֹ תָ ם ּ ּ ּ ְ בַּ חֲלַקְ לַקות דִ בְ רֵ יהֶ ם הָ רָ עִ ים שֶׁ אוֹ מְ רִ ים שֶׁ דוֹ רְ שִׁ ים ּ ּ ּ ּ טוֹ בָ תָ ם וְ כו ' ּ וְזֶה קָ שֶׁ ה מִ ן הַ כּ ֹל , עַ ל־כֵּ ן אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ בָ אֵ ר ולְ סַ פֵ ר כָּ ל מַ ה שֶׁ יֵשׁ בָּ ּ ּ ּ ּ זֶה רַ ק הַ מַ שְׂ כִּ יל כָּ עֵת ּ יִדֹם וְ יָבִ ין הֵ יכָ ן הָ אֱמֶ ת וִיקַ יֵם דִ בְ רֵ י הַ תַ נָאִ ים הַ נַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ל " שֶׁ חָ זְרו וְ כָ פְ לו כַּ מָ ה פְ עָ מִ ים עַ ל מִ י לָנו לְ הִ שָׁ עֵן כִּ י אִ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ם עַ ל אָ בִ ינו שֶׁ בַּ שָׁ מַ יִם ּ ּ . ) לקוטי הלכות - הלכות בציעת הפת א ' - אות מ (ד"

Segment 27
HE:
ּ וַיָ בֹאו בְ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ תוֹ ך הַ יָם בַּ יַבָּ שָׁ ה ּ ּ ְ ּ

Segment 28
HE:
יד ) , ( טז הַ יְנו כְּ שֶׁ מַ יִם הַ זֵידוֹ נִים מִ תְ גַּבְּ רִ ים חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת הַ הִ רְ הורִ ים רַ בִּ ים ובִ לְ בּ ולִ ים וְ כו ּ ּ ּ ּ ', שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת מְ צולוֹ ת יָם וְ אֵ ין מָ קוֹ ם לִ בְ רֹחַ לֹ ּ א לְ פָ נִים וְ לֹא לְ אָ חוֹ ר וְ לֹא מִ שׁ ום צַ ד ּ ּ , שֶׁ אָ ז הַ נֶפֶ שׁ יִשְׂ רְ אֵ לִ י בְּ צָ רָ ה ּ ובִ מְ צוקָ ה גְּ דוֹ לָה ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת יוֹ נָתִ י בְּ חַ גְוֵי הַ סֶּ לַע בְּ סֵ תֶ ר הַ מַ דְ רֵ גָה וְ כו ּ ּ ', אֲזַי אֵ ין תַ קָ נָה כִּ י אִ ם שֶׁ יַסִּ יחַ דַ עְ תוֹ ּ ּ ּ ּ ּ וְ לֹא יִסְ תַ כֵּ ל לְ אַ חֲ ּ רָ יו כְּ לָל , רַ ק יִזְדָ רֵ ז כְּ גִבּ וֹ ר לָרוץ ּ ּ אֹרַ ח לַעֲבֹר עַ ל כָּ ל הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת וְ הַ בִּ לְ בּ ולִ ים וְ לֵילֵך ְ ּ ּ בַּ דֶ רֶ ך שֶׁ הוא עוֹ סֵ ק בּ וֹ בְּ תוֹ רָ ה ותְ פִ לָה וְ כו ּ ּ ּ ּ ְ ּ ', וְ לֹא יִסְ תַ כֵּ ל לַאֲחוֹ רָ יו כְּ לָל ּ , רַ ק יַעֲשֶׂ ה אֶ ת שֶׁ לוֹ ּ . וְ זֶהו ּ בְּ חִ ינַת דַ ּ בֵּ ר אֶ ל בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל וְ יִסָּ עו , ּ שֶׁ יֵלְ כו לְ דַ רְ כָּ ם ּ ּ וְ יִקְ פְ צו לְ תוֹ ך הַ יָם וְ לֹא יַחְ שְׁ בו וְ לֹא יִסְ תַ כְּ לו ּ ּ ּ ּ ּ ְ ּ לַאֲחוֹ רֵ יהֶ ם כְּ לָל . וְ כֵ ן עָ שׂ ו שֶׁ קָ פַ ץ נַחְ שׁ וֹ ן לְ תוֹ ך הַ יָם ּ ְ ּ ּ וְ אַ חֲרָ יו כָּ ל יִשְׂ רָ אֵ ל וְ הָ לְ כו בַּ יָם עַד חָ טְ מָ ם ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ , ל" הַ יְנו שֶׁ לֹא הִ סְ תַ כְּ לו עַ ל מַ יִם ּ ּ ּ ּ הַ שׁ וֹ טְ פִ ים מַ יִם הַ זֵידוֹ נִים בְּ חִ ינַת מְ צולַת יָם שֶׁ הֵ ם ּ ּ ּ הַ בִּ לְ בּ ולִ ים וְ הִ רְ הורִ ים הָ רָ עִ ים וְ הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת רַ בּ וֹ ת ּ ּ ּ הַ מְ בַ לְ בְּ לוֹ ת אוֹ תָ ם בַּ עֲבוֹ דָ תָ ם , ּובִ פְ רָ ט בִּ תְ פִ לָתָ ם ּ , רַ ק קָ פְ צו לְ תוֹ ך הַ מְ צולַת יָם וְ הָ לְ כו לָבֶ טַ ח דַ רְ כָּ ם וְ עָ סְ קו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ בַּ עֲבוֹ דָ תָ ם בְּ תוֹ רָ ה ותְ פִ לָה וְ כו ּ ּ ּ ' בְּ תוֹ ך הִ תְ גַּבְּ רות ּ ְ שְׁ אוֹ ן גַּלֵי הַ יָם שֶׁ הֵ ם הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת וְ הַ בִּ לְ בּ ולִ ים וְ לֹא ּ ּ ּ ּ

Segment 29
HE:
הִ סְ תַ כְּ לו לַאֲחוֹ רֵ יהֶ ם כְּ לָל ּ ּ , רַ ק עָ שׂ ו אֶ ת שֶׁ לָהֶם ּ ּ ובְ וַדַ אי כָּ ל מַ ה שֶׁ הִ תְ גַּבְּ רו לִ בְ לִ י לְ הִ סְ תַ כֵּ ל עֲלֵיהֶם ּ ּ ּ ּ ּ וְ לֵילֵך בְּ תוֹ כָ ם בְּ וַדַ אי הִ תְ גַּבְּ רו הַ מְ צולוֹ ת יָם כְּ נֶגְ דָ ם ּ ּ ּ ּ ּ ְ יוֹ תֵ ר וְ יוֹ תֵ ר כְּ מוֹ שְׁ נֵי אֲ נָשִׁ ים הַ נִלְ חָ מִ ים זֶה עִ ם זֶה ּ , אֲבָ ל יִשְׂ רָ אֵ ל עַ _ ם קָ דוֹ שׁ לֹא הִ סְ תַ כְּ לו עַ ל כָּ ל זֶה ּ ּ וְ קִ יְמו עֵצָ ה הַ נַ ּ ּ ּ " ל לְ הִ תְ חַ זֵק לִ בְ לִ י לְ הִ סְ תַ כֵּ ל עֲלֵיהֶם ּ ּ כְּ לָל רַ ק לֵילֵך דַ רְ כָּ ם הַ קֹדֶ שׁ בְּ תוֹ כָ ם בְּ תוֹ ך שְׁ טִ יפַ ת ְ ְ ּ ּ הַ יָם עַ ד שֶׁ בָּ או עַ ד חָ טְ מָ ם ּ ּ , וְ אָ ז כְּ שֶׁ רָ אָ ה ה ' יִתְ בָּ רַ ך ְ חֹזֶק לְ בָ בָ ם שֶׁ אֵ ינָם מַ נִיחִ ים עֲבוֹ דָ תָ ם בְּ שׁ ום בִּ לְ בּ ול ּ ּ ּ שֶׁ בָּ עוֹ לָם , אֲזַי חָ מַ ל עֲלֵיהֶ ם ובָ קַ ע הַ יָם מִ פְ נֵיהֶם ּ ּ ּ וַיָבוֹ או בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ תוֹ ך הַ יָם בַּ יַבָּ שָׁ ה ּ ּ ּ ְ ּ , כִּ י כֵ ן הַ דָ בָ ר ּ כְּ שֶׁ מִ תְ חַ זְקִ ים בְּ הִ תְ חַ זְקות גָּדוֹ ל לֵילֵך דַ רְ ּ ְ ּ ּ ּ ּ כּ וֹ בִּ תְ פִ לָתוֹ ּ וַעֲבוֹ דָ תוֹ וְ לִ בְ לִ י לְ הַ בִּ יט לְ אַ חֲרָ יו וְ אֵ ינוֹ מִ סְ תַ כֵּ ל ּ אַ חֲרֵ יהֶ ם כְּ לָל , אֲזַי פִ תְ אֹם הֵ ם נִתְ בַּ טְ לִ ים לְ גַמְ רֵ י ּ ּ מַ מָ שׁ כְּ מוֹ הַ יָם שֶׁ נִתְ בַּ טֵ ל לִ פְ נֵי בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל וְ נִתְ הַ פֵ ך ּ ְ ּ ּ ּ ּ לְ יַבָּ שָׁ ה ) . לקוטי הלכות – הלכ ות שילוח הקן ד ' - (' ז

Segment 30
HE:
וַיַאֲמִ ינו בַּ ה ּ ּ ' ובְ מֹשֶׁ ה עַבְ דוֹ ּ ּ

Segment 31
HE:
יד ) ( לא , הָ עִ קָ ר הוא אֱמונַת חֲכָ מִ ים ּ ּ ּ , כִּ י הָ עִ קָ ר הוא הַ תַ כְ לִ ית ּ ּ ּ . וְ צָ רִ יך כָּ ל אָ דָ ם לָחוס עַ ל עַצְ מוֹ וְ לַחְ שׁ ֹב תָ מִ יד בְּ כָ ל ּ ּ ְ יוֹ ם עַ ל תַ כְ לִ יתוֹ הַ נִצְ חִ י ומַ ה יִהְ ּ ּ ּ ּ יֶה סוֹ פוֹ וְ כו . 'ּ וְ לִ זְכּ וֹ ת לְ תַ כְ לִ ית הַ טוֹ ב בֶּ אֱמֶ ת אִ י אֶ פְ שָׁ ר כִּ י־אִ ם עַ ל־יְדֵ י ּ אֱמונַת חֲכָ מִ ים ּ , כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ אָ דָ ם לְ הַ גִּיעַ וְ לַחֲזֹר לִ מְ קוֹ ר נִשְׁ מָ תוֹ כִּ י־אִ ם עַ ל־יְדֵ י הַ חֲכָ מִ ים הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ אֲמִ תִ יִים ּ ּ , כִּ י אֲפִ לו כְּ שֵׁ ּ ּ רִ ים וִ ירֵ אִ ים וְ עוֹ סְ קִ ים בַּ תוֹ רָ ה ּ אֵ ינָם יְכוֹ לִ ים לְ הַ גִּיעַ לִ שְׁ לֵמותָ ם כִּ י־אִ ם עַ ל־יְדֵ י ּ הַ חֲכָ מִ ים וְ הַ צַ דִ יקִ ים אֲמִ תִ יִים ּ ּ ּ ּ . מִ כָּ ל־שֶׁ כֵּ ן מִ י שֶׁ פָ גַם ּ אֵ יזֶה פְ גָם ּ , מִ כָּ ל־שֶׁ כֵּ ן מִ י שֶׁ פָ גַם וְ עָ בַ ר הַ רְ בֵּ ה ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , כַּ מָ צו ּ ּ י עַ כְ שָׁ ו בַּ עֲונוֹ תֵ ינו הָ רַ בִּ ים ּ , ּ בְּ וַדַ אי אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ רַ פֹאתוֹ בְּ גוף וָנֶפֶ שׁ כִּ י־אִ ם עַ ל־יְדֵ י הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ ּ הַ גְּ דוֹ לִ ים וְ הַ נִפְ לָאִ ים בֶּ אֱמֶ ת שֶׁ יוֹ דְ עִ ים לִ דְ רֹשׁ אֶ ת ּ ּ הַ תוֹ רָ ה בִּ שְׁ לֵמות בֶּ אֱמֶ ת וְ יוֹ דְ עִ ים שָׁ רְ שֵׁ י נְפָ שׁ וֹ ת שֶׁ ּ ּ ל כָּ ל כָּ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ ּ , וְ יוֹ דְ עִ ים לְ פָ רֵ שׁ ולְ בָ אֵ ר כָּ ל הַ דְ רָ כִ ים וְ הָ עֵצוֹ ת וְ הַ נְתִ יבוֹ ת וְ הַ תַ חְ בּ ולוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ צָ רִ יך כָּ ל אָ דָ ם שֶׁ בָּ עוֹ לָם הָ רוֹ צֶ ה לָגֶשֶׁ ת אֶ ל הַ קֹדֶ שׁ ּ ְ ּ , בְּ אֹפֶ ן שֶׁ יוכַ ל כָּ ל אֶ חָ ד לְ קַ בֵּ ל רְ פואָ ה ּ ּ ּ לְ כָ ל מִ ינֵי חֳלִ י הַ נֶפֶ שׁ וְ הַ גּוף שֶׁ בָּ עוֹ לָם ּ ּ ) . לקוטי הלכות - הל כות

Segment 32
HE:
שבת ו ' - ' ג לפי אוצר היראה – אמונה - (ו" ל

Segment 33
HE:
וַיַאֲמִ ינו בַּ ה ּ ּ ' ובְ מֹשֶׁ ה עַבְ דוֹ ּ ּ

Segment 34
HE:
יד ) ( לא , עִ קַ ר כְּ לַל הָ אֱמונָה הַ קְ דוֹ שָׁ ה הוא אֱמונַת חֲכָ מִ ים ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י הֵם מַ מְ שִׁ יכִ ין לָנו הָ אֱמונָה הַ קְ דוֹ שָׁ ה בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ ּ ּ ; כִּ י בְ לֹא אֱמונַת חֲכָ מִ ים אֲמִ תִ יִים ּ ּ ּ , גַּם אֱמונָתֵ נו בְּ הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך אֵ ינוֹ בִּ שְׁ לֵמות ּ ְ . ) לקוטי הלכות - הל כות שבת ' ו- י"א לפי אוצר היראה – אמונה - (א" מ וַיַאֲ מִ ינו בַּ ה ּ ּ ' ובְ מֹשֶׁ ה עַבְ ד ּ ּ ֹו יד ) ( לא , צְ רִ יכִ ים לְ הוֹ דוֹ ת ולְ הַ לֵל מְ אֹד לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ כְּ שֶׁ זוֹ כִ ין לֶאֱמונַת חֲכָ מִ ים ּ ּ , כִּ י עַ ל־יְדֵ י־זֶה נִצוֹ לִ ין ּ וְ יוֹ צְ אִ ין מִ כָּ ל הַ צָ רוֹ ת שֶׁ בָּ עוֹ לָם בְּ רוחָ נִיות ובְ גַשְׁ מִ יות ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , וְ זֶה בְּ חִ ינַת " מוֹ דִ ים דְ רַ בָּ נָ ּ ן". ) לקוטי הלכות - הל כות

Segment 35
HE:
שבת ו ' -ט" י לפי אוצר היראה – אמונה - (ד" מ

Segment 36
HE:
וַיַאֲ מִ ינו בַּ ה ּ ּ ' ובְ מֹשֶׁ ה עַבְ דוֹ ּ ּ

Segment 37
HE:
יד ) ( לא , אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" בָּ נֵי חַ יֵי ומְ זוֹ נֵי ּ ּ , בְּ מַ זָלָא תָ לְ יָא ּ ּ ּ מִ לְ תָ א . וְ אִ יתָ א בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ , דְ הַ יְנו בַּ ּ ּ ּ ּ מַ זָל הָ עֶלְ יוֹ ן , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת עַתִ יקָ א ּ ּ , שָׁ ם תָ לוי הַ מְ זוֹ נוֹ ת ּ ּ ּ . וְ לִ כְ אוֹ רָ ה קָ שֶׁ ה : הֲלוֹ א עִ קַ ר הַ מְ זוֹ נוֹ ת וְ הַ פַ רְ נָסָ ה הוא מִ בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ שְׂ מֹאל שֶׁ יֵשׁ בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת " בִּ שְׂ מֹאלָה עֹשֶׁ ר ּ וְ כָ בוֹ ד , " וְ כָ אן אָ מְ רו שֶׁ הַ מְ ּ ּ זוֹ נוֹ ת הוא מִ מַ זָל הָ עֶלְ יוֹ ן ּ ּ ּ שֶׁ הוא עַ תִ יקָ א ּ ּ , שֶׁ שָׁ ם כּ ֹלָא יַמִ ינָא וְ לֵית שְׂ מֹאל תַ מָ ן ּ ּ ּ ּ ּ

Segment 38
HE:
]ששם הכל ימין ואין שמאל שם [ ? אַ ך בֶּ אֱמֶ ת עִ קַ ר ּ ְ שׁ ֹרֶ שׁ הַ שֶׁ פַ ע שֶׁ ל עֲשִׁ ירות ופַ רְ נָסָ ה הוא רַ ק שָׁ ם ּ ּ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת עַ תִ יקָ א ּ , שֶׁ הִ יא מַ זָלָא ּ אַ , ְך שָׁ ם בְּ שָׁ רְ שׁ וֹ אֵ ין שַׁ יָך לִ קְ רוֹ תוֹ בְּ שֵׁ ם עֲשִׁ ירות ּ ּ ְ , כִּ י שָׁ ם כּ ֹלָא יָמִ ין ּ , וְ שָׁ ם הַ שֶׁ פַ ע הַ קָ דוֹ שׁ כּ ֹלָא חַ ד וְ אֵ ין בָּ ה שׁ ום צִ יור ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ; וְ שָׁ ם גַּם הַ שֶׁ פַ ע שֶׁ ל עֲשִׁ ירות הוא רַ ק תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ , אוֹ ר צַ ח ּומְ צֻחְ צָ ח . ולְ מַ טָ ה כְּ שֶׁ ּ ּ נִמְ שָׁ ך הַ שֶׁ פַ ע ּ ְ ּ , אֲזַי כְּ שֶׁ נִמְ שָׁ ך ְ ּ ּ הַ שֶׁ פַ ע לְ יָמִ ין וְ לִ שְׂ מֹאל , אֲזַי נִצְ טַ יֵר הַ שֶׁ פַ ע עַ ל־יְדֵ י ּ ּ בְּ חִ ינַת שְׂ מֹאל לַעֲשִׁ ירות ופַ רְ נָסָ ה ּ ּ . ומֵ חֲמַ ת זֶה צָ רִ יך ְ ּ גַּם הַ צַ דִ יק לִ פֹל בִּ שְׁ עַ ת אֲמִ ירַ ת תוֹ רָ תוֹ לְ אֵ יזֶה בְּ חִ ינָה ּ ּ ּ ּ ּ דַ קָ ה מִ ן הַ דַ קָ ה מִ בְּ חִ ינַת שְׂ מֹאל ּ ּ , בִּ שְׁ בִ יל לְ הַ מְ שִׁ יך ְ ּפַ רְ נָסָ ה לְ הָ עוֹ לָם . אֲבָ ל תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ יִפֹל לִ בְ חִ ינַת שְׂ מֹאל ּ ּ ּ , תוכַ ל הַ סִּ טְ רָ א־אָ חֳרָ א שֶׁ אֲחִ יזָתָ ה מִ בְּ חִ ינַת שְׂ מֹאל ּ ּ ּ לְ הִ תְ אַ חֵ ז בּ וֹ , עַ ד שֶׁ יִפֹל לִ בְ חִ ינַת שְׂ מֹאל מַ מָ שׁ ּ ּ ּ , ֶׁש ּ הוא בְּ חִ ינַת שֶׁ לֹא לִ שְׁ מָ ה ּ ּ , וַאֲזַי הֵ ם נוֹ טְ לִ ין הַ שֶׁ פַ ע ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ; וְ לֹא דַ י שֶׁ לֹא יִזְכֶּ ה לְ כִ תְ רָ ה שֶׁ ל תוֹ רָ ה ּ ּ ּ , אַ ף גַּם פַ רְ נָסָ ה לֹא יוכַ ל לְ הַ מְ שִׁ יך עַ ל־יְדֵ י לִ מוד כָּ זֶה חַ ס ּ ּ ּ ּ ְ וְ שָׁ לוֹ ם , ומְ אומָ ה לֹא יִשָׂ א בַ עֲמָ לוֹ ּ ּ ּ . וְ אִ ם יַעֲסֹק בַּ תוֹ רָ ה ּ רַ ק לִ שְׁ מָ ה , ּ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת יְמִ ינָה שֶׁ ל תוֹ רָ ה ּ ּ ּ , בְּ לִ י שׁ ום ּ שְׁ גִיאָ ה אֲפִ לו דַ קָ ה מִ ן הַ דַ קָ ה ובְ לִ י שׁ ום נְטִ יָה אֶ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ שְׂ מֹאל אֲפִ לו כְּ חוט־הַ שַׂ עֲרָ ה ּ ּ ּ ּ ּ , אָ ז גַּם־כֵּ ן לֹא יוכַ ל ּ לְ הַ מְ שִׁ יך פַ רְ נָסָ ה ְ ּ , כִּ י עִ קַ ר הַ פַ רְ נָסָ ה וְ הָ עֲשִׁ ירות הוא ּ ּ ּ ּ מִ שְׂ מֹאלָה שֶׁ ל תוֹ רָ ה ּ ּ ּ . וְ עַ ל־כֵּ ן בֶּ אֱמֶ ת קָ שֶׁ ה מְ אֹד לְ הַ שִׂ יג פַ רְ נָסָ ה דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת קָ שִׁ ין מְ זוֹ נוֹ תָ יו שֶׁ ל אָ דָ ם כִּ קְ רִ יעַ ת יַם־סוף מַ מָ שׁ ּ ּ ) עיין פסח אות קיד . ( וְ עַ ל־כֵּ ן עִ קַ ר הַ פַ רְ נָסָ ה ּ ּ נִמְ שֶׁ כֶ ת רַ ק עַ ל־יְדֵ י צַ דִ יק ּ גָּדוֹ ל כָּ זֶה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מֹשֶׁ ה ּ , וְ הוא יָכוֹ ל לַעֲלוֹ ת עַד ּ עַ תִ יקָ א קַ דִ ישָׁ א ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ מַ זָל הָ עֶלְ יוֹ ן ּ ּ ּ , ּ שֶׁ שָׁ ם כָּ ל הַ הַ שְׁ פָ עוֹ ת וְ שָׁ ם כּ ֹלָא יַמִ ינָא כַּ נַ שׁ ֹרֶ שׁ ּ ּ ּ ּ , ל" וְ עַ ל־יְדֵ י־זֶה יָכוֹ ל גַּם הַ צַ דִ יק לְ אַ כְ לָלָא שְׂ מֹאלָא ּ ּ

Segment 39
HE:
בְּ יַמִ ינָא בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ , כִּ י הוא יוֹ דֵ עַ שֶׁ שָׁ ם בְּ שָׁ רְ שׁ וֹ כּ ֹלָא ּ ּ ּ חַ ד , כּ ֹלָא יַמִ ינָא ּ ּ , וְ שָׁ ם עִ קַ ר שׁ ֹרֶ שׁ הַ הַ שְׁ פָ עָ ה ּ ּ ; רַ ק שֶׁ מֻכְ רָ ח לִ פֹל לִ בְ חִ ינַת שְׂ מֹאל גַּם־כֵּ ן בִּ כְ דֵ י לְ צַ יֵר ּ ּ ּ ּ הַ שֶׁ פַ ע שָׁ ם לַעֲשִׁ ירות ּ , אֲבָ ל אַ חַ ר־כָּ ך תֵ כֶ ף הוא כּ וֹ לֵל ּ ְ ּ שְׂ מֹאל בְּ יָמִ ין , ומַ מְ שִׁ יך תוֹ רָ ה ופַ רְ נָסָ ה לָעוֹ לָם ּ ּ ּ ְ בִּ קְ דֻ שָׁ ה גְ דוֹ לָה ּ . עַיֵן פְ נִים ּ ּ . עִ קַ ר הַ פַ רְ נָסָ ה נִמְ שֶׁ כֶ ת ּ ּ עַ ל־יְדֵ י הַ צַ דִ יק הַ דוֹ ר הָ אֲמִ תִ י ּ ּ ּ ּ , שֶׁ זוֹ כֶ ה לְ הַ מְ שִׁ יך ְ ּ פַ רְ נָסָ ה מִ מַ זָל הָ עֶלְ יוֹ ן הַ נַ ּ ּ ּ ּ , ל" ובוֹ קֵ עַ הַ יָם הַ חָ כְ מָ ה ּ ּ וְ הַ תוֹ רָ ה לִ פְ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל ּ . וְ יִשְׂ רָ אֵ ל עַם קָ דוֹ שׁ צְ רִ יכִ ין לְ הַ אֲמִ ין בְּ הַ צַ דִ יק־הָ אֱמֶ ת הַ זֶה ּ ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת " וַיַאֲמִ ינו ּ ּ בַּ ה ' ובְ מֹשֶׁ ה עַבְ דוֹ ּ ּ " ּ שֶׁ נֶאֱמַ ר בִּ קְ רִ יעַ ת יַ ם־סוף ּ , וְ עַ ל־יְדֵ י־זֶה זָכו אָ ז לְ הִ תְ גַּלות הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת הַ הַ שָׂ גָה הַ גְּ דוֹ לָה שֶׁ זָכו כָּ ל יִשְׂ רָ אֵ ל אָ ז ּ ּ ּ . גַּם זָכו אָ ז ּ לְ שֶׁ פַ ע עֲשִׁ ירות גָּדוֹ ל מִ בִּ זַת הַ יָם ּ ּ ּ , כִּ י בְּ וַדַ אי לָאו כָּ ל ּ אָ דָ ם זוֹ כֶ ה לִ שְׁ נֵי שֻׁ לְ חָ נוֹ ת , ִּכ י קָ שִׁ ין מְ זוֹ נוֹ תָ יו שֶׁ ל אָ דָ ם כִּ קְ רִ יעַ ת יַם־סוף כַּ נַ ּ ּ , ל" וְ אֵ יך יִזְכֶּ ה הָ אָ דָ ם בְּ כֹחוֹ ְ וזְכותוֹ לִ קְ רִ יעַ ת יַם־סוף ּ ּ ּ ? עַ ל־כֵּ ן אָ נו צְ רִ יכִ ין רַ ק ּ לִ סְ מֹך עַ ל צַ דִ יקֵ י הַ דוֹ ר הָ אֲמִ תִ יִים שֶׁ הֵ ם בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ ְ מֹשֶׁ ה , וְ עַ ל־יְדֵ י הָ אֱמונָה ּ לְ בַ ד יְכוֹ לִ ין לִ זְכּ וֹ ת לְ תוֹ רָ ה ּולְ פַ רְ נָסָ ה , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת קְ רִ יעַ ת יַם־סוף ּ ּ , כִּ י עִ קַ ר ּ קְ רִ יעַ ת יַם־סוף הָ יָה רַ ק בִּ זְכות הָ אֱמונָה שֶׁ הֶ אֱמִ ינו ּ ּ ּ ּ בַּ ה ' ובְ מֹשֶׁ ה עַבְ דוֹ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" כְּ דַ אי הֵ ם וְ הָ אֱמונָה וְ כו ּ ּ ', כְּ מוֹ ־כֵ ן גַּם עַ כְ שָׁ ו , עַ ל־יְדֵ י הָ אֱמונָה הַ גְּ דוֹ לָה יָכוֹ ל הַ צַ דִ יק־הָ אֱמֶ ת לְ הַ מְ שִׁ יך לוֹ ְ ּ ּ ּ כָּ ל הַ הַ שְׁ פָ עוֹ ת קְ דוֹ שׁ וֹ ת ּ , אַ ף־עַ ל־פִ י שֶׁ אֵ ינוֹ זוֹ כֶ ה לָזֶה ּ בְּ כֹחוֹ לְ בַ ד , רַ ק בִּ זְכות הָ אֱמונָה שֶׁ מַ אֲמִ ין בַּ ה ּ ּ ּ ' ובְ הַ צַ דִ יקֵ י־אֱמֶ ת ּ ּ ּ ) .ל"ּ כַּ נַ לקוטי הלכות - הלכות

Segment 40
HE:
ת למוד - תורה ז – ' ג ' לפי אוצר היראה -

Segment 41
HE:
ממון ופרנסה – אותיות נ (ה"נ ד "

Segment 42
HE:
וַיַאֲ מִ ינו בַּ ה ּ ּ ' ובְ מֹשֶׁ ה עַבְ דוֹ ּ ּ

Segment 43
HE:
יד ) ( לא , עִ קַ ר כָּ ל הַ נִסִּ ים וְ הַ נִפְ לָאוֹ ת וְ הִ תְ גַּלות אֱלָהות שֶׁ הָ יָה ּ ּ ּ ּ ּ ּ עַ ל יְדֵ י מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו , ּ עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם ּ , וְ כֵ ן כָּ ל הַ הַ שָׂ גוֹ ת ּ הַ גְּ דוֹ לוֹ ת וְ הַ נִפְ לָאוֹ ת שֶׁ גִּ לו לָנו שְׁ אָ ר הַ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ , הַ כּ ֹל הוא רַ ק כְּ דֵ י לְ חַ זֵק אוֹ תָ נו בֶּ אֱמונָה שְׁ לֵמָ ה ּ ּ ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה תַ כְ לִ ית כָּ ל הַ הַ שָׂ גוֹ ת וְ הַ יְדִ יעוֹ ת ּ ּ , בְּ חִ ינַת ' : ּתַ כְ לִ ית הַ יְ דִ יעָ ה אֲ שֶׁ ר לֹא נֵדַ ע ' . ל"ּ כַּ נַ וְ זֶה שֶׁ כָּ תוב אַ חַ ר כָּ ל ּ הַ נִסִּ ים וְ הַ נִפְ לָאוֹ ת שֶׁ עָ שָׂ ה מֹשֶׁ ה בִּ יצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם ּ ּ , שֶׁ הָ יָה אָ ז הִ תְ גַּלות אֱלָקות בְּ אוֹ ר נִפְ לָא וְ גָדוֹ ל מְ אֹד ּ ּ ּ כַּ יָדועַ ּ ּ , וְ אַ חַ ר־כָּ ך : ְ וַעֲנַן ה ' הוֹ לֵך לִ פְ נֵיהֶ ם יוֹ ְ מָ ם וְ כו ', ּ וְ עַמוד אֵ שׁ לָיְלָה ּ ּ , וְ אַ חַ ר־כָּ ך הָ יָה קְ רִ יעַ ת יַם סוף ּ ְ בְּ נִפְ לָאוֹ ת גְּדוֹ לוֹ ת ובְ הִ תְ גַּלות אֱלָקות גָּדוֹ ל מְ אֹד ּ ּ ּ ּ , עַד שֶׁ רָ אֲ תָ ה שִׁ פְ חָ ה עַ ל הַ יָם וְ כו ּ ּ ' כְּ מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ . ל" ּ אַ חַ ר כָּ ל זֶה כְּ תִ יב : " ּ וַיַרְ א יִשְׂ רָ אֵ ל אֶ ת הַ יָד הַ גְּ דוֹ לָה ּ וְ כו ', ּ וַיַאֲמִ ינו בַּ ה ּ ּ " ' רְ אֵ ה וְ הָ בֵ ן וְ הַ בֵּ ט , כִּ י אַ חַ ר כָּ ל וְ הַ מוֹ פְ תִ ים וְ הַ יְדִ יעוֹ ת הַ הַ שָׂ גוֹ ת ּ ּ

Segment 44
HE:
, צְ רִ יכִ ין עֲדַ יִן לֶאֱמונָה ּ , כִּ י כָ ל הַ נַ ּ" ל לֹא הָ יָה אֶ לָא בִּ שְׁ בִ יל חִ זוק ּ ּ ּ הָ אֱמונָה ּ , כָּ ל חַ ד כְּ פֻם מָ ה דִ מְ ּ שַׁ עֵר בְּ לִ בֵּ ה ּ ] כל אחד לפי מה שמשער בלבו , [ כִּ י לְ עוֹ לָם צְ רִ יכִ ין לְ הִ תְ חַ זֵק ּ בֶּ אֱמונָה ולְ הַ אֲמִ ין בְּ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ובְ הַ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ בִּ פְ שִׁ יטות בְּ לִ י שׁ ום חָ כְ מוֹ ת ּ ּ , כִּ י הָ עִ קָ ר הוא הָ אֱמונָה ּ ּ ּ הַ פְ שׁ וטָ ה ּ ּ . ) אוצר היראה – אמונה - (ב" פ

Segment 45
HE:
וַיַאֲמִ ינו בַּ ה ּ ּ ' ובְ מֹשֶׁ ה עַבְ דוֹ ּ ּ

Segment 46
HE:
יד ) ( לא , עִ קַ ר יְצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם הָ יָה לְ גַלוֹ ת הָ אֱמונָה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ , שֶׁ זֶה עִ קַ ר יְצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם לְ קַ בֵּ ל אֶ ת הַ תוֹ רָ ה שֶׁ הִ יא ּ ּ ּ אֱמונָה ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) תְ הִ לִ ים קיט ּ ּ ו , (: " כָּ ל מִ צְ וֹ תֶ יך ָ אֱמונָה ּ ". כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) שְׁ מוֹ ת ג : " ( יב , בְּ הוֹ צִ יאֲ ך אֶ ת ָ הָ עָ ם מִ מִ צְ רַ יִם תַ עַבְ דון אֶ ת הָ אֱלֹקִ ים וְ כו ּ ּ ּ ּ ' ". וְ עִ קַ ר ּ הָ אֱמונָה הִ יא עַ ל־יְדֵ י אֱמונַת חֲכָ מִ ים בְּ חִ ינַת ּ ּ ) שָׁ ם יד , לא (: וַיַאֲמִ ינו בַּ ה ּ ּ ' ובְ מֹשֶׁ ה עַבְ דוֹ ּ ּ , כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ אֲמִ ין בַּ ה ' כִּ י אִ ם כְּ שֶׁ מַ אֲמִ ינִין בְּ מֹשֶׁ ה עַבְ דוֹ ּ ּ , שֶׁ הוא אֱמונַת חֲכָ מִ ים ּ ּ , כִּ י לִ גְ דֻ לָתוֹ אֵ ין חֵ קֶ ר וְ הוא ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך מְ רוֹ מָ ם וְ נַעֲלֶה וְ נִשָׂ א מְ אֹד מִ דַ עְ תֵ נו ּ ּ ּ ּ ְ . וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ שִׂ יג הָ אֱמונָה הַ קְ דוֹ שָׁ ה כִּ י אִ ּ ּ ּ ם עַ ל־יְדֵ י הַ צַ דִ יקִ ים הָ אֲמִ תִ יִים שֶׁ הֵ ם מַ כְ נִיסִ ין בָּ נו הָ אֱמונָה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ קְ דוֹ שָׁ ה . וצְ רִ יכִ ין אָ נו לְ הַ אֲמִ ין בָּ הֶ ם וְ לִ בְ לִ י לָסור ּ ּ ּ מִ דִ בְ רֵ יהֶ ם יָמִ ין ושְׂ מֹאל ּ ּ . וְ כָ ל הַ קִ לְ קול שֶׁ ל כָּ ל ּ ּ הַ דוֹ רוֹ ת שֶׁ הָ יו מַ כְ עִ יסִ ין ובָ אִ ין קֹדֶ ם מַ תַ ּ ּ ּ ּ ּ ן תוֹ רָ ה , שֶׁ הֵם דוֹ ר הַ מַ בּ ול וְ דוֹ ר הַ פַ לָגָה ּ ּ ּ ּ ּ , הַ כּ ֹל הָ יָה עַ ל־יְדֵ י פְ גַם ּ אֱמונַת חֲכָ מִ ים ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) ּ אִ יוֹ ב כד , יח (: " לֹא יִפְ נֶה דֶ רֶ ך כְּ רָ מִ ים ְ ּ ". ּופֵ רֵ שׁ רַ שִׁ " י שֶׁ כְּ רָ מִ ים הֵם הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ , שֶׁ הָ יו נִשְׁ בָּ עִ ין לִ בְ לִ י לִ ּ פְ נוֹ ת לְ דַ רְ כָּ ם שֶׁ ל הַ צַ דִ יקִ ים הָ אֲמִ תִ יִים הָ עוֹ מְ דִ ים בְּ רומוֹ שֶׁ ל עוֹ לָם ּ ּ ּ ּ ּ . כִּ י בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר הָ יו בְּ וַדַ אי צַ דִ יקִ ים גְּבוֹ הִ ים ּ ּ ּ ּ אֲמִ תִ יִים ּ ּ , כְּ גוֹ ן מְ תושֶׁ לַח וְ נֹחַ וְ שֵׁ ם וְ עֵבֶ ר וַחֲנוֹ ך ְ ּ וְ כַ יוֹ צֵ א בָּ הֶם ּ , וְ אִ ם הָ יו מַ אֲמִ י ּ נִים בָּ הֶ ם , ּ הָ יו זוֹ כִ ים עַל יָדָ ם לָאֱמונָה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ולְ דֶ רֶ ך יְשָׁ רָ ה לַעֲבוֹ דָ תוֹ ְ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך , ְ וְ הָ יו נִצוֹ לִ ים מִ ן הַ מַ בּ ול ושְׁ אָ ר צָ רוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ . וְ אִ בְּ דו ּ הָ עוֹ לָם הַ זֶה וְ הָ עוֹ לָם הַ בָּ א ּ , הַ כּ ֹל עַ ל־יְדֵ י פְ גַם אֱמונַת ּ ּ חֲכָ מִ ים . וְ כֵ ן בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר עִ קַ ר הַ תִ קְ וָה לִ זְכּ וֹ ת ּ ּ ּ לַתַ כְ לִ ית הַ נִצְ חִ י לְ חַ יֵי עַ ד הוא עַ ל־יְדֵ י אֱמונַת חֲכָ מִ ים ּ ּ ּ ּ ּ אֲמִ תִ יִים ּ ּ , אֲ שֶׁ ר זָכו לְ הִ תְ גַּבֵּ ר עַ ל יִצְ רָ ם וְ כָ פו תַ אֲוָתָ ם ּ ּ ּ וְ הָ פְ כו פְ נֵיהֶ ם מֵ הַ בְ לֵי הָ עוֹ לָם הַ זֶה לְ גַמְ רֵ י ּ ּ ּ , ובָ חֲרו ּ ּ ְּב חַ יִים אֲמִ תִ יִים וְ יָגְ עו וְ טָ רְ חו בִּ יגִיעוֹ ת וַעֲבוֹ דוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ גְּ דוֹ לוֹ ת לִ שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך עַד שֶׁ זָכו לְ מַ ה שֶׁ זָכו ּ ּ ּ ּ ּ ְ , וְ הִ שִׂ יגו ּ ּ הַ שָׂ גַת אֱלֹקות ּ ּ , ובְ גֹדֶ ל כּ ֹחָ ם הֵ ם יְכוֹ לִ ים לְ קָ רֵ ב אוֹ תָ נו ּ ּ גַּם־כֵּ ן אֵ לָיו יִתְ בָּ רַ ך . ְ וְ אָ נו מְ חֻיָבִ ּ ּ ים לְ הַ אֲמִ ין בָּ הֶ ם , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) ּדְ בָ רִ ים יז יא , (: " לֹא תָ סור מִ ן הַ דָ בָ ר ּ ּ אֲ שֶׁ ר יַגִּידו לְ ך וְ כו ּ ּ ָ , "' כִּ י הֵ ם יוֹ דְ עִ ין לְ הוֹ רוֹ ת לָנו ּ הַ דֶ רֶ ך אֲ שֶׁ ר נֵלֵך בָּ ה וְ ּ ּ ְ ְ אֶ ת הַ מַ עֲשֶׂ ה אֲשֶׁ ר נַעֲשֶׂ ה ּ . ) לקוטי הלכות – הלכות פסח ו ' - (' א

Segment 47
HE:
ּ סו ס וְ רֹכְ בוֹ רָ מָ ה בַ יָם ּ (א , טו ) עִ קַ ר תִ קון הַ נֶפֶ שׁ שֶׁ ל אִ ישׁ הַ יִשְׂ רְ אֵ לִ י הוא תִ קון ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ מַ חֲשָׁ בָ ה , הַ יְנו שֶׁ יַגְבִּ יר כּ ֹחַ הַ שֵׂ כֶ ל עַל הַ מְ דַ מֶ ה ּ ּ ּ ּ , שֶׁ יִהְ יֶה הַ מְ דַ מֶ ה טָ פֵ ל לְ הַ שֵׂ כֶ ל ּ ּ ּ , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ כָּ תַ ב ּ ּ ַּב זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ : אֵ ין הָ רוֹ כֵ ב טָ פֵ ל לַסּ וס ּ , אֶ לָא הַ סּ ו ּ ּ ס טָ פֵ ל לְ הָ רוֹ כֵב . כִּ י סוס הוא בְּ חִ ינַת תקֶ ף פְ גַם זֻהֲמַ ת ּ ּ ּ ּ הַ מְ דַ מֶ ה ּ , שֶׁ עִ קַ ר רֹב בִּ לְ בּ ולִ ים הֵם עַל־יְדֵ י תַ אֲוַת ּ ּ ּ ּ הַ מִ שְׁ גָּל , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת זֻהֲמַ ת מִ צְ רַ יִם ּ , בְּ חִ ינַת וְזִ " רְ מַ ת ּ סוסִ ים זִרְ מָ תָ ם , " בְּ חִ ינַת " סוסִ ים מְ יֻזָנִים מַ שְׁ כִּ ים הָ יו ּ ּ ּ ". וְ שָׁ ם עִ קַ ר הַ מִ לְ חָ מָ ה שֶׁ ל כָּ ל אֶ חָ ד ּ ּ , שֶׁ צָ רִ יך לְ הַ גְבִּ יר ְ ּ הַ שֵׂ כֶ ל עַל הַ מְ דַ מֶ ה ּ ּ , כִּ י הַ מֹחִ ין הֵם בְּ חִ ינַת מְ חִ צוֹ ת ּ ּ פְ רוסוֹ ת בִּ פְ נֵי תַ אֲוָה הַ זֹאת ּ ּ ּ ּ . ּובֶ אֱמֶ ת בְּ עִ נְיַן בִּ לְ בּ ול ּ הַ מְ דַ מֶ ה כָּ לול כָּ ל הַ תַ אֲווֹ ת ּ ּ ּ , הֵן תַ אֲוָה הַ נַ ּ ּ , ל" וְ כֵן תַ אֲוַת ּ מָ מוֹ ן וְחֶ סְ רוֹ ן בִּ טָ חוֹ ן וְטִ רְ דַ ת הַ פַ רְ נָסָ ה ופְ גַם אֱמונָה ּ ּ ּ ּ ּ . 'ּ וְ כו וְ עַל־כֵּן נִקְ רָ אִ ים הַ בִּ טְ חוֹ נוֹ ת שֶׁ ל שָׁ וְ א וָהֶבֶ ל בְּ שֵׁ ם ּ סוס , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " אֵ לֶה בָ רֶ כֶב וְ אֵ לֶ ּ ּ ה בַ סּ וסִ ים וְ כו ּ ּ , "' וְ כֵן : " הוֹ י הַ ירְ דִ ים מִ צְ רַ יִם לְ עֶזְרָ ה עַל סוסִ ים יִשָׁ עֵנו ּ ּ ּ ּ 'ּ וְ כו ". ומִ שָׁ ם נִמְ שָׁ ך פְ גַם תַ אֲוַת מָ מוֹ ן ּ ּ ְ ּ ּ , שֶׁ רוֹ דֵ ף אַ חַ ר הַ מָ מוֹ ן בִּ טְ רָ דוֹ ת וִיגִיעוֹ ת גְּדוֹ לוֹ ת ומֵ שִׂ ים עַצְ מוֹ ּ ּ בְּ סַ כָּ נוֹ ת עֲצומוֹ ת ּ , וְ כָ ל זֶה מֵ חֲמַ ת שֶׁ עוֹ שֶׂ ה מֵ הָ עִ קָ ר ּ טָ פֵ ל ומֵ הַ טָ פֵ ל עִ קָ ר ּ ּ ּ , שֶׁ תוֹ לֶה עִ קַ ר הַ מְ שָׁ כַ ת פַ רְ נָסָ תוֹ ּ ּ ּ בְּ הַ סִּ בּ וֹ ת וְ הַ יְגִיעוֹ ת , וְ שׁ וֹ כֵחַ בְּ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , אֲשֶׁ ר רַ ק הוא יִתְ בָּ רַ ך זָן ומְ פַ רְ נֵס וְכו ּ ּ ּ ְ ' ּ וְיוכַ ל לְ פַ רְ נֵס אֶ ת הָ אָ דָ ם בְּ סִ בָּ ה ּ קַ לָה , וכְ מוֹ שֶׁ הִ זְהִ ירו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ : ל" הֱוֵי מְ מַ עֵט בְּ עֵסֶ ק וַעֲסֹק בַּ תוֹ רָ ה ּ . וְכָ ל זֶה בִּ כְ לַל דִ בְ רֵ י הַ זֹהַר ּ ּ הַ קָ דוֹ שׁ הַ נַ ּ ּ , ל" שֶׁ יִהְ יֶה הַ סּ וס טָ פֵ ל לָרוֹ כֵב וְ לֹא לְ הֵפֶ ך ְ ּ ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , וְזֶה בְּ חִ ינַת " שֶׁ קֶ ר הַ סּ וס לִ תְ שׁ ועָ ּ ּ ה וְ כו , "'ּ וְ כֵן : " לֹא בִ גְבורַ ת הַ סּ וס יֶחְ פָ ץ וְ כו ּ ּ ּ ּ ". ' וְ עִ קַ ר הִ תְ גַּבְּ רות ּ ּ הַ סִּ טְ רָ א־אָ חֳרָ א , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת קְ לִ פַ ת פַ רְ עֹה ומִ צְ רַ יִם ּ ּ ּ , שֶׁ כּ וֹ לֵל כָּ ל הַ גָּלֻיוֹ ת עַל־יְדֵ י הַ מֶ רְ כָּ בוֹ ת הַ טְ מֵ אוֹ ת שֶׁ לוֹ ּ ּ ּ ּ , ּ הוא שֶׁ רוֹ צִ ים לְ הַ גְבִּ יר הַ סּ וס עַל הָ רוֹ כֵב חַ ס וְשָׁ לוֹ ם ּ , שֶׁ יִהְ יֶה הָ רוֹ כֵב טָ פֵ ל לְ הַ סּ וס חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ , הַ יְנו לְ הַ גְבִּ יר ּ זֻהֲמַ ת בִּ לְ בּ ול הַמְ דַ מֶ ה עַל הַ שֵׂ כֶ ל ּ ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת סוס ּ אָ דֹם וְ לָבָ ן וְ שָׁ חֹר שֶׁ יָצָ א בָּ הֶם פַ רְ עֹה ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ , ל" ּ כִּ י יֵשׁ בְּ עִ נְיַן מִ לְ חָ מָ ה הַ זֹאת שֶׁ ל זֻהֲמַ ת ּ הַ מְ דַ מֶ ה עִ ם הַ שֵׂ כֶ ל כַּ מָ ה וְ כַ מָ ה בְּ חִ ינוֹ ת ּ ּ ּ ּ , כִּ י לִ פְ עָמִ ים מִ תְ גַּבֵּ ר עַל הָ אָ דָ ם בְּ מַ חֲשָׁ בוֹ ת וְרַ עְ יוֹ נוֹ ת וְ הִ רְ הורִ ים ּ שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת סוס אָ דֹם ּ , וְלִ פְ עָמִ ים בְּ חִ ינַת סוס לָבָ ן ּ

Segment 48
HE:
וְ שָׁ חֹר . וְזֶה בְּ חִ ינַת גָּלות הָ אַ רְ בַּ ע מַ לְ כֻיוֹ ת שֶׁ רָ אָ ה ּ ּ זְכַ רְ יָה גַּם־כֵּן סוסִ ים אֲדֻ מִ ים ושְׁ חֹרִ ים ולְ בָ נִים וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ . ' וְ עִ קַ ר הַ גָּלֻיוֹ ת הוא גָּלות הַ נֶפֶ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הָ עִ קָ ר הוא מַ ה ּ ּ שֶׁ הַ מֶ רְ כָּ בוֹ ת טְ מֵ אוֹ ת ּ ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת הַ מַ חֲ ּ שָׁ בוֹ ת וְרַ עְ יוֹ נִים וְ הִ רְ הורִ ים מְ בֻלְ בָּ לִ ים וְרָ עִ ים מִ תְ גַּבְּ רִ ים עַל ּ הַ שֵׂ כֶ ל דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ . וְעִ קַ ר עֵצָ ה הַ כְּ לָלִ ית לְ כָ ל זֶה הוא רַ ק ּ ּ לִ תְ פֹס אֻ מָ נות אֲבוֹ תֵ ינו וְ לִ צְ עֹק אֶ ל הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ צָ עֲקו ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל עַל הַ יָם בִּ רְ אוֹ תָ ם כָּ ּ ל מַ רְ כְּ בוֹ ת פַ רְ עֹה וְחֵ ילוֹ ּ ּ וְ כו ', ולְ קַ שֵׁ ר עַצְ מוֹ בֶּ אֱמֶ ת לְ הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת מֹשֶׁ ה , וְעַל־יְדֵ י־זֶה נִתְ עוֹ רְ רִ ין רַ חֲמֵ י הַ שֵׁ ם ּ יִתְ בָּ רַ ך , ְ וְ לוֹ חֵ ם בְּ עַצְ מוֹ בַּ עֲדֵ נו ומַ כְ נִיעַ ומַ פִ יל הַ מֶ רְ כָּ בָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּדְ סִ טְ רָ א־אָ חֳרָ א , בְּ חִ ינַת " סוס וְרֹכְ בוֹ רָ מָ ה בַ יָם ּ ּ " ּ סוס תְ חִ לָה ּ ּ , וְ אַ חַ ר־כָּ ך רוֹ כְ בוֹ ְ , כִּ י שָׁ ם הָ רוֹ כֵב טָ פֵ ל לְ הַ סּ וס ּ . וְ אָ ז כְּ שֶׁ מַ כְ נִיעִ ין הַ מֶ רְ כָּ בוֹ ת טְ מֵ אוֹ ת הַ נַ ּ ּ ּ , ל" אָ ז זוֹ כִ ין שֶׁ יִהְ יֶה הַ סּ וס טָ פֵ ל לָרוֹ כֵב ּ ּ , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת הַ מַ חֲשָׁ בָ ּ ה בְּ יַד הָ אָ דָ ם לְ הַ טוֹ תָ ה כִּ רְ צוֹ נוֹ ּ ּ , וַאֲפִ לו אִ ם לִ פְ עָמִ ים ּ ּ הַ מַ חֲשָׁ בָ ה יוֹ צֵ את מִ דֶ רֶ ך הַ יָשָׁ ר לַחוץ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ ְ ּ ּ , ּ הוא יָכוֹ ל לְ תָ פְ סָ ה , ּ כְּ מוֹ הַ סּ וס שֶׁ תוֹ פְ סִ ין אוֹ תוֹ בְּ מֶ תֶ ג וָרֶ סֶ ן ּ ּ לְ הַ טוֹ תוֹ לַדֶ רֶ ך הַ יָשָׁ ר ּ ְ ּ ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר . מִ י שֶׁ מַ גְבִּ יר מַ חֲשָׁ בוֹ ת קְ דוֹ שׁ וֹ ת עַל הַ הֵפֶ ך ְ ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת שֶׁ מַ גְבִּ יר הָ רוֹ כֵב עַל הַ סּ וס ּ ּ , עַל־יְדֵ י־זֶה נוֹ פְ לִ ין מִ מֵ ילָא ּ כָּ ל הַ שׂ וֹ נְאִ ים וְ הַ חוֹ לְ קִ ים דְ סִ טְ רָ א־אָ חֳרָ א ּ ּ , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה עִ קַ ר נִצְ חוֹ ן הַ מִ לְ חָ מָ ה ּ ּ ) לקוטי הלכות -

Segment 49
HE:
הלכות שלוחין ד" ל – ' ה לפי אוצר היראה -

Segment 50
HE:
מחשבות והרהורים – אותיות י (ו"ט ד "

Segment 51
HE:
וַיָבֹאו מָ רָ תָ ה ּ ּ

Segment 52
HE:
, טו ) ( כג צְ רִ יכִ ין לֵידַ ע ולְ הַ אֲמִ ין שֶׁ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך שׁ וֹ לֵחַ הַ מְ רִ ירות ּ ּ ְ בְּ רַ חֲמָ נות ומַ שְׁ לִ יך כָּ ל חַ טֹאתָ יו אַ חַ ר גֵּווֹ ּ ְ ּ ּ וְ אֵ ינוֹ שׁ וֹ לֵחַ לוֹ מְ רִ ירות כְּ פִ י עֲווֹ נוֹ תָ יו רַ ק כְּ פִ י יְכָ לְ תוֹ ּ ּ . וְזֶה שֶׁ תֵ כֶף ּ אַ חַ ר קְ רִ יעַת יַם־סוף כְּ תִ יב ּ ) שְׁ מוֹ ת טו : ( וַיָבֹאו מָ רָ תָ ה ּ ּ וְ לֹא יָכְ לו לִ שְׁ תֹת מַ יִם מִ מָ רָ ה וְ כו ּ ּ ּ ּ ' שָׁ ם שָׂ ם לוֹ חֹק ומִ שְׁ פָ ט וְ שָׁ ם נִסָּ הו ּ ּ ּ . כִּ י זֶ ה עִ קַ ר הַ נִסָּ יוֹ ן לְ כָ ל אָ דָ ם ּ ּ הַ מַ תְ חִ יל לְ הִ תְ קָ רֵ ב שֶׁ צְ רִ יכִ ין לִ סְ בּ ֹל הַ מְ רִ ירות שֶׁ עוֹ בֵר ּ ּ ּ ּ עָ לָיו . וְזֶהו : ּ וַיֹאמֶ ר אִ ם שָׁ מוֹ עַ תִ שְׁ מַ ע לְ קוֹ ל ה ּ ּ ' אֱלֹקֶ יך ָ ' ּ וְ כו כָּ ל הַ מַ חֲלָה אֲשֶׁ ר שַׂ מְ תִ י בְ מִ צְ רַ יִם לֹא אָ שִׂ ים עָ לֶיך ָ ּ ּ כִּ י אֲנִ י ה ' רֹפְ אֶ ך . ָ וכְ בָ ר נִתְ קַ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ ּ " ל בְּ פָ סוק זֶה ּ ) סַ נְהֶ דְ רִ ין קא .( , אַ ך עַל־פִ י הַ נַ ּ ּ ְ " ל מְ בֹאָ ר הֵיטֵ ב כִּ י מַ בְ טִ יחָ ם הַ בְ טָ חָ ה גְּדוֹ לָה , הַ יְנו אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ לְ פִ י ּ ּ ּ מַ עֲשֵׂ יהֶם מִ קֹדֶ ם הָ יָה רָ אוי שֶׁ יָבוֹ א עֲלֵיהֶם כָּ ל הַ מַ ּ ּ ּ ּ חֲלָה אֲשֶׁ ר בְּ מִ צְ רַ יִם חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , כִּ י הֲלֹא אִ י אֶ פְ שָׁ ר מְ רִ ירות עַל־יְדֵ י אִ ם כִּ י לְ הִ תְ רַ פֹאות ּ ּ

Segment 53
HE:
, ְ אַ ך הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא מַ בְ טִ יחָ ם שֶׁ בְּ חַ סְ דוֹ יָחוס עֲלֵיהֶם ּ ּ ּ ּ ְ ּ וְ לֹא יָשׂ ום עֲלֵיהֶם כָּ ל הַ מַ חֲלָה אֲשֶׁ ר בְּ מִ צְ רַ יִם ּ ּ , כִּ י אִ ם כֵּן לֹא הָ יו יְכוֹ לִ ים לִ סְ בּ ֹל וְהָ יו לְ אַ חַ ר יֵאושׁ ּ ּ ּ . רַ ק שֶׁ יִהְ יֶה ּ מֵ קֵ ל עֲלֵיהֶם בְּ כָ ל מַ ה דְ אֶ פְ שָׁ ר וְ לֹא יִשְׁ לַח לָהֶם כִּ י אִ ם ּ כְּ פִ י יְכָ לְ תָ ם ּ . וְזֶהו ּ ' כִּ י אֲנִי ה ' רֹפְ אֶ ך ', ָ הַ יְנו שֶׁ אֲנִי ה ּ ' שֶׁ אֲנִי רַ חֲמָ ן גָּדוֹ ל עוֹ סֵ ק בִּ רְ פואָ תְ ך ָ ּ , וְעַל־כֵּן בְּ וַדַ אי לֹא ּ אֶ שְׁ לַח עָלֶיך מְ רִ ירות כְּ פִ י מַ עֲשֶׂ יך שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ָ ָ ' כָּ ל הַ מַ חֲלָה אֲשֶׁ ר שַׂ מְ תִ י בְ מִ צְ רַ יִם ּ ּ ' רַ ק אֲרַ פֵ א אוֹ תְ ך ָ ּ בְּ רַ חֲמִ ים בִּ מְ עַט מְ רִ ירות כְּ פִ י יְכָ לְ תְ ך בְּ אֹפֶ ן שֶׁ תִ סְ בּ ֹל ּ ּ ָ ּ וְ תִ תְ רַ פֵ א ּ . וְזֶהו ּ ' ִּכ י אֲנִי ה ' רֹפְ אֶ ך ָ ', ובְ וַדַ אי אֲרַ פֵ א ּ ּ ּ אוֹ תְ ך כָּ רָ אוי ּ ָ . ) לקוטי הלכות - הלכות בציעת הפת ' א- אות י (ח"

Segment 54
HE:
הִ נְנִי מַ מְ טִ יר לָכֶ ם לֶחֶ ם מִ ן הַ שָׁ מָ יִם ּ

Segment 55
HE:
(ד , טז ) צְ רִ יכִ ין לֵידַ ע , שֶׁ הַ לֶחֶ ם וְ הַ פַ רְ נָסָ ה גַשְׁ מִ ית בָּ א גַם כֵּן ּ ּ ּ מִ מֶ רְ חָ ק מְ אֹ , ד בִּ בְ חִ ינַת " מִ מֶ רְ חָ ק תָ בִ יא לַחְ מָ ה ּ ּ ּ , " כִּ י הַ מְ זוֹ נוֹ ת בָּ אִ ים מִ מָ קוֹ ם גָּבוֹ הַ וְרָ חוֹ ק מְ אֹד ּ ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת " בָּ נֵי חַ יֵי ומְ זוֹ נֵי ּ ּ , לָאו בִּ זְכותָ א תָ לְ יָא אֶ לָא בְּ מַ זָלָא ּ ּ ּ ּ ". ומובָ א בְּ כִ תְ בֵ י הָ אֲרִ יזַ ּ ּ , ל" שֶׁ הַ כַּ וָנָה עַל מַ זָל הָ ּ ּ עֶלְ יוֹ ן שֶׁ ל בְּ חִ ינַת תִ קונֵי דִ קְ נָא קַ דִ ישָׁ א ּ ּ ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת " נֹצֵר וְ נַקֵ ה ּ " ', ּ וְ כו שֶׁ הֵם בְּ חִ ינוֹ ת גְּבוֹ הִ ים מְ אֹד כַּ יָדועַ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן בֶּ אֱמֶ ת אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" קָ שִׁ ין מְ זוֹ נוֹ תָ יו שֶׁ ל אָ דָ ם כִּ קְ רִ יעַת יַם־סוף ּ , וְ כִ פְ לַיִם כַּ י ּ וֹ לֵדָ ה , וְיוֹ תֵ ר מִ ן הַ גְּאֻ לָה ּ . ּוכְ פִ י עֹצֶם הִ תְ רַ חֲקות הַ מְ זוֹ נוֹ ת וְ הַ פַ רְ נָסָ ה מִ ן הָ אָ דָ ם ּ ּ ּ , לֹא הָ יָה כְּ דַ אי שֶׁ יֻמְ שַׁ ך לוֹ מְ זוֹ נוֹ ת ְ ּ , אַ ך הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך זָן אֶ ת ְ ְ ּ הָ עוֹ לָם כֻּלוֹ בְּ טובוֹ בְּ חֵ ן ובְ חֶ סֶ ד ובְ רַ חֲמִ ים וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ', וְ עַל־כֵּ ן כְּ שֶׁ מַ גִּיעַ לְ הָ אָ דָ ם אֵ יזֶה שֶׁ פַ ע שֶׁ ל מְ זוֹ נוֹ ת ופַ רְ נָסָ ה ּ ּ , הֵן רַ ב אוֹ מְ עַט , צָ רִ יך לֵידַ ע שֶׁ הַ כּ ֹל בְּ חֶ סֶ ד וְ אֵ ינוֹ כְּ דַ אי ְ , רַ ק הַ כּ ֹל בְּ רַ חֲמָ יו יִתְ בָּ רַ ך , ְ שֶׁ מֵ בִ יא לוֹ פַ רְ נָסָ ה מִ מֶ רְ חָ ק ּ ּ ּ מְ אֹד , בִּ בְ חִ ינַת " מִ מֶ רְ חָ ק תָ בִ יא לַ ּ ּ חְ מָ ה " ּ ּ מַ מָ שׁ . וִידִ יעָה זֹאת נִצְ רָ ך לוֹ בְּ כַ מָ ה בְּ חִ ינוֹ ת ּ ְ : הֵן שֶׁ לֹא יָרום לְ בָ בוֹ ּ ּ בְּ עָ שְׁ רוֹ וְ הַ שְׁ פָ עָתוֹ ּ , שֶׁ יִסְ בּ ֹר שֶׁ הָ עֲשִׁ ירות מַ גִּיעַ לוֹ ּ ּ , כַּ מָ צוי בְּ כַ מָ ה אֲנָשִׁ ים ּ ּ ּ , שֶׁ תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ מַ גִּיעַ לוֹ אֵ יזֶה שֶׁ פַ ע ּ ּ עֲשִׁ ירות מַ ּ תְ חִ יל לְ הִ תְ נַהֵג בִּ גְדוֹ לוֹ ת , עַד שֶׁ עַכְ שָׁ ו דַ אֲגָתוֹ מְ רֻ בָּ ה מִ קֹדֶ ם ּ ּ , מֵ חֲמַ ת שֶׁ חָ סֵ ר לוֹ הַ רְ בֵּ ה כְּ פִ י מַ ה שֶׁ רוֹ צֶ ה לְ הִ תְ נַהֵג בִּ גְדוֹ לוֹ ת ּ , ּוכְ שֶׁ אֵ ינוֹ מַ רְ וִיחַ כִּ רְ צוֹ נוֹ הוא מָ לֵא כַּ עַס ומַ כְ אוֹ בוֹ ת ומִ תְ רָ עֵם עַל ּ ּ ּ ּ מִ דוֹ תָ יו יִתְ בָּ רַ ך , ְ כְּ אִ לו הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך מְ שֻׁ עְ בָּ ד כִּ בְ יָכוֹ ל ְ ּ ּ ּ לִ תֵ ן לוֹ עֲשִׁ ירות ּ ּ . אֲבָ ל בֶּ אֱמֶ ת צָ רִ יך לֵידַ ע ְ , שֶׁ כָּ ל מַ ה שֶׁ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך מַ שְׁ פִ יעַ לוֹ ּ ְ ּ ּ , הַ כּ ֹל בְּ חֶ סֶ ד גָּדוֹ ל , כִּ י הַ שֶׁ פַ ע בָּ א מִ מֶ רְ חָ ק מְ אֹד כַּ נַ ּ ּ ּ , ל" וְ עַל־כֵּן אַ ל יָרום לִ בּ וֹ ּ בְּ עָ שְׁ רוֹ וְ אַ ל יִתְ רָ עֵם עַל מִ דוֹ תָ יו יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , ומַ ה שֶׁ הוא ּ ּ ּ צָ רִ יך עַל הֶ כְ רֵ חִ יות בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ ְ , יִבְ טַ ח בְּ שֵׁ ם הַ שֵׁ ם ּ שֶׁ יַשְׁ פִ יעַ לוֹ בְּ חַ סְ דוֹ ּ ּ ּ . וכְ מוֹ ־כֵן הָ עֲנִיִים וְ דַ לַת הָ עָם ּ ּ ּ צְ רִ יכִ ין גַּם־כֵּן לֵידַ ע זֹאת , שֶׁ הַ פַ רְ נָסָ ה בָּ אָ ה מִ מֶ רְ חָ ק ּ ּ מְ אֹד , וְרַ ק בְּ חַ סְ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , וְ עַל־כֵּן צָ רִ יך לִ בְ טֹחַ כִּ י ְ הָ אֱלֹקִ ים הָ רוֹ עֶה אוֹ תוֹ מֵ עוֹ דוֹ בְּ חַ סְ דוֹ ומַ שְׁ פִ יעַ לוֹ ּ ּ ּ פַ רְ נָסָ תוֹ מִ מֶ רְ חָ ק כָּ זֶה ּ ּ , הוא יְרַ חֵ ם עָ לָיו כָּ ל יְמֵ י חַ יָיו ּ ּ וְיִתֵ ן לוֹ פַ רְ נָ ּ ּ סָ תוֹ הַ מֻכְ רַ חַ ת ּ , וְ אַ ל יָצֵר צָ רַ ת מָ חָ ר , כִּ י דַ יְקָ א עַל־יְדֵ י שֶׁ יוֹ דֵ עַ שֶׁ הַפַ רְ נָסָ ה בָּ אָ ה מִ מֶ רְ חָ ק מְ אֹד ּ ּ ּ מְ אֹד ; בִּ פְ רָ ט הָ עֲנִיִים וְ דַ לַת הָ עָם ּ ּ , שֶׁ רוֹ אִ ים כַּ מָ ה ּ ּ הַ פַ רְ נָסָ ה רְ חוֹ קָ ה מֵ הֶם , ומְ עַט הַ פַ רְ נָסָ ה שֶׁ יֵשׁ לָהֶם ּ ּ ּ בָּ אָ ה לָהֶם בְּ נֵס בְּ כָ ל יוֹ ם , כְּ שֶׁ יוֹ דֵ עַ זֹאת בְּ בֵ רור לֹא ּ ּ יַטְ רִ יד דַ עְ תוֹ ומַ חֲשַׁ בְ תוֹ עוֹ ד עַל הַ פַ רְ נָסָ ה ּ ּ ּ ּ ּ , רַ ק יִבְ טַ ח בְּ שֵׁ ם הַ שֵׁ ם וְיַשְׁ לִ יך עָ לָיו יְהָ בוֹ ְ ּ , מֵ אַ חַ ר שֶׁ יוֹ דֵ עַ שֶׁ אֵ ין ּ שׁ ום סִ בָּ ה שֶׁ יַמְ שִׁ יך פַ רְ נָסָ ה ְ ּ ּ ּ , רַ ק הַ שֵׁ ם יִ ּ תְ בָּ רַ ך מַ שְׁ פִ יעַ ּ ְ לוֹ מִ מֶ רְ חָ ק מְ אֹד בְּ חַ סְ דוֹ ּ ּ , וְ הוא בְּ רַ חֲמָ יו יַשְׁ פִ יעַ לוֹ גַּם ּ ּ לְ הַ בָּ א בְּ כָ ל יוֹ ם דֵ י מַ חְ סוֹ רוֹ בְּ חֵ ן ובְ חֶ סֶ ד ובְ רַ חֲמִ ים ּ ּ ּ . וְרַ ק בִּ בְ חִ ינָה זֹאת צְ רִ יכִ ין לְ קַ בֵּ ל הַ לֶחֶ ם וְ הַ פַ רְ נָסָ ה ּ ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת אֲכִ ּ ּ ילַת מָ ן , הַ יְנו שֶׁ יֵדַ ע שֶׁ הַ פַ רְ נָסָ ה ּ ּ ּ נִמְ שֶׁ כֶ ת בִּ בְ חִ ינַת מָ ן , ּ שֶׁ לֹא יָרַ ד בְּ פַ עַם אֶ חָ ד עַל כָּ ל הַ שָׁ בועַ וְהַ חֹדֶ שׁ ּ ּ , רַ ק דְ בַ ר יוֹ ם בְּ יוֹ מוֹ ּ , כְּ דֵ י שֶׁ יִתְ לו ּ ּ עֵינֵיהֶם לַמָ רוֹ ם ּ . וכְ מוֹ ־כֵ ן נִמְ שֶׁ כֶ ת הַ פַ רְ נָסָ ה גַּם עַכְ שָׁ ו ּ ּ לְ כָ ל אֶ חָ ד לְ פִ י בְּ חִ ינָתוֹ , בְּ אֹפֶ ן שֶׁ יִתְ לֶה עֵינָיו לַמָ רוֹ ם ּ ּ בְּ כָ ל עֵת , שֶׁ יֵדַ ע שֶׁ הַ פַ רְ נָסָ ה הוא רַ ק מֵ אִ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ ּ ּ מִ מֶ רְ חָ ק מְ אֹד , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " כִּ י לֹא מִ מוֹ צָ א ומִ מַ עֲרָ ב ּ ּ ּ ּ וְ כו ', כִּ י אֱלֹקִ ים שׁ ֹפֵ ט וְ כו , "'ּ וְ צָ רִ יך לִ בְ לִ ְ י לְ הִ תְ נַהֵג בִּ גְדוֹ לוֹ ת , ומַ ה שֶׁ מֻכְ רָ ח לוֹ בְּ וַדַ אי יַשְׁ פִ יעַ לוֹ הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך ְ . וְזֶה גַם־כֵּ ן בְּ חִ ינַת : " שָׁ לוֹ ם שָׁ לוֹ ם לָרָ חוֹ ק וְ לַקָ רוֹ ב ּ , " כִּ י תֵ כֶ ף שֶׁ יוֹ דֵ עַ כַּ מָ ה רָ חוֹ ק הַ יְשׁ ועָ ה מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ לִ י שִׁ עור כְּ לָל ּ , וְ אַ ף־ עַל־פִ י־כֵן הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך מוֹ שִׁ יעַ ְ ּ ּ לוֹ בְּ כָ ל עֵת בְּ חֶ סֶ ד הַ נִפְ לָא מִ מֶ רְ חָ ק מְ אֹד ּ ּ , עַל־יְדֵ י־זֶה בְּ עַצְ מוֹ מִ תְ קָ רֵ ב תֵ כֶ ף בְּ תַ כְ לִ ית הַ הִ תְ קָ רְ בות ּ ּ , כִּ י כְּ שֶׁ יוֹ דֵ עַ שֶׁ הַ כּ ֹל בְּ נִפְ לְ אוֹ ת הַ שֵׁ ם ּ ּ , בְּ חַ סְ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , ּתֵ כֶף הַ יְשׁ ּועָ ה קְ רוֹ בָ ה אֵ לָיו מְ אֹד , כִּ י אֵ ין מַ עְ צוֹ ר לַה ' לְ הוֹ שִׁ יעַ , כִּ י מִ מֶ נו לֹא יִפָ לֵא כָּ ל דָ בָ ר ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י אַ ף־עַל־פִ י ּ הַ יְשׁ ועָה רְ חוֹ קָ ה מִ מֶ נו מְ אֹד שֶׁ מִ צַ ד עַצְ מוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , הֵן בְּ רוחָ נִיות וְ הֵן בְּ גַשְׁ מִ יות ּ ּ ּ ּ ּ , אֲבָ ל מִ צַ ד נִפְ לְ אוֹ ת רַ חֲמֵ ּ י הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך הַ יְשׁ ועָה קְ רוֹ בָ ה מְ אֹד ּ ְ ּ . אֲבָ ל תֵ כֶף ּ כְּ שֶׁ יִטְ עֶה וְיִסְ בּ ֹר שֶׁ הוא קָ רוֹ ב מַ מָ שׁ ּ ּ ּ , אָ ז תֵ כֶ ף הוא ּ ּ רָ חוֹ ק מְ אֹד , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת מִ צַ ד עַצְ מוֹ ּ , הֵן הַ הִ תְ קָ רְ בות ּ לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך וְ כֵן הַ פַ רְ נָסָ ה ּ ְ ּ , רְ חוֹ קָ ה מִ מֶ נו מְ אֹ ּ ּ ּ ד מְ אֹד , רַ ק הַ כּ ֹל בְּ חַ סְ דֵ י הַ שֵׁ ם כַּ נַ ּ ּ "ל. ) לקוטי הלכות -

Segment 56
HE:
הלכות שילוח הקן ה ' - אות ט "ו לפי אוצר היראה - ממון ופרנסה - (ט" נ

Segment 57
HE:
לְ מַ עַן אֲנַסֶ נּו ּ ּ (ד , טז ) עִ קַ ר הַ מָ ן נִמְ שָׁ ך מִ בְּ חִ ינַת מַ אֲמָ ר סָ תום דִ בְ רֵ אשִׁ ית ּ ּ ְ ּ ּ , כִּ י מְ זוֹ נָא לָאו בִּ זְכותָ א תָ לְ יָא אֶ לָא בְּ מַ זָלָא ּ ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת מַ זָל ּ הָ עֶלְ יוֹ ן , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ מַ אֲמָ ר סָ תום הַ נַ ּ ּ ּ ּ , ל" כַּ יָדועַ ּ ּ . ומֵ חֲמַ ת שֶׁ מִ שָׁ ם עִ קַ ר יְנִיקַ ת הַ קְ לִ פוֹ ת וְ הַ סִּ טְ רָ א־אָ חֳרָ א ּ ּ ּ ּ ּ ּ מֵ חֲמַ ת גֹּדֶ ל הַ הַ עְ לָמָ ה וְהַ הַ סְ תָ רָ ה ּ , עַל־כֵּן הָ יָה לָהֶם בְּ הַ מָ ן כַּ מָ ה נִסְ יוֹ נוֹ ת ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " לְ מַ עַן נַסּ ֹתֶ ך וְ כו ּ ָ ". ' וקְ צָ תָ ם שֶׁ לֹא יָכְ לו לַעֲמֹד בַּ נִסָּ יוֹ ן כָּ רָ אוי ּ ּ ּ ּ ּ , נִכְ שְׁ לו ּ בֶּ אֱמֶ ת וְ הִ תְ לוֹ נְנו עַל הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , מֵ חֲמַ ת שֶׁ הִ תְ גַּבְּ רו ּ עֲלֵיהֶם הַ בִּ לְ בּ ולִ ים וְ הַ ּ קֻ שְׁ יוֹ ת וְ הַ סְּ פֵ קוֹ ת הַ נִמְ שָׁ כִ ין ּ ּ מִ בְּ חִ ינַת הַ הַ עְ לָמָ ה שֶׁ ל הַ מַ אֲמָ ר סָ תום הַ נַ ּ ּ ּ . ל" וְגַם הַ נִסְ יוֹ נוֹ ת שֶׁ הָ יו לָהֶם בּ וֹ אַ חַ ר שֶׁ יָרַ ד לָהֶם הַ מָ ן ּ ּ ּ ּ , ּוקְ צָ ת לֹא עָמְ דו בַּ נִסָּ יוֹ ן וְ הוֹ תִ ירו מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ ּ ּ , הַ כּ ֹל הָ יָה מֵ חֲמַ ת ּ הַ נִזְכָּ ר לְ עֵיל , וְ עַל־ כֵּן בֶּ אֱמֶ ת : " וַיָרֻ ם תוֹ לָעִ ים וַיִבְ אַ שׁ ּ ּ ּ , " הַ קְ לִ פוֹ ת כִּ י שָׁ לְ טו בּ וֹ ּ ּ ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת מְ קוֹ מוֹ ת הַ מְ טֻנָפִ ים וְ הַ מְ קֻ לְ קָ לִ ים שֶׁ יוֹ נְקִ ים מִ שָׁ ם ּ ּ ּ , ּ שֶׁ מֵ הֶם כָּ ל הַ דְ בָ רִ ים הַ נִשְׁ קָ צִ ים וְ הַ נִמְ אָ סִ ים בְּ חִ ינַת תוֹ לָעִ ּ ּ ּ ּ ים , וְ הִ בְ אִ ישׁ ) וְ עִ נְיַן מַ ה שֶׁ הָ יָה יוֹ רֵ ד לָהֶם הַ מָ ן דְ בַ ר יוֹ ם ּ ּ ּ בְּ יוֹ מוֹ דַ יְקָ א , רַ ק בַּ יוֹ ם הַ שִׁ שִׁ י לָקְ טו לֶחֶ ם יוֹ מָ יִם ּ ּ ּ ּ , ּ עַיֵן

Segment 58
HE:
ּפְ נִים ( . וְ עַל־כֵּן צִ וָה עֲלֵיהֶם לִ קַ ח צִ נְצֶ נֶת אַ חַ ת ּ ּ לְ מִ שְׁ מֶ רֶ ת לְ דוֹ רוֹ תֵ יכֶם וְ כו ', ּ כִּ י צָ רִ יך ְ אָ דָ ם לֵידַ ע שֶׁ גַּם עַתָ ה נִמְ שֶׁ כֶ ת הַ פַ רְ נָסָ ה מִ בְּ חִ ינַת מָ ן ּ ּ , כִּ י אַ ף־עַל־פִ י ּ שֶׁ אֵ ינוֹ מִ תְ נַהֵג מַ מָ שׁ כְּ מוֹ בִּ ירִ ידַ ת הַ מָ ן ּ ּ , ּ שֶׁ יָרַ ד מַ אֲ כָ ל מְ זֻמָ ן דְ בַ ר יוֹ ם בְּ יוֹ מוֹ ּ ּ , וְ עַ כְ שָׁ ו מַ נְהִ יג הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ בְּ דֶ רֶ ך אַ חֵ ר קְ צָ ת ְ , שֶׁ גְּדֵ לָה הַ תְ בואָ ה עַל שָׁ נָה שְׁ לֵמָ ה ּ ּ וְיוֹ תֵ ר , וְ כָ ל אֶ חָ ד מְ קַ בֵּ ל פַ רְ נָסָ תוֹ לְ פִ י בְּ חִ ינָתוֹ ּ : יֵשׁ שֶׁ מַ רְ וִיחַ מָ מוֹ ן שֶׁ יָכוֹ ל לְ הִ תְ פַ רְ נֵס בּ וֹ לְ שָׁ נָה וְיוֹ תֵ ר ּ ּ ּ , וְיֵשׁ לְ חֹדֶ שׁ וְ כו ', ּ וְיֵשׁ שֶׁ הוא עָנִי ובְ דֹחַ ק מְ קַ בֵּ ל פַ רְ נָסָ ּ ּ ּ תוֹ לְ יוֹ מוֹ , וְ כַ יוֹ צֵ א בָ זֶה שִׁ נויִים בְּ עִ נְיַן הַ פַ רְ נָסָ ה לְ אֵ ין ּ ּ ּ ּ מִ סְ פָ ר ּ ; אֲבָ ל אַ ף־עַל־פִ י־כֵ ן הַ כּ ֹל הוא בִּ בְ חִ ינַת יְרִ ידַ ת ּ ּ ּ הַ מָ ן , כִּ י גַם עַתָ ה נִמְ שֶׁ כֶ ת הַ פַ רְ נָסָ ה מִ בְּ חִ ינַת הַ מַ אֲמָ ר ּ ּ ּ סָ תום הַ נַ ּ ּ , ל" וצְ רִ יכִ ים לַעֲבֹר תְ חִ לָ ּ ּ ּ ה דֶ רֶ ך מְ קוֹ מוֹ ת ְ ּ הָ רְ חוֹ קִ ים שֶׁ הִ שְׁ תַ לְ שְׁ לות יְנִיקָ תָ ם הוא מִ שָׁ ם ּ ּ ּ ּ , שֶׁ מִ שָׁ ם ּ ּ נִמְ שָׁ ך כָּ ל הַ נִסְ יוֹ נוֹ ת שֶׁ ל הָ עוֹ סְ קִ ים בְּ פַ רְ נָסָ ה ּ ְ , ּ שֶׁ צְ רִ יכִ ין לִ זָהֵר שֶׁ יַעֲשׂ ו הַ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן בֶּ אֱמונָה וְ לֹא יִפְ לו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ לְ הַ כְ חָ שׁ וֹ ת וגְזֵלוֹ ּ ת וְ תַ אֲוַת מָ מוֹ ן , הַ נִמְ שָׁ ך מֵ הַ קְ לִ פוֹ ת ּ ּ ּ ְ שֶׁ יוֹ נְקִ ים מִ שָׁ ם מִ בְּ חִ ינַת מַ אֲמָ ר סָ תום הַ נַ ּ ּ ּ ּ . ל" וְ אַ חַ ר־כָּ ך ְ תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ מְ קַ בְּ לִ ין פַ רְ נָסָ ה אוֹ אֲפִ לו עֲשִׁ ירות מִ שָׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , נִתְ עַלֵם תֵ כֶ ף הָ אוֹ ר אֶ צְ לוֹ מִ יָד וְ אֵ ינוֹ יוֹ דֵ עַ מֵ הֵיכָ ן ּ ּ ּ

Segment 59
HE:
יִתְ פַ רְ נֵס ּ , אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ זֶה סָ מוך הִ רְ וִיחַ ּ ְ ּ ּ , וְגַם זֶה הָ יָה בְּ הַ שְׁ גָּחָ ה נִפְ לָאָ ה מֵ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן עַתָ ה ּ ּ חוֹ זֵר וְ דוֹ אֵ ג מֵ הֵיכָ ן יִתְ פַ רְ נֵס ּ , וְ כֵן כָּ ל אֶ חָ ד לְ פִ י בְּ חִ ינָתוֹ . ובֶ אֱמֶ ת צָ רִ יך כָּ ל אֶ חָ ד לְ הִ תְ חַ זֵ ּ ְ ּ ק בְּ בִ טָ חוֹ ן גָּדוֹ ל וְ לִ בְ לִ י ּ לַחְ שׁ ֹב מִ יוֹ ם לַחֲבֵ רוֹ כְּ לָל ּ , וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ , ל" שֶׁ מִ י שֶׁ דוֹ אֵ ג מַ ה יאכַ ל לְ מָ חָ ר הוא מִ מְ חֻסְּ רֵ י אֲמָ נָה ּ ּ ּ ּ ּ . כִּ י בְּ עִ נְיַן הַ מְ שָׁ כַ ת הַ שֶׁ פַ ע וְהַפַ רְ נָסָ ה ּ ּ , שֶׁ נִמְ שָׁ ך מִ בְּ חִ ינַת ְ ּ ּ הַ מַ אֲמָ ר סָ תום ּ , שָׁ ם עִ קַ ר הַ נִסְ יוֹ נוֹ ת שֶׁ ל הָ אָ דָ ם ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת " לְ מַ עַן אֲנַסֶּ נו , " ּ ּ שֶׁ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך מַ מְ שִׁ יך ְ ְ ּ ומוֹ רִ יד הַ שֶׁ פַ ע וְ הַ פַ רְ נָסָ ה לְ כָ ל אֶ חָ ד בְּ אֹפֶ ן שֶׁ יִהְ יֶה לוֹ ּ ּ ּ ּ נִסָּ יוֹ ן , וְהָ עִ קָ ר ּ , שֶׁ יִתְ לֶה עֵינָיו לַמָ רוֹ ם בְּ כָ ּ ּ ּ ל פַ עַם שֶׁ חָ סֵ ר לוֹ הַ פַ רְ נָסָ ה ּ , כִּ י אֵ ין שׁ ום עֵצָ ה אַ חֶ רֶ ת בָּ עוֹ לָם כְּ לָל ּ , דְ הַ יְנו שֶׁ יְחַ פֵ שׂ וִיבַ קֵ שׁ אֶ ת הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך תָ מִ יד ּ ְ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , אֲפִ לו ּ ּ בִּ שְׁ עַת הַ הַ עְ לָמָ ה וְהַ סְ תָ רָ ה בְּ רוחָ נִיות ובְ גַשְׁ מִ יות ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , וְ אָ ז יִזְכֶּ ה שֶׁ יָאִ יר ּ לוֹ הֶ אָ רָ ה מִ שָׁ ם ּ , מֵ הַ מַ אֲמָ ר סָ תום הַ נַ ּ ּ ּ , ל" ומִ מֵ ילָא יִהְ יֶה נִמְ שָׁ ך לוֹ פַ רְ נָסָ ה וְ שֶׁ פַ ע גָּדוֹ ל מִ שָׁ ם ּ ּ ּ ְ ּ , כִּ י כָ ל־טוב נִמְ שָׁ ך מִ שָׁ ם ּ ְ ּ , וְ הָ עִ קָ ר עַל־יְדֵ י הַ דְ רִ ישָׁ ה ּ ּ וְ הַ בַּ קָ שָׁ ה וְ הַ חִ פושׂ ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת " וְ דֹרְ שֵׁ י ה ' לֹא יַחְ סְ רו ּ כָ ל טוֹ ב ". ) לקוטי הלכות - הלכות תחומין ו ' - אותיות ח" ז י "ט לפי אוצר היראה - ממון ופרנסה- (' כ

Segment 60
HE:
לֶחֶ ם מִ ן הַ שָׁ מָ יִם ּ

Segment 61
HE:
... לְ מַ עַן אֲנַסֶ נּו ּ ּ

Segment 62
HE:
(ד , טז ) כָּ ל הַ בְּ חִ ירָ ה וְ הַ נִסָּ יוֹ ן שֶׁ ל הָ אָ דָ ם ּ , בִּ פְ רָ ט בְּ עִ נְיַן ּ הַ פַ רְ נָסָ ה , ּ שֶׁ זֶה כִּ מְ עַט הָ עִ קָ ר שֶׁ מְ בַ לְ בֵּ ל אֶ ת הָ אָ דָ ם ּ ּ מִ לְ הִ תְ קָ רֵ ב לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ולְ תוֹ רָ תוֹ ְ ּ ּ ּ , עִ קַ ר הַ נִסָּ יוֹ ן הוא ּ ּ ּ רַ ק עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת סְ תִ ים וְגָלְ יָא , כִּ י קֻ דְ שָׁ א־בְּ רִ יך־הוא ּ ְ ּ הוא בְּ חִ ינַת סְ תִ ים וְגָלְ יָא , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת הַ שָׂ גַת ּ ּ ' ּ אַ יֵה מְ קוֹ ם כְּ בוֹ דוֹ ', בְּ חִ ינַת הַ שָׂ גַת דָ רֵ י־מַ עְ לָה ּ ּ , בְּ חִ ינַת בֵּ ן . וְזֶה בְּ חִ ינַת סְ תִ ים , בְּ חִ ינַת מָ ה חָ מִ יתָ , בְּ חִ ינַת ' מָ ה רַ ב טובְ ך אֲשֶׁ ר צָ פַ נְתָ ּ ָ ּ '; וְ הַ שָׂ גַת דָ רֵ י־מַ טָ ה ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת תַ לְ מִ יד ּ , ּ הוא בְּ חִ ינַת ' מְ לֹא כָ ל הָ אָ רֶ ץ כְּ בוֹ דוֹ ', ֶׁש ּזֶה בְּ חִ ינַת וְגָלְ יָא . ּובֶ אֱמֶ ת שְׁ נֵיהֶם אֶ חָ ד , כִּ י צָ רִ יך לִ כְ לֹל שְׁ נֵיהֶם ְ כְּ אֶ חָ ד , בֵּ ן בְּ תַ לְ מִ יד וְ תַ לְ מִ יד בְּ בֵ ן , כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים , שֶׁ זֶה עִ קַ ר יְסוֹ ד הָ אֱמונָה ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת " וְיָדַ עְ תָ הַ יוֹ ם וְ כו ּ ּ ּ ' כִּ י ' ה ּ הוא הָ אֱלֹקִ ים , " הַ יְנ ו שֶׁ שְׁ נֵי הַ בְּ חִ ינוֹ ת הַ נַ ּ ּ ּ " ל הֵם נִכְ לָלִ ין בְּ אַ חְ דות אֶ חָ ד ּ . ובְ דֶ רֶ ך זֶה הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך מַ נְהִ יג ְ ְ ּ ּ אֶ ת עוֹ לָמוֹ גַּם־כֵּ ן בִּ בְ חִ ינַת סְ תִ ים וְגָלְ יָא , כִּ י בְּ כָ ל פַ עַם ּ הוא יִתְ בָּ רַ ך מַ רְ אֶ ה פְ נֵי חַ סְ דוֹ וִישׁ ועָ תוֹ ּ ּ ּ ּ ְ , וְ תֵ כֶ ף מַ סְ תִ י ּ ר ּפָ נָיו , וַאֲזַי הַ מֵ סִ ית שֶׁ בְּ לֵב הָ אָ דָ ם מַ כְ נִיס בּ וֹ דְ אָ גוֹ ת ּ ּ וִיגוֹ נוֹ ת וְ תוֹ אֲנוֹ ת בַּ לֵב ּ , כְּ אִ לו אִ י אֶ פְ שָׁ ר לוֹ לַעֲסֹק ּ ּ בַּ תוֹ רָ ה מֵ חֲמַ ת עֹל הַ פַ רְ נָסָ ה ּ ּ . ובֶ אֱמֶ ת עִ קַ ר הַ פַ רְ נָסָ ה ּ ּ ּ וְ הָ עֲשִׁ ירות נִמְ שָׁ ך רַ ק מִ בְּ חִ ינַת כְּ לָלִ יו ּ ּ ּ ְ ת בֵּ ן וְ תַ לְ מִ יד , שֶׁ זֶה בְּ עַצְ מוֹ בְּ חִ ינַת סְ תִ ים וְגָלְ יָא הַ נַ ּ ּ . ל" ּובֶ אֱמֶ ת גַּם בְּ תוֹ ך תקֶ ף הַ הַ סְ תָ רָ ה בְּ עַצְ מָ ה הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך מֵ אִ יר ְ ְ ּ ּ ּ ּ פָ נָיו אֵ לֵינו ּ ּ , וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ : " אָ כֵן אַ תָ ה אֵ ל מִ סְ תַ תֵ ר ּ ּ ּ אֱלֹקֵ י יִשְׂ רָ אֵ ל מוֹ שִׁ יעַ , " שֶׁ גַּם בְּ תוֹ ך הַ הַ סְ תָ רָ ה בְּ עַצְ מָ ה ּ ּ ְ הוא יִתְ בָּ רַ ך אֱלֹקֵ י יִשְׂ רָ אֵ ל מוֹ שִׁ יעַ ְ ּ . ומִ י שֶׁ מַ אֲמִ ין לָזֶה ּ ּ בִּ שְׁ לֵמות ּ , זוֹ כֶ ה לְ פַ רְ נָסָ ה וַעֲשִׁ ירות גָּדוֹ ל דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ , כִּ י כָּ ל הַ פַ רְ נָסָ ה וְ הָ עֲשִׁ ירות נִמְ שָׁ ך מִ זֶה ּ ְ ּ ּ , כִּ י זֶה בְּ חִ ינַת

Segment 63
HE:
כְּ לָלִ יות בֵּ ן וְ תַ לְ מִ יד ּ ּ , שֶׁ מִ שָׁ ם מְ קַ בֵּ ל הַ מַ לְ כות פַ רְ נָסָ ה ּ ּ ּ ּ ּ . וְ כָ ל הַ שְׁ קָ רִ ים וְ הַ הַ כְ חָ שׁ וֹ ת שֶׁ בֵּ ין אָ דָ ם לַחֲבֵ רוֹ בְּ עִ נְיַן ּ הַ מָ מוֹ ן וְ הַ פַ רְ נָסָ ה ּ ּ , הַ כּ ֹל נִמְ שָׁ ך מִ מַ ה שֶׁ פוֹ גֵם וְ עוֹ שֶׂ ה ּ ּ ּ ְ ּ פֵ רוד ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , בֵּ ין שְׁ נֵי הַ הַ שָׂ גוֹ ת הַ נַ ּ ּ , ל" שֶׁ מִ שָׁ ם כָּ ל ּ ּ הַ יְגוֹ נוֹ ת וְ עַצְ בות שֶׁ ל חֶ סְ רוֹ ן הַ פַ רְ נָסָ ה ּ ּ , בְּ עֵת שֶׁ הַ שֵׁ ם ּ יִתְ בָּ רַ ך מַ סְ תִ יר פָ נָיו קְ צָ ת בִּ שְׁ בִ יל נִסָּ יוֹ ן ובְ חִ ירָ ה ּ ּ ּ ְ , עַד ּ שֶׁ יָכוֹ ל לָבוֹ א עַל־יְדֵ י־זֶה לִ ידֵ י הַ כְ חָ שׁ וֹ ת לְ כַ חֵ שׁ בַּ עֲמִ יתוֹ , ִּכ י אִ ם הָ יָה מַ אֲמִ ין בְּ הָ אֱמֶ ת כִּ י מְ לֹא כָ ל הָ אָ רֶ ץ כְּ בוֹ דוֹ , וְ הוא יִתְ בָּ רַ ך הַ זָן ומְ כַ לְ כֵּ ל כָּ ל הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ ְ כֻּלוֹ בְּ טובוֹ ּ ּ , וכְ מוֹ שֶׁ רוֹ אֶ ה בְּ עֵינָיו שֶׁ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך הֶחֱיָה ְ ּ ּ וְזָן אוֹ תוֹ עַד הֵנָה ּ , כֵּן יִבְ טַ ח בְּ שֵׁ ם ה ' גַּם עַל לְ הַ בָּ א , אָ ז בְּ וַדַ אי לֹא הָ יָה בָּ א לִ כְ פִ ירָ ה וְ הַ כְ חָ שָׁ ה לִ כְ פֹר מָ מוֹ ן ּ ּ חֲבֵ רוֹ , וְגַם לֹא הָ יָה דוֹ אֵ ג כָּ ל־כָּ ך עַל הַ פַ רְ נָסָ ה ּ ְ , רַ ק הָ יָה בּ וֹ טֵ חַ בְּ הַ שֵׁ ם ּ , כַּ אֲשֶׁ ר זָן אוֹ תוֹ עַד הֵ נָה בְּ כַ מָ ה שִׁ נויִים ּ ּ ּ ּ ּודְ רָ כִ ים נִפְ לָאִ ים , כֵּן יָ כוֹ ל לַעֲשׂ וֹ ת נִפְ לָאוֹ ת גַּם עַתָ ה ּ לְ פַ רְ נְסוֹ בְּ יֶתֶ ר שְׂ אֵ ת , כִּ י כָ ל אָ דָ ם שֶׁ בָּ עוֹ לָם יָכוֹ ל לִ רְ אוֹ ת נִפְ לְ אוֹ ת הַ שֵׁ ם בְּ פַ רְ נָסָ תוֹ ּ . וְ עִ קַ ר הַ נִסָּ יוֹ ן שֶׁ ל ּ ּ הַ פַ רְ נָסָ ה הוא מַ מָ שׁ כְּ מוֹ הַ נִסָּ יוֹ ן שֶׁ ל הַ מָ ן ּ ּ ּ ּ ּ , ּ שֶׁ לֹא יָרַ ד בְּ פַ עַם אַ חַ ת עַל כָּ ל הַ שָׁ נָה ּ , רַ ק דְ בַ ר יוֹ ם בְּ יוֹ מוֹ ּ , וְ הַ כּ ֹל בִּ שְׁ בִ יל נִסָּ יוֹ ן ובְ חִ ירָ ה ּ , שֶׁ כְּ דֵ י שֶׁ יִתְ לו עֵינֵיהֶם לַמָ רוֹ ם ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ . ל" ּוכְ מוֹ ־כֵן מִ תְ נַהֵג גַּם עַכְ שָׁ ו בִּ בְ חִ ינָה זוֹ ובָ אֳפָ נִים אֲחֵ רִ ים ּ , כְּ פִ י שֶׁ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך יוֹ דֵ עַ ְ ּ לְ הַ נְהִ יג עִ ם כָּ ל אֶ חָ ד בִּ פְ רָ טִ יות ּ ּ . כִּ י בֶּ אֱמֶ ת גַּם עַתָ ה ּ אָ נו נִזוֹ נִין בִּ בְ חִ ינַת מָ ן מַ מָ שׁ ּ ּ ּ , וְ כַ מְ בֹאָ ר בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר , וְ אֵ ין לָנו אֶ לָא לִ תְ לוֹ ת עֵינֵינו לַמָ רוֹ ם בְּ כָ ל עֵת ולְ הַ אֲמִ ין ּ ּ ּ ּ ּ

Segment 64
HE:
ְבְּ הַ שֵׁ ם ו ּ לִ בְ טֹחַ בִּ ישׁ ועָתוֹ הַ נִפְ לָאָ ה ּ ּ . אֲבָ ל מִ י שֶׁ פוֹ גֵם ּ בָּ זֶה וְרוֹ צֶ ה שֶׁ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך יְגַלֶה לוֹ פְ נֵי חַ סְ דוֹ בְּ כָ ל ּ ּ ּ ּ ְ עֵת , וְ תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ נִדְ מֶ ה לוֹ אֵ יזֶה הַ סְ תָ רַ ת פָ נִים עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ הַ חֶ סְ רוֹ נוֹ ת שֶׁ חָ סֵ ר לוֹ בְּ כָ ל פַ עַם ּ , עַל־יְדֵ י־זֶ ה בָּ א בְּ לִ בּ וֹ תְ לֻנוֹ ת ודְ אָ גוֹ ת וִיגוֹ נוֹ ת ּ ּ ּ , ומִ תְ בַּ טֵ ל מִ תוֹ רָ ה ותְ פִ לָה ּ ּ ּ ּ ּ , עַד שֶׁ יָכוֹ ל לָבוֹ א לִ ידֵ י הַ כְ חָ שָׁ ה לִ כְ פֹר מָ מוֹ ן חֲבֵ רוֹ עַל־יְדֵ י ּ ּ זֶה , שֶׁ נֶחְ שָׁ ב כְּ אִ לו עוֹ בֵ ד עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה ּ ּ ּ , כְּ מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ , ל" ּ כִּ י הוא כְּ פִ ּ ירָ ה מַ מָ שׁ רַ חֲמָ נָא לִ צְ לַן ּ ּ , כִּ י אִ ם הָ יָה מַ אֲמִ ין בְּ הַ שֵׁ ם ּ , ּ בְּ וַדַ אי לֹא הָ יָה כּ וֹ פֵ ר בְּ מָ מוֹ ן חֲבֵ רוֹ , וְ עִ קַ ר הַ כְּ פִ ירָ ה נִמְ שֶׁ כֶ ת מִ מַ ה שֶׁ עוֹ שֶׂ ה פֵ רוד בֵּ ין ּ ּ ּ ּ ּ שְׁ נֵי הַ הַ שָׂ גוֹ ת ּ , בֵּ ין ' מְ לֹא 'וְ ' ּ אַ יֵה ', וְרוֹ צֶ ה לִ רְ אוֹ ת ולְ הָ בִ ּ ין הַ כּ ֹל בְּ עֵינָיו . אֲבָ ל בֶּ אֱמֶ ת צְ רִ יכִ ין לְ הָ בִ ין שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ שִׂ יג דְ רָ כָ יו יִתְ בָּ רַ ך בִּ שְׁ לֵמות ּ ְ ּ ּ , כִּ י הוא יִתְ בָּ רַ ך סְ תִ ים ְ ּ וְגָלְ יָא , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינוֹ ת ' מְ לֹא 'וְ ' ּ אַ יֵה ', שֶׁ בֶּ אֱמֶ ת כֻּלוֹ אֶ חָ ד ּ רַ ק שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ בִ ין כָּ ל זֶה , וצְ רִ יכִ ין לְ הִ תְ חַ זֵק ּ ּ בֶּ אֱמונָה גְדוֹ לָה בְּ כָ ל זֶה ּ , בִּ פְ רָ ט בְּ עֵת שֶׁ נִדְ מֶ ה לוֹ אֵ יזֶה ּ הַ סְ תָ רַ ת פָ נִים ּ ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , לְ הַ אֲמִ ין שֶׁ גַּם שָׁ ם מֻסְ תָ ר ּ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך וְ הַ שְׁ גָּחָ תוֹ וְחַ סְ דוֹ ּ ּ ְ , כִּ י חַ סְ דֵ י ה ' כִּ י לֹא תָ מְ נו וְ כ ּ ', ּו ובְ וַדַ אי יַעְ זֹר לוֹ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך וְ יַחֲזֹר וִיגַלֶה ּ ְ ּ ּ ּ פְ נֵי חַ סְ דוֹ ּ ּ , כַּ אֲשֶׁ ר כֵּן עָבַ ר עָ לָיו כַּ מָ ה פְ עָ מִ ים ּ ּ ) לקוטי הלכות - הל כות גביית חוב מהיתומים ה ' - אותיות ד ' ג 'ב ' לפי אוצר היראה -

Segment 65
HE:
ממון ופרנסה ו . 'ק – עיין גם יראה ועבודה (ז" קי –

Segment 66
HE:
לְ מַ עַן אֲנַסֶ נּו ּ ּ

Segment 67
HE:
(ד , טז ) וְזֶהו בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ אָ מַ ר יִרְ מְ יָה לְ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ) יִרְ מְ יָה ב , לא (: הַ דוֹ ר אַ תֶ ם רְ או דְ בַ ר ה ּ ּ ּ ', וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ל " ) " רַ שִׁ י בְּ שַׁ לַח טז , לב ' (: שִׁ מְ עו ' ּ לֹא נֶאֱמַ ר , ּ אֶ לָא ' רְ או ', ּ מִ כָּ אן שֶׁ הוֹ צִ יא לָהֶם צִ נְצֶנֶת הַ מָ ן וְ כו ּ ּ ' וְ אָ מַ ר לָהֶם רְ או ּ בַּ מֶ ה נִתְ פַ רְ נְסו אֲבוֹ תֵ יכֶם וְ כו ּ ּ ּ ּ . ' כִּ י יִשְׂ רָ אֵ ל בַּ מִ דְ בָּ ר ּ נִזוֹ נו עַל־יְדֵ י בִּ טָ חוֹ ן לְ בַ ד ּ ּ ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת הַ מָ ן שֶׁ יָרַ ד ּ ּ ּ ּ לָהֶם בְּ לִ י שׁ ום עֲשִׂ יָה וְעֵסֶ ק ומַ שָׂ א ומַ ּ ּ ּ ּ ּ ּתָ ן כְּ לָל . וְהַ כּ ֹל הָ יָה בִּ זְכות מֹשֶׁ ה שֶׁ הוא הַ דַ עַת וְ דוֹ רוֹ דוֹ ר דֵ עָה ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ הִ מְ שִׁ יך בָּ הֶם דַ עַת גָּדוֹ ל כָּ ל כָּ ך עַד שֶׁ הָ יו מְ כַ וְ נִין ּ ּ ְ ְ ּ עֵינֵי דַ עְ תָ ם לְ הִ סְ תַ כֵּ ל בְּ בִ טָ חוֹ ן לַה ּ ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך לְ בַ ד עַד ְ שֶׁ יָרַ ד לָהֶם הַ מָ ן אַ רְ בָּ ּ ּ עִ ים שָׁ נָה דְ בַ ר יוֹ ם בְּ יוֹ מוֹ ּ . וְ זֶה בְּ חִ ינַת הַ נִסָּ יוֹ ן הַ נֶאֱמַ ר בַּ מָ ן ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) שְׁ מוֹ ת טז , : (ד הִ נְנִי מַ מְ טִ יר לָכֶם לֶחֶ ם מִ ן הַ שָׁ מַ יִם לְ מַ עַן אֲנַסֶּ נו ּ ּ ּ . 'ּ וְ כו כִּ י עִ קַ ר הַ נִסָּ יוֹ ן אִ ם יִתְ חַ זְקו בְּ בִ טָ חוֹ ן בְּ כָ ל י ּ ּ ּ ּ ּ וֹ ם וָיוֹ ם וְ לֹא יַחְ שְׁ בו וִיהַ רְ הֲרו מַ חֲשָׁ בָ ה אַ חֶ רֶ ת לִ דְ אֹג בִּ שְׁ בִ יל ּ ּ ּפַ רְ נָסָ ה לֵאמֹר : מַ ה נַעֲשֶׂ ה אִ ם לֹא יֵרֵ ד הַ מָ ן מָ חָ ר ּ ּ , רַ ק יִתְ חַ זְקו בְּ בִ טָ חוֹ ן בְּ כָ ל יוֹ ם וָיוֹ ם שֶׁ ה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך יִתֵ ן לָהֶם ּ ְ בְּ וַדַ אי אָ כְ לָם בְּ עִ תוֹ ּ ּ . וְ כַ מ ּ ובָ ן שָׁ ם בַּ פָ רָ שָׁ ה שֶׁ זֶה הָ יָה ּ ּ ּ עִ קַ ר הַ נִסָּ יוֹ ן שֶׁ ל הַ מָ ן אֲשֶׁ ר עַל־כֵּן נִצְ טַ וו ּ ּ ּ ּ ּ ) שְׁ מוֹ ת טז , : ( יט אִ ישׁ אַ ל יוֹ תֵ ר מִ מֶ נו עַד בּ ֹקֶ ר ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן בֶּ אֱמֶ ת נִמְ צְ או בָּ הֶם אֲנָשִׁ ים אֲשֶׁ ר הוֹ תִ ירו מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ ּ . ּ וַיִקְ צֹף עֲלֵהֶם מֹשֶׁ ה , כִּ י עִ קַ ר יְרִ ידַ ת הַ מָ ן הוא עַל־יְדֵ י בִּ טָ חוֹ ן לִ בְ טֹחַ ּ ּ ּ ּ בַּ ה ' יִתְ בָּ רַ ך לְ בַ ד ְ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת הִ סְ תַ כְּ לות ּ ּ ּ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה לְ בַ ד עוֹ שִׂ ין גְּבול וזְמַ ן לְ הַ שֶׁ פַ ע שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה יָרְ דָ ה ּ ּ ּ הַ פַ רְ נָסָ ה לָהֶם מִ ן הַ שָׁ מַ יִם לְ בַ ד ּ ּ . וְ כֵן אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ) ל " שְׁ מוֹ ת רַ בָּ ה כה (ט , שֶׁ בִּ שְׁ בִ יל זֶה יָרַ ד לָהֶם הַ מָ ן בְּ כָ ל יוֹ ם וְ לֹא בְּ פַ עַם אֶ חָ ד עַל כַּ מָ ה ּ ּ יָמִ ים , כְּ דֵ י שֶׁ יִתְ לו עֵינֵיהֶם לַמָ רוֹ ם ּ ּ ּ , הַ יְנו כַּ נַ ּ ּ " ל כְּ דֵ י שֶׁ יִהְ יֶה לָהֶם בִּ טָ חוֹ ן חָ זָק וְ כַ נַ ּ ּ ּ , ל" וְזֶהו ּ שֶׁ אָ מַ ר לָהֶם יִרְ מְ יָהו כְּ שֶׁ רָ צָ ה שֶׁ יַעַסְ קו בַּ תוֹ רָ ה וְיִתְ חַ זְקו בְּ בִ טָ חוֹ ן ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ לְ בַ ד עַד שֶׁ תָ בוֹ א לָהֶם הַפַ רְ נָסָ ה מִ ן הַ שָׁ מַ יִם לְ בַ ד בְּ לִ י ּ ּ ּ שׁ ום עֵסֶ ק כְּ מוֹ שֶׁ יָרַ ד הַ מָ ן לַאֲבוֹ תֵ ינו ּ ּ ּ ּ , עַל־כֵּן אָ מַ ר לָהֶם : רְ או דְ בַ ר ה ּ ' ּו רְ א ' . ' ּדַ יְקָ א , הַ יְנו שֶׁ הוֹ דִ יעַ לָהֶם ּ שֶׁ עִ קַ ר הַ מְ שָׁ כַ ת הַ פַ רְ נָסָ ה הוא עַל־יְדֵ י כּ ֹחַ הָ רְ אות ּ ּ ּ ּ לְ בַ ד שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת בִּ טָ חוֹ ן ּ ּ . שֶׁ עַל־יְדֵ י שֶׁ הָ אָ דָ ם מִ סְ תַ כֵּל ּ בְּ בִ טָ חוֹ ן רַ ק לַה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך לְ בַ ד הוא יָכוֹ ל לְ הַ מְ שִׁ יך ְ ְ ּ ּפַ רְ נָסָ ה בְּ מ וֹ עֲדוֹ ובִ זְמַ נוֹ בְּ לִ י שׁ ום סִ בָּ ה וְ עֵסֶ ק כְּ לָל רַ ק ּ ּ ּ שֶׁ תָ בוֹ א לוֹ הַ פַ רְ נָסָ ה מִ ן הַ שָׁ מַ יִם כְּ מוֹ יְרִ ידַ ת הַ מָ ן מַ מָ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ הָ יָה רַ ק עַל־יְדֵ י בִּ טָ חוֹ ן כַּ נַ ּ ּ "ל . ) לקוטי הלכות -

Segment 68
HE:
הלכות משא ומתן ד ' - אות ב ('

Segment 69
HE:
(ז , טז ) וְזֶה שֶׁ צוֹ עֵק יִרְ מְ יָהו ּ ּ : זְכֹר ה ' מֶ ה הָ יָה לָנו . ּ וְ אִ יתָ א בְּ כִ תְ בֵ י הָ אֲרִ " ) ל " י זַ שַׁ עַר הַ כַּ וָנוֹ ת ּ , דְ רושׁ תִ קון חֲצוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ( שֶׁ הַ צְ עָקָ ה הוא שֶׁ מִ בְּ חִ ינַת מַ ּ ּ ּ " ה נִתְ הַוָה לָנ ּ " ו וְ כו ּ ּ ', ּ עַיֵן שָׁ ם . הַ יְנו שֶׁ הִ גְבִּ ירו בְּ חִ ינַת ּ ּ ' ּו לָנ ' עַל בְּ חִ ינַת . ' מַ ה ' כִּ י הָ אָ דָ ם צָ רִ יך לִ הְ יוֹ ת בִּ בְ חִ ינַת מַ ְ " ה שֶׁ יִהְ יֶה נִכְ לָל ּ בְּ הָ רַ בִּ י הָ אֱמֶ ת שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מֹשֶׁ ה שֶׁ אָ מַ ר ּ ) שְׁ מוֹ ת טז , ז( וְ נַחְ נו מָ ּ " ה שֶׁ בִּ טֵ ל כָּ ל יֵשׁ ותוֹ וְ נִכְ לַל בִּ בְ חִ ינַת מַ ּ ּ . ה" ומֹשֶׁ ה בְּ חִ ינַת הַ צַ דִ ּ ּ ּ יק הָ אֱמֶ ת הָ יָה קָ דוֹ שׁ וְטָ הוֹ ר בִּ קְ דֻ שָׁ ה נוֹ רָ אָ ה מְ אֹד וְיָגַע מְ אֹד מְ אֹד בַּ עֲבוֹ דַ ת ה ּ ', וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן בִּ טֵ ל אֶ ת עַצְ מוֹ בְּ תַ כְ לִ ית הַ בִּ טול ּ ּ ּ ּ , מִ כָּ ל שֶׁ כֵּן וְ כָ ל שֶׁ כֵּן שְׁ אָ ר אֲנָשִׁ ים שֶׁ כָּ ל אֶ חָ ד יוֹ דֵ עַ פְ גָמָ יו ּ וַחֲטָ אָ יו וְ כו ' ּ אִ ם הוא רוֹ צֶ ה לָחוס עַל עַצְ מוֹ לְ הִ תְ קָ רֵ ב ּ ּ לְ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת בְּ חִ ינַת מֹשֶׁ ה צָ רִ יך לֵידַ ע שִׁ פְ לותוֹ ּ ְ ּ ופְ חִ יתותוֹ הָ אֲמִ תִ י עַל כָּ ל פָ נִים וְ לֹא יִרְ צֶ ה כָּ בוֹ ד עַל ּ ּ ּ ּ כָּ ל פָ נִים וְיִהְ יֶה נִכְ לָל בִּ בְ חִ ינַת מַ ּ " ה וְ אָ ז יוכַ ל הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ לְ הָ אִ יר בּ וֹ גַּם־כֵּן כִּ י מְ לֹא כָ ל הָ אָ רֶ ץ כְּ בוֹ דוֹ . אֲבָ ל הֶחָ פֵ ץ בִּ כְ בוֹ ד עַצְ מוֹ עוֹ שֶׂ ה פֵ רוד וְ אָ ז נַעֲשֶׂ ה מִ בְּ חִ ינַת ּ ּ ַמ" ה בְּ חִ ינַת לָנ " ו שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת דִ ינִים כַּ מְ בֹאָ ר ּ ּ ּ בַּ כְּ תָ בִ ים הַ נַ . ל"ּ וְ כָ ל זֶה מֵ חֲמַ ת שֶׁ כָּ רוך אַ חַ ר יֵשׁ ותוֹ ּ ּ ְ

Segment 70
HE:
וְחָ פֵ ץ בְּ כָ בוֹ ד שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת ּ ּ ' ' ּ לָנו שֶׁ אָ נו חוֹ שְׁ שִׁ ים עַל ּ כָּ בוֹ ד שֶׁ לָנו כְּ אִ לו הַ כּ ֹל מַ גִּיעַ לָנו עַד שֶׁ חֲפֵ צִ ים שֶׁ יִהְ יֶה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ לָנו גַּם כָּ בוֹ ד . וְזֶהו : ּ הַ בִּ יטָ ה ורְ אֵ ה אֶ ת חֶ רְ פָ תֵ נו ּ ּ ּ . חֶ רְ פָ ה הִ וא הֵ פֶ ך ְ ּ הַ כָּ בוֹ ד , כִּ י עַל־ יְדֵ י שֶׁ חֲפֵ צִ ים בְּ כָ בוֹ ד בָּ אִ ים לַחֲרָ פוֹ ת ובושׁ וֹ ת גְּדוֹ לוֹ ת חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ , כִּ י כָּ ל הָ רוֹ דֵ ף אַ חַ ר

Segment 71
HE:
הַ כָּ בוֹ ד הַ כָּ בוֹ ד בּ וֹ רֵ חַ מִ מֶ נו ּ ּ ּ , כִּ י אֵ ינוֹ יָכוֹ ל לְ הִ תְ קָ רֵ ב לְ הַ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת ּ ּ . וְ אָ ז בָּ א לִ ידֵ י חֲרָ פוֹ ת ובושׁ וֹ ת שֶׁ הֵם ּ ּ הָ עֲווֹ נוֹ ת רַ חֲמָ נָא לִ צְ לַן , כִּ י אֵ ין מִ י שֶׁ יַצִ ילֶנו וְיָאִ יר בּ וֹ כִּ י ּ ּ ּ ּ עֲדַ יִן ה ' ּ עִ מוֹ כִּ י מְ לֹא כָ ל הָ אָ רֶ ץ כְּ בוֹ דוֹ מֵ אַ חַ ר שֶׁ נִתְ רַ חֵ ק מֵ הַ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת עַל־יְדֵ י שֶׁ חָ פֵ ץ בִּ כְ בוֹ ד ּ ּ ּ עַצְ מוֹ ) . לקוטי הלכות - הלכות בציעת הפת ודברים הנוהגים בסעודה א ' - אות ע (ד"

Segment 72
HE:
אִ כְ לוהו הַ יוֹ ם ּ ּ ּ

Segment 73
HE:
, טז ) ( כה שָׁ לֹשׁ סְ עֻדוֹ ת שֶׁ ל שַׁ בָּ ת הֵם בְּ חִ ינַת הִ תְ גַּלות הָ רָ צוֹ ן ּ ּ ּ , כִּ י שָׁ לֹשׁ סְ עֻדוֹ ת הֵם נִלְ מָ דִ ין מִ פָ סוק ּ ּ ּ ) שְׁ מוֹ ת טז : ( אִ כְ לוהו ּ ּ הַ יוֹ ם וְ כו ּ ּ ' הַ נֶאֱמָ ר בַּ מָ ן ּ ּ , נִמְ צָ א שֶׁ אֲכִ ילַת שַׁ בָּ ת הוא זֵכֶר ּ ּ לַמָ ן , שֶׁ מִ שָׁ ם אָ נו לְ מֵ דִ ין הַ שָׁ לֹשׁ סְ עֻדוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ . וְ כַ מְ בֹאָ ר בַּ שֻׁ לְ חָ ן עָרוך שֶׁ רָ אוי לַעֲשׂ וֹ ת בִּ סְ עֻדוֹ ת שַׁ בָּ ת זֵכֶר לַמָ ן ּ ּ ּ ּ ּ ְ , כְּ גוֹ ן לֶאֱכֹל מולַיְיתָ א ּ , וְ כֵ ן הַ פַ ת בֵּ ין שְׁ נֵי מַ פוֹ ת כְּ מוֹ ּ ּ ּ הַ מָ ן . נִמְ צָ א כְּ שֶׁ אָ נ ּו אוֹ כְ לִ ין בְּ שַׁ בָּ ת , ּ אָ נו מְ עִ ידִ ין שֶׁ אָ כְ לו יִשְׂ רָ אֵ ל אֶ ת הַ מָ ן שֶׁ הָ יָה בּ וֹ אוֹ תוֹ ת נוֹ רָ אוֹ ת ּ ּ שֶׁ יָרַ ד בְּ שֵׁ שֶׁ ת יָמִ ים ובְ שַׁ בָּ ת לֹא יָרַ ד ּ ּ , וְ עַל־כֵּן עַל־יְדֵ י אֲכִ ילַת שַׁ בָּ ת נִתְ גַּלֶה הָ רָ צוֹ ן שֶׁ הַ כּ ֹל בִּ רְ צוֹ נוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ . כִּ י עִ קַ ר קְ דֻ שַׁ ת שַׁ בָּ ת הוא הָ אֲכִ ילָה שֶׁ ל שַׁ בָּ ת ּ ּ ּ , כַּ מובָ א ּ ּ בְּ דִ בְ רֵ י רַ בֵּ נו נֵרוֹ יָאִ יר ּ ) ּ ּ לִ קוטֵ י מוֹ הֲרַ " ן חֵ לֶק א סִ ימָ נִים . נז רעז , ( וְ שַׁ בָּ ת הוא הִ תְ גַּלות הָ רָ צוֹ ן ּ ּ ּ , כִּ י שַׁ בָּ ת מוֹ רָ ה עַל חִ דושׁ הָ עוֹ לָם שֶׁ ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך בָּ רָ א אֶ ת ְ הָ עוֹ לָם כִּ רְ צוֹ נוֹ כַּ מובָ א ּ ּ , נִמְ צָ א שֶׁ עַל־יְדֵ י אֲכִ ילַת שַׁ בָּ ת , שֶׁ זֶהו עִ קַ ר ּ ּ ּ כְּ בוֹ ד שַׁ בָּ ת , כִּ י עַל־יְדֵ י בִּ טול מְ לָאכָ ה לְ בַ ד אֵ ין נִכָּ ר ּ ּ כְּ בוֹ ד שַׁ בָּ ת כָּ ל כָּ ך עַל־יְדֵ י שֵׁ ב וְ אַ ל תַ עֲשֶׂ ה ּ ְ , רַ ק עַל־יְדֵ י כְּ בוֹ ד שַׁ בָּ ת , ּדְ הַ יְנ ו שָׁ לֹשׁ סְ עֻדוֹ ת שֶׁ ל שַׁ בָּ ת ּ ּ , בָּ זֶה נִתְ גַּלֶה כְּ בוֹ ד קְ דֻ שַׁ ת שַׁ בָּ ת שֶׁ הוא מוֹ רֶ ה עַל חִ דושׁ ּ ּ ּ ּ ּ הָ עוֹ לָם , כִּ י הוא זֵכֶר לַמָ ן שֶׁ הָ יָה בּ וֹ אוֹ תוֹ ת נוֹ רָ אוֹ ת ּ ּ . נִמְ צָ א שֶׁ נִתְ גַּלֶה בָּ זֶה הָ רָ צוֹ ן שֶׁ הַ כּ ֹל בִּ רְ צוֹ נוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , כִּ י ּ הו א יִתְ בָּ רַ ך חִ דֵ שׁ הָ עוֹ לָם בִּ רְ צוֹ נוֹ ּ ְ , וְ עוֹ שֶׂ ה בָּ ה כִּ רְ צוֹ נוֹ ּ . ) לקוטי הלכות - הלכות שבת ב ('

Segment 74
HE:
שְׁ בו אִ ישׁ תַ חְ תָ יו ּ ּ ּ

Segment 75
HE:
, טז ) ( כט בְּ שַׁ בָּ ת נֶאֱמַ ר ) שְׁ מוֹ ת טז ( שְׁ בו אִ ישׁ תַ חְ תָ יו אַ ל יֵצֵ א ּ ּ ּ אִ ישׁ מִ מְ קוֹ מוֹ ּ , כִּ י הוא יוֹ ם שְׁ בִ י ּ תָ ה ומְ נוחָ ה שֶׁ אֵ ין בּ וֹ ּ ּ טִ לְ טולִ ים לַדְ רָ כִ ים ּ ּ , כִּ י כָּ ל הַ דְ רָ כִ ים וְ הַ טִ לְ טולִ ים שֶׁ ל ּ ּ ּ שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י הַ חֹל הֵם בִּ שְׁ בִ יל בֵּ רורִ ים ּ , לְ בָ רֵ ר נִיצוֹ צוֹ ת הַ קְ דוֹ שִׁ ים מִ בֵּ ין הַ קְ לִ פוֹ ת שֶׁ נִתְ פַ זְרו בְּ אַ רְ בַּ ע כַּ נְפוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הָ אָ רֶ ץ מֵ חֵ טְ א אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן ומֵ חֲטָ אֵ י כָּ ל הַ דוֹ רוֹ ת ּ ּ , ובִ שְׁ בִ יל זֶה צְ רִ יכִ ין לֵילֵך בַּ דְ רָ כִ ים לְ בָ רְ רָ ם ּ ְ ּ . וְזֶהו ּ בְּ עַצְ מוֹ בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ אָ מַ ר אַ דְ מוֹ ּ " ר זַ " ) ל בְּ סִ ימָ ן מ ּובְ חֵ לֶק ב בְּ סִ ימָ ן סב ( שֶׁ כָּ ל הַ דְ רָ כִ ים הֵם בִּ שְׁ בִ יל לְ תַ קֵ ן ּ ּ פְ גַם הָ אֱמו ּ ּ נָה , ּ שֶׁ נִפְ גֶּמֶ ת עַל־יְדֵ י עֲווֹ נוֹ ת , כִּ י כָּ ל מִ צְ וֹ תֶ יך אֱמונָה ּ ָ ) תְ הִ לִ ים קיט ּ ּ , ( וכְ פִ י הַ פְ גָם שֶׁ פוֹ גְמִ ין ּ ּ ּ בְּ אֵ יזֶה עֲבֵ רָ ה אוֹ בִּ טול מִ צְ וָה ּ ּ , כֵּן נִפְ גְּמָ ה הָ אֱמונָה חַ ס ּ וְ שָׁ לוֹ ם , וְ עַל־כֵּן צְ רִ יכִ ין לָשׁ וב בִּ תְ שׁ ובָ ה לְ תַ קֵ ן פְ ּ ּ ּ ּ גַם הֶ עָוֹ ן שֶׁ הוא פְ גַם הָ אֱמונָה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ , ּובִ שְׁ בִ יל זֶה בָּ אִ ים טִ לְ טול הַ דְ רָ כִ ים כַּ נַ ּ ּ ּ .ל" ומִ י שֶׁ זוֹ כֶ ה לֵילֵך אוֹ לִ סַּ ע בַּ דֶ רֶ ך כָּ רָ אוי לְ אִ ישׁ ּ ּ ְ ְ ּ ּ הַ יִשְׂ רְ אֵ לִ י שֶׁ יִזְכּ ֹר תָ מִ יד אֶ ת ה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך בִּ בְ חִ ינַת ְ ) ּדְ בָ רִ ים ו ( בְּ שִׁ בְ תְ ך בְּ בֵ יתֶ ך ובְ לֶכְ תְ ך בַ דֶ רֶ ך ְ ָ ָ ָ ּ ּ ּ ּ , ּובִ פְ רָ ט בַּ דֶ רֶ ך שֶׁ צְ רִ יכִ ין לִ זָהֵר בְּ יוֹ תֵ ר לִ זְכּ ֹר בַּ ה ּ ּ ְ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך כִּ י כָּ ל ְ ּ הַ דְ רָ כִ ים בְּ חֶ זְקַ ת סַ כָּ נָה ) ּ יְרושַׁ לְ מִ י בְּ רָ כוֹ ת פ " ד ה , (א" וְ עִ קַ ר הַ סַּ כָּ נָה שֶׁ מֵ חֲמַ ת טִ לְ טול הַ דֶ רֶ ּ ּ ּ ּ ְך יָכוֹ ל לִ שְׁ כּ ֹחַ בַּ ה ' יִתְ בָּ רַ ך וְ כו ּ ְ ' שֶׁ מִ שָׁ ם כָּ ל הַ סַּ כָּ נוֹ ת גַּם בְּ גַשְׁ מִ יות ּ ּ ּ ּ , ּומִ י שֶׁ זוֹ כֶ ה לֵילֵך בַּ דֶ רֶ ך כָּ רָ אוי לְ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ְ ְ ּ ּ , אֲזַי הַ דֶ רֶ ך הוא ּ ְ ּ בִּ בְ חִ ינַת ) תְ הִ לִ ים שָׁ ם ּ ּ ( דֶ רֶ ך אֱמונָה בָ חָ רְ תִ י ּ ּ ְ ּ , בְּ חִ ינַת ּדַ רְ כֵ י הַ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ . אֲבָ ל עִ קַ ר תִ קון הַ דֶ רֶ ך ְ ּ ּ ּ ּ ּ , ּ ּ ּ תִ קון הָ אֱמונָה ּ , תִ קון דַ רְ כֵי הַ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ , ּ הוא בְּ שַׁ בָּ ת , שֶׁ אָ ז אֵ ין ּ בֵּ רור , רַ ק כָּ ל הַ בֵּ רורִ ים שֶׁ ל כָּ ל יְמֵ י הַ חֹל שָׁ בִ ין ּ לִ מְ קוֹ מָ ם בְּ שַׁ בָּ ת ובָ אִ ים לִ מְ קוֹ ם מְ נוחָ תָ ם בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ ' ּ מְ נוחַ ת שַׁ לְ וָה וְ הַ שְׁ קֵ ט וָבֶ טַ ח ' ) ' ּ וְ כו בִּ תְ פִ לַת מִ נְחָ ה ּ לְ שַׁ בָּ ת , ( וְעַל־כֵּן אָ ז בְּ שַׁ בָּ ת אָ סור אֲפִ לו לִ פְ סֹעַ פְ סִ יעָה ּ ּ ּ ּ גַּסָּ ה ) שַׁ בָּ ת קיג , :( כִּ י אָ ז עִ קַ ר תִ קון הַ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת שַׁ בָּ ת , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ' אוֹ מְ רִ י ם לוֹ הַ מְ תֵ ן ] ' ּ כְּ מוֹ

Segment 76
HE:
שֶׁ אָ מְ רו ּ חֲכָ מֵ ינו ּ זִכְ רוֹ נָם

Segment 77
HE:
לִ בְ רָ כָ ה ) יומא לח לט : .(: הַ בָּ א

Segment 78
HE:
מְ סַ יְעִ ין ּ לוֹ . מָ שָׁ ל

Segment 79
HE:
לְ אֶ חָ ד , שֶׁ בָּ א

Segment 80
HE:
אֲפַ רְ סְ מוֹ ן . אוֹ מְ רִ ים : לוֹ הַ מְ תֵ ן ּ , 'ּ וְ כו עיין לקוטי מוהר ן " ' א-;[' ו שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ פְ סֹעַ פְ סִ יעָ ּ ה גַּסָּ ה , כִּ י שְׁ לֵמות ּ הַ תְ שׁ ובָ ה בְּ חִ ינַת שַׁ בָּ ת הוא בִּ בְ חִ ינַת מְ תִ ינות ּ ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת ' הַ מְ תֵ ן ּ ' , ל"ּ הַ נַ וְ עַל־כֵּן אָ סור בְּ שַׁ בָּ ת לֵילֵך בִּ דְ רָ כִ ים ְ ּ רְ חוֹ קִ ים כִּ י אִ ם אַ לְ פַ יִם אַ מָ ה לְ טִ יול שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ ּ תְ חום שַׁ בָּ ת ּ ּ , כִּ י כָּ ל הַ דֶ רֶ ך וְ הַ הִ לוך שֶׁ ל שַׁ בָּ ת הוא רַ ק ּ ּ ְ ְ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת דַ רְ כֵי הַ תְ שׁ ובָ ה שֶׁ נִשְׁ לָמִ ין בְּ שַׁ בָּ ת ובָ אִ ים ּ ּ ּ ּ ּ לִ מְ נוחָ תָ ם ּ . ) לקוטי הלכות - הלכות שבת ז ' - אות (ט"י

Segment 81
HE:
מַ סָ ה ומְ רִ יבָ ה ּ ּ

Segment 82
HE:
(ז , יז ) ובָ זֶה תָ לוי כָּ ל קִ יום הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י בָּ זֶה תָ לוי כָּ ל ּ ּ הַ בְּ חִ ירָ ה וְ הַ נִסָּ יוֹ ן שֶׁ ל הָ אָ דָ ם וְ כָ ל מַ ה שֶׁ עוֹ בֵ ר עָ לָיו כָּ ל ּ ּ יְמֵ י חַ יָיו שֶׁ הַ כּ ֹל הוא בִּ שְׁ בִ יל הַ בְּ חִ ירָ ה וְ הַ נִסָּ יוֹ ן ּ ּ ּ , הַ כּ ֹל בְּ עִ נְיָן זֶה , כִּ י דֶ רֶ ך ה ְ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ מֵ אִ יר פָ נָיו בְּ כָ ל פַ עַם ּ ּ ּ ְ ּובְ תוֹ ך כָּ ך מַ סְ תִ יר פָ נָיו וְזֶה הוא בִּ כְ לָלִ יות ובִ פְ רָ טִ יות ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ ְ , ובִ פְ רָ טֵ י פְ רָ טִ יות ּ ּ ּ ּ . בִּ כְ לָלִ יות ּ ּ — זְמַ ן כָּ ל הָ עוֹ לָם . ובִ פְ רָ טִ יות ּ ּ ּ — בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר ּ . וְ כֵ ן בְּ כָ ל אָ דָ ם ובְ כָ ל זְמַ ן ּ , וְ עַל־יְדֵ י זֶה כָּ ל הַ נִסָּ יוֹ ן וְ הַבְּ חִ ירָ ּ ה שֶׁ ל כָּ ל אָ דָ ם בְּ כָ ל עֵת כָּ ל יְמֵ י חַ יָיו ּ . ומִ י שֶׁ מֵ שִׂ ים לֵב לָזֶה יָכוֹ ל לִ רְ אוֹ ת קְ צָ ת ּ ּ וְהַ הַ צָ לוֹ ת וְ הַ תְ לָאוֹ ת הַ הַ רְ פַ תְ קָ אוֹ ת בְּ כָ ל מִ זֶה ּ ּ ּ ּ וְ הַ הַ רְ חָ בוֹ ת וְ הַ יְשׁ ועוֹ ת הַ נִפְ לָאוֹ ת הָ עוֹ בְ רִ ין עָ לָיו בְּ כָ ל ּ ּ יְמֵ י חַ יָיו ובְ יוֹ תֵ ר בְּ ּ ּ עִ נְיַן הַ פַ רְ נָסָ ה ּ . וכְ מוֹ שֶׁ רָ אִ ינו ּ ּ בִּ יצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם מִ יוֹ ם שֶׁ נִתְ גַּלָה ה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך לְ מֹשֶׁ ה ְ

Segment 83
HE:
לְ גָאֳלָם עַד הַ סּ וֹ ף , שֶׁ בַּ תְ חִ לָה הֵ אִ יר ה ּ ּ ' ּפָ נָיו לְ מֹשֶׁ ה בְּ הֶ אָ רָ ה נִפְ לָאָ ה ושְׁ לָחוֹ לְ גָאֳלָם ומָ סַ ר בְּ יָדוֹ מוֹ פְ תִ ים ּ ּ וְ אוֹ תוֹ ת נוֹ רָ אוֹ ת לְ גַלוֹ ת אֱלֹקותוֹ ולְ גָאֳלָם כְּ דֵ י שֶׁ יַאֲמִ ינו ּ ּ ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל בּ וֹ יִתְ בָּ רַ ך עַד שֶׁ יִזְכּ ו לְ קַ בֵּ ל הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ְ . וְ כֵן הָ יָה שֶׁ בָּ א מֹשֶׁ ה לְ יִשְׂ רָ אֵ ל וַיַעַשׂ הָ אֹתֹת לְ עֵינֵי הָ עָם וַיַאֲמֵ ן ּ ּ הָ עָם וַיִשְׁ מְ עו כִּ י פָ קַ ד ה ּ ּ ' אֶ ת עַמ ּ וֹ וְ כו . 'ּ וְ אַ חַ ר־כָּ ך תֵ כֶף ּ ְ כְּ שֶׁ בָּ א מֹשֶׁ ה לְ פַ רְ עֹה לְ גָאֳלָם , ופַ רְ עֹה הִ קְ שָׁ ה אֶ ת רוחוֹ ּ ּ וְ לֹא דַ י שֶׁ לֹא הִ נִיחָ ם לָצֵאת מִ מִ צְ רַ יִם ּ ּ ּ ּ , אַ ף גַּם הִ כְ בִּ יד עֲלֵיהֶם הָ עֲבוֹ דָ ה בְּ יוֹ תֵ ר לִ בְ לִ י לִ תֵ ן לָהֶם תֶ בֶ ן וְ כו ּ ּ ּ ' אֲזַי ּתֵ כֶ ף נִתְ עוֹ רֵ ר כְּ פִ ירוֹ ת בְּ דָ תָ ן וַאֲבִ ירָ ם וְ הַ כְּ רוכִ ים ּ אַ חֲרֵ יהֶם עַד שֶׁ יָצְ או נִצָ בִ ים לִ קְ רַ את מֹשֶׁ ה וְ אָ מְ רו ּ ּ ּ ּ : " יֵרֶ א ה ' עֲלֵיכֶ ם וְיִשְׁ פֹט וְ כו ּ ּ ' ". וְזֶה מֵ חֲמַ ת שֶׁ הָ יָה הַ סְ תָ רַ ת פָ נִים כָּ זֶה שֶׁ לֹא דַ י שֶׁ לֹא זָכו לַגְּאֻ לָה כַּ אֲשֶׁ ר ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הִ בְ טִ יחָ ם מֹשֶׁ ה , אַ ף גַּם הִ כְ בִּ יד עֲלֵיהֶם הָ עֲבוֹ דָ ה כָּ ל־כָּ ך . ְ וְ כֵן הִ תְ נַהֵג אַ חַ ר־כָּ ך בְּ כָ ל פַ עַם ּ ְ , כַּ מְ בֹאָ ר הֵיטֵ ב בְּ כָ ל הַ פָ רָ שִׁ יוֹ ת הַ מְ דַ בְּ רִ ים מִ יצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם ּ ּ , ובִ פְ רָ ט בְּ פָ רָ שַׁ ת בְּ שַׁ לַח ּ ּ . שֶׁ אַ חַ ר שֶׁ גָּמַ ר ה ' יִתְ בָּ רַ ך ְ מַ עֲ שֵׂ הו עַל־יְדֵ י מֹשֶׁ ה וְ הוֹ צִ יאָ ם מִ מִ צְ רַ יִם בְּ אוֹ תוֹ ת ּ ּ נוֹ רָ אוֹ ת כָּ אֵ לֶה וכְ בָ ר רָ או דָ תָ ן וַאֲבִ ירָ ם וְ כָ ל הַ כְּ רוכִ ים ּ ּ ּ ּ ּ אַ חֲרֵ יהֶם שֶׁ הָ יָה לָהֶם טִ ינָ ה בַּ לֵב עַל מֹשֶׁ ה ּ , כֻּלָם רָ או ּ ּ בְּ עֵינֵיהֶם שֶׁ דְ בַ ר ה ּ ' אֱמֶ ת בְּ פִ י מֹשֶׁ ה שֶׁ אַ ף־עַל־ ּפִ י ּ שֶׁ פַ רְ עֹה הִ כְ בִּ יד עֲלֵיהֶם הָ עֲבוֹ דָ ה אַ חַ ר שֶׁ בָּ א מֹשֶׁ ה לְ גָאֳלָם , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן ּ ' דְ בַ ר אֱלֹקֵ ינו יָקום לְ עוֹ לָם ּ ּ ּ ' כַּ אֲשֶׁ ר רָ או בְּ עֵינֵיהֶם שֶׁ הוֹ צִ יאָ ם מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו בְּ יָד חֲזָקָ ה ּ ּ ובִ זְרוֹ עַ נְטויָה בְּ אוֹ תוֹ ת ומוֹ פְ תִ ים נוֹ רָ אִ ּ ּ ּ ים כָּ אֵ לֶה ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן כְּ שֶׁ בָּ או עַל הַ יָם וְ רָ או ּ ּ ּ ּ ' וְ הִ נֵה מִ צְ רַ יִם ּ נֹסֵ עַ אַ חֲרֵ יהֶם ' וְרֹב יִשְׂ רָ אֵ ל הַ כְּ שֵׁ רִ ים וְ הַ תְ מִ ימִ ים עָ שׂ ו ּ ּ כַּ הֹגֶן וְ כָ רָ אוי וַיִצְ עֲקו אֶ ל ה ּ ּ ּ ' כִּ י תָ פְ סו אֻ מָ נות אֲבוֹ תָ ם ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינ ּ " ּו זַ ל ומובָ א בְּ פֵ רושׁ רַ שִׁ ּ ּ ּ , י" ְ אַ ך הָ יו בָּ הֶם כִּ תוֹ ת הַ מְ בַ קְ שִׁ ים תוֹ אֲנָה וְהַ כּ ֹל הָ יָה עַל־פִ י ּ ּ ּ ּ דִ בּ ורִ ים רָ עִ ים וְ דֵ עוֹ ת רָ עוֹ ת שֶׁ ל רָ אשֵׁ י הַ חוֹ לְ קִ ים שֶׁ הֵם ּ ּ דָ תָ ן וַאֲבִ ירָ ם שֶׁ הִ טְ עו אוֹ תָ ם כָּ ל־כָּ ך עַד שֶׁ אָ מְ רו ּ ּ ְ ּ הֲמִ בְּ לִ י אֵ ין קְ בָ רִ ים בְּ מִ צְ רַ יִם לְ קַ חְ תָ נו לָמות בַּ מִ דְ בָּ ר ּ ּ ּ ּ :'ּ וְ כו וְ כֵ ן אַ חַ ר־כָּ ך כְּ שֶׁ הֶ רְ אָ ה ה ְ ' יִתְ בָּ רַ ך אֶ ת יָדוֹ הַ גְּ דוֹ לָה ְ עַ ל־יְדֵ י מֹשֶׁ ה ובָ קַ ע לָהֶ ם אֶ ת הַ יָם וְ הִ טְ בִּ יעַ אֶ ת ּ ּ מִ צְ רַ יִם וְ יִשְׂ רָ אֵ ל עָ בְ רו בַּ יַבָּ שָׁ ה בְּ תוֹ ך הַ יָם ובָ ּ ּ ּ ּ ְ ּ זְזו מֵ הֶם הוֹ ן רַ ב מְ אֹד , אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן אַ חַ ר־כָּ ך הִ סְ תִ יר ה ּ ְ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך פָ נָיו עַד שֶׁ הָ לְ כו שְׁ לֹשֶׁ ת יָמִ ים בַּ מִ דְ בָּ ר וְ לֹא ּ ּ ּ ְ מָ צְ או מַ יִם וְ אַ חַ ר־כָּ ך וַיָבֹאו מָ רָ תָ ה וְ לֹא יָכְ לו לִ שְׁ תֹת ּ ּ ּ ּ ּ ְ מַ יִם מִ מָ רָ ה כִּ י מָ רִ ים הֵ ם וְ כו ּ ּ . ' וְ אָ " ז וַיִלֹנו הָ עָ ם עַל ּ ּ ּ מֹשֶׁ ה לֵאמֹר מַ ה נִשְׁ תֶ ה ּ ּ " וְ כו . 'ּ נִמְ צָ א , שֶׁ אַ ף־עַ ל־פִ י ּ שֶׁ רָ או בַּ תְ חִ לָה הֶ אָ רַ ת פָ נִים כָּ ל־כָּ ך שֶׁ הוֹ צִ יאָ ם ְ ּ ּ ּ ּ מִ מִ צְ רַ יִם וְ קָ רַ ע לָהֶ ם אֶ ת הַ יָם בְּ נִפְ לָאוֹ ת וְ נוֹ רָ אוֹ ת ּ ּ כָּ אֵ לֶה ּ , אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵן תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ הִ ּ ּ ּ סְ תִ יר ה ' יִתְ בָּ רַ ך ְ פָ נָיו מֵ הֶ ם בִּ שְׁ בִ יל נִסָּ יוֹ ן וְ לֹא מָ צְ או מַ יִם בָּ או ּ ּ ּ בִּ תְ לונוֹ ת ומְ רִ יבוֹ ת וְ כֵ ן הָ יָה בְּ כָ ל פַ עַם ּ ּ ּ , ּובִ פְ רָ ט בְּ עִ נְיַן הַ מָ ן שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת פַ רְ נָסָ ה ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " הִ נְנִי מַ מְ טִ יר לָכֶ ם לֶחֶ ם מִ ן הַ שָׁ מָ ּ יִם וְ יָצָ א הָ עָ ם וְ לָקְ טו דְ בַ ר ּ ּ יוֹ ם בְּ יוֹ מוֹ לְ מַ עַן אֲ נַסֶּ נו הֲיֵלֵך בְּ תוֹ רָ תִ י אִ ם לֹא ְ ּ ּ ". וְ הַ כּ ֹל הָ יָה עַ ל־יְדֵ י דָ תָ ן וַאֲבִ ירָ ם ּ , כִּ י הֵ ם שֶׁ יָצְ או לִ קְ רַ את ּ ּ מֹשֶׁ ה בְּ מִ צְ רַ יִם כְּ אִ לו מְ קַ נְאִ ים בִּ שְׁ בִ יל יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ וְ אָ מְ רו לְ מֹשֶׁ ּ ה וְ אַ הֲרֹן : " יֵרֶ א ה ' עֲלֵיכֶ ם וְ יִשְׁ פֹט וְ כו ּ ּ ". ' וְ הֵ ם שֶׁ עוֹ רְ רו כָּ ל הַ תְ לונוֹ ת ומְ רִ יבוֹ ת עַ ל ה ּ ּ ּ ּ ' וְ עַ ל מֹשֶׁ ה , וְ הֵ ם שֶׁ הוֹ תִ ירו מִ ן הַ מָ ן אַ ף־עַ ל־פִ י שֶׁ רָ או נֵס נוֹ רָ א ּ ּ ּ ּ כָּ זֶה שֶׁ יוֹ רֵ ד לָהֶ ם לֶחֶ ם מִ ן הַ שָׁ מַ יִם אֲ שֶׁ ר לֹא נִשְׁ מַ ע ּ ּ כָּ זֹ את וְ לֹא נִרְ אָ ה כָּ זֹאת מִ יוֹ ם בְּ רִ יאַ ת הָ עוֹ לָם ּ . ּומֹשֶׁ ה הִ זְהִ ירָ ם " : בּ ֹקֶ ר עַ ד מִ מֶ נו יוֹ תֵ ר אַ ל אִ ישׁ ּ ּ ּ , " וכְ פִ ירותָ ם בְּ רִ שְׁ עותָ ם הִ תְ חַ זְקו אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְ הוֹ תִ ירו מִ ן הַ מָ ן וְ אַ ף־עַ ל־פִ י שֶׁ רָ או שֶׁ הִ בְ אִ ישׁ וַיָרֻ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּתוֹ לָעִ ים וְ ' ּ כו וְ אַ חַ ר־כָּ ך בַּ יוֹ ם הַ שִׁ שִׁ י מָ צְ או לֶחֶ ם ּ ּ ּ ּ ְ יוֹ מַ יִם וְ לֹא הִ בְ אִ ישׁ כַּ אֲ שֶׁ ר אָ מַ ר מֹשֶׁ ה אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵן ּ יָצְ או לִ לְ קֹט בַּ יוֹ ם הַ שְׁ בִ יעִ י וְ כֵ ן אַ חַ ר־כָּ ך כְּ שֶׁ לֹא הָ יָה ּ ְ ּ ּ ּ מַ יִם בִּ רְ פִ ידִ ים לִ שְׁ תוֹ ת ּ , כְּ תִ יב : " ּ וַיָלֶן הָ עָ ם עַל מֹשֶׁ ה לָמָ ה זֶה הֶ עֱלִ יתָ נו מִ מִ צְ רַ יִם לְ הָ מִ ית אֹתִ י וְ אֶ ת בָּ נַי ּ ּ ּ ּ וְ אֶ ת מִ קְ נַי בַּ צָ מָ א ּ " וְ כו . 'ּ וְ אָ ז נָתַ ן לָהֶ ם אֶ ת הַ בְּ אֵ ר וְ כו ' ּ וַיִקְ רָ א שֵׁ ם הַ מָ קוֹ ם מַ סָּ ה ומְ רִ יבָ ה עַ ל רִ יב בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ וְ עַ ל נַסּ ֹתָ ם אֶ ת ה ' לֵאמֹר הֲיֵשׁ ה ' בְּ קִ רְ ּ בֵּ נו אִ ם אָ יִן וְ עַ ל־יְדֵ י זֶה וַיָבֹא עֲמָ לֵק ּ , כְּ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ " י שָׁ ם . וְ כֵן אַ חַ ר־כָּ ך כָּ ל יְמֵ י מֹשֶׁ ה הִ תְ נַהֵ ג כָּ ך כַּ מְ פֹרָ שׁ בַּ תוֹ רָ ה ּ ְ ְ . וְ כֵ ן אַ חַ ר־כָּ ך בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר בִּ ימֵ י הַ שׁ וֹ פְ טִ ים ּ ּ ְ וְ הַ מְ לָכִ ים שֶׁ בְּ כָ ל פַ עַם הֵ אִ י ּ ּ ר ה ' ּפָ נָיו וְ עָ שָׂ ה לָהֶם אוֹ תוֹ ת גְּ דוֹ לוֹ ת . וְ אַ חַ ר־כָּ ך הִ סְ תִ יר פָ נָיו וְ אָ ז הָ יו לָהֶם ּ ּ ּ ְ נִסְ יוֹ נוֹ ת וְ רַ בִּ ים עָ מְ דו בַּ נִסָּ יוֹ ן וְ זָכו לִ שְׁ נֵי עוֹ לָמוֹ ת ּ ּ ּ לָנֶצַ ח , וְ רַ בִּ ים נִכְ שְׁ לו וְ סָ רו מִ דַ רְ כֵ י ה ּ ּ ּ ' עַ ל־יְדֵ י זֶה . וקְ צָ ת פָ רְ קו עֹל ּ ּ ּ לְ גַמְ רֵ י עַ ד שֶׁ גָּרְ מו לְ הַ חֲרִ יב ּ הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ פַ עֲמַ יִם וַעֲדַ יִן הַ גָּלות מִ תְ אָ רֵ ך עַ ל־יְדֵ י ְ ּ ּ ּ ּ זֶה , כִּ י גַּם עַ תָ ה בְּ תֹקֶ ף אֲרִ יכות מְ רִ ירות גָּלותֵ נו ּ ּ ּ ּ ּ הִ תְ גַּבְּ רָ ה הַ הַ סְ תָ רָ ה שֶׁ בְּ תוֹ ך הַ סְ תָ רָ ה מְ אֹד מְ אֹד ּ ּ ְ וְ נִתְ קַ יֵם בַּ עֲווֹ ּ נוֹ תֵ ינו הָ רַ בִּ ים ּ : " וְ אָ נֹכִ י הַ סְ תֵ ר אַ סְ תִ יר ּ ּ פָ נַי בַּ יוֹ ם הַ הוא וְ כו ּ ּ ּ ּ , "' אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן מִ י שֶׁ חָ פֵ ץ ּ בֶּ אֱמֶ ת לְ הִ תְ קָ רֵ ב לַה ' יִתְ בָּ רַ ך ולְ תוֹ רָ תוֹ הַ קְ דוֹ שָׁ ה הוא ּ ּ ּ ְ רוֹ אֶ ה גַּם עַ תָ ה בְּ כָ ל פַ עַם הֶ אָ רַ ת פְ נֵי ה ּ ּ ּ ' וַחֲסָ דָ יו וְ נִפְ לְ אוֹ תָ יו הַ נוֹ רָ אוֹ ת בְּ תוֹ ך עֹצֶ ם הַ הַ סְ תָ רוֹ ת הָ רַ בּ וֹ ת ּ ְ ּ מְ אֹד . וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ : ל" הֵ ן הֵ ן גְּבורוֹ תָ יו הֵן ּ הֵ ן נוֹ רְ אוֹ תָ יו שֶׂ ה אֶ חָ ד בֵּ ין שִׁ בְ עִ ים זְאֵ בִ ים וְ כו . 'ּ ּוכְ מוֹ כֵ ן הוא בִּ פְ רָ טִ יות ובִ פְ רָ טֵ י פְ רָ טִ יות בְּ כָ ל אָ דָ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ם ובְ כָ ל עֵת ובְ כָ ל יוֹ ם וָיוֹ ם ּ . וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ בָ אֵ ר כָּ ל זֶה , רַ ק ּ הַ מַ שְׂ כִּ יל הֶ חָ פֵ ץ בָּ אֱמֶ ת יָכוֹ ל לְ הָ בִ ין וְ לִ רְ אוֹ ת כָּ ל זֶה ּ כַּ מָ ה נִסִּ ים וְ נִפְ לָאוֹ ת ה ' יִתְ בָּ רַ ך עוֹ שֶׂ ה עִ מָ נו גַּם עַ תָ ה ּ ּ ּ ְ בְּ כָ ל עֵת עִ ם כְּ לָלִ יות יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ , ּובִ פְ רָ טִ יות עִ ם כָּ ל ּ ּ אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד , בִּ כְ לָלִ יות כָּ ל יְמֵ י חַ יָיו ּ ּ ּ , ובִ פְ רָ טִ יות בְּ כָ ל ּ ּ ּ עֵת כְּ מוֹ שֶׁ אָ נו אוֹ מְ רִ ים שָׁ לֹשׁ פְ עָ מִ ים בְּ כָ ל יוֹ ם ּ ּ : " עַל נִסֶּ יך שֶׁ בְּ כָ ל יוֹ ם עִ מָ נו וְ עַ ל נִפְ לְ אוֹ תֶ יך וְ טוֹ בוֹ תֶ יך ָ ָ ָ ּ ּ שֶׁ בְּ כָ ל עֵת עֶרֶ ב וָבֹקֶ ר וְ צָ הֳרָ יִם וְ כו . ) "'ּ לקוטי הלכות - הלכות גביות חוב מהיתומים ה ' - (' ג

Segment 84
HE:
וְ עַל נַסֹתָ ם אֶ ת ה ּ ' ... ּ וַיָבֹא עֲמָ לֵק

Segment 85
HE:
'ז , יז )- ('ח כְּ שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל רְ חוֹ קִ ים מֵ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת פְ גַם ּ ּ ּ ּ הַ שָׁ לוֹ ם , בְּ חִ ינַת " אֵ ין שָׁ לוֹ ם בַּ עֲ צָ מַ י מִ פְ נֵי חַ טָ אתִ י ּ ּ , " וְ אֵ ין שָׁ לוֹ ם בֵּ ין הָ עוֹ לָמוֹ ת הָ עֶלְ יוֹ נִים וְ תַ חְ תוֹ נִים ּ ; וְ אַ חַ ר־כָּ ך כְּ שֶׁ צְ רִ יכִ ין לְ קַ בֵּ ל הָ רְ פואָ ה שֶׁ הוא הַ שָׁ לוֹ ם ּ ּ ּ ּ ְ , צְ רִ יכִ ין לִ סְ בּ ֹל מְ רִ ירות מִ קֹדֶ ם ּ ּ , כִּ י דֶ רֶ ך הַ שָׁ לוֹ ם ּ ּ ְ שֶׁ יִתְ לַבֵּ שׁ בִּ מְ רִ ירות ּ ּ , ִּב בְ חִ ינַת " ּ הִ נֵה לְ שָׁ לוֹ ם מַ ר לִ י , " מָ ר כְּ מוֹ שֶׁ דֶ רֶ ך כָּ ל הָ רְ פואוֹ ת עַל־פִ י־רֹב לְ הִ תְ לַבֵּשׁ ּ ּ ְ ּ בְּ סַ מִ ים מָ רִ ים ומְ רוֹ רִ ים ּ ּ . ְ אַ ך לִ פְ עָמִ ים הַ חוֹ לַאַ ת גָּדוֹ ל כָּ ל־כָּ ך , ְ עַד שֶׁ אִ ם הָ יו נוֹ תְ נִין לוֹ מְ רִ ירות וְ יִסּ ורִ ים כְּ פִ י ּ ּ ּ שֶׁ הוא צָ רִ י ּ ך לִ רְ פואָ תוֹ ּ ְ , אָ ז לֹא הָ יָה אֶ פְ שָׁ ר לוֹ כְּ לָל לִ סְ בּ ֹל מְ רִ ירַ ת הָ רְ פואוֹ ת וְ לִ זְכּ וֹ ת לְ שָׁ לוֹ ם ּ ; וְ אָ ז הַ שֵׁ ם ּ יִתְ בָּ רַ ך מְ רַ חֵ ם עָ לָיו ומַ שְׁ לִ יך חַ טֹאתָ יו אַ חֲרֵ י כְ תֵ פָ יו ּ ְ ְ ּ , כִּ בְ יָכוֹ ל , כְּ דֵ י שֶׁ לֹא יִצְ טָ רֵ ך לְ הַ לְ בִּ ישׁ אֶ ת הַ שָׁ לוֹ ם ּ ְ ּ ְו הָ רְ פואָ ה בִּ מְ רִ ירות הַ רְ בֵּ ה ּ ּ . וְזֶה עִ נְיַן כָּ ל הַ גָּלֻיוֹ ת ּ וְ הַ צָ רוֹ ת שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל סוֹ בְ לִ ין ּ ּ , כִּ י כָּ ל זֶה הוא בְּ חִ ינַת ּ אַ חַ ר־כָּ ך לְ קַ בֵּ ל בִּ שְׁ בִ יל שֶׁ סּ וֹ בְ לִ ין הַ מְ רִ ירות ְ ּ ּ עַל־יְדֵ י־זֶה דַ יְקָ א הָ רְ פואָ ה וְ הַ שָׁ לוֹ ם ּ ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת הַ מְ רִ ירות שֶׁ ל גָּלות מִ צְ רַ יִם ּ ּ ּ , שֶׁ הוא רְ פואָ ה לְ תַ קֵ ן חֵ טְ א ּ ּ ּ אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן , כַּ יָדועַ ּ ּ ; אַ ך מֵ חֲמַ ת שֶׁ הָ יָה הַ מְ רִ ירות ּ ּ ְ גָּדוֹ ל מְ אֹד , עַד שֶׁ כִּ מְ עַט הָ יָה בִּ לְ תִ י אֶ פְ שָׁ ר לָהֶם ּ לִ סְ בּ ֹל , וְ הָ יו נִשְׁ אָ רִ ים שְׁ קועִ ים חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם בְּ טֻ ּ ּ מְ אַ ת מִ צְ רַ יִם , עַל־כֵּן דִ לֵג הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא עַל הַ קֵ ץ ומִ עֵט ּ ּ ּ ּ ּ ְ ּ ּ הַ מְ רִ ירות ּ ּ , שֶׁ יִהְ יֶה רַ ק כְּ פִ י יְכָ לְ תָ ם ּ ּ , וְ עַל־יְדֵ י הַ מְ רִ ירות ּ ּ הַ זֶה זָכו אַ חַ ר־כָּ ך לְ שָׁ לוֹ ם גָּדוֹ ל ְ ּ ּ : לְ קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה ּ , וְ לִ כְ נֹס לְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל , ּולְ בִ נְ יַן בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ , כַּ יָדועַ ּ ּ . אַ ך מֵ חֲמַ ת שֶׁ לְ פִ י הַ שָׁ לוֹ ם הַ זֶה שֶׁ הָ יו צְ רִ יכִ ין לִ זְכּ וֹ ת ּ ּ ּ ּ ְ , הָ יו צְ רִ יכִ ין לִ סְ בּ ֹל חַ ס וְשָׁ לוֹ ם מְ רִ ירות גָּדוֹ ל בְּ יוֹ תֵ ר ּ ּ מִ מַ ה שֶׁ סָּ בְ לו בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ ּ , עַל־כֵּן בָּ א עֲמָ לֵק אַ חַ ר יְצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם לִ לְ חֹם עִ מָ הֶם ּ , כִּ י עֲמָ לֵק הוא אוֹ רֵ ב לְ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ומְ קַ טְ רֵ ג עַל זֶה תָ מִ יד ּ ּ , וְיוֹ רֵ ד ומַ סְ טִ ין וְ עוֹ לֶה ומְ קַ טְ רֵ ג ּ ּ , הַ יְנו בְּ שָׁ עָה שֶׁ הָ אָ דָ ם צָ רִ יך לְ קַ בֵּ ל הָ רְ פואָ ה שֶׁ הִ יא ּ ּ ְ ּ הַ שָׁ לוֹ ם , וְ אָ ז צָ רִ יך לִ סְ בּ ֹל מְ רִ ירות מִ קֹדֶ ם ּ ּ ְ , אָ ז הוא ּ מֵ סִ ית אֶ ת הָ אָ דָ ם וְ אֵ ינוֹ מַ נִיחוֹ לַעֲמֹד בְּ נִסָּ יוֹ ן שֶׁ יִסְ בּ ֹל ּ ּ מְ עַט הַ מְ רִ ירות ּ ּ , ומְ סִ יתוֹ לְ בַ עֵט בְּ הַ מְ רִ ירות שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ מֻכְ רָ ח לְ קַ בֵּ ל בִּ שְׁ בִ יל רְ פואָ תוֹ ּ , וְ אַ חַ ר־כָּ ך הוא עוֹ לֶה ּ ְ ומְ קַ טְ רֵ ג עַל שֶׁ אֵ ין שׁ וֹ לְ חִ ין לוֹ לְ הָ אָ דָ ם מְ רִ ירות ּ ּ כָּ רָ אוי ּ , לוֹ חַ ס וְשָׁ לוֹ ם . ובֶ אֱמֶ ת הָ אָ דָ ם הוא אָ ז בְּ סַ כָּ נָה גְדוֹ לָה ּ ּ , כִּ י הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך חָ מַ ל עָלָיו וְ הֵקֵ ל מֵ עָ לָיו הַ יִסּ ורִ ים ּ ּ ְ ּ וְ הַ מְ רִ ירות בְּ אֹפֶ ן שֶׁ יוכַ ל לְ קַ בְּ לָה עַל־כָּ ל־פָ נִים כְּ פִ י ּ ּ ּ ּ ּ ּ יְכָ לְ תוֹ ּ , כְּ דֵ י שֶׁ יוכַ ל לְ קַ בֵּ ּ ּ ל רְ פואָ תוֹ עַל־יְדֵ י־זֶה ּ , אֲבָ ל כְּ שֶׁ אֵ ינוֹ חָ ס עַל עַצְ מוֹ וְ אֵ ינוֹ רוֹ צֶ ה לִ סְ בּ ֹל ולְ קַ בֵּ ל אֲפִ לו ּ ּ ּ מְ עַט הַ מְ רִ ירות בִּ שְׁ בִ יל רְ פואַ ת נַפְ שׁ וֹ ּ ּ ּ , אֲזַי חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם מִ תְ גַּבֵּ ר הַ קִ טְ רוג ּ ּ , וְ שׁ וֹ לְ חִ ין לוֹ מְ רִ ירות הַ רְ בֵּ ה שֶׁ אֵ ינוֹ ּ יָכוֹ ל לְ קַ בְּ לוֹ בְּ שׁ ום אֹפֶ ן ּ , וְ אָ ז הוא בִּ בְ חִ ינַת ּ " אֵ ין שָׁ לוֹ ם אָ מַ ר ה ' לָרְ שָׁ עִ ים ". כִּ י בְּ וַדַ אי ּ , אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ הַ שֵׁ ם ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך גּוֹ מֵ ל לְ חַ יָבִ ים טוֹ בוֹ ת ּ ְ , וְ הוא מֵ קֵ ל עַל ּ בַּ עֲלֵי־תְ שׁ ובָ ה וְ אֵ ינוֹ מַ כְ בִּ יד עֲלֵיהֶם הַ מְ רִ ירות כְּ פִ י ּ ּ ּ ֶׁש הָ יָה רָ אוי לָהֶם ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , אַ ך אַ ף־עַל־פִ י־כֵן ּ ְ לִ פְ טֹר בְּ לֹא כְ לום אִ י אֶ פְ שָׁ ר ּ , כִּ י עַל־כָּ ל־פָ נִים הַ הֶ כְ רֵ חַ ּ שֶׁ יִסְ בּ ֹל מְ עַט מְ רִ ירות כְּ פִ י יְכָ לְ תוֹ בִּ שְׁ בִ יל תְ שׁ ובָ תוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ורְ פואַ ת נַפְ שׁ וֹ ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ שָׁ לוֹ ם שֶׁ מִ תְ לַ ּ ּ ּ בֵּשׁ בִּ מְ רִ ירות כַּ נַ ּ ּ . ל" וְזֶה בְּ חִ ינַת מִ לְ חֶ מֶ ת עֲמָ לֵק , שֶׁ כָּ תוב ּ " בּ וֹ אֲשֶׁ ר קָ רְ ך בַּ דֶ רֶ ך ְ ָ ּ , " מִ לְ שׁ וֹ ן קְ רִ ירות ּ ּ , הַ יְנו שֶׁ בְּ עֵת ּ הַ מְ רִ ירות שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ " וְ אַ תָ ה עָיֵף וְיָגֵעַ ּ " ' ּ וְ כו ּ הוא בָּ א ומְ קָ רֵ ר אוֹ תָ ם ּ , שֶׁ לֹא יִהְ יו ּ ּ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם לְ הוטִ ים אַ חַ ר ּ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך לִ סְ בּ ֹל מְ רִ ירות הָ רְ פואוֹ ת ּ ּ ְ ּ , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה מִ תְ גַּבֵּ ר הַ מְ רִ ירות בְּ יוֹ תֵ ר כַּ נַ ּ ּ ּ . ל" וְזֶה בְּ חִ ינַת : " וְ עַל נַסּ ֹתָ ם אֶ ת ה " ' ' ּ וְ כו ־מִ יָד ּ " ּ וַיָבֹא עֲמָ לֵק , " כִּ י כָ ל הַ נִסְ יוֹ נוֹ ת שֶׁ הָ יו לָהֶ ּ ּ ם בַּ מִ דְ בָּ ר ּ , הַ כּ ֹל הָ יָה בְּ חִ ינַת הַ מְ רִ ירות מְ עַט שֶׁ הָ יו צְ רִ יכִ ין לִ סְ בּ ֹל בִּ שְׁ בִ יל הָ רְ פואָ ה ּ ּ ּ ּ וְ הַ שָׁ לוֹ ם ּ , ומֵ חֲמַ ת שֶׁ לֹא זָכו יִשְׂ רָ אֵ ל לְ קַ בֵּ ל הַ מְ רִ ירות ּ ּ ּ ּ ּ כָּ רָ אוי ּ , עַל־יְדֵ י־ זֶה הִ תְ גַּבֵּ ר הַ קִ טְ רוג בְּ יוֹ תֵ ר ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַ ת מִ לְ חֶ מֶ ת עֲמָ לֵק , כִּ י מִ לְ חַ מְ תוֹ הָ יְתָ ה לְ מַ עְ לָה ּ ולְ מַ טָ ה ּ ּ , כַּ מובָ א ּ ּ . וְ עַל־כֵּן הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך שׂ וֹ נֵא אוֹ תוֹ ְ ּ כָּ ל־כָּ ך , ְ כִּ י הוא אוֹ רֵ ב לְ יִשְׂ רָ אֵ ל מְ אֹד תָ מִ יד בְּ עֵת ּ ּ הַ לַחַ ץ וְהַ דְ חַ ק ּ ּ , בְּ עֵת שֶׁ צְ רִ יכִ ין לְ קַ בֵּ ל מְ רִ ירות ּ ּ לִ רְ פואוֹ ת כַּ נַ ּ ּ ) .ל" לקוטי הלכות - הל כות כתובת קעקע ג "י – ' ג לפי אוצר היראה – פורים , אות מ (ו"

Segment 86
HE:
ְו צֵ א הִ לָּחֵ ם בַּ עֲמָ לֵק

Segment 87
HE:
(ט , יז ) וְזֶה שֶׁ אָ מַ ר מֹשֶׁ ה לִ יהוֹ שֻׁ עַ תַ לְ מִ ידוֹ דַ יְקָ א ּ ּ , צֵ א הִ לָחֵ ם ּ בַּ עֲמָ לֵק ) שְׁ מוֹ ת יז , ( וְ לֹא לָחַ ם עִ מוֹ בְּ ּ עַצְ מוֹ . כִּ י מֵ חֲמַ ת שֶׁ כָּ ל מִ לְ חַ מְ תוֹ שֶׁ ל עֲמָ לֵק הוא כְּ נֶגֶד בְּ חִ ינַת מֹשֶׁ ה ּ ּ שֶׁ הוא הָ רֹאשׁ בַּ יִת הָ אֲמִ תִ י ּ ּ , לְ הַ סְ תִ יר ולְ הַ עְ לִ ים שְׁ מוֹ ּ ּ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , עַל־כֵּן אֵ ין יָכוֹ ל מֹשֶׁ ה בְּ עַצְ מוֹ לְ הִ לָחֵ ם עִ מוֹ ּ ּ , כִּ י אֵ ין חָ בושׁ מַ תִ יר אֶ ת ּ ּ עַצְ מוֹ מִ בֵּ ית הָ אֲסורִ ים ּ ) בְּ רָ כוֹ ת ה , :( כִּ י אֵ יך אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ צַ דִ יק לְ הַגְדִ יל ולְ פַ רְ סֵ ם ּ ּ ּ ּ ְ שֵׁ ם עַצְ מוֹ , עַל־כֵּן צִ וָה לְ תַ לְ מִ ידוֹ יְהוֹ שֻׁ עַ ּ ' צֵ א הִ לָחֵ ם ּ בַּ עֲמָ לֵק ', כִּ י דַ יְקָ א הַ תַ לְ מִ יד שֶׁ ל הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת הוא ּ ּ ּ ּ ּ יֶשׁ לוֹ כּ ֹחַ לְ הִ לָחֵ ם בַּ עֲמָ לֵק שֶׁ רוֹ צֶ ה לְ הַ עְ לִ ים ולְ הַ סְ תִ יר ּ ּ ּ שֵׁ ם הַ צַ דִ יק הַ זֶה ּ ּ ּ , כִּ י בְּ חִ ינַת יְהוֹ שֻׁ עַ תַ לְ מִ ידוֹ ּ , כָּ ל עִ סְ קוֹ וְ כָ ל תַ חְ בּ ולוֹ תָ יו לְ פַ רְ סֵ ם ולְ הַ גְדִ יל שְׁ מוֹ הַ קָ דוֹ שׁ וְהַ נוֹ רָ א ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ ל הַ צַ דִ יק הַ זֶה בָּ עוֹ לָם ּ ּ ּ . ּוכְ מוֹ שֶׁ כָּ תַ ב רַ בֵּ נו זַ ּ " ל עַל פָ סוק ּ ּ " בְּ יַד כָּ ל אָ דָ ם יַחְ תוֹ ם לָדַ עַת כָּ ל אַ נְשֵׁ י מַ עֲשֵׂ הו ּ ּ " ) ' ּ וְ כו בְּ סִ ימָ ן קמ , ( שֶׁ דַ יְקָ א עַל־יְדֵ י הַ תַ לְ מִ ידִ ים שֶׁ ל ּ ּ הַ צַ דִ יק יְכוֹ לִ ין לֵידַ ע גְּדֻ לַת הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ ּ ּ . ובְ וַדַ אי כָּ ל כּ ֹחוֹ שֶׁ ל ּ ּ בְּ חִ ינַת יְהוֹ שֻׁ עַ תַ לְ מִ ידוֹ לְ הִ לָחֵ ם בַּ עֲמָ לֵק ּ ּ , הוא בְּ וַדַ אי ּ ּ רַ ק מֵ הָ רֹאשׁ בַּ יִת בְּ עַצְ מוֹ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מֹשֶׁ ה ּ , כִּ י בְּ וַדַ אי אֵ ין כּ ֹחַ לִ יהוֹ שֻׁ עַ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ תַ לְ מִ יד לִ לְ חֹם ּ ּ ּ מִ לְ חָ מָ ה עֲצומָ ה וְ נוֹ רָ אָ ה כָּ זֹאת ּ . וְזֶה שֶׁ כָּ תוב ּ ) שְׁ מוֹ ת : ( שָׁ ם וְ הָ יָה כַּ אֲשֶׁ ר יָרִ ים מֹשֶׁ ה יָדוֹ וְגָבַ ר יִשְׂ רָ אֵ ל וְ כו . 'ּ כִּ י

Segment 88
HE:
ֹבְּ וַדַ אי עִ קַ ר כּ ֹחַ הַ מִ לְ חָ מָ ה הָ יָה עַל־יְדֵ י מֹשֶׁ ה בְּ עַצְ מו ּ ּ ּ , רַ ק אַ ף־עַל־פִ י־כֵן הַ מִ לְ חָ מָ ה בְּ עַצְ מָ ה לְ הִ תְ גַּבֵּ ר עַל ּ ּ ּ עֲמָ לֵק שֶׁ רוֹ צֶ ה לְ הַ סְ תִ יר ולְ הַ עְ לִ ים שֵׁ ם ּ ּ הַ צַ דִ יק הַ זֶה ּ ּ ּ , לְ הִ תְ גַּבֵּ ר עָ לָיו לְ הַ גְדִ יל ולְ פַ רְ סֵ ם ולְ פָ אֵ ר ולְ רוֹ מֵ ם ּ ּ ּ ּ בֶּ אֱמֶ ת שֵׁ ם הַ צַ דִ יק הַ זֶה ּ ּ ּ , צָ רִ יך שֶׁ יִהְ יֶה נַעֲשֶׂ ה עַל־יְדֵ י ּ ְ בְּ חִ ינַת יְהוֹ שֻׁ עַ תַ לְ מִ ידוֹ דַ יְקָ א כַּ נַ ּ ּ ּ . ל" וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ ) בְּ שַׁ ּלַח סה :( שֶׁ יְהוֹ שֻׁ עַ דַ יְקָ א הָ יָה מְ סֻגָּל ּ ּ לַמִ לְ חָ מָ ה הַ זֹאת ּ ּ , ּ עַיֵן שָׁ ם . ) לקוטי הלכות - הלכות שבת ה ' - אות י ('

Segment 89
HE:
ֹוְ הָ יָה כַּ אֲשֶׁ ר יָרִ ים מֹשֶׁ ה יָדו

Segment 90
HE:
( יא , יז ) ◌ְ זֶה שֶׁ נָפְ לו יִשְׂ רָ אֵ ל לִ סְ פֵ קוֹ ת קֹדֶ ם קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ , כְּ מוֹ ֶׁש כָּ תוב ּ : " הֲיֵשׁ ה ' בְּ קִ רְ בֵּ נו אִ ם אָ יִן ּ ". וְ אִ יתָ א בַּ זֹהַ ר ּ הַ קָ דוֹ שׁ שֶׁ בָּ חֲנו אִ ם בְּ חִ ינַת הַ קְ דֻ שָׁ ה הַ נִקְ רָ א ּ ּ ּ ּ ּ יֵשׁ ' ' שׁ וֹ רָ ה בְּ קִ רְ בָּ ם , אִ ם בְּ חִ ינַת ' אַ יִן ', הַ יְנו כַּ נַ ּ ּ " ל כִּ י שְׁ נֵי בְּ חִ ינוֹ ת שֶׁ הֵם הִ תְ גַּלות הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת מְ לֹא כָ ל הָ אָ רֶ ץ כְּ בוֹ דוֹ ובְ חִ ינַת אַ יֵה הֵם בְּ חִ ינוֹ ת יֵשׁ וְ אַ יִן ּ ּ . ומֵ חֲמַ ת הַ יִסּ ורִ ים ּ ּ ּ שֶׁ הָ יָה לָהֶם אָ ז שֶׁ לֹא הָ יו לָהֶם מַ יִם הִ תְ חִ ילו לִ פֹל ּ ּ ּ ּ לִ סְ פֵ קוֹ ת וְ לֹא יָדְ עו אִ ם ה ּ ' בְּ קִ רְ בָּ ם , וַאֲזַי הֵבִ יא ה ' יִתְ בָּ רַ ך עֲלֵיהֶם עֲמָ לֵ ְ . ק וְ אָ ז הִ סְ תַ כְּ לו כְּ לַפֵ י מַ עְ לָה ּ ּ ּ , כִּ י כָּ ך דֶ רֶ ך הָ אָ דָ ם לִ פְ עָמִ ים כָּ ל זְמַ ן שֶׁ אֵ ין הַ בַּ עַל דָ בָ ר ּ ּ ְ ְ מִ תְ גַּבֵּ ר עָ לָיו כָּ ל כָּ ך עֲדַ יִן הוא מִ תְ רַ שֵׁ ל לְ חַ פֵ שׂ אַ חַ ר ּ ּ ּ ְ כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך , ְ אַ ך כְּ שֶׁ הַבַּ עַל דָ בָ ר מִ תְ פַ שֵׁ ט עַל הָ ּ ּ ּ ְ אָ דָ ם מְ אֹד וְרוֹ צֶ ה לְ הַ פִ ילוֹ לְ גַמְ רֵ י חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ , וַאֲזַי מִ תְ עוֹ רֵ ר קְ דֻ שַׁ ת נֶפֶ שׁ הָ אָ דָ ם ּ . וְ אָ ז דַ יְקָ א הוא מַ תְ חִ יל לִ דְ רֹשׁ ּ ּ ולְ חַ פֵ שׂ אַ יֵה מְ קוֹ ם כְּ בוֹ דוֹ ּ ּ ּ . שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת מִ לְ חֶ מֶ ת ּ ּ עֲמָ לֵק קֹדֶ ם קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה ּ , כִּ י עֲמָ לֵק ה ּוא זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ בְּ חִ ינַת מְ קוֹ מוֹ ת הַמְ טֻנָפִ ים שֶׁ שָׁ ם אִ י אֶ פְ שָׁ ר ּ ּ ּ לִ מְ צֹא כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך בְּ שׁ ום אֹפֶ ן רַ ק צְ רִ יכִ ין לִ צְ עֹק אֶ ל ּ ְ ' ה בְּ קוֹ ל חָ זָק מְ אֹד לִ דְ רֹשׁ ולְ בַ קֵ שׁ אַ יֵה אֵ פוֹ א כְּ בוֹ ד ּ ּ ּ קְ דֻ שָׁ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ . וְ אָ ז מִ תְ גַּבְּ רִ ין עָ לָיו וְ עוֹ לִ ין בְּ תַ כְ לִ ית הָ עֲלִ יָה בִּ בְ חִ ינַת וְ הָ יָה כַּ אֲ שֶׁ ר יָרִ ים מֹשֶׁ ה יָדוֹ וְגָבַ ר ּ יִשְׂ רָ אֵ ל , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" בִּ זְמַ ן שֶׁ הָ יָה מֹשֶׁ ה מַ גְבִּ יהַ יָדָ יו וְיִשְׂ רָ אֵ ל מִ סְ תַ כְּ לִ ין כְּ לַפֵ י מַ עְ לָה הָ יו ּ ּ ּ ּ נוֹ צְ חִ י . ן וְ לִ כְ אוֹ רָ ה קָ שֶׁ ה לָמָ ה עָ שָׂ ה מֹשֶׁ ה זֹאת עַל־יְדֵ י הֲרָ מַ ת יָדָ יו דַ יְקָ א ּ , הָ יָה לוֹ לוֹ מַ ר לָהֶם בְּ פֶ ה מָ לֵא שֶׁ יְשַׁ עְ בְּ דו לִ בָּ ם לַמָ קוֹ ם וְ יַעְ זֹר לָהֶם ה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך . ְ ְ אַ ך בֶּ אֱמֶ ת הוא עִ נְיָן הַ נַ ּ ּ " ל שֶׁ בְּ עֵת שֶׁ מִ תְ גַּבֵּ ר תֹקֶ ף זֻ ּ ּ הֲמַ ת ּ הַ נָחָ שׁ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , שֶׁ הוא מְ קוֹ מוֹ ת הַ מְ טֻנָפִ ים ּ ּ , שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת מִ לְ חֶ מֶ ת עֲמָ לֵק שֶׁ שָׁ ם אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ מְ צֹא כְּ בוֹ דוֹ ּ יִתְ בָּ רַ ך בְּ שׁ ום אֹפֶ ן אֲזַי אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ דַ בֵּ ר כְּ לָל מִ כְּ בוֹ דוֹ ּ ְ יִתְ בָּ רַ ך רַ ק לְ רַ מֵ ז בְּ יָדָ יו כְּ מוֹ ּ ְ מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם ּ ּ , שֶׁ הֵרִ ים יָדָ יו לְ רַ מֵ ז לָהֶ ם שֶׁ יִסְ תַ כְּ לו לְ מַ עְ לָה ּ ּ ּ ּ , הַ יְנו ּ אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ מִ תְ גַּבֵּ ר עַכְ שָׁ ו מְ קוֹ מוֹ ת הַ מְ טֻנָפִ ים כָּ אֵ לו ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת מִ לְ חֶ מֶ ת עֲמָ לֵק שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ דַ בֵּר ולְ גַלוֹ ת שָׁ ם כְּ ּ ּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן שְׂ או ּ ּ עֵינֵיכֶם לַמָ רוֹ ם וְ הִ סְ תַ כְּ לו לְ מַ עְ לָה וְ תִ דְ רְ שׁ ו ותְ בַ קְ שׁ ו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ותְ חַ פְ שׂ ו אַ יֵה אֵ פוֹ א הוא יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ ּ ּ . וְ אָ ז הָ יו יִשְׂ רָ אֵ ל ּ נוֹ צְ חִ ים , כִּ י עַל־יְדֵ י זֶה עוֹ לִ ין בְּ תַ כְ לִ ית הָ עֲלִ יָה לִ בְ חִ ינַת ּ

Segment 91
HE:
ּ אַ יֵה . וְ עַל־כֵּן זָכו אַ חַ ר זֶה מִ יָד לְ קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה שֶׁ הִ יא ּ ּ ּ נִמְ שֶׁ כֶ ת מִ בְּ חִ ינַת אַ יֵה שֶׁ הוא בְּ רֵ אשִׁ ית ּ ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים – ועיין לקוטי מוהר ן ב " ', סימן י . ) ב" לקוטי הלכות - הלכות גביות חוב מהיתומים ג ' - (' ט

Segment 92
HE:
מִ לְ חָ מָ ה לַה ' בַּ עֲמָ לֵק מִ דֹר דֹר ּ ּ

Segment 93
HE:
, יז ) ( טז הָ מָ ן הָ רָ שָׁ ע יִמַ ח שְׁ מוֹ ּ , בִּ קֵ שׁ לְ הַ שְׁ מִ יד וְלַהֲרֹג ולְ אַ בֵּד ּ ּ אֶ ת כָּ ל הַ יְהודִ ים וְ כו ּ ּ ּ . ' כִּ י הָ מָ ן־עֲמָ לֵק שֶׁ הוא זֻהֲמַ ת ּ ּ הַ נָחָ שׁ , בְּ חִ ינַת ) בְּ רֵ אשִׁ ית ג ( א , וְ הַ נָחָ שׁ הָ יָה עָרום ּ ּ , שֶׁ יוֹ נֵק מֵ הַ דַ עַת ּ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה נִקְ טָ ן הַ מֹחַ בִּ בְ חִ ינַת מֹחִ ין ּ דְ קַ טְ נות ּ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה עִ קַ ר הִ תְ גַּבְּ רות תַ אֲוַת נִאוף ּ ּ ּ ּ שֶׁ הוא עִ קַ ר הַ יֵצֶר הָ רָ ע ּ ּ ּ , עִ קַ ר הַ כְ נָעָ תוֹ עַל־יְדֵ י הַ תְ פִ לָה ּ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת דִ ין שֶׁ ל הַבַּ עַל כּ ֹחַ שֶׁ עוֹ מֶ דֶ ת לְ הַ סִּ טְ רָ א ּ ָא חֳרָ א , בְּ חִ ינַת עֲמָ לֵק , בְּ בֵ ית הַ בְּ לִ יעָ ה שֶׁ לוֹ עַד ּ שֶׁ מֻכְ רָ ח לִ תֵ ן הֲקָ אוֹ ת וְ כו ּ ּ ּ ) ' עיין לקוטי מוהר ן ב " – ' סימן ח . ( אֲבָ ל זֶה הַ צַ דִ יק הַ בַּ עַל כּ ֹחַ שֶׁ נִכְ נָס לְ מִ לְ חָ מָ ה ּ ּ ּ זֹאת לְ הִ תְ פַ לֵל תְ פִ לָה בִּ בְ חִ ינַת דִ ין כְּ דֵ י שֶׁ תִ בְ לַע אוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ תָ ה ּ הַ נָחָ שׁ וְהַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א , וְ עַל־יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א יוֹ צִ יא כָּ ל ּ הַ קְ דֻ שׁ וֹ ת וְ כו ּ ּ ּ ', זֶה הַ צַ דִ יק צָ רִ יך לִ הְ יוֹ ת בַּ עַל כּ ֹחַ גָּדוֹ ל ְ ּ ּ מְ אֹד וְ צָ רִ יך לְ הִ תְ בּ וֹ נֵן מְ אֹד בְּ כֹחוֹ אִ ם יֶשׁ לוֹ כּ ֹחַ לַעֲמֹד ְ בְּ מִ לְ חָ מָ ה זֹאת . וְ צָ רִ יך לֵידַ ְ ע עִ ם מִ י הוא נִלְ חָ ם ּ , כִּ י לִ פְ עָמִ ים אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ הַ צַ דִ יק הוא בַּ עַל כּ ֹחַ גָּדוֹ ל וְיֵשׁ ּ ּ ּ ּ לוֹ כּ ֹחַ לַעֲמֹד כְּ נֶגֶד אֵ יזֶה סִ טְ רָ א אָ חֳרָ א וקְ לִ פָ ה גְּדוֹ לָה ּ ּ , אֲבָ ל אַ ף־עַל־פִ י־כֵן לִ פְ עָמִ ים מִ תְ גַּבֶּ רֶ ת סִ טְ רָ א אָ חֳרָ א ּ וקְ לִ פָ ה גְּדוֹ לָה ּ ּ כָּ ל כָּ ך שֶׁ אֵ ין בְּ כֹחוֹ לַעֲמֹד כְּ נֶגְדָ ה ּ ּ ְ . וְ עִ קַ ר כְּ לַל כָּ ל הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א וְזֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ הוא ּ ּ ּ עֲמָ לֵק שֶׁ כּ וֹ לֵל כָּ ל הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א וְ כָ ל הַ קְ לִ פוֹ ת וְ כָ ל ּ ּ עוֹ בְ דֵ י כּ וֹ כָ בִ ים שֶׁ יוֹ נְקִ ים מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בְּ מִ דְ בַּ ר כד (: כ , רֵ אשִׁ ית גּוֹ יִם עֲמָ לֵק , שֶׁ עֲמָ לֵק כָּ לול מִ כֻּלָם ּ ּ וְ כֻלָם יוֹ נְקִ ים מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן ה ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ עַצְ מוֹ צָ רִ יך ְ ְ לִ לְ חֹם עִ מוֹ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) שְׁ מוֹ ת יז , טז (: מִ לְ חָ מָ ה לַה ' בַּ עֲמָ לֵק מִ דֹר דֹר ּ ּ . וְ עַל־כֵּן לֹא הָ יָה יָ כוֹ ל אֲפִ לו מֹשֶׁ ה ּ ּ רַ בֵּ נו לְ הַ כְ נִיעוֹ לְ גַמְ רֵ י ּ . וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ ) שָׁ ם פָ סוק יג ּ ּ (: וַיַחֲלֹשׁ יְהוֹ שֻׁ עַ אֶ ת עֲמָ לֵק וְ כו ּ ּ . ' ּ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ , י" שֶׁ חָ תַ ך ְ רָ אשֵׁ י גִּבּ וֹ רָ יו וְ לֹא הֲרָ גוֹ לְ גַמְ רֵ י , מִ כָּ אן שֶׁ עָ שׂ ו עַל־פִ י ּ ּ הַ דִ בּ ור ּ ּ . כִּ י מִ לְ חֶ מֶ ת עֲמָ לֵק הָ יְתָ ה עַל־יְדֵ י הַ תְ פִ לָה ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת דִ ין שֶׁ ל הַ בַּ עַל כּ ֹחַ כַּ נַ ּ ּ " ל בַּ תוֹ רָ ה הַ נַ ּ ּ . ל" וְ אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם בְּ וַדַ אי הָ יָה ּ ּ ּ ּ ּ בַּ עַל כּ ֹחַ גָּדוֹ ל מְ אֹד , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן לֹא הָ יָה יָכוֹ ל ּ לְ הַ כְ נִיעוֹ לְ גַמְ רֵ י , כִּ י אִ ם הָ יָה רוֹ צֶ ה לְ הַ כְ נִיעוֹ לְ גַמְ רֵ י , הָ יָה מִ תְ גַּבֵּ ר בְּ כֹחַ קְ לִ פָ ה חֲזָקָ ה וגְדוֹ לָה כָּ ל כָּ ך שֶׁ גַּם ְ ּ ּ מֹשֶׁ ה לֹא הָ יָה יָכוֹ ל לַעֲמֹד כְּ נֶגְדָ ה ּ ּ , כִּ י קְ לִ פַ ת עֲמָ לֵק ּ מַ גִּיעַ עַד אֵ ין תַ כְ לִ ית וְ אֵ ין מִ י שֶׁ יָכוֹ ל לְ עָ קְ ּ ּ רוֹ לְ גַמְ רֵ י כִּ י



# Beshalach
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/2/4/

Beshalach
בשלח
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/2/4

Segment 1
HE:
פירושים על פרשת "ב שלח "

Segment 2
HE:
ּ ּ וַיַסֵ ב אֱלֹקִ ים

Segment 3
HE:
( יח , יג ) וְזֶה בְּ חִ ינַת גֹּדֶ ל הַטִ לְ טולִ ים וְ הַ יִסּ ורִ ים שֶׁ צְ רִ יכִ ין לִ סְ בּ ֹל ּ ּ ּ ּ ּ קֹדֶ ם שֶׁ בָּ אִ ין לְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל וצְ רִ יכִ ים לְ סַ בֵּ ב ּ בְּ כַמָ ה ּ דְ רָ כִ ים קֹדֶ ם שֶׁ בָּ אִ ין לְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ ּ ) שְׁ מוֹ ת יג : ( יח , וַיַסֵּ ב אֱלֹקִ ים וְ כו ּ ּ ', וְ הַ כּ ֹל הוא בִּ שְׁ בִ יל ּ קִ בּ וץ הַ נִדָ חִ ים ּ ּ ּ :

Segment 4
HE:
כִּ י אִ יתָ א בְּ כִ תְ בֵ י הָ אֲרִ " ) ל " י זַ פְ רִ י עֵץ חַ יִים שַׁ עַר ק ּ ּ ש " ( ג"פ ּ בַּ כַּ וָנוֹ ת וַ : הֲבִ יאֵ נו לְ שָׁ לוֹ ם מֵ אַ רְ בַּ ע כַּ נְפוֹ ת הָ אָ רֶ ץ ּ ' ּ וְ כו שֶׁ בְּ כָ ל מָ קוֹ ם בָּ עוֹ לָם שֶׁ אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל נִדְ חֶ ה לְ שָׁ ם ּ בְּ גָלות בְּ אַ רְ בַּ ע כַּ נְפוֹ ת הָ אָ רֶ ץ נֶחְ שָׁ ב כְּ אִ לו כָּ ל יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ גָּלו לְ שָׁ ם וְעַל־יְדֵ י זֶה מְ בָ רֵ ר נִיצוֹ צוֹ ת מִ שָׁ ם וְ ּ ּ עַל־יְדֵ י זֶה בָּ אִ ין לְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל , עַיֵן שָׁ ם בַּ אֲרִ יכות שֶׁ זֶהו סוֹ ד מַ ה ּ ּ ּ ּ שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל מְ פֻזָרִ ין עַכְ שָׁ ו בַּ גָּלות בִּ מְ קוֹ מוֹ ת הָ רְ חוֹ קִ ים ּ ּ ּ ּ מֵ הַ קְ דֻ שָׁ ה מְ אֹד ּ ּ . וְ הִ נֵה זֶה הָ עִ נְיָן הוא דָ בָ ר נִסְ תָ ר וְ נֶעְ לָם ּ ּ ּ ּ מְ אֹד , וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לַהֲבִ ינוֹ , כִּ י אָ נו רוֹ אִ ים שֶׁ בִּ מְ דִ ינוֹ ת ּ הָ רְ חוֹ קִ ים מִ ישִׁ יבוֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל , כְּ מוֹ בִּ מְ דִ ינוֹ ת מָ אסְ קְ וֶוע , נִדְ חו לְ שָׁ ם יְהודִ ים מֻעָטִ ים ּ ּ . וְ דָ רִ ים בֵּ ין הַ רְ בֵּ ה עַכּ ו ם "ּ יְהודִ ים מְ תֵ י מְ עָט ּ . עַד שֶׁ יֵשׁ עֲיָרוֹ ת הָ רְ חוֹ קִ ים יוֹ תֵ ר ּ שֶׁ אֵ י ן נִמְ צָ אִ ים שָׁ ם יִשְׂ רְ אֵ לִ ים כִּ י אִ ם אֶ חָ ד אוֹ שְׁ נַיִם בְּ עִ יר גְּדוֹ לָה . וְ הִ נֵה אָ נו רוֹ אִ ים בְּ עֵינֵינו שֶׁ רֹב אֵ לו ּ ּ ּ ּ ּ הַ יְהודִ ים הַ דָ רִ ים בִּ מְ קוֹ מוֹ ת כָּ אֵ לֶה רֻ בָּ ם כְּ כֻלָם אֵ ינָם ּ ּ ּ ּ ּ צַ דִ יקִ ים כְּ לָל וְהַ לְ וַאי הָ יו בֵּ ינוֹ נִים ּ ּ , כִּ י הֵם רְ חוֹ קִ ים מְ אֹד מֵ ה ' יִתְ בָּ רַ ך . ְ וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ אֲרִ יך בָּ זֶה ְ , ּ שֶׁ לֹא לְ דַ בֵּ ר עַל אֵ יזֶה מִ יִשְׂ רָ אֵ ל חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ , כִּ י גַּם פוֹ שְׁ עֵי יִשְׂ רָ אֵ ל ּ מְ לֵאִ ים מִ צְ ווֹ ת כָּ רִ מוֹ ן ּ , וְ אִ ם כֵּן אֵ יך אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ בִ ין זֹאת ְ שֶׁ עַל־יְדֵ י אֲנָשִׁ ים כָּ אֵ לו יִתְ בָּ רְ רו הַ נִיצוֹ צוֹ ת מֵ עִ מְ קֵ י ּ ּ ּ ּ הַ קְ לִ פוֹ ת כָּ אֵ לו ּ ּ ּ ּ , אֲבָ ל בֶּ אֱמֶ ת הוא נִפְ לְ אוֹ ת תְ מִ ים ּ ּ ּדֵ עִ ים וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ בִ ין זֹאת .

Segment 5
HE:
וְ הַ כְּ לָל , שֶׁ עִ קַ ר הַ גָּלות הוא הַגָּלות וְהַ הִ תְ רַ חֲקות ּ ּ ּ ּ ּ מֵ אֶ רֶ ץ־ יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ הִ יא כְּ לַל הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ , וְ עִ קַ ר הַ גָּלות ּ ּ הוא בִּ שְׁ בִ יל לְ בָ רֵ ר הַ נִדָ חִ ים שֶׁ הֵם הַ נִיצוֹ צוֹ ת שֶׁ נִדְ חו ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ עִ מְ קֵ י הַ קְ לִ פוֹ ת בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ ) ּפְ סָ חִ ים פז :(: לֹא גָּלו ּ יִשְׂ רָ אֵ ל בֵּ ין הָ עוֹ בְ דֵ י כּ וֹ כָ בִ ים אֶ לָא כְּ דֵ י שֶׁ יִתְ וַסְּ פו ּ ּ ּ עֲלֵיהֶם גֵּרִ ים , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ּ ּ ינַת הַ נִיצוֹ צוֹ ת הַ מִ תְ בָּ רְ רִ ים ּ ּ מֵ עִ מְ קֵ י הַ קְ לִ פוֹ ת ּ ּ .

Segment 6
HE:
כִּ י בֶּ אֱמֶ ת לִ כְ אוֹ רָ ה קָ שֶׁ ה לְ הָ בִ ין עִ נְיַן הַ גָּלות שֶׁ מֵ חֲמַ ת ּ ּ שֶׁ חָ טְ או יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל גָּלָה אוֹ תָ ם מִ שָׁ ם ּ ּ לְ אֶ רֶ ץ הָ עַמִ ים עַד שֶׁ יְתַ קְ נו וְיָשׁ ובו אֵ לָיו וְ יָבִ ּ ּ ּ ּ ּ ּ יא לָנו ּ גּוֹ אֵ ל צִ דְ קֵ נו . ּ וְ הַ דָ בָ ר קָ שֶׁ ה מְ אֹד ּ : אֵ יך יִהְ יֶה תִ קְ וָה ּ ְ שֶׁ בְּ חוץ־לָאָ רֶ ץ יָשׁ ובו יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ . ומָ ה אִ ם בִּ מְ קוֹ ם חִ יותֵ נו ּ ּ ּ ּ וקְ דֻ שָׁ תֵ נו שֶׁ הוא אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל אֶ רֶ ץ הַ קְ דוֹ שָׁ ה שֶׁ שָׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ עִ קַ ר קְ דֻ שַׁ ת יִשְׂ רָ אֵ ל וְ כו ּ ּ ּ ', ִא ם שָׁ ם הִ תְ גַּבֵּ ר עַל יִשְׂ רָ אֵ ל ּ הַ יֵצֶר הָ רָ ע עַד שֶׁ הֶחֱטִ יאָ ם , אֵ יך יִהְ יֶה תִ קְ וָה ּ ְ שֶׁ בְּ חוץ־לָאָ רֶ ץ שֶׁ הוא אֶ רֶ ץ הָ עַמִ ים אֲוִ יר הַ טָ מֵ א וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ', שָׁ ם יִתַ קְ נו וְיָשׁ ובו יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ ּ ּ ? וְ אִ ם כֵּן חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , אָ פֵ ס ּתִ קְ וָה !! הֲלֹא ה ' יִתְ בָּ רַ ך רוֹ צֶ ה בְּ תַ קָ נוֹ תֵ ינו וְ אֵ ינוֹ חָ פֵ ץ ּ ּ ְ לִ נְקֹם בָּ נו , ּ רַ ק כָּ ל הַגָּלֻיוֹ ת וְ הַ צָ רוֹ ת הֵם בִּ שְׁ בִ יל תִ קון ּ ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) ּדְ בָ רִ ים ד , כט (: ובִ קַ שְׁ תֶ ם מִ שָׁ ם אֶ ת ה ּ ּ ּ ּ ' וְ כו ומָ צָ אתָ אֱלֹקֶ יך ּ ּ ָ '

Segment 7
HE:
. זֶה יִתָ כֵ ן אֵ יך אֲבָ ל ּ ְ שֶׁ בְּ אֶ רֶ ץ־יִ שְׂ רָ אֵ ל לֹא בִּ קַ שְׁ נו וְחִ פַ שְׂ נו וְ דָ רַ שְׁ נו אֶ ת ה ּ ּ ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ובְ חוץ־לָאָ רֶ ץ בְּ אֶ רֶ ץ הָ עַמִ ים נִדְ רֹשׁ ונְבַ קֵ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ ְ אוֹ תוֹ ? אֲבָ ל בֶּ אֱמֶ ת כָּ ל זֶה הוא נִפְ לְ אוֹ ת תְ מִ ים דֵ עִ ים ּ ּ ּ . וְ הֵם מִ סִּ תְ רֵ י פִ לְ אוֹ תָ יו ּ . וְזֶהו בְּ חִ ינַת כָּ ל הַ יְרִ יד ּ וֹ ת וְ הַ נְפִ ילוֹ ת ּ הָ עוֹ בְ רִ ים עַל כָּ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל לְ פִ י בְּ חִ ינָתוֹ ומַ דְ רֵ גָתוֹ ּ ּ עַד שֶׁ יֵשׁ הַ רְ בֵּ ה שֶׁ נָפְ לו עַד עִ מְ קֵ י תְ הוֹ ם תַ חְ תִ יוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , אֲשֶׁ ר נִדְ מֶ ה לָהֶם כִּ י אָ פֵ ס תִ קְ וָה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ , בִּ פְ רָ ט עַכְ שָׁ ו בְּ סוֹ ף הַ גָּלות בְּ ּ אַ חֲרִ ית הַ יָמִ ים הָ אֵ לֶה בְּ עֻקְ בָ א ּ ּ ּדִ מְ שִׁ יחָ א , כַּ אֲשֶׁ ר יוֹ דֵ עַ כָּ ל אֶ חָ ד בְּ נַפְ שׁ וֹ נִגְעֵי לְ בָ בוֹ ּומַ כְ אוֹ בָ יו . וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן סוֹ ף כָּ ל סוֹ ף כֻּלָם יִתְ תַ קְ נו ּ ּ ּ ּ ּ וְ לֹא יִהְ יֶה נֶאֱבָ ד שׁ ום אֶ חָ ד מֵ הֶם ּ . כִּ י ה ' יִתְ בָּ רַ ך חוֹ שֵׁ ב ְ מַ חֲשָׁ בוֹ ת לְ בַ ל יִדַ ח מִ מֶ נו נִדָ ח ּ ּ ּ ּ ּ . כִּ י בֶּ אֱמֶ ת יֵשׁ לִ פְ עָמִ ים שֶׁ דַ יְקָ א כְּ שֶׁ הָ אָ דָ ם מַ גִּיעַ לְ מָ קוֹ ם נָמוך וְרָ חוֹ ק מֵ הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ְ מְ אֹד מְ אֹד , שָׁ ם דַ יְקָ א יִתְ עוֹ רֵ ר בְּ הִ תְ עוֹ רְ רות גָּדוֹ ל לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך . ְ וְיֵשׁ בְּ עִ נְיָן זֶה כַּ מָ ה טְ ּ עָמִ ים ובְ חִ ינוֹ ת וקְ צָ ת מֵ הֶם הוא ּ ּ ּ מֵ חֲמַ ת שֶׁ כְּ שֶׁ הָ יו יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל הֶרְ אָ ה לָהֶם ּ הַ קָ דוֹ שׁ ־ בָּ רוך־הוא חִ בָּ ה יְתֵ רָ ה ּ ּ ְ ּ . וְ הָ יו מְ קֹרָ בִ ים אֵ לָיו ּ מְ אֹד . וְ נִדְ מֶ ה לָהֶם שֶׁ כְּ בָ ר הֵם סְ מוכִ ים לַה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך וְ לֹא ְ בִּ קְ שׁ והו ּ ּ יוֹ תֵ ר וְ נִתְ רַ שְׁ לו בַּ עֲבוֹ דָ תָ ם ּ ּ . וְ הַ בַּ עַל דָ בָ ר חוֹ תֵ ר ּ עֲלֵיהֶם בְּ כָ ל יוֹ ם ובְ כָ ל עֵת וְ עַל־יְדֵ י זֶה הִ תְ גַּבֵּ ר עֲלֵיהֶם ּ עַד שֶׁ הֶחֱטִ יאָ ם . וְזֶה בְּ חִ ינַת ) שִׁ יר הַ שִׁ ירִ ים ו ּ (: ה , הָ סֵ בִּ י עֵינַיִך מִ נֶגְדִ י שֶׁ הֵם הִ רְ הִ יבֻנִי ּ ּ ְ , ּ וְ עַיֵן בְּ פֵ רושׁ רַ שִׁ ּ " י שָׁ ם ּ שֶׁ פֵ רֵ שׁ שָׁ ם עִ נְיָן זֶה , ּ שֶׁ מֵ רֹב חִ בָּ ה שֶׁ הֶרְ אָ ה לָהֶם בְּ בֵ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ , עַל־יְדֵ י זֶה מָ רְ דו בּ וֹ וְ כו ּ ּ ', ּ עַיֵן שָׁ ם . וְזֶהו ּ עִ נְיָן הַ נַ . ל"ּ וְגַם מֵ חֲמַ ת שֶׁ כְּ שֶׁ הָ יו בְּ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל לְ גֹדֶ ל ּ הַ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ ל ּ ּ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ אֵ יזֶה תְ נועָה בְּ עָ לְ מָ א ּ ּ שֶׁ לֹא הִ תְ נַהֲגו בִּ קְ דֻ שָׁ ה כָּ רָ אוי פָ גְמו מְ אֹד ּ ּ ּ ּ ּ ּ . וְ עַל־יְדֵ י

Segment 8
HE:
הַ פְ גָם הַ זֶה נִמְ שַׁ ך פְ גָם גָּדוֹ ל יוֹ תֵ ר ּ ּ ְ ּ , כִּ י עֲבֵ רָ ה גּוֹ רֶ רֶ ת ) ' ּ וְ כו אָ בוֹ ת פ , (ד" וְ עַל־יְדֵ י זֶה הֶחֱטִ יאָ ם הַ בַּ עַל דָ בָ ר ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת ) מְ לָכִ ים־א יז יח , (: כִּ י בָּ אתָ אֵ לַי לְ הַ זְכִּ יר אֶ ת עֲוֹ נִי , שֶׁ כְּ נֶגֶד קְ דֻ שַׁ ת אֵ לִ יָהו הִ יא נֶחְ שֶׁ בֶ ת כִּ רְ שָׁ עָה ּ ּ ּ אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ הָ יְתָ ה צַ דֶ קֶ ת כְּ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ ּ ּ " י שָׁ ם . ובִ שְׁ בִ יל זֶה הֻכְ רְ חו לָצֵ את בַּ גָּלות ּ ּ ּ . וְ אָ ז מִ גֹּדֶ ל הָ רִ חוק ּ שֶׁ רוֹ אִ ים גֹּדֶ ל רִ חוקָ ם מֵ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ נִגְלו וְ נָפוֹ צו בְּ אֶ רֶ ץ ּ ּ ּ ְ הָ עַמִ ים ּ , בָּ אֲוִיר הַ טָ מֵ א ּ , ּתַ חַ ת מֶ מְ שֶׁ לֶת הָ עוֹ בְ דֵ י כּ וֹ כָ בִ ים , מִ תְ גַּבְּ רִ ים נַפְ שׁ וֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ יוֹ תֵ ר לָשׁ וב לַה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך . ְ וְגַם שָׁ ם לְ גֹדֶ ל הַטֻמְ אָ ה שֶׁ ל חוץ־לָאָ רֶ ץ ּ ּ , ּתֵ כֶף כְּ שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל עוֹ שִׂ ים אֵ יזֶה עֲבוֹ דָ ה בְּ עָ לְ מָ א יָקָ ר בְּ עֵינָיו ּ יִתְ בָּ רַ ך מְ אֹד מְ אֹד ְ . אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ אֵ ין עֲבוֹ דָ תָ ם ּ בִּ שְׁ לֵמות ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן יָקָ ר בְּ עֵינָיו מְ אֹד שֶׁ בְּ מָ קוֹ ם ּ רָ חוֹ ק וְטָ מֵ א כָּ זֶה יִתְ גַּבְּ רו לַעֲשׂ וֹ ת אֲפִ לו הָ עֲבוֹ דָ ה ּ ּ ּ ּ הַ זֹאת . וְ עַל־יְדֵ י זֶה הוא מְ רַ חֵ ם עֲלֵיהֶם ומוֹ שִׁ יעָם ּ ּ . וְ זֶהו בְּ חִ ינַת שֶׁ ל כָּ ל הַ נוֹ פְ לִ ים מֵ עֲבוֹ דַ ת ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ שֶׁ עַ ל־יְדֵ י כָּ ל מַ ה שֶׁ פוֹ גְמִ ים אֵ יזֶה פְ גָם ּ ּ ּ , אוֹ שֶׁ עוֹ בְ רִ ים אֵ יזֶה עֲבֵ רָ ה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , נוֹ פְ לִ ים יוֹ תֵ ר וְ יוֹ תֵ ר . וְ אִ ם כֵּן מַ ה יִהְ יֶה הַ סּ וֹ ף וְ כִ י אָ פֵ ס תִ קְ וָה ּ ּ , אַ ך הַ כּ ֹל עַ ל־פִ י ּ ְ ,ל"ּ הַ נַ שֶׁ כְּ שֶׁ ה ' יִתְ בָּ רַ ך רוֹ אֶ ה שֶׁ אֵ יזֶה אָ דָ ם מִ תְ רַ חֵ ק ְ מֵ עֲבוֹ דָ תוֹ ופוֹ גֵם אֵ יזֶה פְ גָם אוֹ שֶׁ עוֹ בֵ ר חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ אֵ יזֶה עֲבֵ רָ ה אֲזַי הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא מְ רַ חֵ ק אוֹ תוֹ ּ ּ ְ ּ וְ נוֹ פֵ ל יוֹ תֵ ר , כִּ י הַ בָּ א לִ טָ מֵ א פוֹ תְ חִ ין לוֹ ּ ּ ) יוֹ מָ א לח , :( אֲבָ ל אִ ם כֵּ ן הָ יָה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם אָ פֵ ס תִ קְ וָה ּ , וְ לֹא הָ יָה בְּ אֶ פְ שָׁ ר לְ שׁ ום אָ דָ ם לָשׁ וב לְ עוֹ לָם מֵ אַ חַ ר שֶׁ כָּ ל פַ עַם ּ ּ ּ נוֹ פֵ ל יוֹ תֵ ר חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , אֲבָ ל ה ' יִתְ בָּ רַ ך חוֹ שֵׁ ב ְ מַ חֲשָׁ בוֹ ת לְ בַ ל יִדַ ח מִ מֶ נו נִדָ ח ּ ּ ּ ּ ּ . וְ הוא מְ סִ בּ וֹ ת ּ מִ תְ הַ פֵ ך בְּ תַ חְ בּ ולוֹ תָ יו ּ ּ ְ . כִּ י כְּ שֶׁ הָ אָ דָ ם נוֹ פֵ ל עַ ל־יְדֵ י חֲטָ אִ ים לְ מָ קוֹ ם הָ רָ חוֹ ק מֵ הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ , אֲזַי ה ' יִתְ בָּ רַ ך ְ מַ זְמִ ין לוֹ שָׁ ם רְ מָ זִים לְ פִ י אוֹ תוֹ הַ מָ קוֹ ם ומַ זְמִ ין לוֹ ּ ּ אֵ יזֶה זְכות שֶׁ יָכוֹ ל לִ זְכּ וֹ ת בְּ זֶה הַ מָ קוֹ ם הָ רָ חוֹ ק דַ יְקָ א ּ ּ ּ ּ . וְ זֶהו הַ נִסָּ יוֹ ן וְ הַ בְּ חִ ירָ ה שֶׁ לוֹ ּ ּ ּ . וְ אִ ם יִזְכֶּ ה שָׁ ם לִ זְכּ ֹר בַּ ה ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ וְ לַעֲשׂ וֹ ת שָׁ ם מַ ה שֶׁ יוכַ ל מַ ה שֶׁ ּ ּ ּ ּ מְ רַ מֵ ז לוֹ ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ כָ ל מָ קוֹ ם שֶׁ הוא ּ ְ , בְּ קַ ל יוכַ ל לָשׁ וב לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ כִּ י לְ פִ י הַ מָ קוֹ ם הַ זֶה יָכוֹ ל לִ זְכּ וֹ ת בַּ עֲבוֹ דָ ה ּ ּ קְ טַ נָה לַעֲשׂ וֹ ת נַחַ ת רוחַ וְ תַ עֲנוג וְ שַׁ עֲשׁ ועַ גָּדוֹ ל לַה ּ ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך מַ ה שֶׁ לֹא הָ יָה זוֹ כֶ ה ּ ּ ְ בְּ מָ קוֹ ם קָ דוֹ שׁ בְּ יוֹ תֵ ר , כִּ י ' ה יִתְ בָּ רַ ך מְ קַ בֵּ ל תַ עֲנוג וְ שַׁ עֲשׁ ועַ גָּדוֹ ל מְ אֹד ּ ּ ּ ְ כְּ שֶׁ עוֹ לֶה לְ פָ נָיו אֵ יזֶה עֲבוֹ דָ ה מִ מָ קוֹ ם הַ נָמוך וְ רָ חוֹ ק ּ ְ ּ ּ מְ אֹד כַּ מובָ ן בְּ דִ בְ רֵ י רַ בֵּ ינו זַ ּ ּ ּ " ל כַּ מָ ה פְ עָ מִ ים ּ ּ . בִּ בְ חִ ינַת ) זֹהַ ר יִתְ רוֹ סט .(: כַּ ד אָ תֵ י יִתְ רוֹ וְ אָ מַ ר : כִּ י עַ תָ ה יָדַ עְ תִ י וְ כו ּ ּ ּ ) ' שְׁ מוֹ ת יח , , ( יא כְּ דֵ ין אִ סְ תַ לֵק ּ ּ וְ אִ תְ יַקֵ ר שְׁ מָ א דְ קֻ דְ שָׁ א בְּ רִ יך הוא עֵלָא וְ תַ תָ א ּ ּ ּ ְ ּ ּ

Segment 9
HE:
] כשבא יתרו ואמר וכו ', אז התייקר שמו של הקדוש -ברוך -הוא למעלה ולמטה .[ וְזֶה סוֹ ד גָּלות יִשְׂ רָ ּ אֵ ל בִּ כְ לָל . ובִ פְ רָ טִ יות הַ נְפִ ילוֹ ת שֶׁ ל ּ ּ ּ ּ כָּ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד כַּ נַ ּ" ל שֶׁ זֶהו עִ קַ ר הַ גָּלות ּ ּ ּ ּ . כִּ י כָּ ל מַ ה שֶׁ נוֹ פֵ ל לְ מָ קוֹ ם נָמוך וְרָ חוֹ ק מֵ הַ קְ דֻ שָׁ ה יוֹ תֵ ר יֶשׁ לוֹ שָׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ ְ אֵ יזֶה עֲבוֹ דָ ה וְ נַחַ ת רוחַ לַעֲשׂ וֹ ת לַה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ , מַ ה ֶׁשּ אֵ ינוֹ זוֹ כֶ ה לָזֶה אֲפִ לו צַ דִ יק גָּדוֹ ל ּ ּ ּ , וְעַל־יְדֵ י זֶה מַ עֲלֶה כָּ ל הַ נִיצוֹ צוֹ ת וְ הַ קְ דֻ שׁ וֹ ת שֶׁ נָפְ לו לְ שָׁ ם לַמָ קוֹ ם הַ טָ מֵ א ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ זֶה . כִּ י יֵשׁ כַּ מָ ה וְ כַ מָ ה נִיצוֹ צוֹ ת הַ קְ דוֹ שׁ וֹ ת שֶׁ נָפְ לו ּ ּ ּ ּ ּ מִ שָׁ נִים קַ דְ מוֹ נִיוֹ ת הַ רְ בֵּ ה לְ עִ ּ ּ מְ קֵ י עִ מְ קֵ י הַ קְ לִ פוֹ ת מְ אֹד ּ ּ מְ אֹד . ומֵ חֲמַ ת שֶׁ מֻנָחִ ים בִּ יוֵן מְ צולָה בְּ עִ מְ קֵ י תְ הוֹ מוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ מְ אֹד מְ אֹד בְּ וַדַ אי אֵ ין מִ י שֶׁ יִכְ נֹס לְ שָׁ ם לְ הַ עֲלוֹ תָ ם ּ ּ . וְ עַל־כֵּן כְּ שֶׁ מִ זְדַ מֵ ן אָ דָ ם שֶׁ חָ טָ א עַד שֶׁ נָפַ ל לְ שָׁ ם חַ ס ּ ּ ּ ּ וְ שָׁ לוֹ ם , ּתֵ כֶ ף כְּ שֶׁ מַ זְכִּ יר אֶ ת עַצְ מוֹ בַּ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ וְ נִתְ עוֹ רֵ ר לַעֲבֹד אֶ ת ה ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ אֵ יזֶה עֲבוֹ דָ ה בְּ עָלְ מָ א ְ שֶׁ הוא יָכוֹ ל לַעֲשׂ וֹ ת שָׁ ם לְ פִ י מְ קוֹ מוֹ הַ נָמוך ּ ְ ּ ּ , אֲזַי מִ תְ דַ בְּ קִ ים בּ וֹ כָּ ל אֵ לו הַ נִיצוֹ צוֹ ת ּ ּ ּ ּ , ומַ עֲלֶה אוֹ תָ ם מִ שָׁ ם ּ ּ . וּ בָ זֶה עוֹ שֶׂ ה נַחַ ת רוחַ וְתַ עֲנוג גָּדוֹ ל לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ לִ י ְ . ּ שִׁ עור וְזֶה בְּ חִ ינַת הַ יְהודִ ים הַ נִדָ חִ ים בְּ אַ רְ בַּ ע כַּ נְפוֹ ת הָ אָ רֶ ץ ּ ּ ּ ּ בִּ מְ קוֹ מוֹ ת הָ רְ חוֹ קִ ים מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ , כִּ י יֶשׁ שָׁ ם נִיצוֹ צוֹ ת מֵ אֲלָפִ ים שָׁ נִים שֶׁ מֻנָחִ ים שָׁ ם בְּ ּ ּ ּ גָלות וְ צַ עַר גָּדוֹ ל מְ אֹד , שֶׁ אִ ם הָ יו מְ רִ יחִ ים שָׁ ם רֵ יחַ בְּ עָ לְ מָ א שֶׁ ל יִשְׂ רָ אֵ ל הָ יו ּ ּ מְ חַ יִין עַצְ מָ ן מְ אֹד ּ . וְ עַל־כֵּ ן תֵ כֶ ף שֶׁ נִכְ נָס לְ שָׁ ם אֵ יזֶה ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ עָ לְ מָ א , אֲפִ לו פוֹ שְׁ עֵי יִשְׂ רָ אֵ ל אַ ף־עַל־פִ י ּ ּ ּ ּ שֶׁ חָ טָ א יִשְׂ רָ אֵ ל הו ּ ) א סַ נְהֶדְ רִ ין מד .( וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן ּ שֵׁ ם יִשְׂ רָ אֵ ל נִקְ רָ א עָ לָיו , אֲזַי תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ אֵ לו הַ נִיצוֹ צוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ הַ קְ דוֹ שׁ וֹ ת מְ רִ יחִ ין רֵ יחַ שֶׁ ל יִשְׂ רָ אֵ ל הֵ ם מִ תְ עוֹ רְ רִ ים ומִ תְ דַ בְּ קִ ים בּ וֹ ּ ּ . וְ אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ עֲדַ יִן אִ י אֶ פְ שָׁ ר לָהֶם ּ לַעֲלוֹ ת מֵ חֲמַ ת שֶׁ זֶה הָ אִ ישׁ בְּ וַדַ אי אֵ ין לוֹ כּ ֹחַ לְ הַ עֲלוֹ תָ ן ּ ּ — וְ עַל־כֵּן עַל־פִ י רֹב נוֹ פֵ ל עַל יָדָ ם יוֹ תֵ ר מֵ חֲמַ ת רִ בּ וי ּ ּ

Segment 10
HE:
הַ קְ לִ פוֹ ת הַ נֶאֱחָ זִין בְּ אֵ לו הַ נִיצוֹ צוֹ ת כַּ יָדועַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ — אַ ף־עַל־פִ י־כֵן מֵ אַ חַ ר שֶׁ עַל כָּ ל פָ נִים מַ חֲזִיק עַצְ מוֹ ּ ּ ְּב דַ ת יִשְׂ רָ אֵ ל , וְ אֵ ינוֹ מֵ מִ יר דָ תוֹ לְ גַמְ רֵ י חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ , וְ נִקְ רָ א עָ לָיו שֵׁ ם יִשְׂ רָ אֵ ל , זֶה בְּ עַצְ מוֹ יָקָ ר מְ אֹד בְּ עֵינֵי ה ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ וְיֵשׁ לַה ' יִתְ בָּ רַ ך תַ עֲנוג וְ שַׁ עֲשׁ ועַ גָּדוֹ ל מִ זֶה ּ ּ ּ ְ ּ , עַד שֶׁ סּ וֹ ף כָּ ל סוֹ ף יַעֲלֶה זֶה הָ אִ י שׁ מִ שָׁ ם ּ , וְיַעֲלֶה עִ מוֹ כָּ ל ּ הַ נִיצוֹ צוֹ ת הַ נַ ּ ּ " ל מִ שָׁ ם ּ , וְ עַל־יְדֵ י זֶה יְתַ קֵ ן כָּ ל חֲטָ אָ יו ּ מֵ אַ חַ ר שֶׁ עַל יָדוֹ דַ יְקָ א עָ לו הַ נִיצוֹ צוֹ ת הָ אֵ לו מַ ה שֶׁ לֹא ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הָ יו יְכוֹ לִ ין לַעֲלוֹ ת עַל־יְדֵ י שׁ ום אִ ישׁ כָּ שֵׁ ר שֶׁ בָּ עוֹ לָם ּ ּ , כִּ י מִ י הָ יָה נִכְ נָס לְ מָ קוֹ ם טָ מֵ א ומְ לֻכְ לָך כָּ זֶה ְ ּ . וְ הָ עִ קָ ר הוא עַ ל־יְדֵ י כּ ֹחַ הַ צַ דִ יק הַ גָּדוֹ ל הָ אֲמִ תִ י שֶׁ יֶשׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּ לוֹ כּ ֹחַ לְ הַ עֲלוֹ ת כָּ ל אֵ לו הָ אֲ נָשִׁ ים עִ ם הַ נִיצוֹ צוֹ ת ּ ּ ּ שֶׁ נִתְ דַ בְּ קו בָּ הֶ ם מִ כָּ ל הַ מְ קוֹ מוֹ ת הַ נְמוכִ ים אֲפִ לו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ מֵ עִ מְ קֵ י עִ מְ קֵ י תְ הוֹ ם תַ חְ תִ יוֹ ת ּ ּ ּ ּ , אֲפִ לו מִ יוֵן מְ צולָה וְ אֵ ין ּ ּ ּ מָ עֳמָ ד . וְ עַ ל־כֵּ ן כָּ ל זְמַ ן שֶׁ הָ אָ דָ ם מִ שְׁ תַ דֵ ל ומְ חַ פֵ שׂ ּ ּ ּ ּ ומְ בַ קֵ שׁ לְ הִ תְ קָ רֵ ב לְ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת יֶשׁ לוֹ תִ קְ וָה לְ עוֹ לָם ּ ּ ּ ּ יִהְ יֶה אֵ יך שֶׁ יִהְ יֶה ּ ְ . אֲפִ לו אִ ם נָפַ ל מְ אֹד ּ ּ אֲ לָפִ ים וְ רִ בְ בוֹ ת פְ עָ מִ ים ּ . כִּ י בְּ כֹחַ הַ צַ דִ יק יָכוֹ ל לִ הְ יוֹ ת ּ ּ שֶׁ עַ ל־יְדֵ י דָ בָ ר אֶ חָ ד וְ נַחַ ת רוחַ אֶ חָ ד שֶׁ יַעֲשֶׂ ה לַה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך בִּ מְ קוֹ מוֹ הָ רָ חוֹ ק כָּ זֶה יְתַ קֵ ן הַ כּ ֹל וְ יַעֲלֶה עִ מוֹ ּ ּ ְ כָּ ל הַ נִיצוֹ צוֹ ת מִ מְ קוֹ מוֹ ת כָּ אֵ לו ּ ּ ּ ּ , מַ ה שֶׁ ּ לֹא הָ יו יְכוֹ לִ ים ּ ּ לַעֲלוֹ ת עַ ל־יְדֵ י שׁ ום אָ דָ ם אַ חֵ ר וְ כַ נַ ּ ּ .ל"

Segment 11
HE:
ובִ שְׁ בִ יל זֶה צָ רִ יך הָ אָ דָ ם לִ סְ בּ ֹל טִ לְ טולִ ים וְ יִסּ ורִ ים ּ ּ ּ ְ הַ רְ בֵּ ה קֹדֶ ם שֶׁ בָּ א לְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל , הַ כּ ֹל בִּ שְׁ בִ יל בֵּ רור ּ הַ נַ הַ נִיצוֹ צוֹ ת ּ ּ " לְ הִ תְ צְ רִ יכִ ים שֶׁ כֻּלָם ל ּ קַ בֵּ ץ לְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל

Segment 12
HE:
. לָבוֹ א זוֹ כִ ין דַ יְקָ א יָדָ ם וְ עַ ל ּ לְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל . כִּ י בְּ כָ ל מָ קוֹ ם שֶׁ מְ סַ בֵּ ב לָבוֹ א לְ שָׁ ם ּ בִּ שְׁ בִ יל לָבוֹ א לְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל הוא מְ בָ רֵ ר הַ נִיצוֹ צוֹ ת ּ ּ מִ שָׁ ם מֵ אַ חַ ר שֶׁ כָּ ל כַּ וָנָתוֹ שֶׁ הוֹ לֵך ומְ סַ בֵּ ב שָׁ ם ּ ּ ְ ּ ּ הוא בִּ שְׁ בִ יל לָבוֹ א לְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל , שֶׁ שָׁ ם קִ בּ וץ כָּ ל ּ ּ ּ הַ נִיצוֹ צוֹ ת , וַאֲזַי זוֹ כֶ ה לָבוֹ א עִ ם כָּ ל אֵ לו הַ נִיצוֹ צוֹ ת ּ ּ ּ לְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל , בִּ בְ חִ ינַת : אִ ם יִהְ יֶה נִדַ חֲך בִּ קְ צֵ ה ָ ּ הַ שָׁ מָ יִם מִ שָׁ ם יְקַ בֶּ צְ ך ה ָ ּ ּ ' אֱלֹקֶ יך וְ כו ּ ָ . ' וֶהֱבִ י ָ אֲ ך ה ' אֱלֹקֶ יך אֶ ל הָ אָ רֶ ץ ָ . וְ הַ כּ ֹל בְּ כֹחַ הַ צַ דִ יק שֶׁ עַ ל יָדוֹ דַ יְקָ א ּ ּ ּ בָּ אִ ין לְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל . וְ עוֹ ד יֵשׁ בָּ זֶה דְ בָ רִ ים הַ רְ בֵּ ה ּ . וְ דַ י בָּ זֶה לַמִ סְ תַ כֵּ ל עַ ל הָ אֱמֶ ת לְ רַ חֵ ם עַ ל עַ צְ מוֹ לָשׁ וב ּ ּ ּ לַה ' יִתְ בָּ רַ ך מִ כָּ ל מָ קוֹ ם שֶׁ הוא ּ ְ , כִּ י חַ סְ דֵ י ה ' לֹא תָ מְ נו ּ וְ לֹא כָ ל ּו רַ חֲמָ יו לְ עוֹ לָם . ) לקוטי הלכות - הלכות ברכת הריח וברכת הודאה ד ' - אות מ (ה"

Segment 13
HE:
וַיִקַ ח מֹשֶׁ ה אֶ ת עַצְ מוֹ ת יוֹ סֵ ף עִ מוֹ ּ ּ ּ

Segment 14
HE:
( יט , יג ) זֶה הַ צַ דִ יק שֶׁ עָ סַ ק כָּ ל יָמָ יו בַּ תוֹ רָ ה בִּ קְ דֻ שָׁ ה כָּ זֹאת ּ ּ ּ ּ , עַד שֶׁ זָכָ ה עַל יְדֵ י עֵסֶ ק הַ תוֹ רָ ה שֶׁ לוֹ לְ עוֹ רֵ ר ולְ הָ אִ יר ּ ּ ּ ּ שָׁ רְ שֵׁ י נִשְׁ מוֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל , שֶׁ עַ ל יְדֵ י זֶה רַ בִּ ים הֵ שִׁ יב מֵ עָ וֹ ן וְ הִ גְ דִ יל כְּ בוֹ ד הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ . זֶה הַ צַ דִ יק אֲפִ לו ּ ּ ּ ּ כְּ שֶׁ נִסְ תַ לֵק עֲדַ יִן עוֹ סֵ ק בָּ זֶה לְ הַ חֲזִיר כָּ ל ּ ּ ּ הָ עוֹ לָם לְ מוטָ ב ּ , עַ ל יְדֵ י שֶׁ יַמְ שִׁ יך עַל כָּ ל אֶ חָ ד הֶ אָ רָ ה מִ שׁ ֹרֶ שׁ ּ ְ ּ נִשְׁ מָ תוֹ שֶׁ בַּ תוֹ רָ ה ּ , כִּ י כָ ל הַ תוֹ רָ ה שֶׁ הוא כְּ לַל נִשְׁ מוֹ ת ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל כְּ לולָה בְּ נֶפֶ שׁ זֶה הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ . וְ יָדועַ כִּ י הֶ אָ רַ ת ּ נֶפֶ שׁ הַ צַ דִ יק נִשְׁ אֶ רֶ ת עַ ל קִ בְ ר ּ ּ וֹ הַ קָ דוֹ שׁ ומְ אִ ירָ ה בְּ כָ ל ּ ּ עוֹ לָם הָ עֲשִׂ יָה ּ , ּ כַּ מְ בוֹ אָ ר בְּ כִ תְ בֵ י הָ אֲרִ " . ל" י זַ וְ עַ ל כֵּן כְּ שֶׁ בָּ אִ ים עַ ל קִ בְ רוֹ ומִ תְ עוֹ רְ רִ ים שָׁ ם לָשׁ וב לְ הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך ְ , אֲזַי מַ מְ שִׁ יכִ ין עַל עַ צְ מָ ן הֶ אָ רָ ה מִ שׁ ֹרֶ שׁ ּ נִשְׁ מָ תוֹ שֶׁ בַּ תוֹ רָ ה ּ . כִּ י שָׁ ם בְּ נֶפֶ שׁ זֶה הַ צַ דִ יק כְּ לולִ ים ּ ּ ּ כָּ ל נַפְ שׁ וֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ שָׁ רְ שָׁ ם בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ ּ , וְ עַ ל יְדֵ י זֶה יָכוֹ ל לַחֲזֹר לְ מוטָ ב ּ . וְ זֶה סוֹ ד שְׁ נֵי הָ אֲרוֹ נוֹ ת שֶׁ הָ יו ּ מְ הַ לְ כִ ין בַּ מִ דְ בָּ ר אֲרוֹ נוֹ שֶׁ ל יוֹ סֵ ף וַאֲרוֹ ן הָ עֵדות זֶה ּ ּ ּ אֵ צֶ ל זֶ , ה כִּ י שְׁ נֵיהֶ ם אֶ חָ ד וְ זֶה תָ לוי בָּ זֶה ּ ּ . וְ עַ ל כֵּ ן חִ זְקִ יָהו הַ מֶ לֶך שֶׁ עָ סַ ק בָּ זֶה בְּ כָ ל יָמָ יו כִּ י לָמַ ד וְ לִ מֵ ד ּ ּ ְ ּ ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינָה הַ נַ ּ ּ , ל" עַ ל כֵּן נֶאֱמַ ר בּ וֹ וְ כָ בוֹ ד עָ שׂ ו לוֹ ּ בְּ מוֹ תוֹ וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל שֶׁ הוֹ שִׁ יבו יְשִׁ ּ יבָ ה עַל קִ בְ רוֹ וְ הִ נִיחו סֵ פֶ ר תוֹ רָ ה עַ ל מִ טָ תוֹ ּ ּ ּ ּ . כִּ י שׁ ֹרֶ שׁ הַ תוֹ רָ ה ּ ּ כְּ לולָה בְּ נַפְ שׁ וֹ עַ ל יְדֵ י שֶׁ עָ סַ ק בָּ זֶה כָּ ל יָמָ יו . וְ כָ ל קִ יום ּ ּ יְשִׁ יבוֹ ת ובָ תֵ י מִ דְ רָ שׁ וֹ ת לַעֲסֹק בַּ תוֹ רָ ה הַ כּ ֹל בָּ נוי ּ ּ ּ ּ ּומְ יֻסָּ ד עַ ל קִ בְ רוֹ , כִּ י מִ שָׁ ּ ם מֵ אִ יר הֶ אָ רַ ת שָׁ רְ שֵׁ י נְשָׁ מוֹ ת שֶׁ בַּ תוֹ רָ ה שֶׁ עָ סַ ק בָּ זֶה כָּ ל יָמָ יו ּ . ) לקוטי הלכות - הלכות בציעת הפת ה ' - אותיות א" ל ' ל לפי אוצר היראה – צדיק - (ח" ל וַיִקַ ח מֹשֶׁ ה אֶ ת עַצְ מוֹ ת יוֹ סֵף עִ מוֹ ּ ּ ּ

Segment 15
HE:
( יט , יג ) וְ אִ יתָ א בַּ זֹ ּ הַ ר הַ קָ דוֹ שׁ שֶׁ עִ קַ ר הַ גְּאֻ לָה הָ יָה עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ עַצְ מוֹ ת יוֹ סֵ ף שֶׁ לְ קָ חָ ם מֹשֶׁ ה וְ הִ תְ קַ שֵׁ ר אֲלֵיהֶם ּ ּ , זֶהו ּ בְּ חִ ינַת עֹצֶם הַ פְ לָגַת מַ עֲלַת קִ בְ רֵ י הַ צַ דִ יקִ ים שֶׁ מוֹ עִ יל ּ ּ ּ לְ הָ אָ דָ ם מְ אֹד לְ תִ קון נַפְ שׁ וֹ לְ הוֹ צִ יא אוֹ תוֹ מִ גָּלותוֹ ּ ּ ּ הַ כָּ בֵ ד דְ הַ יְנו גָּלות הַ נֶפֶ שׁ שֶׁ הוא עִ קַ ר הַגָּלות שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת גָּלות מִ צְ רַ יִם שֶׁ כּ וֹ לֵל כָּ ל הַ גָּלֻיוֹ ת בִּ בְ חִ ינַת וַיִקַ ח ּ ּ ּ ּ מֹשֶׁ ה אֶ ת עַצְ מוֹ ת יוֹ סֵ ף עִ מוֹ שֶׁ עִ קַ ר גְּאֻ לַת מִ צְ רַ יִם הָ יָה ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י עַצְ מוֹ ת יוֹ סֵ ף שֶׁ לְ קָ חָ ם לְ ּ קָ בְ רָ ם בְּ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל . כִּ י אֲרוֹ נוֹ שֶׁ ל יוֹ סֵ ף שֶׁ נָשְׂ או בְּ עֵת יְצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם זֶהו ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת קֶ בֶ ר הַ צַ דִ יק שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה הָ יָה עִ קַ ר גְּאֻ לָתָ ם ּ ּ ּ ּ . כִּ י יוֹ סֵ ף הַ צַ דִ יק זָכָ ה לְ תַ קֵ ן הַ כָּ בוֹ ד דִ קְ דֻ שָׁ ה וְ עַל שֵׁ ם זֶה ּ ּ ּ ּ ּ נִקְ רָ א יוֹ סֵ ף עַל שֵׁ ם תִ קון הַ כָּ בוֹ ד כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב אָ סַ ף ּ ּ ּ ּ אֱלֹקִ ים אֶ ת חֶ רְ פָ תִ י שֶׁ הוא אוֹ סֵ ף הַ חֶ רְ פָ ה שֶׁ הִ יא הֵפֶ ך ְ ּ ּ ּ הַ כָּ בוֹ ד כִּ י הוא זָכָ ה לְ הַ עֲלוֹ ת ולְ תַ קֵ ן אֶ ת הַ כָּ בוֹ ד ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י שֶׁ עָמַ ד בַּ נִסָּ יוֹ ן וְ כָ בַ שׁ יִצְ רוֹ בְּ אֵ שֶׁ ת אֲדוֹ נָיו וְ ּ לֹא רָ צָ ה לַחֲטֹא לְ הַ מְ שִׁ יך חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם נַפְ שׁ וֹ הַ קְ דוֹ שָׁ ה לְ תוֹ ך ְ ְ ּ כְּ בוֹ ד הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א שֶׁ הִ יא אִ שָׁ ה זוֹ נָה ּ , ּ נִדָ ה שִׁ פְ חָ ה גּוֹ יָה זוֹ נָה , אֵ ל אַ חֵ ר , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה נוֹ תְ נִין כּ ֹחַ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם לַכָּ בוֹ ד שֶׁ לָהֶם וְ עַל־יְדֵ י זֶה יְכוֹ ּ לִ ין לְ הִ תְ גַּבֵּ ר עַל הַ כָּ בוֹ ד דִ קְ דֻ שָׁ ה לְ הַ מְ שִׁ יכוֹ אֲלֵיהֶם חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ . וְ יוֹ סֵ ף עָמַ ד בַּ נִסָּ יוֹ ן ובָ רַ ח מִ זֶה וְ עַ ל־יְדֵ י גֹּדֶ ל הַ נִסָּ יוֹ ן שֶׁ לוֹ זָכָ ה ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ אַ דְ רַ בָּ א הֶ עֱלָה אֶ ת הַ כָּ בוֹ ד מֵ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א וְזָכָ ה ּ לְ כָ בוֹ ד דִ קְ דֻ ּ שָׁ ה בְּ מִ צְ רַ יִם וְ נַעֲשָׂ ה מֶ לֶך שָׁ ם וְ נִקְ רָ א ְ ּ בְּ כוֹ ר שׁ וֹ רוֹ הָ דָ ר לוֹ ) ּדְ בָ רִ ים לג ( לְ שׁ וֹ ן כָּ בוֹ ד וְ הָ דָ ר , וְ כַ מְ בֹאָ ר בַּ תוֹ רָ ה מִ גֹּדֶ ל כְּ בוֹ דוֹ שֶׁ זָכָ ה עַל־יְדֵ י זֶה כְּ מוֹ ּ ּ שֶׁ כָּ תוב וַיַרְ כֵּ ב אֹתוֹ בְּ מִ רְ כֶּבֶ ת הַ מִ שְׁ נֶה וְ כו ּ ּ ּ ּ וַ ' יִקְ רְ או ּ ּ לְ פָ נָיו וְ כו . 'ּ וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ יוֹ סֵ ף מִ דִ ילֵה ּ ּ ּ ּ ּ ּ נָטַ ל וְ כו ] ' ּ יוסף משלו לקח וכו , [' הַ יְנו מֵ חֲמַ ת שֶׁ עָמַ ד ּ בַּ נִסָּ יוֹ ן וְ לֹא רָ צָ ה לְ הַ גְבִּ יר חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם הַ כָּ בוֹ ד דְ סִ טְ רָ א ּ ּ אָ חֳרָ א עַל־יְדֵ י פְ גַם הַ בְּ רִ ית כַּ ּ "ּנַ ל עַל־יְדֵ י זֶה זָכָ ה שֶׁ אַ דְ רַ בָּ א הֶעֱלָה אֶ ת הַ כָּ בוֹ ד מֵ הֶם וְ עַל־יְדֵ י זֶה זָכָ ה ּ לְ כָ בוֹ ד גָּדוֹ ל בְּ מִ צְ רַ יִם דַ יְקָ א כִּ י הֶ עֱלָה אֶ ת הַ כָּ בוֹ ד מִ ן ּ הַ טֻמְ אָ ה מֵ עֶרְ וַת מִ צְ רַ יִם אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה כִּ י זָכָ ה שָׁ ם ּ ּ ּ לְ כָ בוֹ ד דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ . וְ עַל־יְ דֵ י גֹּדֶ ל תִ קון הַ כָּ בוֹ ד שֶׁ זָכָ ה שָׁ ם ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י זֶה הָ יָה עִ קַ ר חִ יותָ ם וְ קִ יומָ ם שֶׁ ל יִשְׂ רָ אֵ ל מִ יוֹ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ יְרִ ידָ תָ ם לְ מִ צְ רַ יִם עַד שֶׁ עָלו מִ שָׁ ם ּ ּ . כִּ י תְ חִ לַת יְרִ ידַ ת ּ ּ שִׁ בְ עִ ים נֶפֶ שׁ בֵּ ית יַעֲקֹב לְ מִ צְ רַ יִם הָ יָה עַל־יְדֵ י הַ כָּ בוֹ ד

Segment 16
HE:
שֶׁ ל יוֹ סֵ ף כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב וְ הִ גַּדְ תֶ ם לְ אָ בִ י אֶ ת כָּ ל כְּ בוֹ דִ י ּ ּ בְּ מִ צְ רַ יִם ומִ הַ רְ תֶ ם וְ הוֹ רַ דְ תֶ ם אֶ ת אָ בִ י הֵ נָה ּ ּ ּ ּ , וְ הִ גַּדְ תֶ ם ּ אֶ ת כָּ ל כְּ בוֹ דִ י דַ יְקָ א ּ , כִּ י דַ יְקָ א עַל־יְדֵ י הַ כָּ בוֹ ד נִמְ שְׁ כו ּ ּ וְיָרְ דו נַפְ שׁ וֹ תָ ם לְ שָׁ ם ּ . ּומֵ חֲמַ ת שֶׁ יוֹ סֵ ף תִ קֵ ן וְהֶעֱלָה אָ ז ּ ּ ּ אֶ ת הַ כָּ בוֹ ד וְעַל־יְדֵ י זֶה יָרְ דו לְ שָׁ ם וְ לֹא יָרְ דו לְ שָׁ ם ּ ּ בְּ שַׁ לְ שְׁ לָאוֹ ת עַל־יְדֵ י הִ תְ גַּבְּ רות הַ כָּ בוֹ ד וְ הַ מַ לְ כות ּ ּ ּ דְ סִ טְ רָ א אָ חֳרָ א מִ תְ חִ לָה ּ ּ ּ , רַ ק מִ תְ חִ לָה יָרְ דו לְ שָׁ ם ּ ּ ּ

Segment 17
HE:
ֹבְּ כָ בוֹ ד עַל־יְדֵ י כְּ בו ד יוֹ סֵ ף וְ כו , 'ּ עַל־יְדֵ י זֶה הָ יָה לָהֶם קִ יום כָּ ל יְמֵ י הֱיוֹ תָ ם שָׁ ם בְּ מִ צְ רַ יִם בַּ גָּלות ּ ּ ּ . כִּ י אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ אַ חַ ר־כָּ ך הִ תְ גַּבְּ רו הַ מִ צְ רִ יִים וְ כָ בְ שׁ ו ּ ּ ּ ּ ּ ְ אוֹ תָ ם בְּ גָלות כָּ בֵ ד מֵ חֲמַ ת שֶׁ לֹא נִתְ בָּ רֵ ר וְלֹא נִגְמַ ר ּ ּ ּ ּ ּ תִ קון הַ כָּ בוֹ ד בִּ שְׁ לֵמות שֶׁ נִפְ גַּם עַל־יְדֵ י חֵ טְ א אָ דָ ם ּ ּ הָ רִ אשׁ וֹ ן , עַל־כֵּן הִ תְ גַּבְּ רו הַ מִ צְ רִ יִים וְ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א ּ ּ ּ לְ הַ גְדִ יל כְּ בוֹ דָ ם וְ כָ בְ שׁ ו יִשְׂ רָ אֵ ל בַּ גָּלות ּ ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן ּ הָ יו יְכוֹ לִ ים לְ הִ תְ קַ יֵם עַל־יְדֵ י שֶׁ כְּ בָ ר הִ תְ חִ יל יוֹ ּ ּ סֵ ף לְ תַ קֵ ן ולְ הַ עֲלוֹ ת הַ כָּ בוֹ ד שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה לֹא הָ יָה כּ ֹחַ ּ ּ כָּ ל־כָּ ך לְ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א לְ הִ תְ גַּבֵּ ר עֲלֵיהֶם ְ . וְ כַ מובָ א ּ ּ בַּ סְּ פָ רִ ים שֶׁ עִ קַ ר קִ יומָ ם שֶׁ ל יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ מִ צְ רַ יִם בִּ ימֵ י ּ ּ ּ הַ גָּלות הָ יָה עַל־יְדֵ י יוֹ סֵ ף שֶׁ הִ כְ נִיעַ מִ קֹ ּ ּ דֶ ם הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א שָׁ ם ובְ לֹא זֶה לֹא הָ יו יְכוֹ לִ ים לַעֲמֹד כְּ נֶגֶד תֹקֶ ף ּ ּ ּ זֻהֲמָ תָ ם בִּ ימֵ י הַ גָּלות עַד שֶׁ לֹא הָ יו יְכוֹ לִ ים לָצֵ את ּ ּ ּ ּ מִ שָׁ ם . וְ הַ כּ ֹל עַל־יְדֵ י תִ קון הַ כָּ בוֹ ד שֶׁ זָכָ ה יוֹ סֵ ף לְ תַ קֵ ן ּ ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י הַ נִסָּ יוֹ ן שֶׁ הוא תִ ּ ּ ּ ּ ּ קון נַפְ שׁ וֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל , וְ כֵן עַל־יְדֵ י זֶה זָכו לָצֵאת מִ שָׁ ם כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב וַיִקַ ח מֹשֶׁ ה ּ ּ ּ ּ ּ אֶ ת עַצְ מוֹ ת יוֹ סֵ ף עִ מוֹ וְ כו ּ ּ ' . ל"ּ כַּ נַ כִּ י אֲרוֹ נוֹ שֶׁ ל יוֹ סֵ ף שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת קֶ בֶ ר הַ צַ דִ יק שָׁ ם עִ קַ ר הַ כָּ בוֹ ד בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ כְּ בוֹ ד ה יַ ' אַ סְ פֶ ך כו ּ ָ ' וְזֶה הַ כָּ בוֹ ד הַ קָ דוֹ שׁ הָ לַך לִ פְ נֵיהֶם ְ ּ וְ כָ ל נַפְ שׁ וֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל נִמְ שְׁ כו אַ חַ ר הַ כָּ בוֹ ד הַ זֶה וְיָצְ או ּ ּ ּ מִ שָׁ ם בְּ חַ יִים וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ . כִּ י כְּ שֶׁ זוֹ כִ ין שֶׁ בָּ א הַ כָּ בוֹ ד לְ טוֹ בָ ה ּ אֲזַי יְכוֹ לִ ין לִ מְ שׁ ֹך אַ חַ ר הַ כָּ בוֹ ד וְלִ כְ לֹ ְ ל בּ וֹ וְ לִ שָׁ אֵ ר ּ בַּ חַ יִים אַ דְ רַ בָּ א עוֹ ד נִתְ וַסֵּ ף לוֹ נֶפֶ שׁ וְחִ יות חָ דָ שׁ ּ ּ ּ ּ עַ ל־יְדֵ י הַ כָּ בוֹ ד שֶׁ בָּ א לְ טוֹ בָ ה , כִּ י כְּ שֶׁ בָּ א הַ כָּ בוֹ ד שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מַ לְ כות לְ טוֹ בָ ה אֲזַי נִכְ לָלִ ין בּ וֹ ּ ּ וְ הָ בֵ ן בִּ בְ חִ ינַת הִ תְ חַ דְ שׁ ות הַ נֶפֶ שׁ ּ ּ ּ ו ) עיין לקוטי מוהר ן א " – ' סימן סז . ( וְ זֶה בְּ חִ ינַת יְצִ יאַ ת נַפְ שׁ וֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל מִ מִ צְ רַ יִם עַ ל־יְדֵ י עַצְ מוֹ ת יוֹ סֵ ף שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ קֶ בֶ ר הַ צַ דִ יק בְּ חִ ינַת כָּ בוֹ ד דִ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה ּ ּ ּ ּ יוֹ צְ אִ ין הַ נְפָ שׁ וֹ ת מִ גָּלותָ ם לְ חַ יִים ולְ שָׁ לוֹ ּ ּ ּ ּ . ם וְ זֶהו ּ בְּ חִ ינַת הָ עַ נְנֵי כָּ בוֹ ד שֶׁ הָ לְ כו תָ מִ יד לִ פְ נֵי מַ חֲנֵה ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב לֹא יָמִ ישׁ עַמוד הֶ עָ נָן יוֹ מָ ם וְ כו ּ ּ ּ ּ ' לִ פְ נֵי הָ עָ ם . כִּ י הַ כָּ בוֹ ד דִ קְ דֻ שָׁ ה בְּ חִ ינַת הָ עַנְנֵי כָּ בוֹ ד ּ ּ הָ לַך לִ פְ נֵי מַ חֲנֵה יִשְׂ רָ אֵ ל תָ מִ י ּ ְ ד וְ הֵ ם נִמְ שְׁ כו וְ הָ לְ כו ּ ּ אַ חֲרֵ י הַ כָּ בוֹ ד שֶׁ הוא שָׁ רְ שָׁ ם וְ עַ ל־יְדֵ י זֶה הָ יָה עִ קַ ר ּ ּ גְּ אֻ לָתָ ם ּ . וְ זֶהו שֶׁ נִסְ מָ ך עֲלִ יַת עַ צְ מוֹ ת יוֹ סֵ ף לְ עַ נְנֵי ּ ְ ּ ּ כָּ בוֹ ד בִּ תְ חִ לַת פָ רָ שַׁ ת בְּ שַׁ לַח כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב וַיִקַ ח ּ ּ ּ ּ ּ ּ מֹשֶׁ ה אֶ ת עַ צְ מוֹ ת יוֹ סֵ ף וְ כו ' ּ וַיִסְ עו מִ סֻּכּ ֹת וְ כו ּ ּ ּ וְ ה ' ' הֹלֵך לִ פְ נֵיהֶ ם יוֹ מָ ם בְּ עַמוד עָ נָן וְ כו ּ ּ ּ ְ . ' הַ יְנו כַּ נַ ּ ּ " ל כִּ י גַּם פָ סוק וַיִסְ עו מִ סֻּכּ ֹת מְ רַ מֵ ז עַ ל עַ נְנֵי כָּ בוֹ ד שֶׁ הֵ ם ּ ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת סֻכּ וֹ ת כַּ יָדועַ ּ ּ , ּ ובִ שְׁ בִ יל זֶה נְסִ יעָ ה רִ אשׁ וֹ נָה ּ שֶׁ יָ צְ או יִשְׂ רָ אֵ ל מִ מִ צְ רַ יִם הָ יָה מֵ רַ עְ מְ סֵ ס לְ סֻכּ וֹ ת ּ ּ , כִּ י שְׁ מָ א גָּרִ ים ] השם גורם [ לְ הוֹ רוֹ ת שֶׁ נִמְ שְׁ כו תֵ כֶ ף ּ ּ ּ בִּ יצִ יאָ תָ ם אַ חֲרֵ י בְּ חִ ינַת סֻכּ וֹ ת שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מִ צְ וַת ּ סֻכָּ ה שֶׁ הוא עַנְנֵי כָּ בוֹ ד שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה הָ יָה עִ קַ ר ּ ּ יְצִ יאָ תָ ם וְ כַ נַ ּ"ל . ) לקוטי הלכות - הלכות חובל בחברו ג ' - אות י (ג" וַיִצְ עֲקו בְ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל אֶ ל ה ּ ּ ' יד ) (י , יוֹ נָתִ י בְּ חַ גְוֵי הַ סֶּ לַע בְּ סֵ תֶ ר הַ מַ דְ רֵ גָה וְ כו ּ ּ . ' ּופֵ רֵ שׁ רַ שִׁ י " זֶה נֶאֱמַ ר עַל אוֹ תָ ה שָׁ עָה שֶׁ רָ דַ ף פַ רְ עֹה אַ חֲרֵ יהֶם ּ ּ ְו הִ שִׂ יגָם חוֹ נִים עַל הַ יָם וְ אֵ ין מָ קוֹ ם לָנוס לִ פְ נֵיהֶם מִ פְ נֵי ּ ּ ּ ּ הַ יָם וְ לֹא לְ הִ פָ נוֹ ת מִ פְ נֵי חַ יוֹ ת רָ עוֹ ת ּ ּ ּ ּ , לְ מָ ה הָ יו דוֹ מִ ין ּ ּ בְּ אוֹ תָ ה שָׁ עָה ּ ? לְ יוֹ נָה שֶׁ בּ וֹ רַ חַ ת מִ פְ נֵי הַ נֵץ וְ נִכְ נְסָ ה ּ ּ לִ נְקִ יקֵ י הַ סְּ לָעִ ים וְ הָ יָה הַ נָחָ שׁ נוֹ שֵׁ ּ ף בָּ ה , ּ ּתִ כָּ נֵס לִ פְ נִים — הֲרֵ י הַ נָחָ שׁ ּ , תֵ צֵ א לַחוץ ּ ּ — הֲרֵ י הַ נֵץ ּ . אָ מַ ר לָה ּ הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא ּ ּ ְ ּ : הַ רְ אִ ינִי אֶ ת מַ רְ אַ יִך , ְ אֶ ת כִּ שְׁ רוֹ ן פְ עֻלָתֵ ך לְ מִ י אַ תְ פוֹ נָה בְּ עֵת צָ רָ ה ּ ּ ּ ְ ּ ? הַ שְׁ מִ יעִ ינִי אֶ ת קוֹ לֵך וַיִצְ עֲקו בְּ נֵי יִשְׂ ּ ּ ְ רָ אֵ ל אֶ ל ה . ' וְ כָ ל עִ נְיָן זֶה עוֹ בֵ ר עַל כָּ ל אָ דָ ם בְּ עֵת שֶׁ רוֹ צֶ ה לִ כְ נֹס בַּ עֲבוֹ דַ ת ה ' שֶׁ הַ יֵצֶר הָ רָ ע ּ וְחֵ ילוֹ תָ יו שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת פַ רְ עֹה ומִ צְ רַ יִם רוֹ דְ פִ ים אַ חֲרָ יו ּ ּ בְּ כַ מָ ה מִ ינֵי רְ דִ יפוֹ ת וְ כָ ל כּ ֹחָ ם מֵ חֲמַ ת הַ דִ ינִים שֶׁ יוֹ נְקִ ים ּ ּ ּ מֵ הֶם , ומִ תֹקֶ ף הִ תְ עוֹ רְ רות הַ דִ ינִים שֶׁ נִתְ עוֹ רְ רִ ים עָ לָיו ּ ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" כָּ ל הַ מַ צְ דִ יק אֶ ת עַצְ מוֹ ּ ּ מִ לְ מַ טָ ה מַ צְ דִ יקִ ין עָ לָיו מִ לְ מַ עְ לָה וְ כו ּ ּ ּ ּ . ' עַל־יְדֵ י זֶה רוֹ דְ פִ ין אוֹ תוֹ מִ כָּ ל הַ צְ דָ דִ ין בְּ כַ מָ ה מִ ינֵי מְ ּ ּ נִיעוֹ ת וְ עִ כּ ובִ ין וְיִסּ ורִ ים ובִ לְ בּ ולִ ים רַ בִּ ים וְ הוא מַ מָ שׁ כְּ מוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ הָ יָה יְצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם , שֶׁ מֵ אֲחוֹ רֵ יהֶ ם רָ דְ פו הַ מִ צְ רִ ים ּ ּ ּ אַ חֲרֵ יהֶם ומִ לִ פְ נֵיהֶ ם הָ יָה הַ יָם סוֹ עֵר ומִ צִ דְ דֵ יהֶם חַ יוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ רָ עוֹ ת עַד שֶׁ לֹא הָ יָה מָ קוֹ ם לָנוס ּ ּ בְּ שׁ ום צַ ד כְּ מוֹ יוֹ נָה ּ שֶׁ בּ וֹ רַ חַ ת מִ פְ נֵי הַ נֵץ וְ כו ּ ּ ּ ', ומַ מָ שׁ בְּ חִ ינוֹ ת אֵ לו עוֹ בְ רִ ים ּ ּ ּ ּ עַל כָּ ל אָ דָ ם הָ רוֹ צֶ ה לִ כְ נֹס בַּ עֲבוֹ דַ ת ה ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ כִּ י מִ י שֶׁ רוֹ צֶ ה לִ כְ נֹס לַעֲבוֹ דַ ת ה ' יִתְ בָּ רַ ך הוא בְּ חִ ינַת יְצִ יאַ ת ּ ְ מִ צְ רַ יִם מַ מָ שׁ ּ , כִּ י עִ קַ ר יְצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם הוא מַ ה ּ ּ שֶׁ יוֹ צְ אִ ין מִ טֻמְ אָ ה לְ טָ הֳרָ ה ּ ּ ּ , מִ טֻמְ אַ ת וְזֻהֲמַ ת פַ רְ עֹה ּ ּ ומִ צְ רַ יִם לִ קְ דֻ שַׁ ת וְטָ הֳרַ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : בְּ הוֹ צִ יאֲך אֶ ת הָ עָם מִ מִ צְ רַ יִם תַ עַבְ דון אֶ ת הָ אֱלֹקִ ים ּ ּ ּ ָ . 'ּ וְ כו וְזֶה מֻכְ רָ ח לַעֲבֹר עַל כָּ ל אָ דָ ם בְּ כָ ל זְמַ ן בְּ כָ ל דוֹ ר ּ וָדוֹ ר . וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ : ל" בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר חַ יָב ּ ּ אָ דָ ם לִ רְ אוֹ ת אֶ ת עַצְ מוֹ כְּ אִ לו הוא יָצָ א מִ מִ צְ רַ יִם ּ ּ ּ ּ , וכְ שֶׁ בְּ חִ ינַת פַ רְ עֹה ומִ צְ רַ יִם שֶׁ הֵם הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א ּ ּ ּ וְחֵ ילוֹ תָ יו רוֹ דְ פִ ין אַ חַ ר הָ אָ דָ ם בְּ בִ לְ בּ ולִ ים ומַ חֲשָׁ בוֹ ת ּ ּ רָ עוֹ ת רַ בּ וֹ ת מְ אֹד וְ אֵ ין לוֹ מָ קוֹ ם לָנוס לֹא לְ פָ נָיו וְלֹא ּ לְ אַ חֲרָ יו וְ לֹא מִ ן הַ צְ דָ דִ ין ּ , כִּ י מִ כָּ ל צַ ד מְ סַ בְּ בִ ין אוֹ תוֹ בְּ כַ מָ ה מִ ינֵי בִּ לְ בּ ולִ ים ומְ נִיעוֹ ת וְיִסּ ורִ ין ּ ּ ּ ּ , אֲ זַי אִ ם יִרְ צֶ ה לְ הִ סְ תַ כֵּ ל לַאֲחוֹ רָ יו בְּ וַדַ אי יִתְ גַּבְּ רו חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם יוֹ תֵ ר ּ ּ ּ , עַל־כֵּן אֵ ין תַ קָ נָה כִּ י אִ ם שֶׁ יִצְ עַק אֶ ל ה ּ ּ ּ ' ּ מִ מָ קוֹ ם אֲ שֶׁ ר הוא שָׁ ם וְ לֹא יִפְ נֶה וְיִסְ תַ כֵּ ל לְ אַ חֲרָ יו כְּ לָ ּ ּ ) . ל לקוטי הלכות – הלכות שילוח הקן ד ' - (' ה

Segment 18
HE:
וַיִצְ עֲקו בְ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל אֶ ל ה ּ ּ ' יד ) (י , עִ קַ ר הַ יִסּ ורִ ין וְהַ צָ רוֹ ת ּ ּ ּ ּ , רַ חֲמָ נָא לִ צְ לַן ּ , ּ הוא מֵ חֲמַ ת שֶׁ הִ תְ גַּבְּ רו הַ הֲבָ לִ ים רָ עִ ים שֶׁ נַעֲשׂ ו מִ כִּ סּ ופִ ין רָ עִ ים ּ ּ ּ ּ ,

Segment 19
HE:
ִשֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה נִצְ טַ יְרו אוֹ תִ יוֹ ת הַ תוֹ רָ ה הַ מַ נְהִ יג ּ ּ ּ ּ ּ ים הָ עוֹ לָם לְ לֹא טוֹ ב , חַ ס וְשָׁ לוֹ ם , ומִ זֶה בָּ אִ ין כָּ ל הַ צָ רוֹ ת ּ ּ ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם . וְ עַל־כֵּן עִ קַ ר הַ תַ קָ נָה לָזֶה הוא רַ ק ּ ּ ּ ּ : " וַיִצְ עֲקו ּ ּ אֶ ל ה , "' וכְ מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" יָפָ ה צְ עָ קָ ה לְ אָ דָ ם וְ כו ', ּ כִּ י מֵ אַ חַ ר שֶׁ הוא בְּ צָ רָ ה ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , שֶׁ הוא מוֹ רֶ ה ּ שֶׁ כְּ בָ ר הִ תְ גַּבְּ רו הַ הֲבָ לִ ים רָ עִ ים עַל הַ הֲבָ לִ ים טוֹ בִ ים ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , עַל־כֵּן אֵ ין דַ י בִּ תְ פִ לָה בְּ קוֹ ל פָ שׁ וט לְ בַ ד ּ ּ ּ ּ , רַ ק צָ רִ יך לִ צְ עֹק בְּ קוֹ ל גָּדוֹ ל וְחָ זָק לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ְ ּ , כְּ דֵ י לְ הַ גְבִּ יר הַ הֶבֶ ל דִ קְ ּ ּ דֻ שָׁ ה עַל הַ הֲבָ לִ ים רָ עִ ים , כְּ דֵ י שֶׁ יַחֲזֹר וְיִתְ נַהֵג עִ מוֹ לְ טוֹ בָ ה וְ עַל־יְדֵ י־זֶה יֵצֵ א מֵ הַ צָ רָ ה ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת " וַיִצְ עֲקו אֶ ל ה ּ ּ ' ּ בַּ צַ ר לָהֶם , מִ מְ צוקוֹ תֵ יהֶם ּ ּ ּ יַצִ ילֵם ". וְ אָ ז צָ רִ יך לְ הוֹ דוֹ ת לַה ְ ', בְּ חִ ינַת " יוֹ דו לַה ּ ' חַ סְ דוֹ ּ " דַ יְ קָ א , בְּ חִ ינַת חֶ סֶ ד וְ אַ הֲבָ ה וְ כִ סּ ופִ ין נִפְ לָאִ ים ּ לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , שֶׁ זֶה עִ קַ ר הַ דְ בֵ קות לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ ּ ּ , וְ עַל זֶה נִתְ יַסְּ דו כָּ ל הַ שִׁ ירוֹ ת וְ הַ הוֹ דָ אוֹ ת ּ ּ . וְזֶה : " יוֹ דו לַה ּ ' חַ סְ דוֹ וְ נִפְ לְ אוֹ תָ יו וְ כו ּ ּ , "' כִּ י עַל־יְדֵ י הַ חֶ סֶ ד הַזֶה ּ , שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת רְ צוֹ נוֹ ת וְ כִ סּ ופִ ין טוֹ בִ ים ּ , עַל־יְדֵ י־זֶה נַעֲשִׂ ין כָּ ל הַ נִפְ לָאוֹ ת שֶׁ בָּ עוֹ לָם עַל־יְדֵ י שֶׁ נִצְ טַ יְרִ ין הָ אוֹ תִ יוֹ ת לְ טוֹ ב ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י זֶה ) . לקוטי הלכות - הלכות הודאה ה ' - אות ' א לפי אוצר היראה - יסורים וישועה- (' ז

Segment 20
HE:
וַיִצְ עֲקו בְ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל אֶ ל ה ּ ּ ' יד ) (י , כָּ ל הַ צְ עָקוֹ ת וזְעָ קוֹ ת שֶׁ צְ רִ יכִ ין לִ צְ עֹק בְּ עֵת הַ צָ רָ ה ּ ּ ּ ּ , רַ חֲמָ נָא לִ צְ לַן ּ , הַ כּ ֹל הוא לִ זְכּ וֹ ת שֶׁ יָאִ יר עָ לָיו הַ דַ עַת ּ ּ ּ לִ מְ צֹא הַ הַ רְ חָ בוֹ ת גַּם בְּ תוֹ ך הַ צָ רָ ה ּ ְ , עַד שֶׁ יוכַ ל לְ שַׂ ּ ּ ּמֵ חַ נַפְ שׁ וֹ כָּ ל־כָּ ך , ְ עַד שֶׁ יֵהָ פֵ ך הַ יָגוֹ ן וַאֲנָחָ ה עַצְ מוֹ לְ שִׂ מְ חָ ה ּ ּ ְ , שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה עִ קַ ר הַ כְ נָעַת הַ סִּ טְ רָ א־אָ חֳרָ א וְ הֵיכְ לֵי ּ הַ תְ מורוֹ ת ּ ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת עַצְ בות וְיָגוֹ ן וַאֲנָחָ ה ּ , וְזוֹ כִ ין לְ בָ רֵ ר הַ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ הָ יְתָ ה בְּ גָ ּ ּ ּ לות בֵּ ינֵיהֶם , שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה דַ יְקָ א יוֹ צְ אִ ין מִ ן הַ צָ רָ ה וְ הַ גָּלות ּ ּ . ) לקוטי הלכות -

Segment 21
HE:
הל כות הודאה ו ' - אותיות י " ג" ב י לפי אוצר היראה - יסורים וישועה- (' ח

Segment 22
HE:
' ה יִלָּחֵ ם לָכֶ ם וְ אַ תֶ ם תַ חֲרִ ישׁ ון ּ ּ ּ

Segment 23
HE:
יד ) ( יד , כְּ מוֹ שֶׁ בַּ יָם הַ גַּשְׁ מִ י אִ ּ י אֶ פְ שָׁ ר לִ כָּ נֵס בּ וֹ מֵ רִ בּ וי מַ יִם ּ ּ הַ שׁ וֹ טְ פִ ים , וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לַעֲבֹר עָ לָיו כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י אֳנִיוֹ ת הָ עֲשׂ ויִים בְּ חָ כְ מָ ה וְ אֻ מָ נות גָּדוֹ ל ּ ּ ּ ּ , וְגַם צְ רִ יכִ ין מַ נְהִ יג הַ סְּ פִ ינָה , שֶׁ יֵדַ ע הֵיטֵ ב אֵ יך לְ הַ נְהִ יג הַ סְּ פִ ינָה ְ ּ כְּ פִ י הַ שָׁ ּ עָ ה , כְּ פִ י הָ רוחוֹ ת שֶׁ מְ נַשְׁ בִ ין ּ ּ ּ ; וְ עִ קַ ר שְׁ לֵמות ּ ּ הַ חָ כְ מָ ה אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ בָ אֵ ר הֵיטֵ ב כָּ ל־כָּ ך ְ , כִּ י אִ ם בִּ בְ חִ ינַת רְ מָ זִים , כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ לַמְ דוֹ אֵ יך יַטֶ ה וְיַנְהִ יג ּ ְ ּ הַ חֲבָ לִ ים וְ הַ תֹרֶ ן וְ הַ סְּ פִ ינָה בְּ כָ ל עֵת כְּ פִ י הַ סִּ בָּ ּ ה וְ הַ זְמַ ן ּ , רַ ק צָ רִ יך לְ הָ בִ ין בְּ עַצְ מוֹ כְּ פִ י נְטִ יוֹ ת הָ רוחוֹ ת ּ ּ ְ ; וְ לִ פְ עָמִ ים מִ תְ גַּבֵּ ר הָ רוחַ ־סְ עָרָ ה עַד שֶׁ אֵ ין מוֹ עִ יל שׁ ום חָ כְ מָ ה ּ ּ , כִּ י אִ ם לִ צְ עֹק אֶ ל הַ שֵׁ ם ּ . כְּ מוֹ ־כֵן מַ מָ שׁ בְּ רוחָ נִיות ּ ּ ּ ּ , לְ מִ י שֶׁ רוֹ צֶ ה לִ כְ נֹס לְ יָם הַ חָ כְ מָ ה , שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ כְ נֹס בּ וֹ כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י צַ דִ יקִ ים אֲמִ תִ יִים ּ ּ ּ , שֶׁ הֵ ם בְּ חִ ינַת " יוֹ רְ דֵ י הַ יָם ּ בָּ אֳנִיוֹ ת וְ כו ּ ּ ' ". וצְ רִ יכִ ין מַ נְהִ יג אֲמִ תִ י שֶׁ יֵדַ ע כָּ ל ּ ּ ּ הַ דְ רָ כִ ים וְ הַ נְתִ יבוֹ ת שֶׁ בְּ יָם הַ חָ כְ מָ ה ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת " ּ הַ נוֹ תֵ ן בַּ יָם דָ ּ ּ , " ְ רֶ ך וְיַעֲשֶׂ ה אֳנִיוֹ ת בְּ חָ כְ מָ ה וְ אֻ מָ נות נִפְ לָא ּ ּ ּ לַעֲבֹר וְ לָשׁ וט עֲלֵיהֶם בְּ יָם הַ חָ כְ מָ ה ּ . וְ עִ קַ ר שְׁ לֵמות ּ ּ הַ חָ כְ מָ ה אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ בָ אֵ ר , כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י רְ מָ זִים , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת הַ יָדַ יִם שֶׁ בְּ יָם הַ חָ כְ מָ ה ּ , ּ הַ נִמְ שָׁ כִ ין מִ בְּ חִ ינַת שְׁ תִ יקָ ה שֶׁ ל הֶחָ כָ ם . כִּ י מִ י שֶׁ אֵ ינוֹ מְ קַ בֵּ ל מֵ רַ בּ וֹ שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת מֹשֶׁ ה אֶ ת בְּ חִ ינַת הַ שְׁ תִ יקָ ה ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ צִ מְ צום ומְ חִ צוֹ ת הַ שֵׂ כֶ ל ּ ּ ּ ּ , שֶׁ לֹא יִכְ נֹס לְ הַ שִׂ יג יוֹ תֵ ר מִ דַ י ּ ּ ּ ובַ מֻפְ לָא מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ ּ , וְ לֹא יִכְ נֹס בַּ חֲקִ י רוֹ ת וְ קֻ שְׁ יוֹ ת וְ תֵ רוצִ ים ּ ', ּ וְ כו רַ ק יִסְ מֹך עַל אֱמונָה ּ ְ , וְיִרְ צֶ ה לִ כְ נֹס בְּ יָם הַ חָ כְ מָ ה , בְּ וַדַ אי יֻשְׁ קַ ע וְיֻטְ בַּ ע בְּ תוֹ ך הַ יָם בְּ רוחָ נִיות וְגַשְׁ מִ יות ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ ּ . וְזֶה הָ יָה עִ קַ ר הַ נֵס שֶׁ ל קְ רִ יעַת יַם־סוף ּ ּ ּ , ּ שֶׁ נִבְ קַ ע לָהֶם בְּ כֹחַ ו ּ זְכות מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו ּ ּ , עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם ּ , יָם הַ חָ כְ מָ ה בְּ רוחָ נִיות ּ ּ ּ , וְזָכו לַעֲבֹר בּ וֹ בְּ שָׁ לוֹ ם ּ . וְ עַל־כֵּן הָ יָה בֶּ אֱמֶ ת אָ ז הִ תְ גַּלות הַ דַ עַת מְ אֹד ּ ּ ּ , כְּ מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ : ל" ּ רָ אֲתָ ה שִׁ פְ חָ ה עַל הַ יָם וְ כו ּ ּ '; ּוכְ מוֹ ־כֵן נִבְ קַ ע לָהֶ ם הַ יָם ּ בְּ גַשְׁ מִ יות וַיַעַבְ רו בַ יַבָּ שָׁ ה בְּ תוֹ ך הַ יָם ּ ּ ּ ּ ְ ּ ּ . וְ הָ עִ קָ ר הָ יָה ּ עַל־יְדֵ י שֶׁ הֵ אִ יר עֲלֵיהֶם בְּ חִ ינַת שְׁ תִ יקָ ה , לִ בְ לִ י לְ הַ רְ הֵר אַ חַ ר מִ דוֹ תָ יו יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , בְּ חִ ינַת ' ה" יִלָחֵ ם לָכֶם וְ אַ תֶ ם ּ ּ תַ חֲרִ ישׁ ון ּ ּ ". וְזֶה הָ יָה בְּ חִ י נַת אִ תְ עָרותָ א דִ לְ תַ תָ א ּ ּ ּ שֶׁ לָהֶם , וְעַל־יְדֵ י־זֶה זָכו שֶׁ נִזְכַּ ר לָהֶם זְכות אָ בוֹ ת וזְכות ּ ּ ּ ּ ּ יוֹ סֵ ף , עַד שֶׁ עָבְ רו הַ יָם בְּ שָׁ לוֹ ם ּ ּ . ּוכְ מוֹ ־כֵן גַּם עַכְ שָׁ ו , שֶׁ אָ רַ ך עָ לֵינו הַ גָּלות מְ אֹד ּ ּ ְ , וַתְ הִ י הָ אֱמֶ ת נֶעְ דֶ רֶ ת ּ ּ , וְ סָ ר מֵ רָ ע מִ שְׁ ת ּ וֹ לֵל , וְיִרְ אֵ י חֵ טְ א נִמְ אָ סו , ּ וְ עַל־פִ י־רֹב אַ נְשֵׁ י ּ אֱמֶ ת הֵם נִרְ דָ פִ ים מְ אֹד מֵ חֲמַ ת הַ קָ טֵ גוֹ רְ יָא שֶׁ בֵּ ין ּ ּ ּ הַ תַ לְ מִ ידֵ י חֲכָ מִ ים בְּ עַצְ מָ ם . וְ עִ קַ ר הַ תִ קון הוא לִ בְ לִ י ּ ּ ּ ּ ּ לִ כְ נֹס בַּ חֲקִ ירוֹ ת וְ קֻ שְׁ יוֹ ת וְ תֵ רוצִ ים כְּ לָל ּ , רַ ק לְ הִ סְ תַ כֵּ ּ ל עַל הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ ּ , וְ לִ שְׁ מֹר אֶ ת עַצְ מוֹ לִ בְ לִ י לְ הִ לָכֵד ּ בְּ רֶ שֶׁ ת הָ רוֹ דְ פִ ים בַּ חֲלַקְ לַקות לְ שׁ וֹ נָם ובְ חָ כְ מָ תָ ם ּ ּ ּ וְ לֵיצָ נותָ ם ּ , אֲשֶׁ ר כָּ ל זֶה קָ שֶׁ ה מֵ הָ רְ דִ יפָ ה בְּ גַשְׁ מִ יות ּ ּ , כִּ י מְ נִיעַת הַ מֹחַ קָ שָׁ ה מֵ הַ כּ ֹל ּ , וְ אֵ ין לָנו עַל מִ ּ י לְ הִ שָׁ עֵן כִּ י ּ אִ ם עַל אָ בִ ינו שֶׁ בַּ שָׁ מַ יִם ּ ּ , כְּ מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ , ל" ּ וְ לִ דֹם ּ וְ לִ שְׁ תק ולְ צַ פוֹ ת לִ ישׁ ועַת הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ , עַד שֶׁ עַל־פִ י־רֹב ּ עַל־יְדֵ י הַ דומִ יָה וְ הַ שְׁ תִ יקָ ה יִבְ עַר לִ בּ וֹ ּ ּ ּ ּ , עַד שֶׁ יִצְ עַק ּ וְיִתְ פַ לֵל לְ הַ שֵׁ ם בְּ הִ שְׁ ּ ּ ּ תוֹ קְ קות נִפְ לָא מֵ עֹמֶ ק הַ לֵב ּ ּ ּ , עַד יַשְׁ קִ יף וְיֵרֶ א ה ' מִ ן הַ שָׁ מָ יִם ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת : לָכֵן הַ מַ שְׂ כִּ יל ּ כָּ עֵת יִדֹם ּ , וְ נֶאֱמַ ר : " טוֹ ב וְ יָחִ יל וְ דומָ ם לִ תְ שׁ ועַת ה ּ ּ , "' וְ כָ מוֹ הו רַ בִּ ים ּ . ) לקוטי הלכות -ט נ ילת ידיים לסעודה ' ו- אותיות ל" ט מ ד" מ א" לפי אוצר היראה – פסח - (' ל

Segment 24
HE:
' ה יִלָּחֵ ם לָכֶ ם וְ אַ תֶ ם תַ חֲרִ ישׁ ון ּ ּ ּ

Segment 25
HE:
יד ) ( יד , וְזֶה " לָכֵן הַ מַ שְׂ כִּ יל בָּ עֵת הַ הִ יא יִדֹם וְ כו ּ ּ ּ . ' לְ ך דֻ מִ יָה ּ ּ ָ

Segment 26
HE:
תְ הִ לָה אֱלֹקִ ים בְּ צִ יוֹ ן ּ ּ . אַ ך לֵאלֹקִ ים דוֹ מִ י נַפְ שִׁ י וְ כו ּ ּ ּ ְ . ' טוֹ ב וְיָחִ יל וְ דומָ ּ ם לִ תְ שׁ ועַת ה ּ ' ,"'ּ וְ כו וְ כֵן פְ סוקִ ים ּ ּ הַ רְ בֵּ ה , כִּ י עַתָ ה בְּ אַ חֲרִ ית הַ יָמִ ים הָ אֵ לֶה שֶׁ עֲלֵיהֶם ּ ּ ּ נִתְ נַבְּ או בַּ פְ סוקִ ים הַ נַ ּ ּ ּ ּ " ל צְ רִ יכִ ין לִ דֹם וְ לִ שְׁ תֹק הַ רְ בֵּה ּ ּ עַל כָּ ל מַ ה שֶׁ נַעֲשֶׂ ה עַתָ ה בָּ עוֹ לָם וְ לִ בְ לִ י לִ כְ נֹס ּ ּ ּ בַּ חֲקִ ירוֹ ת וְ קֻ שְׁ יוֹ ת וְ תֵ רוצִ ים כְּ לָל ּ , רַ ק לִ דֹם וְ לִ שְׁ תֹק ּ ּ ולְ צַ פוֹ ת לִ ישׁ ועַת ה ּ ּ ּ ' עַד שֶׁ עַל־פִ י הָ רֹב עַל־יְדֵ י הַ דומִ יָה ּ ּ ּ ּ וְ הַ שְׁ תִ יקָ ה יִבְ עַר לִ בּ וֹ עַד שֶׁ יִצְ עַק וְיִתְ פַ לֵל לַה ּ ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ בִּ בְ חִ ינַת ) תְ הִ לִ ים לט ּ ּ ( ד , נֶאֱלַמְ תִ י דומִ יָ ּ ּ ּ ּ ה הֶחֱשֵׁ יתִ י וְ כו ' ּ חַ ם לִ בִּ י בְּ קִ רְ בִּ י בַּ הֲגִיגִי תִ בְ עַר אֵ שׁ דִ בַּ רְ תִ י בִּ לְ שׁ וֹ נִי ּ ּ . 'ּ וְ כו וְזֶה ) ּ אִ יוֹ ב יב , כג ( מַ שְׂ גִּיא לַגּוֹ יִם וַיְאַ בְּ דֵ ם . כִּ י לוֹ כֵ ד חֲכָ מִ ים בְּ עָרְ מָ ם ) שָׁ ם ה , יג ( שֶׁ כָּ ל זֶה הָ יָה בִּ קְ רִ יעַת יַם־סוף שֶׁ סִּ בְּ בָ ּ ם בְּ כַ וָנָה לְ הַ טְ עוֹ תָ ם ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) שְׁ מוֹ ת יד : (ב , וְ יָשֻׁ בו וְיַחֲנו לִ פְ נֵי פִ י הַ חִ ירֹת ּ ּ ּ ' ּ וְ כו וְ אָ מַ ר פַ רְ עֹה וְ כו ּ ּ ' וְ כֵ ן הוא עַתָ ה ּ ּ . וְ אֵ לו הַ נִרְ דָ פִ ים צְ רִ יכִ ין לִ זָהֵר לִ בְ לִ י לֵילֵך בְּ חָ כְ מוֹ ת רַ ק ְ ּ ּ ּ ּ ּ לִ צְ עֹק אֶ ל ה ' וְ אִ ם גַּם זֶה קָ שֶׁ ה עַל כָּ ל פָ נִים לֹא יְהַ רְ הֵר ּ , וְ כָ ל שֶׁ כֵּן שֶׁ לֹא יְדַ בֵּ ר נֶגֶד מִ דוֹ תָ יו יִתְ בָּ רַ ך רַ ק יִשְׁ תֹק ּ ְ ּ ּ וְיִדֹם עַד יַשְׁ קִ יף וְיֵרֶ א וְ כו ּ ּ ' וִיצַ פֶ ה לְ חַ סְ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך לְ בַ ד ְ ּ ּ בְּ חִ ינַת ה ' יִלָחֵ ם לָכֶם וְ אַ תֶ ם תַ חֲרִ שׁ ון ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) דִ בְ רֵ י הַ יָמִ ים־ב כ ּ ּ יד , (: וַאֲ נַחְ נו לֹא נֵדַ ע מַ ה נַעֲשֶׂ ה כִּ י ּ ּ עָ לֶיך עֵינֵינו וְ כו ּ ּ ָ . ' ּוכְ תִ יב : כִּ י אֵ ין בָּ נו כּ ֹחַ בְּ כָ ל הֶ הָ מוֹ ן ּ הַ זֶה וְ כו ּ ּ ' עָזְרֵ נו כִּ י עָ לֶיך נִשְׁ עַנו ּ ּ ּ ָ . בִּ פְ רָ ט עַתָ ה בְּ סוֹ ף ּ הַ גָּלות הַזֶה שֶׁ עַל זֶה ּ ּ אָ מַ ר יִרְ מְ יָה ) אֵ יכָ ה ג , נד נה (: " צָ פו מַ יִם עַל רֹאשִׁ י וְ כו ּ ּ ' קָ רָ אתִ י שִׁ מְ ך ה ָ ' מִ בּ וֹ ר תַ חְ תִ יוֹ ת וְ כו ּ ּ ּ ּ ". ' וְ אָ מַ ר ) שָׁ ם שָׁ ם , כו (: " טוֹ ב וְ יָחִ יל וְ דומָ ם ּ לִ תְ שׁ ועַת ה ּ ' " 'ּ וְ כו . " ל"ּ כַּ נַ עַד יַשְׁ קִ יף וְיֵרֶ א ה ' ּ מִ שָׁ מָ יִם " ) שָׁ ם שָׁ ם נ , (. " כִּ י לֹא יִזְנַח לְ עוֹ לָם ה ' " ) 'ּ וְ כו שָׁ ם שָׁ ם , לא ( וְ כֵן הַ רְ בֵּ ה . כִּ י עִ קַ ר הָ רְ דִ יפָ ה שֶׁ ל הַ שׂ וֹ נְאִ ים הֵן ּ ּ מֵ עַכּ ו ּ" ם הֵן בֵּ ין יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ עַצְ מָ ן שֶׁ הַ חוֹ לְ קִ ים רוֹ דְ פִ ים מְ אֹד אֶ ת הַ כְּ שֵׁ רִ ים . וְ הָ עִ קָ ר עַל־יְדֵ י חָ כְ מוֹ ת שֶׁ ל הֶבֶל ּ ּ שֶׁ נִדְ מֶ ה לְ כָ ל אֶ חָ ד שֶׁ הוא נָבוֹ ן וְחָ כָ ם וְרוֹ צֶ ה שֶׁ הַ כּ ֹל ּ יֵלְ כו בְּ דֶ רֶ ך חָ כְ מָ תוֹ הָ עֲקֻמָ ה ומְ הֻפֶ כֶ ת ּ ּ ּ ּ ְ . וְ נִדְ מֶ ה לוֹ שֶׁ הוא צָ רִ יך לִ הְ יוֹ ת רוֹ דֵ ף אֶ ת הַ נִרְ דָ פִ ים מְ אֹד ּ ּ ְ ּ , אֲבָ ל אֵ לו הַ נִרְ דָ פִ ים צְ רִ יכִ ין לִ זָהֵר בְּ יוֹ תֵ ר שֶׁ לֹא יִתְ עו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְיִטְ עו ּ אַ חֲרֵ י חָ כְ מָ תָ ם הָ רָ עוֹ ת רַ ק יִסְ תַ כְּ לו עַל הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ ּ ּ ּ וִיקַ יְמו ּ ּ ' אַ ל תַ עַן כְּ סִ יל כְּ אִ וַלְ תוֹ ּ ּ ּ ) ' מִ שְׁ לֵי כו (. ד , רַ ק לַחֲרֹשׁ וְ לִ שְׁ תֹק אֲפִ לו בְּ דַ עְ תוֹ לִ בְ לִ י לִ כְ נֹס בְּ קֻ שְׁ יוֹ ת ּ ּ ּ ּ וְ תֵ רוצִ ים כַּ נַ ּ ּ . ל" רַ ק לְ צַ פוֹ ת לִ ּ ישׁ ועַת ה ּ . ' בִּ בְ חִ ינַת מַ ה שֶׁ אָ מַ ר מֹשֶׁ ה לְ יִשְׂ רָ אֵ ל בִּ קְ רִ יעַת יַם־סוף ּ ּ ) שמות יד , יג-: ( יד אַ ל תִ ירָ או הִ תְ יַצְ בו ורְ או אֶ ת יְשׁ ועַת ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ' ' ה ' ּ וְ כו יִלָחֵ ם לָכֶם וְ אַ תֶ ם תַ חֲרִ שׁ ון ּ ּ ּ ּ . רַ ק שֶׁ עַתָ ה מֵ חֲמַ ת שֶׁ צְ רִ יכִ ין שֶׁ תִ הְ יֶה גְּ אֻ לָה ּ ּ ּ ּ שְׁ לֵמָ ה שֶׁ אֵ ין אַ חֲרֶ יהָ גָּלות וְ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א וְ הַ יֵצֶר הָ רָ ע ּ ּ מִ תְ פַ שֵׁ ט מְ אֹד מְ אֹד וְ כו ּ ּ ּ ', עַ ל־כֵּ ן צְ רִ יכִ ין עַתָ ה ּ לְ הַ אֲרִ יך אַ פוֹ בְּ יוֹ תֵ ר וְ יוֹ תֵ ר ולְ הִ תְ גַּבֵּ ר יוֹ תֵ ר לִ דֹם ּ ּ ּ ְ וְ לִ שְׁ תֹק בְּ דַ עְ תוֹ לִ בְ לִ י לְ הַ רְ הֵ ר אַ חֲרֵ י ה ּ ּ ' יִ תְ בָּ רַ ך ְ וְ אַ חֲרֵ י יִרְ אֵ י ה ' הָ אֲמִ תִ יִים ּ ּ . רַ ק לְ הִ שְׁ תַ דֵ ל לִ צְ עֹק ּ ּ ולְ הִ תְ פַ לֵל לַה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך הַ רְ בֵּ ה ְ . וכְ מוֹ שֶׁ אָ מַ ר הַ תַ נָא ּ ּ ּ כַּ מָ ה פְ עָ מִ ים ּ ּ ) סוֹ טָ ה מט :( בְּ עִ קְ בוֹ ת מְ שִׁ יחָ א חֻצְ פָ א ּ ּ יִסְ גֶּא וְ כו ] ' ּ לפני שיבוא המשיח החוצפה תגדל [ ִי רְ אֵ י חֵ טְ א כו . 'ּ וְ הָ אֱמֶ ת תִ הְ יֶה נֶעְ דֶ רֶ ת ּ ּ , וְ דָ רְ שׁ ו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ " ) ל סַ נְהֶ דְ רִ ין צז .( ּ שֶׁ יִהְ יֶה נַעֲשֶׂ ה הָ אֱמֶ ת עֲדָ רִ ים עֲדָ רִ ים וְ כָ ל אֶ חָ ד יֹאמַ ר שֶׁ אֶ צְ לוֹ הָ אֱמֶ ת עַד שֶׁ בַּ סּ וֹ ף מְ סַ יֵם ּ : עַ ל מִ י לָנו לְ הִ שָׁ עֵן עַ ל אָ בִ ינו ּ ּ ּ שֶׁ בַּ שָׁ ּ מַ יִם . וְ כֵ ן חוֹ זֵר זֹאת כַּ מָ ה פְ עָ מִ ים שֶׁ בְּ כָ ל פַ עַם ּ ּ ּ שֶׁ מְ גַלֶה הַ בִּ לְ בּ ול וְ הַ קָ טֵ גוֹ רְ יָא שֶׁ יִהְ יֶה בְּ אַ חֲרִ ית ּ ּ ּ ּ ּ הַ יָמִ ים הָ אֵ לֶה מְ סַ יֵם בְּ כָ ל פַ עַם ּ ּ ּ ּ : עַ ל מִ י לָנו לְ הִ שָׁ עֵן כִּ י ּ ּ אִ ם עַ ל אָ בִ ינו שֶׁ בַּ שָׁ מַ יִם כַּ מְ בֹאָ ר בְּ סוֹ טָ ה ּ ּ , ּ עַיֵן שָׁ ם : וְ הַ כְּ לָל , שֶׁ עִ קַ ר הָ רְ דִ יפָ ה שֶׁ ל הָ רוֹ דְ פִ ים אֶ ת הַ כְּ שֵׁ רִ ים ּ וְ הַ תְ מִ ימִ ים הוא שֶׁ רוֹ צִ ים לְ תָ פְ סָ ם בְּ חָ כְ מָ תָ ם הָ רָ עָ ה ּ ּ ובְ רִ בּ וי לֵיצָ נות שֶׁ לָהֶ ם וְ זֶה קָ שֶׁ ה מִ ן הַ כּ ֹל ּ ּ ּ ּ . כִּ י עִ קָ ר ּ הוא מְ נִיעַ ת הַ מֹחַ ּ ּ , כִּ י מִ תְ חִ לָה רוֹ ּ ּ דְ פִ ים אוֹ תָ ם מַ מָ שׁ ּ כַּ מְ פֻרְ סָ ם . וְ אַ חַ ר־כָּ ך מִ שְׁ תַ דְ לִ ים בְּ יוֹ תֵ ר לְ פַ תוֹ תָ ם ּ ּ ּ ְ בַּ חֲלַקְ לַקות דִ בְ רֵ יהֶ ם הָ רָ עִ ים שֶׁ אוֹ מְ רִ ים שֶׁ דוֹ רְ שִׁ ים ּ ּ ּ ּ טוֹ בָ תָ ם וְ כו ' ּ וְזֶה קָ שֶׁ ה מִ ן הַ כּ ֹל , עַ ל־כֵּ ן אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ בָ אֵ ר ולְ סַ פֵ ר כָּ ל מַ ה שֶׁ יֵשׁ בָּ ּ ּ ּ ּ זֶה רַ ק הַ מַ שְׂ כִּ יל כָּ עֵת ּ יִדֹם וְ יָבִ ין הֵ יכָ ן הָ אֱמֶ ת וִיקַ יֵם דִ בְ רֵ י הַ תַ נָאִ ים הַ נַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ל " שֶׁ חָ זְרו וְ כָ פְ לו כַּ מָ ה פְ עָ מִ ים עַ ל מִ י לָנו לְ הִ שָׁ עֵן כִּ י אִ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ם עַ ל אָ בִ ינו שֶׁ בַּ שָׁ מַ יִם ּ ּ . ) לקוטי הלכות - הלכות בציעת הפת א ' - אות מ (ד"

Segment 27
HE:
ּ וַיָ בֹאו בְ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ תוֹ ך הַ יָם בַּ יַבָּ שָׁ ה ּ ּ ְ ּ

Segment 28
HE:
יד ) , ( טז הַ יְנו כְּ שֶׁ מַ יִם הַ זֵידוֹ נִים מִ תְ גַּבְּ רִ ים חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת הַ הִ רְ הורִ ים רַ בִּ ים ובִ לְ בּ ולִ ים וְ כו ּ ּ ּ ּ ', שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת מְ צולוֹ ת יָם וְ אֵ ין מָ קוֹ ם לִ בְ רֹחַ לֹ ּ א לְ פָ נִים וְ לֹא לְ אָ חוֹ ר וְ לֹא מִ שׁ ום צַ ד ּ ּ , שֶׁ אָ ז הַ נֶפֶ שׁ יִשְׂ רְ אֵ לִ י בְּ צָ רָ ה ּ ובִ מְ צוקָ ה גְּ דוֹ לָה ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת יוֹ נָתִ י בְּ חַ גְוֵי הַ סֶּ לַע בְּ סֵ תֶ ר הַ מַ דְ רֵ גָה וְ כו ּ ּ ', אֲזַי אֵ ין תַ קָ נָה כִּ י אִ ם שֶׁ יַסִּ יחַ דַ עְ תוֹ ּ ּ ּ ּ ּ וְ לֹא יִסְ תַ כֵּ ל לְ אַ חֲ ּ רָ יו כְּ לָל , רַ ק יִזְדָ רֵ ז כְּ גִבּ וֹ ר לָרוץ ּ ּ אֹרַ ח לַעֲבֹר עַ ל כָּ ל הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת וְ הַ בִּ לְ בּ ולִ ים וְ לֵילֵך ְ ּ ּ בַּ דֶ רֶ ך שֶׁ הוא עוֹ סֵ ק בּ וֹ בְּ תוֹ רָ ה ותְ פִ לָה וְ כו ּ ּ ּ ּ ְ ּ ', וְ לֹא יִסְ תַ כֵּ ל לַאֲחוֹ רָ יו כְּ לָל ּ , רַ ק יַעֲשֶׂ ה אֶ ת שֶׁ לוֹ ּ . וְ זֶהו ּ בְּ חִ ינַת דַ ּ בֵּ ר אֶ ל בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל וְ יִסָּ עו , ּ שֶׁ יֵלְ כו לְ דַ רְ כָּ ם ּ ּ וְ יִקְ פְ צו לְ תוֹ ך הַ יָם וְ לֹא יַחְ שְׁ בו וְ לֹא יִסְ תַ כְּ לו ּ ּ ּ ּ ּ ְ ּ לַאֲחוֹ רֵ יהֶ ם כְּ לָל . וְ כֵ ן עָ שׂ ו שֶׁ קָ פַ ץ נַחְ שׁ וֹ ן לְ תוֹ ך הַ יָם ּ ְ ּ ּ וְ אַ חֲרָ יו כָּ ל יִשְׂ רָ אֵ ל וְ הָ לְ כו בַּ יָם עַד חָ טְ מָ ם ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ , ל" הַ יְנו שֶׁ לֹא הִ סְ תַ כְּ לו עַ ל מַ יִם ּ ּ ּ ּ הַ שׁ וֹ טְ פִ ים מַ יִם הַ זֵידוֹ נִים בְּ חִ ינַת מְ צולַת יָם שֶׁ הֵ ם ּ ּ ּ הַ בִּ לְ בּ ולִ ים וְ הִ רְ הורִ ים הָ רָ עִ ים וְ הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת רַ בּ וֹ ת ּ ּ ּ הַ מְ בַ לְ בְּ לוֹ ת אוֹ תָ ם בַּ עֲבוֹ דָ תָ ם , ּובִ פְ רָ ט בִּ תְ פִ לָתָ ם ּ , רַ ק קָ פְ צו לְ תוֹ ך הַ מְ צולַת יָם וְ הָ לְ כו לָבֶ טַ ח דַ רְ כָּ ם וְ עָ סְ קו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ בַּ עֲבוֹ דָ תָ ם בְּ תוֹ רָ ה ותְ פִ לָה וְ כו ּ ּ ּ ' בְּ תוֹ ך הִ תְ גַּבְּ רות ּ ְ שְׁ אוֹ ן גַּלֵי הַ יָם שֶׁ הֵ ם הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת וְ הַ בִּ לְ בּ ולִ ים וְ לֹא ּ ּ ּ ּ

Segment 29
HE:
הִ סְ תַ כְּ לו לַאֲחוֹ רֵ יהֶ ם כְּ לָל ּ ּ , רַ ק עָ שׂ ו אֶ ת שֶׁ לָהֶם ּ ּ ובְ וַדַ אי כָּ ל מַ ה שֶׁ הִ תְ גַּבְּ רו לִ בְ לִ י לְ הִ סְ תַ כֵּ ל עֲלֵיהֶם ּ ּ ּ ּ ּ וְ לֵילֵך בְּ תוֹ כָ ם בְּ וַדַ אי הִ תְ גַּבְּ רו הַ מְ צולוֹ ת יָם כְּ נֶגְ דָ ם ּ ּ ּ ּ ּ ְ יוֹ תֵ ר וְ יוֹ תֵ ר כְּ מוֹ שְׁ נֵי אֲ נָשִׁ ים הַ נִלְ חָ מִ ים זֶה עִ ם זֶה ּ , אֲבָ ל יִשְׂ רָ אֵ ל עַ _ ם קָ דוֹ שׁ לֹא הִ סְ תַ כְּ לו עַ ל כָּ ל זֶה ּ ּ וְ קִ יְמו עֵצָ ה הַ נַ ּ ּ ּ " ל לְ הִ תְ חַ זֵק לִ בְ לִ י לְ הִ סְ תַ כֵּ ל עֲלֵיהֶם ּ ּ כְּ לָל רַ ק לֵילֵך דַ רְ כָּ ם הַ קֹדֶ שׁ בְּ תוֹ כָ ם בְּ תוֹ ך שְׁ טִ יפַ ת ְ ְ ּ ּ הַ יָם עַ ד שֶׁ בָּ או עַ ד חָ טְ מָ ם ּ ּ , וְ אָ ז כְּ שֶׁ רָ אָ ה ה ' יִתְ בָּ רַ ך ְ חֹזֶק לְ בָ בָ ם שֶׁ אֵ ינָם מַ נִיחִ ים עֲבוֹ דָ תָ ם בְּ שׁ ום בִּ לְ בּ ול ּ ּ ּ שֶׁ בָּ עוֹ לָם , אֲזַי חָ מַ ל עֲלֵיהֶ ם ובָ קַ ע הַ יָם מִ פְ נֵיהֶם ּ ּ ּ וַיָבוֹ או בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ תוֹ ך הַ יָם בַּ יַבָּ שָׁ ה ּ ּ ּ ְ ּ , כִּ י כֵ ן הַ דָ בָ ר ּ כְּ שֶׁ מִ תְ חַ זְקִ ים בְּ הִ תְ חַ זְקות גָּדוֹ ל לֵילֵך דַ רְ ּ ְ ּ ּ ּ ּ כּ וֹ בִּ תְ פִ לָתוֹ ּ וַעֲבוֹ דָ תוֹ וְ לִ בְ לִ י לְ הַ בִּ יט לְ אַ חֲרָ יו וְ אֵ ינוֹ מִ סְ תַ כֵּ ל ּ אַ חֲרֵ יהֶ ם כְּ לָל , אֲזַי פִ תְ אֹם הֵ ם נִתְ בַּ טְ לִ ים לְ גַמְ רֵ י ּ ּ מַ מָ שׁ כְּ מוֹ הַ יָם שֶׁ נִתְ בַּ טֵ ל לִ פְ נֵי בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל וְ נִתְ הַ פֵ ך ּ ְ ּ ּ ּ ּ לְ יַבָּ שָׁ ה ) . לקוטי הלכות – הלכ ות שילוח הקן ד ' - (' ז

Segment 30
HE:
וַיַאֲמִ ינו בַּ ה ּ ּ ' ובְ מֹשֶׁ ה עַבְ דוֹ ּ ּ

Segment 31
HE:
יד ) ( לא , הָ עִ קָ ר הוא אֱמונַת חֲכָ מִ ים ּ ּ ּ , כִּ י הָ עִ קָ ר הוא הַ תַ כְ לִ ית ּ ּ ּ . וְ צָ רִ יך כָּ ל אָ דָ ם לָחוס עַ ל עַצְ מוֹ וְ לַחְ שׁ ֹב תָ מִ יד בְּ כָ ל ּ ּ ְ יוֹ ם עַ ל תַ כְ לִ יתוֹ הַ נִצְ חִ י ומַ ה יִהְ ּ ּ ּ ּ יֶה סוֹ פוֹ וְ כו . 'ּ וְ לִ זְכּ וֹ ת לְ תַ כְ לִ ית הַ טוֹ ב בֶּ אֱמֶ ת אִ י אֶ פְ שָׁ ר כִּ י־אִ ם עַ ל־יְדֵ י ּ אֱמונַת חֲכָ מִ ים ּ , כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ אָ דָ ם לְ הַ גִּיעַ וְ לַחֲזֹר לִ מְ קוֹ ר נִשְׁ מָ תוֹ כִּ י־אִ ם עַ ל־יְדֵ י הַ חֲכָ מִ ים הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ אֲמִ תִ יִים ּ ּ , כִּ י אֲפִ לו כְּ שֵׁ ּ ּ רִ ים וִ ירֵ אִ ים וְ עוֹ סְ קִ ים בַּ תוֹ רָ ה ּ אֵ ינָם יְכוֹ לִ ים לְ הַ גִּיעַ לִ שְׁ לֵמותָ ם כִּ י־אִ ם עַ ל־יְדֵ י ּ הַ חֲכָ מִ ים וְ הַ צַ דִ יקִ ים אֲמִ תִ יִים ּ ּ ּ ּ . מִ כָּ ל־שֶׁ כֵּ ן מִ י שֶׁ פָ גַם ּ אֵ יזֶה פְ גָם ּ , מִ כָּ ל־שֶׁ כֵּ ן מִ י שֶׁ פָ גַם וְ עָ בַ ר הַ רְ בֵּ ה ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , כַּ מָ צו ּ ּ י עַ כְ שָׁ ו בַּ עֲונוֹ תֵ ינו הָ רַ בִּ ים ּ , ּ בְּ וַדַ אי אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ רַ פֹאתוֹ בְּ גוף וָנֶפֶ שׁ כִּ י־אִ ם עַ ל־יְדֵ י הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ ּ הַ גְּ דוֹ לִ ים וְ הַ נִפְ לָאִ ים בֶּ אֱמֶ ת שֶׁ יוֹ דְ עִ ים לִ דְ רֹשׁ אֶ ת ּ ּ הַ תוֹ רָ ה בִּ שְׁ לֵמות בֶּ אֱמֶ ת וְ יוֹ דְ עִ ים שָׁ רְ שֵׁ י נְפָ שׁ וֹ ת שֶׁ ּ ּ ל כָּ ל כָּ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ ּ , וְ יוֹ דְ עִ ים לְ פָ רֵ שׁ ולְ בָ אֵ ר כָּ ל הַ דְ רָ כִ ים וְ הָ עֵצוֹ ת וְ הַ נְתִ יבוֹ ת וְ הַ תַ חְ בּ ולוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ צָ רִ יך כָּ ל אָ דָ ם שֶׁ בָּ עוֹ לָם הָ רוֹ צֶ ה לָגֶשֶׁ ת אֶ ל הַ קֹדֶ שׁ ּ ְ ּ , בְּ אֹפֶ ן שֶׁ יוכַ ל כָּ ל אֶ חָ ד לְ קַ בֵּ ל רְ פואָ ה ּ ּ ּ לְ כָ ל מִ ינֵי חֳלִ י הַ נֶפֶ שׁ וְ הַ גּוף שֶׁ בָּ עוֹ לָם ּ ּ ) . לקוטי הלכות - הל כות

Segment 32
HE:
שבת ו ' - ' ג לפי אוצר היראה – אמונה - (ו" ל

Segment 33
HE:
וַיַאֲמִ ינו בַּ ה ּ ּ ' ובְ מֹשֶׁ ה עַבְ דוֹ ּ ּ

Segment 34
HE:
יד ) ( לא , עִ קַ ר כְּ לַל הָ אֱמונָה הַ קְ דוֹ שָׁ ה הוא אֱמונַת חֲכָ מִ ים ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י הֵם מַ מְ שִׁ יכִ ין לָנו הָ אֱמונָה הַ קְ דוֹ שָׁ ה בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ ּ ּ ; כִּ י בְ לֹא אֱמונַת חֲכָ מִ ים אֲמִ תִ יִים ּ ּ ּ , גַּם אֱמונָתֵ נו בְּ הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך אֵ ינוֹ בִּ שְׁ לֵמות ּ ְ . ) לקוטי הלכות - הל כות שבת ' ו- י"א לפי אוצר היראה – אמונה - (א" מ וַיַאֲ מִ ינו בַּ ה ּ ּ ' ובְ מֹשֶׁ ה עַבְ ד ּ ּ ֹו יד ) ( לא , צְ רִ יכִ ים לְ הוֹ דוֹ ת ולְ הַ לֵל מְ אֹד לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ כְּ שֶׁ זוֹ כִ ין לֶאֱמונַת חֲכָ מִ ים ּ ּ , כִּ י עַ ל־יְדֵ י־זֶה נִצוֹ לִ ין ּ וְ יוֹ צְ אִ ין מִ כָּ ל הַ צָ רוֹ ת שֶׁ בָּ עוֹ לָם בְּ רוחָ נִיות ובְ גַשְׁ מִ יות ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , וְ זֶה בְּ חִ ינַת " מוֹ דִ ים דְ רַ בָּ נָ ּ ן". ) לקוטי הלכות - הל כות

Segment 35
HE:
שבת ו ' -ט" י לפי אוצר היראה – אמונה - (ד" מ

Segment 36
HE:
וַיַאֲ מִ ינו בַּ ה ּ ּ ' ובְ מֹשֶׁ ה עַבְ דוֹ ּ ּ

Segment 37
HE:
יד ) ( לא , אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" בָּ נֵי חַ יֵי ומְ זוֹ נֵי ּ ּ , בְּ מַ זָלָא תָ לְ יָא ּ ּ ּ מִ לְ תָ א . וְ אִ יתָ א בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ , דְ הַ יְנו בַּ ּ ּ ּ ּ מַ זָל הָ עֶלְ יוֹ ן , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת עַתִ יקָ א ּ ּ , שָׁ ם תָ לוי הַ מְ זוֹ נוֹ ת ּ ּ ּ . וְ לִ כְ אוֹ רָ ה קָ שֶׁ ה : הֲלוֹ א עִ קַ ר הַ מְ זוֹ נוֹ ת וְ הַ פַ רְ נָסָ ה הוא מִ בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ שְׂ מֹאל שֶׁ יֵשׁ בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת " בִּ שְׂ מֹאלָה עֹשֶׁ ר ּ וְ כָ בוֹ ד , " וְ כָ אן אָ מְ רו שֶׁ הַ מְ ּ ּ זוֹ נוֹ ת הוא מִ מַ זָל הָ עֶלְ יוֹ ן ּ ּ ּ שֶׁ הוא עַ תִ יקָ א ּ ּ , שֶׁ שָׁ ם כּ ֹלָא יַמִ ינָא וְ לֵית שְׂ מֹאל תַ מָ ן ּ ּ ּ ּ ּ

Segment 38
HE:
]ששם הכל ימין ואין שמאל שם [ ? אַ ך בֶּ אֱמֶ ת עִ קַ ר ּ ְ שׁ ֹרֶ שׁ הַ שֶׁ פַ ע שֶׁ ל עֲשִׁ ירות ופַ רְ נָסָ ה הוא רַ ק שָׁ ם ּ ּ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת עַ תִ יקָ א ּ , שֶׁ הִ יא מַ זָלָא ּ אַ , ְך שָׁ ם בְּ שָׁ רְ שׁ וֹ אֵ ין שַׁ יָך לִ קְ רוֹ תוֹ בְּ שֵׁ ם עֲשִׁ ירות ּ ּ ְ , כִּ י שָׁ ם כּ ֹלָא יָמִ ין ּ , וְ שָׁ ם הַ שֶׁ פַ ע הַ קָ דוֹ שׁ כּ ֹלָא חַ ד וְ אֵ ין בָּ ה שׁ ום צִ יור ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ; וְ שָׁ ם גַּם הַ שֶׁ פַ ע שֶׁ ל עֲשִׁ ירות הוא רַ ק תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ , אוֹ ר צַ ח ּומְ צֻחְ צָ ח . ולְ מַ טָ ה כְּ שֶׁ ּ ּ נִמְ שָׁ ך הַ שֶׁ פַ ע ּ ְ ּ , אֲזַי כְּ שֶׁ נִמְ שָׁ ך ְ ּ ּ הַ שֶׁ פַ ע לְ יָמִ ין וְ לִ שְׂ מֹאל , אֲזַי נִצְ טַ יֵר הַ שֶׁ פַ ע עַ ל־יְדֵ י ּ ּ בְּ חִ ינַת שְׂ מֹאל לַעֲשִׁ ירות ופַ רְ נָסָ ה ּ ּ . ומֵ חֲמַ ת זֶה צָ רִ יך ְ ּ גַּם הַ צַ דִ יק לִ פֹל בִּ שְׁ עַ ת אֲמִ ירַ ת תוֹ רָ תוֹ לְ אֵ יזֶה בְּ חִ ינָה ּ ּ ּ ּ ּ דַ קָ ה מִ ן הַ דַ קָ ה מִ בְּ חִ ינַת שְׂ מֹאל ּ ּ , בִּ שְׁ בִ יל לְ הַ מְ שִׁ יך ְ ּפַ רְ נָסָ ה לְ הָ עוֹ לָם . אֲבָ ל תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ יִפֹל לִ בְ חִ ינַת שְׂ מֹאל ּ ּ ּ , תוכַ ל הַ סִּ טְ רָ א־אָ חֳרָ א שֶׁ אֲחִ יזָתָ ה מִ בְּ חִ ינַת שְׂ מֹאל ּ ּ ּ לְ הִ תְ אַ חֵ ז בּ וֹ , עַ ד שֶׁ יִפֹל לִ בְ חִ ינַת שְׂ מֹאל מַ מָ שׁ ּ ּ ּ , ֶׁש ּ הוא בְּ חִ ינַת שֶׁ לֹא לִ שְׁ מָ ה ּ ּ , וַאֲזַי הֵ ם נוֹ טְ לִ ין הַ שֶׁ פַ ע ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ; וְ לֹא דַ י שֶׁ לֹא יִזְכֶּ ה לְ כִ תְ רָ ה שֶׁ ל תוֹ רָ ה ּ ּ ּ , אַ ף גַּם פַ רְ נָסָ ה לֹא יוכַ ל לְ הַ מְ שִׁ יך עַ ל־יְדֵ י לִ מוד כָּ זֶה חַ ס ּ ּ ּ ּ ְ וְ שָׁ לוֹ ם , ומְ אומָ ה לֹא יִשָׂ א בַ עֲמָ לוֹ ּ ּ ּ . וְ אִ ם יַעֲסֹק בַּ תוֹ רָ ה ּ רַ ק לִ שְׁ מָ ה , ּ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת יְמִ ינָה שֶׁ ל תוֹ רָ ה ּ ּ ּ , בְּ לִ י שׁ ום ּ שְׁ גִיאָ ה אֲפִ לו דַ קָ ה מִ ן הַ דַ קָ ה ובְ לִ י שׁ ום נְטִ יָה אֶ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ שְׂ מֹאל אֲפִ לו כְּ חוט־הַ שַׂ עֲרָ ה ּ ּ ּ ּ ּ , אָ ז גַּם־כֵּ ן לֹא יוכַ ל ּ לְ הַ מְ שִׁ יך פַ רְ נָסָ ה ְ ּ , כִּ י עִ קַ ר הַ פַ רְ נָסָ ה וְ הָ עֲשִׁ ירות הוא ּ ּ ּ ּ מִ שְׂ מֹאלָה שֶׁ ל תוֹ רָ ה ּ ּ ּ . וְ עַ ל־כֵּ ן בֶּ אֱמֶ ת קָ שֶׁ ה מְ אֹד לְ הַ שִׂ יג פַ רְ נָסָ ה דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת קָ שִׁ ין מְ זוֹ נוֹ תָ יו שֶׁ ל אָ דָ ם כִּ קְ רִ יעַ ת יַם־סוף מַ מָ שׁ ּ ּ ) עיין פסח אות קיד . ( וְ עַ ל־כֵּ ן עִ קַ ר הַ פַ רְ נָסָ ה ּ ּ נִמְ שֶׁ כֶ ת רַ ק עַ ל־יְדֵ י צַ דִ יק ּ גָּדוֹ ל כָּ זֶה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מֹשֶׁ ה ּ , וְ הוא יָכוֹ ל לַעֲלוֹ ת עַד ּ עַ תִ יקָ א קַ דִ ישָׁ א ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ מַ זָל הָ עֶלְ יוֹ ן ּ ּ ּ , ּ שֶׁ שָׁ ם כָּ ל הַ הַ שְׁ פָ עוֹ ת וְ שָׁ ם כּ ֹלָא יַמִ ינָא כַּ נַ שׁ ֹרֶ שׁ ּ ּ ּ ּ , ל" וְ עַ ל־יְדֵ י־זֶה יָכוֹ ל גַּם הַ צַ דִ יק לְ אַ כְ לָלָא שְׂ מֹאלָא ּ ּ

Segment 39
HE:
בְּ יַמִ ינָא בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ , כִּ י הוא יוֹ דֵ עַ שֶׁ שָׁ ם בְּ שָׁ רְ שׁ וֹ כּ ֹלָא ּ ּ ּ חַ ד , כּ ֹלָא יַמִ ינָא ּ ּ , וְ שָׁ ם עִ קַ ר שׁ ֹרֶ שׁ הַ הַ שְׁ פָ עָ ה ּ ּ ; רַ ק שֶׁ מֻכְ רָ ח לִ פֹל לִ בְ חִ ינַת שְׂ מֹאל גַּם־כֵּ ן בִּ כְ דֵ י לְ צַ יֵר ּ ּ ּ ּ הַ שֶׁ פַ ע שָׁ ם לַעֲשִׁ ירות ּ , אֲבָ ל אַ חַ ר־כָּ ך תֵ כֶ ף הוא כּ וֹ לֵל ּ ְ ּ שְׂ מֹאל בְּ יָמִ ין , ומַ מְ שִׁ יך תוֹ רָ ה ופַ רְ נָסָ ה לָעוֹ לָם ּ ּ ּ ְ בִּ קְ דֻ שָׁ ה גְ דוֹ לָה ּ . עַיֵן פְ נִים ּ ּ . עִ קַ ר הַ פַ רְ נָסָ ה נִמְ שֶׁ כֶ ת ּ ּ עַ ל־יְדֵ י הַ צַ דִ יק הַ דוֹ ר הָ אֲמִ תִ י ּ ּ ּ ּ , שֶׁ זוֹ כֶ ה לְ הַ מְ שִׁ יך ְ ּ פַ רְ נָסָ ה מִ מַ זָל הָ עֶלְ יוֹ ן הַ נַ ּ ּ ּ ּ , ל" ובוֹ קֵ עַ הַ יָם הַ חָ כְ מָ ה ּ ּ וְ הַ תוֹ רָ ה לִ פְ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל ּ . וְ יִשְׂ רָ אֵ ל עַם קָ דוֹ שׁ צְ רִ יכִ ין לְ הַ אֲמִ ין בְּ הַ צַ דִ יק־הָ אֱמֶ ת הַ זֶה ּ ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת " וַיַאֲמִ ינו ּ ּ בַּ ה ' ובְ מֹשֶׁ ה עַבְ דוֹ ּ ּ " ּ שֶׁ נֶאֱמַ ר בִּ קְ רִ יעַ ת יַ ם־סוף ּ , וְ עַ ל־יְדֵ י־זֶה זָכו אָ ז לְ הִ תְ גַּלות הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת הַ הַ שָׂ גָה הַ גְּ דוֹ לָה שֶׁ זָכו כָּ ל יִשְׂ רָ אֵ ל אָ ז ּ ּ ּ . גַּם זָכו אָ ז ּ לְ שֶׁ פַ ע עֲשִׁ ירות גָּדוֹ ל מִ בִּ זַת הַ יָם ּ ּ ּ , כִּ י בְּ וַדַ אי לָאו כָּ ל ּ אָ דָ ם זוֹ כֶ ה לִ שְׁ נֵי שֻׁ לְ חָ נוֹ ת , ִּכ י קָ שִׁ ין מְ זוֹ נוֹ תָ יו שֶׁ ל אָ דָ ם כִּ קְ רִ יעַ ת יַם־סוף כַּ נַ ּ ּ , ל" וְ אֵ יך יִזְכֶּ ה הָ אָ דָ ם בְּ כֹחוֹ ְ וזְכותוֹ לִ קְ רִ יעַ ת יַם־סוף ּ ּ ּ ? עַ ל־כֵּ ן אָ נו צְ רִ יכִ ין רַ ק ּ לִ סְ מֹך עַ ל צַ דִ יקֵ י הַ דוֹ ר הָ אֲמִ תִ יִים שֶׁ הֵ ם בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ ְ מֹשֶׁ ה , וְ עַ ל־יְדֵ י הָ אֱמונָה ּ לְ בַ ד יְכוֹ לִ ין לִ זְכּ וֹ ת לְ תוֹ רָ ה ּולְ פַ רְ נָסָ ה , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת קְ רִ יעַ ת יַם־סוף ּ ּ , כִּ י עִ קַ ר ּ קְ רִ יעַ ת יַם־סוף הָ יָה רַ ק בִּ זְכות הָ אֱמונָה שֶׁ הֶ אֱמִ ינו ּ ּ ּ ּ בַּ ה ' ובְ מֹשֶׁ ה עַבְ דוֹ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" כְּ דַ אי הֵ ם וְ הָ אֱמונָה וְ כו ּ ּ ', כְּ מוֹ ־כֵ ן גַּם עַ כְ שָׁ ו , עַ ל־יְדֵ י הָ אֱמונָה הַ גְּ דוֹ לָה יָכוֹ ל הַ צַ דִ יק־הָ אֱמֶ ת לְ הַ מְ שִׁ יך לוֹ ְ ּ ּ ּ כָּ ל הַ הַ שְׁ פָ עוֹ ת קְ דוֹ שׁ וֹ ת ּ , אַ ף־עַ ל־פִ י שֶׁ אֵ ינוֹ זוֹ כֶ ה לָזֶה ּ בְּ כֹחוֹ לְ בַ ד , רַ ק בִּ זְכות הָ אֱמונָה שֶׁ מַ אֲמִ ין בַּ ה ּ ּ ּ ' ובְ הַ צַ דִ יקֵ י־אֱמֶ ת ּ ּ ּ ) .ל"ּ כַּ נַ לקוטי הלכות - הלכות

Segment 40
HE:
ת למוד - תורה ז – ' ג ' לפי אוצר היראה -

Segment 41
HE:
ממון ופרנסה – אותיות נ (ה"נ ד "

Segment 42
HE:
וַיַאֲ מִ ינו בַּ ה ּ ּ ' ובְ מֹשֶׁ ה עַבְ דוֹ ּ ּ

Segment 43
HE:
יד ) ( לא , עִ קַ ר כָּ ל הַ נִסִּ ים וְ הַ נִפְ לָאוֹ ת וְ הִ תְ גַּלות אֱלָהות שֶׁ הָ יָה ּ ּ ּ ּ ּ ּ עַ ל יְדֵ י מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו , ּ עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם ּ , וְ כֵ ן כָּ ל הַ הַ שָׂ גוֹ ת ּ הַ גְּ דוֹ לוֹ ת וְ הַ נִפְ לָאוֹ ת שֶׁ גִּ לו לָנו שְׁ אָ ר הַ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ , הַ כּ ֹל הוא רַ ק כְּ דֵ י לְ חַ זֵק אוֹ תָ נו בֶּ אֱמונָה שְׁ לֵמָ ה ּ ּ ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה תַ כְ לִ ית כָּ ל הַ הַ שָׂ גוֹ ת וְ הַ יְדִ יעוֹ ת ּ ּ , בְּ חִ ינַת ' : ּתַ כְ לִ ית הַ יְ דִ יעָ ה אֲ שֶׁ ר לֹא נֵדַ ע ' . ל"ּ כַּ נַ וְ זֶה שֶׁ כָּ תוב אַ חַ ר כָּ ל ּ הַ נִסִּ ים וְ הַ נִפְ לָאוֹ ת שֶׁ עָ שָׂ ה מֹשֶׁ ה בִּ יצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם ּ ּ , שֶׁ הָ יָה אָ ז הִ תְ גַּלות אֱלָקות בְּ אוֹ ר נִפְ לָא וְ גָדוֹ ל מְ אֹד ּ ּ ּ כַּ יָדועַ ּ ּ , וְ אַ חַ ר־כָּ ך : ְ וַעֲנַן ה ' הוֹ לֵך לִ פְ נֵיהֶ ם יוֹ ְ מָ ם וְ כו ', ּ וְ עַמוד אֵ שׁ לָיְלָה ּ ּ , וְ אַ חַ ר־כָּ ך הָ יָה קְ רִ יעַ ת יַם סוף ּ ְ בְּ נִפְ לָאוֹ ת גְּדוֹ לוֹ ת ובְ הִ תְ גַּלות אֱלָקות גָּדוֹ ל מְ אֹד ּ ּ ּ ּ , עַד שֶׁ רָ אֲ תָ ה שִׁ פְ חָ ה עַ ל הַ יָם וְ כו ּ ּ ' כְּ מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ . ל" ּ אַ חַ ר כָּ ל זֶה כְּ תִ יב : " ּ וַיַרְ א יִשְׂ רָ אֵ ל אֶ ת הַ יָד הַ גְּ דוֹ לָה ּ וְ כו ', ּ וַיַאֲמִ ינו בַּ ה ּ ּ " ' רְ אֵ ה וְ הָ בֵ ן וְ הַ בֵּ ט , כִּ י אַ חַ ר כָּ ל וְ הַ מוֹ פְ תִ ים וְ הַ יְדִ יעוֹ ת הַ הַ שָׂ גוֹ ת ּ ּ

Segment 44
HE:
, צְ רִ יכִ ין עֲדַ יִן לֶאֱמונָה ּ , כִּ י כָ ל הַ נַ ּ" ל לֹא הָ יָה אֶ לָא בִּ שְׁ בִ יל חִ זוק ּ ּ ּ הָ אֱמונָה ּ , כָּ ל חַ ד כְּ פֻם מָ ה דִ מְ ּ שַׁ עֵר בְּ לִ בֵּ ה ּ ] כל אחד לפי מה שמשער בלבו , [ כִּ י לְ עוֹ לָם צְ רִ יכִ ין לְ הִ תְ חַ זֵק ּ בֶּ אֱמונָה ולְ הַ אֲמִ ין בְּ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ובְ הַ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ בִּ פְ שִׁ יטות בְּ לִ י שׁ ום חָ כְ מוֹ ת ּ ּ , כִּ י הָ עִ קָ ר הוא הָ אֱמונָה ּ ּ ּ הַ פְ שׁ וטָ ה ּ ּ . ) אוצר היראה – אמונה - (ב" פ

Segment 45
HE:
וַיַאֲמִ ינו בַּ ה ּ ּ ' ובְ מֹשֶׁ ה עַבְ דוֹ ּ ּ

Segment 46
HE:
יד ) ( לא , עִ קַ ר יְצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם הָ יָה לְ גַלוֹ ת הָ אֱמונָה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ , שֶׁ זֶה עִ קַ ר יְצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם לְ קַ בֵּ ל אֶ ת הַ תוֹ רָ ה שֶׁ הִ יא ּ ּ ּ אֱמונָה ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) תְ הִ לִ ים קיט ּ ּ ו , (: " כָּ ל מִ צְ וֹ תֶ יך ָ אֱמונָה ּ ". כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) שְׁ מוֹ ת ג : " ( יב , בְּ הוֹ צִ יאֲ ך אֶ ת ָ הָ עָ ם מִ מִ צְ רַ יִם תַ עַבְ דון אֶ ת הָ אֱלֹקִ ים וְ כו ּ ּ ּ ּ ' ". וְ עִ קַ ר ּ הָ אֱמונָה הִ יא עַ ל־יְדֵ י אֱמונַת חֲכָ מִ ים בְּ חִ ינַת ּ ּ ) שָׁ ם יד , לא (: וַיַאֲמִ ינו בַּ ה ּ ּ ' ובְ מֹשֶׁ ה עַבְ דוֹ ּ ּ , כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ אֲמִ ין בַּ ה ' כִּ י אִ ם כְּ שֶׁ מַ אֲמִ ינִין בְּ מֹשֶׁ ה עַבְ דוֹ ּ ּ , שֶׁ הוא אֱמונַת חֲכָ מִ ים ּ ּ , כִּ י לִ גְ דֻ לָתוֹ אֵ ין חֵ קֶ ר וְ הוא ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך מְ רוֹ מָ ם וְ נַעֲלֶה וְ נִשָׂ א מְ אֹד מִ דַ עְ תֵ נו ּ ּ ּ ּ ְ . וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ שִׂ יג הָ אֱמונָה הַ קְ דוֹ שָׁ ה כִּ י אִ ּ ּ ּ ם עַ ל־יְדֵ י הַ צַ דִ יקִ ים הָ אֲמִ תִ יִים שֶׁ הֵ ם מַ כְ נִיסִ ין בָּ נו הָ אֱמונָה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ קְ דוֹ שָׁ ה . וצְ רִ יכִ ין אָ נו לְ הַ אֲמִ ין בָּ הֶ ם וְ לִ בְ לִ י לָסור ּ ּ ּ מִ דִ בְ רֵ יהֶ ם יָמִ ין ושְׂ מֹאל ּ ּ . וְ כָ ל הַ קִ לְ קול שֶׁ ל כָּ ל ּ ּ הַ דוֹ רוֹ ת שֶׁ הָ יו מַ כְ עִ יסִ ין ובָ אִ ין קֹדֶ ם מַ תַ ּ ּ ּ ּ ּ ן תוֹ רָ ה , שֶׁ הֵם דוֹ ר הַ מַ בּ ול וְ דוֹ ר הַ פַ לָגָה ּ ּ ּ ּ ּ , הַ כּ ֹל הָ יָה עַ ל־יְדֵ י פְ גַם ּ אֱמונַת חֲכָ מִ ים ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) ּ אִ יוֹ ב כד , יח (: " לֹא יִפְ נֶה דֶ רֶ ך כְּ רָ מִ ים ְ ּ ". ּופֵ רֵ שׁ רַ שִׁ " י שֶׁ כְּ רָ מִ ים הֵם הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ , שֶׁ הָ יו נִשְׁ בָּ עִ ין לִ בְ לִ י לִ ּ פְ נוֹ ת לְ דַ רְ כָּ ם שֶׁ ל הַ צַ דִ יקִ ים הָ אֲמִ תִ יִים הָ עוֹ מְ דִ ים בְּ רומוֹ שֶׁ ל עוֹ לָם ּ ּ ּ ּ ּ . כִּ י בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר הָ יו בְּ וַדַ אי צַ דִ יקִ ים גְּבוֹ הִ ים ּ ּ ּ ּ אֲמִ תִ יִים ּ ּ , כְּ גוֹ ן מְ תושֶׁ לַח וְ נֹחַ וְ שֵׁ ם וְ עֵבֶ ר וַחֲנוֹ ך ְ ּ וְ כַ יוֹ צֵ א בָּ הֶם ּ , וְ אִ ם הָ יו מַ אֲמִ י ּ נִים בָּ הֶ ם , ּ הָ יו זוֹ כִ ים עַל יָדָ ם לָאֱמונָה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ולְ דֶ רֶ ך יְשָׁ רָ ה לַעֲבוֹ דָ תוֹ ְ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך , ְ וְ הָ יו נִצוֹ לִ ים מִ ן הַ מַ בּ ול ושְׁ אָ ר צָ רוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ . וְ אִ בְּ דו ּ הָ עוֹ לָם הַ זֶה וְ הָ עוֹ לָם הַ בָּ א ּ , הַ כּ ֹל עַ ל־יְדֵ י פְ גַם אֱמונַת ּ ּ חֲכָ מִ ים . וְ כֵ ן בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר עִ קַ ר הַ תִ קְ וָה לִ זְכּ וֹ ת ּ ּ ּ לַתַ כְ לִ ית הַ נִצְ חִ י לְ חַ יֵי עַ ד הוא עַ ל־יְדֵ י אֱמונַת חֲכָ מִ ים ּ ּ ּ ּ ּ אֲמִ תִ יִים ּ ּ , אֲ שֶׁ ר זָכו לְ הִ תְ גַּבֵּ ר עַ ל יִצְ רָ ם וְ כָ פו תַ אֲוָתָ ם ּ ּ ּ וְ הָ פְ כו פְ נֵיהֶ ם מֵ הַ בְ לֵי הָ עוֹ לָם הַ זֶה לְ גַמְ רֵ י ּ ּ ּ , ובָ חֲרו ּ ּ ְּב חַ יִים אֲמִ תִ יִים וְ יָגְ עו וְ טָ רְ חו בִּ יגִיעוֹ ת וַעֲבוֹ דוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ גְּ דוֹ לוֹ ת לִ שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך עַד שֶׁ זָכו לְ מַ ה שֶׁ זָכו ּ ּ ּ ּ ּ ְ , וְ הִ שִׂ יגו ּ ּ הַ שָׂ גַת אֱלֹקות ּ ּ , ובְ גֹדֶ ל כּ ֹחָ ם הֵ ם יְכוֹ לִ ים לְ קָ רֵ ב אוֹ תָ נו ּ ּ גַּם־כֵּ ן אֵ לָיו יִתְ בָּ רַ ך . ְ וְ אָ נו מְ חֻיָבִ ּ ּ ים לְ הַ אֲמִ ין בָּ הֶ ם , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) ּדְ בָ רִ ים יז יא , (: " לֹא תָ סור מִ ן הַ דָ בָ ר ּ ּ אֲ שֶׁ ר יַגִּידו לְ ך וְ כו ּ ּ ָ , "' כִּ י הֵ ם יוֹ דְ עִ ין לְ הוֹ רוֹ ת לָנו ּ הַ דֶ רֶ ך אֲ שֶׁ ר נֵלֵך בָּ ה וְ ּ ּ ְ ְ אֶ ת הַ מַ עֲשֶׂ ה אֲשֶׁ ר נַעֲשֶׂ ה ּ . ) לקוטי הלכות – הלכות פסח ו ' - (' א

Segment 47
HE:
ּ סו ס וְ רֹכְ בוֹ רָ מָ ה בַ יָם ּ (א , טו ) עִ קַ ר תִ קון הַ נֶפֶ שׁ שֶׁ ל אִ ישׁ הַ יִשְׂ רְ אֵ לִ י הוא תִ קון ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ מַ חֲשָׁ בָ ה , הַ יְנו שֶׁ יַגְבִּ יר כּ ֹחַ הַ שֵׂ כֶ ל עַל הַ מְ דַ מֶ ה ּ ּ ּ ּ , שֶׁ יִהְ יֶה הַ מְ דַ מֶ ה טָ פֵ ל לְ הַ שֵׂ כֶ ל ּ ּ ּ , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ כָּ תַ ב ּ ּ ַּב זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ : אֵ ין הָ רוֹ כֵ ב טָ פֵ ל לַסּ וס ּ , אֶ לָא הַ סּ ו ּ ּ ס טָ פֵ ל לְ הָ רוֹ כֵב . כִּ י סוס הוא בְּ חִ ינַת תקֶ ף פְ גַם זֻהֲמַ ת ּ ּ ּ ּ הַ מְ דַ מֶ ה ּ , שֶׁ עִ קַ ר רֹב בִּ לְ בּ ולִ ים הֵם עַל־יְדֵ י תַ אֲוַת ּ ּ ּ ּ הַ מִ שְׁ גָּל , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת זֻהֲמַ ת מִ צְ רַ יִם ּ , בְּ חִ ינַת וְזִ " רְ מַ ת ּ סוסִ ים זִרְ מָ תָ ם , " בְּ חִ ינַת " סוסִ ים מְ יֻזָנִים מַ שְׁ כִּ ים הָ יו ּ ּ ּ ". וְ שָׁ ם עִ קַ ר הַ מִ לְ חָ מָ ה שֶׁ ל כָּ ל אֶ חָ ד ּ ּ , שֶׁ צָ רִ יך לְ הַ גְבִּ יר ְ ּ הַ שֵׂ כֶ ל עַל הַ מְ דַ מֶ ה ּ ּ , כִּ י הַ מֹחִ ין הֵם בְּ חִ ינַת מְ חִ צוֹ ת ּ ּ פְ רוסוֹ ת בִּ פְ נֵי תַ אֲוָה הַ זֹאת ּ ּ ּ ּ . ּובֶ אֱמֶ ת בְּ עִ נְיַן בִּ לְ בּ ול ּ הַ מְ דַ מֶ ה כָּ לול כָּ ל הַ תַ אֲווֹ ת ּ ּ ּ , הֵן תַ אֲוָה הַ נַ ּ ּ , ל" וְ כֵן תַ אֲוַת ּ מָ מוֹ ן וְחֶ סְ רוֹ ן בִּ טָ חוֹ ן וְטִ רְ דַ ת הַ פַ רְ נָסָ ה ופְ גַם אֱמונָה ּ ּ ּ ּ ּ . 'ּ וְ כו וְ עַל־כֵּן נִקְ רָ אִ ים הַ בִּ טְ חוֹ נוֹ ת שֶׁ ל שָׁ וְ א וָהֶבֶ ל בְּ שֵׁ ם ּ סוס , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " אֵ לֶה בָ רֶ כֶב וְ אֵ לֶ ּ ּ ה בַ סּ וסִ ים וְ כו ּ ּ , "' וְ כֵן : " הוֹ י הַ ירְ דִ ים מִ צְ רַ יִם לְ עֶזְרָ ה עַל סוסִ ים יִשָׁ עֵנו ּ ּ ּ ּ 'ּ וְ כו ". ומִ שָׁ ם נִמְ שָׁ ך פְ גַם תַ אֲוַת מָ מוֹ ן ּ ּ ְ ּ ּ , שֶׁ רוֹ דֵ ף אַ חַ ר הַ מָ מוֹ ן בִּ טְ רָ דוֹ ת וִיגִיעוֹ ת גְּדוֹ לוֹ ת ומֵ שִׂ ים עַצְ מוֹ ּ ּ בְּ סַ כָּ נוֹ ת עֲצומוֹ ת ּ , וְ כָ ל זֶה מֵ חֲמַ ת שֶׁ עוֹ שֶׂ ה מֵ הָ עִ קָ ר ּ טָ פֵ ל ומֵ הַ טָ פֵ ל עִ קָ ר ּ ּ ּ , שֶׁ תוֹ לֶה עִ קַ ר הַ מְ שָׁ כַ ת פַ רְ נָסָ תוֹ ּ ּ ּ בְּ הַ סִּ בּ וֹ ת וְ הַ יְגִיעוֹ ת , וְ שׁ וֹ כֵחַ בְּ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , אֲשֶׁ ר רַ ק הוא יִתְ בָּ רַ ך זָן ומְ פַ רְ נֵס וְכו ּ ּ ּ ְ ' ּ וְיוכַ ל לְ פַ רְ נֵס אֶ ת הָ אָ דָ ם בְּ סִ בָּ ה ּ קַ לָה , וכְ מוֹ שֶׁ הִ זְהִ ירו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ : ל" הֱוֵי מְ מַ עֵט בְּ עֵסֶ ק וַעֲסֹק בַּ תוֹ רָ ה ּ . וְכָ ל זֶה בִּ כְ לַל דִ בְ רֵ י הַ זֹהַר ּ ּ הַ קָ דוֹ שׁ הַ נַ ּ ּ , ל" שֶׁ יִהְ יֶה הַ סּ וס טָ פֵ ל לָרוֹ כֵב וְ לֹא לְ הֵפֶ ך ְ ּ ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , וְזֶה בְּ חִ ינַת " שֶׁ קֶ ר הַ סּ וס לִ תְ שׁ ועָ ּ ּ ה וְ כו , "'ּ וְ כֵן : " לֹא בִ גְבורַ ת הַ סּ וס יֶחְ פָ ץ וְ כו ּ ּ ּ ּ ". ' וְ עִ קַ ר הִ תְ גַּבְּ רות ּ ּ הַ סִּ טְ רָ א־אָ חֳרָ א , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת קְ לִ פַ ת פַ רְ עֹה ומִ צְ רַ יִם ּ ּ ּ , שֶׁ כּ וֹ לֵל כָּ ל הַ גָּלֻיוֹ ת עַל־יְדֵ י הַ מֶ רְ כָּ בוֹ ת הַ טְ מֵ אוֹ ת שֶׁ לוֹ ּ ּ ּ ּ , ּ הוא שֶׁ רוֹ צִ ים לְ הַ גְבִּ יר הַ סּ וס עַל הָ רוֹ כֵב חַ ס וְשָׁ לוֹ ם ּ , שֶׁ יִהְ יֶה הָ רוֹ כֵב טָ פֵ ל לְ הַ סּ וס חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ , הַ יְנו לְ הַ גְבִּ יר ּ זֻהֲמַ ת בִּ לְ בּ ול הַמְ דַ מֶ ה עַל הַ שֵׂ כֶ ל ּ ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת סוס ּ אָ דֹם וְ לָבָ ן וְ שָׁ חֹר שֶׁ יָצָ א בָּ הֶם פַ רְ עֹה ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ , ל" ּ כִּ י יֵשׁ בְּ עִ נְיַן מִ לְ חָ מָ ה הַ זֹאת שֶׁ ל זֻהֲמַ ת ּ הַ מְ דַ מֶ ה עִ ם הַ שֵׂ כֶ ל כַּ מָ ה וְ כַ מָ ה בְּ חִ ינוֹ ת ּ ּ ּ ּ , כִּ י לִ פְ עָמִ ים מִ תְ גַּבֵּ ר עַל הָ אָ דָ ם בְּ מַ חֲשָׁ בוֹ ת וְרַ עְ יוֹ נוֹ ת וְ הִ רְ הורִ ים ּ שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת סוס אָ דֹם ּ , וְלִ פְ עָמִ ים בְּ חִ ינַת סוס לָבָ ן ּ

Segment 48
HE:
וְ שָׁ חֹר . וְזֶה בְּ חִ ינַת גָּלות הָ אַ רְ בַּ ע מַ לְ כֻיוֹ ת שֶׁ רָ אָ ה ּ ּ זְכַ רְ יָה גַּם־כֵּן סוסִ ים אֲדֻ מִ ים ושְׁ חֹרִ ים ולְ בָ נִים וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ . ' וְ עִ קַ ר הַ גָּלֻיוֹ ת הוא גָּלות הַ נֶפֶ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הָ עִ קָ ר הוא מַ ה ּ ּ שֶׁ הַ מֶ רְ כָּ בוֹ ת טְ מֵ אוֹ ת ּ ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת הַ מַ חֲ ּ שָׁ בוֹ ת וְרַ עְ יוֹ נִים וְ הִ רְ הורִ ים מְ בֻלְ בָּ לִ ים וְרָ עִ ים מִ תְ גַּבְּ רִ ים עַל ּ הַ שֵׂ כֶ ל דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ . וְעִ קַ ר עֵצָ ה הַ כְּ לָלִ ית לְ כָ ל זֶה הוא רַ ק ּ ּ לִ תְ פֹס אֻ מָ נות אֲבוֹ תֵ ינו וְ לִ צְ עֹק אֶ ל הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ צָ עֲקו ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל עַל הַ יָם בִּ רְ אוֹ תָ ם כָּ ּ ל מַ רְ כְּ בוֹ ת פַ רְ עֹה וְחֵ ילוֹ ּ ּ וְ כו ', ולְ קַ שֵׁ ר עַצְ מוֹ בֶּ אֱמֶ ת לְ הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת מֹשֶׁ ה , וְעַל־יְדֵ י־זֶה נִתְ עוֹ רְ רִ ין רַ חֲמֵ י הַ שֵׁ ם ּ יִתְ בָּ רַ ך , ְ וְ לוֹ חֵ ם בְּ עַצְ מוֹ בַּ עֲדֵ נו ומַ כְ נִיעַ ומַ פִ יל הַ מֶ רְ כָּ בָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּדְ סִ טְ רָ א־אָ חֳרָ א , בְּ חִ ינַת " סוס וְרֹכְ בוֹ רָ מָ ה בַ יָם ּ ּ " ּ סוס תְ חִ לָה ּ ּ , וְ אַ חַ ר־כָּ ך רוֹ כְ בוֹ ְ , כִּ י שָׁ ם הָ רוֹ כֵב טָ פֵ ל לְ הַ סּ וס ּ . וְ אָ ז כְּ שֶׁ מַ כְ נִיעִ ין הַ מֶ רְ כָּ בוֹ ת טְ מֵ אוֹ ת הַ נַ ּ ּ ּ , ל" אָ ז זוֹ כִ ין שֶׁ יִהְ יֶה הַ סּ וס טָ פֵ ל לָרוֹ כֵב ּ ּ , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת הַ מַ חֲשָׁ בָ ּ ה בְּ יַד הָ אָ דָ ם לְ הַ טוֹ תָ ה כִּ רְ צוֹ נוֹ ּ ּ , וַאֲפִ לו אִ ם לִ פְ עָמִ ים ּ ּ הַ מַ חֲשָׁ בָ ה יוֹ צֵ את מִ דֶ רֶ ך הַ יָשָׁ ר לַחוץ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ ְ ּ ּ , ּ הוא יָכוֹ ל לְ תָ פְ סָ ה , ּ כְּ מוֹ הַ סּ וס שֶׁ תוֹ פְ סִ ין אוֹ תוֹ בְּ מֶ תֶ ג וָרֶ סֶ ן ּ ּ לְ הַ טוֹ תוֹ לַדֶ רֶ ך הַ יָשָׁ ר ּ ְ ּ ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר . מִ י שֶׁ מַ גְבִּ יר מַ חֲשָׁ בוֹ ת קְ דוֹ שׁ וֹ ת עַל הַ הֵפֶ ך ְ ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת שֶׁ מַ גְבִּ יר הָ רוֹ כֵב עַל הַ סּ וס ּ ּ , עַל־יְדֵ י־זֶה נוֹ פְ לִ ין מִ מֵ ילָא ּ כָּ ל הַ שׂ וֹ נְאִ ים וְ הַ חוֹ לְ קִ ים דְ סִ טְ רָ א־אָ חֳרָ א ּ ּ , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה עִ קַ ר נִצְ חוֹ ן הַ מִ לְ חָ מָ ה ּ ּ ) לקוטי הלכות -

Segment 49
HE:
הלכות שלוחין ד" ל – ' ה לפי אוצר היראה -

Segment 50
HE:
מחשבות והרהורים – אותיות י (ו"ט ד "

Segment 51
HE:
וַיָבֹאו מָ רָ תָ ה ּ ּ

Segment 52
HE:
, טו ) ( כג צְ רִ יכִ ין לֵידַ ע ולְ הַ אֲמִ ין שֶׁ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך שׁ וֹ לֵחַ הַ מְ רִ ירות ּ ּ ְ בְּ רַ חֲמָ נות ומַ שְׁ לִ יך כָּ ל חַ טֹאתָ יו אַ חַ ר גֵּווֹ ּ ְ ּ ּ וְ אֵ ינוֹ שׁ וֹ לֵחַ לוֹ מְ רִ ירות כְּ פִ י עֲווֹ נוֹ תָ יו רַ ק כְּ פִ י יְכָ לְ תוֹ ּ ּ . וְזֶה שֶׁ תֵ כֶף ּ אַ חַ ר קְ רִ יעַת יַם־סוף כְּ תִ יב ּ ) שְׁ מוֹ ת טו : ( וַיָבֹאו מָ רָ תָ ה ּ ּ וְ לֹא יָכְ לו לִ שְׁ תֹת מַ יִם מִ מָ רָ ה וְ כו ּ ּ ּ ּ ' שָׁ ם שָׂ ם לוֹ חֹק ומִ שְׁ פָ ט וְ שָׁ ם נִסָּ הו ּ ּ ּ . כִּ י זֶ ה עִ קַ ר הַ נִסָּ יוֹ ן לְ כָ ל אָ דָ ם ּ ּ הַ מַ תְ חִ יל לְ הִ תְ קָ רֵ ב שֶׁ צְ רִ יכִ ין לִ סְ בּ ֹל הַ מְ רִ ירות שֶׁ עוֹ בֵר ּ ּ ּ ּ עָ לָיו . וְזֶהו : ּ וַיֹאמֶ ר אִ ם שָׁ מוֹ עַ תִ שְׁ מַ ע לְ קוֹ ל ה ּ ּ ' אֱלֹקֶ יך ָ ' ּ וְ כו כָּ ל הַ מַ חֲלָה אֲשֶׁ ר שַׂ מְ תִ י בְ מִ צְ רַ יִם לֹא אָ שִׂ ים עָ לֶיך ָ ּ ּ כִּ י אֲנִ י ה ' רֹפְ אֶ ך . ָ וכְ בָ ר נִתְ קַ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ ּ " ל בְּ פָ סוק זֶה ּ ) סַ נְהֶ דְ רִ ין קא .( , אַ ך עַל־פִ י הַ נַ ּ ּ ְ " ל מְ בֹאָ ר הֵיטֵ ב כִּ י מַ בְ טִ יחָ ם הַ בְ טָ חָ ה גְּדוֹ לָה , הַ יְנו אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ לְ פִ י ּ ּ ּ מַ עֲשֵׂ יהֶם מִ קֹדֶ ם הָ יָה רָ אוי שֶׁ יָבוֹ א עֲלֵיהֶם כָּ ל הַ מַ ּ ּ ּ ּ חֲלָה אֲשֶׁ ר בְּ מִ צְ רַ יִם חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , כִּ י הֲלֹא אִ י אֶ פְ שָׁ ר מְ רִ ירות עַל־יְדֵ י אִ ם כִּ י לְ הִ תְ רַ פֹאות ּ ּ

Segment 53
HE:
, ְ אַ ך הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא מַ בְ טִ יחָ ם שֶׁ בְּ חַ סְ דוֹ יָחוס עֲלֵיהֶם ּ ּ ּ ּ ְ ּ וְ לֹא יָשׂ ום עֲלֵיהֶם כָּ ל הַ מַ חֲלָה אֲשֶׁ ר בְּ מִ צְ רַ יִם ּ ּ , כִּ י אִ ם כֵּן לֹא הָ יו יְכוֹ לִ ים לִ סְ בּ ֹל וְהָ יו לְ אַ חַ ר יֵאושׁ ּ ּ ּ . רַ ק שֶׁ יִהְ יֶה ּ מֵ קֵ ל עֲלֵיהֶם בְּ כָ ל מַ ה דְ אֶ פְ שָׁ ר וְ לֹא יִשְׁ לַח לָהֶם כִּ י אִ ם ּ כְּ פִ י יְכָ לְ תָ ם ּ . וְזֶהו ּ ' כִּ י אֲנִי ה ' רֹפְ אֶ ך ', ָ הַ יְנו שֶׁ אֲנִי ה ּ ' שֶׁ אֲנִי רַ חֲמָ ן גָּדוֹ ל עוֹ סֵ ק בִּ רְ פואָ תְ ך ָ ּ , וְעַל־כֵּן בְּ וַדַ אי לֹא ּ אֶ שְׁ לַח עָלֶיך מְ רִ ירות כְּ פִ י מַ עֲשֶׂ יך שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ָ ָ ' כָּ ל הַ מַ חֲלָה אֲשֶׁ ר שַׂ מְ תִ י בְ מִ צְ רַ יִם ּ ּ ' רַ ק אֲרַ פֵ א אוֹ תְ ך ָ ּ בְּ רַ חֲמִ ים בִּ מְ עַט מְ רִ ירות כְּ פִ י יְכָ לְ תְ ך בְּ אֹפֶ ן שֶׁ תִ סְ בּ ֹל ּ ּ ָ ּ וְ תִ תְ רַ פֵ א ּ . וְזֶהו ּ ' ִּכ י אֲנִי ה ' רֹפְ אֶ ך ָ ', ובְ וַדַ אי אֲרַ פֵ א ּ ּ ּ אוֹ תְ ך כָּ רָ אוי ּ ָ . ) לקוטי הלכות - הלכות בציעת הפת ' א- אות י (ח"

Segment 54
HE:
הִ נְנִי מַ מְ טִ יר לָכֶ ם לֶחֶ ם מִ ן הַ שָׁ מָ יִם ּ

Segment 55
HE:
(ד , טז ) צְ רִ יכִ ין לֵידַ ע , שֶׁ הַ לֶחֶ ם וְ הַ פַ רְ נָסָ ה גַשְׁ מִ ית בָּ א גַם כֵּן ּ ּ ּ מִ מֶ רְ חָ ק מְ אֹ , ד בִּ בְ חִ ינַת " מִ מֶ רְ חָ ק תָ בִ יא לַחְ מָ ה ּ ּ ּ , " כִּ י הַ מְ זוֹ נוֹ ת בָּ אִ ים מִ מָ קוֹ ם גָּבוֹ הַ וְרָ חוֹ ק מְ אֹד ּ ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת " בָּ נֵי חַ יֵי ומְ זוֹ נֵי ּ ּ , לָאו בִּ זְכותָ א תָ לְ יָא אֶ לָא בְּ מַ זָלָא ּ ּ ּ ּ ". ומובָ א בְּ כִ תְ בֵ י הָ אֲרִ יזַ ּ ּ , ל" שֶׁ הַ כַּ וָנָה עַל מַ זָל הָ ּ ּ עֶלְ יוֹ ן שֶׁ ל בְּ חִ ינַת תִ קונֵי דִ קְ נָא קַ דִ ישָׁ א ּ ּ ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת " נֹצֵר וְ נַקֵ ה ּ " ', ּ וְ כו שֶׁ הֵם בְּ חִ ינוֹ ת גְּבוֹ הִ ים מְ אֹד כַּ יָדועַ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן בֶּ אֱמֶ ת אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" קָ שִׁ ין מְ זוֹ נוֹ תָ יו שֶׁ ל אָ דָ ם כִּ קְ רִ יעַת יַם־סוף ּ , וְ כִ פְ לַיִם כַּ י ּ וֹ לֵדָ ה , וְיוֹ תֵ ר מִ ן הַ גְּאֻ לָה ּ . ּוכְ פִ י עֹצֶם הִ תְ רַ חֲקות הַ מְ זוֹ נוֹ ת וְ הַ פַ רְ נָסָ ה מִ ן הָ אָ דָ ם ּ ּ ּ , לֹא הָ יָה כְּ דַ אי שֶׁ יֻמְ שַׁ ך לוֹ מְ זוֹ נוֹ ת ְ ּ , אַ ך הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך זָן אֶ ת ְ ְ ּ הָ עוֹ לָם כֻּלוֹ בְּ טובוֹ בְּ חֵ ן ובְ חֶ סֶ ד ובְ רַ חֲמִ ים וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ', וְ עַל־כֵּ ן כְּ שֶׁ מַ גִּיעַ לְ הָ אָ דָ ם אֵ יזֶה שֶׁ פַ ע שֶׁ ל מְ זוֹ נוֹ ת ופַ רְ נָסָ ה ּ ּ , הֵן רַ ב אוֹ מְ עַט , צָ רִ יך לֵידַ ע שֶׁ הַ כּ ֹל בְּ חֶ סֶ ד וְ אֵ ינוֹ כְּ דַ אי ְ , רַ ק הַ כּ ֹל בְּ רַ חֲמָ יו יִתְ בָּ רַ ך , ְ שֶׁ מֵ בִ יא לוֹ פַ רְ נָסָ ה מִ מֶ רְ חָ ק ּ ּ ּ מְ אֹד , בִּ בְ חִ ינַת " מִ מֶ רְ חָ ק תָ בִ יא לַ ּ ּ חְ מָ ה " ּ ּ מַ מָ שׁ . וִידִ יעָה זֹאת נִצְ רָ ך לוֹ בְּ כַ מָ ה בְּ חִ ינוֹ ת ּ ְ : הֵן שֶׁ לֹא יָרום לְ בָ בוֹ ּ ּ בְּ עָ שְׁ רוֹ וְ הַ שְׁ פָ עָתוֹ ּ , שֶׁ יִסְ בּ ֹר שֶׁ הָ עֲשִׁ ירות מַ גִּיעַ לוֹ ּ ּ , כַּ מָ צוי בְּ כַ מָ ה אֲנָשִׁ ים ּ ּ ּ , שֶׁ תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ מַ גִּיעַ לוֹ אֵ יזֶה שֶׁ פַ ע ּ ּ עֲשִׁ ירות מַ ּ תְ חִ יל לְ הִ תְ נַהֵג בִּ גְדוֹ לוֹ ת , עַד שֶׁ עַכְ שָׁ ו דַ אֲגָתוֹ מְ רֻ בָּ ה מִ קֹדֶ ם ּ ּ , מֵ חֲמַ ת שֶׁ חָ סֵ ר לוֹ הַ רְ בֵּ ה כְּ פִ י מַ ה שֶׁ רוֹ צֶ ה לְ הִ תְ נַהֵג בִּ גְדוֹ לוֹ ת ּ , ּוכְ שֶׁ אֵ ינוֹ מַ רְ וִיחַ כִּ רְ צוֹ נוֹ הוא מָ לֵא כַּ עַס ומַ כְ אוֹ בוֹ ת ומִ תְ רָ עֵם עַל ּ ּ ּ ּ מִ דוֹ תָ יו יִתְ בָּ רַ ך , ְ כְּ אִ לו הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך מְ שֻׁ עְ בָּ ד כִּ בְ יָכוֹ ל ְ ּ ּ ּ לִ תֵ ן לוֹ עֲשִׁ ירות ּ ּ . אֲבָ ל בֶּ אֱמֶ ת צָ רִ יך לֵידַ ע ְ , שֶׁ כָּ ל מַ ה שֶׁ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך מַ שְׁ פִ יעַ לוֹ ּ ְ ּ ּ , הַ כּ ֹל בְּ חֶ סֶ ד גָּדוֹ ל , כִּ י הַ שֶׁ פַ ע בָּ א מִ מֶ רְ חָ ק מְ אֹד כַּ נַ ּ ּ ּ , ל" וְ עַל־כֵּן אַ ל יָרום לִ בּ וֹ ּ בְּ עָ שְׁ רוֹ וְ אַ ל יִתְ רָ עֵם עַל מִ דוֹ תָ יו יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , ומַ ה שֶׁ הוא ּ ּ ּ צָ רִ יך עַל הֶ כְ רֵ חִ יות בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ ְ , יִבְ טַ ח בְּ שֵׁ ם הַ שֵׁ ם ּ שֶׁ יַשְׁ פִ יעַ לוֹ בְּ חַ סְ דוֹ ּ ּ ּ . וכְ מוֹ ־כֵן הָ עֲנִיִים וְ דַ לַת הָ עָם ּ ּ ּ צְ רִ יכִ ין גַּם־כֵּן לֵידַ ע זֹאת , שֶׁ הַ פַ רְ נָסָ ה בָּ אָ ה מִ מֶ רְ חָ ק ּ ּ מְ אֹד , וְרַ ק בְּ חַ סְ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , וְ עַל־כֵּן צָ רִ יך לִ בְ טֹחַ כִּ י ְ הָ אֱלֹקִ ים הָ רוֹ עֶה אוֹ תוֹ מֵ עוֹ דוֹ בְּ חַ סְ דוֹ ומַ שְׁ פִ יעַ לוֹ ּ ּ ּ פַ רְ נָסָ תוֹ מִ מֶ רְ חָ ק כָּ זֶה ּ ּ , הוא יְרַ חֵ ם עָ לָיו כָּ ל יְמֵ י חַ יָיו ּ ּ וְיִתֵ ן לוֹ פַ רְ נָ ּ ּ סָ תוֹ הַ מֻכְ רַ חַ ת ּ , וְ אַ ל יָצֵר צָ רַ ת מָ חָ ר , כִּ י דַ יְקָ א עַל־יְדֵ י שֶׁ יוֹ דֵ עַ שֶׁ הַפַ רְ נָסָ ה בָּ אָ ה מִ מֶ רְ חָ ק מְ אֹד ּ ּ ּ מְ אֹד ; בִּ פְ רָ ט הָ עֲנִיִים וְ דַ לַת הָ עָם ּ ּ , שֶׁ רוֹ אִ ים כַּ מָ ה ּ ּ הַ פַ רְ נָסָ ה רְ חוֹ קָ ה מֵ הֶם , ומְ עַט הַ פַ רְ נָסָ ה שֶׁ יֵשׁ לָהֶם ּ ּ ּ בָּ אָ ה לָהֶם בְּ נֵס בְּ כָ ל יוֹ ם , כְּ שֶׁ יוֹ דֵ עַ זֹאת בְּ בֵ רור לֹא ּ ּ יַטְ רִ יד דַ עְ תוֹ ומַ חֲשַׁ בְ תוֹ עוֹ ד עַל הַ פַ רְ נָסָ ה ּ ּ ּ ּ ּ , רַ ק יִבְ טַ ח בְּ שֵׁ ם הַ שֵׁ ם וְיַשְׁ לִ יך עָ לָיו יְהָ בוֹ ְ ּ , מֵ אַ חַ ר שֶׁ יוֹ דֵ עַ שֶׁ אֵ ין ּ שׁ ום סִ בָּ ה שֶׁ יַמְ שִׁ יך פַ רְ נָסָ ה ְ ּ ּ ּ , רַ ק הַ שֵׁ ם יִ ּ תְ בָּ רַ ך מַ שְׁ פִ יעַ ּ ְ לוֹ מִ מֶ רְ חָ ק מְ אֹד בְּ חַ סְ דוֹ ּ ּ , וְ הוא בְּ רַ חֲמָ יו יַשְׁ פִ יעַ לוֹ גַּם ּ ּ לְ הַ בָּ א בְּ כָ ל יוֹ ם דֵ י מַ חְ סוֹ רוֹ בְּ חֵ ן ובְ חֶ סֶ ד ובְ רַ חֲמִ ים ּ ּ ּ . וְרַ ק בִּ בְ חִ ינָה זֹאת צְ רִ יכִ ין לְ קַ בֵּ ל הַ לֶחֶ ם וְ הַ פַ רְ נָסָ ה ּ ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת אֲכִ ּ ּ ילַת מָ ן , הַ יְנו שֶׁ יֵדַ ע שֶׁ הַ פַ רְ נָסָ ה ּ ּ ּ נִמְ שֶׁ כֶ ת בִּ בְ חִ ינַת מָ ן , ּ שֶׁ לֹא יָרַ ד בְּ פַ עַם אֶ חָ ד עַל כָּ ל הַ שָׁ בועַ וְהַ חֹדֶ שׁ ּ ּ , רַ ק דְ בַ ר יוֹ ם בְּ יוֹ מוֹ ּ , כְּ דֵ י שֶׁ יִתְ לו ּ ּ עֵינֵיהֶם לַמָ רוֹ ם ּ . וכְ מוֹ ־כֵ ן נִמְ שֶׁ כֶ ת הַ פַ רְ נָסָ ה גַּם עַכְ שָׁ ו ּ ּ לְ כָ ל אֶ חָ ד לְ פִ י בְּ חִ ינָתוֹ , בְּ אֹפֶ ן שֶׁ יִתְ לֶה עֵינָיו לַמָ רוֹ ם ּ ּ בְּ כָ ל עֵת , שֶׁ יֵדַ ע שֶׁ הַ פַ רְ נָסָ ה הוא רַ ק מֵ אִ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ ּ ּ מִ מֶ רְ חָ ק מְ אֹד , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " כִּ י לֹא מִ מוֹ צָ א ומִ מַ עֲרָ ב ּ ּ ּ ּ וְ כו ', כִּ י אֱלֹקִ ים שׁ ֹפֵ ט וְ כו , "'ּ וְ צָ רִ יך לִ בְ לִ ְ י לְ הִ תְ נַהֵג בִּ גְדוֹ לוֹ ת , ומַ ה שֶׁ מֻכְ רָ ח לוֹ בְּ וַדַ אי יַשְׁ פִ יעַ לוֹ הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך ְ . וְזֶה גַם־כֵּ ן בְּ חִ ינַת : " שָׁ לוֹ ם שָׁ לוֹ ם לָרָ חוֹ ק וְ לַקָ רוֹ ב ּ , " כִּ י תֵ כֶ ף שֶׁ יוֹ דֵ עַ כַּ מָ ה רָ חוֹ ק הַ יְשׁ ועָ ה מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ לִ י שִׁ עור כְּ לָל ּ , וְ אַ ף־ עַל־פִ י־כֵן הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך מוֹ שִׁ יעַ ְ ּ ּ לוֹ בְּ כָ ל עֵת בְּ חֶ סֶ ד הַ נִפְ לָא מִ מֶ רְ חָ ק מְ אֹד ּ ּ , עַל־יְדֵ י־זֶה בְּ עַצְ מוֹ מִ תְ קָ רֵ ב תֵ כֶ ף בְּ תַ כְ לִ ית הַ הִ תְ קָ רְ בות ּ ּ , כִּ י כְּ שֶׁ יוֹ דֵ עַ שֶׁ הַ כּ ֹל בְּ נִפְ לְ אוֹ ת הַ שֵׁ ם ּ ּ , בְּ חַ סְ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , ּתֵ כֶף הַ יְשׁ ּועָ ה קְ רוֹ בָ ה אֵ לָיו מְ אֹד , כִּ י אֵ ין מַ עְ צוֹ ר לַה ' לְ הוֹ שִׁ יעַ , כִּ י מִ מֶ נו לֹא יִפָ לֵא כָּ ל דָ בָ ר ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י אַ ף־עַל־פִ י ּ הַ יְשׁ ועָה רְ חוֹ קָ ה מִ מֶ נו מְ אֹד שֶׁ מִ צַ ד עַצְ מוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , הֵן בְּ רוחָ נִיות וְ הֵן בְּ גַשְׁ מִ יות ּ ּ ּ ּ ּ , אֲבָ ל מִ צַ ד נִפְ לְ אוֹ ת רַ חֲמֵ ּ י הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך הַ יְשׁ ועָה קְ רוֹ בָ ה מְ אֹד ּ ְ ּ . אֲבָ ל תֵ כֶף ּ כְּ שֶׁ יִטְ עֶה וְיִסְ בּ ֹר שֶׁ הוא קָ רוֹ ב מַ מָ שׁ ּ ּ ּ , אָ ז תֵ כֶ ף הוא ּ ּ רָ חוֹ ק מְ אֹד , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת מִ צַ ד עַצְ מוֹ ּ , הֵן הַ הִ תְ קָ רְ בות ּ לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך וְ כֵן הַ פַ רְ נָסָ ה ּ ְ ּ , רְ חוֹ קָ ה מִ מֶ נו מְ אֹ ּ ּ ּ ד מְ אֹד , רַ ק הַ כּ ֹל בְּ חַ סְ דֵ י הַ שֵׁ ם כַּ נַ ּ ּ "ל. ) לקוטי הלכות -

Segment 56
HE:
הלכות שילוח הקן ה ' - אות ט "ו לפי אוצר היראה - ממון ופרנסה - (ט" נ

Segment 57
HE:
לְ מַ עַן אֲנַסֶ נּו ּ ּ (ד , טז ) עִ קַ ר הַ מָ ן נִמְ שָׁ ך מִ בְּ חִ ינַת מַ אֲמָ ר סָ תום דִ בְ רֵ אשִׁ ית ּ ּ ְ ּ ּ , כִּ י מְ זוֹ נָא לָאו בִּ זְכותָ א תָ לְ יָא אֶ לָא בְּ מַ זָלָא ּ ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת מַ זָל ּ הָ עֶלְ יוֹ ן , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ מַ אֲמָ ר סָ תום הַ נַ ּ ּ ּ ּ , ל" כַּ יָדועַ ּ ּ . ומֵ חֲמַ ת שֶׁ מִ שָׁ ם עִ קַ ר יְנִיקַ ת הַ קְ לִ פוֹ ת וְ הַ סִּ טְ רָ א־אָ חֳרָ א ּ ּ ּ ּ ּ ּ מֵ חֲמַ ת גֹּדֶ ל הַ הַ עְ לָמָ ה וְהַ הַ סְ תָ רָ ה ּ , עַל־כֵּן הָ יָה לָהֶם בְּ הַ מָ ן כַּ מָ ה נִסְ יוֹ נוֹ ת ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " לְ מַ עַן נַסּ ֹתֶ ך וְ כו ּ ָ ". ' וקְ צָ תָ ם שֶׁ לֹא יָכְ לו לַעֲמֹד בַּ נִסָּ יוֹ ן כָּ רָ אוי ּ ּ ּ ּ ּ , נִכְ שְׁ לו ּ בֶּ אֱמֶ ת וְ הִ תְ לוֹ נְנו עַל הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , מֵ חֲמַ ת שֶׁ הִ תְ גַּבְּ רו ּ עֲלֵיהֶם הַ בִּ לְ בּ ולִ ים וְ הַ ּ קֻ שְׁ יוֹ ת וְ הַ סְּ פֵ קוֹ ת הַ נִמְ שָׁ כִ ין ּ ּ מִ בְּ חִ ינַת הַ הַ עְ לָמָ ה שֶׁ ל הַ מַ אֲמָ ר סָ תום הַ נַ ּ ּ ּ . ל" וְגַם הַ נִסְ יוֹ נוֹ ת שֶׁ הָ יו לָהֶם בּ וֹ אַ חַ ר שֶׁ יָרַ ד לָהֶם הַ מָ ן ּ ּ ּ ּ , ּוקְ צָ ת לֹא עָמְ דו בַּ נִסָּ יוֹ ן וְ הוֹ תִ ירו מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ ּ ּ , הַ כּ ֹל הָ יָה מֵ חֲמַ ת ּ הַ נִזְכָּ ר לְ עֵיל , וְ עַל־ כֵּן בֶּ אֱמֶ ת : " וַיָרֻ ם תוֹ לָעִ ים וַיִבְ אַ שׁ ּ ּ ּ , " הַ קְ לִ פוֹ ת כִּ י שָׁ לְ טו בּ וֹ ּ ּ ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת מְ קוֹ מוֹ ת הַ מְ טֻנָפִ ים וְ הַ מְ קֻ לְ קָ לִ ים שֶׁ יוֹ נְקִ ים מִ שָׁ ם ּ ּ ּ , ּ שֶׁ מֵ הֶם כָּ ל הַ דְ בָ רִ ים הַ נִשְׁ קָ צִ ים וְ הַ נִמְ אָ סִ ים בְּ חִ ינַת תוֹ לָעִ ּ ּ ּ ּ ים , וְ הִ בְ אִ ישׁ ) וְ עִ נְיַן מַ ה שֶׁ הָ יָה יוֹ רֵ ד לָהֶם הַ מָ ן דְ בַ ר יוֹ ם ּ ּ ּ בְּ יוֹ מוֹ דַ יְקָ א , רַ ק בַּ יוֹ ם הַ שִׁ שִׁ י לָקְ טו לֶחֶ ם יוֹ מָ יִם ּ ּ ּ ּ , ּ עַיֵן

Segment 58
HE:
ּפְ נִים ( . וְ עַל־כֵּן צִ וָה עֲלֵיהֶם לִ קַ ח צִ נְצֶ נֶת אַ חַ ת ּ ּ לְ מִ שְׁ מֶ רֶ ת לְ דוֹ רוֹ תֵ יכֶם וְ כו ', ּ כִּ י צָ רִ יך ְ אָ דָ ם לֵידַ ע שֶׁ גַּם עַתָ ה נִמְ שֶׁ כֶ ת הַ פַ רְ נָסָ ה מִ בְּ חִ ינַת מָ ן ּ ּ , כִּ י אַ ף־עַל־פִ י ּ שֶׁ אֵ ינוֹ מִ תְ נַהֵג מַ מָ שׁ כְּ מוֹ בִּ ירִ ידַ ת הַ מָ ן ּ ּ , ּ שֶׁ יָרַ ד מַ אֲ כָ ל מְ זֻמָ ן דְ בַ ר יוֹ ם בְּ יוֹ מוֹ ּ ּ , וְ עַ כְ שָׁ ו מַ נְהִ יג הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ בְּ דֶ רֶ ך אַ חֵ ר קְ צָ ת ְ , שֶׁ גְּדֵ לָה הַ תְ בואָ ה עַל שָׁ נָה שְׁ לֵמָ ה ּ ּ וְיוֹ תֵ ר , וְ כָ ל אֶ חָ ד מְ קַ בֵּ ל פַ רְ נָסָ תוֹ לְ פִ י בְּ חִ ינָתוֹ ּ : יֵשׁ שֶׁ מַ רְ וִיחַ מָ מוֹ ן שֶׁ יָכוֹ ל לְ הִ תְ פַ רְ נֵס בּ וֹ לְ שָׁ נָה וְיוֹ תֵ ר ּ ּ ּ , וְיֵשׁ לְ חֹדֶ שׁ וְ כו ', ּ וְיֵשׁ שֶׁ הוא עָנִי ובְ דֹחַ ק מְ קַ בֵּ ל פַ רְ נָסָ ּ ּ ּ תוֹ לְ יוֹ מוֹ , וְ כַ יוֹ צֵ א בָ זֶה שִׁ נויִים בְּ עִ נְיַן הַ פַ רְ נָסָ ה לְ אֵ ין ּ ּ ּ ּ מִ סְ פָ ר ּ ; אֲבָ ל אַ ף־עַל־פִ י־כֵ ן הַ כּ ֹל הוא בִּ בְ חִ ינַת יְרִ ידַ ת ּ ּ ּ הַ מָ ן , כִּ י גַם עַתָ ה נִמְ שֶׁ כֶ ת הַ פַ רְ נָסָ ה מִ בְּ חִ ינַת הַ מַ אֲמָ ר ּ ּ ּ סָ תום הַ נַ ּ ּ , ל" וצְ רִ יכִ ים לַעֲבֹר תְ חִ לָ ּ ּ ּ ה דֶ רֶ ך מְ קוֹ מוֹ ת ְ ּ הָ רְ חוֹ קִ ים שֶׁ הִ שְׁ תַ לְ שְׁ לות יְנִיקָ תָ ם הוא מִ שָׁ ם ּ ּ ּ ּ , שֶׁ מִ שָׁ ם ּ ּ נִמְ שָׁ ך כָּ ל הַ נִסְ יוֹ נוֹ ת שֶׁ ל הָ עוֹ סְ קִ ים בְּ פַ רְ נָסָ ה ּ ְ , ּ שֶׁ צְ רִ יכִ ין לִ זָהֵר שֶׁ יַעֲשׂ ו הַ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן בֶּ אֱמונָה וְ לֹא יִפְ לו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ לְ הַ כְ חָ שׁ וֹ ת וגְזֵלוֹ ּ ת וְ תַ אֲוַת מָ מוֹ ן , הַ נִמְ שָׁ ך מֵ הַ קְ לִ פוֹ ת ּ ּ ּ ְ שֶׁ יוֹ נְקִ ים מִ שָׁ ם מִ בְּ חִ ינַת מַ אֲמָ ר סָ תום הַ נַ ּ ּ ּ ּ . ל" וְ אַ חַ ר־כָּ ך ְ תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ מְ קַ בְּ לִ ין פַ רְ נָסָ ה אוֹ אֲפִ לו עֲשִׁ ירות מִ שָׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , נִתְ עַלֵם תֵ כֶ ף הָ אוֹ ר אֶ צְ לוֹ מִ יָד וְ אֵ ינוֹ יוֹ דֵ עַ מֵ הֵיכָ ן ּ ּ ּ

Segment 59
HE:
יִתְ פַ רְ נֵס ּ , אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ זֶה סָ מוך הִ רְ וִיחַ ּ ְ ּ ּ , וְגַם זֶה הָ יָה בְּ הַ שְׁ גָּחָ ה נִפְ לָאָ ה מֵ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן עַתָ ה ּ ּ חוֹ זֵר וְ דוֹ אֵ ג מֵ הֵיכָ ן יִתְ פַ רְ נֵס ּ , וְ כֵן כָּ ל אֶ חָ ד לְ פִ י בְּ חִ ינָתוֹ . ובֶ אֱמֶ ת צָ רִ יך כָּ ל אֶ חָ ד לְ הִ תְ חַ זֵ ּ ְ ּ ק בְּ בִ טָ חוֹ ן גָּדוֹ ל וְ לִ בְ לִ י ּ לַחְ שׁ ֹב מִ יוֹ ם לַחֲבֵ רוֹ כְּ לָל ּ , וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ , ל" שֶׁ מִ י שֶׁ דוֹ אֵ ג מַ ה יאכַ ל לְ מָ חָ ר הוא מִ מְ חֻסְּ רֵ י אֲמָ נָה ּ ּ ּ ּ ּ . כִּ י בְּ עִ נְיַן הַ מְ שָׁ כַ ת הַ שֶׁ פַ ע וְהַפַ רְ נָסָ ה ּ ּ , שֶׁ נִמְ שָׁ ך מִ בְּ חִ ינַת ְ ּ ּ הַ מַ אֲמָ ר סָ תום ּ , שָׁ ם עִ קַ ר הַ נִסְ יוֹ נוֹ ת שֶׁ ל הָ אָ דָ ם ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת " לְ מַ עַן אֲנַסֶּ נו , " ּ ּ שֶׁ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך מַ מְ שִׁ יך ְ ְ ּ ומוֹ רִ יד הַ שֶׁ פַ ע וְ הַ פַ רְ נָסָ ה לְ כָ ל אֶ חָ ד בְּ אֹפֶ ן שֶׁ יִהְ יֶה לוֹ ּ ּ ּ ּ נִסָּ יוֹ ן , וְהָ עִ קָ ר ּ , שֶׁ יִתְ לֶה עֵינָיו לַמָ רוֹ ם בְּ כָ ּ ּ ּ ל פַ עַם שֶׁ חָ סֵ ר לוֹ הַ פַ רְ נָסָ ה ּ , כִּ י אֵ ין שׁ ום עֵצָ ה אַ חֶ רֶ ת בָּ עוֹ לָם כְּ לָל ּ , דְ הַ יְנו שֶׁ יְחַ פֵ שׂ וִיבַ קֵ שׁ אֶ ת הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך תָ מִ יד ּ ְ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , אֲפִ לו ּ ּ בִּ שְׁ עַת הַ הַ עְ לָמָ ה וְהַ סְ תָ רָ ה בְּ רוחָ נִיות ובְ גַשְׁ מִ יות ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , וְ אָ ז יִזְכֶּ ה שֶׁ יָאִ יר ּ לוֹ הֶ אָ רָ ה מִ שָׁ ם ּ , מֵ הַ מַ אֲמָ ר סָ תום הַ נַ ּ ּ ּ , ל" ומִ מֵ ילָא יִהְ יֶה נִמְ שָׁ ך לוֹ פַ רְ נָסָ ה וְ שֶׁ פַ ע גָּדוֹ ל מִ שָׁ ם ּ ּ ּ ְ ּ , כִּ י כָ ל־טוב נִמְ שָׁ ך מִ שָׁ ם ּ ְ ּ , וְ הָ עִ קָ ר עַל־יְדֵ י הַ דְ רִ ישָׁ ה ּ ּ וְ הַ בַּ קָ שָׁ ה וְ הַ חִ פושׂ ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת " וְ דֹרְ שֵׁ י ה ' לֹא יַחְ סְ רו ּ כָ ל טוֹ ב ". ) לקוטי הלכות - הלכות תחומין ו ' - אותיות ח" ז י "ט לפי אוצר היראה - ממון ופרנסה- (' כ

Segment 60
HE:
לֶחֶ ם מִ ן הַ שָׁ מָ יִם ּ

Segment 61
HE:
... לְ מַ עַן אֲנַסֶ נּו ּ ּ

Segment 62
HE:
(ד , טז ) כָּ ל הַ בְּ חִ ירָ ה וְ הַ נִסָּ יוֹ ן שֶׁ ל הָ אָ דָ ם ּ , בִּ פְ רָ ט בְּ עִ נְיַן ּ הַ פַ רְ נָסָ ה , ּ שֶׁ זֶה כִּ מְ עַט הָ עִ קָ ר שֶׁ מְ בַ לְ בֵּ ל אֶ ת הָ אָ דָ ם ּ ּ מִ לְ הִ תְ קָ רֵ ב לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ולְ תוֹ רָ תוֹ ְ ּ ּ ּ , עִ קַ ר הַ נִסָּ יוֹ ן הוא ּ ּ ּ רַ ק עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת סְ תִ ים וְגָלְ יָא , כִּ י קֻ דְ שָׁ א־בְּ רִ יך־הוא ּ ְ ּ הוא בְּ חִ ינַת סְ תִ ים וְגָלְ יָא , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת הַ שָׂ גַת ּ ּ ' ּ אַ יֵה מְ קוֹ ם כְּ בוֹ דוֹ ', בְּ חִ ינַת הַ שָׂ גַת דָ רֵ י־מַ עְ לָה ּ ּ , בְּ חִ ינַת בֵּ ן . וְזֶה בְּ חִ ינַת סְ תִ ים , בְּ חִ ינַת מָ ה חָ מִ יתָ , בְּ חִ ינַת ' מָ ה רַ ב טובְ ך אֲשֶׁ ר צָ פַ נְתָ ּ ָ ּ '; וְ הַ שָׂ גַת דָ רֵ י־מַ טָ ה ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת תַ לְ מִ יד ּ , ּ הוא בְּ חִ ינַת ' מְ לֹא כָ ל הָ אָ רֶ ץ כְּ בוֹ דוֹ ', ֶׁש ּזֶה בְּ חִ ינַת וְגָלְ יָא . ּובֶ אֱמֶ ת שְׁ נֵיהֶם אֶ חָ ד , כִּ י צָ רִ יך לִ כְ לֹל שְׁ נֵיהֶם ְ כְּ אֶ חָ ד , בֵּ ן בְּ תַ לְ מִ יד וְ תַ לְ מִ יד בְּ בֵ ן , כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים , שֶׁ זֶה עִ קַ ר יְסוֹ ד הָ אֱמונָה ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת " וְיָדַ עְ תָ הַ יוֹ ם וְ כו ּ ּ ּ ' כִּ י ' ה ּ הוא הָ אֱלֹקִ ים , " הַ יְנ ו שֶׁ שְׁ נֵי הַ בְּ חִ ינוֹ ת הַ נַ ּ ּ ּ " ל הֵם נִכְ לָלִ ין בְּ אַ חְ דות אֶ חָ ד ּ . ובְ דֶ רֶ ך זֶה הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך מַ נְהִ יג ְ ְ ּ ּ אֶ ת עוֹ לָמוֹ גַּם־כֵּ ן בִּ בְ חִ ינַת סְ תִ ים וְגָלְ יָא , כִּ י בְּ כָ ל פַ עַם ּ הוא יִתְ בָּ רַ ך מַ רְ אֶ ה פְ נֵי חַ סְ דוֹ וִישׁ ועָ תוֹ ּ ּ ּ ּ ְ , וְ תֵ כֶ ף מַ סְ תִ י ּ ר ּפָ נָיו , וַאֲזַי הַ מֵ סִ ית שֶׁ בְּ לֵב הָ אָ דָ ם מַ כְ נִיס בּ וֹ דְ אָ גוֹ ת ּ ּ וִיגוֹ נוֹ ת וְ תוֹ אֲנוֹ ת בַּ לֵב ּ , כְּ אִ לו אִ י אֶ פְ שָׁ ר לוֹ לַעֲסֹק ּ ּ בַּ תוֹ רָ ה מֵ חֲמַ ת עֹל הַ פַ רְ נָסָ ה ּ ּ . ובֶ אֱמֶ ת עִ קַ ר הַ פַ רְ נָסָ ה ּ ּ ּ וְ הָ עֲשִׁ ירות נִמְ שָׁ ך רַ ק מִ בְּ חִ ינַת כְּ לָלִ יו ּ ּ ּ ְ ת בֵּ ן וְ תַ לְ מִ יד , שֶׁ זֶה בְּ עַצְ מוֹ בְּ חִ ינַת סְ תִ ים וְגָלְ יָא הַ נַ ּ ּ . ל" ּובֶ אֱמֶ ת גַּם בְּ תוֹ ך תקֶ ף הַ הַ סְ תָ רָ ה בְּ עַצְ מָ ה הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך מֵ אִ יר ְ ְ ּ ּ ּ ּ פָ נָיו אֵ לֵינו ּ ּ , וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ : " אָ כֵן אַ תָ ה אֵ ל מִ סְ תַ תֵ ר ּ ּ ּ אֱלֹקֵ י יִשְׂ רָ אֵ ל מוֹ שִׁ יעַ , " שֶׁ גַּם בְּ תוֹ ך הַ הַ סְ תָ רָ ה בְּ עַצְ מָ ה ּ ּ ְ הוא יִתְ בָּ רַ ך אֱלֹקֵ י יִשְׂ רָ אֵ ל מוֹ שִׁ יעַ ְ ּ . ומִ י שֶׁ מַ אֲמִ ין לָזֶה ּ ּ בִּ שְׁ לֵמות ּ , זוֹ כֶ ה לְ פַ רְ נָסָ ה וַעֲשִׁ ירות גָּדוֹ ל דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ , כִּ י כָּ ל הַ פַ רְ נָסָ ה וְ הָ עֲשִׁ ירות נִמְ שָׁ ך מִ זֶה ּ ְ ּ ּ , כִּ י זֶה בְּ חִ ינַת

Segment 63
HE:
כְּ לָלִ יות בֵּ ן וְ תַ לְ מִ יד ּ ּ , שֶׁ מִ שָׁ ם מְ קַ בֵּ ל הַ מַ לְ כות פַ רְ נָסָ ה ּ ּ ּ ּ ּ . וְ כָ ל הַ שְׁ קָ רִ ים וְ הַ הַ כְ חָ שׁ וֹ ת שֶׁ בֵּ ין אָ דָ ם לַחֲבֵ רוֹ בְּ עִ נְיַן ּ הַ מָ מוֹ ן וְ הַ פַ רְ נָסָ ה ּ ּ , הַ כּ ֹל נִמְ שָׁ ך מִ מַ ה שֶׁ פוֹ גֵם וְ עוֹ שֶׂ ה ּ ּ ּ ְ ּ פֵ רוד ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , בֵּ ין שְׁ נֵי הַ הַ שָׂ גוֹ ת הַ נַ ּ ּ , ל" שֶׁ מִ שָׁ ם כָּ ל ּ ּ הַ יְגוֹ נוֹ ת וְ עַצְ בות שֶׁ ל חֶ סְ רוֹ ן הַ פַ רְ נָסָ ה ּ ּ , בְּ עֵת שֶׁ הַ שֵׁ ם ּ יִתְ בָּ רַ ך מַ סְ תִ יר פָ נָיו קְ צָ ת בִּ שְׁ בִ יל נִסָּ יוֹ ן ובְ חִ ירָ ה ּ ּ ּ ְ , עַד ּ שֶׁ יָכוֹ ל לָבוֹ א עַל־יְדֵ י־זֶה לִ ידֵ י הַ כְ חָ שׁ וֹ ת לְ כַ חֵ שׁ בַּ עֲמִ יתוֹ , ִּכ י אִ ם הָ יָה מַ אֲמִ ין בְּ הָ אֱמֶ ת כִּ י מְ לֹא כָ ל הָ אָ רֶ ץ כְּ בוֹ דוֹ , וְ הוא יִתְ בָּ רַ ך הַ זָן ומְ כַ לְ כֵּ ל כָּ ל הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ ְ כֻּלוֹ בְּ טובוֹ ּ ּ , וכְ מוֹ שֶׁ רוֹ אֶ ה בְּ עֵינָיו שֶׁ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך הֶחֱיָה ְ ּ ּ וְזָן אוֹ תוֹ עַד הֵנָה ּ , כֵּן יִבְ טַ ח בְּ שֵׁ ם ה ' גַּם עַל לְ הַ בָּ א , אָ ז בְּ וַדַ אי לֹא הָ יָה בָּ א לִ כְ פִ ירָ ה וְ הַ כְ חָ שָׁ ה לִ כְ פֹר מָ מוֹ ן ּ ּ חֲבֵ רוֹ , וְגַם לֹא הָ יָה דוֹ אֵ ג כָּ ל־כָּ ך עַל הַ פַ רְ נָסָ ה ּ ְ , רַ ק הָ יָה בּ וֹ טֵ חַ בְּ הַ שֵׁ ם ּ , כַּ אֲשֶׁ ר זָן אוֹ תוֹ עַד הֵ נָה בְּ כַ מָ ה שִׁ נויִים ּ ּ ּ ּ ּודְ רָ כִ ים נִפְ לָאִ ים , כֵּן יָ כוֹ ל לַעֲשׂ וֹ ת נִפְ לָאוֹ ת גַּם עַתָ ה ּ לְ פַ רְ נְסוֹ בְּ יֶתֶ ר שְׂ אֵ ת , כִּ י כָ ל אָ דָ ם שֶׁ בָּ עוֹ לָם יָכוֹ ל לִ רְ אוֹ ת נִפְ לְ אוֹ ת הַ שֵׁ ם בְּ פַ רְ נָסָ תוֹ ּ . וְ עִ קַ ר הַ נִסָּ יוֹ ן שֶׁ ל ּ ּ הַ פַ רְ נָסָ ה הוא מַ מָ שׁ כְּ מוֹ הַ נִסָּ יוֹ ן שֶׁ ל הַ מָ ן ּ ּ ּ ּ ּ , ּ שֶׁ לֹא יָרַ ד בְּ פַ עַם אַ חַ ת עַל כָּ ל הַ שָׁ נָה ּ , רַ ק דְ בַ ר יוֹ ם בְּ יוֹ מוֹ ּ , וְ הַ כּ ֹל בִּ שְׁ בִ יל נִסָּ יוֹ ן ובְ חִ ירָ ה ּ , שֶׁ כְּ דֵ י שֶׁ יִתְ לו עֵינֵיהֶם לַמָ רוֹ ם ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ . ל" ּוכְ מוֹ ־כֵן מִ תְ נַהֵג גַּם עַכְ שָׁ ו בִּ בְ חִ ינָה זוֹ ובָ אֳפָ נִים אֲחֵ רִ ים ּ , כְּ פִ י שֶׁ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך יוֹ דֵ עַ ְ ּ לְ הַ נְהִ יג עִ ם כָּ ל אֶ חָ ד בִּ פְ רָ טִ יות ּ ּ . כִּ י בֶּ אֱמֶ ת גַּם עַתָ ה ּ אָ נו נִזוֹ נִין בִּ בְ חִ ינַת מָ ן מַ מָ שׁ ּ ּ ּ , וְ כַ מְ בֹאָ ר בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר , וְ אֵ ין לָנו אֶ לָא לִ תְ לוֹ ת עֵינֵינו לַמָ רוֹ ם בְּ כָ ל עֵת ולְ הַ אֲמִ ין ּ ּ ּ ּ ּ

Segment 64
HE:
ְבְּ הַ שֵׁ ם ו ּ לִ בְ טֹחַ בִּ ישׁ ועָתוֹ הַ נִפְ לָאָ ה ּ ּ . אֲבָ ל מִ י שֶׁ פוֹ גֵם ּ בָּ זֶה וְרוֹ צֶ ה שֶׁ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך יְגַלֶה לוֹ פְ נֵי חַ סְ דוֹ בְּ כָ ל ּ ּ ּ ּ ְ עֵת , וְ תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ נִדְ מֶ ה לוֹ אֵ יזֶה הַ סְ תָ רַ ת פָ נִים עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ הַ חֶ סְ רוֹ נוֹ ת שֶׁ חָ סֵ ר לוֹ בְּ כָ ל פַ עַם ּ , עַל־יְדֵ י־זֶ ה בָּ א בְּ לִ בּ וֹ תְ לֻנוֹ ת ודְ אָ גוֹ ת וִיגוֹ נוֹ ת ּ ּ ּ , ומִ תְ בַּ טֵ ל מִ תוֹ רָ ה ותְ פִ לָה ּ ּ ּ ּ ּ , עַד שֶׁ יָכוֹ ל לָבוֹ א לִ ידֵ י הַ כְ חָ שָׁ ה לִ כְ פֹר מָ מוֹ ן חֲבֵ רוֹ עַל־יְדֵ י ּ ּ זֶה , שֶׁ נֶחְ שָׁ ב כְּ אִ לו עוֹ בֵ ד עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה ּ ּ ּ , כְּ מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ , ל" ּ כִּ י הוא כְּ פִ ּ ירָ ה מַ מָ שׁ רַ חֲמָ נָא לִ צְ לַן ּ ּ , כִּ י אִ ם הָ יָה מַ אֲמִ ין בְּ הַ שֵׁ ם ּ , ּ בְּ וַדַ אי לֹא הָ יָה כּ וֹ פֵ ר בְּ מָ מוֹ ן חֲבֵ רוֹ , וְ עִ קַ ר הַ כְּ פִ ירָ ה נִמְ שֶׁ כֶ ת מִ מַ ה שֶׁ עוֹ שֶׂ ה פֵ רוד בֵּ ין ּ ּ ּ ּ ּ שְׁ נֵי הַ הַ שָׂ גוֹ ת ּ , בֵּ ין ' מְ לֹא 'וְ ' ּ אַ יֵה ', וְרוֹ צֶ ה לִ רְ אוֹ ת ולְ הָ בִ ּ ין הַ כּ ֹל בְּ עֵינָיו . אֲבָ ל בֶּ אֱמֶ ת צְ רִ יכִ ין לְ הָ בִ ין שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ שִׂ יג דְ רָ כָ יו יִתְ בָּ רַ ך בִּ שְׁ לֵמות ּ ְ ּ ּ , כִּ י הוא יִתְ בָּ רַ ך סְ תִ ים ְ ּ וְגָלְ יָא , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינוֹ ת ' מְ לֹא 'וְ ' ּ אַ יֵה ', שֶׁ בֶּ אֱמֶ ת כֻּלוֹ אֶ חָ ד ּ רַ ק שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ בִ ין כָּ ל זֶה , וצְ רִ יכִ ין לְ הִ תְ חַ זֵק ּ ּ בֶּ אֱמונָה גְדוֹ לָה בְּ כָ ל זֶה ּ , בִּ פְ רָ ט בְּ עֵת שֶׁ נִדְ מֶ ה לוֹ אֵ יזֶה ּ הַ סְ תָ רַ ת פָ נִים ּ ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , לְ הַ אֲמִ ין שֶׁ גַּם שָׁ ם מֻסְ תָ ר ּ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך וְ הַ שְׁ גָּחָ תוֹ וְחַ סְ דוֹ ּ ּ ְ , כִּ י חַ סְ דֵ י ה ' כִּ י לֹא תָ מְ נו וְ כ ּ ', ּו ובְ וַדַ אי יַעְ זֹר לוֹ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך וְ יַחֲזֹר וִיגַלֶה ּ ְ ּ ּ ּ פְ נֵי חַ סְ דוֹ ּ ּ , כַּ אֲשֶׁ ר כֵּן עָבַ ר עָ לָיו כַּ מָ ה פְ עָ מִ ים ּ ּ ) לקוטי הלכות - הל כות גביית חוב מהיתומים ה ' - אותיות ד ' ג 'ב ' לפי אוצר היראה -

Segment 65
HE:
ממון ופרנסה ו . 'ק – עיין גם יראה ועבודה (ז" קי –

Segment 66
HE:
לְ מַ עַן אֲנַסֶ נּו ּ ּ

Segment 67
HE:
(ד , טז ) וְזֶהו בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ אָ מַ ר יִרְ מְ יָה לְ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ) יִרְ מְ יָה ב , לא (: הַ דוֹ ר אַ תֶ ם רְ או דְ בַ ר ה ּ ּ ּ ', וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ל " ) " רַ שִׁ י בְּ שַׁ לַח טז , לב ' (: שִׁ מְ עו ' ּ לֹא נֶאֱמַ ר , ּ אֶ לָא ' רְ או ', ּ מִ כָּ אן שֶׁ הוֹ צִ יא לָהֶם צִ נְצֶנֶת הַ מָ ן וְ כו ּ ּ ' וְ אָ מַ ר לָהֶם רְ או ּ בַּ מֶ ה נִתְ פַ רְ נְסו אֲבוֹ תֵ יכֶם וְ כו ּ ּ ּ ּ . ' כִּ י יִשְׂ רָ אֵ ל בַּ מִ דְ בָּ ר ּ נִזוֹ נו עַל־יְדֵ י בִּ טָ חוֹ ן לְ בַ ד ּ ּ ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת הַ מָ ן שֶׁ יָרַ ד ּ ּ ּ ּ לָהֶם בְּ לִ י שׁ ום עֲשִׂ יָה וְעֵסֶ ק ומַ שָׂ א ומַ ּ ּ ּ ּ ּ ּתָ ן כְּ לָל . וְהַ כּ ֹל הָ יָה בִּ זְכות מֹשֶׁ ה שֶׁ הוא הַ דַ עַת וְ דוֹ רוֹ דוֹ ר דֵ עָה ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ הִ מְ שִׁ יך בָּ הֶם דַ עַת גָּדוֹ ל כָּ ל כָּ ך עַד שֶׁ הָ יו מְ כַ וְ נִין ּ ּ ְ ְ ּ עֵינֵי דַ עְ תָ ם לְ הִ סְ תַ כֵּ ל בְּ בִ טָ חוֹ ן לַה ּ ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך לְ בַ ד עַד ְ שֶׁ יָרַ ד לָהֶם הַ מָ ן אַ רְ בָּ ּ ּ עִ ים שָׁ נָה דְ בַ ר יוֹ ם בְּ יוֹ מוֹ ּ . וְ זֶה בְּ חִ ינַת הַ נִסָּ יוֹ ן הַ נֶאֱמַ ר בַּ מָ ן ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) שְׁ מוֹ ת טז , : (ד הִ נְנִי מַ מְ טִ יר לָכֶם לֶחֶ ם מִ ן הַ שָׁ מַ יִם לְ מַ עַן אֲנַסֶּ נו ּ ּ ּ . 'ּ וְ כו כִּ י עִ קַ ר הַ נִסָּ יוֹ ן אִ ם יִתְ חַ זְקו בְּ בִ טָ חוֹ ן בְּ כָ ל י ּ ּ ּ ּ ּ וֹ ם וָיוֹ ם וְ לֹא יַחְ שְׁ בו וִיהַ רְ הֲרו מַ חֲשָׁ בָ ה אַ חֶ רֶ ת לִ דְ אֹג בִּ שְׁ בִ יל ּ ּ ּפַ רְ נָסָ ה לֵאמֹר : מַ ה נַעֲשֶׂ ה אִ ם לֹא יֵרֵ ד הַ מָ ן מָ חָ ר ּ ּ , רַ ק יִתְ חַ זְקו בְּ בִ טָ חוֹ ן בְּ כָ ל יוֹ ם וָיוֹ ם שֶׁ ה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך יִתֵ ן לָהֶם ּ ְ בְּ וַדַ אי אָ כְ לָם בְּ עִ תוֹ ּ ּ . וְ כַ מ ּ ובָ ן שָׁ ם בַּ פָ רָ שָׁ ה שֶׁ זֶה הָ יָה ּ ּ ּ עִ קַ ר הַ נִסָּ יוֹ ן שֶׁ ל הַ מָ ן אֲשֶׁ ר עַל־כֵּן נִצְ טַ וו ּ ּ ּ ּ ּ ) שְׁ מוֹ ת טז , : ( יט אִ ישׁ אַ ל יוֹ תֵ ר מִ מֶ נו עַד בּ ֹקֶ ר ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן בֶּ אֱמֶ ת נִמְ צְ או בָּ הֶם אֲנָשִׁ ים אֲשֶׁ ר הוֹ תִ ירו מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ ּ . ּ וַיִקְ צֹף עֲלֵהֶם מֹשֶׁ ה , כִּ י עִ קַ ר יְרִ ידַ ת הַ מָ ן הוא עַל־יְדֵ י בִּ טָ חוֹ ן לִ בְ טֹחַ ּ ּ ּ ּ בַּ ה ' יִתְ בָּ רַ ך לְ בַ ד ְ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת הִ סְ תַ כְּ לות ּ ּ ּ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה לְ בַ ד עוֹ שִׂ ין גְּבול וזְמַ ן לְ הַ שֶׁ פַ ע שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה יָרְ דָ ה ּ ּ ּ הַ פַ רְ נָסָ ה לָהֶם מִ ן הַ שָׁ מַ יִם לְ בַ ד ּ ּ . וְ כֵן אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ) ל " שְׁ מוֹ ת רַ בָּ ה כה (ט , שֶׁ בִּ שְׁ בִ יל זֶה יָרַ ד לָהֶם הַ מָ ן בְּ כָ ל יוֹ ם וְ לֹא בְּ פַ עַם אֶ חָ ד עַל כַּ מָ ה ּ ּ יָמִ ים , כְּ דֵ י שֶׁ יִתְ לו עֵינֵיהֶם לַמָ רוֹ ם ּ ּ ּ , הַ יְנו כַּ נַ ּ ּ " ל כְּ דֵ י שֶׁ יִהְ יֶה לָהֶם בִּ טָ חוֹ ן חָ זָק וְ כַ נַ ּ ּ ּ , ל" וְזֶהו ּ שֶׁ אָ מַ ר לָהֶם יִרְ מְ יָהו כְּ שֶׁ רָ צָ ה שֶׁ יַעַסְ קו בַּ תוֹ רָ ה וְיִתְ חַ זְקו בְּ בִ טָ חוֹ ן ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ לְ בַ ד עַד שֶׁ תָ בוֹ א לָהֶם הַפַ רְ נָסָ ה מִ ן הַ שָׁ מַ יִם לְ בַ ד בְּ לִ י ּ ּ ּ שׁ ום עֵסֶ ק כְּ מוֹ שֶׁ יָרַ ד הַ מָ ן לַאֲבוֹ תֵ ינו ּ ּ ּ ּ , עַל־כֵּן אָ מַ ר לָהֶם : רְ או דְ בַ ר ה ּ ' ּו רְ א ' . ' ּדַ יְקָ א , הַ יְנו שֶׁ הוֹ דִ יעַ לָהֶם ּ שֶׁ עִ קַ ר הַ מְ שָׁ כַ ת הַ פַ רְ נָסָ ה הוא עַל־יְדֵ י כּ ֹחַ הָ רְ אות ּ ּ ּ ּ לְ בַ ד שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת בִּ טָ חוֹ ן ּ ּ . שֶׁ עַל־יְדֵ י שֶׁ הָ אָ דָ ם מִ סְ תַ כֵּל ּ בְּ בִ טָ חוֹ ן רַ ק לַה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך לְ בַ ד הוא יָכוֹ ל לְ הַ מְ שִׁ יך ְ ְ ּ ּפַ רְ נָסָ ה בְּ מ וֹ עֲדוֹ ובִ זְמַ נוֹ בְּ לִ י שׁ ום סִ בָּ ה וְ עֵסֶ ק כְּ לָל רַ ק ּ ּ ּ שֶׁ תָ בוֹ א לוֹ הַ פַ רְ נָסָ ה מִ ן הַ שָׁ מַ יִם כְּ מוֹ יְרִ ידַ ת הַ מָ ן מַ מָ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ הָ יָה רַ ק עַל־יְדֵ י בִּ טָ חוֹ ן כַּ נַ ּ ּ "ל . ) לקוטי הלכות -

Segment 68
HE:
הלכות משא ומתן ד ' - אות ב ('

Segment 69
HE:
(ז , טז ) וְזֶה שֶׁ צוֹ עֵק יִרְ מְ יָהו ּ ּ : זְכֹר ה ' מֶ ה הָ יָה לָנו . ּ וְ אִ יתָ א בְּ כִ תְ בֵ י הָ אֲרִ " ) ל " י זַ שַׁ עַר הַ כַּ וָנוֹ ת ּ , דְ רושׁ תִ קון חֲצוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ( שֶׁ הַ צְ עָקָ ה הוא שֶׁ מִ בְּ חִ ינַת מַ ּ ּ ּ " ה נִתְ הַוָה לָנ ּ " ו וְ כו ּ ּ ', ּ עַיֵן שָׁ ם . הַ יְנו שֶׁ הִ גְבִּ ירו בְּ חִ ינַת ּ ּ ' ּו לָנ ' עַל בְּ חִ ינַת . ' מַ ה ' כִּ י הָ אָ דָ ם צָ רִ יך לִ הְ יוֹ ת בִּ בְ חִ ינַת מַ ְ " ה שֶׁ יִהְ יֶה נִכְ לָל ּ בְּ הָ רַ בִּ י הָ אֱמֶ ת שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מֹשֶׁ ה שֶׁ אָ מַ ר ּ ) שְׁ מוֹ ת טז , ז( וְ נַחְ נו מָ ּ " ה שֶׁ בִּ טֵ ל כָּ ל יֵשׁ ותוֹ וְ נִכְ לַל בִּ בְ חִ ינַת מַ ּ ּ . ה" ומֹשֶׁ ה בְּ חִ ינַת הַ צַ דִ ּ ּ ּ יק הָ אֱמֶ ת הָ יָה קָ דוֹ שׁ וְטָ הוֹ ר בִּ קְ דֻ שָׁ ה נוֹ רָ אָ ה מְ אֹד וְיָגַע מְ אֹד מְ אֹד בַּ עֲבוֹ דַ ת ה ּ ', וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן בִּ טֵ ל אֶ ת עַצְ מוֹ בְּ תַ כְ לִ ית הַ בִּ טול ּ ּ ּ ּ , מִ כָּ ל שֶׁ כֵּן וְ כָ ל שֶׁ כֵּן שְׁ אָ ר אֲנָשִׁ ים שֶׁ כָּ ל אֶ חָ ד יוֹ דֵ עַ פְ גָמָ יו ּ וַחֲטָ אָ יו וְ כו ' ּ אִ ם הוא רוֹ צֶ ה לָחוס עַל עַצְ מוֹ לְ הִ תְ קָ רֵ ב ּ ּ לְ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת בְּ חִ ינַת מֹשֶׁ ה צָ רִ יך לֵידַ ע שִׁ פְ לותוֹ ּ ְ ּ ופְ חִ יתותוֹ הָ אֲמִ תִ י עַל כָּ ל פָ נִים וְ לֹא יִרְ צֶ ה כָּ בוֹ ד עַל ּ ּ ּ ּ כָּ ל פָ נִים וְיִהְ יֶה נִכְ לָל בִּ בְ חִ ינַת מַ ּ " ה וְ אָ ז יוכַ ל הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ לְ הָ אִ יר בּ וֹ גַּם־כֵּן כִּ י מְ לֹא כָ ל הָ אָ רֶ ץ כְּ בוֹ דוֹ . אֲבָ ל הֶחָ פֵ ץ בִּ כְ בוֹ ד עַצְ מוֹ עוֹ שֶׂ ה פֵ רוד וְ אָ ז נַעֲשֶׂ ה מִ בְּ חִ ינַת ּ ּ ַמ" ה בְּ חִ ינַת לָנ " ו שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת דִ ינִים כַּ מְ בֹאָ ר ּ ּ ּ בַּ כְּ תָ בִ ים הַ נַ . ל"ּ וְ כָ ל זֶה מֵ חֲמַ ת שֶׁ כָּ רוך אַ חַ ר יֵשׁ ותוֹ ּ ּ ְ

Segment 70
HE:
וְחָ פֵ ץ בְּ כָ בוֹ ד שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת ּ ּ ' ' ּ לָנו שֶׁ אָ נו חוֹ שְׁ שִׁ ים עַל ּ כָּ בוֹ ד שֶׁ לָנו כְּ אִ לו הַ כּ ֹל מַ גִּיעַ לָנו עַד שֶׁ חֲפֵ צִ ים שֶׁ יִהְ יֶה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ לָנו גַּם כָּ בוֹ ד . וְזֶהו : ּ הַ בִּ יטָ ה ורְ אֵ ה אֶ ת חֶ רְ פָ תֵ נו ּ ּ ּ . חֶ רְ פָ ה הִ וא הֵ פֶ ך ְ ּ הַ כָּ בוֹ ד , כִּ י עַל־ יְדֵ י שֶׁ חֲפֵ צִ ים בְּ כָ בוֹ ד בָּ אִ ים לַחֲרָ פוֹ ת ובושׁ וֹ ת גְּדוֹ לוֹ ת חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ , כִּ י כָּ ל הָ רוֹ דֵ ף אַ חַ ר

Segment 71
HE:
הַ כָּ בוֹ ד הַ כָּ בוֹ ד בּ וֹ רֵ חַ מִ מֶ נו ּ ּ ּ , כִּ י אֵ ינוֹ יָכוֹ ל לְ הִ תְ קָ רֵ ב לְ הַ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת ּ ּ . וְ אָ ז בָּ א לִ ידֵ י חֲרָ פוֹ ת ובושׁ וֹ ת שֶׁ הֵם ּ ּ הָ עֲווֹ נוֹ ת רַ חֲמָ נָא לִ צְ לַן , כִּ י אֵ ין מִ י שֶׁ יַצִ ילֶנו וְיָאִ יר בּ וֹ כִּ י ּ ּ ּ ּ עֲדַ יִן ה ' ּ עִ מוֹ כִּ י מְ לֹא כָ ל הָ אָ רֶ ץ כְּ בוֹ דוֹ מֵ אַ חַ ר שֶׁ נִתְ רַ חֵ ק מֵ הַ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת עַל־יְדֵ י שֶׁ חָ פֵ ץ בִּ כְ בוֹ ד ּ ּ ּ עַצְ מוֹ ) . לקוטי הלכות - הלכות בציעת הפת ודברים הנוהגים בסעודה א ' - אות ע (ד"

Segment 72
HE:
אִ כְ לוהו הַ יוֹ ם ּ ּ ּ

Segment 73
HE:
, טז ) ( כה שָׁ לֹשׁ סְ עֻדוֹ ת שֶׁ ל שַׁ בָּ ת הֵם בְּ חִ ינַת הִ תְ גַּלות הָ רָ צוֹ ן ּ ּ ּ , כִּ י שָׁ לֹשׁ סְ עֻדוֹ ת הֵם נִלְ מָ דִ ין מִ פָ סוק ּ ּ ּ ) שְׁ מוֹ ת טז : ( אִ כְ לוהו ּ ּ הַ יוֹ ם וְ כו ּ ּ ' הַ נֶאֱמָ ר בַּ מָ ן ּ ּ , נִמְ צָ א שֶׁ אֲכִ ילַת שַׁ בָּ ת הוא זֵכֶר ּ ּ לַמָ ן , שֶׁ מִ שָׁ ם אָ נו לְ מֵ דִ ין הַ שָׁ לֹשׁ סְ עֻדוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ . וְ כַ מְ בֹאָ ר בַּ שֻׁ לְ חָ ן עָרוך שֶׁ רָ אוי לַעֲשׂ וֹ ת בִּ סְ עֻדוֹ ת שַׁ בָּ ת זֵכֶר לַמָ ן ּ ּ ּ ּ ּ ְ , כְּ גוֹ ן לֶאֱכֹל מולַיְיתָ א ּ , וְ כֵ ן הַ פַ ת בֵּ ין שְׁ נֵי מַ פוֹ ת כְּ מוֹ ּ ּ ּ הַ מָ ן . נִמְ צָ א כְּ שֶׁ אָ נ ּו אוֹ כְ לִ ין בְּ שַׁ בָּ ת , ּ אָ נו מְ עִ ידִ ין שֶׁ אָ כְ לו יִשְׂ רָ אֵ ל אֶ ת הַ מָ ן שֶׁ הָ יָה בּ וֹ אוֹ תוֹ ת נוֹ רָ אוֹ ת ּ ּ שֶׁ יָרַ ד בְּ שֵׁ שֶׁ ת יָמִ ים ובְ שַׁ בָּ ת לֹא יָרַ ד ּ ּ , וְ עַל־כֵּן עַל־יְדֵ י אֲכִ ילַת שַׁ בָּ ת נִתְ גַּלֶה הָ רָ צוֹ ן שֶׁ הַ כּ ֹל בִּ רְ צוֹ נוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ . כִּ י עִ קַ ר קְ דֻ שַׁ ת שַׁ בָּ ת הוא הָ אֲכִ ילָה שֶׁ ל שַׁ בָּ ת ּ ּ ּ , כַּ מובָ א ּ ּ בְּ דִ בְ רֵ י רַ בֵּ נו נֵרוֹ יָאִ יר ּ ) ּ ּ לִ קוטֵ י מוֹ הֲרַ " ן חֵ לֶק א סִ ימָ נִים . נז רעז , ( וְ שַׁ בָּ ת הוא הִ תְ גַּלות הָ רָ צוֹ ן ּ ּ ּ , כִּ י שַׁ בָּ ת מוֹ רָ ה עַל חִ דושׁ הָ עוֹ לָם שֶׁ ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך בָּ רָ א אֶ ת ְ הָ עוֹ לָם כִּ רְ צוֹ נוֹ כַּ מובָ א ּ ּ , נִמְ צָ א שֶׁ עַל־יְדֵ י אֲכִ ילַת שַׁ בָּ ת , שֶׁ זֶהו עִ קַ ר ּ ּ ּ כְּ בוֹ ד שַׁ בָּ ת , כִּ י עַל־יְדֵ י בִּ טול מְ לָאכָ ה לְ בַ ד אֵ ין נִכָּ ר ּ ּ כְּ בוֹ ד שַׁ בָּ ת כָּ ל כָּ ך עַל־יְדֵ י שֵׁ ב וְ אַ ל תַ עֲשֶׂ ה ּ ְ , רַ ק עַל־יְדֵ י כְּ בוֹ ד שַׁ בָּ ת , ּדְ הַ יְנ ו שָׁ לֹשׁ סְ עֻדוֹ ת שֶׁ ל שַׁ בָּ ת ּ ּ , בָּ זֶה נִתְ גַּלֶה כְּ בוֹ ד קְ דֻ שַׁ ת שַׁ בָּ ת שֶׁ הוא מוֹ רֶ ה עַל חִ דושׁ ּ ּ ּ ּ ּ הָ עוֹ לָם , כִּ י הוא זֵכֶר לַמָ ן שֶׁ הָ יָה בּ וֹ אוֹ תוֹ ת נוֹ רָ אוֹ ת ּ ּ . נִמְ צָ א שֶׁ נִתְ גַּלֶה בָּ זֶה הָ רָ צוֹ ן שֶׁ הַ כּ ֹל בִּ רְ צוֹ נוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , כִּ י ּ הו א יִתְ בָּ רַ ך חִ דֵ שׁ הָ עוֹ לָם בִּ רְ צוֹ נוֹ ּ ְ , וְ עוֹ שֶׂ ה בָּ ה כִּ רְ צוֹ נוֹ ּ . ) לקוטי הלכות - הלכות שבת ב ('

Segment 74
HE:
שְׁ בו אִ ישׁ תַ חְ תָ יו ּ ּ ּ

Segment 75
HE:
, טז ) ( כט בְּ שַׁ בָּ ת נֶאֱמַ ר ) שְׁ מוֹ ת טז ( שְׁ בו אִ ישׁ תַ חְ תָ יו אַ ל יֵצֵ א ּ ּ ּ אִ ישׁ מִ מְ קוֹ מוֹ ּ , כִּ י הוא יוֹ ם שְׁ בִ י ּ תָ ה ומְ נוחָ ה שֶׁ אֵ ין בּ וֹ ּ ּ טִ לְ טולִ ים לַדְ רָ כִ ים ּ ּ , כִּ י כָּ ל הַ דְ רָ כִ ים וְ הַ טִ לְ טולִ ים שֶׁ ל ּ ּ ּ שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י הַ חֹל הֵם בִּ שְׁ בִ יל בֵּ רורִ ים ּ , לְ בָ רֵ ר נִיצוֹ צוֹ ת הַ קְ דוֹ שִׁ ים מִ בֵּ ין הַ קְ לִ פוֹ ת שֶׁ נִתְ פַ זְרו בְּ אַ רְ בַּ ע כַּ נְפוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הָ אָ רֶ ץ מֵ חֵ טְ א אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן ומֵ חֲטָ אֵ י כָּ ל הַ דוֹ רוֹ ת ּ ּ , ובִ שְׁ בִ יל זֶה צְ רִ יכִ ין לֵילֵך בַּ דְ רָ כִ ים לְ בָ רְ רָ ם ּ ְ ּ . וְזֶהו ּ בְּ עַצְ מוֹ בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ אָ מַ ר אַ דְ מוֹ ּ " ר זַ " ) ל בְּ סִ ימָ ן מ ּובְ חֵ לֶק ב בְּ סִ ימָ ן סב ( שֶׁ כָּ ל הַ דְ רָ כִ ים הֵם בִּ שְׁ בִ יל לְ תַ קֵ ן ּ ּ פְ גַם הָ אֱמו ּ ּ נָה , ּ שֶׁ נִפְ גֶּמֶ ת עַל־יְדֵ י עֲווֹ נוֹ ת , כִּ י כָּ ל מִ צְ וֹ תֶ יך אֱמונָה ּ ָ ) תְ הִ לִ ים קיט ּ ּ , ( וכְ פִ י הַ פְ גָם שֶׁ פוֹ גְמִ ין ּ ּ ּ בְּ אֵ יזֶה עֲבֵ רָ ה אוֹ בִּ טול מִ צְ וָה ּ ּ , כֵּן נִפְ גְּמָ ה הָ אֱמונָה חַ ס ּ וְ שָׁ לוֹ ם , וְ עַל־כֵּן צְ רִ יכִ ין לָשׁ וב בִּ תְ שׁ ובָ ה לְ תַ קֵ ן פְ ּ ּ ּ ּ גַם הֶ עָוֹ ן שֶׁ הוא פְ גַם הָ אֱמונָה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ , ּובִ שְׁ בִ יל זֶה בָּ אִ ים טִ לְ טול הַ דְ רָ כִ ים כַּ נַ ּ ּ ּ .ל" ומִ י שֶׁ זוֹ כֶ ה לֵילֵך אוֹ לִ סַּ ע בַּ דֶ רֶ ך כָּ רָ אוי לְ אִ ישׁ ּ ּ ְ ְ ּ ּ הַ יִשְׂ רְ אֵ לִ י שֶׁ יִזְכּ ֹר תָ מִ יד אֶ ת ה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך בִּ בְ חִ ינַת ְ ) ּדְ בָ רִ ים ו ( בְּ שִׁ בְ תְ ך בְּ בֵ יתֶ ך ובְ לֶכְ תְ ך בַ דֶ רֶ ך ְ ָ ָ ָ ּ ּ ּ ּ , ּובִ פְ רָ ט בַּ דֶ רֶ ך שֶׁ צְ רִ יכִ ין לִ זָהֵר בְּ יוֹ תֵ ר לִ זְכּ ֹר בַּ ה ּ ּ ְ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך כִּ י כָּ ל ְ ּ הַ דְ רָ כִ ים בְּ חֶ זְקַ ת סַ כָּ נָה ) ּ יְרושַׁ לְ מִ י בְּ רָ כוֹ ת פ " ד ה , (א" וְ עִ קַ ר הַ סַּ כָּ נָה שֶׁ מֵ חֲמַ ת טִ לְ טול הַ דֶ רֶ ּ ּ ּ ּ ְך יָכוֹ ל לִ שְׁ כּ ֹחַ בַּ ה ' יִתְ בָּ רַ ך וְ כו ּ ְ ' שֶׁ מִ שָׁ ם כָּ ל הַ סַּ כָּ נוֹ ת גַּם בְּ גַשְׁ מִ יות ּ ּ ּ ּ , ּומִ י שֶׁ זוֹ כֶ ה לֵילֵך בַּ דֶ רֶ ך כָּ רָ אוי לְ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ְ ְ ּ ּ , אֲזַי הַ דֶ רֶ ך הוא ּ ְ ּ בִּ בְ חִ ינַת ) תְ הִ לִ ים שָׁ ם ּ ּ ( דֶ רֶ ך אֱמונָה בָ חָ רְ תִ י ּ ּ ְ ּ , בְּ חִ ינַת ּדַ רְ כֵ י הַ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ . אֲבָ ל עִ קַ ר תִ קון הַ דֶ רֶ ך ְ ּ ּ ּ ּ ּ , ּ ּ ּ תִ קון הָ אֱמונָה ּ , תִ קון דַ רְ כֵי הַ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ , ּ הוא בְּ שַׁ בָּ ת , שֶׁ אָ ז אֵ ין ּ בֵּ רור , רַ ק כָּ ל הַ בֵּ רורִ ים שֶׁ ל כָּ ל יְמֵ י הַ חֹל שָׁ בִ ין ּ לִ מְ קוֹ מָ ם בְּ שַׁ בָּ ת ובָ אִ ים לִ מְ קוֹ ם מְ נוחָ תָ ם בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ ' ּ מְ נוחַ ת שַׁ לְ וָה וְ הַ שְׁ קֵ ט וָבֶ טַ ח ' ) ' ּ וְ כו בִּ תְ פִ לַת מִ נְחָ ה ּ לְ שַׁ בָּ ת , ( וְעַל־כֵּן אָ ז בְּ שַׁ בָּ ת אָ סור אֲפִ לו לִ פְ סֹעַ פְ סִ יעָה ּ ּ ּ ּ גַּסָּ ה ) שַׁ בָּ ת קיג , :( כִּ י אָ ז עִ קַ ר תִ קון הַ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת שַׁ בָּ ת , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ' אוֹ מְ רִ י ם לוֹ הַ מְ תֵ ן ] ' ּ כְּ מוֹ

Segment 76
HE:
שֶׁ אָ מְ רו ּ חֲכָ מֵ ינו ּ זִכְ רוֹ נָם

Segment 77
HE:
לִ בְ רָ כָ ה ) יומא לח לט : .(: הַ בָּ א

Segment 78
HE:
מְ סַ יְעִ ין ּ לוֹ . מָ שָׁ ל

Segment 79
HE:
לְ אֶ חָ ד , שֶׁ בָּ א

Segment 80
HE:
אֲפַ רְ סְ מוֹ ן . אוֹ מְ רִ ים : לוֹ הַ מְ תֵ ן ּ , 'ּ וְ כו עיין לקוטי מוהר ן " ' א-;[' ו שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ פְ סֹעַ פְ סִ יעָ ּ ה גַּסָּ ה , כִּ י שְׁ לֵמות ּ הַ תְ שׁ ובָ ה בְּ חִ ינַת שַׁ בָּ ת הוא בִּ בְ חִ ינַת מְ תִ ינות ּ ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת ' הַ מְ תֵ ן ּ ' , ל"ּ הַ נַ וְ עַל־כֵּן אָ סור בְּ שַׁ בָּ ת לֵילֵך בִּ דְ רָ כִ ים ְ ּ רְ חוֹ קִ ים כִּ י אִ ם אַ לְ פַ יִם אַ מָ ה לְ טִ יול שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ ּ תְ חום שַׁ בָּ ת ּ ּ , כִּ י כָּ ל הַ דֶ רֶ ך וְ הַ הִ לוך שֶׁ ל שַׁ בָּ ת הוא רַ ק ּ ּ ְ ְ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת דַ רְ כֵי הַ תְ שׁ ובָ ה שֶׁ נִשְׁ לָמִ ין בְּ שַׁ בָּ ת ובָ אִ ים ּ ּ ּ ּ ּ לִ מְ נוחָ תָ ם ּ . ) לקוטי הלכות - הלכות שבת ז ' - אות (ט"י

Segment 81
HE:
מַ סָ ה ומְ רִ יבָ ה ּ ּ

Segment 82
HE:
(ז , יז ) ובָ זֶה תָ לוי כָּ ל קִ יום הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י בָּ זֶה תָ לוי כָּ ל ּ ּ הַ בְּ חִ ירָ ה וְ הַ נִסָּ יוֹ ן שֶׁ ל הָ אָ דָ ם וְ כָ ל מַ ה שֶׁ עוֹ בֵ ר עָ לָיו כָּ ל ּ ּ יְמֵ י חַ יָיו שֶׁ הַ כּ ֹל הוא בִּ שְׁ בִ יל הַ בְּ חִ ירָ ה וְ הַ נִסָּ יוֹ ן ּ ּ ּ , הַ כּ ֹל בְּ עִ נְיָן זֶה , כִּ י דֶ רֶ ך ה ְ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ מֵ אִ יר פָ נָיו בְּ כָ ל פַ עַם ּ ּ ּ ְ ּובְ תוֹ ך כָּ ך מַ סְ תִ יר פָ נָיו וְזֶה הוא בִּ כְ לָלִ יות ובִ פְ רָ טִ יות ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ ְ , ובִ פְ רָ טֵ י פְ רָ טִ יות ּ ּ ּ ּ . בִּ כְ לָלִ יות ּ ּ — זְמַ ן כָּ ל הָ עוֹ לָם . ובִ פְ רָ טִ יות ּ ּ ּ — בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר ּ . וְ כֵ ן בְּ כָ ל אָ דָ ם ובְ כָ ל זְמַ ן ּ , וְ עַל־יְדֵ י זֶה כָּ ל הַ נִסָּ יוֹ ן וְ הַבְּ חִ ירָ ּ ה שֶׁ ל כָּ ל אָ דָ ם בְּ כָ ל עֵת כָּ ל יְמֵ י חַ יָיו ּ . ומִ י שֶׁ מֵ שִׂ ים לֵב לָזֶה יָכוֹ ל לִ רְ אוֹ ת קְ צָ ת ּ ּ וְהַ הַ צָ לוֹ ת וְ הַ תְ לָאוֹ ת הַ הַ רְ פַ תְ קָ אוֹ ת בְּ כָ ל מִ זֶה ּ ּ ּ ּ וְ הַ הַ רְ חָ בוֹ ת וְ הַ יְשׁ ועוֹ ת הַ נִפְ לָאוֹ ת הָ עוֹ בְ רִ ין עָ לָיו בְּ כָ ל ּ ּ יְמֵ י חַ יָיו ובְ יוֹ תֵ ר בְּ ּ ּ עִ נְיַן הַ פַ רְ נָסָ ה ּ . וכְ מוֹ שֶׁ רָ אִ ינו ּ ּ בִּ יצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם מִ יוֹ ם שֶׁ נִתְ גַּלָה ה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך לְ מֹשֶׁ ה ְ

Segment 83
HE:
לְ גָאֳלָם עַד הַ סּ וֹ ף , שֶׁ בַּ תְ חִ לָה הֵ אִ יר ה ּ ּ ' ּפָ נָיו לְ מֹשֶׁ ה בְּ הֶ אָ רָ ה נִפְ לָאָ ה ושְׁ לָחוֹ לְ גָאֳלָם ומָ סַ ר בְּ יָדוֹ מוֹ פְ תִ ים ּ ּ וְ אוֹ תוֹ ת נוֹ רָ אוֹ ת לְ גַלוֹ ת אֱלֹקותוֹ ולְ גָאֳלָם כְּ דֵ י שֶׁ יַאֲמִ ינו ּ ּ ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל בּ וֹ יִתְ בָּ רַ ך עַד שֶׁ יִזְכּ ו לְ קַ בֵּ ל הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ְ . וְ כֵן הָ יָה שֶׁ בָּ א מֹשֶׁ ה לְ יִשְׂ רָ אֵ ל וַיַעַשׂ הָ אֹתֹת לְ עֵינֵי הָ עָם וַיַאֲמֵ ן ּ ּ הָ עָם וַיִשְׁ מְ עו כִּ י פָ קַ ד ה ּ ּ ' אֶ ת עַמ ּ וֹ וְ כו . 'ּ וְ אַ חַ ר־כָּ ך תֵ כֶף ּ ְ כְּ שֶׁ בָּ א מֹשֶׁ ה לְ פַ רְ עֹה לְ גָאֳלָם , ופַ רְ עֹה הִ קְ שָׁ ה אֶ ת רוחוֹ ּ ּ וְ לֹא דַ י שֶׁ לֹא הִ נִיחָ ם לָצֵאת מִ מִ צְ רַ יִם ּ ּ ּ ּ , אַ ף גַּם הִ כְ בִּ יד עֲלֵיהֶם הָ עֲבוֹ דָ ה בְּ יוֹ תֵ ר לִ בְ לִ י לִ תֵ ן לָהֶם תֶ בֶ ן וְ כו ּ ּ ּ ' אֲזַי ּתֵ כֶ ף נִתְ עוֹ רֵ ר כְּ פִ ירוֹ ת בְּ דָ תָ ן וַאֲבִ ירָ ם וְ הַ כְּ רוכִ ים ּ אַ חֲרֵ יהֶם עַד שֶׁ יָצְ או נִצָ בִ ים לִ קְ רַ את מֹשֶׁ ה וְ אָ מְ רו ּ ּ ּ ּ : " יֵרֶ א ה ' עֲלֵיכֶ ם וְיִשְׁ פֹט וְ כו ּ ּ ' ". וְזֶה מֵ חֲמַ ת שֶׁ הָ יָה הַ סְ תָ רַ ת פָ נִים כָּ זֶה שֶׁ לֹא דַ י שֶׁ לֹא זָכו לַגְּאֻ לָה כַּ אֲשֶׁ ר ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הִ בְ טִ יחָ ם מֹשֶׁ ה , אַ ף גַּם הִ כְ בִּ יד עֲלֵיהֶם הָ עֲבוֹ דָ ה כָּ ל־כָּ ך . ְ וְ כֵן הִ תְ נַהֵג אַ חַ ר־כָּ ך בְּ כָ ל פַ עַם ּ ְ , כַּ מְ בֹאָ ר הֵיטֵ ב בְּ כָ ל הַ פָ רָ שִׁ יוֹ ת הַ מְ דַ בְּ רִ ים מִ יצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם ּ ּ , ובִ פְ רָ ט בְּ פָ רָ שַׁ ת בְּ שַׁ לַח ּ ּ . שֶׁ אַ חַ ר שֶׁ גָּמַ ר ה ' יִתְ בָּ רַ ך ְ מַ עֲ שֵׂ הו עַל־יְדֵ י מֹשֶׁ ה וְ הוֹ צִ יאָ ם מִ מִ צְ רַ יִם בְּ אוֹ תוֹ ת ּ ּ נוֹ רָ אוֹ ת כָּ אֵ לֶה וכְ בָ ר רָ או דָ תָ ן וַאֲבִ ירָ ם וְ כָ ל הַ כְּ רוכִ ים ּ ּ ּ ּ ּ אַ חֲרֵ יהֶם שֶׁ הָ יָה לָהֶם טִ ינָ ה בַּ לֵב עַל מֹשֶׁ ה ּ , כֻּלָם רָ או ּ ּ בְּ עֵינֵיהֶם שֶׁ דְ בַ ר ה ּ ' אֱמֶ ת בְּ פִ י מֹשֶׁ ה שֶׁ אַ ף־עַל־ ּפִ י ּ שֶׁ פַ רְ עֹה הִ כְ בִּ יד עֲלֵיהֶם הָ עֲבוֹ דָ ה אַ חַ ר שֶׁ בָּ א מֹשֶׁ ה לְ גָאֳלָם , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן ּ ' דְ בַ ר אֱלֹקֵ ינו יָקום לְ עוֹ לָם ּ ּ ּ ' כַּ אֲשֶׁ ר רָ או בְּ עֵינֵיהֶם שֶׁ הוֹ צִ יאָ ם מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו בְּ יָד חֲזָקָ ה ּ ּ ובִ זְרוֹ עַ נְטויָה בְּ אוֹ תוֹ ת ומוֹ פְ תִ ים נוֹ רָ אִ ּ ּ ּ ים כָּ אֵ לֶה ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן כְּ שֶׁ בָּ או עַל הַ יָם וְ רָ או ּ ּ ּ ּ ' וְ הִ נֵה מִ צְ רַ יִם ּ נֹסֵ עַ אַ חֲרֵ יהֶם ' וְרֹב יִשְׂ רָ אֵ ל הַ כְּ שֵׁ רִ ים וְ הַ תְ מִ ימִ ים עָ שׂ ו ּ ּ כַּ הֹגֶן וְ כָ רָ אוי וַיִצְ עֲקו אֶ ל ה ּ ּ ּ ' כִּ י תָ פְ סו אֻ מָ נות אֲבוֹ תָ ם ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינ ּ " ּו זַ ל ומובָ א בְּ פֵ רושׁ רַ שִׁ ּ ּ ּ , י" ְ אַ ך הָ יו בָּ הֶם כִּ תוֹ ת הַ מְ בַ קְ שִׁ ים תוֹ אֲנָה וְהַ כּ ֹל הָ יָה עַל־פִ י ּ ּ ּ ּ דִ בּ ורִ ים רָ עִ ים וְ דֵ עוֹ ת רָ עוֹ ת שֶׁ ל רָ אשֵׁ י הַ חוֹ לְ קִ ים שֶׁ הֵם ּ ּ דָ תָ ן וַאֲבִ ירָ ם שֶׁ הִ טְ עו אוֹ תָ ם כָּ ל־כָּ ך עַד שֶׁ אָ מְ רו ּ ּ ְ ּ הֲמִ בְּ לִ י אֵ ין קְ בָ רִ ים בְּ מִ צְ רַ יִם לְ קַ חְ תָ נו לָמות בַּ מִ דְ בָּ ר ּ ּ ּ ּ :'ּ וְ כו וְ כֵ ן אַ חַ ר־כָּ ך כְּ שֶׁ הֶ רְ אָ ה ה ְ ' יִתְ בָּ רַ ך אֶ ת יָדוֹ הַ גְּ דוֹ לָה ְ עַ ל־יְדֵ י מֹשֶׁ ה ובָ קַ ע לָהֶ ם אֶ ת הַ יָם וְ הִ טְ בִּ יעַ אֶ ת ּ ּ מִ צְ רַ יִם וְ יִשְׂ רָ אֵ ל עָ בְ רו בַּ יַבָּ שָׁ ה בְּ תוֹ ך הַ יָם ובָ ּ ּ ּ ּ ְ ּ זְזו מֵ הֶם הוֹ ן רַ ב מְ אֹד , אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן אַ חַ ר־כָּ ך הִ סְ תִ יר ה ּ ְ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך פָ נָיו עַד שֶׁ הָ לְ כו שְׁ לֹשֶׁ ת יָמִ ים בַּ מִ דְ בָּ ר וְ לֹא ּ ּ ּ ְ מָ צְ או מַ יִם וְ אַ חַ ר־כָּ ך וַיָבֹאו מָ רָ תָ ה וְ לֹא יָכְ לו לִ שְׁ תֹת ּ ּ ּ ּ ּ ְ מַ יִם מִ מָ רָ ה כִּ י מָ רִ ים הֵ ם וְ כו ּ ּ . ' וְ אָ " ז וַיִלֹנו הָ עָ ם עַל ּ ּ ּ מֹשֶׁ ה לֵאמֹר מַ ה נִשְׁ תֶ ה ּ ּ " וְ כו . 'ּ נִמְ צָ א , שֶׁ אַ ף־עַ ל־פִ י ּ שֶׁ רָ או בַּ תְ חִ לָה הֶ אָ רַ ת פָ נִים כָּ ל־כָּ ך שֶׁ הוֹ צִ יאָ ם ְ ּ ּ ּ ּ מִ מִ צְ רַ יִם וְ קָ רַ ע לָהֶ ם אֶ ת הַ יָם בְּ נִפְ לָאוֹ ת וְ נוֹ רָ אוֹ ת ּ ּ כָּ אֵ לֶה ּ , אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵן תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ הִ ּ ּ ּ סְ תִ יר ה ' יִתְ בָּ רַ ך ְ פָ נָיו מֵ הֶ ם בִּ שְׁ בִ יל נִסָּ יוֹ ן וְ לֹא מָ צְ או מַ יִם בָּ או ּ ּ ּ בִּ תְ לונוֹ ת ומְ רִ יבוֹ ת וְ כֵ ן הָ יָה בְּ כָ ל פַ עַם ּ ּ ּ , ּובִ פְ רָ ט בְּ עִ נְיַן הַ מָ ן שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת פַ רְ נָסָ ה ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " הִ נְנִי מַ מְ טִ יר לָכֶ ם לֶחֶ ם מִ ן הַ שָׁ מָ ּ יִם וְ יָצָ א הָ עָ ם וְ לָקְ טו דְ בַ ר ּ ּ יוֹ ם בְּ יוֹ מוֹ לְ מַ עַן אֲ נַסֶּ נו הֲיֵלֵך בְּ תוֹ רָ תִ י אִ ם לֹא ְ ּ ּ ". וְ הַ כּ ֹל הָ יָה עַ ל־יְדֵ י דָ תָ ן וַאֲבִ ירָ ם ּ , כִּ י הֵ ם שֶׁ יָצְ או לִ קְ רַ את ּ ּ מֹשֶׁ ה בְּ מִ צְ רַ יִם כְּ אִ לו מְ קַ נְאִ ים בִּ שְׁ בִ יל יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ וְ אָ מְ רו לְ מֹשֶׁ ּ ה וְ אַ הֲרֹן : " יֵרֶ א ה ' עֲלֵיכֶ ם וְ יִשְׁ פֹט וְ כו ּ ּ ". ' וְ הֵ ם שֶׁ עוֹ רְ רו כָּ ל הַ תְ לונוֹ ת ומְ רִ יבוֹ ת עַ ל ה ּ ּ ּ ּ ' וְ עַ ל מֹשֶׁ ה , וְ הֵ ם שֶׁ הוֹ תִ ירו מִ ן הַ מָ ן אַ ף־עַ ל־פִ י שֶׁ רָ או נֵס נוֹ רָ א ּ ּ ּ ּ כָּ זֶה שֶׁ יוֹ רֵ ד לָהֶ ם לֶחֶ ם מִ ן הַ שָׁ מַ יִם אֲ שֶׁ ר לֹא נִשְׁ מַ ע ּ ּ כָּ זֹ את וְ לֹא נִרְ אָ ה כָּ זֹאת מִ יוֹ ם בְּ רִ יאַ ת הָ עוֹ לָם ּ . ּומֹשֶׁ ה הִ זְהִ ירָ ם " : בּ ֹקֶ ר עַ ד מִ מֶ נו יוֹ תֵ ר אַ ל אִ ישׁ ּ ּ ּ , " וכְ פִ ירותָ ם בְּ רִ שְׁ עותָ ם הִ תְ חַ זְקו אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְ הוֹ תִ ירו מִ ן הַ מָ ן וְ אַ ף־עַ ל־פִ י שֶׁ רָ או שֶׁ הִ בְ אִ ישׁ וַיָרֻ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּתוֹ לָעִ ים וְ ' ּ כו וְ אַ חַ ר־כָּ ך בַּ יוֹ ם הַ שִׁ שִׁ י מָ צְ או לֶחֶ ם ּ ּ ּ ּ ְ יוֹ מַ יִם וְ לֹא הִ בְ אִ ישׁ כַּ אֲ שֶׁ ר אָ מַ ר מֹשֶׁ ה אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵן ּ יָצְ או לִ לְ קֹט בַּ יוֹ ם הַ שְׁ בִ יעִ י וְ כֵ ן אַ חַ ר־כָּ ך כְּ שֶׁ לֹא הָ יָה ּ ְ ּ ּ ּ מַ יִם בִּ רְ פִ ידִ ים לִ שְׁ תוֹ ת ּ , כְּ תִ יב : " ּ וַיָלֶן הָ עָ ם עַל מֹשֶׁ ה לָמָ ה זֶה הֶ עֱלִ יתָ נו מִ מִ צְ רַ יִם לְ הָ מִ ית אֹתִ י וְ אֶ ת בָּ נַי ּ ּ ּ ּ וְ אֶ ת מִ קְ נַי בַּ צָ מָ א ּ " וְ כו . 'ּ וְ אָ ז נָתַ ן לָהֶ ם אֶ ת הַ בְּ אֵ ר וְ כו ' ּ וַיִקְ רָ א שֵׁ ם הַ מָ קוֹ ם מַ סָּ ה ומְ רִ יבָ ה עַ ל רִ יב בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ וְ עַ ל נַסּ ֹתָ ם אֶ ת ה ' לֵאמֹר הֲיֵשׁ ה ' בְּ קִ רְ ּ בֵּ נו אִ ם אָ יִן וְ עַ ל־יְדֵ י זֶה וַיָבֹא עֲמָ לֵק ּ , כְּ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ " י שָׁ ם . וְ כֵן אַ חַ ר־כָּ ך כָּ ל יְמֵ י מֹשֶׁ ה הִ תְ נַהֵ ג כָּ ך כַּ מְ פֹרָ שׁ בַּ תוֹ רָ ה ּ ְ ְ . וְ כֵ ן אַ חַ ר־כָּ ך בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר בִּ ימֵ י הַ שׁ וֹ פְ טִ ים ּ ּ ְ וְ הַ מְ לָכִ ים שֶׁ בְּ כָ ל פַ עַם הֵ אִ י ּ ּ ר ה ' ּפָ נָיו וְ עָ שָׂ ה לָהֶם אוֹ תוֹ ת גְּ דוֹ לוֹ ת . וְ אַ חַ ר־כָּ ך הִ סְ תִ יר פָ נָיו וְ אָ ז הָ יו לָהֶם ּ ּ ּ ְ נִסְ יוֹ נוֹ ת וְ רַ בִּ ים עָ מְ דו בַּ נִסָּ יוֹ ן וְ זָכו לִ שְׁ נֵי עוֹ לָמוֹ ת ּ ּ ּ לָנֶצַ ח , וְ רַ בִּ ים נִכְ שְׁ לו וְ סָ רו מִ דַ רְ כֵ י ה ּ ּ ּ ' עַ ל־יְדֵ י זֶה . וקְ צָ ת פָ רְ קו עֹל ּ ּ ּ לְ גַמְ רֵ י עַ ד שֶׁ גָּרְ מו לְ הַ חֲרִ יב ּ הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ פַ עֲמַ יִם וַעֲדַ יִן הַ גָּלות מִ תְ אָ רֵ ך עַ ל־יְדֵ י ְ ּ ּ ּ ּ זֶה , כִּ י גַּם עַ תָ ה בְּ תֹקֶ ף אֲרִ יכות מְ רִ ירות גָּלותֵ נו ּ ּ ּ ּ ּ הִ תְ גַּבְּ רָ ה הַ הַ סְ תָ רָ ה שֶׁ בְּ תוֹ ך הַ סְ תָ רָ ה מְ אֹד מְ אֹד ּ ּ ְ וְ נִתְ קַ יֵם בַּ עֲווֹ ּ נוֹ תֵ ינו הָ רַ בִּ ים ּ : " וְ אָ נֹכִ י הַ סְ תֵ ר אַ סְ תִ יר ּ ּ פָ נַי בַּ יוֹ ם הַ הוא וְ כו ּ ּ ּ ּ , "' אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן מִ י שֶׁ חָ פֵ ץ ּ בֶּ אֱמֶ ת לְ הִ תְ קָ רֵ ב לַה ' יִתְ בָּ רַ ך ולְ תוֹ רָ תוֹ הַ קְ דוֹ שָׁ ה הוא ּ ּ ּ ְ רוֹ אֶ ה גַּם עַ תָ ה בְּ כָ ל פַ עַם הֶ אָ רַ ת פְ נֵי ה ּ ּ ּ ' וַחֲסָ דָ יו וְ נִפְ לְ אוֹ תָ יו הַ נוֹ רָ אוֹ ת בְּ תוֹ ך עֹצֶ ם הַ הַ סְ תָ רוֹ ת הָ רַ בּ וֹ ת ּ ְ ּ מְ אֹד . וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ : ל" הֵ ן הֵ ן גְּבורוֹ תָ יו הֵן ּ הֵ ן נוֹ רְ אוֹ תָ יו שֶׂ ה אֶ חָ ד בֵּ ין שִׁ בְ עִ ים זְאֵ בִ ים וְ כו . 'ּ ּוכְ מוֹ כֵ ן הוא בִּ פְ רָ טִ יות ובִ פְ רָ טֵ י פְ רָ טִ יות בְּ כָ ל אָ דָ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ם ובְ כָ ל עֵת ובְ כָ ל יוֹ ם וָיוֹ ם ּ . וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ בָ אֵ ר כָּ ל זֶה , רַ ק ּ הַ מַ שְׂ כִּ יל הֶ חָ פֵ ץ בָּ אֱמֶ ת יָכוֹ ל לְ הָ בִ ין וְ לִ רְ אוֹ ת כָּ ל זֶה ּ כַּ מָ ה נִסִּ ים וְ נִפְ לָאוֹ ת ה ' יִתְ בָּ רַ ך עוֹ שֶׂ ה עִ מָ נו גַּם עַ תָ ה ּ ּ ּ ְ בְּ כָ ל עֵת עִ ם כְּ לָלִ יות יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ , ּובִ פְ רָ טִ יות עִ ם כָּ ל ּ ּ אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד , בִּ כְ לָלִ יות כָּ ל יְמֵ י חַ יָיו ּ ּ ּ , ובִ פְ רָ טִ יות בְּ כָ ל ּ ּ ּ עֵת כְּ מוֹ שֶׁ אָ נו אוֹ מְ רִ ים שָׁ לֹשׁ פְ עָ מִ ים בְּ כָ ל יוֹ ם ּ ּ : " עַל נִסֶּ יך שֶׁ בְּ כָ ל יוֹ ם עִ מָ נו וְ עַ ל נִפְ לְ אוֹ תֶ יך וְ טוֹ בוֹ תֶ יך ָ ָ ָ ּ ּ שֶׁ בְּ כָ ל עֵת עֶרֶ ב וָבֹקֶ ר וְ צָ הֳרָ יִם וְ כו . ) "'ּ לקוטי הלכות - הלכות גביות חוב מהיתומים ה ' - (' ג

Segment 84
HE:
וְ עַל נַסֹתָ ם אֶ ת ה ּ ' ... ּ וַיָבֹא עֲמָ לֵק

Segment 85
HE:
'ז , יז )- ('ח כְּ שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל רְ חוֹ קִ ים מֵ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת פְ גַם ּ ּ ּ ּ הַ שָׁ לוֹ ם , בְּ חִ ינַת " אֵ ין שָׁ לוֹ ם בַּ עֲ צָ מַ י מִ פְ נֵי חַ טָ אתִ י ּ ּ , " וְ אֵ ין שָׁ לוֹ ם בֵּ ין הָ עוֹ לָמוֹ ת הָ עֶלְ יוֹ נִים וְ תַ חְ תוֹ נִים ּ ; וְ אַ חַ ר־כָּ ך כְּ שֶׁ צְ רִ יכִ ין לְ קַ בֵּ ל הָ רְ פואָ ה שֶׁ הוא הַ שָׁ לוֹ ם ּ ּ ּ ּ ְ , צְ רִ יכִ ין לִ סְ בּ ֹל מְ רִ ירות מִ קֹדֶ ם ּ ּ , כִּ י דֶ רֶ ך הַ שָׁ לוֹ ם ּ ּ ְ שֶׁ יִתְ לַבֵּ שׁ בִּ מְ רִ ירות ּ ּ , ִּב בְ חִ ינַת " ּ הִ נֵה לְ שָׁ לוֹ ם מַ ר לִ י , " מָ ר כְּ מוֹ שֶׁ דֶ רֶ ך כָּ ל הָ רְ פואוֹ ת עַל־פִ י־רֹב לְ הִ תְ לַבֵּשׁ ּ ּ ְ ּ בְּ סַ מִ ים מָ רִ ים ומְ רוֹ רִ ים ּ ּ . ְ אַ ך לִ פְ עָמִ ים הַ חוֹ לַאַ ת גָּדוֹ ל כָּ ל־כָּ ך , ְ עַד שֶׁ אִ ם הָ יו נוֹ תְ נִין לוֹ מְ רִ ירות וְ יִסּ ורִ ים כְּ פִ י ּ ּ ּ שֶׁ הוא צָ רִ י ּ ך לִ רְ פואָ תוֹ ּ ְ , אָ ז לֹא הָ יָה אֶ פְ שָׁ ר לוֹ כְּ לָל לִ סְ בּ ֹל מְ רִ ירַ ת הָ רְ פואוֹ ת וְ לִ זְכּ וֹ ת לְ שָׁ לוֹ ם ּ ; וְ אָ ז הַ שֵׁ ם ּ יִתְ בָּ רַ ך מְ רַ חֵ ם עָ לָיו ומַ שְׁ לִ יך חַ טֹאתָ יו אַ חֲרֵ י כְ תֵ פָ יו ּ ְ ְ ּ , כִּ בְ יָכוֹ ל , כְּ דֵ י שֶׁ לֹא יִצְ טָ רֵ ך לְ הַ לְ בִּ ישׁ אֶ ת הַ שָׁ לוֹ ם ּ ְ ּ ְו הָ רְ פואָ ה בִּ מְ רִ ירות הַ רְ בֵּ ה ּ ּ . וְזֶה עִ נְיַן כָּ ל הַ גָּלֻיוֹ ת ּ וְ הַ צָ רוֹ ת שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל סוֹ בְ לִ ין ּ ּ , כִּ י כָּ ל זֶה הוא בְּ חִ ינַת ּ אַ חַ ר־כָּ ך לְ קַ בֵּ ל בִּ שְׁ בִ יל שֶׁ סּ וֹ בְ לִ ין הַ מְ רִ ירות ְ ּ ּ עַל־יְדֵ י־זֶה דַ יְקָ א הָ רְ פואָ ה וְ הַ שָׁ לוֹ ם ּ ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת הַ מְ רִ ירות שֶׁ ל גָּלות מִ צְ רַ יִם ּ ּ ּ , שֶׁ הוא רְ פואָ ה לְ תַ קֵ ן חֵ טְ א ּ ּ ּ אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן , כַּ יָדועַ ּ ּ ; אַ ך מֵ חֲמַ ת שֶׁ הָ יָה הַ מְ רִ ירות ּ ּ ְ גָּדוֹ ל מְ אֹד , עַד שֶׁ כִּ מְ עַט הָ יָה בִּ לְ תִ י אֶ פְ שָׁ ר לָהֶם ּ לִ סְ בּ ֹל , וְ הָ יו נִשְׁ אָ רִ ים שְׁ קועִ ים חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם בְּ טֻ ּ ּ מְ אַ ת מִ צְ רַ יִם , עַל־כֵּן דִ לֵג הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא עַל הַ קֵ ץ ומִ עֵט ּ ּ ּ ּ ּ ְ ּ ּ הַ מְ רִ ירות ּ ּ , שֶׁ יִהְ יֶה רַ ק כְּ פִ י יְכָ לְ תָ ם ּ ּ , וְ עַל־יְדֵ י הַ מְ רִ ירות ּ ּ הַ זֶה זָכו אַ חַ ר־כָּ ך לְ שָׁ לוֹ ם גָּדוֹ ל ְ ּ ּ : לְ קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה ּ , וְ לִ כְ נֹס לְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל , ּולְ בִ נְ יַן בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ , כַּ יָדועַ ּ ּ . אַ ך מֵ חֲמַ ת שֶׁ לְ פִ י הַ שָׁ לוֹ ם הַ זֶה שֶׁ הָ יו צְ רִ יכִ ין לִ זְכּ וֹ ת ּ ּ ּ ּ ְ , הָ יו צְ רִ יכִ ין לִ סְ בּ ֹל חַ ס וְשָׁ לוֹ ם מְ רִ ירות גָּדוֹ ל בְּ יוֹ תֵ ר ּ ּ מִ מַ ה שֶׁ סָּ בְ לו בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ ּ , עַל־כֵּן בָּ א עֲמָ לֵק אַ חַ ר יְצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם לִ לְ חֹם עִ מָ הֶם ּ , כִּ י עֲמָ לֵק הוא אוֹ רֵ ב לְ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ומְ קַ טְ רֵ ג עַל זֶה תָ מִ יד ּ ּ , וְיוֹ רֵ ד ומַ סְ טִ ין וְ עוֹ לֶה ומְ קַ טְ רֵ ג ּ ּ , הַ יְנו בְּ שָׁ עָה שֶׁ הָ אָ דָ ם צָ רִ יך לְ קַ בֵּ ל הָ רְ פואָ ה שֶׁ הִ יא ּ ּ ְ ּ הַ שָׁ לוֹ ם , וְ אָ ז צָ רִ יך לִ סְ בּ ֹל מְ רִ ירות מִ קֹדֶ ם ּ ּ ְ , אָ ז הוא ּ מֵ סִ ית אֶ ת הָ אָ דָ ם וְ אֵ ינוֹ מַ נִיחוֹ לַעֲמֹד בְּ נִסָּ יוֹ ן שֶׁ יִסְ בּ ֹל ּ ּ מְ עַט הַ מְ רִ ירות ּ ּ , ומְ סִ יתוֹ לְ בַ עֵט בְּ הַ מְ רִ ירות שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ מֻכְ רָ ח לְ קַ בֵּ ל בִּ שְׁ בִ יל רְ פואָ תוֹ ּ , וְ אַ חַ ר־כָּ ך הוא עוֹ לֶה ּ ְ ומְ קַ טְ רֵ ג עַל שֶׁ אֵ ין שׁ וֹ לְ חִ ין לוֹ לְ הָ אָ דָ ם מְ רִ ירות ּ ּ כָּ רָ אוי ּ , לוֹ חַ ס וְשָׁ לוֹ ם . ובֶ אֱמֶ ת הָ אָ דָ ם הוא אָ ז בְּ סַ כָּ נָה גְדוֹ לָה ּ ּ , כִּ י הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך חָ מַ ל עָלָיו וְ הֵקֵ ל מֵ עָ לָיו הַ יִסּ ורִ ים ּ ּ ְ ּ וְ הַ מְ רִ ירות בְּ אֹפֶ ן שֶׁ יוכַ ל לְ קַ בְּ לָה עַל־כָּ ל־פָ נִים כְּ פִ י ּ ּ ּ ּ ּ ּ יְכָ לְ תוֹ ּ , כְּ דֵ י שֶׁ יוכַ ל לְ קַ בֵּ ּ ּ ל רְ פואָ תוֹ עַל־יְדֵ י־זֶה ּ , אֲבָ ל כְּ שֶׁ אֵ ינוֹ חָ ס עַל עַצְ מוֹ וְ אֵ ינוֹ רוֹ צֶ ה לִ סְ בּ ֹל ולְ קַ בֵּ ל אֲפִ לו ּ ּ ּ מְ עַט הַ מְ רִ ירות בִּ שְׁ בִ יל רְ פואַ ת נַפְ שׁ וֹ ּ ּ ּ , אֲזַי חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם מִ תְ גַּבֵּ ר הַ קִ טְ רוג ּ ּ , וְ שׁ וֹ לְ חִ ין לוֹ מְ רִ ירות הַ רְ בֵּ ה שֶׁ אֵ ינוֹ ּ יָכוֹ ל לְ קַ בְּ לוֹ בְּ שׁ ום אֹפֶ ן ּ , וְ אָ ז הוא בִּ בְ חִ ינַת ּ " אֵ ין שָׁ לוֹ ם אָ מַ ר ה ' לָרְ שָׁ עִ ים ". כִּ י בְּ וַדַ אי ּ , אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ הַ שֵׁ ם ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך גּוֹ מֵ ל לְ חַ יָבִ ים טוֹ בוֹ ת ּ ְ , וְ הוא מֵ קֵ ל עַל ּ בַּ עֲלֵי־תְ שׁ ובָ ה וְ אֵ ינוֹ מַ כְ בִּ יד עֲלֵיהֶם הַ מְ רִ ירות כְּ פִ י ּ ּ ּ ֶׁש הָ יָה רָ אוי לָהֶם ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , אַ ך אַ ף־עַל־פִ י־כֵן ּ ְ לִ פְ טֹר בְּ לֹא כְ לום אִ י אֶ פְ שָׁ ר ּ , כִּ י עַל־כָּ ל־פָ נִים הַ הֶ כְ רֵ חַ ּ שֶׁ יִסְ בּ ֹל מְ עַט מְ רִ ירות כְּ פִ י יְכָ לְ תוֹ בִּ שְׁ בִ יל תְ שׁ ובָ תוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ורְ פואַ ת נַפְ שׁ וֹ ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ שָׁ לוֹ ם שֶׁ מִ תְ לַ ּ ּ ּ בֵּשׁ בִּ מְ רִ ירות כַּ נַ ּ ּ . ל" וְזֶה בְּ חִ ינַת מִ לְ חֶ מֶ ת עֲמָ לֵק , שֶׁ כָּ תוב ּ " בּ וֹ אֲשֶׁ ר קָ רְ ך בַּ דֶ רֶ ך ְ ָ ּ , " מִ לְ שׁ וֹ ן קְ רִ ירות ּ ּ , הַ יְנו שֶׁ בְּ עֵת ּ הַ מְ רִ ירות שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ " וְ אַ תָ ה עָיֵף וְיָגֵעַ ּ " ' ּ וְ כו ּ הוא בָּ א ומְ קָ רֵ ר אוֹ תָ ם ּ , שֶׁ לֹא יִהְ יו ּ ּ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם לְ הוטִ ים אַ חַ ר ּ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך לִ סְ בּ ֹל מְ רִ ירות הָ רְ פואוֹ ת ּ ּ ְ ּ , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה מִ תְ גַּבֵּ ר הַ מְ רִ ירות בְּ יוֹ תֵ ר כַּ נַ ּ ּ ּ . ל" וְזֶה בְּ חִ ינַת : " וְ עַל נַסּ ֹתָ ם אֶ ת ה " ' ' ּ וְ כו ־מִ יָד ּ " ּ וַיָבֹא עֲמָ לֵק , " כִּ י כָ ל הַ נִסְ יוֹ נוֹ ת שֶׁ הָ יו לָהֶ ּ ּ ם בַּ מִ דְ בָּ ר ּ , הַ כּ ֹל הָ יָה בְּ חִ ינַת הַ מְ רִ ירות מְ עַט שֶׁ הָ יו צְ רִ יכִ ין לִ סְ בּ ֹל בִּ שְׁ בִ יל הָ רְ פואָ ה ּ ּ ּ ּ וְ הַ שָׁ לוֹ ם ּ , ומֵ חֲמַ ת שֶׁ לֹא זָכו יִשְׂ רָ אֵ ל לְ קַ בֵּ ל הַ מְ רִ ירות ּ ּ ּ ּ ּ כָּ רָ אוי ּ , עַל־יְדֵ י־ זֶה הִ תְ גַּבֵּ ר הַ קִ טְ רוג בְּ יוֹ תֵ ר ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַ ת מִ לְ חֶ מֶ ת עֲמָ לֵק , כִּ י מִ לְ חַ מְ תוֹ הָ יְתָ ה לְ מַ עְ לָה ּ ולְ מַ טָ ה ּ ּ , כַּ מובָ א ּ ּ . וְ עַל־כֵּן הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך שׂ וֹ נֵא אוֹ תוֹ ְ ּ כָּ ל־כָּ ך , ְ כִּ י הוא אוֹ רֵ ב לְ יִשְׂ רָ אֵ ל מְ אֹד תָ מִ יד בְּ עֵת ּ ּ הַ לַחַ ץ וְהַ דְ חַ ק ּ ּ , בְּ עֵת שֶׁ צְ רִ יכִ ין לְ קַ בֵּ ל מְ רִ ירות ּ ּ לִ רְ פואוֹ ת כַּ נַ ּ ּ ) .ל" לקוטי הלכות - הל כות כתובת קעקע ג "י – ' ג לפי אוצר היראה – פורים , אות מ (ו"

Segment 86
HE:
ְו צֵ א הִ לָּחֵ ם בַּ עֲמָ לֵק

Segment 87
HE:
(ט , יז ) וְזֶה שֶׁ אָ מַ ר מֹשֶׁ ה לִ יהוֹ שֻׁ עַ תַ לְ מִ ידוֹ דַ יְקָ א ּ ּ , צֵ א הִ לָחֵ ם ּ בַּ עֲמָ לֵק ) שְׁ מוֹ ת יז , ( וְ לֹא לָחַ ם עִ מוֹ בְּ ּ עַצְ מוֹ . כִּ י מֵ חֲמַ ת שֶׁ כָּ ל מִ לְ חַ מְ תוֹ שֶׁ ל עֲמָ לֵק הוא כְּ נֶגֶד בְּ חִ ינַת מֹשֶׁ ה ּ ּ שֶׁ הוא הָ רֹאשׁ בַּ יִת הָ אֲמִ תִ י ּ ּ , לְ הַ סְ תִ יר ולְ הַ עְ לִ ים שְׁ מוֹ ּ ּ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , עַל־כֵּן אֵ ין יָכוֹ ל מֹשֶׁ ה בְּ עַצְ מוֹ לְ הִ לָחֵ ם עִ מוֹ ּ ּ , כִּ י אֵ ין חָ בושׁ מַ תִ יר אֶ ת ּ ּ עַצְ מוֹ מִ בֵּ ית הָ אֲסורִ ים ּ ) בְּ רָ כוֹ ת ה , :( כִּ י אֵ יך אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ צַ דִ יק לְ הַגְדִ יל ולְ פַ רְ סֵ ם ּ ּ ּ ּ ְ שֵׁ ם עַצְ מוֹ , עַל־כֵּן צִ וָה לְ תַ לְ מִ ידוֹ יְהוֹ שֻׁ עַ ּ ' צֵ א הִ לָחֵ ם ּ בַּ עֲמָ לֵק ', כִּ י דַ יְקָ א הַ תַ לְ מִ יד שֶׁ ל הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת הוא ּ ּ ּ ּ ּ יֶשׁ לוֹ כּ ֹחַ לְ הִ לָחֵ ם בַּ עֲמָ לֵק שֶׁ רוֹ צֶ ה לְ הַ עְ לִ ים ולְ הַ סְ תִ יר ּ ּ ּ שֵׁ ם הַ צַ דִ יק הַ זֶה ּ ּ ּ , כִּ י בְּ חִ ינַת יְהוֹ שֻׁ עַ תַ לְ מִ ידוֹ ּ , כָּ ל עִ סְ קוֹ וְ כָ ל תַ חְ בּ ולוֹ תָ יו לְ פַ רְ סֵ ם ולְ הַ גְדִ יל שְׁ מוֹ הַ קָ דוֹ שׁ וְהַ נוֹ רָ א ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ ל הַ צַ דִ יק הַ זֶה בָּ עוֹ לָם ּ ּ ּ . ּוכְ מוֹ שֶׁ כָּ תַ ב רַ בֵּ נו זַ ּ " ל עַל פָ סוק ּ ּ " בְּ יַד כָּ ל אָ דָ ם יַחְ תוֹ ם לָדַ עַת כָּ ל אַ נְשֵׁ י מַ עֲשֵׂ הו ּ ּ " ) ' ּ וְ כו בְּ סִ ימָ ן קמ , ( שֶׁ דַ יְקָ א עַל־יְדֵ י הַ תַ לְ מִ ידִ ים שֶׁ ל ּ ּ הַ צַ דִ יק יְכוֹ לִ ין לֵידַ ע גְּדֻ לַת הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ ּ ּ . ובְ וַדַ אי כָּ ל כּ ֹחוֹ שֶׁ ל ּ ּ בְּ חִ ינַת יְהוֹ שֻׁ עַ תַ לְ מִ ידוֹ לְ הִ לָחֵ ם בַּ עֲמָ לֵק ּ ּ , הוא בְּ וַדַ אי ּ ּ רַ ק מֵ הָ רֹאשׁ בַּ יִת בְּ עַצְ מוֹ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מֹשֶׁ ה ּ , כִּ י בְּ וַדַ אי אֵ ין כּ ֹחַ לִ יהוֹ שֻׁ עַ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ תַ לְ מִ יד לִ לְ חֹם ּ ּ ּ מִ לְ חָ מָ ה עֲצומָ ה וְ נוֹ רָ אָ ה כָּ זֹאת ּ . וְזֶה שֶׁ כָּ תוב ּ ) שְׁ מוֹ ת : ( שָׁ ם וְ הָ יָה כַּ אֲשֶׁ ר יָרִ ים מֹשֶׁ ה יָדוֹ וְגָבַ ר יִשְׂ רָ אֵ ל וְ כו . 'ּ כִּ י

Segment 88
HE:
ֹבְּ וַדַ אי עִ קַ ר כּ ֹחַ הַ מִ לְ חָ מָ ה הָ יָה עַל־יְדֵ י מֹשֶׁ ה בְּ עַצְ מו ּ ּ ּ , רַ ק אַ ף־עַל־פִ י־כֵן הַ מִ לְ חָ מָ ה בְּ עַצְ מָ ה לְ הִ תְ גַּבֵּ ר עַל ּ ּ ּ עֲמָ לֵק שֶׁ רוֹ צֶ ה לְ הַ סְ תִ יר ולְ הַ עְ לִ ים שֵׁ ם ּ ּ הַ צַ דִ יק הַ זֶה ּ ּ ּ , לְ הִ תְ גַּבֵּ ר עָ לָיו לְ הַ גְדִ יל ולְ פַ רְ סֵ ם ולְ פָ אֵ ר ולְ רוֹ מֵ ם ּ ּ ּ ּ בֶּ אֱמֶ ת שֵׁ ם הַ צַ דִ יק הַ זֶה ּ ּ ּ , צָ רִ יך שֶׁ יִהְ יֶה נַעֲשֶׂ ה עַל־יְדֵ י ּ ְ בְּ חִ ינַת יְהוֹ שֻׁ עַ תַ לְ מִ ידוֹ דַ יְקָ א כַּ נַ ּ ּ ּ . ל" וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ ) בְּ שַׁ ּלַח סה :( שֶׁ יְהוֹ שֻׁ עַ דַ יְקָ א הָ יָה מְ סֻגָּל ּ ּ לַמִ לְ חָ מָ ה הַ זֹאת ּ ּ , ּ עַיֵן שָׁ ם . ) לקוטי הלכות - הלכות שבת ה ' - אות י ('

Segment 89
HE:
ֹוְ הָ יָה כַּ אֲשֶׁ ר יָרִ ים מֹשֶׁ ה יָדו

Segment 90
HE:
( יא , יז ) ◌ְ זֶה שֶׁ נָפְ לו יִשְׂ רָ אֵ ל לִ סְ פֵ קוֹ ת קֹדֶ ם קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ , כְּ מוֹ ֶׁש כָּ תוב ּ : " הֲיֵשׁ ה ' בְּ קִ רְ בֵּ נו אִ ם אָ יִן ּ ". וְ אִ יתָ א בַּ זֹהַ ר ּ הַ קָ דוֹ שׁ שֶׁ בָּ חֲנו אִ ם בְּ חִ ינַת הַ קְ דֻ שָׁ ה הַ נִקְ רָ א ּ ּ ּ ּ ּ יֵשׁ ' ' שׁ וֹ רָ ה בְּ קִ רְ בָּ ם , אִ ם בְּ חִ ינַת ' אַ יִן ', הַ יְנו כַּ נַ ּ ּ " ל כִּ י שְׁ נֵי בְּ חִ ינוֹ ת שֶׁ הֵם הִ תְ גַּלות הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת מְ לֹא כָ ל הָ אָ רֶ ץ כְּ בוֹ דוֹ ובְ חִ ינַת אַ יֵה הֵם בְּ חִ ינוֹ ת יֵשׁ וְ אַ יִן ּ ּ . ומֵ חֲמַ ת הַ יִסּ ורִ ים ּ ּ ּ שֶׁ הָ יָה לָהֶם אָ ז שֶׁ לֹא הָ יו לָהֶם מַ יִם הִ תְ חִ ילו לִ פֹל ּ ּ ּ ּ לִ סְ פֵ קוֹ ת וְ לֹא יָדְ עו אִ ם ה ּ ' בְּ קִ רְ בָּ ם , וַאֲזַי הֵבִ יא ה ' יִתְ בָּ רַ ך עֲלֵיהֶם עֲמָ לֵ ְ . ק וְ אָ ז הִ סְ תַ כְּ לו כְּ לַפֵ י מַ עְ לָה ּ ּ ּ , כִּ י כָּ ך דֶ רֶ ך הָ אָ דָ ם לִ פְ עָמִ ים כָּ ל זְמַ ן שֶׁ אֵ ין הַ בַּ עַל דָ בָ ר ּ ּ ְ ְ מִ תְ גַּבֵּ ר עָ לָיו כָּ ל כָּ ך עֲדַ יִן הוא מִ תְ רַ שֵׁ ל לְ חַ פֵ שׂ אַ חַ ר ּ ּ ּ ְ כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך , ְ אַ ך כְּ שֶׁ הַבַּ עַל דָ בָ ר מִ תְ פַ שֵׁ ט עַל הָ ּ ּ ּ ְ אָ דָ ם מְ אֹד וְרוֹ צֶ ה לְ הַ פִ ילוֹ לְ גַמְ רֵ י חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ , וַאֲזַי מִ תְ עוֹ רֵ ר קְ דֻ שַׁ ת נֶפֶ שׁ הָ אָ דָ ם ּ . וְ אָ ז דַ יְקָ א הוא מַ תְ חִ יל לִ דְ רֹשׁ ּ ּ ולְ חַ פֵ שׂ אַ יֵה מְ קוֹ ם כְּ בוֹ דוֹ ּ ּ ּ . שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת מִ לְ חֶ מֶ ת ּ ּ עֲמָ לֵק קֹדֶ ם קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה ּ , כִּ י עֲמָ לֵק ה ּוא זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ בְּ חִ ינַת מְ קוֹ מוֹ ת הַמְ טֻנָפִ ים שֶׁ שָׁ ם אִ י אֶ פְ שָׁ ר ּ ּ ּ לִ מְ צֹא כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך בְּ שׁ ום אֹפֶ ן רַ ק צְ רִ יכִ ין לִ צְ עֹק אֶ ל ּ ְ ' ה בְּ קוֹ ל חָ זָק מְ אֹד לִ דְ רֹשׁ ולְ בַ קֵ שׁ אַ יֵה אֵ פוֹ א כְּ בוֹ ד ּ ּ ּ קְ דֻ שָׁ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ . וְ אָ ז מִ תְ גַּבְּ רִ ין עָ לָיו וְ עוֹ לִ ין בְּ תַ כְ לִ ית הָ עֲלִ יָה בִּ בְ חִ ינַת וְ הָ יָה כַּ אֲ שֶׁ ר יָרִ ים מֹשֶׁ ה יָדוֹ וְגָבַ ר ּ יִשְׂ רָ אֵ ל , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" בִּ זְמַ ן שֶׁ הָ יָה מֹשֶׁ ה מַ גְבִּ יהַ יָדָ יו וְיִשְׂ רָ אֵ ל מִ סְ תַ כְּ לִ ין כְּ לַפֵ י מַ עְ לָה הָ יו ּ ּ ּ ּ נוֹ צְ חִ י . ן וְ לִ כְ אוֹ רָ ה קָ שֶׁ ה לָמָ ה עָ שָׂ ה מֹשֶׁ ה זֹאת עַל־יְדֵ י הֲרָ מַ ת יָדָ יו דַ יְקָ א ּ , הָ יָה לוֹ לוֹ מַ ר לָהֶם בְּ פֶ ה מָ לֵא שֶׁ יְשַׁ עְ בְּ דו לִ בָּ ם לַמָ קוֹ ם וְ יַעְ זֹר לָהֶם ה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך . ְ ְ אַ ך בֶּ אֱמֶ ת הוא עִ נְיָן הַ נַ ּ ּ " ל שֶׁ בְּ עֵת שֶׁ מִ תְ גַּבֵּ ר תֹקֶ ף זֻ ּ ּ הֲמַ ת ּ הַ נָחָ שׁ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , שֶׁ הוא מְ קוֹ מוֹ ת הַ מְ טֻנָפִ ים ּ ּ , שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת מִ לְ חֶ מֶ ת עֲמָ לֵק שֶׁ שָׁ ם אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ מְ צֹא כְּ בוֹ דוֹ ּ יִתְ בָּ רַ ך בְּ שׁ ום אֹפֶ ן אֲזַי אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ דַ בֵּ ר כְּ לָל מִ כְּ בוֹ דוֹ ּ ְ יִתְ בָּ רַ ך רַ ק לְ רַ מֵ ז בְּ יָדָ יו כְּ מוֹ ּ ְ מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם ּ ּ , שֶׁ הֵרִ ים יָדָ יו לְ רַ מֵ ז לָהֶ ם שֶׁ יִסְ תַ כְּ לו לְ מַ עְ לָה ּ ּ ּ ּ , הַ יְנו ּ אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ מִ תְ גַּבֵּ ר עַכְ שָׁ ו מְ קוֹ מוֹ ת הַ מְ טֻנָפִ ים כָּ אֵ לו ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת מִ לְ חֶ מֶ ת עֲמָ לֵק שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ דַ בֵּר ולְ גַלוֹ ת שָׁ ם כְּ ּ ּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן שְׂ או ּ ּ עֵינֵיכֶם לַמָ רוֹ ם וְ הִ סְ תַ כְּ לו לְ מַ עְ לָה וְ תִ דְ רְ שׁ ו ותְ בַ קְ שׁ ו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ותְ חַ פְ שׂ ו אַ יֵה אֵ פוֹ א הוא יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ ּ ּ . וְ אָ ז הָ יו יִשְׂ רָ אֵ ל ּ נוֹ צְ חִ ים , כִּ י עַל־יְדֵ י זֶה עוֹ לִ ין בְּ תַ כְ לִ ית הָ עֲלִ יָה לִ בְ חִ ינַת ּ

Segment 91
HE:
ּ אַ יֵה . וְ עַל־כֵּן זָכו אַ חַ ר זֶה מִ יָד לְ קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה שֶׁ הִ יא ּ ּ ּ נִמְ שֶׁ כֶ ת מִ בְּ חִ ינַת אַ יֵה שֶׁ הוא בְּ רֵ אשִׁ ית ּ ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים – ועיין לקוטי מוהר ן ב " ', סימן י . ) ב" לקוטי הלכות - הלכות גביות חוב מהיתומים ג ' - (' ט

Segment 92
HE:
מִ לְ חָ מָ ה לַה ' בַּ עֲמָ לֵק מִ דֹר דֹר ּ ּ

Segment 93
HE:
, יז ) ( טז הָ מָ ן הָ רָ שָׁ ע יִמַ ח שְׁ מוֹ ּ , בִּ קֵ שׁ לְ הַ שְׁ מִ יד וְלַהֲרֹג ולְ אַ בֵּד ּ ּ אֶ ת כָּ ל הַ יְהודִ ים וְ כו ּ ּ ּ . ' כִּ י הָ מָ ן־עֲמָ לֵק שֶׁ הוא זֻהֲמַ ת ּ ּ הַ נָחָ שׁ , בְּ חִ ינַת ) בְּ רֵ אשִׁ ית ג ( א , וְ הַ נָחָ שׁ הָ יָה עָרום ּ ּ , שֶׁ יוֹ נֵק מֵ הַ דַ עַת ּ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה נִקְ טָ ן הַ מֹחַ בִּ בְ חִ ינַת מֹחִ ין ּ דְ קַ טְ נות ּ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה עִ קַ ר הִ תְ גַּבְּ רות תַ אֲוַת נִאוף ּ ּ ּ ּ שֶׁ הוא עִ קַ ר הַ יֵצֶר הָ רָ ע ּ ּ ּ , עִ קַ ר הַ כְ נָעָ תוֹ עַל־יְדֵ י הַ תְ פִ לָה ּ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת דִ ין שֶׁ ל הַבַּ עַל כּ ֹחַ שֶׁ עוֹ מֶ דֶ ת לְ הַ סִּ טְ רָ א ּ ָא חֳרָ א , בְּ חִ ינַת עֲמָ לֵק , בְּ בֵ ית הַ בְּ לִ יעָ ה שֶׁ לוֹ עַד ּ שֶׁ מֻכְ רָ ח לִ תֵ ן הֲקָ אוֹ ת וְ כו ּ ּ ּ ) ' עיין לקוטי מוהר ן ב " – ' סימן ח . ( אֲבָ ל זֶה הַ צַ דִ יק הַ בַּ עַל כּ ֹחַ שֶׁ נִכְ נָס לְ מִ לְ חָ מָ ה ּ ּ ּ זֹאת לְ הִ תְ פַ לֵל תְ פִ לָה בִּ בְ חִ ינַת דִ ין כְּ דֵ י שֶׁ תִ בְ לַע אוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ תָ ה ּ הַ נָחָ שׁ וְהַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א , וְ עַל־יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א יוֹ צִ יא כָּ ל ּ הַ קְ דֻ שׁ וֹ ת וְ כו ּ ּ ּ ', זֶה הַ צַ דִ יק צָ רִ יך לִ הְ יוֹ ת בַּ עַל כּ ֹחַ גָּדוֹ ל ְ ּ ּ מְ אֹד וְ צָ רִ יך לְ הִ תְ בּ וֹ נֵן מְ אֹד בְּ כֹחוֹ אִ ם יֶשׁ לוֹ כּ ֹחַ לַעֲמֹד ְ בְּ מִ לְ חָ מָ ה זֹאת . וְ צָ רִ יך לֵידַ ְ ע עִ ם מִ י הוא נִלְ חָ ם ּ , כִּ י לִ פְ עָמִ ים אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ הַ צַ דִ יק הוא בַּ עַל כּ ֹחַ גָּדוֹ ל וְיֵשׁ ּ ּ ּ ּ לוֹ כּ ֹחַ לַעֲמֹד כְּ נֶגֶד אֵ יזֶה סִ טְ רָ א אָ חֳרָ א וקְ לִ פָ ה גְּדוֹ לָה ּ ּ , אֲבָ ל אַ ף־עַל־פִ י־כֵן לִ פְ עָמִ ים מִ תְ גַּבֶּ רֶ ת סִ טְ רָ א אָ חֳרָ א ּ וקְ לִ פָ ה גְּדוֹ לָה ּ ּ כָּ ל כָּ ך שֶׁ אֵ ין בְּ כֹחוֹ לַעֲמֹד כְּ נֶגְדָ ה ּ ּ ְ . וְ עִ קַ ר כְּ לַל כָּ ל הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א וְזֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ הוא ּ ּ ּ עֲמָ לֵק שֶׁ כּ וֹ לֵל כָּ ל הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א וְ כָ ל הַ קְ לִ פוֹ ת וְ כָ ל ּ ּ עוֹ בְ דֵ י כּ וֹ כָ בִ ים שֶׁ יוֹ נְקִ ים מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) בְּ מִ דְ בַּ ר כד (: כ , רֵ אשִׁ ית גּוֹ יִם עֲמָ לֵק , שֶׁ עֲמָ לֵק כָּ לול מִ כֻּלָם ּ ּ וְ כֻלָם יוֹ נְקִ ים מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן ה ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ עַצְ מוֹ צָ רִ יך ְ ְ לִ לְ חֹם עִ מוֹ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) שְׁ מוֹ ת יז , טז (: מִ לְ חָ מָ ה לַה ' בַּ עֲמָ לֵק מִ דֹר דֹר ּ ּ . וְ עַל־כֵּן לֹא הָ יָה יָ כוֹ ל אֲפִ לו מֹשֶׁ ה ּ ּ רַ בֵּ נו לְ הַ כְ נִיעוֹ לְ גַמְ רֵ י ּ . וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ ) שָׁ ם פָ סוק יג ּ ּ (: וַיַחֲלֹשׁ יְהוֹ שֻׁ עַ אֶ ת עֲמָ לֵק וְ כו ּ ּ . ' ּ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ , י" שֶׁ חָ תַ ך ְ רָ אשֵׁ י גִּבּ וֹ רָ יו וְ לֹא הֲרָ גוֹ לְ גַמְ רֵ י , מִ כָּ אן שֶׁ עָ שׂ ו עַל־פִ י ּ ּ הַ דִ בּ ור ּ ּ . כִּ י מִ לְ חֶ מֶ ת עֲמָ לֵק הָ יְתָ ה עַל־יְדֵ י הַ תְ פִ לָה ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת דִ ין שֶׁ ל הַ בַּ עַל כּ ֹחַ כַּ נַ ּ ּ " ל בַּ תוֹ רָ ה הַ נַ ּ ּ . ל" וְ אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם בְּ וַדַ אי הָ יָה ּ ּ ּ ּ ּ בַּ עַל כּ ֹחַ גָּדוֹ ל מְ אֹד , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן לֹא הָ יָה יָכוֹ ל ּ לְ הַ כְ נִיעוֹ לְ גַמְ רֵ י , כִּ י אִ ם הָ יָה רוֹ צֶ ה לְ הַ כְ נִיעוֹ לְ גַמְ רֵ י , הָ יָה מִ תְ גַּבֵּ ר בְּ כֹחַ קְ לִ פָ ה חֲזָקָ ה וגְדוֹ לָה כָּ ל כָּ ך שֶׁ גַּם ְ ּ ּ מֹשֶׁ ה לֹא הָ יָה יָכוֹ ל לַעֲמֹד כְּ נֶגְדָ ה ּ ּ , כִּ י קְ לִ פַ ת עֲמָ לֵק ּ מַ גִּיעַ עַד אֵ ין תַ כְ לִ ית וְ אֵ ין מִ י שֶׁ יָכוֹ ל לְ עָ קְ ּ ּ רוֹ לְ גַמְ רֵ י כִּ י



# Yisro - Chumash with Likutey Halachos
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/2/5/

Yisro
יתרו
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/2/5

Segment 1
HE:
פירושים על פרשת " יתרו "

Segment 2
HE:
וַיַצִ לֵנִי מֵ חֶ רֶ ב פַ רְ עֹה ּ ּ ּ

Segment 3
HE:
וְ עַ ל־כֵּ ן מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו שֶׁ הָ יָה כּ ֹחוֹ גָּדוֹ ל בְּ יוֹ תֵ ר מֵ הַ כּ ֹל ּ , עַ ל־כֵּ ן מָ צִ ינו בּ וֹ שֶׁ גַּם כְּ לִ י זַיִן לֹא שָׁ לְ טָ ה בּ וֹ ּ כְּ , מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל ומובָ א בְּ פֵ רושׁ רַ שִׁ ּ ּ ּ " י עַ ל פָ סוק ּ ּ וַיַצִ לֵנִי מֵ חֶ רֶ ב פַ רְ עֹה ּ ּ ּ , שֶׁ נַעֲשָׂ ה צַ וָארוֹ כְּ עַ מוד שֶׁ ל ּ ּ ּ ּ שַׁ יִשׁ וְ לֹא שָׁ לְ טָ ה בּ וֹ הַ חֶ רֶ ב , כִּ י אַ ף־עַ ל־פִ י שֶׁ אָ מְ רו ּ ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ " ל שֶׁ מִ כְּ לִ י זַיִן שֶׁ בְּ יַ ּ ד הָ אָ דָ ם קָ שֶׁ ה לְ הִ נָצֵ ל ּ , זֶהו בִּ שְׁ אָ רֵ י הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ , אֲ בָ ל מֹשֶׁ ה שֶׁ הָ יָה גָּדוֹ ל מִ כֻּלָם הָ יָה יָכוֹ ל גַּם אָ ז לְ בַ טֵ ל עַ צְ מוֹ כָּ רָ אוי אֲ פִ לו ּ ּ ּ ּ ּ כְּ שֶׁ עָ מְ דו עָ לָיו בְּ נֵי־אָ דָ ם לְ הָ רְ גוֹ עִ ם הַ חֶ רֶ ב ּ . וְ עַ ל־יְדֵ י זֶה בִּ טֵ ל גַּם הַ כּ ֹחַ שֶׁ ּ ל הַ חֶ רֶ ב שֶׁ בְּ יַד הָ אָ דָ ם וְ נִ צוֹ ל ּ מִ מֶ נו ּ ּ ּ , כִּ י בְּ וַדַ אי מֵ אַ חַ ר שֶׁ יֵשׁ כּ ֹחַ כָּ ל כָּ ך לְ הָ אָ דָ ם ְ ּ ּ לִ מְ נֹעַ מֵ חֲמַ ת שֶׁ הוא בַּ עַ ל בְּ חִ ירָ ה ּ , מִ כָּ ל שֶׁ כֵּ ן וְ כָ ל שֶׁ כֵּ ן יֵשׁ כּ ֹחַ לְ הָ אָ דָ ם הַ צַ דִ יק לְ הִ נָצֵ ל מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י מִ דָ ה ּ טוֹ בָ ה מְ רֻ בָּ ה . וַהֲלֹא גַּם הָ אָ דָ ם הַ נִרְ דָ ף מֵ הַ שׂ וֹ נֵא ּ ּ ּ ּ הוא גַּם־כֵּ ן בַּ עַ ל בְּ חִ ירָ ה , רַ ק שֶׁ עִ קַ ר הַ פַ חַ ד הוא מַ ה ּ ּ ּ שֶׁ הַ שׂ וֹ נֵא הַ מוֹ נֵעַ מִ תְ גַּבֵּ ר כָּ ל כָּ ך עַ ד שֶׁ רוֹ צֶ ה ְ ּ ּ ּ לְ הַ חֲלִ ישׁ דַ עְ תוֹ לְ רַ חֲקוֹ מֵ הָ אֱמֶ ת וְ כו ּ ּ ּ ', אֲ בָ ל כְּ שֶׁ הוא ּ חָ זָק בְּ דַ עְ תוֹ ומִ סְ תַ כֵּ ל תָ מִ יד עַ ל הַ תַ כְ לִ ית לֹא יוכַ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ לַעֲמֹד נֶגְ דוֹ שׁ ום אוֹ יֵב וְ שׂ וֹ נֵא ּ ּ : וְ יֵשׁ בְּ עִ נְיָן זֶה הַ רְ בֵּ ה לְ דַ בֵּ ר , כִּ י אֲ פִ לו אִ ם הוא קָ טָ ן ּ ּ ּ בְּ מַ עֲלָה מְ אֹד וְ אֵ ינוֹ מַ גִּ יעַ לְ קַ רְ סֻלֵי שֶׁ ל הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ וְ הַ יְרֵ אִ ים הַ קַ ּ דְ מוֹ נִים אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן כְּ נֶגֶד זֶה צָ רִ יך ְ ּ שֶׁ יֵדַ ע שֶׁ בְּ וַדַ אי לֹא יִשְׁ לַח עָ לָיו ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך שׂ וֹ נֵא ְ שֶׁ יִהְ יֶה מוֹ נֵעַ כָּ זֶה שֶׁ לֹא יוכַ ל לַעֲמֹד נֶגְ דוֹ ּ ּ ּ ּ , אִ ם לֹא שֶׁ רְ צוֹ נוֹ יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ יָמות עַ ל קִ דושׁ ה ּ ּ ּ ּ ְ ' וַהֲלֹא עַ ל זֶה מְ רֻ צֶ ּ ה כָּ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ , אֲ בָ ל עַ ל־פִ י רֹב הוא רַ ק ּ ּ נִ סָּ יוֹ ן אִ ם יִתְ חַ זֵק לַעֲמֹד בְּ הָ אֱמֶ ת וְ הָ אֱמונָה וְ לֹא יִפֹל ּ ּ ּ בְּ דַ עְ תוֹ מֵ חֲמַ ת הַ שׂ וֹ נְ אִ ים ּ ּ , וכְ שֶׁ הוא חָ זָק בְּ דַ עְ תוֹ ּ ּ ּ "ּ כַּ נַ ל ומִ סְ תַ כֵּ ל תָ מִ יד עַ ל הַ תַ כְ לִ ית בְּ וַדַ אי יוכַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ל לַעֲמֹד נֶגְ דָ ם ּ . וְ הָ עִ קָ ר עַ ל־יְדֵ י כּ ֹחַ הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ שֶׁ הוא רַ בּ וֹ שֶׁ קִ בֵּ ל מִ מֶ נו חִ דושֵׁ י תוֹ רָ ה הָ אֲ מִ תִ יִים ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ נִמְ שָׁ כִ ים מֵ הַ בִּ טול בְּ מַ דְ רֵ גָה גָּבֹהַ וְ נוֹ רָ אָ ה מְ אֹד ּ ּ ּ ּ וְ עַ ל־יְדֵ י זֶה כֻּלָם יִכְ רְ עו וְ יִפְ לו לְ פָ נָי ּ ּ ּ ּ , ו כִּ י יֹאבְ דו הֵ ם ּ וְ אֶ לֶף כַּ יוֹ צֵ א בָּ הֶ ם וְ דָ בָ ר אֶ חָ ד מִ דִ בְ רֵ י תוֹ רָ תוֹ אַ ל ּ ּ ּ יִתְ בַּ טֵ ל ּ ) . לקוטי הלכות – הלכות מילה ה – ' אות (ו"כ וַיִשְׁ אֲלו אִ ישׁ לְ רֵ עֵהו לְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ ּ

Segment 4
HE:
... וַיִשְׁ אֲלו אִ ישׁ לְ רֵ עֵהו לְ שָׁ לוֹ ם הַ נֶאֱמָ ר בְּ ּ ּ ּ ּ מֹשֶׁ ה וְיִתְ רוֹ , וְ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל מִ י הַ קָ רוי אִ ישׁ זֶה מֹשֶׁ ה ּ ּ , וְ כַ מָ ה הָ יו ּ ּ רְ חוֹ קִ ים זֶה מִ זֶה ּ , מֹשֶׁ ה קִ בֵּ ל הַ תוֹ רָ ה מִ פִ י הַ גְּבורָ ה ּ ּ ּ וְיִתְ רוֹ נִתְ גַּיֵר מִ מָ קוֹ ם רָ חוֹ ק וְטָ מֵ א מְ אֹד כִּ י לֹא הִ נִיחַ ּ ּ ּ עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה שֶׁ לֹא עֲבָ ּ . ּ דָ ה בִּ פְ רָ ט בְּ עֵת שֶׁ בָּ א לְ מֹשֶׁ ה שֶׁ עֲדַ יִן לֹא נִתְ גַּיֵר רַ ק שֶׁ רָ צָ ה לְ הִ תְ גַּיֵר ּ ּ . וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵ ן ּ קוֹ רְ אָ ם אִ ישׁ וְרֵ עֵהו ּ, כִּ י כָּ ך דַ רְ כּ וֹ שֶׁ ל הַ צַ דִ יק הַ גָּבֹהַ ּ ּ ּ ּ ְ מְ אֹד שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מֹשֶׁ ה שֶׁ הוא מוֹ רִ יד אֶ ת עַצְ מוֹ ּ ּ ּומְ קָ רֵ ב אֶ ת עַצְ מוֹ כָּ ל כָּ ך לְ מִ י שֶׁ יֵשׁ לוֹ אֵ יזֶה רָ צוֹ ן ּ ְ לְ הִ תְ קָ רֵ ב אֶ ל הָ אֱמֶ ת הוא מְ קָ רֵ ב אֶ ת עַצְ מוֹ אֵ לָיו כָּ ל ּ כָּ ך כְּ אִ לו הָ יָה חֲבֵ רוֹ מַ מָ שׁ כְּ אִ לו הֵם אִ ישׁ וְרֵ עֵהו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ . ) לקוטי הלכות - הלכות בכור בהמה טהורה ד ' -

Segment 5
HE:
עַתָ ה יָדַ עְ תִ י כִּ ּ ּ י גָדוֹ ל ה ' ...

Segment 6
HE:
) שמות יח ( יא , ומובא בזוהר הקדוש : כשבא יתרו ואמר : " עתה ידעתי ... ) שמות יח ,"( יא , נתעלה ונתייקר הש ם של הקדוש -ברוך - הוא למעלה ולמטה

Segment 7
HE:
כָּ ל מִ י שֶׁ רוֹ צֶ ה לָחוס עַל עַצְ מוֹ וְ לַחְ שׁ ֹב עַל תַ כְ לִ יתוֹ ּ ּ ּ הַ נִצְ חִ י , כָּ ל תַ קָ נָתוֹ ּ ּ , שֶׁ אֵ יך שֶׁ הוא ּ ְ , אֵ יך שֶׁ הוא יִהְ יֶה ּ ְ בְּ עֵינֵי עַצְ מוֹ בְּ כָ ל יוֹ ם כִּ בְ רִ יָה חֲדָ שָׁ ה מַ מָ שׁ ּ ּ . כִּ י בֶּ אֱמֶ ת נַעֲשֶׂ ה הָ אָ דָ ם כִּ בְ רִ יָה חֲדָ שָׁ ה בְּ כָ ל יוֹ ם ּ , שֶׁ בִּ שְׁ בִ יל זֶה מְ בָ רְ כִ ין כָּ ל בִּ רְ כוֹ ת הַ שַׁ חַ ר ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בְּ שֻׁ לְ חָ ן־עָרוך ּ ְ . וְ עַל־כֵּן אֵ יך שֶׁ ה ְ ּוא , צָ רִ יך שֶׁ תִ הְ יֶה הָ עֲבוֹ דָ ה שֶׁ עוֹ סֵ ק ּ ְ בְּ כָ ל יוֹ ם חֲדָ שָׁ ה אֶ צְ לוֹ לְ גַמְ רֵ י , כִּ י כָ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ עוֹ שֶׂ ה כַּ מָ ה מִ צְ וֹ ת בְּ כָ ל יוֹ ם ּ , צִ יצִ ת ותְ פִ לִ ין וְ כַ יוֹ צֵ א ּ ּ ּ . ְ אַ ך הָ עִ קָ ר ּ , שֶׁ יִרְ אֶ ה לְ יַשֵׁ ב דַ עְ תוֹ בְּ כָ ל יוֹ ם ּ ּ ּ ּ , שֶׁ זֶה הַ י ּ ּ וֹ ם שֶׁ עוֹ מֵ ד בּ וֹ עֲדַ יִן לֹא הָ יָה בָּ עוֹ לָם , וְ כֵן לֹא יִהְ יֶה עוֹ ד הַ יוֹ ם הַ זֶה בָּ עוֹ לָם ּ ּ , וְ הָ עֲבוֹ דָ ה לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ צְ רִ יכִ ין ּ ְ ּ בְּ זֶה הַ יוֹ ם הִ יא חֲדָ שָׁ ה לְ גַמְ רֵ י ּ , וְ רַ ק עָ לֶיך נָפַ ל חוֹ בוֹ ת ָ ּ הַ יוֹ ם , עַל זֶה הָ אָ דָ ם שֶׁ עוֹ מֵ ד בְּ אוֹ ת וֹ הַ דוֹ ר ּ , בְּ אוֹ תוֹ ּ הַ יוֹ ם , הוא דַ יְקָ א צָ רִ יך לַעֲסֹק בַּ עֲבוֹ דָ ה זֹאת וְ לֹא ְ ּ מַ לְ אָ ך וְ לֹא שָׂ רָ ף ְ , וַאֲפִ לו נִשְׁ מוֹ ת הַ צַ דִ יקִ ים שֶׁ בְּ גַן־עֵדֶ ן ּ ּ ּ ּ

Segment 8
HE:
עֶלְ יוֹ ן אֵ ינָם יְכוֹ לִ ים לְ הַ שְׁ לִ ים הָ עֲבוֹ דָ ה הַ זֹאת ּ , רַ ק " חַ י חַ י הוא יוֹ דֶ ך כָּ מוֹ נִי הַ יוֹ ּ ָ ּ ) " ם ישעיה לח ( כָּ מוֹ נִי הַ יוֹ ם ּ ּדַ יְקָ א , הַ יְנו כְּ מוֹ שֶׁ אֲנִי הַ יוֹ ם בְּ אֵ יזוֹ מַ דְ רֵ גָה פְ חותָ ה ּ ּ ּ שֶׁ הוא ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן מֵ אַ חַ ר שֶׁ אֲנִי חַ י אֲנִי צָ רִ יך ְ ּ לְ הוֹ דוֹ ת לְ ך דַ יְקָ א ָ . ּ אַ דְ רַ בָּ א , כָּ ל מַ ה שֶׁ יוֹ דֵ עַ בְּ נַפְ שׁ וֹ ּ ּ שֶׁ הוא גָרועַ ומְ ּ ּ ּ קֻ לְ קָ ל בְּ יוֹ תֵ ר , עַל־יָדוֹ דַ יְקָ א יִתְ גַּדֵ ל ּ וְיִתְ קַ דֵ שׁ שְׁ מוֹ הַ גָּדוֹ ל בְּ יוֹ תֵ ר כְּ שֶׁ יִתְ קָ רֵ ב אֵ לָיו יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , בְּ חִ ינַת " כַּ ד אֲתָ א יִתְ רוֹ וַאֲמַ ר וְ כו ּ ', כְּ דֵ ין אִ סְ תַ לַק ּ ּ וְ אִ תְ יַקַ ר שְׁ מָ א דְ קֻ דְ שָׁ א־בְּ רִ יך־הוא וְ כו ּ ּ ְ ּ '" ] כשבא יתרו

Segment 9
HE:
ואמר וכו ', אז התייקר שמו של הקדוש-ברוך- הוא למעלה ולמטה , [ כִּ י עִ קַ ר גְּדֻ לַת הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך הוא ּ ְ ּ ּ ּ דַ יְקָ א כְּ שֶׁ הָ רְ חוֹ קִ ים מִ תְ קָ רְ בִ ים אֵ לָיו יִתְ בָּ רַ ך , ְ וְ עִ קַ ר ּ הָ עֵצָ ה לְ קִ יום הַ תוֹ רָ ה הוא לְ הַ תְ חִ יל בְּ כָ ל פַ עַם מֵ חָ דָ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ . ל"ּ כַּ נַ וַאֲפִ לו אִ ם אֵ ין יְכוֹ לִ ין לַעֲשׂ וֹ ת כְּ לום מִ גֹּדֶ ל ּ ּ ּ הִ תְ גָּרות וְ הִ תְ גַּבְּ רות הַגָּלות בְּ גוף וָנֶפֶ שׁ ומָ מוֹ ן ּ ּ ּ ּ ּ , אַ ף־ עַל־פִ י־כֵן יַתְ חִ יל בְּ כָ ל פַ עַם לְ הָ כִ ין ולְ הַ זְמִ ין אֶ ת עַצְ מוֹ ּ ּ ּ מֵ חָ דָ שׁ לַעֲבוֹ דָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך , ְ ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת ' : אֶ הְ יֶ "ה' אֲנָא זְמִ ין לְ מֶ הֱוֵי . וְ לִ פְ עָמִ ים צְ רִ יכִ ין לְ הַ תְ חִ יל בְּ יוֹ ם אֶ חָ ד כַּ מָ ה וְ כַ מָ ה הַ תְ חָ לוֹ ת חֲדָ שׁ וֹ ת ּ ּ , מִ כָּ ל־שֶׁ כֵּן בְּ כָ ל שָׁ בועַ ּ ', ּ וְ כו עַד שֶׁ אַ חַ ר־כָּ ך מִ צְ טָ רְ פִ ין כָּ ל הַ הַ תְ חָ לוֹ ת הַ נַ ּ ְ ל " ּובָ אִ ין לְ עֶזְרָ תוֹ , כִּ י לֵית רְ עותָ א טָ בָ א ּ דְ אִ תְ אֲבִ יד ] אין רצון טוב שנאבד [ , וְעַל־יְדֵ י־זֶה זוֹ כֶ ה אַ חַ ר־כָּ ך ְ לְ הַ תְ חִ יל וְלִ גְמֹר עֲבוֹ דָ תוֹ בִּ שְׁ לֵמות כָּ רָ אוי ּ ּ . וְ הָ עִ קָ ר ּ , שֶׁ צָ רִ יך הָ אָ דָ ם לְ סַ לֵק מִ דַ עְ תוֹ בְּ כָ ל יוֹ ם ובְ כָ ל פַ עַם כָּ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ מַ ה שֶׁ עָבַ ר עָ לָיו עַד אוֹ תוֹ הַ יוֹ ם וְ אוֹ ּ ּ תָ ה הַ שָׁ עָה ּ ּ , וְ כָ ל הַ הַ תְ חָ לוֹ ת מִ כָּ ל הָ עֲבוֹ דוֹ ת שֶׁ הִ תְ חִ יל לַעֲבֹד הַ שֵׁ ם ּ יִתְ בָּ רַ ך עַד עַתָ ה לֹא יַעֲלו אֶ צְ לוֹ בַּ חֶ שְׁ בּ וֹ ן כְּ לָל ּ ּ ְ , רַ ק כְּ אִ לו לֹא הִ תְ חִ יל עֲדַ יִן מֵ עוֹ לָם כְּ לָל ּ ּ . כִּ י עִ קַ ר הַ יְרִ ידוֹ ת ּ וְ הַ נְפִ ילוֹ ת שֶׁ ל כָּ ל אֶ חָ ד הו ּ ּ א מֵ חֲמַ ת שֶׁ נִדְ מֶ ה לוֹ בְּ דַ עְ תוֹ ּ ּ שֶׁ כְּ בָ ר הִ תְ חִ יל קְ צָ ת בַּ עֲבוֹ דַ ת הַ שֵׁ ם וְ נָפַ ל מִ זֶה ּ ּ , וְ אַ חַ ר־כָּ ך הִ תְ חַ זֵק לְ הַ תְ חִ יל עוֹ ד וְ נָפַ ל עוֹ ד פַ עַם ּ ּ ְ , וְ כֵן הַ רְ בֵּ ה פְ עָמִ ים ּ , וְ עַל־כֵּן מִ תְ יָאֵ שׁ אֶ ת עַצְ מוֹ לְ גַמְ רֵ י חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ומִ תְ רַ שֵׁ ּ ּ ל בַּ עֲבוֹ דָ תוֹ מִ לְ הַ תְ חִ יל עוֹ ד הַ פָ עַם ּ ּ . עַל־כֵּן עִ קַ ר הָ עֵצָ ה לִ שְׁ כּ ֹחַ בְּ כָ ל פַ עַם כָּ ל מַ ה שֶׁ עָבַ ר ּ ּ ּ עָ לָיו , אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ כְּ בָ ר הִ תְ חִ יל אֲלָפִ ים וְרִ בְ בוֹ ת ּ פְ עָמִ ים אֵ ין מִ סְ פָ ר ּ ּ , רַ ק עַתָ ה יַתְ חִ יל מֵ חָ דָ שׁ לְ גַמְ רֵ י ּ לְ הָ כִ ין ולְ הַ זְ ּ מִ ין עַצְ מוֹ לַעֲבוֹ דָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך בְּ כָ ל מַ ה ְ ּ ּ ּ שֶׁ יוכַ ל : אִ ם לִ צְ עֹק אֶ ל הַ שֵׁ ם מֵ עֹמֶ ק הַ לֵב ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ צָ רִ יך ְ ּ עַתָ ה בְּ אוֹ תָ ה שָׁ עָ ה ּ ּ ; אִ ם לְ הַ תְ חִ יל לִ לְ מֹד ולְ הִ תְ פַ לֵל ּ ּ ּ וְ לַעֲשׂ וֹ ת מִ צְ וֹ ת ; אִ ם לִ שְׂ מֹחַ אֶ ת עַצְ מוֹ בַּ מֶ ה שֶׁ לֹא עָ שַׂ נִ ּ ּ י גּוֹ י וְ כו ', ּ וְ כֵ ן בְּ כָ ל מִ ינֵי עֵצוֹ ת לַעֲבוֹ דָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך , ְ עַד שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה יִשָׁ אֵ ר קַ יָם בְּ קִ יום הַ תוֹ רָ ה תָ מִ יד ּ ּ ּ ּ ּ ּ . כִּ י בֶּ אֱמֶ ת אֲפִ לו מִ י שֶׁ חָ טָ א כָּ ל יָמָ יו וְ שָׁ ב בָּ אַ חֲרוֹ נָה ּ ּ , מוֹ חֲלִ ין לוֹ הַ כּ ֹל , כְּ מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ; ל" ּ מִ כָּ ל־שֶׁ כֵּן מִ י שֶׁ כְּ בָ ר הִ תְ חִ יל כַּ מָ ה פְ עָמִ ים לָשׁ וב אֵ לָיו יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ . וְ עִ קַ ר ּ הַ נְפִ ילוֹ ת וַחֲלִ ישׁ ות הַ דַ עַת מִ זֶה שֶׁ רָ או שֶׁ כְּ בָ ר נִסּ ו אֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ עַצְ מָ ם וְ הִ תְ חִ ילו כַּ מָ ה פְ עָמִ ים וְ נָפְ לו ּ ּ ּ ּ , ּ הוא רַ ק מַ עֲשֵׂ ה בַּ עַל־דָ בָ ר ּ , שֶׁ רוֹ צֶה לַהֲסִ יתָ ם עַל־יְדֵ י־זֶה ולְ עַרְ בֵּב ּ דַ עְ תָ ם לְ יָאֵ שׁ אֶ ת עַצְ מָ ם ּ ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם . עַל־כֵּן צְ רִ יכִ ין לִ זָהֵר מְ אֹד לֵילֵך בַּ דֶ רֶ ך הַ נַ ּ ְ ְ ּ ּ " ל לְ הַ תְ חִ יל מֵ חָ דָ שׁ בְּ אֵ יזוֹ בְ חִ ינָה שֶׁ הוא ּ , וִישַׁ כַּ ח מִ דַ עְ תוֹ לְ גַמְ רֵ י כָּ ל מַ ה שֶׁ עָבַ ר ּ ּ ּ עָ לָי , ו וְ כָ ל הַ הַ תְ חָ לוֹ ת שֶׁ הִ תְ חִ יל עַד עַתָ ה לֹא יַעֲלֶה לוֹ ּ מִ ן הַ חֶ שְׁ בּ וֹ ן כְּ לָל , רַ ק עַתָ ה צָ רִ יך לְ הַ תְ חִ יל מֵ חָ דָ שׁ ְ ּ לְ גַמְ רֵ י , וְ כֵן לְ עוֹ לָם , עַד שֶׁ יִזְכֶּ ה לִ תְ שׁ ובָ ה שְׁ לֵמָ ה ּ ּ ולְ הַ תְ חִ יל וְלִ גְמֹר בִּ שְׁ לֵמות כָּ רָ אוי ּ ּ ּ . וכְ שֶׁ זוֹ כֶ ה לְ הִ ּ ּ תְ חַ זֵק ּ בְּ כָ ל הַ נַ , ל"ּ אֲזַי זוֹ כֶ ה עַל־יְדֵ י־זֶה לִ דְ בָ רִ ים גְּבוֹ הִ ים וְ עֶלְ יוֹ נִים מְ אֹד , כִּ י נִמְ שָׁ ך עָ לָיו הֶ אָ רָ ה מִ שְׁ לֹשָׁ ה פְ עָמִ ים ּ ּ ְ שֵׁ ם אֶ הְ יֶ " ּ ה ופַ עַם אַ חַ ת שֵׁ ם הֲוָיָ , ה" שֶׁ הוֹ דִ יעַ הַ שֵׁ ם ּ יִתְ בָּ רַ ך לְ מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ּ ּ ְ ם בְּ עֵת שֶׁ שָׁ אַ ל אוֹ תוֹ ּ : " וְ אָ מְ רו לִ י מַ ה שְׁ מוֹ וְ כו ּ ּ ּ , "' וְ כֵן זוֹ כֶ ה עַל־יְדֵ י־זֶה לְ הַ שִׁ יר ּ לֶעָ תִ יד שֶׁ יִתְ עַר וְ הַ נִגּון ּ ּ ּ ּ

Segment 10
HE:
, כָּ פול פָ שׁ וט שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ מְ שֻׁ לָשׁ ־מְ רֻ בָּ ע ּ , וְ נֶאֱרָ ג עַל שֵׁ ם הֲוָיָ " ה שֶׁ הוא י ּ יק ' ' יקו ' ) . 'ּ וְ כו לקוטי הלכות - הלכות ק ריאת הת ורה ' ו-

Segment 11
HE:
אותיות י ז כ " " כ ' ב כ "ה לפי אוצר היראה - יראה ועבודה - (ג" י

Segment 12
HE:
בַּ חֹדֶ שׁ הַ שְׁ לִ ישִׁ י ּ

Segment 13
HE:
) שמות יט (א , עִ קַ ר הִ תְ גַּלות הַ תוֹ רָ ה הוא עַל־יְדֵ י חֶ סֶ ד וְ אַ הֲבָ ה ּ ּ ּ ּ ּ וְ הִ שְׁ תוֹ קְ קות וְכִ סּ ופִ ין דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה נַעֲשִׂ ין

Segment 14
HE:
נְקֻ דוֹ ת לְ הָ אוֹ תִ יוֹ ת וְנִצְ טָ רְ פִ ין וְ נִצְ טַ יְרִ ין אוֹ תִ יוֹ ת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ ּ לְ טוֹ ב , וְ כָ ל הַ צַ דִ יקִ ים הַ קַ דְ מוֹ נִים שֶׁ הָ יו קֹדֶ ם קַ בָּ לַת ּ ּ ּ ּ ּ הַ תוֹ רָ ה , כֻּלָם הָ יו עוֹ סְ קִ ים רַ ק בְּ הִ שְׁ תוֹ קְ קות וְכִ סּ ופִ ין ּ ּ ּ ּ ּ דִ קְ דֻ שָׁ ה לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ , וְ זֶ ה הָ יָה עִ קַ ר עֲבוֹ דָ תָ ם ּ , עַד שֶׁ בָּ א אַ בְ רָ הָ ם אָ בִ ינו שֶׁ הָ יָה רֹאשׁ לַמַ אֲמִ ינִים וְ רֹאשׁ ּ ּ ּ ּ לַנִמוֹ לִ ים , וְ עַל־יְדֵ י זֶה זָכָ ה בִּ שְׁ לֵמות יוֹ תֵ ר לִ בְ חִ ינַת ּ הַ הִ שְׁ תוֹ קְ קות וְ הַ כִּ סּ ופִ ין הַ נַ ּ ּ ּ ּ , ל" שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת חֶ סֶ ד וְ אַ הֲבָ ה שֶׁ זֶה מִ דָ תוֹ ּ ּ שֶׁ ל אַ בְ רָ הָ ם אָ בִ ינו . ּ ּומֵ אָ ז הִ תְ חִ יל לְ הִ תְ נוֹ צֵץ בְּ חִ ינַת הִ תְ גַּלות הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ , וְ אַ חַ ר־כָּ ך עָסְ קו ּ ְ בָּ זֶה שְׁ אָ ר הָ אָ בוֹ ת וְ הַ שְׁ בָ טִ ים ובְ נֵיהֶ ם וְ כו ּ ּ ּ ', עַד שֶׁ בָּ א מֹשֶׁ ה רַ בֵּ ינו עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם עִ ם דוֹ רוֹ שֶׁ הָ יו כֻּלָם צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ , עַד שֶׁ עַל־יְדֵ י הַ הִ שְׁ תוֹ קְ קות וְ הַ כִּ סּ ופִ ין שֶׁ לָהֶם נִצְ טַ יְרו ּ ּ ּ ּ ּ ּ כָּ ל אוֹ תִ יוֹ ת הַ תוֹ רָ ה לְ טוֹ ב ּ ּ , וְ אָ ז זָכו לְ קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ . ) לקוטי הלכות - הלכות דם א ' לפי אוצר היראה -

Segment 15
HE:
ּ וַיִחַ ן שָׁ ם יִשְׂ רָ אֵ ל נֶגֶד הָ הָ ר

Segment 16
HE:
) שמות יט (ב , כָּ ל הַ חִ דושֵׁ י תוֹ רָ ה אֲמִ תִ יִים הֵ ם צִ מְ צומִ ים וְ כֵ לִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ נִפְ לָאִ ים לְ הַ מְ שִׁ יך עַל יָדָ ם אוֹ ר הָ אֵ ין סוֹ ף בְּ הַ דְ רָ גָה ְ ובַ מִ דָ ה כָּ רָ אוי ּ ּ ּ ּ . אַ ך לָזֶה צְ רִ יכִ ין שֶׁ יִתְ חַ בְּ רו בְּ אַ הֲבָ ה ּ ּ ְ נְפָ שׁ וֹ ת רַ בּ וֹ ת מִ יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ יַחַ ד ּ . כִּ י צְ רִ יכִ ין לָזֶה כֵּ לִ ים רַ בִּ ים , שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר שֶׁ יִתְ תַ קְ נו כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י אֲלָפִ ים ּ ּ ּ ּ נְשָׁ מוֹ ת שֶׁ מִ תְ חַ בְּ רִ ים יַחַ ד בְּ אַ הֲבָ ה כְּ אִ ישׁ אֶ חָ ד ּ , עַד שֶׁ יוכְ לו לְ קַ בֵּ ל בְּ הַ דְ רָ גָה כָּ רָ אוי אוֹ ר הַ גָּדוֹ ל הַ זֶה ּ ּ ּ ּ ּ , וְ הַ כּ ֹל

Segment 17
HE:
כְּ פִ י הִ תְ גַּלות הָ א ּ ּ וֹ ר וְ הַ מְ שָׁ כָ תוֹ , שֶׁ זֶה סוֹ ד מַ ה שֶׁ מַ תַ ן ּ ּ ּ ּ תוֹ רָ ה לֹא הָ יָה עַד שֶׁ נִתְ קַ בְּ צו שִׁ שִׁ ים רִ בּ וֹ א מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ ּ ּ יַחַ ד בְּ אַ הֲבָ ה ובְ שָׁ לוֹ ם כְּ מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל עַל פָ סוק ּ ּ וַיִחַ ן שָׁ ם יִשְׂ רָ אֵ ל וְ כו ּ ּ . ' וְ כֵן אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל עַ ל פָ סוק ּ ּ ּ שׁ ובָ ה ה ' רִ בְ בוֹ ת אַ לְ פֵ י יִשְׂ רָ אֵ ל , אֵ ין הַ שְׁ כִ ינָה שׁ וֹ רָ ה ּ עַל פָ חוֹ ת מִ שְׁ נֵי רְ בָ בוֹ ת ושְׁ נֵי אֲלָפִ ים וְ כו ּ ּ ּ ּ ' כִּ י הַ כּ ֹל כְּ פִ י הַ מְ שָׁ כַ ת הָ אוֹ ר כַּ נַ , ל"ּ שֶׁ הוא כְּ פִ י הַ קִ בּ וץ שֶׁ ל נְפָ שׁ וֹ ת ּ ּ ּ רַ בּ וֹ ת מִ יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ אַ הֲבָ ה ו ּ ּ בְ שָׁ לוֹ ם ) . לקוטי הלכות -

Segment 18
HE:
הלכות תפלת המנחה ז ' - אות נ "ד לפי אוצר היראה - שלום ואחדות- (ו" ט

Segment 19
HE:
ּ וַיִחַ ן שָׁ ם יִשְׂ רָ אֵ ל נֶגֶד הָ הָ ר

Segment 20
HE:
) שְׁ מוֹ ת יט (ב , בְּ שָׁ עָ ה שֶׁ עוֹ מְ דִ ים לִ שְׁ מֹעַ קְ רִ יאַ ת הַ תוֹ רָ ה צְ רִ יכִ ים ּ לַעֲמֹד בְּ אֵ ימָ ה וְיִרְ אָ ה , בִּ רְ תֵ ת וְזִי עַ ולְ הַ טוֹ ת אָ זְנוֹ הֵיטֵ ב ּ ּ לְ כָ ל דִ בּ ור וְ דִ בּ ור שֶׁ ל הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה כְּ אִ לו הוא ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ עוֹ מֵ ד תַ חַ ת הַ ר סִ ינַי ּ ) כַּמובָ א בְּ סִ פְ רֵ י קֹדֶ שׁ ּ ּ . ולְ כַ וֵן ּ ּ לְ הַ מְ שִׁ יך עַל עַצְ מוֹ קְ דֻ שַׁ ת קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה שֶׁ נִתְ נָה ּ ּ ּ ּ ְ בְּ סִ ינַי עַל־יְדֵ י מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם ּ ּ , עַל־יְדֵ י קִ בּ וץ ּ נַפְ שׁ וֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל יַחַ ד , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) שְׁ מוֹ ת יט : " ( ּ וַיִחַ ן שָׁ ם יִשְׂ רָ אֵ ל נֶגֶד הָ הָ ר ". ּופֵ רֵ שׁ רַ שִׁ : י" ּ כֻּלָם יַחַ ד כְּ אִ ישׁ אֶ חָ ד וְ כו . 'ּ כִּ י אָ ז הָ יְתָ ה גַּם נַפְ שׁ וֹ שָׁ ם , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תו ב ּ ) ּדְ בָ רִ ים כט (: " אֶ ת אֲשֶׁ ר יֶשְׁ נוֹ פֹה וְ אֵ ת אֲשֶׁ ר אֵ ינֶנו פֹה ּ ּ ּ ". 'ּ וְ כו וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ ) ל " תַ נְחומָ א פְ קודֵ י ג ּ ּ ּ ּ ( שֶׁ כָּ ל נַפְ שׁ וֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ ל כָּ ל הַ דוֹ רוֹ ת הָ עֲתִ ידִ ין לָבוֹ א ּ , כֻּלָם עָמְ דו עַל הַ ר סִ ינַי ּ ּ . וְ כֵן בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר שֶׁ נִמְ שְׁ כָ ה ּ ּ הַ תוֹ רָ ה אֵ לֵינו עַל יָדָ ם ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ ) אָ בוֹ ת פֶ רֶ ק א ּ (: מֹשֶׁ ה קִ בֵּ ל תוֹ רָ ה מִ סִּ ינַי ומְ סָ רָ ה לִ יהוֹ שֻׁ עַ וִיהוֹ שֻׁעַ ּ ּ ּ לִ זְקֵ נִים וזְקֵ נִים לִ נְבִ יאִ ים וְ כו ּ ּ ' עַד הַ יוֹ ם הַ זֶה ּ ּ , בְּ כֻלָם הָ יָה ּ ּ עִ קַ ר הַ מְ שָׁ כַ ת הַ תוֹ רָ ה עַל־יְדֵ י קִ בּ וץ הַ יְשִׁ יבוֹ ת ּ ּ הַ קְ דוֹ שׁ וֹ ת אֵ צֶל רַ בָּ ם הָ אֲמִ תִ י ּ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה נִכְ לְ לו ּ נַפְ שׁ וֹ תָ ם יַחַ ד , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה נִמְ שָׁ ך בְּ חִ ינַת קַ בָּ לַת ְ הַ תוֹ רָ ה בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר ּ ּ . וְ עַל־כֵּן בְּ כָ ל עֵת שֶׁ בָּ אִ ים לִ שְׁ מֹעַ קְ רִ יאַ ת הַ תוֹ רָ ה בְּ צִ בּ ור צְ רִ יכִ ין לְ כַ וֵן שֶׁ תִ הְ יֶה ּ ּ ּ ּ נַפְ שׁ וֹ נִכְ לֶלֶת בְּ כָ ל נַפְ שׁ וֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ אֲמִ תִ יִים שֶׁ בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר עוֹ סְ קִ ים לְ קַ בְּ צָ ם ולְ כָ לְ לָם ּ ּ ּ ּ יַחַ ד , שֶׁ מִ שָׁ ם נִמְ שָׁ ך בְּ חִ ינַת קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה בְּ כָ ל דוֹ ּ ּ ּ ְ ּ ר וָדוֹ ר כַּ נַ , ל"ּ שֶׁ זֶה עִ קַ ר בְּ חִ ינַת קְ דֻ שַׁ ת הַ צִ בּ ור כְּ שֶׁ הֵם ּ ּ ּ ּ ּ מְ קֻ בָּ צִ ים ומְ חֻבָּ רִ ים וכְ לולִ ים נַפְ שׁ וֹ תָ ם יַחַ ד עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ הַ צַ דִ יק הָ רַ בִּ י הָ אֲמִ תִ י שֶׁ בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא נִקְ רָ א ּ " רוֹ עֵה יִשְׂ רָ אֵ ל , " בְּ חִ ינַת ) יְשַׁ עְ יָה ( מ כְּ רוֹ עֶה עֶדְ רוֹ יִרְ עֶה בִּ זְרוֹ עוֹ יְקַ בֵּ ץ טְ לָאִ ים ובְ חֵ יקוֹ יִשָׂ א עָ לוֹ ת יְנַהֵל ּ ּ . ומֵ הַ צַ דִ יקִ ים הָ רוֹ עִ ים הָ אֲמִ תִ יִים הָ אֵ לו שֶׁ בְּ כָ ל דוֹ ר ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ מְ קַ בְּ לִ ים כָּ ל צִ בּ ור וְ צִ בּ ור בְּ כָ ל מָ קוֹ ם שֶׁ הֵם מִ תְ קַ בְּ צִ ים ּ ּ לִ קְ רוֹ ת בַּ תוֹ רָ ה וְ לַ ּ עֲסֹק בָּ ה , ּ אֲבָ ל כָּ ל יָחִ יד וְיָחִ יד צָ רִ יך ְ לְ הָ כִ ין אֶ ת עַצְ מוֹ הַ רְ בֵּ ה לָזֶה שֶׁ יִזְכֶּ ה שֶׁ תִ הְ יֶה נַפְ שׁ וֹ ּ ּ נִכְ לֶלֶת בְּ תוֹ ך הַ צִ בּ ור הַקָ דוֹ שׁ הַ זֶה שֶׁ נִכְ לָלִ ים יַחַ ד ּ ּ ּ ּ ּ ְ עַל־יְדֵ י הָ רַ בִּ י הָ אֱמֶ ת שֶׁ בְּ כָ ל דוֹ ר ּ ) . לקוטי הלכות -

Segment 21
HE:
הלכות קריא ת התורה ו ' - אות כ (ח"

Segment 22
HE:
ּומֹשֶׁ ה עָלָה אֶ ל הָ אֱלֹקִ ים

Segment 23
HE:
) שמות יט (ג , בְּ כָ ל מִ צְ וָה ומִ צְ וָה ובְ כָ ל אוֹ ת וְ תֵ יבָ ה שֶׁ ל הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ הַ קְ דוֹ שָׁ ה יֵשׁ בָּ ה חָ כְ מָ ה קְ דוֹ שָׁ ה עֲמֻקָ ה וְ נִפְ לָאָ ה מְ אֹד ּ ּ ּ , שֶׁ לִ מוד הַ חָ כְ מָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה הַ זֹאת הָ יו יְכוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ לִ ין גַּם ּ הַ מַ לְ אָ כִ ים לִ לְ מֹד , וְ עַל־כֵּן שָׁ אֲלו אֲשֶׁ ר תְ נָה הוֹ דְ ך עַל ָ ּ ּ ּ הַ שָׁ מַ יִם . אַ ך בֶּ אֱמֶ ת אֵ ין שׁ ום חָ כְ מָ ה נֶחְ שֶׁ בֶ ת ּ ְ , כִּ י אִ ם כְּ שֶׁ בָּ אִ ין עַל יָדָ ה לְ עֵצָ ה שְׁ לֵמָ ה ּ , וַאֲפִ לו חָ כְ מַ ת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ הַ קְ דוֹ שָׁ ה , שֶׁ רַ ק הִ יא הִ יא הַ חָ כְ מָ ה הָ אֲמִ תִ ית ּ , אַ ף עַל פִ י כֵ ן הִ יא גַּם הִ יא אֵ ין חָ כְ מָ תָ ה נֶחְ שֶׁ בֶ ת ּ ּ , כִּ י אִ ם כְּ שֶׁ זוֹ כִ ין לְ קַ בֵּ ל עֵצָ ה שְׁ לֵמָ ה עַל יָדָ ה שֶׁ יַצְ לִ יחַ עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ זֶה לַנֵצַ ח . וְזֶה עִ קַ ר תַ כְ לִ ית שְׁ לֵמות עַמְ קות חָ כְ מַ ת ּ ּ ּ ּ תוֹ רָ תֵ נו הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ ּ , כִּ י לֹ א הַמִ דְ רָ שׁ עִ קָ ר אֶ לָא הַ מַ עֲשֶׂ ה ּ ּ ּ ּ , וְ עַל־כֵּן נִקְ רֵ את הַ תוֹ רָ ה עֵצָ ה ּ . וְ כָ ל מַ ה שֶׁ הַ מַ דְ רֵ גוֹ ת ּ ּ נְמוכוֹ ת בְּ יוֹ תֵ ר שָׁ ם צְ רִ יכִ ין בְּ יוֹ תֵ ר עַמְ קות הָ עֵצוֹ ת ּ ּ הַ קְ דוֹ שׁ וֹ ת שֶׁ ל הַ תוֹ רָ ה ּ ּ . וְזֶה שֶׁ הֵ שִׁ יב מֹשֶׁ ה לְ הַ מַ לְ אָ כִ ים ּ ּ כְּ לום קִ נְאָ ה יֵ שׁ בֵּ ינֵיכֶם , יֵצֶר הָ רָ ע יֵשׁ בָּ כֶ ם וְ כו ' ּ הַ יְנו ּ ) .ל"ּ כַּ נַ לקוטי הלכות - הלכות תענית ד ' - אות י "ד לפי אוצר היראה - תלמוד תורה- (ב" מ

Segment 24
HE:
וְ אַ תֶ ם תִ הְ יו לִ י מַ מְ לֶכֶ ת כּ ֹהֲנִים ּ ּ ּ

Segment 25
HE:
) שמות יט (ו , כְּ מוֹ שֶׁ אַ חַ ר שֶׁ זָכו יִשְׂ רָ אֵ ל לְ קַ ּ ּ בֵּ ל הַ תוֹ רָ ה ּ , אֲזַי זָכו הֵם ּ בְּ כָ ל הַ תוֹ רָ ה ובְ כָ ל הָ עוֹ לָם ומְ לוֹ אוֹ הַ תְ לויִים בַּ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ , וַאֲפִ לו גֵּר הַ בָּ א לְ הִ תְ גַּיֵר עַכְ שָׁ ו ולְ קַ בֵּ ל עָ לָיו עֹל תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ ּ , אִ י אֶ פְ שָׁ ר לוֹ לְ הִ תְ גַּיֵר כִּ י אִ ם עַל יְדֵ י יִשְׂ רָ אֵ ל ּ , דְ הַ יְנו ּ ּ עַל יְדֵ י בֵּ ית דִ ין מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ , וְ אִ ם לָאו אֲפִ לו אִ ם מְ קַ יֵם ּ ּ ּ כָּ ל הַ תוֹ רָ ה וְהַ מִ צְ ווֹ ת ּ ּ , וְלֹא יִתְ גַּיֵר עַל יְדֵ י יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּדַ יְקָ א , אָ ז אֵ ינוֹ נֶחְ שָׁ ב לְ גֵר , וְרָ חוֹ ק לְ גַמְ רֵ י מִ קְ דֻ שַׁ ת ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל עֲדַ יִן . כְּ מוֹ כֵן לְ הַ בְ דִ יל בִּ קְ דֻ שַׁ ּ ּ ת יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ עַצְ מָ ן בְּ עִ נְיַן הִ תְ קָ רְ בות יִשְׂ רָ אֵ ל לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ בֶּ אֱמֶ ת , אָ ז קֹדֶ ם שֶׁ יֵשׁ אֵ יזֶה צַ דִ יק אֲמִ תִ י בָּ עוֹ לָם ּ ּ ּ , אָ ז בְּ וַדַ אי כָּ ל מִ י שֶׁ רוֹ צֶ ה לְ הִ תְ קָ רֵ ב לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך בֶּ אֱמֶ ת ְ ּ ּ יָכוֹ ל לְ הִ תְ קָ רֵ ב , אֲבָ ל אַ חַ ר שֶׁ כְּ בָ ר נִמְ צָ א צַ דִ יק אֲמִ תִ י ּ ּ מַ נְהִ יג יִשְׂ רָ אֵ ל אֲמִ תִ י ּ , אָ ז אִ י־אֶ פְ שָׁ ר לְ שׁ ום אָ דָ ם ּ לְ הִ תְ קָ רֵ ב לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך בֶּ אֱמֶ ת ובִ שְׁ לֵימות ּ ּ ְ ּ , כִּ י אִ ם עַל יָדוֹ דַ יְקָ א ּ . ) לקוטי הלכות -

Segment 26
HE:
הלכות הפקר ונכסי הגר ג ' - אות ב ' לפי אוצר היראה - צדיק- רמ (ג"

Segment 27
HE:
וְ גַם בְּ ך יַאֲמִ ינו לְ עוֹ לָם ּ ָ

Segment 28
HE:
) שמות יט (ט , צָ רִ יך כָּ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל לְ בָ רֵ ך ולְ הוֹ דוֹ ת לְ הַ שֵׁ ם ּ ּ ְ ְ ּ יִתְ בָּ רַ ך מְ אֹד עַל אֲשֶׁ ר נָתַ ן לָנו תוֹ רַ ת אֱמֶ ת וְחַ יֵי עוֹ לָם ּ ּ ּ ְ

Segment 29
HE:
נָטַ ע בְּ תוֹ כֵ נו . ּ כִּ י הֲגַם שֶׁ כְּ בָ ר הָ יו כַּ מָ ה צַ דִ יקִ י ּ ּ ּ ם גְּדוֹ לִ ים גַּם קֹדֶ ם מַ תַ ן תוֹ רָ ה ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ מָ צִ ינו אֲבוֹ ת הָ עוֹ לָם שֶׁ קִ יְמו ּ ּ ּ ּ ּ כָּ ל הַ תוֹ רָ ה עַד שֶׁ לֹא נִתְ נָה ּ ּ ּ , וְגַם עַכְ שָׁ ו אַ חַ ר מַ תַ ן תוֹ רָ ה ּ ּ הַ בְּ חִ ירָ ה חָ פְ שִׁ ית כִּ י הַ בַּ עַל דָ בָ ר מְ בַ לְ בֵּ ל אֶ ת הָ אָ דָ ם ּ כָּ ל כָּ ך , ְ עַד שֶׁ גַּם בַּ סְּ פָ רִ ים הַ קְ דוֹ שִׁ ים שֶׁ ל הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ הַ קְ דוֹ שָׁ ה , יְכוֹ לִ ין לִ רְ אוֹ ת הַ הֵפֶ ך מֵ הָ אֱמֶ ת חַ ס־וְ שָׁ לוֹ ם ְ , וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ " ל לֹא זָכָ ה נַעֲשֵׂ ית לוֹ סַ ם מָ וֶת , אַ ף עַל פִ י כֵן עֲצַ ת ה ּ ' לְ עוֹ לָם תַ עֲמֹד וְ אַ תָ ה מָ רוֹ ם ּ ּ לְ עוֹ לָם ה . ' כִּ י קֹ דֶ ם מַ תַ ן תוֹ רָ ה אַ ף עַל פִ י שֶׁ גַּם אָ ז הָ יו ּ ּ ּ ּ כַּ מָ ה צַ דִ יקִ ים ּ ּ , אֲבָ ל לֹא הָ יָה אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ כִּ יר ולְ הַ בְ חִ ין ּ בֵּ ין צַ דִ יק לְ רָ שָׁ ע ּ , מֵ חֲמַ ת גֹּדֶ ל הִ תְ גַּבְּ רות הַ שֶׁ קֶ ר ּ ּ שֶׁ מְ הַ פֵ ך הַ כּ ֹל וְ אוֹ מֵ ר לָרַ ע טוֹ ב וְ לַטוֹ ב רָ ע ּ ּ ְ . אֲבָ ל עַכְ שָׁ ו ְּכ בָ ר זָכִ ינו שֶׁ הִ מְ שִׁ יך לָנו מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם אֶ ת ּ ּ ּ ּ ְ הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ , מִ שַׁ עַר הַ חֲמִ שִׁ ים שֶׁ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ , ּ שֶׁ שָׁ ם יֵשׁ עֵצוֹ ת עֲמֻקוֹ ת וְ נִפְ לָאוֹ ת עַד בִּ לְ תִ י גְּבול ּ ּ ּ , שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ קַ לְ קְ לָם ולְ סָ תְ רָ ם בְּ שׁ ום אֹפֶ ּ ּ , ן ובְ כֹחַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ הַ זֹאת הִ בְ טִ יחַ לָנו הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ , ּ שֶׁ נִזְכֶּ ה לְ הַ אֲמִ ין בְּ מֹשֶׁ ה רַ בֵּ ינו ובַ נְבִ יאִ ים הַ בָּ אִ ים אַ חֲרָ יו לְ עוֹ לָם ּ ּ ּ , כְּ מוֹ ּ שֶׁ נֶאֱמַ ר : וְגַם בְּ ך יַאֲמִ ינו לְ עוֹ לָם ּ ָ , וכְ מוֹ שֶׁ דָ רְ שׁ ו ּ ּ ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ . ל" ּ ּומֵ אַ חַ ר שֶׁ יֵשׁ לָנו יְסוֹ ד חָ זָק כָּ זֶה ּ ּ , ּ שׁ וב אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ שֶׁ קֶ ר וְהַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א לְ הַ פֵ ך הָ אֱמֶ ת לְ גַמְ רֵ י ּ ְ ּ חַ ס־וְ שָׁ לוֹ ם אֵ צֶ ל יִשְׂ רָ אֵ ל קְ דוֹ שִׁ ים , כִּ י מֵ אַ חַ ר שֶׁ כְּ בָ ר יֵשׁ לָנו יְסוֹ ד חָ זָק לִ בְ לִ י סור מִ תוֹ רַ ת מֹשֶׁ ה אֱמֶ ת ּ ּ ּ , וְ הַ כּ ֹל מ וֹ דִ ים כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ הְ יוֹ ת צַ דִ יק וְ כָ שֵׁ ר ּ , כִּ י אִ ם כְּ שֶׁ מְ קַ יְמִ ין תוֹ רַ ת מֹשֶׁ ה בֶּ אֱמֶ ת כַּ אֲשֶׁ ר מָ סְ רו לָנו ּ ּ ּ ּ ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ " ל בַּ גְּמָ רָ א ופוֹ סְ קִ ים ּ , וְ כָ ל הַ שְׁ קָ רִ ים וְ הַ טָ עֻיוֹ ת ּ ּ ּ וְ הַ בִּ לְ בּ ולִ ים שֶׁ מַ כְ נִיס הַ בַּ עַל דָ בָ ר עַכְ ּ ּ ּ שָׁ ו בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל , אִ י אֶ פְ שָׁ ר לָהֶם לְ הִ תְ גַּבֵּ ר רַ ק עַל־יְדֵ י שֶׁ יִתְ לַבְּ שׁ ו גַּם הֵם ּ ּ בְּ הָ אֱמֶ ת שֶׁ ל הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ , כִּ י הֵם אוֹ מְ רִ ים שֶׁ עַל־פִ י תוֹ רַ ת מֹשֶׁ ה צָ רִ יך לְ הִ תְ נַהֵג כָּ ך כְּ פִ י דַ רְ כָּ ם ּ ְ ְ ּ ּ וְ דַ עְ תָ ם ּ , עַל־כֵּן בְּ קַ ל יְכוֹ לִ ין עַכְ שָׁ ו לְ הָ בִ ין הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ ּ , אִ ם יִרְ צֶ ה לִ רְ אוֹ ת ולְ הִ סְ תַ כֵּ ל בְּ עֵין הָ אֱמֶ ת ּ ּ , מִ י שֶׁ מְ קַ יֵם יוֹ תֵ ר תוֹ רַ ת מֹשֶׁ ה וְ הוֹ לֵך בְּ דַ רְ כֵי הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ְ ּ ּ בֶּ אֱמֶ ת , וְ אֵ יזוֹ הַ דֶ רֶ ך יִשְׁ כּ ֹן אוֹ ר וְ קָ רוֹ ב יוֹ תֵ ר לְ דַ רְ כָּ ה ּ ּ ְ שֶׁ ל תוֹ רָ ה בֶּ אֱ ּ מֶ ת , כְּ פִ י פַ שְׁ טות כַּ וָנַת מֹשֶׁ ה רַ בֵּ ינו עָ לָיו ּ ּ ּ ּ הַ שָׁ לוֹ ם כַּ מובָ ן לְ כָ ל חַ ד כְּ פום מַ ה דִ מְ שַׁ עֵר בְּ לִ בֵּ יה ּ ּ ּ ּ ּ ּ

Segment 30
HE:
] לכל אחד כפי מה שמשער בלבו . [ וְזֶה שֶׁ אָ מַ ר רַ ב יוֹ סֵ ף אִ י לָאו הַ אי יוֹ מָ א דְ קָ א גָּ ּ ם רִ י כַּ מָ ה יוֹ סֵ ף אִ יכָּ א ּ בְּ שׁ וקָ א ּ ] אם ל א אותו יום שגרם , כמה יוסף יש בשוק , [ כִּ י אֲפִ לו אִ ם הָ יָה רַ ב יוֹ סֵ ף צַ דִ יק גָּדוֹ ל וְ נוֹ רָ א ּ ּ ּ כְּ מוֹ שֶׁ הוא עַכְ שָׁ ו ּ , אֲבָ ל מִ י הָ יָה זוֹ כֶ ה לְ הַ כִּ יר ולְ הָ בִ ין ּ מַ עֲלַת קְ דֻ שָׁ תוֹ ּ , אִ ם לֹא בְּ כֹחַ קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה שֶׁ קִ בַּ לְ נו ּ ּ ּ בַּ יוֹ ם הַ חֲמִ שִׁ י ּ ּ ם דַ יְקָ א ּ , מֵ חֲמַ ת שֶׁ נִמְ שֶׁ כֶ ת מִ שַׁ עַר ּ ּ הַ חֲמִ שִׁ ים הַ נַ ּ ּ "ל , עַד שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה נִתְ בַּ טְ לִ ין כָּ ל ּ הַ שְׁ קָ רִ ים וְ הָ רַ מָ אות שֶׁ בָּ עוֹ לָם הָ רוֹ צִ ים לְ הַ עֲלִ ים אֶ ת ּ ּ ּ הָ אֱמֶ ת , וְ הָ אֱמֶ ת עֵד לְ עַצְ מוֹ , וְ כָ ל אָ דָ ם כְּ פִ י מַ ה שֶׁ הוא ּ ּ יָכוֹ ל בְּ קַ ל לִ רְ אוֹ ת ולְ הָ בִ ין הָ אֱמֶ ת אַ חַ ר שֶׁ כְּ בָ ר זָכִ ינו ּ ּ לְ קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה כַּ נַ ּ ּ ) . ל" לקוטי הלכות - הלכות סימני בהמה וחיה ד ' - אות יות ז י " ט " ח י "ט לפי אוצר היראה - תלמוד תורה- (ו" מ

Segment 31
HE:
וְ קִ דַ שְׁ תָ ם ּ ּ

Segment 32
HE:
ּ הַ יוֹ ם ּומָ חָ ר

Segment 33
HE:
) שמות יט (י , נְ ּויהֱ נִ כֹ ים לִ שֶׁ לֹ שְׁ ת יָ ים מִ ) שמות יט , ( טו ] משה הוסיף יום אחד מדעתו [ הַ צַ דִ יקִ ים הַ גְּדוֹ לִ ים מְ זַכְּ כִ ין עַצְ מָ ן כָּ ל כָּ ך עַד שֶׁ אֵ ין ְ ּ ּ לְ הָ רַ ע שׁ ום אֲחִ יזָה בָּ הֶם ּ . וְ אַ ף עַל פִ י כֵן יֵשׁ לָהֶם גַּם כֵּן ּ בְּ חִ ירָ ה . אַ ך עִ קַ ר הַ בְּ חִ ירָ ה שֶׁ לָהֶם הוא רַ ק בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ ּ ְ מֹשֶׁ ה הוֹ סִ יף יוֹ ם אֶ חָ ד מִ דַ עְ תוֹ כַּ מְ בֹאָ ר בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר ּ ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת הַ בְּ חִ ירָ ה שֶׁ הָ יָה לָאָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן קֹדֶ ם הַ חֵ טְ א שֶׁ הָ יָה זָך אָ ז בְּ תַ כְ לִ ית ְ . ְ אַ ך כָּ ל בְּ חִ ירָ תוֹ הָ יָה רַ ק בִּ בְ חִ ינָה זֹאת בִּ בְ חִ ינַת מֹשֶׁ ה הוֹ סִ יף יוֹ ם אֶ חָ ד מִ דַ עְ תוֹ ּ ּ . ל"ּ הַ נַ רַ ק שֶׁ יֵשׁ בָּ זֶה מִ שְׁ קָ ל וְ נִסָּ יוֹ ן גָּדוֹ ל ּ . כִּ י בְּ וַדַ אי ּ אָ סור לְ הוֹ סִ יף עַל דִ בְ רֵ י הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ ְ ּ ּ : לֹא תוֹ סִ יף ּ , וְכָ ל הַ פְ גַם שֶׁ ל אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן הָ יָה עַל יְדֵ י ּ שֶׁ הוֹ סִ יפָ ה עַל הַ צִ ווי כְּ מַ אֲ ּ ּ ּ מַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ . ל" ּ וְ אַ ף עַל פִ י ּ כֵן הֲלֹא מָ צִ ינו כַּ מָ ה גְּזֵרוֹ ת וסְ יָגִים שֶׁ הוֹ סִ יפו רַ בּ וֹ תֵ ינו ּ ּ ּ ּ ּ "זַ ל עַל דִ בְ רֵ י תוֹ רָ ה ּ ּ , וְ כֵן מֹשֶׁ ה הוֹ סִ יף יוֹ ם אֶ חָ ד מִ דַ עְ תוֹ ּ ּ וְ הִ סְ כִּ ימָ ה דַ עְ תוֹ לְ דַ עַת הַ מָ קוֹ ם ּ ּ ּ . עַל כֵּן בֶּ אֱמֶ ת בְּ עִ נְיָנִ ים כָּ אֵ לו הוא עִ קַ ר הַ בְּ חִ ירָ ה שֶׁ ל הַ צַ דִ יקִ ים הַ גְּדוֹ לִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ . ובֶ אֱמֶ ת מִ י שֶׁ אֵ ינוֹ זוֹ כֶ ה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם לְ כַ וֵן בָּ זֶה לְ דַ עַת ּ ּ ּ הַ מָ קוֹ ם , יָכוֹ ל לְ הִ כָּ שֵׁ ל עַל יְדֵ י זֶה עַד שֶׁ יָבֹא עַל יְדֵ י זֶה ּ לְ חֵ טְ א גָּמור ּ , כְּ מוֹ שֶׁ מָ צִ ינו בְּ אָ דָ ם ּ ּ הָ רִ אשׁ וֹ ן שֶׁ נִכְ שַׁ ל עַל ּ יְדֵ י זֶה כִּ פְ שׁ וטוֹ מַ מָ שׁ וְ עָבַ ר עַל הַ צִ ווי ּ ּ ּ ּ ּ . וְזֶה הָ יָה גַּם כֵּ ן עִ נְיַן הַ נִסָּ יוֹ ן שֶׁ ל הָ אַ רְ בָּ עָה שֶׁ נִכְ נְסו לְ פַ רְ דֵ ס ּ ּ ּ ּ ּ , וְרַ ק רַ בִּ י עֲקִ יבָ א נִכְ נָס בְּ שָׁ לוֹ ם וְיָצָ א בְּ שָׁ לוֹ ם . נִכְ נַס וְיָצָ א דַ יְקָ ּ , א כִּ י גַּם הַ צַ דִ יקִ ים הַ גְּדוֹ לִ ים אֲשֶׁ ר כָּ ל עֲבוֹ דָ תָ ם הוא רַ ק ּ ּ ּ מַ ה שֶׁ צְ רִ יכִ ין לַעֲלוֹ ת בְּ כָ ל פַ עַם מִ דַ רְ גָּא לְ דַ רְ גָּא ּ ּ ּ ּ ולְ הַ שִׂ יג בְּ כָ ל פַ עַם בְּ יוֹ תֵ ר ּ ּ ּ . אַ ף עַל פִ י כֵן צְ רִ יכִ ין הֵם גַּם ּ כֵּן לִ הְ יוֹ ת בָּ קִ י בְּ עָיֵל בָּ קִ י בְּ נָפִ י ק ] בקי בכניסה בקי ביציאה , [ ומִ י שֶׁ אֵ ינוֹ זוֹ כֶ ה לִ בְ קִ יאות הַ זֶה בִּ שְׁ לֵימות ּ ּ ּ ּ יָכוֹ ל לִ הְ יוֹ ת בִּ בְ חִ ינַת הֵצִ יץ וְ נִפְ גַּע הֵ צִ יץ וָמֵ ת רַ חֲמָ נָא ּ לִ צְ לָן , וְ אַ חֵ ר קִ צֵץ לְ גַמְ רֵ י בַּ נְטִ יעוֹ ת ּ ּ . ומִ י שֶׁ זוֹ כֶ ה ּ ּ לִ בְ קִ יאות הַזֶה הֵיטֵ ב אֲזַי הוא ּ ּ ּ נִכְ נָס בְּ שָׁ לוֹ ם וְיוֹ צֵא בְּ שָׁ לוֹ ם , וְ אָ ז זוֹ כֶ ה תָ מִ יד לְ כַ וֵן תָ מִ יד לְ דַ עַת הַ מָ קוֹ ם ּ ּ ּ ּ , מַ ה לְ הוֹ סִ יף ומַ ה שֶׁ לֹא לְ הוֹ סִ יף כַּ נַ ּ ּ ּ ּ ּ . ל" וְ אֵ לו הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ ּ שֶׁ זוֹ כִ ין לִ בְ קִ יאות הַ נַ ּ ּ ּ " ל בִּ בְ חִ ינוֹ ת מַ דְ רֵ גָתָ ם הַ גְּבוֹ הָ ה וְ הַ נִפְ לָאָ ה מְ ּ אֹד . הֵם זוֹ כִ ים לְ הַ כְ נִיס זֶה הַבְּ קִ יאות אֲפִ לו ּ ּ ּ בַּ מַ דְ רֵ גוֹ ת הַ נְמוכוֹ ת מְ אֹד ּ ּ ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת וְ נָפִ יק מַ מָ שׁ ּ שֶׁ יִזְכּ ו גַּם הֵ ם לְ עֵת עַתָ ה לְ קַ יֵם וְ אַ צִ יעָ ה שְׁ אוֹ ל הִ נֶךָ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ . וְגַם מִ שָׁ ם מִ מְ קוֹ מָ ם הַ שָׁ פֵ ל מְ אֹד יַמְ שִׁ יכו עַצְ מָ ּ ּ ּ ּ ן אֶ ל הַ שֵׁ ם ּ יִתְ בָּ רַ ך , ְ וְיִצְ עֲקו וְיִתְ פַ לְ לו לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך תָ מִ יד בִּ כְ לוֹ ת ְ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ נֶפֶ שׁ בִּ בְ חִ ינַת מִ בֶּ טֶ ן שְׁ אוֹ ל שִׁ וַעְ תִ י וְ כו ּ ּ ּ . ' בְּ חִ ינַת קָ רָ אתִ י שִׁ מְ ך ה ָ ' מִ בּ וֹ ר תַ חְ תִ יוֹ ת ּ ּ ּ , עַד יַשְׁ קִ יף וְיֵרֶ א ה '

Segment 34
HE:
מִ שָׁ מַ יִם שֶׁ יִזְכּ ו ּ ּ ּ לִ תְ שׁ ובָ ה שְׁ לֵמָ ה בֶּ אֱמֶ ת ּ . ) לקוטי הלכות - הלכות שבת ז ' - אות נ ב" נ ' לפי אוצר היראה - צדיק- (ט" ע

Segment 35
HE:
צֵ וֹ ּיוַ א מֹ ֵׁש ה אֶ ת הָ עָ ם לִ ְק ַר את הָ אֱלֹקִ ים

Segment 36
HE:
) שמות יט ( יז , מֵ עִ נְיַן קְ צָ ת אֲנָשִׁ ים שֶׁ מִ תְ קָ רְ בִ ים לַעֲבוֹ דַ ת הַ שֵׁ ם ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך וְ אַ חַ ר ְ ְ כָּ ך _ מִ תְ רַ חֲקִ ין , עָנָה : _ ּפִ י _ עַל _ אַ ף כֵן יָקָ ר אֵ צֶ ל הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך הַ הִ תְ קָ רְ בות בְּ עַצְ מוֹ אַ ף לְ פִ י שָׁ עָ ה ּ ְ ּ . _ עַל _ אַ ף ּפִ י שֶׁ אַ חַ ר _ כָּ ך נַעֲשֶׂ ה מַ ה שֶׁ נַעֲשֶׂ ה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ְ . וְ אָ מַ ר : הֲלֹא עַל שְׁ עַת מַ תַ ן ּ _ ּתוֹ רָ ה נֶאֱמַ ר ) שיר השירים : (ט , ד לִ בַּ בְ תִ נִי בְּ אַ חַ ת מֵ עֵינָיִך ְ ּ . וְ אִ יתָ א בַּ מִ דְ רָ שׁ ּ ) שיר השירים רבא א-: ( נה מַ הו בְּ אַ חַ ת מֵ עֵינָיִך ְ ּ , ּ אֶ לָא שֶׁ בָּ עַיִן הַ שֵׁ נִית כְּ בָ ר הָ יו מִ סְ תַ כְּ לִ ין עַל הָ עֵגֶל ּ ּ ּ . נִמְ צָ א שֶׁ בִּ שְׁ עַת מַ תַ ן ּ _ תוֹ רָ ה כְּ בָ ר הָ יָה דַ עְ תָ ם לִ פְ רשׁ חַ ס ּ ּ וְ שָׁ לוֹ ם וְ אַ ף _ ּפִ י _ עַל _ כֵן הָ יָה יָקָ ר בְּ עֵינֵי הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ מְ אֹד הַ הִ תְ קָ רְ בות בְּ עַצְ מוֹ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב לִ בַּ בְ תִ נִי ּ ּ בְּ אַ חַ ת מֵ עֵינַיִך . ְ כִּ י זֶה בְּ עַ צְ מוֹ יָקָ ר מְ אֹד בְּ עֵינֵי הַ שֵׁ ם ּ יִתְ בָּ רַ ך ) . ְ שיחות הר ן "-

Segment 37
HE:
קוֹ ל הַ שׁ ֹפָ ר הוֹ לֵ ּ ְך וְ חָ זֵק מְ אֹד מֹשֶׁ ה יְדַ בֵּ ר וְ הָ אֱלֹקִ ים יַעֲנֶנּו בְ קוֹ ל ּ

Segment 38
HE:
... רַ שִׁ ּופֵ רֵ שׁ "י

Segment 39
HE:
: הָ יָה מְ דַ בֵּ ר מֹשֶׁ ה כְּ שֶׁ הָ יָה ּ הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא מְ סַ יְעוֹ לָתֵ ת בּ וֹ כּ ֹחַ לִ הְ יוֹ ת קוֹ לוֹ ּ ּ ּ ְ מַ גְבִּ יר וְ נִשְׁ מָ ע וְ כו . 'ּ כִּ י מֹשֶׁ ה הוא בְּ חִ ינַת הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ שֶׁ מַ שְׁ לִ יך קוֹ לוֹ לְ כָ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל לְ כָ ל מָ קוֹ ם שֶׁ הוא ּ ּ ְ ּ , וְ ה ' יִתְ בָּ רַ ך מְ סַ יֵעַ לוֹ עַל זֶה שֶׁ יִהְ יֶה נִ ּ ּ ְ שְׁ מָ ע קוֹ לוֹ לְ מֶ רְ חַ קִ ים לְ כָ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת קוֹ ל הַ שׁ וֹ פָ ר ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת וַיְהִ י קוֹ ל הַ שׁ ֹפָ ר הוֹ לֵך וְחָ זֵק וְ כו ּ ְ ּ . ' וְזֶהו הוֹ לֵך ְ ּ וְחָ זֵק מְ אֹד , מְ אֹד זֶה סִ טְ רָ א דְ מוֹ תָ א שֶׁ אֲפִ לו הַ מֻנָחִ ים ּ ּ ּ ּ ּ בְּ סִ טְ רָ א דְ מוֹ תָ א חַ ס וְ שָׁ ל ּ וֹ ם , שֶׁ הוא הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א ּ הוא מְ חַ זֵק ומְ חַ יֶה אוֹ תָ ם ומְ עוֹ רְ רָ ם ומְ קִ יצָ ם לַה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ כִּ י הוא מַ שְׁ לִ יך קוֹ לוֹ לְ מֶ רְ חַ קִ ים עַד שֶׁ מַ גִּיעַ קוֹ לוֹ לְ כָ ל ּ ּ ְ ּ אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד אֲפִ לו אִ ם הוא בְּ מָ קוֹ ם שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ , כִּ י הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הו ּ ּ ְ ּ א מְ סַ יְעוֹ עַל זֹאת שֶׁ יִהְ יֶה קוֹ לוֹ נִשְׁ מָ ע ּ ּ לְ מֵ רָ חוֹ ק בִּ בְ חִ ינַת מֹשֶׁ ה יְדַ בֵּ ר וְ הָ אֱלֹ קִ ים יַעֲנֶנו בְ קוֹ ל ּ ּ . ) לקוטי הלכות יורה דעה - הלכות נדרים ד ' - (ה" כ

Segment 40
HE:
פֶ ן יֶהֶרְ סו אֶ ל ה ּ ּ ' ) שמות יט , ( כא שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י הַ חֹל הֵם בְּ חִ ינַת אַ חַ ר הַ בְּ רִ יאָ ה , שֶׁ בָּ הֶם יָצְ אָ ה הַ בְּ רִ יאָ ה מֵ הַ כּ ֹחַ אֶ ל הַ פֹעַל ּ , וְ כָ ל הַ בְּ רִ יאָ ה הָ יְתָ ה עַל־יְדֵ י אֱמֶ ת , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " בְּ רֵ אשִׁ ית בָּ רָ א אֱלֹקִ ים " סוֹ פֵ י תֵ בוֹ ת " אֱמֶ ת ". אַ ך אַ ף־עַל־פִ י־כֵן תֵ כֶ ף שֶׁ יָצְ אָ ה ּ ּ ּ ְ הַ בְּ רִ יאָ ה מִ כּ ֹחַ אֶ ל הַ פֹעַל ּ , נִמְ שַׁ ְך רֹשֶׁ ם עַל אֲחִ יזַת ּ הַ שֶׁ קֶ ר , וְעַל־כֵּן יֵשׁ בְּ שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י הַ חֹל אֵ יזֶה אֲחִ יזָה לְ הַ שֶׁ קֶ ר ּ , וְ עִ קַ ר הַ תִ קון עַל־יְדֵ י שַׁ בָּ ת שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ ּ אֱמֶ ת כַּ יָדועַ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן שַׁ בָּ ת הוא בְּ חִ ינַת תַ כְ לִ ית עוֹ לָם ּ ּ הַ בָּ א , שֶׁ אָ ז יִהְ יֶה נִכְ לָל אַ חַ ר הַ בְּ רִ יאָ ה בְּ קֹדֶ ם הַ בְּ רִ יאָ ה , שֶׁ עִ קַ ר הַ כְּ לָלִ יות הַזֶה הוא עַל־יְדֵ י אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן צְ רִ יכִ ין לְ הַ מְ שִׁ יך קְ דֻ שַׁ ת שַׁ בָּ ת עַל שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י הַ חֹל ּ ְ , כִּ י עִ קַ ר הַ חַ יות וְ הַ קִ יום שֶׁ ל הַ בְּ רִ יאָ ה כֻּלָה הוא עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ אֱמֶ ת , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת שַׁ בָּ ת ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת עֶצֶם ּ הָ אֱמֶ ת . וְ כֵן צְ רִ יכִ ין לְ הַ מְ שִׁ יך קְ דֻ שַׁ ת הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ְ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת שַׁ בָּ ת דְ כֻלְ הוֹ יוֹ מָ א ּ ּ ּ , עַל כָּ ל הֲמוֹ ן בְּ נֵי־יִשְׂ רָ אֵ ל , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת חֹל נֶגְדוֹ ּ , דְ הַ יְנו לְ הָ אִ יר ּ ּ ָּב הֶם הָ אֱמֶ ת שֶׁ הוא עִ קַ ר הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ . אֲבָ ל עִ קַ ר הַ מְ שָׁ כַת ּ הָ אֱמֶ ת , שֶׁ הוא הַ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ ל שַׁ בָּ ת ּ ּ ּ , עַל שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י הַ חֹל , וְ כֵן הַ מְ שָׁ כַ ת קְ דֻ שַׁ ת הָ אֱמֶ ת שֶׁ ל הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת עַל כָּ ל ּ ּ ּ הֲמוֹ ן הָ עָם הוא דַ יְקָ א עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת הַ בְ דָ ּ ּ ּ לָה , עַל־יְדֵ י שֶׁ יוֹ דְ עִ ין לְ הַבְ דִ יל בֵּ ין הַ קֹדֶ שׁ ובֵ ין הַ חֹל ּ ּ ּ ּ , בֵּ ין שַׁ בָּ ת לְ שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י הַ מַ עֲשֶׂ ה ובֵ ין הַ צַ דִ יק לַהֲמוֹ ן הָ עָם ּ ּ ּ ּ , הַ יְנו ּ שֶׁ יוֹ דְ עִ ין שֶׁ יֵשׁ הֶבְ דֵ ל גָּדוֹ ל בֵּ ין עֶצֶם הָ אֱמֶ ת שֶׁ ל שַׁ בָּ ת ּ ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ צַ דִ י ּ ּ ּ ק הָ אֱמֶ ת , ּובֵ ין הָ אֱמֶ ת שֶׁ ל יְמֵ י הַ חֹל שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת הֲמוֹ ן הָ עָם ; כִּ י אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ גַּם כָּ ל ּ חַ יותָ ם וְ תִ קונָם וְ קִ יומָ ם הוא עַל־יְדֵ י הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , אֲבָ ל אִ י אֶ פְ שָׁ ר לָהֶם לְ הַ שִׂ יג ולְ הָ בִ ין אֲמִ תַ ת דַ עְ תוֹ שֶׁ ל הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הָ אֱמֶ ת שֶׁ ּ הוא בְּ חִ ינַת שַׁ בָּ ת , כִּ י מְ אֹד עָמְ קו ּ מַ חְ שְׁ בוֹ תָ יו ; רַ ק עִ קַ ר הָ אֱמֶ ת שֶׁ ל הַ הֲמוֹ ן־עָם עִ ם בְּ חִ ינַת ּ יְמֵ י הַ חֹל הוא לֵידַ ע שֶׁ הֵם רְ חוֹ קִ ים מִ לְ הַ שִׂ יג ולְ הָ בִ ין ּ ּ ּ ּ אֲמִ תַ ת הַ דַ עַת הָ אֱמֶ ת ּ ּ , רַ ק צְ רִ יכִ ין לְ הִ תְ חַ זֵק בֶּ אֱמונָה ּ ּ , ל"ּ כַּ נַ וְזֶ הו עִ קַ ר הָ אֱמֶ ת שֶׁ לָהֶם ּ ּ ּ . נִמְ צָ א , ּ שֶׁ דַ יְקָ א עַל־יְדֵ י הַ בְ דָ לָה מַ מְ שִׁ יכִ ין הַ קְ דֻ שָׁ ה מִ שַׁ בָּ ת לִ ימֵ י הַ חֹל ּ ּ ּ ּ ומֵ הַ צַ דִ יק לַהֲמוֹ ן־עָם כַּ נַ ּ ּ ּ ּ . ל" וְזֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ אֵ צֶל ּ מַ עֲמַ ד הַ ר־סִ ינַי כְּ תִ יב : " פֶ ן יֶהֶרְ סו אֶ ל ה ּ ּ ' לִ רְ אוֹ ת וְגוֹ , ' וְ עָ לִ יתָ אַ תָ ה וְ אַ הֲרֹן עִ מָ ך וְגוֹ ּ ְ ּ ' ". וְ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" אַ תָ ה מְ חִ צָ ה לְ עַצְ מְ ך וְ אַ הֲרֹן מְ חִ צָ ה לְ עַצְ מוֹ ּ ּ ּ ָ , וְ הָ עָם אַ ל יֶהֶרְ סו כְּ לָל לַעֲלוֹ ת ּ , הַ יְנו כַּ נִזְכָּ ר לְ עֵיל ּ ּ , כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר ּ לִ קָ רֵ ב אֶ ל מְ חִ צַ ת הַ צַ דִ יק ולְ הָ ּ ּ ּ ּ בִ ין ולְ הַ שִׂ יג עַמְ קות ּ ּ ּ דַ עְ תוֹ ּ ּ , וְעַל־כֵּן אָ סור לְ הַ רְ הֵר אַ חֲרָ יו ּ . וְזֶה גַּם־כֵּן בְּ חִ ינַת בְּ בֵ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ אִ סּ ור הַ זָרִ ים לָגֶשֶׁ ת אֶ ל הַ קֹדֶ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ ובַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ , כִּ י עִ קַ ר הַ קְ דֻ שָׁ ה הוא אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ , ּובְ כָ ל מָ קוֹ ם שֶׁ מֵ אִ יר בּ וֹ אֲמִ תָ ּ ּ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך בְּ יוֹ תֵ ר ְ , יֵשׁ בּ וֹ קְ דֻ שָׁ ה ּ יְתֵ רָ ה , אֲבָ ל לָאו כָּ ל אָ דָ ם יָכוֹ ל לָגֶשֶׁ ת ולְ הִ תְ קָ רֵ ב אֶ ל ּ קְ דֻ שַׁ ת הָ אֱמֶ ת הַ זֶה ּ ּ , כִּ י עֶצֶם הָ אֱמֶ ת , שֶׁ הוא הַ שָׂ גַת ּ ּ אֲמִ תָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ שִׂ יג ּ , רַ ק כָּ ל אֶ חָ ד צָ רִ יך ְ לַעֲמֹד עַל עָמְ דוֹ ומְ חִ צָ תוֹ לֶאֱחֹז בְּ דֶ רֶ ך הָ אֱמֶ ת כְּ פִ י ְ ּ ּ מַ דְ רֵ גָתוֹ , וְזֶה עִ קַ ר הָ אֱמֶ ת שֶׁ לוֹ ּ ּ , לְ בַ ל יֶהֱרֹס לָגֶשֶׁ ת לְ מַ ה שֶׁ אֵ ינוֹ רָ אוי ּ ּ , כִּ י בַּ מֻפְ לָא מִ מְ ך אַ ל תִ דְ רֹשׁ וְ כו ּ ּ ּ ָ ּ . ' וְזֶה סוֹ ד הַ בְ דָ לָה בְּ מוֹ צָ אֵ י־שַׁ בָּ ת ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה ּדַ יְקָ א מַ מְ שִׁ יכִ ין קְ דֻ שַׁ ת שַׁ בָּ ת לִ ימֵ י הַ חֹל ּ , הַיְנו כַּ נַ ּ ּ "ל. ) לקוטי הלכות -

Segment 41
HE:
הלכות ריבית ' ה - אותיות ל " ז ל "ח לפי אוצר היראה – אמת - (ג" ל

Segment 42
HE:
אָ נֹכִ י ה ' אֱלֹקֶ יך ָ ) שמות (ב , כ עִ קַ ר קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה וְ הַ מִ צְ וֹ ת הוא הָ אֱמונָה שֶׁ הוא יְסוֹ ד ּ ּ ּ ּ ּ ּ כָּ ל הַ תוֹ רָ ה וְ הַ מִ צְ וֹ ת ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) תְ הִ לִ ים קיט ּ ּ (: כָּ ל מִ צְ וֹ תֶ יך אֱמונָה ּ ָ , וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ ) ל " מַ כּ וֹ ת כד .(: בָּ א חֲבַ קוק וְהֶעֱמִ ידָ ן עַל אַ חַ ת ּ ּ ' וְצַ דִ יק בֶּ אֱמונָתוֹ ּ ּ יִחְ יֶה ', וְ עַל־כֵּן תְ חִ לַת דְ בַ ר ה ּ ּ ּ ' ּ שֶׁ דִ בֶּ ר עִ ם יִשְׂ רָ אֵ ל הוא ּ ' אָ נֹכִ י ה ' אֱלֹקֶ יך ' ָ ) ' ּ וְ כו שְׁ מוֹ ת כ ( שֶׁ הוא עִ קַ ר הָ אֱמונָה ּ ּ ּ לְ הַ אֲמִ ין בַּ ה ' יִתְ בָּ רַ ך ולְ בַ טֵ ל אֱמונוֹ ת כּ וֹ זְבִ יוֹ ת בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ ְ ' לֹא יִהְ יֶה לְ ך אֱלֹהִ ים אֲחֵ רִ ים ָ , לֹא תַ עֲשֶׂ ה לְ ך פֶ סֶ ל ָ ' ', ּ וְ כו כִּ י זֶהו עִ קַ ר הַ הַ ּ ּ תְ חָ לָה וְ הַ תַ כְ לִ ית וְ הַ יְסוֹ ד וְהָ עִ קָ ר ּ ּ שֶׁ ל כָּ ל הַ תוֹ רָ ה כֻּלָה ּ ּ ּ , כִּ י הָ עִ קָ ר הוא הָ אֱמונָה ּ ּ ּ . ) לקוטי הלכות - הלכות ערובי תחומים ה ' - (' א

Segment 43
HE:
כוֹ זָ ר אֶ יוֹ ־ת ם הַ ַׁשּ ָּבת ) שְׁ מוֹ ת כ (ח , וְ עַל כֵּן בְּ חִ ינַת שַׁ בָּ ת הוא עֵצָ ה גְּדוֹ לָה נֶגֶד כָּ ּ ל הַ הִ תְ נַגְּדות וְ הַבִּ לְ בּ ולִ ים שֶׁ יֵשׁ לָאָ דָ ם ּ ּ ּ , הֵן מֵ עַצְ מוֹ הֵן מֵ אֲחֵ רִ ים , כִּ י בְּ כָ ל הַ תַ אֲוֹ ת וְ הַ בִּ לְ בּ ולִ ים וְ הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת ּ ּ ּ רָ עוֹ ת הַ חוֹ לְ פִ ין וְ עוֹ בְ רִ ין עָ לָיו , צָ רִ יך לִ זְכּ ֹר בְּ שַׁ בָּ ת ְ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת בִּ טול אֶ ל הַ תַ כְ לִ ית ּ ּ ּ ּ , ְּכ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ ) בַּ מְ כִ ילְ תָ א ּ (: זָכוֹ ר אֶ ת יוֹ ם הַ שַׁ בָּ ת ּ ) שְׁ מוֹ ת כ ( — זָכְ רֵ הו ּ מֵ אֶ חָ ד בְּ שַׁ בָּ ת . כִּ י שַׁ בָּ ת הוא בְּ חִ ינַת ּ ' שֵׁ ב וְ אַ ל תַ עֲשֶׂ ה ּ ', בְּ חִ ינַת שְׁ בִ יתָ ה ובִ טול ּ ּ ּ , שֶׁ הוא עֵצָ ה גְּדוֹ לָה ּ , שֶׁ בְּ כָ ל מַ ה ּשֶׁ חוֹ לֵף וְ עוֹ בֵ ר עָ לָיו יְ , ּ בַ טֵ ל עַצְ מוֹ אֵ יזֶה שָׁ עָ ה וְיִזְכּ ֹר אֶ ת עַצְ מוֹ בְּ הַ תַ כְ לִ ית ּ . כִּ י כָּ ל אָ דָ ם שֶׁ בָּ עוֹ לָם יָכוֹ ל לְ בַ טֵ ל ּ אֶ ת עַצְ מוֹ וְ לִ זְכּ ֹר בְּ הַ תַ כְ לִ ית שֶׁ הוא לְ הִ כָּ לֵל בְּ אוֹ ר ּ ּ הָ אֵ ין־סוֹ ף יִתְ בָּ רַ ך . ְ וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ בָ אֵ ר זֹאת בִּ כְ תָ ב , כִּ י ּ הוא לְ כָ ל חַ ד כְּ פום מַ ה דִ מְ שַׁ עֵר בְּ לִ בֵּ יה ּ ּ ּ . אֲבָ ל עַל־כָּ ל־פָ נִים כָּ ל יִשְׂ רָ אֵ ל מַ אֲמִ ינִים שֶׁ זֶה עִ קַ ר תַ כְ לִ יתָ ם ּ ּ ּ ּ וְ תִ קְ וָתָ ם לָנֶצַ ח , וְ כָ ל אֶ חָ ד כְּ פִ י מַ ה שֶׁ הוא ּ ּ , בְּ כָ ל מַ ה ּשֶׁ עוֹ בֵ ר עָ לָיו , יָכוֹ ל לְ בַ טֵ ל עַצְ מוֹ בְּ תוֹ ך כָּ ל הַ בִּ לְ בּ ולִ י ּ ְ ּ ם וְ הַ טְ רָ דוֹ ת ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת שַׁ בָּ ת ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת שְׁ בִ יתָ ה ּ ובִ טול ּ ּ ּ . וְ עַל־יְדֵ י זֶה יִתְ בַּ טְ לו כָּ ל הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת הַ טוֹ רְ דוֹ ת ּ ּ ּ ּ וְ כָ ל הַ חָ כְ מוֹ ת שֶׁ ל הֶבֶ ל וָשֶׁ קֶ ר , וְיִזְכֶּ ה לַעֲשׂ וֹ ת כָּ ל עֲסָ קָ יו בִּ שְׁ בִ יל הַ תַ כְ לִ ית ּ , בִּ בְ חִ ינַת הַ מֹחַ נִזוֹ ן תְ חִ לָה ּ ּ ּ ּ , ּ שֶׁ יִהְ יֶה אֲכִ ילָתוֹ וְ כָ ל עֲסָ קָ יו בִּ שְׁ בִ יל הַ תַ כְ לִ ית שֶׁ הוא הַ מֹחַ ּ ּ ּ וְ הַ חָ כְ מָ ה הָ אֲמִ תִ י ּ , לֹא שֶׁ יִהְ יֶה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם כָּ ל חָ כְ מָ תוֹ ּ וְ תַ חְ בּ ולוֹ תָ יו בִּ שְׁ בִ יל הָ עוֹ לָם־הַ זֶה וְ הַ גּוף ּ ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ עֵשָׂ ו , בְּ חִ ינַת הַ גּוף נִזוֹ ן תְ חִ לָה ּ ּ ּ ּ . כִּ י בְּ חִ ינַת שַׁ בָּ ת מְ בַ טֵ ל ּ בְּ חִ ינַת אֲחִ יזַת עֵשָׂ ו . וְזֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ מְ בֹאָ ר ּ ּ בְּ הַ מַ עֲשֶׂ ה שֶׁ ל הַ בָּ נִים שֶׁ נֶחְ לְ פו ּ ּ ּ ) סִ פורֵ י מַ עֲשִׂ יוֹ ת מַ עֲשֶׂ ה ּ ּ יא ( בַּ סּ וֹ ף , שֶׁ כְּ שֶׁ רוֹ דְ פִ ין אוֹ תוֹ שֶׁ רוֹ צֶ ה לִ כָּ נֵס אֶ ל הַ גָּן ) שֶׁ מְ רַ מֵ ז עַל הַ גַּן־עֵדֶ ן ּ ּ , ( יַעֲמֹד עַצְ מוֹ אֵ צֶ ל שַׁ בָּ ת , דְ הַ יְנו ּ ּ "ּ כַּ נַ ל וְ הָ בֵ ן : כִּ י בֶּ אֱמֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל בִּ כְ לָל , הֵם בִּ בְ חִ ינַת קְ דֻ שַׁ ת שַׁ בָּ ת ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אוֹ מְ רִ ים בְּ בִ רְ כַּ ת הַ מַ בְ דִ יל ּ ּ : בֵּ ין יִשְׂ רָ אֵ ל לָעַמִ ים ּ , בֵּ ין יוֹ ם הַ שְׁ בִ יעִ י לְ שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י הַ מַ עֲשֶׂ ה ּ ּ . כִּ י יִשְׂ רָ אֵ ל מַ מְ שִׁ יכִ ין קְ דֻ שַׁ ת שַׁ בָּ ת לְ שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י הַ חֹל ּ . וְ עַל־כֵּן כָּ ל אֲכִ ילַת יִשְׂ רָ אֵ ל קֹדֶ שׁ , כִּ י יִשְׂ רָ אֵ ל אֵ ינָם אוֹ כְ לִ ים שׁ ום ּ מַ אֲכָ ל מִ יָד ּ , רַ ק צְ רִ יכִ ין לְ הַ מְ תִ ין הַ רְ בֵּ ה ּ קֹדֶ ם שֶׁ אוֹ כְ לִ ין , וְ עַל־יְדֵ י זֶה הֵם מַ מְ שִׁ יכִ ין עֲלֵיהֶם בְּ כָ ל אֲכִ ילָתָ ם בְּ חִ ינַת קְ דֻ שַׁ ת שַׁ בָּ ת ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ מֹחַ נִזוֹ ן תְ חִ לָה ּ ּ ּ ּ ּ . כִּ י אִ ישׁ יִשְׂ רָ אֵ ל כְּ שֶׁ עוֹ מֵ ד בַּ בּ ֹקֶ ר וְ לִ בּ וֹ חַ לָשׁ וְרוֹ צֶ ה לֶאֱכֹל ּ , אֲבָ ל אֵ ינוֹ אוֹ כֵ ל מִ ּיָד , כִּ י צָ רִ יך לְ הַ מְ תִ ין עַד שֶׁ יִטֹל יָדָ יו ּ ּ ּ ְ וִיבָ רֵ ך וְיִתְ פַ לֵל ּ ּ ְ , וְ הַ כְּ שֵׁ רִ ים וְ הַ יְרֵ אִ ים מַ מְ תִ ינִים יוֹ תֵ ר ּ , כִּ י לוֹ מְ דִ ים גַּם אַ חַ ר הַ תְ פִ לָה קֹדֶ ם שֶׁ אוֹ כְ לִ ים ּ ּ . וכְ שֶׁ רוֹ צֶ ה לֶאֱכֹל אֵ ינוֹ אוֹ כֵל מִ יָד ּ ּ , כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י כַּ מָ ה ּ

Segment 44
HE:
מִ צְ ווֹ ת שֶׁ עוֹ שִׂ ין מִ קֹדֶ ם ּ , שֶׁ מְ קַ דְ שִׁ ין הַ מַ אֲכָ ל ּ ּ ּ , כְּ גוֹ ן בָּ שָׂ ר צָ רִ יך שְׁ חִ יטָ ה וְ נִקור ומְ לִ יחָ ה וַהֲדָ חָ ה ּ ּ ּ ְ . וְ כֵן לֶחֶ ם צְ רִ יכִ ין לִ קַ ח חַ לָה מִ קֹדֶ ם וְ כו ּ ּ ּ ּ ', וְ אַ חַ ר כָּ ך כְּ שֶׁ רוֹ צֶ ה לֶאֱכֹל צָ רִ יך ְ ְ לִ טֹל יָדָ יו ולְ בָ רֵ ך ְ ּ ּ . נִמְ צָ א שֶׁ כָּ ל אֲכִ ילַת יִשְׂ רָ אֵ ל הוא ּ עַל־יְדֵ י הַ מְ תָ נָה הַ רְ בֵּ ה ּ , כִּ י עַל־יְדֵ י כָּ ל זֶה שֶׁ מַ מְ תִ ינִין ּ ּ הַ רְ בֵּ ה קֹדֶ ם אֲכִ ילָתָ ם כַּ נַ , ל"ּ עַל־יְדֵ י זֶה מַ מְ שִׁ יכִ ין עַל עַצְ מָ ן קְ דֻ שַׁ ת שַׁ בָּ ת שֶׁ הוא שְׁ בִ יתָ ה ובִ טול ּ ּ ּ ּ ּ , ּומַ כְ נִיעִ ין בְּ חִ ינַת עֵשָׂ ו שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ' הַ לְ עִ יטֵ נִי נָא — ' שֶׁ חוֹ טֵ ף הַ מַ אֲכָ ל מִ יָד ּ ּ . אֲבָ ל מֵ חֲמַ ת טִ רְ דַ ת הָ עוֹ לָם הַזֶה ּ ּ וְ תַ אֲוֹ תָ יו , יוכַ ל לִ הְ יוֹ ת שֶׁ גַּם אִ ישׁ הַ יִשְׂ רְ אֵ לִ י יִשְׁ כַּ ח חַ ס ּ ּ וְ שָׁ לוֹ ם בִּ שְׁ עַת הָ אֲכִ ילָה וְכַיוֹ צֵ א אֶ ת הַ תַ כְ לִ ית ּ ּ , עַל־כֵּן צְ רִ יכִ ין לִ זָהֵר לִ זְכּ ֹר בְּ כָ ל פַ עַם אֶ ת הַ שַׁ בָּ ת ּ ּ ּ , דְ הַ יְנו ּ ּ שֶׁ בְּ תוֹ ך תֹקֶ ף הַ טִ רְ דָ א שֶׁ ל עוֹ לָם הַ זֶה ּ ּ ּ ְ ּ , אוֹ כְּ שֶׁ בָּ א לֶאֱכֹל וְ כַ יוֹ צֵ א ּ , יְבַ טֵ ל אֶ ת עַצְ מוֹ אֵ יזֶה שָׁ עָה שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ שַׁ בָּ ת , אָ ז יִזְכֶּ ה שֶׁ הַ מֹחַ נִזוֹ ן תְ חִ לָ ּ ּ ּ ּ , ה וְיִהְ יו נִכְ נָעִ ים כָּ ל ּ הַ הִ תְ נַגְּדות וְהַ שׂ וֹ נְאִ ים וְ הַ בִּ לְ בּ ולִ ים ּ ּ ּ ) . לקוטי הלכות -

Segment 45
HE:
הלכות שבת ו ' - אות ה ('

Segment 46
HE:
וְ יוֹ ם הַ שְׁ בִ יעִ י שַׁ בָּ ת ּ

Segment 47
HE:
) שמות (י , כ עִ קַ ר הַ זְבִ יחָ ה וְ הַ שְׁ חִ יטָ ה שֶׁ ל הַ יֵצֶר הָ רָ ע וְחֵ ילוֹ תָ יו ּ ּ ּ ּ , שֶׁ עוֹ סְ קִ ין לִ טְ בּ ֹחַ וְ לִ שְׁ חֹט בְּ נֵי הָ אָ דָ ם , הָ עִ קָ ר הוא ּ ּ עַל־יְדֵ י שֶׁ עוֹ סְ קִ ין לְ הַ כְ נִיס בָּ הֶם מַ חֲשָׁ בוֹ ת רָ עוֹ ת , שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה עִ קַ ר הַ זְבִ יחָ ה וְ הַ שְׁ חִ יטָ ה שֶׁ לָהֶם ּ ּ ּ ּ . וְ הָ עִ קָ ר ּ לוֹ כֵ ד אֶ ת הָ אָ דָ ם בְּ מַ חֲשָׁ בוֹ ת שֶׁ ל תַ אֲוַת מָ מוֹ ן ּ , כִּ י בָּ זֶה הָ אָ דָ ם טָ רו ּ ד מְ אֹד בְּ מַ חֲשַׁ בְ תוֹ כָּ ל יְמֵ י חַ יָיו ּ ּ , כִּ י אֵ ין אָ דָ ם מֵ ת וַחֲצִ י תַ אֲוָתוֹ בְּ יָדוֹ ּ , וְ כָ ל מַ ה שֶׁ יֶשׁ לוֹ יוֹ תֵ ר ּ ּ חָ סֵ ר לוֹ בְּ יוֹ תֵ ר וְ אֵ ינוֹ מְ מַ לֵא תַ אֲוָתוֹ לְ עוֹ לָם ּ ּ . וְ הִ נֵה ּ מֵ חֲמַ ת שֶׁ הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת כְּ רוכִ ים וְ נִסְ בָּ כִ ים זֶה בָּ זֶה מְ ּ ּ אֹד , ומִ מַ חֲשָׁ בָ ה לְ רַ עְ יוֹ ן מֵ רַ עְ יוֹ ן הוֹ לְ כִ ין עַל־יְדֵ י־זֶה ּ ּ לְ מַ חֲשָׁ בָ ה , עַד שֶׁ בָּ אִ ים עַל־יְדֵ י־זֶה לְ מַ ה שֶׁ בָּ אִ ים חַ ס ּ וְ שָׁ לוֹ ם . וְ הָ עֵצָ ה הַ כְּ לָלִ ית לָזֶה הוא ּ , ּ שֶׁ פִ תְ אֹם יַעֲמֹד וְיִשְׁ בּ ֹת וְ יִהְ יֶה שֵׁ ב וְ אַ ל תַ עֲשֶׂ הָ אָ דָ ם וְיָנוחַ ּ ּ ה בְּ מַ חֲשַׁ בְ תוֹ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת שַׁ בָּ ת , שֶׁ בְּ תוֹ ך כָּ ל הַ טְ רָ דוֹ ת ּ ְ וְ הַ בִּ לְ בּ ולִ ים וְ הָ רַ עְ יוֹ נִים הָ רַ בִּ ים וְ הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת יְבַ טֵ ל אֶ ת ּ ּ ּ עַצְ מוֹ לְ גַמְ רֵ י וְיָנוחַ וְ יִשְׁ בּ ֹת בִּ בְ חִ ינַת שַׁ בָּ ת ּ , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת

Segment 48
HE:
ָהַ מַ חֲשָׁ בָ ה בְּ יַד הָ אָ דָ ם ת ּ ּ מִ יד לְ הַ טוֹ תָ ה כִּ רְ צוֹ נוֹ ּ ּ , רַ ק כְּ שֶׁ נִתְ בַּ לְ בֵּ ל בְּ מַ חֲשָׁ בוֹ ת וְרַ עְ יוֹ נִים הַ רְ בֵּ ה ּ , נִדְ מֶ ה לוֹ שֶׁ קָ שֶׁ ה לוֹ לָשׁ וב וְ לָצֵאת מֵ הֶם ּ ּ , אֲבָ ל עִ קַ ר הָ עֵצָ ה ּ , שֶׁ פִ תְ אֹם יַעֲמֹד וְיִשְׁ בּ ֹת וִיבַ טֵ ל עַצְ מוֹ ּ ּ , כִּ י זֶה כְּ לָל גָּדוֹ ל בְּ עִ נְיַן הַ ּמַ חֲשָׁ בוֹ ת , שֶׁ הָ עִ קָ ר הוא שֵׁ ב וְ אַ ל תַ עֲשֶׂ ה ּ ּ ּ , כִּ י אִ ם יִרְ צֶ ה לַעֲמֹד נֶגְדָ ם ולְ סָ תְ רָ ם ּ ּ , יִהְ יֶה נִלְ כָּ ד יוֹ תֵ ר , עַל־כֵּן הָ עִ קָ ר לִ הְ יוֹ ת שֵׁ ב וְ אַ ל תַ עֲשֶׂ ה מֵ עַתָ ה ּ ּ ּ עַל־כָּ ל־פָ נִים ּ , שֶׁ בְּ תוֹ ך תקֶ ף בִּ לְ בּ ול הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת יַעֲמֹד ּ ּ ּ ְ וְיָ ּ נוחַ וְ לֹא יַחְ שׁ ֹב עוֹ ד . וְ לִ פְ עָמִ ים צָ רִ יך לָזֶה בִּ טול ּ ּ ְ דִ קְ דֻ שָׁ ה בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ , הַ יְנו שֶׁ יְבַ טֵ ל עַצְ מוֹ לְ גַמְ רֵ י וְ יִזְכּ ֹר ּ ּ ּ בְּ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , וִיבַ טֵ ל אֶ ת עַצְ מוֹ לְ גַבֵּ י אוֹ ר הָ אֵ ין סוֹ ף ּ יִתְ בָּ רַ ך . ְ וְזֶהו בְּ חִ ינַת שַׁ בָּ ת ּ , ּ שֶׁ צָ רִ יך הָ אָ דָ ם לִ זְכּ ֹר תָ מִ יד ּ ְ ולְ הַ מְ שִׁ יך עַל עַצְ מוֹ קְ דֻ שַׁ ת שַׁ בָּ ת גַּם בִּ ימֵ י הַ חֹל ּ ְ ּ , הַ יְנו ּ שֶׁ בְּ תוֹ ך כָּ ל הַ בִּ לְ בּ ולִ ים יַעֲמֹד וְיָנוחַ בִּ בְ חִ ינַת שַׁ בָּ ת ּ ּ ְ , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה יִנָצֵ ל מִ כָּ ל הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת רָ עוֹ ת ּ ּ . ) לקוטי הלכות - הלכות שבת 'ו - אות ח ; ' עיין שבת -

Segment 49
HE:
אות מ"ב לפי אוצר היראה - מחשבות והרהורים- (' ז

Segment 50
HE:
כַ בֵּ ד אֶ ת אָ בִ יך וְ אֶ ת אִ מֶ ך ָ ָ ּ ) שמות כ ( יב , וְ זֶהו כַּ בֵּ ד אֶ ת אָ בִ יך וְ אֶ ת אִ מֶ ך לְ מַ עַן יַאֲרִ כון יָמֶ יך ָ ָ ָ ּ ּ ּ וְ כו . 'ּ וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" לְ עוֹ לָם שֶׁ כֻּלוֹ אָ רֹך וְ ְ ּ . 'ּ כו כִּ י רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ " ל אָ מְ רו ּ : טוֹ ב לָאָ דָ ם שֶׁ לֹא נִבְ רָ א ּ מִ שֶׁ נִבְ רָ א ּ ּ . וְ אִ ם כֵּ ן קָ שֶׁ ה לָמָ ה נִבְ רָ א ּ , ופֵ רֵ שׁ רַ בֵּ נו זַ ּ ּ ל " ) בְּ לִ קוטֵ י תִ נְיָנָא סִ ימָ ן לט ּ ּ ּ ( שֶׁ כְּ פִ י פִ גְ עֵי הָ עוֹ לָם הַזֶה ּ ּ בְּ וַדַ אי טוֹ ב שֶׁ לֹא נִבְ רָ א אֲבָ ל בִּ שְׁ ּ ּ בִ יל הַ תַ כְ לִ ית ּ בְּ וַדַ אי טוֹ ב מַ ה שֶׁ נִבְ רָ א ּ ּ ּ . כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ נְשָׁ מָ ה ּ לְ הַ שִׂ יג הַ תַ כְ לִ ית בְּ חִ ינַת שַׁ בָּ ת ּ ּ , כִּ י אִ ם עַ ל־יְדֵ י שֶׁ עוֹ בֶ רֶ ת בְּ זֶה הָ עוֹ לַם הַ מַ עֲשֶׂ ה וְ כו ּ ּ ', ּ עַיֵן שָׁ ם . וְ עַ ל־כֵּן נִסְ מָ ך לְ מַ עַן יַאֲרִ כון יָמֶ יך אֵ צֶ ָ ְ ּ ל מִ צְ וַת כִּ בּ וד דַ יְקָ א ּ ּ , כִּ י יֵשׁ שֶׁ יִקְ שֶׁ ה בְּ עֵינֵיהֶ ם לָמָ ה לוֹ לְ כַ בֵּ ד אָ בִ יו וְ אִ מוֹ ּ ּ ּ בִּ שְׁ בִ יל שֶׁ הֵ בִ יאו אוֹ תוֹ לְ זֶה הָ עוֹ לָם ּ , הֲלֹא טוֹ ב לָאָ דָ ם שֶׁ לֹא נִבְ רָ א מִ שֶׁ נִבְ רָ א ּ ּ ּ . וְ כַ אֲ שֶׁ ר בֶּ אֱמֶ ת הַ רְ בֵּ ה בְּ נֵי אָ דָ ם קוֹ בְ לִ ים עַ ל יְ מֵ יהֶ ם וְ אוֹ מְ רִ ים לָמָ ה נִבְ רְ או ּ ּ מֵ חֲמַ ת רִ בּ וי הַ צָ רוֹ ת וְ הַ יִסּ ורִ ים שֶׁ סּ וֹ בְ לִ ים בְּ זֶה הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ ּ וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ : אָ דָ ם לְ עָ מָ ל יולָד קְ צַ ר יָמִ ים ושְׂ בַ ע רֹגֶז ּ ּ ּ . אַ ך בֶּ אֱמֶ ת בִּ שְׁ בִ יל הַ תַ כְ לִ ית שֶׁ יִזְכֶּ ה אֲפִ לו הַ פָ חות ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ שֶׁ בַּ פְ ּ חותִ ים וְ הַ קַ ל שֶׁ בַּ קַ לִ ים בְּ וַדַ אי כְּ דַ אי כָּ ל ּ ּ ּ ּ ּ הַ יִסּ ורִ ים וְ הַ צָ רוֹ ת שֶׁ סּ וֹ בֵ ל בְּ זֶה הָ עוֹ לָם וְ אַ חַ ר מִ יתָ ה ּ ּ ּ , כִּ י הַ כּ ֹל כְּ דַ אי בִּ שְׁ בִ יל הַ תַ כְ לִ ית ּ . ) רַ ק מִ י שֶׁ הוא חֲכַ ם ּ אֱמֶ ת וְ רוֹ אֶ ה אֶ ת הַ נוֹ לָד הוא מְ יַשֵׁ ב עַצְ מוֹ לָמָ ה לוֹ ּ ּ ּ ּ לִ סְ בּ ֹל צַ עַר וְ יִסּ ורִ ין הַ רְ בֵּ ה בְּ זֶה הָ עוֹ לָם ּ , בִּ פְ רָ ט אַ חַ ר מִ יתָ ה אִ ם לֹא יֵיטִ יב אֶ ת מַ עֲשָׂ יו וְ לַסּ וֹ ף מַ ה יִשָׁ אֵ ר ּ ּ מִ מֶ נו ּ ּ ּ . הֲלֹא טוֹ ב לוֹ שֶׁ יֵיטִ יב אֶ ת מַ עֲשָׂ יו וְ יִהְ יֶה נִצוֹ ל ּ ּ מִ מְ רִ ירות הָ עֳנָשִׁ ים לְ אַ חַ ר מוֹ תוֹ ּ ּ , וְגַם בְּ זֶה הָ עוֹ לָם יִהְ יֶה נָקֵ ל לוֹ בְּ יוֹ תֵ ר לְ קַ בֵּ ל פִ גְ עֵי הָ עוֹ לָם כַּ יָדועַ ּ ּ ּ , וְ אַ חַ ר כָּ ך יִזְכֶּ ה לְ מַ ה שֶׁ יִזְכֶּ ה עַיִן לֹא רָ אָ תָ ה וְ כו ּ ּ ּ ְ . ' אֲבָ ל עַל כָּ ל פָ נִים סוֹ ף כָּ ל סוֹ ף גַּם הַ תַ כְ לִ ית הַ מְ עַט דִ מְ עַט ּ ּ ּ שֶׁ יִזְכֶּ ה הַ קַ ל שֶׁ בַּ קַ לִ ים עוֹ לֶ ּ ּ ּ ּ ה עַ ל כָּ ל הַ צָ רוֹ ת וְ הַ יִסּ ורִ ים ּ ּ ּ שֶׁ סָּ בַ ל בְּ זֶה הָ עוֹ לָם וְ אַ חַ ר כָּ ך ְ (. ובִ שְׁ בִ יל זֶה בְּ וַדַ אי ּ ּ הוא מְ חֻיָב לְ כַ בֵּ ד אֶ ת אָ בִ יו וְ אִ מוֹ שֶׁ הֵ בִ יאו אוֹ תוֹ ּ ּ ּ ּ לָעוֹ לָם , מֵ אַ חַ ר שֶׁ עַ ל יָדָ ם יִזְכֶּ ה לְ תַ כְ לִ ית כָּ זֶה שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ זְכּ וֹ ת אֵ לָ יו שׁ ום מַ לְ אָ ך וְ כו ּ ּ ְ ' כִּ י אִ ם נִשְׁ מוֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל עַ ל־יְדֵ י שֶׁ הָ יָה בְּ זֶה הָ עוֹ לָם דַ יְקָ א שֶׁ יֶשׁ בּ וֹ ּ ּ אֲחִ יזַת הַ שֶׁ קֶ ר כָּ זֶה וְ תַ אֲווֹ ת כָּ אֵ לֶה וְ כו ּ ּ ּ :' נִמְ צָ א , דִ בְּ רוֹ ת שֶׁ כָּ ל אֵ לו הֶחָ מֵ שׁ ּ ּ ּ ) הראשונות ( מְ דַ בְּ רִ ים מֵ הַ תַ כְ לִ ית שֶׁ יִ ּ ּ זְכֶּ ה הָ אָ דָ ם בְּ זֶה הָ עוֹ לָם דַ יְקָ א ּ . אַ ך אֵ יך זוֹ כִ ין לְ הַ גִּיעַ לְ הַ תַ כְ לִ ית שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת שַׁ בָּ ת ּ ּ ְ ְ שְׁ מָ א דְ קֻ דְ שָׁ א בְּ רִ יך הוא לְ הַ כִּ יר אוֹ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ְ ּ ּ , הוא ּ עַל־יְדֵ י שֶׁ כּ וֹ פִ ין אֶ ת יִצְ רוֹ ומְ שַׁ בְּ רִ ין תַ אֲווֹ ת עוֹ לָם הַ זֶה ּ ּ ּ . וְזֶ הו בְּ חִ ינַת כְּ לַל כָּ ל הֶחָ מֵ שׁ דִ בְּ רוֹ ת הַ שְׁ נִיוֹ ת ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הֵם : לֹא תִ רְ צַ ח , לֹא תִ נְאָ ף , לֹא תִ גְנֹב וְ כו ּ ', שֶׁ הֵ ם כְּ לַל ּ הַ תַ אֲווֹ ת הַ גְּדוֹ לוֹ ת , שֶׁ הֵם : נִאוף ורְ צִ יחָ ה וְכַ עַס וגְנֵבָ ה ּ ּ ּ וְרַ מָ אות וְחֶ מְ דָ ה שֶׁ הוא כְּ לַל כָּ ל הַ תַ אֲווֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ , ּובִ פְ רָ ט ּתַ אֲוַת מָ מוֹ ן , כִּ י כְּ שֶׁ תָ כֹף אֶ ת יִצְ רְ ך וְ תִ הְ יֶה נִשְׁ מָ ר ָ ּ דִ בְּ רוֹ ת מִ תַ אֲווֹ ת עוֹ לָם הַ זֶה הַ כְּ לולִ ים בְּ הֶחָ מֵ שׁ ּ ּ ּ ּ אַ חֲרוֹ נוֹ ת שֶׁ כְּ לַל כֻּלָם לֹא תַ חְ מֹד וְ לֹא תִ תְ אַ וֶה ּ ּ ּ , לְ שַׁ בֵּר תַ אֲוַת וְחֶ מְ דַ ת לִ בּ וֹ ּ ּ , עַל־יְדֵ י זֶה תִ זְ ּ כֶּ ה לְ הַ תַ כְ לִ ית לֵידַ ע ּ ולְ הַ שִׂ יג שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת שַׁ בָּ ת ּ ּ ְ ּ . וְזֶהו בְּ חִ ינַת ּ לֹא תַ עֲנֶה בְ רֵ עֲך עֵד שָׁ קֶ ר שֶׁ הוא כְּ נֶגֶד דִ בּ ור זָכוֹ ר אֶ ת ּ ּ ּ ָ יוֹ ם הַ שַׁ בָּ ת ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ . ל" כִּ י שַׁ בָּ ת הוא ּ עִ קַ ר הַ תַ ּ ּ כְ לִ ית בְּ חִ ינַת תַ כְ לִ ית שָׁ מַ יִם וָאָ רֶ ץ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בַּ סִּ ימָ ן הַ נַ ּ ּ ) ל " לט תִ נְיָנָא ּ , ( שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ שִׂ יגוֹ ּ כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת לֹא תַ עֲנֶה בְ רֵ עֲך עֵד שָׁ קֶ ר ָ , דְ הַ יְנו לִ הְ יוֹ ת נִזְהָ ר מִ ן הַ שֶׁ קֶ ר הַ נֶאֱחָ ז בְּ זֶה הָ עוֹ ּ ּ ּ ּ לָם ולְ בָ רֵ ר הָ אֱמֶ ת מִ ן הַ שֶׁ קֶ ר דַ יְקָ א ּ ּ ּ . שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א ּ זוֹ כִ ין לְ שַׁ בָּ ת , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת אֱמֶ ת ּ , שֶׁ הוא שְׁ מָ א ּ דְ קֻ דְ שָׁ א בְּ רִ יך הוא ּ ְ ּ , שֶׁ הוא הַ תַ כְ לִ ית ּ ּ . כִּ י לֹא תַ עֲנֶה בְ רֵ עֲך ָ ' מְ רַ מֵ ז שֶׁ לֹא לְ הָ עִ יד עֵדות שֶׁ קֶ ר ּ ּ ּ ' בְּ בוֹ רְ א , וֹ כְּ מוֹ ּ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ " י בְּ שִׁ יר הַ שִׁ ירִ ים בַּ פָ סוק ּ ּ ּ : תָ אֳמֵ י צְ בִ יָה ּ ּ ', ּ וְ כו ּ עַיֵן שָׁ ם . וְ כֵן הוא מְ רַ מֵ ז שֶׁ לֹא לְ הָ עִ יד עֵדות שֶׁ קֶ ר ּ ּ ּ ּ עַל הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת שֶׁ נִקְ רָ א רֵ עֲך ָ ּ ּ ּ , כִּ י רַ ק הוא הָ רֵ עַ ּ וְ הָ אוֹ הֵב אֲמִ תִ י הַ חוֹ שֵׁ ב עַל תַ כְ ּ ּ לִ יתְ ך הַ נִצְ חִ י לְ הֵיטִ יב ּ ָ עִ מְ ך בְּ חִ נָם בְּ טוֹ ב אֲמִ תִ י וְ נִצְ חִ י ּ ּ ּ ָ . וְ הַ בַּ עַל דָ בָ ר מִ תְ גָּרֶ ה ּ בִּ בְ נֵי אָ דָ ם לִ מְ צֹא עָ לָיו תוֹ אֲנוֹ ת וַעֲלִ ילוֹ ת שֶׁ קֶ ר כְּ דֵ י ּ לְ הַ רְ חִ יקָ ם מִ טוֹ ב אֲמִ תִ י ּ ּ , מִ תַ כְ לִ ית הַ נִצְ חִ י שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר ּ ּ לִ זְכּ וֹ ת אֵ לָי ו כִּ י אִ ם עַל יָדוֹ כַּ יָדועַ ומְ בֹאָ ר בְּ כָ ל ּ ּ ּ הַ סְּ פָ רִ ים . וְ עַל זֶה צָ עַק דָ וִ ד הַ מֶ לֶך עָלָיו הַ שָׁ לוֹ ם ּ ּ ְ ּ : תֵ אָ לַמְ נָה שִׂ פְ תֵ י שֶׁ קֶ ר הַ דֹבְ רוֹ ת עַל צַ דִ יק עָתָ ק וְ כו ּ ּ ּ ּ . ' וְזֶהו בְּ חִ ינַת הָ אַ זְהָ רָ ה לֹא תַ עֲנֶה בְ רֵ עֲך עֵד שָׁ קֶ ר שֶׁ הוא ּ ּ ָ כְּ נֶ גֶד זָכוֹ ר אֶ ת יוֹ ם הַ שַׁ בָּ ת ּ , כִּ י עִ קַ ר קְ דֻ שַׁ ת שַׁ בָּ ת ּ ּ , שֶׁ הוא הַ תַ כְ לִ ית אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ זְכּ וֹ ת אֵ לָיו כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י ּ ּ הַ צַ דִ יק שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מֹשֶׁ ה ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ מְ בֹאָ ר שָׁ ם עַל ּ פָ סוק ּ ּ : לְ כו חֲזו וְ כו ּ ּ ּ ' בַּ סִּ ימָ ן הַ נַ , ל"ּ ּ עַיֵן שָׁ ) . ם לקוטי הלכות - הלכות שבועות ב (' ח – '

Segment 51
HE:
לֹא תִ נְאָ ף , לֹא תִ גְנֹב

Segment 52
HE:
) שמות ( יג , כ עִ קַ ר תַ אֲוַת נִאוף נִמְ שָׁ ך עַל־יְדֵ י הַ גְּנֵבָ ה שֶׁ ל הַ בַּ עַל ְ ּ ּ ּ דָ בָ ר שֶׁ גּוֹ נֵב וְחוֹ תֵ ר בְּ מַ חְ שְׁ בוֹ ת הָ אָ דָ ם בְּ כַ מָ ה ּ ּ תַ חְ בּ ולוֹ ת וְ עַרְ מומִ יות וגְנֵבוֹ ת עַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ד שֶׁ מְ בִ יאוֹ לִ ידֵ י ּ הִ רְ הור חַ ס וְשָׁ לוֹ ם ּ . וְ עַל־כֵּן נִסְ מָ ך לֹא תִ נְאָ ף אֵ צֶ ל לֹא ְ תִ גְנֹב כִּ י עִ קַ ר נִאוף בָּ א עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת גְּנֵבָ ה שֶׁ ל ּ ּ הַ בַּ עַל דָ בָ ר כַּ נַ ּ ּ . ל" וְזֶה בְּ חִ ינַת : אִ ם רָ אִ יתָ גַנָב וַתִ רֶ ץ ּ ּ ּ עִ מוֹ וְ עִ ם מְ נָאֲפִ ים חֶ לְ קֶ , ָך הַ יְנו שֶׁ הַ פָ סוק מוֹ כִ יחַ ּ ּ ּ ' אִ ם רָ אִ יתָ גַנָב ּ — ' שֶׁ הוא הַ יֵצֶר הָ רַ ע ּ ּ ' וַתִ רֶ ץ עִ מ ּ ּ ', וֹ וְעַל־יְדֵ י זֶה ' וְ עִ ם מְ נָאֲפִ ים חֶ לְ קֶ ך . 'ָ כִּ י בֶּ אֱמֶ ת הָ יָה רָ אוי לְ ך לִ זָהֵר ּ ָ ּ מְ אֹד מֵ הַ גַּנָב הַ זֶה ּ ּ , כִּ י צְ רִ יכִ ין לִ שְׁ מֹר מַ חֲשַׁ בְ תוֹ מְ אֹד ּ ְמ אֹד מֵ הַ גַּנָב הַ זֶה ּ ּ , וְ אַ תָ ה לֹא דַ י שֶׁ לֹא שָׁ מַ רְ תָ עַצְ מְ ך ָ ּ ּ ּ ּ מִ מֶ נו ּ ּ ּ , אַ ף גַּם אִ ם רָ אִ יתָ גַּנָב וַתִ רֶ ץ עִ מוֹ ּ ּ ּ , שֶׁ נִתְ רַ צֵיתָ ּ ּ אַ חֲרָ יו רַ חֲמָ נָא לִ צְ לַן , וְ עַל־יְדֵ י זֶה וְ עִ ם מְ נָאֲפִ ים חֶ לְ קֶ ך ָ וְ כַ נַ . ל"ּ עַל־כֵּן צָ רִ יך הָ אָ דָ ם לְ הִ זָ ּ ְ הֵר ולְ הִ שָׁ מֵ ר מְ אֹד ּ ּ שֶׁ לֹא יִהְ יֶה כָּ רוך אַ חַ ר הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת רָ עוֹ ת שֶׁ מַ כְ נִיס ּ ּ ּ ְ ּ בְּ דַ עְ תוֹ עַל־יְדֵ י גְּנֵבוֹ תָ יו ּ , רַ ק יִשְׁ תַ דֵ ל בְּ כָ ל כּ ֹחוֹ לְ גָרֵ שׁ ּ ּ ולְ בַ עֵר הַ גַּנָב מִ קִ רְ בּ וֹ ּ ּ ּ . כִּ י בֶּ אֱמֶ ת הַ בְּ חִ ירָ ה בְּ יַד הָ אָ דָ ם לְ גָרְ שׁ וֹ , ִּכ י הַ מַ חֲשָׁ בָ ה בְּ יַד הָ אָ דָ ם לְ הַ טוֹ תָ ה כִּ רְ צוֹ נוֹ ּ ּ ּ , וְ שָׁ ם עִ קַ ר הַ בְּ חִ ירָ ה ּ . אַ שְׁ רֵ י הַ שׁ וֹ מֵ ר מַ חֲשַׁ בְ ּ ּתוֹ הֵיטֵ ב קָ דוֹ שׁ יֵאָ מֶ ר לוֹ ) . לקוטי הלכות - הלכות גניבה ד ' -

Segment 53
HE:
) שמות ( יג , כ ] קיום התורה על ידי צדיקי הדור [ קְ דֻ שַׁ ת שַׁ ּ בָּ ת בְּ שָׁ רְ שָׁ ה נִמְ שָׁ ך מִ יוֹ ם שֶׁ כֻּלוֹ שַׁ בָּ ת ּ ּ ְ ּ שֶׁ יִתְ גַּלֶה בּ וֹ אוֹ רַ יְתָ א דְ עַתִ יקָ א סְ תִ ימָ אָ ה שֶׁ הִ יא ּ ּ ּ ּ הַ תוֹ רָ ה שֶׁ יְגַלֶה מְ שִׁ יחַ צִ דְ קֵ נו בִּ מְ הֵרָ ה בְ יָמֵ ינו ּ ּ ּ ּ ּ , וְ עִ קַ ר ּ מַ עֲלַת הַ תוֹ רָ ה הַזֹאת עַל הַ תוֹ רָ ה שֶׁ ל עַכְ שָׁ ו הוא ּ ּ ּ ּ ְּב ת חִ ינָ שֶׁ נִזְכֶּה לְ עֵצוֹ ת עֲמֻקוֹ ת וְ נִפְ לָאוֹ ת כָּ אֵ לֶה עַד אֵ ין ּ ּ ּ סוֹ ף , שֶׁ לֹא תוכַ ל הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א וְ הַ קְ לִ פָ ה לְ סָ תְ רָ ם ּ ּ ּ ּ ּ ולְ קַ לְ קְ לָם בְּ שׁ ום אֹפֶ ן בָּ עוֹ לָם ּ ּ , כִּ י בְּ וַדַ אי מִ צְ ווֹ ת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ לֹא יִשְׁ תַ נו אֲפִ לו דִ קְ דוק אֶ חָ ד ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ בִּ ימֵ י הַ מָ שִׁ יחַ ּ , ּ אַ דְ רַ בָּ א עִ קַ ר בִּ יאַ ת הַ מָ שִׁ יחַ הוא לְ לַמֵ ד אוֹ תָ נו לְ קַ יֵם אֶ ת כָּ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ דִ בְ רֵ י הַ תוֹ רָ ה הַ זֹאת שֶׁ זָכִ ינו לְ קַ בֵּ ל מִ פִ י מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם ּ , שֶׁ הוא יִהְ יֶה מָ שִׁ יחַ בְּ עַצְ מוֹ בִּ בְ חִ ינַת מַ ה ּ שֶׁ הָ יָה הו ּ ּ א שֶׁ יִהְ יֶה כַּ מובָ ן ּ ּ ּ , כִּ י עַד עַכְ שָׁ ו אַ ף־עַל־פִ י ּ שֶׁ כְּ בָ ר זָכִ ינו לְ קַ בֵּ ל אֶ ת הַ תוֹ רָ ה שֶׁ הִ יא כֻּלָה עֵצוֹ ת ּ ּ ּ ּ לְ הַ כִּ יר אוֹ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך אַ ף־עַל־פִ י־כֵן עֲדַ יִן אָ נו צְ רִ יכִ ין ּ ּ ְ עֵצוֹ ת לְ עֵצוֹ ת אֵ לו , ּ ּ שֶׁ אָ נו צְ רִ יכִ ין בְּ כָ ל פַ עַם עֵצוֹ ּ ּ ת אֵ יך ְ נִזְכֶּ ה לְ הִ תְ גַּבֵּ ר לְ קַ יֵם עֵצוֹ ת הַ קְ דוֹ שִׁ ים הָ אֵ לו שֶׁ הֵם כְּ לַל ּ ּ ּ ּ מִ צְ וֹ ת הַ תוֹ רָ ה ּ , כִּ י בְּ הַ תוֹ רָ ה כְּ תִ יב ּ " לֹא תִ נְאָ ף , " וַאֲפִ לו ּ ּ בְּ הֶ תֵ ר צְ רִ יכִ ין לְ הִ תְ קַ דֵ שׁ אֶ ת עַצְ מוֹ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : וְ הִ תְ קַ דִ שְׁ תֶ ם וְ כו ּ ּ ּ . ' וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" קַ דֵ שׁ עַצְ מְ ך ָ ּ בַּ מֻתָ ר לָך ְ ּ ּ , וַעֲדַ יִן אֵ ין אָ נו זוֹ כִ ין לֵידַ ע עֵצוֹ ת אֵ יך זוֹ כִ ין ְ ּ לָזֶה , וְ כֵן שְׁ אָ רֵ י הַ מִ צְ ווֹ ת ּ , כִּ י אֵ ין אָ נו יוֹ דְ עִ ין אֵ יך נִזְכֶּה ְ ּ לְ קַ יֵם מִ צְ וַת צִ יצִ ית בִּ שְׁ לֵמות בְּ כָ ל פְ רָ טֶ יהָ וְ דִ קְ דוקֶ ּ ּ ּ ּ ּ יהָ וְ כַ וָנוֹ תֶ יהָ וְ כו ּ ּ ' בְּ לִ י שׁ ום פְ נִיָה וְ כו ּ ּ ּ ּ ', וְ אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ כְּ בָ ר ּ הָ יו כַּ מָ ה צַ דִ יקִ ים שֶׁ נָתְ נו לָנו עֵצוֹ ת קְ דוֹ שׁ וֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ זֶהו ּ ּ בְּ חִ ינַת כְּ לַל תוֹ רָ ה שֶׁ בְּ עַל־פֶ ה ּ ּ , שֶׁ גִּלו לָנו הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר ּ , כִּ י זֶה עִ קַ ר בְּ חִ ינַת תוֹ רָ ה שֶׁ בְּ עַל־פֶ ה ּ ּ ּ שֶׁ צִ וָה וְהִ זְהִ יר אוֹ תָ נו ה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך לִ בְ לִ י לָסור מִ דִ בְ רֵ י ּ ּ ְ הַ חֲכָ מִ ים וְ הַ צַ דִ יקִ ים אֲמִ תִ יִים שֶׁ בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י ה ' יִתְ בָּ רַ ך יָדַ ע בְּ חָ כְ מָ תוֹ שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ בָ אֵ ר הָ עֵצוֹ ת ְ לְ תַ כְ לִ יתָ ן בִּ כְ תָ ב , כִּ י עִ קַ ר תַ כְ לִ ית שְׁ לֵמות הָ עֵצוֹ ת ּ ּ ּ , שֶׁ נִזְכֶּ ה לְ קַ יְמָ ן בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ , ּ הוא רַ ק בִּ רְ מָ זִים בִּ בְ חִ ינַת אַ שְׂ כִּ ילְ ך וְ אוֹ רְ ך בְּ דֶ רֶ ך זו תֵ לֵך אִ יעֲצָ ה עָלֶיך עֵינִי וְ כו ּ ּ ָ ְ ְ ָ ָ ', וְזֶה צְ רִ יכִ ין לְ קַ בֵּ ל מֵ הַ צַ דִ יקִ ים אֲמִ תִ יִ ּ ּ ּ ּ ים שֶׁ בְּ כָ ל דוֹ ר ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת מֹשֶׁ ה , ּ שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל הוֹ לְ כִ ים בַּ עֲצָ תָ ם בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר בִּ בְ חִ ינַת וְ כָ ל הָ עָם אֲשֶׁ ר בְּ רַ גְלֶיך הַ הוֹ לְ כִ ים ָ ּ אַ חַ ר עֲצָ תְ ך . ָ וְ אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ כְּ בָ ר הָ יו כַּ מָ ה צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ ּ וַחֲכָ מִ ים אֲמִ תִ יִים שֶׁ עָ שׂ ו ּ ּ ּ כַּ מָ ה תַ קָ נוֹ ת וגְדָ רִ ים וְ הוֹ סִ יפו ּ ּ ּ ּ ּ כַּ מָ ה מִ צְ וֹ ת דְ רַ בָּ נָן וגְזֵרוֹ ת שֶׁ כֻּלָם הֵ ם בְּ חִ ינַת עֵצוֹ ת ּ ּ ּ ּ לְ עֵצוֹ ת הַ תוֹ רָ ה ּ , כְּ דֵ י שֶׁ נִזְכֶּ ה עַל־יְדֵ י זֶה לְ קַ יֵם אֶ ת ּ ּ הַ תוֹ רָ ה בְּ חִ ינַת מִ שְׁ מֶ רֶ ת לְ מִ שְׁ מֶ רֶ ת כַּ נַ ּ ּ "ל , וְכֵן הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ שֶׁ בְּ כָ ל דוֹ ר וְ כו ּ ּ ' אַ ף־עַל־פִ י־כֵן עֲדַ יִן הַ סִּ טְ רָ א ּ אָ חֳרָ א מִ תְ גַּבֶּ רֶ ת בְּ כָ ל יוֹ ם וזְעִ ירִ ין אִ נון שֶׁ מְ קַ יְמִ ין אֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ הַ תוֹ רָ ה בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ . כִּ י כָּ ל מַ ה שֶׁ מִ תְ גַּלֶה עֵצָ ה קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ ּ הֵם מִ תְ גַּבְּ רִ ים כְּ נֶגֶד הָ עֵצָ ה בְּ עַצְ מָ ה , ּ ּוכְ מוֹ שֶׁ שָׁ מַ עְ תִ י ּ ּ מִ פִ י רַ בֵּ נו זַ ּ ּ , ל" שֶׁ אָ מַ ר עִ נְיַן מַ ה שֶׁ הָ יו בְּ נֵי הַ נְעורִ ים ּ ּ ּ ּ שֶׁ הָ יו קוֹ בְ לִ ין לְ פָ נָיו הַ רְ בֵּ ה עַל צָ רַ ת נַפְ שָׁ ם שֶׁ אֵ ינָם ּ זוֹ כִ ים לְ הִ תְ קַ דֵ שׁ בֶּ אֱמֶ ת וְלַעֲבֹד אֶ ת ה ּ ' כָּ רָ אוי , ּ ּופַ עַם אַ חַ ת עָנָה וְ אָ מַ ר , ּ שֶׁ יֵשׁ עֵצוֹ ת שֶׁ הָ יו מוֹ עִ ילִ ים בְּ וַדַ אי ּ ּ אֲבָ ל גַּם הָ עֵצוֹ ת בְּ עַצְ מָ ן קָ שֶׁ ה לְ קַ יֵם ּ , עַד כָּ אן לְ שׁ וֹ נוֹ . וְזֶה עִ קַ ר מַ עֲלַת הַ תוֹ רָ ה שֶׁ יִתְ גַּלֶה בִּ ימֵ י מְ שִׁ יחַ צִ דְ קֵ נו ּ ּ ּ ּ ּ בִּ מְ הֵרָ ה בְ יָמֵ ינו , ּ שֶׁ נִזְכֶּ ה לְ עֵצוֹ ת כָּ אֵ לו שֶׁ לֹא תוכַל ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א לְ סָ תְ רָ ן בְּ שׁ ום אֹפֶ ן בָּ עוֹ לָם ּ , כִּ י הֵם בְּ חִ ינַת עֵצוֹ ת עֲמֻקוֹ ת עַד אֵ ין סוֹ ף ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת מַ ה ּ ּ שֶׁ נִקְ רָ א מָ שִׁ יחַ פֶ לֶא יוֹ עֵץ וְ כו ּ ּ ּ ּ ', וְ עַל־כֵּן בֶּ אֱמֶ ת כְּ תִ יב ) אָ ז יִרְ מְ יָה לא (: וְ כָ רַ תִ י לָהֶם בְּ רִ ית חֲדָ שָׁ ה וְ כ ּ ' ּו לֹא כַ בְּ רִ ית אֲשֶׁ ר כָּ רַ תִ י אֶ ת אֲבוֹ תֵ יכֶם אֲשֶׁ ר הֵמָ ה הֵפֵ רו ּ ּ ּ אֶ ת בְּ רִ יתִ י וְ כו ּ ', כִּ י זֹאת הַ בְּ רִ ית וְ כו ' ּ וְ עַל לִ בָּ ם אֶ כְ תֳ בֶ נָה וְ כו ּ ּ ּ ' וכְ תִ יב וְעָשִׂ יתִ י אֵ ת אֲשֶׁ ר בְּ חֻקַ י תֵ לֵכו ּ ּ ּ ּ ' ּ וְ כו הַ יְנו כַּ נַ ּ ּ " ל שֶׁ יִתְ גַּלו עֵצוֹ ת כָּ ּ ּ ּ אֵ לו שֶׁ לֹא תוכַל ּ ּ ּ ּ ּ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א לַהֲפִ ירָ ן ולְ סָ תְ רָ ן בְּ שׁ ום אֹפֶ ן בָּ עוֹ לָם ּ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה נִזְכֶּ ה לְ קַ יֵם אֶ ת הַ תוֹ רָ ה בִּ שְׁ לֵמות לְ עוֹ לָם ּ ּ ּ וָעֶד , וְעַל־כֵּן תִ הְ יֶה גְּאֻ לָה הָ אַ חֲרוֹ נָה גְּאֻ לָה שְׁ לֵמָ ה ּ ּ ּ לְ עוֹ לָם . וְזֶה בְּ חִ ינַ ת קְ דֻ שַׁ ת שַׁ בַּ ת־קֹדֶ שׁ ּ , שֶׁ בְּ שַׁ בָּ ת נִמְ שָׁ ך הַ קְ דֻ שָׁ ה מִ שָׁ ם ּ ּ ּ ְ , וְ עַל־כֵּן שַׁ בָּ ת הִ יא בְּ חִ ינַת תְ שׁ ובָ ה ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תַ ב רַ בֵּ נו זַ ) ל " ּ בְּ סִ ימָ ן נח , ( כִּ י עִ קַ ר ּ בְּ חִ ינַת תְ שׁ ובָ ה הִ יא בְּ חִ ינָה זֹאת שֶׁ עַל־יְדֵ י תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ּ ּ זוֹ כִ ין לַעֲ לוֹ ת ולְ הַ מְ שִׁ יך עַל עַצְ מוֹ הָ אוֹ ר הַ זֶה שֶׁ ל ּ ְ ּ מָ שִׁ יחַ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תַ ב רַ בֵּ נו זַ ּ " ל בְּ סֵ פֶ ר הָ א " ב בְּ אוֹ ת



# Yisro
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/2/5/

Yisro
יתרו
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/2/5

Segment 1
HE:
פירושים על פרשת " יתרו "

Segment 2
HE:
וַיַצִ לֵנִי מֵ חֶ רֶ ב פַ רְ עֹה ּ ּ ּ

Segment 3
HE:
וְ עַ ל־כֵּ ן מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו שֶׁ הָ יָה כּ ֹחוֹ גָּדוֹ ל בְּ יוֹ תֵ ר מֵ הַ כּ ֹל ּ , עַ ל־כֵּ ן מָ צִ ינו בּ וֹ שֶׁ גַּם כְּ לִ י זַיִן לֹא שָׁ לְ טָ ה בּ וֹ ּ כְּ , מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל ומובָ א בְּ פֵ רושׁ רַ שִׁ ּ ּ ּ " י עַ ל פָ סוק ּ ּ וַיַצִ לֵנִי מֵ חֶ רֶ ב פַ רְ עֹה ּ ּ ּ , שֶׁ נַעֲשָׂ ה צַ וָארוֹ כְּ עַ מוד שֶׁ ל ּ ּ ּ ּ שַׁ יִשׁ וְ לֹא שָׁ לְ טָ ה בּ וֹ הַ חֶ רֶ ב , כִּ י אַ ף־עַ ל־פִ י שֶׁ אָ מְ רו ּ ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ " ל שֶׁ מִ כְּ לִ י זַיִן שֶׁ בְּ יַ ּ ד הָ אָ דָ ם קָ שֶׁ ה לְ הִ נָצֵ ל ּ , זֶהו בִּ שְׁ אָ רֵ י הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ , אֲ בָ ל מֹשֶׁ ה שֶׁ הָ יָה גָּדוֹ ל מִ כֻּלָם הָ יָה יָכוֹ ל גַּם אָ ז לְ בַ טֵ ל עַ צְ מוֹ כָּ רָ אוי אֲ פִ לו ּ ּ ּ ּ ּ כְּ שֶׁ עָ מְ דו עָ לָיו בְּ נֵי־אָ דָ ם לְ הָ רְ גוֹ עִ ם הַ חֶ רֶ ב ּ . וְ עַ ל־יְדֵ י זֶה בִּ טֵ ל גַּם הַ כּ ֹחַ שֶׁ ּ ל הַ חֶ רֶ ב שֶׁ בְּ יַד הָ אָ דָ ם וְ נִ צוֹ ל ּ מִ מֶ נו ּ ּ ּ , כִּ י בְּ וַדַ אי מֵ אַ חַ ר שֶׁ יֵשׁ כּ ֹחַ כָּ ל כָּ ך לְ הָ אָ דָ ם ְ ּ ּ לִ מְ נֹעַ מֵ חֲמַ ת שֶׁ הוא בַּ עַ ל בְּ חִ ירָ ה ּ , מִ כָּ ל שֶׁ כֵּ ן וְ כָ ל שֶׁ כֵּ ן יֵשׁ כּ ֹחַ לְ הָ אָ דָ ם הַ צַ דִ יק לְ הִ נָצֵ ל מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י מִ דָ ה ּ טוֹ בָ ה מְ רֻ בָּ ה . וַהֲלֹא גַּם הָ אָ דָ ם הַ נִרְ דָ ף מֵ הַ שׂ וֹ נֵא ּ ּ ּ ּ הוא גַּם־כֵּ ן בַּ עַ ל בְּ חִ ירָ ה , רַ ק שֶׁ עִ קַ ר הַ פַ חַ ד הוא מַ ה ּ ּ ּ שֶׁ הַ שׂ וֹ נֵא הַ מוֹ נֵעַ מִ תְ גַּבֵּ ר כָּ ל כָּ ך עַ ד שֶׁ רוֹ צֶ ה ְ ּ ּ ּ לְ הַ חֲלִ ישׁ דַ עְ תוֹ לְ רַ חֲקוֹ מֵ הָ אֱמֶ ת וְ כו ּ ּ ּ ', אֲ בָ ל כְּ שֶׁ הוא ּ חָ זָק בְּ דַ עְ תוֹ ומִ סְ תַ כֵּ ל תָ מִ יד עַ ל הַ תַ כְ לִ ית לֹא יוכַ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ לַעֲמֹד נֶגְ דוֹ שׁ ום אוֹ יֵב וְ שׂ וֹ נֵא ּ ּ : וְ יֵשׁ בְּ עִ נְיָן זֶה הַ רְ בֵּ ה לְ דַ בֵּ ר , כִּ י אֲ פִ לו אִ ם הוא קָ טָ ן ּ ּ ּ בְּ מַ עֲלָה מְ אֹד וְ אֵ ינוֹ מַ גִּ יעַ לְ קַ רְ סֻלֵי שֶׁ ל הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ וְ הַ יְרֵ אִ ים הַ קַ ּ דְ מוֹ נִים אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן כְּ נֶגֶד זֶה צָ רִ יך ְ ּ שֶׁ יֵדַ ע שֶׁ בְּ וַדַ אי לֹא יִשְׁ לַח עָ לָיו ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך שׂ וֹ נֵא ְ שֶׁ יִהְ יֶה מוֹ נֵעַ כָּ זֶה שֶׁ לֹא יוכַ ל לַעֲמֹד נֶגְ דוֹ ּ ּ ּ ּ , אִ ם לֹא שֶׁ רְ צוֹ נוֹ יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ יָמות עַ ל קִ דושׁ ה ּ ּ ּ ּ ְ ' וַהֲלֹא עַ ל זֶה מְ רֻ צֶ ּ ה כָּ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ , אֲ בָ ל עַ ל־פִ י רֹב הוא רַ ק ּ ּ נִ סָּ יוֹ ן אִ ם יִתְ חַ זֵק לַעֲמֹד בְּ הָ אֱמֶ ת וְ הָ אֱמונָה וְ לֹא יִפֹל ּ ּ ּ בְּ דַ עְ תוֹ מֵ חֲמַ ת הַ שׂ וֹ נְ אִ ים ּ ּ , וכְ שֶׁ הוא חָ זָק בְּ דַ עְ תוֹ ּ ּ ּ "ּ כַּ נַ ל ומִ סְ תַ כֵּ ל תָ מִ יד עַ ל הַ תַ כְ לִ ית בְּ וַדַ אי יוכַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ל לַעֲמֹד נֶגְ דָ ם ּ . וְ הָ עִ קָ ר עַ ל־יְדֵ י כּ ֹחַ הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ שֶׁ הוא רַ בּ וֹ שֶׁ קִ בֵּ ל מִ מֶ נו חִ דושֵׁ י תוֹ רָ ה הָ אֲ מִ תִ יִים ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ נִמְ שָׁ כִ ים מֵ הַ בִּ טול בְּ מַ דְ רֵ גָה גָּבֹהַ וְ נוֹ רָ אָ ה מְ אֹד ּ ּ ּ ּ וְ עַ ל־יְדֵ י זֶה כֻּלָם יִכְ רְ עו וְ יִפְ לו לְ פָ נָי ּ ּ ּ ּ , ו כִּ י יֹאבְ דו הֵ ם ּ וְ אֶ לֶף כַּ יוֹ צֵ א בָּ הֶ ם וְ דָ בָ ר אֶ חָ ד מִ דִ בְ רֵ י תוֹ רָ תוֹ אַ ל ּ ּ ּ יִתְ בַּ טֵ ל ּ ) . לקוטי הלכות – הלכות מילה ה – ' אות (ו"כ וַיִשְׁ אֲלו אִ ישׁ לְ רֵ עֵהו לְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ ּ

Segment 4
HE:
... וַיִשְׁ אֲלו אִ ישׁ לְ רֵ עֵהו לְ שָׁ לוֹ ם הַ נֶאֱמָ ר בְּ ּ ּ ּ ּ מֹשֶׁ ה וְיִתְ רוֹ , וְ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל מִ י הַ קָ רוי אִ ישׁ זֶה מֹשֶׁ ה ּ ּ , וְ כַ מָ ה הָ יו ּ ּ רְ חוֹ קִ ים זֶה מִ זֶה ּ , מֹשֶׁ ה קִ בֵּ ל הַ תוֹ רָ ה מִ פִ י הַ גְּבורָ ה ּ ּ ּ וְיִתְ רוֹ נִתְ גַּיֵר מִ מָ קוֹ ם רָ חוֹ ק וְטָ מֵ א מְ אֹד כִּ י לֹא הִ נִיחַ ּ ּ ּ עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה שֶׁ לֹא עֲבָ ּ . ּ דָ ה בִּ פְ רָ ט בְּ עֵת שֶׁ בָּ א לְ מֹשֶׁ ה שֶׁ עֲדַ יִן לֹא נִתְ גַּיֵר רַ ק שֶׁ רָ צָ ה לְ הִ תְ גַּיֵר ּ ּ . וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵ ן ּ קוֹ רְ אָ ם אִ ישׁ וְרֵ עֵהו ּ, כִּ י כָּ ך דַ רְ כּ וֹ שֶׁ ל הַ צַ דִ יק הַ גָּבֹהַ ּ ּ ּ ּ ְ מְ אֹד שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מֹשֶׁ ה שֶׁ הוא מוֹ רִ יד אֶ ת עַצְ מוֹ ּ ּ ּומְ קָ רֵ ב אֶ ת עַצְ מוֹ כָּ ל כָּ ך לְ מִ י שֶׁ יֵשׁ לוֹ אֵ יזֶה רָ צוֹ ן ּ ְ לְ הִ תְ קָ רֵ ב אֶ ל הָ אֱמֶ ת הוא מְ קָ רֵ ב אֶ ת עַצְ מוֹ אֵ לָיו כָּ ל ּ כָּ ך כְּ אִ לו הָ יָה חֲבֵ רוֹ מַ מָ שׁ כְּ אִ לו הֵם אִ ישׁ וְרֵ עֵהו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ . ) לקוטי הלכות - הלכות בכור בהמה טהורה ד ' -

Segment 5
HE:
עַתָ ה יָדַ עְ תִ י כִּ ּ ּ י גָדוֹ ל ה ' ...

Segment 6
HE:
) שמות יח ( יא , ומובא בזוהר הקדוש : כשבא יתרו ואמר : " עתה ידעתי ... ) שמות יח ,"( יא , נתעלה ונתייקר הש ם של הקדוש -ברוך - הוא למעלה ולמטה

Segment 7
HE:
כָּ ל מִ י שֶׁ רוֹ צֶ ה לָחוס עַל עַצְ מוֹ וְ לַחְ שׁ ֹב עַל תַ כְ לִ יתוֹ ּ ּ ּ הַ נִצְ חִ י , כָּ ל תַ קָ נָתוֹ ּ ּ , שֶׁ אֵ יך שֶׁ הוא ּ ְ , אֵ יך שֶׁ הוא יִהְ יֶה ּ ְ בְּ עֵינֵי עַצְ מוֹ בְּ כָ ל יוֹ ם כִּ בְ רִ יָה חֲדָ שָׁ ה מַ מָ שׁ ּ ּ . כִּ י בֶּ אֱמֶ ת נַעֲשֶׂ ה הָ אָ דָ ם כִּ בְ רִ יָה חֲדָ שָׁ ה בְּ כָ ל יוֹ ם ּ , שֶׁ בִּ שְׁ בִ יל זֶה מְ בָ רְ כִ ין כָּ ל בִּ רְ כוֹ ת הַ שַׁ חַ ר ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בְּ שֻׁ לְ חָ ן־עָרוך ּ ְ . וְ עַל־כֵּן אֵ יך שֶׁ ה ְ ּוא , צָ רִ יך שֶׁ תִ הְ יֶה הָ עֲבוֹ דָ ה שֶׁ עוֹ סֵ ק ּ ְ בְּ כָ ל יוֹ ם חֲדָ שָׁ ה אֶ צְ לוֹ לְ גַמְ רֵ י , כִּ י כָ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ עוֹ שֶׂ ה כַּ מָ ה מִ צְ וֹ ת בְּ כָ ל יוֹ ם ּ , צִ יצִ ת ותְ פִ לִ ין וְ כַ יוֹ צֵ א ּ ּ ּ . ְ אַ ך הָ עִ קָ ר ּ , שֶׁ יִרְ אֶ ה לְ יַשֵׁ ב דַ עְ תוֹ בְּ כָ ל יוֹ ם ּ ּ ּ ּ , שֶׁ זֶה הַ י ּ ּ וֹ ם שֶׁ עוֹ מֵ ד בּ וֹ עֲדַ יִן לֹא הָ יָה בָּ עוֹ לָם , וְ כֵן לֹא יִהְ יֶה עוֹ ד הַ יוֹ ם הַ זֶה בָּ עוֹ לָם ּ ּ , וְ הָ עֲבוֹ דָ ה לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ צְ רִ יכִ ין ּ ְ ּ בְּ זֶה הַ יוֹ ם הִ יא חֲדָ שָׁ ה לְ גַמְ רֵ י ּ , וְ רַ ק עָ לֶיך נָפַ ל חוֹ בוֹ ת ָ ּ הַ יוֹ ם , עַל זֶה הָ אָ דָ ם שֶׁ עוֹ מֵ ד בְּ אוֹ ת וֹ הַ דוֹ ר ּ , בְּ אוֹ תוֹ ּ הַ יוֹ ם , הוא דַ יְקָ א צָ רִ יך לַעֲסֹק בַּ עֲבוֹ דָ ה זֹאת וְ לֹא ְ ּ מַ לְ אָ ך וְ לֹא שָׂ רָ ף ְ , וַאֲפִ לו נִשְׁ מוֹ ת הַ צַ דִ יקִ ים שֶׁ בְּ גַן־עֵדֶ ן ּ ּ ּ ּ

Segment 8
HE:
עֶלְ יוֹ ן אֵ ינָם יְכוֹ לִ ים לְ הַ שְׁ לִ ים הָ עֲבוֹ דָ ה הַ זֹאת ּ , רַ ק " חַ י חַ י הוא יוֹ דֶ ך כָּ מוֹ נִי הַ יוֹ ּ ָ ּ ) " ם ישעיה לח ( כָּ מוֹ נִי הַ יוֹ ם ּ ּדַ יְקָ א , הַ יְנו כְּ מוֹ שֶׁ אֲנִי הַ יוֹ ם בְּ אֵ יזוֹ מַ דְ רֵ גָה פְ חותָ ה ּ ּ ּ שֶׁ הוא ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן מֵ אַ חַ ר שֶׁ אֲנִי חַ י אֲנִי צָ רִ יך ְ ּ לְ הוֹ דוֹ ת לְ ך דַ יְקָ א ָ . ּ אַ דְ רַ בָּ א , כָּ ל מַ ה שֶׁ יוֹ דֵ עַ בְּ נַפְ שׁ וֹ ּ ּ שֶׁ הוא גָרועַ ומְ ּ ּ ּ קֻ לְ קָ ל בְּ יוֹ תֵ ר , עַל־יָדוֹ דַ יְקָ א יִתְ גַּדֵ ל ּ וְיִתְ קַ דֵ שׁ שְׁ מוֹ הַ גָּדוֹ ל בְּ יוֹ תֵ ר כְּ שֶׁ יִתְ קָ רֵ ב אֵ לָיו יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , בְּ חִ ינַת " כַּ ד אֲתָ א יִתְ רוֹ וַאֲמַ ר וְ כו ּ ', כְּ דֵ ין אִ סְ תַ לַק ּ ּ וְ אִ תְ יַקַ ר שְׁ מָ א דְ קֻ דְ שָׁ א־בְּ רִ יך־הוא וְ כו ּ ּ ְ ּ '" ] כשבא יתרו

Segment 9
HE:
ואמר וכו ', אז התייקר שמו של הקדוש-ברוך- הוא למעלה ולמטה , [ כִּ י עִ קַ ר גְּדֻ לַת הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך הוא ּ ְ ּ ּ ּ דַ יְקָ א כְּ שֶׁ הָ רְ חוֹ קִ ים מִ תְ קָ רְ בִ ים אֵ לָיו יִתְ בָּ רַ ך , ְ וְ עִ קַ ר ּ הָ עֵצָ ה לְ קִ יום הַ תוֹ רָ ה הוא לְ הַ תְ חִ יל בְּ כָ ל פַ עַם מֵ חָ דָ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ . ל"ּ כַּ נַ וַאֲפִ לו אִ ם אֵ ין יְכוֹ לִ ין לַעֲשׂ וֹ ת כְּ לום מִ גֹּדֶ ל ּ ּ ּ הִ תְ גָּרות וְ הִ תְ גַּבְּ רות הַגָּלות בְּ גוף וָנֶפֶ שׁ ומָ מוֹ ן ּ ּ ּ ּ ּ , אַ ף־ עַל־פִ י־כֵן יַתְ חִ יל בְּ כָ ל פַ עַם לְ הָ כִ ין ולְ הַ זְמִ ין אֶ ת עַצְ מוֹ ּ ּ ּ מֵ חָ דָ שׁ לַעֲבוֹ דָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך , ְ ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת ' : אֶ הְ יֶ "ה' אֲנָא זְמִ ין לְ מֶ הֱוֵי . וְ לִ פְ עָמִ ים צְ רִ יכִ ין לְ הַ תְ חִ יל בְּ יוֹ ם אֶ חָ ד כַּ מָ ה וְ כַ מָ ה הַ תְ חָ לוֹ ת חֲדָ שׁ וֹ ת ּ ּ , מִ כָּ ל־שֶׁ כֵּן בְּ כָ ל שָׁ בועַ ּ ', ּ וְ כו עַד שֶׁ אַ חַ ר־כָּ ך מִ צְ טָ רְ פִ ין כָּ ל הַ הַ תְ חָ לוֹ ת הַ נַ ּ ְ ל " ּובָ אִ ין לְ עֶזְרָ תוֹ , כִּ י לֵית רְ עותָ א טָ בָ א ּ דְ אִ תְ אֲבִ יד ] אין רצון טוב שנאבד [ , וְעַל־יְדֵ י־זֶה זוֹ כֶ ה אַ חַ ר־כָּ ך ְ לְ הַ תְ חִ יל וְלִ גְמֹר עֲבוֹ דָ תוֹ בִּ שְׁ לֵמות כָּ רָ אוי ּ ּ . וְ הָ עִ קָ ר ּ , שֶׁ צָ רִ יך הָ אָ דָ ם לְ סַ לֵק מִ דַ עְ תוֹ בְּ כָ ל יוֹ ם ובְ כָ ל פַ עַם כָּ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ מַ ה שֶׁ עָבַ ר עָ לָיו עַד אוֹ תוֹ הַ יוֹ ם וְ אוֹ ּ ּ תָ ה הַ שָׁ עָה ּ ּ , וְ כָ ל הַ הַ תְ חָ לוֹ ת מִ כָּ ל הָ עֲבוֹ דוֹ ת שֶׁ הִ תְ חִ יל לַעֲבֹד הַ שֵׁ ם ּ יִתְ בָּ רַ ך עַד עַתָ ה לֹא יַעֲלו אֶ צְ לוֹ בַּ חֶ שְׁ בּ וֹ ן כְּ לָל ּ ּ ְ , רַ ק כְּ אִ לו לֹא הִ תְ חִ יל עֲדַ יִן מֵ עוֹ לָם כְּ לָל ּ ּ . כִּ י עִ קַ ר הַ יְרִ ידוֹ ת ּ וְ הַ נְפִ ילוֹ ת שֶׁ ל כָּ ל אֶ חָ ד הו ּ ּ א מֵ חֲמַ ת שֶׁ נִדְ מֶ ה לוֹ בְּ דַ עְ תוֹ ּ ּ שֶׁ כְּ בָ ר הִ תְ חִ יל קְ צָ ת בַּ עֲבוֹ דַ ת הַ שֵׁ ם וְ נָפַ ל מִ זֶה ּ ּ , וְ אַ חַ ר־כָּ ך הִ תְ חַ זֵק לְ הַ תְ חִ יל עוֹ ד וְ נָפַ ל עוֹ ד פַ עַם ּ ּ ְ , וְ כֵן הַ רְ בֵּ ה פְ עָמִ ים ּ , וְ עַל־כֵּן מִ תְ יָאֵ שׁ אֶ ת עַצְ מוֹ לְ גַמְ רֵ י חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ומִ תְ רַ שֵׁ ּ ּ ל בַּ עֲבוֹ דָ תוֹ מִ לְ הַ תְ חִ יל עוֹ ד הַ פָ עַם ּ ּ . עַל־כֵּן עִ קַ ר הָ עֵצָ ה לִ שְׁ כּ ֹחַ בְּ כָ ל פַ עַם כָּ ל מַ ה שֶׁ עָבַ ר ּ ּ ּ עָ לָיו , אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ כְּ בָ ר הִ תְ חִ יל אֲלָפִ ים וְרִ בְ בוֹ ת ּ פְ עָמִ ים אֵ ין מִ סְ פָ ר ּ ּ , רַ ק עַתָ ה יַתְ חִ יל מֵ חָ דָ שׁ לְ גַמְ רֵ י ּ לְ הָ כִ ין ולְ הַ זְ ּ מִ ין עַצְ מוֹ לַעֲבוֹ דָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך בְּ כָ ל מַ ה ְ ּ ּ ּ שֶׁ יוכַ ל : אִ ם לִ צְ עֹק אֶ ל הַ שֵׁ ם מֵ עֹמֶ ק הַ לֵב ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ צָ רִ יך ְ ּ עַתָ ה בְּ אוֹ תָ ה שָׁ עָ ה ּ ּ ; אִ ם לְ הַ תְ חִ יל לִ לְ מֹד ולְ הִ תְ פַ לֵל ּ ּ ּ וְ לַעֲשׂ וֹ ת מִ צְ וֹ ת ; אִ ם לִ שְׂ מֹחַ אֶ ת עַצְ מוֹ בַּ מֶ ה שֶׁ לֹא עָ שַׂ נִ ּ ּ י גּוֹ י וְ כו ', ּ וְ כֵ ן בְּ כָ ל מִ ינֵי עֵצוֹ ת לַעֲבוֹ דָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך , ְ עַד שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה יִשָׁ אֵ ר קַ יָם בְּ קִ יום הַ תוֹ רָ ה תָ מִ יד ּ ּ ּ ּ ּ ּ . כִּ י בֶּ אֱמֶ ת אֲפִ לו מִ י שֶׁ חָ טָ א כָּ ל יָמָ יו וְ שָׁ ב בָּ אַ חֲרוֹ נָה ּ ּ , מוֹ חֲלִ ין לוֹ הַ כּ ֹל , כְּ מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ; ל" ּ מִ כָּ ל־שֶׁ כֵּן מִ י שֶׁ כְּ בָ ר הִ תְ חִ יל כַּ מָ ה פְ עָמִ ים לָשׁ וב אֵ לָיו יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ . וְ עִ קַ ר ּ הַ נְפִ ילוֹ ת וַחֲלִ ישׁ ות הַ דַ עַת מִ זֶה שֶׁ רָ או שֶׁ כְּ בָ ר נִסּ ו אֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ עַצְ מָ ם וְ הִ תְ חִ ילו כַּ מָ ה פְ עָמִ ים וְ נָפְ לו ּ ּ ּ ּ , ּ הוא רַ ק מַ עֲשֵׂ ה בַּ עַל־דָ בָ ר ּ , שֶׁ רוֹ צֶה לַהֲסִ יתָ ם עַל־יְדֵ י־זֶה ולְ עַרְ בֵּב ּ דַ עְ תָ ם לְ יָאֵ שׁ אֶ ת עַצְ מָ ם ּ ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם . עַל־כֵּן צְ רִ יכִ ין לִ זָהֵר מְ אֹד לֵילֵך בַּ דֶ רֶ ך הַ נַ ּ ְ ְ ּ ּ " ל לְ הַ תְ חִ יל מֵ חָ דָ שׁ בְּ אֵ יזוֹ בְ חִ ינָה שֶׁ הוא ּ , וִישַׁ כַּ ח מִ דַ עְ תוֹ לְ גַמְ רֵ י כָּ ל מַ ה שֶׁ עָבַ ר ּ ּ ּ עָ לָי , ו וְ כָ ל הַ הַ תְ חָ לוֹ ת שֶׁ הִ תְ חִ יל עַד עַתָ ה לֹא יַעֲלֶה לוֹ ּ מִ ן הַ חֶ שְׁ בּ וֹ ן כְּ לָל , רַ ק עַתָ ה צָ רִ יך לְ הַ תְ חִ יל מֵ חָ דָ שׁ ְ ּ לְ גַמְ רֵ י , וְ כֵן לְ עוֹ לָם , עַד שֶׁ יִזְכֶּ ה לִ תְ שׁ ובָ ה שְׁ לֵמָ ה ּ ּ ולְ הַ תְ חִ יל וְלִ גְמֹר בִּ שְׁ לֵמות כָּ רָ אוי ּ ּ ּ . וכְ שֶׁ זוֹ כֶ ה לְ הִ ּ ּ תְ חַ זֵק ּ בְּ כָ ל הַ נַ , ל"ּ אֲזַי זוֹ כֶ ה עַל־יְדֵ י־זֶה לִ דְ בָ רִ ים גְּבוֹ הִ ים וְ עֶלְ יוֹ נִים מְ אֹד , כִּ י נִמְ שָׁ ך עָ לָיו הֶ אָ רָ ה מִ שְׁ לֹשָׁ ה פְ עָמִ ים ּ ּ ְ שֵׁ ם אֶ הְ יֶ " ּ ה ופַ עַם אַ חַ ת שֵׁ ם הֲוָיָ , ה" שֶׁ הוֹ דִ יעַ הַ שֵׁ ם ּ יִתְ בָּ רַ ך לְ מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ּ ּ ְ ם בְּ עֵת שֶׁ שָׁ אַ ל אוֹ תוֹ ּ : " וְ אָ מְ רו לִ י מַ ה שְׁ מוֹ וְ כו ּ ּ ּ , "' וְ כֵן זוֹ כֶ ה עַל־יְדֵ י־זֶה לְ הַ שִׁ יר ּ לֶעָ תִ יד שֶׁ יִתְ עַר וְ הַ נִגּון ּ ּ ּ ּ

Segment 10
HE:
, כָּ פול פָ שׁ וט שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ מְ שֻׁ לָשׁ ־מְ רֻ בָּ ע ּ , וְ נֶאֱרָ ג עַל שֵׁ ם הֲוָיָ " ה שֶׁ הוא י ּ יק ' ' יקו ' ) . 'ּ וְ כו לקוטי הלכות - הלכות ק ריאת הת ורה ' ו-

Segment 11
HE:
אותיות י ז כ " " כ ' ב כ "ה לפי אוצר היראה - יראה ועבודה - (ג" י

Segment 12
HE:
בַּ חֹדֶ שׁ הַ שְׁ לִ ישִׁ י ּ

Segment 13
HE:
) שמות יט (א , עִ קַ ר הִ תְ גַּלות הַ תוֹ רָ ה הוא עַל־יְדֵ י חֶ סֶ ד וְ אַ הֲבָ ה ּ ּ ּ ּ ּ וְ הִ שְׁ תוֹ קְ קות וְכִ סּ ופִ ין דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה נַעֲשִׂ ין

Segment 14
HE:
נְקֻ דוֹ ת לְ הָ אוֹ תִ יוֹ ת וְנִצְ טָ רְ פִ ין וְ נִצְ טַ יְרִ ין אוֹ תִ יוֹ ת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ ּ לְ טוֹ ב , וְ כָ ל הַ צַ דִ יקִ ים הַ קַ דְ מוֹ נִים שֶׁ הָ יו קֹדֶ ם קַ בָּ לַת ּ ּ ּ ּ ּ הַ תוֹ רָ ה , כֻּלָם הָ יו עוֹ סְ קִ ים רַ ק בְּ הִ שְׁ תוֹ קְ קות וְכִ סּ ופִ ין ּ ּ ּ ּ ּ דִ קְ דֻ שָׁ ה לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ , וְ זֶ ה הָ יָה עִ קַ ר עֲבוֹ דָ תָ ם ּ , עַד שֶׁ בָּ א אַ בְ רָ הָ ם אָ בִ ינו שֶׁ הָ יָה רֹאשׁ לַמַ אֲמִ ינִים וְ רֹאשׁ ּ ּ ּ ּ לַנִמוֹ לִ ים , וְ עַל־יְדֵ י זֶה זָכָ ה בִּ שְׁ לֵמות יוֹ תֵ ר לִ בְ חִ ינַת ּ הַ הִ שְׁ תוֹ קְ קות וְ הַ כִּ סּ ופִ ין הַ נַ ּ ּ ּ ּ , ל" שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת חֶ סֶ ד וְ אַ הֲבָ ה שֶׁ זֶה מִ דָ תוֹ ּ ּ שֶׁ ל אַ בְ רָ הָ ם אָ בִ ינו . ּ ּומֵ אָ ז הִ תְ חִ יל לְ הִ תְ נוֹ צֵץ בְּ חִ ינַת הִ תְ גַּלות הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ , וְ אַ חַ ר־כָּ ך עָסְ קו ּ ְ בָּ זֶה שְׁ אָ ר הָ אָ בוֹ ת וְ הַ שְׁ בָ טִ ים ובְ נֵיהֶ ם וְ כו ּ ּ ּ ', עַד שֶׁ בָּ א מֹשֶׁ ה רַ בֵּ ינו עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם עִ ם דוֹ רוֹ שֶׁ הָ יו כֻּלָם צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ , עַד שֶׁ עַל־יְדֵ י הַ הִ שְׁ תוֹ קְ קות וְ הַ כִּ סּ ופִ ין שֶׁ לָהֶם נִצְ טַ יְרו ּ ּ ּ ּ ּ ּ כָּ ל אוֹ תִ יוֹ ת הַ תוֹ רָ ה לְ טוֹ ב ּ ּ , וְ אָ ז זָכו לְ קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ . ) לקוטי הלכות - הלכות דם א ' לפי אוצר היראה -

Segment 15
HE:
ּ וַיִחַ ן שָׁ ם יִשְׂ רָ אֵ ל נֶגֶד הָ הָ ר

Segment 16
HE:
) שמות יט (ב , כָּ ל הַ חִ דושֵׁ י תוֹ רָ ה אֲמִ תִ יִים הֵ ם צִ מְ צומִ ים וְ כֵ לִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ נִפְ לָאִ ים לְ הַ מְ שִׁ יך עַל יָדָ ם אוֹ ר הָ אֵ ין סוֹ ף בְּ הַ דְ רָ גָה ְ ובַ מִ דָ ה כָּ רָ אוי ּ ּ ּ ּ . אַ ך לָזֶה צְ רִ יכִ ין שֶׁ יִתְ חַ בְּ רו בְּ אַ הֲבָ ה ּ ּ ְ נְפָ שׁ וֹ ת רַ בּ וֹ ת מִ יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ יַחַ ד ּ . כִּ י צְ רִ יכִ ין לָזֶה כֵּ לִ ים רַ בִּ ים , שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר שֶׁ יִתְ תַ קְ נו כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י אֲלָפִ ים ּ ּ ּ ּ נְשָׁ מוֹ ת שֶׁ מִ תְ חַ בְּ רִ ים יַחַ ד בְּ אַ הֲבָ ה כְּ אִ ישׁ אֶ חָ ד ּ , עַד שֶׁ יוכְ לו לְ קַ בֵּ ל בְּ הַ דְ רָ גָה כָּ רָ אוי אוֹ ר הַ גָּדוֹ ל הַ זֶה ּ ּ ּ ּ ּ , וְ הַ כּ ֹל

Segment 17
HE:
כְּ פִ י הִ תְ גַּלות הָ א ּ ּ וֹ ר וְ הַ מְ שָׁ כָ תוֹ , שֶׁ זֶה סוֹ ד מַ ה שֶׁ מַ תַ ן ּ ּ ּ ּ תוֹ רָ ה לֹא הָ יָה עַד שֶׁ נִתְ קַ בְּ צו שִׁ שִׁ ים רִ בּ וֹ א מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ ּ ּ יַחַ ד בְּ אַ הֲבָ ה ובְ שָׁ לוֹ ם כְּ מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל עַל פָ סוק ּ ּ וַיִחַ ן שָׁ ם יִשְׂ רָ אֵ ל וְ כו ּ ּ . ' וְ כֵן אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל עַ ל פָ סוק ּ ּ ּ שׁ ובָ ה ה ' רִ בְ בוֹ ת אַ לְ פֵ י יִשְׂ רָ אֵ ל , אֵ ין הַ שְׁ כִ ינָה שׁ וֹ רָ ה ּ עַל פָ חוֹ ת מִ שְׁ נֵי רְ בָ בוֹ ת ושְׁ נֵי אֲלָפִ ים וְ כו ּ ּ ּ ּ ' כִּ י הַ כּ ֹל כְּ פִ י הַ מְ שָׁ כַ ת הָ אוֹ ר כַּ נַ , ל"ּ שֶׁ הוא כְּ פִ י הַ קִ בּ וץ שֶׁ ל נְפָ שׁ וֹ ת ּ ּ ּ רַ בּ וֹ ת מִ יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ אַ הֲבָ ה ו ּ ּ בְ שָׁ לוֹ ם ) . לקוטי הלכות -

Segment 18
HE:
הלכות תפלת המנחה ז ' - אות נ "ד לפי אוצר היראה - שלום ואחדות- (ו" ט

Segment 19
HE:
ּ וַיִחַ ן שָׁ ם יִשְׂ רָ אֵ ל נֶגֶד הָ הָ ר

Segment 20
HE:
) שְׁ מוֹ ת יט (ב , בְּ שָׁ עָ ה שֶׁ עוֹ מְ דִ ים לִ שְׁ מֹעַ קְ רִ יאַ ת הַ תוֹ רָ ה צְ רִ יכִ ים ּ לַעֲמֹד בְּ אֵ ימָ ה וְיִרְ אָ ה , בִּ רְ תֵ ת וְזִי עַ ולְ הַ טוֹ ת אָ זְנוֹ הֵיטֵ ב ּ ּ לְ כָ ל דִ בּ ור וְ דִ בּ ור שֶׁ ל הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה כְּ אִ לו הוא ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ עוֹ מֵ ד תַ חַ ת הַ ר סִ ינַי ּ ) כַּמובָ א בְּ סִ פְ רֵ י קֹדֶ שׁ ּ ּ . ולְ כַ וֵן ּ ּ לְ הַ מְ שִׁ יך עַל עַצְ מוֹ קְ דֻ שַׁ ת קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה שֶׁ נִתְ נָה ּ ּ ּ ּ ְ בְּ סִ ינַי עַל־יְדֵ י מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם ּ ּ , עַל־יְדֵ י קִ בּ וץ ּ נַפְ שׁ וֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל יַחַ ד , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) שְׁ מוֹ ת יט : " ( ּ וַיִחַ ן שָׁ ם יִשְׂ רָ אֵ ל נֶגֶד הָ הָ ר ". ּופֵ רֵ שׁ רַ שִׁ : י" ּ כֻּלָם יַחַ ד כְּ אִ ישׁ אֶ חָ ד וְ כו . 'ּ כִּ י אָ ז הָ יְתָ ה גַּם נַפְ שׁ וֹ שָׁ ם , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תו ב ּ ) ּדְ בָ רִ ים כט (: " אֶ ת אֲשֶׁ ר יֶשְׁ נוֹ פֹה וְ אֵ ת אֲשֶׁ ר אֵ ינֶנו פֹה ּ ּ ּ ". 'ּ וְ כו וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ ) ל " תַ נְחומָ א פְ קודֵ י ג ּ ּ ּ ּ ( שֶׁ כָּ ל נַפְ שׁ וֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ ל כָּ ל הַ דוֹ רוֹ ת הָ עֲתִ ידִ ין לָבוֹ א ּ , כֻּלָם עָמְ דו עַל הַ ר סִ ינַי ּ ּ . וְ כֵן בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר שֶׁ נִמְ שְׁ כָ ה ּ ּ הַ תוֹ רָ ה אֵ לֵינו עַל יָדָ ם ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ ) אָ בוֹ ת פֶ רֶ ק א ּ (: מֹשֶׁ ה קִ בֵּ ל תוֹ רָ ה מִ סִּ ינַי ומְ סָ רָ ה לִ יהוֹ שֻׁ עַ וִיהוֹ שֻׁעַ ּ ּ ּ לִ זְקֵ נִים וזְקֵ נִים לִ נְבִ יאִ ים וְ כו ּ ּ ' עַד הַ יוֹ ם הַ זֶה ּ ּ , בְּ כֻלָם הָ יָה ּ ּ עִ קַ ר הַ מְ שָׁ כַ ת הַ תוֹ רָ ה עַל־יְדֵ י קִ בּ וץ הַ יְשִׁ יבוֹ ת ּ ּ הַ קְ דוֹ שׁ וֹ ת אֵ צֶל רַ בָּ ם הָ אֲמִ תִ י ּ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה נִכְ לְ לו ּ נַפְ שׁ וֹ תָ ם יַחַ ד , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה נִמְ שָׁ ך בְּ חִ ינַת קַ בָּ לַת ְ הַ תוֹ רָ ה בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר ּ ּ . וְ עַל־כֵּן בְּ כָ ל עֵת שֶׁ בָּ אִ ים לִ שְׁ מֹעַ קְ רִ יאַ ת הַ תוֹ רָ ה בְּ צִ בּ ור צְ רִ יכִ ין לְ כַ וֵן שֶׁ תִ הְ יֶה ּ ּ ּ ּ נַפְ שׁ וֹ נִכְ לֶלֶת בְּ כָ ל נַפְ שׁ וֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ אֲמִ תִ יִים שֶׁ בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר עוֹ סְ קִ ים לְ קַ בְּ צָ ם ולְ כָ לְ לָם ּ ּ ּ ּ יַחַ ד , שֶׁ מִ שָׁ ם נִמְ שָׁ ך בְּ חִ ינַת קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה בְּ כָ ל דוֹ ּ ּ ּ ְ ּ ר וָדוֹ ר כַּ נַ , ל"ּ שֶׁ זֶה עִ קַ ר בְּ חִ ינַת קְ דֻ שַׁ ת הַ צִ בּ ור כְּ שֶׁ הֵם ּ ּ ּ ּ ּ מְ קֻ בָּ צִ ים ומְ חֻבָּ רִ ים וכְ לולִ ים נַפְ שׁ וֹ תָ ם יַחַ ד עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ הַ צַ דִ יק הָ רַ בִּ י הָ אֲמִ תִ י שֶׁ בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא נִקְ רָ א ּ " רוֹ עֵה יִשְׂ רָ אֵ ל , " בְּ חִ ינַת ) יְשַׁ עְ יָה ( מ כְּ רוֹ עֶה עֶדְ רוֹ יִרְ עֶה בִּ זְרוֹ עוֹ יְקַ בֵּ ץ טְ לָאִ ים ובְ חֵ יקוֹ יִשָׂ א עָ לוֹ ת יְנַהֵל ּ ּ . ומֵ הַ צַ דִ יקִ ים הָ רוֹ עִ ים הָ אֲמִ תִ יִים הָ אֵ לו שֶׁ בְּ כָ ל דוֹ ר ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ מְ קַ בְּ לִ ים כָּ ל צִ בּ ור וְ צִ בּ ור בְּ כָ ל מָ קוֹ ם שֶׁ הֵם מִ תְ קַ בְּ צִ ים ּ ּ לִ קְ רוֹ ת בַּ תוֹ רָ ה וְ לַ ּ עֲסֹק בָּ ה , ּ אֲבָ ל כָּ ל יָחִ יד וְיָחִ יד צָ רִ יך ְ לְ הָ כִ ין אֶ ת עַצְ מוֹ הַ רְ בֵּ ה לָזֶה שֶׁ יִזְכֶּ ה שֶׁ תִ הְ יֶה נַפְ שׁ וֹ ּ ּ נִכְ לֶלֶת בְּ תוֹ ך הַ צִ בּ ור הַקָ דוֹ שׁ הַ זֶה שֶׁ נִכְ לָלִ ים יַחַ ד ּ ּ ּ ּ ּ ְ עַל־יְדֵ י הָ רַ בִּ י הָ אֱמֶ ת שֶׁ בְּ כָ ל דוֹ ר ּ ) . לקוטי הלכות -

Segment 21
HE:
הלכות קריא ת התורה ו ' - אות כ (ח"

Segment 22
HE:
ּומֹשֶׁ ה עָלָה אֶ ל הָ אֱלֹקִ ים

Segment 23
HE:
) שמות יט (ג , בְּ כָ ל מִ צְ וָה ומִ צְ וָה ובְ כָ ל אוֹ ת וְ תֵ יבָ ה שֶׁ ל הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ הַ קְ דוֹ שָׁ ה יֵשׁ בָּ ה חָ כְ מָ ה קְ דוֹ שָׁ ה עֲמֻקָ ה וְ נִפְ לָאָ ה מְ אֹד ּ ּ ּ , שֶׁ לִ מוד הַ חָ כְ מָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה הַ זֹאת הָ יו יְכוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ לִ ין גַּם ּ הַ מַ לְ אָ כִ ים לִ לְ מֹד , וְ עַל־כֵּן שָׁ אֲלו אֲשֶׁ ר תְ נָה הוֹ דְ ך עַל ָ ּ ּ ּ הַ שָׁ מַ יִם . אַ ך בֶּ אֱמֶ ת אֵ ין שׁ ום חָ כְ מָ ה נֶחְ שֶׁ בֶ ת ּ ְ , כִּ י אִ ם כְּ שֶׁ בָּ אִ ין עַל יָדָ ה לְ עֵצָ ה שְׁ לֵמָ ה ּ , וַאֲפִ לו חָ כְ מַ ת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ הַ קְ דוֹ שָׁ ה , שֶׁ רַ ק הִ יא הִ יא הַ חָ כְ מָ ה הָ אֲמִ תִ ית ּ , אַ ף עַל פִ י כֵ ן הִ יא גַּם הִ יא אֵ ין חָ כְ מָ תָ ה נֶחְ שֶׁ בֶ ת ּ ּ , כִּ י אִ ם כְּ שֶׁ זוֹ כִ ין לְ קַ בֵּ ל עֵצָ ה שְׁ לֵמָ ה עַל יָדָ ה שֶׁ יַצְ לִ יחַ עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ זֶה לַנֵצַ ח . וְזֶה עִ קַ ר תַ כְ לִ ית שְׁ לֵמות עַמְ קות חָ כְ מַ ת ּ ּ ּ ּ תוֹ רָ תֵ נו הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ ּ , כִּ י לֹ א הַמִ דְ רָ שׁ עִ קָ ר אֶ לָא הַ מַ עֲשֶׂ ה ּ ּ ּ ּ , וְ עַל־כֵּן נִקְ רֵ את הַ תוֹ רָ ה עֵצָ ה ּ . וְ כָ ל מַ ה שֶׁ הַ מַ דְ רֵ גוֹ ת ּ ּ נְמוכוֹ ת בְּ יוֹ תֵ ר שָׁ ם צְ רִ יכִ ין בְּ יוֹ תֵ ר עַמְ קות הָ עֵצוֹ ת ּ ּ הַ קְ דוֹ שׁ וֹ ת שֶׁ ל הַ תוֹ רָ ה ּ ּ . וְזֶה שֶׁ הֵ שִׁ יב מֹשֶׁ ה לְ הַ מַ לְ אָ כִ ים ּ ּ כְּ לום קִ נְאָ ה יֵ שׁ בֵּ ינֵיכֶם , יֵצֶר הָ רָ ע יֵשׁ בָּ כֶ ם וְ כו ' ּ הַ יְנו ּ ) .ל"ּ כַּ נַ לקוטי הלכות - הלכות תענית ד ' - אות י "ד לפי אוצר היראה - תלמוד תורה- (ב" מ

Segment 24
HE:
וְ אַ תֶ ם תִ הְ יו לִ י מַ מְ לֶכֶ ת כּ ֹהֲנִים ּ ּ ּ

Segment 25
HE:
) שמות יט (ו , כְּ מוֹ שֶׁ אַ חַ ר שֶׁ זָכו יִשְׂ רָ אֵ ל לְ קַ ּ ּ בֵּ ל הַ תוֹ רָ ה ּ , אֲזַי זָכו הֵם ּ בְּ כָ ל הַ תוֹ רָ ה ובְ כָ ל הָ עוֹ לָם ומְ לוֹ אוֹ הַ תְ לויִים בַּ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ , וַאֲפִ לו גֵּר הַ בָּ א לְ הִ תְ גַּיֵר עַכְ שָׁ ו ולְ קַ בֵּ ל עָ לָיו עֹל תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ ּ , אִ י אֶ פְ שָׁ ר לוֹ לְ הִ תְ גַּיֵר כִּ י אִ ם עַל יְדֵ י יִשְׂ רָ אֵ ל ּ , דְ הַ יְנו ּ ּ עַל יְדֵ י בֵּ ית דִ ין מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ , וְ אִ ם לָאו אֲפִ לו אִ ם מְ קַ יֵם ּ ּ ּ כָּ ל הַ תוֹ רָ ה וְהַ מִ צְ ווֹ ת ּ ּ , וְלֹא יִתְ גַּיֵר עַל יְדֵ י יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּדַ יְקָ א , אָ ז אֵ ינוֹ נֶחְ שָׁ ב לְ גֵר , וְרָ חוֹ ק לְ גַמְ רֵ י מִ קְ דֻ שַׁ ת ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל עֲדַ יִן . כְּ מוֹ כֵן לְ הַ בְ דִ יל בִּ קְ דֻ שַׁ ּ ּ ת יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ עַצְ מָ ן בְּ עִ נְיַן הִ תְ קָ רְ בות יִשְׂ רָ אֵ ל לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ בֶּ אֱמֶ ת , אָ ז קֹדֶ ם שֶׁ יֵשׁ אֵ יזֶה צַ דִ יק אֲמִ תִ י בָּ עוֹ לָם ּ ּ ּ , אָ ז בְּ וַדַ אי כָּ ל מִ י שֶׁ רוֹ צֶ ה לְ הִ תְ קָ רֵ ב לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך בֶּ אֱמֶ ת ְ ּ ּ יָכוֹ ל לְ הִ תְ קָ רֵ ב , אֲבָ ל אַ חַ ר שֶׁ כְּ בָ ר נִמְ צָ א צַ דִ יק אֲמִ תִ י ּ ּ מַ נְהִ יג יִשְׂ רָ אֵ ל אֲמִ תִ י ּ , אָ ז אִ י־אֶ פְ שָׁ ר לְ שׁ ום אָ דָ ם ּ לְ הִ תְ קָ רֵ ב לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך בֶּ אֱמֶ ת ובִ שְׁ לֵימות ּ ּ ְ ּ , כִּ י אִ ם עַל יָדוֹ דַ יְקָ א ּ . ) לקוטי הלכות -

Segment 26
HE:
הלכות הפקר ונכסי הגר ג ' - אות ב ' לפי אוצר היראה - צדיק- רמ (ג"

Segment 27
HE:
וְ גַם בְּ ך יַאֲמִ ינו לְ עוֹ לָם ּ ָ

Segment 28
HE:
) שמות יט (ט , צָ רִ יך כָּ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל לְ בָ רֵ ך ולְ הוֹ דוֹ ת לְ הַ שֵׁ ם ּ ּ ְ ְ ּ יִתְ בָּ רַ ך מְ אֹד עַל אֲשֶׁ ר נָתַ ן לָנו תוֹ רַ ת אֱמֶ ת וְחַ יֵי עוֹ לָם ּ ּ ּ ְ

Segment 29
HE:
נָטַ ע בְּ תוֹ כֵ נו . ּ כִּ י הֲגַם שֶׁ כְּ בָ ר הָ יו כַּ מָ ה צַ דִ יקִ י ּ ּ ּ ם גְּדוֹ לִ ים גַּם קֹדֶ ם מַ תַ ן תוֹ רָ ה ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ מָ צִ ינו אֲבוֹ ת הָ עוֹ לָם שֶׁ קִ יְמו ּ ּ ּ ּ ּ כָּ ל הַ תוֹ רָ ה עַד שֶׁ לֹא נִתְ נָה ּ ּ ּ , וְגַם עַכְ שָׁ ו אַ חַ ר מַ תַ ן תוֹ רָ ה ּ ּ הַ בְּ חִ ירָ ה חָ פְ שִׁ ית כִּ י הַ בַּ עַל דָ בָ ר מְ בַ לְ בֵּ ל אֶ ת הָ אָ דָ ם ּ כָּ ל כָּ ך , ְ עַד שֶׁ גַּם בַּ סְּ פָ רִ ים הַ קְ דוֹ שִׁ ים שֶׁ ל הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ הַ קְ דוֹ שָׁ ה , יְכוֹ לִ ין לִ רְ אוֹ ת הַ הֵפֶ ך מֵ הָ אֱמֶ ת חַ ס־וְ שָׁ לוֹ ם ְ , וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ " ל לֹא זָכָ ה נַעֲשֵׂ ית לוֹ סַ ם מָ וֶת , אַ ף עַל פִ י כֵן עֲצַ ת ה ּ ' לְ עוֹ לָם תַ עֲמֹד וְ אַ תָ ה מָ רוֹ ם ּ ּ לְ עוֹ לָם ה . ' כִּ י קֹ דֶ ם מַ תַ ן תוֹ רָ ה אַ ף עַל פִ י שֶׁ גַּם אָ ז הָ יו ּ ּ ּ ּ כַּ מָ ה צַ דִ יקִ ים ּ ּ , אֲבָ ל לֹא הָ יָה אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ כִּ יר ולְ הַ בְ חִ ין ּ בֵּ ין צַ דִ יק לְ רָ שָׁ ע ּ , מֵ חֲמַ ת גֹּדֶ ל הִ תְ גַּבְּ רות הַ שֶׁ קֶ ר ּ ּ שֶׁ מְ הַ פֵ ך הַ כּ ֹל וְ אוֹ מֵ ר לָרַ ע טוֹ ב וְ לַטוֹ ב רָ ע ּ ּ ְ . אֲבָ ל עַכְ שָׁ ו ְּכ בָ ר זָכִ ינו שֶׁ הִ מְ שִׁ יך לָנו מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם אֶ ת ּ ּ ּ ּ ְ הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ , מִ שַׁ עַר הַ חֲמִ שִׁ ים שֶׁ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ , ּ שֶׁ שָׁ ם יֵשׁ עֵצוֹ ת עֲמֻקוֹ ת וְ נִפְ לָאוֹ ת עַד בִּ לְ תִ י גְּבול ּ ּ ּ , שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ קַ לְ קְ לָם ולְ סָ תְ רָ ם בְּ שׁ ום אֹפֶ ּ ּ , ן ובְ כֹחַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ הַ זֹאת הִ בְ טִ יחַ לָנו הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ , ּ שֶׁ נִזְכֶּ ה לְ הַ אֲמִ ין בְּ מֹשֶׁ ה רַ בֵּ ינו ובַ נְבִ יאִ ים הַ בָּ אִ ים אַ חֲרָ יו לְ עוֹ לָם ּ ּ ּ , כְּ מוֹ ּ שֶׁ נֶאֱמַ ר : וְגַם בְּ ך יַאֲמִ ינו לְ עוֹ לָם ּ ָ , וכְ מוֹ שֶׁ דָ רְ שׁ ו ּ ּ ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ . ל" ּ ּומֵ אַ חַ ר שֶׁ יֵשׁ לָנו יְסוֹ ד חָ זָק כָּ זֶה ּ ּ , ּ שׁ וב אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ שֶׁ קֶ ר וְהַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א לְ הַ פֵ ך הָ אֱמֶ ת לְ גַמְ רֵ י ּ ְ ּ חַ ס־וְ שָׁ לוֹ ם אֵ צֶ ל יִשְׂ רָ אֵ ל קְ דוֹ שִׁ ים , כִּ י מֵ אַ חַ ר שֶׁ כְּ בָ ר יֵשׁ לָנו יְסוֹ ד חָ זָק לִ בְ לִ י סור מִ תוֹ רַ ת מֹשֶׁ ה אֱמֶ ת ּ ּ ּ , וְ הַ כּ ֹל מ וֹ דִ ים כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ הְ יוֹ ת צַ דִ יק וְ כָ שֵׁ ר ּ , כִּ י אִ ם כְּ שֶׁ מְ קַ יְמִ ין תוֹ רַ ת מֹשֶׁ ה בֶּ אֱמֶ ת כַּ אֲשֶׁ ר מָ סְ רו לָנו ּ ּ ּ ּ ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ " ל בַּ גְּמָ רָ א ופוֹ סְ קִ ים ּ , וְ כָ ל הַ שְׁ קָ רִ ים וְ הַ טָ עֻיוֹ ת ּ ּ ּ וְ הַ בִּ לְ בּ ולִ ים שֶׁ מַ כְ נִיס הַ בַּ עַל דָ בָ ר עַכְ ּ ּ ּ שָׁ ו בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל , אִ י אֶ פְ שָׁ ר לָהֶם לְ הִ תְ גַּבֵּ ר רַ ק עַל־יְדֵ י שֶׁ יִתְ לַבְּ שׁ ו גַּם הֵם ּ ּ בְּ הָ אֱמֶ ת שֶׁ ל הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ , כִּ י הֵם אוֹ מְ רִ ים שֶׁ עַל־פִ י תוֹ רַ ת מֹשֶׁ ה צָ רִ יך לְ הִ תְ נַהֵג כָּ ך כְּ פִ י דַ רְ כָּ ם ּ ְ ְ ּ ּ וְ דַ עְ תָ ם ּ , עַל־כֵּן בְּ קַ ל יְכוֹ לִ ין עַכְ שָׁ ו לְ הָ בִ ין הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ ּ , אִ ם יִרְ צֶ ה לִ רְ אוֹ ת ולְ הִ סְ תַ כֵּ ל בְּ עֵין הָ אֱמֶ ת ּ ּ , מִ י שֶׁ מְ קַ יֵם יוֹ תֵ ר תוֹ רַ ת מֹשֶׁ ה וְ הוֹ לֵך בְּ דַ רְ כֵי הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ְ ּ ּ בֶּ אֱמֶ ת , וְ אֵ יזוֹ הַ דֶ רֶ ך יִשְׁ כּ ֹן אוֹ ר וְ קָ רוֹ ב יוֹ תֵ ר לְ דַ רְ כָּ ה ּ ּ ְ שֶׁ ל תוֹ רָ ה בֶּ אֱ ּ מֶ ת , כְּ פִ י פַ שְׁ טות כַּ וָנַת מֹשֶׁ ה רַ בֵּ ינו עָ לָיו ּ ּ ּ ּ הַ שָׁ לוֹ ם כַּ מובָ ן לְ כָ ל חַ ד כְּ פום מַ ה דִ מְ שַׁ עֵר בְּ לִ בֵּ יה ּ ּ ּ ּ ּ ּ

Segment 30
HE:
] לכל אחד כפי מה שמשער בלבו . [ וְזֶה שֶׁ אָ מַ ר רַ ב יוֹ סֵ ף אִ י לָאו הַ אי יוֹ מָ א דְ קָ א גָּ ּ ם רִ י כַּ מָ ה יוֹ סֵ ף אִ יכָּ א ּ בְּ שׁ וקָ א ּ ] אם ל א אותו יום שגרם , כמה יוסף יש בשוק , [ כִּ י אֲפִ לו אִ ם הָ יָה רַ ב יוֹ סֵ ף צַ דִ יק גָּדוֹ ל וְ נוֹ רָ א ּ ּ ּ כְּ מוֹ שֶׁ הוא עַכְ שָׁ ו ּ , אֲבָ ל מִ י הָ יָה זוֹ כֶ ה לְ הַ כִּ יר ולְ הָ בִ ין ּ מַ עֲלַת קְ דֻ שָׁ תוֹ ּ , אִ ם לֹא בְּ כֹחַ קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה שֶׁ קִ בַּ לְ נו ּ ּ ּ בַּ יוֹ ם הַ חֲמִ שִׁ י ּ ּ ם דַ יְקָ א ּ , מֵ חֲמַ ת שֶׁ נִמְ שֶׁ כֶ ת מִ שַׁ עַר ּ ּ הַ חֲמִ שִׁ ים הַ נַ ּ ּ "ל , עַד שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה נִתְ בַּ טְ לִ ין כָּ ל ּ הַ שְׁ קָ רִ ים וְ הָ רַ מָ אות שֶׁ בָּ עוֹ לָם הָ רוֹ צִ ים לְ הַ עֲלִ ים אֶ ת ּ ּ ּ הָ אֱמֶ ת , וְ הָ אֱמֶ ת עֵד לְ עַצְ מוֹ , וְ כָ ל אָ דָ ם כְּ פִ י מַ ה שֶׁ הוא ּ ּ יָכוֹ ל בְּ קַ ל לִ רְ אוֹ ת ולְ הָ בִ ין הָ אֱמֶ ת אַ חַ ר שֶׁ כְּ בָ ר זָכִ ינו ּ ּ לְ קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה כַּ נַ ּ ּ ) . ל" לקוטי הלכות - הלכות סימני בהמה וחיה ד ' - אות יות ז י " ט " ח י "ט לפי אוצר היראה - תלמוד תורה- (ו" מ

Segment 31
HE:
וְ קִ דַ שְׁ תָ ם ּ ּ

Segment 32
HE:
ּ הַ יוֹ ם ּומָ חָ ר

Segment 33
HE:
) שמות יט (י , נְ ּויהֱ נִ כֹ ים לִ שֶׁ לֹ שְׁ ת יָ ים מִ ) שמות יט , ( טו ] משה הוסיף יום אחד מדעתו [ הַ צַ דִ יקִ ים הַ גְּדוֹ לִ ים מְ זַכְּ כִ ין עַצְ מָ ן כָּ ל כָּ ך עַד שֶׁ אֵ ין ְ ּ ּ לְ הָ רַ ע שׁ ום אֲחִ יזָה בָּ הֶם ּ . וְ אַ ף עַל פִ י כֵן יֵשׁ לָהֶם גַּם כֵּן ּ בְּ חִ ירָ ה . אַ ך עִ קַ ר הַ בְּ חִ ירָ ה שֶׁ לָהֶם הוא רַ ק בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ ּ ְ מֹשֶׁ ה הוֹ סִ יף יוֹ ם אֶ חָ ד מִ דַ עְ תוֹ כַּ מְ בֹאָ ר בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר ּ ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת הַ בְּ חִ ירָ ה שֶׁ הָ יָה לָאָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן קֹדֶ ם הַ חֵ טְ א שֶׁ הָ יָה זָך אָ ז בְּ תַ כְ לִ ית ְ . ְ אַ ך כָּ ל בְּ חִ ירָ תוֹ הָ יָה רַ ק בִּ בְ חִ ינָה זֹאת בִּ בְ חִ ינַת מֹשֶׁ ה הוֹ סִ יף יוֹ ם אֶ חָ ד מִ דַ עְ תוֹ ּ ּ . ל"ּ הַ נַ רַ ק שֶׁ יֵשׁ בָּ זֶה מִ שְׁ קָ ל וְ נִסָּ יוֹ ן גָּדוֹ ל ּ . כִּ י בְּ וַדַ אי ּ אָ סור לְ הוֹ סִ יף עַל דִ בְ רֵ י הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ ְ ּ ּ : לֹא תוֹ סִ יף ּ , וְכָ ל הַ פְ גַם שֶׁ ל אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן הָ יָה עַל יְדֵ י ּ שֶׁ הוֹ סִ יפָ ה עַל הַ צִ ווי כְּ מַ אֲ ּ ּ ּ מַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ . ל" ּ וְ אַ ף עַל פִ י ּ כֵן הֲלֹא מָ צִ ינו כַּ מָ ה גְּזֵרוֹ ת וסְ יָגִים שֶׁ הוֹ סִ יפו רַ בּ וֹ תֵ ינו ּ ּ ּ ּ ּ "זַ ל עַל דִ בְ רֵ י תוֹ רָ ה ּ ּ , וְ כֵן מֹשֶׁ ה הוֹ סִ יף יוֹ ם אֶ חָ ד מִ דַ עְ תוֹ ּ ּ וְ הִ סְ כִּ ימָ ה דַ עְ תוֹ לְ דַ עַת הַ מָ קוֹ ם ּ ּ ּ . עַל כֵּן בֶּ אֱמֶ ת בְּ עִ נְיָנִ ים כָּ אֵ לו הוא עִ קַ ר הַ בְּ חִ ירָ ה שֶׁ ל הַ צַ דִ יקִ ים הַ גְּדוֹ לִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ . ובֶ אֱמֶ ת מִ י שֶׁ אֵ ינוֹ זוֹ כֶ ה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם לְ כַ וֵן בָּ זֶה לְ דַ עַת ּ ּ ּ הַ מָ קוֹ ם , יָכוֹ ל לְ הִ כָּ שֵׁ ל עַל יְדֵ י זֶה עַד שֶׁ יָבֹא עַל יְדֵ י זֶה ּ לְ חֵ טְ א גָּמור ּ , כְּ מוֹ שֶׁ מָ צִ ינו בְּ אָ דָ ם ּ ּ הָ רִ אשׁ וֹ ן שֶׁ נִכְ שַׁ ל עַל ּ יְדֵ י זֶה כִּ פְ שׁ וטוֹ מַ מָ שׁ וְ עָבַ ר עַל הַ צִ ווי ּ ּ ּ ּ ּ . וְזֶה הָ יָה גַּם כֵּ ן עִ נְיַן הַ נִסָּ יוֹ ן שֶׁ ל הָ אַ רְ בָּ עָה שֶׁ נִכְ נְסו לְ פַ רְ דֵ ס ּ ּ ּ ּ ּ , וְרַ ק רַ בִּ י עֲקִ יבָ א נִכְ נָס בְּ שָׁ לוֹ ם וְיָצָ א בְּ שָׁ לוֹ ם . נִכְ נַס וְיָצָ א דַ יְקָ ּ , א כִּ י גַּם הַ צַ דִ יקִ ים הַ גְּדוֹ לִ ים אֲשֶׁ ר כָּ ל עֲבוֹ דָ תָ ם הוא רַ ק ּ ּ ּ מַ ה שֶׁ צְ רִ יכִ ין לַעֲלוֹ ת בְּ כָ ל פַ עַם מִ דַ רְ גָּא לְ דַ רְ גָּא ּ ּ ּ ּ ולְ הַ שִׂ יג בְּ כָ ל פַ עַם בְּ יוֹ תֵ ר ּ ּ ּ . אַ ף עַל פִ י כֵן צְ רִ יכִ ין הֵם גַּם ּ כֵּן לִ הְ יוֹ ת בָּ קִ י בְּ עָיֵל בָּ קִ י בְּ נָפִ י ק ] בקי בכניסה בקי ביציאה , [ ומִ י שֶׁ אֵ ינוֹ זוֹ כֶ ה לִ בְ קִ יאות הַ זֶה בִּ שְׁ לֵימות ּ ּ ּ ּ יָכוֹ ל לִ הְ יוֹ ת בִּ בְ חִ ינַת הֵצִ יץ וְ נִפְ גַּע הֵ צִ יץ וָמֵ ת רַ חֲמָ נָא ּ לִ צְ לָן , וְ אַ חֵ ר קִ צֵץ לְ גַמְ רֵ י בַּ נְטִ יעוֹ ת ּ ּ . ומִ י שֶׁ זוֹ כֶ ה ּ ּ לִ בְ קִ יאות הַזֶה הֵיטֵ ב אֲזַי הוא ּ ּ ּ נִכְ נָס בְּ שָׁ לוֹ ם וְיוֹ צֵא בְּ שָׁ לוֹ ם , וְ אָ ז זוֹ כֶ ה תָ מִ יד לְ כַ וֵן תָ מִ יד לְ דַ עַת הַ מָ קוֹ ם ּ ּ ּ ּ , מַ ה לְ הוֹ סִ יף ומַ ה שֶׁ לֹא לְ הוֹ סִ יף כַּ נַ ּ ּ ּ ּ ּ . ל" וְ אֵ לו הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ ּ שֶׁ זוֹ כִ ין לִ בְ קִ יאות הַ נַ ּ ּ ּ " ל בִּ בְ חִ ינוֹ ת מַ דְ רֵ גָתָ ם הַ גְּבוֹ הָ ה וְ הַ נִפְ לָאָ ה מְ ּ אֹד . הֵם זוֹ כִ ים לְ הַ כְ נִיס זֶה הַבְּ קִ יאות אֲפִ לו ּ ּ ּ בַּ מַ דְ רֵ גוֹ ת הַ נְמוכוֹ ת מְ אֹד ּ ּ ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת וְ נָפִ יק מַ מָ שׁ ּ שֶׁ יִזְכּ ו גַּם הֵ ם לְ עֵת עַתָ ה לְ קַ יֵם וְ אַ צִ יעָ ה שְׁ אוֹ ל הִ נֶךָ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ . וְגַם מִ שָׁ ם מִ מְ קוֹ מָ ם הַ שָׁ פֵ ל מְ אֹד יַמְ שִׁ יכו עַצְ מָ ּ ּ ּ ּ ן אֶ ל הַ שֵׁ ם ּ יִתְ בָּ רַ ך , ְ וְיִצְ עֲקו וְיִתְ פַ לְ לו לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך תָ מִ יד בִּ כְ לוֹ ת ְ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ נֶפֶ שׁ בִּ בְ חִ ינַת מִ בֶּ טֶ ן שְׁ אוֹ ל שִׁ וַעְ תִ י וְ כו ּ ּ ּ . ' בְּ חִ ינַת קָ רָ אתִ י שִׁ מְ ך ה ָ ' מִ בּ וֹ ר תַ חְ תִ יוֹ ת ּ ּ ּ , עַד יַשְׁ קִ יף וְיֵרֶ א ה '

Segment 34
HE:
מִ שָׁ מַ יִם שֶׁ יִזְכּ ו ּ ּ ּ לִ תְ שׁ ובָ ה שְׁ לֵמָ ה בֶּ אֱמֶ ת ּ . ) לקוטי הלכות - הלכות שבת ז ' - אות נ ב" נ ' לפי אוצר היראה - צדיק- (ט" ע

Segment 35
HE:
צֵ וֹ ּיוַ א מֹ ֵׁש ה אֶ ת הָ עָ ם לִ ְק ַר את הָ אֱלֹקִ ים

Segment 36
HE:
) שמות יט ( יז , מֵ עִ נְיַן קְ צָ ת אֲנָשִׁ ים שֶׁ מִ תְ קָ רְ בִ ים לַעֲבוֹ דַ ת הַ שֵׁ ם ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך וְ אַ חַ ר ְ ְ כָּ ך _ מִ תְ רַ חֲקִ ין , עָנָה : _ ּפִ י _ עַל _ אַ ף כֵן יָקָ ר אֵ צֶ ל הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך הַ הִ תְ קָ רְ בות בְּ עַצְ מוֹ אַ ף לְ פִ י שָׁ עָ ה ּ ְ ּ . _ עַל _ אַ ף ּפִ י שֶׁ אַ חַ ר _ כָּ ך נַעֲשֶׂ ה מַ ה שֶׁ נַעֲשֶׂ ה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ְ . וְ אָ מַ ר : הֲלֹא עַל שְׁ עַת מַ תַ ן ּ _ ּתוֹ רָ ה נֶאֱמַ ר ) שיר השירים : (ט , ד לִ בַּ בְ תִ נִי בְּ אַ חַ ת מֵ עֵינָיִך ְ ּ . וְ אִ יתָ א בַּ מִ דְ רָ שׁ ּ ) שיר השירים רבא א-: ( נה מַ הו בְּ אַ חַ ת מֵ עֵינָיִך ְ ּ , ּ אֶ לָא שֶׁ בָּ עַיִן הַ שֵׁ נִית כְּ בָ ר הָ יו מִ סְ תַ כְּ לִ ין עַל הָ עֵגֶל ּ ּ ּ . נִמְ צָ א שֶׁ בִּ שְׁ עַת מַ תַ ן ּ _ תוֹ רָ ה כְּ בָ ר הָ יָה דַ עְ תָ ם לִ פְ רשׁ חַ ס ּ ּ וְ שָׁ לוֹ ם וְ אַ ף _ ּפִ י _ עַל _ כֵן הָ יָה יָקָ ר בְּ עֵינֵי הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ מְ אֹד הַ הִ תְ קָ רְ בות בְּ עַצְ מוֹ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב לִ בַּ בְ תִ נִי ּ ּ בְּ אַ חַ ת מֵ עֵינַיִך . ְ כִּ י זֶה בְּ עַ צְ מוֹ יָקָ ר מְ אֹד בְּ עֵינֵי הַ שֵׁ ם ּ יִתְ בָּ רַ ך ) . ְ שיחות הר ן "-

Segment 37
HE:
קוֹ ל הַ שׁ ֹפָ ר הוֹ לֵ ּ ְך וְ חָ זֵק מְ אֹד מֹשֶׁ ה יְדַ בֵּ ר וְ הָ אֱלֹקִ ים יַעֲנֶנּו בְ קוֹ ל ּ

Segment 38
HE:
... רַ שִׁ ּופֵ רֵ שׁ "י

Segment 39
HE:
: הָ יָה מְ דַ בֵּ ר מֹשֶׁ ה כְּ שֶׁ הָ יָה ּ הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא מְ סַ יְעוֹ לָתֵ ת בּ וֹ כּ ֹחַ לִ הְ יוֹ ת קוֹ לוֹ ּ ּ ּ ְ מַ גְבִּ יר וְ נִשְׁ מָ ע וְ כו . 'ּ כִּ י מֹשֶׁ ה הוא בְּ חִ ינַת הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ שֶׁ מַ שְׁ לִ יך קוֹ לוֹ לְ כָ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל לְ כָ ל מָ קוֹ ם שֶׁ הוא ּ ּ ְ ּ , וְ ה ' יִתְ בָּ רַ ך מְ סַ יֵעַ לוֹ עַל זֶה שֶׁ יִהְ יֶה נִ ּ ּ ְ שְׁ מָ ע קוֹ לוֹ לְ מֶ רְ חַ קִ ים לְ כָ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת קוֹ ל הַ שׁ וֹ פָ ר ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת וַיְהִ י קוֹ ל הַ שׁ ֹפָ ר הוֹ לֵך וְחָ זֵק וְ כו ּ ְ ּ . ' וְזֶהו הוֹ לֵך ְ ּ וְחָ זֵק מְ אֹד , מְ אֹד זֶה סִ טְ רָ א דְ מוֹ תָ א שֶׁ אֲפִ לו הַ מֻנָחִ ים ּ ּ ּ ּ ּ בְּ סִ טְ רָ א דְ מוֹ תָ א חַ ס וְ שָׁ ל ּ וֹ ם , שֶׁ הוא הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א ּ הוא מְ חַ זֵק ומְ חַ יֶה אוֹ תָ ם ומְ עוֹ רְ רָ ם ומְ קִ יצָ ם לַה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ כִּ י הוא מַ שְׁ לִ יך קוֹ לוֹ לְ מֶ רְ חַ קִ ים עַד שֶׁ מַ גִּיעַ קוֹ לוֹ לְ כָ ל ּ ּ ְ ּ אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד אֲפִ לו אִ ם הוא בְּ מָ קוֹ ם שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ , כִּ י הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הו ּ ּ ְ ּ א מְ סַ יְעוֹ עַל זֹאת שֶׁ יִהְ יֶה קוֹ לוֹ נִשְׁ מָ ע ּ ּ לְ מֵ רָ חוֹ ק בִּ בְ חִ ינַת מֹשֶׁ ה יְדַ בֵּ ר וְ הָ אֱלֹ קִ ים יַעֲנֶנו בְ קוֹ ל ּ ּ . ) לקוטי הלכות יורה דעה - הלכות נדרים ד ' - (ה" כ

Segment 40
HE:
פֶ ן יֶהֶרְ סו אֶ ל ה ּ ּ ' ) שמות יט , ( כא שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י הַ חֹל הֵם בְּ חִ ינַת אַ חַ ר הַ בְּ רִ יאָ ה , שֶׁ בָּ הֶם יָצְ אָ ה הַ בְּ רִ יאָ ה מֵ הַ כּ ֹחַ אֶ ל הַ פֹעַל ּ , וְ כָ ל הַ בְּ רִ יאָ ה הָ יְתָ ה עַל־יְדֵ י אֱמֶ ת , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " בְּ רֵ אשִׁ ית בָּ רָ א אֱלֹקִ ים " סוֹ פֵ י תֵ בוֹ ת " אֱמֶ ת ". אַ ך אַ ף־עַל־פִ י־כֵן תֵ כֶ ף שֶׁ יָצְ אָ ה ּ ּ ּ ְ הַ בְּ רִ יאָ ה מִ כּ ֹחַ אֶ ל הַ פֹעַל ּ , נִמְ שַׁ ְך רֹשֶׁ ם עַל אֲחִ יזַת ּ הַ שֶׁ קֶ ר , וְעַל־כֵּן יֵשׁ בְּ שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י הַ חֹל אֵ יזֶה אֲחִ יזָה לְ הַ שֶׁ קֶ ר ּ , וְ עִ קַ ר הַ תִ קון עַל־יְדֵ י שַׁ בָּ ת שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ ּ אֱמֶ ת כַּ יָדועַ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן שַׁ בָּ ת הוא בְּ חִ ינַת תַ כְ לִ ית עוֹ לָם ּ ּ הַ בָּ א , שֶׁ אָ ז יִהְ יֶה נִכְ לָל אַ חַ ר הַ בְּ רִ יאָ ה בְּ קֹדֶ ם הַ בְּ רִ יאָ ה , שֶׁ עִ קַ ר הַ כְּ לָלִ יות הַזֶה הוא עַל־יְדֵ י אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן צְ רִ יכִ ין לְ הַ מְ שִׁ יך קְ דֻ שַׁ ת שַׁ בָּ ת עַל שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י הַ חֹל ּ ְ , כִּ י עִ קַ ר הַ חַ יות וְ הַ קִ יום שֶׁ ל הַ בְּ רִ יאָ ה כֻּלָה הוא עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ אֱמֶ ת , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת שַׁ בָּ ת ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת עֶצֶם ּ הָ אֱמֶ ת . וְ כֵן צְ רִ יכִ ין לְ הַ מְ שִׁ יך קְ דֻ שַׁ ת הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ְ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת שַׁ בָּ ת דְ כֻלְ הוֹ יוֹ מָ א ּ ּ ּ , עַל כָּ ל הֲמוֹ ן בְּ נֵי־יִשְׂ רָ אֵ ל , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת חֹל נֶגְדוֹ ּ , דְ הַ יְנו לְ הָ אִ יר ּ ּ ָּב הֶם הָ אֱמֶ ת שֶׁ הוא עִ קַ ר הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ . אֲבָ ל עִ קַ ר הַ מְ שָׁ כַת ּ הָ אֱמֶ ת , שֶׁ הוא הַ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ ל שַׁ בָּ ת ּ ּ ּ , עַל שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י הַ חֹל , וְ כֵן הַ מְ שָׁ כַ ת קְ דֻ שַׁ ת הָ אֱמֶ ת שֶׁ ל הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת עַל כָּ ל ּ ּ ּ הֲמוֹ ן הָ עָם הוא דַ יְקָ א עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת הַ בְ דָ ּ ּ ּ לָה , עַל־יְדֵ י שֶׁ יוֹ דְ עִ ין לְ הַבְ דִ יל בֵּ ין הַ קֹדֶ שׁ ובֵ ין הַ חֹל ּ ּ ּ ּ , בֵּ ין שַׁ בָּ ת לְ שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י הַ מַ עֲשֶׂ ה ובֵ ין הַ צַ דִ יק לַהֲמוֹ ן הָ עָם ּ ּ ּ ּ , הַ יְנו ּ שֶׁ יוֹ דְ עִ ין שֶׁ יֵשׁ הֶבְ דֵ ל גָּדוֹ ל בֵּ ין עֶצֶם הָ אֱמֶ ת שֶׁ ל שַׁ בָּ ת ּ ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ צַ דִ י ּ ּ ּ ק הָ אֱמֶ ת , ּובֵ ין הָ אֱמֶ ת שֶׁ ל יְמֵ י הַ חֹל שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת הֲמוֹ ן הָ עָם ; כִּ י אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ גַּם כָּ ל ּ חַ יותָ ם וְ תִ קונָם וְ קִ יומָ ם הוא עַל־יְדֵ י הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , אֲבָ ל אִ י אֶ פְ שָׁ ר לָהֶם לְ הַ שִׂ יג ולְ הָ בִ ין אֲמִ תַ ת דַ עְ תוֹ שֶׁ ל הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הָ אֱמֶ ת שֶׁ ּ הוא בְּ חִ ינַת שַׁ בָּ ת , כִּ י מְ אֹד עָמְ קו ּ מַ חְ שְׁ בוֹ תָ יו ; רַ ק עִ קַ ר הָ אֱמֶ ת שֶׁ ל הַ הֲמוֹ ן־עָם עִ ם בְּ חִ ינַת ּ יְמֵ י הַ חֹל הוא לֵידַ ע שֶׁ הֵם רְ חוֹ קִ ים מִ לְ הַ שִׂ יג ולְ הָ בִ ין ּ ּ ּ ּ אֲמִ תַ ת הַ דַ עַת הָ אֱמֶ ת ּ ּ , רַ ק צְ רִ יכִ ין לְ הִ תְ חַ זֵק בֶּ אֱמונָה ּ ּ , ל"ּ כַּ נַ וְזֶ הו עִ קַ ר הָ אֱמֶ ת שֶׁ לָהֶם ּ ּ ּ . נִמְ צָ א , ּ שֶׁ דַ יְקָ א עַל־יְדֵ י הַ בְ דָ לָה מַ מְ שִׁ יכִ ין הַ קְ דֻ שָׁ ה מִ שַׁ בָּ ת לִ ימֵ י הַ חֹל ּ ּ ּ ּ ומֵ הַ צַ דִ יק לַהֲמוֹ ן־עָם כַּ נַ ּ ּ ּ ּ . ל" וְזֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ אֵ צֶל ּ מַ עֲמַ ד הַ ר־סִ ינַי כְּ תִ יב : " פֶ ן יֶהֶרְ סו אֶ ל ה ּ ּ ' לִ רְ אוֹ ת וְגוֹ , ' וְ עָ לִ יתָ אַ תָ ה וְ אַ הֲרֹן עִ מָ ך וְגוֹ ּ ְ ּ ' ". וְ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" אַ תָ ה מְ חִ צָ ה לְ עַצְ מְ ך וְ אַ הֲרֹן מְ חִ צָ ה לְ עַצְ מוֹ ּ ּ ּ ָ , וְ הָ עָם אַ ל יֶהֶרְ סו כְּ לָל לַעֲלוֹ ת ּ , הַ יְנו כַּ נִזְכָּ ר לְ עֵיל ּ ּ , כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר ּ לִ קָ רֵ ב אֶ ל מְ חִ צַ ת הַ צַ דִ יק ולְ הָ ּ ּ ּ ּ בִ ין ולְ הַ שִׂ יג עַמְ קות ּ ּ ּ דַ עְ תוֹ ּ ּ , וְעַל־כֵּן אָ סור לְ הַ רְ הֵר אַ חֲרָ יו ּ . וְזֶה גַּם־כֵּן בְּ חִ ינַת בְּ בֵ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ אִ סּ ור הַ זָרִ ים לָגֶשֶׁ ת אֶ ל הַ קֹדֶ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ ובַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ , כִּ י עִ קַ ר הַ קְ דֻ שָׁ ה הוא אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ , ּובְ כָ ל מָ קוֹ ם שֶׁ מֵ אִ יר בּ וֹ אֲמִ תָ ּ ּ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך בְּ יוֹ תֵ ר ְ , יֵשׁ בּ וֹ קְ דֻ שָׁ ה ּ יְתֵ רָ ה , אֲבָ ל לָאו כָּ ל אָ דָ ם יָכוֹ ל לָגֶשֶׁ ת ולְ הִ תְ קָ רֵ ב אֶ ל ּ קְ דֻ שַׁ ת הָ אֱמֶ ת הַ זֶה ּ ּ , כִּ י עֶצֶם הָ אֱמֶ ת , שֶׁ הוא הַ שָׂ גַת ּ ּ אֲמִ תָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ שִׂ יג ּ , רַ ק כָּ ל אֶ חָ ד צָ רִ יך ְ לַעֲמֹד עַל עָמְ דוֹ ומְ חִ צָ תוֹ לֶאֱחֹז בְּ דֶ רֶ ך הָ אֱמֶ ת כְּ פִ י ְ ּ ּ מַ דְ רֵ גָתוֹ , וְזֶה עִ קַ ר הָ אֱמֶ ת שֶׁ לוֹ ּ ּ , לְ בַ ל יֶהֱרֹס לָגֶשֶׁ ת לְ מַ ה שֶׁ אֵ ינוֹ רָ אוי ּ ּ , כִּ י בַּ מֻפְ לָא מִ מְ ך אַ ל תִ דְ רֹשׁ וְ כו ּ ּ ּ ָ ּ . ' וְזֶה סוֹ ד הַ בְ דָ לָה בְּ מוֹ צָ אֵ י־שַׁ בָּ ת ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה ּדַ יְקָ א מַ מְ שִׁ יכִ ין קְ דֻ שַׁ ת שַׁ בָּ ת לִ ימֵ י הַ חֹל ּ , הַיְנו כַּ נַ ּ ּ "ל. ) לקוטי הלכות -

Segment 41
HE:
הלכות ריבית ' ה - אותיות ל " ז ל "ח לפי אוצר היראה – אמת - (ג" ל

Segment 42
HE:
אָ נֹכִ י ה ' אֱלֹקֶ יך ָ ) שמות (ב , כ עִ קַ ר קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה וְ הַ מִ צְ וֹ ת הוא הָ אֱמונָה שֶׁ הוא יְסוֹ ד ּ ּ ּ ּ ּ ּ כָּ ל הַ תוֹ רָ ה וְ הַ מִ צְ וֹ ת ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) תְ הִ לִ ים קיט ּ ּ (: כָּ ל מִ צְ וֹ תֶ יך אֱמונָה ּ ָ , וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ ) ל " מַ כּ וֹ ת כד .(: בָּ א חֲבַ קוק וְהֶעֱמִ ידָ ן עַל אַ חַ ת ּ ּ ' וְצַ דִ יק בֶּ אֱמונָתוֹ ּ ּ יִחְ יֶה ', וְ עַל־כֵּן תְ חִ לַת דְ בַ ר ה ּ ּ ּ ' ּ שֶׁ דִ בֶּ ר עִ ם יִשְׂ רָ אֵ ל הוא ּ ' אָ נֹכִ י ה ' אֱלֹקֶ יך ' ָ ) ' ּ וְ כו שְׁ מוֹ ת כ ( שֶׁ הוא עִ קַ ר הָ אֱמונָה ּ ּ ּ לְ הַ אֲמִ ין בַּ ה ' יִתְ בָּ רַ ך ולְ בַ טֵ ל אֱמונוֹ ת כּ וֹ זְבִ יוֹ ת בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ ְ ' לֹא יִהְ יֶה לְ ך אֱלֹהִ ים אֲחֵ רִ ים ָ , לֹא תַ עֲשֶׂ ה לְ ך פֶ סֶ ל ָ ' ', ּ וְ כו כִּ י זֶהו עִ קַ ר הַ הַ ּ ּ תְ חָ לָה וְ הַ תַ כְ לִ ית וְ הַ יְסוֹ ד וְהָ עִ קָ ר ּ ּ שֶׁ ל כָּ ל הַ תוֹ רָ ה כֻּלָה ּ ּ ּ , כִּ י הָ עִ קָ ר הוא הָ אֱמונָה ּ ּ ּ . ) לקוטי הלכות - הלכות ערובי תחומים ה ' - (' א

Segment 43
HE:
כוֹ זָ ר אֶ יוֹ ־ת ם הַ ַׁשּ ָּבת ) שְׁ מוֹ ת כ (ח , וְ עַל כֵּן בְּ חִ ינַת שַׁ בָּ ת הוא עֵצָ ה גְּדוֹ לָה נֶגֶד כָּ ּ ל הַ הִ תְ נַגְּדות וְ הַבִּ לְ בּ ולִ ים שֶׁ יֵשׁ לָאָ דָ ם ּ ּ ּ , הֵן מֵ עַצְ מוֹ הֵן מֵ אֲחֵ רִ ים , כִּ י בְּ כָ ל הַ תַ אֲוֹ ת וְ הַ בִּ לְ בּ ולִ ים וְ הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת ּ ּ ּ רָ עוֹ ת הַ חוֹ לְ פִ ין וְ עוֹ בְ רִ ין עָ לָיו , צָ רִ יך לִ זְכּ ֹר בְּ שַׁ בָּ ת ְ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת בִּ טול אֶ ל הַ תַ כְ לִ ית ּ ּ ּ ּ , ְּכ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ ) בַּ מְ כִ ילְ תָ א ּ (: זָכוֹ ר אֶ ת יוֹ ם הַ שַׁ בָּ ת ּ ) שְׁ מוֹ ת כ ( — זָכְ רֵ הו ּ מֵ אֶ חָ ד בְּ שַׁ בָּ ת . כִּ י שַׁ בָּ ת הוא בְּ חִ ינַת ּ ' שֵׁ ב וְ אַ ל תַ עֲשֶׂ ה ּ ', בְּ חִ ינַת שְׁ בִ יתָ ה ובִ טול ּ ּ ּ , שֶׁ הוא עֵצָ ה גְּדוֹ לָה ּ , שֶׁ בְּ כָ ל מַ ה ּשֶׁ חוֹ לֵף וְ עוֹ בֵ ר עָ לָיו יְ , ּ בַ טֵ ל עַצְ מוֹ אֵ יזֶה שָׁ עָ ה וְיִזְכּ ֹר אֶ ת עַצְ מוֹ בְּ הַ תַ כְ לִ ית ּ . כִּ י כָּ ל אָ דָ ם שֶׁ בָּ עוֹ לָם יָכוֹ ל לְ בַ טֵ ל ּ אֶ ת עַצְ מוֹ וְ לִ זְכּ ֹר בְּ הַ תַ כְ לִ ית שֶׁ הוא לְ הִ כָּ לֵל בְּ אוֹ ר ּ ּ הָ אֵ ין־סוֹ ף יִתְ בָּ רַ ך . ְ וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ בָ אֵ ר זֹאת בִּ כְ תָ ב , כִּ י ּ הוא לְ כָ ל חַ ד כְּ פום מַ ה דִ מְ שַׁ עֵר בְּ לִ בֵּ יה ּ ּ ּ . אֲבָ ל עַל־כָּ ל־פָ נִים כָּ ל יִשְׂ רָ אֵ ל מַ אֲמִ ינִים שֶׁ זֶה עִ קַ ר תַ כְ לִ יתָ ם ּ ּ ּ ּ וְ תִ קְ וָתָ ם לָנֶצַ ח , וְ כָ ל אֶ חָ ד כְּ פִ י מַ ה שֶׁ הוא ּ ּ , בְּ כָ ל מַ ה ּשֶׁ עוֹ בֵ ר עָ לָיו , יָכוֹ ל לְ בַ טֵ ל עַצְ מוֹ בְּ תוֹ ך כָּ ל הַ בִּ לְ בּ ולִ י ּ ְ ּ ם וְ הַ טְ רָ דוֹ ת ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת שַׁ בָּ ת ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת שְׁ בִ יתָ ה ּ ובִ טול ּ ּ ּ . וְ עַל־יְדֵ י זֶה יִתְ בַּ טְ לו כָּ ל הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת הַ טוֹ רְ דוֹ ת ּ ּ ּ ּ וְ כָ ל הַ חָ כְ מוֹ ת שֶׁ ל הֶבֶ ל וָשֶׁ קֶ ר , וְיִזְכֶּ ה לַעֲשׂ וֹ ת כָּ ל עֲסָ קָ יו בִּ שְׁ בִ יל הַ תַ כְ לִ ית ּ , בִּ בְ חִ ינַת הַ מֹחַ נִזוֹ ן תְ חִ לָה ּ ּ ּ ּ , ּ שֶׁ יִהְ יֶה אֲכִ ילָתוֹ וְ כָ ל עֲסָ קָ יו בִּ שְׁ בִ יל הַ תַ כְ לִ ית שֶׁ הוא הַ מֹחַ ּ ּ ּ וְ הַ חָ כְ מָ ה הָ אֲמִ תִ י ּ , לֹא שֶׁ יִהְ יֶה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם כָּ ל חָ כְ מָ תוֹ ּ וְ תַ חְ בּ ולוֹ תָ יו בִּ שְׁ בִ יל הָ עוֹ לָם־הַ זֶה וְ הַ גּוף ּ ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ עֵשָׂ ו , בְּ חִ ינַת הַ גּוף נִזוֹ ן תְ חִ לָה ּ ּ ּ ּ . כִּ י בְּ חִ ינַת שַׁ בָּ ת מְ בַ טֵ ל ּ בְּ חִ ינַת אֲחִ יזַת עֵשָׂ ו . וְזֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ מְ בֹאָ ר ּ ּ בְּ הַ מַ עֲשֶׂ ה שֶׁ ל הַ בָּ נִים שֶׁ נֶחְ לְ פו ּ ּ ּ ) סִ פורֵ י מַ עֲשִׂ יוֹ ת מַ עֲשֶׂ ה ּ ּ יא ( בַּ סּ וֹ ף , שֶׁ כְּ שֶׁ רוֹ דְ פִ ין אוֹ תוֹ שֶׁ רוֹ צֶ ה לִ כָּ נֵס אֶ ל הַ גָּן ) שֶׁ מְ רַ מֵ ז עַל הַ גַּן־עֵדֶ ן ּ ּ , ( יַעֲמֹד עַצְ מוֹ אֵ צֶ ל שַׁ בָּ ת , דְ הַ יְנו ּ ּ "ּ כַּ נַ ל וְ הָ בֵ ן : כִּ י בֶּ אֱמֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל בִּ כְ לָל , הֵם בִּ בְ חִ ינַת קְ דֻ שַׁ ת שַׁ בָּ ת ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אוֹ מְ רִ ים בְּ בִ רְ כַּ ת הַ מַ בְ דִ יל ּ ּ : בֵּ ין יִשְׂ רָ אֵ ל לָעַמִ ים ּ , בֵּ ין יוֹ ם הַ שְׁ בִ יעִ י לְ שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י הַ מַ עֲשֶׂ ה ּ ּ . כִּ י יִשְׂ רָ אֵ ל מַ מְ שִׁ יכִ ין קְ דֻ שַׁ ת שַׁ בָּ ת לְ שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י הַ חֹל ּ . וְ עַל־כֵּן כָּ ל אֲכִ ילַת יִשְׂ רָ אֵ ל קֹדֶ שׁ , כִּ י יִשְׂ רָ אֵ ל אֵ ינָם אוֹ כְ לִ ים שׁ ום ּ מַ אֲכָ ל מִ יָד ּ , רַ ק צְ רִ יכִ ין לְ הַ מְ תִ ין הַ רְ בֵּ ה ּ קֹדֶ ם שֶׁ אוֹ כְ לִ ין , וְ עַל־יְדֵ י זֶה הֵם מַ מְ שִׁ יכִ ין עֲלֵיהֶם בְּ כָ ל אֲכִ ילָתָ ם בְּ חִ ינַת קְ דֻ שַׁ ת שַׁ בָּ ת ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ מֹחַ נִזוֹ ן תְ חִ לָה ּ ּ ּ ּ ּ . כִּ י אִ ישׁ יִשְׂ רָ אֵ ל כְּ שֶׁ עוֹ מֵ ד בַּ בּ ֹקֶ ר וְ לִ בּ וֹ חַ לָשׁ וְרוֹ צֶ ה לֶאֱכֹל ּ , אֲבָ ל אֵ ינוֹ אוֹ כֵ ל מִ ּיָד , כִּ י צָ רִ יך לְ הַ מְ תִ ין עַד שֶׁ יִטֹל יָדָ יו ּ ּ ּ ְ וִיבָ רֵ ך וְיִתְ פַ לֵל ּ ּ ְ , וְ הַ כְּ שֵׁ רִ ים וְ הַ יְרֵ אִ ים מַ מְ תִ ינִים יוֹ תֵ ר ּ , כִּ י לוֹ מְ דִ ים גַּם אַ חַ ר הַ תְ פִ לָה קֹדֶ ם שֶׁ אוֹ כְ לִ ים ּ ּ . וכְ שֶׁ רוֹ צֶ ה לֶאֱכֹל אֵ ינוֹ אוֹ כֵל מִ יָד ּ ּ , כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י כַּ מָ ה ּ

Segment 44
HE:
מִ צְ ווֹ ת שֶׁ עוֹ שִׂ ין מִ קֹדֶ ם ּ , שֶׁ מְ קַ דְ שִׁ ין הַ מַ אֲכָ ל ּ ּ ּ , כְּ גוֹ ן בָּ שָׂ ר צָ רִ יך שְׁ חִ יטָ ה וְ נִקור ומְ לִ יחָ ה וַהֲדָ חָ ה ּ ּ ּ ְ . וְ כֵן לֶחֶ ם צְ רִ יכִ ין לִ קַ ח חַ לָה מִ קֹדֶ ם וְ כו ּ ּ ּ ּ ', וְ אַ חַ ר כָּ ך כְּ שֶׁ רוֹ צֶ ה לֶאֱכֹל צָ רִ יך ְ ְ לִ טֹל יָדָ יו ולְ בָ רֵ ך ְ ּ ּ . נִמְ צָ א שֶׁ כָּ ל אֲכִ ילַת יִשְׂ רָ אֵ ל הוא ּ עַל־יְדֵ י הַ מְ תָ נָה הַ רְ בֵּ ה ּ , כִּ י עַל־יְדֵ י כָּ ל זֶה שֶׁ מַ מְ תִ ינִין ּ ּ הַ רְ בֵּ ה קֹדֶ ם אֲכִ ילָתָ ם כַּ נַ , ל"ּ עַל־יְדֵ י זֶה מַ מְ שִׁ יכִ ין עַל עַצְ מָ ן קְ דֻ שַׁ ת שַׁ בָּ ת שֶׁ הוא שְׁ בִ יתָ ה ובִ טול ּ ּ ּ ּ ּ , ּומַ כְ נִיעִ ין בְּ חִ ינַת עֵשָׂ ו שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ' הַ לְ עִ יטֵ נִי נָא — ' שֶׁ חוֹ טֵ ף הַ מַ אֲכָ ל מִ יָד ּ ּ . אֲבָ ל מֵ חֲמַ ת טִ רְ דַ ת הָ עוֹ לָם הַזֶה ּ ּ וְ תַ אֲוֹ תָ יו , יוכַ ל לִ הְ יוֹ ת שֶׁ גַּם אִ ישׁ הַ יִשְׂ רְ אֵ לִ י יִשְׁ כַּ ח חַ ס ּ ּ וְ שָׁ לוֹ ם בִּ שְׁ עַת הָ אֲכִ ילָה וְכַיוֹ צֵ א אֶ ת הַ תַ כְ לִ ית ּ ּ , עַל־כֵּן צְ רִ יכִ ין לִ זָהֵר לִ זְכּ ֹר בְּ כָ ל פַ עַם אֶ ת הַ שַׁ בָּ ת ּ ּ ּ , דְ הַ יְנו ּ ּ שֶׁ בְּ תוֹ ך תֹקֶ ף הַ טִ רְ דָ א שֶׁ ל עוֹ לָם הַ זֶה ּ ּ ּ ְ ּ , אוֹ כְּ שֶׁ בָּ א לֶאֱכֹל וְ כַ יוֹ צֵ א ּ , יְבַ טֵ ל אֶ ת עַצְ מוֹ אֵ יזֶה שָׁ עָה שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ שַׁ בָּ ת , אָ ז יִזְכֶּ ה שֶׁ הַ מֹחַ נִזוֹ ן תְ חִ לָ ּ ּ ּ ּ , ה וְיִהְ יו נִכְ נָעִ ים כָּ ל ּ הַ הִ תְ נַגְּדות וְהַ שׂ וֹ נְאִ ים וְ הַ בִּ לְ בּ ולִ ים ּ ּ ּ ) . לקוטי הלכות -

Segment 45
HE:
הלכות שבת ו ' - אות ה ('

Segment 46
HE:
וְ יוֹ ם הַ שְׁ בִ יעִ י שַׁ בָּ ת ּ

Segment 47
HE:
) שמות (י , כ עִ קַ ר הַ זְבִ יחָ ה וְ הַ שְׁ חִ יטָ ה שֶׁ ל הַ יֵצֶר הָ רָ ע וְחֵ ילוֹ תָ יו ּ ּ ּ ּ , שֶׁ עוֹ סְ קִ ין לִ טְ בּ ֹחַ וְ לִ שְׁ חֹט בְּ נֵי הָ אָ דָ ם , הָ עִ קָ ר הוא ּ ּ עַל־יְדֵ י שֶׁ עוֹ סְ קִ ין לְ הַ כְ נִיס בָּ הֶם מַ חֲשָׁ בוֹ ת רָ עוֹ ת , שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה עִ קַ ר הַ זְבִ יחָ ה וְ הַ שְׁ חִ יטָ ה שֶׁ לָהֶם ּ ּ ּ ּ . וְ הָ עִ קָ ר ּ לוֹ כֵ ד אֶ ת הָ אָ דָ ם בְּ מַ חֲשָׁ בוֹ ת שֶׁ ל תַ אֲוַת מָ מוֹ ן ּ , כִּ י בָּ זֶה הָ אָ דָ ם טָ רו ּ ד מְ אֹד בְּ מַ חֲשַׁ בְ תוֹ כָּ ל יְמֵ י חַ יָיו ּ ּ , כִּ י אֵ ין אָ דָ ם מֵ ת וַחֲצִ י תַ אֲוָתוֹ בְּ יָדוֹ ּ , וְ כָ ל מַ ה שֶׁ יֶשׁ לוֹ יוֹ תֵ ר ּ ּ חָ סֵ ר לוֹ בְּ יוֹ תֵ ר וְ אֵ ינוֹ מְ מַ לֵא תַ אֲוָתוֹ לְ עוֹ לָם ּ ּ . וְ הִ נֵה ּ מֵ חֲמַ ת שֶׁ הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת כְּ רוכִ ים וְ נִסְ בָּ כִ ים זֶה בָּ זֶה מְ ּ ּ אֹד , ומִ מַ חֲשָׁ בָ ה לְ רַ עְ יוֹ ן מֵ רַ עְ יוֹ ן הוֹ לְ כִ ין עַל־יְדֵ י־זֶה ּ ּ לְ מַ חֲשָׁ בָ ה , עַד שֶׁ בָּ אִ ים עַל־יְדֵ י־זֶה לְ מַ ה שֶׁ בָּ אִ ים חַ ס ּ וְ שָׁ לוֹ ם . וְ הָ עֵצָ ה הַ כְּ לָלִ ית לָזֶה הוא ּ , ּ שֶׁ פִ תְ אֹם יַעֲמֹד וְיִשְׁ בּ ֹת וְ יִהְ יֶה שֵׁ ב וְ אַ ל תַ עֲשֶׂ הָ אָ דָ ם וְיָנוחַ ּ ּ ה בְּ מַ חֲשַׁ בְ תוֹ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת שַׁ בָּ ת , שֶׁ בְּ תוֹ ך כָּ ל הַ טְ רָ דוֹ ת ּ ְ וְ הַ בִּ לְ בּ ולִ ים וְ הָ רַ עְ יוֹ נִים הָ רַ בִּ ים וְ הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת יְבַ טֵ ל אֶ ת ּ ּ ּ עַצְ מוֹ לְ גַמְ רֵ י וְיָנוחַ וְ יִשְׁ בּ ֹת בִּ בְ חִ ינַת שַׁ בָּ ת ּ , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת

Segment 48
HE:
ָהַ מַ חֲשָׁ בָ ה בְּ יַד הָ אָ דָ ם ת ּ ּ מִ יד לְ הַ טוֹ תָ ה כִּ רְ צוֹ נוֹ ּ ּ , רַ ק כְּ שֶׁ נִתְ בַּ לְ בֵּ ל בְּ מַ חֲשָׁ בוֹ ת וְרַ עְ יוֹ נִים הַ רְ בֵּ ה ּ , נִדְ מֶ ה לוֹ שֶׁ קָ שֶׁ ה לוֹ לָשׁ וב וְ לָצֵאת מֵ הֶם ּ ּ , אֲבָ ל עִ קַ ר הָ עֵצָ ה ּ , שֶׁ פִ תְ אֹם יַעֲמֹד וְיִשְׁ בּ ֹת וִיבַ טֵ ל עַצְ מוֹ ּ ּ , כִּ י זֶה כְּ לָל גָּדוֹ ל בְּ עִ נְיַן הַ ּמַ חֲשָׁ בוֹ ת , שֶׁ הָ עִ קָ ר הוא שֵׁ ב וְ אַ ל תַ עֲשֶׂ ה ּ ּ ּ , כִּ י אִ ם יִרְ צֶ ה לַעֲמֹד נֶגְדָ ם ולְ סָ תְ רָ ם ּ ּ , יִהְ יֶה נִלְ כָּ ד יוֹ תֵ ר , עַל־כֵּן הָ עִ קָ ר לִ הְ יוֹ ת שֵׁ ב וְ אַ ל תַ עֲשֶׂ ה מֵ עַתָ ה ּ ּ ּ עַל־כָּ ל־פָ נִים ּ , שֶׁ בְּ תוֹ ך תקֶ ף בִּ לְ בּ ול הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת יַעֲמֹד ּ ּ ּ ְ וְיָ ּ נוחַ וְ לֹא יַחְ שׁ ֹב עוֹ ד . וְ לִ פְ עָמִ ים צָ רִ יך לָזֶה בִּ טול ּ ּ ְ דִ קְ דֻ שָׁ ה בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ , הַ יְנו שֶׁ יְבַ טֵ ל עַצְ מוֹ לְ גַמְ רֵ י וְ יִזְכּ ֹר ּ ּ ּ בְּ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , וִיבַ טֵ ל אֶ ת עַצְ מוֹ לְ גַבֵּ י אוֹ ר הָ אֵ ין סוֹ ף ּ יִתְ בָּ רַ ך . ְ וְזֶהו בְּ חִ ינַת שַׁ בָּ ת ּ , ּ שֶׁ צָ רִ יך הָ אָ דָ ם לִ זְכּ ֹר תָ מִ יד ּ ְ ולְ הַ מְ שִׁ יך עַל עַצְ מוֹ קְ דֻ שַׁ ת שַׁ בָּ ת גַּם בִּ ימֵ י הַ חֹל ּ ְ ּ , הַ יְנו ּ שֶׁ בְּ תוֹ ך כָּ ל הַ בִּ לְ בּ ולִ ים יַעֲמֹד וְיָנוחַ בִּ בְ חִ ינַת שַׁ בָּ ת ּ ּ ְ , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה יִנָצֵ ל מִ כָּ ל הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת רָ עוֹ ת ּ ּ . ) לקוטי הלכות - הלכות שבת 'ו - אות ח ; ' עיין שבת -

Segment 49
HE:
אות מ"ב לפי אוצר היראה - מחשבות והרהורים- (' ז

Segment 50
HE:
כַ בֵּ ד אֶ ת אָ בִ יך וְ אֶ ת אִ מֶ ך ָ ָ ּ ) שמות כ ( יב , וְ זֶהו כַּ בֵּ ד אֶ ת אָ בִ יך וְ אֶ ת אִ מֶ ך לְ מַ עַן יַאֲרִ כון יָמֶ יך ָ ָ ָ ּ ּ ּ וְ כו . 'ּ וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" לְ עוֹ לָם שֶׁ כֻּלוֹ אָ רֹך וְ ְ ּ . 'ּ כו כִּ י רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ " ל אָ מְ רו ּ : טוֹ ב לָאָ דָ ם שֶׁ לֹא נִבְ רָ א ּ מִ שֶׁ נִבְ רָ א ּ ּ . וְ אִ ם כֵּ ן קָ שֶׁ ה לָמָ ה נִבְ רָ א ּ , ופֵ רֵ שׁ רַ בֵּ נו זַ ּ ּ ל " ) בְּ לִ קוטֵ י תִ נְיָנָא סִ ימָ ן לט ּ ּ ּ ( שֶׁ כְּ פִ י פִ גְ עֵי הָ עוֹ לָם הַזֶה ּ ּ בְּ וַדַ אי טוֹ ב שֶׁ לֹא נִבְ רָ א אֲבָ ל בִּ שְׁ ּ ּ בִ יל הַ תַ כְ לִ ית ּ בְּ וַדַ אי טוֹ ב מַ ה שֶׁ נִבְ רָ א ּ ּ ּ . כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ נְשָׁ מָ ה ּ לְ הַ שִׂ יג הַ תַ כְ לִ ית בְּ חִ ינַת שַׁ בָּ ת ּ ּ , כִּ י אִ ם עַ ל־יְדֵ י שֶׁ עוֹ בֶ רֶ ת בְּ זֶה הָ עוֹ לַם הַ מַ עֲשֶׂ ה וְ כו ּ ּ ', ּ עַיֵן שָׁ ם . וְ עַ ל־כֵּן נִסְ מָ ך לְ מַ עַן יַאֲרִ כון יָמֶ יך אֵ צֶ ָ ְ ּ ל מִ צְ וַת כִּ בּ וד דַ יְקָ א ּ ּ , כִּ י יֵשׁ שֶׁ יִקְ שֶׁ ה בְּ עֵינֵיהֶ ם לָמָ ה לוֹ לְ כַ בֵּ ד אָ בִ יו וְ אִ מוֹ ּ ּ ּ בִּ שְׁ בִ יל שֶׁ הֵ בִ יאו אוֹ תוֹ לְ זֶה הָ עוֹ לָם ּ , הֲלֹא טוֹ ב לָאָ דָ ם שֶׁ לֹא נִבְ רָ א מִ שֶׁ נִבְ רָ א ּ ּ ּ . וְ כַ אֲ שֶׁ ר בֶּ אֱמֶ ת הַ רְ בֵּ ה בְּ נֵי אָ דָ ם קוֹ בְ לִ ים עַ ל יְ מֵ יהֶ ם וְ אוֹ מְ רִ ים לָמָ ה נִבְ רְ או ּ ּ מֵ חֲמַ ת רִ בּ וי הַ צָ רוֹ ת וְ הַ יִסּ ורִ ים שֶׁ סּ וֹ בְ לִ ים בְּ זֶה הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ ּ וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ : אָ דָ ם לְ עָ מָ ל יולָד קְ צַ ר יָמִ ים ושְׂ בַ ע רֹגֶז ּ ּ ּ . אַ ך בֶּ אֱמֶ ת בִּ שְׁ בִ יל הַ תַ כְ לִ ית שֶׁ יִזְכֶּ ה אֲפִ לו הַ פָ חות ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ שֶׁ בַּ פְ ּ חותִ ים וְ הַ קַ ל שֶׁ בַּ קַ לִ ים בְּ וַדַ אי כְּ דַ אי כָּ ל ּ ּ ּ ּ ּ הַ יִסּ ורִ ים וְ הַ צָ רוֹ ת שֶׁ סּ וֹ בֵ ל בְּ זֶה הָ עוֹ לָם וְ אַ חַ ר מִ יתָ ה ּ ּ ּ , כִּ י הַ כּ ֹל כְּ דַ אי בִּ שְׁ בִ יל הַ תַ כְ לִ ית ּ . ) רַ ק מִ י שֶׁ הוא חֲכַ ם ּ אֱמֶ ת וְ רוֹ אֶ ה אֶ ת הַ נוֹ לָד הוא מְ יַשֵׁ ב עַצְ מוֹ לָמָ ה לוֹ ּ ּ ּ ּ לִ סְ בּ ֹל צַ עַר וְ יִסּ ורִ ין הַ רְ בֵּ ה בְּ זֶה הָ עוֹ לָם ּ , בִּ פְ רָ ט אַ חַ ר מִ יתָ ה אִ ם לֹא יֵיטִ יב אֶ ת מַ עֲשָׂ יו וְ לַסּ וֹ ף מַ ה יִשָׁ אֵ ר ּ ּ מִ מֶ נו ּ ּ ּ . הֲלֹא טוֹ ב לוֹ שֶׁ יֵיטִ יב אֶ ת מַ עֲשָׂ יו וְ יִהְ יֶה נִצוֹ ל ּ ּ מִ מְ רִ ירות הָ עֳנָשִׁ ים לְ אַ חַ ר מוֹ תוֹ ּ ּ , וְגַם בְּ זֶה הָ עוֹ לָם יִהְ יֶה נָקֵ ל לוֹ בְּ יוֹ תֵ ר לְ קַ בֵּ ל פִ גְ עֵי הָ עוֹ לָם כַּ יָדועַ ּ ּ ּ , וְ אַ חַ ר כָּ ך יִזְכֶּ ה לְ מַ ה שֶׁ יִזְכֶּ ה עַיִן לֹא רָ אָ תָ ה וְ כו ּ ּ ּ ְ . ' אֲבָ ל עַל כָּ ל פָ נִים סוֹ ף כָּ ל סוֹ ף גַּם הַ תַ כְ לִ ית הַ מְ עַט דִ מְ עַט ּ ּ ּ שֶׁ יִזְכֶּ ה הַ קַ ל שֶׁ בַּ קַ לִ ים עוֹ לֶ ּ ּ ּ ּ ה עַ ל כָּ ל הַ צָ רוֹ ת וְ הַ יִסּ ורִ ים ּ ּ ּ שֶׁ סָּ בַ ל בְּ זֶה הָ עוֹ לָם וְ אַ חַ ר כָּ ך ְ (. ובִ שְׁ בִ יל זֶה בְּ וַדַ אי ּ ּ הוא מְ חֻיָב לְ כַ בֵּ ד אֶ ת אָ בִ יו וְ אִ מוֹ שֶׁ הֵ בִ יאו אוֹ תוֹ ּ ּ ּ ּ לָעוֹ לָם , מֵ אַ חַ ר שֶׁ עַ ל יָדָ ם יִזְכֶּ ה לְ תַ כְ לִ ית כָּ זֶה שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ זְכּ וֹ ת אֵ לָ יו שׁ ום מַ לְ אָ ך וְ כו ּ ּ ְ ' כִּ י אִ ם נִשְׁ מוֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל עַ ל־יְדֵ י שֶׁ הָ יָה בְּ זֶה הָ עוֹ לָם דַ יְקָ א שֶׁ יֶשׁ בּ וֹ ּ ּ אֲחִ יזַת הַ שֶׁ קֶ ר כָּ זֶה וְ תַ אֲווֹ ת כָּ אֵ לֶה וְ כו ּ ּ ּ :' נִמְ צָ א , דִ בְּ רוֹ ת שֶׁ כָּ ל אֵ לו הֶחָ מֵ שׁ ּ ּ ּ ) הראשונות ( מְ דַ בְּ רִ ים מֵ הַ תַ כְ לִ ית שֶׁ יִ ּ ּ זְכֶּ ה הָ אָ דָ ם בְּ זֶה הָ עוֹ לָם דַ יְקָ א ּ . אַ ך אֵ יך זוֹ כִ ין לְ הַ גִּיעַ לְ הַ תַ כְ לִ ית שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת שַׁ בָּ ת ּ ּ ְ ְ שְׁ מָ א דְ קֻ דְ שָׁ א בְּ רִ יך הוא לְ הַ כִּ יר אוֹ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ְ ּ ּ , הוא ּ עַל־יְדֵ י שֶׁ כּ וֹ פִ ין אֶ ת יִצְ רוֹ ומְ שַׁ בְּ רִ ין תַ אֲווֹ ת עוֹ לָם הַ זֶה ּ ּ ּ . וְזֶ הו בְּ חִ ינַת כְּ לַל כָּ ל הֶחָ מֵ שׁ דִ בְּ רוֹ ת הַ שְׁ נִיוֹ ת ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הֵם : לֹא תִ רְ צַ ח , לֹא תִ נְאָ ף , לֹא תִ גְנֹב וְ כו ּ ', שֶׁ הֵ ם כְּ לַל ּ הַ תַ אֲווֹ ת הַ גְּדוֹ לוֹ ת , שֶׁ הֵם : נִאוף ורְ צִ יחָ ה וְכַ עַס וגְנֵבָ ה ּ ּ ּ וְרַ מָ אות וְחֶ מְ דָ ה שֶׁ הוא כְּ לַל כָּ ל הַ תַ אֲווֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ , ּובִ פְ רָ ט ּתַ אֲוַת מָ מוֹ ן , כִּ י כְּ שֶׁ תָ כֹף אֶ ת יִצְ רְ ך וְ תִ הְ יֶה נִשְׁ מָ ר ָ ּ דִ בְּ רוֹ ת מִ תַ אֲווֹ ת עוֹ לָם הַ זֶה הַ כְּ לולִ ים בְּ הֶחָ מֵ שׁ ּ ּ ּ ּ אַ חֲרוֹ נוֹ ת שֶׁ כְּ לַל כֻּלָם לֹא תַ חְ מֹד וְ לֹא תִ תְ אַ וֶה ּ ּ ּ , לְ שַׁ בֵּר תַ אֲוַת וְחֶ מְ דַ ת לִ בּ וֹ ּ ּ , עַל־יְדֵ י זֶה תִ זְ ּ כֶּ ה לְ הַ תַ כְ לִ ית לֵידַ ע ּ ולְ הַ שִׂ יג שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת שַׁ בָּ ת ּ ּ ְ ּ . וְזֶהו בְּ חִ ינַת ּ לֹא תַ עֲנֶה בְ רֵ עֲך עֵד שָׁ קֶ ר שֶׁ הוא כְּ נֶגֶד דִ בּ ור זָכוֹ ר אֶ ת ּ ּ ּ ָ יוֹ ם הַ שַׁ בָּ ת ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ . ל" כִּ י שַׁ בָּ ת הוא ּ עִ קַ ר הַ תַ ּ ּ כְ לִ ית בְּ חִ ינַת תַ כְ לִ ית שָׁ מַ יִם וָאָ רֶ ץ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בַּ סִּ ימָ ן הַ נַ ּ ּ ) ל " לט תִ נְיָנָא ּ , ( שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ שִׂ יגוֹ ּ כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת לֹא תַ עֲנֶה בְ רֵ עֲך עֵד שָׁ קֶ ר ָ , דְ הַ יְנו לִ הְ יוֹ ת נִזְהָ ר מִ ן הַ שֶׁ קֶ ר הַ נֶאֱחָ ז בְּ זֶה הָ עוֹ ּ ּ ּ ּ לָם ולְ בָ רֵ ר הָ אֱמֶ ת מִ ן הַ שֶׁ קֶ ר דַ יְקָ א ּ ּ ּ . שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א ּ זוֹ כִ ין לְ שַׁ בָּ ת , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת אֱמֶ ת ּ , שֶׁ הוא שְׁ מָ א ּ דְ קֻ דְ שָׁ א בְּ רִ יך הוא ּ ְ ּ , שֶׁ הוא הַ תַ כְ לִ ית ּ ּ . כִּ י לֹא תַ עֲנֶה בְ רֵ עֲך ָ ' מְ רַ מֵ ז שֶׁ לֹא לְ הָ עִ יד עֵדות שֶׁ קֶ ר ּ ּ ּ ' בְּ בוֹ רְ א , וֹ כְּ מוֹ ּ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ " י בְּ שִׁ יר הַ שִׁ ירִ ים בַּ פָ סוק ּ ּ ּ : תָ אֳמֵ י צְ בִ יָה ּ ּ ', ּ וְ כו ּ עַיֵן שָׁ ם . וְ כֵן הוא מְ רַ מֵ ז שֶׁ לֹא לְ הָ עִ יד עֵדות שֶׁ קֶ ר ּ ּ ּ ּ עַל הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת שֶׁ נִקְ רָ א רֵ עֲך ָ ּ ּ ּ , כִּ י רַ ק הוא הָ רֵ עַ ּ וְ הָ אוֹ הֵב אֲמִ תִ י הַ חוֹ שֵׁ ב עַל תַ כְ ּ ּ לִ יתְ ך הַ נִצְ חִ י לְ הֵיטִ יב ּ ָ עִ מְ ך בְּ חִ נָם בְּ טוֹ ב אֲמִ תִ י וְ נִצְ חִ י ּ ּ ּ ָ . וְ הַ בַּ עַל דָ בָ ר מִ תְ גָּרֶ ה ּ בִּ בְ נֵי אָ דָ ם לִ מְ צֹא עָ לָיו תוֹ אֲנוֹ ת וַעֲלִ ילוֹ ת שֶׁ קֶ ר כְּ דֵ י ּ לְ הַ רְ חִ יקָ ם מִ טוֹ ב אֲמִ תִ י ּ ּ , מִ תַ כְ לִ ית הַ נִצְ חִ י שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר ּ ּ לִ זְכּ וֹ ת אֵ לָי ו כִּ י אִ ם עַל יָדוֹ כַּ יָדועַ ומְ בֹאָ ר בְּ כָ ל ּ ּ ּ הַ סְּ פָ רִ ים . וְ עַל זֶה צָ עַק דָ וִ ד הַ מֶ לֶך עָלָיו הַ שָׁ לוֹ ם ּ ּ ְ ּ : תֵ אָ לַמְ נָה שִׂ פְ תֵ י שֶׁ קֶ ר הַ דֹבְ רוֹ ת עַל צַ דִ יק עָתָ ק וְ כו ּ ּ ּ ּ . ' וְזֶהו בְּ חִ ינַת הָ אַ זְהָ רָ ה לֹא תַ עֲנֶה בְ רֵ עֲך עֵד שָׁ קֶ ר שֶׁ הוא ּ ּ ָ כְּ נֶ גֶד זָכוֹ ר אֶ ת יוֹ ם הַ שַׁ בָּ ת ּ , כִּ י עִ קַ ר קְ דֻ שַׁ ת שַׁ בָּ ת ּ ּ , שֶׁ הוא הַ תַ כְ לִ ית אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ זְכּ וֹ ת אֵ לָיו כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י ּ ּ הַ צַ דִ יק שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מֹשֶׁ ה ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ מְ בֹאָ ר שָׁ ם עַל ּ פָ סוק ּ ּ : לְ כו חֲזו וְ כו ּ ּ ּ ' בַּ סִּ ימָ ן הַ נַ , ל"ּ ּ עַיֵן שָׁ ) . ם לקוטי הלכות - הלכות שבועות ב (' ח – '

Segment 51
HE:
לֹא תִ נְאָ ף , לֹא תִ גְנֹב

Segment 52
HE:
) שמות ( יג , כ עִ קַ ר תַ אֲוַת נִאוף נִמְ שָׁ ך עַל־יְדֵ י הַ גְּנֵבָ ה שֶׁ ל הַ בַּ עַל ְ ּ ּ ּ דָ בָ ר שֶׁ גּוֹ נֵב וְחוֹ תֵ ר בְּ מַ חְ שְׁ בוֹ ת הָ אָ דָ ם בְּ כַ מָ ה ּ ּ תַ חְ בּ ולוֹ ת וְ עַרְ מומִ יות וגְנֵבוֹ ת עַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ד שֶׁ מְ בִ יאוֹ לִ ידֵ י ּ הִ רְ הור חַ ס וְשָׁ לוֹ ם ּ . וְ עַל־כֵּן נִסְ מָ ך לֹא תִ נְאָ ף אֵ צֶ ל לֹא ְ תִ גְנֹב כִּ י עִ קַ ר נִאוף בָּ א עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת גְּנֵבָ ה שֶׁ ל ּ ּ הַ בַּ עַל דָ בָ ר כַּ נַ ּ ּ . ל" וְזֶה בְּ חִ ינַת : אִ ם רָ אִ יתָ גַנָב וַתִ רֶ ץ ּ ּ ּ עִ מוֹ וְ עִ ם מְ נָאֲפִ ים חֶ לְ קֶ , ָך הַ יְנו שֶׁ הַ פָ סוק מוֹ כִ יחַ ּ ּ ּ ' אִ ם רָ אִ יתָ גַנָב ּ — ' שֶׁ הוא הַ יֵצֶר הָ רַ ע ּ ּ ' וַתִ רֶ ץ עִ מ ּ ּ ', וֹ וְעַל־יְדֵ י זֶה ' וְ עִ ם מְ נָאֲפִ ים חֶ לְ קֶ ך . 'ָ כִּ י בֶּ אֱמֶ ת הָ יָה רָ אוי לְ ך לִ זָהֵר ּ ָ ּ מְ אֹד מֵ הַ גַּנָב הַ זֶה ּ ּ , כִּ י צְ רִ יכִ ין לִ שְׁ מֹר מַ חֲשַׁ בְ תוֹ מְ אֹד ּ ְמ אֹד מֵ הַ גַּנָב הַ זֶה ּ ּ , וְ אַ תָ ה לֹא דַ י שֶׁ לֹא שָׁ מַ רְ תָ עַצְ מְ ך ָ ּ ּ ּ ּ מִ מֶ נו ּ ּ ּ , אַ ף גַּם אִ ם רָ אִ יתָ גַּנָב וַתִ רֶ ץ עִ מוֹ ּ ּ ּ , שֶׁ נִתְ רַ צֵיתָ ּ ּ אַ חֲרָ יו רַ חֲמָ נָא לִ צְ לַן , וְ עַל־יְדֵ י זֶה וְ עִ ם מְ נָאֲפִ ים חֶ לְ קֶ ך ָ וְ כַ נַ . ל"ּ עַל־כֵּן צָ רִ יך הָ אָ דָ ם לְ הִ זָ ּ ְ הֵר ולְ הִ שָׁ מֵ ר מְ אֹד ּ ּ שֶׁ לֹא יִהְ יֶה כָּ רוך אַ חַ ר הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת רָ עוֹ ת שֶׁ מַ כְ נִיס ּ ּ ּ ְ ּ בְּ דַ עְ תוֹ עַל־יְדֵ י גְּנֵבוֹ תָ יו ּ , רַ ק יִשְׁ תַ דֵ ל בְּ כָ ל כּ ֹחוֹ לְ גָרֵ שׁ ּ ּ ולְ בַ עֵר הַ גַּנָב מִ קִ רְ בּ וֹ ּ ּ ּ . כִּ י בֶּ אֱמֶ ת הַ בְּ חִ ירָ ה בְּ יַד הָ אָ דָ ם לְ גָרְ שׁ וֹ , ִּכ י הַ מַ חֲשָׁ בָ ה בְּ יַד הָ אָ דָ ם לְ הַ טוֹ תָ ה כִּ רְ צוֹ נוֹ ּ ּ ּ , וְ שָׁ ם עִ קַ ר הַ בְּ חִ ירָ ה ּ . אַ שְׁ רֵ י הַ שׁ וֹ מֵ ר מַ חֲשַׁ בְ ּ ּתוֹ הֵיטֵ ב קָ דוֹ שׁ יֵאָ מֶ ר לוֹ ) . לקוטי הלכות - הלכות גניבה ד ' -

Segment 53
HE:
) שמות ( יג , כ ] קיום התורה על ידי צדיקי הדור [ קְ דֻ שַׁ ת שַׁ ּ בָּ ת בְּ שָׁ רְ שָׁ ה נִמְ שָׁ ך מִ יוֹ ם שֶׁ כֻּלוֹ שַׁ בָּ ת ּ ּ ְ ּ שֶׁ יִתְ גַּלֶה בּ וֹ אוֹ רַ יְתָ א דְ עַתִ יקָ א סְ תִ ימָ אָ ה שֶׁ הִ יא ּ ּ ּ ּ הַ תוֹ רָ ה שֶׁ יְגַלֶה מְ שִׁ יחַ צִ דְ קֵ נו בִּ מְ הֵרָ ה בְ יָמֵ ינו ּ ּ ּ ּ ּ , וְ עִ קַ ר ּ מַ עֲלַת הַ תוֹ רָ ה הַזֹאת עַל הַ תוֹ רָ ה שֶׁ ל עַכְ שָׁ ו הוא ּ ּ ּ ּ ְּב ת חִ ינָ שֶׁ נִזְכֶּה לְ עֵצוֹ ת עֲמֻקוֹ ת וְ נִפְ לָאוֹ ת כָּ אֵ לֶה עַד אֵ ין ּ ּ ּ סוֹ ף , שֶׁ לֹא תוכַ ל הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א וְ הַ קְ לִ פָ ה לְ סָ תְ רָ ם ּ ּ ּ ּ ּ ולְ קַ לְ קְ לָם בְּ שׁ ום אֹפֶ ן בָּ עוֹ לָם ּ ּ , כִּ י בְּ וַדַ אי מִ צְ ווֹ ת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ לֹא יִשְׁ תַ נו אֲפִ לו דִ קְ דוק אֶ חָ ד ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ בִּ ימֵ י הַ מָ שִׁ יחַ ּ , ּ אַ דְ רַ בָּ א עִ קַ ר בִּ יאַ ת הַ מָ שִׁ יחַ הוא לְ לַמֵ ד אוֹ תָ נו לְ קַ יֵם אֶ ת כָּ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ דִ בְ רֵ י הַ תוֹ רָ ה הַ זֹאת שֶׁ זָכִ ינו לְ קַ בֵּ ל מִ פִ י מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם ּ , שֶׁ הוא יִהְ יֶה מָ שִׁ יחַ בְּ עַצְ מוֹ בִּ בְ חִ ינַת מַ ה ּ שֶׁ הָ יָה הו ּ ּ א שֶׁ יִהְ יֶה כַּ מובָ ן ּ ּ ּ , כִּ י עַד עַכְ שָׁ ו אַ ף־עַל־פִ י ּ שֶׁ כְּ בָ ר זָכִ ינו לְ קַ בֵּ ל אֶ ת הַ תוֹ רָ ה שֶׁ הִ יא כֻּלָה עֵצוֹ ת ּ ּ ּ ּ לְ הַ כִּ יר אוֹ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך אַ ף־עַל־פִ י־כֵן עֲדַ יִן אָ נו צְ רִ יכִ ין ּ ּ ְ עֵצוֹ ת לְ עֵצוֹ ת אֵ לו , ּ ּ שֶׁ אָ נו צְ רִ יכִ ין בְּ כָ ל פַ עַם עֵצוֹ ּ ּ ת אֵ יך ְ נִזְכֶּ ה לְ הִ תְ גַּבֵּ ר לְ קַ יֵם עֵצוֹ ת הַ קְ דוֹ שִׁ ים הָ אֵ לו שֶׁ הֵם כְּ לַל ּ ּ ּ ּ מִ צְ וֹ ת הַ תוֹ רָ ה ּ , כִּ י בְּ הַ תוֹ רָ ה כְּ תִ יב ּ " לֹא תִ נְאָ ף , " וַאֲפִ לו ּ ּ בְּ הֶ תֵ ר צְ רִ יכִ ין לְ הִ תְ קַ דֵ שׁ אֶ ת עַצְ מוֹ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : וְ הִ תְ קַ דִ שְׁ תֶ ם וְ כו ּ ּ ּ . ' וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" קַ דֵ שׁ עַצְ מְ ך ָ ּ בַּ מֻתָ ר לָך ְ ּ ּ , וַעֲדַ יִן אֵ ין אָ נו זוֹ כִ ין לֵידַ ע עֵצוֹ ת אֵ יך זוֹ כִ ין ְ ּ לָזֶה , וְ כֵן שְׁ אָ רֵ י הַ מִ צְ ווֹ ת ּ , כִּ י אֵ ין אָ נו יוֹ דְ עִ ין אֵ יך נִזְכֶּה ְ ּ לְ קַ יֵם מִ צְ וַת צִ יצִ ית בִּ שְׁ לֵמות בְּ כָ ל פְ רָ טֶ יהָ וְ דִ קְ דוקֶ ּ ּ ּ ּ ּ יהָ וְ כַ וָנוֹ תֶ יהָ וְ כו ּ ּ ' בְּ לִ י שׁ ום פְ נִיָה וְ כו ּ ּ ּ ּ ', וְ אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ כְּ בָ ר ּ הָ יו כַּ מָ ה צַ דִ יקִ ים שֶׁ נָתְ נו לָנו עֵצוֹ ת קְ דוֹ שׁ וֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ זֶהו ּ ּ בְּ חִ ינַת כְּ לַל תוֹ רָ ה שֶׁ בְּ עַל־פֶ ה ּ ּ , שֶׁ גִּלו לָנו הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר ּ , כִּ י זֶה עִ קַ ר בְּ חִ ינַת תוֹ רָ ה שֶׁ בְּ עַל־פֶ ה ּ ּ ּ שֶׁ צִ וָה וְהִ זְהִ יר אוֹ תָ נו ה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך לִ בְ לִ י לָסור מִ דִ בְ רֵ י ּ ּ ְ הַ חֲכָ מִ ים וְ הַ צַ דִ יקִ ים אֲמִ תִ יִים שֶׁ בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י ה ' יִתְ בָּ רַ ך יָדַ ע בְּ חָ כְ מָ תוֹ שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ בָ אֵ ר הָ עֵצוֹ ת ְ לְ תַ כְ לִ יתָ ן בִּ כְ תָ ב , כִּ י עִ קַ ר תַ כְ לִ ית שְׁ לֵמות הָ עֵצוֹ ת ּ ּ ּ , שֶׁ נִזְכֶּ ה לְ קַ יְמָ ן בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ , ּ הוא רַ ק בִּ רְ מָ זִים בִּ בְ חִ ינַת אַ שְׂ כִּ ילְ ך וְ אוֹ רְ ך בְּ דֶ רֶ ך זו תֵ לֵך אִ יעֲצָ ה עָלֶיך עֵינִי וְ כו ּ ּ ָ ְ ְ ָ ָ ', וְזֶה צְ רִ יכִ ין לְ קַ בֵּ ל מֵ הַ צַ דִ יקִ ים אֲמִ תִ יִ ּ ּ ּ ּ ים שֶׁ בְּ כָ ל דוֹ ר ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת מֹשֶׁ ה , ּ שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל הוֹ לְ כִ ים בַּ עֲצָ תָ ם בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר בִּ בְ חִ ינַת וְ כָ ל הָ עָם אֲשֶׁ ר בְּ רַ גְלֶיך הַ הוֹ לְ כִ ים ָ ּ אַ חַ ר עֲצָ תְ ך . ָ וְ אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ כְּ בָ ר הָ יו כַּ מָ ה צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ ּ וַחֲכָ מִ ים אֲמִ תִ יִים שֶׁ עָ שׂ ו ּ ּ ּ כַּ מָ ה תַ קָ נוֹ ת וגְדָ רִ ים וְ הוֹ סִ יפו ּ ּ ּ ּ ּ כַּ מָ ה מִ צְ וֹ ת דְ רַ בָּ נָן וגְזֵרוֹ ת שֶׁ כֻּלָם הֵ ם בְּ חִ ינַת עֵצוֹ ת ּ ּ ּ ּ לְ עֵצוֹ ת הַ תוֹ רָ ה ּ , כְּ דֵ י שֶׁ נִזְכֶּ ה עַל־יְדֵ י זֶה לְ קַ יֵם אֶ ת ּ ּ הַ תוֹ רָ ה בְּ חִ ינַת מִ שְׁ מֶ רֶ ת לְ מִ שְׁ מֶ רֶ ת כַּ נַ ּ ּ "ל , וְכֵן הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ שֶׁ בְּ כָ ל דוֹ ר וְ כו ּ ּ ' אַ ף־עַל־פִ י־כֵן עֲדַ יִן הַ סִּ טְ רָ א ּ אָ חֳרָ א מִ תְ גַּבֶּ רֶ ת בְּ כָ ל יוֹ ם וזְעִ ירִ ין אִ נון שֶׁ מְ קַ יְמִ ין אֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ הַ תוֹ רָ ה בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ . כִּ י כָּ ל מַ ה שֶׁ מִ תְ גַּלֶה עֵצָ ה קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ ּ הֵם מִ תְ גַּבְּ רִ ים כְּ נֶגֶד הָ עֵצָ ה בְּ עַצְ מָ ה , ּ ּוכְ מוֹ שֶׁ שָׁ מַ עְ תִ י ּ ּ מִ פִ י רַ בֵּ נו זַ ּ ּ , ל" שֶׁ אָ מַ ר עִ נְיַן מַ ה שֶׁ הָ יו בְּ נֵי הַ נְעורִ ים ּ ּ ּ ּ שֶׁ הָ יו קוֹ בְ לִ ין לְ פָ נָיו הַ רְ בֵּ ה עַל צָ רַ ת נַפְ שָׁ ם שֶׁ אֵ ינָם ּ זוֹ כִ ים לְ הִ תְ קַ דֵ שׁ בֶּ אֱמֶ ת וְלַעֲבֹד אֶ ת ה ּ ' כָּ רָ אוי , ּ ּופַ עַם אַ חַ ת עָנָה וְ אָ מַ ר , ּ שֶׁ יֵשׁ עֵצוֹ ת שֶׁ הָ יו מוֹ עִ ילִ ים בְּ וַדַ אי ּ ּ אֲבָ ל גַּם הָ עֵצוֹ ת בְּ עַצְ מָ ן קָ שֶׁ ה לְ קַ יֵם ּ , עַד כָּ אן לְ שׁ וֹ נוֹ . וְזֶה עִ קַ ר מַ עֲלַת הַ תוֹ רָ ה שֶׁ יִתְ גַּלֶה בִּ ימֵ י מְ שִׁ יחַ צִ דְ קֵ נו ּ ּ ּ ּ ּ בִּ מְ הֵרָ ה בְ יָמֵ ינו , ּ שֶׁ נִזְכֶּ ה לְ עֵצוֹ ת כָּ אֵ לו שֶׁ לֹא תוכַל ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א לְ סָ תְ רָ ן בְּ שׁ ום אֹפֶ ן בָּ עוֹ לָם ּ , כִּ י הֵם בְּ חִ ינַת עֵצוֹ ת עֲמֻקוֹ ת עַד אֵ ין סוֹ ף ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת מַ ה ּ ּ שֶׁ נִקְ רָ א מָ שִׁ יחַ פֶ לֶא יוֹ עֵץ וְ כו ּ ּ ּ ּ ', וְ עַל־כֵּן בֶּ אֱמֶ ת כְּ תִ יב ) אָ ז יִרְ מְ יָה לא (: וְ כָ רַ תִ י לָהֶם בְּ רִ ית חֲדָ שָׁ ה וְ כ ּ ' ּו לֹא כַ בְּ רִ ית אֲשֶׁ ר כָּ רַ תִ י אֶ ת אֲבוֹ תֵ יכֶם אֲשֶׁ ר הֵמָ ה הֵפֵ רו ּ ּ ּ אֶ ת בְּ רִ יתִ י וְ כו ּ ', כִּ י זֹאת הַ בְּ רִ ית וְ כו ' ּ וְ עַל לִ בָּ ם אֶ כְ תֳ בֶ נָה וְ כו ּ ּ ּ ' וכְ תִ יב וְעָשִׂ יתִ י אֵ ת אֲשֶׁ ר בְּ חֻקַ י תֵ לֵכו ּ ּ ּ ּ ' ּ וְ כו הַ יְנו כַּ נַ ּ ּ " ל שֶׁ יִתְ גַּלו עֵצוֹ ת כָּ ּ ּ ּ אֵ לו שֶׁ לֹא תוכַל ּ ּ ּ ּ ּ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א לַהֲפִ ירָ ן ולְ סָ תְ רָ ן בְּ שׁ ום אֹפֶ ן בָּ עוֹ לָם ּ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה נִזְכֶּ ה לְ קַ יֵם אֶ ת הַ תוֹ רָ ה בִּ שְׁ לֵמות לְ עוֹ לָם ּ ּ ּ וָעֶד , וְעַל־כֵּן תִ הְ יֶה גְּאֻ לָה הָ אַ חֲרוֹ נָה גְּאֻ לָה שְׁ לֵמָ ה ּ ּ ּ לְ עוֹ לָם . וְזֶה בְּ חִ ינַ ת קְ דֻ שַׁ ת שַׁ בַּ ת־קֹדֶ שׁ ּ , שֶׁ בְּ שַׁ בָּ ת נִמְ שָׁ ך הַ קְ דֻ שָׁ ה מִ שָׁ ם ּ ּ ּ ְ , וְ עַל־כֵּן שַׁ בָּ ת הִ יא בְּ חִ ינַת תְ שׁ ובָ ה ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תַ ב רַ בֵּ נו זַ ) ל " ּ בְּ סִ ימָ ן נח , ( כִּ י עִ קַ ר ּ בְּ חִ ינַת תְ שׁ ובָ ה הִ יא בְּ חִ ינָה זֹאת שֶׁ עַל־יְדֵ י תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ּ ּ זוֹ כִ ין לַעֲ לוֹ ת ולְ הַ מְ שִׁ יך עַל עַצְ מוֹ הָ אוֹ ר הַ זֶה שֶׁ ל ּ ְ ּ מָ שִׁ יחַ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תַ ב רַ בֵּ נו זַ ּ " ל בְּ סֵ פֶ ר הָ א " ב בְּ אוֹ ת



# Yisro
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/2/5/

Yisro
יתרו
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/2/5

Segment 1
HE:
פירושים על פרשת " יתרו "

Segment 2
HE:
וַיַצִ לֵנִי מֵ חֶ רֶ ב פַ רְ עֹה ּ ּ ּ

Segment 3
HE:
וְ עַ ל־כֵּ ן מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו שֶׁ הָ יָה כּ ֹחוֹ גָּדוֹ ל בְּ יוֹ תֵ ר מֵ הַ כּ ֹל ּ , עַ ל־כֵּ ן מָ צִ ינו בּ וֹ שֶׁ גַּם כְּ לִ י זַיִן לֹא שָׁ לְ טָ ה בּ וֹ ּ כְּ , מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל ומובָ א בְּ פֵ רושׁ רַ שִׁ ּ ּ ּ " י עַ ל פָ סוק ּ ּ וַיַצִ לֵנִי מֵ חֶ רֶ ב פַ רְ עֹה ּ ּ ּ , שֶׁ נַעֲשָׂ ה צַ וָארוֹ כְּ עַ מוד שֶׁ ל ּ ּ ּ ּ שַׁ יִשׁ וְ לֹא שָׁ לְ טָ ה בּ וֹ הַ חֶ רֶ ב , כִּ י אַ ף־עַ ל־פִ י שֶׁ אָ מְ רו ּ ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ " ל שֶׁ מִ כְּ לִ י זַיִן שֶׁ בְּ יַ ּ ד הָ אָ דָ ם קָ שֶׁ ה לְ הִ נָצֵ ל ּ , זֶהו בִּ שְׁ אָ רֵ י הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ , אֲ בָ ל מֹשֶׁ ה שֶׁ הָ יָה גָּדוֹ ל מִ כֻּלָם הָ יָה יָכוֹ ל גַּם אָ ז לְ בַ טֵ ל עַ צְ מוֹ כָּ רָ אוי אֲ פִ לו ּ ּ ּ ּ ּ כְּ שֶׁ עָ מְ דו עָ לָיו בְּ נֵי־אָ דָ ם לְ הָ רְ גוֹ עִ ם הַ חֶ רֶ ב ּ . וְ עַ ל־יְדֵ י זֶה בִּ טֵ ל גַּם הַ כּ ֹחַ שֶׁ ּ ל הַ חֶ רֶ ב שֶׁ בְּ יַד הָ אָ דָ ם וְ נִ צוֹ ל ּ מִ מֶ נו ּ ּ ּ , כִּ י בְּ וַדַ אי מֵ אַ חַ ר שֶׁ יֵשׁ כּ ֹחַ כָּ ל כָּ ך לְ הָ אָ דָ ם ְ ּ ּ לִ מְ נֹעַ מֵ חֲמַ ת שֶׁ הוא בַּ עַ ל בְּ חִ ירָ ה ּ , מִ כָּ ל שֶׁ כֵּ ן וְ כָ ל שֶׁ כֵּ ן יֵשׁ כּ ֹחַ לְ הָ אָ דָ ם הַ צַ דִ יק לְ הִ נָצֵ ל מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י מִ דָ ה ּ טוֹ בָ ה מְ רֻ בָּ ה . וַהֲלֹא גַּם הָ אָ דָ ם הַ נִרְ דָ ף מֵ הַ שׂ וֹ נֵא ּ ּ ּ ּ הוא גַּם־כֵּ ן בַּ עַ ל בְּ חִ ירָ ה , רַ ק שֶׁ עִ קַ ר הַ פַ חַ ד הוא מַ ה ּ ּ ּ שֶׁ הַ שׂ וֹ נֵא הַ מוֹ נֵעַ מִ תְ גַּבֵּ ר כָּ ל כָּ ך עַ ד שֶׁ רוֹ צֶ ה ְ ּ ּ ּ לְ הַ חֲלִ ישׁ דַ עְ תוֹ לְ רַ חֲקוֹ מֵ הָ אֱמֶ ת וְ כו ּ ּ ּ ', אֲ בָ ל כְּ שֶׁ הוא ּ חָ זָק בְּ דַ עְ תוֹ ומִ סְ תַ כֵּ ל תָ מִ יד עַ ל הַ תַ כְ לִ ית לֹא יוכַ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ לַעֲמֹד נֶגְ דוֹ שׁ ום אוֹ יֵב וְ שׂ וֹ נֵא ּ ּ : וְ יֵשׁ בְּ עִ נְיָן זֶה הַ רְ בֵּ ה לְ דַ בֵּ ר , כִּ י אֲ פִ לו אִ ם הוא קָ טָ ן ּ ּ ּ בְּ מַ עֲלָה מְ אֹד וְ אֵ ינוֹ מַ גִּ יעַ לְ קַ רְ סֻלֵי שֶׁ ל הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ וְ הַ יְרֵ אִ ים הַ קַ ּ דְ מוֹ נִים אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן כְּ נֶגֶד זֶה צָ רִ יך ְ ּ שֶׁ יֵדַ ע שֶׁ בְּ וַדַ אי לֹא יִשְׁ לַח עָ לָיו ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך שׂ וֹ נֵא ְ שֶׁ יִהְ יֶה מוֹ נֵעַ כָּ זֶה שֶׁ לֹא יוכַ ל לַעֲמֹד נֶגְ דוֹ ּ ּ ּ ּ , אִ ם לֹא שֶׁ רְ צוֹ נוֹ יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ יָמות עַ ל קִ דושׁ ה ּ ּ ּ ּ ְ ' וַהֲלֹא עַ ל זֶה מְ רֻ צֶ ּ ה כָּ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ , אֲ בָ ל עַ ל־פִ י רֹב הוא רַ ק ּ ּ נִ סָּ יוֹ ן אִ ם יִתְ חַ זֵק לַעֲמֹד בְּ הָ אֱמֶ ת וְ הָ אֱמונָה וְ לֹא יִפֹל ּ ּ ּ בְּ דַ עְ תוֹ מֵ חֲמַ ת הַ שׂ וֹ נְ אִ ים ּ ּ , וכְ שֶׁ הוא חָ זָק בְּ דַ עְ תוֹ ּ ּ ּ "ּ כַּ נַ ל ומִ סְ תַ כֵּ ל תָ מִ יד עַ ל הַ תַ כְ לִ ית בְּ וַדַ אי יוכַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ל לַעֲמֹד נֶגְ דָ ם ּ . וְ הָ עִ קָ ר עַ ל־יְדֵ י כּ ֹחַ הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ שֶׁ הוא רַ בּ וֹ שֶׁ קִ בֵּ ל מִ מֶ נו חִ דושֵׁ י תוֹ רָ ה הָ אֲ מִ תִ יִים ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ נִמְ שָׁ כִ ים מֵ הַ בִּ טול בְּ מַ דְ רֵ גָה גָּבֹהַ וְ נוֹ רָ אָ ה מְ אֹד ּ ּ ּ ּ וְ עַ ל־יְדֵ י זֶה כֻּלָם יִכְ רְ עו וְ יִפְ לו לְ פָ נָי ּ ּ ּ ּ , ו כִּ י יֹאבְ דו הֵ ם ּ וְ אֶ לֶף כַּ יוֹ צֵ א בָּ הֶ ם וְ דָ בָ ר אֶ חָ ד מִ דִ בְ רֵ י תוֹ רָ תוֹ אַ ל ּ ּ ּ יִתְ בַּ טֵ ל ּ ) . לקוטי הלכות – הלכות מילה ה – ' אות (ו"כ וַיִשְׁ אֲלו אִ ישׁ לְ רֵ עֵהו לְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ ּ

Segment 4
HE:
... וַיִשְׁ אֲלו אִ ישׁ לְ רֵ עֵהו לְ שָׁ לוֹ ם הַ נֶאֱמָ ר בְּ ּ ּ ּ ּ מֹשֶׁ ה וְיִתְ רוֹ , וְ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל מִ י הַ קָ רוי אִ ישׁ זֶה מֹשֶׁ ה ּ ּ , וְ כַ מָ ה הָ יו ּ ּ רְ חוֹ קִ ים זֶה מִ זֶה ּ , מֹשֶׁ ה קִ בֵּ ל הַ תוֹ רָ ה מִ פִ י הַ גְּבורָ ה ּ ּ ּ וְיִתְ רוֹ נִתְ גַּיֵר מִ מָ קוֹ ם רָ חוֹ ק וְטָ מֵ א מְ אֹד כִּ י לֹא הִ נִיחַ ּ ּ ּ עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה שֶׁ לֹא עֲבָ ּ . ּ דָ ה בִּ פְ רָ ט בְּ עֵת שֶׁ בָּ א לְ מֹשֶׁ ה שֶׁ עֲדַ יִן לֹא נִתְ גַּיֵר רַ ק שֶׁ רָ צָ ה לְ הִ תְ גַּיֵר ּ ּ . וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵ ן ּ קוֹ רְ אָ ם אִ ישׁ וְרֵ עֵהו ּ, כִּ י כָּ ך דַ רְ כּ וֹ שֶׁ ל הַ צַ דִ יק הַ גָּבֹהַ ּ ּ ּ ּ ְ מְ אֹד שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מֹשֶׁ ה שֶׁ הוא מוֹ רִ יד אֶ ת עַצְ מוֹ ּ ּ ּומְ קָ רֵ ב אֶ ת עַצְ מוֹ כָּ ל כָּ ך לְ מִ י שֶׁ יֵשׁ לוֹ אֵ יזֶה רָ צוֹ ן ּ ְ לְ הִ תְ קָ רֵ ב אֶ ל הָ אֱמֶ ת הוא מְ קָ רֵ ב אֶ ת עַצְ מוֹ אֵ לָיו כָּ ל ּ כָּ ך כְּ אִ לו הָ יָה חֲבֵ רוֹ מַ מָ שׁ כְּ אִ לו הֵם אִ ישׁ וְרֵ עֵהו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ . ) לקוטי הלכות - הלכות בכור בהמה טהורה ד ' -

Segment 5
HE:
עַתָ ה יָדַ עְ תִ י כִּ ּ ּ י גָדוֹ ל ה ' ...

Segment 6
HE:
) שמות יח ( יא , ומובא בזוהר הקדוש : כשבא יתרו ואמר : " עתה ידעתי ... ) שמות יח ,"( יא , נתעלה ונתייקר הש ם של הקדוש -ברוך - הוא למעלה ולמטה

Segment 7
HE:
כָּ ל מִ י שֶׁ רוֹ צֶ ה לָחוס עַל עַצְ מוֹ וְ לַחְ שׁ ֹב עַל תַ כְ לִ יתוֹ ּ ּ ּ הַ נִצְ חִ י , כָּ ל תַ קָ נָתוֹ ּ ּ , שֶׁ אֵ יך שֶׁ הוא ּ ְ , אֵ יך שֶׁ הוא יִהְ יֶה ּ ְ בְּ עֵינֵי עַצְ מוֹ בְּ כָ ל יוֹ ם כִּ בְ רִ יָה חֲדָ שָׁ ה מַ מָ שׁ ּ ּ . כִּ י בֶּ אֱמֶ ת נַעֲשֶׂ ה הָ אָ דָ ם כִּ בְ רִ יָה חֲדָ שָׁ ה בְּ כָ ל יוֹ ם ּ , שֶׁ בִּ שְׁ בִ יל זֶה מְ בָ רְ כִ ין כָּ ל בִּ רְ כוֹ ת הַ שַׁ חַ ר ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בְּ שֻׁ לְ חָ ן־עָרוך ּ ְ . וְ עַל־כֵּן אֵ יך שֶׁ ה ְ ּוא , צָ רִ יך שֶׁ תִ הְ יֶה הָ עֲבוֹ דָ ה שֶׁ עוֹ סֵ ק ּ ְ בְּ כָ ל יוֹ ם חֲדָ שָׁ ה אֶ צְ לוֹ לְ גַמְ רֵ י , כִּ י כָ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ עוֹ שֶׂ ה כַּ מָ ה מִ צְ וֹ ת בְּ כָ ל יוֹ ם ּ , צִ יצִ ת ותְ פִ לִ ין וְ כַ יוֹ צֵ א ּ ּ ּ . ְ אַ ך הָ עִ קָ ר ּ , שֶׁ יִרְ אֶ ה לְ יַשֵׁ ב דַ עְ תוֹ בְּ כָ ל יוֹ ם ּ ּ ּ ּ , שֶׁ זֶה הַ י ּ ּ וֹ ם שֶׁ עוֹ מֵ ד בּ וֹ עֲדַ יִן לֹא הָ יָה בָּ עוֹ לָם , וְ כֵן לֹא יִהְ יֶה עוֹ ד הַ יוֹ ם הַ זֶה בָּ עוֹ לָם ּ ּ , וְ הָ עֲבוֹ דָ ה לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ צְ רִ יכִ ין ּ ְ ּ בְּ זֶה הַ יוֹ ם הִ יא חֲדָ שָׁ ה לְ גַמְ רֵ י ּ , וְ רַ ק עָ לֶיך נָפַ ל חוֹ בוֹ ת ָ ּ הַ יוֹ ם , עַל זֶה הָ אָ דָ ם שֶׁ עוֹ מֵ ד בְּ אוֹ ת וֹ הַ דוֹ ר ּ , בְּ אוֹ תוֹ ּ הַ יוֹ ם , הוא דַ יְקָ א צָ רִ יך לַעֲסֹק בַּ עֲבוֹ דָ ה זֹאת וְ לֹא ְ ּ מַ לְ אָ ך וְ לֹא שָׂ רָ ף ְ , וַאֲפִ לו נִשְׁ מוֹ ת הַ צַ דִ יקִ ים שֶׁ בְּ גַן־עֵדֶ ן ּ ּ ּ ּ

Segment 8
HE:
עֶלְ יוֹ ן אֵ ינָם יְכוֹ לִ ים לְ הַ שְׁ לִ ים הָ עֲבוֹ דָ ה הַ זֹאת ּ , רַ ק " חַ י חַ י הוא יוֹ דֶ ך כָּ מוֹ נִי הַ יוֹ ּ ָ ּ ) " ם ישעיה לח ( כָּ מוֹ נִי הַ יוֹ ם ּ ּדַ יְקָ א , הַ יְנו כְּ מוֹ שֶׁ אֲנִי הַ יוֹ ם בְּ אֵ יזוֹ מַ דְ רֵ גָה פְ חותָ ה ּ ּ ּ שֶׁ הוא ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן מֵ אַ חַ ר שֶׁ אֲנִי חַ י אֲנִי צָ רִ יך ְ ּ לְ הוֹ דוֹ ת לְ ך דַ יְקָ א ָ . ּ אַ דְ רַ בָּ א , כָּ ל מַ ה שֶׁ יוֹ דֵ עַ בְּ נַפְ שׁ וֹ ּ ּ שֶׁ הוא גָרועַ ומְ ּ ּ ּ קֻ לְ קָ ל בְּ יוֹ תֵ ר , עַל־יָדוֹ דַ יְקָ א יִתְ גַּדֵ ל ּ וְיִתְ קַ דֵ שׁ שְׁ מוֹ הַ גָּדוֹ ל בְּ יוֹ תֵ ר כְּ שֶׁ יִתְ קָ רֵ ב אֵ לָיו יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , בְּ חִ ינַת " כַּ ד אֲתָ א יִתְ רוֹ וַאֲמַ ר וְ כו ּ ', כְּ דֵ ין אִ סְ תַ לַק ּ ּ וְ אִ תְ יַקַ ר שְׁ מָ א דְ קֻ דְ שָׁ א־בְּ רִ יך־הוא וְ כו ּ ּ ְ ּ '" ] כשבא יתרו

Segment 9
HE:
ואמר וכו ', אז התייקר שמו של הקדוש-ברוך- הוא למעלה ולמטה , [ כִּ י עִ קַ ר גְּדֻ לַת הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך הוא ּ ְ ּ ּ ּ דַ יְקָ א כְּ שֶׁ הָ רְ חוֹ קִ ים מִ תְ קָ רְ בִ ים אֵ לָיו יִתְ בָּ רַ ך , ְ וְ עִ קַ ר ּ הָ עֵצָ ה לְ קִ יום הַ תוֹ רָ ה הוא לְ הַ תְ חִ יל בְּ כָ ל פַ עַם מֵ חָ דָ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ . ל"ּ כַּ נַ וַאֲפִ לו אִ ם אֵ ין יְכוֹ לִ ין לַעֲשׂ וֹ ת כְּ לום מִ גֹּדֶ ל ּ ּ ּ הִ תְ גָּרות וְ הִ תְ גַּבְּ רות הַגָּלות בְּ גוף וָנֶפֶ שׁ ומָ מוֹ ן ּ ּ ּ ּ ּ , אַ ף־ עַל־פִ י־כֵן יַתְ חִ יל בְּ כָ ל פַ עַם לְ הָ כִ ין ולְ הַ זְמִ ין אֶ ת עַצְ מוֹ ּ ּ ּ מֵ חָ דָ שׁ לַעֲבוֹ דָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך , ְ ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת ' : אֶ הְ יֶ "ה' אֲנָא זְמִ ין לְ מֶ הֱוֵי . וְ לִ פְ עָמִ ים צְ רִ יכִ ין לְ הַ תְ חִ יל בְּ יוֹ ם אֶ חָ ד כַּ מָ ה וְ כַ מָ ה הַ תְ חָ לוֹ ת חֲדָ שׁ וֹ ת ּ ּ , מִ כָּ ל־שֶׁ כֵּן בְּ כָ ל שָׁ בועַ ּ ', ּ וְ כו עַד שֶׁ אַ חַ ר־כָּ ך מִ צְ טָ רְ פִ ין כָּ ל הַ הַ תְ חָ לוֹ ת הַ נַ ּ ְ ל " ּובָ אִ ין לְ עֶזְרָ תוֹ , כִּ י לֵית רְ עותָ א טָ בָ א ּ דְ אִ תְ אֲבִ יד ] אין רצון טוב שנאבד [ , וְעַל־יְדֵ י־זֶה זוֹ כֶ ה אַ חַ ר־כָּ ך ְ לְ הַ תְ חִ יל וְלִ גְמֹר עֲבוֹ דָ תוֹ בִּ שְׁ לֵמות כָּ רָ אוי ּ ּ . וְ הָ עִ קָ ר ּ , שֶׁ צָ רִ יך הָ אָ דָ ם לְ סַ לֵק מִ דַ עְ תוֹ בְּ כָ ל יוֹ ם ובְ כָ ל פַ עַם כָּ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ מַ ה שֶׁ עָבַ ר עָ לָיו עַד אוֹ תוֹ הַ יוֹ ם וְ אוֹ ּ ּ תָ ה הַ שָׁ עָה ּ ּ , וְ כָ ל הַ הַ תְ חָ לוֹ ת מִ כָּ ל הָ עֲבוֹ דוֹ ת שֶׁ הִ תְ חִ יל לַעֲבֹד הַ שֵׁ ם ּ יִתְ בָּ רַ ך עַד עַתָ ה לֹא יַעֲלו אֶ צְ לוֹ בַּ חֶ שְׁ בּ וֹ ן כְּ לָל ּ ּ ְ , רַ ק כְּ אִ לו לֹא הִ תְ חִ יל עֲדַ יִן מֵ עוֹ לָם כְּ לָל ּ ּ . כִּ י עִ קַ ר הַ יְרִ ידוֹ ת ּ וְ הַ נְפִ ילוֹ ת שֶׁ ל כָּ ל אֶ חָ ד הו ּ ּ א מֵ חֲמַ ת שֶׁ נִדְ מֶ ה לוֹ בְּ דַ עְ תוֹ ּ ּ שֶׁ כְּ בָ ר הִ תְ חִ יל קְ צָ ת בַּ עֲבוֹ דַ ת הַ שֵׁ ם וְ נָפַ ל מִ זֶה ּ ּ , וְ אַ חַ ר־כָּ ך הִ תְ חַ זֵק לְ הַ תְ חִ יל עוֹ ד וְ נָפַ ל עוֹ ד פַ עַם ּ ּ ְ , וְ כֵן הַ רְ בֵּ ה פְ עָמִ ים ּ , וְ עַל־כֵּן מִ תְ יָאֵ שׁ אֶ ת עַצְ מוֹ לְ גַמְ רֵ י חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ומִ תְ רַ שֵׁ ּ ּ ל בַּ עֲבוֹ דָ תוֹ מִ לְ הַ תְ חִ יל עוֹ ד הַ פָ עַם ּ ּ . עַל־כֵּן עִ קַ ר הָ עֵצָ ה לִ שְׁ כּ ֹחַ בְּ כָ ל פַ עַם כָּ ל מַ ה שֶׁ עָבַ ר ּ ּ ּ עָ לָיו , אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ כְּ בָ ר הִ תְ חִ יל אֲלָפִ ים וְרִ בְ בוֹ ת ּ פְ עָמִ ים אֵ ין מִ סְ פָ ר ּ ּ , רַ ק עַתָ ה יַתְ חִ יל מֵ חָ דָ שׁ לְ גַמְ רֵ י ּ לְ הָ כִ ין ולְ הַ זְ ּ מִ ין עַצְ מוֹ לַעֲבוֹ דָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך בְּ כָ ל מַ ה ְ ּ ּ ּ שֶׁ יוכַ ל : אִ ם לִ צְ עֹק אֶ ל הַ שֵׁ ם מֵ עֹמֶ ק הַ לֵב ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ צָ רִ יך ְ ּ עַתָ ה בְּ אוֹ תָ ה שָׁ עָ ה ּ ּ ; אִ ם לְ הַ תְ חִ יל לִ לְ מֹד ולְ הִ תְ פַ לֵל ּ ּ ּ וְ לַעֲשׂ וֹ ת מִ צְ וֹ ת ; אִ ם לִ שְׂ מֹחַ אֶ ת עַצְ מוֹ בַּ מֶ ה שֶׁ לֹא עָ שַׂ נִ ּ ּ י גּוֹ י וְ כו ', ּ וְ כֵ ן בְּ כָ ל מִ ינֵי עֵצוֹ ת לַעֲבוֹ דָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך , ְ עַד שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה יִשָׁ אֵ ר קַ יָם בְּ קִ יום הַ תוֹ רָ ה תָ מִ יד ּ ּ ּ ּ ּ ּ . כִּ י בֶּ אֱמֶ ת אֲפִ לו מִ י שֶׁ חָ טָ א כָּ ל יָמָ יו וְ שָׁ ב בָּ אַ חֲרוֹ נָה ּ ּ , מוֹ חֲלִ ין לוֹ הַ כּ ֹל , כְּ מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ; ל" ּ מִ כָּ ל־שֶׁ כֵּן מִ י שֶׁ כְּ בָ ר הִ תְ חִ יל כַּ מָ ה פְ עָמִ ים לָשׁ וב אֵ לָיו יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ . וְ עִ קַ ר ּ הַ נְפִ ילוֹ ת וַחֲלִ ישׁ ות הַ דַ עַת מִ זֶה שֶׁ רָ או שֶׁ כְּ בָ ר נִסּ ו אֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ עַצְ מָ ם וְ הִ תְ חִ ילו כַּ מָ ה פְ עָמִ ים וְ נָפְ לו ּ ּ ּ ּ , ּ הוא רַ ק מַ עֲשֵׂ ה בַּ עַל־דָ בָ ר ּ , שֶׁ רוֹ צֶה לַהֲסִ יתָ ם עַל־יְדֵ י־זֶה ולְ עַרְ בֵּב ּ דַ עְ תָ ם לְ יָאֵ שׁ אֶ ת עַצְ מָ ם ּ ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם . עַל־כֵּן צְ רִ יכִ ין לִ זָהֵר מְ אֹד לֵילֵך בַּ דֶ רֶ ך הַ נַ ּ ְ ְ ּ ּ " ל לְ הַ תְ חִ יל מֵ חָ דָ שׁ בְּ אֵ יזוֹ בְ חִ ינָה שֶׁ הוא ּ , וִישַׁ כַּ ח מִ דַ עְ תוֹ לְ גַמְ רֵ י כָּ ל מַ ה שֶׁ עָבַ ר ּ ּ ּ עָ לָי , ו וְ כָ ל הַ הַ תְ חָ לוֹ ת שֶׁ הִ תְ חִ יל עַד עַתָ ה לֹא יַעֲלֶה לוֹ ּ מִ ן הַ חֶ שְׁ בּ וֹ ן כְּ לָל , רַ ק עַתָ ה צָ רִ יך לְ הַ תְ חִ יל מֵ חָ דָ שׁ ְ ּ לְ גַמְ רֵ י , וְ כֵן לְ עוֹ לָם , עַד שֶׁ יִזְכֶּ ה לִ תְ שׁ ובָ ה שְׁ לֵמָ ה ּ ּ ולְ הַ תְ חִ יל וְלִ גְמֹר בִּ שְׁ לֵמות כָּ רָ אוי ּ ּ ּ . וכְ שֶׁ זוֹ כֶ ה לְ הִ ּ ּ תְ חַ זֵק ּ בְּ כָ ל הַ נַ , ל"ּ אֲזַי זוֹ כֶ ה עַל־יְדֵ י־זֶה לִ דְ בָ רִ ים גְּבוֹ הִ ים וְ עֶלְ יוֹ נִים מְ אֹד , כִּ י נִמְ שָׁ ך עָ לָיו הֶ אָ רָ ה מִ שְׁ לֹשָׁ ה פְ עָמִ ים ּ ּ ְ שֵׁ ם אֶ הְ יֶ " ּ ה ופַ עַם אַ חַ ת שֵׁ ם הֲוָיָ , ה" שֶׁ הוֹ דִ יעַ הַ שֵׁ ם ּ יִתְ בָּ רַ ך לְ מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ּ ּ ְ ם בְּ עֵת שֶׁ שָׁ אַ ל אוֹ תוֹ ּ : " וְ אָ מְ רו לִ י מַ ה שְׁ מוֹ וְ כו ּ ּ ּ , "' וְ כֵן זוֹ כֶ ה עַל־יְדֵ י־זֶה לְ הַ שִׁ יר ּ לֶעָ תִ יד שֶׁ יִתְ עַר וְ הַ נִגּון ּ ּ ּ ּ

Segment 10
HE:
, כָּ פול פָ שׁ וט שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ מְ שֻׁ לָשׁ ־מְ רֻ בָּ ע ּ , וְ נֶאֱרָ ג עַל שֵׁ ם הֲוָיָ " ה שֶׁ הוא י ּ יק ' ' יקו ' ) . 'ּ וְ כו לקוטי הלכות - הלכות ק ריאת הת ורה ' ו-

Segment 11
HE:
אותיות י ז כ " " כ ' ב כ "ה לפי אוצר היראה - יראה ועבודה - (ג" י

Segment 12
HE:
בַּ חֹדֶ שׁ הַ שְׁ לִ ישִׁ י ּ

Segment 13
HE:
) שמות יט (א , עִ קַ ר הִ תְ גַּלות הַ תוֹ רָ ה הוא עַל־יְדֵ י חֶ סֶ ד וְ אַ הֲבָ ה ּ ּ ּ ּ ּ וְ הִ שְׁ תוֹ קְ קות וְכִ סּ ופִ ין דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה נַעֲשִׂ ין

Segment 14
HE:
נְקֻ דוֹ ת לְ הָ אוֹ תִ יוֹ ת וְנִצְ טָ רְ פִ ין וְ נִצְ טַ יְרִ ין אוֹ תִ יוֹ ת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ ּ לְ טוֹ ב , וְ כָ ל הַ צַ דִ יקִ ים הַ קַ דְ מוֹ נִים שֶׁ הָ יו קֹדֶ ם קַ בָּ לַת ּ ּ ּ ּ ּ הַ תוֹ רָ ה , כֻּלָם הָ יו עוֹ סְ קִ ים רַ ק בְּ הִ שְׁ תוֹ קְ קות וְכִ סּ ופִ ין ּ ּ ּ ּ ּ דִ קְ דֻ שָׁ ה לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ , וְ זֶ ה הָ יָה עִ קַ ר עֲבוֹ דָ תָ ם ּ , עַד שֶׁ בָּ א אַ בְ רָ הָ ם אָ בִ ינו שֶׁ הָ יָה רֹאשׁ לַמַ אֲמִ ינִים וְ רֹאשׁ ּ ּ ּ ּ לַנִמוֹ לִ ים , וְ עַל־יְדֵ י זֶה זָכָ ה בִּ שְׁ לֵמות יוֹ תֵ ר לִ בְ חִ ינַת ּ הַ הִ שְׁ תוֹ קְ קות וְ הַ כִּ סּ ופִ ין הַ נַ ּ ּ ּ ּ , ל" שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת חֶ סֶ ד וְ אַ הֲבָ ה שֶׁ זֶה מִ דָ תוֹ ּ ּ שֶׁ ל אַ בְ רָ הָ ם אָ בִ ינו . ּ ּומֵ אָ ז הִ תְ חִ יל לְ הִ תְ נוֹ צֵץ בְּ חִ ינַת הִ תְ גַּלות הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ , וְ אַ חַ ר־כָּ ך עָסְ קו ּ ְ בָּ זֶה שְׁ אָ ר הָ אָ בוֹ ת וְ הַ שְׁ בָ טִ ים ובְ נֵיהֶ ם וְ כו ּ ּ ּ ', עַד שֶׁ בָּ א מֹשֶׁ ה רַ בֵּ ינו עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם עִ ם דוֹ רוֹ שֶׁ הָ יו כֻּלָם צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ , עַד שֶׁ עַל־יְדֵ י הַ הִ שְׁ תוֹ קְ קות וְ הַ כִּ סּ ופִ ין שֶׁ לָהֶם נִצְ טַ יְרו ּ ּ ּ ּ ּ ּ כָּ ל אוֹ תִ יוֹ ת הַ תוֹ רָ ה לְ טוֹ ב ּ ּ , וְ אָ ז זָכו לְ קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ . ) לקוטי הלכות - הלכות דם א ' לפי אוצר היראה -

Segment 15
HE:
ּ וַיִחַ ן שָׁ ם יִשְׂ רָ אֵ ל נֶגֶד הָ הָ ר

Segment 16
HE:
) שמות יט (ב , כָּ ל הַ חִ דושֵׁ י תוֹ רָ ה אֲמִ תִ יִים הֵ ם צִ מְ צומִ ים וְ כֵ לִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ נִפְ לָאִ ים לְ הַ מְ שִׁ יך עַל יָדָ ם אוֹ ר הָ אֵ ין סוֹ ף בְּ הַ דְ רָ גָה ְ ובַ מִ דָ ה כָּ רָ אוי ּ ּ ּ ּ . אַ ך לָזֶה צְ רִ יכִ ין שֶׁ יִתְ חַ בְּ רו בְּ אַ הֲבָ ה ּ ּ ְ נְפָ שׁ וֹ ת רַ בּ וֹ ת מִ יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ יַחַ ד ּ . כִּ י צְ רִ יכִ ין לָזֶה כֵּ לִ ים רַ בִּ ים , שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר שֶׁ יִתְ תַ קְ נו כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י אֲלָפִ ים ּ ּ ּ ּ נְשָׁ מוֹ ת שֶׁ מִ תְ חַ בְּ רִ ים יַחַ ד בְּ אַ הֲבָ ה כְּ אִ ישׁ אֶ חָ ד ּ , עַד שֶׁ יוכְ לו לְ קַ בֵּ ל בְּ הַ דְ רָ גָה כָּ רָ אוי אוֹ ר הַ גָּדוֹ ל הַ זֶה ּ ּ ּ ּ ּ , וְ הַ כּ ֹל

Segment 17
HE:
כְּ פִ י הִ תְ גַּלות הָ א ּ ּ וֹ ר וְ הַ מְ שָׁ כָ תוֹ , שֶׁ זֶה סוֹ ד מַ ה שֶׁ מַ תַ ן ּ ּ ּ ּ תוֹ רָ ה לֹא הָ יָה עַד שֶׁ נִתְ קַ בְּ צו שִׁ שִׁ ים רִ בּ וֹ א מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ ּ ּ יַחַ ד בְּ אַ הֲבָ ה ובְ שָׁ לוֹ ם כְּ מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל עַל פָ סוק ּ ּ וַיִחַ ן שָׁ ם יִשְׂ רָ אֵ ל וְ כו ּ ּ . ' וְ כֵן אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל עַ ל פָ סוק ּ ּ ּ שׁ ובָ ה ה ' רִ בְ בוֹ ת אַ לְ פֵ י יִשְׂ רָ אֵ ל , אֵ ין הַ שְׁ כִ ינָה שׁ וֹ רָ ה ּ עַל פָ חוֹ ת מִ שְׁ נֵי רְ בָ בוֹ ת ושְׁ נֵי אֲלָפִ ים וְ כו ּ ּ ּ ּ ' כִּ י הַ כּ ֹל כְּ פִ י הַ מְ שָׁ כַ ת הָ אוֹ ר כַּ נַ , ל"ּ שֶׁ הוא כְּ פִ י הַ קִ בּ וץ שֶׁ ל נְפָ שׁ וֹ ת ּ ּ ּ רַ בּ וֹ ת מִ יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ אַ הֲבָ ה ו ּ ּ בְ שָׁ לוֹ ם ) . לקוטי הלכות -

Segment 18
HE:
הלכות תפלת המנחה ז ' - אות נ "ד לפי אוצר היראה - שלום ואחדות- (ו" ט

Segment 19
HE:
ּ וַיִחַ ן שָׁ ם יִשְׂ רָ אֵ ל נֶגֶד הָ הָ ר

Segment 20
HE:
) שְׁ מוֹ ת יט (ב , בְּ שָׁ עָ ה שֶׁ עוֹ מְ דִ ים לִ שְׁ מֹעַ קְ רִ יאַ ת הַ תוֹ רָ ה צְ רִ יכִ ים ּ לַעֲמֹד בְּ אֵ ימָ ה וְיִרְ אָ ה , בִּ רְ תֵ ת וְזִי עַ ולְ הַ טוֹ ת אָ זְנוֹ הֵיטֵ ב ּ ּ לְ כָ ל דִ בּ ור וְ דִ בּ ור שֶׁ ל הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה כְּ אִ לו הוא ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ עוֹ מֵ ד תַ חַ ת הַ ר סִ ינַי ּ ) כַּמובָ א בְּ סִ פְ רֵ י קֹדֶ שׁ ּ ּ . ולְ כַ וֵן ּ ּ לְ הַ מְ שִׁ יך עַל עַצְ מוֹ קְ דֻ שַׁ ת קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה שֶׁ נִתְ נָה ּ ּ ּ ּ ְ בְּ סִ ינַי עַל־יְדֵ י מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם ּ ּ , עַל־יְדֵ י קִ בּ וץ ּ נַפְ שׁ וֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל יַחַ ד , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) שְׁ מוֹ ת יט : " ( ּ וַיִחַ ן שָׁ ם יִשְׂ רָ אֵ ל נֶגֶד הָ הָ ר ". ּופֵ רֵ שׁ רַ שִׁ : י" ּ כֻּלָם יַחַ ד כְּ אִ ישׁ אֶ חָ ד וְ כו . 'ּ כִּ י אָ ז הָ יְתָ ה גַּם נַפְ שׁ וֹ שָׁ ם , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תו ב ּ ) ּדְ בָ רִ ים כט (: " אֶ ת אֲשֶׁ ר יֶשְׁ נוֹ פֹה וְ אֵ ת אֲשֶׁ ר אֵ ינֶנו פֹה ּ ּ ּ ". 'ּ וְ כו וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ ) ל " תַ נְחומָ א פְ קודֵ י ג ּ ּ ּ ּ ( שֶׁ כָּ ל נַפְ שׁ וֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ ל כָּ ל הַ דוֹ רוֹ ת הָ עֲתִ ידִ ין לָבוֹ א ּ , כֻּלָם עָמְ דו עַל הַ ר סִ ינַי ּ ּ . וְ כֵן בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר שֶׁ נִמְ שְׁ כָ ה ּ ּ הַ תוֹ רָ ה אֵ לֵינו עַל יָדָ ם ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ ) אָ בוֹ ת פֶ רֶ ק א ּ (: מֹשֶׁ ה קִ בֵּ ל תוֹ רָ ה מִ סִּ ינַי ומְ סָ רָ ה לִ יהוֹ שֻׁ עַ וִיהוֹ שֻׁעַ ּ ּ ּ לִ זְקֵ נִים וזְקֵ נִים לִ נְבִ יאִ ים וְ כו ּ ּ ' עַד הַ יוֹ ם הַ זֶה ּ ּ , בְּ כֻלָם הָ יָה ּ ּ עִ קַ ר הַ מְ שָׁ כַ ת הַ תוֹ רָ ה עַל־יְדֵ י קִ בּ וץ הַ יְשִׁ יבוֹ ת ּ ּ הַ קְ דוֹ שׁ וֹ ת אֵ צֶל רַ בָּ ם הָ אֲמִ תִ י ּ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה נִכְ לְ לו ּ נַפְ שׁ וֹ תָ ם יַחַ ד , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה נִמְ שָׁ ך בְּ חִ ינַת קַ בָּ לַת ְ הַ תוֹ רָ ה בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר ּ ּ . וְ עַל־כֵּן בְּ כָ ל עֵת שֶׁ בָּ אִ ים לִ שְׁ מֹעַ קְ רִ יאַ ת הַ תוֹ רָ ה בְּ צִ בּ ור צְ רִ יכִ ין לְ כַ וֵן שֶׁ תִ הְ יֶה ּ ּ ּ ּ נַפְ שׁ וֹ נִכְ לֶלֶת בְּ כָ ל נַפְ שׁ וֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ אֲמִ תִ יִים שֶׁ בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר עוֹ סְ קִ ים לְ קַ בְּ צָ ם ולְ כָ לְ לָם ּ ּ ּ ּ יַחַ ד , שֶׁ מִ שָׁ ם נִמְ שָׁ ך בְּ חִ ינַת קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה בְּ כָ ל דוֹ ּ ּ ּ ְ ּ ר וָדוֹ ר כַּ נַ , ל"ּ שֶׁ זֶה עִ קַ ר בְּ חִ ינַת קְ דֻ שַׁ ת הַ צִ בּ ור כְּ שֶׁ הֵם ּ ּ ּ ּ ּ מְ קֻ בָּ צִ ים ומְ חֻבָּ רִ ים וכְ לולִ ים נַפְ שׁ וֹ תָ ם יַחַ ד עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ הַ צַ דִ יק הָ רַ בִּ י הָ אֲמִ תִ י שֶׁ בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא נִקְ רָ א ּ " רוֹ עֵה יִשְׂ רָ אֵ ל , " בְּ חִ ינַת ) יְשַׁ עְ יָה ( מ כְּ רוֹ עֶה עֶדְ רוֹ יִרְ עֶה בִּ זְרוֹ עוֹ יְקַ בֵּ ץ טְ לָאִ ים ובְ חֵ יקוֹ יִשָׂ א עָ לוֹ ת יְנַהֵל ּ ּ . ומֵ הַ צַ דִ יקִ ים הָ רוֹ עִ ים הָ אֲמִ תִ יִים הָ אֵ לו שֶׁ בְּ כָ ל דוֹ ר ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ מְ קַ בְּ לִ ים כָּ ל צִ בּ ור וְ צִ בּ ור בְּ כָ ל מָ קוֹ ם שֶׁ הֵם מִ תְ קַ בְּ צִ ים ּ ּ לִ קְ רוֹ ת בַּ תוֹ רָ ה וְ לַ ּ עֲסֹק בָּ ה , ּ אֲבָ ל כָּ ל יָחִ יד וְיָחִ יד צָ רִ יך ְ לְ הָ כִ ין אֶ ת עַצְ מוֹ הַ רְ בֵּ ה לָזֶה שֶׁ יִזְכֶּ ה שֶׁ תִ הְ יֶה נַפְ שׁ וֹ ּ ּ נִכְ לֶלֶת בְּ תוֹ ך הַ צִ בּ ור הַקָ דוֹ שׁ הַ זֶה שֶׁ נִכְ לָלִ ים יַחַ ד ּ ּ ּ ּ ּ ְ עַל־יְדֵ י הָ רַ בִּ י הָ אֱמֶ ת שֶׁ בְּ כָ ל דוֹ ר ּ ) . לקוטי הלכות -

Segment 21
HE:
הלכות קריא ת התורה ו ' - אות כ (ח"

Segment 22
HE:
ּומֹשֶׁ ה עָלָה אֶ ל הָ אֱלֹקִ ים

Segment 23
HE:
) שמות יט (ג , בְּ כָ ל מִ צְ וָה ומִ צְ וָה ובְ כָ ל אוֹ ת וְ תֵ יבָ ה שֶׁ ל הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ הַ קְ דוֹ שָׁ ה יֵשׁ בָּ ה חָ כְ מָ ה קְ דוֹ שָׁ ה עֲמֻקָ ה וְ נִפְ לָאָ ה מְ אֹד ּ ּ ּ , שֶׁ לִ מוד הַ חָ כְ מָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה הַ זֹאת הָ יו יְכוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ לִ ין גַּם ּ הַ מַ לְ אָ כִ ים לִ לְ מֹד , וְ עַל־כֵּן שָׁ אֲלו אֲשֶׁ ר תְ נָה הוֹ דְ ך עַל ָ ּ ּ ּ הַ שָׁ מַ יִם . אַ ך בֶּ אֱמֶ ת אֵ ין שׁ ום חָ כְ מָ ה נֶחְ שֶׁ בֶ ת ּ ְ , כִּ י אִ ם כְּ שֶׁ בָּ אִ ין עַל יָדָ ה לְ עֵצָ ה שְׁ לֵמָ ה ּ , וַאֲפִ לו חָ כְ מַ ת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ הַ קְ דוֹ שָׁ ה , שֶׁ רַ ק הִ יא הִ יא הַ חָ כְ מָ ה הָ אֲמִ תִ ית ּ , אַ ף עַל פִ י כֵ ן הִ יא גַּם הִ יא אֵ ין חָ כְ מָ תָ ה נֶחְ שֶׁ בֶ ת ּ ּ , כִּ י אִ ם כְּ שֶׁ זוֹ כִ ין לְ קַ בֵּ ל עֵצָ ה שְׁ לֵמָ ה עַל יָדָ ה שֶׁ יַצְ לִ יחַ עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ זֶה לַנֵצַ ח . וְזֶה עִ קַ ר תַ כְ לִ ית שְׁ לֵמות עַמְ קות חָ כְ מַ ת ּ ּ ּ ּ תוֹ רָ תֵ נו הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ ּ , כִּ י לֹ א הַמִ דְ רָ שׁ עִ קָ ר אֶ לָא הַ מַ עֲשֶׂ ה ּ ּ ּ ּ , וְ עַל־כֵּן נִקְ רֵ את הַ תוֹ רָ ה עֵצָ ה ּ . וְ כָ ל מַ ה שֶׁ הַ מַ דְ רֵ גוֹ ת ּ ּ נְמוכוֹ ת בְּ יוֹ תֵ ר שָׁ ם צְ רִ יכִ ין בְּ יוֹ תֵ ר עַמְ קות הָ עֵצוֹ ת ּ ּ הַ קְ דוֹ שׁ וֹ ת שֶׁ ל הַ תוֹ רָ ה ּ ּ . וְזֶה שֶׁ הֵ שִׁ יב מֹשֶׁ ה לְ הַ מַ לְ אָ כִ ים ּ ּ כְּ לום קִ נְאָ ה יֵ שׁ בֵּ ינֵיכֶם , יֵצֶר הָ רָ ע יֵשׁ בָּ כֶ ם וְ כו ' ּ הַ יְנו ּ ) .ל"ּ כַּ נַ לקוטי הלכות - הלכות תענית ד ' - אות י "ד לפי אוצר היראה - תלמוד תורה- (ב" מ

Segment 24
HE:
וְ אַ תֶ ם תִ הְ יו לִ י מַ מְ לֶכֶ ת כּ ֹהֲנִים ּ ּ ּ

Segment 25
HE:
) שמות יט (ו , כְּ מוֹ שֶׁ אַ חַ ר שֶׁ זָכו יִשְׂ רָ אֵ ל לְ קַ ּ ּ בֵּ ל הַ תוֹ רָ ה ּ , אֲזַי זָכו הֵם ּ בְּ כָ ל הַ תוֹ רָ ה ובְ כָ ל הָ עוֹ לָם ומְ לוֹ אוֹ הַ תְ לויִים בַּ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ , וַאֲפִ לו גֵּר הַ בָּ א לְ הִ תְ גַּיֵר עַכְ שָׁ ו ולְ קַ בֵּ ל עָ לָיו עֹל תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ ּ , אִ י אֶ פְ שָׁ ר לוֹ לְ הִ תְ גַּיֵר כִּ י אִ ם עַל יְדֵ י יִשְׂ רָ אֵ ל ּ , דְ הַ יְנו ּ ּ עַל יְדֵ י בֵּ ית דִ ין מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ , וְ אִ ם לָאו אֲפִ לו אִ ם מְ קַ יֵם ּ ּ ּ כָּ ל הַ תוֹ רָ ה וְהַ מִ צְ ווֹ ת ּ ּ , וְלֹא יִתְ גַּיֵר עַל יְדֵ י יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּדַ יְקָ א , אָ ז אֵ ינוֹ נֶחְ שָׁ ב לְ גֵר , וְרָ חוֹ ק לְ גַמְ רֵ י מִ קְ דֻ שַׁ ת ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל עֲדַ יִן . כְּ מוֹ כֵן לְ הַ בְ דִ יל בִּ קְ דֻ שַׁ ּ ּ ת יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ עַצְ מָ ן בְּ עִ נְיַן הִ תְ קָ רְ בות יִשְׂ רָ אֵ ל לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ בֶּ אֱמֶ ת , אָ ז קֹדֶ ם שֶׁ יֵשׁ אֵ יזֶה צַ דִ יק אֲמִ תִ י בָּ עוֹ לָם ּ ּ ּ , אָ ז בְּ וַדַ אי כָּ ל מִ י שֶׁ רוֹ צֶ ה לְ הִ תְ קָ רֵ ב לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך בֶּ אֱמֶ ת ְ ּ ּ יָכוֹ ל לְ הִ תְ קָ רֵ ב , אֲבָ ל אַ חַ ר שֶׁ כְּ בָ ר נִמְ צָ א צַ דִ יק אֲמִ תִ י ּ ּ מַ נְהִ יג יִשְׂ רָ אֵ ל אֲמִ תִ י ּ , אָ ז אִ י־אֶ פְ שָׁ ר לְ שׁ ום אָ דָ ם ּ לְ הִ תְ קָ רֵ ב לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך בֶּ אֱמֶ ת ובִ שְׁ לֵימות ּ ּ ְ ּ , כִּ י אִ ם עַל יָדוֹ דַ יְקָ א ּ . ) לקוטי הלכות -

Segment 26
HE:
הלכות הפקר ונכסי הגר ג ' - אות ב ' לפי אוצר היראה - צדיק- רמ (ג"

Segment 27
HE:
וְ גַם בְּ ך יַאֲמִ ינו לְ עוֹ לָם ּ ָ

Segment 28
HE:
) שמות יט (ט , צָ רִ יך כָּ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל לְ בָ רֵ ך ולְ הוֹ דוֹ ת לְ הַ שֵׁ ם ּ ּ ְ ְ ּ יִתְ בָּ רַ ך מְ אֹד עַל אֲשֶׁ ר נָתַ ן לָנו תוֹ רַ ת אֱמֶ ת וְחַ יֵי עוֹ לָם ּ ּ ּ ְ

Segment 29
HE:
נָטַ ע בְּ תוֹ כֵ נו . ּ כִּ י הֲגַם שֶׁ כְּ בָ ר הָ יו כַּ מָ ה צַ דִ יקִ י ּ ּ ּ ם גְּדוֹ לִ ים גַּם קֹדֶ ם מַ תַ ן תוֹ רָ ה ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ מָ צִ ינו אֲבוֹ ת הָ עוֹ לָם שֶׁ קִ יְמו ּ ּ ּ ּ ּ כָּ ל הַ תוֹ רָ ה עַד שֶׁ לֹא נִתְ נָה ּ ּ ּ , וְגַם עַכְ שָׁ ו אַ חַ ר מַ תַ ן תוֹ רָ ה ּ ּ הַ בְּ חִ ירָ ה חָ פְ שִׁ ית כִּ י הַ בַּ עַל דָ בָ ר מְ בַ לְ בֵּ ל אֶ ת הָ אָ דָ ם ּ כָּ ל כָּ ך , ְ עַד שֶׁ גַּם בַּ סְּ פָ רִ ים הַ קְ דוֹ שִׁ ים שֶׁ ל הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ הַ קְ דוֹ שָׁ ה , יְכוֹ לִ ין לִ רְ אוֹ ת הַ הֵפֶ ך מֵ הָ אֱמֶ ת חַ ס־וְ שָׁ לוֹ ם ְ , וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ " ל לֹא זָכָ ה נַעֲשֵׂ ית לוֹ סַ ם מָ וֶת , אַ ף עַל פִ י כֵן עֲצַ ת ה ּ ' לְ עוֹ לָם תַ עֲמֹד וְ אַ תָ ה מָ רוֹ ם ּ ּ לְ עוֹ לָם ה . ' כִּ י קֹ דֶ ם מַ תַ ן תוֹ רָ ה אַ ף עַל פִ י שֶׁ גַּם אָ ז הָ יו ּ ּ ּ ּ כַּ מָ ה צַ דִ יקִ ים ּ ּ , אֲבָ ל לֹא הָ יָה אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ כִּ יר ולְ הַ בְ חִ ין ּ בֵּ ין צַ דִ יק לְ רָ שָׁ ע ּ , מֵ חֲמַ ת גֹּדֶ ל הִ תְ גַּבְּ רות הַ שֶׁ קֶ ר ּ ּ שֶׁ מְ הַ פֵ ך הַ כּ ֹל וְ אוֹ מֵ ר לָרַ ע טוֹ ב וְ לַטוֹ ב רָ ע ּ ּ ְ . אֲבָ ל עַכְ שָׁ ו ְּכ בָ ר זָכִ ינו שֶׁ הִ מְ שִׁ יך לָנו מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם אֶ ת ּ ּ ּ ּ ְ הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ , מִ שַׁ עַר הַ חֲמִ שִׁ ים שֶׁ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ , ּ שֶׁ שָׁ ם יֵשׁ עֵצוֹ ת עֲמֻקוֹ ת וְ נִפְ לָאוֹ ת עַד בִּ לְ תִ י גְּבול ּ ּ ּ , שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ קַ לְ קְ לָם ולְ סָ תְ רָ ם בְּ שׁ ום אֹפֶ ּ ּ , ן ובְ כֹחַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ הַ זֹאת הִ בְ טִ יחַ לָנו הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ , ּ שֶׁ נִזְכֶּ ה לְ הַ אֲמִ ין בְּ מֹשֶׁ ה רַ בֵּ ינו ובַ נְבִ יאִ ים הַ בָּ אִ ים אַ חֲרָ יו לְ עוֹ לָם ּ ּ ּ , כְּ מוֹ ּ שֶׁ נֶאֱמַ ר : וְגַם בְּ ך יַאֲמִ ינו לְ עוֹ לָם ּ ָ , וכְ מוֹ שֶׁ דָ רְ שׁ ו ּ ּ ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ . ל" ּ ּומֵ אַ חַ ר שֶׁ יֵשׁ לָנו יְסוֹ ד חָ זָק כָּ זֶה ּ ּ , ּ שׁ וב אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ שֶׁ קֶ ר וְהַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א לְ הַ פֵ ך הָ אֱמֶ ת לְ גַמְ רֵ י ּ ְ ּ חַ ס־וְ שָׁ לוֹ ם אֵ צֶ ל יִשְׂ רָ אֵ ל קְ דוֹ שִׁ ים , כִּ י מֵ אַ חַ ר שֶׁ כְּ בָ ר יֵשׁ לָנו יְסוֹ ד חָ זָק לִ בְ לִ י סור מִ תוֹ רַ ת מֹשֶׁ ה אֱמֶ ת ּ ּ ּ , וְ הַ כּ ֹל מ וֹ דִ ים כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ הְ יוֹ ת צַ דִ יק וְ כָ שֵׁ ר ּ , כִּ י אִ ם כְּ שֶׁ מְ קַ יְמִ ין תוֹ רַ ת מֹשֶׁ ה בֶּ אֱמֶ ת כַּ אֲשֶׁ ר מָ סְ רו לָנו ּ ּ ּ ּ ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ " ל בַּ גְּמָ רָ א ופוֹ סְ קִ ים ּ , וְ כָ ל הַ שְׁ קָ רִ ים וְ הַ טָ עֻיוֹ ת ּ ּ ּ וְ הַ בִּ לְ בּ ולִ ים שֶׁ מַ כְ נִיס הַ בַּ עַל דָ בָ ר עַכְ ּ ּ ּ שָׁ ו בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל , אִ י אֶ פְ שָׁ ר לָהֶם לְ הִ תְ גַּבֵּ ר רַ ק עַל־יְדֵ י שֶׁ יִתְ לַבְּ שׁ ו גַּם הֵם ּ ּ בְּ הָ אֱמֶ ת שֶׁ ל הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ , כִּ י הֵם אוֹ מְ רִ ים שֶׁ עַל־פִ י תוֹ רַ ת מֹשֶׁ ה צָ רִ יך לְ הִ תְ נַהֵג כָּ ך כְּ פִ י דַ רְ כָּ ם ּ ְ ְ ּ ּ וְ דַ עְ תָ ם ּ , עַל־כֵּן בְּ קַ ל יְכוֹ לִ ין עַכְ שָׁ ו לְ הָ בִ ין הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ ּ , אִ ם יִרְ צֶ ה לִ רְ אוֹ ת ולְ הִ סְ תַ כֵּ ל בְּ עֵין הָ אֱמֶ ת ּ ּ , מִ י שֶׁ מְ קַ יֵם יוֹ תֵ ר תוֹ רַ ת מֹשֶׁ ה וְ הוֹ לֵך בְּ דַ רְ כֵי הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ְ ּ ּ בֶּ אֱמֶ ת , וְ אֵ יזוֹ הַ דֶ רֶ ך יִשְׁ כּ ֹן אוֹ ר וְ קָ רוֹ ב יוֹ תֵ ר לְ דַ רְ כָּ ה ּ ּ ְ שֶׁ ל תוֹ רָ ה בֶּ אֱ ּ מֶ ת , כְּ פִ י פַ שְׁ טות כַּ וָנַת מֹשֶׁ ה רַ בֵּ ינו עָ לָיו ּ ּ ּ ּ הַ שָׁ לוֹ ם כַּ מובָ ן לְ כָ ל חַ ד כְּ פום מַ ה דִ מְ שַׁ עֵר בְּ לִ בֵּ יה ּ ּ ּ ּ ּ ּ

Segment 30
HE:
] לכל אחד כפי מה שמשער בלבו . [ וְזֶה שֶׁ אָ מַ ר רַ ב יוֹ סֵ ף אִ י לָאו הַ אי יוֹ מָ א דְ קָ א גָּ ּ ם רִ י כַּ מָ ה יוֹ סֵ ף אִ יכָּ א ּ בְּ שׁ וקָ א ּ ] אם ל א אותו יום שגרם , כמה יוסף יש בשוק , [ כִּ י אֲפִ לו אִ ם הָ יָה רַ ב יוֹ סֵ ף צַ דִ יק גָּדוֹ ל וְ נוֹ רָ א ּ ּ ּ כְּ מוֹ שֶׁ הוא עַכְ שָׁ ו ּ , אֲבָ ל מִ י הָ יָה זוֹ כֶ ה לְ הַ כִּ יר ולְ הָ בִ ין ּ מַ עֲלַת קְ דֻ שָׁ תוֹ ּ , אִ ם לֹא בְּ כֹחַ קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה שֶׁ קִ בַּ לְ נו ּ ּ ּ בַּ יוֹ ם הַ חֲמִ שִׁ י ּ ּ ם דַ יְקָ א ּ , מֵ חֲמַ ת שֶׁ נִמְ שֶׁ כֶ ת מִ שַׁ עַר ּ ּ הַ חֲמִ שִׁ ים הַ נַ ּ ּ "ל , עַד שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה נִתְ בַּ טְ לִ ין כָּ ל ּ הַ שְׁ קָ רִ ים וְ הָ רַ מָ אות שֶׁ בָּ עוֹ לָם הָ רוֹ צִ ים לְ הַ עֲלִ ים אֶ ת ּ ּ ּ הָ אֱמֶ ת , וְ הָ אֱמֶ ת עֵד לְ עַצְ מוֹ , וְ כָ ל אָ דָ ם כְּ פִ י מַ ה שֶׁ הוא ּ ּ יָכוֹ ל בְּ קַ ל לִ רְ אוֹ ת ולְ הָ בִ ין הָ אֱמֶ ת אַ חַ ר שֶׁ כְּ בָ ר זָכִ ינו ּ ּ לְ קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה כַּ נַ ּ ּ ) . ל" לקוטי הלכות - הלכות סימני בהמה וחיה ד ' - אות יות ז י " ט " ח י "ט לפי אוצר היראה - תלמוד תורה- (ו" מ

Segment 31
HE:
וְ קִ דַ שְׁ תָ ם ּ ּ

Segment 32
HE:
ּ הַ יוֹ ם ּומָ חָ ר

Segment 33
HE:
) שמות יט (י , נְ ּויהֱ נִ כֹ ים לִ שֶׁ לֹ שְׁ ת יָ ים מִ ) שמות יט , ( טו ] משה הוסיף יום אחד מדעתו [ הַ צַ דִ יקִ ים הַ גְּדוֹ לִ ים מְ זַכְּ כִ ין עַצְ מָ ן כָּ ל כָּ ך עַד שֶׁ אֵ ין ְ ּ ּ לְ הָ רַ ע שׁ ום אֲחִ יזָה בָּ הֶם ּ . וְ אַ ף עַל פִ י כֵן יֵשׁ לָהֶם גַּם כֵּן ּ בְּ חִ ירָ ה . אַ ך עִ קַ ר הַ בְּ חִ ירָ ה שֶׁ לָהֶם הוא רַ ק בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ ּ ְ מֹשֶׁ ה הוֹ סִ יף יוֹ ם אֶ חָ ד מִ דַ עְ תוֹ כַּ מְ בֹאָ ר בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר ּ ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת הַ בְּ חִ ירָ ה שֶׁ הָ יָה לָאָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן קֹדֶ ם הַ חֵ טְ א שֶׁ הָ יָה זָך אָ ז בְּ תַ כְ לִ ית ְ . ְ אַ ך כָּ ל בְּ חִ ירָ תוֹ הָ יָה רַ ק בִּ בְ חִ ינָה זֹאת בִּ בְ חִ ינַת מֹשֶׁ ה הוֹ סִ יף יוֹ ם אֶ חָ ד מִ דַ עְ תוֹ ּ ּ . ל"ּ הַ נַ רַ ק שֶׁ יֵשׁ בָּ זֶה מִ שְׁ קָ ל וְ נִסָּ יוֹ ן גָּדוֹ ל ּ . כִּ י בְּ וַדַ אי ּ אָ סור לְ הוֹ סִ יף עַל דִ בְ רֵ י הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ ְ ּ ּ : לֹא תוֹ סִ יף ּ , וְכָ ל הַ פְ גַם שֶׁ ל אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן הָ יָה עַל יְדֵ י ּ שֶׁ הוֹ סִ יפָ ה עַל הַ צִ ווי כְּ מַ אֲ ּ ּ ּ מַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ . ל" ּ וְ אַ ף עַל פִ י ּ כֵן הֲלֹא מָ צִ ינו כַּ מָ ה גְּזֵרוֹ ת וסְ יָגִים שֶׁ הוֹ סִ יפו רַ בּ וֹ תֵ ינו ּ ּ ּ ּ ּ "זַ ל עַל דִ בְ רֵ י תוֹ רָ ה ּ ּ , וְ כֵן מֹשֶׁ ה הוֹ סִ יף יוֹ ם אֶ חָ ד מִ דַ עְ תוֹ ּ ּ וְ הִ סְ כִּ ימָ ה דַ עְ תוֹ לְ דַ עַת הַ מָ קוֹ ם ּ ּ ּ . עַל כֵּן בֶּ אֱמֶ ת בְּ עִ נְיָנִ ים כָּ אֵ לו הוא עִ קַ ר הַ בְּ חִ ירָ ה שֶׁ ל הַ צַ דִ יקִ ים הַ גְּדוֹ לִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ . ובֶ אֱמֶ ת מִ י שֶׁ אֵ ינוֹ זוֹ כֶ ה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם לְ כַ וֵן בָּ זֶה לְ דַ עַת ּ ּ ּ הַ מָ קוֹ ם , יָכוֹ ל לְ הִ כָּ שֵׁ ל עַל יְדֵ י זֶה עַד שֶׁ יָבֹא עַל יְדֵ י זֶה ּ לְ חֵ טְ א גָּמור ּ , כְּ מוֹ שֶׁ מָ צִ ינו בְּ אָ דָ ם ּ ּ הָ רִ אשׁ וֹ ן שֶׁ נִכְ שַׁ ל עַל ּ יְדֵ י זֶה כִּ פְ שׁ וטוֹ מַ מָ שׁ וְ עָבַ ר עַל הַ צִ ווי ּ ּ ּ ּ ּ . וְזֶה הָ יָה גַּם כֵּ ן עִ נְיַן הַ נִסָּ יוֹ ן שֶׁ ל הָ אַ רְ בָּ עָה שֶׁ נִכְ נְסו לְ פַ רְ דֵ ס ּ ּ ּ ּ ּ , וְרַ ק רַ בִּ י עֲקִ יבָ א נִכְ נָס בְּ שָׁ לוֹ ם וְיָצָ א בְּ שָׁ לוֹ ם . נִכְ נַס וְיָצָ א דַ יְקָ ּ , א כִּ י גַּם הַ צַ דִ יקִ ים הַ גְּדוֹ לִ ים אֲשֶׁ ר כָּ ל עֲבוֹ דָ תָ ם הוא רַ ק ּ ּ ּ מַ ה שֶׁ צְ רִ יכִ ין לַעֲלוֹ ת בְּ כָ ל פַ עַם מִ דַ רְ גָּא לְ דַ רְ גָּא ּ ּ ּ ּ ולְ הַ שִׂ יג בְּ כָ ל פַ עַם בְּ יוֹ תֵ ר ּ ּ ּ . אַ ף עַל פִ י כֵן צְ רִ יכִ ין הֵם גַּם ּ כֵּן לִ הְ יוֹ ת בָּ קִ י בְּ עָיֵל בָּ קִ י בְּ נָפִ י ק ] בקי בכניסה בקי ביציאה , [ ומִ י שֶׁ אֵ ינוֹ זוֹ כֶ ה לִ בְ קִ יאות הַ זֶה בִּ שְׁ לֵימות ּ ּ ּ ּ יָכוֹ ל לִ הְ יוֹ ת בִּ בְ חִ ינַת הֵצִ יץ וְ נִפְ גַּע הֵ צִ יץ וָמֵ ת רַ חֲמָ נָא ּ לִ צְ לָן , וְ אַ חֵ ר קִ צֵץ לְ גַמְ רֵ י בַּ נְטִ יעוֹ ת ּ ּ . ומִ י שֶׁ זוֹ כֶ ה ּ ּ לִ בְ קִ יאות הַזֶה הֵיטֵ ב אֲזַי הוא ּ ּ ּ נִכְ נָס בְּ שָׁ לוֹ ם וְיוֹ צֵא בְּ שָׁ לוֹ ם , וְ אָ ז זוֹ כֶ ה תָ מִ יד לְ כַ וֵן תָ מִ יד לְ דַ עַת הַ מָ קוֹ ם ּ ּ ּ ּ , מַ ה לְ הוֹ סִ יף ומַ ה שֶׁ לֹא לְ הוֹ סִ יף כַּ נַ ּ ּ ּ ּ ּ . ל" וְ אֵ לו הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ ּ שֶׁ זוֹ כִ ין לִ בְ קִ יאות הַ נַ ּ ּ ּ " ל בִּ בְ חִ ינוֹ ת מַ דְ רֵ גָתָ ם הַ גְּבוֹ הָ ה וְ הַ נִפְ לָאָ ה מְ ּ אֹד . הֵם זוֹ כִ ים לְ הַ כְ נִיס זֶה הַבְּ קִ יאות אֲפִ לו ּ ּ ּ בַּ מַ דְ רֵ גוֹ ת הַ נְמוכוֹ ת מְ אֹד ּ ּ ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת וְ נָפִ יק מַ מָ שׁ ּ שֶׁ יִזְכּ ו גַּם הֵ ם לְ עֵת עַתָ ה לְ קַ יֵם וְ אַ צִ יעָ ה שְׁ אוֹ ל הִ נֶךָ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ . וְגַם מִ שָׁ ם מִ מְ קוֹ מָ ם הַ שָׁ פֵ ל מְ אֹד יַמְ שִׁ יכו עַצְ מָ ּ ּ ּ ּ ן אֶ ל הַ שֵׁ ם ּ יִתְ בָּ רַ ך , ְ וְיִצְ עֲקו וְיִתְ פַ לְ לו לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך תָ מִ יד בִּ כְ לוֹ ת ְ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ נֶפֶ שׁ בִּ בְ חִ ינַת מִ בֶּ טֶ ן שְׁ אוֹ ל שִׁ וַעְ תִ י וְ כו ּ ּ ּ . ' בְּ חִ ינַת קָ רָ אתִ י שִׁ מְ ך ה ָ ' מִ בּ וֹ ר תַ חְ תִ יוֹ ת ּ ּ ּ , עַד יַשְׁ קִ יף וְיֵרֶ א ה '

Segment 34
HE:
מִ שָׁ מַ יִם שֶׁ יִזְכּ ו ּ ּ ּ לִ תְ שׁ ובָ ה שְׁ לֵמָ ה בֶּ אֱמֶ ת ּ . ) לקוטי הלכות - הלכות שבת ז ' - אות נ ב" נ ' לפי אוצר היראה - צדיק- (ט" ע

Segment 35
HE:
צֵ וֹ ּיוַ א מֹ ֵׁש ה אֶ ת הָ עָ ם לִ ְק ַר את הָ אֱלֹקִ ים

Segment 36
HE:
) שמות יט ( יז , מֵ עִ נְיַן קְ צָ ת אֲנָשִׁ ים שֶׁ מִ תְ קָ רְ בִ ים לַעֲבוֹ דַ ת הַ שֵׁ ם ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך וְ אַ חַ ר ְ ְ כָּ ך _ מִ תְ רַ חֲקִ ין , עָנָה : _ ּפִ י _ עַל _ אַ ף כֵן יָקָ ר אֵ צֶ ל הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך הַ הִ תְ קָ רְ בות בְּ עַצְ מוֹ אַ ף לְ פִ י שָׁ עָ ה ּ ְ ּ . _ עַל _ אַ ף ּפִ י שֶׁ אַ חַ ר _ כָּ ך נַעֲשֶׂ ה מַ ה שֶׁ נַעֲשֶׂ ה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ְ . וְ אָ מַ ר : הֲלֹא עַל שְׁ עַת מַ תַ ן ּ _ ּתוֹ רָ ה נֶאֱמַ ר ) שיר השירים : (ט , ד לִ בַּ בְ תִ נִי בְּ אַ חַ ת מֵ עֵינָיִך ְ ּ . וְ אִ יתָ א בַּ מִ דְ רָ שׁ ּ ) שיר השירים רבא א-: ( נה מַ הו בְּ אַ חַ ת מֵ עֵינָיִך ְ ּ , ּ אֶ לָא שֶׁ בָּ עַיִן הַ שֵׁ נִית כְּ בָ ר הָ יו מִ סְ תַ כְּ לִ ין עַל הָ עֵגֶל ּ ּ ּ . נִמְ צָ א שֶׁ בִּ שְׁ עַת מַ תַ ן ּ _ תוֹ רָ ה כְּ בָ ר הָ יָה דַ עְ תָ ם לִ פְ רשׁ חַ ס ּ ּ וְ שָׁ לוֹ ם וְ אַ ף _ ּפִ י _ עַל _ כֵן הָ יָה יָקָ ר בְּ עֵינֵי הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ מְ אֹד הַ הִ תְ קָ רְ בות בְּ עַצְ מוֹ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב לִ בַּ בְ תִ נִי ּ ּ בְּ אַ חַ ת מֵ עֵינַיִך . ְ כִּ י זֶה בְּ עַ צְ מוֹ יָקָ ר מְ אֹד בְּ עֵינֵי הַ שֵׁ ם ּ יִתְ בָּ רַ ך ) . ְ שיחות הר ן "-

Segment 37
HE:
קוֹ ל הַ שׁ ֹפָ ר הוֹ לֵ ּ ְך וְ חָ זֵק מְ אֹד מֹשֶׁ ה יְדַ בֵּ ר וְ הָ אֱלֹקִ ים יַעֲנֶנּו בְ קוֹ ל ּ

Segment 38
HE:
... רַ שִׁ ּופֵ רֵ שׁ "י

Segment 39
HE:
: הָ יָה מְ דַ בֵּ ר מֹשֶׁ ה כְּ שֶׁ הָ יָה ּ הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא מְ סַ יְעוֹ לָתֵ ת בּ וֹ כּ ֹחַ לִ הְ יוֹ ת קוֹ לוֹ ּ ּ ּ ְ מַ גְבִּ יר וְ נִשְׁ מָ ע וְ כו . 'ּ כִּ י מֹשֶׁ ה הוא בְּ חִ ינַת הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ שֶׁ מַ שְׁ לִ יך קוֹ לוֹ לְ כָ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל לְ כָ ל מָ קוֹ ם שֶׁ הוא ּ ּ ְ ּ , וְ ה ' יִתְ בָּ רַ ך מְ סַ יֵעַ לוֹ עַל זֶה שֶׁ יִהְ יֶה נִ ּ ּ ְ שְׁ מָ ע קוֹ לוֹ לְ מֶ רְ חַ קִ ים לְ כָ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת קוֹ ל הַ שׁ וֹ פָ ר ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת וַיְהִ י קוֹ ל הַ שׁ ֹפָ ר הוֹ לֵך וְחָ זֵק וְ כו ּ ְ ּ . ' וְזֶהו הוֹ לֵך ְ ּ וְחָ זֵק מְ אֹד , מְ אֹד זֶה סִ טְ רָ א דְ מוֹ תָ א שֶׁ אֲפִ לו הַ מֻנָחִ ים ּ ּ ּ ּ ּ בְּ סִ טְ רָ א דְ מוֹ תָ א חַ ס וְ שָׁ ל ּ וֹ ם , שֶׁ הוא הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א ּ הוא מְ חַ זֵק ומְ חַ יֶה אוֹ תָ ם ומְ עוֹ רְ רָ ם ומְ קִ יצָ ם לַה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ כִּ י הוא מַ שְׁ לִ יך קוֹ לוֹ לְ מֶ רְ חַ קִ ים עַד שֶׁ מַ גִּיעַ קוֹ לוֹ לְ כָ ל ּ ּ ְ ּ אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד אֲפִ לו אִ ם הוא בְּ מָ קוֹ ם שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ , כִּ י הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הו ּ ּ ְ ּ א מְ סַ יְעוֹ עַל זֹאת שֶׁ יִהְ יֶה קוֹ לוֹ נִשְׁ מָ ע ּ ּ לְ מֵ רָ חוֹ ק בִּ בְ חִ ינַת מֹשֶׁ ה יְדַ בֵּ ר וְ הָ אֱלֹ קִ ים יַעֲנֶנו בְ קוֹ ל ּ ּ . ) לקוטי הלכות יורה דעה - הלכות נדרים ד ' - (ה" כ

Segment 40
HE:
פֶ ן יֶהֶרְ סו אֶ ל ה ּ ּ ' ) שמות יט , ( כא שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י הַ חֹל הֵם בְּ חִ ינַת אַ חַ ר הַ בְּ רִ יאָ ה , שֶׁ בָּ הֶם יָצְ אָ ה הַ בְּ רִ יאָ ה מֵ הַ כּ ֹחַ אֶ ל הַ פֹעַל ּ , וְ כָ ל הַ בְּ רִ יאָ ה הָ יְתָ ה עַל־יְדֵ י אֱמֶ ת , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " בְּ רֵ אשִׁ ית בָּ רָ א אֱלֹקִ ים " סוֹ פֵ י תֵ בוֹ ת " אֱמֶ ת ". אַ ך אַ ף־עַל־פִ י־כֵן תֵ כֶ ף שֶׁ יָצְ אָ ה ּ ּ ּ ְ הַ בְּ רִ יאָ ה מִ כּ ֹחַ אֶ ל הַ פֹעַל ּ , נִמְ שַׁ ְך רֹשֶׁ ם עַל אֲחִ יזַת ּ הַ שֶׁ קֶ ר , וְעַל־כֵּן יֵשׁ בְּ שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י הַ חֹל אֵ יזֶה אֲחִ יזָה לְ הַ שֶׁ קֶ ר ּ , וְ עִ קַ ר הַ תִ קון עַל־יְדֵ י שַׁ בָּ ת שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ ּ אֱמֶ ת כַּ יָדועַ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן שַׁ בָּ ת הוא בְּ חִ ינַת תַ כְ לִ ית עוֹ לָם ּ ּ הַ בָּ א , שֶׁ אָ ז יִהְ יֶה נִכְ לָל אַ חַ ר הַ בְּ רִ יאָ ה בְּ קֹדֶ ם הַ בְּ רִ יאָ ה , שֶׁ עִ קַ ר הַ כְּ לָלִ יות הַזֶה הוא עַל־יְדֵ י אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן צְ רִ יכִ ין לְ הַ מְ שִׁ יך קְ דֻ שַׁ ת שַׁ בָּ ת עַל שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י הַ חֹל ּ ְ , כִּ י עִ קַ ר הַ חַ יות וְ הַ קִ יום שֶׁ ל הַ בְּ רִ יאָ ה כֻּלָה הוא עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ אֱמֶ ת , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת שַׁ בָּ ת ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת עֶצֶם ּ הָ אֱמֶ ת . וְ כֵן צְ רִ יכִ ין לְ הַ מְ שִׁ יך קְ דֻ שַׁ ת הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ְ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת שַׁ בָּ ת דְ כֻלְ הוֹ יוֹ מָ א ּ ּ ּ , עַל כָּ ל הֲמוֹ ן בְּ נֵי־יִשְׂ רָ אֵ ל , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת חֹל נֶגְדוֹ ּ , דְ הַ יְנו לְ הָ אִ יר ּ ּ ָּב הֶם הָ אֱמֶ ת שֶׁ הוא עִ קַ ר הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ . אֲבָ ל עִ קַ ר הַ מְ שָׁ כַת ּ הָ אֱמֶ ת , שֶׁ הוא הַ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ ל שַׁ בָּ ת ּ ּ ּ , עַל שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י הַ חֹל , וְ כֵן הַ מְ שָׁ כַ ת קְ דֻ שַׁ ת הָ אֱמֶ ת שֶׁ ל הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת עַל כָּ ל ּ ּ ּ הֲמוֹ ן הָ עָם הוא דַ יְקָ א עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת הַ בְ דָ ּ ּ ּ לָה , עַל־יְדֵ י שֶׁ יוֹ דְ עִ ין לְ הַבְ דִ יל בֵּ ין הַ קֹדֶ שׁ ובֵ ין הַ חֹל ּ ּ ּ ּ , בֵּ ין שַׁ בָּ ת לְ שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י הַ מַ עֲשֶׂ ה ובֵ ין הַ צַ דִ יק לַהֲמוֹ ן הָ עָם ּ ּ ּ ּ , הַ יְנו ּ שֶׁ יוֹ דְ עִ ין שֶׁ יֵשׁ הֶבְ דֵ ל גָּדוֹ ל בֵּ ין עֶצֶם הָ אֱמֶ ת שֶׁ ל שַׁ בָּ ת ּ ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ צַ דִ י ּ ּ ּ ק הָ אֱמֶ ת , ּובֵ ין הָ אֱמֶ ת שֶׁ ל יְמֵ י הַ חֹל שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת הֲמוֹ ן הָ עָם ; כִּ י אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ גַּם כָּ ל ּ חַ יותָ ם וְ תִ קונָם וְ קִ יומָ ם הוא עַל־יְדֵ י הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , אֲבָ ל אִ י אֶ פְ שָׁ ר לָהֶם לְ הַ שִׂ יג ולְ הָ בִ ין אֲמִ תַ ת דַ עְ תוֹ שֶׁ ל הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הָ אֱמֶ ת שֶׁ ּ הוא בְּ חִ ינַת שַׁ בָּ ת , כִּ י מְ אֹד עָמְ קו ּ מַ חְ שְׁ בוֹ תָ יו ; רַ ק עִ קַ ר הָ אֱמֶ ת שֶׁ ל הַ הֲמוֹ ן־עָם עִ ם בְּ חִ ינַת ּ יְמֵ י הַ חֹל הוא לֵידַ ע שֶׁ הֵם רְ חוֹ קִ ים מִ לְ הַ שִׂ יג ולְ הָ בִ ין ּ ּ ּ ּ אֲמִ תַ ת הַ דַ עַת הָ אֱמֶ ת ּ ּ , רַ ק צְ רִ יכִ ין לְ הִ תְ חַ זֵק בֶּ אֱמונָה ּ ּ , ל"ּ כַּ נַ וְזֶ הו עִ קַ ר הָ אֱמֶ ת שֶׁ לָהֶם ּ ּ ּ . נִמְ צָ א , ּ שֶׁ דַ יְקָ א עַל־יְדֵ י הַ בְ דָ לָה מַ מְ שִׁ יכִ ין הַ קְ דֻ שָׁ ה מִ שַׁ בָּ ת לִ ימֵ י הַ חֹל ּ ּ ּ ּ ומֵ הַ צַ דִ יק לַהֲמוֹ ן־עָם כַּ נַ ּ ּ ּ ּ . ל" וְזֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ אֵ צֶל ּ מַ עֲמַ ד הַ ר־סִ ינַי כְּ תִ יב : " פֶ ן יֶהֶרְ סו אֶ ל ה ּ ּ ' לִ רְ אוֹ ת וְגוֹ , ' וְ עָ לִ יתָ אַ תָ ה וְ אַ הֲרֹן עִ מָ ך וְגוֹ ּ ְ ּ ' ". וְ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" אַ תָ ה מְ חִ צָ ה לְ עַצְ מְ ך וְ אַ הֲרֹן מְ חִ צָ ה לְ עַצְ מוֹ ּ ּ ּ ָ , וְ הָ עָם אַ ל יֶהֶרְ סו כְּ לָל לַעֲלוֹ ת ּ , הַ יְנו כַּ נִזְכָּ ר לְ עֵיל ּ ּ , כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר ּ לִ קָ רֵ ב אֶ ל מְ חִ צַ ת הַ צַ דִ יק ולְ הָ ּ ּ ּ ּ בִ ין ולְ הַ שִׂ יג עַמְ קות ּ ּ ּ דַ עְ תוֹ ּ ּ , וְעַל־כֵּן אָ סור לְ הַ רְ הֵר אַ חֲרָ יו ּ . וְזֶה גַּם־כֵּן בְּ חִ ינַת בְּ בֵ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ אִ סּ ור הַ זָרִ ים לָגֶשֶׁ ת אֶ ל הַ קֹדֶ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ ובַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ , כִּ י עִ קַ ר הַ קְ דֻ שָׁ ה הוא אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ , ּובְ כָ ל מָ קוֹ ם שֶׁ מֵ אִ יר בּ וֹ אֲמִ תָ ּ ּ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך בְּ יוֹ תֵ ר ְ , יֵשׁ בּ וֹ קְ דֻ שָׁ ה ּ יְתֵ רָ ה , אֲבָ ל לָאו כָּ ל אָ דָ ם יָכוֹ ל לָגֶשֶׁ ת ולְ הִ תְ קָ רֵ ב אֶ ל ּ קְ דֻ שַׁ ת הָ אֱמֶ ת הַ זֶה ּ ּ , כִּ י עֶצֶם הָ אֱמֶ ת , שֶׁ הוא הַ שָׂ גַת ּ ּ אֲמִ תָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ שִׂ יג ּ , רַ ק כָּ ל אֶ חָ ד צָ רִ יך ְ לַעֲמֹד עַל עָמְ דוֹ ומְ חִ צָ תוֹ לֶאֱחֹז בְּ דֶ רֶ ך הָ אֱמֶ ת כְּ פִ י ְ ּ ּ מַ דְ רֵ גָתוֹ , וְזֶה עִ קַ ר הָ אֱמֶ ת שֶׁ לוֹ ּ ּ , לְ בַ ל יֶהֱרֹס לָגֶשֶׁ ת לְ מַ ה שֶׁ אֵ ינוֹ רָ אוי ּ ּ , כִּ י בַּ מֻפְ לָא מִ מְ ך אַ ל תִ דְ רֹשׁ וְ כו ּ ּ ּ ָ ּ . ' וְזֶה סוֹ ד הַ בְ דָ לָה בְּ מוֹ צָ אֵ י־שַׁ בָּ ת ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה ּדַ יְקָ א מַ מְ שִׁ יכִ ין קְ דֻ שַׁ ת שַׁ בָּ ת לִ ימֵ י הַ חֹל ּ , הַיְנו כַּ נַ ּ ּ "ל. ) לקוטי הלכות -

Segment 41
HE:
הלכות ריבית ' ה - אותיות ל " ז ל "ח לפי אוצר היראה – אמת - (ג" ל

Segment 42
HE:
אָ נֹכִ י ה ' אֱלֹקֶ יך ָ ) שמות (ב , כ עִ קַ ר קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה וְ הַ מִ צְ וֹ ת הוא הָ אֱמונָה שֶׁ הוא יְסוֹ ד ּ ּ ּ ּ ּ ּ כָּ ל הַ תוֹ רָ ה וְ הַ מִ צְ וֹ ת ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) תְ הִ לִ ים קיט ּ ּ (: כָּ ל מִ צְ וֹ תֶ יך אֱמונָה ּ ָ , וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ ) ל " מַ כּ וֹ ת כד .(: בָּ א חֲבַ קוק וְהֶעֱמִ ידָ ן עַל אַ חַ ת ּ ּ ' וְצַ דִ יק בֶּ אֱמונָתוֹ ּ ּ יִחְ יֶה ', וְ עַל־כֵּן תְ חִ לַת דְ בַ ר ה ּ ּ ּ ' ּ שֶׁ דִ בֶּ ר עִ ם יִשְׂ רָ אֵ ל הוא ּ ' אָ נֹכִ י ה ' אֱלֹקֶ יך ' ָ ) ' ּ וְ כו שְׁ מוֹ ת כ ( שֶׁ הוא עִ קַ ר הָ אֱמונָה ּ ּ ּ לְ הַ אֲמִ ין בַּ ה ' יִתְ בָּ רַ ך ולְ בַ טֵ ל אֱמונוֹ ת כּ וֹ זְבִ יוֹ ת בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ ְ ' לֹא יִהְ יֶה לְ ך אֱלֹהִ ים אֲחֵ רִ ים ָ , לֹא תַ עֲשֶׂ ה לְ ך פֶ סֶ ל ָ ' ', ּ וְ כו כִּ י זֶהו עִ קַ ר הַ הַ ּ ּ תְ חָ לָה וְ הַ תַ כְ לִ ית וְ הַ יְסוֹ ד וְהָ עִ קָ ר ּ ּ שֶׁ ל כָּ ל הַ תוֹ רָ ה כֻּלָה ּ ּ ּ , כִּ י הָ עִ קָ ר הוא הָ אֱמונָה ּ ּ ּ . ) לקוטי הלכות - הלכות ערובי תחומים ה ' - (' א

Segment 43
HE:
כוֹ זָ ר אֶ יוֹ ־ת ם הַ ַׁשּ ָּבת ) שְׁ מוֹ ת כ (ח , וְ עַל כֵּן בְּ חִ ינַת שַׁ בָּ ת הוא עֵצָ ה גְּדוֹ לָה נֶגֶד כָּ ּ ל הַ הִ תְ נַגְּדות וְ הַבִּ לְ בּ ולִ ים שֶׁ יֵשׁ לָאָ דָ ם ּ ּ ּ , הֵן מֵ עַצְ מוֹ הֵן מֵ אֲחֵ רִ ים , כִּ י בְּ כָ ל הַ תַ אֲוֹ ת וְ הַ בִּ לְ בּ ולִ ים וְ הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת ּ ּ ּ רָ עוֹ ת הַ חוֹ לְ פִ ין וְ עוֹ בְ רִ ין עָ לָיו , צָ רִ יך לִ זְכּ ֹר בְּ שַׁ בָּ ת ְ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת בִּ טול אֶ ל הַ תַ כְ לִ ית ּ ּ ּ ּ , ְּכ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ ) בַּ מְ כִ ילְ תָ א ּ (: זָכוֹ ר אֶ ת יוֹ ם הַ שַׁ בָּ ת ּ ) שְׁ מוֹ ת כ ( — זָכְ רֵ הו ּ מֵ אֶ חָ ד בְּ שַׁ בָּ ת . כִּ י שַׁ בָּ ת הוא בְּ חִ ינַת ּ ' שֵׁ ב וְ אַ ל תַ עֲשֶׂ ה ּ ', בְּ חִ ינַת שְׁ בִ יתָ ה ובִ טול ּ ּ ּ , שֶׁ הוא עֵצָ ה גְּדוֹ לָה ּ , שֶׁ בְּ כָ ל מַ ה ּשֶׁ חוֹ לֵף וְ עוֹ בֵ ר עָ לָיו יְ , ּ בַ טֵ ל עַצְ מוֹ אֵ יזֶה שָׁ עָ ה וְיִזְכּ ֹר אֶ ת עַצְ מוֹ בְּ הַ תַ כְ לִ ית ּ . כִּ י כָּ ל אָ דָ ם שֶׁ בָּ עוֹ לָם יָכוֹ ל לְ בַ טֵ ל ּ אֶ ת עַצְ מוֹ וְ לִ זְכּ ֹר בְּ הַ תַ כְ לִ ית שֶׁ הוא לְ הִ כָּ לֵל בְּ אוֹ ר ּ ּ הָ אֵ ין־סוֹ ף יִתְ בָּ רַ ך . ְ וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ בָ אֵ ר זֹאת בִּ כְ תָ ב , כִּ י ּ הוא לְ כָ ל חַ ד כְּ פום מַ ה דִ מְ שַׁ עֵר בְּ לִ בֵּ יה ּ ּ ּ . אֲבָ ל עַל־כָּ ל־פָ נִים כָּ ל יִשְׂ רָ אֵ ל מַ אֲמִ ינִים שֶׁ זֶה עִ קַ ר תַ כְ לִ יתָ ם ּ ּ ּ ּ וְ תִ קְ וָתָ ם לָנֶצַ ח , וְ כָ ל אֶ חָ ד כְּ פִ י מַ ה שֶׁ הוא ּ ּ , בְּ כָ ל מַ ה ּשֶׁ עוֹ בֵ ר עָ לָיו , יָכוֹ ל לְ בַ טֵ ל עַצְ מוֹ בְּ תוֹ ך כָּ ל הַ בִּ לְ בּ ולִ י ּ ְ ּ ם וְ הַ טְ רָ דוֹ ת ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת שַׁ בָּ ת ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת שְׁ בִ יתָ ה ּ ובִ טול ּ ּ ּ . וְ עַל־יְדֵ י זֶה יִתְ בַּ טְ לו כָּ ל הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת הַ טוֹ רְ דוֹ ת ּ ּ ּ ּ וְ כָ ל הַ חָ כְ מוֹ ת שֶׁ ל הֶבֶ ל וָשֶׁ קֶ ר , וְיִזְכֶּ ה לַעֲשׂ וֹ ת כָּ ל עֲסָ קָ יו בִּ שְׁ בִ יל הַ תַ כְ לִ ית ּ , בִּ בְ חִ ינַת הַ מֹחַ נִזוֹ ן תְ חִ לָה ּ ּ ּ ּ , ּ שֶׁ יִהְ יֶה אֲכִ ילָתוֹ וְ כָ ל עֲסָ קָ יו בִּ שְׁ בִ יל הַ תַ כְ לִ ית שֶׁ הוא הַ מֹחַ ּ ּ ּ וְ הַ חָ כְ מָ ה הָ אֲמִ תִ י ּ , לֹא שֶׁ יִהְ יֶה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם כָּ ל חָ כְ מָ תוֹ ּ וְ תַ חְ בּ ולוֹ תָ יו בִּ שְׁ בִ יל הָ עוֹ לָם־הַ זֶה וְ הַ גּוף ּ ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ עֵשָׂ ו , בְּ חִ ינַת הַ גּוף נִזוֹ ן תְ חִ לָה ּ ּ ּ ּ . כִּ י בְּ חִ ינַת שַׁ בָּ ת מְ בַ טֵ ל ּ בְּ חִ ינַת אֲחִ יזַת עֵשָׂ ו . וְזֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ מְ בֹאָ ר ּ ּ בְּ הַ מַ עֲשֶׂ ה שֶׁ ל הַ בָּ נִים שֶׁ נֶחְ לְ פו ּ ּ ּ ) סִ פורֵ י מַ עֲשִׂ יוֹ ת מַ עֲשֶׂ ה ּ ּ יא ( בַּ סּ וֹ ף , שֶׁ כְּ שֶׁ רוֹ דְ פִ ין אוֹ תוֹ שֶׁ רוֹ צֶ ה לִ כָּ נֵס אֶ ל הַ גָּן ) שֶׁ מְ רַ מֵ ז עַל הַ גַּן־עֵדֶ ן ּ ּ , ( יַעֲמֹד עַצְ מוֹ אֵ צֶ ל שַׁ בָּ ת , דְ הַ יְנו ּ ּ "ּ כַּ נַ ל וְ הָ בֵ ן : כִּ י בֶּ אֱמֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל בִּ כְ לָל , הֵם בִּ בְ חִ ינַת קְ דֻ שַׁ ת שַׁ בָּ ת ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אוֹ מְ רִ ים בְּ בִ רְ כַּ ת הַ מַ בְ דִ יל ּ ּ : בֵּ ין יִשְׂ רָ אֵ ל לָעַמִ ים ּ , בֵּ ין יוֹ ם הַ שְׁ בִ יעִ י לְ שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י הַ מַ עֲשֶׂ ה ּ ּ . כִּ י יִשְׂ רָ אֵ ל מַ מְ שִׁ יכִ ין קְ דֻ שַׁ ת שַׁ בָּ ת לְ שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י הַ חֹל ּ . וְ עַל־כֵּן כָּ ל אֲכִ ילַת יִשְׂ רָ אֵ ל קֹדֶ שׁ , כִּ י יִשְׂ רָ אֵ ל אֵ ינָם אוֹ כְ לִ ים שׁ ום ּ מַ אֲכָ ל מִ יָד ּ , רַ ק צְ רִ יכִ ין לְ הַ מְ תִ ין הַ רְ בֵּ ה ּ קֹדֶ ם שֶׁ אוֹ כְ לִ ין , וְ עַל־יְדֵ י זֶה הֵם מַ מְ שִׁ יכִ ין עֲלֵיהֶם בְּ כָ ל אֲכִ ילָתָ ם בְּ חִ ינַת קְ דֻ שַׁ ת שַׁ בָּ ת ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ מֹחַ נִזוֹ ן תְ חִ לָה ּ ּ ּ ּ ּ . כִּ י אִ ישׁ יִשְׂ רָ אֵ ל כְּ שֶׁ עוֹ מֵ ד בַּ בּ ֹקֶ ר וְ לִ בּ וֹ חַ לָשׁ וְרוֹ צֶ ה לֶאֱכֹל ּ , אֲבָ ל אֵ ינוֹ אוֹ כֵ ל מִ ּיָד , כִּ י צָ רִ יך לְ הַ מְ תִ ין עַד שֶׁ יִטֹל יָדָ יו ּ ּ ּ ְ וִיבָ רֵ ך וְיִתְ פַ לֵל ּ ּ ְ , וְ הַ כְּ שֵׁ רִ ים וְ הַ יְרֵ אִ ים מַ מְ תִ ינִים יוֹ תֵ ר ּ , כִּ י לוֹ מְ דִ ים גַּם אַ חַ ר הַ תְ פִ לָה קֹדֶ ם שֶׁ אוֹ כְ לִ ים ּ ּ . וכְ שֶׁ רוֹ צֶ ה לֶאֱכֹל אֵ ינוֹ אוֹ כֵל מִ יָד ּ ּ , כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י כַּ מָ ה ּ

Segment 44
HE:
מִ צְ ווֹ ת שֶׁ עוֹ שִׂ ין מִ קֹדֶ ם ּ , שֶׁ מְ קַ דְ שִׁ ין הַ מַ אֲכָ ל ּ ּ ּ , כְּ גוֹ ן בָּ שָׂ ר צָ רִ יך שְׁ חִ יטָ ה וְ נִקור ומְ לִ יחָ ה וַהֲדָ חָ ה ּ ּ ּ ְ . וְ כֵן לֶחֶ ם צְ רִ יכִ ין לִ קַ ח חַ לָה מִ קֹדֶ ם וְ כו ּ ּ ּ ּ ', וְ אַ חַ ר כָּ ך כְּ שֶׁ רוֹ צֶ ה לֶאֱכֹל צָ רִ יך ְ ְ לִ טֹל יָדָ יו ולְ בָ רֵ ך ְ ּ ּ . נִמְ צָ א שֶׁ כָּ ל אֲכִ ילַת יִשְׂ רָ אֵ ל הוא ּ עַל־יְדֵ י הַ מְ תָ נָה הַ רְ בֵּ ה ּ , כִּ י עַל־יְדֵ י כָּ ל זֶה שֶׁ מַ מְ תִ ינִין ּ ּ הַ רְ בֵּ ה קֹדֶ ם אֲכִ ילָתָ ם כַּ נַ , ל"ּ עַל־יְדֵ י זֶה מַ מְ שִׁ יכִ ין עַל עַצְ מָ ן קְ דֻ שַׁ ת שַׁ בָּ ת שֶׁ הוא שְׁ בִ יתָ ה ובִ טול ּ ּ ּ ּ ּ , ּומַ כְ נִיעִ ין בְּ חִ ינַת עֵשָׂ ו שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ' הַ לְ עִ יטֵ נִי נָא — ' שֶׁ חוֹ טֵ ף הַ מַ אֲכָ ל מִ יָד ּ ּ . אֲבָ ל מֵ חֲמַ ת טִ רְ דַ ת הָ עוֹ לָם הַזֶה ּ ּ וְ תַ אֲוֹ תָ יו , יוכַ ל לִ הְ יוֹ ת שֶׁ גַּם אִ ישׁ הַ יִשְׂ רְ אֵ לִ י יִשְׁ כַּ ח חַ ס ּ ּ וְ שָׁ לוֹ ם בִּ שְׁ עַת הָ אֲכִ ילָה וְכַיוֹ צֵ א אֶ ת הַ תַ כְ לִ ית ּ ּ , עַל־כֵּן צְ רִ יכִ ין לִ זָהֵר לִ זְכּ ֹר בְּ כָ ל פַ עַם אֶ ת הַ שַׁ בָּ ת ּ ּ ּ , דְ הַ יְנו ּ ּ שֶׁ בְּ תוֹ ך תֹקֶ ף הַ טִ רְ דָ א שֶׁ ל עוֹ לָם הַ זֶה ּ ּ ּ ְ ּ , אוֹ כְּ שֶׁ בָּ א לֶאֱכֹל וְ כַ יוֹ צֵ א ּ , יְבַ טֵ ל אֶ ת עַצְ מוֹ אֵ יזֶה שָׁ עָה שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ שַׁ בָּ ת , אָ ז יִזְכֶּ ה שֶׁ הַ מֹחַ נִזוֹ ן תְ חִ לָ ּ ּ ּ ּ , ה וְיִהְ יו נִכְ נָעִ ים כָּ ל ּ הַ הִ תְ נַגְּדות וְהַ שׂ וֹ נְאִ ים וְ הַ בִּ לְ בּ ולִ ים ּ ּ ּ ) . לקוטי הלכות -

Segment 45
HE:
הלכות שבת ו ' - אות ה ('

Segment 46
HE:
וְ יוֹ ם הַ שְׁ בִ יעִ י שַׁ בָּ ת ּ

Segment 47
HE:
) שמות (י , כ עִ קַ ר הַ זְבִ יחָ ה וְ הַ שְׁ חִ יטָ ה שֶׁ ל הַ יֵצֶר הָ רָ ע וְחֵ ילוֹ תָ יו ּ ּ ּ ּ , שֶׁ עוֹ סְ קִ ין לִ טְ בּ ֹחַ וְ לִ שְׁ חֹט בְּ נֵי הָ אָ דָ ם , הָ עִ קָ ר הוא ּ ּ עַל־יְדֵ י שֶׁ עוֹ סְ קִ ין לְ הַ כְ נִיס בָּ הֶם מַ חֲשָׁ בוֹ ת רָ עוֹ ת , שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה עִ קַ ר הַ זְבִ יחָ ה וְ הַ שְׁ חִ יטָ ה שֶׁ לָהֶם ּ ּ ּ ּ . וְ הָ עִ קָ ר ּ לוֹ כֵ ד אֶ ת הָ אָ דָ ם בְּ מַ חֲשָׁ בוֹ ת שֶׁ ל תַ אֲוַת מָ מוֹ ן ּ , כִּ י בָּ זֶה הָ אָ דָ ם טָ רו ּ ד מְ אֹד בְּ מַ חֲשַׁ בְ תוֹ כָּ ל יְמֵ י חַ יָיו ּ ּ , כִּ י אֵ ין אָ דָ ם מֵ ת וַחֲצִ י תַ אֲוָתוֹ בְּ יָדוֹ ּ , וְ כָ ל מַ ה שֶׁ יֶשׁ לוֹ יוֹ תֵ ר ּ ּ חָ סֵ ר לוֹ בְּ יוֹ תֵ ר וְ אֵ ינוֹ מְ מַ לֵא תַ אֲוָתוֹ לְ עוֹ לָם ּ ּ . וְ הִ נֵה ּ מֵ חֲמַ ת שֶׁ הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת כְּ רוכִ ים וְ נִסְ בָּ כִ ים זֶה בָּ זֶה מְ ּ ּ אֹד , ומִ מַ חֲשָׁ בָ ה לְ רַ עְ יוֹ ן מֵ רַ עְ יוֹ ן הוֹ לְ כִ ין עַל־יְדֵ י־זֶה ּ ּ לְ מַ חֲשָׁ בָ ה , עַד שֶׁ בָּ אִ ים עַל־יְדֵ י־זֶה לְ מַ ה שֶׁ בָּ אִ ים חַ ס ּ וְ שָׁ לוֹ ם . וְ הָ עֵצָ ה הַ כְּ לָלִ ית לָזֶה הוא ּ , ּ שֶׁ פִ תְ אֹם יַעֲמֹד וְיִשְׁ בּ ֹת וְ יִהְ יֶה שֵׁ ב וְ אַ ל תַ עֲשֶׂ הָ אָ דָ ם וְיָנוחַ ּ ּ ה בְּ מַ חֲשַׁ בְ תוֹ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת שַׁ בָּ ת , שֶׁ בְּ תוֹ ך כָּ ל הַ טְ רָ דוֹ ת ּ ְ וְ הַ בִּ לְ בּ ולִ ים וְ הָ רַ עְ יוֹ נִים הָ רַ בִּ ים וְ הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת יְבַ טֵ ל אֶ ת ּ ּ ּ עַצְ מוֹ לְ גַמְ רֵ י וְיָנוחַ וְ יִשְׁ בּ ֹת בִּ בְ חִ ינַת שַׁ בָּ ת ּ , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת

Segment 48
HE:
ָהַ מַ חֲשָׁ בָ ה בְּ יַד הָ אָ דָ ם ת ּ ּ מִ יד לְ הַ טוֹ תָ ה כִּ רְ צוֹ נוֹ ּ ּ , רַ ק כְּ שֶׁ נִתְ בַּ לְ בֵּ ל בְּ מַ חֲשָׁ בוֹ ת וְרַ עְ יוֹ נִים הַ רְ בֵּ ה ּ , נִדְ מֶ ה לוֹ שֶׁ קָ שֶׁ ה לוֹ לָשׁ וב וְ לָצֵאת מֵ הֶם ּ ּ , אֲבָ ל עִ קַ ר הָ עֵצָ ה ּ , שֶׁ פִ תְ אֹם יַעֲמֹד וְיִשְׁ בּ ֹת וִיבַ טֵ ל עַצְ מוֹ ּ ּ , כִּ י זֶה כְּ לָל גָּדוֹ ל בְּ עִ נְיַן הַ ּמַ חֲשָׁ בוֹ ת , שֶׁ הָ עִ קָ ר הוא שֵׁ ב וְ אַ ל תַ עֲשֶׂ ה ּ ּ ּ , כִּ י אִ ם יִרְ צֶ ה לַעֲמֹד נֶגְדָ ם ולְ סָ תְ רָ ם ּ ּ , יִהְ יֶה נִלְ כָּ ד יוֹ תֵ ר , עַל־כֵּן הָ עִ קָ ר לִ הְ יוֹ ת שֵׁ ב וְ אַ ל תַ עֲשֶׂ ה מֵ עַתָ ה ּ ּ ּ עַל־כָּ ל־פָ נִים ּ , שֶׁ בְּ תוֹ ך תקֶ ף בִּ לְ בּ ול הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת יַעֲמֹד ּ ּ ּ ְ וְיָ ּ נוחַ וְ לֹא יַחְ שׁ ֹב עוֹ ד . וְ לִ פְ עָמִ ים צָ רִ יך לָזֶה בִּ טול ּ ּ ְ דִ קְ דֻ שָׁ ה בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ , הַ יְנו שֶׁ יְבַ טֵ ל עַצְ מוֹ לְ גַמְ רֵ י וְ יִזְכּ ֹר ּ ּ ּ בְּ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , וִיבַ טֵ ל אֶ ת עַצְ מוֹ לְ גַבֵּ י אוֹ ר הָ אֵ ין סוֹ ף ּ יִתְ בָּ רַ ך . ְ וְזֶהו בְּ חִ ינַת שַׁ בָּ ת ּ , ּ שֶׁ צָ רִ יך הָ אָ דָ ם לִ זְכּ ֹר תָ מִ יד ּ ְ ולְ הַ מְ שִׁ יך עַל עַצְ מוֹ קְ דֻ שַׁ ת שַׁ בָּ ת גַּם בִּ ימֵ י הַ חֹל ּ ְ ּ , הַ יְנו ּ שֶׁ בְּ תוֹ ך כָּ ל הַ בִּ לְ בּ ולִ ים יַעֲמֹד וְיָנוחַ בִּ בְ חִ ינַת שַׁ בָּ ת ּ ּ ְ , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה יִנָצֵ ל מִ כָּ ל הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת רָ עוֹ ת ּ ּ . ) לקוטי הלכות - הלכות שבת 'ו - אות ח ; ' עיין שבת -

Segment 49
HE:
אות מ"ב לפי אוצר היראה - מחשבות והרהורים- (' ז

Segment 50
HE:
כַ בֵּ ד אֶ ת אָ בִ יך וְ אֶ ת אִ מֶ ך ָ ָ ּ ) שמות כ ( יב , וְ זֶהו כַּ בֵּ ד אֶ ת אָ בִ יך וְ אֶ ת אִ מֶ ך לְ מַ עַן יַאֲרִ כון יָמֶ יך ָ ָ ָ ּ ּ ּ וְ כו . 'ּ וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" לְ עוֹ לָם שֶׁ כֻּלוֹ אָ רֹך וְ ְ ּ . 'ּ כו כִּ י רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ " ל אָ מְ רו ּ : טוֹ ב לָאָ דָ ם שֶׁ לֹא נִבְ רָ א ּ מִ שֶׁ נִבְ רָ א ּ ּ . וְ אִ ם כֵּ ן קָ שֶׁ ה לָמָ ה נִבְ רָ א ּ , ופֵ רֵ שׁ רַ בֵּ נו זַ ּ ּ ל " ) בְּ לִ קוטֵ י תִ נְיָנָא סִ ימָ ן לט ּ ּ ּ ( שֶׁ כְּ פִ י פִ גְ עֵי הָ עוֹ לָם הַזֶה ּ ּ בְּ וַדַ אי טוֹ ב שֶׁ לֹא נִבְ רָ א אֲבָ ל בִּ שְׁ ּ ּ בִ יל הַ תַ כְ לִ ית ּ בְּ וַדַ אי טוֹ ב מַ ה שֶׁ נִבְ רָ א ּ ּ ּ . כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ נְשָׁ מָ ה ּ לְ הַ שִׂ יג הַ תַ כְ לִ ית בְּ חִ ינַת שַׁ בָּ ת ּ ּ , כִּ י אִ ם עַ ל־יְדֵ י שֶׁ עוֹ בֶ רֶ ת בְּ זֶה הָ עוֹ לַם הַ מַ עֲשֶׂ ה וְ כו ּ ּ ', ּ עַיֵן שָׁ ם . וְ עַ ל־כֵּן נִסְ מָ ך לְ מַ עַן יַאֲרִ כון יָמֶ יך אֵ צֶ ָ ְ ּ ל מִ צְ וַת כִּ בּ וד דַ יְקָ א ּ ּ , כִּ י יֵשׁ שֶׁ יִקְ שֶׁ ה בְּ עֵינֵיהֶ ם לָמָ ה לוֹ לְ כַ בֵּ ד אָ בִ יו וְ אִ מוֹ ּ ּ ּ בִּ שְׁ בִ יל שֶׁ הֵ בִ יאו אוֹ תוֹ לְ זֶה הָ עוֹ לָם ּ , הֲלֹא טוֹ ב לָאָ דָ ם שֶׁ לֹא נִבְ רָ א מִ שֶׁ נִבְ רָ א ּ ּ ּ . וְ כַ אֲ שֶׁ ר בֶּ אֱמֶ ת הַ רְ בֵּ ה בְּ נֵי אָ דָ ם קוֹ בְ לִ ים עַ ל יְ מֵ יהֶ ם וְ אוֹ מְ רִ ים לָמָ ה נִבְ רְ או ּ ּ מֵ חֲמַ ת רִ בּ וי הַ צָ רוֹ ת וְ הַ יִסּ ורִ ים שֶׁ סּ וֹ בְ לִ ים בְּ זֶה הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ ּ וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ : אָ דָ ם לְ עָ מָ ל יולָד קְ צַ ר יָמִ ים ושְׂ בַ ע רֹגֶז ּ ּ ּ . אַ ך בֶּ אֱמֶ ת בִּ שְׁ בִ יל הַ תַ כְ לִ ית שֶׁ יִזְכֶּ ה אֲפִ לו הַ פָ חות ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ שֶׁ בַּ פְ ּ חותִ ים וְ הַ קַ ל שֶׁ בַּ קַ לִ ים בְּ וַדַ אי כְּ דַ אי כָּ ל ּ ּ ּ ּ ּ הַ יִסּ ורִ ים וְ הַ צָ רוֹ ת שֶׁ סּ וֹ בֵ ל בְּ זֶה הָ עוֹ לָם וְ אַ חַ ר מִ יתָ ה ּ ּ ּ , כִּ י הַ כּ ֹל כְּ דַ אי בִּ שְׁ בִ יל הַ תַ כְ לִ ית ּ . ) רַ ק מִ י שֶׁ הוא חֲכַ ם ּ אֱמֶ ת וְ רוֹ אֶ ה אֶ ת הַ נוֹ לָד הוא מְ יַשֵׁ ב עַצְ מוֹ לָמָ ה לוֹ ּ ּ ּ ּ לִ סְ בּ ֹל צַ עַר וְ יִסּ ורִ ין הַ רְ בֵּ ה בְּ זֶה הָ עוֹ לָם ּ , בִּ פְ רָ ט אַ חַ ר מִ יתָ ה אִ ם לֹא יֵיטִ יב אֶ ת מַ עֲשָׂ יו וְ לַסּ וֹ ף מַ ה יִשָׁ אֵ ר ּ ּ מִ מֶ נו ּ ּ ּ . הֲלֹא טוֹ ב לוֹ שֶׁ יֵיטִ יב אֶ ת מַ עֲשָׂ יו וְ יִהְ יֶה נִצוֹ ל ּ ּ מִ מְ רִ ירות הָ עֳנָשִׁ ים לְ אַ חַ ר מוֹ תוֹ ּ ּ , וְגַם בְּ זֶה הָ עוֹ לָם יִהְ יֶה נָקֵ ל לוֹ בְּ יוֹ תֵ ר לְ קַ בֵּ ל פִ גְ עֵי הָ עוֹ לָם כַּ יָדועַ ּ ּ ּ , וְ אַ חַ ר כָּ ך יִזְכֶּ ה לְ מַ ה שֶׁ יִזְכֶּ ה עַיִן לֹא רָ אָ תָ ה וְ כו ּ ּ ּ ְ . ' אֲבָ ל עַל כָּ ל פָ נִים סוֹ ף כָּ ל סוֹ ף גַּם הַ תַ כְ לִ ית הַ מְ עַט דִ מְ עַט ּ ּ ּ שֶׁ יִזְכֶּ ה הַ קַ ל שֶׁ בַּ קַ לִ ים עוֹ לֶ ּ ּ ּ ּ ה עַ ל כָּ ל הַ צָ רוֹ ת וְ הַ יִסּ ורִ ים ּ ּ ּ שֶׁ סָּ בַ ל בְּ זֶה הָ עוֹ לָם וְ אַ חַ ר כָּ ך ְ (. ובִ שְׁ בִ יל זֶה בְּ וַדַ אי ּ ּ הוא מְ חֻיָב לְ כַ בֵּ ד אֶ ת אָ בִ יו וְ אִ מוֹ שֶׁ הֵ בִ יאו אוֹ תוֹ ּ ּ ּ ּ לָעוֹ לָם , מֵ אַ חַ ר שֶׁ עַ ל יָדָ ם יִזְכֶּ ה לְ תַ כְ לִ ית כָּ זֶה שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ זְכּ וֹ ת אֵ לָ יו שׁ ום מַ לְ אָ ך וְ כו ּ ּ ְ ' כִּ י אִ ם נִשְׁ מוֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל עַ ל־יְדֵ י שֶׁ הָ יָה בְּ זֶה הָ עוֹ לָם דַ יְקָ א שֶׁ יֶשׁ בּ וֹ ּ ּ אֲחִ יזַת הַ שֶׁ קֶ ר כָּ זֶה וְ תַ אֲווֹ ת כָּ אֵ לֶה וְ כו ּ ּ ּ :' נִמְ צָ א , דִ בְּ רוֹ ת שֶׁ כָּ ל אֵ לו הֶחָ מֵ שׁ ּ ּ ּ ) הראשונות ( מְ דַ בְּ רִ ים מֵ הַ תַ כְ לִ ית שֶׁ יִ ּ ּ זְכֶּ ה הָ אָ דָ ם בְּ זֶה הָ עוֹ לָם דַ יְקָ א ּ . אַ ך אֵ יך זוֹ כִ ין לְ הַ גִּיעַ לְ הַ תַ כְ לִ ית שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת שַׁ בָּ ת ּ ּ ְ ְ שְׁ מָ א דְ קֻ דְ שָׁ א בְּ רִ יך הוא לְ הַ כִּ יר אוֹ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ְ ּ ּ , הוא ּ עַל־יְדֵ י שֶׁ כּ וֹ פִ ין אֶ ת יִצְ רוֹ ומְ שַׁ בְּ רִ ין תַ אֲווֹ ת עוֹ לָם הַ זֶה ּ ּ ּ . וְזֶ הו בְּ חִ ינַת כְּ לַל כָּ ל הֶחָ מֵ שׁ דִ בְּ רוֹ ת הַ שְׁ נִיוֹ ת ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הֵם : לֹא תִ רְ צַ ח , לֹא תִ נְאָ ף , לֹא תִ גְנֹב וְ כו ּ ', שֶׁ הֵ ם כְּ לַל ּ הַ תַ אֲווֹ ת הַ גְּדוֹ לוֹ ת , שֶׁ הֵם : נִאוף ורְ צִ יחָ ה וְכַ עַס וגְנֵבָ ה ּ ּ ּ וְרַ מָ אות וְחֶ מְ דָ ה שֶׁ הוא כְּ לַל כָּ ל הַ תַ אֲווֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ , ּובִ פְ רָ ט ּתַ אֲוַת מָ מוֹ ן , כִּ י כְּ שֶׁ תָ כֹף אֶ ת יִצְ רְ ך וְ תִ הְ יֶה נִשְׁ מָ ר ָ ּ דִ בְּ רוֹ ת מִ תַ אֲווֹ ת עוֹ לָם הַ זֶה הַ כְּ לולִ ים בְּ הֶחָ מֵ שׁ ּ ּ ּ ּ אַ חֲרוֹ נוֹ ת שֶׁ כְּ לַל כֻּלָם לֹא תַ חְ מֹד וְ לֹא תִ תְ אַ וֶה ּ ּ ּ , לְ שַׁ בֵּר תַ אֲוַת וְחֶ מְ דַ ת לִ בּ וֹ ּ ּ , עַל־יְדֵ י זֶה תִ זְ ּ כֶּ ה לְ הַ תַ כְ לִ ית לֵידַ ע ּ ולְ הַ שִׂ יג שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת שַׁ בָּ ת ּ ּ ְ ּ . וְזֶהו בְּ חִ ינַת ּ לֹא תַ עֲנֶה בְ רֵ עֲך עֵד שָׁ קֶ ר שֶׁ הוא כְּ נֶגֶד דִ בּ ור זָכוֹ ר אֶ ת ּ ּ ּ ָ יוֹ ם הַ שַׁ בָּ ת ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ . ל" כִּ י שַׁ בָּ ת הוא ּ עִ קַ ר הַ תַ ּ ּ כְ לִ ית בְּ חִ ינַת תַ כְ לִ ית שָׁ מַ יִם וָאָ רֶ ץ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בַּ סִּ ימָ ן הַ נַ ּ ּ ) ל " לט תִ נְיָנָא ּ , ( שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ שִׂ יגוֹ ּ כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת לֹא תַ עֲנֶה בְ רֵ עֲך עֵד שָׁ קֶ ר ָ , דְ הַ יְנו לִ הְ יוֹ ת נִזְהָ ר מִ ן הַ שֶׁ קֶ ר הַ נֶאֱחָ ז בְּ זֶה הָ עוֹ ּ ּ ּ ּ לָם ולְ בָ רֵ ר הָ אֱמֶ ת מִ ן הַ שֶׁ קֶ ר דַ יְקָ א ּ ּ ּ . שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א ּ זוֹ כִ ין לְ שַׁ בָּ ת , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת אֱמֶ ת ּ , שֶׁ הוא שְׁ מָ א ּ דְ קֻ דְ שָׁ א בְּ רִ יך הוא ּ ְ ּ , שֶׁ הוא הַ תַ כְ לִ ית ּ ּ . כִּ י לֹא תַ עֲנֶה בְ רֵ עֲך ָ ' מְ רַ מֵ ז שֶׁ לֹא לְ הָ עִ יד עֵדות שֶׁ קֶ ר ּ ּ ּ ' בְּ בוֹ רְ א , וֹ כְּ מוֹ ּ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ " י בְּ שִׁ יר הַ שִׁ ירִ ים בַּ פָ סוק ּ ּ ּ : תָ אֳמֵ י צְ בִ יָה ּ ּ ', ּ וְ כו ּ עַיֵן שָׁ ם . וְ כֵן הוא מְ רַ מֵ ז שֶׁ לֹא לְ הָ עִ יד עֵדות שֶׁ קֶ ר ּ ּ ּ ּ עַל הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת שֶׁ נִקְ רָ א רֵ עֲך ָ ּ ּ ּ , כִּ י רַ ק הוא הָ רֵ עַ ּ וְ הָ אוֹ הֵב אֲמִ תִ י הַ חוֹ שֵׁ ב עַל תַ כְ ּ ּ לִ יתְ ך הַ נִצְ חִ י לְ הֵיטִ יב ּ ָ עִ מְ ך בְּ חִ נָם בְּ טוֹ ב אֲמִ תִ י וְ נִצְ חִ י ּ ּ ּ ָ . וְ הַ בַּ עַל דָ בָ ר מִ תְ גָּרֶ ה ּ בִּ בְ נֵי אָ דָ ם לִ מְ צֹא עָ לָיו תוֹ אֲנוֹ ת וַעֲלִ ילוֹ ת שֶׁ קֶ ר כְּ דֵ י ּ לְ הַ רְ חִ יקָ ם מִ טוֹ ב אֲמִ תִ י ּ ּ , מִ תַ כְ לִ ית הַ נִצְ חִ י שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר ּ ּ לִ זְכּ וֹ ת אֵ לָי ו כִּ י אִ ם עַל יָדוֹ כַּ יָדועַ ומְ בֹאָ ר בְּ כָ ל ּ ּ ּ הַ סְּ פָ רִ ים . וְ עַל זֶה צָ עַק דָ וִ ד הַ מֶ לֶך עָלָיו הַ שָׁ לוֹ ם ּ ּ ְ ּ : תֵ אָ לַמְ נָה שִׂ פְ תֵ י שֶׁ קֶ ר הַ דֹבְ רוֹ ת עַל צַ דִ יק עָתָ ק וְ כו ּ ּ ּ ּ . ' וְזֶהו בְּ חִ ינַת הָ אַ זְהָ רָ ה לֹא תַ עֲנֶה בְ רֵ עֲך עֵד שָׁ קֶ ר שֶׁ הוא ּ ּ ָ כְּ נֶ גֶד זָכוֹ ר אֶ ת יוֹ ם הַ שַׁ בָּ ת ּ , כִּ י עִ קַ ר קְ דֻ שַׁ ת שַׁ בָּ ת ּ ּ , שֶׁ הוא הַ תַ כְ לִ ית אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ זְכּ וֹ ת אֵ לָיו כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י ּ ּ הַ צַ דִ יק שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מֹשֶׁ ה ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ מְ בֹאָ ר שָׁ ם עַל ּ פָ סוק ּ ּ : לְ כו חֲזו וְ כו ּ ּ ּ ' בַּ סִּ ימָ ן הַ נַ , ל"ּ ּ עַיֵן שָׁ ) . ם לקוטי הלכות - הלכות שבועות ב (' ח – '

Segment 51
HE:
לֹא תִ נְאָ ף , לֹא תִ גְנֹב

Segment 52
HE:
) שמות ( יג , כ עִ קַ ר תַ אֲוַת נִאוף נִמְ שָׁ ך עַל־יְדֵ י הַ גְּנֵבָ ה שֶׁ ל הַ בַּ עַל ְ ּ ּ ּ דָ בָ ר שֶׁ גּוֹ נֵב וְחוֹ תֵ ר בְּ מַ חְ שְׁ בוֹ ת הָ אָ דָ ם בְּ כַ מָ ה ּ ּ תַ חְ בּ ולוֹ ת וְ עַרְ מומִ יות וגְנֵבוֹ ת עַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ד שֶׁ מְ בִ יאוֹ לִ ידֵ י ּ הִ רְ הור חַ ס וְשָׁ לוֹ ם ּ . וְ עַל־כֵּן נִסְ מָ ך לֹא תִ נְאָ ף אֵ צֶ ל לֹא ְ תִ גְנֹב כִּ י עִ קַ ר נִאוף בָּ א עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת גְּנֵבָ ה שֶׁ ל ּ ּ הַ בַּ עַל דָ בָ ר כַּ נַ ּ ּ . ל" וְזֶה בְּ חִ ינַת : אִ ם רָ אִ יתָ גַנָב וַתִ רֶ ץ ּ ּ ּ עִ מוֹ וְ עִ ם מְ נָאֲפִ ים חֶ לְ קֶ , ָך הַ יְנו שֶׁ הַ פָ סוק מוֹ כִ יחַ ּ ּ ּ ' אִ ם רָ אִ יתָ גַנָב ּ — ' שֶׁ הוא הַ יֵצֶר הָ רַ ע ּ ּ ' וַתִ רֶ ץ עִ מ ּ ּ ', וֹ וְעַל־יְדֵ י זֶה ' וְ עִ ם מְ נָאֲפִ ים חֶ לְ קֶ ך . 'ָ כִּ י בֶּ אֱמֶ ת הָ יָה רָ אוי לְ ך לִ זָהֵר ּ ָ ּ מְ אֹד מֵ הַ גַּנָב הַ זֶה ּ ּ , כִּ י צְ רִ יכִ ין לִ שְׁ מֹר מַ חֲשַׁ בְ תוֹ מְ אֹד ּ ְמ אֹד מֵ הַ גַּנָב הַ זֶה ּ ּ , וְ אַ תָ ה לֹא דַ י שֶׁ לֹא שָׁ מַ רְ תָ עַצְ מְ ך ָ ּ ּ ּ ּ מִ מֶ נו ּ ּ ּ , אַ ף גַּם אִ ם רָ אִ יתָ גַּנָב וַתִ רֶ ץ עִ מוֹ ּ ּ ּ , שֶׁ נִתְ רַ צֵיתָ ּ ּ אַ חֲרָ יו רַ חֲמָ נָא לִ צְ לַן , וְ עַל־יְדֵ י זֶה וְ עִ ם מְ נָאֲפִ ים חֶ לְ קֶ ך ָ וְ כַ נַ . ל"ּ עַל־כֵּן צָ רִ יך הָ אָ דָ ם לְ הִ זָ ּ ְ הֵר ולְ הִ שָׁ מֵ ר מְ אֹד ּ ּ שֶׁ לֹא יִהְ יֶה כָּ רוך אַ חַ ר הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת רָ עוֹ ת שֶׁ מַ כְ נִיס ּ ּ ּ ְ ּ בְּ דַ עְ תוֹ עַל־יְדֵ י גְּנֵבוֹ תָ יו ּ , רַ ק יִשְׁ תַ דֵ ל בְּ כָ ל כּ ֹחוֹ לְ גָרֵ שׁ ּ ּ ולְ בַ עֵר הַ גַּנָב מִ קִ רְ בּ וֹ ּ ּ ּ . כִּ י בֶּ אֱמֶ ת הַ בְּ חִ ירָ ה בְּ יַד הָ אָ דָ ם לְ גָרְ שׁ וֹ , ִּכ י הַ מַ חֲשָׁ בָ ה בְּ יַד הָ אָ דָ ם לְ הַ טוֹ תָ ה כִּ רְ צוֹ נוֹ ּ ּ ּ , וְ שָׁ ם עִ קַ ר הַ בְּ חִ ירָ ה ּ . אַ שְׁ רֵ י הַ שׁ וֹ מֵ ר מַ חֲשַׁ בְ ּ ּתוֹ הֵיטֵ ב קָ דוֹ שׁ יֵאָ מֶ ר לוֹ ) . לקוטי הלכות - הלכות גניבה ד ' -

Segment 53
HE:
) שמות ( יג , כ ] קיום התורה על ידי צדיקי הדור [ קְ דֻ שַׁ ת שַׁ ּ בָּ ת בְּ שָׁ רְ שָׁ ה נִמְ שָׁ ך מִ יוֹ ם שֶׁ כֻּלוֹ שַׁ בָּ ת ּ ּ ְ ּ שֶׁ יִתְ גַּלֶה בּ וֹ אוֹ רַ יְתָ א דְ עַתִ יקָ א סְ תִ ימָ אָ ה שֶׁ הִ יא ּ ּ ּ ּ הַ תוֹ רָ ה שֶׁ יְגַלֶה מְ שִׁ יחַ צִ דְ קֵ נו בִּ מְ הֵרָ ה בְ יָמֵ ינו ּ ּ ּ ּ ּ , וְ עִ קַ ר ּ מַ עֲלַת הַ תוֹ רָ ה הַזֹאת עַל הַ תוֹ רָ ה שֶׁ ל עַכְ שָׁ ו הוא ּ ּ ּ ּ ְּב ת חִ ינָ שֶׁ נִזְכֶּה לְ עֵצוֹ ת עֲמֻקוֹ ת וְ נִפְ לָאוֹ ת כָּ אֵ לֶה עַד אֵ ין ּ ּ ּ סוֹ ף , שֶׁ לֹא תוכַ ל הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א וְ הַ קְ לִ פָ ה לְ סָ תְ רָ ם ּ ּ ּ ּ ּ ולְ קַ לְ קְ לָם בְּ שׁ ום אֹפֶ ן בָּ עוֹ לָם ּ ּ , כִּ י בְּ וַדַ אי מִ צְ ווֹ ת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ לֹא יִשְׁ תַ נו אֲפִ לו דִ קְ דוק אֶ חָ ד ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ בִּ ימֵ י הַ מָ שִׁ יחַ ּ , ּ אַ דְ רַ בָּ א עִ קַ ר בִּ יאַ ת הַ מָ שִׁ יחַ הוא לְ לַמֵ ד אוֹ תָ נו לְ קַ יֵם אֶ ת כָּ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ דִ בְ רֵ י הַ תוֹ רָ ה הַ זֹאת שֶׁ זָכִ ינו לְ קַ בֵּ ל מִ פִ י מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם ּ , שֶׁ הוא יִהְ יֶה מָ שִׁ יחַ בְּ עַצְ מוֹ בִּ בְ חִ ינַת מַ ה ּ שֶׁ הָ יָה הו ּ ּ א שֶׁ יִהְ יֶה כַּ מובָ ן ּ ּ ּ , כִּ י עַד עַכְ שָׁ ו אַ ף־עַל־פִ י ּ שֶׁ כְּ בָ ר זָכִ ינו לְ קַ בֵּ ל אֶ ת הַ תוֹ רָ ה שֶׁ הִ יא כֻּלָה עֵצוֹ ת ּ ּ ּ ּ לְ הַ כִּ יר אוֹ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך אַ ף־עַל־פִ י־כֵן עֲדַ יִן אָ נו צְ רִ יכִ ין ּ ּ ְ עֵצוֹ ת לְ עֵצוֹ ת אֵ לו , ּ ּ שֶׁ אָ נו צְ רִ יכִ ין בְּ כָ ל פַ עַם עֵצוֹ ּ ּ ת אֵ יך ְ נִזְכֶּ ה לְ הִ תְ גַּבֵּ ר לְ קַ יֵם עֵצוֹ ת הַ קְ דוֹ שִׁ ים הָ אֵ לו שֶׁ הֵם כְּ לַל ּ ּ ּ ּ מִ צְ וֹ ת הַ תוֹ רָ ה ּ , כִּ י בְּ הַ תוֹ רָ ה כְּ תִ יב ּ " לֹא תִ נְאָ ף , " וַאֲפִ לו ּ ּ בְּ הֶ תֵ ר צְ רִ יכִ ין לְ הִ תְ קַ דֵ שׁ אֶ ת עַצְ מוֹ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : וְ הִ תְ קַ דִ שְׁ תֶ ם וְ כו ּ ּ ּ . ' וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" קַ דֵ שׁ עַצְ מְ ך ָ ּ בַּ מֻתָ ר לָך ְ ּ ּ , וַעֲדַ יִן אֵ ין אָ נו זוֹ כִ ין לֵידַ ע עֵצוֹ ת אֵ יך זוֹ כִ ין ְ ּ לָזֶה , וְ כֵן שְׁ אָ רֵ י הַ מִ צְ ווֹ ת ּ , כִּ י אֵ ין אָ נו יוֹ דְ עִ ין אֵ יך נִזְכֶּה ְ ּ לְ קַ יֵם מִ צְ וַת צִ יצִ ית בִּ שְׁ לֵמות בְּ כָ ל פְ רָ טֶ יהָ וְ דִ קְ דוקֶ ּ ּ ּ ּ ּ יהָ וְ כַ וָנוֹ תֶ יהָ וְ כו ּ ּ ' בְּ לִ י שׁ ום פְ נִיָה וְ כו ּ ּ ּ ּ ', וְ אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ כְּ בָ ר ּ הָ יו כַּ מָ ה צַ דִ יקִ ים שֶׁ נָתְ נו לָנו עֵצוֹ ת קְ דוֹ שׁ וֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ זֶהו ּ ּ בְּ חִ ינַת כְּ לַל תוֹ רָ ה שֶׁ בְּ עַל־פֶ ה ּ ּ , שֶׁ גִּלו לָנו הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר ּ , כִּ י זֶה עִ קַ ר בְּ חִ ינַת תוֹ רָ ה שֶׁ בְּ עַל־פֶ ה ּ ּ ּ שֶׁ צִ וָה וְהִ זְהִ יר אוֹ תָ נו ה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך לִ בְ לִ י לָסור מִ דִ בְ רֵ י ּ ּ ְ הַ חֲכָ מִ ים וְ הַ צַ דִ יקִ ים אֲמִ תִ יִים שֶׁ בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י ה ' יִתְ בָּ רַ ך יָדַ ע בְּ חָ כְ מָ תוֹ שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ בָ אֵ ר הָ עֵצוֹ ת ְ לְ תַ כְ לִ יתָ ן בִּ כְ תָ ב , כִּ י עִ קַ ר תַ כְ לִ ית שְׁ לֵמות הָ עֵצוֹ ת ּ ּ ּ , שֶׁ נִזְכֶּ ה לְ קַ יְמָ ן בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ , ּ הוא רַ ק בִּ רְ מָ זִים בִּ בְ חִ ינַת אַ שְׂ כִּ ילְ ך וְ אוֹ רְ ך בְּ דֶ רֶ ך זו תֵ לֵך אִ יעֲצָ ה עָלֶיך עֵינִי וְ כו ּ ּ ָ ְ ְ ָ ָ ', וְזֶה צְ רִ יכִ ין לְ קַ בֵּ ל מֵ הַ צַ דִ יקִ ים אֲמִ תִ יִ ּ ּ ּ ּ ים שֶׁ בְּ כָ ל דוֹ ר ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת מֹשֶׁ ה , ּ שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל הוֹ לְ כִ ים בַּ עֲצָ תָ ם בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר בִּ בְ חִ ינַת וְ כָ ל הָ עָם אֲשֶׁ ר בְּ רַ גְלֶיך הַ הוֹ לְ כִ ים ָ ּ אַ חַ ר עֲצָ תְ ך . ָ וְ אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ כְּ בָ ר הָ יו כַּ מָ ה צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ ּ וַחֲכָ מִ ים אֲמִ תִ יִים שֶׁ עָ שׂ ו ּ ּ ּ כַּ מָ ה תַ קָ נוֹ ת וגְדָ רִ ים וְ הוֹ סִ יפו ּ ּ ּ ּ ּ כַּ מָ ה מִ צְ וֹ ת דְ רַ בָּ נָן וגְזֵרוֹ ת שֶׁ כֻּלָם הֵ ם בְּ חִ ינַת עֵצוֹ ת ּ ּ ּ ּ לְ עֵצוֹ ת הַ תוֹ רָ ה ּ , כְּ דֵ י שֶׁ נִזְכֶּ ה עַל־יְדֵ י זֶה לְ קַ יֵם אֶ ת ּ ּ הַ תוֹ רָ ה בְּ חִ ינַת מִ שְׁ מֶ רֶ ת לְ מִ שְׁ מֶ רֶ ת כַּ נַ ּ ּ "ל , וְכֵן הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ שֶׁ בְּ כָ ל דוֹ ר וְ כו ּ ּ ' אַ ף־עַל־פִ י־כֵן עֲדַ יִן הַ סִּ טְ רָ א ּ אָ חֳרָ א מִ תְ גַּבֶּ רֶ ת בְּ כָ ל יוֹ ם וזְעִ ירִ ין אִ נון שֶׁ מְ קַ יְמִ ין אֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ הַ תוֹ רָ ה בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ . כִּ י כָּ ל מַ ה שֶׁ מִ תְ גַּלֶה עֵצָ ה קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ ּ הֵם מִ תְ גַּבְּ רִ ים כְּ נֶגֶד הָ עֵצָ ה בְּ עַצְ מָ ה , ּ ּוכְ מוֹ שֶׁ שָׁ מַ עְ תִ י ּ ּ מִ פִ י רַ בֵּ נו זַ ּ ּ , ל" שֶׁ אָ מַ ר עִ נְיַן מַ ה שֶׁ הָ יו בְּ נֵי הַ נְעורִ ים ּ ּ ּ ּ שֶׁ הָ יו קוֹ בְ לִ ין לְ פָ נָיו הַ רְ בֵּ ה עַל צָ רַ ת נַפְ שָׁ ם שֶׁ אֵ ינָם ּ זוֹ כִ ים לְ הִ תְ קַ דֵ שׁ בֶּ אֱמֶ ת וְלַעֲבֹד אֶ ת ה ּ ' כָּ רָ אוי , ּ ּופַ עַם אַ חַ ת עָנָה וְ אָ מַ ר , ּ שֶׁ יֵשׁ עֵצוֹ ת שֶׁ הָ יו מוֹ עִ ילִ ים בְּ וַדַ אי ּ ּ אֲבָ ל גַּם הָ עֵצוֹ ת בְּ עַצְ מָ ן קָ שֶׁ ה לְ קַ יֵם ּ , עַד כָּ אן לְ שׁ וֹ נוֹ . וְזֶה עִ קַ ר מַ עֲלַת הַ תוֹ רָ ה שֶׁ יִתְ גַּלֶה בִּ ימֵ י מְ שִׁ יחַ צִ דְ קֵ נו ּ ּ ּ ּ ּ בִּ מְ הֵרָ ה בְ יָמֵ ינו , ּ שֶׁ נִזְכֶּ ה לְ עֵצוֹ ת כָּ אֵ לו שֶׁ לֹא תוכַל ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א לְ סָ תְ רָ ן בְּ שׁ ום אֹפֶ ן בָּ עוֹ לָם ּ , כִּ י הֵם בְּ חִ ינַת עֵצוֹ ת עֲמֻקוֹ ת עַד אֵ ין סוֹ ף ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת מַ ה ּ ּ שֶׁ נִקְ רָ א מָ שִׁ יחַ פֶ לֶא יוֹ עֵץ וְ כו ּ ּ ּ ּ ', וְ עַל־כֵּן בֶּ אֱמֶ ת כְּ תִ יב ) אָ ז יִרְ מְ יָה לא (: וְ כָ רַ תִ י לָהֶם בְּ רִ ית חֲדָ שָׁ ה וְ כ ּ ' ּו לֹא כַ בְּ רִ ית אֲשֶׁ ר כָּ רַ תִ י אֶ ת אֲבוֹ תֵ יכֶם אֲשֶׁ ר הֵמָ ה הֵפֵ רו ּ ּ ּ אֶ ת בְּ רִ יתִ י וְ כו ּ ', כִּ י זֹאת הַ בְּ רִ ית וְ כו ' ּ וְ עַל לִ בָּ ם אֶ כְ תֳ בֶ נָה וְ כו ּ ּ ּ ' וכְ תִ יב וְעָשִׂ יתִ י אֵ ת אֲשֶׁ ר בְּ חֻקַ י תֵ לֵכו ּ ּ ּ ּ ' ּ וְ כו הַ יְנו כַּ נַ ּ ּ " ל שֶׁ יִתְ גַּלו עֵצוֹ ת כָּ ּ ּ ּ אֵ לו שֶׁ לֹא תוכַל ּ ּ ּ ּ ּ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א לַהֲפִ ירָ ן ולְ סָ תְ רָ ן בְּ שׁ ום אֹפֶ ן בָּ עוֹ לָם ּ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה נִזְכֶּ ה לְ קַ יֵם אֶ ת הַ תוֹ רָ ה בִּ שְׁ לֵמות לְ עוֹ לָם ּ ּ ּ וָעֶד , וְעַל־כֵּן תִ הְ יֶה גְּאֻ לָה הָ אַ חֲרוֹ נָה גְּאֻ לָה שְׁ לֵמָ ה ּ ּ ּ לְ עוֹ לָם . וְזֶה בְּ חִ ינַ ת קְ דֻ שַׁ ת שַׁ בַּ ת־קֹדֶ שׁ ּ , שֶׁ בְּ שַׁ בָּ ת נִמְ שָׁ ך הַ קְ דֻ שָׁ ה מִ שָׁ ם ּ ּ ּ ְ , וְ עַל־כֵּן שַׁ בָּ ת הִ יא בְּ חִ ינַת תְ שׁ ובָ ה ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תַ ב רַ בֵּ נו זַ ) ל " ּ בְּ סִ ימָ ן נח , ( כִּ י עִ קַ ר ּ בְּ חִ ינַת תְ שׁ ובָ ה הִ יא בְּ חִ ינָה זֹאת שֶׁ עַל־יְדֵ י תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ּ ּ זוֹ כִ ין לַעֲ לוֹ ת ולְ הַ מְ שִׁ יך עַל עַצְ מוֹ הָ אוֹ ר הַ זֶה שֶׁ ל ּ ְ ּ מָ שִׁ יחַ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תַ ב רַ בֵּ נו זַ ּ " ל בְּ סֵ פֶ ר הָ א " ב בְּ אוֹ ת



# Mishpatim - Chumash with Likutey Halachos
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/2/6/

Mishpatim
משפטים
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/2/6

Segment 1
HE:
פירושים על פרשת " משפטים "

Segment 2
HE:
יִנָּצו ּ אֲנָשִׁ ים

Segment 3
HE:
יַחְ דָ ו ּ ) שמות כא , ( כב ־ עַ ל יְדֵ י

Segment 4
HE:
בָּ עוֹ לָם , ־ עַ ל יְדֵ י זֶה ־

Segment 5
HE:
זְמַ נָם ּ . הַ יְנו ּ , כִּ י

Segment 6
HE:
בַּ עֲבוֹ דַ ת־ ּ הַ שֵׁ ם , ּ הוא

Segment 7
HE:
צָ רִ יך ְ לִ שְׁ הוֹ ת

Segment 8
HE:
ולְ הִ תְ מַ הְ מֵ הַ ּ ּ עַד שֶׁ יִתְ פַ רְ סֵ ם ּ ּ

Segment 9
HE:
בָּ עוֹ לָם ; וְ עַ ל ־ יְדֵ י

Segment 10
HE:
זְמַ נוֹ ּ , וְ עַ ל ־ יְדֵ י זֶה ־ הֵ ם

Segment 11
HE:
ּ הַ זֶה , ּ שֶׁ נַעֲשֶׂ ה

Segment 12
HE:
זְמַ נוֹ ּ , םגַּ אוֹ לְ הַ דֶ רֶ ך ְ ּ

Segment 13
HE:
ּ הַ שֵׁ ם , שֶׁ הָ יָה זֶה

Segment 14
HE:
בָּ עוֹ לָם , וַאֲזַי

Segment 15
HE:
ּ הַ מַ חֲלֹקֶ ת . וְ לִ פְ עָ מִ ים , שֶׁ אֵ ין

Segment 16
HE:
גָּדוֹ ל , ְ כָּ ך ־ כָּ ל אֲזַי

Segment 17
HE:
עֲנִיות ּ ּ . וְ זֶה

Segment 18
HE:
בַּ פָ סוק ּ ּ ) שמות : ( כא וְ כִ י

Segment 19
HE:
יַחְ דָ ו ּ וְ נָגְפו ּ ּ אִ שָׁ ה

Segment 20
HE:
וְ יָצְ או ּ יְלָדֶ יהָ

Segment 21
HE:
וְ כו . 'ּ כִּ י כְּ שֶׁ מַ תְ חִ יל ּ

Segment 22
HE:
הֵ רָ יוֹ ן , וְ צָ רִ יך ְ לְ הִ תְ עַלֵם ּ שָׁ ם בִּ בְ חִ ינַת

Segment 23
HE:
עִ בּ ור ּ , כִּ י עֲדַ יִן

Segment 24
HE:
הַ דֶ רֶ ך ְ ּ ָּב עוֹ לָם , רַ ק ּ הוא

Segment 25
HE:
ּ לְ גַלוֹ תוֹ , וַאֲזַי

Segment 26
HE:
הֵ רָ יוֹ ן , בִּ בְ חִ ינַת ) משלי (: ד בְּ דֶ רֶ ך ְ חָ כְ מָ ה

Segment 27
HE:
הֹרֵ יתִ יך , ָ בְּ חִ ינַת

Segment 28
HE:
הֵרָ יוֹ ן , וְ צָ רִ יך ְ לִ שְׁ הוֹ ת

Segment 29
HE:
שָׁ ם ולְ הִ תְ מַ הְ מֵ הַ ּ ּ , לְ חַ מֵ ם ּ

Segment 30
HE:
עַצְ מוֹ שָׁ ם כְּ מוֹ

Segment 31
HE:
ּ אִ מוֹ , שֶׁ עַ ד ּיַגִּיעַ

Segment 32
HE:
הָ עוֹ לָם , ּ לְ גַלוֹ ת זֶה הַ דֶ רֶ ך ְ ּ

Segment 33
HE:
בָּ עוֹ לָם , וכְ שֶׁ יוֹ צֵ א ּ ּ

Segment 34
HE:
זְמַ נוֹ ּ זֶה , בְּ חִ ינַת

Segment 35
HE:
נֵפֶ ל . ּופְ גָם זֶה נַעֲשֶׂ ה ־ עַ ל יְדֵ י

Segment 36
HE:
. ל"ּ כַּ נַ וְ זֶה

Segment 37
HE:
בְּ חִ ינוֹ ת : וְ כִ י

Segment 38
HE:
יַחְ דָ ו ּ – הַ יְנו ּ מַ חֲלֹקֶ , ת ־ עַ ל יְדֵ י זֶה ־ : וְ נָגְפו ּ ּ אִ שָׁ ה

Segment 39
HE:
וְ יָצְ או ּ יְלָדֶ יהָ – הַ יְנו ּ בְּ חִ ינַת

Segment 40
HE:
זְמַ נָם ּ , שֶׁ הֵ ם

Segment 41
HE:
. ל"ּ כַּ נַ וְ עָ נְשָׁ ם

Segment 42
HE:
מִ יתָ ה אוֹ עֹנִי , לְ פִ י

Segment 43
HE:
. ל"ּ כַּ נַ וְ זֶה : לֹא אִ ם יִהְ יֶה

Segment 44
HE:
אָ סוֹ ן – ּפֵ רַ ׁש : י" ּ רַ שִׁ בָּ אִ שָׁ ה ּ . הַ יְנו , ּ ּ שֶׁ לֹא

Segment 45
HE:
יַפְ סִ ידו ּ וִ יקַ לְ קְ לו אֶ ת ּ

Segment 46
HE:
בְּ עַ צְ מוֹ , שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינוֹ ת

Segment 47
HE:
, ל"ּ כַּ נַ רַ ק יַפְ סִ ידו ּ ּ הַ נְפָ לִ ים , דְ הַ יְנו ּ ּ

Segment 48
HE:
בְּ עַ צְ מָ ן , שֶׁ נִתְ פַ רְ סְ מו ּ ּ ּ

Segment 49
HE:
וְ יָצְ או ּ בָּ עוֹ לָם

Segment 50
HE:
קֹדֶ ם זְמַ ּנָם . כִּ י כְּ מוֹ

Segment 51
HE:
הָ רָ ה , כְּ שֶׁ נוֹ גְפִ ין ּ

Segment 52
HE:
בְּ חִ ינוֹ ת , דְ הַ יְנו ּ ּ

Segment 53
HE:
ּ שֶׁ לִ פְ עָ מִ ים

Segment 54
HE:
לְ בַ דָ ם ּ , שֶׁ מַ פֶ לֶת ּ ּ

Segment 55
HE:
אוֹ תָ ם ־ עַ ל יְדֵ י

Segment 56
HE:
ּ עִ תָ ם , וְ לִ פְ עָ מִ ים גַּם הָ אִ שָׁ ה ּ

Segment 57
HE:
בְּ עַ צְ מָ ה ּ ּ נִזוֹ קֶ ת ־ עַ ל יְדֵ י זֶה ־

Segment 58
HE:
וְ נִסְ תַ לְ קָ ה ּ ּ ; כְּ מוֹ כֵ ן ־ בַּ בְּ חִ ינוֹ ת

Segment 59
HE:
, ל"ּ הַ נַ הַ יְנו ּ ּ שֶׁ לִ פְ עָ מִ ים

Segment 60
HE:
בְּ עַצְ מָ ן , שֶׁ נִתְ פַ רְ סְ מו ּ ּ ּ

Segment 61
HE:
זְמַ נָם ּ , שֶׁ הֵם

Segment 62
HE:
עֲדַ יִן נִסְ לֹא ּ ּ תַ לֵק

Segment 63
HE:
בְּ עַ צְ מוֹ , רַ ק ּ הַ נְפָ לִ ים

Segment 64
HE:
לְ בַ ד , וִ יכוֹ לִ ין

Segment 65
HE:
, ל"ּ הַ נַ כְּ מוֹ

Segment 66
HE:
, ל"ּ כַּ נַ וְ לִ פְ עָ מִ ים

Segment 67
HE:
בְּ עַ צְ מוֹ , בְּ אֹפֶ ן

Segment 68
HE:
הֵ רָ יוֹ ן , ּ לְ גַלוֹ ת

Segment 69
HE:
לָעוֹ לָם , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת

Segment 70
HE:
. ל"ּ כַּ נַ ּולְ פִ י

Segment 71
HE:
ּ הַ פְ גָם , כֵּ ן הָ עֹנֶשׁ , כְּ מוֹ

Segment 72
HE:
ּ בַּ תוֹ רָ ה : לֹא אִ ם יִהְ יֶה

Segment 73
HE:
– בָּ אִ שָׁ ה ּ עָ , נוֹ שׁ

Segment 74
HE:
יֵעָ נֵשׁ – בְּ מָ מוֹ ן , הַ יְנו ּ עֲנִיות ּ ּ , ּ שֶׁ נַעֲשֶׂ ה

Segment 75
HE:
גָּדוֹ ל ְ כָּ ך ־ כָּ ל . ל"ּ כַּ נַ וְ אִ ם

Segment 76
HE:
אָ סוֹ ן – בָּ אִ שָׁ ה ּ , שֶׁ גָּרְ מו ּ לְ הַ פְ סִ יד גַּם

Segment 77
HE:
, ל"ּ כַּ נַ אֲזַי : וְ נָתַ תָ ּ נֶפֶ שׁ

Segment 78
HE:
נָפֶ שׁ , הַ יְנו ּ מִ יתָ ה

Segment 79
HE:
' ה . ל"ּ כַּ נַ יַצִ ילֵנו ּ ּ . ) לקוטי מוהר ן ב " – ' סימן כ ('

Segment 80
HE:
חֲמִ שָׁ ה בָ קָ ר יְשַׁ לֵּם תַ חַ ת הַ שׁ וֹ ר ּ ּ ּ

Segment 81
HE:
) שמות כא ( לז , עִ קַ ר הַ גְּ נֵבָ ה וְ הָ רַ מָ אות דְ סִ טְ רָ א אָ חֳרָ א ּ ּ ּ ּ , ּ הוא מַ ה שֶׁ הַ בַּ עַ ל דָ בָ ר גּוֹ נֵב לֵב הָ אָ דָ ם עַ ד שֶׁ מַ כְ נִיס מַ חֲלֹקֶ ת ּ ּ ּ עַ ל הַ צַ דִ ּ ּ יק הָ אֱמֶ ת , שֶׁ מִ זֶה עִ קַ ר אֲרִ יכַ ת הַ גָּלות ּ ּ ּ ּ , וְ עַל יְדֵ י זֶה יְכוֹ לָה הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א לְ הִ תְ גַּבֵּ ר וְ לִ ינֹק מֵ הָ עֲשִׁ ירות דִ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ הוא גָּבהַ מְ אֹד בְּ שָׁ רְ שׁ וֹ ּ ּ ּ ּ ּ , עַד יִשְׂ רָ אֵ ל נַפְ שׁ וֹ ת עִ ם אַ חַ ת מִ בְּ חִ ינָה שֶׁ הוא ּ . ּוכְ שֶׁ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א מִ תְ גַּבֶּ רֶ ת , אֲזַי לוֹ קְ חִ ים לְ עַצְ מָ ם כָּ ל הָ עֲשִׁ ירות וְ הַ שֶׁ פַ ע שֶׁ ל יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת שֶׂ ה ּ ּ ּ , ובְ חִ ינַת דָ לֶת כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים ּ ּ ּ , וְ הַ כּ ֹל נִמְ שָׁ ך רַ ק בְּ כֹחַ ְ הַ צַ דִ יק הַ גָּדוֹ ל שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף בְּ חִ ינַת שׁ וֹ ר ּ ּ ּ וְ , ּ הוא בְּ חִ ינַת קוצָ א דְ אוֹ ת דָ לֶת ּ ּ ּ . וְ עַ ל כֵּ ן הוא בְּ חִ ינַת הֵ א ּ בְּ חִ ינַת חֲמִ שָׁ ה כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים ּ ּ . וְ לִ פְ עָ מִ ים נוֹ גֵעַ פְ גַם ּ הַ מַ חֲלֹקֶ ת שֶׁ עַ ל הַ צַ דִ יק רַ ק אֶ ל הָ עֲשִׁ ירות שֶׁ ל ּ ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל , וְ לִ פְ עָ מִ ים נוֹ גֵעַ הַ פְ גָם גַּם אֶ ל הַ צַ דִ י ּ ּ ּ ק בְּ עַצְ מוֹ , וְ יֵשׁ בָּ זֶה כַּ מָ ה בְּ חִ ינוֹ ת כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת הַ פְ גָם שֶׁ ל הַ מַ חֲלֹקֶ ת שֶׁ חָ לְ קו הַ שְׁ בָ טִ ים עַ ל יוֹ סֵ ף ּ ּ ּ ּ , עַד שֶׁ נִשְׁ תַ לְ שֵׁ ל מִ זֶה עֲשָׂ רָ ה הֲרוגֵי מַ לְ כות כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ ּ ּ ּ ּ ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ , ל" ּ שֶׁ נֶהֶ רְ גו ּ ּ עַל־יְדֵ י זֶה צַ דִ יקִ ים וקְ דוֹ שִׁ ים ּ ּ כָּ אֵ לו , ּ אֲבָ ל בֶּ אֱמֶ ת כָּ ל מַ ה שֶׁ מִ תְ גַּבֶּ רֶ ת הַ סִּ טְ רָ א ּ ּ אָ חֳרָ א בִּ גְ נֵיבָ תָ ם וְ עָרְ מָ תָ ם יוֹ תֵ ר וְ יוֹ תֵ ר , אֲזַי כְּ שֶׁ מִ תְ גַּבֵּ ר אֲמִ תַ ת קְ דֻ שַׁ ת הָ אֱמֶ ת כְּ נֶגְ דָ ם ּ ּ ּ ּ , אֲזַי מֻכְ רָ חִ ים לְ הַ חֲזִיר הַ כּ ֹל כָּ ל נִיצוֹ צוֹ ת הַ קְ דוֹ שׁ וֹ ת ּ שֶׁ בָּ לְ עו , ּ אַ ף גַּם מֻכְ רָ חִ ים לְ הָ קִ יא ולְ הוֹ צִ יא עַצְ מות ּ ּ חִ יותָ ם מַ מָ שׁ ּ ּ ּ . וְ זֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ הַ גַּנָב כְּ שֶׁ נִמְ צָ א ּ ּ ּ הַ גְּ נֵבָ ה בְּ יָדוֹ , אֲזַי מְ שַׁ לֵם כֵּ פֶ ל ּ . וְ אִ ם טָ בַ ח אוֹ מָ כַ ר , אֲזַי חֲמִ שָׁ ה בָּ קָ ר יְשַׁ לֵ ּ ּ ם תַ חַ ת הַ שׁ וֹ ר וְ אַ רְ בָּ עָ ה צֹאן ּ ּ תַ חַ ת הַ שֶׂ ה ּ ּ , כִּ י כָּ ל מַ ה שֶׁ הִ תְ גַּבְּ רו בְּ יוֹ תֵ ר ּ ּ , עַ ד שֶׁ נוֹ גֵעַ ּ

Segment 82
HE:
ּ הַ פְ גָם בְּ יוֹ תֵ ר , אֲזַי מֻכְ רָ חִ ים לְ הוֹ צִ יא חִ יותָ ם מִ קִ רְ בָּ ם ּ ּ ּ עוֹ ד יוֹ תֵ ר וְ יוֹ תֵ ר . וְ זֶה מְ רֻ מָ ז בְּ דִ בְ רֵ י רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ל " שֶׁ אָ מְ ר ו עַ ל פָ סוק תַ חַ ת הַ נְחֹשֶׁ ת אָ בִ יא זָהָ ב ּ ּ ּ ּ ּ , ּתַ חַ ת הַ בַּ רְ זֶל כֶּ סֶ ף , ּתַ חַ ת הָ עֵצִ ים נְחֹשֶׁ ת , ּתַ חַ ת הָ אֲבָ נִים בַּ רְ זֶל , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת כְּ לַל הָ עֲשִׁ ירות שֶׁ כָּ לול מִ זָהָ ב ּ ּ ּ ּ וְ כֶ סֶ ף ונְחֹשֶׁ ת ובַ רְ זֶל ּ ּ , וְ הַ כּ ֹל יֻכְ רְ חו הָ עוֹ בְ דֵ י כּ וֹ כָ בִ ים ּ

Segment 83
HE:
ומַ זָלוֹ ת לְ הַ חֲזִיר לְ יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ כִ פְ לֵי כִּ פְ לַיִם ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת תַ חַ ת הַ נְחֹשֶׁ ת אָ בִ יא זָהָ ב וְ כו ּ ּ ּ ' , ל"ּ כַּ נַ ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת אַ רְ בַּ ע צֹאן תַ חַ ת הַ שֶׂ ה כַּ נַ ּ ּ ּ . ל" וְ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל עַל זֶה , אוֹ י לָהֶ ם לְ הָ עכו ) ם " לְ הָ עוֹ בְ דֵ י כּ וֹ כָ בִ ים ומַ זָלוֹ ת ּ ּ , ( כִּ י תַ חַ ת נְחֹשֶׁ ת יָבִ יאו זָהָ ב וְ כו ּ ּ ּ ', אֲבָ ל תַ חַ ת רַ בִּ י ּ עֲקִ יבָ א וַחֲבֵ רָ יו וְ כו ' ּ מַ ה יָבִ יאו ּ ּ . הַ יְנו כִּ י כָּ ל הַ נַ ּ ּ " ל לֹא יַסְ פִ יק לָהֶ ם ּ , רַ ק נֶגֶד הַ פְ גָם שֶׁ פָ גְמו בְּ הָ עֲשִׁ ירות ּ ּ ּ ּ , אֲבָ ל מַ ה שֶׁ הִ תְ גַּבְּ רו עוֹ ד בְּ ּ ּ יוֹ תֵ ר עַ ד שֶׁ נָגְ עו בִּ נְקֻ דַ ת הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ ּ ּ בְּ עַ צְ מוֹ , בַּ מֶ ה אֶ פְ שָׁ ר לָהֶ ם לְ תַ קֵ ן זֹאת ּ ּ , כִּ י עַ ל זֶה לֹא יַסְ פִ יק לָהֶ ם שׁ ום דָ בָ ר ּ ּ ּ , עַ ד שֶׁ יִצְ טָ רְ כו לְ הוֹ צִ יא כָּ ל ּ ּ עַצְ מות חִ יותָ ם מִ בִּ טְ נָם וְ קִ רְ בָּ ם ּ ּ ּ , וְ כָ ל מָ קוֹ ם שֶׁ נִמְ צָ א ּ בָּ הֶ ם עוֹ ד אֵ יזֶה נִיצוֹ ץ הַ קָ דוֹ שׁ ּ , הַ כּ ֹל יִצְ טָ רְ כו לְ הַ חֲזִיר ּ בְּ עַ ד מַ ה שֶׁ פָ גְמו בִּ קְ דֻ שַׁ ת הַ צַ דִ יק שֶׁ הוא שׁ ֹרֶ שׁ הַ כּ ֹל ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת חֲמִ שָׁ ה בָּ קָ ר תַ חַ ת הַ שׁ וֹ ר ּ ּ ּ ּ . ) עיין פנים לקוטי הלכות - הלכות גניבה ה ' - אות י " ג י " ט כ ' לפי אוצר היראה – צדיק (ס" ר –

Segment 84
HE:
חֲמִ שָׁ ה בָ קָ ר יְשַׁ לֵּם תַ חַ ת הַ שׁ וֹ ר וְ אַ רְ בַּ ע ּ ּ ּ צֹאן תַ חַ ת הַ שֶׂ ה ּ ּ

Segment 85
HE:
) שמות כא ( לז , כִּ י שׁ וֹ ר וָשֶׂ ה בְּ חִ ינַת יַעֲקֹב וְיוֹ סֵ ף , וְ הַ כְּ שָׂ בִ ים הִ פְ רִ יד יַעֲקֹב בְּ חִ ינַת שֶׂ ה פְ זורָ ה יִשְׂ רָ אֵ ל וְ אַ תֵ נָה צֹאנִי צֹאן ּ ּ מַ רְ עִ יתִ י וְ כו ּ ', יוֹ סֵ ף ' בְּ כוֹ ר שׁ וֹ רוֹ הָ דָ ר לוֹ ', בְּ חִ ינַת הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת שֶׁ מֵ אִ יר הָ אֱמֶ ת בִּ כְ נֶסֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ ּ שֶׁ נִקְ רָ אִ ים עַל שֵׁ ם יַעֲקֹב . וכְ שֶׁ מִ תְ גַּבֵּ ר הַ בַּ עַל דָ בָ ר עַל ּ ּ ּ עֶצֶם הַ נְקֻ דָ ה שֶׁ יֵשׁ בְּ כָ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל מִ צַ ד שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ מִ זֶ רַ ע יִשְׂ רָ אֵ ל , וְ עוֹ ד יוֹ תֵ ר חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם כְּ שֶׁ רוֹ צֶה לְ הִ תְ גַּבֵּ ר וְ לִ גְנֹב מִ מֶ נו נְקֻ דַ ת הַ צַ דִ יק בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ מֻשְׁ רָ שׁ בּ וֹ , וְרוֹ צֶ ה לְ עָ קְ רוֹ לְ גַמְ רֵ י בִּ בְ חִ ינַת וטְ בָ חוֹ אוֹ ּ מְ כָ רוֹ , כִּ י יֵשׁ שֶׁ טוֹ בְ חוֹ לְ גַמְ רֵ י שֶׁ מְ בִ יאוֹ ּ ּ לִ ידֵ י פְ רִ יקַ ת ּ עֹל לְ גַמְ רֵ י חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת טְ בִ יחָ ה ושְׁ חִ יטָ ה ּ ּ לְ גַמְ רֵ י , וְיֵשׁ שֶׁ אֵ ינוֹ מְ סִ יתוֹ לִ פְ רֹק עֹל לְ גַמְ רֵ י רַ ק שֶׁ מְ סִ יתוֹ שֶׁ כָּ ל עֲבוֹ דָ תוֹ יִהְ יֶה בִּ שְׁ בִ יל מָ מוֹ ן שֶׁ זֶה ּ ּ בְּ חִ ינַת ' ּומְ כָ רוֹ ' שֶׁ מוֹ כֵר קְ דֻ שָׁ ּ ּ תוֹ בִּ שְׁ בִ יל מָ מוֹ ן , אֲבָ ל בְּ כֹחַ הַ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת סוֹ ף כָּ ל סוֹ ף מִ תְ גַּבְּ רִ ים כְּ נֶגְדוֹ עַד ּ ּ ּ שֶׁ מוֹ צִ יאִ ים מִ מֶ נו הַ טוֹ ב בְּ כִ פְ לֵי כִּ פְ לַיִם בִּ בְ חִ ינַת ד ּ ּ ּ ּ ּ ' וְ ה ' כִּ י כָּ ל מַ ה שֶׁ מִ תְ גַּבֵּ ר יוֹ תֵ ר בִּ שְׁ קָ רָ יו וגְנֵבָ תוֹ מוֹ צִ יאִ ים ּ ּ ּ ּ מִ מֶ נו הַ קְ דֻ שָׁ ה אַ חַ ר־כָּ ך יוֹ תֵ ר וְיוֹ תֵ ר כַּ נַ ּ ּ ּ ְ ּ ּ " ל בִּ בְ חִ ינַת עֵת אֲשֶׁ ר שָׁ לַט וְ כו ) . 'ּ לקוטי הלכות - הלכות גניבה ה ' -

Segment 86
HE:
(ב"י חֲמִ שָׁ ה בָ קָ ר יְשַׁ לֵּם תַ חַ ת הַ שׁ וֹ ר וְ אַ רְ בַּ ע ּ ּ ּ צֹאן תַ חַ ת הַ שֶׂ ה ּ ּ

Segment 87
HE:
) שמות כא ( לז , ּ עִ קַ ר הַ בְּ חִ ירָ ה שֶׁ ל הָ אָ דָ ם ה וא בְּ עִ נְיַן הָ אֱמֶ ת וְ הַ שֶׁ קֶ ר ּ ּ . כִּ י אֱמֶ ת הוא עֶצֶם הַ קְ דֻ שָׁ ה וְ הַ טוֹ ב ּ ּ ּ ּ , וְשֶׁ קֶ ר הוא עִ קַ ר ּ ּ ּ הַ טֻמְ אָ ה וְ הַ סִּ טְ רָ א־אָ חֳרָ א וְהָ רָ ע . וְ צָ רִ יך הָ אָ דָ ם לִ בְ חֹר ְ ּ בַּ טוֹ ב וְ לִ מְ אֹס בָּ רַ ע , הַ יְנו לְ קָ רֵ ב הָ אֱמֶ ת ולְ רַ חֵ ק הַ שֶׁ קֶ ר ּ ּ ּ . וְ הִ נֵה הַ שֶׁ ּ ּ קֶ ר וְ הַ סִּ טְ רָ א־אָ חֳרָ א הֵם הֶבֶ ל נִדָ ף ּ , אֵ ין בָּ הֶ ם שׁ ום מַ מָ שׁ ות כְּ לָל ּ ּ ּ , מֵ אַ חַ ר שֶׁ הֵם שֶׁ קֶ ר ומִ לֵי דִ כְ דִ יבֵ י ּ ּ ּ

Segment 88
HE:
] מילות כזב ; [ וְזֶה בְּ חִ ינַת " כִּ י כָּ ל אֱלֹהֵי הָ עַמִ ים ּ אֱלִ ילִ ים " אֱלִ ילִ ים מַ מָ שׁ ּ . אַ ך אַ ף־עַל־פִ י־כֵן בִּ שְׁ בִ יל כּ ֹחַ ּ ְ הַ בְּ חִ ירָ ה נִתַ ן כּ ֹחַ לְ הַ שֶׁ קֶ ר ּ ּ , עַד שֶׁ יוכַ ל לְ הַטְ עוֹ ת אֶ ת ּ ּ הָ אָ דָ ם וְ לוֹ מַ ר עָ לָיו שֶׁ הוא אֱמֶ ת ּ , וְ כַ מְ בֹאָ ר בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר , שֶׁ כְּ שֶׁ חוֹ זְרִ ין הַ שֶׁ קֶ ר שְׁ תֵ י פְ עָמִ ים ּ ּ ּ , נַעֲשֶׂ ה אֶ צְ לוֹ אֱמֶ ת וְ כו . 'ּ וְ לֹא דַ י שֶׁ הָ אָ דָ ם יָכוֹ ל לְ הַ טְ עוֹ ת אֶ ת עַצְ , מוֹ עַד שֶׁ יוכַ ל לְ הַ טְ עוֹ ת גַּם אֲחֵ רִ ים בִּ שְׁ קָ רָ יו ובִ גְנֵבַ ת ּ ּ ּ עָרְ מוֹ תָ יו ; וְ לֹא דַ י בָּ זֶה , עַד שֶׁ כִּ בְ יָכוֹ ל יָכוֹ ל לְ הַ מְ שִׁ יך ְ הַ סְ תָ רָ ה כָּ זֹאת כְּ אִ לו גַּם הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך מַ סְ כִּ ים עִ מוֹ ּ ְ ּ ּ ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת " גַּנָבָ א אַ מַ חְ תַ רְ תָ א ּ ּ ּ ּ , ַר חֲמָ נָא קָ רֵ י " ] גנב במחתרת , מתפלל לה ; [' כִּ י הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך נָתַ ן כּ ֹחַ ְ ּ לְ הַ בְּ חִ ירָ ה כָּ ל־כָּ ך , ְ שֶׁ עִ קָ רָ ה עַל־יְדֵ י הַ שֶׁ קֶ ר כַּ נַ ּ ּ ּ ּ , ל" עַד שֶׁ יֵשׁ כּ ֹחַ לְ הַ שֶׁ קֶ ר שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת גְּנֵבָ ה לְ הַ עְ לִ ים הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ כָּ ל־כָּ ך ְ , עַד שֶׁ יִהְ יֶה נִדְ מֶ ּ ה לִ כְ אוֹ רָ ה כְּ אִ לו הֶעְ לִ ים ּ ּ הָ אֱמֶ ת גַּם לְ מַ עְ לָה כִּ בְ יָכוֹ ל . וְזֶה שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ל " עַל הַגַּנָב ּ , שֶׁ עָשָׂ ה עַיִן שֶׁ ל מַ עְ לָה כְּ אִ לו אֵ ינוֹ רוֹ אֶ ה ּ ּ , עָ שָׂ ה מַ מָ שׁ כִּ בְ יָכוֹ ל כַּ נַ ּ ּ . ל" וְזֶה שֶׁ מָ צִ ינו גַּבֵּ י עֵשָׂ ו ּ ּ , שֶׁ רָ צָ ה לְ הַטְ עוֹ ת אֶ ת אָ בִ יו בְּ רַ מָ אותָ יו ושְׁ קָ רָ יו עַד ּ ּ ּ שֶׁ יַמְ שִׁ יך עָ לָיו אֶ ת הַ בְּ רָ כוֹ ת מִ לְ מָ עְ לָה ְ ּ , עַד שֶׁ יַעֲקֹב ּ הֻכְ רַ ח לֵילֵך עִ מוֹ בְּ מִ רְ מָ ה גְ דוֹ לָה ּ ְ , עַד שֶׁ חָ טַ ף הַ בְּ רָ כוֹ ת מִ מֶ נו ּ ּ ּ , וְגַם אַ ף־עַל־פִ י־כֵן הִ תְ גַּבֵּ ר עֵשָׂ ו וְ אָ מַ ר ּ : " בָּ רֲ כֵ נִי גַם אָ נִי אָ בִ י , " עַד שֶׁ בֵּ רֲ כוֹ " וְ עַל חַ רְ בְּ ך תִ חְ יֶה ָ , " שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה מִ תְ אָ רֵ ך הַגָּלות כָּ ל־כָּ ך כַּ יָדועַ ּ ּ ּ ְ ְ . וְזֶה בְּ חִ ינַת ' חֹמֶ ר הַ גַּנָב מֵ הַ גַּזְלָן ּ ', כִּ י הַ גַּזְלָן אֵ ינוֹ מַ עְ לִ ים עַל־כָּ ל־פָ נִים הָ אֱמֶ ת כָּ ל־כָּ ך בְּ עָרְ מוֹ תָ ְ ּ יו ושְׁ קָ רָ יו ּ , רַ ק הוא בָּ א וְגוֹ זֵל אֶ ת חֲבֵ רוֹ בִּ זְרוֹ עַ ובְ אֹנֶס ּ ּ ; וְ הַגַּנָב בָּ א ּ בְּ עָרְ מָ ה ובְ מִ רְ מָ ה כָּ ל־כָּ ך ְ ּ , עַד שֶׁ מַ עְ לִ ים הָ אֱמֶ ת יוֹ תֵ ר ּ וְיוֹ תֵ ר , כִּ בְ יָכוֹ ל כְּ אִ לו עָשָׂ ה עַיִן שֶׁ ל מַ עְ לָה וְ כו ּ ּ ּ ' . ל"ּ כַּ נַ וְ עַל־כֵּן הַ גַּנָב מְ ּ שַׁ לֵם כֶּפֶ ל וְ תַ שְׁ לומֵ י אַ רְ בָּ עָ ה וַחֲמִ שָׁ ה ּ ּ ּ כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ . ל" כִּ י בְּ וַדַ אי ּ " וְ אַ תָ ה מָ רוֹ ם ּ לְ עוֹ לָם ה , "' כִּ י אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ נִתַ ן כּ ֹחַ לְ הַ שֶׁ קֶ ר לְ הִ תְ גַּבֵּר ּ ּ ּ ּ כָּ ל־כָּ ך , ְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן יַד הַ קְ דֻ שָׁ ה וְהָ אֱמֶ ת תָ ּ ּ ּ ּ מִ יד עַל הָ עֶלְ יוֹ נָה , כִּ י מְ עַט מִ ן הָ אוֹ ר דוֹ חֶ ה הַ רְ בֵּ ה מִ ן הַ חֹשֶׁ ך ְ ּ . וְ תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ מוֹ שֵׁ ך הָ אָ דָ ם עַצְ מוֹ לְ הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ ּ ְ ּ , אֲזַי מֵ אִ יר עָ לָיו אוֹ ר הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , שֶׁ הוא כִּ בְ יָכוֹ ל עֶצֶם ּ הָ אֱמֶ ת ; וְ אָ ז לֹא דַ י שֶׁ זוֹ כֶ ה לָצֵ את מֵ הַ ּ חֹשֶׁ ך וְ הַ שֶׁ קֶ ר ּ ְ , אַ ף גַּם הוא זוֹ כֶ ה לְ הוֹ צִ יא מֵ הֶם כָּ ל הַ טוֹ ב שֶׁ הָ יָה כָּ בושׁ ּ ּ ּ אֶ צְ לָם מִ כְּ בָ ר ; וְ כָ ל מַ ה שֶׁ הַ שֶׁ קֶ ר וְ הַ חֹשֶׁ ך מִ תְ גַּבְּ רִ ים ְ ּ ּ

Segment 89
HE:
בְּ יוֹ תֵ ר לְ הַ חְ שִׁ יך עָ לָיו ְ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם הוא מוֹ צִ יא מֵ הֶם ּ הַ טוֹ ב שֶׁ כָּ בושׁ בְּ תוֹ כָ ם יוֹ תֵ ּ ּ ר וְיוֹ תֵ ר עַל־יְדֵ י שֶׁ מִ תְ גַּבֵּ ר ּ בְּ יוֹ תֵ ר לְ הַ מְ שִׁ יך עַל עַצְ מוֹ אוֹ ר הָ אֱמֶ ת ְ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת תַ שְׁ לומֵ י כֶפֶ ל שֶׁ מְ שַׁ לֵם הַ גַּנָב כְּ שֶׁ נִמְ צָ א הַ גְּנֵבָ ה בְּ יָדוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ . וְ אִ ם הִ תְ גַּבֵּ ר בְּ יוֹ תֵ ר עַד שֶׁ כְּ בָ ר טְ בָ חוֹ אוֹ מְ כָ רוֹ אֲזַי מְ שַׁ לֵם אַ רְ בָּ עָ ה וַחֲמִ שָׁ ה כַּ נַ ּ ּ ּ , ל" שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ זָכָ ה ּ ּ ּ יַעֲקֹב אָ בִ ינו , ּ עָלָיו הַ שָׁ לוֹ ם ּ , עַל־יְדֵ י הָ אֱמֶ ת וְ הַ תְ מִ ימות ּ ּ שֶׁ לוֹ לְ הוֹ צִ יא מִ יַד עֵשָׂ ו הַ בְּ כוֹ רָ ה ומִ יַד לָבָ ן הוֹ צִ יא כָּ ל ּ ּ ּ ּ זִווגָיו ושְׁ נֵים־עָ שָׂ ר שִׁ בְ טֵ י־יָה ּ ּ ּ ּ וַעֲשִׁ ירות גָּדוֹ ל ּ , וְ הַ כּ ֹל עַל־יְדֵ י גֹּדֶ ל הָ אֱמֶ ת , שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה לֹא דַ י שֶׁ הַ שֶׁ קֶ ר אֵ ינוֹ ּ יָכוֹ ל לְ הַ חְ שִׁ יך עָ לָיו ְ , חַ ס וְשָׁ לוֹ ם , אַ ף גַּם הָ אֱמֶ ת מֵ אִ יר לוֹ כָּ ל־כָּ ך עַד שֶׁ מוֹ צִ יא מֵ הֶם כָּ ל הַ טוֹ ב שֶׁ הָ יָה כָּ בושׁ ּ ּ ּ ְ אֶ צְ לָם מִ כְּ בָ ר כַּ ) .ל"ּנַ לקוטי הלכות - הלכות גניבה ה ' - אות יות א" י ' י ' ט לפי אוצר היראה – אמת (ז" ע –

Segment 90
HE:
שְׁ נַיִם יְשַׁ לֵּם

Segment 91
HE:
) שמות כב (ג , כְּ שֶׁ הָ אֱמֶ ת מֵ אִ יר ומְ בַ טֵ ל הַ חֹשֶׁ ך ְ ּ ּ , אֲזַי נִמְ שָׁ ך עַל ְ הַ קְ דֻ שָׁ ה בְּ חִ ינַת כֶּפֶ ל ּ ּ , כִּ י לֹא דַ י שֶׁ הָ אָ דָ ם בְּ עַצְ מוֹ יוֹ צֵ א מִ תוֹ ך חֶ שְׁ כַ ת אֲפֵ לָתוֹ עַל־יְדֵ י אוֹ ר הָ אֱמֶ ת ְ ּ , אַ ף גַּם הוא ּ עוֹ שֶׂ ה פֶ תַ ח גַּם לְ אַ חֵ ר לְ הוֹ צִ יאוֹ מֵ חֹשֶׁ ך לְ אוֹ ר ולְ הַ חֲזִירוֹ ּ ְ ּ בִּ תְ שׁ ובָ ה ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ הַ גַּנָב מְ שַׁ לֵם כֵּפֶ ל ּ ּ ּ . ) שם בלקוטי הלכות - הל כות גניבה ה ' - אות ב ' לפי או צר היראה – אמת (ט"ע , ז"ע,א" ע –

Segment 92
HE:
) שמות כב (ח , וְזֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ נִקְ רָ א הַ דַ יָן הַ כָּ שֵׁ ר ּ ּ ּ ּ " אֱלֹקִ ים ". כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב כַּ מָ ה פְ עָמִ ים בַּ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ : " עַד הָ אֱלֹקִ ים יָבֹא דְ בַ ר ּ שְׁ נֵיהֶם " וְ כַ יוֹ צֵ א בָּ זֶה בְּ כַ מָ ה מְ קוֹ מוֹ ת ּ ּ . כִּ י הַ דַ יָן שֶׁ דָ ן דִ ין ּ ּ ּ ּ אֱמֶ ת וְ כָ ל דְ בָ רָ יו בֶּ אֱמֶ ת מִ תְ לַבֵּ שׁ בּ וֹ אוֹ ר ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ בְּ עַצְ מוֹ , כִּ בְ יָכוֹ ל , וְ כַ מְ בֹאָ ר הֵיטֵ ב בַּ מַ אֲמָ ר ּ " ּתְ הֹמֹת יְכַ סְ יֻמו " ) ּ לקוטי מוהר ן א " ' - סימן ט . (' וְ עַל־כֵּן הַ דַ יָן ּ ּ בְּ עַצְ מוֹ נִקְ רָ א " אֱלֹקִ ים , " כִּ י נִתְ לַבֵּ שׁ בּ וֹ אוֹ ר ה ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ כִּ בְ יָכוֹ ל , עַל־יְדֵ י הָ אֱמֶ ת שֶׁ הוא אוֹ רוֹ יִתְ בָּ רַ ך בְּ עַצְ מוֹ ְ ּ , כִּ בְ יָ כוֹ ל ) . לקוטי הלכות - הלכות דיינים ב ' - (' ו

Segment 93
HE:
עַל כָּ ל דְ בַ ר פֶ שַׁ ע ּ ּ

Segment 94
HE:
) שמות כב (ח , וְזֶה שֶׁ דִ קְ דְ קָ ה הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ : " עַל כָּ ל דְ בַ ּ ּ ר פֶ שַׁ ע עַל שׁ וֹ ר עַל חֲמוֹ ר עַל שֶׂ ה עַל שַׂ לְ מָ ה עַל כָּ ל אֲבֵ דָ ה אֲשֶׁ ר יֹאמַ ר כִּ י הוא זֶה עַד הָ אֱלֹקִ ים יָבֹא דְ בַ ר שְׁ נֵיהֶם וְ כו ּ ּ ּ ' ". הַ יְנו ּ שֶׁ הַ תוֹ רָ ה מְ גַלָה לָנו ומוֹ דַ עַת לָנו בִּ כְ לָל ופְ רָ ט ּ ּ ּ ּ ּ ּ , וְחָ זַר וְ כָ לַל , שֶׁ בְּ כָ ל הַ דְ בָ רִ ים שֶׁ ּ בָּ עוֹ לָם יֶשׁ בּ וֹ חִ יות אֱלֹקותוֹ ּ ּ ּ הַ מְ חַ יֶה ומְ קַ יֵם אֶ ת הַ דָ בָ ר ּ ּ ּ ּ , וְזֶה עִ קַ ר הַ דִ ין תוֹ רָ ה ּ ּ ּ , כְּ דֵ י לַחֲזֹר ולְ הָ בִ יא כָּ ל הַ דְ בָ רִ ים שֶׁ בֵּ ינֵיהֶם עַד הָ אֱלֹקִ ים ּ ּ , שֶׁ הֵם הַ דַ יָנִים שֶׁ פוֹ סְ קִ ין עַל כָּ ל הָ עֲסָ קִ ים שֶׁ בֵּ ינֵיהֶם דִ ין ּ ּ ּ ּ תּ וֹ רָ ה וְ עוֹ שִׂ ין מִ כָּ ל עִ סְ קֵ יהֶם תוֹ רָ ה ּ . ובָ זֶה אָ נו רוֹ אִ ים ּ ּ שֶׁ בְּ כָ ל הַ דְ בָ רִ ים שֶׁ בָּ עוֹ לָם יֵשׁ אֱלֹקות שֶׁ הוא הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ . וְזֶהו שֶׁ הִ זְכִּ ירָ ה הַ תוֹ רָ ה רֹב דְ בָ רִ ים שֶׁ בָּ עוֹ לָם בִּ פְ רָ טִ יות ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ הֵם עַל שׁ וֹ ר עַל חֲמוֹ ר עַל שֶׂ ה עַל שַׂ לְ מָ ה וְ כו ' ּ וְ הַ שְׁ אָ ר ּ כָּ לְ לָה בַּ כְּ לָל בַּ תְ חִ לָה ובַ סּ וֹ ף ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " עַל כָּ ל דְ בַ ר פֶ שַׁ ע וְ כו ּ ּ ּ ' אֲשֶׁ ר יֹאמַ ר כִּ י הוא זֶה וְ כו ּ ּ ' " ) כְּ מוֹ שֶׁ לָמְ דו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ " ל כְּ לָל ופְ רָ ט וכְ לָל מִ מִ קְ רָ א זֶה ּ ּ ּ ( וְ עַל כֻּלָם סִ יְמָ ה ּ ּ : " עַ ד הָ אֱלֹקִ ים יָבֹא דְ בַ ר שְׁ נֵיהֶם ּ ". לֵידַ ע ולְ הוֹ דִ יעַ ולְ הִ וָדַ ע שֶׁ בְּ כָ ל הַ דְ בָ רִ ים שֶׁ בָּ עוֹ לָם ּ ּ ּ ּ , בְּ כֻלָם ּ מְ לֻבָּ שׁ וְ נֶעְ לָם אֱלֹקותוֹ יִתְ בָּ רַ ך וְ צָ רִ יך הַ כּ ֹל לְ הַ עֲלוֹ ת ְ ְ ּ ' עַד הָ אֱלֹקִ ים ', שֶׁ הֵם הַ דַ יָנִים שֶׁ נִקְ רָ אִ ים עַל שֵׁ ם זֶה ּ ּ ּ אֱ לֹקִ ים , מֵ חֲמַ ת שֶׁ הֵם פוֹ סְ קִ ין דִ ין תוֹ רָ ה ומְ גַלִ ין ּ ּ ּ ּ ּ הָ אֱלֹקות וְ הַ תוֹ ּ ּ רָ ה שֶׁ בְּ כָ ל דָ בָ ר ּ ) . לקוטי הלכות – הלכות דיינים ד ' - (' ג

Segment 95
HE:
אִ ם כֶּ סֶף תַ לְ וֶה אֶ ת עַמִ י ּ ּ

Segment 96
HE:
) שמות כב , ( כד כְּ מוֹ שֶׁ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך הָ יָה מְ קַ יֵם עוֹ לָמוֹ בְּ חֶ סֶ ד בְּ ת ּ ְ ּ וֹ רַ ת הַ לְ וָאָ ה וגְמִ ילַת חֶ סֶ ד מִ יוֹ ם הַ בְּ רִ יאָ ה עַד יוֹ ם מַ תַ ן ּ ּ ּ ּתוֹ רָ ה , וְגַם עַכְ שָׁ ו בְּ עֵת שֶׁ עוֹ בְ רִ ין עַל רְ צוֹ נוֹ חַ ס וְשָׁ לוֹ ם הָ יָה רָ אוי שֶׁ יַחֲזֹר הָ עוֹ לָם לְ תֹהו וָבֹהו ּ ּ ּ ּ , וְ אָ ז מִ תְ קַ יְימִ ין ּ רַ ק בְּ חַ סְ דוֹ בִּ בְ חִ ינַת הַ לְ וָאָ ה ּ , שֶׁ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך מַ רְ חִ יב ְ ּ לוֹ זְמַ ן עַד שֶׁ יָשׁ וב וִישַׁ לֵם אֶ ת חוֹ בוֹ תָ יו מַ ה שֶׁ נִתְ חַ יֵב ּ ּ ּ ּ ּ ּ הָ אָ דָ ם עַל־יְדֵ י עֲווֹ נוֹ תָ יו . נִמְ צָ א שֶׁ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך מְ קַ יֵם ּ ְ ּ מִ צְ וַת גְּמִ ילַת חֶ סֶ ד וְהַ לְ וָאַ ת חֵ ן הַ רְ בֵּ ה מְ אֹד בְּ כָל שָׁ עָ ה , ּוכְ מוֹ כֵן אָ נ ו חַ יָבִ ים לְ הִ תְ דַ בֵּ ק בְּ מִ דוֹ תָ יו לְ רַ חֵ ם ּ ּ ּ ּ עַל הָ עֲנִיִים ולְ הַ לְ ווֹ ת לָהֶם וְ לִ בְ לִ י לִ הְ יוֹ ת לוֹ כְּ נוֹ שֶׁ ה ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך אֵ ינוֹ נוֹ גֵשׂ אוֹ תָ נו ּ ְ ּ , ומַ אֲרִ יך לָנו זְמַ ן ּ ּ ְ אַ חַ ר זְמַ ן זְמַ נִים טובָ א ּ ּ , עַד שֶׁ נְסַ לֵק לוֹ מְ עַט מְ ּ ּ עַט עַד שֶׁ נְסַ לֵק אֶ ת הַ כּ ֹל ּ ּ . ) לקוטי הלכות - הלכות העושה שליח לגבות חוב ב ' - אות כ "ב לפי אוצר היראה – צדקה - (ח" ס

Segment 97
HE:
אִ ם כֶּ סֶף תַ לְ וֶה אֶ ת עַמִ י ּ ּ

Segment 98
HE:
) שמות כב , ( כד יֵשׁ יְמֵ י טוֹ ב וִ ימֵ י רָ ע , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת : " בְּ יוֹ ם טוֹ בָ ה הֱיֵה בְ טוֹ ב ובְ יוֹ ם רָ ּ עָ ה רְ אֵ ה , " הַ יְנו שֶׁ צָ רִ יך לְ עַיֵן וְ לִ רְ אוֹ ת ּ ְ ּ ּ ולְ הִ סְ תַ כֵּ ל הֵיטֵ ב ּ ּ , וְ אָ ז יִמְ צָ א טוֹ ב גַּם בִּ ימֵ י הָ רַ ע בְּ עַצְ מָ ן , כִּ י מְ לֹא כָ ל הָ אָ רֶ ץ כְּ בוֹ דוֹ , וַאֲפִ לו בְּ כָ ל ּ ּ לְ שׁ וֹ נוֹ ת הָ עַכּ ו ּ" ם מְ לֻבָּ שׁ בָּ הֶם אוֹ תִ יוֹ ת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת יְמֵ י־טוֹ ב , רַ ק מֵ חֲמַ ת שֶׁ הַ יְמֵ י־רַ ע חוֹ פִ ין עֲלֵיהֶם , עַל־כֵּן אֵ ין נִרְ אִ ין כְּ לָל . אֲבָ ל מִ י שֶׁ זוֹ כֶ ה לְ שַׁ בֵּ ר אֶ ת ּ יִצְ רוֹ בִּ שְׁ לֵמות ּ , אוֹ שֶׁ מְ קֻ שָׁ ר עַל־כָּ ל־פָ נִים לְ צַ דִ יק כָּ זֶה ּ ּ ּ ּ שֶׁ זָכָ ה לָכֹף אֶ ת יִצְ רוֹ בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ , עַל־יְדֵ י־זֶה זוֹ כֶה שֶׁ יוכַ ל לִ מְ צֹא אוֹ תִ יוֹ ת הַ תוֹ רָ ה הַ מְ לֻבָּ שִׁ ים בְּ כָ ל ּ ּ ּ ּ ּ הַ לְ שׁ וֹ נוֹ ת , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת שֶׁ מוֹ צֵ א הַ יְמֵ י־טוֹ ב הַ מְ לֻבָּ שִׁ ים ּ ּ בְּ תוֹ ך הַ יְמֵ י־רַ ע בְּ עַצְ מָ ן ְ . וְ אָ ז בְּ וַדַ אי לֹא יֶחְ סַ ר לוֹ ּ

Segment 99
HE:
ֹּפַ רְ נָסָ תו , כִּ י יִהְ יֶה נִמְ שָׁ ך לוֹ שֶׁ פַ ע טוֹ בָ ְ ה ובְ רָ כָ ה ּ עַל־יְדֵ י אוֹ תִ יוֹ ת הַ תוֹ רָ ה שֶׁ מְ בָ רֵ ר ובוֹ נֶה מִ כָּ ל דָ בָ ר ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י הַ תוֹ רָ ה הִ יא מְ קוֹ ר הַ בְּ רָ כָ ה וְ הַ שֶׁ פַ ע ּ ּ . ְ אַ ך מִ י שֶׁ אֵ ינוֹ זוֹ כֶ ה לָזֶה , כִּ י הַ יְמֵ י־רַ ע מִ תְ גַּבְּ רִ ין ומַ עְ לִ ימִ ין מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ ּ הַ טוֹ ב הַ מְ לֻבָּ שׁ בָּ הֶם , עַל־יְדֵ י־זֶה אֵ ינוֹ יָכוֹ ל לִ מְ צֹא אוֹ תִ יוֹ ת הַ תוֹ רָ ה הַ מְ לֻבָּ שִׁ ים בְּ הַ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן וְ הָ עֲסָ קִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ לוֹ , וַאֲזַי יוֹ רֶ דֶ ת הַ שֶׁ פַ ע בְּ צִ מְ צום גָּדוֹ ל ּ ּ , וְעַל־יְדֵ י־זֶה מֻכְ רָ ח לָבוֹ א לִ ידֵ י הַ לְ וָאוֹ ת . כִּ י כָּ ל הַ לְ וָאָ ה נִמְ שֶׁ כֶת עַל־יְדֵ י שֶׁ יֵשׁ ּ יְמֵ י־טוֹ ב וִ ימֵ י־רָ ע , כִּ י רֹב הַ הַ לְ וָאוֹ ת הוא ּ מֵ חֲמַ ת חֶ סְ רוֹ ן פַ רְ נָסָ ה ּ , שֶׁ אֵ ין לוֹ עַתָ ה ומְ צַ פֶ ה שֶׁ יִהְ יֶה ּ ּ ּ ּ לוֹ לְ אַ חַ ר זְמַ ן , כִּ י חוֹ שֵׁ ב שֶׁ עַתָ ה הַ זְמַ ן אֶ צְ לוֹ בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ יְמֵ י־רָ ע , וְ כַ מֻרְ גָּל לָשׁ וֹ ן זֶה בְּ פִ י הָ עוֹ לָם לוֹ מַ ר כָּ ּ ְך בְּ כָ ל ּפַ עַם , וְ עַל־כֵּן הוא לוֶה מֵ חֲבֵ רוֹ עַתָ ה ּ ּ , שֶׁ יַמְ תִ ין לוֹ עַד ּ ּ שֶׁ יַעַבְ רו הַ יְמֵ י־רַ ע וְ אָ ז יוכַ ל לְ סַ לֵק לוֹ ּ ּ ּ ּ . וְעַל־כֵּן בֶּ אֱמֶ ת כֵּיוָן שֶׁ בָּ א לִ ידֵ י הַ לְ וָאוֹ ת , קָ שֶׁ ה לוֹ מְ אֹד שֶׁ יֵצֵ א מֵ הֶם ּ , וְ עַל־פִ י־רֹב אֵ ינוֹ מְ סַ לֵק בִּ זְ ּ ּ ּ מַ נוֹ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו ּ ּ : ל"זַ הַ לְ וַאי שֶׁ יִפְ רַ ע בִּ זְמַ נוֹ הַ לְ וַאי וַדַ אי ּ ּ ּ , כִּ י מֵ אַ חַ ר שֶׁ אֵ ינוֹ מַ אֲמִ ין בִּ שְׁ לֵמות ּ , שֶׁ גַּם בַּ יְמֵ י־רַ ע בְּ עַצְ מוֹ יֵשׁ טוֹ ב , אֵ יך יַשִׂ יג הַ יְמֵ י־טוֹ ב ּ ְ ? כִּ י בֶּ אֱמֶ ת הַ יְמֵ י־טוֹ ב וִימֵ י־רַ ע הֵם בְּ כָ ל יוֹ ם בְּ עַצְ מוֹ גַם־כֵּן , רַ ק כָּ ל אֶ חָ ד כְּ פִ י מַ ה שֶׁ מִ תְ גַּבֵּ ר עַל יִצְ רוֹ לְ הַ גְבִּ יר הַ טוֹ ב עַל הָ רָ ע ּ ּ ּ , כֵּן נִמְ שָׁ ך עָ לָיו בְּ חִ ינַת יְמֵ י־טוֹ ב ְ , ולְ הֵפֶ ך לְ הֵפֶ ך ְ ְ ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם . וְ הָ עִ קָ ר ּ , שֶׁ צָ רִ יך לְ הִ סְ תַ כֵּ ל הֵיטֵ ב ולְ הַ אֲמִ י ּ ּ ּ ְ ן שֶׁ גַּם בְּ הָ רַ ע בְּ עַצְ מוֹ , בְּ חִ ינַת הַ יְמֵ י־רָ ע , גַּם שָׁ ם יֵשׁ טוֹ ב , כִּ י מְ לֹא כָ ל הָ אָ רֶ ץ כְּ בוֹ דוֹ כַּ נַ , ל"ּ וְ אָ ז בְּ וַדַ אי יוכַ ל לְ הַ שִׂ יג ּ ּ ּ פַ רְ נָסָ תוֹ דְ בַ ר יוֹ ם בְּ יוֹ מוֹ ּ ּ , וְ לֹא יִצְ טָ רֵ ך לָבוֹ א לִ ידֵ י ְ הַ לְ וָאוֹ ת וְחוֹ בוֹ ת ; אֲבָ ל זֶה שֶׁ נָ ּ פַ ל לְ הַ לְ וָאוֹ ת עַל־יְדֵ י־זֶה שֶׁ אֵ ינוֹ יָכוֹ ל לִ מְ צֹא הַ יְמֵ י־טוֹ ב בְּ תוֹ ך הַ יְמֵ י־רָ ע ְ , אָ ז ּ בְּ וַדַ אי קָ שֶׁ ה לוֹ לָצֵ את מֵ הַ חוֹ בוֹ ת , כִּ י הָ רַ ע מִ תְ גַּבֵּר בְּ כָ ל פַ עַם בְּ יוֹ תֵ ר ּ , מֵ אַ חַ ר שֶׁ אֵ ינוֹ מִ שְׁ תַ דֵ ל ומִ סְ תַ כֵּל ּ ּ ּ ּ לִ מְ צֹא הַ טוֹ ב שֶׁ בְּ תוֹ ּ ְך הַיְמֵ י־רַ ע בְּ עַצְ מָ ן , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה מִ תְ גַּבֵּ ר הָ רַ ע בְּ יוֹ תֵ ר , וְ עַל־כֵּן בֶּ אֱמֶ ת צְ רִ יכִ ין לִ זָהֵר ּ מְ אֹד מִ לִ הְ יוֹ ת בַּ עַל־חוֹ ב ּ . בִּ פְ רָ ט מִ י שֶׁ כְּ בָ ר חָ טָ א ופָ גַם ּ וְ לֹא כָ בַ שׁ אֶ ת יִצְ רוֹ , וְ הִ גְבִּ יר הָ רַ ע עַל הַ טוֹ ב ּ , וְ עַתָ ה ּ רוֹ צֶ ה לָשׁ וב אֶ ל הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ; וְ עִ קַ ר הַ תְ שׁ ובָ ה הוא ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י שֶׁ מוֹ צֵ א הַ טוֹ ב שֶׁ בְּ תוֹ ך הָ רַ ע בְּ עַצְ מוֹ ומַ אֲמִ ין ּ ְ ּ ּ בְּ עַצְ מוֹ שֶׁ עֲדַ יִן יֶשׁ בּ וֹ טוֹ ב וְיֶשׁ לוֹ תִ קְ וָה לָשׁ וב ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת " ובִ קַ שְׁ תֶ ם מִ שָׁ ם אֶ ת ה ּ ּ ּ ּ ' אֱלֹקֶ יך , "ָ מִ שָׁ ם דַ ּ ּ יְקָ א , מִ כָּ ל הַ מְ קוֹ מוֹ ת שֶׁ נִדַ ח שָׁ ם בֵּ ין הָ עַכּ ו ּ ּ ּ ּ . ם" עַל־כֵּן מִ י שֶׁ רוֹ צֶ ה לִ הְ יוֹ ת בַּ עַל־תְ שׁ ובָ ה ּ ּ , צָ רִ יך בְּ וַדַ אי לִ זָהֵר ּ ּ ְ ּ מִ לִ הְ יוֹ ת בַּ עַל־חוֹ ב . וְ עַל־כֵּן מְ כַ נֶה הַ כָּ תוב כָּ ל רִ שְׁ עַת ּ ּ הָ רָ שָׁ ע בְּ שֵׁ ם " לוֶה רָ שָׁ ע וְ כו , "'ּ כִּ י עִ קַ ר הָ רִ שְׁ עות נִמְ שָׁ ך ְ ּ ּ מֵ הִ תְ גַּבְּ רות הַ יְמֵ י־רַ ע עַל יְמֵ י־טוֹ ב ּ , שֶׁ מִ שָׁ ם כָּ ל ּ ּ הַ הַ לְ וָאוֹ ת וְעִ כּ וב הַ סִּ לוק ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן הִ זְהִ יר הַ כָּ תוב ּ : " אִ ם כֶּ סֶ ף תַ לְ וֶה וְ כו ּ ּ ', לֹא תִ הְ יֶה לוֹ כְּ נֹשֶׁ ה וְ כו , "'ּ כִּ י צְ רִ יכִ ין לְ רַ חֵ ם עַל הֶעָנִי לְ הוֹ צִ יאוֹ מִ כְּ לַל בַּ עַל חוֹ ב . ) לקוטי הלכות - הלכות הלואה ה ' - אותיות א ב ' ' לפי אוצר היראה - ממון ופרנסה (ה" פ – לֹא תִ הְ יֶה לוֹ כְּ נֹשֶׁ ה

Segment 100
HE:
יִשְׂ רָ אֵ ל הֵם רְ חוֹ קִ ים בְּ שָׁ רְ שָׁ ם לְ גַמְ רֵ י מִ תַ אֲוַת מָ מוֹ ן ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת עֲבוֹ דָ ה זָ ּ רָ ה , ּ אַ נְפִ ין חֲשׁ וֹ כִ ין ] פנים חשוכות , [ בְּ חִ ינַת מִ יתָ ה , כִּ י הֵם כְּ לולִ ים בְּ שִׁ בְ עִ ים ּ נֶפֶ שׁ שֶׁ ל בֵּ ית יַעֲקֹב , ומְ קֻ שָׁ רִ ים בְּ שִׁ בְ עִ ים אַ נְפִ ין נְהִ ירִ ין ּ ּ ּ

Segment 101
HE:
] פנים מאירות , [ שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת הַ הֵפֶ ך מִ תַ אֲוַת מָ מוֹ ן ּ ְ . וְ עַל־כֵּן יִשְׂ רָ אֵ ל הֵם רְ ח וֹ קִ ים מֵ הַ לְ וָאוֹ ת וְחוֹ בוֹ ת בְּ שָׁ רְ שָׁ ם , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " וְהִ לְ וִיתָ גּוֹ יִם רַ בִּ ים וְ אַ תָ ה לֹא ּ תִ לְ וֶה " , " וְ הַ עֲבַ טְ תָ גּוֹ יִם רַ בִּ ים וְ אַ תָ ה לֹא תַ עֲבֹט ּ ּ , " כִּ י חוֹ בוֹ ת וְ הַ לְ וָאוֹ ת הֵם עִ קַ ר תַ אֲוַת מָ מוֹ ן ּ ּ , שֶׁ הוא עֲבוֹ דָ ה ּ זָרָ ה שֶׁ נִקְ רֵ ּ את חוֹ בָ ה , וְ כָ ל הַ מִ תְ דַ בְּ קִ ין בָּ ה הֵם ּ ּ ּ בַּ עֲלֵי־חוֹ בוֹ ת תָ מִ יד ּ , כִּ י תַ אֲוַת מָ מוֹ ן הוא מֵ חֲמַ ת שֶׁ אֵ ין ּ ּ לוֹ אֱמונָה ובִ טָ חוֹ ן חָ זָק בְּ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ יָכוֹ ל לְ הַ זְמִ ין ּ ְ ּ ּ ּ ּ לוֹ פַ רְ נָסָ תוֹ בְּ סִ בָּ ה קַ לָה בְּ לִ י יְגִיעוֹ ת ּ ּ , ּומֵ חֲמַ ת זֶה ה ּוא רָ ץ אַ חַ ר פַ רְ נָסָ תוֹ תָ מִ יד בִּ יגִיעוֹ ת רַ בּ וֹ ת וְ כו ּ ּ ּ ', וְ הוא ּ מָ לֵא עַצְ בות ודְ אָ גָה ומָ רָ ה־שְׁ חֹרָ ה ּ ּ ּ , ּומַ רְ בֶּ ה לִ לְ ווֹ ת מָ מוֹ ן מֵ אֲחֵ רִ ים . וְ כָ ל זֶה נִמְ שָׁ ך מִ בְּ חִ ינַת זְמַ ן ְ , כִּ י הַ שֵׁ ם ּ יִתְ בָּ רַ ך הוא לְ מַ עְ לָה מִ ן הַ זְמַ ן ּ ּ ְ , וְ קֻ דְ שָׁ א־ בְּ רִ יך־הוא ּ ְ וְ אוֹ רַ יְתָ א וְיִשְׂ רָ אֵ ל כּ ֹלָא חַ ד ּ , וְ עַל־כֵּן יִשְׂ רָ אֵ ל הֵם גַּם־כֵּ ן לְ מַ עְ לָה מֵ הַ זְמָ ן ּ . וְ כָ ל עֲבוֹ דַ ת יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ זֶה הָ עוֹ לָם הַ גַּשְׁ מִ י , שֶׁ הוא בִּ בְ חִ ינַת זְמַ ן ומָ קוֹ ם ּ ּ , הַ כּ ֹל הוא רַ ק ּ שֶׁ יִזְכּ ו לְ הַ עֲלוֹ ת ולְ קַ שֵׁ ר בְּ ּ ּ ּ ּ חִ ינַת הַ זְמַ ן וְ הַ מָ קוֹ ם לִ בְ חִ ינַת ּ ּ לְ מַ עְ לָה מֵ הַ זְמַ ן וְ הַ מָ קוֹ ם ּ ּ , וְ לִ כְ לֹל אַ חַ ר הַ בְּ רִ יאָ ה בְּ קֹדֶ ם הַ בְּ רִ יאָ ה , וְ עִ קַ ר פְ גַם וְחֶ סְ רוֹ ן הַ בִּ טָ חוֹ ן נִמְ שָׁ ך מִ בְּ חִ ינַת ְ ּ ּ ּ הַ זְמַ ן וְ הַ מָ קוֹ ם ּ ּ , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך מַ שְׁ פִ יעַ שִׁ ּ ְ ּ פְ עוֹ הַ טוֹ ב תָ מִ יד בְּ לִ י הֶפְ סֵ ק רֶ גַע ּ ּ , רַ ק כְּ שֶׁ הַ שֶׁ פַ ע בָּ אָ ה לְ זֶה ּ הָ עוֹ לָם , מֻכְ רַ חַ ת לְ הִ תְ לַבֵּ שׁ בִּ בְ חִ ינַת מָ קוֹ ם וזְמָ ן ּ . וְ עַל־כֵּן אֵ ין הַ שֶׁ פַ ע וְ הַ פַ רְ נָסָ ה נִמְ שֶׁ כֶ ת כִּ י אִ ם בְּ מָ קוֹ ם ּ ּ וזְמַ ן יָדועַ ּ ּ , כַּ נִרְ אֶ ה בְּ חושׁ ּ ּ , ּ שֶׁ יֵ שׁ זְמַ ן שֶׁ הָ אָ דָ ם מַ רְ וִיחַ וְ כֵן לְ הֵפֶ ך ; ְ וְ כֵ ן בְּ מָ קוֹ ם , שֶׁ בְּ מָ קוֹ ם זֶה מַ רְ וִ יחִ ין ובְ מָ קוֹ ם ּ אַ חֵ ר לְ הֵפֶ ך . ְ ומֵ חֲמַ ת זֶה עִ קַ ר דַ אֲגַת הַ פַ רְ נָסָ ה ּ ּ ּ ּ , מֵ חֲמַ ת מִ סִּ בַּ ת הַ זְמַ ן שֶׁ לִ פְ עָמִ ים נִתְ עַכֵּב שֶׁ פַ ע פַ רְ נָסָ תוֹ ּ ּ ּ וְ הַ מָ קוֹ ם ּ , עַל־כֵּ ן הוא דוֹ אֵ ג מַ ה יאכַ ל לְ מָ חָ ר ּ ּ ) עיין עוד ' בטחון ', אות ד . ( וְ כָ ל מַ ה שֶׁ דוֹ אֵ ג בְּ יוֹ תֵ ר וְ רָ ץ אַ חַ ר ּ ּ פַ רְ נָסָ תוֹ ומִ תְ יַגֵּעַ בְּ יוֹ תֵ ר ּ ּ , אֲזַי נֶאֱחָ ז וְ נִתְ קַ שֵׁ ר בְּ יוֹ תֵ ר ּ בִּ בְ חִ ינַת זְמַ ן ומָ קוֹ ם ּ , וְ נִתְ רַ חֵ ק בְּ יוֹ תֵ ר מִ בְּ חִ ינַת שׁ ֹרֶ שׁ ּ הַ פַ רְ נָסָ ה , שֶׁ נִמְ שֶׁ כֶ ת מִ בְּ חִ ינַת לְ מַ עְ לָה מֵ הַ זְמַ ן וְ הַ מָ קוֹ ם ּ ּ ּ , וַאֲזַי פַ רְ נָסָ תוֹ בְּ דֹחַ ק יוֹ תֵ ר ּ , כִּ י כָּ ל הַ דוֹ חֵ ק אֶ ת הַ שָׁ עָ ה ּ ּ , הַ שָׁ עָה דוֹ חַ קְ תוֹ ּ ּ ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים . נִמְ צָ א שֶׁ עִ קַ ר פְ גַם ּ ּ תַ אֲוַת מָ מוֹ ן וְ דַ אֲגַת פַ רְ נָסָ ה הוא רַ ּ ּ ּ ק מִ בְּ חִ ינַת מָ קוֹ ם ּוזְמָ ן . וְ עַל־כֵּן עִ קַ ר פְ גַם תַ אֲוַת מָ מוֹ ן בְּ יוֹ תֵ ר הוא כְּ שֶׁ בָּ א ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י־זֶה לִ ידֵ י חוֹ בוֹ ת וְ הַ לְ וָאוֹ ת כַּ נַ ּ"ל , כִּ י כָּ ל הַ חוֹ בוֹ ת וְהַ לְ וָאוֹ ת הֵם אֲחוזִים בְּ יוֹ תֵ ר בִּ בְ חִ ינַת זְמַ ן ּ , כִּ י מִ סְּ תָ מָ א אֵ ין אָ דָ ם לוֶ ה מֵ חֲבֵ רוֹ לִ פְ רֹעַ לוֹ בְּ זוֹ הָ רֶ גַע ּתֵ כֶ ף , כִּ י סְ תַ ם הַ לְ וָאָ ה הוא ּ , שֶׁ לוֶה הַ יוֹ ם לִ פְ רֹעַ לוֹ ּ ּ לְ מָ חָ ר אוֹ אַ חַ ר זְמַ ן , אֲבָ ל לְ מַ עְ לָה מֵ הַ זְמַ ן אֵ יך שַׁ יָך ְ ְ ּ ּ

Segment 102
HE:
הַ לְ וָאָ ה , כִּ י אֵ ין שׁ ום דָ בָ ר שֶׁ יְעַכֵּב הַ שֶׁ פַ ע שֶׁ שׁ וֹ פֵ עַ ּ ּ ּ ּ ּ ּתָ מִ יד . וְ עַל ־כֵּן יִשְׂ רָ אֵ ל , שֶׁ הֵם בִּ בְ חִ ינַת לְ מַ עְ לָה מֵ הַ זְמַ ן ּ , הֵם רְ חוֹ קִ ים לְ גַמְ רֵ י בְּ שָׁ רְ שָׁ ם מֵ חוֹ בוֹ ת וְ הַ לְ וָאוֹ ת ; רַ ק לִ פְ עָמִ ים , כְּ שֶׁ בָּ א אֶ חָ ד לִ ידֵ י הַ לְ וָאָ ה , בִּ פְ רָ ט בְּ תֹקֶ ף הַ גָּלות ּ , שֶׁ אֻ מוֹ ת הָ עוֹ לָם נוֹ טְ לִ ין הַ שֶׁ פַ ע וְיִשְׂ רָ אֵ ל נִז ּ ּ ּ וֹ נִין ּ מִ תַ מְ צִ ית , עַל־כֵּן מֻכְ רָ ח אֶ חָ ד לָבוֹ א לִ פְ עָמִ ים לִ ידֵ י הַ לְ וָאָ ה . עַל־כֵּן הִ זְהִ ירָ ה הַ תוֹ רָ ה ּ : " לֹא תִ הְ יֶה לוֹ כְּ נֹשֶׁ ה , " שֶׁ אִ ם יוֹ דֵ עַ שֶׁ אֵ ין לוֹ לְ פָ רְ עוֹ אָ סור לְ נָגְשׂ וֹ ּ , כִּ י מֵ אַ חַ ר שֶׁ מַ אֲמִ ינִים בְּ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ הוא ּ ְ ּ ּ לְ מַ עְ לָה מֵ הַ זְמַ ן ּ , וְ הַ שֶׁ פַ ע מֵ אִ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך לְ בַ ד ְ ּ ּ , נִמְ צָ א שֶׁ הַ שֶׁ פַ ע שֶׁ תָ בוֹ א ּ ּ לְ אַ חַ ר זְמַ ן כְּ בָ ר הִ יא מוכֶ נֶת וְ נִמְ שֶׁ כֶ ת גַּם עַכְ שָׁ ו ּ , רַ ק שֶׁ צְ רִ יכִ ין לְ הַ מְ תִ ין עֲדַ יִן עַד שֶׁ תָ בוֹ א בְּ עִ תָ ה ּ ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " וְ אַ תָ ה נוֹ תֵ ּ ן לָהֶם אֶ ת אָ כְ לָם בְּ עִ תוֹ , " ּ עַל־כֵּן מַ ה שֶׁ הוא מַ לְ וֶה לַחֲבֵ רוֹ אֵ ין זֶה הַ לְ וָאָ ה כְּ לָל ּ ּ , רַ ק כְּ מוֹ ּ ּ חִ לוף , שֶׁ מַ חֲלִ יף הַ שְׁ פָ עָתוֹ שֶׁ תָ בוֹ א בֶּ טַ ח לְ אַ חַ ר זְמַ ן עִ ם ּ ּ ּ שִׁ פְ עוֹ שֶׁ ל הַ מַ לְ וֶה שֶׁ נִמְ שְׁ כָ ה לוֹ כְּ בָ ר ּ ּ , וְ עַל־כֵּן אֵ ין נִקְ רָ א לוֶה ובַ עַל־חוֹ ב כְּ לָל ּ , וְ עַל־כֵּן אָ סור לְ נָגְשׂ וֹ ּ , כִּ י צְ רִ יכִ ין לְ רַ חֵ ם עָ לָיו לְ הַ עֲלוֹ תוֹ מִ בְּ חִ ינַת לוֶה ובַ עַל־חוֹ ב ּ , שֶׁ זֶה אֵ ינוֹ שַׁ יָך לְ בַ ר־יִשְׂ רָ אֵ ל כְּ לָל כַּ נַ ּ ּ ְ ּ . ל" וְזֶה בְּ חִ ינַת חֹמֶ ר אִ סּ ור רִ בִּ ית ּ , כִּ י כְּ שֶׁ נוֹ טֵ ל שָׂ כָ ר בְּ ּ עַד זְמַ ן הַ מְ תָ נַת ּ מְ עוֹ תָ יו , בָּ זֶה עוֹ קֵ ר ומַ פְ רִ יד חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם הַ הַ שְׁ פָ עָה ּ ּ מִ שָׁ רְ שָׁ ה ּ ּ , שֶׁ הִ וא בִּ בְ חִ ינַת לְ מַ עְ לָה מֵ הַ זְמַ ן ּ , שֶׁ זֶה עִ קַ ר ּ ּ פְ גַם הָ עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה שֶׁ ל תַ אֲוַת מָ מוֹ ן ּ ּ , ּ שֶׁ תוֹ לֶה הַ כּ ֹל בִּ זְמַ ן , וְ אֵ ינוֹ מַ אֲמִ ין חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם שֶׁ הַ שֶׁ פַ ע יוֹ רֵ ד מִ לְ מַ עְ לָה ּ בִּ בְ חִ ינַת לְ מַ עְ לָה מֵ הַ זְמַ ן ּ , כִּ י אִ ם הוא מַ אֲמִ ין בָּ זֶה ּ , ּ שׁ וב אֵ ינוֹ נִקְ רָ א בְּ שֵׁ ם הַ לְ וָאָ ה כְּ לָל . וְזֶה : " אַ ל תִ קַ ח מֵ אִ תוֹ ּ ּ ּ נֶשֶׁ ך וְ תַ רְ בִּ ית וְחֵ י אָ חִ יך עִ מָ ך ְ ָ ְ ּ , " כִּ י צְ רִ יכִ ין לְ שַׁ בֵּ ר ּתַ אֲ וַת מָ מוֹ ן , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ לְ וָאָ ה ּ , בְּ חִ ינַת רִ בִּ ית , בְּ חִ ינַת עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה , חֹשֶׁ ך , ְ מִ יתָ ה ; רַ ק לְ הַ אֲמִ ין בְּ הַ שֵׁ ם ּ יִתְ בָּ רַ ך , ְ שֶׁ כָּ ל הַ שֶׁ פַ ע מֵ אִ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , ומַ ה שֶׁ הָ יָה יָכוֹ ל ּ ּ לְ הַ רְ וִיחַ בְּ מָ מוֹ ן זֶה שֶׁ מַ לְ וֶה לַחֲבֵ רוֹ ּ יַ , זְמִ ין לוֹ הַ שֵׁ ם ּ יִתְ בָּ רַ ך בְּ כִ פְ לַיִם מִ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר ּ ְ , " כִּ י מַ לְ וֵה ה ' חוֹ נֵן דָ ל ּ , "'ּ וְ כו וֶאֱמונָה הוא אוֹ ר הַ פָ נִים ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת חַ יִים ּ . וְזֶה : " וְחֵ י אָ חִ יך עִ מָ ך ְ ָ ּ , " וְחֵ י דַ יְקָ א . ) לקוטי הלכות -

Segment 103
HE:
הלכות רבית ג ' לפי אוצר היראה - ממון ופרנסה- (ו" מ

Segment 104
HE:
לֹא תִ הְ יֶה לוֹ כְּ נֹשֶׁ ה

Segment 105
HE:
) שמות כב , ( כד עִ קַ ר הָ עֲנִיות וִיגִיעוֹ ת וְטִ רְ דַ ת הַ פַ רְ נָסָ ה נִמְ שָׁ ך מִ בְּ חִ ינַת ְ ּ ּ ּ ּ ּ הִ תְ גַּבְּ רות הַ כָּ בֵ ד עַל הַ מֹחַ עַל יְדֵ י פְ גַם תַ אֲוַת אֲכִ ילָה ּ ּ ּ ּ , שֶׁ עַל יְדֵ י זֶה הַ כָּ בֵ ד נִזוֹ ן תְ חִ לָה ּ ּ ּ , וְ אָ ז נוֹ טְ לִ ין כָּ ל הַ שֶׁ פַ ע ּ הָ אֻ מוֹ ת שֶׁ אֲחִ יזָתָ ם בַּ כָּ בֵ ד וְיִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ אֲחִ יזָתָ ם בַּ מֹחַ ּ ּ חֲסֵ רִ ים פַ רְ נָסָ ה וְ הֵם בַּ עֲנִיות ובְ דַ חְ קות ּ ּ ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ עַל יְדֵ י אֲכִ ילַת עֵץ הַ דַ עַת נִגְזַר בְּ עִ צָ בוֹ ן תאכְ לֶנָה ּ ּ ּ ּ ּ ', ּ וְ כו וְ עַל כֵּן הָ עֲ נִיות מַ עֲבִ יר עַל דַ עַת קוֹ נוֹ כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ ּ ּ ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ , ל" ּ כִּ י הָ עֲנִיות בָּ א מֵ הִ תְ גַּבְּ רות הַ כָּ בֵ ד עַל ּ ּ ּ הַ מֹחַ וְ הַ דַ עַת ּ ּ , וְכָ ל מַ ה שֶׁ מִ תְ גַּבֵּ ר יוֹ תֵ ר הָ עֲנִיות ּ ּ ּ ּ , נֶחְ לַשׁ הַ דַ עַת בְּ כָ ל פַ עַם יוֹ תֵ ר ּ ּ , וְ עַל־יְדֵ י זֶה מִ תְ גַּבֵּ ר חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם שְׁ לִ יטַ ת הַ כָּ בֵ ד בְּ יוֹ תֵ ר , ומִ תְ גַּבֵּ ר עַל יְדֵ י זֶה הָ עֲנִיות ּ ּ ּ בְּ יוֹ תֵ ר , וְ נֶחְ לַשׁ הַ דַ עַת עוֹ ד יוֹ תֵ ר וְ כו ּ ּ . ' וְזֶהו שֶׁ עַל פִ י רֹב ּ ּ הָ עֲנִיִים הֵם בְּ כַ עַס ּ , כִּ י הַ כַּ עַס הוא בְּ חִ ינַת כָּ בֵ ד כּ וֹ עֵס ּ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת עֲנִי ּ ּ ּות , וְזֶה שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל בָּ תַ ר עַנְיָא עֲנִיותָ א אָ זִיל ּ ] העניות הולכת אחר העני , [ כִּ י כֵן חוֹ זֵר חָ לִ ילָה כַּ נַ . ל"ּ וְעַל כֵּן זֶה שֶׁ מְ רַ חֵ ם עַל הֶ עָ נִי ּ ומַ שְׁ פִ יעַ לוֹ פַ רְ נָסָ ה ּ ּ ּ , הוא מְ חַ יֶה נַפְ שׁ וֹ מַ מָ שׁ ומַ רְ חִ יב ּ ּ ּ ּ דַ עְ תוֹ ּ ּ וְ , עַל יְדֵ י זֶה מִ תְ גַּבֵּ ר הַ דַ עַת עַל הַ כָּ בֵ ד ּ , וְ כָ ל מַ ה שֶׁ נִכְ נַע הַ כָּ בֵ ד מִ תְ גַּבֵּ ר הַ דַ עַת בְּ יוֹ תֵ ר ּ ּ ּ , עַד שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה יָכוֹ ל לְ הִ תְ בַּ טֵ ל הָ עֲנִיות לְ גַמְ רֵ י ּ ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת מִ צְ וַת גְּמִ ילות חֲסָ דִ ים שֶׁ גְּדוֹ לָה מִ ן הַ צְ דָ קָ ה ּ ּ , כִּ י גְּמִ ילַת חֲסָ דִ ים הִ יא שֶׁ מַ לְ וֶה לוֹ אֵ יזֶה סַ ך הָ גון שֶׁ יוכַ ל לַעֲשׂ וֹ ת ּ ּ ּ ְ ּ בּ וֹ אֵ יזֶה עֵסֶ ק לְ הַ רְ וִיחַ פַ רְ נָסָ תוֹ מִ יגִיעַ כַּ פוֹ ּ ּ , וְ עַל־יְדֵ י זֶה שֶׁ מַ חֲזִיק בּ וֹ ומַ רְ חִ יב דַ עְ תוֹ בַּ מֶ ה שֶׁ מַ לְ וֶה לוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , עַל יְדֵ י זֶה נִכְ נַע הַ כָּ בֵ ד וְ , אָ ז נִתְ גַּדֵ ל הַמֹחַ בְּ יוֹ תֵ ר ּ ּ , וְ אָ ז נִכְ נַע הַ כָּ בֵ ד בְּ יוֹ תֵ ר וְ כֵ ן חוֹ זֵר חָ לִ ילָה לְ טוֹ ב , עַד שֶׁ יָכוֹ ל עַל־יְדֵ י זֶה ּ לְ בַ טֵ ל הָ עֲנִיות לְ גַמְ רֵ י ּ ּ ּ . וְזֶה שֶׁ הִ זְהִ ירָ ה הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ עַל הַ מַ לְ וֶה שֶׁ לֹא יִהְ יֶה לוֹ כְּ נוֹ שֶׁ ה ּ ּ , בִּ כְ דֵ י שֶׁ לֹא לְ הַחְ לִ ישׁ ּ דַ עְ תוֹ ּ ּ , וְ לֹא יִהְ יֶה בִּ בְ חִ ינַת עֶבֶ ד לוֶה וְ כו ' ּ ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת הִ תְ גַּבְּ רות הַ כָּ בֵ ד בְּ חִ ינַת תִ כְ בַּ ד הָ עֲבוֹ דָ ה ּ ּ , רַ ק לְ הִ תְ נַהֵג עִ מוֹ כְּ אִ לו לֹא לָוָה מִ מֶ נו כְּ לָל וְ לֹא יִהְ יֶה לוֹ כְּ נוֹ שֶׁ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כְּ דֵ י לְ הַ צִ י ּ לוֹ מִ בְּ חִ ינַת עַבְ דות ולְ הַ כְ נִיעַ בְּ חִ ינַת הַ כָּ בֵד ּ ּ כְּ דֵ י לְ בַ טֵ ל הָ עֲנִיות מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ ּ , כִּ י עַל יְדֵ י זֶה יוכַ ל הַ לוֶה ּ ּ לִ זְכּ וֹ ת לְ הַ רְ חִ יב יָדוֹ , וְ לִ פְ רֹעַ לְ הַ מַ לְ וֶה אֶ ת חוֹ בוֹ ולְ הִ נָצֵל ּ ּ ּ מִ ן הָ עֲנִיות לְ גַמְ רֵ י כַּ נַ ּ ּ ּ "ל. ) לקוטי הל כות - הלכות פסח ו ' לפי אוצר היראה – צדקה - (ט" י

Segment 106
HE:
כִּ י תִ רְ אֶ ה חֲמוֹ ר שׂ ֹנַאֲך ָ ) שמות (ה , כג ... וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" שׂ ֹנַאֲך , ָ שֶׁ עָבַ ר עֲבֵ רָ ה וְ כו . 'ּ וְזֶהו : ּ רֹבֵ ץ תַ חַ ת מַ שָׂ אוֹ ּ ּ , שֶׁ קָ שֶׁ ה לְ הַ גְבִּ יהוֹ ולְ הַ עֲלוֹ תוֹ מִ גֹּדֶ ל ּ ּ הַ מַ שׂ ּ ּ אוֹ י שֶׁ מֻנָח עָ לָיו שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מַ שׂ אוֹ י הָ עֲוֹ נוֹ ת ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת כְּ מַ שָׂ א כָ בֵ ד יִכְ בְּ דו וְ כו ּ ּ ּ . ' וְ עַל־כֵּן יָכוֹ ל לִ הְ יוֹ ת שֶׁ יַעֲלֶה עַל דַ עְ תְ ך לַחְ דֹל מֵ עֲזֹב לוֹ בְּ חִ ינַת וְחָ דַ לְ תָ ּ ּ ּ ּ ָ ּ מֵ עֲזֹב לוֹ , כִּ י יִדְ מֶ ה לְ ך שֶׁ קָ שֶׁ ה לְ הַ עֲלוֹ ּ ָ תוֹ מִ גֹּדֶ ל הַ מַ שׂ אוֹ י שֶׁ עָ לָיו ּ ּ , אֲבָ ל ה ' יִתְ בָּ רַ ך רַ חום וְחַ נון וְרַ חֲמָ יו ּ ּ ּ ְ רַ בִּ ים מְ אֹד , עַל־כֵּן הִ זְהִ יר בְּ רַ חֲמָ יו עָזֹב תַ עֲזֹב עִ מוֹ ּ ּ , שֶׁ אֲפִ לו נֶפֶ שׁ כָּ זֹאת צְ רִ יכִ ין לַעֲזֹב וְלַעְ זֹר לְ הִ שְׁ תַ דֵ ל ּ ּ ּ ּ בְּ כָ ל כּ ֹחוֹ לְ הַ גְבִּ יהַ ולְ ּ ּ הַ עֲלוֹ תוֹ , כִּ י יֵשׁ לְ הַ צַ דִ יק כּ ֹחַ כָּ זֶה ּ ּ . וְזֶהו ּ ' ' ּ עִ מוֹ ּדַ יְקָ א , כְּ מוֹ שֶׁ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ : ל" יָכוֹ ל אֲפִ לו ּ ּ יָשַׁ ב לוֹ וְ אָ מַ ר הוֹ אִ יל וְ עָ לֶיך מִ צְ וָה וְ כו ּ ָ '? תַ לְ מוד לוֹ מַ ר ּ ּ : ' ּ עִ מוֹ ', הַ יְנו כִּ י בְּ וַדַ אי מִ צְ וָה גְּדוֹ לָה לְ ּ ּ הִ טָ פֵ ל עִ מוֹ וְ לַעְ זֹר ּ ּ לוֹ גַּם־כֵּן לְ הַ עֲלוֹ ת ולְ חַ דֵ שׁ נַפְ שׁ וֹ ּ ּ , אֲבָ ל כָּ ל זֶה עִ מוֹ ּ , דְ הַ יְנו כְּ שֶׁ הוא בְּ עַצְ מוֹ רוֹ צֶ ה גַּם־כֵּן לַעֲסֹק בָּ זֶה לְ רַ חֵ ם ּ ּ ּ עַל עַצְ מוֹ לְ הִ שְׁ תַ דֵ ל בְּ תַ קָ נַת נַפְ שׁ וֹ לְ סַ לֵק הַ מַ שׂ אוֹ י ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ גְּדוֹ לָה שֶׁ עָ לָיו רַ ק שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לוֹ בְּ עַצְ מוֹ וְ הוא מְ צַ פֶ ה ּ ּ

Segment 107
HE:
ֹלְ מִ י שֶׁ יַעְ זֹר לוֹ לָזֶה אֲזַי מִ צְ וָה גְּדוֹ לָה לַעְ זֹר לוֹ בְּ כָ ל כּ ֹחו ּ לְ הִ טָ פֵ ל עִ מוֹ לְ הַ עֲלוֹ תוֹ ּ ּ , כִּ י יֵשׁ כּ ֹחַ לְ חַ דֵ שׁ נַפְ שׁ וֹ גַּם־כֵּן ּ אִ ם הוא בְּ עַצְ מוֹ יֶשׁ לוֹ אֵ יזֶה רָ צוֹ ן אֲ ּ ּ מִ תִ י לָזֶה לַעֲסֹק בְּ תִ קון נַפְ שׁ וֹ ּ ּ , אֲבָ ל אִ ם רוֹ צֶה לְ סַ לֵק עַצְ מוֹ לְ גַמְ רֵ י וְ אֵ ינוֹ ּ רוֹ צֶ ה לְ הִ שְׁ תַ דֵ ל בְּ תִ קון נַפְ שׁ וֹ כְּ לָל ּ ּ ּ ּ , רַ ק רוֹ צֶ ה שֶׁ הַ צַ דִ יק ּ ּ בְּ עַצְ מוֹ יַעֲשֶׂ ה הַ כּ ֹל עֲבורוֹ וְ הוא לֹא יַעֲשֶׂ ה כְּ לָל וְ לֹא ּ ּ יִשְׁ תַ דֵ ל בָּ ּ ּ זֶה כְּ לָל , אֲזַי בְּ וַדַ אי אֵ ין הַ צַ דִ יק צָ רִ יך לַעֲסֹק ְ ּ ּ ּ ּ עִ מוֹ , כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לַעְ זֹר לוֹ כְּ שֶׁ אֵ ינוֹ רוֹ צֶ ה לַעֲסֹק בְּ עַצְ מוֹ בְּ תִ קונוֹ כְּ לָל ּ ּ , וכְ מוֹ שֶׁ אָ מַ ר אֲדוֹ נֵנו מוֹ רֵ נו וְרַ בֵּ נו ּ ּ ּ ּ "זַ ל לְ אֶ חָ ד : אַ תָ ה בִּ לְ עָ דַ י אֵ ינְך יָכוֹ ל לַ ָ ּ עֲשׂ וֹ ת כְּ לָל ) דְ הַ יְנו לְ תַ קֵ ן נַפְ שׁ וֹ בְּ עַצְ מוֹ ּ ּ ּ ( אֲבָ ל גַּם אֲנִי בִּ לְ עָ דֶ יך אֵ ינִי ָ יָכוֹ ל לַעֲשׂ וֹ ת דָ בָ ר ּ , הַ יְנו שֶׁ אִ ם אַ תָ ה לֹא תַ עֲשֶׂ ה כְּ לָל ּ ּ ּ בְּ וַדַ אי אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ י לַעֲשׂ וֹ ת עֲבורְ ך הַ כּ ֹל ָ ּ ּ , כִּ י הָ אָ דָ ם ּ הוא בַּ עַל בְּ חִ ירָ ה וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ עֲלוֹ תוֹ כִּ י אִ ם כְּ שֶׁ יֶשׁ ּ לוֹ אֵ יזֶה הִ תְ עוֹ רְ רות מֵ עַצְ מוֹ וְזֶהו ּ ּ : יָכוֹ ל אֲפִ לו יָשַׁ ב לוֹ ּ ּ '? ּ וְ כו תַ לְ מוד ּ ּ לוֹ מַ ר : עִ מוֹ וְ כו ּ ּ ) . ' לקוטי הלכות - הלכות אבידה ומציאה ג ' - (ו" ט

Segment 108
HE:
כִּ י תִ רְ אֶ ה חֲמוֹ ר שׂ ֹנַאֲך רֹבֵ ץ תַ חַ ת ּ ָ ּ מַ שָׂ אוֹ וְ חָ דַ לְ תָ מֵ עֲזֹב לוֹ ּ

Segment 109
HE:
עָזֹב תַ עֲזֹב עִ מוֹ ּ ּ

Segment 110
HE:
) שמות (ה , כג וְזֶה מְ רֻ מָ ז בַּ מִ צְ וָה הַ נַ ּ ּ ּ " ל כִּ י שׂ וֹ נֵא פֵ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ ל " שֶׁ זֶהו מִ י שֶׁ רָ אָ ה אוֹ תוֹ שֶׁ עָבַ ר עֲבֵ רָ ה וְזֶהו בְּ חִ ינַת רֹבֵץ ּ ּ ּ תַ חַ ת מַ שָׂ אוֹ כִּ י מִ תְ גַּבֵּ ר עָ לָיו כּ ֹבֶ ּ ּ ד הַ מַ שׂ אוֹ י שֶׁ הוא ּ ּ ּ הַ מַ שׂ אוֹ י שֶׁ ל עָוֹ ן ומֵ חֲמַ ת זֶה הוא רוֹ בֵ ץ תַ חַ ת מַ שָׂ אוֹ כִּ י ּ ּ ּ ּ ּ ּ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לוֹ לִ שָׂ א כְּ לָל מַ שׂ אוֹ י כָּ זוֹ ּ ּ . וְזֶהו כִּ י תִ רְ אֶ ה ּ חֲמוֹ ר שׂ ֹנַאֲך רֹבֵ ץ וְ כו ּ ָ ' כִּ י הִ תְ גַּבְּ רות הֶ עָוֹ ן הוא ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת הַ חֹמֶ ר וְרוחַ ּ הַ בַּ הֲמִ יות כִּ י כְּ שֶׁ מִ תְ גַּבֵּ ר חַ ס ּ ּ ּ וְ שָׁ לוֹ ם הַ מַ שׂ אוֹ י שֶׁ ל עָוֹ ן אֲזַי אֵ ינוֹ נִקְ רָ א בְּ שֵׁ ם אָ דָ ם כִּ י ּ ּ עִ קַ ר הָ אָ דָ ם הוא הַ דַ עַת רַ ק הוא בְּ חִ ינַת חַ יָה בִּ דְ מות ּ ּ ּ ּ ּ ּ אָ דָ ם כַּ מְ בֹאָ ר בַּ מַ אֲמָ ר ּ " כִּ י מְ רַ חֲמָ ם יְנַהֲגֵם " ) לקוטי מוהר ן ב " '- סימן ז '( ּ עַיֵן שָׁ ם . וְ הִ זְהִ ירָ ה הַ תוֹ רָ ה עַל כָּ ל ּ אֶ חָ ד שֶׁ יִרְ אֶ ה אֶ ת חֲבֵ רוֹ שֶׁ הִ תְ גַּבֵּ ר עָלָיו חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ הַ מַ שׂ אוֹ י שֶׁ ל עָוֹ ן כִּ י רַ ק זֶה נִקְ רָ א מַ שׂ אוֹ י כַּ נַ ּ ּ ּ ּ "ל, אֲזַי אָ סור לוֹ לְ הַ עְ לִ ים עַיִן רַ ק מֻטָ ל עָ לָיו לְ רַ חֵ ם עַל חֲבֵ ּ ּ רוֹ וְ לַעְ זֹר לוֹ לְ קַ יֵם עָזֹב תַ עֲזֹב עִ מוֹ כִּ י זֶה מֻטָ ל עַל כָּ ל אֶ חָ ד ּ ּ ּ ּ מִ יִשְׂ רָ אֵ ל לְ רַ חֵ ם עַל חֲבֵ רוֹ בָּ רַ חֲמָ נות הָ אֲמִ תִ ית הַ גָּדוֹ ל ּ ּ ּ מִ כָּ ל מִ ינֵי רַ חֲמָ נות דְ הַ יְנו לַעְ זֹר לוֹ לְ פָ רֵ ק מֵ עָ לָיו ּ ּ ּ הַ מַ שׂ אוֹ י הַ כָּ בֵ ד שֶׁ ל עָוֹ ן אֲשֶׁ ר אִ ּ ּ י אֶ פְ שָׁ ר לוֹ לִ שָׂ א כְּ לָל ּ ּ מַ שׂ אוֹ י כָּ בֵ ד כָּ זוֹ . כִּ י כָּ ל אֶ חָ ד מְ חֻיָב לְ הִ שְׁ תַ דֵ ל ּ ּ ּ לְ הַ שְׁ גִּיחַ עַל חֲבֵ רוֹ לְ דַ בֵּ ר עִ מוֹ בְּ יִרְ אַ ת שָׁ מַ יִם לְ הוֹ צִ יאוֹ ּ מֵ הַ מַ שׂ אוֹ י הַ כָּ בֵ ד שֶׁ ל עֲוֹ נוֹ ת שֶׁ הוא כָּ בֵ ד מִ כָּ ל ּ ּ ּ הַ מַ שָׂ אוֹ ת שֶׁ זֶה עִ קַ ּ ּ ּ ּ ר הָ רַ חֲמָ נות ּ , וְזֶהו עָזֹב תַ עֲזֹב עִ מוֹ ּ ּ ּ ... וּ מִ י שֶׁ זוֹ כֶ ה לָצֵ את מִ מַ שׂ אוֹ י הַ כָּ בֵ ד שֶׁ ל עֲוֹ נוֹ ת וְזוֹ כֶה ּ ּ ּ לְ דַ עַת , כְּ מוֹ כֵן פַ רְ נָסָ תוֹ מְ עוֹ פֶ פֶ ת לוֹ בְּ נָקֵ ל כִּ י מִ שָׁ ם ּ ּ עִ קַ ר הַ פַ רְ נָסָ ה ּ ּ . וְ כֵן לְ הֵפֶ ך חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם מִ י שֶׁ מִ תְ גַּבֵּ ּ ְ ר עָ לָיו חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם הַ מַ שׂ אוֹ י שֶׁ ל עָוֹ ן וְ אֵ ין בּ וֹ דַ עַת חַ ס ּ ּ ּ וְ שָׁ לוֹ ם אֲזַי פַ רְ נָסָ תוֹ בָּ אָ ה לוֹ בִּ כְ בֵ דות גָּדוֹ ל ובִ יגִיעָה ּ ּ ּ גְּדוֹ לָה מְ אֹד , בִּ בְ חִ ינַת : שָׁ טו הָ עָם וְ לָקְ טו ּ ּ — בִּ שְׁ טותָ א ּ , אֲזַי וְטָ חֲנו בָ רֵ חַ יִם אוֹ דָ כו בַּ מְ דֹ ּ ּ ּ כָ ה , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת כְּ בֵ דות הַ פַ רְ נָסָ ה לְ מִ י שֶׁ לֹא גֵּרֵ שׁ הָ רוחַ שְׁ טות ּ ּ ּ ּ ּ , כַּ מובָ א ּ ּ בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ שֶׁ מְ רַ מֵ ז עַל כְּ בֵ דות הַ פַ רְ נָסָ ה לְ מִ י שֶׁ אֵ ין ּ ּ ּ ּ ּ ּ בּ וֹ דַ עַת ּ .. . נִמְ צָ א שֶׁ עִ קַ ר כְּ בֵ דַ ת וְעֹל הַפַ רְ נָסָ ה הוא מֵ חֲמַ ת כְּ בֵ דַ ת ּ ּ ּ ַה ּ ּ מַ שׂ אוֹ י שֶׁ ל עֲוֹ נוֹ ת . וְזֶהו בְּ חִ ינַת כִּ י תִ רְ אֶ ה חֲמוֹ ר ּ שׂ ֹנַאֲך רֹבֵ ץ תַ חַ ת מַ שָׂ אוֹ שֶׁ כָּ בֵ ד עָלָיו הַ מַ שׂ אוֹ י שֶׁ ל ּ ּ ּ ּ ָ מָ מוֹ נוֹ ופַ רְ נָסָ תוֹ וְיֶשׁ לוֹ יִסּ ורִ ים וכְ בֵ דות גָּדוֹ ל וְזֶה ּ ּ ּ ּ נִמְ שָׁ ך רַ ק מִ מַ שׂ אוֹ י הַ כָּ בֵ ד שֶׁ ל עֲוֹ נוֹ ת ּ ּ ְ , וְזֶ ּ הו בְּ חִ ינַת שׂ נַאֲך כִּ י אֵ ין שׂ וֹ נֵא אֶ לָא זֶה שֶׁ עָבַ ר עֲבֵ רָ ה כְּ מוֹ ּ ָ שֶׁ פֵ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ . ל" וְ הִ זְהִ ירָ ה הַ תוֹ רָ ה לִ בְ לִ י לַחְ דֹל ּ ּ מֵ עֲזֹב לוֹ רַ ק צְ רִ יכִ ין לַעֲזֹב מִ לֵב מַ ה שֶׁ עָ שָׂ ה וְ לַ ּ ּ עְ זֹר לוֹ ... ) לקוטי הלכות – הלכות פריקה וטעינה ' ב- באמצע (

Segment 111
HE:
וְ שֵׁ ם אֱלֹהִ ים אֲחֵ רִ ים

Segment 112
HE:
) שמות ( יג , כג הַ שֶׁ פַ ע שֶׁ ל יִשְׂ רָ אֵ ל יוֹ רֶ דֶ ת דֶ רֶ ך הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ְ , מֵ חֲמַ ת שֶׁ מַ אֲמִ ינִים בְּ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ובוֹ טְ חִ ים בּ וֹ לְ בַ ד ְ ּ ּ ּ , ומְ כַ וְ נִים ּ ּ דַ עְ תָ ם וְ עֵינֵיהֶם רַ ק אֵ לָיו יִתְ בָּ רַ ך לְ בַ ד ְ ּ ּ , בְּ לִ י שׁ ום נְטִ יָה ּ ּ לְ צַ ד אַ חֵ ר , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם . וכְ מוֹ ־כֵן הוא יִתְ בָּ רַ ך מַ שְׁ גִּיחַ ְ ּ ּ עָ לֵינו בְּ הַ שְׁ גָּחָ ה שְׁ לֵמָ ה ּ , וְאֵ ין לְ הַ קְ לִ פָ ה שׁ ום יְנִיקָ ה ּ ּ ּ מֵ הַ שְׁ פָ עָ תֵ נו ּ ּ . אֲבָ ל הָ עַכּ ו ּ" ם וְ הָ רְ שָׁ עִ ים הַ כּ וֹ פְ רִ ים אֵ ינָם מַ אֲמִ ינִים בְּ הַ שְׁ גָּחַ ת הַ שֵׁ ּ ם יִתְ בָּ רַ ך בִּ שְׁ לֵמות ּ ְ , כִּ י אֵ ינָם מְ צַ מְ צְ מִ ין עֵינֵי דַ עְ תָ ם לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך לְ בַ ד ְ ּ ּ , וְנִתְ פַ זֵר ּ ּ הָ רְ אות שֶׁ לָהֶם לִ צְ דָ דִ ין ּ ּ , מֵ חֲמַ ת שֶׁ הוֹ לְ כִ ין אַ חַ ר דַ עְ תָ ם ּ ּ הַ חֲסֵ רָ ה הָ אֱנוֹ שִׁ ית , וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לָהֶם לְ הַ שִׂ יג אֵ יך הַ שֵׁ ם ּ ּ ְ יִתְ בָּ רַ ך ְ , שֶׁ הוא מְ רוֹ מָ ם ומְ נֻשָׂ א כָּ ל־כָּ ך ְ ּ ּ ּ , יַשְׁ גִּיחַ בְּ הַ שְׁ גָּחָ תוֹ הַ פְ רָ טִ ית עַל כָּ ל הַ שְׁ פָ לִ ים ּ ּ , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה כּ וֹ פְ רִ ים בְּ כָ ל הַ תוֹ רָ ה כֻּלָה ּ ּ ּ , רַ חֲמָ נָא לִ צְ לַן ּ , ומִ זֶה בָּ אִ ין ּ ּ כָּ ל הַ כְּ פִ ירוֹ ת וְ כָ ל הָ עֲבוֹ דוֹ ת זָרוֹ ת שֶׁ בַּ ד ּ וֹ רוֹ ת הַ קוֹ דְ מִ ין ּ , וכְ מוֹ ־כֵן כָּ ל הַ טָ עֻיוֹ ת שֶׁ ל הַ כּ וֹ פְ רִ ים שֶׁ בַּ דוֹ רוֹ ת הַ לָלו ּ ּ ּ ּ ּ ּ , וְ כָ ל זֶה מֵ חֲמַ ת שֶׁ בְּ דַ עַת הָ אָ דָ ם אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ שִׂ יגוֹ ּ יִתְ בָּ רַ ך , ְ רַ ק עַל־יְדֵ י אֱמונָה ּ . וְזֶה עִ קַ ר שְׁ לֵמות הַ דַ עַת ּ ּ ּ , לֵידַ ע שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ בִ ין ולְ הַ שִׂ יג כְּ לָל דְ רָ כָ יו ּ ּ ּ וְ הַ נְהָ גוֹ תָ יו יִתְ בָּ רַ ך , ְ וְ לִ סְ מֹך רַ ק עַל הָ אֱמונָה שֶׁ מָ סְ רו ּ ּ ּ ְ לָנו אֲבוֹ תֵ ינו וְרַ בּ וֹ תֵ ינו הַ קְ דוֹ שִׁ ים שֶׁ שִׁ בְּ רו אֶ ת גּופָ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ לְ גַמְ רֵ י , עַד שֶׁ נִגְלָה אֲלֵיהֶם הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , וְ הִ שִׂ יגו אֶ ת ּ ּ אֱמ ונָתֵ נו הַ שְׁ לֵמָ ה עַל־פִ י נְבואָ ה וְרוחַ ־הַ קֹדֶ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , וְ לֹא בְּ דַ עַת הָ אֱנוֹ שִׁ י הַחֲסֵ רָ ה . וְ הָ עַכּ ו ּ" ם וְ הַ כּ וֹ פְ רִ ים הַ נַ , ל"ּ מֵ חֲמַ ת שֶׁ אֵ ין לָהֶם אֱמונָה ּ , וְ אֵ ינָם מְ כַ וְ נִין ומְ צַ מְ צְ מִ ין ּ ּ דַ עְ תָ ם לְ הָ בִ ין ולְ הַ שְׂ כִּ יל שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ ּ ּ ּ בִ ין דְ רָ כָ יו ּ וְ הַ נְהָ גוֹ תָ יו יִתְ בָּ רַ ך , ְ עַל־יְדֵ י־זֶה אֵ ינָם יְכוֹ לִ ים לְ הַ גִּיעַ בְּ עֵינֵי דַ עְ תָ ם אֵ לָיו יִתְ בָּ רַ ך בְּ עַצְ מוֹ בֶּ אֱמֶ ת ְ ּ , רַ ק הָ רְ אות ּ שֶׁ לָהֶם נִתְ פַ זֵר לִ צְ דָ דִ ין ּ ּ ּ , כְּ מוֹ מַ מָ שׁ מִ י שֶׁ רוֹ צֶ ה לִ רְ אוֹ ת ּ

Segment 113
HE:
ּדָ בָ ר מֵ רָ חוֹ ק , וְ אֵ ינוֹ מְ כַ וֵן ומְ צַ מְ צֵם עֵינָיו לְ אוֹ תוֹ הַ דָ בָ ר ּ ּ ּ , רַ ק מִ סְ תַ כֵּ ל מִ ן הַ צַ ד ּ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה מִ תְ פַ זֵר הָ רְ אות ּ ּ ּ וְ אֵ ינוֹ יָכוֹ ל לִ רְ אוֹ ת ולְ הָ בִ יא אוֹ תוֹ הַ דָ בָ ר לְ עֵינָיו ּ ּ ; כְּ מוֹ ־כֵן מַ מָ שׁ הֵ ם מִ סְ תַ כְּ לִ ין מִ ן הַ צַ ד בְּ דַ רְ כֵי חֲקִ ירָ תָ ם ּ ּ ּ עַל־פִ י ּ ּ דַ עַת הָ אֱנוֹ שִׁ ית הַ מְ שֻׁ בֶּ שֶׁ ת , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה אֵ ינָם יְכוֹ לִ ים לְ הַ גִּיעַ בְּ עֵינֵי דַ עְ תָ ם אֵ לָיו יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , אֲשֶׁ ר דַ עְ תוֹ ּ ּ מְ רוֹ מָ ם וְ נִשְׂ גָּב מְ אֹד מִ דַ עְ תֵ נו וְלֹא מַ חְ שְׁ בוֹ תָ יו ּ ּ ּ מַ חְ שְׁ בוֹ תֵ ינו . ּ וְ עַל־כֵּן גַּם הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך אֵ י ְ ּ ן מַ מְ שִׁ יך ְ עֲלֵיהֶם הַ שְׁ גָּחָ תוֹ הַ שְׁ לֵמָ ה ּ , וְ כִ בְ יָכוֹ ל מִ תְ פַ זֶרֶ ת שֶׁ פַ ע ּ ּ הַ הַ שְׁ גָּחָ ה קֹדֶ ם שֶׁ מַ גִּיעַ אֲלֵיהֶם ּ , " כִּ י הַ בִּ יט אֶ ל עָמָ ל לֹא ּ תוכָ ל ". וְ עַל־כֵּן אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ בֶּ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ גַּם כָּ ל ּ ּ פַ רְ נָסַ ת הָ עַכּ ו ּ ּ , ם" הַ כּ ֹל מִ מֶ נ ּ ּ ו יִתְ בָּ רַ ך בְּ הַ שְׁ גָּחָ תוֹ לְ בַ ד ְ ּ , אֲבָ ל הוא יִתְ בָּ רַ ך מוֹ סֵ ר הַ שֶׁ פַ ע שֶׁ לָהֶם לְ הַ חִ יצוֹ נִים ּ ּ ְ ּ , וְ נִזוֹ נִים דֶ רֶ ך הַ שֵׁ דִ ים וְ הַ קְ לִ פוֹ ת ּ ּ ּ ּ ְ ּ , וְ הוא מִ דָ ה כְּ נֶגֶד מִ דָ ה ּ ּ ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים , וְ עַל־כֵּן אָ סור לְ הִ שְׁ תַ תֵ ף עִ מָ הֶם ּ ּ ּ ּ , מִ שׁ ו ּ ּ ם " וְ שֵׁ ם אֱלֹהִ ים אֲחֵ רִ ים לֹא תַ זְכִּ ירו ּ" , כִּ י הַ שְׁ פָ עָ תָ ם הִ יא טְ מֵ אָ ה ּ , כִּ י יוֹ רֶ דֶ ת דֶ רֶ ך הַ טֻמְ אָ ה ּ ְ ּ וְ הַ סִּ טְ רָ א־אָ חֳרָ א , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת שֵׁ ם אֱלֹהִ ים אֲחֵ רִ ים , כִּ י הַ שְׁ לֵמָ ה וְ עוֹ שִׂ ים עִ קָ ר הֵם כּ וֹ פְ רִ ים בְּ הַ שְׁ גָּחָ תוֹ ּ ּ מֵ הַ מַ שָׂ א־ ּ ּ ומַ תָ ן וְ הַ מְ לָאכָ ה ּ ּ ּ , וְ אוֹ מְ רִ ים כּ ֹחָ ם וְ עֹצֶם יָדָ ם עָ שָׂ ה לָהֶם וְ כו ', ּ שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה ּ ּ , שֵׁ ם אֱלֹהִ ים אֲחֵ רִ ים . וְ אָ נו צְ רִ יכִ ין לְ הִ תְ רַ חֵ ק מִ דַ רְ כֵיהֶם בְּ תַ כְ לִ ית ּ ּ הָ רִ חוק ּ , ולְ הַ אֲמִ ין שֶׁ כָּ ל פַ רְ נָסָ תֵ נו הוא בְּ הַ שְׁ גָּ ּ ּ ּ ּ חָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך לְ בַ ד ְ , וְ כָ ל הַ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן שֶׁ אָ נו עוֹ שִׂ ים הוא רַ ק ּ ּ ּ ּ ּ ּ לְ הַ מְ שִׁ יך אוֹ ר יָשָׁ ר וְ אוֹ ר חוֹ זֵר כְּ דֵ י לְ חַ זֵק הַ כְּ לִ י לְ קַ בֵּל ּ ְ ּ הַ שֶׁ פַ ע . וְ עַל־כֵּן אֶ צְ לֵנו אֵ ין הַ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן הָ עִ קָ ר ּ ּ ּ ּ ּ ּ , רַ ק הָ עִ קָ ר הוא הָ אֱמונָה וְהַבִּ טָ ּ ּ ּ ּ חוֹ ן , ולְ צַ מְ צֵם דַ עְ תֵ נו ּ ּ ּ ּ לְ הִ סְ תַ כֵּ ל רַ ק אֵ לָיו יִתְ בָּ רַ ך בְּ כִ וון ובְ ישֶׁ ר גָּדוֹ ל ּ ּ ּ ְ ּ , ּ שֶׁ זֶה הַ צִ מְ צום הוא בְּ חִ ינַת שֵׁ ם הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ ּ ) . לקוטי הלכות -

Segment 114
HE:
ומתן ד ' - אותיות ג ה ' ד ' ' לפי אוצר היראה - ממון ופרנסה- (א" י

Segment 115
HE:
רֵ אשִׁ ית בִּ כּ ורֵ י ּ אַ דְ מָ תְ ך ָ ) שמות ( יט , כג ּ גּוף הָ אָ דָ ם נִקְ רָ א אֲדָ מָ ה . ומִ כָּ ל דָ בָ ר שֶׁ הַ גּוף אוֹ כֵ ל ּ ּ ּ וְ נֶהֱנֶה צָ רִ יך הָ אָ דָ ם לְ הָ בִ יא מִ תְ חִ לָה הָ רֵ אשִׁ ית ּ ּ ְ וְ הַ בִּ כּ ורִ ים לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , וְזֶה בְּ חִ ינַת כְּ לַל הַ מִ צְ וֹ ת ּ ּ הַ נוֹ הֲגוֹ ת בַּ אֲכִ ילַת וַהֲנָ אַ ת יִשְׂ רָ אֵ ל , וְ כֵן כְּ לַל בִּ רְ כַּ ת ּ הַ נֶהֱנִין , וְ כֵן מַ ה שֶׁ אָ סור לְ הָ אָ דָ ם שֶׁ יאכַ ל קֹדֶ ם ּ ּ ּ שֶׁ מִ תְ פַ לֵל ּ ּ ּ , וְ כֵן כְּ לַל הַ תוֹ רָ ה וְ הַ מִ צְ וֹ ת נִקְ רָ אִ ים רֵ אשִׁ ית ּ ּ ובִ כּ ורִ ים ּ ּ , כִּ י זֶה כְּ לַל הַ תוֹ רָ ה ּ , ּ שֶׁ יָבִ יא הָ רֵ אשִׁ ית וְ הַ בִּ כּ ורִ ים מֵ אַ דְ ּ מָ תוֹ וְגופוֹ לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , וְ שֶׁ לֹא יֵהָ נֶה ּ שׁ ום הֲנָאָ ה בָּ עוֹ לָם הַ זֶה ּ ּ , כִּ י אִ ם בִּ שְׁ בִ יל הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ . וְ עַל־כֵּן כָּ ל הַ מַ עֲשִׂ ים טוֹ בִ ים שֶׁ ל הָ אָ דָ ם נִקְ רָ אִ ים ּ רֵ אשִׁ ית ובִ כּ ורִ ים ּ ּ . אַ ך בֶּ אֱמֶ ת גַּם הַ מַ עֲשִׂ ים טוֹ בִ ים שֶׁ ּ ְ ל הָ אָ דָ ם צְ רִ יכִ ין תִ קון גָּדוֹ ל קֹדֶ ם שֶׁ יִהְ יו רְ אויִים לַעֲלוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ לְ פָ נָיו יִתְ בָּ רַ ך , ְ בְּ אֹפֶ ן שֶׁ יִזְכֶּ ה הָ אָ דָ ם לְ תַ כְ לִ יתוֹ הַ נִצְ חִ י ּ ּ שֶׁ הוא הַ שָׂ גַת אֱלָקות ּ ּ ּ ; וְזֶה אִ י אֶ פְ שָׁ ר , כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י הַ צַ דִ יק־הָ אֱמֶ ת הַ גָּדוֹ ל בְּ מַ עֲלָ ּ ּ ה מְ אֹד . וְזֶה בְּ חִ ינַת : " רֵ אשִׁ ית בִּ כּ ורֵ י אַ דְ מָ תְ ך תָ בִ יא בֵּ ית ה ּ ָ ּ ' אֱלֹקֶ יך , "ָ כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים . וְזֶה שֶׁ הִ זְהִ יר אַ חַ ר־כָּ ך ְ : " לֹא תְ בַ שֵׁ ל ּ גְּדִ י בַּ חֲלֵב אִ מוֹ , " ּ שֶׁ זֶה מְ רַ מֵ ז ּ ּ , שֶׁ לֹא תִ רְ צֶ ה לְ תַ קֵ ן גְּמַ ר ּ ּ תִ קון מַ עֲשֶׂ יך הַ טוֹ ּ ּ ָ ּ ּ בִ ים עַל־יְדֵ י הַ קָ טָ ן בְּ מַ עֲלָה ּ , בִּ כְ דֵ י ּ שֶׁ לֹא יְקַ לְ קֵ ל אוֹ תָ ם יוֹ תֵ ר ) . לקוטי הלכות - הלכות בשר בחלב ה ' - אותיות י " ב י " ג ט "ו לפי אוצר היראה - יראה ועבודה- (ו" נ

Segment 116
HE:
כּ ֹל אֲשֶׁ ר דִ בֶּ ר ה ּ ' נַעֲשֶׂ ה וְ נִשְׁ מָ ע

Segment 117
HE:
) שְׁ מוֹ ת כד (ז , וְזֶהו הַ חִ לוק שֶׁ בֵּ ּ ּ ּ ין יִשְׂ רָ אֵ ל לְ עַכּ ו . ם"ּ כִּ י בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל נֶאֱמַ ר ) ּדְ בָ רִ ים ז (: כִּ י אַ תֶ ם הַ מְ עַט מִ כָּ ל הָ עַמִ ים ּ ּ , שֶׁ אַ תֶ ם ּ מַ מְ עִ יטִ ין עַצְ מְ כֶם כְּ שֶׁ אֲנִי מַ שְׁ פִ יעַ לָכֶם טוֹ בָ ה ּ ) כַּ מובָ א ּ ּ בְּ פֵ רושׁ רַ שִׁ ּ (. י" שֶׁ כְּ שֶׁ ה ' יִתְ בָּ רַ ך מֵ אִ יר עֲלֵיהֶם הֶ אָ רַ ְ ת הִ תְ נוֹ צְ צות אֱלֹקותוֹ יִתְ בָּ רַ ך אֵ ינָם רוֹ דְ פִ ים לַחְ קֹר אַ חַ ר ְ ּ ּ חֲקִ ירוֹ ת וִידִ יעוֹ ת וְחָ כְ מוֹ ת , רַ ק הֵם מִ תְ חַ זְקִ ים בָּ אֱמונָה ּ ּ וְרוֹ דְ פִ ים אַ חֲרָ יו מִ יָד בִּ בְ חִ ינַת ּ ) שִׁ יר הַ שִׁ ירִ ים א ּ (: מָ שְׁ כֵ נִי אַ חֲרֶ יך נָרוצָ ה ּ ָ , ּ שֶׁ תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ ה ' יִתְ בָּ ְ רַ ך מַ תְ חִ יל לְ מָ שְׁ כָ ם אֵ לָיו , אֲזַי תֵ כֶ ף הֵ ם רָ צִ ים אַ חֲרָ יו ּ . וכְ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ ּ ּ " רַ שִׁ י שָׁ ם : אֲנִי שָׁ מַ עְ תִ י מִ שְׁ לוחֶ יך שָׁ אַ תָ ה רוֹ צֶה ּ ּ ָ ּ ּ לְ מָ שְׁ כֵ נִי אֵ לֶיך וַאֲנִי תֵ כֶ ף רַ צְ תִ י אַ חֲרֶ יך וְ כו ּ ָ ָ ּ ּ . ' וְ תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל מַ תְ חִ ילִ ין לִ רְ ּ דֹף אַ חֲרָ יו יִתְ בָּ רַ ך אֲזַי ה ְ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך עוֹ שֶׂ ה עַצְ מוֹ כְּ מוֹ מִ י שֶׁ בּ וֹ רֵ חַ ומַ סְ תִ יר ומַ עְ לִ ים ּ ּ ּ ְ עַצְ מוֹ בִּ בְ חִ ינַת ) שָׁ ם ח (: בְּ רַ ח דוֹ דִ י וְ כו ּ ּ ', בִּ בְ חִ ינַת ) שָׁ ם (: ה פָ תַ חְ תִ י אֲנִי לְ דוֹ דִ י וְ דוֹ דִ י חָ מַ ק עָבָ ר וְ כו ּ ּ ּ . ' וְ אַ חַ ר כָּ ך ְ ְצ רִ יכִ ין לְ הַ תְ חִ יל בְּ הַ דְ רָ גָה כַּ סֵּ דֶ ר לִ רְ דֹף אַ חֲרָ יו ּ ולְ בַ קְ שׁ וֹ ולְ עָבְ דוֹ בְּ עֻבְ דוֹ ת ובְ מַ עֲשִׂ ים טוֹ בִ ים בְּ שִׂ מְ חָ ה ּ ּ ּ ּ עַד שֶׁ נִזְכֶּה לְ מָ צְ אוֹ בְּ הִ תְ גַּלות נִפְ לָא יוֹ תֵ ר וְיוֹ תֵ ר ּ ּ ּ . וְזֶהו בְּ חִ ינַת ּ ) שְׁ מוֹ ת כד : ( כּ ֹל אֲשֶׁ ר דִ בֶּ ר ה ּ ' נַ עֲשֶׂ ה וְ נִשְׁ מָ ע — שֶׁ הִ קְ דִ ימו נַעֲשֶׂ ה לְ נִשְׁ מָ ע ּ ּ . וְ לִ כְ אוֹ רָ ה אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ בִ ין הַ דָ בָ ר כְּ לָל אֵ יך אֶ פְ שָׁ ר לַעֲשׂ וֹ ת קֹדֶ ם ְ ּ שֶׁ יִשְׁ מְ עו ּ ּ . הָ אֱמֶ ת שֶׁ הַ תוֹ רָ ה שִׁ בְּ חָ ה אוֹ תָ ם עַל זֶה ּ שֶׁ מִ גֹּדֶ ל תְ שׁ וקָ תָ ם לַה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך הִ קְ דִ ימו ּ ּ ְ נַעֲשֶׂ ה לְ נִשְׁ מָ ע כַּ מְ בֹאָ ר בְּ דִ בְ רֵ י רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ) ל " ּ שַׁ בָּ ת פח .( גֹּדֶ ל שֶׁ בַח יִשְׂ רָ אֵ ל בָּ זֶה . אֲבָ ל אַ ף־עַל־פִ י־כֵ ן קָ שֶׁ ה הַ דָ בָ ר מְ אֹד ּ ּ אֵ יך יְצֻיַר עִ נְיָן זֶה וְ אֵ יך עוֹ לֶה עַל הַ דַ עַת לַעֲשׂ וֹ ת קֹדֶ ם ּ ְ ְ ּ ּ שֶׁ נִשְׁ מָ ע . ְ אַ ך בֶּ אֱמֶ ת בְּ הַ תוֹ רָ ה גּופָ ה מְ בֹאָ ר הָ עִ נְיָן ּ ּ ּ הֵיטֵ ב , כִּ י מְ בֹאָ ר בַּ פָ סוק שֶׁ תְ שׁ ובָ תָ ם הָ יְתָ ה כָּ ך ְ ּ ּ ּ ּ : כּ ֹל אֲשֶׁ ר דִ בֶּ ר ה ּ ' נַעֲשֶׂ ה וְ נִשְׁ מָ ע . נִמְ צָ א שֶׁ אָ מְ רו מַ ה ּ ּ ּ שֶׁ יְדַ בֵּ ר ה ' יַעֲשׂ ו וְ כו ּ ּ . ' נִמְ צָ א שֶׁ בֶּ אֱמֶ ת הֵם עוֹ שִׂ ין אַ חַ ר שֶׁ יִשְׁ מְ עו דִ ּ ּ ּ בְ רֵ י ה ', כַּ מְ בֹאָ ר בַּ פָ סוק כּ ֹל אֲשֶׁ ר דִ בֶּ ר ה ּ ּ ּ ' נַעֲשֶׂ ה וְ נִשְׁ מָ ע . ְ אַ ך לְ פִ י זֶה קָ שֶׁ ה , אִ ם כֵּן מַ ה מַ עֲלָתָ ם ּ שֶׁ הִ קְ דִ ימו נַעֲשֶׂ ה לְ נִשְׁ מָ ע הֲלֹא כְּ בָ ר הִ קְ דִ ימו לוֹ מַ ר ּ ּ ּ ּ שֶׁ יַעֲשׂ ו מַ ה שֶׁ יְדַ בֵּ ר ה ּ ּ ּ ּ ' .ל"ּ כַּ נַ ְ אַ ך בֶּ אֱמֶ ת הָ עִ נְיָ ן מְ בֹאָ ר הֵיטֵ ב עַל פִ י הַ נַ ּ ּ , ל" כִּ י זֶה

Segment 118
HE:
עִ קַ ר מַ עֲלַת קְ דֻ שַׁ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ , דְ הַ יְנו שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל אָ מְ רו ּ ּ ּ ּ שֶׁ הֵם אֵ ינָם רוֹ צִ ים לַחְ קֹר שׁ ום חֲקִ ירָ ה בְּ טַ עֲמֵ י הַ מִ צְ וֹ ת ּ ּ ובְ דַ רְ כֵי הַ שָׂ גָתוֹ וְהַ נְהָ גוֹ תָ יו יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , רַ ק כָּ ל אֲשֶׁ ר יְדַ בֵּ ר ' ה נַעֲשֶׂ ה מִ יָד תֵ כֶ ף בְּ לִ י שׁ ום שְׁ אֵ לָה וַחֲקִ ירָ ה כְּ לָל ּ ּ ּ . וְ אַ חַ ר כָּ ך ְ ' וְ נִשְׁ מָ ע ', כִּ י נִשְׁ מָ ע לְ שׁ וֹ ן הֲבָ נָה בַּ לֵב ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בְּ פֵ רושׁ רַ שִׁ ּ " י ובְ דִ בְ רֵ י רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל בְּ כַ מָ ה ּ מְ קוֹ מוֹ ת , הַ יְנו שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל אָ מְ רו שֶׁ כָּ ּ ּ ּ ל אֲשֶׁ ר יְדַ בֵּ ר ה ' יַעֲשׂ ו מִ יָד כְּ פִ י אֲשֶׁ ר יֵצֵ א מִ פִ י מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו בְּ לִ י שׁ ום ּ ּ ּ ּ ּ חֲקִ ירָ ה ושְׁ אֵ לָה אַ חַ ר שׁ ום טַ עַם כְּ לָל ּ ּ . וְ אַ חַ ר כָּ ך עַל־יְדֵ י ְ זֶה וְ נִשְׁ מָ ע , כִּ י עַל־יְדֵ י עֲשִׂ יַת הַ מִ צְ וֹ ת בֶּ אֱמֶ ת בִּ תְ מִ ימות ּ ּ ּ בְּ שִׂ מְ חָ ה זוֹ כִ ין אַ חַ ר כָּ ך לְ הַ שִׂ יג מַ ה שֶׁ מַ שִׂ יגִין ּ ּ ּ ּ ְ ... ) לקוטי הלכות - הלכות נפילת אפיים וקדושה דסידרא ד ' - אות י (ג"

Segment 119
HE:
וְ אֶ ל אֲצִ ילֵי בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל ...

Segment 120
HE:
וַיֹאכְ לו וַיִשְׁ תו ּ ּ ּ ּ ּ

Segment 121
HE:
) שמות כד ( יא , ... לִ פְ עָמִ ים יָכוֹ ל לִ בְ עֹר בְּ יוֹ תֵ ר חוץ מֵ הַ מִ דָ ה לַה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך עַל־יְדֵ י אֲכִ ילָה ושְׁ תִ יָה שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת וְ אֶ ל ּ ּ ּ ּ ְ אֲצִ ילֵי בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל לֹא שָׁ לַח יָדוֹ . מִ כְּ לָל שֶׁ הָ יו רְ אויִים ּ ּ לְ הִ שְׁ תַ לֵחַ בָּ הֶם יָד כְּ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ ּ ּ " י שָׁ ם . כִּ י וַיֶחֱזו אֶ ת ּ ּ הָ אֱלֹקִ ים וַיֹאכְ לו וַיִשְׁ תו שֶׁ ּ ּ ּ ּ ּ הִ סְ תַ כְּ לו בּ וֹ בְּ לֵב גַּס מִ תוֹ ך ְ ּ ּ ּ אֲכִ ילָה ושְׁ תִ יָה וְנִתְ לַהֲבו לַה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך חוץ מֵ הַ מִ דָ ה ּ ּ ּ ְ וְ הִ סְ תַ כְּ לו וְהֵצִ יצו חוץ מֵ הַגְּבול בְּ זֶה שֶׁ אֵ ין לָהֶם רְ שׁ ות ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת פְ גַם נָדָ ב וַאֲבִ יהוא בְּ חִ ינַת שְׁ תויֵי יַיִן ּ ּ ּ ּ ּ נִ כְ נְסו לַמִ קְ דָ שׁ שֶׁ הַ פְ גָם שֶׁ לָהֶם הָ יָה שֶׁ נִתְ לַהֲבו חוץ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ מֵ הַ שִׁ עור כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ קָ רְ בָ תָ ם לִ פְ נֵי ה ּ ּ ּ ' וַיָמֻתו ּ ּ . וְזֶהו ּ בְּ חִ ינַת פֶ ן תֹאכַ ל וְ שָׂ בָ עְ תָ וְרָ ם לְ בָ בֶ ך וְ שָׁ כַ חְ תָ אֶ ת ה ּ ּ ּ ָ ּ ' אֱלֹקֶ יך . ָ כִּ י זֶה שֶׁ נִתְ לַהֲבִ ין וב ּ ּ וֹ עֲרִ ין לַה ' יִתְ בָּ רַ ך חוץ ּ ְ מֵ הַ מִ דָ ה זֶה בְּ חִ ינַת רום לֵבָ ב וְגַסּ ות שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה ּ ּ ּ ּ יְכוֹ לִ ין לְ הִ כָּ שֵׁ ל לְ גַמְ רֵ י חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ולְ הִ תְ רַ חֵ ק מֵ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ חִ ינַת וְרָ ם לְ בָ בֶ ך וְ שָׁ כַ חְ תָ אֶ ת ה ּ ָ ְ ' אֱלֹקֶ יך . ָ וְרֹב בְּ נֵי אָ דָ ם נִכְ שָׁ לִ ין בָּ זֶה , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת עַל־פִ י רֹב הָ עִ קָ ר מַ ה ּ ּ ּשֶׁ אֵ ין הָ אָ דָ ם מִ תְ קָ רֵ ב לַה ' יִתְ בָּ רַ ך וְ אֵ ינוֹ חוֹ זֵר בִּ תְ שׁ ובָ ה ּ ְ לַה ' יִתְ בָּ רַ ך אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ הַ מְ נִיעָ ה מֵ חֲמַ ת הִ תְ גַּבְּ רות ּ ּ ּ ְ תַ אֲוַת הַ גּוף ּ ּ , אֲבָ ל גַּם זֶה הוא מְ נִיעָ ה גְּדוֹ לָה ּ ּ מִ לְ הִ תְ קָ רֵ ב לַה ' יִתְ בָּ רַ ך הַ יְנו רִ בּ וי תַ בְ עֵרַ ת הַ לֵב לַה ּ ּ ּ ּ ְ ' יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ בּ וֹ עֵר חוץ מֵ הַ מִ דָ ה ּ ּ ּ ְ . כִּ י בְּ וַדַ אי אִ ם נִתְ פֹס ּ ּ אֵ יזֶה אָ דָ ם שֶׁ הוא בִּ כְ לַל יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ לֹא נִזְרְ קָ ה בּ וֹ ּ ּ אֶ פִ יקוֹ רְ סות ומִ ינות ּ ּ ּ ּ , אִ ם נִשְׁ אַ ל אוֹ תוֹ אִ ם הוא חָ ּ פֵ ץ בִּ תְ שׁ ובָ ה לַחֲזֹר לַה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ , בְּ וַדַ אי הַ כּ ֹל יָשִׁ יבו פֶ ה ּ ּ ּ אֶ חָ ד שֶׁ רוֹ צִ ים מְ אֹד מְ אֹד לָשׁ וב לַה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ ּומִ תְ גַּעְ גְּעִ ים לָזֶה מְ אֹד מְ אֹד יָמִ ים וְ שָׁ נִים . וְגַם אִ ם נִשְׁ אַ ל אוֹ תוֹ אִ ם רוֹ צֶ ה לַעֲשׂ וֹ ת אֵ יזֶה דָ בָ ר בִּ שְׁ בִ יל ּ ' ה יִתְ בָּ רַ ך כְּ דֵ י לָשׁ וב אֵ לָיו יִתְ בָּ רַ ך כְּ גוֹ ן לִ לְ מֹד דַ ף גְּמָ רָ א ּ ְ ְ ּ אוֹ לִ תֵ ן פְ רוטָ ה לִ צְ דָ קָ ה אוֹ לֵילֵך לִ טְ בּ ֹל בְּ מִ קְ וֶה וְ כַ יוֹ צֵא ּ ְ ּ ּ ּ בָּ זֶה מִ דְ בָ רִ ים הַ מְ קַ דְ שִׁ ין אֶ ת הָ אָ דָ ם ּ ּ , ּ בְּ וַדַ אי יָשִׁ יב בְּ פֶ ה מָ לֵא הֵן כִּ י בְּ וַדַ אי אֲ ּ נִי מְ רֻ צֶ ה לַעֲשׂ וֹ ת בְּ כִ פְ לַיִם מֵ הַ נַ ּ ּ ל " ובִ לְ בַ ד שֶׁ יוֹ עִ יל לִ י כִּ י אֲנִי יוֹ דֵ עַ שֶׁ כָּ ל זֶה אֵ ינוֹ מוֹ עִ יל לִ י ּ ּ לְ פִ י עֹצֶם רִ בּ וי הַ פְ גָמִ ים וְ הַ חֲטָ אִ ים שֶׁ פָ גַמְ תִ י נֶגְדוֹ ּ ּ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך . ְ ומֵ חֲמַ ת זֶה שֶׁ נִדְ מֶ ה לוֹ שֶׁ כָּ ל זֶה לֹא יוֹ עִ י ּ ּ ל לוֹ , עַל־כֵּן אֵ ינוֹ עוֹ שֶׂ ה כְּ לָל . נִמְ צָ א שֶׁ מֵ חֲמַ ת רִ בּ וי תַ בְ עֵרַ ת ּ ּ ּ לְ בָ בוֹ מֵ חֲמַ ת שֶׁ לְ פִ י מַ ה שֶׁ מְ שַׁ עֵר בְּ לִ בֵּ ה גְּדֻ לָתוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ ּ ּ וְ אֵ יך פָ גַם נֶגְדוֹ יִתְ בָּ רַ ך אֲשֶׁ ר לְ פִ י זֶה הוא צָ רִ יך ְ ְ ְ ּ ּ ּ לְ הִ תְ קַ דֵ שׁ בִּ קְ דֻ שָׁ ה יְתֵ רָ ּ ּ ה מְ אֹד מְ אֹד ולְ סַ לֵק עַצְ מוֹ ּ ּ לְ גַמְ רֵ י מֵ הָ עוֹ לָם הַ זֶה ולְ הַ שְׁ לִ יך כָּ ל תַ אֲוֹ ּ ְ ּ ּ ת עוֹ לָם הַזֶה ּ אַ חֲרֵ י גֵּווֹ ולְ הִ תְ קַ דֵ שׁ בְּ כָ ל הַ קְ דֻ שׁ וֹ ת ולְ הִ תְ עַנוֹ ת הַ רְ בֵּ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ולְ סַ גֵּף עַצְ מוֹ בְּ כָ ל הַ סִּ גּופִ ים שֶׁ בָּ עוֹ לָם וְגַם כָּ ל זֶה אֵ ינוֹ ּ ּ מַ סְ פִ יק לוֹ לְ פִ י עֹצֶ ם חֲטָ אָ יו ּ . ּומֵ חֲמַ ת שֶׁ אֵ ינוֹ יָכוֹ ל לְ הִ תְ גַּבֵּ ר עַל גּופוֹ לַעֲשׂ וֹ ת כָּ ל אֵ לֶה ּ ּ , מֵ חֲמַ ת זֶה אֵ ינוֹ עוֹ שֶׂ ה כְּ לָל אֲפִ לו מַ ה שֶׁ יָכוֹ ל ּ ּ ּ ּ , וְיֵשׁ שֶׁ נָפְ לו כָּ ל כָּ ך ְ ּ ּ בְּ דַ עְ תָ ם עַד שֶׁ אֵ ינָם יְכוֹ לִ ים אֲפִ לו לִ לְ מֹד דַ ּ ּ ּ ּ ף גְּמָ רָ א אוֹ פֶ רֶ ק מִ שְׁ נָיוֹ ת מֵ חֲמַ ת שֶׁ יוֹ דְ עִ ים שֶׁ צְ רִ יכִ ים לַעֲשׂ וֹ ת ּ ּ ּ הַ רְ בֵּ ה מְ אֹד . ּומֵ חֲמַ ת זֶה אֵ ינָם עוֹ שִׂ ים כְּ לָל . וְ עַל זֶה כְּ בָ ר הִ זְהִ יר אוֹ תָ נו מְ אֹד שְׁ לֹמֹה הַ מֶ לֶך עָלָיו הַ שָׁ לוֹ ם ּ ְ ּ ּ אַ ל תִ צְ דַ ק הַ רְ בֵּ ה וְ אַ ל תִ רְ שַׁ ע הַ רְ ּ ּ ּ בֵּ ה כִּ י מֵ חֲמַ ת שֶׁ רוֹ צֶה לִ הְ יוֹ ת צַ דִ יק הַ רְ בֵּ ה כַּ נַ ּ ּ " ל עַל־כֵּן הוא רָ שָׁ ע הַ רְ בֵּ ה חַ ס ּ וְ שָׁ לוֹ ם כַּ נַ . ל"ּ כִּ י בֶּ אֱמֶ ת בְּ וַדַ אי הָ יָה רָ אוי שֶׁ יִהְ יֶה כָּ ך ְ ּ ּ ּ כְּ מוֹ שֶׁ בּ וֹ עֵר בְּ לִ בּ וֹ כַּ נַ ּ" ל ולְ קַ דֵ שׁ עַצְ מוֹ בְּ כָ ל הַ קְ דֻ שׁ וֹ ת ּ ּ ּ ּ וְ לַ הֲפֹך פָ נָיו מֵ הָ עוֹ לָם הַ זֶה לְ גַמְ רֵ י וְ כו ּ ּ ְ ּ ' ' ּ וְ כו וְ יוֹ תֵ ר וְיוֹ תֵ ר . אֲבָ ל אַ ף־עַל־פִ י־כֵ ן וְ כִ י מָ אן דְ לָא יָכוֹ ל לְ מֶ עֱבַ ד כּ ֹלָא ּ ּ ּ מִ צְ וָה פַ לְ גָּא מִ צְ וָה נָמֵ י לָא לִ עֲבַ ד ּ ] מי שלא יכול לעשות מצוה שלמה , חצי מצוה גם כן לא יעשה . [? וְ כִ י מִ פְ נֵי ּ שֶׁ אֵ ינוֹ יָכוֹ ל לְ הַ רְ וִיחַ כָּ ל מַ ה שֶׁ יְכוֹ לִ ין לְ הַ רְ וִיחַ ּ ּ בְּ זֶה הָ עוֹ לָם אִ ם כֵּן לֹא יַרְ וִיחַ כְּ לָל וְגַם יַפְ סִ יד חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם מַ ה שֶׁ יַפְ סִ יד רַ חֲמָ נָא לִ צְ לָן ּ ּ , רַ חֲמָ נָא לְ שֵׁ זְבָ ן , כִּ י בְּ וַדַ אי כָּ ל מַ ה שֶׁ יַעֲשֶׂ ה אֵ יזֶה דָ בָ ר שֶׁ ּ ּ ּ ּ בִּ קְ דֻ שָׁ ה בִּ שְׁ בִ יל ּ ' ה יִתְ בָּ רַ ך אֲפִ לו נְקֻ דָ ה קְ טַ נָה בְּ עָלְ מָ א בְּ וַדַ אי לֹא ּ ּ ּ ּ ּ ְ יֹאבַ ד לֶעָ תִ יד שׁ ום דָ בָ ר אֲפִ לו דִ בּ ור אֶ חָ ד בְּ תוֹ רָ ה אוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ תְ פִ לָה אוֹ פְ רוטָ ה אַ חַ ת לִ צְ דָ קָ ה וְ כַ יוֹ צֵ א בָּ זֶה ּ ּ ּ ּ ּ . וְ לֹא דַ י ּ שֶׁ זֶה לֹא יֹאבַ ד בְּ וַדַ ּ ּ אי בְּ שׁ ום אֹפֶ ן אֲפִ לו יִהְ יֶה מִ י ּ ּ ּ שֶׁ יִהְ יֶה אֲפִ לו אִ ם חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם עָבַ ר עַל כָּ ל הַ תוֹ רָ ה כֻּלָה ּ ּ ּ ּ ּ ּ כַּ מָ ה פְ עָמִ ים ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן אֵ ין הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא ּ ּ ְ ּ ּ מְ קַ פֵ חַ שְׂ כַ ר כָּ ל בְּ רִ יָה ּ ּ . וְ כָ ל מַ ה שֶׁ פָ עַל וְ עָ שָׂ ה בִּ שְׁ בִ יל ּ ּ ' ה יִתְ בָּ רַ ך דָ בָ ר גָּדוֹ ל וְדָ בָ ר קָ טָ ן לֹא יֹאבַ ד דָ בָ ר ּ ּ ְ לֶעָ תִ יד . כִּ י אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ כָּ תוב בַּ סְּ פָ רִ ים שֶׁ מִ י שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ רָ שָׁ ע הוא מוֹ סִ יף כּ ֹחַ בַּ קְ לִ פָ ה חַ ס וְשָׁ לוֹ ם עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ מַ עֲשָׂ יו הַ טוֹ בִ ים ּ , כְּ בָ ר יֵשׁ עַ ל זֶה כַּ מָ ה תֵ רוצִ ים ּ ּ ּ . כִּ י אִ ם הָ יָה כֵּן בִּ פְ שִׁ יטות כְּ בָ ר אָ בְ דָ ה הַ תִ קְ וָה שֶׁ ל כָּ ל בַּ עֲלֵי ּ ּ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ , כִּ י בְּ וַדַ אי אִ י אֶ פְ שָׁ ר שֶׁ יָשׁ וב בְּ פַ עַם אֶ חָ ד לַה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך . ְ וְ אִ ם כֵּ ן מֵ הֵיכָ ן יַתְ חִ יל לַעֲשׂ וֹ ת תְ שׁ ובָ ה כִּ י ּ ּ הֲלֹא בַּ הַ תְ חָ לָה עֲדַ יִן אֵ ינוֹ צַ דִ י ּ ק וְ אִ ם כֵּן מֵ הֵיכָ ן יִזְכֶּ ה לָשׁ וב וְ אֵ ין לְ הַ אֲרִ יך בָּ זֶה ְ ּ . וְגַם אִ ם הָ יָה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם כָּ ך ְ כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב שָׁ ם בִּ פְ שִׁ יטות אִ ם כֵּן הָ יו צְ רִ יכִ ים כָּ ל ּ ּ ּ הָ רְ שָׁ עִ ים לְ הָ מִ יר דָ תָ ם לְ גַמְ רֵ י חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ . וְ אִ ם כֵּן חַ ס



# Mishpatim
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/2/6/

Mishpatim
משפטים
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/2/6

Segment 1
HE:
פירושים על פרשת " משפטים "

Segment 2
HE:
יִנָּצו ּ אֲנָשִׁ ים

Segment 3
HE:
יַחְ דָ ו ּ ) שמות כא , ( כב ־ עַ ל יְדֵ י

Segment 4
HE:
בָּ עוֹ לָם , ־ עַ ל יְדֵ י זֶה ־

Segment 5
HE:
זְמַ נָם ּ . הַ יְנו ּ , כִּ י

Segment 6
HE:
בַּ עֲבוֹ דַ ת־ ּ הַ שֵׁ ם , ּ הוא

Segment 7
HE:
צָ רִ יך ְ לִ שְׁ הוֹ ת

Segment 8
HE:
ולְ הִ תְ מַ הְ מֵ הַ ּ ּ עַד שֶׁ יִתְ פַ רְ סֵ ם ּ ּ

Segment 9
HE:
בָּ עוֹ לָם ; וְ עַ ל ־ יְדֵ י

Segment 10
HE:
זְמַ נוֹ ּ , וְ עַ ל ־ יְדֵ י זֶה ־ הֵ ם

Segment 11
HE:
ּ הַ זֶה , ּ שֶׁ נַעֲשֶׂ ה

Segment 12
HE:
זְמַ נוֹ ּ , םגַּ אוֹ לְ הַ דֶ רֶ ך ְ ּ

Segment 13
HE:
ּ הַ שֵׁ ם , שֶׁ הָ יָה זֶה

Segment 14
HE:
בָּ עוֹ לָם , וַאֲזַי

Segment 15
HE:
ּ הַ מַ חֲלֹקֶ ת . וְ לִ פְ עָ מִ ים , שֶׁ אֵ ין

Segment 16
HE:
גָּדוֹ ל , ְ כָּ ך ־ כָּ ל אֲזַי

Segment 17
HE:
עֲנִיות ּ ּ . וְ זֶה

Segment 18
HE:
בַּ פָ סוק ּ ּ ) שמות : ( כא וְ כִ י

Segment 19
HE:
יַחְ דָ ו ּ וְ נָגְפו ּ ּ אִ שָׁ ה

Segment 20
HE:
וְ יָצְ או ּ יְלָדֶ יהָ

Segment 21
HE:
וְ כו . 'ּ כִּ י כְּ שֶׁ מַ תְ חִ יל ּ

Segment 22
HE:
הֵ רָ יוֹ ן , וְ צָ רִ יך ְ לְ הִ תְ עַלֵם ּ שָׁ ם בִּ בְ חִ ינַת

Segment 23
HE:
עִ בּ ור ּ , כִּ י עֲדַ יִן

Segment 24
HE:
הַ דֶ רֶ ך ְ ּ ָּב עוֹ לָם , רַ ק ּ הוא

Segment 25
HE:
ּ לְ גַלוֹ תוֹ , וַאֲזַי

Segment 26
HE:
הֵ רָ יוֹ ן , בִּ בְ חִ ינַת ) משלי (: ד בְּ דֶ רֶ ך ְ חָ כְ מָ ה

Segment 27
HE:
הֹרֵ יתִ יך , ָ בְּ חִ ינַת

Segment 28
HE:
הֵרָ יוֹ ן , וְ צָ רִ יך ְ לִ שְׁ הוֹ ת

Segment 29
HE:
שָׁ ם ולְ הִ תְ מַ הְ מֵ הַ ּ ּ , לְ חַ מֵ ם ּ

Segment 30
HE:
עַצְ מוֹ שָׁ ם כְּ מוֹ

Segment 31
HE:
ּ אִ מוֹ , שֶׁ עַ ד ּיַגִּיעַ

Segment 32
HE:
הָ עוֹ לָם , ּ לְ גַלוֹ ת זֶה הַ דֶ רֶ ך ְ ּ

Segment 33
HE:
בָּ עוֹ לָם , וכְ שֶׁ יוֹ צֵ א ּ ּ

Segment 34
HE:
זְמַ נוֹ ּ זֶה , בְּ חִ ינַת

Segment 35
HE:
נֵפֶ ל . ּופְ גָם זֶה נַעֲשֶׂ ה ־ עַ ל יְדֵ י

Segment 36
HE:
. ל"ּ כַּ נַ וְ זֶה

Segment 37
HE:
בְּ חִ ינוֹ ת : וְ כִ י

Segment 38
HE:
יַחְ דָ ו ּ – הַ יְנו ּ מַ חֲלֹקֶ , ת ־ עַ ל יְדֵ י זֶה ־ : וְ נָגְפו ּ ּ אִ שָׁ ה

Segment 39
HE:
וְ יָצְ או ּ יְלָדֶ יהָ – הַ יְנו ּ בְּ חִ ינַת

Segment 40
HE:
זְמַ נָם ּ , שֶׁ הֵ ם

Segment 41
HE:
. ל"ּ כַּ נַ וְ עָ נְשָׁ ם

Segment 42
HE:
מִ יתָ ה אוֹ עֹנִי , לְ פִ י

Segment 43
HE:
. ל"ּ כַּ נַ וְ זֶה : לֹא אִ ם יִהְ יֶה

Segment 44
HE:
אָ סוֹ ן – ּפֵ רַ ׁש : י" ּ רַ שִׁ בָּ אִ שָׁ ה ּ . הַ יְנו , ּ ּ שֶׁ לֹא

Segment 45
HE:
יַפְ סִ ידו ּ וִ יקַ לְ קְ לו אֶ ת ּ

Segment 46
HE:
בְּ עַ צְ מוֹ , שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינוֹ ת

Segment 47
HE:
, ל"ּ כַּ נַ רַ ק יַפְ סִ ידו ּ ּ הַ נְפָ לִ ים , דְ הַ יְנו ּ ּ

Segment 48
HE:
בְּ עַ צְ מָ ן , שֶׁ נִתְ פַ רְ סְ מו ּ ּ ּ

Segment 49
HE:
וְ יָצְ או ּ בָּ עוֹ לָם

Segment 50
HE:
קֹדֶ ם זְמַ ּנָם . כִּ י כְּ מוֹ

Segment 51
HE:
הָ רָ ה , כְּ שֶׁ נוֹ גְפִ ין ּ

Segment 52
HE:
בְּ חִ ינוֹ ת , דְ הַ יְנו ּ ּ

Segment 53
HE:
ּ שֶׁ לִ פְ עָ מִ ים

Segment 54
HE:
לְ בַ דָ ם ּ , שֶׁ מַ פֶ לֶת ּ ּ

Segment 55
HE:
אוֹ תָ ם ־ עַ ל יְדֵ י

Segment 56
HE:
ּ עִ תָ ם , וְ לִ פְ עָ מִ ים גַּם הָ אִ שָׁ ה ּ

Segment 57
HE:
בְּ עַ צְ מָ ה ּ ּ נִזוֹ קֶ ת ־ עַ ל יְדֵ י זֶה ־

Segment 58
HE:
וְ נִסְ תַ לְ קָ ה ּ ּ ; כְּ מוֹ כֵ ן ־ בַּ בְּ חִ ינוֹ ת

Segment 59
HE:
, ל"ּ הַ נַ הַ יְנו ּ ּ שֶׁ לִ פְ עָ מִ ים

Segment 60
HE:
בְּ עַצְ מָ ן , שֶׁ נִתְ פַ רְ סְ מו ּ ּ ּ

Segment 61
HE:
זְמַ נָם ּ , שֶׁ הֵם

Segment 62
HE:
עֲדַ יִן נִסְ לֹא ּ ּ תַ לֵק

Segment 63
HE:
בְּ עַ צְ מוֹ , רַ ק ּ הַ נְפָ לִ ים

Segment 64
HE:
לְ בַ ד , וִ יכוֹ לִ ין

Segment 65
HE:
, ל"ּ הַ נַ כְּ מוֹ

Segment 66
HE:
, ל"ּ כַּ נַ וְ לִ פְ עָ מִ ים

Segment 67
HE:
בְּ עַ צְ מוֹ , בְּ אֹפֶ ן

Segment 68
HE:
הֵ רָ יוֹ ן , ּ לְ גַלוֹ ת

Segment 69
HE:
לָעוֹ לָם , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת

Segment 70
HE:
. ל"ּ כַּ נַ ּולְ פִ י

Segment 71
HE:
ּ הַ פְ גָם , כֵּ ן הָ עֹנֶשׁ , כְּ מוֹ

Segment 72
HE:
ּ בַּ תוֹ רָ ה : לֹא אִ ם יִהְ יֶה

Segment 73
HE:
– בָּ אִ שָׁ ה ּ עָ , נוֹ שׁ

Segment 74
HE:
יֵעָ נֵשׁ – בְּ מָ מוֹ ן , הַ יְנו ּ עֲנִיות ּ ּ , ּ שֶׁ נַעֲשֶׂ ה

Segment 75
HE:
גָּדוֹ ל ְ כָּ ך ־ כָּ ל . ל"ּ כַּ נַ וְ אִ ם

Segment 76
HE:
אָ סוֹ ן – בָּ אִ שָׁ ה ּ , שֶׁ גָּרְ מו ּ לְ הַ פְ סִ יד גַּם

Segment 77
HE:
, ל"ּ כַּ נַ אֲזַי : וְ נָתַ תָ ּ נֶפֶ שׁ

Segment 78
HE:
נָפֶ שׁ , הַ יְנו ּ מִ יתָ ה

Segment 79
HE:
' ה . ל"ּ כַּ נַ יַצִ ילֵנו ּ ּ . ) לקוטי מוהר ן ב " – ' סימן כ ('

Segment 80
HE:
חֲמִ שָׁ ה בָ קָ ר יְשַׁ לֵּם תַ חַ ת הַ שׁ וֹ ר ּ ּ ּ

Segment 81
HE:
) שמות כא ( לז , עִ קַ ר הַ גְּ נֵבָ ה וְ הָ רַ מָ אות דְ סִ טְ רָ א אָ חֳרָ א ּ ּ ּ ּ , ּ הוא מַ ה שֶׁ הַ בַּ עַ ל דָ בָ ר גּוֹ נֵב לֵב הָ אָ דָ ם עַ ד שֶׁ מַ כְ נִיס מַ חֲלֹקֶ ת ּ ּ ּ עַ ל הַ צַ דִ ּ ּ יק הָ אֱמֶ ת , שֶׁ מִ זֶה עִ קַ ר אֲרִ יכַ ת הַ גָּלות ּ ּ ּ ּ , וְ עַל יְדֵ י זֶה יְכוֹ לָה הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א לְ הִ תְ גַּבֵּ ר וְ לִ ינֹק מֵ הָ עֲשִׁ ירות דִ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ הוא גָּבהַ מְ אֹד בְּ שָׁ רְ שׁ וֹ ּ ּ ּ ּ ּ , עַד יִשְׂ רָ אֵ ל נַפְ שׁ וֹ ת עִ ם אַ חַ ת מִ בְּ חִ ינָה שֶׁ הוא ּ . ּוכְ שֶׁ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א מִ תְ גַּבֶּ רֶ ת , אֲזַי לוֹ קְ חִ ים לְ עַצְ מָ ם כָּ ל הָ עֲשִׁ ירות וְ הַ שֶׁ פַ ע שֶׁ ל יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת שֶׂ ה ּ ּ ּ , ובְ חִ ינַת דָ לֶת כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים ּ ּ ּ , וְ הַ כּ ֹל נִמְ שָׁ ך רַ ק בְּ כֹחַ ְ הַ צַ דִ יק הַ גָּדוֹ ל שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף בְּ חִ ינַת שׁ וֹ ר ּ ּ ּ וְ , ּ הוא בְּ חִ ינַת קוצָ א דְ אוֹ ת דָ לֶת ּ ּ ּ . וְ עַ ל כֵּ ן הוא בְּ חִ ינַת הֵ א ּ בְּ חִ ינַת חֲמִ שָׁ ה כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים ּ ּ . וְ לִ פְ עָ מִ ים נוֹ גֵעַ פְ גַם ּ הַ מַ חֲלֹקֶ ת שֶׁ עַ ל הַ צַ דִ יק רַ ק אֶ ל הָ עֲשִׁ ירות שֶׁ ל ּ ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל , וְ לִ פְ עָ מִ ים נוֹ גֵעַ הַ פְ גָם גַּם אֶ ל הַ צַ דִ י ּ ּ ּ ק בְּ עַצְ מוֹ , וְ יֵשׁ בָּ זֶה כַּ מָ ה בְּ חִ ינוֹ ת כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת הַ פְ גָם שֶׁ ל הַ מַ חֲלֹקֶ ת שֶׁ חָ לְ קו הַ שְׁ בָ טִ ים עַ ל יוֹ סֵ ף ּ ּ ּ ּ , עַד שֶׁ נִשְׁ תַ לְ שֵׁ ל מִ זֶה עֲשָׂ רָ ה הֲרוגֵי מַ לְ כות כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ ּ ּ ּ ּ ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ , ל" ּ שֶׁ נֶהֶ רְ גו ּ ּ עַל־יְדֵ י זֶה צַ דִ יקִ ים וקְ דוֹ שִׁ ים ּ ּ כָּ אֵ לו , ּ אֲבָ ל בֶּ אֱמֶ ת כָּ ל מַ ה שֶׁ מִ תְ גַּבֶּ רֶ ת הַ סִּ טְ רָ א ּ ּ אָ חֳרָ א בִּ גְ נֵיבָ תָ ם וְ עָרְ מָ תָ ם יוֹ תֵ ר וְ יוֹ תֵ ר , אֲזַי כְּ שֶׁ מִ תְ גַּבֵּ ר אֲמִ תַ ת קְ דֻ שַׁ ת הָ אֱמֶ ת כְּ נֶגְ דָ ם ּ ּ ּ ּ , אֲזַי מֻכְ רָ חִ ים לְ הַ חֲזִיר הַ כּ ֹל כָּ ל נִיצוֹ צוֹ ת הַ קְ דוֹ שׁ וֹ ת ּ שֶׁ בָּ לְ עו , ּ אַ ף גַּם מֻכְ רָ חִ ים לְ הָ קִ יא ולְ הוֹ צִ יא עַצְ מות ּ ּ חִ יותָ ם מַ מָ שׁ ּ ּ ּ . וְ זֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ הַ גַּנָב כְּ שֶׁ נִמְ צָ א ּ ּ ּ הַ גְּ נֵבָ ה בְּ יָדוֹ , אֲזַי מְ שַׁ לֵם כֵּ פֶ ל ּ . וְ אִ ם טָ בַ ח אוֹ מָ כַ ר , אֲזַי חֲמִ שָׁ ה בָּ קָ ר יְשַׁ לֵ ּ ּ ם תַ חַ ת הַ שׁ וֹ ר וְ אַ רְ בָּ עָ ה צֹאן ּ ּ תַ חַ ת הַ שֶׂ ה ּ ּ , כִּ י כָּ ל מַ ה שֶׁ הִ תְ גַּבְּ רו בְּ יוֹ תֵ ר ּ ּ , עַ ד שֶׁ נוֹ גֵעַ ּ

Segment 82
HE:
ּ הַ פְ גָם בְּ יוֹ תֵ ר , אֲזַי מֻכְ רָ חִ ים לְ הוֹ צִ יא חִ יותָ ם מִ קִ רְ בָּ ם ּ ּ ּ עוֹ ד יוֹ תֵ ר וְ יוֹ תֵ ר . וְ זֶה מְ רֻ מָ ז בְּ דִ בְ רֵ י רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ל " שֶׁ אָ מְ ר ו עַ ל פָ סוק תַ חַ ת הַ נְחֹשֶׁ ת אָ בִ יא זָהָ ב ּ ּ ּ ּ ּ , ּתַ חַ ת הַ בַּ רְ זֶל כֶּ סֶ ף , ּתַ חַ ת הָ עֵצִ ים נְחֹשֶׁ ת , ּתַ חַ ת הָ אֲבָ נִים בַּ רְ זֶל , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת כְּ לַל הָ עֲשִׁ ירות שֶׁ כָּ לול מִ זָהָ ב ּ ּ ּ ּ וְ כֶ סֶ ף ונְחֹשֶׁ ת ובַ רְ זֶל ּ ּ , וְ הַ כּ ֹל יֻכְ רְ חו הָ עוֹ בְ דֵ י כּ וֹ כָ בִ ים ּ

Segment 83
HE:
ומַ זָלוֹ ת לְ הַ חֲזִיר לְ יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ כִ פְ לֵי כִּ פְ לַיִם ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת תַ חַ ת הַ נְחֹשֶׁ ת אָ בִ יא זָהָ ב וְ כו ּ ּ ּ ' , ל"ּ כַּ נַ ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת אַ רְ בַּ ע צֹאן תַ חַ ת הַ שֶׂ ה כַּ נַ ּ ּ ּ . ל" וְ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל עַל זֶה , אוֹ י לָהֶ ם לְ הָ עכו ) ם " לְ הָ עוֹ בְ דֵ י כּ וֹ כָ בִ ים ומַ זָלוֹ ת ּ ּ , ( כִּ י תַ חַ ת נְחֹשֶׁ ת יָבִ יאו זָהָ ב וְ כו ּ ּ ּ ', אֲבָ ל תַ חַ ת רַ בִּ י ּ עֲקִ יבָ א וַחֲבֵ רָ יו וְ כו ' ּ מַ ה יָבִ יאו ּ ּ . הַ יְנו כִּ י כָּ ל הַ נַ ּ ּ " ל לֹא יַסְ פִ יק לָהֶ ם ּ , רַ ק נֶגֶד הַ פְ גָם שֶׁ פָ גְמו בְּ הָ עֲשִׁ ירות ּ ּ ּ ּ , אֲבָ ל מַ ה שֶׁ הִ תְ גַּבְּ רו עוֹ ד בְּ ּ ּ יוֹ תֵ ר עַ ד שֶׁ נָגְ עו בִּ נְקֻ דַ ת הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ ּ ּ בְּ עַ צְ מוֹ , בַּ מֶ ה אֶ פְ שָׁ ר לָהֶ ם לְ תַ קֵ ן זֹאת ּ ּ , כִּ י עַ ל זֶה לֹא יַסְ פִ יק לָהֶ ם שׁ ום דָ בָ ר ּ ּ ּ , עַ ד שֶׁ יִצְ טָ רְ כו לְ הוֹ צִ יא כָּ ל ּ ּ עַצְ מות חִ יותָ ם מִ בִּ טְ נָם וְ קִ רְ בָּ ם ּ ּ ּ , וְ כָ ל מָ קוֹ ם שֶׁ נִמְ צָ א ּ בָּ הֶ ם עוֹ ד אֵ יזֶה נִיצוֹ ץ הַ קָ דוֹ שׁ ּ , הַ כּ ֹל יִצְ טָ רְ כו לְ הַ חֲזִיר ּ בְּ עַ ד מַ ה שֶׁ פָ גְמו בִּ קְ דֻ שַׁ ת הַ צַ דִ יק שֶׁ הוא שׁ ֹרֶ שׁ הַ כּ ֹל ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת חֲמִ שָׁ ה בָּ קָ ר תַ חַ ת הַ שׁ וֹ ר ּ ּ ּ ּ . ) עיין פנים לקוטי הלכות - הלכות גניבה ה ' - אות י " ג י " ט כ ' לפי אוצר היראה – צדיק (ס" ר –

Segment 84
HE:
חֲמִ שָׁ ה בָ קָ ר יְשַׁ לֵּם תַ חַ ת הַ שׁ וֹ ר וְ אַ רְ בַּ ע ּ ּ ּ צֹאן תַ חַ ת הַ שֶׂ ה ּ ּ

Segment 85
HE:
) שמות כא ( לז , כִּ י שׁ וֹ ר וָשֶׂ ה בְּ חִ ינַת יַעֲקֹב וְיוֹ סֵ ף , וְ הַ כְּ שָׂ בִ ים הִ פְ רִ יד יַעֲקֹב בְּ חִ ינַת שֶׂ ה פְ זורָ ה יִשְׂ רָ אֵ ל וְ אַ תֵ נָה צֹאנִי צֹאן ּ ּ מַ רְ עִ יתִ י וְ כו ּ ', יוֹ סֵ ף ' בְּ כוֹ ר שׁ וֹ רוֹ הָ דָ ר לוֹ ', בְּ חִ ינַת הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת שֶׁ מֵ אִ יר הָ אֱמֶ ת בִּ כְ נֶסֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ ּ שֶׁ נִקְ רָ אִ ים עַל שֵׁ ם יַעֲקֹב . וכְ שֶׁ מִ תְ גַּבֵּ ר הַ בַּ עַל דָ בָ ר עַל ּ ּ ּ עֶצֶם הַ נְקֻ דָ ה שֶׁ יֵשׁ בְּ כָ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל מִ צַ ד שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ מִ זֶ רַ ע יִשְׂ רָ אֵ ל , וְ עוֹ ד יוֹ תֵ ר חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם כְּ שֶׁ רוֹ צֶה לְ הִ תְ גַּבֵּ ר וְ לִ גְנֹב מִ מֶ נו נְקֻ דַ ת הַ צַ דִ יק בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ מֻשְׁ רָ שׁ בּ וֹ , וְרוֹ צֶ ה לְ עָ קְ רוֹ לְ גַמְ רֵ י בִּ בְ חִ ינַת וטְ בָ חוֹ אוֹ ּ מְ כָ רוֹ , כִּ י יֵשׁ שֶׁ טוֹ בְ חוֹ לְ גַמְ רֵ י שֶׁ מְ בִ יאוֹ ּ ּ לִ ידֵ י פְ רִ יקַ ת ּ עֹל לְ גַמְ רֵ י חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת טְ בִ יחָ ה ושְׁ חִ יטָ ה ּ ּ לְ גַמְ רֵ י , וְיֵשׁ שֶׁ אֵ ינוֹ מְ סִ יתוֹ לִ פְ רֹק עֹל לְ גַמְ רֵ י רַ ק שֶׁ מְ סִ יתוֹ שֶׁ כָּ ל עֲבוֹ דָ תוֹ יִהְ יֶה בִּ שְׁ בִ יל מָ מוֹ ן שֶׁ זֶה ּ ּ בְּ חִ ינַת ' ּומְ כָ רוֹ ' שֶׁ מוֹ כֵר קְ דֻ שָׁ ּ ּ תוֹ בִּ שְׁ בִ יל מָ מוֹ ן , אֲבָ ל בְּ כֹחַ הַ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת סוֹ ף כָּ ל סוֹ ף מִ תְ גַּבְּ רִ ים כְּ נֶגְדוֹ עַד ּ ּ ּ שֶׁ מוֹ צִ יאִ ים מִ מֶ נו הַ טוֹ ב בְּ כִ פְ לֵי כִּ פְ לַיִם בִּ בְ חִ ינַת ד ּ ּ ּ ּ ּ ' וְ ה ' כִּ י כָּ ל מַ ה שֶׁ מִ תְ גַּבֵּ ר יוֹ תֵ ר בִּ שְׁ קָ רָ יו וגְנֵבָ תוֹ מוֹ צִ יאִ ים ּ ּ ּ ּ מִ מֶ נו הַ קְ דֻ שָׁ ה אַ חַ ר־כָּ ך יוֹ תֵ ר וְיוֹ תֵ ר כַּ נַ ּ ּ ּ ְ ּ ּ " ל בִּ בְ חִ ינַת עֵת אֲשֶׁ ר שָׁ לַט וְ כו ) . 'ּ לקוטי הלכות - הלכות גניבה ה ' -

Segment 86
HE:
(ב"י חֲמִ שָׁ ה בָ קָ ר יְשַׁ לֵּם תַ חַ ת הַ שׁ וֹ ר וְ אַ רְ בַּ ע ּ ּ ּ צֹאן תַ חַ ת הַ שֶׂ ה ּ ּ

Segment 87
HE:
) שמות כא ( לז , ּ עִ קַ ר הַ בְּ חִ ירָ ה שֶׁ ל הָ אָ דָ ם ה וא בְּ עִ נְיַן הָ אֱמֶ ת וְ הַ שֶׁ קֶ ר ּ ּ . כִּ י אֱמֶ ת הוא עֶצֶם הַ קְ דֻ שָׁ ה וְ הַ טוֹ ב ּ ּ ּ ּ , וְשֶׁ קֶ ר הוא עִ קַ ר ּ ּ ּ הַ טֻמְ אָ ה וְ הַ סִּ טְ רָ א־אָ חֳרָ א וְהָ רָ ע . וְ צָ רִ יך הָ אָ דָ ם לִ בְ חֹר ְ ּ בַּ טוֹ ב וְ לִ מְ אֹס בָּ רַ ע , הַ יְנו לְ קָ רֵ ב הָ אֱמֶ ת ולְ רַ חֵ ק הַ שֶׁ קֶ ר ּ ּ ּ . וְ הִ נֵה הַ שֶׁ ּ ּ קֶ ר וְ הַ סִּ טְ רָ א־אָ חֳרָ א הֵם הֶבֶ ל נִדָ ף ּ , אֵ ין בָּ הֶ ם שׁ ום מַ מָ שׁ ות כְּ לָל ּ ּ ּ , מֵ אַ חַ ר שֶׁ הֵם שֶׁ קֶ ר ומִ לֵי דִ כְ דִ יבֵ י ּ ּ ּ

Segment 88
HE:
] מילות כזב ; [ וְזֶה בְּ חִ ינַת " כִּ י כָּ ל אֱלֹהֵי הָ עַמִ ים ּ אֱלִ ילִ ים " אֱלִ ילִ ים מַ מָ שׁ ּ . אַ ך אַ ף־עַל־פִ י־כֵן בִּ שְׁ בִ יל כּ ֹחַ ּ ְ הַ בְּ חִ ירָ ה נִתַ ן כּ ֹחַ לְ הַ שֶׁ קֶ ר ּ ּ , עַד שֶׁ יוכַ ל לְ הַטְ עוֹ ת אֶ ת ּ ּ הָ אָ דָ ם וְ לוֹ מַ ר עָ לָיו שֶׁ הוא אֱמֶ ת ּ , וְ כַ מְ בֹאָ ר בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר , שֶׁ כְּ שֶׁ חוֹ זְרִ ין הַ שֶׁ קֶ ר שְׁ תֵ י פְ עָמִ ים ּ ּ ּ , נַעֲשֶׂ ה אֶ צְ לוֹ אֱמֶ ת וְ כו . 'ּ וְ לֹא דַ י שֶׁ הָ אָ דָ ם יָכוֹ ל לְ הַ טְ עוֹ ת אֶ ת עַצְ , מוֹ עַד שֶׁ יוכַ ל לְ הַ טְ עוֹ ת גַּם אֲחֵ רִ ים בִּ שְׁ קָ רָ יו ובִ גְנֵבַ ת ּ ּ ּ עָרְ מוֹ תָ יו ; וְ לֹא דַ י בָּ זֶה , עַד שֶׁ כִּ בְ יָכוֹ ל יָכוֹ ל לְ הַ מְ שִׁ יך ְ הַ סְ תָ רָ ה כָּ זֹאת כְּ אִ לו גַּם הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך מַ סְ כִּ ים עִ מוֹ ּ ְ ּ ּ ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת " גַּנָבָ א אַ מַ חְ תַ רְ תָ א ּ ּ ּ ּ , ַר חֲמָ נָא קָ רֵ י " ] גנב במחתרת , מתפלל לה ; [' כִּ י הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך נָתַ ן כּ ֹחַ ְ ּ לְ הַ בְּ חִ ירָ ה כָּ ל־כָּ ך , ְ שֶׁ עִ קָ רָ ה עַל־יְדֵ י הַ שֶׁ קֶ ר כַּ נַ ּ ּ ּ ּ , ל" עַד שֶׁ יֵשׁ כּ ֹחַ לְ הַ שֶׁ קֶ ר שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת גְּנֵבָ ה לְ הַ עְ לִ ים הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ כָּ ל־כָּ ך ְ , עַד שֶׁ יִהְ יֶה נִדְ מֶ ּ ה לִ כְ אוֹ רָ ה כְּ אִ לו הֶעְ לִ ים ּ ּ הָ אֱמֶ ת גַּם לְ מַ עְ לָה כִּ בְ יָכוֹ ל . וְזֶה שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ל " עַל הַגַּנָב ּ , שֶׁ עָשָׂ ה עַיִן שֶׁ ל מַ עְ לָה כְּ אִ לו אֵ ינוֹ רוֹ אֶ ה ּ ּ , עָ שָׂ ה מַ מָ שׁ כִּ בְ יָכוֹ ל כַּ נַ ּ ּ . ל" וְזֶה שֶׁ מָ צִ ינו גַּבֵּ י עֵשָׂ ו ּ ּ , שֶׁ רָ צָ ה לְ הַטְ עוֹ ת אֶ ת אָ בִ יו בְּ רַ מָ אותָ יו ושְׁ קָ רָ יו עַד ּ ּ ּ שֶׁ יַמְ שִׁ יך עָ לָיו אֶ ת הַ בְּ רָ כוֹ ת מִ לְ מָ עְ לָה ְ ּ , עַד שֶׁ יַעֲקֹב ּ הֻכְ רַ ח לֵילֵך עִ מוֹ בְּ מִ רְ מָ ה גְ דוֹ לָה ּ ְ , עַד שֶׁ חָ טַ ף הַ בְּ רָ כוֹ ת מִ מֶ נו ּ ּ ּ , וְגַם אַ ף־עַל־פִ י־כֵן הִ תְ גַּבֵּ ר עֵשָׂ ו וְ אָ מַ ר ּ : " בָּ רֲ כֵ נִי גַם אָ נִי אָ בִ י , " עַד שֶׁ בֵּ רֲ כוֹ " וְ עַל חַ רְ בְּ ך תִ חְ יֶה ָ , " שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה מִ תְ אָ רֵ ך הַגָּלות כָּ ל־כָּ ך כַּ יָדועַ ּ ּ ּ ְ ְ . וְזֶה בְּ חִ ינַת ' חֹמֶ ר הַ גַּנָב מֵ הַ גַּזְלָן ּ ', כִּ י הַ גַּזְלָן אֵ ינוֹ מַ עְ לִ ים עַל־כָּ ל־פָ נִים הָ אֱמֶ ת כָּ ל־כָּ ך בְּ עָרְ מוֹ תָ ְ ּ יו ושְׁ קָ רָ יו ּ , רַ ק הוא בָּ א וְגוֹ זֵל אֶ ת חֲבֵ רוֹ בִּ זְרוֹ עַ ובְ אֹנֶס ּ ּ ; וְ הַגַּנָב בָּ א ּ בְּ עָרְ מָ ה ובְ מִ רְ מָ ה כָּ ל־כָּ ך ְ ּ , עַד שֶׁ מַ עְ לִ ים הָ אֱמֶ ת יוֹ תֵ ר ּ וְיוֹ תֵ ר , כִּ בְ יָכוֹ ל כְּ אִ לו עָשָׂ ה עַיִן שֶׁ ל מַ עְ לָה וְ כו ּ ּ ּ ' . ל"ּ כַּ נַ וְ עַל־כֵּן הַ גַּנָב מְ ּ שַׁ לֵם כֶּפֶ ל וְ תַ שְׁ לומֵ י אַ רְ בָּ עָ ה וַחֲמִ שָׁ ה ּ ּ ּ כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ . ל" כִּ י בְּ וַדַ אי ּ " וְ אַ תָ ה מָ רוֹ ם ּ לְ עוֹ לָם ה , "' כִּ י אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ נִתַ ן כּ ֹחַ לְ הַ שֶׁ קֶ ר לְ הִ תְ גַּבֵּר ּ ּ ּ ּ כָּ ל־כָּ ך , ְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן יַד הַ קְ דֻ שָׁ ה וְהָ אֱמֶ ת תָ ּ ּ ּ ּ מִ יד עַל הָ עֶלְ יוֹ נָה , כִּ י מְ עַט מִ ן הָ אוֹ ר דוֹ חֶ ה הַ רְ בֵּ ה מִ ן הַ חֹשֶׁ ך ְ ּ . וְ תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ מוֹ שֵׁ ך הָ אָ דָ ם עַצְ מוֹ לְ הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ ּ ְ ּ , אֲזַי מֵ אִ יר עָ לָיו אוֹ ר הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , שֶׁ הוא כִּ בְ יָכוֹ ל עֶצֶם ּ הָ אֱמֶ ת ; וְ אָ ז לֹא דַ י שֶׁ זוֹ כֶ ה לָצֵ את מֵ הַ ּ חֹשֶׁ ך וְ הַ שֶׁ קֶ ר ּ ְ , אַ ף גַּם הוא זוֹ כֶ ה לְ הוֹ צִ יא מֵ הֶם כָּ ל הַ טוֹ ב שֶׁ הָ יָה כָּ בושׁ ּ ּ ּ אֶ צְ לָם מִ כְּ בָ ר ; וְ כָ ל מַ ה שֶׁ הַ שֶׁ קֶ ר וְ הַ חֹשֶׁ ך מִ תְ גַּבְּ רִ ים ְ ּ ּ

Segment 89
HE:
בְּ יוֹ תֵ ר לְ הַ חְ שִׁ יך עָ לָיו ְ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם הוא מוֹ צִ יא מֵ הֶם ּ הַ טוֹ ב שֶׁ כָּ בושׁ בְּ תוֹ כָ ם יוֹ תֵ ּ ּ ר וְיוֹ תֵ ר עַל־יְדֵ י שֶׁ מִ תְ גַּבֵּ ר ּ בְּ יוֹ תֵ ר לְ הַ מְ שִׁ יך עַל עַצְ מוֹ אוֹ ר הָ אֱמֶ ת ְ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת תַ שְׁ לומֵ י כֶפֶ ל שֶׁ מְ שַׁ לֵם הַ גַּנָב כְּ שֶׁ נִמְ צָ א הַ גְּנֵבָ ה בְּ יָדוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ . וְ אִ ם הִ תְ גַּבֵּ ר בְּ יוֹ תֵ ר עַד שֶׁ כְּ בָ ר טְ בָ חוֹ אוֹ מְ כָ רוֹ אֲזַי מְ שַׁ לֵם אַ רְ בָּ עָ ה וַחֲמִ שָׁ ה כַּ נַ ּ ּ ּ , ל" שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ זָכָ ה ּ ּ ּ יַעֲקֹב אָ בִ ינו , ּ עָלָיו הַ שָׁ לוֹ ם ּ , עַל־יְדֵ י הָ אֱמֶ ת וְ הַ תְ מִ ימות ּ ּ שֶׁ לוֹ לְ הוֹ צִ יא מִ יַד עֵשָׂ ו הַ בְּ כוֹ רָ ה ומִ יַד לָבָ ן הוֹ צִ יא כָּ ל ּ ּ ּ ּ זִווגָיו ושְׁ נֵים־עָ שָׂ ר שִׁ בְ טֵ י־יָה ּ ּ ּ ּ וַעֲשִׁ ירות גָּדוֹ ל ּ , וְ הַ כּ ֹל עַל־יְדֵ י גֹּדֶ ל הָ אֱמֶ ת , שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה לֹא דַ י שֶׁ הַ שֶׁ קֶ ר אֵ ינוֹ ּ יָכוֹ ל לְ הַ חְ שִׁ יך עָ לָיו ְ , חַ ס וְשָׁ לוֹ ם , אַ ף גַּם הָ אֱמֶ ת מֵ אִ יר לוֹ כָּ ל־כָּ ך עַד שֶׁ מוֹ צִ יא מֵ הֶם כָּ ל הַ טוֹ ב שֶׁ הָ יָה כָּ בושׁ ּ ּ ּ ְ אֶ צְ לָם מִ כְּ בָ ר כַּ ) .ל"ּנַ לקוטי הלכות - הלכות גניבה ה ' - אות יות א" י ' י ' ט לפי אוצר היראה – אמת (ז" ע –

Segment 90
HE:
שְׁ נַיִם יְשַׁ לֵּם

Segment 91
HE:
) שמות כב (ג , כְּ שֶׁ הָ אֱמֶ ת מֵ אִ יר ומְ בַ טֵ ל הַ חֹשֶׁ ך ְ ּ ּ , אֲזַי נִמְ שָׁ ך עַל ְ הַ קְ דֻ שָׁ ה בְּ חִ ינַת כֶּפֶ ל ּ ּ , כִּ י לֹא דַ י שֶׁ הָ אָ דָ ם בְּ עַצְ מוֹ יוֹ צֵ א מִ תוֹ ך חֶ שְׁ כַ ת אֲפֵ לָתוֹ עַל־יְדֵ י אוֹ ר הָ אֱמֶ ת ְ ּ , אַ ף גַּם הוא ּ עוֹ שֶׂ ה פֶ תַ ח גַּם לְ אַ חֵ ר לְ הוֹ צִ יאוֹ מֵ חֹשֶׁ ך לְ אוֹ ר ולְ הַ חֲזִירוֹ ּ ְ ּ בִּ תְ שׁ ובָ ה ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ הַ גַּנָב מְ שַׁ לֵם כֵּפֶ ל ּ ּ ּ . ) שם בלקוטי הלכות - הל כות גניבה ה ' - אות ב ' לפי או צר היראה – אמת (ט"ע , ז"ע,א" ע –

Segment 92
HE:
) שמות כב (ח , וְזֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ נִקְ רָ א הַ דַ יָן הַ כָּ שֵׁ ר ּ ּ ּ ּ " אֱלֹקִ ים ". כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב כַּ מָ ה פְ עָמִ ים בַּ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ : " עַד הָ אֱלֹקִ ים יָבֹא דְ בַ ר ּ שְׁ נֵיהֶם " וְ כַ יוֹ צֵ א בָּ זֶה בְּ כַ מָ ה מְ קוֹ מוֹ ת ּ ּ . כִּ י הַ דַ יָן שֶׁ דָ ן דִ ין ּ ּ ּ ּ אֱמֶ ת וְ כָ ל דְ בָ רָ יו בֶּ אֱמֶ ת מִ תְ לַבֵּ שׁ בּ וֹ אוֹ ר ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ בְּ עַצְ מוֹ , כִּ בְ יָכוֹ ל , וְ כַ מְ בֹאָ ר הֵיטֵ ב בַּ מַ אֲמָ ר ּ " ּתְ הֹמֹת יְכַ סְ יֻמו " ) ּ לקוטי מוהר ן א " ' - סימן ט . (' וְ עַל־כֵּן הַ דַ יָן ּ ּ בְּ עַצְ מוֹ נִקְ רָ א " אֱלֹקִ ים , " כִּ י נִתְ לַבֵּ שׁ בּ וֹ אוֹ ר ה ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ כִּ בְ יָכוֹ ל , עַל־יְדֵ י הָ אֱמֶ ת שֶׁ הוא אוֹ רוֹ יִתְ בָּ רַ ך בְּ עַצְ מוֹ ְ ּ , כִּ בְ יָ כוֹ ל ) . לקוטי הלכות - הלכות דיינים ב ' - (' ו

Segment 93
HE:
עַל כָּ ל דְ בַ ר פֶ שַׁ ע ּ ּ

Segment 94
HE:
) שמות כב (ח , וְזֶה שֶׁ דִ קְ דְ קָ ה הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ : " עַל כָּ ל דְ בַ ּ ּ ר פֶ שַׁ ע עַל שׁ וֹ ר עַל חֲמוֹ ר עַל שֶׂ ה עַל שַׂ לְ מָ ה עַל כָּ ל אֲבֵ דָ ה אֲשֶׁ ר יֹאמַ ר כִּ י הוא זֶה עַד הָ אֱלֹקִ ים יָבֹא דְ בַ ר שְׁ נֵיהֶם וְ כו ּ ּ ּ ' ". הַ יְנו ּ שֶׁ הַ תוֹ רָ ה מְ גַלָה לָנו ומוֹ דַ עַת לָנו בִּ כְ לָל ופְ רָ ט ּ ּ ּ ּ ּ ּ , וְחָ זַר וְ כָ לַל , שֶׁ בְּ כָ ל הַ דְ בָ רִ ים שֶׁ ּ בָּ עוֹ לָם יֶשׁ בּ וֹ חִ יות אֱלֹקותוֹ ּ ּ ּ הַ מְ חַ יֶה ומְ קַ יֵם אֶ ת הַ דָ בָ ר ּ ּ ּ ּ , וְזֶה עִ קַ ר הַ דִ ין תוֹ רָ ה ּ ּ ּ , כְּ דֵ י לַחֲזֹר ולְ הָ בִ יא כָּ ל הַ דְ בָ רִ ים שֶׁ בֵּ ינֵיהֶם עַד הָ אֱלֹקִ ים ּ ּ , שֶׁ הֵם הַ דַ יָנִים שֶׁ פוֹ סְ קִ ין עַל כָּ ל הָ עֲסָ קִ ים שֶׁ בֵּ ינֵיהֶם דִ ין ּ ּ ּ ּ תּ וֹ רָ ה וְ עוֹ שִׂ ין מִ כָּ ל עִ סְ קֵ יהֶם תוֹ רָ ה ּ . ובָ זֶה אָ נו רוֹ אִ ים ּ ּ שֶׁ בְּ כָ ל הַ דְ בָ רִ ים שֶׁ בָּ עוֹ לָם יֵשׁ אֱלֹקות שֶׁ הוא הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ . וְזֶהו שֶׁ הִ זְכִּ ירָ ה הַ תוֹ רָ ה רֹב דְ בָ רִ ים שֶׁ בָּ עוֹ לָם בִּ פְ רָ טִ יות ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ הֵם עַל שׁ וֹ ר עַל חֲמוֹ ר עַל שֶׂ ה עַל שַׂ לְ מָ ה וְ כו ' ּ וְ הַ שְׁ אָ ר ּ כָּ לְ לָה בַּ כְּ לָל בַּ תְ חִ לָה ובַ סּ וֹ ף ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " עַל כָּ ל דְ בַ ר פֶ שַׁ ע וְ כו ּ ּ ּ ' אֲשֶׁ ר יֹאמַ ר כִּ י הוא זֶה וְ כו ּ ּ ' " ) כְּ מוֹ שֶׁ לָמְ דו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ " ל כְּ לָל ופְ רָ ט וכְ לָל מִ מִ קְ רָ א זֶה ּ ּ ּ ( וְ עַל כֻּלָם סִ יְמָ ה ּ ּ : " עַ ד הָ אֱלֹקִ ים יָבֹא דְ בַ ר שְׁ נֵיהֶם ּ ". לֵידַ ע ולְ הוֹ דִ יעַ ולְ הִ וָדַ ע שֶׁ בְּ כָ ל הַ דְ בָ רִ ים שֶׁ בָּ עוֹ לָם ּ ּ ּ ּ , בְּ כֻלָם ּ מְ לֻבָּ שׁ וְ נֶעְ לָם אֱלֹקותוֹ יִתְ בָּ רַ ך וְ צָ רִ יך הַ כּ ֹל לְ הַ עֲלוֹ ת ְ ְ ּ ' עַד הָ אֱלֹקִ ים ', שֶׁ הֵם הַ דַ יָנִים שֶׁ נִקְ רָ אִ ים עַל שֵׁ ם זֶה ּ ּ ּ אֱ לֹקִ ים , מֵ חֲמַ ת שֶׁ הֵם פוֹ סְ קִ ין דִ ין תוֹ רָ ה ומְ גַלִ ין ּ ּ ּ ּ ּ הָ אֱלֹקות וְ הַ תוֹ ּ ּ רָ ה שֶׁ בְּ כָ ל דָ בָ ר ּ ) . לקוטי הלכות – הלכות דיינים ד ' - (' ג

Segment 95
HE:
אִ ם כֶּ סֶף תַ לְ וֶה אֶ ת עַמִ י ּ ּ

Segment 96
HE:
) שמות כב , ( כד כְּ מוֹ שֶׁ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך הָ יָה מְ קַ יֵם עוֹ לָמוֹ בְּ חֶ סֶ ד בְּ ת ּ ְ ּ וֹ רַ ת הַ לְ וָאָ ה וגְמִ ילַת חֶ סֶ ד מִ יוֹ ם הַ בְּ רִ יאָ ה עַד יוֹ ם מַ תַ ן ּ ּ ּ ּתוֹ רָ ה , וְגַם עַכְ שָׁ ו בְּ עֵת שֶׁ עוֹ בְ רִ ין עַל רְ צוֹ נוֹ חַ ס וְשָׁ לוֹ ם הָ יָה רָ אוי שֶׁ יַחֲזֹר הָ עוֹ לָם לְ תֹהו וָבֹהו ּ ּ ּ ּ , וְ אָ ז מִ תְ קַ יְימִ ין ּ רַ ק בְּ חַ סְ דוֹ בִּ בְ חִ ינַת הַ לְ וָאָ ה ּ , שֶׁ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך מַ רְ חִ יב ְ ּ לוֹ זְמַ ן עַד שֶׁ יָשׁ וב וִישַׁ לֵם אֶ ת חוֹ בוֹ תָ יו מַ ה שֶׁ נִתְ חַ יֵב ּ ּ ּ ּ ּ ּ הָ אָ דָ ם עַל־יְדֵ י עֲווֹ נוֹ תָ יו . נִמְ צָ א שֶׁ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך מְ קַ יֵם ּ ְ ּ מִ צְ וַת גְּמִ ילַת חֶ סֶ ד וְהַ לְ וָאַ ת חֵ ן הַ רְ בֵּ ה מְ אֹד בְּ כָל שָׁ עָ ה , ּוכְ מוֹ כֵן אָ נ ו חַ יָבִ ים לְ הִ תְ דַ בֵּ ק בְּ מִ דוֹ תָ יו לְ רַ חֵ ם ּ ּ ּ ּ עַל הָ עֲנִיִים ולְ הַ לְ ווֹ ת לָהֶם וְ לִ בְ לִ י לִ הְ יוֹ ת לוֹ כְּ נוֹ שֶׁ ה ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך אֵ ינוֹ נוֹ גֵשׂ אוֹ תָ נו ּ ְ ּ , ומַ אֲרִ יך לָנו זְמַ ן ּ ּ ְ אַ חַ ר זְמַ ן זְמַ נִים טובָ א ּ ּ , עַד שֶׁ נְסַ לֵק לוֹ מְ עַט מְ ּ ּ עַט עַד שֶׁ נְסַ לֵק אֶ ת הַ כּ ֹל ּ ּ . ) לקוטי הלכות - הלכות העושה שליח לגבות חוב ב ' - אות כ "ב לפי אוצר היראה – צדקה - (ח" ס

Segment 97
HE:
אִ ם כֶּ סֶף תַ לְ וֶה אֶ ת עַמִ י ּ ּ

Segment 98
HE:
) שמות כב , ( כד יֵשׁ יְמֵ י טוֹ ב וִ ימֵ י רָ ע , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת : " בְּ יוֹ ם טוֹ בָ ה הֱיֵה בְ טוֹ ב ובְ יוֹ ם רָ ּ עָ ה רְ אֵ ה , " הַ יְנו שֶׁ צָ רִ יך לְ עַיֵן וְ לִ רְ אוֹ ת ּ ְ ּ ּ ולְ הִ סְ תַ כֵּ ל הֵיטֵ ב ּ ּ , וְ אָ ז יִמְ צָ א טוֹ ב גַּם בִּ ימֵ י הָ רַ ע בְּ עַצְ מָ ן , כִּ י מְ לֹא כָ ל הָ אָ רֶ ץ כְּ בוֹ דוֹ , וַאֲפִ לו בְּ כָ ל ּ ּ לְ שׁ וֹ נוֹ ת הָ עַכּ ו ּ" ם מְ לֻבָּ שׁ בָּ הֶם אוֹ תִ יוֹ ת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת יְמֵ י־טוֹ ב , רַ ק מֵ חֲמַ ת שֶׁ הַ יְמֵ י־רַ ע חוֹ פִ ין עֲלֵיהֶם , עַל־כֵּן אֵ ין נִרְ אִ ין כְּ לָל . אֲבָ ל מִ י שֶׁ זוֹ כֶ ה לְ שַׁ בֵּ ר אֶ ת ּ יִצְ רוֹ בִּ שְׁ לֵמות ּ , אוֹ שֶׁ מְ קֻ שָׁ ר עַל־כָּ ל־פָ נִים לְ צַ דִ יק כָּ זֶה ּ ּ ּ ּ שֶׁ זָכָ ה לָכֹף אֶ ת יִצְ רוֹ בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ , עַל־יְדֵ י־זֶה זוֹ כֶה שֶׁ יוכַ ל לִ מְ צֹא אוֹ תִ יוֹ ת הַ תוֹ רָ ה הַ מְ לֻבָּ שִׁ ים בְּ כָ ל ּ ּ ּ ּ ּ הַ לְ שׁ וֹ נוֹ ת , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת שֶׁ מוֹ צֵ א הַ יְמֵ י־טוֹ ב הַ מְ לֻבָּ שִׁ ים ּ ּ בְּ תוֹ ך הַ יְמֵ י־רַ ע בְּ עַצְ מָ ן ְ . וְ אָ ז בְּ וַדַ אי לֹא יֶחְ סַ ר לוֹ ּ

Segment 99
HE:
ֹּפַ רְ נָסָ תו , כִּ י יִהְ יֶה נִמְ שָׁ ך לוֹ שֶׁ פַ ע טוֹ בָ ְ ה ובְ רָ כָ ה ּ עַל־יְדֵ י אוֹ תִ יוֹ ת הַ תוֹ רָ ה שֶׁ מְ בָ רֵ ר ובוֹ נֶה מִ כָּ ל דָ בָ ר ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י הַ תוֹ רָ ה הִ יא מְ קוֹ ר הַ בְּ רָ כָ ה וְ הַ שֶׁ פַ ע ּ ּ . ְ אַ ך מִ י שֶׁ אֵ ינוֹ זוֹ כֶ ה לָזֶה , כִּ י הַ יְמֵ י־רַ ע מִ תְ גַּבְּ רִ ין ומַ עְ לִ ימִ ין מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ ּ הַ טוֹ ב הַ מְ לֻבָּ שׁ בָּ הֶם , עַל־יְדֵ י־זֶה אֵ ינוֹ יָכוֹ ל לִ מְ צֹא אוֹ תִ יוֹ ת הַ תוֹ רָ ה הַ מְ לֻבָּ שִׁ ים בְּ הַ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן וְ הָ עֲסָ קִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ לוֹ , וַאֲזַי יוֹ רֶ דֶ ת הַ שֶׁ פַ ע בְּ צִ מְ צום גָּדוֹ ל ּ ּ , וְעַל־יְדֵ י־זֶה מֻכְ רָ ח לָבוֹ א לִ ידֵ י הַ לְ וָאוֹ ת . כִּ י כָּ ל הַ לְ וָאָ ה נִמְ שֶׁ כֶת עַל־יְדֵ י שֶׁ יֵשׁ ּ יְמֵ י־טוֹ ב וִ ימֵ י־רָ ע , כִּ י רֹב הַ הַ לְ וָאוֹ ת הוא ּ מֵ חֲמַ ת חֶ סְ רוֹ ן פַ רְ נָסָ ה ּ , שֶׁ אֵ ין לוֹ עַתָ ה ומְ צַ פֶ ה שֶׁ יִהְ יֶה ּ ּ ּ ּ לוֹ לְ אַ חַ ר זְמַ ן , כִּ י חוֹ שֵׁ ב שֶׁ עַתָ ה הַ זְמַ ן אֶ צְ לוֹ בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ יְמֵ י־רָ ע , וְ כַ מֻרְ גָּל לָשׁ וֹ ן זֶה בְּ פִ י הָ עוֹ לָם לוֹ מַ ר כָּ ּ ְך בְּ כָ ל ּפַ עַם , וְ עַל־כֵּן הוא לוֶה מֵ חֲבֵ רוֹ עַתָ ה ּ ּ , שֶׁ יַמְ תִ ין לוֹ עַד ּ ּ שֶׁ יַעַבְ רו הַ יְמֵ י־רַ ע וְ אָ ז יוכַ ל לְ סַ לֵק לוֹ ּ ּ ּ ּ . וְעַל־כֵּן בֶּ אֱמֶ ת כֵּיוָן שֶׁ בָּ א לִ ידֵ י הַ לְ וָאוֹ ת , קָ שֶׁ ה לוֹ מְ אֹד שֶׁ יֵצֵ א מֵ הֶם ּ , וְ עַל־פִ י־רֹב אֵ ינוֹ מְ סַ לֵק בִּ זְ ּ ּ ּ מַ נוֹ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו ּ ּ : ל"זַ הַ לְ וַאי שֶׁ יִפְ רַ ע בִּ זְמַ נוֹ הַ לְ וַאי וַדַ אי ּ ּ ּ , כִּ י מֵ אַ חַ ר שֶׁ אֵ ינוֹ מַ אֲמִ ין בִּ שְׁ לֵמות ּ , שֶׁ גַּם בַּ יְמֵ י־רַ ע בְּ עַצְ מוֹ יֵשׁ טוֹ ב , אֵ יך יַשִׂ יג הַ יְמֵ י־טוֹ ב ּ ְ ? כִּ י בֶּ אֱמֶ ת הַ יְמֵ י־טוֹ ב וִימֵ י־רַ ע הֵם בְּ כָ ל יוֹ ם בְּ עַצְ מוֹ גַם־כֵּן , רַ ק כָּ ל אֶ חָ ד כְּ פִ י מַ ה שֶׁ מִ תְ גַּבֵּ ר עַל יִצְ רוֹ לְ הַ גְבִּ יר הַ טוֹ ב עַל הָ רָ ע ּ ּ ּ , כֵּן נִמְ שָׁ ך עָ לָיו בְּ חִ ינַת יְמֵ י־טוֹ ב ְ , ולְ הֵפֶ ך לְ הֵפֶ ך ְ ְ ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם . וְ הָ עִ קָ ר ּ , שֶׁ צָ רִ יך לְ הִ סְ תַ כֵּ ל הֵיטֵ ב ולְ הַ אֲמִ י ּ ּ ּ ְ ן שֶׁ גַּם בְּ הָ רַ ע בְּ עַצְ מוֹ , בְּ חִ ינַת הַ יְמֵ י־רָ ע , גַּם שָׁ ם יֵשׁ טוֹ ב , כִּ י מְ לֹא כָ ל הָ אָ רֶ ץ כְּ בוֹ דוֹ כַּ נַ , ל"ּ וְ אָ ז בְּ וַדַ אי יוכַ ל לְ הַ שִׂ יג ּ ּ ּ פַ רְ נָסָ תוֹ דְ בַ ר יוֹ ם בְּ יוֹ מוֹ ּ ּ , וְ לֹא יִצְ טָ רֵ ך לָבוֹ א לִ ידֵ י ְ הַ לְ וָאוֹ ת וְחוֹ בוֹ ת ; אֲבָ ל זֶה שֶׁ נָ ּ פַ ל לְ הַ לְ וָאוֹ ת עַל־יְדֵ י־זֶה שֶׁ אֵ ינוֹ יָכוֹ ל לִ מְ צֹא הַ יְמֵ י־טוֹ ב בְּ תוֹ ך הַ יְמֵ י־רָ ע ְ , אָ ז ּ בְּ וַדַ אי קָ שֶׁ ה לוֹ לָצֵ את מֵ הַ חוֹ בוֹ ת , כִּ י הָ רַ ע מִ תְ גַּבֵּר בְּ כָ ל פַ עַם בְּ יוֹ תֵ ר ּ , מֵ אַ חַ ר שֶׁ אֵ ינוֹ מִ שְׁ תַ דֵ ל ומִ סְ תַ כֵּל ּ ּ ּ ּ לִ מְ צֹא הַ טוֹ ב שֶׁ בְּ תוֹ ּ ְך הַיְמֵ י־רַ ע בְּ עַצְ מָ ן , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה מִ תְ גַּבֵּ ר הָ רַ ע בְּ יוֹ תֵ ר , וְ עַל־כֵּן בֶּ אֱמֶ ת צְ רִ יכִ ין לִ זָהֵר ּ מְ אֹד מִ לִ הְ יוֹ ת בַּ עַל־חוֹ ב ּ . בִּ פְ רָ ט מִ י שֶׁ כְּ בָ ר חָ טָ א ופָ גַם ּ וְ לֹא כָ בַ שׁ אֶ ת יִצְ רוֹ , וְ הִ גְבִּ יר הָ רַ ע עַל הַ טוֹ ב ּ , וְ עַתָ ה ּ רוֹ צֶ ה לָשׁ וב אֶ ל הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ; וְ עִ קַ ר הַ תְ שׁ ובָ ה הוא ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י שֶׁ מוֹ צֵ א הַ טוֹ ב שֶׁ בְּ תוֹ ך הָ רַ ע בְּ עַצְ מוֹ ומַ אֲמִ ין ּ ְ ּ ּ בְּ עַצְ מוֹ שֶׁ עֲדַ יִן יֶשׁ בּ וֹ טוֹ ב וְיֶשׁ לוֹ תִ קְ וָה לָשׁ וב ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת " ובִ קַ שְׁ תֶ ם מִ שָׁ ם אֶ ת ה ּ ּ ּ ּ ' אֱלֹקֶ יך , "ָ מִ שָׁ ם דַ ּ ּ יְקָ א , מִ כָּ ל הַ מְ קוֹ מוֹ ת שֶׁ נִדַ ח שָׁ ם בֵּ ין הָ עַכּ ו ּ ּ ּ ּ . ם" עַל־כֵּן מִ י שֶׁ רוֹ צֶ ה לִ הְ יוֹ ת בַּ עַל־תְ שׁ ובָ ה ּ ּ , צָ רִ יך בְּ וַדַ אי לִ זָהֵר ּ ּ ְ ּ מִ לִ הְ יוֹ ת בַּ עַל־חוֹ ב . וְ עַל־כֵּן מְ כַ נֶה הַ כָּ תוב כָּ ל רִ שְׁ עַת ּ ּ הָ רָ שָׁ ע בְּ שֵׁ ם " לוֶה רָ שָׁ ע וְ כו , "'ּ כִּ י עִ קַ ר הָ רִ שְׁ עות נִמְ שָׁ ך ְ ּ ּ מֵ הִ תְ גַּבְּ רות הַ יְמֵ י־רַ ע עַל יְמֵ י־טוֹ ב ּ , שֶׁ מִ שָׁ ם כָּ ל ּ ּ הַ הַ לְ וָאוֹ ת וְעִ כּ וב הַ סִּ לוק ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן הִ זְהִ יר הַ כָּ תוב ּ : " אִ ם כֶּ סֶ ף תַ לְ וֶה וְ כו ּ ּ ', לֹא תִ הְ יֶה לוֹ כְּ נֹשֶׁ ה וְ כו , "'ּ כִּ י צְ רִ יכִ ין לְ רַ חֵ ם עַל הֶעָנִי לְ הוֹ צִ יאוֹ מִ כְּ לַל בַּ עַל חוֹ ב . ) לקוטי הלכות - הלכות הלואה ה ' - אותיות א ב ' ' לפי אוצר היראה - ממון ופרנסה (ה" פ – לֹא תִ הְ יֶה לוֹ כְּ נֹשֶׁ ה

Segment 100
HE:
יִשְׂ רָ אֵ ל הֵם רְ חוֹ קִ ים בְּ שָׁ רְ שָׁ ם לְ גַמְ רֵ י מִ תַ אֲוַת מָ מוֹ ן ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת עֲבוֹ דָ ה זָ ּ רָ ה , ּ אַ נְפִ ין חֲשׁ וֹ כִ ין ] פנים חשוכות , [ בְּ חִ ינַת מִ יתָ ה , כִּ י הֵם כְּ לולִ ים בְּ שִׁ בְ עִ ים ּ נֶפֶ שׁ שֶׁ ל בֵּ ית יַעֲקֹב , ומְ קֻ שָׁ רִ ים בְּ שִׁ בְ עִ ים אַ נְפִ ין נְהִ ירִ ין ּ ּ ּ

Segment 101
HE:
] פנים מאירות , [ שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת הַ הֵפֶ ך מִ תַ אֲוַת מָ מוֹ ן ּ ְ . וְ עַל־כֵּן יִשְׂ רָ אֵ ל הֵם רְ ח וֹ קִ ים מֵ הַ לְ וָאוֹ ת וְחוֹ בוֹ ת בְּ שָׁ רְ שָׁ ם , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " וְהִ לְ וִיתָ גּוֹ יִם רַ בִּ ים וְ אַ תָ ה לֹא ּ תִ לְ וֶה " , " וְ הַ עֲבַ טְ תָ גּוֹ יִם רַ בִּ ים וְ אַ תָ ה לֹא תַ עֲבֹט ּ ּ , " כִּ י חוֹ בוֹ ת וְ הַ לְ וָאוֹ ת הֵם עִ קַ ר תַ אֲוַת מָ מוֹ ן ּ ּ , שֶׁ הוא עֲבוֹ דָ ה ּ זָרָ ה שֶׁ נִקְ רֵ ּ את חוֹ בָ ה , וְ כָ ל הַ מִ תְ דַ בְּ קִ ין בָּ ה הֵם ּ ּ ּ בַּ עֲלֵי־חוֹ בוֹ ת תָ מִ יד ּ , כִּ י תַ אֲוַת מָ מוֹ ן הוא מֵ חֲמַ ת שֶׁ אֵ ין ּ ּ לוֹ אֱמונָה ובִ טָ חוֹ ן חָ זָק בְּ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ יָכוֹ ל לְ הַ זְמִ ין ּ ְ ּ ּ ּ ּ לוֹ פַ רְ נָסָ תוֹ בְּ סִ בָּ ה קַ לָה בְּ לִ י יְגִיעוֹ ת ּ ּ , ּומֵ חֲמַ ת זֶה ה ּוא רָ ץ אַ חַ ר פַ רְ נָסָ תוֹ תָ מִ יד בִּ יגִיעוֹ ת רַ בּ וֹ ת וְ כו ּ ּ ּ ', וְ הוא ּ מָ לֵא עַצְ בות ודְ אָ גָה ומָ רָ ה־שְׁ חֹרָ ה ּ ּ ּ , ּומַ רְ בֶּ ה לִ לְ ווֹ ת מָ מוֹ ן מֵ אֲחֵ רִ ים . וְ כָ ל זֶה נִמְ שָׁ ך מִ בְּ חִ ינַת זְמַ ן ְ , כִּ י הַ שֵׁ ם ּ יִתְ בָּ רַ ך הוא לְ מַ עְ לָה מִ ן הַ זְמַ ן ּ ּ ְ , וְ קֻ דְ שָׁ א־ בְּ רִ יך־הוא ּ ְ וְ אוֹ רַ יְתָ א וְיִשְׂ רָ אֵ ל כּ ֹלָא חַ ד ּ , וְ עַל־כֵּן יִשְׂ רָ אֵ ל הֵם גַּם־כֵּ ן לְ מַ עְ לָה מֵ הַ זְמָ ן ּ . וְ כָ ל עֲבוֹ דַ ת יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ זֶה הָ עוֹ לָם הַ גַּשְׁ מִ י , שֶׁ הוא בִּ בְ חִ ינַת זְמַ ן ומָ קוֹ ם ּ ּ , הַ כּ ֹל הוא רַ ק ּ שֶׁ יִזְכּ ו לְ הַ עֲלוֹ ת ולְ קַ שֵׁ ר בְּ ּ ּ ּ ּ חִ ינַת הַ זְמַ ן וְ הַ מָ קוֹ ם לִ בְ חִ ינַת ּ ּ לְ מַ עְ לָה מֵ הַ זְמַ ן וְ הַ מָ קוֹ ם ּ ּ , וְ לִ כְ לֹל אַ חַ ר הַ בְּ רִ יאָ ה בְּ קֹדֶ ם הַ בְּ רִ יאָ ה , וְ עִ קַ ר פְ גַם וְחֶ סְ רוֹ ן הַ בִּ טָ חוֹ ן נִמְ שָׁ ך מִ בְּ חִ ינַת ְ ּ ּ ּ הַ זְמַ ן וְ הַ מָ קוֹ ם ּ ּ , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך מַ שְׁ פִ יעַ שִׁ ּ ְ ּ פְ עוֹ הַ טוֹ ב תָ מִ יד בְּ לִ י הֶפְ סֵ ק רֶ גַע ּ ּ , רַ ק כְּ שֶׁ הַ שֶׁ פַ ע בָּ אָ ה לְ זֶה ּ הָ עוֹ לָם , מֻכְ רַ חַ ת לְ הִ תְ לַבֵּ שׁ בִּ בְ חִ ינַת מָ קוֹ ם וזְמָ ן ּ . וְ עַל־כֵּן אֵ ין הַ שֶׁ פַ ע וְ הַ פַ רְ נָסָ ה נִמְ שֶׁ כֶ ת כִּ י אִ ם בְּ מָ קוֹ ם ּ ּ וזְמַ ן יָדועַ ּ ּ , כַּ נִרְ אֶ ה בְּ חושׁ ּ ּ , ּ שֶׁ יֵ שׁ זְמַ ן שֶׁ הָ אָ דָ ם מַ רְ וִיחַ וְ כֵן לְ הֵפֶ ך ; ְ וְ כֵ ן בְּ מָ קוֹ ם , שֶׁ בְּ מָ קוֹ ם זֶה מַ רְ וִ יחִ ין ובְ מָ קוֹ ם ּ אַ חֵ ר לְ הֵפֶ ך . ְ ומֵ חֲמַ ת זֶה עִ קַ ר דַ אֲגַת הַ פַ רְ נָסָ ה ּ ּ ּ ּ , מֵ חֲמַ ת מִ סִּ בַּ ת הַ זְמַ ן שֶׁ לִ פְ עָמִ ים נִתְ עַכֵּב שֶׁ פַ ע פַ רְ נָסָ תוֹ ּ ּ ּ וְ הַ מָ קוֹ ם ּ , עַל־כֵּ ן הוא דוֹ אֵ ג מַ ה יאכַ ל לְ מָ חָ ר ּ ּ ) עיין עוד ' בטחון ', אות ד . ( וְ כָ ל מַ ה שֶׁ דוֹ אֵ ג בְּ יוֹ תֵ ר וְ רָ ץ אַ חַ ר ּ ּ פַ רְ נָסָ תוֹ ומִ תְ יַגֵּעַ בְּ יוֹ תֵ ר ּ ּ , אֲזַי נֶאֱחָ ז וְ נִתְ קַ שֵׁ ר בְּ יוֹ תֵ ר ּ בִּ בְ חִ ינַת זְמַ ן ומָ קוֹ ם ּ , וְ נִתְ רַ חֵ ק בְּ יוֹ תֵ ר מִ בְּ חִ ינַת שׁ ֹרֶ שׁ ּ הַ פַ רְ נָסָ ה , שֶׁ נִמְ שֶׁ כֶ ת מִ בְּ חִ ינַת לְ מַ עְ לָה מֵ הַ זְמַ ן וְ הַ מָ קוֹ ם ּ ּ ּ , וַאֲזַי פַ רְ נָסָ תוֹ בְּ דֹחַ ק יוֹ תֵ ר ּ , כִּ י כָּ ל הַ דוֹ חֵ ק אֶ ת הַ שָׁ עָ ה ּ ּ , הַ שָׁ עָה דוֹ חַ קְ תוֹ ּ ּ ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים . נִמְ צָ א שֶׁ עִ קַ ר פְ גַם ּ ּ תַ אֲוַת מָ מוֹ ן וְ דַ אֲגַת פַ רְ נָסָ ה הוא רַ ּ ּ ּ ק מִ בְּ חִ ינַת מָ קוֹ ם ּוזְמָ ן . וְ עַל־כֵּן עִ קַ ר פְ גַם תַ אֲוַת מָ מוֹ ן בְּ יוֹ תֵ ר הוא כְּ שֶׁ בָּ א ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י־זֶה לִ ידֵ י חוֹ בוֹ ת וְ הַ לְ וָאוֹ ת כַּ נַ ּ"ל , כִּ י כָּ ל הַ חוֹ בוֹ ת וְהַ לְ וָאוֹ ת הֵם אֲחוזִים בְּ יוֹ תֵ ר בִּ בְ חִ ינַת זְמַ ן ּ , כִּ י מִ סְּ תָ מָ א אֵ ין אָ דָ ם לוֶ ה מֵ חֲבֵ רוֹ לִ פְ רֹעַ לוֹ בְּ זוֹ הָ רֶ גַע ּתֵ כֶ ף , כִּ י סְ תַ ם הַ לְ וָאָ ה הוא ּ , שֶׁ לוֶה הַ יוֹ ם לִ פְ רֹעַ לוֹ ּ ּ לְ מָ חָ ר אוֹ אַ חַ ר זְמַ ן , אֲבָ ל לְ מַ עְ לָה מֵ הַ זְמַ ן אֵ יך שַׁ יָך ְ ְ ּ ּ

Segment 102
HE:
הַ לְ וָאָ ה , כִּ י אֵ ין שׁ ום דָ בָ ר שֶׁ יְעַכֵּב הַ שֶׁ פַ ע שֶׁ שׁ וֹ פֵ עַ ּ ּ ּ ּ ּ ּתָ מִ יד . וְ עַל ־כֵּן יִשְׂ רָ אֵ ל , שֶׁ הֵם בִּ בְ חִ ינַת לְ מַ עְ לָה מֵ הַ זְמַ ן ּ , הֵם רְ חוֹ קִ ים לְ גַמְ רֵ י בְּ שָׁ רְ שָׁ ם מֵ חוֹ בוֹ ת וְ הַ לְ וָאוֹ ת ; רַ ק לִ פְ עָמִ ים , כְּ שֶׁ בָּ א אֶ חָ ד לִ ידֵ י הַ לְ וָאָ ה , בִּ פְ רָ ט בְּ תֹקֶ ף הַ גָּלות ּ , שֶׁ אֻ מוֹ ת הָ עוֹ לָם נוֹ טְ לִ ין הַ שֶׁ פַ ע וְיִשְׂ רָ אֵ ל נִז ּ ּ ּ וֹ נִין ּ מִ תַ מְ צִ ית , עַל־כֵּן מֻכְ רָ ח אֶ חָ ד לָבוֹ א לִ פְ עָמִ ים לִ ידֵ י הַ לְ וָאָ ה . עַל־כֵּן הִ זְהִ ירָ ה הַ תוֹ רָ ה ּ : " לֹא תִ הְ יֶה לוֹ כְּ נֹשֶׁ ה , " שֶׁ אִ ם יוֹ דֵ עַ שֶׁ אֵ ין לוֹ לְ פָ רְ עוֹ אָ סור לְ נָגְשׂ וֹ ּ , כִּ י מֵ אַ חַ ר שֶׁ מַ אֲמִ ינִים בְּ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ הוא ּ ְ ּ ּ לְ מַ עְ לָה מֵ הַ זְמַ ן ּ , וְ הַ שֶׁ פַ ע מֵ אִ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך לְ בַ ד ְ ּ ּ , נִמְ צָ א שֶׁ הַ שֶׁ פַ ע שֶׁ תָ בוֹ א ּ ּ לְ אַ חַ ר זְמַ ן כְּ בָ ר הִ יא מוכֶ נֶת וְ נִמְ שֶׁ כֶ ת גַּם עַכְ שָׁ ו ּ , רַ ק שֶׁ צְ רִ יכִ ין לְ הַ מְ תִ ין עֲדַ יִן עַד שֶׁ תָ בוֹ א בְּ עִ תָ ה ּ ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " וְ אַ תָ ה נוֹ תֵ ּ ן לָהֶם אֶ ת אָ כְ לָם בְּ עִ תוֹ , " ּ עַל־כֵּן מַ ה שֶׁ הוא מַ לְ וֶה לַחֲבֵ רוֹ אֵ ין זֶה הַ לְ וָאָ ה כְּ לָל ּ ּ , רַ ק כְּ מוֹ ּ ּ חִ לוף , שֶׁ מַ חֲלִ יף הַ שְׁ פָ עָתוֹ שֶׁ תָ בוֹ א בֶּ טַ ח לְ אַ חַ ר זְמַ ן עִ ם ּ ּ ּ שִׁ פְ עוֹ שֶׁ ל הַ מַ לְ וֶה שֶׁ נִמְ שְׁ כָ ה לוֹ כְּ בָ ר ּ ּ , וְ עַל־כֵּן אֵ ין נִקְ רָ א לוֶה ובַ עַל־חוֹ ב כְּ לָל ּ , וְ עַל־כֵּן אָ סור לְ נָגְשׂ וֹ ּ , כִּ י צְ רִ יכִ ין לְ רַ חֵ ם עָ לָיו לְ הַ עֲלוֹ תוֹ מִ בְּ חִ ינַת לוֶה ובַ עַל־חוֹ ב ּ , שֶׁ זֶה אֵ ינוֹ שַׁ יָך לְ בַ ר־יִשְׂ רָ אֵ ל כְּ לָל כַּ נַ ּ ּ ְ ּ . ל" וְזֶה בְּ חִ ינַת חֹמֶ ר אִ סּ ור רִ בִּ ית ּ , כִּ י כְּ שֶׁ נוֹ טֵ ל שָׂ כָ ר בְּ ּ עַד זְמַ ן הַ מְ תָ נַת ּ מְ עוֹ תָ יו , בָּ זֶה עוֹ קֵ ר ומַ פְ רִ יד חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם הַ הַ שְׁ פָ עָה ּ ּ מִ שָׁ רְ שָׁ ה ּ ּ , שֶׁ הִ וא בִּ בְ חִ ינַת לְ מַ עְ לָה מֵ הַ זְמַ ן ּ , שֶׁ זֶה עִ קַ ר ּ ּ פְ גַם הָ עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה שֶׁ ל תַ אֲוַת מָ מוֹ ן ּ ּ , ּ שֶׁ תוֹ לֶה הַ כּ ֹל בִּ זְמַ ן , וְ אֵ ינוֹ מַ אֲמִ ין חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם שֶׁ הַ שֶׁ פַ ע יוֹ רֵ ד מִ לְ מַ עְ לָה ּ בִּ בְ חִ ינַת לְ מַ עְ לָה מֵ הַ זְמַ ן ּ , כִּ י אִ ם הוא מַ אֲמִ ין בָּ זֶה ּ , ּ שׁ וב אֵ ינוֹ נִקְ רָ א בְּ שֵׁ ם הַ לְ וָאָ ה כְּ לָל . וְזֶה : " אַ ל תִ קַ ח מֵ אִ תוֹ ּ ּ ּ נֶשֶׁ ך וְ תַ רְ בִּ ית וְחֵ י אָ חִ יך עִ מָ ך ְ ָ ְ ּ , " כִּ י צְ רִ יכִ ין לְ שַׁ בֵּ ר ּתַ אֲ וַת מָ מוֹ ן , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ לְ וָאָ ה ּ , בְּ חִ ינַת רִ בִּ ית , בְּ חִ ינַת עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה , חֹשֶׁ ך , ְ מִ יתָ ה ; רַ ק לְ הַ אֲמִ ין בְּ הַ שֵׁ ם ּ יִתְ בָּ רַ ך , ְ שֶׁ כָּ ל הַ שֶׁ פַ ע מֵ אִ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , ומַ ה שֶׁ הָ יָה יָכוֹ ל ּ ּ לְ הַ רְ וִיחַ בְּ מָ מוֹ ן זֶה שֶׁ מַ לְ וֶה לַחֲבֵ רוֹ ּ יַ , זְמִ ין לוֹ הַ שֵׁ ם ּ יִתְ בָּ רַ ך בְּ כִ פְ לַיִם מִ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר ּ ְ , " כִּ י מַ לְ וֵה ה ' חוֹ נֵן דָ ל ּ , "'ּ וְ כו וֶאֱמונָה הוא אוֹ ר הַ פָ נִים ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת חַ יִים ּ . וְזֶה : " וְחֵ י אָ חִ יך עִ מָ ך ְ ָ ּ , " וְחֵ י דַ יְקָ א . ) לקוטי הלכות -

Segment 103
HE:
הלכות רבית ג ' לפי אוצר היראה - ממון ופרנסה- (ו" מ

Segment 104
HE:
לֹא תִ הְ יֶה לוֹ כְּ נֹשֶׁ ה

Segment 105
HE:
) שמות כב , ( כד עִ קַ ר הָ עֲנִיות וִיגִיעוֹ ת וְטִ רְ דַ ת הַ פַ רְ נָסָ ה נִמְ שָׁ ך מִ בְּ חִ ינַת ְ ּ ּ ּ ּ ּ הִ תְ גַּבְּ רות הַ כָּ בֵ ד עַל הַ מֹחַ עַל יְדֵ י פְ גַם תַ אֲוַת אֲכִ ילָה ּ ּ ּ ּ , שֶׁ עַל יְדֵ י זֶה הַ כָּ בֵ ד נִזוֹ ן תְ חִ לָה ּ ּ ּ , וְ אָ ז נוֹ טְ לִ ין כָּ ל הַ שֶׁ פַ ע ּ הָ אֻ מוֹ ת שֶׁ אֲחִ יזָתָ ם בַּ כָּ בֵ ד וְיִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ אֲחִ יזָתָ ם בַּ מֹחַ ּ ּ חֲסֵ רִ ים פַ רְ נָסָ ה וְ הֵם בַּ עֲנִיות ובְ דַ חְ קות ּ ּ ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ עַל יְדֵ י אֲכִ ילַת עֵץ הַ דַ עַת נִגְזַר בְּ עִ צָ בוֹ ן תאכְ לֶנָה ּ ּ ּ ּ ּ ', ּ וְ כו וְ עַל כֵּן הָ עֲ נִיות מַ עֲבִ יר עַל דַ עַת קוֹ נוֹ כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ ּ ּ ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ , ל" ּ כִּ י הָ עֲנִיות בָּ א מֵ הִ תְ גַּבְּ רות הַ כָּ בֵ ד עַל ּ ּ ּ הַ מֹחַ וְ הַ דַ עַת ּ ּ , וְכָ ל מַ ה שֶׁ מִ תְ גַּבֵּ ר יוֹ תֵ ר הָ עֲנִיות ּ ּ ּ ּ , נֶחְ לַשׁ הַ דַ עַת בְּ כָ ל פַ עַם יוֹ תֵ ר ּ ּ , וְ עַל־יְדֵ י זֶה מִ תְ גַּבֵּ ר חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם שְׁ לִ יטַ ת הַ כָּ בֵ ד בְּ יוֹ תֵ ר , ומִ תְ גַּבֵּ ר עַל יְדֵ י זֶה הָ עֲנִיות ּ ּ ּ בְּ יוֹ תֵ ר , וְ נֶחְ לַשׁ הַ דַ עַת עוֹ ד יוֹ תֵ ר וְ כו ּ ּ . ' וְזֶהו שֶׁ עַל פִ י רֹב ּ ּ הָ עֲנִיִים הֵם בְּ כַ עַס ּ , כִּ י הַ כַּ עַס הוא בְּ חִ ינַת כָּ בֵ ד כּ וֹ עֵס ּ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת עֲנִי ּ ּ ּות , וְזֶה שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל בָּ תַ ר עַנְיָא עֲנִיותָ א אָ זִיל ּ ] העניות הולכת אחר העני , [ כִּ י כֵן חוֹ זֵר חָ לִ ילָה כַּ נַ . ל"ּ וְעַל כֵּן זֶה שֶׁ מְ רַ חֵ ם עַל הֶ עָ נִי ּ ומַ שְׁ פִ יעַ לוֹ פַ רְ נָסָ ה ּ ּ ּ , הוא מְ חַ יֶה נַפְ שׁ וֹ מַ מָ שׁ ומַ רְ חִ יב ּ ּ ּ ּ דַ עְ תוֹ ּ ּ וְ , עַל יְדֵ י זֶה מִ תְ גַּבֵּ ר הַ דַ עַת עַל הַ כָּ בֵ ד ּ , וְ כָ ל מַ ה שֶׁ נִכְ נַע הַ כָּ בֵ ד מִ תְ גַּבֵּ ר הַ דַ עַת בְּ יוֹ תֵ ר ּ ּ ּ , עַד שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה יָכוֹ ל לְ הִ תְ בַּ טֵ ל הָ עֲנִיות לְ גַמְ רֵ י ּ ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת מִ צְ וַת גְּמִ ילות חֲסָ דִ ים שֶׁ גְּדוֹ לָה מִ ן הַ צְ דָ קָ ה ּ ּ , כִּ י גְּמִ ילַת חֲסָ דִ ים הִ יא שֶׁ מַ לְ וֶה לוֹ אֵ יזֶה סַ ך הָ גון שֶׁ יוכַ ל לַעֲשׂ וֹ ת ּ ּ ּ ְ ּ בּ וֹ אֵ יזֶה עֵסֶ ק לְ הַ רְ וִיחַ פַ רְ נָסָ תוֹ מִ יגִיעַ כַּ פוֹ ּ ּ , וְ עַל־יְדֵ י זֶה שֶׁ מַ חֲזִיק בּ וֹ ומַ רְ חִ יב דַ עְ תוֹ בַּ מֶ ה שֶׁ מַ לְ וֶה לוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , עַל יְדֵ י זֶה נִכְ נַע הַ כָּ בֵ ד וְ , אָ ז נִתְ גַּדֵ ל הַמֹחַ בְּ יוֹ תֵ ר ּ ּ , וְ אָ ז נִכְ נַע הַ כָּ בֵ ד בְּ יוֹ תֵ ר וְ כֵ ן חוֹ זֵר חָ לִ ילָה לְ טוֹ ב , עַד שֶׁ יָכוֹ ל עַל־יְדֵ י זֶה ּ לְ בַ טֵ ל הָ עֲנִיות לְ גַמְ רֵ י ּ ּ ּ . וְזֶה שֶׁ הִ זְהִ ירָ ה הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ עַל הַ מַ לְ וֶה שֶׁ לֹא יִהְ יֶה לוֹ כְּ נוֹ שֶׁ ה ּ ּ , בִּ כְ דֵ י שֶׁ לֹא לְ הַחְ לִ ישׁ ּ דַ עְ תוֹ ּ ּ , וְ לֹא יִהְ יֶה בִּ בְ חִ ינַת עֶבֶ ד לוֶה וְ כו ' ּ ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת הִ תְ גַּבְּ רות הַ כָּ בֵ ד בְּ חִ ינַת תִ כְ בַּ ד הָ עֲבוֹ דָ ה ּ ּ , רַ ק לְ הִ תְ נַהֵג עִ מוֹ כְּ אִ לו לֹא לָוָה מִ מֶ נו כְּ לָל וְ לֹא יִהְ יֶה לוֹ כְּ נוֹ שֶׁ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כְּ דֵ י לְ הַ צִ י ּ לוֹ מִ בְּ חִ ינַת עַבְ דות ולְ הַ כְ נִיעַ בְּ חִ ינַת הַ כָּ בֵד ּ ּ כְּ דֵ י לְ בַ טֵ ל הָ עֲנִיות מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ ּ , כִּ י עַל יְדֵ י זֶה יוכַ ל הַ לוֶה ּ ּ לִ זְכּ וֹ ת לְ הַ רְ חִ יב יָדוֹ , וְ לִ פְ רֹעַ לְ הַ מַ לְ וֶה אֶ ת חוֹ בוֹ ולְ הִ נָצֵל ּ ּ ּ מִ ן הָ עֲנִיות לְ גַמְ רֵ י כַּ נַ ּ ּ ּ "ל. ) לקוטי הל כות - הלכות פסח ו ' לפי אוצר היראה – צדקה - (ט" י

Segment 106
HE:
כִּ י תִ רְ אֶ ה חֲמוֹ ר שׂ ֹנַאֲך ָ ) שמות (ה , כג ... וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" שׂ ֹנַאֲך , ָ שֶׁ עָבַ ר עֲבֵ רָ ה וְ כו . 'ּ וְזֶהו : ּ רֹבֵ ץ תַ חַ ת מַ שָׂ אוֹ ּ ּ , שֶׁ קָ שֶׁ ה לְ הַ גְבִּ יהוֹ ולְ הַ עֲלוֹ תוֹ מִ גֹּדֶ ל ּ ּ הַ מַ שׂ ּ ּ אוֹ י שֶׁ מֻנָח עָ לָיו שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מַ שׂ אוֹ י הָ עֲוֹ נוֹ ת ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת כְּ מַ שָׂ א כָ בֵ ד יִכְ בְּ דו וְ כו ּ ּ ּ . ' וְ עַל־כֵּן יָכוֹ ל לִ הְ יוֹ ת שֶׁ יַעֲלֶה עַל דַ עְ תְ ך לַחְ דֹל מֵ עֲזֹב לוֹ בְּ חִ ינַת וְחָ דַ לְ תָ ּ ּ ּ ּ ָ ּ מֵ עֲזֹב לוֹ , כִּ י יִדְ מֶ ה לְ ך שֶׁ קָ שֶׁ ה לְ הַ עֲלוֹ ּ ָ תוֹ מִ גֹּדֶ ל הַ מַ שׂ אוֹ י שֶׁ עָ לָיו ּ ּ , אֲבָ ל ה ' יִתְ בָּ רַ ך רַ חום וְחַ נון וְרַ חֲמָ יו ּ ּ ּ ְ רַ בִּ ים מְ אֹד , עַל־כֵּן הִ זְהִ יר בְּ רַ חֲמָ יו עָזֹב תַ עֲזֹב עִ מוֹ ּ ּ , שֶׁ אֲפִ לו נֶפֶ שׁ כָּ זֹאת צְ רִ יכִ ין לַעֲזֹב וְלַעְ זֹר לְ הִ שְׁ תַ דֵ ל ּ ּ ּ ּ בְּ כָ ל כּ ֹחוֹ לְ הַ גְבִּ יהַ ולְ ּ ּ הַ עֲלוֹ תוֹ , כִּ י יֵשׁ לְ הַ צַ דִ יק כּ ֹחַ כָּ זֶה ּ ּ . וְזֶהו ּ ' ' ּ עִ מוֹ ּדַ יְקָ א , כְּ מוֹ שֶׁ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ : ל" יָכוֹ ל אֲפִ לו ּ ּ יָשַׁ ב לוֹ וְ אָ מַ ר הוֹ אִ יל וְ עָ לֶיך מִ צְ וָה וְ כו ּ ָ '? תַ לְ מוד לוֹ מַ ר ּ ּ : ' ּ עִ מוֹ ', הַ יְנו כִּ י בְּ וַדַ אי מִ צְ וָה גְּדוֹ לָה לְ ּ ּ הִ טָ פֵ ל עִ מוֹ וְ לַעְ זֹר ּ ּ לוֹ גַּם־כֵּן לְ הַ עֲלוֹ ת ולְ חַ דֵ שׁ נַפְ שׁ וֹ ּ ּ , אֲבָ ל כָּ ל זֶה עִ מוֹ ּ , דְ הַ יְנו כְּ שֶׁ הוא בְּ עַצְ מוֹ רוֹ צֶ ה גַּם־כֵּן לַעֲסֹק בָּ זֶה לְ רַ חֵ ם ּ ּ ּ עַל עַצְ מוֹ לְ הִ שְׁ תַ דֵ ל בְּ תַ קָ נַת נַפְ שׁ וֹ לְ סַ לֵק הַ מַ שׂ אוֹ י ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ גְּדוֹ לָה שֶׁ עָ לָיו רַ ק שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לוֹ בְּ עַצְ מוֹ וְ הוא מְ צַ פֶ ה ּ ּ

Segment 107
HE:
ֹלְ מִ י שֶׁ יַעְ זֹר לוֹ לָזֶה אֲזַי מִ צְ וָה גְּדוֹ לָה לַעְ זֹר לוֹ בְּ כָ ל כּ ֹחו ּ לְ הִ טָ פֵ ל עִ מוֹ לְ הַ עֲלוֹ תוֹ ּ ּ , כִּ י יֵשׁ כּ ֹחַ לְ חַ דֵ שׁ נַפְ שׁ וֹ גַּם־כֵּן ּ אִ ם הוא בְּ עַצְ מוֹ יֶשׁ לוֹ אֵ יזֶה רָ צוֹ ן אֲ ּ ּ מִ תִ י לָזֶה לַעֲסֹק בְּ תִ קון נַפְ שׁ וֹ ּ ּ , אֲבָ ל אִ ם רוֹ צֶה לְ סַ לֵק עַצְ מוֹ לְ גַמְ רֵ י וְ אֵ ינוֹ ּ רוֹ צֶ ה לְ הִ שְׁ תַ דֵ ל בְּ תִ קון נַפְ שׁ וֹ כְּ לָל ּ ּ ּ ּ , רַ ק רוֹ צֶ ה שֶׁ הַ צַ דִ יק ּ ּ בְּ עַצְ מוֹ יַעֲשֶׂ ה הַ כּ ֹל עֲבורוֹ וְ הוא לֹא יַעֲשֶׂ ה כְּ לָל וְ לֹא ּ ּ יִשְׁ תַ דֵ ל בָּ ּ ּ זֶה כְּ לָל , אֲזַי בְּ וַדַ אי אֵ ין הַ צַ דִ יק צָ רִ יך לַעֲסֹק ְ ּ ּ ּ ּ עִ מוֹ , כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לַעְ זֹר לוֹ כְּ שֶׁ אֵ ינוֹ רוֹ צֶ ה לַעֲסֹק בְּ עַצְ מוֹ בְּ תִ קונוֹ כְּ לָל ּ ּ , וכְ מוֹ שֶׁ אָ מַ ר אֲדוֹ נֵנו מוֹ רֵ נו וְרַ בֵּ נו ּ ּ ּ ּ "זַ ל לְ אֶ חָ ד : אַ תָ ה בִּ לְ עָ דַ י אֵ ינְך יָכוֹ ל לַ ָ ּ עֲשׂ וֹ ת כְּ לָל ) דְ הַ יְנו לְ תַ קֵ ן נַפְ שׁ וֹ בְּ עַצְ מוֹ ּ ּ ּ ( אֲבָ ל גַּם אֲנִי בִּ לְ עָ דֶ יך אֵ ינִי ָ יָכוֹ ל לַעֲשׂ וֹ ת דָ בָ ר ּ , הַ יְנו שֶׁ אִ ם אַ תָ ה לֹא תַ עֲשֶׂ ה כְּ לָל ּ ּ ּ בְּ וַדַ אי אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ י לַעֲשׂ וֹ ת עֲבורְ ך הַ כּ ֹל ָ ּ ּ , כִּ י הָ אָ דָ ם ּ הוא בַּ עַל בְּ חִ ירָ ה וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ עֲלוֹ תוֹ כִּ י אִ ם כְּ שֶׁ יֶשׁ ּ לוֹ אֵ יזֶה הִ תְ עוֹ רְ רות מֵ עַצְ מוֹ וְזֶהו ּ ּ : יָכוֹ ל אֲפִ לו יָשַׁ ב לוֹ ּ ּ '? ּ וְ כו תַ לְ מוד ּ ּ לוֹ מַ ר : עִ מוֹ וְ כו ּ ּ ) . ' לקוטי הלכות - הלכות אבידה ומציאה ג ' - (ו" ט

Segment 108
HE:
כִּ י תִ רְ אֶ ה חֲמוֹ ר שׂ ֹנַאֲך רֹבֵ ץ תַ חַ ת ּ ָ ּ מַ שָׂ אוֹ וְ חָ דַ לְ תָ מֵ עֲזֹב לוֹ ּ

Segment 109
HE:
עָזֹב תַ עֲזֹב עִ מוֹ ּ ּ

Segment 110
HE:
) שמות (ה , כג וְזֶה מְ רֻ מָ ז בַּ מִ צְ וָה הַ נַ ּ ּ ּ " ל כִּ י שׂ וֹ נֵא פֵ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ ל " שֶׁ זֶהו מִ י שֶׁ רָ אָ ה אוֹ תוֹ שֶׁ עָבַ ר עֲבֵ רָ ה וְזֶהו בְּ חִ ינַת רֹבֵץ ּ ּ ּ תַ חַ ת מַ שָׂ אוֹ כִּ י מִ תְ גַּבֵּ ר עָ לָיו כּ ֹבֶ ּ ּ ד הַ מַ שׂ אוֹ י שֶׁ הוא ּ ּ ּ הַ מַ שׂ אוֹ י שֶׁ ל עָוֹ ן ומֵ חֲמַ ת זֶה הוא רוֹ בֵ ץ תַ חַ ת מַ שָׂ אוֹ כִּ י ּ ּ ּ ּ ּ ּ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לוֹ לִ שָׂ א כְּ לָל מַ שׂ אוֹ י כָּ זוֹ ּ ּ . וְזֶהו כִּ י תִ רְ אֶ ה ּ חֲמוֹ ר שׂ ֹנַאֲך רֹבֵ ץ וְ כו ּ ָ ' כִּ י הִ תְ גַּבְּ רות הֶ עָוֹ ן הוא ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת הַ חֹמֶ ר וְרוחַ ּ הַ בַּ הֲמִ יות כִּ י כְּ שֶׁ מִ תְ גַּבֵּ ר חַ ס ּ ּ ּ וְ שָׁ לוֹ ם הַ מַ שׂ אוֹ י שֶׁ ל עָוֹ ן אֲזַי אֵ ינוֹ נִקְ רָ א בְּ שֵׁ ם אָ דָ ם כִּ י ּ ּ עִ קַ ר הָ אָ דָ ם הוא הַ דַ עַת רַ ק הוא בְּ חִ ינַת חַ יָה בִּ דְ מות ּ ּ ּ ּ ּ ּ אָ דָ ם כַּ מְ בֹאָ ר בַּ מַ אֲמָ ר ּ " כִּ י מְ רַ חֲמָ ם יְנַהֲגֵם " ) לקוטי מוהר ן ב " '- סימן ז '( ּ עַיֵן שָׁ ם . וְ הִ זְהִ ירָ ה הַ תוֹ רָ ה עַל כָּ ל ּ אֶ חָ ד שֶׁ יִרְ אֶ ה אֶ ת חֲבֵ רוֹ שֶׁ הִ תְ גַּבֵּ ר עָלָיו חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ הַ מַ שׂ אוֹ י שֶׁ ל עָוֹ ן כִּ י רַ ק זֶה נִקְ רָ א מַ שׂ אוֹ י כַּ נַ ּ ּ ּ ּ "ל, אֲזַי אָ סור לוֹ לְ הַ עְ לִ ים עַיִן רַ ק מֻטָ ל עָ לָיו לְ רַ חֵ ם עַל חֲבֵ ּ ּ רוֹ וְ לַעְ זֹר לוֹ לְ קַ יֵם עָזֹב תַ עֲזֹב עִ מוֹ כִּ י זֶה מֻטָ ל עַל כָּ ל אֶ חָ ד ּ ּ ּ ּ מִ יִשְׂ רָ אֵ ל לְ רַ חֵ ם עַל חֲבֵ רוֹ בָּ רַ חֲמָ נות הָ אֲמִ תִ ית הַ גָּדוֹ ל ּ ּ ּ מִ כָּ ל מִ ינֵי רַ חֲמָ נות דְ הַ יְנו לַעְ זֹר לוֹ לְ פָ רֵ ק מֵ עָ לָיו ּ ּ ּ הַ מַ שׂ אוֹ י הַ כָּ בֵ ד שֶׁ ל עָוֹ ן אֲשֶׁ ר אִ ּ ּ י אֶ פְ שָׁ ר לוֹ לִ שָׂ א כְּ לָל ּ ּ מַ שׂ אוֹ י כָּ בֵ ד כָּ זוֹ . כִּ י כָּ ל אֶ חָ ד מְ חֻיָב לְ הִ שְׁ תַ דֵ ל ּ ּ ּ לְ הַ שְׁ גִּיחַ עַל חֲבֵ רוֹ לְ דַ בֵּ ר עִ מוֹ בְּ יִרְ אַ ת שָׁ מַ יִם לְ הוֹ צִ יאוֹ ּ מֵ הַ מַ שׂ אוֹ י הַ כָּ בֵ ד שֶׁ ל עֲוֹ נוֹ ת שֶׁ הוא כָּ בֵ ד מִ כָּ ל ּ ּ ּ הַ מַ שָׂ אוֹ ת שֶׁ זֶה עִ קַ ּ ּ ּ ּ ר הָ רַ חֲמָ נות ּ , וְזֶהו עָזֹב תַ עֲזֹב עִ מוֹ ּ ּ ּ ... וּ מִ י שֶׁ זוֹ כֶ ה לָצֵ את מִ מַ שׂ אוֹ י הַ כָּ בֵ ד שֶׁ ל עֲוֹ נוֹ ת וְזוֹ כֶה ּ ּ ּ לְ דַ עַת , כְּ מוֹ כֵן פַ רְ נָסָ תוֹ מְ עוֹ פֶ פֶ ת לוֹ בְּ נָקֵ ל כִּ י מִ שָׁ ם ּ ּ עִ קַ ר הַ פַ רְ נָסָ ה ּ ּ . וְ כֵן לְ הֵפֶ ך חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם מִ י שֶׁ מִ תְ גַּבֵּ ּ ְ ר עָ לָיו חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם הַ מַ שׂ אוֹ י שֶׁ ל עָוֹ ן וְ אֵ ין בּ וֹ דַ עַת חַ ס ּ ּ ּ וְ שָׁ לוֹ ם אֲזַי פַ רְ נָסָ תוֹ בָּ אָ ה לוֹ בִּ כְ בֵ דות גָּדוֹ ל ובִ יגִיעָה ּ ּ ּ גְּדוֹ לָה מְ אֹד , בִּ בְ חִ ינַת : שָׁ טו הָ עָם וְ לָקְ טו ּ ּ — בִּ שְׁ טותָ א ּ , אֲזַי וְטָ חֲנו בָ רֵ חַ יִם אוֹ דָ כו בַּ מְ דֹ ּ ּ ּ כָ ה , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת כְּ בֵ דות הַ פַ רְ נָסָ ה לְ מִ י שֶׁ לֹא גֵּרֵ שׁ הָ רוחַ שְׁ טות ּ ּ ּ ּ ּ , כַּ מובָ א ּ ּ בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ שֶׁ מְ רַ מֵ ז עַל כְּ בֵ דות הַ פַ רְ נָסָ ה לְ מִ י שֶׁ אֵ ין ּ ּ ּ ּ ּ ּ בּ וֹ דַ עַת ּ .. . נִמְ צָ א שֶׁ עִ קַ ר כְּ בֵ דַ ת וְעֹל הַפַ רְ נָסָ ה הוא מֵ חֲמַ ת כְּ בֵ דַ ת ּ ּ ּ ַה ּ ּ מַ שׂ אוֹ י שֶׁ ל עֲוֹ נוֹ ת . וְזֶהו בְּ חִ ינַת כִּ י תִ רְ אֶ ה חֲמוֹ ר ּ שׂ ֹנַאֲך רֹבֵ ץ תַ חַ ת מַ שָׂ אוֹ שֶׁ כָּ בֵ ד עָלָיו הַ מַ שׂ אוֹ י שֶׁ ל ּ ּ ּ ּ ָ מָ מוֹ נוֹ ופַ רְ נָסָ תוֹ וְיֶשׁ לוֹ יִסּ ורִ ים וכְ בֵ דות גָּדוֹ ל וְזֶה ּ ּ ּ ּ נִמְ שָׁ ך רַ ק מִ מַ שׂ אוֹ י הַ כָּ בֵ ד שֶׁ ל עֲוֹ נוֹ ת ּ ּ ְ , וְזֶ ּ הו בְּ חִ ינַת שׂ נַאֲך כִּ י אֵ ין שׂ וֹ נֵא אֶ לָא זֶה שֶׁ עָבַ ר עֲבֵ רָ ה כְּ מוֹ ּ ָ שֶׁ פֵ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ . ל" וְ הִ זְהִ ירָ ה הַ תוֹ רָ ה לִ בְ לִ י לַחְ דֹל ּ ּ מֵ עֲזֹב לוֹ רַ ק צְ רִ יכִ ין לַעֲזֹב מִ לֵב מַ ה שֶׁ עָ שָׂ ה וְ לַ ּ ּ עְ זֹר לוֹ ... ) לקוטי הלכות – הלכות פריקה וטעינה ' ב- באמצע (

Segment 111
HE:
וְ שֵׁ ם אֱלֹהִ ים אֲחֵ רִ ים

Segment 112
HE:
) שמות ( יג , כג הַ שֶׁ פַ ע שֶׁ ל יִשְׂ רָ אֵ ל יוֹ רֶ דֶ ת דֶ רֶ ך הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ְ , מֵ חֲמַ ת שֶׁ מַ אֲמִ ינִים בְּ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ובוֹ טְ חִ ים בּ וֹ לְ בַ ד ְ ּ ּ ּ , ומְ כַ וְ נִים ּ ּ דַ עְ תָ ם וְ עֵינֵיהֶם רַ ק אֵ לָיו יִתְ בָּ רַ ך לְ בַ ד ְ ּ ּ , בְּ לִ י שׁ ום נְטִ יָה ּ ּ לְ צַ ד אַ חֵ ר , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם . וכְ מוֹ ־כֵן הוא יִתְ בָּ רַ ך מַ שְׁ גִּיחַ ְ ּ ּ עָ לֵינו בְּ הַ שְׁ גָּחָ ה שְׁ לֵמָ ה ּ , וְאֵ ין לְ הַ קְ לִ פָ ה שׁ ום יְנִיקָ ה ּ ּ ּ מֵ הַ שְׁ פָ עָ תֵ נו ּ ּ . אֲבָ ל הָ עַכּ ו ּ" ם וְ הָ רְ שָׁ עִ ים הַ כּ וֹ פְ רִ ים אֵ ינָם מַ אֲמִ ינִים בְּ הַ שְׁ גָּחַ ת הַ שֵׁ ּ ם יִתְ בָּ רַ ך בִּ שְׁ לֵמות ּ ְ , כִּ י אֵ ינָם מְ צַ מְ צְ מִ ין עֵינֵי דַ עְ תָ ם לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך לְ בַ ד ְ ּ ּ , וְנִתְ פַ זֵר ּ ּ הָ רְ אות שֶׁ לָהֶם לִ צְ דָ דִ ין ּ ּ , מֵ חֲמַ ת שֶׁ הוֹ לְ כִ ין אַ חַ ר דַ עְ תָ ם ּ ּ הַ חֲסֵ רָ ה הָ אֱנוֹ שִׁ ית , וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לָהֶם לְ הַ שִׂ יג אֵ יך הַ שֵׁ ם ּ ּ ְ יִתְ בָּ רַ ך ְ , שֶׁ הוא מְ רוֹ מָ ם ומְ נֻשָׂ א כָּ ל־כָּ ך ְ ּ ּ ּ , יַשְׁ גִּיחַ בְּ הַ שְׁ גָּחָ תוֹ הַ פְ רָ טִ ית עַל כָּ ל הַ שְׁ פָ לִ ים ּ ּ , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה כּ וֹ פְ רִ ים בְּ כָ ל הַ תוֹ רָ ה כֻּלָה ּ ּ ּ , רַ חֲמָ נָא לִ צְ לַן ּ , ומִ זֶה בָּ אִ ין ּ ּ כָּ ל הַ כְּ פִ ירוֹ ת וְ כָ ל הָ עֲבוֹ דוֹ ת זָרוֹ ת שֶׁ בַּ ד ּ וֹ רוֹ ת הַ קוֹ דְ מִ ין ּ , וכְ מוֹ ־כֵן כָּ ל הַ טָ עֻיוֹ ת שֶׁ ל הַ כּ וֹ פְ רִ ים שֶׁ בַּ דוֹ רוֹ ת הַ לָלו ּ ּ ּ ּ ּ ּ , וְ כָ ל זֶה מֵ חֲמַ ת שֶׁ בְּ דַ עַת הָ אָ דָ ם אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ שִׂ יגוֹ ּ יִתְ בָּ רַ ך , ְ רַ ק עַל־יְדֵ י אֱמונָה ּ . וְזֶה עִ קַ ר שְׁ לֵמות הַ דַ עַת ּ ּ ּ , לֵידַ ע שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ בִ ין ולְ הַ שִׂ יג כְּ לָל דְ רָ כָ יו ּ ּ ּ וְ הַ נְהָ גוֹ תָ יו יִתְ בָּ רַ ך , ְ וְ לִ סְ מֹך רַ ק עַל הָ אֱמונָה שֶׁ מָ סְ רו ּ ּ ּ ְ לָנו אֲבוֹ תֵ ינו וְרַ בּ וֹ תֵ ינו הַ קְ דוֹ שִׁ ים שֶׁ שִׁ בְּ רו אֶ ת גּופָ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ לְ גַמְ רֵ י , עַד שֶׁ נִגְלָה אֲלֵיהֶם הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , וְ הִ שִׂ יגו אֶ ת ּ ּ אֱמ ונָתֵ נו הַ שְׁ לֵמָ ה עַל־פִ י נְבואָ ה וְרוחַ ־הַ קֹדֶ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , וְ לֹא בְּ דַ עַת הָ אֱנוֹ שִׁ י הַחֲסֵ רָ ה . וְ הָ עַכּ ו ּ" ם וְ הַ כּ וֹ פְ רִ ים הַ נַ , ל"ּ מֵ חֲמַ ת שֶׁ אֵ ין לָהֶם אֱמונָה ּ , וְ אֵ ינָם מְ כַ וְ נִין ומְ צַ מְ צְ מִ ין ּ ּ דַ עְ תָ ם לְ הָ בִ ין ולְ הַ שְׂ כִּ יל שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ ּ ּ ּ בִ ין דְ רָ כָ יו ּ וְ הַ נְהָ גוֹ תָ יו יִתְ בָּ רַ ך , ְ עַל־יְדֵ י־זֶה אֵ ינָם יְכוֹ לִ ים לְ הַ גִּיעַ בְּ עֵינֵי דַ עְ תָ ם אֵ לָיו יִתְ בָּ רַ ך בְּ עַצְ מוֹ בֶּ אֱמֶ ת ְ ּ , רַ ק הָ רְ אות ּ שֶׁ לָהֶם נִתְ פַ זֵר לִ צְ דָ דִ ין ּ ּ ּ , כְּ מוֹ מַ מָ שׁ מִ י שֶׁ רוֹ צֶ ה לִ רְ אוֹ ת ּ

Segment 113
HE:
ּדָ בָ ר מֵ רָ חוֹ ק , וְ אֵ ינוֹ מְ כַ וֵן ומְ צַ מְ צֵם עֵינָיו לְ אוֹ תוֹ הַ דָ בָ ר ּ ּ ּ , רַ ק מִ סְ תַ כֵּ ל מִ ן הַ צַ ד ּ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה מִ תְ פַ זֵר הָ רְ אות ּ ּ ּ וְ אֵ ינוֹ יָכוֹ ל לִ רְ אוֹ ת ולְ הָ בִ יא אוֹ תוֹ הַ דָ בָ ר לְ עֵינָיו ּ ּ ; כְּ מוֹ ־כֵן מַ מָ שׁ הֵ ם מִ סְ תַ כְּ לִ ין מִ ן הַ צַ ד בְּ דַ רְ כֵי חֲקִ ירָ תָ ם ּ ּ ּ עַל־פִ י ּ ּ דַ עַת הָ אֱנוֹ שִׁ ית הַ מְ שֻׁ בֶּ שֶׁ ת , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה אֵ ינָם יְכוֹ לִ ים לְ הַ גִּיעַ בְּ עֵינֵי דַ עְ תָ ם אֵ לָיו יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , אֲשֶׁ ר דַ עְ תוֹ ּ ּ מְ רוֹ מָ ם וְ נִשְׂ גָּב מְ אֹד מִ דַ עְ תֵ נו וְלֹא מַ חְ שְׁ בוֹ תָ יו ּ ּ ּ מַ חְ שְׁ בוֹ תֵ ינו . ּ וְ עַל־כֵּן גַּם הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך אֵ י ְ ּ ן מַ מְ שִׁ יך ְ עֲלֵיהֶם הַ שְׁ גָּחָ תוֹ הַ שְׁ לֵמָ ה ּ , וְ כִ בְ יָכוֹ ל מִ תְ פַ זֶרֶ ת שֶׁ פַ ע ּ ּ הַ הַ שְׁ גָּחָ ה קֹדֶ ם שֶׁ מַ גִּיעַ אֲלֵיהֶם ּ , " כִּ י הַ בִּ יט אֶ ל עָמָ ל לֹא ּ תוכָ ל ". וְ עַל־כֵּן אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ בֶּ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ גַּם כָּ ל ּ ּ פַ רְ נָסַ ת הָ עַכּ ו ּ ּ , ם" הַ כּ ֹל מִ מֶ נ ּ ּ ו יִתְ בָּ רַ ך בְּ הַ שְׁ גָּחָ תוֹ לְ בַ ד ְ ּ , אֲבָ ל הוא יִתְ בָּ רַ ך מוֹ סֵ ר הַ שֶׁ פַ ע שֶׁ לָהֶם לְ הַ חִ יצוֹ נִים ּ ּ ְ ּ , וְ נִזוֹ נִים דֶ רֶ ך הַ שֵׁ דִ ים וְ הַ קְ לִ פוֹ ת ּ ּ ּ ּ ְ ּ , וְ הוא מִ דָ ה כְּ נֶגֶד מִ דָ ה ּ ּ ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים , וְ עַל־כֵּן אָ סור לְ הִ שְׁ תַ תֵ ף עִ מָ הֶם ּ ּ ּ ּ , מִ שׁ ו ּ ּ ם " וְ שֵׁ ם אֱלֹהִ ים אֲחֵ רִ ים לֹא תַ זְכִּ ירו ּ" , כִּ י הַ שְׁ פָ עָ תָ ם הִ יא טְ מֵ אָ ה ּ , כִּ י יוֹ רֶ דֶ ת דֶ רֶ ך הַ טֻמְ אָ ה ּ ְ ּ וְ הַ סִּ טְ רָ א־אָ חֳרָ א , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת שֵׁ ם אֱלֹהִ ים אֲחֵ רִ ים , כִּ י הַ שְׁ לֵמָ ה וְ עוֹ שִׂ ים עִ קָ ר הֵם כּ וֹ פְ רִ ים בְּ הַ שְׁ גָּחָ תוֹ ּ ּ מֵ הַ מַ שָׂ א־ ּ ּ ומַ תָ ן וְ הַ מְ לָאכָ ה ּ ּ ּ , וְ אוֹ מְ רִ ים כּ ֹחָ ם וְ עֹצֶם יָדָ ם עָ שָׂ ה לָהֶם וְ כו ', ּ שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה ּ ּ , שֵׁ ם אֱלֹהִ ים אֲחֵ רִ ים . וְ אָ נו צְ רִ יכִ ין לְ הִ תְ רַ חֵ ק מִ דַ רְ כֵיהֶם בְּ תַ כְ לִ ית ּ ּ הָ רִ חוק ּ , ולְ הַ אֲמִ ין שֶׁ כָּ ל פַ רְ נָסָ תֵ נו הוא בְּ הַ שְׁ גָּ ּ ּ ּ ּ חָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך לְ בַ ד ְ , וְ כָ ל הַ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן שֶׁ אָ נו עוֹ שִׂ ים הוא רַ ק ּ ּ ּ ּ ּ ּ לְ הַ מְ שִׁ יך אוֹ ר יָשָׁ ר וְ אוֹ ר חוֹ זֵר כְּ דֵ י לְ חַ זֵק הַ כְּ לִ י לְ קַ בֵּל ּ ְ ּ הַ שֶׁ פַ ע . וְ עַל־כֵּן אֶ צְ לֵנו אֵ ין הַ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן הָ עִ קָ ר ּ ּ ּ ּ ּ ּ , רַ ק הָ עִ קָ ר הוא הָ אֱמונָה וְהַבִּ טָ ּ ּ ּ ּ חוֹ ן , ולְ צַ מְ צֵם דַ עְ תֵ נו ּ ּ ּ ּ לְ הִ סְ תַ כֵּ ל רַ ק אֵ לָיו יִתְ בָּ רַ ך בְּ כִ וון ובְ ישֶׁ ר גָּדוֹ ל ּ ּ ּ ְ ּ , ּ שֶׁ זֶה הַ צִ מְ צום הוא בְּ חִ ינַת שֵׁ ם הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ ּ ) . לקוטי הלכות -

Segment 114
HE:
ומתן ד ' - אותיות ג ה ' ד ' ' לפי אוצר היראה - ממון ופרנסה- (א" י

Segment 115
HE:
רֵ אשִׁ ית בִּ כּ ורֵ י ּ אַ דְ מָ תְ ך ָ ) שמות ( יט , כג ּ גּוף הָ אָ דָ ם נִקְ רָ א אֲדָ מָ ה . ומִ כָּ ל דָ בָ ר שֶׁ הַ גּוף אוֹ כֵ ל ּ ּ ּ וְ נֶהֱנֶה צָ רִ יך הָ אָ דָ ם לְ הָ בִ יא מִ תְ חִ לָה הָ רֵ אשִׁ ית ּ ּ ְ וְ הַ בִּ כּ ורִ ים לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , וְזֶה בְּ חִ ינַת כְּ לַל הַ מִ צְ וֹ ת ּ ּ הַ נוֹ הֲגוֹ ת בַּ אֲכִ ילַת וַהֲנָ אַ ת יִשְׂ רָ אֵ ל , וְ כֵן כְּ לַל בִּ רְ כַּ ת ּ הַ נֶהֱנִין , וְ כֵן מַ ה שֶׁ אָ סור לְ הָ אָ דָ ם שֶׁ יאכַ ל קֹדֶ ם ּ ּ ּ שֶׁ מִ תְ פַ לֵל ּ ּ ּ , וְ כֵן כְּ לַל הַ תוֹ רָ ה וְ הַ מִ צְ וֹ ת נִקְ רָ אִ ים רֵ אשִׁ ית ּ ּ ובִ כּ ורִ ים ּ ּ , כִּ י זֶה כְּ לַל הַ תוֹ רָ ה ּ , ּ שֶׁ יָבִ יא הָ רֵ אשִׁ ית וְ הַ בִּ כּ ורִ ים מֵ אַ דְ ּ מָ תוֹ וְגופוֹ לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , וְ שֶׁ לֹא יֵהָ נֶה ּ שׁ ום הֲנָאָ ה בָּ עוֹ לָם הַ זֶה ּ ּ , כִּ י אִ ם בִּ שְׁ בִ יל הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ . וְ עַל־כֵּן כָּ ל הַ מַ עֲשִׂ ים טוֹ בִ ים שֶׁ ל הָ אָ דָ ם נִקְ רָ אִ ים ּ רֵ אשִׁ ית ובִ כּ ורִ ים ּ ּ . אַ ך בֶּ אֱמֶ ת גַּם הַ מַ עֲשִׂ ים טוֹ בִ ים שֶׁ ּ ְ ל הָ אָ דָ ם צְ רִ יכִ ין תִ קון גָּדוֹ ל קֹדֶ ם שֶׁ יִהְ יו רְ אויִים לַעֲלוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ לְ פָ נָיו יִתְ בָּ רַ ך , ְ בְּ אֹפֶ ן שֶׁ יִזְכֶּ ה הָ אָ דָ ם לְ תַ כְ לִ יתוֹ הַ נִצְ חִ י ּ ּ שֶׁ הוא הַ שָׂ גַת אֱלָקות ּ ּ ּ ; וְזֶה אִ י אֶ פְ שָׁ ר , כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י הַ צַ דִ יק־הָ אֱמֶ ת הַ גָּדוֹ ל בְּ מַ עֲלָ ּ ּ ה מְ אֹד . וְזֶה בְּ חִ ינַת : " רֵ אשִׁ ית בִּ כּ ורֵ י אַ דְ מָ תְ ך תָ בִ יא בֵּ ית ה ּ ָ ּ ' אֱלֹקֶ יך , "ָ כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים . וְזֶה שֶׁ הִ זְהִ יר אַ חַ ר־כָּ ך ְ : " לֹא תְ בַ שֵׁ ל ּ גְּדִ י בַּ חֲלֵב אִ מוֹ , " ּ שֶׁ זֶה מְ רַ מֵ ז ּ ּ , שֶׁ לֹא תִ רְ צֶ ה לְ תַ קֵ ן גְּמַ ר ּ ּ תִ קון מַ עֲשֶׂ יך הַ טוֹ ּ ּ ָ ּ ּ בִ ים עַל־יְדֵ י הַ קָ טָ ן בְּ מַ עֲלָה ּ , בִּ כְ דֵ י ּ שֶׁ לֹא יְקַ לְ קֵ ל אוֹ תָ ם יוֹ תֵ ר ) . לקוטי הלכות - הלכות בשר בחלב ה ' - אותיות י " ב י " ג ט "ו לפי אוצר היראה - יראה ועבודה- (ו" נ

Segment 116
HE:
כּ ֹל אֲשֶׁ ר דִ בֶּ ר ה ּ ' נַעֲשֶׂ ה וְ נִשְׁ מָ ע

Segment 117
HE:
) שְׁ מוֹ ת כד (ז , וְזֶהו הַ חִ לוק שֶׁ בֵּ ּ ּ ּ ין יִשְׂ רָ אֵ ל לְ עַכּ ו . ם"ּ כִּ י בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל נֶאֱמַ ר ) ּדְ בָ רִ ים ז (: כִּ י אַ תֶ ם הַ מְ עַט מִ כָּ ל הָ עַמִ ים ּ ּ , שֶׁ אַ תֶ ם ּ מַ מְ עִ יטִ ין עַצְ מְ כֶם כְּ שֶׁ אֲנִי מַ שְׁ פִ יעַ לָכֶם טוֹ בָ ה ּ ) כַּ מובָ א ּ ּ בְּ פֵ רושׁ רַ שִׁ ּ (. י" שֶׁ כְּ שֶׁ ה ' יִתְ בָּ רַ ך מֵ אִ יר עֲלֵיהֶם הֶ אָ רַ ְ ת הִ תְ נוֹ צְ צות אֱלֹקותוֹ יִתְ בָּ רַ ך אֵ ינָם רוֹ דְ פִ ים לַחְ קֹר אַ חַ ר ְ ּ ּ חֲקִ ירוֹ ת וִידִ יעוֹ ת וְחָ כְ מוֹ ת , רַ ק הֵם מִ תְ חַ זְקִ ים בָּ אֱמונָה ּ ּ וְרוֹ דְ פִ ים אַ חֲרָ יו מִ יָד בִּ בְ חִ ינַת ּ ) שִׁ יר הַ שִׁ ירִ ים א ּ (: מָ שְׁ כֵ נִי אַ חֲרֶ יך נָרוצָ ה ּ ָ , ּ שֶׁ תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ ה ' יִתְ בָּ ְ רַ ך מַ תְ חִ יל לְ מָ שְׁ כָ ם אֵ לָיו , אֲזַי תֵ כֶ ף הֵ ם רָ צִ ים אַ חֲרָ יו ּ . וכְ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ ּ ּ " רַ שִׁ י שָׁ ם : אֲנִי שָׁ מַ עְ תִ י מִ שְׁ לוחֶ יך שָׁ אַ תָ ה רוֹ צֶה ּ ּ ָ ּ ּ לְ מָ שְׁ כֵ נִי אֵ לֶיך וַאֲנִי תֵ כֶ ף רַ צְ תִ י אַ חֲרֶ יך וְ כו ּ ָ ָ ּ ּ . ' וְ תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל מַ תְ חִ ילִ ין לִ רְ ּ דֹף אַ חֲרָ יו יִתְ בָּ רַ ך אֲזַי ה ְ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך עוֹ שֶׂ ה עַצְ מוֹ כְּ מוֹ מִ י שֶׁ בּ וֹ רֵ חַ ומַ סְ תִ יר ומַ עְ לִ ים ּ ּ ּ ְ עַצְ מוֹ בִּ בְ חִ ינַת ) שָׁ ם ח (: בְּ רַ ח דוֹ דִ י וְ כו ּ ּ ', בִּ בְ חִ ינַת ) שָׁ ם (: ה פָ תַ חְ תִ י אֲנִי לְ דוֹ דִ י וְ דוֹ דִ י חָ מַ ק עָבָ ר וְ כו ּ ּ ּ . ' וְ אַ חַ ר כָּ ך ְ ְצ רִ יכִ ין לְ הַ תְ חִ יל בְּ הַ דְ רָ גָה כַּ סֵּ דֶ ר לִ רְ דֹף אַ חֲרָ יו ּ ולְ בַ קְ שׁ וֹ ולְ עָבְ דוֹ בְּ עֻבְ דוֹ ת ובְ מַ עֲשִׂ ים טוֹ בִ ים בְּ שִׂ מְ חָ ה ּ ּ ּ ּ עַד שֶׁ נִזְכֶּה לְ מָ צְ אוֹ בְּ הִ תְ גַּלות נִפְ לָא יוֹ תֵ ר וְיוֹ תֵ ר ּ ּ ּ . וְזֶהו בְּ חִ ינַת ּ ) שְׁ מוֹ ת כד : ( כּ ֹל אֲשֶׁ ר דִ בֶּ ר ה ּ ' נַ עֲשֶׂ ה וְ נִשְׁ מָ ע — שֶׁ הִ קְ דִ ימו נַעֲשֶׂ ה לְ נִשְׁ מָ ע ּ ּ . וְ לִ כְ אוֹ רָ ה אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ בִ ין הַ דָ בָ ר כְּ לָל אֵ יך אֶ פְ שָׁ ר לַעֲשׂ וֹ ת קֹדֶ ם ְ ּ שֶׁ יִשְׁ מְ עו ּ ּ . הָ אֱמֶ ת שֶׁ הַ תוֹ רָ ה שִׁ בְּ חָ ה אוֹ תָ ם עַל זֶה ּ שֶׁ מִ גֹּדֶ ל תְ שׁ וקָ תָ ם לַה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך הִ קְ דִ ימו ּ ּ ְ נַעֲשֶׂ ה לְ נִשְׁ מָ ע כַּ מְ בֹאָ ר בְּ דִ בְ רֵ י רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ) ל " ּ שַׁ בָּ ת פח .( גֹּדֶ ל שֶׁ בַח יִשְׂ רָ אֵ ל בָּ זֶה . אֲבָ ל אַ ף־עַל־פִ י־כֵ ן קָ שֶׁ ה הַ דָ בָ ר מְ אֹד ּ ּ אֵ יך יְצֻיַר עִ נְיָן זֶה וְ אֵ יך עוֹ לֶה עַל הַ דַ עַת לַעֲשׂ וֹ ת קֹדֶ ם ּ ְ ְ ּ ּ שֶׁ נִשְׁ מָ ע . ְ אַ ך בֶּ אֱמֶ ת בְּ הַ תוֹ רָ ה גּופָ ה מְ בֹאָ ר הָ עִ נְיָן ּ ּ ּ הֵיטֵ ב , כִּ י מְ בֹאָ ר בַּ פָ סוק שֶׁ תְ שׁ ובָ תָ ם הָ יְתָ ה כָּ ך ְ ּ ּ ּ ּ : כּ ֹל אֲשֶׁ ר דִ בֶּ ר ה ּ ' נַעֲשֶׂ ה וְ נִשְׁ מָ ע . נִמְ צָ א שֶׁ אָ מְ רו מַ ה ּ ּ ּ שֶׁ יְדַ בֵּ ר ה ' יַעֲשׂ ו וְ כו ּ ּ . ' נִמְ צָ א שֶׁ בֶּ אֱמֶ ת הֵם עוֹ שִׂ ין אַ חַ ר שֶׁ יִשְׁ מְ עו דִ ּ ּ ּ בְ רֵ י ה ', כַּ מְ בֹאָ ר בַּ פָ סוק כּ ֹל אֲשֶׁ ר דִ בֶּ ר ה ּ ּ ּ ' נַעֲשֶׂ ה וְ נִשְׁ מָ ע . ְ אַ ך לְ פִ י זֶה קָ שֶׁ ה , אִ ם כֵּן מַ ה מַ עֲלָתָ ם ּ שֶׁ הִ קְ דִ ימו נַעֲשֶׂ ה לְ נִשְׁ מָ ע הֲלֹא כְּ בָ ר הִ קְ דִ ימו לוֹ מַ ר ּ ּ ּ ּ שֶׁ יַעֲשׂ ו מַ ה שֶׁ יְדַ בֵּ ר ה ּ ּ ּ ּ ' .ל"ּ כַּ נַ ְ אַ ך בֶּ אֱמֶ ת הָ עִ נְיָ ן מְ בֹאָ ר הֵיטֵ ב עַל פִ י הַ נַ ּ ּ , ל" כִּ י זֶה

Segment 118
HE:
עִ קַ ר מַ עֲלַת קְ דֻ שַׁ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ , דְ הַ יְנו שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל אָ מְ רו ּ ּ ּ ּ שֶׁ הֵם אֵ ינָם רוֹ צִ ים לַחְ קֹר שׁ ום חֲקִ ירָ ה בְּ טַ עֲמֵ י הַ מִ צְ וֹ ת ּ ּ ובְ דַ רְ כֵי הַ שָׂ גָתוֹ וְהַ נְהָ גוֹ תָ יו יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , רַ ק כָּ ל אֲשֶׁ ר יְדַ בֵּ ר ' ה נַעֲשֶׂ ה מִ יָד תֵ כֶ ף בְּ לִ י שׁ ום שְׁ אֵ לָה וַחֲקִ ירָ ה כְּ לָל ּ ּ ּ . וְ אַ חַ ר כָּ ך ְ ' וְ נִשְׁ מָ ע ', כִּ י נִשְׁ מָ ע לְ שׁ וֹ ן הֲבָ נָה בַּ לֵב ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בְּ פֵ רושׁ רַ שִׁ ּ " י ובְ דִ בְ רֵ י רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל בְּ כַ מָ ה ּ מְ קוֹ מוֹ ת , הַ יְנו שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל אָ מְ רו שֶׁ כָּ ּ ּ ּ ל אֲשֶׁ ר יְדַ בֵּ ר ה ' יַעֲשׂ ו מִ יָד כְּ פִ י אֲשֶׁ ר יֵצֵ א מִ פִ י מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו בְּ לִ י שׁ ום ּ ּ ּ ּ ּ חֲקִ ירָ ה ושְׁ אֵ לָה אַ חַ ר שׁ ום טַ עַם כְּ לָל ּ ּ . וְ אַ חַ ר כָּ ך עַל־יְדֵ י ְ זֶה וְ נִשְׁ מָ ע , כִּ י עַל־יְדֵ י עֲשִׂ יַת הַ מִ צְ וֹ ת בֶּ אֱמֶ ת בִּ תְ מִ ימות ּ ּ ּ בְּ שִׂ מְ חָ ה זוֹ כִ ין אַ חַ ר כָּ ך לְ הַ שִׂ יג מַ ה שֶׁ מַ שִׂ יגִין ּ ּ ּ ּ ְ ... ) לקוטי הלכות - הלכות נפילת אפיים וקדושה דסידרא ד ' - אות י (ג"

Segment 119
HE:
וְ אֶ ל אֲצִ ילֵי בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל ...

Segment 120
HE:
וַיֹאכְ לו וַיִשְׁ תו ּ ּ ּ ּ ּ

Segment 121
HE:
) שמות כד ( יא , ... לִ פְ עָמִ ים יָכוֹ ל לִ בְ עֹר בְּ יוֹ תֵ ר חוץ מֵ הַ מִ דָ ה לַה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך עַל־יְדֵ י אֲכִ ילָה ושְׁ תִ יָה שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת וְ אֶ ל ּ ּ ּ ּ ְ אֲצִ ילֵי בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל לֹא שָׁ לַח יָדוֹ . מִ כְּ לָל שֶׁ הָ יו רְ אויִים ּ ּ לְ הִ שְׁ תַ לֵחַ בָּ הֶם יָד כְּ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ ּ ּ " י שָׁ ם . כִּ י וַיֶחֱזו אֶ ת ּ ּ הָ אֱלֹקִ ים וַיֹאכְ לו וַיִשְׁ תו שֶׁ ּ ּ ּ ּ ּ הִ סְ תַ כְּ לו בּ וֹ בְּ לֵב גַּס מִ תוֹ ך ְ ּ ּ ּ אֲכִ ילָה ושְׁ תִ יָה וְנִתְ לַהֲבו לַה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך חוץ מֵ הַ מִ דָ ה ּ ּ ּ ְ וְ הִ סְ תַ כְּ לו וְהֵצִ יצו חוץ מֵ הַגְּבול בְּ זֶה שֶׁ אֵ ין לָהֶם רְ שׁ ות ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת פְ גַם נָדָ ב וַאֲבִ יהוא בְּ חִ ינַת שְׁ תויֵי יַיִן ּ ּ ּ ּ ּ נִ כְ נְסו לַמִ קְ דָ שׁ שֶׁ הַ פְ גָם שֶׁ לָהֶם הָ יָה שֶׁ נִתְ לַהֲבו חוץ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ מֵ הַ שִׁ עור כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ קָ רְ בָ תָ ם לִ פְ נֵי ה ּ ּ ּ ' וַיָמֻתו ּ ּ . וְזֶהו ּ בְּ חִ ינַת פֶ ן תֹאכַ ל וְ שָׂ בָ עְ תָ וְרָ ם לְ בָ בֶ ך וְ שָׁ כַ חְ תָ אֶ ת ה ּ ּ ּ ָ ּ ' אֱלֹקֶ יך . ָ כִּ י זֶה שֶׁ נִתְ לַהֲבִ ין וב ּ ּ וֹ עֲרִ ין לַה ' יִתְ בָּ רַ ך חוץ ּ ְ מֵ הַ מִ דָ ה זֶה בְּ חִ ינַת רום לֵבָ ב וְגַסּ ות שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה ּ ּ ּ ּ יְכוֹ לִ ין לְ הִ כָּ שֵׁ ל לְ גַמְ רֵ י חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ולְ הִ תְ רַ חֵ ק מֵ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ חִ ינַת וְרָ ם לְ בָ בֶ ך וְ שָׁ כַ חְ תָ אֶ ת ה ּ ָ ְ ' אֱלֹקֶ יך . ָ וְרֹב בְּ נֵי אָ דָ ם נִכְ שָׁ לִ ין בָּ זֶה , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת עַל־פִ י רֹב הָ עִ קָ ר מַ ה ּ ּ ּשֶׁ אֵ ין הָ אָ דָ ם מִ תְ קָ רֵ ב לַה ' יִתְ בָּ רַ ך וְ אֵ ינוֹ חוֹ זֵר בִּ תְ שׁ ובָ ה ּ ְ לַה ' יִתְ בָּ רַ ך אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ הַ מְ נִיעָ ה מֵ חֲמַ ת הִ תְ גַּבְּ רות ּ ּ ּ ְ תַ אֲוַת הַ גּוף ּ ּ , אֲבָ ל גַּם זֶה הוא מְ נִיעָ ה גְּדוֹ לָה ּ ּ מִ לְ הִ תְ קָ רֵ ב לַה ' יִתְ בָּ רַ ך הַ יְנו רִ בּ וי תַ בְ עֵרַ ת הַ לֵב לַה ּ ּ ּ ּ ְ ' יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ בּ וֹ עֵר חוץ מֵ הַ מִ דָ ה ּ ּ ּ ְ . כִּ י בְּ וַדַ אי אִ ם נִתְ פֹס ּ ּ אֵ יזֶה אָ דָ ם שֶׁ הוא בִּ כְ לַל יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ לֹא נִזְרְ קָ ה בּ וֹ ּ ּ אֶ פִ יקוֹ רְ סות ומִ ינות ּ ּ ּ ּ , אִ ם נִשְׁ אַ ל אוֹ תוֹ אִ ם הוא חָ ּ פֵ ץ בִּ תְ שׁ ובָ ה לַחֲזֹר לַה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ , בְּ וַדַ אי הַ כּ ֹל יָשִׁ יבו פֶ ה ּ ּ ּ אֶ חָ ד שֶׁ רוֹ צִ ים מְ אֹד מְ אֹד לָשׁ וב לַה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ ּומִ תְ גַּעְ גְּעִ ים לָזֶה מְ אֹד מְ אֹד יָמִ ים וְ שָׁ נִים . וְגַם אִ ם נִשְׁ אַ ל אוֹ תוֹ אִ ם רוֹ צֶ ה לַעֲשׂ וֹ ת אֵ יזֶה דָ בָ ר בִּ שְׁ בִ יל ּ ' ה יִתְ בָּ רַ ך כְּ דֵ י לָשׁ וב אֵ לָיו יִתְ בָּ רַ ך כְּ גוֹ ן לִ לְ מֹד דַ ף גְּמָ רָ א ּ ְ ְ ּ אוֹ לִ תֵ ן פְ רוטָ ה לִ צְ דָ קָ ה אוֹ לֵילֵך לִ טְ בּ ֹל בְּ מִ קְ וֶה וְ כַ יוֹ צֵא ּ ְ ּ ּ ּ בָּ זֶה מִ דְ בָ רִ ים הַ מְ קַ דְ שִׁ ין אֶ ת הָ אָ דָ ם ּ ּ , ּ בְּ וַדַ אי יָשִׁ יב בְּ פֶ ה מָ לֵא הֵן כִּ י בְּ וַדַ אי אֲ ּ נִי מְ רֻ צֶ ה לַעֲשׂ וֹ ת בְּ כִ פְ לַיִם מֵ הַ נַ ּ ּ ל " ובִ לְ בַ ד שֶׁ יוֹ עִ יל לִ י כִּ י אֲנִי יוֹ דֵ עַ שֶׁ כָּ ל זֶה אֵ ינוֹ מוֹ עִ יל לִ י ּ ּ לְ פִ י עֹצֶם רִ בּ וי הַ פְ גָמִ ים וְ הַ חֲטָ אִ ים שֶׁ פָ גַמְ תִ י נֶגְדוֹ ּ ּ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך . ְ ומֵ חֲמַ ת זֶה שֶׁ נִדְ מֶ ה לוֹ שֶׁ כָּ ל זֶה לֹא יוֹ עִ י ּ ּ ל לוֹ , עַל־כֵּן אֵ ינוֹ עוֹ שֶׂ ה כְּ לָל . נִמְ צָ א שֶׁ מֵ חֲמַ ת רִ בּ וי תַ בְ עֵרַ ת ּ ּ ּ לְ בָ בוֹ מֵ חֲמַ ת שֶׁ לְ פִ י מַ ה שֶׁ מְ שַׁ עֵר בְּ לִ בֵּ ה גְּדֻ לָתוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ ּ ּ וְ אֵ יך פָ גַם נֶגְדוֹ יִתְ בָּ רַ ך אֲשֶׁ ר לְ פִ י זֶה הוא צָ רִ יך ְ ְ ְ ּ ּ ּ לְ הִ תְ קַ דֵ שׁ בִּ קְ דֻ שָׁ ה יְתֵ רָ ּ ּ ה מְ אֹד מְ אֹד ולְ סַ לֵק עַצְ מוֹ ּ ּ לְ גַמְ רֵ י מֵ הָ עוֹ לָם הַ זֶה ולְ הַ שְׁ לִ יך כָּ ל תַ אֲוֹ ּ ְ ּ ּ ת עוֹ לָם הַזֶה ּ אַ חֲרֵ י גֵּווֹ ולְ הִ תְ קַ דֵ שׁ בְּ כָ ל הַ קְ דֻ שׁ וֹ ת ולְ הִ תְ עַנוֹ ת הַ רְ בֵּ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ולְ סַ גֵּף עַצְ מוֹ בְּ כָ ל הַ סִּ גּופִ ים שֶׁ בָּ עוֹ לָם וְגַם כָּ ל זֶה אֵ ינוֹ ּ ּ מַ סְ פִ יק לוֹ לְ פִ י עֹצֶ ם חֲטָ אָ יו ּ . ּומֵ חֲמַ ת שֶׁ אֵ ינוֹ יָכוֹ ל לְ הִ תְ גַּבֵּ ר עַל גּופוֹ לַעֲשׂ וֹ ת כָּ ל אֵ לֶה ּ ּ , מֵ חֲמַ ת זֶה אֵ ינוֹ עוֹ שֶׂ ה כְּ לָל אֲפִ לו מַ ה שֶׁ יָכוֹ ל ּ ּ ּ ּ , וְיֵשׁ שֶׁ נָפְ לו כָּ ל כָּ ך ְ ּ ּ בְּ דַ עְ תָ ם עַד שֶׁ אֵ ינָם יְכוֹ לִ ים אֲפִ לו לִ לְ מֹד דַ ּ ּ ּ ּ ף גְּמָ רָ א אוֹ פֶ רֶ ק מִ שְׁ נָיוֹ ת מֵ חֲמַ ת שֶׁ יוֹ דְ עִ ים שֶׁ צְ רִ יכִ ים לַעֲשׂ וֹ ת ּ ּ ּ הַ רְ בֵּ ה מְ אֹד . ּומֵ חֲמַ ת זֶה אֵ ינָם עוֹ שִׂ ים כְּ לָל . וְ עַל זֶה כְּ בָ ר הִ זְהִ יר אוֹ תָ נו מְ אֹד שְׁ לֹמֹה הַ מֶ לֶך עָלָיו הַ שָׁ לוֹ ם ּ ְ ּ ּ אַ ל תִ צְ דַ ק הַ רְ בֵּ ה וְ אַ ל תִ רְ שַׁ ע הַ רְ ּ ּ ּ בֵּ ה כִּ י מֵ חֲמַ ת שֶׁ רוֹ צֶה לִ הְ יוֹ ת צַ דִ יק הַ רְ בֵּ ה כַּ נַ ּ ּ " ל עַל־כֵּן הוא רָ שָׁ ע הַ רְ בֵּ ה חַ ס ּ וְ שָׁ לוֹ ם כַּ נַ . ל"ּ כִּ י בֶּ אֱמֶ ת בְּ וַדַ אי הָ יָה רָ אוי שֶׁ יִהְ יֶה כָּ ך ְ ּ ּ ּ כְּ מוֹ שֶׁ בּ וֹ עֵר בְּ לִ בּ וֹ כַּ נַ ּ" ל ולְ קַ דֵ שׁ עַצְ מוֹ בְּ כָ ל הַ קְ דֻ שׁ וֹ ת ּ ּ ּ ּ וְ לַ הֲפֹך פָ נָיו מֵ הָ עוֹ לָם הַ זֶה לְ גַמְ רֵ י וְ כו ּ ּ ְ ּ ' ' ּ וְ כו וְ יוֹ תֵ ר וְיוֹ תֵ ר . אֲבָ ל אַ ף־עַל־פִ י־כֵ ן וְ כִ י מָ אן דְ לָא יָכוֹ ל לְ מֶ עֱבַ ד כּ ֹלָא ּ ּ ּ מִ צְ וָה פַ לְ גָּא מִ צְ וָה נָמֵ י לָא לִ עֲבַ ד ּ ] מי שלא יכול לעשות מצוה שלמה , חצי מצוה גם כן לא יעשה . [? וְ כִ י מִ פְ נֵי ּ שֶׁ אֵ ינוֹ יָכוֹ ל לְ הַ רְ וִיחַ כָּ ל מַ ה שֶׁ יְכוֹ לִ ין לְ הַ רְ וִיחַ ּ ּ בְּ זֶה הָ עוֹ לָם אִ ם כֵּן לֹא יַרְ וִיחַ כְּ לָל וְגַם יַפְ סִ יד חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם מַ ה שֶׁ יַפְ סִ יד רַ חֲמָ נָא לִ צְ לָן ּ ּ , רַ חֲמָ נָא לְ שֵׁ זְבָ ן , כִּ י בְּ וַדַ אי כָּ ל מַ ה שֶׁ יַעֲשֶׂ ה אֵ יזֶה דָ בָ ר שֶׁ ּ ּ ּ ּ בִּ קְ דֻ שָׁ ה בִּ שְׁ בִ יל ּ ' ה יִתְ בָּ רַ ך אֲפִ לו נְקֻ דָ ה קְ טַ נָה בְּ עָלְ מָ א בְּ וַדַ אי לֹא ּ ּ ּ ּ ּ ְ יֹאבַ ד לֶעָ תִ יד שׁ ום דָ בָ ר אֲפִ לו דִ בּ ור אֶ חָ ד בְּ תוֹ רָ ה אוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ תְ פִ לָה אוֹ פְ רוטָ ה אַ חַ ת לִ צְ דָ קָ ה וְ כַ יוֹ צֵ א בָּ זֶה ּ ּ ּ ּ ּ . וְ לֹא דַ י ּ שֶׁ זֶה לֹא יֹאבַ ד בְּ וַדַ ּ ּ אי בְּ שׁ ום אֹפֶ ן אֲפִ לו יִהְ יֶה מִ י ּ ּ ּ שֶׁ יִהְ יֶה אֲפִ לו אִ ם חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם עָבַ ר עַל כָּ ל הַ תוֹ רָ ה כֻּלָה ּ ּ ּ ּ ּ ּ כַּ מָ ה פְ עָמִ ים ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן אֵ ין הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא ּ ּ ְ ּ ּ מְ קַ פֵ חַ שְׂ כַ ר כָּ ל בְּ רִ יָה ּ ּ . וְ כָ ל מַ ה שֶׁ פָ עַל וְ עָ שָׂ ה בִּ שְׁ בִ יל ּ ּ ' ה יִתְ בָּ רַ ך דָ בָ ר גָּדוֹ ל וְדָ בָ ר קָ טָ ן לֹא יֹאבַ ד דָ בָ ר ּ ּ ְ לֶעָ תִ יד . כִּ י אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ כָּ תוב בַּ סְּ פָ רִ ים שֶׁ מִ י שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ רָ שָׁ ע הוא מוֹ סִ יף כּ ֹחַ בַּ קְ לִ פָ ה חַ ס וְשָׁ לוֹ ם עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ מַ עֲשָׂ יו הַ טוֹ בִ ים ּ , כְּ בָ ר יֵשׁ עַ ל זֶה כַּ מָ ה תֵ רוצִ ים ּ ּ ּ . כִּ י אִ ם הָ יָה כֵּן בִּ פְ שִׁ יטות כְּ בָ ר אָ בְ דָ ה הַ תִ קְ וָה שֶׁ ל כָּ ל בַּ עֲלֵי ּ ּ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ , כִּ י בְּ וַדַ אי אִ י אֶ פְ שָׁ ר שֶׁ יָשׁ וב בְּ פַ עַם אֶ חָ ד לַה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך . ְ וְ אִ ם כֵּ ן מֵ הֵיכָ ן יַתְ חִ יל לַעֲשׂ וֹ ת תְ שׁ ובָ ה כִּ י ּ ּ הֲלֹא בַּ הַ תְ חָ לָה עֲדַ יִן אֵ ינוֹ צַ דִ י ּ ק וְ אִ ם כֵּן מֵ הֵיכָ ן יִזְכֶּ ה לָשׁ וב וְ אֵ ין לְ הַ אֲרִ יך בָּ זֶה ְ ּ . וְגַם אִ ם הָ יָה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם כָּ ך ְ כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב שָׁ ם בִּ פְ שִׁ יטות אִ ם כֵּן הָ יו צְ רִ יכִ ים כָּ ל ּ ּ ּ הָ רְ שָׁ עִ ים לְ הָ מִ יר דָ תָ ם לְ גַמְ רֵ י חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ . וְ אִ ם כֵּן חַ ס



# Mishpatim
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/2/6/

Mishpatim
משפטים
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/2/6

Segment 1
HE:
פירושים על פרשת " משפטים "

Segment 2
HE:
יִנָּצו ּ אֲנָשִׁ ים

Segment 3
HE:
יַחְ דָ ו ּ ) שמות כא , ( כב ־ עַ ל יְדֵ י

Segment 4
HE:
בָּ עוֹ לָם , ־ עַ ל יְדֵ י זֶה ־

Segment 5
HE:
זְמַ נָם ּ . הַ יְנו ּ , כִּ י

Segment 6
HE:
בַּ עֲבוֹ דַ ת־ ּ הַ שֵׁ ם , ּ הוא

Segment 7
HE:
צָ רִ יך ְ לִ שְׁ הוֹ ת

Segment 8
HE:
ולְ הִ תְ מַ הְ מֵ הַ ּ ּ עַד שֶׁ יִתְ פַ רְ סֵ ם ּ ּ

Segment 9
HE:
בָּ עוֹ לָם ; וְ עַ ל ־ יְדֵ י

Segment 10
HE:
זְמַ נוֹ ּ , וְ עַ ל ־ יְדֵ י זֶה ־ הֵ ם

Segment 11
HE:
ּ הַ זֶה , ּ שֶׁ נַעֲשֶׂ ה

Segment 12
HE:
זְמַ נוֹ ּ , םגַּ אוֹ לְ הַ דֶ רֶ ך ְ ּ

Segment 13
HE:
ּ הַ שֵׁ ם , שֶׁ הָ יָה זֶה

Segment 14
HE:
בָּ עוֹ לָם , וַאֲזַי

Segment 15
HE:
ּ הַ מַ חֲלֹקֶ ת . וְ לִ פְ עָ מִ ים , שֶׁ אֵ ין

Segment 16
HE:
גָּדוֹ ל , ְ כָּ ך ־ כָּ ל אֲזַי

Segment 17
HE:
עֲנִיות ּ ּ . וְ זֶה

Segment 18
HE:
בַּ פָ סוק ּ ּ ) שמות : ( כא וְ כִ י

Segment 19
HE:
יַחְ דָ ו ּ וְ נָגְפו ּ ּ אִ שָׁ ה

Segment 20
HE:
וְ יָצְ או ּ יְלָדֶ יהָ

Segment 21
HE:
וְ כו . 'ּ כִּ י כְּ שֶׁ מַ תְ חִ יל ּ

Segment 22
HE:
הֵ רָ יוֹ ן , וְ צָ רִ יך ְ לְ הִ תְ עַלֵם ּ שָׁ ם בִּ בְ חִ ינַת

Segment 23
HE:
עִ בּ ור ּ , כִּ י עֲדַ יִן

Segment 24
HE:
הַ דֶ רֶ ך ְ ּ ָּב עוֹ לָם , רַ ק ּ הוא

Segment 25
HE:
ּ לְ גַלוֹ תוֹ , וַאֲזַי

Segment 26
HE:
הֵ רָ יוֹ ן , בִּ בְ חִ ינַת ) משלי (: ד בְּ דֶ רֶ ך ְ חָ כְ מָ ה

Segment 27
HE:
הֹרֵ יתִ יך , ָ בְּ חִ ינַת

Segment 28
HE:
הֵרָ יוֹ ן , וְ צָ רִ יך ְ לִ שְׁ הוֹ ת

Segment 29
HE:
שָׁ ם ולְ הִ תְ מַ הְ מֵ הַ ּ ּ , לְ חַ מֵ ם ּ

Segment 30
HE:
עַצְ מוֹ שָׁ ם כְּ מוֹ

Segment 31
HE:
ּ אִ מוֹ , שֶׁ עַ ד ּיַגִּיעַ

Segment 32
HE:
הָ עוֹ לָם , ּ לְ גַלוֹ ת זֶה הַ דֶ רֶ ך ְ ּ

Segment 33
HE:
בָּ עוֹ לָם , וכְ שֶׁ יוֹ צֵ א ּ ּ

Segment 34
HE:
זְמַ נוֹ ּ זֶה , בְּ חִ ינַת

Segment 35
HE:
נֵפֶ ל . ּופְ גָם זֶה נַעֲשֶׂ ה ־ עַ ל יְדֵ י

Segment 36
HE:
. ל"ּ כַּ נַ וְ זֶה

Segment 37
HE:
בְּ חִ ינוֹ ת : וְ כִ י

Segment 38
HE:
יַחְ דָ ו ּ – הַ יְנו ּ מַ חֲלֹקֶ , ת ־ עַ ל יְדֵ י זֶה ־ : וְ נָגְפו ּ ּ אִ שָׁ ה

Segment 39
HE:
וְ יָצְ או ּ יְלָדֶ יהָ – הַ יְנו ּ בְּ חִ ינַת

Segment 40
HE:
זְמַ נָם ּ , שֶׁ הֵ ם

Segment 41
HE:
. ל"ּ כַּ נַ וְ עָ נְשָׁ ם

Segment 42
HE:
מִ יתָ ה אוֹ עֹנִי , לְ פִ י

Segment 43
HE:
. ל"ּ כַּ נַ וְ זֶה : לֹא אִ ם יִהְ יֶה

Segment 44
HE:
אָ סוֹ ן – ּפֵ רַ ׁש : י" ּ רַ שִׁ בָּ אִ שָׁ ה ּ . הַ יְנו , ּ ּ שֶׁ לֹא

Segment 45
HE:
יַפְ סִ ידו ּ וִ יקַ לְ קְ לו אֶ ת ּ

Segment 46
HE:
בְּ עַ צְ מוֹ , שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינוֹ ת

Segment 47
HE:
, ל"ּ כַּ נַ רַ ק יַפְ סִ ידו ּ ּ הַ נְפָ לִ ים , דְ הַ יְנו ּ ּ

Segment 48
HE:
בְּ עַ צְ מָ ן , שֶׁ נִתְ פַ רְ סְ מו ּ ּ ּ

Segment 49
HE:
וְ יָצְ או ּ בָּ עוֹ לָם

Segment 50
HE:
קֹדֶ ם זְמַ ּנָם . כִּ י כְּ מוֹ

Segment 51
HE:
הָ רָ ה , כְּ שֶׁ נוֹ גְפִ ין ּ

Segment 52
HE:
בְּ חִ ינוֹ ת , דְ הַ יְנו ּ ּ

Segment 53
HE:
ּ שֶׁ לִ פְ עָ מִ ים

Segment 54
HE:
לְ בַ דָ ם ּ , שֶׁ מַ פֶ לֶת ּ ּ

Segment 55
HE:
אוֹ תָ ם ־ עַ ל יְדֵ י

Segment 56
HE:
ּ עִ תָ ם , וְ לִ פְ עָ מִ ים גַּם הָ אִ שָׁ ה ּ

Segment 57
HE:
בְּ עַ צְ מָ ה ּ ּ נִזוֹ קֶ ת ־ עַ ל יְדֵ י זֶה ־

Segment 58
HE:
וְ נִסְ תַ לְ קָ ה ּ ּ ; כְּ מוֹ כֵ ן ־ בַּ בְּ חִ ינוֹ ת

Segment 59
HE:
, ל"ּ הַ נַ הַ יְנו ּ ּ שֶׁ לִ פְ עָ מִ ים

Segment 60
HE:
בְּ עַצְ מָ ן , שֶׁ נִתְ פַ רְ סְ מו ּ ּ ּ

Segment 61
HE:
זְמַ נָם ּ , שֶׁ הֵם

Segment 62
HE:
עֲדַ יִן נִסְ לֹא ּ ּ תַ לֵק

Segment 63
HE:
בְּ עַ צְ מוֹ , רַ ק ּ הַ נְפָ לִ ים

Segment 64
HE:
לְ בַ ד , וִ יכוֹ לִ ין

Segment 65
HE:
, ל"ּ הַ נַ כְּ מוֹ

Segment 66
HE:
, ל"ּ כַּ נַ וְ לִ פְ עָ מִ ים

Segment 67
HE:
בְּ עַ צְ מוֹ , בְּ אֹפֶ ן

Segment 68
HE:
הֵ רָ יוֹ ן , ּ לְ גַלוֹ ת

Segment 69
HE:
לָעוֹ לָם , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת

Segment 70
HE:
. ל"ּ כַּ נַ ּולְ פִ י

Segment 71
HE:
ּ הַ פְ גָם , כֵּ ן הָ עֹנֶשׁ , כְּ מוֹ

Segment 72
HE:
ּ בַּ תוֹ רָ ה : לֹא אִ ם יִהְ יֶה

Segment 73
HE:
– בָּ אִ שָׁ ה ּ עָ , נוֹ שׁ

Segment 74
HE:
יֵעָ נֵשׁ – בְּ מָ מוֹ ן , הַ יְנו ּ עֲנִיות ּ ּ , ּ שֶׁ נַעֲשֶׂ ה

Segment 75
HE:
גָּדוֹ ל ְ כָּ ך ־ כָּ ל . ל"ּ כַּ נַ וְ אִ ם

Segment 76
HE:
אָ סוֹ ן – בָּ אִ שָׁ ה ּ , שֶׁ גָּרְ מו ּ לְ הַ פְ סִ יד גַּם

Segment 77
HE:
, ל"ּ כַּ נַ אֲזַי : וְ נָתַ תָ ּ נֶפֶ שׁ

Segment 78
HE:
נָפֶ שׁ , הַ יְנו ּ מִ יתָ ה

Segment 79
HE:
' ה . ל"ּ כַּ נַ יַצִ ילֵנו ּ ּ . ) לקוטי מוהר ן ב " – ' סימן כ ('

Segment 80
HE:
חֲמִ שָׁ ה בָ קָ ר יְשַׁ לֵּם תַ חַ ת הַ שׁ וֹ ר ּ ּ ּ

Segment 81
HE:
) שמות כא ( לז , עִ קַ ר הַ גְּ נֵבָ ה וְ הָ רַ מָ אות דְ סִ טְ רָ א אָ חֳרָ א ּ ּ ּ ּ , ּ הוא מַ ה שֶׁ הַ בַּ עַ ל דָ בָ ר גּוֹ נֵב לֵב הָ אָ דָ ם עַ ד שֶׁ מַ כְ נִיס מַ חֲלֹקֶ ת ּ ּ ּ עַ ל הַ צַ דִ ּ ּ יק הָ אֱמֶ ת , שֶׁ מִ זֶה עִ קַ ר אֲרִ יכַ ת הַ גָּלות ּ ּ ּ ּ , וְ עַל יְדֵ י זֶה יְכוֹ לָה הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א לְ הִ תְ גַּבֵּ ר וְ לִ ינֹק מֵ הָ עֲשִׁ ירות דִ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ הוא גָּבהַ מְ אֹד בְּ שָׁ רְ שׁ וֹ ּ ּ ּ ּ ּ , עַד יִשְׂ רָ אֵ ל נַפְ שׁ וֹ ת עִ ם אַ חַ ת מִ בְּ חִ ינָה שֶׁ הוא ּ . ּוכְ שֶׁ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א מִ תְ גַּבֶּ רֶ ת , אֲזַי לוֹ קְ חִ ים לְ עַצְ מָ ם כָּ ל הָ עֲשִׁ ירות וְ הַ שֶׁ פַ ע שֶׁ ל יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת שֶׂ ה ּ ּ ּ , ובְ חִ ינַת דָ לֶת כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים ּ ּ ּ , וְ הַ כּ ֹל נִמְ שָׁ ך רַ ק בְּ כֹחַ ְ הַ צַ דִ יק הַ גָּדוֹ ל שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף בְּ חִ ינַת שׁ וֹ ר ּ ּ ּ וְ , ּ הוא בְּ חִ ינַת קוצָ א דְ אוֹ ת דָ לֶת ּ ּ ּ . וְ עַ ל כֵּ ן הוא בְּ חִ ינַת הֵ א ּ בְּ חִ ינַת חֲמִ שָׁ ה כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים ּ ּ . וְ לִ פְ עָ מִ ים נוֹ גֵעַ פְ גַם ּ הַ מַ חֲלֹקֶ ת שֶׁ עַ ל הַ צַ דִ יק רַ ק אֶ ל הָ עֲשִׁ ירות שֶׁ ל ּ ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל , וְ לִ פְ עָ מִ ים נוֹ גֵעַ הַ פְ גָם גַּם אֶ ל הַ צַ דִ י ּ ּ ּ ק בְּ עַצְ מוֹ , וְ יֵשׁ בָּ זֶה כַּ מָ ה בְּ חִ ינוֹ ת כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת הַ פְ גָם שֶׁ ל הַ מַ חֲלֹקֶ ת שֶׁ חָ לְ קו הַ שְׁ בָ טִ ים עַ ל יוֹ סֵ ף ּ ּ ּ ּ , עַד שֶׁ נִשְׁ תַ לְ שֵׁ ל מִ זֶה עֲשָׂ רָ ה הֲרוגֵי מַ לְ כות כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ ּ ּ ּ ּ ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ , ל" ּ שֶׁ נֶהֶ רְ גו ּ ּ עַל־יְדֵ י זֶה צַ דִ יקִ ים וקְ דוֹ שִׁ ים ּ ּ כָּ אֵ לו , ּ אֲבָ ל בֶּ אֱמֶ ת כָּ ל מַ ה שֶׁ מִ תְ גַּבֶּ רֶ ת הַ סִּ טְ רָ א ּ ּ אָ חֳרָ א בִּ גְ נֵיבָ תָ ם וְ עָרְ מָ תָ ם יוֹ תֵ ר וְ יוֹ תֵ ר , אֲזַי כְּ שֶׁ מִ תְ גַּבֵּ ר אֲמִ תַ ת קְ דֻ שַׁ ת הָ אֱמֶ ת כְּ נֶגְ דָ ם ּ ּ ּ ּ , אֲזַי מֻכְ רָ חִ ים לְ הַ חֲזִיר הַ כּ ֹל כָּ ל נִיצוֹ צוֹ ת הַ קְ דוֹ שׁ וֹ ת ּ שֶׁ בָּ לְ עו , ּ אַ ף גַּם מֻכְ רָ חִ ים לְ הָ קִ יא ולְ הוֹ צִ יא עַצְ מות ּ ּ חִ יותָ ם מַ מָ שׁ ּ ּ ּ . וְ זֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ הַ גַּנָב כְּ שֶׁ נִמְ צָ א ּ ּ ּ הַ גְּ נֵבָ ה בְּ יָדוֹ , אֲזַי מְ שַׁ לֵם כֵּ פֶ ל ּ . וְ אִ ם טָ בַ ח אוֹ מָ כַ ר , אֲזַי חֲמִ שָׁ ה בָּ קָ ר יְשַׁ לֵ ּ ּ ם תַ חַ ת הַ שׁ וֹ ר וְ אַ רְ בָּ עָ ה צֹאן ּ ּ תַ חַ ת הַ שֶׂ ה ּ ּ , כִּ י כָּ ל מַ ה שֶׁ הִ תְ גַּבְּ רו בְּ יוֹ תֵ ר ּ ּ , עַ ד שֶׁ נוֹ גֵעַ ּ

Segment 82
HE:
ּ הַ פְ גָם בְּ יוֹ תֵ ר , אֲזַי מֻכְ רָ חִ ים לְ הוֹ צִ יא חִ יותָ ם מִ קִ רְ בָּ ם ּ ּ ּ עוֹ ד יוֹ תֵ ר וְ יוֹ תֵ ר . וְ זֶה מְ רֻ מָ ז בְּ דִ בְ רֵ י רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ל " שֶׁ אָ מְ ר ו עַ ל פָ סוק תַ חַ ת הַ נְחֹשֶׁ ת אָ בִ יא זָהָ ב ּ ּ ּ ּ ּ , ּתַ חַ ת הַ בַּ רְ זֶל כֶּ סֶ ף , ּתַ חַ ת הָ עֵצִ ים נְחֹשֶׁ ת , ּתַ חַ ת הָ אֲבָ נִים בַּ רְ זֶל , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת כְּ לַל הָ עֲשִׁ ירות שֶׁ כָּ לול מִ זָהָ ב ּ ּ ּ ּ וְ כֶ סֶ ף ונְחֹשֶׁ ת ובַ רְ זֶל ּ ּ , וְ הַ כּ ֹל יֻכְ רְ חו הָ עוֹ בְ דֵ י כּ וֹ כָ בִ ים ּ

Segment 83
HE:
ומַ זָלוֹ ת לְ הַ חֲזִיר לְ יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ כִ פְ לֵי כִּ פְ לַיִם ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת תַ חַ ת הַ נְחֹשֶׁ ת אָ בִ יא זָהָ ב וְ כו ּ ּ ּ ' , ל"ּ כַּ נַ ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת אַ רְ בַּ ע צֹאן תַ חַ ת הַ שֶׂ ה כַּ נַ ּ ּ ּ . ל" וְ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל עַל זֶה , אוֹ י לָהֶ ם לְ הָ עכו ) ם " לְ הָ עוֹ בְ דֵ י כּ וֹ כָ בִ ים ומַ זָלוֹ ת ּ ּ , ( כִּ י תַ חַ ת נְחֹשֶׁ ת יָבִ יאו זָהָ ב וְ כו ּ ּ ּ ', אֲבָ ל תַ חַ ת רַ בִּ י ּ עֲקִ יבָ א וַחֲבֵ רָ יו וְ כו ' ּ מַ ה יָבִ יאו ּ ּ . הַ יְנו כִּ י כָּ ל הַ נַ ּ ּ " ל לֹא יַסְ פִ יק לָהֶ ם ּ , רַ ק נֶגֶד הַ פְ גָם שֶׁ פָ גְמו בְּ הָ עֲשִׁ ירות ּ ּ ּ ּ , אֲבָ ל מַ ה שֶׁ הִ תְ גַּבְּ רו עוֹ ד בְּ ּ ּ יוֹ תֵ ר עַ ד שֶׁ נָגְ עו בִּ נְקֻ דַ ת הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ ּ ּ בְּ עַ צְ מוֹ , בַּ מֶ ה אֶ פְ שָׁ ר לָהֶ ם לְ תַ קֵ ן זֹאת ּ ּ , כִּ י עַ ל זֶה לֹא יַסְ פִ יק לָהֶ ם שׁ ום דָ בָ ר ּ ּ ּ , עַ ד שֶׁ יִצְ טָ רְ כו לְ הוֹ צִ יא כָּ ל ּ ּ עַצְ מות חִ יותָ ם מִ בִּ טְ נָם וְ קִ רְ בָּ ם ּ ּ ּ , וְ כָ ל מָ קוֹ ם שֶׁ נִמְ צָ א ּ בָּ הֶ ם עוֹ ד אֵ יזֶה נִיצוֹ ץ הַ קָ דוֹ שׁ ּ , הַ כּ ֹל יִצְ טָ רְ כו לְ הַ חֲזִיר ּ בְּ עַ ד מַ ה שֶׁ פָ גְמו בִּ קְ דֻ שַׁ ת הַ צַ דִ יק שֶׁ הוא שׁ ֹרֶ שׁ הַ כּ ֹל ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת חֲמִ שָׁ ה בָּ קָ ר תַ חַ ת הַ שׁ וֹ ר ּ ּ ּ ּ . ) עיין פנים לקוטי הלכות - הלכות גניבה ה ' - אות י " ג י " ט כ ' לפי אוצר היראה – צדיק (ס" ר –

Segment 84
HE:
חֲמִ שָׁ ה בָ קָ ר יְשַׁ לֵּם תַ חַ ת הַ שׁ וֹ ר וְ אַ רְ בַּ ע ּ ּ ּ צֹאן תַ חַ ת הַ שֶׂ ה ּ ּ

Segment 85
HE:
) שמות כא ( לז , כִּ י שׁ וֹ ר וָשֶׂ ה בְּ חִ ינַת יַעֲקֹב וְיוֹ סֵ ף , וְ הַ כְּ שָׂ בִ ים הִ פְ רִ יד יַעֲקֹב בְּ חִ ינַת שֶׂ ה פְ זורָ ה יִשְׂ רָ אֵ ל וְ אַ תֵ נָה צֹאנִי צֹאן ּ ּ מַ רְ עִ יתִ י וְ כו ּ ', יוֹ סֵ ף ' בְּ כוֹ ר שׁ וֹ רוֹ הָ דָ ר לוֹ ', בְּ חִ ינַת הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת שֶׁ מֵ אִ יר הָ אֱמֶ ת בִּ כְ נֶסֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ ּ שֶׁ נִקְ רָ אִ ים עַל שֵׁ ם יַעֲקֹב . וכְ שֶׁ מִ תְ גַּבֵּ ר הַ בַּ עַל דָ בָ ר עַל ּ ּ ּ עֶצֶם הַ נְקֻ דָ ה שֶׁ יֵשׁ בְּ כָ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל מִ צַ ד שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ מִ זֶ רַ ע יִשְׂ רָ אֵ ל , וְ עוֹ ד יוֹ תֵ ר חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם כְּ שֶׁ רוֹ צֶה לְ הִ תְ גַּבֵּ ר וְ לִ גְנֹב מִ מֶ נו נְקֻ דַ ת הַ צַ דִ יק בְּ חִ ינַת יוֹ סֵ ף ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ מֻשְׁ רָ שׁ בּ וֹ , וְרוֹ צֶ ה לְ עָ קְ רוֹ לְ גַמְ רֵ י בִּ בְ חִ ינַת וטְ בָ חוֹ אוֹ ּ מְ כָ רוֹ , כִּ י יֵשׁ שֶׁ טוֹ בְ חוֹ לְ גַמְ רֵ י שֶׁ מְ בִ יאוֹ ּ ּ לִ ידֵ י פְ רִ יקַ ת ּ עֹל לְ גַמְ רֵ י חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת טְ בִ יחָ ה ושְׁ חִ יטָ ה ּ ּ לְ גַמְ רֵ י , וְיֵשׁ שֶׁ אֵ ינוֹ מְ סִ יתוֹ לִ פְ רֹק עֹל לְ גַמְ רֵ י רַ ק שֶׁ מְ סִ יתוֹ שֶׁ כָּ ל עֲבוֹ דָ תוֹ יִהְ יֶה בִּ שְׁ בִ יל מָ מוֹ ן שֶׁ זֶה ּ ּ בְּ חִ ינַת ' ּומְ כָ רוֹ ' שֶׁ מוֹ כֵר קְ דֻ שָׁ ּ ּ תוֹ בִּ שְׁ בִ יל מָ מוֹ ן , אֲבָ ל בְּ כֹחַ הַ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת סוֹ ף כָּ ל סוֹ ף מִ תְ גַּבְּ רִ ים כְּ נֶגְדוֹ עַד ּ ּ ּ שֶׁ מוֹ צִ יאִ ים מִ מֶ נו הַ טוֹ ב בְּ כִ פְ לֵי כִּ פְ לַיִם בִּ בְ חִ ינַת ד ּ ּ ּ ּ ּ ' וְ ה ' כִּ י כָּ ל מַ ה שֶׁ מִ תְ גַּבֵּ ר יוֹ תֵ ר בִּ שְׁ קָ רָ יו וגְנֵבָ תוֹ מוֹ צִ יאִ ים ּ ּ ּ ּ מִ מֶ נו הַ קְ דֻ שָׁ ה אַ חַ ר־כָּ ך יוֹ תֵ ר וְיוֹ תֵ ר כַּ נַ ּ ּ ּ ְ ּ ּ " ל בִּ בְ חִ ינַת עֵת אֲשֶׁ ר שָׁ לַט וְ כו ) . 'ּ לקוטי הלכות - הלכות גניבה ה ' -

Segment 86
HE:
(ב"י חֲמִ שָׁ ה בָ קָ ר יְשַׁ לֵּם תַ חַ ת הַ שׁ וֹ ר וְ אַ רְ בַּ ע ּ ּ ּ צֹאן תַ חַ ת הַ שֶׂ ה ּ ּ

Segment 87
HE:
) שמות כא ( לז , ּ עִ קַ ר הַ בְּ חִ ירָ ה שֶׁ ל הָ אָ דָ ם ה וא בְּ עִ נְיַן הָ אֱמֶ ת וְ הַ שֶׁ קֶ ר ּ ּ . כִּ י אֱמֶ ת הוא עֶצֶם הַ קְ דֻ שָׁ ה וְ הַ טוֹ ב ּ ּ ּ ּ , וְשֶׁ קֶ ר הוא עִ קַ ר ּ ּ ּ הַ טֻמְ אָ ה וְ הַ סִּ טְ רָ א־אָ חֳרָ א וְהָ רָ ע . וְ צָ רִ יך הָ אָ דָ ם לִ בְ חֹר ְ ּ בַּ טוֹ ב וְ לִ מְ אֹס בָּ רַ ע , הַ יְנו לְ קָ רֵ ב הָ אֱמֶ ת ולְ רַ חֵ ק הַ שֶׁ קֶ ר ּ ּ ּ . וְ הִ נֵה הַ שֶׁ ּ ּ קֶ ר וְ הַ סִּ טְ רָ א־אָ חֳרָ א הֵם הֶבֶ ל נִדָ ף ּ , אֵ ין בָּ הֶ ם שׁ ום מַ מָ שׁ ות כְּ לָל ּ ּ ּ , מֵ אַ חַ ר שֶׁ הֵם שֶׁ קֶ ר ומִ לֵי דִ כְ דִ יבֵ י ּ ּ ּ

Segment 88
HE:
] מילות כזב ; [ וְזֶה בְּ חִ ינַת " כִּ י כָּ ל אֱלֹהֵי הָ עַמִ ים ּ אֱלִ ילִ ים " אֱלִ ילִ ים מַ מָ שׁ ּ . אַ ך אַ ף־עַל־פִ י־כֵן בִּ שְׁ בִ יל כּ ֹחַ ּ ְ הַ בְּ חִ ירָ ה נִתַ ן כּ ֹחַ לְ הַ שֶׁ קֶ ר ּ ּ , עַד שֶׁ יוכַ ל לְ הַטְ עוֹ ת אֶ ת ּ ּ הָ אָ דָ ם וְ לוֹ מַ ר עָ לָיו שֶׁ הוא אֱמֶ ת ּ , וְ כַ מְ בֹאָ ר בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר , שֶׁ כְּ שֶׁ חוֹ זְרִ ין הַ שֶׁ קֶ ר שְׁ תֵ י פְ עָמִ ים ּ ּ ּ , נַעֲשֶׂ ה אֶ צְ לוֹ אֱמֶ ת וְ כו . 'ּ וְ לֹא דַ י שֶׁ הָ אָ דָ ם יָכוֹ ל לְ הַ טְ עוֹ ת אֶ ת עַצְ , מוֹ עַד שֶׁ יוכַ ל לְ הַ טְ עוֹ ת גַּם אֲחֵ רִ ים בִּ שְׁ קָ רָ יו ובִ גְנֵבַ ת ּ ּ ּ עָרְ מוֹ תָ יו ; וְ לֹא דַ י בָּ זֶה , עַד שֶׁ כִּ בְ יָכוֹ ל יָכוֹ ל לְ הַ מְ שִׁ יך ְ הַ סְ תָ רָ ה כָּ זֹאת כְּ אִ לו גַּם הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך מַ סְ כִּ ים עִ מוֹ ּ ְ ּ ּ ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת " גַּנָבָ א אַ מַ חְ תַ רְ תָ א ּ ּ ּ ּ , ַר חֲמָ נָא קָ רֵ י " ] גנב במחתרת , מתפלל לה ; [' כִּ י הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך נָתַ ן כּ ֹחַ ְ ּ לְ הַ בְּ חִ ירָ ה כָּ ל־כָּ ך , ְ שֶׁ עִ קָ רָ ה עַל־יְדֵ י הַ שֶׁ קֶ ר כַּ נַ ּ ּ ּ ּ , ל" עַד שֶׁ יֵשׁ כּ ֹחַ לְ הַ שֶׁ קֶ ר שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת גְּנֵבָ ה לְ הַ עְ לִ ים הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ כָּ ל־כָּ ך ְ , עַד שֶׁ יִהְ יֶה נִדְ מֶ ּ ה לִ כְ אוֹ רָ ה כְּ אִ לו הֶעְ לִ ים ּ ּ הָ אֱמֶ ת גַּם לְ מַ עְ לָה כִּ בְ יָכוֹ ל . וְזֶה שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ל " עַל הַגַּנָב ּ , שֶׁ עָשָׂ ה עַיִן שֶׁ ל מַ עְ לָה כְּ אִ לו אֵ ינוֹ רוֹ אֶ ה ּ ּ , עָ שָׂ ה מַ מָ שׁ כִּ בְ יָכוֹ ל כַּ נַ ּ ּ . ל" וְזֶה שֶׁ מָ צִ ינו גַּבֵּ י עֵשָׂ ו ּ ּ , שֶׁ רָ צָ ה לְ הַטְ עוֹ ת אֶ ת אָ בִ יו בְּ רַ מָ אותָ יו ושְׁ קָ רָ יו עַד ּ ּ ּ שֶׁ יַמְ שִׁ יך עָ לָיו אֶ ת הַ בְּ רָ כוֹ ת מִ לְ מָ עְ לָה ְ ּ , עַד שֶׁ יַעֲקֹב ּ הֻכְ רַ ח לֵילֵך עִ מוֹ בְּ מִ רְ מָ ה גְ דוֹ לָה ּ ְ , עַד שֶׁ חָ טַ ף הַ בְּ רָ כוֹ ת מִ מֶ נו ּ ּ ּ , וְגַם אַ ף־עַל־פִ י־כֵן הִ תְ גַּבֵּ ר עֵשָׂ ו וְ אָ מַ ר ּ : " בָּ רֲ כֵ נִי גַם אָ נִי אָ בִ י , " עַד שֶׁ בֵּ רֲ כוֹ " וְ עַל חַ רְ בְּ ך תִ חְ יֶה ָ , " שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה מִ תְ אָ רֵ ך הַגָּלות כָּ ל־כָּ ך כַּ יָדועַ ּ ּ ּ ְ ְ . וְזֶה בְּ חִ ינַת ' חֹמֶ ר הַ גַּנָב מֵ הַ גַּזְלָן ּ ', כִּ י הַ גַּזְלָן אֵ ינוֹ מַ עְ לִ ים עַל־כָּ ל־פָ נִים הָ אֱמֶ ת כָּ ל־כָּ ך בְּ עָרְ מוֹ תָ ְ ּ יו ושְׁ קָ רָ יו ּ , רַ ק הוא בָּ א וְגוֹ זֵל אֶ ת חֲבֵ רוֹ בִּ זְרוֹ עַ ובְ אֹנֶס ּ ּ ; וְ הַגַּנָב בָּ א ּ בְּ עָרְ מָ ה ובְ מִ רְ מָ ה כָּ ל־כָּ ך ְ ּ , עַד שֶׁ מַ עְ לִ ים הָ אֱמֶ ת יוֹ תֵ ר ּ וְיוֹ תֵ ר , כִּ בְ יָכוֹ ל כְּ אִ לו עָשָׂ ה עַיִן שֶׁ ל מַ עְ לָה וְ כו ּ ּ ּ ' . ל"ּ כַּ נַ וְ עַל־כֵּן הַ גַּנָב מְ ּ שַׁ לֵם כֶּפֶ ל וְ תַ שְׁ לומֵ י אַ רְ בָּ עָ ה וַחֲמִ שָׁ ה ּ ּ ּ כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ . ל" כִּ י בְּ וַדַ אי ּ " וְ אַ תָ ה מָ רוֹ ם ּ לְ עוֹ לָם ה , "' כִּ י אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ נִתַ ן כּ ֹחַ לְ הַ שֶׁ קֶ ר לְ הִ תְ גַּבֵּר ּ ּ ּ ּ כָּ ל־כָּ ך , ְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן יַד הַ קְ דֻ שָׁ ה וְהָ אֱמֶ ת תָ ּ ּ ּ ּ מִ יד עַל הָ עֶלְ יוֹ נָה , כִּ י מְ עַט מִ ן הָ אוֹ ר דוֹ חֶ ה הַ רְ בֵּ ה מִ ן הַ חֹשֶׁ ך ְ ּ . וְ תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ מוֹ שֵׁ ך הָ אָ דָ ם עַצְ מוֹ לְ הָ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ ּ ְ ּ , אֲזַי מֵ אִ יר עָ לָיו אוֹ ר הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , שֶׁ הוא כִּ בְ יָכוֹ ל עֶצֶם ּ הָ אֱמֶ ת ; וְ אָ ז לֹא דַ י שֶׁ זוֹ כֶ ה לָצֵ את מֵ הַ ּ חֹשֶׁ ך וְ הַ שֶׁ קֶ ר ּ ְ , אַ ף גַּם הוא זוֹ כֶ ה לְ הוֹ צִ יא מֵ הֶם כָּ ל הַ טוֹ ב שֶׁ הָ יָה כָּ בושׁ ּ ּ ּ אֶ צְ לָם מִ כְּ בָ ר ; וְ כָ ל מַ ה שֶׁ הַ שֶׁ קֶ ר וְ הַ חֹשֶׁ ך מִ תְ גַּבְּ רִ ים ְ ּ ּ

Segment 89
HE:
בְּ יוֹ תֵ ר לְ הַ חְ שִׁ יך עָ לָיו ְ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם הוא מוֹ צִ יא מֵ הֶם ּ הַ טוֹ ב שֶׁ כָּ בושׁ בְּ תוֹ כָ ם יוֹ תֵ ּ ּ ר וְיוֹ תֵ ר עַל־יְדֵ י שֶׁ מִ תְ גַּבֵּ ר ּ בְּ יוֹ תֵ ר לְ הַ מְ שִׁ יך עַל עַצְ מוֹ אוֹ ר הָ אֱמֶ ת ְ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת תַ שְׁ לומֵ י כֶפֶ ל שֶׁ מְ שַׁ לֵם הַ גַּנָב כְּ שֶׁ נִמְ צָ א הַ גְּנֵבָ ה בְּ יָדוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ . וְ אִ ם הִ תְ גַּבֵּ ר בְּ יוֹ תֵ ר עַד שֶׁ כְּ בָ ר טְ בָ חוֹ אוֹ מְ כָ רוֹ אֲזַי מְ שַׁ לֵם אַ רְ בָּ עָ ה וַחֲמִ שָׁ ה כַּ נַ ּ ּ ּ , ל" שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ זָכָ ה ּ ּ ּ יַעֲקֹב אָ בִ ינו , ּ עָלָיו הַ שָׁ לוֹ ם ּ , עַל־יְדֵ י הָ אֱמֶ ת וְ הַ תְ מִ ימות ּ ּ שֶׁ לוֹ לְ הוֹ צִ יא מִ יַד עֵשָׂ ו הַ בְּ כוֹ רָ ה ומִ יַד לָבָ ן הוֹ צִ יא כָּ ל ּ ּ ּ ּ זִווגָיו ושְׁ נֵים־עָ שָׂ ר שִׁ בְ טֵ י־יָה ּ ּ ּ ּ וַעֲשִׁ ירות גָּדוֹ ל ּ , וְ הַ כּ ֹל עַל־יְדֵ י גֹּדֶ ל הָ אֱמֶ ת , שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה לֹא דַ י שֶׁ הַ שֶׁ קֶ ר אֵ ינוֹ ּ יָכוֹ ל לְ הַ חְ שִׁ יך עָ לָיו ְ , חַ ס וְשָׁ לוֹ ם , אַ ף גַּם הָ אֱמֶ ת מֵ אִ יר לוֹ כָּ ל־כָּ ך עַד שֶׁ מוֹ צִ יא מֵ הֶם כָּ ל הַ טוֹ ב שֶׁ הָ יָה כָּ בושׁ ּ ּ ּ ְ אֶ צְ לָם מִ כְּ בָ ר כַּ ) .ל"ּנַ לקוטי הלכות - הלכות גניבה ה ' - אות יות א" י ' י ' ט לפי אוצר היראה – אמת (ז" ע –

Segment 90
HE:
שְׁ נַיִם יְשַׁ לֵּם

Segment 91
HE:
) שמות כב (ג , כְּ שֶׁ הָ אֱמֶ ת מֵ אִ יר ומְ בַ טֵ ל הַ חֹשֶׁ ך ְ ּ ּ , אֲזַי נִמְ שָׁ ך עַל ְ הַ קְ דֻ שָׁ ה בְּ חִ ינַת כֶּפֶ ל ּ ּ , כִּ י לֹא דַ י שֶׁ הָ אָ דָ ם בְּ עַצְ מוֹ יוֹ צֵ א מִ תוֹ ך חֶ שְׁ כַ ת אֲפֵ לָתוֹ עַל־יְדֵ י אוֹ ר הָ אֱמֶ ת ְ ּ , אַ ף גַּם הוא ּ עוֹ שֶׂ ה פֶ תַ ח גַּם לְ אַ חֵ ר לְ הוֹ צִ יאוֹ מֵ חֹשֶׁ ך לְ אוֹ ר ולְ הַ חֲזִירוֹ ּ ְ ּ בִּ תְ שׁ ובָ ה ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ הַ גַּנָב מְ שַׁ לֵם כֵּפֶ ל ּ ּ ּ . ) שם בלקוטי הלכות - הל כות גניבה ה ' - אות ב ' לפי או צר היראה – אמת (ט"ע , ז"ע,א" ע –

Segment 92
HE:
) שמות כב (ח , וְזֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ נִקְ רָ א הַ דַ יָן הַ כָּ שֵׁ ר ּ ּ ּ ּ " אֱלֹקִ ים ". כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב כַּ מָ ה פְ עָמִ ים בַּ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ : " עַד הָ אֱלֹקִ ים יָבֹא דְ בַ ר ּ שְׁ נֵיהֶם " וְ כַ יוֹ צֵ א בָּ זֶה בְּ כַ מָ ה מְ קוֹ מוֹ ת ּ ּ . כִּ י הַ דַ יָן שֶׁ דָ ן דִ ין ּ ּ ּ ּ אֱמֶ ת וְ כָ ל דְ בָ רָ יו בֶּ אֱמֶ ת מִ תְ לַבֵּ שׁ בּ וֹ אוֹ ר ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ בְּ עַצְ מוֹ , כִּ בְ יָכוֹ ל , וְ כַ מְ בֹאָ ר הֵיטֵ ב בַּ מַ אֲמָ ר ּ " ּתְ הֹמֹת יְכַ סְ יֻמו " ) ּ לקוטי מוהר ן א " ' - סימן ט . (' וְ עַל־כֵּן הַ דַ יָן ּ ּ בְּ עַצְ מוֹ נִקְ רָ א " אֱלֹקִ ים , " כִּ י נִתְ לַבֵּ שׁ בּ וֹ אוֹ ר ה ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ כִּ בְ יָכוֹ ל , עַל־יְדֵ י הָ אֱמֶ ת שֶׁ הוא אוֹ רוֹ יִתְ בָּ רַ ך בְּ עַצְ מוֹ ְ ּ , כִּ בְ יָ כוֹ ל ) . לקוטי הלכות - הלכות דיינים ב ' - (' ו

Segment 93
HE:
עַל כָּ ל דְ בַ ר פֶ שַׁ ע ּ ּ

Segment 94
HE:
) שמות כב (ח , וְזֶה שֶׁ דִ קְ דְ קָ ה הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ : " עַל כָּ ל דְ בַ ּ ּ ר פֶ שַׁ ע עַל שׁ וֹ ר עַל חֲמוֹ ר עַל שֶׂ ה עַל שַׂ לְ מָ ה עַל כָּ ל אֲבֵ דָ ה אֲשֶׁ ר יֹאמַ ר כִּ י הוא זֶה עַד הָ אֱלֹקִ ים יָבֹא דְ בַ ר שְׁ נֵיהֶם וְ כו ּ ּ ּ ' ". הַ יְנו ּ שֶׁ הַ תוֹ רָ ה מְ גַלָה לָנו ומוֹ דַ עַת לָנו בִּ כְ לָל ופְ רָ ט ּ ּ ּ ּ ּ ּ , וְחָ זַר וְ כָ לַל , שֶׁ בְּ כָ ל הַ דְ בָ רִ ים שֶׁ ּ בָּ עוֹ לָם יֶשׁ בּ וֹ חִ יות אֱלֹקותוֹ ּ ּ ּ הַ מְ חַ יֶה ומְ קַ יֵם אֶ ת הַ דָ בָ ר ּ ּ ּ ּ , וְזֶה עִ קַ ר הַ דִ ין תוֹ רָ ה ּ ּ ּ , כְּ דֵ י לַחֲזֹר ולְ הָ בִ יא כָּ ל הַ דְ בָ רִ ים שֶׁ בֵּ ינֵיהֶם עַד הָ אֱלֹקִ ים ּ ּ , שֶׁ הֵם הַ דַ יָנִים שֶׁ פוֹ סְ קִ ין עַל כָּ ל הָ עֲסָ קִ ים שֶׁ בֵּ ינֵיהֶם דִ ין ּ ּ ּ ּ תּ וֹ רָ ה וְ עוֹ שִׂ ין מִ כָּ ל עִ סְ קֵ יהֶם תוֹ רָ ה ּ . ובָ זֶה אָ נו רוֹ אִ ים ּ ּ שֶׁ בְּ כָ ל הַ דְ בָ רִ ים שֶׁ בָּ עוֹ לָם יֵשׁ אֱלֹקות שֶׁ הוא הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ . וְזֶהו שֶׁ הִ זְכִּ ירָ ה הַ תוֹ רָ ה רֹב דְ בָ רִ ים שֶׁ בָּ עוֹ לָם בִּ פְ רָ טִ יות ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ הֵם עַל שׁ וֹ ר עַל חֲמוֹ ר עַל שֶׂ ה עַל שַׂ לְ מָ ה וְ כו ' ּ וְ הַ שְׁ אָ ר ּ כָּ לְ לָה בַּ כְּ לָל בַּ תְ חִ לָה ובַ סּ וֹ ף ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " עַל כָּ ל דְ בַ ר פֶ שַׁ ע וְ כו ּ ּ ּ ' אֲשֶׁ ר יֹאמַ ר כִּ י הוא זֶה וְ כו ּ ּ ' " ) כְּ מוֹ שֶׁ לָמְ דו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ " ל כְּ לָל ופְ רָ ט וכְ לָל מִ מִ קְ רָ א זֶה ּ ּ ּ ( וְ עַל כֻּלָם סִ יְמָ ה ּ ּ : " עַ ד הָ אֱלֹקִ ים יָבֹא דְ בַ ר שְׁ נֵיהֶם ּ ". לֵידַ ע ולְ הוֹ דִ יעַ ולְ הִ וָדַ ע שֶׁ בְּ כָ ל הַ דְ בָ רִ ים שֶׁ בָּ עוֹ לָם ּ ּ ּ ּ , בְּ כֻלָם ּ מְ לֻבָּ שׁ וְ נֶעְ לָם אֱלֹקותוֹ יִתְ בָּ רַ ך וְ צָ רִ יך הַ כּ ֹל לְ הַ עֲלוֹ ת ְ ְ ּ ' עַד הָ אֱלֹקִ ים ', שֶׁ הֵם הַ דַ יָנִים שֶׁ נִקְ רָ אִ ים עַל שֵׁ ם זֶה ּ ּ ּ אֱ לֹקִ ים , מֵ חֲמַ ת שֶׁ הֵם פוֹ סְ קִ ין דִ ין תוֹ רָ ה ומְ גַלִ ין ּ ּ ּ ּ ּ הָ אֱלֹקות וְ הַ תוֹ ּ ּ רָ ה שֶׁ בְּ כָ ל דָ בָ ר ּ ) . לקוטי הלכות – הלכות דיינים ד ' - (' ג

Segment 95
HE:
אִ ם כֶּ סֶף תַ לְ וֶה אֶ ת עַמִ י ּ ּ

Segment 96
HE:
) שמות כב , ( כד כְּ מוֹ שֶׁ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך הָ יָה מְ קַ יֵם עוֹ לָמוֹ בְּ חֶ סֶ ד בְּ ת ּ ְ ּ וֹ רַ ת הַ לְ וָאָ ה וגְמִ ילַת חֶ סֶ ד מִ יוֹ ם הַ בְּ רִ יאָ ה עַד יוֹ ם מַ תַ ן ּ ּ ּ ּתוֹ רָ ה , וְגַם עַכְ שָׁ ו בְּ עֵת שֶׁ עוֹ בְ רִ ין עַל רְ צוֹ נוֹ חַ ס וְשָׁ לוֹ ם הָ יָה רָ אוי שֶׁ יַחֲזֹר הָ עוֹ לָם לְ תֹהו וָבֹהו ּ ּ ּ ּ , וְ אָ ז מִ תְ קַ יְימִ ין ּ רַ ק בְּ חַ סְ דוֹ בִּ בְ חִ ינַת הַ לְ וָאָ ה ּ , שֶׁ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך מַ רְ חִ יב ְ ּ לוֹ זְמַ ן עַד שֶׁ יָשׁ וב וִישַׁ לֵם אֶ ת חוֹ בוֹ תָ יו מַ ה שֶׁ נִתְ חַ יֵב ּ ּ ּ ּ ּ ּ הָ אָ דָ ם עַל־יְדֵ י עֲווֹ נוֹ תָ יו . נִמְ צָ א שֶׁ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך מְ קַ יֵם ּ ְ ּ מִ צְ וַת גְּמִ ילַת חֶ סֶ ד וְהַ לְ וָאַ ת חֵ ן הַ רְ בֵּ ה מְ אֹד בְּ כָל שָׁ עָ ה , ּוכְ מוֹ כֵן אָ נ ו חַ יָבִ ים לְ הִ תְ דַ בֵּ ק בְּ מִ דוֹ תָ יו לְ רַ חֵ ם ּ ּ ּ ּ עַל הָ עֲנִיִים ולְ הַ לְ ווֹ ת לָהֶם וְ לִ בְ לִ י לִ הְ יוֹ ת לוֹ כְּ נוֹ שֶׁ ה ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך אֵ ינוֹ נוֹ גֵשׂ אוֹ תָ נו ּ ְ ּ , ומַ אֲרִ יך לָנו זְמַ ן ּ ּ ְ אַ חַ ר זְמַ ן זְמַ נִים טובָ א ּ ּ , עַד שֶׁ נְסַ לֵק לוֹ מְ עַט מְ ּ ּ עַט עַד שֶׁ נְסַ לֵק אֶ ת הַ כּ ֹל ּ ּ . ) לקוטי הלכות - הלכות העושה שליח לגבות חוב ב ' - אות כ "ב לפי אוצר היראה – צדקה - (ח" ס

Segment 97
HE:
אִ ם כֶּ סֶף תַ לְ וֶה אֶ ת עַמִ י ּ ּ

Segment 98
HE:
) שמות כב , ( כד יֵשׁ יְמֵ י טוֹ ב וִ ימֵ י רָ ע , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת : " בְּ יוֹ ם טוֹ בָ ה הֱיֵה בְ טוֹ ב ובְ יוֹ ם רָ ּ עָ ה רְ אֵ ה , " הַ יְנו שֶׁ צָ רִ יך לְ עַיֵן וְ לִ רְ אוֹ ת ּ ְ ּ ּ ולְ הִ סְ תַ כֵּ ל הֵיטֵ ב ּ ּ , וְ אָ ז יִמְ צָ א טוֹ ב גַּם בִּ ימֵ י הָ רַ ע בְּ עַצְ מָ ן , כִּ י מְ לֹא כָ ל הָ אָ רֶ ץ כְּ בוֹ דוֹ , וַאֲפִ לו בְּ כָ ל ּ ּ לְ שׁ וֹ נוֹ ת הָ עַכּ ו ּ" ם מְ לֻבָּ שׁ בָּ הֶם אוֹ תִ יוֹ ת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת יְמֵ י־טוֹ ב , רַ ק מֵ חֲמַ ת שֶׁ הַ יְמֵ י־רַ ע חוֹ פִ ין עֲלֵיהֶם , עַל־כֵּן אֵ ין נִרְ אִ ין כְּ לָל . אֲבָ ל מִ י שֶׁ זוֹ כֶ ה לְ שַׁ בֵּ ר אֶ ת ּ יִצְ רוֹ בִּ שְׁ לֵמות ּ , אוֹ שֶׁ מְ קֻ שָׁ ר עַל־כָּ ל־פָ נִים לְ צַ דִ יק כָּ זֶה ּ ּ ּ ּ שֶׁ זָכָ ה לָכֹף אֶ ת יִצְ רוֹ בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ , עַל־יְדֵ י־זֶה זוֹ כֶה שֶׁ יוכַ ל לִ מְ צֹא אוֹ תִ יוֹ ת הַ תוֹ רָ ה הַ מְ לֻבָּ שִׁ ים בְּ כָ ל ּ ּ ּ ּ ּ הַ לְ שׁ וֹ נוֹ ת , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת שֶׁ מוֹ צֵ א הַ יְמֵ י־טוֹ ב הַ מְ לֻבָּ שִׁ ים ּ ּ בְּ תוֹ ך הַ יְמֵ י־רַ ע בְּ עַצְ מָ ן ְ . וְ אָ ז בְּ וַדַ אי לֹא יֶחְ סַ ר לוֹ ּ

Segment 99
HE:
ֹּפַ רְ נָסָ תו , כִּ י יִהְ יֶה נִמְ שָׁ ך לוֹ שֶׁ פַ ע טוֹ בָ ְ ה ובְ רָ כָ ה ּ עַל־יְדֵ י אוֹ תִ יוֹ ת הַ תוֹ רָ ה שֶׁ מְ בָ רֵ ר ובוֹ נֶה מִ כָּ ל דָ בָ ר ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י הַ תוֹ רָ ה הִ יא מְ קוֹ ר הַ בְּ רָ כָ ה וְ הַ שֶׁ פַ ע ּ ּ . ְ אַ ך מִ י שֶׁ אֵ ינוֹ זוֹ כֶ ה לָזֶה , כִּ י הַ יְמֵ י־רַ ע מִ תְ גַּבְּ רִ ין ומַ עְ לִ ימִ ין מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ ּ הַ טוֹ ב הַ מְ לֻבָּ שׁ בָּ הֶם , עַל־יְדֵ י־זֶה אֵ ינוֹ יָכוֹ ל לִ מְ צֹא אוֹ תִ יוֹ ת הַ תוֹ רָ ה הַ מְ לֻבָּ שִׁ ים בְּ הַ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן וְ הָ עֲסָ קִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ לוֹ , וַאֲזַי יוֹ רֶ דֶ ת הַ שֶׁ פַ ע בְּ צִ מְ צום גָּדוֹ ל ּ ּ , וְעַל־יְדֵ י־זֶה מֻכְ רָ ח לָבוֹ א לִ ידֵ י הַ לְ וָאוֹ ת . כִּ י כָּ ל הַ לְ וָאָ ה נִמְ שֶׁ כֶת עַל־יְדֵ י שֶׁ יֵשׁ ּ יְמֵ י־טוֹ ב וִ ימֵ י־רָ ע , כִּ י רֹב הַ הַ לְ וָאוֹ ת הוא ּ מֵ חֲמַ ת חֶ סְ רוֹ ן פַ רְ נָסָ ה ּ , שֶׁ אֵ ין לוֹ עַתָ ה ומְ צַ פֶ ה שֶׁ יִהְ יֶה ּ ּ ּ ּ לוֹ לְ אַ חַ ר זְמַ ן , כִּ י חוֹ שֵׁ ב שֶׁ עַתָ ה הַ זְמַ ן אֶ צְ לוֹ בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ יְמֵ י־רָ ע , וְ כַ מֻרְ גָּל לָשׁ וֹ ן זֶה בְּ פִ י הָ עוֹ לָם לוֹ מַ ר כָּ ּ ְך בְּ כָ ל ּפַ עַם , וְ עַל־כֵּן הוא לוֶה מֵ חֲבֵ רוֹ עַתָ ה ּ ּ , שֶׁ יַמְ תִ ין לוֹ עַד ּ ּ שֶׁ יַעַבְ רו הַ יְמֵ י־רַ ע וְ אָ ז יוכַ ל לְ סַ לֵק לוֹ ּ ּ ּ ּ . וְעַל־כֵּן בֶּ אֱמֶ ת כֵּיוָן שֶׁ בָּ א לִ ידֵ י הַ לְ וָאוֹ ת , קָ שֶׁ ה לוֹ מְ אֹד שֶׁ יֵצֵ א מֵ הֶם ּ , וְ עַל־פִ י־רֹב אֵ ינוֹ מְ סַ לֵק בִּ זְ ּ ּ ּ מַ נוֹ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו ּ ּ : ל"זַ הַ לְ וַאי שֶׁ יִפְ רַ ע בִּ זְמַ נוֹ הַ לְ וַאי וַדַ אי ּ ּ ּ , כִּ י מֵ אַ חַ ר שֶׁ אֵ ינוֹ מַ אֲמִ ין בִּ שְׁ לֵמות ּ , שֶׁ גַּם בַּ יְמֵ י־רַ ע בְּ עַצְ מוֹ יֵשׁ טוֹ ב , אֵ יך יַשִׂ יג הַ יְמֵ י־טוֹ ב ּ ְ ? כִּ י בֶּ אֱמֶ ת הַ יְמֵ י־טוֹ ב וִימֵ י־רַ ע הֵם בְּ כָ ל יוֹ ם בְּ עַצְ מוֹ גַם־כֵּן , רַ ק כָּ ל אֶ חָ ד כְּ פִ י מַ ה שֶׁ מִ תְ גַּבֵּ ר עַל יִצְ רוֹ לְ הַ גְבִּ יר הַ טוֹ ב עַל הָ רָ ע ּ ּ ּ , כֵּן נִמְ שָׁ ך עָ לָיו בְּ חִ ינַת יְמֵ י־טוֹ ב ְ , ולְ הֵפֶ ך לְ הֵפֶ ך ְ ְ ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם . וְ הָ עִ קָ ר ּ , שֶׁ צָ רִ יך לְ הִ סְ תַ כֵּ ל הֵיטֵ ב ולְ הַ אֲמִ י ּ ּ ּ ְ ן שֶׁ גַּם בְּ הָ רַ ע בְּ עַצְ מוֹ , בְּ חִ ינַת הַ יְמֵ י־רָ ע , גַּם שָׁ ם יֵשׁ טוֹ ב , כִּ י מְ לֹא כָ ל הָ אָ רֶ ץ כְּ בוֹ דוֹ כַּ נַ , ל"ּ וְ אָ ז בְּ וַדַ אי יוכַ ל לְ הַ שִׂ יג ּ ּ ּ פַ רְ נָסָ תוֹ דְ בַ ר יוֹ ם בְּ יוֹ מוֹ ּ ּ , וְ לֹא יִצְ טָ רֵ ך לָבוֹ א לִ ידֵ י ְ הַ לְ וָאוֹ ת וְחוֹ בוֹ ת ; אֲבָ ל זֶה שֶׁ נָ ּ פַ ל לְ הַ לְ וָאוֹ ת עַל־יְדֵ י־זֶה שֶׁ אֵ ינוֹ יָכוֹ ל לִ מְ צֹא הַ יְמֵ י־טוֹ ב בְּ תוֹ ך הַ יְמֵ י־רָ ע ְ , אָ ז ּ בְּ וַדַ אי קָ שֶׁ ה לוֹ לָצֵ את מֵ הַ חוֹ בוֹ ת , כִּ י הָ רַ ע מִ תְ גַּבֵּר בְּ כָ ל פַ עַם בְּ יוֹ תֵ ר ּ , מֵ אַ חַ ר שֶׁ אֵ ינוֹ מִ שְׁ תַ דֵ ל ומִ סְ תַ כֵּל ּ ּ ּ ּ לִ מְ צֹא הַ טוֹ ב שֶׁ בְּ תוֹ ּ ְך הַיְמֵ י־רַ ע בְּ עַצְ מָ ן , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה מִ תְ גַּבֵּ ר הָ רַ ע בְּ יוֹ תֵ ר , וְ עַל־כֵּן בֶּ אֱמֶ ת צְ רִ יכִ ין לִ זָהֵר ּ מְ אֹד מִ לִ הְ יוֹ ת בַּ עַל־חוֹ ב ּ . בִּ פְ רָ ט מִ י שֶׁ כְּ בָ ר חָ טָ א ופָ גַם ּ וְ לֹא כָ בַ שׁ אֶ ת יִצְ רוֹ , וְ הִ גְבִּ יר הָ רַ ע עַל הַ טוֹ ב ּ , וְ עַתָ ה ּ רוֹ צֶ ה לָשׁ וב אֶ ל הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ; וְ עִ קַ ר הַ תְ שׁ ובָ ה הוא ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י שֶׁ מוֹ צֵ א הַ טוֹ ב שֶׁ בְּ תוֹ ך הָ רַ ע בְּ עַצְ מוֹ ומַ אֲמִ ין ּ ְ ּ ּ בְּ עַצְ מוֹ שֶׁ עֲדַ יִן יֶשׁ בּ וֹ טוֹ ב וְיֶשׁ לוֹ תִ קְ וָה לָשׁ וב ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת " ובִ קַ שְׁ תֶ ם מִ שָׁ ם אֶ ת ה ּ ּ ּ ּ ' אֱלֹקֶ יך , "ָ מִ שָׁ ם דַ ּ ּ יְקָ א , מִ כָּ ל הַ מְ קוֹ מוֹ ת שֶׁ נִדַ ח שָׁ ם בֵּ ין הָ עַכּ ו ּ ּ ּ ּ . ם" עַל־כֵּן מִ י שֶׁ רוֹ צֶ ה לִ הְ יוֹ ת בַּ עַל־תְ שׁ ובָ ה ּ ּ , צָ רִ יך בְּ וַדַ אי לִ זָהֵר ּ ּ ְ ּ מִ לִ הְ יוֹ ת בַּ עַל־חוֹ ב . וְ עַל־כֵּן מְ כַ נֶה הַ כָּ תוב כָּ ל רִ שְׁ עַת ּ ּ הָ רָ שָׁ ע בְּ שֵׁ ם " לוֶה רָ שָׁ ע וְ כו , "'ּ כִּ י עִ קַ ר הָ רִ שְׁ עות נִמְ שָׁ ך ְ ּ ּ מֵ הִ תְ גַּבְּ רות הַ יְמֵ י־רַ ע עַל יְמֵ י־טוֹ ב ּ , שֶׁ מִ שָׁ ם כָּ ל ּ ּ הַ הַ לְ וָאוֹ ת וְעִ כּ וב הַ סִּ לוק ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן הִ זְהִ יר הַ כָּ תוב ּ : " אִ ם כֶּ סֶ ף תַ לְ וֶה וְ כו ּ ּ ', לֹא תִ הְ יֶה לוֹ כְּ נֹשֶׁ ה וְ כו , "'ּ כִּ י צְ רִ יכִ ין לְ רַ חֵ ם עַל הֶעָנִי לְ הוֹ צִ יאוֹ מִ כְּ לַל בַּ עַל חוֹ ב . ) לקוטי הלכות - הלכות הלואה ה ' - אותיות א ב ' ' לפי אוצר היראה - ממון ופרנסה (ה" פ – לֹא תִ הְ יֶה לוֹ כְּ נֹשֶׁ ה

Segment 100
HE:
יִשְׂ רָ אֵ ל הֵם רְ חוֹ קִ ים בְּ שָׁ רְ שָׁ ם לְ גַמְ רֵ י מִ תַ אֲוַת מָ מוֹ ן ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת עֲבוֹ דָ ה זָ ּ רָ ה , ּ אַ נְפִ ין חֲשׁ וֹ כִ ין ] פנים חשוכות , [ בְּ חִ ינַת מִ יתָ ה , כִּ י הֵם כְּ לולִ ים בְּ שִׁ בְ עִ ים ּ נֶפֶ שׁ שֶׁ ל בֵּ ית יַעֲקֹב , ומְ קֻ שָׁ רִ ים בְּ שִׁ בְ עִ ים אַ נְפִ ין נְהִ ירִ ין ּ ּ ּ

Segment 101
HE:
] פנים מאירות , [ שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת הַ הֵפֶ ך מִ תַ אֲוַת מָ מוֹ ן ּ ְ . וְ עַל־כֵּן יִשְׂ רָ אֵ ל הֵם רְ ח וֹ קִ ים מֵ הַ לְ וָאוֹ ת וְחוֹ בוֹ ת בְּ שָׁ רְ שָׁ ם , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " וְהִ לְ וִיתָ גּוֹ יִם רַ בִּ ים וְ אַ תָ ה לֹא ּ תִ לְ וֶה " , " וְ הַ עֲבַ טְ תָ גּוֹ יִם רַ בִּ ים וְ אַ תָ ה לֹא תַ עֲבֹט ּ ּ , " כִּ י חוֹ בוֹ ת וְ הַ לְ וָאוֹ ת הֵם עִ קַ ר תַ אֲוַת מָ מוֹ ן ּ ּ , שֶׁ הוא עֲבוֹ דָ ה ּ זָרָ ה שֶׁ נִקְ רֵ ּ את חוֹ בָ ה , וְ כָ ל הַ מִ תְ דַ בְּ קִ ין בָּ ה הֵם ּ ּ ּ בַּ עֲלֵי־חוֹ בוֹ ת תָ מִ יד ּ , כִּ י תַ אֲוַת מָ מוֹ ן הוא מֵ חֲמַ ת שֶׁ אֵ ין ּ ּ לוֹ אֱמונָה ובִ טָ חוֹ ן חָ זָק בְּ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ יָכוֹ ל לְ הַ זְמִ ין ּ ְ ּ ּ ּ ּ לוֹ פַ רְ נָסָ תוֹ בְּ סִ בָּ ה קַ לָה בְּ לִ י יְגִיעוֹ ת ּ ּ , ּומֵ חֲמַ ת זֶה ה ּוא רָ ץ אַ חַ ר פַ רְ נָסָ תוֹ תָ מִ יד בִּ יגִיעוֹ ת רַ בּ וֹ ת וְ כו ּ ּ ּ ', וְ הוא ּ מָ לֵא עַצְ בות ודְ אָ גָה ומָ רָ ה־שְׁ חֹרָ ה ּ ּ ּ , ּומַ רְ בֶּ ה לִ לְ ווֹ ת מָ מוֹ ן מֵ אֲחֵ רִ ים . וְ כָ ל זֶה נִמְ שָׁ ך מִ בְּ חִ ינַת זְמַ ן ְ , כִּ י הַ שֵׁ ם ּ יִתְ בָּ רַ ך הוא לְ מַ עְ לָה מִ ן הַ זְמַ ן ּ ּ ְ , וְ קֻ דְ שָׁ א־ בְּ רִ יך־הוא ּ ְ וְ אוֹ רַ יְתָ א וְיִשְׂ רָ אֵ ל כּ ֹלָא חַ ד ּ , וְ עַל־כֵּן יִשְׂ רָ אֵ ל הֵם גַּם־כֵּ ן לְ מַ עְ לָה מֵ הַ זְמָ ן ּ . וְ כָ ל עֲבוֹ דַ ת יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ זֶה הָ עוֹ לָם הַ גַּשְׁ מִ י , שֶׁ הוא בִּ בְ חִ ינַת זְמַ ן ומָ קוֹ ם ּ ּ , הַ כּ ֹל הוא רַ ק ּ שֶׁ יִזְכּ ו לְ הַ עֲלוֹ ת ולְ קַ שֵׁ ר בְּ ּ ּ ּ ּ חִ ינַת הַ זְמַ ן וְ הַ מָ קוֹ ם לִ בְ חִ ינַת ּ ּ לְ מַ עְ לָה מֵ הַ זְמַ ן וְ הַ מָ קוֹ ם ּ ּ , וְ לִ כְ לֹל אַ חַ ר הַ בְּ רִ יאָ ה בְּ קֹדֶ ם הַ בְּ רִ יאָ ה , וְ עִ קַ ר פְ גַם וְחֶ סְ רוֹ ן הַ בִּ טָ חוֹ ן נִמְ שָׁ ך מִ בְּ חִ ינַת ְ ּ ּ ּ הַ זְמַ ן וְ הַ מָ קוֹ ם ּ ּ , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך מַ שְׁ פִ יעַ שִׁ ּ ְ ּ פְ עוֹ הַ טוֹ ב תָ מִ יד בְּ לִ י הֶפְ סֵ ק רֶ גַע ּ ּ , רַ ק כְּ שֶׁ הַ שֶׁ פַ ע בָּ אָ ה לְ זֶה ּ הָ עוֹ לָם , מֻכְ רַ חַ ת לְ הִ תְ לַבֵּ שׁ בִּ בְ חִ ינַת מָ קוֹ ם וזְמָ ן ּ . וְ עַל־כֵּן אֵ ין הַ שֶׁ פַ ע וְ הַ פַ רְ נָסָ ה נִמְ שֶׁ כֶ ת כִּ י אִ ם בְּ מָ קוֹ ם ּ ּ וזְמַ ן יָדועַ ּ ּ , כַּ נִרְ אֶ ה בְּ חושׁ ּ ּ , ּ שֶׁ יֵ שׁ זְמַ ן שֶׁ הָ אָ דָ ם מַ רְ וִיחַ וְ כֵן לְ הֵפֶ ך ; ְ וְ כֵ ן בְּ מָ קוֹ ם , שֶׁ בְּ מָ קוֹ ם זֶה מַ רְ וִ יחִ ין ובְ מָ קוֹ ם ּ אַ חֵ ר לְ הֵפֶ ך . ְ ומֵ חֲמַ ת זֶה עִ קַ ר דַ אֲגַת הַ פַ רְ נָסָ ה ּ ּ ּ ּ , מֵ חֲמַ ת מִ סִּ בַּ ת הַ זְמַ ן שֶׁ לִ פְ עָמִ ים נִתְ עַכֵּב שֶׁ פַ ע פַ רְ נָסָ תוֹ ּ ּ ּ וְ הַ מָ קוֹ ם ּ , עַל־כֵּ ן הוא דוֹ אֵ ג מַ ה יאכַ ל לְ מָ חָ ר ּ ּ ) עיין עוד ' בטחון ', אות ד . ( וְ כָ ל מַ ה שֶׁ דוֹ אֵ ג בְּ יוֹ תֵ ר וְ רָ ץ אַ חַ ר ּ ּ פַ רְ נָסָ תוֹ ומִ תְ יַגֵּעַ בְּ יוֹ תֵ ר ּ ּ , אֲזַי נֶאֱחָ ז וְ נִתְ קַ שֵׁ ר בְּ יוֹ תֵ ר ּ בִּ בְ חִ ינַת זְמַ ן ומָ קוֹ ם ּ , וְ נִתְ רַ חֵ ק בְּ יוֹ תֵ ר מִ בְּ חִ ינַת שׁ ֹרֶ שׁ ּ הַ פַ רְ נָסָ ה , שֶׁ נִמְ שֶׁ כֶ ת מִ בְּ חִ ינַת לְ מַ עְ לָה מֵ הַ זְמַ ן וְ הַ מָ קוֹ ם ּ ּ ּ , וַאֲזַי פַ רְ נָסָ תוֹ בְּ דֹחַ ק יוֹ תֵ ר ּ , כִּ י כָּ ל הַ דוֹ חֵ ק אֶ ת הַ שָׁ עָ ה ּ ּ , הַ שָׁ עָה דוֹ חַ קְ תוֹ ּ ּ ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים . נִמְ צָ א שֶׁ עִ קַ ר פְ גַם ּ ּ תַ אֲוַת מָ מוֹ ן וְ דַ אֲגַת פַ רְ נָסָ ה הוא רַ ּ ּ ּ ק מִ בְּ חִ ינַת מָ קוֹ ם ּוזְמָ ן . וְ עַל־כֵּן עִ קַ ר פְ גַם תַ אֲוַת מָ מוֹ ן בְּ יוֹ תֵ ר הוא כְּ שֶׁ בָּ א ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י־זֶה לִ ידֵ י חוֹ בוֹ ת וְ הַ לְ וָאוֹ ת כַּ נַ ּ"ל , כִּ י כָּ ל הַ חוֹ בוֹ ת וְהַ לְ וָאוֹ ת הֵם אֲחוזִים בְּ יוֹ תֵ ר בִּ בְ חִ ינַת זְמַ ן ּ , כִּ י מִ סְּ תָ מָ א אֵ ין אָ דָ ם לוֶ ה מֵ חֲבֵ רוֹ לִ פְ רֹעַ לוֹ בְּ זוֹ הָ רֶ גַע ּתֵ כֶ ף , כִּ י סְ תַ ם הַ לְ וָאָ ה הוא ּ , שֶׁ לוֶה הַ יוֹ ם לִ פְ רֹעַ לוֹ ּ ּ לְ מָ חָ ר אוֹ אַ חַ ר זְמַ ן , אֲבָ ל לְ מַ עְ לָה מֵ הַ זְמַ ן אֵ יך שַׁ יָך ְ ְ ּ ּ

Segment 102
HE:
הַ לְ וָאָ ה , כִּ י אֵ ין שׁ ום דָ בָ ר שֶׁ יְעַכֵּב הַ שֶׁ פַ ע שֶׁ שׁ וֹ פֵ עַ ּ ּ ּ ּ ּ ּתָ מִ יד . וְ עַל ־כֵּן יִשְׂ רָ אֵ ל , שֶׁ הֵם בִּ בְ חִ ינַת לְ מַ עְ לָה מֵ הַ זְמַ ן ּ , הֵם רְ חוֹ קִ ים לְ גַמְ רֵ י בְּ שָׁ רְ שָׁ ם מֵ חוֹ בוֹ ת וְ הַ לְ וָאוֹ ת ; רַ ק לִ פְ עָמִ ים , כְּ שֶׁ בָּ א אֶ חָ ד לִ ידֵ י הַ לְ וָאָ ה , בִּ פְ רָ ט בְּ תֹקֶ ף הַ גָּלות ּ , שֶׁ אֻ מוֹ ת הָ עוֹ לָם נוֹ טְ לִ ין הַ שֶׁ פַ ע וְיִשְׂ רָ אֵ ל נִז ּ ּ ּ וֹ נִין ּ מִ תַ מְ צִ ית , עַל־כֵּן מֻכְ רָ ח אֶ חָ ד לָבוֹ א לִ פְ עָמִ ים לִ ידֵ י הַ לְ וָאָ ה . עַל־כֵּן הִ זְהִ ירָ ה הַ תוֹ רָ ה ּ : " לֹא תִ הְ יֶה לוֹ כְּ נֹשֶׁ ה , " שֶׁ אִ ם יוֹ דֵ עַ שֶׁ אֵ ין לוֹ לְ פָ רְ עוֹ אָ סור לְ נָגְשׂ וֹ ּ , כִּ י מֵ אַ חַ ר שֶׁ מַ אֲמִ ינִים בְּ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ הוא ּ ְ ּ ּ לְ מַ עְ לָה מֵ הַ זְמַ ן ּ , וְ הַ שֶׁ פַ ע מֵ אִ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך לְ בַ ד ְ ּ ּ , נִמְ צָ א שֶׁ הַ שֶׁ פַ ע שֶׁ תָ בוֹ א ּ ּ לְ אַ חַ ר זְמַ ן כְּ בָ ר הִ יא מוכֶ נֶת וְ נִמְ שֶׁ כֶ ת גַּם עַכְ שָׁ ו ּ , רַ ק שֶׁ צְ רִ יכִ ין לְ הַ מְ תִ ין עֲדַ יִן עַד שֶׁ תָ בוֹ א בְּ עִ תָ ה ּ ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " וְ אַ תָ ה נוֹ תֵ ּ ן לָהֶם אֶ ת אָ כְ לָם בְּ עִ תוֹ , " ּ עַל־כֵּן מַ ה שֶׁ הוא מַ לְ וֶה לַחֲבֵ רוֹ אֵ ין זֶה הַ לְ וָאָ ה כְּ לָל ּ ּ , רַ ק כְּ מוֹ ּ ּ חִ לוף , שֶׁ מַ חֲלִ יף הַ שְׁ פָ עָתוֹ שֶׁ תָ בוֹ א בֶּ טַ ח לְ אַ חַ ר זְמַ ן עִ ם ּ ּ ּ שִׁ פְ עוֹ שֶׁ ל הַ מַ לְ וֶה שֶׁ נִמְ שְׁ כָ ה לוֹ כְּ בָ ר ּ ּ , וְ עַל־כֵּן אֵ ין נִקְ רָ א לוֶה ובַ עַל־חוֹ ב כְּ לָל ּ , וְ עַל־כֵּן אָ סור לְ נָגְשׂ וֹ ּ , כִּ י צְ רִ יכִ ין לְ רַ חֵ ם עָ לָיו לְ הַ עֲלוֹ תוֹ מִ בְּ חִ ינַת לוֶה ובַ עַל־חוֹ ב ּ , שֶׁ זֶה אֵ ינוֹ שַׁ יָך לְ בַ ר־יִשְׂ רָ אֵ ל כְּ לָל כַּ נַ ּ ּ ְ ּ . ל" וְזֶה בְּ חִ ינַת חֹמֶ ר אִ סּ ור רִ בִּ ית ּ , כִּ י כְּ שֶׁ נוֹ טֵ ל שָׂ כָ ר בְּ ּ עַד זְמַ ן הַ מְ תָ נַת ּ מְ עוֹ תָ יו , בָּ זֶה עוֹ קֵ ר ומַ פְ רִ יד חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם הַ הַ שְׁ פָ עָה ּ ּ מִ שָׁ רְ שָׁ ה ּ ּ , שֶׁ הִ וא בִּ בְ חִ ינַת לְ מַ עְ לָה מֵ הַ זְמַ ן ּ , שֶׁ זֶה עִ קַ ר ּ ּ פְ גַם הָ עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה שֶׁ ל תַ אֲוַת מָ מוֹ ן ּ ּ , ּ שֶׁ תוֹ לֶה הַ כּ ֹל בִּ זְמַ ן , וְ אֵ ינוֹ מַ אֲמִ ין חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם שֶׁ הַ שֶׁ פַ ע יוֹ רֵ ד מִ לְ מַ עְ לָה ּ בִּ בְ חִ ינַת לְ מַ עְ לָה מֵ הַ זְמַ ן ּ , כִּ י אִ ם הוא מַ אֲמִ ין בָּ זֶה ּ , ּ שׁ וב אֵ ינוֹ נִקְ רָ א בְּ שֵׁ ם הַ לְ וָאָ ה כְּ לָל . וְזֶה : " אַ ל תִ קַ ח מֵ אִ תוֹ ּ ּ ּ נֶשֶׁ ך וְ תַ רְ בִּ ית וְחֵ י אָ חִ יך עִ מָ ך ְ ָ ְ ּ , " כִּ י צְ רִ יכִ ין לְ שַׁ בֵּ ר ּתַ אֲ וַת מָ מוֹ ן , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ לְ וָאָ ה ּ , בְּ חִ ינַת רִ בִּ ית , בְּ חִ ינַת עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה , חֹשֶׁ ך , ְ מִ יתָ ה ; רַ ק לְ הַ אֲמִ ין בְּ הַ שֵׁ ם ּ יִתְ בָּ רַ ך , ְ שֶׁ כָּ ל הַ שֶׁ פַ ע מֵ אִ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , ומַ ה שֶׁ הָ יָה יָכוֹ ל ּ ּ לְ הַ רְ וִיחַ בְּ מָ מוֹ ן זֶה שֶׁ מַ לְ וֶה לַחֲבֵ רוֹ ּ יַ , זְמִ ין לוֹ הַ שֵׁ ם ּ יִתְ בָּ רַ ך בְּ כִ פְ לַיִם מִ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר ּ ְ , " כִּ י מַ לְ וֵה ה ' חוֹ נֵן דָ ל ּ , "'ּ וְ כו וֶאֱמונָה הוא אוֹ ר הַ פָ נִים ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת חַ יִים ּ . וְזֶה : " וְחֵ י אָ חִ יך עִ מָ ך ְ ָ ּ , " וְחֵ י דַ יְקָ א . ) לקוטי הלכות -

Segment 103
HE:
הלכות רבית ג ' לפי אוצר היראה - ממון ופרנסה- (ו" מ

Segment 104
HE:
לֹא תִ הְ יֶה לוֹ כְּ נֹשֶׁ ה

Segment 105
HE:
) שמות כב , ( כד עִ קַ ר הָ עֲנִיות וִיגִיעוֹ ת וְטִ רְ דַ ת הַ פַ רְ נָסָ ה נִמְ שָׁ ך מִ בְּ חִ ינַת ְ ּ ּ ּ ּ ּ הִ תְ גַּבְּ רות הַ כָּ בֵ ד עַל הַ מֹחַ עַל יְדֵ י פְ גַם תַ אֲוַת אֲכִ ילָה ּ ּ ּ ּ , שֶׁ עַל יְדֵ י זֶה הַ כָּ בֵ ד נִזוֹ ן תְ חִ לָה ּ ּ ּ , וְ אָ ז נוֹ טְ לִ ין כָּ ל הַ שֶׁ פַ ע ּ הָ אֻ מוֹ ת שֶׁ אֲחִ יזָתָ ם בַּ כָּ בֵ ד וְיִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ אֲחִ יזָתָ ם בַּ מֹחַ ּ ּ חֲסֵ רִ ים פַ רְ נָסָ ה וְ הֵם בַּ עֲנִיות ובְ דַ חְ קות ּ ּ ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ עַל יְדֵ י אֲכִ ילַת עֵץ הַ דַ עַת נִגְזַר בְּ עִ צָ בוֹ ן תאכְ לֶנָה ּ ּ ּ ּ ּ ', ּ וְ כו וְ עַל כֵּן הָ עֲ נִיות מַ עֲבִ יר עַל דַ עַת קוֹ נוֹ כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ ּ ּ ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ , ל" ּ כִּ י הָ עֲנִיות בָּ א מֵ הִ תְ גַּבְּ רות הַ כָּ בֵ ד עַל ּ ּ ּ הַ מֹחַ וְ הַ דַ עַת ּ ּ , וְכָ ל מַ ה שֶׁ מִ תְ גַּבֵּ ר יוֹ תֵ ר הָ עֲנִיות ּ ּ ּ ּ , נֶחְ לַשׁ הַ דַ עַת בְּ כָ ל פַ עַם יוֹ תֵ ר ּ ּ , וְ עַל־יְדֵ י זֶה מִ תְ גַּבֵּ ר חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם שְׁ לִ יטַ ת הַ כָּ בֵ ד בְּ יוֹ תֵ ר , ומִ תְ גַּבֵּ ר עַל יְדֵ י זֶה הָ עֲנִיות ּ ּ ּ בְּ יוֹ תֵ ר , וְ נֶחְ לַשׁ הַ דַ עַת עוֹ ד יוֹ תֵ ר וְ כו ּ ּ . ' וְזֶהו שֶׁ עַל פִ י רֹב ּ ּ הָ עֲנִיִים הֵם בְּ כַ עַס ּ , כִּ י הַ כַּ עַס הוא בְּ חִ ינַת כָּ בֵ ד כּ וֹ עֵס ּ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת עֲנִי ּ ּ ּות , וְזֶה שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל בָּ תַ ר עַנְיָא עֲנִיותָ א אָ זִיל ּ ] העניות הולכת אחר העני , [ כִּ י כֵן חוֹ זֵר חָ לִ ילָה כַּ נַ . ל"ּ וְעַל כֵּן זֶה שֶׁ מְ רַ חֵ ם עַל הֶ עָ נִי ּ ומַ שְׁ פִ יעַ לוֹ פַ רְ נָסָ ה ּ ּ ּ , הוא מְ חַ יֶה נַפְ שׁ וֹ מַ מָ שׁ ומַ רְ חִ יב ּ ּ ּ ּ דַ עְ תוֹ ּ ּ וְ , עַל יְדֵ י זֶה מִ תְ גַּבֵּ ר הַ דַ עַת עַל הַ כָּ בֵ ד ּ , וְ כָ ל מַ ה שֶׁ נִכְ נַע הַ כָּ בֵ ד מִ תְ גַּבֵּ ר הַ דַ עַת בְּ יוֹ תֵ ר ּ ּ ּ , עַד שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה יָכוֹ ל לְ הִ תְ בַּ טֵ ל הָ עֲנִיות לְ גַמְ רֵ י ּ ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת מִ צְ וַת גְּמִ ילות חֲסָ דִ ים שֶׁ גְּדוֹ לָה מִ ן הַ צְ דָ קָ ה ּ ּ , כִּ י גְּמִ ילַת חֲסָ דִ ים הִ יא שֶׁ מַ לְ וֶה לוֹ אֵ יזֶה סַ ך הָ גון שֶׁ יוכַ ל לַעֲשׂ וֹ ת ּ ּ ּ ְ ּ בּ וֹ אֵ יזֶה עֵסֶ ק לְ הַ רְ וִיחַ פַ רְ נָסָ תוֹ מִ יגִיעַ כַּ פוֹ ּ ּ , וְ עַל־יְדֵ י זֶה שֶׁ מַ חֲזִיק בּ וֹ ומַ רְ חִ יב דַ עְ תוֹ בַּ מֶ ה שֶׁ מַ לְ וֶה לוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , עַל יְדֵ י זֶה נִכְ נַע הַ כָּ בֵ ד וְ , אָ ז נִתְ גַּדֵ ל הַמֹחַ בְּ יוֹ תֵ ר ּ ּ , וְ אָ ז נִכְ נַע הַ כָּ בֵ ד בְּ יוֹ תֵ ר וְ כֵ ן חוֹ זֵר חָ לִ ילָה לְ טוֹ ב , עַד שֶׁ יָכוֹ ל עַל־יְדֵ י זֶה ּ לְ בַ טֵ ל הָ עֲנִיות לְ גַמְ רֵ י ּ ּ ּ . וְזֶה שֶׁ הִ זְהִ ירָ ה הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ עַל הַ מַ לְ וֶה שֶׁ לֹא יִהְ יֶה לוֹ כְּ נוֹ שֶׁ ה ּ ּ , בִּ כְ דֵ י שֶׁ לֹא לְ הַחְ לִ ישׁ ּ דַ עְ תוֹ ּ ּ , וְ לֹא יִהְ יֶה בִּ בְ חִ ינַת עֶבֶ ד לוֶה וְ כו ' ּ ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת הִ תְ גַּבְּ רות הַ כָּ בֵ ד בְּ חִ ינַת תִ כְ בַּ ד הָ עֲבוֹ דָ ה ּ ּ , רַ ק לְ הִ תְ נַהֵג עִ מוֹ כְּ אִ לו לֹא לָוָה מִ מֶ נו כְּ לָל וְ לֹא יִהְ יֶה לוֹ כְּ נוֹ שֶׁ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כְּ דֵ י לְ הַ צִ י ּ לוֹ מִ בְּ חִ ינַת עַבְ דות ולְ הַ כְ נִיעַ בְּ חִ ינַת הַ כָּ בֵד ּ ּ כְּ דֵ י לְ בַ טֵ ל הָ עֲנִיות מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ ּ , כִּ י עַל יְדֵ י זֶה יוכַ ל הַ לוֶה ּ ּ לִ זְכּ וֹ ת לְ הַ רְ חִ יב יָדוֹ , וְ לִ פְ רֹעַ לְ הַ מַ לְ וֶה אֶ ת חוֹ בוֹ ולְ הִ נָצֵל ּ ּ ּ מִ ן הָ עֲנִיות לְ גַמְ רֵ י כַּ נַ ּ ּ ּ "ל. ) לקוטי הל כות - הלכות פסח ו ' לפי אוצר היראה – צדקה - (ט" י

Segment 106
HE:
כִּ י תִ רְ אֶ ה חֲמוֹ ר שׂ ֹנַאֲך ָ ) שמות (ה , כג ... וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" שׂ ֹנַאֲך , ָ שֶׁ עָבַ ר עֲבֵ רָ ה וְ כו . 'ּ וְזֶהו : ּ רֹבֵ ץ תַ חַ ת מַ שָׂ אוֹ ּ ּ , שֶׁ קָ שֶׁ ה לְ הַ גְבִּ יהוֹ ולְ הַ עֲלוֹ תוֹ מִ גֹּדֶ ל ּ ּ הַ מַ שׂ ּ ּ אוֹ י שֶׁ מֻנָח עָ לָיו שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מַ שׂ אוֹ י הָ עֲוֹ נוֹ ת ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת כְּ מַ שָׂ א כָ בֵ ד יִכְ בְּ דו וְ כו ּ ּ ּ . ' וְ עַל־כֵּן יָכוֹ ל לִ הְ יוֹ ת שֶׁ יַעֲלֶה עַל דַ עְ תְ ך לַחְ דֹל מֵ עֲזֹב לוֹ בְּ חִ ינַת וְחָ דַ לְ תָ ּ ּ ּ ּ ָ ּ מֵ עֲזֹב לוֹ , כִּ י יִדְ מֶ ה לְ ך שֶׁ קָ שֶׁ ה לְ הַ עֲלוֹ ּ ָ תוֹ מִ גֹּדֶ ל הַ מַ שׂ אוֹ י שֶׁ עָ לָיו ּ ּ , אֲבָ ל ה ' יִתְ בָּ רַ ך רַ חום וְחַ נון וְרַ חֲמָ יו ּ ּ ּ ְ רַ בִּ ים מְ אֹד , עַל־כֵּן הִ זְהִ יר בְּ רַ חֲמָ יו עָזֹב תַ עֲזֹב עִ מוֹ ּ ּ , שֶׁ אֲפִ לו נֶפֶ שׁ כָּ זֹאת צְ רִ יכִ ין לַעֲזֹב וְלַעְ זֹר לְ הִ שְׁ תַ דֵ ל ּ ּ ּ ּ בְּ כָ ל כּ ֹחוֹ לְ הַ גְבִּ יהַ ולְ ּ ּ הַ עֲלוֹ תוֹ , כִּ י יֵשׁ לְ הַ צַ דִ יק כּ ֹחַ כָּ זֶה ּ ּ . וְזֶהו ּ ' ' ּ עִ מוֹ ּדַ יְקָ א , כְּ מוֹ שֶׁ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ : ל" יָכוֹ ל אֲפִ לו ּ ּ יָשַׁ ב לוֹ וְ אָ מַ ר הוֹ אִ יל וְ עָ לֶיך מִ צְ וָה וְ כו ּ ָ '? תַ לְ מוד לוֹ מַ ר ּ ּ : ' ּ עִ מוֹ ', הַ יְנו כִּ י בְּ וַדַ אי מִ צְ וָה גְּדוֹ לָה לְ ּ ּ הִ טָ פֵ ל עִ מוֹ וְ לַעְ זֹר ּ ּ לוֹ גַּם־כֵּן לְ הַ עֲלוֹ ת ולְ חַ דֵ שׁ נַפְ שׁ וֹ ּ ּ , אֲבָ ל כָּ ל זֶה עִ מוֹ ּ , דְ הַ יְנו כְּ שֶׁ הוא בְּ עַצְ מוֹ רוֹ צֶ ה גַּם־כֵּן לַעֲסֹק בָּ זֶה לְ רַ חֵ ם ּ ּ ּ עַל עַצְ מוֹ לְ הִ שְׁ תַ דֵ ל בְּ תַ קָ נַת נַפְ שׁ וֹ לְ סַ לֵק הַ מַ שׂ אוֹ י ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ גְּדוֹ לָה שֶׁ עָ לָיו רַ ק שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לוֹ בְּ עַצְ מוֹ וְ הוא מְ צַ פֶ ה ּ ּ

Segment 107
HE:
ֹלְ מִ י שֶׁ יַעְ זֹר לוֹ לָזֶה אֲזַי מִ צְ וָה גְּדוֹ לָה לַעְ זֹר לוֹ בְּ כָ ל כּ ֹחו ּ לְ הִ טָ פֵ ל עִ מוֹ לְ הַ עֲלוֹ תוֹ ּ ּ , כִּ י יֵשׁ כּ ֹחַ לְ חַ דֵ שׁ נַפְ שׁ וֹ גַּם־כֵּן ּ אִ ם הוא בְּ עַצְ מוֹ יֶשׁ לוֹ אֵ יזֶה רָ צוֹ ן אֲ ּ ּ מִ תִ י לָזֶה לַעֲסֹק בְּ תִ קון נַפְ שׁ וֹ ּ ּ , אֲבָ ל אִ ם רוֹ צֶה לְ סַ לֵק עַצְ מוֹ לְ גַמְ רֵ י וְ אֵ ינוֹ ּ רוֹ צֶ ה לְ הִ שְׁ תַ דֵ ל בְּ תִ קון נַפְ שׁ וֹ כְּ לָל ּ ּ ּ ּ , רַ ק רוֹ צֶ ה שֶׁ הַ צַ דִ יק ּ ּ בְּ עַצְ מוֹ יַעֲשֶׂ ה הַ כּ ֹל עֲבורוֹ וְ הוא לֹא יַעֲשֶׂ ה כְּ לָל וְ לֹא ּ ּ יִשְׁ תַ דֵ ל בָּ ּ ּ זֶה כְּ לָל , אֲזַי בְּ וַדַ אי אֵ ין הַ צַ דִ יק צָ רִ יך לַעֲסֹק ְ ּ ּ ּ ּ עִ מוֹ , כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לַעְ זֹר לוֹ כְּ שֶׁ אֵ ינוֹ רוֹ צֶ ה לַעֲסֹק בְּ עַצְ מוֹ בְּ תִ קונוֹ כְּ לָל ּ ּ , וכְ מוֹ שֶׁ אָ מַ ר אֲדוֹ נֵנו מוֹ רֵ נו וְרַ בֵּ נו ּ ּ ּ ּ "זַ ל לְ אֶ חָ ד : אַ תָ ה בִּ לְ עָ דַ י אֵ ינְך יָכוֹ ל לַ ָ ּ עֲשׂ וֹ ת כְּ לָל ) דְ הַ יְנו לְ תַ קֵ ן נַפְ שׁ וֹ בְּ עַצְ מוֹ ּ ּ ּ ( אֲבָ ל גַּם אֲנִי בִּ לְ עָ דֶ יך אֵ ינִי ָ יָכוֹ ל לַעֲשׂ וֹ ת דָ בָ ר ּ , הַ יְנו שֶׁ אִ ם אַ תָ ה לֹא תַ עֲשֶׂ ה כְּ לָל ּ ּ ּ בְּ וַדַ אי אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ י לַעֲשׂ וֹ ת עֲבורְ ך הַ כּ ֹל ָ ּ ּ , כִּ י הָ אָ דָ ם ּ הוא בַּ עַל בְּ חִ ירָ ה וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ עֲלוֹ תוֹ כִּ י אִ ם כְּ שֶׁ יֶשׁ ּ לוֹ אֵ יזֶה הִ תְ עוֹ רְ רות מֵ עַצְ מוֹ וְזֶהו ּ ּ : יָכוֹ ל אֲפִ לו יָשַׁ ב לוֹ ּ ּ '? ּ וְ כו תַ לְ מוד ּ ּ לוֹ מַ ר : עִ מוֹ וְ כו ּ ּ ) . ' לקוטי הלכות - הלכות אבידה ומציאה ג ' - (ו" ט

Segment 108
HE:
כִּ י תִ רְ אֶ ה חֲמוֹ ר שׂ ֹנַאֲך רֹבֵ ץ תַ חַ ת ּ ָ ּ מַ שָׂ אוֹ וְ חָ דַ לְ תָ מֵ עֲזֹב לוֹ ּ

Segment 109
HE:
עָזֹב תַ עֲזֹב עִ מוֹ ּ ּ

Segment 110
HE:
) שמות (ה , כג וְזֶה מְ רֻ מָ ז בַּ מִ צְ וָה הַ נַ ּ ּ ּ " ל כִּ י שׂ וֹ נֵא פֵ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ ל " שֶׁ זֶהו מִ י שֶׁ רָ אָ ה אוֹ תוֹ שֶׁ עָבַ ר עֲבֵ רָ ה וְזֶהו בְּ חִ ינַת רֹבֵץ ּ ּ ּ תַ חַ ת מַ שָׂ אוֹ כִּ י מִ תְ גַּבֵּ ר עָ לָיו כּ ֹבֶ ּ ּ ד הַ מַ שׂ אוֹ י שֶׁ הוא ּ ּ ּ הַ מַ שׂ אוֹ י שֶׁ ל עָוֹ ן ומֵ חֲמַ ת זֶה הוא רוֹ בֵ ץ תַ חַ ת מַ שָׂ אוֹ כִּ י ּ ּ ּ ּ ּ ּ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לוֹ לִ שָׂ א כְּ לָל מַ שׂ אוֹ י כָּ זוֹ ּ ּ . וְזֶהו כִּ י תִ רְ אֶ ה ּ חֲמוֹ ר שׂ ֹנַאֲך רֹבֵ ץ וְ כו ּ ָ ' כִּ י הִ תְ גַּבְּ רות הֶ עָוֹ ן הוא ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת הַ חֹמֶ ר וְרוחַ ּ הַ בַּ הֲמִ יות כִּ י כְּ שֶׁ מִ תְ גַּבֵּ ר חַ ס ּ ּ ּ וְ שָׁ לוֹ ם הַ מַ שׂ אוֹ י שֶׁ ל עָוֹ ן אֲזַי אֵ ינוֹ נִקְ רָ א בְּ שֵׁ ם אָ דָ ם כִּ י ּ ּ עִ קַ ר הָ אָ דָ ם הוא הַ דַ עַת רַ ק הוא בְּ חִ ינַת חַ יָה בִּ דְ מות ּ ּ ּ ּ ּ ּ אָ דָ ם כַּ מְ בֹאָ ר בַּ מַ אֲמָ ר ּ " כִּ י מְ רַ חֲמָ ם יְנַהֲגֵם " ) לקוטי מוהר ן ב " '- סימן ז '( ּ עַיֵן שָׁ ם . וְ הִ זְהִ ירָ ה הַ תוֹ רָ ה עַל כָּ ל ּ אֶ חָ ד שֶׁ יִרְ אֶ ה אֶ ת חֲבֵ רוֹ שֶׁ הִ תְ גַּבֵּ ר עָלָיו חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ הַ מַ שׂ אוֹ י שֶׁ ל עָוֹ ן כִּ י רַ ק זֶה נִקְ רָ א מַ שׂ אוֹ י כַּ נַ ּ ּ ּ ּ "ל, אֲזַי אָ סור לוֹ לְ הַ עְ לִ ים עַיִן רַ ק מֻטָ ל עָ לָיו לְ רַ חֵ ם עַל חֲבֵ ּ ּ רוֹ וְ לַעְ זֹר לוֹ לְ קַ יֵם עָזֹב תַ עֲזֹב עִ מוֹ כִּ י זֶה מֻטָ ל עַל כָּ ל אֶ חָ ד ּ ּ ּ ּ מִ יִשְׂ רָ אֵ ל לְ רַ חֵ ם עַל חֲבֵ רוֹ בָּ רַ חֲמָ נות הָ אֲמִ תִ ית הַ גָּדוֹ ל ּ ּ ּ מִ כָּ ל מִ ינֵי רַ חֲמָ נות דְ הַ יְנו לַעְ זֹר לוֹ לְ פָ רֵ ק מֵ עָ לָיו ּ ּ ּ הַ מַ שׂ אוֹ י הַ כָּ בֵ ד שֶׁ ל עָוֹ ן אֲשֶׁ ר אִ ּ ּ י אֶ פְ שָׁ ר לוֹ לִ שָׂ א כְּ לָל ּ ּ מַ שׂ אוֹ י כָּ בֵ ד כָּ זוֹ . כִּ י כָּ ל אֶ חָ ד מְ חֻיָב לְ הִ שְׁ תַ דֵ ל ּ ּ ּ לְ הַ שְׁ גִּיחַ עַל חֲבֵ רוֹ לְ דַ בֵּ ר עִ מוֹ בְּ יִרְ אַ ת שָׁ מַ יִם לְ הוֹ צִ יאוֹ ּ מֵ הַ מַ שׂ אוֹ י הַ כָּ בֵ ד שֶׁ ל עֲוֹ נוֹ ת שֶׁ הוא כָּ בֵ ד מִ כָּ ל ּ ּ ּ הַ מַ שָׂ אוֹ ת שֶׁ זֶה עִ קַ ּ ּ ּ ּ ר הָ רַ חֲמָ נות ּ , וְזֶהו עָזֹב תַ עֲזֹב עִ מוֹ ּ ּ ּ ... וּ מִ י שֶׁ זוֹ כֶ ה לָצֵ את מִ מַ שׂ אוֹ י הַ כָּ בֵ ד שֶׁ ל עֲוֹ נוֹ ת וְזוֹ כֶה ּ ּ ּ לְ דַ עַת , כְּ מוֹ כֵן פַ רְ נָסָ תוֹ מְ עוֹ פֶ פֶ ת לוֹ בְּ נָקֵ ל כִּ י מִ שָׁ ם ּ ּ עִ קַ ר הַ פַ רְ נָסָ ה ּ ּ . וְ כֵן לְ הֵפֶ ך חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם מִ י שֶׁ מִ תְ גַּבֵּ ּ ְ ר עָ לָיו חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם הַ מַ שׂ אוֹ י שֶׁ ל עָוֹ ן וְ אֵ ין בּ וֹ דַ עַת חַ ס ּ ּ ּ וְ שָׁ לוֹ ם אֲזַי פַ רְ נָסָ תוֹ בָּ אָ ה לוֹ בִּ כְ בֵ דות גָּדוֹ ל ובִ יגִיעָה ּ ּ ּ גְּדוֹ לָה מְ אֹד , בִּ בְ חִ ינַת : שָׁ טו הָ עָם וְ לָקְ טו ּ ּ — בִּ שְׁ טותָ א ּ , אֲזַי וְטָ חֲנו בָ רֵ חַ יִם אוֹ דָ כו בַּ מְ דֹ ּ ּ ּ כָ ה , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת כְּ בֵ דות הַ פַ רְ נָסָ ה לְ מִ י שֶׁ לֹא גֵּרֵ שׁ הָ רוחַ שְׁ טות ּ ּ ּ ּ ּ , כַּ מובָ א ּ ּ בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ שֶׁ מְ רַ מֵ ז עַל כְּ בֵ דות הַ פַ רְ נָסָ ה לְ מִ י שֶׁ אֵ ין ּ ּ ּ ּ ּ ּ בּ וֹ דַ עַת ּ .. . נִמְ צָ א שֶׁ עִ קַ ר כְּ בֵ דַ ת וְעֹל הַפַ רְ נָסָ ה הוא מֵ חֲמַ ת כְּ בֵ דַ ת ּ ּ ּ ַה ּ ּ מַ שׂ אוֹ י שֶׁ ל עֲוֹ נוֹ ת . וְזֶהו בְּ חִ ינַת כִּ י תִ רְ אֶ ה חֲמוֹ ר ּ שׂ ֹנַאֲך רֹבֵ ץ תַ חַ ת מַ שָׂ אוֹ שֶׁ כָּ בֵ ד עָלָיו הַ מַ שׂ אוֹ י שֶׁ ל ּ ּ ּ ּ ָ מָ מוֹ נוֹ ופַ רְ נָסָ תוֹ וְיֶשׁ לוֹ יִסּ ורִ ים וכְ בֵ דות גָּדוֹ ל וְזֶה ּ ּ ּ ּ נִמְ שָׁ ך רַ ק מִ מַ שׂ אוֹ י הַ כָּ בֵ ד שֶׁ ל עֲוֹ נוֹ ת ּ ּ ְ , וְזֶ ּ הו בְּ חִ ינַת שׂ נַאֲך כִּ י אֵ ין שׂ וֹ נֵא אֶ לָא זֶה שֶׁ עָבַ ר עֲבֵ רָ ה כְּ מוֹ ּ ָ שֶׁ פֵ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ . ל" וְ הִ זְהִ ירָ ה הַ תוֹ רָ ה לִ בְ לִ י לַחְ דֹל ּ ּ מֵ עֲזֹב לוֹ רַ ק צְ רִ יכִ ין לַעֲזֹב מִ לֵב מַ ה שֶׁ עָ שָׂ ה וְ לַ ּ ּ עְ זֹר לוֹ ... ) לקוטי הלכות – הלכות פריקה וטעינה ' ב- באמצע (

Segment 111
HE:
וְ שֵׁ ם אֱלֹהִ ים אֲחֵ רִ ים

Segment 112
HE:
) שמות ( יג , כג הַ שֶׁ פַ ע שֶׁ ל יִשְׂ רָ אֵ ל יוֹ רֶ דֶ ת דֶ רֶ ך הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ְ , מֵ חֲמַ ת שֶׁ מַ אֲמִ ינִים בְּ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ובוֹ טְ חִ ים בּ וֹ לְ בַ ד ְ ּ ּ ּ , ומְ כַ וְ נִים ּ ּ דַ עְ תָ ם וְ עֵינֵיהֶם רַ ק אֵ לָיו יִתְ בָּ רַ ך לְ בַ ד ְ ּ ּ , בְּ לִ י שׁ ום נְטִ יָה ּ ּ לְ צַ ד אַ חֵ ר , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם . וכְ מוֹ ־כֵן הוא יִתְ בָּ רַ ך מַ שְׁ גִּיחַ ְ ּ ּ עָ לֵינו בְּ הַ שְׁ גָּחָ ה שְׁ לֵמָ ה ּ , וְאֵ ין לְ הַ קְ לִ פָ ה שׁ ום יְנִיקָ ה ּ ּ ּ מֵ הַ שְׁ פָ עָ תֵ נו ּ ּ . אֲבָ ל הָ עַכּ ו ּ" ם וְ הָ רְ שָׁ עִ ים הַ כּ וֹ פְ רִ ים אֵ ינָם מַ אֲמִ ינִים בְּ הַ שְׁ גָּחַ ת הַ שֵׁ ּ ם יִתְ בָּ רַ ך בִּ שְׁ לֵמות ּ ְ , כִּ י אֵ ינָם מְ צַ מְ צְ מִ ין עֵינֵי דַ עְ תָ ם לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך לְ בַ ד ְ ּ ּ , וְנִתְ פַ זֵר ּ ּ הָ רְ אות שֶׁ לָהֶם לִ צְ דָ דִ ין ּ ּ , מֵ חֲמַ ת שֶׁ הוֹ לְ כִ ין אַ חַ ר דַ עְ תָ ם ּ ּ הַ חֲסֵ רָ ה הָ אֱנוֹ שִׁ ית , וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לָהֶם לְ הַ שִׂ יג אֵ יך הַ שֵׁ ם ּ ּ ְ יִתְ בָּ רַ ך ְ , שֶׁ הוא מְ רוֹ מָ ם ומְ נֻשָׂ א כָּ ל־כָּ ך ְ ּ ּ ּ , יַשְׁ גִּיחַ בְּ הַ שְׁ גָּחָ תוֹ הַ פְ רָ טִ ית עַל כָּ ל הַ שְׁ פָ לִ ים ּ ּ , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה כּ וֹ פְ רִ ים בְּ כָ ל הַ תוֹ רָ ה כֻּלָה ּ ּ ּ , רַ חֲמָ נָא לִ צְ לַן ּ , ומִ זֶה בָּ אִ ין ּ ּ כָּ ל הַ כְּ פִ ירוֹ ת וְ כָ ל הָ עֲבוֹ דוֹ ת זָרוֹ ת שֶׁ בַּ ד ּ וֹ רוֹ ת הַ קוֹ דְ מִ ין ּ , וכְ מוֹ ־כֵן כָּ ל הַ טָ עֻיוֹ ת שֶׁ ל הַ כּ וֹ פְ רִ ים שֶׁ בַּ דוֹ רוֹ ת הַ לָלו ּ ּ ּ ּ ּ ּ , וְ כָ ל זֶה מֵ חֲמַ ת שֶׁ בְּ דַ עַת הָ אָ דָ ם אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ שִׂ יגוֹ ּ יִתְ בָּ רַ ך , ְ רַ ק עַל־יְדֵ י אֱמונָה ּ . וְזֶה עִ קַ ר שְׁ לֵמות הַ דַ עַת ּ ּ ּ , לֵידַ ע שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ בִ ין ולְ הַ שִׂ יג כְּ לָל דְ רָ כָ יו ּ ּ ּ וְ הַ נְהָ גוֹ תָ יו יִתְ בָּ רַ ך , ְ וְ לִ סְ מֹך רַ ק עַל הָ אֱמונָה שֶׁ מָ סְ רו ּ ּ ּ ְ לָנו אֲבוֹ תֵ ינו וְרַ בּ וֹ תֵ ינו הַ קְ דוֹ שִׁ ים שֶׁ שִׁ בְּ רו אֶ ת גּופָ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ לְ גַמְ רֵ י , עַד שֶׁ נִגְלָה אֲלֵיהֶם הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , וְ הִ שִׂ יגו אֶ ת ּ ּ אֱמ ונָתֵ נו הַ שְׁ לֵמָ ה עַל־פִ י נְבואָ ה וְרוחַ ־הַ קֹדֶ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , וְ לֹא בְּ דַ עַת הָ אֱנוֹ שִׁ י הַחֲסֵ רָ ה . וְ הָ עַכּ ו ּ" ם וְ הַ כּ וֹ פְ רִ ים הַ נַ , ל"ּ מֵ חֲמַ ת שֶׁ אֵ ין לָהֶם אֱמונָה ּ , וְ אֵ ינָם מְ כַ וְ נִין ומְ צַ מְ צְ מִ ין ּ ּ דַ עְ תָ ם לְ הָ בִ ין ולְ הַ שְׂ כִּ יל שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ ּ ּ ּ בִ ין דְ רָ כָ יו ּ וְ הַ נְהָ גוֹ תָ יו יִתְ בָּ רַ ך , ְ עַל־יְדֵ י־זֶה אֵ ינָם יְכוֹ לִ ים לְ הַ גִּיעַ בְּ עֵינֵי דַ עְ תָ ם אֵ לָיו יִתְ בָּ רַ ך בְּ עַצְ מוֹ בֶּ אֱמֶ ת ְ ּ , רַ ק הָ רְ אות ּ שֶׁ לָהֶם נִתְ פַ זֵר לִ צְ דָ דִ ין ּ ּ ּ , כְּ מוֹ מַ מָ שׁ מִ י שֶׁ רוֹ צֶ ה לִ רְ אוֹ ת ּ

Segment 113
HE:
ּדָ בָ ר מֵ רָ חוֹ ק , וְ אֵ ינוֹ מְ כַ וֵן ומְ צַ מְ צֵם עֵינָיו לְ אוֹ תוֹ הַ דָ בָ ר ּ ּ ּ , רַ ק מִ סְ תַ כֵּ ל מִ ן הַ צַ ד ּ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה מִ תְ פַ זֵר הָ רְ אות ּ ּ ּ וְ אֵ ינוֹ יָכוֹ ל לִ רְ אוֹ ת ולְ הָ בִ יא אוֹ תוֹ הַ דָ בָ ר לְ עֵינָיו ּ ּ ; כְּ מוֹ ־כֵן מַ מָ שׁ הֵ ם מִ סְ תַ כְּ לִ ין מִ ן הַ צַ ד בְּ דַ רְ כֵי חֲקִ ירָ תָ ם ּ ּ ּ עַל־פִ י ּ ּ דַ עַת הָ אֱנוֹ שִׁ ית הַ מְ שֻׁ בֶּ שֶׁ ת , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה אֵ ינָם יְכוֹ לִ ים לְ הַ גִּיעַ בְּ עֵינֵי דַ עְ תָ ם אֵ לָיו יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , אֲשֶׁ ר דַ עְ תוֹ ּ ּ מְ רוֹ מָ ם וְ נִשְׂ גָּב מְ אֹד מִ דַ עְ תֵ נו וְלֹא מַ חְ שְׁ בוֹ תָ יו ּ ּ ּ מַ חְ שְׁ בוֹ תֵ ינו . ּ וְ עַל־כֵּן גַּם הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך אֵ י ְ ּ ן מַ מְ שִׁ יך ְ עֲלֵיהֶם הַ שְׁ גָּחָ תוֹ הַ שְׁ לֵמָ ה ּ , וְ כִ בְ יָכוֹ ל מִ תְ פַ זֶרֶ ת שֶׁ פַ ע ּ ּ הַ הַ שְׁ גָּחָ ה קֹדֶ ם שֶׁ מַ גִּיעַ אֲלֵיהֶם ּ , " כִּ י הַ בִּ יט אֶ ל עָמָ ל לֹא ּ תוכָ ל ". וְ עַל־כֵּן אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ בֶּ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ גַּם כָּ ל ּ ּ פַ רְ נָסַ ת הָ עַכּ ו ּ ּ , ם" הַ כּ ֹל מִ מֶ נ ּ ּ ו יִתְ בָּ רַ ך בְּ הַ שְׁ גָּחָ תוֹ לְ בַ ד ְ ּ , אֲבָ ל הוא יִתְ בָּ רַ ך מוֹ סֵ ר הַ שֶׁ פַ ע שֶׁ לָהֶם לְ הַ חִ יצוֹ נִים ּ ּ ְ ּ , וְ נִזוֹ נִים דֶ רֶ ך הַ שֵׁ דִ ים וְ הַ קְ לִ פוֹ ת ּ ּ ּ ּ ְ ּ , וְ הוא מִ דָ ה כְּ נֶגֶד מִ דָ ה ּ ּ ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים , וְ עַל־כֵּן אָ סור לְ הִ שְׁ תַ תֵ ף עִ מָ הֶם ּ ּ ּ ּ , מִ שׁ ו ּ ּ ם " וְ שֵׁ ם אֱלֹהִ ים אֲחֵ רִ ים לֹא תַ זְכִּ ירו ּ" , כִּ י הַ שְׁ פָ עָ תָ ם הִ יא טְ מֵ אָ ה ּ , כִּ י יוֹ רֶ דֶ ת דֶ רֶ ך הַ טֻמְ אָ ה ּ ְ ּ וְ הַ סִּ טְ רָ א־אָ חֳרָ א , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת שֵׁ ם אֱלֹהִ ים אֲחֵ רִ ים , כִּ י הַ שְׁ לֵמָ ה וְ עוֹ שִׂ ים עִ קָ ר הֵם כּ וֹ פְ רִ ים בְּ הַ שְׁ גָּחָ תוֹ ּ ּ מֵ הַ מַ שָׂ א־ ּ ּ ומַ תָ ן וְ הַ מְ לָאכָ ה ּ ּ ּ , וְ אוֹ מְ רִ ים כּ ֹחָ ם וְ עֹצֶם יָדָ ם עָ שָׂ ה לָהֶם וְ כו ', ּ שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה ּ ּ , שֵׁ ם אֱלֹהִ ים אֲחֵ רִ ים . וְ אָ נו צְ רִ יכִ ין לְ הִ תְ רַ חֵ ק מִ דַ רְ כֵיהֶם בְּ תַ כְ לִ ית ּ ּ הָ רִ חוק ּ , ולְ הַ אֲמִ ין שֶׁ כָּ ל פַ רְ נָסָ תֵ נו הוא בְּ הַ שְׁ גָּ ּ ּ ּ ּ חָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך לְ בַ ד ְ , וְ כָ ל הַ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן שֶׁ אָ נו עוֹ שִׂ ים הוא רַ ק ּ ּ ּ ּ ּ ּ לְ הַ מְ שִׁ יך אוֹ ר יָשָׁ ר וְ אוֹ ר חוֹ זֵר כְּ דֵ י לְ חַ זֵק הַ כְּ לִ י לְ קַ בֵּל ּ ְ ּ הַ שֶׁ פַ ע . וְ עַל־כֵּן אֶ צְ לֵנו אֵ ין הַ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן הָ עִ קָ ר ּ ּ ּ ּ ּ ּ , רַ ק הָ עִ קָ ר הוא הָ אֱמונָה וְהַבִּ טָ ּ ּ ּ ּ חוֹ ן , ולְ צַ מְ צֵם דַ עְ תֵ נו ּ ּ ּ ּ לְ הִ סְ תַ כֵּ ל רַ ק אֵ לָיו יִתְ בָּ רַ ך בְּ כִ וון ובְ ישֶׁ ר גָּדוֹ ל ּ ּ ּ ְ ּ , ּ שֶׁ זֶה הַ צִ מְ צום הוא בְּ חִ ינַת שֵׁ ם הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ ּ ) . לקוטי הלכות -

Segment 114
HE:
ומתן ד ' - אותיות ג ה ' ד ' ' לפי אוצר היראה - ממון ופרנסה- (א" י

Segment 115
HE:
רֵ אשִׁ ית בִּ כּ ורֵ י ּ אַ דְ מָ תְ ך ָ ) שמות ( יט , כג ּ גּוף הָ אָ דָ ם נִקְ רָ א אֲדָ מָ ה . ומִ כָּ ל דָ בָ ר שֶׁ הַ גּוף אוֹ כֵ ל ּ ּ ּ וְ נֶהֱנֶה צָ רִ יך הָ אָ דָ ם לְ הָ בִ יא מִ תְ חִ לָה הָ רֵ אשִׁ ית ּ ּ ְ וְ הַ בִּ כּ ורִ ים לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , וְזֶה בְּ חִ ינַת כְּ לַל הַ מִ צְ וֹ ת ּ ּ הַ נוֹ הֲגוֹ ת בַּ אֲכִ ילַת וַהֲנָ אַ ת יִשְׂ רָ אֵ ל , וְ כֵן כְּ לַל בִּ רְ כַּ ת ּ הַ נֶהֱנִין , וְ כֵן מַ ה שֶׁ אָ סור לְ הָ אָ דָ ם שֶׁ יאכַ ל קֹדֶ ם ּ ּ ּ שֶׁ מִ תְ פַ לֵל ּ ּ ּ , וְ כֵן כְּ לַל הַ תוֹ רָ ה וְ הַ מִ צְ וֹ ת נִקְ רָ אִ ים רֵ אשִׁ ית ּ ּ ובִ כּ ורִ ים ּ ּ , כִּ י זֶה כְּ לַל הַ תוֹ רָ ה ּ , ּ שֶׁ יָבִ יא הָ רֵ אשִׁ ית וְ הַ בִּ כּ ורִ ים מֵ אַ דְ ּ מָ תוֹ וְגופוֹ לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , וְ שֶׁ לֹא יֵהָ נֶה ּ שׁ ום הֲנָאָ ה בָּ עוֹ לָם הַ זֶה ּ ּ , כִּ י אִ ם בִּ שְׁ בִ יל הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ . וְ עַל־כֵּן כָּ ל הַ מַ עֲשִׂ ים טוֹ בִ ים שֶׁ ל הָ אָ דָ ם נִקְ רָ אִ ים ּ רֵ אשִׁ ית ובִ כּ ורִ ים ּ ּ . אַ ך בֶּ אֱמֶ ת גַּם הַ מַ עֲשִׂ ים טוֹ בִ ים שֶׁ ּ ְ ל הָ אָ דָ ם צְ רִ יכִ ין תִ קון גָּדוֹ ל קֹדֶ ם שֶׁ יִהְ יו רְ אויִים לַעֲלוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ לְ פָ נָיו יִתְ בָּ רַ ך , ְ בְּ אֹפֶ ן שֶׁ יִזְכֶּ ה הָ אָ דָ ם לְ תַ כְ לִ יתוֹ הַ נִצְ חִ י ּ ּ שֶׁ הוא הַ שָׂ גַת אֱלָקות ּ ּ ּ ; וְזֶה אִ י אֶ פְ שָׁ ר , כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י הַ צַ דִ יק־הָ אֱמֶ ת הַ גָּדוֹ ל בְּ מַ עֲלָ ּ ּ ה מְ אֹד . וְזֶה בְּ חִ ינַת : " רֵ אשִׁ ית בִּ כּ ורֵ י אַ דְ מָ תְ ך תָ בִ יא בֵּ ית ה ּ ָ ּ ' אֱלֹקֶ יך , "ָ כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים . וְזֶה שֶׁ הִ זְהִ יר אַ חַ ר־כָּ ך ְ : " לֹא תְ בַ שֵׁ ל ּ גְּדִ י בַּ חֲלֵב אִ מוֹ , " ּ שֶׁ זֶה מְ רַ מֵ ז ּ ּ , שֶׁ לֹא תִ רְ צֶ ה לְ תַ קֵ ן גְּמַ ר ּ ּ תִ קון מַ עֲשֶׂ יך הַ טוֹ ּ ּ ָ ּ ּ בִ ים עַל־יְדֵ י הַ קָ טָ ן בְּ מַ עֲלָה ּ , בִּ כְ דֵ י ּ שֶׁ לֹא יְקַ לְ קֵ ל אוֹ תָ ם יוֹ תֵ ר ) . לקוטי הלכות - הלכות בשר בחלב ה ' - אותיות י " ב י " ג ט "ו לפי אוצר היראה - יראה ועבודה- (ו" נ

Segment 116
HE:
כּ ֹל אֲשֶׁ ר דִ בֶּ ר ה ּ ' נַעֲשֶׂ ה וְ נִשְׁ מָ ע

Segment 117
HE:
) שְׁ מוֹ ת כד (ז , וְזֶהו הַ חִ לוק שֶׁ בֵּ ּ ּ ּ ין יִשְׂ רָ אֵ ל לְ עַכּ ו . ם"ּ כִּ י בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל נֶאֱמַ ר ) ּדְ בָ רִ ים ז (: כִּ י אַ תֶ ם הַ מְ עַט מִ כָּ ל הָ עַמִ ים ּ ּ , שֶׁ אַ תֶ ם ּ מַ מְ עִ יטִ ין עַצְ מְ כֶם כְּ שֶׁ אֲנִי מַ שְׁ פִ יעַ לָכֶם טוֹ בָ ה ּ ) כַּ מובָ א ּ ּ בְּ פֵ רושׁ רַ שִׁ ּ (. י" שֶׁ כְּ שֶׁ ה ' יִתְ בָּ רַ ך מֵ אִ יר עֲלֵיהֶם הֶ אָ רַ ְ ת הִ תְ נוֹ צְ צות אֱלֹקותוֹ יִתְ בָּ רַ ך אֵ ינָם רוֹ דְ פִ ים לַחְ קֹר אַ חַ ר ְ ּ ּ חֲקִ ירוֹ ת וִידִ יעוֹ ת וְחָ כְ מוֹ ת , רַ ק הֵם מִ תְ חַ זְקִ ים בָּ אֱמונָה ּ ּ וְרוֹ דְ פִ ים אַ חֲרָ יו מִ יָד בִּ בְ חִ ינַת ּ ) שִׁ יר הַ שִׁ ירִ ים א ּ (: מָ שְׁ כֵ נִי אַ חֲרֶ יך נָרוצָ ה ּ ָ , ּ שֶׁ תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ ה ' יִתְ בָּ ְ רַ ך מַ תְ חִ יל לְ מָ שְׁ כָ ם אֵ לָיו , אֲזַי תֵ כֶ ף הֵ ם רָ צִ ים אַ חֲרָ יו ּ . וכְ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ ּ ּ " רַ שִׁ י שָׁ ם : אֲנִי שָׁ מַ עְ תִ י מִ שְׁ לוחֶ יך שָׁ אַ תָ ה רוֹ צֶה ּ ּ ָ ּ ּ לְ מָ שְׁ כֵ נִי אֵ לֶיך וַאֲנִי תֵ כֶ ף רַ צְ תִ י אַ חֲרֶ יך וְ כו ּ ָ ָ ּ ּ . ' וְ תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל מַ תְ חִ ילִ ין לִ רְ ּ דֹף אַ חֲרָ יו יִתְ בָּ רַ ך אֲזַי ה ְ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך עוֹ שֶׂ ה עַצְ מוֹ כְּ מוֹ מִ י שֶׁ בּ וֹ רֵ חַ ומַ סְ תִ יר ומַ עְ לִ ים ּ ּ ּ ְ עַצְ מוֹ בִּ בְ חִ ינַת ) שָׁ ם ח (: בְּ רַ ח דוֹ דִ י וְ כו ּ ּ ', בִּ בְ חִ ינַת ) שָׁ ם (: ה פָ תַ חְ תִ י אֲנִי לְ דוֹ דִ י וְ דוֹ דִ י חָ מַ ק עָבָ ר וְ כו ּ ּ ּ . ' וְ אַ חַ ר כָּ ך ְ ְצ רִ יכִ ין לְ הַ תְ חִ יל בְּ הַ דְ רָ גָה כַּ סֵּ דֶ ר לִ רְ דֹף אַ חֲרָ יו ּ ולְ בַ קְ שׁ וֹ ולְ עָבְ דוֹ בְּ עֻבְ דוֹ ת ובְ מַ עֲשִׂ ים טוֹ בִ ים בְּ שִׂ מְ חָ ה ּ ּ ּ ּ עַד שֶׁ נִזְכֶּה לְ מָ צְ אוֹ בְּ הִ תְ גַּלות נִפְ לָא יוֹ תֵ ר וְיוֹ תֵ ר ּ ּ ּ . וְזֶהו בְּ חִ ינַת ּ ) שְׁ מוֹ ת כד : ( כּ ֹל אֲשֶׁ ר דִ בֶּ ר ה ּ ' נַ עֲשֶׂ ה וְ נִשְׁ מָ ע — שֶׁ הִ קְ דִ ימו נַעֲשֶׂ ה לְ נִשְׁ מָ ע ּ ּ . וְ לִ כְ אוֹ רָ ה אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הָ בִ ין הַ דָ בָ ר כְּ לָל אֵ יך אֶ פְ שָׁ ר לַעֲשׂ וֹ ת קֹדֶ ם ְ ּ שֶׁ יִשְׁ מְ עו ּ ּ . הָ אֱמֶ ת שֶׁ הַ תוֹ רָ ה שִׁ בְּ חָ ה אוֹ תָ ם עַל זֶה ּ שֶׁ מִ גֹּדֶ ל תְ שׁ וקָ תָ ם לַה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך הִ קְ דִ ימו ּ ּ ְ נַעֲשֶׂ ה לְ נִשְׁ מָ ע כַּ מְ בֹאָ ר בְּ דִ בְ רֵ י רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ) ל " ּ שַׁ בָּ ת פח .( גֹּדֶ ל שֶׁ בַח יִשְׂ רָ אֵ ל בָּ זֶה . אֲבָ ל אַ ף־עַל־פִ י־כֵ ן קָ שֶׁ ה הַ דָ בָ ר מְ אֹד ּ ּ אֵ יך יְצֻיַר עִ נְיָן זֶה וְ אֵ יך עוֹ לֶה עַל הַ דַ עַת לַעֲשׂ וֹ ת קֹדֶ ם ּ ְ ְ ּ ּ שֶׁ נִשְׁ מָ ע . ְ אַ ך בֶּ אֱמֶ ת בְּ הַ תוֹ רָ ה גּופָ ה מְ בֹאָ ר הָ עִ נְיָן ּ ּ ּ הֵיטֵ ב , כִּ י מְ בֹאָ ר בַּ פָ סוק שֶׁ תְ שׁ ובָ תָ ם הָ יְתָ ה כָּ ך ְ ּ ּ ּ ּ : כּ ֹל אֲשֶׁ ר דִ בֶּ ר ה ּ ' נַעֲשֶׂ ה וְ נִשְׁ מָ ע . נִמְ צָ א שֶׁ אָ מְ רו מַ ה ּ ּ ּ שֶׁ יְדַ בֵּ ר ה ' יַעֲשׂ ו וְ כו ּ ּ . ' נִמְ צָ א שֶׁ בֶּ אֱמֶ ת הֵם עוֹ שִׂ ין אַ חַ ר שֶׁ יִשְׁ מְ עו דִ ּ ּ ּ בְ רֵ י ה ', כַּ מְ בֹאָ ר בַּ פָ סוק כּ ֹל אֲשֶׁ ר דִ בֶּ ר ה ּ ּ ּ ' נַעֲשֶׂ ה וְ נִשְׁ מָ ע . ְ אַ ך לְ פִ י זֶה קָ שֶׁ ה , אִ ם כֵּן מַ ה מַ עֲלָתָ ם ּ שֶׁ הִ קְ דִ ימו נַעֲשֶׂ ה לְ נִשְׁ מָ ע הֲלֹא כְּ בָ ר הִ קְ דִ ימו לוֹ מַ ר ּ ּ ּ ּ שֶׁ יַעֲשׂ ו מַ ה שֶׁ יְדַ בֵּ ר ה ּ ּ ּ ּ ' .ל"ּ כַּ נַ ְ אַ ך בֶּ אֱמֶ ת הָ עִ נְיָ ן מְ בֹאָ ר הֵיטֵ ב עַל פִ י הַ נַ ּ ּ , ל" כִּ י זֶה

Segment 118
HE:
עִ קַ ר מַ עֲלַת קְ דֻ שַׁ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ , דְ הַ יְנו שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל אָ מְ רו ּ ּ ּ ּ שֶׁ הֵם אֵ ינָם רוֹ צִ ים לַחְ קֹר שׁ ום חֲקִ ירָ ה בְּ טַ עֲמֵ י הַ מִ צְ וֹ ת ּ ּ ובְ דַ רְ כֵי הַ שָׂ גָתוֹ וְהַ נְהָ גוֹ תָ יו יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , רַ ק כָּ ל אֲשֶׁ ר יְדַ בֵּ ר ' ה נַעֲשֶׂ ה מִ יָד תֵ כֶ ף בְּ לִ י שׁ ום שְׁ אֵ לָה וַחֲקִ ירָ ה כְּ לָל ּ ּ ּ . וְ אַ חַ ר כָּ ך ְ ' וְ נִשְׁ מָ ע ', כִּ י נִשְׁ מָ ע לְ שׁ וֹ ן הֲבָ נָה בַּ לֵב ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בְּ פֵ רושׁ רַ שִׁ ּ " י ובְ דִ בְ רֵ י רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל בְּ כַ מָ ה ּ מְ קוֹ מוֹ ת , הַ יְנו שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל אָ מְ רו שֶׁ כָּ ּ ּ ּ ל אֲשֶׁ ר יְדַ בֵּ ר ה ' יַעֲשׂ ו מִ יָד כְּ פִ י אֲשֶׁ ר יֵצֵ א מִ פִ י מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו בְּ לִ י שׁ ום ּ ּ ּ ּ ּ חֲקִ ירָ ה ושְׁ אֵ לָה אַ חַ ר שׁ ום טַ עַם כְּ לָל ּ ּ . וְ אַ חַ ר כָּ ך עַל־יְדֵ י ְ זֶה וְ נִשְׁ מָ ע , כִּ י עַל־יְדֵ י עֲשִׂ יַת הַ מִ צְ וֹ ת בֶּ אֱמֶ ת בִּ תְ מִ ימות ּ ּ ּ בְּ שִׂ מְ חָ ה זוֹ כִ ין אַ חַ ר כָּ ך לְ הַ שִׂ יג מַ ה שֶׁ מַ שִׂ יגִין ּ ּ ּ ּ ְ ... ) לקוטי הלכות - הלכות נפילת אפיים וקדושה דסידרא ד ' - אות י (ג"

Segment 119
HE:
וְ אֶ ל אֲצִ ילֵי בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל ...

Segment 120
HE:
וַיֹאכְ לו וַיִשְׁ תו ּ ּ ּ ּ ּ

Segment 121
HE:
) שמות כד ( יא , ... לִ פְ עָמִ ים יָכוֹ ל לִ בְ עֹר בְּ יוֹ תֵ ר חוץ מֵ הַ מִ דָ ה לַה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך עַל־יְדֵ י אֲכִ ילָה ושְׁ תִ יָה שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת וְ אֶ ל ּ ּ ּ ּ ְ אֲצִ ילֵי בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל לֹא שָׁ לַח יָדוֹ . מִ כְּ לָל שֶׁ הָ יו רְ אויִים ּ ּ לְ הִ שְׁ תַ לֵחַ בָּ הֶם יָד כְּ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ ּ ּ " י שָׁ ם . כִּ י וַיֶחֱזו אֶ ת ּ ּ הָ אֱלֹקִ ים וַיֹאכְ לו וַיִשְׁ תו שֶׁ ּ ּ ּ ּ ּ הִ סְ תַ כְּ לו בּ וֹ בְּ לֵב גַּס מִ תוֹ ך ְ ּ ּ ּ אֲכִ ילָה ושְׁ תִ יָה וְנִתְ לַהֲבו לַה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך חוץ מֵ הַ מִ דָ ה ּ ּ ּ ְ וְ הִ סְ תַ כְּ לו וְהֵצִ יצו חוץ מֵ הַגְּבול בְּ זֶה שֶׁ אֵ ין לָהֶם רְ שׁ ות ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת פְ גַם נָדָ ב וַאֲבִ יהוא בְּ חִ ינַת שְׁ תויֵי יַיִן ּ ּ ּ ּ ּ נִ כְ נְסו לַמִ קְ דָ שׁ שֶׁ הַ פְ גָם שֶׁ לָהֶם הָ יָה שֶׁ נִתְ לַהֲבו חוץ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ מֵ הַ שִׁ עור כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ קָ רְ בָ תָ ם לִ פְ נֵי ה ּ ּ ּ ' וַיָמֻתו ּ ּ . וְזֶהו ּ בְּ חִ ינַת פֶ ן תֹאכַ ל וְ שָׂ בָ עְ תָ וְרָ ם לְ בָ בֶ ך וְ שָׁ כַ חְ תָ אֶ ת ה ּ ּ ּ ָ ּ ' אֱלֹקֶ יך . ָ כִּ י זֶה שֶׁ נִתְ לַהֲבִ ין וב ּ ּ וֹ עֲרִ ין לַה ' יִתְ בָּ רַ ך חוץ ּ ְ מֵ הַ מִ דָ ה זֶה בְּ חִ ינַת רום לֵבָ ב וְגַסּ ות שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה ּ ּ ּ ּ יְכוֹ לִ ין לְ הִ כָּ שֵׁ ל לְ גַמְ רֵ י חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ולְ הִ תְ רַ חֵ ק מֵ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ חִ ינַת וְרָ ם לְ בָ בֶ ך וְ שָׁ כַ חְ תָ אֶ ת ה ּ ָ ְ ' אֱלֹקֶ יך . ָ וְרֹב בְּ נֵי אָ דָ ם נִכְ שָׁ לִ ין בָּ זֶה , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת עַל־פִ י רֹב הָ עִ קָ ר מַ ה ּ ּ ּשֶׁ אֵ ין הָ אָ דָ ם מִ תְ קָ רֵ ב לַה ' יִתְ בָּ רַ ך וְ אֵ ינוֹ חוֹ זֵר בִּ תְ שׁ ובָ ה ּ ְ לַה ' יִתְ בָּ רַ ך אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ הַ מְ נִיעָ ה מֵ חֲמַ ת הִ תְ גַּבְּ רות ּ ּ ּ ְ תַ אֲוַת הַ גּוף ּ ּ , אֲבָ ל גַּם זֶה הוא מְ נִיעָ ה גְּדוֹ לָה ּ ּ מִ לְ הִ תְ קָ רֵ ב לַה ' יִתְ בָּ רַ ך הַ יְנו רִ בּ וי תַ בְ עֵרַ ת הַ לֵב לַה ּ ּ ּ ּ ְ ' יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ בּ וֹ עֵר חוץ מֵ הַ מִ דָ ה ּ ּ ּ ְ . כִּ י בְּ וַדַ אי אִ ם נִתְ פֹס ּ ּ אֵ יזֶה אָ דָ ם שֶׁ הוא בִּ כְ לַל יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ לֹא נִזְרְ קָ ה בּ וֹ ּ ּ אֶ פִ יקוֹ רְ סות ומִ ינות ּ ּ ּ ּ , אִ ם נִשְׁ אַ ל אוֹ תוֹ אִ ם הוא חָ ּ פֵ ץ בִּ תְ שׁ ובָ ה לַחֲזֹר לַה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ , בְּ וַדַ אי הַ כּ ֹל יָשִׁ יבו פֶ ה ּ ּ ּ אֶ חָ ד שֶׁ רוֹ צִ ים מְ אֹד מְ אֹד לָשׁ וב לַה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ ּומִ תְ גַּעְ גְּעִ ים לָזֶה מְ אֹד מְ אֹד יָמִ ים וְ שָׁ נִים . וְגַם אִ ם נִשְׁ אַ ל אוֹ תוֹ אִ ם רוֹ צֶ ה לַעֲשׂ וֹ ת אֵ יזֶה דָ בָ ר בִּ שְׁ בִ יל ּ ' ה יִתְ בָּ רַ ך כְּ דֵ י לָשׁ וב אֵ לָיו יִתְ בָּ רַ ך כְּ גוֹ ן לִ לְ מֹד דַ ף גְּמָ רָ א ּ ְ ְ ּ אוֹ לִ תֵ ן פְ רוטָ ה לִ צְ דָ קָ ה אוֹ לֵילֵך לִ טְ בּ ֹל בְּ מִ קְ וֶה וְ כַ יוֹ צֵא ּ ְ ּ ּ ּ בָּ זֶה מִ דְ בָ רִ ים הַ מְ קַ דְ שִׁ ין אֶ ת הָ אָ דָ ם ּ ּ , ּ בְּ וַדַ אי יָשִׁ יב בְּ פֶ ה מָ לֵא הֵן כִּ י בְּ וַדַ אי אֲ ּ נִי מְ רֻ צֶ ה לַעֲשׂ וֹ ת בְּ כִ פְ לַיִם מֵ הַ נַ ּ ּ ל " ובִ לְ בַ ד שֶׁ יוֹ עִ יל לִ י כִּ י אֲנִי יוֹ דֵ עַ שֶׁ כָּ ל זֶה אֵ ינוֹ מוֹ עִ יל לִ י ּ ּ לְ פִ י עֹצֶם רִ בּ וי הַ פְ גָמִ ים וְ הַ חֲטָ אִ ים שֶׁ פָ גַמְ תִ י נֶגְדוֹ ּ ּ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך . ְ ומֵ חֲמַ ת זֶה שֶׁ נִדְ מֶ ה לוֹ שֶׁ כָּ ל זֶה לֹא יוֹ עִ י ּ ּ ל לוֹ , עַל־כֵּן אֵ ינוֹ עוֹ שֶׂ ה כְּ לָל . נִמְ צָ א שֶׁ מֵ חֲמַ ת רִ בּ וי תַ בְ עֵרַ ת ּ ּ ּ לְ בָ בוֹ מֵ חֲמַ ת שֶׁ לְ פִ י מַ ה שֶׁ מְ שַׁ עֵר בְּ לִ בֵּ ה גְּדֻ לָתוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ ּ ּ וְ אֵ יך פָ גַם נֶגְדוֹ יִתְ בָּ רַ ך אֲשֶׁ ר לְ פִ י זֶה הוא צָ רִ יך ְ ְ ְ ּ ּ ּ לְ הִ תְ קַ דֵ שׁ בִּ קְ דֻ שָׁ ה יְתֵ רָ ּ ּ ה מְ אֹד מְ אֹד ולְ סַ לֵק עַצְ מוֹ ּ ּ לְ גַמְ רֵ י מֵ הָ עוֹ לָם הַ זֶה ולְ הַ שְׁ לִ יך כָּ ל תַ אֲוֹ ּ ְ ּ ּ ת עוֹ לָם הַזֶה ּ אַ חֲרֵ י גֵּווֹ ולְ הִ תְ קַ דֵ שׁ בְּ כָ ל הַ קְ דֻ שׁ וֹ ת ולְ הִ תְ עַנוֹ ת הַ רְ בֵּ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ולְ סַ גֵּף עַצְ מוֹ בְּ כָ ל הַ סִּ גּופִ ים שֶׁ בָּ עוֹ לָם וְגַם כָּ ל זֶה אֵ ינוֹ ּ ּ מַ סְ פִ יק לוֹ לְ פִ י עֹצֶ ם חֲטָ אָ יו ּ . ּומֵ חֲמַ ת שֶׁ אֵ ינוֹ יָכוֹ ל לְ הִ תְ גַּבֵּ ר עַל גּופוֹ לַעֲשׂ וֹ ת כָּ ל אֵ לֶה ּ ּ , מֵ חֲמַ ת זֶה אֵ ינוֹ עוֹ שֶׂ ה כְּ לָל אֲפִ לו מַ ה שֶׁ יָכוֹ ל ּ ּ ּ ּ , וְיֵשׁ שֶׁ נָפְ לו כָּ ל כָּ ך ְ ּ ּ בְּ דַ עְ תָ ם עַד שֶׁ אֵ ינָם יְכוֹ לִ ים אֲפִ לו לִ לְ מֹד דַ ּ ּ ּ ּ ף גְּמָ רָ א אוֹ פֶ רֶ ק מִ שְׁ נָיוֹ ת מֵ חֲמַ ת שֶׁ יוֹ דְ עִ ים שֶׁ צְ רִ יכִ ים לַעֲשׂ וֹ ת ּ ּ ּ הַ רְ בֵּ ה מְ אֹד . ּומֵ חֲמַ ת זֶה אֵ ינָם עוֹ שִׂ ים כְּ לָל . וְ עַל זֶה כְּ בָ ר הִ זְהִ יר אוֹ תָ נו מְ אֹד שְׁ לֹמֹה הַ מֶ לֶך עָלָיו הַ שָׁ לוֹ ם ּ ְ ּ ּ אַ ל תִ צְ דַ ק הַ רְ בֵּ ה וְ אַ ל תִ רְ שַׁ ע הַ רְ ּ ּ ּ בֵּ ה כִּ י מֵ חֲמַ ת שֶׁ רוֹ צֶה לִ הְ יוֹ ת צַ דִ יק הַ רְ בֵּ ה כַּ נַ ּ ּ " ל עַל־כֵּן הוא רָ שָׁ ע הַ רְ בֵּ ה חַ ס ּ וְ שָׁ לוֹ ם כַּ נַ . ל"ּ כִּ י בֶּ אֱמֶ ת בְּ וַדַ אי הָ יָה רָ אוי שֶׁ יִהְ יֶה כָּ ך ְ ּ ּ ּ כְּ מוֹ שֶׁ בּ וֹ עֵר בְּ לִ בּ וֹ כַּ נַ ּ" ל ולְ קַ דֵ שׁ עַצְ מוֹ בְּ כָ ל הַ קְ דֻ שׁ וֹ ת ּ ּ ּ ּ וְ לַ הֲפֹך פָ נָיו מֵ הָ עוֹ לָם הַ זֶה לְ גַמְ רֵ י וְ כו ּ ּ ְ ּ ' ' ּ וְ כו וְ יוֹ תֵ ר וְיוֹ תֵ ר . אֲבָ ל אַ ף־עַל־פִ י־כֵ ן וְ כִ י מָ אן דְ לָא יָכוֹ ל לְ מֶ עֱבַ ד כּ ֹלָא ּ ּ ּ מִ צְ וָה פַ לְ גָּא מִ צְ וָה נָמֵ י לָא לִ עֲבַ ד ּ ] מי שלא יכול לעשות מצוה שלמה , חצי מצוה גם כן לא יעשה . [? וְ כִ י מִ פְ נֵי ּ שֶׁ אֵ ינוֹ יָכוֹ ל לְ הַ רְ וִיחַ כָּ ל מַ ה שֶׁ יְכוֹ לִ ין לְ הַ רְ וִיחַ ּ ּ בְּ זֶה הָ עוֹ לָם אִ ם כֵּן לֹא יַרְ וִיחַ כְּ לָל וְגַם יַפְ סִ יד חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם מַ ה שֶׁ יַפְ סִ יד רַ חֲמָ נָא לִ צְ לָן ּ ּ , רַ חֲמָ נָא לְ שֵׁ זְבָ ן , כִּ י בְּ וַדַ אי כָּ ל מַ ה שֶׁ יַעֲשֶׂ ה אֵ יזֶה דָ בָ ר שֶׁ ּ ּ ּ ּ בִּ קְ דֻ שָׁ ה בִּ שְׁ בִ יל ּ ' ה יִתְ בָּ רַ ך אֲפִ לו נְקֻ דָ ה קְ טַ נָה בְּ עָלְ מָ א בְּ וַדַ אי לֹא ּ ּ ּ ּ ּ ְ יֹאבַ ד לֶעָ תִ יד שׁ ום דָ בָ ר אֲפִ לו דִ בּ ור אֶ חָ ד בְּ תוֹ רָ ה אוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ תְ פִ לָה אוֹ פְ רוטָ ה אַ חַ ת לִ צְ דָ קָ ה וְ כַ יוֹ צֵ א בָּ זֶה ּ ּ ּ ּ ּ . וְ לֹא דַ י ּ שֶׁ זֶה לֹא יֹאבַ ד בְּ וַדַ ּ ּ אי בְּ שׁ ום אֹפֶ ן אֲפִ לו יִהְ יֶה מִ י ּ ּ ּ שֶׁ יִהְ יֶה אֲפִ לו אִ ם חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם עָבַ ר עַל כָּ ל הַ תוֹ רָ ה כֻּלָה ּ ּ ּ ּ ּ ּ כַּ מָ ה פְ עָמִ ים ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן אֵ ין הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא ּ ּ ְ ּ ּ מְ קַ פֵ חַ שְׂ כַ ר כָּ ל בְּ רִ יָה ּ ּ . וְ כָ ל מַ ה שֶׁ פָ עַל וְ עָ שָׂ ה בִּ שְׁ בִ יל ּ ּ ' ה יִתְ בָּ רַ ך דָ בָ ר גָּדוֹ ל וְדָ בָ ר קָ טָ ן לֹא יֹאבַ ד דָ בָ ר ּ ּ ְ לֶעָ תִ יד . כִּ י אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ כָּ תוב בַּ סְּ פָ רִ ים שֶׁ מִ י שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ רָ שָׁ ע הוא מוֹ סִ יף כּ ֹחַ בַּ קְ לִ פָ ה חַ ס וְשָׁ לוֹ ם עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ מַ עֲשָׂ יו הַ טוֹ בִ ים ּ , כְּ בָ ר יֵשׁ עַ ל זֶה כַּ מָ ה תֵ רוצִ ים ּ ּ ּ . כִּ י אִ ם הָ יָה כֵּן בִּ פְ שִׁ יטות כְּ בָ ר אָ בְ דָ ה הַ תִ קְ וָה שֶׁ ל כָּ ל בַּ עֲלֵי ּ ּ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ , כִּ י בְּ וַדַ אי אִ י אֶ פְ שָׁ ר שֶׁ יָשׁ וב בְּ פַ עַם אֶ חָ ד לַה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך . ְ וְ אִ ם כֵּ ן מֵ הֵיכָ ן יַתְ חִ יל לַעֲשׂ וֹ ת תְ שׁ ובָ ה כִּ י ּ ּ הֲלֹא בַּ הַ תְ חָ לָה עֲדַ יִן אֵ ינוֹ צַ דִ י ּ ק וְ אִ ם כֵּן מֵ הֵיכָ ן יִזְכֶּ ה לָשׁ וב וְ אֵ ין לְ הַ אֲרִ יך בָּ זֶה ְ ּ . וְגַם אִ ם הָ יָה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם כָּ ך ְ כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב שָׁ ם בִּ פְ שִׁ יטות אִ ם כֵּן הָ יו צְ רִ יכִ ים כָּ ל ּ ּ ּ הָ רְ שָׁ עִ ים לְ הָ מִ יר דָ תָ ם לְ גַמְ רֵ י חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ . וְ אִ ם כֵּן חַ ס



# Terumah - Chumash with Likutey Halachos
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/2/7/

Terumah
תרומה
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/2/7

Segment 1
HE:
פירושים על פרשת " תרומה "

Segment 2
HE:
מֵ אֵ ת כָּ ל אִ ישׁ אֲשֶׁ ר יִדְ בֶ נּו לִ בּ וֹ ּ ּ

Segment 3
HE:
תִ קְ חו אֶ ת תְ רומָ תִ י ּ ּ ּ ּ

Segment 4
HE:
וְ עַל־כֵּן נִסְ מָ ך פָ רָ שַׁ ת הַ דְ לָקַ ת הַ נֵרוֹ ת הַ מְ נוֹ רָ ה לַחֲנֻכַּת ּ ּ ְ ּ ּ הַ מִ שְׁ כָּ ן בְּ פָ רָ שָׁ ה זֹאת . וְ כֵן בְּ פָ רָ שַׁ ת תְ צַ ּ וֶה שֶׁ נִסְ מְ כָ ה ּ ּ מִ יָד אַ חַ ר כָּ ל מַ עֲשֵׂ ה הַ מִ שְׁ כָּ ן וְ כֵ לָיו הַ נֶאֱמַ ר בְּ פָ רָ שַׁ ת ּ ּ ּ ּ תְ רומָ ה ּ , וְ אַ חַ ר כַּ ך מַ תְ חִ יל תֵ כֶ ף בְּ מִ צְ וַת הַ דְ לָקַ ת נֵרוֹ ת ּ ְ ּ הַ מְ נוֹ רָ ה , וְ אֵ ינוֹ מְ דַ בֵּ ר עֲדַ יִן מִ שׁ ום קָ רְ בָּ נוֹ ת רַ ק מִ נֵרוֹ ת ּ ּ ּ ּ הַ מְ נוֹ רָ ה , וְ כַ מְ בֹאָ ר בַּ מִ דְ רָ שִׁ ים עִ נְיָן זֶה לְ עִ נְיַן גְּדֻ לַת ּ ּ מַ עֲשֵׂ ה הַ מְ נוֹ רָ ה וְנֵרוֹ תֶ יהָ ּ . כִּ י עִ קַ ר כְּ לַל הַ מִ שְׁ כָּ ן הָ יָה ּ ּ לְ תַ קֵ ן חֵ טְ א הָ עֵגֶל שֶׁ הוא עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ ּ ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ . ל" ּ וכְ לַל הַ מִ שְׁ כָּ ן הוא בְּ חִ ינַת צְ דָ קָ ה ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת ) שְׁ מוֹ ת כה : ( מֵ אֵ ת כָּ ל אִ ישׁ אֲשֶׁ ר יִדְ בֶ נו לִ בּ וֹ תִ קְ חו אֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ תְ רומָ תִ י ּ , כִּ י צְ דָ קָ ה מַ גְבִּ יר הָ רָ צוֹ ן דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ) עיין לקוטי מוהר ן ב " ' - סימן ד , (' כִּ י מֹשֶׁ ה רָ אָ ה גֹּדֶ ל הִ תְ גָּרות ּ הַ שָׂ טָ ן שֶׁ יֶשׁ לוֹ כּ ֹחַ כָּ ל כַּ ך לְ הִ תְ גָּרוֹ ְ ּ ּ ת בְּ הָ אָ דָ ם בְּ זֶה הָ עוֹ לָם עַד אֲשֶׁ ר אַ חַ ר שֶׁ הוֹ צִ יאָ ם מִ מִ צְ רַ יִם בְּ אוֹ תוֹ ת ּ נוֹ רָ אוֹ ת כָּ אֵ לֶה וְ קָ רַ ע לָהֶם אֶ ת הַ יָם וְ כו ּ ּ ּ ' וְ נָתַ ן לָהֶם אֶ ת הַ תוֹ רָ ה בְּ קוֹ לוֹ ת ובְ רָ קִ ים וְ כו ּ ּ ּ ' ובְ הִ תְ גַּלות אֱלֹקות נוֹ רָ א ּ ּ ּ ּ ומַ רְ עִ יד כָּ זֶה וְ כו ּ ּ ' ', ּ וְ כו וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן אַ חַ ר כָּ ל אֵ לֶה ּ ּ הִ כְ שִׁ ילָם עַל־יְדֵ י הָ עֵרֶ ב רַ ב בִּ פְ גַם עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה שֶׁ ל הָ עֵגֶל שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת שְׁ מָ ד ּ , עַל־כֵּן כְּ שֶׁ נִתְ רַ צָ ה לָהֶם ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ אַ רְ בָּ עִ ים יְמֵ י רָ צוֹ ן הָ אַ חֲרוֹ נִים מֵ אֱלול עַד יוֹ ם ּ ְ כִּ פור צִ ּ ּ ּוָה לָהֶם לַעֲשׂ וֹ ת מִ שְׁ כָּ ן , וכְ לַל הַ מִ שְׁ כָּ ן הוא ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת נִדְ בַ ת לֵב , צְ דָ קָ ה , כְּ דֵ י לְ חַ זֵק אֶ ת הָ רָ צוֹ ן ּ דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ , כִּ י בְּ הַ מִ שְׁ כָּ ן ובֵ ית הַ מִ קְ דָ שׁ הָ יו כָּ ל הַ קָ רְ בָּ נוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ בָּ או לְ רָ צוֹ ן ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) ּ וַיִקְ רָ א יט (: ִל רְ צוֹ נְכֶם תִ זְבָּ חוהו ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן מַ זְכִּ יר בַּ תְ חִ לָה תֵ כֶ ף ומִ יָד פָ רָ שַׁ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ מְ נוֹ רָ ה בְּ פָ רָ שַׁ ת תְ צַ וֶה ובְ פָ רָ שַׁ ת בְּ הַ עֲלוֹ תְ ך כַּ נַ ּ ּ ָ ּ ּ ּ , ל" כִּ י זֶה הָ עִ קָ ר שֶׁ צְ רִ יכִ ין לְ הַ גְבִּ יר הָ רָ צוֹ ן בְּ תֹקֶ ף גָּדוֹ ל כָּ ל כַּ ך ְ ּ ּ עַד שֶׁ יָאִ יר ּ לְ עוֹ לָם וְ לֹא יֻפְ סַ ק בְּ כָ ל מִ ינֵי חֹשֶׁ ך ְ שֶׁ עוֹ בְ רִ ים עַל כָּ ל אָ דָ ם כְּ פִ י מַ ה שֶׁ הוא ּ ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת ּ ּ מַ עֲשֵׂ ה הַ מְ נוֹ רָ ה ּ , בְּ חִ ינַת לְ הַ עֲלוֹ ת נֵר תָ מִ יד ּ , וְזֶה נַעֲשֶׂ ה בְּ כָ ל אָ דָ ם ובְ כָ ל זְמַ ן בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר ּ ּ , שֶׁ בְּ כָ ל מַ ה ּשֶׁ עוֹ בֵ ר עַל הָ אָ דָ ם עִ קַ ר תִ קונוֹ עַל־יְדֵ י תֹקֶ ף הָ רָ צוֹ ן ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה מַ עֲלִ ים הַ כּ ֹל מִ שְׁ מָ ד לְ רָ צוֹ ן ּ . כִּ י עִ קַ ר בְּ חִ ינַת עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה ושְׁ מָ ד הוא בְּ חִ ינַת תַ אֲוַת ּ ּ ּ ּ מָ מוֹ ן וְטִ רְ דַ ת ומְ רִ ירַ ת הַ פַ רְ נָסָ ה מַ ה שֶׁ הַ שָׂ טָ ן וְהַ בַּ עַל ּ ּ ּ ּ ּ ָדּ בָ ר מַ פִ יל אֶ ת כָּ ל אֶ חָ ד בְּ דַ עְ תוֹ לְ טִ בְ עִ יות וְרוֹ צֶה ּ ּ ּ ּ לְ הַ רְ חִ יקוֹ מֵ אֱמונַת הַ הַ שְׁ גָּחָ ה וְ הָ רָ צוֹ ן הָ עֶלְ יוֹ ן ומֵ חֲמַ ת ּ ּ זֶה דוֹ אֵ ג תָ מִ יד עַל מָ מוֹ ן ופַ רְ נָסָ ה ּ ּ ּ , מֵ חֲמַ ת שֶׁ רוֹ אֶ ה שֶׁ עַתָ ה נִתְ מַ עֲטָ ה פַ רְ נָסָ תוֹ ּ ּ , וְיֵשׁ שֶׁ יֵשׁ לוֹ מָ מוֹ ן ּ הַ רְ בֵּ ה אֲבָ ל מִ תְ אַ וֶה יוֹ תֵ ר וְיוֹ תֵ ר וְ כו ּ ּ ', וְ כָ ל זֶה נִמְ שָׁ ך מִ בְּ חִ ינַת ְ כְּ פִ ירוֹ ת בָּ רָ צוֹ ן וְ הַ שְׁ גָּחָ ה שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת שְׁ מָ ד וַעֲבוֹ דָ ה זָרָ ה , כִּ י כָּ ל הָ עֲבוֹ דוֹ ת זָרוֹ ת תְ חובִ ים בְּ מָ מוֹ ן כְּ מוֹ ּ ּ שֶׁ כָּ תוב בְּ הַ תוֹ רָ ה צִ וִיתָ צֶדֶ ק ּ ּ ּ ) ' ּ וְ כו סִ ימָ ן כג (. וְ הַ תִ קון ּ ּ ּ לָזֶה , בְּ חִ ינַת מַ עֲשֵׂ ה הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ , בְּ חִ ינַת צְ דָ קָ ה לַעֲנִיִים ּ הֲגונִים וכְ שֵׁ רִ ים בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ , כִּ י ל " ט מְ לָאכוֹ ת מִ מִ שְׁ כָּ ן ּ גָּמְ רִ ינָן , וְ כָ ל עִ סְ קֵ י הַ מַ שָׂ א ומַ תָ ן וְ הַ מְ לָאכוֹ ת כְּ לולִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ " בְּ ל ט מְ לָאכוֹ ת , וְ צָ רִ יך כָּ ל אֶ חָ ד לְ הַ רְ בּ וֹ ת בִּ צְ דָ קָ ה ְ ולְ כַ וֵן לְ הַ מְ שִׁ יך עַל עַצְ מוֹ קְ דֻ שַׁ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן שֶׁ עָשָׂ ה מֹשֶׁ ה ּ ּ ְ ּ ּ שֶׁ עֲשָׂ אוֹ בְּ תִ קונִים כָּ אֵ לֶה לְ תַ קֵ ן לְ דוֹ רוֹ ת חֵ טְ א הָ עֵגֶל ּ ּ ּ ּ שֶׁ הוא עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה בְּ חִ ינַת תַ אֲוַת מָ מוֹ ן ּ ּ , כִּ י בְּ הַ מִ שְׁ ּ כָּ ן כָּ לול כָּ ל הַ גְּוָנִין עִ לָאִ ין הַ מְ לֻבָּ שִׁ ין בְּ כֶ סֶ ף וְזָהָ ב ונְחֹשֶׁ ת ּ ּ ּ ותְ כֵ לֶת וְ אַ רְ גָּמָ ן וְ כו ּ ּ ' שֶׁ בְּ שָׁ רְ שָׁ ם הֵ ם גְּבוֹ הִ ים מְ אֹד , כִּ י הֵם עִ קַ ר גְּדֻ לַת הַ בּ וֹ רֵ א יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ מָ קוֹ ם ּ אַ חֵ ר ) סִ ימָ ן כה , ( ְ אַ ך לְ מַ טָ ה נָפְ לו מְ אֹד עַד שֶׁ רֹב ּ ּ הִ תְ רַ חֲקות בְּ נֵי הָ אָ דָ ם מֵ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך הוא עַל־יְדֵ י טִ רְ דַ ת ּ ּ ְ ּ הַ מָ מוֹ ן וְ הַ חֲפָ צִ ים , שֶׁ כֻּלָם כְּ לולִ ים בְּ כֶ סֶ ף וְזָהָ ב ונְחֹשֶׁ ת ּ ּ ּ ותְ כֵ לֶת וְ כו ּ ּ . ' ומִ י שֶׁ מְ קַ שֵׁ ר עַצְ מוֹ לְ צַ דִ יקֵ י הַ דוֹ ר ּ ּ ּ ּ ּ הָ אֲמִ תִ יִים בְּ ּ ּ חִ ינַת מֹשֶׁ ה ומַ רְ בִּ ים בִּ צְ דָ קָ ה דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ לַשָׁ מַ יִם וְ לֹא לְ הִ תְ פָ אֵ ר ּ ּ , עַל־יְדֵ י זֶה זוֹ כִ ים שֶׁ מֵ אִ יר בָּ הֶ ם ּ הֶ אָ רַ ת הָ רָ צוֹ ן , מִ בְּ חִ ינַת מֹשֶׁ ה , עַד שֶׁ יָאִ יר לָהֶם בְּ כָ ל ּ מִ ינֵי חֹשֶׁ ך לַעֲלוֹ ת מִ שָׁ ם ּ ְ . כִּ י הַ מִ שְׁ כָּ ן נַעֲשָׂ ה בִּ קְ דֻ ּ שָׁ ה כָּ זֹאת שֶׁ אֲפִ לו בְּ חֻרְ בָּ נוֹ יָגֵן ּ ּ ּ עַל יִשְׂ רָ אֵ ל בִּ בְ חִ ינַת ) שְׁ מוֹ ת לח ( אֵ לֶה פְ קודֵ י הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ ּ — מִ שְׁ כָּ ן , מִ שְׁ כָּ ן בְּ בִ נְיָנוֹ ומִ שְׁ כָּ ן בְּ חֻרְ בָּ נֵיה ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת ) בְּ מִ דְ בָּ ר כד (: מַ ה טֹבו אֹהָ לֶיך יַעֲקֹב מִ שְׁ כְּ נוֹ תֶ יך ָ ָ ּ ּ

Segment 5
HE:
יִשְׂ רָ אֵ ל , וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל אֲפִ לו כְּ שֶׁ הֵם חֲרֵ בִ ים ּ ּ ּ מְ גִנִים עַל יִשְׂ רָ אֵ ל . ובִ שְׁ בִ יל זֶה הֵ קִ ימו אֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ ּ בְּ כָ ל פַ עַם ופֵ רְ קוהו בְּ עַצְ מָ ן וְ נָסְ עו עִ מוֹ מִ מָ קוֹ ם לְ מָ קוֹ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ מִ דְ בַּ ר חֹשֶׁ ך וַאֲפֵ לָה מְ קוֹ ם נָחָ שׁ ְ שָׂ רָ ף וְ עַקְ רָ ב וְ כו ', ּ וְ אַ חַ ר כַּ ך חָ זְרו וֶהֱקִ ימוהו וְ כו ּ ּ ּ ּ ְ ', לְ הוֹ רוֹ ת לְ דוֹ רוֹ ת שֶׁ אֲפִ לו כְּ שֶׁ הַ מִ שְׁ כָּ ן יִהְ יֶה נִפְ רָ ק וְחָ רוב יָגֵן עֲלֵיהֶם ּ ּ ּ ּ , וְ אִ ם יְקַ שְׁ רו רְ צוֹ נָם תָ מִ יד בִּ קְ דֻ שַׁ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ובֵ ית הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְ כֵ לָיו , וְ הַ כּ ֹל בְּ כֹחַ הַ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת הָ עוֹ סְ קִ ים בְּ בִ נְיַן ּ ּ הַ מִ שְׁ כָּ ן בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ הַ תוֹ רָ ה אֲזַמְ רָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ) ' ּ וְ כו סִ ימָ ן רפב , ( עַל־יְדֵ י זֶה יוכְ לו לַעֲבֹר בְּ שָׁ לוֹ ם בְּ כָ ל ּ ּ הַ מִ דְ בָּ רִ יוֹ ת בְּ כָ ל מִ ינֵי חֹשֶׁ ך וְ צַ לְ מָ וֶת אֲפִ ְ ּ ּ ּ ּ לו כְּ שֶׁ עוֹ בְ רִ ים

Segment 6
HE:
חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם בִּ מְ קוֹ ם נָחָ שׁ וְשָׂ רָ ף וְ עַקְ רָ ב וְ צִ מָ אוֹ ן וְ כו ּ ּ ', שֶׁ בְּ כָ ל מְ קוֹ מוֹ ת אֵ לו בְּ הֶכְ רֵ חַ שֶׁ יַעֲבֹר בָּ הֶם הָ רוֹ צֶה ּ ּ ּ לָגֶשֶׁ ת אֶ ל הַ קֹדֶ שׁ ּ , בִּ פְ רָ ט מִ י שֶׁ נִכְ שַׁ ל כְּ בָ ר בַּ מֶ ה ּ ּ שֶׁ נִכְ שַׁ ל וְרוֹ צֶה לָשׁ וב שֶׁ ּ ּ שֶׁ יַעֲבֹר בְּ אֵ לו בְּ הֶ כְ רֵ חַ ּ ּ ּ ּ הַ מְ קוֹ מוֹ ת , בִּ בְ חִ ינַת מַ ה שֶׁ אָ מַ ר רַ בֵּ נו זַ ּ ּ " ל עַל מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ " ל " ּ בְּ הַ יְנו דְ עָ אל ּ ּ " ) ' ּ וְ כו עַיֵן בְּ הַ תוֹ רָ ה רְ צִ יצָ א ּ ּ בְּ סִ ימָ ן כז , ( ומִ כֻּלָם יַצִ ילֶנו ה ּ ּ ּ ּ ' עַל־יְדֵ י תֹקֶ ף הָ רָ צוֹ ן ּ דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ שֶׁ יִזְכֶּ ה עַל־יְדֵ י הִ תְ קַ שְׁ רות לְ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן הִ זְכִּ יר בַּ תְ חִ לָה מַ עֲשֵׂ ה הַ מְ נוֹ רָ ה אַ חַ ר מַ עֲשֵׂ ה ּ ּ ּ הַ מִ שְׁ כָּ ן כַּ נַ ּ ּ , ל" כִּ י מַ עֲשֵׂ ה הַ מְ נוֹ רָ ה וְ נֵרוֹ תֶ יהָ הֵם עִ קַ ר ּ ּ אוֹ ר הָ רָ צוֹ ן שֶׁ הָ יָה מֵ אִ יר בַּ מִ שְׁ כָּ ן ובֵ ית הַ מִ ּ ּ ּ ּ קְ דָ שׁ , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה עוֹ לִ ים מִ כָּ ל מִ ינֵי חֹשֶׁ ך שֶׁ בָּ עוֹ לָם ְ , בִּ בְ חִ ינַת כִּ י אַ תָ ה ּ תָ אִ יר נֵרִ י וְ כו ּ ּ ) . ' לקוטי הלכות – הלכות ברכות השחר ה (ה" מ – '

Segment 7
HE:
זָהָ ב וָכֶ סֶף ונְחֹשֶׁ ת ּ

Segment 8
HE:
) שמות כה (ג , ... הַ מִ שְׁ כָּ ן נִבְ נָה מִ כָּ ל הַ טוֹ ב שֶׁ נִתְ בָּ רֵ ּ ּ ּ ר מִ כָּ ל אֶ חָ ד ּ מִ יִשְׂ רָ אֵ ל , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת ּ ּ ) שָׁ ם כה (: זָהָ ב וָכֶ סֶ ף ונְחֹשֶׁ ת ּ ותְ כֵ לֶת וְ אַ רְ גָּמָ ן וְ תוֹ לַעַת שָׁ נִי וְ כו ּ ּ ', שֶׁ הֵבִ יא כָּ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד כְּ פִ י הַ נְקֻ דָ ה טוֹ בָ ה שֶׁ לוֹ ּ ּ ּ , כִּ י זָהָ ב וָכֶ סֶ ף ונְחֹשֶׁ ת ּ ותְ כֵ לֶת וְ כו ּ ּ ' הֵם בְּ חִ י נַת הַ גְּוָנִין עִ לָאִ ין ּ ) צבעים עליונים המובאים בזוהר הקדוש , ( שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת הַ טוֹ ב שֶׁ יֵשׁ ּ ּ בְּ כָ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת ּ ּ ) יְשַׁ עְ יָה מט (: יִשְׂ רָ אֵ ל אֲשֶׁ ר בְּ ך אֶ תְ פָ אָ ר ּ ָ , שֶׁ הֵם כְּ לולִ ים מִ גְּוָנִין ּ סַ גִּיאִ ין ] מצבעים רבים , [ ַה יְנו הַ נְקֻ דוֹ ת טוֹ בוֹ ת שֶׁ יֵשׁ ּ ּ ּ ּ בְּ כָ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ הֵם כְּ לולִ ים מִ גְּוָנִין סַ גִּיאִ ין ּ ּ , כִּ י יֶשׁ בְּ כָ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל נְקֻ דָ ה טוֹ בָ ה אֲפִ לו בְּ הַ פְ חותִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ בָּ הֶם מַ ה שֶׁ אֵ ין בַּ חֲבֵ רוֹ ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר ) סִ ימָ ן , ( לד וְה ' יִתְ בָּ רַ ך מִ תְ פָ אֵ ר בָּ הֶם ּ ְ . וְזֶה בְּ חִ ינַת הַ גְּוָנִין שֶׁ הָ יו בְּ בֵ ית הַ מִ קְ דָ שׁ וְ הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת זָהָ ב וָכֶ סֶ ף וְ כו ' ּ שֶׁ הֵבִ יא כָּ ל אֶ חָ ד מִ נִדְ בַ ת לִ בּ וֹ הַ טוֹ ב ּ ּ , כִּ י שָׁ ם הָ יו ּ כְּ לולִ ים כָּ ל הַ נְקֻ דוֹ ת טוֹ בוֹ ת ּ ּ ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת גְּוָנִין עִ לָאִ ין ּ שֶׁ יֵשׁ בְּ כָ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ . וְ עַל־כֵּן אַ חַ ר מַ עֲשֵׂ ה הָ עֵגֶל שֶׁ אָ ז הֻצְ רַ ך מֹשֶׁ ה לְ חַ פֵ שׂ וְ לִ מְ צֹא הַ נְקֻ דוֹ ת טוֹ בוֹ ת שֶׁ יֵשׁ ּ ּ ּ ּ ְ בְּ כָ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ , עַל־כֵּן אָ ז דַ יְקָ א נִצְ טַ וו עַל ּ ּ ּ מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ , כִּ י הַ מִ שְׁ כָּ ן נִבְ נָה מִ זֶה מִ נְקֻ דוֹ ת ּ ּ ּ ּ טוֹ בוֹ ת הַ נַ . ל"ּ וְזֶהו : ּ שְׁ חוֹ רָ ה אֲנִי — בְּ מַ עֲשֵׂ ה הָ עֵגֶל , וְ נָאוָה אֲנִי — בִּ מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ , הַ יְנו בִּ נְקֻ דוֹ ת טוֹ בוֹ ת ּ ּ שֶׁ אֲנִי מוֹ צֵ א בְּ עַצְ מִ י , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ .. . ) לקוטי הלכות - הלכות השכמת הבוקר א ' - (' ד

Segment 9
HE:
זָהָ ב וָכֶ סֶף ונְחֹשֶׁ ת ּ

Segment 10
HE:
) שמות כה (ג , וְזֶה בְּ חִ ינַת מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן שֶׁ נִצְ טַ וו אַ חַ ר מַ עֲשֵׂ ה ּ ּ ּ ּ הָ עֵגֶל , כִּ י הַ מִ שְׁ כָּ ן הוא בְּ חִ ינַת הַ קְ דֻ שָׁ ה הַ גָּבֹהַ ּ ּ ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת אַ יֵה שֶׁ זוֹ כִ ין לִ מְ צֹא ּ ּ עַל־יְדֵ י הַ בַּ קָ שָׁ ה וְ הַ חִ פושׂ ּ ּ ּ שֶׁ מְ חַ פְ שִׂ ין ומְ בַ קְ שִׁ ין בְּ עֵת שֶׁ רְ חוֹ קִ ין מִ ן הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ּ וְ הוֹ לְ כִ ין נָע וָנָד ומְ טֻלְ טָ ל ּ . כִּ י הַ מִ שְׁ כָּ ן לֹא הָ יָה לוֹ ּ קְ בִ יעות מָ קוֹ ם וְ אָ ז הָ יְתָ ה כִּ בְ יָכוֹ ל בְּ חִ ינַת הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ מְ טֻלְ טֶ לֶת וְ לֹא נוֹ דַ ע אַ יֵה מְ קוֹ ם כְּ בוֹ דוֹ ּ , רַ ק בַּ מָ קוֹ ם ּ אֲשֶׁ ר יִשְׁ כּ ֹן שָׁ ם הֶ עָ נָן שָׁ ם יַחֲנו בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל ּ . וְיֵשׁ אֲשֶׁ ר יִהְ יֶה שָׁ ם הֶ עָ נָן וְ כו ', ּ כִּ י אִ לְ מָ לֵא לֹא חָ טְ או יִשְׂ רָ אֵ ל הָ יו ּ ּ נִכְ נָסִ ין לְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל מִ יָד שֶׁ שָׁ ם עִ קַ ר קְ בִ יעו ּ ּ ּ ּ ת מְ קוֹ ם קְ דֻ שָׁ תוֹ וְ שָׁ ם עִ קַ ר הִ תְ גַּלות כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ ּ , כִּ י שָׁ ם כָּ ל הָ עֲשָׂ רָ ה קְ דֻ שׁ וֹ ת שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת עֲשָׂ רָ ה מַ אֲמָ רוֹ ת שֶׁ בָּ הֶם ּ בָּ רָ א הָ עוֹ לָם בִּ שְׁ בִ יל כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ , ְ אַ ך עַל־יְדֵ י שֶׁ חָ טְ או בָּ עֵגֶל שֶׁ הוא עֲבוֹ דָ ּ ּ ה זָרָ ה , שֶׁ הוא מְ קוֹ מוֹ ת ּ הַ מְ טֻנָפִ ים ּ , וְ נָפְ לו מְ אֹד וְ נִתְ רַ חֲקו מִ כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ מְ אֹד , עַל־כֵּן הָ יָה תִ קונָם עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינָה הַ נַ ּ ּ ּ ּ , ל" עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת אַ יֵה כַּ נַ ּ ּ , ל" שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה מְ חַ יִין אֶ ת עַצְ מָ ן אֲפִ לו ּ ּ ּ אִ ם נוֹ פְ לִ ין לַעֲבוֹ דָ ה זָרָ ה , שֶׁ הוא מְ קוֹ מוֹ ת הַ מְ טֻנָפִ ים ּ ּ . ל"ּ כַּ נַ וְזֶה בְּ חִ ינַת מְ לֶאכֶת הַ מִ שְׁ כָּ ן שֶׁ צִ וָה ה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ שֶׁ יִבְ נו מִ שְׁ כָּ ן מִ כֶּ סֶ ף וְזָהָ ב ונְחֹשֶׁ ת ושְׁ אָ ר חֲפָ צִ ים שֶׁ ל ּ ּ ּ ּ חֹל , אֲשֶׁ ר עַל־יְדֵ י רִ בּ וי הַ כֶּסֶ ף וְ הַזָהָ ב עָ שׂ ו אֶ ּ ּ ּ ת הָ עֵגֶל , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " וְ דִ י זָהָ ב " כְּ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ " י שָׁ ם . ּ וְ צִ וָה עֲלֵיהֶם ה ' יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ בַּ מֶ ה שֶׁ קִ לְ קְ לו בּ וֹ יִתְ תַ קְ נו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ וְ שֶׁ יְחַ פְ שׂ ו וִ יבַ קְ שׁ ו הַ קְ דֻ שָׁ ה שָׁ ם דַ יְקָ א וְ כָ ל אִ ישׁ יְבַ קֵ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ וִיחַ פֵ שׂ אִ ם נִמְ צְ או ּ ּ אֶ צְ לוֹ כֶּ סֶ ף וְזָהָ ב וְ כו ' ּ וְיָבִ יא אוֹ תוֹ לִ מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן וְעַל־יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א בָּ נו אֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ ּ ּ שֶׁ הָ לַך עִ מָ הֶם מִ מָ קוֹ ם לְ מָ קוֹ ם ּ ּ ְ . ּובְ כָ ל מָ קוֹ ם שֶׁ עָמַ ד שָׁ ם , קָ נָה קְ דֻ שָׁ ה גָּבֹהַ שָׁ ם ּ ּ , וְ הָ יו נוֹ הֲגִים שָׁ ם כָּ ל הַ דִ ינִ ּ ּ ים הַ נוֹ הֲגִים בְּ בֵ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ ּ . וְזָר הָ יָה אָ סור לִ כָּ נֵס לְ מָ קוֹ ם ּ שֶׁ עָמַ ד שָׁ ם הַ מִ שְׁ כָּ ן וְ כָ ל הַ דִ ינִים ּ ּ . וְ אַ חַ ר־כָּ ך כְּ שֶׁ פָ רְ קו ּ ּ ְ אֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן מִ שָׁ ם הָ יו מֻתָ רִ ים כָּ ל הַ זָרִ ים וַאֲפִ לו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ טְ מֵ אִ ים לִ כָּ נֵס לְ שָׁ ם , כִּ י זֹאת הַ קְ ּ דֻ שָׁ ה הוא בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ ּ אַ יֵה , בְּ חִ ינַת אַ יֵה מְ קוֹ ם כְּ בוֹ דוֹ ּ , כִּ י הוא קְ דֻ שָׁ ה גָּבֹהַ ּ ּ ּ וְ נֶעְ לֶמֶ ת מְ אֹד עַד שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לֵידַ ע מְ קוֹ מוֹ אַ יֵה ּ , רַ ק בְּ מָ קוֹ ם שֶׁ זוֹ כִ ין לְ מָ צְ אוֹ כְּ פִ י הַ בַּ קָ שָׁ ה וְ הַ חִ פושׂ ּ ּ ּ ּ , שָׁ ם זוֹ כִ ין שֶׁ יִתְ גַּלֶ ּ ּ ה קְ דֻ שָׁ תוֹ ּ . וְעַל־כֵּן לֹא הָ יָה לְ הַ מִ שְׁ כָּן ּ מָ קוֹ ם קָ בועַ ּ , כִּ י הוא בִּ בְ חִ ינַת אַ יֵה מְ קוֹ ם כְּ בוֹ דוֹ כַּ נַ ּ ּ ּ . ל" וְ עַל־כֵּן נִבְ נָה הַ מִ שְׁ כָּ ן מִ כֶּסֶ ף וְזָהָ ב ושְׁ אָ ר חֲפָ צִ ים שֶׁ הֵם ּ ּ עִ סְ קֵ י חֹל וְכַ נַ . ל"ּ וְעַל־כֵּן ל " ט מְ לָאכוֹ ת שֶׁ בָּ הֶם כְּ לולִ ים ּ כָּ ל הַ מַ שָׂ א ומַ תָ ן וְ הָ עֲסָ קִ ים ּ ּ ּ ּ , ּ מִ מִ שְׁ כָּ ן גַּמְ רִ ינָן , כִּ י קְ דֻ שַׁ ת ּ הַ מִ שְׁ כָּ ן הוא בְּ חִ ינַת הַ קְ דֻ שָׁ ה הַ גָּבֹהַ שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ ּ ּ אַ יֵה , שֶׁ זֹאת הַ קְ דֻ שָׁ ה נֶעְ לֶמֶ ת בְּ מַ שָׂ א ומַ תָ ן וְ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ ט " מְ לָאכוֹ ת בְּ כֶ סֶ ף וְזָהָ ב ו ּ שְׁ אָ ר חֲפָ צִ ים כַּ נַ . ) ל"ּ לקוטי הלכות - הלכות גביות חוב מהיתומים ג ' - (' ז

Segment 11
HE:
ותְ כֵלֶת וְ אַ רְ גָמָ ן ּ ּ

Segment 12
HE:
) שמות כה (ד , עַ ל־כֵּ ן אַ חַ ר מַ עֲשֵׂ ה הָ עֵגֶל נִצְ טַ וו עַ ל מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ ּ , כִּ י הַ דָ בָ ר תָ מוהַ מְ אֹד ּ ּ ּ ּ : אֵ יך בָּ או יִשְׂ רָ אֵ ל לִ ידֵ י עָ ווֹ ן ּ ְ זֶה אַ חַ ר קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה שֶׁ זָכו אָ ז לְ מַ דְ רֵ גָה גָּבֹהַ וְ עֶלְ יוֹ נָה ּ ּ ּ ּ

Segment 13
HE:
מְ אֹד מְ אֹד , לְ הַ שָׂ גַת נְבואָ ה פָ נִים בְּ פָ נִים וְ כו ּ ּ ּ ּ ', וְ אֵ יך ְ יָבוֹ או אַ חַ ר־כָּ ך לִ ידֵ י חֵ טְ א כָּ זֶה ְ ּ , אַ ך הוא עַ ל־פִ י ּ ּ ְ , ל"ּ הַ נַ כִּ י בְּ כָ ל פַ עַם שֶׁ צְ רִ יכִ ין לַעֲלוֹ ּ ּ ת מִ דַ רְ גָּא לְ דַ רְ גָּא ּ הַ מְ דַ מֶ ה שֶׁ הֵ ם הַ קְ לִ פוֹ ת וְ כו מִ תְ גַּבֵּ ר מֵ חָ דָ שׁ ּ ּ ּ ּ ' וְ לִ פְ עָ מִ ים כְּ שֶׁ אֵ ין הָ אָ דָ ם זוֹ כֶ ה לְ הִ תְ גַּבֵּ ר לְ שַׁ בֵּר מֵ חָ דָ שׁ כָּ ל הַ קְ לִ פוֹ ת וְ הַ דִ מְ יוֹ נוֹ ת וְ כו ּ ּ ּ ּ ' יוכַ ל לִ פֹל מְ אֹד ּ ּ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם בְּ עֵת שֶׁ צָ רִ יך לַעֲל ְ ּ וֹ ת לַמַ דְ רֵ גָה הַ שְׁ נִיָה ּ ּ ּ . וְ עַ ל־כֵּ ן אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" אַ ל תַ אֲמִ ין בְּ עַ צְ מְ ך עַד ָ ּ יוֹ ם מוֹ תְ ך וְ כו ּ ָ . ' ומִ זֶה נִמְ שַׁ ך שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל בָּ או לִ ידֵ י ּ ּ ּ ְ ּ מִ כְ שׁ וֹ ל זֶה בְּ סוֹ ף הָ אַ רְ בָּ עִ ים יוֹ ם שֶׁ הָ יו צְ רִ יכִ ין לַעֲלוֹ ת ּ לְ מַ דְ רֵ גָה גָּבֹהַ ּ יוֹ תֵ ר וְ יוֹ תֵ ר וְ לֹא הִ שְׁ תַ דְ לו לְ שַׁ בֵּ ר ּ ּ ּ הַ מְ דַ מֶ ה עַ ד שֶׁ נִכְ שְׁ לו אֶ ת הַ כּ ֹחַ מֵ חָ דָ שׁ ּ ּ ּ . וְ אָ ז כְּ שֶׁ נִתְ רַ צָ ה ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך לְ מֹשֶׁ ה צִ וָהו עַ ל מְ לֶאכֶ ת ּ ּ ְ ּ הַ מִ שְׁ כָּ ן , דְ הַ יְנו שֶׁ גִּ לָה ה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך לְ מֹשֶׁ ה הָ עֵצָ ה אֵ יך ְ ְ לִ זְכּ וֹ ת לְ שַׁ בֵּ ר הַ קְ לִ פוֹ ת וְ הַ דִ מְ יוֹ נוֹ ת שֶׁ בְּ כָ ל מַ דְ רֵ גָה ּ ּ ּ ומַ דְ רֵ גָה שֶׁ הוא עַ ל־יְדֵ י מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ ּ , שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת צְ דָ קָ ה נִדְ בַ ת לֵב , שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה מְ אִ ירִ ין הַ גְּוָנִין עִ לָאִ ין שֶׁ יֵשׁ בְּ כֶ סֶ ף וְ זָהָ ב וְ כו ּ ּ ּ ', שֶׁ זֶהו עִ קַ ר בְּ חִ ּ ּ ּ ינַת מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ , שֶׁ שָׁ ם הָ יו מְ אִ ירִ ין כָּ ל הַ גְּוָנִין ּ ּ ּ הַ קְ דוֹ שִׁ ים , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת שְׁ לֹשָׁ ה עָ שָׂ ר דְ בָ רִ ים ּ ּ ּ שֶׁ נֶאֶ מְ רו בִּ מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן שֶׁ הֵ ם ּ ּ ּ : זָהָ ב וָכֶ סֶ ף ונְחֹשֶׁ ת ּ ותְ כֵ לֶת וְ אַ רְ גָּמָ ן וְ כו ּ ּ ', שֶׁ הֵ ם כְּ לָלִ יות כָּ ּ ּ ל הַ גְּוָנִין ּ הַ קְ דוֹ שִׁ ים , שֶׁ כֻּלָם הָ יו מְ אִ ירִ ין עַ ל־יְדֵ י מְ לֶאכֶ ת ּ ּ הַ מִ שְׁ כָּ ן עַ ל־יְדֵ י הַ צְ דָ קָ ה וְ נִדְ בַ ת לֵב שֶׁ ל כָּ ל אֶ חָ ד ּ ּ ּ מִ יִשְׂ רָ אֵ ל . וְ עַ ל־יְדֵ י זֶה זוֹ כִ ין לְ שַׁ בֵּ ר הַ קְ לִ פוֹ ת שֶׁ בְּ כָ ל ּ ּ דַ רְ גָּא וְ דַ רְ גָּא וְ עַ ל־כֵּ ן הָ יָה הַ מִ ּ ּ שְׁ כָּ ן הוֹ לֵך עִ מָ הֶם ּ ְ בַּ מִ דְ בָּ ר מִ מָ קוֹ ם לְ מָ קוֹ ם ּ ּ , כִּ י בְּ כָ ל פַ עַם הָ יו צְ רִ יכִ ין ּ ּ לְ טַ הֵ ר מָ קוֹ ם חָ דָ שׁ מִ קְ לִ פוֹ ת כְּ פִ י הַ מַ דְ רֵ גָה שֶׁ הָ יו ּ ּ ּ ּ צְ רִ יכִ ים לַעֲלוֹ ת בְּ כָ ל פַ עַם ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת מַ סְ עֵי בְּ נֵי ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל בַּ מִ דְ בָּ ר אַ רְ בָּ ּ עִ ים שָׁ נָה , כִּ י בְּ אֵ לו הַ מַ סָּ עוֹ ת ּ ּ ּ שֶׁ ל יִשְׂ רָ אֵ ל כְּ לולִ ים כָּ ל הָ עֲלִ יוֹ ת שֶׁ ל כָּ ל יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ כָ ל ּ ּ הַ דוֹ רוֹ ת מִ דַ רְ גָּא לְ דַ רְ גָּא שֶׁ בְּ כָ ל עֲלִ יָה וַעֲלִ יָה שֶׁ בְּ כָ ל ּ ּ ּ ּ דַ רְ גָּא צְ רִ יכִ ין לְ גַלוֹ ת הַ גְּוָנִין שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה מְ טַ הֲרִ י ּ ּ ן אֶ ת הַ מָ קוֹ ם וְ הַ מַ דְ רֵ גָה מִ ן הַ קְ לִ פוֹ ת וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ', שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת ּ ּ הֲקָ מַ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן שֶׁ הָ יו מְ קִ ימִ ין אוֹ תוֹ בְּ כָ ל פַ עַם בְּ כָ ל ּ ּ ּ מַ סָּ ע ומַ סָּ ע כְּ דֵ י לְ הָ אִ יר הַ גְּוָנִין עִ לָאִ ין שֶׁ הָ יו מְ אִ ירִ ין ּ ּ ּ ּ בַּ מִ שְׁ כָּ ן , שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה מְ טַ הֲרִ ין כָּ ל הַ מַ דְ רֵ גוֹ ת שֶׁ זֶהו ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת מַ סְ עֵי בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל כַּ נַ :ל"ּ וְ עַ ל־כֵּ ן כָּ ל הַ מַ שָׂ א ומַ תָ ן שֶׁ עוֹ שִׂ ין בִּ קְ דֻ שָׁ ה הוא ּ ּ ּ ּ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תַ ב רַ בֵּ נו זַ ּ ּ ל " ) בְּ לִ קוטֵ י תִ נְיָנָא סִ ימָ ן ד ּ ּ ּ , ( כִּ י כְּ שֶׁ עוֹ שִׂ ין מַ שָׂ א ומַ תָ ן ּ ּ ּ בִּ קְ דֻ שָׁ ה אֲזַי מְ אִ ירִ ין הַ גְּוָנִין בְּ הַ מָ מוֹ ן שֶׁ ל הַ מַ שָׂ א ּ ּ ּ ּ ומַ תָ ן שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן שֶׁ שָׁ ם הָ יו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ מְ אִ ירִ ין הַ גְּוָנִין שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה מַ כְ נִיעִ ין ומְ שַׁ בְּ רִ ין ּ הַ מְ נִיעוֹ ת וְ הַ דִ מְ יוֹ נוֹ ּ ּ ת שֶׁ בְּ כָ ל מַ דְ רֵ גָה ומַ דְ רֵ גָה וְ כו ּ ּ ' . ל"ּ כַּ נַ שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת טוֹ ב תוֹ רָ ה עִ ם דֶ רֶ ך אֶ רֶ ץ וְ כו ּ ּ ְ ּ ּ ּ ' . ) ל"ּ כַּ נַ לקוטי הלכות - הלכות גביית חוב מקרקעות והלכות אפותיקי ג ' - (' ו וְ עָשׂ ו לִ י מִ קְ דָ שׁ ּ ּ

Segment 14
HE:
וְזֶה בְּ חִ ינַת הַ מִ שְׁ כָּ ן שֶׁ ּ הֵ קִ ים מֹשֶׁ ה בַּ מִ דְ בָּ ר ּ . כִּ י עִ קַ ר ּ הַ תִ קון הוא בְּ בֵ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ שֶׁ שָׁ ם עִ קַ ר הַ מָ קוֹ ם הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ מְ סֻגָּל לָזֶה לְ גַלוֹ ת מַ לְ כותוֹ לְ כָ ל בָּ אֵ י עוֹ לָם ּ ּ , ּובִ שְׁ בִ יל זֶה נִתְ אַ וָה מֹשֶׁ ה כָּ ל כָּ ך לָבוֹ א לְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל וְ כו ּ ּ ְ ' ּ כַּ יָ ּ דועַ . וְ אִ ם לֹא הָ יו מְ קַ לְ קְ לִ ים בְּ חֵ טְ א הָ עֵגֶל ומְ רַ גְּלִ ים ּ ּ וְ לִ בְ נוֹ ת לְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל לִ כְ נֹס מוכָ נִים הָ יו ּ ּ הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ תֵ כֶף כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ ּ ּ , ל" אֲבָ ל מֵ חֲמַ ת רִ בּ וי קִ לְ קולָם נִתְ עַכְּ בו ּ ּ ּ . אֲבָ ל ה ' יִתְ בָּ רַ ך ְ חָ מַ ל עֲלֵיהֶם וְ צִ וָה לָהֶם לִ בְ נוֹ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן בַּ מִ דְ בָּ ר שֶׁ נִבְ נָה ּ ּ ּ ּ קְ דֻ שַׁ ת לְ הַ מְ שִׁ יך שֶׁ יוכְ לו כָּ זֹאת בִּ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ְ ּ ּ ּ הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ גַּם בַּ מִ דְ בָּ ר ּ ּ ּ , לְ הַ כְ נִיעַ שָׁ ם בְּ חִ ינַת נָחָ שׁ שָׂ רָ ף וְ עַקְ רָ ב וְ צִ מָ אוֹ ן וְ כו ּ ּ .' וְ עִ קַ ר קְ ּ דֻ שַׁ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ ּ ּ , הוא שֶׁ עַל־יְדֵ י בִּ נְיַן הַ מִ שְׁ כָּ ן וְ כֵ לָיו נִמְ שַׁ ך תִ קון כָּ זֶה ּ ּ ּ ּ ּ ְ שֶׁ כָּ ל מִ י שֶׁ יֶשׁ לוֹ חֵ לֶק בְּ בִ נְיַן הַ מִ שְׁ כָּ ן עַל־יְדֵ י נִדְ בַ ת ּ ּ לִ בּ וֹ הַ טוֹ ב שֶׁ מְ סַ יֵעַ בְּ בִ נְיָנוֹ בְּ גו ּ ּ ּ ּ פוֹ ובְ מָ מוֹ נוֹ ובִ רְ צוֹ נוֹ ּ ּ ותְ שׁ וקָ תוֹ הַ טוֹ ב ּ ּ ּ , עַל־יְדֵ י זֶה כָּ ל דְ בַ ר מִ צְ וָה וקְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ וְ כָ ל נְקֻ דָ ה ונְקֻ דָ ה טוֹ בָ ה שֶׁ הוא חוֹ טֵ ף מִ תוֹ ך כָּ ל ְ ּ ּ ּ ּ ּ הַ בִּ לְ בּ ולִ ים וְ הַ מְ נִיעוֹ ת מִ תוֹ ך תֹקֶ ף תַ בְ עֵרַ ת הָ אֵ שׁ ּ ּ ּ ְ ּ ּ שֶׁ בְּ זֶה הָ עוֹ לָם וְ כו ', ּ ַה כּ ֹל יָכוֹ ל לְ הַ כְ נִיס לְ תוֹ ך מָ קוֹ ם ְ בְּ חִ ינַת שֶׁ הוא הַ מִ שְׁ כָּ ן שֶׁ הוא הַזֶה הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הָ אֹהֶל מוֹ עֵד ּ ּ ּ , ּ שֶׁ לְ שָׁ ם מִ תְ אַ סְּ פִ ין כָּ ל יִשְׂ רָ אֵ ל ולְ שָׁ ם מִ תְ כַּ נְסִ ין כָּ ל נְקֻ דוֹ ת ּ ּ ּ טוֹ בוֹ ת שֶׁ ל כָּ ל קְ דֻ שׁ וֹ ּ ת יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ חוֹ טֵ ף כָּ ל אֶ חָ ד בְּ כָ ל יוֹ ם ובְ כָ ל עֵת ּ , עַד שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה יֵשׁ כּ ֹחַ לְ כָ ל אֶ חָ ד לִ שָׁ אֵ ר עַל עָמְ דוֹ בִּ קְ דֻ שַׁ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ולְ הִ תְ חַ זֵק בְּ כָ ל פַ עַם ּ ּ ּ ּ ּ לָשׁ וב מִ מַ חֲשָׁ בוֹ ת רָ עוֹ ת וְ כו ּ ּ ּ ', ולְ צַ מְ צֵם הַ הִ תְ לַהֲבות ּ ּ שֶׁ כָּ ל זֶה הִ יא בְּ חִ ינַת תִ קון הַ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ּ ּ ּ . וְ אָ ז אֲפִ לו אִ ם נַעֲשֶׂ ה עִ מוֹ כְּ מוֹ שֶׁ נַעֲשֶׂ ה שֶׁ מִ תְ גַּבְּ רִ ין ּ ּ ּ ּ ּ עָ לָיו בְּ כָ ל פַ עַם כְּ מוֹ שֶׁ מִ תְ גַּבְּ רִ ין ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן מַ ה ּ שֶׁ חָ טַ ף טוֹ ב מִ קֹדֶ ם כְּ בָ ר הוא נִכְ נַס וְ נִגְנַז בְּ מָ קוֹ ם קָ דוֹ שׁ ּ ּ ּ וְ נ וֹ רָ א מְ אֹד בְּ הַ מִ שְׁ כָּ ן ובֵ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ ּ ּ , וְ נִצְ טָ רֵ ף וְ נִכְ לַל זֶה הַ טוֹ ב עִ ם כָּ ל הַ נְקֻ דוֹ ת שֶׁ ל כָּ ל יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ מִ תְ כַּ נְסִ ין ּ ּ ּ ּ ּ לְ שָׁ ם , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה אֵ ין כּ ֹחַ לְ שׁ ום סִ טְ רָ א אָ חֳרָ א ּ לְ קַ לְ קֵ ל אֶ ת הַ תִ קון הַזֶה שֶׁ כְּ בָ ר נַעֲשָׂ ה ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י נְקֻ דוֹ תָ יו ּ הַ טוֹ בִ ים שֶׁ נִכְ לְ לו בְּ תוֹ ך קְ דֻ שַׁ ת כְּ לַל יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ תוֹ ך ְ ְ ּ ּ ּ ּ הַ מִ שְׁ כָּ ן שֶׁ הוא אוֹ צַ ר בֵּ ית ה ּ ּ ' ּ שֶׁ שָׁ ם אֵ ין שׁ וֹ לְ טִ ין יְדֵ י זָרִ ים . וְ הַ כּ ֹל עוֹ לֶה לַה ' לְ מָ קוֹ ם שֶׁ עוֹ לֶה , עַד שֶׁ בְּ כֹחַ זֶה יָכוֹ ל לְ הַ תְ חִ יל בְּ כָ ל פַ ּ עַם כָּ ל יְמֵ י חַ יָיו עַד שֶׁ יָשׁ וב אֶ ל ּ ּ ּ ', ה בִּ בְ חִ ינַת ה ' מָ עוֹ ן אַ תָ ה הָ יִיתָ לָנו בְּ דוֹ ר וָדוֹ ר וְ כו ּ ּ ּ ּ ', שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ מִ שְׁ כָּ ן ובֵ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ , עַל־יְדֵ י זֶה תָ שֵׁ ב אֱנוֹ שׁ עַד דַ כָּ א ּ ּ , עַד דִ כְ דוכָ ה שֶׁ ל נֶפֶ שׁ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ כָּל אֶ חָ ד יָכוֹ ל לָשׁ וב לַה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך אֲפִ לו בְּ דִ כְ דוכָ ה שֶׁ ל ּ ּ ּ ּ ּ ְ נֶפֶ שׁ בְּ גַשְׁ מִ יות וְרוחָ נִיות ּ ּ ּ ּ ּ : וַאֲפִ לו עַתָ ה בְּ גָלותֵ נו הָ אָ רֹך הַ מַ ר ּ ְ ּ ּ ּ ּ ּ , כָּ ל חִ יותֵ נו וְ קִ יומֵ נו ּ ּ ּ ּ ּ ּ

Segment 15
HE:
הוא עַל־יְדֵ י בָּ תֵ י כְ נֵסִ יוֹ ת ובָ תֵ י מִ דְ רָ שׁ וֹ ת שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ ּ ְק דֻ שַׁ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ובֵ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ בְּ חִ ינַת מִ קְ דָ שׁ מְ עַט ּ ּ ּ ּ ּ ּ כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ) ל " ּ מְ גִלָה כט :(. כִּ י זֶה עִ קַ ר סוֹ ד ּ בִּ נְיַן הַ מִ שְׁ כָּ ן שֶׁ מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו רָ אָ ה עֹצֶם הִ תְ גַּבְּ רות הַבַּ עַל ּ ּ ּ ּ ּדָ בָ ר וְ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א , שֶׁ אַ חַ ר מַ תַ ן תוֹ רָ ה בְּ הִ תְ גַּלות ּ ּ ּ ּ אֱלֹקות כָּ זֶה קִ לְ קְ לו כָּ ל כָּ ך ְ ּ ּ , עַל־כֵּן עָ שָׂ ה תִ קון לְ דוֹ רוֹ ת ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י בִּ נְיַן הַ מִ שְׁ כָּ ן בַּ מִ דְ בָּ ר שֶׁ בָּ זֶה הִ מְ שִׁ יך תִ קון ּ ּ ּ ּ ּ ְ שְׁ תֵ י פְ עָמִ ים שֶׁ אֲפִ לו כְּ שֶׁ יֵחָ רֵ ב הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ ּ לְ הַ מְ שִׁ יך קְ דֻ שַׁ ת י־כֵן יִהְ יֶה לָנו כּ ֹחַ ּ ְ ּ הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ אֲפִ לו בְּ חוץ־לָאָ רֶ ץ בְּ אַ רְ צוֹ ת צָ פוֹ ן ּ ּ ּ ּ ּ בִּ מְ קוֹ מוֹ ת הָ רְ חוֹ קִ ים מֵ ה ' יִתְ בָּ רַ ך מְ אֹד ְ , גַּם שָׁ ם נוכַ ל ּ עַל־יְדֵ י הַ בָּ תֵ י לְ הַ מְ שִׁ יך קְ דֻ שַׁ ת הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ ּ ּ ְ כְ נֵסִ יוֹ ת ּ ובָ תֵ י מִ דְ רָ שׁ וֹ ת שֶׁ מִ תְ כַּ נְסִ ין שָׁ ם וְ עוֹ סְ קִ ין ּ ּ ּ ּ בְּ תוֹ רָ ה ותְ פִ לָה וְ כו ּ ּ ּ .' כִּ י כָּ ל הַ בָּ תֵ י כְ נֵסִ יוֹ ת ובָ תֵ י מִ דְ רָ שׁ וֹ ת שֶׁ לָנו ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ חוץ־לָאָ רֶ ץ הֵם בִּ בְ חִ ינַת קְ דֻ שַׁ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן שֶׁ בַּ מִ דְ בָּ ר ּ ּ ּ ּ . ּובִ שְׁ בִ יל זֶה נִקְ רָ א מִ שְׁ כָּ ן לְ שׁ וֹ ן הַ מְ שָׁ כָ ה , בְּ חִ ינַת מָ שְׁ כֵ נִי וְ כו ) ' ּ שְׁ מוֹ ת רַ בָּ ה לא , ( הַ יְנו שֶׁ עַל־יְדֵ י קְ דֻ שַׁ ת ּ ּ הַ מִ שְׁ כָּ ן שֶׁ נִבְ נָה בַּ מִ דְ בָּ ר וְ אָ נו קוֹ רִ ין אֵ לו הַ פָ רָ שִׁ יוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ בַּ תוֹ רָ ה , עַל־יְדֵ י זֶה יֶשׁ לָנו כּ ֹחַ לְ הַ מְ שִׁ יך קְ דֻ שַׁ ת ּ ְ ּ הַ בֵּ ית־הַ מִ ּ קְ דָ שׁ גַּם בַּ גָּלות הַ זֶה בְּ חוץ־לָאָ רֶ ץ כְּ מוֹ ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י שֶׁ הִ מְ שִׁ יך מֹשֶׁ ה קְ דֻ שַׁ ת הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ ּ ְ הַ מִ שְׁ כָּ ן שֶׁ בַּ מִ דְ בָּ ר ּ ּ . וְ עַל־כֵּן בֶּ אֱמֶ ת עִ קַ ר הַ כּ ֹחַ לָזֶה הוא עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת ּ ּ מֹשֶׁ ה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת שֶׁ ּ ּ ּצְ רִ יכִ ין לָבוֹ א אֲלֵיהֶם ולְ הִ תְ קַ שֵׁ ר לְ הַ קִ בּ וץ שֶׁ לָהֶם בְּ בָ תֵ י מִ דְ רָ שׁ וֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ נִבְ נו עַל שְׁ מָ ם ּ ּ . כִּ י הֵ ם בְּ גֹדֶ ל כּ ֹחָ ם עוֹ סְ קִ ים תָ מִ יד גַּם ּ בְּ דוֹ רוֹ ת אֵ לו בִּ בְ חִ ינַת בִּ נְיַן הַ מִ שְׁ כָּ ן כְּ מוֹ שֶׁ מְ בֹאָ ר ּ ּ ּ ּ בְּ הַ תוֹ רָ ה אֲזַמְ רָ ה וְ ּ ּ ) ' ּ כו בְּ סִ ימָ ן רפב , ( שֶׁ כָּ ל צַ דִ יק אֲמִ תִ י ּ ּ בּ וֹ נֶה בְּ חִ ינַת מִ שְׁ כָּ ן וְ כו ' ּ ּ עַיֵן שָׁ ם . וְ שָׁ ם יָכוֹ ל כָּ ל אֶ חָ ד לִ גְנֹז כָּ ל נְקֻ דָ ה ונְקֻ דָ ה טוֹ בָ ה שֶׁ לוֹ לְ הַ כְ נִיסָ ה לְ תוֹ ך ְ ּ ּ ּ ּ ּ הַ שֻׁ תָ פות הַ קָ דוֹ שׁ שֶׁ ל כְּ לַל הַ קִ בּ וץ הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה לֹא יוכְ לו לְ חָ טְ פָ ה ולְ קַ לְ קְ לָה שׁ ום מְ חַ בֵּ ל וְ הַ סִּ טְ רָ א ּ ּ ּ ּ ּ ּ אָ חֳרָ א חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם בִּ בְ חִ ינַת ) יִרְ מְ יָה ל , כא ( מִ י זֶה עָרַ ב אֶ ת לִ בּ וֹ לָגֶשֶׁ ת אֵ לָי וְ כו ', ּ דְ הַ יְנו בְּ בָ תֵ י מִ דְ רָ שׁ וֹ ת שֶׁ הֵם ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת הַ מִ שְׁ כָּ ן ובֵ ית־הַ מִ ּ ּ ּ ְק דָ שׁ שֶׁ שָׁ ם ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ ... ) לקוטי הלכות - הלכות מנחה ז (ב"י,א" י – '

Segment 16
HE:
וְ עָשׂ ו לִ י מִ קְ דָ שׁ ּ ּ

Segment 17
HE:
) שמות כה (ח , וְ זֶה בְּ חִ ינַת מַ עֲלַת יִקְ רַ ת קְ דֻ שַׁ ת הַ בֵּ ית הַ מִ דְ רָ שׁ ּ ּ שֶׁ הוא מִ קְ דָ שׁ מְ עַט שֶׁ זֶהו עִ קַ ר קִ יום שֶׁ לָנו בְּ תֹקֶ ף ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ אֲרִ יכַ ת הַ זֶה גָּלות ּ ּ

Segment 18
HE:
. נֶחֱרַ ב שֶׁ הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ בַּ עֲוֹ נוֹ תֵ ינו וְ עִ קַ ר קִ יומֵ נו הוא עַ ל־יְדֵ י בָּ תֵ י כְ נֵסִ יוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ובָ תֵ י מִ דְ רָ שׁ וֹ ת כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ ּ ) יְחֶ זְקֵ אל יא ( וְ כִ י הֲפִ יצוֹ תִ ים בָּ אֲרָ צוֹ ת וָאֱהִ י לָהֶ ם לְ מִ קְ דָ שׁ מְ עַט וְ דָ רְ שׁ ו ּ ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ " ל אֵ לו בָּ תֵ י כְ נֵסִ יוֹ ת ובָ תֵ י מִ דְ רָ שׁ וֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ . כִּ י בְּ בֵ ית הַ מִ דְ רָ שׁ שָׁ ם מִ תְ קַ בְּ צִ ין הַ תַ לְ מִ ידִ ים ומְ עִ ידִ ים ּ ּ ּ ומְ סַ פְ רִ ים מַ ה שֶׁ שָׁ מְ עו מֵ רַ בָּ ן כְּ דֵ י לְ הַ מְ שִׁ יך הַ שְׁ אָ רָ תוֹ ְ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ קְ דוֹ שָׁ ה לָנֶצַ ח . וְ עִ קַ ר קְ דֻ שַׁ ת הַ בָּ תֵ י ּ ּ ּ כְ נֵסִ יוֹ ת ובָ תֵ י ּ ּ ּ מִ דְ רָ שׁ וֹ ת נִמְ שָׁ כִ ין מִ בְּ חִ ינַת הַ מִ שְׁ כָּ ן שֶׁ עָ שָׂ ה מֹשֶׁ ה ּ ּ בַּ מִ דְ בָּ ר אַ חַ ר מַ עֲשֵׂ ה הָ עֵגֶל . כִּ י עִ קַ ר חֵ טְ א הָ עֵגֶל ּ נִמְ שַׁ ך עַ ל־יְדֵ י הַ פְ גָם שֶׁ פָ גְמו בִּ כְ בוֹ ד מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו ּ ּ ּ ּ ְ וְ אָ מְ רו כִּ י זֶה מֹשֶׁ ה הָ אִ ישׁ לֹא ּ יָדַ עְ נו מֶ ה הָ יָה לוֹ ּ . כִּ י אֲפִ לו לְ פִ י טָ עותָ ם שֶׁ הִ טְ עָ ה אוֹ תָ ם הַ בַּ עַ ל דָ בָ ר שֶׁ כְּ בָ ר ּ ּ ּ ּ מֵ ת מֹשֶׁ ה , הָ יו צְ רִ יכִ ין לְ הַ אֲמִ ין שֶׁ בְּ וַדַ אי לֹא הָ יָה ּ ּ יְגִיעוֹ לָרִ יק חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם . ובְ וַדַ אי הִ שְׁ אִ יר הַ שְׁ אָ רָ ה ּ ּ טוֹ בָ ה אֵ צֶ ל תַ לְ מִ ידָ יו ּ . וְ הָ יָה לָהֶ ם לָבוֹ א לְ אַ הֲרֹן וְ לִ יהוֹ שֻׁ עַ וְ כו ' ּ ולְ בַ קֵ שׁ מֵ הֶ ם שֶׁ יוֹ לִ יכו אוֹ תָ ם בְּ דֶ רֶ ך ְ ּ ּ ּ ּ הַ יָשָׁ ר כְּ פִ י מַ ה שֶׁ קִ בְּ לו מִ מֹשֶׁ ה רַ בָּ ן ּ ּ ּ ּ ּ . אֲבָ ל הֵ ם לֹא בָּ חֲרו בְּ הָ אֱמֶ ת ּ . כִּ י הָ עִ קָ ר בְּ הַ מַ עֲשֶׂ ה הַ זֹאת הָ יו הָ עֵרֶ ב ּ ּ ּ ּ רַ ב שֶׁ שָׂ נְאו אֶ ת ּ ּ מֹשֶׁ ה וְ הָ יָה טִ ינָא בְּ לִ בָּ ם עָ לָיו ובִ קְ שׁ ו ּ ּ עֲלִ ילָה לִ פְ רֹשׁ מֵ אַ חֲרֵ י הַ מָ קוֹ ם ּ . עַ ל־כֵּ ן תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ סָּ בְ רו ּ ּ שֶׁ מֵ ת מֹשֶׁ ה בָּ או לְ אַ הֲרֹן וְ אָ מְ רו קום עֲשֵׂ ה לָנו אֱלֹהִ ים ּ ּ ּ ּ ּ אֲ שֶׁ ר יֵלְ כו לְ פָ נֵינו כִּ י זֶה מֹשֶׁ ה הָ אִ ישׁ לֹא יָדַ עְ נו וְ ּ ּ ּ . 'ּ כו כִּ י בְּ וַדַ אי כְּ שֶׁ פוֹ רְ שִׁ ין מֵ הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ומִ דְ רָ כָ יו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ קְ דוֹ שִׁ ים עַ ל־יְדֵ י זֶה בָּ אִ ין לַעֲבוֹ דָ ה זָרָ ה , וְ עַ ל־כֵּן בָּ או אָ ז עַ ל־יְדֵ י זֶה לְ מַ עֲשֵׂ ה הָ עֵגֶל ּ . וְ עַ ל־כֵּ ן כְּ שֶׁ בָּ א מֹשֶׁ ה וְ רָ אָ ה אֶ ת כָּ ל זֶה עָ סַ ק אַ חַ ר־כָּ ך לְ הַ ְ מְ שִׁ יך תִ קון ּ ּ ּ ְ שֶׁ אֲפִ לו אַ חַ ר־כָּ ך כְּ שֶׁ יַגִּיעַ זְמַ נוֹ לְ הִ סְ תַ לֵק בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ ְ ּ יִהְ יֶה נִשְׁ אָ ר זִכְ רוֹ לְ דוֹ רֵ י דוֹ רוֹ ת ּ . וְזֶהו בְּ חִ ינַת מַ עֲשֵׂ ה ּ הַ מִ שְׁ כָּ ן שֶׁ עָ סַ ק אַ חַ ר־כָּ ך ְ ּ . שֶׁ שָׁ ם הִ מְ שִׁ יך הַ שְׁ רָ אַ ת ְ ּ שְׁ כִ ינָתוֹ יִתְ בָּ רַ ך דְ הַ ּ ְ יְנו בְּ חִ ינַת הַ שָׂ גוֹ ת אֱלֹקות ּ ּ ּ , כִּ י כָּ ל מַ עֲשֵׂ ה הַ מִ שְׁ כָּ ן הָ יָה בְּ חִ ינַת כֵּ לִ ים וְ צִ מְ צומִ ים ּ ּ לְ הַ שָׂ גוֹ ת אֱלֹקות ּ ּ . וְ עִ קַ ר בְּ חִ ינַת הַ מִ שְׁ כָּ ן הָ יָה ּ ּ שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה הִ מְ שִׁ יך תִ קון שֶׁ אֲפִ לו כְּ שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל נָעִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ וְ נָדִ ים בַּ גָּ לות שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מִ דְ בָּ ר גַּם אָ ז יִהְ יֶה לָהֶם ּ ּ כּ ֹחַ לְ הַ מְ שִׁ יך הַ שָׂ גוֹ ת אֱלֹקות עַ ל־יְדֵ י בָּ תֵ י כְ נֵסִ יוֹ ת ּ ּ ּ ּ ְ ובָ תֵ י מִ דְ רָ שׁ וֹ ת שֶׁ הֵ ם בְּ חִ ינַת מִ קְ דָ שׁ מְ עַט ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת הַ מִ שְׁ כָּ ן שֶׁ עָ שָׂ ה מֹשֶׁ ה בַּ מִ דְ בָּ ר ּ ּ . שֶׁ אַ ף־עַ ל־פִ י שֶׁ שָׁ ּ ּ ם לֹא הָ יָה עִ קַ ר מְ קוֹ ם הַ מְ נוחָ ה דְ הַ יְנו מְ קוֹ ם ּ ּ ּ ּ ּ הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב כִּ י לֹא בָ אתֶ ם עַ ד עָ תָ ה ּ ּ ּ ּ אֶ ל הַ מְ נוחָ ה וְ כו ּ ּ ּ ', אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן יְכוֹ לִ ין לְ הַ מְ שִׁ יך ְ ּ לְ שָׁ ם קְ דֻ שַׁ ת הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ שֶׁ שָׁ ם הַ שְׁ רָ אַ ת הַ שְׁ כִ ינָ ּ ּ ּ ּ ּ ה עַ ל־יְדֵ י תִ קונֵי הַ מִ שְׁ כָּ ן שֶׁ עָ שָׂ ה ּ ּ ּ ּ . וכְ מוֹ כֵ ן תִ קֵ ן לְ דוֹ רוֹ ת ּ ּ ּ שֶׁ יִהְ יֶה כּ ֹחַ לְ יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ כָ ל דוֹ ר לְ הַ מְ שִׁ יך קְ דֻ שַׁ ת ּ ּ ְ ּ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ בְּ כָ ל בָּ תֵ י כְ נֵסִ יוֹ ת ובָ תֵ י מִ דְ רָ שׁ וֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ יַעֲשׂ ו בַּ גָּלות שֶׁ עַ ל־כֵּ ן ּ ּ ּ הֵ ם נִקְ רָ אִ ים מִ קְ דָ שׁ מְ עַט ּ . ) לקוטי הלכות - הלכות נזיקים ד ' - (ד" י

Segment 19
HE:
תַ בְ נִית הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ

Segment 20
HE:
) שמות כה (ט , הָ עוֹ שֶׂ ה מַ שָׂ א־ומַ תָ ן הוא בְּ חִ ינַת מְ קָ רֵ ב נְפָ שׁ וֹ ת ּ ּ ּ ּ לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ובוֹ נֶה מֵ הֶ ם הֵ יכַ ל הַ קֹדֶ שׁ ּ ּ ְ ּ , בְּ חִ ינַת

Segment 21
HE:
מִ שְׁ כָּ ן . וְ עַ ל־כֵּ ן לַ " ט מְ לָאכוֹ ת מִ מִ שְׁ כָּ ן גָּמְ רִ ינַן ּ . ובִ גְמַ ר מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן אָ מַ ר מֹשֶׁ ה ּ ּ : " וִ יהִ י נֹעַ ם וְ כו ' ּ ומַ עֲשֵׂ ה יָדֵ ינו וְ כו ּ ּ ּ " ' שְׁ תֵ י פְ עָ מִ ים ּ ּ , וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו ּ ּ : ל"זַ כְּ דֵ י שֶׁ תִ שְׁ רֶ ה בְּ רָ כָ ה בִּ מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן וְ תִ שְׁ רֶ ה ּ ּ בְּ רָ כָ ה בְּ מַ עֲשֵׂ י יְדֵ יהֶ ם , כִּ י הֵ ם בְּ חִ ינָה אַ חַ ת , כִּ י יֵשׁ בְּ הַ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן נִיצוֹ צוֹ ת קְ דוֹ שׁ וֹ ת גְּבוֹ הוֹ ת מְ אֹד ּ ּ ּ ּ הַ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן עַ ל־יְדֵ י לְ בָ רְ רָ ם שֶׁ צָ רִ יך ּ ּ ּ ּ ּ ְ

Segment 22
HE:
. וְ אֵ לו ּ ּ הַ נִיצוֹ צוֹ ת שֶׁ מְ בָ רְ רִ ין אוֹ תָ ם עַ ל־יְדֵ י הַ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּומַ חֲזִירִ ין אוֹ תָ ם אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה הֵ ם בְּ חִ ינַת גֵּרִ ים ּ ּ ובַ עֲלֵי־תְ שׁ ובָ ה ּ ּ , כִּ י מַ עֲלִ ין ומַ כְ נִיסִ ין הַ נְפָ שׁ וֹ ת ּ ּ וְ הַ נִיצוֹ צוֹ ת שֶׁ ל הַ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן מִ ן הַ חוץ אֶ ל הַ פְ נִים ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ . נִמְ צָ א שֶׁ הָ עוֹ סֵ ק בְּ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן בֶּ אֱמונָה ּ ּ ּ ּ בִּ קְ דֻ שָׁ ה כָּ רָ אוי ּ ּ , הוא בִּ בְ חִ ינַת מְ גַיֵר גֵּרִ ים ומְ קָ רֵ ב ּ ּ ּ נְפָ שׁ וֹ ת רְ חוֹ קוֹ ת לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , שֶׁ מִ זֶה נִבְ נֶה הֵ יכַ ל ּ ּ ּ הַ קֹדֶ שׁ . אַ ך מֵ חֲמַ ת שֶׁ אֵ לו הַ נְפָ שׁ וֹ ת וְ הַ נִיצוֹ צוֹ ת נֶאֱחָ ז ּ ּ ּ ּ ְ בָּ הֶ ם הָ רַ ע מְ אֹד , כִּ י הֵ ם שׁ וֹ כְ נִים בֵּ ין הַ גּוֹ יִי ם וְ הַ סִּ טְ רָ א־אָ חֳרָ א , בִּ בְ חִ ינַת " זֹאת יְרושָׁ לַיִם בְּ תוֹ ך ְ ּ שַׂ מְ תִ יהָ הַ גּוֹ יִם ּ "

Segment 23
HE:
, הָ עוֹ סֵ ק זֶה צָ רִ יך עַ ל־כֵּ ן ְ בְּ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן לִ זָהֵ ר בְּ נַפְ שׁ וֹ מְ אֹד שֶׁ לֹא יִתְ אַ חֵ ז בּ וֹ ּ ּ ּ ּ ּ הָ רַ ע הַ נֶאֱחָ ז בְּ אֵ לו הַ נִיצוֹ צוֹ ת שֶׁ הוא מְ בָ רְ רָ ם עַ ל־יְדֵ ּ ּ ּ ּ ּ י מַ שָׂ א־ומַ תָ ן ּ ּ ּ . ומִ זֶה בָּ א מַ ה שֶׁ לִ פְ עָ מִ ים יֵשׁ כַּ מָ ה ּ ּ ּ ּ ּ אֲ נָשִׁ ים כְּ שֵׁ רִ ים , וְ אַ חַ ר־כָּ ך כְּ שֶׁ יוֹ צְ אִ ין אֶ ל הַ שׁ וק ּ ּ ּ ְ וְ עוֹ סְ קִ ין בְּ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן ּ ּ ּ , נִ כְ שָׁ לִ ים לִ פְ עָ מִ ים וְ נִתְ רַ חֲקִ ין מֵ עֲבוֹ דַ ת הַ שֵׁ ם ּ , וְ זֶה מֵ חֲמַ ת הָ רַ ע הַ נַ ּ" ל הַ נֶ ּ אֱחָ ז בְּ אֵ לו ּ ּ הַ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן שֶׁ ל הַ נִיצוֹ צוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ

Segment 24
HE:
, בֶּ אֱמֶ ת אֲבָ ל הַ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן בְּ עַ צְ מוֹ הוא דָ בָ ר גָּדוֹ ל מְ אֹד ּ ּ ּ ּ ּ , רַ ק שֶׁ צְ רִ יכִ ין לִ שְׁ מֹר עַ צְ מוֹ כַּ נַ ּ ּ . ל" וְ עִ קַ ר הַ תִ קון לָזֶה הוא ּ ּ ּ ּ ּ עַ ל־יְדֵ י מִ שְׁ פָ ט ּ , דְ הַ יְנו שֶׁ יִשְׁ פֹט אֶ ת עַ ּ ּ ּ ּ צְ מוֹ בְּ כָ ל עֵת , וְ יִתְ בּ וֹ דֵ ד וִ יפָ רֵ שׁ שִׂ יחָ תוֹ לִ פְ נֵי הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , וְ יִשְׁ פֹט ּ אֶ ת עַ צְ מוֹ עַ ל כָּ ל הַ דְ בָ רִ ים שֶׁ הוא עוֹ שֶׁ ה ּ ּ , אִ ם כָּ ך ְ רָ אוי לוֹ לַעֲשׂ וֹ ת ולְ בַ לוֹ ת יְמֵ י חַ יָיו בְּ מַ עֲשִׂ ים כָּ אֵ לֶה ּ ּ ּ ּ ּ ; וְ עַ ל־יְדֵ י־זֶה נִתְ עוֹ רֵ ר אֵ שׁ הַ מִ שְׁ פָ ט ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ הִ תְ לַהֲבות הַ לֵב ּ ּ , וְ הָ אֵ שׁ הַ זֶה הוא שׂ וֹ רֵ ף אֶ ת הָ רַ ע ּ ּ ּ שֶׁ לֹא יִתְ אַ חֵ ז בּ וֹ , וְ גַם שֶׁ לֹא יִתְ אַ חֵ ז בְּ אֵ לו הַ נִיצוֹ צוֹ ת ּ ּ ּ ּ וְ הַ נְפָ שׁ וֹ ת שֶׁ הוא עוֹ סֵ ק לְ בָ רְ רָ ם עַ ל־יְדֵ י הַ מַ שָׂ א־ ּ ּ ּ ּ ומַ תָ ן ּ ּ . וְ זֶה בְּ חִ ינַת : טוֹ ב תוֹ רָ ה עִ ם דֶ רֶ ך־אֶ רֶ ץ ְ ּ ּ , ּ שֶׁ יְגִיעַ ת שְׁ נֵיהֶ ם מַ שְׁ כַּ חַ ת עָ ון , כִּ י עִ קַ ר תִ קון ּ ּ ּ ּ הַ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא הָ עֵסֶ ק בְּ דֶ רֶ ך־אֶ רֶ ץ ְ ּ , ּ הוא עַ ל־יְדֵ י הַ תוֹ רָ ה ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מִ שְׁ פָ ט ּ ּ , וְ אָ ז עַ ל־יְדֵ י־זֶה נִ תְ בַּ טֵ ל הָ רַ ע הַ נֶאֱחָ ז בְּ הַ נִ ּ ּ ּ יצוֹ צוֹ ת , וְ הַ נִיצוֹ צוֹ ת עוֹ לִ ין אֶ ל מְ קוֹ ר קְ דֻ שָׁ תָ ן עַ ל־יְדֵ י ּ ּ הַ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן ּ ּ ּ ּ . וְ זֶה : ּ שֶׁ יְגִ יעַ ת שְׁ נֵיהֶ ם מַ שְׁ כַּ חַ ת עָ ון בְּ חִ ינַת בִּ טול הָ רַ ע וְ הַ קְ לִ פוֹ ת הַ שׁ וֹ כְ נִים סְ בִ יב ּ ּ ּ ּ ּ הַ נִיצוֹ צוֹ ת הַ נַ ּ ּ . ל" וַאֲ זַי נִבְ נֶה עַ ל־יְדֵ י הַ מַ שָׂ ּ ּ א־ומַ תָ ן ּ ּ שֶׁ לוֹ בְּ חִ ינַת הֵ יכַ ל הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ , וְ נִ תְ גַּדֵ ל כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ עַ ל־יְדֵ י זֶה , וַאֲזַי זוֹ כֶ ה לַעֲשִׁ ירות גָּדוֹ ל ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים ) לקוטי הלכות – הלכות גביית מלוה ג ' ב – ' לפי אוצר היראה -

Segment 25
HE:
ממון ופרנסה (ב"צ – תֵ יעָשֶׂ ה הַ מְ נוֹ רָ ּ ּ ה ) שמות כה ( לא ,

Segment 26
HE:
צָ רִ יך הָ אָ דָ ם הָ עוֹ שֶׂ ה מַ שָׂ א־ומַ תָ ן ומְ לָאכוֹ ת לְ הָ רִ ים יָדוֹ ּ ּ ּ ּ ְ לְ הַ שֵׁ ם ולְ שַׁ עְ בֵּ ד כָּ ל מַ חֲשַׁ בְ תוֹ וַעֲשִׂ יָתוֹ וְ דִ בּ ורוֹ לְ הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך , ְ בְּ חִ ינַת : " גֹּל עַל ה ' דַ רְ כֶּ ך וְ כו ּ ָ ּ , "' ּולְ הַ אֲמִ ין בֶּ אֱמונָה שְׁ לֵ ּ מָ ה שֶׁ אֵ ין הָ אָ דָ ם עוֹ שֶׂ ה כְּ לָל , רַ ק שֶׁ אָ נו ּ מְ חֻיָבִ ים לַעֲשׂ וֹ ת אֵ יזֶה עֵסֶ ק בְּ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן ומְ לָאכָ ה ּ ּ ּ ּ ּ , מֵ חֲמַ ת שֶׁ כֵּן רְ צוֹ נוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ , כִּ י יֵשׁ סוֹ דוֹ ת וְ כַ וָנוֹ ת ּ גְּדוֹ לוֹ ת בְּ כָ ל עִ נְיְנֵי מַ שָׂ א־ומַ תָ ן ומְ לָאכוֹ ת ּ ּ ּ ּ , כִּ י מְ בָ רְ רִ י ן בֵּ רורִ ין וְ נִיצוֹ צוֹ ת קְ דוֹ שׁ וֹ ת עַל־יְדֵ י הַ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן ּ ּ ּ ּ ּ ּומְ לָאכוֹ ת , כַּ יָדועַ ּ ּ , ּובִ שְׁ בִ יל זֶה לְ בַ ד צְ רִ יכִ ין לַעֲשׂ וֹ ת מְ עַט מַ שָׂ א־ומַ תָ ן אוֹ אֵ יזֶה מְ לָאכָ ה ּ ּ ּ , כִּ י כֵן רְ צוֹ נוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ , וכְ מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" טוֹ ב תוֹ רָ ה עִ ּ ם דֶ רֶ ך־אֶ רֶ ץ ְ ּ . אֲבָ ל בֶּ אֱמֶ ת אֵ ין הָ אָ דָ ם עוֹ שֶׂ ה כְּ לָל , וְ אֵ ין הַ פַ רְ נָסָ ה נִמְ שֶׁ כֶ ת עַל־יְדֵ י הָ עֲשִׂ יָה הַ גַּשְׁ מִ ית כְּ לָל ּ ּ , כִּ י אִ ם אַ דְ רַ בָּ א ּ , עִ קַ ר הַ פַ רְ נָסָ ה נִמְ שֶׁ כֶ ת עַל־יְדֵ י בִּ טול ּ ּ ּ ּ " ּ הַ לַ ט מְ לָאכוֹ ת , דְ הַ יְנו עַל־יְדֵ י הֶ אָ רַ ת הָ ּ ּ רָ צוֹ ן , שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת קְ דֻ שַׁ ת שַׁ בָּ ת ּ , דְ מִ נֵה מִ תְ בָּ רְ כִ ין כָּ ל שִׁ תָ א יוֹ מִ ין ּ ּ ּ ּ

Segment 27
HE:
] שממנה מתברכין כל ששת הימים – של השבוע . [ וכְ שֶׁ יוֹ דְ עִ ין זֹאת בֶּ אֱמֶ ת ובֶ אֱמונָה שְׁ לֵמָ ה ּ ּ ּ ּ , עַל־יְדֵ י־זֶה מַ מְ שִׁ יכִ ין הַ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ ל שַׁ בָּ ת לְ שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י ּ ּ הַ חֹל , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה מְ קַ דְ שִׁ ין שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י הַ מַ עֲשֶׂ ה בִּ קְ דֻ שַׁ ת ּ ּ ּ שַׁ בָּ ת , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה מְ בָ רְ רִ ין ומְ זַכְּ כִ ין כָּ ל הַ לַ ּ ּ ט " מְ לָאכוֹ ת מִ זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ ּ ּ , מִ בְּ חִ ינַת ל " ט קְ לָלוֹ ת , וְזוֹ כִ ין עַל־יְדֵ י־זֶה שֶׁ יִהְ יֶה כָּ ל הַ לַ ּ ּ " ט מְ לָאכוֹ ת בִּ בְ חִ ינַת מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ , וְ אָ ז הַ לַ ּ " ט מְ לָאכוֹ ת הֵ ם בִּ בְ חִ ינַת ַט" ל אוֹ רוֹ ת , בְּ חִ ינַת הֶ אָ רַ ת הָ רָ צוֹ ן , בְּ חִ ינַת טַ לְ לֵי רָ צוֹ ן , כִּ י זוֹ כִ ין לְ קַ בֵּ ל הֶ אָ רַ ת הָ רָ צוֹ ן מִ שַׁ בָּ ת לְ שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י ּ ּ הַ מַ עֲשֶׂ ה . וַאֲזַי כְּ שֶׁ זוֹ כִ ין לַעֲשׂ וֹ ת כָּ ּ ל הַ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן ּ ּ ּ ּ וְ הַ מְ לָאכוֹ ת בִּ בְ חִ ינָה זוֹ ּ , אֲזַי אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ עוֹ שֶׂ ה ּ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן ומְ לָאכָ ה ּ ּ ּ ּ , אֵ ינוֹ נֶחְ שָׁ ב בְּ שֵׁ ם עֲשִׂ יָה כְּ לָל ּ , רַ ק בְּ חִ ינַת הַ מְ לָאכָ ה נַעֲשֵׂ ית מֵ אֵ לֶיהָ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ בַּ מִ שְׁ כָּ ן : " הוקַ ם הַ מִ שְׁ כָּ ּ ּ " , "ן תֵ יעָ שֶׂ ה הַ מְ נוֹ רָ ה ּ ּ , " וְכֵן אֵ צֶל נֶאֱמַ ר בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ : " וְ הַ בַּ יִת בְּ הִ בָּ נֹתוֹ " , כִּ י כָ ל מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ובֵ ית־הַמִ קְ דָ שׁ הָ יְתָ ה נַעֲשֵׂ ית מֵ אֵ לֶיהָ ּ ּ ּ ּ , רַ ק שֶׁ הֵם הָ יו מְ כַ וְ נִים בִּ רְ צוֹ נָם לַעֲשׂ וֹ ת הַ מְ לָאכָ ה ּ ּ ּ , וְ הַ מְ לָאכָ ה ּ הָ יְתָ ה עוֹ לָה בְּ יָדָ ם מֵ אֵ לֶיהָ . וְזֶה בְּ חִ ינַת : " שֵׁ שֶׁ ת יָמִ ים תֵ עָ שֶׂ ה מְ לָאכָ ה וְיוֹ ם הַ שְׁ בִ יעִ י שַׁ בָּ ת ּ ּ " ' ּתֵ עָ שֶׂ ה ' דַ יְקָ א , כִּ י עַל־יְדֵ י שַׁ בָּ ת זוֹ כִ ין שֶׁ תִ הְ יֶה ּ ּ הַ מְ לָאכָ ה נַעֲשֵׂ ית מֵ אֵ לֶיהָ , כִּ י עִ קַ ר קִ יום שֶׁ ל שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י ּ ּ ּ ּ הַ מַ עֲשֶׂ ה וְשֶׁ ל כָּ ל הַ מְ לָאכוֹ ת הַ נַעֲשִׂ ין בָּ הֶם ּ ּ , הַ כּ ֹל הוא ּ רַ ק עַל־יְדֵ י שְׁ בִ יתָ ה ומְ נוחָ ה שֶׁ ל שַׁ בָּ ת ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ הֶ אָ רַ ת הָ רָ צוֹ ן שֶׁ מֵ אִ יר בְּ שַׁ בָּ ת ּ . ובִ בְ חִ ינָה זוֹ צָ רִ יך ְ ּ הָ אָ דָ ם לַעֲשׂ וֹ ת כָּ ל הַמְ לָאכוֹ ת ומַ שָׂ א־ומַ תָ ן שֶׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּלוֹ שֶׁ בְּ שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י הַ מַ עֲשֶׂ ה ּ , הַיְנו לֵידַ ע ולְ הַ אֲמִ ין בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ שֶׁ הוא אֵ ינוֹ עוֹ שֶׂ ה כְּ לָל ּ , רַ ק הַ כּ ֹל בְּ כֹחַ הַ שֵׁ ם ּ , שֶׁ עַל זֶה הִ זְהִ ירָ ה הַ תוֹ רָ ה שֶׁ לֹא לוֹ מַ ר חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ " כּ ֹחִ י וְ עֹצֶם יָדִ י

Segment 28
HE:
עָ שָׂ ה לִ י אֶ ת הַ חַ יִל הַ זֶה וְ כו ּ ּ , "' כִּ י הַ יָדַ יִם הֵם כְּ לֵי ּ הַ מַ עֲשֶׂ ה שֶׁ ל כָּ ל הַ לַ ּ ּ " ט מְ לָאכוֹ ת , וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ יָדַ יִם ּ לְ הַ מְ שִׁ יך הַ פַ רְ נָסָ ה עַל־יְדֵ י הַ לַ ּ ּ ְ " ט מְ לָאכוֹ ת , כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י שֶׁ מְ קַ בְּ לִ ין ומִ תְ בָּ רְ כִ ין מִ בְּ חִ ינַת הַ יָדַ יִם שֶׁ יֵשׁ ּ ּ ּ ּ בְּ יָם הַ חָ כְ מָ ה , ּ שֶׁ מִ שָׁ ם עִ קַ ר הַ פַ רְ נָסָ ה ּ ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת " ּפוֹ תֵ חַ אֶ ת יָדֶ ך ומַ שְׂ בִּ יעַ לְ כָ ל חַ י רָ צוֹ ן ָ ּ , " כִּ י שָׁ ם מֵ אִ יר הֶ אָ רַ ת הָ רָ צוֹ ן , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת קְ דֻ שַׁ ת שַׁ בָּ ת ּ ּ . וכְ שֶׁ זוֹ כִ ין לָזֶה ּ ּ , אֲזַי בֶּ אֱמֶ ת גַּם בְּ שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י הַ חֹל אֵ ין צְ רִ יכִ ין לַעֲשׂ וֹ ת שׁ ום ּ עֻבְ דָ א וְ שׁ ום מְ לָאכָ ה כְּ לָל ּ ּ , כִּ י בִּ זְמַ ן שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל עוֹ שִׂ ין ּ רְ צוֹ נוֹ שֶׁ ל מָ קוֹ ם מְ לַאכְ תָ ם נַעֲשֵׂ ית עַל־יְדֵ י אֲחֵ רִ ים ּ , כְּ מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ , ל" ּ כִּ י אָ ז הַ מְ לָאכָ ה נַעֲשֵׂ ית בִּ רְ צוֹ נוֹ ּ לְ בַ ד , שֶׁ הוא רוֹ צֶה בְּ הַמְ לָאכָ ה ּ ּ , וַ אֲזַי תֵ כֶ ף נַעֲשֵׂ ית ּ עַל־יְדֵ י אֲחֵ רִ ים , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " וְ עָמְ דו זָרִ ים וְרָ עו ּ ּ צֹאנְכֶם וְ כו ּ'". ) לקוטי הלכות - הלכות שבת ' ג-

Segment 29
HE:
אותיות ד ' ז ' לפי אוצר היראה – ממון ופרנסה (ז" י –

Segment 30
HE:
וְ אֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ

Segment 31
HE:
) שמות כו (א , אִ ם הָ יו זוֹ כִ ין לֶאֱמ ּ ונָה שְׁ לֵמָ ה בְּ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , הַ יְנו ּ לְ הַ אֲמִ ין שֶׁ הַ כּ ֹל מִ תְ נַהֵג רַ ק בִּ רְ צוֹ נוֹ יִתְ בָּ רַ ך לְ בַ ד ְ , אֲזַי לֹא הָ יו צְ רִ יכִ ין לַעֲשׂ וֹ ת שׁ ום מְ לָאכָ ה וָעֵסֶ ק ּ ּ , רַ ק מְ לַאכְ תֵ נו הָ יָה נַעֲשֵׂ ית עַל־יְדֵ י אֲחֵ רִ ים ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ יִהְ יֶה ּ לֶעָ תִ יד , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " וְ עָמְ דו זָרִ ים וְרָ עו צֹאנְכֶם וְ כו ּ ּ ּ ". ' נִמְ צָ א , שֶׁ כָּ ל יְגִיעַת הָ עֲסָ קִ ים וְ הַ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן נִמְ שָׁ ך רַ ק ְ ּ ּ ּ ּ מִ בְּ חִ ינַת פְ גַם אֱמונַת הָ רָ צוֹ ן ּ ּ , ומִ זֶה נִמְ שָׁ כִ ין כָּ ל ּ ּ הַ הַ כְ חָ שׁ וֹ ת וְ הַ כְּ פִ ירוֹ ת וְ הַ שִׁ נויִים בַּ מַ שָׂ ּ ּ ּ ּ ּ א־ומַ תָ ן ּ ּ , שֶׁ הַ כּ ֹל נִמְ שָׁ ך רַ ק מִ פְ גַם אֱמונָה ּ ּ ְ , כִּ י אִ ם הָ יָה מַ אֲמִ ין בִּ שְׁ לֵמות ּ שֶׁ הַ כּ ֹל מִ תְ נַהֵג רַ ק בִּ רְ צוֹ נוֹ יִתְ בָּ רַ ך לְ בַ ד ְ , ּ בְּ וַדַ אי הָ יָה עוֹ שֶׂ ה הַ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן שֶׁ לוֹ בֶּ אֱמונָה שְׁ לֵמָ ה וְ לֹא הָ יָה ּ ּ ּ ּ ּ ּ מְ שַׁ נֶה בְּ דִ בּ ורוֹ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן בֶּ אֱמֶ ת צְ רִ יכִ ין הִ תְ גַּבְּ רות גָּדוֹ ל ּ לְ הִ נָצֵ ל מִ כְּ פִ ירוֹ ת וְ הַ כְ חָ שׁ וֹ ת הַ שְׁ כִ יחִ ים בַּ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן ּ ּ ּ ּ ּ ּ , ולְ הִ שְׁ תַ דֵ ל לַעֲשׂ וֹ ת מַ שָׂ א־ומַ תָ ן בֶּ אֱמונָה שְׁ לֵמָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ יִהְ יֶה הַ הֵן הֵן וְ הַ לָאו לָאו ּ ּ . וְ עִ קַ ר הָ עֵצָ ה לִ זְכּ וֹ ּ ת לַעֲשׂ וֹ ת מַ שָׂ א־ומַ תָ ן בֶּ אֱמונָה הִ יא לְ הַ רְ בּ וֹ ת בִּ צְ דָ קָ ה ּ ּ ּ ּ , כִּ י עַל־יְדֵ י צְ דָ קָ ה מַ מְ שִׁ יכִ ין הֶ אָ רַ ת אֱמונַת הָ רָ צוֹ ן ּ . ּובֶ אֱמֶ ת אִ ם הָ יִינו כֻּלָנו זוֹ כִ ין לִ תֵ ן צְ דָ קָ ה כָּ רָ אוי ּ ּ ּ ּ ּ , כְּ בָ ר הָ יָה מִ תְ בַּ טֵ ל הַ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן לְ גַמְ רֵ י ּ ּ ּ ּ ּ , וְ לֹא הָ יִינו צְ רִ יכִ ין ּ לַעֲשׂ וֹ ת שׁ ום מְ לָאכָ ה וָעֵסֶ ק כְּ לָל ּ , כִּ י עַל־יְדֵ י הִ תְ גַּלות ּ ּ הָ רָ צוֹ ן זוֹ כִ ין לָזֶה שֶׁ יִהְ יֶה הַ מְ לָאכָ ה נַעֲשֵׂ ית עַל־יְדֵ י ּ ּ אֲחֵ רִ ים כַּ נַ . ל"ּ אַ ך אֲפִ לו כָּ ל־זְמַ ן שֶׁ אֵ ין זוֹ כִ ין לָזֶה ּ ּ ְ , לְ בַ טֵ ל הַ מְ לָאכוֹ ת וְ הַ מַ ּ ּ ּ שָׂ א־ומַ תָ ן לְ גַמְ רֵ י ּ ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵ ן ּ לַעֲשׂ וֹ ת הַ צְ דָ קָ ה עַל־יְדֵ י עַל־כָּ ל־פָ נִים זוֹ כִ ין ּ ּ הַ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן בֶּ אֱמונָה ּ ּ ּ ּ ּ , וְ שֶׁ יָאִ יר בּ וֹ הֶ אָ רַ ת הָ רָ צוֹ ן ּ , וְ אָ ז הַ מְ לָאכוֹ ת וְהָ עֲסָ קִ ים הֵם בִּ בְ חִ ינַת מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת כָּ ל הַ קִ נְיָנִים שֶׁ תִ קְ נו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ ּ ּ ל " בַּ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן ּ ּ ּ ּ , לְ כָ ל דָ בָ ר קִ נְיָן הַ שַׁ יָך לוֹ ּ ּ ְ ּ , כְּ גוֹ ן קִ נְיַן סודָ ר וְ כַ יוֹ צֵ א ּ ּ , כִּ י עַל־יְדֵ י־זֶה מַ מְ שִׁ יכִ ין הֶ אָ רַ ת הָ רָ צוֹ ן לְ תוֹ ך הַ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן ּ ּ ּ ּ ְ , וְ אָ ז מֻכְ רָ ח לְ קַ יֵם הַ קִ נְיָ ּ ּ ן וְ לֹא יְשַׁ נֶה ּ עוֹ ד , כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים ) לקוטי הלכות – הלכות ערב ג ' - אותיות י " ד ט "ו לפי אוצר היראה -

Segment 32
HE:
וְ אֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן תַ עֲשֶׂ ה ּ ּ

Segment 33
HE:
) שמות (א , כו צָ רִ יך הָ אָ דָ ם לְ הַ רְ בּ וֹ ת בִּ תְ פִ לָה מְ אֹד מְ אֹד כָּ ל יְמֵ י ּ ְ ּ חַ יָיו . וַאֲפִ לו ּ ּ כְּ שֶׁ רוֹ אֶ ה שֶׁ מִ תְ פַ לֵל הַ רְ בֵּ ה וְ אֵ ינוֹ נַעֲנֶה ּ ּ ּ , וְ הַ תַ אֲווֹ ת וְ הַ בִּ לְ בּ ולִ ים מִ תְ גַּבְּ רִ ים עָ לָיו בְּ כָ ל פַ עַם ּ ּ ּ בְּ יוֹ תֵ ר , אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן אַ ל יִטְ עֶה שֶׁ תְ פִ לוֹ תָ יו הֵם ּ ּ ּ לָרִ יק , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , רַ ק יֵדַ ע וְ יַאֲמִ ין שֶׁ אֵ ין שׁ ום דִ בּ ור ּ ּ ּ נֶ אֱבָ ד לְ עוֹ לָם , וְ כָ ל תְ פִ לָה וְ שִׂ יחָ ה בֵּ ינוֹ לְ בֵ ין קוֹ נוֹ ּ ּ עוֹ שָׂ ה רֹשֶׁ ם , וְ הַ צַ דִ יקֵ י־אֱמֶ ת מְ לַקְ טִ ים כָּ ל אֵ לו ּ ּ ּ ּ ּ הַ תְ פִ לוֹ ת וְ הַ שִׂ יחוֹ ת ובוֹ נִים מֵ הֶ ם בִּ נְיָנִים נִפְ לָאִ ים ּ ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת בִּ נְיַן הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ . וְ צָ רִ יך כָּ ל אֶ חָ ד לְ הִ תְ חַ זֵ ּ ְ ק הַ רְ בֵּ ה בִּ תְ פִ לָה וְ שִׂ יחָ ה תָ מִ יד ּ ּ , יִהְ יֶה אֵ יך שֶׁ יִהְ יֶה ּ ְ , עַד אֲ שֶׁ ר עַ ל־יְדֵ י רִ בּ וי הַ תְ פִ לוֹ ת יִהְ יֶה נִשְׁ לָם הַ בִּ נְיָן ּ ּ ּ בִּ שְׁ לֵמות ּ , וְ אָ ז יִכָּ מְ רו רַ חֲמָ יו יִתְ בָּ רַ ך וִיקָ רֵ ב אוֹ תוֹ ְ ּ בִּ שְׁ לֵמות ּ , וְ יָשׁ ֹב אֶ ל ה ' וִ ירַ חֲמֵ הו . ּ ְ אַ ך אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵן ּ , כְּ שֶׁ יִהְ יֶה לוֹ אֵ יזֶה יְשׁ ועָ ה ּ ּ , אַ ל יִטְ עֶה שֶׁ עַ ל־יְדֵ י תְ פִ לוֹ תָ יו ומַ עֲשָׂ יו הַ טוֹ בִ ים פָ עַ ל זֹאת ּ ּ ּ ּ ּ , רַ ק יֵדַ ע שֶׁ הַ כּ ֹל רַ ק בְּ חַ סְ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ . וְ אַ ף־עַ ל־פִ י שֶׁ אָ נו יוֹ דְ עִ ים שֶׁ אִ י ּ ּ אֶ פְ שָׁ ר לָנו לִ פְ עֹל הַ יְשׁ ועָ ה ּ ּ הַ שְׁ לֵמָ ה בִּ תְ פִ לָתֵ נו לְ בַ ד ּ ּ ּ , ל"ּ כַּ נַ אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵן אָ נו צְ רִ יכִ ין לַעֲשׂ וֹ ת אֵ ת שֶׁ לָנו ּ ּ ּ ּ , לְ הַ רְ בּ וֹ ת בִּ תְ פִ לָה בְּ כָ ל כּ ֹחֵ נו ּ ּ , וְ אָ ז יִכָּ מְ רו רַ חֲמָ יו ּ יִתְ בָּ רַ ך וְ יַעֲשֶׂ ה בְּ חַ סְ דוֹ וְ יוֹ שִׁ יעֵנו בְּ קָ רוֹ ב לְ מַ עַן שְׁ מוֹ ּ ּ ְ . וְ גַם זֶה בִּ כְ לַל מַ ה שֶׁ מְ בֹאָ ר בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר ּ ּ , ּ שֶׁ צְ רִ יכִ ין בִּ תְ פִ לָה לִ הְ יוֹ ת קוֹ לֵעַ אֶ ל הַ שַׂ עֲרָ ה וְ לֹא יַחֲטִ יא ּ ּ , הַ יְנו ּ שֶׁ לֹא יִטֶ ה לְ יָמִ ין אוֹ לִ שְׂ מֹאל ּ ּ , הַ יְנו שֶׁ לֹא יִטְ עֶה ּ ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , שֶׁ הַ תְ פִ לוֹ ת הֵ ם לָרִ יק ּ ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , מֵ חֲמַ ת ֶׁש זֶה כַּ מָ ה שֶׁ צוֹ עֲקִ ים וְ אֵ ינָם נוֹ שָׁ עִ ים ּ ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת נוֹ טֶ ה לִ שְׂ מֹאל ; וְ כֵ ן אַ ל יִטְ עֶה לוֹ מַ ר , מַ ה לָנו לְ הַ רְ בּ וֹ ת ּ ּ בִּ תְ פִ לָה ּ , מֵ אַ חַ ר שֶׁ עִ קַ ר הַ יְשׁ ועָ ה הוא רַ ק בְּ חַ סְ דוֹ ּ ּ ּ ּ לְ בַ ד , אִ ם־כֵּ ן נִסְ מֹך רַ ק עַל חַ סְ דוֹ ּ ְ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ י נַת נוֹ טֶ ה לְ יָמִ ין שֶׁ לֹא כָּ רָ אוי ּ ּ . כִּ י בֶּ אֱמֶ ת צְ רִ יכִ ין לְ הַ רְ בּ וֹ ת בִּ תְ פִ לָה מְ אֹד תָ מִ יד וְ לֵידַ ע אַ ף־עַ ל־ פִ י־כֵ ן הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ , שֶׁ אֵ ין אָ נו כְּ דַ אי לִ פְ עֹל בִּ תְ פִ לָתֵ נו כִּ י אִ ם בְּ חַ סְ דוֹ ּ ּ ּ ּ , וְ אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן אָ נו צְ רִ יכִ ין לַעֲשׂ וֹ ת אֶ ת שֶׁ ּ ּ ּ לָנו ּ לְ הַ רְ בּ וֹ ת בִּ תְ פִ לָה תָ מִ יד ּ ּ , וְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך יַעֲשֶׂ ה אֶ ת ְ ּ שֶׁ לוֹ וְ יַמְ שִׁ יך עָ לֵינו חַ סְ דוֹ לְ מַ עֲנוֹ וְ יוֹ שִׁ יעֵנו מְ הֵ רָ ה ּ ּ ּ ְ ּ לְ מַ עַן שְׁ מוֹ . ) לקוטי הלכות - הלכות נחלות ' ד -

Segment 34
HE:
אותיות י ' כ ' לפי אוצר היראה – התבודדות - (ל" ט

Segment 35
HE:
חֲמִ שִׁ ים ל ּ ּולָאוֹ ת

Segment 36
HE:
) שמות (ה , כו וְ זֶה בְּ חִ ינַת חֲמִ שִׁ ים חֲמִ שִׁ ים לולָאוֹ ת שֶׁ הָ יו בִּ ירִ יעוֹ ת ּ ּ ּ ּ

Segment 37
HE:
ּ הַ מִ שְׁ כָּ ן . וְ הַ פָ רֹכֶ ת הַ מַ בְ דֶ לֶת בֵּ ין הַ קֹדֶ שׁ ובֵ ין קֹדֶ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ הַ קֳדָ שִׁ ים הָ יְתָ ה נְתונָה תַ חַ ת הַ קְ רָ סִ ים הַ מְ חַ בְּ רִ ים ּ ּ ּ ּ חֲמִ שִׁ ים לולָאוֹ ת הַ נַ ּ ּ ּ " ל כִּ י עִ קַ ר תִ קון הַ קְ דֻ שָׁ ה הוא ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ עַ ל־יְדֵ י הַ פָ רֹכֶ ת הַ מַ בְ דֶ לֶת בֵּ ין הַ קֹדֶ שׁ ובֵ ין קֹדֶ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ הַ קֳדָ שִׁ ים שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת צִ מְ צום ּ ּ ּ , לְ צַ מְ צֵ ם הִ תְ לַהֲבות ּ הַ לֵב שֶׁ לֹא יִתְ לַהֵ ב יוֹ תֵ ר מִ דַ אי דְ לָא יוֹ קִ יד כָּ ל גּופָ א ּ ּ ּ ּ ּ

Segment 38
HE:
] שלא ישרוף כל הגוף . [ שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת הָ אַ זְהָ רָ ה ּ ּ שֶׁ הִ זְהִ יר ה ' יִתְ בָּ רַ ך אֲפִ לו אֶ ת הַ כּ ֹהֵ ן הַ גָּדוֹ ל וְ אַ ל יָבֹא ּ ּ ְ בְ כָ ל עֵת אֶ ל הַ קֹדֶ שׁ אֶ ל מִ בֵּ ית לַפָ רֹכֶ ת אֲ שֶׁ ר עַל ּ ּ הָ אָ רֹן וְ לֹא יָמות וְ כו ּ ּ . ' ּופֵ רֵ שׁ רַ שִׁ " י וְ לֹא יָמות כְּ מוֹ ּ שֶׁ מֵ תו נָדָ ב וַאֲבִ יהו ּ ּ ּ א בְּ קָ רְ בָ תָ ם לִ פְ נֵי ה ' וַיָמֻתו כִּ י ּ ּ נִתְ לַהֲבו וְ נִכְ נְסו חוץ מֵ הַ מִ דָ ה ּ ּ ּ ּ ּ . שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה יָצְ אָ ה אֵ שׁ מֵ אֵ ת ה ' וַתֹאכַ ל אוֹ תָ ם בְּ חִ ינַת אֵ שׁ שֶׁ ל הַ לֵב ּ ּ שֶׁ הָ יָה מוֹ קִ יד כָּ ל גּופָ א אִ ם אֵ ין מְ צַ מְ צְ מִ ין אוֹ תוֹ חַ ס ּ וְ שָׁ לוֹ ם . וכְ שֶׁ זוֹ כִ ין ּ ּ לְ הַ מְ שִׁ יך עַ ל עַצְ מוֹ קְ דֻ שַׁ ת הַ פָ רֹכֶ ת ּ ּ ְ הַ מַ בְ דֶ לֶת הַ נַ ּ ּ ּ " ל שֶׁ הוא פָ רֹכְ תָ א פְ רִ יסָ א בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ צִ מְ צום הַ נַ ּ ּ "ל, עַ ל־יְדֵ י זֶה עִ קַ ר הַ תִ קון ּ ּ ּ ּ . וְ אָ ז זוֹ כִ ין לָצֵ את מֵ חֲמִ שִׁ ים שַׁ עֲרֵ י טֻמְ אָ ה לַחֲמִ שִׁ ים שַׁ עֲרֵ י ּ ּ קְ דֻ שָׁ ה ּ , כִּ י עִ קַ ר ּ יְנִיקַ ת הַ טֻמְ אָ ה הוא מִ בְּ חִ ינַת רִ בּ וי ּ ּ ּ אוֹ ר שֶׁ גּוֹ רֵ ם שְׁ בִ ירַ ת כֵּ לִ ים חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם כַּ יָדועַ שֶׁ זֶהו ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת אַ ל תִ צְ דַ ק הַ רְ בֵּ ה וְ אַ ל תִ רְ שַׁ ע הַ רְ בֵּ ה ּ ּ ּ . נִמְ צָ א שֶׁ עַ ל־יְדֵ י הַ פָ רֹכֶ ת הַ מַ בְ דֶ לֶת שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת צִ מְ צום ּ ּ ּ ּ ּ "ּ הַ נַ ל שֶׁ לֹא יִכְ נֹס לִ פְ נִים מִ ן הַ גְּבול שֶׁ לוֹ ּ ּ ּ , עַ ל־יְדֵ י זֶה עִ קַ ר הַ תִ קון ּ ּ ּ ּ , וְ אָ ז מַ כְ נִיעִ ין חֲמִ שִׁ ים שַׁ עֲרֵ י טֻמְ אָ ה ּ ומַ עֲלִ ין הַ טוֹ ב שֶׁ הָ יָה כָּ בושׁ שָׁ ם וַאֲזַי נִכְ פָ לִ ין הַ שְׁ עָ רִ ים ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה בִּ בְ חִ ינַת מֵ אָ ה שְׁ עָ רִ ים בְּ חִ ינַת ּ ּ מֵ אָ ה בְּ רָ כוֹ ת . בִּ בְ חִ ינַת וַיִזְרַ ע יִצְ חָ ק בָּ אָ רֶ ץ הַ הִ יא וַיִמְ צָ א ּ ּ בַּ שָׁ נָה הַ הִ יא מֵ אָ ה שְׁ עָ רִ ים וַיְבָ רֲ כֵ הו ה ּ ּ ', כִּ י זָכָ ה לַהֲפֹך מֵ רַ ע לְ טוֹ ב וְ נַעֲשָׂ ה מֵ אָ ה שְׁ עָ רִ ים וְ כַ נַ ּ ְ . ל" וְזֶה בְּ חִ ינַת חֲמִ שִׁ ים חֲמִ שִׁ ים לולָאוֹ ת שֶׁ בִּ ירִ ּ ּ ּ יעוֹ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ שֶׁ הֵ ם מְ כֻוָנִין עַ ל הַ פָ רֹכֶ ת הַ מַ בְ דֶ לֶת הַ נַ ּ ּ ּ ּ ּ , ל" כִּ י עַ ל־יְדֵ י הַ פָ רֹכֶ ת הַ מַ בְ דֶ לֶת בֵּ ין הַ קֹדֶ שׁ ובֵ ין קֹדֶ שׁ הַ קֳדָ שִׁ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ יְנו צִ מְ צום הַ נַ ּ ּ ּ " ל עַ ל־יְדֵ י זֶה נִכְ לָלִ ין חֲמִ שִׁ ים לולָאוֹ ת ּ ּ שֶׁ בַּ יְרִ יעוֹ ת הַ חִ יצוֹ נוֹ ת שֶׁ מֵ הֶ ם הָ יָה יְנִיקָ ה לַחֲמִ שִׁ ים ּ ּ שַׁ עֲרֵ י טֻמְ אָ ה כְּ שֶׁ לֹא הָ יו יְכוֹ לִ ין לְ הִ תְ חַ בֵּ ר לַחֲמִ שִׁ ים ּ ּ ּ שַׁ עֲרֵ י קְ דֻ שָׁ ה מֵ חֲמַ ת רִ בּ וי אוֹ ר וְ כַ נַ ּ ּ ּ . ל" אֲבָ ל עַ ל־יְדֵ י הַ פָ רֹכֶ ת הַ מַ בְ דֶ לֶת שֶׁ הוא הַ תִ קון כִּ י צִ מְ צום הָ אוֹ ר ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הוא עִ קַ ר הַ ּ ּ תִ קון כַּ יָדועַ ּ ּ ּ ּ ּ , וְ אָ ז יְכוֹ לִ ין לְ קַ בֵּ ל ולְ הִ תְ חַ בֵּ ר ּ חֲמִ שִׁ ים לולָאוֹ ת שֶׁ בַּ יְרִ יעוֹ ת הַ חִ יצוֹ נוֹ ת בַּ חֲמִ שִׁ ים ּ ּ ּ לולָאוֹ ת שֶׁ בַּ יְרִ יעוֹ ת הַ פְ נִימִ יוֹ ת הַ מְ כַ סּ וֹ ת אֶ ת קֹדֶ שׁ ּ ּ ּ הַ קֳדָ שִׁ ים וְ אָ ז נַעֲשֶׂ ה הַ מִ שְׁ כָּ ן אֶ חָ ד בִּ בְ חִ ינַת וְ הָ יָ ּ ּ ה ּ הַ מִ שְׁ כָּ ן אֶ חָ ד , כִּ י נִתְ בַּ טֵ ל יְנִיקַ ת הַ טֻמְ אָ ה וְ נַעֲשֶׂ ה ּ ּ בְּ חִ ינַת מֵ אָ ה שְׁ עָ רִ ים שֶׁ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ הֵ ם לולָאוֹ ת ּ ּ ּ שֶׁ בִּ שְׁ נֵי הַ חוֹ בֶ רֶ ת וְ כַ נַ . ל"ּ וְ כָ ל זֶה נִתְ תַ קֵ ן דַ יְקָ א ּ ּ ּ עַ ל־יְדֵ י הַ צִ מְ צום הָ אוֹ ר בְּ הַ דְ רָ גָה ובְ מִ דָ ה שֶׁ הו ּ ּ ּ ּ ּ א בְּ חִ ינַת פָ רֹכֶ ת הַ מַ בְ דֶ לֶת ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת וְ אַ ל יָבֹא בְ כָ ל עֵת אֶ ל הַ קֹדֶ שׁ ּ אֶ ל מִ בֵּ ית לַפָ רֹכֶ ת ּ ) . לקוטי הלכות -

Segment 39
HE:
הלכות תרומות ומעשרות ג ' - (' ח וְ אַ רְ בָּ עִ ים אַ דְ נֵיהֶ ם כָּ סֶף

Segment 40
HE:
) שמות , כו ( כא ] האדנים נעשו על ידי נדבת השקלים [

Segment 41
HE:
וְ עַל־כֵּן נִצְ טַ ו ּ ו לָתֵ ת מַ חֲצִ ית הַ שֶׁ קֶ ל דַ יְקָ א לְ הוֹ רוֹ ת ּ ּ ּ שֶׁ כָּ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל אֵ ין לוֹ שְׁ לֵמות כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י ּ ּ חֲבֵ רוֹ כִּ י עִ קַ ר הַ תִ קון שֶׁ יֻכְ לְ לו כֻּלָם זֶה בָּ זֶה בְּ אַ הֲבָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְ אַ חְ דות וְ כָ ל אֶ חָ ד הוא בְּ חִ ינַת מַ חֲצִ ית עַד שֶׁ נִכְ לָל ּ ּ ּ בַּ חֲ בֵ רוֹ וַחֲבֵ רוֹ בַּ חֲבֵ רוֹ עַד שֶׁ נִכְ לָלִ ין כֻּלָם בְּ רִ בּ וי שִׁ נוי ּ ּ ּ ּ ּ דַ עְ תָ ם בְּ אַ חְ דות הַ פָ שׁ וט שֶׁ זֶה יָקָ ר מְ אֹד אֵ צֶ ל ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך . ְ וְזֶהו הֶעָשִׁ יר לֹא יַרְ בֶּ ה וְ הַ דַ ל לֹא יַמְ עִ יט שֶׁ זֶה ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ כָּ תוב כּ ֹפֶ ר נֶפֶ שׁ אִ ישׁ ּ ּ עָ שְׁ רוֹ וְ רָ שׁ לֹא שָׁ מַ ע גְּעָרָ ה , בְּ חִ ינַת וְלֹא נִכָּ ר שׁ וֹ עַ לִ פְ נֵי דָ ל כְּ מוֹ ּ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ " י שָׁ ם שֶׁ זֶה נֶאֱמַ ר לְ עִ נְיַן הַ שְׁ קָ לִ ים שֶׁ נָתְ נו ּ ּ ּ ּ כָּ ל אֶ חָ ד בְּ שָׁ וֶה מַ חֲצִ ית הַ שֶׁ קֶ ל הֶעָשִׁ יר וְ הַ דַ ל וְ כו ּ ּ ּ . ' הַ יְנו ּ "ּ כַּ נַ ל כִּ י עִ קַ ר ּ הַ שְׁ קָ לִ ים הוא לִ זְכּ וֹ ת לִ כְ לָלִ יות וְ אַ חְ דות ּ ּ ּ ּ ּ עַל־כֵּן צְ רִ יכִ ין לִ תֵ ן כֻּלָם בְּ שָׁ וֶה שֶׁ לֹא יִהְ יֶה חִ לוק ופֵ רוד ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ בֵּ ין הֶ עָ שִׁ יר וְ הַ דַ ל וְ לֹא יִתְ גָּאֶ ה וְ לֹא יִגְעֹר הֶ עָ שִׁ יר ּ בְּ הַ דַ ל ּ , לְ הוֹ רוֹ ת שֶׁ זֶה עִ קַ ר הַ תִ קון שֶׁ ל הַ צְ דָ ּ ּ ּ ּ ּ ּ קָ ה שֶׁ עִ קָ רָ ה ּ ּ לִ הְ יוֹ ת מִ תוֹ מְ כֵי אוֹ רַ יְתָ א שֶׁ הָ עִ קָ ר לִ זְכּ וֹ ת לְ אַ הֲבָ ה ּ ּ וְ אַ חְ דות וְ לֹא יִתְ גָּאֶ ה הֶעָשִׁ יר עַל הֶ עָ נִי ּ . כִּ י הָ עִ קָ ר ּ לְ הִ כָּ לֵל בְּ אַ חְ דות הַ פָ שׁ וט שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הִ כָּ לֵל שָׁ ם כִּ י ּ ּ ּ אִ ם עַל־יְדֵ י עֲנָוָה ובִ טול בְּ חִ ינַ ּ ּ ּ ת אַ הֲבָ ה וְ אַ חְ דות שֶׁ כָּ ל ּ אֶ חָ ד יְבַ טֵ ל עַצְ מוֹ לְ גַבֵּ י חֲבֵ רוֹ וְזֶה רָ מַ ז לָהֶם בְּ הַ שְׁ קָ לִ ים ּ ּ שֶׁ צִ וָה שֶׁ יִתְ נו כֻּלָם בְּ שָׁ וֶה הֶ עָ שִׁ יר לֹא יַרְ בֶּ ה וְהַ דַ ל לֹא ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ יַמְ עִ יט בְּ חִ ינַת וְ לֹא נִכָּ ר שׁ וֹ עַ לִ פְ נֵי דַ ל הַ נַ ּ" ל בְּ חִ ינַת וְרָ שׁ לֹא שָׁ מַ ע גְּעָרָ ה . לְ הוֹ רוֹ ת שֶׁ כֻּלָם שָׁ וִים אֶ צְ לוֹ ּ יִתְ בָּ רַ ך וְ כֻלָם יֵשׁ לָהֶם חֵ לֶק בַּ הֲקָ מַ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ ְ . וְ עַל־כֵּן בֶּ אֱמֶ ת בִּ שְׁ אָ ר נִדְ בוֹ ת הַמִ שְׁ כָּ ן נָתְ נו כָּ ל אֶ חָ ד כְּ פִ י ּ ּ בִּ רְ כַּ ת ה ' וכְ פִ י נִדְ בַ ת לִ בּ וֹ כְּ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ ּ ּ ִׁש" י שָׁ ם שָׁ לֹשׁ תְ רומוֹ ת נֶאֶ מְ רו כָּ אן ּ ּ ּ . אַ ך בְּ הַ שְׁ קָ לִ ים הִ זְהִ ירָ ם שֶׁ יִתְ נו ּ ּ ּ ּ ְ כֻּלָם בְּ שָׁ וֶה כְּ דֵ י שֶׁ מִ זֶה יִלְ מְ דו וְיָבִ ינו הָ עֲשִׁ ירִ ים רְ מָ זִים ּ ּ ּ ּ ּ לְ עַצְ מָ ם שֶׁ לֹא יִתְ גָּאו לְ עוֹ לָם בְּ מַ תְ נַת יָדָ ם אֲפִ לו ּ ּ ּ ּ ּ כְּ שֶׁ נוֹ תְ נִים הַ ּ רְ בֵּ ה כִּ י רָ אוי לָהֶם לְ הָ בִ ין שֶׁ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ יָכוֹ ל לְ הָ קִ ים הַ מִ שְׁ כָּ ן עַל־יְדֵ י הָ עֲנִיִים כְּ מוֹ עַל־יְדֵ י ּ ּ הָ עֲשִׁ ירִ ים כִּ י הָ עֹשֶׁ ר וְ הַ כָּ בוֹ ד מִ לְ פָ נָיו וְיָכוֹ ל לְ הוֹ רִ ישׁ ּ לָזֶה ולְ הַ עֲשִׁ יר לָזֶה ּ . ובְ וַדַ אי מִ י שֶׁ יֶשׁ לוֹ מְ עַט דַ ּ ּ ּ ּ עַת אֲמִ תִ י רָ אוי לוֹ לְ הָ בִ ין שֶׁ לֹא יִתְ גָּאֶ ה אֲפִ לו הֶ עָ שִׁ יר ּ ּ ּ ּ ּ הַ נוֹ תֵ ן צְ דָ קָ ה הַ רְ בֵּ ה לְ תַ לְ מִ ידֵ י חֲכָ מִ ים אֲמִ תִ יִים ּ ּ ּ , אַ דְ רַ בָּ ה רָ אוי לוֹ לְ הִ תְ בַּ יֵשׁ ולְ הִ תְ בַּ טֵ ל מְ אֹד מִ י הוא כִּ י ּ ּ ּ ּ ּ ּ זָכָ ה לָזֶה שֶׁ נָתַ ן לוֹ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך עֲשִׁ יר ְ ות כָּ זֶה שֶׁ זוֹ כֶה ּ ּ לְ הַ חֲזִיק הַ תַ לְ מִ ידֵ י חֲכָ מִ ים ּ , וְגַם עֲדַ יִן נִשְׁ אַ ר לוֹ הַ רְ בֵּ ה הוֹ ן וְ עֹשֶׁ ר בְּ בֵ יתוֹ כִּ י בְּ וַדַ אי אֵ ינוֹ נוֹ תֵ ן אֲפִ לו הַ מֶ חֱצָ ה ּ ּ ּ ּ מֵ עָ שְׁ רוֹ , וְ הֶ עָ נִי וְ הַ דַ ל שֶׁ הוא אִ ישׁ כָּ שֵׁ ר כְּ מוֹ תוֹ וְ עַל־פִ י ּ ּ ּ הָ רֹב יוֹ תֵ ר מִ ּ ּ ּ מֶ נו אֵ ין בְּ בֵ יתוֹ לֶחֶ ם וְ שִׂ מְ לָה וְגַם אֵ ינוֹ זוֹ כֶ ה לְ הַ חֲזִיק הַ תַ לְ מִ ידֵ י חֲכָ מִ ים בְּ מָ מוֹ נוֹ ּ . וְ אֵ יך יִתְ גָּאֶ ה ְ בְּ הָ עֹשֶׁ ר שֶׁ נָתַ ן לוֹ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ נִשְׁ אַ ר אֶ צְ לוֹ הַ רְ בֵּ ה וְגַם ּ ְ מַ חֲזִיק הַ תַ לְ מִ ידֵ י חֲכָ מִ ים שֶׁ זוֹ כֶ ה שֶׁ יִהְ יֶ ּ ּ ּ ה לוֹ קֶ רֶ ן קַ יֶמֶ ת ּ



# Terumah
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/2/7/

Terumah
תרומה
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/2/7

Segment 1
HE:
פירושים על פרשת " תרומה "

Segment 2
HE:
מֵ אֵ ת כָּ ל אִ ישׁ אֲשֶׁ ר יִדְ בֶ נּו לִ בּ וֹ ּ ּ

Segment 3
HE:
תִ קְ חו אֶ ת תְ רומָ תִ י ּ ּ ּ ּ

Segment 4
HE:
וְ עַל־כֵּן נִסְ מָ ך פָ רָ שַׁ ת הַ דְ לָקַ ת הַ נֵרוֹ ת הַ מְ נוֹ רָ ה לַחֲנֻכַּת ּ ּ ְ ּ ּ הַ מִ שְׁ כָּ ן בְּ פָ רָ שָׁ ה זֹאת . וְ כֵן בְּ פָ רָ שַׁ ת תְ צַ ּ וֶה שֶׁ נִסְ מְ כָ ה ּ ּ מִ יָד אַ חַ ר כָּ ל מַ עֲשֵׂ ה הַ מִ שְׁ כָּ ן וְ כֵ לָיו הַ נֶאֱמַ ר בְּ פָ רָ שַׁ ת ּ ּ ּ ּ תְ רומָ ה ּ , וְ אַ חַ ר כַּ ך מַ תְ חִ יל תֵ כֶ ף בְּ מִ צְ וַת הַ דְ לָקַ ת נֵרוֹ ת ּ ְ ּ הַ מְ נוֹ רָ ה , וְ אֵ ינוֹ מְ דַ בֵּ ר עֲדַ יִן מִ שׁ ום קָ רְ בָּ נוֹ ת רַ ק מִ נֵרוֹ ת ּ ּ ּ ּ הַ מְ נוֹ רָ ה , וְ כַ מְ בֹאָ ר בַּ מִ דְ רָ שִׁ ים עִ נְיָן זֶה לְ עִ נְיַן גְּדֻ לַת ּ ּ מַ עֲשֵׂ ה הַ מְ נוֹ רָ ה וְנֵרוֹ תֶ יהָ ּ . כִּ י עִ קַ ר כְּ לַל הַ מִ שְׁ כָּ ן הָ יָה ּ ּ לְ תַ קֵ ן חֵ טְ א הָ עֵגֶל שֶׁ הוא עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ ּ ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ . ל" ּ וכְ לַל הַ מִ שְׁ כָּ ן הוא בְּ חִ ינַת צְ דָ קָ ה ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת ) שְׁ מוֹ ת כה : ( מֵ אֵ ת כָּ ל אִ ישׁ אֲשֶׁ ר יִדְ בֶ נו לִ בּ וֹ תִ קְ חו אֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ תְ רומָ תִ י ּ , כִּ י צְ דָ קָ ה מַ גְבִּ יר הָ רָ צוֹ ן דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ) עיין לקוטי מוהר ן ב " ' - סימן ד , (' כִּ י מֹשֶׁ ה רָ אָ ה גֹּדֶ ל הִ תְ גָּרות ּ הַ שָׂ טָ ן שֶׁ יֶשׁ לוֹ כּ ֹחַ כָּ ל כַּ ך לְ הִ תְ גָּרוֹ ְ ּ ּ ת בְּ הָ אָ דָ ם בְּ זֶה הָ עוֹ לָם עַד אֲשֶׁ ר אַ חַ ר שֶׁ הוֹ צִ יאָ ם מִ מִ צְ רַ יִם בְּ אוֹ תוֹ ת ּ נוֹ רָ אוֹ ת כָּ אֵ לֶה וְ קָ רַ ע לָהֶם אֶ ת הַ יָם וְ כו ּ ּ ּ ' וְ נָתַ ן לָהֶם אֶ ת הַ תוֹ רָ ה בְּ קוֹ לוֹ ת ובְ רָ קִ ים וְ כו ּ ּ ּ ' ובְ הִ תְ גַּלות אֱלֹקות נוֹ רָ א ּ ּ ּ ּ ומַ רְ עִ יד כָּ זֶה וְ כו ּ ּ ' ', ּ וְ כו וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן אַ חַ ר כָּ ל אֵ לֶה ּ ּ הִ כְ שִׁ ילָם עַל־יְדֵ י הָ עֵרֶ ב רַ ב בִּ פְ גַם עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה שֶׁ ל הָ עֵגֶל שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת שְׁ מָ ד ּ , עַל־כֵּן כְּ שֶׁ נִתְ רַ צָ ה לָהֶם ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ אַ רְ בָּ עִ ים יְמֵ י רָ צוֹ ן הָ אַ חֲרוֹ נִים מֵ אֱלול עַד יוֹ ם ּ ְ כִּ פור צִ ּ ּ ּוָה לָהֶם לַעֲשׂ וֹ ת מִ שְׁ כָּ ן , וכְ לַל הַ מִ שְׁ כָּ ן הוא ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת נִדְ בַ ת לֵב , צְ דָ קָ ה , כְּ דֵ י לְ חַ זֵק אֶ ת הָ רָ צוֹ ן ּ דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ , כִּ י בְּ הַ מִ שְׁ כָּ ן ובֵ ית הַ מִ קְ דָ שׁ הָ יו כָּ ל הַ קָ רְ בָּ נוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ בָּ או לְ רָ צוֹ ן ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) ּ וַיִקְ רָ א יט (: ִל רְ צוֹ נְכֶם תִ זְבָּ חוהו ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן מַ זְכִּ יר בַּ תְ חִ לָה תֵ כֶ ף ומִ יָד פָ רָ שַׁ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ מְ נוֹ רָ ה בְּ פָ רָ שַׁ ת תְ צַ וֶה ובְ פָ רָ שַׁ ת בְּ הַ עֲלוֹ תְ ך כַּ נַ ּ ּ ָ ּ ּ ּ , ל" כִּ י זֶה הָ עִ קָ ר שֶׁ צְ רִ יכִ ין לְ הַ גְבִּ יר הָ רָ צוֹ ן בְּ תֹקֶ ף גָּדוֹ ל כָּ ל כַּ ך ְ ּ ּ עַד שֶׁ יָאִ יר ּ לְ עוֹ לָם וְ לֹא יֻפְ סַ ק בְּ כָ ל מִ ינֵי חֹשֶׁ ך ְ שֶׁ עוֹ בְ רִ ים עַל כָּ ל אָ דָ ם כְּ פִ י מַ ה שֶׁ הוא ּ ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת ּ ּ מַ עֲשֵׂ ה הַ מְ נוֹ רָ ה ּ , בְּ חִ ינַת לְ הַ עֲלוֹ ת נֵר תָ מִ יד ּ , וְזֶה נַעֲשֶׂ ה בְּ כָ ל אָ דָ ם ובְ כָ ל זְמַ ן בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר ּ ּ , שֶׁ בְּ כָ ל מַ ה ּשֶׁ עוֹ בֵ ר עַל הָ אָ דָ ם עִ קַ ר תִ קונוֹ עַל־יְדֵ י תֹקֶ ף הָ רָ צוֹ ן ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה מַ עֲלִ ים הַ כּ ֹל מִ שְׁ מָ ד לְ רָ צוֹ ן ּ . כִּ י עִ קַ ר בְּ חִ ינַת עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה ושְׁ מָ ד הוא בְּ חִ ינַת תַ אֲוַת ּ ּ ּ ּ מָ מוֹ ן וְטִ רְ דַ ת ומְ רִ ירַ ת הַ פַ רְ נָסָ ה מַ ה שֶׁ הַ שָׂ טָ ן וְהַ בַּ עַל ּ ּ ּ ּ ּ ָדּ בָ ר מַ פִ יל אֶ ת כָּ ל אֶ חָ ד בְּ דַ עְ תוֹ לְ טִ בְ עִ יות וְרוֹ צֶה ּ ּ ּ ּ לְ הַ רְ חִ יקוֹ מֵ אֱמונַת הַ הַ שְׁ גָּחָ ה וְ הָ רָ צוֹ ן הָ עֶלְ יוֹ ן ומֵ חֲמַ ת ּ ּ זֶה דוֹ אֵ ג תָ מִ יד עַל מָ מוֹ ן ופַ רְ נָסָ ה ּ ּ ּ , מֵ חֲמַ ת שֶׁ רוֹ אֶ ה שֶׁ עַתָ ה נִתְ מַ עֲטָ ה פַ רְ נָסָ תוֹ ּ ּ , וְיֵשׁ שֶׁ יֵשׁ לוֹ מָ מוֹ ן ּ הַ רְ בֵּ ה אֲבָ ל מִ תְ אַ וֶה יוֹ תֵ ר וְיוֹ תֵ ר וְ כו ּ ּ ', וְ כָ ל זֶה נִמְ שָׁ ך מִ בְּ חִ ינַת ְ כְּ פִ ירוֹ ת בָּ רָ צוֹ ן וְ הַ שְׁ גָּחָ ה שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת שְׁ מָ ד וַעֲבוֹ דָ ה זָרָ ה , כִּ י כָּ ל הָ עֲבוֹ דוֹ ת זָרוֹ ת תְ חובִ ים בְּ מָ מוֹ ן כְּ מוֹ ּ ּ שֶׁ כָּ תוב בְּ הַ תוֹ רָ ה צִ וִיתָ צֶדֶ ק ּ ּ ּ ) ' ּ וְ כו סִ ימָ ן כג (. וְ הַ תִ קון ּ ּ ּ לָזֶה , בְּ חִ ינַת מַ עֲשֵׂ ה הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ , בְּ חִ ינַת צְ דָ קָ ה לַעֲנִיִים ּ הֲגונִים וכְ שֵׁ רִ ים בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ , כִּ י ל " ט מְ לָאכוֹ ת מִ מִ שְׁ כָּ ן ּ גָּמְ רִ ינָן , וְ כָ ל עִ סְ קֵ י הַ מַ שָׂ א ומַ תָ ן וְ הַ מְ לָאכוֹ ת כְּ לולִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ " בְּ ל ט מְ לָאכוֹ ת , וְ צָ רִ יך כָּ ל אֶ חָ ד לְ הַ רְ בּ וֹ ת בִּ צְ דָ קָ ה ְ ולְ כַ וֵן לְ הַ מְ שִׁ יך עַל עַצְ מוֹ קְ דֻ שַׁ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן שֶׁ עָשָׂ ה מֹשֶׁ ה ּ ּ ְ ּ ּ שֶׁ עֲשָׂ אוֹ בְּ תִ קונִים כָּ אֵ לֶה לְ תַ קֵ ן לְ דוֹ רוֹ ת חֵ טְ א הָ עֵגֶל ּ ּ ּ ּ שֶׁ הוא עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה בְּ חִ ינַת תַ אֲוַת מָ מוֹ ן ּ ּ , כִּ י בְּ הַ מִ שְׁ ּ כָּ ן כָּ לול כָּ ל הַ גְּוָנִין עִ לָאִ ין הַ מְ לֻבָּ שִׁ ין בְּ כֶ סֶ ף וְזָהָ ב ונְחֹשֶׁ ת ּ ּ ּ ותְ כֵ לֶת וְ אַ רְ גָּמָ ן וְ כו ּ ּ ' שֶׁ בְּ שָׁ רְ שָׁ ם הֵ ם גְּבוֹ הִ ים מְ אֹד , כִּ י הֵם עִ קַ ר גְּדֻ לַת הַ בּ וֹ רֵ א יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ מָ קוֹ ם ּ אַ חֵ ר ) סִ ימָ ן כה , ( ְ אַ ך לְ מַ טָ ה נָפְ לו מְ אֹד עַד שֶׁ רֹב ּ ּ הִ תְ רַ חֲקות בְּ נֵי הָ אָ דָ ם מֵ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך הוא עַל־יְדֵ י טִ רְ דַ ת ּ ּ ְ ּ הַ מָ מוֹ ן וְ הַ חֲפָ צִ ים , שֶׁ כֻּלָם כְּ לולִ ים בְּ כֶ סֶ ף וְזָהָ ב ונְחֹשֶׁ ת ּ ּ ּ ותְ כֵ לֶת וְ כו ּ ּ . ' ומִ י שֶׁ מְ קַ שֵׁ ר עַצְ מוֹ לְ צַ דִ יקֵ י הַ דוֹ ר ּ ּ ּ ּ ּ הָ אֲמִ תִ יִים בְּ ּ ּ חִ ינַת מֹשֶׁ ה ומַ רְ בִּ ים בִּ צְ דָ קָ ה דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ לַשָׁ מַ יִם וְ לֹא לְ הִ תְ פָ אֵ ר ּ ּ , עַל־יְדֵ י זֶה זוֹ כִ ים שֶׁ מֵ אִ יר בָּ הֶ ם ּ הֶ אָ רַ ת הָ רָ צוֹ ן , מִ בְּ חִ ינַת מֹשֶׁ ה , עַד שֶׁ יָאִ יר לָהֶם בְּ כָ ל ּ מִ ינֵי חֹשֶׁ ך לַעֲלוֹ ת מִ שָׁ ם ּ ְ . כִּ י הַ מִ שְׁ כָּ ן נַעֲשָׂ ה בִּ קְ דֻ ּ שָׁ ה כָּ זֹאת שֶׁ אֲפִ לו בְּ חֻרְ בָּ נוֹ יָגֵן ּ ּ ּ עַל יִשְׂ רָ אֵ ל בִּ בְ חִ ינַת ) שְׁ מוֹ ת לח ( אֵ לֶה פְ קודֵ י הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ ּ — מִ שְׁ כָּ ן , מִ שְׁ כָּ ן בְּ בִ נְיָנוֹ ומִ שְׁ כָּ ן בְּ חֻרְ בָּ נֵיה ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת ) בְּ מִ דְ בָּ ר כד (: מַ ה טֹבו אֹהָ לֶיך יַעֲקֹב מִ שְׁ כְּ נוֹ תֶ יך ָ ָ ּ ּ

Segment 5
HE:
יִשְׂ רָ אֵ ל , וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל אֲפִ לו כְּ שֶׁ הֵם חֲרֵ בִ ים ּ ּ ּ מְ גִנִים עַל יִשְׂ רָ אֵ ל . ובִ שְׁ בִ יל זֶה הֵ קִ ימו אֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ ּ בְּ כָ ל פַ עַם ופֵ רְ קוהו בְּ עַצְ מָ ן וְ נָסְ עו עִ מוֹ מִ מָ קוֹ ם לְ מָ קוֹ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ מִ דְ בַּ ר חֹשֶׁ ך וַאֲפֵ לָה מְ קוֹ ם נָחָ שׁ ְ שָׂ רָ ף וְ עַקְ רָ ב וְ כו ', ּ וְ אַ חַ ר כַּ ך חָ זְרו וֶהֱקִ ימוהו וְ כו ּ ּ ּ ּ ְ ', לְ הוֹ רוֹ ת לְ דוֹ רוֹ ת שֶׁ אֲפִ לו כְּ שֶׁ הַ מִ שְׁ כָּ ן יִהְ יֶה נִפְ רָ ק וְחָ רוב יָגֵן עֲלֵיהֶם ּ ּ ּ ּ , וְ אִ ם יְקַ שְׁ רו רְ צוֹ נָם תָ מִ יד בִּ קְ דֻ שַׁ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ובֵ ית הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְ כֵ לָיו , וְ הַ כּ ֹל בְּ כֹחַ הַ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת הָ עוֹ סְ קִ ים בְּ בִ נְיַן ּ ּ הַ מִ שְׁ כָּ ן בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ הַ תוֹ רָ ה אֲזַמְ רָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ) ' ּ וְ כו סִ ימָ ן רפב , ( עַל־יְדֵ י זֶה יוכְ לו לַעֲבֹר בְּ שָׁ לוֹ ם בְּ כָ ל ּ ּ הַ מִ דְ בָּ רִ יוֹ ת בְּ כָ ל מִ ינֵי חֹשֶׁ ך וְ צַ לְ מָ וֶת אֲפִ ְ ּ ּ ּ ּ לו כְּ שֶׁ עוֹ בְ רִ ים

Segment 6
HE:
חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם בִּ מְ קוֹ ם נָחָ שׁ וְשָׂ רָ ף וְ עַקְ רָ ב וְ צִ מָ אוֹ ן וְ כו ּ ּ ', שֶׁ בְּ כָ ל מְ קוֹ מוֹ ת אֵ לו בְּ הֶכְ רֵ חַ שֶׁ יַעֲבֹר בָּ הֶם הָ רוֹ צֶה ּ ּ ּ לָגֶשֶׁ ת אֶ ל הַ קֹדֶ שׁ ּ , בִּ פְ רָ ט מִ י שֶׁ נִכְ שַׁ ל כְּ בָ ר בַּ מֶ ה ּ ּ שֶׁ נִכְ שַׁ ל וְרוֹ צֶה לָשׁ וב שֶׁ ּ ּ שֶׁ יַעֲבֹר בְּ אֵ לו בְּ הֶ כְ רֵ חַ ּ ּ ּ ּ הַ מְ קוֹ מוֹ ת , בִּ בְ חִ ינַת מַ ה שֶׁ אָ מַ ר רַ בֵּ נו זַ ּ ּ " ל עַל מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ " ל " ּ בְּ הַ יְנו דְ עָ אל ּ ּ " ) ' ּ וְ כו עַיֵן בְּ הַ תוֹ רָ ה רְ צִ יצָ א ּ ּ בְּ סִ ימָ ן כז , ( ומִ כֻּלָם יַצִ ילֶנו ה ּ ּ ּ ּ ' עַל־יְדֵ י תֹקֶ ף הָ רָ צוֹ ן ּ דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ שֶׁ יִזְכֶּ ה עַל־יְדֵ י הִ תְ קַ שְׁ רות לְ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן הִ זְכִּ יר בַּ תְ חִ לָה מַ עֲשֵׂ ה הַ מְ נוֹ רָ ה אַ חַ ר מַ עֲשֵׂ ה ּ ּ ּ הַ מִ שְׁ כָּ ן כַּ נַ ּ ּ , ל" כִּ י מַ עֲשֵׂ ה הַ מְ נוֹ רָ ה וְ נֵרוֹ תֶ יהָ הֵם עִ קַ ר ּ ּ אוֹ ר הָ רָ צוֹ ן שֶׁ הָ יָה מֵ אִ יר בַּ מִ שְׁ כָּ ן ובֵ ית הַ מִ ּ ּ ּ ּ קְ דָ שׁ , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה עוֹ לִ ים מִ כָּ ל מִ ינֵי חֹשֶׁ ך שֶׁ בָּ עוֹ לָם ְ , בִּ בְ חִ ינַת כִּ י אַ תָ ה ּ תָ אִ יר נֵרִ י וְ כו ּ ּ ) . ' לקוטי הלכות – הלכות ברכות השחר ה (ה" מ – '

Segment 7
HE:
זָהָ ב וָכֶ סֶף ונְחֹשֶׁ ת ּ

Segment 8
HE:
) שמות כה (ג , ... הַ מִ שְׁ כָּ ן נִבְ נָה מִ כָּ ל הַ טוֹ ב שֶׁ נִתְ בָּ רֵ ּ ּ ּ ר מִ כָּ ל אֶ חָ ד ּ מִ יִשְׂ רָ אֵ ל , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת ּ ּ ) שָׁ ם כה (: זָהָ ב וָכֶ סֶ ף ונְחֹשֶׁ ת ּ ותְ כֵ לֶת וְ אַ רְ גָּמָ ן וְ תוֹ לַעַת שָׁ נִי וְ כו ּ ּ ', שֶׁ הֵבִ יא כָּ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד כְּ פִ י הַ נְקֻ דָ ה טוֹ בָ ה שֶׁ לוֹ ּ ּ ּ , כִּ י זָהָ ב וָכֶ סֶ ף ונְחֹשֶׁ ת ּ ותְ כֵ לֶת וְ כו ּ ּ ' הֵם בְּ חִ י נַת הַ גְּוָנִין עִ לָאִ ין ּ ) צבעים עליונים המובאים בזוהר הקדוש , ( שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת הַ טוֹ ב שֶׁ יֵשׁ ּ ּ בְּ כָ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת ּ ּ ) יְשַׁ עְ יָה מט (: יִשְׂ רָ אֵ ל אֲשֶׁ ר בְּ ך אֶ תְ פָ אָ ר ּ ָ , שֶׁ הֵם כְּ לולִ ים מִ גְּוָנִין ּ סַ גִּיאִ ין ] מצבעים רבים , [ ַה יְנו הַ נְקֻ דוֹ ת טוֹ בוֹ ת שֶׁ יֵשׁ ּ ּ ּ ּ בְּ כָ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ הֵם כְּ לולִ ים מִ גְּוָנִין סַ גִּיאִ ין ּ ּ , כִּ י יֶשׁ בְּ כָ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל נְקֻ דָ ה טוֹ בָ ה אֲפִ לו בְּ הַ פְ חותִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ בָּ הֶם מַ ה שֶׁ אֵ ין בַּ חֲבֵ רוֹ ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר ) סִ ימָ ן , ( לד וְה ' יִתְ בָּ רַ ך מִ תְ פָ אֵ ר בָּ הֶם ּ ְ . וְזֶה בְּ חִ ינַת הַ גְּוָנִין שֶׁ הָ יו בְּ בֵ ית הַ מִ קְ דָ שׁ וְ הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת זָהָ ב וָכֶ סֶ ף וְ כו ' ּ שֶׁ הֵבִ יא כָּ ל אֶ חָ ד מִ נִדְ בַ ת לִ בּ וֹ הַ טוֹ ב ּ ּ , כִּ י שָׁ ם הָ יו ּ כְּ לולִ ים כָּ ל הַ נְקֻ דוֹ ת טוֹ בוֹ ת ּ ּ ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת גְּוָנִין עִ לָאִ ין ּ שֶׁ יֵשׁ בְּ כָ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ . וְ עַל־כֵּן אַ חַ ר מַ עֲשֵׂ ה הָ עֵגֶל שֶׁ אָ ז הֻצְ רַ ך מֹשֶׁ ה לְ חַ פֵ שׂ וְ לִ מְ צֹא הַ נְקֻ דוֹ ת טוֹ בוֹ ת שֶׁ יֵשׁ ּ ּ ּ ּ ְ בְּ כָ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ , עַל־כֵּן אָ ז דַ יְקָ א נִצְ טַ וו עַל ּ ּ ּ מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ , כִּ י הַ מִ שְׁ כָּ ן נִבְ נָה מִ זֶה מִ נְקֻ דוֹ ת ּ ּ ּ ּ טוֹ בוֹ ת הַ נַ . ל"ּ וְזֶהו : ּ שְׁ חוֹ רָ ה אֲנִי — בְּ מַ עֲשֵׂ ה הָ עֵגֶל , וְ נָאוָה אֲנִי — בִּ מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ , הַ יְנו בִּ נְקֻ דוֹ ת טוֹ בוֹ ת ּ ּ שֶׁ אֲנִי מוֹ צֵ א בְּ עַצְ מִ י , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ .. . ) לקוטי הלכות - הלכות השכמת הבוקר א ' - (' ד

Segment 9
HE:
זָהָ ב וָכֶ סֶף ונְחֹשֶׁ ת ּ

Segment 10
HE:
) שמות כה (ג , וְזֶה בְּ חִ ינַת מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן שֶׁ נִצְ טַ וו אַ חַ ר מַ עֲשֵׂ ה ּ ּ ּ ּ הָ עֵגֶל , כִּ י הַ מִ שְׁ כָּ ן הוא בְּ חִ ינַת הַ קְ דֻ שָׁ ה הַ גָּבֹהַ ּ ּ ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת אַ יֵה שֶׁ זוֹ כִ ין לִ מְ צֹא ּ ּ עַל־יְדֵ י הַ בַּ קָ שָׁ ה וְ הַ חִ פושׂ ּ ּ ּ שֶׁ מְ חַ פְ שִׂ ין ומְ בַ קְ שִׁ ין בְּ עֵת שֶׁ רְ חוֹ קִ ין מִ ן הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ּ וְ הוֹ לְ כִ ין נָע וָנָד ומְ טֻלְ טָ ל ּ . כִּ י הַ מִ שְׁ כָּ ן לֹא הָ יָה לוֹ ּ קְ בִ יעות מָ קוֹ ם וְ אָ ז הָ יְתָ ה כִּ בְ יָכוֹ ל בְּ חִ ינַת הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ מְ טֻלְ טֶ לֶת וְ לֹא נוֹ דַ ע אַ יֵה מְ קוֹ ם כְּ בוֹ דוֹ ּ , רַ ק בַּ מָ קוֹ ם ּ אֲשֶׁ ר יִשְׁ כּ ֹן שָׁ ם הֶ עָ נָן שָׁ ם יַחֲנו בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל ּ . וְיֵשׁ אֲשֶׁ ר יִהְ יֶה שָׁ ם הֶ עָ נָן וְ כו ', ּ כִּ י אִ לְ מָ לֵא לֹא חָ טְ או יִשְׂ רָ אֵ ל הָ יו ּ ּ נִכְ נָסִ ין לְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל מִ יָד שֶׁ שָׁ ם עִ קַ ר קְ בִ יעו ּ ּ ּ ּ ת מְ קוֹ ם קְ דֻ שָׁ תוֹ וְ שָׁ ם עִ קַ ר הִ תְ גַּלות כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ ּ , כִּ י שָׁ ם כָּ ל הָ עֲשָׂ רָ ה קְ דֻ שׁ וֹ ת שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת עֲשָׂ רָ ה מַ אֲמָ רוֹ ת שֶׁ בָּ הֶם ּ בָּ רָ א הָ עוֹ לָם בִּ שְׁ בִ יל כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ , ְ אַ ך עַל־יְדֵ י שֶׁ חָ טְ או בָּ עֵגֶל שֶׁ הוא עֲבוֹ דָ ּ ּ ה זָרָ ה , שֶׁ הוא מְ קוֹ מוֹ ת ּ הַ מְ טֻנָפִ ים ּ , וְ נָפְ לו מְ אֹד וְ נִתְ רַ חֲקו מִ כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ מְ אֹד , עַל־כֵּן הָ יָה תִ קונָם עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינָה הַ נַ ּ ּ ּ ּ , ל" עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת אַ יֵה כַּ נַ ּ ּ , ל" שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה מְ חַ יִין אֶ ת עַצְ מָ ן אֲפִ לו ּ ּ ּ אִ ם נוֹ פְ לִ ין לַעֲבוֹ דָ ה זָרָ ה , שֶׁ הוא מְ קוֹ מוֹ ת הַ מְ טֻנָפִ ים ּ ּ . ל"ּ כַּ נַ וְזֶה בְּ חִ ינַת מְ לֶאכֶת הַ מִ שְׁ כָּ ן שֶׁ צִ וָה ה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ שֶׁ יִבְ נו מִ שְׁ כָּ ן מִ כֶּ סֶ ף וְזָהָ ב ונְחֹשֶׁ ת ושְׁ אָ ר חֲפָ צִ ים שֶׁ ל ּ ּ ּ ּ חֹל , אֲשֶׁ ר עַל־יְדֵ י רִ בּ וי הַ כֶּסֶ ף וְ הַזָהָ ב עָ שׂ ו אֶ ּ ּ ּ ת הָ עֵגֶל , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " וְ דִ י זָהָ ב " כְּ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ " י שָׁ ם . ּ וְ צִ וָה עֲלֵיהֶם ה ' יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ בַּ מֶ ה שֶׁ קִ לְ קְ לו בּ וֹ יִתְ תַ קְ נו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ וְ שֶׁ יְחַ פְ שׂ ו וִ יבַ קְ שׁ ו הַ קְ דֻ שָׁ ה שָׁ ם דַ יְקָ א וְ כָ ל אִ ישׁ יְבַ קֵ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ וִיחַ פֵ שׂ אִ ם נִמְ צְ או ּ ּ אֶ צְ לוֹ כֶּ סֶ ף וְזָהָ ב וְ כו ' ּ וְיָבִ יא אוֹ תוֹ לִ מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן וְעַל־יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א בָּ נו אֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ ּ ּ שֶׁ הָ לַך עִ מָ הֶם מִ מָ קוֹ ם לְ מָ קוֹ ם ּ ּ ְ . ּובְ כָ ל מָ קוֹ ם שֶׁ עָמַ ד שָׁ ם , קָ נָה קְ דֻ שָׁ ה גָּבֹהַ שָׁ ם ּ ּ , וְ הָ יו נוֹ הֲגִים שָׁ ם כָּ ל הַ דִ ינִ ּ ּ ים הַ נוֹ הֲגִים בְּ בֵ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ ּ . וְזָר הָ יָה אָ סור לִ כָּ נֵס לְ מָ קוֹ ם ּ שֶׁ עָמַ ד שָׁ ם הַ מִ שְׁ כָּ ן וְ כָ ל הַ דִ ינִים ּ ּ . וְ אַ חַ ר־כָּ ך כְּ שֶׁ פָ רְ קו ּ ּ ְ אֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן מִ שָׁ ם הָ יו מֻתָ רִ ים כָּ ל הַ זָרִ ים וַאֲפִ לו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ טְ מֵ אִ ים לִ כָּ נֵס לְ שָׁ ם , כִּ י זֹאת הַ קְ ּ דֻ שָׁ ה הוא בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ ּ אַ יֵה , בְּ חִ ינַת אַ יֵה מְ קוֹ ם כְּ בוֹ דוֹ ּ , כִּ י הוא קְ דֻ שָׁ ה גָּבֹהַ ּ ּ ּ וְ נֶעְ לֶמֶ ת מְ אֹד עַד שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לֵידַ ע מְ קוֹ מוֹ אַ יֵה ּ , רַ ק בְּ מָ קוֹ ם שֶׁ זוֹ כִ ין לְ מָ צְ אוֹ כְּ פִ י הַ בַּ קָ שָׁ ה וְ הַ חִ פושׂ ּ ּ ּ ּ , שָׁ ם זוֹ כִ ין שֶׁ יִתְ גַּלֶ ּ ּ ה קְ דֻ שָׁ תוֹ ּ . וְעַל־כֵּן לֹא הָ יָה לְ הַ מִ שְׁ כָּן ּ מָ קוֹ ם קָ בועַ ּ , כִּ י הוא בִּ בְ חִ ינַת אַ יֵה מְ קוֹ ם כְּ בוֹ דוֹ כַּ נַ ּ ּ ּ . ל" וְ עַל־כֵּן נִבְ נָה הַ מִ שְׁ כָּ ן מִ כֶּסֶ ף וְזָהָ ב ושְׁ אָ ר חֲפָ צִ ים שֶׁ הֵם ּ ּ עִ סְ קֵ י חֹל וְכַ נַ . ל"ּ וְעַל־כֵּן ל " ט מְ לָאכוֹ ת שֶׁ בָּ הֶם כְּ לולִ ים ּ כָּ ל הַ מַ שָׂ א ומַ תָ ן וְ הָ עֲסָ קִ ים ּ ּ ּ ּ , ּ מִ מִ שְׁ כָּ ן גַּמְ רִ ינָן , כִּ י קְ דֻ שַׁ ת ּ הַ מִ שְׁ כָּ ן הוא בְּ חִ ינַת הַ קְ דֻ שָׁ ה הַ גָּבֹהַ שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ ּ ּ אַ יֵה , שֶׁ זֹאת הַ קְ דֻ שָׁ ה נֶעְ לֶמֶ ת בְּ מַ שָׂ א ומַ תָ ן וְ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ ט " מְ לָאכוֹ ת בְּ כֶ סֶ ף וְזָהָ ב ו ּ שְׁ אָ ר חֲפָ צִ ים כַּ נַ . ) ל"ּ לקוטי הלכות - הלכות גביות חוב מהיתומים ג ' - (' ז

Segment 11
HE:
ותְ כֵלֶת וְ אַ רְ גָמָ ן ּ ּ

Segment 12
HE:
) שמות כה (ד , עַ ל־כֵּ ן אַ חַ ר מַ עֲשֵׂ ה הָ עֵגֶל נִצְ טַ וו עַ ל מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ ּ , כִּ י הַ דָ בָ ר תָ מוהַ מְ אֹד ּ ּ ּ ּ : אֵ יך בָּ או יִשְׂ רָ אֵ ל לִ ידֵ י עָ ווֹ ן ּ ְ זֶה אַ חַ ר קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה שֶׁ זָכו אָ ז לְ מַ דְ רֵ גָה גָּבֹהַ וְ עֶלְ יוֹ נָה ּ ּ ּ ּ

Segment 13
HE:
מְ אֹד מְ אֹד , לְ הַ שָׂ גַת נְבואָ ה פָ נִים בְּ פָ נִים וְ כו ּ ּ ּ ּ ', וְ אֵ יך ְ יָבוֹ או אַ חַ ר־כָּ ך לִ ידֵ י חֵ טְ א כָּ זֶה ְ ּ , אַ ך הוא עַ ל־פִ י ּ ּ ְ , ל"ּ הַ נַ כִּ י בְּ כָ ל פַ עַם שֶׁ צְ רִ יכִ ין לַעֲלוֹ ּ ּ ת מִ דַ רְ גָּא לְ דַ רְ גָּא ּ הַ מְ דַ מֶ ה שֶׁ הֵ ם הַ קְ לִ פוֹ ת וְ כו מִ תְ גַּבֵּ ר מֵ חָ דָ שׁ ּ ּ ּ ּ ' וְ לִ פְ עָ מִ ים כְּ שֶׁ אֵ ין הָ אָ דָ ם זוֹ כֶ ה לְ הִ תְ גַּבֵּ ר לְ שַׁ בֵּר מֵ חָ דָ שׁ כָּ ל הַ קְ לִ פוֹ ת וְ הַ דִ מְ יוֹ נוֹ ת וְ כו ּ ּ ּ ּ ' יוכַ ל לִ פֹל מְ אֹד ּ ּ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם בְּ עֵת שֶׁ צָ רִ יך לַעֲל ְ ּ וֹ ת לַמַ דְ רֵ גָה הַ שְׁ נִיָה ּ ּ ּ . וְ עַ ל־כֵּ ן אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" אַ ל תַ אֲמִ ין בְּ עַ צְ מְ ך עַד ָ ּ יוֹ ם מוֹ תְ ך וְ כו ּ ָ . ' ומִ זֶה נִמְ שַׁ ך שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל בָּ או לִ ידֵ י ּ ּ ּ ְ ּ מִ כְ שׁ וֹ ל זֶה בְּ סוֹ ף הָ אַ רְ בָּ עִ ים יוֹ ם שֶׁ הָ יו צְ רִ יכִ ין לַעֲלוֹ ת ּ לְ מַ דְ רֵ גָה גָּבֹהַ ּ יוֹ תֵ ר וְ יוֹ תֵ ר וְ לֹא הִ שְׁ תַ דְ לו לְ שַׁ בֵּ ר ּ ּ ּ הַ מְ דַ מֶ ה עַ ד שֶׁ נִכְ שְׁ לו אֶ ת הַ כּ ֹחַ מֵ חָ דָ שׁ ּ ּ ּ . וְ אָ ז כְּ שֶׁ נִתְ רַ צָ ה ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך לְ מֹשֶׁ ה צִ וָהו עַ ל מְ לֶאכֶ ת ּ ּ ְ ּ הַ מִ שְׁ כָּ ן , דְ הַ יְנו שֶׁ גִּ לָה ה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך לְ מֹשֶׁ ה הָ עֵצָ ה אֵ יך ְ ְ לִ זְכּ וֹ ת לְ שַׁ בֵּ ר הַ קְ לִ פוֹ ת וְ הַ דִ מְ יוֹ נוֹ ת שֶׁ בְּ כָ ל מַ דְ רֵ גָה ּ ּ ּ ומַ דְ רֵ גָה שֶׁ הוא עַ ל־יְדֵ י מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ ּ , שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת צְ דָ קָ ה נִדְ בַ ת לֵב , שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה מְ אִ ירִ ין הַ גְּוָנִין עִ לָאִ ין שֶׁ יֵשׁ בְּ כֶ סֶ ף וְ זָהָ ב וְ כו ּ ּ ּ ', שֶׁ זֶהו עִ קַ ר בְּ חִ ּ ּ ּ ינַת מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ , שֶׁ שָׁ ם הָ יו מְ אִ ירִ ין כָּ ל הַ גְּוָנִין ּ ּ ּ הַ קְ דוֹ שִׁ ים , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת שְׁ לֹשָׁ ה עָ שָׂ ר דְ בָ רִ ים ּ ּ ּ שֶׁ נֶאֶ מְ רו בִּ מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן שֶׁ הֵ ם ּ ּ ּ : זָהָ ב וָכֶ סֶ ף ונְחֹשֶׁ ת ּ ותְ כֵ לֶת וְ אַ רְ גָּמָ ן וְ כו ּ ּ ', שֶׁ הֵ ם כְּ לָלִ יות כָּ ּ ּ ל הַ גְּוָנִין ּ הַ קְ דוֹ שִׁ ים , שֶׁ כֻּלָם הָ יו מְ אִ ירִ ין עַ ל־יְדֵ י מְ לֶאכֶ ת ּ ּ הַ מִ שְׁ כָּ ן עַ ל־יְדֵ י הַ צְ דָ קָ ה וְ נִדְ בַ ת לֵב שֶׁ ל כָּ ל אֶ חָ ד ּ ּ ּ מִ יִשְׂ רָ אֵ ל . וְ עַ ל־יְדֵ י זֶה זוֹ כִ ין לְ שַׁ בֵּ ר הַ קְ לִ פוֹ ת שֶׁ בְּ כָ ל ּ ּ דַ רְ גָּא וְ דַ רְ גָּא וְ עַ ל־כֵּ ן הָ יָה הַ מִ ּ ּ שְׁ כָּ ן הוֹ לֵך עִ מָ הֶם ּ ְ בַּ מִ דְ בָּ ר מִ מָ קוֹ ם לְ מָ קוֹ ם ּ ּ , כִּ י בְּ כָ ל פַ עַם הָ יו צְ רִ יכִ ין ּ ּ לְ טַ הֵ ר מָ קוֹ ם חָ דָ שׁ מִ קְ לִ פוֹ ת כְּ פִ י הַ מַ דְ רֵ גָה שֶׁ הָ יו ּ ּ ּ ּ צְ רִ יכִ ים לַעֲלוֹ ת בְּ כָ ל פַ עַם ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת מַ סְ עֵי בְּ נֵי ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל בַּ מִ דְ בָּ ר אַ רְ בָּ ּ עִ ים שָׁ נָה , כִּ י בְּ אֵ לו הַ מַ סָּ עוֹ ת ּ ּ ּ שֶׁ ל יִשְׂ רָ אֵ ל כְּ לולִ ים כָּ ל הָ עֲלִ יוֹ ת שֶׁ ל כָּ ל יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ כָ ל ּ ּ הַ דוֹ רוֹ ת מִ דַ רְ גָּא לְ דַ רְ גָּא שֶׁ בְּ כָ ל עֲלִ יָה וַעֲלִ יָה שֶׁ בְּ כָ ל ּ ּ ּ ּ דַ רְ גָּא צְ רִ יכִ ין לְ גַלוֹ ת הַ גְּוָנִין שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה מְ טַ הֲרִ י ּ ּ ן אֶ ת הַ מָ קוֹ ם וְ הַ מַ דְ רֵ גָה מִ ן הַ קְ לִ פוֹ ת וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ', שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת ּ ּ הֲקָ מַ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן שֶׁ הָ יו מְ קִ ימִ ין אוֹ תוֹ בְּ כָ ל פַ עַם בְּ כָ ל ּ ּ ּ מַ סָּ ע ומַ סָּ ע כְּ דֵ י לְ הָ אִ יר הַ גְּוָנִין עִ לָאִ ין שֶׁ הָ יו מְ אִ ירִ ין ּ ּ ּ ּ בַּ מִ שְׁ כָּ ן , שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה מְ טַ הֲרִ ין כָּ ל הַ מַ דְ רֵ גוֹ ת שֶׁ זֶהו ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת מַ סְ עֵי בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל כַּ נַ :ל"ּ וְ עַ ל־כֵּ ן כָּ ל הַ מַ שָׂ א ומַ תָ ן שֶׁ עוֹ שִׂ ין בִּ קְ דֻ שָׁ ה הוא ּ ּ ּ ּ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תַ ב רַ בֵּ נו זַ ּ ּ ל " ) בְּ לִ קוטֵ י תִ נְיָנָא סִ ימָ ן ד ּ ּ ּ , ( כִּ י כְּ שֶׁ עוֹ שִׂ ין מַ שָׂ א ומַ תָ ן ּ ּ ּ בִּ קְ דֻ שָׁ ה אֲזַי מְ אִ ירִ ין הַ גְּוָנִין בְּ הַ מָ מוֹ ן שֶׁ ל הַ מַ שָׂ א ּ ּ ּ ּ ומַ תָ ן שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן שֶׁ שָׁ ם הָ יו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ מְ אִ ירִ ין הַ גְּוָנִין שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה מַ כְ נִיעִ ין ומְ שַׁ בְּ רִ ין ּ הַ מְ נִיעוֹ ת וְ הַ דִ מְ יוֹ נוֹ ּ ּ ת שֶׁ בְּ כָ ל מַ דְ רֵ גָה ומַ דְ רֵ גָה וְ כו ּ ּ ' . ל"ּ כַּ נַ שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת טוֹ ב תוֹ רָ ה עִ ם דֶ רֶ ך אֶ רֶ ץ וְ כו ּ ּ ְ ּ ּ ּ ' . ) ל"ּ כַּ נַ לקוטי הלכות - הלכות גביית חוב מקרקעות והלכות אפותיקי ג ' - (' ו וְ עָשׂ ו לִ י מִ קְ דָ שׁ ּ ּ

Segment 14
HE:
וְזֶה בְּ חִ ינַת הַ מִ שְׁ כָּ ן שֶׁ ּ הֵ קִ ים מֹשֶׁ ה בַּ מִ דְ בָּ ר ּ . כִּ י עִ קַ ר ּ הַ תִ קון הוא בְּ בֵ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ שֶׁ שָׁ ם עִ קַ ר הַ מָ קוֹ ם הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ מְ סֻגָּל לָזֶה לְ גַלוֹ ת מַ לְ כותוֹ לְ כָ ל בָּ אֵ י עוֹ לָם ּ ּ , ּובִ שְׁ בִ יל זֶה נִתְ אַ וָה מֹשֶׁ ה כָּ ל כָּ ך לָבוֹ א לְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל וְ כו ּ ּ ְ ' ּ כַּ יָ ּ דועַ . וְ אִ ם לֹא הָ יו מְ קַ לְ קְ לִ ים בְּ חֵ טְ א הָ עֵגֶל ומְ רַ גְּלִ ים ּ ּ וְ לִ בְ נוֹ ת לְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל לִ כְ נֹס מוכָ נִים הָ יו ּ ּ הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ תֵ כֶף כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ ּ ּ , ל" אֲבָ ל מֵ חֲמַ ת רִ בּ וי קִ לְ קולָם נִתְ עַכְּ בו ּ ּ ּ . אֲבָ ל ה ' יִתְ בָּ רַ ך ְ חָ מַ ל עֲלֵיהֶם וְ צִ וָה לָהֶם לִ בְ נוֹ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן בַּ מִ דְ בָּ ר שֶׁ נִבְ נָה ּ ּ ּ ּ קְ דֻ שַׁ ת לְ הַ מְ שִׁ יך שֶׁ יוכְ לו כָּ זֹאת בִּ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ְ ּ ּ ּ הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ גַּם בַּ מִ דְ בָּ ר ּ ּ ּ , לְ הַ כְ נִיעַ שָׁ ם בְּ חִ ינַת נָחָ שׁ שָׂ רָ ף וְ עַקְ רָ ב וְ צִ מָ אוֹ ן וְ כו ּ ּ .' וְ עִ קַ ר קְ ּ דֻ שַׁ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ ּ ּ , הוא שֶׁ עַל־יְדֵ י בִּ נְיַן הַ מִ שְׁ כָּ ן וְ כֵ לָיו נִמְ שַׁ ך תִ קון כָּ זֶה ּ ּ ּ ּ ּ ְ שֶׁ כָּ ל מִ י שֶׁ יֶשׁ לוֹ חֵ לֶק בְּ בִ נְיַן הַ מִ שְׁ כָּ ן עַל־יְדֵ י נִדְ בַ ת ּ ּ לִ בּ וֹ הַ טוֹ ב שֶׁ מְ סַ יֵעַ בְּ בִ נְיָנוֹ בְּ גו ּ ּ ּ ּ פוֹ ובְ מָ מוֹ נוֹ ובִ רְ צוֹ נוֹ ּ ּ ותְ שׁ וקָ תוֹ הַ טוֹ ב ּ ּ ּ , עַל־יְדֵ י זֶה כָּ ל דְ בַ ר מִ צְ וָה וקְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ וְ כָ ל נְקֻ דָ ה ונְקֻ דָ ה טוֹ בָ ה שֶׁ הוא חוֹ טֵ ף מִ תוֹ ך כָּ ל ְ ּ ּ ּ ּ ּ הַ בִּ לְ בּ ולִ ים וְ הַ מְ נִיעוֹ ת מִ תוֹ ך תֹקֶ ף תַ בְ עֵרַ ת הָ אֵ שׁ ּ ּ ּ ְ ּ ּ שֶׁ בְּ זֶה הָ עוֹ לָם וְ כו ', ּ ַה כּ ֹל יָכוֹ ל לְ הַ כְ נִיס לְ תוֹ ך מָ קוֹ ם ְ בְּ חִ ינַת שֶׁ הוא הַ מִ שְׁ כָּ ן שֶׁ הוא הַזֶה הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הָ אֹהֶל מוֹ עֵד ּ ּ ּ , ּ שֶׁ לְ שָׁ ם מִ תְ אַ סְּ פִ ין כָּ ל יִשְׂ רָ אֵ ל ולְ שָׁ ם מִ תְ כַּ נְסִ ין כָּ ל נְקֻ דוֹ ת ּ ּ ּ טוֹ בוֹ ת שֶׁ ל כָּ ל קְ דֻ שׁ וֹ ּ ת יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ חוֹ טֵ ף כָּ ל אֶ חָ ד בְּ כָ ל יוֹ ם ובְ כָ ל עֵת ּ , עַד שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה יֵשׁ כּ ֹחַ לְ כָ ל אֶ חָ ד לִ שָׁ אֵ ר עַל עָמְ דוֹ בִּ קְ דֻ שַׁ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ולְ הִ תְ חַ זֵק בְּ כָ ל פַ עַם ּ ּ ּ ּ ּ לָשׁ וב מִ מַ חֲשָׁ בוֹ ת רָ עוֹ ת וְ כו ּ ּ ּ ', ולְ צַ מְ צֵם הַ הִ תְ לַהֲבות ּ ּ שֶׁ כָּ ל זֶה הִ יא בְּ חִ ינַת תִ קון הַ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ּ ּ ּ . וְ אָ ז אֲפִ לו אִ ם נַעֲשֶׂ ה עִ מוֹ כְּ מוֹ שֶׁ נַעֲשֶׂ ה שֶׁ מִ תְ גַּבְּ רִ ין ּ ּ ּ ּ ּ עָ לָיו בְּ כָ ל פַ עַם כְּ מוֹ שֶׁ מִ תְ גַּבְּ רִ ין ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן מַ ה ּ שֶׁ חָ טַ ף טוֹ ב מִ קֹדֶ ם כְּ בָ ר הוא נִכְ נַס וְ נִגְנַז בְּ מָ קוֹ ם קָ דוֹ שׁ ּ ּ ּ וְ נ וֹ רָ א מְ אֹד בְּ הַ מִ שְׁ כָּ ן ובֵ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ ּ ּ , וְ נִצְ טָ רֵ ף וְ נִכְ לַל זֶה הַ טוֹ ב עִ ם כָּ ל הַ נְקֻ דוֹ ת שֶׁ ל כָּ ל יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ מִ תְ כַּ נְסִ ין ּ ּ ּ ּ ּ לְ שָׁ ם , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה אֵ ין כּ ֹחַ לְ שׁ ום סִ טְ רָ א אָ חֳרָ א ּ לְ קַ לְ קֵ ל אֶ ת הַ תִ קון הַזֶה שֶׁ כְּ בָ ר נַעֲשָׂ ה ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י נְקֻ דוֹ תָ יו ּ הַ טוֹ בִ ים שֶׁ נִכְ לְ לו בְּ תוֹ ך קְ דֻ שַׁ ת כְּ לַל יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ תוֹ ך ְ ְ ּ ּ ּ ּ הַ מִ שְׁ כָּ ן שֶׁ הוא אוֹ צַ ר בֵּ ית ה ּ ּ ' ּ שֶׁ שָׁ ם אֵ ין שׁ וֹ לְ טִ ין יְדֵ י זָרִ ים . וְ הַ כּ ֹל עוֹ לֶה לַה ' לְ מָ קוֹ ם שֶׁ עוֹ לֶה , עַד שֶׁ בְּ כֹחַ זֶה יָכוֹ ל לְ הַ תְ חִ יל בְּ כָ ל פַ ּ עַם כָּ ל יְמֵ י חַ יָיו עַד שֶׁ יָשׁ וב אֶ ל ּ ּ ּ ', ה בִּ בְ חִ ינַת ה ' מָ עוֹ ן אַ תָ ה הָ יִיתָ לָנו בְּ דוֹ ר וָדוֹ ר וְ כו ּ ּ ּ ּ ', שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ מִ שְׁ כָּ ן ובֵ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ , עַל־יְדֵ י זֶה תָ שֵׁ ב אֱנוֹ שׁ עַד דַ כָּ א ּ ּ , עַד דִ כְ דוכָ ה שֶׁ ל נֶפֶ שׁ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ כָּל אֶ חָ ד יָכוֹ ל לָשׁ וב לַה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך אֲפִ לו בְּ דִ כְ דוכָ ה שֶׁ ל ּ ּ ּ ּ ּ ְ נֶפֶ שׁ בְּ גַשְׁ מִ יות וְרוחָ נִיות ּ ּ ּ ּ ּ : וַאֲפִ לו עַתָ ה בְּ גָלותֵ נו הָ אָ רֹך הַ מַ ר ּ ְ ּ ּ ּ ּ ּ , כָּ ל חִ יותֵ נו וְ קִ יומֵ נו ּ ּ ּ ּ ּ ּ

Segment 15
HE:
הוא עַל־יְדֵ י בָּ תֵ י כְ נֵסִ יוֹ ת ובָ תֵ י מִ דְ רָ שׁ וֹ ת שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ ּ ְק דֻ שַׁ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ובֵ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ בְּ חִ ינַת מִ קְ דָ שׁ מְ עַט ּ ּ ּ ּ ּ ּ כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ) ל " ּ מְ גִלָה כט :(. כִּ י זֶה עִ קַ ר סוֹ ד ּ בִּ נְיַן הַ מִ שְׁ כָּ ן שֶׁ מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו רָ אָ ה עֹצֶם הִ תְ גַּבְּ רות הַבַּ עַל ּ ּ ּ ּ ּדָ בָ ר וְ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א , שֶׁ אַ חַ ר מַ תַ ן תוֹ רָ ה בְּ הִ תְ גַּלות ּ ּ ּ ּ אֱלֹקות כָּ זֶה קִ לְ קְ לו כָּ ל כָּ ך ְ ּ ּ , עַל־כֵּן עָ שָׂ ה תִ קון לְ דוֹ רוֹ ת ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י בִּ נְיַן הַ מִ שְׁ כָּ ן בַּ מִ דְ בָּ ר שֶׁ בָּ זֶה הִ מְ שִׁ יך תִ קון ּ ּ ּ ּ ּ ְ שְׁ תֵ י פְ עָמִ ים שֶׁ אֲפִ לו כְּ שֶׁ יֵחָ רֵ ב הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ ּ לְ הַ מְ שִׁ יך קְ דֻ שַׁ ת י־כֵן יִהְ יֶה לָנו כּ ֹחַ ּ ְ ּ הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ אֲפִ לו בְּ חוץ־לָאָ רֶ ץ בְּ אַ רְ צוֹ ת צָ פוֹ ן ּ ּ ּ ּ ּ בִּ מְ קוֹ מוֹ ת הָ רְ חוֹ קִ ים מֵ ה ' יִתְ בָּ רַ ך מְ אֹד ְ , גַּם שָׁ ם נוכַ ל ּ עַל־יְדֵ י הַ בָּ תֵ י לְ הַ מְ שִׁ יך קְ דֻ שַׁ ת הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ ּ ּ ְ כְ נֵסִ יוֹ ת ּ ובָ תֵ י מִ דְ רָ שׁ וֹ ת שֶׁ מִ תְ כַּ נְסִ ין שָׁ ם וְ עוֹ סְ קִ ין ּ ּ ּ ּ בְּ תוֹ רָ ה ותְ פִ לָה וְ כו ּ ּ ּ .' כִּ י כָּ ל הַ בָּ תֵ י כְ נֵסִ יוֹ ת ובָ תֵ י מִ דְ רָ שׁ וֹ ת שֶׁ לָנו ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ חוץ־לָאָ רֶ ץ הֵם בִּ בְ חִ ינַת קְ דֻ שַׁ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן שֶׁ בַּ מִ דְ בָּ ר ּ ּ ּ ּ . ּובִ שְׁ בִ יל זֶה נִקְ רָ א מִ שְׁ כָּ ן לְ שׁ וֹ ן הַ מְ שָׁ כָ ה , בְּ חִ ינַת מָ שְׁ כֵ נִי וְ כו ) ' ּ שְׁ מוֹ ת רַ בָּ ה לא , ( הַ יְנו שֶׁ עַל־יְדֵ י קְ דֻ שַׁ ת ּ ּ הַ מִ שְׁ כָּ ן שֶׁ נִבְ נָה בַּ מִ דְ בָּ ר וְ אָ נו קוֹ רִ ין אֵ לו הַ פָ רָ שִׁ יוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ בַּ תוֹ רָ ה , עַל־יְדֵ י זֶה יֶשׁ לָנו כּ ֹחַ לְ הַ מְ שִׁ יך קְ דֻ שַׁ ת ּ ְ ּ הַ בֵּ ית־הַ מִ ּ קְ דָ שׁ גַּם בַּ גָּלות הַ זֶה בְּ חוץ־לָאָ רֶ ץ כְּ מוֹ ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י שֶׁ הִ מְ שִׁ יך מֹשֶׁ ה קְ דֻ שַׁ ת הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ ּ ְ הַ מִ שְׁ כָּ ן שֶׁ בַּ מִ דְ בָּ ר ּ ּ . וְ עַל־כֵּן בֶּ אֱמֶ ת עִ קַ ר הַ כּ ֹחַ לָזֶה הוא עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת ּ ּ מֹשֶׁ ה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת שֶׁ ּ ּ ּצְ רִ יכִ ין לָבוֹ א אֲלֵיהֶם ולְ הִ תְ קַ שֵׁ ר לְ הַ קִ בּ וץ שֶׁ לָהֶם בְּ בָ תֵ י מִ דְ רָ שׁ וֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ נִבְ נו עַל שְׁ מָ ם ּ ּ . כִּ י הֵ ם בְּ גֹדֶ ל כּ ֹחָ ם עוֹ סְ קִ ים תָ מִ יד גַּם ּ בְּ דוֹ רוֹ ת אֵ לו בִּ בְ חִ ינַת בִּ נְיַן הַ מִ שְׁ כָּ ן כְּ מוֹ שֶׁ מְ בֹאָ ר ּ ּ ּ ּ בְּ הַ תוֹ רָ ה אֲזַמְ רָ ה וְ ּ ּ ) ' ּ כו בְּ סִ ימָ ן רפב , ( שֶׁ כָּ ל צַ דִ יק אֲמִ תִ י ּ ּ בּ וֹ נֶה בְּ חִ ינַת מִ שְׁ כָּ ן וְ כו ' ּ ּ עַיֵן שָׁ ם . וְ שָׁ ם יָכוֹ ל כָּ ל אֶ חָ ד לִ גְנֹז כָּ ל נְקֻ דָ ה ונְקֻ דָ ה טוֹ בָ ה שֶׁ לוֹ לְ הַ כְ נִיסָ ה לְ תוֹ ך ְ ּ ּ ּ ּ ּ הַ שֻׁ תָ פות הַ קָ דוֹ שׁ שֶׁ ל כְּ לַל הַ קִ בּ וץ הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה לֹא יוכְ לו לְ חָ טְ פָ ה ולְ קַ לְ קְ לָה שׁ ום מְ חַ בֵּ ל וְ הַ סִּ טְ רָ א ּ ּ ּ ּ ּ ּ אָ חֳרָ א חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם בִּ בְ חִ ינַת ) יִרְ מְ יָה ל , כא ( מִ י זֶה עָרַ ב אֶ ת לִ בּ וֹ לָגֶשֶׁ ת אֵ לָי וְ כו ', ּ דְ הַ יְנו בְּ בָ תֵ י מִ דְ רָ שׁ וֹ ת שֶׁ הֵם ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת הַ מִ שְׁ כָּ ן ובֵ ית־הַ מִ ּ ּ ּ ְק דָ שׁ שֶׁ שָׁ ם ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ ... ) לקוטי הלכות - הלכות מנחה ז (ב"י,א" י – '

Segment 16
HE:
וְ עָשׂ ו לִ י מִ קְ דָ שׁ ּ ּ

Segment 17
HE:
) שמות כה (ח , וְ זֶה בְּ חִ ינַת מַ עֲלַת יִקְ רַ ת קְ דֻ שַׁ ת הַ בֵּ ית הַ מִ דְ רָ שׁ ּ ּ שֶׁ הוא מִ קְ דָ שׁ מְ עַט שֶׁ זֶהו עִ קַ ר קִ יום שֶׁ לָנו בְּ תֹקֶ ף ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ אֲרִ יכַ ת הַ זֶה גָּלות ּ ּ

Segment 18
HE:
. נֶחֱרַ ב שֶׁ הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ בַּ עֲוֹ נוֹ תֵ ינו וְ עִ קַ ר קִ יומֵ נו הוא עַ ל־יְדֵ י בָּ תֵ י כְ נֵסִ יוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ובָ תֵ י מִ דְ רָ שׁ וֹ ת כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ ּ ) יְחֶ זְקֵ אל יא ( וְ כִ י הֲפִ יצוֹ תִ ים בָּ אֲרָ צוֹ ת וָאֱהִ י לָהֶ ם לְ מִ קְ דָ שׁ מְ עַט וְ דָ רְ שׁ ו ּ ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ " ל אֵ לו בָּ תֵ י כְ נֵסִ יוֹ ת ובָ תֵ י מִ דְ רָ שׁ וֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ . כִּ י בְּ בֵ ית הַ מִ דְ רָ שׁ שָׁ ם מִ תְ קַ בְּ צִ ין הַ תַ לְ מִ ידִ ים ומְ עִ ידִ ים ּ ּ ּ ומְ סַ פְ רִ ים מַ ה שֶׁ שָׁ מְ עו מֵ רַ בָּ ן כְּ דֵ י לְ הַ מְ שִׁ יך הַ שְׁ אָ רָ תוֹ ְ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ קְ דוֹ שָׁ ה לָנֶצַ ח . וְ עִ קַ ר קְ דֻ שַׁ ת הַ בָּ תֵ י ּ ּ ּ כְ נֵסִ יוֹ ת ובָ תֵ י ּ ּ ּ מִ דְ רָ שׁ וֹ ת נִמְ שָׁ כִ ין מִ בְּ חִ ינַת הַ מִ שְׁ כָּ ן שֶׁ עָ שָׂ ה מֹשֶׁ ה ּ ּ בַּ מִ דְ בָּ ר אַ חַ ר מַ עֲשֵׂ ה הָ עֵגֶל . כִּ י עִ קַ ר חֵ טְ א הָ עֵגֶל ּ נִמְ שַׁ ך עַ ל־יְדֵ י הַ פְ גָם שֶׁ פָ גְמו בִּ כְ בוֹ ד מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו ּ ּ ּ ּ ְ וְ אָ מְ רו כִּ י זֶה מֹשֶׁ ה הָ אִ ישׁ לֹא ּ יָדַ עְ נו מֶ ה הָ יָה לוֹ ּ . כִּ י אֲפִ לו לְ פִ י טָ עותָ ם שֶׁ הִ טְ עָ ה אוֹ תָ ם הַ בַּ עַ ל דָ בָ ר שֶׁ כְּ בָ ר ּ ּ ּ ּ מֵ ת מֹשֶׁ ה , הָ יו צְ רִ יכִ ין לְ הַ אֲמִ ין שֶׁ בְּ וַדַ אי לֹא הָ יָה ּ ּ יְגִיעוֹ לָרִ יק חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם . ובְ וַדַ אי הִ שְׁ אִ יר הַ שְׁ אָ רָ ה ּ ּ טוֹ בָ ה אֵ צֶ ל תַ לְ מִ ידָ יו ּ . וְ הָ יָה לָהֶ ם לָבוֹ א לְ אַ הֲרֹן וְ לִ יהוֹ שֻׁ עַ וְ כו ' ּ ולְ בַ קֵ שׁ מֵ הֶ ם שֶׁ יוֹ לִ יכו אוֹ תָ ם בְּ דֶ רֶ ך ְ ּ ּ ּ ּ הַ יָשָׁ ר כְּ פִ י מַ ה שֶׁ קִ בְּ לו מִ מֹשֶׁ ה רַ בָּ ן ּ ּ ּ ּ ּ . אֲבָ ל הֵ ם לֹא בָּ חֲרו בְּ הָ אֱמֶ ת ּ . כִּ י הָ עִ קָ ר בְּ הַ מַ עֲשֶׂ ה הַ זֹאת הָ יו הָ עֵרֶ ב ּ ּ ּ ּ רַ ב שֶׁ שָׂ נְאו אֶ ת ּ ּ מֹשֶׁ ה וְ הָ יָה טִ ינָא בְּ לִ בָּ ם עָ לָיו ובִ קְ שׁ ו ּ ּ עֲלִ ילָה לִ פְ רֹשׁ מֵ אַ חֲרֵ י הַ מָ קוֹ ם ּ . עַ ל־כֵּ ן תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ סָּ בְ רו ּ ּ שֶׁ מֵ ת מֹשֶׁ ה בָּ או לְ אַ הֲרֹן וְ אָ מְ רו קום עֲשֵׂ ה לָנו אֱלֹהִ ים ּ ּ ּ ּ ּ אֲ שֶׁ ר יֵלְ כו לְ פָ נֵינו כִּ י זֶה מֹשֶׁ ה הָ אִ ישׁ לֹא יָדַ עְ נו וְ ּ ּ ּ . 'ּ כו כִּ י בְּ וַדַ אי כְּ שֶׁ פוֹ רְ שִׁ ין מֵ הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ומִ דְ רָ כָ יו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ קְ דוֹ שִׁ ים עַ ל־יְדֵ י זֶה בָּ אִ ין לַעֲבוֹ דָ ה זָרָ ה , וְ עַ ל־כֵּן בָּ או אָ ז עַ ל־יְדֵ י זֶה לְ מַ עֲשֵׂ ה הָ עֵגֶל ּ . וְ עַ ל־כֵּ ן כְּ שֶׁ בָּ א מֹשֶׁ ה וְ רָ אָ ה אֶ ת כָּ ל זֶה עָ סַ ק אַ חַ ר־כָּ ך לְ הַ ְ מְ שִׁ יך תִ קון ּ ּ ּ ְ שֶׁ אֲפִ לו אַ חַ ר־כָּ ך כְּ שֶׁ יַגִּיעַ זְמַ נוֹ לְ הִ סְ תַ לֵק בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ ְ ּ יִהְ יֶה נִשְׁ אָ ר זִכְ רוֹ לְ דוֹ רֵ י דוֹ רוֹ ת ּ . וְזֶהו בְּ חִ ינַת מַ עֲשֵׂ ה ּ הַ מִ שְׁ כָּ ן שֶׁ עָ סַ ק אַ חַ ר־כָּ ך ְ ּ . שֶׁ שָׁ ם הִ מְ שִׁ יך הַ שְׁ רָ אַ ת ְ ּ שְׁ כִ ינָתוֹ יִתְ בָּ רַ ך דְ הַ ּ ְ יְנו בְּ חִ ינַת הַ שָׂ גוֹ ת אֱלֹקות ּ ּ ּ , כִּ י כָּ ל מַ עֲשֵׂ ה הַ מִ שְׁ כָּ ן הָ יָה בְּ חִ ינַת כֵּ לִ ים וְ צִ מְ צומִ ים ּ ּ לְ הַ שָׂ גוֹ ת אֱלֹקות ּ ּ . וְ עִ קַ ר בְּ חִ ינַת הַ מִ שְׁ כָּ ן הָ יָה ּ ּ שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה הִ מְ שִׁ יך תִ קון שֶׁ אֲפִ לו כְּ שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל נָעִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ וְ נָדִ ים בַּ גָּ לות שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מִ דְ בָּ ר גַּם אָ ז יִהְ יֶה לָהֶם ּ ּ כּ ֹחַ לְ הַ מְ שִׁ יך הַ שָׂ גוֹ ת אֱלֹקות עַ ל־יְדֵ י בָּ תֵ י כְ נֵסִ יוֹ ת ּ ּ ּ ּ ְ ובָ תֵ י מִ דְ רָ שׁ וֹ ת שֶׁ הֵ ם בְּ חִ ינַת מִ קְ דָ שׁ מְ עַט ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת הַ מִ שְׁ כָּ ן שֶׁ עָ שָׂ ה מֹשֶׁ ה בַּ מִ דְ בָּ ר ּ ּ . שֶׁ אַ ף־עַ ל־פִ י שֶׁ שָׁ ּ ּ ם לֹא הָ יָה עִ קַ ר מְ קוֹ ם הַ מְ נוחָ ה דְ הַ יְנו מְ קוֹ ם ּ ּ ּ ּ ּ הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב כִּ י לֹא בָ אתֶ ם עַ ד עָ תָ ה ּ ּ ּ ּ אֶ ל הַ מְ נוחָ ה וְ כו ּ ּ ּ ', אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן יְכוֹ לִ ין לְ הַ מְ שִׁ יך ְ ּ לְ שָׁ ם קְ דֻ שַׁ ת הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ שֶׁ שָׁ ם הַ שְׁ רָ אַ ת הַ שְׁ כִ ינָ ּ ּ ּ ּ ּ ה עַ ל־יְדֵ י תִ קונֵי הַ מִ שְׁ כָּ ן שֶׁ עָ שָׂ ה ּ ּ ּ ּ . וכְ מוֹ כֵ ן תִ קֵ ן לְ דוֹ רוֹ ת ּ ּ ּ שֶׁ יִהְ יֶה כּ ֹחַ לְ יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ כָ ל דוֹ ר לְ הַ מְ שִׁ יך קְ דֻ שַׁ ת ּ ּ ְ ּ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ בְּ כָ ל בָּ תֵ י כְ נֵסִ יוֹ ת ובָ תֵ י מִ דְ רָ שׁ וֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ יַעֲשׂ ו בַּ גָּלות שֶׁ עַ ל־כֵּ ן ּ ּ ּ הֵ ם נִקְ רָ אִ ים מִ קְ דָ שׁ מְ עַט ּ . ) לקוטי הלכות - הלכות נזיקים ד ' - (ד" י

Segment 19
HE:
תַ בְ נִית הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ

Segment 20
HE:
) שמות כה (ט , הָ עוֹ שֶׂ ה מַ שָׂ א־ומַ תָ ן הוא בְּ חִ ינַת מְ קָ רֵ ב נְפָ שׁ וֹ ת ּ ּ ּ ּ לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ובוֹ נֶה מֵ הֶ ם הֵ יכַ ל הַ קֹדֶ שׁ ּ ּ ְ ּ , בְּ חִ ינַת

Segment 21
HE:
מִ שְׁ כָּ ן . וְ עַ ל־כֵּ ן לַ " ט מְ לָאכוֹ ת מִ מִ שְׁ כָּ ן גָּמְ רִ ינַן ּ . ובִ גְמַ ר מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן אָ מַ ר מֹשֶׁ ה ּ ּ : " וִ יהִ י נֹעַ ם וְ כו ' ּ ומַ עֲשֵׂ ה יָדֵ ינו וְ כו ּ ּ ּ " ' שְׁ תֵ י פְ עָ מִ ים ּ ּ , וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו ּ ּ : ל"זַ כְּ דֵ י שֶׁ תִ שְׁ רֶ ה בְּ רָ כָ ה בִּ מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן וְ תִ שְׁ רֶ ה ּ ּ בְּ רָ כָ ה בְּ מַ עֲשֵׂ י יְדֵ יהֶ ם , כִּ י הֵ ם בְּ חִ ינָה אַ חַ ת , כִּ י יֵשׁ בְּ הַ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן נִיצוֹ צוֹ ת קְ דוֹ שׁ וֹ ת גְּבוֹ הוֹ ת מְ אֹד ּ ּ ּ ּ הַ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן עַ ל־יְדֵ י לְ בָ רְ רָ ם שֶׁ צָ רִ יך ּ ּ ּ ּ ּ ְ

Segment 22
HE:
. וְ אֵ לו ּ ּ הַ נִיצוֹ צוֹ ת שֶׁ מְ בָ רְ רִ ין אוֹ תָ ם עַ ל־יְדֵ י הַ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּומַ חֲזִירִ ין אוֹ תָ ם אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה הֵ ם בְּ חִ ינַת גֵּרִ ים ּ ּ ובַ עֲלֵי־תְ שׁ ובָ ה ּ ּ , כִּ י מַ עֲלִ ין ומַ כְ נִיסִ ין הַ נְפָ שׁ וֹ ת ּ ּ וְ הַ נִיצוֹ צוֹ ת שֶׁ ל הַ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן מִ ן הַ חוץ אֶ ל הַ פְ נִים ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ . נִמְ צָ א שֶׁ הָ עוֹ סֵ ק בְּ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן בֶּ אֱמונָה ּ ּ ּ ּ בִּ קְ דֻ שָׁ ה כָּ רָ אוי ּ ּ , הוא בִּ בְ חִ ינַת מְ גַיֵר גֵּרִ ים ומְ קָ רֵ ב ּ ּ ּ נְפָ שׁ וֹ ת רְ חוֹ קוֹ ת לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , שֶׁ מִ זֶה נִבְ נֶה הֵ יכַ ל ּ ּ ּ הַ קֹדֶ שׁ . אַ ך מֵ חֲמַ ת שֶׁ אֵ לו הַ נְפָ שׁ וֹ ת וְ הַ נִיצוֹ צוֹ ת נֶאֱחָ ז ּ ּ ּ ּ ְ בָּ הֶ ם הָ רַ ע מְ אֹד , כִּ י הֵ ם שׁ וֹ כְ נִים בֵּ ין הַ גּוֹ יִי ם וְ הַ סִּ טְ רָ א־אָ חֳרָ א , בִּ בְ חִ ינַת " זֹאת יְרושָׁ לַיִם בְּ תוֹ ך ְ ּ שַׂ מְ תִ יהָ הַ גּוֹ יִם ּ "

Segment 23
HE:
, הָ עוֹ סֵ ק זֶה צָ רִ יך עַ ל־כֵּ ן ְ בְּ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן לִ זָהֵ ר בְּ נַפְ שׁ וֹ מְ אֹד שֶׁ לֹא יִתְ אַ חֵ ז בּ וֹ ּ ּ ּ ּ ּ הָ רַ ע הַ נֶאֱחָ ז בְּ אֵ לו הַ נִיצוֹ צוֹ ת שֶׁ הוא מְ בָ רְ רָ ם עַ ל־יְדֵ ּ ּ ּ ּ ּ י מַ שָׂ א־ומַ תָ ן ּ ּ ּ . ומִ זֶה בָּ א מַ ה שֶׁ לִ פְ עָ מִ ים יֵשׁ כַּ מָ ה ּ ּ ּ ּ ּ אֲ נָשִׁ ים כְּ שֵׁ רִ ים , וְ אַ חַ ר־כָּ ך כְּ שֶׁ יוֹ צְ אִ ין אֶ ל הַ שׁ וק ּ ּ ּ ְ וְ עוֹ סְ קִ ין בְּ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן ּ ּ ּ , נִ כְ שָׁ לִ ים לִ פְ עָ מִ ים וְ נִתְ רַ חֲקִ ין מֵ עֲבוֹ דַ ת הַ שֵׁ ם ּ , וְ זֶה מֵ חֲמַ ת הָ רַ ע הַ נַ ּ" ל הַ נֶ ּ אֱחָ ז בְּ אֵ לו ּ ּ הַ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן שֶׁ ל הַ נִיצוֹ צוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ

Segment 24
HE:
, בֶּ אֱמֶ ת אֲבָ ל הַ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן בְּ עַ צְ מוֹ הוא דָ בָ ר גָּדוֹ ל מְ אֹד ּ ּ ּ ּ ּ , רַ ק שֶׁ צְ רִ יכִ ין לִ שְׁ מֹר עַ צְ מוֹ כַּ נַ ּ ּ . ל" וְ עִ קַ ר הַ תִ קון לָזֶה הוא ּ ּ ּ ּ ּ עַ ל־יְדֵ י מִ שְׁ פָ ט ּ , דְ הַ יְנו שֶׁ יִשְׁ פֹט אֶ ת עַ ּ ּ ּ ּ צְ מוֹ בְּ כָ ל עֵת , וְ יִתְ בּ וֹ דֵ ד וִ יפָ רֵ שׁ שִׂ יחָ תוֹ לִ פְ נֵי הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , וְ יִשְׁ פֹט ּ אֶ ת עַ צְ מוֹ עַ ל כָּ ל הַ דְ בָ רִ ים שֶׁ הוא עוֹ שֶׁ ה ּ ּ , אִ ם כָּ ך ְ רָ אוי לוֹ לַעֲשׂ וֹ ת ולְ בַ לוֹ ת יְמֵ י חַ יָיו בְּ מַ עֲשִׂ ים כָּ אֵ לֶה ּ ּ ּ ּ ּ ; וְ עַ ל־יְדֵ י־זֶה נִתְ עוֹ רֵ ר אֵ שׁ הַ מִ שְׁ פָ ט ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ הִ תְ לַהֲבות הַ לֵב ּ ּ , וְ הָ אֵ שׁ הַ זֶה הוא שׂ וֹ רֵ ף אֶ ת הָ רַ ע ּ ּ ּ שֶׁ לֹא יִתְ אַ חֵ ז בּ וֹ , וְ גַם שֶׁ לֹא יִתְ אַ חֵ ז בְּ אֵ לו הַ נִיצוֹ צוֹ ת ּ ּ ּ ּ וְ הַ נְפָ שׁ וֹ ת שֶׁ הוא עוֹ סֵ ק לְ בָ רְ רָ ם עַ ל־יְדֵ י הַ מַ שָׂ א־ ּ ּ ּ ּ ומַ תָ ן ּ ּ . וְ זֶה בְּ חִ ינַת : טוֹ ב תוֹ רָ ה עִ ם דֶ רֶ ך־אֶ רֶ ץ ְ ּ ּ , ּ שֶׁ יְגִיעַ ת שְׁ נֵיהֶ ם מַ שְׁ כַּ חַ ת עָ ון , כִּ י עִ קַ ר תִ קון ּ ּ ּ ּ הַ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא הָ עֵסֶ ק בְּ דֶ רֶ ך־אֶ רֶ ץ ְ ּ , ּ הוא עַ ל־יְדֵ י הַ תוֹ רָ ה ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מִ שְׁ פָ ט ּ ּ , וְ אָ ז עַ ל־יְדֵ י־זֶה נִ תְ בַּ טֵ ל הָ רַ ע הַ נֶאֱחָ ז בְּ הַ נִ ּ ּ ּ יצוֹ צוֹ ת , וְ הַ נִיצוֹ צוֹ ת עוֹ לִ ין אֶ ל מְ קוֹ ר קְ דֻ שָׁ תָ ן עַ ל־יְדֵ י ּ ּ הַ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן ּ ּ ּ ּ . וְ זֶה : ּ שֶׁ יְגִ יעַ ת שְׁ נֵיהֶ ם מַ שְׁ כַּ חַ ת עָ ון בְּ חִ ינַת בִּ טול הָ רַ ע וְ הַ קְ לִ פוֹ ת הַ שׁ וֹ כְ נִים סְ בִ יב ּ ּ ּ ּ ּ הַ נִיצוֹ צוֹ ת הַ נַ ּ ּ . ל" וַאֲ זַי נִבְ נֶה עַ ל־יְדֵ י הַ מַ שָׂ ּ ּ א־ומַ תָ ן ּ ּ שֶׁ לוֹ בְּ חִ ינַת הֵ יכַ ל הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ , וְ נִ תְ גַּדֵ ל כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ עַ ל־יְדֵ י זֶה , וַאֲזַי זוֹ כֶ ה לַעֲשִׁ ירות גָּדוֹ ל ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים ) לקוטי הלכות – הלכות גביית מלוה ג ' ב – ' לפי אוצר היראה -

Segment 25
HE:
ממון ופרנסה (ב"צ – תֵ יעָשֶׂ ה הַ מְ נוֹ רָ ּ ּ ה ) שמות כה ( לא ,

Segment 26
HE:
צָ רִ יך הָ אָ דָ ם הָ עוֹ שֶׂ ה מַ שָׂ א־ומַ תָ ן ומְ לָאכוֹ ת לְ הָ רִ ים יָדוֹ ּ ּ ּ ּ ְ לְ הַ שֵׁ ם ולְ שַׁ עְ בֵּ ד כָּ ל מַ חֲשַׁ בְ תוֹ וַעֲשִׂ יָתוֹ וְ דִ בּ ורוֹ לְ הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך , ְ בְּ חִ ינַת : " גֹּל עַל ה ' דַ רְ כֶּ ך וְ כו ּ ָ ּ , "' ּולְ הַ אֲמִ ין בֶּ אֱמונָה שְׁ לֵ ּ מָ ה שֶׁ אֵ ין הָ אָ דָ ם עוֹ שֶׂ ה כְּ לָל , רַ ק שֶׁ אָ נו ּ מְ חֻיָבִ ים לַעֲשׂ וֹ ת אֵ יזֶה עֵסֶ ק בְּ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן ומְ לָאכָ ה ּ ּ ּ ּ ּ , מֵ חֲמַ ת שֶׁ כֵּן רְ צוֹ נוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ , כִּ י יֵשׁ סוֹ דוֹ ת וְ כַ וָנוֹ ת ּ גְּדוֹ לוֹ ת בְּ כָ ל עִ נְיְנֵי מַ שָׂ א־ומַ תָ ן ומְ לָאכוֹ ת ּ ּ ּ ּ , כִּ י מְ בָ רְ רִ י ן בֵּ רורִ ין וְ נִיצוֹ צוֹ ת קְ דוֹ שׁ וֹ ת עַל־יְדֵ י הַ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן ּ ּ ּ ּ ּ ּומְ לָאכוֹ ת , כַּ יָדועַ ּ ּ , ּובִ שְׁ בִ יל זֶה לְ בַ ד צְ רִ יכִ ין לַעֲשׂ וֹ ת מְ עַט מַ שָׂ א־ומַ תָ ן אוֹ אֵ יזֶה מְ לָאכָ ה ּ ּ ּ , כִּ י כֵן רְ צוֹ נוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ , וכְ מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" טוֹ ב תוֹ רָ ה עִ ּ ם דֶ רֶ ך־אֶ רֶ ץ ְ ּ . אֲבָ ל בֶּ אֱמֶ ת אֵ ין הָ אָ דָ ם עוֹ שֶׂ ה כְּ לָל , וְ אֵ ין הַ פַ רְ נָסָ ה נִמְ שֶׁ כֶ ת עַל־יְדֵ י הָ עֲשִׂ יָה הַ גַּשְׁ מִ ית כְּ לָל ּ ּ , כִּ י אִ ם אַ דְ רַ בָּ א ּ , עִ קַ ר הַ פַ רְ נָסָ ה נִמְ שֶׁ כֶ ת עַל־יְדֵ י בִּ טול ּ ּ ּ ּ " ּ הַ לַ ט מְ לָאכוֹ ת , דְ הַ יְנו עַל־יְדֵ י הֶ אָ רַ ת הָ ּ ּ רָ צוֹ ן , שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת קְ דֻ שַׁ ת שַׁ בָּ ת ּ , דְ מִ נֵה מִ תְ בָּ רְ כִ ין כָּ ל שִׁ תָ א יוֹ מִ ין ּ ּ ּ ּ

Segment 27
HE:
] שממנה מתברכין כל ששת הימים – של השבוע . [ וכְ שֶׁ יוֹ דְ עִ ין זֹאת בֶּ אֱמֶ ת ובֶ אֱמונָה שְׁ לֵמָ ה ּ ּ ּ ּ , עַל־יְדֵ י־זֶה מַ מְ שִׁ יכִ ין הַ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ ל שַׁ בָּ ת לְ שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י ּ ּ הַ חֹל , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה מְ קַ דְ שִׁ ין שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י הַ מַ עֲשֶׂ ה בִּ קְ דֻ שַׁ ת ּ ּ ּ שַׁ בָּ ת , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה מְ בָ רְ רִ ין ומְ זַכְּ כִ ין כָּ ל הַ לַ ּ ּ ט " מְ לָאכוֹ ת מִ זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ ּ ּ , מִ בְּ חִ ינַת ל " ט קְ לָלוֹ ת , וְזוֹ כִ ין עַל־יְדֵ י־זֶה שֶׁ יִהְ יֶה כָּ ל הַ לַ ּ ּ " ט מְ לָאכוֹ ת בִּ בְ חִ ינַת מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ , וְ אָ ז הַ לַ ּ " ט מְ לָאכוֹ ת הֵ ם בִּ בְ חִ ינַת ַט" ל אוֹ רוֹ ת , בְּ חִ ינַת הֶ אָ רַ ת הָ רָ צוֹ ן , בְּ חִ ינַת טַ לְ לֵי רָ צוֹ ן , כִּ י זוֹ כִ ין לְ קַ בֵּ ל הֶ אָ רַ ת הָ רָ צוֹ ן מִ שַׁ בָּ ת לְ שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י ּ ּ הַ מַ עֲשֶׂ ה . וַאֲזַי כְּ שֶׁ זוֹ כִ ין לַעֲשׂ וֹ ת כָּ ּ ל הַ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן ּ ּ ּ ּ וְ הַ מְ לָאכוֹ ת בִּ בְ חִ ינָה זוֹ ּ , אֲזַי אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ עוֹ שֶׂ ה ּ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן ומְ לָאכָ ה ּ ּ ּ ּ , אֵ ינוֹ נֶחְ שָׁ ב בְּ שֵׁ ם עֲשִׂ יָה כְּ לָל ּ , רַ ק בְּ חִ ינַת הַ מְ לָאכָ ה נַעֲשֵׂ ית מֵ אֵ לֶיהָ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ בַּ מִ שְׁ כָּ ן : " הוקַ ם הַ מִ שְׁ כָּ ּ ּ " , "ן תֵ יעָ שֶׂ ה הַ מְ נוֹ רָ ה ּ ּ , " וְכֵן אֵ צֶל נֶאֱמַ ר בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ : " וְ הַ בַּ יִת בְּ הִ בָּ נֹתוֹ " , כִּ י כָ ל מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ובֵ ית־הַמִ קְ דָ שׁ הָ יְתָ ה נַעֲשֵׂ ית מֵ אֵ לֶיהָ ּ ּ ּ ּ , רַ ק שֶׁ הֵם הָ יו מְ כַ וְ נִים בִּ רְ צוֹ נָם לַעֲשׂ וֹ ת הַ מְ לָאכָ ה ּ ּ ּ , וְ הַ מְ לָאכָ ה ּ הָ יְתָ ה עוֹ לָה בְּ יָדָ ם מֵ אֵ לֶיהָ . וְזֶה בְּ חִ ינַת : " שֵׁ שֶׁ ת יָמִ ים תֵ עָ שֶׂ ה מְ לָאכָ ה וְיוֹ ם הַ שְׁ בִ יעִ י שַׁ בָּ ת ּ ּ " ' ּתֵ עָ שֶׂ ה ' דַ יְקָ א , כִּ י עַל־יְדֵ י שַׁ בָּ ת זוֹ כִ ין שֶׁ תִ הְ יֶה ּ ּ הַ מְ לָאכָ ה נַעֲשֵׂ ית מֵ אֵ לֶיהָ , כִּ י עִ קַ ר קִ יום שֶׁ ל שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י ּ ּ ּ ּ הַ מַ עֲשֶׂ ה וְשֶׁ ל כָּ ל הַ מְ לָאכוֹ ת הַ נַעֲשִׂ ין בָּ הֶם ּ ּ , הַ כּ ֹל הוא ּ רַ ק עַל־יְדֵ י שְׁ בִ יתָ ה ומְ נוחָ ה שֶׁ ל שַׁ בָּ ת ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ הֶ אָ רַ ת הָ רָ צוֹ ן שֶׁ מֵ אִ יר בְּ שַׁ בָּ ת ּ . ובִ בְ חִ ינָה זוֹ צָ רִ יך ְ ּ הָ אָ דָ ם לַעֲשׂ וֹ ת כָּ ל הַמְ לָאכוֹ ת ומַ שָׂ א־ומַ תָ ן שֶׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּלוֹ שֶׁ בְּ שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י הַ מַ עֲשֶׂ ה ּ , הַיְנו לֵידַ ע ולְ הַ אֲמִ ין בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ שֶׁ הוא אֵ ינוֹ עוֹ שֶׂ ה כְּ לָל ּ , רַ ק הַ כּ ֹל בְּ כֹחַ הַ שֵׁ ם ּ , שֶׁ עַל זֶה הִ זְהִ ירָ ה הַ תוֹ רָ ה שֶׁ לֹא לוֹ מַ ר חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ " כּ ֹחִ י וְ עֹצֶם יָדִ י

Segment 28
HE:
עָ שָׂ ה לִ י אֶ ת הַ חַ יִל הַ זֶה וְ כו ּ ּ , "' כִּ י הַ יָדַ יִם הֵם כְּ לֵי ּ הַ מַ עֲשֶׂ ה שֶׁ ל כָּ ל הַ לַ ּ ּ " ט מְ לָאכוֹ ת , וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ יָדַ יִם ּ לְ הַ מְ שִׁ יך הַ פַ רְ נָסָ ה עַל־יְדֵ י הַ לַ ּ ּ ְ " ט מְ לָאכוֹ ת , כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י שֶׁ מְ קַ בְּ לִ ין ומִ תְ בָּ רְ כִ ין מִ בְּ חִ ינַת הַ יָדַ יִם שֶׁ יֵשׁ ּ ּ ּ ּ בְּ יָם הַ חָ כְ מָ ה , ּ שֶׁ מִ שָׁ ם עִ קַ ר הַ פַ רְ נָסָ ה ּ ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת " ּפוֹ תֵ חַ אֶ ת יָדֶ ך ומַ שְׂ בִּ יעַ לְ כָ ל חַ י רָ צוֹ ן ָ ּ , " כִּ י שָׁ ם מֵ אִ יר הֶ אָ רַ ת הָ רָ צוֹ ן , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת קְ דֻ שַׁ ת שַׁ בָּ ת ּ ּ . וכְ שֶׁ זוֹ כִ ין לָזֶה ּ ּ , אֲזַי בֶּ אֱמֶ ת גַּם בְּ שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י הַ חֹל אֵ ין צְ רִ יכִ ין לַעֲשׂ וֹ ת שׁ ום ּ עֻבְ דָ א וְ שׁ ום מְ לָאכָ ה כְּ לָל ּ ּ , כִּ י בִּ זְמַ ן שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל עוֹ שִׂ ין ּ רְ צוֹ נוֹ שֶׁ ל מָ קוֹ ם מְ לַאכְ תָ ם נַעֲשֵׂ ית עַל־יְדֵ י אֲחֵ רִ ים ּ , כְּ מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ , ל" ּ כִּ י אָ ז הַ מְ לָאכָ ה נַעֲשֵׂ ית בִּ רְ צוֹ נוֹ ּ לְ בַ ד , שֶׁ הוא רוֹ צֶה בְּ הַמְ לָאכָ ה ּ ּ , וַ אֲזַי תֵ כֶ ף נַעֲשֵׂ ית ּ עַל־יְדֵ י אֲחֵ רִ ים , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " וְ עָמְ דו זָרִ ים וְרָ עו ּ ּ צֹאנְכֶם וְ כו ּ'". ) לקוטי הלכות - הלכות שבת ' ג-

Segment 29
HE:
אותיות ד ' ז ' לפי אוצר היראה – ממון ופרנסה (ז" י –

Segment 30
HE:
וְ אֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ

Segment 31
HE:
) שמות כו (א , אִ ם הָ יו זוֹ כִ ין לֶאֱמ ּ ונָה שְׁ לֵמָ ה בְּ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , הַ יְנו ּ לְ הַ אֲמִ ין שֶׁ הַ כּ ֹל מִ תְ נַהֵג רַ ק בִּ רְ צוֹ נוֹ יִתְ בָּ רַ ך לְ בַ ד ְ , אֲזַי לֹא הָ יו צְ רִ יכִ ין לַעֲשׂ וֹ ת שׁ ום מְ לָאכָ ה וָעֵסֶ ק ּ ּ , רַ ק מְ לַאכְ תֵ נו הָ יָה נַעֲשֵׂ ית עַל־יְדֵ י אֲחֵ רִ ים ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ יִהְ יֶה ּ לֶעָ תִ יד , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " וְ עָמְ דו זָרִ ים וְרָ עו צֹאנְכֶם וְ כו ּ ּ ּ ". ' נִמְ צָ א , שֶׁ כָּ ל יְגִיעַת הָ עֲסָ קִ ים וְ הַ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן נִמְ שָׁ ך רַ ק ְ ּ ּ ּ ּ מִ בְּ חִ ינַת פְ גַם אֱמונַת הָ רָ צוֹ ן ּ ּ , ומִ זֶה נִמְ שָׁ כִ ין כָּ ל ּ ּ הַ הַ כְ חָ שׁ וֹ ת וְ הַ כְּ פִ ירוֹ ת וְ הַ שִׁ נויִים בַּ מַ שָׂ ּ ּ ּ ּ ּ א־ומַ תָ ן ּ ּ , שֶׁ הַ כּ ֹל נִמְ שָׁ ך רַ ק מִ פְ גַם אֱמונָה ּ ּ ְ , כִּ י אִ ם הָ יָה מַ אֲמִ ין בִּ שְׁ לֵמות ּ שֶׁ הַ כּ ֹל מִ תְ נַהֵג רַ ק בִּ רְ צוֹ נוֹ יִתְ בָּ רַ ך לְ בַ ד ְ , ּ בְּ וַדַ אי הָ יָה עוֹ שֶׂ ה הַ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן שֶׁ לוֹ בֶּ אֱמונָה שְׁ לֵמָ ה וְ לֹא הָ יָה ּ ּ ּ ּ ּ ּ מְ שַׁ נֶה בְּ דִ בּ ורוֹ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן בֶּ אֱמֶ ת צְ רִ יכִ ין הִ תְ גַּבְּ רות גָּדוֹ ל ּ לְ הִ נָצֵ ל מִ כְּ פִ ירוֹ ת וְ הַ כְ חָ שׁ וֹ ת הַ שְׁ כִ יחִ ים בַּ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן ּ ּ ּ ּ ּ ּ , ולְ הִ שְׁ תַ דֵ ל לַעֲשׂ וֹ ת מַ שָׂ א־ומַ תָ ן בֶּ אֱמונָה שְׁ לֵמָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ יִהְ יֶה הַ הֵן הֵן וְ הַ לָאו לָאו ּ ּ . וְ עִ קַ ר הָ עֵצָ ה לִ זְכּ וֹ ּ ת לַעֲשׂ וֹ ת מַ שָׂ א־ומַ תָ ן בֶּ אֱמונָה הִ יא לְ הַ רְ בּ וֹ ת בִּ צְ דָ קָ ה ּ ּ ּ ּ , כִּ י עַל־יְדֵ י צְ דָ קָ ה מַ מְ שִׁ יכִ ין הֶ אָ רַ ת אֱמונַת הָ רָ צוֹ ן ּ . ּובֶ אֱמֶ ת אִ ם הָ יִינו כֻּלָנו זוֹ כִ ין לִ תֵ ן צְ דָ קָ ה כָּ רָ אוי ּ ּ ּ ּ ּ , כְּ בָ ר הָ יָה מִ תְ בַּ טֵ ל הַ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן לְ גַמְ רֵ י ּ ּ ּ ּ ּ , וְ לֹא הָ יִינו צְ רִ יכִ ין ּ לַעֲשׂ וֹ ת שׁ ום מְ לָאכָ ה וָעֵסֶ ק כְּ לָל ּ , כִּ י עַל־יְדֵ י הִ תְ גַּלות ּ ּ הָ רָ צוֹ ן זוֹ כִ ין לָזֶה שֶׁ יִהְ יֶה הַ מְ לָאכָ ה נַעֲשֵׂ ית עַל־יְדֵ י ּ ּ אֲחֵ רִ ים כַּ נַ . ל"ּ אַ ך אֲפִ לו כָּ ל־זְמַ ן שֶׁ אֵ ין זוֹ כִ ין לָזֶה ּ ּ ְ , לְ בַ טֵ ל הַ מְ לָאכוֹ ת וְ הַ מַ ּ ּ ּ שָׂ א־ומַ תָ ן לְ גַמְ רֵ י ּ ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵ ן ּ לַעֲשׂ וֹ ת הַ צְ דָ קָ ה עַל־יְדֵ י עַל־כָּ ל־פָ נִים זוֹ כִ ין ּ ּ הַ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן בֶּ אֱמונָה ּ ּ ּ ּ ּ , וְ שֶׁ יָאִ יר בּ וֹ הֶ אָ רַ ת הָ רָ צוֹ ן ּ , וְ אָ ז הַ מְ לָאכוֹ ת וְהָ עֲסָ קִ ים הֵם בִּ בְ חִ ינַת מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת כָּ ל הַ קִ נְיָנִים שֶׁ תִ קְ נו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ ּ ּ ל " בַּ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן ּ ּ ּ ּ , לְ כָ ל דָ בָ ר קִ נְיָן הַ שַׁ יָך לוֹ ּ ּ ְ ּ , כְּ גוֹ ן קִ נְיַן סודָ ר וְ כַ יוֹ צֵ א ּ ּ , כִּ י עַל־יְדֵ י־זֶה מַ מְ שִׁ יכִ ין הֶ אָ רַ ת הָ רָ צוֹ ן לְ תוֹ ך הַ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן ּ ּ ּ ּ ְ , וְ אָ ז מֻכְ רָ ח לְ קַ יֵם הַ קִ נְיָ ּ ּ ן וְ לֹא יְשַׁ נֶה ּ עוֹ ד , כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים ) לקוטי הלכות – הלכות ערב ג ' - אותיות י " ד ט "ו לפי אוצר היראה -

Segment 32
HE:
וְ אֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן תַ עֲשֶׂ ה ּ ּ

Segment 33
HE:
) שמות (א , כו צָ רִ יך הָ אָ דָ ם לְ הַ רְ בּ וֹ ת בִּ תְ פִ לָה מְ אֹד מְ אֹד כָּ ל יְמֵ י ּ ְ ּ חַ יָיו . וַאֲפִ לו ּ ּ כְּ שֶׁ רוֹ אֶ ה שֶׁ מִ תְ פַ לֵל הַ רְ בֵּ ה וְ אֵ ינוֹ נַעֲנֶה ּ ּ ּ , וְ הַ תַ אֲווֹ ת וְ הַ בִּ לְ בּ ולִ ים מִ תְ גַּבְּ רִ ים עָ לָיו בְּ כָ ל פַ עַם ּ ּ ּ בְּ יוֹ תֵ ר , אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן אַ ל יִטְ עֶה שֶׁ תְ פִ לוֹ תָ יו הֵם ּ ּ ּ לָרִ יק , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , רַ ק יֵדַ ע וְ יַאֲמִ ין שֶׁ אֵ ין שׁ ום דִ בּ ור ּ ּ ּ נֶ אֱבָ ד לְ עוֹ לָם , וְ כָ ל תְ פִ לָה וְ שִׂ יחָ ה בֵּ ינוֹ לְ בֵ ין קוֹ נוֹ ּ ּ עוֹ שָׂ ה רֹשֶׁ ם , וְ הַ צַ דִ יקֵ י־אֱמֶ ת מְ לַקְ טִ ים כָּ ל אֵ לו ּ ּ ּ ּ ּ הַ תְ פִ לוֹ ת וְ הַ שִׂ יחוֹ ת ובוֹ נִים מֵ הֶ ם בִּ נְיָנִים נִפְ לָאִ ים ּ ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת בִּ נְיַן הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ . וְ צָ רִ יך כָּ ל אֶ חָ ד לְ הִ תְ חַ זֵ ּ ְ ק הַ רְ בֵּ ה בִּ תְ פִ לָה וְ שִׂ יחָ ה תָ מִ יד ּ ּ , יִהְ יֶה אֵ יך שֶׁ יִהְ יֶה ּ ְ , עַד אֲ שֶׁ ר עַ ל־יְדֵ י רִ בּ וי הַ תְ פִ לוֹ ת יִהְ יֶה נִשְׁ לָם הַ בִּ נְיָן ּ ּ ּ בִּ שְׁ לֵמות ּ , וְ אָ ז יִכָּ מְ רו רַ חֲמָ יו יִתְ בָּ רַ ך וִיקָ רֵ ב אוֹ תוֹ ְ ּ בִּ שְׁ לֵמות ּ , וְ יָשׁ ֹב אֶ ל ה ' וִ ירַ חֲמֵ הו . ּ ְ אַ ך אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵן ּ , כְּ שֶׁ יִהְ יֶה לוֹ אֵ יזֶה יְשׁ ועָ ה ּ ּ , אַ ל יִטְ עֶה שֶׁ עַ ל־יְדֵ י תְ פִ לוֹ תָ יו ומַ עֲשָׂ יו הַ טוֹ בִ ים פָ עַ ל זֹאת ּ ּ ּ ּ ּ , רַ ק יֵדַ ע שֶׁ הַ כּ ֹל רַ ק בְּ חַ סְ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ . וְ אַ ף־עַ ל־פִ י שֶׁ אָ נו יוֹ דְ עִ ים שֶׁ אִ י ּ ּ אֶ פְ שָׁ ר לָנו לִ פְ עֹל הַ יְשׁ ועָ ה ּ ּ הַ שְׁ לֵמָ ה בִּ תְ פִ לָתֵ נו לְ בַ ד ּ ּ ּ , ל"ּ כַּ נַ אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵן אָ נו צְ רִ יכִ ין לַעֲשׂ וֹ ת אֵ ת שֶׁ לָנו ּ ּ ּ ּ , לְ הַ רְ בּ וֹ ת בִּ תְ פִ לָה בְּ כָ ל כּ ֹחֵ נו ּ ּ , וְ אָ ז יִכָּ מְ רו רַ חֲמָ יו ּ יִתְ בָּ רַ ך וְ יַעֲשֶׂ ה בְּ חַ סְ דוֹ וְ יוֹ שִׁ יעֵנו בְּ קָ רוֹ ב לְ מַ עַן שְׁ מוֹ ּ ּ ְ . וְ גַם זֶה בִּ כְ לַל מַ ה שֶׁ מְ בֹאָ ר בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר ּ ּ , ּ שֶׁ צְ רִ יכִ ין בִּ תְ פִ לָה לִ הְ יוֹ ת קוֹ לֵעַ אֶ ל הַ שַׂ עֲרָ ה וְ לֹא יַחֲטִ יא ּ ּ , הַ יְנו ּ שֶׁ לֹא יִטֶ ה לְ יָמִ ין אוֹ לִ שְׂ מֹאל ּ ּ , הַ יְנו שֶׁ לֹא יִטְ עֶה ּ ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , שֶׁ הַ תְ פִ לוֹ ת הֵ ם לָרִ יק ּ ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , מֵ חֲמַ ת ֶׁש זֶה כַּ מָ ה שֶׁ צוֹ עֲקִ ים וְ אֵ ינָם נוֹ שָׁ עִ ים ּ ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת נוֹ טֶ ה לִ שְׂ מֹאל ; וְ כֵ ן אַ ל יִטְ עֶה לוֹ מַ ר , מַ ה לָנו לְ הַ רְ בּ וֹ ת ּ ּ בִּ תְ פִ לָה ּ , מֵ אַ חַ ר שֶׁ עִ קַ ר הַ יְשׁ ועָ ה הוא רַ ק בְּ חַ סְ דוֹ ּ ּ ּ ּ לְ בַ ד , אִ ם־כֵּ ן נִסְ מֹך רַ ק עַל חַ סְ דוֹ ּ ְ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ י נַת נוֹ טֶ ה לְ יָמִ ין שֶׁ לֹא כָּ רָ אוי ּ ּ . כִּ י בֶּ אֱמֶ ת צְ רִ יכִ ין לְ הַ רְ בּ וֹ ת בִּ תְ פִ לָה מְ אֹד תָ מִ יד וְ לֵידַ ע אַ ף־עַ ל־ פִ י־כֵ ן הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ , שֶׁ אֵ ין אָ נו כְּ דַ אי לִ פְ עֹל בִּ תְ פִ לָתֵ נו כִּ י אִ ם בְּ חַ סְ דוֹ ּ ּ ּ ּ , וְ אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן אָ נו צְ רִ יכִ ין לַעֲשׂ וֹ ת אֶ ת שֶׁ ּ ּ ּ לָנו ּ לְ הַ רְ בּ וֹ ת בִּ תְ פִ לָה תָ מִ יד ּ ּ , וְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך יַעֲשֶׂ ה אֶ ת ְ ּ שֶׁ לוֹ וְ יַמְ שִׁ יך עָ לֵינו חַ סְ דוֹ לְ מַ עֲנוֹ וְ יוֹ שִׁ יעֵנו מְ הֵ רָ ה ּ ּ ּ ְ ּ לְ מַ עַן שְׁ מוֹ . ) לקוטי הלכות - הלכות נחלות ' ד -

Segment 34
HE:
אותיות י ' כ ' לפי אוצר היראה – התבודדות - (ל" ט

Segment 35
HE:
חֲמִ שִׁ ים ל ּ ּולָאוֹ ת

Segment 36
HE:
) שמות (ה , כו וְ זֶה בְּ חִ ינַת חֲמִ שִׁ ים חֲמִ שִׁ ים לולָאוֹ ת שֶׁ הָ יו בִּ ירִ יעוֹ ת ּ ּ ּ ּ

Segment 37
HE:
ּ הַ מִ שְׁ כָּ ן . וְ הַ פָ רֹכֶ ת הַ מַ בְ דֶ לֶת בֵּ ין הַ קֹדֶ שׁ ובֵ ין קֹדֶ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ הַ קֳדָ שִׁ ים הָ יְתָ ה נְתונָה תַ חַ ת הַ קְ רָ סִ ים הַ מְ חַ בְּ רִ ים ּ ּ ּ ּ חֲמִ שִׁ ים לולָאוֹ ת הַ נַ ּ ּ ּ " ל כִּ י עִ קַ ר תִ קון הַ קְ דֻ שָׁ ה הוא ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ עַ ל־יְדֵ י הַ פָ רֹכֶ ת הַ מַ בְ דֶ לֶת בֵּ ין הַ קֹדֶ שׁ ובֵ ין קֹדֶ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ הַ קֳדָ שִׁ ים שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת צִ מְ צום ּ ּ ּ , לְ צַ מְ צֵ ם הִ תְ לַהֲבות ּ הַ לֵב שֶׁ לֹא יִתְ לַהֵ ב יוֹ תֵ ר מִ דַ אי דְ לָא יוֹ קִ יד כָּ ל גּופָ א ּ ּ ּ ּ ּ

Segment 38
HE:
] שלא ישרוף כל הגוף . [ שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת הָ אַ זְהָ רָ ה ּ ּ שֶׁ הִ זְהִ יר ה ' יִתְ בָּ רַ ך אֲפִ לו אֶ ת הַ כּ ֹהֵ ן הַ גָּדוֹ ל וְ אַ ל יָבֹא ּ ּ ְ בְ כָ ל עֵת אֶ ל הַ קֹדֶ שׁ אֶ ל מִ בֵּ ית לַפָ רֹכֶ ת אֲ שֶׁ ר עַל ּ ּ הָ אָ רֹן וְ לֹא יָמות וְ כו ּ ּ . ' ּופֵ רֵ שׁ רַ שִׁ " י וְ לֹא יָמות כְּ מוֹ ּ שֶׁ מֵ תו נָדָ ב וַאֲבִ יהו ּ ּ ּ א בְּ קָ רְ בָ תָ ם לִ פְ נֵי ה ' וַיָמֻתו כִּ י ּ ּ נִתְ לַהֲבו וְ נִכְ נְסו חוץ מֵ הַ מִ דָ ה ּ ּ ּ ּ ּ . שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה יָצְ אָ ה אֵ שׁ מֵ אֵ ת ה ' וַתֹאכַ ל אוֹ תָ ם בְּ חִ ינַת אֵ שׁ שֶׁ ל הַ לֵב ּ ּ שֶׁ הָ יָה מוֹ קִ יד כָּ ל גּופָ א אִ ם אֵ ין מְ צַ מְ צְ מִ ין אוֹ תוֹ חַ ס ּ וְ שָׁ לוֹ ם . וכְ שֶׁ זוֹ כִ ין ּ ּ לְ הַ מְ שִׁ יך עַ ל עַצְ מוֹ קְ דֻ שַׁ ת הַ פָ רֹכֶ ת ּ ּ ְ הַ מַ בְ דֶ לֶת הַ נַ ּ ּ ּ " ל שֶׁ הוא פָ רֹכְ תָ א פְ רִ יסָ א בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ צִ מְ צום הַ נַ ּ ּ "ל, עַ ל־יְדֵ י זֶה עִ קַ ר הַ תִ קון ּ ּ ּ ּ . וְ אָ ז זוֹ כִ ין לָצֵ את מֵ חֲמִ שִׁ ים שַׁ עֲרֵ י טֻמְ אָ ה לַחֲמִ שִׁ ים שַׁ עֲרֵ י ּ ּ קְ דֻ שָׁ ה ּ , כִּ י עִ קַ ר ּ יְנִיקַ ת הַ טֻמְ אָ ה הוא מִ בְּ חִ ינַת רִ בּ וי ּ ּ ּ אוֹ ר שֶׁ גּוֹ רֵ ם שְׁ בִ ירַ ת כֵּ לִ ים חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם כַּ יָדועַ שֶׁ זֶהו ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת אַ ל תִ צְ דַ ק הַ רְ בֵּ ה וְ אַ ל תִ רְ שַׁ ע הַ רְ בֵּ ה ּ ּ ּ . נִמְ צָ א שֶׁ עַ ל־יְדֵ י הַ פָ רֹכֶ ת הַ מַ בְ דֶ לֶת שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת צִ מְ צום ּ ּ ּ ּ ּ "ּ הַ נַ ל שֶׁ לֹא יִכְ נֹס לִ פְ נִים מִ ן הַ גְּבול שֶׁ לוֹ ּ ּ ּ , עַ ל־יְדֵ י זֶה עִ קַ ר הַ תִ קון ּ ּ ּ ּ , וְ אָ ז מַ כְ נִיעִ ין חֲמִ שִׁ ים שַׁ עֲרֵ י טֻמְ אָ ה ּ ומַ עֲלִ ין הַ טוֹ ב שֶׁ הָ יָה כָּ בושׁ שָׁ ם וַאֲזַי נִכְ פָ לִ ין הַ שְׁ עָ רִ ים ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה בִּ בְ חִ ינַת מֵ אָ ה שְׁ עָ רִ ים בְּ חִ ינַת ּ ּ מֵ אָ ה בְּ רָ כוֹ ת . בִּ בְ חִ ינַת וַיִזְרַ ע יִצְ חָ ק בָּ אָ רֶ ץ הַ הִ יא וַיִמְ צָ א ּ ּ בַּ שָׁ נָה הַ הִ יא מֵ אָ ה שְׁ עָ רִ ים וַיְבָ רֲ כֵ הו ה ּ ּ ', כִּ י זָכָ ה לַהֲפֹך מֵ רַ ע לְ טוֹ ב וְ נַעֲשָׂ ה מֵ אָ ה שְׁ עָ רִ ים וְ כַ נַ ּ ְ . ל" וְזֶה בְּ חִ ינַת חֲמִ שִׁ ים חֲמִ שִׁ ים לולָאוֹ ת שֶׁ בִּ ירִ ּ ּ ּ יעוֹ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ שֶׁ הֵ ם מְ כֻוָנִין עַ ל הַ פָ רֹכֶ ת הַ מַ בְ דֶ לֶת הַ נַ ּ ּ ּ ּ ּ , ל" כִּ י עַ ל־יְדֵ י הַ פָ רֹכֶ ת הַ מַ בְ דֶ לֶת בֵּ ין הַ קֹדֶ שׁ ובֵ ין קֹדֶ שׁ הַ קֳדָ שִׁ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ יְנו צִ מְ צום הַ נַ ּ ּ ּ " ל עַ ל־יְדֵ י זֶה נִכְ לָלִ ין חֲמִ שִׁ ים לולָאוֹ ת ּ ּ שֶׁ בַּ יְרִ יעוֹ ת הַ חִ יצוֹ נוֹ ת שֶׁ מֵ הֶ ם הָ יָה יְנִיקָ ה לַחֲמִ שִׁ ים ּ ּ שַׁ עֲרֵ י טֻמְ אָ ה כְּ שֶׁ לֹא הָ יו יְכוֹ לִ ין לְ הִ תְ חַ בֵּ ר לַחֲמִ שִׁ ים ּ ּ ּ שַׁ עֲרֵ י קְ דֻ שָׁ ה מֵ חֲמַ ת רִ בּ וי אוֹ ר וְ כַ נַ ּ ּ ּ . ל" אֲבָ ל עַ ל־יְדֵ י הַ פָ רֹכֶ ת הַ מַ בְ דֶ לֶת שֶׁ הוא הַ תִ קון כִּ י צִ מְ צום הָ אוֹ ר ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הוא עִ קַ ר הַ ּ ּ תִ קון כַּ יָדועַ ּ ּ ּ ּ ּ , וְ אָ ז יְכוֹ לִ ין לְ קַ בֵּ ל ולְ הִ תְ חַ בֵּ ר ּ חֲמִ שִׁ ים לולָאוֹ ת שֶׁ בַּ יְרִ יעוֹ ת הַ חִ יצוֹ נוֹ ת בַּ חֲמִ שִׁ ים ּ ּ ּ לולָאוֹ ת שֶׁ בַּ יְרִ יעוֹ ת הַ פְ נִימִ יוֹ ת הַ מְ כַ סּ וֹ ת אֶ ת קֹדֶ שׁ ּ ּ ּ הַ קֳדָ שִׁ ים וְ אָ ז נַעֲשֶׂ ה הַ מִ שְׁ כָּ ן אֶ חָ ד בִּ בְ חִ ינַת וְ הָ יָ ּ ּ ה ּ הַ מִ שְׁ כָּ ן אֶ חָ ד , כִּ י נִתְ בַּ טֵ ל יְנִיקַ ת הַ טֻמְ אָ ה וְ נַעֲשֶׂ ה ּ ּ בְּ חִ ינַת מֵ אָ ה שְׁ עָ רִ ים שֶׁ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ הֵ ם לולָאוֹ ת ּ ּ ּ שֶׁ בִּ שְׁ נֵי הַ חוֹ בֶ רֶ ת וְ כַ נַ . ל"ּ וְ כָ ל זֶה נִתְ תַ קֵ ן דַ יְקָ א ּ ּ ּ עַ ל־יְדֵ י הַ צִ מְ צום הָ אוֹ ר בְּ הַ דְ רָ גָה ובְ מִ דָ ה שֶׁ הו ּ ּ ּ ּ ּ א בְּ חִ ינַת פָ רֹכֶ ת הַ מַ בְ דֶ לֶת ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת וְ אַ ל יָבֹא בְ כָ ל עֵת אֶ ל הַ קֹדֶ שׁ ּ אֶ ל מִ בֵּ ית לַפָ רֹכֶ ת ּ ) . לקוטי הלכות -

Segment 39
HE:
הלכות תרומות ומעשרות ג ' - (' ח וְ אַ רְ בָּ עִ ים אַ דְ נֵיהֶ ם כָּ סֶף

Segment 40
HE:
) שמות , כו ( כא ] האדנים נעשו על ידי נדבת השקלים [

Segment 41
HE:
וְ עַל־כֵּן נִצְ טַ ו ּ ו לָתֵ ת מַ חֲצִ ית הַ שֶׁ קֶ ל דַ יְקָ א לְ הוֹ רוֹ ת ּ ּ ּ שֶׁ כָּ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל אֵ ין לוֹ שְׁ לֵמות כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י ּ ּ חֲבֵ רוֹ כִּ י עִ קַ ר הַ תִ קון שֶׁ יֻכְ לְ לו כֻּלָם זֶה בָּ זֶה בְּ אַ הֲבָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְ אַ חְ דות וְ כָ ל אֶ חָ ד הוא בְּ חִ ינַת מַ חֲצִ ית עַד שֶׁ נִכְ לָל ּ ּ ּ בַּ חֲ בֵ רוֹ וַחֲבֵ רוֹ בַּ חֲבֵ רוֹ עַד שֶׁ נִכְ לָלִ ין כֻּלָם בְּ רִ בּ וי שִׁ נוי ּ ּ ּ ּ ּ דַ עְ תָ ם בְּ אַ חְ דות הַ פָ שׁ וט שֶׁ זֶה יָקָ ר מְ אֹד אֵ צֶ ל ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך . ְ וְזֶהו הֶעָשִׁ יר לֹא יַרְ בֶּ ה וְ הַ דַ ל לֹא יַמְ עִ יט שֶׁ זֶה ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ כָּ תוב כּ ֹפֶ ר נֶפֶ שׁ אִ ישׁ ּ ּ עָ שְׁ רוֹ וְ רָ שׁ לֹא שָׁ מַ ע גְּעָרָ ה , בְּ חִ ינַת וְלֹא נִכָּ ר שׁ וֹ עַ לִ פְ נֵי דָ ל כְּ מוֹ ּ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ " י שָׁ ם שֶׁ זֶה נֶאֱמַ ר לְ עִ נְיַן הַ שְׁ קָ לִ ים שֶׁ נָתְ נו ּ ּ ּ ּ כָּ ל אֶ חָ ד בְּ שָׁ וֶה מַ חֲצִ ית הַ שֶׁ קֶ ל הֶעָשִׁ יר וְ הַ דַ ל וְ כו ּ ּ ּ . ' הַ יְנו ּ "ּ כַּ נַ ל כִּ י עִ קַ ר ּ הַ שְׁ קָ לִ ים הוא לִ זְכּ וֹ ת לִ כְ לָלִ יות וְ אַ חְ דות ּ ּ ּ ּ ּ עַל־כֵּן צְ רִ יכִ ין לִ תֵ ן כֻּלָם בְּ שָׁ וֶה שֶׁ לֹא יִהְ יֶה חִ לוק ופֵ רוד ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ בֵּ ין הֶ עָ שִׁ יר וְ הַ דַ ל וְ לֹא יִתְ גָּאֶ ה וְ לֹא יִגְעֹר הֶ עָ שִׁ יר ּ בְּ הַ דַ ל ּ , לְ הוֹ רוֹ ת שֶׁ זֶה עִ קַ ר הַ תִ קון שֶׁ ל הַ צְ דָ ּ ּ ּ ּ ּ ּ קָ ה שֶׁ עִ קָ רָ ה ּ ּ לִ הְ יוֹ ת מִ תוֹ מְ כֵי אוֹ רַ יְתָ א שֶׁ הָ עִ קָ ר לִ זְכּ וֹ ת לְ אַ הֲבָ ה ּ ּ וְ אַ חְ דות וְ לֹא יִתְ גָּאֶ ה הֶעָשִׁ יר עַל הֶ עָ נִי ּ . כִּ י הָ עִ קָ ר ּ לְ הִ כָּ לֵל בְּ אַ חְ דות הַ פָ שׁ וט שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הִ כָּ לֵל שָׁ ם כִּ י ּ ּ ּ אִ ם עַל־יְדֵ י עֲנָוָה ובִ טול בְּ חִ ינַ ּ ּ ּ ת אַ הֲבָ ה וְ אַ חְ דות שֶׁ כָּ ל ּ אֶ חָ ד יְבַ טֵ ל עַצְ מוֹ לְ גַבֵּ י חֲבֵ רוֹ וְזֶה רָ מַ ז לָהֶם בְּ הַ שְׁ קָ לִ ים ּ ּ שֶׁ צִ וָה שֶׁ יִתְ נו כֻּלָם בְּ שָׁ וֶה הֶ עָ שִׁ יר לֹא יַרְ בֶּ ה וְהַ דַ ל לֹא ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ יַמְ עִ יט בְּ חִ ינַת וְ לֹא נִכָּ ר שׁ וֹ עַ לִ פְ נֵי דַ ל הַ נַ ּ" ל בְּ חִ ינַת וְרָ שׁ לֹא שָׁ מַ ע גְּעָרָ ה . לְ הוֹ רוֹ ת שֶׁ כֻּלָם שָׁ וִים אֶ צְ לוֹ ּ יִתְ בָּ רַ ך וְ כֻלָם יֵשׁ לָהֶם חֵ לֶק בַּ הֲקָ מַ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ ְ . וְ עַל־כֵּן בֶּ אֱמֶ ת בִּ שְׁ אָ ר נִדְ בוֹ ת הַמִ שְׁ כָּ ן נָתְ נו כָּ ל אֶ חָ ד כְּ פִ י ּ ּ בִּ רְ כַּ ת ה ' וכְ פִ י נִדְ בַ ת לִ בּ וֹ כְּ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ ּ ּ ִׁש" י שָׁ ם שָׁ לֹשׁ תְ רומוֹ ת נֶאֶ מְ רו כָּ אן ּ ּ ּ . אַ ך בְּ הַ שְׁ קָ לִ ים הִ זְהִ ירָ ם שֶׁ יִתְ נו ּ ּ ּ ּ ְ כֻּלָם בְּ שָׁ וֶה כְּ דֵ י שֶׁ מִ זֶה יִלְ מְ דו וְיָבִ ינו הָ עֲשִׁ ירִ ים רְ מָ זִים ּ ּ ּ ּ ּ לְ עַצְ מָ ם שֶׁ לֹא יִתְ גָּאו לְ עוֹ לָם בְּ מַ תְ נַת יָדָ ם אֲפִ לו ּ ּ ּ ּ ּ כְּ שֶׁ נוֹ תְ נִים הַ ּ רְ בֵּ ה כִּ י רָ אוי לָהֶם לְ הָ בִ ין שֶׁ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ יָכוֹ ל לְ הָ קִ ים הַ מִ שְׁ כָּ ן עַל־יְדֵ י הָ עֲנִיִים כְּ מוֹ עַל־יְדֵ י ּ ּ הָ עֲשִׁ ירִ ים כִּ י הָ עֹשֶׁ ר וְ הַ כָּ בוֹ ד מִ לְ פָ נָיו וְיָכוֹ ל לְ הוֹ רִ ישׁ ּ לָזֶה ולְ הַ עֲשִׁ יר לָזֶה ּ . ובְ וַדַ אי מִ י שֶׁ יֶשׁ לוֹ מְ עַט דַ ּ ּ ּ ּ עַת אֲמִ תִ י רָ אוי לוֹ לְ הָ בִ ין שֶׁ לֹא יִתְ גָּאֶ ה אֲפִ לו הֶ עָ שִׁ יר ּ ּ ּ ּ ּ הַ נוֹ תֵ ן צְ דָ קָ ה הַ רְ בֵּ ה לְ תַ לְ מִ ידֵ י חֲכָ מִ ים אֲמִ תִ יִים ּ ּ ּ , אַ דְ רַ בָּ ה רָ אוי לוֹ לְ הִ תְ בַּ יֵשׁ ולְ הִ תְ בַּ טֵ ל מְ אֹד מִ י הוא כִּ י ּ ּ ּ ּ ּ ּ זָכָ ה לָזֶה שֶׁ נָתַ ן לוֹ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך עֲשִׁ יר ְ ות כָּ זֶה שֶׁ זוֹ כֶה ּ ּ לְ הַ חֲזִיק הַ תַ לְ מִ ידֵ י חֲכָ מִ ים ּ , וְגַם עֲדַ יִן נִשְׁ אַ ר לוֹ הַ רְ בֵּ ה הוֹ ן וְ עֹשֶׁ ר בְּ בֵ יתוֹ כִּ י בְּ וַדַ אי אֵ ינוֹ נוֹ תֵ ן אֲפִ לו הַ מֶ חֱצָ ה ּ ּ ּ ּ מֵ עָ שְׁ רוֹ , וְ הֶ עָ נִי וְ הַ דַ ל שֶׁ הוא אִ ישׁ כָּ שֵׁ ר כְּ מוֹ תוֹ וְ עַל־פִ י ּ ּ ּ הָ רֹב יוֹ תֵ ר מִ ּ ּ ּ מֶ נו אֵ ין בְּ בֵ יתוֹ לֶחֶ ם וְ שִׂ מְ לָה וְגַם אֵ ינוֹ זוֹ כֶ ה לְ הַ חֲזִיק הַ תַ לְ מִ ידֵ י חֲכָ מִ ים בְּ מָ מוֹ נוֹ ּ . וְ אֵ יך יִתְ גָּאֶ ה ְ בְּ הָ עֹשֶׁ ר שֶׁ נָתַ ן לוֹ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ נִשְׁ אַ ר אֶ צְ לוֹ הַ רְ בֵּ ה וְגַם ּ ְ מַ חֲזִיק הַ תַ לְ מִ ידֵ י חֲכָ מִ ים שֶׁ זוֹ כֶ ה שֶׁ יִהְ יֶ ּ ּ ּ ה לוֹ קֶ רֶ ן קַ יֶמֶ ת ּ



# Terumah
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/2/7/

Terumah
תרומה
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/2/7

Segment 1
HE:
פירושים על פרשת " תרומה "

Segment 2
HE:
מֵ אֵ ת כָּ ל אִ ישׁ אֲשֶׁ ר יִדְ בֶ נּו לִ בּ וֹ ּ ּ

Segment 3
HE:
תִ קְ חו אֶ ת תְ רומָ תִ י ּ ּ ּ ּ

Segment 4
HE:
וְ עַל־כֵּן נִסְ מָ ך פָ רָ שַׁ ת הַ דְ לָקַ ת הַ נֵרוֹ ת הַ מְ נוֹ רָ ה לַחֲנֻכַּת ּ ּ ְ ּ ּ הַ מִ שְׁ כָּ ן בְּ פָ רָ שָׁ ה זֹאת . וְ כֵן בְּ פָ רָ שַׁ ת תְ צַ ּ וֶה שֶׁ נִסְ מְ כָ ה ּ ּ מִ יָד אַ חַ ר כָּ ל מַ עֲשֵׂ ה הַ מִ שְׁ כָּ ן וְ כֵ לָיו הַ נֶאֱמַ ר בְּ פָ רָ שַׁ ת ּ ּ ּ ּ תְ רומָ ה ּ , וְ אַ חַ ר כַּ ך מַ תְ חִ יל תֵ כֶ ף בְּ מִ צְ וַת הַ דְ לָקַ ת נֵרוֹ ת ּ ְ ּ הַ מְ נוֹ רָ ה , וְ אֵ ינוֹ מְ דַ בֵּ ר עֲדַ יִן מִ שׁ ום קָ רְ בָּ נוֹ ת רַ ק מִ נֵרוֹ ת ּ ּ ּ ּ הַ מְ נוֹ רָ ה , וְ כַ מְ בֹאָ ר בַּ מִ דְ רָ שִׁ ים עִ נְיָן זֶה לְ עִ נְיַן גְּדֻ לַת ּ ּ מַ עֲשֵׂ ה הַ מְ נוֹ רָ ה וְנֵרוֹ תֶ יהָ ּ . כִּ י עִ קַ ר כְּ לַל הַ מִ שְׁ כָּ ן הָ יָה ּ ּ לְ תַ קֵ ן חֵ טְ א הָ עֵגֶל שֶׁ הוא עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ ּ ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ . ל" ּ וכְ לַל הַ מִ שְׁ כָּ ן הוא בְּ חִ ינַת צְ דָ קָ ה ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת ) שְׁ מוֹ ת כה : ( מֵ אֵ ת כָּ ל אִ ישׁ אֲשֶׁ ר יִדְ בֶ נו לִ בּ וֹ תִ קְ חו אֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ תְ רומָ תִ י ּ , כִּ י צְ דָ קָ ה מַ גְבִּ יר הָ רָ צוֹ ן דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ) עיין לקוטי מוהר ן ב " ' - סימן ד , (' כִּ י מֹשֶׁ ה רָ אָ ה גֹּדֶ ל הִ תְ גָּרות ּ הַ שָׂ טָ ן שֶׁ יֶשׁ לוֹ כּ ֹחַ כָּ ל כַּ ך לְ הִ תְ גָּרוֹ ְ ּ ּ ת בְּ הָ אָ דָ ם בְּ זֶה הָ עוֹ לָם עַד אֲשֶׁ ר אַ חַ ר שֶׁ הוֹ צִ יאָ ם מִ מִ צְ רַ יִם בְּ אוֹ תוֹ ת ּ נוֹ רָ אוֹ ת כָּ אֵ לֶה וְ קָ רַ ע לָהֶם אֶ ת הַ יָם וְ כו ּ ּ ּ ' וְ נָתַ ן לָהֶם אֶ ת הַ תוֹ רָ ה בְּ קוֹ לוֹ ת ובְ רָ קִ ים וְ כו ּ ּ ּ ' ובְ הִ תְ גַּלות אֱלֹקות נוֹ רָ א ּ ּ ּ ּ ומַ רְ עִ יד כָּ זֶה וְ כו ּ ּ ' ', ּ וְ כו וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן אַ חַ ר כָּ ל אֵ לֶה ּ ּ הִ כְ שִׁ ילָם עַל־יְדֵ י הָ עֵרֶ ב רַ ב בִּ פְ גַם עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה שֶׁ ל הָ עֵגֶל שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת שְׁ מָ ד ּ , עַל־כֵּן כְּ שֶׁ נִתְ רַ צָ ה לָהֶם ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ אַ רְ בָּ עִ ים יְמֵ י רָ צוֹ ן הָ אַ חֲרוֹ נִים מֵ אֱלול עַד יוֹ ם ּ ְ כִּ פור צִ ּ ּ ּוָה לָהֶם לַעֲשׂ וֹ ת מִ שְׁ כָּ ן , וכְ לַל הַ מִ שְׁ כָּ ן הוא ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת נִדְ בַ ת לֵב , צְ דָ קָ ה , כְּ דֵ י לְ חַ זֵק אֶ ת הָ רָ צוֹ ן ּ דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ , כִּ י בְּ הַ מִ שְׁ כָּ ן ובֵ ית הַ מִ קְ דָ שׁ הָ יו כָּ ל הַ קָ רְ בָּ נוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ בָּ או לְ רָ צוֹ ן ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) ּ וַיִקְ רָ א יט (: ִל רְ צוֹ נְכֶם תִ זְבָּ חוהו ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן מַ זְכִּ יר בַּ תְ חִ לָה תֵ כֶ ף ומִ יָד פָ רָ שַׁ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ מְ נוֹ רָ ה בְּ פָ רָ שַׁ ת תְ צַ וֶה ובְ פָ רָ שַׁ ת בְּ הַ עֲלוֹ תְ ך כַּ נַ ּ ּ ָ ּ ּ ּ , ל" כִּ י זֶה הָ עִ קָ ר שֶׁ צְ רִ יכִ ין לְ הַ גְבִּ יר הָ רָ צוֹ ן בְּ תֹקֶ ף גָּדוֹ ל כָּ ל כַּ ך ְ ּ ּ עַד שֶׁ יָאִ יר ּ לְ עוֹ לָם וְ לֹא יֻפְ סַ ק בְּ כָ ל מִ ינֵי חֹשֶׁ ך ְ שֶׁ עוֹ בְ רִ ים עַל כָּ ל אָ דָ ם כְּ פִ י מַ ה שֶׁ הוא ּ ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת ּ ּ מַ עֲשֵׂ ה הַ מְ נוֹ רָ ה ּ , בְּ חִ ינַת לְ הַ עֲלוֹ ת נֵר תָ מִ יד ּ , וְזֶה נַעֲשֶׂ ה בְּ כָ ל אָ דָ ם ובְ כָ ל זְמַ ן בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר ּ ּ , שֶׁ בְּ כָ ל מַ ה ּשֶׁ עוֹ בֵ ר עַל הָ אָ דָ ם עִ קַ ר תִ קונוֹ עַל־יְדֵ י תֹקֶ ף הָ רָ צוֹ ן ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה מַ עֲלִ ים הַ כּ ֹל מִ שְׁ מָ ד לְ רָ צוֹ ן ּ . כִּ י עִ קַ ר בְּ חִ ינַת עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה ושְׁ מָ ד הוא בְּ חִ ינַת תַ אֲוַת ּ ּ ּ ּ מָ מוֹ ן וְטִ רְ דַ ת ומְ רִ ירַ ת הַ פַ רְ נָסָ ה מַ ה שֶׁ הַ שָׂ טָ ן וְהַ בַּ עַל ּ ּ ּ ּ ּ ָדּ בָ ר מַ פִ יל אֶ ת כָּ ל אֶ חָ ד בְּ דַ עְ תוֹ לְ טִ בְ עִ יות וְרוֹ צֶה ּ ּ ּ ּ לְ הַ רְ חִ יקוֹ מֵ אֱמונַת הַ הַ שְׁ גָּחָ ה וְ הָ רָ צוֹ ן הָ עֶלְ יוֹ ן ומֵ חֲמַ ת ּ ּ זֶה דוֹ אֵ ג תָ מִ יד עַל מָ מוֹ ן ופַ רְ נָסָ ה ּ ּ ּ , מֵ חֲמַ ת שֶׁ רוֹ אֶ ה שֶׁ עַתָ ה נִתְ מַ עֲטָ ה פַ רְ נָסָ תוֹ ּ ּ , וְיֵשׁ שֶׁ יֵשׁ לוֹ מָ מוֹ ן ּ הַ רְ בֵּ ה אֲבָ ל מִ תְ אַ וֶה יוֹ תֵ ר וְיוֹ תֵ ר וְ כו ּ ּ ', וְ כָ ל זֶה נִמְ שָׁ ך מִ בְּ חִ ינַת ְ כְּ פִ ירוֹ ת בָּ רָ צוֹ ן וְ הַ שְׁ גָּחָ ה שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת שְׁ מָ ד וַעֲבוֹ דָ ה זָרָ ה , כִּ י כָּ ל הָ עֲבוֹ דוֹ ת זָרוֹ ת תְ חובִ ים בְּ מָ מוֹ ן כְּ מוֹ ּ ּ שֶׁ כָּ תוב בְּ הַ תוֹ רָ ה צִ וִיתָ צֶדֶ ק ּ ּ ּ ) ' ּ וְ כו סִ ימָ ן כג (. וְ הַ תִ קון ּ ּ ּ לָזֶה , בְּ חִ ינַת מַ עֲשֵׂ ה הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ , בְּ חִ ינַת צְ דָ קָ ה לַעֲנִיִים ּ הֲגונִים וכְ שֵׁ רִ ים בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ , כִּ י ל " ט מְ לָאכוֹ ת מִ מִ שְׁ כָּ ן ּ גָּמְ רִ ינָן , וְ כָ ל עִ סְ קֵ י הַ מַ שָׂ א ומַ תָ ן וְ הַ מְ לָאכוֹ ת כְּ לולִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ " בְּ ל ט מְ לָאכוֹ ת , וְ צָ רִ יך כָּ ל אֶ חָ ד לְ הַ רְ בּ וֹ ת בִּ צְ דָ קָ ה ְ ולְ כַ וֵן לְ הַ מְ שִׁ יך עַל עַצְ מוֹ קְ דֻ שַׁ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן שֶׁ עָשָׂ ה מֹשֶׁ ה ּ ּ ְ ּ ּ שֶׁ עֲשָׂ אוֹ בְּ תִ קונִים כָּ אֵ לֶה לְ תַ קֵ ן לְ דוֹ רוֹ ת חֵ טְ א הָ עֵגֶל ּ ּ ּ ּ שֶׁ הוא עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה בְּ חִ ינַת תַ אֲוַת מָ מוֹ ן ּ ּ , כִּ י בְּ הַ מִ שְׁ ּ כָּ ן כָּ לול כָּ ל הַ גְּוָנִין עִ לָאִ ין הַ מְ לֻבָּ שִׁ ין בְּ כֶ סֶ ף וְזָהָ ב ונְחֹשֶׁ ת ּ ּ ּ ותְ כֵ לֶת וְ אַ רְ גָּמָ ן וְ כו ּ ּ ' שֶׁ בְּ שָׁ רְ שָׁ ם הֵ ם גְּבוֹ הִ ים מְ אֹד , כִּ י הֵם עִ קַ ר גְּדֻ לַת הַ בּ וֹ רֵ א יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ מָ קוֹ ם ּ אַ חֵ ר ) סִ ימָ ן כה , ( ְ אַ ך לְ מַ טָ ה נָפְ לו מְ אֹד עַד שֶׁ רֹב ּ ּ הִ תְ רַ חֲקות בְּ נֵי הָ אָ דָ ם מֵ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך הוא עַל־יְדֵ י טִ רְ דַ ת ּ ּ ְ ּ הַ מָ מוֹ ן וְ הַ חֲפָ צִ ים , שֶׁ כֻּלָם כְּ לולִ ים בְּ כֶ סֶ ף וְזָהָ ב ונְחֹשֶׁ ת ּ ּ ּ ותְ כֵ לֶת וְ כו ּ ּ . ' ומִ י שֶׁ מְ קַ שֵׁ ר עַצְ מוֹ לְ צַ דִ יקֵ י הַ דוֹ ר ּ ּ ּ ּ ּ הָ אֲמִ תִ יִים בְּ ּ ּ חִ ינַת מֹשֶׁ ה ומַ רְ בִּ ים בִּ צְ דָ קָ ה דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ לַשָׁ מַ יִם וְ לֹא לְ הִ תְ פָ אֵ ר ּ ּ , עַל־יְדֵ י זֶה זוֹ כִ ים שֶׁ מֵ אִ יר בָּ הֶ ם ּ הֶ אָ רַ ת הָ רָ צוֹ ן , מִ בְּ חִ ינַת מֹשֶׁ ה , עַד שֶׁ יָאִ יר לָהֶם בְּ כָ ל ּ מִ ינֵי חֹשֶׁ ך לַעֲלוֹ ת מִ שָׁ ם ּ ְ . כִּ י הַ מִ שְׁ כָּ ן נַעֲשָׂ ה בִּ קְ דֻ ּ שָׁ ה כָּ זֹאת שֶׁ אֲפִ לו בְּ חֻרְ בָּ נוֹ יָגֵן ּ ּ ּ עַל יִשְׂ רָ אֵ ל בִּ בְ חִ ינַת ) שְׁ מוֹ ת לח ( אֵ לֶה פְ קודֵ י הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ ּ — מִ שְׁ כָּ ן , מִ שְׁ כָּ ן בְּ בִ נְיָנוֹ ומִ שְׁ כָּ ן בְּ חֻרְ בָּ נֵיה ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת ) בְּ מִ דְ בָּ ר כד (: מַ ה טֹבו אֹהָ לֶיך יַעֲקֹב מִ שְׁ כְּ נוֹ תֶ יך ָ ָ ּ ּ

Segment 5
HE:
יִשְׂ רָ אֵ ל , וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל אֲפִ לו כְּ שֶׁ הֵם חֲרֵ בִ ים ּ ּ ּ מְ גִנִים עַל יִשְׂ רָ אֵ ל . ובִ שְׁ בִ יל זֶה הֵ קִ ימו אֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ ּ בְּ כָ ל פַ עַם ופֵ רְ קוהו בְּ עַצְ מָ ן וְ נָסְ עו עִ מוֹ מִ מָ קוֹ ם לְ מָ קוֹ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ מִ דְ בַּ ר חֹשֶׁ ך וַאֲפֵ לָה מְ קוֹ ם נָחָ שׁ ְ שָׂ רָ ף וְ עַקְ רָ ב וְ כו ', ּ וְ אַ חַ ר כַּ ך חָ זְרו וֶהֱקִ ימוהו וְ כו ּ ּ ּ ּ ְ ', לְ הוֹ רוֹ ת לְ דוֹ רוֹ ת שֶׁ אֲפִ לו כְּ שֶׁ הַ מִ שְׁ כָּ ן יִהְ יֶה נִפְ רָ ק וְחָ רוב יָגֵן עֲלֵיהֶם ּ ּ ּ ּ , וְ אִ ם יְקַ שְׁ רו רְ צוֹ נָם תָ מִ יד בִּ קְ דֻ שַׁ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ובֵ ית הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְ כֵ לָיו , וְ הַ כּ ֹל בְּ כֹחַ הַ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת הָ עוֹ סְ קִ ים בְּ בִ נְיַן ּ ּ הַ מִ שְׁ כָּ ן בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ הַ תוֹ רָ ה אֲזַמְ רָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ) ' ּ וְ כו סִ ימָ ן רפב , ( עַל־יְדֵ י זֶה יוכְ לו לַעֲבֹר בְּ שָׁ לוֹ ם בְּ כָ ל ּ ּ הַ מִ דְ בָּ רִ יוֹ ת בְּ כָ ל מִ ינֵי חֹשֶׁ ך וְ צַ לְ מָ וֶת אֲפִ ְ ּ ּ ּ ּ לו כְּ שֶׁ עוֹ בְ רִ ים

Segment 6
HE:
חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם בִּ מְ קוֹ ם נָחָ שׁ וְשָׂ רָ ף וְ עַקְ רָ ב וְ צִ מָ אוֹ ן וְ כו ּ ּ ', שֶׁ בְּ כָ ל מְ קוֹ מוֹ ת אֵ לו בְּ הֶכְ רֵ חַ שֶׁ יַעֲבֹר בָּ הֶם הָ רוֹ צֶה ּ ּ ּ לָגֶשֶׁ ת אֶ ל הַ קֹדֶ שׁ ּ , בִּ פְ רָ ט מִ י שֶׁ נִכְ שַׁ ל כְּ בָ ר בַּ מֶ ה ּ ּ שֶׁ נִכְ שַׁ ל וְרוֹ צֶה לָשׁ וב שֶׁ ּ ּ שֶׁ יַעֲבֹר בְּ אֵ לו בְּ הֶ כְ רֵ חַ ּ ּ ּ ּ הַ מְ קוֹ מוֹ ת , בִּ בְ חִ ינַת מַ ה שֶׁ אָ מַ ר רַ בֵּ נו זַ ּ ּ " ל עַל מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ " ל " ּ בְּ הַ יְנו דְ עָ אל ּ ּ " ) ' ּ וְ כו עַיֵן בְּ הַ תוֹ רָ ה רְ צִ יצָ א ּ ּ בְּ סִ ימָ ן כז , ( ומִ כֻּלָם יַצִ ילֶנו ה ּ ּ ּ ּ ' עַל־יְדֵ י תֹקֶ ף הָ רָ צוֹ ן ּ דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ שֶׁ יִזְכֶּ ה עַל־יְדֵ י הִ תְ קַ שְׁ רות לְ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן הִ זְכִּ יר בַּ תְ חִ לָה מַ עֲשֵׂ ה הַ מְ נוֹ רָ ה אַ חַ ר מַ עֲשֵׂ ה ּ ּ ּ הַ מִ שְׁ כָּ ן כַּ נַ ּ ּ , ל" כִּ י מַ עֲשֵׂ ה הַ מְ נוֹ רָ ה וְ נֵרוֹ תֶ יהָ הֵם עִ קַ ר ּ ּ אוֹ ר הָ רָ צוֹ ן שֶׁ הָ יָה מֵ אִ יר בַּ מִ שְׁ כָּ ן ובֵ ית הַ מִ ּ ּ ּ ּ קְ דָ שׁ , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה עוֹ לִ ים מִ כָּ ל מִ ינֵי חֹשֶׁ ך שֶׁ בָּ עוֹ לָם ְ , בִּ בְ חִ ינַת כִּ י אַ תָ ה ּ תָ אִ יר נֵרִ י וְ כו ּ ּ ) . ' לקוטי הלכות – הלכות ברכות השחר ה (ה" מ – '

Segment 7
HE:
זָהָ ב וָכֶ סֶף ונְחֹשֶׁ ת ּ

Segment 8
HE:
) שמות כה (ג , ... הַ מִ שְׁ כָּ ן נִבְ נָה מִ כָּ ל הַ טוֹ ב שֶׁ נִתְ בָּ רֵ ּ ּ ּ ר מִ כָּ ל אֶ חָ ד ּ מִ יִשְׂ רָ אֵ ל , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת ּ ּ ) שָׁ ם כה (: זָהָ ב וָכֶ סֶ ף ונְחֹשֶׁ ת ּ ותְ כֵ לֶת וְ אַ רְ גָּמָ ן וְ תוֹ לַעַת שָׁ נִי וְ כו ּ ּ ', שֶׁ הֵבִ יא כָּ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד כְּ פִ י הַ נְקֻ דָ ה טוֹ בָ ה שֶׁ לוֹ ּ ּ ּ , כִּ י זָהָ ב וָכֶ סֶ ף ונְחֹשֶׁ ת ּ ותְ כֵ לֶת וְ כו ּ ּ ' הֵם בְּ חִ י נַת הַ גְּוָנִין עִ לָאִ ין ּ ) צבעים עליונים המובאים בזוהר הקדוש , ( שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת הַ טוֹ ב שֶׁ יֵשׁ ּ ּ בְּ כָ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת ּ ּ ) יְשַׁ עְ יָה מט (: יִשְׂ רָ אֵ ל אֲשֶׁ ר בְּ ך אֶ תְ פָ אָ ר ּ ָ , שֶׁ הֵם כְּ לולִ ים מִ גְּוָנִין ּ סַ גִּיאִ ין ] מצבעים רבים , [ ַה יְנו הַ נְקֻ דוֹ ת טוֹ בוֹ ת שֶׁ יֵשׁ ּ ּ ּ ּ בְּ כָ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ הֵם כְּ לולִ ים מִ גְּוָנִין סַ גִּיאִ ין ּ ּ , כִּ י יֶשׁ בְּ כָ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל נְקֻ דָ ה טוֹ בָ ה אֲפִ לו בְּ הַ פְ חותִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ בָּ הֶם מַ ה שֶׁ אֵ ין בַּ חֲבֵ רוֹ ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר ) סִ ימָ ן , ( לד וְה ' יִתְ בָּ רַ ך מִ תְ פָ אֵ ר בָּ הֶם ּ ְ . וְזֶה בְּ חִ ינַת הַ גְּוָנִין שֶׁ הָ יו בְּ בֵ ית הַ מִ קְ דָ שׁ וְ הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת זָהָ ב וָכֶ סֶ ף וְ כו ' ּ שֶׁ הֵבִ יא כָּ ל אֶ חָ ד מִ נִדְ בַ ת לִ בּ וֹ הַ טוֹ ב ּ ּ , כִּ י שָׁ ם הָ יו ּ כְּ לולִ ים כָּ ל הַ נְקֻ דוֹ ת טוֹ בוֹ ת ּ ּ ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת גְּוָנִין עִ לָאִ ין ּ שֶׁ יֵשׁ בְּ כָ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ . וְ עַל־כֵּן אַ חַ ר מַ עֲשֵׂ ה הָ עֵגֶל שֶׁ אָ ז הֻצְ רַ ך מֹשֶׁ ה לְ חַ פֵ שׂ וְ לִ מְ צֹא הַ נְקֻ דוֹ ת טוֹ בוֹ ת שֶׁ יֵשׁ ּ ּ ּ ּ ְ בְּ כָ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ , עַל־כֵּן אָ ז דַ יְקָ א נִצְ טַ וו עַל ּ ּ ּ מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ , כִּ י הַ מִ שְׁ כָּ ן נִבְ נָה מִ זֶה מִ נְקֻ דוֹ ת ּ ּ ּ ּ טוֹ בוֹ ת הַ נַ . ל"ּ וְזֶהו : ּ שְׁ חוֹ רָ ה אֲנִי — בְּ מַ עֲשֵׂ ה הָ עֵגֶל , וְ נָאוָה אֲנִי — בִּ מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ , הַ יְנו בִּ נְקֻ דוֹ ת טוֹ בוֹ ת ּ ּ שֶׁ אֲנִי מוֹ צֵ א בְּ עַצְ מִ י , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ .. . ) לקוטי הלכות - הלכות השכמת הבוקר א ' - (' ד

Segment 9
HE:
זָהָ ב וָכֶ סֶף ונְחֹשֶׁ ת ּ

Segment 10
HE:
) שמות כה (ג , וְזֶה בְּ חִ ינַת מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן שֶׁ נִצְ טַ וו אַ חַ ר מַ עֲשֵׂ ה ּ ּ ּ ּ הָ עֵגֶל , כִּ י הַ מִ שְׁ כָּ ן הוא בְּ חִ ינַת הַ קְ דֻ שָׁ ה הַ גָּבֹהַ ּ ּ ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת אַ יֵה שֶׁ זוֹ כִ ין לִ מְ צֹא ּ ּ עַל־יְדֵ י הַ בַּ קָ שָׁ ה וְ הַ חִ פושׂ ּ ּ ּ שֶׁ מְ חַ פְ שִׂ ין ומְ בַ קְ שִׁ ין בְּ עֵת שֶׁ רְ חוֹ קִ ין מִ ן הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ּ וְ הוֹ לְ כִ ין נָע וָנָד ומְ טֻלְ טָ ל ּ . כִּ י הַ מִ שְׁ כָּ ן לֹא הָ יָה לוֹ ּ קְ בִ יעות מָ קוֹ ם וְ אָ ז הָ יְתָ ה כִּ בְ יָכוֹ ל בְּ חִ ינַת הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ מְ טֻלְ טֶ לֶת וְ לֹא נוֹ דַ ע אַ יֵה מְ קוֹ ם כְּ בוֹ דוֹ ּ , רַ ק בַּ מָ קוֹ ם ּ אֲשֶׁ ר יִשְׁ כּ ֹן שָׁ ם הֶ עָ נָן שָׁ ם יַחֲנו בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל ּ . וְיֵשׁ אֲשֶׁ ר יִהְ יֶה שָׁ ם הֶ עָ נָן וְ כו ', ּ כִּ י אִ לְ מָ לֵא לֹא חָ טְ או יִשְׂ רָ אֵ ל הָ יו ּ ּ נִכְ נָסִ ין לְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל מִ יָד שֶׁ שָׁ ם עִ קַ ר קְ בִ יעו ּ ּ ּ ּ ת מְ קוֹ ם קְ דֻ שָׁ תוֹ וְ שָׁ ם עִ קַ ר הִ תְ גַּלות כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ ּ , כִּ י שָׁ ם כָּ ל הָ עֲשָׂ רָ ה קְ דֻ שׁ וֹ ת שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת עֲשָׂ רָ ה מַ אֲמָ רוֹ ת שֶׁ בָּ הֶם ּ בָּ רָ א הָ עוֹ לָם בִּ שְׁ בִ יל כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ , ְ אַ ך עַל־יְדֵ י שֶׁ חָ טְ או בָּ עֵגֶל שֶׁ הוא עֲבוֹ דָ ּ ּ ה זָרָ ה , שֶׁ הוא מְ קוֹ מוֹ ת ּ הַ מְ טֻנָפִ ים ּ , וְ נָפְ לו מְ אֹד וְ נִתְ רַ חֲקו מִ כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ מְ אֹד , עַל־כֵּן הָ יָה תִ קונָם עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינָה הַ נַ ּ ּ ּ ּ , ל" עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת אַ יֵה כַּ נַ ּ ּ , ל" שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה מְ חַ יִין אֶ ת עַצְ מָ ן אֲפִ לו ּ ּ ּ אִ ם נוֹ פְ לִ ין לַעֲבוֹ דָ ה זָרָ ה , שֶׁ הוא מְ קוֹ מוֹ ת הַ מְ טֻנָפִ ים ּ ּ . ל"ּ כַּ נַ וְזֶה בְּ חִ ינַת מְ לֶאכֶת הַ מִ שְׁ כָּ ן שֶׁ צִ וָה ה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ שֶׁ יִבְ נו מִ שְׁ כָּ ן מִ כֶּ סֶ ף וְזָהָ ב ונְחֹשֶׁ ת ושְׁ אָ ר חֲפָ צִ ים שֶׁ ל ּ ּ ּ ּ חֹל , אֲשֶׁ ר עַל־יְדֵ י רִ בּ וי הַ כֶּסֶ ף וְ הַזָהָ ב עָ שׂ ו אֶ ּ ּ ּ ת הָ עֵגֶל , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " וְ דִ י זָהָ ב " כְּ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ " י שָׁ ם . ּ וְ צִ וָה עֲלֵיהֶם ה ' יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ בַּ מֶ ה שֶׁ קִ לְ קְ לו בּ וֹ יִתְ תַ קְ נו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ וְ שֶׁ יְחַ פְ שׂ ו וִ יבַ קְ שׁ ו הַ קְ דֻ שָׁ ה שָׁ ם דַ יְקָ א וְ כָ ל אִ ישׁ יְבַ קֵ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ וִיחַ פֵ שׂ אִ ם נִמְ צְ או ּ ּ אֶ צְ לוֹ כֶּ סֶ ף וְזָהָ ב וְ כו ' ּ וְיָבִ יא אוֹ תוֹ לִ מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן וְעַל־יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א בָּ נו אֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ ּ ּ שֶׁ הָ לַך עִ מָ הֶם מִ מָ קוֹ ם לְ מָ קוֹ ם ּ ּ ְ . ּובְ כָ ל מָ קוֹ ם שֶׁ עָמַ ד שָׁ ם , קָ נָה קְ דֻ שָׁ ה גָּבֹהַ שָׁ ם ּ ּ , וְ הָ יו נוֹ הֲגִים שָׁ ם כָּ ל הַ דִ ינִ ּ ּ ים הַ נוֹ הֲגִים בְּ בֵ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ ּ . וְזָר הָ יָה אָ סור לִ כָּ נֵס לְ מָ קוֹ ם ּ שֶׁ עָמַ ד שָׁ ם הַ מִ שְׁ כָּ ן וְ כָ ל הַ דִ ינִים ּ ּ . וְ אַ חַ ר־כָּ ך כְּ שֶׁ פָ רְ קו ּ ּ ְ אֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן מִ שָׁ ם הָ יו מֻתָ רִ ים כָּ ל הַ זָרִ ים וַאֲפִ לו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ טְ מֵ אִ ים לִ כָּ נֵס לְ שָׁ ם , כִּ י זֹאת הַ קְ ּ דֻ שָׁ ה הוא בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ ּ אַ יֵה , בְּ חִ ינַת אַ יֵה מְ קוֹ ם כְּ בוֹ דוֹ ּ , כִּ י הוא קְ דֻ שָׁ ה גָּבֹהַ ּ ּ ּ וְ נֶעְ לֶמֶ ת מְ אֹד עַד שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לֵידַ ע מְ קוֹ מוֹ אַ יֵה ּ , רַ ק בְּ מָ קוֹ ם שֶׁ זוֹ כִ ין לְ מָ צְ אוֹ כְּ פִ י הַ בַּ קָ שָׁ ה וְ הַ חִ פושׂ ּ ּ ּ ּ , שָׁ ם זוֹ כִ ין שֶׁ יִתְ גַּלֶ ּ ּ ה קְ דֻ שָׁ תוֹ ּ . וְעַל־כֵּן לֹא הָ יָה לְ הַ מִ שְׁ כָּן ּ מָ קוֹ ם קָ בועַ ּ , כִּ י הוא בִּ בְ חִ ינַת אַ יֵה מְ קוֹ ם כְּ בוֹ דוֹ כַּ נַ ּ ּ ּ . ל" וְ עַל־כֵּן נִבְ נָה הַ מִ שְׁ כָּ ן מִ כֶּסֶ ף וְזָהָ ב ושְׁ אָ ר חֲפָ צִ ים שֶׁ הֵם ּ ּ עִ סְ קֵ י חֹל וְכַ נַ . ל"ּ וְעַל־כֵּן ל " ט מְ לָאכוֹ ת שֶׁ בָּ הֶם כְּ לולִ ים ּ כָּ ל הַ מַ שָׂ א ומַ תָ ן וְ הָ עֲסָ קִ ים ּ ּ ּ ּ , ּ מִ מִ שְׁ כָּ ן גַּמְ רִ ינָן , כִּ י קְ דֻ שַׁ ת ּ הַ מִ שְׁ כָּ ן הוא בְּ חִ ינַת הַ קְ דֻ שָׁ ה הַ גָּבֹהַ שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ ּ ּ אַ יֵה , שֶׁ זֹאת הַ קְ דֻ שָׁ ה נֶעְ לֶמֶ ת בְּ מַ שָׂ א ומַ תָ ן וְ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ ט " מְ לָאכוֹ ת בְּ כֶ סֶ ף וְזָהָ ב ו ּ שְׁ אָ ר חֲפָ צִ ים כַּ נַ . ) ל"ּ לקוטי הלכות - הלכות גביות חוב מהיתומים ג ' - (' ז

Segment 11
HE:
ותְ כֵלֶת וְ אַ רְ גָמָ ן ּ ּ

Segment 12
HE:
) שמות כה (ד , עַ ל־כֵּ ן אַ חַ ר מַ עֲשֵׂ ה הָ עֵגֶל נִצְ טַ וו עַ ל מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ ּ , כִּ י הַ דָ בָ ר תָ מוהַ מְ אֹד ּ ּ ּ ּ : אֵ יך בָּ או יִשְׂ רָ אֵ ל לִ ידֵ י עָ ווֹ ן ּ ְ זֶה אַ חַ ר קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה שֶׁ זָכו אָ ז לְ מַ דְ רֵ גָה גָּבֹהַ וְ עֶלְ יוֹ נָה ּ ּ ּ ּ

Segment 13
HE:
מְ אֹד מְ אֹד , לְ הַ שָׂ גַת נְבואָ ה פָ נִים בְּ פָ נִים וְ כו ּ ּ ּ ּ ', וְ אֵ יך ְ יָבוֹ או אַ חַ ר־כָּ ך לִ ידֵ י חֵ טְ א כָּ זֶה ְ ּ , אַ ך הוא עַ ל־פִ י ּ ּ ְ , ל"ּ הַ נַ כִּ י בְּ כָ ל פַ עַם שֶׁ צְ רִ יכִ ין לַעֲלוֹ ּ ּ ת מִ דַ רְ גָּא לְ דַ רְ גָּא ּ הַ מְ דַ מֶ ה שֶׁ הֵ ם הַ קְ לִ פוֹ ת וְ כו מִ תְ גַּבֵּ ר מֵ חָ דָ שׁ ּ ּ ּ ּ ' וְ לִ פְ עָ מִ ים כְּ שֶׁ אֵ ין הָ אָ דָ ם זוֹ כֶ ה לְ הִ תְ גַּבֵּ ר לְ שַׁ בֵּר מֵ חָ דָ שׁ כָּ ל הַ קְ לִ פוֹ ת וְ הַ דִ מְ יוֹ נוֹ ת וְ כו ּ ּ ּ ּ ' יוכַ ל לִ פֹל מְ אֹד ּ ּ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם בְּ עֵת שֶׁ צָ רִ יך לַעֲל ְ ּ וֹ ת לַמַ דְ רֵ גָה הַ שְׁ נִיָה ּ ּ ּ . וְ עַ ל־כֵּ ן אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" אַ ל תַ אֲמִ ין בְּ עַ צְ מְ ך עַד ָ ּ יוֹ ם מוֹ תְ ך וְ כו ּ ָ . ' ומִ זֶה נִמְ שַׁ ך שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל בָּ או לִ ידֵ י ּ ּ ּ ְ ּ מִ כְ שׁ וֹ ל זֶה בְּ סוֹ ף הָ אַ רְ בָּ עִ ים יוֹ ם שֶׁ הָ יו צְ רִ יכִ ין לַעֲלוֹ ת ּ לְ מַ דְ רֵ גָה גָּבֹהַ ּ יוֹ תֵ ר וְ יוֹ תֵ ר וְ לֹא הִ שְׁ תַ דְ לו לְ שַׁ בֵּ ר ּ ּ ּ הַ מְ דַ מֶ ה עַ ד שֶׁ נִכְ שְׁ לו אֶ ת הַ כּ ֹחַ מֵ חָ דָ שׁ ּ ּ ּ . וְ אָ ז כְּ שֶׁ נִתְ רַ צָ ה ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך לְ מֹשֶׁ ה צִ וָהו עַ ל מְ לֶאכֶ ת ּ ּ ְ ּ הַ מִ שְׁ כָּ ן , דְ הַ יְנו שֶׁ גִּ לָה ה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך לְ מֹשֶׁ ה הָ עֵצָ ה אֵ יך ְ ְ לִ זְכּ וֹ ת לְ שַׁ בֵּ ר הַ קְ לִ פוֹ ת וְ הַ דִ מְ יוֹ נוֹ ת שֶׁ בְּ כָ ל מַ דְ רֵ גָה ּ ּ ּ ומַ דְ רֵ גָה שֶׁ הוא עַ ל־יְדֵ י מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ ּ , שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת צְ דָ קָ ה נִדְ בַ ת לֵב , שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה מְ אִ ירִ ין הַ גְּוָנִין עִ לָאִ ין שֶׁ יֵשׁ בְּ כֶ סֶ ף וְ זָהָ ב וְ כו ּ ּ ּ ', שֶׁ זֶהו עִ קַ ר בְּ חִ ּ ּ ּ ינַת מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ , שֶׁ שָׁ ם הָ יו מְ אִ ירִ ין כָּ ל הַ גְּוָנִין ּ ּ ּ הַ קְ דוֹ שִׁ ים , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת שְׁ לֹשָׁ ה עָ שָׂ ר דְ בָ רִ ים ּ ּ ּ שֶׁ נֶאֶ מְ רו בִּ מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן שֶׁ הֵ ם ּ ּ ּ : זָהָ ב וָכֶ סֶ ף ונְחֹשֶׁ ת ּ ותְ כֵ לֶת וְ אַ רְ גָּמָ ן וְ כו ּ ּ ', שֶׁ הֵ ם כְּ לָלִ יות כָּ ּ ּ ל הַ גְּוָנִין ּ הַ קְ דוֹ שִׁ ים , שֶׁ כֻּלָם הָ יו מְ אִ ירִ ין עַ ל־יְדֵ י מְ לֶאכֶ ת ּ ּ הַ מִ שְׁ כָּ ן עַ ל־יְדֵ י הַ צְ דָ קָ ה וְ נִדְ בַ ת לֵב שֶׁ ל כָּ ל אֶ חָ ד ּ ּ ּ מִ יִשְׂ רָ אֵ ל . וְ עַ ל־יְדֵ י זֶה זוֹ כִ ין לְ שַׁ בֵּ ר הַ קְ לִ פוֹ ת שֶׁ בְּ כָ ל ּ ּ דַ רְ גָּא וְ דַ רְ גָּא וְ עַ ל־כֵּ ן הָ יָה הַ מִ ּ ּ שְׁ כָּ ן הוֹ לֵך עִ מָ הֶם ּ ְ בַּ מִ דְ בָּ ר מִ מָ קוֹ ם לְ מָ קוֹ ם ּ ּ , כִּ י בְּ כָ ל פַ עַם הָ יו צְ רִ יכִ ין ּ ּ לְ טַ הֵ ר מָ קוֹ ם חָ דָ שׁ מִ קְ לִ פוֹ ת כְּ פִ י הַ מַ דְ רֵ גָה שֶׁ הָ יו ּ ּ ּ ּ צְ רִ יכִ ים לַעֲלוֹ ת בְּ כָ ל פַ עַם ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת מַ סְ עֵי בְּ נֵי ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל בַּ מִ דְ בָּ ר אַ רְ בָּ ּ עִ ים שָׁ נָה , כִּ י בְּ אֵ לו הַ מַ סָּ עוֹ ת ּ ּ ּ שֶׁ ל יִשְׂ רָ אֵ ל כְּ לולִ ים כָּ ל הָ עֲלִ יוֹ ת שֶׁ ל כָּ ל יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ כָ ל ּ ּ הַ דוֹ רוֹ ת מִ דַ רְ גָּא לְ דַ רְ גָּא שֶׁ בְּ כָ ל עֲלִ יָה וַעֲלִ יָה שֶׁ בְּ כָ ל ּ ּ ּ ּ דַ רְ גָּא צְ רִ יכִ ין לְ גַלוֹ ת הַ גְּוָנִין שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה מְ טַ הֲרִ י ּ ּ ן אֶ ת הַ מָ קוֹ ם וְ הַ מַ דְ רֵ גָה מִ ן הַ קְ לִ פוֹ ת וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ', שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת ּ ּ הֲקָ מַ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן שֶׁ הָ יו מְ קִ ימִ ין אוֹ תוֹ בְּ כָ ל פַ עַם בְּ כָ ל ּ ּ ּ מַ סָּ ע ומַ סָּ ע כְּ דֵ י לְ הָ אִ יר הַ גְּוָנִין עִ לָאִ ין שֶׁ הָ יו מְ אִ ירִ ין ּ ּ ּ ּ בַּ מִ שְׁ כָּ ן , שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה מְ טַ הֲרִ ין כָּ ל הַ מַ דְ רֵ גוֹ ת שֶׁ זֶהו ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת מַ סְ עֵי בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל כַּ נַ :ל"ּ וְ עַ ל־כֵּ ן כָּ ל הַ מַ שָׂ א ומַ תָ ן שֶׁ עוֹ שִׂ ין בִּ קְ דֻ שָׁ ה הוא ּ ּ ּ ּ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תַ ב רַ בֵּ נו זַ ּ ּ ל " ) בְּ לִ קוטֵ י תִ נְיָנָא סִ ימָ ן ד ּ ּ ּ , ( כִּ י כְּ שֶׁ עוֹ שִׂ ין מַ שָׂ א ומַ תָ ן ּ ּ ּ בִּ קְ דֻ שָׁ ה אֲזַי מְ אִ ירִ ין הַ גְּוָנִין בְּ הַ מָ מוֹ ן שֶׁ ל הַ מַ שָׂ א ּ ּ ּ ּ ומַ תָ ן שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן שֶׁ שָׁ ם הָ יו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ מְ אִ ירִ ין הַ גְּוָנִין שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה מַ כְ נִיעִ ין ומְ שַׁ בְּ רִ ין ּ הַ מְ נִיעוֹ ת וְ הַ דִ מְ יוֹ נוֹ ּ ּ ת שֶׁ בְּ כָ ל מַ דְ רֵ גָה ומַ דְ רֵ גָה וְ כו ּ ּ ' . ל"ּ כַּ נַ שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת טוֹ ב תוֹ רָ ה עִ ם דֶ רֶ ך אֶ רֶ ץ וְ כו ּ ּ ְ ּ ּ ּ ' . ) ל"ּ כַּ נַ לקוטי הלכות - הלכות גביית חוב מקרקעות והלכות אפותיקי ג ' - (' ו וְ עָשׂ ו לִ י מִ קְ דָ שׁ ּ ּ

Segment 14
HE:
וְזֶה בְּ חִ ינַת הַ מִ שְׁ כָּ ן שֶׁ ּ הֵ קִ ים מֹשֶׁ ה בַּ מִ דְ בָּ ר ּ . כִּ י עִ קַ ר ּ הַ תִ קון הוא בְּ בֵ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ שֶׁ שָׁ ם עִ קַ ר הַ מָ קוֹ ם הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ מְ סֻגָּל לָזֶה לְ גַלוֹ ת מַ לְ כותוֹ לְ כָ ל בָּ אֵ י עוֹ לָם ּ ּ , ּובִ שְׁ בִ יל זֶה נִתְ אַ וָה מֹשֶׁ ה כָּ ל כָּ ך לָבוֹ א לְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל וְ כו ּ ּ ְ ' ּ כַּ יָ ּ דועַ . וְ אִ ם לֹא הָ יו מְ קַ לְ קְ לִ ים בְּ חֵ טְ א הָ עֵגֶל ומְ רַ גְּלִ ים ּ ּ וְ לִ בְ נוֹ ת לְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל לִ כְ נֹס מוכָ נִים הָ יו ּ ּ הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ תֵ כֶף כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ ּ ּ , ל" אֲבָ ל מֵ חֲמַ ת רִ בּ וי קִ לְ קולָם נִתְ עַכְּ בו ּ ּ ּ . אֲבָ ל ה ' יִתְ בָּ רַ ך ְ חָ מַ ל עֲלֵיהֶם וְ צִ וָה לָהֶם לִ בְ נוֹ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן בַּ מִ דְ בָּ ר שֶׁ נִבְ נָה ּ ּ ּ ּ קְ דֻ שַׁ ת לְ הַ מְ שִׁ יך שֶׁ יוכְ לו כָּ זֹאת בִּ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ְ ּ ּ ּ הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ גַּם בַּ מִ דְ בָּ ר ּ ּ ּ , לְ הַ כְ נִיעַ שָׁ ם בְּ חִ ינַת נָחָ שׁ שָׂ רָ ף וְ עַקְ רָ ב וְ צִ מָ אוֹ ן וְ כו ּ ּ .' וְ עִ קַ ר קְ ּ דֻ שַׁ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ ּ ּ , הוא שֶׁ עַל־יְדֵ י בִּ נְיַן הַ מִ שְׁ כָּ ן וְ כֵ לָיו נִמְ שַׁ ך תִ קון כָּ זֶה ּ ּ ּ ּ ּ ְ שֶׁ כָּ ל מִ י שֶׁ יֶשׁ לוֹ חֵ לֶק בְּ בִ נְיַן הַ מִ שְׁ כָּ ן עַל־יְדֵ י נִדְ בַ ת ּ ּ לִ בּ וֹ הַ טוֹ ב שֶׁ מְ סַ יֵעַ בְּ בִ נְיָנוֹ בְּ גו ּ ּ ּ ּ פוֹ ובְ מָ מוֹ נוֹ ובִ רְ צוֹ נוֹ ּ ּ ותְ שׁ וקָ תוֹ הַ טוֹ ב ּ ּ ּ , עַל־יְדֵ י זֶה כָּ ל דְ בַ ר מִ צְ וָה וקְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ וְ כָ ל נְקֻ דָ ה ונְקֻ דָ ה טוֹ בָ ה שֶׁ הוא חוֹ טֵ ף מִ תוֹ ך כָּ ל ְ ּ ּ ּ ּ ּ הַ בִּ לְ בּ ולִ ים וְ הַ מְ נִיעוֹ ת מִ תוֹ ך תֹקֶ ף תַ בְ עֵרַ ת הָ אֵ שׁ ּ ּ ּ ְ ּ ּ שֶׁ בְּ זֶה הָ עוֹ לָם וְ כו ', ּ ַה כּ ֹל יָכוֹ ל לְ הַ כְ נִיס לְ תוֹ ך מָ קוֹ ם ְ בְּ חִ ינַת שֶׁ הוא הַ מִ שְׁ כָּ ן שֶׁ הוא הַזֶה הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הָ אֹהֶל מוֹ עֵד ּ ּ ּ , ּ שֶׁ לְ שָׁ ם מִ תְ אַ סְּ פִ ין כָּ ל יִשְׂ רָ אֵ ל ולְ שָׁ ם מִ תְ כַּ נְסִ ין כָּ ל נְקֻ דוֹ ת ּ ּ ּ טוֹ בוֹ ת שֶׁ ל כָּ ל קְ דֻ שׁ וֹ ּ ת יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ חוֹ טֵ ף כָּ ל אֶ חָ ד בְּ כָ ל יוֹ ם ובְ כָ ל עֵת ּ , עַד שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה יֵשׁ כּ ֹחַ לְ כָ ל אֶ חָ ד לִ שָׁ אֵ ר עַל עָמְ דוֹ בִּ קְ דֻ שַׁ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ולְ הִ תְ חַ זֵק בְּ כָ ל פַ עַם ּ ּ ּ ּ ּ לָשׁ וב מִ מַ חֲשָׁ בוֹ ת רָ עוֹ ת וְ כו ּ ּ ּ ', ולְ צַ מְ צֵם הַ הִ תְ לַהֲבות ּ ּ שֶׁ כָּ ל זֶה הִ יא בְּ חִ ינַת תִ קון הַ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ּ ּ ּ . וְ אָ ז אֲפִ לו אִ ם נַעֲשֶׂ ה עִ מוֹ כְּ מוֹ שֶׁ נַעֲשֶׂ ה שֶׁ מִ תְ גַּבְּ רִ ין ּ ּ ּ ּ ּ עָ לָיו בְּ כָ ל פַ עַם כְּ מוֹ שֶׁ מִ תְ גַּבְּ רִ ין ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן מַ ה ּ שֶׁ חָ טַ ף טוֹ ב מִ קֹדֶ ם כְּ בָ ר הוא נִכְ נַס וְ נִגְנַז בְּ מָ קוֹ ם קָ דוֹ שׁ ּ ּ ּ וְ נ וֹ רָ א מְ אֹד בְּ הַ מִ שְׁ כָּ ן ובֵ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ ּ ּ , וְ נִצְ טָ רֵ ף וְ נִכְ לַל זֶה הַ טוֹ ב עִ ם כָּ ל הַ נְקֻ דוֹ ת שֶׁ ל כָּ ל יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ מִ תְ כַּ נְסִ ין ּ ּ ּ ּ ּ לְ שָׁ ם , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה אֵ ין כּ ֹחַ לְ שׁ ום סִ טְ רָ א אָ חֳרָ א ּ לְ קַ לְ קֵ ל אֶ ת הַ תִ קון הַזֶה שֶׁ כְּ בָ ר נַעֲשָׂ ה ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י נְקֻ דוֹ תָ יו ּ הַ טוֹ בִ ים שֶׁ נִכְ לְ לו בְּ תוֹ ך קְ דֻ שַׁ ת כְּ לַל יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ תוֹ ך ְ ְ ּ ּ ּ ּ הַ מִ שְׁ כָּ ן שֶׁ הוא אוֹ צַ ר בֵּ ית ה ּ ּ ' ּ שֶׁ שָׁ ם אֵ ין שׁ וֹ לְ טִ ין יְדֵ י זָרִ ים . וְ הַ כּ ֹל עוֹ לֶה לַה ' לְ מָ קוֹ ם שֶׁ עוֹ לֶה , עַד שֶׁ בְּ כֹחַ זֶה יָכוֹ ל לְ הַ תְ חִ יל בְּ כָ ל פַ ּ עַם כָּ ל יְמֵ י חַ יָיו עַד שֶׁ יָשׁ וב אֶ ל ּ ּ ּ ', ה בִּ בְ חִ ינַת ה ' מָ עוֹ ן אַ תָ ה הָ יִיתָ לָנו בְּ דוֹ ר וָדוֹ ר וְ כו ּ ּ ּ ּ ', שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ מִ שְׁ כָּ ן ובֵ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ , עַל־יְדֵ י זֶה תָ שֵׁ ב אֱנוֹ שׁ עַד דַ כָּ א ּ ּ , עַד דִ כְ דוכָ ה שֶׁ ל נֶפֶ שׁ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ כָּל אֶ חָ ד יָכוֹ ל לָשׁ וב לַה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך אֲפִ לו בְּ דִ כְ דוכָ ה שֶׁ ל ּ ּ ּ ּ ּ ְ נֶפֶ שׁ בְּ גַשְׁ מִ יות וְרוחָ נִיות ּ ּ ּ ּ ּ : וַאֲפִ לו עַתָ ה בְּ גָלותֵ נו הָ אָ רֹך הַ מַ ר ּ ְ ּ ּ ּ ּ ּ , כָּ ל חִ יותֵ נו וְ קִ יומֵ נו ּ ּ ּ ּ ּ ּ

Segment 15
HE:
הוא עַל־יְדֵ י בָּ תֵ י כְ נֵסִ יוֹ ת ובָ תֵ י מִ דְ רָ שׁ וֹ ת שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ ּ ְק דֻ שַׁ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ובֵ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ בְּ חִ ינַת מִ קְ דָ שׁ מְ עַט ּ ּ ּ ּ ּ ּ כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ) ל " ּ מְ גִלָה כט :(. כִּ י זֶה עִ קַ ר סוֹ ד ּ בִּ נְיַן הַ מִ שְׁ כָּ ן שֶׁ מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו רָ אָ ה עֹצֶם הִ תְ גַּבְּ רות הַבַּ עַל ּ ּ ּ ּ ּדָ בָ ר וְ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א , שֶׁ אַ חַ ר מַ תַ ן תוֹ רָ ה בְּ הִ תְ גַּלות ּ ּ ּ ּ אֱלֹקות כָּ זֶה קִ לְ קְ לו כָּ ל כָּ ך ְ ּ ּ , עַל־כֵּן עָ שָׂ ה תִ קון לְ דוֹ רוֹ ת ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י בִּ נְיַן הַ מִ שְׁ כָּ ן בַּ מִ דְ בָּ ר שֶׁ בָּ זֶה הִ מְ שִׁ יך תִ קון ּ ּ ּ ּ ּ ְ שְׁ תֵ י פְ עָמִ ים שֶׁ אֲפִ לו כְּ שֶׁ יֵחָ רֵ ב הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ ּ לְ הַ מְ שִׁ יך קְ דֻ שַׁ ת י־כֵן יִהְ יֶה לָנו כּ ֹחַ ּ ְ ּ הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ אֲפִ לו בְּ חוץ־לָאָ רֶ ץ בְּ אַ רְ צוֹ ת צָ פוֹ ן ּ ּ ּ ּ ּ בִּ מְ קוֹ מוֹ ת הָ רְ חוֹ קִ ים מֵ ה ' יִתְ בָּ רַ ך מְ אֹד ְ , גַּם שָׁ ם נוכַ ל ּ עַל־יְדֵ י הַ בָּ תֵ י לְ הַ מְ שִׁ יך קְ דֻ שַׁ ת הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ ּ ּ ְ כְ נֵסִ יוֹ ת ּ ובָ תֵ י מִ דְ רָ שׁ וֹ ת שֶׁ מִ תְ כַּ נְסִ ין שָׁ ם וְ עוֹ סְ קִ ין ּ ּ ּ ּ בְּ תוֹ רָ ה ותְ פִ לָה וְ כו ּ ּ ּ .' כִּ י כָּ ל הַ בָּ תֵ י כְ נֵסִ יוֹ ת ובָ תֵ י מִ דְ רָ שׁ וֹ ת שֶׁ לָנו ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ חוץ־לָאָ רֶ ץ הֵם בִּ בְ חִ ינַת קְ דֻ שַׁ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן שֶׁ בַּ מִ דְ בָּ ר ּ ּ ּ ּ . ּובִ שְׁ בִ יל זֶה נִקְ רָ א מִ שְׁ כָּ ן לְ שׁ וֹ ן הַ מְ שָׁ כָ ה , בְּ חִ ינַת מָ שְׁ כֵ נִי וְ כו ) ' ּ שְׁ מוֹ ת רַ בָּ ה לא , ( הַ יְנו שֶׁ עַל־יְדֵ י קְ דֻ שַׁ ת ּ ּ הַ מִ שְׁ כָּ ן שֶׁ נִבְ נָה בַּ מִ דְ בָּ ר וְ אָ נו קוֹ רִ ין אֵ לו הַ פָ רָ שִׁ יוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ בַּ תוֹ רָ ה , עַל־יְדֵ י זֶה יֶשׁ לָנו כּ ֹחַ לְ הַ מְ שִׁ יך קְ דֻ שַׁ ת ּ ְ ּ הַ בֵּ ית־הַ מִ ּ קְ דָ שׁ גַּם בַּ גָּלות הַ זֶה בְּ חוץ־לָאָ רֶ ץ כְּ מוֹ ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י שֶׁ הִ מְ שִׁ יך מֹשֶׁ ה קְ דֻ שַׁ ת הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ ּ ְ הַ מִ שְׁ כָּ ן שֶׁ בַּ מִ דְ בָּ ר ּ ּ . וְ עַל־כֵּן בֶּ אֱמֶ ת עִ קַ ר הַ כּ ֹחַ לָזֶה הוא עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת ּ ּ מֹשֶׁ ה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת שֶׁ ּ ּ ּצְ רִ יכִ ין לָבוֹ א אֲלֵיהֶם ולְ הִ תְ קַ שֵׁ ר לְ הַ קִ בּ וץ שֶׁ לָהֶם בְּ בָ תֵ י מִ דְ רָ שׁ וֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ נִבְ נו עַל שְׁ מָ ם ּ ּ . כִּ י הֵ ם בְּ גֹדֶ ל כּ ֹחָ ם עוֹ סְ קִ ים תָ מִ יד גַּם ּ בְּ דוֹ רוֹ ת אֵ לו בִּ בְ חִ ינַת בִּ נְיַן הַ מִ שְׁ כָּ ן כְּ מוֹ שֶׁ מְ בֹאָ ר ּ ּ ּ ּ בְּ הַ תוֹ רָ ה אֲזַמְ רָ ה וְ ּ ּ ) ' ּ כו בְּ סִ ימָ ן רפב , ( שֶׁ כָּ ל צַ דִ יק אֲמִ תִ י ּ ּ בּ וֹ נֶה בְּ חִ ינַת מִ שְׁ כָּ ן וְ כו ' ּ ּ עַיֵן שָׁ ם . וְ שָׁ ם יָכוֹ ל כָּ ל אֶ חָ ד לִ גְנֹז כָּ ל נְקֻ דָ ה ונְקֻ דָ ה טוֹ בָ ה שֶׁ לוֹ לְ הַ כְ נִיסָ ה לְ תוֹ ך ְ ּ ּ ּ ּ ּ הַ שֻׁ תָ פות הַ קָ דוֹ שׁ שֶׁ ל כְּ לַל הַ קִ בּ וץ הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה לֹא יוכְ לו לְ חָ טְ פָ ה ולְ קַ לְ קְ לָה שׁ ום מְ חַ בֵּ ל וְ הַ סִּ טְ רָ א ּ ּ ּ ּ ּ ּ אָ חֳרָ א חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם בִּ בְ חִ ינַת ) יִרְ מְ יָה ל , כא ( מִ י זֶה עָרַ ב אֶ ת לִ בּ וֹ לָגֶשֶׁ ת אֵ לָי וְ כו ', ּ דְ הַ יְנו בְּ בָ תֵ י מִ דְ רָ שׁ וֹ ת שֶׁ הֵם ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת הַ מִ שְׁ כָּ ן ובֵ ית־הַ מִ ּ ּ ּ ְק דָ שׁ שֶׁ שָׁ ם ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ ... ) לקוטי הלכות - הלכות מנחה ז (ב"י,א" י – '

Segment 16
HE:
וְ עָשׂ ו לִ י מִ קְ דָ שׁ ּ ּ

Segment 17
HE:
) שמות כה (ח , וְ זֶה בְּ חִ ינַת מַ עֲלַת יִקְ רַ ת קְ דֻ שַׁ ת הַ בֵּ ית הַ מִ דְ רָ שׁ ּ ּ שֶׁ הוא מִ קְ דָ שׁ מְ עַט שֶׁ זֶהו עִ קַ ר קִ יום שֶׁ לָנו בְּ תֹקֶ ף ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ אֲרִ יכַ ת הַ זֶה גָּלות ּ ּ

Segment 18
HE:
. נֶחֱרַ ב שֶׁ הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ בַּ עֲוֹ נוֹ תֵ ינו וְ עִ קַ ר קִ יומֵ נו הוא עַ ל־יְדֵ י בָּ תֵ י כְ נֵסִ יוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ובָ תֵ י מִ דְ רָ שׁ וֹ ת כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ ּ ) יְחֶ זְקֵ אל יא ( וְ כִ י הֲפִ יצוֹ תִ ים בָּ אֲרָ צוֹ ת וָאֱהִ י לָהֶ ם לְ מִ קְ דָ שׁ מְ עַט וְ דָ רְ שׁ ו ּ ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ " ל אֵ לו בָּ תֵ י כְ נֵסִ יוֹ ת ובָ תֵ י מִ דְ רָ שׁ וֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ . כִּ י בְּ בֵ ית הַ מִ דְ רָ שׁ שָׁ ם מִ תְ קַ בְּ צִ ין הַ תַ לְ מִ ידִ ים ומְ עִ ידִ ים ּ ּ ּ ומְ סַ פְ רִ ים מַ ה שֶׁ שָׁ מְ עו מֵ רַ בָּ ן כְּ דֵ י לְ הַ מְ שִׁ יך הַ שְׁ אָ רָ תוֹ ְ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ קְ דוֹ שָׁ ה לָנֶצַ ח . וְ עִ קַ ר קְ דֻ שַׁ ת הַ בָּ תֵ י ּ ּ ּ כְ נֵסִ יוֹ ת ובָ תֵ י ּ ּ ּ מִ דְ רָ שׁ וֹ ת נִמְ שָׁ כִ ין מִ בְּ חִ ינַת הַ מִ שְׁ כָּ ן שֶׁ עָ שָׂ ה מֹשֶׁ ה ּ ּ בַּ מִ דְ בָּ ר אַ חַ ר מַ עֲשֵׂ ה הָ עֵגֶל . כִּ י עִ קַ ר חֵ טְ א הָ עֵגֶל ּ נִמְ שַׁ ך עַ ל־יְדֵ י הַ פְ גָם שֶׁ פָ גְמו בִּ כְ בוֹ ד מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו ּ ּ ּ ּ ְ וְ אָ מְ רו כִּ י זֶה מֹשֶׁ ה הָ אִ ישׁ לֹא ּ יָדַ עְ נו מֶ ה הָ יָה לוֹ ּ . כִּ י אֲפִ לו לְ פִ י טָ עותָ ם שֶׁ הִ טְ עָ ה אוֹ תָ ם הַ בַּ עַ ל דָ בָ ר שֶׁ כְּ בָ ר ּ ּ ּ ּ מֵ ת מֹשֶׁ ה , הָ יו צְ רִ יכִ ין לְ הַ אֲמִ ין שֶׁ בְּ וַדַ אי לֹא הָ יָה ּ ּ יְגִיעוֹ לָרִ יק חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם . ובְ וַדַ אי הִ שְׁ אִ יר הַ שְׁ אָ רָ ה ּ ּ טוֹ בָ ה אֵ צֶ ל תַ לְ מִ ידָ יו ּ . וְ הָ יָה לָהֶ ם לָבוֹ א לְ אַ הֲרֹן וְ לִ יהוֹ שֻׁ עַ וְ כו ' ּ ולְ בַ קֵ שׁ מֵ הֶ ם שֶׁ יוֹ לִ יכו אוֹ תָ ם בְּ דֶ רֶ ך ְ ּ ּ ּ ּ הַ יָשָׁ ר כְּ פִ י מַ ה שֶׁ קִ בְּ לו מִ מֹשֶׁ ה רַ בָּ ן ּ ּ ּ ּ ּ . אֲבָ ל הֵ ם לֹא בָּ חֲרו בְּ הָ אֱמֶ ת ּ . כִּ י הָ עִ קָ ר בְּ הַ מַ עֲשֶׂ ה הַ זֹאת הָ יו הָ עֵרֶ ב ּ ּ ּ ּ רַ ב שֶׁ שָׂ נְאו אֶ ת ּ ּ מֹשֶׁ ה וְ הָ יָה טִ ינָא בְּ לִ בָּ ם עָ לָיו ובִ קְ שׁ ו ּ ּ עֲלִ ילָה לִ פְ רֹשׁ מֵ אַ חֲרֵ י הַ מָ קוֹ ם ּ . עַ ל־כֵּ ן תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ סָּ בְ רו ּ ּ שֶׁ מֵ ת מֹשֶׁ ה בָּ או לְ אַ הֲרֹן וְ אָ מְ רו קום עֲשֵׂ ה לָנו אֱלֹהִ ים ּ ּ ּ ּ ּ אֲ שֶׁ ר יֵלְ כו לְ פָ נֵינו כִּ י זֶה מֹשֶׁ ה הָ אִ ישׁ לֹא יָדַ עְ נו וְ ּ ּ ּ . 'ּ כו כִּ י בְּ וַדַ אי כְּ שֶׁ פוֹ רְ שִׁ ין מֵ הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ומִ דְ רָ כָ יו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ קְ דוֹ שִׁ ים עַ ל־יְדֵ י זֶה בָּ אִ ין לַעֲבוֹ דָ ה זָרָ ה , וְ עַ ל־כֵּן בָּ או אָ ז עַ ל־יְדֵ י זֶה לְ מַ עֲשֵׂ ה הָ עֵגֶל ּ . וְ עַ ל־כֵּ ן כְּ שֶׁ בָּ א מֹשֶׁ ה וְ רָ אָ ה אֶ ת כָּ ל זֶה עָ סַ ק אַ חַ ר־כָּ ך לְ הַ ְ מְ שִׁ יך תִ קון ּ ּ ּ ְ שֶׁ אֲפִ לו אַ חַ ר־כָּ ך כְּ שֶׁ יַגִּיעַ זְמַ נוֹ לְ הִ סְ תַ לֵק בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ ְ ּ יִהְ יֶה נִשְׁ אָ ר זִכְ רוֹ לְ דוֹ רֵ י דוֹ רוֹ ת ּ . וְזֶהו בְּ חִ ינַת מַ עֲשֵׂ ה ּ הַ מִ שְׁ כָּ ן שֶׁ עָ סַ ק אַ חַ ר־כָּ ך ְ ּ . שֶׁ שָׁ ם הִ מְ שִׁ יך הַ שְׁ רָ אַ ת ְ ּ שְׁ כִ ינָתוֹ יִתְ בָּ רַ ך דְ הַ ּ ְ יְנו בְּ חִ ינַת הַ שָׂ גוֹ ת אֱלֹקות ּ ּ ּ , כִּ י כָּ ל מַ עֲשֵׂ ה הַ מִ שְׁ כָּ ן הָ יָה בְּ חִ ינַת כֵּ לִ ים וְ צִ מְ צומִ ים ּ ּ לְ הַ שָׂ גוֹ ת אֱלֹקות ּ ּ . וְ עִ קַ ר בְּ חִ ינַת הַ מִ שְׁ כָּ ן הָ יָה ּ ּ שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה הִ מְ שִׁ יך תִ קון שֶׁ אֲפִ לו כְּ שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל נָעִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ וְ נָדִ ים בַּ גָּ לות שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מִ דְ בָּ ר גַּם אָ ז יִהְ יֶה לָהֶם ּ ּ כּ ֹחַ לְ הַ מְ שִׁ יך הַ שָׂ גוֹ ת אֱלֹקות עַ ל־יְדֵ י בָּ תֵ י כְ נֵסִ יוֹ ת ּ ּ ּ ּ ְ ובָ תֵ י מִ דְ רָ שׁ וֹ ת שֶׁ הֵ ם בְּ חִ ינַת מִ קְ דָ שׁ מְ עַט ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת הַ מִ שְׁ כָּ ן שֶׁ עָ שָׂ ה מֹשֶׁ ה בַּ מִ דְ בָּ ר ּ ּ . שֶׁ אַ ף־עַ ל־פִ י שֶׁ שָׁ ּ ּ ם לֹא הָ יָה עִ קַ ר מְ קוֹ ם הַ מְ נוחָ ה דְ הַ יְנו מְ קוֹ ם ּ ּ ּ ּ ּ הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב כִּ י לֹא בָ אתֶ ם עַ ד עָ תָ ה ּ ּ ּ ּ אֶ ל הַ מְ נוחָ ה וְ כו ּ ּ ּ ', אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן יְכוֹ לִ ין לְ הַ מְ שִׁ יך ְ ּ לְ שָׁ ם קְ דֻ שַׁ ת הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ שֶׁ שָׁ ם הַ שְׁ רָ אַ ת הַ שְׁ כִ ינָ ּ ּ ּ ּ ּ ה עַ ל־יְדֵ י תִ קונֵי הַ מִ שְׁ כָּ ן שֶׁ עָ שָׂ ה ּ ּ ּ ּ . וכְ מוֹ כֵ ן תִ קֵ ן לְ דוֹ רוֹ ת ּ ּ ּ שֶׁ יִהְ יֶה כּ ֹחַ לְ יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ כָ ל דוֹ ר לְ הַ מְ שִׁ יך קְ דֻ שַׁ ת ּ ּ ְ ּ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ בְּ כָ ל בָּ תֵ י כְ נֵסִ יוֹ ת ובָ תֵ י מִ דְ רָ שׁ וֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ יַעֲשׂ ו בַּ גָּלות שֶׁ עַ ל־כֵּ ן ּ ּ ּ הֵ ם נִקְ רָ אִ ים מִ קְ דָ שׁ מְ עַט ּ . ) לקוטי הלכות - הלכות נזיקים ד ' - (ד" י

Segment 19
HE:
תַ בְ נִית הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ

Segment 20
HE:
) שמות כה (ט , הָ עוֹ שֶׂ ה מַ שָׂ א־ומַ תָ ן הוא בְּ חִ ינַת מְ קָ רֵ ב נְפָ שׁ וֹ ת ּ ּ ּ ּ לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ובוֹ נֶה מֵ הֶ ם הֵ יכַ ל הַ קֹדֶ שׁ ּ ּ ְ ּ , בְּ חִ ינַת

Segment 21
HE:
מִ שְׁ כָּ ן . וְ עַ ל־כֵּ ן לַ " ט מְ לָאכוֹ ת מִ מִ שְׁ כָּ ן גָּמְ רִ ינַן ּ . ובִ גְמַ ר מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן אָ מַ ר מֹשֶׁ ה ּ ּ : " וִ יהִ י נֹעַ ם וְ כו ' ּ ומַ עֲשֵׂ ה יָדֵ ינו וְ כו ּ ּ ּ " ' שְׁ תֵ י פְ עָ מִ ים ּ ּ , וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו ּ ּ : ל"זַ כְּ דֵ י שֶׁ תִ שְׁ רֶ ה בְּ רָ כָ ה בִּ מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן וְ תִ שְׁ רֶ ה ּ ּ בְּ רָ כָ ה בְּ מַ עֲשֵׂ י יְדֵ יהֶ ם , כִּ י הֵ ם בְּ חִ ינָה אַ חַ ת , כִּ י יֵשׁ בְּ הַ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן נִיצוֹ צוֹ ת קְ דוֹ שׁ וֹ ת גְּבוֹ הוֹ ת מְ אֹד ּ ּ ּ ּ הַ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן עַ ל־יְדֵ י לְ בָ רְ רָ ם שֶׁ צָ רִ יך ּ ּ ּ ּ ּ ְ

Segment 22
HE:
. וְ אֵ לו ּ ּ הַ נִיצוֹ צוֹ ת שֶׁ מְ בָ רְ רִ ין אוֹ תָ ם עַ ל־יְדֵ י הַ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּומַ חֲזִירִ ין אוֹ תָ ם אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה הֵ ם בְּ חִ ינַת גֵּרִ ים ּ ּ ובַ עֲלֵי־תְ שׁ ובָ ה ּ ּ , כִּ י מַ עֲלִ ין ומַ כְ נִיסִ ין הַ נְפָ שׁ וֹ ת ּ ּ וְ הַ נִיצוֹ צוֹ ת שֶׁ ל הַ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן מִ ן הַ חוץ אֶ ל הַ פְ נִים ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ . נִמְ צָ א שֶׁ הָ עוֹ סֵ ק בְּ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן בֶּ אֱמונָה ּ ּ ּ ּ בִּ קְ דֻ שָׁ ה כָּ רָ אוי ּ ּ , הוא בִּ בְ חִ ינַת מְ גַיֵר גֵּרִ ים ומְ קָ רֵ ב ּ ּ ּ נְפָ שׁ וֹ ת רְ חוֹ קוֹ ת לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , שֶׁ מִ זֶה נִבְ נֶה הֵ יכַ ל ּ ּ ּ הַ קֹדֶ שׁ . אַ ך מֵ חֲמַ ת שֶׁ אֵ לו הַ נְפָ שׁ וֹ ת וְ הַ נִיצוֹ צוֹ ת נֶאֱחָ ז ּ ּ ּ ּ ְ בָּ הֶ ם הָ רַ ע מְ אֹד , כִּ י הֵ ם שׁ וֹ כְ נִים בֵּ ין הַ גּוֹ יִי ם וְ הַ סִּ טְ רָ א־אָ חֳרָ א , בִּ בְ חִ ינַת " זֹאת יְרושָׁ לַיִם בְּ תוֹ ך ְ ּ שַׂ מְ תִ יהָ הַ גּוֹ יִם ּ "

Segment 23
HE:
, הָ עוֹ סֵ ק זֶה צָ רִ יך עַ ל־כֵּ ן ְ בְּ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן לִ זָהֵ ר בְּ נַפְ שׁ וֹ מְ אֹד שֶׁ לֹא יִתְ אַ חֵ ז בּ וֹ ּ ּ ּ ּ ּ הָ רַ ע הַ נֶאֱחָ ז בְּ אֵ לו הַ נִיצוֹ צוֹ ת שֶׁ הוא מְ בָ רְ רָ ם עַ ל־יְדֵ ּ ּ ּ ּ ּ י מַ שָׂ א־ומַ תָ ן ּ ּ ּ . ומִ זֶה בָּ א מַ ה שֶׁ לִ פְ עָ מִ ים יֵשׁ כַּ מָ ה ּ ּ ּ ּ ּ אֲ נָשִׁ ים כְּ שֵׁ רִ ים , וְ אַ חַ ר־כָּ ך כְּ שֶׁ יוֹ צְ אִ ין אֶ ל הַ שׁ וק ּ ּ ּ ְ וְ עוֹ סְ קִ ין בְּ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן ּ ּ ּ , נִ כְ שָׁ לִ ים לִ פְ עָ מִ ים וְ נִתְ רַ חֲקִ ין מֵ עֲבוֹ דַ ת הַ שֵׁ ם ּ , וְ זֶה מֵ חֲמַ ת הָ רַ ע הַ נַ ּ" ל הַ נֶ ּ אֱחָ ז בְּ אֵ לו ּ ּ הַ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן שֶׁ ל הַ נִיצוֹ צוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ

Segment 24
HE:
, בֶּ אֱמֶ ת אֲבָ ל הַ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן בְּ עַ צְ מוֹ הוא דָ בָ ר גָּדוֹ ל מְ אֹד ּ ּ ּ ּ ּ , רַ ק שֶׁ צְ רִ יכִ ין לִ שְׁ מֹר עַ צְ מוֹ כַּ נַ ּ ּ . ל" וְ עִ קַ ר הַ תִ קון לָזֶה הוא ּ ּ ּ ּ ּ עַ ל־יְדֵ י מִ שְׁ פָ ט ּ , דְ הַ יְנו שֶׁ יִשְׁ פֹט אֶ ת עַ ּ ּ ּ ּ צְ מוֹ בְּ כָ ל עֵת , וְ יִתְ בּ וֹ דֵ ד וִ יפָ רֵ שׁ שִׂ יחָ תוֹ לִ פְ נֵי הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , וְ יִשְׁ פֹט ּ אֶ ת עַ צְ מוֹ עַ ל כָּ ל הַ דְ בָ רִ ים שֶׁ הוא עוֹ שֶׁ ה ּ ּ , אִ ם כָּ ך ְ רָ אוי לוֹ לַעֲשׂ וֹ ת ולְ בַ לוֹ ת יְמֵ י חַ יָיו בְּ מַ עֲשִׂ ים כָּ אֵ לֶה ּ ּ ּ ּ ּ ; וְ עַ ל־יְדֵ י־זֶה נִתְ עוֹ רֵ ר אֵ שׁ הַ מִ שְׁ פָ ט ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ הִ תְ לַהֲבות הַ לֵב ּ ּ , וְ הָ אֵ שׁ הַ זֶה הוא שׂ וֹ רֵ ף אֶ ת הָ רַ ע ּ ּ ּ שֶׁ לֹא יִתְ אַ חֵ ז בּ וֹ , וְ גַם שֶׁ לֹא יִתְ אַ חֵ ז בְּ אֵ לו הַ נִיצוֹ צוֹ ת ּ ּ ּ ּ וְ הַ נְפָ שׁ וֹ ת שֶׁ הוא עוֹ סֵ ק לְ בָ רְ רָ ם עַ ל־יְדֵ י הַ מַ שָׂ א־ ּ ּ ּ ּ ומַ תָ ן ּ ּ . וְ זֶה בְּ חִ ינַת : טוֹ ב תוֹ רָ ה עִ ם דֶ רֶ ך־אֶ רֶ ץ ְ ּ ּ , ּ שֶׁ יְגִיעַ ת שְׁ נֵיהֶ ם מַ שְׁ כַּ חַ ת עָ ון , כִּ י עִ קַ ר תִ קון ּ ּ ּ ּ הַ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא הָ עֵסֶ ק בְּ דֶ רֶ ך־אֶ רֶ ץ ְ ּ , ּ הוא עַ ל־יְדֵ י הַ תוֹ רָ ה ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מִ שְׁ פָ ט ּ ּ , וְ אָ ז עַ ל־יְדֵ י־זֶה נִ תְ בַּ טֵ ל הָ רַ ע הַ נֶאֱחָ ז בְּ הַ נִ ּ ּ ּ יצוֹ צוֹ ת , וְ הַ נִיצוֹ צוֹ ת עוֹ לִ ין אֶ ל מְ קוֹ ר קְ דֻ שָׁ תָ ן עַ ל־יְדֵ י ּ ּ הַ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן ּ ּ ּ ּ . וְ זֶה : ּ שֶׁ יְגִ יעַ ת שְׁ נֵיהֶ ם מַ שְׁ כַּ חַ ת עָ ון בְּ חִ ינַת בִּ טול הָ רַ ע וְ הַ קְ לִ פוֹ ת הַ שׁ וֹ כְ נִים סְ בִ יב ּ ּ ּ ּ ּ הַ נִיצוֹ צוֹ ת הַ נַ ּ ּ . ל" וַאֲ זַי נִבְ נֶה עַ ל־יְדֵ י הַ מַ שָׂ ּ ּ א־ומַ תָ ן ּ ּ שֶׁ לוֹ בְּ חִ ינַת הֵ יכַ ל הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ , וְ נִ תְ גַּדֵ ל כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ עַ ל־יְדֵ י זֶה , וַאֲזַי זוֹ כֶ ה לַעֲשִׁ ירות גָּדוֹ ל ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים ) לקוטי הלכות – הלכות גביית מלוה ג ' ב – ' לפי אוצר היראה -

Segment 25
HE:
ממון ופרנסה (ב"צ – תֵ יעָשֶׂ ה הַ מְ נוֹ רָ ּ ּ ה ) שמות כה ( לא ,

Segment 26
HE:
צָ רִ יך הָ אָ דָ ם הָ עוֹ שֶׂ ה מַ שָׂ א־ומַ תָ ן ומְ לָאכוֹ ת לְ הָ רִ ים יָדוֹ ּ ּ ּ ּ ְ לְ הַ שֵׁ ם ולְ שַׁ עְ בֵּ ד כָּ ל מַ חֲשַׁ בְ תוֹ וַעֲשִׂ יָתוֹ וְ דִ בּ ורוֹ לְ הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך , ְ בְּ חִ ינַת : " גֹּל עַל ה ' דַ רְ כֶּ ך וְ כו ּ ָ ּ , "' ּולְ הַ אֲמִ ין בֶּ אֱמונָה שְׁ לֵ ּ מָ ה שֶׁ אֵ ין הָ אָ דָ ם עוֹ שֶׂ ה כְּ לָל , רַ ק שֶׁ אָ נו ּ מְ חֻיָבִ ים לַעֲשׂ וֹ ת אֵ יזֶה עֵסֶ ק בְּ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן ומְ לָאכָ ה ּ ּ ּ ּ ּ , מֵ חֲמַ ת שֶׁ כֵּן רְ צוֹ נוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ , כִּ י יֵשׁ סוֹ דוֹ ת וְ כַ וָנוֹ ת ּ גְּדוֹ לוֹ ת בְּ כָ ל עִ נְיְנֵי מַ שָׂ א־ומַ תָ ן ומְ לָאכוֹ ת ּ ּ ּ ּ , כִּ י מְ בָ רְ רִ י ן בֵּ רורִ ין וְ נִיצוֹ צוֹ ת קְ דוֹ שׁ וֹ ת עַל־יְדֵ י הַ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן ּ ּ ּ ּ ּ ּומְ לָאכוֹ ת , כַּ יָדועַ ּ ּ , ּובִ שְׁ בִ יל זֶה לְ בַ ד צְ רִ יכִ ין לַעֲשׂ וֹ ת מְ עַט מַ שָׂ א־ומַ תָ ן אוֹ אֵ יזֶה מְ לָאכָ ה ּ ּ ּ , כִּ י כֵן רְ צוֹ נוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ , וכְ מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" טוֹ ב תוֹ רָ ה עִ ּ ם דֶ רֶ ך־אֶ רֶ ץ ְ ּ . אֲבָ ל בֶּ אֱמֶ ת אֵ ין הָ אָ דָ ם עוֹ שֶׂ ה כְּ לָל , וְ אֵ ין הַ פַ רְ נָסָ ה נִמְ שֶׁ כֶ ת עַל־יְדֵ י הָ עֲשִׂ יָה הַ גַּשְׁ מִ ית כְּ לָל ּ ּ , כִּ י אִ ם אַ דְ רַ בָּ א ּ , עִ קַ ר הַ פַ רְ נָסָ ה נִמְ שֶׁ כֶ ת עַל־יְדֵ י בִּ טול ּ ּ ּ ּ " ּ הַ לַ ט מְ לָאכוֹ ת , דְ הַ יְנו עַל־יְדֵ י הֶ אָ רַ ת הָ ּ ּ רָ צוֹ ן , שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת קְ דֻ שַׁ ת שַׁ בָּ ת ּ , דְ מִ נֵה מִ תְ בָּ רְ כִ ין כָּ ל שִׁ תָ א יוֹ מִ ין ּ ּ ּ ּ

Segment 27
HE:
] שממנה מתברכין כל ששת הימים – של השבוע . [ וכְ שֶׁ יוֹ דְ עִ ין זֹאת בֶּ אֱמֶ ת ובֶ אֱמונָה שְׁ לֵמָ ה ּ ּ ּ ּ , עַל־יְדֵ י־זֶה מַ מְ שִׁ יכִ ין הַ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ ל שַׁ בָּ ת לְ שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י ּ ּ הַ חֹל , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה מְ קַ דְ שִׁ ין שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י הַ מַ עֲשֶׂ ה בִּ קְ דֻ שַׁ ת ּ ּ ּ שַׁ בָּ ת , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה מְ בָ רְ רִ ין ומְ זַכְּ כִ ין כָּ ל הַ לַ ּ ּ ט " מְ לָאכוֹ ת מִ זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ ּ ּ , מִ בְּ חִ ינַת ל " ט קְ לָלוֹ ת , וְזוֹ כִ ין עַל־יְדֵ י־זֶה שֶׁ יִהְ יֶה כָּ ל הַ לַ ּ ּ " ט מְ לָאכוֹ ת בִּ בְ חִ ינַת מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ , וְ אָ ז הַ לַ ּ " ט מְ לָאכוֹ ת הֵ ם בִּ בְ חִ ינַת ַט" ל אוֹ רוֹ ת , בְּ חִ ינַת הֶ אָ רַ ת הָ רָ צוֹ ן , בְּ חִ ינַת טַ לְ לֵי רָ צוֹ ן , כִּ י זוֹ כִ ין לְ קַ בֵּ ל הֶ אָ רַ ת הָ רָ צוֹ ן מִ שַׁ בָּ ת לְ שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י ּ ּ הַ מַ עֲשֶׂ ה . וַאֲזַי כְּ שֶׁ זוֹ כִ ין לַעֲשׂ וֹ ת כָּ ּ ל הַ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן ּ ּ ּ ּ וְ הַ מְ לָאכוֹ ת בִּ בְ חִ ינָה זוֹ ּ , אֲזַי אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ עוֹ שֶׂ ה ּ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן ומְ לָאכָ ה ּ ּ ּ ּ , אֵ ינוֹ נֶחְ שָׁ ב בְּ שֵׁ ם עֲשִׂ יָה כְּ לָל ּ , רַ ק בְּ חִ ינַת הַ מְ לָאכָ ה נַעֲשֵׂ ית מֵ אֵ לֶיהָ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ בַּ מִ שְׁ כָּ ן : " הוקַ ם הַ מִ שְׁ כָּ ּ ּ " , "ן תֵ יעָ שֶׂ ה הַ מְ נוֹ רָ ה ּ ּ , " וְכֵן אֵ צֶל נֶאֱמַ ר בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ : " וְ הַ בַּ יִת בְּ הִ בָּ נֹתוֹ " , כִּ י כָ ל מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ובֵ ית־הַמִ קְ דָ שׁ הָ יְתָ ה נַעֲשֵׂ ית מֵ אֵ לֶיהָ ּ ּ ּ ּ , רַ ק שֶׁ הֵם הָ יו מְ כַ וְ נִים בִּ רְ צוֹ נָם לַעֲשׂ וֹ ת הַ מְ לָאכָ ה ּ ּ ּ , וְ הַ מְ לָאכָ ה ּ הָ יְתָ ה עוֹ לָה בְּ יָדָ ם מֵ אֵ לֶיהָ . וְזֶה בְּ חִ ינַת : " שֵׁ שֶׁ ת יָמִ ים תֵ עָ שֶׂ ה מְ לָאכָ ה וְיוֹ ם הַ שְׁ בִ יעִ י שַׁ בָּ ת ּ ּ " ' ּתֵ עָ שֶׂ ה ' דַ יְקָ א , כִּ י עַל־יְדֵ י שַׁ בָּ ת זוֹ כִ ין שֶׁ תִ הְ יֶה ּ ּ הַ מְ לָאכָ ה נַעֲשֵׂ ית מֵ אֵ לֶיהָ , כִּ י עִ קַ ר קִ יום שֶׁ ל שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י ּ ּ ּ ּ הַ מַ עֲשֶׂ ה וְשֶׁ ל כָּ ל הַ מְ לָאכוֹ ת הַ נַעֲשִׂ ין בָּ הֶם ּ ּ , הַ כּ ֹל הוא ּ רַ ק עַל־יְדֵ י שְׁ בִ יתָ ה ומְ נוחָ ה שֶׁ ל שַׁ בָּ ת ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ הֶ אָ רַ ת הָ רָ צוֹ ן שֶׁ מֵ אִ יר בְּ שַׁ בָּ ת ּ . ובִ בְ חִ ינָה זוֹ צָ רִ יך ְ ּ הָ אָ דָ ם לַעֲשׂ וֹ ת כָּ ל הַמְ לָאכוֹ ת ומַ שָׂ א־ומַ תָ ן שֶׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּלוֹ שֶׁ בְּ שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י הַ מַ עֲשֶׂ ה ּ , הַיְנו לֵידַ ע ולְ הַ אֲמִ ין בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ שֶׁ הוא אֵ ינוֹ עוֹ שֶׂ ה כְּ לָל ּ , רַ ק הַ כּ ֹל בְּ כֹחַ הַ שֵׁ ם ּ , שֶׁ עַל זֶה הִ זְהִ ירָ ה הַ תוֹ רָ ה שֶׁ לֹא לוֹ מַ ר חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ " כּ ֹחִ י וְ עֹצֶם יָדִ י

Segment 28
HE:
עָ שָׂ ה לִ י אֶ ת הַ חַ יִל הַ זֶה וְ כו ּ ּ , "' כִּ י הַ יָדַ יִם הֵם כְּ לֵי ּ הַ מַ עֲשֶׂ ה שֶׁ ל כָּ ל הַ לַ ּ ּ " ט מְ לָאכוֹ ת , וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ יָדַ יִם ּ לְ הַ מְ שִׁ יך הַ פַ רְ נָסָ ה עַל־יְדֵ י הַ לַ ּ ּ ְ " ט מְ לָאכוֹ ת , כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י שֶׁ מְ קַ בְּ לִ ין ומִ תְ בָּ רְ כִ ין מִ בְּ חִ ינַת הַ יָדַ יִם שֶׁ יֵשׁ ּ ּ ּ ּ בְּ יָם הַ חָ כְ מָ ה , ּ שֶׁ מִ שָׁ ם עִ קַ ר הַ פַ רְ נָסָ ה ּ ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת " ּפוֹ תֵ חַ אֶ ת יָדֶ ך ומַ שְׂ בִּ יעַ לְ כָ ל חַ י רָ צוֹ ן ָ ּ , " כִּ י שָׁ ם מֵ אִ יר הֶ אָ רַ ת הָ רָ צוֹ ן , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת קְ דֻ שַׁ ת שַׁ בָּ ת ּ ּ . וכְ שֶׁ זוֹ כִ ין לָזֶה ּ ּ , אֲזַי בֶּ אֱמֶ ת גַּם בְּ שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י הַ חֹל אֵ ין צְ רִ יכִ ין לַעֲשׂ וֹ ת שׁ ום ּ עֻבְ דָ א וְ שׁ ום מְ לָאכָ ה כְּ לָל ּ ּ , כִּ י בִּ זְמַ ן שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל עוֹ שִׂ ין ּ רְ צוֹ נוֹ שֶׁ ל מָ קוֹ ם מְ לַאכְ תָ ם נַעֲשֵׂ ית עַל־יְדֵ י אֲחֵ רִ ים ּ , כְּ מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ , ל" ּ כִּ י אָ ז הַ מְ לָאכָ ה נַעֲשֵׂ ית בִּ רְ צוֹ נוֹ ּ לְ בַ ד , שֶׁ הוא רוֹ צֶה בְּ הַמְ לָאכָ ה ּ ּ , וַ אֲזַי תֵ כֶ ף נַעֲשֵׂ ית ּ עַל־יְדֵ י אֲחֵ רִ ים , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " וְ עָמְ דו זָרִ ים וְרָ עו ּ ּ צֹאנְכֶם וְ כו ּ'". ) לקוטי הלכות - הלכות שבת ' ג-

Segment 29
HE:
אותיות ד ' ז ' לפי אוצר היראה – ממון ופרנסה (ז" י –

Segment 30
HE:
וְ אֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ

Segment 31
HE:
) שמות כו (א , אִ ם הָ יו זוֹ כִ ין לֶאֱמ ּ ונָה שְׁ לֵמָ ה בְּ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , הַ יְנו ּ לְ הַ אֲמִ ין שֶׁ הַ כּ ֹל מִ תְ נַהֵג רַ ק בִּ רְ צוֹ נוֹ יִתְ בָּ רַ ך לְ בַ ד ְ , אֲזַי לֹא הָ יו צְ רִ יכִ ין לַעֲשׂ וֹ ת שׁ ום מְ לָאכָ ה וָעֵסֶ ק ּ ּ , רַ ק מְ לַאכְ תֵ נו הָ יָה נַעֲשֵׂ ית עַל־יְדֵ י אֲחֵ רִ ים ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ יִהְ יֶה ּ לֶעָ תִ יד , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " וְ עָמְ דו זָרִ ים וְרָ עו צֹאנְכֶם וְ כו ּ ּ ּ ". ' נִמְ צָ א , שֶׁ כָּ ל יְגִיעַת הָ עֲסָ קִ ים וְ הַ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן נִמְ שָׁ ך רַ ק ְ ּ ּ ּ ּ מִ בְּ חִ ינַת פְ גַם אֱמונַת הָ רָ צוֹ ן ּ ּ , ומִ זֶה נִמְ שָׁ כִ ין כָּ ל ּ ּ הַ הַ כְ חָ שׁ וֹ ת וְ הַ כְּ פִ ירוֹ ת וְ הַ שִׁ נויִים בַּ מַ שָׂ ּ ּ ּ ּ ּ א־ומַ תָ ן ּ ּ , שֶׁ הַ כּ ֹל נִמְ שָׁ ך רַ ק מִ פְ גַם אֱמונָה ּ ּ ְ , כִּ י אִ ם הָ יָה מַ אֲמִ ין בִּ שְׁ לֵמות ּ שֶׁ הַ כּ ֹל מִ תְ נַהֵג רַ ק בִּ רְ צוֹ נוֹ יִתְ בָּ רַ ך לְ בַ ד ְ , ּ בְּ וַדַ אי הָ יָה עוֹ שֶׂ ה הַ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן שֶׁ לוֹ בֶּ אֱמונָה שְׁ לֵמָ ה וְ לֹא הָ יָה ּ ּ ּ ּ ּ ּ מְ שַׁ נֶה בְּ דִ בּ ורוֹ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן בֶּ אֱמֶ ת צְ רִ יכִ ין הִ תְ גַּבְּ רות גָּדוֹ ל ּ לְ הִ נָצֵ ל מִ כְּ פִ ירוֹ ת וְ הַ כְ חָ שׁ וֹ ת הַ שְׁ כִ יחִ ים בַּ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן ּ ּ ּ ּ ּ ּ , ולְ הִ שְׁ תַ דֵ ל לַעֲשׂ וֹ ת מַ שָׂ א־ומַ תָ ן בֶּ אֱמונָה שְׁ לֵמָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ יִהְ יֶה הַ הֵן הֵן וְ הַ לָאו לָאו ּ ּ . וְ עִ קַ ר הָ עֵצָ ה לִ זְכּ וֹ ּ ת לַעֲשׂ וֹ ת מַ שָׂ א־ומַ תָ ן בֶּ אֱמונָה הִ יא לְ הַ רְ בּ וֹ ת בִּ צְ דָ קָ ה ּ ּ ּ ּ , כִּ י עַל־יְדֵ י צְ דָ קָ ה מַ מְ שִׁ יכִ ין הֶ אָ רַ ת אֱמונַת הָ רָ צוֹ ן ּ . ּובֶ אֱמֶ ת אִ ם הָ יִינו כֻּלָנו זוֹ כִ ין לִ תֵ ן צְ דָ קָ ה כָּ רָ אוי ּ ּ ּ ּ ּ , כְּ בָ ר הָ יָה מִ תְ בַּ טֵ ל הַ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן לְ גַמְ רֵ י ּ ּ ּ ּ ּ , וְ לֹא הָ יִינו צְ רִ יכִ ין ּ לַעֲשׂ וֹ ת שׁ ום מְ לָאכָ ה וָעֵסֶ ק כְּ לָל ּ , כִּ י עַל־יְדֵ י הִ תְ גַּלות ּ ּ הָ רָ צוֹ ן זוֹ כִ ין לָזֶה שֶׁ יִהְ יֶה הַ מְ לָאכָ ה נַעֲשֵׂ ית עַל־יְדֵ י ּ ּ אֲחֵ רִ ים כַּ נַ . ל"ּ אַ ך אֲפִ לו כָּ ל־זְמַ ן שֶׁ אֵ ין זוֹ כִ ין לָזֶה ּ ּ ְ , לְ בַ טֵ ל הַ מְ לָאכוֹ ת וְ הַ מַ ּ ּ ּ שָׂ א־ומַ תָ ן לְ גַמְ רֵ י ּ ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵ ן ּ לַעֲשׂ וֹ ת הַ צְ דָ קָ ה עַל־יְדֵ י עַל־כָּ ל־פָ נִים זוֹ כִ ין ּ ּ הַ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן בֶּ אֱמונָה ּ ּ ּ ּ ּ , וְ שֶׁ יָאִ יר בּ וֹ הֶ אָ רַ ת הָ רָ צוֹ ן ּ , וְ אָ ז הַ מְ לָאכוֹ ת וְהָ עֲסָ קִ ים הֵם בִּ בְ חִ ינַת מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת כָּ ל הַ קִ נְיָנִים שֶׁ תִ קְ נו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ ּ ּ ל " בַּ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן ּ ּ ּ ּ , לְ כָ ל דָ בָ ר קִ נְיָן הַ שַׁ יָך לוֹ ּ ּ ְ ּ , כְּ גוֹ ן קִ נְיַן סודָ ר וְ כַ יוֹ צֵ א ּ ּ , כִּ י עַל־יְדֵ י־זֶה מַ מְ שִׁ יכִ ין הֶ אָ רַ ת הָ רָ צוֹ ן לְ תוֹ ך הַ מַ שָׂ א־ומַ תָ ן ּ ּ ּ ּ ְ , וְ אָ ז מֻכְ רָ ח לְ קַ יֵם הַ קִ נְיָ ּ ּ ן וְ לֹא יְשַׁ נֶה ּ עוֹ ד , כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים ) לקוטי הלכות – הלכות ערב ג ' - אותיות י " ד ט "ו לפי אוצר היראה -

Segment 32
HE:
וְ אֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן תַ עֲשֶׂ ה ּ ּ

Segment 33
HE:
) שמות (א , כו צָ רִ יך הָ אָ דָ ם לְ הַ רְ בּ וֹ ת בִּ תְ פִ לָה מְ אֹד מְ אֹד כָּ ל יְמֵ י ּ ְ ּ חַ יָיו . וַאֲפִ לו ּ ּ כְּ שֶׁ רוֹ אֶ ה שֶׁ מִ תְ פַ לֵל הַ רְ בֵּ ה וְ אֵ ינוֹ נַעֲנֶה ּ ּ ּ , וְ הַ תַ אֲווֹ ת וְ הַ בִּ לְ בּ ולִ ים מִ תְ גַּבְּ רִ ים עָ לָיו בְּ כָ ל פַ עַם ּ ּ ּ בְּ יוֹ תֵ ר , אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן אַ ל יִטְ עֶה שֶׁ תְ פִ לוֹ תָ יו הֵם ּ ּ ּ לָרִ יק , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , רַ ק יֵדַ ע וְ יַאֲמִ ין שֶׁ אֵ ין שׁ ום דִ בּ ור ּ ּ ּ נֶ אֱבָ ד לְ עוֹ לָם , וְ כָ ל תְ פִ לָה וְ שִׂ יחָ ה בֵּ ינוֹ לְ בֵ ין קוֹ נוֹ ּ ּ עוֹ שָׂ ה רֹשֶׁ ם , וְ הַ צַ דִ יקֵ י־אֱמֶ ת מְ לַקְ טִ ים כָּ ל אֵ לו ּ ּ ּ ּ ּ הַ תְ פִ לוֹ ת וְ הַ שִׂ יחוֹ ת ובוֹ נִים מֵ הֶ ם בִּ נְיָנִים נִפְ לָאִ ים ּ ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת בִּ נְיַן הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ . וְ צָ רִ יך כָּ ל אֶ חָ ד לְ הִ תְ חַ זֵ ּ ְ ק הַ רְ בֵּ ה בִּ תְ פִ לָה וְ שִׂ יחָ ה תָ מִ יד ּ ּ , יִהְ יֶה אֵ יך שֶׁ יִהְ יֶה ּ ְ , עַד אֲ שֶׁ ר עַ ל־יְדֵ י רִ בּ וי הַ תְ פִ לוֹ ת יִהְ יֶה נִשְׁ לָם הַ בִּ נְיָן ּ ּ ּ בִּ שְׁ לֵמות ּ , וְ אָ ז יִכָּ מְ רו רַ חֲמָ יו יִתְ בָּ רַ ך וִיקָ רֵ ב אוֹ תוֹ ְ ּ בִּ שְׁ לֵמות ּ , וְ יָשׁ ֹב אֶ ל ה ' וִ ירַ חֲמֵ הו . ּ ְ אַ ך אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵן ּ , כְּ שֶׁ יִהְ יֶה לוֹ אֵ יזֶה יְשׁ ועָ ה ּ ּ , אַ ל יִטְ עֶה שֶׁ עַ ל־יְדֵ י תְ פִ לוֹ תָ יו ומַ עֲשָׂ יו הַ טוֹ בִ ים פָ עַ ל זֹאת ּ ּ ּ ּ ּ , רַ ק יֵדַ ע שֶׁ הַ כּ ֹל רַ ק בְּ חַ סְ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ . וְ אַ ף־עַ ל־פִ י שֶׁ אָ נו יוֹ דְ עִ ים שֶׁ אִ י ּ ּ אֶ פְ שָׁ ר לָנו לִ פְ עֹל הַ יְשׁ ועָ ה ּ ּ הַ שְׁ לֵמָ ה בִּ תְ פִ לָתֵ נו לְ בַ ד ּ ּ ּ , ל"ּ כַּ נַ אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵן אָ נו צְ רִ יכִ ין לַעֲשׂ וֹ ת אֵ ת שֶׁ לָנו ּ ּ ּ ּ , לְ הַ רְ בּ וֹ ת בִּ תְ פִ לָה בְּ כָ ל כּ ֹחֵ נו ּ ּ , וְ אָ ז יִכָּ מְ רו רַ חֲמָ יו ּ יִתְ בָּ רַ ך וְ יַעֲשֶׂ ה בְּ חַ סְ דוֹ וְ יוֹ שִׁ יעֵנו בְּ קָ רוֹ ב לְ מַ עַן שְׁ מוֹ ּ ּ ְ . וְ גַם זֶה בִּ כְ לַל מַ ה שֶׁ מְ בֹאָ ר בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר ּ ּ , ּ שֶׁ צְ רִ יכִ ין בִּ תְ פִ לָה לִ הְ יוֹ ת קוֹ לֵעַ אֶ ל הַ שַׂ עֲרָ ה וְ לֹא יַחֲטִ יא ּ ּ , הַ יְנו ּ שֶׁ לֹא יִטֶ ה לְ יָמִ ין אוֹ לִ שְׂ מֹאל ּ ּ , הַ יְנו שֶׁ לֹא יִטְ עֶה ּ ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , שֶׁ הַ תְ פִ לוֹ ת הֵ ם לָרִ יק ּ ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , מֵ חֲמַ ת ֶׁש זֶה כַּ מָ ה שֶׁ צוֹ עֲקִ ים וְ אֵ ינָם נוֹ שָׁ עִ ים ּ ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת נוֹ טֶ ה לִ שְׂ מֹאל ; וְ כֵ ן אַ ל יִטְ עֶה לוֹ מַ ר , מַ ה לָנו לְ הַ רְ בּ וֹ ת ּ ּ בִּ תְ פִ לָה ּ , מֵ אַ חַ ר שֶׁ עִ קַ ר הַ יְשׁ ועָ ה הוא רַ ק בְּ חַ סְ דוֹ ּ ּ ּ ּ לְ בַ ד , אִ ם־כֵּ ן נִסְ מֹך רַ ק עַל חַ סְ דוֹ ּ ְ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ י נַת נוֹ טֶ ה לְ יָמִ ין שֶׁ לֹא כָּ רָ אוי ּ ּ . כִּ י בֶּ אֱמֶ ת צְ רִ יכִ ין לְ הַ רְ בּ וֹ ת בִּ תְ פִ לָה מְ אֹד תָ מִ יד וְ לֵידַ ע אַ ף־עַ ל־ פִ י־כֵ ן הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ , שֶׁ אֵ ין אָ נו כְּ דַ אי לִ פְ עֹל בִּ תְ פִ לָתֵ נו כִּ י אִ ם בְּ חַ סְ דוֹ ּ ּ ּ ּ , וְ אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן אָ נו צְ רִ יכִ ין לַעֲשׂ וֹ ת אֶ ת שֶׁ ּ ּ ּ לָנו ּ לְ הַ רְ בּ וֹ ת בִּ תְ פִ לָה תָ מִ יד ּ ּ , וְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך יַעֲשֶׂ ה אֶ ת ְ ּ שֶׁ לוֹ וְ יַמְ שִׁ יך עָ לֵינו חַ סְ דוֹ לְ מַ עֲנוֹ וְ יוֹ שִׁ יעֵנו מְ הֵ רָ ה ּ ּ ּ ְ ּ לְ מַ עַן שְׁ מוֹ . ) לקוטי הלכות - הלכות נחלות ' ד -

Segment 34
HE:
אותיות י ' כ ' לפי אוצר היראה – התבודדות - (ל" ט

Segment 35
HE:
חֲמִ שִׁ ים ל ּ ּולָאוֹ ת

Segment 36
HE:
) שמות (ה , כו וְ זֶה בְּ חִ ינַת חֲמִ שִׁ ים חֲמִ שִׁ ים לולָאוֹ ת שֶׁ הָ יו בִּ ירִ יעוֹ ת ּ ּ ּ ּ

Segment 37
HE:
ּ הַ מִ שְׁ כָּ ן . וְ הַ פָ רֹכֶ ת הַ מַ בְ דֶ לֶת בֵּ ין הַ קֹדֶ שׁ ובֵ ין קֹדֶ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ הַ קֳדָ שִׁ ים הָ יְתָ ה נְתונָה תַ חַ ת הַ קְ רָ סִ ים הַ מְ חַ בְּ רִ ים ּ ּ ּ ּ חֲמִ שִׁ ים לולָאוֹ ת הַ נַ ּ ּ ּ " ל כִּ י עִ קַ ר תִ קון הַ קְ דֻ שָׁ ה הוא ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ עַ ל־יְדֵ י הַ פָ רֹכֶ ת הַ מַ בְ דֶ לֶת בֵּ ין הַ קֹדֶ שׁ ובֵ ין קֹדֶ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ הַ קֳדָ שִׁ ים שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת צִ מְ צום ּ ּ ּ , לְ צַ מְ צֵ ם הִ תְ לַהֲבות ּ הַ לֵב שֶׁ לֹא יִתְ לַהֵ ב יוֹ תֵ ר מִ דַ אי דְ לָא יוֹ קִ יד כָּ ל גּופָ א ּ ּ ּ ּ ּ

Segment 38
HE:
] שלא ישרוף כל הגוף . [ שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת הָ אַ זְהָ רָ ה ּ ּ שֶׁ הִ זְהִ יר ה ' יִתְ בָּ רַ ך אֲפִ לו אֶ ת הַ כּ ֹהֵ ן הַ גָּדוֹ ל וְ אַ ל יָבֹא ּ ּ ְ בְ כָ ל עֵת אֶ ל הַ קֹדֶ שׁ אֶ ל מִ בֵּ ית לַפָ רֹכֶ ת אֲ שֶׁ ר עַל ּ ּ הָ אָ רֹן וְ לֹא יָמות וְ כו ּ ּ . ' ּופֵ רֵ שׁ רַ שִׁ " י וְ לֹא יָמות כְּ מוֹ ּ שֶׁ מֵ תו נָדָ ב וַאֲבִ יהו ּ ּ ּ א בְּ קָ רְ בָ תָ ם לִ פְ נֵי ה ' וַיָמֻתו כִּ י ּ ּ נִתְ לַהֲבו וְ נִכְ נְסו חוץ מֵ הַ מִ דָ ה ּ ּ ּ ּ ּ . שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה יָצְ אָ ה אֵ שׁ מֵ אֵ ת ה ' וַתֹאכַ ל אוֹ תָ ם בְּ חִ ינַת אֵ שׁ שֶׁ ל הַ לֵב ּ ּ שֶׁ הָ יָה מוֹ קִ יד כָּ ל גּופָ א אִ ם אֵ ין מְ צַ מְ צְ מִ ין אוֹ תוֹ חַ ס ּ וְ שָׁ לוֹ ם . וכְ שֶׁ זוֹ כִ ין ּ ּ לְ הַ מְ שִׁ יך עַ ל עַצְ מוֹ קְ דֻ שַׁ ת הַ פָ רֹכֶ ת ּ ּ ְ הַ מַ בְ דֶ לֶת הַ נַ ּ ּ ּ " ל שֶׁ הוא פָ רֹכְ תָ א פְ רִ יסָ א בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ צִ מְ צום הַ נַ ּ ּ "ל, עַ ל־יְדֵ י זֶה עִ קַ ר הַ תִ קון ּ ּ ּ ּ . וְ אָ ז זוֹ כִ ין לָצֵ את מֵ חֲמִ שִׁ ים שַׁ עֲרֵ י טֻמְ אָ ה לַחֲמִ שִׁ ים שַׁ עֲרֵ י ּ ּ קְ דֻ שָׁ ה ּ , כִּ י עִ קַ ר ּ יְנִיקַ ת הַ טֻמְ אָ ה הוא מִ בְּ חִ ינַת רִ בּ וי ּ ּ ּ אוֹ ר שֶׁ גּוֹ רֵ ם שְׁ בִ ירַ ת כֵּ לִ ים חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם כַּ יָדועַ שֶׁ זֶהו ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת אַ ל תִ צְ דַ ק הַ רְ בֵּ ה וְ אַ ל תִ רְ שַׁ ע הַ רְ בֵּ ה ּ ּ ּ . נִמְ צָ א שֶׁ עַ ל־יְדֵ י הַ פָ רֹכֶ ת הַ מַ בְ דֶ לֶת שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת צִ מְ צום ּ ּ ּ ּ ּ "ּ הַ נַ ל שֶׁ לֹא יִכְ נֹס לִ פְ נִים מִ ן הַ גְּבול שֶׁ לוֹ ּ ּ ּ , עַ ל־יְדֵ י זֶה עִ קַ ר הַ תִ קון ּ ּ ּ ּ , וְ אָ ז מַ כְ נִיעִ ין חֲמִ שִׁ ים שַׁ עֲרֵ י טֻמְ אָ ה ּ ומַ עֲלִ ין הַ טוֹ ב שֶׁ הָ יָה כָּ בושׁ שָׁ ם וַאֲזַי נִכְ פָ לִ ין הַ שְׁ עָ רִ ים ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה בִּ בְ חִ ינַת מֵ אָ ה שְׁ עָ רִ ים בְּ חִ ינַת ּ ּ מֵ אָ ה בְּ רָ כוֹ ת . בִּ בְ חִ ינַת וַיִזְרַ ע יִצְ חָ ק בָּ אָ רֶ ץ הַ הִ יא וַיִמְ צָ א ּ ּ בַּ שָׁ נָה הַ הִ יא מֵ אָ ה שְׁ עָ רִ ים וַיְבָ רֲ כֵ הו ה ּ ּ ', כִּ י זָכָ ה לַהֲפֹך מֵ רַ ע לְ טוֹ ב וְ נַעֲשָׂ ה מֵ אָ ה שְׁ עָ רִ ים וְ כַ נַ ּ ְ . ל" וְזֶה בְּ חִ ינַת חֲמִ שִׁ ים חֲמִ שִׁ ים לולָאוֹ ת שֶׁ בִּ ירִ ּ ּ ּ יעוֹ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ שֶׁ הֵ ם מְ כֻוָנִין עַ ל הַ פָ רֹכֶ ת הַ מַ בְ דֶ לֶת הַ נַ ּ ּ ּ ּ ּ , ל" כִּ י עַ ל־יְדֵ י הַ פָ רֹכֶ ת הַ מַ בְ דֶ לֶת בֵּ ין הַ קֹדֶ שׁ ובֵ ין קֹדֶ שׁ הַ קֳדָ שִׁ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ יְנו צִ מְ צום הַ נַ ּ ּ ּ " ל עַ ל־יְדֵ י זֶה נִכְ לָלִ ין חֲמִ שִׁ ים לולָאוֹ ת ּ ּ שֶׁ בַּ יְרִ יעוֹ ת הַ חִ יצוֹ נוֹ ת שֶׁ מֵ הֶ ם הָ יָה יְנִיקָ ה לַחֲמִ שִׁ ים ּ ּ שַׁ עֲרֵ י טֻמְ אָ ה כְּ שֶׁ לֹא הָ יו יְכוֹ לִ ין לְ הִ תְ חַ בֵּ ר לַחֲמִ שִׁ ים ּ ּ ּ שַׁ עֲרֵ י קְ דֻ שָׁ ה מֵ חֲמַ ת רִ בּ וי אוֹ ר וְ כַ נַ ּ ּ ּ . ל" אֲבָ ל עַ ל־יְדֵ י הַ פָ רֹכֶ ת הַ מַ בְ דֶ לֶת שֶׁ הוא הַ תִ קון כִּ י צִ מְ צום הָ אוֹ ר ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הוא עִ קַ ר הַ ּ ּ תִ קון כַּ יָדועַ ּ ּ ּ ּ ּ , וְ אָ ז יְכוֹ לִ ין לְ קַ בֵּ ל ולְ הִ תְ חַ בֵּ ר ּ חֲמִ שִׁ ים לולָאוֹ ת שֶׁ בַּ יְרִ יעוֹ ת הַ חִ יצוֹ נוֹ ת בַּ חֲמִ שִׁ ים ּ ּ ּ לולָאוֹ ת שֶׁ בַּ יְרִ יעוֹ ת הַ פְ נִימִ יוֹ ת הַ מְ כַ סּ וֹ ת אֶ ת קֹדֶ שׁ ּ ּ ּ הַ קֳדָ שִׁ ים וְ אָ ז נַעֲשֶׂ ה הַ מִ שְׁ כָּ ן אֶ חָ ד בִּ בְ חִ ינַת וְ הָ יָ ּ ּ ה ּ הַ מִ שְׁ כָּ ן אֶ חָ ד , כִּ י נִתְ בַּ טֵ ל יְנִיקַ ת הַ טֻמְ אָ ה וְ נַעֲשֶׂ ה ּ ּ בְּ חִ ינַת מֵ אָ ה שְׁ עָ רִ ים שֶׁ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ הֵ ם לולָאוֹ ת ּ ּ ּ שֶׁ בִּ שְׁ נֵי הַ חוֹ בֶ רֶ ת וְ כַ נַ . ל"ּ וְ כָ ל זֶה נִתְ תַ קֵ ן דַ יְקָ א ּ ּ ּ עַ ל־יְדֵ י הַ צִ מְ צום הָ אוֹ ר בְּ הַ דְ רָ גָה ובְ מִ דָ ה שֶׁ הו ּ ּ ּ ּ ּ א בְּ חִ ינַת פָ רֹכֶ ת הַ מַ בְ דֶ לֶת ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת וְ אַ ל יָבֹא בְ כָ ל עֵת אֶ ל הַ קֹדֶ שׁ ּ אֶ ל מִ בֵּ ית לַפָ רֹכֶ ת ּ ) . לקוטי הלכות -

Segment 39
HE:
הלכות תרומות ומעשרות ג ' - (' ח וְ אַ רְ בָּ עִ ים אַ דְ נֵיהֶ ם כָּ סֶף

Segment 40
HE:
) שמות , כו ( כא ] האדנים נעשו על ידי נדבת השקלים [

Segment 41
HE:
וְ עַל־כֵּן נִצְ טַ ו ּ ו לָתֵ ת מַ חֲצִ ית הַ שֶׁ קֶ ל דַ יְקָ א לְ הוֹ רוֹ ת ּ ּ ּ שֶׁ כָּ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל אֵ ין לוֹ שְׁ לֵמות כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י ּ ּ חֲבֵ רוֹ כִּ י עִ קַ ר הַ תִ קון שֶׁ יֻכְ לְ לו כֻּלָם זֶה בָּ זֶה בְּ אַ הֲבָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְ אַ חְ דות וְ כָ ל אֶ חָ ד הוא בְּ חִ ינַת מַ חֲצִ ית עַד שֶׁ נִכְ לָל ּ ּ ּ בַּ חֲ בֵ רוֹ וַחֲבֵ רוֹ בַּ חֲבֵ רוֹ עַד שֶׁ נִכְ לָלִ ין כֻּלָם בְּ רִ בּ וי שִׁ נוי ּ ּ ּ ּ ּ דַ עְ תָ ם בְּ אַ חְ דות הַ פָ שׁ וט שֶׁ זֶה יָקָ ר מְ אֹד אֵ צֶ ל ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך . ְ וְזֶהו הֶעָשִׁ יר לֹא יַרְ בֶּ ה וְ הַ דַ ל לֹא יַמְ עִ יט שֶׁ זֶה ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ כָּ תוב כּ ֹפֶ ר נֶפֶ שׁ אִ ישׁ ּ ּ עָ שְׁ רוֹ וְ רָ שׁ לֹא שָׁ מַ ע גְּעָרָ ה , בְּ חִ ינַת וְלֹא נִכָּ ר שׁ וֹ עַ לִ פְ נֵי דָ ל כְּ מוֹ ּ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ " י שָׁ ם שֶׁ זֶה נֶאֱמַ ר לְ עִ נְיַן הַ שְׁ קָ לִ ים שֶׁ נָתְ נו ּ ּ ּ ּ כָּ ל אֶ חָ ד בְּ שָׁ וֶה מַ חֲצִ ית הַ שֶׁ קֶ ל הֶעָשִׁ יר וְ הַ דַ ל וְ כו ּ ּ ּ . ' הַ יְנו ּ "ּ כַּ נַ ל כִּ י עִ קַ ר ּ הַ שְׁ קָ לִ ים הוא לִ זְכּ וֹ ת לִ כְ לָלִ יות וְ אַ חְ דות ּ ּ ּ ּ ּ עַל־כֵּן צְ רִ יכִ ין לִ תֵ ן כֻּלָם בְּ שָׁ וֶה שֶׁ לֹא יִהְ יֶה חִ לוק ופֵ רוד ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ בֵּ ין הֶ עָ שִׁ יר וְ הַ דַ ל וְ לֹא יִתְ גָּאֶ ה וְ לֹא יִגְעֹר הֶ עָ שִׁ יר ּ בְּ הַ דַ ל ּ , לְ הוֹ רוֹ ת שֶׁ זֶה עִ קַ ר הַ תִ קון שֶׁ ל הַ צְ דָ ּ ּ ּ ּ ּ ּ קָ ה שֶׁ עִ קָ רָ ה ּ ּ לִ הְ יוֹ ת מִ תוֹ מְ כֵי אוֹ רַ יְתָ א שֶׁ הָ עִ קָ ר לִ זְכּ וֹ ת לְ אַ הֲבָ ה ּ ּ וְ אַ חְ דות וְ לֹא יִתְ גָּאֶ ה הֶעָשִׁ יר עַל הֶ עָ נִי ּ . כִּ י הָ עִ קָ ר ּ לְ הִ כָּ לֵל בְּ אַ חְ דות הַ פָ שׁ וט שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הִ כָּ לֵל שָׁ ם כִּ י ּ ּ ּ אִ ם עַל־יְדֵ י עֲנָוָה ובִ טול בְּ חִ ינַ ּ ּ ּ ת אַ הֲבָ ה וְ אַ חְ דות שֶׁ כָּ ל ּ אֶ חָ ד יְבַ טֵ ל עַצְ מוֹ לְ גַבֵּ י חֲבֵ רוֹ וְזֶה רָ מַ ז לָהֶם בְּ הַ שְׁ קָ לִ ים ּ ּ שֶׁ צִ וָה שֶׁ יִתְ נו כֻּלָם בְּ שָׁ וֶה הֶ עָ שִׁ יר לֹא יַרְ בֶּ ה וְהַ דַ ל לֹא ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ יַמְ עִ יט בְּ חִ ינַת וְ לֹא נִכָּ ר שׁ וֹ עַ לִ פְ נֵי דַ ל הַ נַ ּ" ל בְּ חִ ינַת וְרָ שׁ לֹא שָׁ מַ ע גְּעָרָ ה . לְ הוֹ רוֹ ת שֶׁ כֻּלָם שָׁ וִים אֶ צְ לוֹ ּ יִתְ בָּ רַ ך וְ כֻלָם יֵשׁ לָהֶם חֵ לֶק בַּ הֲקָ מַ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ ְ . וְ עַל־כֵּן בֶּ אֱמֶ ת בִּ שְׁ אָ ר נִדְ בוֹ ת הַמִ שְׁ כָּ ן נָתְ נו כָּ ל אֶ חָ ד כְּ פִ י ּ ּ בִּ רְ כַּ ת ה ' וכְ פִ י נִדְ בַ ת לִ בּ וֹ כְּ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ ּ ּ ִׁש" י שָׁ ם שָׁ לֹשׁ תְ רומוֹ ת נֶאֶ מְ רו כָּ אן ּ ּ ּ . אַ ך בְּ הַ שְׁ קָ לִ ים הִ זְהִ ירָ ם שֶׁ יִתְ נו ּ ּ ּ ּ ְ כֻּלָם בְּ שָׁ וֶה כְּ דֵ י שֶׁ מִ זֶה יִלְ מְ דו וְיָבִ ינו הָ עֲשִׁ ירִ ים רְ מָ זִים ּ ּ ּ ּ ּ לְ עַצְ מָ ם שֶׁ לֹא יִתְ גָּאו לְ עוֹ לָם בְּ מַ תְ נַת יָדָ ם אֲפִ לו ּ ּ ּ ּ ּ כְּ שֶׁ נוֹ תְ נִים הַ ּ רְ בֵּ ה כִּ י רָ אוי לָהֶם לְ הָ בִ ין שֶׁ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ יָכוֹ ל לְ הָ קִ ים הַ מִ שְׁ כָּ ן עַל־יְדֵ י הָ עֲנִיִים כְּ מוֹ עַל־יְדֵ י ּ ּ הָ עֲשִׁ ירִ ים כִּ י הָ עֹשֶׁ ר וְ הַ כָּ בוֹ ד מִ לְ פָ נָיו וְיָכוֹ ל לְ הוֹ רִ ישׁ ּ לָזֶה ולְ הַ עֲשִׁ יר לָזֶה ּ . ובְ וַדַ אי מִ י שֶׁ יֶשׁ לוֹ מְ עַט דַ ּ ּ ּ ּ עַת אֲמִ תִ י רָ אוי לוֹ לְ הָ בִ ין שֶׁ לֹא יִתְ גָּאֶ ה אֲפִ לו הֶ עָ שִׁ יר ּ ּ ּ ּ ּ הַ נוֹ תֵ ן צְ דָ קָ ה הַ רְ בֵּ ה לְ תַ לְ מִ ידֵ י חֲכָ מִ ים אֲמִ תִ יִים ּ ּ ּ , אַ דְ רַ בָּ ה רָ אוי לוֹ לְ הִ תְ בַּ יֵשׁ ולְ הִ תְ בַּ טֵ ל מְ אֹד מִ י הוא כִּ י ּ ּ ּ ּ ּ ּ זָכָ ה לָזֶה שֶׁ נָתַ ן לוֹ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך עֲשִׁ יר ְ ות כָּ זֶה שֶׁ זוֹ כֶה ּ ּ לְ הַ חֲזִיק הַ תַ לְ מִ ידֵ י חֲכָ מִ ים ּ , וְגַם עֲדַ יִן נִשְׁ אַ ר לוֹ הַ רְ בֵּ ה הוֹ ן וְ עֹשֶׁ ר בְּ בֵ יתוֹ כִּ י בְּ וַדַ אי אֵ ינוֹ נוֹ תֵ ן אֲפִ לו הַ מֶ חֱצָ ה ּ ּ ּ ּ מֵ עָ שְׁ רוֹ , וְ הֶ עָ נִי וְ הַ דַ ל שֶׁ הוא אִ ישׁ כָּ שֵׁ ר כְּ מוֹ תוֹ וְ עַל־פִ י ּ ּ ּ הָ רֹב יוֹ תֵ ר מִ ּ ּ ּ מֶ נו אֵ ין בְּ בֵ יתוֹ לֶחֶ ם וְ שִׂ מְ לָה וְגַם אֵ ינוֹ זוֹ כֶ ה לְ הַ חֲזִיק הַ תַ לְ מִ ידֵ י חֲכָ מִ ים בְּ מָ מוֹ נוֹ ּ . וְ אֵ יך יִתְ גָּאֶ ה ְ בְּ הָ עֹשֶׁ ר שֶׁ נָתַ ן לוֹ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ נִשְׁ אַ ר אֶ צְ לוֹ הַ רְ בֵּ ה וְגַם ּ ְ מַ חֲזִיק הַ תַ לְ מִ ידֵ י חֲכָ מִ ים שֶׁ זוֹ כֶ ה שֶׁ יִהְ יֶ ּ ּ ּ ה לוֹ קֶ רֶ ן קַ יֶמֶ ת ּ



# Tetzaveh - Chumash with Likutey Halachos
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/2/8/

Tetzaveh
תצוה
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/2/8

Segment 1
HE:
פירושים על פרשת "ה צו ת"

Segment 2
HE:
וְ אַ תָ ה תְ צַ וֶה ּ ּ ּ

Segment 3
HE:
) שמות (כ , כז וְ זֶה ) שְׁ מוֹ ת כז : (כ , וְ אַ תָ ה תְ צַ וֶה אֶ ת בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ וְ יִקְ חו אֵ לֶיך שֶׁ מֶ ן זַיִת זָך וְ כו ּ ּ ְ ָ ' . ' וְ יִקְ חו אֵ לֶיך ָ ּ ' ּדַ יְקָ א , כִּ י מֹשֶׁ ה הוא כְּ לַל הַ תוֹ רָ ה בְּ חִ ינַת הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ שֶׁ יָכוֹ ל לְ עוֹ רֵ ר ולְ הָ אִ יר שָׁ רְ שֵׁ י נְשָׁ מוֹ ת שֶׁ בַּ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה מֵ בִ יא הֶ אָ רָ ה לְ כָ ל אָ דָ ם שֶׁ מִ שָׁ ם ּ ּ נִ דְ לָקִ ין שֶׁ בַ ע קְ נֵי הַ מְ נוֹ רָ ה שֶׁ הֵ ם בְּ חִ ינַת כְּ לַל ּ נִ שְׁ מוֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ כְּ לולִ ים בְּ שִׁ בְ עָ ה כִּ תוֹ ת ּ ּ . וְ זֶהו : ּ וְ אַ תָ ה תְ צַ וֶה אֶ ת בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ ' . תְ צַ וֶה ּ ּ ' לְ שׁ וֹ ן צַ וְ תָ א ּ וְ הִ תְ חַ בְּ רות ּ , הַ יְנו שָׁ אַ תָ ה תְ צַ וֶה ותְ חַ בֵּ ר ותְ יַחֵ ד אֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל , דְ הַ יְנו שָׁ רְ שֵׁ י נִ שְׁ מוֹ תֵ יהֶ ם שֶׁ בַּ תוֹ ּ ּ ּ רָ ה כְּ דֵ י שֶׁ יַגִּ יעַ הֶ אָ רָ ה עַ ל כָּ ל אֶ חָ ד ּ . וְ עַ ל יִשְׂ רָ אֵ ל מֻטָ ל ּ : וְ יִקְ חו אֵ לֶיך שֶׁ מֶ ן זַיִת זָך ְ ָ ּ , כִּ י הֵ ם צְ רִ יכִ ין לְ הִ תְ עוֹ רֵ ר מִ לְ מַ טָ ה ּ ּ , עַ ל־כֵּ ן צָ רִ יך כָּ ל אֶ חָ ד לִ קַ ח ולְ הָ בִ יא ּ ּ ְ לְ הַ צַ דִ יק בְּ חִ ינַת שֶׁ מֶ ן זַיִת זָך ְ ּ ּ , הַ יְנו בְּ חִ ּ ינַת הַ טוֹ ב ּ שֶׁ בְּ דַ עְ תוֹ ומֹחוֹ שֶׁ נִקְ רָ א שֶׁ מֶ ן מִ שְׁ חַ ת קֹדֶ שׁ ּ ּ ּ , כִּ י עִ קַ ר ּ הַ בֵּ רור עַ ל־יְדֵ י הַ דַ עַ ת ּ ּ , כִּ י כּ ֹלָ א בְּ מַ חֲשָׁ בָ ה ּ אִ תְ בָּ רִ ירו ּ ] כי הכל מתברר במחשבה ) [ זֹהַ ר פְ קודֵ י ּ ּ רנד :( וְ צָ רִ יך כָּ ל אֶ חָ ד לִ רְ אוֹ ת לִ קַ ח בְּ חִ ינַת שֶׁ מֶ ן זַ ּ ְ יִת , ְ זָך הַ יְנו הַ נְ קֻ דָ ה טוֹ בָ ה שֶׁ בְּ דַ עְ תוֹ שֶׁ נִמְ צָ א בּ וֹ עֲדַ יִן ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י אֲ פִ לו בְּ פוֹ שְׁ עֵי יִשְׂ רָ אֵ ל עֲדַ יִן נִמְ צָ א בּ וֹ אֵ יזֶה ּ ּ נְ קֻ דָ ה טוֹ בָ ה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת שֶׁ מֶ ן זַיִת זָך שֶׁ צָ רִ יך ְ ְ ּ ּ ּ לְ הָ כִ ין עַ צְ מוֹ לַהֲבִ יאוֹ לְ הַ צַ דִ יק עַ ל־יְדֵ ּ ּ י שֶׁ יַכְ רִ יחַ ּ עַ צְ מוֹ לַעֲסֹק בְּ תוֹ רָ ה ותְ פִ לָ ה ומִ צְ ווֹ ת ּ ּ ּ . וְ כָ ל כַּ וָנָתוֹ ּ יִהְ יֶה כְּ דֵ י שֶׁ יִהְ יֶה נִ תְ פָ ס בּ וֹ אוֹ ר הַ צַ דִ יק כְּ דֵ י ּ ּ ּ ּ שֶׁ תִ הְ יֶה נִ שְׁ מָ תוֹ נִ דְ לֶקֶ ת ומְ אִ ירָ ה כְּ מוֹ נֵר מַ מָ שׁ ּ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת נֵר ה ' נִשְׁ מַ ת אָ דָ ם . וְ זֶהו : ּ ָּכ תִ ית לַמָ אוֹ ר ּ , ' כָּ תִ ית ' ּדַ יְקָ א , כִּ י צְ רִ יכִ ין לְ בַ טֵ שׁ ולְ כַ תֵ ת הַ גּוף וְ לִ סְ בּ ֹל כַּ מָ ה יְגִ יעוֹ ת גְּ דוֹ לוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ וְ כַ מָ ה מִ ינֵי מְ רִ ירות עַ ד שֶׁ יִזְכֶּ ה שֶׁ יוכַ ל הָ אוֹ ר לִ תְ פֹס ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ נִ שְׁ מָ תוֹ בִּ בְ חִ ינַת אָ עָ א דְ לָ א סָ לֵק בֵּ ה נְ הוֹ רָ א ּ ּ מְ בַ טְ שִׁ ין לֵה גּופָ א דְ לָ א סָ לֵק בֵּ ה נְהוֹ רָ א דְ נִ שְׁ מְ תָ א ּ ּ ּ ּ ּ ּ מְ בַ טְ שִׁ ין לֵה ּ ּ ] עץ שלא שולט בו האור בועטים בו , גוף שלא שולט בו אור הנשמה בועטים בו , [ כְּ מוֹ שֶׁ אִ יתָ א בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ ) חֵ לֶק ב קסח .(. וְ כֵ ן מְ בֹאָ ר בְּ פָ רָ שָׁ ה זֹאת ּ בַּ מִ דְ רָ שׁ שְׁ מ ) וֹ ת רַ בָּ ה לו , : (א שֶׁ בִּ שְׁ בִ יל מָ ה נִמְ שְׁ לו יִשְׂ רָ אֵ ל לְ זַיִת ּ , אֶ לָ א מָ ה הַ זַיִת ּ ּ הַ זֶה עַ ד שֶׁ הוא בְּ אִ ילָ נוֹ מְ גַרְ גְּ רִ ין אוֹ תוֹ וְ אַ חַ ר כָּ ך ְ ּ ּ מוֹ רִ ידִ ין אוֹ תוֹ מִ ן הַ זַיִת וְ נֶחְ בָּ ט ּ , ומִ שֶׁ חוֹ בְ טִ ין אוֹ תוֹ ּ ּ מַ עֲלִ ין אוֹ תוֹ לַגַּת וְ נוֹ תְ נִין אוֹ תָ ן בְּ מַ טְ חֵ ן וְ אַ חַ ר כָּ ך ְ טוֹ חֲנִין אוֹ תָ ן וְ אַ חַ ר כָּ ך מַ קִ יפִ ין אוֹ תָ ן בַּ חֲבָ לִ ים ּ ְ ומְ בִ יאִ ין אֲ בָ נִים וְ אַ חַ ר כָּ ך נוֹ תְ נִין אֶ ת שַׁ מְ נָן כָּ ך ְ ְ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל וְ כו . 'ּ הַ יְנו שֶׁ צְ רִ יכִ ין לִ סְ בּ ֹל כַּ מָ ה וְ כַ מָ ה מִ ינֵי ּ ּ ּ ּ יְגִיעוֹ ת גְּ דוֹ לוֹ ת עַ ד שֶׁ זוֹ כִ ין לְ הַ פְ שִׁ יט מֵ עַ צְ מוֹ ּ הַ בְּ גָדִ ים הַ צוֹ אִ ים שֶׁ מֵ הֶ ם כָּ ל הַ מְ נִיעוֹ ת כְּ דֵ י שֶׁ יִהְ יֶה ּ ּ ּ ּ נִ תְ פָ ס בּ וֹ הֶ אָ רַ ת הַ צַ דִ יק בִּ בְ חִ ינַת כָּ תִ ית לַמָ אוֹ ר ּ ּ ּ ּ . ) לקוטי הלכות - הלכות בציעת הפת ה ' - (ד" כ

Segment 4
HE:
לְ הַ עֲלוֹ ת נֵר תָ מִ יד ּ

Segment 5
HE:
) שמות (כ , כז שׁ ֹרֶ שׁ הַ נְשָׁ מָ ה הוא בְּ חִ ינַת רָ צוֹ ן ּ ּ , וְעַל כֵּן נִקְ רֵ את נֶפֶשׁ ּ מִ לְ שׁ וֹ ן רָ צוֹ ן . וְ תֹקֶ ף הָ רָ צוֹ ן הוא כְּ מוֹ נֵר דוֹ לֵק כִּ י ּ ּ הָ אַ הֲבָ ה וְ הָ רָ צוֹ ן בּ וֹ עֵר לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך בְּ רִ שְׁ פֵ י שַׁ לְ הֶבֶ ת ְ ּ י" ק שֶׁ מִ מֶ נו מַ דְ לִ יקִ ין כָּ ל הַ נֵרוֹ ת הַ קְ דוֹ שִׁ ים בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ ּ ּ לְ אַ נְהָ רָ א בּ וצִ ינִין ולְ אַ דְ לָקָ א שְׁ רָ גִין ּ ּ ] להאיר המאורות ולהדליק הנרות [ ֶׁש זֶה בְּ חִ ינַת אוֹ ר הַ נְשָׁ מָ ה שֶׁ נִקְ רֵ את ּ ּ ּ , נֵר וְ אוֹ ר הַ נֵר הַ זֶה הוא יָכוֹ ל לְ הָ אִ יר בְּ כָ ל מִ ינֵי חֹשֶׁ ך ְ ּ ּ ּ וְ צַ לְ מָ וֶת בְּ תוֹ ך עֹצֶם גַּשְׁ מִ יות הַ גּוף וְ הָ עוֹ לָם הַזֶה ּ ּ ּ ּ ְ הַ נִקְ רָ א חֹשֶׁ ך ְ ּ . כִּ י אֵ יך שֶׁ הוא אַ ף עַל פִ י כֵן לִ בּ וֹ בּ וֹ עֵר ּ ּ ְ עֲדַ יִן בְּ רִ שְׁ פֵ י אֵ שׁ וְ כו ' ּ לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך אֲשֶׁ ר מַ יִם רַ בִּ ים ְ ּ לֹא יוכְ לו לְ כַ בּ וֹ ת אֶ ת הָ אַ הֲבָ ה וְ כו ּ ּ ּ . ' וְ הִ נֵה יֵשׁ שֶׁ בַ ע ּ מִ דוֹ ת דִ קְ דֻ שָׁ ה וְ כֵן לְ הֵפֶ ך ְ ּ ּ ּ , וְ הָ אָ דָ ם בָּ א לְ זֶה הָ עוֹ לָם לְ הִ תְ נַסּ וֹ ת בָּ זֶה שֶׁ יַעֲבֹר עָלָיו כַּ מָ ה מִ ינֵ ּ ּ י חֹשֶׁ ך הַ כְּ לולִ ים ּ ְ בְּ שִׁ בְ עָ ה , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת שִׁ בְ עָ ה מְ דוֹ רֵ י גֵּיהִ נֹם שֶׁ הָ אָ דָ ם ּ ּ נֶעֱנָשׁ בָּ הֶם חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , כְּ שֶׁ לֹא עָמַ ד בַּ נִסָּ יוֹ ן וְ נִכְ שָׁ ל ּ ּ בָּ הֶם בְּ חִ ינַת וְ שִׁ בְ עָ ה עֲדָ נִין יַחְ לְ פון עֲלוֹ הִ י ּ ] שבעה זמנים יעברו עליו . [ ּובִ פְ רָ ט מִ י שֶׁ רוֹ צֶ ה לְ הַ תְ חִ יל לִ כְ נֹס בַּ עֲבוֹ דַ ת ה ' שֶׁ אֲזַי מִ תְ גַּבֵּ ר עָ לָיו הַ בַּ עַל דָ בָ ר יוֹ תֵ ר ּ וְיוֹ תֵ ר ובְ הֶ כְ רַ ח שֶׁ יַעֲבֹר עָ לָיו כַּ מָ ה וְ כַ מָ ה מִ ינֵי חֹשֶׁ ך ְ ּ ּ ּ ּ כִּ מְ עַט בְּ לִ י שִׁ עור וְ הַ כּ ֹל כָּ לול בִּ בְ חִ ינַת שִׁ בְ עָ ה נְפִ ילוֹ ת ּ ּ בְּ חִ ינַת שֶׁ בַ ע יִפֹל צַ דִ יק וְכו ּ ּ ּ ' וְ כָ ל קִ יומוֹ בְּ כָ ל מִ ינֵי ּ ּ נְפִ ילוֹ ת הוא עַל־יְדֵ י הָ רָ צוֹ ן דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ , הַ יְנו לְ הִ תְ חַ זֵק ּ ּ בְּ כָ ל מַ ה שֶׁ עוֹ בֵ ר עָ לָיו לִ בְ לִ י לְ הַ נִיחַ אֶ ת הָ רָ צוֹ ן דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ּולְ הַ תְ חִ יל בְּ כָ ל יוֹ ם מֵ חָ דָ שׁ בִּ רְ צוֹ נוֹ ת חֲזָקִ ים לְ הַ שֵׁ ם ּ יִתְ בָּ רַ ך . ְ וַאֲזַי הָ רָ צוֹ ן דִ קְ דֻ שָׁ ה מֵ אִ יר לוֹ כְּ מוֹ נֵר מַ מָ שׁ ּ ּ ּ שֶׁ מֵ אִ יר בְּ כָ ל מִ ינֵי חֹשֶׁ ך שֶׁ בָּ עוֹ לָם ְ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת שִׁ בְ עַת הַ נֵרוֹ ת שֶׁ ל הַ מְ נוֹ רָ ה לְ הָ אִ יר בְּ כָ ל מִ ינֵי נְפִ ילוֹ ת שֶׁ הֵם ּ ּ בְּ חִ ינַת שִׁ בְ עָ ה כַּ נַ וְ ,ל"ּ לִ זְכּ וֹ ת לְ תוֹ רָ ה ותְ פִ לָה שֶׁ הֵם גַּם ּ ּ כֵּן בְּ חִ ינַת שִׁ בְ עָ ה כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים ּ . אֲבָ ל אִ י אֶ פְ שָׁ ר

Segment 6
HE:
ֹלִ זְכּ וֹ ת לָזֶה כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י שֶׁ מְ קַ שְׁ רִ ין אֶ ת עַצְ מו ּ ּ לְ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת מֹשֶׁ ה שֶׁ נִסְ תַ לֵק בְּ רַ עֲוָא ּ ּ ּ ּ ּדְ רַ עֲוִין בָּ רָ צוֹ ן שֶׁ בָּ רְ צוֹ נוֹ ת וְ הוא מַ כְ נִיס תקֶ ף הָ רָ צוֹ ן ּ ּ דִ קְ דֻ שָׁ ה בְּ כָ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד אֲפִ לו אִ ם נָפַ ל לַמָ קוֹ ם שֶׁ נָפַ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , הוא מַ כְ נִיס בּ וֹ גַּם כֵּ ן שֶׁ יִתְ גַּבֵּ ר בְּ תֹקֶ ף ּ ּ הָ רָ צוֹ ן הַ טוֹ ב וְ עַל־יְדֵ י זֶה הוא מַ עֲלֵהו מִ שְׁ מַ ד לְ ּ ּ ּ ּ רָ צוֹ ן . ) לקוטי הלכות - הלכות ברכת השחר ה ' - ד" מ לפי אוצר היראה – רצון - (' ד

Segment 7
HE:
שֶׁ מֶ ן זַיִת זָך כָּ תִ ית לַמָ אוֹ ר ּ ְ

Segment 8
HE:
) שמו ת (כ , כז וְזֶה בְּ חִ ינַת כָּ ל שִׁ עורִ ין שֶׁ ל תוֹ רָ ה בִּ כְ זַיִת ּ ּ , וְ כָ ל שִׁ עור ּ אֲכִ ילָה הוא בִּ כְ זַיִת וְ כֵ ן לְ עִ נְיַן בִּ רְ כַּ ת הַ מָ זוֹ ן ובְ רָ כָ ה ּ ּ ּ אַ חֲרוֹ נָה הַ שִׁ עור הוא בִּ כְ זַיִת ּ ּ ּ . כִּ י זֵית שֶׁ מֶ ן הוא מוֹ רֶ ה ּ עַל בְּ חִ ינַת גּוף וָנֶפֶ שׁ שֶׁ הֵ ם בְּ ּ חִ ינַת שִׁ כְ חָ ה וְ זִכָּ רוֹ ן וְ כו . 'ּ כִּ י אִ יתָ א שֶׁ זֵיתִ ים הֵ ם מְ בִ יאִ ין לְ שִׁ כְ חָ ה ּ . וְ שֶׁ מֶ ן הַ יוֹ צֵ א ּ מֵ הַ זֵיתִ ים הוא לְ הֵפֶ ך ְ ּ ּ , כִּ י שֶׁ מֶ ן הוא מְ סֻגָּל לְ זִכָּ רוֹ ן ּ כַּ מובָ א ּ ּ . נִמְ צָ א , שֶׁ זַיִת וְ שֶׁ מֶ ן הַ מְ לֻבָּ שׁ בְּ תוֹ כָ ה הֵ ם ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת שִׁ כְ חָ ה וְזִכָּ רוֹ ן שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת גּוף וָנֶפֶ שׁ וְ כו ּ ּ ּ . ' וְ הַ נֶפֶ שׁ בְּ חִ ינַת זִכָּ רוֹ ן הוא בְּ חִ ינַת תוֹ רָ ה ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת דַ עַ ת ּ . 'ּ וְ כו וְ עַ ל־כֵּ ן כָּ ל הַ שִׁ עורִ ין שֶׁ ל תוֹ רָ ה בִּ כְ זַיִת ּ ּ ּ , כִּ י בְּ חִ ינַת זִכָּ רוֹ ן הו הַ תוֹ רָ ה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת נֶפֶ שׁ ּ ּ ּ א בִּ בְ חִ ינַת זֵית שֶׁ מֶ ן . כְּ מוֹ הַ שֶׁ מֶ ן הַ מְ לֻבָּ שׁ בְּ הַ זַיִ ת שֶׁ הוא ּ ּ ּ בְּ הַ שִׁ כְ חָ ה בְּ חִ ינַת נֶפֶ שׁ בְּ חִ ינַת זִכָּ רוֹ ן הַ מְ לֻבָּ שׁ ּ הַ מִ תְ לַבֵּ שׁ בְּ הַ גּוף ּ ּ . וכְ מוֹ שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ גַלוֹ ת ולְ הוֹ צִ יא הַ שֶׁ מֶ ן לְ מָ אוֹ ר ּ ּ ּ ּ מֵ הַ זַיִת כִּ י אִ ם עַל ּ ־יְדֵ י כְּ תִ ישָׁ ה שֶׁ כּ וֹ תְ שִׁ ין וְ כוֹ תְ תִ ין הַ זֵיתִ ים לְ הוֹ צִ יא מֵ הֶ ם הַ שֶׁ מֶ ן ּ ּ , כְּ מוֹ כֵ ן מַ מָ שׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר ּ לְ גַלוֹ ת הַ תוֹ רָ ה וְ הַ נֶפֶ שׁ וְ הַ זִכָּ רוֹ ן וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ' כִּ י אִ ם עַ ל־יְ דֵ י שֶׁ כּ וֹ תְ שִׁ ין ומְ כַ תְ תִ ין הַ גּוף שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה כּ וֹ תְ שִׁ ין ּ ּ ּ וּ מְ שַׁ בְּ רִ ין הַ סִּ כְ לות שֶׁ ל הַ חֹמֶ ר ומְ בַ טְ לִ ין ומַ כְ נִ יעִ ין ּ ּ ּ ּ ּ הַ שִׁ כְ חָ ה . וְ אָ ז נִתְ גַּלֶה אוֹ ר הַ נֶפֶ שׁ וְ הַ תוֹ רָ ה וְ הַ זִכָּ רוֹ ן ּ ּ ּ ּ מִ תוֹ ך הַ גּוף וְ הַ שִׁ כְ חָ ה וְ כו ּ ּ ּ ְ ּ ', כִּ י נִתְ בַּ טֵ ל הַ גּוף וְ הַ שִׁ כְ חָ ה ּ ּ ּ לְ גַבֵּ י הַ נֶפֶ שׁ וְ הַ תוֹ רָ ה וְ הַ זִכָּ ּ ּ ּ רוֹ ן וְ כו . 'ּ וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ : ל" ּ אֵ ין הַ תוֹ רָ ה מִ תְ קַ יֶמֶ ת אֶ לָ א בְּ מִ י שֶׁ מֵ מִ ית ּ ּ ּ ּ עַצְ מוֹ עָ לֶיהָ , כִּ י צָ רִ יך לְ הָ מִ ית עַ צְ מוֹ עַ ל הַ תוֹ רָ ה לְ כַ תֵ ת ּ ּ ְ ולְ שַׁ בֵּ ר הַ גּוף ּ ּ . וְ אָ ז דַ יְקָ א נִתְ גַּלֶה הַ תוֹ רָ ה וְ הַ נֶפֶ שׁ ּ ּ ּ ּ וְ הַ זִכָּ ּ רוֹ ן וְ כו . 'ּ וְזֶה בְּ חִ ינַת : שֶׁ מֶ ן זַיִת זָך כָּ תִ ית לַמָ אוֹ ר ּ ְ . בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ כָּ תוב בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ ּ ּ : אָ עָ א דְ לָ א סְ לִ יק ּ בֵּ ה נורָ א מְ בַ טְ שִׁ ין לֵה גּופָ א דְ לָ א סָ לִ יק בֵּ ה נְ הוֹ רָ א ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ דְ נִשְׁ מְ תָ א וְ כו ּ ּ . ' נִמְ צָ א , שֶׁ זַיִת וְ שֶׁ מֶ ן הו ּ ּ א בְּ חִ ינַת גּ וף ּ וָנֶפֶ שׁ כו . 'ּ וְ עַל־כֵּ ן כָּ ל שִׁ עורִ ין שֶׁ ל תוֹ רָ ה בִּ כְ זַיִת ּ ּ , כִּ י כָּ ל מִ צְ ווֹ ת הַ תוֹ רָ ה דַ יְקָ א עַל־יְדֵ י גּוף וָנֶפֶ שׁ דְ הַ יְנו ּ ּ ּ ּ ּ כְּ שֶׁ הַ נֶפֶ שׁ מְ לֻבָּ שׁ בַּ גּוף אָ ז עִ קַ ר קִ יום הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י עִ קַ ר ּ הִ תְ גַּלות הַ תוֹ רָ ּ ּ ּ ה וְ הַ נֶפֶ שׁ הוא מִ תוֹ ך הַ גּ וף דַ יְקָ א ּ ּ ּ ְ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת כִּ יתְ רוֹ ן הָ אוֹ ר מִ ן הַ חֹשֶׁ ך וְ כו ּ ְ ', כַּ מובָ א ּ ּ . ) לקוטי הלכות - הלכות בירכת הפרות ג ' - (' ד וְ יִקְ חו אֵ לֶיך שֶׁ מֶ ן זַיִת זָך ְ ָ ּ

Segment 9
HE:
) שמות (כ , כז צָ רִ יך הָ אָ דָ ם לְ כַ וֵן דַ עְ תוֹ תָ מִ יד בִּ פְ רָ ּ ּ ּ ּ ְ ט בְּ עֵת עוֹ סְ קוֹ בַּ תוֹ רָ ה ומִ צְ ווֹ ת שֶׁ יִהְ יֶה נִמְ שָׁ ך אֵ לָיו הַ הֶ אָ רָ ה מֵ הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ ְ ּ ּ הָ אֱמֶ ת שֶׁ עוֹ סֵ ק תָ מִ יד לְ עוֹ רֵ ר ולְ הָ אִ יר שָׁ רְ שֵׁ י נִשְׁ מוֹ ת ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל עַל יְדֵ י עוֹ סְ קוֹ בַּ תוֹ רָ ה ּ . כִּ י אַ ף עַל פִ י שֶׁ הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ עוֹ סֵ ק לְ הָ בִ יא הֶ אָ רָ ה וְ הִ תְ עוֹ רְ רות אֲפִ לו לְ פוֹ שְׁ עֵי ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל , אַ ף עַל פִ י כֵן צְ רִ יכִ ין לָזֶה אִ תְ עָרותָ א דִ לְ תַ תָ א ּ ּ ּ ּ ּ גַּם כֵּן . וְ כָ ל מַ ה שֶׁ הָ אָ דָ ם מְ כַ וֵן דַ עְ תוֹ לָזֶה בְּ יוֹ תֵ ר וְ עוֹ סֵ ק ּ ּ ּ ּ ּ בַּ תוֹ רָ ה בְּ יוֹ תֵ ר , בְּ וַדַ אי נִמְ שָׁ ך אֵ לָיו הַ הֶ אָ רָ ה בְּ יֶתֶ ר ְ ּ אֵ ת שְׂ , עַד שֶׁ יִזְכֶּ ה לָשׁ וב לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ ְ ּ ּ . וְ צָ רִ יך כָּ ל אֶ חָ ד לִ רְ אוֹ ת לִ קַ ח בְּ חִ ינַת הַ נְקֻ דָ ה טוֹ בָ ה ּ ּ ּ ְ שֶׁ בְּ דַ עְ תוֹ שֶׁ נִקְ רֵ את שֶׁ מֶ ן זַיִת זַך ְ ּ ּ , ולְ הָ בִ יאָ ה לַצַ דִ יק עַל ּ ּ ּ ּ יְדֵ י שֶׁ יַכְ רִ יחַ עַצְ מוֹ לַעֲסֹק בְּ תוֹ רָ ה ּ ותְ פִ לָה ומִ צְ ווֹ ת ּ ּ ּ ) בִּ בְ חִ ינַת וְיִקְ חו אֵ לֶיך שֶׁ מֶ ן זַיִת זָך אֵ לֶיך דַ יְקָ א ּ ָ ְ ָ ּ ּ , ( וְכָ ל כַּ וָנָתוֹ יִהְ יֶה כְּ דֵ י שֶׁ יִהְ יֶה נִתְ פָ ס בּ וֹ אוֹ ר הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ ּ ּ , כְּ דֵ י שֶׁ תִ הְ יֶה נִשְׁ מָ תוֹ נִדְ לֶקֶ ת ומְ אִ ירָ ה כְּ מוֹ נֵר מַ מָ שׁ ּ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת נֵר ה ' נִשְׁ מַ ת אָ דָ ם . אַ ך צְ רִ יכִ ין לָזֶה לְ בַ טֵ שׁ ּ ְ ולְ כַ תֵ ת הַ גּוף בִּ בְ חִ ינַת כָּ תִ ית לַמָ אוֹ ר ּ ּ ּ ּ , כְּ מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ " ל גּופָ א דְ לָא סָ לִ יק בֵּ יה נְהוֹ רָ א דְ נִשְׁ מְ תָ א ּ ּ ּ ּ מְ בַ טְ שִׁ ין לֵיה ּ ּ . כִּ י צְ רִ יכִ ין לִ סְ בּ ֹל כַּ מָ ה יְגִיעוֹ ת גְּדוֹ לוֹ ת ּ ּומְ רִ ירות גָּדוֹ ל עַד שֶׁ זוֹ כִ ין לְ הַ פְ שִׁ יט מֵ עַצְ מוֹ הַ בְּ גָדִ ים ּ ּ הַ צוֹ אִ ים בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ . אַ ך עִ קַ ר בִּ טול הַ בְּ גָדִ ים הַ צוֹ אִ ים ּ ּ ּ ּ ְ "ּ הַ נַ ל הוא עַל יְדֵ י שֶׁ יַעֲסֹק בַּ תוֹ רָ ה תָ מִ יד בְּ כָ ל יוֹ ם ּ ּ ּ ּ , וְ אִ ם חוֹ זְרִ ין ומִ תְ גַּבְּ רִ ין עָ לָיו חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם אֲ ּ זַי יִתְ גַּבֵּ ר כְּ נֶגְדָ ם ּ בְּ יוֹ תֵ ר לַעֲסֹק בַּ תוֹ רָ ה ּ , וְ אָ ז הַ מָ אוֹ ר שֶׁ בָּ ה בְּ וַדַ אי ּ ּ ּ תַ חְ זִירוֹ לְ מוטָ ב ּ ּ ) . לקוטי הלכות - הלכות בציעת הפת ה ' - אותיות כ" ב כ " ד כ "ה לפי אוצר היראה – צדיק - (ז" ל

Segment 10
HE:
בְּ אֹהֶל מוֹ עֵד מִ חוץ לַפָ רֹכֶ ת ּ ּ

Segment 11
HE:
) שמות , כז ( כא וְזֶה בְּ חִ ינַת מִ צְ וַת הַ דְ לָקַ ת נֵרוֹ ת הַ מְ נוֹ רָ ה ּ , וְזֶהו בְּ חִ ינַת ּ הַ דְ לָקַ ת נֵר חֲנֻכָּ ה , כִּ י בִּ כְ לָלִ יות נִקְ רָ אִ ים כָּ ל הַ יָמִ ים ּ ּ ּ אֲשֶׁ ר הַ צַ דִ יק חַ י עַל פְ נֵי הָ אֲדָ מָ ה נִקְ רָ א בְּ חִ ינַת יוֹ ם ּ ּ ּ . וְ אַ חַ ר־כָּ ך כְּ שֶׁ נִסְ תַ לֵק הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ ְ לַיְלָה , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ בְּ מִ יתַ ת יֹאשִׁ יָהו ּ ּ : בְּ יוֹ ם בּ ֹא הַ שֶׁ מֶ שׁ בַּ צָ הֳרָ יִם וְ כו ּ ּ ּ . ' הַ יְנו ּ כִּ י בִּ זְמַ ן שֶׁ הָ יָה הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ שֶׁ אָ ז הָ יָה עִ קַ ר הֶ אָ רַ ת ּ ּ ּ הַ מֹחִ ין כַּ יָדועַ וְ אָ ז הָ יָה עִ קַ ר הַ מְ שָׁ כַ ת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תו : בּ כִּ י מִ צִ יוֹ ן תֵ צֵ א תוֹ רָ ה וְ כו ּ ּ ּ ּ . ' אֲבָ ל גַּם אָ ז הָ יָה עִ קַ ר הַ מְ שָׁ כַ ת הַ מֹחִ ין וְ הַ תוֹ רָ ה בַּ יוֹ ם וְ סָ מוך לַלַיְלָה הָ יו ּ ּ ּ ְ ּ ּ ּ ּ צְ רִ יכִ ין לְ הַ דְ לִ יק נֵרוֹ ת הַ מְ נוֹ רָ ה ּ , דְ הַ יְנו לְ הַ מְ שִׁ יך ְ ּ ּ בְּ חִ ינַת שֶׁ מֶ ן מִ שְׁ חַ ת קֹדֶ שׁ , שֶׁ הוא הַ דַ עַת ּ ּ , לְ הַ מְ שִׁ יכוֹ מֵ הַ תוֹ רָ ה שֶׁ קִ בְּ לו בַּ יוֹ ם לְ הַ דְ לִ יק בּ וֹ כָּ ל הַ נֵרוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ הַ קְ דוֹ שׁ וֹ ת בַּ לַיְלָה כְּ דֵ י שֶׁ יָאִ ירו הַ נֵרוֹ ת הַ קְ דוֹ שׁ וֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ בַּ לַיְלָה , דְ הַ יְנו שֶׁ גַּם בַּ לַיְלָה יָאִ יר עָ לֵינו אוֹ ר הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ קִ בַּ לְ נו בַּ יוֹ ם עַל־יְדֵ ּ ּ ּ י שֶׁ דָ לַקְ נו מִ שָׁ ם הַ נֵרוֹ ת הַ קְ דוֹ שׁ וֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ

Segment 12
HE:
שֶׁ ל הַ מְ נוֹ רָ ה ּ , כִּ י עִ קַ ר הֶאָ רַ ת נֵרוֹ ת הַ מְ נוֹ רָ ה נִמְ שָׁ כִ ין ּ ּ מִ בְּ חִ ינַת אוֹ ר הַ תוֹ רָ ה כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ אֹהֶ ל מוֹ עֵד מִ חוץ ּ ּ ּ לְ פָ רֹכֶ ת הָ עֵדֻ ת יַעֲרֹך אֹתוֹ וְ כו ּ ְ . ' שֶׁ נֵרוֹ ת הַ מְ נוֹ רָ ה ּ ּ צְ רִ יכִ ין שֶׁ יִהְ יו עֲרוכִ ים כְּ נֶגֶד אֲרוֹ ן הָ עֵדות שֶׁ שָׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ תוֹ רָ ה , כִּ י מִ שָׁ ם הֵם מְ אִ ירִ ין בְּ כָ ל לַיְלָה ּ , דְ הַ יְנו ּ ּ מֵ הַ תוֹ רָ ה שֶׁ קִ בְּ לו בַּ יוֹ ם ּ ּ ּ ּ . וְ כֵ ן בִּ כְ לָלִ יות הָ עוֹ לָם שֶׁ כָּ ל יְמֵ י ּ ּ הַ צַ דִ יק הוא בְּ חִ ינַת יוֹ ם וְ אָ ז עִ קַ ר הַ מְ שָׁ כַ ּ ּ ּ ּ ת הַ דַ עַת ּ וְ הַ תוֹ רָ ה שֶׁ הִ מְ שִׁ יך עָ לֵינו ּ ְ ּ . וְ אַ חַ ר הִ סְ תַ לְ קותוֹ שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת לַיְלָה וְ אָ ז נִסְ תְ מו תַ רְ עִ ין ּ ּ ּ ] שערים [ ּדְ גַן־עֵדֶ ן וְ נִסְ תַ לֵק הַ דַ עַת אַ ך אָ נו מְ חַ יִין עַצְ מֵ נו בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ְ ּ ּ שֶׁ הִ מְ שִׁ יך עָ לֵינו בַּ יוֹ ם ּ ּ ְ , דְ הַ יְנו ּ ּ בַּ חַ יִים חִ יותוֹ ּ ּ ּ , כִּ י הַ צַ דִ יקִ ים הַ גְּדוֹ לִ ים ּ ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת מֹשֶׁ ה , הֵם מַ מְ שִׁ יכִ ין חִ דושֵׁ י תוֹ רָ תָ ם עַל־יְדֵ י עֲלִ יַת הַ נְפָ שׁ וֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ) עיין לקוטי מוהר ן א " ' - סימן י , (ג" וְ הֵם מַ מְ שִׁ יכִ ים הַ תוֹ רָ ה מִ מָ קוֹ ם ּ ּ עֶלְ יוֹ ן נוֹ רָ א וְנִשְׂ גָּב כָּ זֶה בְּ שֵׂ כֶ ל נִפְ לָא כָּ זֶה עַד שֶׁ יֵשׁ כּ ֹחַ ּ בְּ תוֹ רָ תָ ם לְ הָ שִׁ יב ולְ הַ חֲיוֹ ת כָּ ל הַ נְפָ שׁ וֹ ת שֶׁ יַעַסְ קו ּ ּ ּ ּ בְּ תוֹ רָ תָ ם לָנֶצַ ח , כִּ י הִ תְ גַּלות תוֹ רָ תָ ם הָ יָה עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ שֶׁ הֶעֱלו הַ נְפָ שׁ וֹ ת כַּ נַ ּ ּ ּ , ל" ובְ גֹדֶ ל כּ ֹחָ ם הֶ עֱלו גַּם אֶ ת כָּ ל ּ ּ ּ הַ נְ פָ שׁ וֹ ת הָ עֲתִ ידִ ין לָבוֹ א בִּ בְ חִ ינַת וְ לֹא אִ תְ כֶם לְ בַ דְ כֶם ּ ּ ', ּ וְ כו כִּ י אֶ ת אֲשֶׁ ר יֶשְׁ נוֹ פֹה וְ אֵ ת אֲשֶׁ ר אֵ ינֶנו פֹה ּ ּ ּ ּ . וְ הִ מְ שִׁ יכו הַ תוֹ רָ ה בִּ קְ דֻ שָׁ ה כָּ זֹאת עַד שֶׁ כָּ ל מִ י שֶׁ יַעֲסֹק ּ ּ ּ ּ בְּ תוֹ רָ תָ ם תָ אִ יר לוֹ הַ תוֹ רָ ה לָצֵאת מֵ חֶ שְׁ כַ ּ ּ ת אֲפֵ לָתוֹ בִּ בְ חִ ינַת נֵר לְ רַ גְלִ י דְ בָ רֶ ך וְ אוֹ ר לִ נְתִ יבָ תִ י ָ . כִּ י עַל־יְדֵ י עָ סְ קוֹ בְּ הַ תוֹ רָ ה חוֹ זֵר וְ נִתְ חַ דֵ שׁ נַפְ שׁ וֹ בִּ בְ חִ ינַת עִ בּ ור ּ ּ ּ מֵ חֲמַ ת שֶׁ זֹאת הַ תוֹ רָ ה נִמְ שֶׁ כֶ ת מֵ עֲלִ יַת הִ תְ חַ דְ שׁ ות ּ ּ ּ ּ ּ הַ נְפָ שׁ וֹ ת אֶ ת אֲשֶׁ ר יֶשְׁ נוֹ פֹה ּ ּ וְ אֵ ת וְ כו . 'ּ וְזֶה בְּ חִ ינַת טָ עֲמָ ה כִּ י טוֹ ב סַ חְ רָ ה לֹא יִכְ בֶּ ה בַ לַיְלָה נֵרָ ה ּ ּ ּ , שֶׁ אֲפִ לו ּ ּ ּ בַּ לַיְלָה , דְ הַ יְנו אַ חַ ר הִ סְ תַ לְ קותוֹ לֹא תִ כְ בֶּ ה נֵרוֹ לְ עוֹ לָם ּ ּ ּ ּ ּ ּ וָעֶד מֵ חֲמַ ת שֶׁ סְּ חוֹ רָ תוֹ , דְ הַ יְנו תוֹ רָ תוֹ טוֹ בָ ה מְ אֹד ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת טָ עֲ מָ ה כִּ י טוֹ ב סַ חְ רָ ה וְ כו ּ ּ ', כִּ י הִ מְ שִׁ יך תוֹ רָ תוֹ ּ ְ בְּ שִׂ כְ לִ יוֹ ת כָּ אֵ לֶה ּ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה תוֹ רָ תוֹ יֵשׁ לָה כּ ֹחַ ּ ּ לְ הָ אִ יר גַּם בַּ לַיְלָה וְ לֹא תִ ּ ּ כְ בֶּ ה נֵרוֹ לְ עוֹ לָם וָעֶד ) . לקוטי הלכות - הלכות אבידה ומציאה ג ' - (' ה

Segment 13
HE:
וְ עָשִׂ יתָ בִ גְדֵ י קֹ דֶ שׁ לְ אַ הֲרֹן אָ חִ יך ָ לְ כָ בוֹ ד ולְ תִ פְ אָ רֶ ת ּ

Segment 14
HE:
) שמות כח (ב , ... וְ עַל־כֵּן הַ כּ ֹהֵן שֶׁ הָ יָה צָ רִ יך לְ כַ פֵ ר עֲוֹ נוֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ְ עַל־יְדֵ י עֲבוֹ דָ תוֹ הָ יָה צָ רִ יך לִ לְ בּ ֹשׁ בִּ גְדֵ י כְּ הֻנָה לְ כַ פֵר ּ ּ ְ ולְ תַ קֵ ן פְ גַם הַ בְּ גָדִ ים הַ צוֹ אִ ים ּ ּ ּ ּ . וְ עִ קַ ּ ר פְ גַם הַ בְּ גָדִ ים ּ הַ צוֹ אִ ים הוא עַל־יְדֵ י גֵּאות וְ כָ בוֹ ד ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן נוֹ גֵעַ עִ קַ ר ּ הַ פְ גָם וְ הַ כָּ בוֹ ד בְּ הַ בְּ גָדִ ים כִּ י עִ קַ ר הַ גֵּאות הוא בַּ בְּ גָדִ ים ּ ּ ּ ּ שֶׁ בְּ שָׁ רְ שָׁ ם הֵם גְּבוֹ הִ ים מְ אֹד בְּ חִ ינַת ה ' מָ לָך גֵּאות ּ ְ לָבֵ שׁ , וכְ שֶׁ פוֹ גֵם בָּ ּ ּ זֶה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם עַל־יְדֵ י עֲוֹ נוֹ תָ יו וְ נוֹ פֵל לְ גֵאות וְ כָ בוֹ ד דְ סִ טְ רָ א אָ חֳרָ א שֶׁ ל תַ אֲווֹ ת וְ הַ בְ לֵי עוֹ לָם ּ ּ ּ הַ זֶה עִ קַ ר פְ גַם הַ גֵּאות הוא בְּ הַ בְּ גָדִ ים כַּ נִרְ אֶ ה בְּ חושׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ כַּ מָ ה וְ כַ מָ ה אוֹ בְ דִ ים עוֹ לָמָ ם עַל־יְדֵ י רְ דִ יפָ תָ ם אַ חַ ר ּ ּ ְּב גָדִ ים וְ תַ כְ שִׁ יטִ ים וְ כו ' ּ וכְ מוֹ שֶׁ אָ מַ ר אֲדוֹ נֵנו מוֹ רֵ נו ּ ּ ּ וְרַ בֵּ נו זַ ּ " ל עַל פָ סוק וַתִ תְ פְ שֵׂ הו בְּ בִ גְדוֹ וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ּ . ' וְ עַל־כֵּן הָ יָה הַ כּ ֹהֵן הַגָּדוֹ ל לָבושׁ בִּ בְ גָדִ ים יְקָ רִ ים מְ אֹד שֶׁ הָ יו ּ ּ ּ כְּ לולִ ים בָּ הֶם כָּ ל הַ גְּוָנִין שֶׁ הֵם זָ הָ ב ותְ כֵ לֶת וְ אַ רְ גָּמָ ן וְ כו ּ ּ ' וְ עַל כֻּלָם הַ חֹשֶׁ ן וְ אֵ פוֹ ד שֶׁ הָ יָה בָּ הֶם אֲבָ נִים טוֹ בוֹ ת ּ יְקָ רוֹ ת מְ אֹד וַעֲלֵיהֶם הָ יו חֲקוקִ ים שְׁ מוֹ ת בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ שֶׁ יֵשׁ בָּ הֶם חֲמִ שִׁ ים אוֹ תִ יוֹ ת שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת כְּ לַל אוֹ תִ יוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ הַ תוֹ רָ ה שֶׁ כְּ לולִ ים בַּ חֲמִ שִׁ ים שַׁ עֲרֵ י בִּ ינָה ּ ּ , כִּ י קֻ דְ שָׁ א בְּ רִ יך הוא וְ אוֹ רַ יְתָ א וְיִשְׂ רָ אֵ ל כֻּלָא חַ ד ּ ּ ְ . וְ הַ כּ ֹהֵן הַ גָּדוֹ ל נָשָׂ א כָּ ל זֶה עַל לִ בּ וֹ כְּ דֵ י לְ הַ עֲלוֹ ת ולְ תַ קֵ ן כָּ ל תַ אֲוַת ּ ּ ּ הַ נְגִידות וְ הָ עֲשִׁ ירות שֶׁ שָׁ ם עִ קַ ר אֲחִ יזַת הַ גֵּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ אות . ובַ עֲוֹ נוֹ תֵ ינו הָ רַ בִּ ים כְּ שֶׁ הִ תְ גַּבְּ רָ ה מַ לְ כות הָ רְ שָׁ עָה ּ ּ ּ וְ הִ גְלו אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל וְ תָ פְ סו בַּ גָּלות גַּם אֶ ת בִּ גְדֵ י כּ ֹהֵן ּ ּ ּ הַ גָּדוֹ ל וְנִתְ לַבְּ שׁ ו בָּ הֶם סָ בְ רו שֶׁ יֵשׁ לָהֶם כּ ֹחַ לְ כַ לוֹ ת אֶ ת ּ ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל לְ גַמְ רֵ י . וְ הָ עִ קָ ר עַ ּ ל־יְדֵ י שֶׁ יַכְ נִיסו בָּ הֶ ם תַ אֲוַת ּ ּ ּ הָ עֲשִׁ ירות לַחְ מֹד לְ בִ גְדֵ י כָּ בוֹ ד ולְ תַ כְ שִׁ יטִ ין שֶׁ ל אֲבָ נִים ּ ּ טוֹ בוֹ ת וִיקָ רוֹ ת מֵ אַ חַ ר שֶׁ אֵ ין לָנו כּ ֹהֵן הַ גָּדוֹ ל לְ תַ קֵ ן כָּ ל ּ ּ זֶה אַ דְ רַ בָּ ה הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א נִתְ לַבְּ שָׁ ה בָּ הֶם ּ . ּובֶ אֱמֶ ת הָ יְתָ ה עֵ ת צָ רָ ה גְּדוֹ לָה . אֲבָ ל חַ סְ דֵ י ה ' כִּ י לֹא תָ מְ נו וְ כו ּ ּ ' ומֶ מְ שַׁ לְ תְ ך בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר ּ ּ ָ ּ . וְ שָׁ לַח אָ ז אֶ ת מָ רְ דְ כַ י ּ שֶׁ הִ כְ נִיס בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל לִ בְ לִ י לְ יָאֵ שׁ אֶ ת עַצְ מָ ן מִ ן הָ רַ חֲמִ ים בְּ שׁ ום אֹפֶ ן וְזָעֲקו כֻּלָם אֶ ל ה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ כָ ל ְ לֵב וְ לָבְ שׁ ו ּ שַׂ ק וָאֵ פֶ ר . ומָ אֲסו בְּ כָ ל בְּ גָדִ ים יְקָ רִ ים שֶׁ ל תַ אֲוַת עוֹ לָם ּ ּ ּ הַ זֶה שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת בְּ גָדִ ים צוֹ אִ ים מַ מָ שׁ וְ עַל־יְדֵ י זֶה ּ ּ נִתְ הַ פֵ ך הַ דָ בָ ר וְ תָ לו אֶ ת הָ מָ ן עַל הָ עֵץ הַ גָּבֹהַ חֲמִ שִׁ ים ּ ּ ּ ּ ּ ְ ומָ רְ דְ כַ י הוֹ צִ יא מִ מֶ נו כָּ ּ ּ ּ ּ ּ ל הָ עֲשִׁ ירות אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה כְּ מוֹ ּ ּ ּ שֶׁ כָּ תוב וַתָ שֶׂ ם אֶ ת מָ רְ דְ כַ י עַל בֵּ ית הָ מָ ן וְ אָ ז ומָ רְ דְ כַ י ּ ּ ּ ּ ּ יָצָ א מִ לִ פְ נֵי הַ מֶ לֶך בִּ לְ בושׁ מַ לְ כות תְ כֵלֶת וְ כו ּ ּ ּ ּ ְ ּ ּ ' בְּ חִ ינַת תְ כֵ לֶת שֶׁ בַּ צִ יצִ ית שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת תִ קון הַ בְּ גָדִ ים ּ ּ ּ ּ ּ . וְ כֵן ְּב אֶ סְ תֵ ר כָּ תוב וַתִ לְ בַּ שׁ אֶ סְ תֵ ר מַ לְ כות כִּ י זֶה עִ קַ ר ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ תִ קון ּ ּ ּ , עַד שֶׁ זָכו עַל־יְדֵ י זֶה אַ חַ ר כָּ ך לִ בְ נוֹ ת ְ ּ ּ ולְ הַ חֲזִיר הַ בִּ גְדֵ י כְּ הֻנָה לִ מְ קוֹ מָ ן הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ ּ ּ וְ לִ קְ דֻ שָׁ תָ ן ּ . וְעַל־כֵּן נִזְכָּ ר עִ נְיַן הַ בְּ גָדִ ים הַ צוֹ אִ ּ ים בַּ פָ סוק ּ ּ בְּ עִ נְיַן יְהוֹ שֻׁ עַ כּ ֹהֵן גָּדוֹ ל כִּ י הוא הָ יָה הָ רִ אשׁ וֹ ן שֶׁ הָ יָה ּ צָ רִ יך לְ שַׁ מֵ שׁ בְּ בַ יִת שֵׁ נִי ומֵ חֲמַ ת תֹקֶ ף הַ גָּלות נִכְ שְׁ לו ּ ּ ּ ּ ּ ְ בָּ נָיו עַד שֶׁ נָגְעו פְ גַם הַ בְּ גָדִ ים צוֹ אִ ים גַּם אֵ לָיו ּ ּ ּ . עַל־כֵּן הָ יָה כָּ ל תִ קון הַ גְּ ּ ּ ּ אֻ לָה עַל־יְדֵ י תְ פִ לַת הַ צַ דִ יקִ ים שֶׁ הֵם ּ ּ ּ ּ ּ אַ נְשֵׁ י כְּ נֶסֶ ת הַ גְּדוֹ לָה שֶׁ הִ תְ פַ לְ לו אָ ז וְ עָ סְ קו לְ תַ קֵ ן זֹאת ּ ּ ּ ּ עַד שֶׁ פָ עַל זְכַ רְ יָה הַ נָבִ יא לְ הָ סִ יר הַ בְּ גָדִ ים הַ צוֹ אִ ים ּ ּ ּ מֵ עָ לָיו ו ּ לְ הַ לְ בִּ ישׁ אוֹ תוֹ מַ חֲלָצוֹ ת ) . לקוטי הלכות -

Segment 15
HE:
הלכות ער לה ה ' - (ג" י

Segment 16
HE:
וְ נָשָׂ א אַ הֲרֹן אֶ ת מִ שְׁ פַ ט ּ

Segment 17
HE:
בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל עַל לִ בּ וֹ

Segment 18
HE:
) שמות כח (ל , עִ קַ ר הַ גֵּאות וְהַ הִ תְ נַשְׂ אות הוא בְּ עִ נְיַן הַ מָ מוֹ ן וְ הַ חֲפָ צִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְ הָ עֲשִׁ ירות שֶׁ ל הָ אָ דָ ם ּ , וְ כַ נִרְ אֶ ה בְּ חושׁ ּ ּ , שֶׁ רֻ בָּ ם

Segment 19
HE:
ֵאוֹ בְ דִ ים עוֹ לָמָ ם עַל־יְד ּ י תַ אֲוַת מָ מוֹ ן , וְ הָ עִ קָ ר עַל־יְדֵ י ּ הַ גַּסּ ות וְהַ גֵּאות וְהַ כָּ בוֹ ד ּ ּ , שֶׁ כָּ ל אֶ חָ ד רוֹ צֶה לְ הִ תְ נַהֵג לְ מַ עְ לָה מִ מַ דְ רֵ גָתוֹ ּ . וְ עִ קַ ר פְ גַם הַ גֵּאות הוא נוֹ גֵעַ ּ ּ ּ ּ בְּ הַ בְּ גָדִ ים בְּ יוֹ תֵ ר , מֵ חֲמַ ת שֶׁ הַ בְּ גָדִ ים בְּ שָׁ רְ שָׁ ם הֵם גְּבוֹ הִ ים מְ אֹד , בְּ חִ ינַת ' ה" מָ לָך גֵּאות לָבֵ שׁ ּ ְ , " וכְ שֶׁ פוֹ גֵם ּ ּ בָּ זֶה , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , עַל־יְדֵ י עֲונוֹ תָ יו וְ נוֹ פֵ ל לְ גֵאות ּ ורְ דִ יפַ ת הַ כָּ בוֹ ד דְ סִ טְ רָ א־אָ חֳרָ א שֶׁ ל תַ אֲווֹ ת וְ הַ בְ לֵי ּ ּ ּ עוֹ לָם הַ זֶה ּ , אָ ז עִ קַ ר פְ גַם הַ גַּאֲוָה עַל־פִ י־רֹב הוא ּ ּ ּ ּ בְּ הַ בְּ גָדִ ים , כַּ נִרְ אֶ ה בְּ חושׁ כַּ מָ ה וְ כַ מָ ה אוֹ בְ דִ ים עוֹ לָמָ ם ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י רְ דִ יפָ תָ ם אַ חַ ר בְּ גָדִ ים וְ תַ כְ שִׁ יטִ ין , וְ כַ מְ בֹאָ ר בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר עַל פָ סוק ּ ּ : " וַתִ תְ פְ שֵׂ הו בְּ בִ גְדוֹ ּ ּ ּ ". וְ כָ ל הַ פוֹ גְמִ ים בָּ זֶה הוא בְּ חִ ינַת עִ וות הַ מִ שְׁ פָ ט ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י צָ ְ רִ יך כָּל אָ דָ ם לְ פִ י מַ דְ רֵ גָתוֹ ולְ פִ י מַ עֲמָ דוֹ לִ זָהֵר מְ אֹד לְ כַ לְ כֵּל ּ ּ דְ בָ רָ יו בְּ מִ שְׁ פָ ט ולְ הִ תְ נַהֵג בְּ בֵ יתוֹ כָּ רָ אוי לוֹ ּ ּ ּ ּ , וְ לֹא לַחְ מֹד ולְ הִ תְ אַ ווֹ ת מַ ה שֶׁ אֵ ין רָ אוי לוֹ ּ ּ ּ ּ , ולְ הִ סְ תַ כֵּ ל בְּ כָ ל ּ ּ דָ בָ ר רַ ק עַל הַ תַ כְ לִ ית ּ ּ , ּ שֶׁ יַגִּ יעַ מִ זֶה כָּ בוֹ ד לְ הַ שֵׁ ם ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך , ְ ולְ בַ טֵ ל גַּאֲוָתוֹ וכְ בוֹ דוֹ שֶׁ ל עַצְ מוֹ לְ גַמְ רֵ י ּ ּ ּ . וְ כָ ל זֶה הוא בְּ חִ ינַת ּ " יְכַ לְ כֵּל דְ בָ רָ יו בְּ מִ שְׁ פָ ט ּ ּ , " ומִ י שֶׁ פוֹ גֵם ּ ּ בָּ זֶה הוא בְּ חִ ינַת עִ וות הַמִ שְׁ פָ ט ּ ּ ּ ּ ּ . וְ הַ כּ ֹהֵן הַ גָּדוֹ ל הָ יָה עוֹ סֵ ק בְּ הַ שְׁ מוֹ נָה בְּ גָדִ ים שֶׁ לוֹ שֶׁ הָ יָה לוֹ בֵ שׁ ּ ּ , שֶׁ הָ יו ּ יְקָ רִ ים מְ אֹד , וְ עַל כֻּלָם הַ חֹשֶׁ ן וְ הָ אֵ פוֹ ד שֶׁ הָ יו בָּ הֶ ם ּ ּ אֲבָ נִים טוֹ בוֹ ת יְקָ רוֹ ת מְ אֹד , וְ הַ כּ ֹהֵן הַ גָּדוֹ ל נָשָׂ א כָּ ל זֶה עַל לִ בּ וֹ לְ תַ קֵ ן בָּ זֶה תַ אֲוַת הַ נְגִידות וְהָ עֲשִׁ י ּ ּ ּ ּ ּ רות , ּ שֶׁ שָׁ ם עִ קַ ר אֲחִ יזַת הַגֵּאות ּ ּ , שֶׁ עִ קַ ר אֲחִ יזָתָ ה הוא בְּ הַ בְּ גָדִ ים ּ ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת חֹשֶׁ ן הַ מִ שְׁ פָ ט שֶׁ נָשָׂ א עַל לִ בּ וֹ ּ ּ ּ , לְ תַ קֵ ן בָּ זֶה ּ עִ וות הַ מִ שְׁ פָ ט ּ ּ ּ ּ , וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן גַּם הַ כּ ֹהֵן הַ גָּדוֹ ל ּ , בְּ שָׁ עָ ה שֶׁ נִכְ נַס לִ פְ נַי ּ וְ לִ פְ נִים הָ יָה צָ רִ יך לִ פְ שׁ ֹט בִּ גְדֵ י ְ ּ הַ זָהָ ב וְ נִכְ נַס רַ ק בִּ בְ גָדִ ים לְ בָ נִים , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינָה , שֶׁ אֲפִ לו ּ ּ הַ כּ ֹהֵן הַגָּדוֹ ל שֶׁ לָבַ שׁ בְּ גָדִ ים יְקָ רִ ים אֵ לו ּ ּ ּ , ּ שֶׁ יֵשׁ בָּ הֶם טוֹ בוֹ ת וַאֲבָ נִים זָהָ ב

Segment 20
HE:
, כַּ נַ גְדוֹ לָה בִּ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ , ל" אַ ף־עַ ּ ל־פִ י־כֵן לִ פְ נַי וְ לִ פְ נִים , בִּ מְ קוֹ ם תַ כְ לִ ית הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ עֶלְ יוֹ נָה , אָ סור גַּם הוא לִ כְ נֹס בָּ הֶם ּ ּ , כִּ י שָׁ ם נִתְ בַּ טֵ ל ּ הָ עֲשִׁ ירות וְחֶ מְ דַ ת הַזָהָ ב וְהָ אֲבָ נִים טוֹ בוֹ ת לְ גַמְ רֵ י ּ ּ ּ , וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר כִּ י אִ ם בִּ בְ גָדִ ים לְ בָ נִים לְ גַמְ רֵ י , שֶׁ הֵ ם עִ קַ ר ּ תַ כְ לִ ית שְׁ לֵמות הַ תִ קון הָ עֶלְ יוֹ ן ּ ּ ּ ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת " בְּ כָ ל עֵת יִהְ יו בְ גָדֶ יך לְ בָ נִים ָ ּ ". וְזֶה רֶ מֶ ז , שֶׁ אֲפִ לו הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ ּ הַ גְּדוֹ לִ ים שֶׁ יְכוֹ לִ ים לַעֲבֹד אֶ ת הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך עַל־יְדֵ י ְ ּ ּ זָהָ ב וַאֲבָ נִים טוֹ בוֹ ת וְ כו ', ּ אַ ף־עַל־פִ ּ י־כֵן יֵשׁ גָּבֹ ּהַ מֵ עַל גָּבֹ , ּהַ שֶׁ שָׁ ם אָ סור לִ כְ נֹס בָּ זֶה ּ ּ , כִּ י אִ ם בִּ בְ חִ ינַת בְּ גָדִ ים לְ בָ נִים מַ מָ שׁ ּ , וְ שָׁ ם עִ קַ ר כַּ פָ רַ ת וסְ לִ יחַ ת כָּ ל עֲונוֹ ת ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל לְ טַ הֵר אוֹ תָ ם בִּ שְׁ לֵמות מֵ אֲחִ יזַת הַ בְּ גָדִ ים ּ ּ הַ צוֹ אִ ים , שֶׁ עִ קַ ר הִ תְ גַּ ּ בְּ רותָ ם עַל־יְדֵ י גֵּאות וְ כָ בוֹ ד ּ ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים . וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ בָ אֵ ר הַ כּ ֹל . וְ הֶחָ פֵץ בְּ חַ יִים בֶּ אֱמֶ ת יָבִ ין מִ זֶה הַ רְ בֵּ ה לְ בַ טֵ ל גַּאֲוָתוֹ ולְ כַ לְ כֵּל ּ ּ ּ ּ דְ בָ רָ יו בְּ מִ שְׁ פָ ט כַּ נַ ּ ּ ּ "ל. ) לקוטי הלכות - הלכות ערלה ' ה- אותיות ז ד" ג י "י ' ח ' לפי אוצר היראה – גאוה -

Segment 21
HE:
וְ נִקְ דַ שׁ בִּ כְ בוֹ דִ י ּ

Segment 22
HE:
) שמות כט , ( מג צָ רִ יך לְ הִ תְ יָרֵ א וְ לִ פְ חֹד מִ ן הַ כָּ בוֹ ד ְ , כִּ י כָּ בוֹ ד הוא סַ כָּ נָה ּ גְּדוֹ לָה , סַ כָּ נוֹ ת נְפָ שׁ וֹ ת , כִּ י הוא דָ ן אֶ ת כָּ ל הַ דִ ינִים ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) תהלים כד (: מֶ לֶך ְ הַ כָּ בוֹ ד , כִּ י כָּ בוֹ ד הוא ּ בְּ חִ ינַת מַ לְ כות ּ , ּ הַ דָ ן אֶ ת הַ כּ ֹל . וַאֲזַי הַ כּ ֹל חוֹ קְ רִ ים וְ שׁ וֹ אֲלִ ין : מִ י הוא זֶה מֶ לֶך הַ כָּ בוֹ ד ְ ּ ; אִ ם הוא רָ אוי לָזֶה ּ ּ . וְזֶה שֶׁ כָּ תוב ּ ) שמות כט : ( וְנִקְ דַ שׁ בִּ כְ בוֹ דִ י ּ – אַ ל תִ קְ רֵ י ּ : בִּ כְ בוֹ דִ י , ּ אֶ לָא : בִּ מְ כֻבָּ דִ י ) זבחים קטו :( , כִּ י עַל _ יְדֵ י הַ כָּ בוֹ ד יוכַ ל לִ גְרֹם לוֹ מִ יתָ ה ּ , חַ ס וְשָׁ לוֹ ם , וַאֲזַי הוא ּ נִשְׁ קָ ל בְּ מֹאזְנַיִם , אִ ם , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , יִפְ גֹּם בְּ הַ כָּ בוֹ ד כְּ חוט ּ ּ הַ שַׂ עֲרָ ה , שֶׁ לֹא יְקַ בְּ לוֹ כְּ מוֹ שֶׁ צָ רִ יך ְ ּ ּ , אֲזַי , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , כַּ ף חוֹ בָ ה מַ כְ רַ עַת . וְזֶה נִקְ רָ א : מֹאזְנֵי צֶ דֶ ק ) ויקרא יט , ( ִּכ י צֶ דֶ ק מַ לְ כותָ א קַ דִ ישָׁ א ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת כָּ בוֹ ד ּ , מֶ לֶך ְ הַ כָּ בוֹ ד כַּ נַ . ל"ּ וְ הַ יְנו מֹאזְנֵי צֶ דֶ ק ּ , כִּ י אָ ז נִשְׁ קָ ל בְּ מֹאזְנַיִם . ) לקוטי מו ן א "רה – ' סימן קל (א"

Segment 23
HE:
ּובְ הַ עֲלוֹ ת אַ הֲ רֹן אֶ ת הַ נֵּרוֹ ת

Segment 24
HE:
) שמות (ח , ל וְזֶה בְּ חִ ינַת מַ עֲשֵׂ ה הַ מְ נוֹ רָ ה ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) מִ שְׁ לֵי י (: כִּ י נֵר מִ צְ וָה וְ תוֹ רָ ה אוֹ ר וְ כַ מובָ א ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת נֵר הַ מַ עֲרָ בִ י ּ , שֶׁ הוא עֵדות לְ כָ ל ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל , כִּ י מִ מֶ נ ּ ּ ו הָ יָה מַ תְ חִ יל ובוֹ הָ יָה מְ סַ יֵם ּ ּ ּ ) מְ נָחוֹ ת פו :(. כִּ י כָּ ל בְּ חִ ינַת הִ תְ עוֹ רְ רות שֶׁ לָנו הוא רַ ק כְּ מַ דְ לִ יק ּ ּ ּ ּ נֵר שֶׁ אֵ ינוֹ עוֹ שֶׂ ה כְּ לום ּ , רַ ק שֶׁ לוֹ קֵ חַ נֵר ומַ דְ לִ יק בּ וֹ נֵרוֹ ת ּ ּ אֲחֵ רִ ים לַאֲלָפִ ים ורְ בָ בוֹ ת כְּ מוֹ שֶׁ יִרְ צֶ ה ּ ּ . ּובֶ אֱמֶ ת אִ ם לֹא הָ יָה לוֹ אֵ לו הַ נֵרוֹ ת אוֹ הַ דְ בָ רִ ים שֶׁ מַ דְ לִ יקִ ין ּ ּ ּ ּ ּ , ּ בְּ וַדַ אי לֹא הָ יָה אֶ פְ שָׁ ר לוֹ לְ הַ דְ לִ יק אֲבָ נִים וְ עָפָ ר . וְ כֵ ן אִ ם לֹא הָ יָה לוֹ נֵר לְ הַ דְ לִ יק מִ מֶ נו ּ ּ ּ , אוֹ אֵ יזֶה דָ בָ ר לְ הוֹ צִ יא מִ מֶ נו אֵ שׁ ּ ּ ּ ּ , ּ בְּ וַדַ אי גַּם כֵּן לֹא הָ יָה אֶ פְ שָׁ ר לוֹ לְ הַ דְ לִ יק . נִמְ צָ א , שֶׁ הַ כּ ֹל מֵ אִ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך הָ אֵ שׁ וְ הַ נֵר וְ הַ שֶׁ מֶ ן וְ הַ פְ תִ ילָה ּ ּ ּ ְ ּ , הַ מַ דְ לִ יק וְהַ נִדְ לָק ּ ּ , הַ כּ ֹל מֵ אִ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ . וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן ּ אִ ם לֹא יַעֲשֶׂ ה הָ אָ דָ ם הַ מַ עֲשֶׂ ה כָּ ל שֶׁ הוא ּ ּ , לִ קַ ח הַ נֵר ּ ּ ּולְ הַ דְ לִ יק בּ וֹ אֲחֵ רִ ים , בְּ וַדַ אי לֹא יִהְ יו נִדְ לָקִ ים מֵ עַצְ מָ ם ּ ּ , כִּ י כַּ ך בָּ רָ א ה ְ ' יִתְ בָּ רַ ך הַ בְּ רִ יאָ ה ְ , שֶׁ הֵ כִ ין הַ כּ ֹל כַּ אֲשֶׁ ר לַכּ ֹל בְּ חָ כְ מָ תוֹ , וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן רוֹ צֶ ה דַ וְ קָ א שֶׁ אֲנַחְ נו ּ ּ ּ מִ לְ הִ תְ עוֹ רְ רותֵ נו עַל־יְדֵ י וְ נִגְמֹר נַעֲשֶׂ ה ּ ּ ּ ּ מַ טָ ה , אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ בֶּ אֱמֶ ת הַ כּ ֹל מֵ אִ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , כִּ י כָּ ל עֲבוֹ דַ ת הָ אָ דָ ם אֶ ת ה ' יִתְ בָּ רַ ך הוא בִּ בְ חִ ינַת הַ דְ לָקַ ת ּ ְ וְ הֶ אָ רַ ת אוֹ ר הַ נְשָׁ מָ ה ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ ּ : אָ עָ א דְ לָא סְ לִ יק בֵּ יה נורָ א מְ בַ טְ שִׁ ין לֵיה ּ ּ ּ ּ , גּופָ א דְ לָא ּ ּ סְ לִ יק בֵּ יה נְהוֹ רָ א דְ נִשְׁ מְ תָ א וְ כו ּ ּ ּ . ' וְזֶה בְּ חִ ינַת נֵר הַ מַ עֲרָ בִ י שֶׁ הוא עֵדות שֶׁ הַ שְׁ כִ ינָה שׁ וֹ רָ ה בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ ּ , כִּ י מִ מֶ נו הָ יָה מַ תְ חִ יל ובוֹ הָ יָה מְ סַ יֵם ּ ּ ּ ּ ּ , הַ יְנו שֶׁ הַ הַ תְ חָ לָה ּ וְ הַ סִּ יום הַ כּ ֹל מִ מֶ נו יִ ּ ּ ּ ּ ּ תְ בָּ רַ ך לְ בַ ד ְ , כִּ י נֵר הַ מַ עֲרָ בִ י הָ יָה ּ ּדוֹ לֵק בְּ נֵס , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ) ל יוֹ מָ א לט (.



# Tetzaveh
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/2/8/

Tetzaveh
תצוה
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/2/8

Segment 1
HE:
פירושים על פרשת "ה צו ת"

Segment 2
HE:
וְ אַ תָ ה תְ צַ וֶה ּ ּ ּ

Segment 3
HE:
) שמות (כ , כז וְ זֶה ) שְׁ מוֹ ת כז : (כ , וְ אַ תָ ה תְ צַ וֶה אֶ ת בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ וְ יִקְ חו אֵ לֶיך שֶׁ מֶ ן זַיִת זָך וְ כו ּ ּ ְ ָ ' . ' וְ יִקְ חו אֵ לֶיך ָ ּ ' ּדַ יְקָ א , כִּ י מֹשֶׁ ה הוא כְּ לַל הַ תוֹ רָ ה בְּ חִ ינַת הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ שֶׁ יָכוֹ ל לְ עוֹ רֵ ר ולְ הָ אִ יר שָׁ רְ שֵׁ י נְשָׁ מוֹ ת שֶׁ בַּ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה מֵ בִ יא הֶ אָ רָ ה לְ כָ ל אָ דָ ם שֶׁ מִ שָׁ ם ּ ּ נִ דְ לָקִ ין שֶׁ בַ ע קְ נֵי הַ מְ נוֹ רָ ה שֶׁ הֵ ם בְּ חִ ינַת כְּ לַל ּ נִ שְׁ מוֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ כְּ לולִ ים בְּ שִׁ בְ עָ ה כִּ תוֹ ת ּ ּ . וְ זֶהו : ּ וְ אַ תָ ה תְ צַ וֶה אֶ ת בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ ' . תְ צַ וֶה ּ ּ ' לְ שׁ וֹ ן צַ וְ תָ א ּ וְ הִ תְ חַ בְּ רות ּ , הַ יְנו שָׁ אַ תָ ה תְ צַ וֶה ותְ חַ בֵּ ר ותְ יַחֵ ד אֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל , דְ הַ יְנו שָׁ רְ שֵׁ י נִ שְׁ מוֹ תֵ יהֶ ם שֶׁ בַּ תוֹ ּ ּ ּ רָ ה כְּ דֵ י שֶׁ יַגִּ יעַ הֶ אָ רָ ה עַ ל כָּ ל אֶ חָ ד ּ . וְ עַ ל יִשְׂ רָ אֵ ל מֻטָ ל ּ : וְ יִקְ חו אֵ לֶיך שֶׁ מֶ ן זַיִת זָך ְ ָ ּ , כִּ י הֵ ם צְ רִ יכִ ין לְ הִ תְ עוֹ רֵ ר מִ לְ מַ טָ ה ּ ּ , עַ ל־כֵּ ן צָ רִ יך כָּ ל אֶ חָ ד לִ קַ ח ולְ הָ בִ יא ּ ּ ְ לְ הַ צַ דִ יק בְּ חִ ינַת שֶׁ מֶ ן זַיִת זָך ְ ּ ּ , הַ יְנו בְּ חִ ּ ינַת הַ טוֹ ב ּ שֶׁ בְּ דַ עְ תוֹ ומֹחוֹ שֶׁ נִקְ רָ א שֶׁ מֶ ן מִ שְׁ חַ ת קֹדֶ שׁ ּ ּ ּ , כִּ י עִ קַ ר ּ הַ בֵּ רור עַ ל־יְדֵ י הַ דַ עַ ת ּ ּ , כִּ י כּ ֹלָ א בְּ מַ חֲשָׁ בָ ה ּ אִ תְ בָּ רִ ירו ּ ] כי הכל מתברר במחשבה ) [ זֹהַ ר פְ קודֵ י ּ ּ רנד :( וְ צָ רִ יך כָּ ל אֶ חָ ד לִ רְ אוֹ ת לִ קַ ח בְּ חִ ינַת שֶׁ מֶ ן זַ ּ ְ יִת , ְ זָך הַ יְנו הַ נְ קֻ דָ ה טוֹ בָ ה שֶׁ בְּ דַ עְ תוֹ שֶׁ נִמְ צָ א בּ וֹ עֲדַ יִן ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י אֲ פִ לו בְּ פוֹ שְׁ עֵי יִשְׂ רָ אֵ ל עֲדַ יִן נִמְ צָ א בּ וֹ אֵ יזֶה ּ ּ נְ קֻ דָ ה טוֹ בָ ה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת שֶׁ מֶ ן זַיִת זָך שֶׁ צָ רִ יך ְ ְ ּ ּ ּ לְ הָ כִ ין עַ צְ מוֹ לַהֲבִ יאוֹ לְ הַ צַ דִ יק עַ ל־יְדֵ ּ ּ י שֶׁ יַכְ רִ יחַ ּ עַ צְ מוֹ לַעֲסֹק בְּ תוֹ רָ ה ותְ פִ לָ ה ומִ צְ ווֹ ת ּ ּ ּ . וְ כָ ל כַּ וָנָתוֹ ּ יִהְ יֶה כְּ דֵ י שֶׁ יִהְ יֶה נִ תְ פָ ס בּ וֹ אוֹ ר הַ צַ דִ יק כְּ דֵ י ּ ּ ּ ּ שֶׁ תִ הְ יֶה נִ שְׁ מָ תוֹ נִ דְ לֶקֶ ת ומְ אִ ירָ ה כְּ מוֹ נֵר מַ מָ שׁ ּ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת נֵר ה ' נִשְׁ מַ ת אָ דָ ם . וְ זֶהו : ּ ָּכ תִ ית לַמָ אוֹ ר ּ , ' כָּ תִ ית ' ּדַ יְקָ א , כִּ י צְ רִ יכִ ין לְ בַ טֵ שׁ ולְ כַ תֵ ת הַ גּוף וְ לִ סְ בּ ֹל כַּ מָ ה יְגִ יעוֹ ת גְּ דוֹ לוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ וְ כַ מָ ה מִ ינֵי מְ רִ ירות עַ ד שֶׁ יִזְכֶּ ה שֶׁ יוכַ ל הָ אוֹ ר לִ תְ פֹס ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ נִ שְׁ מָ תוֹ בִּ בְ חִ ינַת אָ עָ א דְ לָ א סָ לֵק בֵּ ה נְ הוֹ רָ א ּ ּ מְ בַ טְ שִׁ ין לֵה גּופָ א דְ לָ א סָ לֵק בֵּ ה נְהוֹ רָ א דְ נִ שְׁ מְ תָ א ּ ּ ּ ּ ּ ּ מְ בַ טְ שִׁ ין לֵה ּ ּ ] עץ שלא שולט בו האור בועטים בו , גוף שלא שולט בו אור הנשמה בועטים בו , [ כְּ מוֹ שֶׁ אִ יתָ א בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ ) חֵ לֶק ב קסח .(. וְ כֵ ן מְ בֹאָ ר בְּ פָ רָ שָׁ ה זֹאת ּ בַּ מִ דְ רָ שׁ שְׁ מ ) וֹ ת רַ בָּ ה לו , : (א שֶׁ בִּ שְׁ בִ יל מָ ה נִמְ שְׁ לו יִשְׂ רָ אֵ ל לְ זַיִת ּ , אֶ לָ א מָ ה הַ זַיִת ּ ּ הַ זֶה עַ ד שֶׁ הוא בְּ אִ ילָ נוֹ מְ גַרְ גְּ רִ ין אוֹ תוֹ וְ אַ חַ ר כָּ ך ְ ּ ּ מוֹ רִ ידִ ין אוֹ תוֹ מִ ן הַ זַיִת וְ נֶחְ בָּ ט ּ , ומִ שֶׁ חוֹ בְ טִ ין אוֹ תוֹ ּ ּ מַ עֲלִ ין אוֹ תוֹ לַגַּת וְ נוֹ תְ נִין אוֹ תָ ן בְּ מַ טְ חֵ ן וְ אַ חַ ר כָּ ך ְ טוֹ חֲנִין אוֹ תָ ן וְ אַ חַ ר כָּ ך מַ קִ יפִ ין אוֹ תָ ן בַּ חֲבָ לִ ים ּ ְ ומְ בִ יאִ ין אֲ בָ נִים וְ אַ חַ ר כָּ ך נוֹ תְ נִין אֶ ת שַׁ מְ נָן כָּ ך ְ ְ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל וְ כו . 'ּ הַ יְנו שֶׁ צְ רִ יכִ ין לִ סְ בּ ֹל כַּ מָ ה וְ כַ מָ ה מִ ינֵי ּ ּ ּ ּ יְגִיעוֹ ת גְּ דוֹ לוֹ ת עַ ד שֶׁ זוֹ כִ ין לְ הַ פְ שִׁ יט מֵ עַ צְ מוֹ ּ הַ בְּ גָדִ ים הַ צוֹ אִ ים שֶׁ מֵ הֶ ם כָּ ל הַ מְ נִיעוֹ ת כְּ דֵ י שֶׁ יִהְ יֶה ּ ּ ּ ּ נִ תְ פָ ס בּ וֹ הֶ אָ רַ ת הַ צַ דִ יק בִּ בְ חִ ינַת כָּ תִ ית לַמָ אוֹ ר ּ ּ ּ ּ . ) לקוטי הלכות - הלכות בציעת הפת ה ' - (ד" כ

Segment 4
HE:
לְ הַ עֲלוֹ ת נֵר תָ מִ יד ּ

Segment 5
HE:
) שמות (כ , כז שׁ ֹרֶ שׁ הַ נְשָׁ מָ ה הוא בְּ חִ ינַת רָ צוֹ ן ּ ּ , וְעַל כֵּן נִקְ רֵ את נֶפֶשׁ ּ מִ לְ שׁ וֹ ן רָ צוֹ ן . וְ תֹקֶ ף הָ רָ צוֹ ן הוא כְּ מוֹ נֵר דוֹ לֵק כִּ י ּ ּ הָ אַ הֲבָ ה וְ הָ רָ צוֹ ן בּ וֹ עֵר לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך בְּ רִ שְׁ פֵ י שַׁ לְ הֶבֶ ת ְ ּ י" ק שֶׁ מִ מֶ נו מַ דְ לִ יקִ ין כָּ ל הַ נֵרוֹ ת הַ קְ דוֹ שִׁ ים בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ ּ ּ לְ אַ נְהָ רָ א בּ וצִ ינִין ולְ אַ דְ לָקָ א שְׁ רָ גִין ּ ּ ] להאיר המאורות ולהדליק הנרות [ ֶׁש זֶה בְּ חִ ינַת אוֹ ר הַ נְשָׁ מָ ה שֶׁ נִקְ רֵ את ּ ּ ּ , נֵר וְ אוֹ ר הַ נֵר הַ זֶה הוא יָכוֹ ל לְ הָ אִ יר בְּ כָ ל מִ ינֵי חֹשֶׁ ך ְ ּ ּ ּ וְ צַ לְ מָ וֶת בְּ תוֹ ך עֹצֶם גַּשְׁ מִ יות הַ גּוף וְ הָ עוֹ לָם הַזֶה ּ ּ ּ ּ ְ הַ נִקְ רָ א חֹשֶׁ ך ְ ּ . כִּ י אֵ יך שֶׁ הוא אַ ף עַל פִ י כֵן לִ בּ וֹ בּ וֹ עֵר ּ ּ ְ עֲדַ יִן בְּ רִ שְׁ פֵ י אֵ שׁ וְ כו ' ּ לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך אֲשֶׁ ר מַ יִם רַ בִּ ים ְ ּ לֹא יוכְ לו לְ כַ בּ וֹ ת אֶ ת הָ אַ הֲבָ ה וְ כו ּ ּ ּ . ' וְ הִ נֵה יֵשׁ שֶׁ בַ ע ּ מִ דוֹ ת דִ קְ דֻ שָׁ ה וְ כֵן לְ הֵפֶ ך ְ ּ ּ ּ , וְ הָ אָ דָ ם בָּ א לְ זֶה הָ עוֹ לָם לְ הִ תְ נַסּ וֹ ת בָּ זֶה שֶׁ יַעֲבֹר עָלָיו כַּ מָ ה מִ ינֵ ּ ּ י חֹשֶׁ ך הַ כְּ לולִ ים ּ ְ בְּ שִׁ בְ עָ ה , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת שִׁ בְ עָ ה מְ דוֹ רֵ י גֵּיהִ נֹם שֶׁ הָ אָ דָ ם ּ ּ נֶעֱנָשׁ בָּ הֶם חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , כְּ שֶׁ לֹא עָמַ ד בַּ נִסָּ יוֹ ן וְ נִכְ שָׁ ל ּ ּ בָּ הֶם בְּ חִ ינַת וְ שִׁ בְ עָ ה עֲדָ נִין יַחְ לְ פון עֲלוֹ הִ י ּ ] שבעה זמנים יעברו עליו . [ ּובִ פְ רָ ט מִ י שֶׁ רוֹ צֶ ה לְ הַ תְ חִ יל לִ כְ נֹס בַּ עֲבוֹ דַ ת ה ' שֶׁ אֲזַי מִ תְ גַּבֵּ ר עָ לָיו הַ בַּ עַל דָ בָ ר יוֹ תֵ ר ּ וְיוֹ תֵ ר ובְ הֶ כְ רַ ח שֶׁ יַעֲבֹר עָ לָיו כַּ מָ ה וְ כַ מָ ה מִ ינֵי חֹשֶׁ ך ְ ּ ּ ּ ּ כִּ מְ עַט בְּ לִ י שִׁ עור וְ הַ כּ ֹל כָּ לול בִּ בְ חִ ינַת שִׁ בְ עָ ה נְפִ ילוֹ ת ּ ּ בְּ חִ ינַת שֶׁ בַ ע יִפֹל צַ דִ יק וְכו ּ ּ ּ ' וְ כָ ל קִ יומוֹ בְּ כָ ל מִ ינֵי ּ ּ נְפִ ילוֹ ת הוא עַל־יְדֵ י הָ רָ צוֹ ן דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ , הַ יְנו לְ הִ תְ חַ זֵק ּ ּ בְּ כָ ל מַ ה שֶׁ עוֹ בֵ ר עָ לָיו לִ בְ לִ י לְ הַ נִיחַ אֶ ת הָ רָ צוֹ ן דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ּולְ הַ תְ חִ יל בְּ כָ ל יוֹ ם מֵ חָ דָ שׁ בִּ רְ צוֹ נוֹ ת חֲזָקִ ים לְ הַ שֵׁ ם ּ יִתְ בָּ רַ ך . ְ וַאֲזַי הָ רָ צוֹ ן דִ קְ דֻ שָׁ ה מֵ אִ יר לוֹ כְּ מוֹ נֵר מַ מָ שׁ ּ ּ ּ שֶׁ מֵ אִ יר בְּ כָ ל מִ ינֵי חֹשֶׁ ך שֶׁ בָּ עוֹ לָם ְ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת שִׁ בְ עַת הַ נֵרוֹ ת שֶׁ ל הַ מְ נוֹ רָ ה לְ הָ אִ יר בְּ כָ ל מִ ינֵי נְפִ ילוֹ ת שֶׁ הֵם ּ ּ בְּ חִ ינַת שִׁ בְ עָ ה כַּ נַ וְ ,ל"ּ לִ זְכּ וֹ ת לְ תוֹ רָ ה ותְ פִ לָה שֶׁ הֵם גַּם ּ ּ כֵּן בְּ חִ ינַת שִׁ בְ עָ ה כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים ּ . אֲבָ ל אִ י אֶ פְ שָׁ ר

Segment 6
HE:
ֹלִ זְכּ וֹ ת לָזֶה כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י שֶׁ מְ קַ שְׁ רִ ין אֶ ת עַצְ מו ּ ּ לְ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת מֹשֶׁ ה שֶׁ נִסְ תַ לֵק בְּ רַ עֲוָא ּ ּ ּ ּ ּדְ רַ עֲוִין בָּ רָ צוֹ ן שֶׁ בָּ רְ צוֹ נוֹ ת וְ הוא מַ כְ נִיס תקֶ ף הָ רָ צוֹ ן ּ ּ דִ קְ דֻ שָׁ ה בְּ כָ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד אֲפִ לו אִ ם נָפַ ל לַמָ קוֹ ם שֶׁ נָפַ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , הוא מַ כְ נִיס בּ וֹ גַּם כֵּ ן שֶׁ יִתְ גַּבֵּ ר בְּ תֹקֶ ף ּ ּ הָ רָ צוֹ ן הַ טוֹ ב וְ עַל־יְדֵ י זֶה הוא מַ עֲלֵהו מִ שְׁ מַ ד לְ ּ ּ ּ ּ רָ צוֹ ן . ) לקוטי הלכות - הלכות ברכת השחר ה ' - ד" מ לפי אוצר היראה – רצון - (' ד

Segment 7
HE:
שֶׁ מֶ ן זַיִת זָך כָּ תִ ית לַמָ אוֹ ר ּ ְ

Segment 8
HE:
) שמו ת (כ , כז וְזֶה בְּ חִ ינַת כָּ ל שִׁ עורִ ין שֶׁ ל תוֹ רָ ה בִּ כְ זַיִת ּ ּ , וְ כָ ל שִׁ עור ּ אֲכִ ילָה הוא בִּ כְ זַיִת וְ כֵ ן לְ עִ נְיַן בִּ רְ כַּ ת הַ מָ זוֹ ן ובְ רָ כָ ה ּ ּ ּ אַ חֲרוֹ נָה הַ שִׁ עור הוא בִּ כְ זַיִת ּ ּ ּ . כִּ י זֵית שֶׁ מֶ ן הוא מוֹ רֶ ה ּ עַל בְּ חִ ינַת גּוף וָנֶפֶ שׁ שֶׁ הֵ ם בְּ ּ חִ ינַת שִׁ כְ חָ ה וְ זִכָּ רוֹ ן וְ כו . 'ּ כִּ י אִ יתָ א שֶׁ זֵיתִ ים הֵ ם מְ בִ יאִ ין לְ שִׁ כְ חָ ה ּ . וְ שֶׁ מֶ ן הַ יוֹ צֵ א ּ מֵ הַ זֵיתִ ים הוא לְ הֵפֶ ך ְ ּ ּ , כִּ י שֶׁ מֶ ן הוא מְ סֻגָּל לְ זִכָּ רוֹ ן ּ כַּ מובָ א ּ ּ . נִמְ צָ א , שֶׁ זַיִת וְ שֶׁ מֶ ן הַ מְ לֻבָּ שׁ בְּ תוֹ כָ ה הֵ ם ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת שִׁ כְ חָ ה וְזִכָּ רוֹ ן שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת גּוף וָנֶפֶ שׁ וְ כו ּ ּ ּ . ' וְ הַ נֶפֶ שׁ בְּ חִ ינַת זִכָּ רוֹ ן הוא בְּ חִ ינַת תוֹ רָ ה ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת דַ עַ ת ּ . 'ּ וְ כו וְ עַ ל־כֵּ ן כָּ ל הַ שִׁ עורִ ין שֶׁ ל תוֹ רָ ה בִּ כְ זַיִת ּ ּ ּ , כִּ י בְּ חִ ינַת זִכָּ רוֹ ן הו הַ תוֹ רָ ה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת נֶפֶ שׁ ּ ּ ּ א בִּ בְ חִ ינַת זֵית שֶׁ מֶ ן . כְּ מוֹ הַ שֶׁ מֶ ן הַ מְ לֻבָּ שׁ בְּ הַ זַיִ ת שֶׁ הוא ּ ּ ּ בְּ הַ שִׁ כְ חָ ה בְּ חִ ינַת נֶפֶ שׁ בְּ חִ ינַת זִכָּ רוֹ ן הַ מְ לֻבָּ שׁ ּ הַ מִ תְ לַבֵּ שׁ בְּ הַ גּוף ּ ּ . וכְ מוֹ שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ גַלוֹ ת ולְ הוֹ צִ יא הַ שֶׁ מֶ ן לְ מָ אוֹ ר ּ ּ ּ ּ מֵ הַ זַיִת כִּ י אִ ם עַל ּ ־יְדֵ י כְּ תִ ישָׁ ה שֶׁ כּ וֹ תְ שִׁ ין וְ כוֹ תְ תִ ין הַ זֵיתִ ים לְ הוֹ צִ יא מֵ הֶ ם הַ שֶׁ מֶ ן ּ ּ , כְּ מוֹ כֵ ן מַ מָ שׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר ּ לְ גַלוֹ ת הַ תוֹ רָ ה וְ הַ נֶפֶ שׁ וְ הַ זִכָּ רוֹ ן וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ' כִּ י אִ ם עַ ל־יְ דֵ י שֶׁ כּ וֹ תְ שִׁ ין ומְ כַ תְ תִ ין הַ גּוף שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה כּ וֹ תְ שִׁ ין ּ ּ ּ וּ מְ שַׁ בְּ רִ ין הַ סִּ כְ לות שֶׁ ל הַ חֹמֶ ר ומְ בַ טְ לִ ין ומַ כְ נִ יעִ ין ּ ּ ּ ּ ּ הַ שִׁ כְ חָ ה . וְ אָ ז נִתְ גַּלֶה אוֹ ר הַ נֶפֶ שׁ וְ הַ תוֹ רָ ה וְ הַ זִכָּ רוֹ ן ּ ּ ּ ּ מִ תוֹ ך הַ גּוף וְ הַ שִׁ כְ חָ ה וְ כו ּ ּ ּ ְ ּ ', כִּ י נִתְ בַּ טֵ ל הַ גּוף וְ הַ שִׁ כְ חָ ה ּ ּ ּ לְ גַבֵּ י הַ נֶפֶ שׁ וְ הַ תוֹ רָ ה וְ הַ זִכָּ ּ ּ ּ רוֹ ן וְ כו . 'ּ וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ : ל" ּ אֵ ין הַ תוֹ רָ ה מִ תְ קַ יֶמֶ ת אֶ לָ א בְּ מִ י שֶׁ מֵ מִ ית ּ ּ ּ ּ עַצְ מוֹ עָ לֶיהָ , כִּ י צָ רִ יך לְ הָ מִ ית עַ צְ מוֹ עַ ל הַ תוֹ רָ ה לְ כַ תֵ ת ּ ּ ְ ולְ שַׁ בֵּ ר הַ גּוף ּ ּ . וְ אָ ז דַ יְקָ א נִתְ גַּלֶה הַ תוֹ רָ ה וְ הַ נֶפֶ שׁ ּ ּ ּ ּ וְ הַ זִכָּ ּ רוֹ ן וְ כו . 'ּ וְזֶה בְּ חִ ינַת : שֶׁ מֶ ן זַיִת זָך כָּ תִ ית לַמָ אוֹ ר ּ ְ . בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ כָּ תוב בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ ּ ּ : אָ עָ א דְ לָ א סְ לִ יק ּ בֵּ ה נורָ א מְ בַ טְ שִׁ ין לֵה גּופָ א דְ לָ א סָ לִ יק בֵּ ה נְ הוֹ רָ א ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ דְ נִשְׁ מְ תָ א וְ כו ּ ּ . ' נִמְ צָ א , שֶׁ זַיִת וְ שֶׁ מֶ ן הו ּ ּ א בְּ חִ ינַת גּ וף ּ וָנֶפֶ שׁ כו . 'ּ וְ עַל־כֵּ ן כָּ ל שִׁ עורִ ין שֶׁ ל תוֹ רָ ה בִּ כְ זַיִת ּ ּ , כִּ י כָּ ל מִ צְ ווֹ ת הַ תוֹ רָ ה דַ יְקָ א עַל־יְדֵ י גּוף וָנֶפֶ שׁ דְ הַ יְנו ּ ּ ּ ּ ּ כְּ שֶׁ הַ נֶפֶ שׁ מְ לֻבָּ שׁ בַּ גּוף אָ ז עִ קַ ר קִ יום הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י עִ קַ ר ּ הִ תְ גַּלות הַ תוֹ רָ ּ ּ ּ ה וְ הַ נֶפֶ שׁ הוא מִ תוֹ ך הַ גּ וף דַ יְקָ א ּ ּ ּ ְ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת כִּ יתְ רוֹ ן הָ אוֹ ר מִ ן הַ חֹשֶׁ ך וְ כו ּ ְ ', כַּ מובָ א ּ ּ . ) לקוטי הלכות - הלכות בירכת הפרות ג ' - (' ד וְ יִקְ חו אֵ לֶיך שֶׁ מֶ ן זַיִת זָך ְ ָ ּ

Segment 9
HE:
) שמות (כ , כז צָ רִ יך הָ אָ דָ ם לְ כַ וֵן דַ עְ תוֹ תָ מִ יד בִּ פְ רָ ּ ּ ּ ּ ְ ט בְּ עֵת עוֹ סְ קוֹ בַּ תוֹ רָ ה ומִ צְ ווֹ ת שֶׁ יִהְ יֶה נִמְ שָׁ ך אֵ לָיו הַ הֶ אָ רָ ה מֵ הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ ְ ּ ּ הָ אֱמֶ ת שֶׁ עוֹ סֵ ק תָ מִ יד לְ עוֹ רֵ ר ולְ הָ אִ יר שָׁ רְ שֵׁ י נִשְׁ מוֹ ת ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל עַל יְדֵ י עוֹ סְ קוֹ בַּ תוֹ רָ ה ּ . כִּ י אַ ף עַל פִ י שֶׁ הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ עוֹ סֵ ק לְ הָ בִ יא הֶ אָ רָ ה וְ הִ תְ עוֹ רְ רות אֲפִ לו לְ פוֹ שְׁ עֵי ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל , אַ ף עַל פִ י כֵן צְ רִ יכִ ין לָזֶה אִ תְ עָרותָ א דִ לְ תַ תָ א ּ ּ ּ ּ ּ גַּם כֵּן . וְ כָ ל מַ ה שֶׁ הָ אָ דָ ם מְ כַ וֵן דַ עְ תוֹ לָזֶה בְּ יוֹ תֵ ר וְ עוֹ סֵ ק ּ ּ ּ ּ ּ בַּ תוֹ רָ ה בְּ יוֹ תֵ ר , בְּ וַדַ אי נִמְ שָׁ ך אֵ לָיו הַ הֶ אָ רָ ה בְּ יֶתֶ ר ְ ּ אֵ ת שְׂ , עַד שֶׁ יִזְכֶּ ה לָשׁ וב לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ ְ ּ ּ . וְ צָ רִ יך כָּ ל אֶ חָ ד לִ רְ אוֹ ת לִ קַ ח בְּ חִ ינַת הַ נְקֻ דָ ה טוֹ בָ ה ּ ּ ּ ְ שֶׁ בְּ דַ עְ תוֹ שֶׁ נִקְ רֵ את שֶׁ מֶ ן זַיִת זַך ְ ּ ּ , ולְ הָ בִ יאָ ה לַצַ דִ יק עַל ּ ּ ּ ּ יְדֵ י שֶׁ יַכְ רִ יחַ עַצְ מוֹ לַעֲסֹק בְּ תוֹ רָ ה ּ ותְ פִ לָה ומִ צְ ווֹ ת ּ ּ ּ ) בִּ בְ חִ ינַת וְיִקְ חו אֵ לֶיך שֶׁ מֶ ן זַיִת זָך אֵ לֶיך דַ יְקָ א ּ ָ ְ ָ ּ ּ , ( וְכָ ל כַּ וָנָתוֹ יִהְ יֶה כְּ דֵ י שֶׁ יִהְ יֶה נִתְ פָ ס בּ וֹ אוֹ ר הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ ּ ּ , כְּ דֵ י שֶׁ תִ הְ יֶה נִשְׁ מָ תוֹ נִדְ לֶקֶ ת ומְ אִ ירָ ה כְּ מוֹ נֵר מַ מָ שׁ ּ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת נֵר ה ' נִשְׁ מַ ת אָ דָ ם . אַ ך צְ רִ יכִ ין לָזֶה לְ בַ טֵ שׁ ּ ְ ולְ כַ תֵ ת הַ גּוף בִּ בְ חִ ינַת כָּ תִ ית לַמָ אוֹ ר ּ ּ ּ ּ , כְּ מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ " ל גּופָ א דְ לָא סָ לִ יק בֵּ יה נְהוֹ רָ א דְ נִשְׁ מְ תָ א ּ ּ ּ ּ מְ בַ טְ שִׁ ין לֵיה ּ ּ . כִּ י צְ רִ יכִ ין לִ סְ בּ ֹל כַּ מָ ה יְגִיעוֹ ת גְּדוֹ לוֹ ת ּ ּומְ רִ ירות גָּדוֹ ל עַד שֶׁ זוֹ כִ ין לְ הַ פְ שִׁ יט מֵ עַצְ מוֹ הַ בְּ גָדִ ים ּ ּ הַ צוֹ אִ ים בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ . אַ ך עִ קַ ר בִּ טול הַ בְּ גָדִ ים הַ צוֹ אִ ים ּ ּ ּ ּ ְ "ּ הַ נַ ל הוא עַל יְדֵ י שֶׁ יַעֲסֹק בַּ תוֹ רָ ה תָ מִ יד בְּ כָ ל יוֹ ם ּ ּ ּ ּ , וְ אִ ם חוֹ זְרִ ין ומִ תְ גַּבְּ רִ ין עָ לָיו חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם אֲ ּ זַי יִתְ גַּבֵּ ר כְּ נֶגְדָ ם ּ בְּ יוֹ תֵ ר לַעֲסֹק בַּ תוֹ רָ ה ּ , וְ אָ ז הַ מָ אוֹ ר שֶׁ בָּ ה בְּ וַדַ אי ּ ּ ּ תַ חְ זִירוֹ לְ מוטָ ב ּ ּ ) . לקוטי הלכות - הלכות בציעת הפת ה ' - אותיות כ" ב כ " ד כ "ה לפי אוצר היראה – צדיק - (ז" ל

Segment 10
HE:
בְּ אֹהֶל מוֹ עֵד מִ חוץ לַפָ רֹכֶ ת ּ ּ

Segment 11
HE:
) שמות , כז ( כא וְזֶה בְּ חִ ינַת מִ צְ וַת הַ דְ לָקַ ת נֵרוֹ ת הַ מְ נוֹ רָ ה ּ , וְזֶהו בְּ חִ ינַת ּ הַ דְ לָקַ ת נֵר חֲנֻכָּ ה , כִּ י בִּ כְ לָלִ יות נִקְ רָ אִ ים כָּ ל הַ יָמִ ים ּ ּ ּ אֲשֶׁ ר הַ צַ דִ יק חַ י עַל פְ נֵי הָ אֲדָ מָ ה נִקְ רָ א בְּ חִ ינַת יוֹ ם ּ ּ ּ . וְ אַ חַ ר־כָּ ך כְּ שֶׁ נִסְ תַ לֵק הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ ְ לַיְלָה , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ בְּ מִ יתַ ת יֹאשִׁ יָהו ּ ּ : בְּ יוֹ ם בּ ֹא הַ שֶׁ מֶ שׁ בַּ צָ הֳרָ יִם וְ כו ּ ּ ּ . ' הַ יְנו ּ כִּ י בִּ זְמַ ן שֶׁ הָ יָה הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ שֶׁ אָ ז הָ יָה עִ קַ ר הֶ אָ רַ ת ּ ּ ּ הַ מֹחִ ין כַּ יָדועַ וְ אָ ז הָ יָה עִ קַ ר הַ מְ שָׁ כַ ת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תו : בּ כִּ י מִ צִ יוֹ ן תֵ צֵ א תוֹ רָ ה וְ כו ּ ּ ּ ּ . ' אֲבָ ל גַּם אָ ז הָ יָה עִ קַ ר הַ מְ שָׁ כַ ת הַ מֹחִ ין וְ הַ תוֹ רָ ה בַּ יוֹ ם וְ סָ מוך לַלַיְלָה הָ יו ּ ּ ּ ְ ּ ּ ּ ּ צְ רִ יכִ ין לְ הַ דְ לִ יק נֵרוֹ ת הַ מְ נוֹ רָ ה ּ , דְ הַ יְנו לְ הַ מְ שִׁ יך ְ ּ ּ בְּ חִ ינַת שֶׁ מֶ ן מִ שְׁ חַ ת קֹדֶ שׁ , שֶׁ הוא הַ דַ עַת ּ ּ , לְ הַ מְ שִׁ יכוֹ מֵ הַ תוֹ רָ ה שֶׁ קִ בְּ לו בַּ יוֹ ם לְ הַ דְ לִ יק בּ וֹ כָּ ל הַ נֵרוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ הַ קְ דוֹ שׁ וֹ ת בַּ לַיְלָה כְּ דֵ י שֶׁ יָאִ ירו הַ נֵרוֹ ת הַ קְ דוֹ שׁ וֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ בַּ לַיְלָה , דְ הַ יְנו שֶׁ גַּם בַּ לַיְלָה יָאִ יר עָ לֵינו אוֹ ר הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ קִ בַּ לְ נו בַּ יוֹ ם עַל־יְדֵ ּ ּ ּ י שֶׁ דָ לַקְ נו מִ שָׁ ם הַ נֵרוֹ ת הַ קְ דוֹ שׁ וֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ

Segment 12
HE:
שֶׁ ל הַ מְ נוֹ רָ ה ּ , כִּ י עִ קַ ר הֶאָ רַ ת נֵרוֹ ת הַ מְ נוֹ רָ ה נִמְ שָׁ כִ ין ּ ּ מִ בְּ חִ ינַת אוֹ ר הַ תוֹ רָ ה כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ אֹהֶ ל מוֹ עֵד מִ חוץ ּ ּ ּ לְ פָ רֹכֶ ת הָ עֵדֻ ת יַעֲרֹך אֹתוֹ וְ כו ּ ְ . ' שֶׁ נֵרוֹ ת הַ מְ נוֹ רָ ה ּ ּ צְ רִ יכִ ין שֶׁ יִהְ יו עֲרוכִ ים כְּ נֶגֶד אֲרוֹ ן הָ עֵדות שֶׁ שָׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ תוֹ רָ ה , כִּ י מִ שָׁ ם הֵם מְ אִ ירִ ין בְּ כָ ל לַיְלָה ּ , דְ הַ יְנו ּ ּ מֵ הַ תוֹ רָ ה שֶׁ קִ בְּ לו בַּ יוֹ ם ּ ּ ּ ּ . וְ כֵ ן בִּ כְ לָלִ יות הָ עוֹ לָם שֶׁ כָּ ל יְמֵ י ּ ּ הַ צַ דִ יק הוא בְּ חִ ינַת יוֹ ם וְ אָ ז עִ קַ ר הַ מְ שָׁ כַ ּ ּ ּ ּ ת הַ דַ עַת ּ וְ הַ תוֹ רָ ה שֶׁ הִ מְ שִׁ יך עָ לֵינו ּ ְ ּ . וְ אַ חַ ר הִ סְ תַ לְ קותוֹ שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת לַיְלָה וְ אָ ז נִסְ תְ מו תַ רְ עִ ין ּ ּ ּ ] שערים [ ּדְ גַן־עֵדֶ ן וְ נִסְ תַ לֵק הַ דַ עַת אַ ך אָ נו מְ חַ יִין עַצְ מֵ נו בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ְ ּ ּ שֶׁ הִ מְ שִׁ יך עָ לֵינו בַּ יוֹ ם ּ ּ ְ , דְ הַ יְנו ּ ּ בַּ חַ יִים חִ יותוֹ ּ ּ ּ , כִּ י הַ צַ דִ יקִ ים הַ גְּדוֹ לִ ים ּ ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת מֹשֶׁ ה , הֵם מַ מְ שִׁ יכִ ין חִ דושֵׁ י תוֹ רָ תָ ם עַל־יְדֵ י עֲלִ יַת הַ נְפָ שׁ וֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ) עיין לקוטי מוהר ן א " ' - סימן י , (ג" וְ הֵם מַ מְ שִׁ יכִ ים הַ תוֹ רָ ה מִ מָ קוֹ ם ּ ּ עֶלְ יוֹ ן נוֹ רָ א וְנִשְׂ גָּב כָּ זֶה בְּ שֵׂ כֶ ל נִפְ לָא כָּ זֶה עַד שֶׁ יֵשׁ כּ ֹחַ ּ בְּ תוֹ רָ תָ ם לְ הָ שִׁ יב ולְ הַ חֲיוֹ ת כָּ ל הַ נְפָ שׁ וֹ ת שֶׁ יַעַסְ קו ּ ּ ּ ּ בְּ תוֹ רָ תָ ם לָנֶצַ ח , כִּ י הִ תְ גַּלות תוֹ רָ תָ ם הָ יָה עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ שֶׁ הֶעֱלו הַ נְפָ שׁ וֹ ת כַּ נַ ּ ּ ּ , ל" ובְ גֹדֶ ל כּ ֹחָ ם הֶ עֱלו גַּם אֶ ת כָּ ל ּ ּ ּ הַ נְ פָ שׁ וֹ ת הָ עֲתִ ידִ ין לָבוֹ א בִּ בְ חִ ינַת וְ לֹא אִ תְ כֶם לְ בַ דְ כֶם ּ ּ ', ּ וְ כו כִּ י אֶ ת אֲשֶׁ ר יֶשְׁ נוֹ פֹה וְ אֵ ת אֲשֶׁ ר אֵ ינֶנו פֹה ּ ּ ּ ּ . וְ הִ מְ שִׁ יכו הַ תוֹ רָ ה בִּ קְ דֻ שָׁ ה כָּ זֹאת עַד שֶׁ כָּ ל מִ י שֶׁ יַעֲסֹק ּ ּ ּ ּ בְּ תוֹ רָ תָ ם תָ אִ יר לוֹ הַ תוֹ רָ ה לָצֵאת מֵ חֶ שְׁ כַ ּ ּ ת אֲפֵ לָתוֹ בִּ בְ חִ ינַת נֵר לְ רַ גְלִ י דְ בָ רֶ ך וְ אוֹ ר לִ נְתִ יבָ תִ י ָ . כִּ י עַל־יְדֵ י עָ סְ קוֹ בְּ הַ תוֹ רָ ה חוֹ זֵר וְ נִתְ חַ דֵ שׁ נַפְ שׁ וֹ בִּ בְ חִ ינַת עִ בּ ור ּ ּ ּ מֵ חֲמַ ת שֶׁ זֹאת הַ תוֹ רָ ה נִמְ שֶׁ כֶ ת מֵ עֲלִ יַת הִ תְ חַ דְ שׁ ות ּ ּ ּ ּ ּ הַ נְפָ שׁ וֹ ת אֶ ת אֲשֶׁ ר יֶשְׁ נוֹ פֹה ּ ּ וְ אֵ ת וְ כו . 'ּ וְזֶה בְּ חִ ינַת טָ עֲמָ ה כִּ י טוֹ ב סַ חְ רָ ה לֹא יִכְ בֶּ ה בַ לַיְלָה נֵרָ ה ּ ּ ּ , שֶׁ אֲפִ לו ּ ּ ּ בַּ לַיְלָה , דְ הַ יְנו אַ חַ ר הִ סְ תַ לְ קותוֹ לֹא תִ כְ בֶּ ה נֵרוֹ לְ עוֹ לָם ּ ּ ּ ּ ּ ּ וָעֶד מֵ חֲמַ ת שֶׁ סְּ חוֹ רָ תוֹ , דְ הַ יְנו תוֹ רָ תוֹ טוֹ בָ ה מְ אֹד ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת טָ עֲ מָ ה כִּ י טוֹ ב סַ חְ רָ ה וְ כו ּ ּ ', כִּ י הִ מְ שִׁ יך תוֹ רָ תוֹ ּ ְ בְּ שִׂ כְ לִ יוֹ ת כָּ אֵ לֶה ּ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה תוֹ רָ תוֹ יֵשׁ לָה כּ ֹחַ ּ ּ לְ הָ אִ יר גַּם בַּ לַיְלָה וְ לֹא תִ ּ ּ כְ בֶּ ה נֵרוֹ לְ עוֹ לָם וָעֶד ) . לקוטי הלכות - הלכות אבידה ומציאה ג ' - (' ה

Segment 13
HE:
וְ עָשִׂ יתָ בִ גְדֵ י קֹ דֶ שׁ לְ אַ הֲרֹן אָ חִ יך ָ לְ כָ בוֹ ד ולְ תִ פְ אָ רֶ ת ּ

Segment 14
HE:
) שמות כח (ב , ... וְ עַל־כֵּן הַ כּ ֹהֵן שֶׁ הָ יָה צָ רִ יך לְ כַ פֵ ר עֲוֹ נוֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ְ עַל־יְדֵ י עֲבוֹ דָ תוֹ הָ יָה צָ רִ יך לִ לְ בּ ֹשׁ בִּ גְדֵ י כְּ הֻנָה לְ כַ פֵר ּ ּ ְ ולְ תַ קֵ ן פְ גַם הַ בְּ גָדִ ים הַ צוֹ אִ ים ּ ּ ּ ּ . וְ עִ קַ ּ ר פְ גַם הַ בְּ גָדִ ים ּ הַ צוֹ אִ ים הוא עַל־יְדֵ י גֵּאות וְ כָ בוֹ ד ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן נוֹ גֵעַ עִ קַ ר ּ הַ פְ גָם וְ הַ כָּ בוֹ ד בְּ הַ בְּ גָדִ ים כִּ י עִ קַ ר הַ גֵּאות הוא בַּ בְּ גָדִ ים ּ ּ ּ ּ שֶׁ בְּ שָׁ רְ שָׁ ם הֵם גְּבוֹ הִ ים מְ אֹד בְּ חִ ינַת ה ' מָ לָך גֵּאות ּ ְ לָבֵ שׁ , וכְ שֶׁ פוֹ גֵם בָּ ּ ּ זֶה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם עַל־יְדֵ י עֲוֹ נוֹ תָ יו וְ נוֹ פֵל לְ גֵאות וְ כָ בוֹ ד דְ סִ טְ רָ א אָ חֳרָ א שֶׁ ל תַ אֲווֹ ת וְ הַ בְ לֵי עוֹ לָם ּ ּ ּ הַ זֶה עִ קַ ר פְ גַם הַ גֵּאות הוא בְּ הַ בְּ גָדִ ים כַּ נִרְ אֶ ה בְּ חושׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ כַּ מָ ה וְ כַ מָ ה אוֹ בְ דִ ים עוֹ לָמָ ם עַל־יְדֵ י רְ דִ יפָ תָ ם אַ חַ ר ּ ּ ְּב גָדִ ים וְ תַ כְ שִׁ יטִ ים וְ כו ' ּ וכְ מוֹ שֶׁ אָ מַ ר אֲדוֹ נֵנו מוֹ רֵ נו ּ ּ ּ וְרַ בֵּ נו זַ ּ " ל עַל פָ סוק וַתִ תְ פְ שֵׂ הו בְּ בִ גְדוֹ וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ּ . ' וְ עַל־כֵּן הָ יָה הַ כּ ֹהֵן הַגָּדוֹ ל לָבושׁ בִּ בְ גָדִ ים יְקָ רִ ים מְ אֹד שֶׁ הָ יו ּ ּ ּ כְּ לולִ ים בָּ הֶם כָּ ל הַ גְּוָנִין שֶׁ הֵם זָ הָ ב ותְ כֵ לֶת וְ אַ רְ גָּמָ ן וְ כו ּ ּ ' וְ עַל כֻּלָם הַ חֹשֶׁ ן וְ אֵ פוֹ ד שֶׁ הָ יָה בָּ הֶם אֲבָ נִים טוֹ בוֹ ת ּ יְקָ רוֹ ת מְ אֹד וַעֲלֵיהֶם הָ יו חֲקוקִ ים שְׁ מוֹ ת בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ שֶׁ יֵשׁ בָּ הֶם חֲמִ שִׁ ים אוֹ תִ יוֹ ת שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת כְּ לַל אוֹ תִ יוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ הַ תוֹ רָ ה שֶׁ כְּ לולִ ים בַּ חֲמִ שִׁ ים שַׁ עֲרֵ י בִּ ינָה ּ ּ , כִּ י קֻ דְ שָׁ א בְּ רִ יך הוא וְ אוֹ רַ יְתָ א וְיִשְׂ רָ אֵ ל כֻּלָא חַ ד ּ ּ ְ . וְ הַ כּ ֹהֵן הַ גָּדוֹ ל נָשָׂ א כָּ ל זֶה עַל לִ בּ וֹ כְּ דֵ י לְ הַ עֲלוֹ ת ולְ תַ קֵ ן כָּ ל תַ אֲוַת ּ ּ ּ הַ נְגִידות וְ הָ עֲשִׁ ירות שֶׁ שָׁ ם עִ קַ ר אֲחִ יזַת הַ גֵּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ אות . ובַ עֲוֹ נוֹ תֵ ינו הָ רַ בִּ ים כְּ שֶׁ הִ תְ גַּבְּ רָ ה מַ לְ כות הָ רְ שָׁ עָה ּ ּ ּ וְ הִ גְלו אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל וְ תָ פְ סו בַּ גָּלות גַּם אֶ ת בִּ גְדֵ י כּ ֹהֵן ּ ּ ּ הַ גָּדוֹ ל וְנִתְ לַבְּ שׁ ו בָּ הֶם סָ בְ רו שֶׁ יֵשׁ לָהֶם כּ ֹחַ לְ כַ לוֹ ת אֶ ת ּ ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל לְ גַמְ רֵ י . וְ הָ עִ קָ ר עַ ּ ל־יְדֵ י שֶׁ יַכְ נִיסו בָּ הֶ ם תַ אֲוַת ּ ּ ּ הָ עֲשִׁ ירות לַחְ מֹד לְ בִ גְדֵ י כָּ בוֹ ד ולְ תַ כְ שִׁ יטִ ין שֶׁ ל אֲבָ נִים ּ ּ טוֹ בוֹ ת וִיקָ רוֹ ת מֵ אַ חַ ר שֶׁ אֵ ין לָנו כּ ֹהֵן הַ גָּדוֹ ל לְ תַ קֵ ן כָּ ל ּ ּ זֶה אַ דְ רַ בָּ ה הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א נִתְ לַבְּ שָׁ ה בָּ הֶם ּ . ּובֶ אֱמֶ ת הָ יְתָ ה עֵ ת צָ רָ ה גְּדוֹ לָה . אֲבָ ל חַ סְ דֵ י ה ' כִּ י לֹא תָ מְ נו וְ כו ּ ּ ' ומֶ מְ שַׁ לְ תְ ך בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר ּ ּ ָ ּ . וְ שָׁ לַח אָ ז אֶ ת מָ רְ דְ כַ י ּ שֶׁ הִ כְ נִיס בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל לִ בְ לִ י לְ יָאֵ שׁ אֶ ת עַצְ מָ ן מִ ן הָ רַ חֲמִ ים בְּ שׁ ום אֹפֶ ן וְזָעֲקו כֻּלָם אֶ ל ה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ כָ ל ְ לֵב וְ לָבְ שׁ ו ּ שַׂ ק וָאֵ פֶ ר . ומָ אֲסו בְּ כָ ל בְּ גָדִ ים יְקָ רִ ים שֶׁ ל תַ אֲוַת עוֹ לָם ּ ּ ּ הַ זֶה שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת בְּ גָדִ ים צוֹ אִ ים מַ מָ שׁ וְ עַל־יְדֵ י זֶה ּ ּ נִתְ הַ פֵ ך הַ דָ בָ ר וְ תָ לו אֶ ת הָ מָ ן עַל הָ עֵץ הַ גָּבֹהַ חֲמִ שִׁ ים ּ ּ ּ ּ ּ ְ ומָ רְ דְ כַ י הוֹ צִ יא מִ מֶ נו כָּ ּ ּ ּ ּ ּ ל הָ עֲשִׁ ירות אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה כְּ מוֹ ּ ּ ּ שֶׁ כָּ תוב וַתָ שֶׂ ם אֶ ת מָ רְ דְ כַ י עַל בֵּ ית הָ מָ ן וְ אָ ז ומָ רְ דְ כַ י ּ ּ ּ ּ ּ יָצָ א מִ לִ פְ נֵי הַ מֶ לֶך בִּ לְ בושׁ מַ לְ כות תְ כֵלֶת וְ כו ּ ּ ּ ּ ְ ּ ּ ' בְּ חִ ינַת תְ כֵ לֶת שֶׁ בַּ צִ יצִ ית שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת תִ קון הַ בְּ גָדִ ים ּ ּ ּ ּ ּ . וְ כֵן ְּב אֶ סְ תֵ ר כָּ תוב וַתִ לְ בַּ שׁ אֶ סְ תֵ ר מַ לְ כות כִּ י זֶה עִ קַ ר ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ תִ קון ּ ּ ּ , עַד שֶׁ זָכו עַל־יְדֵ י זֶה אַ חַ ר כָּ ך לִ בְ נוֹ ת ְ ּ ּ ולְ הַ חֲזִיר הַ בִּ גְדֵ י כְּ הֻנָה לִ מְ קוֹ מָ ן הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ ּ ּ וְ לִ קְ דֻ שָׁ תָ ן ּ . וְעַל־כֵּן נִזְכָּ ר עִ נְיַן הַ בְּ גָדִ ים הַ צוֹ אִ ּ ים בַּ פָ סוק ּ ּ בְּ עִ נְיַן יְהוֹ שֻׁ עַ כּ ֹהֵן גָּדוֹ ל כִּ י הוא הָ יָה הָ רִ אשׁ וֹ ן שֶׁ הָ יָה ּ צָ רִ יך לְ שַׁ מֵ שׁ בְּ בַ יִת שֵׁ נִי ומֵ חֲמַ ת תֹקֶ ף הַ גָּלות נִכְ שְׁ לו ּ ּ ּ ּ ּ ְ בָּ נָיו עַד שֶׁ נָגְעו פְ גַם הַ בְּ גָדִ ים צוֹ אִ ים גַּם אֵ לָיו ּ ּ ּ . עַל־כֵּן הָ יָה כָּ ל תִ קון הַ גְּ ּ ּ ּ אֻ לָה עַל־יְדֵ י תְ פִ לַת הַ צַ דִ יקִ ים שֶׁ הֵם ּ ּ ּ ּ ּ אַ נְשֵׁ י כְּ נֶסֶ ת הַ גְּדוֹ לָה שֶׁ הִ תְ פַ לְ לו אָ ז וְ עָ סְ קו לְ תַ קֵ ן זֹאת ּ ּ ּ ּ עַד שֶׁ פָ עַל זְכַ רְ יָה הַ נָבִ יא לְ הָ סִ יר הַ בְּ גָדִ ים הַ צוֹ אִ ים ּ ּ ּ מֵ עָ לָיו ו ּ לְ הַ לְ בִּ ישׁ אוֹ תוֹ מַ חֲלָצוֹ ת ) . לקוטי הלכות -

Segment 15
HE:
הלכות ער לה ה ' - (ג" י

Segment 16
HE:
וְ נָשָׂ א אַ הֲרֹן אֶ ת מִ שְׁ פַ ט ּ

Segment 17
HE:
בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל עַל לִ בּ וֹ

Segment 18
HE:
) שמות כח (ל , עִ קַ ר הַ גֵּאות וְהַ הִ תְ נַשְׂ אות הוא בְּ עִ נְיַן הַ מָ מוֹ ן וְ הַ חֲפָ צִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְ הָ עֲשִׁ ירות שֶׁ ל הָ אָ דָ ם ּ , וְ כַ נִרְ אֶ ה בְּ חושׁ ּ ּ , שֶׁ רֻ בָּ ם

Segment 19
HE:
ֵאוֹ בְ דִ ים עוֹ לָמָ ם עַל־יְד ּ י תַ אֲוַת מָ מוֹ ן , וְ הָ עִ קָ ר עַל־יְדֵ י ּ הַ גַּסּ ות וְהַ גֵּאות וְהַ כָּ בוֹ ד ּ ּ , שֶׁ כָּ ל אֶ חָ ד רוֹ צֶה לְ הִ תְ נַהֵג לְ מַ עְ לָה מִ מַ דְ רֵ גָתוֹ ּ . וְ עִ קַ ר פְ גַם הַ גֵּאות הוא נוֹ גֵעַ ּ ּ ּ ּ בְּ הַ בְּ גָדִ ים בְּ יוֹ תֵ ר , מֵ חֲמַ ת שֶׁ הַ בְּ גָדִ ים בְּ שָׁ רְ שָׁ ם הֵם גְּבוֹ הִ ים מְ אֹד , בְּ חִ ינַת ' ה" מָ לָך גֵּאות לָבֵ שׁ ּ ְ , " וכְ שֶׁ פוֹ גֵם ּ ּ בָּ זֶה , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , עַל־יְדֵ י עֲונוֹ תָ יו וְ נוֹ פֵ ל לְ גֵאות ּ ורְ דִ יפַ ת הַ כָּ בוֹ ד דְ סִ טְ רָ א־אָ חֳרָ א שֶׁ ל תַ אֲווֹ ת וְ הַ בְ לֵי ּ ּ ּ עוֹ לָם הַ זֶה ּ , אָ ז עִ קַ ר פְ גַם הַ גַּאֲוָה עַל־פִ י־רֹב הוא ּ ּ ּ ּ בְּ הַ בְּ גָדִ ים , כַּ נִרְ אֶ ה בְּ חושׁ כַּ מָ ה וְ כַ מָ ה אוֹ בְ דִ ים עוֹ לָמָ ם ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י רְ דִ יפָ תָ ם אַ חַ ר בְּ גָדִ ים וְ תַ כְ שִׁ יטִ ין , וְ כַ מְ בֹאָ ר בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר עַל פָ סוק ּ ּ : " וַתִ תְ פְ שֵׂ הו בְּ בִ גְדוֹ ּ ּ ּ ". וְ כָ ל הַ פוֹ גְמִ ים בָּ זֶה הוא בְּ חִ ינַת עִ וות הַ מִ שְׁ פָ ט ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י צָ ְ רִ יך כָּל אָ דָ ם לְ פִ י מַ דְ רֵ גָתוֹ ולְ פִ י מַ עֲמָ דוֹ לִ זָהֵר מְ אֹד לְ כַ לְ כֵּל ּ ּ דְ בָ רָ יו בְּ מִ שְׁ פָ ט ולְ הִ תְ נַהֵג בְּ בֵ יתוֹ כָּ רָ אוי לוֹ ּ ּ ּ ּ , וְ לֹא לַחְ מֹד ולְ הִ תְ אַ ווֹ ת מַ ה שֶׁ אֵ ין רָ אוי לוֹ ּ ּ ּ ּ , ולְ הִ סְ תַ כֵּ ל בְּ כָ ל ּ ּ דָ בָ ר רַ ק עַל הַ תַ כְ לִ ית ּ ּ , ּ שֶׁ יַגִּ יעַ מִ זֶה כָּ בוֹ ד לְ הַ שֵׁ ם ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך , ְ ולְ בַ טֵ ל גַּאֲוָתוֹ וכְ בוֹ דוֹ שֶׁ ל עַצְ מוֹ לְ גַמְ רֵ י ּ ּ ּ . וְ כָ ל זֶה הוא בְּ חִ ינַת ּ " יְכַ לְ כֵּל דְ בָ רָ יו בְּ מִ שְׁ פָ ט ּ ּ , " ומִ י שֶׁ פוֹ גֵם ּ ּ בָּ זֶה הוא בְּ חִ ינַת עִ וות הַמִ שְׁ פָ ט ּ ּ ּ ּ ּ . וְ הַ כּ ֹהֵן הַ גָּדוֹ ל הָ יָה עוֹ סֵ ק בְּ הַ שְׁ מוֹ נָה בְּ גָדִ ים שֶׁ לוֹ שֶׁ הָ יָה לוֹ בֵ שׁ ּ ּ , שֶׁ הָ יו ּ יְקָ רִ ים מְ אֹד , וְ עַל כֻּלָם הַ חֹשֶׁ ן וְ הָ אֵ פוֹ ד שֶׁ הָ יו בָּ הֶ ם ּ ּ אֲבָ נִים טוֹ בוֹ ת יְקָ רוֹ ת מְ אֹד , וְ הַ כּ ֹהֵן הַ גָּדוֹ ל נָשָׂ א כָּ ל זֶה עַל לִ בּ וֹ לְ תַ קֵ ן בָּ זֶה תַ אֲוַת הַ נְגִידות וְהָ עֲשִׁ י ּ ּ ּ ּ ּ רות , ּ שֶׁ שָׁ ם עִ קַ ר אֲחִ יזַת הַגֵּאות ּ ּ , שֶׁ עִ קַ ר אֲחִ יזָתָ ה הוא בְּ הַ בְּ גָדִ ים ּ ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת חֹשֶׁ ן הַ מִ שְׁ פָ ט שֶׁ נָשָׂ א עַל לִ בּ וֹ ּ ּ ּ , לְ תַ קֵ ן בָּ זֶה ּ עִ וות הַ מִ שְׁ פָ ט ּ ּ ּ ּ , וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן גַּם הַ כּ ֹהֵן הַ גָּדוֹ ל ּ , בְּ שָׁ עָ ה שֶׁ נִכְ נַס לִ פְ נַי ּ וְ לִ פְ נִים הָ יָה צָ רִ יך לִ פְ שׁ ֹט בִּ גְדֵ י ְ ּ הַ זָהָ ב וְ נִכְ נַס רַ ק בִּ בְ גָדִ ים לְ בָ נִים , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינָה , שֶׁ אֲפִ לו ּ ּ הַ כּ ֹהֵן הַגָּדוֹ ל שֶׁ לָבַ שׁ בְּ גָדִ ים יְקָ רִ ים אֵ לו ּ ּ ּ , ּ שֶׁ יֵשׁ בָּ הֶם טוֹ בוֹ ת וַאֲבָ נִים זָהָ ב

Segment 20
HE:
, כַּ נַ גְדוֹ לָה בִּ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ , ל" אַ ף־עַ ּ ל־פִ י־כֵן לִ פְ נַי וְ לִ פְ נִים , בִּ מְ קוֹ ם תַ כְ לִ ית הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ עֶלְ יוֹ נָה , אָ סור גַּם הוא לִ כְ נֹס בָּ הֶם ּ ּ , כִּ י שָׁ ם נִתְ בַּ טֵ ל ּ הָ עֲשִׁ ירות וְחֶ מְ דַ ת הַזָהָ ב וְהָ אֲבָ נִים טוֹ בוֹ ת לְ גַמְ רֵ י ּ ּ ּ , וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר כִּ י אִ ם בִּ בְ גָדִ ים לְ בָ נִים לְ גַמְ רֵ י , שֶׁ הֵ ם עִ קַ ר ּ תַ כְ לִ ית שְׁ לֵמות הַ תִ קון הָ עֶלְ יוֹ ן ּ ּ ּ ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת " בְּ כָ ל עֵת יִהְ יו בְ גָדֶ יך לְ בָ נִים ָ ּ ". וְזֶה רֶ מֶ ז , שֶׁ אֲפִ לו הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ ּ הַ גְּדוֹ לִ ים שֶׁ יְכוֹ לִ ים לַעֲבֹד אֶ ת הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך עַל־יְדֵ י ְ ּ ּ זָהָ ב וַאֲבָ נִים טוֹ בוֹ ת וְ כו ', ּ אַ ף־עַל־פִ ּ י־כֵן יֵשׁ גָּבֹ ּהַ מֵ עַל גָּבֹ , ּהַ שֶׁ שָׁ ם אָ סור לִ כְ נֹס בָּ זֶה ּ ּ , כִּ י אִ ם בִּ בְ חִ ינַת בְּ גָדִ ים לְ בָ נִים מַ מָ שׁ ּ , וְ שָׁ ם עִ קַ ר כַּ פָ רַ ת וסְ לִ יחַ ת כָּ ל עֲונוֹ ת ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל לְ טַ הֵר אוֹ תָ ם בִּ שְׁ לֵמות מֵ אֲחִ יזַת הַ בְּ גָדִ ים ּ ּ הַ צוֹ אִ ים , שֶׁ עִ קַ ר הִ תְ גַּ ּ בְּ רותָ ם עַל־יְדֵ י גֵּאות וְ כָ בוֹ ד ּ ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים . וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ בָ אֵ ר הַ כּ ֹל . וְ הֶחָ פֵץ בְּ חַ יִים בֶּ אֱמֶ ת יָבִ ין מִ זֶה הַ רְ בֵּ ה לְ בַ טֵ ל גַּאֲוָתוֹ ולְ כַ לְ כֵּל ּ ּ ּ ּ דְ בָ רָ יו בְּ מִ שְׁ פָ ט כַּ נַ ּ ּ ּ "ל. ) לקוטי הלכות - הלכות ערלה ' ה- אותיות ז ד" ג י "י ' ח ' לפי אוצר היראה – גאוה -

Segment 21
HE:
וְ נִקְ דַ שׁ בִּ כְ בוֹ דִ י ּ

Segment 22
HE:
) שמות כט , ( מג צָ רִ יך לְ הִ תְ יָרֵ א וְ לִ פְ חֹד מִ ן הַ כָּ בוֹ ד ְ , כִּ י כָּ בוֹ ד הוא סַ כָּ נָה ּ גְּדוֹ לָה , סַ כָּ נוֹ ת נְפָ שׁ וֹ ת , כִּ י הוא דָ ן אֶ ת כָּ ל הַ דִ ינִים ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) תהלים כד (: מֶ לֶך ְ הַ כָּ בוֹ ד , כִּ י כָּ בוֹ ד הוא ּ בְּ חִ ינַת מַ לְ כות ּ , ּ הַ דָ ן אֶ ת הַ כּ ֹל . וַאֲזַי הַ כּ ֹל חוֹ קְ רִ ים וְ שׁ וֹ אֲלִ ין : מִ י הוא זֶה מֶ לֶך הַ כָּ בוֹ ד ְ ּ ; אִ ם הוא רָ אוי לָזֶה ּ ּ . וְזֶה שֶׁ כָּ תוב ּ ) שמות כט : ( וְנִקְ דַ שׁ בִּ כְ בוֹ דִ י ּ – אַ ל תִ קְ רֵ י ּ : בִּ כְ בוֹ דִ י , ּ אֶ לָא : בִּ מְ כֻבָּ דִ י ) זבחים קטו :( , כִּ י עַל _ יְדֵ י הַ כָּ בוֹ ד יוכַ ל לִ גְרֹם לוֹ מִ יתָ ה ּ , חַ ס וְשָׁ לוֹ ם , וַאֲזַי הוא ּ נִשְׁ קָ ל בְּ מֹאזְנַיִם , אִ ם , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , יִפְ גֹּם בְּ הַ כָּ בוֹ ד כְּ חוט ּ ּ הַ שַׂ עֲרָ ה , שֶׁ לֹא יְקַ בְּ לוֹ כְּ מוֹ שֶׁ צָ רִ יך ְ ּ ּ , אֲזַי , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , כַּ ף חוֹ בָ ה מַ כְ רַ עַת . וְזֶה נִקְ רָ א : מֹאזְנֵי צֶ דֶ ק ) ויקרא יט , ( ִּכ י צֶ דֶ ק מַ לְ כותָ א קַ דִ ישָׁ א ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת כָּ בוֹ ד ּ , מֶ לֶך ְ הַ כָּ בוֹ ד כַּ נַ . ל"ּ וְ הַ יְנו מֹאזְנֵי צֶ דֶ ק ּ , כִּ י אָ ז נִשְׁ קָ ל בְּ מֹאזְנַיִם . ) לקוטי מו ן א "רה – ' סימן קל (א"

Segment 23
HE:
ּובְ הַ עֲלוֹ ת אַ הֲ רֹן אֶ ת הַ נֵּרוֹ ת

Segment 24
HE:
) שמות (ח , ל וְזֶה בְּ חִ ינַת מַ עֲשֵׂ ה הַ מְ נוֹ רָ ה ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) מִ שְׁ לֵי י (: כִּ י נֵר מִ צְ וָה וְ תוֹ רָ ה אוֹ ר וְ כַ מובָ א ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת נֵר הַ מַ עֲרָ בִ י ּ , שֶׁ הוא עֵדות לְ כָ ל ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל , כִּ י מִ מֶ נ ּ ּ ו הָ יָה מַ תְ חִ יל ובוֹ הָ יָה מְ סַ יֵם ּ ּ ּ ) מְ נָחוֹ ת פו :(. כִּ י כָּ ל בְּ חִ ינַת הִ תְ עוֹ רְ רות שֶׁ לָנו הוא רַ ק כְּ מַ דְ לִ יק ּ ּ ּ ּ נֵר שֶׁ אֵ ינוֹ עוֹ שֶׂ ה כְּ לום ּ , רַ ק שֶׁ לוֹ קֵ חַ נֵר ומַ דְ לִ יק בּ וֹ נֵרוֹ ת ּ ּ אֲחֵ רִ ים לַאֲלָפִ ים ורְ בָ בוֹ ת כְּ מוֹ שֶׁ יִרְ צֶ ה ּ ּ . ּובֶ אֱמֶ ת אִ ם לֹא הָ יָה לוֹ אֵ לו הַ נֵרוֹ ת אוֹ הַ דְ בָ רִ ים שֶׁ מַ דְ לִ יקִ ין ּ ּ ּ ּ ּ , ּ בְּ וַדַ אי לֹא הָ יָה אֶ פְ שָׁ ר לוֹ לְ הַ דְ לִ יק אֲבָ נִים וְ עָפָ ר . וְ כֵ ן אִ ם לֹא הָ יָה לוֹ נֵר לְ הַ דְ לִ יק מִ מֶ נו ּ ּ ּ , אוֹ אֵ יזֶה דָ בָ ר לְ הוֹ צִ יא מִ מֶ נו אֵ שׁ ּ ּ ּ ּ , ּ בְּ וַדַ אי גַּם כֵּן לֹא הָ יָה אֶ פְ שָׁ ר לוֹ לְ הַ דְ לִ יק . נִמְ צָ א , שֶׁ הַ כּ ֹל מֵ אִ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך הָ אֵ שׁ וְ הַ נֵר וְ הַ שֶׁ מֶ ן וְ הַ פְ תִ ילָה ּ ּ ּ ְ ּ , הַ מַ דְ לִ יק וְהַ נִדְ לָק ּ ּ , הַ כּ ֹל מֵ אִ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ . וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן ּ אִ ם לֹא יַעֲשֶׂ ה הָ אָ דָ ם הַ מַ עֲשֶׂ ה כָּ ל שֶׁ הוא ּ ּ , לִ קַ ח הַ נֵר ּ ּ ּולְ הַ דְ לִ יק בּ וֹ אֲחֵ רִ ים , בְּ וַדַ אי לֹא יִהְ יו נִדְ לָקִ ים מֵ עַצְ מָ ם ּ ּ , כִּ י כַּ ך בָּ רָ א ה ְ ' יִתְ בָּ רַ ך הַ בְּ רִ יאָ ה ְ , שֶׁ הֵ כִ ין הַ כּ ֹל כַּ אֲשֶׁ ר לַכּ ֹל בְּ חָ כְ מָ תוֹ , וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן רוֹ צֶ ה דַ וְ קָ א שֶׁ אֲנַחְ נו ּ ּ ּ מִ לְ הִ תְ עוֹ רְ רותֵ נו עַל־יְדֵ י וְ נִגְמֹר נַעֲשֶׂ ה ּ ּ ּ ּ מַ טָ ה , אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ בֶּ אֱמֶ ת הַ כּ ֹל מֵ אִ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , כִּ י כָּ ל עֲבוֹ דַ ת הָ אָ דָ ם אֶ ת ה ' יִתְ בָּ רַ ך הוא בִּ בְ חִ ינַת הַ דְ לָקַ ת ּ ְ וְ הֶ אָ רַ ת אוֹ ר הַ נְשָׁ מָ ה ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ ּ : אָ עָ א דְ לָא סְ לִ יק בֵּ יה נורָ א מְ בַ טְ שִׁ ין לֵיה ּ ּ ּ ּ , גּופָ א דְ לָא ּ ּ סְ לִ יק בֵּ יה נְהוֹ רָ א דְ נִשְׁ מְ תָ א וְ כו ּ ּ ּ . ' וְזֶה בְּ חִ ינַת נֵר הַ מַ עֲרָ בִ י שֶׁ הוא עֵדות שֶׁ הַ שְׁ כִ ינָה שׁ וֹ רָ ה בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ ּ , כִּ י מִ מֶ נו הָ יָה מַ תְ חִ יל ובוֹ הָ יָה מְ סַ יֵם ּ ּ ּ ּ ּ , הַ יְנו שֶׁ הַ הַ תְ חָ לָה ּ וְ הַ סִּ יום הַ כּ ֹל מִ מֶ נו יִ ּ ּ ּ ּ ּ תְ בָּ רַ ך לְ בַ ד ְ , כִּ י נֵר הַ מַ עֲרָ בִ י הָ יָה ּ ּדוֹ לֵק בְּ נֵס , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ) ל יוֹ מָ א לט (.



# Tetzaveh
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/2/8/

Tetzaveh
תצוה
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/2/8

Segment 1
HE:
פירושים על פרשת "ה צו ת"

Segment 2
HE:
וְ אַ תָ ה תְ צַ וֶה ּ ּ ּ

Segment 3
HE:
) שמות (כ , כז וְ זֶה ) שְׁ מוֹ ת כז : (כ , וְ אַ תָ ה תְ צַ וֶה אֶ ת בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ וְ יִקְ חו אֵ לֶיך שֶׁ מֶ ן זַיִת זָך וְ כו ּ ּ ְ ָ ' . ' וְ יִקְ חו אֵ לֶיך ָ ּ ' ּדַ יְקָ א , כִּ י מֹשֶׁ ה הוא כְּ לַל הַ תוֹ רָ ה בְּ חִ ינַת הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ שֶׁ יָכוֹ ל לְ עוֹ רֵ ר ולְ הָ אִ יר שָׁ רְ שֵׁ י נְשָׁ מוֹ ת שֶׁ בַּ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה מֵ בִ יא הֶ אָ רָ ה לְ כָ ל אָ דָ ם שֶׁ מִ שָׁ ם ּ ּ נִ דְ לָקִ ין שֶׁ בַ ע קְ נֵי הַ מְ נוֹ רָ ה שֶׁ הֵ ם בְּ חִ ינַת כְּ לַל ּ נִ שְׁ מוֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ כְּ לולִ ים בְּ שִׁ בְ עָ ה כִּ תוֹ ת ּ ּ . וְ זֶהו : ּ וְ אַ תָ ה תְ צַ וֶה אֶ ת בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ ' . תְ צַ וֶה ּ ּ ' לְ שׁ וֹ ן צַ וְ תָ א ּ וְ הִ תְ חַ בְּ רות ּ , הַ יְנו שָׁ אַ תָ ה תְ צַ וֶה ותְ חַ בֵּ ר ותְ יַחֵ ד אֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל , דְ הַ יְנו שָׁ רְ שֵׁ י נִ שְׁ מוֹ תֵ יהֶ ם שֶׁ בַּ תוֹ ּ ּ ּ רָ ה כְּ דֵ י שֶׁ יַגִּ יעַ הֶ אָ רָ ה עַ ל כָּ ל אֶ חָ ד ּ . וְ עַ ל יִשְׂ רָ אֵ ל מֻטָ ל ּ : וְ יִקְ חו אֵ לֶיך שֶׁ מֶ ן זַיִת זָך ְ ָ ּ , כִּ י הֵ ם צְ רִ יכִ ין לְ הִ תְ עוֹ רֵ ר מִ לְ מַ טָ ה ּ ּ , עַ ל־כֵּ ן צָ רִ יך כָּ ל אֶ חָ ד לִ קַ ח ולְ הָ בִ יא ּ ּ ְ לְ הַ צַ דִ יק בְּ חִ ינַת שֶׁ מֶ ן זַיִת זָך ְ ּ ּ , הַ יְנו בְּ חִ ּ ינַת הַ טוֹ ב ּ שֶׁ בְּ דַ עְ תוֹ ומֹחוֹ שֶׁ נִקְ רָ א שֶׁ מֶ ן מִ שְׁ חַ ת קֹדֶ שׁ ּ ּ ּ , כִּ י עִ קַ ר ּ הַ בֵּ רור עַ ל־יְדֵ י הַ דַ עַ ת ּ ּ , כִּ י כּ ֹלָ א בְּ מַ חֲשָׁ בָ ה ּ אִ תְ בָּ רִ ירו ּ ] כי הכל מתברר במחשבה ) [ זֹהַ ר פְ קודֵ י ּ ּ רנד :( וְ צָ רִ יך כָּ ל אֶ חָ ד לִ רְ אוֹ ת לִ קַ ח בְּ חִ ינַת שֶׁ מֶ ן זַ ּ ְ יִת , ְ זָך הַ יְנו הַ נְ קֻ דָ ה טוֹ בָ ה שֶׁ בְּ דַ עְ תוֹ שֶׁ נִמְ צָ א בּ וֹ עֲדַ יִן ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י אֲ פִ לו בְּ פוֹ שְׁ עֵי יִשְׂ רָ אֵ ל עֲדַ יִן נִמְ צָ א בּ וֹ אֵ יזֶה ּ ּ נְ קֻ דָ ה טוֹ בָ ה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת שֶׁ מֶ ן זַיִת זָך שֶׁ צָ רִ יך ְ ְ ּ ּ ּ לְ הָ כִ ין עַ צְ מוֹ לַהֲבִ יאוֹ לְ הַ צַ דִ יק עַ ל־יְדֵ ּ ּ י שֶׁ יַכְ רִ יחַ ּ עַ צְ מוֹ לַעֲסֹק בְּ תוֹ רָ ה ותְ פִ לָ ה ומִ צְ ווֹ ת ּ ּ ּ . וְ כָ ל כַּ וָנָתוֹ ּ יִהְ יֶה כְּ דֵ י שֶׁ יִהְ יֶה נִ תְ פָ ס בּ וֹ אוֹ ר הַ צַ דִ יק כְּ דֵ י ּ ּ ּ ּ שֶׁ תִ הְ יֶה נִ שְׁ מָ תוֹ נִ דְ לֶקֶ ת ומְ אִ ירָ ה כְּ מוֹ נֵר מַ מָ שׁ ּ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת נֵר ה ' נִשְׁ מַ ת אָ דָ ם . וְ זֶהו : ּ ָּכ תִ ית לַמָ אוֹ ר ּ , ' כָּ תִ ית ' ּדַ יְקָ א , כִּ י צְ רִ יכִ ין לְ בַ טֵ שׁ ולְ כַ תֵ ת הַ גּוף וְ לִ סְ בּ ֹל כַּ מָ ה יְגִ יעוֹ ת גְּ דוֹ לוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ וְ כַ מָ ה מִ ינֵי מְ רִ ירות עַ ד שֶׁ יִזְכֶּ ה שֶׁ יוכַ ל הָ אוֹ ר לִ תְ פֹס ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ נִ שְׁ מָ תוֹ בִּ בְ חִ ינַת אָ עָ א דְ לָ א סָ לֵק בֵּ ה נְ הוֹ רָ א ּ ּ מְ בַ טְ שִׁ ין לֵה גּופָ א דְ לָ א סָ לֵק בֵּ ה נְהוֹ רָ א דְ נִ שְׁ מְ תָ א ּ ּ ּ ּ ּ ּ מְ בַ טְ שִׁ ין לֵה ּ ּ ] עץ שלא שולט בו האור בועטים בו , גוף שלא שולט בו אור הנשמה בועטים בו , [ כְּ מוֹ שֶׁ אִ יתָ א בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ ) חֵ לֶק ב קסח .(. וְ כֵ ן מְ בֹאָ ר בְּ פָ רָ שָׁ ה זֹאת ּ בַּ מִ דְ רָ שׁ שְׁ מ ) וֹ ת רַ בָּ ה לו , : (א שֶׁ בִּ שְׁ בִ יל מָ ה נִמְ שְׁ לו יִשְׂ רָ אֵ ל לְ זַיִת ּ , אֶ לָ א מָ ה הַ זַיִת ּ ּ הַ זֶה עַ ד שֶׁ הוא בְּ אִ ילָ נוֹ מְ גַרְ גְּ רִ ין אוֹ תוֹ וְ אַ חַ ר כָּ ך ְ ּ ּ מוֹ רִ ידִ ין אוֹ תוֹ מִ ן הַ זַיִת וְ נֶחְ בָּ ט ּ , ומִ שֶׁ חוֹ בְ טִ ין אוֹ תוֹ ּ ּ מַ עֲלִ ין אוֹ תוֹ לַגַּת וְ נוֹ תְ נִין אוֹ תָ ן בְּ מַ טְ חֵ ן וְ אַ חַ ר כָּ ך ְ טוֹ חֲנִין אוֹ תָ ן וְ אַ חַ ר כָּ ך מַ קִ יפִ ין אוֹ תָ ן בַּ חֲבָ לִ ים ּ ְ ומְ בִ יאִ ין אֲ בָ נִים וְ אַ חַ ר כָּ ך נוֹ תְ נִין אֶ ת שַׁ מְ נָן כָּ ך ְ ְ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל וְ כו . 'ּ הַ יְנו שֶׁ צְ רִ יכִ ין לִ סְ בּ ֹל כַּ מָ ה וְ כַ מָ ה מִ ינֵי ּ ּ ּ ּ יְגִיעוֹ ת גְּ דוֹ לוֹ ת עַ ד שֶׁ זוֹ כִ ין לְ הַ פְ שִׁ יט מֵ עַ צְ מוֹ ּ הַ בְּ גָדִ ים הַ צוֹ אִ ים שֶׁ מֵ הֶ ם כָּ ל הַ מְ נִיעוֹ ת כְּ דֵ י שֶׁ יִהְ יֶה ּ ּ ּ ּ נִ תְ פָ ס בּ וֹ הֶ אָ רַ ת הַ צַ דִ יק בִּ בְ חִ ינַת כָּ תִ ית לַמָ אוֹ ר ּ ּ ּ ּ . ) לקוטי הלכות - הלכות בציעת הפת ה ' - (ד" כ

Segment 4
HE:
לְ הַ עֲלוֹ ת נֵר תָ מִ יד ּ

Segment 5
HE:
) שמות (כ , כז שׁ ֹרֶ שׁ הַ נְשָׁ מָ ה הוא בְּ חִ ינַת רָ צוֹ ן ּ ּ , וְעַל כֵּן נִקְ רֵ את נֶפֶשׁ ּ מִ לְ שׁ וֹ ן רָ צוֹ ן . וְ תֹקֶ ף הָ רָ צוֹ ן הוא כְּ מוֹ נֵר דוֹ לֵק כִּ י ּ ּ הָ אַ הֲבָ ה וְ הָ רָ צוֹ ן בּ וֹ עֵר לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך בְּ רִ שְׁ פֵ י שַׁ לְ הֶבֶ ת ְ ּ י" ק שֶׁ מִ מֶ נו מַ דְ לִ יקִ ין כָּ ל הַ נֵרוֹ ת הַ קְ דוֹ שִׁ ים בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ ּ ּ לְ אַ נְהָ רָ א בּ וצִ ינִין ולְ אַ דְ לָקָ א שְׁ רָ גִין ּ ּ ] להאיר המאורות ולהדליק הנרות [ ֶׁש זֶה בְּ חִ ינַת אוֹ ר הַ נְשָׁ מָ ה שֶׁ נִקְ רֵ את ּ ּ ּ , נֵר וְ אוֹ ר הַ נֵר הַ זֶה הוא יָכוֹ ל לְ הָ אִ יר בְּ כָ ל מִ ינֵי חֹשֶׁ ך ְ ּ ּ ּ וְ צַ לְ מָ וֶת בְּ תוֹ ך עֹצֶם גַּשְׁ מִ יות הַ גּוף וְ הָ עוֹ לָם הַזֶה ּ ּ ּ ּ ְ הַ נִקְ רָ א חֹשֶׁ ך ְ ּ . כִּ י אֵ יך שֶׁ הוא אַ ף עַל פִ י כֵן לִ בּ וֹ בּ וֹ עֵר ּ ּ ְ עֲדַ יִן בְּ רִ שְׁ פֵ י אֵ שׁ וְ כו ' ּ לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך אֲשֶׁ ר מַ יִם רַ בִּ ים ְ ּ לֹא יוכְ לו לְ כַ בּ וֹ ת אֶ ת הָ אַ הֲבָ ה וְ כו ּ ּ ּ . ' וְ הִ נֵה יֵשׁ שֶׁ בַ ע ּ מִ דוֹ ת דִ קְ דֻ שָׁ ה וְ כֵן לְ הֵפֶ ך ְ ּ ּ ּ , וְ הָ אָ דָ ם בָּ א לְ זֶה הָ עוֹ לָם לְ הִ תְ נַסּ וֹ ת בָּ זֶה שֶׁ יַעֲבֹר עָלָיו כַּ מָ ה מִ ינֵ ּ ּ י חֹשֶׁ ך הַ כְּ לולִ ים ּ ְ בְּ שִׁ בְ עָ ה , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת שִׁ בְ עָ ה מְ דוֹ רֵ י גֵּיהִ נֹם שֶׁ הָ אָ דָ ם ּ ּ נֶעֱנָשׁ בָּ הֶם חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , כְּ שֶׁ לֹא עָמַ ד בַּ נִסָּ יוֹ ן וְ נִכְ שָׁ ל ּ ּ בָּ הֶם בְּ חִ ינַת וְ שִׁ בְ עָ ה עֲדָ נִין יַחְ לְ פון עֲלוֹ הִ י ּ ] שבעה זמנים יעברו עליו . [ ּובִ פְ רָ ט מִ י שֶׁ רוֹ צֶ ה לְ הַ תְ חִ יל לִ כְ נֹס בַּ עֲבוֹ דַ ת ה ' שֶׁ אֲזַי מִ תְ גַּבֵּ ר עָ לָיו הַ בַּ עַל דָ בָ ר יוֹ תֵ ר ּ וְיוֹ תֵ ר ובְ הֶ כְ רַ ח שֶׁ יַעֲבֹר עָ לָיו כַּ מָ ה וְ כַ מָ ה מִ ינֵי חֹשֶׁ ך ְ ּ ּ ּ ּ כִּ מְ עַט בְּ לִ י שִׁ עור וְ הַ כּ ֹל כָּ לול בִּ בְ חִ ינַת שִׁ בְ עָ ה נְפִ ילוֹ ת ּ ּ בְּ חִ ינַת שֶׁ בַ ע יִפֹל צַ דִ יק וְכו ּ ּ ּ ' וְ כָ ל קִ יומוֹ בְּ כָ ל מִ ינֵי ּ ּ נְפִ ילוֹ ת הוא עַל־יְדֵ י הָ רָ צוֹ ן דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ , הַ יְנו לְ הִ תְ חַ זֵק ּ ּ בְּ כָ ל מַ ה שֶׁ עוֹ בֵ ר עָ לָיו לִ בְ לִ י לְ הַ נִיחַ אֶ ת הָ רָ צוֹ ן דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ּולְ הַ תְ חִ יל בְּ כָ ל יוֹ ם מֵ חָ דָ שׁ בִּ רְ צוֹ נוֹ ת חֲזָקִ ים לְ הַ שֵׁ ם ּ יִתְ בָּ רַ ך . ְ וַאֲזַי הָ רָ צוֹ ן דִ קְ דֻ שָׁ ה מֵ אִ יר לוֹ כְּ מוֹ נֵר מַ מָ שׁ ּ ּ ּ שֶׁ מֵ אִ יר בְּ כָ ל מִ ינֵי חֹשֶׁ ך שֶׁ בָּ עוֹ לָם ְ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת שִׁ בְ עַת הַ נֵרוֹ ת שֶׁ ל הַ מְ נוֹ רָ ה לְ הָ אִ יר בְּ כָ ל מִ ינֵי נְפִ ילוֹ ת שֶׁ הֵם ּ ּ בְּ חִ ינַת שִׁ בְ עָ ה כַּ נַ וְ ,ל"ּ לִ זְכּ וֹ ת לְ תוֹ רָ ה ותְ פִ לָה שֶׁ הֵם גַּם ּ ּ כֵּן בְּ חִ ינַת שִׁ בְ עָ ה כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים ּ . אֲבָ ל אִ י אֶ פְ שָׁ ר

Segment 6
HE:
ֹלִ זְכּ וֹ ת לָזֶה כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י שֶׁ מְ קַ שְׁ רִ ין אֶ ת עַצְ מו ּ ּ לְ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת מֹשֶׁ ה שֶׁ נִסְ תַ לֵק בְּ רַ עֲוָא ּ ּ ּ ּ ּדְ רַ עֲוִין בָּ רָ צוֹ ן שֶׁ בָּ רְ צוֹ נוֹ ת וְ הוא מַ כְ נִיס תקֶ ף הָ רָ צוֹ ן ּ ּ דִ קְ דֻ שָׁ ה בְּ כָ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד אֲפִ לו אִ ם נָפַ ל לַמָ קוֹ ם שֶׁ נָפַ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , הוא מַ כְ נִיס בּ וֹ גַּם כֵּ ן שֶׁ יִתְ גַּבֵּ ר בְּ תֹקֶ ף ּ ּ הָ רָ צוֹ ן הַ טוֹ ב וְ עַל־יְדֵ י זֶה הוא מַ עֲלֵהו מִ שְׁ מַ ד לְ ּ ּ ּ ּ רָ צוֹ ן . ) לקוטי הלכות - הלכות ברכת השחר ה ' - ד" מ לפי אוצר היראה – רצון - (' ד

Segment 7
HE:
שֶׁ מֶ ן זַיִת זָך כָּ תִ ית לַמָ אוֹ ר ּ ְ

Segment 8
HE:
) שמו ת (כ , כז וְזֶה בְּ חִ ינַת כָּ ל שִׁ עורִ ין שֶׁ ל תוֹ רָ ה בִּ כְ זַיִת ּ ּ , וְ כָ ל שִׁ עור ּ אֲכִ ילָה הוא בִּ כְ זַיִת וְ כֵ ן לְ עִ נְיַן בִּ רְ כַּ ת הַ מָ זוֹ ן ובְ רָ כָ ה ּ ּ ּ אַ חֲרוֹ נָה הַ שִׁ עור הוא בִּ כְ זַיִת ּ ּ ּ . כִּ י זֵית שֶׁ מֶ ן הוא מוֹ רֶ ה ּ עַל בְּ חִ ינַת גּוף וָנֶפֶ שׁ שֶׁ הֵ ם בְּ ּ חִ ינַת שִׁ כְ חָ ה וְ זִכָּ רוֹ ן וְ כו . 'ּ כִּ י אִ יתָ א שֶׁ זֵיתִ ים הֵ ם מְ בִ יאִ ין לְ שִׁ כְ חָ ה ּ . וְ שֶׁ מֶ ן הַ יוֹ צֵ א ּ מֵ הַ זֵיתִ ים הוא לְ הֵפֶ ך ְ ּ ּ , כִּ י שֶׁ מֶ ן הוא מְ סֻגָּל לְ זִכָּ רוֹ ן ּ כַּ מובָ א ּ ּ . נִמְ צָ א , שֶׁ זַיִת וְ שֶׁ מֶ ן הַ מְ לֻבָּ שׁ בְּ תוֹ כָ ה הֵ ם ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת שִׁ כְ חָ ה וְזִכָּ רוֹ ן שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת גּוף וָנֶפֶ שׁ וְ כו ּ ּ ּ . ' וְ הַ נֶפֶ שׁ בְּ חִ ינַת זִכָּ רוֹ ן הוא בְּ חִ ינַת תוֹ רָ ה ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת דַ עַ ת ּ . 'ּ וְ כו וְ עַ ל־כֵּ ן כָּ ל הַ שִׁ עורִ ין שֶׁ ל תוֹ רָ ה בִּ כְ זַיִת ּ ּ ּ , כִּ י בְּ חִ ינַת זִכָּ רוֹ ן הו הַ תוֹ רָ ה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת נֶפֶ שׁ ּ ּ ּ א בִּ בְ חִ ינַת זֵית שֶׁ מֶ ן . כְּ מוֹ הַ שֶׁ מֶ ן הַ מְ לֻבָּ שׁ בְּ הַ זַיִ ת שֶׁ הוא ּ ּ ּ בְּ הַ שִׁ כְ חָ ה בְּ חִ ינַת נֶפֶ שׁ בְּ חִ ינַת זִכָּ רוֹ ן הַ מְ לֻבָּ שׁ ּ הַ מִ תְ לַבֵּ שׁ בְּ הַ גּוף ּ ּ . וכְ מוֹ שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ גַלוֹ ת ולְ הוֹ צִ יא הַ שֶׁ מֶ ן לְ מָ אוֹ ר ּ ּ ּ ּ מֵ הַ זַיִת כִּ י אִ ם עַל ּ ־יְדֵ י כְּ תִ ישָׁ ה שֶׁ כּ וֹ תְ שִׁ ין וְ כוֹ תְ תִ ין הַ זֵיתִ ים לְ הוֹ צִ יא מֵ הֶ ם הַ שֶׁ מֶ ן ּ ּ , כְּ מוֹ כֵ ן מַ מָ שׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר ּ לְ גַלוֹ ת הַ תוֹ רָ ה וְ הַ נֶפֶ שׁ וְ הַ זִכָּ רוֹ ן וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ' כִּ י אִ ם עַ ל־יְ דֵ י שֶׁ כּ וֹ תְ שִׁ ין ומְ כַ תְ תִ ין הַ גּוף שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה כּ וֹ תְ שִׁ ין ּ ּ ּ וּ מְ שַׁ בְּ רִ ין הַ סִּ כְ לות שֶׁ ל הַ חֹמֶ ר ומְ בַ טְ לִ ין ומַ כְ נִ יעִ ין ּ ּ ּ ּ ּ הַ שִׁ כְ חָ ה . וְ אָ ז נִתְ גַּלֶה אוֹ ר הַ נֶפֶ שׁ וְ הַ תוֹ רָ ה וְ הַ זִכָּ רוֹ ן ּ ּ ּ ּ מִ תוֹ ך הַ גּוף וְ הַ שִׁ כְ חָ ה וְ כו ּ ּ ּ ְ ּ ', כִּ י נִתְ בַּ טֵ ל הַ גּוף וְ הַ שִׁ כְ חָ ה ּ ּ ּ לְ גַבֵּ י הַ נֶפֶ שׁ וְ הַ תוֹ רָ ה וְ הַ זִכָּ ּ ּ ּ רוֹ ן וְ כו . 'ּ וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ : ל" ּ אֵ ין הַ תוֹ רָ ה מִ תְ קַ יֶמֶ ת אֶ לָ א בְּ מִ י שֶׁ מֵ מִ ית ּ ּ ּ ּ עַצְ מוֹ עָ לֶיהָ , כִּ י צָ רִ יך לְ הָ מִ ית עַ צְ מוֹ עַ ל הַ תוֹ רָ ה לְ כַ תֵ ת ּ ּ ְ ולְ שַׁ בֵּ ר הַ גּוף ּ ּ . וְ אָ ז דַ יְקָ א נִתְ גַּלֶה הַ תוֹ רָ ה וְ הַ נֶפֶ שׁ ּ ּ ּ ּ וְ הַ זִכָּ ּ רוֹ ן וְ כו . 'ּ וְזֶה בְּ חִ ינַת : שֶׁ מֶ ן זַיִת זָך כָּ תִ ית לַמָ אוֹ ר ּ ְ . בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ כָּ תוב בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ ּ ּ : אָ עָ א דְ לָ א סְ לִ יק ּ בֵּ ה נורָ א מְ בַ טְ שִׁ ין לֵה גּופָ א דְ לָ א סָ לִ יק בֵּ ה נְ הוֹ רָ א ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ דְ נִשְׁ מְ תָ א וְ כו ּ ּ . ' נִמְ צָ א , שֶׁ זַיִת וְ שֶׁ מֶ ן הו ּ ּ א בְּ חִ ינַת גּ וף ּ וָנֶפֶ שׁ כו . 'ּ וְ עַל־כֵּ ן כָּ ל שִׁ עורִ ין שֶׁ ל תוֹ רָ ה בִּ כְ זַיִת ּ ּ , כִּ י כָּ ל מִ צְ ווֹ ת הַ תוֹ רָ ה דַ יְקָ א עַל־יְדֵ י גּוף וָנֶפֶ שׁ דְ הַ יְנו ּ ּ ּ ּ ּ כְּ שֶׁ הַ נֶפֶ שׁ מְ לֻבָּ שׁ בַּ גּוף אָ ז עִ קַ ר קִ יום הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י עִ קַ ר ּ הִ תְ גַּלות הַ תוֹ רָ ּ ּ ּ ה וְ הַ נֶפֶ שׁ הוא מִ תוֹ ך הַ גּ וף דַ יְקָ א ּ ּ ּ ְ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת כִּ יתְ רוֹ ן הָ אוֹ ר מִ ן הַ חֹשֶׁ ך וְ כו ּ ְ ', כַּ מובָ א ּ ּ . ) לקוטי הלכות - הלכות בירכת הפרות ג ' - (' ד וְ יִקְ חו אֵ לֶיך שֶׁ מֶ ן זַיִת זָך ְ ָ ּ

Segment 9
HE:
) שמות (כ , כז צָ רִ יך הָ אָ דָ ם לְ כַ וֵן דַ עְ תוֹ תָ מִ יד בִּ פְ רָ ּ ּ ּ ּ ְ ט בְּ עֵת עוֹ סְ קוֹ בַּ תוֹ רָ ה ומִ צְ ווֹ ת שֶׁ יִהְ יֶה נִמְ שָׁ ך אֵ לָיו הַ הֶ אָ רָ ה מֵ הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ ְ ּ ּ הָ אֱמֶ ת שֶׁ עוֹ סֵ ק תָ מִ יד לְ עוֹ רֵ ר ולְ הָ אִ יר שָׁ רְ שֵׁ י נִשְׁ מוֹ ת ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל עַל יְדֵ י עוֹ סְ קוֹ בַּ תוֹ רָ ה ּ . כִּ י אַ ף עַל פִ י שֶׁ הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ עוֹ סֵ ק לְ הָ בִ יא הֶ אָ רָ ה וְ הִ תְ עוֹ רְ רות אֲפִ לו לְ פוֹ שְׁ עֵי ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל , אַ ף עַל פִ י כֵן צְ רִ יכִ ין לָזֶה אִ תְ עָרותָ א דִ לְ תַ תָ א ּ ּ ּ ּ ּ גַּם כֵּן . וְ כָ ל מַ ה שֶׁ הָ אָ דָ ם מְ כַ וֵן דַ עְ תוֹ לָזֶה בְּ יוֹ תֵ ר וְ עוֹ סֵ ק ּ ּ ּ ּ ּ בַּ תוֹ רָ ה בְּ יוֹ תֵ ר , בְּ וַדַ אי נִמְ שָׁ ך אֵ לָיו הַ הֶ אָ רָ ה בְּ יֶתֶ ר ְ ּ אֵ ת שְׂ , עַד שֶׁ יִזְכֶּ ה לָשׁ וב לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ ְ ּ ּ . וְ צָ רִ יך כָּ ל אֶ חָ ד לִ רְ אוֹ ת לִ קַ ח בְּ חִ ינַת הַ נְקֻ דָ ה טוֹ בָ ה ּ ּ ּ ְ שֶׁ בְּ דַ עְ תוֹ שֶׁ נִקְ רֵ את שֶׁ מֶ ן זַיִת זַך ְ ּ ּ , ולְ הָ בִ יאָ ה לַצַ דִ יק עַל ּ ּ ּ ּ יְדֵ י שֶׁ יַכְ רִ יחַ עַצְ מוֹ לַעֲסֹק בְּ תוֹ רָ ה ּ ותְ פִ לָה ומִ צְ ווֹ ת ּ ּ ּ ) בִּ בְ חִ ינַת וְיִקְ חו אֵ לֶיך שֶׁ מֶ ן זַיִת זָך אֵ לֶיך דַ יְקָ א ּ ָ ְ ָ ּ ּ , ( וְכָ ל כַּ וָנָתוֹ יִהְ יֶה כְּ דֵ י שֶׁ יִהְ יֶה נִתְ פָ ס בּ וֹ אוֹ ר הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ ּ ּ , כְּ דֵ י שֶׁ תִ הְ יֶה נִשְׁ מָ תוֹ נִדְ לֶקֶ ת ומְ אִ ירָ ה כְּ מוֹ נֵר מַ מָ שׁ ּ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת נֵר ה ' נִשְׁ מַ ת אָ דָ ם . אַ ך צְ רִ יכִ ין לָזֶה לְ בַ טֵ שׁ ּ ְ ולְ כַ תֵ ת הַ גּוף בִּ בְ חִ ינַת כָּ תִ ית לַמָ אוֹ ר ּ ּ ּ ּ , כְּ מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ " ל גּופָ א דְ לָא סָ לִ יק בֵּ יה נְהוֹ רָ א דְ נִשְׁ מְ תָ א ּ ּ ּ ּ מְ בַ טְ שִׁ ין לֵיה ּ ּ . כִּ י צְ רִ יכִ ין לִ סְ בּ ֹל כַּ מָ ה יְגִיעוֹ ת גְּדוֹ לוֹ ת ּ ּומְ רִ ירות גָּדוֹ ל עַד שֶׁ זוֹ כִ ין לְ הַ פְ שִׁ יט מֵ עַצְ מוֹ הַ בְּ גָדִ ים ּ ּ הַ צוֹ אִ ים בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ . אַ ך עִ קַ ר בִּ טול הַ בְּ גָדִ ים הַ צוֹ אִ ים ּ ּ ּ ּ ְ "ּ הַ נַ ל הוא עַל יְדֵ י שֶׁ יַעֲסֹק בַּ תוֹ רָ ה תָ מִ יד בְּ כָ ל יוֹ ם ּ ּ ּ ּ , וְ אִ ם חוֹ זְרִ ין ומִ תְ גַּבְּ רִ ין עָ לָיו חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם אֲ ּ זַי יִתְ גַּבֵּ ר כְּ נֶגְדָ ם ּ בְּ יוֹ תֵ ר לַעֲסֹק בַּ תוֹ רָ ה ּ , וְ אָ ז הַ מָ אוֹ ר שֶׁ בָּ ה בְּ וַדַ אי ּ ּ ּ תַ חְ זִירוֹ לְ מוטָ ב ּ ּ ) . לקוטי הלכות - הלכות בציעת הפת ה ' - אותיות כ" ב כ " ד כ "ה לפי אוצר היראה – צדיק - (ז" ל

Segment 10
HE:
בְּ אֹהֶל מוֹ עֵד מִ חוץ לַפָ רֹכֶ ת ּ ּ

Segment 11
HE:
) שמות , כז ( כא וְזֶה בְּ חִ ינַת מִ צְ וַת הַ דְ לָקַ ת נֵרוֹ ת הַ מְ נוֹ רָ ה ּ , וְזֶהו בְּ חִ ינַת ּ הַ דְ לָקַ ת נֵר חֲנֻכָּ ה , כִּ י בִּ כְ לָלִ יות נִקְ רָ אִ ים כָּ ל הַ יָמִ ים ּ ּ ּ אֲשֶׁ ר הַ צַ דִ יק חַ י עַל פְ נֵי הָ אֲדָ מָ ה נִקְ רָ א בְּ חִ ינַת יוֹ ם ּ ּ ּ . וְ אַ חַ ר־כָּ ך כְּ שֶׁ נִסְ תַ לֵק הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ ְ לַיְלָה , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ בְּ מִ יתַ ת יֹאשִׁ יָהו ּ ּ : בְּ יוֹ ם בּ ֹא הַ שֶׁ מֶ שׁ בַּ צָ הֳרָ יִם וְ כו ּ ּ ּ . ' הַ יְנו ּ כִּ י בִּ זְמַ ן שֶׁ הָ יָה הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ שֶׁ אָ ז הָ יָה עִ קַ ר הֶ אָ רַ ת ּ ּ ּ הַ מֹחִ ין כַּ יָדועַ וְ אָ ז הָ יָה עִ קַ ר הַ מְ שָׁ כַ ת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תו : בּ כִּ י מִ צִ יוֹ ן תֵ צֵ א תוֹ רָ ה וְ כו ּ ּ ּ ּ . ' אֲבָ ל גַּם אָ ז הָ יָה עִ קַ ר הַ מְ שָׁ כַ ת הַ מֹחִ ין וְ הַ תוֹ רָ ה בַּ יוֹ ם וְ סָ מוך לַלַיְלָה הָ יו ּ ּ ּ ְ ּ ּ ּ ּ צְ רִ יכִ ין לְ הַ דְ לִ יק נֵרוֹ ת הַ מְ נוֹ רָ ה ּ , דְ הַ יְנו לְ הַ מְ שִׁ יך ְ ּ ּ בְּ חִ ינַת שֶׁ מֶ ן מִ שְׁ חַ ת קֹדֶ שׁ , שֶׁ הוא הַ דַ עַת ּ ּ , לְ הַ מְ שִׁ יכוֹ מֵ הַ תוֹ רָ ה שֶׁ קִ בְּ לו בַּ יוֹ ם לְ הַ דְ לִ יק בּ וֹ כָּ ל הַ נֵרוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ הַ קְ דוֹ שׁ וֹ ת בַּ לַיְלָה כְּ דֵ י שֶׁ יָאִ ירו הַ נֵרוֹ ת הַ קְ דוֹ שׁ וֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ בַּ לַיְלָה , דְ הַ יְנו שֶׁ גַּם בַּ לַיְלָה יָאִ יר עָ לֵינו אוֹ ר הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ קִ בַּ לְ נו בַּ יוֹ ם עַל־יְדֵ ּ ּ ּ י שֶׁ דָ לַקְ נו מִ שָׁ ם הַ נֵרוֹ ת הַ קְ דוֹ שׁ וֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ

Segment 12
HE:
שֶׁ ל הַ מְ נוֹ רָ ה ּ , כִּ י עִ קַ ר הֶאָ רַ ת נֵרוֹ ת הַ מְ נוֹ רָ ה נִמְ שָׁ כִ ין ּ ּ מִ בְּ חִ ינַת אוֹ ר הַ תוֹ רָ ה כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ אֹהֶ ל מוֹ עֵד מִ חוץ ּ ּ ּ לְ פָ רֹכֶ ת הָ עֵדֻ ת יַעֲרֹך אֹתוֹ וְ כו ּ ְ . ' שֶׁ נֵרוֹ ת הַ מְ נוֹ רָ ה ּ ּ צְ רִ יכִ ין שֶׁ יִהְ יו עֲרוכִ ים כְּ נֶגֶד אֲרוֹ ן הָ עֵדות שֶׁ שָׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ תוֹ רָ ה , כִּ י מִ שָׁ ם הֵם מְ אִ ירִ ין בְּ כָ ל לַיְלָה ּ , דְ הַ יְנו ּ ּ מֵ הַ תוֹ רָ ה שֶׁ קִ בְּ לו בַּ יוֹ ם ּ ּ ּ ּ . וְ כֵ ן בִּ כְ לָלִ יות הָ עוֹ לָם שֶׁ כָּ ל יְמֵ י ּ ּ הַ צַ דִ יק הוא בְּ חִ ינַת יוֹ ם וְ אָ ז עִ קַ ר הַ מְ שָׁ כַ ּ ּ ּ ּ ת הַ דַ עַת ּ וְ הַ תוֹ רָ ה שֶׁ הִ מְ שִׁ יך עָ לֵינו ּ ְ ּ . וְ אַ חַ ר הִ סְ תַ לְ קותוֹ שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת לַיְלָה וְ אָ ז נִסְ תְ מו תַ רְ עִ ין ּ ּ ּ ] שערים [ ּדְ גַן־עֵדֶ ן וְ נִסְ תַ לֵק הַ דַ עַת אַ ך אָ נו מְ חַ יִין עַצְ מֵ נו בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ְ ּ ּ שֶׁ הִ מְ שִׁ יך עָ לֵינו בַּ יוֹ ם ּ ּ ְ , דְ הַ יְנו ּ ּ בַּ חַ יִים חִ יותוֹ ּ ּ ּ , כִּ י הַ צַ דִ יקִ ים הַ גְּדוֹ לִ ים ּ ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת מֹשֶׁ ה , הֵם מַ מְ שִׁ יכִ ין חִ דושֵׁ י תוֹ רָ תָ ם עַל־יְדֵ י עֲלִ יַת הַ נְפָ שׁ וֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ) עיין לקוטי מוהר ן א " ' - סימן י , (ג" וְ הֵם מַ מְ שִׁ יכִ ים הַ תוֹ רָ ה מִ מָ קוֹ ם ּ ּ עֶלְ יוֹ ן נוֹ רָ א וְנִשְׂ גָּב כָּ זֶה בְּ שֵׂ כֶ ל נִפְ לָא כָּ זֶה עַד שֶׁ יֵשׁ כּ ֹחַ ּ בְּ תוֹ רָ תָ ם לְ הָ שִׁ יב ולְ הַ חֲיוֹ ת כָּ ל הַ נְפָ שׁ וֹ ת שֶׁ יַעַסְ קו ּ ּ ּ ּ בְּ תוֹ רָ תָ ם לָנֶצַ ח , כִּ י הִ תְ גַּלות תוֹ רָ תָ ם הָ יָה עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ שֶׁ הֶעֱלו הַ נְפָ שׁ וֹ ת כַּ נַ ּ ּ ּ , ל" ובְ גֹדֶ ל כּ ֹחָ ם הֶ עֱלו גַּם אֶ ת כָּ ל ּ ּ ּ הַ נְ פָ שׁ וֹ ת הָ עֲתִ ידִ ין לָבוֹ א בִּ בְ חִ ינַת וְ לֹא אִ תְ כֶם לְ בַ דְ כֶם ּ ּ ', ּ וְ כו כִּ י אֶ ת אֲשֶׁ ר יֶשְׁ נוֹ פֹה וְ אֵ ת אֲשֶׁ ר אֵ ינֶנו פֹה ּ ּ ּ ּ . וְ הִ מְ שִׁ יכו הַ תוֹ רָ ה בִּ קְ דֻ שָׁ ה כָּ זֹאת עַד שֶׁ כָּ ל מִ י שֶׁ יַעֲסֹק ּ ּ ּ ּ בְּ תוֹ רָ תָ ם תָ אִ יר לוֹ הַ תוֹ רָ ה לָצֵאת מֵ חֶ שְׁ כַ ּ ּ ת אֲפֵ לָתוֹ בִּ בְ חִ ינַת נֵר לְ רַ גְלִ י דְ בָ רֶ ך וְ אוֹ ר לִ נְתִ יבָ תִ י ָ . כִּ י עַל־יְדֵ י עָ סְ קוֹ בְּ הַ תוֹ רָ ה חוֹ זֵר וְ נִתְ חַ דֵ שׁ נַפְ שׁ וֹ בִּ בְ חִ ינַת עִ בּ ור ּ ּ ּ מֵ חֲמַ ת שֶׁ זֹאת הַ תוֹ רָ ה נִמְ שֶׁ כֶ ת מֵ עֲלִ יַת הִ תְ חַ דְ שׁ ות ּ ּ ּ ּ ּ הַ נְפָ שׁ וֹ ת אֶ ת אֲשֶׁ ר יֶשְׁ נוֹ פֹה ּ ּ וְ אֵ ת וְ כו . 'ּ וְזֶה בְּ חִ ינַת טָ עֲמָ ה כִּ י טוֹ ב סַ חְ רָ ה לֹא יִכְ בֶּ ה בַ לַיְלָה נֵרָ ה ּ ּ ּ , שֶׁ אֲפִ לו ּ ּ ּ בַּ לַיְלָה , דְ הַ יְנו אַ חַ ר הִ סְ תַ לְ קותוֹ לֹא תִ כְ בֶּ ה נֵרוֹ לְ עוֹ לָם ּ ּ ּ ּ ּ ּ וָעֶד מֵ חֲמַ ת שֶׁ סְּ חוֹ רָ תוֹ , דְ הַ יְנו תוֹ רָ תוֹ טוֹ בָ ה מְ אֹד ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת טָ עֲ מָ ה כִּ י טוֹ ב סַ חְ רָ ה וְ כו ּ ּ ', כִּ י הִ מְ שִׁ יך תוֹ רָ תוֹ ּ ְ בְּ שִׂ כְ לִ יוֹ ת כָּ אֵ לֶה ּ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה תוֹ רָ תוֹ יֵשׁ לָה כּ ֹחַ ּ ּ לְ הָ אִ יר גַּם בַּ לַיְלָה וְ לֹא תִ ּ ּ כְ בֶּ ה נֵרוֹ לְ עוֹ לָם וָעֶד ) . לקוטי הלכות - הלכות אבידה ומציאה ג ' - (' ה

Segment 13
HE:
וְ עָשִׂ יתָ בִ גְדֵ י קֹ דֶ שׁ לְ אַ הֲרֹן אָ חִ יך ָ לְ כָ בוֹ ד ולְ תִ פְ אָ רֶ ת ּ

Segment 14
HE:
) שמות כח (ב , ... וְ עַל־כֵּן הַ כּ ֹהֵן שֶׁ הָ יָה צָ רִ יך לְ כַ פֵ ר עֲוֹ נוֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ְ עַל־יְדֵ י עֲבוֹ דָ תוֹ הָ יָה צָ רִ יך לִ לְ בּ ֹשׁ בִּ גְדֵ י כְּ הֻנָה לְ כַ פֵר ּ ּ ְ ולְ תַ קֵ ן פְ גַם הַ בְּ גָדִ ים הַ צוֹ אִ ים ּ ּ ּ ּ . וְ עִ קַ ּ ר פְ גַם הַ בְּ גָדִ ים ּ הַ צוֹ אִ ים הוא עַל־יְדֵ י גֵּאות וְ כָ בוֹ ד ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן נוֹ גֵעַ עִ קַ ר ּ הַ פְ גָם וְ הַ כָּ בוֹ ד בְּ הַ בְּ גָדִ ים כִּ י עִ קַ ר הַ גֵּאות הוא בַּ בְּ גָדִ ים ּ ּ ּ ּ שֶׁ בְּ שָׁ רְ שָׁ ם הֵם גְּבוֹ הִ ים מְ אֹד בְּ חִ ינַת ה ' מָ לָך גֵּאות ּ ְ לָבֵ שׁ , וכְ שֶׁ פוֹ גֵם בָּ ּ ּ זֶה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם עַל־יְדֵ י עֲוֹ נוֹ תָ יו וְ נוֹ פֵל לְ גֵאות וְ כָ בוֹ ד דְ סִ טְ רָ א אָ חֳרָ א שֶׁ ל תַ אֲווֹ ת וְ הַ בְ לֵי עוֹ לָם ּ ּ ּ הַ זֶה עִ קַ ר פְ גַם הַ גֵּאות הוא בְּ הַ בְּ גָדִ ים כַּ נִרְ אֶ ה בְּ חושׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ כַּ מָ ה וְ כַ מָ ה אוֹ בְ דִ ים עוֹ לָמָ ם עַל־יְדֵ י רְ דִ יפָ תָ ם אַ חַ ר ּ ּ ְּב גָדִ ים וְ תַ כְ שִׁ יטִ ים וְ כו ' ּ וכְ מוֹ שֶׁ אָ מַ ר אֲדוֹ נֵנו מוֹ רֵ נו ּ ּ ּ וְרַ בֵּ נו זַ ּ " ל עַל פָ סוק וַתִ תְ פְ שֵׂ הו בְּ בִ גְדוֹ וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ּ . ' וְ עַל־כֵּן הָ יָה הַ כּ ֹהֵן הַגָּדוֹ ל לָבושׁ בִּ בְ גָדִ ים יְקָ רִ ים מְ אֹד שֶׁ הָ יו ּ ּ ּ כְּ לולִ ים בָּ הֶם כָּ ל הַ גְּוָנִין שֶׁ הֵם זָ הָ ב ותְ כֵ לֶת וְ אַ רְ גָּמָ ן וְ כו ּ ּ ' וְ עַל כֻּלָם הַ חֹשֶׁ ן וְ אֵ פוֹ ד שֶׁ הָ יָה בָּ הֶם אֲבָ נִים טוֹ בוֹ ת ּ יְקָ רוֹ ת מְ אֹד וַעֲלֵיהֶם הָ יו חֲקוקִ ים שְׁ מוֹ ת בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ שֶׁ יֵשׁ בָּ הֶם חֲמִ שִׁ ים אוֹ תִ יוֹ ת שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת כְּ לַל אוֹ תִ יוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ הַ תוֹ רָ ה שֶׁ כְּ לולִ ים בַּ חֲמִ שִׁ ים שַׁ עֲרֵ י בִּ ינָה ּ ּ , כִּ י קֻ דְ שָׁ א בְּ רִ יך הוא וְ אוֹ רַ יְתָ א וְיִשְׂ רָ אֵ ל כֻּלָא חַ ד ּ ּ ְ . וְ הַ כּ ֹהֵן הַ גָּדוֹ ל נָשָׂ א כָּ ל זֶה עַל לִ בּ וֹ כְּ דֵ י לְ הַ עֲלוֹ ת ולְ תַ קֵ ן כָּ ל תַ אֲוַת ּ ּ ּ הַ נְגִידות וְ הָ עֲשִׁ ירות שֶׁ שָׁ ם עִ קַ ר אֲחִ יזַת הַ גֵּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ אות . ובַ עֲוֹ נוֹ תֵ ינו הָ רַ בִּ ים כְּ שֶׁ הִ תְ גַּבְּ רָ ה מַ לְ כות הָ רְ שָׁ עָה ּ ּ ּ וְ הִ גְלו אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל וְ תָ פְ סו בַּ גָּלות גַּם אֶ ת בִּ גְדֵ י כּ ֹהֵן ּ ּ ּ הַ גָּדוֹ ל וְנִתְ לַבְּ שׁ ו בָּ הֶם סָ בְ רו שֶׁ יֵשׁ לָהֶם כּ ֹחַ לְ כַ לוֹ ת אֶ ת ּ ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל לְ גַמְ רֵ י . וְ הָ עִ קָ ר עַ ּ ל־יְדֵ י שֶׁ יַכְ נִיסו בָּ הֶ ם תַ אֲוַת ּ ּ ּ הָ עֲשִׁ ירות לַחְ מֹד לְ בִ גְדֵ י כָּ בוֹ ד ולְ תַ כְ שִׁ יטִ ין שֶׁ ל אֲבָ נִים ּ ּ טוֹ בוֹ ת וִיקָ רוֹ ת מֵ אַ חַ ר שֶׁ אֵ ין לָנו כּ ֹהֵן הַ גָּדוֹ ל לְ תַ קֵ ן כָּ ל ּ ּ זֶה אַ דְ רַ בָּ ה הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א נִתְ לַבְּ שָׁ ה בָּ הֶם ּ . ּובֶ אֱמֶ ת הָ יְתָ ה עֵ ת צָ רָ ה גְּדוֹ לָה . אֲבָ ל חַ סְ דֵ י ה ' כִּ י לֹא תָ מְ נו וְ כו ּ ּ ' ומֶ מְ שַׁ לְ תְ ך בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר ּ ּ ָ ּ . וְ שָׁ לַח אָ ז אֶ ת מָ רְ דְ כַ י ּ שֶׁ הִ כְ נִיס בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל לִ בְ לִ י לְ יָאֵ שׁ אֶ ת עַצְ מָ ן מִ ן הָ רַ חֲמִ ים בְּ שׁ ום אֹפֶ ן וְזָעֲקו כֻּלָם אֶ ל ה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ כָ ל ְ לֵב וְ לָבְ שׁ ו ּ שַׂ ק וָאֵ פֶ ר . ומָ אֲסו בְּ כָ ל בְּ גָדִ ים יְקָ רִ ים שֶׁ ל תַ אֲוַת עוֹ לָם ּ ּ ּ הַ זֶה שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת בְּ גָדִ ים צוֹ אִ ים מַ מָ שׁ וְ עַל־יְדֵ י זֶה ּ ּ נִתְ הַ פֵ ך הַ דָ בָ ר וְ תָ לו אֶ ת הָ מָ ן עַל הָ עֵץ הַ גָּבֹהַ חֲמִ שִׁ ים ּ ּ ּ ּ ּ ְ ומָ רְ דְ כַ י הוֹ צִ יא מִ מֶ נו כָּ ּ ּ ּ ּ ּ ל הָ עֲשִׁ ירות אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה כְּ מוֹ ּ ּ ּ שֶׁ כָּ תוב וַתָ שֶׂ ם אֶ ת מָ רְ דְ כַ י עַל בֵּ ית הָ מָ ן וְ אָ ז ומָ רְ דְ כַ י ּ ּ ּ ּ ּ יָצָ א מִ לִ פְ נֵי הַ מֶ לֶך בִּ לְ בושׁ מַ לְ כות תְ כֵלֶת וְ כו ּ ּ ּ ּ ְ ּ ּ ' בְּ חִ ינַת תְ כֵ לֶת שֶׁ בַּ צִ יצִ ית שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת תִ קון הַ בְּ גָדִ ים ּ ּ ּ ּ ּ . וְ כֵן ְּב אֶ סְ תֵ ר כָּ תוב וַתִ לְ בַּ שׁ אֶ סְ תֵ ר מַ לְ כות כִּ י זֶה עִ קַ ר ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ תִ קון ּ ּ ּ , עַד שֶׁ זָכו עַל־יְדֵ י זֶה אַ חַ ר כָּ ך לִ בְ נוֹ ת ְ ּ ּ ולְ הַ חֲזִיר הַ בִּ גְדֵ י כְּ הֻנָה לִ מְ קוֹ מָ ן הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ ּ ּ וְ לִ קְ דֻ שָׁ תָ ן ּ . וְעַל־כֵּן נִזְכָּ ר עִ נְיַן הַ בְּ גָדִ ים הַ צוֹ אִ ּ ים בַּ פָ סוק ּ ּ בְּ עִ נְיַן יְהוֹ שֻׁ עַ כּ ֹהֵן גָּדוֹ ל כִּ י הוא הָ יָה הָ רִ אשׁ וֹ ן שֶׁ הָ יָה ּ צָ רִ יך לְ שַׁ מֵ שׁ בְּ בַ יִת שֵׁ נִי ומֵ חֲמַ ת תֹקֶ ף הַ גָּלות נִכְ שְׁ לו ּ ּ ּ ּ ּ ְ בָּ נָיו עַד שֶׁ נָגְעו פְ גַם הַ בְּ גָדִ ים צוֹ אִ ים גַּם אֵ לָיו ּ ּ ּ . עַל־כֵּן הָ יָה כָּ ל תִ קון הַ גְּ ּ ּ ּ אֻ לָה עַל־יְדֵ י תְ פִ לַת הַ צַ דִ יקִ ים שֶׁ הֵם ּ ּ ּ ּ ּ אַ נְשֵׁ י כְּ נֶסֶ ת הַ גְּדוֹ לָה שֶׁ הִ תְ פַ לְ לו אָ ז וְ עָ סְ קו לְ תַ קֵ ן זֹאת ּ ּ ּ ּ עַד שֶׁ פָ עַל זְכַ רְ יָה הַ נָבִ יא לְ הָ סִ יר הַ בְּ גָדִ ים הַ צוֹ אִ ים ּ ּ ּ מֵ עָ לָיו ו ּ לְ הַ לְ בִּ ישׁ אוֹ תוֹ מַ חֲלָצוֹ ת ) . לקוטי הלכות -

Segment 15
HE:
הלכות ער לה ה ' - (ג" י

Segment 16
HE:
וְ נָשָׂ א אַ הֲרֹן אֶ ת מִ שְׁ פַ ט ּ

Segment 17
HE:
בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל עַל לִ בּ וֹ

Segment 18
HE:
) שמות כח (ל , עִ קַ ר הַ גֵּאות וְהַ הִ תְ נַשְׂ אות הוא בְּ עִ נְיַן הַ מָ מוֹ ן וְ הַ חֲפָ צִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְ הָ עֲשִׁ ירות שֶׁ ל הָ אָ דָ ם ּ , וְ כַ נִרְ אֶ ה בְּ חושׁ ּ ּ , שֶׁ רֻ בָּ ם

Segment 19
HE:
ֵאוֹ בְ דִ ים עוֹ לָמָ ם עַל־יְד ּ י תַ אֲוַת מָ מוֹ ן , וְ הָ עִ קָ ר עַל־יְדֵ י ּ הַ גַּסּ ות וְהַ גֵּאות וְהַ כָּ בוֹ ד ּ ּ , שֶׁ כָּ ל אֶ חָ ד רוֹ צֶה לְ הִ תְ נַהֵג לְ מַ עְ לָה מִ מַ דְ רֵ גָתוֹ ּ . וְ עִ קַ ר פְ גַם הַ גֵּאות הוא נוֹ גֵעַ ּ ּ ּ ּ בְּ הַ בְּ גָדִ ים בְּ יוֹ תֵ ר , מֵ חֲמַ ת שֶׁ הַ בְּ גָדִ ים בְּ שָׁ רְ שָׁ ם הֵם גְּבוֹ הִ ים מְ אֹד , בְּ חִ ינַת ' ה" מָ לָך גֵּאות לָבֵ שׁ ּ ְ , " וכְ שֶׁ פוֹ גֵם ּ ּ בָּ זֶה , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , עַל־יְדֵ י עֲונוֹ תָ יו וְ נוֹ פֵ ל לְ גֵאות ּ ורְ דִ יפַ ת הַ כָּ בוֹ ד דְ סִ טְ רָ א־אָ חֳרָ א שֶׁ ל תַ אֲווֹ ת וְ הַ בְ לֵי ּ ּ ּ עוֹ לָם הַ זֶה ּ , אָ ז עִ קַ ר פְ גַם הַ גַּאֲוָה עַל־פִ י־רֹב הוא ּ ּ ּ ּ בְּ הַ בְּ גָדִ ים , כַּ נִרְ אֶ ה בְּ חושׁ כַּ מָ ה וְ כַ מָ ה אוֹ בְ דִ ים עוֹ לָמָ ם ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י רְ דִ יפָ תָ ם אַ חַ ר בְּ גָדִ ים וְ תַ כְ שִׁ יטִ ין , וְ כַ מְ בֹאָ ר בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר עַל פָ סוק ּ ּ : " וַתִ תְ פְ שֵׂ הו בְּ בִ גְדוֹ ּ ּ ּ ". וְ כָ ל הַ פוֹ גְמִ ים בָּ זֶה הוא בְּ חִ ינַת עִ וות הַ מִ שְׁ פָ ט ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י צָ ְ רִ יך כָּל אָ דָ ם לְ פִ י מַ דְ רֵ גָתוֹ ולְ פִ י מַ עֲמָ דוֹ לִ זָהֵר מְ אֹד לְ כַ לְ כֵּל ּ ּ דְ בָ רָ יו בְּ מִ שְׁ פָ ט ולְ הִ תְ נַהֵג בְּ בֵ יתוֹ כָּ רָ אוי לוֹ ּ ּ ּ ּ , וְ לֹא לַחְ מֹד ולְ הִ תְ אַ ווֹ ת מַ ה שֶׁ אֵ ין רָ אוי לוֹ ּ ּ ּ ּ , ולְ הִ סְ תַ כֵּ ל בְּ כָ ל ּ ּ דָ בָ ר רַ ק עַל הַ תַ כְ לִ ית ּ ּ , ּ שֶׁ יַגִּ יעַ מִ זֶה כָּ בוֹ ד לְ הַ שֵׁ ם ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך , ְ ולְ בַ טֵ ל גַּאֲוָתוֹ וכְ בוֹ דוֹ שֶׁ ל עַצְ מוֹ לְ גַמְ רֵ י ּ ּ ּ . וְ כָ ל זֶה הוא בְּ חִ ינַת ּ " יְכַ לְ כֵּל דְ בָ רָ יו בְּ מִ שְׁ פָ ט ּ ּ , " ומִ י שֶׁ פוֹ גֵם ּ ּ בָּ זֶה הוא בְּ חִ ינַת עִ וות הַמִ שְׁ פָ ט ּ ּ ּ ּ ּ . וְ הַ כּ ֹהֵן הַ גָּדוֹ ל הָ יָה עוֹ סֵ ק בְּ הַ שְׁ מוֹ נָה בְּ גָדִ ים שֶׁ לוֹ שֶׁ הָ יָה לוֹ בֵ שׁ ּ ּ , שֶׁ הָ יו ּ יְקָ רִ ים מְ אֹד , וְ עַל כֻּלָם הַ חֹשֶׁ ן וְ הָ אֵ פוֹ ד שֶׁ הָ יו בָּ הֶ ם ּ ּ אֲבָ נִים טוֹ בוֹ ת יְקָ רוֹ ת מְ אֹד , וְ הַ כּ ֹהֵן הַ גָּדוֹ ל נָשָׂ א כָּ ל זֶה עַל לִ בּ וֹ לְ תַ קֵ ן בָּ זֶה תַ אֲוַת הַ נְגִידות וְהָ עֲשִׁ י ּ ּ ּ ּ ּ רות , ּ שֶׁ שָׁ ם עִ קַ ר אֲחִ יזַת הַגֵּאות ּ ּ , שֶׁ עִ קַ ר אֲחִ יזָתָ ה הוא בְּ הַ בְּ גָדִ ים ּ ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת חֹשֶׁ ן הַ מִ שְׁ פָ ט שֶׁ נָשָׂ א עַל לִ בּ וֹ ּ ּ ּ , לְ תַ קֵ ן בָּ זֶה ּ עִ וות הַ מִ שְׁ פָ ט ּ ּ ּ ּ , וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן גַּם הַ כּ ֹהֵן הַ גָּדוֹ ל ּ , בְּ שָׁ עָ ה שֶׁ נִכְ נַס לִ פְ נַי ּ וְ לִ פְ נִים הָ יָה צָ רִ יך לִ פְ שׁ ֹט בִּ גְדֵ י ְ ּ הַ זָהָ ב וְ נִכְ נַס רַ ק בִּ בְ גָדִ ים לְ בָ נִים , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינָה , שֶׁ אֲפִ לו ּ ּ הַ כּ ֹהֵן הַגָּדוֹ ל שֶׁ לָבַ שׁ בְּ גָדִ ים יְקָ רִ ים אֵ לו ּ ּ ּ , ּ שֶׁ יֵשׁ בָּ הֶם טוֹ בוֹ ת וַאֲבָ נִים זָהָ ב

Segment 20
HE:
, כַּ נַ גְדוֹ לָה בִּ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ , ל" אַ ף־עַ ּ ל־פִ י־כֵן לִ פְ נַי וְ לִ פְ נִים , בִּ מְ קוֹ ם תַ כְ לִ ית הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ עֶלְ יוֹ נָה , אָ סור גַּם הוא לִ כְ נֹס בָּ הֶם ּ ּ , כִּ י שָׁ ם נִתְ בַּ טֵ ל ּ הָ עֲשִׁ ירות וְחֶ מְ דַ ת הַזָהָ ב וְהָ אֲבָ נִים טוֹ בוֹ ת לְ גַמְ רֵ י ּ ּ ּ , וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר כִּ י אִ ם בִּ בְ גָדִ ים לְ בָ נִים לְ גַמְ רֵ י , שֶׁ הֵ ם עִ קַ ר ּ תַ כְ לִ ית שְׁ לֵמות הַ תִ קון הָ עֶלְ יוֹ ן ּ ּ ּ ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת " בְּ כָ ל עֵת יִהְ יו בְ גָדֶ יך לְ בָ נִים ָ ּ ". וְזֶה רֶ מֶ ז , שֶׁ אֲפִ לו הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ ּ הַ גְּדוֹ לִ ים שֶׁ יְכוֹ לִ ים לַעֲבֹד אֶ ת הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך עַל־יְדֵ י ְ ּ ּ זָהָ ב וַאֲבָ נִים טוֹ בוֹ ת וְ כו ', ּ אַ ף־עַל־פִ ּ י־כֵן יֵשׁ גָּבֹ ּהַ מֵ עַל גָּבֹ , ּהַ שֶׁ שָׁ ם אָ סור לִ כְ נֹס בָּ זֶה ּ ּ , כִּ י אִ ם בִּ בְ חִ ינַת בְּ גָדִ ים לְ בָ נִים מַ מָ שׁ ּ , וְ שָׁ ם עִ קַ ר כַּ פָ רַ ת וסְ לִ יחַ ת כָּ ל עֲונוֹ ת ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל לְ טַ הֵר אוֹ תָ ם בִּ שְׁ לֵמות מֵ אֲחִ יזַת הַ בְּ גָדִ ים ּ ּ הַ צוֹ אִ ים , שֶׁ עִ קַ ר הִ תְ גַּ ּ בְּ רותָ ם עַל־יְדֵ י גֵּאות וְ כָ בוֹ ד ּ ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים . וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ בָ אֵ ר הַ כּ ֹל . וְ הֶחָ פֵץ בְּ חַ יִים בֶּ אֱמֶ ת יָבִ ין מִ זֶה הַ רְ בֵּ ה לְ בַ טֵ ל גַּאֲוָתוֹ ולְ כַ לְ כֵּל ּ ּ ּ ּ דְ בָ רָ יו בְּ מִ שְׁ פָ ט כַּ נַ ּ ּ ּ "ל. ) לקוטי הלכות - הלכות ערלה ' ה- אותיות ז ד" ג י "י ' ח ' לפי אוצר היראה – גאוה -

Segment 21
HE:
וְ נִקְ דַ שׁ בִּ כְ בוֹ דִ י ּ

Segment 22
HE:
) שמות כט , ( מג צָ רִ יך לְ הִ תְ יָרֵ א וְ לִ פְ חֹד מִ ן הַ כָּ בוֹ ד ְ , כִּ י כָּ בוֹ ד הוא סַ כָּ נָה ּ גְּדוֹ לָה , סַ כָּ נוֹ ת נְפָ שׁ וֹ ת , כִּ י הוא דָ ן אֶ ת כָּ ל הַ דִ ינִים ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) תהלים כד (: מֶ לֶך ְ הַ כָּ בוֹ ד , כִּ י כָּ בוֹ ד הוא ּ בְּ חִ ינַת מַ לְ כות ּ , ּ הַ דָ ן אֶ ת הַ כּ ֹל . וַאֲזַי הַ כּ ֹל חוֹ קְ רִ ים וְ שׁ וֹ אֲלִ ין : מִ י הוא זֶה מֶ לֶך הַ כָּ בוֹ ד ְ ּ ; אִ ם הוא רָ אוי לָזֶה ּ ּ . וְזֶה שֶׁ כָּ תוב ּ ) שמות כט : ( וְנִקְ דַ שׁ בִּ כְ בוֹ דִ י ּ – אַ ל תִ קְ רֵ י ּ : בִּ כְ בוֹ דִ י , ּ אֶ לָא : בִּ מְ כֻבָּ דִ י ) זבחים קטו :( , כִּ י עַל _ יְדֵ י הַ כָּ בוֹ ד יוכַ ל לִ גְרֹם לוֹ מִ יתָ ה ּ , חַ ס וְשָׁ לוֹ ם , וַאֲזַי הוא ּ נִשְׁ קָ ל בְּ מֹאזְנַיִם , אִ ם , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , יִפְ גֹּם בְּ הַ כָּ בוֹ ד כְּ חוט ּ ּ הַ שַׂ עֲרָ ה , שֶׁ לֹא יְקַ בְּ לוֹ כְּ מוֹ שֶׁ צָ רִ יך ְ ּ ּ , אֲזַי , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , כַּ ף חוֹ בָ ה מַ כְ רַ עַת . וְזֶה נִקְ רָ א : מֹאזְנֵי צֶ דֶ ק ) ויקרא יט , ( ִּכ י צֶ דֶ ק מַ לְ כותָ א קַ דִ ישָׁ א ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת כָּ בוֹ ד ּ , מֶ לֶך ְ הַ כָּ בוֹ ד כַּ נַ . ל"ּ וְ הַ יְנו מֹאזְנֵי צֶ דֶ ק ּ , כִּ י אָ ז נִשְׁ קָ ל בְּ מֹאזְנַיִם . ) לקוטי מו ן א "רה – ' סימן קל (א"

Segment 23
HE:
ּובְ הַ עֲלוֹ ת אַ הֲ רֹן אֶ ת הַ נֵּרוֹ ת

Segment 24
HE:
) שמות (ח , ל וְזֶה בְּ חִ ינַת מַ עֲשֵׂ ה הַ מְ נוֹ רָ ה ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) מִ שְׁ לֵי י (: כִּ י נֵר מִ צְ וָה וְ תוֹ רָ ה אוֹ ר וְ כַ מובָ א ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת נֵר הַ מַ עֲרָ בִ י ּ , שֶׁ הוא עֵדות לְ כָ ל ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל , כִּ י מִ מֶ נ ּ ּ ו הָ יָה מַ תְ חִ יל ובוֹ הָ יָה מְ סַ יֵם ּ ּ ּ ) מְ נָחוֹ ת פו :(. כִּ י כָּ ל בְּ חִ ינַת הִ תְ עוֹ רְ רות שֶׁ לָנו הוא רַ ק כְּ מַ דְ לִ יק ּ ּ ּ ּ נֵר שֶׁ אֵ ינוֹ עוֹ שֶׂ ה כְּ לום ּ , רַ ק שֶׁ לוֹ קֵ חַ נֵר ומַ דְ לִ יק בּ וֹ נֵרוֹ ת ּ ּ אֲחֵ רִ ים לַאֲלָפִ ים ורְ בָ בוֹ ת כְּ מוֹ שֶׁ יִרְ צֶ ה ּ ּ . ּובֶ אֱמֶ ת אִ ם לֹא הָ יָה לוֹ אֵ לו הַ נֵרוֹ ת אוֹ הַ דְ בָ רִ ים שֶׁ מַ דְ לִ יקִ ין ּ ּ ּ ּ ּ , ּ בְּ וַדַ אי לֹא הָ יָה אֶ פְ שָׁ ר לוֹ לְ הַ דְ לִ יק אֲבָ נִים וְ עָפָ ר . וְ כֵ ן אִ ם לֹא הָ יָה לוֹ נֵר לְ הַ דְ לִ יק מִ מֶ נו ּ ּ ּ , אוֹ אֵ יזֶה דָ בָ ר לְ הוֹ צִ יא מִ מֶ נו אֵ שׁ ּ ּ ּ ּ , ּ בְּ וַדַ אי גַּם כֵּן לֹא הָ יָה אֶ פְ שָׁ ר לוֹ לְ הַ דְ לִ יק . נִמְ צָ א , שֶׁ הַ כּ ֹל מֵ אִ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך הָ אֵ שׁ וְ הַ נֵר וְ הַ שֶׁ מֶ ן וְ הַ פְ תִ ילָה ּ ּ ּ ְ ּ , הַ מַ דְ לִ יק וְהַ נִדְ לָק ּ ּ , הַ כּ ֹל מֵ אִ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ . וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן ּ אִ ם לֹא יַעֲשֶׂ ה הָ אָ דָ ם הַ מַ עֲשֶׂ ה כָּ ל שֶׁ הוא ּ ּ , לִ קַ ח הַ נֵר ּ ּ ּולְ הַ דְ לִ יק בּ וֹ אֲחֵ רִ ים , בְּ וַדַ אי לֹא יִהְ יו נִדְ לָקִ ים מֵ עַצְ מָ ם ּ ּ , כִּ י כַּ ך בָּ רָ א ה ְ ' יִתְ בָּ רַ ך הַ בְּ רִ יאָ ה ְ , שֶׁ הֵ כִ ין הַ כּ ֹל כַּ אֲשֶׁ ר לַכּ ֹל בְּ חָ כְ מָ תוֹ , וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן רוֹ צֶ ה דַ וְ קָ א שֶׁ אֲנַחְ נו ּ ּ ּ מִ לְ הִ תְ עוֹ רְ רותֵ נו עַל־יְדֵ י וְ נִגְמֹר נַעֲשֶׂ ה ּ ּ ּ ּ מַ טָ ה , אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ בֶּ אֱמֶ ת הַ כּ ֹל מֵ אִ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , כִּ י כָּ ל עֲבוֹ דַ ת הָ אָ דָ ם אֶ ת ה ' יִתְ בָּ רַ ך הוא בִּ בְ חִ ינַת הַ דְ לָקַ ת ּ ְ וְ הֶ אָ רַ ת אוֹ ר הַ נְשָׁ מָ ה ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ ּ : אָ עָ א דְ לָא סְ לִ יק בֵּ יה נורָ א מְ בַ טְ שִׁ ין לֵיה ּ ּ ּ ּ , גּופָ א דְ לָא ּ ּ סְ לִ יק בֵּ יה נְהוֹ רָ א דְ נִשְׁ מְ תָ א וְ כו ּ ּ ּ . ' וְזֶה בְּ חִ ינַת נֵר הַ מַ עֲרָ בִ י שֶׁ הוא עֵדות שֶׁ הַ שְׁ כִ ינָה שׁ וֹ רָ ה בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ ּ , כִּ י מִ מֶ נו הָ יָה מַ תְ חִ יל ובוֹ הָ יָה מְ סַ יֵם ּ ּ ּ ּ ּ , הַ יְנו שֶׁ הַ הַ תְ חָ לָה ּ וְ הַ סִּ יום הַ כּ ֹל מִ מֶ נו יִ ּ ּ ּ ּ ּ תְ בָּ רַ ך לְ בַ ד ְ , כִּ י נֵר הַ מַ עֲרָ בִ י הָ יָה ּ ּדוֹ לֵק בְּ נֵס , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ) ל יוֹ מָ א לט (.



# Ki Sisa - Chumash with Likutey Halachos
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/2/9/

Ki Sisa
כי תשא
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/2/9

Segment 1
HE:
פירושים על פרשת "כי תשא "

Segment 2
HE:
כִּ י תִ שָׂ א אֶ ת רֹאשׁ בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל ּ

Segment 3
HE:
) שְׁ מוֹ ת ל ( יא ,

Segment 4
HE:
וְזֶה ) שְׁ מוֹ ת ל ( יא , כִּ י תִ שָׂ א אֶ ת רֹאשׁ בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל וְ כו ּ ּ ' שֶׁ נִצְ טַ וו לִ תֵ ן הַ שְׁ קָ לִ ים בְּ עֵ ּ ּ ּ ּ ּ ת הַ מִ נְיָן כְּ דֵ י שֶׁ לֹא יִהְ יֶה ּ ּ בָּ הֶם נֶגֶף בִּ פְ קֹד אוֹ תָ ם . וְקָ שֶׁ ה , ּ לָמָ ה לוֹ לִ מְ נוֹ תָ ם וְיֵשׁ סַ כָּ נָה שֶׁ לֹא יִשְׁ לֹט בָּ הֶם הַ נֶגֶף ּ ּ , וְ לֹא יִמְ נֶה אוֹ תָ ם כְּ לָל . אַ ך הַ מִ נְיָן הָ יָה הֶ כְ רֵ חַ ּ ְ , כִּ י הַ מִ נְיָן הוא בְּ חִ ינַת צִ מְ צום ּ ּ ּ ּ שֶׁ מְ צַ מְ צְ מִ ין עַל־יְדֵ י זֶה אֶ ת אוֹ ר לַהֲבִ יות הַ לֵב שֶׁ ל כָּ ל ּ ּ ּ אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ לֹא יִתְ לַהֵב יוֹ תֵ ר מִ דַ אי ּ ּ ּ , כִּ י לְ פִ י אוֹ ר לַהֲבִ יות לִ בּ וֹ עַד אֵ ין סוֹ ף ּ ּ , שָׁ ם אֵ ין שַׁ יָך מִ נְיָן ומִ סְ פָ ר ּ ּ ּ ְ כְּ לָל בִּ בְ חִ ינַת ) סֵ פֶ ר יְצִ ירָ ה ( לִ פְ נֵי אֶ חָ ד מָ ה אַ תָ ה ּ סוֹ פֵ ר , וְ עִ קַ ר הַ מִ נְיָן וְ הַ מִ סְ פָ ר מַ תְ חִ יל אַ חַ ר הַ צִ מְ צום ּ ּ ּ ּ ּ ּ כַּ יָדועַ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן נִצְ טַ וו לִ מְ נוֹ תָ ם דַ יְקָ א ּ ּ ּ , כְּ דֵ י שֶׁ יִהְ יֶה ּ נִמְ נֶה כָּ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד בִּ פְ רָ טִ יות שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת צִ מְ צום ּ ּ ּ ּ ּ הָ אוֹ ר שֶׁ שָׁ ם שַׁ יָך מִ נְיָן ּ ְ ּ ומִ סְ פָ ר ּ ּ . וְגַם שֶׁ לֹא יִתְ עַרְ בְּ בו ּ ּ יַחַ ד וְ לֹא יִכְ נֹס אֶ חָ ד בִּ גְבול חֲבֵ רוֹ ּ , כִּ י כְּ מוֹ שֶׁ צְ רִ יכִ ין ּ הַ צִ מְ צום שֶׁ לֹא יִתְ לַהֵב יוֹ תֵ ר מִ דַ אי וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ', כֵּן צְ רִ יכִ ין גַּם־כֵּ ן לְ צַ מְ צֵם הִ תְ לַהֲבות הַ לֵב שֶׁ לֹא יֵצֵ א מֵ הַ גְּבול ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ לוֹ לִ גְבול חֲבֵ רוֹ ּ . כִּ י אַ ף־עַ ל־פִ י שֶׁ כָּ ל יִשְׂ רָ אֵ ל נֶחְ שְׁ בו כְּ אִ ישׁ אֶ חָ ד ּ ּ , כִּ י בְּ שָׁ רְ שָׁ ם הֵ ם כְּ לולִ ים בְּ אֶ חָ ד כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו ּ ּ ּ ) ל "זַ ּ וַיִקְ רָ א רַ בָּ ה ד ( ו , שֶׁ יַעֲקֹב הָ יו לוֹ שִׁ בְ עִ ים נֶפֶ שׁ ּ ּ וְ כֻלָם נִקְ רָ אִ ים נֶפֶ שׁ אֶ חָ ד ּ , אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן כָּ ל אֶ חָ ד ּ וְ אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל יֶשׁ לוֹ צִ מְ צום וגְבול בִּ פְ נֵי עַצְ מוֹ ּ ּ ּ ּ . כִּ י דַ עַ ת כָּ ל אֶ חָ ד מְ שֻׁ נָה מֵ חֲבֵ רוֹ כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו ּ ּ ּ ּ ) ל "זַ בְּ רָ כוֹ ת נח .( לְ עִ נְיַן בִּ רְ כַּ ת חֲכַ ם הָ רָ זִים . וְ הַ כּ ֹל כְּ פִ י מַ ה שֶׁ מְ צַ ּ ּ מְ צֵ ם הִ תְ לַהֲבות לִ בּ וֹ בִּ בְ חִ ינַת חָ לָל ּ הַ פָ נוי ומַ מְ שִׁ יך לְ שָׁ ם מַ חֲשָׁ בוֹ ת טוֹ בוֹ ת שֶׁ הֵ ם מִ דוֹ ת ּ ְ ּ ּ ּ טוֹ בוֹ ת , וְ עַ ל־יְדֵ י זֶה נִתְ גַּלֶה מַ לְ כותוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , כִּ י כָּ ל אֶ חָ ד יֶשׁ לוֹ שִׁ עור בְּ לִ בּ וֹ לְ פִ י מַ דְ רֵ גָתוֹ בִּ בְ חִ ינַת נוֹ דָ ע ּ ּ בַּ שְׁ עָ רִ ים בַּ עְ לָה , ּ כָּ ל חַ ד כְּ פום מַ ה דִ מְ שַׁ עֵר בְּ לִ בֵּ יה ּ ּ ּ . וְ כֵ ן כָּ ל אֶ חָ ד עוֹ בֵ ד ה ' כְּ פִ י מִ דוֹ תָ יו הַ טוֹ בִ ים ּ ּ , זֶה נִזְהָ ר בְּ יוֹ תֵ ר בְּ מִ צְ וָה זֹאת שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת תִ קון מִ דַ ת חֶ סֶ ד ּ ּ ּ ּ , וְ זֶה בְּ מִ צְ וָה זֹאת שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת תִ קון מִ דָ ה ּ ּ ּ ּ אַ חֶ רֶ ת , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ) ל " שַׁ בָּ ת קיח :( אָ בִ יך בְּ מַ אי ָ זָהִ יר טְ פֵ י וְ כו . 'ּ וְ אַ ף־עַ ל־פִ י שֶׁ בְּ וַדַ אי צָ רִ יך כָּ ל אֶ חָ ד ְ ּ ּ מִ יִשְׂ רָ אֵ ל לְ קַ בֵּ ל מֵ חֲבֵ רוֹ מִ נְקֻ דָ תוֹ הַ טוֹ בָ ה שֶׁ יֶשׁ לוֹ ּ ּ ּ ּ ּ בִּ פְ רָ טִ יות מַ ה שֶׁ אֵ ין בַּ חֲבֵ רוֹ כְּ ּ ּ ּ מוֹ שֶׁ מְ בֹאָ ר בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ ּ שָׁ ם עַיֵן כּ ֹהֲנִים מַ מְ לֶכֶ ת לִ י תִ הְ יו וְ אַ תֶ ם ּ ּ ּ ּ , אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן אָ סור לַהֲרֹס אֶ ת הַ גְּבול שֶׁ לֹא יִתְ לַהֵב ּ ּ ּ ּ יוֹ תֵ ר מִ דַ אי לִ כְ נֹס לִ גְבול חֲבֵ רוֹ ּ ּ , כִּ י לִ פְ עָ מִ ים גַּם בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל הַ כְּ שֵׁ רִ ים יְכוֹ לִ ין לְ הַ ּפִ יל אֶ חָ ד אֶ ת חֲבֵ רוֹ עַ ל־יְדֵ י שִׁ נוי דֵ עוֹ תֵ יהֶ ם כַּ מְ בֹאָ ר בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר ּ ּ ּ , עַ ל־כֵּן צְ רִ יכִ ין הַ צִ מְ צום בְּ כַ מָ ה בְּ חִ ינוֹ ת שֶׁ לֹא יִתְ לַהֵ ב יוֹ תֵ ר ּ ּ ּ ּ מִ דַ אי וְ כו ּ ּ ' , ל"ּ כַּ נַ וְ גַם שֶׁ לֹא יַהֲרֹס הַ גְּבול שֶׁ בֵּ ינוֹ ּ ּ לַחֲבֵ רוֹ . ּובִ שְׁ בִ יל זֶה נִצְ טַ וו לִ מְ נוֹ תָ ם שֶׁ יִהְ יֶה נִמְ נֶה כָּ ל אֶ חָ ד ּ ּ ּ וְ אֶ חָ ד בִּ פְ נֵי עַצְ מוֹ , כִּ י כָּ ל אֶ חָ ד יֶשׁ לוֹ גְּבול וְ שִׁ עור ּ ּ בְּ דַ עְ תוֹ לְ הַ כִּ יר אֶ ת ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ולְ עָ בְ דוֹ בְּ הַ דְ רָ גָה ּ ְ ובְ מִ דָ ה כְּ פִ י מַ דְ רֵ גָתוֹ וְ כַ נַ ּ ּ ּ . ל" וְ עַ ל־כֵּ ן נִצְ טַ וו לִ מְ ּ ּ נוֹ תָ ם בְּ מִ סְ פַ ר שֵׁ מוֹ ת ּ , כִּ י כָּ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל יֶשׁ לוֹ שֵׁ ם ּ בִּ פְ נֵי עַ צְ מוֹ כְּ פִ י אֲחִ יזָתוֹ בִּ שְׁ מָ א דְ קֻ דְ שָׁ א בְּ רִ יך הוא ּ ְ ּ כְּ פִ י מַ דְ רֵ גָתוֹ , כִּ י הַ שֵׁ ם בְּ חִ ינַת כְּ לִ י וְ צִ מְ צום שֶׁ שָׁ ם ּ ּ ּ נִגְבָּ ל הַ חִ יות שֶׁ הִ יא הַ נֶפֶ שׁ ּ ּ ּ ) כְּ מוֹ שֶׁ מְ בֹאָ ר בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ובְ יוֹ ם הַ בִּ כּ ורִ ים בְּ סִ ימָ ן נו ּ ּ , ( וְ עַ ל־כֵּ ן הָ יָה הַ הֶ כְ רֵ חַ לִ מְ נוֹ תָ ם כַּ נַ .ל"ּ אֲבָ ל עַ ל־יְדֵ י הַ מִ נְיָן שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת צִ מְ צום כַּ נַ ּ ּ ּ ּ " ל יָכוֹ ל לִ שְׁ לֹט הַ נֶגֶף חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ , כִּ י בְּ הַ צִ מְ צום שָׁ ם אֲחִ יזַת ּ ּ ּ הַ דִ ינִים כַּ יָדועַ שֶׁ מִ שָׁ ם מִ שְׁ תַ לְ שֵׁ ל סִ טְ רָ א דְ מוֹ תָ א חַ ס ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְ שָׁ לוֹ ם כְּ שֶׁ אֵ ין נִזְהָ רִ ין לְ הַ מְ תִ יקוֹ כָּ רָ אוי ּ ּ , עַ ל־כֵּ ן נִצְ טַ וו ּ ּ לִ מְ נוֹ תָ ם עַ ל־יְדֵ י הַ שְׁ קָ לִ ים שֶׁ נוֹ תְ נִין לְ נִדְ בַ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ ּ . כִּ י בְּ הַ מִ שְׁ כָּ ן שֶׁ הוא הָ אֹהֶ ל מוֹ ּ ּ עֵד , וְ כֵ ן בְּ בֵ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ אֶ חָ ד שָׁ ם מִ תְ כַּ נְסִ ין הַ כּ ֹל כָּ ל יִשְׂ רָ אֵ ל כְּ אִ ישׁ ּ , וְ אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן כָּ ל אֶ חָ ד עוֹ מֵ ד עַ ל גְּבולוֹ ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת עוֹ מְ דִ ים צְ פופִ ים ומִ שְׁ תַ חֲוִ ים רְ וָחִ ים ּ ּ ּ , שֶׁ עוֹ מְ דִ ים צְ פופִ ים ודְ חוקִ ים זֶה בָּ זֶה כְּ אִ ישׁ ּ ּ ּ אֶ חָ ד וְ אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵן ּ מִ שְׁ תַ חֲוִ ים רְ וָחִ ים שֶׁ לֹא יִשְׁ מַ ע אֶ חָ ד בְּ וִ דוי חֲבֵ רוֹ כְּ מוֹ ּ ּ ּ ּ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ) ל " אָ בוֹ ת פ " ה מ , ד" וְ עַיֵן בְּ פֵ רושׁ ּ ּ (. י" רַ שִׁ כִּ י כָּ ל אֶ חָ ד צָ רִ יך לָשׁ וב לַה ּ ְ ' כְּ פִ י מַ דְ רֵ גָתוֹ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ סֵ פֶ ּ ר הָ א : ב" כָּ ל אֶ חָ ד יִנְהֹג כְּ מוֹ ּ שֶׁ שָׁ מַ ע מֵ רַ בּ וֹ , וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ ּ ) אָ בוֹ ת א יד , (: אִ ם אֵ ין אֲ נִי לִ י מִ י לִ י וְ כו ', ּ כִּ י כָּ ל אֶ חָ ד יֶשׁ לוֹ גְּבול בִּ פְ נֵי ּ עַצְ מוֹ כַּ נַ ּ"ל . וְ זֶה הַ תִ קון נַעֲשָׂ ה בְּ בֵ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ ובַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ . וְ עַ ל־ כֵּ ן נִצְ טַ וו לִ מְ נוֹ תָ ם עַ ל־יְדֵ י הַ שְׁ קָ לִ ים ּ ּ ּ שֶׁ נוֹ תְ נִין בִּ שְׁ בִ יל הַ מִ שְׁ כָּ ן שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה נִתְ תַ קֵ ן הַ כּ ֹל ּ ּ ּ ּ , ל"ּ כַּ נַ כִּ י עַ ל שֵׁ ם זֶה נִקְ רְ או שְׁ קָ לִ ים שֶׁ נִמְ שַׁ ך הָ אוֹ ר ְ ּ ּ בְּ מִ דָ ה ובְ מִ שְׁ קָ ל לְ כָ ל אֶ ּ ּ חָ ד לְ פִ י מַ דְ רֵ גָתוֹ וְ כַ נַ ּ"ל. ) לקוטי הלכות - הלכות תפילת המנחה ז ' - אות (ד"י

Segment 5
HE:
וְ לֹא יִהְ יֶה בָּ הֶ ם נֶגֶף בִּ פְ קֹד אוֹ תָ ם

Segment 6
HE:
כָּ ל מַ ה שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל נִתְ רַ בִּ ין יוֹ תֵ ר נִתְ גַּדֵ ל כְּ בוֹ דוֹ ושְׁ מוֹ ּ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך בְּ יוֹ תֵ ר ְ . וְ נִכְ לָלִ ין יוֹ תֵ ר בְּ אַ חְ דותוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ . ְ אַ ך תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ מִ תְ עוֹ רֵ ר בְּ חִ ינַת מִ סְ פָ ר וְ חֶ שְׁ בּ וֹ ן ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת רִ בּ וי , ּ אֲזַי מִ תְ עוֹ רֵ ר קִ טְ רוג הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א שֶׁ אֲחִ יזָתָ ם ּ בִּ בְ חִ ינַת רִ בּ וי מִ נְיָן וְ חֶ שְׁ בּ וֹ ן בְּ חִ ינַת חֶ שְׁ בּ וֹ נוֹ ת רַ בִּ ים ּ כִּ י יאמְ רו מָ ה אַ תֶ ם מִ תְ פָ אֲרִ ין בְּ רִ ּ ּ ּ ּ בּ וי הַ חֶ שְׁ בּ וֹ ן וְ הַ מִ סְ פָ ר שֶׁ לָכֶ ם הֲלֹא אָ נו מְ רֻ בִּ ים יוֹ תֵ ר מִ כֶּ ם כִּ פְ לֵי ּ ּ ּ ּ כִּ פְ לַיִם כַּ מָ ה פְ עָ מִ ים ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ נֶאֱמַ ר כִּ י אַ תֶ ם הַ מְ עַט ּ ּ ּ מִ כָּ ל הָ עַמִ ים ּ , וְ עַ ל־יְדֵ י זֶה יָכוֹ ל לִ שְׁ לֹט סִ טְ רָ א דְ מוֹ תָ א ּ חַ ס־וְ שָׁ לוֹ ם עַ ל־יְדֵ י הַ מִ ּ נְיָן וְ הַ מִ סְ פָ ר ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ נֶאֱמַ ר ּ וְ לֹא יִהְ יֶה בָּ הֶ ם נֶגֶף בִּ פְ קֹד אוֹ תָ ם . ְ אַ ך עַ ל־יְדֵ י הָ אַ חְ דות שֶׁ בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת ומִ י כְּ עַמְ ך יִשְׂ רָ אֵ ל גּוֹ י ּ ָ ּ אֶ חָ ד בָּ אָ רֶ ץ , וכְ מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל יַעֲקֹב הָ יָה לוֹ שִׁ בְ עִ ים נֶפֶ שׁ וְ נִקְ רָ אִ ים כֻּלָם נֶפֶ שׁ אֶ חָ ד ּ , עַ ל־יְדֵ י זֶה כָּ ל הַ נְפָ שׁ וֹ ת מִ תְ יַחֲדִ ין ומִ צְ טָ רְ פִ ין יַחַ ד ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת רִ בּ וי ּ הַ צֵ רופִ ים ּ ּ , בְּ חִ ינַת שְׁ לֹשָׁ ה אֲבָ נִים בּ וֹ נִים שִׁ שָׁ ה בָּ תִ ים ּ ּ וְ כו ' ּ ּ שִׁ שָׁ ה אֲבָ נִים בּ וֹ נִים תשׂ " ך בָּ תִ ים וְ כֵ ן לְ הַ לָן ּ ּ עַד שֶׁ אֵ ין הַ פֶ ה יָכוֹ ל לְ דַ בֵּ ר וְ הַ לֵב לַחֲשׁ ֹב ּ ּ , עַ ל־יְדֵ י זֶה נִתְ בַּ טֵ ל רִ בּ וי הַ מִ סְ פָ ר שֶׁ ל הָ עוֹ בְ דֵ י כּ וֹ כָ בִ ים ומַ זָלוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ בִ טול גָּמור כְּ לֹא מַ מָ שׁ נֶגֶד רִ בּ וי הַ בָּ תִ ים הַ נַעֲשִׂ ין ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ עַ ל־יְדֵ י הִ תְ קַ בְּ צות וְ הִ תְ אַ חְ דות נַפְ שׁ ּ ּ ּ וֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ מִ צְ טָ רְ פִ ים בַּ צֵ רופִ ים הַ נַ ּ ּ ּ ּ " ל כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים ּ . כִּ י הָ עוֹ בְ דֵ י כּ וֹ כָ בִ ים הֵ ם בִּ בְ חִ ינַת עָ לְ מָ א דְ פֵ רודָ א ּ ּ , וְ עַ ל־כֵּ ן נִקְ רָ אִ ים נְפָ שׁ וֹ ת רַ בִּ ים , וְ אֵ ין לָהֶ ם שׁ ום יִחוד ּ ּ וְ צֵ רוף וְ כָ ל אֶ חָ ד הוא נִפְ רָ ד וְ נִסְ פָ ר בִּ ּ ּ ּ פְ נֵי עַ צְ מוֹ . אֲבָ ל יִשְׂ רָ אֵ ל גּוֹ י אֶ חָ ד כָּ ל מַ ה שֶׁ הַ קִ בּ וץ שֶׁ לָהֶ ם מִ תְ רַ בֶּ ה ּ ּ ּ ּ הֵ ם מִ צְ טָ רְ פִ ין בְּ צֵ רופִ ים רַ בִּ ים מְ אֹד הַ נַ ּ ּ , ל" וְ נִכְ לָלִ ין יוֹ תֵ ר בִּ מְ קוֹ ר הָ אַ חְ דות שֶׁ שָׁ ם מְ קוֹ ר הַ חַ יִים ּ ּ ּ ּ , וְ כָ ל הָ רִ בּ ויִים שֶׁ ל הָ עוֹ בְ דֵ י כּ וֹ כָ בִ י ּ ם ומַ זָלוֹ ת מִ תְ בַּ טֵ ל כְּ אַ יִן ּ ּ ּ וכְ אֶ פֶ ס נֶגְ דָ ם ּ ּ .

Segment 7
HE:
כָּ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל צָ רִ יך לַחֲבֵ רוֹ לְ הִ צְ טָ רֵ ף עִ מוֹ ּ ְ ּ בַּ צֵרופִ ים הַ נַ ּ ּ ּ . ל" כִּ י כָּ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל הוא רַ ק ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת מַ חֲצִ ית , וְ אֵ ין לוֹ שְׁ לֵמות כִּ י אִ ם עַ ל־יְדֵ י ּ ּ שֶׁ מִ צְ טָ רֵ ף לַחֲבֵ רוֹ שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה נַעֲשִׂ ין רִ בּ וי הַ צֵ רופִ ים ּ ּ ּ . ל"ּ הַ נַ וְ זֶה בְּ חִ ינַת מַ חֲצִ ית הַ שֶׁ קֶ ל הַ נֶאֱמַ ר בִּ שְׁ קָ לִ ים ּ ּ שֶׁ נִתְ נו כְּ שֶׁ מָ נו וְ סָ פְ רו אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ . וְ עַ ל־כֵּ ן יָקָ ר מְ אֹד הַ קִ בּ וץ שֶׁ ל יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ , כִּ י עַ ל־יְדֵ י זֶה נִתְ רַ בִּ ין צֵ רופֵי ּ הַ בָּ תִ ים עַ ד אֵ ין חֵ קֶ ר עַ ד שֶׁ נִתְ כַּ נְסִ ין לְ תוֹ כָ ן כָּ ל ּ ּ ּ הָ רְ חוֹ קִ ים וְ הַ נִדָ חִ ים ּ ּ ) ּ עַיֵן גֵּרִ ים אוֹ ת ג , (' וְ עַ ל־יְדֵ י זֶה מַ כְ נִיעִ ין קְ לִ פַ ת הָ מָ ן עֲמָ לֵק בְּ כָ ל אָ דָ ם ובְ כָ ל זְמַ ן שֶׁ זֶה ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת לֵך כְּ נֹס אֶ ת כָּ ל הַ יְהודִ י ּ ְ ם שֶׁ אָ מְ רָ ה אֶ סְ תֵ ר ּ לְ מָ רְ דְ כַ י ּ ) . לקוטי הלכות – הלכות ציצית ז ' לפי אוצר היראה -

Segment 8
HE:
שלום ואחדות – אותיות א ('ב ' הֶעָשִׁ יר לֹא יַרְ בֶּ ה וְ הַ דַ ל לֹא יַמְ עִ יט ּ

Segment 9
HE:
... וְ עַל־כֵּן נִקְ רָ אִ ים ' שְׁ קָ לִ ים ', כִּ י יֵשׁ בָּ זֶה מִ שְׁ קָ ל גָּדוֹ ל , כִּ י צְ רִ יכִ ין לִ הְ יוֹ ת עָ נָו בְּ תַ כְ לִ ית הָ עֲנָוָה לִ הְ יוֹ ת אַ יִן מַ מָ שׁ בְּ לִ י שׁ ום טָ עות ופְ נִיָה כְּ לָל ּ ּ ּ ּ ּ . וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן יִהְ יֶה ּ חָ זָק וְ אַ מִ יץ מְ אֹד וְ לִ בְ לִ י לְ הָ נִיחַ לְ הַ פִ יל אֶ ת עַצְ מוֹ ּ ּ בְּ שׁ ום דָ בָ ר וְ כו ּ ּ ּ . ' וְזֶה בְּ חִ ינַת ) שְׁ מוֹ ת ל ( מַ חֲצִ ית הַ שֶׁ קֶ ל ּ ּ תְ רומָ ה לַה ּ ', כִּ י הוא בִּ בְ חִ ינַת מַ חֲצִ ית הַ שֶׁ קֶ ל ּ ּ , כִּ י הוא ּ מִ שְׁ קָ ל גָּדוֹ ל כְּ מוֹ הַ מִ שְׁ קָ ל שֶׁ עוֹ מֵ ד בְּ מַ חֲצִ יתוֹ ובָ אֶ מְ צַע ּ ּ שֶׁ אֵ ין יְכוֹ לִ ין לְ הַ כְ רִ יעַ לְ כַ אן ולְ כַ אן ּ . וְ עַל־כֵּן בֶּ אֱמֶ ת נִתְ קַ שֶׁ ה מֹשֶׁ ה עַל הַ שְׁ קָ לִ ים ּ ּ עַד שֶׁ אָ מַ ר לוֹ הַ קָ דוֹ שׁ ּ בָּ רוך הוא ּ ּ ְ ' זֶה יִתְ נו ּ ּ ' כְּ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ . י" כִּ י הָ יָה קָ שֶׁ ה לוֹ מְ אֹד אֵ יך יְכוֹ לִ ין לְ זַכּ וֹ ת אֶ ת כָּ ל יִשְׂ רָ אֵ ל לָבוֹ א לָזֶה ְ לִ הְ יוֹ ת עֲנָוִים בֶּ אֱמֶ ת בְּ תַ כְ לִ ית וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵ ן יִהְ יֶה ּ כָּ ל אֶ חָ ד חָ זָק וְ אַ מִ יץ מְ אֹד בְּ עַזות דִ קְ דֻ שָׁ ה כָּ רָ אוי ּ ּ ּ ּ ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ נִצְ טַ וו בִּ שְׁ קָ לִ ים ּ ּ ּ ּ ) שְׁ מוֹ ת ל : ( הֶעָשִׁ יר לֹא יַרְ בֶּ ה וְ הַ דַ ל לֹא יַמְ עִ יט ּ . דְ הַ יְנו בְּ חִ ינָה הַ נַ ּ ּ ּ , ל" ּ ּ שֶׁ יִזָהֵר כָּ ל אֶ חָ ד שֶׁ לֹא יָבוֹ א לִ ידֵ י גֵּאות שֶׁ הוא רִ בּ וי ּ ּ ּ ּ וְגַדְ לות ּ בְּ חִ ינַת הֶ עָ שִׁ יר לֹא יַרְ בֶּ ה , וְ כֵן לְ הֵפֶ ך שֶׁ לֹא יָבוֹ א לִ ידֵ י ּ ְ עֲנָוָה פְ סולָה ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מֹחִ ין דְ קַ טְ נות מַ מָ שׁ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת וְ הַ דַ ל לֹא יַמְ עִ יט ּ ּ ּ , כִּ י דֶ רֶ ך הֶ עָ שִׁ יר ְ ּ לְ הִ תְ גָּאוֹ ת , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) מִ שְׁ לֵי יח (: " עָ שִׁ יר יַעֲנֶה ּ עַזוֹ ת , " וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ ) יִרְ מְ יָה ט (: " אַ ל יִתְ הַ לֵל חָ כָ ם ּ גִּבּ וֹ ר וְ עָ שִׁ יר וְ כו ". 'ּ נִמְ צָ א , שֶׁ עֲשִׁ ירות הוא מֵ הַ דְ בָ רִ ים ּ ּ ּ שֶׁ דֶ רֶ ך לְ הִ תְ גַּדֵ ל בָּ הֶם ּ ּ ְ . וְ דַ לות וַעֲנִיות הוא בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ ּ עֲנָוָה , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מַ ר ּדָ וִ ד ) תְ הִ לִ ים קט ּ ּ (: " כִּ י עָ נִי וְ אֶ בְ יוֹ ן אָ נֹכִ י ". וְזֶה עִ קַ ר מִ צְ וַת צְ דָ קָ ה שֶׁ צָ רִ יך הֶ עָ שִׁ יר לְ רַ חֵ ם עַל הֶעָנִי ְ ּ ּ ולְ הִ שְׁ תַ תֵ ף בְּ צַ עֲרוֹ וְ לִ תֵ ן לוֹ דֵ י מַ חְ סוֹ רוֹ אֲשֶׁ ר יֶחְ סַ ר לוֹ ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת עֲנָוָה בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ ּ . כִּ י זֶה הֶ עָ שִׁ יר שֶׁ אֵ ינוֹ נוֹ תֵ ן צְ דָ קָ ה זֶהו מֵ חֲמַ ת גַּסּ ותוֹ ּ ּ , שֶׁ אֵ ינוֹ נוֹ תֵ ן דַ עְ תוֹ כְּ לָל ּ ּ עַל דַ חֲקות הֶ עָ נִי וְ עַל רִ בּ וי עֲשִׁ ירותוֹ וְ אֵ ינוֹ מֵ שִׂ ים אֶ ל ּ ּ ּ ּ לִ בּ וֹ כְּ לָל מַ דועַ מַ גִּיעַ לוֹ כָּ ל כַּ ך עֲשִׁ ירות וכְ לֵי כֶּ סֶ ף ּ ּ ּ ְ ּ ומַ רְ גָּלִ יוֹ ת וְ ּ ּ ' ּ כו וְ הֶ עָ נִי יֵשׁ לוֹ דַ חֲקות כָּ זֶה ובְ בֵ יתוֹ אֵ ין ּ ּ ּ לֶחֶ ם וְ שִׂ מְ לָה . כִּ י אִ ם הָ יָה מֵ שִׂ ים לֵב לָזֶה בֶּ אֱמֶ ת בְּ וַדַ אי ּ הָ יָה נוֹ תֵ ן לוֹ בְּ שֶׁ פַ ע גָּדוֹ ל ובְ לֵב טוֹ ב ּ , רַ ק מֵ חֲמַ ת גַּסּ ותוֹ ּ אֵ ינוֹ נוֹ תֵ ן לֵב לָזֶה כְּ לָל , וְ נִדְ מֶ ה לוֹ כְּ אִ לו ּ ּ מַ גִּיעַ לוֹ כָּ ל מַ ה שֶׁ יֶשׁ לוֹ וְחָ פֵ ץ עוֹ ד יוֹ תֵ ר וְיוֹ תֵ ר ּ , וְ נִדְ מֶ ה לוֹ שֶׁ הֶ עָ נִי הוא גַּזְלָן וְרוֹ צֵחַ מַ ה שֶׁ מְ בַ קֵ שׁ מִ מֶ נו נְדָ בָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ . עַל־כֵּן צָ רִ יך כָּ ל אָ דָ ם שֶׁ חֲנָנוֹ ה ְ ' בְּ אֵ יזֶה עֲשִׁ ירות בֵּ ין רַ ב בֵּ ין ּ מְ עַט , מִ כָּ ל שֶׁ כֵּן וְ כָ ל שֶׁ כֵּן הָ עֲשִׁ ירִ ים הַ גְּדוֹ לִ ים שֶׁ יֵשׁ ּ לָהֶם אֲלָפִ ים ורְ בָ בוֹ ת ובָ תֵ יהֶם מְ לֵאִ ים כָּ ל טוב בְּ גָדִ ים ּ ּ ּ ּ וְ תַ כְ שִׁ יטִ ין וַאֲבָ נִים טוֹ בוֹ ת ומַ רְ גָּלִ יוֹ ת ּ ּ , שֶׁ יָשִׂ ימו אֶ ל ּ ּ לִ בָּ ם הֵיטֵ ב שִׁ פְ לותָ ם בֶּ אֱמֶ ת וְיִזְכְּ רו אֶ ת עַצְ מָ ם הֵיטֵ ב ּ ּ ּ שֶׁ יָ כוֹ ל לִ הְ יוֹ ת שֶׁ הֶ עָ נִי הוא טוֹ ב וְ כָ שֵׁ ר יוֹ תֵ ר מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ וְיִשְׁ תַ תֵ ף עַצְ מוֹ בְּ צַ עֲרוֹ שֶׁ ל הֶ עָ נִי וְ דָ חְ קוֹ ּ ּ , וְ אָ ז בְּ וַדַ אי יִתֵ ן ּ ּ

Segment 10
HE:
צְ דָ קָ ה בִּ שְׁ תֵ י יָדַ יִם בְּ הַ רְ חָ בָ ה גְּדוֹ לָה כְּ פִ י עֶרְ כּ וֹ וְיוֹ תֵ ר ּ . וְ עַ ל־כֵּ ן עַ ל־יְדֵ י צְ דָ קָ ה זוֹ כִ ין לַעֲנָוָה ) וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ בְּ סֵ פֶ ר הָ אָ לֶף־בֵּ ית , ( כִּ י עִ קַ ר הַ צְ דָ קָ ה הוא בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ ּ עֲנָוָה כַּ נַ , ל"ּ כִּ י עַ ל־יְדֵ י הַ צְ דָ קָ ה מְ חַ יֶה אֶ ת הֶ עָ נִי ּ ּ וְ הָ אֶ בְ יוֹ ן שֶׁ הוא בִּ בְ חִ ינַת עֲנָוָה כַּ נַ ּ ּ , ל" אֲבָ ל הָ עֲנָוָה שֶׁ ל הֶ עָ נִי אֵ ינוֹ בִּ שְׁ לֵ ּ מות , כִּ י מֵ חֲמַ ת גֹּדֶ ל עֲנִיותוֹ בָּ א לִ ידֵ י ּ ּ עֲנָוָה פְ סולָה שֶׁ הוא נִבְ זֶה וְ עָ צֵ ל וְ כו ּ ּ ּ ּ ' חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , בְּ מָ קוֹ ם שֶׁ אֵ ין צְ רִ יכִ ין לְ הַ קְ טִ ין אֶ ת עַ צְ מוֹ , אֲבָ ל עַ ל־יְדֵ י שֶׁ הֶ עָ שִׁ יר מַ שְׁ פִ יעַ לוֹ נִדְ בַ ת לִ בּ וֹ ומְ חַ יֶה אוֹ תוֹ ּ ּ ּ עַ ל־יְדֵ י זֶ ה מַ גְבִּ יהַ אֶ ת הֶ עָ נִי ומֵ רִ ים אוֹ תוֹ מִ בְּ חִ ינַת ּ ּ מֹחִ ין דְ קַ טְ נות שֶׁ הִ יא עֲנָוָה פְ סולָה ּ ּ ּ ּ . וְ כֵן הֶ עָ שִׁ יר שֶׁ מִ גֹּדֶ ל עֲשִׁ ירותוֹ הָ יָה יָכוֹ ל לָבוֹ א לִ ידֵ י גֵּאות גָּמור ּ ּ ּ ּ , אֲבָ ל עַ ל־יְדֵ י שֶׁ מְ חַ סֵּ ר מָ מוֹ נוֹ וְ נוֹ תֵ ן צְ דָ קָ ה לֶעָ נִי ּ , עַ ל־יְ דֵ י זֶה מַ שְׁ פִ יל אֶ ת עַ צְ מוֹ ומְ מַ עֵט גַּסּ ותוֹ ּ ּ ּ . וְ עַ ל־יְדֵ י זֶה עַ ל־יְדֵ י גֹּדֶ ל הַ מִ צְ וָה שֶׁ ל צְ דָ קָ ה שֶׁ שְׁ קולָה כְּ כָ ל ּ ּ הַ תוֹ רָ ה נִתְ תַ קְ נִין שְׁ נֵיהֶ ם ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת הָ עֲנָוָה וְ הַ גַּדְ לות ּ שֶׁ יִהְ יו שְׁ נֵיהֶ ם נִכְ לָלִ ים בַּ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ , כִּ י בְּ שָׁ רְ שָׁ ם שְׁ נֵיהֶם אֶ חָ ד בִּ בְ חִ ינַת בִּ מְ קוֹ ם גְּ דֻ לָתוֹ וְ כו ּ ּ . ' וְ כֵ ן כָּ תַ ב אֲ דוֹ נֵנו ּ מוֹ רֵ נו וְ רַ בֵּ נו זַ ּ ּ " ל בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר ) סִ ימָ ן ב ( ּ שֶׁ צְ דָ קָ ה הִ יא בִּ בְ חִ ינַת זֶה יַשְׁ פִ יל וְ זֶה יָרִ ים שֶׁ הַ נוֹ תֵ ן מַ שְׁ פִ יל אֶ ת ּ ּ ּ עַצְ מוֹ ומֵ רִ ים אֶ ת הֶ עָ נִ ּ , י הַ יְנו כַּ נַ ּ ּ " ל שֶׁ מְ תַ קֵ ן אֶ ת עַ צְ מוֹ ּ ּ ומוֹ צִ יא אֶ ת עַ צְ מוֹ מִ גֵּאות דְ סִ טְ רָ א אָ חֳרָ א עַ ל־יְדֵ י ּ ּ ּ שֶׁ מַ שְׁ פִ יל אֶ ת עַ צְ מוֹ וְ נוֹ תֵ ן לִ בּ וֹ עַ ל צָ רוֹ ת הֶ עָ נִי ּ ּ וְ דַ חֲקותוֹ וְ נוֹ תֵ ן לוֹ מָ מוֹ נוֹ ּ , וְ כֵ ן מְ תַ קֵ ן אֶ ת הֶ עָ נִי עַ ל־יְדֵ י ּ ּ שֶׁ נוֹ תֵ ן לוֹ שֶׁ מֵ רִ ים אוֹ תוֹ מִ בְּ חִ ינַת מֹחִ ין דְ קַ טְ נות ּ ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת עֲנָוָה פְ סולָה כַּ נַ ּ ּ ּ ּ . ל" וְ עַ ל־יְדֵ י זֶה נִכְ לָל הָ עֲנָוָה וְ הַ גַּדְ לות דִ קְ דֻ שָׁ ה יַחַ ד כַּ נַ ּ ּ ּ ּ , ל" שֶׁ זֶה עִ קַ ר ּ ּ שְׁ לֵמות הָ עֲנָוָה בְּ תַ כְ לִ ית ּ . וְ זֶה בְּ חִ ינַת מִ צְ וַת שְׁ קָ לִ ים ֶׁש הוא צְ דָ קָ ה כַּ נַ ּ ּ , ל" שֶׁ עִ קַ ר הַ מִ צְ וָה לִ זְכּ וֹ ת עַ ל־יְדֵ י זֶה ּ ּ לִ בְ חִ ינַת הֶ עָ שִׁ יר לֹא יַרְ בֶּ ה וְ הַ דַ ל לֹא יַמְ עִ יט ּ , שֶׁ הֶ עָ שִׁ יר לֹא יַרְ בֶּ ה , הַ יְנו שֶׁ לֹא יָבוֹ א לִ ידֵ י גֵּאות ּ ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת רִ בּ וי ּ ּ . וְ הַ דַ ל לֹא יַמְ עִ יט ּ , ּ שֶׁ לֹא יָבוֹ א לִ ידֵ י מֹחִ ין דְ קַ טְ נות וְ כַ נַ ּ ּ ּ .ל" וְ זֶה שֶׁ נֶאֱמַ ר בִּ שְׁ קָ לִ ים ּ ) שְׁ מוֹ ת ל : " ( וְ לֹא יִהְ יֶה בָ הֶם נֶגֶף " עַ ל־יְדֵ י הַ מִ נְיָן שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת רִ בּ וי שֶׁ מִ שָׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ אֲחִ יזַת הַ גֵּאות שֶׁ מִ שָׁ ם עִ קַ ר סִ טְ רָ א דְ מוֹ תָ א שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ ּ ּ הֵ פֶ ך חַ יִים נִצְ חִ יִ ּ ּ ְ ים , אֲבָ ל עַ ל־יְדֵ י מִ צְ וַת שְׁ קָ לִ ים שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת עֲנָוָה אֲמִ תִ יִית ּ ּ ּ , עַ ל־יְדֵ י זֶה יְכוֹ לִ ין לִ מְ נוֹ ת אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל וְ לֹא יִהְ יֶה בָּ הֶ ם נֶגֶף עַ ל־יְדֵ י הַ מִ נְיָן שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת רִ בּ וי ּ ּ ּ , כִּ י אַ דְ רַ בָּ א ּ , עַ ל־יְדֵ י רִ בּ וי ּ ּ הַ מִ נְיָן זוֹ כִ י ן לַעֲנָוָה יְתֵ רָ ה יוֹ תֵ ר וְ יוֹ תֵ ר בִּ בְ חִ ינַת בִּ מְ קוֹ ם גְּ דֻ לָתוֹ שָׁ ם אַ תָ ה מוֹ צֵ א עַ נְוְ תָ נותוֹ ּ ּ ּ . וְ כַ מְ בֹאָ ר בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר ) בְּ הַ מַ עֲשֶׂ ה שֶׁ ל הַ מֶ לֶך ְ ּ ּ ] בְּ סִ פורֵ י ּ ּ מַ עֲשִׂ יוֹ ת מַ עֲשֶׂ ה ו '[ עַ ל פָ סוק חֲזֵה צִ יוֹ ן וְ כו ּ ּ ּ ּ ( ' שֶׁ דֶ רֶ ך ְ ּ הֶ עָ נָו שֶׁ כָּ ל מַ ה שֶׁ מְ גַדְ לִ ין אוֹ תוֹ יוֹ תֵ ר ּ ּ ּ , בָּ א לַעֲנָוָה יְתֵ רָ ה בְּ יוֹ תֵ ר . וְ עַ ל־כֵּ ן מִ צְ וָה גְּ דוֹ לָה שֶׁ יִתְ רַ בּ ו יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ יוֹ תֵ ר וְ יוֹ תֵ ר , כִּ י כָּ ל מַ ה שֶׁ נִתְ רַ בִּ ין יִשְׂ רָ אֵ ל יוֹ תֵ ר וְ יוֹ תֵ ר ּ ּ אֵ ינָם בָּ אִ ים לִ ידֵ י גֵּאות עַ ל־יְדֵ י זֶה חַ ס ּ וְ שָׁ לוֹ ם , רַ ק ּ אַ דְ רַ בָּ א , כָּ ל מַ ה שֶׁ נִתְ רַ בִּ ין יוֹ תֵ ר עוֹ בְ דִ ין אֶ ת ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ יוֹ תֵ ר ומַ כִּ ירִ ין אֶ ת בּ וֹ רְ אָ ם בְּ יוֹ תֵ ר ּ ְ . וְ עַ ל־יְדֵ י זֶה בָּ אִ ין לִ ידֵ י עֲנָוָה יְתֵ רָ ה כַּ נַ , ל"ּ כִּ י עֲלֵיהֶ ם נֶאֱמַ ר " כִּ י אַ תֶ ם הַ מְ עַט וְ כו ּ ּ , "' ּ שֶׁ מְ מַ עֲ טִ ין עַ צְ מָ ן וְ כו .'ּ וְ זֶה בְּ חִ ינַת מִ צְ וַת שְׁ קָ לִ ים , שֶׁ הוא בְּ עֵת שֶׁ רוֹ צִ ין ּ לִ מְ נוֹ ת אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ לֹא יִתְ עוֹ רֵ ר עַ ל־יְדֵ י הַ מִ נְיָן ּ ּ בְּ חִ ינַת הַ נֶגֶף ּ , שֶׁ הוא סִ טְ רָ א דְ מוֹ תָ א שֶׁ נֶאֱחָ ז בְּ רִ בּ וי ּ ּ ּ ּ וְ גֵאות ּ , רַ ק אַ דְ רַ בָּ א ּ , עַ ל־יְדֵ י הַ מִ ּ נְיָן יִזְכּ ו לִ נְשִׂ יאַ ת ּ רֹאשׁ בְּ חִ ינַת ' כִּ י תִ שָׂ א אֶ ת רֹאשׁ בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ) ' שְׁ מוֹ ת , (ל הַ יְנו הִ תְ נוֹ צְ צות הַ מֹחִ ין שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת עֲנָוָה ּ ּ ּ ּ אֲמִ תִ יִית ּ ּ , שֶׁ הוא עִ קַ ר הַ חַ יִים ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת תְ חִ יַת הַ מֵ תִ ים ּ ּ ּ

Segment 11
HE:
) ועיין בלקוטי מוהר ן ב " ' - ס ימן ע , (ב" שֶׁ כָּ ל זֶה זוֹ כִ ין עַ ל־יְדֵ י הַ שְׁ קָ לִ ים ּ , שֶׁ הֵ ם בְּ חִ ינַת צְ דָ קָ ה , שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה זוֹ כִ ין לְ אוֹ ר הַ פָ נִים שֶׁ הוא הִ תְ נוֹ צְ צות הַ מֹחִ ין ּ ּ ּ ּ , שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה זוֹ כִ ין לַעֲנָוָה אֲמִ תִ יִית בִּ שְׁ לֵמות שֶׁ שָׁ ם ּ ּ ּ ּ כָּ ל מַ ה שֶׁ נִתְ גַּדְ לִ ין וְ ּ ּ ּ נִתְ רַ בִּ ין יוֹ תֵ ר זוֹ כִ ין לַעֲנָוָה יְתֵ רָ ה בְּ יוֹ תֵ ר בִּ בְ חִ ינַת בִּ מְ קוֹ ם גְּ דֻ לָתוֹ שָׁ ם אַ תָ ה מוֹ צֵ א ּ ּ עַנְוְ תָ נותוֹ ּ , שֶׁ זֶה עִ קַ ר הַ חַ יִים הָ אֲמִ תִ יִים וְ הַ נִצְ חִ יִים שֶׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ל כָּ ל אֵ בֶ ר וְ אֵ בֶ ר ) . לקוטי הלכות -

Segment 12
HE:
) שמות לא (ג , " וָאֲמַ לֵא אוֹ תוֹ רוחַ אֱלֹקִ ים בְּ חָ כְ מָ ה ובִ תְ בונָה ובְ דַ עַת ּ ּ ּ ּ ּ ּובְ כָ ל מְ לָאכָ ה " , שֶׁ הֵ ם בְּ חִ ינַת הָ אַ רְ בָּ עָ ה מֹחִ ין , כַּ מְ בֹאָ ר בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ " חַ יִים נִצְ חִ יִים ּ ּ " ) לקוטי מוהר ן ב " ' - סימן ע . (ב" נִמְ צָ א , שֶׁ קוֹ רֵ א הַ מֹחַ הָ ּ ּ רְ בִ יעִ י ' כָּ ל מְ לָאכָ ה ', כִּ י שָׁ ם עִ קַ ר הַ מְ לָאכָ ה וְ הָ אֻ מָ נות שֶׁ ל הָ אָ דָ ם ּ ּ ּ ּ בְּ זֶה הָ עוֹ לָם , כִּ י כְּ לַל הַ מֹחִ ין הֵ ם שְׁ לֹשָׁ ה שֶׁ הֵ ם ּ : חָ כְ מָ ה בִּ ינָה דַ עַ ת ּ , ְ אַ ך לִ פְ עָ מִ ים נִקְ רָ אִ ים אַ רְ בָּ עָ ה מֹחִ ין מֵ חֲמַ ת שֶׁ הַ דַ עַ ת כָּ לול מִ שְׁ תַ יִם שֶׁ הֵ ּ ּ ּ ם בְּ חִ ינַת חֲסָ דִ ים וגְבורוֹ ת ּ ּ . וְ אֵ לו הַ מֹחִ ין מְ בֹאָ רִ ין בַּ פָ סוק הַ נַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ : ל" וָאֲמַ לֵא ּ אוֹ תוֹ רוחַ אֱלֹקִ ים בְּ חָ כְ מָ ה ובִ תְ בונָה ּ ּ ּ — שֶׁ הֵ ם חָ כְ מָ ה ּובִ ינָה . ובְ דַ עַ ת ובְ כָ ל מְ לָאכָ ה ּ ּ — זֶה בְּ חִ ינַת מֹחַ הַ דַ עַ ת שֶׁ כָּ לול מִ שְׁ תַ יִם ּ ּ ּ , ּ שֶׁ זֶ ּ הו בְּ חִ ינַת ' ּובְ דַ עַ ת ', שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ חֲסָ דִ ים שֶׁ בְּ דַ עַ ת ּ , שֶׁ הֵ ם בְּ חִ ינַת דַ עַת ּ סְ תָ ם , כִּ י הֵ ם עִ קַ ר הַ דַ עַת ּ ּ , ' ּובְ כָ ל מְ לָאכָ ה ' זֶה בְּ חִ ינַת הַ מֹחַ הָ רְ בִ יעִ י שֶׁ הוא מֹחַ הַ גְּבורוֹ ת שֶׁ בְּ דַ עַ ת ּ ּ ּ , שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת ובְ כָ ל מְ לָאכָ ה ּ , ִּכ י שָׁ ם עִ קַ ר הָ אֻ מָ נות ּ ּ ּ וְ הַ מְ לָאכָ ה שֶׁ ל כָּ ל אָ דָ ם ּ . כִּ י זֶה יָדועַ שֶׁ עִ קַ ר אֲחִ יזַת הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א ּ ּ , ּ הוא בִּ בְ חִ ינַת גְּבורוֹ ת וְ דִ ינִים ּ . וְ עַ ל־כֵּ ן שָׁ ם בִּ בְ חִ ינַת מֹחַ הַ גְּבורוֹ ת שָׁ ם נֶאֱחָ זִים הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת זָרוֹ ת שֶׁ ל הַ סִּ טְ רָ א ּ ּ אָ חֳ רָ א שֶׁ שָׁ ם עִ קַ ר הַ בֵּ רור שֶׁ שָׁ ם עִ קַ ר הַ מִ לְ חָ מָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ , וְ עַ ל־כֵּן נִקְ רָ אִ ים ובְ כָ ל מְ לָאכָ ה ּ , כִּ י שָׁ ם עִ קַ ר ּ הַ מְ לָאכָ ה וְ הָ אֻ מָ נות שֶׁ ל הָ אָ דָ ם לְ הִ זָהֵ ר בְּ מַ חֲשַׁ בְ תוֹ ּ ּ ּ ּ ּ לְ נַקוֹ תָ ה ולְ טַ הֲרָ ה מִ פְ סֹלֶת ּ ּ ּ ּ ּ . כְּ מוֹ הַ בַּ עַ ל מְ לָאכָ ה

Segment 13
HE:
ֵּּ שֶׁ מְ זַכ ך ומְ טַ הֵ ר אֶ ת הַ כְּ לִ י וְ חוֹ תֵ ך ומְ נַסֵּ ר סְ בִ יב הַ כְּ לִ י ּ ּ ְ ְ כָּ ל הַ מוֹ תָ רוֹ ת וְ הַ פְ סֹלֶת כְּ דֵ י לְ הוֹ צִ יא כְּ לִ י לְ מַ עֲשֵׂ הו ּ ּ ּ , כֵ ן צְ רִ יכִ ין לְ זַכֵּ ך אֶ ת הַ מַ חֲשָׁ בָ ה ולְ גָרֵ שׁ כְּ מוֹ ּ ּ ְ הַ מוֹ תָ רוֹ ת וְ הַ פְ סֹלֶת שֶׁ בַּ מַ חֲשָׁ בָ ה כְּ דֵ י שֶׁ יִהְ יֶה ּ ּ ּ ּ כְּ לִ י מוכָ ן לְ קַ בֵּ ל נֶפֶ שׁ רוחַ ונְשָׁ מָ ה דִ קְ דֻ שָׁ ה וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ' כְּ מוֹ שֶׁ מְ בַ קְ שִׁ ין עַ ל זֶה בְּ כַ מָ ה תְ פִ לוֹ ת ּ ּ ּ ּ . ) לקוטי הלכות -

Segment 14
HE:
הלכות תפילין ו ' - (ג" ל

Segment 15
HE:
וְ שָׁ מְ רו בְ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל אֶ ת הַ שַׁ בָּ ת ּ ּ

Segment 16
HE:
) שְׁ מוֹ ת לא , ( טז אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ קְ דֻ שַׁ ת שַׁ בָּ ּ ּ ּ ת קְ בִ יעָ א וְ קַ יָמָ א מֵ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ בְּ עַצְ מוֹ וְ אֵ ין שׁ ום פְ גָם נוֹ גֵעַ לְ שָׁ ם ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן ּ צְ רִ יכִ ין יִשְׂ רָ אֵ ל לְ קַ בֵּ ל אֶ ת הַ שַׁ בָּ ת ולְ שָׁ מְ רוֹ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) שְׁ מוֹ ת לא : ( וְ שָׁ מְ רו בְ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל אֶ ת הַ שַׁ בָּ ת ּ ּ ', ּ וְ כו כִּ י אֵ ין קְ דֻ שַׁ ת שַׁ בָּ ת נִמְ שֶׁ כֶ ת בְּ זֶה הָ עוֹ לָם כִּ י אִ ם ּ עַל־יְדֵ י יִשְׂ רָ אֵ ל , כְּ מוֹ שֶׁ אוֹ מְ רִ ים ) בִּ תְ פִ לַת שַׁ חֲרִ ית ּ לְ שַׁ בָּ ת (: וְ לֹא נְתַ תוֹ ה ּ ' אֱלֹקֵ ינו לְ גוֹ יֵי הָ אֲרָ צוֹ ת וְ כו ּ ּ . ' וְזֶה שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ) ל בְּ רֵ אשִׁ ית רַ בָּ ה פָ רָ שָׁ ה יא ּ ( שֶׁ אָ מְ רָ ה שַׁ בָּ ת לִ פְ נֵי הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא ּ ּ ְ ּ : לַכּ ֹל נָתַ תָ בֶּן ּ זוג וְ כו ּ ּ ', וְ הֵ שִׁ יב לָה : ּ כְּ נֶסֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל הוא בֶּ ן זוג שֶׁ לָך ּ ְ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן בְּ כָ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל תָ לוי קְ דֻ שַׁ ת שַׁ בָּ ת ּ ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן פִ קוחַ נֶפֶ שׁ דוֹ חֶ ה שַׁ בָּ ּ ּ ּ ּ , ת כִּ י מוטָ ב שֶׁ יְחַ לֵל ּ ּ ּ שַׁ בָּ ת אַ חַ ת וְ אַ ל יְחַ לְ לו שַׁ בָּ תוֹ ת הַ רְ בֵּ ה ּ ּ , כִּ י כְּ שֶׁ נִסְ תַ לֵק ּ ּ ּ נֶפֶ שׁ מִ יִשְׂ רָ אֵ ל נֶחְ שָׁ ב לְ חִ לול שַׁ בָּ ת ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת חָ לָל , בְּ חִ ינַת מִ יתָ ה וְ הִ סְ תַ לְ קות הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ " ּ ל ו ּ מובָ א בִּ דְ בָ רָ יו זַ ) ל " בְּ סִ ימָ ן רעז (. וכְ שֶׁ מֵ ת ּ ּ וְ נִסְ תַ לֵק אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ הוא מִ כְּ לַל כְּ נֶסֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ ּ שֶׁ הֵם הַ בֶּ ן זוג שֶׁ ל שַׁ בָּ ת ּ , נֶחְ שָׁ ב בְּ חִ ינַת חִ לול שַׁ בָּ ת ּ ּ בְּ חִ ינַת הִ סְ תַ לְ קות ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן פִ קוחַ נֶפֶ שׁ מִ יִשְׂ רָ ּ ּ ּ ּ אֵ ל דוֹ חֶ ה ּ שַׁ בָּ ת , כִּ י מוטָ ב שֶׁ יְחַ לֵל שַׁ בָּ ת אַ חַ ת מִ שֶׁ יְחַ לְ לו שַׁ בָּ תוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ רְ בֵּ ה וְ כַ נַ , ל"ּ וְ הָ עִ קָ ר מֵ חֲמַ ת שֶׁ כָּ ל נֶפֶ שׁ מִ יִשְׂ רָ אֵ ל יֶשׁ ּ ּ לוֹ אֲחִ יזָה בְּ נֶפֶ שׁ הַ צַ דִ יק שֶׁ הוא עִ קַ ר הַ בֶּ ן זוג שֶׁ ל שַׁ בָּ ת ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מִ ּ ילָה , שְׁ מִ ירַ ת הַ בְּ רִ ית , בְּ חִ ינַת צַ דִ יק ּ וְ שַׁ בָּ ת , שֶׁ הֵם תְ רֵ ין סָ הֲדִ ין ּ ] שני עדים [ שֶׁ יִשָׁ אֲרו ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל בִּ קְ דֻ שָׁ תָ ם ּ . וְ עַל־כֵּן מִ י שֶׁ הוא אֶ פִ יקוֹ רוֹ ס שֶׁ הוא ּ ּ ּ הַ פוֹ רֵ ק עֹל ומְ בַ זֶה אֶ ת הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ ּ ּ , וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו ) ל "זַ ּ עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה כו :( שֶׁ הוא מִ ן הַ מוֹ רִ ידִ ין וְ לֹא ּ ּ מַ עֲלִ ין , בְּ וַדַ אי אֵ ין פִ קוחַ נַפְ שׁ וֹ דוֹ חֶ ה שַׁ בָּ ת כִּ י הֲלֹא ּ ּ ּ ּ ּ אַ דְ רַ בָּ א מִ צְ וָה לְ הוֹ רִ ידוֹ וְ כו ּ ּ ', אֲבָ ל מִ י שֶׁ אֵ ינוֹ פוֹ רֵ ק עֹל ּ

Segment 17
HE:
שֶׁ יוֹ דֵ עַ שֶׁ אַ ף־עַל־פִ י בַּ צַ דִ יקִ ים ומַ אֲמִ ין ּ ּ ּ ּ ּ בְּ נַפְ שׁ וֹ חֶ סְ רוֹ נוֹ תָ יו ופְ שָׁ עָיו ופְ גָמָ יו הָ עֲצומִ ים אַ ף־עַל־ פִ י־כֵן ּ ּ ּ ּ הוא מַ אֲמִ ין בִּ קְ דֻ שַׁ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ובִ קְ דֻ שַׁ ת הַ צַ דִ יקִ ים שֶׁ הֵם ּ ּ ּ ּ ּ ּ הָ עִ קָ ר ּ , וְ שׁ וֹ מֵ ר שַׁ בָּ ת כְּ הִ לְ כָ תוֹ , הוא בִּ כְ לַל כְּ נֶסֶ ת ּ יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ הֵם הַ בֶּ ן זוג שֶׁ ל שַׁ ּ בָּ ת , שֶׁ כָּ ל הַ מְ שָׁ כַ ת קְ דֻ שַׁ ת ּ שַׁ בָּ ת בְּ זֶה הָ עוֹ לָם הוא עַל יָדָ ם ּ , עַל־כֵּן בְּ וַדַ אי פִ קוחַ ּ ּ ּ ּ נַפְ שׁ וֹ דוֹ חֶ ה שַׁ בָּ ת ּ . ) לקוטי הלכות - הלכות שבת ז ' -

Segment 18
HE:
אות י (א" ּ וַיַרְ א הָ עָם כִּ י בֹשֵׁ שׁ מֹשֶׁ ה

Segment 19
HE:
) שמות לב (א , ּ עִ קַ ר חֵ טְ א הָ עֵגֶל הָ יָה עַל יְ _ דֵ י שֶׁ פָ גְמו בִּ כְ בוֹ ד מֹשֶׁ ה ּ ּ וְ תַ לְ מִ ידָ יו _ עַל , יְדֵ י שֶׁ לֹא הֶאֱמִ ינו שֶׁ גַּם אַ חַ ר הִ סְ תַ לְ קות ּ ּ ּ ּ ּ מֹשֶׁ ה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ , גַּם אַ חַ ר _ ְ כָּ ך דְ בָ רָ יו חָ יִים וְ קַ יָמִ ים לָעַד וצְ רִ יכִ ין לְ קַ יֵם דִ בְ רֵ י תוֹ רָ תוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ לָנֶצַ ח תָ מִ ּ יד , כִּ י דְ בָ רָ יו הֵם דִ בְ רֵ י אֱלֹקִ ים חַ יִים אֲ שֶׁ ר ּ ּ ּ הֵם קַ יָמִ ים לְ עוֹ לָם ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) יְשַׁ עְ יָה מ (: ּודְ בַר אֱלֹקֵ ינו יָקום לְ עוֹ לָם ּ ּ , כִּ י עִ קַ ר פְ גַם הָ עֵגֶל הָ יָה ּ ּ , שֶׁ הָ יו ּ סְ בורִ ים שֶׁ כְּ בָ ר מֵ ת מֹשֶׁ ה ּ , כְּ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ " י עַל פָ ּ ּ סוק ) שְׁ מוֹ ת לב : ( וַיַרְ א הָ עָם כִּ י בֹשֵׁ שׁ מֹשֶׁ ה וְ כו ּ ּ . ' וְ אָ ז אָ מְ רו ּ לְ אַ הֲרֹן : קום עֲשֵׂ ה לָנו אֱלֹהִ ים אֲשֶׁ ר יֵלְ כו לְ פָ נֵינו כִּ י זֶה ּ ּ ּ ּ מֹשֶׁ ה הָ אִ ישׁ לֹא יָדַ עְ נו מֶ ה הָ יָה לוֹ ּ , הַ יְנו שֶׁ עָ שׂ ו עַצְ מָ ם ּ ּ כְּ אִ לו אֵ ינָם חוֹ לְ קִ ים עַל מֹשֶׁ ּ ּ ה בְּ עַצְ מוֹ , רַ ק הֵם אוֹ מְ רִ ים שֶׁ עִ נְיַן מֹשֶׁ ה אֵ ינָם יוֹ דְ עִ ים מַ ה הוא ּ , בְּ חִ ינַת : כִּ י זֶה מֹשֶׁ ה הָ אִ ישׁ לֹא יָדַ עְ נו וְכו ּ ּ ', רַ ק עַתָ ה שֶׁ כְּ בָ ר מֵ ת ּ לְ דַ עְ תָ ם ּ , אַ חֵ ר בִּ מְ קוֹ מוֹ צְ רִ יכִ ין לְ בַ קֵ שׁ ּ . וְ נָבוֹ כו ּ בְּ דֵ עוֹ תֵ יהֶם הַ מְ שֻׁ בָּ שׁ וֹ ת עַל _ יְדֵ י זֶה בַּ עֲצַ ת רָ אשֵׁ י הָ עֵרֶ ב רַ ב שֶׁ קִ בְּ לו אוֹ תָ ם עֲלֵיהֶם לְ רַ ב ולְ רֹאשׁ ּ ּ ּ , מֵ חֲמַ ת שֶׁ הָ יו יְכוֹ לִ ים לַעֲשׂ וֹ ת מוֹ פְ תִ ים עַל ּ _ יְדֵ י שְׁ מוֹ ת הַ טֻמְ אָ ה ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ) ל תַ נְחומָ א כִּ י ּ ּ _ תִ שָׂ א יט , ( שֶׁ הָ יו שָׁ ם יונוס וְיוֹ ּ ּ ּ מְ בְּ רוס ּ , שֶׁ הֵם הִ שְׁ לִ יכו הַ שֵׁ ם לְ תַ נור ּ ּ ּ ּ הָ אֵ שׁ וְ כו ', ּ עַד שֶׁ אָ מְ רו : ּ קום עֲשֵׂ ה לָנו אֱלֹהִ ים אֲשֶׁ ר ּ ּ יֵלְ כו לְ פָ נֵינו ּ ּ . וְ עִ קַ ר חֶ טְ אָ ם וְטָ עותָ ם הַ זֶה הָ יָה עַל ּ ּ ּ _ יְדֵ י שֶׁ לֹא הֶ אֱמִ ינו ּ ּ בַּ מֶ ה שֶׁ לִ פְ נֵיהֶם אֱמֶ ת בָּ רור וְזַך ומְ תֻ קָ ּ ּ ּ ּ ְ ּ , ן שֶׁ הוא תוֹ רַ ת ּ ּ מֹשֶׁ ה אֱמֶ ת שֶׁ קִ בְּ לו בְּ סָ מוך ּ ְ ּ ּ , וַעֲדַ יִן תַ לְ מִ ידָ יו הַ קְ דוֹ שִׁ ים ּ ּ ּ קַ יָמִ ים , שֶׁ הֵם : אַ הֲרֹן וְחור וִיהוֹ שֻׁ עַ וְ כו ּ ּ . ' וַאֲפִ לו לְ פִ י ּ ּ טָ עותָ ם שֶׁ מֵ ת מֹשֶׁ ה ּ ּ , הָ יָה לָהֶם לֵילֵך לְ תַ לְ מִ ידָ יו ְ ּ הַ קְ דוֹ שִׁ ים וְ לִ שְׁ אֹל מֵ הֶם הַ דֶ רֶ ך אֲשֶׁ ר יֵלְ כו בָּ ה ּ ּ ּ ְ , אֲבָ ל רָ אשֵׁ י הָ עֵרֶ ב רַ ב הִ טְ עו אוֹ תָ ם ּ , עַד שֶׁ מָ אֲסו בְּ תוֹ רַ ת ּ ּ מֹשֶׁ ה , שֶׁ כָּ תוב בָּ ה בְּ פֵ רושׁ ּ ּ ּ : לֹא יִהְ יֶה לְ ך אֱלֹהִ ים ָ אֲחֵ רִ ים וְ כו ּ ', ובָ חֲרו לֵילֵך בַּ עֲצַ ת רָ אשֵׁ י הָ עֵרֶ ב רַ ב ְ ּ ּ וְ עָ שׂ ו אֶ ת הָ עֵגֶל וְ לֹא רָ צ ּ ו לְ צַ יֵת אֶ ת תַ לְ מִ ידֵ י מֹשֶׁ ה ּ ּ ּ שֶׁ מִ חו בָּ הֶ ם עַל זֶה וְ הָ רְ גו אֶ ת חור ּ ּ ּ ּ , עַד שֶׁ נִתְ יָרֵ א אַ הֲרֹן ּ מֵ הֶם וְ הֻכְ רַ ח לַעֲשׂ וֹ ת חֶ פְ צָ ם שֶׁ לֹא יַהַ רְ גוהו חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ ּ , וְ לֹא יִהְ יֶה לָהֶם תַ קָ נָה ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ל " ) סַ נְהֶ דְ רִ ין ז ) .(. לקוטי הלכות -

Segment 20
HE:
הלכות בשר וחלב ה ' - (ב" כ

Segment 21
HE:
כִּ י זֶה מֹשֶׁ ה הָ אִ ישׁ

Segment 22
HE:
) שמות לב (א , וְזֶה שֶׁ בָּ או אֶ ל אַ הֲרֹן וְ אָ מְ רו לוֹ ּ ּ : " קום עֲשֵׂ ה לָנו אֱלֹהִ ים ּ ּ כִּ י זֶה מֹשֶׁ ה הָ אִ ישׁ לֹא יָדַ עְ נו מֶ ה הָ יָה לוֹ ּ ". וְ עַתָ ה בּ וֹ א ּ ורְ אֵ ה אַ תָ ה הַ מְ עַיֵן הַ ּ ּ ּ מִ סְ תַ כֵּ ל בַּ תוֹ רָ ה בְּ עֵין הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ , שֶׁ מְ פֹרָ שׁ כָּ אן שֶׁ כָּ ל טָ עותָ ם הָ יָה בָּ עִ נְיָן שֶׁ לֹא הִ שְׁ תַ דְ לו ּ ּ ּ ּ ּ ּ

Segment 23
HE:
לְ חַ פֵ שׂ קְ דֻ שַׁ ת רַ בָּ ם מֹשֶׁ ה כָּ רָ אוי עַד שֶׁ נָפְ לו לְ טָ עות ּ ּ ּ ּ ּ ּ כָּ זֶה עַל־יְדֵ י הָ עֵרֶ ב רַ ב , ּ שֶׁ מֵ אַ חַ ר שֶׁ אֵ ינָם יוֹ דְ עִ ים מֶ ה הָ יָ ה לוֹ לְ מֹשֶׁ ה , עַל־כֵּן רָ צו לַעֲשׂ וֹ ת לָהֶם אֱלֹהִ ים ּ אֲחֵ רִ ים . וְ לֹא שָׁ תו אֶ ל לִ בָּ ם הָ אֱמֶ ת ּ , כִּ י , ּ אַ דְ רַ בָּ א , מֵ אַ חַ ר שֶׁ מֹשֶׁ ה עָ שָׂ ה לָהֶם טוֹ בוֹ ת כָּ אֵ לֶה וְגִלָה לָהֶם ּ ּ ּ אֱלֹהותוֹ יִתְ בָּ רַ ך בְּ הִ תְ גַּלות נִפְ לָא וְ נוֹ רָ א כָּ זֶה ּ ּ ּ ְ , בִּ פְ רָ ט

Segment 24
HE:
בִּ שְׁ עַת מַ תַ ן תוֹ רָ ה ּ ּ , וְ אִ ם עַ כְ שָׁ ו נֶעְ לָם מֵ הֶם , ּ אַ דְ רַ בָּ א , זֶה לְ טוֹ בָ תָ ם כְּ דֵ י שֶׁ יִשְׁ תַ דְ לו לְ חַ פֵ שׂ ולְ בַ קֵ שׁ אֶ ת קְ דֻ שַׁ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הָ רוחַ ־הַ קֹדֶ שׁ שֶׁ לוֹ יוֹ תֵ ר וְיוֹ תֵ ר עַד שֶׁ יִתְ בָּ רְ רו בְּ יוֹ תֵ ר ּ ּ ּ ּ ּ וְיוֹ תֵ ר כַּ אֲשֶׁ ר הָ יָה בֶּ אֱמֶ ת , ֶׁש מֹשֶׁ ה עָ לָה לַמָ רוֹ ם כְּ דֵ י ּ ּ לְ קַ בֵּ ל שְׁ אָ רֵ י מִ צְ ווֹ ת הַ תוֹ רָ ה ּ , כְּ דֵ י לְ תַ קְ נָם ולְ בָ רְ רָ ם ּ ּ בִּ שְׁ לֵמות יוֹ תֵ ר וְיוֹ תֵ ר ּ , רַ ק הֵם הָ יו צְ רִ יכִ ים לַעֲמֹד עַל ּ עָמְ דָ ם ולְ צַ פוֹ ת לִ ישׁ ועַת ה ּ ּ ּ ' ולְ חַ פֵ שׂ ולְ בַ קֵ שׁ ולְ הִ תְ גַּעְ גֵּעַ ּ ּ ּ ּ ּ אַ חֲרָ יו עַד שֶׁ הָ יָה חוֹ זֵר ובָ א אֲלֵיהֶם וְ הָ יָה מְ לַמְ דָ ם ּ ּ ומֵ אִ יר בָּ הֶ ם כָּ ל הַ תוֹ רָ ה ּ ּ . ּוכְ מוֹ שֶׁ עָ שָׂ ה יְהוֹ שֻׁ עַ שֶׁ עָמַ ד אֵ צֶ ל הָ הָ ר וְ הִ מְ תִ ין שָׁ ם עַ ל מֹשֶׁ ה רַ בּ וֹ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ , ל" וְ הָ יָה תוֹ לֶה עֵינָיו לַמָ רוֹ ם ומְ צַ פֶ ה רַ ק ּ ּ ּ ּ ֶׁש יַחֲזֹר וְיִתְ גַּלֶה אֵ לָיו ּ ּ , אֲבָ ל בַּ עֲווֹ נוֹ תֵ ינו הָ רַ בִּ ים לֹא ּ נִזְהֲרו בָּ זֶה עַד שֶׁ נִכְ שְׁ לו כָּ ל־כָּ ך שֶׁ מִ שָׁ ם כָּ ל הַ חֻרְ בָּ נוֹ ת ּ ּ ּ ְ ּ ּ וְ כָ ל הַגָּלֻיוֹ ת ּ , כִּ י חָ זַר וְ נִמְ שַׁ ך זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ שֶׁ מֵ הֶם ּ ּ ְ הַ כְּ פִ ירוֹ ת שֶׁ ל עַכְ שָׁ ו שֶׁ עַל־יְ דֵ י זֶה אֲרִ יכַ ת הַ גָּלות ּ בַּ עֲווֹ נוֹ תֵ ינו הָ רַ בִּ ים ּ . וְ עִ קַ ר הַ תִ קון עַל־יְדֵ י צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ בְּ כָ ל דוֹ ר שֶׁ יֵשׁ לָהֶם אֵ יזֶה בְּ חִ ינַת רוחַ הַ קֹדֶ שׁ גַּם ּ ּ ּ ּ עַכְ שָׁ ו כַּ אֲשֶׁ ר הֶ אֱרִ יך בָּ זֶה בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ ְ " תִ קְ עו תוֹ כָ חָ ה ּ ּ ּ " ) לקוטי מוהר ן ב " ' - סימן ח , (' אֲבָ ל צְ רִ יכִ ין לְ חַ פֵ שׂ ּ ולְ בַ קֵ שׁ אַ חֲרָ יו מְ אֹד בְּ כָ ל עֵת אֲפִ לו מִ י שֶׁ כְּ בָ ר הִ תְ ּ ּ ּ ּ חִ יל לְ מָ צְ אוֹ וְ כו ) . 'ּ לקוטי הלכות - הלכות שלוחין ה (' י – '

Segment 25
HE:
קום עֲשֵׂ ה לָנו אֱלֹהִ ים ּ ּ

Segment 26
HE:
) שמות לב (א , יֵשׁ בְּ חִ ינַת תוֹ רוֹ ת נְפולוֹ ת וְ לִ מודִ י ּ ּ ּ ּ ם פְ גומִ ים וסְ בָ רוֹ ת ּ ּ ּ מֻחְ לָפוֹ ת , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה עִ קַ ר הִ תְ רַ חֲקות הָ אָ דָ ם ּ ּ מֵ עֲבוֹ דָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך . ְ ּובְ עִ נְיָן זֶה יֵשׁ בְּ חִ ינוֹ ת רַ בּ וֹ ת , כִּ י יֵשׁ שֶׁ מְ הַ פֵ ך עַל־יְדֵ י זֶה הָ אֱמֶ ת לְ גַמְ רֵ י ּ ְ , וְיֵשׁ שֶׁ נוֹ טֶ ה עַל־יְדֵ י ּ זֶה מְ עַט מִ ן הָ אֱמֶ ת וְ , יֵשׁ שֶׁ אֵ ינוֹ נוֹ טֶ ה עַל־יְדֵ י זֶה מִ ן הָ אֱמֶ ת , כִּ י אִ ם מְ עַט דִ מְ עַט שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ בְ חִ ין כְּ לָל ּ . וְ כָ ל הַ קִ לְ קולִ ים שֶׁ הָ יָה בָּ עוֹ לָם מִ קָ טָ ן וְ עַד גָּדוֹ ל ּ ּ ּ , הַ כּ ֹל הָ יָה עַל־יְדֵ י הַ לִ מודִ ים פְ גומִ ים הַ נַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , ל" כִּ י גַּם הַ פְ גַם ּ הָ רִ אשׁ וֹ ן מֵ אֲכִ ילַת עֵץ הַ דַ עַת שֶׁ הָ יָה עַל יְדֵ י עֲצַת ּ ּ הַ נָחָ שׁ , הַ כּ ֹל הָ יָה עַל־יְדֵ י פְ גַם הַ תוֹ רוֹ ת הַ נְפולוֹ ת ּ ּ ּ ּ וְ הַ לִ מודִ ים פְ גומִ ים הַ נַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , ל" כִּ י הַ נָחָ שׁ בָּ א עֲלֵיהֶם בְּ עָרְ מָ ה ּ גְּדוֹ לָה , וְ לָמַ ד עִ מָ הֶם לִ מוד גָּדוֹ ל וְ עָמֹק מְ אֹד ּ ּ ּ , עַד שֶׁ הִ טְ עָה אוֹ תָ ם עַל־יְדֵ י לִ מודוֹ הַ פָ גום ּ ּ ּ ּ , עַד שֶׁ הוֹ סִ יפו עַל ּ הַ צִ ווי ּ ּ ּ , וְ עַל־יְדֵ י זֶה גָּרְ עו אַ חַ ר כָּ ך עַל־יְדֵ י הַ לִ מוד שֶׁ ל ּ ּ ּ ּ ְ שֶׁ קֶ ר וְ דִ מְ יוֹ ן כּ וֹ זֵב שֶׁ ל הַ נָחָ שׁ ּ , שֶׁ אָ מַ ר לָהֶם וְ לָמַ ד ּ עִ מָ הֶם כְּ שֵׁ ם שֶׁ אֵ ין מִ יתָ ה בִּ נְגִיעָ ה וְ ' ּ כו עַד שֶׁ בָּ או לְ מַ ה ּ שֶׁ בָּ או ּ ּ . ומֵ אָ ז נִפְ גַּם הַ דַ עַת וְ הַ מֹחַ בְּ יוֹ תֵ ר ּ ּ ּ , וְ כָ ל הָ עוֹ לָם נִתְ עָרֵ ב טוֹ ב בְּ רַ ע , עַד אֲשֶׁ ר הַ לִ מודִ ים פְ גומִ ים הַ נַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ל " הוֹ לְ כִ ים ומַ תְ עִ ים ומְ עָרְ בְּ בִ ים אֶ ת כָּ ל הָ עוֹ לָם ּ ּ . ומִ זֶה ּ ּ נִמְ שָׁ ך אַ חַ ר קַ בָּ לַת ְ הַ תוֹ רָ ה חֵ טְ א הָ עֵגֶל עַל־יְדֵ י לִ מודִ ים ּ ּ ּ הַ פְ גומִ ים וְ הָ רָ עִ ים שֶׁ ל הָ עֵרֶ ב רַ ב ּ ּ . כִּ י יֵשׁ בְּ עִ נְיַן הַ לִ מודִ ים רָ עִ ים הַ נַ ּ ּ ּ ּ " ל כַּ מָ ה וְ כַ מָ ה בְּ חִ ינוֹ ת ּ ּ , כִּ י יֵשׁ מִ י ּ שֶׁ פוֹ גֵם בָּ זֶה מְ עַט , יוֹ תֵ ר וְיֵשׁ , מִ י שֶׁ פוֹ גֵם וְ יֵשׁ ּ חַ ס־וְ שָׁ לוֹ ם כָּ ל כָּ ך , ְ עַד שֶׁ בָּ או עַל־יְדֵ י זֶה לִ ידֵ י כְּ פִ ירוֹ ת ּ וַעֲבוֹ דָ ה זָרָ ה מַ מָ שׁ כְּ מוֹ יְרָ בְ עָם בֶּ ן נְבָ ט וַחֲבֵ רָ יו ּ . עַד אֲשֶׁ ר אֲפִ לו צַ דִ יקִ ים גְּדוֹ לִ ים יְכוֹ לִ ים לִ טְ עוֹ ת לִ פְ עָמִ ים ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י הַ תוֹ רוֹ ת הַ נְפולוֹ ת הַ נַ ּ ּ ּ ּ , ל" עַד שֶׁ מְ הַ פֵ ך ּ ְ דַ עְ תָ ם ּ ּ מִ ן הָ אֱמֶ ת , עַיֵן פְ נִים ּ ּ . עַל־כֵּן צְ רִ יכִ ין לְ בַ קֵ שׁ מְ אֹד ּ מֵ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך לְ הִ נָצֵל מִ כָּ ל זֶה ּ ְ ּ , וְ לִ זְכּ וֹ ת לְ תוֹ רַ ת אֱמֶ ת שֶׁ אֵ ין בָּ ה שׁ ום אֲחִ יזָה וְ תַ עֲרוֹ בוֹ ת מֵ הַ לִ מודִ ים הַ נַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ "ל. ) לקוטי הלכות - הלכות ברכת המזון ה ' - אות ' ד ת יו ט ' ז 'ה ' לפי אוצר היראה – תלמוד תורה - (ז" כ

Segment 27
HE:
אֲשֶׁ ר יֵלְ כו לְ פָ נֵינו ּ ּ

Segment 28
HE:
) שמות לב (א , רֹ ב קִ לְ קולֵי הַ דוֹ רוֹ ת הוא עַל־יְדֵ י הָ רַ חֲמָ נות דְ סִ טְ רָ א ּ ּ ּ ּ ּ אָ חֳרָ א . שֶׁ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א מִ תְ לַבֶּ שֶׁ ת בְּ אֵ יזֶה אֲנָשִׁ ים רָ עִ ים , וְ הֵם מִ תְ אַ סְּ פִ ים ומִ ּ שְׁ תַ דְ לִ ים בְּ תַ קָ נַת הֶ הָ מוֹ ן ּ ּ ּ וְ עוֹ שִׂ ין עַצְ מָ ן כִּ מְ רַ חֲמִ ים עֲלֵיהֶם ומִ שְׁ תַ דְ לִ ים בְּ טוֹ בָ תָ ם ּ ּ ּ . ובֶ אֱמֶ ת כָּ ל טוֹ בָ תָ ם שֶׁ ל רְ שָׁ עִ ים רָ עָ ה הוא אֵ צֶל ּ ּ הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ , כִּ י רַ חֲמֵ י רְ שָׁ עִ ים אַ כְ זָרִ י . ומִ זֶה הָ יָה כָּ ל חֵ טְ א ּ ּ הָ עֵגֶל כַּ מְ בֹאָ ּ ר בִּ פְ נִים ] כִּ י תֵ כֶ ף אַ חַ ר מַ תַ ן תוֹ רָ ה קֹדֶ ם ּ ּ ּ שֶׁ יָרַ ד מֹשֶׁ ה מִ ן הָ הָ ר נִתְ קַ בְּ צו עַל אַ הֲרֹן לַעֲשׂ וֹ ת לָהֶם ּ ּ אֶ ת הָ עֵגֶל שֶׁ אָ מְ רו גַּם כֵּ ן שֶׁ הוא מִ צַ ד הָ רַ חֲמָ נות ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ לָהֶם , כַּ מובָ ן בַּ פָ רָ שָׁ ה שָׁ ם שֶׁ אָ מְ רו ּ ּ ּ ּ ) שְׁ מוֹ ת לב (: " ּ קום עֲשֵׂ ה לָנו אֱלֹהִ ים כִּ י זֶה מֹשֶׁ ה הָ אִ ישׁ לֹא יָדַ עְ נו מֶ ה הָ יָה ּ ּ לוֹ ". שֶׁ דִ בְ רֵ יהֶם אֵ לו בּ וֹ טִ ים כְּ מַ דְ קְ רוֹ ת חֶ רֶ ב ּ ּ ּ , שֶׁ מִ תְ קַ בְּ צִ ים בְּ קִ בּ וץ גָּדוֹ ל לְ פַ קֵ חַ עַל תַ קָ נַת הֶ הָ מוֹ ן ּ ּ ּ ּ ּ ומְ רַ חֲמִ ים עֲלֵיהֶם ומְ בַ קְ שִׁ ים לָהֶם מִ י שֶׁ יֵלֵך לִ פְ ְ ּ ּ ּ נֵיהֶם לְ הַ דְ רִ יכָ ם בַּ דֶ רֶ ך שֶׁ הֵם רוֹ צִ ים ְ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב שָׁ ם ּ : " אֲשֶׁ ר יֵלְ כו לְ פָ נֵינו ּ ּ ". וְ כֵן הוא בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר ּ ּ , בִּ פְ רָ ט בַּ דוֹ ר הַ זֶה ּ ּ ...[

Segment 29
HE:
בִּ פְ רָ ט הַ קַ לְ קָ לוֹ ת הַ מְ צויִים עַכְ שָׁ ו ּ ּ ּ בְּ דוֹ רוֹ תֵ ינו אֵ לֶה בַּ עֲוֹ נוֹ תֵ ינו הָ רַ בִּ ים ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י רִ שְׁ עֵי יִשְׂ רָ אֵ ל הַ חוֹ תְ רִ ים לְ הַ כְ נִיס זָרָ ה בְּ בֵ ית ה ' לְ פָ רֵ שׁ הַ תוֹ רָ ה עַל־פִ י חָ כְ מוֹ ת חִ יצוֹ נִיוֹ ת שֶׁ לָהֶם ּ ּ ּ ּ . וְרוֹ צִ ים לְ פַ תוֹ ת ולְ הָ סִ ית ולְ הַ כְ רִ יחַ אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ יֵלְ כו חַ ס ּ ּ ּ ּ ּ וְ שָׁ לוֹ ם בְּ דַ רְ כֵיהֶם הַ מָ רִ ים וְ הַ זָרִ ים כַּ ּ ּ נִרְ אֶ ה בְּ חושׁ ּ ּ , אֲשֶׁ ר רֹב הַ נִמְ שָׁ כִ ים אַ חֲרֵ יהֶ ם הֵ ם פוֹ רְ קֵ י עֹל לְ גַמְ רֵ י ּ ּ . וְ אַ ף עַל פִ י כֵן מַ חֲצִ יפִ ין פְ נֵיהֶ ם ומַ לְ בִּ ישִׁ ין כָּ ל רִ שְׁ עָ תָ ם ּ ּ ּ בְּ רַ חֲמָ נות ּ . כְּ אִ לו יֵשׁ לָהֶם רַ חֲמָ נות עַל נַעֲרֵ י בְּ נֵי ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל וְרוֹ צִ ים לְ הַ דְ רִ י כָ ם בְּ דֶ רֶ ך יְשָׁ רָ ה עַל פִ י פֵ רושֵׁ י ּ ּ ּ ְ הַ תוֹ רָ ה שֶׁ לָהֶם לִ שְׁ אוֹ ל וַאֲבַ דוֹ ן וְ כו ּ ּ ּ ּ ' רַ חֲמָ נָא לִ צְ לָן ּ , וְ אוֹ מְ רִ ים שֶׁ כָּ ל כַּ וָנָתָ ם לְ טוֹ בַ ת יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ יֵשׁ לָהֶם ּ ּ רַ חֲמָ נות עֲלֵיהֶם וְ כו ּ ּ . ' וְ כָ ל זֶה נִמְ שָׁ ך מִ מַ ה שֶׁ הַ סִּ טְ רָ א ּ ּ ְ

Segment 30
HE:
אָ חֳרָ א יוֹ נֶקֶ ת מִ ן הָ רַ חֲמָ נות ּ . וְ עַל־יְדֵ י זֶה מִ תְ גַבֵּ ר תַ אֲוַת ּ נִאוף וְ נִתְ קַ לְ קֵ ל הַ תְ פִ לָה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם שֶׁ אֵ ין יְכוֹ לִ ין ּ ּ ּ לְ הִ תְ פַ לֵל בִּ בְ חִ ינַת רַ חֲמִ ים וְ תַ חֲנונִים ּ ּ ּ . וְ עִ קַ ר הַ תִ קון ּ ּ ּ ּ לְ כָ ל זֶה הוא עַל־יְדֵ י צַדִ יקֵ י אֱמֶ ת כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ ּ ּ ּ נִים ) לקוטי הלכות - הלכות קריאת התורה ו ' - אוֹ ת ב . (' וְ עַיֵן עוֹ ד מֵ עִ נְיָן רַ חֲמָ נות דְ סִ טְ רָ א אָ חֳרָ א ומַ ה שֶׁ עַל יְדֵ י ּ ּ ּ ּ זֶה מְ בִ יאִ ים אֶ ת הָ אָ דָ ם לְ טִ רְ חוֹ ת וְטִ רְ דוֹ ת גְּדוֹ לוֹ ת ּ בִּ שְׁ בִ יל פַ רְ נָסָ ה ומְ אומָ ה לֹא יִשָׂ א בַּ עֲמָ לוֹ ּ ּ ּ ּ . ) אוצר היראה -

Segment 31
HE:
ממון ופרנסה- . ח"כ אוצר היראה – רחמנות - (' א

Segment 32
HE:
אֲשֶׁ ר יֵלְ כו לְ פָ נֵינו ּ ּ

Segment 33
HE:
) שמות לב (א , וְזֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ " ל שֶׁ עִ קַ ר הַ חֻרְ בָּ ן ּ הָ יָה עַל שֶׁ לֹא בֵּ רְ כו בַּ תוֹ רָ ה תְ חִ לָה ּ ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ ) נְדָ רִ ים פא .(: עַל מָ ה אָ בְ דָ ה הָ אָ רֶ ץ וְ כו ', ּ דָ בָ ר זֶה שָׁ אֲלו ּ ּ . 'ּ וְ כו מַ אי : וְ לֹא הָ לְ כו בָּ ה ּ ּ ? שֶׁ לֹא בֵּ רְ כו בַּ תוֹ רָ ה תְ חִ לָה ּ ּ ּ ּ ּ . כִּ י כְּ שֶׁ אֵ ין מְ בָ רְ כִ ין בַּ תוֹ רָ ה אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ עוֹ סְ קִ ין ּ ּ בַּ תוֹ רָ ה בָּ זֶה מַ רְ אִ ין שֶׁ אֵ ין הַ תוֹ רָ ה חֲשׁ ובָ ה בְּ עֵינֵיהֶם ּ ּ ּ וְ אֵ ין מְ חַ יִין עַצְ מָ ן בָּ ה בְּ כָ ל עֵת וָרֶ גַע רַ ק הִ יא אֶ צְ לָם ּ ּ כְּ מוֹ נִימוס וְ דָ ת חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם כְּ מוֹ שְׁ אָ רֵ י נִימוסִ ים וְ דָ תֵ י ּ ּ הָ עוֹ בְ דֵ י כּ וֹ כָ בִ ים שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת חֵ טְ א הָ עֵגֶל שֶׁ אָ מְ רו ּ ּ ּ : קום עֲשֵׂ ה לָנו אֱלֹהִ ים אֲשֶׁ ר יֵלְ כו לְ פָ נֵינו ּ ּ ּ ּ , שֶׁ בִּ קְ שׁ ו ּ עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה כְּ דֵ י שֶׁ יִהְ יֶה לָהֶם מִ י שֶׁ יֵלֵך לִ פְ נֵיהֶם ְ ּ ּ , כִּ י זֶה הָ יָה עִ קַ ר חֶ פְ צָ ם שֶׁ יִהְ יֶה לָהֶם מִ י שֶׁ יֵלֵך לִ פְ נֵיהֶם ְ ּ ּ ּ וְיוֹ לִ יכֵם בְּ אֵ יזֶה נִימוס וְ דָ ת כְּ דֵ י שֶׁ לֹא יִהְ יו בּ וֹ לְ עִ ים ּ ּ ּ אִ ישׁ אֶ ת רֵ עֵהו , ּ אֲבָ ל לֹא הִ סְ תַ כְּ ּ לו עַל הַ תַ כְ לִ ית ּ ּ הָ אַ חֲרוֹ ן הַ נִצְ חִ י כְּ לָל ּ , וְעַל־יְדֵ י זֶה נִכְ שְׁ לו בַּ עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה ּ , כִּ י אָ ז הָ יָה הַ יֵצֶר הָ רָ ע שֶׁ ל עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה בָּ עוֹ לָם ּ . ּוכְ מוֹ כֵן עַכְ שָׁ ו אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ אֵ ין עוֹ בְ דִ ים עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה ּ , כִּ י הָ רְ גו ּ ּ הַ יֵצֶר הָ רָ ע שֶׁ ל עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה ) יוֹ מָ א ד ( , אֲבָ ל אַ ף־עַל־פִ י־כֵן עֲדַ יִן יֵשׁ כַּ מָ ה כּ וֹ פְ רִ ים בָּ עוֹ לָם שֶׁ הוֹ לְ כִ ים ּ ּ בְּ דַ רְ כֵי הָ אֶ פִ יקוֹ רְ סִ ים שֶׁ רוֹ צִ ים לְ הַ שְׁ ווֹ ת חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ תוֹ רַ ת מֹשֶׁ ה כִּ שְׁ אָ ר נִימוסֵ י הַ דָ תוֹ ת רַ חֲמָ נָא לִ צְ לַן ּ ּ ּ וְ אוֹ מְ רִ ים מַ ה שֶׁ ּ אוֹ מְ רִ ים טְ עָמִ ים שֶׁ ל הֶבֶ ל ושְׁ טות עַל ּ ּ מִ צְ וֹ ת תוֹ רָ תֵ נו הַ קְ דוֹ שָׁ ה כְּ אִ לו כֻּלָם עַל־פִ י שֵׂ כֶ ל אֱנוֹ שִׁ י ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , בִּ שְׁ בִ יל לְ קַ יֵם נִימוס הַ מְ דִ ינָה כַּ יָדועַ ּ ּ ּ ּ ּ דִ בְ רֵ יהֶם הָ רָ עִ ים וְ הַ מָ רִ ים וְ זֶהו בְּ חִ ינַת פְ גַם הָ עֵגֶל ּ ּ ּ ּ .ל"ּ כַּ נַ וְזֶהו בְּ חִ ינַת שֶׁ לֹא בֵּ רְ כו בַּ תוֹ רָ ה תְ חִ לָה ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י אֵ לו ּ ּ הַ כִּ תוֹ ת בְּ וַדַ אי אֵ ינָם מְ בָ רְ כִ ים עַל הַ תוֹ רָ ה מֵ אַ חַ ר ּ ּ ּ שֶׁ אֶ צְ לָם הַ תוֹ רָ ה שָׁ וָה לִ שְׁ אָ ר הַ דָ תוֹ ת וְהַ נִימוסִ ים חַ ס ּ ּ ּ ּ וְ שָׁ לוֹ ם , כִּ י עִ קַ ר בִּ רְ כַּ ת הַ תוֹ רָ ה הוא ּ ּ ּ אֲשֶׁ ר בָּ חַ ר בָּ נו ּ מִ כָּ ל הָ עַמִ ים וְ נָתַ ן לָנו אֶ ת תוֹ רָ תוֹ שֶׁ מַ ה שֶׁ נָתַ ן לָנו אֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ תוֹ רָ ה , בָּ זֶה בָּ חַ ר בָּ נו מִ כָּ ל הָ עַמִ ים וְ הִ בְ דִ ילָנו מֵ הֶם ּ ּ ּ ּ לְ גַמְ רֵ י , כִּ י נִימוסֵ יהֶם וְ דָ תֵ יהֶם הוא רַ ק עַל־פִ י שֵׂ כֶל ּ ּ ּ אֱנוֹ שִׁ י בִּ שְׁ בִ יל חַ יֵ ּ י שָׁ עָ ה שֶׁ ל זֶה הָ עוֹ לָם . וְגַם זֶה אֵ ינוֹ בִּ שְׁ לֵמות וְ אֵ ין לוֹ קִ יום כְּ לָל ּ ּ ּ , כִּ י עַל־פִ י דָ תֵ יהֶם ּ ּ וְ דַ רְ כֵיהֶם אֵ ינָם מַ פְ רִ ישִׁ ין אֶ ת הָ אָ דָ ם אֲפִ לו מִ דְ בָ רִ ים ּ ּ ּ שֶׁ בֵּ ין אָ דָ ם לַחֲבֵ רוֹ מֵ אַ חַ ר שֶׁ אֵ ינָם מִ סְ תַ כְּ לִ ין עַל ּ ּ הַ תַ כְ לִ ית הָ אַ חֲ רוֹ ן וְ אֵ ינָם מִ תְ יָרְ אִ ין מֵ עֳנָשִׁ ים שֶׁ ל אַ חַ ר מִ יתָ ה רַ ק מִ תְ יָרְ אִ ין מֵ אֵ ימַ ת מַ לְ כות ּ , עַל־כֵּן אִ ם יוכַ ל ּ לַעֲשׂ וֹ ת גְּזֵלוֹ ת וְרַ מָ אות שֶׁ לֹא יִוָדַ ע לַמֶ לֶך וְ שׁ וֹ פְ טֵ יהֶם ְ ּ ּ ּ ּ ּ עוֹ שִׂ ים כָּ ל מַ ה שֶׁ יְכוֹ לִ ים לַעֲשׂ וֹ ת כַּ נִרְ אֶ ה בַּ חושׁ ּ ּ ּ ּ , אֲבָ ל אוֹ תָ נו בָּ חַ ר ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך מִ כָּ ל הָ עַמִ ים וְ נָתַ ן לָנו אֶ ת ּ ּ ְ תוֹ רָ תוֹ אֲשֶׁ ר הִ יא חַ יֵינו וְ אֹרֶ ך יָמֵ ינו לְ עוֹ לְ מֵ י עַד ולְ נֵצַח ּ ּ ּ ְ ּ ּ נְצָ חִ ים , כִּ י עִ קַ ר כָּ ל מִ צְ וֹ ת תוֹ רָ תֵ נו הַ קְ דוֹ שָׁ ה הוא ּ ּ ּ ּ ּ בִּ שְׁ בִ יל הַ תַ כְ לִ ית הָ אַ חֲרוֹ ן ּ . וַאֲפִ לו הַ ּ ּ ּמִ צְ וֹ ת שֶׁ בֵּ ין אָ דָ ם לַחֲבֵ רוֹ יֵשׁ בָּ הֶם סוֹ דוֹ ת עֲמֻקִ ים וְרָ זִין גְּדוֹ לִ ים מְ אֹד עַד ּ אֵ ין סוֹ ף וְ אֵ ין תַ כְ לִ ית ּ , וְ כֻלָם בִּ שְׁ בִ יל הַ תַ כְ לִ ית הָ אַ חֲרוֹ ן ּ ּ לְ מַ עַן יֵיטִ יב לָנו לְ עוֹ לָם שֶׁ כֻּלוֹ אָ רֹך וָטוֹ ב ְ ּ ּ . וְ עַל זֶה מוֹ רָ ה בִּ רְ כַּ ת הַ תוֹ רָ ּ ה שֶׁ אָ נו מְ בָ רְ כִ ין אֲשֶׁ ר בָּ חַ ר בָּ נו מִ כָּ ל ּ ּ הָ עַמִ ים וְ נָתַ ן לָנו אֶ ת תוֹ רָ תוֹ ּ ּ ּ . וְ אָ נו מְ סַ יְמִ ין ּ ּ : נוֹ תֵ ן הַ תוֹ רָ ה ּ , דְ הַ יְנו שֶׁ ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך נוֹ תֵ ן ְ ּ הַ תוֹ רָ ה בְּ כָ ל יוֹ ם מֵ חָ דָ שׁ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) ּדְ בָ רִ ים ו (: אֲשֶׁ ר אָ נֹכִ י מְ צַ וְ ך הַ ּ ָ ּיוֹ ם . וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ) ל " סִ פְ רִ י שָׁ ם (: בְּ כָ ל יוֹ ם יִהְ יו בְּ עֵינֶיך כַּ חֲדָ שִׁ ים ָ ּ , כִּ י הַ תוֹ רָ ה ּ עֲמֻקָ ה ורְ חָ בָ ה מִ נִי יָם וְ כו ּ ּ ּ ּ . ' ובְ כָ ל יוֹ ם נִמְ שֶׁ כֶ ת עָ לֵינו ּ ּ בְּ הִ תְ חַ דְ שׁ ות נִפְ לָא ּ ּ . וְגַם בָּ זֶה נִבְ דֶ לֶת תוֹ רָ תֵ נו הַ קְ דוֹ ּ ּ ּ ּ שָׁ ה מִ דָ תֵ י שְׁ אָ ר הָ אֻ מוֹ ת לְ הַ בְ דִ יל ּ ּ ּ , כִּ י אֵ צֶ ל דָ תֵ יהֶם שֶׁ הֵם ּ חֹק הַ מַ לְ כות לְ תִ קון הַ מְ דִ ינָה אֵ ין שַׁ יָך הִ תְ חַ דְ שׁ ות בְּ כָ ל ּ ּ ּ ּ ּ ְ ּ ּ ּ יוֹ ם , כִּ י כְּ בָ ר נִתַ ן הַ דָ ת מֵ אֵ יזֶה טַ עַם שֶׁ הוא עַל־פִ י ּ ּ ּ ּ שִׂ כְ לָם , לֹא כֵן תוֹ רָ תֵ נו הַ קְ דוֹ שָׁ ה שֶׁ ּ ּ ּ הִ יא אַ חְ דותוֹ ּ יִתְ בָּ רַ ך אֲשֶׁ ר אֵ ין חֵ קֶ ר לִ תְ בונָתוֹ ודְ בָ רָ יו חָ יִים וְ קַ יָמִ ים ּ ּ ּ ְ , נֶאֱמָ נִים וְ נֶחְ מָ דִ ים לָעַד וְ כו ', ּ כִּ י הֵם בְּ אֵ ר מַ יִם חַ יִים ּ נוֹ בְ עִ ים בְּ כָ ל עֵת וָרֶ גַע מֵ אַ חַ ר שֶׁ כְּ לולִ ים בּ וֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ וְ הֵם מְ חַ יִין ומְ קַ יְמִ ין ּ ּ ּ כָּ ל הָ עוֹ לָמוֹ ת עִ ם כָּ ל אֲשֶׁ ר בָּ הֶם בְּ כָ ל עֵת וָרֶ גַע , וְ הֵם מִ תְ חַ דְ שִׁ ים בְּ כָ ל יוֹ ם ובְ כָ ל עֵת ּ ּ ּובְ כָ ל שָׁ עָ ה . וְעַל־כֵּן אָ נו מְ בָ רְ כִ ין נוֹ תֵ ן הַ תוֹ רָ ה ּ ּ , כִּ י הוא ּ יִתְ בָּ רַ ך נוֹ תֵ ן הַ תוֹ רָ ה בְּ כָ ל יוֹ ם מֵ חָ דָ שׁ ּ ְ , כִּ י בְּ כָ ל יוֹ ם וָעֵת מְ סַ בֵּ ב ה ' יִתְ בָּ רַ ך סִ בּ וֹ ת בְּ תַ חְ בּ ולוֹ תָ יו לְ הַ כְ נִיס קִ יום ּ ּ ּ ְ הַ תוֹ רָ ה בָּ עוֹ לָם וְ שׁ וֹ לֵחַ לָנו צַ דִ יקִ ים אֲמִ תִ יִים שֶׁ מְ חַ דְ שִׁ ין ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ כָ ל פַ עַם חִ דושִׁ ין דְ אוֹ רַ יְתָ א אֲמִ תִ יִים ּ ּ ּ ּ ּ ּ . וַאֲפִ לו מִ י ּ ּ שֶׁ אֵ ינוֹ בַּ ר הָ כֵי לְ חַ דֵ שׁ חִ דושִׁ ין אַ ּ ּ ּ ף־עַל־פִ י־כֵן בְּ כָ ל ּ פַ עַם שֶׁ נִתְ עוֹ רֵ ר מֵ חָ דָ שׁ לְ קַ יֵם הַ תוֹ רָ ה זֶהו גַּם כֵּן בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ ּ קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה מֵ חָ דָ שׁ ּ , כִּ י עִ קַ ר הוא קִ יום הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י לֹא הַ מִ דְ רָ שׁ עִ קָ ר אֶ לָא הַ מַ עֲשֶׂ ה ּ ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן עַל־יְדֵ י בִּ רְ כַּ ת הַ תוֹ רָ ה אָ נ ּ ו מַ מְ שִׁ יכִ ין עָ לֵינו קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ מֵ חָ דָ שׁ . וְ עַל־כֵּן עַל־יְדֵ י שֶׁ לֹא בֵּ רְ כו בַּ תוֹ רָ ה תְ חִ לָה עַל־יְדֵ י זֶה ּ ּ ּ ּ ּ נֶחֱרַ ב הַ בֵּ ית הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ , שֶׁ עִ קַ ר חֻרְ בָּ נוֹ הָ יָה עַל־יְדֵ י חֵ טְ א ּ הָ עֵגֶל שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה נִשְׁ תַ בְּ רו הַ לוחוֹ ת שֶׁ מֵ ּ ּ ּ ּ ּ אָ ז נִגְזְרָ ה הַ גְּזֵרָ ה הַ זֹאת ּ , כִּ י הַ לוחוֹ ת נִשְׁ בְּ רו בְּ שִׁ בְ עָ ה עָ שָׂ ר ּ ּ ּ בְּ תַ מוז שֶׁ אָ ז נִגְזַר הַ חֻרְ בָּ ן שֶׁ הִ תְ חִ יל בְּ שִׁ בְ עָ ה עָ שָׂ ר ּ ּ בְּ תַ מוז ּ ּ , אַ ך עַל־יְדֵ י בִּ רְ כַּ ת הַ תוֹ רָ ה שֶׁ מַ מְ שִׁ יכִ ין עַל ּ ּ ְ עַצְ מָ ן קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה מֵ חָ דָ שׁ מְ ּ ּ תַ קְ נִים זֹאת . ) לקוטי הלכות – הלכות נשיאת כפיים ה (ה" כ – '

Segment 34
HE:
ּ וַיַרְ א הָ עָם כִּ י בֹשֵׁ שׁ מֹשֶׁ ה

Segment 35
HE:
וְזֶהו בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ רָ אִ ינו דָ בָ ר נִבְ הָ ל וְזָר אֲשֶׁ ר כָּ ל אָ דָ ם ּ ּ ּ ּ מִ שְׁ תוֹ מֵ ם עַל זֶה ּ . הַ יְאֻ מָ ן כִּ י יְסֻפָ ר ּ ּ . שֶׁ אַ חֲרֵ י שֶׁ זָכו ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל לְ קַ בֵּ ל אֶ ת הַ תוֹ רָ ה בְּ אוֹ תוֹ ת נוֹ רָ אוֹ ת כָּ אֵ לו ּ ּ ּ , וְ כֻלָם זָכו לְ רוחַ הַ קֹדֶ שׁ וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ', וְ אַ חֲרֵ י כָּ ל אֵ לֶה הֲנִשְׁ מַ ע ּ כָּ זֹאת שֶׁ יַעֲשׂ ו מַ עֲשֶׂ ה כָּ זֹאת לִ טְ עוֹ ת אַ חַ ר הָ עֵגֶל ּ ּ . וְ אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל לֹא עָ שׂ ו כִּ י אִ ם הָ עֵ ּ ּ ּ רֶ ב רַ ב , וְ אַ חַ ר כָּ ך הִ טְ עו קְ צָ ת מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ְ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן אֲפִ לו ּ ּ ּ אֵ לו הַ מְ עַט דִ מְ עַט שֶׁ טָ עו בָּ זֶה מַ ה זֶה הָ יָה לָהֶם ּ ּ ּ ּ ּ ּ ? וְגַם עַל הָ עֵרֶ ב רַ ב גּופָ א קָ שֶׁ ה ּ , כִּ י גַּם הָ עֵרֶ ב רַ ב הָ יָה לָהֶם ּדַ עַת גָּדוֹ ל מְ אֹד , כַּ מובָ ן בְּ כִ תְ בֵ י ּ ּ הָ אֲרִ " . ל" י זַ ובְ וַדַ אי ּ ּ הָ יָה בָּ הֶם גַּם אֵ יזֶה מְ עַט טוֹ ב , מֵ אַ חַ ר שֶׁ הֵ ם יָצְ או אַ חֲרֵ י ּ מֹשֶׁ ה מִ מִ צְ רַ יִם וְ הִ שְׁ לִ יכו מִ שְׁ פַ חְ תָ ם ובֵ ית אֲבוֹ תָ ם וְרָ צו ּ ּ ּ ּ ּ ּ לְ הִ תְ גַּיֵר מֵ חֲמַ ת שֶׁ רָ או מִ מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו אוֹ תוֹ ת ומוֹ פְ תִ ים ּ ּ ּ ּ ּ נוֹ רָ אִ ים כָּ אֵ לֶ ּ ה בְּ מִ צְ רַ יִם . וְ אַ חֲרֵ י כָּ ל אֵ לֶה ּ , אַ חֲרֵ י כָּ ל הַ מוֹ פְ תִ ים נוֹ רָ אִ ים שֶׁ רָ או בְּ עֵינֵיהֶם בְּ מִ צְ רַ יִם וקְ רִ יעַת ּ ּ ּ יַם־סוף ומִ לְ חֶ מֶ ת עֲמָ לֵק ומַ תַ ן תוֹ רָ ה בְּ אוֹ תוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ומוֹ פְ תִ ים נוֹ רָ אִ ים כָּ אֵ לֶה ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) ּדְ בָ רִ ים ז יט , (: ּ הַ מַ סּ וֹ ת הַ גְּדוֹ לוֹ ת אֲשֶׁ ר רָ או עֵינֶיך וְ הָ אוֹ תוֹ ת ָ ּ וְ הַ מוֹ פְ תִ ים וְ כו ּ ּ . ' הֲשָׁ מַ ע עָם וְ כו ) ' ּ שָׁ ם ד לג , (. וְ אַ חֲרֵ י כָּ ל זֶה יַעֲשׂ ו מַ עֲשֶׂ ה כָּ זֶה לַעֲשׂ וֹ ת לָהֶם עֵגֶל לֶאֱלֹ ּ !?קַ אֲבָ ל מִ כָּ ל זֶה יָכוֹ ל כָּ ל אָ דָ ם לְ הָ בִ ין עַד הֵיכָ ן כּ ֹחַ הַ בְּ חִ ירָ ה שֶׁ ל הָ אָ דָ ם . וְ כַ מָ ה וְ כַ מָ ה מִ תְ גַּבֵּ ר הַ בַּ עַל דָ בָ ר ּ ּ ּ עַל הָ אָ דָ ם בְּ כָ ל יוֹ ם . כִּ י ה ' יִתְ בָּ רַ ך בָּ רָ א הַ כּ ֹל בִּ שְׁ בִ יל ְ הַ בְּ חִ ירָ ה , כִּ י הַ כּ ֹל נִבְ רָ א בִּ שְׁ בִ יל הָ אָ דָ ם , לֹא בִּ שְׁ בִ יל מַ לְ אָ ך וְ לֹא בִּ שְׁ בִ יל שָׂ רָ ף ְ . וְ כֵן לְ הֵפֶ ך לֹא בִּ ְ שְׁ בִ יל בְּ הֵמָ ה וְחַ יָה וְ צוֹ מֵ חַ וְ כו ּ ּ . ' רַ ק הַ כּ ֹל נִבְ רָ א בִּ שְׁ בִ יל הָ אָ דָ ם . וְ עִ קַ ר הַ יִחוס וְהַמַ עֲלָה שֶׁ ל הָ אָ דָ ם אֲשֶׁ ר ּ ּ ּ ּ בִּ שְׁ בִ ילוֹ כָּ ל הָ רַ עַשׁ הַ זֶה ּ , שֶׁ הַ כּ ֹל נִבְ רָ א בִּ שְׁ בִ ילוֹ מֵ רֹאשׁ וְ עַד סוֹ ף , הָ עִ קָ ר הוא מַ ה שֶׁ הָ אָ דָ ם הוא ּ ּ ּ ּ בַּ עַל בְּ חִ ירָ ה שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א עֲבוֹ דָ תוֹ חֲשׁ ובָ ה מְ אֹד מְ אֹד יוֹ תֵ ר ּ ּ וְיוֹ תֵ ר מֵ עֲבוֹ דַ ת כָּ ל הַ מַ לְ אָ כִ ים וְ הַ שְׂ רָ פִ ים וְ כו ּ ּ ּ ' מֵ אַ חַ ר שֶׁ הֵם אֵ ין לָהֶם בְּ חִ ירָ ה וְ הָ אָ דָ ם הוא בַּ עַל בְּ חִ ירָ ה ּ , ּובִ שְׁ בִ יל זֶה בָּ רָ א ה ' יִתְ בָּ רַ ך הַ כּ ֹ ְ ל מֵ רֹאשׁ וְ עַד סוֹ ף . נִמְ צָ א שֶׁ הַ כּ ֹל נִבְ רָ א בִּ שְׁ בִ יל הַ בְּ חִ ירָ ה . וְ עַל־כֵּן הַ בְּ חִ ירָ ה יֶשׁ לָה כּ ֹחַ גָּדוֹ ל ּ , עַד שֶׁ כִּ בְ יָכוֹ ל ' ה , יִתְ בָּ רַ ך ְ בְּ עַצְ מוֹ אֵ ין בְּ יָדוֹ לְ בַ טֵ ל הַבְּ חִ ירָ ה כִּ י אִ ם כֵּן יִתְ בַּ טֵ ל ּ ּ הָ עוֹ לָם . וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ) ל " ּ בְּ רָ כוֹ ת לג :(: הַ כּ ֹל בִּ ידֵ י שָׁ מַ יִם חוץ מִ יִרְ אַ ת שָׁ מַ יִם ּ ּ . ּומִ גֹּדֶ ל הַ כּ ֹחַ שֶׁ ל הַ בְּ חִ ירָ ה שֶׁ הַ כּ ֹל נִבְ רָ א בִּ שְׁ בִ יל זֶה , עַל־כֵּן יֵשׁ כּ ֹחַ לְ הַ בַּ עַל דָ בָ ר לְ הִ תְ גַּבֵּ ר בְּ כָ ל פַ עַם מֵ חָ דָ שׁ בְּ כַ מָ ה מִ ינֵי ּ ּ ּ בִּ לְ בּ ו ּ לִ ים וַהֲסָ תוֹ ת חֲדָ שׁ וֹ ת עַד שֶׁ הָ יָה לוֹ כּ ֹחַ לְ הִ תְ גַּבֵּר עַל יִשְׂ רָ אֵ ל אַ חַ ר מַ תַ ן תוֹ רָ ה שֶׁ יַעֲשׂ ו מַ עֲשֵׂ ה הָ עֵגֶל ּ ּ ּ ּ . וְ כָ ל זֶה מֵ חֲמַ ת שֶׁ מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו נִסְ תַ לֵק מֵ הֶם אָ ז וְ לֹא הָ יָה ּ ּ ּ ּ בֵּ ינֵיהֶם , עַל־כֵּן עִ רְ בֵּ ב הַ שָׂ טָ ן אֶ ת הָ עוֹ לָם עַ ּ ד שֶׁ עָשׂ ו ּ אֶ ת הָ עֵגֶל . וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב שָׁ ם בַּ פָ רָ שָׁ ה ּ ּ ּ ) שְׁ מוֹ ת לב (: א , וַיַרְ א הָ עָ ם כִּ י בֹשֵׁ שׁ מֹשֶׁ ה וְ כו ּ ּ ' קום עֲשֵׂ ה לָנו אֱלֹקִ ים כִּ י ּ ּ זֶה מֹשֶׁ ה הָ אִ ישׁ לֹא יָדַ עְ נו מֶ ה הָ יָה לוֹ וְ כו ּ ּ . ' נִמְ צָ א , שֶׁ עִ קַ ר הִ תְ גַּבְּ רות הַ שָׂ טָ ן הו ּ ּ ּ ּ א מֵ חֲמַ ת שֶׁ הֶ עְ לִ ים מֵ הֶ ם אֶ ת מֹשֶׁ ה וְ הִ כְ נִיס בְּ לִ בָּ ם שֶׁ כְּ בָ ר נֶעְ לָם מֹשֶׁ ה , עַל־כֵּן הֵ סִ ית אוֹ תָ ם לַעֲשׂ וֹ ת מַ עֲשֶׂ ה הַ נַ . ל"ּ כִּ י בְּ אוֹ תוֹ הַ יוֹ ם הָ יָה ּ הִ תְ גַּבְּ רות הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א כָּ ל כָּ ך עַד שֶׁ לֹא הָ יָה כּ ֹחַ ּ ְ ּ לְ בַ טְ לוֹ כִּ י אִ ם מֹ ּ שֶׁ ה בְּ עַצְ מוֹ אִ ם הָ יָה שָׁ ם . וְזֶהו : ּ ּ וַיַרְ א הָ עָם כִּ י בֹשֵׁ שׁ מֹשֶׁ ה . וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ) ל " שַׁ בָּ ת פט .(: בָּ א שֵׁ שׁ וְ כו ' ּ וְ שֶׁ הָ יָה יוֹ ם הַ מְ עֻנָן וְ כו ּ ּ . ' הַ יְנו כַּ נַ ּ ּ , ל" שֶׁ הַ שָׂ טָ ן עִ רְ בֵּ ב אָ ז אֶ ת הָ עוֹ לָם כָּ ל כָּ ך כְּ פִ י אוֹ תוֹ ְ ּ הַ יוֹ ם ּ שֶׁ הָ יָה יוֹ ם מוכָ ן לְ פֻרְ עָ נֻיוֹ ת ּ ּ , וְ דַ וְ קָ א בְּ אוֹ תוֹ הָ עֵת אַ חַ ר שֶׁ בָּ א שֵׁ שׁ וְ הָ יָה יוֹ ם הַ מְ עֻנָן אָ ז דַ יְקָ א הָ יָה כּ ֹחַ לְ הַ שָׂ טָ ן ּ ּ ּ לְ הִ תְ גַּבֵּ ר בְּ בִ לְ בּ ולִ ים וכְ פִ ירוֹ ת כָּ אֵ לֶה כְּ פִ י אוֹ תוֹ הַ יוֹ ם ּ ּ ּ ּ וְ הַ שָׁ עָה דַ יְקָ א ּ ּ , עַד שֶׁ לֹא הָ יָה כּ ֹחַ לְ בַ טְ לוֹ בְּ שׁ ום דָ בָ ר ּ ּ ּ ּ כִּ י אִ ם מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו בְּ עַצְ מוֹ שֶׁ הוא הָ יָה הַ צַ דִ יק הַ דוֹ ר אָ ז ּ ּ ּ ּ ּ . ומֵ חֲמַ ת שֶׁ מֹשֶׁ ה הָ יָה אָ ז בַּ שָׁ מַ יִם ּ ּ ּ , עַל־כֵּן הִ צְ לִ יחַ מַ עֲשֵׂ ה שָׂ טָ ן בְּ אוֹ תוֹ הַ שָׁ עָ ה ּ . אֲבָ ל תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ יָרַ ד מֹשֶׁ ה מֵ הָ ּ ּ הָ ר הִ כְ נִיעַ וְ שִׁ בֵּ ר ובִ טֵ ל אֶ ת הָ עֵגֶל ּ ּ , וְחָ זַר וְ קִ בֵּ ל אֶ ת הַ לוחוֹ ת ּ ּ הָ אַ חֲרוֹ נוֹ ת , וְחָ זַר לְ חַ זֵק אֶ ת הָ אֱמונָה ּ ּ , אֲבָ ל גַּם אָ ז הַ כּ ֹל הָ יָה בְּ כֹחַ הָ רְ שִׁ ימו שֶׁ נִשְׁ אֲרָ ה מִ יסוֹ ד הָ אֱמונָה שֶׁ נִקְ בַּ ע ּ ּ ּ ּ בְּ לֵב יִשְׂ רָ אֵ ל בִּ שְׁ עַת מַ תַ ן ּ תוֹ רָ ה בִּ שְׁ עַת קַ בָּ לַת לוחוֹ ת ּ ּ הָ רִ אשׁ וֹ נוֹ ת , כִּ י עַל־יְדֵ י יְסוֹ ד הָ אֱמונָה הַ זֹאת יֵשׁ כּ ֹחַ ּ ּ לְ כָ ל צַ דִ יק וְצַ דִ יק בְּ דוֹ רוֹ לְ בָ רֵ ר לְ יִשְׂ רָ אֵ ל אֶ ת הָ אֱמונָה ּ ּ ּ ּ הַ קְ דוֹ שָׁ ה , כִּ י עַל־יְדֵ י יְסוֹ ד אֱמונָה זֹאת זוֹ כִ ין יִשְׂ רָ אֵ ל ּ בְּ כָ ל דוֹ ר לְ ּ הִ תְ קָ רֵ ב לַצַ דִ יק הָ אֱמֶ ת לְ בַ קֵ שׁ ולְ חַ פֵשׂ ּ ּ ּ ּ ּ אוֹ תוֹ עַד שֶׁ מוֹ צְ אִ ין אוֹ תוֹ ּ . וְ עַל־כֵּן צְ רִ יכִ ין לְ הִ שְׁ תַ דֵ ל לְ הִ תְ קָ רֵ ב לְ צַ דִ יק הַ דוֹ ר דַ יְקָ א ּ ּ ּ ּ ּ כְּ דֵ י שֶׁ יִזְכֶּ ה לְ בָ רֵ ר לָנו הָ אֱמונָה הַ קְ דוֹ שָׁ ה בְּ כָ ל פַ עַם ּ ּ ּ ּ ּ כְּ פִ י הַ יוֹ ם וְ הַ שָׁ עָ ּ ּ , ה כִּ י אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ בִּ שְׁ עַת מַ תַ ן תוֹ רָ ה ּ ּ ּ זָכו יִשְׂ רָ אֵ ל לֶאֱמונָה עַל־יְדֵ י רוחַ הַ קֹדֶ שׁ ּ ּ ּ ּ , וְ כֵן אַ חַ ר כָּ ך ְ דוֹ ר בְּ כָ ל שֶׁ הָ יו וְ הַ נְבִ יאִ ים הַ צַ דִ יקִ ים עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ ּ ּ וְיוֹ תֵ ר יוֹ תֵ ר פַ עַם בְּ כָ ל הָ אֱמונָה שֶׁ נִתְ בָּ רְ רָ ה ּ ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־ ּ כֵן אָ נו צְ רִ יכִ ין עַכְ שָׁ ו בַּ דוֹ ר הַ זֶה לְ הִ תְ קָ רֵ ב ּ ּ ּ לְ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת שֶׁ בַּ דוֹ ר הַ זֶה כְּ דֵ י שֶׁ יְבָ רֵ ר לָנו הָ אֱמונָה ּ ּ ּ ּ ּ ּ כְּ פִ י הָ עֵת וְ הַ זְמַ ן שֶׁ ל עַכְ שָׁ ו ּ , כִּ י הָ אֱמונָה צְ רִ יכִ ין לְ בָ רֵ ר ּ בְּ כָ ל יוֹ ם וָיוֹ ם מֵ חָ דָ שׁ . וְזֶה עִ קַ ר הִ תְ גַּבְּ ר ּ ות הַ יֵצֶר הָ רָ ע שֶׁ מִ תְ גַּבֵּ ר בְּ כָ ל דוֹ ר ּ ּ ּ ּ וָדוֹ ר , לְ הַ סְ תִ יר ולְ הַ עְ לִ ים אֶ ת הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת שֶׁ בְּ אוֹ תוֹ ּ ּ ּ ּ הַ דוֹ ר דַ יְקָ א ּ ּ . כְּ מוֹ שֶׁ אָ נו רוֹ אִ ין בְּ חושׁ ּ ּ , שֶׁ עִ קַ ר הַ מַ חֲלֹקֶ ת ּ ּ הוא עַל הַ צַ דִ יק שֶׁ בְּ אוֹ תוֹ הַ דוֹ ר ּ ּ ּ ּ , וְ אַ חַ ר כָּ ך בְּ שֶׁ כְּ ְ בָ ר הַ יָמִ ים הַ בָּ אִ ים מוֹ דִ ים גַּם בְּ זֶה הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ , וְ אוֹ מְ רִ ים שֶׁ זֶה ּ בְּ וַדַ אי הָ יָה צַ דִ יק ּ ּ , אֲבָ ל חוֹ לְ קִ ים עַל זֶה הַ צַ דִ יק שֶׁ בְּ זֶה ּ ּ ּ הַ דוֹ ר שֶׁ אַ חֲרָ יו . כִּ י בִּ ימֵ י הָ אֲרִ " " י זַ ל הָ יָה מַ חֲלֹקֶ ת גָּדוֹ ל עַל הָ אֲרִ " י וְ לֹא רָ צו לְ הוֹ דוֹ ת שֶׁ ּ יִמָ צֵ א בְּ אוֹ תוֹ הַ דוֹ ר ּ ּ ּ חִ דושׁ כָּ זֶה שֶׁ יִהְ יֶה לוֹ רוחַ הַ קֹדֶ שׁ כָּ זֶה ּ ּ ּ ּ ּ , כַּ מובָ א בְּ כִ תְ בֵ י ּ ּ הָ אֲרִ " . ל" י זַ וְ אַ חַ ר כָּ ך בְּ כַ מָ ה דוֹ רוֹ ת נִתְ קַ בֵּ ל הָ אֲרִ ּ ּ ְ " ל " י זַ וְ הַ כּ ֹל מוֹ דִ ים שֶׁ הָ יָה חִ דושׁ נִפְ לָא אִ ישׁ אֱלוֹ קַ וְ כו ּ ּ ּ ', אֲבָ ל חָ לְ קו עַל צַ דִ יקִ ים אֲחֵ רִ ים שֶׁ בַּ דוֹ רוֹ ת שֶׁ אַ חֲרָ יו ּ ּ ּ , עַד

Segment 36
HE:
ַשֶׁ סָּ מוך לְ יָמֵ ינו הָ יָה הַ בַּ עַל־שֵׁ ם־טוֹ ב ז ּ ּ ְ " ל שֶׁ הָ יָה אוֹ ר נִפְ לָא וְ נוֹ רָ א מְ אֹד , וְ הָ יָה עָ לָיו מַ חֲלֹקֶ ת גָּדוֹ ל . ּובִ ימֵ י הַ בַּ עַל־שֵׁ ם־טוֹ ב רֹב הַ מִ תְ נַגְּדִ ים הוֹ דו בְּ הָ אֲרִ ּ ּ " י זַ , ל" וְחָ לְ קו עַל הַ בַּ עַל־שֵׁ ם־טוֹ ב זַ ּ . ל" וְ כֵן הוא בְּ כָ ל דוֹ ר ּ ּ וָדוֹ ר . וכְ בָ ר מובָ א מִ זֶה בַּ סְּ פָ רִ ים ּ ּ ּ ) ּ וְ עַיֵן בְּ סוֹ ף סֵ פֶ ר " נֹעַם אֱלִ ימֶ לֶך " ְ מְ דַ בֵּ ר שָׁ ם מִ זֶה ּ (. וְ כָ ל זֶה הוא מֵ חֲמַ ת שֶׁ עִ קַ ר ּ ּ בֵּ רור הַ מְ דַ מֶ ה ּ ּ , שֶׁ הוא בֵּ רור הָ אֱמונָה ּ ּ ּ , הוא דַ יְקָ א ּ ּ עַל־יְדֵ י הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת שֶׁ בְּ זֶה הַ דוֹ ר דַ יְקָ א ּ ּ ּ ּ , כִּ י אֵ ין לְ ך ָ אֶ לָא שׁ וֹ פֵ ט שֶׁ בְּ יָמֶ יך ָ ּ ) רֹאשׁ הַ שָׁ נָה כה ּ :(. כִּ י צְ רִ יכִ ין לְ בָ רֵ ר הָ אֱמונָה בְּ כָ ל יוֹ ם מֵ חָ דָ שׁ כְּ פִ י חִ דושׁ מַ עֲשֵׂ ה ּ ּ ּ בְּ רֵ אשִׁ ית שֶׁ בְּ אוֹ תוֹ הַ יוֹ ם כַּ נַ ּ ּ , ל" ּ שֶׁ זֶה אֵ ינוֹ מִ תְ בָּ רֵ ר כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י זֶה הַ צַ דִ יק שֶׁ בְּ אוֹ תוֹ הַ דוֹ ר דַ יְקָ א ּ ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן מַ נִיחַ הַ בַּ עַל דָ בָ ר עַצְ מוֹ עַל זֶה לְ אָ רְ כּ וֹ ולְ רָ חְ בּ וֹ ּ ּ ּ לְ הַ סְ תִ יר ולְ הַ עְ לִ ים זֶה הַ צַ דִ יק ולְ הַ רְ בּ וֹ ת עָלָיו מַ חֲלֹקֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ וְ קֻ שְׁ יוֹ ת כְּ דֵ י שֶׁ לֹא יִתְ קָ רְ בו אֵ לָיו חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ , מֵ חֲמַ ת שֶׁ עִ קַ ר הָ אֱמונָה שֶׁ הִ יא עִ קַ ר קְ דֻ שַׁ ת יִשְׂ רָ אֵ ל תְ לויָה בְּ זֶה ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ צַ דִ יק דַ יְקָ א ּ ּ ּ : עַל־כֵּן צָ רִ יך כָּ ל אֶ חָ ד לְ הִ שְׁ תַ דֵ ל מְ אֹד לְ הִ תְ קָ רֵ ב ּ ּ ְ לְ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת שֶׁ בַּ דוֹ ר הַזֶה דַ יְקָ ּ ּ ּ ּ , א וְ אֵ ין דַ י לוֹ בַּ מֶ ה ּ ּ שֶׁ נִתְ בָּ רֵ ר הַ מְ דַ מֶ ה וְ כו ּ ּ ּ ' עַל־יְדֵ י קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה ּ , וְעַל־יְדֵ י הַ סְּ פָ רִ ים שֶׁ ל הַ נְבִ יאִ ים וְ הַ צַ דִ יקִ ים שֶׁ יֵשׁ מִ כְּ בָ ר ּ ּ ּ ּ , כִּ י צְ רִ יכִ ין דַ יְקָ א לָבוֹ א לְ הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת שֶׁ בַּ דוֹ ר הַזֶה ּ ּ ּ ּ ּ , כְּ דֵ י לְ בָ רֵ ר הָ אֱמונָה בְּ כָ ל עֵת ּ , כְּ פִ י הַ בֵּ רור שֶׁ צְ רִ יכִ ין בְּ זֶה ּ ּ הַ דוֹ ר בְּ כָ ל יוֹ ם וָיוֹ ם מֵ חָ דָ שׁ וְ כו ּ ּ . ) ' לקוטי הלכות – הלכות ברכת הריח ד (ג" ל – '

Segment 37
HE:
לֶך רֵ ד כִּ י שִׁ חֵ ת עַמְ ך ָ ְ ּ

Segment 38
HE:
) שמות לב (ז , כְּ שֶׁ שׁ וֹ פֵ עַ הַ נֹעַם הָ עֶלְ יוֹ ן ּ ּ , הַ יְנו כְּ שֶׁ הַ צַ דִ יק מַ ּ ּ ּ מְ שִׁ יך ְ ומְ גַלֶה נְעִ ימות נִפְ לְ אוֹ ת הַ שָׂ גָתוֹ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ נִמְ שֶׁ כֶ ת מִ נֹעַם ּ ּ הָ עֶלְ יוֹ ן הַ קָ דוֹ שׁ וְגָבוֹ הַ וְ נִפְ לָא מְ אֹד ּ ּ , אֲזַי בָּ אִ ים גַּם כָּ ל הַ חוֹ בְ לִ ים וְרוֹ צִ ים לְ הִ תְ תַ קֵ ן ּ ּ . הַ יְנו , ּ כִּ י יֵשׁ אֲנָשִׁ ים בִּ כְ בוֹ מְ אֹד שֶׁ פָ גְמו פְ גומִ ים ּ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך הַ שֵׁ ם ד ְ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה נִפְ גְּמו הַ מֹחִ ין שֶׁ לָהֶם מְ אֹד ּ ּ ּ , עַד שֶׁ הֵם בִּ בְ חִ ינַת מֹחִ ין שֶׁ ל חוץ לָאָ רֶ ץ ּ , בְּ חִ ינַת חוֹ בְ לִ ים , ְ אַ ך לְ הִ תְ תַ קֵ ן גַּם־כֵּן רוֹ צִ ים אַ ף־עַל־פִ י־כֵן ּ ּ ּ

Segment 39
HE:
, ּובִ פְ רָ ט כְּ שֶׁ מַ רְ גִּישִׁ ין קְ צָ ת הַ נְעִ ימות הַ נִ ּ ּ ּ ּ פְ לָא שֶׁ מְ גַלֶה הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ ּ , ּ בְּ וַדַ אי נִמְ צָ אִ ין קוֹ פְ צִ ים הַ רְ בֵּ ה שֶׁ חֲפֵ צִ ים לְ הִ תְ קָ רֵ ב וְ לִ ינֹק מִ שָׁ ם ּ , כִּ י מִ י פֶ תִ י אֲ שֶׁ ר לֹא יָרוץ אַ חַ ר נְעִ ימות ּ ּ כָּ זֶה ? ְ אַ ך מֵ חֲמַ ת שֶׁ הֵם מְ קֻ לְ קָ לִ ים מְ אֹד , וְ אִ ם יִרְ צו ּ לְ קָ רְ בָ ם ולְ תַ קְ נָם מִ יָד ּ ּ ּ , לֹא דַ י שֶׁ קָ שֶׁ ה לְ תַ קְ נָם ּ ּ , אַ ף גַּם שֶׁ יוכְ לו לְ קַ לְ קֵ ל גַּם אֶ ת הַ נְעִ ימִ ים ּ ּ ּ ּ , הַ יְנו שֶׁ יִגְרְ מו פְ גָם ּ ּ ּ ּ וְ קִ לְ קול גַּם לְ הַ מְ קֹרָ בִ ים הַ כְּ שֵׁ רִ ים ּ , וְ אֶ פְ שָׁ ר גַּם לְ הַ מֹחִ ין ּ שֶׁ ל הַ צַ דִ יק בְּ עַצְ מוֹ חַ ס וְשָׁ לוֹ ם ּ ּ , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת פְ גַם ּ ּ

Segment 40
HE:
הִ תְ קָ רְ בות הָ עֵרֶ ב־רַ ב ּ , שֶׁ גָּרְ מו קִ לְ קול לְ כָ ל יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ , וְגַם לְ מֹשֶׁ ה בְּ עַצְ מוֹ אָ מַ ר הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ : " ְ לֶך רֵ ד ". עַל־כֵּן הוא טוֹ בָ ה גְדוֹ לָה מַ ה שֶׁ יֵשׁ מַ חֲלֹקֶ ת עַל ּ ּ ּ הַ צַ דִ יקִ ים אֲמִ תִ יִים ּ ּ ּ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה נוֹ פְ לִ ים בְּ דַ עְ תָ ם ּ וְקֻ שְׁ יוֹ ת סְ פֵ קוֹ ת

Segment 41
HE:
, אוֹ תָ ם עַל־יְדֵ י־זֶה וְ נִתְ רַ חֲקִ ים הָ רְ אויִים לְ הִ תְ רַ חֵ ק ּ , וְ אוֹ תָ ם הַ חֲפֵ צִ ים בָּ אֱמֶ ת סוֹ בְ לִ ים בִּ זְיוֹ נוֹ ת וִיגִיעוֹ ת וטְ רָ חוֹ ת ּ , וְ דַ יְקָ א עַל־יְדֵ י־זֶה יְכוֹ לִ ין לְ הִ תְ קָ רֵ ב , כִּ י מֵ אַ חַ ר שֶׁ כָּ ל הַ פְ גָם שֶׁ ל הַ חוֹ בְ לִ ים הוא ּ ּ

Segment 42
HE:
מֵ חֲמַ ת שֶׁ פָ גְמו בִּ כְ בוֹ ד הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ , עַל־כֵּן צָ רִ יך ְ מֵ עַתָ ה עַל־כָּ ל־פָ נִים לְ בַ טֵ ל כְּ בוֹ דוֹ לְ גַמְ רֵ י וְ לִ סְ בּ ֹל ּ ּ ּ בִּ זְיוֹ נוֹ ת ושְׁ פִ יכות דָ מִ ים ּ ּ ּ , וְ אָ ז יִזְכֶּ ה לְ הִ תְ קָ רֵ ב וְ לִ טְ עֹם קְ צָ ת מִ נְעִ ימות הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה שֶׁ נִתְ ּ ּ ּ ּ ּ גַּלֶה וְ נִמְ שָׁ ך ְ ּ עַל־יְדֵ י הַ צַ דִ יק ּ ּ , כִּ י גַם אַ חַ ר הַ הַ עְ לָמָ ה וְ הַ מַ חֲלֹקֶ ת ּ , גַּם עַתָ ה מִ י שֶׁ רוֹ צֶ ה בְּ הָ אֱמֶ ת יָכוֹ ל לִ רְ אוֹ ת וְ לִ טְ עֹם גַּם עַתָ ה ּ ּ מְ עַט הַ נְעִ ימות הַ נִפְ לָא ּ ּ ּ , אֲשֶׁ ר גַּם בִּ שְׁ בִ יל מְ עַט הַ נְעִ ימות כָּ זֶה שֶׁ הוא מַ רְ גִּ ּ ּ ּ ישׁ בְּ תוֹ ך גַּשְׁ מִ יותוֹ רָ אוי ּ ּ ּ ְ גַּם־כֵּן לְ הַ שְׁ לִ יך כָּ ל הַ תַ אֲווֹ ת וְ כָ ל הַ כָּ בוֹ ד ּ ְ . ומִ י שֶׁ הוא ּ ּ אִ ישׁ אֱמֶ ת וְחָ ס עַל עַצְ מוֹ ומְ רֻ צֶ ה לָזֶה ּ ּ , ּומִ תְ קָ רֵ ב עַל־יְדֵ י בִּ זְיוֹ נוֹ ת ושְׁ פִ יכות דָ מִ ים ּ ּ ּ , הוא מִ תְ תַ קֵ ן בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י הַ שְׁ פָ ּ עַת הַ נֹעַם ּ , מֵ אַ חַ ר שֶׁ מַ פְ קִ יר כְּ בוֹ דוֹ ּ בִּ שְׁ בִ יל זֶה , שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה מִ תְ תַ קֵ ן פְ גַם הַ כָּ בוֹ ד תְ חִ לָה ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה נָפַ ל לִ בְ חִ ינַת הַ חוֹ בְ לִ ים . אֲבָ ל אֵ לו ּ ּ הָ רוֹ צִ ים לֵהָ נוֹ ת מֵ הַ נְעִ ימות הַ קָ דוֹ שׁ הַ זֶה בְּ לִ י יִסּ ורִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּושְׁ פִ י כַ ת דָ מִ ים ּ , וְ הֵ ם חֲפֵ צִ ים שֶׁ יַשְׁ פִ יעַ עֲלֵיהֶם נְעִ ימות ּ ּ ּ ּ הַ תוֹ רָ ה , וְגַם יִהְ יֶה לָהֶם כָּ ל הַ כָּ בוֹ ד וְ כָ ל הַ תַ אֲווֹ ת ּ ּ שֶׁ לָהֶם ; וְזֶה בְּ חִ ינַת פְ גַם הַ חוֹ בְ לִ ים הַ מְ קֻ לְ קָ לִ ים בְּ יוֹ תֵ ר ּ , שֶׁ עִ קַ ר קִ לְ קולָם בַּ תְ חִ לָה הָ יָה גַם־כֵּן עַל־יְדֵ ּ ּ ּ ּ י זֶה , עַל־יְדֵ י שֶׁ פָ גְמו בִּ כְ בוֹ ד הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך בִּ שְׁ בִ יל הֲנָאַ ת ְ ּ ּ ּ עַצְ מָ ן , שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה נָפְ לו לִ בְ חִ ינַת מֹחִ ין שֶׁ ל חוץ ּ ּ שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת חוֹ בְ לִ ים לָאָ רֶ ץ מַ מָ שׁ ּ ; וְ גַם עַכְ שָׁ ו כְּ שֶׁ בָּ אִ ים לְ הִ תְ תַ קֵ ן עַל־יְדֵ י הַ שְׁ פָ עַת הַ נֹעַ ּ ּ ּ ּ , ם רוֹ צִ ים עֲדַ יִן בִּ כְ בוֹ ד עַצְ מָ ן אֵ לו בְּ וַדַ אי נִדְ חִ ין וְ נִתְ רַ חֲקִ ין עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ הַ מַ חֲלֹקֶ ת שֶׁ ל הַ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת ּ ּ ּ , וְ הוא טוֹ בָ ה גְדוֹ לָה ּ בֶּ אֱמֶ ת , כִּ י בְּ וַדַ אי רָ אוי לְ הַ רְ חִ יקָ ם מֵ אַ חַ ר שֶׁ הֵ ם רוֹ צִ ים ּ ּ עֲדַ יִן בִּ כְ בוֹ ד עַצְ מָ ן , כְּ דֵ י שֶׁ לֹא יְקַ לְ קְ לו חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם אֶ ת ּ ּ הַ נְעִ ימִ ים הַ נַ ּ ּ " ) ל לקוטי הלכות - הל כות תפ י לת המנחה א" י – ' ו לפי אוצר היראה – מחלוקת (ב" י –

Segment 43
HE:
לֶך רֵ ד כִּ י שִׁ חֵ ת עַמְ ך ָ ְ ּ

Segment 44
HE:
) שמות לב (ז , וְזֶה בְּ חִ ינַת עֹצֶם אֲרִ יכַ ת הַ גָּלות עַכְ שָׁ ו אֲשֶׁ ר לֹא הָ יְתָ ה ּ כָּ זֹאת מִ ימֵ י קֶ דֶ ם , כִּ י כְּ בָ ר עָבְ רו כָּ ל הַ קִ צִ ין וְ אֵ ין הַ דָ בָ ר ּ ּ ּ ּ תָ לוי אֶ לָא בִּ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ּ ּ , כִּ י עַכְ שָׁ ו ה ' יִתְ בָּ רַ ך רוֹ צֶ ה ְ שֶׁ יִהְ יֶה גְּאֻ לָה שְׁ לֵמָ ה לְ עוֹ לָם בְּ אֵ ין גָּלות אַ חֲרָ יו עוֹ ד ּ ּ ּ כְּ לָל , וְעַל־כֵּן בְּ וַדַ אי הַ הֶכְ רֵ חַ שֶׁ יָשׁ ובו כָּ ּ ּ ּ ּ ל יִשְׂ רָ אֵ ל בִּ תְ שׁ ובָ ה וִיבָ רְ רו כָּ ל הַ בֵּ רורִ ים ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו ּ ּ ) ל "זַ עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה דַ ף ה ּ .(: אֵ ין בֶּ ן דָ וִ ד בָּ א עַד שֶׁ יִכְ לו כָּ ל ּ ּ ּ הַ נְשָׁ מוֹ ת שֶׁ בַּ גּוף שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת בֵּ רור כָּ ל נִיצוֹ צוֹ ת ּ ּ ּ ּ כַּ יָדועַ וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר ּ ּ לַעֲשׂ וֹ ת בַּ עֲלֵי תְ שׁ ובָ ה ולְ בָ רֵ ר ּ ּ ּ בֵּ רורִ ים כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת מִ שְׁ פָ ט ּ ּ ) דְ הַ יְנו שֶׁ הָ אָ דָ ם ּ ּ

Segment 45
HE:
ׁשׁ וֹ פֵ ט אֶ ת עַצְ מוֹ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת אֵ ש ּ , בְּ חִ ינַת בְּ אֵ שׁ ה ' נִשְׁ פָ ט ּ , וְ אֵ שׁ הַזֶה הוא שׂ וֹ רֵ ף אֶ ת הָ רַ ע וְהַ קְ לִ פוֹ ת שֶׁ לֹא ּ ּ ּ ּ ּ יִתְ אַ חֲ ּ זו בְּ לִ בּ וֹ שֶׁ ל הָ אִ ישׁ הַ כָּ שֵׁ ר הַ מְ קָ רֵ ב נְפָ שׁ וֹ ת לַה ' יִתְ בָּ רַ ך וְ אָ ז גַּם הֵיכַ ל הַ קֹדֶ שׁ דְ הַ יְנו הַ נְפָ שׁ וֹ ת שֶׁ מְ קָ רְ בָ ם ּ ּ ּ ּ ּ ְ מְ קַ בְּ לִ ים כּ ֹחַ הָ אֵ שׁ וְ שׂ וֹ רֵ ף אֶ ת הַ קְ לִ פוֹ ת גַּם מִ לְ הִ תְ אַ חֵ ז ּ ּ ּ בָּ הֶם וְ כו , ('ּ שֶׁ הוא שׂ וֹ רֵ ף אֶ ת הָ רַ ע וְ ּ אָ ז נִבְ נֶה הֵיכַל הַ קֹדֶ שׁ בְּ רוחָ נִיות עַל־יְדֵ י הַ נְפָ שׁ וֹ ת שֶׁ מְ קָ רְ בִ ים לַה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך וַאֲזַי יִבָּ נֶה הֵיכַ ל הַ קֹדֶ שׁ גַּם בְּ גַשְׁ מִ יות ּ ּ ּ ְ , דְ הַ יְנו ּ ּ בִּ נְיַן בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ מַ מָ שׁ וְ אַ רְ מוֹ ן עַל מִ שְׁ פָ טוֹ יֵשֵׁ ב ּ ּ ּ ּ , ' עַל מִ שְׁ פָ טוֹ ּ ' ּ דַ יְקָ א , כִּ י עִ קַ ר בִּ נְיַן בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת הַ מִ שְׁ פָ ט ּ ּ . ְ אַ ך יֵשׁ רְ שָׁ עִ ים שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת עֵרֶ ב רַ ב שֶׁ אָ סור לְ קָ רְ בָ ם ּ , כִּ י אֵ ין מוֹ עִ יל כְּ נֶגְדָ ם כּ ֹחַ הַ מִ שְׁ פָ ט ּ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת מָ רוֹ ם מִ שְׁ פָ טֶ יך מִ נֶגְדוֹ ּ ּ ּ ָ , כַּ מְ בֹאָ ר הֵיטֵ ב ּ בַּ מַ אֲמָ ר " תְ פִ לָה ּ ּ

Segment 46
HE:
לַחֲבַ קוק ּ ּ " ) לקוטי מוהר ן א " – ' סימן . ( יט וְ עַל־כֵּן עַל־פִ י הָ רֹב אֵ ין יוֹ דְ עִ ים לָשִׁ ית עֵצוֹ ת ּ בְּ נַפְ שׁ וֹ אֵ יך לְ הִ תְ נַהֵג בְּ עִ נְיַן הַ מִ שְׁ פָ ט הַ נַ ּ ּ ּ ְ , ל" כִּ י אֵ יך ְ יְקָ רֵ ב אֶ ת הָ רְ חוֹ קִ ים אולַי הֵם מֵ הָ רְ שָׁ עִ ים שֶׁ ּ אָ סור ּ לְ קָ רְ בָ ם כַּ נַ , ל"ּ כִּ י בְּ וַדַ אי אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ בָ שָׂ ר וָדָ ם שֶׁ יֵדַ ע ּ ּ זֹאת עַל בֻּרְ יוֹ אֲפִ לו צַ דִ יקִ ים הַ גְּדוֹ לִ ים בְּ מַ עֲלָה מְ אֹד ּ ּ ּ מִ כָּ ל שֶׁ כֵּן הַ קְ טַ נִים ּ ּ , כִּ י אֲ פִ לו מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם ּ ּ ּ ּ נִכְ שַׁ ל בָּ זֶה שֶׁ קֵ רֵ ב אֶ ת ּ הָ עֵרֶ ב רַ ב שֶׁ הֵם הָ רְ שָׁ עִ ים שֶׁ אָ סור לְ קָ רְ בָ ם עַד שֶׁ אָ מַ ר לוֹ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך : ְ ְ לֶך רֵ ד כִּ י שִׁ חֵ ת עַמְ ך וְ כו ּ ּ ָ . ' כַּ מְ בֹאָ ר בַּ מַ אֲמָ ר הַ נַ ּ ּ " ל וְ אִ ם כֵּן מַ ה יַעֲשׂ ו אֲזוֹ בֵ י קִ יר ּ ּ , כִּ י מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם בְּ וַדַ אי ּ ּ ּ זָכָ ה לִ בְ חִ י נַת הַ מִ שְׁ פָ ט בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ ּ , כִּ י נָתַ ן לָנו אֶ ת ּ הַ תוֹ רָ ה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מִ שְׁ פָ ט ּ ּ ּ , ובִ שְׁ עַת מַ תַ ן תוֹ רָ ה שֶׁ אָ ז ּ ּ ּ נִתְ קָ רְ בו יִשְׂ רָ אֵ ל לַאֲבִ יהֶם שֶׁ בַּ שָׁ מַ יִם ּ ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת ּ ּ גֵּרִ ים ובַ עֲלֵי תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ּ , אָ ז זָכָ ה לְ עוֹ רֵ ר אֵ שׁ הַ מִ שְׁ ּ ּפָ ט "ּ הַ נַ ל בִּ שְׁ לֵמות גָּדוֹ ל ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : ודְ בָ רָ יו שָׁ מַ עְ נו ּ ּ מִ תוֹ ך הָ אֵ שׁ ְ ּ . וכְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ ) תְ הִ לִ ים כט ּ ּ (: קוֹ ל ה ' חֹצֵב לַהֲבוֹ ת אֵ שׁ שֶׁ כָּ ל זֶה הוא בְּ חִ ינַת אֵ שׁ הַ מִ שְׁ פָ ט הַ נַ ּ ּ ּ ּ "ל, ובֶ אֱמֶ ת עָ לְ תָ ה בְּ יָדוֹ שֶׁ זָכָ ה לְ הַ כְ ּ ּ נִיעַ אֶ ת הָ רַ ע לְ גַמְ רֵ י , כִּ י יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ עָמְ דו עַל הַ ר סִ ינַי פָ סְ קָ ה זֻהֲמָ תָ ן שֶׁ כָּ ל זֶה ּ ּ הוא בְּ חִ ינַת בִּ טול הָ רַ ע לְ גַמְ רֵ י עַל־יְדֵ י אֵ שׁ הַ מִ שְׁ פָ ט ּ ּ ּ ּ ּ . ל"ּ הַ נַ וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן אַ חַ ר כָּ ך קִ לְ קְ לו הָ עֵרֶ ב רַ ב עַד ּ ְ ּ שֶׁ אָ מַ ר לוֹ הַ קָ דוֹ שׁ ּ ־בָּ רוך־הוא ּ ּ ְ ' ְ לֶך רֵ ד ' ' ּ וְ כו מֵ חֲמַ ת שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת רְ שָׁ עִ ים שֶׁ אָ סור לְ קָ רְ בָ ם מֵ חֲמַ ת שֶׁ אֵ ין ּ הַ מִ שְׁ פָ ט מוֹ עִ יל כְּ נֶגְדָ ם כַּ נַ ּ ּ ּ ּ , ל" מִ כָּ ל שֶׁ כֵּן שְׁ אָ ר בְּ נֵי אָ דָ ם שֶׁ בְּ וַדַ אי אֵ ין יְכוֹ לִ ין לִ סְ מֹך עַל הַ מִ שְׁ פָ ט שֶׁ לָהֶם בִּ לְ בָ ד ּ ּ ּ ְ ּ , רַ ק צָ רִ יך לִ שְׁ פֹט עַצְ מוֹ מְ אֹד עַל כָּ ל דָ בָ ר כְּ דֵ י לְ עוֹ רֵ ר ּ ּ ְ הִ תְ לַהֲבות לִ בּ וֹ וְ אַ חַ ר כָּ ך לִ מְ סֹר הַ מִ שְׁ פָ ט לַה ּ ּ ְ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ בִּ בְ חִ ינַת כִּ י הַ מִ שְׁ פָ ט לֵאלֹקִ ים הוא ּ ּ ּ , שֶׁ ה ' יִתְ בָּ רַ ך ְ בְּ עַצְ מוֹ יִתֶ ן בּ וֹ חָ כְ מָ ה וְ דַ עַת שֶׁ יוכַ ל ּ ּ ּ לְ כַ לְ כֵּל דְ בָ רָ יו ּ בְּ מִ שְׁ פָ ט וְיִזְכֶּ ה לֵידַ ע ולְ כַ וֵן עִ ם מִ י לְ דַ בֵּ ר וְ עִ ם מִ י שֶׁ לֹא ּ ּ ּ ּ לְ דַ בֵּ ר , וְ אֵ יך לְ דַ בֵּ ר ומָ תַ י לְ דַ בֵּ ר אֵ יך ומַ ה וְ כַ מָ ה ּ ּ ּ ְ ְ , כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ אָ דָ ם לְ כַ וֵן הַ מִ שְׁ פָ ט הַ זֶה הֵיטֵ ב כַּ נַ ּ ּ ּ ּ ּ , ל" בִּ פְ רָ ט עַכְ שָׁ ו בַּ גָּלות הַ זֶה ּ ּ . וְ הַגָּלות דוֹ מֶ ה לְ לַיְלָה שֶׁ אָ ז צְ רִ יכִ ין ּ ּ רַ ק לִ מְ סֹר הַ מִ שְׁ פָ ט לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך כַּ נַ ּ ְ , ל" כִּ י עַכְ שָׁ ו בַּ גָּלות ּ , ּ הַ זֶה בִּ פְ רָ ט בְּ עֻקְ בָ א דִ מְ שִׁ יחָ א אָ ז מֻכְ רָ ח מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו ּ ּ עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם לְ הִ תְ לַבֵּ שׁ בְּ כָ ל יִשְׂ רָ ּ אֵ ל ולְ הִ תְ גַּלְ גֵּל עִ מָ הֶם ּ ּ כְּ דֵ י לְ תַ קֵ ן הַ פְ גָם שֶׁ פָ גַם בַּ מִ שְׁ פָ ט בְּ מַ ה שֶׁ קֵ רֵ ב אֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הָ עֵרֶ ב רַ ב , כַּ מובָ א בַּ תִ קונִים ובַ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ בְּ כַ מָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ מְ קוֹ מוֹ ת . נִמְ צָ א , שֶׁ צְ רִ יכִ ין עַכְ שָׁ ו בְּ כֹחַ מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו עָ לָיו ּ ּ ּ הַ שָׁ לוֹ ם לְ תַ קֵ ן פְ גַם הַ מִ שְׁ פָ ט שֶׁ נִפְ גַּם עַל־יְדֵ י הָ עֵרֶ ב רַ ב ּ ּ ּ ּ ּ . ומֵ חֲמַ ת זֶה הַ מִ שְׁ פָ ט הוא נִפְ לָא וְ נֶעְ לָם וְ סָ תום מְ אֹד ּ ּ ּ ּ ּ וְ אֵ ין מִ י שֶׁ יֵדַ ע לְ כַ וֵן הַ מִ שְׁ פָ ט הַ זֶה מֵ אַ חַ ר שֶׁ אֲפִ לו מֹשֶׁ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ רַ בֵּ נו עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם יָרַ ד מִ מַ דְ רֵ גָתוֹ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י הָ עֵרֶ ב רַ ב שֶׁ קֵ רְ בָ ם כַּ מובָ א ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן נֶאֱמַ ר עַל יִשְׂ רָ אֵ ל בַּ גָּלות ּ ּ הַ זֶה : וַתֵ רֶ ד פְ לָאִ ים ּ ּ . וְ הַ קֵ ץ הוא נִפְ לָא וְ סָ תום וְ נֶעְ לָם ּ ּ ּ מְ אֹד , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : עַד מָ תַ י קֵ ץ הַ פְ לָאוֹ ת ּ . וְ כָ ל זֶה הוא ּ מֵ חֲמַ ת נִפְ לְ אוֹ ת וְ הַ עֲלָ מַ ת הַ מִ שְׁ פָ ט שֶׁ צְ רִ יכִ ין לְ תַ קֵ ן ּ ּ ּ ּ הַ פְ גָם שֶׁ ל הַ מִ שְׁ פָ ט שֶׁ הָ יָה עַל־יְדֵ י הָ עֵרֶ ב רַ ב שֶׁ זֶה ּ ּ ּ ּ הַ מִ שְׁ פָ ט נִפְ לָא וְ נֶעְ לָם מְ אֹד כַּ נַ ּ ּ ּ " ל בִּ בְ חִ ינַת כִּ י יִפָ לֵא ּ מִ מְ ך דָ בָ ר לַמִ שְׁ פָ ט ּ ּ ּ ָ , וצְ רִ יכִ ין רַ ק לִ שְׁ פֹט עַצְ מוֹ הֵיטֵ ב ּ ּ וְ אַ חַ ר כָּ ך לִ מְ סֹר הַ מִ שְׁ פָ ט לַה ּ ּ ְ ' יִתְ בָּ רַ ך לְ בַ ד בִּ בְ חִ ינַת ְ כִּ י הַ מִ שְׁ פָ ט לֵאלֹקִ ים הוא כַּ נַ ּ ּ ּ ּ . ) ל" לקוטי הלכות – הלכות גרים ג (ה" כ – '

Segment 47
HE:
) שמות לב (ח , כָּ ל־מַ ה שֶׁ עָבַ ר עַל יִשְׂ רָ אֵ ל בִּ יצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם ובִ קְ רִ יעַת ּ ּ יַ ם־סוף וְ קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ , וְ כָ ל הַ מִ לְ חָ מוֹ ת שֶׁ ל כְּ בִ ישַׁ ת ּ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל וְ כָ ל מַ ה שֶׁ עָבַ ר עָ לֵינו אַ חַ ר־כָּ ך הַ כּ ֹל ְ ּ ּ כַּ אֲשֶׁ ר לַכּ ֹל עוֹ בֵ ר עַל הָ אָ דָ ם הָ רוֹ צֶ ה לִ זְכּ וֹ ת לְ חַ יֵי ּ עוֹ לָם , שֶׁ בְּ הֶ כְ רֵ חַ שֶׁ יַעֲבֹר עָלָיו כַּ מָ ה מִ ינֵי מִ לְ ּ ּ חָ מוֹ ת בְּ לִ י ּ שִׁ עור , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת הָ עֲלִ יוֹ ת וִירִ ידוֹ ת שֶׁ עוֹ בְ רִ ין עַל כָּ ל ּ ּ אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד כְּ פִ י בְ חִ ינָתוֹ . וְ כָ ל זֶה נִמְ שָׁ ך מֵ חֲמַ ת שֶׁ יֵשׁ ּ ְ כַּ מָ ה וְ כַ מָ ה כּ ֹחוֹ ת ובְ חִ ינוֹ ת בְּ הַ יֵצֶר הָ רָ ע ּ ּ ּ ּ , כִּ י יֵשׁ יֵצֶר הָ רָ ע לְ מַ עְ לָה מִ יֵצֶר הָ רָ ּ , ע וְ כָ ל מַ ה שֶׁ הָ אָ דָ ם גָּדוֹ ל ּ בְּ מַ עֲלָה בְּ יוֹ תֵ ר , מִ תְ גַּבֵּ ר כְּ נֶגְדוֹ בְּ חִ ינַת יֵצֶר הָ רָ ע גָּדוֹ ל ּ בְּ מַ עֲלָה בְּ יוֹ תֵ ר , הַ יְנו שֶׁ הוא דַ ק וְרוחָ נִי בְּ יוֹ תֵ ר ּ ּ ּ , עַד ּ שֶׁ יֵשׁ יֵצֶ ר הָ רָ ע כָּ זֶה , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מַ לְ אָ ך הַ קָ דוֹ שׁ ּ ְ ּ . וְ כָ ל מַ ה שֶׁ הַ יֵצֶר הָ רָ ע דַ ק וְרוחָ נִי יוֹ תֵ ר ּ ּ ּ ּ , יֶשׁ לוֹ כּ ֹחַ בְּ יוֹ תֵ ר לְ הִ תְ גַּבֵּ ר גַּם עַל הַ גָּדוֹ ל בְּ מַ עֲלָה . ומִ זֶה נִמְ שָׁ ך מַ ה ְ ּ ּ שֶׁ בְּ כָ ל פַ עַם מִ תְ גַּבֵּ ר הַ סִּ טְ רָ א־אָ חֳרָ א מֵ חָ דָ שׁ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ רָ אִ ינו אֵ צֶ ל פַ רְ עֹה ּ ּ , שֶׁ בְּ שָׁ עָ ה שֶׁ בָּ א עָ לָי ו אֵ יזֶה מַ כָּ ה נִכְ נַע קְ צָ ת , וְ אַ חַ ר־כָּ ך הִ כְ בִּ יד אֶ ת לִ בּ וֹ וְ הִ תְ גַּבֵּ ר ְ בְּ יוֹ תֵ ר , וְ כֵן בְּ הַ הַ תְ חָ לָה הִ תְ גַּבֵּ ר וְ אָ מַ ר : " ּתִ כְ בַּ ד הָ עֲבֹדָ ה , "'ּ וְ כו וְ כֵן אַ חַ ר יְצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם מַ מָ שׁ הִ תְ גַּבֵּ ר לִ רְ דֹף ּ ּ אַ חֲרֵ יהֶם עַד הַ יָם ּ , וְ כֵן אַ חַ ר קְ רִ יעַת יַם־סוף הִ תְ גַּבְּ רָ ה ּ הַ סִּ טְ רָ א־אָ חֳרָ א לְ הַ כְ שִׁ יל אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ כַ מָ ה וְ כַ מָ ה ּ ּ נִסְ יוֹ נוֹ ת , עַד שֶׁ אֲפִ לו לְ אַ חַ ר מַ תַ ן תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ , ּ שֶׁ פָ סְ קָ ה זֻהֲמָ תָ ן לְ גַמְ רֵ י , הִ תְ גַּבֵּ ר הַ יֵצֶר הָ רָ ע וְ הִ כְ שִׁ ילָם בְּ חֵ טְ א ּ הָ עֵגֶל , מַ ה שֶׁ הַ דָ ּ ּ בָ ר פְ לִ יאָ ה מְ אֹד ּ : אֵ יך אַ חַ ר מַ תַ ן ּ ְ ּתוֹ רָ ה , שֶׁ זָכו כֻּלָם לְ מַ דְ רֵ גַת נְבואָ ה פָ נִים בְּ פָ נִים ּ ּ ּ ּ ּ , יִפְ לו ּ ּ מִ מַ דְ רֵ גָתָ ם כָּ ל־כָּ ך עַד שֶׁ נִכְ שְׁ לו בָּ עֵגֶל ּ ּ ּ ְ ? ְ אַ ך כָּ ל זֶה

Segment 48
HE:
נִמְ שַׁ ך מֵ עִ נְיָן הַ נִזְכָּ ר לְ עֵיל ּ ְ , שֶׁ יֵשׁ כַּ מָ ה בְּ חִ ינוֹ ת בְּ ּ ּ ּ הַ יֵצֶר הָ רָ ע , וַאֲפִ לו צַ דִ יקִ ים גְּדוֹ לִ ים וְ נוֹ רָ אִ ים יֵשׁ לָהֶם יֵצֶר ּ ּ ּ הָ רָ ע , שֶׁ הוא מַ לְ אָ ך הַקָ דוֹ שׁ ּ ְ ּ , ומִ שָׁ ם נִמְ שָׁ ך כָּ ל ְ ּ ּ הַ נִסְ יוֹ נוֹ ת הַ מְ בֹאָ רִ ים בַּ תוֹ רָ ה ּ ּ , שֶׁ נִסּ ו אֲבוֹ תֵ ינו אֶ ת ּ ּ ּ הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־ הוא ּ ּ ְ ּ . כִּ י אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ זֶ ּ ּ ה הַ יֵצֶר הָ רָ ע ּ שֶׁ ל צַ דִ יקִ ים הוא בְּ חִ ינַת מַ לְ אָ ך הַ קָ דוֹ שׁ מַ מָ שׁ ּ ּ ְ ּ ּ , וְ הוא ּ רַ ק בְּ חִ ינַת דִ ינִים עֶלְ יוֹ נִים שֶׁ לֹא זָכו עֲדַ יִן לְ הַ מְ תִ יקָ ם ּ ּ ּ ּ כָּ רָ אוי ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵ ן גַּם הַ צַ דִ יקִ ים שֶׁ אֵ ינָם זוֹ כִ ים ּ ּ ּ לַעֲמֹד עַל עָמְ דָ ם ולְ הַ מְ תִ יק ּ ּ ּ הַ דִ ינִים , לְ שַׁ בֵּ ר זֶה הַ יֵצֶר ּ הָ רָ ע שֶׁ יֵשׁ לָהֶם כְּ פִ י בְ חִ ינָתָ ם ּ , אֲזַי יָכוֹ ל הַ יֵצֶר הָ רָ ע ּ לְ הִ תְ גָּרוֹ ת בָּ הֶם כָּ ל־כָּ ך , ְ עַד שֶׁ יַפִ יל אוֹ תָ ם לְ גַמְ רֵ י ּ ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , בִּ נְפִ ילוֹ ת גְּדוֹ לוֹ ת , רַ חֲמָ נָא לִ צְ לַן ּ . וְעַל־כֵּן אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ : ל" ּ ינו זַ אַ ל תַ אֲמִ ין בְּ עַצְ מְ ך עַד יוֹ ם מוֹ תֶ ך ָ ָ ּ . עַל־כֵּן צְ רִ יכִ ין תָ מִ יד לִ צְ עֹק אֶ ל הַ שֵׁ ם ולְ סַ לֵק ולְ הַ שְׁ לִ יך מֵ אִ תוֹ ּ ּ ְ ּ ּ ּ ּ כָּ ל הַ חָ כְ מוֹ ת , שֶׁ מֵ הֶם כָּ ל הַבִּ לְ בּ ולִ ים ּ ּ , רַ ק לֵילֵך בֶּ אֱמֶ ת ְ ובִ תְ מִ ימות ּ ּ , וְ אָ ז לְ עוֹ לָם לֹא יִמוֹ ט ּ , כִּ י צְ עָ קָ ה ותְ פִ לוֹ ת ּ ּ ותְ חִ נוֹ ת ובַ קָ שׁ וֹ ת מוֹ עִ ילִ ים תָ מִ יד ּ ּ ּ ּ ּ , יִהְ יֶה אֵ יך שֶׁ יִהְ יֶה ּ ְ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת )ש יר הש ירים ' ב , (: " יוֹ נָתִ י בְּ חַ גְוֵי הַ סֶּ לַע ', ּ וְ כו הַ שְׁ מִ יעִ נִי אֶ ת קוֹ לֵך , " ְ כְּ מוֹ שֶׁ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ "ל. ) לקוטי הלכות - הלכות שי לוח הקן ד ' - אותיות ה ' ' ו לפי אוצר היראה - יראה ועבודה- (ו" פ

Segment 49
HE:
) שמות לב ( יא , עֲבוֹ דַ ת הַ צַ דִ יקִ ים הוא לְ הַ מְ תִ יק הַ דִ ינִים מִ כָּ ל יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ ּ ּ . וְ עַל יְדֵ י זֶה מוֹ צִ יאִ ין אוֹ תָ ם מֵ עֲווֹ נוֹ ת שֶׁ בָּ אִ ים עַל יְדֵ י יֵצֶר הָ רָ ע שֶׁ יְנִיקָ תוֹ מֵ הַ דִ ינִים ּ . וְ עַל כֵּן הַ צַ דִ יקִ ים מְ קַ בְּ לִ ין ּ ּ עַל עַצְ מָ ן יִסּ ורִ ים בִּ שְׁ בִ יל עֲוֹ נוֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל כְּ מוֹ שֶׁ נֶאֱמַ ר ּ ּ אָ כֵן חָ לְ יֵינו הוא נָשָׂ א וְ כו ּ ּ ּ ', כִּ י הֵ ם תוֹ לִ ין כָּ ל ּ הַ חֶ סְ רוֹ נוֹ ת בְּ עַצְ מָ ן שֶׁ אוֹ מְ רִ ים שֶׁ מֵ חֲמַ ת שֶׁ אֵ ינָם ּ מַ מְ תִ ּ יקִ ין הַ דִ ין כָּ רָ אוי ּ ּ , מֵ חֲמַ ת זֶה בָּ אִ ין יִשְׂ רָ אֵ ל לַעֲווֹ נוֹ ת חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם וְעַל כֵּן הֵם סוֹ בְ לִ ין עֲוֹ נוֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל . כִּ י הֵם צְ רִ יכִ ין לִ שְׁ מֹר אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל מֵ עֲוֹ נוֹ ת . כִּ י צְ רִ יכִ ין לַעֲסֹק בָּ זֶה לְ הַ מְ תִ יק כָּ ל הַ דִ ינִים שֶׁ בָּ עוֹ לָם שֶׁ ּ ּ עַל יְדֵ י זֶה מְ בַ טְ לִ ין כּ ֹחַ הַ יֵצֶר הָ רָ ע ומַ צִ ילִ ין יִשְׂ רָ אֵ ל מֵ עֲווֹ נוֹ ת ּ ּ ּ ּ . ובִ בְ חִ ינָה זֹאת יֵשׁ כַּ מָ ה חִ לוקִ ים אֲפִ לו בֵּ ין הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ גְּדוֹ לִ ים מְ אֹד אֲבוֹ ת הָ עוֹ לָם , כְּ מוֹ שֶׁ הִ פְ לִ יגו רַ בּ וֹ תֵ ינו ּ ּ "זַ ל בְּ מַ עֲלַת מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו ּ עָלָיו הַ שָׁ לוֹ ם שֶׁ זָכָ ה לְ הַ מְ תִ יק ּ ּ ּ כָּ ל תקֶ ף הַ דִ ינִים יוֹ תֵ ר מִ נֹחַ ומֵ אַ בְ רָ הָ ם ּ ּ ּ ּ . וְ עִ קַ ר שְׁ לֵימות ּ ּ בְּ חִ ינָה זֹאת יִהְ יֶה נִגְמָ ר עַל יְדֵ י מָ שִׁ יחַ שֶׁ הוא מֹשֶׁ ה ּ בְּ עַצְ מוֹ , שֶׁ הוא מוֹ סֵ ר נַפְ שׁ וֹ עֲדַ יִן בִּ שְׁ בִ יל יִשְׂ רָ אֵ ל ּ וְ סָ בִ יל מַ רְ עִ ין בַּ עֲדָ ם כָּ ל יְמֵ י הַ גָּלות ּ , עַד שֶׁ יִגְמֹר אֶ ת ּ שֶׁ לוֹ שֶׁ יַמְ תִ יק כָּ ל הַ דִ ינִים מִ יִשְׂ רָ אֵ ל וִיבַ טֵ ל כּ ֹחַ הַ יֵצֶר ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הָ רָ ע וְיָבִ יא אֶ ת הַ גְּאֻ לָה בִּ מְ הֵרָ ה בְּ יָמֵ ינו וְיָשִׁ יב כָּ ל ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך בֶּ אֱמֶ ת ְ ּ . כִּ י זֶה ּ עִ קַ ר עֲבוֹ דַ ת מֹשֶׁ ה מָ שִׁ יחַ לְ הַ מְ תִ יק שׁ ֹרֶ שׁ הַ דִ ין הָ עֶלְ יוֹ ן לְ מַ עְ לָה ּ ּ לְ מַ עְ לָה , עַד שֶׁ יִתְ בַּ טְ לו מִ מֵ ילָא כָּ ל הַ דִ ינִין שֶׁ ל מַ טָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְ כָ ל הַ יְצָ רִ ין רָ עִ ים שֶׁ יוֹ נְקִ ים מֵ הֶם ּ , וְ עַל יְדֵ י זֶה יָשׁ ובו ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ וְ תָ בֹא הַ גְּאֻ לָה בִּ מְ הֵרָ ה בְ יָמֵ ינו ּ ּ . ) לקוטי הלכות - הלכות שילוח הקן ד ' - אות ט "ז לפי אוצר היראה – צדיק - קמ (ח"

Segment 50
HE:
לָמָ ה ה ' יֶחֱרֶ ה אַ פְ ך בְּ עַמֶ ך ָ ָ ּ ּ

Segment 51
HE:
) שמות לב ( יא , וְזֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ " ) ל שְׁ מוֹ ת רַ בָּ ה ; ב , ט" פמ שִׁ יר הַ ּשִׁ ירִ ים רַ בָּ ה פ "א( שְׁ חוֹ רָ ה אֲנִי בְּ מַ עֲשֵׂ ה הָ עֵגֶל , וְ נָאוָה אֲנִי בְּ מַ עֲשֵׂ ה הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ , הַ יְנו ּ אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ יֶשׁ לִ י חֲטָ אִ ים הַ רְ בֵּ ה וְ נִתְ רַ חַ קְ תִ י מְ אֹד ּ ּ ּ מִ מֶ נו יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ , וְזֶה בְּ חִ ינַת מַ עֲשֵׂ ה הָ עֵגֶל שֶׁ כּ וֹ לֵל כָּ ל הַ חֲטָ אִ י ם שֶׁ בָּ עוֹ לָם , כִּ י כָּ ל הַ מוֹ דֶ ה בָּ עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה כְּ אִ לו ּ ּ ּ כּ וֹ פֵ ר בְּ כָ ל הַ תוֹ רָ ה כֻּלָה ּ ּ ּ ) " רַ שִׁ י בְּ מִ דְ בַּ ר טו , ; כג ּדְ בָ רִ ים יא , כח . ּובְ סִ פְ רִ י שָׁ ם (. אַ ף־עַל־פִ י־כֵן וְ נָאוָה אֲנִי ּ בְּ מַ עֲשֵׂ ה הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ , הַ יְנו בְּ חִ ינַת מְ עַט טוֹ ב שֶׁ אֲ ּ נִי מוֹ צֵא בְּ עַצְ מִ י עֲדַ יִן , כִּ י תֵ כֶ ף אַ חַ ר מַ עֲשֵׂ ה הָ עֵגֶל נִצְ טַ וו עַל ּ ּ ּ מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ , עַל־יְדֵ י שֶׁ נִתְ רַ צָ ה ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ לְ יִשְׂ רָ אֵ ל עַל־יְדֵ י מֹשֶׁ ה רַ בֵּ ינו שֶׁ מָ סַ ר נַפְ שׁ וֹ עֲלֵיהֶם ּ ּ וְ הִ תְ פַ לֵל בַּ עֲדָ ם ּ ּ , כִּ י מֹשֶׁ ה הָ יָה יָ כוֹ ל זֹאת לִ מְ צֹא נְקֻ דָ ה ּ טוֹ בָ ה אֲפִ לו בְּ הַ פָ חות שֶׁ בַּ פְ חותִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בְּ דִ בְ רֵ י רַ בֵּ נו זַ ּ " ל כַּ מָ ה פְ עָ מִ ים ּ ּ ) בְּ לִ קוטֵ י תִ נְיָנָא סִ ימָ ן פב וְ עוֹ ד ּ ּ ּ , ( וְ עַל־יְדֵ י זֶה הָ יָה יָכוֹ ל לְ הִ תְ פַ לֵל עֲלֵיהֶם תָ מִ יד אֲפִ לו ּ ּ ּ ּ ּ כְּ שֶׁ פָ גְמו ּ ּ בְּ כָ ל הַ תוֹ רָ ה כֻּלָה בְּ מַ עֲשֵׂ ה הָ עֵגֶל ּ ּ ּ , כִּ י אַ ף־עַל־פִ י־כֵן מָ צָ א בָּ הֶם נְקֻ דוֹ ת טוֹ בוֹ ת ּ ּ . וְעַל־כֵּן אָ מַ ר מֹשֶׁ ה ) שמות לב : ( לָמָ ה ה ' יֶחֱרֶ ה אַ פְ ך בְּ עַמֶ ך וְ כו ּ ָ ָ ּ ּ ', כִּ י הוא מָ צָ א הַ טוֹ ב שֶׁ בָּ הֶ ם וַאֲזַי נִדְ חֶ ה הָ רָ ע לְ גַמְ רֵ י כַּ נַ ּ ּ ּ , ל" וְ עַל־כֵּן אָ מַ ר : " לָמָ ה ה ' יֶחֱרֶ ה אַ פְ ך בְּ עַמֶ ך ָ ָ ּ ּ , " כִּ י הָ רָ ע אֵ ינוֹ נֶחְ שָׁ ב כְּ לָל כְּ נֶגֶד מְ עַט הַ טוֹ ב שֶׁ יֵשׁ בָּ הֶם עֲדַ יִן ּ ּ ' וְ ה . יִתְ בָּ רַ ך נִתְ רַ צָ ה לוֹ ּ ְ " וַיִנָחֶ ם עַל הָ רָ עָ ה וְ כו ּ ּ ּ ) ". ' לקוטי הלכות - הלכות השכמת הבוקר א ' - (' ג

Segment 52
HE:
וְ הַ לּ ו ּ חוֹ ת מַ עֲשֵׂ ה אֱלֹקִ ים

Segment 53
HE:
) שמות לב , ( טז וְזֶה בְּ חִ ינַת ) שְׁ מוֹ ת לב ( וְ הַ לוחוֹ ת מַ עֲשֵׂ ה אֱלֹקִ ים הֵמָ ה ּ ּ ּ וְ הַ מִ כְ תָ ב מִ כְ תָ ב אֱלֹקִ ים הוא וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ', הַ יְנו , ּ שֶׁ הַ לוחוֹ ת ּ ּ שֶׁ הָ יָה לָהֶם כּ ֹחַ לְ הִ צְ טַ יֵר בָּ הֶם אוֹ תִ יוֹ ת הַ תוֹ רָ ה זֶה ּ ּ ּ מַ עֲשֵׂ ה ה ', כִּ י הֵ ם מַ עֲשָׂ יו וְ נִפְ לְ אוֹ תָ יו בְּ חִ ינַת ' מַ עֲשֵׂ ה אֱלֹקִ ים הֵמָ ה ּ . ' וְזֶהו ' : ּ וְ הַ מִ כְ תָ ב ּ ּ — ' שֶׁ נִכְ תְ בו אוֹ תִ יוֹ ת ּ ּ ּ ּ הַ תוֹ רָ ה עַל הַ לוחוֹ ת ּ ּ ּ , ' מִ כְ תַ ב אֱלֹקִ ים הוא ּ ּ ', כִּ י הֵם מַ עֲשֵׂ ה ה ' וְ נִפְ לְ אוֹ תָ יו הָ עֲצומִ ים שֶׁ יוכְ לו אוֹ תִ יוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ תוֹ רָ ה לְ הִ צְ טַ יֵר ולְ הִ כָּ תֵ ב עַל הַ לוחוֹ ת ּ ּ ּ ּ , כִּ י אוֹ תִ יוֹ ת ּ הַ תוֹ רָ ה בְּ שָׁ רְ שָׁ ם הֵם אוֹ רוֹ ת נִשְׂ גָּבִ ים וַעֲצומִ ים מְ אֹד ּ ּ , שֶׁ אֵ ין כָּ ל הָ עוֹ לָמוֹ ת יְכוֹ לִ ים לִ סְ בּ ֹל אוֹ רָ ם , מִ כָּ ל שֶׁ כֵּן עוֹ לָם הַ זֶה הַ גַּשְׁ מִ י ּ , אַ ך בְּ נִפְ לְ אוֹ תָ יו הָ עֲצומִ י ּ ְ ם נִתְ צַ מְ צְ מו כָּ ל כָּ ך עַד שֶׁ נִכְ תְ בו עַל הַ לוחוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ . וְ כָ ל זֶה כְּ דֵ י שֶׁ יוכְ לו יִשְׂ רָ אֵ ל לְ קַ בֵּ ל אֶ ת אוֹ ר הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ , כְּ דֵ י

Segment 54
HE:
שֶׁ יֵדְ עו לַעֲשׂ וֹ ת רְ צוֹ נוֹ ולְ הִ תְ דַ בֵּ ק בּ וֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן כְּ שֶׁ חָ טְ או יִשְׂ רָ אֵ ל בָּ עֵגֶל נִשְׁ תַ ּ ּ בְּ רו הַ לוחוֹ ת ּ ּ ּ , וְ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ) ל תַ נְחומָ א עֵקֶ ב יא ּ ּ (: שֶׁ פָ רְ חו ּ ּ הָ אוֹ תִ יוֹ ת ּ , וְנַעֲשׂ ו הַ לוחוֹ ת כְּ בֵ דִ ים בְּ יַד מֹשֶׁ ה ּ ּ ּ , וְ עַל־יְדֵ י זֶה נִשְׁ תַ בְּ רו ּ ּ . כִּ י בְּ וַדַ אי כְּ שֶׁ אֵ ין יִשְׂ רָ אֵ ל עוֹ שִׂ ין רְ צוֹ נוֹ ּ יִתְ בָּ רַ ך , ְ אֵ ין הַ לו ּ ּ חוֹ ת יְכוֹ לִ ים לְ קַ בֵּ ל אוֹ ר הַ גָּדוֹ ל שֶׁ ל אוֹ תִ יוֹ ת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ , וְעַל־כֵּן פָ רְ חו הָ אוֹ תִ יוֹ ת מֵ הַ לוחוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ וְ עַל־יְדֵ י זֶה נִשְׁ תַ בְּ רו ּ ּ . כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ לוחוֹ ת שֶׁ יְקַ בְּ לו ּ ּ ּ ּ וְיִסְ בְּ לו אֶ ת אוֹ ר אוֹ תִ יוֹ ת הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ , כִּ י אִ ם

Segment 55
HE:
כְּ שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל עוֹ שִׂ ין רְ צוֹ נוֹ שֶׁ ל מָ קוֹ ם ּ , ומְ כַ וְ נִין אֶ ת לִ בָּ ם ּ ּ אֶ ל הַ תוֹ רָ ה ּ , ומִ שְׁ תַ דְ לִ ים שֶׁ יִהְ יו דִ בְ רֵ י הַ תוֹ רָ ה נֶחְ קָ קִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְ נִכְ תָ בִ ים עַל לְ בָ בָ ם ּ , בִּ בְ חִ ינַת ) מִ שְׁ לֵי ג ( כָּ תְ בֵ ם עַל לוחַ ּ לִ בֶּ ך , ָ וְ אָ ז ה ' יִתְ בָּ רַ ך עוֹ שֶׂ ְ ה לְ מַ עַן אַ הֲבָ תָ ם , ּומְ צַ מְ צֵם אוֹ תִ יוֹ ת הַ תוֹ רָ ה בִּ דְ רָ כִ ים נִפְ לָאִ ים ּ ּ , ומְ זַכֵּ ך אֶ ת זֶה ְ ּ הָ עוֹ לָם עַד שֶׁ יִהְ יֶה לוֹ כּ ֹחַ לְ קַ בֵּ ל אוֹ ר הַ תוֹ רָ ה ּ ּ . וְ אָ ז יְכוֹ לִ ים אוֹ תִ יוֹ ת הַ תוֹ רָ ה לְ הִ צְ טַ יֵר ולְ הִ כָּ תֵ ב ולְ הִ תְ קַ יֵם ּ ּ ּ ּ ּ ּ עַל הַ לוחוֹ ת ּ ּ , ֶׁש זֶהו בְּ חִ ינַת כְּ תִ יבַ ת סֵ פֶ ר תוֹ רָ ה עַל ּ ּ ּ ּ הַ קְ לָף . וְ עַל־כֵּן עַתָ ה בַּ עֲוֹ נוֹ תֵ ינו הָ רַ בִּ ים אַ חַ ר שֶׁ נִשְׁ בְּ רו ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ לוחוֹ ת , אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ אָ נו כּ וֹ תְ בִ ים סִ פְ רֵ י הַ תוֹ רָ ה עַל ּ ּ ּ הַ קְ לָף וְ הַ נְיָר ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵ ן לָאו כָּ ל אֶ חָ ד זוֹ כֶה לְ אוֹ ר ּ

Segment 56
HE:
ּ הַ תוֹ רָ ה , כִּ י לָאו כָּ ל אָ דָ ם זוֹ כֶ ה שֶׁ יִהְ יו אֶ צְ לוֹ אוֹ תִ יוֹ ת ּ ּ ּ הַ תוֹ רָ ה כְּ תובִ ים וקְ שׁ ורִ ים הֵיטֵ ב עַל הַ סֵּ פֶ ר ּ ּ ּ ּ , כִּ י יֵשׁ בְּ חִ ינַת אוֹ תִ יוֹ ת פוֹ רְ חוֹ ת שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת שִׁ בְ רֵ י לוחוֹ ת ּ ּ ּ ּ , שֶׁ מִ שָׁ ם נִמְ שָׁ ך הַ שִׁ כְ חָ ה ּ ּ ְ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ל " ) ּ עֵרובִ ין נד , ( שֶׁ מִ שָׁ ם נִמְ שָׁ ך שֶׁ אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ אוֹ תִ יוֹ ת ּ ּ ּ ְ ּ הַ תוֹ רָ ה כְּ תובִ ים עַל הַ סֵּ פֶ ר ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן אֵ ינוֹ רוֹ אֶ ה ּ אוֹ רָ ם כְּ לָל , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת שִׁ כְ חַ ת הַ תוֹ רָ ה שֶׁ נִמְ שָׁ ך ְ ּ ּ ּ ּ מִ שִׁ בְ רֵ י לוחוֹ ת ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ י ּ נַת שֶׁ הָ אוֹ תִ יוֹ ת פָ רְ חו ּ ּ ּ מֵ הַ לוחוֹ ת שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה נִשְׁ בְּ רו כַּ נַ ּ ּ ּ ּ . ל" עַד שֶׁ יֵשׁ לִ פְ עָמִ ים ּ שֶׁ רוֹ אֶ ה בְּ הַ תוֹ רָ ה לְ הֵפֶ ך חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ְ ּ , אִ ם אֵ ינוֹ מְ כַ וֵן אֶ ת ּ לִ בּ וֹ אֶ ל הָ אֱמֶ ת , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ) ל " יוֹ מָ א עב (: זָכָ ה — נַעֲ שֶׂ ה לוֹ סַ ם חַ יִים ּ , לֹא זָכָ ה — נַעֲשֶׂ ה לוֹ סַ ם מָ וֶת . וְ כָ ל זֶה נִמְ שָׁ ך מִ בְּ חִ ינָה הַ נַ ּ ְ "ל. ) לקוטי הלכות -

Segment 57
HE:
הלכות נשיאת כפיים ה ' - (' ו

Segment 58
HE:
וְ הַ לֻּחֹת מַ עֲשֵׂ ה אֱלֹקִ ים הֵ מָ ה ּ

Segment 59
HE:
) שמות לב , ( טז ּ הַ תוֹ רָ ה נִקְ רֵ את ' ּ עֵדות ' בְּ כָ ל מָ קוֹ ם , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תו : בּ " וְ נָתַ תָ אֶ ל הָ אָ רוֹ ן אֵ ת הָ עֵדֻ ת וְ כו ּ ּ ". ' וְ כֵן בְּ כָ ל מַ עֲשֵׂ ה הַ מִ שְׁ כָּ ן ובְ כָ ל הַ תוֹ רָ ה נִקְ רֵ את הַ תוֹ רָ ה בְּ שֵׁ ם עֵדות ּ ּ ּ ּ ּ . ּוכְ תִ יב : " ּ עֵדות ה ' נֶאֱמָ נָה וְכו ". 'ּ כִּ י הַ תוֹ רָ ה הִ יא עֵדות ּ ּ גָּדוֹ ל עָ לָיו יִתְ בָּ רַ ך , ְ כִּ י מִ י שֶׁ יֶשׁ לוֹ מֹ ּ חַ אֲמִ תִ י בְּ קָ דְ קֳדוֹ ּ יוכַ ל לִ רְ אוֹ ת בְּ עֵינֵי שִׂ כְ לוֹ הֵיטֵ ב אֶ ת מְ צִ יאותוֹ ּ ּ ) וְ אַ חְ דותוֹ ּ ( וְיִחודוֹ יִתְ בָּ רַ ך עַל־יְדֵ י הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ ְ ּ , כִּ י כָּ ל בַּ עֲלֵי דֵ עָ ה וְ שֵׂ כֶ ל אֱמֶ ת יָעִ ידו וְיַגִּידו שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר ּ ּ ּ בְּ שׁ ום אֹפֶ ן בְּ שׁ ום ּ ּ שֵׂ כֶ ל לִ בְ דוֹ ת תוֹ רָ ה כָּ זֹאת מִ לֵב חַ ס ּ ּ ּ וְ שָׁ לוֹ ם , וְ כַ מְ בֹאָ ר שִׂ יחָ ה זֹאת בְּ כַ מָ ה סִ פְ רֵ י קֹדֶ שׁ ּ , ּוכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " וְ הַ חָ כְ מָ ה מֵ אַ יִן תִ מָ צֵ א וְ אֵ י־זֶה מְ קוֹ ם בִּ ינָה ּ ּ ". 'ּ וְ כו כִּ י מֵ הֵיכָ ן לוֹ קְ חִ ין תוֹ רָ ה כָּ זֹאת מִ ן בְּ רֵ אשִׁ ית עַד ּ לְ עֵ ינֵי כָּ ל יִשְׂ רָ אֵ ל עִ ם כָּ ל דִ קְ דוקֶ יהָ ופְ רָ טֶ יהָ וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ' וְ כָ ל שְׁ אָ ר הַ סִּ פְ רֵ י נְבִ יאִ ים וכְ תובִ ים וְ כָ ל הַ שַׁ ּ ּ ּ " ּ ס ומִ דְ רָ שִׁ ים ומְ פָ רְ שֵׁ יהֶ ם וְ כָ ל הַ פִ לְ פולִ ים וְ הַ חִ דושִׁ ים שֶׁ בָּ הֶם ּ ּ ּ ּ ּ ּ , וְ כָ ל סִ תְ רֵ י הַ תוֹ רָ ה שֶׁ גִּלו הָ רַ שְׁ בִּ ּ ּ ּ " י וְ תַ לְ מִ ידָ יו וְ הָ אֲרִ " , ל" י זַ וְ כָ ל הַ גְּבורוֹ ת וְ הַ נוֹ רָ אוֹ ת וְ הַ נִפְ לָאוֹ ת שֶׁ בָּ הֶם אֲשֶׁ ר ּ ּ ּ תִ סְ מַ ר שַׂ עֲרוֹ ת רֹאשׁ הָ אָ דָ ם הַ מְ עַיֵן בָּ הֶם אֲפִ לו מִ י ּ ּ ּ ּ שֶׁ אֵ ינוֹ מְ בִ ינָם לְ תַ כְ לִ יתָ ן , עִ ם כָּ ל זֶה מְ עַט דִ מְ עַט ּ שֶׁ מִ תְ נוֹ צֵץ לוֹ מִ דִ בְ רֵ יהֶם הַ כּ ֹ ּ ּ ל יוֹ דו וְיֹאמְ רו שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר ּ ּ לִ בְ דוֹ ת חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם דְ בָ רִ ים כָּ אֵ לֶה מִ לֵב בְּ שׁ ום אֹפֶ ן וְ כֵן ּ ּ ּ ּ ּ כָּ ל הַ הִ תְ גַּלות וְהַ חִ דושִׁ ים נִפְ לָאִ ים וְ נוֹ רָ אִ ים שֶׁ גִּלו ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ צַ דִ יקִ ים בַּ דוֹ רוֹ ת שֶׁ אַ חֲרֵ יהֶם עַד הַ יוֹ ם הַ זֶה ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י עֲדַ יִן יִ ' ה תְ בָּ רַ ך עִ מָ נו גַּם בַּ דוֹ רוֹ ת הָ אֵ לֶה שֶׁ רָ אִ ינו עַיִן בְּ עַיִן ּ ּ ּ ּ ּ ְ הִ תְ גַּלות חִ דושִׁ ים נִפְ לָאִ ים וְ נוֹ רָ אִ ים שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר ּ ּ ּ ּ לְ גַלוֹ תָ ם בְּ שֵׂ כֶ ל אֱנוֹ שִׁ י בְּ שׁ ום אֹפֶ ן אִ ם לֹא בְּ שֶׁ פַ ע ּ ּ אֱלֹקִ י הַ נִמְ שָׁ ך מֵ הַ יָחִ יד הַ נֶעְ לָם יִתְ בָּ רַ ך ְ ְ ּ ּ ּ שְׁ מוֹ לָעַד . עַל־כֵּן כָּ ל דִ בְ רֵ י הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה יְעִ ידון וְיַגִּידון כִּ י ה ּ ּ ּ ּ ּ ' אֶ חָ ד ושְׁ מוֹ אֶ חָ ד ּ , עַל־כֵּן נִקְ רֵ את הַ תוֹ רָ ה עֵדות בְּ כָ ל ּ ּ מָ קוֹ ם . וְזֶה : " גְּדֹלִ ים מַ עֲשֵׂ י ה ' ּ דְ רושִׁ ים לְ כָ ל חֶ פְ צֵיהֶם ּ , " שֶׁ עַל־יְדֵ י נִפְ לְ אוֹ ת חִ דו ּ ּ שֵׁ י ודְ רושֵׁ י הַ תוֹ רָ ה שֶׁ הֵם ּ ּ ּ דְ רושִׁ ים לְ כָ ל חֶ פְ צֵיהֶם בְּ שִׂ כְ לִ יות נִפְ לָאִ ים וְ נוֹ רָ אִ ים ּ ּ ּ ּ וְ נִשְׂ גָּבִ ים כָּ אֵ לֶה ּ , עַל־יְדֵ י זֶה הַ כּ ֹל רוֹ אִ ים , כִּ י גְּדוֹ לִ ים מַ עֲשֵׂ י ה ', כִּ י כָּ ל בַּ עֲלֵי אֱמֶ ת יוֹ דו וְיָעִ ידו ּ ּ , כִּ י יַד ה ' עָ שְׂ תָ ה זֹאת . כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " וְ הַ לֻחֹת מַ עֲשֵׂ ה אֱלֹקִ ים ּ הֵמָ ה וְ כו ּ ּ ". ' וְזֶה שֶׁ אָ מַ ר מֹשֶׁ ה : " לֹא אֶ ת בְּ נֵיכֶ ם וְ כו ' ּ כִּ י עֵינֵיכֶם הָ רֹאֹת אֶ ת כָּ ל מַ עֲשֵׂ ה ה ' הַ גָּדֹל אֲשֶׁ ר עָ שָׂ ה ". וְ קָ אֵ י עַל כָּ ל הַ דוֹ רוֹ ת עַד הַ סּ וֹ ף ּ , הַ יְנו כִּ י אֵ ינוֹ מְ דַ בֵּ ר עִ ּ ם הַ בָּ נִים קְ טַ נִים שֶׁ מֹחָ ן עֲדַ יִן בְּ קַ טְ נות וְ לֹא נִפְ קְ חו עֵינֵיהֶם ּ ּ ּ ּ לִ רְ אוֹ ת הָ אֱמֶ ת עַיִן בְּ עַיִן , ' כִּ י עֵינֵיכֶ ם הָ רֹאֹת אֶ ת כָּ ל מַ עֲשֵׂ ה ה ' הַ גָּדֹל אֲשֶׁ ר עָשָׂ ה ', כִּ י מִ י שֶׁ מְ עַיֵן ומַ בִּ יט ּ ּ ּ בְּ הַ תוֹ רָ ה עֵינָיו רוֹ אוֹ ת עַיִן בְּ עַיִ ּ ן אֶ ת כָּ ל מַ עֲשֵׂ ה ה ' הַ גָּדוֹ ל אֲשֶׁ ר עָ שָׂ ה , כִּ י יוֹ דֵ עַ ומֵ בִ ין הָ אֱמֶ ת שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר ּ לִ בְ דוֹ ת מִ לֵב ּ ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , כָּ ל אֵ לו הַ נִפְ לָאוֹ ת ּ ּ ּ וְ הַ מַ עֲשִׂ יוֹ ת וְ הַחִ דושִׁ ים וְ כָ ל הַ נוֹ רָ אוֹ ת שֶׁ עָשָׂ ה עִ מָ נו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְגִלָה לָנו מִ יוֹ ם מַ תַ ן ת ּ ּ ּ ּ ּ וֹ רָ ה עַל־יְדֵ י מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו עַד הַ יוֹ ם ּ ּ ּ הַ זֶה כִּ י אִ ם מַ עֲשֵׂ ה ה ' ּ הֵמָ ה . ) לקוטי הלכות – הלכות עדות ד (' ב – '

Segment 60
HE:
לֹא יָדַ עְ נו מֶ ה הָ יָה לוֹ ּ

Segment 61
HE:
) שמות לב , ( כג כָּ ל־מַ ה שֶׁ חֲזָקִ ים יוֹ תֵ ר בֶּ אֱמונַת הָ רָ צוֹ ן ּ ּ , הַ יְנו לְ הַ אֲמִ ין ּ וְ לֵידַ ע שֶׁ הַ כּ ֹל מִ תְ נַהֵג רַ ק בִּ רְ צוֹ נוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ , ּ בְּ וַדַ אי מִ תְ חַ זֵק יוֹ תֵ ר רְ צוֹ ן הָ אָ דָ ם לַעֲשׂ וֹ ת רְ צוֹ נוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ולְ בַ טֵ ל רְ צוֹ נוֹ מִ פְ נֵי רְ צוֹ נוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ , וְ לִ הְ יוֹ ת לוֹ עַל־כָּ ל־פָ נִים כִּ סּ ופִ ין ורְ צוֹ נוֹ ת חֲזָקִ ים לַעֲבוֹ דָ תוֹ ּ ּ ּ

Segment 62
HE:
יִתְ בָּ רַ ך , ְ אֲשֶׁ ר זֶה עִ קַ ר הַ יַהֲדות כַּ יָדועַ ּ ּ ּ ּ ּ . ְ אַ ך עַל־יְדֵ י הִ תְ גַּבְּ רות הַבַּ עַל־דָ בָ ר נֶחְ שָׁ ך וְ נִפְ גָּם אֶ צְ לוֹ אֱמונַת ּ ּ ְ ּ הָ רָ צוֹ ן , וְעַל־יְדֵ י־זֶה נֶחֱלָשׁ גַּם הָ רָ צוֹ ן שֶׁ לוֹ דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ , וְ נוֹ פֵ ל לִ רְ צוֹ נוֹ ת אֲחֵ רִ ים , לְ תַ אֲווֹ ת וְ כַ יוֹ צֵ א ּ . ְ אַ ך מֵ חֲמַ ת שֶׁ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן כְּ בָ ר הָ יו צַ דִ יקִ ים הַ רְ בֵּ ה בָּ עוֹ לָם ּ ּ ּ , שֶׁ גִּלו אֱמונַת הָ רָ צוֹ ן לְ עֵין כּ ֹל עַל־יְדֵ י הָ אוֹ תוֹ ת ּ ּ ּ וְ הַ מוֹ פְ תִ ים וְ כו ּ ּ ', אֲשֶׁ ר עָ שָׂ ה מֹשֶׁ ה ושְׁ אָ ר הַ נְבִ יאִ ים ּ ּ וְ הַ זְקֵ נִים וְ הַ צַ דִ יקִ ים הַ בָּ אִ ים אַ חֲרָ יו ּ ּ ּ , עַד אֲשֶׁ ר אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ כְ פֹר חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם בְּ הָ רָ צוֹ ן לְ גַמְ רֵ י ּ . אַ ך עִ קַ ר כּ ֹחַ ּ ְ הַ בַּ עַל־דָ בָ ר לִ לְ חֹם עֲדַ יִן עִ ם חֲלושֵׁ י כֹחַ שֶׁ בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ הוא רַ ק עַל־יְדֵ י שֶׁ מַ טִ יל סָ פֵ ק בָּ רָ צוֹ ן ּ ּ ּ , ומִ זֶה נִמְ שָׁ כִ ים ּ ּ כָּ ל הַ הִ תְ רַ חֲקות וְ הַ נְפִ ילוֹ ת שֶׁ ל ּ ּ אוֹ תָ ם שֶׁ הִ תְ חִ ילו קְ צָ ת ּ לָגֶשֶׁ ת אֶ ל הַ קֹדֶ שׁ וְ אַ חַ ר־כָּ ך נָפְ לו מִ זֶה ּ ּ ְ ּ , הַ כּ ֹל מֵ חֲמַ ת סְ פֵ קוֹ ת הַ נַ , ל"ּ שֶׁ הַ בַּ עַל־דָ בָ ר מַ טִ יל סָ פֵ ק בְּ לִ בּ וֹ כְּ אִ לו ּ ּ ּ ּ אֵ ין לוֹ עוֹ ד תִ קְ וָה לָשׁ וב אֵ לָיו יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , וכְ אִ לו אֵ ינוֹ ּ ּ ּ פוֹ עֵל עוֹ ד כְּ לום בָּ ּ רָ צוֹ ן הַטוֹ ב ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , עַד אֲשֶׁ ר עַל־יְדֵ י־זֶה מִ תְ רַ שֵׁ ל גַּם־כֵּ ן בָּ רָ צוֹ ן הַ טוֹ ב ּ ּ , וְ קָ שֶׁ ה וְ כָ בֵ ד עָ לָיו לְ הַ מְ תִ ין ולְ צַ פוֹ ת כָּ ל־כָּ ך לִ ישׁ ועַת הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ ְ ּ ּ . כִּ י מִ י שֶׁ רוֹ צֶ ה לְ הַ מְ שִׁ יך עַל עַצְ מוֹ אֱמונַת הָ רָ צוֹ ן ּ ְ , ולְ מַ לֹאת ּ ּ ָּכ ל חֶ סְ רוֹ נוֹ תָ יו רַ ק עַל־יְדֵ י זֶה , הוא צָ רִ יך לְ הַ מְ תִ ין ּ ְ ּ ולְ הַ מְ תִ ין ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת ) איכה ג " ( טוֹ ב וְיָחִ יל וְ דומָ ם ּ לִ תְ שׁ ועַת ה ּ ". ' וְ כָ ל זֶה אִ ם הוא חָ זָק בֶּ אֱמונַת הָ רָ צוֹ ן ּ ּ בְּ וַדַ אי גָּמור ּ ּ , אֲבָ ל עַל־יְדֵ י הַ סְּ פֵ קוֹ ת הַ נַ , ל"ּ אֲזַי מָ טָ ה יָד וֹ וְ נִלְ אֶ ה מִ לְ הַ מְ תִ ין כָּ ל־כָּ ך ְ ּ ּ , עַד שֶׁ יוכַ ל לָבוֹ א ּ ּ עַל־יְדֵ י־זֶה לִ נְפִ ילָה גְדוֹ לָה כַּ נַ . ל"ּ ומִ זֶה הָ יָה כָּ ל טָ עות ּ ּ ּ הָ עֵרֶ ב רַ ב עַד שֶׁ עָ שׂ ו אֶ ת הָ עֵגֶל ּ , כִּ י רָ או כִּ י בשֵׁ שׁ ּ מֹשֶׁ ה , וְ הֵם לֹא רָ צו לְ הַ מְ תִ ין ּ ּ , וְ כָ ל זֶה מֵ חֲמַ ת הַ סָּ פֵ ק בָּ רָ צוֹ ן . וְזֶה שֶׁ אָ מְ רו : " ּ כִּ י זֶה מֹשֶׁ ה הָ אִ ישׁ לֹא יָדַ עְ נו מֶ ה ּ הָ יָה לוֹ ' " לֹא יָדַ עְ נו ' ּ דַ יְקָ א , בְּ חִ ינַת סְ פֵ קוֹ ת . וְ הַ תִ קון ּ ּ ּ לְ כָ ל זֶה , לְ חַ זֵק אֱמונַת הָ רָ צוֹ ן ּ ּ , הוא לִ תֵ ן צְ דָ קָ ה הַ רְ בֵּה ּ ּ ּפְ עָמִ ים , בְּ חִ ינַת " נָתוֹ ן תִ תֵ ן ּ " אֲפִ לו ּ ּ מֵ אָ ה פְ עָ מִ ים ּ , כִּ י הַ סְּ פֵ קוֹ ת הַ טָ לַת בְּ עִ נְיַן הַבַּ עַל־דָ בָ ר הִ תְ גַּבְּ רות ּ ּ ּ וַחֲלִ ישׁ ות אֵ לו הֵם כִּ מְ עַט בְּ לִ י שִׁ עור ּ ּ ּ ּ , וצְ רִ יכִ ין לְ חַ זֵק ּ ּ אֶ ת עַצְ מוֹ כְּ נֶגְדוֹ בְּ כָ ל פַ עַם ּ ּ , וְ עִ קַ ר הַ הִ תְ חַ זְקות עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ צְ דָ קָ ה ) לקוטי הלכות - הל כות ברכות השחר ה ' -

Segment 63
HE:
אותיות ל ד" ל ' לפי אוצר היראה - יראה ועבודה-

Segment 64
HE:
ּ אולַ י אֲ ַכ ְפּ ָרה ... אֵ ל רַ חום וְ חַ נּון ּ ּ

Segment 65
HE:
) שמות ל , לב- (ו, לד גֹּדֶ ל הַ מַ עֲלָה שֶׁ אֵ ין לְ מַ עְ לָה מִ מֶ נָה ּ ּ ּ , הוא הַ הִ תְ קָ רְ בות ּ ּ לְ צַ דִ יקִ ים וְ לִ ירֵ אִ ים וכְ שֵׁ רִ ים אֲמִ תִ יִ ּ ּ ּ ּ ים ) שֶׁ זָכו לְ קַ בֵּל ּ ּ עֵצוֹ ת אֲמִ תִ יוֹ ת מֵ רַ בּ וֹ תֵ יהֶם הַ קְ דוֹ שִׁ ים ּ ּ ּ , ( כִּ י הַ צַ דִ יקֵ י ּ ּ אֱמֶ ת הֵם מוֹ דִ יעִ ים לָנו בְּ כָ ל פַ עַם אוֹ צְ רֵ י מַ תְ נוֹ תָ יו ּ ּ ּ הַ טוֹ בִ ים שֶׁ הוא יִתְ בָּ רַ ך רוֹ צֶ ה לִ יתֵ ן לָנו בְּ רַ חֲמָ יו ּ ּ ּ ּ ְ , ומוֹ דִ יעִ ים לָנו בְּ כָ ל עֵת ּ ּ , אֵ י ך לְ הָ כִ ין עַצְ מֵ נו לְ קַ בְּ לָם ּ ְ , וְ נוֹ תְ נִים לָנו עֵצוֹ ת אֵ יך לְ נַקוֹ ת ולְ טַ הֵר עַצְ מֵ נו ולְ בושֵׁ ינו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ מִ כָּ ל לִ כְ לוך ופְ גָם ּ ּ ְ , וְ הֵם חוֹ פְ רִ ים בְּ אֵ רוֹ ת ומַ עֲיָנוֹ ת ּ חֲדָ שׁ וֹ ת מַ עַיְנוֹ ת הַ יְשׁ ועָה שֶׁ אֵ ינָם פוֹ סְ קִ ין ּ ּ , בְּ אֹפֶ ן שֶׁ יוכְ לו לְ טַ ּ ּ ּ הֵר בָּ הֶם כָּ ל הַ פְ גומִ ים וְ הַ מְ לֻכְ לָכִ ים ּ ּ וְ הַ מְ תֹעָבִ ים שֶׁ בָּ עוֹ לָם , ולְ הִ תְ רַ פְ אוֹ ת בָּ הֶם כָּ ל מִ ינֵי ּ ּ חֳלָאִ ים ומַ כְ אוֹ בוֹ ת רָ עִ ים בְּ גוף וְ נֶפֶ שׁ ּ ּ , ּולְ הִ תְ בַּ סֵּ ם עַל יָדָ ם בְּ כָ ל מִ ינֵי רֵ יחוֹ ת טוֹ בוֹ ת . כִּ י אֵ ין מִ י שֶׁ יוֹ דֵ עַ ּ הַ חֲסָ דִ ים הַ גְּדוֹ לִ ים שֶׁ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך רוֹ צֶ ה לְ הַ מְ שִׁ יך ְ ְ ּ עָ לֵינו בְּ כָ ל עֵת ּ , כִּ י אִ ם הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ נֶאֱמַ ר ּ : יוֹ דִ יעַ דְ רָ כָ יו לְ מֹשֶׁ ה וְ כו ּ ּ ', רַ חום וְחַ נון ה ּ ּ ּ ' ) .'ּ וְ כו לקוטי הלכות - הלכות מתנה ד ' - אות ח ' לפי אוצר היראה – צדיק - רכ (ט"

Segment 66
HE:
ּ אַ תֶ ם חֲטָ אתֶ ם חֲטָ אָ ה גְדֹלָה

Segment 67
HE:
) שמות לב (ל , בְּ נֵי־אָ דָ ם הֵם מוֹ נְעִ ים גְּדוֹ לִ ים , וְיֵשׁ לָהֶם כּ ֹחַ לְ הָ סִ ית ולְ הַ דִ יחַ ולְ הַ חֲטִ יא אֶ ת הָ אָ דָ ם יוֹ תֵ ר מֵ הַ בַּ עַל־דָ בָ ר ּ ּ ּ ּ בְּ עַצְ מוֹ . וְזֶה שֶׁ רָ אִ ינו שֶׁ אַ חֲרֵ י מַ תַ ן־תוֹ רָ ה ּ ּ ּ , ּ שֶׁ פָ סְ קָ ה זֻהֲמָ תָ ן שֶׁ ל יִשְׂ רָ אֵ ל לְ גַמְ רֵ י וְ נַעֲשִׂ ים בְּ נֵי־חוֹ רִ ין מֵ הַ כּ ֹל , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " אֲנִי אָ מַ רְ תִ י אֱלֹקִ ים אַ תֶ ם ּ ּ " וכְ מוֹ שֶׁ דָ רְ שׁ ו ּ ּ ּ ; ל" רַ זַ נִמְ צָ א שֶׁ הַ בַּ עַל־דָ בָ ר לֹא הָ יָה לוֹ כּ ֹחַ אָ ז לְ הַ חֲטִ יא ּ אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן הִ תְ גָּרָ ה ּ בָּ הֶם עַל־יְדֵ י בְּ נֵי־אָ דָ ם בַּ עֲלֵי בְּ חִ ירָ ה , שֶׁ הֵם הָ עֵרֶ ב־רַ ב , וְ עַל־יָדָ ם הֶחֱטִ יאָ ם חֲטָ אָ ה גְדוֹ לָה , שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה חֻרְ בַּ ן בַּ יִת רִ אשׁ וֹ ן וְחֻרְ בַּ ן בַּ יִת שֵׁ נִי , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ל " ) לקוטי הלכות - הלכות חול

Segment 68
HE:
המועד ד ד – ' ' לפ י אוצר היראה – מניעות (' י –

Segment 69
HE:
ומֹשֶׁ ה יִקַ ח אֶ ת הָ אֹהֶל ּ ּ

Segment 70
HE:
) שְׁ מוֹ ת ל ('ז , ג" יֵשׁ צַ דִ יקִ ים שֶׁ הֵם גְּדוֹ לִ ים בְּ מַ עֲלָה בֶּ אֱמֶ ת ּ , ְ אַ ך מֵ עֹצֶם קְ דֻ שָׁ תָ ם אֵ ינָם יְכוֹ לִ ים לִ סְ בּ ֹל הָ עוֹ לָם ּ . וְ עַל־כֵּן עַל־יְדֵ י תֹקֶ ף קְ דֻ שָׁ תָ ם הֵם מְ רַ חֲקִ ין ומוֹ ּ ּ ּ רִ ידִ ין חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , אֵ יזֶה אֲנָשִׁ ים מֵ חֲמַ ת שֶׁ כּ וֹ עֲסִ ים עֲלֵיהֶם , מֵ חֲמַ ת שֶׁ אֵ ינָם יְכוֹ לִ ים לִ סְ בּ ֹל מַ עֲשֵׂ יהֶם הַמְ גֻנִים ּ , אֲבָ ל ה ' יִתְ בָּ רַ ך אֵ ינוֹ ְ חָ פֵ ץ בָּ זֶה , כִּ י חָ פֵ ץ חֶ סֶ ד הוא וְרוֹ צֶ ה שֶׁ הַ צַ דִ יקִ ים יְרַ חֲמו ּ ּ ּ ּ עַל יִשְׂ רָ אֵ ל תָ מִ יד ּ וִיקָ רְ בו אוֹ תָ ם אֲפִ לו אִ ם הֵם כְּ מוֹ ּ ּ ּ שֶׁ הֵם . וַאֲפִ לו אִ ם הוא עַצְ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך בְּ כַ עַס גָּדוֹ ל ְ ּ ּ ּ הָ רָ עִ ים מַ עֲשֵׂ יהֶם מֵ חֲמַ ת עֲלֵיהֶם

Segment 71
HE:
, רוֹ צֶה ּ הוא שֶׁ הַ צַ דִ יקִ ים יִתְ פַ לְ לו עֲלֵיהֶם וִיקָ רְ בֵ ם ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ) ל " ּ שְׁ מוֹ ת רַ בָּ ה פמ (ב , ה" עַל פָ סוק ּ ּ ) שְׁ מוֹ ת : " (ז , לג ומֹשֶׁ ה יִקַ ח אֶ ת הָ אֹהֶ ל וְ נָטָ ה לוֹ מִ חוץ לַמַ חֲנֶה ּ ּ ּ ּ הַ רְ חֵ ק מִ ן הַ מַ חֲנֶה ּ , " מֵ חֲמַ ת שֶׁ חָ טְ או כָּ ל כַּ ך ְ ּ . אָ מַ ר ה ' יִתְ בָּ רַ ך : ְ אֲנִי בְּ כַ עַס וְ אַ תָ ה בְּ כַ עַס אִ ם כֵּן מִ י יְקָ רְ בֵ ם ּ ', ּ וְ כו כַּ מובָ א ּ ּ בְּ פֵ רושׁ רַ שִׁ ּ " י שָׁ ם . וְ כֵן מָ צִ ינו בְּ כַ מָ ה נְבִ יאִ ים וְ צַ דִ יקִ ים שֶׁ ה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ עַצְ מוֹ ְ קָ בַ ל לִ פְ נֵיהֶם וְ סִ פֵ ר לָהֶם גֹּדֶ ל צַ עֲרוֹ ּ , כִּ בְ יָכוֹ ל , ּ שֶׁ יֶשׁ לוֹ מֵ עֲוֹ נוֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל הַ מְ רֻ בִּ ים , וכְ שֶׁ הֵם חִ זְקו דְ בָ רָ יו וְ לֹא ּ ּ ּ ּ



# Ki Sisa
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/2/9/

Ki Sisa
כי תשא
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/2/9

Segment 1
HE:
פירושים על פרשת "כי תשא "

Segment 2
HE:
כִּ י תִ שָׂ א אֶ ת רֹאשׁ בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל ּ

Segment 3
HE:
) שְׁ מוֹ ת ל ( יא ,

Segment 4
HE:
וְזֶה ) שְׁ מוֹ ת ל ( יא , כִּ י תִ שָׂ א אֶ ת רֹאשׁ בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל וְ כו ּ ּ ' שֶׁ נִצְ טַ וו לִ תֵ ן הַ שְׁ קָ לִ ים בְּ עֵ ּ ּ ּ ּ ּ ת הַ מִ נְיָן כְּ דֵ י שֶׁ לֹא יִהְ יֶה ּ ּ בָּ הֶם נֶגֶף בִּ פְ קֹד אוֹ תָ ם . וְקָ שֶׁ ה , ּ לָמָ ה לוֹ לִ מְ נוֹ תָ ם וְיֵשׁ סַ כָּ נָה שֶׁ לֹא יִשְׁ לֹט בָּ הֶם הַ נֶגֶף ּ ּ , וְ לֹא יִמְ נֶה אוֹ תָ ם כְּ לָל . אַ ך הַ מִ נְיָן הָ יָה הֶ כְ רֵ חַ ּ ְ , כִּ י הַ מִ נְיָן הוא בְּ חִ ינַת צִ מְ צום ּ ּ ּ ּ שֶׁ מְ צַ מְ צְ מִ ין עַל־יְדֵ י זֶה אֶ ת אוֹ ר לַהֲבִ יות הַ לֵב שֶׁ ל כָּ ל ּ ּ ּ אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ לֹא יִתְ לַהֵב יוֹ תֵ ר מִ דַ אי ּ ּ ּ , כִּ י לְ פִ י אוֹ ר לַהֲבִ יות לִ בּ וֹ עַד אֵ ין סוֹ ף ּ ּ , שָׁ ם אֵ ין שַׁ יָך מִ נְיָן ומִ סְ פָ ר ּ ּ ּ ְ כְּ לָל בִּ בְ חִ ינַת ) סֵ פֶ ר יְצִ ירָ ה ( לִ פְ נֵי אֶ חָ ד מָ ה אַ תָ ה ּ סוֹ פֵ ר , וְ עִ קַ ר הַ מִ נְיָן וְ הַ מִ סְ פָ ר מַ תְ חִ יל אַ חַ ר הַ צִ מְ צום ּ ּ ּ ּ ּ ּ כַּ יָדועַ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן נִצְ טַ וו לִ מְ נוֹ תָ ם דַ יְקָ א ּ ּ ּ , כְּ דֵ י שֶׁ יִהְ יֶה ּ נִמְ נֶה כָּ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד בִּ פְ רָ טִ יות שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת צִ מְ צום ּ ּ ּ ּ ּ הָ אוֹ ר שֶׁ שָׁ ם שַׁ יָך מִ נְיָן ּ ְ ּ ומִ סְ פָ ר ּ ּ . וְגַם שֶׁ לֹא יִתְ עַרְ בְּ בו ּ ּ יַחַ ד וְ לֹא יִכְ נֹס אֶ חָ ד בִּ גְבול חֲבֵ רוֹ ּ , כִּ י כְּ מוֹ שֶׁ צְ רִ יכִ ין ּ הַ צִ מְ צום שֶׁ לֹא יִתְ לַהֵב יוֹ תֵ ר מִ דַ אי וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ', כֵּן צְ רִ יכִ ין גַּם־כֵּ ן לְ צַ מְ צֵם הִ תְ לַהֲבות הַ לֵב שֶׁ לֹא יֵצֵ א מֵ הַ גְּבול ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ לוֹ לִ גְבול חֲבֵ רוֹ ּ . כִּ י אַ ף־עַ ל־פִ י שֶׁ כָּ ל יִשְׂ רָ אֵ ל נֶחְ שְׁ בו כְּ אִ ישׁ אֶ חָ ד ּ ּ , כִּ י בְּ שָׁ רְ שָׁ ם הֵ ם כְּ לולִ ים בְּ אֶ חָ ד כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו ּ ּ ּ ) ל "זַ ּ וַיִקְ רָ א רַ בָּ ה ד ( ו , שֶׁ יַעֲקֹב הָ יו לוֹ שִׁ בְ עִ ים נֶפֶ שׁ ּ ּ וְ כֻלָם נִקְ רָ אִ ים נֶפֶ שׁ אֶ חָ ד ּ , אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן כָּ ל אֶ חָ ד ּ וְ אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל יֶשׁ לוֹ צִ מְ צום וגְבול בִּ פְ נֵי עַצְ מוֹ ּ ּ ּ ּ . כִּ י דַ עַ ת כָּ ל אֶ חָ ד מְ שֻׁ נָה מֵ חֲבֵ רוֹ כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו ּ ּ ּ ּ ) ל "זַ בְּ רָ כוֹ ת נח .( לְ עִ נְיַן בִּ רְ כַּ ת חֲכַ ם הָ רָ זִים . וְ הַ כּ ֹל כְּ פִ י מַ ה שֶׁ מְ צַ ּ ּ מְ צֵ ם הִ תְ לַהֲבות לִ בּ וֹ בִּ בְ חִ ינַת חָ לָל ּ הַ פָ נוי ומַ מְ שִׁ יך לְ שָׁ ם מַ חֲשָׁ בוֹ ת טוֹ בוֹ ת שֶׁ הֵ ם מִ דוֹ ת ּ ְ ּ ּ ּ טוֹ בוֹ ת , וְ עַ ל־יְדֵ י זֶה נִתְ גַּלֶה מַ לְ כותוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , כִּ י כָּ ל אֶ חָ ד יֶשׁ לוֹ שִׁ עור בְּ לִ בּ וֹ לְ פִ י מַ דְ רֵ גָתוֹ בִּ בְ חִ ינַת נוֹ דָ ע ּ ּ בַּ שְׁ עָ רִ ים בַּ עְ לָה , ּ כָּ ל חַ ד כְּ פום מַ ה דִ מְ שַׁ עֵר בְּ לִ בֵּ יה ּ ּ ּ . וְ כֵ ן כָּ ל אֶ חָ ד עוֹ בֵ ד ה ' כְּ פִ י מִ דוֹ תָ יו הַ טוֹ בִ ים ּ ּ , זֶה נִזְהָ ר בְּ יוֹ תֵ ר בְּ מִ צְ וָה זֹאת שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת תִ קון מִ דַ ת חֶ סֶ ד ּ ּ ּ ּ , וְ זֶה בְּ מִ צְ וָה זֹאת שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת תִ קון מִ דָ ה ּ ּ ּ ּ אַ חֶ רֶ ת , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ) ל " שַׁ בָּ ת קיח :( אָ בִ יך בְּ מַ אי ָ זָהִ יר טְ פֵ י וְ כו . 'ּ וְ אַ ף־עַ ל־פִ י שֶׁ בְּ וַדַ אי צָ רִ יך כָּ ל אֶ חָ ד ְ ּ ּ מִ יִשְׂ רָ אֵ ל לְ קַ בֵּ ל מֵ חֲבֵ רוֹ מִ נְקֻ דָ תוֹ הַ טוֹ בָ ה שֶׁ יֶשׁ לוֹ ּ ּ ּ ּ ּ בִּ פְ רָ טִ יות מַ ה שֶׁ אֵ ין בַּ חֲבֵ רוֹ כְּ ּ ּ ּ מוֹ שֶׁ מְ בֹאָ ר בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ ּ שָׁ ם עַיֵן כּ ֹהֲנִים מַ מְ לֶכֶ ת לִ י תִ הְ יו וְ אַ תֶ ם ּ ּ ּ ּ , אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן אָ סור לַהֲרֹס אֶ ת הַ גְּבול שֶׁ לֹא יִתְ לַהֵב ּ ּ ּ ּ יוֹ תֵ ר מִ דַ אי לִ כְ נֹס לִ גְבול חֲבֵ רוֹ ּ ּ , כִּ י לִ פְ עָ מִ ים גַּם בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל הַ כְּ שֵׁ רִ ים יְכוֹ לִ ין לְ הַ ּפִ יל אֶ חָ ד אֶ ת חֲבֵ רוֹ עַ ל־יְדֵ י שִׁ נוי דֵ עוֹ תֵ יהֶ ם כַּ מְ בֹאָ ר בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר ּ ּ ּ , עַ ל־כֵּן צְ רִ יכִ ין הַ צִ מְ צום בְּ כַ מָ ה בְּ חִ ינוֹ ת שֶׁ לֹא יִתְ לַהֵ ב יוֹ תֵ ר ּ ּ ּ ּ מִ דַ אי וְ כו ּ ּ ' , ל"ּ כַּ נַ וְ גַם שֶׁ לֹא יַהֲרֹס הַ גְּבול שֶׁ בֵּ ינוֹ ּ ּ לַחֲבֵ רוֹ . ּובִ שְׁ בִ יל זֶה נִצְ טַ וו לִ מְ נוֹ תָ ם שֶׁ יִהְ יֶה נִמְ נֶה כָּ ל אֶ חָ ד ּ ּ ּ וְ אֶ חָ ד בִּ פְ נֵי עַצְ מוֹ , כִּ י כָּ ל אֶ חָ ד יֶשׁ לוֹ גְּבול וְ שִׁ עור ּ ּ בְּ דַ עְ תוֹ לְ הַ כִּ יר אֶ ת ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ולְ עָ בְ דוֹ בְּ הַ דְ רָ גָה ּ ְ ובְ מִ דָ ה כְּ פִ י מַ דְ רֵ גָתוֹ וְ כַ נַ ּ ּ ּ . ל" וְ עַ ל־כֵּ ן נִצְ טַ וו לִ מְ ּ ּ נוֹ תָ ם בְּ מִ סְ פַ ר שֵׁ מוֹ ת ּ , כִּ י כָּ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל יֶשׁ לוֹ שֵׁ ם ּ בִּ פְ נֵי עַ צְ מוֹ כְּ פִ י אֲחִ יזָתוֹ בִּ שְׁ מָ א דְ קֻ דְ שָׁ א בְּ רִ יך הוא ּ ְ ּ כְּ פִ י מַ דְ רֵ גָתוֹ , כִּ י הַ שֵׁ ם בְּ חִ ינַת כְּ לִ י וְ צִ מְ צום שֶׁ שָׁ ם ּ ּ ּ נִגְבָּ ל הַ חִ יות שֶׁ הִ יא הַ נֶפֶ שׁ ּ ּ ּ ) כְּ מוֹ שֶׁ מְ בֹאָ ר בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ובְ יוֹ ם הַ בִּ כּ ורִ ים בְּ סִ ימָ ן נו ּ ּ , ( וְ עַ ל־כֵּ ן הָ יָה הַ הֶ כְ רֵ חַ לִ מְ נוֹ תָ ם כַּ נַ .ל"ּ אֲבָ ל עַ ל־יְדֵ י הַ מִ נְיָן שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת צִ מְ צום כַּ נַ ּ ּ ּ ּ " ל יָכוֹ ל לִ שְׁ לֹט הַ נֶגֶף חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ , כִּ י בְּ הַ צִ מְ צום שָׁ ם אֲחִ יזַת ּ ּ ּ הַ דִ ינִים כַּ יָדועַ שֶׁ מִ שָׁ ם מִ שְׁ תַ לְ שֵׁ ל סִ טְ רָ א דְ מוֹ תָ א חַ ס ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְ שָׁ לוֹ ם כְּ שֶׁ אֵ ין נִזְהָ רִ ין לְ הַ מְ תִ יקוֹ כָּ רָ אוי ּ ּ , עַ ל־כֵּ ן נִצְ טַ וו ּ ּ לִ מְ נוֹ תָ ם עַ ל־יְדֵ י הַ שְׁ קָ לִ ים שֶׁ נוֹ תְ נִין לְ נִדְ בַ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ ּ . כִּ י בְּ הַ מִ שְׁ כָּ ן שֶׁ הוא הָ אֹהֶ ל מוֹ ּ ּ עֵד , וְ כֵ ן בְּ בֵ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ אֶ חָ ד שָׁ ם מִ תְ כַּ נְסִ ין הַ כּ ֹל כָּ ל יִשְׂ רָ אֵ ל כְּ אִ ישׁ ּ , וְ אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן כָּ ל אֶ חָ ד עוֹ מֵ ד עַ ל גְּבולוֹ ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת עוֹ מְ דִ ים צְ פופִ ים ומִ שְׁ תַ חֲוִ ים רְ וָחִ ים ּ ּ ּ , שֶׁ עוֹ מְ דִ ים צְ פופִ ים ודְ חוקִ ים זֶה בָּ זֶה כְּ אִ ישׁ ּ ּ ּ אֶ חָ ד וְ אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵן ּ מִ שְׁ תַ חֲוִ ים רְ וָחִ ים שֶׁ לֹא יִשְׁ מַ ע אֶ חָ ד בְּ וִ דוי חֲבֵ רוֹ כְּ מוֹ ּ ּ ּ ּ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ) ל " אָ בוֹ ת פ " ה מ , ד" וְ עַיֵן בְּ פֵ רושׁ ּ ּ (. י" רַ שִׁ כִּ י כָּ ל אֶ חָ ד צָ רִ יך לָשׁ וב לַה ּ ְ ' כְּ פִ י מַ דְ רֵ גָתוֹ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ סֵ פֶ ּ ר הָ א : ב" כָּ ל אֶ חָ ד יִנְהֹג כְּ מוֹ ּ שֶׁ שָׁ מַ ע מֵ רַ בּ וֹ , וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ ּ ) אָ בוֹ ת א יד , (: אִ ם אֵ ין אֲ נִי לִ י מִ י לִ י וְ כו ', ּ כִּ י כָּ ל אֶ חָ ד יֶשׁ לוֹ גְּבול בִּ פְ נֵי ּ עַצְ מוֹ כַּ נַ ּ"ל . וְ זֶה הַ תִ קון נַעֲשָׂ ה בְּ בֵ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ ובַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ . וְ עַ ל־ כֵּ ן נִצְ טַ וו לִ מְ נוֹ תָ ם עַ ל־יְדֵ י הַ שְׁ קָ לִ ים ּ ּ ּ שֶׁ נוֹ תְ נִין בִּ שְׁ בִ יל הַ מִ שְׁ כָּ ן שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה נִתְ תַ קֵ ן הַ כּ ֹל ּ ּ ּ ּ , ל"ּ כַּ נַ כִּ י עַ ל שֵׁ ם זֶה נִקְ רְ או שְׁ קָ לִ ים שֶׁ נִמְ שַׁ ך הָ אוֹ ר ְ ּ ּ בְּ מִ דָ ה ובְ מִ שְׁ קָ ל לְ כָ ל אֶ ּ ּ חָ ד לְ פִ י מַ דְ רֵ גָתוֹ וְ כַ נַ ּ"ל. ) לקוטי הלכות - הלכות תפילת המנחה ז ' - אות (ד"י

Segment 5
HE:
וְ לֹא יִהְ יֶה בָּ הֶ ם נֶגֶף בִּ פְ קֹד אוֹ תָ ם

Segment 6
HE:
כָּ ל מַ ה שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל נִתְ רַ בִּ ין יוֹ תֵ ר נִתְ גַּדֵ ל כְּ בוֹ דוֹ ושְׁ מוֹ ּ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך בְּ יוֹ תֵ ר ְ . וְ נִכְ לָלִ ין יוֹ תֵ ר בְּ אַ חְ דותוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ . ְ אַ ך תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ מִ תְ עוֹ רֵ ר בְּ חִ ינַת מִ סְ פָ ר וְ חֶ שְׁ בּ וֹ ן ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת רִ בּ וי , ּ אֲזַי מִ תְ עוֹ רֵ ר קִ טְ רוג הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א שֶׁ אֲחִ יזָתָ ם ּ בִּ בְ חִ ינַת רִ בּ וי מִ נְיָן וְ חֶ שְׁ בּ וֹ ן בְּ חִ ינַת חֶ שְׁ בּ וֹ נוֹ ת רַ בִּ ים ּ כִּ י יאמְ רו מָ ה אַ תֶ ם מִ תְ פָ אֲרִ ין בְּ רִ ּ ּ ּ ּ בּ וי הַ חֶ שְׁ בּ וֹ ן וְ הַ מִ סְ פָ ר שֶׁ לָכֶ ם הֲלֹא אָ נו מְ רֻ בִּ ים יוֹ תֵ ר מִ כֶּ ם כִּ פְ לֵי ּ ּ ּ ּ כִּ פְ לַיִם כַּ מָ ה פְ עָ מִ ים ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ נֶאֱמַ ר כִּ י אַ תֶ ם הַ מְ עַט ּ ּ ּ מִ כָּ ל הָ עַמִ ים ּ , וְ עַ ל־יְדֵ י זֶה יָכוֹ ל לִ שְׁ לֹט סִ טְ רָ א דְ מוֹ תָ א ּ חַ ס־וְ שָׁ לוֹ ם עַ ל־יְדֵ י הַ מִ ּ נְיָן וְ הַ מִ סְ פָ ר ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ נֶאֱמַ ר ּ וְ לֹא יִהְ יֶה בָּ הֶ ם נֶגֶף בִּ פְ קֹד אוֹ תָ ם . ְ אַ ך עַ ל־יְדֵ י הָ אַ חְ דות שֶׁ בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת ומִ י כְּ עַמְ ך יִשְׂ רָ אֵ ל גּוֹ י ּ ָ ּ אֶ חָ ד בָּ אָ רֶ ץ , וכְ מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל יַעֲקֹב הָ יָה לוֹ שִׁ בְ עִ ים נֶפֶ שׁ וְ נִקְ רָ אִ ים כֻּלָם נֶפֶ שׁ אֶ חָ ד ּ , עַ ל־יְדֵ י זֶה כָּ ל הַ נְפָ שׁ וֹ ת מִ תְ יַחֲדִ ין ומִ צְ טָ רְ פִ ין יַחַ ד ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת רִ בּ וי ּ הַ צֵ רופִ ים ּ ּ , בְּ חִ ינַת שְׁ לֹשָׁ ה אֲבָ נִים בּ וֹ נִים שִׁ שָׁ ה בָּ תִ ים ּ ּ וְ כו ' ּ ּ שִׁ שָׁ ה אֲבָ נִים בּ וֹ נִים תשׂ " ך בָּ תִ ים וְ כֵ ן לְ הַ לָן ּ ּ עַד שֶׁ אֵ ין הַ פֶ ה יָכוֹ ל לְ דַ בֵּ ר וְ הַ לֵב לַחֲשׁ ֹב ּ ּ , עַ ל־יְדֵ י זֶה נִתְ בַּ טֵ ל רִ בּ וי הַ מִ סְ פָ ר שֶׁ ל הָ עוֹ בְ דֵ י כּ וֹ כָ בִ ים ומַ זָלוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ בִ טול גָּמור כְּ לֹא מַ מָ שׁ נֶגֶד רִ בּ וי הַ בָּ תִ ים הַ נַעֲשִׂ ין ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ עַ ל־יְדֵ י הִ תְ קַ בְּ צות וְ הִ תְ אַ חְ דות נַפְ שׁ ּ ּ ּ וֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ מִ צְ טָ רְ פִ ים בַּ צֵ רופִ ים הַ נַ ּ ּ ּ ּ " ל כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים ּ . כִּ י הָ עוֹ בְ דֵ י כּ וֹ כָ בִ ים הֵ ם בִּ בְ חִ ינַת עָ לְ מָ א דְ פֵ רודָ א ּ ּ , וְ עַ ל־כֵּ ן נִקְ רָ אִ ים נְפָ שׁ וֹ ת רַ בִּ ים , וְ אֵ ין לָהֶ ם שׁ ום יִחוד ּ ּ וְ צֵ רוף וְ כָ ל אֶ חָ ד הוא נִפְ רָ ד וְ נִסְ פָ ר בִּ ּ ּ ּ פְ נֵי עַ צְ מוֹ . אֲבָ ל יִשְׂ רָ אֵ ל גּוֹ י אֶ חָ ד כָּ ל מַ ה שֶׁ הַ קִ בּ וץ שֶׁ לָהֶ ם מִ תְ רַ בֶּ ה ּ ּ ּ ּ הֵ ם מִ צְ טָ רְ פִ ין בְּ צֵ רופִ ים רַ בִּ ים מְ אֹד הַ נַ ּ ּ , ל" וְ נִכְ לָלִ ין יוֹ תֵ ר בִּ מְ קוֹ ר הָ אַ חְ דות שֶׁ שָׁ ם מְ קוֹ ר הַ חַ יִים ּ ּ ּ ּ , וְ כָ ל הָ רִ בּ ויִים שֶׁ ל הָ עוֹ בְ דֵ י כּ וֹ כָ בִ י ּ ם ומַ זָלוֹ ת מִ תְ בַּ טֵ ל כְּ אַ יִן ּ ּ ּ וכְ אֶ פֶ ס נֶגְ דָ ם ּ ּ .

Segment 7
HE:
כָּ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל צָ רִ יך לַחֲבֵ רוֹ לְ הִ צְ טָ רֵ ף עִ מוֹ ּ ְ ּ בַּ צֵרופִ ים הַ נַ ּ ּ ּ . ל" כִּ י כָּ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל הוא רַ ק ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת מַ חֲצִ ית , וְ אֵ ין לוֹ שְׁ לֵמות כִּ י אִ ם עַ ל־יְדֵ י ּ ּ שֶׁ מִ צְ טָ רֵ ף לַחֲבֵ רוֹ שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה נַעֲשִׂ ין רִ בּ וי הַ צֵ רופִ ים ּ ּ ּ . ל"ּ הַ נַ וְ זֶה בְּ חִ ינַת מַ חֲצִ ית הַ שֶׁ קֶ ל הַ נֶאֱמַ ר בִּ שְׁ קָ לִ ים ּ ּ שֶׁ נִתְ נו כְּ שֶׁ מָ נו וְ סָ פְ רו אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ . וְ עַ ל־כֵּ ן יָקָ ר מְ אֹד הַ קִ בּ וץ שֶׁ ל יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ , כִּ י עַ ל־יְדֵ י זֶה נִתְ רַ בִּ ין צֵ רופֵי ּ הַ בָּ תִ ים עַ ד אֵ ין חֵ קֶ ר עַ ד שֶׁ נִתְ כַּ נְסִ ין לְ תוֹ כָ ן כָּ ל ּ ּ ּ הָ רְ חוֹ קִ ים וְ הַ נִדָ חִ ים ּ ּ ) ּ עַיֵן גֵּרִ ים אוֹ ת ג , (' וְ עַ ל־יְדֵ י זֶה מַ כְ נִיעִ ין קְ לִ פַ ת הָ מָ ן עֲמָ לֵק בְּ כָ ל אָ דָ ם ובְ כָ ל זְמַ ן שֶׁ זֶה ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת לֵך כְּ נֹס אֶ ת כָּ ל הַ יְהודִ י ּ ְ ם שֶׁ אָ מְ רָ ה אֶ סְ תֵ ר ּ לְ מָ רְ דְ כַ י ּ ) . לקוטי הלכות – הלכות ציצית ז ' לפי אוצר היראה -

Segment 8
HE:
שלום ואחדות – אותיות א ('ב ' הֶעָשִׁ יר לֹא יַרְ בֶּ ה וְ הַ דַ ל לֹא יַמְ עִ יט ּ

Segment 9
HE:
... וְ עַל־כֵּן נִקְ רָ אִ ים ' שְׁ קָ לִ ים ', כִּ י יֵשׁ בָּ זֶה מִ שְׁ קָ ל גָּדוֹ ל , כִּ י צְ רִ יכִ ין לִ הְ יוֹ ת עָ נָו בְּ תַ כְ לִ ית הָ עֲנָוָה לִ הְ יוֹ ת אַ יִן מַ מָ שׁ בְּ לִ י שׁ ום טָ עות ופְ נִיָה כְּ לָל ּ ּ ּ ּ ּ . וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן יִהְ יֶה ּ חָ זָק וְ אַ מִ יץ מְ אֹד וְ לִ בְ לִ י לְ הָ נִיחַ לְ הַ פִ יל אֶ ת עַצְ מוֹ ּ ּ בְּ שׁ ום דָ בָ ר וְ כו ּ ּ ּ . ' וְזֶה בְּ חִ ינַת ) שְׁ מוֹ ת ל ( מַ חֲצִ ית הַ שֶׁ קֶ ל ּ ּ תְ רומָ ה לַה ּ ', כִּ י הוא בִּ בְ חִ ינַת מַ חֲצִ ית הַ שֶׁ קֶ ל ּ ּ , כִּ י הוא ּ מִ שְׁ קָ ל גָּדוֹ ל כְּ מוֹ הַ מִ שְׁ קָ ל שֶׁ עוֹ מֵ ד בְּ מַ חֲצִ יתוֹ ובָ אֶ מְ צַע ּ ּ שֶׁ אֵ ין יְכוֹ לִ ין לְ הַ כְ רִ יעַ לְ כַ אן ולְ כַ אן ּ . וְ עַל־כֵּן בֶּ אֱמֶ ת נִתְ קַ שֶׁ ה מֹשֶׁ ה עַל הַ שְׁ קָ לִ ים ּ ּ עַד שֶׁ אָ מַ ר לוֹ הַ קָ דוֹ שׁ ּ בָּ רוך הוא ּ ּ ְ ' זֶה יִתְ נו ּ ּ ' כְּ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ . י" כִּ י הָ יָה קָ שֶׁ ה לוֹ מְ אֹד אֵ יך יְכוֹ לִ ין לְ זַכּ וֹ ת אֶ ת כָּ ל יִשְׂ רָ אֵ ל לָבוֹ א לָזֶה ְ לִ הְ יוֹ ת עֲנָוִים בֶּ אֱמֶ ת בְּ תַ כְ לִ ית וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵ ן יִהְ יֶה ּ כָּ ל אֶ חָ ד חָ זָק וְ אַ מִ יץ מְ אֹד בְּ עַזות דִ קְ דֻ שָׁ ה כָּ רָ אוי ּ ּ ּ ּ ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ נִצְ טַ וו בִּ שְׁ קָ לִ ים ּ ּ ּ ּ ) שְׁ מוֹ ת ל : ( הֶעָשִׁ יר לֹא יַרְ בֶּ ה וְ הַ דַ ל לֹא יַמְ עִ יט ּ . דְ הַ יְנו בְּ חִ ינָה הַ נַ ּ ּ ּ , ל" ּ ּ שֶׁ יִזָהֵר כָּ ל אֶ חָ ד שֶׁ לֹא יָבוֹ א לִ ידֵ י גֵּאות שֶׁ הוא רִ בּ וי ּ ּ ּ ּ וְגַדְ לות ּ בְּ חִ ינַת הֶ עָ שִׁ יר לֹא יַרְ בֶּ ה , וְ כֵן לְ הֵפֶ ך שֶׁ לֹא יָבוֹ א לִ ידֵ י ּ ְ עֲנָוָה פְ סולָה ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מֹחִ ין דְ קַ טְ נות מַ מָ שׁ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת וְ הַ דַ ל לֹא יַמְ עִ יט ּ ּ ּ , כִּ י דֶ רֶ ך הֶ עָ שִׁ יר ְ ּ לְ הִ תְ גָּאוֹ ת , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) מִ שְׁ לֵי יח (: " עָ שִׁ יר יַעֲנֶה ּ עַזוֹ ת , " וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ ) יִרְ מְ יָה ט (: " אַ ל יִתְ הַ לֵל חָ כָ ם ּ גִּבּ וֹ ר וְ עָ שִׁ יר וְ כו ". 'ּ נִמְ צָ א , שֶׁ עֲשִׁ ירות הוא מֵ הַ דְ בָ רִ ים ּ ּ ּ שֶׁ דֶ רֶ ך לְ הִ תְ גַּדֵ ל בָּ הֶם ּ ּ ְ . וְ דַ לות וַעֲנִיות הוא בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ ּ עֲנָוָה , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מַ ר ּדָ וִ ד ) תְ הִ לִ ים קט ּ ּ (: " כִּ י עָ נִי וְ אֶ בְ יוֹ ן אָ נֹכִ י ". וְזֶה עִ קַ ר מִ צְ וַת צְ דָ קָ ה שֶׁ צָ רִ יך הֶ עָ שִׁ יר לְ רַ חֵ ם עַל הֶעָנִי ְ ּ ּ ולְ הִ שְׁ תַ תֵ ף בְּ צַ עֲרוֹ וְ לִ תֵ ן לוֹ דֵ י מַ חְ סוֹ רוֹ אֲשֶׁ ר יֶחְ סַ ר לוֹ ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת עֲנָוָה בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ ּ . כִּ י זֶה הֶ עָ שִׁ יר שֶׁ אֵ ינוֹ נוֹ תֵ ן צְ דָ קָ ה זֶהו מֵ חֲמַ ת גַּסּ ותוֹ ּ ּ , שֶׁ אֵ ינוֹ נוֹ תֵ ן דַ עְ תוֹ כְּ לָל ּ ּ עַל דַ חֲקות הֶ עָ נִי וְ עַל רִ בּ וי עֲשִׁ ירותוֹ וְ אֵ ינוֹ מֵ שִׂ ים אֶ ל ּ ּ ּ ּ לִ בּ וֹ כְּ לָל מַ דועַ מַ גִּיעַ לוֹ כָּ ל כַּ ך עֲשִׁ ירות וכְ לֵי כֶּ סֶ ף ּ ּ ּ ְ ּ ומַ רְ גָּלִ יוֹ ת וְ ּ ּ ' ּ כו וְ הֶ עָ נִי יֵשׁ לוֹ דַ חֲקות כָּ זֶה ובְ בֵ יתוֹ אֵ ין ּ ּ ּ לֶחֶ ם וְ שִׂ מְ לָה . כִּ י אִ ם הָ יָה מֵ שִׂ ים לֵב לָזֶה בֶּ אֱמֶ ת בְּ וַדַ אי ּ הָ יָה נוֹ תֵ ן לוֹ בְּ שֶׁ פַ ע גָּדוֹ ל ובְ לֵב טוֹ ב ּ , רַ ק מֵ חֲמַ ת גַּסּ ותוֹ ּ אֵ ינוֹ נוֹ תֵ ן לֵב לָזֶה כְּ לָל , וְ נִדְ מֶ ה לוֹ כְּ אִ לו ּ ּ מַ גִּיעַ לוֹ כָּ ל מַ ה שֶׁ יֶשׁ לוֹ וְחָ פֵ ץ עוֹ ד יוֹ תֵ ר וְיוֹ תֵ ר ּ , וְ נִדְ מֶ ה לוֹ שֶׁ הֶ עָ נִי הוא גַּזְלָן וְרוֹ צֵחַ מַ ה שֶׁ מְ בַ קֵ שׁ מִ מֶ נו נְדָ בָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ . עַל־כֵּן צָ רִ יך כָּ ל אָ דָ ם שֶׁ חֲנָנוֹ ה ְ ' בְּ אֵ יזֶה עֲשִׁ ירות בֵּ ין רַ ב בֵּ ין ּ מְ עַט , מִ כָּ ל שֶׁ כֵּן וְ כָ ל שֶׁ כֵּן הָ עֲשִׁ ירִ ים הַ גְּדוֹ לִ ים שֶׁ יֵשׁ ּ לָהֶם אֲלָפִ ים ורְ בָ בוֹ ת ובָ תֵ יהֶם מְ לֵאִ ים כָּ ל טוב בְּ גָדִ ים ּ ּ ּ ּ וְ תַ כְ שִׁ יטִ ין וַאֲבָ נִים טוֹ בוֹ ת ומַ רְ גָּלִ יוֹ ת ּ ּ , שֶׁ יָשִׂ ימו אֶ ל ּ ּ לִ בָּ ם הֵיטֵ ב שִׁ פְ לותָ ם בֶּ אֱמֶ ת וְיִזְכְּ רו אֶ ת עַצְ מָ ם הֵיטֵ ב ּ ּ ּ שֶׁ יָ כוֹ ל לִ הְ יוֹ ת שֶׁ הֶ עָ נִי הוא טוֹ ב וְ כָ שֵׁ ר יוֹ תֵ ר מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ וְיִשְׁ תַ תֵ ף עַצְ מוֹ בְּ צַ עֲרוֹ שֶׁ ל הֶ עָ נִי וְ דָ חְ קוֹ ּ ּ , וְ אָ ז בְּ וַדַ אי יִתֵ ן ּ ּ

Segment 10
HE:
צְ דָ קָ ה בִּ שְׁ תֵ י יָדַ יִם בְּ הַ רְ חָ בָ ה גְּדוֹ לָה כְּ פִ י עֶרְ כּ וֹ וְיוֹ תֵ ר ּ . וְ עַ ל־כֵּ ן עַ ל־יְדֵ י צְ דָ קָ ה זוֹ כִ ין לַעֲנָוָה ) וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ בְּ סֵ פֶ ר הָ אָ לֶף־בֵּ ית , ( כִּ י עִ קַ ר הַ צְ דָ קָ ה הוא בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ ּ עֲנָוָה כַּ נַ , ל"ּ כִּ י עַ ל־יְדֵ י הַ צְ דָ קָ ה מְ חַ יֶה אֶ ת הֶ עָ נִי ּ ּ וְ הָ אֶ בְ יוֹ ן שֶׁ הוא בִּ בְ חִ ינַת עֲנָוָה כַּ נַ ּ ּ , ל" אֲבָ ל הָ עֲנָוָה שֶׁ ל הֶ עָ נִי אֵ ינוֹ בִּ שְׁ לֵ ּ מות , כִּ י מֵ חֲמַ ת גֹּדֶ ל עֲנִיותוֹ בָּ א לִ ידֵ י ּ ּ עֲנָוָה פְ סולָה שֶׁ הוא נִבְ זֶה וְ עָ צֵ ל וְ כו ּ ּ ּ ּ ' חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , בְּ מָ קוֹ ם שֶׁ אֵ ין צְ רִ יכִ ין לְ הַ קְ טִ ין אֶ ת עַ צְ מוֹ , אֲבָ ל עַ ל־יְדֵ י שֶׁ הֶ עָ שִׁ יר מַ שְׁ פִ יעַ לוֹ נִדְ בַ ת לִ בּ וֹ ומְ חַ יֶה אוֹ תוֹ ּ ּ ּ עַ ל־יְדֵ י זֶ ה מַ גְבִּ יהַ אֶ ת הֶ עָ נִי ומֵ רִ ים אוֹ תוֹ מִ בְּ חִ ינַת ּ ּ מֹחִ ין דְ קַ טְ נות שֶׁ הִ יא עֲנָוָה פְ סולָה ּ ּ ּ ּ . וְ כֵן הֶ עָ שִׁ יר שֶׁ מִ גֹּדֶ ל עֲשִׁ ירותוֹ הָ יָה יָכוֹ ל לָבוֹ א לִ ידֵ י גֵּאות גָּמור ּ ּ ּ ּ , אֲבָ ל עַ ל־יְדֵ י שֶׁ מְ חַ סֵּ ר מָ מוֹ נוֹ וְ נוֹ תֵ ן צְ דָ קָ ה לֶעָ נִי ּ , עַ ל־יְ דֵ י זֶה מַ שְׁ פִ יל אֶ ת עַ צְ מוֹ ומְ מַ עֵט גַּסּ ותוֹ ּ ּ ּ . וְ עַ ל־יְדֵ י זֶה עַ ל־יְדֵ י גֹּדֶ ל הַ מִ צְ וָה שֶׁ ל צְ דָ קָ ה שֶׁ שְׁ קולָה כְּ כָ ל ּ ּ הַ תוֹ רָ ה נִתְ תַ קְ נִין שְׁ נֵיהֶ ם ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת הָ עֲנָוָה וְ הַ גַּדְ לות ּ שֶׁ יִהְ יו שְׁ נֵיהֶ ם נִכְ לָלִ ים בַּ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ , כִּ י בְּ שָׁ רְ שָׁ ם שְׁ נֵיהֶם אֶ חָ ד בִּ בְ חִ ינַת בִּ מְ קוֹ ם גְּ דֻ לָתוֹ וְ כו ּ ּ . ' וְ כֵ ן כָּ תַ ב אֲ דוֹ נֵנו ּ מוֹ רֵ נו וְ רַ בֵּ נו זַ ּ ּ " ל בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר ) סִ ימָ ן ב ( ּ שֶׁ צְ דָ קָ ה הִ יא בִּ בְ חִ ינַת זֶה יַשְׁ פִ יל וְ זֶה יָרִ ים שֶׁ הַ נוֹ תֵ ן מַ שְׁ פִ יל אֶ ת ּ ּ ּ עַצְ מוֹ ומֵ רִ ים אֶ ת הֶ עָ נִ ּ , י הַ יְנו כַּ נַ ּ ּ " ל שֶׁ מְ תַ קֵ ן אֶ ת עַ צְ מוֹ ּ ּ ומוֹ צִ יא אֶ ת עַ צְ מוֹ מִ גֵּאות דְ סִ טְ רָ א אָ חֳרָ א עַ ל־יְדֵ י ּ ּ ּ שֶׁ מַ שְׁ פִ יל אֶ ת עַ צְ מוֹ וְ נוֹ תֵ ן לִ בּ וֹ עַ ל צָ רוֹ ת הֶ עָ נִי ּ ּ וְ דַ חֲקותוֹ וְ נוֹ תֵ ן לוֹ מָ מוֹ נוֹ ּ , וְ כֵ ן מְ תַ קֵ ן אֶ ת הֶ עָ נִי עַ ל־יְדֵ י ּ ּ שֶׁ נוֹ תֵ ן לוֹ שֶׁ מֵ רִ ים אוֹ תוֹ מִ בְּ חִ ינַת מֹחִ ין דְ קַ טְ נות ּ ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת עֲנָוָה פְ סולָה כַּ נַ ּ ּ ּ ּ . ל" וְ עַ ל־יְדֵ י זֶה נִכְ לָל הָ עֲנָוָה וְ הַ גַּדְ לות דִ קְ דֻ שָׁ ה יַחַ ד כַּ נַ ּ ּ ּ ּ , ל" שֶׁ זֶה עִ קַ ר ּ ּ שְׁ לֵמות הָ עֲנָוָה בְּ תַ כְ לִ ית ּ . וְ זֶה בְּ חִ ינַת מִ צְ וַת שְׁ קָ לִ ים ֶׁש הוא צְ דָ קָ ה כַּ נַ ּ ּ , ל" שֶׁ עִ קַ ר הַ מִ צְ וָה לִ זְכּ וֹ ת עַ ל־יְדֵ י זֶה ּ ּ לִ בְ חִ ינַת הֶ עָ שִׁ יר לֹא יַרְ בֶּ ה וְ הַ דַ ל לֹא יַמְ עִ יט ּ , שֶׁ הֶ עָ שִׁ יר לֹא יַרְ בֶּ ה , הַ יְנו שֶׁ לֹא יָבוֹ א לִ ידֵ י גֵּאות ּ ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת רִ בּ וי ּ ּ . וְ הַ דַ ל לֹא יַמְ עִ יט ּ , ּ שֶׁ לֹא יָבוֹ א לִ ידֵ י מֹחִ ין דְ קַ טְ נות וְ כַ נַ ּ ּ ּ .ל" וְ זֶה שֶׁ נֶאֱמַ ר בִּ שְׁ קָ לִ ים ּ ) שְׁ מוֹ ת ל : " ( וְ לֹא יִהְ יֶה בָ הֶם נֶגֶף " עַ ל־יְדֵ י הַ מִ נְיָן שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת רִ בּ וי שֶׁ מִ שָׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ אֲחִ יזַת הַ גֵּאות שֶׁ מִ שָׁ ם עִ קַ ר סִ טְ רָ א דְ מוֹ תָ א שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ ּ ּ הֵ פֶ ך חַ יִים נִצְ חִ יִ ּ ּ ְ ים , אֲבָ ל עַ ל־יְדֵ י מִ צְ וַת שְׁ קָ לִ ים שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת עֲנָוָה אֲמִ תִ יִית ּ ּ ּ , עַ ל־יְדֵ י זֶה יְכוֹ לִ ין לִ מְ נוֹ ת אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל וְ לֹא יִהְ יֶה בָּ הֶ ם נֶגֶף עַ ל־יְדֵ י הַ מִ נְיָן שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת רִ בּ וי ּ ּ ּ , כִּ י אַ דְ רַ בָּ א ּ , עַ ל־יְדֵ י רִ בּ וי ּ ּ הַ מִ נְיָן זוֹ כִ י ן לַעֲנָוָה יְתֵ רָ ה יוֹ תֵ ר וְ יוֹ תֵ ר בִּ בְ חִ ינַת בִּ מְ קוֹ ם גְּ דֻ לָתוֹ שָׁ ם אַ תָ ה מוֹ צֵ א עַ נְוְ תָ נותוֹ ּ ּ ּ . וְ כַ מְ בֹאָ ר בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר ) בְּ הַ מַ עֲשֶׂ ה שֶׁ ל הַ מֶ לֶך ְ ּ ּ ] בְּ סִ פורֵ י ּ ּ מַ עֲשִׂ יוֹ ת מַ עֲשֶׂ ה ו '[ עַ ל פָ סוק חֲזֵה צִ יוֹ ן וְ כו ּ ּ ּ ּ ( ' שֶׁ דֶ רֶ ך ְ ּ הֶ עָ נָו שֶׁ כָּ ל מַ ה שֶׁ מְ גַדְ לִ ין אוֹ תוֹ יוֹ תֵ ר ּ ּ ּ , בָּ א לַעֲנָוָה יְתֵ רָ ה בְּ יוֹ תֵ ר . וְ עַ ל־כֵּ ן מִ צְ וָה גְּ דוֹ לָה שֶׁ יִתְ רַ בּ ו יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ יוֹ תֵ ר וְ יוֹ תֵ ר , כִּ י כָּ ל מַ ה שֶׁ נִתְ רַ בִּ ין יִשְׂ רָ אֵ ל יוֹ תֵ ר וְ יוֹ תֵ ר ּ ּ אֵ ינָם בָּ אִ ים לִ ידֵ י גֵּאות עַ ל־יְדֵ י זֶה חַ ס ּ וְ שָׁ לוֹ ם , רַ ק ּ אַ דְ רַ בָּ א , כָּ ל מַ ה שֶׁ נִתְ רַ בִּ ין יוֹ תֵ ר עוֹ בְ דִ ין אֶ ת ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ יוֹ תֵ ר ומַ כִּ ירִ ין אֶ ת בּ וֹ רְ אָ ם בְּ יוֹ תֵ ר ּ ְ . וְ עַ ל־יְדֵ י זֶה בָּ אִ ין לִ ידֵ י עֲנָוָה יְתֵ רָ ה כַּ נַ , ל"ּ כִּ י עֲלֵיהֶ ם נֶאֱמַ ר " כִּ י אַ תֶ ם הַ מְ עַט וְ כו ּ ּ , "' ּ שֶׁ מְ מַ עֲ טִ ין עַ צְ מָ ן וְ כו .'ּ וְ זֶה בְּ חִ ינַת מִ צְ וַת שְׁ קָ לִ ים , שֶׁ הוא בְּ עֵת שֶׁ רוֹ צִ ין ּ לִ מְ נוֹ ת אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ לֹא יִתְ עוֹ רֵ ר עַ ל־יְדֵ י הַ מִ נְיָן ּ ּ בְּ חִ ינַת הַ נֶגֶף ּ , שֶׁ הוא סִ טְ רָ א דְ מוֹ תָ א שֶׁ נֶאֱחָ ז בְּ רִ בּ וי ּ ּ ּ ּ וְ גֵאות ּ , רַ ק אַ דְ רַ בָּ א ּ , עַ ל־יְדֵ י הַ מִ ּ נְיָן יִזְכּ ו לִ נְשִׂ יאַ ת ּ רֹאשׁ בְּ חִ ינַת ' כִּ י תִ שָׂ א אֶ ת רֹאשׁ בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ) ' שְׁ מוֹ ת , (ל הַ יְנו הִ תְ נוֹ צְ צות הַ מֹחִ ין שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת עֲנָוָה ּ ּ ּ ּ אֲמִ תִ יִית ּ ּ , שֶׁ הוא עִ קַ ר הַ חַ יִים ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת תְ חִ יַת הַ מֵ תִ ים ּ ּ ּ

Segment 11
HE:
) ועיין בלקוטי מוהר ן ב " ' - ס ימן ע , (ב" שֶׁ כָּ ל זֶה זוֹ כִ ין עַ ל־יְדֵ י הַ שְׁ קָ לִ ים ּ , שֶׁ הֵ ם בְּ חִ ינַת צְ דָ קָ ה , שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה זוֹ כִ ין לְ אוֹ ר הַ פָ נִים שֶׁ הוא הִ תְ נוֹ צְ צות הַ מֹחִ ין ּ ּ ּ ּ , שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה זוֹ כִ ין לַעֲנָוָה אֲמִ תִ יִית בִּ שְׁ לֵמות שֶׁ שָׁ ם ּ ּ ּ ּ כָּ ל מַ ה שֶׁ נִתְ גַּדְ לִ ין וְ ּ ּ ּ נִתְ רַ בִּ ין יוֹ תֵ ר זוֹ כִ ין לַעֲנָוָה יְתֵ רָ ה בְּ יוֹ תֵ ר בִּ בְ חִ ינַת בִּ מְ קוֹ ם גְּ דֻ לָתוֹ שָׁ ם אַ תָ ה מוֹ צֵ א ּ ּ עַנְוְ תָ נותוֹ ּ , שֶׁ זֶה עִ קַ ר הַ חַ יִים הָ אֲמִ תִ יִים וְ הַ נִצְ חִ יִים שֶׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ל כָּ ל אֵ בֶ ר וְ אֵ בֶ ר ) . לקוטי הלכות -

Segment 12
HE:
) שמות לא (ג , " וָאֲמַ לֵא אוֹ תוֹ רוחַ אֱלֹקִ ים בְּ חָ כְ מָ ה ובִ תְ בונָה ובְ דַ עַת ּ ּ ּ ּ ּ ּובְ כָ ל מְ לָאכָ ה " , שֶׁ הֵ ם בְּ חִ ינַת הָ אַ רְ בָּ עָ ה מֹחִ ין , כַּ מְ בֹאָ ר בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ " חַ יִים נִצְ חִ יִים ּ ּ " ) לקוטי מוהר ן ב " ' - סימן ע . (ב" נִמְ צָ א , שֶׁ קוֹ רֵ א הַ מֹחַ הָ ּ ּ רְ בִ יעִ י ' כָּ ל מְ לָאכָ ה ', כִּ י שָׁ ם עִ קַ ר הַ מְ לָאכָ ה וְ הָ אֻ מָ נות שֶׁ ל הָ אָ דָ ם ּ ּ ּ ּ בְּ זֶה הָ עוֹ לָם , כִּ י כְּ לַל הַ מֹחִ ין הֵ ם שְׁ לֹשָׁ ה שֶׁ הֵ ם ּ : חָ כְ מָ ה בִּ ינָה דַ עַ ת ּ , ְ אַ ך לִ פְ עָ מִ ים נִקְ רָ אִ ים אַ רְ בָּ עָ ה מֹחִ ין מֵ חֲמַ ת שֶׁ הַ דַ עַ ת כָּ לול מִ שְׁ תַ יִם שֶׁ הֵ ּ ּ ּ ם בְּ חִ ינַת חֲסָ דִ ים וגְבורוֹ ת ּ ּ . וְ אֵ לו הַ מֹחִ ין מְ בֹאָ רִ ין בַּ פָ סוק הַ נַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ : ל" וָאֲמַ לֵא ּ אוֹ תוֹ רוחַ אֱלֹקִ ים בְּ חָ כְ מָ ה ובִ תְ בונָה ּ ּ ּ — שֶׁ הֵ ם חָ כְ מָ ה ּובִ ינָה . ובְ דַ עַ ת ובְ כָ ל מְ לָאכָ ה ּ ּ — זֶה בְּ חִ ינַת מֹחַ הַ דַ עַ ת שֶׁ כָּ לול מִ שְׁ תַ יִם ּ ּ ּ , ּ שֶׁ זֶ ּ הו בְּ חִ ינַת ' ּובְ דַ עַ ת ', שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ חֲסָ דִ ים שֶׁ בְּ דַ עַ ת ּ , שֶׁ הֵ ם בְּ חִ ינַת דַ עַת ּ סְ תָ ם , כִּ י הֵ ם עִ קַ ר הַ דַ עַת ּ ּ , ' ּובְ כָ ל מְ לָאכָ ה ' זֶה בְּ חִ ינַת הַ מֹחַ הָ רְ בִ יעִ י שֶׁ הוא מֹחַ הַ גְּבורוֹ ת שֶׁ בְּ דַ עַ ת ּ ּ ּ , שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת ובְ כָ ל מְ לָאכָ ה ּ , ִּכ י שָׁ ם עִ קַ ר הָ אֻ מָ נות ּ ּ ּ וְ הַ מְ לָאכָ ה שֶׁ ל כָּ ל אָ דָ ם ּ . כִּ י זֶה יָדועַ שֶׁ עִ קַ ר אֲחִ יזַת הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א ּ ּ , ּ הוא בִּ בְ חִ ינַת גְּבורוֹ ת וְ דִ ינִים ּ . וְ עַ ל־כֵּ ן שָׁ ם בִּ בְ חִ ינַת מֹחַ הַ גְּבורוֹ ת שָׁ ם נֶאֱחָ זִים הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת זָרוֹ ת שֶׁ ל הַ סִּ טְ רָ א ּ ּ אָ חֳ רָ א שֶׁ שָׁ ם עִ קַ ר הַ בֵּ רור שֶׁ שָׁ ם עִ קַ ר הַ מִ לְ חָ מָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ , וְ עַ ל־כֵּן נִקְ רָ אִ ים ובְ כָ ל מְ לָאכָ ה ּ , כִּ י שָׁ ם עִ קַ ר ּ הַ מְ לָאכָ ה וְ הָ אֻ מָ נות שֶׁ ל הָ אָ דָ ם לְ הִ זָהֵ ר בְּ מַ חֲשַׁ בְ תוֹ ּ ּ ּ ּ ּ לְ נַקוֹ תָ ה ולְ טַ הֲרָ ה מִ פְ סֹלֶת ּ ּ ּ ּ ּ . כְּ מוֹ הַ בַּ עַ ל מְ לָאכָ ה

Segment 13
HE:
ֵּּ שֶׁ מְ זַכ ך ומְ טַ הֵ ר אֶ ת הַ כְּ לִ י וְ חוֹ תֵ ך ומְ נַסֵּ ר סְ בִ יב הַ כְּ לִ י ּ ּ ְ ְ כָּ ל הַ מוֹ תָ רוֹ ת וְ הַ פְ סֹלֶת כְּ דֵ י לְ הוֹ צִ יא כְּ לִ י לְ מַ עֲשֵׂ הו ּ ּ ּ , כֵ ן צְ רִ יכִ ין לְ זַכֵּ ך אֶ ת הַ מַ חֲשָׁ בָ ה ולְ גָרֵ שׁ כְּ מוֹ ּ ּ ְ הַ מוֹ תָ רוֹ ת וְ הַ פְ סֹלֶת שֶׁ בַּ מַ חֲשָׁ בָ ה כְּ דֵ י שֶׁ יִהְ יֶה ּ ּ ּ ּ כְּ לִ י מוכָ ן לְ קַ בֵּ ל נֶפֶ שׁ רוחַ ונְשָׁ מָ ה דִ קְ דֻ שָׁ ה וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ' כְּ מוֹ שֶׁ מְ בַ קְ שִׁ ין עַ ל זֶה בְּ כַ מָ ה תְ פִ לוֹ ת ּ ּ ּ ּ . ) לקוטי הלכות -

Segment 14
HE:
הלכות תפילין ו ' - (ג" ל

Segment 15
HE:
וְ שָׁ מְ רו בְ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל אֶ ת הַ שַׁ בָּ ת ּ ּ

Segment 16
HE:
) שְׁ מוֹ ת לא , ( טז אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ קְ דֻ שַׁ ת שַׁ בָּ ּ ּ ּ ת קְ בִ יעָ א וְ קַ יָמָ א מֵ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ בְּ עַצְ מוֹ וְ אֵ ין שׁ ום פְ גָם נוֹ גֵעַ לְ שָׁ ם ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן ּ צְ רִ יכִ ין יִשְׂ רָ אֵ ל לְ קַ בֵּ ל אֶ ת הַ שַׁ בָּ ת ולְ שָׁ מְ רוֹ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) שְׁ מוֹ ת לא : ( וְ שָׁ מְ רו בְ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל אֶ ת הַ שַׁ בָּ ת ּ ּ ', ּ וְ כו כִּ י אֵ ין קְ דֻ שַׁ ת שַׁ בָּ ת נִמְ שֶׁ כֶ ת בְּ זֶה הָ עוֹ לָם כִּ י אִ ם ּ עַל־יְדֵ י יִשְׂ רָ אֵ ל , כְּ מוֹ שֶׁ אוֹ מְ רִ ים ) בִּ תְ פִ לַת שַׁ חֲרִ ית ּ לְ שַׁ בָּ ת (: וְ לֹא נְתַ תוֹ ה ּ ' אֱלֹקֵ ינו לְ גוֹ יֵי הָ אֲרָ צוֹ ת וְ כו ּ ּ . ' וְזֶה שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ) ל בְּ רֵ אשִׁ ית רַ בָּ ה פָ רָ שָׁ ה יא ּ ( שֶׁ אָ מְ רָ ה שַׁ בָּ ת לִ פְ נֵי הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא ּ ּ ְ ּ : לַכּ ֹל נָתַ תָ בֶּן ּ זוג וְ כו ּ ּ ', וְ הֵ שִׁ יב לָה : ּ כְּ נֶסֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל הוא בֶּ ן זוג שֶׁ לָך ּ ְ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן בְּ כָ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל תָ לוי קְ דֻ שַׁ ת שַׁ בָּ ת ּ ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן פִ קוחַ נֶפֶ שׁ דוֹ חֶ ה שַׁ בָּ ּ ּ ּ ּ , ת כִּ י מוטָ ב שֶׁ יְחַ לֵל ּ ּ ּ שַׁ בָּ ת אַ חַ ת וְ אַ ל יְחַ לְ לו שַׁ בָּ תוֹ ת הַ רְ בֵּ ה ּ ּ , כִּ י כְּ שֶׁ נִסְ תַ לֵק ּ ּ ּ נֶפֶ שׁ מִ יִשְׂ רָ אֵ ל נֶחְ שָׁ ב לְ חִ לול שַׁ בָּ ת ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת חָ לָל , בְּ חִ ינַת מִ יתָ ה וְ הִ סְ תַ לְ קות הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ " ּ ל ו ּ מובָ א בִּ דְ בָ רָ יו זַ ) ל " בְּ סִ ימָ ן רעז (. וכְ שֶׁ מֵ ת ּ ּ וְ נִסְ תַ לֵק אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ הוא מִ כְּ לַל כְּ נֶסֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ ּ שֶׁ הֵם הַ בֶּ ן זוג שֶׁ ל שַׁ בָּ ת ּ , נֶחְ שָׁ ב בְּ חִ ינַת חִ לול שַׁ בָּ ת ּ ּ בְּ חִ ינַת הִ סְ תַ לְ קות ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן פִ קוחַ נֶפֶ שׁ מִ יִשְׂ רָ ּ ּ ּ ּ אֵ ל דוֹ חֶ ה ּ שַׁ בָּ ת , כִּ י מוטָ ב שֶׁ יְחַ לֵל שַׁ בָּ ת אַ חַ ת מִ שֶׁ יְחַ לְ לו שַׁ בָּ תוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ רְ בֵּ ה וְ כַ נַ , ל"ּ וְ הָ עִ קָ ר מֵ חֲמַ ת שֶׁ כָּ ל נֶפֶ שׁ מִ יִשְׂ רָ אֵ ל יֶשׁ ּ ּ לוֹ אֲחִ יזָה בְּ נֶפֶ שׁ הַ צַ דִ יק שֶׁ הוא עִ קַ ר הַ בֶּ ן זוג שֶׁ ל שַׁ בָּ ת ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מִ ּ ילָה , שְׁ מִ ירַ ת הַ בְּ רִ ית , בְּ חִ ינַת צַ דִ יק ּ וְ שַׁ בָּ ת , שֶׁ הֵם תְ רֵ ין סָ הֲדִ ין ּ ] שני עדים [ שֶׁ יִשָׁ אֲרו ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל בִּ קְ דֻ שָׁ תָ ם ּ . וְ עַל־כֵּן מִ י שֶׁ הוא אֶ פִ יקוֹ רוֹ ס שֶׁ הוא ּ ּ ּ הַ פוֹ רֵ ק עֹל ומְ בַ זֶה אֶ ת הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ ּ ּ , וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו ) ל "זַ ּ עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה כו :( שֶׁ הוא מִ ן הַ מוֹ רִ ידִ ין וְ לֹא ּ ּ מַ עֲלִ ין , בְּ וַדַ אי אֵ ין פִ קוחַ נַפְ שׁ וֹ דוֹ חֶ ה שַׁ בָּ ת כִּ י הֲלֹא ּ ּ ּ ּ ּ אַ דְ רַ בָּ א מִ צְ וָה לְ הוֹ רִ ידוֹ וְ כו ּ ּ ', אֲבָ ל מִ י שֶׁ אֵ ינוֹ פוֹ רֵ ק עֹל ּ

Segment 17
HE:
שֶׁ יוֹ דֵ עַ שֶׁ אַ ף־עַל־פִ י בַּ צַ דִ יקִ ים ומַ אֲמִ ין ּ ּ ּ ּ ּ בְּ נַפְ שׁ וֹ חֶ סְ רוֹ נוֹ תָ יו ופְ שָׁ עָיו ופְ גָמָ יו הָ עֲצומִ ים אַ ף־עַל־ פִ י־כֵן ּ ּ ּ ּ הוא מַ אֲמִ ין בִּ קְ דֻ שַׁ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ובִ קְ דֻ שַׁ ת הַ צַ דִ יקִ ים שֶׁ הֵם ּ ּ ּ ּ ּ ּ הָ עִ קָ ר ּ , וְ שׁ וֹ מֵ ר שַׁ בָּ ת כְּ הִ לְ כָ תוֹ , הוא בִּ כְ לַל כְּ נֶסֶ ת ּ יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ הֵם הַ בֶּ ן זוג שֶׁ ל שַׁ ּ בָּ ת , שֶׁ כָּ ל הַ מְ שָׁ כַ ת קְ דֻ שַׁ ת ּ שַׁ בָּ ת בְּ זֶה הָ עוֹ לָם הוא עַל יָדָ ם ּ , עַל־כֵּן בְּ וַדַ אי פִ קוחַ ּ ּ ּ ּ נַפְ שׁ וֹ דוֹ חֶ ה שַׁ בָּ ת ּ . ) לקוטי הלכות - הלכות שבת ז ' -

Segment 18
HE:
אות י (א" ּ וַיַרְ א הָ עָם כִּ י בֹשֵׁ שׁ מֹשֶׁ ה

Segment 19
HE:
) שמות לב (א , ּ עִ קַ ר חֵ טְ א הָ עֵגֶל הָ יָה עַל יְ _ דֵ י שֶׁ פָ גְמו בִּ כְ בוֹ ד מֹשֶׁ ה ּ ּ וְ תַ לְ מִ ידָ יו _ עַל , יְדֵ י שֶׁ לֹא הֶאֱמִ ינו שֶׁ גַּם אַ חַ ר הִ סְ תַ לְ קות ּ ּ ּ ּ ּ מֹשֶׁ ה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ , גַּם אַ חַ ר _ ְ כָּ ך דְ בָ רָ יו חָ יִים וְ קַ יָמִ ים לָעַד וצְ רִ יכִ ין לְ קַ יֵם דִ בְ רֵ י תוֹ רָ תוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ לָנֶצַ ח תָ מִ ּ יד , כִּ י דְ בָ רָ יו הֵם דִ בְ רֵ י אֱלֹקִ ים חַ יִים אֲ שֶׁ ר ּ ּ ּ הֵם קַ יָמִ ים לְ עוֹ לָם ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) יְשַׁ עְ יָה מ (: ּודְ בַר אֱלֹקֵ ינו יָקום לְ עוֹ לָם ּ ּ , כִּ י עִ קַ ר פְ גַם הָ עֵגֶל הָ יָה ּ ּ , שֶׁ הָ יו ּ סְ בורִ ים שֶׁ כְּ בָ ר מֵ ת מֹשֶׁ ה ּ , כְּ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ " י עַל פָ ּ ּ סוק ) שְׁ מוֹ ת לב : ( וַיַרְ א הָ עָם כִּ י בֹשֵׁ שׁ מֹשֶׁ ה וְ כו ּ ּ . ' וְ אָ ז אָ מְ רו ּ לְ אַ הֲרֹן : קום עֲשֵׂ ה לָנו אֱלֹהִ ים אֲשֶׁ ר יֵלְ כו לְ פָ נֵינו כִּ י זֶה ּ ּ ּ ּ מֹשֶׁ ה הָ אִ ישׁ לֹא יָדַ עְ נו מֶ ה הָ יָה לוֹ ּ , הַ יְנו שֶׁ עָ שׂ ו עַצְ מָ ם ּ ּ כְּ אִ לו אֵ ינָם חוֹ לְ קִ ים עַל מֹשֶׁ ּ ּ ה בְּ עַצְ מוֹ , רַ ק הֵם אוֹ מְ רִ ים שֶׁ עִ נְיַן מֹשֶׁ ה אֵ ינָם יוֹ דְ עִ ים מַ ה הוא ּ , בְּ חִ ינַת : כִּ י זֶה מֹשֶׁ ה הָ אִ ישׁ לֹא יָדַ עְ נו וְכו ּ ּ ', רַ ק עַתָ ה שֶׁ כְּ בָ ר מֵ ת ּ לְ דַ עְ תָ ם ּ , אַ חֵ ר בִּ מְ קוֹ מוֹ צְ רִ יכִ ין לְ בַ קֵ שׁ ּ . וְ נָבוֹ כו ּ בְּ דֵ עוֹ תֵ יהֶם הַ מְ שֻׁ בָּ שׁ וֹ ת עַל _ יְדֵ י זֶה בַּ עֲצַ ת רָ אשֵׁ י הָ עֵרֶ ב רַ ב שֶׁ קִ בְּ לו אוֹ תָ ם עֲלֵיהֶם לְ רַ ב ולְ רֹאשׁ ּ ּ ּ , מֵ חֲמַ ת שֶׁ הָ יו יְכוֹ לִ ים לַעֲשׂ וֹ ת מוֹ פְ תִ ים עַל ּ _ יְדֵ י שְׁ מוֹ ת הַ טֻמְ אָ ה ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ) ל תַ נְחומָ א כִּ י ּ ּ _ תִ שָׂ א יט , ( שֶׁ הָ יו שָׁ ם יונוס וְיוֹ ּ ּ ּ מְ בְּ רוס ּ , שֶׁ הֵם הִ שְׁ לִ יכו הַ שֵׁ ם לְ תַ נור ּ ּ ּ ּ הָ אֵ שׁ וְ כו ', ּ עַד שֶׁ אָ מְ רו : ּ קום עֲשֵׂ ה לָנו אֱלֹהִ ים אֲשֶׁ ר ּ ּ יֵלְ כו לְ פָ נֵינו ּ ּ . וְ עִ קַ ר חֶ טְ אָ ם וְטָ עותָ ם הַ זֶה הָ יָה עַל ּ ּ ּ _ יְדֵ י שֶׁ לֹא הֶ אֱמִ ינו ּ ּ בַּ מֶ ה שֶׁ לִ פְ נֵיהֶם אֱמֶ ת בָּ רור וְזַך ומְ תֻ קָ ּ ּ ּ ּ ְ ּ , ן שֶׁ הוא תוֹ רַ ת ּ ּ מֹשֶׁ ה אֱמֶ ת שֶׁ קִ בְּ לו בְּ סָ מוך ּ ְ ּ ּ , וַעֲדַ יִן תַ לְ מִ ידָ יו הַ קְ דוֹ שִׁ ים ּ ּ ּ קַ יָמִ ים , שֶׁ הֵם : אַ הֲרֹן וְחור וִיהוֹ שֻׁ עַ וְ כו ּ ּ . ' וַאֲפִ לו לְ פִ י ּ ּ טָ עותָ ם שֶׁ מֵ ת מֹשֶׁ ה ּ ּ , הָ יָה לָהֶם לֵילֵך לְ תַ לְ מִ ידָ יו ְ ּ הַ קְ דוֹ שִׁ ים וְ לִ שְׁ אֹל מֵ הֶם הַ דֶ רֶ ך אֲשֶׁ ר יֵלְ כו בָּ ה ּ ּ ּ ְ , אֲבָ ל רָ אשֵׁ י הָ עֵרֶ ב רַ ב הִ טְ עו אוֹ תָ ם ּ , עַד שֶׁ מָ אֲסו בְּ תוֹ רַ ת ּ ּ מֹשֶׁ ה , שֶׁ כָּ תוב בָּ ה בְּ פֵ רושׁ ּ ּ ּ : לֹא יִהְ יֶה לְ ך אֱלֹהִ ים ָ אֲחֵ רִ ים וְ כו ּ ', ובָ חֲרו לֵילֵך בַּ עֲצַ ת רָ אשֵׁ י הָ עֵרֶ ב רַ ב ְ ּ ּ וְ עָ שׂ ו אֶ ת הָ עֵגֶל וְ לֹא רָ צ ּ ו לְ צַ יֵת אֶ ת תַ לְ מִ ידֵ י מֹשֶׁ ה ּ ּ ּ שֶׁ מִ חו בָּ הֶ ם עַל זֶה וְ הָ רְ גו אֶ ת חור ּ ּ ּ ּ , עַד שֶׁ נִתְ יָרֵ א אַ הֲרֹן ּ מֵ הֶם וְ הֻכְ רַ ח לַעֲשׂ וֹ ת חֶ פְ צָ ם שֶׁ לֹא יַהַ רְ גוהו חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ ּ , וְ לֹא יִהְ יֶה לָהֶם תַ קָ נָה ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ל " ) סַ נְהֶ דְ רִ ין ז ) .(. לקוטי הלכות -

Segment 20
HE:
הלכות בשר וחלב ה ' - (ב" כ

Segment 21
HE:
כִּ י זֶה מֹשֶׁ ה הָ אִ ישׁ

Segment 22
HE:
) שמות לב (א , וְזֶה שֶׁ בָּ או אֶ ל אַ הֲרֹן וְ אָ מְ רו לוֹ ּ ּ : " קום עֲשֵׂ ה לָנו אֱלֹהִ ים ּ ּ כִּ י זֶה מֹשֶׁ ה הָ אִ ישׁ לֹא יָדַ עְ נו מֶ ה הָ יָה לוֹ ּ ". וְ עַתָ ה בּ וֹ א ּ ורְ אֵ ה אַ תָ ה הַ מְ עַיֵן הַ ּ ּ ּ מִ סְ תַ כֵּ ל בַּ תוֹ רָ ה בְּ עֵין הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ , שֶׁ מְ פֹרָ שׁ כָּ אן שֶׁ כָּ ל טָ עותָ ם הָ יָה בָּ עִ נְיָן שֶׁ לֹא הִ שְׁ תַ דְ לו ּ ּ ּ ּ ּ ּ

Segment 23
HE:
לְ חַ פֵ שׂ קְ דֻ שַׁ ת רַ בָּ ם מֹשֶׁ ה כָּ רָ אוי עַד שֶׁ נָפְ לו לְ טָ עות ּ ּ ּ ּ ּ ּ כָּ זֶה עַל־יְדֵ י הָ עֵרֶ ב רַ ב , ּ שֶׁ מֵ אַ חַ ר שֶׁ אֵ ינָם יוֹ דְ עִ ים מֶ ה הָ יָ ה לוֹ לְ מֹשֶׁ ה , עַל־כֵּן רָ צו לַעֲשׂ וֹ ת לָהֶם אֱלֹהִ ים ּ אֲחֵ רִ ים . וְ לֹא שָׁ תו אֶ ל לִ בָּ ם הָ אֱמֶ ת ּ , כִּ י , ּ אַ דְ רַ בָּ א , מֵ אַ חַ ר שֶׁ מֹשֶׁ ה עָ שָׂ ה לָהֶם טוֹ בוֹ ת כָּ אֵ לֶה וְגִלָה לָהֶם ּ ּ ּ אֱלֹהותוֹ יִתְ בָּ רַ ך בְּ הִ תְ גַּלות נִפְ לָא וְ נוֹ רָ א כָּ זֶה ּ ּ ּ ְ , בִּ פְ רָ ט

Segment 24
HE:
בִּ שְׁ עַת מַ תַ ן תוֹ רָ ה ּ ּ , וְ אִ ם עַ כְ שָׁ ו נֶעְ לָם מֵ הֶם , ּ אַ דְ רַ בָּ א , זֶה לְ טוֹ בָ תָ ם כְּ דֵ י שֶׁ יִשְׁ תַ דְ לו לְ חַ פֵ שׂ ולְ בַ קֵ שׁ אֶ ת קְ דֻ שַׁ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הָ רוחַ ־הַ קֹדֶ שׁ שֶׁ לוֹ יוֹ תֵ ר וְיוֹ תֵ ר עַד שֶׁ יִתְ בָּ רְ רו בְּ יוֹ תֵ ר ּ ּ ּ ּ ּ וְיוֹ תֵ ר כַּ אֲשֶׁ ר הָ יָה בֶּ אֱמֶ ת , ֶׁש מֹשֶׁ ה עָ לָה לַמָ רוֹ ם כְּ דֵ י ּ ּ לְ קַ בֵּ ל שְׁ אָ רֵ י מִ צְ ווֹ ת הַ תוֹ רָ ה ּ , כְּ דֵ י לְ תַ קְ נָם ולְ בָ רְ רָ ם ּ ּ בִּ שְׁ לֵמות יוֹ תֵ ר וְיוֹ תֵ ר ּ , רַ ק הֵם הָ יו צְ רִ יכִ ים לַעֲמֹד עַל ּ עָמְ דָ ם ולְ צַ פוֹ ת לִ ישׁ ועַת ה ּ ּ ּ ' ולְ חַ פֵ שׂ ולְ בַ קֵ שׁ ולְ הִ תְ גַּעְ גֵּעַ ּ ּ ּ ּ ּ אַ חֲרָ יו עַד שֶׁ הָ יָה חוֹ זֵר ובָ א אֲלֵיהֶם וְ הָ יָה מְ לַמְ דָ ם ּ ּ ומֵ אִ יר בָּ הֶ ם כָּ ל הַ תוֹ רָ ה ּ ּ . ּוכְ מוֹ שֶׁ עָ שָׂ ה יְהוֹ שֻׁ עַ שֶׁ עָמַ ד אֵ צֶ ל הָ הָ ר וְ הִ מְ תִ ין שָׁ ם עַ ל מֹשֶׁ ה רַ בּ וֹ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ , ל" וְ הָ יָה תוֹ לֶה עֵינָיו לַמָ רוֹ ם ומְ צַ פֶ ה רַ ק ּ ּ ּ ּ ֶׁש יַחֲזֹר וְיִתְ גַּלֶה אֵ לָיו ּ ּ , אֲבָ ל בַּ עֲווֹ נוֹ תֵ ינו הָ רַ בִּ ים לֹא ּ נִזְהֲרו בָּ זֶה עַד שֶׁ נִכְ שְׁ לו כָּ ל־כָּ ך שֶׁ מִ שָׁ ם כָּ ל הַ חֻרְ בָּ נוֹ ת ּ ּ ּ ְ ּ ּ וְ כָ ל הַגָּלֻיוֹ ת ּ , כִּ י חָ זַר וְ נִמְ שַׁ ך זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ שֶׁ מֵ הֶם ּ ּ ְ הַ כְּ פִ ירוֹ ת שֶׁ ל עַכְ שָׁ ו שֶׁ עַל־יְ דֵ י זֶה אֲרִ יכַ ת הַ גָּלות ּ בַּ עֲווֹ נוֹ תֵ ינו הָ רַ בִּ ים ּ . וְ עִ קַ ר הַ תִ קון עַל־יְדֵ י צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ בְּ כָ ל דוֹ ר שֶׁ יֵשׁ לָהֶם אֵ יזֶה בְּ חִ ינַת רוחַ הַ קֹדֶ שׁ גַּם ּ ּ ּ ּ עַכְ שָׁ ו כַּ אֲשֶׁ ר הֶ אֱרִ יך בָּ זֶה בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ ְ " תִ קְ עו תוֹ כָ חָ ה ּ ּ ּ " ) לקוטי מוהר ן ב " ' - סימן ח , (' אֲבָ ל צְ רִ יכִ ין לְ חַ פֵ שׂ ּ ולְ בַ קֵ שׁ אַ חֲרָ יו מְ אֹד בְּ כָ ל עֵת אֲפִ לו מִ י שֶׁ כְּ בָ ר הִ תְ ּ ּ ּ ּ חִ יל לְ מָ צְ אוֹ וְ כו ) . 'ּ לקוטי הלכות - הלכות שלוחין ה (' י – '

Segment 25
HE:
קום עֲשֵׂ ה לָנו אֱלֹהִ ים ּ ּ

Segment 26
HE:
) שמות לב (א , יֵשׁ בְּ חִ ינַת תוֹ רוֹ ת נְפולוֹ ת וְ לִ מודִ י ּ ּ ּ ּ ם פְ גומִ ים וסְ בָ רוֹ ת ּ ּ ּ מֻחְ לָפוֹ ת , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה עִ קַ ר הִ תְ רַ חֲקות הָ אָ דָ ם ּ ּ מֵ עֲבוֹ דָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך . ְ ּובְ עִ נְיָן זֶה יֵשׁ בְּ חִ ינוֹ ת רַ בּ וֹ ת , כִּ י יֵשׁ שֶׁ מְ הַ פֵ ך עַל־יְדֵ י זֶה הָ אֱמֶ ת לְ גַמְ רֵ י ּ ְ , וְיֵשׁ שֶׁ נוֹ טֶ ה עַל־יְדֵ י ּ זֶה מְ עַט מִ ן הָ אֱמֶ ת וְ , יֵשׁ שֶׁ אֵ ינוֹ נוֹ טֶ ה עַל־יְדֵ י זֶה מִ ן הָ אֱמֶ ת , כִּ י אִ ם מְ עַט דִ מְ עַט שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ בְ חִ ין כְּ לָל ּ . וְ כָ ל הַ קִ לְ קולִ ים שֶׁ הָ יָה בָּ עוֹ לָם מִ קָ טָ ן וְ עַד גָּדוֹ ל ּ ּ ּ , הַ כּ ֹל הָ יָה עַל־יְדֵ י הַ לִ מודִ ים פְ גומִ ים הַ נַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , ל" כִּ י גַּם הַ פְ גַם ּ הָ רִ אשׁ וֹ ן מֵ אֲכִ ילַת עֵץ הַ דַ עַת שֶׁ הָ יָה עַל יְדֵ י עֲצַת ּ ּ הַ נָחָ שׁ , הַ כּ ֹל הָ יָה עַל־יְדֵ י פְ גַם הַ תוֹ רוֹ ת הַ נְפולוֹ ת ּ ּ ּ ּ וְ הַ לִ מודִ ים פְ גומִ ים הַ נַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , ל" כִּ י הַ נָחָ שׁ בָּ א עֲלֵיהֶם בְּ עָרְ מָ ה ּ גְּדוֹ לָה , וְ לָמַ ד עִ מָ הֶם לִ מוד גָּדוֹ ל וְ עָמֹק מְ אֹד ּ ּ ּ , עַד שֶׁ הִ טְ עָה אוֹ תָ ם עַל־יְדֵ י לִ מודוֹ הַ פָ גום ּ ּ ּ ּ , עַד שֶׁ הוֹ סִ יפו עַל ּ הַ צִ ווי ּ ּ ּ , וְ עַל־יְדֵ י זֶה גָּרְ עו אַ חַ ר כָּ ך עַל־יְדֵ י הַ לִ מוד שֶׁ ל ּ ּ ּ ּ ְ שֶׁ קֶ ר וְ דִ מְ יוֹ ן כּ וֹ זֵב שֶׁ ל הַ נָחָ שׁ ּ , שֶׁ אָ מַ ר לָהֶם וְ לָמַ ד ּ עִ מָ הֶם כְּ שֵׁ ם שֶׁ אֵ ין מִ יתָ ה בִּ נְגִיעָ ה וְ ' ּ כו עַד שֶׁ בָּ או לְ מַ ה ּ שֶׁ בָּ או ּ ּ . ומֵ אָ ז נִפְ גַּם הַ דַ עַת וְ הַ מֹחַ בְּ יוֹ תֵ ר ּ ּ ּ , וְ כָ ל הָ עוֹ לָם נִתְ עָרֵ ב טוֹ ב בְּ רַ ע , עַד אֲשֶׁ ר הַ לִ מודִ ים פְ גומִ ים הַ נַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ל " הוֹ לְ כִ ים ומַ תְ עִ ים ומְ עָרְ בְּ בִ ים אֶ ת כָּ ל הָ עוֹ לָם ּ ּ . ומִ זֶה ּ ּ נִמְ שָׁ ך אַ חַ ר קַ בָּ לַת ְ הַ תוֹ רָ ה חֵ טְ א הָ עֵגֶל עַל־יְדֵ י לִ מודִ ים ּ ּ ּ הַ פְ גומִ ים וְ הָ רָ עִ ים שֶׁ ל הָ עֵרֶ ב רַ ב ּ ּ . כִּ י יֵשׁ בְּ עִ נְיַן הַ לִ מודִ ים רָ עִ ים הַ נַ ּ ּ ּ ּ " ל כַּ מָ ה וְ כַ מָ ה בְּ חִ ינוֹ ת ּ ּ , כִּ י יֵשׁ מִ י ּ שֶׁ פוֹ גֵם בָּ זֶה מְ עַט , יוֹ תֵ ר וְיֵשׁ , מִ י שֶׁ פוֹ גֵם וְ יֵשׁ ּ חַ ס־וְ שָׁ לוֹ ם כָּ ל כָּ ך , ְ עַד שֶׁ בָּ או עַל־יְדֵ י זֶה לִ ידֵ י כְּ פִ ירוֹ ת ּ וַעֲבוֹ דָ ה זָרָ ה מַ מָ שׁ כְּ מוֹ יְרָ בְ עָם בֶּ ן נְבָ ט וַחֲבֵ רָ יו ּ . עַד אֲשֶׁ ר אֲפִ לו צַ דִ יקִ ים גְּדוֹ לִ ים יְכוֹ לִ ים לִ טְ עוֹ ת לִ פְ עָמִ ים ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י הַ תוֹ רוֹ ת הַ נְפולוֹ ת הַ נַ ּ ּ ּ ּ , ל" עַד שֶׁ מְ הַ פֵ ך ּ ְ דַ עְ תָ ם ּ ּ מִ ן הָ אֱמֶ ת , עַיֵן פְ נִים ּ ּ . עַל־כֵּן צְ רִ יכִ ין לְ בַ קֵ שׁ מְ אֹד ּ מֵ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך לְ הִ נָצֵל מִ כָּ ל זֶה ּ ְ ּ , וְ לִ זְכּ וֹ ת לְ תוֹ רַ ת אֱמֶ ת שֶׁ אֵ ין בָּ ה שׁ ום אֲחִ יזָה וְ תַ עֲרוֹ בוֹ ת מֵ הַ לִ מודִ ים הַ נַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ "ל. ) לקוטי הלכות - הלכות ברכת המזון ה ' - אות ' ד ת יו ט ' ז 'ה ' לפי אוצר היראה – תלמוד תורה - (ז" כ

Segment 27
HE:
אֲשֶׁ ר יֵלְ כו לְ פָ נֵינו ּ ּ

Segment 28
HE:
) שמות לב (א , רֹ ב קִ לְ קולֵי הַ דוֹ רוֹ ת הוא עַל־יְדֵ י הָ רַ חֲמָ נות דְ סִ טְ רָ א ּ ּ ּ ּ ּ אָ חֳרָ א . שֶׁ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א מִ תְ לַבֶּ שֶׁ ת בְּ אֵ יזֶה אֲנָשִׁ ים רָ עִ ים , וְ הֵם מִ תְ אַ סְּ פִ ים ומִ ּ שְׁ תַ דְ לִ ים בְּ תַ קָ נַת הֶ הָ מוֹ ן ּ ּ ּ וְ עוֹ שִׂ ין עַצְ מָ ן כִּ מְ רַ חֲמִ ים עֲלֵיהֶם ומִ שְׁ תַ דְ לִ ים בְּ טוֹ בָ תָ ם ּ ּ ּ . ובֶ אֱמֶ ת כָּ ל טוֹ בָ תָ ם שֶׁ ל רְ שָׁ עִ ים רָ עָ ה הוא אֵ צֶל ּ ּ הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ , כִּ י רַ חֲמֵ י רְ שָׁ עִ ים אַ כְ זָרִ י . ומִ זֶה הָ יָה כָּ ל חֵ טְ א ּ ּ הָ עֵגֶל כַּ מְ בֹאָ ּ ר בִּ פְ נִים ] כִּ י תֵ כֶ ף אַ חַ ר מַ תַ ן תוֹ רָ ה קֹדֶ ם ּ ּ ּ שֶׁ יָרַ ד מֹשֶׁ ה מִ ן הָ הָ ר נִתְ קַ בְּ צו עַל אַ הֲרֹן לַעֲשׂ וֹ ת לָהֶם ּ ּ אֶ ת הָ עֵגֶל שֶׁ אָ מְ רו גַּם כֵּ ן שֶׁ הוא מִ צַ ד הָ רַ חֲמָ נות ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ לָהֶם , כַּ מובָ ן בַּ פָ רָ שָׁ ה שָׁ ם שֶׁ אָ מְ רו ּ ּ ּ ּ ) שְׁ מוֹ ת לב (: " ּ קום עֲשֵׂ ה לָנו אֱלֹהִ ים כִּ י זֶה מֹשֶׁ ה הָ אִ ישׁ לֹא יָדַ עְ נו מֶ ה הָ יָה ּ ּ לוֹ ". שֶׁ דִ בְ רֵ יהֶם אֵ לו בּ וֹ טִ ים כְּ מַ דְ קְ רוֹ ת חֶ רֶ ב ּ ּ ּ , שֶׁ מִ תְ קַ בְּ צִ ים בְּ קִ בּ וץ גָּדוֹ ל לְ פַ קֵ חַ עַל תַ קָ נַת הֶ הָ מוֹ ן ּ ּ ּ ּ ּ ומְ רַ חֲמִ ים עֲלֵיהֶם ומְ בַ קְ שִׁ ים לָהֶם מִ י שֶׁ יֵלֵך לִ פְ ְ ּ ּ ּ נֵיהֶם לְ הַ דְ רִ יכָ ם בַּ דֶ רֶ ך שֶׁ הֵם רוֹ צִ ים ְ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב שָׁ ם ּ : " אֲשֶׁ ר יֵלְ כו לְ פָ נֵינו ּ ּ ". וְ כֵן הוא בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר ּ ּ , בִּ פְ רָ ט בַּ דוֹ ר הַ זֶה ּ ּ ...[

Segment 29
HE:
בִּ פְ רָ ט הַ קַ לְ קָ לוֹ ת הַ מְ צויִים עַכְ שָׁ ו ּ ּ ּ בְּ דוֹ רוֹ תֵ ינו אֵ לֶה בַּ עֲוֹ נוֹ תֵ ינו הָ רַ בִּ ים ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י רִ שְׁ עֵי יִשְׂ רָ אֵ ל הַ חוֹ תְ רִ ים לְ הַ כְ נִיס זָרָ ה בְּ בֵ ית ה ' לְ פָ רֵ שׁ הַ תוֹ רָ ה עַל־פִ י חָ כְ מוֹ ת חִ יצוֹ נִיוֹ ת שֶׁ לָהֶם ּ ּ ּ ּ . וְרוֹ צִ ים לְ פַ תוֹ ת ולְ הָ סִ ית ולְ הַ כְ רִ יחַ אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ יֵלְ כו חַ ס ּ ּ ּ ּ ּ וְ שָׁ לוֹ ם בְּ דַ רְ כֵיהֶם הַ מָ רִ ים וְ הַ זָרִ ים כַּ ּ ּ נִרְ אֶ ה בְּ חושׁ ּ ּ , אֲשֶׁ ר רֹב הַ נִמְ שָׁ כִ ים אַ חֲרֵ יהֶ ם הֵ ם פוֹ רְ קֵ י עֹל לְ גַמְ רֵ י ּ ּ . וְ אַ ף עַל פִ י כֵן מַ חֲצִ יפִ ין פְ נֵיהֶ ם ומַ לְ בִּ ישִׁ ין כָּ ל רִ שְׁ עָ תָ ם ּ ּ ּ בְּ רַ חֲמָ נות ּ . כְּ אִ לו יֵשׁ לָהֶם רַ חֲמָ נות עַל נַעֲרֵ י בְּ נֵי ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל וְרוֹ צִ ים לְ הַ דְ רִ י כָ ם בְּ דֶ רֶ ך יְשָׁ רָ ה עַל פִ י פֵ רושֵׁ י ּ ּ ּ ְ הַ תוֹ רָ ה שֶׁ לָהֶם לִ שְׁ אוֹ ל וַאֲבַ דוֹ ן וְ כו ּ ּ ּ ּ ' רַ חֲמָ נָא לִ צְ לָן ּ , וְ אוֹ מְ רִ ים שֶׁ כָּ ל כַּ וָנָתָ ם לְ טוֹ בַ ת יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ יֵשׁ לָהֶם ּ ּ רַ חֲמָ נות עֲלֵיהֶם וְ כו ּ ּ . ' וְ כָ ל זֶה נִמְ שָׁ ך מִ מַ ה שֶׁ הַ סִּ טְ רָ א ּ ּ ְ

Segment 30
HE:
אָ חֳרָ א יוֹ נֶקֶ ת מִ ן הָ רַ חֲמָ נות ּ . וְ עַל־יְדֵ י זֶה מִ תְ גַבֵּ ר תַ אֲוַת ּ נִאוף וְ נִתְ קַ לְ קֵ ל הַ תְ פִ לָה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם שֶׁ אֵ ין יְכוֹ לִ ין ּ ּ ּ לְ הִ תְ פַ לֵל בִּ בְ חִ ינַת רַ חֲמִ ים וְ תַ חֲנונִים ּ ּ ּ . וְ עִ קַ ר הַ תִ קון ּ ּ ּ ּ לְ כָ ל זֶה הוא עַל־יְדֵ י צַדִ יקֵ י אֱמֶ ת כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ ּ ּ ּ נִים ) לקוטי הלכות - הלכות קריאת התורה ו ' - אוֹ ת ב . (' וְ עַיֵן עוֹ ד מֵ עִ נְיָן רַ חֲמָ נות דְ סִ טְ רָ א אָ חֳרָ א ומַ ה שֶׁ עַל יְדֵ י ּ ּ ּ ּ זֶה מְ בִ יאִ ים אֶ ת הָ אָ דָ ם לְ טִ רְ חוֹ ת וְטִ רְ דוֹ ת גְּדוֹ לוֹ ת ּ בִּ שְׁ בִ יל פַ רְ נָסָ ה ומְ אומָ ה לֹא יִשָׂ א בַּ עֲמָ לוֹ ּ ּ ּ ּ . ) אוצר היראה -

Segment 31
HE:
ממון ופרנסה- . ח"כ אוצר היראה – רחמנות - (' א

Segment 32
HE:
אֲשֶׁ ר יֵלְ כו לְ פָ נֵינו ּ ּ

Segment 33
HE:
) שמות לב (א , וְזֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ " ל שֶׁ עִ קַ ר הַ חֻרְ בָּ ן ּ הָ יָה עַל שֶׁ לֹא בֵּ רְ כו בַּ תוֹ רָ ה תְ חִ לָה ּ ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ ) נְדָ רִ ים פא .(: עַל מָ ה אָ בְ דָ ה הָ אָ רֶ ץ וְ כו ', ּ דָ בָ ר זֶה שָׁ אֲלו ּ ּ . 'ּ וְ כו מַ אי : וְ לֹא הָ לְ כו בָּ ה ּ ּ ? שֶׁ לֹא בֵּ רְ כו בַּ תוֹ רָ ה תְ חִ לָה ּ ּ ּ ּ ּ . כִּ י כְּ שֶׁ אֵ ין מְ בָ רְ כִ ין בַּ תוֹ רָ ה אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ עוֹ סְ קִ ין ּ ּ בַּ תוֹ רָ ה בָּ זֶה מַ רְ אִ ין שֶׁ אֵ ין הַ תוֹ רָ ה חֲשׁ ובָ ה בְּ עֵינֵיהֶם ּ ּ ּ וְ אֵ ין מְ חַ יִין עַצְ מָ ן בָּ ה בְּ כָ ל עֵת וָרֶ גַע רַ ק הִ יא אֶ צְ לָם ּ ּ כְּ מוֹ נִימוס וְ דָ ת חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם כְּ מוֹ שְׁ אָ רֵ י נִימוסִ ים וְ דָ תֵ י ּ ּ הָ עוֹ בְ דֵ י כּ וֹ כָ בִ ים שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת חֵ טְ א הָ עֵגֶל שֶׁ אָ מְ רו ּ ּ ּ : קום עֲשֵׂ ה לָנו אֱלֹהִ ים אֲשֶׁ ר יֵלְ כו לְ פָ נֵינו ּ ּ ּ ּ , שֶׁ בִּ קְ שׁ ו ּ עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה כְּ דֵ י שֶׁ יִהְ יֶה לָהֶם מִ י שֶׁ יֵלֵך לִ פְ נֵיהֶם ְ ּ ּ , כִּ י זֶה הָ יָה עִ קַ ר חֶ פְ צָ ם שֶׁ יִהְ יֶה לָהֶם מִ י שֶׁ יֵלֵך לִ פְ נֵיהֶם ְ ּ ּ ּ וְיוֹ לִ יכֵם בְּ אֵ יזֶה נִימוס וְ דָ ת כְּ דֵ י שֶׁ לֹא יִהְ יו בּ וֹ לְ עִ ים ּ ּ ּ אִ ישׁ אֶ ת רֵ עֵהו , ּ אֲבָ ל לֹא הִ סְ תַ כְּ ּ לו עַל הַ תַ כְ לִ ית ּ ּ הָ אַ חֲרוֹ ן הַ נִצְ חִ י כְּ לָל ּ , וְעַל־יְדֵ י זֶה נִכְ שְׁ לו בַּ עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה ּ , כִּ י אָ ז הָ יָה הַ יֵצֶר הָ רָ ע שֶׁ ל עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה בָּ עוֹ לָם ּ . ּוכְ מוֹ כֵן עַכְ שָׁ ו אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ אֵ ין עוֹ בְ דִ ים עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה ּ , כִּ י הָ רְ גו ּ ּ הַ יֵצֶר הָ רָ ע שֶׁ ל עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה ) יוֹ מָ א ד ( , אֲבָ ל אַ ף־עַל־פִ י־כֵן עֲדַ יִן יֵשׁ כַּ מָ ה כּ וֹ פְ רִ ים בָּ עוֹ לָם שֶׁ הוֹ לְ כִ ים ּ ּ בְּ דַ רְ כֵי הָ אֶ פִ יקוֹ רְ סִ ים שֶׁ רוֹ צִ ים לְ הַ שְׁ ווֹ ת חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ תוֹ רַ ת מֹשֶׁ ה כִּ שְׁ אָ ר נִימוסֵ י הַ דָ תוֹ ת רַ חֲמָ נָא לִ צְ לַן ּ ּ ּ וְ אוֹ מְ רִ ים מַ ה שֶׁ ּ אוֹ מְ רִ ים טְ עָמִ ים שֶׁ ל הֶבֶ ל ושְׁ טות עַל ּ ּ מִ צְ וֹ ת תוֹ רָ תֵ נו הַ קְ דוֹ שָׁ ה כְּ אִ לו כֻּלָם עַל־פִ י שֵׂ כֶ ל אֱנוֹ שִׁ י ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , בִּ שְׁ בִ יל לְ קַ יֵם נִימוס הַ מְ דִ ינָה כַּ יָדועַ ּ ּ ּ ּ ּ דִ בְ רֵ יהֶם הָ רָ עִ ים וְ הַ מָ רִ ים וְ זֶהו בְּ חִ ינַת פְ גַם הָ עֵגֶל ּ ּ ּ ּ .ל"ּ כַּ נַ וְזֶהו בְּ חִ ינַת שֶׁ לֹא בֵּ רְ כו בַּ תוֹ רָ ה תְ חִ לָה ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י אֵ לו ּ ּ הַ כִּ תוֹ ת בְּ וַדַ אי אֵ ינָם מְ בָ רְ כִ ים עַל הַ תוֹ רָ ה מֵ אַ חַ ר ּ ּ ּ שֶׁ אֶ צְ לָם הַ תוֹ רָ ה שָׁ וָה לִ שְׁ אָ ר הַ דָ תוֹ ת וְהַ נִימוסִ ים חַ ס ּ ּ ּ ּ וְ שָׁ לוֹ ם , כִּ י עִ קַ ר בִּ רְ כַּ ת הַ תוֹ רָ ה הוא ּ ּ ּ אֲשֶׁ ר בָּ חַ ר בָּ נו ּ מִ כָּ ל הָ עַמִ ים וְ נָתַ ן לָנו אֶ ת תוֹ רָ תוֹ שֶׁ מַ ה שֶׁ נָתַ ן לָנו אֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ תוֹ רָ ה , בָּ זֶה בָּ חַ ר בָּ נו מִ כָּ ל הָ עַמִ ים וְ הִ בְ דִ ילָנו מֵ הֶם ּ ּ ּ ּ לְ גַמְ רֵ י , כִּ י נִימוסֵ יהֶם וְ דָ תֵ יהֶם הוא רַ ק עַל־פִ י שֵׂ כֶל ּ ּ ּ אֱנוֹ שִׁ י בִּ שְׁ בִ יל חַ יֵ ּ י שָׁ עָ ה שֶׁ ל זֶה הָ עוֹ לָם . וְגַם זֶה אֵ ינוֹ בִּ שְׁ לֵמות וְ אֵ ין לוֹ קִ יום כְּ לָל ּ ּ ּ , כִּ י עַל־פִ י דָ תֵ יהֶם ּ ּ וְ דַ רְ כֵיהֶם אֵ ינָם מַ פְ רִ ישִׁ ין אֶ ת הָ אָ דָ ם אֲפִ לו מִ דְ בָ רִ ים ּ ּ ּ שֶׁ בֵּ ין אָ דָ ם לַחֲבֵ רוֹ מֵ אַ חַ ר שֶׁ אֵ ינָם מִ סְ תַ כְּ לִ ין עַל ּ ּ הַ תַ כְ לִ ית הָ אַ חֲ רוֹ ן וְ אֵ ינָם מִ תְ יָרְ אִ ין מֵ עֳנָשִׁ ים שֶׁ ל אַ חַ ר מִ יתָ ה רַ ק מִ תְ יָרְ אִ ין מֵ אֵ ימַ ת מַ לְ כות ּ , עַל־כֵּן אִ ם יוכַ ל ּ לַעֲשׂ וֹ ת גְּזֵלוֹ ת וְרַ מָ אות שֶׁ לֹא יִוָדַ ע לַמֶ לֶך וְ שׁ וֹ פְ טֵ יהֶם ְ ּ ּ ּ ּ ּ עוֹ שִׂ ים כָּ ל מַ ה שֶׁ יְכוֹ לִ ים לַעֲשׂ וֹ ת כַּ נִרְ אֶ ה בַּ חושׁ ּ ּ ּ ּ , אֲבָ ל אוֹ תָ נו בָּ חַ ר ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך מִ כָּ ל הָ עַמִ ים וְ נָתַ ן לָנו אֶ ת ּ ּ ְ תוֹ רָ תוֹ אֲשֶׁ ר הִ יא חַ יֵינו וְ אֹרֶ ך יָמֵ ינו לְ עוֹ לְ מֵ י עַד ולְ נֵצַח ּ ּ ּ ְ ּ ּ נְצָ חִ ים , כִּ י עִ קַ ר כָּ ל מִ צְ וֹ ת תוֹ רָ תֵ נו הַ קְ דוֹ שָׁ ה הוא ּ ּ ּ ּ ּ בִּ שְׁ בִ יל הַ תַ כְ לִ ית הָ אַ חֲרוֹ ן ּ . וַאֲפִ לו הַ ּ ּ ּמִ צְ וֹ ת שֶׁ בֵּ ין אָ דָ ם לַחֲבֵ רוֹ יֵשׁ בָּ הֶם סוֹ דוֹ ת עֲמֻקִ ים וְרָ זִין גְּדוֹ לִ ים מְ אֹד עַד ּ אֵ ין סוֹ ף וְ אֵ ין תַ כְ לִ ית ּ , וְ כֻלָם בִּ שְׁ בִ יל הַ תַ כְ לִ ית הָ אַ חֲרוֹ ן ּ ּ לְ מַ עַן יֵיטִ יב לָנו לְ עוֹ לָם שֶׁ כֻּלוֹ אָ רֹך וָטוֹ ב ְ ּ ּ . וְ עַל זֶה מוֹ רָ ה בִּ רְ כַּ ת הַ תוֹ רָ ּ ה שֶׁ אָ נו מְ בָ רְ כִ ין אֲשֶׁ ר בָּ חַ ר בָּ נו מִ כָּ ל ּ ּ הָ עַמִ ים וְ נָתַ ן לָנו אֶ ת תוֹ רָ תוֹ ּ ּ ּ . וְ אָ נו מְ סַ יְמִ ין ּ ּ : נוֹ תֵ ן הַ תוֹ רָ ה ּ , דְ הַ יְנו שֶׁ ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך נוֹ תֵ ן ְ ּ הַ תוֹ רָ ה בְּ כָ ל יוֹ ם מֵ חָ דָ שׁ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) ּדְ בָ רִ ים ו (: אֲשֶׁ ר אָ נֹכִ י מְ צַ וְ ך הַ ּ ָ ּיוֹ ם . וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ) ל " סִ פְ רִ י שָׁ ם (: בְּ כָ ל יוֹ ם יִהְ יו בְּ עֵינֶיך כַּ חֲדָ שִׁ ים ָ ּ , כִּ י הַ תוֹ רָ ה ּ עֲמֻקָ ה ורְ חָ בָ ה מִ נִי יָם וְ כו ּ ּ ּ ּ . ' ובְ כָ ל יוֹ ם נִמְ שֶׁ כֶ ת עָ לֵינו ּ ּ בְּ הִ תְ חַ דְ שׁ ות נִפְ לָא ּ ּ . וְגַם בָּ זֶה נִבְ דֶ לֶת תוֹ רָ תֵ נו הַ קְ דוֹ ּ ּ ּ ּ שָׁ ה מִ דָ תֵ י שְׁ אָ ר הָ אֻ מוֹ ת לְ הַ בְ דִ יל ּ ּ ּ , כִּ י אֵ צֶ ל דָ תֵ יהֶם שֶׁ הֵם ּ חֹק הַ מַ לְ כות לְ תִ קון הַ מְ דִ ינָה אֵ ין שַׁ יָך הִ תְ חַ דְ שׁ ות בְּ כָ ל ּ ּ ּ ּ ּ ְ ּ ּ ּ יוֹ ם , כִּ י כְּ בָ ר נִתַ ן הַ דָ ת מֵ אֵ יזֶה טַ עַם שֶׁ הוא עַל־פִ י ּ ּ ּ ּ שִׂ כְ לָם , לֹא כֵן תוֹ רָ תֵ נו הַ קְ דוֹ שָׁ ה שֶׁ ּ ּ ּ הִ יא אַ חְ דותוֹ ּ יִתְ בָּ רַ ך אֲשֶׁ ר אֵ ין חֵ קֶ ר לִ תְ בונָתוֹ ודְ בָ רָ יו חָ יִים וְ קַ יָמִ ים ּ ּ ּ ְ , נֶאֱמָ נִים וְ נֶחְ מָ דִ ים לָעַד וְ כו ', ּ כִּ י הֵם בְּ אֵ ר מַ יִם חַ יִים ּ נוֹ בְ עִ ים בְּ כָ ל עֵת וָרֶ גַע מֵ אַ חַ ר שֶׁ כְּ לולִ ים בּ וֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ וְ הֵם מְ חַ יִין ומְ קַ יְמִ ין ּ ּ ּ כָּ ל הָ עוֹ לָמוֹ ת עִ ם כָּ ל אֲשֶׁ ר בָּ הֶם בְּ כָ ל עֵת וָרֶ גַע , וְ הֵם מִ תְ חַ דְ שִׁ ים בְּ כָ ל יוֹ ם ובְ כָ ל עֵת ּ ּ ּובְ כָ ל שָׁ עָ ה . וְעַל־כֵּן אָ נו מְ בָ רְ כִ ין נוֹ תֵ ן הַ תוֹ רָ ה ּ ּ , כִּ י הוא ּ יִתְ בָּ רַ ך נוֹ תֵ ן הַ תוֹ רָ ה בְּ כָ ל יוֹ ם מֵ חָ דָ שׁ ּ ְ , כִּ י בְּ כָ ל יוֹ ם וָעֵת מְ סַ בֵּ ב ה ' יִתְ בָּ רַ ך סִ בּ וֹ ת בְּ תַ חְ בּ ולוֹ תָ יו לְ הַ כְ נִיס קִ יום ּ ּ ּ ְ הַ תוֹ רָ ה בָּ עוֹ לָם וְ שׁ וֹ לֵחַ לָנו צַ דִ יקִ ים אֲמִ תִ יִים שֶׁ מְ חַ דְ שִׁ ין ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ כָ ל פַ עַם חִ דושִׁ ין דְ אוֹ רַ יְתָ א אֲמִ תִ יִים ּ ּ ּ ּ ּ ּ . וַאֲפִ לו מִ י ּ ּ שֶׁ אֵ ינוֹ בַּ ר הָ כֵי לְ חַ דֵ שׁ חִ דושִׁ ין אַ ּ ּ ּ ף־עַל־פִ י־כֵן בְּ כָ ל ּ פַ עַם שֶׁ נִתְ עוֹ רֵ ר מֵ חָ דָ שׁ לְ קַ יֵם הַ תוֹ רָ ה זֶהו גַּם כֵּן בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ ּ קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה מֵ חָ דָ שׁ ּ , כִּ י עִ קַ ר הוא קִ יום הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י לֹא הַ מִ דְ רָ שׁ עִ קָ ר אֶ לָא הַ מַ עֲשֶׂ ה ּ ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן עַל־יְדֵ י בִּ רְ כַּ ת הַ תוֹ רָ ה אָ נ ּ ו מַ מְ שִׁ יכִ ין עָ לֵינו קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ מֵ חָ דָ שׁ . וְ עַל־כֵּן עַל־יְדֵ י שֶׁ לֹא בֵּ רְ כו בַּ תוֹ רָ ה תְ חִ לָה עַל־יְדֵ י זֶה ּ ּ ּ ּ ּ נֶחֱרַ ב הַ בֵּ ית הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ , שֶׁ עִ קַ ר חֻרְ בָּ נוֹ הָ יָה עַל־יְדֵ י חֵ טְ א ּ הָ עֵגֶל שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה נִשְׁ תַ בְּ רו הַ לוחוֹ ת שֶׁ מֵ ּ ּ ּ ּ ּ אָ ז נִגְזְרָ ה הַ גְּזֵרָ ה הַ זֹאת ּ , כִּ י הַ לוחוֹ ת נִשְׁ בְּ רו בְּ שִׁ בְ עָ ה עָ שָׂ ר ּ ּ ּ בְּ תַ מוז שֶׁ אָ ז נִגְזַר הַ חֻרְ בָּ ן שֶׁ הִ תְ חִ יל בְּ שִׁ בְ עָ ה עָ שָׂ ר ּ ּ בְּ תַ מוז ּ ּ , אַ ך עַל־יְדֵ י בִּ רְ כַּ ת הַ תוֹ רָ ה שֶׁ מַ מְ שִׁ יכִ ין עַל ּ ּ ְ עַצְ מָ ן קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה מֵ חָ דָ שׁ מְ ּ ּ תַ קְ נִים זֹאת . ) לקוטי הלכות – הלכות נשיאת כפיים ה (ה" כ – '

Segment 34
HE:
ּ וַיַרְ א הָ עָם כִּ י בֹשֵׁ שׁ מֹשֶׁ ה

Segment 35
HE:
וְזֶהו בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ רָ אִ ינו דָ בָ ר נִבְ הָ ל וְזָר אֲשֶׁ ר כָּ ל אָ דָ ם ּ ּ ּ ּ מִ שְׁ תוֹ מֵ ם עַל זֶה ּ . הַ יְאֻ מָ ן כִּ י יְסֻפָ ר ּ ּ . שֶׁ אַ חֲרֵ י שֶׁ זָכו ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל לְ קַ בֵּ ל אֶ ת הַ תוֹ רָ ה בְּ אוֹ תוֹ ת נוֹ רָ אוֹ ת כָּ אֵ לו ּ ּ ּ , וְ כֻלָם זָכו לְ רוחַ הַ קֹדֶ שׁ וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ', וְ אַ חֲרֵ י כָּ ל אֵ לֶה הֲנִשְׁ מַ ע ּ כָּ זֹאת שֶׁ יַעֲשׂ ו מַ עֲשֶׂ ה כָּ זֹאת לִ טְ עוֹ ת אַ חַ ר הָ עֵגֶל ּ ּ . וְ אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל לֹא עָ שׂ ו כִּ י אִ ם הָ עֵ ּ ּ ּ רֶ ב רַ ב , וְ אַ חַ ר כָּ ך הִ טְ עו קְ צָ ת מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ְ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן אֲפִ לו ּ ּ ּ אֵ לו הַ מְ עַט דִ מְ עַט שֶׁ טָ עו בָּ זֶה מַ ה זֶה הָ יָה לָהֶם ּ ּ ּ ּ ּ ּ ? וְגַם עַל הָ עֵרֶ ב רַ ב גּופָ א קָ שֶׁ ה ּ , כִּ י גַּם הָ עֵרֶ ב רַ ב הָ יָה לָהֶם ּדַ עַת גָּדוֹ ל מְ אֹד , כַּ מובָ ן בְּ כִ תְ בֵ י ּ ּ הָ אֲרִ " . ל" י זַ ובְ וַדַ אי ּ ּ הָ יָה בָּ הֶם גַּם אֵ יזֶה מְ עַט טוֹ ב , מֵ אַ חַ ר שֶׁ הֵ ם יָצְ או אַ חֲרֵ י ּ מֹשֶׁ ה מִ מִ צְ רַ יִם וְ הִ שְׁ לִ יכו מִ שְׁ פַ חְ תָ ם ובֵ ית אֲבוֹ תָ ם וְרָ צו ּ ּ ּ ּ ּ ּ לְ הִ תְ גַּיֵר מֵ חֲמַ ת שֶׁ רָ או מִ מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו אוֹ תוֹ ת ומוֹ פְ תִ ים ּ ּ ּ ּ ּ נוֹ רָ אִ ים כָּ אֵ לֶ ּ ה בְּ מִ צְ רַ יִם . וְ אַ חֲרֵ י כָּ ל אֵ לֶה ּ , אַ חֲרֵ י כָּ ל הַ מוֹ פְ תִ ים נוֹ רָ אִ ים שֶׁ רָ או בְּ עֵינֵיהֶם בְּ מִ צְ רַ יִם וקְ רִ יעַת ּ ּ ּ יַם־סוף ומִ לְ חֶ מֶ ת עֲמָ לֵק ומַ תַ ן תוֹ רָ ה בְּ אוֹ תוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ומוֹ פְ תִ ים נוֹ רָ אִ ים כָּ אֵ לֶה ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) ּדְ בָ רִ ים ז יט , (: ּ הַ מַ סּ וֹ ת הַ גְּדוֹ לוֹ ת אֲשֶׁ ר רָ או עֵינֶיך וְ הָ אוֹ תוֹ ת ָ ּ וְ הַ מוֹ פְ תִ ים וְ כו ּ ּ . ' הֲשָׁ מַ ע עָם וְ כו ) ' ּ שָׁ ם ד לג , (. וְ אַ חֲרֵ י כָּ ל זֶה יַעֲשׂ ו מַ עֲשֶׂ ה כָּ זֶה לַעֲשׂ וֹ ת לָהֶם עֵגֶל לֶאֱלֹ ּ !?קַ אֲבָ ל מִ כָּ ל זֶה יָכוֹ ל כָּ ל אָ דָ ם לְ הָ בִ ין עַד הֵיכָ ן כּ ֹחַ הַ בְּ חִ ירָ ה שֶׁ ל הָ אָ דָ ם . וְ כַ מָ ה וְ כַ מָ ה מִ תְ גַּבֵּ ר הַ בַּ עַל דָ בָ ר ּ ּ ּ עַל הָ אָ דָ ם בְּ כָ ל יוֹ ם . כִּ י ה ' יִתְ בָּ רַ ך בָּ רָ א הַ כּ ֹל בִּ שְׁ בִ יל ְ הַ בְּ חִ ירָ ה , כִּ י הַ כּ ֹל נִבְ רָ א בִּ שְׁ בִ יל הָ אָ דָ ם , לֹא בִּ שְׁ בִ יל מַ לְ אָ ך וְ לֹא בִּ שְׁ בִ יל שָׂ רָ ף ְ . וְ כֵן לְ הֵפֶ ך לֹא בִּ ְ שְׁ בִ יל בְּ הֵמָ ה וְחַ יָה וְ צוֹ מֵ חַ וְ כו ּ ּ . ' רַ ק הַ כּ ֹל נִבְ רָ א בִּ שְׁ בִ יל הָ אָ דָ ם . וְ עִ קַ ר הַ יִחוס וְהַמַ עֲלָה שֶׁ ל הָ אָ דָ ם אֲשֶׁ ר ּ ּ ּ ּ בִּ שְׁ בִ ילוֹ כָּ ל הָ רַ עַשׁ הַ זֶה ּ , שֶׁ הַ כּ ֹל נִבְ רָ א בִּ שְׁ בִ ילוֹ מֵ רֹאשׁ וְ עַד סוֹ ף , הָ עִ קָ ר הוא מַ ה שֶׁ הָ אָ דָ ם הוא ּ ּ ּ ּ בַּ עַל בְּ חִ ירָ ה שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א עֲבוֹ דָ תוֹ חֲשׁ ובָ ה מְ אֹד מְ אֹד יוֹ תֵ ר ּ ּ וְיוֹ תֵ ר מֵ עֲבוֹ דַ ת כָּ ל הַ מַ לְ אָ כִ ים וְ הַ שְׂ רָ פִ ים וְ כו ּ ּ ּ ' מֵ אַ חַ ר שֶׁ הֵם אֵ ין לָהֶם בְּ חִ ירָ ה וְ הָ אָ דָ ם הוא בַּ עַל בְּ חִ ירָ ה ּ , ּובִ שְׁ בִ יל זֶה בָּ רָ א ה ' יִתְ בָּ רַ ך הַ כּ ֹ ְ ל מֵ רֹאשׁ וְ עַד סוֹ ף . נִמְ צָ א שֶׁ הַ כּ ֹל נִבְ רָ א בִּ שְׁ בִ יל הַ בְּ חִ ירָ ה . וְ עַל־כֵּן הַ בְּ חִ ירָ ה יֶשׁ לָה כּ ֹחַ גָּדוֹ ל ּ , עַד שֶׁ כִּ בְ יָכוֹ ל ' ה , יִתְ בָּ רַ ך ְ בְּ עַצְ מוֹ אֵ ין בְּ יָדוֹ לְ בַ טֵ ל הַבְּ חִ ירָ ה כִּ י אִ ם כֵּן יִתְ בַּ טֵ ל ּ ּ הָ עוֹ לָם . וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ) ל " ּ בְּ רָ כוֹ ת לג :(: הַ כּ ֹל בִּ ידֵ י שָׁ מַ יִם חוץ מִ יִרְ אַ ת שָׁ מַ יִם ּ ּ . ּומִ גֹּדֶ ל הַ כּ ֹחַ שֶׁ ל הַ בְּ חִ ירָ ה שֶׁ הַ כּ ֹל נִבְ רָ א בִּ שְׁ בִ יל זֶה , עַל־כֵּן יֵשׁ כּ ֹחַ לְ הַ בַּ עַל דָ בָ ר לְ הִ תְ גַּבֵּ ר בְּ כָ ל פַ עַם מֵ חָ דָ שׁ בְּ כַ מָ ה מִ ינֵי ּ ּ ּ בִּ לְ בּ ו ּ לִ ים וַהֲסָ תוֹ ת חֲדָ שׁ וֹ ת עַד שֶׁ הָ יָה לוֹ כּ ֹחַ לְ הִ תְ גַּבֵּר עַל יִשְׂ רָ אֵ ל אַ חַ ר מַ תַ ן תוֹ רָ ה שֶׁ יַעֲשׂ ו מַ עֲשֵׂ ה הָ עֵגֶל ּ ּ ּ ּ . וְ כָ ל זֶה מֵ חֲמַ ת שֶׁ מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו נִסְ תַ לֵק מֵ הֶם אָ ז וְ לֹא הָ יָה ּ ּ ּ ּ בֵּ ינֵיהֶם , עַל־כֵּן עִ רְ בֵּ ב הַ שָׂ טָ ן אֶ ת הָ עוֹ לָם עַ ּ ד שֶׁ עָשׂ ו ּ אֶ ת הָ עֵגֶל . וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב שָׁ ם בַּ פָ רָ שָׁ ה ּ ּ ּ ) שְׁ מוֹ ת לב (: א , וַיַרְ א הָ עָ ם כִּ י בֹשֵׁ שׁ מֹשֶׁ ה וְ כו ּ ּ ' קום עֲשֵׂ ה לָנו אֱלֹקִ ים כִּ י ּ ּ זֶה מֹשֶׁ ה הָ אִ ישׁ לֹא יָדַ עְ נו מֶ ה הָ יָה לוֹ וְ כו ּ ּ . ' נִמְ צָ א , שֶׁ עִ קַ ר הִ תְ גַּבְּ רות הַ שָׂ טָ ן הו ּ ּ ּ ּ א מֵ חֲמַ ת שֶׁ הֶ עְ לִ ים מֵ הֶ ם אֶ ת מֹשֶׁ ה וְ הִ כְ נִיס בְּ לִ בָּ ם שֶׁ כְּ בָ ר נֶעְ לָם מֹשֶׁ ה , עַל־כֵּן הֵ סִ ית אוֹ תָ ם לַעֲשׂ וֹ ת מַ עֲשֶׂ ה הַ נַ . ל"ּ כִּ י בְּ אוֹ תוֹ הַ יוֹ ם הָ יָה ּ הִ תְ גַּבְּ רות הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א כָּ ל כָּ ך עַד שֶׁ לֹא הָ יָה כּ ֹחַ ּ ְ ּ לְ בַ טְ לוֹ כִּ י אִ ם מֹ ּ שֶׁ ה בְּ עַצְ מוֹ אִ ם הָ יָה שָׁ ם . וְזֶהו : ּ ּ וַיַרְ א הָ עָם כִּ י בֹשֵׁ שׁ מֹשֶׁ ה . וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ) ל " שַׁ בָּ ת פט .(: בָּ א שֵׁ שׁ וְ כו ' ּ וְ שֶׁ הָ יָה יוֹ ם הַ מְ עֻנָן וְ כו ּ ּ . ' הַ יְנו כַּ נַ ּ ּ , ל" שֶׁ הַ שָׂ טָ ן עִ רְ בֵּ ב אָ ז אֶ ת הָ עוֹ לָם כָּ ל כָּ ך כְּ פִ י אוֹ תוֹ ְ ּ הַ יוֹ ם ּ שֶׁ הָ יָה יוֹ ם מוכָ ן לְ פֻרְ עָ נֻיוֹ ת ּ ּ , וְ דַ וְ קָ א בְּ אוֹ תוֹ הָ עֵת אַ חַ ר שֶׁ בָּ א שֵׁ שׁ וְ הָ יָה יוֹ ם הַ מְ עֻנָן אָ ז דַ יְקָ א הָ יָה כּ ֹחַ לְ הַ שָׂ טָ ן ּ ּ ּ לְ הִ תְ גַּבֵּ ר בְּ בִ לְ בּ ולִ ים וכְ פִ ירוֹ ת כָּ אֵ לֶה כְּ פִ י אוֹ תוֹ הַ יוֹ ם ּ ּ ּ ּ וְ הַ שָׁ עָה דַ יְקָ א ּ ּ , עַד שֶׁ לֹא הָ יָה כּ ֹחַ לְ בַ טְ לוֹ בְּ שׁ ום דָ בָ ר ּ ּ ּ ּ כִּ י אִ ם מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו בְּ עַצְ מוֹ שֶׁ הוא הָ יָה הַ צַ דִ יק הַ דוֹ ר אָ ז ּ ּ ּ ּ ּ . ומֵ חֲמַ ת שֶׁ מֹשֶׁ ה הָ יָה אָ ז בַּ שָׁ מַ יִם ּ ּ ּ , עַל־כֵּן הִ צְ לִ יחַ מַ עֲשֵׂ ה שָׂ טָ ן בְּ אוֹ תוֹ הַ שָׁ עָ ה ּ . אֲבָ ל תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ יָרַ ד מֹשֶׁ ה מֵ הָ ּ ּ הָ ר הִ כְ נִיעַ וְ שִׁ בֵּ ר ובִ טֵ ל אֶ ת הָ עֵגֶל ּ ּ , וְחָ זַר וְ קִ בֵּ ל אֶ ת הַ לוחוֹ ת ּ ּ הָ אַ חֲרוֹ נוֹ ת , וְחָ זַר לְ חַ זֵק אֶ ת הָ אֱמונָה ּ ּ , אֲבָ ל גַּם אָ ז הַ כּ ֹל הָ יָה בְּ כֹחַ הָ רְ שִׁ ימו שֶׁ נִשְׁ אֲרָ ה מִ יסוֹ ד הָ אֱמונָה שֶׁ נִקְ בַּ ע ּ ּ ּ ּ בְּ לֵב יִשְׂ רָ אֵ ל בִּ שְׁ עַת מַ תַ ן ּ תוֹ רָ ה בִּ שְׁ עַת קַ בָּ לַת לוחוֹ ת ּ ּ הָ רִ אשׁ וֹ נוֹ ת , כִּ י עַל־יְדֵ י יְסוֹ ד הָ אֱמונָה הַ זֹאת יֵשׁ כּ ֹחַ ּ ּ לְ כָ ל צַ דִ יק וְצַ דִ יק בְּ דוֹ רוֹ לְ בָ רֵ ר לְ יִשְׂ רָ אֵ ל אֶ ת הָ אֱמונָה ּ ּ ּ ּ הַ קְ דוֹ שָׁ ה , כִּ י עַל־יְדֵ י יְסוֹ ד אֱמונָה זֹאת זוֹ כִ ין יִשְׂ רָ אֵ ל ּ בְּ כָ ל דוֹ ר לְ ּ הִ תְ קָ רֵ ב לַצַ דִ יק הָ אֱמֶ ת לְ בַ קֵ שׁ ולְ חַ פֵשׂ ּ ּ ּ ּ ּ אוֹ תוֹ עַד שֶׁ מוֹ צְ אִ ין אוֹ תוֹ ּ . וְ עַל־כֵּן צְ רִ יכִ ין לְ הִ שְׁ תַ דֵ ל לְ הִ תְ קָ רֵ ב לְ צַ דִ יק הַ דוֹ ר דַ יְקָ א ּ ּ ּ ּ ּ כְּ דֵ י שֶׁ יִזְכֶּ ה לְ בָ רֵ ר לָנו הָ אֱמונָה הַ קְ דוֹ שָׁ ה בְּ כָ ל פַ עַם ּ ּ ּ ּ ּ כְּ פִ י הַ יוֹ ם וְ הַ שָׁ עָ ּ ּ , ה כִּ י אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ בִּ שְׁ עַת מַ תַ ן תוֹ רָ ה ּ ּ ּ זָכו יִשְׂ רָ אֵ ל לֶאֱמונָה עַל־יְדֵ י רוחַ הַ קֹדֶ שׁ ּ ּ ּ ּ , וְ כֵן אַ חַ ר כָּ ך ְ דוֹ ר בְּ כָ ל שֶׁ הָ יו וְ הַ נְבִ יאִ ים הַ צַ דִ יקִ ים עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ ּ ּ וְיוֹ תֵ ר יוֹ תֵ ר פַ עַם בְּ כָ ל הָ אֱמונָה שֶׁ נִתְ בָּ רְ רָ ה ּ ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־ ּ כֵן אָ נו צְ רִ יכִ ין עַכְ שָׁ ו בַּ דוֹ ר הַ זֶה לְ הִ תְ קָ רֵ ב ּ ּ ּ לְ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת שֶׁ בַּ דוֹ ר הַ זֶה כְּ דֵ י שֶׁ יְבָ רֵ ר לָנו הָ אֱמונָה ּ ּ ּ ּ ּ ּ כְּ פִ י הָ עֵת וְ הַ זְמַ ן שֶׁ ל עַכְ שָׁ ו ּ , כִּ י הָ אֱמונָה צְ רִ יכִ ין לְ בָ רֵ ר ּ בְּ כָ ל יוֹ ם וָיוֹ ם מֵ חָ דָ שׁ . וְזֶה עִ קַ ר הִ תְ גַּבְּ ר ּ ות הַ יֵצֶר הָ רָ ע שֶׁ מִ תְ גַּבֵּ ר בְּ כָ ל דוֹ ר ּ ּ ּ ּ וָדוֹ ר , לְ הַ סְ תִ יר ולְ הַ עְ לִ ים אֶ ת הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת שֶׁ בְּ אוֹ תוֹ ּ ּ ּ ּ הַ דוֹ ר דַ יְקָ א ּ ּ . כְּ מוֹ שֶׁ אָ נו רוֹ אִ ין בְּ חושׁ ּ ּ , שֶׁ עִ קַ ר הַ מַ חֲלֹקֶ ת ּ ּ הוא עַל הַ צַ דִ יק שֶׁ בְּ אוֹ תוֹ הַ דוֹ ר ּ ּ ּ ּ , וְ אַ חַ ר כָּ ך בְּ שֶׁ כְּ ְ בָ ר הַ יָמִ ים הַ בָּ אִ ים מוֹ דִ ים גַּם בְּ זֶה הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ , וְ אוֹ מְ רִ ים שֶׁ זֶה ּ בְּ וַדַ אי הָ יָה צַ דִ יק ּ ּ , אֲבָ ל חוֹ לְ קִ ים עַל זֶה הַ צַ דִ יק שֶׁ בְּ זֶה ּ ּ ּ הַ דוֹ ר שֶׁ אַ חֲרָ יו . כִּ י בִּ ימֵ י הָ אֲרִ " " י זַ ל הָ יָה מַ חֲלֹקֶ ת גָּדוֹ ל עַל הָ אֲרִ " י וְ לֹא רָ צו לְ הוֹ דוֹ ת שֶׁ ּ יִמָ צֵ א בְּ אוֹ תוֹ הַ דוֹ ר ּ ּ ּ חִ דושׁ כָּ זֶה שֶׁ יִהְ יֶה לוֹ רוחַ הַ קֹדֶ שׁ כָּ זֶה ּ ּ ּ ּ ּ , כַּ מובָ א בְּ כִ תְ בֵ י ּ ּ הָ אֲרִ " . ל" י זַ וְ אַ חַ ר כָּ ך בְּ כַ מָ ה דוֹ רוֹ ת נִתְ קַ בֵּ ל הָ אֲרִ ּ ּ ְ " ל " י זַ וְ הַ כּ ֹל מוֹ דִ ים שֶׁ הָ יָה חִ דושׁ נִפְ לָא אִ ישׁ אֱלוֹ קַ וְ כו ּ ּ ּ ', אֲבָ ל חָ לְ קו עַל צַ דִ יקִ ים אֲחֵ רִ ים שֶׁ בַּ דוֹ רוֹ ת שֶׁ אַ חֲרָ יו ּ ּ ּ , עַד

Segment 36
HE:
ַשֶׁ סָּ מוך לְ יָמֵ ינו הָ יָה הַ בַּ עַל־שֵׁ ם־טוֹ ב ז ּ ּ ְ " ל שֶׁ הָ יָה אוֹ ר נִפְ לָא וְ נוֹ רָ א מְ אֹד , וְ הָ יָה עָ לָיו מַ חֲלֹקֶ ת גָּדוֹ ל . ּובִ ימֵ י הַ בַּ עַל־שֵׁ ם־טוֹ ב רֹב הַ מִ תְ נַגְּדִ ים הוֹ דו בְּ הָ אֲרִ ּ ּ " י זַ , ל" וְחָ לְ קו עַל הַ בַּ עַל־שֵׁ ם־טוֹ ב זַ ּ . ל" וְ כֵן הוא בְּ כָ ל דוֹ ר ּ ּ וָדוֹ ר . וכְ בָ ר מובָ א מִ זֶה בַּ סְּ פָ רִ ים ּ ּ ּ ) ּ וְ עַיֵן בְּ סוֹ ף סֵ פֶ ר " נֹעַם אֱלִ ימֶ לֶך " ְ מְ דַ בֵּ ר שָׁ ם מִ זֶה ּ (. וְ כָ ל זֶה הוא מֵ חֲמַ ת שֶׁ עִ קַ ר ּ ּ בֵּ רור הַ מְ דַ מֶ ה ּ ּ , שֶׁ הוא בֵּ רור הָ אֱמונָה ּ ּ ּ , הוא דַ יְקָ א ּ ּ עַל־יְדֵ י הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת שֶׁ בְּ זֶה הַ דוֹ ר דַ יְקָ א ּ ּ ּ ּ , כִּ י אֵ ין לְ ך ָ אֶ לָא שׁ וֹ פֵ ט שֶׁ בְּ יָמֶ יך ָ ּ ) רֹאשׁ הַ שָׁ נָה כה ּ :(. כִּ י צְ רִ יכִ ין לְ בָ רֵ ר הָ אֱמונָה בְּ כָ ל יוֹ ם מֵ חָ דָ שׁ כְּ פִ י חִ דושׁ מַ עֲשֵׂ ה ּ ּ ּ בְּ רֵ אשִׁ ית שֶׁ בְּ אוֹ תוֹ הַ יוֹ ם כַּ נַ ּ ּ , ל" ּ שֶׁ זֶה אֵ ינוֹ מִ תְ בָּ רֵ ר כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י זֶה הַ צַ דִ יק שֶׁ בְּ אוֹ תוֹ הַ דוֹ ר דַ יְקָ א ּ ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן מַ נִיחַ הַ בַּ עַל דָ בָ ר עַצְ מוֹ עַל זֶה לְ אָ רְ כּ וֹ ולְ רָ חְ בּ וֹ ּ ּ ּ לְ הַ סְ תִ יר ולְ הַ עְ לִ ים זֶה הַ צַ דִ יק ולְ הַ רְ בּ וֹ ת עָלָיו מַ חֲלֹקֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ וְ קֻ שְׁ יוֹ ת כְּ דֵ י שֶׁ לֹא יִתְ קָ רְ בו אֵ לָיו חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ , מֵ חֲמַ ת שֶׁ עִ קַ ר הָ אֱמונָה שֶׁ הִ יא עִ קַ ר קְ דֻ שַׁ ת יִשְׂ רָ אֵ ל תְ לויָה בְּ זֶה ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ צַ דִ יק דַ יְקָ א ּ ּ ּ : עַל־כֵּן צָ רִ יך כָּ ל אֶ חָ ד לְ הִ שְׁ תַ דֵ ל מְ אֹד לְ הִ תְ קָ רֵ ב ּ ּ ְ לְ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת שֶׁ בַּ דוֹ ר הַזֶה דַ יְקָ ּ ּ ּ ּ , א וְ אֵ ין דַ י לוֹ בַּ מֶ ה ּ ּ שֶׁ נִתְ בָּ רֵ ר הַ מְ דַ מֶ ה וְ כו ּ ּ ּ ' עַל־יְדֵ י קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה ּ , וְעַל־יְדֵ י הַ סְּ פָ רִ ים שֶׁ ל הַ נְבִ יאִ ים וְ הַ צַ דִ יקִ ים שֶׁ יֵשׁ מִ כְּ בָ ר ּ ּ ּ ּ , כִּ י צְ רִ יכִ ין דַ יְקָ א לָבוֹ א לְ הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת שֶׁ בַּ דוֹ ר הַזֶה ּ ּ ּ ּ ּ , כְּ דֵ י לְ בָ רֵ ר הָ אֱמונָה בְּ כָ ל עֵת ּ , כְּ פִ י הַ בֵּ רור שֶׁ צְ רִ יכִ ין בְּ זֶה ּ ּ הַ דוֹ ר בְּ כָ ל יוֹ ם וָיוֹ ם מֵ חָ דָ שׁ וְ כו ּ ּ . ) ' לקוטי הלכות – הלכות ברכת הריח ד (ג" ל – '

Segment 37
HE:
לֶך רֵ ד כִּ י שִׁ חֵ ת עַמְ ך ָ ְ ּ

Segment 38
HE:
) שמות לב (ז , כְּ שֶׁ שׁ וֹ פֵ עַ הַ נֹעַם הָ עֶלְ יוֹ ן ּ ּ , הַ יְנו כְּ שֶׁ הַ צַ דִ יק מַ ּ ּ ּ מְ שִׁ יך ְ ומְ גַלֶה נְעִ ימות נִפְ לְ אוֹ ת הַ שָׂ גָתוֹ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ נִמְ שֶׁ כֶ ת מִ נֹעַם ּ ּ הָ עֶלְ יוֹ ן הַ קָ דוֹ שׁ וְגָבוֹ הַ וְ נִפְ לָא מְ אֹד ּ ּ , אֲזַי בָּ אִ ים גַּם כָּ ל הַ חוֹ בְ לִ ים וְרוֹ צִ ים לְ הִ תְ תַ קֵ ן ּ ּ . הַ יְנו , ּ כִּ י יֵשׁ אֲנָשִׁ ים בִּ כְ בוֹ מְ אֹד שֶׁ פָ גְמו פְ גומִ ים ּ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך הַ שֵׁ ם ד ְ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה נִפְ גְּמו הַ מֹחִ ין שֶׁ לָהֶם מְ אֹד ּ ּ ּ , עַד שֶׁ הֵם בִּ בְ חִ ינַת מֹחִ ין שֶׁ ל חוץ לָאָ רֶ ץ ּ , בְּ חִ ינַת חוֹ בְ לִ ים , ְ אַ ך לְ הִ תְ תַ קֵ ן גַּם־כֵּן רוֹ צִ ים אַ ף־עַל־פִ י־כֵן ּ ּ ּ

Segment 39
HE:
, ּובִ פְ רָ ט כְּ שֶׁ מַ רְ גִּישִׁ ין קְ צָ ת הַ נְעִ ימות הַ נִ ּ ּ ּ ּ פְ לָא שֶׁ מְ גַלֶה הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ ּ , ּ בְּ וַדַ אי נִמְ צָ אִ ין קוֹ פְ צִ ים הַ רְ בֵּ ה שֶׁ חֲפֵ צִ ים לְ הִ תְ קָ רֵ ב וְ לִ ינֹק מִ שָׁ ם ּ , כִּ י מִ י פֶ תִ י אֲ שֶׁ ר לֹא יָרוץ אַ חַ ר נְעִ ימות ּ ּ כָּ זֶה ? ְ אַ ך מֵ חֲמַ ת שֶׁ הֵם מְ קֻ לְ קָ לִ ים מְ אֹד , וְ אִ ם יִרְ צו ּ לְ קָ רְ בָ ם ולְ תַ קְ נָם מִ יָד ּ ּ ּ , לֹא דַ י שֶׁ קָ שֶׁ ה לְ תַ קְ נָם ּ ּ , אַ ף גַּם שֶׁ יוכְ לו לְ קַ לְ קֵ ל גַּם אֶ ת הַ נְעִ ימִ ים ּ ּ ּ ּ , הַ יְנו שֶׁ יִגְרְ מו פְ גָם ּ ּ ּ ּ וְ קִ לְ קול גַּם לְ הַ מְ קֹרָ בִ ים הַ כְּ שֵׁ רִ ים ּ , וְ אֶ פְ שָׁ ר גַּם לְ הַ מֹחִ ין ּ שֶׁ ל הַ צַ דִ יק בְּ עַצְ מוֹ חַ ס וְשָׁ לוֹ ם ּ ּ , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת פְ גַם ּ ּ

Segment 40
HE:
הִ תְ קָ רְ בות הָ עֵרֶ ב־רַ ב ּ , שֶׁ גָּרְ מו קִ לְ קול לְ כָ ל יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ , וְגַם לְ מֹשֶׁ ה בְּ עַצְ מוֹ אָ מַ ר הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ : " ְ לֶך רֵ ד ". עַל־כֵּן הוא טוֹ בָ ה גְדוֹ לָה מַ ה שֶׁ יֵשׁ מַ חֲלֹקֶ ת עַל ּ ּ ּ הַ צַ דִ יקִ ים אֲמִ תִ יִים ּ ּ ּ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה נוֹ פְ לִ ים בְּ דַ עְ תָ ם ּ וְקֻ שְׁ יוֹ ת סְ פֵ קוֹ ת

Segment 41
HE:
, אוֹ תָ ם עַל־יְדֵ י־זֶה וְ נִתְ רַ חֲקִ ים הָ רְ אויִים לְ הִ תְ רַ חֵ ק ּ , וְ אוֹ תָ ם הַ חֲפֵ צִ ים בָּ אֱמֶ ת סוֹ בְ לִ ים בִּ זְיוֹ נוֹ ת וִיגִיעוֹ ת וטְ רָ חוֹ ת ּ , וְ דַ יְקָ א עַל־יְדֵ י־זֶה יְכוֹ לִ ין לְ הִ תְ קָ רֵ ב , כִּ י מֵ אַ חַ ר שֶׁ כָּ ל הַ פְ גָם שֶׁ ל הַ חוֹ בְ לִ ים הוא ּ ּ

Segment 42
HE:
מֵ חֲמַ ת שֶׁ פָ גְמו בִּ כְ בוֹ ד הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ , עַל־כֵּן צָ רִ יך ְ מֵ עַתָ ה עַל־כָּ ל־פָ נִים לְ בַ טֵ ל כְּ בוֹ דוֹ לְ גַמְ רֵ י וְ לִ סְ בּ ֹל ּ ּ ּ בִּ זְיוֹ נוֹ ת ושְׁ פִ יכות דָ מִ ים ּ ּ ּ , וְ אָ ז יִזְכֶּ ה לְ הִ תְ קָ רֵ ב וְ לִ טְ עֹם קְ צָ ת מִ נְעִ ימות הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה שֶׁ נִתְ ּ ּ ּ ּ ּ גַּלֶה וְ נִמְ שָׁ ך ְ ּ עַל־יְדֵ י הַ צַ דִ יק ּ ּ , כִּ י גַם אַ חַ ר הַ הַ עְ לָמָ ה וְ הַ מַ חֲלֹקֶ ת ּ , גַּם עַתָ ה מִ י שֶׁ רוֹ צֶ ה בְּ הָ אֱמֶ ת יָכוֹ ל לִ רְ אוֹ ת וְ לִ טְ עֹם גַּם עַתָ ה ּ ּ מְ עַט הַ נְעִ ימות הַ נִפְ לָא ּ ּ ּ , אֲשֶׁ ר גַּם בִּ שְׁ בִ יל מְ עַט הַ נְעִ ימות כָּ זֶה שֶׁ הוא מַ רְ גִּ ּ ּ ּ ישׁ בְּ תוֹ ך גַּשְׁ מִ יותוֹ רָ אוי ּ ּ ּ ְ גַּם־כֵּן לְ הַ שְׁ לִ יך כָּ ל הַ תַ אֲווֹ ת וְ כָ ל הַ כָּ בוֹ ד ּ ְ . ומִ י שֶׁ הוא ּ ּ אִ ישׁ אֱמֶ ת וְחָ ס עַל עַצְ מוֹ ומְ רֻ צֶ ה לָזֶה ּ ּ , ּומִ תְ קָ רֵ ב עַל־יְדֵ י בִּ זְיוֹ נוֹ ת ושְׁ פִ יכות דָ מִ ים ּ ּ ּ , הוא מִ תְ תַ קֵ ן בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י הַ שְׁ פָ ּ עַת הַ נֹעַם ּ , מֵ אַ חַ ר שֶׁ מַ פְ קִ יר כְּ בוֹ דוֹ ּ בִּ שְׁ בִ יל זֶה , שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה מִ תְ תַ קֵ ן פְ גַם הַ כָּ בוֹ ד תְ חִ לָה ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה נָפַ ל לִ בְ חִ ינַת הַ חוֹ בְ לִ ים . אֲבָ ל אֵ לו ּ ּ הָ רוֹ צִ ים לֵהָ נוֹ ת מֵ הַ נְעִ ימות הַ קָ דוֹ שׁ הַ זֶה בְּ לִ י יִסּ ורִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּושְׁ פִ י כַ ת דָ מִ ים ּ , וְ הֵ ם חֲפֵ צִ ים שֶׁ יַשְׁ פִ יעַ עֲלֵיהֶם נְעִ ימות ּ ּ ּ ּ הַ תוֹ רָ ה , וְגַם יִהְ יֶה לָהֶם כָּ ל הַ כָּ בוֹ ד וְ כָ ל הַ תַ אֲווֹ ת ּ ּ שֶׁ לָהֶם ; וְזֶה בְּ חִ ינַת פְ גַם הַ חוֹ בְ לִ ים הַ מְ קֻ לְ קָ לִ ים בְּ יוֹ תֵ ר ּ , שֶׁ עִ קַ ר קִ לְ קולָם בַּ תְ חִ לָה הָ יָה גַם־כֵּן עַל־יְדֵ ּ ּ ּ ּ י זֶה , עַל־יְדֵ י שֶׁ פָ גְמו בִּ כְ בוֹ ד הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך בִּ שְׁ בִ יל הֲנָאַ ת ְ ּ ּ ּ עַצְ מָ ן , שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה נָפְ לו לִ בְ חִ ינַת מֹחִ ין שֶׁ ל חוץ ּ ּ שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת חוֹ בְ לִ ים לָאָ רֶ ץ מַ מָ שׁ ּ ; וְ גַם עַכְ שָׁ ו כְּ שֶׁ בָּ אִ ים לְ הִ תְ תַ קֵ ן עַל־יְדֵ י הַ שְׁ פָ עַת הַ נֹעַ ּ ּ ּ ּ , ם רוֹ צִ ים עֲדַ יִן בִּ כְ בוֹ ד עַצְ מָ ן אֵ לו בְּ וַדַ אי נִדְ חִ ין וְ נִתְ רַ חֲקִ ין עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ הַ מַ חֲלֹקֶ ת שֶׁ ל הַ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת ּ ּ ּ , וְ הוא טוֹ בָ ה גְדוֹ לָה ּ בֶּ אֱמֶ ת , כִּ י בְּ וַדַ אי רָ אוי לְ הַ רְ חִ יקָ ם מֵ אַ חַ ר שֶׁ הֵ ם רוֹ צִ ים ּ ּ עֲדַ יִן בִּ כְ בוֹ ד עַצְ מָ ן , כְּ דֵ י שֶׁ לֹא יְקַ לְ קְ לו חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם אֶ ת ּ ּ הַ נְעִ ימִ ים הַ נַ ּ ּ " ) ל לקוטי הלכות - הל כות תפ י לת המנחה א" י – ' ו לפי אוצר היראה – מחלוקת (ב" י –

Segment 43
HE:
לֶך רֵ ד כִּ י שִׁ חֵ ת עַמְ ך ָ ְ ּ

Segment 44
HE:
) שמות לב (ז , וְזֶה בְּ חִ ינַת עֹצֶם אֲרִ יכַ ת הַ גָּלות עַכְ שָׁ ו אֲשֶׁ ר לֹא הָ יְתָ ה ּ כָּ זֹאת מִ ימֵ י קֶ דֶ ם , כִּ י כְּ בָ ר עָבְ רו כָּ ל הַ קִ צִ ין וְ אֵ ין הַ דָ בָ ר ּ ּ ּ ּ תָ לוי אֶ לָא בִּ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ּ ּ , כִּ י עַכְ שָׁ ו ה ' יִתְ בָּ רַ ך רוֹ צֶ ה ְ שֶׁ יִהְ יֶה גְּאֻ לָה שְׁ לֵמָ ה לְ עוֹ לָם בְּ אֵ ין גָּלות אַ חֲרָ יו עוֹ ד ּ ּ ּ כְּ לָל , וְעַל־כֵּן בְּ וַדַ אי הַ הֶכְ רֵ חַ שֶׁ יָשׁ ובו כָּ ּ ּ ּ ּ ל יִשְׂ רָ אֵ ל בִּ תְ שׁ ובָ ה וִיבָ רְ רו כָּ ל הַ בֵּ רורִ ים ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו ּ ּ ) ל "זַ עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה דַ ף ה ּ .(: אֵ ין בֶּ ן דָ וִ ד בָּ א עַד שֶׁ יִכְ לו כָּ ל ּ ּ ּ הַ נְשָׁ מוֹ ת שֶׁ בַּ גּוף שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת בֵּ רור כָּ ל נִיצוֹ צוֹ ת ּ ּ ּ ּ כַּ יָדועַ וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר ּ ּ לַעֲשׂ וֹ ת בַּ עֲלֵי תְ שׁ ובָ ה ולְ בָ רֵ ר ּ ּ ּ בֵּ רורִ ים כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת מִ שְׁ פָ ט ּ ּ ) דְ הַ יְנו שֶׁ הָ אָ דָ ם ּ ּ

Segment 45
HE:
ׁשׁ וֹ פֵ ט אֶ ת עַצְ מוֹ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת אֵ ש ּ , בְּ חִ ינַת בְּ אֵ שׁ ה ' נִשְׁ פָ ט ּ , וְ אֵ שׁ הַזֶה הוא שׂ וֹ רֵ ף אֶ ת הָ רַ ע וְהַ קְ לִ פוֹ ת שֶׁ לֹא ּ ּ ּ ּ ּ יִתְ אַ חֲ ּ זו בְּ לִ בּ וֹ שֶׁ ל הָ אִ ישׁ הַ כָּ שֵׁ ר הַ מְ קָ רֵ ב נְפָ שׁ וֹ ת לַה ' יִתְ בָּ רַ ך וְ אָ ז גַּם הֵיכַ ל הַ קֹדֶ שׁ דְ הַ יְנו הַ נְפָ שׁ וֹ ת שֶׁ מְ קָ רְ בָ ם ּ ּ ּ ּ ּ ְ מְ קַ בְּ לִ ים כּ ֹחַ הָ אֵ שׁ וְ שׂ וֹ רֵ ף אֶ ת הַ קְ לִ פוֹ ת גַּם מִ לְ הִ תְ אַ חֵ ז ּ ּ ּ בָּ הֶם וְ כו , ('ּ שֶׁ הוא שׂ וֹ רֵ ף אֶ ת הָ רַ ע וְ ּ אָ ז נִבְ נֶה הֵיכַל הַ קֹדֶ שׁ בְּ רוחָ נִיות עַל־יְדֵ י הַ נְפָ שׁ וֹ ת שֶׁ מְ קָ רְ בִ ים לַה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך וַאֲזַי יִבָּ נֶה הֵיכַ ל הַ קֹדֶ שׁ גַּם בְּ גַשְׁ מִ יות ּ ּ ּ ְ , דְ הַ יְנו ּ ּ בִּ נְיַן בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ מַ מָ שׁ וְ אַ רְ מוֹ ן עַל מִ שְׁ פָ טוֹ יֵשֵׁ ב ּ ּ ּ ּ , ' עַל מִ שְׁ פָ טוֹ ּ ' ּ דַ יְקָ א , כִּ י עִ קַ ר בִּ נְיַן בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת הַ מִ שְׁ פָ ט ּ ּ . ְ אַ ך יֵשׁ רְ שָׁ עִ ים שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת עֵרֶ ב רַ ב שֶׁ אָ סור לְ קָ רְ בָ ם ּ , כִּ י אֵ ין מוֹ עִ יל כְּ נֶגְדָ ם כּ ֹחַ הַ מִ שְׁ פָ ט ּ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת מָ רוֹ ם מִ שְׁ פָ טֶ יך מִ נֶגְדוֹ ּ ּ ּ ָ , כַּ מְ בֹאָ ר הֵיטֵ ב ּ בַּ מַ אֲמָ ר " תְ פִ לָה ּ ּ

Segment 46
HE:
לַחֲבַ קוק ּ ּ " ) לקוטי מוהר ן א " – ' סימן . ( יט וְ עַל־כֵּן עַל־פִ י הָ רֹב אֵ ין יוֹ דְ עִ ים לָשִׁ ית עֵצוֹ ת ּ בְּ נַפְ שׁ וֹ אֵ יך לְ הִ תְ נַהֵג בְּ עִ נְיַן הַ מִ שְׁ פָ ט הַ נַ ּ ּ ּ ְ , ל" כִּ י אֵ יך ְ יְקָ רֵ ב אֶ ת הָ רְ חוֹ קִ ים אולַי הֵם מֵ הָ רְ שָׁ עִ ים שֶׁ ּ אָ סור ּ לְ קָ רְ בָ ם כַּ נַ , ל"ּ כִּ י בְּ וַדַ אי אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ בָ שָׂ ר וָדָ ם שֶׁ יֵדַ ע ּ ּ זֹאת עַל בֻּרְ יוֹ אֲפִ לו צַ דִ יקִ ים הַ גְּדוֹ לִ ים בְּ מַ עֲלָה מְ אֹד ּ ּ ּ מִ כָּ ל שֶׁ כֵּן הַ קְ טַ נִים ּ ּ , כִּ י אֲ פִ לו מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם ּ ּ ּ ּ נִכְ שַׁ ל בָּ זֶה שֶׁ קֵ רֵ ב אֶ ת ּ הָ עֵרֶ ב רַ ב שֶׁ הֵם הָ רְ שָׁ עִ ים שֶׁ אָ סור לְ קָ רְ בָ ם עַד שֶׁ אָ מַ ר לוֹ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך : ְ ְ לֶך רֵ ד כִּ י שִׁ חֵ ת עַמְ ך וְ כו ּ ּ ָ . ' כַּ מְ בֹאָ ר בַּ מַ אֲמָ ר הַ נַ ּ ּ " ל וְ אִ ם כֵּן מַ ה יַעֲשׂ ו אֲזוֹ בֵ י קִ יר ּ ּ , כִּ י מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם בְּ וַדַ אי ּ ּ ּ זָכָ ה לִ בְ חִ י נַת הַ מִ שְׁ פָ ט בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ ּ , כִּ י נָתַ ן לָנו אֶ ת ּ הַ תוֹ רָ ה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מִ שְׁ פָ ט ּ ּ ּ , ובִ שְׁ עַת מַ תַ ן תוֹ רָ ה שֶׁ אָ ז ּ ּ ּ נִתְ קָ רְ בו יִשְׂ רָ אֵ ל לַאֲבִ יהֶם שֶׁ בַּ שָׁ מַ יִם ּ ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת ּ ּ גֵּרִ ים ובַ עֲלֵי תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ּ , אָ ז זָכָ ה לְ עוֹ רֵ ר אֵ שׁ הַ מִ שְׁ ּ ּפָ ט "ּ הַ נַ ל בִּ שְׁ לֵמות גָּדוֹ ל ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : ודְ בָ רָ יו שָׁ מַ עְ נו ּ ּ מִ תוֹ ך הָ אֵ שׁ ְ ּ . וכְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ ) תְ הִ לִ ים כט ּ ּ (: קוֹ ל ה ' חֹצֵב לַהֲבוֹ ת אֵ שׁ שֶׁ כָּ ל זֶה הוא בְּ חִ ינַת אֵ שׁ הַ מִ שְׁ פָ ט הַ נַ ּ ּ ּ ּ "ל, ובֶ אֱמֶ ת עָ לְ תָ ה בְּ יָדוֹ שֶׁ זָכָ ה לְ הַ כְ ּ ּ נִיעַ אֶ ת הָ רַ ע לְ גַמְ רֵ י , כִּ י יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ עָמְ דו עַל הַ ר סִ ינַי פָ סְ קָ ה זֻהֲמָ תָ ן שֶׁ כָּ ל זֶה ּ ּ הוא בְּ חִ ינַת בִּ טול הָ רַ ע לְ גַמְ רֵ י עַל־יְדֵ י אֵ שׁ הַ מִ שְׁ פָ ט ּ ּ ּ ּ ּ . ל"ּ הַ נַ וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן אַ חַ ר כָּ ך קִ לְ קְ לו הָ עֵרֶ ב רַ ב עַד ּ ְ ּ שֶׁ אָ מַ ר לוֹ הַ קָ דוֹ שׁ ּ ־בָּ רוך־הוא ּ ּ ְ ' ְ לֶך רֵ ד ' ' ּ וְ כו מֵ חֲמַ ת שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת רְ שָׁ עִ ים שֶׁ אָ סור לְ קָ רְ בָ ם מֵ חֲמַ ת שֶׁ אֵ ין ּ הַ מִ שְׁ פָ ט מוֹ עִ יל כְּ נֶגְדָ ם כַּ נַ ּ ּ ּ ּ , ל" מִ כָּ ל שֶׁ כֵּן שְׁ אָ ר בְּ נֵי אָ דָ ם שֶׁ בְּ וַדַ אי אֵ ין יְכוֹ לִ ין לִ סְ מֹך עַל הַ מִ שְׁ פָ ט שֶׁ לָהֶם בִּ לְ בָ ד ּ ּ ּ ְ ּ , רַ ק צָ רִ יך לִ שְׁ פֹט עַצְ מוֹ מְ אֹד עַל כָּ ל דָ בָ ר כְּ דֵ י לְ עוֹ רֵ ר ּ ּ ְ הִ תְ לַהֲבות לִ בּ וֹ וְ אַ חַ ר כָּ ך לִ מְ סֹר הַ מִ שְׁ פָ ט לַה ּ ּ ְ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ בִּ בְ חִ ינַת כִּ י הַ מִ שְׁ פָ ט לֵאלֹקִ ים הוא ּ ּ ּ , שֶׁ ה ' יִתְ בָּ רַ ך ְ בְּ עַצְ מוֹ יִתֶ ן בּ וֹ חָ כְ מָ ה וְ דַ עַת שֶׁ יוכַ ל ּ ּ ּ לְ כַ לְ כֵּל דְ בָ רָ יו ּ בְּ מִ שְׁ פָ ט וְיִזְכֶּ ה לֵידַ ע ולְ כַ וֵן עִ ם מִ י לְ דַ בֵּ ר וְ עִ ם מִ י שֶׁ לֹא ּ ּ ּ ּ לְ דַ בֵּ ר , וְ אֵ יך לְ דַ בֵּ ר ומָ תַ י לְ דַ בֵּ ר אֵ יך ומַ ה וְ כַ מָ ה ּ ּ ּ ְ ְ , כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ אָ דָ ם לְ כַ וֵן הַ מִ שְׁ פָ ט הַ זֶה הֵיטֵ ב כַּ נַ ּ ּ ּ ּ ּ , ל" בִּ פְ רָ ט עַכְ שָׁ ו בַּ גָּלות הַ זֶה ּ ּ . וְ הַגָּלות דוֹ מֶ ה לְ לַיְלָה שֶׁ אָ ז צְ רִ יכִ ין ּ ּ רַ ק לִ מְ סֹר הַ מִ שְׁ פָ ט לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך כַּ נַ ּ ְ , ל" כִּ י עַכְ שָׁ ו בַּ גָּלות ּ , ּ הַ זֶה בִּ פְ רָ ט בְּ עֻקְ בָ א דִ מְ שִׁ יחָ א אָ ז מֻכְ רָ ח מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו ּ ּ עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם לְ הִ תְ לַבֵּ שׁ בְּ כָ ל יִשְׂ רָ ּ אֵ ל ולְ הִ תְ גַּלְ גֵּל עִ מָ הֶם ּ ּ כְּ דֵ י לְ תַ קֵ ן הַ פְ גָם שֶׁ פָ גַם בַּ מִ שְׁ פָ ט בְּ מַ ה שֶׁ קֵ רֵ ב אֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הָ עֵרֶ ב רַ ב , כַּ מובָ א בַּ תִ קונִים ובַ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ בְּ כַ מָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ מְ קוֹ מוֹ ת . נִמְ צָ א , שֶׁ צְ רִ יכִ ין עַכְ שָׁ ו בְּ כֹחַ מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו עָ לָיו ּ ּ ּ הַ שָׁ לוֹ ם לְ תַ קֵ ן פְ גַם הַ מִ שְׁ פָ ט שֶׁ נִפְ גַּם עַל־יְדֵ י הָ עֵרֶ ב רַ ב ּ ּ ּ ּ ּ . ומֵ חֲמַ ת זֶה הַ מִ שְׁ פָ ט הוא נִפְ לָא וְ נֶעְ לָם וְ סָ תום מְ אֹד ּ ּ ּ ּ ּ וְ אֵ ין מִ י שֶׁ יֵדַ ע לְ כַ וֵן הַ מִ שְׁ פָ ט הַ זֶה מֵ אַ חַ ר שֶׁ אֲפִ לו מֹשֶׁ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ רַ בֵּ נו עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם יָרַ ד מִ מַ דְ רֵ גָתוֹ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י הָ עֵרֶ ב רַ ב שֶׁ קֵ רְ בָ ם כַּ מובָ א ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן נֶאֱמַ ר עַל יִשְׂ רָ אֵ ל בַּ גָּלות ּ ּ הַ זֶה : וַתֵ רֶ ד פְ לָאִ ים ּ ּ . וְ הַ קֵ ץ הוא נִפְ לָא וְ סָ תום וְ נֶעְ לָם ּ ּ ּ מְ אֹד , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : עַד מָ תַ י קֵ ץ הַ פְ לָאוֹ ת ּ . וְ כָ ל זֶה הוא ּ מֵ חֲמַ ת נִפְ לְ אוֹ ת וְ הַ עֲלָ מַ ת הַ מִ שְׁ פָ ט שֶׁ צְ רִ יכִ ין לְ תַ קֵ ן ּ ּ ּ ּ הַ פְ גָם שֶׁ ל הַ מִ שְׁ פָ ט שֶׁ הָ יָה עַל־יְדֵ י הָ עֵרֶ ב רַ ב שֶׁ זֶה ּ ּ ּ ּ הַ מִ שְׁ פָ ט נִפְ לָא וְ נֶעְ לָם מְ אֹד כַּ נַ ּ ּ ּ " ל בִּ בְ חִ ינַת כִּ י יִפָ לֵא ּ מִ מְ ך דָ בָ ר לַמִ שְׁ פָ ט ּ ּ ּ ָ , וצְ רִ יכִ ין רַ ק לִ שְׁ פֹט עַצְ מוֹ הֵיטֵ ב ּ ּ וְ אַ חַ ר כָּ ך לִ מְ סֹר הַ מִ שְׁ פָ ט לַה ּ ּ ְ ' יִתְ בָּ רַ ך לְ בַ ד בִּ בְ חִ ינַת ְ כִּ י הַ מִ שְׁ פָ ט לֵאלֹקִ ים הוא כַּ נַ ּ ּ ּ ּ . ) ל" לקוטי הלכות – הלכות גרים ג (ה" כ – '

Segment 47
HE:
) שמות לב (ח , כָּ ל־מַ ה שֶׁ עָבַ ר עַל יִשְׂ רָ אֵ ל בִּ יצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם ובִ קְ רִ יעַת ּ ּ יַ ם־סוף וְ קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ , וְ כָ ל הַ מִ לְ חָ מוֹ ת שֶׁ ל כְּ בִ ישַׁ ת ּ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל וְ כָ ל מַ ה שֶׁ עָבַ ר עָ לֵינו אַ חַ ר־כָּ ך הַ כּ ֹל ְ ּ ּ כַּ אֲשֶׁ ר לַכּ ֹל עוֹ בֵ ר עַל הָ אָ דָ ם הָ רוֹ צֶ ה לִ זְכּ וֹ ת לְ חַ יֵי ּ עוֹ לָם , שֶׁ בְּ הֶ כְ רֵ חַ שֶׁ יַעֲבֹר עָלָיו כַּ מָ ה מִ ינֵי מִ לְ ּ ּ חָ מוֹ ת בְּ לִ י ּ שִׁ עור , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת הָ עֲלִ יוֹ ת וִירִ ידוֹ ת שֶׁ עוֹ בְ רִ ין עַל כָּ ל ּ ּ אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד כְּ פִ י בְ חִ ינָתוֹ . וְ כָ ל זֶה נִמְ שָׁ ך מֵ חֲמַ ת שֶׁ יֵשׁ ּ ְ כַּ מָ ה וְ כַ מָ ה כּ ֹחוֹ ת ובְ חִ ינוֹ ת בְּ הַ יֵצֶר הָ רָ ע ּ ּ ּ ּ , כִּ י יֵשׁ יֵצֶר הָ רָ ע לְ מַ עְ לָה מִ יֵצֶר הָ רָ ּ , ע וְ כָ ל מַ ה שֶׁ הָ אָ דָ ם גָּדוֹ ל ּ בְּ מַ עֲלָה בְּ יוֹ תֵ ר , מִ תְ גַּבֵּ ר כְּ נֶגְדוֹ בְּ חִ ינַת יֵצֶר הָ רָ ע גָּדוֹ ל ּ בְּ מַ עֲלָה בְּ יוֹ תֵ ר , הַ יְנו שֶׁ הוא דַ ק וְרוחָ נִי בְּ יוֹ תֵ ר ּ ּ ּ , עַד ּ שֶׁ יֵשׁ יֵצֶ ר הָ רָ ע כָּ זֶה , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מַ לְ אָ ך הַ קָ דוֹ שׁ ּ ְ ּ . וְ כָ ל מַ ה שֶׁ הַ יֵצֶר הָ רָ ע דַ ק וְרוחָ נִי יוֹ תֵ ר ּ ּ ּ ּ , יֶשׁ לוֹ כּ ֹחַ בְּ יוֹ תֵ ר לְ הִ תְ גַּבֵּ ר גַּם עַל הַ גָּדוֹ ל בְּ מַ עֲלָה . ומִ זֶה נִמְ שָׁ ך מַ ה ְ ּ ּ שֶׁ בְּ כָ ל פַ עַם מִ תְ גַּבֵּ ר הַ סִּ טְ רָ א־אָ חֳרָ א מֵ חָ דָ שׁ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ רָ אִ ינו אֵ צֶ ל פַ רְ עֹה ּ ּ , שֶׁ בְּ שָׁ עָ ה שֶׁ בָּ א עָ לָי ו אֵ יזֶה מַ כָּ ה נִכְ נַע קְ צָ ת , וְ אַ חַ ר־כָּ ך הִ כְ בִּ יד אֶ ת לִ בּ וֹ וְ הִ תְ גַּבֵּ ר ְ בְּ יוֹ תֵ ר , וְ כֵן בְּ הַ הַ תְ חָ לָה הִ תְ גַּבֵּ ר וְ אָ מַ ר : " ּתִ כְ בַּ ד הָ עֲבֹדָ ה , "'ּ וְ כו וְ כֵן אַ חַ ר יְצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם מַ מָ שׁ הִ תְ גַּבֵּ ר לִ רְ דֹף ּ ּ אַ חֲרֵ יהֶם עַד הַ יָם ּ , וְ כֵן אַ חַ ר קְ רִ יעַת יַם־סוף הִ תְ גַּבְּ רָ ה ּ הַ סִּ טְ רָ א־אָ חֳרָ א לְ הַ כְ שִׁ יל אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ כַ מָ ה וְ כַ מָ ה ּ ּ נִסְ יוֹ נוֹ ת , עַד שֶׁ אֲפִ לו לְ אַ חַ ר מַ תַ ן תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ , ּ שֶׁ פָ סְ קָ ה זֻהֲמָ תָ ן לְ גַמְ רֵ י , הִ תְ גַּבֵּ ר הַ יֵצֶר הָ רָ ע וְ הִ כְ שִׁ ילָם בְּ חֵ טְ א ּ הָ עֵגֶל , מַ ה שֶׁ הַ דָ ּ ּ בָ ר פְ לִ יאָ ה מְ אֹד ּ : אֵ יך אַ חַ ר מַ תַ ן ּ ְ ּתוֹ רָ ה , שֶׁ זָכו כֻּלָם לְ מַ דְ רֵ גַת נְבואָ ה פָ נִים בְּ פָ נִים ּ ּ ּ ּ ּ , יִפְ לו ּ ּ מִ מַ דְ רֵ גָתָ ם כָּ ל־כָּ ך עַד שֶׁ נִכְ שְׁ לו בָּ עֵגֶל ּ ּ ּ ְ ? ְ אַ ך כָּ ל זֶה

Segment 48
HE:
נִמְ שַׁ ך מֵ עִ נְיָן הַ נִזְכָּ ר לְ עֵיל ּ ְ , שֶׁ יֵשׁ כַּ מָ ה בְּ חִ ינוֹ ת בְּ ּ ּ ּ הַ יֵצֶר הָ רָ ע , וַאֲפִ לו צַ דִ יקִ ים גְּדוֹ לִ ים וְ נוֹ רָ אִ ים יֵשׁ לָהֶם יֵצֶר ּ ּ ּ הָ רָ ע , שֶׁ הוא מַ לְ אָ ך הַקָ דוֹ שׁ ּ ְ ּ , ומִ שָׁ ם נִמְ שָׁ ך כָּ ל ְ ּ ּ הַ נִסְ יוֹ נוֹ ת הַ מְ בֹאָ רִ ים בַּ תוֹ רָ ה ּ ּ , שֶׁ נִסּ ו אֲבוֹ תֵ ינו אֶ ת ּ ּ ּ הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־ הוא ּ ּ ְ ּ . כִּ י אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ זֶ ּ ּ ה הַ יֵצֶר הָ רָ ע ּ שֶׁ ל צַ דִ יקִ ים הוא בְּ חִ ינַת מַ לְ אָ ך הַ קָ דוֹ שׁ מַ מָ שׁ ּ ּ ְ ּ ּ , וְ הוא ּ רַ ק בְּ חִ ינַת דִ ינִים עֶלְ יוֹ נִים שֶׁ לֹא זָכו עֲדַ יִן לְ הַ מְ תִ יקָ ם ּ ּ ּ ּ כָּ רָ אוי ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵ ן גַּם הַ צַ דִ יקִ ים שֶׁ אֵ ינָם זוֹ כִ ים ּ ּ ּ לַעֲמֹד עַל עָמְ דָ ם ולְ הַ מְ תִ יק ּ ּ ּ הַ דִ ינִים , לְ שַׁ בֵּ ר זֶה הַ יֵצֶר ּ הָ רָ ע שֶׁ יֵשׁ לָהֶם כְּ פִ י בְ חִ ינָתָ ם ּ , אֲזַי יָכוֹ ל הַ יֵצֶר הָ רָ ע ּ לְ הִ תְ גָּרוֹ ת בָּ הֶם כָּ ל־כָּ ך , ְ עַד שֶׁ יַפִ יל אוֹ תָ ם לְ גַמְ רֵ י ּ ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , בִּ נְפִ ילוֹ ת גְּדוֹ לוֹ ת , רַ חֲמָ נָא לִ צְ לַן ּ . וְעַל־כֵּן אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ : ל" ּ ינו זַ אַ ל תַ אֲמִ ין בְּ עַצְ מְ ך עַד יוֹ ם מוֹ תֶ ך ָ ָ ּ . עַל־כֵּן צְ רִ יכִ ין תָ מִ יד לִ צְ עֹק אֶ ל הַ שֵׁ ם ולְ סַ לֵק ולְ הַ שְׁ לִ יך מֵ אִ תוֹ ּ ּ ְ ּ ּ ּ ּ כָּ ל הַ חָ כְ מוֹ ת , שֶׁ מֵ הֶם כָּ ל הַבִּ לְ בּ ולִ ים ּ ּ , רַ ק לֵילֵך בֶּ אֱמֶ ת ְ ובִ תְ מִ ימות ּ ּ , וְ אָ ז לְ עוֹ לָם לֹא יִמוֹ ט ּ , כִּ י צְ עָ קָ ה ותְ פִ לוֹ ת ּ ּ ותְ חִ נוֹ ת ובַ קָ שׁ וֹ ת מוֹ עִ ילִ ים תָ מִ יד ּ ּ ּ ּ ּ , יִהְ יֶה אֵ יך שֶׁ יִהְ יֶה ּ ְ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת )ש יר הש ירים ' ב , (: " יוֹ נָתִ י בְּ חַ גְוֵי הַ סֶּ לַע ', ּ וְ כו הַ שְׁ מִ יעִ נִי אֶ ת קוֹ לֵך , " ְ כְּ מוֹ שֶׁ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ "ל. ) לקוטי הלכות - הלכות שי לוח הקן ד ' - אותיות ה ' ' ו לפי אוצר היראה - יראה ועבודה- (ו" פ

Segment 49
HE:
) שמות לב ( יא , עֲבוֹ דַ ת הַ צַ דִ יקִ ים הוא לְ הַ מְ תִ יק הַ דִ ינִים מִ כָּ ל יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ ּ ּ . וְ עַל יְדֵ י זֶה מוֹ צִ יאִ ין אוֹ תָ ם מֵ עֲווֹ נוֹ ת שֶׁ בָּ אִ ים עַל יְדֵ י יֵצֶר הָ רָ ע שֶׁ יְנִיקָ תוֹ מֵ הַ דִ ינִים ּ . וְ עַל כֵּן הַ צַ דִ יקִ ים מְ קַ בְּ לִ ין ּ ּ עַל עַצְ מָ ן יִסּ ורִ ים בִּ שְׁ בִ יל עֲוֹ נוֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל כְּ מוֹ שֶׁ נֶאֱמַ ר ּ ּ אָ כֵן חָ לְ יֵינו הוא נָשָׂ א וְ כו ּ ּ ּ ', כִּ י הֵ ם תוֹ לִ ין כָּ ל ּ הַ חֶ סְ רוֹ נוֹ ת בְּ עַצְ מָ ן שֶׁ אוֹ מְ רִ ים שֶׁ מֵ חֲמַ ת שֶׁ אֵ ינָם ּ מַ מְ תִ ּ יקִ ין הַ דִ ין כָּ רָ אוי ּ ּ , מֵ חֲמַ ת זֶה בָּ אִ ין יִשְׂ רָ אֵ ל לַעֲווֹ נוֹ ת חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם וְעַל כֵּן הֵם סוֹ בְ לִ ין עֲוֹ נוֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל . כִּ י הֵם צְ רִ יכִ ין לִ שְׁ מֹר אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל מֵ עֲוֹ נוֹ ת . כִּ י צְ רִ יכִ ין לַעֲסֹק בָּ זֶה לְ הַ מְ תִ יק כָּ ל הַ דִ ינִים שֶׁ בָּ עוֹ לָם שֶׁ ּ ּ עַל יְדֵ י זֶה מְ בַ טְ לִ ין כּ ֹחַ הַ יֵצֶר הָ רָ ע ומַ צִ ילִ ין יִשְׂ רָ אֵ ל מֵ עֲווֹ נוֹ ת ּ ּ ּ ּ . ובִ בְ חִ ינָה זֹאת יֵשׁ כַּ מָ ה חִ לוקִ ים אֲפִ לו בֵּ ין הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ גְּדוֹ לִ ים מְ אֹד אֲבוֹ ת הָ עוֹ לָם , כְּ מוֹ שֶׁ הִ פְ לִ יגו רַ בּ וֹ תֵ ינו ּ ּ "זַ ל בְּ מַ עֲלַת מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו ּ עָלָיו הַ שָׁ לוֹ ם שֶׁ זָכָ ה לְ הַ מְ תִ יק ּ ּ ּ כָּ ל תקֶ ף הַ דִ ינִים יוֹ תֵ ר מִ נֹחַ ומֵ אַ בְ רָ הָ ם ּ ּ ּ ּ . וְ עִ קַ ר שְׁ לֵימות ּ ּ בְּ חִ ינָה זֹאת יִהְ יֶה נִגְמָ ר עַל יְדֵ י מָ שִׁ יחַ שֶׁ הוא מֹשֶׁ ה ּ בְּ עַצְ מוֹ , שֶׁ הוא מוֹ סֵ ר נַפְ שׁ וֹ עֲדַ יִן בִּ שְׁ בִ יל יִשְׂ רָ אֵ ל ּ וְ סָ בִ יל מַ רְ עִ ין בַּ עֲדָ ם כָּ ל יְמֵ י הַ גָּלות ּ , עַד שֶׁ יִגְמֹר אֶ ת ּ שֶׁ לוֹ שֶׁ יַמְ תִ יק כָּ ל הַ דִ ינִים מִ יִשְׂ רָ אֵ ל וִיבַ טֵ ל כּ ֹחַ הַ יֵצֶר ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הָ רָ ע וְיָבִ יא אֶ ת הַ גְּאֻ לָה בִּ מְ הֵרָ ה בְּ יָמֵ ינו וְיָשִׁ יב כָּ ל ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך בֶּ אֱמֶ ת ְ ּ . כִּ י זֶה ּ עִ קַ ר עֲבוֹ דַ ת מֹשֶׁ ה מָ שִׁ יחַ לְ הַ מְ תִ יק שׁ ֹרֶ שׁ הַ דִ ין הָ עֶלְ יוֹ ן לְ מַ עְ לָה ּ ּ לְ מַ עְ לָה , עַד שֶׁ יִתְ בַּ טְ לו מִ מֵ ילָא כָּ ל הַ דִ ינִין שֶׁ ל מַ טָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְ כָ ל הַ יְצָ רִ ין רָ עִ ים שֶׁ יוֹ נְקִ ים מֵ הֶם ּ , וְ עַל יְדֵ י זֶה יָשׁ ובו ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ וְ תָ בֹא הַ גְּאֻ לָה בִּ מְ הֵרָ ה בְ יָמֵ ינו ּ ּ . ) לקוטי הלכות - הלכות שילוח הקן ד ' - אות ט "ז לפי אוצר היראה – צדיק - קמ (ח"

Segment 50
HE:
לָמָ ה ה ' יֶחֱרֶ ה אַ פְ ך בְּ עַמֶ ך ָ ָ ּ ּ

Segment 51
HE:
) שמות לב ( יא , וְזֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ " ) ל שְׁ מוֹ ת רַ בָּ ה ; ב , ט" פמ שִׁ יר הַ ּשִׁ ירִ ים רַ בָּ ה פ "א( שְׁ חוֹ רָ ה אֲנִי בְּ מַ עֲשֵׂ ה הָ עֵגֶל , וְ נָאוָה אֲנִי בְּ מַ עֲשֵׂ ה הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ , הַ יְנו ּ אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ יֶשׁ לִ י חֲטָ אִ ים הַ רְ בֵּ ה וְ נִתְ רַ חַ קְ תִ י מְ אֹד ּ ּ ּ מִ מֶ נו יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ , וְזֶה בְּ חִ ינַת מַ עֲשֵׂ ה הָ עֵגֶל שֶׁ כּ וֹ לֵל כָּ ל הַ חֲטָ אִ י ם שֶׁ בָּ עוֹ לָם , כִּ י כָּ ל הַ מוֹ דֶ ה בָּ עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה כְּ אִ לו ּ ּ ּ כּ וֹ פֵ ר בְּ כָ ל הַ תוֹ רָ ה כֻּלָה ּ ּ ּ ) " רַ שִׁ י בְּ מִ דְ בַּ ר טו , ; כג ּדְ בָ רִ ים יא , כח . ּובְ סִ פְ רִ י שָׁ ם (. אַ ף־עַל־פִ י־כֵן וְ נָאוָה אֲנִי ּ בְּ מַ עֲשֵׂ ה הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ , הַ יְנו בְּ חִ ינַת מְ עַט טוֹ ב שֶׁ אֲ ּ נִי מוֹ צֵא בְּ עַצְ מִ י עֲדַ יִן , כִּ י תֵ כֶ ף אַ חַ ר מַ עֲשֵׂ ה הָ עֵגֶל נִצְ טַ וו עַל ּ ּ ּ מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ , עַל־יְדֵ י שֶׁ נִתְ רַ צָ ה ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ לְ יִשְׂ רָ אֵ ל עַל־יְדֵ י מֹשֶׁ ה רַ בֵּ ינו שֶׁ מָ סַ ר נַפְ שׁ וֹ עֲלֵיהֶם ּ ּ וְ הִ תְ פַ לֵל בַּ עֲדָ ם ּ ּ , כִּ י מֹשֶׁ ה הָ יָה יָ כוֹ ל זֹאת לִ מְ צֹא נְקֻ דָ ה ּ טוֹ בָ ה אֲפִ לו בְּ הַ פָ חות שֶׁ בַּ פְ חותִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בְּ דִ בְ רֵ י רַ בֵּ נו זַ ּ " ל כַּ מָ ה פְ עָ מִ ים ּ ּ ) בְּ לִ קוטֵ י תִ נְיָנָא סִ ימָ ן פב וְ עוֹ ד ּ ּ ּ , ( וְ עַל־יְדֵ י זֶה הָ יָה יָכוֹ ל לְ הִ תְ פַ לֵל עֲלֵיהֶם תָ מִ יד אֲפִ לו ּ ּ ּ ּ ּ כְּ שֶׁ פָ גְמו ּ ּ בְּ כָ ל הַ תוֹ רָ ה כֻּלָה בְּ מַ עֲשֵׂ ה הָ עֵגֶל ּ ּ ּ , כִּ י אַ ף־עַל־פִ י־כֵן מָ צָ א בָּ הֶם נְקֻ דוֹ ת טוֹ בוֹ ת ּ ּ . וְעַל־כֵּן אָ מַ ר מֹשֶׁ ה ) שמות לב : ( לָמָ ה ה ' יֶחֱרֶ ה אַ פְ ך בְּ עַמֶ ך וְ כו ּ ָ ָ ּ ּ ', כִּ י הוא מָ צָ א הַ טוֹ ב שֶׁ בָּ הֶ ם וַאֲזַי נִדְ חֶ ה הָ רָ ע לְ גַמְ רֵ י כַּ נַ ּ ּ ּ , ל" וְ עַל־כֵּן אָ מַ ר : " לָמָ ה ה ' יֶחֱרֶ ה אַ פְ ך בְּ עַמֶ ך ָ ָ ּ ּ , " כִּ י הָ רָ ע אֵ ינוֹ נֶחְ שָׁ ב כְּ לָל כְּ נֶגֶד מְ עַט הַ טוֹ ב שֶׁ יֵשׁ בָּ הֶם עֲדַ יִן ּ ּ ' וְ ה . יִתְ בָּ רַ ך נִתְ רַ צָ ה לוֹ ּ ְ " וַיִנָחֶ ם עַל הָ רָ עָ ה וְ כו ּ ּ ּ ) ". ' לקוטי הלכות - הלכות השכמת הבוקר א ' - (' ג

Segment 52
HE:
וְ הַ לּ ו ּ חוֹ ת מַ עֲשֵׂ ה אֱלֹקִ ים

Segment 53
HE:
) שמות לב , ( טז וְזֶה בְּ חִ ינַת ) שְׁ מוֹ ת לב ( וְ הַ לוחוֹ ת מַ עֲשֵׂ ה אֱלֹקִ ים הֵמָ ה ּ ּ ּ וְ הַ מִ כְ תָ ב מִ כְ תָ ב אֱלֹקִ ים הוא וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ', הַ יְנו , ּ שֶׁ הַ לוחוֹ ת ּ ּ שֶׁ הָ יָה לָהֶם כּ ֹחַ לְ הִ צְ טַ יֵר בָּ הֶם אוֹ תִ יוֹ ת הַ תוֹ רָ ה זֶה ּ ּ ּ מַ עֲשֵׂ ה ה ', כִּ י הֵ ם מַ עֲשָׂ יו וְ נִפְ לְ אוֹ תָ יו בְּ חִ ינַת ' מַ עֲשֵׂ ה אֱלֹקִ ים הֵמָ ה ּ . ' וְזֶהו ' : ּ וְ הַ מִ כְ תָ ב ּ ּ — ' שֶׁ נִכְ תְ בו אוֹ תִ יוֹ ת ּ ּ ּ ּ הַ תוֹ רָ ה עַל הַ לוחוֹ ת ּ ּ ּ , ' מִ כְ תַ ב אֱלֹקִ ים הוא ּ ּ ', כִּ י הֵם מַ עֲשֵׂ ה ה ' וְ נִפְ לְ אוֹ תָ יו הָ עֲצומִ ים שֶׁ יוכְ לו אוֹ תִ יוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ תוֹ רָ ה לְ הִ צְ טַ יֵר ולְ הִ כָּ תֵ ב עַל הַ לוחוֹ ת ּ ּ ּ ּ , כִּ י אוֹ תִ יוֹ ת ּ הַ תוֹ רָ ה בְּ שָׁ רְ שָׁ ם הֵם אוֹ רוֹ ת נִשְׂ גָּבִ ים וַעֲצומִ ים מְ אֹד ּ ּ , שֶׁ אֵ ין כָּ ל הָ עוֹ לָמוֹ ת יְכוֹ לִ ים לִ סְ בּ ֹל אוֹ רָ ם , מִ כָּ ל שֶׁ כֵּן עוֹ לָם הַ זֶה הַ גַּשְׁ מִ י ּ , אַ ך בְּ נִפְ לְ אוֹ תָ יו הָ עֲצומִ י ּ ְ ם נִתְ צַ מְ צְ מו כָּ ל כָּ ך עַד שֶׁ נִכְ תְ בו עַל הַ לוחוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ . וְ כָ ל זֶה כְּ דֵ י שֶׁ יוכְ לו יִשְׂ רָ אֵ ל לְ קַ בֵּ ל אֶ ת אוֹ ר הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ , כְּ דֵ י

Segment 54
HE:
שֶׁ יֵדְ עו לַעֲשׂ וֹ ת רְ צוֹ נוֹ ולְ הִ תְ דַ בֵּ ק בּ וֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן כְּ שֶׁ חָ טְ או יִשְׂ רָ אֵ ל בָּ עֵגֶל נִשְׁ תַ ּ ּ בְּ רו הַ לוחוֹ ת ּ ּ ּ , וְ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ) ל תַ נְחומָ א עֵקֶ ב יא ּ ּ (: שֶׁ פָ רְ חו ּ ּ הָ אוֹ תִ יוֹ ת ּ , וְנַעֲשׂ ו הַ לוחוֹ ת כְּ בֵ דִ ים בְּ יַד מֹשֶׁ ה ּ ּ ּ , וְ עַל־יְדֵ י זֶה נִשְׁ תַ בְּ רו ּ ּ . כִּ י בְּ וַדַ אי כְּ שֶׁ אֵ ין יִשְׂ רָ אֵ ל עוֹ שִׂ ין רְ צוֹ נוֹ ּ יִתְ בָּ רַ ך , ְ אֵ ין הַ לו ּ ּ חוֹ ת יְכוֹ לִ ים לְ קַ בֵּ ל אוֹ ר הַ גָּדוֹ ל שֶׁ ל אוֹ תִ יוֹ ת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ , וְעַל־כֵּן פָ רְ חו הָ אוֹ תִ יוֹ ת מֵ הַ לוחוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ וְ עַל־יְדֵ י זֶה נִשְׁ תַ בְּ רו ּ ּ . כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ לוחוֹ ת שֶׁ יְקַ בְּ לו ּ ּ ּ ּ וְיִסְ בְּ לו אֶ ת אוֹ ר אוֹ תִ יוֹ ת הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ , כִּ י אִ ם

Segment 55
HE:
כְּ שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל עוֹ שִׂ ין רְ צוֹ נוֹ שֶׁ ל מָ קוֹ ם ּ , ומְ כַ וְ נִין אֶ ת לִ בָּ ם ּ ּ אֶ ל הַ תוֹ רָ ה ּ , ומִ שְׁ תַ דְ לִ ים שֶׁ יִהְ יו דִ בְ רֵ י הַ תוֹ רָ ה נֶחְ קָ קִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְ נִכְ תָ בִ ים עַל לְ בָ בָ ם ּ , בִּ בְ חִ ינַת ) מִ שְׁ לֵי ג ( כָּ תְ בֵ ם עַל לוחַ ּ לִ בֶּ ך , ָ וְ אָ ז ה ' יִתְ בָּ רַ ך עוֹ שֶׂ ְ ה לְ מַ עַן אַ הֲבָ תָ ם , ּומְ צַ מְ צֵם אוֹ תִ יוֹ ת הַ תוֹ רָ ה בִּ דְ רָ כִ ים נִפְ לָאִ ים ּ ּ , ומְ זַכֵּ ך אֶ ת זֶה ְ ּ הָ עוֹ לָם עַד שֶׁ יִהְ יֶה לוֹ כּ ֹחַ לְ קַ בֵּ ל אוֹ ר הַ תוֹ רָ ה ּ ּ . וְ אָ ז יְכוֹ לִ ים אוֹ תִ יוֹ ת הַ תוֹ רָ ה לְ הִ צְ טַ יֵר ולְ הִ כָּ תֵ ב ולְ הִ תְ קַ יֵם ּ ּ ּ ּ ּ ּ עַל הַ לוחוֹ ת ּ ּ , ֶׁש זֶהו בְּ חִ ינַת כְּ תִ יבַ ת סֵ פֶ ר תוֹ רָ ה עַל ּ ּ ּ ּ הַ קְ לָף . וְ עַל־כֵּן עַתָ ה בַּ עֲוֹ נוֹ תֵ ינו הָ רַ בִּ ים אַ חַ ר שֶׁ נִשְׁ בְּ רו ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ לוחוֹ ת , אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ אָ נו כּ וֹ תְ בִ ים סִ פְ רֵ י הַ תוֹ רָ ה עַל ּ ּ ּ הַ קְ לָף וְ הַ נְיָר ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵ ן לָאו כָּ ל אֶ חָ ד זוֹ כֶה לְ אוֹ ר ּ

Segment 56
HE:
ּ הַ תוֹ רָ ה , כִּ י לָאו כָּ ל אָ דָ ם זוֹ כֶ ה שֶׁ יִהְ יו אֶ צְ לוֹ אוֹ תִ יוֹ ת ּ ּ ּ הַ תוֹ רָ ה כְּ תובִ ים וקְ שׁ ורִ ים הֵיטֵ ב עַל הַ סֵּ פֶ ר ּ ּ ּ ּ , כִּ י יֵשׁ בְּ חִ ינַת אוֹ תִ יוֹ ת פוֹ רְ חוֹ ת שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת שִׁ בְ רֵ י לוחוֹ ת ּ ּ ּ ּ , שֶׁ מִ שָׁ ם נִמְ שָׁ ך הַ שִׁ כְ חָ ה ּ ּ ְ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ל " ) ּ עֵרובִ ין נד , ( שֶׁ מִ שָׁ ם נִמְ שָׁ ך שֶׁ אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ אוֹ תִ יוֹ ת ּ ּ ּ ְ ּ הַ תוֹ רָ ה כְּ תובִ ים עַל הַ סֵּ פֶ ר ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן אֵ ינוֹ רוֹ אֶ ה ּ אוֹ רָ ם כְּ לָל , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת שִׁ כְ חַ ת הַ תוֹ רָ ה שֶׁ נִמְ שָׁ ך ְ ּ ּ ּ ּ מִ שִׁ בְ רֵ י לוחוֹ ת ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ י ּ נַת שֶׁ הָ אוֹ תִ יוֹ ת פָ רְ חו ּ ּ ּ מֵ הַ לוחוֹ ת שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה נִשְׁ בְּ רו כַּ נַ ּ ּ ּ ּ . ל" עַד שֶׁ יֵשׁ לִ פְ עָמִ ים ּ שֶׁ רוֹ אֶ ה בְּ הַ תוֹ רָ ה לְ הֵפֶ ך חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ְ ּ , אִ ם אֵ ינוֹ מְ כַ וֵן אֶ ת ּ לִ בּ וֹ אֶ ל הָ אֱמֶ ת , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ) ל " יוֹ מָ א עב (: זָכָ ה — נַעֲ שֶׂ ה לוֹ סַ ם חַ יִים ּ , לֹא זָכָ ה — נַעֲשֶׂ ה לוֹ סַ ם מָ וֶת . וְ כָ ל זֶה נִמְ שָׁ ך מִ בְּ חִ ינָה הַ נַ ּ ְ "ל. ) לקוטי הלכות -

Segment 57
HE:
הלכות נשיאת כפיים ה ' - (' ו

Segment 58
HE:
וְ הַ לֻּחֹת מַ עֲשֵׂ ה אֱלֹקִ ים הֵ מָ ה ּ

Segment 59
HE:
) שמות לב , ( טז ּ הַ תוֹ רָ ה נִקְ רֵ את ' ּ עֵדות ' בְּ כָ ל מָ קוֹ ם , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תו : בּ " וְ נָתַ תָ אֶ ל הָ אָ רוֹ ן אֵ ת הָ עֵדֻ ת וְ כו ּ ּ ". ' וְ כֵן בְּ כָ ל מַ עֲשֵׂ ה הַ מִ שְׁ כָּ ן ובְ כָ ל הַ תוֹ רָ ה נִקְ רֵ את הַ תוֹ רָ ה בְּ שֵׁ ם עֵדות ּ ּ ּ ּ ּ . ּוכְ תִ יב : " ּ עֵדות ה ' נֶאֱמָ נָה וְכו ". 'ּ כִּ י הַ תוֹ רָ ה הִ יא עֵדות ּ ּ גָּדוֹ ל עָ לָיו יִתְ בָּ רַ ך , ְ כִּ י מִ י שֶׁ יֶשׁ לוֹ מֹ ּ חַ אֲמִ תִ י בְּ קָ דְ קֳדוֹ ּ יוכַ ל לִ רְ אוֹ ת בְּ עֵינֵי שִׂ כְ לוֹ הֵיטֵ ב אֶ ת מְ צִ יאותוֹ ּ ּ ) וְ אַ חְ דותוֹ ּ ( וְיִחודוֹ יִתְ בָּ רַ ך עַל־יְדֵ י הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ ְ ּ , כִּ י כָּ ל בַּ עֲלֵי דֵ עָ ה וְ שֵׂ כֶ ל אֱמֶ ת יָעִ ידו וְיַגִּידו שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר ּ ּ ּ בְּ שׁ ום אֹפֶ ן בְּ שׁ ום ּ ּ שֵׂ כֶ ל לִ בְ דוֹ ת תוֹ רָ ה כָּ זֹאת מִ לֵב חַ ס ּ ּ ּ וְ שָׁ לוֹ ם , וְ כַ מְ בֹאָ ר שִׂ יחָ ה זֹאת בְּ כַ מָ ה סִ פְ רֵ י קֹדֶ שׁ ּ , ּוכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " וְ הַ חָ כְ מָ ה מֵ אַ יִן תִ מָ צֵ א וְ אֵ י־זֶה מְ קוֹ ם בִּ ינָה ּ ּ ". 'ּ וְ כו כִּ י מֵ הֵיכָ ן לוֹ קְ חִ ין תוֹ רָ ה כָּ זֹאת מִ ן בְּ רֵ אשִׁ ית עַד ּ לְ עֵ ינֵי כָּ ל יִשְׂ רָ אֵ ל עִ ם כָּ ל דִ קְ דוקֶ יהָ ופְ רָ טֶ יהָ וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ' וְ כָ ל שְׁ אָ ר הַ סִּ פְ רֵ י נְבִ יאִ ים וכְ תובִ ים וְ כָ ל הַ שַׁ ּ ּ ּ " ּ ס ומִ דְ רָ שִׁ ים ומְ פָ רְ שֵׁ יהֶ ם וְ כָ ל הַ פִ לְ פולִ ים וְ הַ חִ דושִׁ ים שֶׁ בָּ הֶם ּ ּ ּ ּ ּ ּ , וְ כָ ל סִ תְ רֵ י הַ תוֹ רָ ה שֶׁ גִּלו הָ רַ שְׁ בִּ ּ ּ ּ " י וְ תַ לְ מִ ידָ יו וְ הָ אֲרִ " , ל" י זַ וְ כָ ל הַ גְּבורוֹ ת וְ הַ נוֹ רָ אוֹ ת וְ הַ נִפְ לָאוֹ ת שֶׁ בָּ הֶם אֲשֶׁ ר ּ ּ ּ תִ סְ מַ ר שַׂ עֲרוֹ ת רֹאשׁ הָ אָ דָ ם הַ מְ עַיֵן בָּ הֶם אֲפִ לו מִ י ּ ּ ּ ּ שֶׁ אֵ ינוֹ מְ בִ ינָם לְ תַ כְ לִ יתָ ן , עִ ם כָּ ל זֶה מְ עַט דִ מְ עַט ּ שֶׁ מִ תְ נוֹ צֵץ לוֹ מִ דִ בְ רֵ יהֶם הַ כּ ֹ ּ ּ ל יוֹ דו וְיֹאמְ רו שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר ּ ּ לִ בְ דוֹ ת חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם דְ בָ רִ ים כָּ אֵ לֶה מִ לֵב בְּ שׁ ום אֹפֶ ן וְ כֵן ּ ּ ּ ּ ּ כָּ ל הַ הִ תְ גַּלות וְהַ חִ דושִׁ ים נִפְ לָאִ ים וְ נוֹ רָ אִ ים שֶׁ גִּלו ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ צַ דִ יקִ ים בַּ דוֹ רוֹ ת שֶׁ אַ חֲרֵ יהֶם עַד הַ יוֹ ם הַ זֶה ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י עֲדַ יִן יִ ' ה תְ בָּ רַ ך עִ מָ נו גַּם בַּ דוֹ רוֹ ת הָ אֵ לֶה שֶׁ רָ אִ ינו עַיִן בְּ עַיִן ּ ּ ּ ּ ּ ְ הִ תְ גַּלות חִ דושִׁ ים נִפְ לָאִ ים וְ נוֹ רָ אִ ים שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר ּ ּ ּ ּ לְ גַלוֹ תָ ם בְּ שֵׂ כֶ ל אֱנוֹ שִׁ י בְּ שׁ ום אֹפֶ ן אִ ם לֹא בְּ שֶׁ פַ ע ּ ּ אֱלֹקִ י הַ נִמְ שָׁ ך מֵ הַ יָחִ יד הַ נֶעְ לָם יִתְ בָּ רַ ך ְ ְ ּ ּ ּ שְׁ מוֹ לָעַד . עַל־כֵּן כָּ ל דִ בְ רֵ י הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה יְעִ ידון וְיַגִּידון כִּ י ה ּ ּ ּ ּ ּ ' אֶ חָ ד ושְׁ מוֹ אֶ חָ ד ּ , עַל־כֵּן נִקְ רֵ את הַ תוֹ רָ ה עֵדות בְּ כָ ל ּ ּ מָ קוֹ ם . וְזֶה : " גְּדֹלִ ים מַ עֲשֵׂ י ה ' ּ דְ רושִׁ ים לְ כָ ל חֶ פְ צֵיהֶם ּ , " שֶׁ עַל־יְדֵ י נִפְ לְ אוֹ ת חִ דו ּ ּ שֵׁ י ודְ רושֵׁ י הַ תוֹ רָ ה שֶׁ הֵם ּ ּ ּ דְ רושִׁ ים לְ כָ ל חֶ פְ צֵיהֶם בְּ שִׂ כְ לִ יות נִפְ לָאִ ים וְ נוֹ רָ אִ ים ּ ּ ּ ּ וְ נִשְׂ גָּבִ ים כָּ אֵ לֶה ּ , עַל־יְדֵ י זֶה הַ כּ ֹל רוֹ אִ ים , כִּ י גְּדוֹ לִ ים מַ עֲשֵׂ י ה ', כִּ י כָּ ל בַּ עֲלֵי אֱמֶ ת יוֹ דו וְיָעִ ידו ּ ּ , כִּ י יַד ה ' עָ שְׂ תָ ה זֹאת . כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " וְ הַ לֻחֹת מַ עֲשֵׂ ה אֱלֹקִ ים ּ הֵמָ ה וְ כו ּ ּ ". ' וְזֶה שֶׁ אָ מַ ר מֹשֶׁ ה : " לֹא אֶ ת בְּ נֵיכֶ ם וְ כו ' ּ כִּ י עֵינֵיכֶם הָ רֹאֹת אֶ ת כָּ ל מַ עֲשֵׂ ה ה ' הַ גָּדֹל אֲשֶׁ ר עָ שָׂ ה ". וְ קָ אֵ י עַל כָּ ל הַ דוֹ רוֹ ת עַד הַ סּ וֹ ף ּ , הַ יְנו כִּ י אֵ ינוֹ מְ דַ בֵּ ר עִ ּ ם הַ בָּ נִים קְ טַ נִים שֶׁ מֹחָ ן עֲדַ יִן בְּ קַ טְ נות וְ לֹא נִפְ קְ חו עֵינֵיהֶם ּ ּ ּ ּ לִ רְ אוֹ ת הָ אֱמֶ ת עַיִן בְּ עַיִן , ' כִּ י עֵינֵיכֶ ם הָ רֹאֹת אֶ ת כָּ ל מַ עֲשֵׂ ה ה ' הַ גָּדֹל אֲשֶׁ ר עָשָׂ ה ', כִּ י מִ י שֶׁ מְ עַיֵן ומַ בִּ יט ּ ּ ּ בְּ הַ תוֹ רָ ה עֵינָיו רוֹ אוֹ ת עַיִן בְּ עַיִ ּ ן אֶ ת כָּ ל מַ עֲשֵׂ ה ה ' הַ גָּדוֹ ל אֲשֶׁ ר עָ שָׂ ה , כִּ י יוֹ דֵ עַ ומֵ בִ ין הָ אֱמֶ ת שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר ּ לִ בְ דוֹ ת מִ לֵב ּ ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , כָּ ל אֵ לו הַ נִפְ לָאוֹ ת ּ ּ ּ וְ הַ מַ עֲשִׂ יוֹ ת וְ הַחִ דושִׁ ים וְ כָ ל הַ נוֹ רָ אוֹ ת שֶׁ עָשָׂ ה עִ מָ נו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְגִלָה לָנו מִ יוֹ ם מַ תַ ן ת ּ ּ ּ ּ ּ וֹ רָ ה עַל־יְדֵ י מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו עַד הַ יוֹ ם ּ ּ ּ הַ זֶה כִּ י אִ ם מַ עֲשֵׂ ה ה ' ּ הֵמָ ה . ) לקוטי הלכות – הלכות עדות ד (' ב – '

Segment 60
HE:
לֹא יָדַ עְ נו מֶ ה הָ יָה לוֹ ּ

Segment 61
HE:
) שמות לב , ( כג כָּ ל־מַ ה שֶׁ חֲזָקִ ים יוֹ תֵ ר בֶּ אֱמונַת הָ רָ צוֹ ן ּ ּ , הַ יְנו לְ הַ אֲמִ ין ּ וְ לֵידַ ע שֶׁ הַ כּ ֹל מִ תְ נַהֵג רַ ק בִּ רְ צוֹ נוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ , ּ בְּ וַדַ אי מִ תְ חַ זֵק יוֹ תֵ ר רְ צוֹ ן הָ אָ דָ ם לַעֲשׂ וֹ ת רְ צוֹ נוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ולְ בַ טֵ ל רְ צוֹ נוֹ מִ פְ נֵי רְ צוֹ נוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ , וְ לִ הְ יוֹ ת לוֹ עַל־כָּ ל־פָ נִים כִּ סּ ופִ ין ורְ צוֹ נוֹ ת חֲזָקִ ים לַעֲבוֹ דָ תוֹ ּ ּ ּ

Segment 62
HE:
יִתְ בָּ רַ ך , ְ אֲשֶׁ ר זֶה עִ קַ ר הַ יַהֲדות כַּ יָדועַ ּ ּ ּ ּ ּ . ְ אַ ך עַל־יְדֵ י הִ תְ גַּבְּ רות הַבַּ עַל־דָ בָ ר נֶחְ שָׁ ך וְ נִפְ גָּם אֶ צְ לוֹ אֱמונַת ּ ּ ְ ּ הָ רָ צוֹ ן , וְעַל־יְדֵ י־זֶה נֶחֱלָשׁ גַּם הָ רָ צוֹ ן שֶׁ לוֹ דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ , וְ נוֹ פֵ ל לִ רְ צוֹ נוֹ ת אֲחֵ רִ ים , לְ תַ אֲווֹ ת וְ כַ יוֹ צֵ א ּ . ְ אַ ך מֵ חֲמַ ת שֶׁ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן כְּ בָ ר הָ יו צַ דִ יקִ ים הַ רְ בֵּ ה בָּ עוֹ לָם ּ ּ ּ , שֶׁ גִּלו אֱמונַת הָ רָ צוֹ ן לְ עֵין כּ ֹל עַל־יְדֵ י הָ אוֹ תוֹ ת ּ ּ ּ וְ הַ מוֹ פְ תִ ים וְ כו ּ ּ ', אֲשֶׁ ר עָ שָׂ ה מֹשֶׁ ה ושְׁ אָ ר הַ נְבִ יאִ ים ּ ּ וְ הַ זְקֵ נִים וְ הַ צַ דִ יקִ ים הַ בָּ אִ ים אַ חֲרָ יו ּ ּ ּ , עַד אֲשֶׁ ר אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ כְ פֹר חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם בְּ הָ רָ צוֹ ן לְ גַמְ רֵ י ּ . אַ ך עִ קַ ר כּ ֹחַ ּ ְ הַ בַּ עַל־דָ בָ ר לִ לְ חֹם עֲדַ יִן עִ ם חֲלושֵׁ י כֹחַ שֶׁ בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ הוא רַ ק עַל־יְדֵ י שֶׁ מַ טִ יל סָ פֵ ק בָּ רָ צוֹ ן ּ ּ ּ , ומִ זֶה נִמְ שָׁ כִ ים ּ ּ כָּ ל הַ הִ תְ רַ חֲקות וְ הַ נְפִ ילוֹ ת שֶׁ ל ּ ּ אוֹ תָ ם שֶׁ הִ תְ חִ ילו קְ צָ ת ּ לָגֶשֶׁ ת אֶ ל הַ קֹדֶ שׁ וְ אַ חַ ר־כָּ ך נָפְ לו מִ זֶה ּ ּ ְ ּ , הַ כּ ֹל מֵ חֲמַ ת סְ פֵ קוֹ ת הַ נַ , ל"ּ שֶׁ הַ בַּ עַל־דָ בָ ר מַ טִ יל סָ פֵ ק בְּ לִ בּ וֹ כְּ אִ לו ּ ּ ּ ּ אֵ ין לוֹ עוֹ ד תִ קְ וָה לָשׁ וב אֵ לָיו יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , וכְ אִ לו אֵ ינוֹ ּ ּ ּ פוֹ עֵל עוֹ ד כְּ לום בָּ ּ רָ צוֹ ן הַטוֹ ב ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , עַד אֲשֶׁ ר עַל־יְדֵ י־זֶה מִ תְ רַ שֵׁ ל גַּם־כֵּ ן בָּ רָ צוֹ ן הַ טוֹ ב ּ ּ , וְ קָ שֶׁ ה וְ כָ בֵ ד עָ לָיו לְ הַ מְ תִ ין ולְ צַ פוֹ ת כָּ ל־כָּ ך לִ ישׁ ועַת הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ ְ ּ ּ . כִּ י מִ י שֶׁ רוֹ צֶ ה לְ הַ מְ שִׁ יך עַל עַצְ מוֹ אֱמונַת הָ רָ צוֹ ן ּ ְ , ולְ מַ לֹאת ּ ּ ָּכ ל חֶ סְ רוֹ נוֹ תָ יו רַ ק עַל־יְדֵ י זֶה , הוא צָ רִ יך לְ הַ מְ תִ ין ּ ְ ּ ולְ הַ מְ תִ ין ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת ) איכה ג " ( טוֹ ב וְיָחִ יל וְ דומָ ם ּ לִ תְ שׁ ועַת ה ּ ". ' וְ כָ ל זֶה אִ ם הוא חָ זָק בֶּ אֱמונַת הָ רָ צוֹ ן ּ ּ בְּ וַדַ אי גָּמור ּ ּ , אֲבָ ל עַל־יְדֵ י הַ סְּ פֵ קוֹ ת הַ נַ , ל"ּ אֲזַי מָ טָ ה יָד וֹ וְ נִלְ אֶ ה מִ לְ הַ מְ תִ ין כָּ ל־כָּ ך ְ ּ ּ , עַד שֶׁ יוכַ ל לָבוֹ א ּ ּ עַל־יְדֵ י־זֶה לִ נְפִ ילָה גְדוֹ לָה כַּ נַ . ל"ּ ומִ זֶה הָ יָה כָּ ל טָ עות ּ ּ ּ הָ עֵרֶ ב רַ ב עַד שֶׁ עָ שׂ ו אֶ ת הָ עֵגֶל ּ , כִּ י רָ או כִּ י בשֵׁ שׁ ּ מֹשֶׁ ה , וְ הֵם לֹא רָ צו לְ הַ מְ תִ ין ּ ּ , וְ כָ ל זֶה מֵ חֲמַ ת הַ סָּ פֵ ק בָּ רָ צוֹ ן . וְזֶה שֶׁ אָ מְ רו : " ּ כִּ י זֶה מֹשֶׁ ה הָ אִ ישׁ לֹא יָדַ עְ נו מֶ ה ּ הָ יָה לוֹ ' " לֹא יָדַ עְ נו ' ּ דַ יְקָ א , בְּ חִ ינַת סְ פֵ קוֹ ת . וְ הַ תִ קון ּ ּ ּ לְ כָ ל זֶה , לְ חַ זֵק אֱמונַת הָ רָ צוֹ ן ּ ּ , הוא לִ תֵ ן צְ דָ קָ ה הַ רְ בֵּה ּ ּ ּפְ עָמִ ים , בְּ חִ ינַת " נָתוֹ ן תִ תֵ ן ּ " אֲפִ לו ּ ּ מֵ אָ ה פְ עָ מִ ים ּ , כִּ י הַ סְּ פֵ קוֹ ת הַ טָ לַת בְּ עִ נְיַן הַבַּ עַל־דָ בָ ר הִ תְ גַּבְּ רות ּ ּ ּ וַחֲלִ ישׁ ות אֵ לו הֵם כִּ מְ עַט בְּ לִ י שִׁ עור ּ ּ ּ ּ , וצְ רִ יכִ ין לְ חַ זֵק ּ ּ אֶ ת עַצְ מוֹ כְּ נֶגְדוֹ בְּ כָ ל פַ עַם ּ ּ , וְ עִ קַ ר הַ הִ תְ חַ זְקות עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ צְ דָ קָ ה ) לקוטי הלכות - הל כות ברכות השחר ה ' -

Segment 63
HE:
אותיות ל ד" ל ' לפי אוצר היראה - יראה ועבודה-

Segment 64
HE:
ּ אולַ י אֲ ַכ ְפּ ָרה ... אֵ ל רַ חום וְ חַ נּון ּ ּ

Segment 65
HE:
) שמות ל , לב- (ו, לד גֹּדֶ ל הַ מַ עֲלָה שֶׁ אֵ ין לְ מַ עְ לָה מִ מֶ נָה ּ ּ ּ , הוא הַ הִ תְ קָ רְ בות ּ ּ לְ צַ דִ יקִ ים וְ לִ ירֵ אִ ים וכְ שֵׁ רִ ים אֲמִ תִ יִ ּ ּ ּ ּ ים ) שֶׁ זָכו לְ קַ בֵּל ּ ּ עֵצוֹ ת אֲמִ תִ יוֹ ת מֵ רַ בּ וֹ תֵ יהֶם הַ קְ דוֹ שִׁ ים ּ ּ ּ , ( כִּ י הַ צַ דִ יקֵ י ּ ּ אֱמֶ ת הֵם מוֹ דִ יעִ ים לָנו בְּ כָ ל פַ עַם אוֹ צְ רֵ י מַ תְ נוֹ תָ יו ּ ּ ּ הַ טוֹ בִ ים שֶׁ הוא יִתְ בָּ רַ ך רוֹ צֶ ה לִ יתֵ ן לָנו בְּ רַ חֲמָ יו ּ ּ ּ ּ ְ , ומוֹ דִ יעִ ים לָנו בְּ כָ ל עֵת ּ ּ , אֵ י ך לְ הָ כִ ין עַצְ מֵ נו לְ קַ בְּ לָם ּ ְ , וְ נוֹ תְ נִים לָנו עֵצוֹ ת אֵ יך לְ נַקוֹ ת ולְ טַ הֵר עַצְ מֵ נו ולְ בושֵׁ ינו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ מִ כָּ ל לִ כְ לוך ופְ גָם ּ ּ ְ , וְ הֵם חוֹ פְ רִ ים בְּ אֵ רוֹ ת ומַ עֲיָנוֹ ת ּ חֲדָ שׁ וֹ ת מַ עַיְנוֹ ת הַ יְשׁ ועָה שֶׁ אֵ ינָם פוֹ סְ קִ ין ּ ּ , בְּ אֹפֶ ן שֶׁ יוכְ לו לְ טַ ּ ּ ּ הֵר בָּ הֶם כָּ ל הַ פְ גומִ ים וְ הַ מְ לֻכְ לָכִ ים ּ ּ וְ הַ מְ תֹעָבִ ים שֶׁ בָּ עוֹ לָם , ולְ הִ תְ רַ פְ אוֹ ת בָּ הֶם כָּ ל מִ ינֵי ּ ּ חֳלָאִ ים ומַ כְ אוֹ בוֹ ת רָ עִ ים בְּ גוף וְ נֶפֶ שׁ ּ ּ , ּולְ הִ תְ בַּ סֵּ ם עַל יָדָ ם בְּ כָ ל מִ ינֵי רֵ יחוֹ ת טוֹ בוֹ ת . כִּ י אֵ ין מִ י שֶׁ יוֹ דֵ עַ ּ הַ חֲסָ דִ ים הַ גְּדוֹ לִ ים שֶׁ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך רוֹ צֶ ה לְ הַ מְ שִׁ יך ְ ְ ּ עָ לֵינו בְּ כָ ל עֵת ּ , כִּ י אִ ם הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ נֶאֱמַ ר ּ : יוֹ דִ יעַ דְ רָ כָ יו לְ מֹשֶׁ ה וְ כו ּ ּ ', רַ חום וְחַ נון ה ּ ּ ּ ' ) .'ּ וְ כו לקוטי הלכות - הלכות מתנה ד ' - אות ח ' לפי אוצר היראה – צדיק - רכ (ט"

Segment 66
HE:
ּ אַ תֶ ם חֲטָ אתֶ ם חֲטָ אָ ה גְדֹלָה

Segment 67
HE:
) שמות לב (ל , בְּ נֵי־אָ דָ ם הֵם מוֹ נְעִ ים גְּדוֹ לִ ים , וְיֵשׁ לָהֶם כּ ֹחַ לְ הָ סִ ית ולְ הַ דִ יחַ ולְ הַ חֲטִ יא אֶ ת הָ אָ דָ ם יוֹ תֵ ר מֵ הַ בַּ עַל־דָ בָ ר ּ ּ ּ ּ בְּ עַצְ מוֹ . וְזֶה שֶׁ רָ אִ ינו שֶׁ אַ חֲרֵ י מַ תַ ן־תוֹ רָ ה ּ ּ ּ , ּ שֶׁ פָ סְ קָ ה זֻהֲמָ תָ ן שֶׁ ל יִשְׂ רָ אֵ ל לְ גַמְ רֵ י וְ נַעֲשִׂ ים בְּ נֵי־חוֹ רִ ין מֵ הַ כּ ֹל , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " אֲנִי אָ מַ רְ תִ י אֱלֹקִ ים אַ תֶ ם ּ ּ " וכְ מוֹ שֶׁ דָ רְ שׁ ו ּ ּ ּ ; ל" רַ זַ נִמְ צָ א שֶׁ הַ בַּ עַל־דָ בָ ר לֹא הָ יָה לוֹ כּ ֹחַ אָ ז לְ הַ חֲטִ יא ּ אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן הִ תְ גָּרָ ה ּ בָּ הֶם עַל־יְדֵ י בְּ נֵי־אָ דָ ם בַּ עֲלֵי בְּ חִ ירָ ה , שֶׁ הֵם הָ עֵרֶ ב־רַ ב , וְ עַל־יָדָ ם הֶחֱטִ יאָ ם חֲטָ אָ ה גְדוֹ לָה , שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה חֻרְ בַּ ן בַּ יִת רִ אשׁ וֹ ן וְחֻרְ בַּ ן בַּ יִת שֵׁ נִי , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ל " ) לקוטי הלכות - הלכות חול

Segment 68
HE:
המועד ד ד – ' ' לפ י אוצר היראה – מניעות (' י –

Segment 69
HE:
ומֹשֶׁ ה יִקַ ח אֶ ת הָ אֹהֶל ּ ּ

Segment 70
HE:
) שְׁ מוֹ ת ל ('ז , ג" יֵשׁ צַ דִ יקִ ים שֶׁ הֵם גְּדוֹ לִ ים בְּ מַ עֲלָה בֶּ אֱמֶ ת ּ , ְ אַ ך מֵ עֹצֶם קְ דֻ שָׁ תָ ם אֵ ינָם יְכוֹ לִ ים לִ סְ בּ ֹל הָ עוֹ לָם ּ . וְ עַל־כֵּן עַל־יְדֵ י תֹקֶ ף קְ דֻ שָׁ תָ ם הֵם מְ רַ חֲקִ ין ומוֹ ּ ּ ּ רִ ידִ ין חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , אֵ יזֶה אֲנָשִׁ ים מֵ חֲמַ ת שֶׁ כּ וֹ עֲסִ ים עֲלֵיהֶם , מֵ חֲמַ ת שֶׁ אֵ ינָם יְכוֹ לִ ים לִ סְ בּ ֹל מַ עֲשֵׂ יהֶם הַמְ גֻנִים ּ , אֲבָ ל ה ' יִתְ בָּ רַ ך אֵ ינוֹ ְ חָ פֵ ץ בָּ זֶה , כִּ י חָ פֵ ץ חֶ סֶ ד הוא וְרוֹ צֶ ה שֶׁ הַ צַ דִ יקִ ים יְרַ חֲמו ּ ּ ּ ּ עַל יִשְׂ רָ אֵ ל תָ מִ יד ּ וִיקָ רְ בו אוֹ תָ ם אֲפִ לו אִ ם הֵם כְּ מוֹ ּ ּ ּ שֶׁ הֵם . וַאֲפִ לו אִ ם הוא עַצְ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך בְּ כַ עַס גָּדוֹ ל ְ ּ ּ ּ הָ רָ עִ ים מַ עֲשֵׂ יהֶם מֵ חֲמַ ת עֲלֵיהֶם

Segment 71
HE:
, רוֹ צֶה ּ הוא שֶׁ הַ צַ דִ יקִ ים יִתְ פַ לְ לו עֲלֵיהֶם וִיקָ רְ בֵ ם ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ) ל " ּ שְׁ מוֹ ת רַ בָּ ה פמ (ב , ה" עַל פָ סוק ּ ּ ) שְׁ מוֹ ת : " (ז , לג ומֹשֶׁ ה יִקַ ח אֶ ת הָ אֹהֶ ל וְ נָטָ ה לוֹ מִ חוץ לַמַ חֲנֶה ּ ּ ּ ּ הַ רְ חֵ ק מִ ן הַ מַ חֲנֶה ּ , " מֵ חֲמַ ת שֶׁ חָ טְ או כָּ ל כַּ ך ְ ּ . אָ מַ ר ה ' יִתְ בָּ רַ ך : ְ אֲנִי בְּ כַ עַס וְ אַ תָ ה בְּ כַ עַס אִ ם כֵּן מִ י יְקָ רְ בֵ ם ּ ', ּ וְ כו כַּ מובָ א ּ ּ בְּ פֵ רושׁ רַ שִׁ ּ " י שָׁ ם . וְ כֵן מָ צִ ינו בְּ כַ מָ ה נְבִ יאִ ים וְ צַ דִ יקִ ים שֶׁ ה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ עַצְ מוֹ ְ קָ בַ ל לִ פְ נֵיהֶם וְ סִ פֵ ר לָהֶם גֹּדֶ ל צַ עֲרוֹ ּ , כִּ בְ יָכוֹ ל , ּ שֶׁ יֶשׁ לוֹ מֵ עֲוֹ נוֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל הַ מְ רֻ בִּ ים , וכְ שֶׁ הֵם חִ זְקו דְ בָ רָ יו וְ לֹא ּ ּ ּ ּ



# Ki Sisa
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/2/9/

Ki Sisa
כי תשא
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/2/9

Segment 1
HE:
פירושים על פרשת "כי תשא "

Segment 2
HE:
כִּ י תִ שָׂ א אֶ ת רֹאשׁ בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל ּ

Segment 3
HE:
) שְׁ מוֹ ת ל ( יא ,

Segment 4
HE:
וְזֶה ) שְׁ מוֹ ת ל ( יא , כִּ י תִ שָׂ א אֶ ת רֹאשׁ בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל וְ כו ּ ּ ' שֶׁ נִצְ טַ וו לִ תֵ ן הַ שְׁ קָ לִ ים בְּ עֵ ּ ּ ּ ּ ּ ת הַ מִ נְיָן כְּ דֵ י שֶׁ לֹא יִהְ יֶה ּ ּ בָּ הֶם נֶגֶף בִּ פְ קֹד אוֹ תָ ם . וְקָ שֶׁ ה , ּ לָמָ ה לוֹ לִ מְ נוֹ תָ ם וְיֵשׁ סַ כָּ נָה שֶׁ לֹא יִשְׁ לֹט בָּ הֶם הַ נֶגֶף ּ ּ , וְ לֹא יִמְ נֶה אוֹ תָ ם כְּ לָל . אַ ך הַ מִ נְיָן הָ יָה הֶ כְ רֵ חַ ּ ְ , כִּ י הַ מִ נְיָן הוא בְּ חִ ינַת צִ מְ צום ּ ּ ּ ּ שֶׁ מְ צַ מְ צְ מִ ין עַל־יְדֵ י זֶה אֶ ת אוֹ ר לַהֲבִ יות הַ לֵב שֶׁ ל כָּ ל ּ ּ ּ אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ לֹא יִתְ לַהֵב יוֹ תֵ ר מִ דַ אי ּ ּ ּ , כִּ י לְ פִ י אוֹ ר לַהֲבִ יות לִ בּ וֹ עַד אֵ ין סוֹ ף ּ ּ , שָׁ ם אֵ ין שַׁ יָך מִ נְיָן ומִ סְ פָ ר ּ ּ ּ ְ כְּ לָל בִּ בְ חִ ינַת ) סֵ פֶ ר יְצִ ירָ ה ( לִ פְ נֵי אֶ חָ ד מָ ה אַ תָ ה ּ סוֹ פֵ ר , וְ עִ קַ ר הַ מִ נְיָן וְ הַ מִ סְ פָ ר מַ תְ חִ יל אַ חַ ר הַ צִ מְ צום ּ ּ ּ ּ ּ ּ כַּ יָדועַ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן נִצְ טַ וו לִ מְ נוֹ תָ ם דַ יְקָ א ּ ּ ּ , כְּ דֵ י שֶׁ יִהְ יֶה ּ נִמְ נֶה כָּ ל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד בִּ פְ רָ טִ יות שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת צִ מְ צום ּ ּ ּ ּ ּ הָ אוֹ ר שֶׁ שָׁ ם שַׁ יָך מִ נְיָן ּ ְ ּ ומִ סְ פָ ר ּ ּ . וְגַם שֶׁ לֹא יִתְ עַרְ בְּ בו ּ ּ יַחַ ד וְ לֹא יִכְ נֹס אֶ חָ ד בִּ גְבול חֲבֵ רוֹ ּ , כִּ י כְּ מוֹ שֶׁ צְ רִ יכִ ין ּ הַ צִ מְ צום שֶׁ לֹא יִתְ לַהֵב יוֹ תֵ ר מִ דַ אי וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ', כֵּן צְ רִ יכִ ין גַּם־כֵּ ן לְ צַ מְ צֵם הִ תְ לַהֲבות הַ לֵב שֶׁ לֹא יֵצֵ א מֵ הַ גְּבול ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ לוֹ לִ גְבול חֲבֵ רוֹ ּ . כִּ י אַ ף־עַ ל־פִ י שֶׁ כָּ ל יִשְׂ רָ אֵ ל נֶחְ שְׁ בו כְּ אִ ישׁ אֶ חָ ד ּ ּ , כִּ י בְּ שָׁ רְ שָׁ ם הֵ ם כְּ לולִ ים בְּ אֶ חָ ד כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו ּ ּ ּ ) ל "זַ ּ וַיִקְ רָ א רַ בָּ ה ד ( ו , שֶׁ יַעֲקֹב הָ יו לוֹ שִׁ בְ עִ ים נֶפֶ שׁ ּ ּ וְ כֻלָם נִקְ רָ אִ ים נֶפֶ שׁ אֶ חָ ד ּ , אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן כָּ ל אֶ חָ ד ּ וְ אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל יֶשׁ לוֹ צִ מְ צום וגְבול בִּ פְ נֵי עַצְ מוֹ ּ ּ ּ ּ . כִּ י דַ עַ ת כָּ ל אֶ חָ ד מְ שֻׁ נָה מֵ חֲבֵ רוֹ כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו ּ ּ ּ ּ ) ל "זַ בְּ רָ כוֹ ת נח .( לְ עִ נְיַן בִּ רְ כַּ ת חֲכַ ם הָ רָ זִים . וְ הַ כּ ֹל כְּ פִ י מַ ה שֶׁ מְ צַ ּ ּ מְ צֵ ם הִ תְ לַהֲבות לִ בּ וֹ בִּ בְ חִ ינַת חָ לָל ּ הַ פָ נוי ומַ מְ שִׁ יך לְ שָׁ ם מַ חֲשָׁ בוֹ ת טוֹ בוֹ ת שֶׁ הֵ ם מִ דוֹ ת ּ ְ ּ ּ ּ טוֹ בוֹ ת , וְ עַ ל־יְדֵ י זֶה נִתְ גַּלֶה מַ לְ כותוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , כִּ י כָּ ל אֶ חָ ד יֶשׁ לוֹ שִׁ עור בְּ לִ בּ וֹ לְ פִ י מַ דְ רֵ גָתוֹ בִּ בְ חִ ינַת נוֹ דָ ע ּ ּ בַּ שְׁ עָ רִ ים בַּ עְ לָה , ּ כָּ ל חַ ד כְּ פום מַ ה דִ מְ שַׁ עֵר בְּ לִ בֵּ יה ּ ּ ּ . וְ כֵ ן כָּ ל אֶ חָ ד עוֹ בֵ ד ה ' כְּ פִ י מִ דוֹ תָ יו הַ טוֹ בִ ים ּ ּ , זֶה נִזְהָ ר בְּ יוֹ תֵ ר בְּ מִ צְ וָה זֹאת שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת תִ קון מִ דַ ת חֶ סֶ ד ּ ּ ּ ּ , וְ זֶה בְּ מִ צְ וָה זֹאת שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת תִ קון מִ דָ ה ּ ּ ּ ּ אַ חֶ רֶ ת , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ) ל " שַׁ בָּ ת קיח :( אָ בִ יך בְּ מַ אי ָ זָהִ יר טְ פֵ י וְ כו . 'ּ וְ אַ ף־עַ ל־פִ י שֶׁ בְּ וַדַ אי צָ רִ יך כָּ ל אֶ חָ ד ְ ּ ּ מִ יִשְׂ רָ אֵ ל לְ קַ בֵּ ל מֵ חֲבֵ רוֹ מִ נְקֻ דָ תוֹ הַ טוֹ בָ ה שֶׁ יֶשׁ לוֹ ּ ּ ּ ּ ּ בִּ פְ רָ טִ יות מַ ה שֶׁ אֵ ין בַּ חֲבֵ רוֹ כְּ ּ ּ ּ מוֹ שֶׁ מְ בֹאָ ר בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ ּ שָׁ ם עַיֵן כּ ֹהֲנִים מַ מְ לֶכֶ ת לִ י תִ הְ יו וְ אַ תֶ ם ּ ּ ּ ּ , אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן אָ סור לַהֲרֹס אֶ ת הַ גְּבול שֶׁ לֹא יִתְ לַהֵב ּ ּ ּ ּ יוֹ תֵ ר מִ דַ אי לִ כְ נֹס לִ גְבול חֲבֵ רוֹ ּ ּ , כִּ י לִ פְ עָ מִ ים גַּם בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל הַ כְּ שֵׁ רִ ים יְכוֹ לִ ין לְ הַ ּפִ יל אֶ חָ ד אֶ ת חֲבֵ רוֹ עַ ל־יְדֵ י שִׁ נוי דֵ עוֹ תֵ יהֶ ם כַּ מְ בֹאָ ר בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר ּ ּ ּ , עַ ל־כֵּן צְ רִ יכִ ין הַ צִ מְ צום בְּ כַ מָ ה בְּ חִ ינוֹ ת שֶׁ לֹא יִתְ לַהֵ ב יוֹ תֵ ר ּ ּ ּ ּ מִ דַ אי וְ כו ּ ּ ' , ל"ּ כַּ נַ וְ גַם שֶׁ לֹא יַהֲרֹס הַ גְּבול שֶׁ בֵּ ינוֹ ּ ּ לַחֲבֵ רוֹ . ּובִ שְׁ בִ יל זֶה נִצְ טַ וו לִ מְ נוֹ תָ ם שֶׁ יִהְ יֶה נִמְ נֶה כָּ ל אֶ חָ ד ּ ּ ּ וְ אֶ חָ ד בִּ פְ נֵי עַצְ מוֹ , כִּ י כָּ ל אֶ חָ ד יֶשׁ לוֹ גְּבול וְ שִׁ עור ּ ּ בְּ דַ עְ תוֹ לְ הַ כִּ יר אֶ ת ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ולְ עָ בְ דוֹ בְּ הַ דְ רָ גָה ּ ְ ובְ מִ דָ ה כְּ פִ י מַ דְ רֵ גָתוֹ וְ כַ נַ ּ ּ ּ . ל" וְ עַ ל־כֵּ ן נִצְ טַ וו לִ מְ ּ ּ נוֹ תָ ם בְּ מִ סְ פַ ר שֵׁ מוֹ ת ּ , כִּ י כָּ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל יֶשׁ לוֹ שֵׁ ם ּ בִּ פְ נֵי עַ צְ מוֹ כְּ פִ י אֲחִ יזָתוֹ בִּ שְׁ מָ א דְ קֻ דְ שָׁ א בְּ רִ יך הוא ּ ְ ּ כְּ פִ י מַ דְ רֵ גָתוֹ , כִּ י הַ שֵׁ ם בְּ חִ ינַת כְּ לִ י וְ צִ מְ צום שֶׁ שָׁ ם ּ ּ ּ נִגְבָּ ל הַ חִ יות שֶׁ הִ יא הַ נֶפֶ שׁ ּ ּ ּ ) כְּ מוֹ שֶׁ מְ בֹאָ ר בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ובְ יוֹ ם הַ בִּ כּ ורִ ים בְּ סִ ימָ ן נו ּ ּ , ( וְ עַ ל־כֵּ ן הָ יָה הַ הֶ כְ רֵ חַ לִ מְ נוֹ תָ ם כַּ נַ .ל"ּ אֲבָ ל עַ ל־יְדֵ י הַ מִ נְיָן שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת צִ מְ צום כַּ נַ ּ ּ ּ ּ " ל יָכוֹ ל לִ שְׁ לֹט הַ נֶגֶף חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ , כִּ י בְּ הַ צִ מְ צום שָׁ ם אֲחִ יזַת ּ ּ ּ הַ דִ ינִים כַּ יָדועַ שֶׁ מִ שָׁ ם מִ שְׁ תַ לְ שֵׁ ל סִ טְ רָ א דְ מוֹ תָ א חַ ס ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְ שָׁ לוֹ ם כְּ שֶׁ אֵ ין נִזְהָ רִ ין לְ הַ מְ תִ יקוֹ כָּ רָ אוי ּ ּ , עַ ל־כֵּ ן נִצְ טַ וו ּ ּ לִ מְ נוֹ תָ ם עַ ל־יְדֵ י הַ שְׁ קָ לִ ים שֶׁ נוֹ תְ נִין לְ נִדְ בַ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ ּ . כִּ י בְּ הַ מִ שְׁ כָּ ן שֶׁ הוא הָ אֹהֶ ל מוֹ ּ ּ עֵד , וְ כֵ ן בְּ בֵ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ אֶ חָ ד שָׁ ם מִ תְ כַּ נְסִ ין הַ כּ ֹל כָּ ל יִשְׂ רָ אֵ ל כְּ אִ ישׁ ּ , וְ אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵ ן כָּ ל אֶ חָ ד עוֹ מֵ ד עַ ל גְּבולוֹ ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת עוֹ מְ דִ ים צְ פופִ ים ומִ שְׁ תַ חֲוִ ים רְ וָחִ ים ּ ּ ּ , שֶׁ עוֹ מְ דִ ים צְ פופִ ים ודְ חוקִ ים זֶה בָּ זֶה כְּ אִ ישׁ ּ ּ ּ אֶ חָ ד וְ אַ ף־עַ ל־פִ י־כֵן ּ מִ שְׁ תַ חֲוִ ים רְ וָחִ ים שֶׁ לֹא יִשְׁ מַ ע אֶ חָ ד בְּ וִ דוי חֲבֵ רוֹ כְּ מוֹ ּ ּ ּ ּ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ) ל " אָ בוֹ ת פ " ה מ , ד" וְ עַיֵן בְּ פֵ רושׁ ּ ּ (. י" רַ שִׁ כִּ י כָּ ל אֶ חָ ד צָ רִ יך לָשׁ וב לַה ּ ְ ' כְּ פִ י מַ דְ רֵ גָתוֹ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ סֵ פֶ ּ ר הָ א : ב" כָּ ל אֶ חָ ד יִנְהֹג כְּ מוֹ ּ שֶׁ שָׁ מַ ע מֵ רַ בּ וֹ , וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ ּ ) אָ בוֹ ת א יד , (: אִ ם אֵ ין אֲ נִי לִ י מִ י לִ י וְ כו ', ּ כִּ י כָּ ל אֶ חָ ד יֶשׁ לוֹ גְּבול בִּ פְ נֵי ּ עַצְ מוֹ כַּ נַ ּ"ל . וְ זֶה הַ תִ קון נַעֲשָׂ ה בְּ בֵ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ ּ ּ ּ ובַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ . וְ עַ ל־ כֵּ ן נִצְ טַ וו לִ מְ נוֹ תָ ם עַ ל־יְדֵ י הַ שְׁ קָ לִ ים ּ ּ ּ שֶׁ נוֹ תְ נִין בִּ שְׁ בִ יל הַ מִ שְׁ כָּ ן שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה נִתְ תַ קֵ ן הַ כּ ֹל ּ ּ ּ ּ , ל"ּ כַּ נַ כִּ י עַ ל שֵׁ ם זֶה נִקְ רְ או שְׁ קָ לִ ים שֶׁ נִמְ שַׁ ך הָ אוֹ ר ְ ּ ּ בְּ מִ דָ ה ובְ מִ שְׁ קָ ל לְ כָ ל אֶ ּ ּ חָ ד לְ פִ י מַ דְ רֵ גָתוֹ וְ כַ נַ ּ"ל. ) לקוטי הלכות - הלכות תפילת המנחה ז ' - אות (ד"י

Segment 5
HE:
וְ לֹא יִהְ יֶה בָּ הֶ ם נֶגֶף בִּ פְ קֹד אוֹ תָ ם

Segment 6
HE:
כָּ ל מַ ה שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל נִתְ רַ בִּ ין יוֹ תֵ ר נִתְ גַּדֵ ל כְּ בוֹ דוֹ ושְׁ מוֹ ּ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך בְּ יוֹ תֵ ר ְ . וְ נִכְ לָלִ ין יוֹ תֵ ר בְּ אַ חְ דותוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ . ְ אַ ך תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ מִ תְ עוֹ רֵ ר בְּ חִ ינַת מִ סְ פָ ר וְ חֶ שְׁ בּ וֹ ן ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת רִ בּ וי , ּ אֲזַי מִ תְ עוֹ רֵ ר קִ טְ רוג הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א שֶׁ אֲחִ יזָתָ ם ּ בִּ בְ חִ ינַת רִ בּ וי מִ נְיָן וְ חֶ שְׁ בּ וֹ ן בְּ חִ ינַת חֶ שְׁ בּ וֹ נוֹ ת רַ בִּ ים ּ כִּ י יאמְ רו מָ ה אַ תֶ ם מִ תְ פָ אֲרִ ין בְּ רִ ּ ּ ּ ּ בּ וי הַ חֶ שְׁ בּ וֹ ן וְ הַ מִ סְ פָ ר שֶׁ לָכֶ ם הֲלֹא אָ נו מְ רֻ בִּ ים יוֹ תֵ ר מִ כֶּ ם כִּ פְ לֵי ּ ּ ּ ּ כִּ פְ לַיִם כַּ מָ ה פְ עָ מִ ים ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ נֶאֱמַ ר כִּ י אַ תֶ ם הַ מְ עַט ּ ּ ּ מִ כָּ ל הָ עַמִ ים ּ , וְ עַ ל־יְדֵ י זֶה יָכוֹ ל לִ שְׁ לֹט סִ טְ רָ א דְ מוֹ תָ א ּ חַ ס־וְ שָׁ לוֹ ם עַ ל־יְדֵ י הַ מִ ּ נְיָן וְ הַ מִ סְ פָ ר ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ נֶאֱמַ ר ּ וְ לֹא יִהְ יֶה בָּ הֶ ם נֶגֶף בִּ פְ קֹד אוֹ תָ ם . ְ אַ ך עַ ל־יְדֵ י הָ אַ חְ דות שֶׁ בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת ומִ י כְּ עַמְ ך יִשְׂ רָ אֵ ל גּוֹ י ּ ָ ּ אֶ חָ ד בָּ אָ רֶ ץ , וכְ מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל יַעֲקֹב הָ יָה לוֹ שִׁ בְ עִ ים נֶפֶ שׁ וְ נִקְ רָ אִ ים כֻּלָם נֶפֶ שׁ אֶ חָ ד ּ , עַ ל־יְדֵ י זֶה כָּ ל הַ נְפָ שׁ וֹ ת מִ תְ יַחֲדִ ין ומִ צְ טָ רְ פִ ין יַחַ ד ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת רִ בּ וי ּ הַ צֵ רופִ ים ּ ּ , בְּ חִ ינַת שְׁ לֹשָׁ ה אֲבָ נִים בּ וֹ נִים שִׁ שָׁ ה בָּ תִ ים ּ ּ וְ כו ' ּ ּ שִׁ שָׁ ה אֲבָ נִים בּ וֹ נִים תשׂ " ך בָּ תִ ים וְ כֵ ן לְ הַ לָן ּ ּ עַד שֶׁ אֵ ין הַ פֶ ה יָכוֹ ל לְ דַ בֵּ ר וְ הַ לֵב לַחֲשׁ ֹב ּ ּ , עַ ל־יְדֵ י זֶה נִתְ בַּ טֵ ל רִ בּ וי הַ מִ סְ פָ ר שֶׁ ל הָ עוֹ בְ דֵ י כּ וֹ כָ בִ ים ומַ זָלוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ בִ טול גָּמור כְּ לֹא מַ מָ שׁ נֶגֶד רִ בּ וי הַ בָּ תִ ים הַ נַעֲשִׂ ין ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ עַ ל־יְדֵ י הִ תְ קַ בְּ צות וְ הִ תְ אַ חְ דות נַפְ שׁ ּ ּ ּ וֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ מִ צְ טָ רְ פִ ים בַּ צֵ רופִ ים הַ נַ ּ ּ ּ ּ " ל כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים ּ . כִּ י הָ עוֹ בְ דֵ י כּ וֹ כָ בִ ים הֵ ם בִּ בְ חִ ינַת עָ לְ מָ א דְ פֵ רודָ א ּ ּ , וְ עַ ל־כֵּ ן נִקְ רָ אִ ים נְפָ שׁ וֹ ת רַ בִּ ים , וְ אֵ ין לָהֶ ם שׁ ום יִחוד ּ ּ וְ צֵ רוף וְ כָ ל אֶ חָ ד הוא נִפְ רָ ד וְ נִסְ פָ ר בִּ ּ ּ ּ פְ נֵי עַ צְ מוֹ . אֲבָ ל יִשְׂ רָ אֵ ל גּוֹ י אֶ חָ ד כָּ ל מַ ה שֶׁ הַ קִ בּ וץ שֶׁ לָהֶ ם מִ תְ רַ בֶּ ה ּ ּ ּ ּ הֵ ם מִ צְ טָ רְ פִ ין בְּ צֵ רופִ ים רַ בִּ ים מְ אֹד הַ נַ ּ ּ , ל" וְ נִכְ לָלִ ין יוֹ תֵ ר בִּ מְ קוֹ ר הָ אַ חְ דות שֶׁ שָׁ ם מְ קוֹ ר הַ חַ יִים ּ ּ ּ ּ , וְ כָ ל הָ רִ בּ ויִים שֶׁ ל הָ עוֹ בְ דֵ י כּ וֹ כָ בִ י ּ ם ומַ זָלוֹ ת מִ תְ בַּ טֵ ל כְּ אַ יִן ּ ּ ּ וכְ אֶ פֶ ס נֶגְ דָ ם ּ ּ .

Segment 7
HE:
כָּ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל צָ רִ יך לַחֲבֵ רוֹ לְ הִ צְ טָ רֵ ף עִ מוֹ ּ ְ ּ בַּ צֵרופִ ים הַ נַ ּ ּ ּ . ל" כִּ י כָּ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל הוא רַ ק ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת מַ חֲצִ ית , וְ אֵ ין לוֹ שְׁ לֵמות כִּ י אִ ם עַ ל־יְדֵ י ּ ּ שֶׁ מִ צְ טָ רֵ ף לַחֲבֵ רוֹ שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה נַעֲשִׂ ין רִ בּ וי הַ צֵ רופִ ים ּ ּ ּ . ל"ּ הַ נַ וְ זֶה בְּ חִ ינַת מַ חֲצִ ית הַ שֶׁ קֶ ל הַ נֶאֱמַ ר בִּ שְׁ קָ לִ ים ּ ּ שֶׁ נִתְ נו כְּ שֶׁ מָ נו וְ סָ פְ רו אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ . וְ עַ ל־כֵּ ן יָקָ ר מְ אֹד הַ קִ בּ וץ שֶׁ ל יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ , כִּ י עַ ל־יְדֵ י זֶה נִתְ רַ בִּ ין צֵ רופֵי ּ הַ בָּ תִ ים עַ ד אֵ ין חֵ קֶ ר עַ ד שֶׁ נִתְ כַּ נְסִ ין לְ תוֹ כָ ן כָּ ל ּ ּ ּ הָ רְ חוֹ קִ ים וְ הַ נִדָ חִ ים ּ ּ ) ּ עַיֵן גֵּרִ ים אוֹ ת ג , (' וְ עַ ל־יְדֵ י זֶה מַ כְ נִיעִ ין קְ לִ פַ ת הָ מָ ן עֲמָ לֵק בְּ כָ ל אָ דָ ם ובְ כָ ל זְמַ ן שֶׁ זֶה ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת לֵך כְּ נֹס אֶ ת כָּ ל הַ יְהודִ י ּ ְ ם שֶׁ אָ מְ רָ ה אֶ סְ תֵ ר ּ לְ מָ רְ דְ כַ י ּ ) . לקוטי הלכות – הלכות ציצית ז ' לפי אוצר היראה -

Segment 8
HE:
שלום ואחדות – אותיות א ('ב ' הֶעָשִׁ יר לֹא יַרְ בֶּ ה וְ הַ דַ ל לֹא יַמְ עִ יט ּ

Segment 9
HE:
... וְ עַל־כֵּן נִקְ רָ אִ ים ' שְׁ קָ לִ ים ', כִּ י יֵשׁ בָּ זֶה מִ שְׁ קָ ל גָּדוֹ ל , כִּ י צְ רִ יכִ ין לִ הְ יוֹ ת עָ נָו בְּ תַ כְ לִ ית הָ עֲנָוָה לִ הְ יוֹ ת אַ יִן מַ מָ שׁ בְּ לִ י שׁ ום טָ עות ופְ נִיָה כְּ לָל ּ ּ ּ ּ ּ . וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן יִהְ יֶה ּ חָ זָק וְ אַ מִ יץ מְ אֹד וְ לִ בְ לִ י לְ הָ נִיחַ לְ הַ פִ יל אֶ ת עַצְ מוֹ ּ ּ בְּ שׁ ום דָ בָ ר וְ כו ּ ּ ּ . ' וְזֶה בְּ חִ ינַת ) שְׁ מוֹ ת ל ( מַ חֲצִ ית הַ שֶׁ קֶ ל ּ ּ תְ רומָ ה לַה ּ ', כִּ י הוא בִּ בְ חִ ינַת מַ חֲצִ ית הַ שֶׁ קֶ ל ּ ּ , כִּ י הוא ּ מִ שְׁ קָ ל גָּדוֹ ל כְּ מוֹ הַ מִ שְׁ קָ ל שֶׁ עוֹ מֵ ד בְּ מַ חֲצִ יתוֹ ובָ אֶ מְ צַע ּ ּ שֶׁ אֵ ין יְכוֹ לִ ין לְ הַ כְ רִ יעַ לְ כַ אן ולְ כַ אן ּ . וְ עַל־כֵּן בֶּ אֱמֶ ת נִתְ קַ שֶׁ ה מֹשֶׁ ה עַל הַ שְׁ קָ לִ ים ּ ּ עַד שֶׁ אָ מַ ר לוֹ הַ קָ דוֹ שׁ ּ בָּ רוך הוא ּ ּ ְ ' זֶה יִתְ נו ּ ּ ' כְּ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ . י" כִּ י הָ יָה קָ שֶׁ ה לוֹ מְ אֹד אֵ יך יְכוֹ לִ ין לְ זַכּ וֹ ת אֶ ת כָּ ל יִשְׂ רָ אֵ ל לָבוֹ א לָזֶה ְ לִ הְ יוֹ ת עֲנָוִים בֶּ אֱמֶ ת בְּ תַ כְ לִ ית וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵ ן יִהְ יֶה ּ כָּ ל אֶ חָ ד חָ זָק וְ אַ מִ יץ מְ אֹד בְּ עַזות דִ קְ דֻ שָׁ ה כָּ רָ אוי ּ ּ ּ ּ ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ נִצְ טַ וו בִּ שְׁ קָ לִ ים ּ ּ ּ ּ ) שְׁ מוֹ ת ל : ( הֶעָשִׁ יר לֹא יַרְ בֶּ ה וְ הַ דַ ל לֹא יַמְ עִ יט ּ . דְ הַ יְנו בְּ חִ ינָה הַ נַ ּ ּ ּ , ל" ּ ּ שֶׁ יִזָהֵר כָּ ל אֶ חָ ד שֶׁ לֹא יָבוֹ א לִ ידֵ י גֵּאות שֶׁ הוא רִ בּ וי ּ ּ ּ ּ וְגַדְ לות ּ בְּ חִ ינַת הֶ עָ שִׁ יר לֹא יַרְ בֶּ ה , וְ כֵן לְ הֵפֶ ך שֶׁ לֹא יָבוֹ א לִ ידֵ י ּ ְ עֲנָוָה פְ סולָה ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מֹחִ ין דְ קַ טְ נות מַ מָ שׁ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת וְ הַ דַ ל לֹא יַמְ עִ יט ּ ּ ּ , כִּ י דֶ רֶ ך הֶ עָ שִׁ יר ְ ּ לְ הִ תְ גָּאוֹ ת , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) מִ שְׁ לֵי יח (: " עָ שִׁ יר יַעֲנֶה ּ עַזוֹ ת , " וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ ) יִרְ מְ יָה ט (: " אַ ל יִתְ הַ לֵל חָ כָ ם ּ גִּבּ וֹ ר וְ עָ שִׁ יר וְ כו ". 'ּ נִמְ צָ א , שֶׁ עֲשִׁ ירות הוא מֵ הַ דְ בָ רִ ים ּ ּ ּ שֶׁ דֶ רֶ ך לְ הִ תְ גַּדֵ ל בָּ הֶם ּ ּ ְ . וְ דַ לות וַעֲנִיות הוא בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ ּ עֲנָוָה , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מַ ר ּדָ וִ ד ) תְ הִ לִ ים קט ּ ּ (: " כִּ י עָ נִי וְ אֶ בְ יוֹ ן אָ נֹכִ י ". וְזֶה עִ קַ ר מִ צְ וַת צְ דָ קָ ה שֶׁ צָ רִ יך הֶ עָ שִׁ יר לְ רַ חֵ ם עַל הֶעָנִי ְ ּ ּ ולְ הִ שְׁ תַ תֵ ף בְּ צַ עֲרוֹ וְ לִ תֵ ן לוֹ דֵ י מַ חְ סוֹ רוֹ אֲשֶׁ ר יֶחְ סַ ר לוֹ ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת עֲנָוָה בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ ּ . כִּ י זֶה הֶ עָ שִׁ יר שֶׁ אֵ ינוֹ נוֹ תֵ ן צְ דָ קָ ה זֶהו מֵ חֲמַ ת גַּסּ ותוֹ ּ ּ , שֶׁ אֵ ינוֹ נוֹ תֵ ן דַ עְ תוֹ כְּ לָל ּ ּ עַל דַ חֲקות הֶ עָ נִי וְ עַל רִ בּ וי עֲשִׁ ירותוֹ וְ אֵ ינוֹ מֵ שִׂ ים אֶ ל ּ ּ ּ ּ לִ בּ וֹ כְּ לָל מַ דועַ מַ גִּיעַ לוֹ כָּ ל כַּ ך עֲשִׁ ירות וכְ לֵי כֶּ סֶ ף ּ ּ ּ ְ ּ ומַ רְ גָּלִ יוֹ ת וְ ּ ּ ' ּ כו וְ הֶ עָ נִי יֵשׁ לוֹ דַ חֲקות כָּ זֶה ובְ בֵ יתוֹ אֵ ין ּ ּ ּ לֶחֶ ם וְ שִׂ מְ לָה . כִּ י אִ ם הָ יָה מֵ שִׂ ים לֵב לָזֶה בֶּ אֱמֶ ת בְּ וַדַ אי ּ הָ יָה נוֹ תֵ ן לוֹ בְּ שֶׁ פַ ע גָּדוֹ ל ובְ לֵב טוֹ ב ּ , רַ ק מֵ חֲמַ ת גַּסּ ותוֹ ּ אֵ ינוֹ נוֹ תֵ ן לֵב לָזֶה כְּ לָל , וְ נִדְ מֶ ה לוֹ כְּ אִ לו ּ ּ מַ גִּיעַ לוֹ כָּ ל מַ ה שֶׁ יֶשׁ לוֹ וְחָ פֵ ץ עוֹ ד יוֹ תֵ ר וְיוֹ תֵ ר ּ , וְ נִדְ מֶ ה לוֹ שֶׁ הֶ עָ נִי הוא גַּזְלָן וְרוֹ צֵחַ מַ ה שֶׁ מְ בַ קֵ שׁ מִ מֶ נו נְדָ בָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ . עַל־כֵּן צָ רִ יך כָּ ל אָ דָ ם שֶׁ חֲנָנוֹ ה ְ ' בְּ אֵ יזֶה עֲשִׁ ירות בֵּ ין רַ ב בֵּ ין ּ מְ עַט , מִ כָּ ל שֶׁ כֵּן וְ כָ ל שֶׁ כֵּן הָ עֲשִׁ ירִ ים הַ גְּדוֹ לִ ים שֶׁ יֵשׁ ּ לָהֶם אֲלָפִ ים ורְ בָ בוֹ ת ובָ תֵ יהֶם מְ לֵאִ ים כָּ ל טוב בְּ גָדִ ים ּ ּ ּ ּ וְ תַ כְ שִׁ יטִ ין וַאֲבָ נִים טוֹ בוֹ ת ומַ רְ גָּלִ יוֹ ת ּ ּ , שֶׁ יָשִׂ ימו אֶ ל ּ ּ לִ בָּ ם הֵיטֵ ב שִׁ פְ לותָ ם בֶּ אֱמֶ ת וְיִזְכְּ רו אֶ ת עַצְ מָ ם הֵיטֵ ב ּ ּ ּ שֶׁ יָ כוֹ ל לִ הְ יוֹ ת שֶׁ הֶ עָ נִי הוא טוֹ ב וְ כָ שֵׁ ר יוֹ תֵ ר מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ וְיִשְׁ תַ תֵ ף עַצְ מוֹ בְּ צַ עֲרוֹ שֶׁ ל הֶ עָ נִי וְ דָ חְ קוֹ ּ ּ , וְ אָ ז בְּ וַדַ אי יִתֵ ן ּ ּ

Segment 10
HE:
צְ דָ קָ ה בִּ שְׁ תֵ י יָדַ יִם בְּ הַ רְ חָ בָ ה גְּדוֹ לָה כְּ פִ י עֶרְ כּ וֹ וְיוֹ תֵ ר ּ . וְ עַ ל־כֵּ ן עַ ל־יְדֵ י צְ דָ קָ ה זוֹ כִ ין לַעֲנָוָה ) וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ בְּ סֵ פֶ ר הָ אָ לֶף־בֵּ ית , ( כִּ י עִ קַ ר הַ צְ דָ קָ ה הוא בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ ּ עֲנָוָה כַּ נַ , ל"ּ כִּ י עַ ל־יְדֵ י הַ צְ דָ קָ ה מְ חַ יֶה אֶ ת הֶ עָ נִי ּ ּ וְ הָ אֶ בְ יוֹ ן שֶׁ הוא בִּ בְ חִ ינַת עֲנָוָה כַּ נַ ּ ּ , ל" אֲבָ ל הָ עֲנָוָה שֶׁ ל הֶ עָ נִי אֵ ינוֹ בִּ שְׁ לֵ ּ מות , כִּ י מֵ חֲמַ ת גֹּדֶ ל עֲנִיותוֹ בָּ א לִ ידֵ י ּ ּ עֲנָוָה פְ סולָה שֶׁ הוא נִבְ זֶה וְ עָ צֵ ל וְ כו ּ ּ ּ ּ ' חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , בְּ מָ קוֹ ם שֶׁ אֵ ין צְ רִ יכִ ין לְ הַ קְ טִ ין אֶ ת עַ צְ מוֹ , אֲבָ ל עַ ל־יְדֵ י שֶׁ הֶ עָ שִׁ יר מַ שְׁ פִ יעַ לוֹ נִדְ בַ ת לִ בּ וֹ ומְ חַ יֶה אוֹ תוֹ ּ ּ ּ עַ ל־יְדֵ י זֶ ה מַ גְבִּ יהַ אֶ ת הֶ עָ נִי ומֵ רִ ים אוֹ תוֹ מִ בְּ חִ ינַת ּ ּ מֹחִ ין דְ קַ טְ נות שֶׁ הִ יא עֲנָוָה פְ סולָה ּ ּ ּ ּ . וְ כֵן הֶ עָ שִׁ יר שֶׁ מִ גֹּדֶ ל עֲשִׁ ירותוֹ הָ יָה יָכוֹ ל לָבוֹ א לִ ידֵ י גֵּאות גָּמור ּ ּ ּ ּ , אֲבָ ל עַ ל־יְדֵ י שֶׁ מְ חַ סֵּ ר מָ מוֹ נוֹ וְ נוֹ תֵ ן צְ דָ קָ ה לֶעָ נִי ּ , עַ ל־יְ דֵ י זֶה מַ שְׁ פִ יל אֶ ת עַ צְ מוֹ ומְ מַ עֵט גַּסּ ותוֹ ּ ּ ּ . וְ עַ ל־יְדֵ י זֶה עַ ל־יְדֵ י גֹּדֶ ל הַ מִ צְ וָה שֶׁ ל צְ דָ קָ ה שֶׁ שְׁ קולָה כְּ כָ ל ּ ּ הַ תוֹ רָ ה נִתְ תַ קְ נִין שְׁ נֵיהֶ ם ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת הָ עֲנָוָה וְ הַ גַּדְ לות ּ שֶׁ יִהְ יו שְׁ נֵיהֶ ם נִכְ לָלִ ים בַּ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ , כִּ י בְּ שָׁ רְ שָׁ ם שְׁ נֵיהֶם אֶ חָ ד בִּ בְ חִ ינַת בִּ מְ קוֹ ם גְּ דֻ לָתוֹ וְ כו ּ ּ . ' וְ כֵ ן כָּ תַ ב אֲ דוֹ נֵנו ּ מוֹ רֵ נו וְ רַ בֵּ נו זַ ּ ּ " ל בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר ) סִ ימָ ן ב ( ּ שֶׁ צְ דָ קָ ה הִ יא בִּ בְ חִ ינַת זֶה יַשְׁ פִ יל וְ זֶה יָרִ ים שֶׁ הַ נוֹ תֵ ן מַ שְׁ פִ יל אֶ ת ּ ּ ּ עַצְ מוֹ ומֵ רִ ים אֶ ת הֶ עָ נִ ּ , י הַ יְנו כַּ נַ ּ ּ " ל שֶׁ מְ תַ קֵ ן אֶ ת עַ צְ מוֹ ּ ּ ומוֹ צִ יא אֶ ת עַ צְ מוֹ מִ גֵּאות דְ סִ טְ רָ א אָ חֳרָ א עַ ל־יְדֵ י ּ ּ ּ שֶׁ מַ שְׁ פִ יל אֶ ת עַ צְ מוֹ וְ נוֹ תֵ ן לִ בּ וֹ עַ ל צָ רוֹ ת הֶ עָ נִי ּ ּ וְ דַ חֲקותוֹ וְ נוֹ תֵ ן לוֹ מָ מוֹ נוֹ ּ , וְ כֵ ן מְ תַ קֵ ן אֶ ת הֶ עָ נִי עַ ל־יְדֵ י ּ ּ שֶׁ נוֹ תֵ ן לוֹ שֶׁ מֵ רִ ים אוֹ תוֹ מִ בְּ חִ ינַת מֹחִ ין דְ קַ טְ נות ּ ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת עֲנָוָה פְ סולָה כַּ נַ ּ ּ ּ ּ . ל" וְ עַ ל־יְדֵ י זֶה נִכְ לָל הָ עֲנָוָה וְ הַ גַּדְ לות דִ קְ דֻ שָׁ ה יַחַ ד כַּ נַ ּ ּ ּ ּ , ל" שֶׁ זֶה עִ קַ ר ּ ּ שְׁ לֵמות הָ עֲנָוָה בְּ תַ כְ לִ ית ּ . וְ זֶה בְּ חִ ינַת מִ צְ וַת שְׁ קָ לִ ים ֶׁש הוא צְ דָ קָ ה כַּ נַ ּ ּ , ל" שֶׁ עִ קַ ר הַ מִ צְ וָה לִ זְכּ וֹ ת עַ ל־יְדֵ י זֶה ּ ּ לִ בְ חִ ינַת הֶ עָ שִׁ יר לֹא יַרְ בֶּ ה וְ הַ דַ ל לֹא יַמְ עִ יט ּ , שֶׁ הֶ עָ שִׁ יר לֹא יַרְ בֶּ ה , הַ יְנו שֶׁ לֹא יָבוֹ א לִ ידֵ י גֵּאות ּ ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת רִ בּ וי ּ ּ . וְ הַ דַ ל לֹא יַמְ עִ יט ּ , ּ שֶׁ לֹא יָבוֹ א לִ ידֵ י מֹחִ ין דְ קַ טְ נות וְ כַ נַ ּ ּ ּ .ל" וְ זֶה שֶׁ נֶאֱמַ ר בִּ שְׁ קָ לִ ים ּ ) שְׁ מוֹ ת ל : " ( וְ לֹא יִהְ יֶה בָ הֶם נֶגֶף " עַ ל־יְדֵ י הַ מִ נְיָן שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת רִ בּ וי שֶׁ מִ שָׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ אֲחִ יזַת הַ גֵּאות שֶׁ מִ שָׁ ם עִ קַ ר סִ טְ רָ א דְ מוֹ תָ א שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ ּ ּ הֵ פֶ ך חַ יִים נִצְ חִ יִ ּ ּ ְ ים , אֲבָ ל עַ ל־יְדֵ י מִ צְ וַת שְׁ קָ לִ ים שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת עֲנָוָה אֲמִ תִ יִית ּ ּ ּ , עַ ל־יְדֵ י זֶה יְכוֹ לִ ין לִ מְ נוֹ ת אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל וְ לֹא יִהְ יֶה בָּ הֶ ם נֶגֶף עַ ל־יְדֵ י הַ מִ נְיָן שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת רִ בּ וי ּ ּ ּ , כִּ י אַ דְ רַ בָּ א ּ , עַ ל־יְדֵ י רִ בּ וי ּ ּ הַ מִ נְיָן זוֹ כִ י ן לַעֲנָוָה יְתֵ רָ ה יוֹ תֵ ר וְ יוֹ תֵ ר בִּ בְ חִ ינַת בִּ מְ קוֹ ם גְּ דֻ לָתוֹ שָׁ ם אַ תָ ה מוֹ צֵ א עַ נְוְ תָ נותוֹ ּ ּ ּ . וְ כַ מְ בֹאָ ר בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר ) בְּ הַ מַ עֲשֶׂ ה שֶׁ ל הַ מֶ לֶך ְ ּ ּ ] בְּ סִ פורֵ י ּ ּ מַ עֲשִׂ יוֹ ת מַ עֲשֶׂ ה ו '[ עַ ל פָ סוק חֲזֵה צִ יוֹ ן וְ כו ּ ּ ּ ּ ( ' שֶׁ דֶ רֶ ך ְ ּ הֶ עָ נָו שֶׁ כָּ ל מַ ה שֶׁ מְ גַדְ לִ ין אוֹ תוֹ יוֹ תֵ ר ּ ּ ּ , בָּ א לַעֲנָוָה יְתֵ רָ ה בְּ יוֹ תֵ ר . וְ עַ ל־כֵּ ן מִ צְ וָה גְּ דוֹ לָה שֶׁ יִתְ רַ בּ ו יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ יוֹ תֵ ר וְ יוֹ תֵ ר , כִּ י כָּ ל מַ ה שֶׁ נִתְ רַ בִּ ין יִשְׂ רָ אֵ ל יוֹ תֵ ר וְ יוֹ תֵ ר ּ ּ אֵ ינָם בָּ אִ ים לִ ידֵ י גֵּאות עַ ל־יְדֵ י זֶה חַ ס ּ וְ שָׁ לוֹ ם , רַ ק ּ אַ דְ רַ בָּ א , כָּ ל מַ ה שֶׁ נִתְ רַ בִּ ין יוֹ תֵ ר עוֹ בְ דִ ין אֶ ת ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ יוֹ תֵ ר ומַ כִּ ירִ ין אֶ ת בּ וֹ רְ אָ ם בְּ יוֹ תֵ ר ּ ְ . וְ עַ ל־יְדֵ י זֶה בָּ אִ ין לִ ידֵ י עֲנָוָה יְתֵ רָ ה כַּ נַ , ל"ּ כִּ י עֲלֵיהֶ ם נֶאֱמַ ר " כִּ י אַ תֶ ם הַ מְ עַט וְ כו ּ ּ , "' ּ שֶׁ מְ מַ עֲ טִ ין עַ צְ מָ ן וְ כו .'ּ וְ זֶה בְּ חִ ינַת מִ צְ וַת שְׁ קָ לִ ים , שֶׁ הוא בְּ עֵת שֶׁ רוֹ צִ ין ּ לִ מְ נוֹ ת אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ לֹא יִתְ עוֹ רֵ ר עַ ל־יְדֵ י הַ מִ נְיָן ּ ּ בְּ חִ ינַת הַ נֶגֶף ּ , שֶׁ הוא סִ טְ רָ א דְ מוֹ תָ א שֶׁ נֶאֱחָ ז בְּ רִ בּ וי ּ ּ ּ ּ וְ גֵאות ּ , רַ ק אַ דְ רַ בָּ א ּ , עַ ל־יְדֵ י הַ מִ ּ נְיָן יִזְכּ ו לִ נְשִׂ יאַ ת ּ רֹאשׁ בְּ חִ ינַת ' כִּ י תִ שָׂ א אֶ ת רֹאשׁ בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ) ' שְׁ מוֹ ת , (ל הַ יְנו הִ תְ נוֹ צְ צות הַ מֹחִ ין שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת עֲנָוָה ּ ּ ּ ּ אֲמִ תִ יִית ּ ּ , שֶׁ הוא עִ קַ ר הַ חַ יִים ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת תְ חִ יַת הַ מֵ תִ ים ּ ּ ּ

Segment 11
HE:
) ועיין בלקוטי מוהר ן ב " ' - ס ימן ע , (ב" שֶׁ כָּ ל זֶה זוֹ כִ ין עַ ל־יְדֵ י הַ שְׁ קָ לִ ים ּ , שֶׁ הֵ ם בְּ חִ ינַת צְ דָ קָ ה , שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה זוֹ כִ ין לְ אוֹ ר הַ פָ נִים שֶׁ הוא הִ תְ נוֹ צְ צות הַ מֹחִ ין ּ ּ ּ ּ , שֶׁ עַ ל־יְדֵ י זֶה זוֹ כִ ין לַעֲנָוָה אֲמִ תִ יִית בִּ שְׁ לֵמות שֶׁ שָׁ ם ּ ּ ּ ּ כָּ ל מַ ה שֶׁ נִתְ גַּדְ לִ ין וְ ּ ּ ּ נִתְ רַ בִּ ין יוֹ תֵ ר זוֹ כִ ין לַעֲנָוָה יְתֵ רָ ה בְּ יוֹ תֵ ר בִּ בְ חִ ינַת בִּ מְ קוֹ ם גְּ דֻ לָתוֹ שָׁ ם אַ תָ ה מוֹ צֵ א ּ ּ עַנְוְ תָ נותוֹ ּ , שֶׁ זֶה עִ קַ ר הַ חַ יִים הָ אֲמִ תִ יִים וְ הַ נִצְ חִ יִים שֶׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ל כָּ ל אֵ בֶ ר וְ אֵ בֶ ר ) . לקוטי הלכות -

Segment 12
HE:
) שמות לא (ג , " וָאֲמַ לֵא אוֹ תוֹ רוחַ אֱלֹקִ ים בְּ חָ כְ מָ ה ובִ תְ בונָה ובְ דַ עַת ּ ּ ּ ּ ּ ּובְ כָ ל מְ לָאכָ ה " , שֶׁ הֵ ם בְּ חִ ינַת הָ אַ רְ בָּ עָ ה מֹחִ ין , כַּ מְ בֹאָ ר בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ " חַ יִים נִצְ חִ יִים ּ ּ " ) לקוטי מוהר ן ב " ' - סימן ע . (ב" נִמְ צָ א , שֶׁ קוֹ רֵ א הַ מֹחַ הָ ּ ּ רְ בִ יעִ י ' כָּ ל מְ לָאכָ ה ', כִּ י שָׁ ם עִ קַ ר הַ מְ לָאכָ ה וְ הָ אֻ מָ נות שֶׁ ל הָ אָ דָ ם ּ ּ ּ ּ בְּ זֶה הָ עוֹ לָם , כִּ י כְּ לַל הַ מֹחִ ין הֵ ם שְׁ לֹשָׁ ה שֶׁ הֵ ם ּ : חָ כְ מָ ה בִּ ינָה דַ עַ ת ּ , ְ אַ ך לִ פְ עָ מִ ים נִקְ רָ אִ ים אַ רְ בָּ עָ ה מֹחִ ין מֵ חֲמַ ת שֶׁ הַ דַ עַ ת כָּ לול מִ שְׁ תַ יִם שֶׁ הֵ ּ ּ ּ ם בְּ חִ ינַת חֲסָ דִ ים וגְבורוֹ ת ּ ּ . וְ אֵ לו הַ מֹחִ ין מְ בֹאָ רִ ין בַּ פָ סוק הַ נַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ : ל" וָאֲמַ לֵא ּ אוֹ תוֹ רוחַ אֱלֹקִ ים בְּ חָ כְ מָ ה ובִ תְ בונָה ּ ּ ּ — שֶׁ הֵ ם חָ כְ מָ ה ּובִ ינָה . ובְ דַ עַ ת ובְ כָ ל מְ לָאכָ ה ּ ּ — זֶה בְּ חִ ינַת מֹחַ הַ דַ עַ ת שֶׁ כָּ לול מִ שְׁ תַ יִם ּ ּ ּ , ּ שֶׁ זֶ ּ הו בְּ חִ ינַת ' ּובְ דַ עַ ת ', שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ חֲסָ דִ ים שֶׁ בְּ דַ עַ ת ּ , שֶׁ הֵ ם בְּ חִ ינַת דַ עַת ּ סְ תָ ם , כִּ י הֵ ם עִ קַ ר הַ דַ עַת ּ ּ , ' ּובְ כָ ל מְ לָאכָ ה ' זֶה בְּ חִ ינַת הַ מֹחַ הָ רְ בִ יעִ י שֶׁ הוא מֹחַ הַ גְּבורוֹ ת שֶׁ בְּ דַ עַ ת ּ ּ ּ , שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת ובְ כָ ל מְ לָאכָ ה ּ , ִּכ י שָׁ ם עִ קַ ר הָ אֻ מָ נות ּ ּ ּ וְ הַ מְ לָאכָ ה שֶׁ ל כָּ ל אָ דָ ם ּ . כִּ י זֶה יָדועַ שֶׁ עִ קַ ר אֲחִ יזַת הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א ּ ּ , ּ הוא בִּ בְ חִ ינַת גְּבורוֹ ת וְ דִ ינִים ּ . וְ עַ ל־כֵּ ן שָׁ ם בִּ בְ חִ ינַת מֹחַ הַ גְּבורוֹ ת שָׁ ם נֶאֱחָ זִים הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת זָרוֹ ת שֶׁ ל הַ סִּ טְ רָ א ּ ּ אָ חֳ רָ א שֶׁ שָׁ ם עִ קַ ר הַ בֵּ רור שֶׁ שָׁ ם עִ קַ ר הַ מִ לְ חָ מָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ , וְ עַ ל־כֵּן נִקְ רָ אִ ים ובְ כָ ל מְ לָאכָ ה ּ , כִּ י שָׁ ם עִ קַ ר ּ הַ מְ לָאכָ ה וְ הָ אֻ מָ נות שֶׁ ל הָ אָ דָ ם לְ הִ זָהֵ ר בְּ מַ חֲשַׁ בְ תוֹ ּ ּ ּ ּ ּ לְ נַקוֹ תָ ה ולְ טַ הֲרָ ה מִ פְ סֹלֶת ּ ּ ּ ּ ּ . כְּ מוֹ הַ בַּ עַ ל מְ לָאכָ ה

Segment 13
HE:
ֵּּ שֶׁ מְ זַכ ך ומְ טַ הֵ ר אֶ ת הַ כְּ לִ י וְ חוֹ תֵ ך ומְ נַסֵּ ר סְ בִ יב הַ כְּ לִ י ּ ּ ְ ְ כָּ ל הַ מוֹ תָ רוֹ ת וְ הַ פְ סֹלֶת כְּ דֵ י לְ הוֹ צִ יא כְּ לִ י לְ מַ עֲשֵׂ הו ּ ּ ּ , כֵ ן צְ רִ יכִ ין לְ זַכֵּ ך אֶ ת הַ מַ חֲשָׁ בָ ה ולְ גָרֵ שׁ כְּ מוֹ ּ ּ ְ הַ מוֹ תָ רוֹ ת וְ הַ פְ סֹלֶת שֶׁ בַּ מַ חֲשָׁ בָ ה כְּ דֵ י שֶׁ יִהְ יֶה ּ ּ ּ ּ כְּ לִ י מוכָ ן לְ קַ בֵּ ל נֶפֶ שׁ רוחַ ונְשָׁ מָ ה דִ קְ דֻ שָׁ ה וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ' כְּ מוֹ שֶׁ מְ בַ קְ שִׁ ין עַ ל זֶה בְּ כַ מָ ה תְ פִ לוֹ ת ּ ּ ּ ּ . ) לקוטי הלכות -

Segment 14
HE:
הלכות תפילין ו ' - (ג" ל

Segment 15
HE:
וְ שָׁ מְ רו בְ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל אֶ ת הַ שַׁ בָּ ת ּ ּ

Segment 16
HE:
) שְׁ מוֹ ת לא , ( טז אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ קְ דֻ שַׁ ת שַׁ בָּ ּ ּ ּ ת קְ בִ יעָ א וְ קַ יָמָ א מֵ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ בְּ עַצְ מוֹ וְ אֵ ין שׁ ום פְ גָם נוֹ גֵעַ לְ שָׁ ם ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן ּ צְ רִ יכִ ין יִשְׂ רָ אֵ ל לְ קַ בֵּ ל אֶ ת הַ שַׁ בָּ ת ולְ שָׁ מְ רוֹ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) שְׁ מוֹ ת לא : ( וְ שָׁ מְ רו בְ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל אֶ ת הַ שַׁ בָּ ת ּ ּ ', ּ וְ כו כִּ י אֵ ין קְ דֻ שַׁ ת שַׁ בָּ ת נִמְ שֶׁ כֶ ת בְּ זֶה הָ עוֹ לָם כִּ י אִ ם ּ עַל־יְדֵ י יִשְׂ רָ אֵ ל , כְּ מוֹ שֶׁ אוֹ מְ רִ ים ) בִּ תְ פִ לַת שַׁ חֲרִ ית ּ לְ שַׁ בָּ ת (: וְ לֹא נְתַ תוֹ ה ּ ' אֱלֹקֵ ינו לְ גוֹ יֵי הָ אֲרָ צוֹ ת וְ כו ּ ּ . ' וְזֶה שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ) ל בְּ רֵ אשִׁ ית רַ בָּ ה פָ רָ שָׁ ה יא ּ ( שֶׁ אָ מְ רָ ה שַׁ בָּ ת לִ פְ נֵי הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא ּ ּ ְ ּ : לַכּ ֹל נָתַ תָ בֶּן ּ זוג וְ כו ּ ּ ', וְ הֵ שִׁ יב לָה : ּ כְּ נֶסֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל הוא בֶּ ן זוג שֶׁ לָך ּ ְ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן בְּ כָ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל תָ לוי קְ דֻ שַׁ ת שַׁ בָּ ת ּ ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן פִ קוחַ נֶפֶ שׁ דוֹ חֶ ה שַׁ בָּ ּ ּ ּ ּ , ת כִּ י מוטָ ב שֶׁ יְחַ לֵל ּ ּ ּ שַׁ בָּ ת אַ חַ ת וְ אַ ל יְחַ לְ לו שַׁ בָּ תוֹ ת הַ רְ בֵּ ה ּ ּ , כִּ י כְּ שֶׁ נִסְ תַ לֵק ּ ּ ּ נֶפֶ שׁ מִ יִשְׂ רָ אֵ ל נֶחְ שָׁ ב לְ חִ לול שַׁ בָּ ת ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת חָ לָל , בְּ חִ ינַת מִ יתָ ה וְ הִ סְ תַ לְ קות הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ " ּ ל ו ּ מובָ א בִּ דְ בָ רָ יו זַ ) ל " בְּ סִ ימָ ן רעז (. וכְ שֶׁ מֵ ת ּ ּ וְ נִסְ תַ לֵק אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ הוא מִ כְּ לַל כְּ נֶסֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ ּ שֶׁ הֵם הַ בֶּ ן זוג שֶׁ ל שַׁ בָּ ת ּ , נֶחְ שָׁ ב בְּ חִ ינַת חִ לול שַׁ בָּ ת ּ ּ בְּ חִ ינַת הִ סְ תַ לְ קות ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן פִ קוחַ נֶפֶ שׁ מִ יִשְׂ רָ ּ ּ ּ ּ אֵ ל דוֹ חֶ ה ּ שַׁ בָּ ת , כִּ י מוטָ ב שֶׁ יְחַ לֵל שַׁ בָּ ת אַ חַ ת מִ שֶׁ יְחַ לְ לו שַׁ בָּ תוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ רְ בֵּ ה וְ כַ נַ , ל"ּ וְ הָ עִ קָ ר מֵ חֲמַ ת שֶׁ כָּ ל נֶפֶ שׁ מִ יִשְׂ רָ אֵ ל יֶשׁ ּ ּ לוֹ אֲחִ יזָה בְּ נֶפֶ שׁ הַ צַ דִ יק שֶׁ הוא עִ קַ ר הַ בֶּ ן זוג שֶׁ ל שַׁ בָּ ת ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מִ ּ ילָה , שְׁ מִ ירַ ת הַ בְּ רִ ית , בְּ חִ ינַת צַ דִ יק ּ וְ שַׁ בָּ ת , שֶׁ הֵם תְ רֵ ין סָ הֲדִ ין ּ ] שני עדים [ שֶׁ יִשָׁ אֲרו ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל בִּ קְ דֻ שָׁ תָ ם ּ . וְ עַל־כֵּן מִ י שֶׁ הוא אֶ פִ יקוֹ רוֹ ס שֶׁ הוא ּ ּ ּ הַ פוֹ רֵ ק עֹל ומְ בַ זֶה אֶ ת הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ ּ ּ , וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו ) ל "זַ ּ עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה כו :( שֶׁ הוא מִ ן הַ מוֹ רִ ידִ ין וְ לֹא ּ ּ מַ עֲלִ ין , בְּ וַדַ אי אֵ ין פִ קוחַ נַפְ שׁ וֹ דוֹ חֶ ה שַׁ בָּ ת כִּ י הֲלֹא ּ ּ ּ ּ ּ אַ דְ רַ בָּ א מִ צְ וָה לְ הוֹ רִ ידוֹ וְ כו ּ ּ ', אֲבָ ל מִ י שֶׁ אֵ ינוֹ פוֹ רֵ ק עֹל ּ

Segment 17
HE:
שֶׁ יוֹ דֵ עַ שֶׁ אַ ף־עַל־פִ י בַּ צַ דִ יקִ ים ומַ אֲמִ ין ּ ּ ּ ּ ּ בְּ נַפְ שׁ וֹ חֶ סְ רוֹ נוֹ תָ יו ופְ שָׁ עָיו ופְ גָמָ יו הָ עֲצומִ ים אַ ף־עַל־ פִ י־כֵן ּ ּ ּ ּ הוא מַ אֲמִ ין בִּ קְ דֻ שַׁ ת יִשְׂ רָ אֵ ל ובִ קְ דֻ שַׁ ת הַ צַ דִ יקִ ים שֶׁ הֵם ּ ּ ּ ּ ּ ּ הָ עִ קָ ר ּ , וְ שׁ וֹ מֵ ר שַׁ בָּ ת כְּ הִ לְ כָ תוֹ , הוא בִּ כְ לַל כְּ נֶסֶ ת ּ יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ הֵם הַ בֶּ ן זוג שֶׁ ל שַׁ ּ בָּ ת , שֶׁ כָּ ל הַ מְ שָׁ כַ ת קְ דֻ שַׁ ת ּ שַׁ בָּ ת בְּ זֶה הָ עוֹ לָם הוא עַל יָדָ ם ּ , עַל־כֵּן בְּ וַדַ אי פִ קוחַ ּ ּ ּ ּ נַפְ שׁ וֹ דוֹ חֶ ה שַׁ בָּ ת ּ . ) לקוטי הלכות - הלכות שבת ז ' -

Segment 18
HE:
אות י (א" ּ וַיַרְ א הָ עָם כִּ י בֹשֵׁ שׁ מֹשֶׁ ה

Segment 19
HE:
) שמות לב (א , ּ עִ קַ ר חֵ טְ א הָ עֵגֶל הָ יָה עַל יְ _ דֵ י שֶׁ פָ גְמו בִּ כְ בוֹ ד מֹשֶׁ ה ּ ּ וְ תַ לְ מִ ידָ יו _ עַל , יְדֵ י שֶׁ לֹא הֶאֱמִ ינו שֶׁ גַּם אַ חַ ר הִ סְ תַ לְ קות ּ ּ ּ ּ ּ מֹשֶׁ ה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ , גַּם אַ חַ ר _ ְ כָּ ך דְ בָ רָ יו חָ יִים וְ קַ יָמִ ים לָעַד וצְ רִ יכִ ין לְ קַ יֵם דִ בְ רֵ י תוֹ רָ תוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ לָנֶצַ ח תָ מִ ּ יד , כִּ י דְ בָ רָ יו הֵם דִ בְ רֵ י אֱלֹקִ ים חַ יִים אֲ שֶׁ ר ּ ּ ּ הֵם קַ יָמִ ים לְ עוֹ לָם ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) יְשַׁ עְ יָה מ (: ּודְ בַר אֱלֹקֵ ינו יָקום לְ עוֹ לָם ּ ּ , כִּ י עִ קַ ר פְ גַם הָ עֵגֶל הָ יָה ּ ּ , שֶׁ הָ יו ּ סְ בורִ ים שֶׁ כְּ בָ ר מֵ ת מֹשֶׁ ה ּ , כְּ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ " י עַל פָ ּ ּ סוק ) שְׁ מוֹ ת לב : ( וַיַרְ א הָ עָם כִּ י בֹשֵׁ שׁ מֹשֶׁ ה וְ כו ּ ּ . ' וְ אָ ז אָ מְ רו ּ לְ אַ הֲרֹן : קום עֲשֵׂ ה לָנו אֱלֹהִ ים אֲשֶׁ ר יֵלְ כו לְ פָ נֵינו כִּ י זֶה ּ ּ ּ ּ מֹשֶׁ ה הָ אִ ישׁ לֹא יָדַ עְ נו מֶ ה הָ יָה לוֹ ּ , הַ יְנו שֶׁ עָ שׂ ו עַצְ מָ ם ּ ּ כְּ אִ לו אֵ ינָם חוֹ לְ קִ ים עַל מֹשֶׁ ּ ּ ה בְּ עַצְ מוֹ , רַ ק הֵם אוֹ מְ רִ ים שֶׁ עִ נְיַן מֹשֶׁ ה אֵ ינָם יוֹ דְ עִ ים מַ ה הוא ּ , בְּ חִ ינַת : כִּ י זֶה מֹשֶׁ ה הָ אִ ישׁ לֹא יָדַ עְ נו וְכו ּ ּ ', רַ ק עַתָ ה שֶׁ כְּ בָ ר מֵ ת ּ לְ דַ עְ תָ ם ּ , אַ חֵ ר בִּ מְ קוֹ מוֹ צְ רִ יכִ ין לְ בַ קֵ שׁ ּ . וְ נָבוֹ כו ּ בְּ דֵ עוֹ תֵ יהֶם הַ מְ שֻׁ בָּ שׁ וֹ ת עַל _ יְדֵ י זֶה בַּ עֲצַ ת רָ אשֵׁ י הָ עֵרֶ ב רַ ב שֶׁ קִ בְּ לו אוֹ תָ ם עֲלֵיהֶם לְ רַ ב ולְ רֹאשׁ ּ ּ ּ , מֵ חֲמַ ת שֶׁ הָ יו יְכוֹ לִ ים לַעֲשׂ וֹ ת מוֹ פְ תִ ים עַל ּ _ יְדֵ י שְׁ מוֹ ת הַ טֻמְ אָ ה ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ) ל תַ נְחומָ א כִּ י ּ ּ _ תִ שָׂ א יט , ( שֶׁ הָ יו שָׁ ם יונוס וְיוֹ ּ ּ ּ מְ בְּ רוס ּ , שֶׁ הֵם הִ שְׁ לִ יכו הַ שֵׁ ם לְ תַ נור ּ ּ ּ ּ הָ אֵ שׁ וְ כו ', ּ עַד שֶׁ אָ מְ רו : ּ קום עֲשֵׂ ה לָנו אֱלֹהִ ים אֲשֶׁ ר ּ ּ יֵלְ כו לְ פָ נֵינו ּ ּ . וְ עִ קַ ר חֶ טְ אָ ם וְטָ עותָ ם הַ זֶה הָ יָה עַל ּ ּ ּ _ יְדֵ י שֶׁ לֹא הֶ אֱמִ ינו ּ ּ בַּ מֶ ה שֶׁ לִ פְ נֵיהֶם אֱמֶ ת בָּ רור וְזַך ומְ תֻ קָ ּ ּ ּ ּ ְ ּ , ן שֶׁ הוא תוֹ רַ ת ּ ּ מֹשֶׁ ה אֱמֶ ת שֶׁ קִ בְּ לו בְּ סָ מוך ּ ְ ּ ּ , וַעֲדַ יִן תַ לְ מִ ידָ יו הַ קְ דוֹ שִׁ ים ּ ּ ּ קַ יָמִ ים , שֶׁ הֵם : אַ הֲרֹן וְחור וִיהוֹ שֻׁ עַ וְ כו ּ ּ . ' וַאֲפִ לו לְ פִ י ּ ּ טָ עותָ ם שֶׁ מֵ ת מֹשֶׁ ה ּ ּ , הָ יָה לָהֶם לֵילֵך לְ תַ לְ מִ ידָ יו ְ ּ הַ קְ דוֹ שִׁ ים וְ לִ שְׁ אֹל מֵ הֶם הַ דֶ רֶ ך אֲשֶׁ ר יֵלְ כו בָּ ה ּ ּ ּ ְ , אֲבָ ל רָ אשֵׁ י הָ עֵרֶ ב רַ ב הִ טְ עו אוֹ תָ ם ּ , עַד שֶׁ מָ אֲסו בְּ תוֹ רַ ת ּ ּ מֹשֶׁ ה , שֶׁ כָּ תוב בָּ ה בְּ פֵ רושׁ ּ ּ ּ : לֹא יִהְ יֶה לְ ך אֱלֹהִ ים ָ אֲחֵ רִ ים וְ כו ּ ', ובָ חֲרו לֵילֵך בַּ עֲצַ ת רָ אשֵׁ י הָ עֵרֶ ב רַ ב ְ ּ ּ וְ עָ שׂ ו אֶ ת הָ עֵגֶל וְ לֹא רָ צ ּ ו לְ צַ יֵת אֶ ת תַ לְ מִ ידֵ י מֹשֶׁ ה ּ ּ ּ שֶׁ מִ חו בָּ הֶ ם עַל זֶה וְ הָ רְ גו אֶ ת חור ּ ּ ּ ּ , עַד שֶׁ נִתְ יָרֵ א אַ הֲרֹן ּ מֵ הֶם וְ הֻכְ רַ ח לַעֲשׂ וֹ ת חֶ פְ צָ ם שֶׁ לֹא יַהַ רְ גוהו חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ ּ , וְ לֹא יִהְ יֶה לָהֶם תַ קָ נָה ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ל " ) סַ נְהֶ דְ רִ ין ז ) .(. לקוטי הלכות -

Segment 20
HE:
הלכות בשר וחלב ה ' - (ב" כ

Segment 21
HE:
כִּ י זֶה מֹשֶׁ ה הָ אִ ישׁ

Segment 22
HE:
) שמות לב (א , וְזֶה שֶׁ בָּ או אֶ ל אַ הֲרֹן וְ אָ מְ רו לוֹ ּ ּ : " קום עֲשֵׂ ה לָנו אֱלֹהִ ים ּ ּ כִּ י זֶה מֹשֶׁ ה הָ אִ ישׁ לֹא יָדַ עְ נו מֶ ה הָ יָה לוֹ ּ ". וְ עַתָ ה בּ וֹ א ּ ורְ אֵ ה אַ תָ ה הַ מְ עַיֵן הַ ּ ּ ּ מִ סְ תַ כֵּ ל בַּ תוֹ רָ ה בְּ עֵין הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ , שֶׁ מְ פֹרָ שׁ כָּ אן שֶׁ כָּ ל טָ עותָ ם הָ יָה בָּ עִ נְיָן שֶׁ לֹא הִ שְׁ תַ דְ לו ּ ּ ּ ּ ּ ּ

Segment 23
HE:
לְ חַ פֵ שׂ קְ דֻ שַׁ ת רַ בָּ ם מֹשֶׁ ה כָּ רָ אוי עַד שֶׁ נָפְ לו לְ טָ עות ּ ּ ּ ּ ּ ּ כָּ זֶה עַל־יְדֵ י הָ עֵרֶ ב רַ ב , ּ שֶׁ מֵ אַ חַ ר שֶׁ אֵ ינָם יוֹ דְ עִ ים מֶ ה הָ יָ ה לוֹ לְ מֹשֶׁ ה , עַל־כֵּן רָ צו לַעֲשׂ וֹ ת לָהֶם אֱלֹהִ ים ּ אֲחֵ רִ ים . וְ לֹא שָׁ תו אֶ ל לִ בָּ ם הָ אֱמֶ ת ּ , כִּ י , ּ אַ דְ רַ בָּ א , מֵ אַ חַ ר שֶׁ מֹשֶׁ ה עָ שָׂ ה לָהֶם טוֹ בוֹ ת כָּ אֵ לֶה וְגִלָה לָהֶם ּ ּ ּ אֱלֹהותוֹ יִתְ בָּ רַ ך בְּ הִ תְ גַּלות נִפְ לָא וְ נוֹ רָ א כָּ זֶה ּ ּ ּ ְ , בִּ פְ רָ ט

Segment 24
HE:
בִּ שְׁ עַת מַ תַ ן תוֹ רָ ה ּ ּ , וְ אִ ם עַ כְ שָׁ ו נֶעְ לָם מֵ הֶם , ּ אַ דְ רַ בָּ א , זֶה לְ טוֹ בָ תָ ם כְּ דֵ י שֶׁ יִשְׁ תַ דְ לו לְ חַ פֵ שׂ ולְ בַ קֵ שׁ אֶ ת קְ דֻ שַׁ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הָ רוחַ ־הַ קֹדֶ שׁ שֶׁ לוֹ יוֹ תֵ ר וְיוֹ תֵ ר עַד שֶׁ יִתְ בָּ רְ רו בְּ יוֹ תֵ ר ּ ּ ּ ּ ּ וְיוֹ תֵ ר כַּ אֲשֶׁ ר הָ יָה בֶּ אֱמֶ ת , ֶׁש מֹשֶׁ ה עָ לָה לַמָ רוֹ ם כְּ דֵ י ּ ּ לְ קַ בֵּ ל שְׁ אָ רֵ י מִ צְ ווֹ ת הַ תוֹ רָ ה ּ , כְּ דֵ י לְ תַ קְ נָם ולְ בָ רְ רָ ם ּ ּ בִּ שְׁ לֵמות יוֹ תֵ ר וְיוֹ תֵ ר ּ , רַ ק הֵם הָ יו צְ רִ יכִ ים לַעֲמֹד עַל ּ עָמְ דָ ם ולְ צַ פוֹ ת לִ ישׁ ועַת ה ּ ּ ּ ' ולְ חַ פֵ שׂ ולְ בַ קֵ שׁ ולְ הִ תְ גַּעְ גֵּעַ ּ ּ ּ ּ ּ אַ חֲרָ יו עַד שֶׁ הָ יָה חוֹ זֵר ובָ א אֲלֵיהֶם וְ הָ יָה מְ לַמְ דָ ם ּ ּ ומֵ אִ יר בָּ הֶ ם כָּ ל הַ תוֹ רָ ה ּ ּ . ּוכְ מוֹ שֶׁ עָ שָׂ ה יְהוֹ שֻׁ עַ שֶׁ עָמַ ד אֵ צֶ ל הָ הָ ר וְ הִ מְ תִ ין שָׁ ם עַ ל מֹשֶׁ ה רַ בּ וֹ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ , ל" וְ הָ יָה תוֹ לֶה עֵינָיו לַמָ רוֹ ם ומְ צַ פֶ ה רַ ק ּ ּ ּ ּ ֶׁש יַחֲזֹר וְיִתְ גַּלֶה אֵ לָיו ּ ּ , אֲבָ ל בַּ עֲווֹ נוֹ תֵ ינו הָ רַ בִּ ים לֹא ּ נִזְהֲרו בָּ זֶה עַד שֶׁ נִכְ שְׁ לו כָּ ל־כָּ ך שֶׁ מִ שָׁ ם כָּ ל הַ חֻרְ בָּ נוֹ ת ּ ּ ּ ְ ּ ּ וְ כָ ל הַגָּלֻיוֹ ת ּ , כִּ י חָ זַר וְ נִמְ שַׁ ך זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ שֶׁ מֵ הֶם ּ ּ ְ הַ כְּ פִ ירוֹ ת שֶׁ ל עַכְ שָׁ ו שֶׁ עַל־יְ דֵ י זֶה אֲרִ יכַ ת הַ גָּלות ּ בַּ עֲווֹ נוֹ תֵ ינו הָ רַ בִּ ים ּ . וְ עִ קַ ר הַ תִ קון עַל־יְדֵ י צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ בְּ כָ ל דוֹ ר שֶׁ יֵשׁ לָהֶם אֵ יזֶה בְּ חִ ינַת רוחַ הַ קֹדֶ שׁ גַּם ּ ּ ּ ּ עַכְ שָׁ ו כַּ אֲשֶׁ ר הֶ אֱרִ יך בָּ זֶה בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ ְ " תִ קְ עו תוֹ כָ חָ ה ּ ּ ּ " ) לקוטי מוהר ן ב " ' - סימן ח , (' אֲבָ ל צְ רִ יכִ ין לְ חַ פֵ שׂ ּ ולְ בַ קֵ שׁ אַ חֲרָ יו מְ אֹד בְּ כָ ל עֵת אֲפִ לו מִ י שֶׁ כְּ בָ ר הִ תְ ּ ּ ּ ּ חִ יל לְ מָ צְ אוֹ וְ כו ) . 'ּ לקוטי הלכות - הלכות שלוחין ה (' י – '

Segment 25
HE:
קום עֲשֵׂ ה לָנו אֱלֹהִ ים ּ ּ

Segment 26
HE:
) שמות לב (א , יֵשׁ בְּ חִ ינַת תוֹ רוֹ ת נְפולוֹ ת וְ לִ מודִ י ּ ּ ּ ּ ם פְ גומִ ים וסְ בָ רוֹ ת ּ ּ ּ מֻחְ לָפוֹ ת , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה עִ קַ ר הִ תְ רַ חֲקות הָ אָ דָ ם ּ ּ מֵ עֲבוֹ דָ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך . ְ ּובְ עִ נְיָן זֶה יֵשׁ בְּ חִ ינוֹ ת רַ בּ וֹ ת , כִּ י יֵשׁ שֶׁ מְ הַ פֵ ך עַל־יְדֵ י זֶה הָ אֱמֶ ת לְ גַמְ רֵ י ּ ְ , וְיֵשׁ שֶׁ נוֹ טֶ ה עַל־יְדֵ י ּ זֶה מְ עַט מִ ן הָ אֱמֶ ת וְ , יֵשׁ שֶׁ אֵ ינוֹ נוֹ טֶ ה עַל־יְדֵ י זֶה מִ ן הָ אֱמֶ ת , כִּ י אִ ם מְ עַט דִ מְ עַט שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ בְ חִ ין כְּ לָל ּ . וְ כָ ל הַ קִ לְ קולִ ים שֶׁ הָ יָה בָּ עוֹ לָם מִ קָ טָ ן וְ עַד גָּדוֹ ל ּ ּ ּ , הַ כּ ֹל הָ יָה עַל־יְדֵ י הַ לִ מודִ ים פְ גומִ ים הַ נַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , ל" כִּ י גַּם הַ פְ גַם ּ הָ רִ אשׁ וֹ ן מֵ אֲכִ ילַת עֵץ הַ דַ עַת שֶׁ הָ יָה עַל יְדֵ י עֲצַת ּ ּ הַ נָחָ שׁ , הַ כּ ֹל הָ יָה עַל־יְדֵ י פְ גַם הַ תוֹ רוֹ ת הַ נְפולוֹ ת ּ ּ ּ ּ וְ הַ לִ מודִ ים פְ גומִ ים הַ נַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , ל" כִּ י הַ נָחָ שׁ בָּ א עֲלֵיהֶם בְּ עָרְ מָ ה ּ גְּדוֹ לָה , וְ לָמַ ד עִ מָ הֶם לִ מוד גָּדוֹ ל וְ עָמֹק מְ אֹד ּ ּ ּ , עַד שֶׁ הִ טְ עָה אוֹ תָ ם עַל־יְדֵ י לִ מודוֹ הַ פָ גום ּ ּ ּ ּ , עַד שֶׁ הוֹ סִ יפו עַל ּ הַ צִ ווי ּ ּ ּ , וְ עַל־יְדֵ י זֶה גָּרְ עו אַ חַ ר כָּ ך עַל־יְדֵ י הַ לִ מוד שֶׁ ל ּ ּ ּ ּ ְ שֶׁ קֶ ר וְ דִ מְ יוֹ ן כּ וֹ זֵב שֶׁ ל הַ נָחָ שׁ ּ , שֶׁ אָ מַ ר לָהֶם וְ לָמַ ד ּ עִ מָ הֶם כְּ שֵׁ ם שֶׁ אֵ ין מִ יתָ ה בִּ נְגִיעָ ה וְ ' ּ כו עַד שֶׁ בָּ או לְ מַ ה ּ שֶׁ בָּ או ּ ּ . ומֵ אָ ז נִפְ גַּם הַ דַ עַת וְ הַ מֹחַ בְּ יוֹ תֵ ר ּ ּ ּ , וְ כָ ל הָ עוֹ לָם נִתְ עָרֵ ב טוֹ ב בְּ רַ ע , עַד אֲשֶׁ ר הַ לִ מודִ ים פְ גומִ ים הַ נַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ל " הוֹ לְ כִ ים ומַ תְ עִ ים ומְ עָרְ בְּ בִ ים אֶ ת כָּ ל הָ עוֹ לָם ּ ּ . ומִ זֶה ּ ּ נִמְ שָׁ ך אַ חַ ר קַ בָּ לַת ְ הַ תוֹ רָ ה חֵ טְ א הָ עֵגֶל עַל־יְדֵ י לִ מודִ ים ּ ּ ּ הַ פְ גומִ ים וְ הָ רָ עִ ים שֶׁ ל הָ עֵרֶ ב רַ ב ּ ּ . כִּ י יֵשׁ בְּ עִ נְיַן הַ לִ מודִ ים רָ עִ ים הַ נַ ּ ּ ּ ּ " ל כַּ מָ ה וְ כַ מָ ה בְּ חִ ינוֹ ת ּ ּ , כִּ י יֵשׁ מִ י ּ שֶׁ פוֹ גֵם בָּ זֶה מְ עַט , יוֹ תֵ ר וְיֵשׁ , מִ י שֶׁ פוֹ גֵם וְ יֵשׁ ּ חַ ס־וְ שָׁ לוֹ ם כָּ ל כָּ ך , ְ עַד שֶׁ בָּ או עַל־יְדֵ י זֶה לִ ידֵ י כְּ פִ ירוֹ ת ּ וַעֲבוֹ דָ ה זָרָ ה מַ מָ שׁ כְּ מוֹ יְרָ בְ עָם בֶּ ן נְבָ ט וַחֲבֵ רָ יו ּ . עַד אֲשֶׁ ר אֲפִ לו צַ דִ יקִ ים גְּדוֹ לִ ים יְכוֹ לִ ים לִ טְ עוֹ ת לִ פְ עָמִ ים ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י הַ תוֹ רוֹ ת הַ נְפולוֹ ת הַ נַ ּ ּ ּ ּ , ל" עַד שֶׁ מְ הַ פֵ ך ּ ְ דַ עְ תָ ם ּ ּ מִ ן הָ אֱמֶ ת , עַיֵן פְ נִים ּ ּ . עַל־כֵּן צְ רִ יכִ ין לְ בַ קֵ שׁ מְ אֹד ּ מֵ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך לְ הִ נָצֵל מִ כָּ ל זֶה ּ ְ ּ , וְ לִ זְכּ וֹ ת לְ תוֹ רַ ת אֱמֶ ת שֶׁ אֵ ין בָּ ה שׁ ום אֲחִ יזָה וְ תַ עֲרוֹ בוֹ ת מֵ הַ לִ מודִ ים הַ נַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ "ל. ) לקוטי הלכות - הלכות ברכת המזון ה ' - אות ' ד ת יו ט ' ז 'ה ' לפי אוצר היראה – תלמוד תורה - (ז" כ

Segment 27
HE:
אֲשֶׁ ר יֵלְ כו לְ פָ נֵינו ּ ּ

Segment 28
HE:
) שמות לב (א , רֹ ב קִ לְ קולֵי הַ דוֹ רוֹ ת הוא עַל־יְדֵ י הָ רַ חֲמָ נות דְ סִ טְ רָ א ּ ּ ּ ּ ּ אָ חֳרָ א . שֶׁ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א מִ תְ לַבֶּ שֶׁ ת בְּ אֵ יזֶה אֲנָשִׁ ים רָ עִ ים , וְ הֵם מִ תְ אַ סְּ פִ ים ומִ ּ שְׁ תַ דְ לִ ים בְּ תַ קָ נַת הֶ הָ מוֹ ן ּ ּ ּ וְ עוֹ שִׂ ין עַצְ מָ ן כִּ מְ רַ חֲמִ ים עֲלֵיהֶם ומִ שְׁ תַ דְ לִ ים בְּ טוֹ בָ תָ ם ּ ּ ּ . ובֶ אֱמֶ ת כָּ ל טוֹ בָ תָ ם שֶׁ ל רְ שָׁ עִ ים רָ עָ ה הוא אֵ צֶל ּ ּ הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ , כִּ י רַ חֲמֵ י רְ שָׁ עִ ים אַ כְ זָרִ י . ומִ זֶה הָ יָה כָּ ל חֵ טְ א ּ ּ הָ עֵגֶל כַּ מְ בֹאָ ּ ר בִּ פְ נִים ] כִּ י תֵ כֶ ף אַ חַ ר מַ תַ ן תוֹ רָ ה קֹדֶ ם ּ ּ ּ שֶׁ יָרַ ד מֹשֶׁ ה מִ ן הָ הָ ר נִתְ קַ בְּ צו עַל אַ הֲרֹן לַעֲשׂ וֹ ת לָהֶם ּ ּ אֶ ת הָ עֵגֶל שֶׁ אָ מְ רו גַּם כֵּ ן שֶׁ הוא מִ צַ ד הָ רַ חֲמָ נות ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ לָהֶם , כַּ מובָ ן בַּ פָ רָ שָׁ ה שָׁ ם שֶׁ אָ מְ רו ּ ּ ּ ּ ) שְׁ מוֹ ת לב (: " ּ קום עֲשֵׂ ה לָנו אֱלֹהִ ים כִּ י זֶה מֹשֶׁ ה הָ אִ ישׁ לֹא יָדַ עְ נו מֶ ה הָ יָה ּ ּ לוֹ ". שֶׁ דִ בְ רֵ יהֶם אֵ לו בּ וֹ טִ ים כְּ מַ דְ קְ רוֹ ת חֶ רֶ ב ּ ּ ּ , שֶׁ מִ תְ קַ בְּ צִ ים בְּ קִ בּ וץ גָּדוֹ ל לְ פַ קֵ חַ עַל תַ קָ נַת הֶ הָ מוֹ ן ּ ּ ּ ּ ּ ומְ רַ חֲמִ ים עֲלֵיהֶם ומְ בַ קְ שִׁ ים לָהֶם מִ י שֶׁ יֵלֵך לִ פְ ְ ּ ּ ּ נֵיהֶם לְ הַ דְ רִ יכָ ם בַּ דֶ רֶ ך שֶׁ הֵם רוֹ צִ ים ְ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב שָׁ ם ּ : " אֲשֶׁ ר יֵלְ כו לְ פָ נֵינו ּ ּ ". וְ כֵן הוא בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר ּ ּ , בִּ פְ רָ ט בַּ דוֹ ר הַ זֶה ּ ּ ...[

Segment 29
HE:
בִּ פְ רָ ט הַ קַ לְ קָ לוֹ ת הַ מְ צויִים עַכְ שָׁ ו ּ ּ ּ בְּ דוֹ רוֹ תֵ ינו אֵ לֶה בַּ עֲוֹ נוֹ תֵ ינו הָ רַ בִּ ים ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י רִ שְׁ עֵי יִשְׂ רָ אֵ ל הַ חוֹ תְ רִ ים לְ הַ כְ נִיס זָרָ ה בְּ בֵ ית ה ' לְ פָ רֵ שׁ הַ תוֹ רָ ה עַל־פִ י חָ כְ מוֹ ת חִ יצוֹ נִיוֹ ת שֶׁ לָהֶם ּ ּ ּ ּ . וְרוֹ צִ ים לְ פַ תוֹ ת ולְ הָ סִ ית ולְ הַ כְ רִ יחַ אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ יֵלְ כו חַ ס ּ ּ ּ ּ ּ וְ שָׁ לוֹ ם בְּ דַ רְ כֵיהֶם הַ מָ רִ ים וְ הַ זָרִ ים כַּ ּ ּ נִרְ אֶ ה בְּ חושׁ ּ ּ , אֲשֶׁ ר רֹב הַ נִמְ שָׁ כִ ים אַ חֲרֵ יהֶ ם הֵ ם פוֹ רְ קֵ י עֹל לְ גַמְ רֵ י ּ ּ . וְ אַ ף עַל פִ י כֵן מַ חֲצִ יפִ ין פְ נֵיהֶ ם ומַ לְ בִּ ישִׁ ין כָּ ל רִ שְׁ עָ תָ ם ּ ּ ּ בְּ רַ חֲמָ נות ּ . כְּ אִ לו יֵשׁ לָהֶם רַ חֲמָ נות עַל נַעֲרֵ י בְּ נֵי ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל וְרוֹ צִ ים לְ הַ דְ רִ י כָ ם בְּ דֶ רֶ ך יְשָׁ רָ ה עַל פִ י פֵ רושֵׁ י ּ ּ ּ ְ הַ תוֹ רָ ה שֶׁ לָהֶם לִ שְׁ אוֹ ל וַאֲבַ דוֹ ן וְ כו ּ ּ ּ ּ ' רַ חֲמָ נָא לִ צְ לָן ּ , וְ אוֹ מְ רִ ים שֶׁ כָּ ל כַּ וָנָתָ ם לְ טוֹ בַ ת יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ יֵשׁ לָהֶם ּ ּ רַ חֲמָ נות עֲלֵיהֶם וְ כו ּ ּ . ' וְ כָ ל זֶה נִמְ שָׁ ך מִ מַ ה שֶׁ הַ סִּ טְ רָ א ּ ּ ְ

Segment 30
HE:
אָ חֳרָ א יוֹ נֶקֶ ת מִ ן הָ רַ חֲמָ נות ּ . וְ עַל־יְדֵ י זֶה מִ תְ גַבֵּ ר תַ אֲוַת ּ נִאוף וְ נִתְ קַ לְ קֵ ל הַ תְ פִ לָה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם שֶׁ אֵ ין יְכוֹ לִ ין ּ ּ ּ לְ הִ תְ פַ לֵל בִּ בְ חִ ינַת רַ חֲמִ ים וְ תַ חֲנונִים ּ ּ ּ . וְ עִ קַ ר הַ תִ קון ּ ּ ּ ּ לְ כָ ל זֶה הוא עַל־יְדֵ י צַדִ יקֵ י אֱמֶ ת כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ ּ ּ ּ נִים ) לקוטי הלכות - הלכות קריאת התורה ו ' - אוֹ ת ב . (' וְ עַיֵן עוֹ ד מֵ עִ נְיָן רַ חֲמָ נות דְ סִ טְ רָ א אָ חֳרָ א ומַ ה שֶׁ עַל יְדֵ י ּ ּ ּ ּ זֶה מְ בִ יאִ ים אֶ ת הָ אָ דָ ם לְ טִ רְ חוֹ ת וְטִ רְ דוֹ ת גְּדוֹ לוֹ ת ּ בִּ שְׁ בִ יל פַ רְ נָסָ ה ומְ אומָ ה לֹא יִשָׂ א בַּ עֲמָ לוֹ ּ ּ ּ ּ . ) אוצר היראה -

Segment 31
HE:
ממון ופרנסה- . ח"כ אוצר היראה – רחמנות - (' א

Segment 32
HE:
אֲשֶׁ ר יֵלְ כו לְ פָ נֵינו ּ ּ

Segment 33
HE:
) שמות לב (א , וְזֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ " ל שֶׁ עִ קַ ר הַ חֻרְ בָּ ן ּ הָ יָה עַל שֶׁ לֹא בֵּ רְ כו בַּ תוֹ רָ ה תְ חִ לָה ּ ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ ) נְדָ רִ ים פא .(: עַל מָ ה אָ בְ דָ ה הָ אָ רֶ ץ וְ כו ', ּ דָ בָ ר זֶה שָׁ אֲלו ּ ּ . 'ּ וְ כו מַ אי : וְ לֹא הָ לְ כו בָּ ה ּ ּ ? שֶׁ לֹא בֵּ רְ כו בַּ תוֹ רָ ה תְ חִ לָה ּ ּ ּ ּ ּ . כִּ י כְּ שֶׁ אֵ ין מְ בָ רְ כִ ין בַּ תוֹ רָ ה אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ עוֹ סְ קִ ין ּ ּ בַּ תוֹ רָ ה בָּ זֶה מַ רְ אִ ין שֶׁ אֵ ין הַ תוֹ רָ ה חֲשׁ ובָ ה בְּ עֵינֵיהֶם ּ ּ ּ וְ אֵ ין מְ חַ יִין עַצְ מָ ן בָּ ה בְּ כָ ל עֵת וָרֶ גַע רַ ק הִ יא אֶ צְ לָם ּ ּ כְּ מוֹ נִימוס וְ דָ ת חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם כְּ מוֹ שְׁ אָ רֵ י נִימוסִ ים וְ דָ תֵ י ּ ּ הָ עוֹ בְ דֵ י כּ וֹ כָ בִ ים שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת חֵ טְ א הָ עֵגֶל שֶׁ אָ מְ רו ּ ּ ּ : קום עֲשֵׂ ה לָנו אֱלֹהִ ים אֲשֶׁ ר יֵלְ כו לְ פָ נֵינו ּ ּ ּ ּ , שֶׁ בִּ קְ שׁ ו ּ עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה כְּ דֵ י שֶׁ יִהְ יֶה לָהֶם מִ י שֶׁ יֵלֵך לִ פְ נֵיהֶם ְ ּ ּ , כִּ י זֶה הָ יָה עִ קַ ר חֶ פְ צָ ם שֶׁ יִהְ יֶה לָהֶם מִ י שֶׁ יֵלֵך לִ פְ נֵיהֶם ְ ּ ּ ּ וְיוֹ לִ יכֵם בְּ אֵ יזֶה נִימוס וְ דָ ת כְּ דֵ י שֶׁ לֹא יִהְ יו בּ וֹ לְ עִ ים ּ ּ ּ אִ ישׁ אֶ ת רֵ עֵהו , ּ אֲבָ ל לֹא הִ סְ תַ כְּ ּ לו עַל הַ תַ כְ לִ ית ּ ּ הָ אַ חֲרוֹ ן הַ נִצְ חִ י כְּ לָל ּ , וְעַל־יְדֵ י זֶה נִכְ שְׁ לו בַּ עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה ּ , כִּ י אָ ז הָ יָה הַ יֵצֶר הָ רָ ע שֶׁ ל עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה בָּ עוֹ לָם ּ . ּוכְ מוֹ כֵן עַכְ שָׁ ו אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ אֵ ין עוֹ בְ דִ ים עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה ּ , כִּ י הָ רְ גו ּ ּ הַ יֵצֶר הָ רָ ע שֶׁ ל עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה ) יוֹ מָ א ד ( , אֲבָ ל אַ ף־עַל־פִ י־כֵן עֲדַ יִן יֵשׁ כַּ מָ ה כּ וֹ פְ רִ ים בָּ עוֹ לָם שֶׁ הוֹ לְ כִ ים ּ ּ בְּ דַ רְ כֵי הָ אֶ פִ יקוֹ רְ סִ ים שֶׁ רוֹ צִ ים לְ הַ שְׁ ווֹ ת חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ תוֹ רַ ת מֹשֶׁ ה כִּ שְׁ אָ ר נִימוסֵ י הַ דָ תוֹ ת רַ חֲמָ נָא לִ צְ לַן ּ ּ ּ וְ אוֹ מְ רִ ים מַ ה שֶׁ ּ אוֹ מְ רִ ים טְ עָמִ ים שֶׁ ל הֶבֶ ל ושְׁ טות עַל ּ ּ מִ צְ וֹ ת תוֹ רָ תֵ נו הַ קְ דוֹ שָׁ ה כְּ אִ לו כֻּלָם עַל־פִ י שֵׂ כֶ ל אֱנוֹ שִׁ י ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , בִּ שְׁ בִ יל לְ קַ יֵם נִימוס הַ מְ דִ ינָה כַּ יָדועַ ּ ּ ּ ּ ּ דִ בְ רֵ יהֶם הָ רָ עִ ים וְ הַ מָ רִ ים וְ זֶהו בְּ חִ ינַת פְ גַם הָ עֵגֶל ּ ּ ּ ּ .ל"ּ כַּ נַ וְזֶהו בְּ חִ ינַת שֶׁ לֹא בֵּ רְ כו בַּ תוֹ רָ ה תְ חִ לָה ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י אֵ לו ּ ּ הַ כִּ תוֹ ת בְּ וַדַ אי אֵ ינָם מְ בָ רְ כִ ים עַל הַ תוֹ רָ ה מֵ אַ חַ ר ּ ּ ּ שֶׁ אֶ צְ לָם הַ תוֹ רָ ה שָׁ וָה לִ שְׁ אָ ר הַ דָ תוֹ ת וְהַ נִימוסִ ים חַ ס ּ ּ ּ ּ וְ שָׁ לוֹ ם , כִּ י עִ קַ ר בִּ רְ כַּ ת הַ תוֹ רָ ה הוא ּ ּ ּ אֲשֶׁ ר בָּ חַ ר בָּ נו ּ מִ כָּ ל הָ עַמִ ים וְ נָתַ ן לָנו אֶ ת תוֹ רָ תוֹ שֶׁ מַ ה שֶׁ נָתַ ן לָנו אֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ תוֹ רָ ה , בָּ זֶה בָּ חַ ר בָּ נו מִ כָּ ל הָ עַמִ ים וְ הִ בְ דִ ילָנו מֵ הֶם ּ ּ ּ ּ לְ גַמְ רֵ י , כִּ י נִימוסֵ יהֶם וְ דָ תֵ יהֶם הוא רַ ק עַל־פִ י שֵׂ כֶל ּ ּ ּ אֱנוֹ שִׁ י בִּ שְׁ בִ יל חַ יֵ ּ י שָׁ עָ ה שֶׁ ל זֶה הָ עוֹ לָם . וְגַם זֶה אֵ ינוֹ בִּ שְׁ לֵמות וְ אֵ ין לוֹ קִ יום כְּ לָל ּ ּ ּ , כִּ י עַל־פִ י דָ תֵ יהֶם ּ ּ וְ דַ רְ כֵיהֶם אֵ ינָם מַ פְ רִ ישִׁ ין אֶ ת הָ אָ דָ ם אֲפִ לו מִ דְ בָ רִ ים ּ ּ ּ שֶׁ בֵּ ין אָ דָ ם לַחֲבֵ רוֹ מֵ אַ חַ ר שֶׁ אֵ ינָם מִ סְ תַ כְּ לִ ין עַל ּ ּ הַ תַ כְ לִ ית הָ אַ חֲ רוֹ ן וְ אֵ ינָם מִ תְ יָרְ אִ ין מֵ עֳנָשִׁ ים שֶׁ ל אַ חַ ר מִ יתָ ה רַ ק מִ תְ יָרְ אִ ין מֵ אֵ ימַ ת מַ לְ כות ּ , עַל־כֵּן אִ ם יוכַ ל ּ לַעֲשׂ וֹ ת גְּזֵלוֹ ת וְרַ מָ אות שֶׁ לֹא יִוָדַ ע לַמֶ לֶך וְ שׁ וֹ פְ טֵ יהֶם ְ ּ ּ ּ ּ ּ עוֹ שִׂ ים כָּ ל מַ ה שֶׁ יְכוֹ לִ ים לַעֲשׂ וֹ ת כַּ נִרְ אֶ ה בַּ חושׁ ּ ּ ּ ּ , אֲבָ ל אוֹ תָ נו בָּ חַ ר ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך מִ כָּ ל הָ עַמִ ים וְ נָתַ ן לָנו אֶ ת ּ ּ ְ תוֹ רָ תוֹ אֲשֶׁ ר הִ יא חַ יֵינו וְ אֹרֶ ך יָמֵ ינו לְ עוֹ לְ מֵ י עַד ולְ נֵצַח ּ ּ ּ ְ ּ ּ נְצָ חִ ים , כִּ י עִ קַ ר כָּ ל מִ צְ וֹ ת תוֹ רָ תֵ נו הַ קְ דוֹ שָׁ ה הוא ּ ּ ּ ּ ּ בִּ שְׁ בִ יל הַ תַ כְ לִ ית הָ אַ חֲרוֹ ן ּ . וַאֲפִ לו הַ ּ ּ ּמִ צְ וֹ ת שֶׁ בֵּ ין אָ דָ ם לַחֲבֵ רוֹ יֵשׁ בָּ הֶם סוֹ דוֹ ת עֲמֻקִ ים וְרָ זִין גְּדוֹ לִ ים מְ אֹד עַד ּ אֵ ין סוֹ ף וְ אֵ ין תַ כְ לִ ית ּ , וְ כֻלָם בִּ שְׁ בִ יל הַ תַ כְ לִ ית הָ אַ חֲרוֹ ן ּ ּ לְ מַ עַן יֵיטִ יב לָנו לְ עוֹ לָם שֶׁ כֻּלוֹ אָ רֹך וָטוֹ ב ְ ּ ּ . וְ עַל זֶה מוֹ רָ ה בִּ רְ כַּ ת הַ תוֹ רָ ּ ה שֶׁ אָ נו מְ בָ רְ כִ ין אֲשֶׁ ר בָּ חַ ר בָּ נו מִ כָּ ל ּ ּ הָ עַמִ ים וְ נָתַ ן לָנו אֶ ת תוֹ רָ תוֹ ּ ּ ּ . וְ אָ נו מְ סַ יְמִ ין ּ ּ : נוֹ תֵ ן הַ תוֹ רָ ה ּ , דְ הַ יְנו שֶׁ ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך נוֹ תֵ ן ְ ּ הַ תוֹ רָ ה בְּ כָ ל יוֹ ם מֵ חָ דָ שׁ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) ּדְ בָ רִ ים ו (: אֲשֶׁ ר אָ נֹכִ י מְ צַ וְ ך הַ ּ ָ ּיוֹ ם . וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ) ל " סִ פְ רִ י שָׁ ם (: בְּ כָ ל יוֹ ם יִהְ יו בְּ עֵינֶיך כַּ חֲדָ שִׁ ים ָ ּ , כִּ י הַ תוֹ רָ ה ּ עֲמֻקָ ה ורְ חָ בָ ה מִ נִי יָם וְ כו ּ ּ ּ ּ . ' ובְ כָ ל יוֹ ם נִמְ שֶׁ כֶ ת עָ לֵינו ּ ּ בְּ הִ תְ חַ דְ שׁ ות נִפְ לָא ּ ּ . וְגַם בָּ זֶה נִבְ דֶ לֶת תוֹ רָ תֵ נו הַ קְ דוֹ ּ ּ ּ ּ שָׁ ה מִ דָ תֵ י שְׁ אָ ר הָ אֻ מוֹ ת לְ הַ בְ דִ יל ּ ּ ּ , כִּ י אֵ צֶ ל דָ תֵ יהֶם שֶׁ הֵם ּ חֹק הַ מַ לְ כות לְ תִ קון הַ מְ דִ ינָה אֵ ין שַׁ יָך הִ תְ חַ דְ שׁ ות בְּ כָ ל ּ ּ ּ ּ ּ ְ ּ ּ ּ יוֹ ם , כִּ י כְּ בָ ר נִתַ ן הַ דָ ת מֵ אֵ יזֶה טַ עַם שֶׁ הוא עַל־פִ י ּ ּ ּ ּ שִׂ כְ לָם , לֹא כֵן תוֹ רָ תֵ נו הַ קְ דוֹ שָׁ ה שֶׁ ּ ּ ּ הִ יא אַ חְ דותוֹ ּ יִתְ בָּ רַ ך אֲשֶׁ ר אֵ ין חֵ קֶ ר לִ תְ בונָתוֹ ודְ בָ רָ יו חָ יִים וְ קַ יָמִ ים ּ ּ ּ ְ , נֶאֱמָ נִים וְ נֶחְ מָ דִ ים לָעַד וְ כו ', ּ כִּ י הֵם בְּ אֵ ר מַ יִם חַ יִים ּ נוֹ בְ עִ ים בְּ כָ ל עֵת וָרֶ גַע מֵ אַ חַ ר שֶׁ כְּ לולִ ים בּ וֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ וְ הֵם מְ חַ יִין ומְ קַ יְמִ ין ּ ּ ּ כָּ ל הָ עוֹ לָמוֹ ת עִ ם כָּ ל אֲשֶׁ ר בָּ הֶם בְּ כָ ל עֵת וָרֶ גַע , וְ הֵם מִ תְ חַ דְ שִׁ ים בְּ כָ ל יוֹ ם ובְ כָ ל עֵת ּ ּ ּובְ כָ ל שָׁ עָ ה . וְעַל־כֵּן אָ נו מְ בָ רְ כִ ין נוֹ תֵ ן הַ תוֹ רָ ה ּ ּ , כִּ י הוא ּ יִתְ בָּ רַ ך נוֹ תֵ ן הַ תוֹ רָ ה בְּ כָ ל יוֹ ם מֵ חָ דָ שׁ ּ ְ , כִּ י בְּ כָ ל יוֹ ם וָעֵת מְ סַ בֵּ ב ה ' יִתְ בָּ רַ ך סִ בּ וֹ ת בְּ תַ חְ בּ ולוֹ תָ יו לְ הַ כְ נִיס קִ יום ּ ּ ּ ְ הַ תוֹ רָ ה בָּ עוֹ לָם וְ שׁ וֹ לֵחַ לָנו צַ דִ יקִ ים אֲמִ תִ יִים שֶׁ מְ חַ דְ שִׁ ין ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ כָ ל פַ עַם חִ דושִׁ ין דְ אוֹ רַ יְתָ א אֲמִ תִ יִים ּ ּ ּ ּ ּ ּ . וַאֲפִ לו מִ י ּ ּ שֶׁ אֵ ינוֹ בַּ ר הָ כֵי לְ חַ דֵ שׁ חִ דושִׁ ין אַ ּ ּ ּ ף־עַל־פִ י־כֵן בְּ כָ ל ּ פַ עַם שֶׁ נִתְ עוֹ רֵ ר מֵ חָ דָ שׁ לְ קַ יֵם הַ תוֹ רָ ה זֶהו גַּם כֵּן בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ ּ קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה מֵ חָ דָ שׁ ּ , כִּ י עִ קַ ר הוא קִ יום הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י לֹא הַ מִ דְ רָ שׁ עִ קָ ר אֶ לָא הַ מַ עֲשֶׂ ה ּ ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן עַל־יְדֵ י בִּ רְ כַּ ת הַ תוֹ רָ ה אָ נ ּ ו מַ מְ שִׁ יכִ ין עָ לֵינו קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ מֵ חָ דָ שׁ . וְ עַל־כֵּן עַל־יְדֵ י שֶׁ לֹא בֵּ רְ כו בַּ תוֹ רָ ה תְ חִ לָה עַל־יְדֵ י זֶה ּ ּ ּ ּ ּ נֶחֱרַ ב הַ בֵּ ית הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ , שֶׁ עִ קַ ר חֻרְ בָּ נוֹ הָ יָה עַל־יְדֵ י חֵ טְ א ּ הָ עֵגֶל שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה נִשְׁ תַ בְּ רו הַ לוחוֹ ת שֶׁ מֵ ּ ּ ּ ּ ּ אָ ז נִגְזְרָ ה הַ גְּזֵרָ ה הַ זֹאת ּ , כִּ י הַ לוחוֹ ת נִשְׁ בְּ רו בְּ שִׁ בְ עָ ה עָ שָׂ ר ּ ּ ּ בְּ תַ מוז שֶׁ אָ ז נִגְזַר הַ חֻרְ בָּ ן שֶׁ הִ תְ חִ יל בְּ שִׁ בְ עָ ה עָ שָׂ ר ּ ּ בְּ תַ מוז ּ ּ , אַ ך עַל־יְדֵ י בִּ רְ כַּ ת הַ תוֹ רָ ה שֶׁ מַ מְ שִׁ יכִ ין עַל ּ ּ ְ עַצְ מָ ן קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה מֵ חָ דָ שׁ מְ ּ ּ תַ קְ נִים זֹאת . ) לקוטי הלכות – הלכות נשיאת כפיים ה (ה" כ – '

Segment 34
HE:
ּ וַיַרְ א הָ עָם כִּ י בֹשֵׁ שׁ מֹשֶׁ ה

Segment 35
HE:
וְזֶהו בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ רָ אִ ינו דָ בָ ר נִבְ הָ ל וְזָר אֲשֶׁ ר כָּ ל אָ דָ ם ּ ּ ּ ּ מִ שְׁ תוֹ מֵ ם עַל זֶה ּ . הַ יְאֻ מָ ן כִּ י יְסֻפָ ר ּ ּ . שֶׁ אַ חֲרֵ י שֶׁ זָכו ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל לְ קַ בֵּ ל אֶ ת הַ תוֹ רָ ה בְּ אוֹ תוֹ ת נוֹ רָ אוֹ ת כָּ אֵ לו ּ ּ ּ , וְ כֻלָם זָכו לְ רוחַ הַ קֹדֶ שׁ וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ', וְ אַ חֲרֵ י כָּ ל אֵ לֶה הֲנִשְׁ מַ ע ּ כָּ זֹאת שֶׁ יַעֲשׂ ו מַ עֲשֶׂ ה כָּ זֹאת לִ טְ עוֹ ת אַ חַ ר הָ עֵגֶל ּ ּ . וְ אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל לֹא עָ שׂ ו כִּ י אִ ם הָ עֵ ּ ּ ּ רֶ ב רַ ב , וְ אַ חַ ר כָּ ך הִ טְ עו קְ צָ ת מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ְ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן אֲפִ לו ּ ּ ּ אֵ לו הַ מְ עַט דִ מְ עַט שֶׁ טָ עו בָּ זֶה מַ ה זֶה הָ יָה לָהֶם ּ ּ ּ ּ ּ ּ ? וְגַם עַל הָ עֵרֶ ב רַ ב גּופָ א קָ שֶׁ ה ּ , כִּ י גַּם הָ עֵרֶ ב רַ ב הָ יָה לָהֶם ּדַ עַת גָּדוֹ ל מְ אֹד , כַּ מובָ ן בְּ כִ תְ בֵ י ּ ּ הָ אֲרִ " . ל" י זַ ובְ וַדַ אי ּ ּ הָ יָה בָּ הֶם גַּם אֵ יזֶה מְ עַט טוֹ ב , מֵ אַ חַ ר שֶׁ הֵ ם יָצְ או אַ חֲרֵ י ּ מֹשֶׁ ה מִ מִ צְ רַ יִם וְ הִ שְׁ לִ יכו מִ שְׁ פַ חְ תָ ם ובֵ ית אֲבוֹ תָ ם וְרָ צו ּ ּ ּ ּ ּ ּ לְ הִ תְ גַּיֵר מֵ חֲמַ ת שֶׁ רָ או מִ מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו אוֹ תוֹ ת ומוֹ פְ תִ ים ּ ּ ּ ּ ּ נוֹ רָ אִ ים כָּ אֵ לֶ ּ ה בְּ מִ צְ רַ יִם . וְ אַ חֲרֵ י כָּ ל אֵ לֶה ּ , אַ חֲרֵ י כָּ ל הַ מוֹ פְ תִ ים נוֹ רָ אִ ים שֶׁ רָ או בְּ עֵינֵיהֶם בְּ מִ צְ רַ יִם וקְ רִ יעַת ּ ּ ּ יַם־סוף ומִ לְ חֶ מֶ ת עֲמָ לֵק ומַ תַ ן תוֹ רָ ה בְּ אוֹ תוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ומוֹ פְ תִ ים נוֹ רָ אִ ים כָּ אֵ לֶה ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) ּדְ בָ רִ ים ז יט , (: ּ הַ מַ סּ וֹ ת הַ גְּדוֹ לוֹ ת אֲשֶׁ ר רָ או עֵינֶיך וְ הָ אוֹ תוֹ ת ָ ּ וְ הַ מוֹ פְ תִ ים וְ כו ּ ּ . ' הֲשָׁ מַ ע עָם וְ כו ) ' ּ שָׁ ם ד לג , (. וְ אַ חֲרֵ י כָּ ל זֶה יַעֲשׂ ו מַ עֲשֶׂ ה כָּ זֶה לַעֲשׂ וֹ ת לָהֶם עֵגֶל לֶאֱלֹ ּ !?קַ אֲבָ ל מִ כָּ ל זֶה יָכוֹ ל כָּ ל אָ דָ ם לְ הָ בִ ין עַד הֵיכָ ן כּ ֹחַ הַ בְּ חִ ירָ ה שֶׁ ל הָ אָ דָ ם . וְ כַ מָ ה וְ כַ מָ ה מִ תְ גַּבֵּ ר הַ בַּ עַל דָ בָ ר ּ ּ ּ עַל הָ אָ דָ ם בְּ כָ ל יוֹ ם . כִּ י ה ' יִתְ בָּ רַ ך בָּ רָ א הַ כּ ֹל בִּ שְׁ בִ יל ְ הַ בְּ חִ ירָ ה , כִּ י הַ כּ ֹל נִבְ רָ א בִּ שְׁ בִ יל הָ אָ דָ ם , לֹא בִּ שְׁ בִ יל מַ לְ אָ ך וְ לֹא בִּ שְׁ בִ יל שָׂ רָ ף ְ . וְ כֵן לְ הֵפֶ ך לֹא בִּ ְ שְׁ בִ יל בְּ הֵמָ ה וְחַ יָה וְ צוֹ מֵ חַ וְ כו ּ ּ . ' רַ ק הַ כּ ֹל נִבְ רָ א בִּ שְׁ בִ יל הָ אָ דָ ם . וְ עִ קַ ר הַ יִחוס וְהַמַ עֲלָה שֶׁ ל הָ אָ דָ ם אֲשֶׁ ר ּ ּ ּ ּ בִּ שְׁ בִ ילוֹ כָּ ל הָ רַ עַשׁ הַ זֶה ּ , שֶׁ הַ כּ ֹל נִבְ רָ א בִּ שְׁ בִ ילוֹ מֵ רֹאשׁ וְ עַד סוֹ ף , הָ עִ קָ ר הוא מַ ה שֶׁ הָ אָ דָ ם הוא ּ ּ ּ ּ בַּ עַל בְּ חִ ירָ ה שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א עֲבוֹ דָ תוֹ חֲשׁ ובָ ה מְ אֹד מְ אֹד יוֹ תֵ ר ּ ּ וְיוֹ תֵ ר מֵ עֲבוֹ דַ ת כָּ ל הַ מַ לְ אָ כִ ים וְ הַ שְׂ רָ פִ ים וְ כו ּ ּ ּ ' מֵ אַ חַ ר שֶׁ הֵם אֵ ין לָהֶם בְּ חִ ירָ ה וְ הָ אָ דָ ם הוא בַּ עַל בְּ חִ ירָ ה ּ , ּובִ שְׁ בִ יל זֶה בָּ רָ א ה ' יִתְ בָּ רַ ך הַ כּ ֹ ְ ל מֵ רֹאשׁ וְ עַד סוֹ ף . נִמְ צָ א שֶׁ הַ כּ ֹל נִבְ רָ א בִּ שְׁ בִ יל הַ בְּ חִ ירָ ה . וְ עַל־כֵּן הַ בְּ חִ ירָ ה יֶשׁ לָה כּ ֹחַ גָּדוֹ ל ּ , עַד שֶׁ כִּ בְ יָכוֹ ל ' ה , יִתְ בָּ רַ ך ְ בְּ עַצְ מוֹ אֵ ין בְּ יָדוֹ לְ בַ טֵ ל הַבְּ חִ ירָ ה כִּ י אִ ם כֵּן יִתְ בַּ טֵ ל ּ ּ הָ עוֹ לָם . וכְ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ) ל " ּ בְּ רָ כוֹ ת לג :(: הַ כּ ֹל בִּ ידֵ י שָׁ מַ יִם חוץ מִ יִרְ אַ ת שָׁ מַ יִם ּ ּ . ּומִ גֹּדֶ ל הַ כּ ֹחַ שֶׁ ל הַ בְּ חִ ירָ ה שֶׁ הַ כּ ֹל נִבְ רָ א בִּ שְׁ בִ יל זֶה , עַל־כֵּן יֵשׁ כּ ֹחַ לְ הַ בַּ עַל דָ בָ ר לְ הִ תְ גַּבֵּ ר בְּ כָ ל פַ עַם מֵ חָ דָ שׁ בְּ כַ מָ ה מִ ינֵי ּ ּ ּ בִּ לְ בּ ו ּ לִ ים וַהֲסָ תוֹ ת חֲדָ שׁ וֹ ת עַד שֶׁ הָ יָה לוֹ כּ ֹחַ לְ הִ תְ גַּבֵּר עַל יִשְׂ רָ אֵ ל אַ חַ ר מַ תַ ן תוֹ רָ ה שֶׁ יַעֲשׂ ו מַ עֲשֵׂ ה הָ עֵגֶל ּ ּ ּ ּ . וְ כָ ל זֶה מֵ חֲמַ ת שֶׁ מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו נִסְ תַ לֵק מֵ הֶם אָ ז וְ לֹא הָ יָה ּ ּ ּ ּ בֵּ ינֵיהֶם , עַל־כֵּן עִ רְ בֵּ ב הַ שָׂ טָ ן אֶ ת הָ עוֹ לָם עַ ּ ד שֶׁ עָשׂ ו ּ אֶ ת הָ עֵגֶל . וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב שָׁ ם בַּ פָ רָ שָׁ ה ּ ּ ּ ) שְׁ מוֹ ת לב (: א , וַיַרְ א הָ עָ ם כִּ י בֹשֵׁ שׁ מֹשֶׁ ה וְ כו ּ ּ ' קום עֲשֵׂ ה לָנו אֱלֹקִ ים כִּ י ּ ּ זֶה מֹשֶׁ ה הָ אִ ישׁ לֹא יָדַ עְ נו מֶ ה הָ יָה לוֹ וְ כו ּ ּ . ' נִמְ צָ א , שֶׁ עִ קַ ר הִ תְ גַּבְּ רות הַ שָׂ טָ ן הו ּ ּ ּ ּ א מֵ חֲמַ ת שֶׁ הֶ עְ לִ ים מֵ הֶ ם אֶ ת מֹשֶׁ ה וְ הִ כְ נִיס בְּ לִ בָּ ם שֶׁ כְּ בָ ר נֶעְ לָם מֹשֶׁ ה , עַל־כֵּן הֵ סִ ית אוֹ תָ ם לַעֲשׂ וֹ ת מַ עֲשֶׂ ה הַ נַ . ל"ּ כִּ י בְּ אוֹ תוֹ הַ יוֹ ם הָ יָה ּ הִ תְ גַּבְּ רות הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א כָּ ל כָּ ך עַד שֶׁ לֹא הָ יָה כּ ֹחַ ּ ְ ּ לְ בַ טְ לוֹ כִּ י אִ ם מֹ ּ שֶׁ ה בְּ עַצְ מוֹ אִ ם הָ יָה שָׁ ם . וְזֶהו : ּ ּ וַיַרְ א הָ עָם כִּ י בֹשֵׁ שׁ מֹשֶׁ ה . וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ) ל " שַׁ בָּ ת פט .(: בָּ א שֵׁ שׁ וְ כו ' ּ וְ שֶׁ הָ יָה יוֹ ם הַ מְ עֻנָן וְ כו ּ ּ . ' הַ יְנו כַּ נַ ּ ּ , ל" שֶׁ הַ שָׂ טָ ן עִ רְ בֵּ ב אָ ז אֶ ת הָ עוֹ לָם כָּ ל כָּ ך כְּ פִ י אוֹ תוֹ ְ ּ הַ יוֹ ם ּ שֶׁ הָ יָה יוֹ ם מוכָ ן לְ פֻרְ עָ נֻיוֹ ת ּ ּ , וְ דַ וְ קָ א בְּ אוֹ תוֹ הָ עֵת אַ חַ ר שֶׁ בָּ א שֵׁ שׁ וְ הָ יָה יוֹ ם הַ מְ עֻנָן אָ ז דַ יְקָ א הָ יָה כּ ֹחַ לְ הַ שָׂ טָ ן ּ ּ ּ לְ הִ תְ גַּבֵּ ר בְּ בִ לְ בּ ולִ ים וכְ פִ ירוֹ ת כָּ אֵ לֶה כְּ פִ י אוֹ תוֹ הַ יוֹ ם ּ ּ ּ ּ וְ הַ שָׁ עָה דַ יְקָ א ּ ּ , עַד שֶׁ לֹא הָ יָה כּ ֹחַ לְ בַ טְ לוֹ בְּ שׁ ום דָ בָ ר ּ ּ ּ ּ כִּ י אִ ם מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו בְּ עַצְ מוֹ שֶׁ הוא הָ יָה הַ צַ דִ יק הַ דוֹ ר אָ ז ּ ּ ּ ּ ּ . ומֵ חֲמַ ת שֶׁ מֹשֶׁ ה הָ יָה אָ ז בַּ שָׁ מַ יִם ּ ּ ּ , עַל־כֵּן הִ צְ לִ יחַ מַ עֲשֵׂ ה שָׂ טָ ן בְּ אוֹ תוֹ הַ שָׁ עָ ה ּ . אֲבָ ל תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ יָרַ ד מֹשֶׁ ה מֵ הָ ּ ּ הָ ר הִ כְ נִיעַ וְ שִׁ בֵּ ר ובִ טֵ ל אֶ ת הָ עֵגֶל ּ ּ , וְחָ זַר וְ קִ בֵּ ל אֶ ת הַ לוחוֹ ת ּ ּ הָ אַ חֲרוֹ נוֹ ת , וְחָ זַר לְ חַ זֵק אֶ ת הָ אֱמונָה ּ ּ , אֲבָ ל גַּם אָ ז הַ כּ ֹל הָ יָה בְּ כֹחַ הָ רְ שִׁ ימו שֶׁ נִשְׁ אֲרָ ה מִ יסוֹ ד הָ אֱמונָה שֶׁ נִקְ בַּ ע ּ ּ ּ ּ בְּ לֵב יִשְׂ רָ אֵ ל בִּ שְׁ עַת מַ תַ ן ּ תוֹ רָ ה בִּ שְׁ עַת קַ בָּ לַת לוחוֹ ת ּ ּ הָ רִ אשׁ וֹ נוֹ ת , כִּ י עַל־יְדֵ י יְסוֹ ד הָ אֱמונָה הַ זֹאת יֵשׁ כּ ֹחַ ּ ּ לְ כָ ל צַ דִ יק וְצַ דִ יק בְּ דוֹ רוֹ לְ בָ רֵ ר לְ יִשְׂ רָ אֵ ל אֶ ת הָ אֱמונָה ּ ּ ּ ּ הַ קְ דוֹ שָׁ ה , כִּ י עַל־יְדֵ י יְסוֹ ד אֱמונָה זֹאת זוֹ כִ ין יִשְׂ רָ אֵ ל ּ בְּ כָ ל דוֹ ר לְ ּ הִ תְ קָ רֵ ב לַצַ דִ יק הָ אֱמֶ ת לְ בַ קֵ שׁ ולְ חַ פֵשׂ ּ ּ ּ ּ ּ אוֹ תוֹ עַד שֶׁ מוֹ צְ אִ ין אוֹ תוֹ ּ . וְ עַל־כֵּן צְ רִ יכִ ין לְ הִ שְׁ תַ דֵ ל לְ הִ תְ קָ רֵ ב לְ צַ דִ יק הַ דוֹ ר דַ יְקָ א ּ ּ ּ ּ ּ כְּ דֵ י שֶׁ יִזְכֶּ ה לְ בָ רֵ ר לָנו הָ אֱמונָה הַ קְ דוֹ שָׁ ה בְּ כָ ל פַ עַם ּ ּ ּ ּ ּ כְּ פִ י הַ יוֹ ם וְ הַ שָׁ עָ ּ ּ , ה כִּ י אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ בִּ שְׁ עַת מַ תַ ן תוֹ רָ ה ּ ּ ּ זָכו יִשְׂ רָ אֵ ל לֶאֱמונָה עַל־יְדֵ י רוחַ הַ קֹדֶ שׁ ּ ּ ּ ּ , וְ כֵן אַ חַ ר כָּ ך ְ דוֹ ר בְּ כָ ל שֶׁ הָ יו וְ הַ נְבִ יאִ ים הַ צַ דִ יקִ ים עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ ּ ּ וְיוֹ תֵ ר יוֹ תֵ ר פַ עַם בְּ כָ ל הָ אֱמונָה שֶׁ נִתְ בָּ רְ רָ ה ּ ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־ ּ כֵן אָ נו צְ רִ יכִ ין עַכְ שָׁ ו בַּ דוֹ ר הַ זֶה לְ הִ תְ קָ רֵ ב ּ ּ ּ לְ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת שֶׁ בַּ דוֹ ר הַ זֶה כְּ דֵ י שֶׁ יְבָ רֵ ר לָנו הָ אֱמונָה ּ ּ ּ ּ ּ ּ כְּ פִ י הָ עֵת וְ הַ זְמַ ן שֶׁ ל עַכְ שָׁ ו ּ , כִּ י הָ אֱמונָה צְ רִ יכִ ין לְ בָ רֵ ר ּ בְּ כָ ל יוֹ ם וָיוֹ ם מֵ חָ דָ שׁ . וְזֶה עִ קַ ר הִ תְ גַּבְּ ר ּ ות הַ יֵצֶר הָ רָ ע שֶׁ מִ תְ גַּבֵּ ר בְּ כָ ל דוֹ ר ּ ּ ּ ּ וָדוֹ ר , לְ הַ סְ תִ יר ולְ הַ עְ לִ ים אֶ ת הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת שֶׁ בְּ אוֹ תוֹ ּ ּ ּ ּ הַ דוֹ ר דַ יְקָ א ּ ּ . כְּ מוֹ שֶׁ אָ נו רוֹ אִ ין בְּ חושׁ ּ ּ , שֶׁ עִ קַ ר הַ מַ חֲלֹקֶ ת ּ ּ הוא עַל הַ צַ דִ יק שֶׁ בְּ אוֹ תוֹ הַ דוֹ ר ּ ּ ּ ּ , וְ אַ חַ ר כָּ ך בְּ שֶׁ כְּ ְ בָ ר הַ יָמִ ים הַ בָּ אִ ים מוֹ דִ ים גַּם בְּ זֶה הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ , וְ אוֹ מְ רִ ים שֶׁ זֶה ּ בְּ וַדַ אי הָ יָה צַ דִ יק ּ ּ , אֲבָ ל חוֹ לְ קִ ים עַל זֶה הַ צַ דִ יק שֶׁ בְּ זֶה ּ ּ ּ הַ דוֹ ר שֶׁ אַ חֲרָ יו . כִּ י בִּ ימֵ י הָ אֲרִ " " י זַ ל הָ יָה מַ חֲלֹקֶ ת גָּדוֹ ל עַל הָ אֲרִ " י וְ לֹא רָ צו לְ הוֹ דוֹ ת שֶׁ ּ יִמָ צֵ א בְּ אוֹ תוֹ הַ דוֹ ר ּ ּ ּ חִ דושׁ כָּ זֶה שֶׁ יִהְ יֶה לוֹ רוחַ הַ קֹדֶ שׁ כָּ זֶה ּ ּ ּ ּ ּ , כַּ מובָ א בְּ כִ תְ בֵ י ּ ּ הָ אֲרִ " . ל" י זַ וְ אַ חַ ר כָּ ך בְּ כַ מָ ה דוֹ רוֹ ת נִתְ קַ בֵּ ל הָ אֲרִ ּ ּ ְ " ל " י זַ וְ הַ כּ ֹל מוֹ דִ ים שֶׁ הָ יָה חִ דושׁ נִפְ לָא אִ ישׁ אֱלוֹ קַ וְ כו ּ ּ ּ ', אֲבָ ל חָ לְ קו עַל צַ דִ יקִ ים אֲחֵ רִ ים שֶׁ בַּ דוֹ רוֹ ת שֶׁ אַ חֲרָ יו ּ ּ ּ , עַד

Segment 36
HE:
ַשֶׁ סָּ מוך לְ יָמֵ ינו הָ יָה הַ בַּ עַל־שֵׁ ם־טוֹ ב ז ּ ּ ְ " ל שֶׁ הָ יָה אוֹ ר נִפְ לָא וְ נוֹ רָ א מְ אֹד , וְ הָ יָה עָ לָיו מַ חֲלֹקֶ ת גָּדוֹ ל . ּובִ ימֵ י הַ בַּ עַל־שֵׁ ם־טוֹ ב רֹב הַ מִ תְ נַגְּדִ ים הוֹ דו בְּ הָ אֲרִ ּ ּ " י זַ , ל" וְחָ לְ קו עַל הַ בַּ עַל־שֵׁ ם־טוֹ ב זַ ּ . ל" וְ כֵן הוא בְּ כָ ל דוֹ ר ּ ּ וָדוֹ ר . וכְ בָ ר מובָ א מִ זֶה בַּ סְּ פָ רִ ים ּ ּ ּ ) ּ וְ עַיֵן בְּ סוֹ ף סֵ פֶ ר " נֹעַם אֱלִ ימֶ לֶך " ְ מְ דַ בֵּ ר שָׁ ם מִ זֶה ּ (. וְ כָ ל זֶה הוא מֵ חֲמַ ת שֶׁ עִ קַ ר ּ ּ בֵּ רור הַ מְ דַ מֶ ה ּ ּ , שֶׁ הוא בֵּ רור הָ אֱמונָה ּ ּ ּ , הוא דַ יְקָ א ּ ּ עַל־יְדֵ י הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת שֶׁ בְּ זֶה הַ דוֹ ר דַ יְקָ א ּ ּ ּ ּ , כִּ י אֵ ין לְ ך ָ אֶ לָא שׁ וֹ פֵ ט שֶׁ בְּ יָמֶ יך ָ ּ ) רֹאשׁ הַ שָׁ נָה כה ּ :(. כִּ י צְ רִ יכִ ין לְ בָ רֵ ר הָ אֱמונָה בְּ כָ ל יוֹ ם מֵ חָ דָ שׁ כְּ פִ י חִ דושׁ מַ עֲשֵׂ ה ּ ּ ּ בְּ רֵ אשִׁ ית שֶׁ בְּ אוֹ תוֹ הַ יוֹ ם כַּ נַ ּ ּ , ל" ּ שֶׁ זֶה אֵ ינוֹ מִ תְ בָּ רֵ ר כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י זֶה הַ צַ דִ יק שֶׁ בְּ אוֹ תוֹ הַ דוֹ ר דַ יְקָ א ּ ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן מַ נִיחַ הַ בַּ עַל דָ בָ ר עַצְ מוֹ עַל זֶה לְ אָ רְ כּ וֹ ולְ רָ חְ בּ וֹ ּ ּ ּ לְ הַ סְ תִ יר ולְ הַ עְ לִ ים זֶה הַ צַ דִ יק ולְ הַ רְ בּ וֹ ת עָלָיו מַ חֲלֹקֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ וְ קֻ שְׁ יוֹ ת כְּ דֵ י שֶׁ לֹא יִתְ קָ רְ בו אֵ לָיו חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ , מֵ חֲמַ ת שֶׁ עִ קַ ר הָ אֱמונָה שֶׁ הִ יא עִ קַ ר קְ דֻ שַׁ ת יִשְׂ רָ אֵ ל תְ לויָה בְּ זֶה ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ צַ דִ יק דַ יְקָ א ּ ּ ּ : עַל־כֵּן צָ רִ יך כָּ ל אֶ חָ ד לְ הִ שְׁ תַ דֵ ל מְ אֹד לְ הִ תְ קָ רֵ ב ּ ּ ְ לְ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת שֶׁ בַּ דוֹ ר הַזֶה דַ יְקָ ּ ּ ּ ּ , א וְ אֵ ין דַ י לוֹ בַּ מֶ ה ּ ּ שֶׁ נִתְ בָּ רֵ ר הַ מְ דַ מֶ ה וְ כו ּ ּ ּ ' עַל־יְדֵ י קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה ּ , וְעַל־יְדֵ י הַ סְּ פָ רִ ים שֶׁ ל הַ נְבִ יאִ ים וְ הַ צַ דִ יקִ ים שֶׁ יֵשׁ מִ כְּ בָ ר ּ ּ ּ ּ , כִּ י צְ רִ יכִ ין דַ יְקָ א לָבוֹ א לְ הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת שֶׁ בַּ דוֹ ר הַזֶה ּ ּ ּ ּ ּ , כְּ דֵ י לְ בָ רֵ ר הָ אֱמונָה בְּ כָ ל עֵת ּ , כְּ פִ י הַ בֵּ רור שֶׁ צְ רִ יכִ ין בְּ זֶה ּ ּ הַ דוֹ ר בְּ כָ ל יוֹ ם וָיוֹ ם מֵ חָ דָ שׁ וְ כו ּ ּ . ) ' לקוטי הלכות – הלכות ברכת הריח ד (ג" ל – '

Segment 37
HE:
לֶך רֵ ד כִּ י שִׁ חֵ ת עַמְ ך ָ ְ ּ

Segment 38
HE:
) שמות לב (ז , כְּ שֶׁ שׁ וֹ פֵ עַ הַ נֹעַם הָ עֶלְ יוֹ ן ּ ּ , הַ יְנו כְּ שֶׁ הַ צַ דִ יק מַ ּ ּ ּ מְ שִׁ יך ְ ומְ גַלֶה נְעִ ימות נִפְ לְ אוֹ ת הַ שָׂ גָתוֹ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ נִמְ שֶׁ כֶ ת מִ נֹעַם ּ ּ הָ עֶלְ יוֹ ן הַ קָ דוֹ שׁ וְגָבוֹ הַ וְ נִפְ לָא מְ אֹד ּ ּ , אֲזַי בָּ אִ ים גַּם כָּ ל הַ חוֹ בְ לִ ים וְרוֹ צִ ים לְ הִ תְ תַ קֵ ן ּ ּ . הַ יְנו , ּ כִּ י יֵשׁ אֲנָשִׁ ים בִּ כְ בוֹ מְ אֹד שֶׁ פָ גְמו פְ גומִ ים ּ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך הַ שֵׁ ם ד ְ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה נִפְ גְּמו הַ מֹחִ ין שֶׁ לָהֶם מְ אֹד ּ ּ ּ , עַד שֶׁ הֵם בִּ בְ חִ ינַת מֹחִ ין שֶׁ ל חוץ לָאָ רֶ ץ ּ , בְּ חִ ינַת חוֹ בְ לִ ים , ְ אַ ך לְ הִ תְ תַ קֵ ן גַּם־כֵּן רוֹ צִ ים אַ ף־עַל־פִ י־כֵן ּ ּ ּ

Segment 39
HE:
, ּובִ פְ רָ ט כְּ שֶׁ מַ רְ גִּישִׁ ין קְ צָ ת הַ נְעִ ימות הַ נִ ּ ּ ּ ּ פְ לָא שֶׁ מְ גַלֶה הַ צַ דִ יק ּ ּ ּ ּ , ּ בְּ וַדַ אי נִמְ צָ אִ ין קוֹ פְ צִ ים הַ רְ בֵּ ה שֶׁ חֲפֵ צִ ים לְ הִ תְ קָ רֵ ב וְ לִ ינֹק מִ שָׁ ם ּ , כִּ י מִ י פֶ תִ י אֲ שֶׁ ר לֹא יָרוץ אַ חַ ר נְעִ ימות ּ ּ כָּ זֶה ? ְ אַ ך מֵ חֲמַ ת שֶׁ הֵם מְ קֻ לְ קָ לִ ים מְ אֹד , וְ אִ ם יִרְ צו ּ לְ קָ רְ בָ ם ולְ תַ קְ נָם מִ יָד ּ ּ ּ , לֹא דַ י שֶׁ קָ שֶׁ ה לְ תַ קְ נָם ּ ּ , אַ ף גַּם שֶׁ יוכְ לו לְ קַ לְ קֵ ל גַּם אֶ ת הַ נְעִ ימִ ים ּ ּ ּ ּ , הַ יְנו שֶׁ יִגְרְ מו פְ גָם ּ ּ ּ ּ וְ קִ לְ קול גַּם לְ הַ מְ קֹרָ בִ ים הַ כְּ שֵׁ רִ ים ּ , וְ אֶ פְ שָׁ ר גַּם לְ הַ מֹחִ ין ּ שֶׁ ל הַ צַ דִ יק בְּ עַצְ מוֹ חַ ס וְשָׁ לוֹ ם ּ ּ , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת פְ גַם ּ ּ

Segment 40
HE:
הִ תְ קָ רְ בות הָ עֵרֶ ב־רַ ב ּ , שֶׁ גָּרְ מו קִ לְ קול לְ כָ ל יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ , וְגַם לְ מֹשֶׁ ה בְּ עַצְ מוֹ אָ מַ ר הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ : " ְ לֶך רֵ ד ". עַל־כֵּן הוא טוֹ בָ ה גְדוֹ לָה מַ ה שֶׁ יֵשׁ מַ חֲלֹקֶ ת עַל ּ ּ ּ הַ צַ דִ יקִ ים אֲמִ תִ יִים ּ ּ ּ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה נוֹ פְ לִ ים בְּ דַ עְ תָ ם ּ וְקֻ שְׁ יוֹ ת סְ פֵ קוֹ ת

Segment 41
HE:
, אוֹ תָ ם עַל־יְדֵ י־זֶה וְ נִתְ רַ חֲקִ ים הָ רְ אויִים לְ הִ תְ רַ חֵ ק ּ , וְ אוֹ תָ ם הַ חֲפֵ צִ ים בָּ אֱמֶ ת סוֹ בְ לִ ים בִּ זְיוֹ נוֹ ת וִיגִיעוֹ ת וטְ רָ חוֹ ת ּ , וְ דַ יְקָ א עַל־יְדֵ י־זֶה יְכוֹ לִ ין לְ הִ תְ קָ רֵ ב , כִּ י מֵ אַ חַ ר שֶׁ כָּ ל הַ פְ גָם שֶׁ ל הַ חוֹ בְ לִ ים הוא ּ ּ

Segment 42
HE:
מֵ חֲמַ ת שֶׁ פָ גְמו בִּ כְ בוֹ ד הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ , עַל־כֵּן צָ רִ יך ְ מֵ עַתָ ה עַל־כָּ ל־פָ נִים לְ בַ טֵ ל כְּ בוֹ דוֹ לְ גַמְ רֵ י וְ לִ סְ בּ ֹל ּ ּ ּ בִּ זְיוֹ נוֹ ת ושְׁ פִ יכות דָ מִ ים ּ ּ ּ , וְ אָ ז יִזְכֶּ ה לְ הִ תְ קָ רֵ ב וְ לִ טְ עֹם קְ צָ ת מִ נְעִ ימות הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה שֶׁ נִתְ ּ ּ ּ ּ ּ גַּלֶה וְ נִמְ שָׁ ך ְ ּ עַל־יְדֵ י הַ צַ דִ יק ּ ּ , כִּ י גַם אַ חַ ר הַ הַ עְ לָמָ ה וְ הַ מַ חֲלֹקֶ ת ּ , גַּם עַתָ ה מִ י שֶׁ רוֹ צֶ ה בְּ הָ אֱמֶ ת יָכוֹ ל לִ רְ אוֹ ת וְ לִ טְ עֹם גַּם עַתָ ה ּ ּ מְ עַט הַ נְעִ ימות הַ נִפְ לָא ּ ּ ּ , אֲשֶׁ ר גַּם בִּ שְׁ בִ יל מְ עַט הַ נְעִ ימות כָּ זֶה שֶׁ הוא מַ רְ גִּ ּ ּ ּ ישׁ בְּ תוֹ ך גַּשְׁ מִ יותוֹ רָ אוי ּ ּ ּ ְ גַּם־כֵּן לְ הַ שְׁ לִ יך כָּ ל הַ תַ אֲווֹ ת וְ כָ ל הַ כָּ בוֹ ד ּ ְ . ומִ י שֶׁ הוא ּ ּ אִ ישׁ אֱמֶ ת וְחָ ס עַל עַצְ מוֹ ומְ רֻ צֶ ה לָזֶה ּ ּ , ּומִ תְ קָ רֵ ב עַל־יְדֵ י בִּ זְיוֹ נוֹ ת ושְׁ פִ יכות דָ מִ ים ּ ּ ּ , הוא מִ תְ תַ קֵ ן בֶּ אֱמֶ ת ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י הַ שְׁ פָ ּ עַת הַ נֹעַם ּ , מֵ אַ חַ ר שֶׁ מַ פְ קִ יר כְּ בוֹ דוֹ ּ בִּ שְׁ בִ יל זֶה , שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה מִ תְ תַ קֵ ן פְ גַם הַ כָּ בוֹ ד תְ חִ לָה ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה נָפַ ל לִ בְ חִ ינַת הַ חוֹ בְ לִ ים . אֲבָ ל אֵ לו ּ ּ הָ רוֹ צִ ים לֵהָ נוֹ ת מֵ הַ נְעִ ימות הַ קָ דוֹ שׁ הַ זֶה בְּ לִ י יִסּ ורִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּושְׁ פִ י כַ ת דָ מִ ים ּ , וְ הֵ ם חֲפֵ צִ ים שֶׁ יַשְׁ פִ יעַ עֲלֵיהֶם נְעִ ימות ּ ּ ּ ּ הַ תוֹ רָ ה , וְגַם יִהְ יֶה לָהֶם כָּ ל הַ כָּ בוֹ ד וְ כָ ל הַ תַ אֲווֹ ת ּ ּ שֶׁ לָהֶם ; וְזֶה בְּ חִ ינַת פְ גַם הַ חוֹ בְ לִ ים הַ מְ קֻ לְ קָ לִ ים בְּ יוֹ תֵ ר ּ , שֶׁ עִ קַ ר קִ לְ קולָם בַּ תְ חִ לָה הָ יָה גַם־כֵּן עַל־יְדֵ ּ ּ ּ ּ י זֶה , עַל־יְדֵ י שֶׁ פָ גְמו בִּ כְ בוֹ ד הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך בִּ שְׁ בִ יל הֲנָאַ ת ְ ּ ּ ּ עַצְ מָ ן , שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה נָפְ לו לִ בְ חִ ינַת מֹחִ ין שֶׁ ל חוץ ּ ּ שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת חוֹ בְ לִ ים לָאָ רֶ ץ מַ מָ שׁ ּ ; וְ גַם עַכְ שָׁ ו כְּ שֶׁ בָּ אִ ים לְ הִ תְ תַ קֵ ן עַל־יְדֵ י הַ שְׁ פָ עַת הַ נֹעַ ּ ּ ּ ּ , ם רוֹ צִ ים עֲדַ יִן בִּ כְ בוֹ ד עַצְ מָ ן אֵ לו בְּ וַדַ אי נִדְ חִ ין וְ נִתְ רַ חֲקִ ין עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ הַ מַ חֲלֹקֶ ת שֶׁ ל הַ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת ּ ּ ּ , וְ הוא טוֹ בָ ה גְדוֹ לָה ּ בֶּ אֱמֶ ת , כִּ י בְּ וַדַ אי רָ אוי לְ הַ רְ חִ יקָ ם מֵ אַ חַ ר שֶׁ הֵ ם רוֹ צִ ים ּ ּ עֲדַ יִן בִּ כְ בוֹ ד עַצְ מָ ן , כְּ דֵ י שֶׁ לֹא יְקַ לְ קְ לו חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם אֶ ת ּ ּ הַ נְעִ ימִ ים הַ נַ ּ ּ " ) ל לקוטי הלכות - הל כות תפ י לת המנחה א" י – ' ו לפי אוצר היראה – מחלוקת (ב" י –

Segment 43
HE:
לֶך רֵ ד כִּ י שִׁ חֵ ת עַמְ ך ָ ְ ּ

Segment 44
HE:
) שמות לב (ז , וְזֶה בְּ חִ ינַת עֹצֶם אֲרִ יכַ ת הַ גָּלות עַכְ שָׁ ו אֲשֶׁ ר לֹא הָ יְתָ ה ּ כָּ זֹאת מִ ימֵ י קֶ דֶ ם , כִּ י כְּ בָ ר עָבְ רו כָּ ל הַ קִ צִ ין וְ אֵ ין הַ דָ בָ ר ּ ּ ּ ּ תָ לוי אֶ לָא בִּ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ּ ּ , כִּ י עַכְ שָׁ ו ה ' יִתְ בָּ רַ ך רוֹ צֶ ה ְ שֶׁ יִהְ יֶה גְּאֻ לָה שְׁ לֵמָ ה לְ עוֹ לָם בְּ אֵ ין גָּלות אַ חֲרָ יו עוֹ ד ּ ּ ּ כְּ לָל , וְעַל־כֵּן בְּ וַדַ אי הַ הֶכְ רֵ חַ שֶׁ יָשׁ ובו כָּ ּ ּ ּ ּ ל יִשְׂ רָ אֵ ל בִּ תְ שׁ ובָ ה וִיבָ רְ רו כָּ ל הַ בֵּ רורִ ים ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו ּ ּ ) ל "זַ עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה דַ ף ה ּ .(: אֵ ין בֶּ ן דָ וִ ד בָּ א עַד שֶׁ יִכְ לו כָּ ל ּ ּ ּ הַ נְשָׁ מוֹ ת שֶׁ בַּ גּוף שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת בֵּ רור כָּ ל נִיצוֹ צוֹ ת ּ ּ ּ ּ כַּ יָדועַ וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר ּ ּ לַעֲשׂ וֹ ת בַּ עֲלֵי תְ שׁ ובָ ה ולְ בָ רֵ ר ּ ּ ּ בֵּ רורִ ים כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת מִ שְׁ פָ ט ּ ּ ) דְ הַ יְנו שֶׁ הָ אָ דָ ם ּ ּ

Segment 45
HE:
ׁשׁ וֹ פֵ ט אֶ ת עַצְ מוֹ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת אֵ ש ּ , בְּ חִ ינַת בְּ אֵ שׁ ה ' נִשְׁ פָ ט ּ , וְ אֵ שׁ הַזֶה הוא שׂ וֹ רֵ ף אֶ ת הָ רַ ע וְהַ קְ לִ פוֹ ת שֶׁ לֹא ּ ּ ּ ּ ּ יִתְ אַ חֲ ּ זו בְּ לִ בּ וֹ שֶׁ ל הָ אִ ישׁ הַ כָּ שֵׁ ר הַ מְ קָ רֵ ב נְפָ שׁ וֹ ת לַה ' יִתְ בָּ רַ ך וְ אָ ז גַּם הֵיכַ ל הַ קֹדֶ שׁ דְ הַ יְנו הַ נְפָ שׁ וֹ ת שֶׁ מְ קָ רְ בָ ם ּ ּ ּ ּ ּ ְ מְ קַ בְּ לִ ים כּ ֹחַ הָ אֵ שׁ וְ שׂ וֹ רֵ ף אֶ ת הַ קְ לִ פוֹ ת גַּם מִ לְ הִ תְ אַ חֵ ז ּ ּ ּ בָּ הֶם וְ כו , ('ּ שֶׁ הוא שׂ וֹ רֵ ף אֶ ת הָ רַ ע וְ ּ אָ ז נִבְ נֶה הֵיכַל הַ קֹדֶ שׁ בְּ רוחָ נִיות עַל־יְדֵ י הַ נְפָ שׁ וֹ ת שֶׁ מְ קָ רְ בִ ים לַה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך וַאֲזַי יִבָּ נֶה הֵיכַ ל הַ קֹדֶ שׁ גַּם בְּ גַשְׁ מִ יות ּ ּ ּ ְ , דְ הַ יְנו ּ ּ בִּ נְיַן בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ מַ מָ שׁ וְ אַ רְ מוֹ ן עַל מִ שְׁ פָ טוֹ יֵשֵׁ ב ּ ּ ּ ּ , ' עַל מִ שְׁ פָ טוֹ ּ ' ּ דַ יְקָ א , כִּ י עִ קַ ר בִּ נְיַן בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת הַ מִ שְׁ פָ ט ּ ּ . ְ אַ ך יֵשׁ רְ שָׁ עִ ים שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת עֵרֶ ב רַ ב שֶׁ אָ סור לְ קָ רְ בָ ם ּ , כִּ י אֵ ין מוֹ עִ יל כְּ נֶגְדָ ם כּ ֹחַ הַ מִ שְׁ פָ ט ּ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת מָ רוֹ ם מִ שְׁ פָ טֶ יך מִ נֶגְדוֹ ּ ּ ּ ָ , כַּ מְ בֹאָ ר הֵיטֵ ב ּ בַּ מַ אֲמָ ר " תְ פִ לָה ּ ּ

Segment 46
HE:
לַחֲבַ קוק ּ ּ " ) לקוטי מוהר ן א " – ' סימן . ( יט וְ עַל־כֵּן עַל־פִ י הָ רֹב אֵ ין יוֹ דְ עִ ים לָשִׁ ית עֵצוֹ ת ּ בְּ נַפְ שׁ וֹ אֵ יך לְ הִ תְ נַהֵג בְּ עִ נְיַן הַ מִ שְׁ פָ ט הַ נַ ּ ּ ּ ְ , ל" כִּ י אֵ יך ְ יְקָ רֵ ב אֶ ת הָ רְ חוֹ קִ ים אולַי הֵם מֵ הָ רְ שָׁ עִ ים שֶׁ ּ אָ סור ּ לְ קָ רְ בָ ם כַּ נַ , ל"ּ כִּ י בְּ וַדַ אי אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ בָ שָׂ ר וָדָ ם שֶׁ יֵדַ ע ּ ּ זֹאת עַל בֻּרְ יוֹ אֲפִ לו צַ דִ יקִ ים הַ גְּדוֹ לִ ים בְּ מַ עֲלָה מְ אֹד ּ ּ ּ מִ כָּ ל שֶׁ כֵּן הַ קְ טַ נִים ּ ּ , כִּ י אֲ פִ לו מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם ּ ּ ּ ּ נִכְ שַׁ ל בָּ זֶה שֶׁ קֵ רֵ ב אֶ ת ּ הָ עֵרֶ ב רַ ב שֶׁ הֵם הָ רְ שָׁ עִ ים שֶׁ אָ סור לְ קָ רְ בָ ם עַד שֶׁ אָ מַ ר לוֹ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך : ְ ְ לֶך רֵ ד כִּ י שִׁ חֵ ת עַמְ ך וְ כו ּ ּ ָ . ' כַּ מְ בֹאָ ר בַּ מַ אֲמָ ר הַ נַ ּ ּ " ל וְ אִ ם כֵּן מַ ה יַעֲשׂ ו אֲזוֹ בֵ י קִ יר ּ ּ , כִּ י מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם בְּ וַדַ אי ּ ּ ּ זָכָ ה לִ בְ חִ י נַת הַ מִ שְׁ פָ ט בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ ּ , כִּ י נָתַ ן לָנו אֶ ת ּ הַ תוֹ רָ ה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מִ שְׁ פָ ט ּ ּ ּ , ובִ שְׁ עַת מַ תַ ן תוֹ רָ ה שֶׁ אָ ז ּ ּ ּ נִתְ קָ רְ בו יִשְׂ רָ אֵ ל לַאֲבִ יהֶם שֶׁ בַּ שָׁ מַ יִם ּ ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת ּ ּ גֵּרִ ים ובַ עֲלֵי תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ּ , אָ ז זָכָ ה לְ עוֹ רֵ ר אֵ שׁ הַ מִ שְׁ ּ ּפָ ט "ּ הַ נַ ל בִּ שְׁ לֵמות גָּדוֹ ל ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : ודְ בָ רָ יו שָׁ מַ עְ נו ּ ּ מִ תוֹ ך הָ אֵ שׁ ְ ּ . וכְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ ) תְ הִ לִ ים כט ּ ּ (: קוֹ ל ה ' חֹצֵב לַהֲבוֹ ת אֵ שׁ שֶׁ כָּ ל זֶה הוא בְּ חִ ינַת אֵ שׁ הַ מִ שְׁ פָ ט הַ נַ ּ ּ ּ ּ "ל, ובֶ אֱמֶ ת עָ לְ תָ ה בְּ יָדוֹ שֶׁ זָכָ ה לְ הַ כְ ּ ּ נִיעַ אֶ ת הָ רַ ע לְ גַמְ רֵ י , כִּ י יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ עָמְ דו עַל הַ ר סִ ינַי פָ סְ קָ ה זֻהֲמָ תָ ן שֶׁ כָּ ל זֶה ּ ּ הוא בְּ חִ ינַת בִּ טול הָ רַ ע לְ גַמְ רֵ י עַל־יְדֵ י אֵ שׁ הַ מִ שְׁ פָ ט ּ ּ ּ ּ ּ . ל"ּ הַ נַ וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן אַ חַ ר כָּ ך קִ לְ קְ לו הָ עֵרֶ ב רַ ב עַד ּ ְ ּ שֶׁ אָ מַ ר לוֹ הַ קָ דוֹ שׁ ּ ־בָּ רוך־הוא ּ ּ ְ ' ְ לֶך רֵ ד ' ' ּ וְ כו מֵ חֲמַ ת שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת רְ שָׁ עִ ים שֶׁ אָ סור לְ קָ רְ בָ ם מֵ חֲמַ ת שֶׁ אֵ ין ּ הַ מִ שְׁ פָ ט מוֹ עִ יל כְּ נֶגְדָ ם כַּ נַ ּ ּ ּ ּ , ל" מִ כָּ ל שֶׁ כֵּן שְׁ אָ ר בְּ נֵי אָ דָ ם שֶׁ בְּ וַדַ אי אֵ ין יְכוֹ לִ ין לִ סְ מֹך עַל הַ מִ שְׁ פָ ט שֶׁ לָהֶם בִּ לְ בָ ד ּ ּ ּ ְ ּ , רַ ק צָ רִ יך לִ שְׁ פֹט עַצְ מוֹ מְ אֹד עַל כָּ ל דָ בָ ר כְּ דֵ י לְ עוֹ רֵ ר ּ ּ ְ הִ תְ לַהֲבות לִ בּ וֹ וְ אַ חַ ר כָּ ך לִ מְ סֹר הַ מִ שְׁ פָ ט לַה ּ ּ ְ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ בִּ בְ חִ ינַת כִּ י הַ מִ שְׁ פָ ט לֵאלֹקִ ים הוא ּ ּ ּ , שֶׁ ה ' יִתְ בָּ רַ ך ְ בְּ עַצְ מוֹ יִתֶ ן בּ וֹ חָ כְ מָ ה וְ דַ עַת שֶׁ יוכַ ל ּ ּ ּ לְ כַ לְ כֵּל דְ בָ רָ יו ּ בְּ מִ שְׁ פָ ט וְיִזְכֶּ ה לֵידַ ע ולְ כַ וֵן עִ ם מִ י לְ דַ בֵּ ר וְ עִ ם מִ י שֶׁ לֹא ּ ּ ּ ּ לְ דַ בֵּ ר , וְ אֵ יך לְ דַ בֵּ ר ומָ תַ י לְ דַ בֵּ ר אֵ יך ומַ ה וְ כַ מָ ה ּ ּ ּ ְ ְ , כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ אָ דָ ם לְ כַ וֵן הַ מִ שְׁ פָ ט הַ זֶה הֵיטֵ ב כַּ נַ ּ ּ ּ ּ ּ , ל" בִּ פְ רָ ט עַכְ שָׁ ו בַּ גָּלות הַ זֶה ּ ּ . וְ הַגָּלות דוֹ מֶ ה לְ לַיְלָה שֶׁ אָ ז צְ רִ יכִ ין ּ ּ רַ ק לִ מְ סֹר הַ מִ שְׁ פָ ט לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך כַּ נַ ּ ְ , ל" כִּ י עַכְ שָׁ ו בַּ גָּלות ּ , ּ הַ זֶה בִּ פְ רָ ט בְּ עֻקְ בָ א דִ מְ שִׁ יחָ א אָ ז מֻכְ רָ ח מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו ּ ּ עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם לְ הִ תְ לַבֵּ שׁ בְּ כָ ל יִשְׂ רָ ּ אֵ ל ולְ הִ תְ גַּלְ גֵּל עִ מָ הֶם ּ ּ כְּ דֵ י לְ תַ קֵ ן הַ פְ גָם שֶׁ פָ גַם בַּ מִ שְׁ פָ ט בְּ מַ ה שֶׁ קֵ רֵ ב אֶ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הָ עֵרֶ ב רַ ב , כַּ מובָ א בַּ תִ קונִים ובַ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ בְּ כַ מָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ מְ קוֹ מוֹ ת . נִמְ צָ א , שֶׁ צְ רִ יכִ ין עַכְ שָׁ ו בְּ כֹחַ מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו עָ לָיו ּ ּ ּ הַ שָׁ לוֹ ם לְ תַ קֵ ן פְ גַם הַ מִ שְׁ פָ ט שֶׁ נִפְ גַּם עַל־יְדֵ י הָ עֵרֶ ב רַ ב ּ ּ ּ ּ ּ . ומֵ חֲמַ ת זֶה הַ מִ שְׁ פָ ט הוא נִפְ לָא וְ נֶעְ לָם וְ סָ תום מְ אֹד ּ ּ ּ ּ ּ וְ אֵ ין מִ י שֶׁ יֵדַ ע לְ כַ וֵן הַ מִ שְׁ פָ ט הַ זֶה מֵ אַ חַ ר שֶׁ אֲפִ לו מֹשֶׁ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ רַ בֵּ נו עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם יָרַ ד מִ מַ דְ רֵ גָתוֹ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י הָ עֵרֶ ב רַ ב שֶׁ קֵ רְ בָ ם כַּ מובָ א ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן נֶאֱמַ ר עַל יִשְׂ רָ אֵ ל בַּ גָּלות ּ ּ הַ זֶה : וַתֵ רֶ ד פְ לָאִ ים ּ ּ . וְ הַ קֵ ץ הוא נִפְ לָא וְ סָ תום וְ נֶעְ לָם ּ ּ ּ מְ אֹד , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : עַד מָ תַ י קֵ ץ הַ פְ לָאוֹ ת ּ . וְ כָ ל זֶה הוא ּ מֵ חֲמַ ת נִפְ לְ אוֹ ת וְ הַ עֲלָ מַ ת הַ מִ שְׁ פָ ט שֶׁ צְ רִ יכִ ין לְ תַ קֵ ן ּ ּ ּ ּ הַ פְ גָם שֶׁ ל הַ מִ שְׁ פָ ט שֶׁ הָ יָה עַל־יְדֵ י הָ עֵרֶ ב רַ ב שֶׁ זֶה ּ ּ ּ ּ הַ מִ שְׁ פָ ט נִפְ לָא וְ נֶעְ לָם מְ אֹד כַּ נַ ּ ּ ּ " ל בִּ בְ חִ ינַת כִּ י יִפָ לֵא ּ מִ מְ ך דָ בָ ר לַמִ שְׁ פָ ט ּ ּ ּ ָ , וצְ רִ יכִ ין רַ ק לִ שְׁ פֹט עַצְ מוֹ הֵיטֵ ב ּ ּ וְ אַ חַ ר כָּ ך לִ מְ סֹר הַ מִ שְׁ פָ ט לַה ּ ּ ְ ' יִתְ בָּ רַ ך לְ בַ ד בִּ בְ חִ ינַת ְ כִּ י הַ מִ שְׁ פָ ט לֵאלֹקִ ים הוא כַּ נַ ּ ּ ּ ּ . ) ל" לקוטי הלכות – הלכות גרים ג (ה" כ – '

Segment 47
HE:
) שמות לב (ח , כָּ ל־מַ ה שֶׁ עָבַ ר עַל יִשְׂ רָ אֵ ל בִּ יצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם ובִ קְ רִ יעַת ּ ּ יַ ם־סוף וְ קַ בָּ לַת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ , וְ כָ ל הַ מִ לְ חָ מוֹ ת שֶׁ ל כְּ בִ ישַׁ ת ּ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל וְ כָ ל מַ ה שֶׁ עָבַ ר עָ לֵינו אַ חַ ר־כָּ ך הַ כּ ֹל ְ ּ ּ כַּ אֲשֶׁ ר לַכּ ֹל עוֹ בֵ ר עַל הָ אָ דָ ם הָ רוֹ צֶ ה לִ זְכּ וֹ ת לְ חַ יֵי ּ עוֹ לָם , שֶׁ בְּ הֶ כְ רֵ חַ שֶׁ יַעֲבֹר עָלָיו כַּ מָ ה מִ ינֵי מִ לְ ּ ּ חָ מוֹ ת בְּ לִ י ּ שִׁ עור , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת הָ עֲלִ יוֹ ת וִירִ ידוֹ ת שֶׁ עוֹ בְ רִ ין עַל כָּ ל ּ ּ אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד כְּ פִ י בְ חִ ינָתוֹ . וְ כָ ל זֶה נִמְ שָׁ ך מֵ חֲמַ ת שֶׁ יֵשׁ ּ ְ כַּ מָ ה וְ כַ מָ ה כּ ֹחוֹ ת ובְ חִ ינוֹ ת בְּ הַ יֵצֶר הָ רָ ע ּ ּ ּ ּ , כִּ י יֵשׁ יֵצֶר הָ רָ ע לְ מַ עְ לָה מִ יֵצֶר הָ רָ ּ , ע וְ כָ ל מַ ה שֶׁ הָ אָ דָ ם גָּדוֹ ל ּ בְּ מַ עֲלָה בְּ יוֹ תֵ ר , מִ תְ גַּבֵּ ר כְּ נֶגְדוֹ בְּ חִ ינַת יֵצֶר הָ רָ ע גָּדוֹ ל ּ בְּ מַ עֲלָה בְּ יוֹ תֵ ר , הַ יְנו שֶׁ הוא דַ ק וְרוחָ נִי בְּ יוֹ תֵ ר ּ ּ ּ , עַד ּ שֶׁ יֵשׁ יֵצֶ ר הָ רָ ע כָּ זֶה , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מַ לְ אָ ך הַ קָ דוֹ שׁ ּ ְ ּ . וְ כָ ל מַ ה שֶׁ הַ יֵצֶר הָ רָ ע דַ ק וְרוחָ נִי יוֹ תֵ ר ּ ּ ּ ּ , יֶשׁ לוֹ כּ ֹחַ בְּ יוֹ תֵ ר לְ הִ תְ גַּבֵּ ר גַּם עַל הַ גָּדוֹ ל בְּ מַ עֲלָה . ומִ זֶה נִמְ שָׁ ך מַ ה ְ ּ ּ שֶׁ בְּ כָ ל פַ עַם מִ תְ גַּבֵּ ר הַ סִּ טְ רָ א־אָ חֳרָ א מֵ חָ דָ שׁ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ רָ אִ ינו אֵ צֶ ל פַ רְ עֹה ּ ּ , שֶׁ בְּ שָׁ עָ ה שֶׁ בָּ א עָ לָי ו אֵ יזֶה מַ כָּ ה נִכְ נַע קְ צָ ת , וְ אַ חַ ר־כָּ ך הִ כְ בִּ יד אֶ ת לִ בּ וֹ וְ הִ תְ גַּבֵּ ר ְ בְּ יוֹ תֵ ר , וְ כֵן בְּ הַ הַ תְ חָ לָה הִ תְ גַּבֵּ ר וְ אָ מַ ר : " ּתִ כְ בַּ ד הָ עֲבֹדָ ה , "'ּ וְ כו וְ כֵן אַ חַ ר יְצִ יאַ ת מִ צְ רַ יִם מַ מָ שׁ הִ תְ גַּבֵּ ר לִ רְ דֹף ּ ּ אַ חֲרֵ יהֶם עַד הַ יָם ּ , וְ כֵן אַ חַ ר קְ רִ יעַת יַם־סוף הִ תְ גַּבְּ רָ ה ּ הַ סִּ טְ רָ א־אָ חֳרָ א לְ הַ כְ שִׁ יל אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ כַ מָ ה וְ כַ מָ ה ּ ּ נִסְ יוֹ נוֹ ת , עַד שֶׁ אֲפִ לו לְ אַ חַ ר מַ תַ ן תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ , ּ שֶׁ פָ סְ קָ ה זֻהֲמָ תָ ן לְ גַמְ רֵ י , הִ תְ גַּבֵּ ר הַ יֵצֶר הָ רָ ע וְ הִ כְ שִׁ ילָם בְּ חֵ טְ א ּ הָ עֵגֶל , מַ ה שֶׁ הַ דָ ּ ּ בָ ר פְ לִ יאָ ה מְ אֹד ּ : אֵ יך אַ חַ ר מַ תַ ן ּ ְ ּתוֹ רָ ה , שֶׁ זָכו כֻּלָם לְ מַ דְ רֵ גַת נְבואָ ה פָ נִים בְּ פָ נִים ּ ּ ּ ּ ּ , יִפְ לו ּ ּ מִ מַ דְ רֵ גָתָ ם כָּ ל־כָּ ך עַד שֶׁ נִכְ שְׁ לו בָּ עֵגֶל ּ ּ ּ ְ ? ְ אַ ך כָּ ל זֶה

Segment 48
HE:
נִמְ שַׁ ך מֵ עִ נְיָן הַ נִזְכָּ ר לְ עֵיל ּ ְ , שֶׁ יֵשׁ כַּ מָ ה בְּ חִ ינוֹ ת בְּ ּ ּ ּ הַ יֵצֶר הָ רָ ע , וַאֲפִ לו צַ דִ יקִ ים גְּדוֹ לִ ים וְ נוֹ רָ אִ ים יֵשׁ לָהֶם יֵצֶר ּ ּ ּ הָ רָ ע , שֶׁ הוא מַ לְ אָ ך הַקָ דוֹ שׁ ּ ְ ּ , ומִ שָׁ ם נִמְ שָׁ ך כָּ ל ְ ּ ּ הַ נִסְ יוֹ נוֹ ת הַ מְ בֹאָ רִ ים בַּ תוֹ רָ ה ּ ּ , שֶׁ נִסּ ו אֲבוֹ תֵ ינו אֶ ת ּ ּ ּ הַ קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־ הוא ּ ּ ְ ּ . כִּ י אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ זֶ ּ ּ ה הַ יֵצֶר הָ רָ ע ּ שֶׁ ל צַ דִ יקִ ים הוא בְּ חִ ינַת מַ לְ אָ ך הַ קָ דוֹ שׁ מַ מָ שׁ ּ ּ ְ ּ ּ , וְ הוא ּ רַ ק בְּ חִ ינַת דִ ינִים עֶלְ יוֹ נִים שֶׁ לֹא זָכו עֲדַ יִן לְ הַ מְ תִ יקָ ם ּ ּ ּ ּ כָּ רָ אוי ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵ ן גַּם הַ צַ דִ יקִ ים שֶׁ אֵ ינָם זוֹ כִ ים ּ ּ ּ לַעֲמֹד עַל עָמְ דָ ם ולְ הַ מְ תִ יק ּ ּ ּ הַ דִ ינִים , לְ שַׁ בֵּ ר זֶה הַ יֵצֶר ּ הָ רָ ע שֶׁ יֵשׁ לָהֶם כְּ פִ י בְ חִ ינָתָ ם ּ , אֲזַי יָכוֹ ל הַ יֵצֶר הָ רָ ע ּ לְ הִ תְ גָּרוֹ ת בָּ הֶם כָּ ל־כָּ ך , ְ עַד שֶׁ יַפִ יל אוֹ תָ ם לְ גַמְ רֵ י ּ ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , בִּ נְפִ ילוֹ ת גְּדוֹ לוֹ ת , רַ חֲמָ נָא לִ צְ לַן ּ . וְעַל־כֵּן אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ : ל" ּ ינו זַ אַ ל תַ אֲמִ ין בְּ עַצְ מְ ך עַד יוֹ ם מוֹ תֶ ך ָ ָ ּ . עַל־כֵּן צְ רִ יכִ ין תָ מִ יד לִ צְ עֹק אֶ ל הַ שֵׁ ם ולְ סַ לֵק ולְ הַ שְׁ לִ יך מֵ אִ תוֹ ּ ּ ְ ּ ּ ּ ּ כָּ ל הַ חָ כְ מוֹ ת , שֶׁ מֵ הֶם כָּ ל הַבִּ לְ בּ ולִ ים ּ ּ , רַ ק לֵילֵך בֶּ אֱמֶ ת ְ ובִ תְ מִ ימות ּ ּ , וְ אָ ז לְ עוֹ לָם לֹא יִמוֹ ט ּ , כִּ י צְ עָ קָ ה ותְ פִ לוֹ ת ּ ּ ותְ חִ נוֹ ת ובַ קָ שׁ וֹ ת מוֹ עִ ילִ ים תָ מִ יד ּ ּ ּ ּ ּ , יִהְ יֶה אֵ יך שֶׁ יִהְ יֶה ּ ְ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת )ש יר הש ירים ' ב , (: " יוֹ נָתִ י בְּ חַ גְוֵי הַ סֶּ לַע ', ּ וְ כו הַ שְׁ מִ יעִ נִי אֶ ת קוֹ לֵך , " ְ כְּ מוֹ שֶׁ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ "ל. ) לקוטי הלכות - הלכות שי לוח הקן ד ' - אותיות ה ' ' ו לפי אוצר היראה - יראה ועבודה- (ו" פ

Segment 49
HE:
) שמות לב ( יא , עֲבוֹ דַ ת הַ צַ דִ יקִ ים הוא לְ הַ מְ תִ יק הַ דִ ינִים מִ כָּ ל יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ ּ ּ . וְ עַל יְדֵ י זֶה מוֹ צִ יאִ ין אוֹ תָ ם מֵ עֲווֹ נוֹ ת שֶׁ בָּ אִ ים עַל יְדֵ י יֵצֶר הָ רָ ע שֶׁ יְנִיקָ תוֹ מֵ הַ דִ ינִים ּ . וְ עַל כֵּן הַ צַ דִ יקִ ים מְ קַ בְּ לִ ין ּ ּ עַל עַצְ מָ ן יִסּ ורִ ים בִּ שְׁ בִ יל עֲוֹ נוֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל כְּ מוֹ שֶׁ נֶאֱמַ ר ּ ּ אָ כֵן חָ לְ יֵינו הוא נָשָׂ א וְ כו ּ ּ ּ ', כִּ י הֵ ם תוֹ לִ ין כָּ ל ּ הַ חֶ סְ רוֹ נוֹ ת בְּ עַצְ מָ ן שֶׁ אוֹ מְ רִ ים שֶׁ מֵ חֲמַ ת שֶׁ אֵ ינָם ּ מַ מְ תִ ּ יקִ ין הַ דִ ין כָּ רָ אוי ּ ּ , מֵ חֲמַ ת זֶה בָּ אִ ין יִשְׂ רָ אֵ ל לַעֲווֹ נוֹ ת חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם וְעַל כֵּן הֵם סוֹ בְ לִ ין עֲוֹ נוֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל . כִּ י הֵם צְ רִ יכִ ין לִ שְׁ מֹר אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל מֵ עֲוֹ נוֹ ת . כִּ י צְ רִ יכִ ין לַעֲסֹק בָּ זֶה לְ הַ מְ תִ יק כָּ ל הַ דִ ינִים שֶׁ בָּ עוֹ לָם שֶׁ ּ ּ עַל יְדֵ י זֶה מְ בַ טְ לִ ין כּ ֹחַ הַ יֵצֶר הָ רָ ע ומַ צִ ילִ ין יִשְׂ רָ אֵ ל מֵ עֲווֹ נוֹ ת ּ ּ ּ ּ . ובִ בְ חִ ינָה זֹאת יֵשׁ כַּ מָ ה חִ לוקִ ים אֲפִ לו בֵּ ין הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ גְּדוֹ לִ ים מְ אֹד אֲבוֹ ת הָ עוֹ לָם , כְּ מוֹ שֶׁ הִ פְ לִ יגו רַ בּ וֹ תֵ ינו ּ ּ "זַ ל בְּ מַ עֲלַת מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו ּ עָלָיו הַ שָׁ לוֹ ם שֶׁ זָכָ ה לְ הַ מְ תִ יק ּ ּ ּ כָּ ל תקֶ ף הַ דִ ינִים יוֹ תֵ ר מִ נֹחַ ומֵ אַ בְ רָ הָ ם ּ ּ ּ ּ . וְ עִ קַ ר שְׁ לֵימות ּ ּ בְּ חִ ינָה זֹאת יִהְ יֶה נִגְמָ ר עַל יְדֵ י מָ שִׁ יחַ שֶׁ הוא מֹשֶׁ ה ּ בְּ עַצְ מוֹ , שֶׁ הוא מוֹ סֵ ר נַפְ שׁ וֹ עֲדַ יִן בִּ שְׁ בִ יל יִשְׂ רָ אֵ ל ּ וְ סָ בִ יל מַ רְ עִ ין בַּ עֲדָ ם כָּ ל יְמֵ י הַ גָּלות ּ , עַד שֶׁ יִגְמֹר אֶ ת ּ שֶׁ לוֹ שֶׁ יַמְ תִ יק כָּ ל הַ דִ ינִים מִ יִשְׂ רָ אֵ ל וִיבַ טֵ ל כּ ֹחַ הַ יֵצֶר ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הָ רָ ע וְיָבִ יא אֶ ת הַ גְּאֻ לָה בִּ מְ הֵרָ ה בְּ יָמֵ ינו וְיָשִׁ יב כָּ ל ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך בֶּ אֱמֶ ת ְ ּ . כִּ י זֶה ּ עִ קַ ר עֲבוֹ דַ ת מֹשֶׁ ה מָ שִׁ יחַ לְ הַ מְ תִ יק שׁ ֹרֶ שׁ הַ דִ ין הָ עֶלְ יוֹ ן לְ מַ עְ לָה ּ ּ לְ מַ עְ לָה , עַד שֶׁ יִתְ בַּ טְ לו מִ מֵ ילָא כָּ ל הַ דִ ינִין שֶׁ ל מַ טָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְ כָ ל הַ יְצָ רִ ין רָ עִ ים שֶׁ יוֹ נְקִ ים מֵ הֶם ּ , וְ עַל יְדֵ י זֶה יָשׁ ובו ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ וְ תָ בֹא הַ גְּאֻ לָה בִּ מְ הֵרָ ה בְ יָמֵ ינו ּ ּ . ) לקוטי הלכות - הלכות שילוח הקן ד ' - אות ט "ז לפי אוצר היראה – צדיק - קמ (ח"

Segment 50
HE:
לָמָ ה ה ' יֶחֱרֶ ה אַ פְ ך בְּ עַמֶ ך ָ ָ ּ ּ

Segment 51
HE:
) שמות לב ( יא , וְזֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ " ) ל שְׁ מוֹ ת רַ בָּ ה ; ב , ט" פמ שִׁ יר הַ ּשִׁ ירִ ים רַ בָּ ה פ "א( שְׁ חוֹ רָ ה אֲנִי בְּ מַ עֲשֵׂ ה הָ עֵגֶל , וְ נָאוָה אֲנִי בְּ מַ עֲשֵׂ ה הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ , הַ יְנו ּ אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ יֶשׁ לִ י חֲטָ אִ ים הַ רְ בֵּ ה וְ נִתְ רַ חַ קְ תִ י מְ אֹד ּ ּ ּ מִ מֶ נו יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ , וְזֶה בְּ חִ ינַת מַ עֲשֵׂ ה הָ עֵגֶל שֶׁ כּ וֹ לֵל כָּ ל הַ חֲטָ אִ י ם שֶׁ בָּ עוֹ לָם , כִּ י כָּ ל הַ מוֹ דֶ ה בָּ עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה כְּ אִ לו ּ ּ ּ כּ וֹ פֵ ר בְּ כָ ל הַ תוֹ רָ ה כֻּלָה ּ ּ ּ ) " רַ שִׁ י בְּ מִ דְ בַּ ר טו , ; כג ּדְ בָ רִ ים יא , כח . ּובְ סִ פְ רִ י שָׁ ם (. אַ ף־עַל־פִ י־כֵן וְ נָאוָה אֲנִי ּ בְּ מַ עֲשֵׂ ה הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ , הַ יְנו בְּ חִ ינַת מְ עַט טוֹ ב שֶׁ אֲ ּ נִי מוֹ צֵא בְּ עַצְ מִ י עֲדַ יִן , כִּ י תֵ כֶ ף אַ חַ ר מַ עֲשֵׂ ה הָ עֵגֶל נִצְ טַ וו עַל ּ ּ ּ מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ , עַל־יְדֵ י שֶׁ נִתְ רַ צָ ה ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ לְ יִשְׂ רָ אֵ ל עַל־יְדֵ י מֹשֶׁ ה רַ בֵּ ינו שֶׁ מָ סַ ר נַפְ שׁ וֹ עֲלֵיהֶם ּ ּ וְ הִ תְ פַ לֵל בַּ עֲדָ ם ּ ּ , כִּ י מֹשֶׁ ה הָ יָה יָ כוֹ ל זֹאת לִ מְ צֹא נְקֻ דָ ה ּ טוֹ בָ ה אֲפִ לו בְּ הַ פָ חות שֶׁ בַּ פְ חותִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בְּ דִ בְ רֵ י רַ בֵּ נו זַ ּ " ל כַּ מָ ה פְ עָ מִ ים ּ ּ ) בְּ לִ קוטֵ י תִ נְיָנָא סִ ימָ ן פב וְ עוֹ ד ּ ּ ּ , ( וְ עַל־יְדֵ י זֶה הָ יָה יָכוֹ ל לְ הִ תְ פַ לֵל עֲלֵיהֶם תָ מִ יד אֲפִ לו ּ ּ ּ ּ ּ כְּ שֶׁ פָ גְמו ּ ּ בְּ כָ ל הַ תוֹ רָ ה כֻּלָה בְּ מַ עֲשֵׂ ה הָ עֵגֶל ּ ּ ּ , כִּ י אַ ף־עַל־פִ י־כֵן מָ צָ א בָּ הֶם נְקֻ דוֹ ת טוֹ בוֹ ת ּ ּ . וְעַל־כֵּן אָ מַ ר מֹשֶׁ ה ) שמות לב : ( לָמָ ה ה ' יֶחֱרֶ ה אַ פְ ך בְּ עַמֶ ך וְ כו ּ ָ ָ ּ ּ ', כִּ י הוא מָ צָ א הַ טוֹ ב שֶׁ בָּ הֶ ם וַאֲזַי נִדְ חֶ ה הָ רָ ע לְ גַמְ רֵ י כַּ נַ ּ ּ ּ , ל" וְ עַל־כֵּן אָ מַ ר : " לָמָ ה ה ' יֶחֱרֶ ה אַ פְ ך בְּ עַמֶ ך ָ ָ ּ ּ , " כִּ י הָ רָ ע אֵ ינוֹ נֶחְ שָׁ ב כְּ לָל כְּ נֶגֶד מְ עַט הַ טוֹ ב שֶׁ יֵשׁ בָּ הֶם עֲדַ יִן ּ ּ ' וְ ה . יִתְ בָּ רַ ך נִתְ רַ צָ ה לוֹ ּ ְ " וַיִנָחֶ ם עַל הָ רָ עָ ה וְ כו ּ ּ ּ ) ". ' לקוטי הלכות - הלכות השכמת הבוקר א ' - (' ג

Segment 52
HE:
וְ הַ לּ ו ּ חוֹ ת מַ עֲשֵׂ ה אֱלֹקִ ים

Segment 53
HE:
) שמות לב , ( טז וְזֶה בְּ חִ ינַת ) שְׁ מוֹ ת לב ( וְ הַ לוחוֹ ת מַ עֲשֵׂ ה אֱלֹקִ ים הֵמָ ה ּ ּ ּ וְ הַ מִ כְ תָ ב מִ כְ תָ ב אֱלֹקִ ים הוא וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ', הַ יְנו , ּ שֶׁ הַ לוחוֹ ת ּ ּ שֶׁ הָ יָה לָהֶם כּ ֹחַ לְ הִ צְ טַ יֵר בָּ הֶם אוֹ תִ יוֹ ת הַ תוֹ רָ ה זֶה ּ ּ ּ מַ עֲשֵׂ ה ה ', כִּ י הֵ ם מַ עֲשָׂ יו וְ נִפְ לְ אוֹ תָ יו בְּ חִ ינַת ' מַ עֲשֵׂ ה אֱלֹקִ ים הֵמָ ה ּ . ' וְזֶהו ' : ּ וְ הַ מִ כְ תָ ב ּ ּ — ' שֶׁ נִכְ תְ בו אוֹ תִ יוֹ ת ּ ּ ּ ּ הַ תוֹ רָ ה עַל הַ לוחוֹ ת ּ ּ ּ , ' מִ כְ תַ ב אֱלֹקִ ים הוא ּ ּ ', כִּ י הֵם מַ עֲשֵׂ ה ה ' וְ נִפְ לְ אוֹ תָ יו הָ עֲצומִ ים שֶׁ יוכְ לו אוֹ תִ יוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ תוֹ רָ ה לְ הִ צְ טַ יֵר ולְ הִ כָּ תֵ ב עַל הַ לוחוֹ ת ּ ּ ּ ּ , כִּ י אוֹ תִ יוֹ ת ּ הַ תוֹ רָ ה בְּ שָׁ רְ שָׁ ם הֵם אוֹ רוֹ ת נִשְׂ גָּבִ ים וַעֲצומִ ים מְ אֹד ּ ּ , שֶׁ אֵ ין כָּ ל הָ עוֹ לָמוֹ ת יְכוֹ לִ ים לִ סְ בּ ֹל אוֹ רָ ם , מִ כָּ ל שֶׁ כֵּן עוֹ לָם הַ זֶה הַ גַּשְׁ מִ י ּ , אַ ך בְּ נִפְ לְ אוֹ תָ יו הָ עֲצומִ י ּ ְ ם נִתְ צַ מְ צְ מו כָּ ל כָּ ך עַד שֶׁ נִכְ תְ בו עַל הַ לוחוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ . וְ כָ ל זֶה כְּ דֵ י שֶׁ יוכְ לו יִשְׂ רָ אֵ ל לְ קַ בֵּ ל אֶ ת אוֹ ר הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ , כְּ דֵ י

Segment 54
HE:
שֶׁ יֵדְ עו לַעֲשׂ וֹ ת רְ צוֹ נוֹ ולְ הִ תְ דַ בֵּ ק בּ וֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן כְּ שֶׁ חָ טְ או יִשְׂ רָ אֵ ל בָּ עֵגֶל נִשְׁ תַ ּ ּ בְּ רו הַ לוחוֹ ת ּ ּ ּ , וְ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ) ל תַ נְחומָ א עֵקֶ ב יא ּ ּ (: שֶׁ פָ רְ חו ּ ּ הָ אוֹ תִ יוֹ ת ּ , וְנַעֲשׂ ו הַ לוחוֹ ת כְּ בֵ דִ ים בְּ יַד מֹשֶׁ ה ּ ּ ּ , וְ עַל־יְדֵ י זֶה נִשְׁ תַ בְּ רו ּ ּ . כִּ י בְּ וַדַ אי כְּ שֶׁ אֵ ין יִשְׂ רָ אֵ ל עוֹ שִׂ ין רְ צוֹ נוֹ ּ יִתְ בָּ רַ ך , ְ אֵ ין הַ לו ּ ּ חוֹ ת יְכוֹ לִ ים לְ קַ בֵּ ל אוֹ ר הַ גָּדוֹ ל שֶׁ ל אוֹ תִ יוֹ ת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ , וְעַל־כֵּן פָ רְ חו הָ אוֹ תִ יוֹ ת מֵ הַ לוחוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ וְ עַל־יְדֵ י זֶה נִשְׁ תַ בְּ רו ּ ּ . כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ לוחוֹ ת שֶׁ יְקַ בְּ לו ּ ּ ּ ּ וְיִסְ בְּ לו אֶ ת אוֹ ר אוֹ תִ יוֹ ת הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ , כִּ י אִ ם

Segment 55
HE:
כְּ שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל עוֹ שִׂ ין רְ צוֹ נוֹ שֶׁ ל מָ קוֹ ם ּ , ומְ כַ וְ נִין אֶ ת לִ בָּ ם ּ ּ אֶ ל הַ תוֹ רָ ה ּ , ומִ שְׁ תַ דְ לִ ים שֶׁ יִהְ יו דִ בְ רֵ י הַ תוֹ רָ ה נֶחְ קָ קִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְ נִכְ תָ בִ ים עַל לְ בָ בָ ם ּ , בִּ בְ חִ ינַת ) מִ שְׁ לֵי ג ( כָּ תְ בֵ ם עַל לוחַ ּ לִ בֶּ ך , ָ וְ אָ ז ה ' יִתְ בָּ רַ ך עוֹ שֶׂ ְ ה לְ מַ עַן אַ הֲבָ תָ ם , ּומְ צַ מְ צֵם אוֹ תִ יוֹ ת הַ תוֹ רָ ה בִּ דְ רָ כִ ים נִפְ לָאִ ים ּ ּ , ומְ זַכֵּ ך אֶ ת זֶה ְ ּ הָ עוֹ לָם עַד שֶׁ יִהְ יֶה לוֹ כּ ֹחַ לְ קַ בֵּ ל אוֹ ר הַ תוֹ רָ ה ּ ּ . וְ אָ ז יְכוֹ לִ ים אוֹ תִ יוֹ ת הַ תוֹ רָ ה לְ הִ צְ טַ יֵר ולְ הִ כָּ תֵ ב ולְ הִ תְ קַ יֵם ּ ּ ּ ּ ּ ּ עַל הַ לוחוֹ ת ּ ּ , ֶׁש זֶהו בְּ חִ ינַת כְּ תִ יבַ ת סֵ פֶ ר תוֹ רָ ה עַל ּ ּ ּ ּ הַ קְ לָף . וְ עַל־כֵּן עַתָ ה בַּ עֲוֹ נוֹ תֵ ינו הָ רַ בִּ ים אַ חַ ר שֶׁ נִשְׁ בְּ רו ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ לוחוֹ ת , אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ אָ נו כּ וֹ תְ בִ ים סִ פְ רֵ י הַ תוֹ רָ ה עַל ּ ּ ּ הַ קְ לָף וְ הַ נְיָר ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵ ן לָאו כָּ ל אֶ חָ ד זוֹ כֶה לְ אוֹ ר ּ

Segment 56
HE:
ּ הַ תוֹ רָ ה , כִּ י לָאו כָּ ל אָ דָ ם זוֹ כֶ ה שֶׁ יִהְ יו אֶ צְ לוֹ אוֹ תִ יוֹ ת ּ ּ ּ הַ תוֹ רָ ה כְּ תובִ ים וקְ שׁ ורִ ים הֵיטֵ ב עַל הַ סֵּ פֶ ר ּ ּ ּ ּ , כִּ י יֵשׁ בְּ חִ ינַת אוֹ תִ יוֹ ת פוֹ רְ חוֹ ת שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת שִׁ בְ רֵ י לוחוֹ ת ּ ּ ּ ּ , שֶׁ מִ שָׁ ם נִמְ שָׁ ך הַ שִׁ כְ חָ ה ּ ּ ְ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ל " ) ּ עֵרובִ ין נד , ( שֶׁ מִ שָׁ ם נִמְ שָׁ ך שֶׁ אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ אוֹ תִ יוֹ ת ּ ּ ּ ְ ּ הַ תוֹ רָ ה כְּ תובִ ים עַל הַ סֵּ פֶ ר ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן אֵ ינוֹ רוֹ אֶ ה ּ אוֹ רָ ם כְּ לָל , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת שִׁ כְ חַ ת הַ תוֹ רָ ה שֶׁ נִמְ שָׁ ך ְ ּ ּ ּ ּ מִ שִׁ בְ רֵ י לוחוֹ ת ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ י ּ נַת שֶׁ הָ אוֹ תִ יוֹ ת פָ רְ חו ּ ּ ּ מֵ הַ לוחוֹ ת שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה נִשְׁ בְּ רו כַּ נַ ּ ּ ּ ּ . ל" עַד שֶׁ יֵשׁ לִ פְ עָמִ ים ּ שֶׁ רוֹ אֶ ה בְּ הַ תוֹ רָ ה לְ הֵפֶ ך חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ְ ּ , אִ ם אֵ ינוֹ מְ כַ וֵן אֶ ת ּ לִ בּ וֹ אֶ ל הָ אֱמֶ ת , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ) ל " יוֹ מָ א עב (: זָכָ ה — נַעֲ שֶׂ ה לוֹ סַ ם חַ יִים ּ , לֹא זָכָ ה — נַעֲשֶׂ ה לוֹ סַ ם מָ וֶת . וְ כָ ל זֶה נִמְ שָׁ ך מִ בְּ חִ ינָה הַ נַ ּ ְ "ל. ) לקוטי הלכות -

Segment 57
HE:
הלכות נשיאת כפיים ה ' - (' ו

Segment 58
HE:
וְ הַ לֻּחֹת מַ עֲשֵׂ ה אֱלֹקִ ים הֵ מָ ה ּ

Segment 59
HE:
) שמות לב , ( טז ּ הַ תוֹ רָ ה נִקְ רֵ את ' ּ עֵדות ' בְּ כָ ל מָ קוֹ ם , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תו : בּ " וְ נָתַ תָ אֶ ל הָ אָ רוֹ ן אֵ ת הָ עֵדֻ ת וְ כו ּ ּ ". ' וְ כֵן בְּ כָ ל מַ עֲשֵׂ ה הַ מִ שְׁ כָּ ן ובְ כָ ל הַ תוֹ רָ ה נִקְ רֵ את הַ תוֹ רָ ה בְּ שֵׁ ם עֵדות ּ ּ ּ ּ ּ . ּוכְ תִ יב : " ּ עֵדות ה ' נֶאֱמָ נָה וְכו ". 'ּ כִּ י הַ תוֹ רָ ה הִ יא עֵדות ּ ּ גָּדוֹ ל עָ לָיו יִתְ בָּ רַ ך , ְ כִּ י מִ י שֶׁ יֶשׁ לוֹ מֹ ּ חַ אֲמִ תִ י בְּ קָ דְ קֳדוֹ ּ יוכַ ל לִ רְ אוֹ ת בְּ עֵינֵי שִׂ כְ לוֹ הֵיטֵ ב אֶ ת מְ צִ יאותוֹ ּ ּ ) וְ אַ חְ דותוֹ ּ ( וְיִחודוֹ יִתְ בָּ רַ ך עַל־יְדֵ י הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ ְ ּ , כִּ י כָּ ל בַּ עֲלֵי דֵ עָ ה וְ שֵׂ כֶ ל אֱמֶ ת יָעִ ידו וְיַגִּידו שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר ּ ּ ּ בְּ שׁ ום אֹפֶ ן בְּ שׁ ום ּ ּ שֵׂ כֶ ל לִ בְ דוֹ ת תוֹ רָ ה כָּ זֹאת מִ לֵב חַ ס ּ ּ ּ וְ שָׁ לוֹ ם , וְ כַ מְ בֹאָ ר שִׂ יחָ ה זֹאת בְּ כַ מָ ה סִ פְ רֵ י קֹדֶ שׁ ּ , ּוכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " וְ הַ חָ כְ מָ ה מֵ אַ יִן תִ מָ צֵ א וְ אֵ י־זֶה מְ קוֹ ם בִּ ינָה ּ ּ ". 'ּ וְ כו כִּ י מֵ הֵיכָ ן לוֹ קְ חִ ין תוֹ רָ ה כָּ זֹאת מִ ן בְּ רֵ אשִׁ ית עַד ּ לְ עֵ ינֵי כָּ ל יִשְׂ רָ אֵ ל עִ ם כָּ ל דִ קְ דוקֶ יהָ ופְ רָ טֶ יהָ וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ' וְ כָ ל שְׁ אָ ר הַ סִּ פְ רֵ י נְבִ יאִ ים וכְ תובִ ים וְ כָ ל הַ שַׁ ּ ּ ּ " ּ ס ומִ דְ רָ שִׁ ים ומְ פָ רְ שֵׁ יהֶ ם וְ כָ ל הַ פִ לְ פולִ ים וְ הַ חִ דושִׁ ים שֶׁ בָּ הֶם ּ ּ ּ ּ ּ ּ , וְ כָ ל סִ תְ רֵ י הַ תוֹ רָ ה שֶׁ גִּלו הָ רַ שְׁ בִּ ּ ּ ּ " י וְ תַ לְ מִ ידָ יו וְ הָ אֲרִ " , ל" י זַ וְ כָ ל הַ גְּבורוֹ ת וְ הַ נוֹ רָ אוֹ ת וְ הַ נִפְ לָאוֹ ת שֶׁ בָּ הֶם אֲשֶׁ ר ּ ּ ּ תִ סְ מַ ר שַׂ עֲרוֹ ת רֹאשׁ הָ אָ דָ ם הַ מְ עַיֵן בָּ הֶם אֲפִ לו מִ י ּ ּ ּ ּ שֶׁ אֵ ינוֹ מְ בִ ינָם לְ תַ כְ לִ יתָ ן , עִ ם כָּ ל זֶה מְ עַט דִ מְ עַט ּ שֶׁ מִ תְ נוֹ צֵץ לוֹ מִ דִ בְ רֵ יהֶם הַ כּ ֹ ּ ּ ל יוֹ דו וְיֹאמְ רו שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר ּ ּ לִ בְ דוֹ ת חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם דְ בָ רִ ים כָּ אֵ לֶה מִ לֵב בְּ שׁ ום אֹפֶ ן וְ כֵן ּ ּ ּ ּ ּ כָּ ל הַ הִ תְ גַּלות וְהַ חִ דושִׁ ים נִפְ לָאִ ים וְ נוֹ רָ אִ ים שֶׁ גִּלו ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ צַ דִ יקִ ים בַּ דוֹ רוֹ ת שֶׁ אַ חֲרֵ יהֶם עַד הַ יוֹ ם הַ זֶה ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י עֲדַ יִן יִ ' ה תְ בָּ רַ ך עִ מָ נו גַּם בַּ דוֹ רוֹ ת הָ אֵ לֶה שֶׁ רָ אִ ינו עַיִן בְּ עַיִן ּ ּ ּ ּ ּ ְ הִ תְ גַּלות חִ דושִׁ ים נִפְ לָאִ ים וְ נוֹ רָ אִ ים שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר ּ ּ ּ ּ לְ גַלוֹ תָ ם בְּ שֵׂ כֶ ל אֱנוֹ שִׁ י בְּ שׁ ום אֹפֶ ן אִ ם לֹא בְּ שֶׁ פַ ע ּ ּ אֱלֹקִ י הַ נִמְ שָׁ ך מֵ הַ יָחִ יד הַ נֶעְ לָם יִתְ בָּ רַ ך ְ ְ ּ ּ ּ שְׁ מוֹ לָעַד . עַל־כֵּן כָּ ל דִ בְ רֵ י הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה יְעִ ידון וְיַגִּידון כִּ י ה ּ ּ ּ ּ ּ ' אֶ חָ ד ושְׁ מוֹ אֶ חָ ד ּ , עַל־כֵּן נִקְ רֵ את הַ תוֹ רָ ה עֵדות בְּ כָ ל ּ ּ מָ קוֹ ם . וְזֶה : " גְּדֹלִ ים מַ עֲשֵׂ י ה ' ּ דְ רושִׁ ים לְ כָ ל חֶ פְ צֵיהֶם ּ , " שֶׁ עַל־יְדֵ י נִפְ לְ אוֹ ת חִ דו ּ ּ שֵׁ י ודְ רושֵׁ י הַ תוֹ רָ ה שֶׁ הֵם ּ ּ ּ דְ רושִׁ ים לְ כָ ל חֶ פְ צֵיהֶם בְּ שִׂ כְ לִ יות נִפְ לָאִ ים וְ נוֹ רָ אִ ים ּ ּ ּ ּ וְ נִשְׂ גָּבִ ים כָּ אֵ לֶה ּ , עַל־יְדֵ י זֶה הַ כּ ֹל רוֹ אִ ים , כִּ י גְּדוֹ לִ ים מַ עֲשֵׂ י ה ', כִּ י כָּ ל בַּ עֲלֵי אֱמֶ ת יוֹ דו וְיָעִ ידו ּ ּ , כִּ י יַד ה ' עָ שְׂ תָ ה זֹאת . כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " וְ הַ לֻחֹת מַ עֲשֵׂ ה אֱלֹקִ ים ּ הֵמָ ה וְ כו ּ ּ ". ' וְזֶה שֶׁ אָ מַ ר מֹשֶׁ ה : " לֹא אֶ ת בְּ נֵיכֶ ם וְ כו ' ּ כִּ י עֵינֵיכֶם הָ רֹאֹת אֶ ת כָּ ל מַ עֲשֵׂ ה ה ' הַ גָּדֹל אֲשֶׁ ר עָ שָׂ ה ". וְ קָ אֵ י עַל כָּ ל הַ דוֹ רוֹ ת עַד הַ סּ וֹ ף ּ , הַ יְנו כִּ י אֵ ינוֹ מְ דַ בֵּ ר עִ ּ ם הַ בָּ נִים קְ טַ נִים שֶׁ מֹחָ ן עֲדַ יִן בְּ קַ טְ נות וְ לֹא נִפְ קְ חו עֵינֵיהֶם ּ ּ ּ ּ לִ רְ אוֹ ת הָ אֱמֶ ת עַיִן בְּ עַיִן , ' כִּ י עֵינֵיכֶ ם הָ רֹאֹת אֶ ת כָּ ל מַ עֲשֵׂ ה ה ' הַ גָּדֹל אֲשֶׁ ר עָשָׂ ה ', כִּ י מִ י שֶׁ מְ עַיֵן ומַ בִּ יט ּ ּ ּ בְּ הַ תוֹ רָ ה עֵינָיו רוֹ אוֹ ת עַיִן בְּ עַיִ ּ ן אֶ ת כָּ ל מַ עֲשֵׂ ה ה ' הַ גָּדוֹ ל אֲשֶׁ ר עָ שָׂ ה , כִּ י יוֹ דֵ עַ ומֵ בִ ין הָ אֱמֶ ת שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר ּ לִ בְ דוֹ ת מִ לֵב ּ ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , כָּ ל אֵ לו הַ נִפְ לָאוֹ ת ּ ּ ּ וְ הַ מַ עֲשִׂ יוֹ ת וְ הַחִ דושִׁ ים וְ כָ ל הַ נוֹ רָ אוֹ ת שֶׁ עָשָׂ ה עִ מָ נו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְגִלָה לָנו מִ יוֹ ם מַ תַ ן ת ּ ּ ּ ּ ּ וֹ רָ ה עַל־יְדֵ י מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו עַד הַ יוֹ ם ּ ּ ּ הַ זֶה כִּ י אִ ם מַ עֲשֵׂ ה ה ' ּ הֵמָ ה . ) לקוטי הלכות – הלכות עדות ד (' ב – '

Segment 60
HE:
לֹא יָדַ עְ נו מֶ ה הָ יָה לוֹ ּ

Segment 61
HE:
) שמות לב , ( כג כָּ ל־מַ ה שֶׁ חֲזָקִ ים יוֹ תֵ ר בֶּ אֱמונַת הָ רָ צוֹ ן ּ ּ , הַ יְנו לְ הַ אֲמִ ין ּ וְ לֵידַ ע שֶׁ הַ כּ ֹל מִ תְ נַהֵג רַ ק בִּ רְ צוֹ נוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ , ּ בְּ וַדַ אי מִ תְ חַ זֵק יוֹ תֵ ר רְ צוֹ ן הָ אָ דָ ם לַעֲשׂ וֹ ת רְ צוֹ נוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ולְ בַ טֵ ל רְ צוֹ נוֹ מִ פְ נֵי רְ צוֹ נוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ , וְ לִ הְ יוֹ ת לוֹ עַל־כָּ ל־פָ נִים כִּ סּ ופִ ין ורְ צוֹ נוֹ ת חֲזָקִ ים לַעֲבוֹ דָ תוֹ ּ ּ ּ

Segment 62
HE:
יִתְ בָּ רַ ך , ְ אֲשֶׁ ר זֶה עִ קַ ר הַ יַהֲדות כַּ יָדועַ ּ ּ ּ ּ ּ . ְ אַ ך עַל־יְדֵ י הִ תְ גַּבְּ רות הַבַּ עַל־דָ בָ ר נֶחְ שָׁ ך וְ נִפְ גָּם אֶ צְ לוֹ אֱמונַת ּ ּ ְ ּ הָ רָ צוֹ ן , וְעַל־יְדֵ י־זֶה נֶחֱלָשׁ גַּם הָ רָ צוֹ ן שֶׁ לוֹ דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ , וְ נוֹ פֵ ל לִ רְ צוֹ נוֹ ת אֲחֵ רִ ים , לְ תַ אֲווֹ ת וְ כַ יוֹ צֵ א ּ . ְ אַ ך מֵ חֲמַ ת שֶׁ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן כְּ בָ ר הָ יו צַ דִ יקִ ים הַ רְ בֵּ ה בָּ עוֹ לָם ּ ּ ּ , שֶׁ גִּלו אֱמונַת הָ רָ צוֹ ן לְ עֵין כּ ֹל עַל־יְדֵ י הָ אוֹ תוֹ ת ּ ּ ּ וְ הַ מוֹ פְ תִ ים וְ כו ּ ּ ', אֲשֶׁ ר עָ שָׂ ה מֹשֶׁ ה ושְׁ אָ ר הַ נְבִ יאִ ים ּ ּ וְ הַ זְקֵ נִים וְ הַ צַ דִ יקִ ים הַ בָּ אִ ים אַ חֲרָ יו ּ ּ ּ , עַד אֲשֶׁ ר אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ כְ פֹר חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם בְּ הָ רָ צוֹ ן לְ גַמְ רֵ י ּ . אַ ך עִ קַ ר כּ ֹחַ ּ ְ הַ בַּ עַל־דָ בָ ר לִ לְ חֹם עֲדַ יִן עִ ם חֲלושֵׁ י כֹחַ שֶׁ בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ הוא רַ ק עַל־יְדֵ י שֶׁ מַ טִ יל סָ פֵ ק בָּ רָ צוֹ ן ּ ּ ּ , ומִ זֶה נִמְ שָׁ כִ ים ּ ּ כָּ ל הַ הִ תְ רַ חֲקות וְ הַ נְפִ ילוֹ ת שֶׁ ל ּ ּ אוֹ תָ ם שֶׁ הִ תְ חִ ילו קְ צָ ת ּ לָגֶשֶׁ ת אֶ ל הַ קֹדֶ שׁ וְ אַ חַ ר־כָּ ך נָפְ לו מִ זֶה ּ ּ ְ ּ , הַ כּ ֹל מֵ חֲמַ ת סְ פֵ קוֹ ת הַ נַ , ל"ּ שֶׁ הַ בַּ עַל־דָ בָ ר מַ טִ יל סָ פֵ ק בְּ לִ בּ וֹ כְּ אִ לו ּ ּ ּ ּ אֵ ין לוֹ עוֹ ד תִ קְ וָה לָשׁ וב אֵ לָיו יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , וכְ אִ לו אֵ ינוֹ ּ ּ ּ פוֹ עֵל עוֹ ד כְּ לום בָּ ּ רָ צוֹ ן הַטוֹ ב ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , עַד אֲשֶׁ ר עַל־יְדֵ י־זֶה מִ תְ רַ שֵׁ ל גַּם־כֵּ ן בָּ רָ צוֹ ן הַ טוֹ ב ּ ּ , וְ קָ שֶׁ ה וְ כָ בֵ ד עָ לָיו לְ הַ מְ תִ ין ולְ צַ פוֹ ת כָּ ל־כָּ ך לִ ישׁ ועַת הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ ְ ּ ּ . כִּ י מִ י שֶׁ רוֹ צֶ ה לְ הַ מְ שִׁ יך עַל עַצְ מוֹ אֱמונַת הָ רָ צוֹ ן ּ ְ , ולְ מַ לֹאת ּ ּ ָּכ ל חֶ סְ רוֹ נוֹ תָ יו רַ ק עַל־יְדֵ י זֶה , הוא צָ רִ יך לְ הַ מְ תִ ין ּ ְ ּ ולְ הַ מְ תִ ין ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת ) איכה ג " ( טוֹ ב וְיָחִ יל וְ דומָ ם ּ לִ תְ שׁ ועַת ה ּ ". ' וְ כָ ל זֶה אִ ם הוא חָ זָק בֶּ אֱמונַת הָ רָ צוֹ ן ּ ּ בְּ וַדַ אי גָּמור ּ ּ , אֲבָ ל עַל־יְדֵ י הַ סְּ פֵ קוֹ ת הַ נַ , ל"ּ אֲזַי מָ טָ ה יָד וֹ וְ נִלְ אֶ ה מִ לְ הַ מְ תִ ין כָּ ל־כָּ ך ְ ּ ּ , עַד שֶׁ יוכַ ל לָבוֹ א ּ ּ עַל־יְדֵ י־זֶה לִ נְפִ ילָה גְדוֹ לָה כַּ נַ . ל"ּ ומִ זֶה הָ יָה כָּ ל טָ עות ּ ּ ּ הָ עֵרֶ ב רַ ב עַד שֶׁ עָ שׂ ו אֶ ת הָ עֵגֶל ּ , כִּ י רָ או כִּ י בשֵׁ שׁ ּ מֹשֶׁ ה , וְ הֵם לֹא רָ צו לְ הַ מְ תִ ין ּ ּ , וְ כָ ל זֶה מֵ חֲמַ ת הַ סָּ פֵ ק בָּ רָ צוֹ ן . וְזֶה שֶׁ אָ מְ רו : " ּ כִּ י זֶה מֹשֶׁ ה הָ אִ ישׁ לֹא יָדַ עְ נו מֶ ה ּ הָ יָה לוֹ ' " לֹא יָדַ עְ נו ' ּ דַ יְקָ א , בְּ חִ ינַת סְ פֵ קוֹ ת . וְ הַ תִ קון ּ ּ ּ לְ כָ ל זֶה , לְ חַ זֵק אֱמונַת הָ רָ צוֹ ן ּ ּ , הוא לִ תֵ ן צְ דָ קָ ה הַ רְ בֵּה ּ ּ ּפְ עָמִ ים , בְּ חִ ינַת " נָתוֹ ן תִ תֵ ן ּ " אֲפִ לו ּ ּ מֵ אָ ה פְ עָ מִ ים ּ , כִּ י הַ סְּ פֵ קוֹ ת הַ טָ לַת בְּ עִ נְיַן הַבַּ עַל־דָ בָ ר הִ תְ גַּבְּ רות ּ ּ ּ וַחֲלִ ישׁ ות אֵ לו הֵם כִּ מְ עַט בְּ לִ י שִׁ עור ּ ּ ּ ּ , וצְ רִ יכִ ין לְ חַ זֵק ּ ּ אֶ ת עַצְ מוֹ כְּ נֶגְדוֹ בְּ כָ ל פַ עַם ּ ּ , וְ עִ קַ ר הַ הִ תְ חַ זְקות עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ צְ דָ קָ ה ) לקוטי הלכות - הל כות ברכות השחר ה ' -

Segment 63
HE:
אותיות ל ד" ל ' לפי אוצר היראה - יראה ועבודה-

Segment 64
HE:
ּ אולַ י אֲ ַכ ְפּ ָרה ... אֵ ל רַ חום וְ חַ נּון ּ ּ

Segment 65
HE:
) שמות ל , לב- (ו, לד גֹּדֶ ל הַ מַ עֲלָה שֶׁ אֵ ין לְ מַ עְ לָה מִ מֶ נָה ּ ּ ּ , הוא הַ הִ תְ קָ רְ בות ּ ּ לְ צַ דִ יקִ ים וְ לִ ירֵ אִ ים וכְ שֵׁ רִ ים אֲמִ תִ יִ ּ ּ ּ ּ ים ) שֶׁ זָכו לְ קַ בֵּל ּ ּ עֵצוֹ ת אֲמִ תִ יוֹ ת מֵ רַ בּ וֹ תֵ יהֶם הַ קְ דוֹ שִׁ ים ּ ּ ּ , ( כִּ י הַ צַ דִ יקֵ י ּ ּ אֱמֶ ת הֵם מוֹ דִ יעִ ים לָנו בְּ כָ ל פַ עַם אוֹ צְ רֵ י מַ תְ נוֹ תָ יו ּ ּ ּ הַ טוֹ בִ ים שֶׁ הוא יִתְ בָּ רַ ך רוֹ צֶ ה לִ יתֵ ן לָנו בְּ רַ חֲמָ יו ּ ּ ּ ּ ְ , ומוֹ דִ יעִ ים לָנו בְּ כָ ל עֵת ּ ּ , אֵ י ך לְ הָ כִ ין עַצְ מֵ נו לְ קַ בְּ לָם ּ ְ , וְ נוֹ תְ נִים לָנו עֵצוֹ ת אֵ יך לְ נַקוֹ ת ולְ טַ הֵר עַצְ מֵ נו ולְ בושֵׁ ינו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ מִ כָּ ל לִ כְ לוך ופְ גָם ּ ּ ְ , וְ הֵם חוֹ פְ רִ ים בְּ אֵ רוֹ ת ומַ עֲיָנוֹ ת ּ חֲדָ שׁ וֹ ת מַ עַיְנוֹ ת הַ יְשׁ ועָה שֶׁ אֵ ינָם פוֹ סְ קִ ין ּ ּ , בְּ אֹפֶ ן שֶׁ יוכְ לו לְ טַ ּ ּ ּ הֵר בָּ הֶם כָּ ל הַ פְ גומִ ים וְ הַ מְ לֻכְ לָכִ ים ּ ּ וְ הַ מְ תֹעָבִ ים שֶׁ בָּ עוֹ לָם , ולְ הִ תְ רַ פְ אוֹ ת בָּ הֶם כָּ ל מִ ינֵי ּ ּ חֳלָאִ ים ומַ כְ אוֹ בוֹ ת רָ עִ ים בְּ גוף וְ נֶפֶ שׁ ּ ּ , ּולְ הִ תְ בַּ סֵּ ם עַל יָדָ ם בְּ כָ ל מִ ינֵי רֵ יחוֹ ת טוֹ בוֹ ת . כִּ י אֵ ין מִ י שֶׁ יוֹ דֵ עַ ּ הַ חֲסָ דִ ים הַ גְּדוֹ לִ ים שֶׁ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך רוֹ צֶ ה לְ הַ מְ שִׁ יך ְ ְ ּ עָ לֵינו בְּ כָ ל עֵת ּ , כִּ י אִ ם הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ נֶאֱמַ ר ּ : יוֹ דִ יעַ דְ רָ כָ יו לְ מֹשֶׁ ה וְ כו ּ ּ ', רַ חום וְחַ נון ה ּ ּ ּ ' ) .'ּ וְ כו לקוטי הלכות - הלכות מתנה ד ' - אות ח ' לפי אוצר היראה – צדיק - רכ (ט"

Segment 66
HE:
ּ אַ תֶ ם חֲטָ אתֶ ם חֲטָ אָ ה גְדֹלָה

Segment 67
HE:
) שמות לב (ל , בְּ נֵי־אָ דָ ם הֵם מוֹ נְעִ ים גְּדוֹ לִ ים , וְיֵשׁ לָהֶם כּ ֹחַ לְ הָ סִ ית ולְ הַ דִ יחַ ולְ הַ חֲטִ יא אֶ ת הָ אָ דָ ם יוֹ תֵ ר מֵ הַ בַּ עַל־דָ בָ ר ּ ּ ּ ּ בְּ עַצְ מוֹ . וְזֶה שֶׁ רָ אִ ינו שֶׁ אַ חֲרֵ י מַ תַ ן־תוֹ רָ ה ּ ּ ּ , ּ שֶׁ פָ סְ קָ ה זֻהֲמָ תָ ן שֶׁ ל יִשְׂ רָ אֵ ל לְ גַמְ רֵ י וְ נַעֲשִׂ ים בְּ נֵי־חוֹ רִ ין מֵ הַ כּ ֹל , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " אֲנִי אָ מַ רְ תִ י אֱלֹקִ ים אַ תֶ ם ּ ּ " וכְ מוֹ שֶׁ דָ רְ שׁ ו ּ ּ ּ ; ל" רַ זַ נִמְ צָ א שֶׁ הַ בַּ עַל־דָ בָ ר לֹא הָ יָה לוֹ כּ ֹחַ אָ ז לְ הַ חֲטִ יא ּ אֶ ת יִשְׂ רָ אֵ ל , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן הִ תְ גָּרָ ה ּ בָּ הֶם עַל־יְדֵ י בְּ נֵי־אָ דָ ם בַּ עֲלֵי בְּ חִ ירָ ה , שֶׁ הֵם הָ עֵרֶ ב־רַ ב , וְ עַל־יָדָ ם הֶחֱטִ יאָ ם חֲטָ אָ ה גְדוֹ לָה , שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה חֻרְ בַּ ן בַּ יִת רִ אשׁ וֹ ן וְחֻרְ בַּ ן בַּ יִת שֵׁ נִי , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ל " ) לקוטי הלכות - הלכות חול

Segment 68
HE:
המועד ד ד – ' ' לפ י אוצר היראה – מניעות (' י –

Segment 69
HE:
ומֹשֶׁ ה יִקַ ח אֶ ת הָ אֹהֶל ּ ּ

Segment 70
HE:
) שְׁ מוֹ ת ל ('ז , ג" יֵשׁ צַ דִ יקִ ים שֶׁ הֵם גְּדוֹ לִ ים בְּ מַ עֲלָה בֶּ אֱמֶ ת ּ , ְ אַ ך מֵ עֹצֶם קְ דֻ שָׁ תָ ם אֵ ינָם יְכוֹ לִ ים לִ סְ בּ ֹל הָ עוֹ לָם ּ . וְ עַל־כֵּן עַל־יְדֵ י תֹקֶ ף קְ דֻ שָׁ תָ ם הֵם מְ רַ חֲקִ ין ומוֹ ּ ּ ּ רִ ידִ ין חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , אֵ יזֶה אֲנָשִׁ ים מֵ חֲמַ ת שֶׁ כּ וֹ עֲסִ ים עֲלֵיהֶם , מֵ חֲמַ ת שֶׁ אֵ ינָם יְכוֹ לִ ים לִ סְ בּ ֹל מַ עֲשֵׂ יהֶם הַמְ גֻנִים ּ , אֲבָ ל ה ' יִתְ בָּ רַ ך אֵ ינוֹ ְ חָ פֵ ץ בָּ זֶה , כִּ י חָ פֵ ץ חֶ סֶ ד הוא וְרוֹ צֶ ה שֶׁ הַ צַ דִ יקִ ים יְרַ חֲמו ּ ּ ּ ּ עַל יִשְׂ רָ אֵ ל תָ מִ יד ּ וִיקָ רְ בו אוֹ תָ ם אֲפִ לו אִ ם הֵם כְּ מוֹ ּ ּ ּ שֶׁ הֵם . וַאֲפִ לו אִ ם הוא עַצְ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך בְּ כַ עַס גָּדוֹ ל ְ ּ ּ ּ הָ רָ עִ ים מַ עֲשֵׂ יהֶם מֵ חֲמַ ת עֲלֵיהֶם

Segment 71
HE:
, רוֹ צֶה ּ הוא שֶׁ הַ צַ דִ יקִ ים יִתְ פַ לְ לו עֲלֵיהֶם וִיקָ רְ בֵ ם ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ) ל " ּ שְׁ מוֹ ת רַ בָּ ה פמ (ב , ה" עַל פָ סוק ּ ּ ) שְׁ מוֹ ת : " (ז , לג ומֹשֶׁ ה יִקַ ח אֶ ת הָ אֹהֶ ל וְ נָטָ ה לוֹ מִ חוץ לַמַ חֲנֶה ּ ּ ּ ּ הַ רְ חֵ ק מִ ן הַ מַ חֲנֶה ּ , " מֵ חֲמַ ת שֶׁ חָ טְ או כָּ ל כַּ ך ְ ּ . אָ מַ ר ה ' יִתְ בָּ רַ ך : ְ אֲנִי בְּ כַ עַס וְ אַ תָ ה בְּ כַ עַס אִ ם כֵּן מִ י יְקָ רְ בֵ ם ּ ', ּ וְ כו כַּ מובָ א ּ ּ בְּ פֵ רושׁ רַ שִׁ ּ " י שָׁ ם . וְ כֵן מָ צִ ינו בְּ כַ מָ ה נְבִ יאִ ים וְ צַ דִ יקִ ים שֶׁ ה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ עַצְ מוֹ ְ קָ בַ ל לִ פְ נֵיהֶם וְ סִ פֵ ר לָהֶם גֹּדֶ ל צַ עֲרוֹ ּ , כִּ בְ יָכוֹ ל , ּ שֶׁ יֶשׁ לוֹ מֵ עֲוֹ נוֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל הַ מְ רֻ בִּ ים , וכְ שֶׁ הֵם חִ זְקו דְ בָ רָ יו וְ לֹא ּ ּ ּ ּ



# Vayikra - Chumash with Likutey Halachos
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/3/1/

Vayikra
ויקרא
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/3/1

Segment 1
HE:
פירושים על פרשת " ויקרא "

Segment 2
HE:
ּ וַיִקְ רָ א אֶ ל מֹשֶׁ ה

Segment 3
HE:
) ויקרא א ('א ', וְזֶה בְּ חִ ינַת וַיִקְ רָ א אֶ ל מֹשֶׁ ה הֲדָ א הוא דִ כְ תִ יב שְׁ מַ ע ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל וְ כו ) ' ּ מאמר מרדכי – פרשת ויקרא ( כִּ י זֶה הַ מִ קְ רָ א נֶאֱמַ ר אַ חַ ר גְּמַ ר הֲקָ מַ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ הַ מְ בֹאָ ר בְּ כָ ל הַ סְּ דָ רִ ים הַ קוֹ דְ מִ ים בְּ סֵ פֶ ר שְׁ מוֹ ת עַד שֶׁ מְ סַ יֵם ובְ בֹא ּ ּ ּ ּ מֹשֶׁ ה אֶ ל אֹהֶ ל מוֹ עֵד וַיִשְׁ מַ ע אֶ ת הַ קוֹ ל וְ כו ּ ּ ּ ' וְ אַ חַ ר־כָּ ך ְ מַ תְ חִ יל וַיִקְ רָ א אֶ ל מֹשֶׁ ה וַיְדַ בֵּ ר ה ּ ' אֵ לָיו . וַיִקְ רָ א הוא ּ ּ לָשׁ וֹ ן סָ תום וְ נֶעְ לָם כִּ י לֹא ּ נֶאֱמַ ר כְּ לָל מִ י קָ רָ א אוֹ תוֹ כִּ י מְ רַ מֵ ז עַל הַ הוא טָ מִ יר וְ נֶעְ לָם שֶׁ הוא לְ מַ עְ לָה מִ כָּ ל ּ ּ ּ הַ שֵׁ מוֹ ת שֶׁ מִ שָׁ ם קָ רָ א אוֹ תוֹ וְ אַ חַ ר־כָּ ך וַיְדַ בֵּ ר ה ְ ּ ּ ּ ' אֵ לָיו כִּ י אַ חַ ר־כָּ ך נִתְ לַבֵּ שׁ בִּ בְ חִ ינַת שְׁ מוֹ תָ יו הַ קְ דוֹ שִׁ ים ּ ְ וְ דִ בֶּ ר עִ מוֹ וְ . ּ זֶה בְּ חִ ינַת אָ לֶף זְעִ ירָ א דְ וַיִקְ רָ א שֶׁ מְ רַ מֵ ז עַל ּ ּ ּ ּ אֶ לֶף אוֹ רוֹ ת שֶׁ נֶעֶלְ מו מִ מֶ נו עַל־יְדֵ י חֵ טְ א הָ עֵגֶל ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ מַ חֲזִירִ ים לוֹ בְּ כָ ל שַׁ בָּ ת שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת יִשְׂ מַ ח מֹשֶׁ ה ּ ּ ּ ' ּ וְ כו כַּ מובָ א הַ יְנו כִּ י אַ חַ ר הַ חֵ טְ א נֶעֶלְ מו מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ כַּ מָ ה ּ אוֹ רוֹ ת עַל־כֵּן אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ קַ בֵּ ל הָ אוֹ ר כִּ י אִ ם דֶ רֶ ך כַּ מָ ה ּ ְ ּ בְּ חִ ינוֹ ת שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת וַיִקְ רָ א אֶ ל מֹשֶׁ ה וְ אַ חַ ר־כָּ ך ְ ּ ּ ּ וַיְדַ בֵּ ר ה ' אֵ לָיו כִּ י צָ רִ יך לְ הַ קְ דִ ים הַ קְ רִ יאָ ה לְ הַ דִ בּ ור ּ ּ ּ ּ ְ כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל לְ כָ ל דִ בְּ רוֹ ת וְ כו ּ ּ ' כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ קַ בֵּ ל הָ אוֹ ר בְּ פַ עַם אֶ חָ ד רַ ק צָ רִ יך לְ הַ קְ דִ ים ּ ְ הַ קְ רִ יאָ ה ולְ הַ לְ בִּ ישׁ ולְ מַ עֵט הָ אוֹ ר עַד שֶׁ יְקַ בֵּ ל הַ דִ בּ ור ּ ּ ּ ּ ּ ּ . וְזֶהו הֲדָ א הוא דִ כְ תִ יב שְׁ מַ ע יִשְׂ רָ אֵ ל וְגוֹ ּ ּ ּ ' הַ יְנו כִּ י ּ כְּ שֶׁ רָ צָ ה מֹשֶׁ ה לְ גַלוֹ ת לְ יִשְׂ רָ אֵ ל יִחודוֹ וְ אַ חְ דותוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ הִ תְ חִ יל מִ קֹדֶ ם בְּ תֵ בוֹ ת שְׁ מַ ע יִשְׂ רָ אֵ ל וְ אַ חַ ר־כָּ ך אָ מַ ר ְ ּ ' ה אֱלֹקֵ ינו ה ּ ' אֶ חָ ד וְ לֹא אָ מַ ר תֵ כֶ ף ה ּ ' אֱלֹקֵ ינו וְ כו ּ ּ ' בָּ זֶה הוֹ רָ ה שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הִ כָּ לֵל בְּ אַ חְ דותוֹ יִתְ בָּ רַ ך כִּ י ְ ּ אִ ם עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת שְׁ מִ יעָ ה בְּ חִ ינַת שְׁ מַ ע יִשְׂ רָ אֵ ל דְ הַ יְנו ּ ּ שֶׁ צְ רִ יכִ ין לִ שְׁ מֹעַ ולְ דַ בֵּ ק עַצְ מוֹ הֵיטֵ ב אֵ לָיו יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ולְ בַ טֵ ל עַצְ מוֹ לְ גַמְ רֵ י וְ אָ ז יָכוֹ ל לְ הַ מְ שִׁ יך עַל עַצְ מוֹ ְ ּ ּ אַ חְ דותוֹ וְיִחודוֹ יִתְ בָּ רַ ך וְזֶהו שְׁ מַ ּ ּ ּ ְ ע יִשְׂ רָ אֵ ל שְׁ מַ ע דַ יְקָ א ּ בְּ חִ ינַת דְ בֵ קות ובִ טול אֶ ל הָ אֵ ין סוֹ ף וְ עַל־יְדֵ י זֶה יִהְ יֶה ּ ּ ּ ּ ּ נִמְ שָׁ ך עָ לֶיך אֱמונַת אַ חְ דותוֹ יִתְ בָּ רַ ך בְּ חִ ינַת ה ְ ָ ְ ּ ּ ' אֱלֹקֵ ינו ה ּ ' אֶ חָ ד ... וְ עַתָ ה מובָ ן ומְ קֻ שָׁ ר הֵיטֵ ב דִ בְ רֵ י הַ פְ לִ יאָ ה הַ נַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ל " ּ שֶׁ מְ קַ שֵׁ ר פָ סוק שְׁ מַ ע יִשְׂ רָ אֵ ל לְ פָ סוק וַיִקְ רָ א אֶ ל מֹשֶׁ ה ּ ּ ּ ּ ּ כִּ י הֵ ם בְּ חִ ינָה אַ חַ ת מַ מָ שׁ כִּ י וַיִקְ רָ א אֶ ל מֹשֶׁ ה ּ ּ וְ אַ חַ ר־כָּ ך וַיְדַ בֵּ ר ה ְ ' אֵ לָיו שֶׁ זֶהו מֵ חֲמַ ת שֶׁ צְ רִ יכִ ין לְ קַ בֵּל ּ ּ ּ הָ אוֹ ר דֶ רֶ ך כַּ מָ ה מַ דְ רֵ גוֹ ת וְהִ תְ לַבְּ שׁ ות מִ נִ ּ ּ ּ ְ ּ שְׁ מַ ע לְ נַעֲשֶׂ ה וְזֶהו בְּ עַצְ מוֹ בְּ חִ ינַת שְׁ מַ ע יִשְׂ רָ אֵ ל וְ כו ּ ּ ' שֶׁ צְ רִ יכִ ין מִ קֹדֶ ם ּ ּ לִ שְׁ מֹעַ ולְ הָ כִ ין עַצְ מֵ נו הֵיטֵ ב ולְ בַ טֵ ל ולְ דַ בֵּ ק עַצְ מֵ נו אֶ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ אוֹ ר הָ אֵ ין סוֹ ף וְ עַל־יְדֵ י זֶה נִמְ שָׁ ך עָ לֵינו אֱמונַת ּ ּ ְ אַ חְ דותוֹ יִתְ בָּ רַ ך בִּ ְ ּ שְׁ לֵמות ) .. . ּ לקוטי הלכות – הלכות מעקה ושמירת נפש ד '- אות (' ז

Segment 4
HE:
ּ וַיִקְ רָ א אֶ ל מֹשֶׁ ה

Segment 5
HE:
) ויקרא א ('א ', ... דַ ע , שֶׁ יֵשׁ בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר רוֹ עֶה ּ ּ , וְ הוא בְּ חִ ינוֹ ת משֶׁ ה ּ , שֶׁ הוא רְ עָיָא מְ הֵימָ נָא ּ , וְזֶה הָ רוֹ עֶה הוא עוֹ שֶׂ ה מִ שְׁ כָּ ן ּ . וְ דַ ע , ּ שֶׁ תִ ינוֹ קוֹ ת ־ שֶׁ ל ־ בֵּ ית ־ רַ בָּ ן מְ קַ בְּ לִ ים הֶבֶ ל פִ יהֶם ּ שֶׁ אֵ ין בּ וֹ חֵ טְ א ) שבת קיט :( מִ זֶה הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ , וְ עַל ־ כֵּן הַ תִ ינוֹ ק כְּ שֶׁ מַ תְ חִ יל לִ קְ רוֹ ת ולְ הִ כָּ נֵס בַּ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ , ּ הוא מַ תְ חִ יל מִ ן וַיִקְ רָ א אֶ ל משֶׁ ה ּ ) ויקרא א מ) ( 'א ', דרש , בא ר צו פ , ('ז ' שֶׁ הו ּ א אָ לֶף זְעִ ירָ א ] קטן , [ כִּ י וַיִקְ רָ א ּ מְ דַ בֵּ ר מִ גְּמַ ר הֲקָ מַ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ , שֶׁ אָ ז קְ רָ אוֹ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ וְ הִ תְ חִ יל לְ דַ בֵּ ר עִ מוֹ מֵ הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ , וְ עַל ־ כֵּן מִ שָׁ ם מַ תְ חִ ילִ ין ּ ּ הַ תִ ינוֹ קוֹ ת , כִּ י מִ שָׁ ם מְ קַ בְּ לִ ין הֶבֶ ל פִ יהֶם כַּ נַ ּ ּ ּ , ל" ּומִ ּשָׁ ם מַ תְ חִ ילִ ין לִ קְ רוֹ ת ולְ הִ כָּ נֵס לְ תוֹ ך הַ תוֹ רָ ה ּ ְ ּ ... ) לקוטי מוהר ן א " ' - סימן רפ (ב"

Segment 6
HE:
ּ וַיִקְ רָ א אֶ ל מֹשֶׁ ה

Segment 7
HE:
) ויקרא א ('א ', עַל־יְדֵ י הַ צַ דִ יק שֶׁ דָ ן אֶ ת הַ כּ ֹל לְ כַ ף זְכות ּ ּ ּ ּ , ּומוֹ צֵא נְקֻ דוֹ ת טוֹ בוֹ ת בְּ כָ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל אֲפִ לו בְּ הַ גְּ ּ ּ ּ ּ ּ רועִ ים מְ אֹד וְ כו ּ ', ומַ כְ נִיס זֶה הַ דֶ רֶ ך בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ כָּ ל אֶ חָ ד ְ ּ ּ יִמְ צָ א בְּ עַצְ מוֹ ובַ חֲבֵ רָ יו נְקֻ דוֹ ת טוֹ בוֹ ת וְ כו ּ ּ ּ ', כְּ דֵ י שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה יִכָּ נְסו הַ כּ ֹל בְּ כַ ף זְכות וְיַחְ זְרו לַה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ שֶׁ כָּ ל זֶה הוא מְ לֶאכֶת הַמִ שְׁ כָּ ּ ּ , ן כִּ י זֶה הַ צַ דִ יק בּ וֹ נֶה ּ ּ מִ שְׁ כָּ ן שֶׁ מִ שָׁ ם מְ קַ בְּ לִ ין הַ תִ ינוֹ קוֹ ת הֶבֶ ל פִ יהֶם שֶׁ אֵ ין בּ וֹ ּ ּ ּ ּ חֵ טְ א , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת אָ לֶ ּ ּ " ף זְעִ ירָ א דְ וַיִקְ רָ א ּ ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ ' ּ אֲזַמְ רָ ה ) ' לקוטי מוהר " ן א ', סימן רפ ( ב" בִּ מְ קוֹ מוֹ , ּ עַיֵן שָׁ ם . וְ לִ מוד זְכות הַ זֶה הוא בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ ּ " אִ ם יֵשׁ עָ לָיו מַ לְ אָ ך מֵ לִ יץ אֶ חָ ד מִ נִי אָ לֶף לְ הַ גִּיד לְ אָ דָ ם ּ ְ יָשְׁ רוֹ וְ כו , "'ּ דְ הַ יְנו אֲפִ לו אִ ם אֵ ין מוֹ צְ אִ ין בּ וֹ כִּ י אִ ם ּ ּ ּ ּ זְכות אֶ חָ ד מִ נִי אֶ לֶף ּ ּ , וַאֲפִ לו אִ ם יֵשׁ בְּ אוֹ תוֹ הַ מִ צְ וָה ּ ּ ּ וְ הַ זְ ּ כות עַצְ מוֹ רֻ בּ וֹ פְ סֹלֶת ּ ּ , וְ אֵ ין בּ וֹ כִּ י אִ ם אֵ יזֶה נְקֻ דָ ה ּ טוֹ בָ ה אֶ חָ ד מֵ אֶ לֶף בְּ אוֹ תוֹ זְכות עַצְ מוֹ ּ . וכְ מוֹ שֶׁ דָ רְ שׁ ו ּ ּ ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ " ל אֲפִ לו אִ ם בְּ אוֹ תוֹ הַ מַ לְ אָ ך עַצְ מוֹ תְ שַׁ ע ּ ְ ּ ּ ּ

Segment 8
HE:
ֶמֵ אוֹ ת תִ שְׁ עִ ים וְ תִ שְׁ עָ ה חֲלָקִ ים לְ חוֹ בָ ה וְ א ּ חָ ד לִ זְכות ּ , ּ נִצוֹ ל גַּם־כֵּן , הַ יְנו כַּ נַ ּ ּ . ל" שֶׁ גַּם הַ מִ צְ וָה וְ הַ זְכות שֶׁ מוֹ צְ אִ ין ּ ּ ּ ּ בְּ עַצְ מוֹ אוֹ בַּ חֲבֵ רוֹ , אֲפִ לו אִ ם הוא רַ ק אֶ חָ ד מֵ אֶ לֶף ּ ּ ּ , וְגַם אוֹ תוֹ הַ זְכות בְּ עַצְ מוֹ מָ לֵא פְ סֹלֶת ופְ נִיוֹ ת וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ', וְ אֵ ין בּ וֹ כִּ י אִ ם חֵ לֶק אֶ חָ ד מֵ אֶ לֶף אֵ יזֶה נְקֻ דָ ה טוֹ בָ ה ּ , עַל־יְדֵ י זֶה גַּם־כֵּן יוֹ צְ אִ ין מִ כַּ ף חוֹ בָ ה וְ נִכְ נָסִ ין לְ כַ ף זְכות ּ וְחוֹ זְרִ ין אֵ לָיו יִתְ בָּ רַ ך , ְ וְ אָ ז נִתְ הַ פֵ ך הַ כּ ֹל לִ זְכות ּ ּ ְ , וְזוֹ כִ ין לְ אֶ לֶף אוֹ רוֹ ת , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת תוֹ סְ פוֹ ת שַׁ בָּ ת ּ , כַּ מובָ א ּ ּ ְּב ּ כַ וָנוֹ ת יִשְׂ מַ ח מֹשֶׁ ה . וְזֶהו בְּ עַצְ מוֹ בְּ חִ ינַת אָ לֶ ּ " ף זְעִ ירָ א דְ וַיִקְ רָ א כְּ שֶׁ קְ רָ אוֹ לְ מֹשֶׁ ה אַ חַ ר הֲקָ מַ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ ּ ּ , כִּ י מְ בֹאָ ר שָׁ ם בַּ כַּ וָנוֹ ת ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י חֵ טְ א הָ עֵגֶל נִלְ קְ חו ּ מִ מֹשֶׁ ה אֶ לֶף אוֹ רוֹ ת וְ כו ּ ּ ', וְזֶה סוֹ ד אָ לֶ " ף זְעִ ירָ א ּ ּ דְ וַיִקְ רָ א , וְ שַׁ בָּ ת חוֹ זֵר ומְ קַ בְּ לָם בְּ סוֹ ד תוֹ סְ פוֹ ת שַׁ בָּ ת ּ ּ , וְ אָ ז מַ חֲזִיר לְ יִשְׂ רָ אֵ ל הַ כְּ תָ רִ ים שֶׁ לָהֶם שֶׁ הֵם הָ עֲדָ יִים ּ שֶׁ הִ תְ נַצְ לו מֵ הֶם ּ ּ , ומֹשֶׁ ה קִ בְּ לָם תְ חִ לָה לְ הַ שְׁ לִ ים ּ ּ ּ חֶ סְ רוֹ נוֹ , וְעַכְ שָׁ ו חוֹ זֵר וְ נוֹ תְ נָם לְ יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ עַיִן יָפָ ה . ומֵ אֵ לו הַ כְּ תָ רִ ים יוֹ רְ שִׁ ים יִשְׂ רָ אֵ ל תוֹ סְ פוֹ ת שַׁ בָּ ת בְּ כָ ל ּ ּ ּ ּ עֶרֶ ב שַׁ בָּ ת , ּ עַיֵן שָׁ ם : וְ כָ ל זֶה עַל־פִ י הַ נַ ּ ּ , ל" כִּ י מֹשֶׁ ה שֶׁ הוא הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ , עַל־יְדֵ י הַ זְכות שֶׁ מְ לַמֵ ד עַל יִשְׂ רָ אֵ ל ומוֹ צֵ א בָּ ּ ּ ּ ּ ּ הֶם נְקֻ דוֹ ת ּ טוֹ בוֹ ת אֲפִ לו אִ ם הֵ ם חוֹ טְ אִ ים מְ אֹד כְּ מוֹ בְּ מַ עֲשֵׂ ה ּ ּ הָ עֵגֶל , רַ חֲמָ נָא לִ צְ לָן , שֶׁ כּ וֹ לֵל עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה וְגִלוי עֲרָ יוֹ ת ּ ּ דָ מִ ים ושְׁ פִ יכות ּ ּ ּ

Segment 9
HE:
, זַ רַ בּ וֹ תֵ ינו שֶׁ אָ מְ רו כְּ מוֹ ּ ּ , ל" אַ ף־עַל־פִ י־כֵן הוא מוֹ סֵ ר נַפְ שׁ וֹ עֲלֵיהֶם ּ ּ , עַ ד שֶׁ מוֹ צֵא ּ בָּ הֶם זְכות ומַ חֲזִירָ ם לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ וְ עַל־יְדֵ י זֶה נִבְ נֶה הַ מִ שְׁ כָּ ן כַּ נַ ּ ּ , ל" וְ אָ ז קוֹ רְ אוֹ מֵ הַ מִ שְׁ כָּ ן בִּ בְ חִ ינַת אָ לֶ ּ ף " זְעִ ירָ א דְ וַיִקְ רָ א ּ ּ . לְ רַ מֵ ז לוֹ שֶׁ יֵלֵך בְּ דֶ רֶ ך זֶה ְ ְ ּ ּ , שֶׁ אֲפִ לו ּ ּ כְּ שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל חוֹ טְ אִ י ּ ם מְ אֹד חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן ּ יִרְ אֶ ה לִ מְ צֹא בָּ הֶם זְכות אֲפִ לו אֶ חָ ד מִ נִי אָ לֶף ּ ּ ּ ּ , שֶׁ זֶהו ּ ּ בְּ חִ ינַת אָ לֶ " ף זְעִ ירָ א דְ וַיִקְ רָ א ּ ּ , ּ שֶׁ נִקְ טְ נָה הָ אָ לֶ " ף מֵ חֲמַ ת שֶׁ נִטְ לו מִ מֶ נו הָ אֶ לֶף אוֹ רוֹ ת בַּ עֲוֹ ן יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ . וְ הֶרְ אָ ה לוֹ ַה קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא לְ מֹשֶׁ ה ּ ּ ְ ּ , שֶׁ מִ שָׁ ם דַ יְקָ א ּ ּ ּ , מִ בְּ חִ ינַת הָ אָ לֶ " ף זְעִ ירָ א , הַ יְנו מִ בְּ חִ ינַת הַ זְכות וְ הַ טוֹ ב אֶ חָ ד מִ נִי ּ ּ ּ ּ ּ אָ לֶף שֶׁ מָ צָ א בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל וְהִ כְ נִיסָ ם לְ כַ ף זְכות ּ ּ , שָׁ ם דַ יְקָ א ּ הוא קוֹ רֵ א אוֹ תוֹ מֵ הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ , כִּ י זֶה עִ ּקַ ר בְּ חִ ינַת מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן כַּ נַ ּ ּ . ל" וְ עִ קַ ר הָ עֲבוֹ דָ ה וְ הַ מְ לָאכָ ה הַ נִפְ לָאָ ה ּ ּ ּ ּ הַ זֹאת , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ , עִ קָ רוֹ נִמְ שָׁ ך ְ ּ ּ מִ שַׁ בָּ ת , כִּ י כָּ ל קְ דֻ שַׁ ת מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן נִמְ שָׁ ך מִ שַׁ בָּ ת ּ ּ ְ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תו ּ ב בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר ) בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ " בְּ רֵ אשִׁ ית " סִ ימָ ן סז בְּ לִ קוטֵ י תִ נְיָנָא ּ ּ ּ , ( הַ יְנו כִּ י בְּ שַׁ בָּ ת מַ חֲזִירִ ין לְ מֹשֶׁ ה ּ הָ אֶ לֶף אוֹ רוֹ ת שֶׁ לָהֶם שֶׁ הֵם הַ כְּ תָ רִ ים וְ כו ּ ּ ', שֶׁ כָּ ל זֶה הוא ּ תוֹ סְ פוֹ ת שַׁ בָּ ת כַּ נַ ּ ּ , ל" הַ יְנו עַל־פִ י דְ בָ רֵ ינו הַ ּ ּ ּ ּ , ל"ּנַ שֶׁ עִ קַ ר ּ דֶ רֶ ך הַ קֹדֶ שׁ שֶׁ ל אֲזַמְ רָ ה הַ נַ ּ ּ ּ ְ ּ " ל מֵ אִ יר בְּ שַׁ בַּ ת קֹדֶ שׁ , ל"ּ כַּ נַ וְ אָ ז חוֹ זְרִ ים כָּ ל הָ אֶ לֶף אוֹ רוֹ ת לְ הַ צַ דִ יק ּ ּ , בְּ חִ ינַת מֹשֶׁ ה , וְ הוא מַ חֲזִיר לָהֶם הָ אֶ לֶף אוֹ רוֹ ת שֶׁ לָהֶם וְ כו ּ ּ ּ ', שֶׁ כָּ ל זֶה נִמְ שָׁ ך עַל־יְדֵ י שֶׁ אָ ְ ז מִ תְ גַּלֶה ומֵ אִ יר רַ ק הַ טוֹ ב ּ ּ ּ שֶׁ בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל וְ הָ רַ ע נוֹ פֵ ל וְ נִתְ בַּ טֵ ל ּ , וְ נִמְ שָׁ ך ומֵ אִ יר ּ ְ בִּ שְׁ לֵמות הַ דֶ רֶ ך שֶׁ ל אֲזַמְ רָ ה לֵאלֹקַ י בְּ עוֹ דִ י הַ נַ ּ ּ ְ ּ ּ , ל" שֶׁ זֶהו ּ ּ בְּ חִ ינַת תוֹ סְ פוֹ ת שַׁ בָּ ת ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת הָ אֶ לֶף אוֹ רוֹ ת ּ ּ "ּ הַ נַ ל שֶׁ חוֹ זְרִ ים ומְ אִ ירִ ים עַל כָּ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ סוֹ ד ּ ּ ּתוֹ סְ פוֹ ת שַׁ בָּ ת . נִמְ צָ א , שֶׁ הַ דֶ רֶ ך שֶׁ ל אֲזַמְ רָ ה הַ נַ ּ ּ ְ ּ " ל הוא ּ בְּ חִ ינַת אָ לֶ " ף כַּ נַ . ) ל"ּ לקוטי הלכות – הלכות ערובי תחומין ו ', אות ו ('

Segment 10
HE:
אָ דָ ם כִּ י יַקְ רִ יב מִ כֶּ ם קָ רְ בָּ ן לַה ' ) ּ וַיִקְ רָ א א ('ב ', ּ ּ אֵ לו הָ רוֹ צִ ים לִ הְ יוֹ ת אֲנָשִׁ ים כְּ שֵׁ רִ ים וְ לִ כְ נֹס בַּ עֲבוֹ דַ ת ה ' וַאֲזַי יֵשׁ לָהֶם בִּ לְ בּ ולִ ים גְּדוֹ לִ ים ומְ נִיעוֹ ת גְּדוֹ לוֹ ת וְ אֵ ינָם ּ ּ יְכוֹ לִ ים לָתֵ ת עֵצָ ה לְ נַפְ שָׁ ם אֵ יך לַעֲשׁ וֹ ת מֵ חֲמַ ת גֹּדֶ ל ְ הַ בִּ לְ בּ ולִ ים וְ הַ מְ נִיעוֹ ת שֶׁ ּ ּ יֵשׁ לָהֶם וְ כָ ל מַ ה שֶׁ רוֹ צִ ים ּ ּ לַעֲשׂ וֹ ת בַּ עֲבוֹ דַ ת ה ' קָ שֶׁ ה לָהֶם לַעֲשׂ וֹ ת כָּ רָ אוי ּ . ּדַ ע שֶׁ זֶה בְּ עַצְ מוֹ שֶׁ הֵם מִ תְ יַגְּעִ ים ולְ הוטִ ים לַעֲשׂ וֹ ת אֵ יזֶה ּ ּ ּ עֲבוֹ דָ ה אוֹ לְ קַ דֵ שׁ עַצְ מוֹ בְּ אֵ יזֶה קְ דֻ שָׁ ה אַ ף ּ ּ ־ עַל ־ ּפִ י שֶׁ אֵ ינָם יְכוֹ לִ ים לִ גְ מֹר כָּ רָ אוי ּ , זֶה בְּ עַצְ מוֹ שֶׁ הֵם מִ תְ יַגְּעִ ים ולְ הוטִ ים אַ חַ ר זֶה הוא בְּ חִ ינַת קָ רְ בָּ נוֹ ת ּ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת כִּ י עָ לֶיך הוֹ רַ גְנו כָּ ל הַ יוֹ ם נֶחְ שַׁ בְ נו כְּ צֹאן ּ ּ ּ ָ טִ בְ חָ ה ) תהלים מ , (ג"כ , ד" וְ אִ יתָ א בְּ תִ קונִים ּ ּ ) מדרש הנעלם פרשת חיי שרה קכ ( :ד" ּ שֶׁ זֶ ה בְּ חִ ינַת תְ פִ לָה ּ ּ שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת קָ רְ בָּ נוֹ ת . הַיְנו כְּ שֶׁ רוֹ צִ ים לְ הִ תְ פַ לֵל וְ אֵ ין ּ ּ ּ מְ נִיחִ ין אוֹ תוֹ ומְ בַ לְ בְּ לִ ין אוֹ תוֹ בְּ כַ מָ ה מִ ינֵי בִּ לְ בּ ולִ ים ּ ּ ּ וְ הוא צָ רִ יך לְ כַ מָ ה יְגִיעוֹ ת בִּ שְׁ עַת הַ תְ פִ לָה ּ ּ ּ ְ ּ . וַאֲזַי אֲפִ לו ּ ּ אִ ם אֵ ינוֹ זוֹ כֶ ה לְ הִ תְ פַ לֵל כָּ רָ אוי ּ ּ ּ , ־ ּפִ י ־ עַל ־ אַ ף כֵן הַ יְגִיעָ ה בְּ עַצְ מָ ה שֶׁ מְ יַגֵּעַ עַצְ מוֹ בְּ כָ ל כּ ֹחוֹ ומוֹ סֵ ר נַפְ שׁ וֹ לְ הִ תְ פַ לֵל ּ ּ ּ ּ ּ כָּ רָ אוי זֶה בְּ עַצְ מוֹ הוא בְּ חִ ינַת קָ רְ בָּ נוֹ ת בְּ חִ ינַת כִּ י ּ ּ עָ לֶיך הוֹ רַ גְנו וְ כו ּ ּ ָ ' ּוכְ מוֹ כֵ ן בְּ כָ ל הָ עֲבוֹ דוֹ ת וְ הַ קְ דֻ שׁ וֹ ת ּ ּ שֶׁ אָ דָ ם רוֹ צֶ ה לְ קַ דֵ שׁ עַצְ מוֹ אַ ף ּ ־ עַל ־ ּפִ י שֶׁ אֵ ינוֹ זוֹ כֶ ה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם לְ קַ דֵ שׁ עַצְ מוֹ כָּ רָ אוי ּ ּ . ־ ּפִ י ־ עַל ־ אַ ף כֵ ן הַ יְגִיעָה בְּ עַצְ מָ ה וְ הַ יִסּ ורִ ין וְ הַ בִּ לְ בּ ולִ ים שֶׁ יֵשׁ לוֹ מִ זֶה מֵ חֲמַ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ רוֹ צֶ ה וְחָ פֵ ץ לְ קַ דֵ ּ שׁ עַצְ מוֹ רַ ק שֶׁ אֵ ין מְ נִיחִ ין אוֹ תוֹ . זֶה בְּ עַצְ מוֹ הוא בְּ חִ ינַת קָ רְ בָּ נוֹ ת בְּ חִ ינַת כִּ י עָ לֶיך הוֹ רַ גְנו ּ ּ ָ כָּ ל הַ יוֹ ם נֶחְ שַׁ בְ נו כְּ צֹאן טִ בְ חָ ה ּ ּ . ־ עַל כֵּן עַל הָ אָ דָ ם לַעֲשׂ וֹ ת אֶ ת שֶׁ לוֹ תָ מִ יד ּ ּ , לְ יַגֵּעַ עַצְ מוֹ בַּ עֲבוֹ דַ ת ה ' בְּ כֹל מַ ה ּ ּ ּ שֶׁ יוכַ ל . וְ אֶ ת כָּ ל אֲשֶׁ ר תִ מְ צָ א יָדְ ך לַעֲשׂ וֹ ת עֲשֵׂ ה ָ ּ , ־ עַל ־ אַ ף פִ י שֶׁ קָ שֶׁ ה עָלָיו מְ אֹד וְ נִדְ מֶ ה לוֹ שֶׁ אֵ ין מְ נִיחִ ין ּ ּ אוֹ תוֹ כְּ לָל ומַ רְ חִ יקִ ין אוֹ תוֹ מְ אֹד מְ אֹד וְ אֵ ינוֹ זוֹ כֶה ּ וְ כו שֶׁ בִּ קְ דֻ שָׁ ה דָ בָ ר שׁ ום כָּ רָ אוי לַעֲשׂ וֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ . ' ־ ּפִ י ־ עַל ־ףאַ כֵן עָ לָיו לַעֲשׂ וֹ ת מַ ה שֶׁ יוכַ ל וַה ּ ּ ּ ' ּ הַ טוֹ ב בְּ עֵינָיו יַעֲשֶׂ ה . ) שיחות הר – ן " סימן (ב"י

Segment 11
HE:
קָ רְ בָּ ן לַה ' ) ּ וַיִקְ רָ א א ('ב ', בַּ תְ חִ לָ ּ ּ ת הַ תְ פִ לָה ּ ּ , אוֹ מְ רִ ים קָ רְ בָּ נוֹ ת וקְ טֹרֶ ת ּ , זֶה בְּ חִ ינַת שְׁ בִ ירַ ת ובִ טול הָ עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה שֶׁ ל ּ ּ ּ ּ תַ אֲוַת מָ מוֹ ן עַל־יְדֵ י ּ הַ צְ דָ קָ ה ) כמובא בלקוטי מוהר ן א " ( ג"י ', שֶׁ הוא רוחַ ּ ּ

Segment 12
HE:
נְדִ יבָ ה , כִּ י הַ קָ רְ בָּ נוֹ ת הֵם בְּ חִ ינַת צְ דָ קָ ה ּ , כִּ י הֵם בְּ חִ ינַת ּ רוחַ נְדִ יבָ ה , כִּ י הֵם נִדְ בַ ת לֵב כְּ מוֹ שֶׁ כָּ לַל בַּ פָ סוק ּ ּ קָ רְ בָּ נוֹ ת וצְ דָ קָ ה ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ ת ּוב : מוֹ צָ א שְׂ פָ תֶ יך תִ שְׁ מֹר ּ ָ וְ עָ שִׂ יתָ כַּ אֲשֶׁ ר נָדַ רְ תָ וְ כו ּ ּ ' אֲשֶׁ ר דִ בַּ רְ תָ בְּ פִ יך ָ ּ ּ , זוֹ צְ דָ קָ ה , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ , ל" וְעַל־יְדֵ י זֶה מְ בַ טְ לִ ין ּ הָ עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה שֶׁ הוא תַ אֲוַת מָ מוֹ ן שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ חֲרוֹ ן־אַ ף וְ דִ ינִי , ם כִּ י קָ רְ בָּ נוֹ ת הֵם תִ קון עוֹ לַם הָ עֲשִׂ יָה ּ ּ ּ ּ שֶׁ שָׁ ם עִ קַ ר אֲחִ יזַת הָ עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה וְהַ דִ ינִים ּ ּ ּ , כַּ מובָ א ּ ּ ּ בַּ כַּ וָנוֹ ת ) וְעַיֵן בִּ דְ בָ רֵ ינו מִ זֶה בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר בְּ הִ לְ כוֹ ת ּ ּ ּ תְ פִ לָה הֲלָכָ ה ד ּ ּ (. ' וְ עַל־כֵּן בֶּ אֱמֶ ת צְ רִ יכִ ין לִ תֵ ן צְ דָ ּ קָ ה קֹדֶ ם הַ תְ פִ לָה כְּ דֵ י לְ שַׁ בֵּ ר תַ אֲוַת מָ מוֹ ן לְ בַ טֵ ל ּ ּ ּ ּ הַ חֲרוֹ ן־אַ ף וְ הַ דִ ינִים הַ נֶאֱחָ זִים בָּ עֲשִׂ יָה ּ ּ ּ , כִּ י כָּ ל הָ עֲסָ קִ ים וְ הַ מַ שָׂ א ומַ תָ ן וְ הַ מְ לָאכוֹ ת שֶׁ עוֹ שִׂ ין הֵם בְּ חִ ינַת עֲשִׂ יָה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ומֵ חֲמַ ת שֶׁ שָׁ ם עִ קַ ר אֲחִ יזַת הָ עֲבוֹ דָ ּ ּ ּ ה זָרָ ה וְ הַ קְ לִ פוֹ ת ּ ּ עַל־כֵּן צְ רִ יכִ ין לְ הִ תְ חַ זֵק ולְ הִ תְ גַּבֵּ ר מְ אֹד שֶׁ לֹא יִפֹל ּ ּ ּ ּ לְ תַ אֲוַת מָ מוֹ ן חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם . וְ הָ עִ קָ ר הוא עַל־יְדֵ י צְ דָ קָ ה ּ ּ שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה מְ שַׁ בְּ רִ ין תַ אֲוַת מָ מוֹ ן כַּ נַ ּ ּ , ל" שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת ּ ּ קָ רְ בָּ נוֹ ת , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת צְ דָ קָ ה , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת תִ קון ּ ּ ּ הָ עֲשִׂ יָה ּ . ) לקוטי הלכות - הלכות אבידה ומציאה ג ' – אות ('ג

Segment 13
HE:
אָ דָ ם כִּ י יַקְ רִ יב מִ כֶּ ם קָ רְ בָּ ן לַה ' מִ ן הַ בְּ הֵ מָ ה

Segment 14
HE:
) ּ וַיִקְ רָ א א ('ב ', עִ קַ ר כַּ וָנַת כְּ לַל כָּ ל הַ קָ רְ בָּ נוֹ ת כְּ דֵ י לְ הַ עֲלוֹ ת הַ נֶפֶ שׁ מֵ חַ ּ ּ ּ ּ י לִ מְ דַ בֵּ ר מִ בְּ הֵמָ ה לְ אָ דָ ם , וְ עַל־כֵּן כְּ שֶׁ אָ דָ ם חוֹ טֵ א וְ נִמְ שָׁ ך אַ חַ ר תַ אֲווֹ ת הַ גּוף עַל־כֵּן צָ רִ יך לְ הָ בִ יא קָ רְ בַּ ן ְ ְ ּ ּ בְּ הֵמָ ה שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה חוֹ זֵר ומַ כְ נִיעַ בְּ חִ ינַת בְּ הֵמָ ה ּ בְּ חִ ינַת גּוף ומַ עֲלֶה הַ נֶפֶ שׁ לִ בְ חִ ינַת אָ דָ ם בִּ בְ ּ ּ ּ חִ ינַת ) ּ וַיִקְ רָ א א ( אָ דָ ם כִּ י יַקְ רִ יב מִ כֶּם קָ רְ בָּ ן לַה ' מִ ן הַ בְּ הֵמָ ה מִ ן הַ בָּ קָ ר ומִ ן הַ צֹאן תַ קְ רִ יבו אֶ ת קָ רְ בַּ נְכֶם ּ ּ ּ ּ , כִּ י עַל־יְדֵ י ּ הַ קָ רְ בָּ ן עוֹ לֶה מִ בְּ הֵמָ ה לְ אָ דָ ם ... ) לקוטי הלכות – הלכות חדש ג – ' אות ד ('

Segment 15
HE:
) ויקרא א (' ג ', וְזֶה

Segment 16
HE:
עוֹ לָה , שֶׁ מְ כַ פֵ ר ּ ּ עַל הִ רְ הור ּ ּ הַ לֵב , כְּ מוֹ

Segment 17
HE:
שֶׁ אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו ּ זִכְ רוֹ נָם

Segment 18
HE:
לִ בְ רָ כָ ה ר"מ ) ויקרא , (ז"פ כְּ מוֹ

Segment 19
HE:
שֶׁ כָּ תוב ּ : וְ הָ עוֹ לָה עַל ּ רוחֲכֶם – [ ג] שֶׁ עוֹ לָה

Segment 20
HE:
הַ הִ רְ הור ּ . יֵשׁ כִּ י בְּ חִ ינַת ) תהלים לח (: י לִ בִּ סְ חַ רְ חַ ר ; כִּ י יֵשׁ

Segment 21
HE:
ּ קְ לִ פָ ה , שֶׁ הִ יא

Segment 22
HE:
ובִ לְ בּ ולִ ים ּ ּ

Segment 23
HE:
הַ רְ בֵּ ה , וְ הִ יא

Segment 24
HE:
ּ קְ לִ פַ ת , ּ נֹגַה וְ עַל כֵּן ־ נִקְ רָ א

Segment 25
HE:
סְ חַ רְ חַ ר , תַ רְ גום ּ ּ שֶׁ ל סָ בִ יב : סְ חוֹ ר

Segment 26
HE:
סְ חוֹ ר , בְּ חִ ינַת ) יחזקאל (: א וְ נֹגַה לוֹ ּ סָ בִ יב , כִּ י הִ יא

Segment 27
HE:
תַ רְ גּום ּ ּ , כַּ מובָ א ּ ּ ' ע ) בליקוטי ' א , ( יט ' סי וְ עַל כֵּן ־ כְּ תִ יב

Segment 28
HE:
תַ רְ גּום ּ ּ . ּוכְ שֶׁ אָ דָ ם

Segment 29
HE:
לְ שָׁ ם , ּ שֶׁ זֶה

Segment 30
HE:
הַ מְ טֻנָפִ ים ּ , וַאֲזַי

Segment 31
HE:
וְ צוֹ עֵק " ּ אַ יֵה " מְ קוֹ ם

Segment 32
HE:
כְּ בוֹ דוֹ , וְזֶה ְּב עַצְ מוֹ

Segment 33
HE:
ּ ּ ּ תִ קונוֹ , כִּ י חוֹ זֵר

Segment 34
HE:
וְ שָׁ ב אֶ ל הַ כָּ בוֹ ד

Segment 35
HE:
הָ עֶלְ יוֹ ן , שֶׁ הוא ּ

Segment 36
HE:
בְּ חִ ינַת " . .. " ּ אַ יֵה וְזֶהו ּ בְּ חִ ינוֹ ת

Segment 37
HE:
עוֹ לָה , בְּ חִ ינַת ) בראשית כב "וְ (: ּ אַ יֵה " ּ הַ שֶׂ ה

Segment 38
HE:
לְ עוֹ לָה ; שֶׁ בְּ חִ ינַת

Segment 39
HE:
בְּ חִ ינוֹ ת שֶׂ ה לְ עוֹ לָה , לְ תַ קֵ ן ּ ולְ כַ פֵ ר ּ ּ

Segment 40
HE:
הִ רְ הור ּ ּ הַ לֵב , שֶׁ בָּ א

Segment 41
HE:
, ל"ּ כַּ נַ ־ עַל כִּ י יְדֵ י

Segment 42
HE:
בְּ חִ ינוֹ ת " ּ אַ יֵה " נִתְ תַ קֵ ן ּ ּ

Segment 43
HE:
תְ שׁ ובָ ה ּ ּ , זֶה כִּ י

Segment 44
HE:
הַ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ , כְּ שֶׁ אָ דָ ם

Segment 45
HE:
יִתְ בָּ רַ ך , ְ וְרוֹ אֶ ה בְּ עַצְ מוֹ

Segment 46
HE:
יִתְ בָּ רַ ך ְ , ּומִ תְ גַּעְ גֵּעַ

Segment 47
HE:
ּומִ צְ טַ עֵר " ּ אַ יֵה " מְ קוֹ ם

Segment 48
HE:
כְּ בוֹ דוֹ , וְזֶהו ּ בְּ עַצְ מוֹ

Segment 49
HE:
, ל"ּ כַּ נַ וְהָ בֵן

Segment 50
HE:
הֵיטֵ ב ) . לקוטי מוהר ן ב " – ' סימן י , ב" עיין שם (

Segment 51
HE:
וְ נֶפֶ שׁ כִּ י תַ קְ רִ יב קָ רְ בַּ ן מִ נְחָ ה

Segment 52
HE:
) ויקרא ב ('א ', וכְ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ ּ "ע) י " פ מְ נָחוֹ ת קד :(: לֹא נֶאֱמַ ר נֶפֶ שׁ ּ אֶ לָא בְּ מִ נְחָ ה , מִ י דַ רְ כּ וֹ לְ הַ קְ רִ יב מִ נְחָ ה ּ , עָ נִי , מַ עֲלֶה אֲנִי עָ לָיו כְּ אִ לו הִ קְ רִ יב נַפְ שׁ וֹ ּ ּ ' . נֶפֶ שׁ ' זֶה בְּ חִ ינַת רָ צוֹ ן וְ הִ שְׁ תוֹ קְ קות חָ זָק בִּ ּ ּ מְ סִ ירַ ת נֶפֶ שׁ . כִּ י כָּ ל הַ קָ רְ בָּ נוֹ ת שֶׁ ל ּ בְּ הֵמוֹ ת וְ עוֹ פוֹ ת שֶׁ סּ וֹ מְ כִ ין עֲלֵיהֶם וְ שׁ וֹ חֲטִ ין אוֹ תָ ם וְ כו ' ּ זֶה בְּ חִ ינַת זְבִ יחַ ת הַ יֵצֶר כַּ מובָ א ּ ּ ּ , אֲבָ ל הַ מִ נְחָ ה אֵ ין בָּ ה ּ ּ שְׁ חִ יטָ ה , וְ הִ יא בְּ חִ ינַת קָ רְ בַּ ן עָ נִי , אֵ ין עָ נִי אֶ לָא מִ ן ּ ּ הַ דַ עַת ) נְדָ רִ ים מא .( , הַ יְנו מִ י שֶׁ הוא עָ נִי בְּ מַ עֲשִׂ ים ּ ּ לְ גַמְ רֵ י אֶ ת יִצְ רוֹ דַ עַת לִ זְבּ ֹחַ טוֹ בִ ים וְ אֵ ין בּ וֹ ּ וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן הוא רוֹ צֶ ה לְ הַ קְ רִ יב קָ רְ בָּ ן לַה ּ ּ ' נָתְ נָה לוֹ הַ תוֹ רָ ה עֵצָ ה שֶׁ יַקְ רִ יב אֶ ת נַפְ שׁ וֹ הַ יְנו רְ צוֹ נוֹ ּ ּ ּ , ּ שֶׁ זֶ ּ הו בְּ חִ ינַת קָ רְ בַּ ן מִ נְחָ ה שֶׁ נֶאֱמַ ר בָּ ה נֶפֶ שׁ שֶׁ הִ יא קָ רְ בַּ ן עָנִי ּ ּ שֶׁ אֵ ין בָּ ה שׁ ום שְׁ חִ יטָ ה וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן הִ יא יְקָ רָ ה ּ ּ ּ מְ אֹד בְּ עֵינֵי ה ' יִתְ בָּ רַ ך מֵ אַ חַ ר שֶׁ רְ צוֹ נוֹ חָ זָק כָּ ל כָּ ך לַה ְ ְ ' יִתְ בָּ רַ ך עַד שֶׁ גַּם הוא בַּ עֲנִיות ּ ּ ּ ְ וֹ הַ גְּדוֹ לָה אֵ ינוֹ מוֹ נֵעַ אֶ ת עַצְ מוֹ מִ לְ הַ קְ רִ יב קָ רְ בָּ ן לַה ּ ', דְ הַ יְנו בְּ חִ ינַת קָ רְ בַּ ן מִ נְחָ ה ּ ּ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת נֶפֶ שׁ בְּ חִ ינַת רָ צוֹ ן ּ . ) לקוטי הלכות – הלכות ברכת הריח ה '- אות (' ח

Segment 53
HE:
ונפש כי תקריב קרבן מנחה

Segment 54
HE:
) ויקרא ב ('א ', עִ קַ ר הַ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ּ הִ יא בְּ חִ ינַת קָ רְ בַּ ן מִ נְחָ ה , בְּ חִ ינַת קָ רְ בַּ ן עָ נִי בְּ חִ ינַת תְ פִ לָה לֶעָ נִי ּ ּ , דְ הַ יְנו שֶׁ יְבַ טֵ ל גַּאֲוָתוֹ לְ גַמְ רֵ י ּ ּ ּ ּ וְיֵדַ ע שִׁ פְ לותוֹ בֶּ אֱמֶ ת ּ . וְ כָ ל יְדִ יעַת וְ הַ רְ גָּשַׁ ת שִׁ פְ לותוֹ ּ וְ קַ טְ נותוֹ ּ , ּופְ גָמָ יו הַ מְ רֻ בִּ ים לֹא יִהְ יֶה לְ רָ עָ ה חַ ס־וְ שָׁ לוֹ ם , הַ יְנו שֶׁ לֹא יִתְ רַ חֵ ק עַל־יְדֵ י זֶה בְּ יוֹ תֵ ר ּ ּ , רַ ק יִבְ טַ ח בְּ חַ סְ דֵ י ' ה שֶׁ יֵשׁ תִ קְ וָה גַּם אֵ לָיו ּ ּ , ּ שֶׁ יְכוֹ לִ ין לִ זְכּ וֹ ת לְ הִ תְ קָ רֵ ב לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך מִ כָּ ל מָ קוֹ ם שֶׁ הוא ּ ְ ּ , עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת קָ רְ בַּ ן עָ נִי , שֶׁ הוא אַ ף ּ עַל פִ י שֶׁ אֵ ינוֹ יָכוֹ ל לְ הָ בִ יא פַ ר ּ ּ וְ אַ יִל וְ כֶבֶ שׂ וְ כו ', ּ אַ ף עַל פִ י כֵן מָ צָ א לוֹ הַ קָ דוֹ שׁ בָּ רוך ּ ְ ּ ּ הוא תַ קָ נָה ּ ּ ּ , ּ שֶׁ יָבִ יא עֲשִׂ ירִ ית הָ אֵ יפָ ה קֶ מַ ח וְ הִ יא חֲבִ יבָ ה מְ אֹד בְּ עֵינֵי הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , וְ נֶאֱמַ ר בָּ ה רֵ יחַ ּ נִיחֹחַ , ּומַ עֲלֶ ה עָ לָיו הַ כָּ תוב כְּ אִ לו נַפְ שׁ וֹ הוא מַ קְ רִ יב ּ ּ ּ ּ .



# Vayikra
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/3/1/

Vayikra
ויקרא
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/3/1

Segment 1
HE:
פירושים על פרשת " ויקרא "

Segment 2
HE:
ּ וַיִקְ רָ א אֶ ל מֹשֶׁ ה

Segment 3
HE:
) ויקרא א ('א ', וְזֶה בְּ חִ ינַת וַיִקְ רָ א אֶ ל מֹשֶׁ ה הֲדָ א הוא דִ כְ תִ יב שְׁ מַ ע ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל וְ כו ) ' ּ מאמר מרדכי – פרשת ויקרא ( כִּ י זֶה הַ מִ קְ רָ א נֶאֱמַ ר אַ חַ ר גְּמַ ר הֲקָ מַ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ הַ מְ בֹאָ ר בְּ כָ ל הַ סְּ דָ רִ ים הַ קוֹ דְ מִ ים בְּ סֵ פֶ ר שְׁ מוֹ ת עַד שֶׁ מְ סַ יֵם ובְ בֹא ּ ּ ּ ּ מֹשֶׁ ה אֶ ל אֹהֶ ל מוֹ עֵד וַיִשְׁ מַ ע אֶ ת הַ קוֹ ל וְ כו ּ ּ ּ ' וְ אַ חַ ר־כָּ ך ְ מַ תְ חִ יל וַיִקְ רָ א אֶ ל מֹשֶׁ ה וַיְדַ בֵּ ר ה ּ ' אֵ לָיו . וַיִקְ רָ א הוא ּ ּ לָשׁ וֹ ן סָ תום וְ נֶעְ לָם כִּ י לֹא ּ נֶאֱמַ ר כְּ לָל מִ י קָ רָ א אוֹ תוֹ כִּ י מְ רַ מֵ ז עַל הַ הוא טָ מִ יר וְ נֶעְ לָם שֶׁ הוא לְ מַ עְ לָה מִ כָּ ל ּ ּ ּ הַ שֵׁ מוֹ ת שֶׁ מִ שָׁ ם קָ רָ א אוֹ תוֹ וְ אַ חַ ר־כָּ ך וַיְדַ בֵּ ר ה ְ ּ ּ ּ ' אֵ לָיו כִּ י אַ חַ ר־כָּ ך נִתְ לַבֵּ שׁ בִּ בְ חִ ינַת שְׁ מוֹ תָ יו הַ קְ דוֹ שִׁ ים ּ ְ וְ דִ בֶּ ר עִ מוֹ וְ . ּ זֶה בְּ חִ ינַת אָ לֶף זְעִ ירָ א דְ וַיִקְ רָ א שֶׁ מְ רַ מֵ ז עַל ּ ּ ּ ּ אֶ לֶף אוֹ רוֹ ת שֶׁ נֶעֶלְ מו מִ מֶ נו עַל־יְדֵ י חֵ טְ א הָ עֵגֶל ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ מַ חֲזִירִ ים לוֹ בְּ כָ ל שַׁ בָּ ת שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת יִשְׂ מַ ח מֹשֶׁ ה ּ ּ ּ ' ּ וְ כו כַּ מובָ א הַ יְנו כִּ י אַ חַ ר הַ חֵ טְ א נֶעֶלְ מו מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ כַּ מָ ה ּ אוֹ רוֹ ת עַל־כֵּן אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ קַ בֵּ ל הָ אוֹ ר כִּ י אִ ם דֶ רֶ ך כַּ מָ ה ּ ְ ּ בְּ חִ ינוֹ ת שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת וַיִקְ רָ א אֶ ל מֹשֶׁ ה וְ אַ חַ ר־כָּ ך ְ ּ ּ ּ וַיְדַ בֵּ ר ה ' אֵ לָיו כִּ י צָ רִ יך לְ הַ קְ דִ ים הַ קְ רִ יאָ ה לְ הַ דִ בּ ור ּ ּ ּ ּ ְ כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל לְ כָ ל דִ בְּ רוֹ ת וְ כו ּ ּ ' כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ קַ בֵּ ל הָ אוֹ ר בְּ פַ עַם אֶ חָ ד רַ ק צָ רִ יך לְ הַ קְ דִ ים ּ ְ הַ קְ רִ יאָ ה ולְ הַ לְ בִּ ישׁ ולְ מַ עֵט הָ אוֹ ר עַד שֶׁ יְקַ בֵּ ל הַ דִ בּ ור ּ ּ ּ ּ ּ ּ . וְזֶהו הֲדָ א הוא דִ כְ תִ יב שְׁ מַ ע יִשְׂ רָ אֵ ל וְגוֹ ּ ּ ּ ' הַ יְנו כִּ י ּ כְּ שֶׁ רָ צָ ה מֹשֶׁ ה לְ גַלוֹ ת לְ יִשְׂ רָ אֵ ל יִחודוֹ וְ אַ חְ דותוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ הִ תְ חִ יל מִ קֹדֶ ם בְּ תֵ בוֹ ת שְׁ מַ ע יִשְׂ רָ אֵ ל וְ אַ חַ ר־כָּ ך אָ מַ ר ְ ּ ' ה אֱלֹקֵ ינו ה ּ ' אֶ חָ ד וְ לֹא אָ מַ ר תֵ כֶ ף ה ּ ' אֱלֹקֵ ינו וְ כו ּ ּ ' בָּ זֶה הוֹ רָ ה שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הִ כָּ לֵל בְּ אַ חְ דותוֹ יִתְ בָּ רַ ך כִּ י ְ ּ אִ ם עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת שְׁ מִ יעָ ה בְּ חִ ינַת שְׁ מַ ע יִשְׂ רָ אֵ ל דְ הַ יְנו ּ ּ שֶׁ צְ רִ יכִ ין לִ שְׁ מֹעַ ולְ דַ בֵּ ק עַצְ מוֹ הֵיטֵ ב אֵ לָיו יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ולְ בַ טֵ ל עַצְ מוֹ לְ גַמְ רֵ י וְ אָ ז יָכוֹ ל לְ הַ מְ שִׁ יך עַל עַצְ מוֹ ְ ּ ּ אַ חְ דותוֹ וְיִחודוֹ יִתְ בָּ רַ ך וְזֶהו שְׁ מַ ּ ּ ּ ְ ע יִשְׂ רָ אֵ ל שְׁ מַ ע דַ יְקָ א ּ בְּ חִ ינַת דְ בֵ קות ובִ טול אֶ ל הָ אֵ ין סוֹ ף וְ עַל־יְדֵ י זֶה יִהְ יֶה ּ ּ ּ ּ ּ נִמְ שָׁ ך עָ לֶיך אֱמונַת אַ חְ דותוֹ יִתְ בָּ רַ ך בְּ חִ ינַת ה ְ ָ ְ ּ ּ ' אֱלֹקֵ ינו ה ּ ' אֶ חָ ד ... וְ עַתָ ה מובָ ן ומְ קֻ שָׁ ר הֵיטֵ ב דִ בְ רֵ י הַ פְ לִ יאָ ה הַ נַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ל " ּ שֶׁ מְ קַ שֵׁ ר פָ סוק שְׁ מַ ע יִשְׂ רָ אֵ ל לְ פָ סוק וַיִקְ רָ א אֶ ל מֹשֶׁ ה ּ ּ ּ ּ ּ כִּ י הֵ ם בְּ חִ ינָה אַ חַ ת מַ מָ שׁ כִּ י וַיִקְ רָ א אֶ ל מֹשֶׁ ה ּ ּ וְ אַ חַ ר־כָּ ך וַיְדַ בֵּ ר ה ְ ' אֵ לָיו שֶׁ זֶהו מֵ חֲמַ ת שֶׁ צְ רִ יכִ ין לְ קַ בֵּל ּ ּ ּ הָ אוֹ ר דֶ רֶ ך כַּ מָ ה מַ דְ רֵ גוֹ ת וְהִ תְ לַבְּ שׁ ות מִ נִ ּ ּ ּ ְ ּ שְׁ מַ ע לְ נַעֲשֶׂ ה וְזֶהו בְּ עַצְ מוֹ בְּ חִ ינַת שְׁ מַ ע יִשְׂ רָ אֵ ל וְ כו ּ ּ ' שֶׁ צְ רִ יכִ ין מִ קֹדֶ ם ּ ּ לִ שְׁ מֹעַ ולְ הָ כִ ין עַצְ מֵ נו הֵיטֵ ב ולְ בַ טֵ ל ולְ דַ בֵּ ק עַצְ מֵ נו אֶ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ אוֹ ר הָ אֵ ין סוֹ ף וְ עַל־יְדֵ י זֶה נִמְ שָׁ ך עָ לֵינו אֱמונַת ּ ּ ְ אַ חְ דותוֹ יִתְ בָּ רַ ך בִּ ְ ּ שְׁ לֵמות ) .. . ּ לקוטי הלכות – הלכות מעקה ושמירת נפש ד '- אות (' ז

Segment 4
HE:
ּ וַיִקְ רָ א אֶ ל מֹשֶׁ ה

Segment 5
HE:
) ויקרא א ('א ', ... דַ ע , שֶׁ יֵשׁ בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר רוֹ עֶה ּ ּ , וְ הוא בְּ חִ ינוֹ ת משֶׁ ה ּ , שֶׁ הוא רְ עָיָא מְ הֵימָ נָא ּ , וְזֶה הָ רוֹ עֶה הוא עוֹ שֶׂ ה מִ שְׁ כָּ ן ּ . וְ דַ ע , ּ שֶׁ תִ ינוֹ קוֹ ת ־ שֶׁ ל ־ בֵּ ית ־ רַ בָּ ן מְ קַ בְּ לִ ים הֶבֶ ל פִ יהֶם ּ שֶׁ אֵ ין בּ וֹ חֵ טְ א ) שבת קיט :( מִ זֶה הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ , וְ עַל ־ כֵּן הַ תִ ינוֹ ק כְּ שֶׁ מַ תְ חִ יל לִ קְ רוֹ ת ולְ הִ כָּ נֵס בַּ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ , ּ הוא מַ תְ חִ יל מִ ן וַיִקְ רָ א אֶ ל משֶׁ ה ּ ) ויקרא א מ) ( 'א ', דרש , בא ר צו פ , ('ז ' שֶׁ הו ּ א אָ לֶף זְעִ ירָ א ] קטן , [ כִּ י וַיִקְ רָ א ּ מְ דַ בֵּ ר מִ גְּמַ ר הֲקָ מַ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ , שֶׁ אָ ז קְ רָ אוֹ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ וְ הִ תְ חִ יל לְ דַ בֵּ ר עִ מוֹ מֵ הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ , וְ עַל ־ כֵּן מִ שָׁ ם מַ תְ חִ ילִ ין ּ ּ הַ תִ ינוֹ קוֹ ת , כִּ י מִ שָׁ ם מְ קַ בְּ לִ ין הֶבֶ ל פִ יהֶם כַּ נַ ּ ּ ּ , ל" ּומִ ּשָׁ ם מַ תְ חִ ילִ ין לִ קְ רוֹ ת ולְ הִ כָּ נֵס לְ תוֹ ך הַ תוֹ רָ ה ּ ְ ּ ... ) לקוטי מוהר ן א " ' - סימן רפ (ב"

Segment 6
HE:
ּ וַיִקְ רָ א אֶ ל מֹשֶׁ ה

Segment 7
HE:
) ויקרא א ('א ', עַל־יְדֵ י הַ צַ דִ יק שֶׁ דָ ן אֶ ת הַ כּ ֹל לְ כַ ף זְכות ּ ּ ּ ּ , ּומוֹ צֵא נְקֻ דוֹ ת טוֹ בוֹ ת בְּ כָ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל אֲפִ לו בְּ הַ גְּ ּ ּ ּ ּ ּ רועִ ים מְ אֹד וְ כו ּ ', ומַ כְ נִיס זֶה הַ דֶ רֶ ך בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ כָּ ל אֶ חָ ד ְ ּ ּ יִמְ צָ א בְּ עַצְ מוֹ ובַ חֲבֵ רָ יו נְקֻ דוֹ ת טוֹ בוֹ ת וְ כו ּ ּ ּ ', כְּ דֵ י שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה יִכָּ נְסו הַ כּ ֹל בְּ כַ ף זְכות וְיַחְ זְרו לַה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ שֶׁ כָּ ל זֶה הוא מְ לֶאכֶת הַמִ שְׁ כָּ ּ ּ , ן כִּ י זֶה הַ צַ דִ יק בּ וֹ נֶה ּ ּ מִ שְׁ כָּ ן שֶׁ מִ שָׁ ם מְ קַ בְּ לִ ין הַ תִ ינוֹ קוֹ ת הֶבֶ ל פִ יהֶם שֶׁ אֵ ין בּ וֹ ּ ּ ּ ּ חֵ טְ א , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת אָ לֶ ּ ּ " ף זְעִ ירָ א דְ וַיִקְ רָ א ּ ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ ' ּ אֲזַמְ רָ ה ) ' לקוטי מוהר " ן א ', סימן רפ ( ב" בִּ מְ קוֹ מוֹ , ּ עַיֵן שָׁ ם . וְ לִ מוד זְכות הַ זֶה הוא בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ ּ " אִ ם יֵשׁ עָ לָיו מַ לְ אָ ך מֵ לִ יץ אֶ חָ ד מִ נִי אָ לֶף לְ הַ גִּיד לְ אָ דָ ם ּ ְ יָשְׁ רוֹ וְ כו , "'ּ דְ הַ יְנו אֲפִ לו אִ ם אֵ ין מוֹ צְ אִ ין בּ וֹ כִּ י אִ ם ּ ּ ּ ּ זְכות אֶ חָ ד מִ נִי אֶ לֶף ּ ּ , וַאֲפִ לו אִ ם יֵשׁ בְּ אוֹ תוֹ הַ מִ צְ וָה ּ ּ ּ וְ הַ זְ ּ כות עַצְ מוֹ רֻ בּ וֹ פְ סֹלֶת ּ ּ , וְ אֵ ין בּ וֹ כִּ י אִ ם אֵ יזֶה נְקֻ דָ ה ּ טוֹ בָ ה אֶ חָ ד מֵ אֶ לֶף בְּ אוֹ תוֹ זְכות עַצְ מוֹ ּ . וכְ מוֹ שֶׁ דָ רְ שׁ ו ּ ּ ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ " ל אֲפִ לו אִ ם בְּ אוֹ תוֹ הַ מַ לְ אָ ך עַצְ מוֹ תְ שַׁ ע ּ ְ ּ ּ ּ

Segment 8
HE:
ֶמֵ אוֹ ת תִ שְׁ עִ ים וְ תִ שְׁ עָ ה חֲלָקִ ים לְ חוֹ בָ ה וְ א ּ חָ ד לִ זְכות ּ , ּ נִצוֹ ל גַּם־כֵּן , הַ יְנו כַּ נַ ּ ּ . ל" שֶׁ גַּם הַ מִ צְ וָה וְ הַ זְכות שֶׁ מוֹ צְ אִ ין ּ ּ ּ ּ בְּ עַצְ מוֹ אוֹ בַּ חֲבֵ רוֹ , אֲפִ לו אִ ם הוא רַ ק אֶ חָ ד מֵ אֶ לֶף ּ ּ ּ , וְגַם אוֹ תוֹ הַ זְכות בְּ עַצְ מוֹ מָ לֵא פְ סֹלֶת ופְ נִיוֹ ת וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ', וְ אֵ ין בּ וֹ כִּ י אִ ם חֵ לֶק אֶ חָ ד מֵ אֶ לֶף אֵ יזֶה נְקֻ דָ ה טוֹ בָ ה ּ , עַל־יְדֵ י זֶה גַּם־כֵּן יוֹ צְ אִ ין מִ כַּ ף חוֹ בָ ה וְ נִכְ נָסִ ין לְ כַ ף זְכות ּ וְחוֹ זְרִ ין אֵ לָיו יִתְ בָּ רַ ך , ְ וְ אָ ז נִתְ הַ פֵ ך הַ כּ ֹל לִ זְכות ּ ּ ְ , וְזוֹ כִ ין לְ אֶ לֶף אוֹ רוֹ ת , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת תוֹ סְ פוֹ ת שַׁ בָּ ת ּ , כַּ מובָ א ּ ּ ְּב ּ כַ וָנוֹ ת יִשְׂ מַ ח מֹשֶׁ ה . וְזֶהו בְּ עַצְ מוֹ בְּ חִ ינַת אָ לֶ ּ " ף זְעִ ירָ א דְ וַיִקְ רָ א כְּ שֶׁ קְ רָ אוֹ לְ מֹשֶׁ ה אַ חַ ר הֲקָ מַ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ ּ ּ , כִּ י מְ בֹאָ ר שָׁ ם בַּ כַּ וָנוֹ ת ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י חֵ טְ א הָ עֵגֶל נִלְ קְ חו ּ מִ מֹשֶׁ ה אֶ לֶף אוֹ רוֹ ת וְ כו ּ ּ ', וְזֶה סוֹ ד אָ לֶ " ף זְעִ ירָ א ּ ּ דְ וַיִקְ רָ א , וְ שַׁ בָּ ת חוֹ זֵר ומְ קַ בְּ לָם בְּ סוֹ ד תוֹ סְ פוֹ ת שַׁ בָּ ת ּ ּ , וְ אָ ז מַ חֲזִיר לְ יִשְׂ רָ אֵ ל הַ כְּ תָ רִ ים שֶׁ לָהֶם שֶׁ הֵם הָ עֲדָ יִים ּ שֶׁ הִ תְ נַצְ לו מֵ הֶם ּ ּ , ומֹשֶׁ ה קִ בְּ לָם תְ חִ לָה לְ הַ שְׁ לִ ים ּ ּ ּ חֶ סְ רוֹ נוֹ , וְעַכְ שָׁ ו חוֹ זֵר וְ נוֹ תְ נָם לְ יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ עַיִן יָפָ ה . ומֵ אֵ לו הַ כְּ תָ רִ ים יוֹ רְ שִׁ ים יִשְׂ רָ אֵ ל תוֹ סְ פוֹ ת שַׁ בָּ ת בְּ כָ ל ּ ּ ּ ּ עֶרֶ ב שַׁ בָּ ת , ּ עַיֵן שָׁ ם : וְ כָ ל זֶה עַל־פִ י הַ נַ ּ ּ , ל" כִּ י מֹשֶׁ ה שֶׁ הוא הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ , עַל־יְדֵ י הַ זְכות שֶׁ מְ לַמֵ ד עַל יִשְׂ רָ אֵ ל ומוֹ צֵ א בָּ ּ ּ ּ ּ ּ הֶם נְקֻ דוֹ ת ּ טוֹ בוֹ ת אֲפִ לו אִ ם הֵ ם חוֹ טְ אִ ים מְ אֹד כְּ מוֹ בְּ מַ עֲשֵׂ ה ּ ּ הָ עֵגֶל , רַ חֲמָ נָא לִ צְ לָן , שֶׁ כּ וֹ לֵל עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה וְגִלוי עֲרָ יוֹ ת ּ ּ דָ מִ ים ושְׁ פִ יכות ּ ּ ּ

Segment 9
HE:
, זַ רַ בּ וֹ תֵ ינו שֶׁ אָ מְ רו כְּ מוֹ ּ ּ , ל" אַ ף־עַל־פִ י־כֵן הוא מוֹ סֵ ר נַפְ שׁ וֹ עֲלֵיהֶם ּ ּ , עַ ד שֶׁ מוֹ צֵא ּ בָּ הֶם זְכות ומַ חֲזִירָ ם לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ וְ עַל־יְדֵ י זֶה נִבְ נֶה הַ מִ שְׁ כָּ ן כַּ נַ ּ ּ , ל" וְ אָ ז קוֹ רְ אוֹ מֵ הַ מִ שְׁ כָּ ן בִּ בְ חִ ינַת אָ לֶ ּ ף " זְעִ ירָ א דְ וַיִקְ רָ א ּ ּ . לְ רַ מֵ ז לוֹ שֶׁ יֵלֵך בְּ דֶ רֶ ך זֶה ְ ְ ּ ּ , שֶׁ אֲפִ לו ּ ּ כְּ שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל חוֹ טְ אִ י ּ ם מְ אֹד חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן ּ יִרְ אֶ ה לִ מְ צֹא בָּ הֶם זְכות אֲפִ לו אֶ חָ ד מִ נִי אָ לֶף ּ ּ ּ ּ , שֶׁ זֶהו ּ ּ בְּ חִ ינַת אָ לֶ " ף זְעִ ירָ א דְ וַיִקְ רָ א ּ ּ , ּ שֶׁ נִקְ טְ נָה הָ אָ לֶ " ף מֵ חֲמַ ת שֶׁ נִטְ לו מִ מֶ נו הָ אֶ לֶף אוֹ רוֹ ת בַּ עֲוֹ ן יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ . וְ הֶרְ אָ ה לוֹ ַה קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא לְ מֹשֶׁ ה ּ ּ ְ ּ , שֶׁ מִ שָׁ ם דַ יְקָ א ּ ּ ּ , מִ בְּ חִ ינַת הָ אָ לֶ " ף זְעִ ירָ א , הַ יְנו מִ בְּ חִ ינַת הַ זְכות וְ הַ טוֹ ב אֶ חָ ד מִ נִי ּ ּ ּ ּ ּ אָ לֶף שֶׁ מָ צָ א בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל וְהִ כְ נִיסָ ם לְ כַ ף זְכות ּ ּ , שָׁ ם דַ יְקָ א ּ הוא קוֹ רֵ א אוֹ תוֹ מֵ הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ , כִּ י זֶה עִ ּקַ ר בְּ חִ ינַת מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן כַּ נַ ּ ּ . ל" וְ עִ קַ ר הָ עֲבוֹ דָ ה וְ הַ מְ לָאכָ ה הַ נִפְ לָאָ ה ּ ּ ּ ּ הַ זֹאת , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ , עִ קָ רוֹ נִמְ שָׁ ך ְ ּ ּ מִ שַׁ בָּ ת , כִּ י כָּ ל קְ דֻ שַׁ ת מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן נִמְ שָׁ ך מִ שַׁ בָּ ת ּ ּ ְ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תו ּ ב בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר ) בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ " בְּ רֵ אשִׁ ית " סִ ימָ ן סז בְּ לִ קוטֵ י תִ נְיָנָא ּ ּ ּ , ( הַ יְנו כִּ י בְּ שַׁ בָּ ת מַ חֲזִירִ ין לְ מֹשֶׁ ה ּ הָ אֶ לֶף אוֹ רוֹ ת שֶׁ לָהֶם שֶׁ הֵם הַ כְּ תָ רִ ים וְ כו ּ ּ ', שֶׁ כָּ ל זֶה הוא ּ תוֹ סְ פוֹ ת שַׁ בָּ ת כַּ נַ ּ ּ , ל" הַ יְנו עַל־פִ י דְ בָ רֵ ינו הַ ּ ּ ּ ּ , ל"ּנַ שֶׁ עִ קַ ר ּ דֶ רֶ ך הַ קֹדֶ שׁ שֶׁ ל אֲזַמְ רָ ה הַ נַ ּ ּ ּ ְ ּ " ל מֵ אִ יר בְּ שַׁ בַּ ת קֹדֶ שׁ , ל"ּ כַּ נַ וְ אָ ז חוֹ זְרִ ים כָּ ל הָ אֶ לֶף אוֹ רוֹ ת לְ הַ צַ דִ יק ּ ּ , בְּ חִ ינַת מֹשֶׁ ה , וְ הוא מַ חֲזִיר לָהֶם הָ אֶ לֶף אוֹ רוֹ ת שֶׁ לָהֶם וְ כו ּ ּ ּ ', שֶׁ כָּ ל זֶה נִמְ שָׁ ך עַל־יְדֵ י שֶׁ אָ ְ ז מִ תְ גַּלֶה ומֵ אִ יר רַ ק הַ טוֹ ב ּ ּ ּ שֶׁ בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל וְ הָ רַ ע נוֹ פֵ ל וְ נִתְ בַּ טֵ ל ּ , וְ נִמְ שָׁ ך ומֵ אִ יר ּ ְ בִּ שְׁ לֵמות הַ דֶ רֶ ך שֶׁ ל אֲזַמְ רָ ה לֵאלֹקַ י בְּ עוֹ דִ י הַ נַ ּ ּ ְ ּ ּ , ל" שֶׁ זֶהו ּ ּ בְּ חִ ינַת תוֹ סְ פוֹ ת שַׁ בָּ ת ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת הָ אֶ לֶף אוֹ רוֹ ת ּ ּ "ּ הַ נַ ל שֶׁ חוֹ זְרִ ים ומְ אִ ירִ ים עַל כָּ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ סוֹ ד ּ ּ ּתוֹ סְ פוֹ ת שַׁ בָּ ת . נִמְ צָ א , שֶׁ הַ דֶ רֶ ך שֶׁ ל אֲזַמְ רָ ה הַ נַ ּ ּ ְ ּ " ל הוא ּ בְּ חִ ינַת אָ לֶ " ף כַּ נַ . ) ל"ּ לקוטי הלכות – הלכות ערובי תחומין ו ', אות ו ('

Segment 10
HE:
אָ דָ ם כִּ י יַקְ רִ יב מִ כֶּ ם קָ רְ בָּ ן לַה ' ) ּ וַיִקְ רָ א א ('ב ', ּ ּ אֵ לו הָ רוֹ צִ ים לִ הְ יוֹ ת אֲנָשִׁ ים כְּ שֵׁ רִ ים וְ לִ כְ נֹס בַּ עֲבוֹ דַ ת ה ' וַאֲזַי יֵשׁ לָהֶם בִּ לְ בּ ולִ ים גְּדוֹ לִ ים ומְ נִיעוֹ ת גְּדוֹ לוֹ ת וְ אֵ ינָם ּ ּ יְכוֹ לִ ים לָתֵ ת עֵצָ ה לְ נַפְ שָׁ ם אֵ יך לַעֲשׁ וֹ ת מֵ חֲמַ ת גֹּדֶ ל ְ הַ בִּ לְ בּ ולִ ים וְ הַ מְ נִיעוֹ ת שֶׁ ּ ּ יֵשׁ לָהֶם וְ כָ ל מַ ה שֶׁ רוֹ צִ ים ּ ּ לַעֲשׂ וֹ ת בַּ עֲבוֹ דַ ת ה ' קָ שֶׁ ה לָהֶם לַעֲשׂ וֹ ת כָּ רָ אוי ּ . ּדַ ע שֶׁ זֶה בְּ עַצְ מוֹ שֶׁ הֵם מִ תְ יַגְּעִ ים ולְ הוטִ ים לַעֲשׂ וֹ ת אֵ יזֶה ּ ּ ּ עֲבוֹ דָ ה אוֹ לְ קַ דֵ שׁ עַצְ מוֹ בְּ אֵ יזֶה קְ דֻ שָׁ ה אַ ף ּ ּ ־ עַל ־ ּפִ י שֶׁ אֵ ינָם יְכוֹ לִ ים לִ גְ מֹר כָּ רָ אוי ּ , זֶה בְּ עַצְ מוֹ שֶׁ הֵם מִ תְ יַגְּעִ ים ולְ הוטִ ים אַ חַ ר זֶה הוא בְּ חִ ינַת קָ רְ בָּ נוֹ ת ּ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת כִּ י עָ לֶיך הוֹ רַ גְנו כָּ ל הַ יוֹ ם נֶחְ שַׁ בְ נו כְּ צֹאן ּ ּ ּ ָ טִ בְ חָ ה ) תהלים מ , (ג"כ , ד" וְ אִ יתָ א בְּ תִ קונִים ּ ּ ) מדרש הנעלם פרשת חיי שרה קכ ( :ד" ּ שֶׁ זֶ ה בְּ חִ ינַת תְ פִ לָה ּ ּ שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת קָ רְ בָּ נוֹ ת . הַיְנו כְּ שֶׁ רוֹ צִ ים לְ הִ תְ פַ לֵל וְ אֵ ין ּ ּ ּ מְ נִיחִ ין אוֹ תוֹ ומְ בַ לְ בְּ לִ ין אוֹ תוֹ בְּ כַ מָ ה מִ ינֵי בִּ לְ בּ ולִ ים ּ ּ ּ וְ הוא צָ רִ יך לְ כַ מָ ה יְגִיעוֹ ת בִּ שְׁ עַת הַ תְ פִ לָה ּ ּ ּ ְ ּ . וַאֲזַי אֲפִ לו ּ ּ אִ ם אֵ ינוֹ זוֹ כֶ ה לְ הִ תְ פַ לֵל כָּ רָ אוי ּ ּ ּ , ־ ּפִ י ־ עַל ־ אַ ף כֵן הַ יְגִיעָ ה בְּ עַצְ מָ ה שֶׁ מְ יַגֵּעַ עַצְ מוֹ בְּ כָ ל כּ ֹחוֹ ומוֹ סֵ ר נַפְ שׁ וֹ לְ הִ תְ פַ לֵל ּ ּ ּ ּ ּ כָּ רָ אוי זֶה בְּ עַצְ מוֹ הוא בְּ חִ ינַת קָ רְ בָּ נוֹ ת בְּ חִ ינַת כִּ י ּ ּ עָ לֶיך הוֹ רַ גְנו וְ כו ּ ּ ָ ' ּוכְ מוֹ כֵ ן בְּ כָ ל הָ עֲבוֹ דוֹ ת וְ הַ קְ דֻ שׁ וֹ ת ּ ּ שֶׁ אָ דָ ם רוֹ צֶ ה לְ קַ דֵ שׁ עַצְ מוֹ אַ ף ּ ־ עַל ־ ּפִ י שֶׁ אֵ ינוֹ זוֹ כֶ ה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם לְ קַ דֵ שׁ עַצְ מוֹ כָּ רָ אוי ּ ּ . ־ ּפִ י ־ עַל ־ אַ ף כֵ ן הַ יְגִיעָה בְּ עַצְ מָ ה וְ הַ יִסּ ורִ ין וְ הַ בִּ לְ בּ ולִ ים שֶׁ יֵשׁ לוֹ מִ זֶה מֵ חֲמַ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ רוֹ צֶ ה וְחָ פֵ ץ לְ קַ דֵ ּ שׁ עַצְ מוֹ רַ ק שֶׁ אֵ ין מְ נִיחִ ין אוֹ תוֹ . זֶה בְּ עַצְ מוֹ הוא בְּ חִ ינַת קָ רְ בָּ נוֹ ת בְּ חִ ינַת כִּ י עָ לֶיך הוֹ רַ גְנו ּ ּ ָ כָּ ל הַ יוֹ ם נֶחְ שַׁ בְ נו כְּ צֹאן טִ בְ חָ ה ּ ּ . ־ עַל כֵּן עַל הָ אָ דָ ם לַעֲשׂ וֹ ת אֶ ת שֶׁ לוֹ תָ מִ יד ּ ּ , לְ יַגֵּעַ עַצְ מוֹ בַּ עֲבוֹ דַ ת ה ' בְּ כֹל מַ ה ּ ּ ּ שֶׁ יוכַ ל . וְ אֶ ת כָּ ל אֲשֶׁ ר תִ מְ צָ א יָדְ ך לַעֲשׂ וֹ ת עֲשֵׂ ה ָ ּ , ־ עַל ־ אַ ף פִ י שֶׁ קָ שֶׁ ה עָלָיו מְ אֹד וְ נִדְ מֶ ה לוֹ שֶׁ אֵ ין מְ נִיחִ ין ּ ּ אוֹ תוֹ כְּ לָל ומַ רְ חִ יקִ ין אוֹ תוֹ מְ אֹד מְ אֹד וְ אֵ ינוֹ זוֹ כֶה ּ וְ כו שֶׁ בִּ קְ דֻ שָׁ ה דָ בָ ר שׁ ום כָּ רָ אוי לַעֲשׂ וֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ . ' ־ ּפִ י ־ עַל ־ףאַ כֵן עָ לָיו לַעֲשׂ וֹ ת מַ ה שֶׁ יוכַ ל וַה ּ ּ ּ ' ּ הַ טוֹ ב בְּ עֵינָיו יַעֲשֶׂ ה . ) שיחות הר – ן " סימן (ב"י

Segment 11
HE:
קָ רְ בָּ ן לַה ' ) ּ וַיִקְ רָ א א ('ב ', בַּ תְ חִ לָ ּ ּ ת הַ תְ פִ לָה ּ ּ , אוֹ מְ רִ ים קָ רְ בָּ נוֹ ת וקְ טֹרֶ ת ּ , זֶה בְּ חִ ינַת שְׁ בִ ירַ ת ובִ טול הָ עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה שֶׁ ל ּ ּ ּ ּ תַ אֲוַת מָ מוֹ ן עַל־יְדֵ י ּ הַ צְ דָ קָ ה ) כמובא בלקוטי מוהר ן א " ( ג"י ', שֶׁ הוא רוחַ ּ ּ

Segment 12
HE:
נְדִ יבָ ה , כִּ י הַ קָ רְ בָּ נוֹ ת הֵם בְּ חִ ינַת צְ דָ קָ ה ּ , כִּ י הֵם בְּ חִ ינַת ּ רוחַ נְדִ יבָ ה , כִּ י הֵם נִדְ בַ ת לֵב כְּ מוֹ שֶׁ כָּ לַל בַּ פָ סוק ּ ּ קָ רְ בָּ נוֹ ת וצְ דָ קָ ה ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ ת ּוב : מוֹ צָ א שְׂ פָ תֶ יך תִ שְׁ מֹר ּ ָ וְ עָ שִׂ יתָ כַּ אֲשֶׁ ר נָדַ רְ תָ וְ כו ּ ּ ' אֲשֶׁ ר דִ בַּ רְ תָ בְּ פִ יך ָ ּ ּ , זוֹ צְ דָ קָ ה , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ , ל" וְעַל־יְדֵ י זֶה מְ בַ טְ לִ ין ּ הָ עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה שֶׁ הוא תַ אֲוַת מָ מוֹ ן שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ חֲרוֹ ן־אַ ף וְ דִ ינִי , ם כִּ י קָ רְ בָּ נוֹ ת הֵם תִ קון עוֹ לַם הָ עֲשִׂ יָה ּ ּ ּ ּ שֶׁ שָׁ ם עִ קַ ר אֲחִ יזַת הָ עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה וְהַ דִ ינִים ּ ּ ּ , כַּ מובָ א ּ ּ ּ בַּ כַּ וָנוֹ ת ) וְעַיֵן בִּ דְ בָ רֵ ינו מִ זֶה בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר בְּ הִ לְ כוֹ ת ּ ּ ּ תְ פִ לָה הֲלָכָ ה ד ּ ּ (. ' וְ עַל־כֵּן בֶּ אֱמֶ ת צְ רִ יכִ ין לִ תֵ ן צְ דָ ּ קָ ה קֹדֶ ם הַ תְ פִ לָה כְּ דֵ י לְ שַׁ בֵּ ר תַ אֲוַת מָ מוֹ ן לְ בַ טֵ ל ּ ּ ּ ּ הַ חֲרוֹ ן־אַ ף וְ הַ דִ ינִים הַ נֶאֱחָ זִים בָּ עֲשִׂ יָה ּ ּ ּ , כִּ י כָּ ל הָ עֲסָ קִ ים וְ הַ מַ שָׂ א ומַ תָ ן וְ הַ מְ לָאכוֹ ת שֶׁ עוֹ שִׂ ין הֵם בְּ חִ ינַת עֲשִׂ יָה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ומֵ חֲמַ ת שֶׁ שָׁ ם עִ קַ ר אֲחִ יזַת הָ עֲבוֹ דָ ּ ּ ּ ה זָרָ ה וְ הַ קְ לִ פוֹ ת ּ ּ עַל־כֵּן צְ רִ יכִ ין לְ הִ תְ חַ זֵק ולְ הִ תְ גַּבֵּ ר מְ אֹד שֶׁ לֹא יִפֹל ּ ּ ּ ּ לְ תַ אֲוַת מָ מוֹ ן חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם . וְ הָ עִ קָ ר הוא עַל־יְדֵ י צְ דָ קָ ה ּ ּ שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה מְ שַׁ בְּ רִ ין תַ אֲוַת מָ מוֹ ן כַּ נַ ּ ּ , ל" שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת ּ ּ קָ רְ בָּ נוֹ ת , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת צְ דָ קָ ה , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת תִ קון ּ ּ ּ הָ עֲשִׂ יָה ּ . ) לקוטי הלכות - הלכות אבידה ומציאה ג ' – אות ('ג

Segment 13
HE:
אָ דָ ם כִּ י יַקְ רִ יב מִ כֶּ ם קָ רְ בָּ ן לַה ' מִ ן הַ בְּ הֵ מָ ה

Segment 14
HE:
) ּ וַיִקְ רָ א א ('ב ', עִ קַ ר כַּ וָנַת כְּ לַל כָּ ל הַ קָ רְ בָּ נוֹ ת כְּ דֵ י לְ הַ עֲלוֹ ת הַ נֶפֶ שׁ מֵ חַ ּ ּ ּ ּ י לִ מְ דַ בֵּ ר מִ בְּ הֵמָ ה לְ אָ דָ ם , וְ עַל־כֵּן כְּ שֶׁ אָ דָ ם חוֹ טֵ א וְ נִמְ שָׁ ך אַ חַ ר תַ אֲווֹ ת הַ גּוף עַל־כֵּן צָ רִ יך לְ הָ בִ יא קָ רְ בַּ ן ְ ְ ּ ּ בְּ הֵמָ ה שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה חוֹ זֵר ומַ כְ נִיעַ בְּ חִ ינַת בְּ הֵמָ ה ּ בְּ חִ ינַת גּוף ומַ עֲלֶה הַ נֶפֶ שׁ לִ בְ חִ ינַת אָ דָ ם בִּ בְ ּ ּ ּ חִ ינַת ) ּ וַיִקְ רָ א א ( אָ דָ ם כִּ י יַקְ רִ יב מִ כֶּם קָ רְ בָּ ן לַה ' מִ ן הַ בְּ הֵמָ ה מִ ן הַ בָּ קָ ר ומִ ן הַ צֹאן תַ קְ רִ יבו אֶ ת קָ רְ בַּ נְכֶם ּ ּ ּ ּ , כִּ י עַל־יְדֵ י ּ הַ קָ רְ בָּ ן עוֹ לֶה מִ בְּ הֵמָ ה לְ אָ דָ ם ... ) לקוטי הלכות – הלכות חדש ג – ' אות ד ('

Segment 15
HE:
) ויקרא א (' ג ', וְזֶה

Segment 16
HE:
עוֹ לָה , שֶׁ מְ כַ פֵ ר ּ ּ עַל הִ רְ הור ּ ּ הַ לֵב , כְּ מוֹ

Segment 17
HE:
שֶׁ אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו ּ זִכְ רוֹ נָם

Segment 18
HE:
לִ בְ רָ כָ ה ר"מ ) ויקרא , (ז"פ כְּ מוֹ

Segment 19
HE:
שֶׁ כָּ תוב ּ : וְ הָ עוֹ לָה עַל ּ רוחֲכֶם – [ ג] שֶׁ עוֹ לָה

Segment 20
HE:
הַ הִ רְ הור ּ . יֵשׁ כִּ י בְּ חִ ינַת ) תהלים לח (: י לִ בִּ סְ חַ רְ חַ ר ; כִּ י יֵשׁ

Segment 21
HE:
ּ קְ לִ פָ ה , שֶׁ הִ יא

Segment 22
HE:
ובִ לְ בּ ולִ ים ּ ּ

Segment 23
HE:
הַ רְ בֵּ ה , וְ הִ יא

Segment 24
HE:
ּ קְ לִ פַ ת , ּ נֹגַה וְ עַל כֵּן ־ נִקְ רָ א

Segment 25
HE:
סְ חַ רְ חַ ר , תַ רְ גום ּ ּ שֶׁ ל סָ בִ יב : סְ חוֹ ר

Segment 26
HE:
סְ חוֹ ר , בְּ חִ ינַת ) יחזקאל (: א וְ נֹגַה לוֹ ּ סָ בִ יב , כִּ י הִ יא

Segment 27
HE:
תַ רְ גּום ּ ּ , כַּ מובָ א ּ ּ ' ע ) בליקוטי ' א , ( יט ' סי וְ עַל כֵּן ־ כְּ תִ יב

Segment 28
HE:
תַ רְ גּום ּ ּ . ּוכְ שֶׁ אָ דָ ם

Segment 29
HE:
לְ שָׁ ם , ּ שֶׁ זֶה

Segment 30
HE:
הַ מְ טֻנָפִ ים ּ , וַאֲזַי

Segment 31
HE:
וְ צוֹ עֵק " ּ אַ יֵה " מְ קוֹ ם

Segment 32
HE:
כְּ בוֹ דוֹ , וְזֶה ְּב עַצְ מוֹ

Segment 33
HE:
ּ ּ ּ תִ קונוֹ , כִּ י חוֹ זֵר

Segment 34
HE:
וְ שָׁ ב אֶ ל הַ כָּ בוֹ ד

Segment 35
HE:
הָ עֶלְ יוֹ ן , שֶׁ הוא ּ

Segment 36
HE:
בְּ חִ ינַת " . .. " ּ אַ יֵה וְזֶהו ּ בְּ חִ ינוֹ ת

Segment 37
HE:
עוֹ לָה , בְּ חִ ינַת ) בראשית כב "וְ (: ּ אַ יֵה " ּ הַ שֶׂ ה

Segment 38
HE:
לְ עוֹ לָה ; שֶׁ בְּ חִ ינַת

Segment 39
HE:
בְּ חִ ינוֹ ת שֶׂ ה לְ עוֹ לָה , לְ תַ קֵ ן ּ ולְ כַ פֵ ר ּ ּ

Segment 40
HE:
הִ רְ הור ּ ּ הַ לֵב , שֶׁ בָּ א

Segment 41
HE:
, ל"ּ כַּ נַ ־ עַל כִּ י יְדֵ י

Segment 42
HE:
בְּ חִ ינוֹ ת " ּ אַ יֵה " נִתְ תַ קֵ ן ּ ּ

Segment 43
HE:
תְ שׁ ובָ ה ּ ּ , זֶה כִּ י

Segment 44
HE:
הַ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ , כְּ שֶׁ אָ דָ ם

Segment 45
HE:
יִתְ בָּ רַ ך , ְ וְרוֹ אֶ ה בְּ עַצְ מוֹ

Segment 46
HE:
יִתְ בָּ רַ ך ְ , ּומִ תְ גַּעְ גֵּעַ

Segment 47
HE:
ּומִ צְ טַ עֵר " ּ אַ יֵה " מְ קוֹ ם

Segment 48
HE:
כְּ בוֹ דוֹ , וְזֶהו ּ בְּ עַצְ מוֹ

Segment 49
HE:
, ל"ּ כַּ נַ וְהָ בֵן

Segment 50
HE:
הֵיטֵ ב ) . לקוטי מוהר ן ב " – ' סימן י , ב" עיין שם (

Segment 51
HE:
וְ נֶפֶ שׁ כִּ י תַ קְ רִ יב קָ רְ בַּ ן מִ נְחָ ה

Segment 52
HE:
) ויקרא ב ('א ', וכְ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ ּ "ע) י " פ מְ נָחוֹ ת קד :(: לֹא נֶאֱמַ ר נֶפֶ שׁ ּ אֶ לָא בְּ מִ נְחָ ה , מִ י דַ רְ כּ וֹ לְ הַ קְ רִ יב מִ נְחָ ה ּ , עָ נִי , מַ עֲלֶה אֲנִי עָ לָיו כְּ אִ לו הִ קְ רִ יב נַפְ שׁ וֹ ּ ּ ' . נֶפֶ שׁ ' זֶה בְּ חִ ינַת רָ צוֹ ן וְ הִ שְׁ תוֹ קְ קות חָ זָק בִּ ּ ּ מְ סִ ירַ ת נֶפֶ שׁ . כִּ י כָּ ל הַ קָ רְ בָּ נוֹ ת שֶׁ ל ּ בְּ הֵמוֹ ת וְ עוֹ פוֹ ת שֶׁ סּ וֹ מְ כִ ין עֲלֵיהֶם וְ שׁ וֹ חֲטִ ין אוֹ תָ ם וְ כו ' ּ זֶה בְּ חִ ינַת זְבִ יחַ ת הַ יֵצֶר כַּ מובָ א ּ ּ ּ , אֲבָ ל הַ מִ נְחָ ה אֵ ין בָּ ה ּ ּ שְׁ חִ יטָ ה , וְ הִ יא בְּ חִ ינַת קָ רְ בַּ ן עָ נִי , אֵ ין עָ נִי אֶ לָא מִ ן ּ ּ הַ דַ עַת ) נְדָ רִ ים מא .( , הַ יְנו מִ י שֶׁ הוא עָ נִי בְּ מַ עֲשִׂ ים ּ ּ לְ גַמְ רֵ י אֶ ת יִצְ רוֹ דַ עַת לִ זְבּ ֹחַ טוֹ בִ ים וְ אֵ ין בּ וֹ ּ וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן הוא רוֹ צֶ ה לְ הַ קְ רִ יב קָ רְ בָּ ן לַה ּ ּ ' נָתְ נָה לוֹ הַ תוֹ רָ ה עֵצָ ה שֶׁ יַקְ רִ יב אֶ ת נַפְ שׁ וֹ הַ יְנו רְ צוֹ נוֹ ּ ּ ּ , ּ שֶׁ זֶ ּ הו בְּ חִ ינַת קָ רְ בַּ ן מִ נְחָ ה שֶׁ נֶאֱמַ ר בָּ ה נֶפֶ שׁ שֶׁ הִ יא קָ רְ בַּ ן עָנִי ּ ּ שֶׁ אֵ ין בָּ ה שׁ ום שְׁ חִ יטָ ה וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן הִ יא יְקָ רָ ה ּ ּ ּ מְ אֹד בְּ עֵינֵי ה ' יִתְ בָּ רַ ך מֵ אַ חַ ר שֶׁ רְ צוֹ נוֹ חָ זָק כָּ ל כָּ ך לַה ְ ְ ' יִתְ בָּ רַ ך עַד שֶׁ גַּם הוא בַּ עֲנִיות ּ ּ ּ ְ וֹ הַ גְּדוֹ לָה אֵ ינוֹ מוֹ נֵעַ אֶ ת עַצְ מוֹ מִ לְ הַ קְ רִ יב קָ רְ בָּ ן לַה ּ ', דְ הַ יְנו בְּ חִ ינַת קָ רְ בַּ ן מִ נְחָ ה ּ ּ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת נֶפֶ שׁ בְּ חִ ינַת רָ צוֹ ן ּ . ) לקוטי הלכות – הלכות ברכת הריח ה '- אות (' ח

Segment 53
HE:
ונפש כי תקריב קרבן מנחה

Segment 54
HE:
) ויקרא ב ('א ', עִ קַ ר הַ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ּ הִ יא בְּ חִ ינַת קָ רְ בַּ ן מִ נְחָ ה , בְּ חִ ינַת קָ רְ בַּ ן עָ נִי בְּ חִ ינַת תְ פִ לָה לֶעָ נִי ּ ּ , דְ הַ יְנו שֶׁ יְבַ טֵ ל גַּאֲוָתוֹ לְ גַמְ רֵ י ּ ּ ּ ּ וְיֵדַ ע שִׁ פְ לותוֹ בֶּ אֱמֶ ת ּ . וְ כָ ל יְדִ יעַת וְ הַ רְ גָּשַׁ ת שִׁ פְ לותוֹ ּ וְ קַ טְ נותוֹ ּ , ּופְ גָמָ יו הַ מְ רֻ בִּ ים לֹא יִהְ יֶה לְ רָ עָ ה חַ ס־וְ שָׁ לוֹ ם , הַ יְנו שֶׁ לֹא יִתְ רַ חֵ ק עַל־יְדֵ י זֶה בְּ יוֹ תֵ ר ּ ּ , רַ ק יִבְ טַ ח בְּ חַ סְ דֵ י ' ה שֶׁ יֵשׁ תִ קְ וָה גַּם אֵ לָיו ּ ּ , ּ שֶׁ יְכוֹ לִ ין לִ זְכּ וֹ ת לְ הִ תְ קָ רֵ ב לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך מִ כָּ ל מָ קוֹ ם שֶׁ הוא ּ ְ ּ , עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת קָ רְ בַּ ן עָ נִי , שֶׁ הוא אַ ף ּ עַל פִ י שֶׁ אֵ ינוֹ יָכוֹ ל לְ הָ בִ יא פַ ר ּ ּ וְ אַ יִל וְ כֶבֶ שׂ וְ כו ', ּ אַ ף עַל פִ י כֵן מָ צָ א לוֹ הַ קָ דוֹ שׁ בָּ רוך ּ ְ ּ ּ הוא תַ קָ נָה ּ ּ ּ , ּ שֶׁ יָבִ יא עֲשִׂ ירִ ית הָ אֵ יפָ ה קֶ מַ ח וְ הִ יא חֲבִ יבָ ה מְ אֹד בְּ עֵינֵי הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , וְ נֶאֱמַ ר בָּ ה רֵ יחַ ּ נִיחֹחַ , ּומַ עֲלֶ ה עָ לָיו הַ כָּ תוב כְּ אִ לו נַפְ שׁ וֹ הוא מַ קְ רִ יב ּ ּ ּ ּ .



# Vayikra
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/3/1/

Vayikra
ויקרא
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/3/1

Segment 1
HE:
פירושים על פרשת " ויקרא "

Segment 2
HE:
ּ וַיִקְ רָ א אֶ ל מֹשֶׁ ה

Segment 3
HE:
) ויקרא א ('א ', וְזֶה בְּ חִ ינַת וַיִקְ רָ א אֶ ל מֹשֶׁ ה הֲדָ א הוא דִ כְ תִ יב שְׁ מַ ע ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל וְ כו ) ' ּ מאמר מרדכי – פרשת ויקרא ( כִּ י זֶה הַ מִ קְ רָ א נֶאֱמַ ר אַ חַ ר גְּמַ ר הֲקָ מַ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ הַ מְ בֹאָ ר בְּ כָ ל הַ סְּ דָ רִ ים הַ קוֹ דְ מִ ים בְּ סֵ פֶ ר שְׁ מוֹ ת עַד שֶׁ מְ סַ יֵם ובְ בֹא ּ ּ ּ ּ מֹשֶׁ ה אֶ ל אֹהֶ ל מוֹ עֵד וַיִשְׁ מַ ע אֶ ת הַ קוֹ ל וְ כו ּ ּ ּ ' וְ אַ חַ ר־כָּ ך ְ מַ תְ חִ יל וַיִקְ רָ א אֶ ל מֹשֶׁ ה וַיְדַ בֵּ ר ה ּ ' אֵ לָיו . וַיִקְ רָ א הוא ּ ּ לָשׁ וֹ ן סָ תום וְ נֶעְ לָם כִּ י לֹא ּ נֶאֱמַ ר כְּ לָל מִ י קָ רָ א אוֹ תוֹ כִּ י מְ רַ מֵ ז עַל הַ הוא טָ מִ יר וְ נֶעְ לָם שֶׁ הוא לְ מַ עְ לָה מִ כָּ ל ּ ּ ּ הַ שֵׁ מוֹ ת שֶׁ מִ שָׁ ם קָ רָ א אוֹ תוֹ וְ אַ חַ ר־כָּ ך וַיְדַ בֵּ ר ה ְ ּ ּ ּ ' אֵ לָיו כִּ י אַ חַ ר־כָּ ך נִתְ לַבֵּ שׁ בִּ בְ חִ ינַת שְׁ מוֹ תָ יו הַ קְ דוֹ שִׁ ים ּ ְ וְ דִ בֶּ ר עִ מוֹ וְ . ּ זֶה בְּ חִ ינַת אָ לֶף זְעִ ירָ א דְ וַיִקְ רָ א שֶׁ מְ רַ מֵ ז עַל ּ ּ ּ ּ אֶ לֶף אוֹ רוֹ ת שֶׁ נֶעֶלְ מו מִ מֶ נו עַל־יְדֵ י חֵ טְ א הָ עֵגֶל ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ מַ חֲזִירִ ים לוֹ בְּ כָ ל שַׁ בָּ ת שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת יִשְׂ מַ ח מֹשֶׁ ה ּ ּ ּ ' ּ וְ כו כַּ מובָ א הַ יְנו כִּ י אַ חַ ר הַ חֵ טְ א נֶעֶלְ מו מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ כַּ מָ ה ּ אוֹ רוֹ ת עַל־כֵּן אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ קַ בֵּ ל הָ אוֹ ר כִּ י אִ ם דֶ רֶ ך כַּ מָ ה ּ ְ ּ בְּ חִ ינוֹ ת שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת וַיִקְ רָ א אֶ ל מֹשֶׁ ה וְ אַ חַ ר־כָּ ך ְ ּ ּ ּ וַיְדַ בֵּ ר ה ' אֵ לָיו כִּ י צָ רִ יך לְ הַ קְ דִ ים הַ קְ רִ יאָ ה לְ הַ דִ בּ ור ּ ּ ּ ּ ְ כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל לְ כָ ל דִ בְּ רוֹ ת וְ כו ּ ּ ' כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ קַ בֵּ ל הָ אוֹ ר בְּ פַ עַם אֶ חָ ד רַ ק צָ רִ יך לְ הַ קְ דִ ים ּ ְ הַ קְ רִ יאָ ה ולְ הַ לְ בִּ ישׁ ולְ מַ עֵט הָ אוֹ ר עַד שֶׁ יְקַ בֵּ ל הַ דִ בּ ור ּ ּ ּ ּ ּ ּ . וְזֶהו הֲדָ א הוא דִ כְ תִ יב שְׁ מַ ע יִשְׂ רָ אֵ ל וְגוֹ ּ ּ ּ ' הַ יְנו כִּ י ּ כְּ שֶׁ רָ צָ ה מֹשֶׁ ה לְ גַלוֹ ת לְ יִשְׂ רָ אֵ ל יִחודוֹ וְ אַ חְ דותוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ הִ תְ חִ יל מִ קֹדֶ ם בְּ תֵ בוֹ ת שְׁ מַ ע יִשְׂ רָ אֵ ל וְ אַ חַ ר־כָּ ך אָ מַ ר ְ ּ ' ה אֱלֹקֵ ינו ה ּ ' אֶ חָ ד וְ לֹא אָ מַ ר תֵ כֶ ף ה ּ ' אֱלֹקֵ ינו וְ כו ּ ּ ' בָּ זֶה הוֹ רָ ה שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הִ כָּ לֵל בְּ אַ חְ דותוֹ יִתְ בָּ רַ ך כִּ י ְ ּ אִ ם עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת שְׁ מִ יעָ ה בְּ חִ ינַת שְׁ מַ ע יִשְׂ רָ אֵ ל דְ הַ יְנו ּ ּ שֶׁ צְ רִ יכִ ין לִ שְׁ מֹעַ ולְ דַ בֵּ ק עַצְ מוֹ הֵיטֵ ב אֵ לָיו יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ולְ בַ טֵ ל עַצְ מוֹ לְ גַמְ רֵ י וְ אָ ז יָכוֹ ל לְ הַ מְ שִׁ יך עַל עַצְ מוֹ ְ ּ ּ אַ חְ דותוֹ וְיִחודוֹ יִתְ בָּ רַ ך וְזֶהו שְׁ מַ ּ ּ ּ ְ ע יִשְׂ רָ אֵ ל שְׁ מַ ע דַ יְקָ א ּ בְּ חִ ינַת דְ בֵ קות ובִ טול אֶ ל הָ אֵ ין סוֹ ף וְ עַל־יְדֵ י זֶה יִהְ יֶה ּ ּ ּ ּ ּ נִמְ שָׁ ך עָ לֶיך אֱמונַת אַ חְ דותוֹ יִתְ בָּ רַ ך בְּ חִ ינַת ה ְ ָ ְ ּ ּ ' אֱלֹקֵ ינו ה ּ ' אֶ חָ ד ... וְ עַתָ ה מובָ ן ומְ קֻ שָׁ ר הֵיטֵ ב דִ בְ רֵ י הַ פְ לִ יאָ ה הַ נַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ל " ּ שֶׁ מְ קַ שֵׁ ר פָ סוק שְׁ מַ ע יִשְׂ רָ אֵ ל לְ פָ סוק וַיִקְ רָ א אֶ ל מֹשֶׁ ה ּ ּ ּ ּ ּ כִּ י הֵ ם בְּ חִ ינָה אַ חַ ת מַ מָ שׁ כִּ י וַיִקְ רָ א אֶ ל מֹשֶׁ ה ּ ּ וְ אַ חַ ר־כָּ ך וַיְדַ בֵּ ר ה ְ ' אֵ לָיו שֶׁ זֶהו מֵ חֲמַ ת שֶׁ צְ רִ יכִ ין לְ קַ בֵּל ּ ּ ּ הָ אוֹ ר דֶ רֶ ך כַּ מָ ה מַ דְ רֵ גוֹ ת וְהִ תְ לַבְּ שׁ ות מִ נִ ּ ּ ּ ְ ּ שְׁ מַ ע לְ נַעֲשֶׂ ה וְזֶהו בְּ עַצְ מוֹ בְּ חִ ינַת שְׁ מַ ע יִשְׂ רָ אֵ ל וְ כו ּ ּ ' שֶׁ צְ רִ יכִ ין מִ קֹדֶ ם ּ ּ לִ שְׁ מֹעַ ולְ הָ כִ ין עַצְ מֵ נו הֵיטֵ ב ולְ בַ טֵ ל ולְ דַ בֵּ ק עַצְ מֵ נו אֶ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ אוֹ ר הָ אֵ ין סוֹ ף וְ עַל־יְדֵ י זֶה נִמְ שָׁ ך עָ לֵינו אֱמונַת ּ ּ ְ אַ חְ דותוֹ יִתְ בָּ רַ ך בִּ ְ ּ שְׁ לֵמות ) .. . ּ לקוטי הלכות – הלכות מעקה ושמירת נפש ד '- אות (' ז

Segment 4
HE:
ּ וַיִקְ רָ א אֶ ל מֹשֶׁ ה

Segment 5
HE:
) ויקרא א ('א ', ... דַ ע , שֶׁ יֵשׁ בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר רוֹ עֶה ּ ּ , וְ הוא בְּ חִ ינוֹ ת משֶׁ ה ּ , שֶׁ הוא רְ עָיָא מְ הֵימָ נָא ּ , וְזֶה הָ רוֹ עֶה הוא עוֹ שֶׂ ה מִ שְׁ כָּ ן ּ . וְ דַ ע , ּ שֶׁ תִ ינוֹ קוֹ ת ־ שֶׁ ל ־ בֵּ ית ־ רַ בָּ ן מְ קַ בְּ לִ ים הֶבֶ ל פִ יהֶם ּ שֶׁ אֵ ין בּ וֹ חֵ טְ א ) שבת קיט :( מִ זֶה הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ , וְ עַל ־ כֵּן הַ תִ ינוֹ ק כְּ שֶׁ מַ תְ חִ יל לִ קְ רוֹ ת ולְ הִ כָּ נֵס בַּ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ , ּ הוא מַ תְ חִ יל מִ ן וַיִקְ רָ א אֶ ל משֶׁ ה ּ ) ויקרא א מ) ( 'א ', דרש , בא ר צו פ , ('ז ' שֶׁ הו ּ א אָ לֶף זְעִ ירָ א ] קטן , [ כִּ י וַיִקְ רָ א ּ מְ דַ בֵּ ר מִ גְּמַ ר הֲקָ מַ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ , שֶׁ אָ ז קְ רָ אוֹ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ וְ הִ תְ חִ יל לְ דַ בֵּ ר עִ מוֹ מֵ הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ , וְ עַל ־ כֵּן מִ שָׁ ם מַ תְ חִ ילִ ין ּ ּ הַ תִ ינוֹ קוֹ ת , כִּ י מִ שָׁ ם מְ קַ בְּ לִ ין הֶבֶ ל פִ יהֶם כַּ נַ ּ ּ ּ , ל" ּומִ ּשָׁ ם מַ תְ חִ ילִ ין לִ קְ רוֹ ת ולְ הִ כָּ נֵס לְ תוֹ ך הַ תוֹ רָ ה ּ ְ ּ ... ) לקוטי מוהר ן א " ' - סימן רפ (ב"

Segment 6
HE:
ּ וַיִקְ רָ א אֶ ל מֹשֶׁ ה

Segment 7
HE:
) ויקרא א ('א ', עַל־יְדֵ י הַ צַ דִ יק שֶׁ דָ ן אֶ ת הַ כּ ֹל לְ כַ ף זְכות ּ ּ ּ ּ , ּומוֹ צֵא נְקֻ דוֹ ת טוֹ בוֹ ת בְּ כָ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל אֲפִ לו בְּ הַ גְּ ּ ּ ּ ּ ּ רועִ ים מְ אֹד וְ כו ּ ', ומַ כְ נִיס זֶה הַ דֶ רֶ ך בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל שֶׁ כָּ ל אֶ חָ ד ְ ּ ּ יִמְ צָ א בְּ עַצְ מוֹ ובַ חֲבֵ רָ יו נְקֻ דוֹ ת טוֹ בוֹ ת וְ כו ּ ּ ּ ', כְּ דֵ י שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה יִכָּ נְסו הַ כּ ֹל בְּ כַ ף זְכות וְיַחְ זְרו לַה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ שֶׁ כָּ ל זֶה הוא מְ לֶאכֶת הַמִ שְׁ כָּ ּ ּ , ן כִּ י זֶה הַ צַ דִ יק בּ וֹ נֶה ּ ּ מִ שְׁ כָּ ן שֶׁ מִ שָׁ ם מְ קַ בְּ לִ ין הַ תִ ינוֹ קוֹ ת הֶבֶ ל פִ יהֶם שֶׁ אֵ ין בּ וֹ ּ ּ ּ ּ חֵ טְ א , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת אָ לֶ ּ ּ " ף זְעִ ירָ א דְ וַיִקְ רָ א ּ ּ , כַּ מְ בֹאָ ר בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ ' ּ אֲזַמְ רָ ה ) ' לקוטי מוהר " ן א ', סימן רפ ( ב" בִּ מְ קוֹ מוֹ , ּ עַיֵן שָׁ ם . וְ לִ מוד זְכות הַ זֶה הוא בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ ּ " אִ ם יֵשׁ עָ לָיו מַ לְ אָ ך מֵ לִ יץ אֶ חָ ד מִ נִי אָ לֶף לְ הַ גִּיד לְ אָ דָ ם ּ ְ יָשְׁ רוֹ וְ כו , "'ּ דְ הַ יְנו אֲפִ לו אִ ם אֵ ין מוֹ צְ אִ ין בּ וֹ כִּ י אִ ם ּ ּ ּ ּ זְכות אֶ חָ ד מִ נִי אֶ לֶף ּ ּ , וַאֲפִ לו אִ ם יֵשׁ בְּ אוֹ תוֹ הַ מִ צְ וָה ּ ּ ּ וְ הַ זְ ּ כות עַצְ מוֹ רֻ בּ וֹ פְ סֹלֶת ּ ּ , וְ אֵ ין בּ וֹ כִּ י אִ ם אֵ יזֶה נְקֻ דָ ה ּ טוֹ בָ ה אֶ חָ ד מֵ אֶ לֶף בְּ אוֹ תוֹ זְכות עַצְ מוֹ ּ . וכְ מוֹ שֶׁ דָ רְ שׁ ו ּ ּ ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ " ל אֲפִ לו אִ ם בְּ אוֹ תוֹ הַ מַ לְ אָ ך עַצְ מוֹ תְ שַׁ ע ּ ְ ּ ּ ּ

Segment 8
HE:
ֶמֵ אוֹ ת תִ שְׁ עִ ים וְ תִ שְׁ עָ ה חֲלָקִ ים לְ חוֹ בָ ה וְ א ּ חָ ד לִ זְכות ּ , ּ נִצוֹ ל גַּם־כֵּן , הַ יְנו כַּ נַ ּ ּ . ל" שֶׁ גַּם הַ מִ צְ וָה וְ הַ זְכות שֶׁ מוֹ צְ אִ ין ּ ּ ּ ּ בְּ עַצְ מוֹ אוֹ בַּ חֲבֵ רוֹ , אֲפִ לו אִ ם הוא רַ ק אֶ חָ ד מֵ אֶ לֶף ּ ּ ּ , וְגַם אוֹ תוֹ הַ זְכות בְּ עַצְ מוֹ מָ לֵא פְ סֹלֶת ופְ נִיוֹ ת וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ', וְ אֵ ין בּ וֹ כִּ י אִ ם חֵ לֶק אֶ חָ ד מֵ אֶ לֶף אֵ יזֶה נְקֻ דָ ה טוֹ בָ ה ּ , עַל־יְדֵ י זֶה גַּם־כֵּן יוֹ צְ אִ ין מִ כַּ ף חוֹ בָ ה וְ נִכְ נָסִ ין לְ כַ ף זְכות ּ וְחוֹ זְרִ ין אֵ לָיו יִתְ בָּ רַ ך , ְ וְ אָ ז נִתְ הַ פֵ ך הַ כּ ֹל לִ זְכות ּ ּ ְ , וְזוֹ כִ ין לְ אֶ לֶף אוֹ רוֹ ת , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת תוֹ סְ פוֹ ת שַׁ בָּ ת ּ , כַּ מובָ א ּ ּ ְּב ּ כַ וָנוֹ ת יִשְׂ מַ ח מֹשֶׁ ה . וְזֶהו בְּ עַצְ מוֹ בְּ חִ ינַת אָ לֶ ּ " ף זְעִ ירָ א דְ וַיִקְ רָ א כְּ שֶׁ קְ רָ אוֹ לְ מֹשֶׁ ה אַ חַ ר הֲקָ מַ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ ּ ּ , כִּ י מְ בֹאָ ר שָׁ ם בַּ כַּ וָנוֹ ת ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י חֵ טְ א הָ עֵגֶל נִלְ קְ חו ּ מִ מֹשֶׁ ה אֶ לֶף אוֹ רוֹ ת וְ כו ּ ּ ', וְזֶה סוֹ ד אָ לֶ " ף זְעִ ירָ א ּ ּ דְ וַיִקְ רָ א , וְ שַׁ בָּ ת חוֹ זֵר ומְ קַ בְּ לָם בְּ סוֹ ד תוֹ סְ פוֹ ת שַׁ בָּ ת ּ ּ , וְ אָ ז מַ חֲזִיר לְ יִשְׂ רָ אֵ ל הַ כְּ תָ רִ ים שֶׁ לָהֶם שֶׁ הֵם הָ עֲדָ יִים ּ שֶׁ הִ תְ נַצְ לו מֵ הֶם ּ ּ , ומֹשֶׁ ה קִ בְּ לָם תְ חִ לָה לְ הַ שְׁ לִ ים ּ ּ ּ חֶ סְ רוֹ נוֹ , וְעַכְ שָׁ ו חוֹ זֵר וְ נוֹ תְ נָם לְ יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ עַיִן יָפָ ה . ומֵ אֵ לו הַ כְּ תָ רִ ים יוֹ רְ שִׁ ים יִשְׂ רָ אֵ ל תוֹ סְ פוֹ ת שַׁ בָּ ת בְּ כָ ל ּ ּ ּ ּ עֶרֶ ב שַׁ בָּ ת , ּ עַיֵן שָׁ ם : וְ כָ ל זֶה עַל־פִ י הַ נַ ּ ּ , ל" כִּ י מֹשֶׁ ה שֶׁ הוא הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ , עַל־יְדֵ י הַ זְכות שֶׁ מְ לַמֵ ד עַל יִשְׂ רָ אֵ ל ומוֹ צֵ א בָּ ּ ּ ּ ּ ּ הֶם נְקֻ דוֹ ת ּ טוֹ בוֹ ת אֲפִ לו אִ ם הֵ ם חוֹ טְ אִ ים מְ אֹד כְּ מוֹ בְּ מַ עֲשֵׂ ה ּ ּ הָ עֵגֶל , רַ חֲמָ נָא לִ צְ לָן , שֶׁ כּ וֹ לֵל עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה וְגִלוי עֲרָ יוֹ ת ּ ּ דָ מִ ים ושְׁ פִ יכות ּ ּ ּ

Segment 9
HE:
, זַ רַ בּ וֹ תֵ ינו שֶׁ אָ מְ רו כְּ מוֹ ּ ּ , ל" אַ ף־עַל־פִ י־כֵן הוא מוֹ סֵ ר נַפְ שׁ וֹ עֲלֵיהֶם ּ ּ , עַ ד שֶׁ מוֹ צֵא ּ בָּ הֶם זְכות ומַ חֲזִירָ ם לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ וְ עַל־יְדֵ י זֶה נִבְ נֶה הַ מִ שְׁ כָּ ן כַּ נַ ּ ּ , ל" וְ אָ ז קוֹ רְ אוֹ מֵ הַ מִ שְׁ כָּ ן בִּ בְ חִ ינַת אָ לֶ ּ ף " זְעִ ירָ א דְ וַיִקְ רָ א ּ ּ . לְ רַ מֵ ז לוֹ שֶׁ יֵלֵך בְּ דֶ רֶ ך זֶה ְ ְ ּ ּ , שֶׁ אֲפִ לו ּ ּ כְּ שֶׁ יִשְׂ רָ אֵ ל חוֹ טְ אִ י ּ ם מְ אֹד חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן ּ יִרְ אֶ ה לִ מְ צֹא בָּ הֶם זְכות אֲפִ לו אֶ חָ ד מִ נִי אָ לֶף ּ ּ ּ ּ , שֶׁ זֶהו ּ ּ בְּ חִ ינַת אָ לֶ " ף זְעִ ירָ א דְ וַיִקְ רָ א ּ ּ , ּ שֶׁ נִקְ טְ נָה הָ אָ לֶ " ף מֵ חֲמַ ת שֶׁ נִטְ לו מִ מֶ נו הָ אֶ לֶף אוֹ רוֹ ת בַּ עֲוֹ ן יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ . וְ הֶרְ אָ ה לוֹ ַה קָ דוֹ שׁ ־בָּ רוך־הוא לְ מֹשֶׁ ה ּ ּ ְ ּ , שֶׁ מִ שָׁ ם דַ יְקָ א ּ ּ ּ , מִ בְּ חִ ינַת הָ אָ לֶ " ף זְעִ ירָ א , הַ יְנו מִ בְּ חִ ינַת הַ זְכות וְ הַ טוֹ ב אֶ חָ ד מִ נִי ּ ּ ּ ּ ּ אָ לֶף שֶׁ מָ צָ א בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל וְהִ כְ נִיסָ ם לְ כַ ף זְכות ּ ּ , שָׁ ם דַ יְקָ א ּ הוא קוֹ רֵ א אוֹ תוֹ מֵ הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ , כִּ י זֶה עִ ּקַ ר בְּ חִ ינַת מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן כַּ נַ ּ ּ . ל" וְ עִ קַ ר הָ עֲבוֹ דָ ה וְ הַ מְ לָאכָ ה הַ נִפְ לָאָ ה ּ ּ ּ ּ הַ זֹאת , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ , עִ קָ רוֹ נִמְ שָׁ ך ְ ּ ּ מִ שַׁ בָּ ת , כִּ י כָּ ל קְ דֻ שַׁ ת מְ לֶאכֶ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן נִמְ שָׁ ך מִ שַׁ בָּ ת ּ ּ ְ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תו ּ ב בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר ) בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ " בְּ רֵ אשִׁ ית " סִ ימָ ן סז בְּ לִ קוטֵ י תִ נְיָנָא ּ ּ ּ , ( הַ יְנו כִּ י בְּ שַׁ בָּ ת מַ חֲזִירִ ין לְ מֹשֶׁ ה ּ הָ אֶ לֶף אוֹ רוֹ ת שֶׁ לָהֶם שֶׁ הֵם הַ כְּ תָ רִ ים וְ כו ּ ּ ', שֶׁ כָּ ל זֶה הוא ּ תוֹ סְ פוֹ ת שַׁ בָּ ת כַּ נַ ּ ּ , ל" הַ יְנו עַל־פִ י דְ בָ רֵ ינו הַ ּ ּ ּ ּ , ל"ּנַ שֶׁ עִ קַ ר ּ דֶ רֶ ך הַ קֹדֶ שׁ שֶׁ ל אֲזַמְ רָ ה הַ נַ ּ ּ ּ ְ ּ " ל מֵ אִ יר בְּ שַׁ בַּ ת קֹדֶ שׁ , ל"ּ כַּ נַ וְ אָ ז חוֹ זְרִ ים כָּ ל הָ אֶ לֶף אוֹ רוֹ ת לְ הַ צַ דִ יק ּ ּ , בְּ חִ ינַת מֹשֶׁ ה , וְ הוא מַ חֲזִיר לָהֶם הָ אֶ לֶף אוֹ רוֹ ת שֶׁ לָהֶם וְ כו ּ ּ ּ ', שֶׁ כָּ ל זֶה נִמְ שָׁ ך עַל־יְדֵ י שֶׁ אָ ְ ז מִ תְ גַּלֶה ומֵ אִ יר רַ ק הַ טוֹ ב ּ ּ ּ שֶׁ בְּ יִשְׂ רָ אֵ ל וְ הָ רַ ע נוֹ פֵ ל וְ נִתְ בַּ טֵ ל ּ , וְ נִמְ שָׁ ך ומֵ אִ יר ּ ְ בִּ שְׁ לֵמות הַ דֶ רֶ ך שֶׁ ל אֲזַמְ רָ ה לֵאלֹקַ י בְּ עוֹ דִ י הַ נַ ּ ּ ְ ּ ּ , ל" שֶׁ זֶהו ּ ּ בְּ חִ ינַת תוֹ סְ פוֹ ת שַׁ בָּ ת ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת הָ אֶ לֶף אוֹ רוֹ ת ּ ּ "ּ הַ נַ ל שֶׁ חוֹ זְרִ ים ומְ אִ ירִ ים עַל כָּ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ סוֹ ד ּ ּ ּתוֹ סְ פוֹ ת שַׁ בָּ ת . נִמְ צָ א , שֶׁ הַ דֶ רֶ ך שֶׁ ל אֲזַמְ רָ ה הַ נַ ּ ּ ְ ּ " ל הוא ּ בְּ חִ ינַת אָ לֶ " ף כַּ נַ . ) ל"ּ לקוטי הלכות – הלכות ערובי תחומין ו ', אות ו ('

Segment 10
HE:
אָ דָ ם כִּ י יַקְ רִ יב מִ כֶּ ם קָ רְ בָּ ן לַה ' ) ּ וַיִקְ רָ א א ('ב ', ּ ּ אֵ לו הָ רוֹ צִ ים לִ הְ יוֹ ת אֲנָשִׁ ים כְּ שֵׁ רִ ים וְ לִ כְ נֹס בַּ עֲבוֹ דַ ת ה ' וַאֲזַי יֵשׁ לָהֶם בִּ לְ בּ ולִ ים גְּדוֹ לִ ים ומְ נִיעוֹ ת גְּדוֹ לוֹ ת וְ אֵ ינָם ּ ּ יְכוֹ לִ ים לָתֵ ת עֵצָ ה לְ נַפְ שָׁ ם אֵ יך לַעֲשׁ וֹ ת מֵ חֲמַ ת גֹּדֶ ל ְ הַ בִּ לְ בּ ולִ ים וְ הַ מְ נִיעוֹ ת שֶׁ ּ ּ יֵשׁ לָהֶם וְ כָ ל מַ ה שֶׁ רוֹ צִ ים ּ ּ לַעֲשׂ וֹ ת בַּ עֲבוֹ דַ ת ה ' קָ שֶׁ ה לָהֶם לַעֲשׂ וֹ ת כָּ רָ אוי ּ . ּדַ ע שֶׁ זֶה בְּ עַצְ מוֹ שֶׁ הֵם מִ תְ יַגְּעִ ים ולְ הוטִ ים לַעֲשׂ וֹ ת אֵ יזֶה ּ ּ ּ עֲבוֹ דָ ה אוֹ לְ קַ דֵ שׁ עַצְ מוֹ בְּ אֵ יזֶה קְ דֻ שָׁ ה אַ ף ּ ּ ־ עַל ־ ּפִ י שֶׁ אֵ ינָם יְכוֹ לִ ים לִ גְ מֹר כָּ רָ אוי ּ , זֶה בְּ עַצְ מוֹ שֶׁ הֵם מִ תְ יַגְּעִ ים ולְ הוטִ ים אַ חַ ר זֶה הוא בְּ חִ ינַת קָ רְ בָּ נוֹ ת ּ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת כִּ י עָ לֶיך הוֹ רַ גְנו כָּ ל הַ יוֹ ם נֶחְ שַׁ בְ נו כְּ צֹאן ּ ּ ּ ָ טִ בְ חָ ה ) תהלים מ , (ג"כ , ד" וְ אִ יתָ א בְּ תִ קונִים ּ ּ ) מדרש הנעלם פרשת חיי שרה קכ ( :ד" ּ שֶׁ זֶ ה בְּ חִ ינַת תְ פִ לָה ּ ּ שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת קָ רְ בָּ נוֹ ת . הַיְנו כְּ שֶׁ רוֹ צִ ים לְ הִ תְ פַ לֵל וְ אֵ ין ּ ּ ּ מְ נִיחִ ין אוֹ תוֹ ומְ בַ לְ בְּ לִ ין אוֹ תוֹ בְּ כַ מָ ה מִ ינֵי בִּ לְ בּ ולִ ים ּ ּ ּ וְ הוא צָ רִ יך לְ כַ מָ ה יְגִיעוֹ ת בִּ שְׁ עַת הַ תְ פִ לָה ּ ּ ּ ְ ּ . וַאֲזַי אֲפִ לו ּ ּ אִ ם אֵ ינוֹ זוֹ כֶ ה לְ הִ תְ פַ לֵל כָּ רָ אוי ּ ּ ּ , ־ ּפִ י ־ עַל ־ אַ ף כֵן הַ יְגִיעָ ה בְּ עַצְ מָ ה שֶׁ מְ יַגֵּעַ עַצְ מוֹ בְּ כָ ל כּ ֹחוֹ ומוֹ סֵ ר נַפְ שׁ וֹ לְ הִ תְ פַ לֵל ּ ּ ּ ּ ּ כָּ רָ אוי זֶה בְּ עַצְ מוֹ הוא בְּ חִ ינַת קָ רְ בָּ נוֹ ת בְּ חִ ינַת כִּ י ּ ּ עָ לֶיך הוֹ רַ גְנו וְ כו ּ ּ ָ ' ּוכְ מוֹ כֵ ן בְּ כָ ל הָ עֲבוֹ דוֹ ת וְ הַ קְ דֻ שׁ וֹ ת ּ ּ שֶׁ אָ דָ ם רוֹ צֶ ה לְ קַ דֵ שׁ עַצְ מוֹ אַ ף ּ ־ עַל ־ ּפִ י שֶׁ אֵ ינוֹ זוֹ כֶ ה חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם לְ קַ דֵ שׁ עַצְ מוֹ כָּ רָ אוי ּ ּ . ־ ּפִ י ־ עַל ־ אַ ף כֵ ן הַ יְגִיעָה בְּ עַצְ מָ ה וְ הַ יִסּ ורִ ין וְ הַ בִּ לְ בּ ולִ ים שֶׁ יֵשׁ לוֹ מִ זֶה מֵ חֲמַ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ רוֹ צֶ ה וְחָ פֵ ץ לְ קַ דֵ ּ שׁ עַצְ מוֹ רַ ק שֶׁ אֵ ין מְ נִיחִ ין אוֹ תוֹ . זֶה בְּ עַצְ מוֹ הוא בְּ חִ ינַת קָ רְ בָּ נוֹ ת בְּ חִ ינַת כִּ י עָ לֶיך הוֹ רַ גְנו ּ ּ ָ כָּ ל הַ יוֹ ם נֶחְ שַׁ בְ נו כְּ צֹאן טִ בְ חָ ה ּ ּ . ־ עַל כֵּן עַל הָ אָ דָ ם לַעֲשׂ וֹ ת אֶ ת שֶׁ לוֹ תָ מִ יד ּ ּ , לְ יַגֵּעַ עַצְ מוֹ בַּ עֲבוֹ דַ ת ה ' בְּ כֹל מַ ה ּ ּ ּ שֶׁ יוכַ ל . וְ אֶ ת כָּ ל אֲשֶׁ ר תִ מְ צָ א יָדְ ך לַעֲשׂ וֹ ת עֲשֵׂ ה ָ ּ , ־ עַל ־ אַ ף פִ י שֶׁ קָ שֶׁ ה עָלָיו מְ אֹד וְ נִדְ מֶ ה לוֹ שֶׁ אֵ ין מְ נִיחִ ין ּ ּ אוֹ תוֹ כְּ לָל ומַ רְ חִ יקִ ין אוֹ תוֹ מְ אֹד מְ אֹד וְ אֵ ינוֹ זוֹ כֶה ּ וְ כו שֶׁ בִּ קְ דֻ שָׁ ה דָ בָ ר שׁ ום כָּ רָ אוי לַעֲשׂ וֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ . ' ־ ּפִ י ־ עַל ־ףאַ כֵן עָ לָיו לַעֲשׂ וֹ ת מַ ה שֶׁ יוכַ ל וַה ּ ּ ּ ' ּ הַ טוֹ ב בְּ עֵינָיו יַעֲשֶׂ ה . ) שיחות הר – ן " סימן (ב"י

Segment 11
HE:
קָ רְ בָּ ן לַה ' ) ּ וַיִקְ רָ א א ('ב ', בַּ תְ חִ לָ ּ ּ ת הַ תְ פִ לָה ּ ּ , אוֹ מְ רִ ים קָ רְ בָּ נוֹ ת וקְ טֹרֶ ת ּ , זֶה בְּ חִ ינַת שְׁ בִ ירַ ת ובִ טול הָ עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה שֶׁ ל ּ ּ ּ ּ תַ אֲוַת מָ מוֹ ן עַל־יְדֵ י ּ הַ צְ דָ קָ ה ) כמובא בלקוטי מוהר ן א " ( ג"י ', שֶׁ הוא רוחַ ּ ּ

Segment 12
HE:
נְדִ יבָ ה , כִּ י הַ קָ רְ בָּ נוֹ ת הֵם בְּ חִ ינַת צְ דָ קָ ה ּ , כִּ י הֵם בְּ חִ ינַת ּ רוחַ נְדִ יבָ ה , כִּ י הֵם נִדְ בַ ת לֵב כְּ מוֹ שֶׁ כָּ לַל בַּ פָ סוק ּ ּ קָ רְ בָּ נוֹ ת וצְ דָ קָ ה ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ ת ּוב : מוֹ צָ א שְׂ פָ תֶ יך תִ שְׁ מֹר ּ ָ וְ עָ שִׂ יתָ כַּ אֲשֶׁ ר נָדַ רְ תָ וְ כו ּ ּ ' אֲשֶׁ ר דִ בַּ רְ תָ בְּ פִ יך ָ ּ ּ , זוֹ צְ דָ קָ ה , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ , ל" וְעַל־יְדֵ י זֶה מְ בַ טְ לִ ין ּ הָ עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה שֶׁ הוא תַ אֲוַת מָ מוֹ ן שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ חֲרוֹ ן־אַ ף וְ דִ ינִי , ם כִּ י קָ רְ בָּ נוֹ ת הֵם תִ קון עוֹ לַם הָ עֲשִׂ יָה ּ ּ ּ ּ שֶׁ שָׁ ם עִ קַ ר אֲחִ יזַת הָ עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה וְהַ דִ ינִים ּ ּ ּ , כַּ מובָ א ּ ּ ּ בַּ כַּ וָנוֹ ת ) וְעַיֵן בִּ דְ בָ רֵ ינו מִ זֶה בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר בְּ הִ לְ כוֹ ת ּ ּ ּ תְ פִ לָה הֲלָכָ ה ד ּ ּ (. ' וְ עַל־כֵּן בֶּ אֱמֶ ת צְ רִ יכִ ין לִ תֵ ן צְ דָ ּ קָ ה קֹדֶ ם הַ תְ פִ לָה כְּ דֵ י לְ שַׁ בֵּ ר תַ אֲוַת מָ מוֹ ן לְ בַ טֵ ל ּ ּ ּ ּ הַ חֲרוֹ ן־אַ ף וְ הַ דִ ינִים הַ נֶאֱחָ זִים בָּ עֲשִׂ יָה ּ ּ ּ , כִּ י כָּ ל הָ עֲסָ קִ ים וְ הַ מַ שָׂ א ומַ תָ ן וְ הַ מְ לָאכוֹ ת שֶׁ עוֹ שִׂ ין הֵם בְּ חִ ינַת עֲשִׂ יָה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ומֵ חֲמַ ת שֶׁ שָׁ ם עִ קַ ר אֲחִ יזַת הָ עֲבוֹ דָ ּ ּ ּ ה זָרָ ה וְ הַ קְ לִ פוֹ ת ּ ּ עַל־כֵּן צְ רִ יכִ ין לְ הִ תְ חַ זֵק ולְ הִ תְ גַּבֵּ ר מְ אֹד שֶׁ לֹא יִפֹל ּ ּ ּ ּ לְ תַ אֲוַת מָ מוֹ ן חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם . וְ הָ עִ קָ ר הוא עַל־יְדֵ י צְ דָ קָ ה ּ ּ שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה מְ שַׁ בְּ רִ ין תַ אֲוַת מָ מוֹ ן כַּ נַ ּ ּ , ל" שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת ּ ּ קָ רְ בָּ נוֹ ת , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת צְ דָ קָ ה , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת תִ קון ּ ּ ּ הָ עֲשִׂ יָה ּ . ) לקוטי הלכות - הלכות אבידה ומציאה ג ' – אות ('ג

Segment 13
HE:
אָ דָ ם כִּ י יַקְ רִ יב מִ כֶּ ם קָ רְ בָּ ן לַה ' מִ ן הַ בְּ הֵ מָ ה

Segment 14
HE:
) ּ וַיִקְ רָ א א ('ב ', עִ קַ ר כַּ וָנַת כְּ לַל כָּ ל הַ קָ רְ בָּ נוֹ ת כְּ דֵ י לְ הַ עֲלוֹ ת הַ נֶפֶ שׁ מֵ חַ ּ ּ ּ ּ י לִ מְ דַ בֵּ ר מִ בְּ הֵמָ ה לְ אָ דָ ם , וְ עַל־כֵּן כְּ שֶׁ אָ דָ ם חוֹ טֵ א וְ נִמְ שָׁ ך אַ חַ ר תַ אֲווֹ ת הַ גּוף עַל־כֵּן צָ רִ יך לְ הָ בִ יא קָ רְ בַּ ן ְ ְ ּ ּ בְּ הֵמָ ה שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה חוֹ זֵר ומַ כְ נִיעַ בְּ חִ ינַת בְּ הֵמָ ה ּ בְּ חִ ינַת גּוף ומַ עֲלֶה הַ נֶפֶ שׁ לִ בְ חִ ינַת אָ דָ ם בִּ בְ ּ ּ ּ חִ ינַת ) ּ וַיִקְ רָ א א ( אָ דָ ם כִּ י יַקְ רִ יב מִ כֶּם קָ רְ בָּ ן לַה ' מִ ן הַ בְּ הֵמָ ה מִ ן הַ בָּ קָ ר ומִ ן הַ צֹאן תַ קְ רִ יבו אֶ ת קָ רְ בַּ נְכֶם ּ ּ ּ ּ , כִּ י עַל־יְדֵ י ּ הַ קָ רְ בָּ ן עוֹ לֶה מִ בְּ הֵמָ ה לְ אָ דָ ם ... ) לקוטי הלכות – הלכות חדש ג – ' אות ד ('

Segment 15
HE:
) ויקרא א (' ג ', וְזֶה

Segment 16
HE:
עוֹ לָה , שֶׁ מְ כַ פֵ ר ּ ּ עַל הִ רְ הור ּ ּ הַ לֵב , כְּ מוֹ

Segment 17
HE:
שֶׁ אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו ּ זִכְ רוֹ נָם

Segment 18
HE:
לִ בְ רָ כָ ה ר"מ ) ויקרא , (ז"פ כְּ מוֹ

Segment 19
HE:
שֶׁ כָּ תוב ּ : וְ הָ עוֹ לָה עַל ּ רוחֲכֶם – [ ג] שֶׁ עוֹ לָה

Segment 20
HE:
הַ הִ רְ הור ּ . יֵשׁ כִּ י בְּ חִ ינַת ) תהלים לח (: י לִ בִּ סְ חַ רְ חַ ר ; כִּ י יֵשׁ

Segment 21
HE:
ּ קְ לִ פָ ה , שֶׁ הִ יא

Segment 22
HE:
ובִ לְ בּ ולִ ים ּ ּ

Segment 23
HE:
הַ רְ בֵּ ה , וְ הִ יא

Segment 24
HE:
ּ קְ לִ פַ ת , ּ נֹגַה וְ עַל כֵּן ־ נִקְ רָ א

Segment 25
HE:
סְ חַ רְ חַ ר , תַ רְ גום ּ ּ שֶׁ ל סָ בִ יב : סְ חוֹ ר

Segment 26
HE:
סְ חוֹ ר , בְּ חִ ינַת ) יחזקאל (: א וְ נֹגַה לוֹ ּ סָ בִ יב , כִּ י הִ יא

Segment 27
HE:
תַ רְ גּום ּ ּ , כַּ מובָ א ּ ּ ' ע ) בליקוטי ' א , ( יט ' סי וְ עַל כֵּן ־ כְּ תִ יב

Segment 28
HE:
תַ רְ גּום ּ ּ . ּוכְ שֶׁ אָ דָ ם

Segment 29
HE:
לְ שָׁ ם , ּ שֶׁ זֶה

Segment 30
HE:
הַ מְ טֻנָפִ ים ּ , וַאֲזַי

Segment 31
HE:
וְ צוֹ עֵק " ּ אַ יֵה " מְ קוֹ ם

Segment 32
HE:
כְּ בוֹ דוֹ , וְזֶה ְּב עַצְ מוֹ

Segment 33
HE:
ּ ּ ּ תִ קונוֹ , כִּ י חוֹ זֵר

Segment 34
HE:
וְ שָׁ ב אֶ ל הַ כָּ בוֹ ד

Segment 35
HE:
הָ עֶלְ יוֹ ן , שֶׁ הוא ּ

Segment 36
HE:
בְּ חִ ינַת " . .. " ּ אַ יֵה וְזֶהו ּ בְּ חִ ינוֹ ת

Segment 37
HE:
עוֹ לָה , בְּ חִ ינַת ) בראשית כב "וְ (: ּ אַ יֵה " ּ הַ שֶׂ ה

Segment 38
HE:
לְ עוֹ לָה ; שֶׁ בְּ חִ ינַת

Segment 39
HE:
בְּ חִ ינוֹ ת שֶׂ ה לְ עוֹ לָה , לְ תַ קֵ ן ּ ולְ כַ פֵ ר ּ ּ

Segment 40
HE:
הִ רְ הור ּ ּ הַ לֵב , שֶׁ בָּ א

Segment 41
HE:
, ל"ּ כַּ נַ ־ עַל כִּ י יְדֵ י

Segment 42
HE:
בְּ חִ ינוֹ ת " ּ אַ יֵה " נִתְ תַ קֵ ן ּ ּ

Segment 43
HE:
תְ שׁ ובָ ה ּ ּ , זֶה כִּ י

Segment 44
HE:
הַ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ , כְּ שֶׁ אָ דָ ם

Segment 45
HE:
יִתְ בָּ רַ ך , ְ וְרוֹ אֶ ה בְּ עַצְ מוֹ

Segment 46
HE:
יִתְ בָּ רַ ך ְ , ּומִ תְ גַּעְ גֵּעַ

Segment 47
HE:
ּומִ צְ טַ עֵר " ּ אַ יֵה " מְ קוֹ ם

Segment 48
HE:
כְּ בוֹ דוֹ , וְזֶהו ּ בְּ עַצְ מוֹ

Segment 49
HE:
, ל"ּ כַּ נַ וְהָ בֵן

Segment 50
HE:
הֵיטֵ ב ) . לקוטי מוהר ן ב " – ' סימן י , ב" עיין שם (

Segment 51
HE:
וְ נֶפֶ שׁ כִּ י תַ קְ רִ יב קָ רְ בַּ ן מִ נְחָ ה

Segment 52
HE:
) ויקרא ב ('א ', וכְ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ ּ "ע) י " פ מְ נָחוֹ ת קד :(: לֹא נֶאֱמַ ר נֶפֶ שׁ ּ אֶ לָא בְּ מִ נְחָ ה , מִ י דַ רְ כּ וֹ לְ הַ קְ רִ יב מִ נְחָ ה ּ , עָ נִי , מַ עֲלֶה אֲנִי עָ לָיו כְּ אִ לו הִ קְ רִ יב נַפְ שׁ וֹ ּ ּ ' . נֶפֶ שׁ ' זֶה בְּ חִ ינַת רָ צוֹ ן וְ הִ שְׁ תוֹ קְ קות חָ זָק בִּ ּ ּ מְ סִ ירַ ת נֶפֶ שׁ . כִּ י כָּ ל הַ קָ רְ בָּ נוֹ ת שֶׁ ל ּ בְּ הֵמוֹ ת וְ עוֹ פוֹ ת שֶׁ סּ וֹ מְ כִ ין עֲלֵיהֶם וְ שׁ וֹ חֲטִ ין אוֹ תָ ם וְ כו ' ּ זֶה בְּ חִ ינַת זְבִ יחַ ת הַ יֵצֶר כַּ מובָ א ּ ּ ּ , אֲבָ ל הַ מִ נְחָ ה אֵ ין בָּ ה ּ ּ שְׁ חִ יטָ ה , וְ הִ יא בְּ חִ ינַת קָ רְ בַּ ן עָ נִי , אֵ ין עָ נִי אֶ לָא מִ ן ּ ּ הַ דַ עַת ) נְדָ רִ ים מא .( , הַ יְנו מִ י שֶׁ הוא עָ נִי בְּ מַ עֲשִׂ ים ּ ּ לְ גַמְ רֵ י אֶ ת יִצְ רוֹ דַ עַת לִ זְבּ ֹחַ טוֹ בִ ים וְ אֵ ין בּ וֹ ּ וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן הוא רוֹ צֶ ה לְ הַ קְ רִ יב קָ רְ בָּ ן לַה ּ ּ ' נָתְ נָה לוֹ הַ תוֹ רָ ה עֵצָ ה שֶׁ יַקְ רִ יב אֶ ת נַפְ שׁ וֹ הַ יְנו רְ צוֹ נוֹ ּ ּ ּ , ּ שֶׁ זֶ ּ הו בְּ חִ ינַת קָ רְ בַּ ן מִ נְחָ ה שֶׁ נֶאֱמַ ר בָּ ה נֶפֶ שׁ שֶׁ הִ יא קָ רְ בַּ ן עָנִי ּ ּ שֶׁ אֵ ין בָּ ה שׁ ום שְׁ חִ יטָ ה וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן הִ יא יְקָ רָ ה ּ ּ ּ מְ אֹד בְּ עֵינֵי ה ' יִתְ בָּ רַ ך מֵ אַ חַ ר שֶׁ רְ צוֹ נוֹ חָ זָק כָּ ל כָּ ך לַה ְ ְ ' יִתְ בָּ רַ ך עַד שֶׁ גַּם הוא בַּ עֲנִיות ּ ּ ּ ְ וֹ הַ גְּדוֹ לָה אֵ ינוֹ מוֹ נֵעַ אֶ ת עַצְ מוֹ מִ לְ הַ קְ רִ יב קָ רְ בָּ ן לַה ּ ', דְ הַ יְנו בְּ חִ ינַת קָ רְ בַּ ן מִ נְחָ ה ּ ּ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת נֶפֶ שׁ בְּ חִ ינַת רָ צוֹ ן ּ . ) לקוטי הלכות – הלכות ברכת הריח ה '- אות (' ח

Segment 53
HE:
ונפש כי תקריב קרבן מנחה

Segment 54
HE:
) ויקרא ב ('א ', עִ קַ ר הַ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ּ הִ יא בְּ חִ ינַת קָ רְ בַּ ן מִ נְחָ ה , בְּ חִ ינַת קָ רְ בַּ ן עָ נִי בְּ חִ ינַת תְ פִ לָה לֶעָ נִי ּ ּ , דְ הַ יְנו שֶׁ יְבַ טֵ ל גַּאֲוָתוֹ לְ גַמְ רֵ י ּ ּ ּ ּ וְיֵדַ ע שִׁ פְ לותוֹ בֶּ אֱמֶ ת ּ . וְ כָ ל יְדִ יעַת וְ הַ רְ גָּשַׁ ת שִׁ פְ לותוֹ ּ וְ קַ טְ נותוֹ ּ , ּופְ גָמָ יו הַ מְ רֻ בִּ ים לֹא יִהְ יֶה לְ רָ עָ ה חַ ס־וְ שָׁ לוֹ ם , הַ יְנו שֶׁ לֹא יִתְ רַ חֵ ק עַל־יְדֵ י זֶה בְּ יוֹ תֵ ר ּ ּ , רַ ק יִבְ טַ ח בְּ חַ סְ דֵ י ' ה שֶׁ יֵשׁ תִ קְ וָה גַּם אֵ לָיו ּ ּ , ּ שֶׁ יְכוֹ לִ ין לִ זְכּ וֹ ת לְ הִ תְ קָ רֵ ב לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך מִ כָּ ל מָ קוֹ ם שֶׁ הוא ּ ְ ּ , עַל־יְדֵ י בְּ חִ ינַת קָ רְ בַּ ן עָ נִי , שֶׁ הוא אַ ף ּ עַל פִ י שֶׁ אֵ ינוֹ יָכוֹ ל לְ הָ בִ יא פַ ר ּ ּ וְ אַ יִל וְ כֶבֶ שׂ וְ כו ', ּ אַ ף עַל פִ י כֵן מָ צָ א לוֹ הַ קָ דוֹ שׁ בָּ רוך ּ ְ ּ ּ הוא תַ קָ נָה ּ ּ ּ , ּ שֶׁ יָבִ יא עֲשִׂ ירִ ית הָ אֵ יפָ ה קֶ מַ ח וְ הִ יא חֲבִ יבָ ה מְ אֹד בְּ עֵינֵי הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , וְ נֶאֱמַ ר בָּ ה רֵ יחַ ּ נִיחֹחַ , ּומַ עֲלֶ ה עָ לָיו הַ כָּ תוב כְּ אִ לו נַפְ שׁ וֹ הוא מַ קְ רִ יב ּ ּ ּ ּ .



# Bechukosai - Chumash with Likutey Halachos
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/3/10/

Bechukosai
בחוקותי
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/3/10

Segment 1
HE:
וסוד, זה בחינת תקון הברית קדש שהוא בחינת תקון יורדי הים כנ"ל. כי עקר סודות התורה זוכין על ידי שמירת הברית קדש בחינת סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם . כי סוד בגימטריא שבעים, שאין זוכין לזה כי אם על ידי שמירת הברית, על ידי שמשברין התאוה הזאת שכלולה מהרע של כל השבעין אמין כמו שמבאר בהתורה בקרב עלי מרעים (בסימן לו), עין שם שכתב שם שעל ידי שעומדים בנסיון של תאוה זאת שהיא עקר הנסיון והצרוף שמנסין לאדם, אזי נפתחין לו סודות התורה דמטמרין מגלין ליה וכו' עין שם. וזה עקר תקון של יורדי הים באניות שיעברו בשלום, כי עקר הכח לעבר בים נמשך מבחינת הנתן בים דרך שמשם יש כח לעבר דרך הים באניות, בחינת דרך אניה בלב ים . וכל זה נמשך על ידי תקון הברית, כי עקר תקון הברית הוא בבחינת הנתן בים דרך כמו שמבאר בלקוטי תנינא (סימן פז) בענין כונות אלול שהם תקון הברית עין שם. וזה בחינת השגת סודות התורה, כי עליהם נאמר ברוחניות יורדי הים באניות עושי מלאכה במים רבים , כי רק הם יורדים בים החכמה במלאכה גדולה ונפלאה, ורק הם רואים מעשי ה' ונפלאותיו הנוראים בחינת המה ראו מעשה ה' ונפלאותיו וכו'. כי אין מי שידע וישיג גדלת הבורא יתברך ונפלאותיו ונוראותיו העצומים, כמו בעלי סודות התורה כמו שאיתא בזהר הקדוש ובתקונים . אבל אין מי שיזכה לזה כי אם שומרי הברית קדש באמת. ועל כן כל הרוצה לכנס לפרד"ס שהם ארבעת חלקי התורה הנ"ל, שהם פשט רמז דרוש סוד, אי אפשר לו לכנס לשם ולצאת משם בשלום כי אם כשזוכה לכל בחינת התקונים הנזכרים לעיל, ועקר כלם תלוי בשמירת הברית קדש כמובן שם בהתורה הנ"ל. ואז דיקא זוכין לכסופין טובים ועושה נפשות טובים ומציר אותיות התורה לטוב, דהינו שכל ארבעת חלקי התורה נצטירים ונצטרפים לטוב לעשות פעלות טובות בעולם וכנ"ל. אבל מי שמפריד חס ושלום למוד התורה מתקונים הנזכרים לעיל שעקרם קדשת הברית ורוצה לכנס לפרד"ס בלי התקונים הנזכרים לעיל, יכול לקצץ בנטיעות חס ושלום כמו אחר שקצץ בנטיעות. ועקר הפגם כשרוצה לכנס לסודות התורה קדם שתקן הברית קדש כראוי, כי עקר השגת סודות התורה הוא על ידי שמירת הברית כנ"ל, ואפלו שאר חלקי התורה אין משיגין בשלמות כי אם על ידי שמירת הברית. כי כל התקונים הנזכרים לעיל שהם אמונה וצדקה וכו', הכל תלוי בשמירת הברית כמו שמבאר שם, שעל ידי תקונים אלו זוכין לכל חלקי התורה כנ"ל. ועל כן צריך כל למדן לפשפש במעשיו ולהסתכל בעצמו אם הוא נקי מן החטא ואם הוא קדוש בשמירת הברית כראוי, ואם יודע בעצמו שעדין לא הגיע לזה מכל שכן אם הוא רחוק מתקון זה כמו שהוא רחוק כמו שמצוי עכשו בעוונותינו הרבים, צריך לידע שעדין אין לתורתו שלמות כי אם על ידי הצדיק הגדול הקדוש באמת בקדשת הברית בשלמות. שכשמקשרין עצמם אליו אזי נכלל למדן וצדיק, ואז יכול להתתקן על ידו שיזכה לכסופין טובים ולציר אותיות התורה לטוב על ידו. ועל כן צריך כל אחד לחפש ולבקש מאד אחר רבי אמתי כזה, שזהו בחינת אם הרב דומה למלאך ה' צבאות תורה יבקשו מפיהו וכו' כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל. אבל אם אינו מקרב לצדיק אמתי כזה, ומכל שכן כשחולק עליו חס ושלום ובעצמו אינו קדוש כלל כאשר יודע בעצמו, והוא מתפאר ומתגאה רק בלמדן שלו באשר שהוא למדן גדול, זהו בחינת אחר שקצץ בנטיעות, כי מפריד בין למדן וצדיק שעל ידי זה מפריד אותיות התורה מנקדות טובים ונשארין האותיות כגוף בלא נפש שזהו בחינת לא זכה נעשית לו סם מות, כי זהו בחינת מיתה ממש שהוא פרדת הנפש מהגוף, כי גם הוא מפריד הנפשות טובות שהם הנקדות מהאותיות שהם בבחינת גוף לגבי הנקדות, כמבאר בהתורה הנ"ל עין שם היטב:

EN:
[continued]

Segment 2
HE:
וסוד, זה בחינת תקון הברית קדש שהוא בחינת תקון יורדי הים כנ"ל. כי עקר סודות התורה זוכין על ידי שמירת הברית קדש בחינת סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם . כי סוד בגימטריא שבעים, שאין זוכין לזה כי אם על ידי שמירת הברית, על ידי שמשברין התאוה הזאת שכלולה מהרע של כל השבעין אמין כמו שמבאר בהתורה בקרב עלי מרעים (בסימן לו), עין שם שכתב שם שעל ידי שעומדים בנסיון של תאוה זאת שהיא עקר הנסיון והצרוף שמנסין לאדם, אזי נפתחין לו סודות התורה דמטמרין מגלין ליה וכו' עין שם. וזה עקר תקון של יורדי הים באניות שיעברו בשלום, כי עקר הכח לעבר בים נמשך מבחינת הנתן בים דרך שמשם יש כח לעבר דרך הים באניות, בחינת דרך אניה בלב ים . וכל זה נמשך על ידי תקון הברית, כי עקר תקון הברית הוא בבחינת הנתן בים דרך כמו שמבאר בלקוטי תנינא (סימן פז) בענין כונות אלול שהם תקון הברית עין שם. וזה בחינת השגת סודות התורה, כי עליהם נאמר ברוחניות יורדי הים באניות עושי מלאכה במים רבים , כי רק הם יורדים בים החכמה במלאכה גדולה ונפלאה, ורק הם רואים מעשי ה' ונפלאותיו הנוראים בחינת המה ראו מעשה ה' ונפלאותיו וכו'. כי אין מי שידע וישיג גדלת הבורא יתברך ונפלאותיו ונוראותיו העצומים, כמו בעלי סודות התורה כמו שאיתא בזהר הקדוש ובתקונים . אבל אין מי שיזכה לזה כי אם שומרי הברית קדש באמת. ועל כן כל הרוצה לכנס לפרד"ס שהם ארבעת חלקי התורה הנ"ל, שהם פשט רמז דרוש סוד, אי אפשר לו לכנס לשם ולצאת משם בשלום כי אם כשזוכה לכל בחינת התקונים הנזכרים לעיל, ועקר כלם תלוי בשמירת הברית קדש כמובן שם בהתורה הנ"ל. ואז דיקא זוכין לכסופין טובים ועושה נפשות טובים ומציר אותיות התורה לטוב, דהינו שכל ארבעת חלקי התורה נצטירים ונצטרפים לטוב לעשות פעלות טובות בעולם וכנ"ל. אבל מי שמפריד חס ושלום למוד התורה מתקונים הנזכרים לעיל שעקרם קדשת הברית ורוצה לכנס לפרד"ס בלי התקונים הנזכרים לעיל, יכול לקצץ בנטיעות חס ושלום כמו אחר שקצץ בנטיעות. ועקר הפגם כשרוצה לכנס לסודות התורה קדם שתקן הברית קדש כראוי, כי עקר השגת סודות התורה הוא על ידי שמירת הברית כנ"ל, ואפלו שאר חלקי התורה אין משיגין בשלמות כי אם על ידי שמירת הברית. כי כל התקונים הנזכרים לעיל שהם אמונה וצדקה וכו', הכל תלוי בשמירת הברית כמו שמבאר שם, שעל ידי תקונים אלו זוכין לכל חלקי התורה כנ"ל. ועל כן צריך כל למדן לפשפש במעשיו ולהסתכל בעצמו אם הוא נקי מן החטא ואם הוא קדוש בשמירת הברית כראוי, ואם יודע בעצמו שעדין לא הגיע לזה מכל שכן אם הוא רחוק מתקון זה כמו שהוא רחוק כמו שמצוי עכשו בעוונותינו הרבים, צריך לידע שעדין אין לתורתו שלמות כי אם על ידי הצדיק הגדול הקדוש באמת בקדשת הברית בשלמות. שכשמקשרין עצמם אליו אזי נכלל למדן וצדיק, ואז יכול להתתקן על ידו שיזכה לכסופין טובים ולציר אותיות התורה לטוב על ידו. ועל כן צריך כל אחד לחפש ולבקש מאד אחר רבי אמתי כזה, שזהו בחינת אם הרב דומה למלאך ה' צבאות תורה יבקשו מפיהו וכו' כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל. אבל אם אינו מקרב לצדיק אמתי כזה, ומכל שכן כשחולק עליו חס ושלום ובעצמו אינו קדוש כלל כאשר יודע בעצמו, והוא מתפאר ומתגאה רק בלמדן שלו באשר שהוא למדן גדול, זהו בחינת אחר שקצץ בנטיעות, כי מפריד בין למדן וצדיק שעל ידי זה מפריד אותיות התורה מנקדות טובים ונשארין האותיות כגוף בלא נפש שזהו בחינת לא זכה נעשית לו סם מות, כי זהו בחינת מיתה ממש שהוא פרדת הנפש מהגוף, כי גם הוא מפריד הנפשות טובות שהם הנקדות מהאותיות שהם בבחינת גוף לגבי הנקדות, כמבאר בהתורה הנ"ל עין שם היטב:

EN:
[continued]

Segment 3
HE:
וְסוֹד, זֶה בְּחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִית קֹדֶשׁ שֶׁהוּא בְּחִינַת תִּקּוּן יוֹרְדֵי הַיָּם כַּנַּ"ל. כִּי עִקַּר סוֹדוֹת הַתּוֹרָה זוֹכִין עַל-יְדֵי שְׁמִירַת הַבְּרִית קֹדֶשׁ בְּחִינַת סוֹד ה' לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם. כִּי סוֹד בְּגִימַטְרִיָּא שִׁבְעִים, שֶׁאֵין זוֹכִין לָזֶה כִּי אִם עַל-יְדֵי שְׁמִירַת הַבְּרִית, עַל-יְדֵי שֶׁמְּשַׁבְּרִין הַתַּאֲוָה הַזֹּאת שֶׁכְּלוּלָה מֵהָרַע שֶׁל כָּל הַשִּׁבְעִין אֻמִּין כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּהַתּוֹרָה בִּקְרֹב עָלַי מְרֵעִים (בְּסִימָן לו), עַיֵּן שָׁם שֶׁכָּתַב שָׁם שֶׁעַל-יְדֵי שֶׁעוֹמְדִים בְּנִסָּיוֹן שֶׁל תַּאֲוָה זֹאת שֶׁהִיא עִקַּר הַנִּסָּיוֹן וְהַצֵּרוּף שֶׁמְּנַסִּין לָאָדָם, אֲזַי נִפְתָּחִין לוֹ סוֹדוֹת הַתּוֹרָה דְּמִטַמְרִין מְגַלְּיָן לֵיהּ וְכוּ' עַיֵּן שָׁם. וְזֶה עִקַּר תִּקּוּן שֶׁל יוֹרְדֵי הַיָּם בָּאֳנִיּוֹת שֶׁיַּעַבְרוּ בְּשָׁלוֹם, כִּי עִקַּר הַכֹּחַ לַעֲבֹר בַּיָּם נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת הַנֹּתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ שֶׁמִּשָּׁם יֵשׁ כֹּחַ לַעֲבֹר דֶּרֶךְ הַיָּם בָּאֳנִיּוֹת, בְּחִינַת דֶּרֶךְ אֳנִיָּה בְּלֵב יָם. וְכָל זֶה נִמְשָׁךְ עַל-יְדֵי תִּקּוּן הַבְּרִית, כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַבְּרִית הוּא בִּבְחִינַת הַנֹּתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא (סִימָן פז) בְּעִנְיַן כַּוָּנוֹת אֱלוּל שֶׁהֵם תִּקּוּן הַבְּרִית עַיֵּן שָׁם. וְזֶה בְּחִינַת הַשָּגַת סוֹדוֹת הַתּוֹרָה, כִּי עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר בְּרוּחָנִיּוּת יוֹרְדֵי הַיָּם בָּאֳנִיּוֹת עוֹשֵׂי מְלָאכָה בְּמַיִם רַבִּים, כִּי רַק הֵם יוֹרְדִים בְּיַם הַחָכְמָה בִּמְלָאכָה גְּדוֹלָה וְנִפְלָאָה, וְרַק הֵם רוֹאִים מַעֲשֵׂי ה' וְנִפְלְאוֹתָיו הַנּוֹרָאִים בְּחִינַת הֵמָּה רָאוּ מַעֲשֵׂה ה' וְנִפְלְאוֹתָיו וְכוּ'. כִּי אֵין מִי שֶׁיֵּדַע וְיַשִּיג גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ וְנִפְלְאוֹתָיו וְנוֹרְאוֹתָיו הָעֲצוּמִים, כְּמוֹ בַּעֲלֵי סוֹדוֹת הַתּוֹרָה כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ וּבַתִּקּוּנִים. אֲבָל אֵין מִי שֶׁיִּזְכֶּה לָזֶה כִּי אִם שׁוֹמְרֵי הַבְּרִית קֹדֶשׁ בֶּאֱמֶת. וְעַל-כֵּן כָּל הָרוֹצֶה לִכְנֹס לַפַּרְדֵּ"ס שֶׁהֵם אַרְבָּעַת חֶלְקֵי הַתּוֹרָה הַנַּ"ל, שֶׁהֵם פְּשָׁט רֶמֶז דְּרוּשׁ סוֹד, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לִכְנֹס לְשָׁם וְלָצֵאת מִשָּׁם בְּשָׁלוֹם כִּי אִם כְּשֶׁזּוֹכֶה לְכָל בְּחִינַת הַתִּקּוּנִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל, וְעִקַּר כֻּלָּם תָּלוּי בִּשְׁמִירַת הַבְּרִית קֹדֶשׁ כַּמּוּבָן שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל. וְאָז דַּיְקָא זוֹכִין לְכִסּוּפִין טוֹבִים וְעוֹשֶׂה נְפָשׁוֹת טוֹבִים וּמְצַיֵּר אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה לְטוֹב, דְּהַיְנוּ שֶׁכָּל אַרְבָּעַת חֶלְקֵי הַתּוֹרָה נִצְטַיְּרִים וְנִצְטָרְפִים לְטוֹב לַעֲשׂוֹת פְּעֻלּוֹת טוֹבוֹת בָּעוֹלָם וְכַנַּ"ל. אֲבָל מִי שֶׁמַּפְרִיד חַס וְשָׁלוֹם לִמּוּד הַתּוֹרָה מִתִּקּוּנִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל שֶׁעִקָּרָם קְדֻשַּׁת הַבְּרִית וְרוֹצֶה לִכְנֹס לַפַּרְדֵּ"ס בְּלִי הַתִּקּוּנִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל, יָכוֹל לְקַצֵּץ בַּנְּטִיעוֹת חַס וְשָׁלוֹם כְּמוֹ אַחֵר שֶׁקִּצֵּץ בַּנְּטִיעוֹת. וְעִקַּר הַפְּגָם כְּשֶׁרוֹצֶה לִכְנֹס לְסוֹדוֹת הַתּוֹרָה קֹדֶם שֶׁתִּקֵּן הַבְּרִית קֹדֶשׁ כָּרָאוּי, כִּי עִקַּר הַשָּגַת סוֹדוֹת הַתּוֹרָה הוּא עַל-יְדֵי שְׁמִירַת הַבְּרִית כַּנַּ"ל, וַאֲפִלּוּ שְׁאָר חֶלְקֵי הַתּוֹרָה אֵין מַשִּיגִין בִּשְׁלֵמוּת כִּי אִם עַל-יְדֵי שְׁמִירַת הַבְּרִית. כִּי כָּל הַתִּקּוּנִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל שֶׁהֵם אֱמוּנָה וּצְדָקָה וְכוּ', הַכֹּל תָּלוּי בִּשְׁמִירַת הַבְּרִית כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם, שֶׁעַל-יְדֵי תִּקּוּנִים אֵלּוּ זוֹכִין לְכָל חֶלְקֵי הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן צָרִיךְ כָּל לַמְדָן לְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו וּלְהִסְתַּכֵּל בְּעַצְמוֹ אִם הוּא נָקִי מִן הַחֵטְא וְאִם הוּא קָדוֹשׁ בִּשְׁמִירַת הַבְּרִית כָּרָאוּי, וְאִם יוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ שֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ לָזֶה מִכָּל שֶׁכֵּן אִם הוּא רָחוֹק מִתִּקּוּן זֶה כְּמוֹ שֶׁהוּא רָחוֹק כְּמוֹ שֶׁמָּצוּי עַכְשָׁו בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, צָרִיךְ לֵידַע שֶׁעֲדַיִן אֵין לְתוֹרָתוֹ שְׁלֵמוּת כִּי אִם עַל-יְדֵי הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל הַקָּדוֹשׁ בֶּאֱמֶת בִּקְדֻשַּׁת הַבְּרִית בִּשְׁלֵמוּת. שֶׁכְּשֶׁמְּקַשְּׁרִין עַצְמָם אֵלָיו אֲזַי נִכְלָל לַמְדָן וְצַדִּיק, וְאָז יָכוֹל לְהִתְתַּקֵּן עַל יָדוֹ שֶׁיִּזְכֶּה לְכִסּוּפִין טוֹבִים וּלְצַיֵּר אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה לְטוֹב עַל יָדוֹ. וְעַל-כֵּן צָרִיךְ כָּל אֶחָד לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ מְאֹד אַחַר רַבִּי אֲמִתִּי כָּזֶה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת אִם הָרַב דּוֹמֶה לְמַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת תּוֹרָה יְבַקְּשׁוּ מִפִּיהוּ וְכוּ' כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל. אֲבָל אִם אֵינוֹ מְקֹרָב לְצַדִּיק אֲמִתִּי כָּזֶה, וּמִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁחוֹלֵק עָלָיו חַס וְשָׁלוֹם וּבְעַצְמוֹ אֵינוֹ קָדוֹשׁ כְּלָל כַּאֲשֶׁר יוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ, וְהוּא מִתְפָּאֵר וּמִתְגָּאֶה רַק בַּלַּמְדָן שֶׁלּוֹ בַּאֲשֶׁר שֶׁהוּא לַמְדָן גָּדוֹל, זֶהוּ בְּחִינַת אַחֵר שֶׁקִּצֵּץ בַּנְּטִיעוֹת, כִּי מַפְרִיד בֵּין לַמְדָן וְצַדִּיק שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מַפְרִיד אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה מִנְּקֻדּוֹת טוֹבִים וְנִשְׁאָרִין הָאוֹתִיּוֹת כְּגוּף בְּלֹא נֶפֶשׁ שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת לֹא זָכָה נַעֲשֵׂית לוֹ סַם מָוֶת, כִּי זֶהוּ בְּחִינַת מִיתָה מַמָּשׁ שֶׁהוּא פְּרֵדַת הַנֶּפֶשׁ מֵהַגּוּף, כִּי גַּם הוּא מַפְרִיד הַנְּפָשׁוֹת טוֹבוֹת שֶׁהֵם הַנְּקֻדּוֹת מֵהָאוֹתִיּוֹת שֶׁהֵם בִּבְחִינַת גּוּף לְגַבֵּי הַנְּקֻדּוֹת, כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב:

EN:
[continued]

Segment 4
HE:
וסוד, זה בחינת תקון הברית קדש שהוא בחינת תקון יורדי הים כנ"ל. כי עקר סודות התורה זוכין על ידי שמירת הברית קדש בחינת סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם . כי סוד בגימטריא שבעים, שאין זוכין לזה כי אם על ידי שמירת הברית, על ידי שמשברין התאוה הזאת שכלולה מהרע של כל השבעין אמין כמו שמבאר בהתורה בקרב עלי מרעים (בסימן לו), עין שם שכתב שם שעל ידי שעומדים בנסיון של תאוה זאת שהיא עקר הנסיון והצרוף שמנסין לאדם, אזי נפתחין לו סודות התורה דמטמרין מגלין ליה וכו' עין שם. וזה עקר תקון של יורדי הים באניות שיעברו בשלום, כי עקר הכח לעבר בים נמשך מבחינת הנתן בים דרך שמשם יש כח לעבר דרך הים באניות, בחינת דרך אניה בלב ים . וכל זה נמשך על ידי תקון הברית, כי עקר תקון הברית הוא בבחינת הנתן בים דרך כמו שמבאר בלקוטי תנינא (סימן פז) בענין כונות אלול שהם תקון הברית עין שם. וזה בחינת השגת סודות התורה, כי עליהם נאמר ברוחניות יורדי הים באניות עושי מלאכה במים רבים , כי רק הם יורדים בים החכמה במלאכה גדולה ונפלאה, ורק הם רואים מעשי ה' ונפלאותיו הנוראים בחינת המה ראו מעשה ה' ונפלאותיו וכו'. כי אין מי שידע וישיג גדלת הבורא יתברך ונפלאותיו ונוראותיו העצומים, כמו בעלי סודות התורה כמו שאיתא בזהר הקדוש ובתקונים . אבל אין מי שיזכה לזה כי אם שומרי הברית קדש באמת. ועל כן כל הרוצה לכנס לפרד"ס שהם ארבעת חלקי התורה הנ"ל, שהם פשט רמז דרוש סוד, אי אפשר לו לכנס לשם ולצאת משם בשלום כי אם כשזוכה לכל בחינת התקונים הנזכרים לעיל, ועקר כלם תלוי בשמירת הברית קדש כמובן שם בהתורה הנ"ל. ואז דיקא זוכין לכסופין טובים ועושה נפשות טובים ומציר אותיות התורה לטוב, דהינו שכל ארבעת חלקי התורה נצטירים ונצטרפים לטוב לעשות פעלות טובות בעולם וכנ"ל. אבל מי שמפריד חס ושלום למוד התורה מתקונים הנזכרים לעיל שעקרם קדשת הברית ורוצה לכנס לפרד"ס בלי התקונים הנזכרים לעיל, יכול לקצץ בנטיעות חס ושלום כמו אחר שקצץ בנטיעות. ועקר הפגם כשרוצה לכנס לסודות התורה קדם שתקן הברית קדש כראוי, כי עקר השגת סודות התורה הוא על ידי שמירת הברית כנ"ל, ואפלו שאר חלקי התורה אין משיגין בשלמות כי אם על ידי שמירת הברית. כי כל התקונים הנזכרים לעיל שהם אמונה וצדקה וכו', הכל תלוי בשמירת הברית כמו שמבאר שם, שעל ידי תקונים אלו זוכין לכל חלקי התורה כנ"ל. ועל כן צריך כל למדן לפשפש במעשיו ולהסתכל בעצמו אם הוא נקי מן החטא ואם הוא קדוש בשמירת הברית כראוי, ואם יודע בעצמו שעדין לא הגיע לזה מכל שכן אם הוא רחוק מתקון זה כמו שהוא רחוק כמו שמצוי עכשו בעוונותינו הרבים, צריך לידע שעדין אין לתורתו שלמות כי אם על ידי הצדיק הגדול הקדוש באמת בקדשת הברית בשלמות. שכשמקשרין עצמם אליו אזי נכלל למדן וצדיק, ואז יכול להתתקן על ידו שיזכה לכסופין טובים ולציר אותיות התורה לטוב על ידו. ועל כן צריך כל אחד לחפש ולבקש מאד אחר רבי אמתי כזה, שזהו בחינת אם הרב דומה למלאך ה' צבאות תורה יבקשו מפיהו וכו' כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל. אבל אם אינו מקרב לצדיק אמתי כזה, ומכל שכן כשחולק עליו חס ושלום ובעצמו אינו קדוש כלל כאשר יודע בעצמו, והוא מתפאר ומתגאה רק בלמדן שלו באשר שהוא למדן גדול, זהו בחינת אחר שקצץ בנטיעות, כי מפריד בין למדן וצדיק שעל ידי זה מפריד אותיות התורה מנקדות טובים ונשארין האותיות כגוף בלא נפש שזהו בחינת לא זכה נעשית לו סם מות, כי זהו בחינת מיתה ממש שהוא פרדת הנפש מהגוף, כי גם הוא מפריד הנפשות טובות שהם הנקדות מהאותיות שהם בבחינת גוף לגבי הנקדות, כמבאר בהתורה הנ"ל עין שם היטב:

EN:
[continued]

Segment 5
HE:
וסוד, זה בחינת תקון הברית קדש שהוא בחינת תקון יורדי הים כנ"ל. כי עקר סודות התורה זוכין על ידי שמירת הברית קדש בחינת סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם . כי סוד בגימטריא שבעים, שאין זוכין לזה כי אם על ידי שמירת הברית, על ידי שמשברין התאוה הזאת שכלולה מהרע של כל השבעין אמין כמו שמבאר בהתורה בקרב עלי מרעים (בסימן לו), עין שם שכתב שם שעל ידי שעומדים בנסיון של תאוה זאת שהיא עקר הנסיון והצרוף שמנסין לאדם, אזי נפתחין לו סודות התורה דמטמרין מגלין ליה וכו' עין שם. וזה עקר תקון של יורדי הים באניות שיעברו בשלום, כי עקר הכח לעבר בים נמשך מבחינת הנתן בים דרך שמשם יש כח לעבר דרך הים באניות, בחינת דרך אניה בלב ים . וכל זה נמשך על ידי תקון הברית, כי עקר תקון הברית הוא בבחינת הנתן בים דרך כמו שמבאר בלקוטי תנינא (סימן פז) בענין כונות אלול שהם תקון הברית עין שם. וזה בחינת השגת סודות התורה, כי עליהם נאמר ברוחניות יורדי הים באניות עושי מלאכה במים רבים , כי רק הם יורדים בים החכמה במלאכה גדולה ונפלאה, ורק הם רואים מעשי ה' ונפלאותיו הנוראים בחינת המה ראו מעשה ה' ונפלאותיו וכו'. כי אין מי שידע וישיג גדלת הבורא יתברך ונפלאותיו ונוראותיו העצומים, כמו בעלי סודות התורה כמו שאיתא בזהר הקדוש ובתקונים . אבל אין מי שיזכה לזה כי אם שומרי הברית קדש באמת. ועל כן כל הרוצה לכנס לפרד"ס שהם ארבעת חלקי התורה הנ"ל, שהם פשט רמז דרוש סוד, אי אפשר לו לכנס לשם ולצאת משם בשלום כי אם כשזוכה לכל בחינת התקונים הנזכרים לעיל, ועקר כלם תלוי בשמירת הברית קדש כמובן שם בהתורה הנ"ל. ואז דיקא זוכין לכסופין טובים ועושה נפשות טובים ומציר אותיות התורה לטוב, דהינו שכל ארבעת חלקי התורה נצטירים ונצטרפים לטוב לעשות פעלות טובות בעולם וכנ"ל. אבל מי שמפריד חס ושלום למוד התורה מתקונים הנזכרים לעיל שעקרם קדשת הברית ורוצה לכנס לפרד"ס בלי התקונים הנזכרים לעיל, יכול לקצץ בנטיעות חס ושלום כמו אחר שקצץ בנטיעות. ועקר הפגם כשרוצה לכנס לסודות התורה קדם שתקן הברית קדש כראוי, כי עקר השגת סודות התורה הוא על ידי שמירת הברית כנ"ל, ואפלו שאר חלקי התורה אין משיגין בשלמות כי אם על ידי שמירת הברית. כי כל התקונים הנזכרים לעיל שהם אמונה וצדקה וכו', הכל תלוי בשמירת הברית כמו שמבאר שם, שעל ידי תקונים אלו זוכין לכל חלקי התורה כנ"ל. ועל כן צריך כל למדן לפשפש במעשיו ולהסתכל בעצמו אם הוא נקי מן החטא ואם הוא קדוש בשמירת הברית כראוי, ואם יודע בעצמו שעדין לא הגיע לזה מכל שכן אם הוא רחוק מתקון זה כמו שהוא רחוק כמו שמצוי עכשו בעוונותינו הרבים, צריך לידע שעדין אין לתורתו שלמות כי אם על ידי הצדיק הגדול הקדוש באמת בקדשת הברית בשלמות. שכשמקשרין עצמם אליו אזי נכלל למדן וצדיק, ואז יכול להתתקן על ידו שיזכה לכסופין טובים ולציר אותיות התורה לטוב על ידו. ועל כן צריך כל אחד לחפש ולבקש מאד אחר רבי אמתי כזה, שזהו בחינת אם הרב דומה למלאך ה' צבאות תורה יבקשו מפיהו וכו' כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל. אבל אם אינו מקרב לצדיק אמתי כזה, ומכל שכן כשחולק עליו חס ושלום ובעצמו אינו קדוש כלל כאשר יודע בעצמו, והוא מתפאר ומתגאה רק בלמדן שלו באשר שהוא למדן גדול, זהו בחינת אחר שקצץ בנטיעות, כי מפריד בין למדן וצדיק שעל ידי זה מפריד אותיות התורה מנקדות טובים ונשארין האותיות כגוף בלא נפש שזהו בחינת לא זכה נעשית לו סם מות, כי זהו בחינת מיתה ממש שהוא פרדת הנפש מהגוף, כי גם הוא מפריד הנפשות טובות שהם הנקדות מהאותיות שהם בבחינת גוף לגבי הנקדות, כמבאר בהתורה הנ"ל עין שם היטב:

EN:
[continued]

Segment 6
HE:
וסוד, זה בחינת תקון הברית קדש שהוא בחינת תקון יורדי הים כנ"ל. כי עקר סודות התורה זוכין על ידי שמירת הברית קדש בחינת סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם . כי סוד בגימטריא שבעים, שאין זוכין לזה כי אם על ידי שמירת הברית, על ידי שמשברין התאוה הזאת שכלולה מהרע של כל השבעין אמין כמו שמבאר בהתורה בקרב עלי מרעים (בסימן לו), עין שם שכתב שם שעל ידי שעומדים בנסיון של תאוה זאת שהיא עקר הנסיון והצרוף שמנסין לאדם, אזי נפתחין לו סודות התורה דמטמרין מגלין ליה וכו' עין שם. וזה עקר תקון של יורדי הים באניות שיעברו בשלום, כי עקר הכח לעבר בים נמשך מבחינת הנתן בים דרך שמשם יש כח לעבר דרך הים באניות, בחינת דרך אניה בלב ים . וכל זה נמשך על ידי תקון הברית, כי עקר תקון הברית הוא בבחינת הנתן בים דרך כמו שמבאר בלקוטי תנינא (סימן פז) בענין כונות אלול שהם תקון הברית עין שם. וזה בחינת השגת סודות התורה, כי עליהם נאמר ברוחניות יורדי הים באניות עושי מלאכה במים רבים , כי רק הם יורדים בים החכמה במלאכה גדולה ונפלאה, ורק הם רואים מעשי ה' ונפלאותיו הנוראים בחינת המה ראו מעשה ה' ונפלאותיו וכו'. כי אין מי שידע וישיג גדלת הבורא יתברך ונפלאותיו ונוראותיו העצומים, כמו בעלי סודות התורה כמו שאיתא בזהר הקדוש ובתקונים . אבל אין מי שיזכה לזה כי אם שומרי הברית קדש באמת. ועל כן כל הרוצה לכנס לפרד"ס שהם ארבעת חלקי התורה הנ"ל, שהם פשט רמז דרוש סוד, אי אפשר לו לכנס לשם ולצאת משם בשלום כי אם כשזוכה לכל בחינת התקונים הנזכרים לעיל, ועקר כלם תלוי בשמירת הברית קדש כמובן שם בהתורה הנ"ל. ואז דיקא זוכין לכסופין טובים ועושה נפשות טובים ומציר אותיות התורה לטוב, דהינו שכל ארבעת חלקי התורה נצטירים ונצטרפים לטוב לעשות פעלות טובות בעולם וכנ"ל. אבל מי שמפריד חס ושלום למוד התורה מתקונים הנזכרים לעיל שעקרם קדשת הברית ורוצה לכנס לפרד"ס בלי התקונים הנזכרים לעיל, יכול לקצץ בנטיעות חס ושלום כמו אחר שקצץ בנטיעות. ועקר הפגם כשרוצה לכנס לסודות התורה קדם שתקן הברית קדש כראוי, כי עקר השגת סודות התורה הוא על ידי שמירת הברית כנ"ל, ואפלו שאר חלקי התורה אין משיגין בשלמות כי אם על ידי שמירת הברית. כי כל התקונים הנזכרים לעיל שהם אמונה וצדקה וכו', הכל תלוי בשמירת הברית כמו שמבאר שם, שעל ידי תקונים אלו זוכין לכל חלקי התורה כנ"ל. ועל כן צריך כל למדן לפשפש במעשיו ולהסתכל בעצמו אם הוא נקי מן החטא ואם הוא קדוש בשמירת הברית כראוי, ואם יודע בעצמו שעדין לא הגיע לזה מכל שכן אם הוא רחוק מתקון זה כמו שהוא רחוק כמו שמצוי עכשו בעוונותינו הרבים, צריך לידע שעדין אין לתורתו שלמות כי אם על ידי הצדיק הגדול הקדוש באמת בקדשת הברית בשלמות. שכשמקשרין עצמם אליו אזי נכלל למדן וצדיק, ואז יכול להתתקן על ידו שיזכה לכסופין טובים ולציר אותיות התורה לטוב על ידו. ועל כן צריך כל אחד לחפש ולבקש מאד אחר רבי אמתי כזה, שזהו בחינת אם הרב דומה למלאך ה' צבאות תורה יבקשו מפיהו וכו' כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל. אבל אם אינו מקרב לצדיק אמתי כזה, ומכל שכן כשחולק עליו חס ושלום ובעצמו אינו קדוש כלל כאשר יודע בעצמו, והוא מתפאר ומתגאה רק בלמדן שלו באשר שהוא למדן גדול, זהו בחינת אחר שקצץ בנטיעות, כי מפריד בין למדן וצדיק שעל ידי זה מפריד אותיות התורה מנקדות טובים ונשארין האותיות כגוף בלא נפש שזהו בחינת לא זכה נעשית לו סם מות, כי זהו בחינת מיתה ממש שהוא פרדת הנפש מהגוף, כי גם הוא מפריד הנפשות טובות שהם הנקדות מהאותיות שהם בבחינת גוף לגבי הנקדות, כמבאר בהתורה הנ"ל עין שם היטב:

EN:
[continued]



# Bechukosai
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/3/10/

Bechukosai
בחוקותי
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/3/10

Segment 1
HE:
וסוד, זה בחינת תקון הברית קדש שהוא בחינת תקון יורדי הים כנ"ל. כי עקר סודות התורה זוכין על ידי שמירת הברית קדש בחינת סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם . כי סוד בגימטריא שבעים, שאין זוכין לזה כי אם על ידי שמירת הברית, על ידי שמשברין התאוה הזאת שכלולה מהרע של כל השבעין אמין כמו שמבאר בהתורה בקרב עלי מרעים (בסימן לו), עין שם שכתב שם שעל ידי שעומדים בנסיון של תאוה זאת שהיא עקר הנסיון והצרוף שמנסין לאדם, אזי נפתחין לו סודות התורה דמטמרין מגלין ליה וכו' עין שם. וזה עקר תקון של יורדי הים באניות שיעברו בשלום, כי עקר הכח לעבר בים נמשך מבחינת הנתן בים דרך שמשם יש כח לעבר דרך הים באניות, בחינת דרך אניה בלב ים . וכל זה נמשך על ידי תקון הברית, כי עקר תקון הברית הוא בבחינת הנתן בים דרך כמו שמבאר בלקוטי תנינא (סימן פז) בענין כונות אלול שהם תקון הברית עין שם. וזה בחינת השגת סודות התורה, כי עליהם נאמר ברוחניות יורדי הים באניות עושי מלאכה במים רבים , כי רק הם יורדים בים החכמה במלאכה גדולה ונפלאה, ורק הם רואים מעשי ה' ונפלאותיו הנוראים בחינת המה ראו מעשה ה' ונפלאותיו וכו'. כי אין מי שידע וישיג גדלת הבורא יתברך ונפלאותיו ונוראותיו העצומים, כמו בעלי סודות התורה כמו שאיתא בזהר הקדוש ובתקונים . אבל אין מי שיזכה לזה כי אם שומרי הברית קדש באמת. ועל כן כל הרוצה לכנס לפרד"ס שהם ארבעת חלקי התורה הנ"ל, שהם פשט רמז דרוש סוד, אי אפשר לו לכנס לשם ולצאת משם בשלום כי אם כשזוכה לכל בחינת התקונים הנזכרים לעיל, ועקר כלם תלוי בשמירת הברית קדש כמובן שם בהתורה הנ"ל. ואז דיקא זוכין לכסופין טובים ועושה נפשות טובים ומציר אותיות התורה לטוב, דהינו שכל ארבעת חלקי התורה נצטירים ונצטרפים לטוב לעשות פעלות טובות בעולם וכנ"ל. אבל מי שמפריד חס ושלום למוד התורה מתקונים הנזכרים לעיל שעקרם קדשת הברית ורוצה לכנס לפרד"ס בלי התקונים הנזכרים לעיל, יכול לקצץ בנטיעות חס ושלום כמו אחר שקצץ בנטיעות. ועקר הפגם כשרוצה לכנס לסודות התורה קדם שתקן הברית קדש כראוי, כי עקר השגת סודות התורה הוא על ידי שמירת הברית כנ"ל, ואפלו שאר חלקי התורה אין משיגין בשלמות כי אם על ידי שמירת הברית. כי כל התקונים הנזכרים לעיל שהם אמונה וצדקה וכו', הכל תלוי בשמירת הברית כמו שמבאר שם, שעל ידי תקונים אלו זוכין לכל חלקי התורה כנ"ל. ועל כן צריך כל למדן לפשפש במעשיו ולהסתכל בעצמו אם הוא נקי מן החטא ואם הוא קדוש בשמירת הברית כראוי, ואם יודע בעצמו שעדין לא הגיע לזה מכל שכן אם הוא רחוק מתקון זה כמו שהוא רחוק כמו שמצוי עכשו בעוונותינו הרבים, צריך לידע שעדין אין לתורתו שלמות כי אם על ידי הצדיק הגדול הקדוש באמת בקדשת הברית בשלמות. שכשמקשרין עצמם אליו אזי נכלל למדן וצדיק, ואז יכול להתתקן על ידו שיזכה לכסופין טובים ולציר אותיות התורה לטוב על ידו. ועל כן צריך כל אחד לחפש ולבקש מאד אחר רבי אמתי כזה, שזהו בחינת אם הרב דומה למלאך ה' צבאות תורה יבקשו מפיהו וכו' כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל. אבל אם אינו מקרב לצדיק אמתי כזה, ומכל שכן כשחולק עליו חס ושלום ובעצמו אינו קדוש כלל כאשר יודע בעצמו, והוא מתפאר ומתגאה רק בלמדן שלו באשר שהוא למדן גדול, זהו בחינת אחר שקצץ בנטיעות, כי מפריד בין למדן וצדיק שעל ידי זה מפריד אותיות התורה מנקדות טובים ונשארין האותיות כגוף בלא נפש שזהו בחינת לא זכה נעשית לו סם מות, כי זהו בחינת מיתה ממש שהוא פרדת הנפש מהגוף, כי גם הוא מפריד הנפשות טובות שהם הנקדות מהאותיות שהם בבחינת גוף לגבי הנקדות, כמבאר בהתורה הנ"ל עין שם היטב:

EN:
[continued]

Segment 2
HE:
וסוד, זה בחינת תקון הברית קדש שהוא בחינת תקון יורדי הים כנ"ל. כי עקר סודות התורה זוכין על ידי שמירת הברית קדש בחינת סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם . כי סוד בגימטריא שבעים, שאין זוכין לזה כי אם על ידי שמירת הברית, על ידי שמשברין התאוה הזאת שכלולה מהרע של כל השבעין אמין כמו שמבאר בהתורה בקרב עלי מרעים (בסימן לו), עין שם שכתב שם שעל ידי שעומדים בנסיון של תאוה זאת שהיא עקר הנסיון והצרוף שמנסין לאדם, אזי נפתחין לו סודות התורה דמטמרין מגלין ליה וכו' עין שם. וזה עקר תקון של יורדי הים באניות שיעברו בשלום, כי עקר הכח לעבר בים נמשך מבחינת הנתן בים דרך שמשם יש כח לעבר דרך הים באניות, בחינת דרך אניה בלב ים . וכל זה נמשך על ידי תקון הברית, כי עקר תקון הברית הוא בבחינת הנתן בים דרך כמו שמבאר בלקוטי תנינא (סימן פז) בענין כונות אלול שהם תקון הברית עין שם. וזה בחינת השגת סודות התורה, כי עליהם נאמר ברוחניות יורדי הים באניות עושי מלאכה במים רבים , כי רק הם יורדים בים החכמה במלאכה גדולה ונפלאה, ורק הם רואים מעשי ה' ונפלאותיו הנוראים בחינת המה ראו מעשה ה' ונפלאותיו וכו'. כי אין מי שידע וישיג גדלת הבורא יתברך ונפלאותיו ונוראותיו העצומים, כמו בעלי סודות התורה כמו שאיתא בזהר הקדוש ובתקונים . אבל אין מי שיזכה לזה כי אם שומרי הברית קדש באמת. ועל כן כל הרוצה לכנס לפרד"ס שהם ארבעת חלקי התורה הנ"ל, שהם פשט רמז דרוש סוד, אי אפשר לו לכנס לשם ולצאת משם בשלום כי אם כשזוכה לכל בחינת התקונים הנזכרים לעיל, ועקר כלם תלוי בשמירת הברית קדש כמובן שם בהתורה הנ"ל. ואז דיקא זוכין לכסופין טובים ועושה נפשות טובים ומציר אותיות התורה לטוב, דהינו שכל ארבעת חלקי התורה נצטירים ונצטרפים לטוב לעשות פעלות טובות בעולם וכנ"ל. אבל מי שמפריד חס ושלום למוד התורה מתקונים הנזכרים לעיל שעקרם קדשת הברית ורוצה לכנס לפרד"ס בלי התקונים הנזכרים לעיל, יכול לקצץ בנטיעות חס ושלום כמו אחר שקצץ בנטיעות. ועקר הפגם כשרוצה לכנס לסודות התורה קדם שתקן הברית קדש כראוי, כי עקר השגת סודות התורה הוא על ידי שמירת הברית כנ"ל, ואפלו שאר חלקי התורה אין משיגין בשלמות כי אם על ידי שמירת הברית. כי כל התקונים הנזכרים לעיל שהם אמונה וצדקה וכו', הכל תלוי בשמירת הברית כמו שמבאר שם, שעל ידי תקונים אלו זוכין לכל חלקי התורה כנ"ל. ועל כן צריך כל למדן לפשפש במעשיו ולהסתכל בעצמו אם הוא נקי מן החטא ואם הוא קדוש בשמירת הברית כראוי, ואם יודע בעצמו שעדין לא הגיע לזה מכל שכן אם הוא רחוק מתקון זה כמו שהוא רחוק כמו שמצוי עכשו בעוונותינו הרבים, צריך לידע שעדין אין לתורתו שלמות כי אם על ידי הצדיק הגדול הקדוש באמת בקדשת הברית בשלמות. שכשמקשרין עצמם אליו אזי נכלל למדן וצדיק, ואז יכול להתתקן על ידו שיזכה לכסופין טובים ולציר אותיות התורה לטוב על ידו. ועל כן צריך כל אחד לחפש ולבקש מאד אחר רבי אמתי כזה, שזהו בחינת אם הרב דומה למלאך ה' צבאות תורה יבקשו מפיהו וכו' כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל. אבל אם אינו מקרב לצדיק אמתי כזה, ומכל שכן כשחולק עליו חס ושלום ובעצמו אינו קדוש כלל כאשר יודע בעצמו, והוא מתפאר ומתגאה רק בלמדן שלו באשר שהוא למדן גדול, זהו בחינת אחר שקצץ בנטיעות, כי מפריד בין למדן וצדיק שעל ידי זה מפריד אותיות התורה מנקדות טובים ונשארין האותיות כגוף בלא נפש שזהו בחינת לא זכה נעשית לו סם מות, כי זהו בחינת מיתה ממש שהוא פרדת הנפש מהגוף, כי גם הוא מפריד הנפשות טובות שהם הנקדות מהאותיות שהם בבחינת גוף לגבי הנקדות, כמבאר בהתורה הנ"ל עין שם היטב:

EN:
[continued]

Segment 3
HE:
וְסוֹד, זֶה בְּחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִית קֹדֶשׁ שֶׁהוּא בְּחִינַת תִּקּוּן יוֹרְדֵי הַיָּם כַּנַּ"ל. כִּי עִקַּר סוֹדוֹת הַתּוֹרָה זוֹכִין עַל-יְדֵי שְׁמִירַת הַבְּרִית קֹדֶשׁ בְּחִינַת סוֹד ה' לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם. כִּי סוֹד בְּגִימַטְרִיָּא שִׁבְעִים, שֶׁאֵין זוֹכִין לָזֶה כִּי אִם עַל-יְדֵי שְׁמִירַת הַבְּרִית, עַל-יְדֵי שֶׁמְּשַׁבְּרִין הַתַּאֲוָה הַזֹּאת שֶׁכְּלוּלָה מֵהָרַע שֶׁל כָּל הַשִּׁבְעִין אֻמִּין כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּהַתּוֹרָה בִּקְרֹב עָלַי מְרֵעִים (בְּסִימָן לו), עַיֵּן שָׁם שֶׁכָּתַב שָׁם שֶׁעַל-יְדֵי שֶׁעוֹמְדִים בְּנִסָּיוֹן שֶׁל תַּאֲוָה זֹאת שֶׁהִיא עִקַּר הַנִּסָּיוֹן וְהַצֵּרוּף שֶׁמְּנַסִּין לָאָדָם, אֲזַי נִפְתָּחִין לוֹ סוֹדוֹת הַתּוֹרָה דְּמִטַמְרִין מְגַלְּיָן לֵיהּ וְכוּ' עַיֵּן שָׁם. וְזֶה עִקַּר תִּקּוּן שֶׁל יוֹרְדֵי הַיָּם בָּאֳנִיּוֹת שֶׁיַּעַבְרוּ בְּשָׁלוֹם, כִּי עִקַּר הַכֹּחַ לַעֲבֹר בַּיָּם נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת הַנֹּתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ שֶׁמִּשָּׁם יֵשׁ כֹּחַ לַעֲבֹר דֶּרֶךְ הַיָּם בָּאֳנִיּוֹת, בְּחִינַת דֶּרֶךְ אֳנִיָּה בְּלֵב יָם. וְכָל זֶה נִמְשָׁךְ עַל-יְדֵי תִּקּוּן הַבְּרִית, כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַבְּרִית הוּא בִּבְחִינַת הַנֹּתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא (סִימָן פז) בְּעִנְיַן כַּוָּנוֹת אֱלוּל שֶׁהֵם תִּקּוּן הַבְּרִית עַיֵּן שָׁם. וְזֶה בְּחִינַת הַשָּגַת סוֹדוֹת הַתּוֹרָה, כִּי עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר בְּרוּחָנִיּוּת יוֹרְדֵי הַיָּם בָּאֳנִיּוֹת עוֹשֵׂי מְלָאכָה בְּמַיִם רַבִּים, כִּי רַק הֵם יוֹרְדִים בְּיַם הַחָכְמָה בִּמְלָאכָה גְּדוֹלָה וְנִפְלָאָה, וְרַק הֵם רוֹאִים מַעֲשֵׂי ה' וְנִפְלְאוֹתָיו הַנּוֹרָאִים בְּחִינַת הֵמָּה רָאוּ מַעֲשֵׂה ה' וְנִפְלְאוֹתָיו וְכוּ'. כִּי אֵין מִי שֶׁיֵּדַע וְיַשִּיג גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ וְנִפְלְאוֹתָיו וְנוֹרְאוֹתָיו הָעֲצוּמִים, כְּמוֹ בַּעֲלֵי סוֹדוֹת הַתּוֹרָה כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ וּבַתִּקּוּנִים. אֲבָל אֵין מִי שֶׁיִּזְכֶּה לָזֶה כִּי אִם שׁוֹמְרֵי הַבְּרִית קֹדֶשׁ בֶּאֱמֶת. וְעַל-כֵּן כָּל הָרוֹצֶה לִכְנֹס לַפַּרְדֵּ"ס שֶׁהֵם אַרְבָּעַת חֶלְקֵי הַתּוֹרָה הַנַּ"ל, שֶׁהֵם פְּשָׁט רֶמֶז דְּרוּשׁ סוֹד, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לִכְנֹס לְשָׁם וְלָצֵאת מִשָּׁם בְּשָׁלוֹם כִּי אִם כְּשֶׁזּוֹכֶה לְכָל בְּחִינַת הַתִּקּוּנִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל, וְעִקַּר כֻּלָּם תָּלוּי בִּשְׁמִירַת הַבְּרִית קֹדֶשׁ כַּמּוּבָן שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל. וְאָז דַּיְקָא זוֹכִין לְכִסּוּפִין טוֹבִים וְעוֹשֶׂה נְפָשׁוֹת טוֹבִים וּמְצַיֵּר אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה לְטוֹב, דְּהַיְנוּ שֶׁכָּל אַרְבָּעַת חֶלְקֵי הַתּוֹרָה נִצְטַיְּרִים וְנִצְטָרְפִים לְטוֹב לַעֲשׂוֹת פְּעֻלּוֹת טוֹבוֹת בָּעוֹלָם וְכַנַּ"ל. אֲבָל מִי שֶׁמַּפְרִיד חַס וְשָׁלוֹם לִמּוּד הַתּוֹרָה מִתִּקּוּנִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל שֶׁעִקָּרָם קְדֻשַּׁת הַבְּרִית וְרוֹצֶה לִכְנֹס לַפַּרְדֵּ"ס בְּלִי הַתִּקּוּנִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל, יָכוֹל לְקַצֵּץ בַּנְּטִיעוֹת חַס וְשָׁלוֹם כְּמוֹ אַחֵר שֶׁקִּצֵּץ בַּנְּטִיעוֹת. וְעִקַּר הַפְּגָם כְּשֶׁרוֹצֶה לִכְנֹס לְסוֹדוֹת הַתּוֹרָה קֹדֶם שֶׁתִּקֵּן הַבְּרִית קֹדֶשׁ כָּרָאוּי, כִּי עִקַּר הַשָּגַת סוֹדוֹת הַתּוֹרָה הוּא עַל-יְדֵי שְׁמִירַת הַבְּרִית כַּנַּ"ל, וַאֲפִלּוּ שְׁאָר חֶלְקֵי הַתּוֹרָה אֵין מַשִּיגִין בִּשְׁלֵמוּת כִּי אִם עַל-יְדֵי שְׁמִירַת הַבְּרִית. כִּי כָּל הַתִּקּוּנִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל שֶׁהֵם אֱמוּנָה וּצְדָקָה וְכוּ', הַכֹּל תָּלוּי בִּשְׁמִירַת הַבְּרִית כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם, שֶׁעַל-יְדֵי תִּקּוּנִים אֵלּוּ זוֹכִין לְכָל חֶלְקֵי הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן צָרִיךְ כָּל לַמְדָן לְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו וּלְהִסְתַּכֵּל בְּעַצְמוֹ אִם הוּא נָקִי מִן הַחֵטְא וְאִם הוּא קָדוֹשׁ בִּשְׁמִירַת הַבְּרִית כָּרָאוּי, וְאִם יוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ שֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ לָזֶה מִכָּל שֶׁכֵּן אִם הוּא רָחוֹק מִתִּקּוּן זֶה כְּמוֹ שֶׁהוּא רָחוֹק כְּמוֹ שֶׁמָּצוּי עַכְשָׁו בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, צָרִיךְ לֵידַע שֶׁעֲדַיִן אֵין לְתוֹרָתוֹ שְׁלֵמוּת כִּי אִם עַל-יְדֵי הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל הַקָּדוֹשׁ בֶּאֱמֶת בִּקְדֻשַּׁת הַבְּרִית בִּשְׁלֵמוּת. שֶׁכְּשֶׁמְּקַשְּׁרִין עַצְמָם אֵלָיו אֲזַי נִכְלָל לַמְדָן וְצַדִּיק, וְאָז יָכוֹל לְהִתְתַּקֵּן עַל יָדוֹ שֶׁיִּזְכֶּה לְכִסּוּפִין טוֹבִים וּלְצַיֵּר אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה לְטוֹב עַל יָדוֹ. וְעַל-כֵּן צָרִיךְ כָּל אֶחָד לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ מְאֹד אַחַר רַבִּי אֲמִתִּי כָּזֶה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת אִם הָרַב דּוֹמֶה לְמַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת תּוֹרָה יְבַקְּשׁוּ מִפִּיהוּ וְכוּ' כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל. אֲבָל אִם אֵינוֹ מְקֹרָב לְצַדִּיק אֲמִתִּי כָּזֶה, וּמִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁחוֹלֵק עָלָיו חַס וְשָׁלוֹם וּבְעַצְמוֹ אֵינוֹ קָדוֹשׁ כְּלָל כַּאֲשֶׁר יוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ, וְהוּא מִתְפָּאֵר וּמִתְגָּאֶה רַק בַּלַּמְדָן שֶׁלּוֹ בַּאֲשֶׁר שֶׁהוּא לַמְדָן גָּדוֹל, זֶהוּ בְּחִינַת אַחֵר שֶׁקִּצֵּץ בַּנְּטִיעוֹת, כִּי מַפְרִיד בֵּין לַמְדָן וְצַדִּיק שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מַפְרִיד אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה מִנְּקֻדּוֹת טוֹבִים וְנִשְׁאָרִין הָאוֹתִיּוֹת כְּגוּף בְּלֹא נֶפֶשׁ שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת לֹא זָכָה נַעֲשֵׂית לוֹ סַם מָוֶת, כִּי זֶהוּ בְּחִינַת מִיתָה מַמָּשׁ שֶׁהוּא פְּרֵדַת הַנֶּפֶשׁ מֵהַגּוּף, כִּי גַּם הוּא מַפְרִיד הַנְּפָשׁוֹת טוֹבוֹת שֶׁהֵם הַנְּקֻדּוֹת מֵהָאוֹתִיּוֹת שֶׁהֵם בִּבְחִינַת גּוּף לְגַבֵּי הַנְּקֻדּוֹת, כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב:

EN:
[continued]

Segment 4
HE:
וסוד, זה בחינת תקון הברית קדש שהוא בחינת תקון יורדי הים כנ"ל. כי עקר סודות התורה זוכין על ידי שמירת הברית קדש בחינת סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם . כי סוד בגימטריא שבעים, שאין זוכין לזה כי אם על ידי שמירת הברית, על ידי שמשברין התאוה הזאת שכלולה מהרע של כל השבעין אמין כמו שמבאר בהתורה בקרב עלי מרעים (בסימן לו), עין שם שכתב שם שעל ידי שעומדים בנסיון של תאוה זאת שהיא עקר הנסיון והצרוף שמנסין לאדם, אזי נפתחין לו סודות התורה דמטמרין מגלין ליה וכו' עין שם. וזה עקר תקון של יורדי הים באניות שיעברו בשלום, כי עקר הכח לעבר בים נמשך מבחינת הנתן בים דרך שמשם יש כח לעבר דרך הים באניות, בחינת דרך אניה בלב ים . וכל זה נמשך על ידי תקון הברית, כי עקר תקון הברית הוא בבחינת הנתן בים דרך כמו שמבאר בלקוטי תנינא (סימן פז) בענין כונות אלול שהם תקון הברית עין שם. וזה בחינת השגת סודות התורה, כי עליהם נאמר ברוחניות יורדי הים באניות עושי מלאכה במים רבים , כי רק הם יורדים בים החכמה במלאכה גדולה ונפלאה, ורק הם רואים מעשי ה' ונפלאותיו הנוראים בחינת המה ראו מעשה ה' ונפלאותיו וכו'. כי אין מי שידע וישיג גדלת הבורא יתברך ונפלאותיו ונוראותיו העצומים, כמו בעלי סודות התורה כמו שאיתא בזהר הקדוש ובתקונים . אבל אין מי שיזכה לזה כי אם שומרי הברית קדש באמת. ועל כן כל הרוצה לכנס לפרד"ס שהם ארבעת חלקי התורה הנ"ל, שהם פשט רמז דרוש סוד, אי אפשר לו לכנס לשם ולצאת משם בשלום כי אם כשזוכה לכל בחינת התקונים הנזכרים לעיל, ועקר כלם תלוי בשמירת הברית קדש כמובן שם בהתורה הנ"ל. ואז דיקא זוכין לכסופין טובים ועושה נפשות טובים ומציר אותיות התורה לטוב, דהינו שכל ארבעת חלקי התורה נצטירים ונצטרפים לטוב לעשות פעלות טובות בעולם וכנ"ל. אבל מי שמפריד חס ושלום למוד התורה מתקונים הנזכרים לעיל שעקרם קדשת הברית ורוצה לכנס לפרד"ס בלי התקונים הנזכרים לעיל, יכול לקצץ בנטיעות חס ושלום כמו אחר שקצץ בנטיעות. ועקר הפגם כשרוצה לכנס לסודות התורה קדם שתקן הברית קדש כראוי, כי עקר השגת סודות התורה הוא על ידי שמירת הברית כנ"ל, ואפלו שאר חלקי התורה אין משיגין בשלמות כי אם על ידי שמירת הברית. כי כל התקונים הנזכרים לעיל שהם אמונה וצדקה וכו', הכל תלוי בשמירת הברית כמו שמבאר שם, שעל ידי תקונים אלו זוכין לכל חלקי התורה כנ"ל. ועל כן צריך כל למדן לפשפש במעשיו ולהסתכל בעצמו אם הוא נקי מן החטא ואם הוא קדוש בשמירת הברית כראוי, ואם יודע בעצמו שעדין לא הגיע לזה מכל שכן אם הוא רחוק מתקון זה כמו שהוא רחוק כמו שמצוי עכשו בעוונותינו הרבים, צריך לידע שעדין אין לתורתו שלמות כי אם על ידי הצדיק הגדול הקדוש באמת בקדשת הברית בשלמות. שכשמקשרין עצמם אליו אזי נכלל למדן וצדיק, ואז יכול להתתקן על ידו שיזכה לכסופין טובים ולציר אותיות התורה לטוב על ידו. ועל כן צריך כל אחד לחפש ולבקש מאד אחר רבי אמתי כזה, שזהו בחינת אם הרב דומה למלאך ה' צבאות תורה יבקשו מפיהו וכו' כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל. אבל אם אינו מקרב לצדיק אמתי כזה, ומכל שכן כשחולק עליו חס ושלום ובעצמו אינו קדוש כלל כאשר יודע בעצמו, והוא מתפאר ומתגאה רק בלמדן שלו באשר שהוא למדן גדול, זהו בחינת אחר שקצץ בנטיעות, כי מפריד בין למדן וצדיק שעל ידי זה מפריד אותיות התורה מנקדות טובים ונשארין האותיות כגוף בלא נפש שזהו בחינת לא זכה נעשית לו סם מות, כי זהו בחינת מיתה ממש שהוא פרדת הנפש מהגוף, כי גם הוא מפריד הנפשות טובות שהם הנקדות מהאותיות שהם בבחינת גוף לגבי הנקדות, כמבאר בהתורה הנ"ל עין שם היטב:

EN:
[continued]

Segment 5
HE:
וסוד, זה בחינת תקון הברית קדש שהוא בחינת תקון יורדי הים כנ"ל. כי עקר סודות התורה זוכין על ידי שמירת הברית קדש בחינת סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם . כי סוד בגימטריא שבעים, שאין זוכין לזה כי אם על ידי שמירת הברית, על ידי שמשברין התאוה הזאת שכלולה מהרע של כל השבעין אמין כמו שמבאר בהתורה בקרב עלי מרעים (בסימן לו), עין שם שכתב שם שעל ידי שעומדים בנסיון של תאוה זאת שהיא עקר הנסיון והצרוף שמנסין לאדם, אזי נפתחין לו סודות התורה דמטמרין מגלין ליה וכו' עין שם. וזה עקר תקון של יורדי הים באניות שיעברו בשלום, כי עקר הכח לעבר בים נמשך מבחינת הנתן בים דרך שמשם יש כח לעבר דרך הים באניות, בחינת דרך אניה בלב ים . וכל זה נמשך על ידי תקון הברית, כי עקר תקון הברית הוא בבחינת הנתן בים דרך כמו שמבאר בלקוטי תנינא (סימן פז) בענין כונות אלול שהם תקון הברית עין שם. וזה בחינת השגת סודות התורה, כי עליהם נאמר ברוחניות יורדי הים באניות עושי מלאכה במים רבים , כי רק הם יורדים בים החכמה במלאכה גדולה ונפלאה, ורק הם רואים מעשי ה' ונפלאותיו הנוראים בחינת המה ראו מעשה ה' ונפלאותיו וכו'. כי אין מי שידע וישיג גדלת הבורא יתברך ונפלאותיו ונוראותיו העצומים, כמו בעלי סודות התורה כמו שאיתא בזהר הקדוש ובתקונים . אבל אין מי שיזכה לזה כי אם שומרי הברית קדש באמת. ועל כן כל הרוצה לכנס לפרד"ס שהם ארבעת חלקי התורה הנ"ל, שהם פשט רמז דרוש סוד, אי אפשר לו לכנס לשם ולצאת משם בשלום כי אם כשזוכה לכל בחינת התקונים הנזכרים לעיל, ועקר כלם תלוי בשמירת הברית קדש כמובן שם בהתורה הנ"ל. ואז דיקא זוכין לכסופין טובים ועושה נפשות טובים ומציר אותיות התורה לטוב, דהינו שכל ארבעת חלקי התורה נצטירים ונצטרפים לטוב לעשות פעלות טובות בעולם וכנ"ל. אבל מי שמפריד חס ושלום למוד התורה מתקונים הנזכרים לעיל שעקרם קדשת הברית ורוצה לכנס לפרד"ס בלי התקונים הנזכרים לעיל, יכול לקצץ בנטיעות חס ושלום כמו אחר שקצץ בנטיעות. ועקר הפגם כשרוצה לכנס לסודות התורה קדם שתקן הברית קדש כראוי, כי עקר השגת סודות התורה הוא על ידי שמירת הברית כנ"ל, ואפלו שאר חלקי התורה אין משיגין בשלמות כי אם על ידי שמירת הברית. כי כל התקונים הנזכרים לעיל שהם אמונה וצדקה וכו', הכל תלוי בשמירת הברית כמו שמבאר שם, שעל ידי תקונים אלו זוכין לכל חלקי התורה כנ"ל. ועל כן צריך כל למדן לפשפש במעשיו ולהסתכל בעצמו אם הוא נקי מן החטא ואם הוא קדוש בשמירת הברית כראוי, ואם יודע בעצמו שעדין לא הגיע לזה מכל שכן אם הוא רחוק מתקון זה כמו שהוא רחוק כמו שמצוי עכשו בעוונותינו הרבים, צריך לידע שעדין אין לתורתו שלמות כי אם על ידי הצדיק הגדול הקדוש באמת בקדשת הברית בשלמות. שכשמקשרין עצמם אליו אזי נכלל למדן וצדיק, ואז יכול להתתקן על ידו שיזכה לכסופין טובים ולציר אותיות התורה לטוב על ידו. ועל כן צריך כל אחד לחפש ולבקש מאד אחר רבי אמתי כזה, שזהו בחינת אם הרב דומה למלאך ה' צבאות תורה יבקשו מפיהו וכו' כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל. אבל אם אינו מקרב לצדיק אמתי כזה, ומכל שכן כשחולק עליו חס ושלום ובעצמו אינו קדוש כלל כאשר יודע בעצמו, והוא מתפאר ומתגאה רק בלמדן שלו באשר שהוא למדן גדול, זהו בחינת אחר שקצץ בנטיעות, כי מפריד בין למדן וצדיק שעל ידי זה מפריד אותיות התורה מנקדות טובים ונשארין האותיות כגוף בלא נפש שזהו בחינת לא זכה נעשית לו סם מות, כי זהו בחינת מיתה ממש שהוא פרדת הנפש מהגוף, כי גם הוא מפריד הנפשות טובות שהם הנקדות מהאותיות שהם בבחינת גוף לגבי הנקדות, כמבאר בהתורה הנ"ל עין שם היטב:

EN:
[continued]

Segment 6
HE:
וסוד, זה בחינת תקון הברית קדש שהוא בחינת תקון יורדי הים כנ"ל. כי עקר סודות התורה זוכין על ידי שמירת הברית קדש בחינת סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם . כי סוד בגימטריא שבעים, שאין זוכין לזה כי אם על ידי שמירת הברית, על ידי שמשברין התאוה הזאת שכלולה מהרע של כל השבעין אמין כמו שמבאר בהתורה בקרב עלי מרעים (בסימן לו), עין שם שכתב שם שעל ידי שעומדים בנסיון של תאוה זאת שהיא עקר הנסיון והצרוף שמנסין לאדם, אזי נפתחין לו סודות התורה דמטמרין מגלין ליה וכו' עין שם. וזה עקר תקון של יורדי הים באניות שיעברו בשלום, כי עקר הכח לעבר בים נמשך מבחינת הנתן בים דרך שמשם יש כח לעבר דרך הים באניות, בחינת דרך אניה בלב ים . וכל זה נמשך על ידי תקון הברית, כי עקר תקון הברית הוא בבחינת הנתן בים דרך כמו שמבאר בלקוטי תנינא (סימן פז) בענין כונות אלול שהם תקון הברית עין שם. וזה בחינת השגת סודות התורה, כי עליהם נאמר ברוחניות יורדי הים באניות עושי מלאכה במים רבים , כי רק הם יורדים בים החכמה במלאכה גדולה ונפלאה, ורק הם רואים מעשי ה' ונפלאותיו הנוראים בחינת המה ראו מעשה ה' ונפלאותיו וכו'. כי אין מי שידע וישיג גדלת הבורא יתברך ונפלאותיו ונוראותיו העצומים, כמו בעלי סודות התורה כמו שאיתא בזהר הקדוש ובתקונים . אבל אין מי שיזכה לזה כי אם שומרי הברית קדש באמת. ועל כן כל הרוצה לכנס לפרד"ס שהם ארבעת חלקי התורה הנ"ל, שהם פשט רמז דרוש סוד, אי אפשר לו לכנס לשם ולצאת משם בשלום כי אם כשזוכה לכל בחינת התקונים הנזכרים לעיל, ועקר כלם תלוי בשמירת הברית קדש כמובן שם בהתורה הנ"ל. ואז דיקא זוכין לכסופין טובים ועושה נפשות טובים ומציר אותיות התורה לטוב, דהינו שכל ארבעת חלקי התורה נצטירים ונצטרפים לטוב לעשות פעלות טובות בעולם וכנ"ל. אבל מי שמפריד חס ושלום למוד התורה מתקונים הנזכרים לעיל שעקרם קדשת הברית ורוצה לכנס לפרד"ס בלי התקונים הנזכרים לעיל, יכול לקצץ בנטיעות חס ושלום כמו אחר שקצץ בנטיעות. ועקר הפגם כשרוצה לכנס לסודות התורה קדם שתקן הברית קדש כראוי, כי עקר השגת סודות התורה הוא על ידי שמירת הברית כנ"ל, ואפלו שאר חלקי התורה אין משיגין בשלמות כי אם על ידי שמירת הברית. כי כל התקונים הנזכרים לעיל שהם אמונה וצדקה וכו', הכל תלוי בשמירת הברית כמו שמבאר שם, שעל ידי תקונים אלו זוכין לכל חלקי התורה כנ"ל. ועל כן צריך כל למדן לפשפש במעשיו ולהסתכל בעצמו אם הוא נקי מן החטא ואם הוא קדוש בשמירת הברית כראוי, ואם יודע בעצמו שעדין לא הגיע לזה מכל שכן אם הוא רחוק מתקון זה כמו שהוא רחוק כמו שמצוי עכשו בעוונותינו הרבים, צריך לידע שעדין אין לתורתו שלמות כי אם על ידי הצדיק הגדול הקדוש באמת בקדשת הברית בשלמות. שכשמקשרין עצמם אליו אזי נכלל למדן וצדיק, ואז יכול להתתקן על ידו שיזכה לכסופין טובים ולציר אותיות התורה לטוב על ידו. ועל כן צריך כל אחד לחפש ולבקש מאד אחר רבי אמתי כזה, שזהו בחינת אם הרב דומה למלאך ה' צבאות תורה יבקשו מפיהו וכו' כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל. אבל אם אינו מקרב לצדיק אמתי כזה, ומכל שכן כשחולק עליו חס ושלום ובעצמו אינו קדוש כלל כאשר יודע בעצמו, והוא מתפאר ומתגאה רק בלמדן שלו באשר שהוא למדן גדול, זהו בחינת אחר שקצץ בנטיעות, כי מפריד בין למדן וצדיק שעל ידי זה מפריד אותיות התורה מנקדות טובים ונשארין האותיות כגוף בלא נפש שזהו בחינת לא זכה נעשית לו סם מות, כי זהו בחינת מיתה ממש שהוא פרדת הנפש מהגוף, כי גם הוא מפריד הנפשות טובות שהם הנקדות מהאותיות שהם בבחינת גוף לגבי הנקדות, כמבאר בהתורה הנ"ל עין שם היטב:

EN:
[continued]



# Bechukosai
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/3/10/

Bechukosai
בחוקותי
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/3/10

Segment 1
HE:
וסוד, זה בחינת תקון הברית קדש שהוא בחינת תקון יורדי הים כנ"ל. כי עקר סודות התורה זוכין על ידי שמירת הברית קדש בחינת סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם . כי סוד בגימטריא שבעים, שאין זוכין לזה כי אם על ידי שמירת הברית, על ידי שמשברין התאוה הזאת שכלולה מהרע של כל השבעין אמין כמו שמבאר בהתורה בקרב עלי מרעים (בסימן לו), עין שם שכתב שם שעל ידי שעומדים בנסיון של תאוה זאת שהיא עקר הנסיון והצרוף שמנסין לאדם, אזי נפתחין לו סודות התורה דמטמרין מגלין ליה וכו' עין שם. וזה עקר תקון של יורדי הים באניות שיעברו בשלום, כי עקר הכח לעבר בים נמשך מבחינת הנתן בים דרך שמשם יש כח לעבר דרך הים באניות, בחינת דרך אניה בלב ים . וכל זה נמשך על ידי תקון הברית, כי עקר תקון הברית הוא בבחינת הנתן בים דרך כמו שמבאר בלקוטי תנינא (סימן פז) בענין כונות אלול שהם תקון הברית עין שם. וזה בחינת השגת סודות התורה, כי עליהם נאמר ברוחניות יורדי הים באניות עושי מלאכה במים רבים , כי רק הם יורדים בים החכמה במלאכה גדולה ונפלאה, ורק הם רואים מעשי ה' ונפלאותיו הנוראים בחינת המה ראו מעשה ה' ונפלאותיו וכו'. כי אין מי שידע וישיג גדלת הבורא יתברך ונפלאותיו ונוראותיו העצומים, כמו בעלי סודות התורה כמו שאיתא בזהר הקדוש ובתקונים . אבל אין מי שיזכה לזה כי אם שומרי הברית קדש באמת. ועל כן כל הרוצה לכנס לפרד"ס שהם ארבעת חלקי התורה הנ"ל, שהם פשט רמז דרוש סוד, אי אפשר לו לכנס לשם ולצאת משם בשלום כי אם כשזוכה לכל בחינת התקונים הנזכרים לעיל, ועקר כלם תלוי בשמירת הברית קדש כמובן שם בהתורה הנ"ל. ואז דיקא זוכין לכסופין טובים ועושה נפשות טובים ומציר אותיות התורה לטוב, דהינו שכל ארבעת חלקי התורה נצטירים ונצטרפים לטוב לעשות פעלות טובות בעולם וכנ"ל. אבל מי שמפריד חס ושלום למוד התורה מתקונים הנזכרים לעיל שעקרם קדשת הברית ורוצה לכנס לפרד"ס בלי התקונים הנזכרים לעיל, יכול לקצץ בנטיעות חס ושלום כמו אחר שקצץ בנטיעות. ועקר הפגם כשרוצה לכנס לסודות התורה קדם שתקן הברית קדש כראוי, כי עקר השגת סודות התורה הוא על ידי שמירת הברית כנ"ל, ואפלו שאר חלקי התורה אין משיגין בשלמות כי אם על ידי שמירת הברית. כי כל התקונים הנזכרים לעיל שהם אמונה וצדקה וכו', הכל תלוי בשמירת הברית כמו שמבאר שם, שעל ידי תקונים אלו זוכין לכל חלקי התורה כנ"ל. ועל כן צריך כל למדן לפשפש במעשיו ולהסתכל בעצמו אם הוא נקי מן החטא ואם הוא קדוש בשמירת הברית כראוי, ואם יודע בעצמו שעדין לא הגיע לזה מכל שכן אם הוא רחוק מתקון זה כמו שהוא רחוק כמו שמצוי עכשו בעוונותינו הרבים, צריך לידע שעדין אין לתורתו שלמות כי אם על ידי הצדיק הגדול הקדוש באמת בקדשת הברית בשלמות. שכשמקשרין עצמם אליו אזי נכלל למדן וצדיק, ואז יכול להתתקן על ידו שיזכה לכסופין טובים ולציר אותיות התורה לטוב על ידו. ועל כן צריך כל אחד לחפש ולבקש מאד אחר רבי אמתי כזה, שזהו בחינת אם הרב דומה למלאך ה' צבאות תורה יבקשו מפיהו וכו' כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל. אבל אם אינו מקרב לצדיק אמתי כזה, ומכל שכן כשחולק עליו חס ושלום ובעצמו אינו קדוש כלל כאשר יודע בעצמו, והוא מתפאר ומתגאה רק בלמדן שלו באשר שהוא למדן גדול, זהו בחינת אחר שקצץ בנטיעות, כי מפריד בין למדן וצדיק שעל ידי זה מפריד אותיות התורה מנקדות טובים ונשארין האותיות כגוף בלא נפש שזהו בחינת לא זכה נעשית לו סם מות, כי זהו בחינת מיתה ממש שהוא פרדת הנפש מהגוף, כי גם הוא מפריד הנפשות טובות שהם הנקדות מהאותיות שהם בבחינת גוף לגבי הנקדות, כמבאר בהתורה הנ"ל עין שם היטב:

EN:
[continued]

Segment 2
HE:
וסוד, זה בחינת תקון הברית קדש שהוא בחינת תקון יורדי הים כנ"ל. כי עקר סודות התורה זוכין על ידי שמירת הברית קדש בחינת סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם . כי סוד בגימטריא שבעים, שאין זוכין לזה כי אם על ידי שמירת הברית, על ידי שמשברין התאוה הזאת שכלולה מהרע של כל השבעין אמין כמו שמבאר בהתורה בקרב עלי מרעים (בסימן לו), עין שם שכתב שם שעל ידי שעומדים בנסיון של תאוה זאת שהיא עקר הנסיון והצרוף שמנסין לאדם, אזי נפתחין לו סודות התורה דמטמרין מגלין ליה וכו' עין שם. וזה עקר תקון של יורדי הים באניות שיעברו בשלום, כי עקר הכח לעבר בים נמשך מבחינת הנתן בים דרך שמשם יש כח לעבר דרך הים באניות, בחינת דרך אניה בלב ים . וכל זה נמשך על ידי תקון הברית, כי עקר תקון הברית הוא בבחינת הנתן בים דרך כמו שמבאר בלקוטי תנינא (סימן פז) בענין כונות אלול שהם תקון הברית עין שם. וזה בחינת השגת סודות התורה, כי עליהם נאמר ברוחניות יורדי הים באניות עושי מלאכה במים רבים , כי רק הם יורדים בים החכמה במלאכה גדולה ונפלאה, ורק הם רואים מעשי ה' ונפלאותיו הנוראים בחינת המה ראו מעשה ה' ונפלאותיו וכו'. כי אין מי שידע וישיג גדלת הבורא יתברך ונפלאותיו ונוראותיו העצומים, כמו בעלי סודות התורה כמו שאיתא בזהר הקדוש ובתקונים . אבל אין מי שיזכה לזה כי אם שומרי הברית קדש באמת. ועל כן כל הרוצה לכנס לפרד"ס שהם ארבעת חלקי התורה הנ"ל, שהם פשט רמז דרוש סוד, אי אפשר לו לכנס לשם ולצאת משם בשלום כי אם כשזוכה לכל בחינת התקונים הנזכרים לעיל, ועקר כלם תלוי בשמירת הברית קדש כמובן שם בהתורה הנ"ל. ואז דיקא זוכין לכסופין טובים ועושה נפשות טובים ומציר אותיות התורה לטוב, דהינו שכל ארבעת חלקי התורה נצטירים ונצטרפים לטוב לעשות פעלות טובות בעולם וכנ"ל. אבל מי שמפריד חס ושלום למוד התורה מתקונים הנזכרים לעיל שעקרם קדשת הברית ורוצה לכנס לפרד"ס בלי התקונים הנזכרים לעיל, יכול לקצץ בנטיעות חס ושלום כמו אחר שקצץ בנטיעות. ועקר הפגם כשרוצה לכנס לסודות התורה קדם שתקן הברית קדש כראוי, כי עקר השגת סודות התורה הוא על ידי שמירת הברית כנ"ל, ואפלו שאר חלקי התורה אין משיגין בשלמות כי אם על ידי שמירת הברית. כי כל התקונים הנזכרים לעיל שהם אמונה וצדקה וכו', הכל תלוי בשמירת הברית כמו שמבאר שם, שעל ידי תקונים אלו זוכין לכל חלקי התורה כנ"ל. ועל כן צריך כל למדן לפשפש במעשיו ולהסתכל בעצמו אם הוא נקי מן החטא ואם הוא קדוש בשמירת הברית כראוי, ואם יודע בעצמו שעדין לא הגיע לזה מכל שכן אם הוא רחוק מתקון זה כמו שהוא רחוק כמו שמצוי עכשו בעוונותינו הרבים, צריך לידע שעדין אין לתורתו שלמות כי אם על ידי הצדיק הגדול הקדוש באמת בקדשת הברית בשלמות. שכשמקשרין עצמם אליו אזי נכלל למדן וצדיק, ואז יכול להתתקן על ידו שיזכה לכסופין טובים ולציר אותיות התורה לטוב על ידו. ועל כן צריך כל אחד לחפש ולבקש מאד אחר רבי אמתי כזה, שזהו בחינת אם הרב דומה למלאך ה' צבאות תורה יבקשו מפיהו וכו' כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל. אבל אם אינו מקרב לצדיק אמתי כזה, ומכל שכן כשחולק עליו חס ושלום ובעצמו אינו קדוש כלל כאשר יודע בעצמו, והוא מתפאר ומתגאה רק בלמדן שלו באשר שהוא למדן גדול, זהו בחינת אחר שקצץ בנטיעות, כי מפריד בין למדן וצדיק שעל ידי זה מפריד אותיות התורה מנקדות טובים ונשארין האותיות כגוף בלא נפש שזהו בחינת לא זכה נעשית לו סם מות, כי זהו בחינת מיתה ממש שהוא פרדת הנפש מהגוף, כי גם הוא מפריד הנפשות טובות שהם הנקדות מהאותיות שהם בבחינת גוף לגבי הנקדות, כמבאר בהתורה הנ"ל עין שם היטב:

EN:
[continued]

Segment 3
HE:
וְסוֹד, זֶה בְּחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִית קֹדֶשׁ שֶׁהוּא בְּחִינַת תִּקּוּן יוֹרְדֵי הַיָּם כַּנַּ"ל. כִּי עִקַּר סוֹדוֹת הַתּוֹרָה זוֹכִין עַל-יְדֵי שְׁמִירַת הַבְּרִית קֹדֶשׁ בְּחִינַת סוֹד ה' לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם. כִּי סוֹד בְּגִימַטְרִיָּא שִׁבְעִים, שֶׁאֵין זוֹכִין לָזֶה כִּי אִם עַל-יְדֵי שְׁמִירַת הַבְּרִית, עַל-יְדֵי שֶׁמְּשַׁבְּרִין הַתַּאֲוָה הַזֹּאת שֶׁכְּלוּלָה מֵהָרַע שֶׁל כָּל הַשִּׁבְעִין אֻמִּין כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּהַתּוֹרָה בִּקְרֹב עָלַי מְרֵעִים (בְּסִימָן לו), עַיֵּן שָׁם שֶׁכָּתַב שָׁם שֶׁעַל-יְדֵי שֶׁעוֹמְדִים בְּנִסָּיוֹן שֶׁל תַּאֲוָה זֹאת שֶׁהִיא עִקַּר הַנִּסָּיוֹן וְהַצֵּרוּף שֶׁמְּנַסִּין לָאָדָם, אֲזַי נִפְתָּחִין לוֹ סוֹדוֹת הַתּוֹרָה דְּמִטַמְרִין מְגַלְּיָן לֵיהּ וְכוּ' עַיֵּן שָׁם. וְזֶה עִקַּר תִּקּוּן שֶׁל יוֹרְדֵי הַיָּם בָּאֳנִיּוֹת שֶׁיַּעַבְרוּ בְּשָׁלוֹם, כִּי עִקַּר הַכֹּחַ לַעֲבֹר בַּיָּם נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת הַנֹּתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ שֶׁמִּשָּׁם יֵשׁ כֹּחַ לַעֲבֹר דֶּרֶךְ הַיָּם בָּאֳנִיּוֹת, בְּחִינַת דֶּרֶךְ אֳנִיָּה בְּלֵב יָם. וְכָל זֶה נִמְשָׁךְ עַל-יְדֵי תִּקּוּן הַבְּרִית, כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַבְּרִית הוּא בִּבְחִינַת הַנֹּתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא (סִימָן פז) בְּעִנְיַן כַּוָּנוֹת אֱלוּל שֶׁהֵם תִּקּוּן הַבְּרִית עַיֵּן שָׁם. וְזֶה בְּחִינַת הַשָּגַת סוֹדוֹת הַתּוֹרָה, כִּי עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר בְּרוּחָנִיּוּת יוֹרְדֵי הַיָּם בָּאֳנִיּוֹת עוֹשֵׂי מְלָאכָה בְּמַיִם רַבִּים, כִּי רַק הֵם יוֹרְדִים בְּיַם הַחָכְמָה בִּמְלָאכָה גְּדוֹלָה וְנִפְלָאָה, וְרַק הֵם רוֹאִים מַעֲשֵׂי ה' וְנִפְלְאוֹתָיו הַנּוֹרָאִים בְּחִינַת הֵמָּה רָאוּ מַעֲשֵׂה ה' וְנִפְלְאוֹתָיו וְכוּ'. כִּי אֵין מִי שֶׁיֵּדַע וְיַשִּיג גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ וְנִפְלְאוֹתָיו וְנוֹרְאוֹתָיו הָעֲצוּמִים, כְּמוֹ בַּעֲלֵי סוֹדוֹת הַתּוֹרָה כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ וּבַתִּקּוּנִים. אֲבָל אֵין מִי שֶׁיִּזְכֶּה לָזֶה כִּי אִם שׁוֹמְרֵי הַבְּרִית קֹדֶשׁ בֶּאֱמֶת. וְעַל-כֵּן כָּל הָרוֹצֶה לִכְנֹס לַפַּרְדֵּ"ס שֶׁהֵם אַרְבָּעַת חֶלְקֵי הַתּוֹרָה הַנַּ"ל, שֶׁהֵם פְּשָׁט רֶמֶז דְּרוּשׁ סוֹד, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לִכְנֹס לְשָׁם וְלָצֵאת מִשָּׁם בְּשָׁלוֹם כִּי אִם כְּשֶׁזּוֹכֶה לְכָל בְּחִינַת הַתִּקּוּנִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל, וְעִקַּר כֻּלָּם תָּלוּי בִּשְׁמִירַת הַבְּרִית קֹדֶשׁ כַּמּוּבָן שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל. וְאָז דַּיְקָא זוֹכִין לְכִסּוּפִין טוֹבִים וְעוֹשֶׂה נְפָשׁוֹת טוֹבִים וּמְצַיֵּר אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה לְטוֹב, דְּהַיְנוּ שֶׁכָּל אַרְבָּעַת חֶלְקֵי הַתּוֹרָה נִצְטַיְּרִים וְנִצְטָרְפִים לְטוֹב לַעֲשׂוֹת פְּעֻלּוֹת טוֹבוֹת בָּעוֹלָם וְכַנַּ"ל. אֲבָל מִי שֶׁמַּפְרִיד חַס וְשָׁלוֹם לִמּוּד הַתּוֹרָה מִתִּקּוּנִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל שֶׁעִקָּרָם קְדֻשַּׁת הַבְּרִית וְרוֹצֶה לִכְנֹס לַפַּרְדֵּ"ס בְּלִי הַתִּקּוּנִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל, יָכוֹל לְקַצֵּץ בַּנְּטִיעוֹת חַס וְשָׁלוֹם כְּמוֹ אַחֵר שֶׁקִּצֵּץ בַּנְּטִיעוֹת. וְעִקַּר הַפְּגָם כְּשֶׁרוֹצֶה לִכְנֹס לְסוֹדוֹת הַתּוֹרָה קֹדֶם שֶׁתִּקֵּן הַבְּרִית קֹדֶשׁ כָּרָאוּי, כִּי עִקַּר הַשָּגַת סוֹדוֹת הַתּוֹרָה הוּא עַל-יְדֵי שְׁמִירַת הַבְּרִית כַּנַּ"ל, וַאֲפִלּוּ שְׁאָר חֶלְקֵי הַתּוֹרָה אֵין מַשִּיגִין בִּשְׁלֵמוּת כִּי אִם עַל-יְדֵי שְׁמִירַת הַבְּרִית. כִּי כָּל הַתִּקּוּנִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל שֶׁהֵם אֱמוּנָה וּצְדָקָה וְכוּ', הַכֹּל תָּלוּי בִּשְׁמִירַת הַבְּרִית כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם, שֶׁעַל-יְדֵי תִּקּוּנִים אֵלּוּ זוֹכִין לְכָל חֶלְקֵי הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן צָרִיךְ כָּל לַמְדָן לְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו וּלְהִסְתַּכֵּל בְּעַצְמוֹ אִם הוּא נָקִי מִן הַחֵטְא וְאִם הוּא קָדוֹשׁ בִּשְׁמִירַת הַבְּרִית כָּרָאוּי, וְאִם יוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ שֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ לָזֶה מִכָּל שֶׁכֵּן אִם הוּא רָחוֹק מִתִּקּוּן זֶה כְּמוֹ שֶׁהוּא רָחוֹק כְּמוֹ שֶׁמָּצוּי עַכְשָׁו בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, צָרִיךְ לֵידַע שֶׁעֲדַיִן אֵין לְתוֹרָתוֹ שְׁלֵמוּת כִּי אִם עַל-יְדֵי הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל הַקָּדוֹשׁ בֶּאֱמֶת בִּקְדֻשַּׁת הַבְּרִית בִּשְׁלֵמוּת. שֶׁכְּשֶׁמְּקַשְּׁרִין עַצְמָם אֵלָיו אֲזַי נִכְלָל לַמְדָן וְצַדִּיק, וְאָז יָכוֹל לְהִתְתַּקֵּן עַל יָדוֹ שֶׁיִּזְכֶּה לְכִסּוּפִין טוֹבִים וּלְצַיֵּר אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה לְטוֹב עַל יָדוֹ. וְעַל-כֵּן צָרִיךְ כָּל אֶחָד לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ מְאֹד אַחַר רַבִּי אֲמִתִּי כָּזֶה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת אִם הָרַב דּוֹמֶה לְמַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת תּוֹרָה יְבַקְּשׁוּ מִפִּיהוּ וְכוּ' כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל. אֲבָל אִם אֵינוֹ מְקֹרָב לְצַדִּיק אֲמִתִּי כָּזֶה, וּמִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁחוֹלֵק עָלָיו חַס וְשָׁלוֹם וּבְעַצְמוֹ אֵינוֹ קָדוֹשׁ כְּלָל כַּאֲשֶׁר יוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ, וְהוּא מִתְפָּאֵר וּמִתְגָּאֶה רַק בַּלַּמְדָן שֶׁלּוֹ בַּאֲשֶׁר שֶׁהוּא לַמְדָן גָּדוֹל, זֶהוּ בְּחִינַת אַחֵר שֶׁקִּצֵּץ בַּנְּטִיעוֹת, כִּי מַפְרִיד בֵּין לַמְדָן וְצַדִּיק שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מַפְרִיד אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה מִנְּקֻדּוֹת טוֹבִים וְנִשְׁאָרִין הָאוֹתִיּוֹת כְּגוּף בְּלֹא נֶפֶשׁ שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת לֹא זָכָה נַעֲשֵׂית לוֹ סַם מָוֶת, כִּי זֶהוּ בְּחִינַת מִיתָה מַמָּשׁ שֶׁהוּא פְּרֵדַת הַנֶּפֶשׁ מֵהַגּוּף, כִּי גַּם הוּא מַפְרִיד הַנְּפָשׁוֹת טוֹבוֹת שֶׁהֵם הַנְּקֻדּוֹת מֵהָאוֹתִיּוֹת שֶׁהֵם בִּבְחִינַת גּוּף לְגַבֵּי הַנְּקֻדּוֹת, כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב:

EN:
[continued]

Segment 4
HE:
וסוד, זה בחינת תקון הברית קדש שהוא בחינת תקון יורדי הים כנ"ל. כי עקר סודות התורה זוכין על ידי שמירת הברית קדש בחינת סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם . כי סוד בגימטריא שבעים, שאין זוכין לזה כי אם על ידי שמירת הברית, על ידי שמשברין התאוה הזאת שכלולה מהרע של כל השבעין אמין כמו שמבאר בהתורה בקרב עלי מרעים (בסימן לו), עין שם שכתב שם שעל ידי שעומדים בנסיון של תאוה זאת שהיא עקר הנסיון והצרוף שמנסין לאדם, אזי נפתחין לו סודות התורה דמטמרין מגלין ליה וכו' עין שם. וזה עקר תקון של יורדי הים באניות שיעברו בשלום, כי עקר הכח לעבר בים נמשך מבחינת הנתן בים דרך שמשם יש כח לעבר דרך הים באניות, בחינת דרך אניה בלב ים . וכל זה נמשך על ידי תקון הברית, כי עקר תקון הברית הוא בבחינת הנתן בים דרך כמו שמבאר בלקוטי תנינא (סימן פז) בענין כונות אלול שהם תקון הברית עין שם. וזה בחינת השגת סודות התורה, כי עליהם נאמר ברוחניות יורדי הים באניות עושי מלאכה במים רבים , כי רק הם יורדים בים החכמה במלאכה גדולה ונפלאה, ורק הם רואים מעשי ה' ונפלאותיו הנוראים בחינת המה ראו מעשה ה' ונפלאותיו וכו'. כי אין מי שידע וישיג גדלת הבורא יתברך ונפלאותיו ונוראותיו העצומים, כמו בעלי סודות התורה כמו שאיתא בזהר הקדוש ובתקונים . אבל אין מי שיזכה לזה כי אם שומרי הברית קדש באמת. ועל כן כל הרוצה לכנס לפרד"ס שהם ארבעת חלקי התורה הנ"ל, שהם פשט רמז דרוש סוד, אי אפשר לו לכנס לשם ולצאת משם בשלום כי אם כשזוכה לכל בחינת התקונים הנזכרים לעיל, ועקר כלם תלוי בשמירת הברית קדש כמובן שם בהתורה הנ"ל. ואז דיקא זוכין לכסופין טובים ועושה נפשות טובים ומציר אותיות התורה לטוב, דהינו שכל ארבעת חלקי התורה נצטירים ונצטרפים לטוב לעשות פעלות טובות בעולם וכנ"ל. אבל מי שמפריד חס ושלום למוד התורה מתקונים הנזכרים לעיל שעקרם קדשת הברית ורוצה לכנס לפרד"ס בלי התקונים הנזכרים לעיל, יכול לקצץ בנטיעות חס ושלום כמו אחר שקצץ בנטיעות. ועקר הפגם כשרוצה לכנס לסודות התורה קדם שתקן הברית קדש כראוי, כי עקר השגת סודות התורה הוא על ידי שמירת הברית כנ"ל, ואפלו שאר חלקי התורה אין משיגין בשלמות כי אם על ידי שמירת הברית. כי כל התקונים הנזכרים לעיל שהם אמונה וצדקה וכו', הכל תלוי בשמירת הברית כמו שמבאר שם, שעל ידי תקונים אלו זוכין לכל חלקי התורה כנ"ל. ועל כן צריך כל למדן לפשפש במעשיו ולהסתכל בעצמו אם הוא נקי מן החטא ואם הוא קדוש בשמירת הברית כראוי, ואם יודע בעצמו שעדין לא הגיע לזה מכל שכן אם הוא רחוק מתקון זה כמו שהוא רחוק כמו שמצוי עכשו בעוונותינו הרבים, צריך לידע שעדין אין לתורתו שלמות כי אם על ידי הצדיק הגדול הקדוש באמת בקדשת הברית בשלמות. שכשמקשרין עצמם אליו אזי נכלל למדן וצדיק, ואז יכול להתתקן על ידו שיזכה לכסופין טובים ולציר אותיות התורה לטוב על ידו. ועל כן צריך כל אחד לחפש ולבקש מאד אחר רבי אמתי כזה, שזהו בחינת אם הרב דומה למלאך ה' צבאות תורה יבקשו מפיהו וכו' כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל. אבל אם אינו מקרב לצדיק אמתי כזה, ומכל שכן כשחולק עליו חס ושלום ובעצמו אינו קדוש כלל כאשר יודע בעצמו, והוא מתפאר ומתגאה רק בלמדן שלו באשר שהוא למדן גדול, זהו בחינת אחר שקצץ בנטיעות, כי מפריד בין למדן וצדיק שעל ידי זה מפריד אותיות התורה מנקדות טובים ונשארין האותיות כגוף בלא נפש שזהו בחינת לא זכה נעשית לו סם מות, כי זהו בחינת מיתה ממש שהוא פרדת הנפש מהגוף, כי גם הוא מפריד הנפשות טובות שהם הנקדות מהאותיות שהם בבחינת גוף לגבי הנקדות, כמבאר בהתורה הנ"ל עין שם היטב:

EN:
[continued]

Segment 5
HE:
וסוד, זה בחינת תקון הברית קדש שהוא בחינת תקון יורדי הים כנ"ל. כי עקר סודות התורה זוכין על ידי שמירת הברית קדש בחינת סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם . כי סוד בגימטריא שבעים, שאין זוכין לזה כי אם על ידי שמירת הברית, על ידי שמשברין התאוה הזאת שכלולה מהרע של כל השבעין אמין כמו שמבאר בהתורה בקרב עלי מרעים (בסימן לו), עין שם שכתב שם שעל ידי שעומדים בנסיון של תאוה זאת שהיא עקר הנסיון והצרוף שמנסין לאדם, אזי נפתחין לו סודות התורה דמטמרין מגלין ליה וכו' עין שם. וזה עקר תקון של יורדי הים באניות שיעברו בשלום, כי עקר הכח לעבר בים נמשך מבחינת הנתן בים דרך שמשם יש כח לעבר דרך הים באניות, בחינת דרך אניה בלב ים . וכל זה נמשך על ידי תקון הברית, כי עקר תקון הברית הוא בבחינת הנתן בים דרך כמו שמבאר בלקוטי תנינא (סימן פז) בענין כונות אלול שהם תקון הברית עין שם. וזה בחינת השגת סודות התורה, כי עליהם נאמר ברוחניות יורדי הים באניות עושי מלאכה במים רבים , כי רק הם יורדים בים החכמה במלאכה גדולה ונפלאה, ורק הם רואים מעשי ה' ונפלאותיו הנוראים בחינת המה ראו מעשה ה' ונפלאותיו וכו'. כי אין מי שידע וישיג גדלת הבורא יתברך ונפלאותיו ונוראותיו העצומים, כמו בעלי סודות התורה כמו שאיתא בזהר הקדוש ובתקונים . אבל אין מי שיזכה לזה כי אם שומרי הברית קדש באמת. ועל כן כל הרוצה לכנס לפרד"ס שהם ארבעת חלקי התורה הנ"ל, שהם פשט רמז דרוש סוד, אי אפשר לו לכנס לשם ולצאת משם בשלום כי אם כשזוכה לכל בחינת התקונים הנזכרים לעיל, ועקר כלם תלוי בשמירת הברית קדש כמובן שם בהתורה הנ"ל. ואז דיקא זוכין לכסופין טובים ועושה נפשות טובים ומציר אותיות התורה לטוב, דהינו שכל ארבעת חלקי התורה נצטירים ונצטרפים לטוב לעשות פעלות טובות בעולם וכנ"ל. אבל מי שמפריד חס ושלום למוד התורה מתקונים הנזכרים לעיל שעקרם קדשת הברית ורוצה לכנס לפרד"ס בלי התקונים הנזכרים לעיל, יכול לקצץ בנטיעות חס ושלום כמו אחר שקצץ בנטיעות. ועקר הפגם כשרוצה לכנס לסודות התורה קדם שתקן הברית קדש כראוי, כי עקר השגת סודות התורה הוא על ידי שמירת הברית כנ"ל, ואפלו שאר חלקי התורה אין משיגין בשלמות כי אם על ידי שמירת הברית. כי כל התקונים הנזכרים לעיל שהם אמונה וצדקה וכו', הכל תלוי בשמירת הברית כמו שמבאר שם, שעל ידי תקונים אלו זוכין לכל חלקי התורה כנ"ל. ועל כן צריך כל למדן לפשפש במעשיו ולהסתכל בעצמו אם הוא נקי מן החטא ואם הוא קדוש בשמירת הברית כראוי, ואם יודע בעצמו שעדין לא הגיע לזה מכל שכן אם הוא רחוק מתקון זה כמו שהוא רחוק כמו שמצוי עכשו בעוונותינו הרבים, צריך לידע שעדין אין לתורתו שלמות כי אם על ידי הצדיק הגדול הקדוש באמת בקדשת הברית בשלמות. שכשמקשרין עצמם אליו אזי נכלל למדן וצדיק, ואז יכול להתתקן על ידו שיזכה לכסופין טובים ולציר אותיות התורה לטוב על ידו. ועל כן צריך כל אחד לחפש ולבקש מאד אחר רבי אמתי כזה, שזהו בחינת אם הרב דומה למלאך ה' צבאות תורה יבקשו מפיהו וכו' כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל. אבל אם אינו מקרב לצדיק אמתי כזה, ומכל שכן כשחולק עליו חס ושלום ובעצמו אינו קדוש כלל כאשר יודע בעצמו, והוא מתפאר ומתגאה רק בלמדן שלו באשר שהוא למדן גדול, זהו בחינת אחר שקצץ בנטיעות, כי מפריד בין למדן וצדיק שעל ידי זה מפריד אותיות התורה מנקדות טובים ונשארין האותיות כגוף בלא נפש שזהו בחינת לא זכה נעשית לו סם מות, כי זהו בחינת מיתה ממש שהוא פרדת הנפש מהגוף, כי גם הוא מפריד הנפשות טובות שהם הנקדות מהאותיות שהם בבחינת גוף לגבי הנקדות, כמבאר בהתורה הנ"ל עין שם היטב:

EN:
[continued]

Segment 6
HE:
וסוד, זה בחינת תקון הברית קדש שהוא בחינת תקון יורדי הים כנ"ל. כי עקר סודות התורה זוכין על ידי שמירת הברית קדש בחינת סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם . כי סוד בגימטריא שבעים, שאין זוכין לזה כי אם על ידי שמירת הברית, על ידי שמשברין התאוה הזאת שכלולה מהרע של כל השבעין אמין כמו שמבאר בהתורה בקרב עלי מרעים (בסימן לו), עין שם שכתב שם שעל ידי שעומדים בנסיון של תאוה זאת שהיא עקר הנסיון והצרוף שמנסין לאדם, אזי נפתחין לו סודות התורה דמטמרין מגלין ליה וכו' עין שם. וזה עקר תקון של יורדי הים באניות שיעברו בשלום, כי עקר הכח לעבר בים נמשך מבחינת הנתן בים דרך שמשם יש כח לעבר דרך הים באניות, בחינת דרך אניה בלב ים . וכל זה נמשך על ידי תקון הברית, כי עקר תקון הברית הוא בבחינת הנתן בים דרך כמו שמבאר בלקוטי תנינא (סימן פז) בענין כונות אלול שהם תקון הברית עין שם. וזה בחינת השגת סודות התורה, כי עליהם נאמר ברוחניות יורדי הים באניות עושי מלאכה במים רבים , כי רק הם יורדים בים החכמה במלאכה גדולה ונפלאה, ורק הם רואים מעשי ה' ונפלאותיו הנוראים בחינת המה ראו מעשה ה' ונפלאותיו וכו'. כי אין מי שידע וישיג גדלת הבורא יתברך ונפלאותיו ונוראותיו העצומים, כמו בעלי סודות התורה כמו שאיתא בזהר הקדוש ובתקונים . אבל אין מי שיזכה לזה כי אם שומרי הברית קדש באמת. ועל כן כל הרוצה לכנס לפרד"ס שהם ארבעת חלקי התורה הנ"ל, שהם פשט רמז דרוש סוד, אי אפשר לו לכנס לשם ולצאת משם בשלום כי אם כשזוכה לכל בחינת התקונים הנזכרים לעיל, ועקר כלם תלוי בשמירת הברית קדש כמובן שם בהתורה הנ"ל. ואז דיקא זוכין לכסופין טובים ועושה נפשות טובים ומציר אותיות התורה לטוב, דהינו שכל ארבעת חלקי התורה נצטירים ונצטרפים לטוב לעשות פעלות טובות בעולם וכנ"ל. אבל מי שמפריד חס ושלום למוד התורה מתקונים הנזכרים לעיל שעקרם קדשת הברית ורוצה לכנס לפרד"ס בלי התקונים הנזכרים לעיל, יכול לקצץ בנטיעות חס ושלום כמו אחר שקצץ בנטיעות. ועקר הפגם כשרוצה לכנס לסודות התורה קדם שתקן הברית קדש כראוי, כי עקר השגת סודות התורה הוא על ידי שמירת הברית כנ"ל, ואפלו שאר חלקי התורה אין משיגין בשלמות כי אם על ידי שמירת הברית. כי כל התקונים הנזכרים לעיל שהם אמונה וצדקה וכו', הכל תלוי בשמירת הברית כמו שמבאר שם, שעל ידי תקונים אלו זוכין לכל חלקי התורה כנ"ל. ועל כן צריך כל למדן לפשפש במעשיו ולהסתכל בעצמו אם הוא נקי מן החטא ואם הוא קדוש בשמירת הברית כראוי, ואם יודע בעצמו שעדין לא הגיע לזה מכל שכן אם הוא רחוק מתקון זה כמו שהוא רחוק כמו שמצוי עכשו בעוונותינו הרבים, צריך לידע שעדין אין לתורתו שלמות כי אם על ידי הצדיק הגדול הקדוש באמת בקדשת הברית בשלמות. שכשמקשרין עצמם אליו אזי נכלל למדן וצדיק, ואז יכול להתתקן על ידו שיזכה לכסופין טובים ולציר אותיות התורה לטוב על ידו. ועל כן צריך כל אחד לחפש ולבקש מאד אחר רבי אמתי כזה, שזהו בחינת אם הרב דומה למלאך ה' צבאות תורה יבקשו מפיהו וכו' כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל. אבל אם אינו מקרב לצדיק אמתי כזה, ומכל שכן כשחולק עליו חס ושלום ובעצמו אינו קדוש כלל כאשר יודע בעצמו, והוא מתפאר ומתגאה רק בלמדן שלו באשר שהוא למדן גדול, זהו בחינת אחר שקצץ בנטיעות, כי מפריד בין למדן וצדיק שעל ידי זה מפריד אותיות התורה מנקדות טובים ונשארין האותיות כגוף בלא נפש שזהו בחינת לא זכה נעשית לו סם מות, כי זהו בחינת מיתה ממש שהוא פרדת הנפש מהגוף, כי גם הוא מפריד הנפשות טובות שהם הנקדות מהאותיות שהם בבחינת גוף לגבי הנקדות, כמבאר בהתורה הנ"ל עין שם היטב:

EN:
[continued]



# Tzav - Chumash with Likutey Halachos
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/3/2/

Tzav
צו
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/3/2

Segment 1
HE:
פירושים על פרשת " צו "

Segment 2
HE:
זאת תורת העולה ) ויקרא ו ('ב ',

Segment 3
HE:
הִ נֵה יָדועַ ּ ּ , כִּ י עוֹ לָ ה בָּ אָ ה עַל הִ רְ הור הַ לֵב ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) יחזקאל כ (: הָ עוֹ לָה עַל רוחֲכֶם ּ )מ" ר ויקרא ; (ז"פ הַ יְנו שֶׁ עוֹ לָה בָּ אָ ה עַל הִ רְ הורֵ י הַ לֵב ּ ּ ּ , ּ שֶׁ שָׁ ם מִ שְׁ כַּ ן ּ הָ רוחַ , וְ אֵ ין הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך מְ צָ רֵ ף מַ חֲשָׁ בָ ה לְ מַ עֲשֶׂ ה ְ ּ , בַּ ר מֵ הִ רְ הורֵ י עַכּ ּ וּ" ) ם קידושין מ (. וְ הִ רְ הור עַכּ ו ּ ּ " ם שַׁ יָך ּ ְ אֵ צֶ ל כָּ ל אָ דָ ם , הַ יְנו מַ ה שֶׁ מַ תְ חִ יל לְ הִ תְ פַ לֵל בִּ דְ בֵ קות ּ ּ ּ ּ ּ ּ מִ תְ בּ וֹ דֵ ד אֶ ת עַצְ מוֹ אוֹ , ובְ אֶ מְ צַ ע הַ תְ פִ לָה אוֹ ּ ּ ּ הַ הִ תְ בּ וֹ דְ דות נוֹ פֵ ל מִ מַ דְ רֵ גָתוֹ ּ ּ , זֶהו בְּ חִ ינוֹ ת הִ רְ הורֵ י ּ ּ , ם"ּ עַכּ ו כִּ י כָּ ל הַ נְפִ ילוֹ ת בָּ אִ ין מֵ חֲמַ ת קִ לְ קול הָ אֱמונָה ּ ּ ּ , וכְ שֶׁ נִתְ קַ לְ קֵ ל הָ אֱמונָה ּ ּ ּ , נִמְ צָ א מַ חֲזִיר פָ נָיו מֵ הַ שֵׁ ם ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך , ְ כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) ישעיה א (: נָזוֹ רו אָ חוֹ ר ּ ; וְ הַ שֵׁ ם ּ יִתְ בָּ רַ ך גַּם ְ ־ כֵּ ן מַ סְ תִ יר פָ נָיו מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ ּ . נִמְ צָ א הוא ּ אָ חוֹ ר בְּ אָ חוֹ ר . וְ צָ רִ יך לְ הָ בִ יא עַל זֶה עוֹ לָה ְ . ּובְ חִ ינוֹ ת עוֹ לָה הוא כְּ שֶׁ מְ שַׁ בֵּ ר אֶ ת רוחוֹ בְּ קִ רְ בּ וֹ ומִ תְ בַּ יֵשׁ וְחוֹ שֵׁ ב ּ ּ ּ ּ ּ בְּ עַצְ מוֹ : אֵ יך נָפַ לְ תִ י וְ נִשְׁ לַכְ תִ י מִ שָׁ מַ יִם לָאָ רֶ ץ ּ ּ ּ ְ , שֶׁ הָ יִיתִ י בְּ מָ קוֹ ם גָּבוֹ הַ כָּ זֶה ּ , וְ עַכְ שָׁ ו נָפַ לְ תִ י וְ הֶחֱזַרְ תִ י פָ נַי מֵ הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך וְ נִשְׁ אַ רְ תִ י אָ חוֹ ר בְּ אָ חוֹ ר ּ ְ . ּומְ רַ חֵ ם עַל עַצְ מוֹ , כִּ י אֵ ין רַ חֲמָ נות גְּדוֹ לָה מִ זוֹ ּ ּ . וְ צָ רִ יך לָזֶה נְסִ ירָ ה ְ , כְּ מוֹ שֶׁ הָ יָה אֵ צֶ ל אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן , שֶׁ נִבְ רְ או דו פַ רְ צופִ ין ּ ּ ּ ּ ּ ּ , אָ ח וֹ ר בְּ אָ חוֹ ר ) ברכות סא , ( וְ אַ חַ ר ־ כָּ ך נִנְסַ ר וְ הָ יָה פָ נִים ּ ְ בְּ פָ נִים . וְ הַ נְסִ ירָ ה הוא בְּ חִ ינַת שֵׁ ם חֲתַ ּ ּ , ְך" כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ בַּ כַּ וָנוֹ ת ] פרי עץ חיים – שער הזמירות , פרק ה [: ' ּפוֹ תֵ ' חַ אֶ ' ת יָדֶ – ָך ' סוֹ פֵ י ־ תֵ בוֹ ת חֲתַ ך , ְ הַ יְנו שֶׁ חוֹ תֵ ך ְ ּ ּומְ נַסֵּ ר אֶ ת עַצְ מוֹ . וְ הַ שֵׁ ם חֲתַ ּ " ְך נַעֲשֶׂ ה עַל ־ יְדֵ י שֶׁ מְ שַׁ בֵּ ר ּ אֶ ת לִ בּ וֹ , כִּ י כְּ שֶׁ מְ שַׁ בֵּ ר אֶ ת לִ בּ וֹ ּ , בְּ וַדַ אי מְ אַ נֵחַ ומוֹ צִ יא ּ ּ ּ רוחַ ומַ כְ נִיס רוחַ ּ ּ ּ , וְ הוא תְ רֵ ין רוחִ ין ּ ּ ּ . ושְׁ נֵי פְ עָמִ ים ּ ּ " ּ רוחַ " גִּימַ טְ רִ יָא חֲתַ ך ְ ּ , וְזֶהו בְּ ּ חִ ינוֹ ת נְסִ ירָ ה , ּובָ א אֶ ל בְּ חִ ינוֹ ת פָ נִים בְּ פָ נִים ּ , וְזֶהו בְּ חִ ינוֹ ת עוֹ לָה ּ . וְזֶהו : ּ זִבְ חֵ י אֱלֹקִ ים , הַ יְנו בְּ חִ ינוֹ ת עוֹ לָה ּ , הוא רוחַ נִשְׁ בָּ רָ ה ּ ּ , . ל"ּ כַּ נַ ) לקוטי מוהר ן א " – ' סימן ק (ח"

Segment 4
HE:
) ויקרא ו ('ז ', עִ קַ ר עֲלִ יַת ּ ּ הַ תְ פִ לָה שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת קָ רְ בָּ ן ּ ּ , הִ יא עַ ל־יְדֵ י תְ פִ לָה לֶעָ נִי שֶׁ עוֹ לָה תְ חִ לָה לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך כַּ מְ בֹאָ ר ּ ְ ּ ּ ּ ּ ּ בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת מִ נְחָ ה שֶׁ הִ יא קָ רְ בַּ ן עָ נִי . אַ ך אַ ף עַ ל פִ י שֶׁ תְ פִ לָה לֶעָ נִי יְקָ רָ ה וַחֲשׁ ובָ ּ ּ ּ ּ ְ ה מְ אֹד בְּ עֵינֵי הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , וְ עִ קַ ר עֲנִיות וְ הַ דַ לות הוא עֲנִיות ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ מִ תוֹ רָ ה ומִ צְ ווֹ ת ּ ּ , וכְ שֶׁ זֶה הֶ עָ נִי בְּ מַ עֲשִׂ ים רוֹ אֶ ה ּ ּ פְ חִ יתותוֹ וְ שִׁ פְ לותוֹ ּ ּ ּ , חוֹ בוֹ תָ יו בִּ פְ רָ ט כְּ שֶׁ מַ רְ גִּישׁ ּ שֶׁ הוא חַ יָב הַ רְ בֵּ ה לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ ּ ּ ּ ְ רַ ך עַ ל־יְדֵ י עֲוֹ נוֹ תָ יו ּופְ שָׁ עָ יו הָ רַ בִּ ים , ומַ תְ חִ יל לְ הִ תְ מַ רְ מֵ ר לִ פְ נֵי הַ שֵׁ ם ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך בְּ לֵב נִשְׁ בָּ ר וְ נִדְ כֵּ א ומְ פָ רֵ שׁ צַ עֲרוֹ וְ שִׂ יחָ תוֹ ּ ְ לִ פְ נֵי הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , בְּ וַדַ אי תְ פִ לָתוֹ יְקָ רָ ה וַחֲשׁ ובָ ה ּ ּ ּ ּ מְ אֹד לִ פְ נֵי הַ שֵׁ ם ּ יִתְ בָּ רַ ך ופוֹ תַ חַ ת כָּ ל הַ תַ רְ עִ ין וְ כו ּ ּ ּ ְ ', כִּ י זֶה עִ קַ ר תְ פִ לָה לֶעָ נִי שֶׁ חֲשׁ ובָ ה מְ אֹד בְּ עֵינֵי הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך . ְ אֲבָ ל אַ ף עַ ל פִ י כֵ ן עֲדַ יִן צְ רִ יכָ ה הַ מְ תָ קָ ה ּ ּ גְּ דוֹ לָה עַ ד שֶׁ תַ עֲשֶׂ ה פְ עֻלָתָ ה בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ ּ ּ ּ , מֵ חֲמַ ת תקֶ ף ּ ּ הַ דִ ינִים הַ נֶאֱחָ זִים בָּ ה ּ ּ , מֵ חֲמַ ת שֶׁ הוא עֲדַ יִן בִּ בְ חִ ינַת ּ מֹחִ ין דְ קַ טְ נות ּ ּ , כִּ י הוא עָ נִי מִ ן הַ דַ עַ ת ּ ּ , וְ גַם כִּ י כָּ ל הָ עֲנִיות אֲפִ לו בְּ גַשְׁ מִ יות ּ ּ ּ ּ ּ ּ , נִמְ שָׁ ך גַּם כֵּ ן מִ בְּ חִ ינַת ְ מִ עוט הַ יָרֵ חַ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת דִ ינִים ומֹחִ ין דְ קַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ טְ נות . וְ עַ ל־כֵּ ן עִ קַ ר יְשׁ ועָ תוֹ שֶׁ ל זֶה הֶ עָ נִי ּ ּ , עַ ל־יְדֵ י הַ צַ דִ יק ּ ּ הַ גָּדוֹ ל הָ אֲמִ תִ י שֶׁ זָכָ ה לִ בְ חִ ינַת מֹחִ ין דְ גַדְ לות ּ ּ ּ ּ בְּ תַ כְ לִ ית הַ שְׁ לֵמות ּ ּ , וְ אַ ף עַ ל פִ י כֵ ן עוֹ שֶׂ ה עַ צְ מוֹ עָ נִי ּ , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת מָ שִׁ יחַ שֶׁ נֶאֱמַ ר בּ וֹ עָ נִי ּ ּ וְ רוֹ כֵ ב עַ ל חֲמוֹ ר , וְ כֵ ן דָ וִ ד קָ רָ א עַ צְ מוֹ עָ נִי ּ . אַ ך אַ ף עַל פִ י שֶׁ עוֹ שֶׂ ה עַצְ מוֹ ּ ְ עִ ם הָ עֲנִיִים וְ כָ ל הַ דַ לִ ים כֶּ עָ נִי ומְ שַׁ תֵ ף עַ צְ מוֹ ּ ּ ּ ּ ּ וְ הַ שְׁ פֵ לִ ים שֶׁ בָּ עוֹ לָם ּ , אַ ף עַ ל פִ י שֶׁ פָ גְמו מְ אֹד וְ עָ שׂ ו ּ ּ ּ ּ מַ ה שֶׁ עָ שׂ ו ּ ּ , אַ ף עַ ל פִ י כֵ ן ּ רַ חֲמָ יו מְ רֻ בִּ ים עֲלֵיהֶם , ומוֹ רִ יד עַצְ מוֹ אֲ לֵיהֶ ם וְ עוֹ שֶׂ ה עַ צְ מוֹ כְּ מוֹ תָ ם וְ גָרועַ ּ ּ מֵ הֶ ם , כִּ י הוא עָ נָיו מְ אֹד מִ כָּ ל הָ אָ דָ ם אֲ שֶׁ ר עַ ל פְ נֵי ּ ּ הָ אֲ דָ מָ ה , אַ ך אַ ף עַ ל פִ י כֵ ן אֵ ינוֹ נוֹ פֵ ל חַ ס־וְ שָׁ לוֹ ם ּ ְ לִ בְ חִ ינַת מֹחִ ין דְ קַ טְ נות ּ ּ , אַ דְ רַ בָּ א , בְּ תַ כְ לִ ית עֲנִיותוֹ ּ וְ שִׁ פְ לותוֹ הוא בְּ תַ כְ לִ ית הַ גַּדְ לות דְ גַדְ לות ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י אֶ צְ לוֹ גַּדְ לות וְ קַ טְ נות כּ ולָא חַ ד ּ ּ ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת הָ עֲנָוָה שֶׁ ל ּ ּ הַ גְּ דוֹ לִ ים הַ צַ דִ יקִ ים וְ כָ ל ומָ שִׁ יחַ וְ דָ וִ ד מֹשֶׁ ה ּ ּ ּ הָ אֲמִ תִ יִים ּ ּ . וְ זֶה הַ צַ דִ ּ ּ יק בְּ חִ ינַת דָ וִ ד מָ שִׁ יחַ ּ , ּ הוא יָכוֹ ל לַעֲזֹר ולְ הוֹ שִׁ יעַ אֶ ת כָּ ל הָ עֲנִיִים בִּ בְ חִ ינַת הַ נֶאֱמַ ר אֵ צֶל ּ ּ ּ מָ שִׁ יחַ , יָחוס עַ ל דַ ל וְ אֶ בְ יוֹ ן וְ נַפְ שׁ וֹ ת אֶ בְ יוֹ נִים יוֹ שִׁ יעַ ּ ּ , כִּ י הוא יָכוֹ ל לְ הַ מְ תִ יק הָ עֲנִיות וְ הָ אֶ בְ יוֹ נות בְּ שָׁ רְ שׁ וֹ ּ ּ ּ ּ ּ , דְ הַ יְנו שֶׁ הוא מַ מְ תִ יק כָּ ל הַ מֹחִ ין דְ קַ טְ נות וְ תַ כְ לִ ית ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ קַ טְ נות דְ קַ טְ נות עַ ד קָ צֶ ה הָ אַ חֲרוֹ ן עַ ד אֵ ין תַ כְ לִ ית ּ ּ ּ ּ , הַ כּ ֹל הוא מַ מְ תִ יק בְּ שָׁ רְ שׁ וֹ הָ עֶלְ יוֹ ן הַ גָּבהַ מְ אֹד ּ ּ ּ , ּ שֶׁ שָׁ ם כָּ ל הַ מֹחִ ין דְ גַדְ לות וְ קַ טְ נות כּ ולָא חַ ד ּ ּ ּ ּ ּ , וְ הַ כּ ֹל נִמְ תַ ק ּ שָׁ ם . ומֵ חֲמַ ת שֶׁ תְ פִ לַת הַ מִ נְחָ ה הִ יא בְּ חִ ינַת הַ מְ תָ קַ ת ּ ּ ּ ּ ּ הַ מֹחִ ין דְ קַ טְ נות שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת תְ פִ לָה לֶעָ נִי בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ ּ ּ

Segment 5
HE:
קָ רְ בַּ ן מִ נְחָ ה עַ ל כֵּ ן נִקְ רֵ את תְ פִ לַת הַ מִ נְחָ ה דַ יְקָ א ּ ּ ּ ּ . ) לקוטי הלכות – הלכות תפלת המנחה ה ' -

Segment 6
HE:
אות ' ז לפי אוצר היראה – תפילה , אות (ב"נ

Segment 7
HE:
= מגישי מנחה בצדקה = ) ויקרא ו ('ז ', מַ עֲלַת מִ צְ וַת הַ צְ דָ קָ ה הוא בְּ לִ י שִׁ עור ּ ּ ּ , וְ כָ ל הַ תוֹ רָ ה וְ כָ ל ּ תִ קון הָ עוֹ לָמוֹ ת תָ לוי בָּ זֶה ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י הַ כּ ֹל נִבְ רָ א בִּ שְׁ בִ יל כְּ בוֹ דוֹ , וְ כָ ל כְּ בוֹ דוֹ נִתְ גַּלָה עַל־יְדֵ י הַ צְ דָ קָ ה ּ ּ , שֶׁ עַל יָדָ ה ּ נַעֲשָׂ ה כְּ לִ י לְ קַ בֵּ ל הַ שְׁ פָ עַת הַ נֹעַם הָ עֶלְ יוֹ ן שֶׁ עַל יְדֵ י זֶה ּ ּ נַעֲשָׂ ה הוֹ לָדָ ה וְנִתְ גַּלֶה כְּ בוֹ דוֹ כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים ּ ּ ) לקוטי מוהר ן ב " – ' סימן ע , (א" וְ עַל כֵּן שְׁ קולָה צְ דָ קָ ה כְּ כָ ל ּ ּ הַ ת וֹ רָ ה כֻּלָה כְּ מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ . ל" אֲבָ ל צְ רִ יכִ ין לְ הַ רְ בּ וֹ ת בִּ צְ דָ קָ ה מְ אֹד , ולְ בַ קֵ שׁ מֵ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ יִזְכֶּ ה ּ ְ ּ ּ ּ לְ קַ יֵם מִ צְ וַת הַ צְ דָ קָ ה כָּ רָ אוי ּ ּ ּ , שֶׁ יִתֵ ן הַ צְ דָ קָ ה בְּ לֵב שָׁ לֵם ּ ּ ּ לְ מַ עַן שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך בֶּ אֱמֶ ת וְ שֶׁ יַ ּ ְ זְמִ ין לוֹ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ עֲנִיִים הֲגונִים לִ זְכּ וֹ ת בָּ הֶם ּ ּ , כִּ י עִ קַ ר תִ קון הַ צְ דָ קָ ה ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ יִתְ גַּדֵ ל כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך עַל־יְדֵ י זֶה כַּ נַ ּ ְ ּ ּ , ל" עַל־כֵּן צָ רִ יך ְ לְ כַ וֵן בִּ צְ דָ קָ תוֹ רַ ק בִּ שְׁ בִ יל כְּ בוֹ ד הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , לֹא בִּ שְׁ בִ יל כְּ בוֹ ד עַצְ מוֹ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם . לֹא כַּ מָ צוי בְּ כַ מָ ה ּ ּ ּ אֲנָשִׁ ים שֶׁ נוֹ תְ נִים צְ דָ קָ ה רַ ק לְ מִ י שֶׁ יֵשׁ לָהֶם מֶ מְ שָׁ לָה ּ ּ וְ כָ בוֹ ד בָּ עוֹ לָם , וְעַל כֵּן הַ צְ דָ קָ ה גַּם לָהֶם לְ כָ בוֹ ד ּ , וְעַל עֲנִיִים הֲגונִים וכְ שֵׁ רִ ים הָ עוֹ סְ קִ ים בַּ תוֹ רָ ה וַ ּ ּ ּ ּ עֲבוֹ דַ ת ה ' בֶּ אֱמֶ ת , אֵ ינָם מַ שְׁ גִּיחִ ים כְּ לָל ומַ עֲלִ ימִ ין עֵינֵיהֶם מֵ הֶ ם ּ , נִמְ צָ א שֶׁ הַ צְ דָ קָ ה שֶׁ נוֹ תְ נִים הוא רַ ק בִּ שְׁ בִ יל כְּ בוֹ ד ּ ּ ּ עַצְ מָ ן . וְ אַ ף עַל פִ י שֶׁ בְּ וַדַ אי גַּם בְּ זֹאת הַ צְ דָ קָ ה יֵשׁ ּ ּ ּ נְקֻ דוֹ ת טוֹ בוֹ ת ּ , אֲבָ ל עַל יְדֵ י צְ דָ קָ ה כָּ זֹאת אֵ ין נַעֲשָׂ ה הַ כְּ לִ י הַ נַ ּ" ל בִּ שְׁ לֵמות ּ , לְ קַ בֵּ ל עַל יָדָ ה שֶׁ פַ ע נֹעַם הָ עֶלְ יוֹ ן ּ בִּ שְׁ לֵמות ּ . וְ עַל כֵּן עִ קַ ר תִ קון הַ צְ דָ קָ ה שֶׁ תִ הְ יֶה בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ ּ ּ מִ נְחָ ה , שֶׁ הִ יא קָ רְ בָּ ן עָ נִי שֶׁ נְתִ ינָתוֹ מֻעֶטֶ ת ּ , וְעַל כֵּן אֵ ינוֹ מִ תְ פָ אֵ ּ ר בָּ ה , ּ רַ ק כַּ וָנָתוֹ בְּ קָ רְ בָּ נוֹ רַ ק לַשָׁ מַ יִם לְ בַ ד ּ ּ . כְּ מוֹ כֵן הֶ עָ שִׁ יר אַ ף עַל פִ י שֶׁ נוֹ תֵ ן הַ רְ בֵּ ה לִ צְ דָ קָ ה ּ ּ , חָ לִ ילָה לוֹ לְ הִ תְ גָּאוֹ ת בִּ נְתִ ינַת הַ צְ דָ קָ ה ולְ הִ תְ כַּ וֵן בָּ ה לִ כְ בוֹ ד ּ ּ ּ ּ עַצְ מוֹ , רַ ק אַ ף עַל פִ י שֶׁ יִתֵ ן לִ צְ דָ קָ ה ה ּ ּ ּ וֹ ן רַ ב , אַ ף עַל פִ י ּ כֵן יִהְ יֶה בְּ עֵינָיו כְּ עָ נִי , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת נֶגְדוֹ יִתְ בָּ רַ ך הַ כּ ֹל ְ עֲנִיִים כְּ מוֹ שֶׁ נֶאֱמַ ר מִ י הִ קְ דִ ימָ נִי וַאֲשַׁ לֵם ּ ּ ּ ּ , כִּ י הַ כּ ֹל רַ ק מִ מֶ נו יִתְ בָּ רַ ך כְּ מוֹ שֶׁ נֶאֱמַ ר מִ מְ ך הַ כּ ֹל ומִ יָדְ ך נָתַ נו לָך ְ ָ ָ ְ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ . ְו עַל כֵּן דָ וִ ד הַ מֶ לֶך עָלָיו הַ שָׁ לוֹ ם בְּ עֵת שֶׁ נָתַ ן הוֹ ן רַ ב ּ ּ ּ ּ ְ לְ נִדְ בַ ת בֵּ ית הַ מִ קְ דָ שׁ אָ מַ ר וַאֲנִי בְּ עָ נְיִי הֲכִ ינוֹ תִ י וְ כו ּ ּ ּ ' כִּ י הֶחֱזִיק כָּ ל נְתִ ינָתוֹ לַעֲנִיות ּ ּ . ּוצְ דָ קָ ה כָּ זֹאת יְקָ רָ ה מְ אֹד כִּ י הִ יא בְּ חִ ינַת מִ נְחַ ת עָ נִי שֶׁ חֲבִ יבָ ה מְ אֹד , מֵ חֲמַ ת שֶׁ כַּ וָנָתוֹ רַ ק לַשָׁ מַ יִם בְּ לִ י שׁ ום הִ תְ פָ אֲרות עַצְ מוֹ כְּ לָל ּ ּ ּ ּ ּ , וְ עַל כֵּן נִקְ רֵ את צְ דָ קָ ה כָּ זֹאת בְּ שֵׁ ם מִ נְחָ ה בְּ חִ ינַת מַ גִּישֵׁ י מִ נְחָ ה בִּ צְ דָ קָ ה . ) לקוטי הלכות – הלכות י תפ לת המנחה ו ' - אות ד ' לפי אוצר היראה -

Segment 8
HE:
צדק ה וגמילות חסדים , אות (ג"י כל זכר בכהנים יאכלנו

Segment 9
HE:
) ויקרא ז ('ו ', אֲכִ ילַת הַ צַ דִ יקִ ים קְ דוֹ שָׁ ה מְ אֹד ּ ּ , כִּ י עַל יְדֵ י זֶה זוֹ כִ ין לְ צַ חְ צֵחַ נִשְׁ מָ תָ ם וְ לִ דְ לוֹ ת הַ מַ יִם שֶׁ עֲלֵיהֶם גְּדֵ לָה ּ הָ אֱמונָה הַ קְ דוֹ שָׁ ה וְזֶה בְּ חִ ינַת כּ ֹהֲנִים אוֹ כְ לִ ים ּ ּ ּ ובְ עָ לִ ים מִ תְ כַּ פְ רִ ים ּ . כִּ י עִ קַ ר פְ גַם כָּ ל הַ חֲטָ אִ ים הוא בְּ הָ אֱמונָה ּ ּ ּ ּ ּ הַ קְ דוֹ שָׁ ה . וְ כֵן כַּ פָ רַ ת כָּ ל הַ חֲטָ אִ ים הוא עַל יְדֵ י תִ קון ּ ּ ּ ּ ּ הָ אֱמונָה הַ קְ דוֹ שָׁ ה שֶׁ הִ יא יְסוֹ ד כָּ ל הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ , שֶׁ נִתְ תַ קֶ נֶת ּ ּ ּ עַל יְדֵ י אֲכִ ילַת הַ כּ ֹהֲנִים שֶׁ הֵם הַ צַ דִ יקֵ י הַ דוֹ ר ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : כִּ י שִׂ פְ תֵ י כּ ֹהֵן יִשְׁ מְ רו דַ עַת ּ ּ , וכְ מוֹ שֶׁ דָ רְ שׁ ו ּ ּ ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ . ל" וְזֶה סוֹ ד מַ ה שֶׁ נָתַ ן הַ תַ נָא סִ ימָ ן לָזֶה ּ ּ ּ ּ קְ רִ יאַ ת שְׁ מַ ע מֵ אֲכִ ילַת הַ כּ ֹהֲנִים , כַּ מְ בֹאָ ר בַּ מִ שְׁ נָה ּ ּ : מֵ אֵ ימָ תַ י קוֹ רִ ין אֶ ת שְׁ מַ ע בְּ עַרְ בִ ית מִ שָׁ עָ ה שֶׁ הַ כּ ֹהֲנִים ּ נִכְ נָסִ ין לֶאֱכֹל בִּ תְ רומָ תָ ן ּ . כִּ י קְ רִ יאַ ת שְׁ מַ ע שֶׁ הִ יא אֱמונָה עִ קַ ר גִּדולָה עַל יְדֵ י אֲכִ ילַת הַ צַ דִ יקִ ים אֲמִ תִ יִים ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ) .ל"ּ כַּ נַ לקוטי הלכות - הלכות תחומין ה ' - אות ו ' לפי אוצר היראה - צדיק , אות (א"פ

Segment 10
HE:
) ויקרא ז (ב"י ', וְזֶה בְּ חִ ינַת חִ יוב הַ הוֹ דָ אָ ה עַל כָּ ל הַ יוֹ צְ אִ ין מֵ הַ צָ רָ ה ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הֵם אַ רְ בָּ עָ ה חַ יָבִ ין לְ הוֹ דוֹ ת שֶׁ הֵם ּ : הוֹ לְ כֵי מִ דְ בָּ רוֹ ת ', ּ וְ כו וְיוֹ צְ אִ ין מִ בֵּ ית הָ אֲסורִ ים ּ , וְחוֹ לֶה שֶׁ נִתְ רַ פֵ ּ ּ , א וְיוֹ רְ דֵ י הַ יָם כְּ שֶׁ עוֹ לִ ין מִ שָׁ ם ּ ּ ) שֻׁ לְ חָ ן עָרוך סִ ימָ ן ריט ּ ְ (: כִּ י כָּ ל הַ צָ רוֹ ת רַ חֲמָ נָא לִ צְ לַן הֵם בְּ חִ ינַת גָּלות ּ ּ ּ הַ שְׁ כִ ינָה , " כִּ י בְּ כָ ל צָ רָ תָ ם לוֹ צָ ר " כַּ יָדועַ ּ ּ . וְעִ קַ ר גָּלות ּ ּ הַ שְׁ כִ ינָה הוא מַ ה שֶׁ הָ עַצְ בות מִ תְ גַּבֵּ ּ ּ ּ ּ ר עַל לֵב יִשְׂ רָ אֵ ל , בְּ חִ ינַת ) בְּ רֵ אשִׁ ית ו ו , (: וַיִתְ עַצֵב אֶ ל לִ בּ וֹ כַּ מְ בֹאָ ר ּ ּ בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ " אמצעותא דעלמא " ) לקוטי מוהר ן א " – ' סימן כ . (ד" שֶׁ מִ שָׁ ם כָּ ל הַ תַ אֲווֹ ת בִּ פְ רָ ט תַ אֲוַת הַ מִ שְׁ גָּל ּ ּ ּ ּ ּ וְ תַ אֲוַת מָ מוֹ ן שֶׁ בָּ אִ ין רַ ק מִ ן עַצְ בות ומִ ּ ּ שָׁ ם כָּ ל הַ צָ רוֹ ת ּ ּ רַ חֲמָ נָא לִ צְ לָן . עַל־כֵּן כְּ שֶׁ ה ' יִתְ בָּ רַ ך עוֹ זֵר שֶׁ יוֹ צְ אִ ין מִ ן ּ ְ הַ צָ רָ ה צְ רִ יכִ ין לְ הָ בִ יא קָ רְ בַּ ן תוֹ דָ ה ּ ּ . וְעַכְ שָׁ ו שֶׁ אֵ ין לָנו ּ קָ רְ בָּ ן צְ רִ יכִ ין לְ הוֹ דוֹ ת בַּ פֶ ה בְּ כָ ל לִ בּ וֹ ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת ּ ּ שִׂ מְ חָ ה , כִּ י עִ קַ ּ ר הַ שִׂ מְ חָ ה הוא הַ הוֹ דָ אָ ה לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ שֶׁ זֶהו עִ קַ ר תַ כְ לִ ית הַ שִׂ מְ חָ ה שֶׁ ל לֶעָ תִ יד שֶׁ אָ ז יַעַסְ קו רַ ק ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ תוֹ דָ ה וְהוֹ דָ אָ ה לַה ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ שִׂ מְ חָ ה עֲצומָ ה ּ ְ , בְּ חִ ינַת ) תְ הִ לִ ים לג ּ ּ (: ב , הוֹ דו לַה ּ ' בְּ כִ נוֹ ר בְּ נֵבֶ ל עָ שׂ וֹ ר זַמְ ּ ּ ּ רו לוֹ , בְּ חִ ינַת עֲשָׂ רָ ה מִ ינֵי נְגִינָה . וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ " בְּ מִ זְמוֹ ר לְ תוֹ דָ ה " ) שָׁ ם ק , א־ב (: הָ רִ יעו לַה ּ ' כָּ ל הָ אָ רֶ ץ עִ בְ דו אֶ ת ּ ' ה בְּ שִׂ מְ חָ ה וְ כו . 'ּ כִּ י זֶה עִ קַ ר הַ תִ קון שֶׁ ל הַ תוֹ דָ ה ּ ּ ּ ּ ּ וְ הוֹ דָ אָ ה שֶׁ חַ יָבִ ין לְ הוֹ דוֹ ת כְּ שֶׁ יוֹ צְ אִ ּ ּ ין מֵ הַ צָ רָ ה ּ , לְ תַ קֵ ן ּ הַ קִ לְ קול שֶׁ מִ שָׁ ם בָּ או הַ צָ רוֹ ת שֶׁ הוא הָ עַצְ בות כַּ נַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ל " כְּ דֵ י שֶׁ מֵ עַתָ ה נִזְכֶּ ה לְ הִ נָצֵל מִ כָּ ל הַ צָ רוֹ ת עַל־יְדֵ י תֹקֶ ף ּ ּ ּ ּ ּ הַ שִׂ מְ חָ ה עַד שֶׁ נִזְכֶּ ה לְ כָ ל הַ תִ קונִים ּ ּ ּ ּ ּ , לְ הַ שִׂ יג אוֹ ר הַ נַ ּ ּ "ל, שֶׁ הוא עִ קַ ר ּ ּ הַ תַ כְ לִ ית כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב שָׁ ם ּ ּ ) לקוטי מוהר ן " – ' א סימן כ . (ד" וְ עַל־כֵּן כָּ ל הַ קָ רְ בָּ נוֹ ת בְּ טֵ לִ ין חוץ ּ ּ

Segment 11
HE:
מִ קָ רְ בַּ ן תוֹ דָ ה ּ ּ ) ּ וַיִקְ רָ א רַ בָּ ה פ . ז , ט" (: ב"י , ז" פכ ובִ שְׁ בִ יל זֶה מְ בִ יאִ ין בְּ קָ רְ בַּ ן תוֹ דָ ה אַ רְ בָּ עָ ה מִ ינֵי לֶחֶ ם ּ ּ , וְ כָ ל אֶ חָ ד עֲ שָׂ רָ ה חַ לוֹ ת ּ ) מְ נָחוֹ ת דַ ף עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה ּ , י " רַ שִׁ ּ וַיִקְ רָ א ז , יב (. כִּ י עִ קַ ר הָ עַצְ בות נֶאֱחָ ז בְּ הַ לֶחֶ ם ּ ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת ) בְּ רֵ אשִׁ ית ג , יז יט (: בְּ עִ צָ בוֹ ן תֹאכֲלֶנָה בְּ זֵעַת ּ ּ ּ אַ פֶ יך תֹאכַ ל לֶחֶ ם ָ ּ ּ . ולְ הֵפֶ ך עִ קַ ר תִ קון הָ אֲכִ ילָה עַל־יְ ּ ּ ּ ּ ּ ְ דֵ י שִׂ מְ חָ ה בִּ בְ חִ ינַת ) קֹהֶ לֶת ט (: ז , אֱכֹל בְּ שִׂ מְ חָ ה לַחְ מֶ ך , ָ בְּ חִ ינַת ) שָׁ ם ח , טו (: לֶאֱכֹל וְ לִ שְׁ תוֹ ת וְ לִ שְׂ מוֹ חַ וְ כו ּ ּ . ' וְ עַל־כֵּן הֵם עֲשָׂ רָ ה חַ לוֹ ת מִ כָּ ל מִ ין כְּ נֶגֶד בְּ חִ ינַת עֲשָׂ רָ ה ּ מִ ינֵי נְגִינָה שֶׁ הֵם מְ קוֹ ר וכְ לַל כָּ ל הַ שְׂ ּ ּ מָ חוֹ ת ) . לקוטי הלכות – הלכות הודאה ו – ' אותיות ('ג 'ב

Segment 12
HE:
) ויקרא ז (ב"י ', לֶעָ תִ יד כָּ ל הַ קָ רְ בָּ נוֹ ת בְּ טֵ לִ ין ּ , כִּ י כָּ ל הַ קָ רְ בָּ נוֹ ת בָּ אִ ין ּ ּ לְ כַ פֵ ר , וְזֶה אֵ ין צְ רִ יכִ ין לֶעָ תִ יד , כִּ י כְּ בָ ר נִתְ כַּ פֵ ר הַ כּ ֹל ּ , בִּ בְ חִ ינַת " ּ בַּ יוֹ ם הַ הוא יְבֻקַ שׁ עֲון יִשְׂ רָ אֵ ל וְ אֵ ינֶנו ּ ּ ּ ּ ". אֲבָ ל ּתוֹ דָ ה , הוֹ דָ אָ ה , לְ סַ פֵ ר חַ סְ דֵ י הַ שֵׁ ם וְ נִפְ לְ אוֹ תָ יו אֵ יך ְ ּ ּ שֶׁ נִתְ הַ פֵ ך הַ כּ ֹל לְ טוֹ בָ ה ּ ְ ּ , שֶׁ דַ יְקָ א עַל־יְדֵ י שֶׁ הָ יִינו בְּ זֶה ּ ּ הָ עוֹ לָם וְ כָ ל אֶ חָ ד סָ בַ ל מַ ה שֶׁ סָּ בַ ל ּ , עַד שֶׁ הַ רְ בֵּ ה נִכְ שְׁ ּ לו בַּ עֲונוֹ תֵ יהֶם מְ אֹד ; וְ עַתָ ה נִתְ הַ פֵ ך הַ כּ ֹל לְ טוֹ בָ ה ּ ְ ּ , בִּ בְ חִ ינַת עֲונוֹ ת נִתְ הַ פְ כִ ין לִ זְכֻיוֹ ת שֶׁ יִהְ יֶה לֶעָתִ יד ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י הַ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת קָ רְ בַּ ן תוֹ דָ ה ּ ּ , שֶׁ הוא ּ ּ מַ צָ ה וְחָ מֵ ץ , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת שֶׁ מְ הַ פְ כִ ין הַ יָ ּ ּ ּ ּ גוֹ ן וַאֲנָחָ ה עַצְ מוֹ לְ שִׂ מְ חָ ה , בִּ בְ חִ ינַת עֲונוֹ ת נִתְ הַ פְ כִ ין לִ זְכֻיוֹ ת כַּ נַ ּ ּ ּ " ל זֶה לֹא יִתְ בַּ טֵ ל ּ , כִּ י זֶה יִהְ יֶה כָּ ל חֶ לְ קֵ י עוֹ לָם הַ בָּ א שֶׁ ל כָּ ל אֶ חָ ד , מַ ה שֶׁ זָכָ ה עַל־יְדֵ י הֶ עָמָ ל שֶׁ ל זֶה הָ עוֹ לָם דַ יְקָ א ּ ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת " ָׂש שׂ וֹ ן וְ שִׂ מְ חָ ה יַשִׂ יגו וְ נָסו יָגוֹ ן וַאֲנָחָ ה ּ ּ ּ , " שֶׁ חוֹ טְ פִ ין הַ יָגוֹ ן וַאֲנָחָ ה עַצְ מוֹ לְ תוֹ ך הַ שִׂ מְ חָ ה ּ ְ ּ , וְ נַעֲשֶׂ ה מֵ הָ רַ ע כִּ סֵּ א לְ הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ , שֶׁ זֶה יִתְ קַ יֵם בִּ שְׁ לֵמות לֶעָ תִ יד ּ ּ ּ לָבוֹ א . אֲבָ ל כָּ ל אֶ חָ ד , כְּ פִ י מַ ה שֶׁ זָכָ ה לְ הִ תְ קָ ּ ּ רֵ ב לְ צַ דִ יקִ ים וכְ שֵׁ רִ ים ולְ קַ יֵם עֵצָ ה זֹאת בְּ תוֹ ך זֶה הָ עוֹ לָם ְ ּ ּ ּ ּ , בְּ תוֹ ך מְ רִ ירות הַ צָ רוֹ ת בְּ גוף וָנֶפֶ שׁ ומָ מוֹ ן ּ ּ ּ ּ ְ , לְ הִ תְ גַּבֵּ ר וְ לַהֲפֹך הַ כּ ֹל לְ שִׂ מְ חָ ה עַל־יְדֵ י־זֶה יִזְכֶּ ה לֶעָ תִ יד לָזֶה ְ בִּ שְׁ לֵמות ּ , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת קָ רְ בַּ ן תוֹ ּ ּ דָ ה כַּ נַ ּ"ל. ) לקוטי הלכות - הלכות ברכות הודאה ו ' - אות י "ג לפי אוצר היראה – הודאה , אות ('ד

Segment 13
HE:
כל חֵ לֶב שור וכשב ועז לא תאכלו

Segment 14
HE:
) ויקרא ז (ג"כ ', יֵשׁ שְׁ נֵי מִ ינֵי קְ לִ פוֹ ת ּ , הַ יְנו בְּ חִ ינַת קְ לִ פַ ת לָבָ ן ובְ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ קְ לִ פַ ת עֵשָׂ ו , ומִ קְ לִ פוֹ ת לָבָ ן ּ ּ ּ נִמְ שָׁ כִ ין הָ עֲונוֹ ת שֶׁ בְּ שׁ וֹ גֵג שֶׁ נַעֲשִׂ ין עַל־יְדֵ י שִׁ כְ חָ ה ובִ לְ בּ ול הַ דַ עַת ּ ּ ּ ּ , ומִ קְ לִ פַ ת עֵשָׂ ו ּ ּ ּ נִמְ שָׁ כִ ין הַ זְדוֹ נוֹ ת ּ . וְ הִ נֵה אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ בְּ וַדַ אי עֲון מֵ זִיד ּ ּ ּ חָ מור ופוֹ גֵם יוֹ תֵ ר מֵ הַ שׁ וֹ גֵג ּ ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן בְּ נָקֵ ל יוֹ תֵ ר ּ

Segment 15
HE:
לְ הִ תְ גַּבֵּ ר כְּ נֶגְדוֹ וְ לִ מְ נֹעַ עַצְ מוֹ מִ מֶ נו מֵ אַ חַ ר שֶׁ יוֹ דֵ עַ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ הוא עֲבֵ רָ ה ּ ; אֲבָ ל מִ קְ לִ פַ ת לָבָ ן שֶׁ מַ כְ שִׁ יל אֶ ת הָ אָ דָ ם ּ ּ ּ בִּ שְׁ גָגוֹ ת , מִ זֶה קָ שֶׁ ה מְ אֹד לְ הִ נָצֵל ּ ּ , כִּ י מְ עַרְ בֵּ ב ומְ בַ לְ בֵּ ל ּ אֶ ת הַ דַ עַת עַד שֶׁ נִכְ שָׁ ל מִ מֵ ילָ ּ ּ ּ , א וְ עַל־כֵּן צָ רִ יך סִ יועַ ּ ּ ְ דִ לְ עֵלָא לְ הִ נָצֵל מִ זֶה ּ ּ ּ ּ . וְ עַ ל־יְדֵ י שֶׁ נִזְהָ רִ ין בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ מֵ אִ סּ ור חֵ לֶב ּ , עַל־יְדֵ י־זֶה נִצוֹ לִ ין מִ קְ לִ פַ ת לָבָ ן ּ ּ ּ ; וְ עַל־יְדֵ י שֶׁ נִזְהָ רִ ין בִּ שְׁ לֵמות מֵ אִ סּ ור אֲכִ ילַת דָ ם ּ ּ ּ ּ , עַל־יְדֵ י־זֶה נִצוֹ לִ ין מִ קְ ּ ּ ּ לִ פַ ת עֵשָׂ ו . ) לקוטי הלכות - הל כות חלב , 'א אות יות ' ו ' ה לפי אוצר היראה - אמת וצדק , אות צ"ב(

Segment 16
HE:
וְ חֵ לֶב נְבֵ לָה וְ כו ' ּ יֵעָשֶׂ ה לְ כָ ל מְ לָאכָ ה

Segment 17
HE:
) ּ וַיִקְ רָ א (ד"כ ', ז וְ עַל ־ כֵּן הַחֵ לֶב מֻתָ ר בְּ מַ שָׂ א ומַ תָ ן יוֹ תֵ ר מִ שְׁ אָ ר דְ בָ רִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ הָ אֲסורִ ים ּ , ֶׁש אָ סור לַעֲשׂ וֹ ת קְ בִ יעות מַ שָׂ א ומַ תָ ן מֵ הֶם ּ ּ ּ ּ ּ ) יוֹ רֶ ה דֵ עָ ה סִ ימָ ן קיז ּ (. וְ לָמְ דו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ) ל " רַ מְ בָּ ם " הִ לְ כוֹ ת מַ אֲכָ לוֹ ת אֲסורוֹ ת פ ּ " ח הט ( ז" מִ פָ סוק ּ ּ ) ּ וַיִקְ רָ א (: ז וְחֵ לֶב נְבֵ לָה וְ כו ' ּ יֵעָ שֶׂ ה לְ כָ ל מְ לָאכָ ה וְ כו .'ּ כִּ י הַ חֵ לֶב אַ ף שֶׁ הוא דָ בָ ר טָ מֵ א וְ אִ סּ ור חָ מור מְ אֹד ּ ּ ּ ּ , ־ ּפִ י ־ עַל ־ אַ ף כֵן יֶשׁ בּ וֹ דְ בַ ר חֲשִׁ יבות מְ אֹד ּ ּ . כִּ י עֶצֶם הַ חִ יות שֶׁ מְ לֻבָּ שׁ בּ וֹ הוא דָ בָ ר גָּבֹהַ מְ אֹד ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י מְ קַ בֵּ ל מִ זַכּ ות הַ חִ יות הַ מַ גִּיעַ לְ הַמֹחַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י הַ מֹחַ וְ הַ שֵׂ כֶ ל הֵם ּ ּ מְ קַ בְּ לִ ים מֻבְ חַ ר הַ חִ יות וְזַכּ ות וְ צַ חות הַ מַ אֲכָ לִ ים ּ ּ ּ ּ ּ . וְ הַ חִ יות שֶׁ הַ מֹחַ מְ קַ בֵּ ל מִ ן הַ מַ אֲכָ לִ ים שֶׁ בָּ אִ ים לְ תוֹ ך ְ ּ ּ ּ ּ ּ הַ גּוף , ּ הוא מְ קַ בֵּ ל אוֹ תָ ם עַל ־ יְדֵ י הַ שְׁ מָ נִים שֶׁ בַּ גּוף ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תַ ב רַ בֵּ נו נֵרוֹ יָאִ יר ּ ) בְּ סִ ימָ ן ס ( שֶׁ הַ מֹ ּ חַ הוא כְּ מוֹ נֵר ּ הַ דוֹ לֵק מִ שְׁ מָ נִים שֶׁ בַּ גּוף ּ ּ ּ , ּ עַיֵן שָׁ ם . נִמְ צָ א , שֶׁ הַ מַ אֲכָ לִ ים הַ בָּ אִ ים לְ תוֹ ך הַ גּוף נִתְ בָּ רְ רִ ים ּ ְ ּ בְּ בֵ רור אַ חַ ר בֵּ רור עַד שֶׁ נִתְ בָּ רֵ ר הַ זַכּ ות וְהַ צַ חות ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ בָּ הֶם , מֵ יטַ ב שַׁ מְ נונִית שֶׁ בָּ הֶם ּ , וְ נַעֲשֶׂ ה מֵ הֶ ם שֻׁ מָ ן ּ וְחֵ לֶב , שֶׁ הֵם נַעֲשִׂ ים מִ זַכּ ות וְ שַׁ מְ נונִית הַ מַ אֲכָ לִ ים מַ ה ּ ּ ּ ּ שֶׁ שַׁ יָך אֶ ל הַ מֹחַ ּ ּ ּ ּ ְ , כִּ י מֵ הֶ ם מְ קַ בֵּ ל הַ מֹחַ כִּ י הוא דוֹ לֵק ּ ּ ּ מִ שַׁ מְ נונִית שֶׁ שַׁ יָך אֶ ל הַ מֹחַ ּ ּ ּ ְ ּ , ְ אַ ך הַ חֲלָבִ ים הֵם בְּ חִ ינַת עֲכִ ירַ ת וְ שִׁ מְ רֵ י הַ שְׁ מָ נִי ּ ם הַ זַכִּ ים ּ . וְ עַל ־ יְדֵ י הַ שֻׁ מָ ן הַ כָּ שֵׁ ר ּ ּ וְ הַ זַך ־ עַל , ּ ְ יְדֵ י זֶה הַ שֵׂ כֶ ל שֶׁ בַּ מֹחַ נִדְ לָק וְנִתְ קַ יֵם ּ ּ ּ . וְ עַל ־ יְדֵ י הַ חֲלָבִ ים , שֶׁ הֵם הַ שְׁ מָ רִ ים ּ , הֵם מְ עַרְ בְּ בִ ין הַ דַ עַת ּ , דְ הַ יְנו ּ ּ כְּ שֶׁ נִתְ עָרְ בִ ין הַ חֲלָבִ ים שֶׁ הֵם הַ שְׁ מָ רִ ים עַד שֶׁ ּ ּ עוֹ לִ ין גַּם הֵם עִ ם הַ שְׁ מָ נִים הַ זַכִּ ים אֶ ל הַ מֹחַ ּ ּ ּ , אֲזַי הַ מֹחַ נִתְ בַּ לְ בֵּל ּ וְ נַעֲשֶׂ ה טֵ רוף הַ דַ עַת ּ ּ . וַאֲזַי נִסְ תָ מִ ין עֵצוֹ ת דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ שֶׁ בְּ תוֹ ך הַ כְּ לָיוֹ ת ְ , וְנִתְ עַרְ בְּ בִ ין וְ נַעֲשִׂ ין מֵ הֶם חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם עֲצוֹ ת הַ נָחָ שׁ ּ , שֶׁ הֵם טֵ רוף הַ דַ עַת כְּ סִ ילות ּ ּ ּ , אֲבָ ל עַל כָּ ל פָ נִים אֲפִ לו הַ חֵ לֶב מְ לֻבָּ שׁ בּ וֹ גַּם ּ ּ ּ ־ כֵּ ן חִ יות יָקָ ר וְגָבֹהַ ּ ּ ּ מְ אֹד , דְ הַ יְנו הַ חִ יות הַ שַׁ יָך אֶ ל הַ מֹחַ כַּ נַ ּ ּ ּ ְ ּ ּ ּ ּ ּ , ל" רַ ק שֶׁ הוא ּ מִ ן הָ עֲכִ ירות וְ הַ שְׁ מָ רִ ים שֶׁ ל חִ יות הַ מֹחַ כַּ נַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , ל" ֶׁש ּשָׁ ם ּ הוא אֲחִ יזַת הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א . וְ עַל ־ כֵּן אָ סור בַּ אֲכִ ילָה וְאִ סּ ורוֹ חָ מור מְ אֹד ּ ּ ּ , כִּ י מֵ חֲמַ ת שֶׁ אֲחִ יזָתוֹ שָׁ ם הוא בְּ מָ קוֹ ם גָּבֹהַ מְ אֹד ּ ּ — בַּ חִ יות הַ שַׁ יָך ּ ְ ּ ּ ּ לְ הַ מֹחַ כַּ נַ ּ ּ , ל" ־ עַל כֵּן שָׁ ם הוא תֹקֶ ף הִ תְ גַּבְּ רות הַ סִּ טְ רָ א ּ ּ ּ ָא חֳרָ א . כִּ י זֶה כְּ לָל , כִּ י בְּ מָ קוֹ ם שֶׁ יֵשׁ קְ דֻ שָׁ ה וְחִ יות יוֹ תֵ ר ּ ּ ּ ּ , שָׁ ם בְּ יוֹ תֵ ר אָ חֳרָ א הַ סִּ טְ רָ א אֲחִ יזַת ּ הוא



# Tzav
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/3/2/

Tzav
צו
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/3/2

Segment 1
HE:
פירושים על פרשת " צו "

Segment 2
HE:
זאת תורת העולה ) ויקרא ו ('ב ',

Segment 3
HE:
הִ נֵה יָדועַ ּ ּ , כִּ י עוֹ לָ ה בָּ אָ ה עַל הִ רְ הור הַ לֵב ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) יחזקאל כ (: הָ עוֹ לָה עַל רוחֲכֶם ּ )מ" ר ויקרא ; (ז"פ הַ יְנו שֶׁ עוֹ לָה בָּ אָ ה עַל הִ רְ הורֵ י הַ לֵב ּ ּ ּ , ּ שֶׁ שָׁ ם מִ שְׁ כַּ ן ּ הָ רוחַ , וְ אֵ ין הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך מְ צָ רֵ ף מַ חֲשָׁ בָ ה לְ מַ עֲשֶׂ ה ְ ּ , בַּ ר מֵ הִ רְ הורֵ י עַכּ ּ וּ" ) ם קידושין מ (. וְ הִ רְ הור עַכּ ו ּ ּ " ם שַׁ יָך ּ ְ אֵ צֶ ל כָּ ל אָ דָ ם , הַ יְנו מַ ה שֶׁ מַ תְ חִ יל לְ הִ תְ פַ לֵל בִּ דְ בֵ קות ּ ּ ּ ּ ּ ּ מִ תְ בּ וֹ דֵ ד אֶ ת עַצְ מוֹ אוֹ , ובְ אֶ מְ צַ ע הַ תְ פִ לָה אוֹ ּ ּ ּ הַ הִ תְ בּ וֹ דְ דות נוֹ פֵ ל מִ מַ דְ רֵ גָתוֹ ּ ּ , זֶהו בְּ חִ ינוֹ ת הִ רְ הורֵ י ּ ּ , ם"ּ עַכּ ו כִּ י כָּ ל הַ נְפִ ילוֹ ת בָּ אִ ין מֵ חֲמַ ת קִ לְ קול הָ אֱמונָה ּ ּ ּ , וכְ שֶׁ נִתְ קַ לְ קֵ ל הָ אֱמונָה ּ ּ ּ , נִמְ צָ א מַ חֲזִיר פָ נָיו מֵ הַ שֵׁ ם ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך , ְ כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) ישעיה א (: נָזוֹ רו אָ חוֹ ר ּ ; וְ הַ שֵׁ ם ּ יִתְ בָּ רַ ך גַּם ְ ־ כֵּ ן מַ סְ תִ יר פָ נָיו מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ ּ . נִמְ צָ א הוא ּ אָ חוֹ ר בְּ אָ חוֹ ר . וְ צָ רִ יך לְ הָ בִ יא עַל זֶה עוֹ לָה ְ . ּובְ חִ ינוֹ ת עוֹ לָה הוא כְּ שֶׁ מְ שַׁ בֵּ ר אֶ ת רוחוֹ בְּ קִ רְ בּ וֹ ומִ תְ בַּ יֵשׁ וְחוֹ שֵׁ ב ּ ּ ּ ּ ּ בְּ עַצְ מוֹ : אֵ יך נָפַ לְ תִ י וְ נִשְׁ לַכְ תִ י מִ שָׁ מַ יִם לָאָ רֶ ץ ּ ּ ּ ְ , שֶׁ הָ יִיתִ י בְּ מָ קוֹ ם גָּבוֹ הַ כָּ זֶה ּ , וְ עַכְ שָׁ ו נָפַ לְ תִ י וְ הֶחֱזַרְ תִ י פָ נַי מֵ הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך וְ נִשְׁ אַ רְ תִ י אָ חוֹ ר בְּ אָ חוֹ ר ּ ְ . ּומְ רַ חֵ ם עַל עַצְ מוֹ , כִּ י אֵ ין רַ חֲמָ נות גְּדוֹ לָה מִ זוֹ ּ ּ . וְ צָ רִ יך לָזֶה נְסִ ירָ ה ְ , כְּ מוֹ שֶׁ הָ יָה אֵ צֶ ל אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן , שֶׁ נִבְ רְ או דו פַ רְ צופִ ין ּ ּ ּ ּ ּ ּ , אָ ח וֹ ר בְּ אָ חוֹ ר ) ברכות סא , ( וְ אַ חַ ר ־ כָּ ך נִנְסַ ר וְ הָ יָה פָ נִים ּ ְ בְּ פָ נִים . וְ הַ נְסִ ירָ ה הוא בְּ חִ ינַת שֵׁ ם חֲתַ ּ ּ , ְך" כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ בַּ כַּ וָנוֹ ת ] פרי עץ חיים – שער הזמירות , פרק ה [: ' ּפוֹ תֵ ' חַ אֶ ' ת יָדֶ – ָך ' סוֹ פֵ י ־ תֵ בוֹ ת חֲתַ ך , ְ הַ יְנו שֶׁ חוֹ תֵ ך ְ ּ ּומְ נַסֵּ ר אֶ ת עַצְ מוֹ . וְ הַ שֵׁ ם חֲתַ ּ " ְך נַעֲשֶׂ ה עַל ־ יְדֵ י שֶׁ מְ שַׁ בֵּ ר ּ אֶ ת לִ בּ וֹ , כִּ י כְּ שֶׁ מְ שַׁ בֵּ ר אֶ ת לִ בּ וֹ ּ , בְּ וַדַ אי מְ אַ נֵחַ ומוֹ צִ יא ּ ּ ּ רוחַ ומַ כְ נִיס רוחַ ּ ּ ּ , וְ הוא תְ רֵ ין רוחִ ין ּ ּ ּ . ושְׁ נֵי פְ עָמִ ים ּ ּ " ּ רוחַ " גִּימַ טְ רִ יָא חֲתַ ך ְ ּ , וְזֶהו בְּ ּ חִ ינוֹ ת נְסִ ירָ ה , ּובָ א אֶ ל בְּ חִ ינוֹ ת פָ נִים בְּ פָ נִים ּ , וְזֶהו בְּ חִ ינוֹ ת עוֹ לָה ּ . וְזֶהו : ּ זִבְ חֵ י אֱלֹקִ ים , הַ יְנו בְּ חִ ינוֹ ת עוֹ לָה ּ , הוא רוחַ נִשְׁ בָּ רָ ה ּ ּ , . ל"ּ כַּ נַ ) לקוטי מוהר ן א " – ' סימן ק (ח"

Segment 4
HE:
) ויקרא ו ('ז ', עִ קַ ר עֲלִ יַת ּ ּ הַ תְ פִ לָה שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת קָ רְ בָּ ן ּ ּ , הִ יא עַ ל־יְדֵ י תְ פִ לָה לֶעָ נִי שֶׁ עוֹ לָה תְ חִ לָה לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך כַּ מְ בֹאָ ר ּ ְ ּ ּ ּ ּ ּ בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת מִ נְחָ ה שֶׁ הִ יא קָ רְ בַּ ן עָ נִי . אַ ך אַ ף עַ ל פִ י שֶׁ תְ פִ לָה לֶעָ נִי יְקָ רָ ה וַחֲשׁ ובָ ּ ּ ּ ּ ְ ה מְ אֹד בְּ עֵינֵי הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , וְ עִ קַ ר עֲנִיות וְ הַ דַ לות הוא עֲנִיות ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ מִ תוֹ רָ ה ומִ צְ ווֹ ת ּ ּ , וכְ שֶׁ זֶה הֶ עָ נִי בְּ מַ עֲשִׂ ים רוֹ אֶ ה ּ ּ פְ חִ יתותוֹ וְ שִׁ פְ לותוֹ ּ ּ ּ , חוֹ בוֹ תָ יו בִּ פְ רָ ט כְּ שֶׁ מַ רְ גִּישׁ ּ שֶׁ הוא חַ יָב הַ רְ בֵּ ה לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ ּ ּ ּ ְ רַ ך עַ ל־יְדֵ י עֲוֹ נוֹ תָ יו ּופְ שָׁ עָ יו הָ רַ בִּ ים , ומַ תְ חִ יל לְ הִ תְ מַ רְ מֵ ר לִ פְ נֵי הַ שֵׁ ם ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך בְּ לֵב נִשְׁ בָּ ר וְ נִדְ כֵּ א ומְ פָ רֵ שׁ צַ עֲרוֹ וְ שִׂ יחָ תוֹ ּ ְ לִ פְ נֵי הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , בְּ וַדַ אי תְ פִ לָתוֹ יְקָ רָ ה וַחֲשׁ ובָ ה ּ ּ ּ ּ מְ אֹד לִ פְ נֵי הַ שֵׁ ם ּ יִתְ בָּ רַ ך ופוֹ תַ חַ ת כָּ ל הַ תַ רְ עִ ין וְ כו ּ ּ ּ ְ ', כִּ י זֶה עִ קַ ר תְ פִ לָה לֶעָ נִי שֶׁ חֲשׁ ובָ ה מְ אֹד בְּ עֵינֵי הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך . ְ אֲבָ ל אַ ף עַ ל פִ י כֵ ן עֲדַ יִן צְ רִ יכָ ה הַ מְ תָ קָ ה ּ ּ גְּ דוֹ לָה עַ ד שֶׁ תַ עֲשֶׂ ה פְ עֻלָתָ ה בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ ּ ּ ּ , מֵ חֲמַ ת תקֶ ף ּ ּ הַ דִ ינִים הַ נֶאֱחָ זִים בָּ ה ּ ּ , מֵ חֲמַ ת שֶׁ הוא עֲדַ יִן בִּ בְ חִ ינַת ּ מֹחִ ין דְ קַ טְ נות ּ ּ , כִּ י הוא עָ נִי מִ ן הַ דַ עַ ת ּ ּ , וְ גַם כִּ י כָּ ל הָ עֲנִיות אֲפִ לו בְּ גַשְׁ מִ יות ּ ּ ּ ּ ּ ּ , נִמְ שָׁ ך גַּם כֵּ ן מִ בְּ חִ ינַת ְ מִ עוט הַ יָרֵ חַ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת דִ ינִים ומֹחִ ין דְ קַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ טְ נות . וְ עַ ל־כֵּ ן עִ קַ ר יְשׁ ועָ תוֹ שֶׁ ל זֶה הֶ עָ נִי ּ ּ , עַ ל־יְדֵ י הַ צַ דִ יק ּ ּ הַ גָּדוֹ ל הָ אֲמִ תִ י שֶׁ זָכָ ה לִ בְ חִ ינַת מֹחִ ין דְ גַדְ לות ּ ּ ּ ּ בְּ תַ כְ לִ ית הַ שְׁ לֵמות ּ ּ , וְ אַ ף עַ ל פִ י כֵ ן עוֹ שֶׂ ה עַ צְ מוֹ עָ נִי ּ , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת מָ שִׁ יחַ שֶׁ נֶאֱמַ ר בּ וֹ עָ נִי ּ ּ וְ רוֹ כֵ ב עַ ל חֲמוֹ ר , וְ כֵ ן דָ וִ ד קָ רָ א עַ צְ מוֹ עָ נִי ּ . אַ ך אַ ף עַל פִ י שֶׁ עוֹ שֶׂ ה עַצְ מוֹ ּ ְ עִ ם הָ עֲנִיִים וְ כָ ל הַ דַ לִ ים כֶּ עָ נִי ומְ שַׁ תֵ ף עַ צְ מוֹ ּ ּ ּ ּ ּ וְ הַ שְׁ פֵ לִ ים שֶׁ בָּ עוֹ לָם ּ , אַ ף עַ ל פִ י שֶׁ פָ גְמו מְ אֹד וְ עָ שׂ ו ּ ּ ּ ּ מַ ה שֶׁ עָ שׂ ו ּ ּ , אַ ף עַ ל פִ י כֵ ן ּ רַ חֲמָ יו מְ רֻ בִּ ים עֲלֵיהֶם , ומוֹ רִ יד עַצְ מוֹ אֲ לֵיהֶ ם וְ עוֹ שֶׂ ה עַ צְ מוֹ כְּ מוֹ תָ ם וְ גָרועַ ּ ּ מֵ הֶ ם , כִּ י הוא עָ נָיו מְ אֹד מִ כָּ ל הָ אָ דָ ם אֲ שֶׁ ר עַ ל פְ נֵי ּ ּ הָ אֲ דָ מָ ה , אַ ך אַ ף עַ ל פִ י כֵ ן אֵ ינוֹ נוֹ פֵ ל חַ ס־וְ שָׁ לוֹ ם ּ ְ לִ בְ חִ ינַת מֹחִ ין דְ קַ טְ נות ּ ּ , אַ דְ רַ בָּ א , בְּ תַ כְ לִ ית עֲנִיותוֹ ּ וְ שִׁ פְ לותוֹ הוא בְּ תַ כְ לִ ית הַ גַּדְ לות דְ גַדְ לות ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י אֶ צְ לוֹ גַּדְ לות וְ קַ טְ נות כּ ולָא חַ ד ּ ּ ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת הָ עֲנָוָה שֶׁ ל ּ ּ הַ גְּ דוֹ לִ ים הַ צַ דִ יקִ ים וְ כָ ל ומָ שִׁ יחַ וְ דָ וִ ד מֹשֶׁ ה ּ ּ ּ הָ אֲמִ תִ יִים ּ ּ . וְ זֶה הַ צַ דִ ּ ּ יק בְּ חִ ינַת דָ וִ ד מָ שִׁ יחַ ּ , ּ הוא יָכוֹ ל לַעֲזֹר ולְ הוֹ שִׁ יעַ אֶ ת כָּ ל הָ עֲנִיִים בִּ בְ חִ ינַת הַ נֶאֱמַ ר אֵ צֶל ּ ּ ּ מָ שִׁ יחַ , יָחוס עַ ל דַ ל וְ אֶ בְ יוֹ ן וְ נַפְ שׁ וֹ ת אֶ בְ יוֹ נִים יוֹ שִׁ יעַ ּ ּ , כִּ י הוא יָכוֹ ל לְ הַ מְ תִ יק הָ עֲנִיות וְ הָ אֶ בְ יוֹ נות בְּ שָׁ רְ שׁ וֹ ּ ּ ּ ּ ּ , דְ הַ יְנו שֶׁ הוא מַ מְ תִ יק כָּ ל הַ מֹחִ ין דְ קַ טְ נות וְ תַ כְ לִ ית ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ קַ טְ נות דְ קַ טְ נות עַ ד קָ צֶ ה הָ אַ חֲרוֹ ן עַ ד אֵ ין תַ כְ לִ ית ּ ּ ּ ּ , הַ כּ ֹל הוא מַ מְ תִ יק בְּ שָׁ רְ שׁ וֹ הָ עֶלְ יוֹ ן הַ גָּבהַ מְ אֹד ּ ּ ּ , ּ שֶׁ שָׁ ם כָּ ל הַ מֹחִ ין דְ גַדְ לות וְ קַ טְ נות כּ ולָא חַ ד ּ ּ ּ ּ ּ , וְ הַ כּ ֹל נִמְ תַ ק ּ שָׁ ם . ומֵ חֲמַ ת שֶׁ תְ פִ לַת הַ מִ נְחָ ה הִ יא בְּ חִ ינַת הַ מְ תָ קַ ת ּ ּ ּ ּ ּ הַ מֹחִ ין דְ קַ טְ נות שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת תְ פִ לָה לֶעָ נִי בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ ּ ּ

Segment 5
HE:
קָ רְ בַּ ן מִ נְחָ ה עַ ל כֵּ ן נִקְ רֵ את תְ פִ לַת הַ מִ נְחָ ה דַ יְקָ א ּ ּ ּ ּ . ) לקוטי הלכות – הלכות תפלת המנחה ה ' -

Segment 6
HE:
אות ' ז לפי אוצר היראה – תפילה , אות (ב"נ

Segment 7
HE:
= מגישי מנחה בצדקה = ) ויקרא ו ('ז ', מַ עֲלַת מִ צְ וַת הַ צְ דָ קָ ה הוא בְּ לִ י שִׁ עור ּ ּ ּ , וְ כָ ל הַ תוֹ רָ ה וְ כָ ל ּ תִ קון הָ עוֹ לָמוֹ ת תָ לוי בָּ זֶה ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י הַ כּ ֹל נִבְ רָ א בִּ שְׁ בִ יל כְּ בוֹ דוֹ , וְ כָ ל כְּ בוֹ דוֹ נִתְ גַּלָה עַל־יְדֵ י הַ צְ דָ קָ ה ּ ּ , שֶׁ עַל יָדָ ה ּ נַעֲשָׂ ה כְּ לִ י לְ קַ בֵּ ל הַ שְׁ פָ עַת הַ נֹעַם הָ עֶלְ יוֹ ן שֶׁ עַל יְדֵ י זֶה ּ ּ נַעֲשָׂ ה הוֹ לָדָ ה וְנִתְ גַּלֶה כְּ בוֹ דוֹ כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים ּ ּ ) לקוטי מוהר ן ב " – ' סימן ע , (א" וְ עַל כֵּן שְׁ קולָה צְ דָ קָ ה כְּ כָ ל ּ ּ הַ ת וֹ רָ ה כֻּלָה כְּ מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ . ל" אֲבָ ל צְ רִ יכִ ין לְ הַ רְ בּ וֹ ת בִּ צְ דָ קָ ה מְ אֹד , ולְ בַ קֵ שׁ מֵ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ יִזְכֶּ ה ּ ְ ּ ּ ּ לְ קַ יֵם מִ צְ וַת הַ צְ דָ קָ ה כָּ רָ אוי ּ ּ ּ , שֶׁ יִתֵ ן הַ צְ דָ קָ ה בְּ לֵב שָׁ לֵם ּ ּ ּ לְ מַ עַן שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך בֶּ אֱמֶ ת וְ שֶׁ יַ ּ ְ זְמִ ין לוֹ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ עֲנִיִים הֲגונִים לִ זְכּ וֹ ת בָּ הֶם ּ ּ , כִּ י עִ קַ ר תִ קון הַ צְ דָ קָ ה ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ יִתְ גַּדֵ ל כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך עַל־יְדֵ י זֶה כַּ נַ ּ ְ ּ ּ , ל" עַל־כֵּן צָ רִ יך ְ לְ כַ וֵן בִּ צְ דָ קָ תוֹ רַ ק בִּ שְׁ בִ יל כְּ בוֹ ד הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , לֹא בִּ שְׁ בִ יל כְּ בוֹ ד עַצְ מוֹ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם . לֹא כַּ מָ צוי בְּ כַ מָ ה ּ ּ ּ אֲנָשִׁ ים שֶׁ נוֹ תְ נִים צְ דָ קָ ה רַ ק לְ מִ י שֶׁ יֵשׁ לָהֶם מֶ מְ שָׁ לָה ּ ּ וְ כָ בוֹ ד בָּ עוֹ לָם , וְעַל כֵּן הַ צְ דָ קָ ה גַּם לָהֶם לְ כָ בוֹ ד ּ , וְעַל עֲנִיִים הֲגונִים וכְ שֵׁ רִ ים הָ עוֹ סְ קִ ים בַּ תוֹ רָ ה וַ ּ ּ ּ ּ עֲבוֹ דַ ת ה ' בֶּ אֱמֶ ת , אֵ ינָם מַ שְׁ גִּיחִ ים כְּ לָל ומַ עֲלִ ימִ ין עֵינֵיהֶם מֵ הֶ ם ּ , נִמְ צָ א שֶׁ הַ צְ דָ קָ ה שֶׁ נוֹ תְ נִים הוא רַ ק בִּ שְׁ בִ יל כְּ בוֹ ד ּ ּ ּ עַצְ מָ ן . וְ אַ ף עַל פִ י שֶׁ בְּ וַדַ אי גַּם בְּ זֹאת הַ צְ דָ קָ ה יֵשׁ ּ ּ ּ נְקֻ דוֹ ת טוֹ בוֹ ת ּ , אֲבָ ל עַל יְדֵ י צְ דָ קָ ה כָּ זֹאת אֵ ין נַעֲשָׂ ה הַ כְּ לִ י הַ נַ ּ" ל בִּ שְׁ לֵמות ּ , לְ קַ בֵּ ל עַל יָדָ ה שֶׁ פַ ע נֹעַם הָ עֶלְ יוֹ ן ּ בִּ שְׁ לֵמות ּ . וְ עַל כֵּן עִ קַ ר תִ קון הַ צְ דָ קָ ה שֶׁ תִ הְ יֶה בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ ּ ּ מִ נְחָ ה , שֶׁ הִ יא קָ רְ בָּ ן עָ נִי שֶׁ נְתִ ינָתוֹ מֻעֶטֶ ת ּ , וְעַל כֵּן אֵ ינוֹ מִ תְ פָ אֵ ּ ר בָּ ה , ּ רַ ק כַּ וָנָתוֹ בְּ קָ רְ בָּ נוֹ רַ ק לַשָׁ מַ יִם לְ בַ ד ּ ּ . כְּ מוֹ כֵן הֶ עָ שִׁ יר אַ ף עַל פִ י שֶׁ נוֹ תֵ ן הַ רְ בֵּ ה לִ צְ דָ קָ ה ּ ּ , חָ לִ ילָה לוֹ לְ הִ תְ גָּאוֹ ת בִּ נְתִ ינַת הַ צְ דָ קָ ה ולְ הִ תְ כַּ וֵן בָּ ה לִ כְ בוֹ ד ּ ּ ּ ּ עַצְ מוֹ , רַ ק אַ ף עַל פִ י שֶׁ יִתֵ ן לִ צְ דָ קָ ה ה ּ ּ ּ וֹ ן רַ ב , אַ ף עַל פִ י ּ כֵן יִהְ יֶה בְּ עֵינָיו כְּ עָ נִי , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת נֶגְדוֹ יִתְ בָּ רַ ך הַ כּ ֹל ְ עֲנִיִים כְּ מוֹ שֶׁ נֶאֱמַ ר מִ י הִ קְ דִ ימָ נִי וַאֲשַׁ לֵם ּ ּ ּ ּ , כִּ י הַ כּ ֹל רַ ק מִ מֶ נו יִתְ בָּ רַ ך כְּ מוֹ שֶׁ נֶאֱמַ ר מִ מְ ך הַ כּ ֹל ומִ יָדְ ך נָתַ נו לָך ְ ָ ָ ְ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ . ְו עַל כֵּן דָ וִ ד הַ מֶ לֶך עָלָיו הַ שָׁ לוֹ ם בְּ עֵת שֶׁ נָתַ ן הוֹ ן רַ ב ּ ּ ּ ּ ְ לְ נִדְ בַ ת בֵּ ית הַ מִ קְ דָ שׁ אָ מַ ר וַאֲנִי בְּ עָ נְיִי הֲכִ ינוֹ תִ י וְ כו ּ ּ ּ ' כִּ י הֶחֱזִיק כָּ ל נְתִ ינָתוֹ לַעֲנִיות ּ ּ . ּוצְ דָ קָ ה כָּ זֹאת יְקָ רָ ה מְ אֹד כִּ י הִ יא בְּ חִ ינַת מִ נְחַ ת עָ נִי שֶׁ חֲבִ יבָ ה מְ אֹד , מֵ חֲמַ ת שֶׁ כַּ וָנָתוֹ רַ ק לַשָׁ מַ יִם בְּ לִ י שׁ ום הִ תְ פָ אֲרות עַצְ מוֹ כְּ לָל ּ ּ ּ ּ ּ , וְ עַל כֵּן נִקְ רֵ את צְ דָ קָ ה כָּ זֹאת בְּ שֵׁ ם מִ נְחָ ה בְּ חִ ינַת מַ גִּישֵׁ י מִ נְחָ ה בִּ צְ דָ קָ ה . ) לקוטי הלכות – הלכות י תפ לת המנחה ו ' - אות ד ' לפי אוצר היראה -

Segment 8
HE:
צדק ה וגמילות חסדים , אות (ג"י כל זכר בכהנים יאכלנו

Segment 9
HE:
) ויקרא ז ('ו ', אֲכִ ילַת הַ צַ דִ יקִ ים קְ דוֹ שָׁ ה מְ אֹד ּ ּ , כִּ י עַל יְדֵ י זֶה זוֹ כִ ין לְ צַ חְ צֵחַ נִשְׁ מָ תָ ם וְ לִ דְ לוֹ ת הַ מַ יִם שֶׁ עֲלֵיהֶם גְּדֵ לָה ּ הָ אֱמונָה הַ קְ דוֹ שָׁ ה וְזֶה בְּ חִ ינַת כּ ֹהֲנִים אוֹ כְ לִ ים ּ ּ ּ ובְ עָ לִ ים מִ תְ כַּ פְ רִ ים ּ . כִּ י עִ קַ ר פְ גַם כָּ ל הַ חֲטָ אִ ים הוא בְּ הָ אֱמונָה ּ ּ ּ ּ ּ הַ קְ דוֹ שָׁ ה . וְ כֵן כַּ פָ רַ ת כָּ ל הַ חֲטָ אִ ים הוא עַל יְדֵ י תִ קון ּ ּ ּ ּ ּ הָ אֱמונָה הַ קְ דוֹ שָׁ ה שֶׁ הִ יא יְסוֹ ד כָּ ל הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ , שֶׁ נִתְ תַ קֶ נֶת ּ ּ ּ עַל יְדֵ י אֲכִ ילַת הַ כּ ֹהֲנִים שֶׁ הֵם הַ צַ דִ יקֵ י הַ דוֹ ר ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : כִּ י שִׂ פְ תֵ י כּ ֹהֵן יִשְׁ מְ רו דַ עַת ּ ּ , וכְ מוֹ שֶׁ דָ רְ שׁ ו ּ ּ ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ . ל" וְזֶה סוֹ ד מַ ה שֶׁ נָתַ ן הַ תַ נָא סִ ימָ ן לָזֶה ּ ּ ּ ּ קְ רִ יאַ ת שְׁ מַ ע מֵ אֲכִ ילַת הַ כּ ֹהֲנִים , כַּ מְ בֹאָ ר בַּ מִ שְׁ נָה ּ ּ : מֵ אֵ ימָ תַ י קוֹ רִ ין אֶ ת שְׁ מַ ע בְּ עַרְ בִ ית מִ שָׁ עָ ה שֶׁ הַ כּ ֹהֲנִים ּ נִכְ נָסִ ין לֶאֱכֹל בִּ תְ רומָ תָ ן ּ . כִּ י קְ רִ יאַ ת שְׁ מַ ע שֶׁ הִ יא אֱמונָה עִ קַ ר גִּדולָה עַל יְדֵ י אֲכִ ילַת הַ צַ דִ יקִ ים אֲמִ תִ יִים ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ) .ל"ּ כַּ נַ לקוטי הלכות - הלכות תחומין ה ' - אות ו ' לפי אוצר היראה - צדיק , אות (א"פ

Segment 10
HE:
) ויקרא ז (ב"י ', וְזֶה בְּ חִ ינַת חִ יוב הַ הוֹ דָ אָ ה עַל כָּ ל הַ יוֹ צְ אִ ין מֵ הַ צָ רָ ה ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הֵם אַ רְ בָּ עָ ה חַ יָבִ ין לְ הוֹ דוֹ ת שֶׁ הֵם ּ : הוֹ לְ כֵי מִ דְ בָּ רוֹ ת ', ּ וְ כו וְיוֹ צְ אִ ין מִ בֵּ ית הָ אֲסורִ ים ּ , וְחוֹ לֶה שֶׁ נִתְ רַ פֵ ּ ּ , א וְיוֹ רְ דֵ י הַ יָם כְּ שֶׁ עוֹ לִ ין מִ שָׁ ם ּ ּ ) שֻׁ לְ חָ ן עָרוך סִ ימָ ן ריט ּ ְ (: כִּ י כָּ ל הַ צָ רוֹ ת רַ חֲמָ נָא לִ צְ לַן הֵם בְּ חִ ינַת גָּלות ּ ּ ּ הַ שְׁ כִ ינָה , " כִּ י בְּ כָ ל צָ רָ תָ ם לוֹ צָ ר " כַּ יָדועַ ּ ּ . וְעִ קַ ר גָּלות ּ ּ הַ שְׁ כִ ינָה הוא מַ ה שֶׁ הָ עַצְ בות מִ תְ גַּבֵּ ּ ּ ּ ּ ר עַל לֵב יִשְׂ רָ אֵ ל , בְּ חִ ינַת ) בְּ רֵ אשִׁ ית ו ו , (: וַיִתְ עַצֵב אֶ ל לִ בּ וֹ כַּ מְ בֹאָ ר ּ ּ בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ " אמצעותא דעלמא " ) לקוטי מוהר ן א " – ' סימן כ . (ד" שֶׁ מִ שָׁ ם כָּ ל הַ תַ אֲווֹ ת בִּ פְ רָ ט תַ אֲוַת הַ מִ שְׁ גָּל ּ ּ ּ ּ ּ וְ תַ אֲוַת מָ מוֹ ן שֶׁ בָּ אִ ין רַ ק מִ ן עַצְ בות ומִ ּ ּ שָׁ ם כָּ ל הַ צָ רוֹ ת ּ ּ רַ חֲמָ נָא לִ צְ לָן . עַל־כֵּן כְּ שֶׁ ה ' יִתְ בָּ רַ ך עוֹ זֵר שֶׁ יוֹ צְ אִ ין מִ ן ּ ְ הַ צָ רָ ה צְ רִ יכִ ין לְ הָ בִ יא קָ רְ בַּ ן תוֹ דָ ה ּ ּ . וְעַכְ שָׁ ו שֶׁ אֵ ין לָנו ּ קָ רְ בָּ ן צְ רִ יכִ ין לְ הוֹ דוֹ ת בַּ פֶ ה בְּ כָ ל לִ בּ וֹ ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת ּ ּ שִׂ מְ חָ ה , כִּ י עִ קַ ּ ר הַ שִׂ מְ חָ ה הוא הַ הוֹ דָ אָ ה לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ שֶׁ זֶהו עִ קַ ר תַ כְ לִ ית הַ שִׂ מְ חָ ה שֶׁ ל לֶעָ תִ יד שֶׁ אָ ז יַעַסְ קו רַ ק ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ תוֹ דָ ה וְהוֹ דָ אָ ה לַה ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ שִׂ מְ חָ ה עֲצומָ ה ּ ְ , בְּ חִ ינַת ) תְ הִ לִ ים לג ּ ּ (: ב , הוֹ דו לַה ּ ' בְּ כִ נוֹ ר בְּ נֵבֶ ל עָ שׂ וֹ ר זַמְ ּ ּ ּ רו לוֹ , בְּ חִ ינַת עֲשָׂ רָ ה מִ ינֵי נְגִינָה . וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ " בְּ מִ זְמוֹ ר לְ תוֹ דָ ה " ) שָׁ ם ק , א־ב (: הָ רִ יעו לַה ּ ' כָּ ל הָ אָ רֶ ץ עִ בְ דו אֶ ת ּ ' ה בְּ שִׂ מְ חָ ה וְ כו . 'ּ כִּ י זֶה עִ קַ ר הַ תִ קון שֶׁ ל הַ תוֹ דָ ה ּ ּ ּ ּ ּ וְ הוֹ דָ אָ ה שֶׁ חַ יָבִ ין לְ הוֹ דוֹ ת כְּ שֶׁ יוֹ צְ אִ ּ ּ ין מֵ הַ צָ רָ ה ּ , לְ תַ קֵ ן ּ הַ קִ לְ קול שֶׁ מִ שָׁ ם בָּ או הַ צָ רוֹ ת שֶׁ הוא הָ עַצְ בות כַּ נַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ל " כְּ דֵ י שֶׁ מֵ עַתָ ה נִזְכֶּ ה לְ הִ נָצֵל מִ כָּ ל הַ צָ רוֹ ת עַל־יְדֵ י תֹקֶ ף ּ ּ ּ ּ ּ הַ שִׂ מְ חָ ה עַד שֶׁ נִזְכֶּ ה לְ כָ ל הַ תִ קונִים ּ ּ ּ ּ ּ , לְ הַ שִׂ יג אוֹ ר הַ נַ ּ ּ "ל, שֶׁ הוא עִ קַ ר ּ ּ הַ תַ כְ לִ ית כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב שָׁ ם ּ ּ ) לקוטי מוהר ן " – ' א סימן כ . (ד" וְ עַל־כֵּן כָּ ל הַ קָ רְ בָּ נוֹ ת בְּ טֵ לִ ין חוץ ּ ּ

Segment 11
HE:
מִ קָ רְ בַּ ן תוֹ דָ ה ּ ּ ) ּ וַיִקְ רָ א רַ בָּ ה פ . ז , ט" (: ב"י , ז" פכ ובִ שְׁ בִ יל זֶה מְ בִ יאִ ין בְּ קָ רְ בַּ ן תוֹ דָ ה אַ רְ בָּ עָ ה מִ ינֵי לֶחֶ ם ּ ּ , וְ כָ ל אֶ חָ ד עֲ שָׂ רָ ה חַ לוֹ ת ּ ) מְ נָחוֹ ת דַ ף עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה ּ , י " רַ שִׁ ּ וַיִקְ רָ א ז , יב (. כִּ י עִ קַ ר הָ עַצְ בות נֶאֱחָ ז בְּ הַ לֶחֶ ם ּ ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת ) בְּ רֵ אשִׁ ית ג , יז יט (: בְּ עִ צָ בוֹ ן תֹאכֲלֶנָה בְּ זֵעַת ּ ּ ּ אַ פֶ יך תֹאכַ ל לֶחֶ ם ָ ּ ּ . ולְ הֵפֶ ך עִ קַ ר תִ קון הָ אֲכִ ילָה עַל־יְ ּ ּ ּ ּ ּ ְ דֵ י שִׂ מְ חָ ה בִּ בְ חִ ינַת ) קֹהֶ לֶת ט (: ז , אֱכֹל בְּ שִׂ מְ חָ ה לַחְ מֶ ך , ָ בְּ חִ ינַת ) שָׁ ם ח , טו (: לֶאֱכֹל וְ לִ שְׁ תוֹ ת וְ לִ שְׂ מוֹ חַ וְ כו ּ ּ . ' וְ עַל־כֵּן הֵם עֲשָׂ רָ ה חַ לוֹ ת מִ כָּ ל מִ ין כְּ נֶגֶד בְּ חִ ינַת עֲשָׂ רָ ה ּ מִ ינֵי נְגִינָה שֶׁ הֵם מְ קוֹ ר וכְ לַל כָּ ל הַ שְׂ ּ ּ מָ חוֹ ת ) . לקוטי הלכות – הלכות הודאה ו – ' אותיות ('ג 'ב

Segment 12
HE:
) ויקרא ז (ב"י ', לֶעָ תִ יד כָּ ל הַ קָ רְ בָּ נוֹ ת בְּ טֵ לִ ין ּ , כִּ י כָּ ל הַ קָ רְ בָּ נוֹ ת בָּ אִ ין ּ ּ לְ כַ פֵ ר , וְזֶה אֵ ין צְ רִ יכִ ין לֶעָ תִ יד , כִּ י כְּ בָ ר נִתְ כַּ פֵ ר הַ כּ ֹל ּ , בִּ בְ חִ ינַת " ּ בַּ יוֹ ם הַ הוא יְבֻקַ שׁ עֲון יִשְׂ רָ אֵ ל וְ אֵ ינֶנו ּ ּ ּ ּ ". אֲבָ ל ּתוֹ דָ ה , הוֹ דָ אָ ה , לְ סַ פֵ ר חַ סְ דֵ י הַ שֵׁ ם וְ נִפְ לְ אוֹ תָ יו אֵ יך ְ ּ ּ שֶׁ נִתְ הַ פֵ ך הַ כּ ֹל לְ טוֹ בָ ה ּ ְ ּ , שֶׁ דַ יְקָ א עַל־יְדֵ י שֶׁ הָ יִינו בְּ זֶה ּ ּ הָ עוֹ לָם וְ כָ ל אֶ חָ ד סָ בַ ל מַ ה שֶׁ סָּ בַ ל ּ , עַד שֶׁ הַ רְ בֵּ ה נִכְ שְׁ ּ לו בַּ עֲונוֹ תֵ יהֶם מְ אֹד ; וְ עַתָ ה נִתְ הַ פֵ ך הַ כּ ֹל לְ טוֹ בָ ה ּ ְ ּ , בִּ בְ חִ ינַת עֲונוֹ ת נִתְ הַ פְ כִ ין לִ זְכֻיוֹ ת שֶׁ יִהְ יֶה לֶעָתִ יד ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י הַ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת קָ רְ בַּ ן תוֹ דָ ה ּ ּ , שֶׁ הוא ּ ּ מַ צָ ה וְחָ מֵ ץ , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת שֶׁ מְ הַ פְ כִ ין הַ יָ ּ ּ ּ ּ גוֹ ן וַאֲנָחָ ה עַצְ מוֹ לְ שִׂ מְ חָ ה , בִּ בְ חִ ינַת עֲונוֹ ת נִתְ הַ פְ כִ ין לִ זְכֻיוֹ ת כַּ נַ ּ ּ ּ " ל זֶה לֹא יִתְ בַּ טֵ ל ּ , כִּ י זֶה יִהְ יֶה כָּ ל חֶ לְ קֵ י עוֹ לָם הַ בָּ א שֶׁ ל כָּ ל אֶ חָ ד , מַ ה שֶׁ זָכָ ה עַל־יְדֵ י הֶ עָמָ ל שֶׁ ל זֶה הָ עוֹ לָם דַ יְקָ א ּ ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת " ָׂש שׂ וֹ ן וְ שִׂ מְ חָ ה יַשִׂ יגו וְ נָסו יָגוֹ ן וַאֲנָחָ ה ּ ּ ּ , " שֶׁ חוֹ טְ פִ ין הַ יָגוֹ ן וַאֲנָחָ ה עַצְ מוֹ לְ תוֹ ך הַ שִׂ מְ חָ ה ּ ְ ּ , וְ נַעֲשֶׂ ה מֵ הָ רַ ע כִּ סֵּ א לְ הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ , שֶׁ זֶה יִתְ קַ יֵם בִּ שְׁ לֵמות לֶעָ תִ יד ּ ּ ּ לָבוֹ א . אֲבָ ל כָּ ל אֶ חָ ד , כְּ פִ י מַ ה שֶׁ זָכָ ה לְ הִ תְ קָ ּ ּ רֵ ב לְ צַ דִ יקִ ים וכְ שֵׁ רִ ים ולְ קַ יֵם עֵצָ ה זֹאת בְּ תוֹ ך זֶה הָ עוֹ לָם ְ ּ ּ ּ ּ , בְּ תוֹ ך מְ רִ ירות הַ צָ רוֹ ת בְּ גוף וָנֶפֶ שׁ ומָ מוֹ ן ּ ּ ּ ּ ְ , לְ הִ תְ גַּבֵּ ר וְ לַהֲפֹך הַ כּ ֹל לְ שִׂ מְ חָ ה עַל־יְדֵ י־זֶה יִזְכֶּ ה לֶעָ תִ יד לָזֶה ְ בִּ שְׁ לֵמות ּ , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת קָ רְ בַּ ן תוֹ ּ ּ דָ ה כַּ נַ ּ"ל. ) לקוטי הלכות - הלכות ברכות הודאה ו ' - אות י "ג לפי אוצר היראה – הודאה , אות ('ד

Segment 13
HE:
כל חֵ לֶב שור וכשב ועז לא תאכלו

Segment 14
HE:
) ויקרא ז (ג"כ ', יֵשׁ שְׁ נֵי מִ ינֵי קְ לִ פוֹ ת ּ , הַ יְנו בְּ חִ ינַת קְ לִ פַ ת לָבָ ן ובְ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ קְ לִ פַ ת עֵשָׂ ו , ומִ קְ לִ פוֹ ת לָבָ ן ּ ּ ּ נִמְ שָׁ כִ ין הָ עֲונוֹ ת שֶׁ בְּ שׁ וֹ גֵג שֶׁ נַעֲשִׂ ין עַל־יְדֵ י שִׁ כְ חָ ה ובִ לְ בּ ול הַ דַ עַת ּ ּ ּ ּ , ומִ קְ לִ פַ ת עֵשָׂ ו ּ ּ ּ נִמְ שָׁ כִ ין הַ זְדוֹ נוֹ ת ּ . וְ הִ נֵה אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ בְּ וַדַ אי עֲון מֵ זִיד ּ ּ ּ חָ מור ופוֹ גֵם יוֹ תֵ ר מֵ הַ שׁ וֹ גֵג ּ ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן בְּ נָקֵ ל יוֹ תֵ ר ּ

Segment 15
HE:
לְ הִ תְ גַּבֵּ ר כְּ נֶגְדוֹ וְ לִ מְ נֹעַ עַצְ מוֹ מִ מֶ נו מֵ אַ חַ ר שֶׁ יוֹ דֵ עַ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ הוא עֲבֵ רָ ה ּ ; אֲבָ ל מִ קְ לִ פַ ת לָבָ ן שֶׁ מַ כְ שִׁ יל אֶ ת הָ אָ דָ ם ּ ּ ּ בִּ שְׁ גָגוֹ ת , מִ זֶה קָ שֶׁ ה מְ אֹד לְ הִ נָצֵל ּ ּ , כִּ י מְ עַרְ בֵּ ב ומְ בַ לְ בֵּ ל ּ אֶ ת הַ דַ עַת עַד שֶׁ נִכְ שָׁ ל מִ מֵ ילָ ּ ּ ּ , א וְ עַל־כֵּן צָ רִ יך סִ יועַ ּ ּ ְ דִ לְ עֵלָא לְ הִ נָצֵל מִ זֶה ּ ּ ּ ּ . וְ עַ ל־יְדֵ י שֶׁ נִזְהָ רִ ין בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ מֵ אִ סּ ור חֵ לֶב ּ , עַל־יְדֵ י־זֶה נִצוֹ לִ ין מִ קְ לִ פַ ת לָבָ ן ּ ּ ּ ; וְ עַל־יְדֵ י שֶׁ נִזְהָ רִ ין בִּ שְׁ לֵמות מֵ אִ סּ ור אֲכִ ילַת דָ ם ּ ּ ּ ּ , עַל־יְדֵ י־זֶה נִצוֹ לִ ין מִ קְ ּ ּ ּ לִ פַ ת עֵשָׂ ו . ) לקוטי הלכות - הל כות חלב , 'א אות יות ' ו ' ה לפי אוצר היראה - אמת וצדק , אות צ"ב(

Segment 16
HE:
וְ חֵ לֶב נְבֵ לָה וְ כו ' ּ יֵעָשֶׂ ה לְ כָ ל מְ לָאכָ ה

Segment 17
HE:
) ּ וַיִקְ רָ א (ד"כ ', ז וְ עַל ־ כֵּן הַחֵ לֶב מֻתָ ר בְּ מַ שָׂ א ומַ תָ ן יוֹ תֵ ר מִ שְׁ אָ ר דְ בָ רִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ הָ אֲסורִ ים ּ , ֶׁש אָ סור לַעֲשׂ וֹ ת קְ בִ יעות מַ שָׂ א ומַ תָ ן מֵ הֶם ּ ּ ּ ּ ּ ) יוֹ רֶ ה דֵ עָ ה סִ ימָ ן קיז ּ (. וְ לָמְ דו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ) ל " רַ מְ בָּ ם " הִ לְ כוֹ ת מַ אֲכָ לוֹ ת אֲסורוֹ ת פ ּ " ח הט ( ז" מִ פָ סוק ּ ּ ) ּ וַיִקְ רָ א (: ז וְחֵ לֶב נְבֵ לָה וְ כו ' ּ יֵעָ שֶׂ ה לְ כָ ל מְ לָאכָ ה וְ כו .'ּ כִּ י הַ חֵ לֶב אַ ף שֶׁ הוא דָ בָ ר טָ מֵ א וְ אִ סּ ור חָ מור מְ אֹד ּ ּ ּ ּ , ־ ּפִ י ־ עַל ־ אַ ף כֵן יֶשׁ בּ וֹ דְ בַ ר חֲשִׁ יבות מְ אֹד ּ ּ . כִּ י עֶצֶם הַ חִ יות שֶׁ מְ לֻבָּ שׁ בּ וֹ הוא דָ בָ ר גָּבֹהַ מְ אֹד ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י מְ קַ בֵּ ל מִ זַכּ ות הַ חִ יות הַ מַ גִּיעַ לְ הַמֹחַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י הַ מֹחַ וְ הַ שֵׂ כֶ ל הֵם ּ ּ מְ קַ בְּ לִ ים מֻבְ חַ ר הַ חִ יות וְזַכּ ות וְ צַ חות הַ מַ אֲכָ לִ ים ּ ּ ּ ּ ּ . וְ הַ חִ יות שֶׁ הַ מֹחַ מְ קַ בֵּ ל מִ ן הַ מַ אֲכָ לִ ים שֶׁ בָּ אִ ים לְ תוֹ ך ְ ּ ּ ּ ּ ּ הַ גּוף , ּ הוא מְ קַ בֵּ ל אוֹ תָ ם עַל ־ יְדֵ י הַ שְׁ מָ נִים שֶׁ בַּ גּוף ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תַ ב רַ בֵּ נו נֵרוֹ יָאִ יר ּ ) בְּ סִ ימָ ן ס ( שֶׁ הַ מֹ ּ חַ הוא כְּ מוֹ נֵר ּ הַ דוֹ לֵק מִ שְׁ מָ נִים שֶׁ בַּ גּוף ּ ּ ּ , ּ עַיֵן שָׁ ם . נִמְ צָ א , שֶׁ הַ מַ אֲכָ לִ ים הַ בָּ אִ ים לְ תוֹ ך הַ גּוף נִתְ בָּ רְ רִ ים ּ ְ ּ בְּ בֵ רור אַ חַ ר בֵּ רור עַד שֶׁ נִתְ בָּ רֵ ר הַ זַכּ ות וְהַ צַ חות ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ בָּ הֶם , מֵ יטַ ב שַׁ מְ נונִית שֶׁ בָּ הֶם ּ , וְ נַעֲשֶׂ ה מֵ הֶ ם שֻׁ מָ ן ּ וְחֵ לֶב , שֶׁ הֵם נַעֲשִׂ ים מִ זַכּ ות וְ שַׁ מְ נונִית הַ מַ אֲכָ לִ ים מַ ה ּ ּ ּ ּ שֶׁ שַׁ יָך אֶ ל הַ מֹחַ ּ ּ ּ ּ ְ , כִּ י מֵ הֶ ם מְ קַ בֵּ ל הַ מֹחַ כִּ י הוא דוֹ לֵק ּ ּ ּ מִ שַׁ מְ נונִית שֶׁ שַׁ יָך אֶ ל הַ מֹחַ ּ ּ ּ ְ ּ , ְ אַ ך הַ חֲלָבִ ים הֵם בְּ חִ ינַת עֲכִ ירַ ת וְ שִׁ מְ רֵ י הַ שְׁ מָ נִי ּ ם הַ זַכִּ ים ּ . וְ עַל ־ יְדֵ י הַ שֻׁ מָ ן הַ כָּ שֵׁ ר ּ ּ וְ הַ זַך ־ עַל , ּ ְ יְדֵ י זֶה הַ שֵׂ כֶ ל שֶׁ בַּ מֹחַ נִדְ לָק וְנִתְ קַ יֵם ּ ּ ּ . וְ עַל ־ יְדֵ י הַ חֲלָבִ ים , שֶׁ הֵם הַ שְׁ מָ רִ ים ּ , הֵם מְ עַרְ בְּ בִ ין הַ דַ עַת ּ , דְ הַ יְנו ּ ּ כְּ שֶׁ נִתְ עָרְ בִ ין הַ חֲלָבִ ים שֶׁ הֵם הַ שְׁ מָ רִ ים עַד שֶׁ ּ ּ עוֹ לִ ין גַּם הֵם עִ ם הַ שְׁ מָ נִים הַ זַכִּ ים אֶ ל הַ מֹחַ ּ ּ ּ , אֲזַי הַ מֹחַ נִתְ בַּ לְ בֵּל ּ וְ נַעֲשֶׂ ה טֵ רוף הַ דַ עַת ּ ּ . וַאֲזַי נִסְ תָ מִ ין עֵצוֹ ת דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ שֶׁ בְּ תוֹ ך הַ כְּ לָיוֹ ת ְ , וְנִתְ עַרְ בְּ בִ ין וְ נַעֲשִׂ ין מֵ הֶם חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם עֲצוֹ ת הַ נָחָ שׁ ּ , שֶׁ הֵם טֵ רוף הַ דַ עַת כְּ סִ ילות ּ ּ ּ , אֲבָ ל עַל כָּ ל פָ נִים אֲפִ לו הַ חֵ לֶב מְ לֻבָּ שׁ בּ וֹ גַּם ּ ּ ּ ־ כֵּ ן חִ יות יָקָ ר וְגָבֹהַ ּ ּ ּ מְ אֹד , דְ הַ יְנו הַ חִ יות הַ שַׁ יָך אֶ ל הַ מֹחַ כַּ נַ ּ ּ ּ ְ ּ ּ ּ ּ ּ , ל" רַ ק שֶׁ הוא ּ מִ ן הָ עֲכִ ירות וְ הַ שְׁ מָ רִ ים שֶׁ ל חִ יות הַ מֹחַ כַּ נַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , ל" ֶׁש ּשָׁ ם ּ הוא אֲחִ יזַת הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א . וְ עַל ־ כֵּן אָ סור בַּ אֲכִ ילָה וְאִ סּ ורוֹ חָ מור מְ אֹד ּ ּ ּ , כִּ י מֵ חֲמַ ת שֶׁ אֲחִ יזָתוֹ שָׁ ם הוא בְּ מָ קוֹ ם גָּבֹהַ מְ אֹד ּ ּ — בַּ חִ יות הַ שַׁ יָך ּ ְ ּ ּ ּ לְ הַ מֹחַ כַּ נַ ּ ּ , ל" ־ עַל כֵּן שָׁ ם הוא תֹקֶ ף הִ תְ גַּבְּ רות הַ סִּ טְ רָ א ּ ּ ּ ָא חֳרָ א . כִּ י זֶה כְּ לָל , כִּ י בְּ מָ קוֹ ם שֶׁ יֵשׁ קְ דֻ שָׁ ה וְחִ יות יוֹ תֵ ר ּ ּ ּ ּ , שָׁ ם בְּ יוֹ תֵ ר אָ חֳרָ א הַ סִּ טְ רָ א אֲחִ יזַת ּ הוא



# Tzav
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/3/2/

Tzav
צו
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/3/2

Segment 1
HE:
פירושים על פרשת " צו "

Segment 2
HE:
זאת תורת העולה ) ויקרא ו ('ב ',

Segment 3
HE:
הִ נֵה יָדועַ ּ ּ , כִּ י עוֹ לָ ה בָּ אָ ה עַל הִ רְ הור הַ לֵב ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) יחזקאל כ (: הָ עוֹ לָה עַל רוחֲכֶם ּ )מ" ר ויקרא ; (ז"פ הַ יְנו שֶׁ עוֹ לָה בָּ אָ ה עַל הִ רְ הורֵ י הַ לֵב ּ ּ ּ , ּ שֶׁ שָׁ ם מִ שְׁ כַּ ן ּ הָ רוחַ , וְ אֵ ין הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך מְ צָ רֵ ף מַ חֲשָׁ בָ ה לְ מַ עֲשֶׂ ה ְ ּ , בַּ ר מֵ הִ רְ הורֵ י עַכּ ּ וּ" ) ם קידושין מ (. וְ הִ רְ הור עַכּ ו ּ ּ " ם שַׁ יָך ּ ְ אֵ צֶ ל כָּ ל אָ דָ ם , הַ יְנו מַ ה שֶׁ מַ תְ חִ יל לְ הִ תְ פַ לֵל בִּ דְ בֵ קות ּ ּ ּ ּ ּ ּ מִ תְ בּ וֹ דֵ ד אֶ ת עַצְ מוֹ אוֹ , ובְ אֶ מְ צַ ע הַ תְ פִ לָה אוֹ ּ ּ ּ הַ הִ תְ בּ וֹ דְ דות נוֹ פֵ ל מִ מַ דְ רֵ גָתוֹ ּ ּ , זֶהו בְּ חִ ינוֹ ת הִ רְ הורֵ י ּ ּ , ם"ּ עַכּ ו כִּ י כָּ ל הַ נְפִ ילוֹ ת בָּ אִ ין מֵ חֲמַ ת קִ לְ קול הָ אֱמונָה ּ ּ ּ , וכְ שֶׁ נִתְ קַ לְ קֵ ל הָ אֱמונָה ּ ּ ּ , נִמְ צָ א מַ חֲזִיר פָ נָיו מֵ הַ שֵׁ ם ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך , ְ כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) ישעיה א (: נָזוֹ רו אָ חוֹ ר ּ ; וְ הַ שֵׁ ם ּ יִתְ בָּ רַ ך גַּם ְ ־ כֵּ ן מַ סְ תִ יר פָ נָיו מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ ּ . נִמְ צָ א הוא ּ אָ חוֹ ר בְּ אָ חוֹ ר . וְ צָ רִ יך לְ הָ בִ יא עַל זֶה עוֹ לָה ְ . ּובְ חִ ינוֹ ת עוֹ לָה הוא כְּ שֶׁ מְ שַׁ בֵּ ר אֶ ת רוחוֹ בְּ קִ רְ בּ וֹ ומִ תְ בַּ יֵשׁ וְחוֹ שֵׁ ב ּ ּ ּ ּ ּ בְּ עַצְ מוֹ : אֵ יך נָפַ לְ תִ י וְ נִשְׁ לַכְ תִ י מִ שָׁ מַ יִם לָאָ רֶ ץ ּ ּ ּ ְ , שֶׁ הָ יִיתִ י בְּ מָ קוֹ ם גָּבוֹ הַ כָּ זֶה ּ , וְ עַכְ שָׁ ו נָפַ לְ תִ י וְ הֶחֱזַרְ תִ י פָ נַי מֵ הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך וְ נִשְׁ אַ רְ תִ י אָ חוֹ ר בְּ אָ חוֹ ר ּ ְ . ּומְ רַ חֵ ם עַל עַצְ מוֹ , כִּ י אֵ ין רַ חֲמָ נות גְּדוֹ לָה מִ זוֹ ּ ּ . וְ צָ רִ יך לָזֶה נְסִ ירָ ה ְ , כְּ מוֹ שֶׁ הָ יָה אֵ צֶ ל אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן , שֶׁ נִבְ רְ או דו פַ רְ צופִ ין ּ ּ ּ ּ ּ ּ , אָ ח וֹ ר בְּ אָ חוֹ ר ) ברכות סא , ( וְ אַ חַ ר ־ כָּ ך נִנְסַ ר וְ הָ יָה פָ נִים ּ ְ בְּ פָ נִים . וְ הַ נְסִ ירָ ה הוא בְּ חִ ינַת שֵׁ ם חֲתַ ּ ּ , ְך" כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ בַּ כַּ וָנוֹ ת ] פרי עץ חיים – שער הזמירות , פרק ה [: ' ּפוֹ תֵ ' חַ אֶ ' ת יָדֶ – ָך ' סוֹ פֵ י ־ תֵ בוֹ ת חֲתַ ך , ְ הַ יְנו שֶׁ חוֹ תֵ ך ְ ּ ּומְ נַסֵּ ר אֶ ת עַצְ מוֹ . וְ הַ שֵׁ ם חֲתַ ּ " ְך נַעֲשֶׂ ה עַל ־ יְדֵ י שֶׁ מְ שַׁ בֵּ ר ּ אֶ ת לִ בּ וֹ , כִּ י כְּ שֶׁ מְ שַׁ בֵּ ר אֶ ת לִ בּ וֹ ּ , בְּ וַדַ אי מְ אַ נֵחַ ומוֹ צִ יא ּ ּ ּ רוחַ ומַ כְ נִיס רוחַ ּ ּ ּ , וְ הוא תְ רֵ ין רוחִ ין ּ ּ ּ . ושְׁ נֵי פְ עָמִ ים ּ ּ " ּ רוחַ " גִּימַ טְ רִ יָא חֲתַ ך ְ ּ , וְזֶהו בְּ ּ חִ ינוֹ ת נְסִ ירָ ה , ּובָ א אֶ ל בְּ חִ ינוֹ ת פָ נִים בְּ פָ נִים ּ , וְזֶהו בְּ חִ ינוֹ ת עוֹ לָה ּ . וְזֶהו : ּ זִבְ חֵ י אֱלֹקִ ים , הַ יְנו בְּ חִ ינוֹ ת עוֹ לָה ּ , הוא רוחַ נִשְׁ בָּ רָ ה ּ ּ , . ל"ּ כַּ נַ ) לקוטי מוהר ן א " – ' סימן ק (ח"

Segment 4
HE:
) ויקרא ו ('ז ', עִ קַ ר עֲלִ יַת ּ ּ הַ תְ פִ לָה שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת קָ רְ בָּ ן ּ ּ , הִ יא עַ ל־יְדֵ י תְ פִ לָה לֶעָ נִי שֶׁ עוֹ לָה תְ חִ לָה לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך כַּ מְ בֹאָ ר ּ ְ ּ ּ ּ ּ ּ בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת מִ נְחָ ה שֶׁ הִ יא קָ רְ בַּ ן עָ נִי . אַ ך אַ ף עַ ל פִ י שֶׁ תְ פִ לָה לֶעָ נִי יְקָ רָ ה וַחֲשׁ ובָ ּ ּ ּ ּ ְ ה מְ אֹד בְּ עֵינֵי הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , וְ עִ קַ ר עֲנִיות וְ הַ דַ לות הוא עֲנִיות ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ מִ תוֹ רָ ה ומִ צְ ווֹ ת ּ ּ , וכְ שֶׁ זֶה הֶ עָ נִי בְּ מַ עֲשִׂ ים רוֹ אֶ ה ּ ּ פְ חִ יתותוֹ וְ שִׁ פְ לותוֹ ּ ּ ּ , חוֹ בוֹ תָ יו בִּ פְ רָ ט כְּ שֶׁ מַ רְ גִּישׁ ּ שֶׁ הוא חַ יָב הַ רְ בֵּ ה לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ ּ ּ ּ ְ רַ ך עַ ל־יְדֵ י עֲוֹ נוֹ תָ יו ּופְ שָׁ עָ יו הָ רַ בִּ ים , ומַ תְ חִ יל לְ הִ תְ מַ רְ מֵ ר לִ פְ נֵי הַ שֵׁ ם ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך בְּ לֵב נִשְׁ בָּ ר וְ נִדְ כֵּ א ומְ פָ רֵ שׁ צַ עֲרוֹ וְ שִׂ יחָ תוֹ ּ ְ לִ פְ נֵי הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , בְּ וַדַ אי תְ פִ לָתוֹ יְקָ רָ ה וַחֲשׁ ובָ ה ּ ּ ּ ּ מְ אֹד לִ פְ נֵי הַ שֵׁ ם ּ יִתְ בָּ רַ ך ופוֹ תַ חַ ת כָּ ל הַ תַ רְ עִ ין וְ כו ּ ּ ּ ְ ', כִּ י זֶה עִ קַ ר תְ פִ לָה לֶעָ נִי שֶׁ חֲשׁ ובָ ה מְ אֹד בְּ עֵינֵי הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך . ְ אֲבָ ל אַ ף עַ ל פִ י כֵ ן עֲדַ יִן צְ רִ יכָ ה הַ מְ תָ קָ ה ּ ּ גְּ דוֹ לָה עַ ד שֶׁ תַ עֲשֶׂ ה פְ עֻלָתָ ה בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ ּ ּ ּ , מֵ חֲמַ ת תקֶ ף ּ ּ הַ דִ ינִים הַ נֶאֱחָ זִים בָּ ה ּ ּ , מֵ חֲמַ ת שֶׁ הוא עֲדַ יִן בִּ בְ חִ ינַת ּ מֹחִ ין דְ קַ טְ נות ּ ּ , כִּ י הוא עָ נִי מִ ן הַ דַ עַ ת ּ ּ , וְ גַם כִּ י כָּ ל הָ עֲנִיות אֲפִ לו בְּ גַשְׁ מִ יות ּ ּ ּ ּ ּ ּ , נִמְ שָׁ ך גַּם כֵּ ן מִ בְּ חִ ינַת ְ מִ עוט הַ יָרֵ חַ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת דִ ינִים ומֹחִ ין דְ קַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ טְ נות . וְ עַ ל־כֵּ ן עִ קַ ר יְשׁ ועָ תוֹ שֶׁ ל זֶה הֶ עָ נִי ּ ּ , עַ ל־יְדֵ י הַ צַ דִ יק ּ ּ הַ גָּדוֹ ל הָ אֲמִ תִ י שֶׁ זָכָ ה לִ בְ חִ ינַת מֹחִ ין דְ גַדְ לות ּ ּ ּ ּ בְּ תַ כְ לִ ית הַ שְׁ לֵמות ּ ּ , וְ אַ ף עַ ל פִ י כֵ ן עוֹ שֶׂ ה עַ צְ מוֹ עָ נִי ּ , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת מָ שִׁ יחַ שֶׁ נֶאֱמַ ר בּ וֹ עָ נִי ּ ּ וְ רוֹ כֵ ב עַ ל חֲמוֹ ר , וְ כֵ ן דָ וִ ד קָ רָ א עַ צְ מוֹ עָ נִי ּ . אַ ך אַ ף עַל פִ י שֶׁ עוֹ שֶׂ ה עַצְ מוֹ ּ ְ עִ ם הָ עֲנִיִים וְ כָ ל הַ דַ לִ ים כֶּ עָ נִי ומְ שַׁ תֵ ף עַ צְ מוֹ ּ ּ ּ ּ ּ וְ הַ שְׁ פֵ לִ ים שֶׁ בָּ עוֹ לָם ּ , אַ ף עַ ל פִ י שֶׁ פָ גְמו מְ אֹד וְ עָ שׂ ו ּ ּ ּ ּ מַ ה שֶׁ עָ שׂ ו ּ ּ , אַ ף עַ ל פִ י כֵ ן ּ רַ חֲמָ יו מְ רֻ בִּ ים עֲלֵיהֶם , ומוֹ רִ יד עַצְ מוֹ אֲ לֵיהֶ ם וְ עוֹ שֶׂ ה עַ צְ מוֹ כְּ מוֹ תָ ם וְ גָרועַ ּ ּ מֵ הֶ ם , כִּ י הוא עָ נָיו מְ אֹד מִ כָּ ל הָ אָ דָ ם אֲ שֶׁ ר עַ ל פְ נֵי ּ ּ הָ אֲ דָ מָ ה , אַ ך אַ ף עַ ל פִ י כֵ ן אֵ ינוֹ נוֹ פֵ ל חַ ס־וְ שָׁ לוֹ ם ּ ְ לִ בְ חִ ינַת מֹחִ ין דְ קַ טְ נות ּ ּ , אַ דְ רַ בָּ א , בְּ תַ כְ לִ ית עֲנִיותוֹ ּ וְ שִׁ פְ לותוֹ הוא בְּ תַ כְ לִ ית הַ גַּדְ לות דְ גַדְ לות ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י אֶ צְ לוֹ גַּדְ לות וְ קַ טְ נות כּ ולָא חַ ד ּ ּ ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת הָ עֲנָוָה שֶׁ ל ּ ּ הַ גְּ דוֹ לִ ים הַ צַ דִ יקִ ים וְ כָ ל ומָ שִׁ יחַ וְ דָ וִ ד מֹשֶׁ ה ּ ּ ּ הָ אֲמִ תִ יִים ּ ּ . וְ זֶה הַ צַ דִ ּ ּ יק בְּ חִ ינַת דָ וִ ד מָ שִׁ יחַ ּ , ּ הוא יָכוֹ ל לַעֲזֹר ולְ הוֹ שִׁ יעַ אֶ ת כָּ ל הָ עֲנִיִים בִּ בְ חִ ינַת הַ נֶאֱמַ ר אֵ צֶל ּ ּ ּ מָ שִׁ יחַ , יָחוס עַ ל דַ ל וְ אֶ בְ יוֹ ן וְ נַפְ שׁ וֹ ת אֶ בְ יוֹ נִים יוֹ שִׁ יעַ ּ ּ , כִּ י הוא יָכוֹ ל לְ הַ מְ תִ יק הָ עֲנִיות וְ הָ אֶ בְ יוֹ נות בְּ שָׁ רְ שׁ וֹ ּ ּ ּ ּ ּ , דְ הַ יְנו שֶׁ הוא מַ מְ תִ יק כָּ ל הַ מֹחִ ין דְ קַ טְ נות וְ תַ כְ לִ ית ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ קַ טְ נות דְ קַ טְ נות עַ ד קָ צֶ ה הָ אַ חֲרוֹ ן עַ ד אֵ ין תַ כְ לִ ית ּ ּ ּ ּ , הַ כּ ֹל הוא מַ מְ תִ יק בְּ שָׁ רְ שׁ וֹ הָ עֶלְ יוֹ ן הַ גָּבהַ מְ אֹד ּ ּ ּ , ּ שֶׁ שָׁ ם כָּ ל הַ מֹחִ ין דְ גַדְ לות וְ קַ טְ נות כּ ולָא חַ ד ּ ּ ּ ּ ּ , וְ הַ כּ ֹל נִמְ תַ ק ּ שָׁ ם . ומֵ חֲמַ ת שֶׁ תְ פִ לַת הַ מִ נְחָ ה הִ יא בְּ חִ ינַת הַ מְ תָ קַ ת ּ ּ ּ ּ ּ הַ מֹחִ ין דְ קַ טְ נות שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת תְ פִ לָה לֶעָ נִי בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ ּ ּ

Segment 5
HE:
קָ רְ בַּ ן מִ נְחָ ה עַ ל כֵּ ן נִקְ רֵ את תְ פִ לַת הַ מִ נְחָ ה דַ יְקָ א ּ ּ ּ ּ . ) לקוטי הלכות – הלכות תפלת המנחה ה ' -

Segment 6
HE:
אות ' ז לפי אוצר היראה – תפילה , אות (ב"נ

Segment 7
HE:
= מגישי מנחה בצדקה = ) ויקרא ו ('ז ', מַ עֲלַת מִ צְ וַת הַ צְ דָ קָ ה הוא בְּ לִ י שִׁ עור ּ ּ ּ , וְ כָ ל הַ תוֹ רָ ה וְ כָ ל ּ תִ קון הָ עוֹ לָמוֹ ת תָ לוי בָּ זֶה ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י הַ כּ ֹל נִבְ רָ א בִּ שְׁ בִ יל כְּ בוֹ דוֹ , וְ כָ ל כְּ בוֹ דוֹ נִתְ גַּלָה עַל־יְדֵ י הַ צְ דָ קָ ה ּ ּ , שֶׁ עַל יָדָ ה ּ נַעֲשָׂ ה כְּ לִ י לְ קַ בֵּ ל הַ שְׁ פָ עַת הַ נֹעַם הָ עֶלְ יוֹ ן שֶׁ עַל יְדֵ י זֶה ּ ּ נַעֲשָׂ ה הוֹ לָדָ ה וְנִתְ גַּלֶה כְּ בוֹ דוֹ כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים ּ ּ ) לקוטי מוהר ן ב " – ' סימן ע , (א" וְ עַל כֵּן שְׁ קולָה צְ דָ קָ ה כְּ כָ ל ּ ּ הַ ת וֹ רָ ה כֻּלָה כְּ מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ . ל" אֲבָ ל צְ רִ יכִ ין לְ הַ רְ בּ וֹ ת בִּ צְ דָ קָ ה מְ אֹד , ולְ בַ קֵ שׁ מֵ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ יִזְכֶּ ה ּ ְ ּ ּ ּ לְ קַ יֵם מִ צְ וַת הַ צְ דָ קָ ה כָּ רָ אוי ּ ּ ּ , שֶׁ יִתֵ ן הַ צְ דָ קָ ה בְּ לֵב שָׁ לֵם ּ ּ ּ לְ מַ עַן שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך בֶּ אֱמֶ ת וְ שֶׁ יַ ּ ְ זְמִ ין לוֹ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ עֲנִיִים הֲגונִים לִ זְכּ וֹ ת בָּ הֶם ּ ּ , כִּ י עִ קַ ר תִ קון הַ צְ דָ קָ ה ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ יִתְ גַּדֵ ל כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך עַל־יְדֵ י זֶה כַּ נַ ּ ְ ּ ּ , ל" עַל־כֵּן צָ רִ יך ְ לְ כַ וֵן בִּ צְ דָ קָ תוֹ רַ ק בִּ שְׁ בִ יל כְּ בוֹ ד הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ , לֹא בִּ שְׁ בִ יל כְּ בוֹ ד עַצְ מוֹ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם . לֹא כַּ מָ צוי בְּ כַ מָ ה ּ ּ ּ אֲנָשִׁ ים שֶׁ נוֹ תְ נִים צְ דָ קָ ה רַ ק לְ מִ י שֶׁ יֵשׁ לָהֶם מֶ מְ שָׁ לָה ּ ּ וְ כָ בוֹ ד בָּ עוֹ לָם , וְעַל כֵּן הַ צְ דָ קָ ה גַּם לָהֶם לְ כָ בוֹ ד ּ , וְעַל עֲנִיִים הֲגונִים וכְ שֵׁ רִ ים הָ עוֹ סְ קִ ים בַּ תוֹ רָ ה וַ ּ ּ ּ ּ עֲבוֹ דַ ת ה ' בֶּ אֱמֶ ת , אֵ ינָם מַ שְׁ גִּיחִ ים כְּ לָל ומַ עֲלִ ימִ ין עֵינֵיהֶם מֵ הֶ ם ּ , נִמְ צָ א שֶׁ הַ צְ דָ קָ ה שֶׁ נוֹ תְ נִים הוא רַ ק בִּ שְׁ בִ יל כְּ בוֹ ד ּ ּ ּ עַצְ מָ ן . וְ אַ ף עַל פִ י שֶׁ בְּ וַדַ אי גַּם בְּ זֹאת הַ צְ דָ קָ ה יֵשׁ ּ ּ ּ נְקֻ דוֹ ת טוֹ בוֹ ת ּ , אֲבָ ל עַל יְדֵ י צְ דָ קָ ה כָּ זֹאת אֵ ין נַעֲשָׂ ה הַ כְּ לִ י הַ נַ ּ" ל בִּ שְׁ לֵמות ּ , לְ קַ בֵּ ל עַל יָדָ ה שֶׁ פַ ע נֹעַם הָ עֶלְ יוֹ ן ּ בִּ שְׁ לֵמות ּ . וְ עַל כֵּן עִ קַ ר תִ קון הַ צְ דָ קָ ה שֶׁ תִ הְ יֶה בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ ּ ּ מִ נְחָ ה , שֶׁ הִ יא קָ רְ בָּ ן עָ נִי שֶׁ נְתִ ינָתוֹ מֻעֶטֶ ת ּ , וְעַל כֵּן אֵ ינוֹ מִ תְ פָ אֵ ּ ר בָּ ה , ּ רַ ק כַּ וָנָתוֹ בְּ קָ רְ בָּ נוֹ רַ ק לַשָׁ מַ יִם לְ בַ ד ּ ּ . כְּ מוֹ כֵן הֶ עָ שִׁ יר אַ ף עַל פִ י שֶׁ נוֹ תֵ ן הַ רְ בֵּ ה לִ צְ דָ קָ ה ּ ּ , חָ לִ ילָה לוֹ לְ הִ תְ גָּאוֹ ת בִּ נְתִ ינַת הַ צְ דָ קָ ה ולְ הִ תְ כַּ וֵן בָּ ה לִ כְ בוֹ ד ּ ּ ּ ּ עַצְ מוֹ , רַ ק אַ ף עַל פִ י שֶׁ יִתֵ ן לִ צְ דָ קָ ה ה ּ ּ ּ וֹ ן רַ ב , אַ ף עַל פִ י ּ כֵן יִהְ יֶה בְּ עֵינָיו כְּ עָ נִי , כִּ י בֶּ אֱמֶ ת נֶגְדוֹ יִתְ בָּ רַ ך הַ כּ ֹל ְ עֲנִיִים כְּ מוֹ שֶׁ נֶאֱמַ ר מִ י הִ קְ דִ ימָ נִי וַאֲשַׁ לֵם ּ ּ ּ ּ , כִּ י הַ כּ ֹל רַ ק מִ מֶ נו יִתְ בָּ רַ ך כְּ מוֹ שֶׁ נֶאֱמַ ר מִ מְ ך הַ כּ ֹל ומִ יָדְ ך נָתַ נו לָך ְ ָ ָ ְ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ . ְו עַל כֵּן דָ וִ ד הַ מֶ לֶך עָלָיו הַ שָׁ לוֹ ם בְּ עֵת שֶׁ נָתַ ן הוֹ ן רַ ב ּ ּ ּ ּ ְ לְ נִדְ בַ ת בֵּ ית הַ מִ קְ דָ שׁ אָ מַ ר וַאֲנִי בְּ עָ נְיִי הֲכִ ינוֹ תִ י וְ כו ּ ּ ּ ' כִּ י הֶחֱזִיק כָּ ל נְתִ ינָתוֹ לַעֲנִיות ּ ּ . ּוצְ דָ קָ ה כָּ זֹאת יְקָ רָ ה מְ אֹד כִּ י הִ יא בְּ חִ ינַת מִ נְחַ ת עָ נִי שֶׁ חֲבִ יבָ ה מְ אֹד , מֵ חֲמַ ת שֶׁ כַּ וָנָתוֹ רַ ק לַשָׁ מַ יִם בְּ לִ י שׁ ום הִ תְ פָ אֲרות עַצְ מוֹ כְּ לָל ּ ּ ּ ּ ּ , וְ עַל כֵּן נִקְ רֵ את צְ דָ קָ ה כָּ זֹאת בְּ שֵׁ ם מִ נְחָ ה בְּ חִ ינַת מַ גִּישֵׁ י מִ נְחָ ה בִּ צְ דָ קָ ה . ) לקוטי הלכות – הלכות י תפ לת המנחה ו ' - אות ד ' לפי אוצר היראה -

Segment 8
HE:
צדק ה וגמילות חסדים , אות (ג"י כל זכר בכהנים יאכלנו

Segment 9
HE:
) ויקרא ז ('ו ', אֲכִ ילַת הַ צַ דִ יקִ ים קְ דוֹ שָׁ ה מְ אֹד ּ ּ , כִּ י עַל יְדֵ י זֶה זוֹ כִ ין לְ צַ חְ צֵחַ נִשְׁ מָ תָ ם וְ לִ דְ לוֹ ת הַ מַ יִם שֶׁ עֲלֵיהֶם גְּדֵ לָה ּ הָ אֱמונָה הַ קְ דוֹ שָׁ ה וְזֶה בְּ חִ ינַת כּ ֹהֲנִים אוֹ כְ לִ ים ּ ּ ּ ובְ עָ לִ ים מִ תְ כַּ פְ רִ ים ּ . כִּ י עִ קַ ר פְ גַם כָּ ל הַ חֲטָ אִ ים הוא בְּ הָ אֱמונָה ּ ּ ּ ּ ּ הַ קְ דוֹ שָׁ ה . וְ כֵן כַּ פָ רַ ת כָּ ל הַ חֲטָ אִ ים הוא עַל יְדֵ י תִ קון ּ ּ ּ ּ ּ הָ אֱמונָה הַ קְ דוֹ שָׁ ה שֶׁ הִ יא יְסוֹ ד כָּ ל הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ , שֶׁ נִתְ תַ קֶ נֶת ּ ּ ּ עַל יְדֵ י אֲכִ ילַת הַ כּ ֹהֲנִים שֶׁ הֵם הַ צַ דִ יקֵ י הַ דוֹ ר ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : כִּ י שִׂ פְ תֵ י כּ ֹהֵן יִשְׁ מְ רו דַ עַת ּ ּ , וכְ מוֹ שֶׁ דָ רְ שׁ ו ּ ּ ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ . ל" וְזֶה סוֹ ד מַ ה שֶׁ נָתַ ן הַ תַ נָא סִ ימָ ן לָזֶה ּ ּ ּ ּ קְ רִ יאַ ת שְׁ מַ ע מֵ אֲכִ ילַת הַ כּ ֹהֲנִים , כַּ מְ בֹאָ ר בַּ מִ שְׁ נָה ּ ּ : מֵ אֵ ימָ תַ י קוֹ רִ ין אֶ ת שְׁ מַ ע בְּ עַרְ בִ ית מִ שָׁ עָ ה שֶׁ הַ כּ ֹהֲנִים ּ נִכְ נָסִ ין לֶאֱכֹל בִּ תְ רומָ תָ ן ּ . כִּ י קְ רִ יאַ ת שְׁ מַ ע שֶׁ הִ יא אֱמונָה עִ קַ ר גִּדולָה עַל יְדֵ י אֲכִ ילַת הַ צַ דִ יקִ ים אֲמִ תִ יִים ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ) .ל"ּ כַּ נַ לקוטי הלכות - הלכות תחומין ה ' - אות ו ' לפי אוצר היראה - צדיק , אות (א"פ

Segment 10
HE:
) ויקרא ז (ב"י ', וְזֶה בְּ חִ ינַת חִ יוב הַ הוֹ דָ אָ ה עַל כָּ ל הַ יוֹ צְ אִ ין מֵ הַ צָ רָ ה ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הֵם אַ רְ בָּ עָ ה חַ יָבִ ין לְ הוֹ דוֹ ת שֶׁ הֵם ּ : הוֹ לְ כֵי מִ דְ בָּ רוֹ ת ', ּ וְ כו וְיוֹ צְ אִ ין מִ בֵּ ית הָ אֲסורִ ים ּ , וְחוֹ לֶה שֶׁ נִתְ רַ פֵ ּ ּ , א וְיוֹ רְ דֵ י הַ יָם כְּ שֶׁ עוֹ לִ ין מִ שָׁ ם ּ ּ ) שֻׁ לְ חָ ן עָרוך סִ ימָ ן ריט ּ ְ (: כִּ י כָּ ל הַ צָ רוֹ ת רַ חֲמָ נָא לִ צְ לַן הֵם בְּ חִ ינַת גָּלות ּ ּ ּ הַ שְׁ כִ ינָה , " כִּ י בְּ כָ ל צָ רָ תָ ם לוֹ צָ ר " כַּ יָדועַ ּ ּ . וְעִ קַ ר גָּלות ּ ּ הַ שְׁ כִ ינָה הוא מַ ה שֶׁ הָ עַצְ בות מִ תְ גַּבֵּ ּ ּ ּ ּ ר עַל לֵב יִשְׂ רָ אֵ ל , בְּ חִ ינַת ) בְּ רֵ אשִׁ ית ו ו , (: וַיִתְ עַצֵב אֶ ל לִ בּ וֹ כַּ מְ בֹאָ ר ּ ּ בְּ הַ תוֹ רָ ה ּ " אמצעותא דעלמא " ) לקוטי מוהר ן א " – ' סימן כ . (ד" שֶׁ מִ שָׁ ם כָּ ל הַ תַ אֲווֹ ת בִּ פְ רָ ט תַ אֲוַת הַ מִ שְׁ גָּל ּ ּ ּ ּ ּ וְ תַ אֲוַת מָ מוֹ ן שֶׁ בָּ אִ ין רַ ק מִ ן עַצְ בות ומִ ּ ּ שָׁ ם כָּ ל הַ צָ רוֹ ת ּ ּ רַ חֲמָ נָא לִ צְ לָן . עַל־כֵּן כְּ שֶׁ ה ' יִתְ בָּ רַ ך עוֹ זֵר שֶׁ יוֹ צְ אִ ין מִ ן ּ ְ הַ צָ רָ ה צְ רִ יכִ ין לְ הָ בִ יא קָ רְ בַּ ן תוֹ דָ ה ּ ּ . וְעַכְ שָׁ ו שֶׁ אֵ ין לָנו ּ קָ רְ בָּ ן צְ רִ יכִ ין לְ הוֹ דוֹ ת בַּ פֶ ה בְּ כָ ל לִ בּ וֹ ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת ּ ּ שִׂ מְ חָ ה , כִּ י עִ קַ ּ ר הַ שִׂ מְ חָ ה הוא הַ הוֹ דָ אָ ה לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ שֶׁ זֶהו עִ קַ ר תַ כְ לִ ית הַ שִׂ מְ חָ ה שֶׁ ל לֶעָ תִ יד שֶׁ אָ ז יַעַסְ קו רַ ק ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ תוֹ דָ ה וְהוֹ דָ אָ ה לַה ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ שִׂ מְ חָ ה עֲצומָ ה ּ ְ , בְּ חִ ינַת ) תְ הִ לִ ים לג ּ ּ (: ב , הוֹ דו לַה ּ ' בְּ כִ נוֹ ר בְּ נֵבֶ ל עָ שׂ וֹ ר זַמְ ּ ּ ּ רו לוֹ , בְּ חִ ינַת עֲשָׂ רָ ה מִ ינֵי נְגִינָה . וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ " בְּ מִ זְמוֹ ר לְ תוֹ דָ ה " ) שָׁ ם ק , א־ב (: הָ רִ יעו לַה ּ ' כָּ ל הָ אָ רֶ ץ עִ בְ דו אֶ ת ּ ' ה בְּ שִׂ מְ חָ ה וְ כו . 'ּ כִּ י זֶה עִ קַ ר הַ תִ קון שֶׁ ל הַ תוֹ דָ ה ּ ּ ּ ּ ּ וְ הוֹ דָ אָ ה שֶׁ חַ יָבִ ין לְ הוֹ דוֹ ת כְּ שֶׁ יוֹ צְ אִ ּ ּ ין מֵ הַ צָ רָ ה ּ , לְ תַ קֵ ן ּ הַ קִ לְ קול שֶׁ מִ שָׁ ם בָּ או הַ צָ רוֹ ת שֶׁ הוא הָ עַצְ בות כַּ נַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ל " כְּ דֵ י שֶׁ מֵ עַתָ ה נִזְכֶּ ה לְ הִ נָצֵל מִ כָּ ל הַ צָ רוֹ ת עַל־יְדֵ י תֹקֶ ף ּ ּ ּ ּ ּ הַ שִׂ מְ חָ ה עַד שֶׁ נִזְכֶּ ה לְ כָ ל הַ תִ קונִים ּ ּ ּ ּ ּ , לְ הַ שִׂ יג אוֹ ר הַ נַ ּ ּ "ל, שֶׁ הוא עִ קַ ר ּ ּ הַ תַ כְ לִ ית כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב שָׁ ם ּ ּ ) לקוטי מוהר ן " – ' א סימן כ . (ד" וְ עַל־כֵּן כָּ ל הַ קָ רְ בָּ נוֹ ת בְּ טֵ לִ ין חוץ ּ ּ

Segment 11
HE:
מִ קָ רְ בַּ ן תוֹ דָ ה ּ ּ ) ּ וַיִקְ רָ א רַ בָּ ה פ . ז , ט" (: ב"י , ז" פכ ובִ שְׁ בִ יל זֶה מְ בִ יאִ ין בְּ קָ רְ בַּ ן תוֹ דָ ה אַ רְ בָּ עָ ה מִ ינֵי לֶחֶ ם ּ ּ , וְ כָ ל אֶ חָ ד עֲ שָׂ רָ ה חַ לוֹ ת ּ ) מְ נָחוֹ ת דַ ף עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה ּ , י " רַ שִׁ ּ וַיִקְ רָ א ז , יב (. כִּ י עִ קַ ר הָ עַצְ בות נֶאֱחָ ז בְּ הַ לֶחֶ ם ּ ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת ) בְּ רֵ אשִׁ ית ג , יז יט (: בְּ עִ צָ בוֹ ן תֹאכֲלֶנָה בְּ זֵעַת ּ ּ ּ אַ פֶ יך תֹאכַ ל לֶחֶ ם ָ ּ ּ . ולְ הֵפֶ ך עִ קַ ר תִ קון הָ אֲכִ ילָה עַל־יְ ּ ּ ּ ּ ּ ְ דֵ י שִׂ מְ חָ ה בִּ בְ חִ ינַת ) קֹהֶ לֶת ט (: ז , אֱכֹל בְּ שִׂ מְ חָ ה לַחְ מֶ ך , ָ בְּ חִ ינַת ) שָׁ ם ח , טו (: לֶאֱכֹל וְ לִ שְׁ תוֹ ת וְ לִ שְׂ מוֹ חַ וְ כו ּ ּ . ' וְ עַל־כֵּן הֵם עֲשָׂ רָ ה חַ לוֹ ת מִ כָּ ל מִ ין כְּ נֶגֶד בְּ חִ ינַת עֲשָׂ רָ ה ּ מִ ינֵי נְגִינָה שֶׁ הֵם מְ קוֹ ר וכְ לַל כָּ ל הַ שְׂ ּ ּ מָ חוֹ ת ) . לקוטי הלכות – הלכות הודאה ו – ' אותיות ('ג 'ב

Segment 12
HE:
) ויקרא ז (ב"י ', לֶעָ תִ יד כָּ ל הַ קָ רְ בָּ נוֹ ת בְּ טֵ לִ ין ּ , כִּ י כָּ ל הַ קָ רְ בָּ נוֹ ת בָּ אִ ין ּ ּ לְ כַ פֵ ר , וְזֶה אֵ ין צְ רִ יכִ ין לֶעָ תִ יד , כִּ י כְּ בָ ר נִתְ כַּ פֵ ר הַ כּ ֹל ּ , בִּ בְ חִ ינַת " ּ בַּ יוֹ ם הַ הוא יְבֻקַ שׁ עֲון יִשְׂ רָ אֵ ל וְ אֵ ינֶנו ּ ּ ּ ּ ". אֲבָ ל ּתוֹ דָ ה , הוֹ דָ אָ ה , לְ סַ פֵ ר חַ סְ דֵ י הַ שֵׁ ם וְ נִפְ לְ אוֹ תָ יו אֵ יך ְ ּ ּ שֶׁ נִתְ הַ פֵ ך הַ כּ ֹל לְ טוֹ בָ ה ּ ְ ּ , שֶׁ דַ יְקָ א עַל־יְדֵ י שֶׁ הָ יִינו בְּ זֶה ּ ּ הָ עוֹ לָם וְ כָ ל אֶ חָ ד סָ בַ ל מַ ה שֶׁ סָּ בַ ל ּ , עַד שֶׁ הַ רְ בֵּ ה נִכְ שְׁ ּ לו בַּ עֲונוֹ תֵ יהֶם מְ אֹד ; וְ עַתָ ה נִתְ הַ פֵ ך הַ כּ ֹל לְ טוֹ בָ ה ּ ְ ּ , בִּ בְ חִ ינַת עֲונוֹ ת נִתְ הַ פְ כִ ין לִ זְכֻיוֹ ת שֶׁ יִהְ יֶה לֶעָתִ יד ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י הַ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת קָ רְ בַּ ן תוֹ דָ ה ּ ּ , שֶׁ הוא ּ ּ מַ צָ ה וְחָ מֵ ץ , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת שֶׁ מְ הַ פְ כִ ין הַ יָ ּ ּ ּ ּ גוֹ ן וַאֲנָחָ ה עַצְ מוֹ לְ שִׂ מְ חָ ה , בִּ בְ חִ ינַת עֲונוֹ ת נִתְ הַ פְ כִ ין לִ זְכֻיוֹ ת כַּ נַ ּ ּ ּ " ל זֶה לֹא יִתְ בַּ טֵ ל ּ , כִּ י זֶה יִהְ יֶה כָּ ל חֶ לְ קֵ י עוֹ לָם הַ בָּ א שֶׁ ל כָּ ל אֶ חָ ד , מַ ה שֶׁ זָכָ ה עַל־יְדֵ י הֶ עָמָ ל שֶׁ ל זֶה הָ עוֹ לָם דַ יְקָ א ּ ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת " ָׂש שׂ וֹ ן וְ שִׂ מְ חָ ה יַשִׂ יגו וְ נָסו יָגוֹ ן וַאֲנָחָ ה ּ ּ ּ , " שֶׁ חוֹ טְ פִ ין הַ יָגוֹ ן וַאֲנָחָ ה עַצְ מוֹ לְ תוֹ ך הַ שִׂ מְ חָ ה ּ ְ ּ , וְ נַעֲשֶׂ ה מֵ הָ רַ ע כִּ סֵּ א לְ הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ , שֶׁ זֶה יִתְ קַ יֵם בִּ שְׁ לֵמות לֶעָ תִ יד ּ ּ ּ לָבוֹ א . אֲבָ ל כָּ ל אֶ חָ ד , כְּ פִ י מַ ה שֶׁ זָכָ ה לְ הִ תְ קָ ּ ּ רֵ ב לְ צַ דִ יקִ ים וכְ שֵׁ רִ ים ולְ קַ יֵם עֵצָ ה זֹאת בְּ תוֹ ך זֶה הָ עוֹ לָם ְ ּ ּ ּ ּ , בְּ תוֹ ך מְ רִ ירות הַ צָ רוֹ ת בְּ גוף וָנֶפֶ שׁ ומָ מוֹ ן ּ ּ ּ ּ ְ , לְ הִ תְ גַּבֵּ ר וְ לַהֲפֹך הַ כּ ֹל לְ שִׂ מְ חָ ה עַל־יְדֵ י־זֶה יִזְכֶּ ה לֶעָ תִ יד לָזֶה ְ בִּ שְׁ לֵמות ּ , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת קָ רְ בַּ ן תוֹ ּ ּ דָ ה כַּ נַ ּ"ל. ) לקוטי הלכות - הלכות ברכות הודאה ו ' - אות י "ג לפי אוצר היראה – הודאה , אות ('ד

Segment 13
HE:
כל חֵ לֶב שור וכשב ועז לא תאכלו

Segment 14
HE:
) ויקרא ז (ג"כ ', יֵשׁ שְׁ נֵי מִ ינֵי קְ לִ פוֹ ת ּ , הַ יְנו בְּ חִ ינַת קְ לִ פַ ת לָבָ ן ובְ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ קְ לִ פַ ת עֵשָׂ ו , ומִ קְ לִ פוֹ ת לָבָ ן ּ ּ ּ נִמְ שָׁ כִ ין הָ עֲונוֹ ת שֶׁ בְּ שׁ וֹ גֵג שֶׁ נַעֲשִׂ ין עַל־יְדֵ י שִׁ כְ חָ ה ובִ לְ בּ ול הַ דַ עַת ּ ּ ּ ּ , ומִ קְ לִ פַ ת עֵשָׂ ו ּ ּ ּ נִמְ שָׁ כִ ין הַ זְדוֹ נוֹ ת ּ . וְ הִ נֵה אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ בְּ וַדַ אי עֲון מֵ זִיד ּ ּ ּ חָ מור ופוֹ גֵם יוֹ תֵ ר מֵ הַ שׁ וֹ גֵג ּ ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן בְּ נָקֵ ל יוֹ תֵ ר ּ

Segment 15
HE:
לְ הִ תְ גַּבֵּ ר כְּ נֶגְדוֹ וְ לִ מְ נֹעַ עַצְ מוֹ מִ מֶ נו מֵ אַ חַ ר שֶׁ יוֹ דֵ עַ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ הוא עֲבֵ רָ ה ּ ; אֲבָ ל מִ קְ לִ פַ ת לָבָ ן שֶׁ מַ כְ שִׁ יל אֶ ת הָ אָ דָ ם ּ ּ ּ בִּ שְׁ גָגוֹ ת , מִ זֶה קָ שֶׁ ה מְ אֹד לְ הִ נָצֵל ּ ּ , כִּ י מְ עַרְ בֵּ ב ומְ בַ לְ בֵּ ל ּ אֶ ת הַ דַ עַת עַד שֶׁ נִכְ שָׁ ל מִ מֵ ילָ ּ ּ ּ , א וְ עַל־כֵּן צָ רִ יך סִ יועַ ּ ּ ְ דִ לְ עֵלָא לְ הִ נָצֵל מִ זֶה ּ ּ ּ ּ . וְ עַ ל־יְדֵ י שֶׁ נִזְהָ רִ ין בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ מֵ אִ סּ ור חֵ לֶב ּ , עַל־יְדֵ י־זֶה נִצוֹ לִ ין מִ קְ לִ פַ ת לָבָ ן ּ ּ ּ ; וְ עַל־יְדֵ י שֶׁ נִזְהָ רִ ין בִּ שְׁ לֵמות מֵ אִ סּ ור אֲכִ ילַת דָ ם ּ ּ ּ ּ , עַל־יְדֵ י־זֶה נִצוֹ לִ ין מִ קְ ּ ּ ּ לִ פַ ת עֵשָׂ ו . ) לקוטי הלכות - הל כות חלב , 'א אות יות ' ו ' ה לפי אוצר היראה - אמת וצדק , אות צ"ב(

Segment 16
HE:
וְ חֵ לֶב נְבֵ לָה וְ כו ' ּ יֵעָשֶׂ ה לְ כָ ל מְ לָאכָ ה

Segment 17
HE:
) ּ וַיִקְ רָ א (ד"כ ', ז וְ עַל ־ כֵּן הַחֵ לֶב מֻתָ ר בְּ מַ שָׂ א ומַ תָ ן יוֹ תֵ ר מִ שְׁ אָ ר דְ בָ רִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ הָ אֲסורִ ים ּ , ֶׁש אָ סור לַעֲשׂ וֹ ת קְ בִ יעות מַ שָׂ א ומַ תָ ן מֵ הֶם ּ ּ ּ ּ ּ ) יוֹ רֶ ה דֵ עָ ה סִ ימָ ן קיז ּ (. וְ לָמְ דו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ) ל " רַ מְ בָּ ם " הִ לְ כוֹ ת מַ אֲכָ לוֹ ת אֲסורוֹ ת פ ּ " ח הט ( ז" מִ פָ סוק ּ ּ ) ּ וַיִקְ רָ א (: ז וְחֵ לֶב נְבֵ לָה וְ כו ' ּ יֵעָ שֶׂ ה לְ כָ ל מְ לָאכָ ה וְ כו .'ּ כִּ י הַ חֵ לֶב אַ ף שֶׁ הוא דָ בָ ר טָ מֵ א וְ אִ סּ ור חָ מור מְ אֹד ּ ּ ּ ּ , ־ ּפִ י ־ עַל ־ אַ ף כֵן יֶשׁ בּ וֹ דְ בַ ר חֲשִׁ יבות מְ אֹד ּ ּ . כִּ י עֶצֶם הַ חִ יות שֶׁ מְ לֻבָּ שׁ בּ וֹ הוא דָ בָ ר גָּבֹהַ מְ אֹד ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י מְ קַ בֵּ ל מִ זַכּ ות הַ חִ יות הַ מַ גִּיעַ לְ הַמֹחַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י הַ מֹחַ וְ הַ שֵׂ כֶ ל הֵם ּ ּ מְ קַ בְּ לִ ים מֻבְ חַ ר הַ חִ יות וְזַכּ ות וְ צַ חות הַ מַ אֲכָ לִ ים ּ ּ ּ ּ ּ . וְ הַ חִ יות שֶׁ הַ מֹחַ מְ קַ בֵּ ל מִ ן הַ מַ אֲכָ לִ ים שֶׁ בָּ אִ ים לְ תוֹ ך ְ ּ ּ ּ ּ ּ הַ גּוף , ּ הוא מְ קַ בֵּ ל אוֹ תָ ם עַל ־ יְדֵ י הַ שְׁ מָ נִים שֶׁ בַּ גּוף ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תַ ב רַ בֵּ נו נֵרוֹ יָאִ יר ּ ) בְּ סִ ימָ ן ס ( שֶׁ הַ מֹ ּ חַ הוא כְּ מוֹ נֵר ּ הַ דוֹ לֵק מִ שְׁ מָ נִים שֶׁ בַּ גּוף ּ ּ ּ , ּ עַיֵן שָׁ ם . נִמְ צָ א , שֶׁ הַ מַ אֲכָ לִ ים הַ בָּ אִ ים לְ תוֹ ך הַ גּוף נִתְ בָּ רְ רִ ים ּ ְ ּ בְּ בֵ רור אַ חַ ר בֵּ רור עַד שֶׁ נִתְ בָּ רֵ ר הַ זַכּ ות וְהַ צַ חות ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ בָּ הֶם , מֵ יטַ ב שַׁ מְ נונִית שֶׁ בָּ הֶם ּ , וְ נַעֲשֶׂ ה מֵ הֶ ם שֻׁ מָ ן ּ וְחֵ לֶב , שֶׁ הֵם נַעֲשִׂ ים מִ זַכּ ות וְ שַׁ מְ נונִית הַ מַ אֲכָ לִ ים מַ ה ּ ּ ּ ּ שֶׁ שַׁ יָך אֶ ל הַ מֹחַ ּ ּ ּ ּ ְ , כִּ י מֵ הֶ ם מְ קַ בֵּ ל הַ מֹחַ כִּ י הוא דוֹ לֵק ּ ּ ּ מִ שַׁ מְ נונִית שֶׁ שַׁ יָך אֶ ל הַ מֹחַ ּ ּ ּ ְ ּ , ְ אַ ך הַ חֲלָבִ ים הֵם בְּ חִ ינַת עֲכִ ירַ ת וְ שִׁ מְ רֵ י הַ שְׁ מָ נִי ּ ם הַ זַכִּ ים ּ . וְ עַל ־ יְדֵ י הַ שֻׁ מָ ן הַ כָּ שֵׁ ר ּ ּ וְ הַ זַך ־ עַל , ּ ְ יְדֵ י זֶה הַ שֵׂ כֶ ל שֶׁ בַּ מֹחַ נִדְ לָק וְנִתְ קַ יֵם ּ ּ ּ . וְ עַל ־ יְדֵ י הַ חֲלָבִ ים , שֶׁ הֵם הַ שְׁ מָ רִ ים ּ , הֵם מְ עַרְ בְּ בִ ין הַ דַ עַת ּ , דְ הַ יְנו ּ ּ כְּ שֶׁ נִתְ עָרְ בִ ין הַ חֲלָבִ ים שֶׁ הֵם הַ שְׁ מָ רִ ים עַד שֶׁ ּ ּ עוֹ לִ ין גַּם הֵם עִ ם הַ שְׁ מָ נִים הַ זַכִּ ים אֶ ל הַ מֹחַ ּ ּ ּ , אֲזַי הַ מֹחַ נִתְ בַּ לְ בֵּל ּ וְ נַעֲשֶׂ ה טֵ רוף הַ דַ עַת ּ ּ . וַאֲזַי נִסְ תָ מִ ין עֵצוֹ ת דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ שֶׁ בְּ תוֹ ך הַ כְּ לָיוֹ ת ְ , וְנִתְ עַרְ בְּ בִ ין וְ נַעֲשִׂ ין מֵ הֶם חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם עֲצוֹ ת הַ נָחָ שׁ ּ , שֶׁ הֵם טֵ רוף הַ דַ עַת כְּ סִ ילות ּ ּ ּ , אֲבָ ל עַל כָּ ל פָ נִים אֲפִ לו הַ חֵ לֶב מְ לֻבָּ שׁ בּ וֹ גַּם ּ ּ ּ ־ כֵּ ן חִ יות יָקָ ר וְגָבֹהַ ּ ּ ּ מְ אֹד , דְ הַ יְנו הַ חִ יות הַ שַׁ יָך אֶ ל הַ מֹחַ כַּ נַ ּ ּ ּ ְ ּ ּ ּ ּ ּ , ל" רַ ק שֶׁ הוא ּ מִ ן הָ עֲכִ ירות וְ הַ שְׁ מָ רִ ים שֶׁ ל חִ יות הַ מֹחַ כַּ נַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , ל" ֶׁש ּשָׁ ם ּ הוא אֲחִ יזַת הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א . וְ עַל ־ כֵּן אָ סור בַּ אֲכִ ילָה וְאִ סּ ורוֹ חָ מור מְ אֹד ּ ּ ּ , כִּ י מֵ חֲמַ ת שֶׁ אֲחִ יזָתוֹ שָׁ ם הוא בְּ מָ קוֹ ם גָּבֹהַ מְ אֹד ּ ּ — בַּ חִ יות הַ שַׁ יָך ּ ְ ּ ּ ּ לְ הַ מֹחַ כַּ נַ ּ ּ , ל" ־ עַל כֵּן שָׁ ם הוא תֹקֶ ף הִ תְ גַּבְּ רות הַ סִּ טְ רָ א ּ ּ ּ ָא חֳרָ א . כִּ י זֶה כְּ לָל , כִּ י בְּ מָ קוֹ ם שֶׁ יֵשׁ קְ דֻ שָׁ ה וְחִ יות יוֹ תֵ ר ּ ּ ּ ּ , שָׁ ם בְּ יוֹ תֵ ר אָ חֳרָ א הַ סִּ טְ רָ א אֲחִ יזַת ּ הוא



# Shemini - Chumash with Likutey Halachos
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/3/3/

Shemini
שמיני
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/3/3

Segment 1
HE:
פירושים על פרשת " שמיני "

Segment 2
HE:
קח לך עגל בן בקר לחטאת

Segment 3
HE:
) ויקרא ט ('ב ', כָּ ל הַ מְ נִיעוֹ ת הָ ּ עוֹ בְ רִ ים עַל הָ אָ דָ ם , ּ כֻּלָם הֵם בְּ חִ ינַת כּ ֹחַ ּ הַ מַ כְ רִ יחַ , שֶׁ רוֹ צִ ים לְ הַ כְ רִ יחַ אֶ ת הָ אָ דָ ם ולְ הַ רְ חִ יקוֹ ּ מֵ הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ . אֲבָ ל כְּ שֶׁ מִ תְ גַּבְּ רִ ין לִ מְ שׁ ֹך עַצְ מוֹ תָ מִ יד אֶ ל ּ ְ ּ שָׁ רְ שׁ וֹ , אֶ ל נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת ּ , אֶ ל מְ קוֹ ם שֶׁ נֶחֱצַ ב נִשְׁ מָ תוֹ ּ ּ מִ שָׁ ם , וְ עִ קַ ר הַ כּ ֹל הוא הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ , אֲזַי בְּ קַ ל יִתְ גַּבֵּר עַל הַ כּ ֹחַ הַ מַ כְ רִ יחַ ּ , כִּ י כּ ֹחַ הַ מַ כְ רִ יחַ הוא רַ ק לְ פִ י שָׁ עָה ּ ּ , לְ פִ י הַ זְמַ ן שֶׁ יֶשׁ לוֹ כּ ֹחַ לְ הַ כְ רִ יחַ ולְ רַ חֵ ק ּ ּ ּ , אֲבָ ל בְּ סור ּ הַ מַ כְ רִ יחַ יָשׁ וב מֵ אֵ לָיו לִ מְ קוֹ ּ ּ מוֹ וְ שָׁ רְ שׁ וֹ עַל־יְדֵ י כּ ֹחַ הַ מוֹ שֵׁ ך ְ ּ , שֶׁ הוא נִשְׁ אָ ר קַ יָם לְ עוֹ לָם ּ ּ . וְ עַל־כֵּן כְּ שֶׁ יִתְ גַּבֵּר ּ לְ הַ מְ שִׁ יך אֶ ת עַצְ מוֹ בִּ רְ צוֹ נוֹ תָ מִ יד אֶ ל נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת ּ ּ ְ , שֶׁ שָׁ ם עִ קַ ר כּ ֹחַ הַ מוֹ שֵׁ ך הָ אֲמִ תִ י ּ ְ ּ ּ ּ , אֲזַי בְּ וַדַ אי יִתְ בַּ טֵ ל כּ ֹחַ ּ ּ

Segment 4
HE:
הַ מַ כְ רִ יחַ וְיָשׁ וב אֶ ל מְ קוֹ מוֹ הָ אֲמִ תִ י ּ ּ ּ , וְ אָ ז יִהְ יֶה לוֹ טוֹ בָ ה גְדוֹ לָה מַ ה שֶׁ הָ יָה לוֹ כּ ֹחַ הַמַ כְ רִ יחַ שֶׁ הָ יָה מַ רְ חִ יקוֹ ּ ּ , כִּ י רַ ק בִּ שְׁ בִ יל זֶה בָּ א לָעוֹ לָם , ּ שֶׁ יַעֲסֹק בְּ מִ לְ חָ מָ ה זוֹ ובְ אֻ מָ נות זֹאת ּ ּ ּ , לְ הַ גְבִּ יר כּ ֹחַ הַ מוֹ שֵׁ ּ ך עַל כּ ֹחַ הַ מַ כְ רִ יחַ ּ ְ , וְ אָ ז נַעֲשֶׂ ה מִ זֶה כֵּ לִ ים נִפְ לָאִ ים וְ תִ קונִים גְּדוֹ לִ ים ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ נִרְ אֶ ה בְּ חושׁ גַּם בְּ גַשְׁ מִ יות ּ ּ ּ ּ , שֶׁ רֹב הָ אֻ מָ נות שֶׁ ל ּ ּ הַ כֵּ לִ ים נִפְ לָאִ ים שֶׁ נַעֲשִׂ ים בְּ חָ כְ מָ ה גְדוֹ לָה ּ , ּ שֶׁ קוֹ רִ ין " מַ אשִׁ ינֶעס , " הַ כּ ֹל הוא עַל־יְדֵ י חָ כְ מַ ת כּ ֹחַ הַ מַ כְ רִ יחַ ּ ּ וְ כֹחַ הַ מוֹ שֵׁ ך ְ ּ , וְ כֵן בִּ מְ לֶאכֶ ת הַ מוֹ רֵ ה־שָׁ עוֹ ת ושְׁ אָ ר ּ ּ כֵּ לִ ים נִפְ לָאִ ים , כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים . ּוכְ מוֹ ־כֵ ן גַּם בְּ רוחָ נִיות ּ ּ ּ , כִּ י טֶ בַ ע הַ נְשָׁ מָ ה לִ הְ יוֹ ת נִמְ שֶׁ כֶ ת תָ מִ יד אֶ ל ּ ּ שָׁ רְ שָׁ ה הָ עֶלְ ּ יוֹ ן , שֶׁ שָׁ ם כּ ֹחַ הַ מוֹ שֵׁ ך הָ אֲמִ תִ י ּ ְ ּ ּ , ְ אַ ך הִ כְ רִ יחו אוֹ תָ ה לֵירֵ ד לְ זֶה הָ עוֹ לָם ּ ּ , שֶׁ כֻּלוֹ בִּ כְ לָל הוא ּ ּ בְּ חִ ינַת כּ ֹחַ הַ מַ כְ רִ יחַ נֶגֶד הַ נְשָׁ מָ ה שֶׁ כִּ סּ ופָ ה ותְ שׁ וקָ תָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ תָ מִ יד נִמְ שֶׁ כֶ ת לְ מַ עְ לָה לְ שָׁ רְ שָׁ ה ּ ּ , אַ ך כָּ ל כַּ וָנָת ּ ְ וֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ כְּ דֵ י שֶׁ תִ תְ גַּבֵּ ר בְּ כֹחַ הַ מוֹ שֵׁ ך עַל כּ ֹחַ הַ מַ כְ רִ יחַ ּ ּ ְ ּ , וְ אָ ז תִ הְ יֶה מוֹ שֶׁ כֶ ת אֲחֵ רִ ים עִ מָ ה וַאֲחֵ רִ ים לַאֲחֵ רִ ים ּ ּ ּ , כְּ מוֹ הַ גַּלְ גַּלִ ים וְ הָ אוֹ פַ נִים שֶׁ ל הַ כֵּ לִ ים הַ נַ ּ ּ ּ . ל" וְ כָ ל מַ ה שֶׁ מִ תְ גַּבֵּ ר כּ ֹחַ הַ מַ כְ רִ יחַ ו ּ ּ ּ ּ מַ רְ חִ יק בְּ יוֹ תֵ ר , נַעֲשִׂ ים עַל־יְדֵ י־זֶה כֵּ לִ ים נִפְ לָאִ ים יוֹ תֵ ר וְ יוֹ תֵ ר , לְ מִ י שֶׁ בָּ קִ י בְּ הָ אֻ מָ נות לְ כַ וֵן הַ מִ דָ ה אֵ יך לְ הַ גְבִּ יר כּ ֹחַ הַ מוֹ שֵׁ ך ְ ְ ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ חָ כְ מָ ה נִפְ לָאָ ה שֶׁ יִפְ עַל פְ עֻלַת אֻ מָ נותוֹ ּ ּ ּ ּ ּ . וְזֶה שֶׁ כָּ תוב ּ אַ חַ ר פָ סוק ּ ּ וַ : יְהִ י בַּ יוֹ ם הַ שְׁ מִ ינִי ּ ּ , קַ ח לְ ך עֵגֶל בֶּ ן בָּ קָ ר ָ לְ חַ טָ את ּ . ּופֵ רֵ שׁ רַ שִׁ : י" לְ כַ פֵ ר עַל עֲוֹ ן הָ עֵגֶל ּ . כִּ י עַתָ ה ּ נִתְ הַ פֵ ך הַ כּ ֹחַ הַ מַ כְ רִ יחַ וְ עוֹ לֶה לְ קָ רְ בָּ ן שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ְ מַ ה שֶׁ מַ עֲלִ ין עֵגֶל בֶּ ן בָּ קָ ר דַ יְקָ א לְ חַ טָ את ּ ּ ּ ּ כִּ , י מִ שָׁ ם ּ , מִ בְּ חִ ינַת שׁ וֹ ר וְ עֵגֶל , מִ שָׁ ם בְּ עַצְ מוֹ הִ שְׁ תַ לְ שְׁ לות יְנִיקַ ת ּ ּ ּ הָ עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה שֶׁ ל עֵגֶל שֶׁ הִ תְ גַּבֵּ ר מִ סִּ טְ רָ א דִ שְׂ מֹאל ּ כַּ יָדועַ שֶׁ שׁ ֹרֶ שׁ הַ יֵצֶר הָ רַ ע מִ סִּ טְ רָ א דִ שְׂ מָ אלָא שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת שׁ וֹ ר וְ עֵגֶל , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ ּ תוב : ופְ נֵי שׁ וֹ ר מֵ הַ שְׂ מֹאל ּ ּ . ּ וְ צִ וָה ה ' יִתְ בָּ רַ ך לְ הַ עֲלוֹ ת דַ יְקָ א הָ עֵגֶל לְ חַ טָ את לַהֲפֹך ְ ְ ּ ּ כּ ֹחַ הַ מַ כְ רִ יחַ אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ , כִּ י אַ חַ ר כָּ ך כְּ שֶׁ שָׁ בִ ין נַעֲשֶׂ ה ּ ְ תִ קון נִפְ לָא עַל־יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א כַּ נַ ּ ּ ּ ּ ּ . ) ל" לקוטי הלכות – הלכות יום-טוב ה ', אותיות א ('ג '

Segment 5
HE:
וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם

Segment 6
HE:
) ויקרא ט (ב"כ ', כִּ י הַ כּ ֹהֵן הוא בְּ חִ ינַת דַ עַת בְּ חִ ינַת שְׁ מִ ירַ ת הַ בְּ רִ ית ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת כִּ י שִׂ פְ תֵ י כֹהֵן יִשְׁ מְ רו דַ עַת וְ תוֹ רָ ה וְ כו ּ ּ ' ּוכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב יוֹ רו מִ שְׁ פָ טֶ יך וְ כו ּ ּ ּ ָ ּ ' לְ יִ שְׂ רָ אֵ ל כִּ י שָׁ מְ רו אִ מְ רָ תֶ ך ָ ּ ובְ רִ יתְ ך יִנְצֹרו ּ ּ ָ . וְ עַל־כֵּן כָּ ל הַ בְּ רָ כוֹ ת בְּ יָדָ ם ) כמובא בלקוטי מוהר ן א " – ' סימן ל . (א" וְ עִ קַ ר הַ בְּ רָ כָ ה עַל־יְדֵ י ּ נְשִׂ יאַ ת הַ יָדַ יִם בְּ חִ ינַת שְׂ או יְדֵ יכֶם קֹדֶ שׁ ובָ רְ כו וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ' דְ הַ יְנו שֶׁ צְ רִ יכִ י ּ ּ ּ ן לָשֵׂ את בְּ חִ ינַת הַ יָדַ יִם שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת ּ עֲשִׂ יָה בְּ חִ ינַת מָ מוֹ ן הַ נִמְ שָׁ ך עַל־יְדֵ י מַ עֲשֵׂ ה יָדָ יו צָ רִ יך ְ ְ ּ ּ לָשֵׂ את אֶ ת בְּ חִ ינַת הַ יָדַ יִם אֵ לו לְ הַ דַ עַת ּ ּ ּ ּ . וְ אָ ז כְּ שֶׁ מְ קַ שֵׁ ר ּ ּ הָ עֲשִׂ יָה דְ הַ יְנו הַ מָ מוֹ ן לְ הַ דַ עַת מִ שָׁ ם נִמְ שָׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּ כִ ין כָּ ל הַ בְּ רָ כוֹ ת , בְּ חִ ינַת : ובֵ רַ כְ ך בְּ כֹל אֲשֶׁ ר תַ עֲשֶׂ ה ּ ָ ּ . וְזֶהו : ּ ' ּ ּ וַיִשָׂ א אַ הֲרֹן אֶ ת יָדָ יו ' וְ אָ ז דַ יְקָ א ּ ' וַיְבָ רֲ כֵ ם ' בִּ רְ כַּ ת כּ ֹהֲנִים ' יְבָ רֶ כְ ך ה ָ '' — בְּ מָ מוֹ ן , ' וְיִשְׁ מְ רֶ ך ָ — ' מִ ן הַ מַ זִיקִ ין ּ ּ , כִּ י אָ ז נִמְ שָׁ ך מָ מוֹ ן דִ קְ ּ ְ דֻ שָׁ ה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ בְּ רָ כָ ה שֶׁ הוא מְ שֻׁ מָ ר מִ ן הַ מַ זִיקִ ין וְ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א ּ ּ ּ ּ שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת אַ נְפִ ין חֲשׁ וֹ כִ ין כִּ י הַ מָ מוֹ ן מְ קֻ שָׁ ר לְ הַ דַ עַת ּ ּ ּ ּ שֶׁ מִ שָׁ ם נִמְ שָׁ ך בְּ רָ כָ ה ְ ּ ּ ... ) ליקוטי הלכות – הלכות גניבה ב '- אות (ג" י

Segment 7
HE:
אש זרה אשר לא צוה אותם

Segment 8
HE:
) ויקרא י ('א ', וְזֶה בְּ חִ ינַת פְ גַם נָדָ ב וַאֲבִ יהוא שֶׁ הִ קְ רִ יבו אֵ שׁ זָרָ ה ּ ּ ּ בַּ יוֹ ם שֶׁ נִתְ חַ נֵך הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ ּ ְ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הֵיכַ ל הַ קֹדֶ שׁ ּ ּ

Segment 9
HE:
) היינו לקרב נפשות לה ' יתברך , ועיין לקוטי מוהר ן " ' א-,(ט" נ כִּ י הֵם הָ יו צַ דִ יקִ ים גְּ ּ ּ דוֹ לִ ים וְ נוֹ רָ אִ ים מְ אֹד מְ אֹד , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ , ל" ומֵ חֲמַ ת שֶׁ רָ או אֶ ת ּ ּ הַ מַ עֲשֶׂ ה הָ רַ ע שֶׁ נַעֲשָׂ ה בָּ עוֹ לָם שֶׁ אַ חֲרֵ י כָּ ל הָ אוֹ תוֹ ת ּ ּ וְ הַ מוֹ פְ תִ ים הַ נוֹ רָ אִ ים שֶׁ עָ שׂ ו מֹשֶׁ ה וְ אַ הֲרֹן ּ ּ ּ , וְ אַ חַ ר שֶׁ נָתַ ן ּ לָנו מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו ּ ּ אֶ ת הַ תוֹ רָ ה בְּ אוֹ תוֹ ת נוֹ רָ אוֹ ת כָּ אֵ לו ּ ּ ּ ,

Segment 10
HE:
־ ּפִ י ־ עַל ־ אַ ף כֵן הִ תְ גַּבְּ רו הָ עֵרֶ ב רַ ב וְ קִ לְ קְ לו כָּ ל ּ ּ . ְ כָּ ך ־ ־ עַל כֵּן סָ בְ רו שֶׁ עַתָ ה שֶׁ הוקַ ם הַ מִ שְׁ כָּ ן וְיָרְ דָ ה הַ שְׁ כִ ינָה ּ ּ ּ ּ ּ לְ יִשְׂ רָ אֵ ל וְ נַעֲשֶׂ ה תִ קון נִפְ לָא בְּ כָ ל הָ עוֹ לָמוֹ ת מַ ה שֶׁ לֹ ּ ּ ּ ּ ּ א הָ יְתָ ה כָּ זֹאת מִ ימוֹ ת עוֹ לָם , כַּ מובָ א בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ ּ ּ מֵ עֹצֶם קְ דֻ שַׁ ת מַ עֲלַת הֶ אָ רַ ת יוֹ ם קָ דוֹ שׁ וְ נוֹ רָ א הַ הוא ּ ּ שֶׁ הוקַ ם בּ וֹ הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ , ּ שֶׁ נָטַ ל עֶשֶׂ ר עֲטָ רוֹ ת וְ הֵ אִ יר בּ וֹ אוֹ ר הַ גָּנוז וְ כו ּ ּ ', ־ עַל כֵּן סָ בְ רו שֶׁ עַתָ ה הָ עֵת לְ ּ ּ בַ עֵר ולְ כַ לוֹ ת ּ ּ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א לְ גַמְ רֵ י עַד שֶׁ לֹא יִהְ יֶה כּ ֹחַ עוֹ ד לְ אַ נְשֵׁ י ּ רֶ שַׁ ע שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת עֵרֶ ב רַ ב , לְ קַ לְ קֵ ל עוֹ ד , ־ עַל כֵּן הִ קְ רִ יבו אֵ שׁ עִ ם קְ טֹרֶ ת שֶׁ לֹא בִּ זְמַ נָה ּ ּ ּ ּ . וְ כַ וָנָתָ ם בְּ וַדַ אי ּ ּ הָ יָה לְ טוֹ בָ ה , שֶׁ רָ צו לְ עוֹ רֵ ּ ר עַל ־ יְדֵ י זֶה אֵ שׁ הַ מִ שְׁ פָ ט ּ ּ בִּ קְ דֻ שָׁ ה יְתֵ רָ ה ּ , בְּ אֹפֶ ן שֶׁ הָ רִ שְׁ עָ ה כֻּלָה כֶּעָ שָׁ ן תִ כְ לֶה ּ ּ ּ . אָ ז כִּ י זֶה יָדועַ שֶׁ אֵ ין שׁ ום דָ בָ ר שֶׁ מְ בָ רֵ ר הַ טוֹ ב מֵ עִ מְ קֵ י ּ ּ ּ ּ ּ הַ קְ לִ פוֹ ת ומְ בַ עֵר הָ רַ ע כְּ מוֹ אֵ שׁ הַ קְ טֹרֶ ת ּ ּ ּ ּ ... וְ הֵם טָ עו ּ וְ סָ בְ רו ּ שֶׁ כְּ בָ ר הִ גִּיעַ הָ עֵת , וְיֵשׁ בְּ כֹחָ ם לְ עֹצֶם קְ דֻ שָׁ תָ ם ּ לְ בַ עֵר ולְ כַ לוֹ ת עַל ּ ּ ־ יְדֵ י אֵ שׁ הַ קְ טֹרֶ ת שֶׁ הוֹ סִ יפו לְ בַ עֵר ּ ּ כָּ ל הָ רַ ע וְ הַ קְ לִ פוֹ ת לְ גַמְ רֵ י ּ ּ ־ עַל . כֵּן הִ קְ רִ יבו אֵ שׁ הַ קְ טֹרֶ ת ּ ּ שֶׁ לֹא בִּ זְמַ נָה ּ ּ ּ , שֶׁ הַ כָּ תוב קוֹ רֵ א אוֹ תָ ה ּ ּ ' ֵא שׁ זָרָ ה ', שֶׁ עַל ־ יְדֵ י זֶה נֶעֶנְשׁ ו וְ נִשְׂ רְ פו ּ ּ , כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ דְ חֹק אֶ ת ּ הַ שָׁ עָה . אֲבָ ל מֵ אַ חַ ר שֶׁ כַּ וָנָתָ ם הָ יָה לְ טוֹ בָ ה ּ , ־ עַל כֵּן זָכו ּ שֶׁ עַל ־ יְדֵ י מִ יתָ תָ ם תִ קְ נו הַרְ בֵּ ה ּ ּ ּ , כִּ י נִתְ קַ דֵ שׁ הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ ־ עַל יָדָ ם , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ) ל " ּ ּ וַיִקְ רָ א רַ בָּ ה יב , , (ב שֶׁ אָ מַ ר מֹשֶׁ ה : סָ בור הָ יִיתִ י שֶׁ יִתְ קַ דֵ שׁ הַ מִ שְׁ כָּ ן בִּ י ּ ּ ּ ּ אוֹ בְּ ך , ָ עַכְ שָׁ ו אֲנִי רוֹ אֶ ה שֶׁ הֵם גְּדוֹ לִ ים מִ מֶ נִי ומִ מְ ך ּ ָ ּ ּ ּ ! וְ אַ ף ־ ּפִ י ־ עַל ־ כֵן לֹא עָ לְ תָ ה בְּ יָדָ ם לְ תַ קֵ ן בְּ חַ יֵיהֶם ּ ּ , ּ אַ דְ רַ בָּ , א נֶעֶנְשׁ ו וְ נֶחְ שַׁ ב לָהֶם לְ עָווֹ ן ּ , רַ ק גָּרְ מו תִ קון ּ ּ ּ ּ ־ עַל יְדֵ י מִ יתָ תָ ם ; שֶׁ נִתְ קַ דֵ שׁ הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ הֵיכַ ל הַ קֹדֶ שׁ עַל ּ ־ יְדֵ י הִ סְ תַ לְ קותָ ם ּ ּ ּ , כִּ י צַ דִ יקִ ים גְּדוֹ לִ ים ּ כְּ שֶׁ נִסְ תַ לְ קִ ים הֵם בָּ אִ ים מִ יָד לִ בְ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ שַׁ בָּ ת וְזוֹ כִ ים לְ יוֹ ם שֶׁ כֻּלוֹ שַׁ בָּ ת ומְ נוחָ ה וְ כו ּ ּ ּ ּ ', בִּ בְ חִ ינַת ) יְשַׁ עְ יָה נז (: יָבוֹ א שָׁ לוֹ ם יָנוחו עַל מִ שְׁ כְּ בוֹ תָ ם ּ ּ , ' יָנוחו ּ ּ ' ּדַ יְקָ א , בְּ חִ ינַת שַׁ בָּ ת ומְ נוחָ ה ּ ּ . וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ דָ נִיֵאל ּ ּ ּ יב ) יג , (: וְ אַ תָ ה ּ לֵך לַקֵ ץ וְ תָ נו ּ ּ ְ חַ וְ כו . 'ּ ומֵ אַ חַ ר שֶׁ נִכְ לָלִ ים בִּ בְ חִ ינַת קְ דֻ שַׁ ת ּ ּ ּ יוֹ ם שֶׁ כֻּלוֹ שַׁ בָּ ת ומְ נוחָ ה וְ כו ּ ּ ּ ּ ', ־ עַל יְדֵ י זֶה נִתְ קַ דֵ שׁ ּ הַ מִ שְׁ כָּ ן שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת בִּ נְיַן הֵיכַ ל הַ קֹדֶ שׁ ּ ּ ּ , ּ ּ שֶׁ נוכַל לַעֲסֹק בָּ זֶה לְ קָ רֵ ב נְפָ שׁ וֹ ת לַה ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ כִּ י אֵ י ן בָּ נו כּ ֹחַ ּ לַעֲסֹק בָּ זֶה כִּ י אִ ם בְּ כֹחַ הַ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת הַ מֻפְ לָגִים ּ ּ ּ בְּ מַ עֲלָה מְ אֹד שֶׁ נִסְ תַ לְ קו שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת שַׁ בָּ ת ּ ּ ּ ּ ) . ליקוטי הלכות – הלכות תערובות ה '- אות (' ז

Segment 11
HE:
ויקחו בני אהרון נדב ואביהוא

Segment 12
HE:
) ויקרא י ('א ', וְ עַל־כֵּן נָדָ ב וַאֲבִ יהוא ּ שֶׁ נִכְ נְסו לְ הַ קְ טִ יר קְ טֹרֶ ת וְ לָא ּ ּ אִ נְסִ יבו ] ּ ולא התחתנו , [ עַל־כֵּן נֶעֶנְשׁ ו בְּ מִ יתָ ה ּ , כִּ י הַ בֵּ רור וְ הַ יִחוד הַ נַעֲשֶׂ ה עַל־יְדֵ י הַ קְ טֹרֶ ת הַ מְ שַׂ מַ חַ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ לֵב , הוא בְּ חִ ינָה שֶׁ מְ הַ פְ כִ ין הַ יָגוֹ ן וַאֲנָחָ ה לְ שִׂ מְ חָ ה ּ ּ ּ ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַ ּ ּ ת חֲתֻ נָה ּ , בְּ חִ ינַת זִווג דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ , כְּ דֵ י לְ בָ רֵ ר וְ לַהֲפֹך הַ יָגוֹ ן וַאֲנָחָ ה הַ נֶאֱחָ ז בְּ הָ אִ שָׁ ה לְ שִׂ מְ חָ ה ּ ּ ּ ְ . וְעַל־כֵּן נָדָ ב וַאֲבִ יהוא שֶׁ פָ גְמו בָּ זֶה ּ ּ ּ , כִּ י לֹא רָ צו לִ שָׂ א אִ שָׁ ה ּ ּ ּ , כִּ י הָ יו אֲנָשִׁ ים גְּדוֹ לִ ים צַ דִ יקִ ים נוֹ רָ אִ ּ ּ ים וקְ דוֹ שִׁ ים מְ אֹד ּ , וְ הָ יו רוֹ צִ ים לִ הְ יוֹ ת דְ בֵ קִ ים בַּ ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ שִׂ מְ חָ ה גְּדוֹ לָה ְ מְ אֹד תָ מִ יד ּ , וְ לֹא רָ צו לָצֵאת לַחוץ לְ פִ י שָׁ עָ ה אֶ ל הַ יָגוֹ ן ּ ּ ּ וַאֲנָחָ ה לְ הַ כְ נִיסוֹ לְ תוֹ ך הַ שִׂ מְ חָ ה ּ ְ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת הַ מִ צְ וָה ּ ּ ּ לִ שָׂ א אִ שָׁ ּ ּ , ה כִּ י לֹא רָ צו לְ הוֹ רִ יד עַצְ מָ ן לְ שָׁ ם לַהֲפֹך ְ ּ ּ הַ יָגוֹ ן וַאֲנָחָ ה לְ שִׂ מְ חָ ה , אֲבָ ל פָ גְמו בָּ זֶה ּ ּ , כִּ י אֵ ין שְׁ לֵמות ּ הַ קְ דֻ שָׁ ה וְהַ שִׂ מְ חָ ה כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א ּ ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן נֶעֶנְשׁ ו עַל־יְדֵ י הַ קְ טֹרֶ ת ּ ּ , כִּ י עֲלִ יַת הַ קְ דֻ שָׁ ּ ּ ּ ה שֶׁ ל הַ קְ טֹרֶ ת ּ אִ י אֶ פְ שָׁ ר כִּ י אִ ם מִ י שֶׁ הוא נָשׂ וי ּ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה יֶשׁ לוֹ כּ ֹחַ לְ הַ עֲלוֹ ת הַ קְ דֻ שָׁ ה מֵ עִ מְ קֵ י הַ קְ לִ פוֹ ת ּ ּ ּ ּ , ולְ בָ רֵ ר הַ יָגוֹ ן ּ ּ וַאֲנָחָ ה לְ שִׂ מְ חָ ה , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת מִ צְ וַת נִשׂ ואִ ין ּ ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת קְ טֹרֶ ת יְשַׂ מַ ח לֵב ּ . וְ עַל־כֵּן נֶעֶנְשׁ ו בְּ מִ יתָ ה ּ , כִּ י הַ יָגוֹ ן וַאֲנָחָ ה הוא סִ טְ רָ א ּ ּ ּדְ מוֹ תָ א , כִּ י עַל הַ מֵ ת רַ חֲמָ נָא לִ צְ לָן ּ , מִ תְ אַ בְּ לִ ין ּומִ תְ מַ רְ מְ רִ ין בְּ יָגוֹ ן וַאֲנָחָ ה , רַ חֲמָ נָא לִ צְ לָן . ּומֵ חֲמַ ת שֶׁ לֹא הָ יו נְשׂ ואִ ים וְ לֹא זָכו לַהֲפֹך הַ יָגוֹ ן וַ ּ ְ ּ ּ ּ ּ אֲנָחָ ה לְ שִׂ מְ חָ ה , עַל־כֵּן נִתְ אַ חֲזָה בָּ הֶ ם הַ מִ יתָ ה הַ נִמְ שֶׁ כֶת ּ ּ מִ שָׁ ם בְּ עֵת שֶׁ נִכְ נְסו לְ הַקְ טִ יר קְ טֹרֶ ת ּ ּ ּ , שֶׁ אָ ז צְ רִ יכִ ין גַּם־כֵּן לַעֲשׂ וֹ ת בְּ חִ ינָה זֹאת , לְ הַ עֲלוֹ ת הַ יָגוֹ ן וַאֲנָחָ ה ּ לְ הָ פְ כָ ה לְ שִׂ מְ חָ ה ּ , אֲבָ ל הֵם לֹא הָ יָה לָהֶם כּ ֹ חַ לָזֶה ' בְּ גִין דְ לָא אִ נְסִ יבו ּ ּ ', וְ עַל־כֵּן נֶעֶנְשׁ ו דַ יְקָ א עַל־יְדֵ י זֶה ּ ּ , כִּ י כְּ שֶׁ רוֹ צִ ין לְ בָ רֵ ר הַ קְ דֻ שָׁ ה מֵ עִ מְ קֵ י הַ קְ לִ פוֹ ת וְ אֵ ין לוֹ כּ ֹחַ ּ ּ ּ ּ לָזֶה מֵ חֲמַ ת שֶׁ פָ גַם בָּ זֶה ּ , עַל־כֵּן הֵם מִ תְ גָּרִ ים ּומִ תְ גַּבְּ רִ ים חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם וְ . עַל־כֵּן נֶעֶנְשׁ ו בְּ מִ יתָ ה עַל־יְדֵ י ּ ּ הַ קְ טֹרֶ ת , כִּ י לֹא הָ יָה לָהֶם כּ ֹחַ לַהֲפֹך הַ יָגוֹ ן וַאֲנָחָ ה ּ ְ לְ שִׂ מְ חָ ה , בְּ גִין דְ לָא אִ נְסִ יבו ּ ּ , וְ עַל־כֵּן נִסְ תַ לְ קו עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ זֶה ) . לקוטי הלכות – הלכות פריה ורביה ג '- אות (' ו

Segment 13
HE:
וי ) קרא י ('א ', וְזֶה בְּ חִ ינַת פְ גַם נָדָ ב וַאֲבִ יהוא שֶׁ נִכְ נְסו לַמִ שְׁ כָּ ן ּ ּ ּ ּ ּ לְ הַ קְ טִ יר קְ טֹרֶ ת ' אֲשֶׁ ר לֹא צִ וָה אוֹ תָ ם ּ ) ' ּ וַיִקְ רָ א י , ( וְ אִ יתָ א שֶׁ הַ פְ גָם שֶׁ לָהֶם הָ יָה ּ ּ ' בְּ גִין דְ לָא אִ נְסִ יבו ּ ּ ' ] מחמת שלא התחתנו , [ כִּ י הֵם מִ גֹּדֶ ל קְ דֻ שָׁ תָ ם ּ הָ עֲצומָ ה לֹא רָ צו לְ הוֹ רִ יד עַצְ מָ ן לְ קַ שֵׁ ר גַּם עוֹ לָמוֹ ת ּ ּ ּ הַ תַ חְ תוֹ נִים ּ ּ , וְזֶה בְּ חִ ינַת פְ גָם דְ לָא אִ נְסִ יבו ּ ּ ּ . וְרָ צו לִ כָּ נֵס ּ לַמִ שְׁ כָּ ן לִ פְ נִים אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ , דְ הַ יְנו לְ קַ שֵׁ ר עַצְ מָ ם לַה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך כָּ רָ אוי לָהֶם ּ ְ , אֲבָ ל לֹא הוֹ רִ ידו עַצְ מָ ן לְ קַ שֵׁ ר גַּם ּ ּ הַ תַ חְ תוֹ נִים לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת פְ גָם דְ לָא ּ ּ ּ ּ אִ נְסִ יבו :ּ וְ עַל־כֵּן הָ יָה הַ פְ גָם שֶׁ לָהֶם בַּ קְ טֹרֶ ת ּ ּ ּ , שֶׁ הִ קְ רִ יבו קְ טֹרֶ ת ּ שֶׁ לֹא בִּ רְ שׁ ות ּ ּ ' אֲשֶׁ ר לֹא צִ וָה אוֹ תָ ם ּ ', כִּ י בֶּ אֱמֶ ת קְ טֹרֶ ת גָּבֹהַ ּ מְ אֹד מְ אֹד כַּ יָדועַ ּ ּ , וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ ּ ּ : סְ לִ יקו דְ קֻ רְ בָּ נָא עַד אֵ ין סוֹ ף ּ ּ , ּובִ פְ רָ ט קְ טֹרֶ ת שֶׁ עוֹ לָה לְ מַ עְ לָה לְ מַ עְ לָה בְּ תַ כְ לִ ית הַ מַ עֲלָה עַד אֵ ין סוֹ ף ּ .

Segment 14
HE:
וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן הָ יָה בָּ א בְּ תוֹ ך הַ קְ טֹרֶ ת חֶ לְ בְּ נָה ּ ּ ְ ֶׁש רֵ יחָ ה רַ ע ּ , שֶׁ מְ רַ מֵ ז עַל פוֹ שְׁ עֵי יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ , ּובְ מִ צְ וָה זוֹ שֶׁ ל קְ טֹרֶ ת הֶרְ אָ ה לָנו ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך עִ נְיָן הַ נַ ּ ְ " ל הַ מְ בֹאָ ר בְּ דִ בְ רֵ י רַ בֵּ נו בְּ כַ מָ ה מְ קוֹ מוֹ ת ּ ּ , ובִ פְ רָ ט בַּ מַ אֲמָ ר ּ ּ " כי מרחמם ינהגם ) לקוטי מוהר ן ב " – ' סימן ז , (' ּ שֶׁ דַ יְקָ א מִ י שֶׁ הוא קָ דוֹ שׁ בְּ יוֹ תֵ ר וְגָבֹהַ מְ אֹד מְ אֹד ּ ּ , כְּ מוֹ כֵ ן הוא ּ יָכוֹ ל לְ הוֹ רִ יד עַצְ מוֹ מְ אֹד מְ אֹד לְ הַ גְבִּ יהַ אֲפִ לו ּ ּ ּ הַ תַ חְ תוֹ נִים הַ מֻנָחִ ים בְּ שֵׁ פֶ ל הַ מַ דְ רֵ גָה בְּ יוֹ תֵ ר ּ ּ ּ ּ ּ . וְזֶהו עִ קַ ר ּ ּ שְׁ לֵמות מַ עֲלָתוֹ הַ גָּבֹהַ ּ ּ , כִּ י כְּ שֶׁ הוא ּ רַ ק לְ מַ עְ לָה לְ מַ עְ לָה וְ לֹא לְ מַ טָ ה ּ , אֵ ין זֶה שְׁ לֵמות וְ כו ּ ּ .' וְזֶהו אָ נו רוֹ אִ ין בְּ מִ צְ וָה זוֹ שֶׁ ל קְ טֹרֶ ת שֶׁ גָּבֹהַ מְ אֹד ּ ּ ּ , ומֵ חֲמַ ת גֹּדֶ ל מַ עֲלָתוֹ וקְ דֻ שָׁ תוֹ שֶׁ ל קְ טֹרֶ ת שֶׁ עוֹ לָה ּ ּ ּ לְ מַ עְ לָה לְ מַ עְ לָה , מֵ חֲמַ ת זֶה דַ יְקָ א הָ יָה בָּ א בְּ ּ ְ תוֹ ך הַ קְ טֹרֶ ת חֶ לְ בְּ נָה שֶׁ רֵ יחָ ה רַ ע ּ ּ , לְ הוֹ רוֹ ת שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לַעֲלוֹ ת לְ מַ עְ לָה לְ מַ עְ לָה כִּ י אִ ם כְּ שֶׁ יְכוֹ לִ ין לֵירֵ ד לְ מַ טָ ה ּ ּ לְ מַ טָ ה לְ הַ עֲלוֹ ת כָּ ל הַ שׁ וֹ כְ נֵי עָפָ ר לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך . ְ כִּ י קְ טֹרֶ ת מְ קַ שֵׁ ר כָּ ל הָ עוֹ לָמוֹ ת לַה ּ ' יִתְ בָּ ְ רַ ך , אֲפִ לו ּ ּ מַ דְ רֵ גוֹ ת הַ תַ חְ תוֹ נוֹ ת מְ אֹד בְּ חִ ינַת חֶ לְ בְּ נָה ּ ּ , וְזֶה עִ קַ ר ּ מַ עֲלַת הַ קְ טֹרֶ ת ּ . וְעַל־כֵּן קְ טֹרֶ ת מְ טַ הֵר עוֹ לַם הָ עֲשִׂ יָה ּ כַּ יָדועַ ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ עֲלִ יַת הַ קְ טֹרֶ ת לְ מַ עְ לָה לְ מַ עְ לָה ּ ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן ּ , ּ אַ דְ רַ בָּ ה , מֵ חֲמַ ת זֶה דַ יְקָ א הוא מְ טַ הֵר ּ ּ גַּם עוֹ לָם הַ שָׁ פָ ל הַ זֶה ּ ּ , עוֹ לַם הָ עֲשִׂ יָה ּ . וְ עַל־כֵּן אֵ ין שׁ ום ּ דָ בָ ר שֶׁ יַכְ נִיעַ אֶ ת הַ קְ לִ פוֹ ת כְּ מוֹ קְ טֹרֶ ת ּ ּ ּ ּ , כִּ י קְ טֹרֶ ת מְ טַ הֵר כָּ ל הַ מְ קוֹ מוֹ ת מֵ הַ קְ לִ פוֹ ת אֲפִ לו הַ נְמוכִ ים מְ אֹד ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , ומַ עֲלֶה ומְ קַ שֵׁ ּ ּ ּ ר הַ כּ ֹל לַה ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ כִּ י לְ גֹדֶ ל מַ עֲלָתוֹ יָכוֹ ל לֵירֵ ד אֲפִ לו לְ מַ טָ ה ּ ּ ּ .. . וְ נָדָ ב וַאֲבִ יהוא שֶׁ נִכְ נְסו לְ הַ קְ טִ יר קְ טֹרֶ ת וְ לָא אִ נְסִ יבו ּ ּ ּ ּ , שֶׁ רָ צו לַעֲלוֹ ת לְ מַ עְ לָה לְ מַ עְ לָה שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת קְ טֹרֶ ת ּ ּ ּ , אֲבָ ל לָא אִ ינְסִ יבו , ּ ּ שֶׁ לֹא יָ רְ דו לְ מַ טָ ה לְ קַ שֵׁ ר גַּם כָּ ל ּ ּ ּ הַ תַ חְ תוֹ נִים הָ עוֹ לָמוֹ ת ּ ּ

Segment 15
HE:
, בְּ הַ קְ טֹרֶ ת פָ גְמו וְ עַל־כֵּן ּ ּ ּ שֶׁ הִ קְ רִ יבו , ּ כִּ י עִ קַ ר שְׁ לֵמות הַ קְ טֹרֶ ת כְּ שֶׁ מְ קַ שְׁ רִ ין הַ כּ ֹל ּ ּ ּ ּ ּ לַה ' יִתְ בָּ רַ ך אֲפִ לו הַ נְמוכִ ים מְ אֹד ּ ּ ּ ּ ְ , ּוכְ שֶׁ אֵ ין מַ קְ רִ יבִ ין ּ הַ קְ טֹרֶ ת בִּ בְ חִ ינָה זוֹ , הוא פָ גום ּ ּ ּ , וַהֲרֵ י הוא כְּ אִ לו חִ סֵּ ר ּ ּ ּ חֶ לְ בְּ נָה מֵ הַ קְ טֹרֶ ת שֶׁ אָ ז בְּ וַדַ אי הַ קְ טֹרֶ ת פָ סול לְ גַמְ רֵ י ּ ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ כֵ ן כְּ שֶׁ אֵ ין מְ קַ שְׁ רִ ין ומַ עֲלִ ין כָּ ל הַ מַ דְ רֵ גוֹ ת ּ ּ ּ הַ תַ חְ תוֹ נוֹ ת לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ אָ ז אֵ ין יְכוֹ לִ ין לִ כָּ נֵ ס לִ פְ נִים לְ הַ קְ טִ יר קְ טֹרֶ ת . וְזֶהו שֶׁ נֶאֱמַ ר לְ אַ הֲרֹן אַ חֲרֵ י מוֹ ת שְׁ נֵי בָּ נָיו הַ נַ ּ ּ ּ ' : ל" וְ אַ ל יָבֹא בְ כָ ל עֵת אֶ ל הַ קֹדֶ שׁ ּ ', כִּ י אִ ם בְּ יוֹ ם הַ כִּ פורִ ים ּ ּ עַל־יְדֵ י הַ קָ רְ בָּ נוֹ ת וְהַ קְ טֹרֶ ת וְ כָ ל סֵ דֶ ר הָ עֲבוֹ דָ ה שֶׁ ל יוֹ ם ּ ּ כִּ פורִ ים ּ ּ כִּ , י בְּ יוֹ ם הַ כִּ פורִ ים אָ ז הוא סְ לִ יחַ ת הָ עֲוֹ נוֹ ת ּ ּ ּ , וְ עִ קַ ר הַ כַּ פָ רָ ה עַל־יְדֵ י הַ כּ ֹהֵן הַ גָּדוֹ ל עַל־יְדֵ י עֲבוֹ דָ תוֹ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : וְ כִ פֶ ר עַל בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל וְ כו ּ ּ ', וְ אָ ז דַ יְקָ א ּ כְּ שֶׁ הוא מְ כַ פֵ ר עַל בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ , וְ אָ ז יָכוֹ ל לְ הָ רִ ים כָּ ל ּ הַ פוֹ שְׁ עֵי יִשְׂ רָ אֵ ל , כָּ ל הַמֻנָחִ ים בְּ מַ דְ רֵ גָה שְׁ פָ לָה ּ ּ ונְמוכָ ה ּ ּ , לְ הָ רִ ים כֻּלָם לַה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ אָ ז דַ יְקָ א הוא יָכוֹ ל ּ ּ לִ כָּ נֵס לִ פְ נַי וְ לִ פְ נִים . אֲבָ ל בְּ כָ ל הַ שָׁ נָה אָ סור לוֹ לִ כָּ נֵס ּ ּ לִ פְ נַי וְ לִ פְ נִים , כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ כְ נֹס לִ פְ נַי וְ לִ פְ נִים , כִּ י אִ ם כְּ שֶׁ יְכוֹ לִ ין לְ קַ שֵׁ ר ולְ הַ עֲלוֹ ת כָּ ל הַ נְמוכִ ים וְ הַ שְׁ פָ לִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ אֵ לָיו יִתְ בָּ רַ ך ולְ טַ הֲרָ ם כֻּלָם מֵ עֲוֹ נוֹ ת ּ ְ ּ , אָ ז דַ יְקָ א יְכוֹ לִ ין ּ לַעֲלוֹ ת לְ מַ עְ לָה לְ מַ עְ לָה וְ לִ כְ נֹס לִ פְ נַי וְ לִ פְ נִים . וְ עַל־כֵּ ן הַ כּ ֹהֵן הַ גָּדוֹ ל בְּ יוֹ ם הַ כִּ פורִ ים צָ רִ יך שֶׁ יִהְ יֶה לוֹ ּ ְ ּ ּ אִ שָׁ ה כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ , ל" וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ : " ּ וְ כִ פֶ ר בַּ עֲדוֹ ובְ עַד בֵּ יתוֹ ּ , " זֶה בְּ חִ ינָה הַ נַ , ל"ּ כִּ י כְּ שֶׁ יֵשׁ לוֹ ּ ּ אִ שָׁ ה , עַל־יְדֵ י זֶה מְ קַ שֵׁ ר גַּם עוֹ לָ ּ ם הַ תַ חְ תוֹ ן לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ וְזֶה עִ קַ ר עֲבוֹ דַ ת יוֹ ם הַ כִּ פורִ ים לְ קַ שֵׁ ר כָּ ל ּ ּ ּ ּ הָ עוֹ לָמוֹ ת הַ תַ חְ תוֹ נִים אֵ לָיו יִתְ בָּ רַ ך וְ כו ּ ְ ּ ּ ' . ) לקוטי הלכות – הלכות פריה ורביה ב ('

Segment 16
HE:
) ויקרא י ('ג ', הַ כָּ בוֹ ד הוא בְּ חִ ינַת ּ ' אֵ ם כָּ ל חָ י , ' כִּ י הוא שׁ ֹרֶ שׁ כָּ ל ּ הַ נְפָ שׁ וֹ ת כֻּלָם ּ ּ . וְ עַל־כֵּן כְּ שֶׁ זוֹ כִ ין לְ קַ בֵּ ל ולְ הַ מְ שִׁ יך ְ ּ ּ הַ כָּ בוֹ ד בִּ שְׁ לֵמות ּ , אֲזַי הַ כָּ בוֹ ד מֵ בִ יא נְפָ שׁ וֹ ת חֲדָ שׁ וֹ ת . ְ אַ ך לִ פְ עָמִ ים כְּ שֶׁ בָּ א כָּ בוֹ ד חָ דָ שׁ לְ הָ אָ דָ ם , וְ אֵ ין זוֹ כִ ין לְ הַ מְ שִׁ יך ולְ קַ בֵּ ל ּ ְ הַ כָּ בוֹ ד בִּ שְׁ לֵמות ּ , אֲזַי הוא אוֹ סֵ ף ּ אֵ לָיו נְפָ שׁ וֹ ת , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , וְ נִסְ תַ לְ קִ ין עַל־יְדֵ י זֶה ּ ּ נְפָ שׁ וֹ ת , חַ ס וְשָׁ לוֹ ם . וְ עַל־כֵּן בְּ כָ ל עֵת שֶׁ רָ צָ ה הַ שֵׁ ם ּ יִתְ בָּ רַ ך לְ הַ גְדִ יל הַ כָּ בוֹ ד דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ְ , ְ אַ ך עֲדַ יִן לֹא הָ יָה זְמַ ן הַ גְּאֻ לָה בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ , הָ יָה בְּ הֶ כְ רֵ חַ שֶׁ יָמותו נַפְ שׁ וֹ ת ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל עַל קִ דושׁ הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת " וְ נִקְ דָ שׁ בִּ כְ בוֹ דִ י ּ " הַ נֶאֱמַ ר בַּ הֲקָ מַ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ , כִּ י עִ קַ ר הַ כָּ בוֹ ד דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ , הַ שֵׁ ם כְּ בוֹ ד הִ תְ גַּלות בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ

Segment 17
HE:
, בַּ הָ יָה ּמִ שְׁ כָּ ן ובֵ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " ּוכְ בוֹ ד ה ' מָ לֵא אֶ ת ּ הַ מִ שְׁ כָּ ן , " וְ כֵן : " ּוכְ בוֹ ד ה ' מָ לֵא אֶ ת הַ בָּ יִת ". ְ אַ ך מֵ חֲמַ ת שֶׁ גַּם אָ ז לֹא נִתְ תַ קֵ ן עֲדַ יִן חֵ טְ א הָ עֵגֶל ּ ּ , וְ לֹא נִתְ תַ קֵ ן עֲדַ יִן ּ ּ בְּ חִ ינַת הַ כָּ בוֹ ד בִּ שְׁ לֵמות ּ , ִמ זֶה נִמְ שַׁ ך שֶׁ בִּ זְמַ ן שֶׁ בָּ א ְ ּ הַ כָּ בוֹ ד לְ יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ עֵת הֲקָ מַ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ , נֶאֶ סְ פו אָ ז אֶ ל ּ הַ כָּ בוֹ ד שְׁ נֵי נְפָ שׁ וֹ ת קְ דוֹ שׁ וֹ ת מְ אֹד , שֶׁ הֵם נָדָ ב וַאֲבִ יהוא שֶׁ נִסְ תַ לְ קו אָ ז ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י הַ כָּ בוֹ ד אֲסָ פָ ם אֵ לָיו , בְּ חִ ינַת " כְּ בוֹ ד ה ' יַאַ סְ ָ פֶ ך ". וְזֶה בְּ חִ ינַת " וְ נִקְ דָ שׁ ּ בִּ כְ בוֹ דִ י , " שֶׁ נֶאֱמַ ר עַל הִ סְ תַ לְ קות נָדָ ב וַאֲבִ יהוא בְּ עֵת ּ ּ ּ ּ ּ הֲקָ מַ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ . ומִ זֶה נִמְ שַׁ ך גַּם מִ יתָ ת עֻזָא בְּ עֵת ּ ּ ְ ּ ּ שֶׁ נָשָׂ א דָ וִ ד אֶ ת הָ אָ רוֹ ן לִ מְ קוֹ מוֹ , ומִ זֶה נִמְ שַׁ ך גַּם־כֵּן ְ ּ ּ מַ ה שֶׁ קֹ ּ ּ דֶ ם שֶׁ נִתְ גַּלָה מְ קוֹ ם הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ בִּ ימֵ י דָ וִ ד ּ ּ ּ ּ , שֶׁ שָׁ ם עִ קַ ר הִ תְ גַּלות כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ ּ , הָ יָה תְ חִ לָה דֶ בֶר ּ ּ ּ גָּדוֹ ל וְ נֶאֶ סְ פו כַּ מָ ה אֲלָפִ ים נְפָ שׁ וֹ ת מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ , וְ כָ ל זֶה מֵ חֲמַ ת שֶׁ לֹא נִתְ תַ קֵ ן עֲדַ יִן הַ כָּ בוֹ ד ּ ּ ּ בִּ שְׁ לֵמות ּ , וְ אָ ז יֵשׁ אֲחִ יזָה עֲדַ יִן לְ הַ דִ ינִים וְ הַ סִּ טְ רָ א דְ מוֹ תָ א בְּ הַ כָּ בוֹ ד ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם . וְ עַל־כֵּן בְּ עֵת שֶׁ בָּ א כָּ בוֹ ד גָּדוֹ ל , מִ תְ גַּבְּ רִ ים הֵם אָ ז חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם וְגוֹ רְ מִ ים שֶׁ יִסְ תַ לְ קו נְפָ שׁ וֹ ת אֶ ל הַ כָּ בוֹ ד ּ ּ ּ ּ . ומִ זֶה נִמְ שַׁ ּ ּ ְך הַ הֲרֵ גָה הַ גְּדוֹ לָה , שֶׁ נֶהֶרְ גו כַּ מָ ה אֲלָפִ ים ּ ּ ּ נְפָ שׁ וֹ ת מִ יִשְׂ רָ אֵ ל עַל קְ דֻ שַׁ ת שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך בִּ שְׁ נַת תַ ּ ְ ּ ּ , ח" כַּ יָדועַ ּ ּ , וְזֶה דַ יְקָ א מֵ חֲמַ ת שֶׁ הָ יָה אָ ז עֵת הַ פְ קִ ידָ ה ּ ּ שֶׁ יָבוֹ א מָ שִׁ יחַ , דְ הַ יְנו שֶׁ יֻחְ זַר הַ כָּ בוֹ ד לְ יִשְׂ ּ ּ ּ רָ אֵ ל בִּ שְׁ לֵמות ּ , כַּ מובָ א בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ מֵ הַ פְ קִ ידָ ה וְ הַ יְשׁ ועָה ּ ּ ּ ּ ּ ּ

Segment 18
HE:
הַ גְּדוֹ לָה שֶׁ הִ תְ נַבְּ או הַ תַ נָאִ ים הַ קַ דְ מוֹ נִים עַל פְ קִ ידַ ת ּ ּ ּ ּ ּ שְׁ נַת תַ . ח" ּ ּומֵ חֲמַ ת שֶׁ עֲדַ יִן לֹא נִתְ בָּ רֵ ר הַ כָּ בוֹ ד בִּ שְׁ לֵמות ּ , וְ לֹא זָכו אָ ז יִשְׂ רָ אֵ ל לְ קַ ּ בֵּ ל הֶ אָ רַ ת הַ יְשׁ ועָה ּ הַ גְּדוֹ לָה וְ הִ תְ גַּלות הַ כָּ בוֹ ד שֶׁ הָ יָה צָ רִ יך לְ הִ תְ גַּלוֹ ת אָ ז ּ ּ ְ ּ בִּ שְׁ לֵמות ּ , עַל־כֵּן אָ סַ ף אֵ לָיו הַ כָּ בוֹ ד אָ ז כַּ מָ ה אֲלָפִ ים ּ נְפָ שׁ וֹ ת שֶׁ נֶהֶרְ גו עַל קִ דושׁ הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת " כְּ בוֹ ד ' ה יַאַ סְ פֶ ך ָ ּו ". בֶ אֱמֶ ת גַּם זוֹ לְ טוֹ בָ ה , וְזֶה בְּ עַצְ מוֹ הָ יָה הֲכָ נָה גְדוֹ לָה לַגְּאֻ לָה שְׁ לֵמָ ה הָ עֲתִ ידָ ה לָבוֹ א בִּ מְ הֵרָ ה ּ בְ יָמֵ ינו , ּ כִּ י כָּ ל הַ נְפָ שׁ וֹ ת שֶׁ נֶהֶרְ גו ומֵ תו עַל קִ דושׁ הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ מִ יוֹ ם הַ חֻרְ בָּ ן עַד הַ יוֹ ם ּ ּ , כֻּלָם מְ נויִים וסְ פורִ ים ּ ּ ּ ּ אֶ צְ לוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ , וְ עַל־יְדֵ י כֻּלָם נִתְ רַ בֶּ ה וְ נִתְ גַּדֵ ל וְנִתְ כַּ בֵּד ּ ּ וְ נִתְ קַ דֵ שׁ שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך בְּ יוֹ תֵ ר ְ ּ , כִּ י בִּ זְמַ ן הַ גָּלות עִ קַ ר ּ ּ הַ גְדָ לַת שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך הוא עַל־יְדֵ י הַ מֵ תִ ים וְ נֶהֱרָ גִים עַל ּ ּ ְ ּ קְ דֻ שַׁ ת הַ שֵׁ ם ּ ּ . וְ הַ נְפָ ּ שׁ וֹ ת אֵ לו הַ נֶהֱרָ גִים עַל קְ דֻ שַׁ ת ּ ּ ּ ּ ּ הַ שֵׁ ם , שֶׁ הוא לְ מַ עַן כְּ בוֹ ד שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , הֵם נֶאֱסָ פִ ין וְ נִכְ לָלִ ין תֵ כֶ ף בִּ כְ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , בִּ בְ חִ ינַת " כְּ בוֹ ד ה ' יַאַ סְ פֶ ך , "ָ וְ דַ יְקָ א עַל־יְדֵ י אֵ לו הַ קְ דוֹ שִׁ ים נִשְׁ לָם וְ נִתְ תַ קֵ ן ּ ּ ּ ּ ּ ְו בִּ שְׁ לֵמות דִ קְ דֻ שָׁ ה הַ כָּ בוֹ ד וְ נִתְ גַּדֵ ל נִתְ רַ בֶּ ה ּ ּ ּ ּ , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה בְּ עַצְ מוֹ נִזְכֶּ ה שֶׁ יָבוֹ א עָ לֵינו בִּ מְ הֵרָ ה בְ יָמֵ ינו ּ ּ ּ הַ כָּ בוֹ ד לְ טוֹ בָ ה וְיָבִ יא לָנו נְפָ שׁ וֹ ת חֲדָ שׁ וֹ ת רַ בּ וֹ ת ּ , בִּ בְ חִ ינַת " הַ קָ טֹן יִהְ יֶה לָאֶ לֶף וְ הַ צָ עִ יר לְ ּ ּ גוֹ י עָ צום ּ , אֲנִי ' ה בְּ עִ תָ ה אֲחִ ישֶׁ נָה ּ ּ ּ , " וְזֶה יִהְ יֶה עַל־יְדֵ י הַ כָּ בוֹ ד הַ גָּדוֹ ל שֶׁ יְקַ בְּ לו יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ עֵת הַגְּאֻ לָה בִּ מְ הֵרָ ה בְ יָמֵ ינו ּ ּ ּ ּ , שֶׁ אָ ז יִגְדַ ל מְ אֹד כְּ בוֹ ד הַ שֵׁ ם וכְ בוֹ ד יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ , וְ כַ מְ בֹאָ ר בִּ פְ סוקִ ים רַ בִּ ים מִ גֹּ ּ דֶ ל הַ פְ לָגַת הַ כָּ בוֹ ד שֶׁ יִהְ יֶה אָ ז ּ לְ יִשְׂ רָ אֵ ל . וְ אָ ז יִהְ יֶה קִ בּ וץ גָּלֻיוֹ ת עַל־יְדֵ י גֹּדֶ ל הַ כָּ בוֹ ד ּ ּ ּ שֶׁ יָבוֹ א לְ יִשְׂ רָ אֵ ל , כִּ י הַ כָּ בוֹ ד הוא שׁ ֹרֶ שׁ הַ נְפָ שׁ וֹ ת ּ ּ , ולְ שָׁ ם נִמְ שָׁ כִ ין ובָ אִ ין כָּ ל הַ נְפָ שׁ וֹ ת ּ ּ ּ , וְזֶה בְּ חִ ינַת גֹּדֶ ל ִק בּ וץ הַ נְפָ שׁ וֹ ת בִּ ימֵ י הַ מָ שִׁ יחַ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " הָ בִ יאִ י בָ נַי מֵ רָ חוֹ ק ובְ נוֹ תַ י מִ קְ צֵה הָ אָ רֶ ץ ּ , כּ ֹל הַ נִקְ רָ א בִ שְׁ מִ י ּ וְ לִ כְ בוֹ דִ י בְּ רָ אתִ יו , " כִּ י קִ בּ וץ נַפְ שׁ וֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל בִּ בְ חִ ינַת ּ " הָ בִ יאִ י בָ נַי מֵ רָ חוֹ ק וְ כו " 'ּ יִהְ יֶה עַל־יְ דֵ י גֹּדֶ ל הַ כָּ בוֹ ד ּ שֶׁ יִהְ יֶה לְ יִשְׂ רָ אֵ ל אָ ז , שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה יִהְ יו נִמְ שָׁ כִ ין ּ וְ נִקְ רָ אִ ים כֻּלָם אֶ ל הַ כָּ בוֹ ד ּ , וְיַחַ זְרו וְיִתְ קַ בְּ צו לְ תוֹ ך ְ ּ ּ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל וִירושָׁ לַיִם ּ , שֶׁ שָׁ ם עִ קַ ר כְּ בוֹ ד ה ּ ּ ', וְ אָ ז יָבוֹ א הַ כָּ בוֹ ד לָנו עִ ם כַּ ּ ּמָ ה נְפָ שׁ וֹ ת , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה יִרְ בּ ו ּ יִשְׂ רָ אֵ ל אָ ז מְ אֹד , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " ּ הַ קָ טֹן יִהְ יֶה לָאֶ לֶף " 'ּ וְ כו , ל"ּ כַּ נַ כִּ י כְּ שֶׁ בָּ א הַ כָּ בוֹ ד לְ טוֹ בָ ה , נִמְ שָׁ כִ ין כַּ מָ ה ּ נְפָ שׁ וֹ ת חֲדָ שׁ וֹ ת עַל־יָדוֹ כַּ נַ ) ל "ּ לקוטי הלכות - הלכות

Segment 19
HE:
חובל בחבירו ג '- אותיות ז ח ' ' לפי אוצר היראה – כבוד (ב" כ ,

Segment 20
HE:
כל מפרסת פרסה ושסעת שסע פרסות מעלת גרה בבהמה

Segment 21
HE:
) ויקרא י ('ג , א" יָדועַ שֶׁ בְּ הֵמוֹ ת טְ הוֹ רוֹ ת וְחַ יוֹ ת טְ הוֹ רוֹ ת הֵם מִ בְּ חִ ינַת ּ ּ , ּ נֹגַה בְּ חִ ינַת תַ רְ גּום ּ ּ , שֶׁ הוא מְ עֹרָ ב טוֹ ב וָרָ ע ּ ; וְ הַ מִ ינִים ּ ּ הַ טְ מֵ אִ ים הֵם מִ בְּ חִ ינַת הַ שָׁ לֹשׁ קְ לִ פוֹ ת טְ מֵ אוֹ ת ּ ּ , שֶׁ הֵם ּ כֻּלוֹ רַ ע לְ גַמְ רֵ י . וְ עַל־כֵּן הַבְּ הֵמָ ה טְ הוֹ רָ ה , הַ סִּ ימָ ן שֶׁ לָה ּ ּ , שֶׁ הִ יא מַ עֲלַת גֵּרָ ה ומַ פְ רֶ סֶ ת פַ רְ סָ ה ּ ּ . כִּ י יָדועַ שֶׁ בְּ כָ ל ּ הַ דְ בָ רִ ים שֶׁ בָּ עוֹ לָם יֵשׁ בָּ הֶ ם נִיצוֹ צוֹ ת הַ קְ דֻ שָׁ ּ ּ ּ , ה הַ יְנו ּ בְּ חִ ינַת נְפָ שׁ וֹ ת קְ דוֹ שׁ וֹ ת שֶׁ נָפְ לו מִ מַ דְ רֵ גָתָ ן מִ בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ מְ דַ בֵּ ר וְ נִתְ לַבְּ שׁ ו בְּ חַ י אוֹ בְּ צוֹ מֵ חַ ּ , וְ אַ חַ ר־כָּ ך כְּ שֶׁ הַ חַ י ְ אוֹ כֵ ל הַ צוֹ מֵ חַ ּ , אֲזַי עוֹ לִ ין הַ נְפָ שׁ וֹ ת מִ בְּ חִ ינַת צוֹ מֵ חַ ּ לִ בְ חִ ינַת חַ י שֶׁ הוא גָּבהַ מִ מֶ ּ ּ ּ ּ ּ נו בְּ מַ דְ רֵ גָה , ְ אַ ך מֵ חֲמַ ת שֶׁ אֵ ין זֶה תַ כְ לִ ית שְׁ לֵמותָ ן עֲדַ יִן ּ ּ , כִּ י עִ קַ ר הַ שְׁ לֵמות ּ ּ ּ לַחֲזֹר לְ מַ עֲלָתָ ן לִ בְ חִ ינַת מְ דַ בֵּ ר , עַל־כֵּן כְּ שֶׁ בְּ הֵמָ ה טְ הוֹ רָ ה אוֹ כֶלֶת הַ צוֹ מֵ חַ ּ , ּומֵ חֲמַ ת שֶׁ בְּ הֵמָ ה טְ הוֹ רָ ה הִ יא מִ בְּ חִ ינַת נֹגַה ומְ ּ ּ עֹרָ ב בָּ ה טוֹ ב גַּם־כֵּן , עַל־כֵּן הַ נְפָ שׁ וֹ ת ּ שֶׁ בַּ צוֹ מֵ חַ אֵ ינָם נִלְ כָּ דִ ים וְ נֶאֱסָ רִ ים שָׁ ם כָּ ל־כָּ ך ְ ּ , וְזוֹ כְ רִ ין עֲדַ יִן אֶ ת מַ עֲלָתָ ן , וְ עַל־כֵּן אֵ ינָם יְכוֹ לִ ים לָנוחַ וְ לִ שְׁ קֹט ּ שָׁ ם בְּ הַ חַ י הַ טָ הוֹ ר ּ , כִּ י מִ תְ אַ וִים לַעֲלוֹ ת לִ בְ חִ ינַת ּ

Segment 22
HE:
מְ דַ בֵּ ר , וְ עַל־כֵּן חוֹ זְרִ ין וְ עוֹ לִ ין בְּ כָ ל פַ עַם מִ בֶּ טֶ ן הַ בְּ הֵמָ ה ּ אֶ ל צַ וָארָ ה וְ אֶ ל פִ יהָ ּ ּ ּ , שֶׁ שָׁ ם סְ מוכִ ין בְּ יוֹ תֵ ר לִ כְ לֵי ּ ּ הַ דִ בּ ור שֶׁ בַּ מְ דַ בֵּ ר ּ ּ , וְעַל־כֵּן הִ יא מַ עֲלַת גֵּרָ ה ; אֲבָ ל הַ מִ ינִים הַ טְ מֵ אִ ים לְ גַמְ רֵ י אֵ ינָם מַ עֲלִ ין ּ ּ גֵּרָ ה , כִּ י הַ נְפָ שׁ וֹ ת הַמְ לֻבָּ שׁ וֹ ת בְּ הַ מַ אֲכָ ל שֶׁ אוֹ כְ לִ ים תֵ כֶף ּ ּ ּ כְּ שֶׁ בָּ אִ ים לְ תוֹ ך הַ טְ מֵ אִ ים ּ ְ , אֲזַי נִלְ כָּ דִ ים וְ נֶאֱסָ רִ ין שָׁ ם כָּ ל־כָּ ך עַד שֶׁ אֵ ין יְכוֹ לִ ין לָזוז מִ מְ קוֹ מָ ן בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ ְ " נְתָ נַנִי ' ה בִּ ידֵ י לֹא אוכַ ל קום ּ ּ , " וְ עַ ל־ כֵּן אֵ ינָם מַ עֲלִ ין גֵּרָ ה ; וְ כֵן , לְ הַ בְ דִ יל ּ , הָ אָ דָ ם אֵ ינוֹ מַ עֲלֶה גֵרָ ה , כִּ י אַ דְ רַ בָּ א ּ כְּ שֶׁ הַ נְפָ שׁ וֹ ת הַ נַ ּ ּ " ל בָּ אִ ים לְ תוֹ ך גּוף יִשְׂ רָ אֵ ל הֵם נָחִ ים ּ ְ ושְׁ קֵ טִ ים שָׁ ם כִּ י זָכו לַעֲלוֹ ת לְ מַ עֲלָתָ ן ּ ּ , לִ בְ חִ ינַת מְ דַ בֵּר דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ , ּובְ כֹ חַ הָ אֲכִ ילָה הָ אָ דָ ם מְ הַ לֵל לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת " וַאֲכַ לְ תֶ ם וְ כו ּ ּ ' וְ הִ לַלְ תֶ ם אֶ ת שֵׁ ם ה ּ ּ , "' וְ אָ ז עוֹ לִ ין כָּ ל הַ נְפָ שׁ וֹ ת הַ נַ ּ ּ " ל לְ תַ כְ לִ ית שְׁ לֵמותָ ן ּ . וְעַל־כֵּן גַּם אֵ צֶ ל הָ אָ דָ ם , כְּ שֶׁ הוא שִׁ כּ וֹ ר ומְ בֻלְ בָּ ל וְ אֵ ינוֹ בְּ גֶ ּ ּ דֶ ר דַ עַת ּ הָ אָ דָ ם בִּ שְׁ לֵמות ּ , אָ ז אֵ ין לְ הַ מַ אֲכָ לִ ים מְ נוחָ ה גַּם אֶ צְ לוֹ ּ ּ , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה מַ עֲלֶה גֵרָ ה גַּם־כֵּן , וְ לִ פְ עָמִ ים בָּ א לַהֲקָ אוֹ ת עַל־יְדֵ י־זֶה . וְ הַ סִּ ימַ ן־טָ הֳרָ ה הַ שֵׁ נִי הוא ּ ּ " מַ פְ רִ יס ּפַ רְ סָ ה , " כִּ י עִ קַ ר קִ יום הָ אָ דָ ם עַל רַ ּ ּ ּ גְלָיו הוא עַל־יְדֵ י ּ ּ הַ דַ עַת , וְ כֵן עִ קַ ר הַ דִ בּ ור שֶׁ ל הָ אָ דָ ם הוא גַּם־כֵּן עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ ּ הַ דַ עַת שֶׁ יֵשׁ בּ וֹ ּ ּ , ובָ זֶה נִבְ דָ ל הַ מְ דַ בֵּ ר מִ ן הַ חַ י בְּ מַ ה ּ ּ שֶׁ יֵשׁ לוֹ כּ ֹחַ הַ דִ בּ ור וְהוֹ לֵך עַל רַ גְלָיו בְּ קוֹ מָ ה זְקופָ ה ּ ּ ְ ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן הַ שִׁ כּ ּ וֹ ר שֶׁ דַ עְ תוֹ מְ בֻלְ בָּ ל ּ ּ , אֵ ינוֹ יָכוֹ ל לְ דַ בֵּר כָּ רָ אוי וְ אֵ ינוֹ הוֹ לֵך עַל רַ גְלָיו כָּ רָ אוי ּ ּ ְ . וְ עַל־כֵּן הַ מִ ינִים ּ טְ הוֹ רִ ים , מֵ חֲמַ ת שֶׁ יֵשׁ בָּ הֶם טוֹ ב ּ , שֶׁ הוא מִ בְּ חִ ינַת ּ הַ דַ עַת שֶׁ הוא עִ קַ ר הַ טוֹ ב ּ ּ ּ ּ , עַל־כֵּן אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ הוֹ לְ כִ ים ּ עַ ל אַ רְ בַּ ע , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן חַ יות הַ נְפָ שׁ וֹ ת הַ מְ לֻבָּ שׁ וֹ ת ּ ּ ּ ּ בָּ הֶם בּ וֹ קֵ עַ בְּ רַ גְלֵיהֶם וְעַל־יְדֵ י־זֶה מַ פְ רִ יסִ ין פַ רְ סָ ה ּ , אֲבָ ל הַ נְפָ שׁ וֹ ת הָ עֲשׁ וקוֹ ת בַּ מִ ינִים הַ טְ מֵ אִ ים ּ ּ ּ ּ , הֵם נִתְ פָ סִ ים שָׁ ם מְ אֹד עַד שֶׁ אֵ ין יְכוֹ לִ ין לִ בְ קֹעַ וְ לֵיצֵ ּ א שׁ ום ּ הֶ אָ רָ ה מֵ הֶם כְּ לָל , וְעַל כֵּן פַ רְ סוֹ תֵ יהֶם קְ לוטוֹ ת ּ ּ ) לקוטי הלכות - הל כות סימני בהמה וחיה טהורה א ' לפי אוצר היראה – אכילה , אות צ (ח"

Segment 23
HE:
וּ ִמ ּמַ פְ רִ הַ י סֵ ּפַ רְ סָ ה

Segment 24
HE:
) ויקרא י ('ד , א" עִ קַ ר קְ דֻ שַׁ ת אֲ כִ ילַת יִשְׂ רָ אֵ ל הוא לִ זְכּ וֹ ת בִּ שְׁ עַת ּ ּ ּ אֲ כִ ילָ ה לְ הֶ אָ רַ ת הָ רָ צוֹ ן שֶׁ נִמְ שָׁ ך מִ בְּ חִ ינַת כְּ לָלִ יות בֵּן ּ ּ ְ ּ וְ תַ לְ מִ יד , הַ יְנו מֵ הַ דַ עַ ת שֶׁ מֵ אִ יר הַ צַ דִ יק בְּ דָ רֵ י מַ עְ לָה ּ ּ ּ ּ ּ לְ הַ רְ אוֹ ת ולְ הָ אִ יר לָהֶ ם שֶׁ אֵ ינָם יוֹ דְ עִ ים עֲדַ יִן כְּ לָל ּ מִ גְּ דֻ לָתוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת ' ּ אַ יֵה מְ קוֹ ם כְּ בוֹ דוֹ ', ולְ הָ אִ יר לְ הַ דָ רֵ י מַ טָ ה שֶׁ יֵדְ עו שֶׁ הֵ ם גַּם־כֵּן סְ מוכִ ין ּ ּ ּ ּ ּ ּ אֵ לָיו יִתְ בָּ רַ ך וְ לִ בְ לִ י לְ יָאֵ שׁ עַ צְ מָ ן כְּ לָל ְ , כִּ י מְ לֹא כָ ל הָ אָ רֶ ץ כְּ בוֹ דוֹ ; וְ עַ ל־יְדֵ י הַ דַ עַ ת הַ זֶה הַ צַ דִ יק מְ תַ קֵ ן ּ ּ ּ ּ ּ ומְ חַ יֶה כָּ ל הָ עוֹ לָמוֹ ת עֶלְ יוֹ נִ ּ ּ ים וְ תַ חְ תוֹ נִים ומַ עֲלֶה כָּ ל ּ ּ הַ נִיצוֹ צוֹ ת הַ קְ דוֹ שִׁ ים ּ ּ , אֲפִ לו אוֹ תָ ם שֶׁ נָפְ לו וְ יָרְ דו ּ ּ ּ ּ ּ וְ חַ יוֹ ת בִּ בְ הֵ מוֹ ת וְ נִתְ לַבְּ שׁ ו ּ ּ

Segment 25
HE:
. בְּ חִ ינַת וְ זֶה הַ סִּ ימָ נֵי־טָ הֳרָ ה שֶׁ בִּ בְ הֵ מוֹ ת טְ הוֹ רוֹ ת , שֶׁ הֵ ם מַ עֲלֵה גֵרָ ה ומַ פְ רִ יס פַ רְ סָ ה ּ ּ , כִּ י הֵ ם מוֹ רִ ים שֶׁ כְּ בָ ר נִמְ שָׁ ך עַל ְ הַ נְפָ שׁ וֹ ת הַ מְ לֻבָּ שׁ וֹ ת בָּ הֶ ן הֶ אָ רַ ת הַ צַ דִ יק הַ נַ ּ ּ ּ ּ .ל" כִּ י הַ נִיצוֹ צוֹ ת שֶׁ נָפְ לו וְ יָרְ דו וְ נִ שְׁ תַ לְ שְׁ לו וְ נִ תְ לַבְּ שׁ ו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ בִּ בְ הֵ מוֹ ת וְ חַ יוֹ ת הֵ ם בְּ חִ ינַת שׁ וֹ כְ נֵי עָ פָ ר ּ , כִּ י יָרְ דו ּ בַּ מַ דְ רֵ גָה הַ תַ חְ ת ּ ּ ּ וֹ נָה מְ אֹד . וְ הַ צַ דִ יק מְ חַ יֶה אוֹ תָ ם ּ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת הָ קִ יצו וְ רַ נְנו שׁ ֹכְ נֵי עָ פָ ר ּ ּ ּ . וְ זֶה בְּ חִ ינַת מַ עֲלֵה גֵּרָ ה ' . גֵּרָ ה ' זֶה בְּ חִ ינַת הַ נִיצוֹ צוֹ ת וְ הַ נְפָ שׁ וֹ ת שֶׁ נָפְ לו ּ ּ ּ ּ וְ יָרְ דו מְ אֹד ּ , בִּ בְ חִ ינַת ) שְׁ מואֵ ל ּ ־ ב יד ( וְ כַ מַ יִם ּ ּ הַ מֻגָּרִ ים אַ רְ צָ ה אֲ שֶׁ ר לֹא יֵאָ סֵ פו , ּ כִּ י יָרְ דו מְ אֹד ּ כַּ מַ יִם הַ מֻגָּרִ ים אַ רְ צָ ה ּ ּ . וְ עַ ל ־ יְדֵ י הֶ אָ רַ ת הַ צַ דִ יק הַ נַ ּ ּ ּ ל " שֶׁ הוא מְ עוֹ רֵ ר ומְ חַ יֶה אוֹ תָ ם בִּ בְ חִ ינַת הָ קִ יצו וְ רַ נְנו ּ ּ ּ ּ ּ ּ שׁ ֹכְ נֵי עָ פָ ר , ־ עַ ל יְדֵ י זֶה הֵ ם בִּ בְ חִ ינַת מַ עֲלֵה גֵּרָ ה , הַ יְנו ּ שֶׁ נִמְ שָׁ ך עֲלֵיהֶ ם הֶ אָ רַ ת הַ צַ דִ יק ּ ּ ְ ּ , שֶׁ עַ ל ־ יְדֵ י זֶה מַ עֲלֶה אֶ ת הַ נְפָ שׁ וֹ ת וְ הַ נִיצוֹ צוֹ ת שֶׁ נָפְ לו וְ יָרְ דו כַּ מַ יִם ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ מֻגָּרִ ים אַ רְ צָ ה , כִּ י הוא יִתְ בָּ רַ ך חוֹ שֵׁ ב לְ בַ ל יִדַ ח ּ ְ ּ מִ מֶ נו נִדָ ח ּ ּ ּ ּ , כִּ י מְ לֹא כָ ל הָ אָ רֶ ץ כְּ בוֹ דוֹ וְ כו .'ּ וְ זֶה בְּ חִ ינַת מַ פְ רִ יס פַ רְ סָ ה ּ , כִּ י הַ נִיצוֹ צוֹ ת שֶׁ נָפְ לו ּ ּ ּ לַמְ קוֹ מוֹ ת הַ נְמוכִ ים כָּ אֵ לֶה בִּ בְ הֵ מוֹ ת וְ חַ יוֹ ת הֵ ם ּ ּ ּ ּ ּ כַּ צִ פֳרִ ים הָ אֲ חוזוֹ ת בַּ פַ ח ּ ּ ּ ּ , כִּ י הֵ ם סְ גורִ ים בְּ מַ אֲ סָ ר ּ , אֲ בָ ל עַ ל ־ יְדֵ י הֶ אָ רַ ת הַ צַ דִ יק הַ נַ ּ ּ ּ " ל שֶׁ הוא מְ עוֹ רֵ ר ּ ומְ חַ יֶה אוֹ תָ ם בִּ בְ חִ ינַת מְ לֹא כָ ל הָ אָ רֶ ץ כְּ בוֹ דוֹ ּ ּ , ־ עַ ל יְדֵ י זֶה הוא מַ רְ אֶ ה לָהֶ ם שֶׁ גַּם שָׁ ם בַּ מָ קוֹ ם שֶׁ הֵ ם ּ ּ יֵשׁ פֶ תַ ח לָ צֵ את ּ . וְ זֶה בְּ חִ ינַת מַ פְ רִ יס פַ רְ סָ ה זֶה רֶ מֶ ז ּ שֶׁ גַּם בְּ רַ גְ לֵי הַ בְּ הֵ מוֹ ת שֶׁ הוא מַ דְ רֵ גָה הַ תַ חְ תוֹ נָה ּ ּ ּ מְ אֹד , גַּם שָׁ ם נִמְ צָ א פֶ תַ ח לָ צֵ את ּ , הֵ פֶ ך ְ ' ּפַ רְ סוֹ תָ יו קְ לוטוֹ ת ּ ' שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת שֶׁ הֵ ם קְ לוטִ ים וסְ גורִ ים שָׁ ם ּ ּ ּ ּ וְ אֵ ינָם יְכוֹ לִ ים לָ צֵ את , אֲ בָ ל מַ פְ רִ יס פַ רְ סָ ה זֶה ּ בְּ חִ ינַת שֶׁ יֵשׁ פֶ תַ ח גַּם שָׁ ם בַּ מַ דְ רֵ גָה הַ תַ חְ תוֹ נָה ּ ּ ּ ּ ּ מְ אֹד לָצֵ את מִ שָׁ , ם ּ כִּ י מְ לֹא כָ ל הָ אָ רֶ ץ כְּ בוֹ דוֹ וְ אֵ ין שׁ ום יֵאושׁ בָּ עוֹ לָם כְּ לָל ּ ּ , כִּ י לֵית אֲ תַ ר פָ נוי מִ נֵיה ּ ּ ּ ּ וְ כו .'ּ וְ עַ ל־יְדֵ י־זֶה הֻתְ רו לָ נו לַאֲ כִ ילָה ּ ּ ּ , כִּ י יֵשׁ לָ נו כּ ֹחַ ּ לְ בָ רְ רָ ם עַ ל־יְדֵ י אֲ כִ ילָ תֵ נו שֶׁ נִמְ שָׁ ך גַּם־כֵּ ן מִ בְּ חִ ינַת ְ ּ ּ הֶ אָ רַ ת הַ צַ דִ יק הַ נַ ּ ּ ּ . ) ל" לקוטי הלכות – הלכות סימני בהמה וחיה טהורה ' ב לפי אוצר היראה – אכילה , אות ק ('

Segment 26
HE:
כּ ֹל אֲשֶׁ ר לוֹ סְ נַפִ יר וְ קַ שְׂ קֶ שֶׂ ת ּ

Segment 27
HE:
) ּ וַיִקְ רָ א י ('ט , א" גַּם מִ י שֶׁ זָכָ ה לִ שְׁ לֵמות הַ דַ עַת בְּ חִ ינַת עָ לְ מָ א דְ אָ תֵ י ּ ּ ּ , צָ רִ יך לִ זָהֵר מְ אֹד לְ ּ ְ צַ מְ צֵם דַ עְ תוֹ ּ ּ , ּ שֶׁ לֹא לִ כְ נֹס לִ פְ נִים מִ מְ חִ צָ תוֹ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן הַ דָ גִים שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת דַ עַת ּ ּ , ּ עִ קַ ר הַ סִּ ימָ נֵי־טָ הֳרָ ה שֶׁ לָהֶם הֵם הַ קַ שְׂ קַ שִׂ ים ּ ּ ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת לְ בושֵׁ י הַ שֵׂ כֶל ּ ּ , בְּ חִ ינַת צִ מְ צום ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת הַ סְּ נַפִ ירִ ין ּ , ֶׁש הֵם כַּ נְפֵ י הַ דָ גִים הַ שָׁ טִ ים עַל־יָדָ ם בְּ תוֹ ך הַ מַ יִם ּ ְ ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת כַּ נְפֵ י הַ שֵׂ כֶ ל הַ שָׁ ט ופוֹ רֵ חַ בְּ תוֹ ך בְּ חִ ינַת ְ ּ ּ ּ הַ מְ שָׁ כַ ת הַ דַ עַת שֶׁ ל בְּ חִ ינַת עָ לְ מָ א דְ אָ תֵ י ּ , כִּ י צָ רִ יך ְ לְ הַ גְדִ יל הַ שֵׂ כֶ ל ולְ הַ עֲמִ יק מַ חֲשַׁ בְ תוֹ בָּ ּ ּ ּ ּ זֶה וְ לִ הְ יוֹ ת שִׂ כְ לוֹ שָׁ ט ופוֹ רֵ חַ ומְ עוֹ פֵ ף מְ אֹד בְּ תוֹ ך קְ דֻ שַׁ ת הַ דַ עַת הַ זֶה ּ ּ ּ ְ ּ ּ ; אֲבָ ל אַ ף־עַל־פִ י־כֵן צָ רִ יך לִ זָהֵר מְ אֹד גַּם בְּ הַ צִ מְ צום ּ ּ ּ ְ ּ , ל"ּ הַ נַ כִּ י כְּ שֶׁ אֵ ין לוֹ צִ מְ צום אָ ז הוא יוֹ צֵ א עַל־יְדֵ י־זֶה ּ ּ מִ גְּבול הַ קְ דֻ שָׁ ה לְ גַמְ רֵ ּ ּ ּ , י וְ אָ ז הוא בִּ בְ חִ ינַת פְ גַם הַ דַ עַת ּ ּ ּ , ּפְ גַם הַ בְּ רִ ית , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת הַ דָ גִים טְ מֵ אִ ים ּ ּ , ּ שֶׁ יֵשׁ מִ ינִים כָּ אֵ לו שֶׁ יֵשׁ לָהֶם סְ נַפִ יר אֲבָ ל אֵ ין לָהֶם קַ שְׂ קֶ שֶׂ ת ּ ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת הַ צִ מְ צום הַ נַ ּ ּ "ל , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה הֵם טְ מֵ אִ ים וַאֲסורִ ים ּ ּו . מֵ חֲמַ ת שֶׁ שָׁ ם בִּ בְ חִ ינַת הַ דָ גִים ּ ּ , הַ יְנו אוֹ תָ ם ּ שֶׁ זָכו כְּ בָ ר לִ בְ חִ ינַת קְ דֻ שַׁ ת הַ בְּ רִ ית וְ הַ דַ עַת ּ ּ ּ ּ , עִ קַ ר הַ יֵצֶר ּ ּ הָ רָ ע שֶׁ יֵשׁ שָׁ ם הוא לֶהֱרֹס לַעֲלוֹ ת אֶ ל ה ּ ּ ' לִ כְ נֹס לִ פְ נִים מִ מְ חִ צָ תוֹ ּ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה יָכוֹ ל לָצֵ את מִ גְּבול הַ קְ ּ ּ ּ דֻ שָׁ ה לְ גַמְ רֵ י , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם . וְ עַל־כֵּן שָׁ ם עִ קַ ר הַ תִ קון וְ הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ תָ לוי רַ ק בְּ הַ צִ מְ צום שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת קַ שְׂ קַ שִׂ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ , עַל־כֵּן עִ קַ ר הַ סִּ ימַ ן־טָ הֳרָ ה שֶׁ ל הַ דָ גִים גַּם־כֵּ ן הוא הַ קַ שְׂ קַ שִׂ ים ּ ּ ּ ּ ּ , כְּ מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ "ל: כּ ֹל שֶׁ יֵשׁ לוֹ קַ שְׂ קֶ שֶׂ ת יֵשׁ לוֹ ּ סְ נַפִ יר וְ כו ּ ּ ) ' לקוטי הלכות - הל כות סימני דגים א ' לפי אוצר היראה - אכילה אות קיב (

Segment 28
HE:
) ויקרא י (ח"ל , א" עִ קַ ר אֱמונַת חִ דושׁ הָ עוֹ לָם הוא בְּ חִ ינַת מַ יִם ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י מַ יִם קָ דְ מו לָעוֹ לָם ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ ר ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ) ל ּ יְרושַׁ לְ מִ י חֲגִיגָה פ " ב ה (: א" מִ תְ חִ לָה הָ יָה הָ עוֹ לָם מַ יִם בְּ מַ יִם וְ כו ּ ּ ּ . ' וְ כֵן פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ " י בַּ פָ סוק בְּ רֵ אשִׁ ית ּ ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית א ( א , שֶׁ הַ מַ יִם קָ דְ מו לְ כָ ל הַ בְּ רִ יאָ ה ּ ּ . וְ עִ קַ ר אֱמונַת חִ דושׁ ּ ּ ּ ּ הָ עוֹ לָם הוא רַ ק לְ הַ ּ אֲמִ ין בְּ הַ תְ חָ לַת הַ בְּ רִ יאָ ה שֶׁ הֵם ּ הַ מַ יִם , לְ הַ אֲמִ ין שֶׁ ה ' יִתְ בָּ רַ ך בָּ רָ א אֶ ת תְ חִ לַת הַ בְּ רִ יאָ ה ּ ּ ְ שֶׁ הִ יא הַ מַ יִם יֵשׁ מֵ אַ יִן הַ מֻחְ לָט ּ ּ , וְ אַ חַ ר כָּ ך בָּ רָ א מֵ הֶ ם ְ כָּ ל הָ עוֹ לָם ומְ לֹאוֹ ּ . כִּ י עִ קַ ר מַ ה שֶׁ צְ רִ יכִ ין לְ הִ תְ חַ זֵק ּ ּ ּ ּ בֶּ אֱמ ונָה עַל חִ דושׁ הָ עוֹ לָם הוא רַ ק עַל הַ הַ תְ חָ לָה ּ ּ ּ ּ , כִּ י מַ ה שֶׁ אַ חַ ר הַ בְּ רִ יאָ ה שֶׁ בָּ רָ א ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך יֵשׁ מִ יֵשׁ ּ ְ , זֶה אֵ ינוֹ חִ דושׁ אֵ צֶל הָ עוֹ לָם כָּ ל כָּ ך ְ ּ ּ , כִּ י הַ חִ דושִׁ ים שֶׁ ה ּ ּ '

Segment 29
HE:
ׁיִתְ בָּ רַ ך מְ חַ דֵ שׁ יֵשׁ מִ יֵש ּ ּ ְ , זֶה אָ נו רוֹ אִ ין בְּ כָ ל ּ יוֹ ם ובְ כָ ל ּ עֵת ובְ כָ ל שָׁ עָ ה ּ . כִּ י בֶּ אֱמֶ ת אָ נו רוֹ אִ ין חִ דושׁ הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ בְּ כָ ל עֵת ובְ כָ ל שָׁ עָ ה ּ , כִּ י ה ' יִתְ בָּ רַ ך מְ חַ דֵ שׁ בְּ טובוֹ בְּ כָ ל ּ ּ ְ יוֹ ם תָ מִ יד מַ עֲשֵׂ ה בְּ רֵ אשִׁ ית ּ , שֶׁ בָּ עֶרֶ ב חַ מָ ה שׁ וֹ קַ עַת ּ וְ נַעֲשֶׂ ה חֹשֶׁ ך , ְ ּובַ בּ ֹקֶ ר חוֹ זֵר ומְ חַ דֵ שׁ אוֹ ר הַ חַ מָ ה ּ ּ ּ . וְ כֵן מֵ חִ טָ ה אַ חַ ת שֶׁ זוֹ רְ עִ ין בָּ אָ רֶ ץ ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך מַ צְ מִ יחַ מִ מֶ נָה ּ ּ ְ כַּ מָ ה שִׁ בֳּלִ ים גְּבוֹ הִ ים עִ ם כַּ מָ ה מְ אוֹ ת חִ טִ ים ּ ּ ּ . וְ כֵ ן מִ גַּרְ עִ ין אֶ חָ ד מַ צְ מִ יחַ בִּ רְ צוֹ נוֹ אִ ילָן גָּדוֹ ל וְ נִפְ לָא . ומִ טִ פָ ה סְ רוחָ ה ּ ּ ּ ּ הוא בּ וֹ רֵ א בִּ רְ צוֹ נוֹ אָ דָ ם גָּדוֹ ל וְחַ יָה ּ ּ גְּדוֹ לָה וְ כַ יוֹ צֵ א בָּ זֶה פִ לְ אוֹ ת הַ בְּ רִ יאָ ה שֶׁ אָ נו רוֹ אִ ין בְּ כָ ל ּ ּ ּ עֵת ובְ כָ ל שָׁ עָה מַ ה שֶׁ ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך בּ וֹ רֵ א בְּ רִ יוֹ ת נִפְ לָאוֹ ת ּ ְ בְּ כָ ל יוֹ ם ובְ כָ ל עֵת ובְ כָ ל רֶ גַע ּ ּ . אֲבָ ל מֵ חֲמַ ת שֶׁ כָּ ל אֵ לו ּ ּ הַ בְּ רִ יוֹ ת הַ נִפְ לָאוֹ ת בּ וֹ רֵ א אוֹ תָ ם ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך יֵשׁ מִ יֵשׁ ּ ְ , כִּ י כָּ ך גָּזַר בִּ רְ צוֹ נוֹ שֶׁ מִ יוֹ ם הַ בְּ רִ יאָ ה וָהָ לְ אָ ה יִבָּ רֵ א הַ כּ ֹל ּ ּ ְ יֵשׁ מִ יֵשׁ ּ , עַל־כֵּן אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ אָ נו רוֹ אִ ין בְּ עֵינֵינו ּ ּ ּ חִ דושֵׁ י בְּ רִ יוֹ תָ יו בְּ כָ ל ּ ּ ּ עֵת , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן אִ י אֶ פְ שָׁ ר ּ לְ הָ בִ ין בַּ שֵׂ כֶ ל חִ דושׁ הָ עוֹ לָם מֵ חֲמַ ת שֶׁ אָ ז הָ יָה יֵשׁ ּ ּ ּ מֵ אַ יִן . עַל־כֵּן צְ רִ יכִ ין לְ הִ תְ חַ זֵק בֶּ אֱמונָה לְ הַ אֲמִ ין ּ ּ בֶּ אֱמונָה שְׁ לֵמָ ה שֶׁ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך בָּ רָ א הַ כּ ֹל בִּ רְ צוֹ נוֹ ְ בִּ תְ חִ לַת הַ בְּ רִ יאָ ה יֵשׁ ּ מֵ אַ יִן הַ מֻחְ לָט ּ .. . נִמְ צָ א שֶׁ עִ קַ ר אֱמונַת חִ דושׁ הָ עוֹ לָם תָ לוי בַּ מַ יִם שֶׁ הֵם ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ רִ אשׁ וֹ נִים לַבְּ רִ יאָ ה , שֶׁ הֵ ם הָ עִ קָ ר שֶׁ נִבְ רְ או יֵשׁ מֵ אַ יִן ּ ּ ּ ּ הַ מֻחְ לָט , כִּ י מַ ה שֶׁ נִבְ רָ א אַ חַ ר כָּ ך נִבְ רָ א מִ מַ יִם שֶׁ הוא ּ ּ ּ ְ ּ יֵשׁ מִ יֵשׁ ּ , שֶׁ אֵ לו ּ ּ הַ חִ דושִׁ ים שֶׁ ל בְּ רִ יאַ ת יֵשׁ מִ יֵשׁ אָ נו ּ ּ ּ ּ רוֹ אִ ין תָ מִ יד בְּ כָ ל עֵת ּ . וְעַל־כֵּן מֵ חֲמַ ת שֶׁ עִ קַ ר אֱמונַת ּ ּ חִ דושׁ הָ עוֹ לָם הוא בַּ מַ יִם ּ ּ ּ ּ , עַל־כֵּן מַ יִם יֵשׁ בָּ הֶ ם שְׁ נֵי כּ ֹחוֹ ת : חֶ סֶ ד וְ דִ ין , יָמִ ין ושְׂ מֹאל ּ , כַּ מובָ ן בַּ זֹהַ ר ּ ּ ּ : מַ יִם אִ נ ּון ּ לִ ימִ ינָא וְ כו ) ' ּ זֹהַ ר וָאֵ רָ א דַ ף כד ּ , ( כִּ י בָ ם יָדִ ין עַמִ ים יִתֶ ן ּ ּ אֹכֶ ל לְ מַ כְ בִּ יר ) ּ אִ יוֹ ב לו , לא ( ּופֵ רֵ שׁ רַ שִׁ : י" מָ שָׁ ל לְ נַחְ תוֹ ם וְ כו ּ ּ . ' וְ עַל־כֵּן הַ מַ יִם מְ טַ הֲרִ ין מִ כָּ ל הַ טֻמְ אוֹ ת ּ ּ וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ כְ נֹס לְ שׁ ום קְ דֻ שָׁ ה כִּ י אִ ם ּ ּ עַל־יְדֵ י טְ בִ ילָה אוֹ נְטִ ילָה ורְ חִ יצָ ה בְּ מַ יִם ּ , כְּ גוֹ ן כּ ֹהֲנִים בַּ עֲבוֹ דָ תָ ן שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לוֹ לְ הִ תְ קָ רֵ ב לְ שׁ ום עֲבוֹ דָ ה כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י ּ טְ בִ ילָה וְ קִ דושׁ יָדַ יִם וְרַ גְלַיִם בְּ מַ יִם ּ ּ . וְ כֵ ן כְּ לַל יִשְׂ רָ אֵ ל לֹא נִכְ נְסו לַבְּ רִ ית כִּ י ּ אִ ם עַל־יְדֵ י טְ בִ ילָה בְּ מַ יִם וְ כו . 'ּ ולְ הֵפֶ ך מָ צִ ינו שֶׁ הַ מַ יִם עֲלולִ ים לְ קַ בֵּ ל טֻמְ אָ ה ּ ּ ּ ּ ְ . וְ כֵן אֵ ין הָ אֹכֶ ל מֻכְ שָׁ ר לְ קַ בֵּ ל טֻמְ אָ ה עַד שֶׁ יָבוֹ א עָ לָיו מַ יִם ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) ּ וַיִקְ רָ א יא , לח (: וְ כִ י יֻתַ ן מַ יִם עַל זֶרַ ע וְ כו ּ ּ . ' כִּ י עִ קַ ר כָּ ל הַ קְ דֻ שׁ וֹ ת וְ הַטְ הָ רוֹ ת הֵם נִמְ שָׁ כִ ין כְּ פִ י אֱמונַת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ חִ דושׁ הָ עוֹ לָם , כִּ י עִ קַ ר הַ קְ דֻ שָׁ ה וְ הַ טָ הֳרָ ה הִ יא הָ אֱמונָה ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ קְ דוֹ שָׁ ה . ולְ הֵפֶ ך עִ קַ ר הַטֻמְ אָ ה וְ הַ זֻהֲמָ א וְ תֹקֶ ף הַ דִ ין ּ ּ ּ ּ ְ ּ ּ הוא עַל־יְדֵ י כְּ פִ ירוֹ ת חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם . וְ עַל־כֵּן מֵ חֲמַ ת שֶׁ עִ קַ ר ּ הָ אֱמונָה שֶׁ הִ יא אֱמונַת חִ דושׁ הָ עוֹ לָם הוא בַּ מַ יִם ּ ּ ּ ּ ּ ּ , עַל־כֵּן " צַ דִ יקִ ים יֵלְ כו בָ ם וְ כו ּ ּ ּ " ' שֶׁ מִ י שֶׁ זוֹ כֶ ה לֶאֱמונָה ּ ּ ּ הוא מְ קַ בֵּ ל עַל־יְדֵ י הַ מַ יִם כָּ ל הַ קְ דֻ שׁ וֹ ת וְ הַטְ הָ רוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ כֻּלָם נִמְ שָׁ כִ ין מִ ּ תְ חִ לַת הַבְּ רִ יאָ ה שֶׁ בָּ רָ א ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ אֶ ת הַ מַ יִם יֵשׁ מֵ אַ יִן שֶׁ מִ שָׁ ם כָּ ל הַ קְ דֻ שׁ וֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י בִּ תְ חִ לַת ּ הַ בְּ רִ יאָ ה הָ יָה הַ כּ ֹל קֹדֶ שׁ כַּמְ בֹאָ ר בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר ) סִ ימָ ן נא (. אֲבָ ל לְ הֵפֶ ך ְ " פוֹ שְׁ עִ ים יִכָּ שְׁ לו בָ ם ּ ּ " שֶׁ כָּ ל הַ כְּ פִ יר וֹ ת שֶׁ לָהֶם הוא בִּ בְ חִ ינַת מַ יִם דַ יְקָ א שֶׁ הֵם תְ חִ לַת הַ בְּ רִ יאָ ה ּ ּ ּ ּ ּ יֵשׁ מֵ אַ יִן שֶׁ שָׁ ם עִ קַ ר כְּ פִ ירָ תָ ם יִמַ ח שְׁ מָ ם ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן הַ מַ יִם ּ ּ עֲלולִ ים לְ קַ בֵּ ל טֻמְ אָ ה , כִּ י עִ קַ ר אֲחִ יזַת הַ טֻמְ אָ ה לְ מִ י ּ ּ שֶׁ בָּ א לִ טָ מֵ א הוא בִּ בְ חִ ינַת מַ יִם ּ ּ דַ יְקָ א שֶׁ הֵם תְ חִ לַת ּ ּ ּ הַ בְּ רִ יאָ ה יֵשׁ מֵ אַ יִן , שֶׁ שָׁ ם מַ גִּיעַ עִ קַ ר כְּ פִ ירָ תָ ם שֶׁ הוא ּ ּ ּ עִ קַ ר הַ טֻמְ אָ ה ּ ּ ) . לקוטי הלכות – הלכות ברכת הריח 'ד- אות (' ט

Segment 30
HE:
וכל השרץ השורץ על הארץ

Segment 31
HE:
) ויקרא י (א"מ , א" ופרשו רז : ל" כל זמן שלא פרשו מותרין וכו – ' עיין רש "י כְּ שֶׁ הַ מַ חֲשָׁ בָ ה רוֹ חֶ שֶׁ ת וְחוֹ שֶׁ בֶ ת בְּ דָ בָ ר שֶׁ בִּ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת " רָ חַ שׁ לִ בִּ י דָ בָ ר טוֹ ב ּ , " אֲזַי יֵשׁ כְּ נֶגֶד זֶה קְ לִ פַ ת תוֹ לָע ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת קְ לִ פַ ת עֵשָׂ ו ּ ּ , שֶׁ מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ נִמְ שָׁ כִ ין כָּ ל הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת הַ מְ זֹהָ מוֹ ת מְ אֹד שֶׁ הֵ ּ ם בִּ בְ חִ ינַת זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ ּ , בְּ חִ ינַת זֻהֲמַ ת כָּ ל הַ תוֹ לָעִ ים ושְׁ קָ צִ ים ּ ּ ּורְ מָ שִׂ ים , שֶׁ הֵם בְּ זויִים ושְׁ קוצִ ים וְ נִמְ אָ סִ ים מְ אֹד ּ ּ ּ וכְ רוכִ ים מְ אֹד אַ חַ ר כָּ ל דָ בָ ר ומְ צויִים בְּ כָ ל מִ ינֵי מַ אֲכָ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּומַ שְׁ קֶ ה . וְהַ קְ לִ פָ ה הַ זֹאת מְ בַ קֶ ּ ּ ּ ּ שֶׁ ת מָ קוֹ ם לִ רְ חֹשׁ וְלִ שְׁ רץ בְּ מַ חֲשֶׁ בֶ ת אִ ישׁ הַ יִשְׂ רְ אֵ לִ י ולְ כַ לוֹ ת ולְ אַ בֵּ ד חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ ּ ּ כָּ ל פְ רִ י הַ שֵׂ כֶ ל שֶׁ לוֹ ּ ּ ּ . וְ צָ רִ יך לִ שְׁ מֹר עַצְ מוֹ מִ מֶ נָה מְ אֹד ּ ּ ְ , שֶׁ לֹא לִ תֵ ן לָה מָ קוֹ ם כְּ לָל לִ רְ חֹשׁ וְ לִ שְׁ רץ שָׁ ם ּ ּ ּ . וַאֲפִ לו ּ ּ כְּ שֶׁ כְּ בָ ר חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם הִ תְ חִ ילָה הַ מַ חֲשָׁ בָ ה רָ עָה לִ רְ חֹשׁ ּ וְ לִ שְׁ רץ בְּ מֹחוֹ , צָ רִ יך לִ שְׁ מֹר מְ אֹד שֶׁ לֹא לִ תֵ ן לָה מָ קוֹ ם ּ ּ ּ ְ לִ פְ רֹשׁ וְ לָצֵ את אֶ ל הַ חוץ ּ , רַ ק לִ גְעֹר בּ וֹ תֵ כֶ ף וְ לִ בְ רֹחַ ּ מִ מֶ נָה ּ ּ , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ ּ " ל עַל הַ תוֹ לָעִ ים שֶׁ הִ שְׁ רִ יצו בְּ תָ לושׁ ּ ּ ּ , אֲזַי כָּ ל־זְמַ ן שֶׁ לֹא פֵ רְ שׁ ו ּ ּ ּ מֻתָ רִ ין , כִּ י אָ ז בִּ תְ חִ לַת רְ חִ ישַׁ ת הַ מַ חֲשָׁ בָ ה רָ עָ ה ּ ּ , יָכוֹ ל עֲדַ יִן לְ הַ פְ כָ ה לְ טוֹ ב ּ ּ , אִ ם יִהְ יֶה נִזְהָ ר שֶׁ לֹא לְ הַ חְ מִ יץ ּ מֹחוֹ בַּ מַ חֲשָׁ בָ ה הַ זֹאת וְ שֶׁ לֹא ּ ּ ּ לִ תֵ ן לָה מָ קוֹ ם לִ רְ חֹשׁ ּ ּ וְ לִ פְ רֹשׁ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם . ) לקוטי הלכות -

Segment 32
HE:
הלכות תולעים ' א לפי אוצר היראה - מחשבות והרהורים (' י ,

Segment 33
HE:
וְ כָּ ל הַ שֶׁ רֶ ץ הַ שׁ ֹרֵ ץ עַל הָ אָ רֶ ץ ּ ּ

Segment 34
HE:
) ּ וַיִקְ רָ א י (א"מ , א" כָּ ל הַ תוֹ לָעִ ים ושְׁ קָ צִ ים ורְ מָ שִׂ ים הֵם בְּ חִ ינַת מְ קוֹ מוֹ ת ּ ּ ּ הַ מְ טֻ ּנָפִ ים , כִּ י הֵם דְ בָ רִ ים מְ תֹעָבִ ים ומְ שֻׁ קָ צִ ים ּ ּ ּ ּומְ לֻכְ לָכִ ים , וְ נִתְ הַ וִים מִ לִ כְ לוך וְ קִ לְ קול שֶׁ ל כָּ ל ּ ּ ּ ְ ּ ּ הַ דְ בָ רִ ים , כַּ אֲשֶׁ ר רוֹ אִ ין בַּ חושׁ שֶׁ כְּ שֶׁ מִ תְ רַ קֵ ב ומִ תְ קַ לְ קֵ ל ּ ּ ּ ּ אֵ יזֶה דָ בָ ר מְ אֹד ּ , אֲזַי רוֹ חֲשִׁ ין בּ וֹ תוֹ לָעִ ים ּ . וְ עַל ן כֵּ ־ אָ סְ רָ ה הַ תוֹ רָ ה עָלֵינו לֶאֱכֹל דְ בָ רִ ים כָּ אֵ לו ּ ּ ּ ּ ּ , מֵ אַ חַ ר שֶׁ אֵ לו הַ דְ בָ רִ ים הֵם רְ חוֹ קִ ים מִ כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ . כִּ י כָּ ל אֲכִ ילָתֵ נו וְ כָ ל עֲשִׂ יָתֵ נו צְ רִ יכִ ין לִ הְ יוֹ ת כֻּלָם רַ ק בִּ שְׁ בִ יל ּ ּ ּ ּ כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ) כמובא בלקוטי מוהר ב ן" – ' סימן י , ב" עיין שם , ( וְ כָ ל הַ דְ בָ רִ ים שֶׁ רְ חוֹ קִ ים מִ כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ

Segment 35
HE:
צְ רִ יכִ ין אָ נו לְ הִ תְ רַ חֵ ק מֵ הֶם ּ . אֲבָ ל אַ ף ־ ּפִ י ־ עַל ־ כֵן הַ תוֹ לָעִ ים שֶׁ בַּ פֵ רוֹ ת שֶׁ בְּ תָ לושׁ מֻתָ רִ ים כָּ ל זְמַ ן שֶׁ לֹא ּ ּ ּ ּ פֵ רְ שׁ ו ּ ּ . וְ לָמְ דו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל מִ פָ סוק ּ ּ ) ּ וַיִקְ רָ א יא (: כָּ ל הַ שֶׁ רֶ ץ הַ שׁ ֹרֵ ץ עַל הָ אָ רֶ ץ ּ ּ , שֶׁ הָ אִ סּ ור הוא רַ ק כְּ שֶׁ שׁ ֹרֵ ץ ּ ּ ּ עַל הָ אָ רֶ ץ , דְ הַ יְנו פֵ רֵ שׁ ּ ּ ּ . ובָ זֶה רָ מְ זָה לָנו הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ , שֶׁ אֲפִ לו תוֹ לָעִ ים שֶׁ הֵם מְ שֻׁ קָ צִ ים ומְ תֹעָבִ ים בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ ּ מְ קוֹ מוֹ ת הַ מְ טֻנָפִ ים ּ , ּדְ הַ יְ נו שֶׁ גָּבַ ר הַ קִ לְ קול בְּ הַ פְ רִ י ּ ּ ּ ּ ־ כָּ ל כָּ ך עַד שֶׁ נִתְ הַ וו בּ וֹ תוֹ לָעִ ים ּ ּ ּ ּ ְ , ־ ּפִ י ־ עַל ־ אַ ף כֵן עֲדַ יִן אָ נו יְכוֹ לִ ין לְ אָ כְ לָם כָּ ל זְמַ ן שֶׁ לֹא פֵ רְ שׁ ו ּ ּ ּ ּ , כִּ י כָּ ל זְמַ ן שֶׁ הַ קִ לְ קול הוא בְּ תוֹ ך הַפְ רִ י וְ אֵ ינוֹ פוֹ רֵ שׁ לַחוץ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ , עֲדַ יִן יֶ שׁ לוֹ תִ קון ּ ּ ּ . כִּ י בֶּ אֱמֶ ת גַּם בַּ מְ קוֹ מוֹ ת הַ מְ טֻנָפִ ים וַאֲפִ לו בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ שְׁ קָ צִ ים ורְ מָ שִׂ ים יֶשׁ בָּ הֶ ם חִ יותוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ , כִּ י בִּ לְ עֲדֵ י ּ ּ חִ יות ה ' יִתְ בָּ רַ ך לֹא הָ יָה לָהֶם קִ יום כְּ לָל ּ ּ ְ , ְ אַ ך הֵם מְ קַ בְּ לִ ים חִ יות מִ בְּ חִ ינַת ּ ּ " , " ּ אַ יֵה מִ בְּ חִ ינַת מַ אֲמָ ר סָ תום ּ ) 'ּ וְ כו עיין שם , ( שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת וְ אַ יֵה הַ שֶׂ ה לְ עֹלָה וְ כו ּ ּ ּ ּ . ' וְ עַל ־ " כֵּן ּתוֹ לָע " הוא אוֹ תִ יוֹ ת ּ ּ " עוֹ לַת " ) כַּ מובָ א בַּ כַּ וָנוֹ ת ּ ּ ּ שֶׁ ל פָ רָ שַׁ ת הַ תָ מִ יד ּ ּ , ( הַ יְנו שֶׁ חִ יות הַ תוֹ לָעִ ים שֶׁ הֵם ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת מְ קוֹ מוֹ ת הַ מְ טֻנָפִ ים ּ , חִ יותָ ם הוא מִ בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ " ּ אַ יֵה " ּ הַ שֶׂ ה לְ עֹלָה : וְזֶה שֶׁ רָ מְ זָה לָנו הַ תוֹ רָ ה בְּ דִ ינֵי הַ תוֹ לָעִ ים עִ נְיָן הַ נַ ּ ּ ּ ּ , ל" שֶׁ כְּ שֶׁ אָ דָ ם נוֹ פֵ ל חַ ס וְשָׁ לוֹ ם לִ מְ קוֹ מוֹ ת כָּ אֵ לו ּ ּ , אֲזַי כָּ ל זְמַ ן שֶׁ הוא מְ חַ פֵ שׂ עֲדַ יִן אַ יֵ ּ ּ ּ ה מְ קוֹ ם כְּ בוֹ דוֹ , עֲדַ יִן יֶשׁ לוֹ תִ קְ וָה וְ כו ּ ּ . ' וְעַל ־ כֵּן אֲפִ לו הַ תוֹ לָעִ ים שֶׁ בַּ פֵ רוֹ ת שֶׁ הֵם ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת מְ קוֹ מוֹ ת הַ מְ טֻנָפִ ים עֲדַ יִן מֻתָ רִ ים בַּ אֲכִ ילָה כָּ ל ּ ּ זְמַ ן שֶׁ לֹא פֵ רְ שׁ ו לַחוץ ּ ּ ּ ּ , כִּ י כְּ שֶׁ פוֹ רְ שִׁ ים לַחוץ אָ ז ּ ּ אֲסורִ ים מִ שׁ ּ ּ ום שֶׁ רֶ ץ הַ שׁ וֹ רֵ ץ עַל הָ אָ רֶ ץ ּ ּ , כִּ י אִ סּ ור ּ הַ תוֹ לָע הוא כְּ שֶׁ פוֹ רֵ שׁ מִ ן הַ פְ רִ י לַחוץ וְ שׁ וֹ רֵ ץ עַל ּ ּ ּ ּ ּ הָ אָ רֶ ץ . וְ עַל ־ כֵּן הַ תוֹ לָעִ ים שֶׁ בַּ פֵ רוֹ ת כָּ ל זְמַ ן שֶׁ לֹא פֵ רְ שׁ ו לַחוץ ּ ּ ּ ּ ּ ּ לִ שְׁ רֹץ עַל הָ אָ רֶ ץ הֵם מֻתָ רִ ים בַּ אֲכִ ילָה ּ , כִּ י כָּ ל זְ מַ ן שֶׁ הַ קִ לְ קול הוא בְּ תוֹ ך הַפְ רִ י וְ אֵ ינוֹ פוֹ רֵ שׁ לַחוץ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ , רַ ק הוא מֻנָח בִּ מְ קוֹ מוֹ ּ ּ , עֲדַ יִן יֶשׁ לוֹ תִ קְ וָה עַל ּ ־ יְדֵ י בְּ חִ ינַת אַ יֵה שֶׁ הוא הַ חִ יות שֶׁ ל מְ קוֹ מוֹ ת אֵ לו כַּ נַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ . ל" אֲבָ ל כְּ שֶׁ מַ תְ חִ יל לִ פְ רֹשׁ לַחוץ ּ ּ — לִ שְׁ רֹץ עַל הָ אָ רֶ ץ , דְ הַ יְנו ּ ּ כְּ שֶׁ רוֹ צֶ ה לַעֲשׂ וֹ ת לוֹ מָ קוֹ ם בָּ אָ רֶ ץ בְּ טִ נופוֹ וְ לִ כְ לוכוֹ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ נִמְ צָ אִ ים חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם כַּ מָ ה וְ כַ מָ ה שֶׁ יָצְ או לַחוץ ּ ּ ּ ּ ּ ּ לְ גַמְ רֵ י עַל ־ יְדֵ י נְפִ ילָתָ ם וִ ירִ ידָ תָ ם שֶׁ רָ צו לַעֲשׂ וֹ ת לָהֶם ּ מוֹ שָׁ ב בָּ אָ רֶ ץ , כְּ מוֹ שֶׁ נִמְ צָ א אֵ לו שֶׁ אָ מְ רו שֶׁ יֵלְ כו וְ יִתְ הַ נו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ זֶה הָ עוֹ לָם רַ חֲמָ נָא לִ צְ לָן ) ּ עַיֵן חֲגִיגָה טו , .( וְזֶה בָּ א לָהֶם מֵ חֲמַ ת נְפִ ילָתָ ם הַ גְּ דוֹ לָה שֶׁ נָפְ לו לְ מַ ה שֶׁ נָפְ לו ּ ּ ּ ּ וְ נִתְ רַ חֲקו מִ כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ . ומֵ אַ חַ ר שֶׁ רָ או שֶׁ רְ חוֹ קִ י ּ ּ ם מִ כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך ־ עַל , ְ כֵּן יָצְ או לַחוץ לְ גַמְ רֵ י וְרָ צו לִ שְׁ רֹץ ּ ּ ּ עַל הָ אָ רֶ ץ לְ הִ תְ הַ נוֹ ת בְּ זֶה הָ עוֹ לָם ּ ; אוֹ י לָהֶם ! אוֹ י לְ נַפְ שָׁ ם ! וְ תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ רוֹ צִ ים לְ הִ תְ פַ שֵׁ ט בְּ זֶה הָ עוֹ לָם אֲזַי ּ ּ מִ תְ גַּבֵּ ר בָּ הֶ ם הַ זֻהֲמָ א בְּ יוֹ תֵ ר וְיוֹ תֵ ּ , ר כִּ י בְּ זֶה הָ עוֹ לָם בְּ מָ קוֹ ם שֶׁ אֵ ין שָׁ ם קְ דֻ שָׁ ה מִ תְ גַּבֵּ ר בְּ יוֹ תֵ ר זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת וְ נָחָ שׁ עָפָ ר לַחְ מוֹ . וְזֶה רָ מְ זָה לָנו הַ תוֹ רָ ה שֶׁ הַ תוֹ לָע ּ ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת זֻהֲמַ ת ּ ּ הַ נָחָ שׁ , בְּ חִ ינַת מְ קוֹ מוֹ ת הַ מְ טֻנָפִ ים ּ , כָּ ל זְ מַ ן שֶׁ הוא ּ בְּ תוֹ ך הַ פְ רִ י וְ אֵ ינוֹ פוֹ רֵ שׁ לַחוץ לִ שְׁ רֹץ עַל הָ אָ רֶ ץ ּ ּ ּ ְ , עֲדַ יִן הוא מֻתָ ר בַּ אֲכִ ילָה ּ ּ , כִּ י עֲדַ יִן יְכוֹ לִ ין לַהֲשִׁ יבוֹ אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ , לְ הַ עֲלוֹ תוֹ לְ שָׁ רְ שׁ וֹ לִ בְ חִ ינַת אַ יֵה ּ , שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת אַ יֵה הַ שֶׂ ה לְ עֹלָה ּ ּ , שֶׁ הו ּ א בְּ חִ ינַת ' עוֹ לַת ' ּתָ מִ יד — שֶׁ הוא אוֹ תִ יוֹ ת ּ ּ ' ּתוֹ לָע ', וִיכוֹ לִ ין לַהֲפֹך מִ בְּ חִ ינַת ְ ' ּתוֹ לָע ' לִ בְ חִ ינַת ' עוֹ לַת ', שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת אַ יֵה מַ אֲמָ ר ּ ּ סָ תום וְ כו ּ ּ ' . ל"ּ כַּ נַ אֲבָ ל כְּ שֶׁ פוֹ רֵ שׁ לַחוץ לִ שְׁ רֹץ עַל ּ ּ הָ אָ רֶ ץ , אֲזַי הוא שֶׁ רֶ ץ טָ מֵ א וְ ּ אָ סור בַּ אֲכִ ילָה ּ , כִּ י עַל הָ אָ רֶ ץ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לֶאֱכֹל כִּ י אִ ם דְ בָ רִ ים שֶׁ יֵשׁ בָּ הֶם ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך וכְ בוֹ דוֹ קְ דֻ שָׁ תוֹ ְ ּ ּ . אֲבָ ל בְּ חִ ינַת מְ קוֹ מוֹ ת הַ מְ טֻנָפִ ים ּ , שָׁ ם מִ תְ אַ חֵ ז בָּ אָ רֶ ץ בְּ יוֹ תֵ ר זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ ּ , בִּ בְ חִ ינַת וְ נָחָ שׁ עָפָ ר לַחְ מ , וֹ וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ תַ קְ נוֹ כִּ י אִ ם ּ ־ עַל יְדֵ י שֶׁ מַ עֲלִ ין אוֹ תוֹ מֵ הָ אָ רֶ ץ מִ בְּ חִ ינַת מָ קוֹ ם לְ גַמְ רֵ י ּ , דְ הַ יְנו כְּ שֶׁ זוֹ כֶה לְ הַ בְ חִ ין בְּ עַצְ מוֹ וְיוֹ דֵ עַ שֶׁ אֵ ין לוֹ שׁ ום ּ ּ ּ ּ מָ קוֹ ם כְּ לָל וְ כו ', ּ וְ שׁ וֹ אֵ ל ומְ בַ קֵ שׁ אַ יֵה מְ קוֹ ם כְּ בוֹ דוֹ ּ ּ ּ , ִּב בְ חִ ינַת ) ּדְ בָ רִ ים ד (: ובִ קַ שְׁ תָ מִ שָׁ ם אֶ ת ה ּ ּ ּ ּ ' אֱלֹקֶ יך . ָ ' ּ מִ שָׁ ם ' ּדַ יְקָ א ) כַּ מובָ א בְּ שֵׁ ם הַ בַּ עַל ּ ּ ־ שֵׁ ם ־ טוֹ ב זַ , (ל" דְ הַ יְנו מִ מָ קוֹ ם שֶׁ הוא שָׁ ם וְאֵ ינוֹ פוֹ רֵ שׁ לָצֵ את לַחוץ חַ ס ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְ שָׁ לוֹ ם , וְ אָ ז נִתְ הַ פֵ ך הַ יְרִ ידָ ה לַעֲלִ יָה וְ כו ּ ּ ּ ְ . ' וְ עַל ־ כֵּן כָּ ל זְמַ ן שֶׁ לֹא פֵ רְ שׁ ו מֻתָ ר ּ ּ ּ ּ , דְ הַ יְנו כָּ ל זְמַ ן שֶׁ אֵ ינוֹ פוֹ רֵ שׁ ּ ּ ּ לַחוץ לִ שְׁ רֹץ עַל הָ אָ רֶ ץ לַעֲשׂ וֹ ת לוֹ מָ קוֹ ם בָּ אָ רֶ ץ חַ ס ּ וְ שָׁ לוֹ ם וְ כו ' ּ , ל"ּ כַּ נַ רַ ק הוא מְ בַ קֵ שׁ מִ מְ קוֹ מוֹ אֶ ת ה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ בְּ חִ ינַת : ובִ קַ שְׁ תָ ּ ּ ּ ּ מִ שָׁ ם אֶ ת ה ' אֱלֹקֶ יך ומָ צָ אתָ ָ ּ — מִ שָׁ ם דַ יְקָ א וְ כו ּ ּ ּ ', כִּ י רוֹ אֶ ה שֶׁ אֵ ין לוֹ שׁ ום מָ קוֹ ם ּ בָּ אָ רֶ ץ וְ כו ' ּ , ל"ּ כַּ נַ אָ ז זוֹ כֶ ה לַעֲלוֹ ת בְּ תַ כְ לִ ית הָ עֲלִ יָה ּ , כִּ י זוֹ כֶ ה לִ בְ חִ ינַת אַ יֵה מַ אֲמָ ר סָ תום וְ כו ּ ּ ּ ', בְּ חִ ינַת וְ אַ יֵה ּ ּ הַ שֶׂ ה לְ עוֹ לָ ה וְ כו . ) 'ּ לקוטי הלכות – הלכות תולעים ג ' – אות א ('

Segment 36
HE:
והתקדשתם והייתם קדושים

Segment 37
HE:
) ויקרא י (ד"מ , א" ואמרו רז "ל: והתקדשתם – אלו מים ראשונים

Segment 38
HE:
והייתם קדושים – אלו מים אחרונים

Segment 39
HE:
הָ אֲכִ ילָה הוא בְּ חִ ינַת הַ מְ שָׁ כַ ת הַ דַ עַת ּ ּ , וְכֵן כָּ תַ ב רַ בֵּ נו ּ ּ בַּ מַ אֲמָ ר ' וַיְהִ י הֵ ם מְ רִ יקִ ים שַׂ קֵ יהֶם ּ ' סִ ימָ ן י " ז שֶׁ עַל־יְדֵ י הָ אֲכִ ילָה נִשְׁ לָם הַ דַ עַת ּ , ּ עַיֵן שָׁ ם . וְ עַל־כֵּן צָ רִ יך לִ טֹל מַ יִם אַ חֲרוֹ נִים אַ חַ ר הָ אֲכִ ילָה כְּ דֵ י ּ ְ לָתֵ ת חֵ לֶק לְ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א כַּ יָדועַ ּ ּ , כִּ י עִ קַ ר יְנִיקָ תָ ם ּ הוא מִ שָׁ ם מִ בְּ חִ ינַת מִ זְ ּ ּ בֵּ חַ שֶׁ הוא שֻׁ לְ חָ נוֹ שֶׁ ל אָ דָ ם ּ , ּ עַיֵן שָׁ ם ) לקוטי מוהר ן א " – ' סימן יז . ( ּובְ הֶ כְ רֵ חַ לָתֵ ת לָהֶם יְנִיקָ ה וְחִ יות בְּ צִ מְ צום כְּ דֵ י שֶׁ לֹא יִתְ גַּבְּ רו בְּ יוֹ תֵ ר וְיִהְ יֶה ּ ּ ּ ּ ּ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם קִ לְ קול הַ דַ עַת לְ גַמְ רֵ י ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת מַ יִם אַ חֲרוֹ נִ ים כַּ נַ ּ" ל נִמְ צָ א שֶׁ מַ יִם אַ חֲרוֹ נִים הוא קִ יום ּ ּ ּ ּ ּ הַ דַ עַת , כִּ י אִ ם לָאו יִתְ גַּבְּ רו חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם כַּ נַ ּ ּ . ל" וְ זֶה שֶׁ סָּ מְ כו חֲכָ מֵ ינו זַ ּ ּ " ל הַ נְטִ ילוֹ ת זֶה לָזֶה וקְ רָ אום מַ יִם ּ ּ ּ



# Shemini
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/3/3/

Shemini
שמיני
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/3/3

Segment 1
HE:
פירושים על פרשת " שמיני "

Segment 2
HE:
קח לך עגל בן בקר לחטאת

Segment 3
HE:
) ויקרא ט ('ב ', כָּ ל הַ מְ נִיעוֹ ת הָ ּ עוֹ בְ רִ ים עַל הָ אָ דָ ם , ּ כֻּלָם הֵם בְּ חִ ינַת כּ ֹחַ ּ הַ מַ כְ רִ יחַ , שֶׁ רוֹ צִ ים לְ הַ כְ רִ יחַ אֶ ת הָ אָ דָ ם ולְ הַ רְ חִ יקוֹ ּ מֵ הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ . אֲבָ ל כְּ שֶׁ מִ תְ גַּבְּ רִ ין לִ מְ שׁ ֹך עַצְ מוֹ תָ מִ יד אֶ ל ּ ְ ּ שָׁ רְ שׁ וֹ , אֶ ל נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת ּ , אֶ ל מְ קוֹ ם שֶׁ נֶחֱצַ ב נִשְׁ מָ תוֹ ּ ּ מִ שָׁ ם , וְ עִ קַ ר הַ כּ ֹל הוא הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ , אֲזַי בְּ קַ ל יִתְ גַּבֵּר עַל הַ כּ ֹחַ הַ מַ כְ רִ יחַ ּ , כִּ י כּ ֹחַ הַ מַ כְ רִ יחַ הוא רַ ק לְ פִ י שָׁ עָה ּ ּ , לְ פִ י הַ זְמַ ן שֶׁ יֶשׁ לוֹ כּ ֹחַ לְ הַ כְ רִ יחַ ולְ רַ חֵ ק ּ ּ ּ , אֲבָ ל בְּ סור ּ הַ מַ כְ רִ יחַ יָשׁ וב מֵ אֵ לָיו לִ מְ קוֹ ּ ּ מוֹ וְ שָׁ רְ שׁ וֹ עַל־יְדֵ י כּ ֹחַ הַ מוֹ שֵׁ ך ְ ּ , שֶׁ הוא נִשְׁ אָ ר קַ יָם לְ עוֹ לָם ּ ּ . וְ עַל־כֵּן כְּ שֶׁ יִתְ גַּבֵּר ּ לְ הַ מְ שִׁ יך אֶ ת עַצְ מוֹ בִּ רְ צוֹ נוֹ תָ מִ יד אֶ ל נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת ּ ּ ְ , שֶׁ שָׁ ם עִ קַ ר כּ ֹחַ הַ מוֹ שֵׁ ך הָ אֲמִ תִ י ּ ְ ּ ּ ּ , אֲזַי בְּ וַדַ אי יִתְ בַּ טֵ ל כּ ֹחַ ּ ּ

Segment 4
HE:
הַ מַ כְ רִ יחַ וְיָשׁ וב אֶ ל מְ קוֹ מוֹ הָ אֲמִ תִ י ּ ּ ּ , וְ אָ ז יִהְ יֶה לוֹ טוֹ בָ ה גְדוֹ לָה מַ ה שֶׁ הָ יָה לוֹ כּ ֹחַ הַמַ כְ רִ יחַ שֶׁ הָ יָה מַ רְ חִ יקוֹ ּ ּ , כִּ י רַ ק בִּ שְׁ בִ יל זֶה בָּ א לָעוֹ לָם , ּ שֶׁ יַעֲסֹק בְּ מִ לְ חָ מָ ה זוֹ ובְ אֻ מָ נות זֹאת ּ ּ ּ , לְ הַ גְבִּ יר כּ ֹחַ הַ מוֹ שֵׁ ּ ך עַל כּ ֹחַ הַ מַ כְ רִ יחַ ּ ְ , וְ אָ ז נַעֲשֶׂ ה מִ זֶה כֵּ לִ ים נִפְ לָאִ ים וְ תִ קונִים גְּדוֹ לִ ים ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ נִרְ אֶ ה בְּ חושׁ גַּם בְּ גַשְׁ מִ יות ּ ּ ּ ּ , שֶׁ רֹב הָ אֻ מָ נות שֶׁ ל ּ ּ הַ כֵּ לִ ים נִפְ לָאִ ים שֶׁ נַעֲשִׂ ים בְּ חָ כְ מָ ה גְדוֹ לָה ּ , ּ שֶׁ קוֹ רִ ין " מַ אשִׁ ינֶעס , " הַ כּ ֹל הוא עַל־יְדֵ י חָ כְ מַ ת כּ ֹחַ הַ מַ כְ רִ יחַ ּ ּ וְ כֹחַ הַ מוֹ שֵׁ ך ְ ּ , וְ כֵן בִּ מְ לֶאכֶ ת הַ מוֹ רֵ ה־שָׁ עוֹ ת ושְׁ אָ ר ּ ּ כֵּ לִ ים נִפְ לָאִ ים , כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים . ּוכְ מוֹ ־כֵ ן גַּם בְּ רוחָ נִיות ּ ּ ּ , כִּ י טֶ בַ ע הַ נְשָׁ מָ ה לִ הְ יוֹ ת נִמְ שֶׁ כֶ ת תָ מִ יד אֶ ל ּ ּ שָׁ רְ שָׁ ה הָ עֶלְ ּ יוֹ ן , שֶׁ שָׁ ם כּ ֹחַ הַ מוֹ שֵׁ ך הָ אֲמִ תִ י ּ ְ ּ ּ , ְ אַ ך הִ כְ רִ יחו אוֹ תָ ה לֵירֵ ד לְ זֶה הָ עוֹ לָם ּ ּ , שֶׁ כֻּלוֹ בִּ כְ לָל הוא ּ ּ בְּ חִ ינַת כּ ֹחַ הַ מַ כְ רִ יחַ נֶגֶד הַ נְשָׁ מָ ה שֶׁ כִּ סּ ופָ ה ותְ שׁ וקָ תָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ תָ מִ יד נִמְ שֶׁ כֶ ת לְ מַ עְ לָה לְ שָׁ רְ שָׁ ה ּ ּ , אַ ך כָּ ל כַּ וָנָת ּ ְ וֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ כְּ דֵ י שֶׁ תִ תְ גַּבֵּ ר בְּ כֹחַ הַ מוֹ שֵׁ ך עַל כּ ֹחַ הַ מַ כְ רִ יחַ ּ ּ ְ ּ , וְ אָ ז תִ הְ יֶה מוֹ שֶׁ כֶ ת אֲחֵ רִ ים עִ מָ ה וַאֲחֵ רִ ים לַאֲחֵ רִ ים ּ ּ ּ , כְּ מוֹ הַ גַּלְ גַּלִ ים וְ הָ אוֹ פַ נִים שֶׁ ל הַ כֵּ לִ ים הַ נַ ּ ּ ּ . ל" וְ כָ ל מַ ה שֶׁ מִ תְ גַּבֵּ ר כּ ֹחַ הַ מַ כְ רִ יחַ ו ּ ּ ּ ּ מַ רְ חִ יק בְּ יוֹ תֵ ר , נַעֲשִׂ ים עַל־יְדֵ י־זֶה כֵּ לִ ים נִפְ לָאִ ים יוֹ תֵ ר וְ יוֹ תֵ ר , לְ מִ י שֶׁ בָּ קִ י בְּ הָ אֻ מָ נות לְ כַ וֵן הַ מִ דָ ה אֵ יך לְ הַ גְבִּ יר כּ ֹחַ הַ מוֹ שֵׁ ך ְ ְ ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ חָ כְ מָ ה נִפְ לָאָ ה שֶׁ יִפְ עַל פְ עֻלַת אֻ מָ נותוֹ ּ ּ ּ ּ ּ . וְזֶה שֶׁ כָּ תוב ּ אַ חַ ר פָ סוק ּ ּ וַ : יְהִ י בַּ יוֹ ם הַ שְׁ מִ ינִי ּ ּ , קַ ח לְ ך עֵגֶל בֶּ ן בָּ קָ ר ָ לְ חַ טָ את ּ . ּופֵ רֵ שׁ רַ שִׁ : י" לְ כַ פֵ ר עַל עֲוֹ ן הָ עֵגֶל ּ . כִּ י עַתָ ה ּ נִתְ הַ פֵ ך הַ כּ ֹחַ הַ מַ כְ רִ יחַ וְ עוֹ לֶה לְ קָ רְ בָּ ן שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ְ מַ ה שֶׁ מַ עֲלִ ין עֵגֶל בֶּ ן בָּ קָ ר דַ יְקָ א לְ חַ טָ את ּ ּ ּ ּ כִּ , י מִ שָׁ ם ּ , מִ בְּ חִ ינַת שׁ וֹ ר וְ עֵגֶל , מִ שָׁ ם בְּ עַצְ מוֹ הִ שְׁ תַ לְ שְׁ לות יְנִיקַ ת ּ ּ ּ הָ עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה שֶׁ ל עֵגֶל שֶׁ הִ תְ גַּבֵּ ר מִ סִּ טְ רָ א דִ שְׂ מֹאל ּ כַּ יָדועַ שֶׁ שׁ ֹרֶ שׁ הַ יֵצֶר הָ רַ ע מִ סִּ טְ רָ א דִ שְׂ מָ אלָא שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת שׁ וֹ ר וְ עֵגֶל , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ ּ תוב : ופְ נֵי שׁ וֹ ר מֵ הַ שְׂ מֹאל ּ ּ . ּ וְ צִ וָה ה ' יִתְ בָּ רַ ך לְ הַ עֲלוֹ ת דַ יְקָ א הָ עֵגֶל לְ חַ טָ את לַהֲפֹך ְ ְ ּ ּ כּ ֹחַ הַ מַ כְ רִ יחַ אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ , כִּ י אַ חַ ר כָּ ך כְּ שֶׁ שָׁ בִ ין נַעֲשֶׂ ה ּ ְ תִ קון נִפְ לָא עַל־יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א כַּ נַ ּ ּ ּ ּ ּ . ) ל" לקוטי הלכות – הלכות יום-טוב ה ', אותיות א ('ג '

Segment 5
HE:
וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם

Segment 6
HE:
) ויקרא ט (ב"כ ', כִּ י הַ כּ ֹהֵן הוא בְּ חִ ינַת דַ עַת בְּ חִ ינַת שְׁ מִ ירַ ת הַ בְּ רִ ית ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת כִּ י שִׂ פְ תֵ י כֹהֵן יִשְׁ מְ רו דַ עַת וְ תוֹ רָ ה וְ כו ּ ּ ' ּוכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב יוֹ רו מִ שְׁ פָ טֶ יך וְ כו ּ ּ ּ ָ ּ ' לְ יִ שְׂ רָ אֵ ל כִּ י שָׁ מְ רו אִ מְ רָ תֶ ך ָ ּ ובְ רִ יתְ ך יִנְצֹרו ּ ּ ָ . וְ עַל־כֵּן כָּ ל הַ בְּ רָ כוֹ ת בְּ יָדָ ם ) כמובא בלקוטי מוהר ן א " – ' סימן ל . (א" וְ עִ קַ ר הַ בְּ רָ כָ ה עַל־יְדֵ י ּ נְשִׂ יאַ ת הַ יָדַ יִם בְּ חִ ינַת שְׂ או יְדֵ יכֶם קֹדֶ שׁ ובָ רְ כו וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ' דְ הַ יְנו שֶׁ צְ רִ יכִ י ּ ּ ּ ן לָשֵׂ את בְּ חִ ינַת הַ יָדַ יִם שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת ּ עֲשִׂ יָה בְּ חִ ינַת מָ מוֹ ן הַ נִמְ שָׁ ך עַל־יְדֵ י מַ עֲשֵׂ ה יָדָ יו צָ רִ יך ְ ְ ּ ּ לָשֵׂ את אֶ ת בְּ חִ ינַת הַ יָדַ יִם אֵ לו לְ הַ דַ עַת ּ ּ ּ ּ . וְ אָ ז כְּ שֶׁ מְ קַ שֵׁ ר ּ ּ הָ עֲשִׂ יָה דְ הַ יְנו הַ מָ מוֹ ן לְ הַ דַ עַת מִ שָׁ ם נִמְ שָׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּ כִ ין כָּ ל הַ בְּ רָ כוֹ ת , בְּ חִ ינַת : ובֵ רַ כְ ך בְּ כֹל אֲשֶׁ ר תַ עֲשֶׂ ה ּ ָ ּ . וְזֶהו : ּ ' ּ ּ וַיִשָׂ א אַ הֲרֹן אֶ ת יָדָ יו ' וְ אָ ז דַ יְקָ א ּ ' וַיְבָ רֲ כֵ ם ' בִּ רְ כַּ ת כּ ֹהֲנִים ' יְבָ רֶ כְ ך ה ָ '' — בְּ מָ מוֹ ן , ' וְיִשְׁ מְ רֶ ך ָ — ' מִ ן הַ מַ זִיקִ ין ּ ּ , כִּ י אָ ז נִמְ שָׁ ך מָ מוֹ ן דִ קְ ּ ְ דֻ שָׁ ה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ בְּ רָ כָ ה שֶׁ הוא מְ שֻׁ מָ ר מִ ן הַ מַ זִיקִ ין וְ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א ּ ּ ּ ּ שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת אַ נְפִ ין חֲשׁ וֹ כִ ין כִּ י הַ מָ מוֹ ן מְ קֻ שָׁ ר לְ הַ דַ עַת ּ ּ ּ ּ שֶׁ מִ שָׁ ם נִמְ שָׁ ך בְּ רָ כָ ה ְ ּ ּ ... ) ליקוטי הלכות – הלכות גניבה ב '- אות (ג" י

Segment 7
HE:
אש זרה אשר לא צוה אותם

Segment 8
HE:
) ויקרא י ('א ', וְזֶה בְּ חִ ינַת פְ גַם נָדָ ב וַאֲבִ יהוא שֶׁ הִ קְ רִ יבו אֵ שׁ זָרָ ה ּ ּ ּ בַּ יוֹ ם שֶׁ נִתְ חַ נֵך הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ ּ ְ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הֵיכַ ל הַ קֹדֶ שׁ ּ ּ

Segment 9
HE:
) היינו לקרב נפשות לה ' יתברך , ועיין לקוטי מוהר ן " ' א-,(ט" נ כִּ י הֵם הָ יו צַ דִ יקִ ים גְּ ּ ּ דוֹ לִ ים וְ נוֹ רָ אִ ים מְ אֹד מְ אֹד , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ , ל" ומֵ חֲמַ ת שֶׁ רָ או אֶ ת ּ ּ הַ מַ עֲשֶׂ ה הָ רַ ע שֶׁ נַעֲשָׂ ה בָּ עוֹ לָם שֶׁ אַ חֲרֵ י כָּ ל הָ אוֹ תוֹ ת ּ ּ וְ הַ מוֹ פְ תִ ים הַ נוֹ רָ אִ ים שֶׁ עָ שׂ ו מֹשֶׁ ה וְ אַ הֲרֹן ּ ּ ּ , וְ אַ חַ ר שֶׁ נָתַ ן ּ לָנו מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו ּ ּ אֶ ת הַ תוֹ רָ ה בְּ אוֹ תוֹ ת נוֹ רָ אוֹ ת כָּ אֵ לו ּ ּ ּ ,

Segment 10
HE:
־ ּפִ י ־ עַל ־ אַ ף כֵן הִ תְ גַּבְּ רו הָ עֵרֶ ב רַ ב וְ קִ לְ קְ לו כָּ ל ּ ּ . ְ כָּ ך ־ ־ עַל כֵּן סָ בְ רו שֶׁ עַתָ ה שֶׁ הוקַ ם הַ מִ שְׁ כָּ ן וְיָרְ דָ ה הַ שְׁ כִ ינָה ּ ּ ּ ּ ּ לְ יִשְׂ רָ אֵ ל וְ נַעֲשֶׂ ה תִ קון נִפְ לָא בְּ כָ ל הָ עוֹ לָמוֹ ת מַ ה שֶׁ לֹ ּ ּ ּ ּ ּ א הָ יְתָ ה כָּ זֹאת מִ ימוֹ ת עוֹ לָם , כַּ מובָ א בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ ּ ּ מֵ עֹצֶם קְ דֻ שַׁ ת מַ עֲלַת הֶ אָ רַ ת יוֹ ם קָ דוֹ שׁ וְ נוֹ רָ א הַ הוא ּ ּ שֶׁ הוקַ ם בּ וֹ הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ , ּ שֶׁ נָטַ ל עֶשֶׂ ר עֲטָ רוֹ ת וְ הֵ אִ יר בּ וֹ אוֹ ר הַ גָּנוז וְ כו ּ ּ ', ־ עַל כֵּן סָ בְ רו שֶׁ עַתָ ה הָ עֵת לְ ּ ּ בַ עֵר ולְ כַ לוֹ ת ּ ּ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א לְ גַמְ רֵ י עַד שֶׁ לֹא יִהְ יֶה כּ ֹחַ עוֹ ד לְ אַ נְשֵׁ י ּ רֶ שַׁ ע שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת עֵרֶ ב רַ ב , לְ קַ לְ קֵ ל עוֹ ד , ־ עַל כֵּן הִ קְ רִ יבו אֵ שׁ עִ ם קְ טֹרֶ ת שֶׁ לֹא בִּ זְמַ נָה ּ ּ ּ ּ . וְ כַ וָנָתָ ם בְּ וַדַ אי ּ ּ הָ יָה לְ טוֹ בָ ה , שֶׁ רָ צו לְ עוֹ רֵ ּ ר עַל ־ יְדֵ י זֶה אֵ שׁ הַ מִ שְׁ פָ ט ּ ּ בִּ קְ דֻ שָׁ ה יְתֵ רָ ה ּ , בְּ אֹפֶ ן שֶׁ הָ רִ שְׁ עָ ה כֻּלָה כֶּעָ שָׁ ן תִ כְ לֶה ּ ּ ּ . אָ ז כִּ י זֶה יָדועַ שֶׁ אֵ ין שׁ ום דָ בָ ר שֶׁ מְ בָ רֵ ר הַ טוֹ ב מֵ עִ מְ קֵ י ּ ּ ּ ּ ּ הַ קְ לִ פוֹ ת ומְ בַ עֵר הָ רַ ע כְּ מוֹ אֵ שׁ הַ קְ טֹרֶ ת ּ ּ ּ ּ ... וְ הֵם טָ עו ּ וְ סָ בְ רו ּ שֶׁ כְּ בָ ר הִ גִּיעַ הָ עֵת , וְיֵשׁ בְּ כֹחָ ם לְ עֹצֶם קְ דֻ שָׁ תָ ם ּ לְ בַ עֵר ולְ כַ לוֹ ת עַל ּ ּ ־ יְדֵ י אֵ שׁ הַ קְ טֹרֶ ת שֶׁ הוֹ סִ יפו לְ בַ עֵר ּ ּ כָּ ל הָ רַ ע וְ הַ קְ לִ פוֹ ת לְ גַמְ רֵ י ּ ּ ־ עַל . כֵּן הִ קְ רִ יבו אֵ שׁ הַ קְ טֹרֶ ת ּ ּ שֶׁ לֹא בִּ זְמַ נָה ּ ּ ּ , שֶׁ הַ כָּ תוב קוֹ רֵ א אוֹ תָ ה ּ ּ ' ֵא שׁ זָרָ ה ', שֶׁ עַל ־ יְדֵ י זֶה נֶעֶנְשׁ ו וְ נִשְׂ רְ פו ּ ּ , כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ דְ חֹק אֶ ת ּ הַ שָׁ עָה . אֲבָ ל מֵ אַ חַ ר שֶׁ כַּ וָנָתָ ם הָ יָה לְ טוֹ בָ ה ּ , ־ עַל כֵּן זָכו ּ שֶׁ עַל ־ יְדֵ י מִ יתָ תָ ם תִ קְ נו הַרְ בֵּ ה ּ ּ ּ , כִּ י נִתְ קַ דֵ שׁ הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ ־ עַל יָדָ ם , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ) ל " ּ ּ וַיִקְ רָ א רַ בָּ ה יב , , (ב שֶׁ אָ מַ ר מֹשֶׁ ה : סָ בור הָ יִיתִ י שֶׁ יִתְ קַ דֵ שׁ הַ מִ שְׁ כָּ ן בִּ י ּ ּ ּ ּ אוֹ בְּ ך , ָ עַכְ שָׁ ו אֲנִי רוֹ אֶ ה שֶׁ הֵם גְּדוֹ לִ ים מִ מֶ נִי ומִ מְ ך ּ ָ ּ ּ ּ ! וְ אַ ף ־ ּפִ י ־ עַל ־ כֵן לֹא עָ לְ תָ ה בְּ יָדָ ם לְ תַ קֵ ן בְּ חַ יֵיהֶם ּ ּ , ּ אַ דְ רַ בָּ , א נֶעֶנְשׁ ו וְ נֶחְ שַׁ ב לָהֶם לְ עָווֹ ן ּ , רַ ק גָּרְ מו תִ קון ּ ּ ּ ּ ־ עַל יְדֵ י מִ יתָ תָ ם ; שֶׁ נִתְ קַ דֵ שׁ הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ הֵיכַ ל הַ קֹדֶ שׁ עַל ּ ־ יְדֵ י הִ סְ תַ לְ קותָ ם ּ ּ ּ , כִּ י צַ דִ יקִ ים גְּדוֹ לִ ים ּ כְּ שֶׁ נִסְ תַ לְ קִ ים הֵם בָּ אִ ים מִ יָד לִ בְ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ שַׁ בָּ ת וְזוֹ כִ ים לְ יוֹ ם שֶׁ כֻּלוֹ שַׁ בָּ ת ומְ נוחָ ה וְ כו ּ ּ ּ ּ ', בִּ בְ חִ ינַת ) יְשַׁ עְ יָה נז (: יָבוֹ א שָׁ לוֹ ם יָנוחו עַל מִ שְׁ כְּ בוֹ תָ ם ּ ּ , ' יָנוחו ּ ּ ' ּדַ יְקָ א , בְּ חִ ינַת שַׁ בָּ ת ומְ נוחָ ה ּ ּ . וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ דָ נִיֵאל ּ ּ ּ יב ) יג , (: וְ אַ תָ ה ּ לֵך לַקֵ ץ וְ תָ נו ּ ּ ְ חַ וְ כו . 'ּ ומֵ אַ חַ ר שֶׁ נִכְ לָלִ ים בִּ בְ חִ ינַת קְ דֻ שַׁ ת ּ ּ ּ יוֹ ם שֶׁ כֻּלוֹ שַׁ בָּ ת ומְ נוחָ ה וְ כו ּ ּ ּ ּ ', ־ עַל יְדֵ י זֶה נִתְ קַ דֵ שׁ ּ הַ מִ שְׁ כָּ ן שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת בִּ נְיַן הֵיכַ ל הַ קֹדֶ שׁ ּ ּ ּ , ּ ּ שֶׁ נוכַל לַעֲסֹק בָּ זֶה לְ קָ רֵ ב נְפָ שׁ וֹ ת לַה ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ כִּ י אֵ י ן בָּ נו כּ ֹחַ ּ לַעֲסֹק בָּ זֶה כִּ י אִ ם בְּ כֹחַ הַ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת הַ מֻפְ לָגִים ּ ּ ּ בְּ מַ עֲלָה מְ אֹד שֶׁ נִסְ תַ לְ קו שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת שַׁ בָּ ת ּ ּ ּ ּ ) . ליקוטי הלכות – הלכות תערובות ה '- אות (' ז

Segment 11
HE:
ויקחו בני אהרון נדב ואביהוא

Segment 12
HE:
) ויקרא י ('א ', וְ עַל־כֵּן נָדָ ב וַאֲבִ יהוא ּ שֶׁ נִכְ נְסו לְ הַ קְ טִ יר קְ טֹרֶ ת וְ לָא ּ ּ אִ נְסִ יבו ] ּ ולא התחתנו , [ עַל־כֵּן נֶעֶנְשׁ ו בְּ מִ יתָ ה ּ , כִּ י הַ בֵּ רור וְ הַ יִחוד הַ נַעֲשֶׂ ה עַל־יְדֵ י הַ קְ טֹרֶ ת הַ מְ שַׂ מַ חַ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ לֵב , הוא בְּ חִ ינָה שֶׁ מְ הַ פְ כִ ין הַ יָגוֹ ן וַאֲנָחָ ה לְ שִׂ מְ חָ ה ּ ּ ּ ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַ ּ ּ ת חֲתֻ נָה ּ , בְּ חִ ינַת זִווג דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ , כְּ דֵ י לְ בָ רֵ ר וְ לַהֲפֹך הַ יָגוֹ ן וַאֲנָחָ ה הַ נֶאֱחָ ז בְּ הָ אִ שָׁ ה לְ שִׂ מְ חָ ה ּ ּ ּ ְ . וְעַל־כֵּן נָדָ ב וַאֲבִ יהוא שֶׁ פָ גְמו בָּ זֶה ּ ּ ּ , כִּ י לֹא רָ צו לִ שָׂ א אִ שָׁ ה ּ ּ ּ , כִּ י הָ יו אֲנָשִׁ ים גְּדוֹ לִ ים צַ דִ יקִ ים נוֹ רָ אִ ּ ּ ים וקְ דוֹ שִׁ ים מְ אֹד ּ , וְ הָ יו רוֹ צִ ים לִ הְ יוֹ ת דְ בֵ קִ ים בַּ ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ שִׂ מְ חָ ה גְּדוֹ לָה ְ מְ אֹד תָ מִ יד ּ , וְ לֹא רָ צו לָצֵאת לַחוץ לְ פִ י שָׁ עָ ה אֶ ל הַ יָגוֹ ן ּ ּ ּ וַאֲנָחָ ה לְ הַ כְ נִיסוֹ לְ תוֹ ך הַ שִׂ מְ חָ ה ּ ְ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת הַ מִ צְ וָה ּ ּ ּ לִ שָׂ א אִ שָׁ ּ ּ , ה כִּ י לֹא רָ צו לְ הוֹ רִ יד עַצְ מָ ן לְ שָׁ ם לַהֲפֹך ְ ּ ּ הַ יָגוֹ ן וַאֲנָחָ ה לְ שִׂ מְ חָ ה , אֲבָ ל פָ גְמו בָּ זֶה ּ ּ , כִּ י אֵ ין שְׁ לֵמות ּ הַ קְ דֻ שָׁ ה וְהַ שִׂ מְ חָ ה כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א ּ ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן נֶעֶנְשׁ ו עַל־יְדֵ י הַ קְ טֹרֶ ת ּ ּ , כִּ י עֲלִ יַת הַ קְ דֻ שָׁ ּ ּ ּ ה שֶׁ ל הַ קְ טֹרֶ ת ּ אִ י אֶ פְ שָׁ ר כִּ י אִ ם מִ י שֶׁ הוא נָשׂ וי ּ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה יֶשׁ לוֹ כּ ֹחַ לְ הַ עֲלוֹ ת הַ קְ דֻ שָׁ ה מֵ עִ מְ קֵ י הַ קְ לִ פוֹ ת ּ ּ ּ ּ , ולְ בָ רֵ ר הַ יָגוֹ ן ּ ּ וַאֲנָחָ ה לְ שִׂ מְ חָ ה , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת מִ צְ וַת נִשׂ ואִ ין ּ ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת קְ טֹרֶ ת יְשַׂ מַ ח לֵב ּ . וְ עַל־כֵּן נֶעֶנְשׁ ו בְּ מִ יתָ ה ּ , כִּ י הַ יָגוֹ ן וַאֲנָחָ ה הוא סִ טְ רָ א ּ ּ ּדְ מוֹ תָ א , כִּ י עַל הַ מֵ ת רַ חֲמָ נָא לִ צְ לָן ּ , מִ תְ אַ בְּ לִ ין ּומִ תְ מַ רְ מְ רִ ין בְּ יָגוֹ ן וַאֲנָחָ ה , רַ חֲמָ נָא לִ צְ לָן . ּומֵ חֲמַ ת שֶׁ לֹא הָ יו נְשׂ ואִ ים וְ לֹא זָכו לַהֲפֹך הַ יָגוֹ ן וַ ּ ְ ּ ּ ּ ּ אֲנָחָ ה לְ שִׂ מְ חָ ה , עַל־כֵּן נִתְ אַ חֲזָה בָּ הֶ ם הַ מִ יתָ ה הַ נִמְ שֶׁ כֶת ּ ּ מִ שָׁ ם בְּ עֵת שֶׁ נִכְ נְסו לְ הַקְ טִ יר קְ טֹרֶ ת ּ ּ ּ , שֶׁ אָ ז צְ רִ יכִ ין גַּם־כֵּן לַעֲשׂ וֹ ת בְּ חִ ינָה זֹאת , לְ הַ עֲלוֹ ת הַ יָגוֹ ן וַאֲנָחָ ה ּ לְ הָ פְ כָ ה לְ שִׂ מְ חָ ה ּ , אֲבָ ל הֵם לֹא הָ יָה לָהֶם כּ ֹ חַ לָזֶה ' בְּ גִין דְ לָא אִ נְסִ יבו ּ ּ ', וְ עַל־כֵּן נֶעֶנְשׁ ו דַ יְקָ א עַל־יְדֵ י זֶה ּ ּ , כִּ י כְּ שֶׁ רוֹ צִ ין לְ בָ רֵ ר הַ קְ דֻ שָׁ ה מֵ עִ מְ קֵ י הַ קְ לִ פוֹ ת וְ אֵ ין לוֹ כּ ֹחַ ּ ּ ּ ּ לָזֶה מֵ חֲמַ ת שֶׁ פָ גַם בָּ זֶה ּ , עַל־כֵּן הֵם מִ תְ גָּרִ ים ּומִ תְ גַּבְּ רִ ים חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם וְ . עַל־כֵּן נֶעֶנְשׁ ו בְּ מִ יתָ ה עַל־יְדֵ י ּ ּ הַ קְ טֹרֶ ת , כִּ י לֹא הָ יָה לָהֶם כּ ֹחַ לַהֲפֹך הַ יָגוֹ ן וַאֲנָחָ ה ּ ְ לְ שִׂ מְ חָ ה , בְּ גִין דְ לָא אִ נְסִ יבו ּ ּ , וְ עַל־כֵּן נִסְ תַ לְ קו עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ זֶה ) . לקוטי הלכות – הלכות פריה ורביה ג '- אות (' ו

Segment 13
HE:
וי ) קרא י ('א ', וְזֶה בְּ חִ ינַת פְ גַם נָדָ ב וַאֲבִ יהוא שֶׁ נִכְ נְסו לַמִ שְׁ כָּ ן ּ ּ ּ ּ ּ לְ הַ קְ טִ יר קְ טֹרֶ ת ' אֲשֶׁ ר לֹא צִ וָה אוֹ תָ ם ּ ) ' ּ וַיִקְ רָ א י , ( וְ אִ יתָ א שֶׁ הַ פְ גָם שֶׁ לָהֶם הָ יָה ּ ּ ' בְּ גִין דְ לָא אִ נְסִ יבו ּ ּ ' ] מחמת שלא התחתנו , [ כִּ י הֵם מִ גֹּדֶ ל קְ דֻ שָׁ תָ ם ּ הָ עֲצומָ ה לֹא רָ צו לְ הוֹ רִ יד עַצְ מָ ן לְ קַ שֵׁ ר גַּם עוֹ לָמוֹ ת ּ ּ ּ הַ תַ חְ תוֹ נִים ּ ּ , וְזֶה בְּ חִ ינַת פְ גָם דְ לָא אִ נְסִ יבו ּ ּ ּ . וְרָ צו לִ כָּ נֵס ּ לַמִ שְׁ כָּ ן לִ פְ נִים אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ , דְ הַ יְנו לְ קַ שֵׁ ר עַצְ מָ ם לַה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך כָּ רָ אוי לָהֶם ּ ְ , אֲבָ ל לֹא הוֹ רִ ידו עַצְ מָ ן לְ קַ שֵׁ ר גַּם ּ ּ הַ תַ חְ תוֹ נִים לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת פְ גָם דְ לָא ּ ּ ּ ּ אִ נְסִ יבו :ּ וְ עַל־כֵּן הָ יָה הַ פְ גָם שֶׁ לָהֶם בַּ קְ טֹרֶ ת ּ ּ ּ , שֶׁ הִ קְ רִ יבו קְ טֹרֶ ת ּ שֶׁ לֹא בִּ רְ שׁ ות ּ ּ ' אֲשֶׁ ר לֹא צִ וָה אוֹ תָ ם ּ ', כִּ י בֶּ אֱמֶ ת קְ טֹרֶ ת גָּבֹהַ ּ מְ אֹד מְ אֹד כַּ יָדועַ ּ ּ , וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ ּ ּ : סְ לִ יקו דְ קֻ רְ בָּ נָא עַד אֵ ין סוֹ ף ּ ּ , ּובִ פְ רָ ט קְ טֹרֶ ת שֶׁ עוֹ לָה לְ מַ עְ לָה לְ מַ עְ לָה בְּ תַ כְ לִ ית הַ מַ עֲלָה עַד אֵ ין סוֹ ף ּ .

Segment 14
HE:
וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן הָ יָה בָּ א בְּ תוֹ ך הַ קְ טֹרֶ ת חֶ לְ בְּ נָה ּ ּ ְ ֶׁש רֵ יחָ ה רַ ע ּ , שֶׁ מְ רַ מֵ ז עַל פוֹ שְׁ עֵי יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ , ּובְ מִ צְ וָה זוֹ שֶׁ ל קְ טֹרֶ ת הֶרְ אָ ה לָנו ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך עִ נְיָן הַ נַ ּ ְ " ל הַ מְ בֹאָ ר בְּ דִ בְ רֵ י רַ בֵּ נו בְּ כַ מָ ה מְ קוֹ מוֹ ת ּ ּ , ובִ פְ רָ ט בַּ מַ אֲמָ ר ּ ּ " כי מרחמם ינהגם ) לקוטי מוהר ן ב " – ' סימן ז , (' ּ שֶׁ דַ יְקָ א מִ י שֶׁ הוא קָ דוֹ שׁ בְּ יוֹ תֵ ר וְגָבֹהַ מְ אֹד מְ אֹד ּ ּ , כְּ מוֹ כֵ ן הוא ּ יָכוֹ ל לְ הוֹ רִ יד עַצְ מוֹ מְ אֹד מְ אֹד לְ הַ גְבִּ יהַ אֲפִ לו ּ ּ ּ הַ תַ חְ תוֹ נִים הַ מֻנָחִ ים בְּ שֵׁ פֶ ל הַ מַ דְ רֵ גָה בְּ יוֹ תֵ ר ּ ּ ּ ּ ּ . וְזֶהו עִ קַ ר ּ ּ שְׁ לֵמות מַ עֲלָתוֹ הַ גָּבֹהַ ּ ּ , כִּ י כְּ שֶׁ הוא ּ רַ ק לְ מַ עְ לָה לְ מַ עְ לָה וְ לֹא לְ מַ טָ ה ּ , אֵ ין זֶה שְׁ לֵמות וְ כו ּ ּ .' וְזֶהו אָ נו רוֹ אִ ין בְּ מִ צְ וָה זוֹ שֶׁ ל קְ טֹרֶ ת שֶׁ גָּבֹהַ מְ אֹד ּ ּ ּ , ומֵ חֲמַ ת גֹּדֶ ל מַ עֲלָתוֹ וקְ דֻ שָׁ תוֹ שֶׁ ל קְ טֹרֶ ת שֶׁ עוֹ לָה ּ ּ ּ לְ מַ עְ לָה לְ מַ עְ לָה , מֵ חֲמַ ת זֶה דַ יְקָ א הָ יָה בָּ א בְּ ּ ְ תוֹ ך הַ קְ טֹרֶ ת חֶ לְ בְּ נָה שֶׁ רֵ יחָ ה רַ ע ּ ּ , לְ הוֹ רוֹ ת שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לַעֲלוֹ ת לְ מַ עְ לָה לְ מַ עְ לָה כִּ י אִ ם כְּ שֶׁ יְכוֹ לִ ין לֵירֵ ד לְ מַ טָ ה ּ ּ לְ מַ טָ ה לְ הַ עֲלוֹ ת כָּ ל הַ שׁ וֹ כְ נֵי עָפָ ר לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך . ְ כִּ י קְ טֹרֶ ת מְ קַ שֵׁ ר כָּ ל הָ עוֹ לָמוֹ ת לַה ּ ' יִתְ בָּ ְ רַ ך , אֲפִ לו ּ ּ מַ דְ רֵ גוֹ ת הַ תַ חְ תוֹ נוֹ ת מְ אֹד בְּ חִ ינַת חֶ לְ בְּ נָה ּ ּ , וְזֶה עִ קַ ר ּ מַ עֲלַת הַ קְ טֹרֶ ת ּ . וְעַל־כֵּן קְ טֹרֶ ת מְ טַ הֵר עוֹ לַם הָ עֲשִׂ יָה ּ כַּ יָדועַ ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ עֲלִ יַת הַ קְ טֹרֶ ת לְ מַ עְ לָה לְ מַ עְ לָה ּ ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן ּ , ּ אַ דְ רַ בָּ ה , מֵ חֲמַ ת זֶה דַ יְקָ א הוא מְ טַ הֵר ּ ּ גַּם עוֹ לָם הַ שָׁ פָ ל הַ זֶה ּ ּ , עוֹ לַם הָ עֲשִׂ יָה ּ . וְ עַל־כֵּן אֵ ין שׁ ום ּ דָ בָ ר שֶׁ יַכְ נִיעַ אֶ ת הַ קְ לִ פוֹ ת כְּ מוֹ קְ טֹרֶ ת ּ ּ ּ ּ , כִּ י קְ טֹרֶ ת מְ טַ הֵר כָּ ל הַ מְ קוֹ מוֹ ת מֵ הַ קְ לִ פוֹ ת אֲפִ לו הַ נְמוכִ ים מְ אֹד ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , ומַ עֲלֶה ומְ קַ שֵׁ ּ ּ ּ ר הַ כּ ֹל לַה ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ כִּ י לְ גֹדֶ ל מַ עֲלָתוֹ יָכוֹ ל לֵירֵ ד אֲפִ לו לְ מַ טָ ה ּ ּ ּ .. . וְ נָדָ ב וַאֲבִ יהוא שֶׁ נִכְ נְסו לְ הַ קְ טִ יר קְ טֹרֶ ת וְ לָא אִ נְסִ יבו ּ ּ ּ ּ , שֶׁ רָ צו לַעֲלוֹ ת לְ מַ עְ לָה לְ מַ עְ לָה שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת קְ טֹרֶ ת ּ ּ ּ , אֲבָ ל לָא אִ ינְסִ יבו , ּ ּ שֶׁ לֹא יָ רְ דו לְ מַ טָ ה לְ קַ שֵׁ ר גַּם כָּ ל ּ ּ ּ הַ תַ חְ תוֹ נִים הָ עוֹ לָמוֹ ת ּ ּ

Segment 15
HE:
, בְּ הַ קְ טֹרֶ ת פָ גְמו וְ עַל־כֵּן ּ ּ ּ שֶׁ הִ קְ רִ יבו , ּ כִּ י עִ קַ ר שְׁ לֵמות הַ קְ טֹרֶ ת כְּ שֶׁ מְ קַ שְׁ רִ ין הַ כּ ֹל ּ ּ ּ ּ ּ לַה ' יִתְ בָּ רַ ך אֲפִ לו הַ נְמוכִ ים מְ אֹד ּ ּ ּ ּ ְ , ּוכְ שֶׁ אֵ ין מַ קְ רִ יבִ ין ּ הַ קְ טֹרֶ ת בִּ בְ חִ ינָה זוֹ , הוא פָ גום ּ ּ ּ , וַהֲרֵ י הוא כְּ אִ לו חִ סֵּ ר ּ ּ ּ חֶ לְ בְּ נָה מֵ הַ קְ טֹרֶ ת שֶׁ אָ ז בְּ וַדַ אי הַ קְ טֹרֶ ת פָ סול לְ גַמְ רֵ י ּ ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ כֵ ן כְּ שֶׁ אֵ ין מְ קַ שְׁ רִ ין ומַ עֲלִ ין כָּ ל הַ מַ דְ רֵ גוֹ ת ּ ּ ּ הַ תַ חְ תוֹ נוֹ ת לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ אָ ז אֵ ין יְכוֹ לִ ין לִ כָּ נֵ ס לִ פְ נִים לְ הַ קְ טִ יר קְ טֹרֶ ת . וְזֶהו שֶׁ נֶאֱמַ ר לְ אַ הֲרֹן אַ חֲרֵ י מוֹ ת שְׁ נֵי בָּ נָיו הַ נַ ּ ּ ּ ' : ל" וְ אַ ל יָבֹא בְ כָ ל עֵת אֶ ל הַ קֹדֶ שׁ ּ ', כִּ י אִ ם בְּ יוֹ ם הַ כִּ פורִ ים ּ ּ עַל־יְדֵ י הַ קָ רְ בָּ נוֹ ת וְהַ קְ טֹרֶ ת וְ כָ ל סֵ דֶ ר הָ עֲבוֹ דָ ה שֶׁ ל יוֹ ם ּ ּ כִּ פורִ ים ּ ּ כִּ , י בְּ יוֹ ם הַ כִּ פורִ ים אָ ז הוא סְ לִ יחַ ת הָ עֲוֹ נוֹ ת ּ ּ ּ , וְ עִ קַ ר הַ כַּ פָ רָ ה עַל־יְדֵ י הַ כּ ֹהֵן הַ גָּדוֹ ל עַל־יְדֵ י עֲבוֹ דָ תוֹ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : וְ כִ פֶ ר עַל בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל וְ כו ּ ּ ', וְ אָ ז דַ יְקָ א ּ כְּ שֶׁ הוא מְ כַ פֵ ר עַל בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ , וְ אָ ז יָכוֹ ל לְ הָ רִ ים כָּ ל ּ הַ פוֹ שְׁ עֵי יִשְׂ רָ אֵ ל , כָּ ל הַמֻנָחִ ים בְּ מַ דְ רֵ גָה שְׁ פָ לָה ּ ּ ונְמוכָ ה ּ ּ , לְ הָ רִ ים כֻּלָם לַה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ אָ ז דַ יְקָ א הוא יָכוֹ ל ּ ּ לִ כָּ נֵס לִ פְ נַי וְ לִ פְ נִים . אֲבָ ל בְּ כָ ל הַ שָׁ נָה אָ סור לוֹ לִ כָּ נֵס ּ ּ לִ פְ נַי וְ לִ פְ נִים , כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ כְ נֹס לִ פְ נַי וְ לִ פְ נִים , כִּ י אִ ם כְּ שֶׁ יְכוֹ לִ ין לְ קַ שֵׁ ר ולְ הַ עֲלוֹ ת כָּ ל הַ נְמוכִ ים וְ הַ שְׁ פָ לִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ אֵ לָיו יִתְ בָּ רַ ך ולְ טַ הֲרָ ם כֻּלָם מֵ עֲוֹ נוֹ ת ּ ְ ּ , אָ ז דַ יְקָ א יְכוֹ לִ ין ּ לַעֲלוֹ ת לְ מַ עְ לָה לְ מַ עְ לָה וְ לִ כְ נֹס לִ פְ נַי וְ לִ פְ נִים . וְ עַל־כֵּ ן הַ כּ ֹהֵן הַ גָּדוֹ ל בְּ יוֹ ם הַ כִּ פורִ ים צָ רִ יך שֶׁ יִהְ יֶה לוֹ ּ ְ ּ ּ אִ שָׁ ה כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ , ל" וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ : " ּ וְ כִ פֶ ר בַּ עֲדוֹ ובְ עַד בֵּ יתוֹ ּ , " זֶה בְּ חִ ינָה הַ נַ , ל"ּ כִּ י כְּ שֶׁ יֵשׁ לוֹ ּ ּ אִ שָׁ ה , עַל־יְדֵ י זֶה מְ קַ שֵׁ ר גַּם עוֹ לָ ּ ם הַ תַ חְ תוֹ ן לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ וְזֶה עִ קַ ר עֲבוֹ דַ ת יוֹ ם הַ כִּ פורִ ים לְ קַ שֵׁ ר כָּ ל ּ ּ ּ ּ הָ עוֹ לָמוֹ ת הַ תַ חְ תוֹ נִים אֵ לָיו יִתְ בָּ רַ ך וְ כו ּ ְ ּ ּ ' . ) לקוטי הלכות – הלכות פריה ורביה ב ('

Segment 16
HE:
) ויקרא י ('ג ', הַ כָּ בוֹ ד הוא בְּ חִ ינַת ּ ' אֵ ם כָּ ל חָ י , ' כִּ י הוא שׁ ֹרֶ שׁ כָּ ל ּ הַ נְפָ שׁ וֹ ת כֻּלָם ּ ּ . וְ עַל־כֵּן כְּ שֶׁ זוֹ כִ ין לְ קַ בֵּ ל ולְ הַ מְ שִׁ יך ְ ּ ּ הַ כָּ בוֹ ד בִּ שְׁ לֵמות ּ , אֲזַי הַ כָּ בוֹ ד מֵ בִ יא נְפָ שׁ וֹ ת חֲדָ שׁ וֹ ת . ְ אַ ך לִ פְ עָמִ ים כְּ שֶׁ בָּ א כָּ בוֹ ד חָ דָ שׁ לְ הָ אָ דָ ם , וְ אֵ ין זוֹ כִ ין לְ הַ מְ שִׁ יך ולְ קַ בֵּ ל ּ ְ הַ כָּ בוֹ ד בִּ שְׁ לֵמות ּ , אֲזַי הוא אוֹ סֵ ף ּ אֵ לָיו נְפָ שׁ וֹ ת , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , וְ נִסְ תַ לְ קִ ין עַל־יְדֵ י זֶה ּ ּ נְפָ שׁ וֹ ת , חַ ס וְשָׁ לוֹ ם . וְ עַל־כֵּן בְּ כָ ל עֵת שֶׁ רָ צָ ה הַ שֵׁ ם ּ יִתְ בָּ רַ ך לְ הַ גְדִ יל הַ כָּ בוֹ ד דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ְ , ְ אַ ך עֲדַ יִן לֹא הָ יָה זְמַ ן הַ גְּאֻ לָה בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ , הָ יָה בְּ הֶ כְ רֵ חַ שֶׁ יָמותו נַפְ שׁ וֹ ת ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל עַל קִ דושׁ הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת " וְ נִקְ דָ שׁ בִּ כְ בוֹ דִ י ּ " הַ נֶאֱמַ ר בַּ הֲקָ מַ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ , כִּ י עִ קַ ר הַ כָּ בוֹ ד דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ , הַ שֵׁ ם כְּ בוֹ ד הִ תְ גַּלות בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ

Segment 17
HE:
, בַּ הָ יָה ּמִ שְׁ כָּ ן ובֵ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " ּוכְ בוֹ ד ה ' מָ לֵא אֶ ת ּ הַ מִ שְׁ כָּ ן , " וְ כֵן : " ּוכְ בוֹ ד ה ' מָ לֵא אֶ ת הַ בָּ יִת ". ְ אַ ך מֵ חֲמַ ת שֶׁ גַּם אָ ז לֹא נִתְ תַ קֵ ן עֲדַ יִן חֵ טְ א הָ עֵגֶל ּ ּ , וְ לֹא נִתְ תַ קֵ ן עֲדַ יִן ּ ּ בְּ חִ ינַת הַ כָּ בוֹ ד בִּ שְׁ לֵמות ּ , ִמ זֶה נִמְ שַׁ ך שֶׁ בִּ זְמַ ן שֶׁ בָּ א ְ ּ הַ כָּ בוֹ ד לְ יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ עֵת הֲקָ מַ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ , נֶאֶ סְ פו אָ ז אֶ ל ּ הַ כָּ בוֹ ד שְׁ נֵי נְפָ שׁ וֹ ת קְ דוֹ שׁ וֹ ת מְ אֹד , שֶׁ הֵם נָדָ ב וַאֲבִ יהוא שֶׁ נִסְ תַ לְ קו אָ ז ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י הַ כָּ בוֹ ד אֲסָ פָ ם אֵ לָיו , בְּ חִ ינַת " כְּ בוֹ ד ה ' יַאַ סְ ָ פֶ ך ". וְזֶה בְּ חִ ינַת " וְ נִקְ דָ שׁ ּ בִּ כְ בוֹ דִ י , " שֶׁ נֶאֱמַ ר עַל הִ סְ תַ לְ קות נָדָ ב וַאֲבִ יהוא בְּ עֵת ּ ּ ּ ּ ּ הֲקָ מַ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ . ומִ זֶה נִמְ שַׁ ך גַּם מִ יתָ ת עֻזָא בְּ עֵת ּ ּ ְ ּ ּ שֶׁ נָשָׂ א דָ וִ ד אֶ ת הָ אָ רוֹ ן לִ מְ קוֹ מוֹ , ומִ זֶה נִמְ שַׁ ך גַּם־כֵּן ְ ּ ּ מַ ה שֶׁ קֹ ּ ּ דֶ ם שֶׁ נִתְ גַּלָה מְ קוֹ ם הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ בִּ ימֵ י דָ וִ ד ּ ּ ּ ּ , שֶׁ שָׁ ם עִ קַ ר הִ תְ גַּלות כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ ּ , הָ יָה תְ חִ לָה דֶ בֶר ּ ּ ּ גָּדוֹ ל וְ נֶאֶ סְ פו כַּ מָ ה אֲלָפִ ים נְפָ שׁ וֹ ת מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ , וְ כָ ל זֶה מֵ חֲמַ ת שֶׁ לֹא נִתְ תַ קֵ ן עֲדַ יִן הַ כָּ בוֹ ד ּ ּ ּ בִּ שְׁ לֵמות ּ , וְ אָ ז יֵשׁ אֲחִ יזָה עֲדַ יִן לְ הַ דִ ינִים וְ הַ סִּ טְ רָ א דְ מוֹ תָ א בְּ הַ כָּ בוֹ ד ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם . וְ עַל־כֵּן בְּ עֵת שֶׁ בָּ א כָּ בוֹ ד גָּדוֹ ל , מִ תְ גַּבְּ רִ ים הֵם אָ ז חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם וְגוֹ רְ מִ ים שֶׁ יִסְ תַ לְ קו נְפָ שׁ וֹ ת אֶ ל הַ כָּ בוֹ ד ּ ּ ּ ּ . ומִ זֶה נִמְ שַׁ ּ ּ ְך הַ הֲרֵ גָה הַ גְּדוֹ לָה , שֶׁ נֶהֶרְ גו כַּ מָ ה אֲלָפִ ים ּ ּ ּ נְפָ שׁ וֹ ת מִ יִשְׂ רָ אֵ ל עַל קְ דֻ שַׁ ת שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך בִּ שְׁ נַת תַ ּ ְ ּ ּ , ח" כַּ יָדועַ ּ ּ , וְזֶה דַ יְקָ א מֵ חֲמַ ת שֶׁ הָ יָה אָ ז עֵת הַ פְ קִ ידָ ה ּ ּ שֶׁ יָבוֹ א מָ שִׁ יחַ , דְ הַ יְנו שֶׁ יֻחְ זַר הַ כָּ בוֹ ד לְ יִשְׂ ּ ּ ּ רָ אֵ ל בִּ שְׁ לֵמות ּ , כַּ מובָ א בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ מֵ הַ פְ קִ ידָ ה וְ הַ יְשׁ ועָה ּ ּ ּ ּ ּ ּ

Segment 18
HE:
הַ גְּדוֹ לָה שֶׁ הִ תְ נַבְּ או הַ תַ נָאִ ים הַ קַ דְ מוֹ נִים עַל פְ קִ ידַ ת ּ ּ ּ ּ ּ שְׁ נַת תַ . ח" ּ ּומֵ חֲמַ ת שֶׁ עֲדַ יִן לֹא נִתְ בָּ רֵ ר הַ כָּ בוֹ ד בִּ שְׁ לֵמות ּ , וְ לֹא זָכו אָ ז יִשְׂ רָ אֵ ל לְ קַ ּ בֵּ ל הֶ אָ רַ ת הַ יְשׁ ועָה ּ הַ גְּדוֹ לָה וְ הִ תְ גַּלות הַ כָּ בוֹ ד שֶׁ הָ יָה צָ רִ יך לְ הִ תְ גַּלוֹ ת אָ ז ּ ּ ְ ּ בִּ שְׁ לֵמות ּ , עַל־כֵּן אָ סַ ף אֵ לָיו הַ כָּ בוֹ ד אָ ז כַּ מָ ה אֲלָפִ ים ּ נְפָ שׁ וֹ ת שֶׁ נֶהֶרְ גו עַל קִ דושׁ הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת " כְּ בוֹ ד ' ה יַאַ סְ פֶ ך ָ ּו ". בֶ אֱמֶ ת גַּם זוֹ לְ טוֹ בָ ה , וְזֶה בְּ עַצְ מוֹ הָ יָה הֲכָ נָה גְדוֹ לָה לַגְּאֻ לָה שְׁ לֵמָ ה הָ עֲתִ ידָ ה לָבוֹ א בִּ מְ הֵרָ ה ּ בְ יָמֵ ינו , ּ כִּ י כָּ ל הַ נְפָ שׁ וֹ ת שֶׁ נֶהֶרְ גו ומֵ תו עַל קִ דושׁ הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ מִ יוֹ ם הַ חֻרְ בָּ ן עַד הַ יוֹ ם ּ ּ , כֻּלָם מְ נויִים וסְ פורִ ים ּ ּ ּ ּ אֶ צְ לוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ , וְ עַל־יְדֵ י כֻּלָם נִתְ רַ בֶּ ה וְ נִתְ גַּדֵ ל וְנִתְ כַּ בֵּד ּ ּ וְ נִתְ קַ דֵ שׁ שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך בְּ יוֹ תֵ ר ְ ּ , כִּ י בִּ זְמַ ן הַ גָּלות עִ קַ ר ּ ּ הַ גְדָ לַת שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך הוא עַל־יְדֵ י הַ מֵ תִ ים וְ נֶהֱרָ גִים עַל ּ ּ ְ ּ קְ דֻ שַׁ ת הַ שֵׁ ם ּ ּ . וְ הַ נְפָ ּ שׁ וֹ ת אֵ לו הַ נֶהֱרָ גִים עַל קְ דֻ שַׁ ת ּ ּ ּ ּ ּ הַ שֵׁ ם , שֶׁ הוא לְ מַ עַן כְּ בוֹ ד שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , הֵם נֶאֱסָ פִ ין וְ נִכְ לָלִ ין תֵ כֶ ף בִּ כְ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , בִּ בְ חִ ינַת " כְּ בוֹ ד ה ' יַאַ סְ פֶ ך , "ָ וְ דַ יְקָ א עַל־יְדֵ י אֵ לו הַ קְ דוֹ שִׁ ים נִשְׁ לָם וְ נִתְ תַ קֵ ן ּ ּ ּ ּ ּ ְו בִּ שְׁ לֵמות דִ קְ דֻ שָׁ ה הַ כָּ בוֹ ד וְ נִתְ גַּדֵ ל נִתְ רַ בֶּ ה ּ ּ ּ ּ , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה בְּ עַצְ מוֹ נִזְכֶּ ה שֶׁ יָבוֹ א עָ לֵינו בִּ מְ הֵרָ ה בְ יָמֵ ינו ּ ּ ּ הַ כָּ בוֹ ד לְ טוֹ בָ ה וְיָבִ יא לָנו נְפָ שׁ וֹ ת חֲדָ שׁ וֹ ת רַ בּ וֹ ת ּ , בִּ בְ חִ ינַת " הַ קָ טֹן יִהְ יֶה לָאֶ לֶף וְ הַ צָ עִ יר לְ ּ ּ גוֹ י עָ צום ּ , אֲנִי ' ה בְּ עִ תָ ה אֲחִ ישֶׁ נָה ּ ּ ּ , " וְזֶה יִהְ יֶה עַל־יְדֵ י הַ כָּ בוֹ ד הַ גָּדוֹ ל שֶׁ יְקַ בְּ לו יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ עֵת הַגְּאֻ לָה בִּ מְ הֵרָ ה בְ יָמֵ ינו ּ ּ ּ ּ , שֶׁ אָ ז יִגְדַ ל מְ אֹד כְּ בוֹ ד הַ שֵׁ ם וכְ בוֹ ד יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ , וְ כַ מְ בֹאָ ר בִּ פְ סוקִ ים רַ בִּ ים מִ גֹּ ּ דֶ ל הַ פְ לָגַת הַ כָּ בוֹ ד שֶׁ יִהְ יֶה אָ ז ּ לְ יִשְׂ רָ אֵ ל . וְ אָ ז יִהְ יֶה קִ בּ וץ גָּלֻיוֹ ת עַל־יְדֵ י גֹּדֶ ל הַ כָּ בוֹ ד ּ ּ ּ שֶׁ יָבוֹ א לְ יִשְׂ רָ אֵ ל , כִּ י הַ כָּ בוֹ ד הוא שׁ ֹרֶ שׁ הַ נְפָ שׁ וֹ ת ּ ּ , ולְ שָׁ ם נִמְ שָׁ כִ ין ובָ אִ ין כָּ ל הַ נְפָ שׁ וֹ ת ּ ּ ּ , וְזֶה בְּ חִ ינַת גֹּדֶ ל ִק בּ וץ הַ נְפָ שׁ וֹ ת בִּ ימֵ י הַ מָ שִׁ יחַ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " הָ בִ יאִ י בָ נַי מֵ רָ חוֹ ק ובְ נוֹ תַ י מִ קְ צֵה הָ אָ רֶ ץ ּ , כּ ֹל הַ נִקְ רָ א בִ שְׁ מִ י ּ וְ לִ כְ בוֹ דִ י בְּ רָ אתִ יו , " כִּ י קִ בּ וץ נַפְ שׁ וֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל בִּ בְ חִ ינַת ּ " הָ בִ יאִ י בָ נַי מֵ רָ חוֹ ק וְ כו " 'ּ יִהְ יֶה עַל־יְ דֵ י גֹּדֶ ל הַ כָּ בוֹ ד ּ שֶׁ יִהְ יֶה לְ יִשְׂ רָ אֵ ל אָ ז , שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה יִהְ יו נִמְ שָׁ כִ ין ּ וְ נִקְ רָ אִ ים כֻּלָם אֶ ל הַ כָּ בוֹ ד ּ , וְיַחַ זְרו וְיִתְ קַ בְּ צו לְ תוֹ ך ְ ּ ּ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל וִירושָׁ לַיִם ּ , שֶׁ שָׁ ם עִ קַ ר כְּ בוֹ ד ה ּ ּ ', וְ אָ ז יָבוֹ א הַ כָּ בוֹ ד לָנו עִ ם כַּ ּ ּמָ ה נְפָ שׁ וֹ ת , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה יִרְ בּ ו ּ יִשְׂ רָ אֵ ל אָ ז מְ אֹד , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " ּ הַ קָ טֹן יִהְ יֶה לָאֶ לֶף " 'ּ וְ כו , ל"ּ כַּ נַ כִּ י כְּ שֶׁ בָּ א הַ כָּ בוֹ ד לְ טוֹ בָ ה , נִמְ שָׁ כִ ין כַּ מָ ה ּ נְפָ שׁ וֹ ת חֲדָ שׁ וֹ ת עַל־יָדוֹ כַּ נַ ) ל "ּ לקוטי הלכות - הלכות

Segment 19
HE:
חובל בחבירו ג '- אותיות ז ח ' ' לפי אוצר היראה – כבוד (ב" כ ,

Segment 20
HE:
כל מפרסת פרסה ושסעת שסע פרסות מעלת גרה בבהמה

Segment 21
HE:
) ויקרא י ('ג , א" יָדועַ שֶׁ בְּ הֵמוֹ ת טְ הוֹ רוֹ ת וְחַ יוֹ ת טְ הוֹ רוֹ ת הֵם מִ בְּ חִ ינַת ּ ּ , ּ נֹגַה בְּ חִ ינַת תַ רְ גּום ּ ּ , שֶׁ הוא מְ עֹרָ ב טוֹ ב וָרָ ע ּ ; וְ הַ מִ ינִים ּ ּ הַ טְ מֵ אִ ים הֵם מִ בְּ חִ ינַת הַ שָׁ לֹשׁ קְ לִ פוֹ ת טְ מֵ אוֹ ת ּ ּ , שֶׁ הֵם ּ כֻּלוֹ רַ ע לְ גַמְ רֵ י . וְ עַל־כֵּן הַבְּ הֵמָ ה טְ הוֹ רָ ה , הַ סִּ ימָ ן שֶׁ לָה ּ ּ , שֶׁ הִ יא מַ עֲלַת גֵּרָ ה ומַ פְ רֶ סֶ ת פַ רְ סָ ה ּ ּ . כִּ י יָדועַ שֶׁ בְּ כָ ל ּ הַ דְ בָ רִ ים שֶׁ בָּ עוֹ לָם יֵשׁ בָּ הֶ ם נִיצוֹ צוֹ ת הַ קְ דֻ שָׁ ּ ּ ּ , ה הַ יְנו ּ בְּ חִ ינַת נְפָ שׁ וֹ ת קְ דוֹ שׁ וֹ ת שֶׁ נָפְ לו מִ מַ דְ רֵ גָתָ ן מִ בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ מְ דַ בֵּ ר וְ נִתְ לַבְּ שׁ ו בְּ חַ י אוֹ בְּ צוֹ מֵ חַ ּ , וְ אַ חַ ר־כָּ ך כְּ שֶׁ הַ חַ י ְ אוֹ כֵ ל הַ צוֹ מֵ חַ ּ , אֲזַי עוֹ לִ ין הַ נְפָ שׁ וֹ ת מִ בְּ חִ ינַת צוֹ מֵ חַ ּ לִ בְ חִ ינַת חַ י שֶׁ הוא גָּבהַ מִ מֶ ּ ּ ּ ּ ּ נו בְּ מַ דְ רֵ גָה , ְ אַ ך מֵ חֲמַ ת שֶׁ אֵ ין זֶה תַ כְ לִ ית שְׁ לֵמותָ ן עֲדַ יִן ּ ּ , כִּ י עִ קַ ר הַ שְׁ לֵמות ּ ּ ּ לַחֲזֹר לְ מַ עֲלָתָ ן לִ בְ חִ ינַת מְ דַ בֵּ ר , עַל־כֵּן כְּ שֶׁ בְּ הֵמָ ה טְ הוֹ רָ ה אוֹ כֶלֶת הַ צוֹ מֵ חַ ּ , ּומֵ חֲמַ ת שֶׁ בְּ הֵמָ ה טְ הוֹ רָ ה הִ יא מִ בְּ חִ ינַת נֹגַה ומְ ּ ּ עֹרָ ב בָּ ה טוֹ ב גַּם־כֵּן , עַל־כֵּן הַ נְפָ שׁ וֹ ת ּ שֶׁ בַּ צוֹ מֵ חַ אֵ ינָם נִלְ כָּ דִ ים וְ נֶאֱסָ רִ ים שָׁ ם כָּ ל־כָּ ך ְ ּ , וְזוֹ כְ רִ ין עֲדַ יִן אֶ ת מַ עֲלָתָ ן , וְ עַל־כֵּן אֵ ינָם יְכוֹ לִ ים לָנוחַ וְ לִ שְׁ קֹט ּ שָׁ ם בְּ הַ חַ י הַ טָ הוֹ ר ּ , כִּ י מִ תְ אַ וִים לַעֲלוֹ ת לִ בְ חִ ינַת ּ

Segment 22
HE:
מְ דַ בֵּ ר , וְ עַל־כֵּן חוֹ זְרִ ין וְ עוֹ לִ ין בְּ כָ ל פַ עַם מִ בֶּ טֶ ן הַ בְּ הֵמָ ה ּ אֶ ל צַ וָארָ ה וְ אֶ ל פִ יהָ ּ ּ ּ , שֶׁ שָׁ ם סְ מוכִ ין בְּ יוֹ תֵ ר לִ כְ לֵי ּ ּ הַ דִ בּ ור שֶׁ בַּ מְ דַ בֵּ ר ּ ּ , וְעַל־כֵּן הִ יא מַ עֲלַת גֵּרָ ה ; אֲבָ ל הַ מִ ינִים הַ טְ מֵ אִ ים לְ גַמְ רֵ י אֵ ינָם מַ עֲלִ ין ּ ּ גֵּרָ ה , כִּ י הַ נְפָ שׁ וֹ ת הַמְ לֻבָּ שׁ וֹ ת בְּ הַ מַ אֲכָ ל שֶׁ אוֹ כְ לִ ים תֵ כֶף ּ ּ ּ כְּ שֶׁ בָּ אִ ים לְ תוֹ ך הַ טְ מֵ אִ ים ּ ְ , אֲזַי נִלְ כָּ דִ ים וְ נֶאֱסָ רִ ין שָׁ ם כָּ ל־כָּ ך עַד שֶׁ אֵ ין יְכוֹ לִ ין לָזוז מִ מְ קוֹ מָ ן בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ ְ " נְתָ נַנִי ' ה בִּ ידֵ י לֹא אוכַ ל קום ּ ּ , " וְ עַ ל־ כֵּן אֵ ינָם מַ עֲלִ ין גֵּרָ ה ; וְ כֵן , לְ הַ בְ דִ יל ּ , הָ אָ דָ ם אֵ ינוֹ מַ עֲלֶה גֵרָ ה , כִּ י אַ דְ רַ בָּ א ּ כְּ שֶׁ הַ נְפָ שׁ וֹ ת הַ נַ ּ ּ " ל בָּ אִ ים לְ תוֹ ך גּוף יִשְׂ רָ אֵ ל הֵם נָחִ ים ּ ְ ושְׁ קֵ טִ ים שָׁ ם כִּ י זָכו לַעֲלוֹ ת לְ מַ עֲלָתָ ן ּ ּ , לִ בְ חִ ינַת מְ דַ בֵּר דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ , ּובְ כֹ חַ הָ אֲכִ ילָה הָ אָ דָ ם מְ הַ לֵל לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת " וַאֲכַ לְ תֶ ם וְ כו ּ ּ ' וְ הִ לַלְ תֶ ם אֶ ת שֵׁ ם ה ּ ּ , "' וְ אָ ז עוֹ לִ ין כָּ ל הַ נְפָ שׁ וֹ ת הַ נַ ּ ּ " ל לְ תַ כְ לִ ית שְׁ לֵמותָ ן ּ . וְעַל־כֵּן גַּם אֵ צֶ ל הָ אָ דָ ם , כְּ שֶׁ הוא שִׁ כּ וֹ ר ומְ בֻלְ בָּ ל וְ אֵ ינוֹ בְּ גֶ ּ ּ דֶ ר דַ עַת ּ הָ אָ דָ ם בִּ שְׁ לֵמות ּ , אָ ז אֵ ין לְ הַ מַ אֲכָ לִ ים מְ נוחָ ה גַּם אֶ צְ לוֹ ּ ּ , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה מַ עֲלֶה גֵרָ ה גַּם־כֵּן , וְ לִ פְ עָמִ ים בָּ א לַהֲקָ אוֹ ת עַל־יְדֵ י־זֶה . וְ הַ סִּ ימַ ן־טָ הֳרָ ה הַ שֵׁ נִי הוא ּ ּ " מַ פְ רִ יס ּפַ רְ סָ ה , " כִּ י עִ קַ ר קִ יום הָ אָ דָ ם עַל רַ ּ ּ ּ גְלָיו הוא עַל־יְדֵ י ּ ּ הַ דַ עַת , וְ כֵן עִ קַ ר הַ דִ בּ ור שֶׁ ל הָ אָ דָ ם הוא גַּם־כֵּן עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ ּ הַ דַ עַת שֶׁ יֵשׁ בּ וֹ ּ ּ , ובָ זֶה נִבְ דָ ל הַ מְ דַ בֵּ ר מִ ן הַ חַ י בְּ מַ ה ּ ּ שֶׁ יֵשׁ לוֹ כּ ֹחַ הַ דִ בּ ור וְהוֹ לֵך עַל רַ גְלָיו בְּ קוֹ מָ ה זְקופָ ה ּ ּ ְ ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן הַ שִׁ כּ ּ וֹ ר שֶׁ דַ עְ תוֹ מְ בֻלְ בָּ ל ּ ּ , אֵ ינוֹ יָכוֹ ל לְ דַ בֵּר כָּ רָ אוי וְ אֵ ינוֹ הוֹ לֵך עַל רַ גְלָיו כָּ רָ אוי ּ ּ ְ . וְ עַל־כֵּן הַ מִ ינִים ּ טְ הוֹ רִ ים , מֵ חֲמַ ת שֶׁ יֵשׁ בָּ הֶם טוֹ ב ּ , שֶׁ הוא מִ בְּ חִ ינַת ּ הַ דַ עַת שֶׁ הוא עִ קַ ר הַ טוֹ ב ּ ּ ּ ּ , עַל־כֵּן אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ הוֹ לְ כִ ים ּ עַ ל אַ רְ בַּ ע , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן חַ יות הַ נְפָ שׁ וֹ ת הַ מְ לֻבָּ שׁ וֹ ת ּ ּ ּ ּ בָּ הֶם בּ וֹ קֵ עַ בְּ רַ גְלֵיהֶם וְעַל־יְדֵ י־זֶה מַ פְ רִ יסִ ין פַ רְ סָ ה ּ , אֲבָ ל הַ נְפָ שׁ וֹ ת הָ עֲשׁ וקוֹ ת בַּ מִ ינִים הַ טְ מֵ אִ ים ּ ּ ּ ּ , הֵם נִתְ פָ סִ ים שָׁ ם מְ אֹד עַד שֶׁ אֵ ין יְכוֹ לִ ין לִ בְ קֹעַ וְ לֵיצֵ ּ א שׁ ום ּ הֶ אָ רָ ה מֵ הֶם כְּ לָל , וְעַל כֵּן פַ רְ סוֹ תֵ יהֶם קְ לוטוֹ ת ּ ּ ) לקוטי הלכות - הל כות סימני בהמה וחיה טהורה א ' לפי אוצר היראה – אכילה , אות צ (ח"

Segment 23
HE:
וּ ִמ ּמַ פְ רִ הַ י סֵ ּפַ רְ סָ ה

Segment 24
HE:
) ויקרא י ('ד , א" עִ קַ ר קְ דֻ שַׁ ת אֲ כִ ילַת יִשְׂ רָ אֵ ל הוא לִ זְכּ וֹ ת בִּ שְׁ עַת ּ ּ ּ אֲ כִ ילָ ה לְ הֶ אָ רַ ת הָ רָ צוֹ ן שֶׁ נִמְ שָׁ ך מִ בְּ חִ ינַת כְּ לָלִ יות בֵּן ּ ּ ְ ּ וְ תַ לְ מִ יד , הַ יְנו מֵ הַ דַ עַ ת שֶׁ מֵ אִ יר הַ צַ דִ יק בְּ דָ רֵ י מַ עְ לָה ּ ּ ּ ּ ּ לְ הַ רְ אוֹ ת ולְ הָ אִ יר לָהֶ ם שֶׁ אֵ ינָם יוֹ דְ עִ ים עֲדַ יִן כְּ לָל ּ מִ גְּ דֻ לָתוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת ' ּ אַ יֵה מְ קוֹ ם כְּ בוֹ דוֹ ', ולְ הָ אִ יר לְ הַ דָ רֵ י מַ טָ ה שֶׁ יֵדְ עו שֶׁ הֵ ם גַּם־כֵּן סְ מוכִ ין ּ ּ ּ ּ ּ ּ אֵ לָיו יִתְ בָּ רַ ך וְ לִ בְ לִ י לְ יָאֵ שׁ עַ צְ מָ ן כְּ לָל ְ , כִּ י מְ לֹא כָ ל הָ אָ רֶ ץ כְּ בוֹ דוֹ ; וְ עַ ל־יְדֵ י הַ דַ עַ ת הַ זֶה הַ צַ דִ יק מְ תַ קֵ ן ּ ּ ּ ּ ּ ומְ חַ יֶה כָּ ל הָ עוֹ לָמוֹ ת עֶלְ יוֹ נִ ּ ּ ים וְ תַ חְ תוֹ נִים ומַ עֲלֶה כָּ ל ּ ּ הַ נִיצוֹ צוֹ ת הַ קְ דוֹ שִׁ ים ּ ּ , אֲפִ לו אוֹ תָ ם שֶׁ נָפְ לו וְ יָרְ דו ּ ּ ּ ּ ּ וְ חַ יוֹ ת בִּ בְ הֵ מוֹ ת וְ נִתְ לַבְּ שׁ ו ּ ּ

Segment 25
HE:
. בְּ חִ ינַת וְ זֶה הַ סִּ ימָ נֵי־טָ הֳרָ ה שֶׁ בִּ בְ הֵ מוֹ ת טְ הוֹ רוֹ ת , שֶׁ הֵ ם מַ עֲלֵה גֵרָ ה ומַ פְ רִ יס פַ רְ סָ ה ּ ּ , כִּ י הֵ ם מוֹ רִ ים שֶׁ כְּ בָ ר נִמְ שָׁ ך עַל ְ הַ נְפָ שׁ וֹ ת הַ מְ לֻבָּ שׁ וֹ ת בָּ הֶ ן הֶ אָ רַ ת הַ צַ דִ יק הַ נַ ּ ּ ּ ּ .ל" כִּ י הַ נִיצוֹ צוֹ ת שֶׁ נָפְ לו וְ יָרְ דו וְ נִ שְׁ תַ לְ שְׁ לו וְ נִ תְ לַבְּ שׁ ו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ בִּ בְ הֵ מוֹ ת וְ חַ יוֹ ת הֵ ם בְּ חִ ינַת שׁ וֹ כְ נֵי עָ פָ ר ּ , כִּ י יָרְ דו ּ בַּ מַ דְ רֵ גָה הַ תַ חְ ת ּ ּ ּ וֹ נָה מְ אֹד . וְ הַ צַ דִ יק מְ חַ יֶה אוֹ תָ ם ּ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת הָ קִ יצו וְ רַ נְנו שׁ ֹכְ נֵי עָ פָ ר ּ ּ ּ . וְ זֶה בְּ חִ ינַת מַ עֲלֵה גֵּרָ ה ' . גֵּרָ ה ' זֶה בְּ חִ ינַת הַ נִיצוֹ צוֹ ת וְ הַ נְפָ שׁ וֹ ת שֶׁ נָפְ לו ּ ּ ּ ּ וְ יָרְ דו מְ אֹד ּ , בִּ בְ חִ ינַת ) שְׁ מואֵ ל ּ ־ ב יד ( וְ כַ מַ יִם ּ ּ הַ מֻגָּרִ ים אַ רְ צָ ה אֲ שֶׁ ר לֹא יֵאָ סֵ פו , ּ כִּ י יָרְ דו מְ אֹד ּ כַּ מַ יִם הַ מֻגָּרִ ים אַ רְ צָ ה ּ ּ . וְ עַ ל ־ יְדֵ י הֶ אָ רַ ת הַ צַ דִ יק הַ נַ ּ ּ ּ ל " שֶׁ הוא מְ עוֹ רֵ ר ומְ חַ יֶה אוֹ תָ ם בִּ בְ חִ ינַת הָ קִ יצו וְ רַ נְנו ּ ּ ּ ּ ּ ּ שׁ ֹכְ נֵי עָ פָ ר , ־ עַ ל יְדֵ י זֶה הֵ ם בִּ בְ חִ ינַת מַ עֲלֵה גֵּרָ ה , הַ יְנו ּ שֶׁ נִמְ שָׁ ך עֲלֵיהֶ ם הֶ אָ רַ ת הַ צַ דִ יק ּ ּ ְ ּ , שֶׁ עַ ל ־ יְדֵ י זֶה מַ עֲלֶה אֶ ת הַ נְפָ שׁ וֹ ת וְ הַ נִיצוֹ צוֹ ת שֶׁ נָפְ לו וְ יָרְ דו כַּ מַ יִם ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ מֻגָּרִ ים אַ רְ צָ ה , כִּ י הוא יִתְ בָּ רַ ך חוֹ שֵׁ ב לְ בַ ל יִדַ ח ּ ְ ּ מִ מֶ נו נִדָ ח ּ ּ ּ ּ , כִּ י מְ לֹא כָ ל הָ אָ רֶ ץ כְּ בוֹ דוֹ וְ כו .'ּ וְ זֶה בְּ חִ ינַת מַ פְ רִ יס פַ רְ סָ ה ּ , כִּ י הַ נִיצוֹ צוֹ ת שֶׁ נָפְ לו ּ ּ ּ לַמְ קוֹ מוֹ ת הַ נְמוכִ ים כָּ אֵ לֶה בִּ בְ הֵ מוֹ ת וְ חַ יוֹ ת הֵ ם ּ ּ ּ ּ ּ כַּ צִ פֳרִ ים הָ אֲ חוזוֹ ת בַּ פַ ח ּ ּ ּ ּ , כִּ י הֵ ם סְ גורִ ים בְּ מַ אֲ סָ ר ּ , אֲ בָ ל עַ ל ־ יְדֵ י הֶ אָ רַ ת הַ צַ דִ יק הַ נַ ּ ּ ּ " ל שֶׁ הוא מְ עוֹ רֵ ר ּ ומְ חַ יֶה אוֹ תָ ם בִּ בְ חִ ינַת מְ לֹא כָ ל הָ אָ רֶ ץ כְּ בוֹ דוֹ ּ ּ , ־ עַ ל יְדֵ י זֶה הוא מַ רְ אֶ ה לָהֶ ם שֶׁ גַּם שָׁ ם בַּ מָ קוֹ ם שֶׁ הֵ ם ּ ּ יֵשׁ פֶ תַ ח לָ צֵ את ּ . וְ זֶה בְּ חִ ינַת מַ פְ רִ יס פַ רְ סָ ה זֶה רֶ מֶ ז ּ שֶׁ גַּם בְּ רַ גְ לֵי הַ בְּ הֵ מוֹ ת שֶׁ הוא מַ דְ רֵ גָה הַ תַ חְ תוֹ נָה ּ ּ ּ מְ אֹד , גַּם שָׁ ם נִמְ צָ א פֶ תַ ח לָ צֵ את ּ , הֵ פֶ ך ְ ' ּפַ רְ סוֹ תָ יו קְ לוטוֹ ת ּ ' שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת שֶׁ הֵ ם קְ לוטִ ים וסְ גורִ ים שָׁ ם ּ ּ ּ ּ וְ אֵ ינָם יְכוֹ לִ ים לָ צֵ את , אֲ בָ ל מַ פְ רִ יס פַ רְ סָ ה זֶה ּ בְּ חִ ינַת שֶׁ יֵשׁ פֶ תַ ח גַּם שָׁ ם בַּ מַ דְ רֵ גָה הַ תַ חְ תוֹ נָה ּ ּ ּ ּ ּ מְ אֹד לָצֵ את מִ שָׁ , ם ּ כִּ י מְ לֹא כָ ל הָ אָ רֶ ץ כְּ בוֹ דוֹ וְ אֵ ין שׁ ום יֵאושׁ בָּ עוֹ לָם כְּ לָל ּ ּ , כִּ י לֵית אֲ תַ ר פָ נוי מִ נֵיה ּ ּ ּ ּ וְ כו .'ּ וְ עַ ל־יְדֵ י־זֶה הֻתְ רו לָ נו לַאֲ כִ ילָה ּ ּ ּ , כִּ י יֵשׁ לָ נו כּ ֹחַ ּ לְ בָ רְ רָ ם עַ ל־יְדֵ י אֲ כִ ילָ תֵ נו שֶׁ נִמְ שָׁ ך גַּם־כֵּ ן מִ בְּ חִ ינַת ְ ּ ּ הֶ אָ רַ ת הַ צַ דִ יק הַ נַ ּ ּ ּ . ) ל" לקוטי הלכות – הלכות סימני בהמה וחיה טהורה ' ב לפי אוצר היראה – אכילה , אות ק ('

Segment 26
HE:
כּ ֹל אֲשֶׁ ר לוֹ סְ נַפִ יר וְ קַ שְׂ קֶ שֶׂ ת ּ

Segment 27
HE:
) ּ וַיִקְ רָ א י ('ט , א" גַּם מִ י שֶׁ זָכָ ה לִ שְׁ לֵמות הַ דַ עַת בְּ חִ ינַת עָ לְ מָ א דְ אָ תֵ י ּ ּ ּ , צָ רִ יך לִ זָהֵר מְ אֹד לְ ּ ְ צַ מְ צֵם דַ עְ תוֹ ּ ּ , ּ שֶׁ לֹא לִ כְ נֹס לִ פְ נִים מִ מְ חִ צָ תוֹ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן הַ דָ גִים שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת דַ עַת ּ ּ , ּ עִ קַ ר הַ סִּ ימָ נֵי־טָ הֳרָ ה שֶׁ לָהֶם הֵם הַ קַ שְׂ קַ שִׂ ים ּ ּ ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת לְ בושֵׁ י הַ שֵׂ כֶל ּ ּ , בְּ חִ ינַת צִ מְ צום ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת הַ סְּ נַפִ ירִ ין ּ , ֶׁש הֵם כַּ נְפֵ י הַ דָ גִים הַ שָׁ טִ ים עַל־יָדָ ם בְּ תוֹ ך הַ מַ יִם ּ ְ ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת כַּ נְפֵ י הַ שֵׂ כֶ ל הַ שָׁ ט ופוֹ רֵ חַ בְּ תוֹ ך בְּ חִ ינַת ְ ּ ּ ּ הַ מְ שָׁ כַ ת הַ דַ עַת שֶׁ ל בְּ חִ ינַת עָ לְ מָ א דְ אָ תֵ י ּ , כִּ י צָ רִ יך ְ לְ הַ גְדִ יל הַ שֵׂ כֶ ל ולְ הַ עֲמִ יק מַ חֲשַׁ בְ תוֹ בָּ ּ ּ ּ ּ זֶה וְ לִ הְ יוֹ ת שִׂ כְ לוֹ שָׁ ט ופוֹ רֵ חַ ומְ עוֹ פֵ ף מְ אֹד בְּ תוֹ ך קְ דֻ שַׁ ת הַ דַ עַת הַ זֶה ּ ּ ּ ְ ּ ּ ; אֲבָ ל אַ ף־עַל־פִ י־כֵן צָ רִ יך לִ זָהֵר מְ אֹד גַּם בְּ הַ צִ מְ צום ּ ּ ּ ְ ּ , ל"ּ הַ נַ כִּ י כְּ שֶׁ אֵ ין לוֹ צִ מְ צום אָ ז הוא יוֹ צֵ א עַל־יְדֵ י־זֶה ּ ּ מִ גְּבול הַ קְ דֻ שָׁ ה לְ גַמְ רֵ ּ ּ ּ , י וְ אָ ז הוא בִּ בְ חִ ינַת פְ גַם הַ דַ עַת ּ ּ ּ , ּפְ גַם הַ בְּ רִ ית , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת הַ דָ גִים טְ מֵ אִ ים ּ ּ , ּ שֶׁ יֵשׁ מִ ינִים כָּ אֵ לו שֶׁ יֵשׁ לָהֶם סְ נַפִ יר אֲבָ ל אֵ ין לָהֶם קַ שְׂ קֶ שֶׂ ת ּ ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת הַ צִ מְ צום הַ נַ ּ ּ "ל , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה הֵם טְ מֵ אִ ים וַאֲסורִ ים ּ ּו . מֵ חֲמַ ת שֶׁ שָׁ ם בִּ בְ חִ ינַת הַ דָ גִים ּ ּ , הַ יְנו אוֹ תָ ם ּ שֶׁ זָכו כְּ בָ ר לִ בְ חִ ינַת קְ דֻ שַׁ ת הַ בְּ רִ ית וְ הַ דַ עַת ּ ּ ּ ּ , עִ קַ ר הַ יֵצֶר ּ ּ הָ רָ ע שֶׁ יֵשׁ שָׁ ם הוא לֶהֱרֹס לַעֲלוֹ ת אֶ ל ה ּ ּ ' לִ כְ נֹס לִ פְ נִים מִ מְ חִ צָ תוֹ ּ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה יָכוֹ ל לָצֵ את מִ גְּבול הַ קְ ּ ּ ּ דֻ שָׁ ה לְ גַמְ רֵ י , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם . וְ עַל־כֵּן שָׁ ם עִ קַ ר הַ תִ קון וְ הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ תָ לוי רַ ק בְּ הַ צִ מְ צום שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת קַ שְׂ קַ שִׂ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ , עַל־כֵּן עִ קַ ר הַ סִּ ימַ ן־טָ הֳרָ ה שֶׁ ל הַ דָ גִים גַּם־כֵּ ן הוא הַ קַ שְׂ קַ שִׂ ים ּ ּ ּ ּ ּ , כְּ מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ "ל: כּ ֹל שֶׁ יֵשׁ לוֹ קַ שְׂ קֶ שֶׂ ת יֵשׁ לוֹ ּ סְ נַפִ יר וְ כו ּ ּ ) ' לקוטי הלכות - הל כות סימני דגים א ' לפי אוצר היראה - אכילה אות קיב (

Segment 28
HE:
) ויקרא י (ח"ל , א" עִ קַ ר אֱמונַת חִ דושׁ הָ עוֹ לָם הוא בְּ חִ ינַת מַ יִם ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י מַ יִם קָ דְ מו לָעוֹ לָם ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ ר ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ) ל ּ יְרושַׁ לְ מִ י חֲגִיגָה פ " ב ה (: א" מִ תְ חִ לָה הָ יָה הָ עוֹ לָם מַ יִם בְּ מַ יִם וְ כו ּ ּ ּ . ' וְ כֵן פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ " י בַּ פָ סוק בְּ רֵ אשִׁ ית ּ ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית א ( א , שֶׁ הַ מַ יִם קָ דְ מו לְ כָ ל הַ בְּ רִ יאָ ה ּ ּ . וְ עִ קַ ר אֱמונַת חִ דושׁ ּ ּ ּ ּ הָ עוֹ לָם הוא רַ ק לְ הַ ּ אֲמִ ין בְּ הַ תְ חָ לַת הַ בְּ רִ יאָ ה שֶׁ הֵם ּ הַ מַ יִם , לְ הַ אֲמִ ין שֶׁ ה ' יִתְ בָּ רַ ך בָּ רָ א אֶ ת תְ חִ לַת הַ בְּ רִ יאָ ה ּ ּ ְ שֶׁ הִ יא הַ מַ יִם יֵשׁ מֵ אַ יִן הַ מֻחְ לָט ּ ּ , וְ אַ חַ ר כָּ ך בָּ רָ א מֵ הֶ ם ְ כָּ ל הָ עוֹ לָם ומְ לֹאוֹ ּ . כִּ י עִ קַ ר מַ ה שֶׁ צְ רִ יכִ ין לְ הִ תְ חַ זֵק ּ ּ ּ ּ בֶּ אֱמ ונָה עַל חִ דושׁ הָ עוֹ לָם הוא רַ ק עַל הַ הַ תְ חָ לָה ּ ּ ּ ּ , כִּ י מַ ה שֶׁ אַ חַ ר הַ בְּ רִ יאָ ה שֶׁ בָּ רָ א ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך יֵשׁ מִ יֵשׁ ּ ְ , זֶה אֵ ינוֹ חִ דושׁ אֵ צֶל הָ עוֹ לָם כָּ ל כָּ ך ְ ּ ּ , כִּ י הַ חִ דושִׁ ים שֶׁ ה ּ ּ '

Segment 29
HE:
ׁיִתְ בָּ רַ ך מְ חַ דֵ שׁ יֵשׁ מִ יֵש ּ ּ ְ , זֶה אָ נו רוֹ אִ ין בְּ כָ ל ּ יוֹ ם ובְ כָ ל ּ עֵת ובְ כָ ל שָׁ עָ ה ּ . כִּ י בֶּ אֱמֶ ת אָ נו רוֹ אִ ין חִ דושׁ הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ בְּ כָ ל עֵת ובְ כָ ל שָׁ עָ ה ּ , כִּ י ה ' יִתְ בָּ רַ ך מְ חַ דֵ שׁ בְּ טובוֹ בְּ כָ ל ּ ּ ְ יוֹ ם תָ מִ יד מַ עֲשֵׂ ה בְּ רֵ אשִׁ ית ּ , שֶׁ בָּ עֶרֶ ב חַ מָ ה שׁ וֹ קַ עַת ּ וְ נַעֲשֶׂ ה חֹשֶׁ ך , ְ ּובַ בּ ֹקֶ ר חוֹ זֵר ומְ חַ דֵ שׁ אוֹ ר הַ חַ מָ ה ּ ּ ּ . וְ כֵן מֵ חִ טָ ה אַ חַ ת שֶׁ זוֹ רְ עִ ין בָּ אָ רֶ ץ ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך מַ צְ מִ יחַ מִ מֶ נָה ּ ּ ְ כַּ מָ ה שִׁ בֳּלִ ים גְּבוֹ הִ ים עִ ם כַּ מָ ה מְ אוֹ ת חִ טִ ים ּ ּ ּ . וְ כֵ ן מִ גַּרְ עִ ין אֶ חָ ד מַ צְ מִ יחַ בִּ רְ צוֹ נוֹ אִ ילָן גָּדוֹ ל וְ נִפְ לָא . ומִ טִ פָ ה סְ רוחָ ה ּ ּ ּ ּ הוא בּ וֹ רֵ א בִּ רְ צוֹ נוֹ אָ דָ ם גָּדוֹ ל וְחַ יָה ּ ּ גְּדוֹ לָה וְ כַ יוֹ צֵ א בָּ זֶה פִ לְ אוֹ ת הַ בְּ רִ יאָ ה שֶׁ אָ נו רוֹ אִ ין בְּ כָ ל ּ ּ ּ עֵת ובְ כָ ל שָׁ עָה מַ ה שֶׁ ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך בּ וֹ רֵ א בְּ רִ יוֹ ת נִפְ לָאוֹ ת ּ ְ בְּ כָ ל יוֹ ם ובְ כָ ל עֵת ובְ כָ ל רֶ גַע ּ ּ . אֲבָ ל מֵ חֲמַ ת שֶׁ כָּ ל אֵ לו ּ ּ הַ בְּ רִ יוֹ ת הַ נִפְ לָאוֹ ת בּ וֹ רֵ א אוֹ תָ ם ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך יֵשׁ מִ יֵשׁ ּ ְ , כִּ י כָּ ך גָּזַר בִּ רְ צוֹ נוֹ שֶׁ מִ יוֹ ם הַ בְּ רִ יאָ ה וָהָ לְ אָ ה יִבָּ רֵ א הַ כּ ֹל ּ ּ ְ יֵשׁ מִ יֵשׁ ּ , עַל־כֵּן אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ אָ נו רוֹ אִ ין בְּ עֵינֵינו ּ ּ ּ חִ דושֵׁ י בְּ רִ יוֹ תָ יו בְּ כָ ל ּ ּ ּ עֵת , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן אִ י אֶ פְ שָׁ ר ּ לְ הָ בִ ין בַּ שֵׂ כֶ ל חִ דושׁ הָ עוֹ לָם מֵ חֲמַ ת שֶׁ אָ ז הָ יָה יֵשׁ ּ ּ ּ מֵ אַ יִן . עַל־כֵּן צְ רִ יכִ ין לְ הִ תְ חַ זֵק בֶּ אֱמונָה לְ הַ אֲמִ ין ּ ּ בֶּ אֱמונָה שְׁ לֵמָ ה שֶׁ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך בָּ רָ א הַ כּ ֹל בִּ רְ צוֹ נוֹ ְ בִּ תְ חִ לַת הַ בְּ רִ יאָ ה יֵשׁ ּ מֵ אַ יִן הַ מֻחְ לָט ּ .. . נִמְ צָ א שֶׁ עִ קַ ר אֱמונַת חִ דושׁ הָ עוֹ לָם תָ לוי בַּ מַ יִם שֶׁ הֵם ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ רִ אשׁ וֹ נִים לַבְּ רִ יאָ ה , שֶׁ הֵ ם הָ עִ קָ ר שֶׁ נִבְ רְ או יֵשׁ מֵ אַ יִן ּ ּ ּ ּ הַ מֻחְ לָט , כִּ י מַ ה שֶׁ נִבְ רָ א אַ חַ ר כָּ ך נִבְ רָ א מִ מַ יִם שֶׁ הוא ּ ּ ּ ְ ּ יֵשׁ מִ יֵשׁ ּ , שֶׁ אֵ לו ּ ּ הַ חִ דושִׁ ים שֶׁ ל בְּ רִ יאַ ת יֵשׁ מִ יֵשׁ אָ נו ּ ּ ּ ּ רוֹ אִ ין תָ מִ יד בְּ כָ ל עֵת ּ . וְעַל־כֵּן מֵ חֲמַ ת שֶׁ עִ קַ ר אֱמונַת ּ ּ חִ דושׁ הָ עוֹ לָם הוא בַּ מַ יִם ּ ּ ּ ּ , עַל־כֵּן מַ יִם יֵשׁ בָּ הֶ ם שְׁ נֵי כּ ֹחוֹ ת : חֶ סֶ ד וְ דִ ין , יָמִ ין ושְׂ מֹאל ּ , כַּ מובָ ן בַּ זֹהַ ר ּ ּ ּ : מַ יִם אִ נ ּון ּ לִ ימִ ינָא וְ כו ) ' ּ זֹהַ ר וָאֵ רָ א דַ ף כד ּ , ( כִּ י בָ ם יָדִ ין עַמִ ים יִתֶ ן ּ ּ אֹכֶ ל לְ מַ כְ בִּ יר ) ּ אִ יוֹ ב לו , לא ( ּופֵ רֵ שׁ רַ שִׁ : י" מָ שָׁ ל לְ נַחְ תוֹ ם וְ כו ּ ּ . ' וְ עַל־כֵּן הַ מַ יִם מְ טַ הֲרִ ין מִ כָּ ל הַ טֻמְ אוֹ ת ּ ּ וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ כְ נֹס לְ שׁ ום קְ דֻ שָׁ ה כִּ י אִ ם ּ ּ עַל־יְדֵ י טְ בִ ילָה אוֹ נְטִ ילָה ורְ חִ יצָ ה בְּ מַ יִם ּ , כְּ גוֹ ן כּ ֹהֲנִים בַּ עֲבוֹ דָ תָ ן שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לוֹ לְ הִ תְ קָ רֵ ב לְ שׁ ום עֲבוֹ דָ ה כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י ּ טְ בִ ילָה וְ קִ דושׁ יָדַ יִם וְרַ גְלַיִם בְּ מַ יִם ּ ּ . וְ כֵ ן כְּ לַל יִשְׂ רָ אֵ ל לֹא נִכְ נְסו לַבְּ רִ ית כִּ י ּ אִ ם עַל־יְדֵ י טְ בִ ילָה בְּ מַ יִם וְ כו . 'ּ ולְ הֵפֶ ך מָ צִ ינו שֶׁ הַ מַ יִם עֲלולִ ים לְ קַ בֵּ ל טֻמְ אָ ה ּ ּ ּ ּ ְ . וְ כֵן אֵ ין הָ אֹכֶ ל מֻכְ שָׁ ר לְ קַ בֵּ ל טֻמְ אָ ה עַד שֶׁ יָבוֹ א עָ לָיו מַ יִם ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) ּ וַיִקְ רָ א יא , לח (: וְ כִ י יֻתַ ן מַ יִם עַל זֶרַ ע וְ כו ּ ּ . ' כִּ י עִ קַ ר כָּ ל הַ קְ דֻ שׁ וֹ ת וְ הַטְ הָ רוֹ ת הֵם נִמְ שָׁ כִ ין כְּ פִ י אֱמונַת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ חִ דושׁ הָ עוֹ לָם , כִּ י עִ קַ ר הַ קְ דֻ שָׁ ה וְ הַ טָ הֳרָ ה הִ יא הָ אֱמונָה ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ קְ דוֹ שָׁ ה . ולְ הֵפֶ ך עִ קַ ר הַטֻמְ אָ ה וְ הַ זֻהֲמָ א וְ תֹקֶ ף הַ דִ ין ּ ּ ּ ּ ְ ּ ּ הוא עַל־יְדֵ י כְּ פִ ירוֹ ת חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם . וְ עַל־כֵּן מֵ חֲמַ ת שֶׁ עִ קַ ר ּ הָ אֱמונָה שֶׁ הִ יא אֱמונַת חִ דושׁ הָ עוֹ לָם הוא בַּ מַ יִם ּ ּ ּ ּ ּ ּ , עַל־כֵּן " צַ דִ יקִ ים יֵלְ כו בָ ם וְ כו ּ ּ ּ " ' שֶׁ מִ י שֶׁ זוֹ כֶ ה לֶאֱמונָה ּ ּ ּ הוא מְ קַ בֵּ ל עַל־יְדֵ י הַ מַ יִם כָּ ל הַ קְ דֻ שׁ וֹ ת וְ הַטְ הָ רוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ כֻּלָם נִמְ שָׁ כִ ין מִ ּ תְ חִ לַת הַבְּ רִ יאָ ה שֶׁ בָּ רָ א ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ אֶ ת הַ מַ יִם יֵשׁ מֵ אַ יִן שֶׁ מִ שָׁ ם כָּ ל הַ קְ דֻ שׁ וֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י בִּ תְ חִ לַת ּ הַ בְּ רִ יאָ ה הָ יָה הַ כּ ֹל קֹדֶ שׁ כַּמְ בֹאָ ר בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר ) סִ ימָ ן נא (. אֲבָ ל לְ הֵפֶ ך ְ " פוֹ שְׁ עִ ים יִכָּ שְׁ לו בָ ם ּ ּ " שֶׁ כָּ ל הַ כְּ פִ יר וֹ ת שֶׁ לָהֶם הוא בִּ בְ חִ ינַת מַ יִם דַ יְקָ א שֶׁ הֵם תְ חִ לַת הַ בְּ רִ יאָ ה ּ ּ ּ ּ ּ יֵשׁ מֵ אַ יִן שֶׁ שָׁ ם עִ קַ ר כְּ פִ ירָ תָ ם יִמַ ח שְׁ מָ ם ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן הַ מַ יִם ּ ּ עֲלולִ ים לְ קַ בֵּ ל טֻמְ אָ ה , כִּ י עִ קַ ר אֲחִ יזַת הַ טֻמְ אָ ה לְ מִ י ּ ּ שֶׁ בָּ א לִ טָ מֵ א הוא בִּ בְ חִ ינַת מַ יִם ּ ּ דַ יְקָ א שֶׁ הֵם תְ חִ לַת ּ ּ ּ הַ בְּ רִ יאָ ה יֵשׁ מֵ אַ יִן , שֶׁ שָׁ ם מַ גִּיעַ עִ קַ ר כְּ פִ ירָ תָ ם שֶׁ הוא ּ ּ ּ עִ קַ ר הַ טֻמְ אָ ה ּ ּ ) . לקוטי הלכות – הלכות ברכת הריח 'ד- אות (' ט

Segment 30
HE:
וכל השרץ השורץ על הארץ

Segment 31
HE:
) ויקרא י (א"מ , א" ופרשו רז : ל" כל זמן שלא פרשו מותרין וכו – ' עיין רש "י כְּ שֶׁ הַ מַ חֲשָׁ בָ ה רוֹ חֶ שֶׁ ת וְחוֹ שֶׁ בֶ ת בְּ דָ בָ ר שֶׁ בִּ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת " רָ חַ שׁ לִ בִּ י דָ בָ ר טוֹ ב ּ , " אֲזַי יֵשׁ כְּ נֶגֶד זֶה קְ לִ פַ ת תוֹ לָע ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת קְ לִ פַ ת עֵשָׂ ו ּ ּ , שֶׁ מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ נִמְ שָׁ כִ ין כָּ ל הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת הַ מְ זֹהָ מוֹ ת מְ אֹד שֶׁ הֵ ּ ם בִּ בְ חִ ינַת זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ ּ , בְּ חִ ינַת זֻהֲמַ ת כָּ ל הַ תוֹ לָעִ ים ושְׁ קָ צִ ים ּ ּ ּורְ מָ שִׂ ים , שֶׁ הֵם בְּ זויִים ושְׁ קוצִ ים וְ נִמְ אָ סִ ים מְ אֹד ּ ּ ּ וכְ רוכִ ים מְ אֹד אַ חַ ר כָּ ל דָ בָ ר ומְ צויִים בְּ כָ ל מִ ינֵי מַ אֲכָ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּומַ שְׁ קֶ ה . וְהַ קְ לִ פָ ה הַ זֹאת מְ בַ קֶ ּ ּ ּ ּ שֶׁ ת מָ קוֹ ם לִ רְ חֹשׁ וְלִ שְׁ רץ בְּ מַ חֲשֶׁ בֶ ת אִ ישׁ הַ יִשְׂ רְ אֵ לִ י ולְ כַ לוֹ ת ולְ אַ בֵּ ד חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ ּ ּ כָּ ל פְ רִ י הַ שֵׂ כֶ ל שֶׁ לוֹ ּ ּ ּ . וְ צָ רִ יך לִ שְׁ מֹר עַצְ מוֹ מִ מֶ נָה מְ אֹד ּ ּ ְ , שֶׁ לֹא לִ תֵ ן לָה מָ קוֹ ם כְּ לָל לִ רְ חֹשׁ וְ לִ שְׁ רץ שָׁ ם ּ ּ ּ . וַאֲפִ לו ּ ּ כְּ שֶׁ כְּ בָ ר חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם הִ תְ חִ ילָה הַ מַ חֲשָׁ בָ ה רָ עָה לִ רְ חֹשׁ ּ וְ לִ שְׁ רץ בְּ מֹחוֹ , צָ רִ יך לִ שְׁ מֹר מְ אֹד שֶׁ לֹא לִ תֵ ן לָה מָ קוֹ ם ּ ּ ּ ְ לִ פְ רֹשׁ וְ לָצֵ את אֶ ל הַ חוץ ּ , רַ ק לִ גְעֹר בּ וֹ תֵ כֶ ף וְ לִ בְ רֹחַ ּ מִ מֶ נָה ּ ּ , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ ּ " ל עַל הַ תוֹ לָעִ ים שֶׁ הִ שְׁ רִ יצו בְּ תָ לושׁ ּ ּ ּ , אֲזַי כָּ ל־זְמַ ן שֶׁ לֹא פֵ רְ שׁ ו ּ ּ ּ מֻתָ רִ ין , כִּ י אָ ז בִּ תְ חִ לַת רְ חִ ישַׁ ת הַ מַ חֲשָׁ בָ ה רָ עָ ה ּ ּ , יָכוֹ ל עֲדַ יִן לְ הַ פְ כָ ה לְ טוֹ ב ּ ּ , אִ ם יִהְ יֶה נִזְהָ ר שֶׁ לֹא לְ הַ חְ מִ יץ ּ מֹחוֹ בַּ מַ חֲשָׁ בָ ה הַ זֹאת וְ שֶׁ לֹא ּ ּ ּ לִ תֵ ן לָה מָ קוֹ ם לִ רְ חֹשׁ ּ ּ וְ לִ פְ רֹשׁ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם . ) לקוטי הלכות -

Segment 32
HE:
הלכות תולעים ' א לפי אוצר היראה - מחשבות והרהורים (' י ,

Segment 33
HE:
וְ כָּ ל הַ שֶׁ רֶ ץ הַ שׁ ֹרֵ ץ עַל הָ אָ רֶ ץ ּ ּ

Segment 34
HE:
) ּ וַיִקְ רָ א י (א"מ , א" כָּ ל הַ תוֹ לָעִ ים ושְׁ קָ צִ ים ורְ מָ שִׂ ים הֵם בְּ חִ ינַת מְ קוֹ מוֹ ת ּ ּ ּ הַ מְ טֻ ּנָפִ ים , כִּ י הֵם דְ בָ רִ ים מְ תֹעָבִ ים ומְ שֻׁ קָ צִ ים ּ ּ ּ ּומְ לֻכְ לָכִ ים , וְ נִתְ הַ וִים מִ לִ כְ לוך וְ קִ לְ קול שֶׁ ל כָּ ל ּ ּ ּ ְ ּ ּ הַ דְ בָ רִ ים , כַּ אֲשֶׁ ר רוֹ אִ ין בַּ חושׁ שֶׁ כְּ שֶׁ מִ תְ רַ קֵ ב ומִ תְ קַ לְ קֵ ל ּ ּ ּ ּ אֵ יזֶה דָ בָ ר מְ אֹד ּ , אֲזַי רוֹ חֲשִׁ ין בּ וֹ תוֹ לָעִ ים ּ . וְ עַל ן כֵּ ־ אָ סְ רָ ה הַ תוֹ רָ ה עָלֵינו לֶאֱכֹל דְ בָ רִ ים כָּ אֵ לו ּ ּ ּ ּ ּ , מֵ אַ חַ ר שֶׁ אֵ לו הַ דְ בָ רִ ים הֵם רְ חוֹ קִ ים מִ כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ . כִּ י כָּ ל אֲכִ ילָתֵ נו וְ כָ ל עֲשִׂ יָתֵ נו צְ רִ יכִ ין לִ הְ יוֹ ת כֻּלָם רַ ק בִּ שְׁ בִ יל ּ ּ ּ ּ כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ) כמובא בלקוטי מוהר ב ן" – ' סימן י , ב" עיין שם , ( וְ כָ ל הַ דְ בָ רִ ים שֶׁ רְ חוֹ קִ ים מִ כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ

Segment 35
HE:
צְ רִ יכִ ין אָ נו לְ הִ תְ רַ חֵ ק מֵ הֶם ּ . אֲבָ ל אַ ף ־ ּפִ י ־ עַל ־ כֵן הַ תוֹ לָעִ ים שֶׁ בַּ פֵ רוֹ ת שֶׁ בְּ תָ לושׁ מֻתָ רִ ים כָּ ל זְמַ ן שֶׁ לֹא ּ ּ ּ ּ פֵ רְ שׁ ו ּ ּ . וְ לָמְ דו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל מִ פָ סוק ּ ּ ) ּ וַיִקְ רָ א יא (: כָּ ל הַ שֶׁ רֶ ץ הַ שׁ ֹרֵ ץ עַל הָ אָ רֶ ץ ּ ּ , שֶׁ הָ אִ סּ ור הוא רַ ק כְּ שֶׁ שׁ ֹרֵ ץ ּ ּ ּ עַל הָ אָ רֶ ץ , דְ הַ יְנו פֵ רֵ שׁ ּ ּ ּ . ובָ זֶה רָ מְ זָה לָנו הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ , שֶׁ אֲפִ לו תוֹ לָעִ ים שֶׁ הֵם מְ שֻׁ קָ צִ ים ומְ תֹעָבִ ים בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ ּ מְ קוֹ מוֹ ת הַ מְ טֻנָפִ ים ּ , ּדְ הַ יְ נו שֶׁ גָּבַ ר הַ קִ לְ קול בְּ הַ פְ רִ י ּ ּ ּ ּ ־ כָּ ל כָּ ך עַד שֶׁ נִתְ הַ וו בּ וֹ תוֹ לָעִ ים ּ ּ ּ ּ ְ , ־ ּפִ י ־ עַל ־ אַ ף כֵן עֲדַ יִן אָ נו יְכוֹ לִ ין לְ אָ כְ לָם כָּ ל זְמַ ן שֶׁ לֹא פֵ רְ שׁ ו ּ ּ ּ ּ , כִּ י כָּ ל זְמַ ן שֶׁ הַ קִ לְ קול הוא בְּ תוֹ ך הַפְ רִ י וְ אֵ ינוֹ פוֹ רֵ שׁ לַחוץ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ , עֲדַ יִן יֶ שׁ לוֹ תִ קון ּ ּ ּ . כִּ י בֶּ אֱמֶ ת גַּם בַּ מְ קוֹ מוֹ ת הַ מְ טֻנָפִ ים וַאֲפִ לו בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ שְׁ קָ צִ ים ורְ מָ שִׂ ים יֶשׁ בָּ הֶ ם חִ יותוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ , כִּ י בִּ לְ עֲדֵ י ּ ּ חִ יות ה ' יִתְ בָּ רַ ך לֹא הָ יָה לָהֶם קִ יום כְּ לָל ּ ּ ְ , ְ אַ ך הֵם מְ קַ בְּ לִ ים חִ יות מִ בְּ חִ ינַת ּ ּ " , " ּ אַ יֵה מִ בְּ חִ ינַת מַ אֲמָ ר סָ תום ּ ) 'ּ וְ כו עיין שם , ( שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת וְ אַ יֵה הַ שֶׂ ה לְ עֹלָה וְ כו ּ ּ ּ ּ . ' וְ עַל ־ " כֵּן ּתוֹ לָע " הוא אוֹ תִ יוֹ ת ּ ּ " עוֹ לַת " ) כַּ מובָ א בַּ כַּ וָנוֹ ת ּ ּ ּ שֶׁ ל פָ רָ שַׁ ת הַ תָ מִ יד ּ ּ , ( הַ יְנו שֶׁ חִ יות הַ תוֹ לָעִ ים שֶׁ הֵם ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת מְ קוֹ מוֹ ת הַ מְ טֻנָפִ ים ּ , חִ יותָ ם הוא מִ בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ " ּ אַ יֵה " ּ הַ שֶׂ ה לְ עֹלָה : וְזֶה שֶׁ רָ מְ זָה לָנו הַ תוֹ רָ ה בְּ דִ ינֵי הַ תוֹ לָעִ ים עִ נְיָן הַ נַ ּ ּ ּ ּ , ל" שֶׁ כְּ שֶׁ אָ דָ ם נוֹ פֵ ל חַ ס וְשָׁ לוֹ ם לִ מְ קוֹ מוֹ ת כָּ אֵ לו ּ ּ , אֲזַי כָּ ל זְמַ ן שֶׁ הוא מְ חַ פֵ שׂ עֲדַ יִן אַ יֵ ּ ּ ּ ה מְ קוֹ ם כְּ בוֹ דוֹ , עֲדַ יִן יֶשׁ לוֹ תִ קְ וָה וְ כו ּ ּ . ' וְעַל ־ כֵּן אֲפִ לו הַ תוֹ לָעִ ים שֶׁ בַּ פֵ רוֹ ת שֶׁ הֵם ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת מְ קוֹ מוֹ ת הַ מְ טֻנָפִ ים עֲדַ יִן מֻתָ רִ ים בַּ אֲכִ ילָה כָּ ל ּ ּ זְמַ ן שֶׁ לֹא פֵ רְ שׁ ו לַחוץ ּ ּ ּ ּ , כִּ י כְּ שֶׁ פוֹ רְ שִׁ ים לַחוץ אָ ז ּ ּ אֲסורִ ים מִ שׁ ּ ּ ום שֶׁ רֶ ץ הַ שׁ וֹ רֵ ץ עַל הָ אָ רֶ ץ ּ ּ , כִּ י אִ סּ ור ּ הַ תוֹ לָע הוא כְּ שֶׁ פוֹ רֵ שׁ מִ ן הַ פְ רִ י לַחוץ וְ שׁ וֹ רֵ ץ עַל ּ ּ ּ ּ ּ הָ אָ רֶ ץ . וְ עַל ־ כֵּן הַ תוֹ לָעִ ים שֶׁ בַּ פֵ רוֹ ת כָּ ל זְמַ ן שֶׁ לֹא פֵ רְ שׁ ו לַחוץ ּ ּ ּ ּ ּ ּ לִ שְׁ רֹץ עַל הָ אָ רֶ ץ הֵם מֻתָ רִ ים בַּ אֲכִ ילָה ּ , כִּ י כָּ ל זְ מַ ן שֶׁ הַ קִ לְ קול הוא בְּ תוֹ ך הַפְ רִ י וְ אֵ ינוֹ פוֹ רֵ שׁ לַחוץ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ , רַ ק הוא מֻנָח בִּ מְ קוֹ מוֹ ּ ּ , עֲדַ יִן יֶשׁ לוֹ תִ קְ וָה עַל ּ ־ יְדֵ י בְּ חִ ינַת אַ יֵה שֶׁ הוא הַ חִ יות שֶׁ ל מְ קוֹ מוֹ ת אֵ לו כַּ נַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ . ל" אֲבָ ל כְּ שֶׁ מַ תְ חִ יל לִ פְ רֹשׁ לַחוץ ּ ּ — לִ שְׁ רֹץ עַל הָ אָ רֶ ץ , דְ הַ יְנו ּ ּ כְּ שֶׁ רוֹ צֶ ה לַעֲשׂ וֹ ת לוֹ מָ קוֹ ם בָּ אָ רֶ ץ בְּ טִ נופוֹ וְ לִ כְ לוכוֹ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ נִמְ צָ אִ ים חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם כַּ מָ ה וְ כַ מָ ה שֶׁ יָצְ או לַחוץ ּ ּ ּ ּ ּ ּ לְ גַמְ רֵ י עַל ־ יְדֵ י נְפִ ילָתָ ם וִ ירִ ידָ תָ ם שֶׁ רָ צו לַעֲשׂ וֹ ת לָהֶם ּ מוֹ שָׁ ב בָּ אָ רֶ ץ , כְּ מוֹ שֶׁ נִמְ צָ א אֵ לו שֶׁ אָ מְ רו שֶׁ יֵלְ כו וְ יִתְ הַ נו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ זֶה הָ עוֹ לָם רַ חֲמָ נָא לִ צְ לָן ) ּ עַיֵן חֲגִיגָה טו , .( וְזֶה בָּ א לָהֶם מֵ חֲמַ ת נְפִ ילָתָ ם הַ גְּ דוֹ לָה שֶׁ נָפְ לו לְ מַ ה שֶׁ נָפְ לו ּ ּ ּ ּ וְ נִתְ רַ חֲקו מִ כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ . ומֵ אַ חַ ר שֶׁ רָ או שֶׁ רְ חוֹ קִ י ּ ּ ם מִ כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך ־ עַל , ְ כֵּן יָצְ או לַחוץ לְ גַמְ רֵ י וְרָ צו לִ שְׁ רֹץ ּ ּ ּ עַל הָ אָ רֶ ץ לְ הִ תְ הַ נוֹ ת בְּ זֶה הָ עוֹ לָם ּ ; אוֹ י לָהֶם ! אוֹ י לְ נַפְ שָׁ ם ! וְ תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ רוֹ צִ ים לְ הִ תְ פַ שֵׁ ט בְּ זֶה הָ עוֹ לָם אֲזַי ּ ּ מִ תְ גַּבֵּ ר בָּ הֶ ם הַ זֻהֲמָ א בְּ יוֹ תֵ ר וְיוֹ תֵ ּ , ר כִּ י בְּ זֶה הָ עוֹ לָם בְּ מָ קוֹ ם שֶׁ אֵ ין שָׁ ם קְ דֻ שָׁ ה מִ תְ גַּבֵּ ר בְּ יוֹ תֵ ר זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת וְ נָחָ שׁ עָפָ ר לַחְ מוֹ . וְזֶה רָ מְ זָה לָנו הַ תוֹ רָ ה שֶׁ הַ תוֹ לָע ּ ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת זֻהֲמַ ת ּ ּ הַ נָחָ שׁ , בְּ חִ ינַת מְ קוֹ מוֹ ת הַ מְ טֻנָפִ ים ּ , כָּ ל זְ מַ ן שֶׁ הוא ּ בְּ תוֹ ך הַ פְ רִ י וְ אֵ ינוֹ פוֹ רֵ שׁ לַחוץ לִ שְׁ רֹץ עַל הָ אָ רֶ ץ ּ ּ ּ ְ , עֲדַ יִן הוא מֻתָ ר בַּ אֲכִ ילָה ּ ּ , כִּ י עֲדַ יִן יְכוֹ לִ ין לַהֲשִׁ יבוֹ אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ , לְ הַ עֲלוֹ תוֹ לְ שָׁ רְ שׁ וֹ לִ בְ חִ ינַת אַ יֵה ּ , שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת אַ יֵה הַ שֶׂ ה לְ עֹלָה ּ ּ , שֶׁ הו ּ א בְּ חִ ינַת ' עוֹ לַת ' ּתָ מִ יד — שֶׁ הוא אוֹ תִ יוֹ ת ּ ּ ' ּתוֹ לָע ', וִיכוֹ לִ ין לַהֲפֹך מִ בְּ חִ ינַת ְ ' ּתוֹ לָע ' לִ בְ חִ ינַת ' עוֹ לַת ', שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת אַ יֵה מַ אֲמָ ר ּ ּ סָ תום וְ כו ּ ּ ' . ל"ּ כַּ נַ אֲבָ ל כְּ שֶׁ פוֹ רֵ שׁ לַחוץ לִ שְׁ רֹץ עַל ּ ּ הָ אָ רֶ ץ , אֲזַי הוא שֶׁ רֶ ץ טָ מֵ א וְ ּ אָ סור בַּ אֲכִ ילָה ּ , כִּ י עַל הָ אָ רֶ ץ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לֶאֱכֹל כִּ י אִ ם דְ בָ רִ ים שֶׁ יֵשׁ בָּ הֶם ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך וכְ בוֹ דוֹ קְ דֻ שָׁ תוֹ ְ ּ ּ . אֲבָ ל בְּ חִ ינַת מְ קוֹ מוֹ ת הַ מְ טֻנָפִ ים ּ , שָׁ ם מִ תְ אַ חֵ ז בָּ אָ רֶ ץ בְּ יוֹ תֵ ר זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ ּ , בִּ בְ חִ ינַת וְ נָחָ שׁ עָפָ ר לַחְ מ , וֹ וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ תַ קְ נוֹ כִּ י אִ ם ּ ־ עַל יְדֵ י שֶׁ מַ עֲלִ ין אוֹ תוֹ מֵ הָ אָ רֶ ץ מִ בְּ חִ ינַת מָ קוֹ ם לְ גַמְ רֵ י ּ , דְ הַ יְנו כְּ שֶׁ זוֹ כֶה לְ הַ בְ חִ ין בְּ עַצְ מוֹ וְיוֹ דֵ עַ שֶׁ אֵ ין לוֹ שׁ ום ּ ּ ּ ּ מָ קוֹ ם כְּ לָל וְ כו ', ּ וְ שׁ וֹ אֵ ל ומְ בַ קֵ שׁ אַ יֵה מְ קוֹ ם כְּ בוֹ דוֹ ּ ּ ּ , ִּב בְ חִ ינַת ) ּדְ בָ רִ ים ד (: ובִ קַ שְׁ תָ מִ שָׁ ם אֶ ת ה ּ ּ ּ ּ ' אֱלֹקֶ יך . ָ ' ּ מִ שָׁ ם ' ּדַ יְקָ א ) כַּ מובָ א בְּ שֵׁ ם הַ בַּ עַל ּ ּ ־ שֵׁ ם ־ טוֹ ב זַ , (ל" דְ הַ יְנו מִ מָ קוֹ ם שֶׁ הוא שָׁ ם וְאֵ ינוֹ פוֹ רֵ שׁ לָצֵ את לַחוץ חַ ס ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְ שָׁ לוֹ ם , וְ אָ ז נִתְ הַ פֵ ך הַ יְרִ ידָ ה לַעֲלִ יָה וְ כו ּ ּ ּ ְ . ' וְ עַל ־ כֵּן כָּ ל זְמַ ן שֶׁ לֹא פֵ רְ שׁ ו מֻתָ ר ּ ּ ּ ּ , דְ הַ יְנו כָּ ל זְמַ ן שֶׁ אֵ ינוֹ פוֹ רֵ שׁ ּ ּ ּ לַחוץ לִ שְׁ רֹץ עַל הָ אָ רֶ ץ לַעֲשׂ וֹ ת לוֹ מָ קוֹ ם בָּ אָ רֶ ץ חַ ס ּ וְ שָׁ לוֹ ם וְ כו ' ּ , ל"ּ כַּ נַ רַ ק הוא מְ בַ קֵ שׁ מִ מְ קוֹ מוֹ אֶ ת ה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ בְּ חִ ינַת : ובִ קַ שְׁ תָ ּ ּ ּ ּ מִ שָׁ ם אֶ ת ה ' אֱלֹקֶ יך ומָ צָ אתָ ָ ּ — מִ שָׁ ם דַ יְקָ א וְ כו ּ ּ ּ ', כִּ י רוֹ אֶ ה שֶׁ אֵ ין לוֹ שׁ ום מָ קוֹ ם ּ בָּ אָ רֶ ץ וְ כו ' ּ , ל"ּ כַּ נַ אָ ז זוֹ כֶ ה לַעֲלוֹ ת בְּ תַ כְ לִ ית הָ עֲלִ יָה ּ , כִּ י זוֹ כֶ ה לִ בְ חִ ינַת אַ יֵה מַ אֲמָ ר סָ תום וְ כו ּ ּ ּ ', בְּ חִ ינַת וְ אַ יֵה ּ ּ הַ שֶׂ ה לְ עוֹ לָ ה וְ כו . ) 'ּ לקוטי הלכות – הלכות תולעים ג ' – אות א ('

Segment 36
HE:
והתקדשתם והייתם קדושים

Segment 37
HE:
) ויקרא י (ד"מ , א" ואמרו רז "ל: והתקדשתם – אלו מים ראשונים

Segment 38
HE:
והייתם קדושים – אלו מים אחרונים

Segment 39
HE:
הָ אֲכִ ילָה הוא בְּ חִ ינַת הַ מְ שָׁ כַ ת הַ דַ עַת ּ ּ , וְכֵן כָּ תַ ב רַ בֵּ נו ּ ּ בַּ מַ אֲמָ ר ' וַיְהִ י הֵ ם מְ רִ יקִ ים שַׂ קֵ יהֶם ּ ' סִ ימָ ן י " ז שֶׁ עַל־יְדֵ י הָ אֲכִ ילָה נִשְׁ לָם הַ דַ עַת ּ , ּ עַיֵן שָׁ ם . וְ עַל־כֵּן צָ רִ יך לִ טֹל מַ יִם אַ חֲרוֹ נִים אַ חַ ר הָ אֲכִ ילָה כְּ דֵ י ּ ְ לָתֵ ת חֵ לֶק לְ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א כַּ יָדועַ ּ ּ , כִּ י עִ קַ ר יְנִיקָ תָ ם ּ הוא מִ שָׁ ם מִ בְּ חִ ינַת מִ זְ ּ ּ בֵּ חַ שֶׁ הוא שֻׁ לְ חָ נוֹ שֶׁ ל אָ דָ ם ּ , ּ עַיֵן שָׁ ם ) לקוטי מוהר ן א " – ' סימן יז . ( ּובְ הֶ כְ רֵ חַ לָתֵ ת לָהֶם יְנִיקָ ה וְחִ יות בְּ צִ מְ צום כְּ דֵ י שֶׁ לֹא יִתְ גַּבְּ רו בְּ יוֹ תֵ ר וְיִהְ יֶה ּ ּ ּ ּ ּ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם קִ לְ קול הַ דַ עַת לְ גַמְ רֵ י ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת מַ יִם אַ חֲרוֹ נִ ים כַּ נַ ּ" ל נִמְ צָ א שֶׁ מַ יִם אַ חֲרוֹ נִים הוא קִ יום ּ ּ ּ ּ ּ הַ דַ עַת , כִּ י אִ ם לָאו יִתְ גַּבְּ רו חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם כַּ נַ ּ ּ . ל" וְ זֶה שֶׁ סָּ מְ כו חֲכָ מֵ ינו זַ ּ ּ " ל הַ נְטִ ילוֹ ת זֶה לָזֶה וקְ רָ אום מַ יִם ּ ּ ּ



# Shemini
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/3/3/

Shemini
שמיני
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/3/3

Segment 1
HE:
פירושים על פרשת " שמיני "

Segment 2
HE:
קח לך עגל בן בקר לחטאת

Segment 3
HE:
) ויקרא ט ('ב ', כָּ ל הַ מְ נִיעוֹ ת הָ ּ עוֹ בְ רִ ים עַל הָ אָ דָ ם , ּ כֻּלָם הֵם בְּ חִ ינַת כּ ֹחַ ּ הַ מַ כְ רִ יחַ , שֶׁ רוֹ צִ ים לְ הַ כְ רִ יחַ אֶ ת הָ אָ דָ ם ולְ הַ רְ חִ יקוֹ ּ מֵ הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ . אֲבָ ל כְּ שֶׁ מִ תְ גַּבְּ רִ ין לִ מְ שׁ ֹך עַצְ מוֹ תָ מִ יד אֶ ל ּ ְ ּ שָׁ רְ שׁ וֹ , אֶ ל נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת ּ , אֶ ל מְ קוֹ ם שֶׁ נֶחֱצַ ב נִשְׁ מָ תוֹ ּ ּ מִ שָׁ ם , וְ עִ קַ ר הַ כּ ֹל הוא הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ , אֲזַי בְּ קַ ל יִתְ גַּבֵּר עַל הַ כּ ֹחַ הַ מַ כְ רִ יחַ ּ , כִּ י כּ ֹחַ הַ מַ כְ רִ יחַ הוא רַ ק לְ פִ י שָׁ עָה ּ ּ , לְ פִ י הַ זְמַ ן שֶׁ יֶשׁ לוֹ כּ ֹחַ לְ הַ כְ רִ יחַ ולְ רַ חֵ ק ּ ּ ּ , אֲבָ ל בְּ סור ּ הַ מַ כְ רִ יחַ יָשׁ וב מֵ אֵ לָיו לִ מְ קוֹ ּ ּ מוֹ וְ שָׁ רְ שׁ וֹ עַל־יְדֵ י כּ ֹחַ הַ מוֹ שֵׁ ך ְ ּ , שֶׁ הוא נִשְׁ אָ ר קַ יָם לְ עוֹ לָם ּ ּ . וְ עַל־כֵּן כְּ שֶׁ יִתְ גַּבֵּר ּ לְ הַ מְ שִׁ יך אֶ ת עַצְ מוֹ בִּ רְ צוֹ נוֹ תָ מִ יד אֶ ל נְקֻ דַ ת הָ אֱמֶ ת ּ ּ ְ , שֶׁ שָׁ ם עִ קַ ר כּ ֹחַ הַ מוֹ שֵׁ ך הָ אֲמִ תִ י ּ ְ ּ ּ ּ , אֲזַי בְּ וַדַ אי יִתְ בַּ טֵ ל כּ ֹחַ ּ ּ

Segment 4
HE:
הַ מַ כְ רִ יחַ וְיָשׁ וב אֶ ל מְ קוֹ מוֹ הָ אֲמִ תִ י ּ ּ ּ , וְ אָ ז יִהְ יֶה לוֹ טוֹ בָ ה גְדוֹ לָה מַ ה שֶׁ הָ יָה לוֹ כּ ֹחַ הַמַ כְ רִ יחַ שֶׁ הָ יָה מַ רְ חִ יקוֹ ּ ּ , כִּ י רַ ק בִּ שְׁ בִ יל זֶה בָּ א לָעוֹ לָם , ּ שֶׁ יַעֲסֹק בְּ מִ לְ חָ מָ ה זוֹ ובְ אֻ מָ נות זֹאת ּ ּ ּ , לְ הַ גְבִּ יר כּ ֹחַ הַ מוֹ שֵׁ ּ ך עַל כּ ֹחַ הַ מַ כְ רִ יחַ ּ ְ , וְ אָ ז נַעֲשֶׂ ה מִ זֶה כֵּ לִ ים נִפְ לָאִ ים וְ תִ קונִים גְּדוֹ לִ ים ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ נִרְ אֶ ה בְּ חושׁ גַּם בְּ גַשְׁ מִ יות ּ ּ ּ ּ , שֶׁ רֹב הָ אֻ מָ נות שֶׁ ל ּ ּ הַ כֵּ לִ ים נִפְ לָאִ ים שֶׁ נַעֲשִׂ ים בְּ חָ כְ מָ ה גְדוֹ לָה ּ , ּ שֶׁ קוֹ רִ ין " מַ אשִׁ ינֶעס , " הַ כּ ֹל הוא עַל־יְדֵ י חָ כְ מַ ת כּ ֹחַ הַ מַ כְ רִ יחַ ּ ּ וְ כֹחַ הַ מוֹ שֵׁ ך ְ ּ , וְ כֵן בִּ מְ לֶאכֶ ת הַ מוֹ רֵ ה־שָׁ עוֹ ת ושְׁ אָ ר ּ ּ כֵּ לִ ים נִפְ לָאִ ים , כַּ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים . ּוכְ מוֹ ־כֵ ן גַּם בְּ רוחָ נִיות ּ ּ ּ , כִּ י טֶ בַ ע הַ נְשָׁ מָ ה לִ הְ יוֹ ת נִמְ שֶׁ כֶ ת תָ מִ יד אֶ ל ּ ּ שָׁ רְ שָׁ ה הָ עֶלְ ּ יוֹ ן , שֶׁ שָׁ ם כּ ֹחַ הַ מוֹ שֵׁ ך הָ אֲמִ תִ י ּ ְ ּ ּ , ְ אַ ך הִ כְ רִ יחו אוֹ תָ ה לֵירֵ ד לְ זֶה הָ עוֹ לָם ּ ּ , שֶׁ כֻּלוֹ בִּ כְ לָל הוא ּ ּ בְּ חִ ינַת כּ ֹחַ הַ מַ כְ רִ יחַ נֶגֶד הַ נְשָׁ מָ ה שֶׁ כִּ סּ ופָ ה ותְ שׁ וקָ תָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ תָ מִ יד נִמְ שֶׁ כֶ ת לְ מַ עְ לָה לְ שָׁ רְ שָׁ ה ּ ּ , אַ ך כָּ ל כַּ וָנָת ּ ְ וֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ כְּ דֵ י שֶׁ תִ תְ גַּבֵּ ר בְּ כֹחַ הַ מוֹ שֵׁ ך עַל כּ ֹחַ הַ מַ כְ רִ יחַ ּ ּ ְ ּ , וְ אָ ז תִ הְ יֶה מוֹ שֶׁ כֶ ת אֲחֵ רִ ים עִ מָ ה וַאֲחֵ רִ ים לַאֲחֵ רִ ים ּ ּ ּ , כְּ מוֹ הַ גַּלְ גַּלִ ים וְ הָ אוֹ פַ נִים שֶׁ ל הַ כֵּ לִ ים הַ נַ ּ ּ ּ . ל" וְ כָ ל מַ ה שֶׁ מִ תְ גַּבֵּ ר כּ ֹחַ הַ מַ כְ רִ יחַ ו ּ ּ ּ ּ מַ רְ חִ יק בְּ יוֹ תֵ ר , נַעֲשִׂ ים עַל־יְדֵ י־זֶה כֵּ לִ ים נִפְ לָאִ ים יוֹ תֵ ר וְ יוֹ תֵ ר , לְ מִ י שֶׁ בָּ קִ י בְּ הָ אֻ מָ נות לְ כַ וֵן הַ מִ דָ ה אֵ יך לְ הַ גְבִּ יר כּ ֹחַ הַ מוֹ שֵׁ ך ְ ְ ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ חָ כְ מָ ה נִפְ לָאָ ה שֶׁ יִפְ עַל פְ עֻלַת אֻ מָ נותוֹ ּ ּ ּ ּ ּ . וְזֶה שֶׁ כָּ תוב ּ אַ חַ ר פָ סוק ּ ּ וַ : יְהִ י בַּ יוֹ ם הַ שְׁ מִ ינִי ּ ּ , קַ ח לְ ך עֵגֶל בֶּ ן בָּ קָ ר ָ לְ חַ טָ את ּ . ּופֵ רֵ שׁ רַ שִׁ : י" לְ כַ פֵ ר עַל עֲוֹ ן הָ עֵגֶל ּ . כִּ י עַתָ ה ּ נִתְ הַ פֵ ך הַ כּ ֹחַ הַ מַ כְ רִ יחַ וְ עוֹ לֶה לְ קָ רְ בָּ ן שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ְ מַ ה שֶׁ מַ עֲלִ ין עֵגֶל בֶּ ן בָּ קָ ר דַ יְקָ א לְ חַ טָ את ּ ּ ּ ּ כִּ , י מִ שָׁ ם ּ , מִ בְּ חִ ינַת שׁ וֹ ר וְ עֵגֶל , מִ שָׁ ם בְּ עַצְ מוֹ הִ שְׁ תַ לְ שְׁ לות יְנִיקַ ת ּ ּ ּ הָ עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה שֶׁ ל עֵגֶל שֶׁ הִ תְ גַּבֵּ ר מִ סִּ טְ רָ א דִ שְׂ מֹאל ּ כַּ יָדועַ שֶׁ שׁ ֹרֶ שׁ הַ יֵצֶר הָ רַ ע מִ סִּ טְ רָ א דִ שְׂ מָ אלָא שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת שׁ וֹ ר וְ עֵגֶל , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ ּ תוב : ופְ נֵי שׁ וֹ ר מֵ הַ שְׂ מֹאל ּ ּ . ּ וְ צִ וָה ה ' יִתְ בָּ רַ ך לְ הַ עֲלוֹ ת דַ יְקָ א הָ עֵגֶל לְ חַ טָ את לַהֲפֹך ְ ְ ּ ּ כּ ֹחַ הַ מַ כְ רִ יחַ אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ , כִּ י אַ חַ ר כָּ ך כְּ שֶׁ שָׁ בִ ין נַעֲשֶׂ ה ּ ְ תִ קון נִפְ לָא עַל־יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א כַּ נַ ּ ּ ּ ּ ּ . ) ל" לקוטי הלכות – הלכות יום-טוב ה ', אותיות א ('ג '

Segment 5
HE:
וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם

Segment 6
HE:
) ויקרא ט (ב"כ ', כִּ י הַ כּ ֹהֵן הוא בְּ חִ ינַת דַ עַת בְּ חִ ינַת שְׁ מִ ירַ ת הַ בְּ רִ ית ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת כִּ י שִׂ פְ תֵ י כֹהֵן יִשְׁ מְ רו דַ עַת וְ תוֹ רָ ה וְ כו ּ ּ ' ּוכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב יוֹ רו מִ שְׁ פָ טֶ יך וְ כו ּ ּ ּ ָ ּ ' לְ יִ שְׂ רָ אֵ ל כִּ י שָׁ מְ רו אִ מְ רָ תֶ ך ָ ּ ובְ רִ יתְ ך יִנְצֹרו ּ ּ ָ . וְ עַל־כֵּן כָּ ל הַ בְּ רָ כוֹ ת בְּ יָדָ ם ) כמובא בלקוטי מוהר ן א " – ' סימן ל . (א" וְ עִ קַ ר הַ בְּ רָ כָ ה עַל־יְדֵ י ּ נְשִׂ יאַ ת הַ יָדַ יִם בְּ חִ ינַת שְׂ או יְדֵ יכֶם קֹדֶ שׁ ובָ רְ כו וְ כו ּ ּ ּ ּ ּ ' דְ הַ יְנו שֶׁ צְ רִ יכִ י ּ ּ ּ ן לָשֵׂ את בְּ חִ ינַת הַ יָדַ יִם שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת ּ עֲשִׂ יָה בְּ חִ ינַת מָ מוֹ ן הַ נִמְ שָׁ ך עַל־יְדֵ י מַ עֲשֵׂ ה יָדָ יו צָ רִ יך ְ ְ ּ ּ לָשֵׂ את אֶ ת בְּ חִ ינַת הַ יָדַ יִם אֵ לו לְ הַ דַ עַת ּ ּ ּ ּ . וְ אָ ז כְּ שֶׁ מְ קַ שֵׁ ר ּ ּ הָ עֲשִׂ יָה דְ הַ יְנו הַ מָ מוֹ ן לְ הַ דַ עַת מִ שָׁ ם נִמְ שָׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּ כִ ין כָּ ל הַ בְּ רָ כוֹ ת , בְּ חִ ינַת : ובֵ רַ כְ ך בְּ כֹל אֲשֶׁ ר תַ עֲשֶׂ ה ּ ָ ּ . וְזֶהו : ּ ' ּ ּ וַיִשָׂ א אַ הֲרֹן אֶ ת יָדָ יו ' וְ אָ ז דַ יְקָ א ּ ' וַיְבָ רֲ כֵ ם ' בִּ רְ כַּ ת כּ ֹהֲנִים ' יְבָ רֶ כְ ך ה ָ '' — בְּ מָ מוֹ ן , ' וְיִשְׁ מְ רֶ ך ָ — ' מִ ן הַ מַ זִיקִ ין ּ ּ , כִּ י אָ ז נִמְ שָׁ ך מָ מוֹ ן דִ קְ ּ ְ דֻ שָׁ ה שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ בְּ רָ כָ ה שֶׁ הוא מְ שֻׁ מָ ר מִ ן הַ מַ זִיקִ ין וְ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א ּ ּ ּ ּ שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת אַ נְפִ ין חֲשׁ וֹ כִ ין כִּ י הַ מָ מוֹ ן מְ קֻ שָׁ ר לְ הַ דַ עַת ּ ּ ּ ּ שֶׁ מִ שָׁ ם נִמְ שָׁ ך בְּ רָ כָ ה ְ ּ ּ ... ) ליקוטי הלכות – הלכות גניבה ב '- אות (ג" י

Segment 7
HE:
אש זרה אשר לא צוה אותם

Segment 8
HE:
) ויקרא י ('א ', וְזֶה בְּ חִ ינַת פְ גַם נָדָ ב וַאֲבִ יהוא שֶׁ הִ קְ רִ יבו אֵ שׁ זָרָ ה ּ ּ ּ בַּ יוֹ ם שֶׁ נִתְ חַ נֵך הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ ּ ְ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הֵיכַ ל הַ קֹדֶ שׁ ּ ּ

Segment 9
HE:
) היינו לקרב נפשות לה ' יתברך , ועיין לקוטי מוהר ן " ' א-,(ט" נ כִּ י הֵם הָ יו צַ דִ יקִ ים גְּ ּ ּ דוֹ לִ ים וְ נוֹ רָ אִ ים מְ אֹד מְ אֹד , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ , ל" ומֵ חֲמַ ת שֶׁ רָ או אֶ ת ּ ּ הַ מַ עֲשֶׂ ה הָ רַ ע שֶׁ נַעֲשָׂ ה בָּ עוֹ לָם שֶׁ אַ חֲרֵ י כָּ ל הָ אוֹ תוֹ ת ּ ּ וְ הַ מוֹ פְ תִ ים הַ נוֹ רָ אִ ים שֶׁ עָ שׂ ו מֹשֶׁ ה וְ אַ הֲרֹן ּ ּ ּ , וְ אַ חַ ר שֶׁ נָתַ ן ּ לָנו מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו ּ ּ אֶ ת הַ תוֹ רָ ה בְּ אוֹ תוֹ ת נוֹ רָ אוֹ ת כָּ אֵ לו ּ ּ ּ ,

Segment 10
HE:
־ ּפִ י ־ עַל ־ אַ ף כֵן הִ תְ גַּבְּ רו הָ עֵרֶ ב רַ ב וְ קִ לְ קְ לו כָּ ל ּ ּ . ְ כָּ ך ־ ־ עַל כֵּן סָ בְ רו שֶׁ עַתָ ה שֶׁ הוקַ ם הַ מִ שְׁ כָּ ן וְיָרְ דָ ה הַ שְׁ כִ ינָה ּ ּ ּ ּ ּ לְ יִשְׂ רָ אֵ ל וְ נַעֲשֶׂ ה תִ קון נִפְ לָא בְּ כָ ל הָ עוֹ לָמוֹ ת מַ ה שֶׁ לֹ ּ ּ ּ ּ ּ א הָ יְתָ ה כָּ זֹאת מִ ימוֹ ת עוֹ לָם , כַּ מובָ א בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ ּ ּ מֵ עֹצֶם קְ דֻ שַׁ ת מַ עֲלַת הֶ אָ רַ ת יוֹ ם קָ דוֹ שׁ וְ נוֹ רָ א הַ הוא ּ ּ שֶׁ הוקַ ם בּ וֹ הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ , ּ שֶׁ נָטַ ל עֶשֶׂ ר עֲטָ רוֹ ת וְ הֵ אִ יר בּ וֹ אוֹ ר הַ גָּנוז וְ כו ּ ּ ', ־ עַל כֵּן סָ בְ רו שֶׁ עַתָ ה הָ עֵת לְ ּ ּ בַ עֵר ולְ כַ לוֹ ת ּ ּ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א לְ גַמְ רֵ י עַד שֶׁ לֹא יִהְ יֶה כּ ֹחַ עוֹ ד לְ אַ נְשֵׁ י ּ רֶ שַׁ ע שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת עֵרֶ ב רַ ב , לְ קַ לְ קֵ ל עוֹ ד , ־ עַל כֵּן הִ קְ רִ יבו אֵ שׁ עִ ם קְ טֹרֶ ת שֶׁ לֹא בִּ זְמַ נָה ּ ּ ּ ּ . וְ כַ וָנָתָ ם בְּ וַדַ אי ּ ּ הָ יָה לְ טוֹ בָ ה , שֶׁ רָ צו לְ עוֹ רֵ ּ ר עַל ־ יְדֵ י זֶה אֵ שׁ הַ מִ שְׁ פָ ט ּ ּ בִּ קְ דֻ שָׁ ה יְתֵ רָ ה ּ , בְּ אֹפֶ ן שֶׁ הָ רִ שְׁ עָ ה כֻּלָה כֶּעָ שָׁ ן תִ כְ לֶה ּ ּ ּ . אָ ז כִּ י זֶה יָדועַ שֶׁ אֵ ין שׁ ום דָ בָ ר שֶׁ מְ בָ רֵ ר הַ טוֹ ב מֵ עִ מְ קֵ י ּ ּ ּ ּ ּ הַ קְ לִ פוֹ ת ומְ בַ עֵר הָ רַ ע כְּ מוֹ אֵ שׁ הַ קְ טֹרֶ ת ּ ּ ּ ּ ... וְ הֵם טָ עו ּ וְ סָ בְ רו ּ שֶׁ כְּ בָ ר הִ גִּיעַ הָ עֵת , וְיֵשׁ בְּ כֹחָ ם לְ עֹצֶם קְ דֻ שָׁ תָ ם ּ לְ בַ עֵר ולְ כַ לוֹ ת עַל ּ ּ ־ יְדֵ י אֵ שׁ הַ קְ טֹרֶ ת שֶׁ הוֹ סִ יפו לְ בַ עֵר ּ ּ כָּ ל הָ רַ ע וְ הַ קְ לִ פוֹ ת לְ גַמְ רֵ י ּ ּ ־ עַל . כֵּן הִ קְ רִ יבו אֵ שׁ הַ קְ טֹרֶ ת ּ ּ שֶׁ לֹא בִּ זְמַ נָה ּ ּ ּ , שֶׁ הַ כָּ תוב קוֹ רֵ א אוֹ תָ ה ּ ּ ' ֵא שׁ זָרָ ה ', שֶׁ עַל ־ יְדֵ י זֶה נֶעֶנְשׁ ו וְ נִשְׂ רְ פו ּ ּ , כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ דְ חֹק אֶ ת ּ הַ שָׁ עָה . אֲבָ ל מֵ אַ חַ ר שֶׁ כַּ וָנָתָ ם הָ יָה לְ טוֹ בָ ה ּ , ־ עַל כֵּן זָכו ּ שֶׁ עַל ־ יְדֵ י מִ יתָ תָ ם תִ קְ נו הַרְ בֵּ ה ּ ּ ּ , כִּ י נִתְ קַ דֵ שׁ הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ ־ עַל יָדָ ם , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ) ל " ּ ּ וַיִקְ רָ א רַ בָּ ה יב , , (ב שֶׁ אָ מַ ר מֹשֶׁ ה : סָ בור הָ יִיתִ י שֶׁ יִתְ קַ דֵ שׁ הַ מִ שְׁ כָּ ן בִּ י ּ ּ ּ ּ אוֹ בְּ ך , ָ עַכְ שָׁ ו אֲנִי רוֹ אֶ ה שֶׁ הֵם גְּדוֹ לִ ים מִ מֶ נִי ומִ מְ ך ּ ָ ּ ּ ּ ! וְ אַ ף ־ ּפִ י ־ עַל ־ כֵן לֹא עָ לְ תָ ה בְּ יָדָ ם לְ תַ קֵ ן בְּ חַ יֵיהֶם ּ ּ , ּ אַ דְ רַ בָּ , א נֶעֶנְשׁ ו וְ נֶחְ שַׁ ב לָהֶם לְ עָווֹ ן ּ , רַ ק גָּרְ מו תִ קון ּ ּ ּ ּ ־ עַל יְדֵ י מִ יתָ תָ ם ; שֶׁ נִתְ קַ דֵ שׁ הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ הֵיכַ ל הַ קֹדֶ שׁ עַל ּ ־ יְדֵ י הִ סְ תַ לְ קותָ ם ּ ּ ּ , כִּ י צַ דִ יקִ ים גְּדוֹ לִ ים ּ כְּ שֶׁ נִסְ תַ לְ קִ ים הֵם בָּ אִ ים מִ יָד לִ בְ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ שַׁ בָּ ת וְזוֹ כִ ים לְ יוֹ ם שֶׁ כֻּלוֹ שַׁ בָּ ת ומְ נוחָ ה וְ כו ּ ּ ּ ּ ', בִּ בְ חִ ינַת ) יְשַׁ עְ יָה נז (: יָבוֹ א שָׁ לוֹ ם יָנוחו עַל מִ שְׁ כְּ בוֹ תָ ם ּ ּ , ' יָנוחו ּ ּ ' ּדַ יְקָ א , בְּ חִ ינַת שַׁ בָּ ת ומְ נוחָ ה ּ ּ . וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ דָ נִיֵאל ּ ּ ּ יב ) יג , (: וְ אַ תָ ה ּ לֵך לַקֵ ץ וְ תָ נו ּ ּ ְ חַ וְ כו . 'ּ ומֵ אַ חַ ר שֶׁ נִכְ לָלִ ים בִּ בְ חִ ינַת קְ דֻ שַׁ ת ּ ּ ּ יוֹ ם שֶׁ כֻּלוֹ שַׁ בָּ ת ומְ נוחָ ה וְ כו ּ ּ ּ ּ ', ־ עַל יְדֵ י זֶה נִתְ קַ דֵ שׁ ּ הַ מִ שְׁ כָּ ן שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת בִּ נְיַן הֵיכַ ל הַ קֹדֶ שׁ ּ ּ ּ , ּ ּ שֶׁ נוכַל לַעֲסֹק בָּ זֶה לְ קָ רֵ ב נְפָ שׁ וֹ ת לַה ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ כִּ י אֵ י ן בָּ נו כּ ֹחַ ּ לַעֲסֹק בָּ זֶה כִּ י אִ ם בְּ כֹחַ הַ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת הַ מֻפְ לָגִים ּ ּ ּ בְּ מַ עֲלָה מְ אֹד שֶׁ נִסְ תַ לְ קו שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת שַׁ בָּ ת ּ ּ ּ ּ ) . ליקוטי הלכות – הלכות תערובות ה '- אות (' ז

Segment 11
HE:
ויקחו בני אהרון נדב ואביהוא

Segment 12
HE:
) ויקרא י ('א ', וְ עַל־כֵּן נָדָ ב וַאֲבִ יהוא ּ שֶׁ נִכְ נְסו לְ הַ קְ טִ יר קְ טֹרֶ ת וְ לָא ּ ּ אִ נְסִ יבו ] ּ ולא התחתנו , [ עַל־כֵּן נֶעֶנְשׁ ו בְּ מִ יתָ ה ּ , כִּ י הַ בֵּ רור וְ הַ יִחוד הַ נַעֲשֶׂ ה עַל־יְדֵ י הַ קְ טֹרֶ ת הַ מְ שַׂ מַ חַ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ לֵב , הוא בְּ חִ ינָה שֶׁ מְ הַ פְ כִ ין הַ יָגוֹ ן וַאֲנָחָ ה לְ שִׂ מְ חָ ה ּ ּ ּ ּ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַ ּ ּ ת חֲתֻ נָה ּ , בְּ חִ ינַת זִווג דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ , כְּ דֵ י לְ בָ רֵ ר וְ לַהֲפֹך הַ יָגוֹ ן וַאֲנָחָ ה הַ נֶאֱחָ ז בְּ הָ אִ שָׁ ה לְ שִׂ מְ חָ ה ּ ּ ּ ְ . וְעַל־כֵּן נָדָ ב וַאֲבִ יהוא שֶׁ פָ גְמו בָּ זֶה ּ ּ ּ , כִּ י לֹא רָ צו לִ שָׂ א אִ שָׁ ה ּ ּ ּ , כִּ י הָ יו אֲנָשִׁ ים גְּדוֹ לִ ים צַ דִ יקִ ים נוֹ רָ אִ ּ ּ ים וקְ דוֹ שִׁ ים מְ אֹד ּ , וְ הָ יו רוֹ צִ ים לִ הְ יוֹ ת דְ בֵ קִ ים בַּ ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ שִׂ מְ חָ ה גְּדוֹ לָה ְ מְ אֹד תָ מִ יד ּ , וְ לֹא רָ צו לָצֵאת לַחוץ לְ פִ י שָׁ עָ ה אֶ ל הַ יָגוֹ ן ּ ּ ּ וַאֲנָחָ ה לְ הַ כְ נִיסוֹ לְ תוֹ ך הַ שִׂ מְ חָ ה ּ ְ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת הַ מִ צְ וָה ּ ּ ּ לִ שָׂ א אִ שָׁ ּ ּ , ה כִּ י לֹא רָ צו לְ הוֹ רִ יד עַצְ מָ ן לְ שָׁ ם לַהֲפֹך ְ ּ ּ הַ יָגוֹ ן וַאֲנָחָ ה לְ שִׂ מְ חָ ה , אֲבָ ל פָ גְמו בָּ זֶה ּ ּ , כִּ י אֵ ין שְׁ לֵמות ּ הַ קְ דֻ שָׁ ה וְהַ שִׂ מְ חָ ה כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א ּ ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן נֶעֶנְשׁ ו עַל־יְדֵ י הַ קְ טֹרֶ ת ּ ּ , כִּ י עֲלִ יַת הַ קְ דֻ שָׁ ּ ּ ּ ה שֶׁ ל הַ קְ טֹרֶ ת ּ אִ י אֶ פְ שָׁ ר כִּ י אִ ם מִ י שֶׁ הוא נָשׂ וי ּ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה יֶשׁ לוֹ כּ ֹחַ לְ הַ עֲלוֹ ת הַ קְ דֻ שָׁ ה מֵ עִ מְ קֵ י הַ קְ לִ פוֹ ת ּ ּ ּ ּ , ולְ בָ רֵ ר הַ יָגוֹ ן ּ ּ וַאֲנָחָ ה לְ שִׂ מְ חָ ה , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת מִ צְ וַת נִשׂ ואִ ין ּ ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת קְ טֹרֶ ת יְשַׂ מַ ח לֵב ּ . וְ עַל־כֵּן נֶעֶנְשׁ ו בְּ מִ יתָ ה ּ , כִּ י הַ יָגוֹ ן וַאֲנָחָ ה הוא סִ טְ רָ א ּ ּ ּדְ מוֹ תָ א , כִּ י עַל הַ מֵ ת רַ חֲמָ נָא לִ צְ לָן ּ , מִ תְ אַ בְּ לִ ין ּומִ תְ מַ רְ מְ רִ ין בְּ יָגוֹ ן וַאֲנָחָ ה , רַ חֲמָ נָא לִ צְ לָן . ּומֵ חֲמַ ת שֶׁ לֹא הָ יו נְשׂ ואִ ים וְ לֹא זָכו לַהֲפֹך הַ יָגוֹ ן וַ ּ ְ ּ ּ ּ ּ אֲנָחָ ה לְ שִׂ מְ חָ ה , עַל־כֵּן נִתְ אַ חֲזָה בָּ הֶ ם הַ מִ יתָ ה הַ נִמְ שֶׁ כֶת ּ ּ מִ שָׁ ם בְּ עֵת שֶׁ נִכְ נְסו לְ הַקְ טִ יר קְ טֹרֶ ת ּ ּ ּ , שֶׁ אָ ז צְ רִ יכִ ין גַּם־כֵּן לַעֲשׂ וֹ ת בְּ חִ ינָה זֹאת , לְ הַ עֲלוֹ ת הַ יָגוֹ ן וַאֲנָחָ ה ּ לְ הָ פְ כָ ה לְ שִׂ מְ חָ ה ּ , אֲבָ ל הֵם לֹא הָ יָה לָהֶם כּ ֹ חַ לָזֶה ' בְּ גִין דְ לָא אִ נְסִ יבו ּ ּ ', וְ עַל־כֵּן נֶעֶנְשׁ ו דַ יְקָ א עַל־יְדֵ י זֶה ּ ּ , כִּ י כְּ שֶׁ רוֹ צִ ין לְ בָ רֵ ר הַ קְ דֻ שָׁ ה מֵ עִ מְ קֵ י הַ קְ לִ פוֹ ת וְ אֵ ין לוֹ כּ ֹחַ ּ ּ ּ ּ לָזֶה מֵ חֲמַ ת שֶׁ פָ גַם בָּ זֶה ּ , עַל־כֵּן הֵם מִ תְ גָּרִ ים ּומִ תְ גַּבְּ רִ ים חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם וְ . עַל־כֵּן נֶעֶנְשׁ ו בְּ מִ יתָ ה עַל־יְדֵ י ּ ּ הַ קְ טֹרֶ ת , כִּ י לֹא הָ יָה לָהֶם כּ ֹחַ לַהֲפֹך הַ יָגוֹ ן וַאֲנָחָ ה ּ ְ לְ שִׂ מְ חָ ה , בְּ גִין דְ לָא אִ נְסִ יבו ּ ּ , וְ עַל־כֵּן נִסְ תַ לְ קו עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ זֶה ) . לקוטי הלכות – הלכות פריה ורביה ג '- אות (' ו

Segment 13
HE:
וי ) קרא י ('א ', וְזֶה בְּ חִ ינַת פְ גַם נָדָ ב וַאֲבִ יהוא שֶׁ נִכְ נְסו לַמִ שְׁ כָּ ן ּ ּ ּ ּ ּ לְ הַ קְ טִ יר קְ טֹרֶ ת ' אֲשֶׁ ר לֹא צִ וָה אוֹ תָ ם ּ ) ' ּ וַיִקְ רָ א י , ( וְ אִ יתָ א שֶׁ הַ פְ גָם שֶׁ לָהֶם הָ יָה ּ ּ ' בְּ גִין דְ לָא אִ נְסִ יבו ּ ּ ' ] מחמת שלא התחתנו , [ כִּ י הֵם מִ גֹּדֶ ל קְ דֻ שָׁ תָ ם ּ הָ עֲצומָ ה לֹא רָ צו לְ הוֹ רִ יד עַצְ מָ ן לְ קַ שֵׁ ר גַּם עוֹ לָמוֹ ת ּ ּ ּ הַ תַ חְ תוֹ נִים ּ ּ , וְזֶה בְּ חִ ינַת פְ גָם דְ לָא אִ נְסִ יבו ּ ּ ּ . וְרָ צו לִ כָּ נֵס ּ לַמִ שְׁ כָּ ן לִ פְ נִים אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ , דְ הַ יְנו לְ קַ שֵׁ ר עַצְ מָ ם לַה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך כָּ רָ אוי לָהֶם ּ ְ , אֲבָ ל לֹא הוֹ רִ ידו עַצְ מָ ן לְ קַ שֵׁ ר גַּם ּ ּ הַ תַ חְ תוֹ נִים לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ , שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת פְ גָם דְ לָא ּ ּ ּ ּ אִ נְסִ יבו :ּ וְ עַל־כֵּן הָ יָה הַ פְ גָם שֶׁ לָהֶם בַּ קְ טֹרֶ ת ּ ּ ּ , שֶׁ הִ קְ רִ יבו קְ טֹרֶ ת ּ שֶׁ לֹא בִּ רְ שׁ ות ּ ּ ' אֲשֶׁ ר לֹא צִ וָה אוֹ תָ ם ּ ', כִּ י בֶּ אֱמֶ ת קְ טֹרֶ ת גָּבֹהַ ּ מְ אֹד מְ אֹד כַּ יָדועַ ּ ּ , וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ ּ ּ : סְ לִ יקו דְ קֻ רְ בָּ נָא עַד אֵ ין סוֹ ף ּ ּ , ּובִ פְ רָ ט קְ טֹרֶ ת שֶׁ עוֹ לָה לְ מַ עְ לָה לְ מַ עְ לָה בְּ תַ כְ לִ ית הַ מַ עֲלָה עַד אֵ ין סוֹ ף ּ .

Segment 14
HE:
וְ אַ ף־עַל־פִ י־כֵן הָ יָה בָּ א בְּ תוֹ ך הַ קְ טֹרֶ ת חֶ לְ בְּ נָה ּ ּ ְ ֶׁש רֵ יחָ ה רַ ע ּ , שֶׁ מְ רַ מֵ ז עַל פוֹ שְׁ עֵי יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ , ּובְ מִ צְ וָה זוֹ שֶׁ ל קְ טֹרֶ ת הֶרְ אָ ה לָנו ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך עִ נְיָן הַ נַ ּ ְ " ל הַ מְ בֹאָ ר בְּ דִ בְ רֵ י רַ בֵּ נו בְּ כַ מָ ה מְ קוֹ מוֹ ת ּ ּ , ובִ פְ רָ ט בַּ מַ אֲמָ ר ּ ּ " כי מרחמם ינהגם ) לקוטי מוהר ן ב " – ' סימן ז , (' ּ שֶׁ דַ יְקָ א מִ י שֶׁ הוא קָ דוֹ שׁ בְּ יוֹ תֵ ר וְגָבֹהַ מְ אֹד מְ אֹד ּ ּ , כְּ מוֹ כֵ ן הוא ּ יָכוֹ ל לְ הוֹ רִ יד עַצְ מוֹ מְ אֹד מְ אֹד לְ הַ גְבִּ יהַ אֲפִ לו ּ ּ ּ הַ תַ חְ תוֹ נִים הַ מֻנָחִ ים בְּ שֵׁ פֶ ל הַ מַ דְ רֵ גָה בְּ יוֹ תֵ ר ּ ּ ּ ּ ּ . וְזֶהו עִ קַ ר ּ ּ שְׁ לֵמות מַ עֲלָתוֹ הַ גָּבֹהַ ּ ּ , כִּ י כְּ שֶׁ הוא ּ רַ ק לְ מַ עְ לָה לְ מַ עְ לָה וְ לֹא לְ מַ טָ ה ּ , אֵ ין זֶה שְׁ לֵמות וְ כו ּ ּ .' וְזֶהו אָ נו רוֹ אִ ין בְּ מִ צְ וָה זוֹ שֶׁ ל קְ טֹרֶ ת שֶׁ גָּבֹהַ מְ אֹד ּ ּ ּ , ומֵ חֲמַ ת גֹּדֶ ל מַ עֲלָתוֹ וקְ דֻ שָׁ תוֹ שֶׁ ל קְ טֹרֶ ת שֶׁ עוֹ לָה ּ ּ ּ לְ מַ עְ לָה לְ מַ עְ לָה , מֵ חֲמַ ת זֶה דַ יְקָ א הָ יָה בָּ א בְּ ּ ְ תוֹ ך הַ קְ טֹרֶ ת חֶ לְ בְּ נָה שֶׁ רֵ יחָ ה רַ ע ּ ּ , לְ הוֹ רוֹ ת שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לַעֲלוֹ ת לְ מַ עְ לָה לְ מַ עְ לָה כִּ י אִ ם כְּ שֶׁ יְכוֹ לִ ין לֵירֵ ד לְ מַ טָ ה ּ ּ לְ מַ טָ ה לְ הַ עֲלוֹ ת כָּ ל הַ שׁ וֹ כְ נֵי עָפָ ר לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך . ְ כִּ י קְ טֹרֶ ת מְ קַ שֵׁ ר כָּ ל הָ עוֹ לָמוֹ ת לַה ּ ' יִתְ בָּ ְ רַ ך , אֲפִ לו ּ ּ מַ דְ רֵ גוֹ ת הַ תַ חְ תוֹ נוֹ ת מְ אֹד בְּ חִ ינַת חֶ לְ בְּ נָה ּ ּ , וְזֶה עִ קַ ר ּ מַ עֲלַת הַ קְ טֹרֶ ת ּ . וְעַל־כֵּן קְ טֹרֶ ת מְ טַ הֵר עוֹ לַם הָ עֲשִׂ יָה ּ כַּ יָדועַ ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ עֲלִ יַת הַ קְ טֹרֶ ת לְ מַ עְ לָה לְ מַ עְ לָה ּ ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן ּ , ּ אַ דְ רַ בָּ ה , מֵ חֲמַ ת זֶה דַ יְקָ א הוא מְ טַ הֵר ּ ּ גַּם עוֹ לָם הַ שָׁ פָ ל הַ זֶה ּ ּ , עוֹ לַם הָ עֲשִׂ יָה ּ . וְ עַל־כֵּן אֵ ין שׁ ום ּ דָ בָ ר שֶׁ יַכְ נִיעַ אֶ ת הַ קְ לִ פוֹ ת כְּ מוֹ קְ טֹרֶ ת ּ ּ ּ ּ , כִּ י קְ טֹרֶ ת מְ טַ הֵר כָּ ל הַ מְ קוֹ מוֹ ת מֵ הַ קְ לִ פוֹ ת אֲפִ לו הַ נְמוכִ ים מְ אֹד ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , ומַ עֲלֶה ומְ קַ שֵׁ ּ ּ ּ ר הַ כּ ֹל לַה ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ כִּ י לְ גֹדֶ ל מַ עֲלָתוֹ יָכוֹ ל לֵירֵ ד אֲפִ לו לְ מַ טָ ה ּ ּ ּ .. . וְ נָדָ ב וַאֲבִ יהוא שֶׁ נִכְ נְסו לְ הַ קְ טִ יר קְ טֹרֶ ת וְ לָא אִ נְסִ יבו ּ ּ ּ ּ , שֶׁ רָ צו לַעֲלוֹ ת לְ מַ עְ לָה לְ מַ עְ לָה שֶׁ זֶהו בְּ חִ ינַת קְ טֹרֶ ת ּ ּ ּ , אֲבָ ל לָא אִ ינְסִ יבו , ּ ּ שֶׁ לֹא יָ רְ דו לְ מַ טָ ה לְ קַ שֵׁ ר גַּם כָּ ל ּ ּ ּ הַ תַ חְ תוֹ נִים הָ עוֹ לָמוֹ ת ּ ּ

Segment 15
HE:
, בְּ הַ קְ טֹרֶ ת פָ גְמו וְ עַל־כֵּן ּ ּ ּ שֶׁ הִ קְ רִ יבו , ּ כִּ י עִ קַ ר שְׁ לֵמות הַ קְ טֹרֶ ת כְּ שֶׁ מְ קַ שְׁ רִ ין הַ כּ ֹל ּ ּ ּ ּ ּ לַה ' יִתְ בָּ רַ ך אֲפִ לו הַ נְמוכִ ים מְ אֹד ּ ּ ּ ּ ְ , ּוכְ שֶׁ אֵ ין מַ קְ רִ יבִ ין ּ הַ קְ טֹרֶ ת בִּ בְ חִ ינָה זוֹ , הוא פָ גום ּ ּ ּ , וַהֲרֵ י הוא כְּ אִ לו חִ סֵּ ר ּ ּ ּ חֶ לְ בְּ נָה מֵ הַ קְ טֹרֶ ת שֶׁ אָ ז בְּ וַדַ אי הַ קְ טֹרֶ ת פָ סול לְ גַמְ רֵ י ּ ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ כֵ ן כְּ שֶׁ אֵ ין מְ קַ שְׁ רִ ין ומַ עֲלִ ין כָּ ל הַ מַ דְ רֵ גוֹ ת ּ ּ ּ הַ תַ חְ תוֹ נוֹ ת לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ אָ ז אֵ ין יְכוֹ לִ ין לִ כָּ נֵ ס לִ פְ נִים לְ הַ קְ טִ יר קְ טֹרֶ ת . וְזֶהו שֶׁ נֶאֱמַ ר לְ אַ הֲרֹן אַ חֲרֵ י מוֹ ת שְׁ נֵי בָּ נָיו הַ נַ ּ ּ ּ ' : ל" וְ אַ ל יָבֹא בְ כָ ל עֵת אֶ ל הַ קֹדֶ שׁ ּ ', כִּ י אִ ם בְּ יוֹ ם הַ כִּ פורִ ים ּ ּ עַל־יְדֵ י הַ קָ רְ בָּ נוֹ ת וְהַ קְ טֹרֶ ת וְ כָ ל סֵ דֶ ר הָ עֲבוֹ דָ ה שֶׁ ל יוֹ ם ּ ּ כִּ פורִ ים ּ ּ כִּ , י בְּ יוֹ ם הַ כִּ פורִ ים אָ ז הוא סְ לִ יחַ ת הָ עֲוֹ נוֹ ת ּ ּ ּ , וְ עִ קַ ר הַ כַּ פָ רָ ה עַל־יְדֵ י הַ כּ ֹהֵן הַ גָּדוֹ ל עַל־יְדֵ י עֲבוֹ דָ תוֹ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : וְ כִ פֶ ר עַל בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל וְ כו ּ ּ ', וְ אָ ז דַ יְקָ א ּ כְּ שֶׁ הוא מְ כַ פֵ ר עַל בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ , וְ אָ ז יָכוֹ ל לְ הָ רִ ים כָּ ל ּ הַ פוֹ שְׁ עֵי יִשְׂ רָ אֵ ל , כָּ ל הַמֻנָחִ ים בְּ מַ דְ רֵ גָה שְׁ פָ לָה ּ ּ ונְמוכָ ה ּ ּ , לְ הָ רִ ים כֻּלָם לַה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ אָ ז דַ יְקָ א הוא יָכוֹ ל ּ ּ לִ כָּ נֵס לִ פְ נַי וְ לִ פְ נִים . אֲבָ ל בְּ כָ ל הַ שָׁ נָה אָ סור לוֹ לִ כָּ נֵס ּ ּ לִ פְ נַי וְ לִ פְ נִים , כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ כְ נֹס לִ פְ נַי וְ לִ פְ נִים , כִּ י אִ ם כְּ שֶׁ יְכוֹ לִ ין לְ קַ שֵׁ ר ולְ הַ עֲלוֹ ת כָּ ל הַ נְמוכִ ים וְ הַ שְׁ פָ לִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ אֵ לָיו יִתְ בָּ רַ ך ולְ טַ הֲרָ ם כֻּלָם מֵ עֲוֹ נוֹ ת ּ ְ ּ , אָ ז דַ יְקָ א יְכוֹ לִ ין ּ לַעֲלוֹ ת לְ מַ עְ לָה לְ מַ עְ לָה וְ לִ כְ נֹס לִ פְ נַי וְ לִ פְ נִים . וְ עַל־כֵּ ן הַ כּ ֹהֵן הַ גָּדוֹ ל בְּ יוֹ ם הַ כִּ פורִ ים צָ רִ יך שֶׁ יִהְ יֶה לוֹ ּ ְ ּ ּ אִ שָׁ ה כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ , ל" וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ : " ּ וְ כִ פֶ ר בַּ עֲדוֹ ובְ עַד בֵּ יתוֹ ּ , " זֶה בְּ חִ ינָה הַ נַ , ל"ּ כִּ י כְּ שֶׁ יֵשׁ לוֹ ּ ּ אִ שָׁ ה , עַל־יְדֵ י זֶה מְ קַ שֵׁ ר גַּם עוֹ לָ ּ ם הַ תַ חְ תוֹ ן לַה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ וְזֶה עִ קַ ר עֲבוֹ דַ ת יוֹ ם הַ כִּ פורִ ים לְ קַ שֵׁ ר כָּ ל ּ ּ ּ ּ הָ עוֹ לָמוֹ ת הַ תַ חְ תוֹ נִים אֵ לָיו יִתְ בָּ רַ ך וְ כו ּ ְ ּ ּ ' . ) לקוטי הלכות – הלכות פריה ורביה ב ('

Segment 16
HE:
) ויקרא י ('ג ', הַ כָּ בוֹ ד הוא בְּ חִ ינַת ּ ' אֵ ם כָּ ל חָ י , ' כִּ י הוא שׁ ֹרֶ שׁ כָּ ל ּ הַ נְפָ שׁ וֹ ת כֻּלָם ּ ּ . וְ עַל־כֵּן כְּ שֶׁ זוֹ כִ ין לְ קַ בֵּ ל ולְ הַ מְ שִׁ יך ְ ּ ּ הַ כָּ בוֹ ד בִּ שְׁ לֵמות ּ , אֲזַי הַ כָּ בוֹ ד מֵ בִ יא נְפָ שׁ וֹ ת חֲדָ שׁ וֹ ת . ְ אַ ך לִ פְ עָמִ ים כְּ שֶׁ בָּ א כָּ בוֹ ד חָ דָ שׁ לְ הָ אָ דָ ם , וְ אֵ ין זוֹ כִ ין לְ הַ מְ שִׁ יך ולְ קַ בֵּ ל ּ ְ הַ כָּ בוֹ ד בִּ שְׁ לֵמות ּ , אֲזַי הוא אוֹ סֵ ף ּ אֵ לָיו נְפָ שׁ וֹ ת , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , וְ נִסְ תַ לְ קִ ין עַל־יְדֵ י זֶה ּ ּ נְפָ שׁ וֹ ת , חַ ס וְשָׁ לוֹ ם . וְ עַל־כֵּן בְּ כָ ל עֵת שֶׁ רָ צָ ה הַ שֵׁ ם ּ יִתְ בָּ רַ ך לְ הַ גְדִ יל הַ כָּ בוֹ ד דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ְ , ְ אַ ך עֲדַ יִן לֹא הָ יָה זְמַ ן הַ גְּאֻ לָה בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ , הָ יָה בְּ הֶ כְ רֵ חַ שֶׁ יָמותו נַפְ שׁ וֹ ת ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל עַל קִ דושׁ הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת " וְ נִקְ דָ שׁ בִּ כְ בוֹ דִ י ּ " הַ נֶאֱמַ ר בַּ הֲקָ מַ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ ּ , כִּ י עִ קַ ר הַ כָּ בוֹ ד דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ , הַ שֵׁ ם כְּ בוֹ ד הִ תְ גַּלות בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ

Segment 17
HE:
, בַּ הָ יָה ּמִ שְׁ כָּ ן ובֵ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " ּוכְ בוֹ ד ה ' מָ לֵא אֶ ת ּ הַ מִ שְׁ כָּ ן , " וְ כֵן : " ּוכְ בוֹ ד ה ' מָ לֵא אֶ ת הַ בָּ יִת ". ְ אַ ך מֵ חֲמַ ת שֶׁ גַּם אָ ז לֹא נִתְ תַ קֵ ן עֲדַ יִן חֵ טְ א הָ עֵגֶל ּ ּ , וְ לֹא נִתְ תַ קֵ ן עֲדַ יִן ּ ּ בְּ חִ ינַת הַ כָּ בוֹ ד בִּ שְׁ לֵמות ּ , ִמ זֶה נִמְ שַׁ ך שֶׁ בִּ זְמַ ן שֶׁ בָּ א ְ ּ הַ כָּ בוֹ ד לְ יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ עֵת הֲקָ מַ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ , נֶאֶ סְ פו אָ ז אֶ ל ּ הַ כָּ בוֹ ד שְׁ נֵי נְפָ שׁ וֹ ת קְ דוֹ שׁ וֹ ת מְ אֹד , שֶׁ הֵם נָדָ ב וַאֲבִ יהוא שֶׁ נִסְ תַ לְ קו אָ ז ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י הַ כָּ בוֹ ד אֲסָ פָ ם אֵ לָיו , בְּ חִ ינַת " כְּ בוֹ ד ה ' יַאַ סְ ָ פֶ ך ". וְזֶה בְּ חִ ינַת " וְ נִקְ דָ שׁ ּ בִּ כְ בוֹ דִ י , " שֶׁ נֶאֱמַ ר עַל הִ סְ תַ לְ קות נָדָ ב וַאֲבִ יהוא בְּ עֵת ּ ּ ּ ּ ּ הֲקָ מַ ת הַ מִ שְׁ כָּ ן ּ . ומִ זֶה נִמְ שַׁ ך גַּם מִ יתָ ת עֻזָא בְּ עֵת ּ ּ ְ ּ ּ שֶׁ נָשָׂ א דָ וִ ד אֶ ת הָ אָ רוֹ ן לִ מְ קוֹ מוֹ , ומִ זֶה נִמְ שַׁ ך גַּם־כֵּן ְ ּ ּ מַ ה שֶׁ קֹ ּ ּ דֶ ם שֶׁ נִתְ גַּלָה מְ קוֹ ם הַ בֵּ ית־הַ מִ קְ דָ שׁ בִּ ימֵ י דָ וִ ד ּ ּ ּ ּ , שֶׁ שָׁ ם עִ קַ ר הִ תְ גַּלות כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ ּ , הָ יָה תְ חִ לָה דֶ בֶר ּ ּ ּ גָּדוֹ ל וְ נֶאֶ סְ פו כַּ מָ ה אֲלָפִ ים נְפָ שׁ וֹ ת מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ , וְ כָ ל זֶה מֵ חֲמַ ת שֶׁ לֹא נִתְ תַ קֵ ן עֲדַ יִן הַ כָּ בוֹ ד ּ ּ ּ בִּ שְׁ לֵמות ּ , וְ אָ ז יֵשׁ אֲחִ יזָה עֲדַ יִן לְ הַ דִ ינִים וְ הַ סִּ טְ רָ א דְ מוֹ תָ א בְּ הַ כָּ בוֹ ד ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם . וְ עַל־כֵּן בְּ עֵת שֶׁ בָּ א כָּ בוֹ ד גָּדוֹ ל , מִ תְ גַּבְּ רִ ים הֵם אָ ז חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם וְגוֹ רְ מִ ים שֶׁ יִסְ תַ לְ קו נְפָ שׁ וֹ ת אֶ ל הַ כָּ בוֹ ד ּ ּ ּ ּ . ומִ זֶה נִמְ שַׁ ּ ּ ְך הַ הֲרֵ גָה הַ גְּדוֹ לָה , שֶׁ נֶהֶרְ גו כַּ מָ ה אֲלָפִ ים ּ ּ ּ נְפָ שׁ וֹ ת מִ יִשְׂ רָ אֵ ל עַל קְ דֻ שַׁ ת שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך בִּ שְׁ נַת תַ ּ ְ ּ ּ , ח" כַּ יָדועַ ּ ּ , וְזֶה דַ יְקָ א מֵ חֲמַ ת שֶׁ הָ יָה אָ ז עֵת הַ פְ קִ ידָ ה ּ ּ שֶׁ יָבוֹ א מָ שִׁ יחַ , דְ הַ יְנו שֶׁ יֻחְ זַר הַ כָּ בוֹ ד לְ יִשְׂ ּ ּ ּ רָ אֵ ל בִּ שְׁ לֵמות ּ , כַּ מובָ א בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ מֵ הַ פְ קִ ידָ ה וְ הַ יְשׁ ועָה ּ ּ ּ ּ ּ ּ

Segment 18
HE:
הַ גְּדוֹ לָה שֶׁ הִ תְ נַבְּ או הַ תַ נָאִ ים הַ קַ דְ מוֹ נִים עַל פְ קִ ידַ ת ּ ּ ּ ּ ּ שְׁ נַת תַ . ח" ּ ּומֵ חֲמַ ת שֶׁ עֲדַ יִן לֹא נִתְ בָּ רֵ ר הַ כָּ בוֹ ד בִּ שְׁ לֵמות ּ , וְ לֹא זָכו אָ ז יִשְׂ רָ אֵ ל לְ קַ ּ בֵּ ל הֶ אָ רַ ת הַ יְשׁ ועָה ּ הַ גְּדוֹ לָה וְ הִ תְ גַּלות הַ כָּ בוֹ ד שֶׁ הָ יָה צָ רִ יך לְ הִ תְ גַּלוֹ ת אָ ז ּ ּ ְ ּ בִּ שְׁ לֵמות ּ , עַל־כֵּן אָ סַ ף אֵ לָיו הַ כָּ בוֹ ד אָ ז כַּ מָ ה אֲלָפִ ים ּ נְפָ שׁ וֹ ת שֶׁ נֶהֶרְ גו עַל קִ דושׁ הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת " כְּ בוֹ ד ' ה יַאַ סְ פֶ ך ָ ּו ". בֶ אֱמֶ ת גַּם זוֹ לְ טוֹ בָ ה , וְזֶה בְּ עַצְ מוֹ הָ יָה הֲכָ נָה גְדוֹ לָה לַגְּאֻ לָה שְׁ לֵמָ ה הָ עֲתִ ידָ ה לָבוֹ א בִּ מְ הֵרָ ה ּ בְ יָמֵ ינו , ּ כִּ י כָּ ל הַ נְפָ שׁ וֹ ת שֶׁ נֶהֶרְ גו ומֵ תו עַל קִ דושׁ הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ מִ יוֹ ם הַ חֻרְ בָּ ן עַד הַ יוֹ ם ּ ּ , כֻּלָם מְ נויִים וסְ פורִ ים ּ ּ ּ ּ אֶ צְ לוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ , וְ עַל־יְדֵ י כֻּלָם נִתְ רַ בֶּ ה וְ נִתְ גַּדֵ ל וְנִתְ כַּ בֵּד ּ ּ וְ נִתְ קַ דֵ שׁ שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך בְּ יוֹ תֵ ר ְ ּ , כִּ י בִּ זְמַ ן הַ גָּלות עִ קַ ר ּ ּ הַ גְדָ לַת שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך הוא עַל־יְדֵ י הַ מֵ תִ ים וְ נֶהֱרָ גִים עַל ּ ּ ְ ּ קְ דֻ שַׁ ת הַ שֵׁ ם ּ ּ . וְ הַ נְפָ ּ שׁ וֹ ת אֵ לו הַ נֶהֱרָ גִים עַל קְ דֻ שַׁ ת ּ ּ ּ ּ ּ הַ שֵׁ ם , שֶׁ הוא לְ מַ עַן כְּ בוֹ ד שְׁ מוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , הֵם נֶאֱסָ פִ ין וְ נִכְ לָלִ ין תֵ כֶ ף בִּ כְ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , בִּ בְ חִ ינַת " כְּ בוֹ ד ה ' יַאַ סְ פֶ ך , "ָ וְ דַ יְקָ א עַל־יְדֵ י אֵ לו הַ קְ דוֹ שִׁ ים נִשְׁ לָם וְ נִתְ תַ קֵ ן ּ ּ ּ ּ ּ ְו בִּ שְׁ לֵמות דִ קְ דֻ שָׁ ה הַ כָּ בוֹ ד וְ נִתְ גַּדֵ ל נִתְ רַ בֶּ ה ּ ּ ּ ּ , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה בְּ עַצְ מוֹ נִזְכֶּ ה שֶׁ יָבוֹ א עָ לֵינו בִּ מְ הֵרָ ה בְ יָמֵ ינו ּ ּ ּ הַ כָּ בוֹ ד לְ טוֹ בָ ה וְיָבִ יא לָנו נְפָ שׁ וֹ ת חֲדָ שׁ וֹ ת רַ בּ וֹ ת ּ , בִּ בְ חִ ינַת " הַ קָ טֹן יִהְ יֶה לָאֶ לֶף וְ הַ צָ עִ יר לְ ּ ּ גוֹ י עָ צום ּ , אֲנִי ' ה בְּ עִ תָ ה אֲחִ ישֶׁ נָה ּ ּ ּ , " וְזֶה יִהְ יֶה עַל־יְדֵ י הַ כָּ בוֹ ד הַ גָּדוֹ ל שֶׁ יְקַ בְּ לו יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ עֵת הַגְּאֻ לָה בִּ מְ הֵרָ ה בְ יָמֵ ינו ּ ּ ּ ּ , שֶׁ אָ ז יִגְדַ ל מְ אֹד כְּ בוֹ ד הַ שֵׁ ם וכְ בוֹ ד יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ , וְ כַ מְ בֹאָ ר בִּ פְ סוקִ ים רַ בִּ ים מִ גֹּ ּ דֶ ל הַ פְ לָגַת הַ כָּ בוֹ ד שֶׁ יִהְ יֶה אָ ז ּ לְ יִשְׂ רָ אֵ ל . וְ אָ ז יִהְ יֶה קִ בּ וץ גָּלֻיוֹ ת עַל־יְדֵ י גֹּדֶ ל הַ כָּ בוֹ ד ּ ּ ּ שֶׁ יָבוֹ א לְ יִשְׂ רָ אֵ ל , כִּ י הַ כָּ בוֹ ד הוא שׁ ֹרֶ שׁ הַ נְפָ שׁ וֹ ת ּ ּ , ולְ שָׁ ם נִמְ שָׁ כִ ין ובָ אִ ין כָּ ל הַ נְפָ שׁ וֹ ת ּ ּ ּ , וְזֶה בְּ חִ ינַת גֹּדֶ ל ִק בּ וץ הַ נְפָ שׁ וֹ ת בִּ ימֵ י הַ מָ שִׁ יחַ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " הָ בִ יאִ י בָ נַי מֵ רָ חוֹ ק ובְ נוֹ תַ י מִ קְ צֵה הָ אָ רֶ ץ ּ , כּ ֹל הַ נִקְ רָ א בִ שְׁ מִ י ּ וְ לִ כְ בוֹ דִ י בְּ רָ אתִ יו , " כִּ י קִ בּ וץ נַפְ שׁ וֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל בִּ בְ חִ ינַת ּ " הָ בִ יאִ י בָ נַי מֵ רָ חוֹ ק וְ כו " 'ּ יִהְ יֶה עַל־יְ דֵ י גֹּדֶ ל הַ כָּ בוֹ ד ּ שֶׁ יִהְ יֶה לְ יִשְׂ רָ אֵ ל אָ ז , שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה יִהְ יו נִמְ שָׁ כִ ין ּ וְ נִקְ רָ אִ ים כֻּלָם אֶ ל הַ כָּ בוֹ ד ּ , וְיַחַ זְרו וְיִתְ קַ בְּ צו לְ תוֹ ך ְ ּ ּ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל וִירושָׁ לַיִם ּ , שֶׁ שָׁ ם עִ קַ ר כְּ בוֹ ד ה ּ ּ ', וְ אָ ז יָבוֹ א הַ כָּ בוֹ ד לָנו עִ ם כַּ ּ ּמָ ה נְפָ שׁ וֹ ת , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה יִרְ בּ ו ּ יִשְׂ רָ אֵ ל אָ ז מְ אֹד , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " ּ הַ קָ טֹן יִהְ יֶה לָאֶ לֶף " 'ּ וְ כו , ל"ּ כַּ נַ כִּ י כְּ שֶׁ בָּ א הַ כָּ בוֹ ד לְ טוֹ בָ ה , נִמְ שָׁ כִ ין כַּ מָ ה ּ נְפָ שׁ וֹ ת חֲדָ שׁ וֹ ת עַל־יָדוֹ כַּ נַ ) ל "ּ לקוטי הלכות - הלכות

Segment 19
HE:
חובל בחבירו ג '- אותיות ז ח ' ' לפי אוצר היראה – כבוד (ב" כ ,

Segment 20
HE:
כל מפרסת פרסה ושסעת שסע פרסות מעלת גרה בבהמה

Segment 21
HE:
) ויקרא י ('ג , א" יָדועַ שֶׁ בְּ הֵמוֹ ת טְ הוֹ רוֹ ת וְחַ יוֹ ת טְ הוֹ רוֹ ת הֵם מִ בְּ חִ ינַת ּ ּ , ּ נֹגַה בְּ חִ ינַת תַ רְ גּום ּ ּ , שֶׁ הוא מְ עֹרָ ב טוֹ ב וָרָ ע ּ ; וְ הַ מִ ינִים ּ ּ הַ טְ מֵ אִ ים הֵם מִ בְּ חִ ינַת הַ שָׁ לֹשׁ קְ לִ פוֹ ת טְ מֵ אוֹ ת ּ ּ , שֶׁ הֵם ּ כֻּלוֹ רַ ע לְ גַמְ רֵ י . וְ עַל־כֵּן הַבְּ הֵמָ ה טְ הוֹ רָ ה , הַ סִּ ימָ ן שֶׁ לָה ּ ּ , שֶׁ הִ יא מַ עֲלַת גֵּרָ ה ומַ פְ רֶ סֶ ת פַ רְ סָ ה ּ ּ . כִּ י יָדועַ שֶׁ בְּ כָ ל ּ הַ דְ בָ רִ ים שֶׁ בָּ עוֹ לָם יֵשׁ בָּ הֶ ם נִיצוֹ צוֹ ת הַ קְ דֻ שָׁ ּ ּ ּ , ה הַ יְנו ּ בְּ חִ ינַת נְפָ שׁ וֹ ת קְ דוֹ שׁ וֹ ת שֶׁ נָפְ לו מִ מַ דְ רֵ גָתָ ן מִ בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ מְ דַ בֵּ ר וְ נִתְ לַבְּ שׁ ו בְּ חַ י אוֹ בְּ צוֹ מֵ חַ ּ , וְ אַ חַ ר־כָּ ך כְּ שֶׁ הַ חַ י ְ אוֹ כֵ ל הַ צוֹ מֵ חַ ּ , אֲזַי עוֹ לִ ין הַ נְפָ שׁ וֹ ת מִ בְּ חִ ינַת צוֹ מֵ חַ ּ לִ בְ חִ ינַת חַ י שֶׁ הוא גָּבהַ מִ מֶ ּ ּ ּ ּ ּ נו בְּ מַ דְ רֵ גָה , ְ אַ ך מֵ חֲמַ ת שֶׁ אֵ ין זֶה תַ כְ לִ ית שְׁ לֵמותָ ן עֲדַ יִן ּ ּ , כִּ י עִ קַ ר הַ שְׁ לֵמות ּ ּ ּ לַחֲזֹר לְ מַ עֲלָתָ ן לִ בְ חִ ינַת מְ דַ בֵּ ר , עַל־כֵּן כְּ שֶׁ בְּ הֵמָ ה טְ הוֹ רָ ה אוֹ כֶלֶת הַ צוֹ מֵ חַ ּ , ּומֵ חֲמַ ת שֶׁ בְּ הֵמָ ה טְ הוֹ רָ ה הִ יא מִ בְּ חִ ינַת נֹגַה ומְ ּ ּ עֹרָ ב בָּ ה טוֹ ב גַּם־כֵּן , עַל־כֵּן הַ נְפָ שׁ וֹ ת ּ שֶׁ בַּ צוֹ מֵ חַ אֵ ינָם נִלְ כָּ דִ ים וְ נֶאֱסָ רִ ים שָׁ ם כָּ ל־כָּ ך ְ ּ , וְזוֹ כְ רִ ין עֲדַ יִן אֶ ת מַ עֲלָתָ ן , וְ עַל־כֵּן אֵ ינָם יְכוֹ לִ ים לָנוחַ וְ לִ שְׁ קֹט ּ שָׁ ם בְּ הַ חַ י הַ טָ הוֹ ר ּ , כִּ י מִ תְ אַ וִים לַעֲלוֹ ת לִ בְ חִ ינַת ּ

Segment 22
HE:
מְ דַ בֵּ ר , וְ עַל־כֵּן חוֹ זְרִ ין וְ עוֹ לִ ין בְּ כָ ל פַ עַם מִ בֶּ טֶ ן הַ בְּ הֵמָ ה ּ אֶ ל צַ וָארָ ה וְ אֶ ל פִ יהָ ּ ּ ּ , שֶׁ שָׁ ם סְ מוכִ ין בְּ יוֹ תֵ ר לִ כְ לֵי ּ ּ הַ דִ בּ ור שֶׁ בַּ מְ דַ בֵּ ר ּ ּ , וְעַל־כֵּן הִ יא מַ עֲלַת גֵּרָ ה ; אֲבָ ל הַ מִ ינִים הַ טְ מֵ אִ ים לְ גַמְ רֵ י אֵ ינָם מַ עֲלִ ין ּ ּ גֵּרָ ה , כִּ י הַ נְפָ שׁ וֹ ת הַמְ לֻבָּ שׁ וֹ ת בְּ הַ מַ אֲכָ ל שֶׁ אוֹ כְ לִ ים תֵ כֶף ּ ּ ּ כְּ שֶׁ בָּ אִ ים לְ תוֹ ך הַ טְ מֵ אִ ים ּ ְ , אֲזַי נִלְ כָּ דִ ים וְ נֶאֱסָ רִ ין שָׁ ם כָּ ל־כָּ ך עַד שֶׁ אֵ ין יְכוֹ לִ ין לָזוז מִ מְ קוֹ מָ ן בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ ְ " נְתָ נַנִי ' ה בִּ ידֵ י לֹא אוכַ ל קום ּ ּ , " וְ עַ ל־ כֵּן אֵ ינָם מַ עֲלִ ין גֵּרָ ה ; וְ כֵן , לְ הַ בְ דִ יל ּ , הָ אָ דָ ם אֵ ינוֹ מַ עֲלֶה גֵרָ ה , כִּ י אַ דְ רַ בָּ א ּ כְּ שֶׁ הַ נְפָ שׁ וֹ ת הַ נַ ּ ּ " ל בָּ אִ ים לְ תוֹ ך גּוף יִשְׂ רָ אֵ ל הֵם נָחִ ים ּ ְ ושְׁ קֵ טִ ים שָׁ ם כִּ י זָכו לַעֲלוֹ ת לְ מַ עֲלָתָ ן ּ ּ , לִ בְ חִ ינַת מְ דַ בֵּר דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ , ּובְ כֹ חַ הָ אֲכִ ילָה הָ אָ דָ ם מְ הַ לֵל לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת " וַאֲכַ לְ תֶ ם וְ כו ּ ּ ' וְ הִ לַלְ תֶ ם אֶ ת שֵׁ ם ה ּ ּ , "' וְ אָ ז עוֹ לִ ין כָּ ל הַ נְפָ שׁ וֹ ת הַ נַ ּ ּ " ל לְ תַ כְ לִ ית שְׁ לֵמותָ ן ּ . וְעַל־כֵּן גַּם אֵ צֶ ל הָ אָ דָ ם , כְּ שֶׁ הוא שִׁ כּ וֹ ר ומְ בֻלְ בָּ ל וְ אֵ ינוֹ בְּ גֶ ּ ּ דֶ ר דַ עַת ּ הָ אָ דָ ם בִּ שְׁ לֵמות ּ , אָ ז אֵ ין לְ הַ מַ אֲכָ לִ ים מְ נוחָ ה גַּם אֶ צְ לוֹ ּ ּ , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה מַ עֲלֶה גֵרָ ה גַּם־כֵּן , וְ לִ פְ עָמִ ים בָּ א לַהֲקָ אוֹ ת עַל־יְדֵ י־זֶה . וְ הַ סִּ ימַ ן־טָ הֳרָ ה הַ שֵׁ נִי הוא ּ ּ " מַ פְ רִ יס ּפַ רְ סָ ה , " כִּ י עִ קַ ר קִ יום הָ אָ דָ ם עַל רַ ּ ּ ּ גְלָיו הוא עַל־יְדֵ י ּ ּ הַ דַ עַת , וְ כֵן עִ קַ ר הַ דִ בּ ור שֶׁ ל הָ אָ דָ ם הוא גַּם־כֵּן עַל־יְדֵ י ּ ּ ּ ּ הַ דַ עַת שֶׁ יֵשׁ בּ וֹ ּ ּ , ובָ זֶה נִבְ דָ ל הַ מְ דַ בֵּ ר מִ ן הַ חַ י בְּ מַ ה ּ ּ שֶׁ יֵשׁ לוֹ כּ ֹחַ הַ דִ בּ ור וְהוֹ לֵך עַל רַ גְלָיו בְּ קוֹ מָ ה זְקופָ ה ּ ּ ְ ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן הַ שִׁ כּ ּ וֹ ר שֶׁ דַ עְ תוֹ מְ בֻלְ בָּ ל ּ ּ , אֵ ינוֹ יָכוֹ ל לְ דַ בֵּר כָּ רָ אוי וְ אֵ ינוֹ הוֹ לֵך עַל רַ גְלָיו כָּ רָ אוי ּ ּ ְ . וְ עַל־כֵּן הַ מִ ינִים ּ טְ הוֹ רִ ים , מֵ חֲמַ ת שֶׁ יֵשׁ בָּ הֶם טוֹ ב ּ , שֶׁ הוא מִ בְּ חִ ינַת ּ הַ דַ עַת שֶׁ הוא עִ קַ ר הַ טוֹ ב ּ ּ ּ ּ , עַל־כֵּן אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ הוֹ לְ כִ ים ּ עַ ל אַ רְ בַּ ע , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן חַ יות הַ נְפָ שׁ וֹ ת הַ מְ לֻבָּ שׁ וֹ ת ּ ּ ּ ּ בָּ הֶם בּ וֹ קֵ עַ בְּ רַ גְלֵיהֶם וְעַל־יְדֵ י־זֶה מַ פְ רִ יסִ ין פַ רְ סָ ה ּ , אֲבָ ל הַ נְפָ שׁ וֹ ת הָ עֲשׁ וקוֹ ת בַּ מִ ינִים הַ טְ מֵ אִ ים ּ ּ ּ ּ , הֵם נִתְ פָ סִ ים שָׁ ם מְ אֹד עַד שֶׁ אֵ ין יְכוֹ לִ ין לִ בְ קֹעַ וְ לֵיצֵ ּ א שׁ ום ּ הֶ אָ רָ ה מֵ הֶם כְּ לָל , וְעַל כֵּן פַ רְ סוֹ תֵ יהֶם קְ לוטוֹ ת ּ ּ ) לקוטי הלכות - הל כות סימני בהמה וחיה טהורה א ' לפי אוצר היראה – אכילה , אות צ (ח"

Segment 23
HE:
וּ ִמ ּמַ פְ רִ הַ י סֵ ּפַ רְ סָ ה

Segment 24
HE:
) ויקרא י ('ד , א" עִ קַ ר קְ דֻ שַׁ ת אֲ כִ ילַת יִשְׂ רָ אֵ ל הוא לִ זְכּ וֹ ת בִּ שְׁ עַת ּ ּ ּ אֲ כִ ילָ ה לְ הֶ אָ רַ ת הָ רָ צוֹ ן שֶׁ נִמְ שָׁ ך מִ בְּ חִ ינַת כְּ לָלִ יות בֵּן ּ ּ ְ ּ וְ תַ לְ מִ יד , הַ יְנו מֵ הַ דַ עַ ת שֶׁ מֵ אִ יר הַ צַ דִ יק בְּ דָ רֵ י מַ עְ לָה ּ ּ ּ ּ ּ לְ הַ רְ אוֹ ת ולְ הָ אִ יר לָהֶ ם שֶׁ אֵ ינָם יוֹ דְ עִ ים עֲדַ יִן כְּ לָל ּ מִ גְּ דֻ לָתוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת ' ּ אַ יֵה מְ קוֹ ם כְּ בוֹ דוֹ ', ולְ הָ אִ יר לְ הַ דָ רֵ י מַ טָ ה שֶׁ יֵדְ עו שֶׁ הֵ ם גַּם־כֵּן סְ מוכִ ין ּ ּ ּ ּ ּ ּ אֵ לָיו יִתְ בָּ רַ ך וְ לִ בְ לִ י לְ יָאֵ שׁ עַ צְ מָ ן כְּ לָל ְ , כִּ י מְ לֹא כָ ל הָ אָ רֶ ץ כְּ בוֹ דוֹ ; וְ עַ ל־יְדֵ י הַ דַ עַ ת הַ זֶה הַ צַ דִ יק מְ תַ קֵ ן ּ ּ ּ ּ ּ ומְ חַ יֶה כָּ ל הָ עוֹ לָמוֹ ת עֶלְ יוֹ נִ ּ ּ ים וְ תַ חְ תוֹ נִים ומַ עֲלֶה כָּ ל ּ ּ הַ נִיצוֹ צוֹ ת הַ קְ דוֹ שִׁ ים ּ ּ , אֲפִ לו אוֹ תָ ם שֶׁ נָפְ לו וְ יָרְ דו ּ ּ ּ ּ ּ וְ חַ יוֹ ת בִּ בְ הֵ מוֹ ת וְ נִתְ לַבְּ שׁ ו ּ ּ

Segment 25
HE:
. בְּ חִ ינַת וְ זֶה הַ סִּ ימָ נֵי־טָ הֳרָ ה שֶׁ בִּ בְ הֵ מוֹ ת טְ הוֹ רוֹ ת , שֶׁ הֵ ם מַ עֲלֵה גֵרָ ה ומַ פְ רִ יס פַ רְ סָ ה ּ ּ , כִּ י הֵ ם מוֹ רִ ים שֶׁ כְּ בָ ר נִמְ שָׁ ך עַל ְ הַ נְפָ שׁ וֹ ת הַ מְ לֻבָּ שׁ וֹ ת בָּ הֶ ן הֶ אָ רַ ת הַ צַ דִ יק הַ נַ ּ ּ ּ ּ .ל" כִּ י הַ נִיצוֹ צוֹ ת שֶׁ נָפְ לו וְ יָרְ דו וְ נִ שְׁ תַ לְ שְׁ לו וְ נִ תְ לַבְּ שׁ ו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ בִּ בְ הֵ מוֹ ת וְ חַ יוֹ ת הֵ ם בְּ חִ ינַת שׁ וֹ כְ נֵי עָ פָ ר ּ , כִּ י יָרְ דו ּ בַּ מַ דְ רֵ גָה הַ תַ חְ ת ּ ּ ּ וֹ נָה מְ אֹד . וְ הַ צַ דִ יק מְ חַ יֶה אוֹ תָ ם ּ ּ ּ בִּ בְ חִ ינַת הָ קִ יצו וְ רַ נְנו שׁ ֹכְ נֵי עָ פָ ר ּ ּ ּ . וְ זֶה בְּ חִ ינַת מַ עֲלֵה גֵּרָ ה ' . גֵּרָ ה ' זֶה בְּ חִ ינַת הַ נִיצוֹ צוֹ ת וְ הַ נְפָ שׁ וֹ ת שֶׁ נָפְ לו ּ ּ ּ ּ וְ יָרְ דו מְ אֹד ּ , בִּ בְ חִ ינַת ) שְׁ מואֵ ל ּ ־ ב יד ( וְ כַ מַ יִם ּ ּ הַ מֻגָּרִ ים אַ רְ צָ ה אֲ שֶׁ ר לֹא יֵאָ סֵ פו , ּ כִּ י יָרְ דו מְ אֹד ּ כַּ מַ יִם הַ מֻגָּרִ ים אַ רְ צָ ה ּ ּ . וְ עַ ל ־ יְדֵ י הֶ אָ רַ ת הַ צַ דִ יק הַ נַ ּ ּ ּ ל " שֶׁ הוא מְ עוֹ רֵ ר ומְ חַ יֶה אוֹ תָ ם בִּ בְ חִ ינַת הָ קִ יצו וְ רַ נְנו ּ ּ ּ ּ ּ ּ שׁ ֹכְ נֵי עָ פָ ר , ־ עַ ל יְדֵ י זֶה הֵ ם בִּ בְ חִ ינַת מַ עֲלֵה גֵּרָ ה , הַ יְנו ּ שֶׁ נִמְ שָׁ ך עֲלֵיהֶ ם הֶ אָ רַ ת הַ צַ דִ יק ּ ּ ְ ּ , שֶׁ עַ ל ־ יְדֵ י זֶה מַ עֲלֶה אֶ ת הַ נְפָ שׁ וֹ ת וְ הַ נִיצוֹ צוֹ ת שֶׁ נָפְ לו וְ יָרְ דו כַּ מַ יִם ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ מֻגָּרִ ים אַ רְ צָ ה , כִּ י הוא יִתְ בָּ רַ ך חוֹ שֵׁ ב לְ בַ ל יִדַ ח ּ ְ ּ מִ מֶ נו נִדָ ח ּ ּ ּ ּ , כִּ י מְ לֹא כָ ל הָ אָ רֶ ץ כְּ בוֹ דוֹ וְ כו .'ּ וְ זֶה בְּ חִ ינַת מַ פְ רִ יס פַ רְ סָ ה ּ , כִּ י הַ נִיצוֹ צוֹ ת שֶׁ נָפְ לו ּ ּ ּ לַמְ קוֹ מוֹ ת הַ נְמוכִ ים כָּ אֵ לֶה בִּ בְ הֵ מוֹ ת וְ חַ יוֹ ת הֵ ם ּ ּ ּ ּ ּ כַּ צִ פֳרִ ים הָ אֲ חוזוֹ ת בַּ פַ ח ּ ּ ּ ּ , כִּ י הֵ ם סְ גורִ ים בְּ מַ אֲ סָ ר ּ , אֲ בָ ל עַ ל ־ יְדֵ י הֶ אָ רַ ת הַ צַ דִ יק הַ נַ ּ ּ ּ " ל שֶׁ הוא מְ עוֹ רֵ ר ּ ומְ חַ יֶה אוֹ תָ ם בִּ בְ חִ ינַת מְ לֹא כָ ל הָ אָ רֶ ץ כְּ בוֹ דוֹ ּ ּ , ־ עַ ל יְדֵ י זֶה הוא מַ רְ אֶ ה לָהֶ ם שֶׁ גַּם שָׁ ם בַּ מָ קוֹ ם שֶׁ הֵ ם ּ ּ יֵשׁ פֶ תַ ח לָ צֵ את ּ . וְ זֶה בְּ חִ ינַת מַ פְ רִ יס פַ רְ סָ ה זֶה רֶ מֶ ז ּ שֶׁ גַּם בְּ רַ גְ לֵי הַ בְּ הֵ מוֹ ת שֶׁ הוא מַ דְ רֵ גָה הַ תַ חְ תוֹ נָה ּ ּ ּ מְ אֹד , גַּם שָׁ ם נִמְ צָ א פֶ תַ ח לָ צֵ את ּ , הֵ פֶ ך ְ ' ּפַ רְ סוֹ תָ יו קְ לוטוֹ ת ּ ' שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת שֶׁ הֵ ם קְ לוטִ ים וסְ גורִ ים שָׁ ם ּ ּ ּ ּ וְ אֵ ינָם יְכוֹ לִ ים לָ צֵ את , אֲ בָ ל מַ פְ רִ יס פַ רְ סָ ה זֶה ּ בְּ חִ ינַת שֶׁ יֵשׁ פֶ תַ ח גַּם שָׁ ם בַּ מַ דְ רֵ גָה הַ תַ חְ תוֹ נָה ּ ּ ּ ּ ּ מְ אֹד לָצֵ את מִ שָׁ , ם ּ כִּ י מְ לֹא כָ ל הָ אָ רֶ ץ כְּ בוֹ דוֹ וְ אֵ ין שׁ ום יֵאושׁ בָּ עוֹ לָם כְּ לָל ּ ּ , כִּ י לֵית אֲ תַ ר פָ נוי מִ נֵיה ּ ּ ּ ּ וְ כו .'ּ וְ עַ ל־יְדֵ י־זֶה הֻתְ רו לָ נו לַאֲ כִ ילָה ּ ּ ּ , כִּ י יֵשׁ לָ נו כּ ֹחַ ּ לְ בָ רְ רָ ם עַ ל־יְדֵ י אֲ כִ ילָ תֵ נו שֶׁ נִמְ שָׁ ך גַּם־כֵּ ן מִ בְּ חִ ינַת ְ ּ ּ הֶ אָ רַ ת הַ צַ דִ יק הַ נַ ּ ּ ּ . ) ל" לקוטי הלכות – הלכות סימני בהמה וחיה טהורה ' ב לפי אוצר היראה – אכילה , אות ק ('

Segment 26
HE:
כּ ֹל אֲשֶׁ ר לוֹ סְ נַפִ יר וְ קַ שְׂ קֶ שֶׂ ת ּ

Segment 27
HE:
) ּ וַיִקְ רָ א י ('ט , א" גַּם מִ י שֶׁ זָכָ ה לִ שְׁ לֵמות הַ דַ עַת בְּ חִ ינַת עָ לְ מָ א דְ אָ תֵ י ּ ּ ּ , צָ רִ יך לִ זָהֵר מְ אֹד לְ ּ ְ צַ מְ צֵם דַ עְ תוֹ ּ ּ , ּ שֶׁ לֹא לִ כְ נֹס לִ פְ נִים מִ מְ חִ צָ תוֹ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן הַ דָ גִים שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת דַ עַת ּ ּ , ּ עִ קַ ר הַ סִּ ימָ נֵי־טָ הֳרָ ה שֶׁ לָהֶם הֵם הַ קַ שְׂ קַ שִׂ ים ּ ּ ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת לְ בושֵׁ י הַ שֵׂ כֶל ּ ּ , בְּ חִ ינַת צִ מְ צום ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת הַ סְּ נַפִ ירִ ין ּ , ֶׁש הֵם כַּ נְפֵ י הַ דָ גִים הַ שָׁ טִ ים עַל־יָדָ ם בְּ תוֹ ך הַ מַ יִם ּ ְ ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת כַּ נְפֵ י הַ שֵׂ כֶ ל הַ שָׁ ט ופוֹ רֵ חַ בְּ תוֹ ך בְּ חִ ינַת ְ ּ ּ ּ הַ מְ שָׁ כַ ת הַ דַ עַת שֶׁ ל בְּ חִ ינַת עָ לְ מָ א דְ אָ תֵ י ּ , כִּ י צָ רִ יך ְ לְ הַ גְדִ יל הַ שֵׂ כֶ ל ולְ הַ עֲמִ יק מַ חֲשַׁ בְ תוֹ בָּ ּ ּ ּ ּ זֶה וְ לִ הְ יוֹ ת שִׂ כְ לוֹ שָׁ ט ופוֹ רֵ חַ ומְ עוֹ פֵ ף מְ אֹד בְּ תוֹ ך קְ דֻ שַׁ ת הַ דַ עַת הַ זֶה ּ ּ ּ ְ ּ ּ ; אֲבָ ל אַ ף־עַל־פִ י־כֵן צָ רִ יך לִ זָהֵר מְ אֹד גַּם בְּ הַ צִ מְ צום ּ ּ ּ ְ ּ , ל"ּ הַ נַ כִּ י כְּ שֶׁ אֵ ין לוֹ צִ מְ צום אָ ז הוא יוֹ צֵ א עַל־יְדֵ י־זֶה ּ ּ מִ גְּבול הַ קְ דֻ שָׁ ה לְ גַמְ רֵ ּ ּ ּ , י וְ אָ ז הוא בִּ בְ חִ ינַת פְ גַם הַ דַ עַת ּ ּ ּ , ּפְ גַם הַ בְּ רִ ית , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת הַ דָ גִים טְ מֵ אִ ים ּ ּ , ּ שֶׁ יֵשׁ מִ ינִים כָּ אֵ לו שֶׁ יֵשׁ לָהֶם סְ נַפִ יר אֲבָ ל אֵ ין לָהֶם קַ שְׂ קֶ שֶׂ ת ּ ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת הַ צִ מְ צום הַ נַ ּ ּ "ל , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה הֵם טְ מֵ אִ ים וַאֲסורִ ים ּ ּו . מֵ חֲמַ ת שֶׁ שָׁ ם בִּ בְ חִ ינַת הַ דָ גִים ּ ּ , הַ יְנו אוֹ תָ ם ּ שֶׁ זָכו כְּ בָ ר לִ בְ חִ ינַת קְ דֻ שַׁ ת הַ בְּ רִ ית וְ הַ דַ עַת ּ ּ ּ ּ , עִ קַ ר הַ יֵצֶר ּ ּ הָ רָ ע שֶׁ יֵשׁ שָׁ ם הוא לֶהֱרֹס לַעֲלוֹ ת אֶ ל ה ּ ּ ' לִ כְ נֹס לִ פְ נִים מִ מְ חִ צָ תוֹ ּ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה יָכוֹ ל לָצֵ את מִ גְּבול הַ קְ ּ ּ ּ דֻ שָׁ ה לְ גַמְ רֵ י , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם . וְ עַל־כֵּן שָׁ ם עִ קַ ר הַ תִ קון וְ הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ תָ לוי רַ ק בְּ הַ צִ מְ צום שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת קַ שְׂ קַ שִׂ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ , עַל־כֵּן עִ קַ ר הַ סִּ ימַ ן־טָ הֳרָ ה שֶׁ ל הַ דָ גִים גַּם־כֵּ ן הוא הַ קַ שְׂ קַ שִׂ ים ּ ּ ּ ּ ּ , כְּ מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ "ל: כּ ֹל שֶׁ יֵשׁ לוֹ קַ שְׂ קֶ שֶׂ ת יֵשׁ לוֹ ּ סְ נַפִ יר וְ כו ּ ּ ) ' לקוטי הלכות - הל כות סימני דגים א ' לפי אוצר היראה - אכילה אות קיב (

Segment 28
HE:
) ויקרא י (ח"ל , א" עִ קַ ר אֱמונַת חִ דושׁ הָ עוֹ לָם הוא בְּ חִ ינַת מַ יִם ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י מַ יִם קָ דְ מו לָעוֹ לָם ּ , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ ר ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ) ל ּ יְרושַׁ לְ מִ י חֲגִיגָה פ " ב ה (: א" מִ תְ חִ לָה הָ יָה הָ עוֹ לָם מַ יִם בְּ מַ יִם וְ כו ּ ּ ּ . ' וְ כֵן פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ " י בַּ פָ סוק בְּ רֵ אשִׁ ית ּ ּ ) בְּ רֵ אשִׁ ית א ( א , שֶׁ הַ מַ יִם קָ דְ מו לְ כָ ל הַ בְּ רִ יאָ ה ּ ּ . וְ עִ קַ ר אֱמונַת חִ דושׁ ּ ּ ּ ּ הָ עוֹ לָם הוא רַ ק לְ הַ ּ אֲמִ ין בְּ הַ תְ חָ לַת הַ בְּ רִ יאָ ה שֶׁ הֵם ּ הַ מַ יִם , לְ הַ אֲמִ ין שֶׁ ה ' יִתְ בָּ רַ ך בָּ רָ א אֶ ת תְ חִ לַת הַ בְּ רִ יאָ ה ּ ּ ְ שֶׁ הִ יא הַ מַ יִם יֵשׁ מֵ אַ יִן הַ מֻחְ לָט ּ ּ , וְ אַ חַ ר כָּ ך בָּ רָ א מֵ הֶ ם ְ כָּ ל הָ עוֹ לָם ומְ לֹאוֹ ּ . כִּ י עִ קַ ר מַ ה שֶׁ צְ רִ יכִ ין לְ הִ תְ חַ זֵק ּ ּ ּ ּ בֶּ אֱמ ונָה עַל חִ דושׁ הָ עוֹ לָם הוא רַ ק עַל הַ הַ תְ חָ לָה ּ ּ ּ ּ , כִּ י מַ ה שֶׁ אַ חַ ר הַ בְּ רִ יאָ ה שֶׁ בָּ רָ א ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך יֵשׁ מִ יֵשׁ ּ ְ , זֶה אֵ ינוֹ חִ דושׁ אֵ צֶל הָ עוֹ לָם כָּ ל כָּ ך ְ ּ ּ , כִּ י הַ חִ דושִׁ ים שֶׁ ה ּ ּ '

Segment 29
HE:
ׁיִתְ בָּ רַ ך מְ חַ דֵ שׁ יֵשׁ מִ יֵש ּ ּ ְ , זֶה אָ נו רוֹ אִ ין בְּ כָ ל ּ יוֹ ם ובְ כָ ל ּ עֵת ובְ כָ ל שָׁ עָ ה ּ . כִּ י בֶּ אֱמֶ ת אָ נו רוֹ אִ ין חִ דושׁ הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ בְּ כָ ל עֵת ובְ כָ ל שָׁ עָ ה ּ , כִּ י ה ' יִתְ בָּ רַ ך מְ חַ דֵ שׁ בְּ טובוֹ בְּ כָ ל ּ ּ ְ יוֹ ם תָ מִ יד מַ עֲשֵׂ ה בְּ רֵ אשִׁ ית ּ , שֶׁ בָּ עֶרֶ ב חַ מָ ה שׁ וֹ קַ עַת ּ וְ נַעֲשֶׂ ה חֹשֶׁ ך , ְ ּובַ בּ ֹקֶ ר חוֹ זֵר ומְ חַ דֵ שׁ אוֹ ר הַ חַ מָ ה ּ ּ ּ . וְ כֵן מֵ חִ טָ ה אַ חַ ת שֶׁ זוֹ רְ עִ ין בָּ אָ רֶ ץ ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך מַ צְ מִ יחַ מִ מֶ נָה ּ ּ ְ כַּ מָ ה שִׁ בֳּלִ ים גְּבוֹ הִ ים עִ ם כַּ מָ ה מְ אוֹ ת חִ טִ ים ּ ּ ּ . וְ כֵ ן מִ גַּרְ עִ ין אֶ חָ ד מַ צְ מִ יחַ בִּ רְ צוֹ נוֹ אִ ילָן גָּדוֹ ל וְ נִפְ לָא . ומִ טִ פָ ה סְ רוחָ ה ּ ּ ּ ּ הוא בּ וֹ רֵ א בִּ רְ צוֹ נוֹ אָ דָ ם גָּדוֹ ל וְחַ יָה ּ ּ גְּדוֹ לָה וְ כַ יוֹ צֵ א בָּ זֶה פִ לְ אוֹ ת הַ בְּ רִ יאָ ה שֶׁ אָ נו רוֹ אִ ין בְּ כָ ל ּ ּ ּ עֵת ובְ כָ ל שָׁ עָה מַ ה שֶׁ ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך בּ וֹ רֵ א בְּ רִ יוֹ ת נִפְ לָאוֹ ת ּ ְ בְּ כָ ל יוֹ ם ובְ כָ ל עֵת ובְ כָ ל רֶ גַע ּ ּ . אֲבָ ל מֵ חֲמַ ת שֶׁ כָּ ל אֵ לו ּ ּ הַ בְּ רִ יוֹ ת הַ נִפְ לָאוֹ ת בּ וֹ רֵ א אוֹ תָ ם ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך יֵשׁ מִ יֵשׁ ּ ְ , כִּ י כָּ ך גָּזַר בִּ רְ צוֹ נוֹ שֶׁ מִ יוֹ ם הַ בְּ רִ יאָ ה וָהָ לְ אָ ה יִבָּ רֵ א הַ כּ ֹל ּ ּ ְ יֵשׁ מִ יֵשׁ ּ , עַל־כֵּן אַ ף־עַל־פִ י שֶׁ אָ נו רוֹ אִ ין בְּ עֵינֵינו ּ ּ ּ חִ דושֵׁ י בְּ רִ יוֹ תָ יו בְּ כָ ל ּ ּ ּ עֵת , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן אִ י אֶ פְ שָׁ ר ּ לְ הָ בִ ין בַּ שֵׂ כֶ ל חִ דושׁ הָ עוֹ לָם מֵ חֲמַ ת שֶׁ אָ ז הָ יָה יֵשׁ ּ ּ ּ מֵ אַ יִן . עַל־כֵּן צְ רִ יכִ ין לְ הִ תְ חַ זֵק בֶּ אֱמונָה לְ הַ אֲמִ ין ּ ּ בֶּ אֱמונָה שְׁ לֵמָ ה שֶׁ ה ּ ' יִתְ בָּ רַ ך בָּ רָ א הַ כּ ֹל בִּ רְ צוֹ נוֹ ְ בִּ תְ חִ לַת הַ בְּ רִ יאָ ה יֵשׁ ּ מֵ אַ יִן הַ מֻחְ לָט ּ .. . נִמְ צָ א שֶׁ עִ קַ ר אֱמונַת חִ דושׁ הָ עוֹ לָם תָ לוי בַּ מַ יִם שֶׁ הֵם ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ רִ אשׁ וֹ נִים לַבְּ רִ יאָ ה , שֶׁ הֵ ם הָ עִ קָ ר שֶׁ נִבְ רְ או יֵשׁ מֵ אַ יִן ּ ּ ּ ּ הַ מֻחְ לָט , כִּ י מַ ה שֶׁ נִבְ רָ א אַ חַ ר כָּ ך נִבְ רָ א מִ מַ יִם שֶׁ הוא ּ ּ ּ ְ ּ יֵשׁ מִ יֵשׁ ּ , שֶׁ אֵ לו ּ ּ הַ חִ דושִׁ ים שֶׁ ל בְּ רִ יאַ ת יֵשׁ מִ יֵשׁ אָ נו ּ ּ ּ ּ רוֹ אִ ין תָ מִ יד בְּ כָ ל עֵת ּ . וְעַל־כֵּן מֵ חֲמַ ת שֶׁ עִ קַ ר אֱמונַת ּ ּ חִ דושׁ הָ עוֹ לָם הוא בַּ מַ יִם ּ ּ ּ ּ , עַל־כֵּן מַ יִם יֵשׁ בָּ הֶ ם שְׁ נֵי כּ ֹחוֹ ת : חֶ סֶ ד וְ דִ ין , יָמִ ין ושְׂ מֹאל ּ , כַּ מובָ ן בַּ זֹהַ ר ּ ּ ּ : מַ יִם אִ נ ּון ּ לִ ימִ ינָא וְ כו ) ' ּ זֹהַ ר וָאֵ רָ א דַ ף כד ּ , ( כִּ י בָ ם יָדִ ין עַמִ ים יִתֶ ן ּ ּ אֹכֶ ל לְ מַ כְ בִּ יר ) ּ אִ יוֹ ב לו , לא ( ּופֵ רֵ שׁ רַ שִׁ : י" מָ שָׁ ל לְ נַחְ תוֹ ם וְ כו ּ ּ . ' וְ עַל־כֵּן הַ מַ יִם מְ טַ הֲרִ ין מִ כָּ ל הַ טֻמְ אוֹ ת ּ ּ וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ כְ נֹס לְ שׁ ום קְ דֻ שָׁ ה כִּ י אִ ם ּ ּ עַל־יְדֵ י טְ בִ ילָה אוֹ נְטִ ילָה ורְ חִ יצָ ה בְּ מַ יִם ּ , כְּ גוֹ ן כּ ֹהֲנִים בַּ עֲבוֹ דָ תָ ן שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לוֹ לְ הִ תְ קָ רֵ ב לְ שׁ ום עֲבוֹ דָ ה כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י ּ טְ בִ ילָה וְ קִ דושׁ יָדַ יִם וְרַ גְלַיִם בְּ מַ יִם ּ ּ . וְ כֵ ן כְּ לַל יִשְׂ רָ אֵ ל לֹא נִכְ נְסו לַבְּ רִ ית כִּ י ּ אִ ם עַל־יְדֵ י טְ בִ ילָה בְּ מַ יִם וְ כו . 'ּ ולְ הֵפֶ ך מָ צִ ינו שֶׁ הַ מַ יִם עֲלולִ ים לְ קַ בֵּ ל טֻמְ אָ ה ּ ּ ּ ּ ְ . וְ כֵן אֵ ין הָ אֹכֶ ל מֻכְ שָׁ ר לְ קַ בֵּ ל טֻמְ אָ ה עַד שֶׁ יָבוֹ א עָ לָיו מַ יִם ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) ּ וַיִקְ רָ א יא , לח (: וְ כִ י יֻתַ ן מַ יִם עַל זֶרַ ע וְ כו ּ ּ . ' כִּ י עִ קַ ר כָּ ל הַ קְ דֻ שׁ וֹ ת וְ הַטְ הָ רוֹ ת הֵם נִמְ שָׁ כִ ין כְּ פִ י אֱמונַת ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ חִ דושׁ הָ עוֹ לָם , כִּ י עִ קַ ר הַ קְ דֻ שָׁ ה וְ הַ טָ הֳרָ ה הִ יא הָ אֱמונָה ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ קְ דוֹ שָׁ ה . ולְ הֵפֶ ך עִ קַ ר הַטֻמְ אָ ה וְ הַ זֻהֲמָ א וְ תֹקֶ ף הַ דִ ין ּ ּ ּ ּ ְ ּ ּ הוא עַל־יְדֵ י כְּ פִ ירוֹ ת חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם . וְ עַל־כֵּן מֵ חֲמַ ת שֶׁ עִ קַ ר ּ הָ אֱמונָה שֶׁ הִ יא אֱמונַת חִ דושׁ הָ עוֹ לָם הוא בַּ מַ יִם ּ ּ ּ ּ ּ ּ , עַל־כֵּן " צַ דִ יקִ ים יֵלְ כו בָ ם וְ כו ּ ּ ּ " ' שֶׁ מִ י שֶׁ זוֹ כֶ ה לֶאֱמונָה ּ ּ ּ הוא מְ קַ בֵּ ל עַל־יְדֵ י הַ מַ יִם כָּ ל הַ קְ דֻ שׁ וֹ ת וְ הַטְ הָ רוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ כֻּלָם נִמְ שָׁ כִ ין מִ ּ תְ חִ לַת הַבְּ רִ יאָ ה שֶׁ בָּ רָ א ה ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך ְ אֶ ת הַ מַ יִם יֵשׁ מֵ אַ יִן שֶׁ מִ שָׁ ם כָּ ל הַ קְ דֻ שׁ וֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י בִּ תְ חִ לַת ּ הַ בְּ רִ יאָ ה הָ יָה הַ כּ ֹל קֹדֶ שׁ כַּמְ בֹאָ ר בְּ מָ קוֹ ם אַ חֵ ר ) סִ ימָ ן נא (. אֲבָ ל לְ הֵפֶ ך ְ " פוֹ שְׁ עִ ים יִכָּ שְׁ לו בָ ם ּ ּ " שֶׁ כָּ ל הַ כְּ פִ יר וֹ ת שֶׁ לָהֶם הוא בִּ בְ חִ ינַת מַ יִם דַ יְקָ א שֶׁ הֵם תְ חִ לַת הַ בְּ רִ יאָ ה ּ ּ ּ ּ ּ יֵשׁ מֵ אַ יִן שֶׁ שָׁ ם עִ קַ ר כְּ פִ ירָ תָ ם יִמַ ח שְׁ מָ ם ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן הַ מַ יִם ּ ּ עֲלולִ ים לְ קַ בֵּ ל טֻמְ אָ ה , כִּ י עִ קַ ר אֲחִ יזַת הַ טֻמְ אָ ה לְ מִ י ּ ּ שֶׁ בָּ א לִ טָ מֵ א הוא בִּ בְ חִ ינַת מַ יִם ּ ּ דַ יְקָ א שֶׁ הֵם תְ חִ לַת ּ ּ ּ הַ בְּ רִ יאָ ה יֵשׁ מֵ אַ יִן , שֶׁ שָׁ ם מַ גִּיעַ עִ קַ ר כְּ פִ ירָ תָ ם שֶׁ הוא ּ ּ ּ עִ קַ ר הַ טֻמְ אָ ה ּ ּ ) . לקוטי הלכות – הלכות ברכת הריח 'ד- אות (' ט

Segment 30
HE:
וכל השרץ השורץ על הארץ

Segment 31
HE:
) ויקרא י (א"מ , א" ופרשו רז : ל" כל זמן שלא פרשו מותרין וכו – ' עיין רש "י כְּ שֶׁ הַ מַ חֲשָׁ בָ ה רוֹ חֶ שֶׁ ת וְחוֹ שֶׁ בֶ ת בְּ דָ בָ ר שֶׁ בִּ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת " רָ חַ שׁ לִ בִּ י דָ בָ ר טוֹ ב ּ , " אֲזַי יֵשׁ כְּ נֶגֶד זֶה קְ לִ פַ ת תוֹ לָע ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת קְ לִ פַ ת עֵשָׂ ו ּ ּ , שֶׁ מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ נִמְ שָׁ כִ ין כָּ ל הַ מַ חֲשָׁ בוֹ ת הַ מְ זֹהָ מוֹ ת מְ אֹד שֶׁ הֵ ּ ם בִּ בְ חִ ינַת זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ ּ , בְּ חִ ינַת זֻהֲמַ ת כָּ ל הַ תוֹ לָעִ ים ושְׁ קָ צִ ים ּ ּ ּורְ מָ שִׂ ים , שֶׁ הֵם בְּ זויִים ושְׁ קוצִ ים וְ נִמְ אָ סִ ים מְ אֹד ּ ּ ּ וכְ רוכִ ים מְ אֹד אַ חַ ר כָּ ל דָ בָ ר ומְ צויִים בְּ כָ ל מִ ינֵי מַ אֲכָ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּומַ שְׁ קֶ ה . וְהַ קְ לִ פָ ה הַ זֹאת מְ בַ קֶ ּ ּ ּ ּ שֶׁ ת מָ קוֹ ם לִ רְ חֹשׁ וְלִ שְׁ רץ בְּ מַ חֲשֶׁ בֶ ת אִ ישׁ הַ יִשְׂ רְ אֵ לִ י ולְ כַ לוֹ ת ולְ אַ בֵּ ד חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ ּ ּ כָּ ל פְ רִ י הַ שֵׂ כֶ ל שֶׁ לוֹ ּ ּ ּ . וְ צָ רִ יך לִ שְׁ מֹר עַצְ מוֹ מִ מֶ נָה מְ אֹד ּ ּ ְ , שֶׁ לֹא לִ תֵ ן לָה מָ קוֹ ם כְּ לָל לִ רְ חֹשׁ וְ לִ שְׁ רץ שָׁ ם ּ ּ ּ . וַאֲפִ לו ּ ּ כְּ שֶׁ כְּ בָ ר חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם הִ תְ חִ ילָה הַ מַ חֲשָׁ בָ ה רָ עָה לִ רְ חֹשׁ ּ וְ לִ שְׁ רץ בְּ מֹחוֹ , צָ רִ יך לִ שְׁ מֹר מְ אֹד שֶׁ לֹא לִ תֵ ן לָה מָ קוֹ ם ּ ּ ּ ְ לִ פְ רֹשׁ וְ לָצֵ את אֶ ל הַ חוץ ּ , רַ ק לִ גְעֹר בּ וֹ תֵ כֶ ף וְ לִ בְ רֹחַ ּ מִ מֶ נָה ּ ּ , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת מַ ה שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ ּ " ל עַל הַ תוֹ לָעִ ים שֶׁ הִ שְׁ רִ יצו בְּ תָ לושׁ ּ ּ ּ , אֲזַי כָּ ל־זְמַ ן שֶׁ לֹא פֵ רְ שׁ ו ּ ּ ּ מֻתָ רִ ין , כִּ י אָ ז בִּ תְ חִ לַת רְ חִ ישַׁ ת הַ מַ חֲשָׁ בָ ה רָ עָ ה ּ ּ , יָכוֹ ל עֲדַ יִן לְ הַ פְ כָ ה לְ טוֹ ב ּ ּ , אִ ם יִהְ יֶה נִזְהָ ר שֶׁ לֹא לְ הַ חְ מִ יץ ּ מֹחוֹ בַּ מַ חֲשָׁ בָ ה הַ זֹאת וְ שֶׁ לֹא ּ ּ ּ לִ תֵ ן לָה מָ קוֹ ם לִ רְ חֹשׁ ּ ּ וְ לִ פְ רֹשׁ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם . ) לקוטי הלכות -

Segment 32
HE:
הלכות תולעים ' א לפי אוצר היראה - מחשבות והרהורים (' י ,

Segment 33
HE:
וְ כָּ ל הַ שֶׁ רֶ ץ הַ שׁ ֹרֵ ץ עַל הָ אָ רֶ ץ ּ ּ

Segment 34
HE:
) ּ וַיִקְ רָ א י (א"מ , א" כָּ ל הַ תוֹ לָעִ ים ושְׁ קָ צִ ים ורְ מָ שִׂ ים הֵם בְּ חִ ינַת מְ קוֹ מוֹ ת ּ ּ ּ הַ מְ טֻ ּנָפִ ים , כִּ י הֵם דְ בָ רִ ים מְ תֹעָבִ ים ומְ שֻׁ קָ צִ ים ּ ּ ּ ּומְ לֻכְ לָכִ ים , וְ נִתְ הַ וִים מִ לִ כְ לוך וְ קִ לְ קול שֶׁ ל כָּ ל ּ ּ ּ ְ ּ ּ הַ דְ בָ רִ ים , כַּ אֲשֶׁ ר רוֹ אִ ין בַּ חושׁ שֶׁ כְּ שֶׁ מִ תְ רַ קֵ ב ומִ תְ קַ לְ קֵ ל ּ ּ ּ ּ אֵ יזֶה דָ בָ ר מְ אֹד ּ , אֲזַי רוֹ חֲשִׁ ין בּ וֹ תוֹ לָעִ ים ּ . וְ עַל ן כֵּ ־ אָ סְ רָ ה הַ תוֹ רָ ה עָלֵינו לֶאֱכֹל דְ בָ רִ ים כָּ אֵ לו ּ ּ ּ ּ ּ , מֵ אַ חַ ר שֶׁ אֵ לו הַ דְ בָ רִ ים הֵם רְ חוֹ קִ ים מִ כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ . כִּ י כָּ ל אֲכִ ילָתֵ נו וְ כָ ל עֲשִׂ יָתֵ נו צְ רִ יכִ ין לִ הְ יוֹ ת כֻּלָם רַ ק בִּ שְׁ בִ יל ּ ּ ּ ּ כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ) כמובא בלקוטי מוהר ב ן" – ' סימן י , ב" עיין שם , ( וְ כָ ל הַ דְ בָ רִ ים שֶׁ רְ חוֹ קִ ים מִ כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ

Segment 35
HE:
צְ רִ יכִ ין אָ נו לְ הִ תְ רַ חֵ ק מֵ הֶם ּ . אֲבָ ל אַ ף ־ ּפִ י ־ עַל ־ כֵן הַ תוֹ לָעִ ים שֶׁ בַּ פֵ רוֹ ת שֶׁ בְּ תָ לושׁ מֻתָ רִ ים כָּ ל זְמַ ן שֶׁ לֹא ּ ּ ּ ּ פֵ רְ שׁ ו ּ ּ . וְ לָמְ דו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל מִ פָ סוק ּ ּ ) ּ וַיִקְ רָ א יא (: כָּ ל הַ שֶׁ רֶ ץ הַ שׁ ֹרֵ ץ עַל הָ אָ רֶ ץ ּ ּ , שֶׁ הָ אִ סּ ור הוא רַ ק כְּ שֶׁ שׁ ֹרֵ ץ ּ ּ ּ עַל הָ אָ רֶ ץ , דְ הַ יְנו פֵ רֵ שׁ ּ ּ ּ . ובָ זֶה רָ מְ זָה לָנו הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ , שֶׁ אֲפִ לו תוֹ לָעִ ים שֶׁ הֵם מְ שֻׁ קָ צִ ים ומְ תֹעָבִ ים בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ ּ מְ קוֹ מוֹ ת הַ מְ טֻנָפִ ים ּ , ּדְ הַ יְ נו שֶׁ גָּבַ ר הַ קִ לְ קול בְּ הַ פְ רִ י ּ ּ ּ ּ ־ כָּ ל כָּ ך עַד שֶׁ נִתְ הַ וו בּ וֹ תוֹ לָעִ ים ּ ּ ּ ּ ְ , ־ ּפִ י ־ עַל ־ אַ ף כֵן עֲדַ יִן אָ נו יְכוֹ לִ ין לְ אָ כְ לָם כָּ ל זְמַ ן שֶׁ לֹא פֵ רְ שׁ ו ּ ּ ּ ּ , כִּ י כָּ ל זְמַ ן שֶׁ הַ קִ לְ קול הוא בְּ תוֹ ך הַפְ רִ י וְ אֵ ינוֹ פוֹ רֵ שׁ לַחוץ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ , עֲדַ יִן יֶ שׁ לוֹ תִ קון ּ ּ ּ . כִּ י בֶּ אֱמֶ ת גַּם בַּ מְ קוֹ מוֹ ת הַ מְ טֻנָפִ ים וַאֲפִ לו בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ שְׁ קָ צִ ים ורְ מָ שִׂ ים יֶשׁ בָּ הֶ ם חִ יותוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ , כִּ י בִּ לְ עֲדֵ י ּ ּ חִ יות ה ' יִתְ בָּ רַ ך לֹא הָ יָה לָהֶם קִ יום כְּ לָל ּ ּ ְ , ְ אַ ך הֵם מְ קַ בְּ לִ ים חִ יות מִ בְּ חִ ינַת ּ ּ " , " ּ אַ יֵה מִ בְּ חִ ינַת מַ אֲמָ ר סָ תום ּ ) 'ּ וְ כו עיין שם , ( שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת וְ אַ יֵה הַ שֶׂ ה לְ עֹלָה וְ כו ּ ּ ּ ּ . ' וְ עַל ־ " כֵּן ּתוֹ לָע " הוא אוֹ תִ יוֹ ת ּ ּ " עוֹ לַת " ) כַּ מובָ א בַּ כַּ וָנוֹ ת ּ ּ ּ שֶׁ ל פָ רָ שַׁ ת הַ תָ מִ יד ּ ּ , ( הַ יְנו שֶׁ חִ יות הַ תוֹ לָעִ ים שֶׁ הֵם ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת מְ קוֹ מוֹ ת הַ מְ טֻנָפִ ים ּ , חִ יותָ ם הוא מִ בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ " ּ אַ יֵה " ּ הַ שֶׂ ה לְ עֹלָה : וְזֶה שֶׁ רָ מְ זָה לָנו הַ תוֹ רָ ה בְּ דִ ינֵי הַ תוֹ לָעִ ים עִ נְיָן הַ נַ ּ ּ ּ ּ , ל" שֶׁ כְּ שֶׁ אָ דָ ם נוֹ פֵ ל חַ ס וְשָׁ לוֹ ם לִ מְ קוֹ מוֹ ת כָּ אֵ לו ּ ּ , אֲזַי כָּ ל זְמַ ן שֶׁ הוא מְ חַ פֵ שׂ עֲדַ יִן אַ יֵ ּ ּ ּ ה מְ קוֹ ם כְּ בוֹ דוֹ , עֲדַ יִן יֶשׁ לוֹ תִ קְ וָה וְ כו ּ ּ . ' וְעַל ־ כֵּן אֲפִ לו הַ תוֹ לָעִ ים שֶׁ בַּ פֵ רוֹ ת שֶׁ הֵם ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת מְ קוֹ מוֹ ת הַ מְ טֻנָפִ ים עֲדַ יִן מֻתָ רִ ים בַּ אֲכִ ילָה כָּ ל ּ ּ זְמַ ן שֶׁ לֹא פֵ רְ שׁ ו לַחוץ ּ ּ ּ ּ , כִּ י כְּ שֶׁ פוֹ רְ שִׁ ים לַחוץ אָ ז ּ ּ אֲסורִ ים מִ שׁ ּ ּ ום שֶׁ רֶ ץ הַ שׁ וֹ רֵ ץ עַל הָ אָ רֶ ץ ּ ּ , כִּ י אִ סּ ור ּ הַ תוֹ לָע הוא כְּ שֶׁ פוֹ רֵ שׁ מִ ן הַ פְ רִ י לַחוץ וְ שׁ וֹ רֵ ץ עַל ּ ּ ּ ּ ּ הָ אָ רֶ ץ . וְ עַל ־ כֵּן הַ תוֹ לָעִ ים שֶׁ בַּ פֵ רוֹ ת כָּ ל זְמַ ן שֶׁ לֹא פֵ רְ שׁ ו לַחוץ ּ ּ ּ ּ ּ ּ לִ שְׁ רֹץ עַל הָ אָ רֶ ץ הֵם מֻתָ רִ ים בַּ אֲכִ ילָה ּ , כִּ י כָּ ל זְ מַ ן שֶׁ הַ קִ לְ קול הוא בְּ תוֹ ך הַפְ רִ י וְ אֵ ינוֹ פוֹ רֵ שׁ לַחוץ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ְ , רַ ק הוא מֻנָח בִּ מְ קוֹ מוֹ ּ ּ , עֲדַ יִן יֶשׁ לוֹ תִ קְ וָה עַל ּ ־ יְדֵ י בְּ חִ ינַת אַ יֵה שֶׁ הוא הַ חִ יות שֶׁ ל מְ קוֹ מוֹ ת אֵ לו כַּ נַ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ . ל" אֲבָ ל כְּ שֶׁ מַ תְ חִ יל לִ פְ רֹשׁ לַחוץ ּ ּ — לִ שְׁ רֹץ עַל הָ אָ רֶ ץ , דְ הַ יְנו ּ ּ כְּ שֶׁ רוֹ צֶ ה לַעֲשׂ וֹ ת לוֹ מָ קוֹ ם בָּ אָ רֶ ץ בְּ טִ נופוֹ וְ לִ כְ לוכוֹ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ נִמְ צָ אִ ים חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם כַּ מָ ה וְ כַ מָ ה שֶׁ יָצְ או לַחוץ ּ ּ ּ ּ ּ ּ לְ גַמְ רֵ י עַל ־ יְדֵ י נְפִ ילָתָ ם וִ ירִ ידָ תָ ם שֶׁ רָ צו לַעֲשׂ וֹ ת לָהֶם ּ מוֹ שָׁ ב בָּ אָ רֶ ץ , כְּ מוֹ שֶׁ נִמְ צָ א אֵ לו שֶׁ אָ מְ רו שֶׁ יֵלְ כו וְ יִתְ הַ נו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ זֶה הָ עוֹ לָם רַ חֲמָ נָא לִ צְ לָן ) ּ עַיֵן חֲגִיגָה טו , .( וְזֶה בָּ א לָהֶם מֵ חֲמַ ת נְפִ ילָתָ ם הַ גְּ דוֹ לָה שֶׁ נָפְ לו לְ מַ ה שֶׁ נָפְ לו ּ ּ ּ ּ וְ נִתְ רַ חֲקו מִ כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ . ומֵ אַ חַ ר שֶׁ רָ או שֶׁ רְ חוֹ קִ י ּ ּ ם מִ כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך ־ עַל , ְ כֵּן יָצְ או לַחוץ לְ גַמְ רֵ י וְרָ צו לִ שְׁ רֹץ ּ ּ ּ עַל הָ אָ רֶ ץ לְ הִ תְ הַ נוֹ ת בְּ זֶה הָ עוֹ לָם ּ ; אוֹ י לָהֶם ! אוֹ י לְ נַפְ שָׁ ם ! וְ תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ רוֹ צִ ים לְ הִ תְ פַ שֵׁ ט בְּ זֶה הָ עוֹ לָם אֲזַי ּ ּ מִ תְ גַּבֵּ ר בָּ הֶ ם הַ זֻהֲמָ א בְּ יוֹ תֵ ר וְיוֹ תֵ ּ , ר כִּ י בְּ זֶה הָ עוֹ לָם בְּ מָ קוֹ ם שֶׁ אֵ ין שָׁ ם קְ דֻ שָׁ ה מִ תְ גַּבֵּ ר בְּ יוֹ תֵ ר זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת וְ נָחָ שׁ עָפָ ר לַחְ מוֹ . וְזֶה רָ מְ זָה לָנו הַ תוֹ רָ ה שֶׁ הַ תוֹ לָע ּ ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת זֻהֲמַ ת ּ ּ הַ נָחָ שׁ , בְּ חִ ינַת מְ קוֹ מוֹ ת הַ מְ טֻנָפִ ים ּ , כָּ ל זְ מַ ן שֶׁ הוא ּ בְּ תוֹ ך הַ פְ רִ י וְ אֵ ינוֹ פוֹ רֵ שׁ לַחוץ לִ שְׁ רֹץ עַל הָ אָ רֶ ץ ּ ּ ּ ְ , עֲדַ יִן הוא מֻתָ ר בַּ אֲכִ ילָה ּ ּ , כִּ י עֲדַ יִן יְכוֹ לִ ין לַהֲשִׁ יבוֹ אֶ ל הַ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ , לְ הַ עֲלוֹ תוֹ לְ שָׁ רְ שׁ וֹ לִ בְ חִ ינַת אַ יֵה ּ , שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת אַ יֵה הַ שֶׂ ה לְ עֹלָה ּ ּ , שֶׁ הו ּ א בְּ חִ ינַת ' עוֹ לַת ' ּתָ מִ יד — שֶׁ הוא אוֹ תִ יוֹ ת ּ ּ ' ּתוֹ לָע ', וִיכוֹ לִ ין לַהֲפֹך מִ בְּ חִ ינַת ְ ' ּתוֹ לָע ' לִ בְ חִ ינַת ' עוֹ לַת ', שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת אַ יֵה מַ אֲמָ ר ּ ּ סָ תום וְ כו ּ ּ ' . ל"ּ כַּ נַ אֲבָ ל כְּ שֶׁ פוֹ רֵ שׁ לַחוץ לִ שְׁ רֹץ עַל ּ ּ הָ אָ רֶ ץ , אֲזַי הוא שֶׁ רֶ ץ טָ מֵ א וְ ּ אָ סור בַּ אֲכִ ילָה ּ , כִּ י עַל הָ אָ רֶ ץ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לֶאֱכֹל כִּ י אִ ם דְ בָ רִ ים שֶׁ יֵשׁ בָּ הֶם ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך וכְ בוֹ דוֹ קְ דֻ שָׁ תוֹ ְ ּ ּ . אֲבָ ל בְּ חִ ינַת מְ קוֹ מוֹ ת הַ מְ טֻנָפִ ים ּ , שָׁ ם מִ תְ אַ חֵ ז בָּ אָ רֶ ץ בְּ יוֹ תֵ ר זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ ּ , בִּ בְ חִ ינַת וְ נָחָ שׁ עָפָ ר לַחְ מ , וֹ וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ תַ קְ נוֹ כִּ י אִ ם ּ ־ עַל יְדֵ י שֶׁ מַ עֲלִ ין אוֹ תוֹ מֵ הָ אָ רֶ ץ מִ בְּ חִ ינַת מָ קוֹ ם לְ גַמְ רֵ י ּ , דְ הַ יְנו כְּ שֶׁ זוֹ כֶה לְ הַ בְ חִ ין בְּ עַצְ מוֹ וְיוֹ דֵ עַ שֶׁ אֵ ין לוֹ שׁ ום ּ ּ ּ ּ מָ קוֹ ם כְּ לָל וְ כו ', ּ וְ שׁ וֹ אֵ ל ומְ בַ קֵ שׁ אַ יֵה מְ קוֹ ם כְּ בוֹ דוֹ ּ ּ ּ , ִּב בְ חִ ינַת ) ּדְ בָ רִ ים ד (: ובִ קַ שְׁ תָ מִ שָׁ ם אֶ ת ה ּ ּ ּ ּ ' אֱלֹקֶ יך . ָ ' ּ מִ שָׁ ם ' ּדַ יְקָ א ) כַּ מובָ א בְּ שֵׁ ם הַ בַּ עַל ּ ּ ־ שֵׁ ם ־ טוֹ ב זַ , (ל" דְ הַ יְנו מִ מָ קוֹ ם שֶׁ הוא שָׁ ם וְאֵ ינוֹ פוֹ רֵ שׁ לָצֵ את לַחוץ חַ ס ּ ּ ּ ּ ּ ּ וְ שָׁ לוֹ ם , וְ אָ ז נִתְ הַ פֵ ך הַ יְרִ ידָ ה לַעֲלִ יָה וְ כו ּ ּ ּ ְ . ' וְ עַל ־ כֵּן כָּ ל זְמַ ן שֶׁ לֹא פֵ רְ שׁ ו מֻתָ ר ּ ּ ּ ּ , דְ הַ יְנו כָּ ל זְמַ ן שֶׁ אֵ ינוֹ פוֹ רֵ שׁ ּ ּ ּ לַחוץ לִ שְׁ רֹץ עַל הָ אָ רֶ ץ לַעֲשׂ וֹ ת לוֹ מָ קוֹ ם בָּ אָ רֶ ץ חַ ס ּ וְ שָׁ לוֹ ם וְ כו ' ּ , ל"ּ כַּ נַ רַ ק הוא מְ בַ קֵ שׁ מִ מְ קוֹ מוֹ אֶ ת ה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך , ְ בְּ חִ ינַת : ובִ קַ שְׁ תָ ּ ּ ּ ּ מִ שָׁ ם אֶ ת ה ' אֱלֹקֶ יך ומָ צָ אתָ ָ ּ — מִ שָׁ ם דַ יְקָ א וְ כו ּ ּ ּ ', כִּ י רוֹ אֶ ה שֶׁ אֵ ין לוֹ שׁ ום מָ קוֹ ם ּ בָּ אָ רֶ ץ וְ כו ' ּ , ל"ּ כַּ נַ אָ ז זוֹ כֶ ה לַעֲלוֹ ת בְּ תַ כְ לִ ית הָ עֲלִ יָה ּ , כִּ י זוֹ כֶ ה לִ בְ חִ ינַת אַ יֵה מַ אֲמָ ר סָ תום וְ כו ּ ּ ּ ', בְּ חִ ינַת וְ אַ יֵה ּ ּ הַ שֶׂ ה לְ עוֹ לָ ה וְ כו . ) 'ּ לקוטי הלכות – הלכות תולעים ג ' – אות א ('

Segment 36
HE:
והתקדשתם והייתם קדושים

Segment 37
HE:
) ויקרא י (ד"מ , א" ואמרו רז "ל: והתקדשתם – אלו מים ראשונים

Segment 38
HE:
והייתם קדושים – אלו מים אחרונים

Segment 39
HE:
הָ אֲכִ ילָה הוא בְּ חִ ינַת הַ מְ שָׁ כַ ת הַ דַ עַת ּ ּ , וְכֵן כָּ תַ ב רַ בֵּ נו ּ ּ בַּ מַ אֲמָ ר ' וַיְהִ י הֵ ם מְ רִ יקִ ים שַׂ קֵ יהֶם ּ ' סִ ימָ ן י " ז שֶׁ עַל־יְדֵ י הָ אֲכִ ילָה נִשְׁ לָם הַ דַ עַת ּ , ּ עַיֵן שָׁ ם . וְ עַל־כֵּן צָ רִ יך לִ טֹל מַ יִם אַ חֲרוֹ נִים אַ חַ ר הָ אֲכִ ילָה כְּ דֵ י ּ ְ לָתֵ ת חֵ לֶק לְ הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א כַּ יָדועַ ּ ּ , כִּ י עִ קַ ר יְנִיקָ תָ ם ּ הוא מִ שָׁ ם מִ בְּ חִ ינַת מִ זְ ּ ּ בֵּ חַ שֶׁ הוא שֻׁ לְ חָ נוֹ שֶׁ ל אָ דָ ם ּ , ּ עַיֵן שָׁ ם ) לקוטי מוהר ן א " – ' סימן יז . ( ּובְ הֶ כְ רֵ חַ לָתֵ ת לָהֶם יְנִיקָ ה וְחִ יות בְּ צִ מְ צום כְּ דֵ י שֶׁ לֹא יִתְ גַּבְּ רו בְּ יוֹ תֵ ר וְיִהְ יֶה ּ ּ ּ ּ ּ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם קִ לְ קול הַ דַ עַת לְ גַמְ רֵ י ּ ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת מַ יִם אַ חֲרוֹ נִ ים כַּ נַ ּ" ל נִמְ צָ א שֶׁ מַ יִם אַ חֲרוֹ נִים הוא קִ יום ּ ּ ּ ּ ּ הַ דַ עַת , כִּ י אִ ם לָאו יִתְ גַּבְּ רו חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם כַּ נַ ּ ּ . ל" וְ זֶה שֶׁ סָּ מְ כו חֲכָ מֵ ינו זַ ּ ּ " ל הַ נְטִ ילוֹ ת זֶה לָזֶה וקְ רָ אום מַ יִם ּ ּ ּ



# Tazria - Chumash with Likutey Halachos
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/3/4/

Tazria
תזריע
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/3/4

Segment 1
HE:
פירושים על פרשת " תזריע "

Segment 2
HE:
) ויקרא י ('ב , ב" וְזֶה שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ " י בִּ תְ חִ לַת פָ רָ שַׁ ת תַ זְרִ יעַ אָ מַ ר רַ בִּ י ּ ּ ּ שֹ ִ מְ לַאי כְּ שֵׁ ם שֶׁ יְצִ ירָ תוֹ שֶׁ ל אָ דָ ם הוא אַ חַ ר כָּ ל בְּ הֵמָ ה ּ ּ וְחַ יָה וָעוֹ ף כָּ ך תוֹ רָ תוֹ ְ ּ ּ נִתְ פָ רְ שָׁ ה אַ חַ ר כָּ ל חַ יָה וָעוֹ ף ּ ּ . כִּ י יְצִ ירָ תוֹ שֶׁ ל אָ דָ ם הָ יָה אַ חַ ר כָּ ל יְצִ ירַ ת בְּ הֵמָ ה וְ כו , 'ּ כְּ דֵ י שֶׁ יַכְ נִיעַ הַ גַּסּ ות וְיִזְכֶּ ה לְ תוֹ רָ ה וַעֲבוֹ דַ ת ה ּ ּ ' בֶּ אֱמֶ ת כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ זְכּ וֹ ת לְ תוֹ רָ ה וַעֲבוֹ דָ ה ותְ שׁ ובָ ה ומַ עֲשִׂ ים ּ ּ ּ

Segment 3
HE:
טוֹ בִ ים כָּ ל אֶ חָ ד לְ פִ י בְּ חִ ינָתוֹ מִ קָ טֹן וְ עַד גָּדוֹ ל כִּ י אִ ם ּ עַל־יְדֵ י שְׁ בִ ירַ ת הַ גֵּאות וְגַסּ ות הָ רוחַ ּ ּ ּ . ּובִ שְׁ בִ יל זֶה נִבְ רָ א הָ אָ דָ ם בָּ אַ חֲרוֹ נָה כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ל " שֶׁ הָ אָ דָ ם נִבְ רָ א בַּ סּ וֹ ף כְּ דֵ י לִ כְ נֹס לַסְּ עֻדָ ה ּ , ּ מִ יָד ּ דָ בָ ר אַ חֵ ר שֶׁ אִ ם תָ זוחַ דַ עְ תוֹ עָ לָיו יֹאמְ רו לוֹ יַתושׁ קְ דָ מְ ך ָ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ מַ עֲשֵׂ ה בְּ רֵ אשִׁ ית . הַ יְנו כִּ י הָ אָ דָ ם נִבְ רָ א רַ ק בִּ שְׁ בִ יל ּ שֶׁ יַעֲסֹק בַּ תוֹ רָ ה וַעֲבוֹ דַ ת ה ּ ּ ' כָּ ל יָמָ יו וְ עַל־כֵּן נִבְ רָ א בָּ אַ חֲרוֹ נָה כְּ דֵ י שֶׁ יִכְ נֹס לַ ּ סְּ עֻדָ ה מִ יָד הַ יְנו כְּ דֵ י שֶׁ יִהְ יֶה ּ ּ ּ ּ הַ כּ ֹל כְּ בָ ר מוכָ ן לְ פָ נָיו כָּ ל מַ ה שֶׁ צָ רִ יך לְ פַ רְ נָסָ תוֹ ְ ּ ּ ּ ולְ הַ רְ חִ יב דַ עְ תוֹ בָּ הֶם ולְ הַ כִּ יר עַל יָדָ ם גְּדֻ לַת הַ בּ וֹ רֵ א ּ ּ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך . ְ וְ עַל־כֵּן הַ כּ ֹל נִבְ רָ א קֹדֶ ם יוֹ ם הַ שִׁ שִׁ י וְ הוא ּ ּ ּ נִבְ רָ א בַּ יוֹ ם הַ שִׁ שִׁ י סָ מוך לְ שַׁ בָּ ת אַ חַ ר שֶׁ כְּ בָ ר נִבְ רָ א ּ ְ ּ ּ ּ הַ כּ ֹל בִּ שְׁ בִ ילוֹ וְ הוכַ ן לְ פָ נָיו הַ כּ ֹל כְּ דֵ י שֶׁ יִכְ נֹס לִ סְ עֻדַ ת ּ ּ ּ שַׁ בָּ ת מִ יָד וְ לֹא יִצְ טָ רֵ ך לְ הַמְ תִ ין ולְ בַ לְ בֵּ ל דַ עְ תוֹ בְּ שׁ ום ּ ּ ּ ּ ּ ְ ּ ּדָ בָ ר . רַ ק יִזְכֶּ ה לִ סְ עֻדַ ת שַׁ בָּ ּ ת מִ יָד שֶׁ יִזְכֶּ ה מִ יָד לַעֲסֹק ּ ּ ּ בַּ עֲבוֹ דַ ת ה ' שֶׁ זֶהו עִ קַ ר תַ כְ לִ ית הַ סְּ עֻדָ ה שֶׁ ל שַׁ בָּ ת ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ סְּ עֻדָ ה שֶׁ לֶעָ תִ יד שֶׁ יִזְכּ ו הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ הָ יָה אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן רָ אוי לִ זְכּ וֹ ת אֵ לָיו מִ יָד אִ ם הָ יָה ּ ּ מְ קַ יֵם מִ צְ וָ ּ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך . ְ וְזֶהו שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ " ל שָׁ ם דָ בָ ר אַ חֵ ר שֶׁ אִ ם תָ זוחַ דַ עְ תוֹ עָ לָיו אוֹ מְ רִ ים לוֹ יַתושׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ קְ דָ מְ ך וְ כו ּ ָ ' הַ יְנו שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ זְכּ וֹ ת לַסְּ עֻדָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ ּ "ּ הַ נַ ל אֲפִ לו אִ ם הוא פָ נוי מִ כָּ ל הָ עֲסָ קִ ים וְ ּ ּ ּ ּ ּ יֶשׁ לוֹ כָּ ל הוֹ ן דְ עָ לְ מָ א כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י שִׁ פְ לות שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א ּ ּ ּ זוֹ כִ ין לְ תוֹ רָ ה וַעֲבוֹ דָ ה , אֲבָ ל תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ מִ תְ גָּאֶ ה וְ תָ זוחַ ּ ּ ּ דַ עְ תוֹ עָ לָיו אוֹ מְ רִ ים לוֹ יַתושׁ קְ דָ מְ ך כִּ י אָ ז הוא רָ דוי ּ ּ ּ ָ ּ ּ ּ לִ פְ נֵיהֶם לִ פְ נֵי כָּ ל בְּ הֵמָ ה וְחַ יָה וָעוֹ ף כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ " ל זָכָ ה רוֹ דֶ ה בָּ הֶם לֹא זָכָ ה נַעֲשֶׂ ה יָרוד ּ לִ פְ נֵיהֶם . וְ כֵן הוא בְּ כָ ל אָ דָ ם גַּם עַתָ ה שֶׁ יֵשׁ שֶׁ ה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך נוֹ תֵ ן לְ אָ דָ ם עֲשִׁ ירות וַחֲפָ צִ ים הַ רְ בֵּ ה בְּ הֵמוֹ ת ּ ְ וְ עוֹ פוֹ ת ותְ בואָ ה ופֵ ּ ּ ּ רוֹ ת ומַ לְ בּ ושִׁ ים וְ כו ּ ּ ּ ' כְּ אִ לו הַ כּ ֹל ּ ּ נִבְ רָ א בִּ שְׁ בִ ילוֹ . ובֶ אֱמֶ ת הוא כֵּן כִּ י הַ כּ ֹל נִבְ רָ א ּ ּ בִּ שְׁ בִ ילוֹ כְּ דֵ י שֶׁ יִכְ נֹס לַסְּ עֻדָ ה וְ כו ּ ּ ּ ' הַ יְנו כְּ דֵ י שֶׁ יַעֲסֹק ּ ּ בַּ עֲבוֹ דַ ת ה ' וְ עַל־יְדֵ י זֶה יִזְכֶּ ה לַסְּ עֻדָ ה הַ מְ עֻתֶ דֶ ת ּ ּ ּ לַצַ דִ יקִ ים וְ כו ּ ּ . ' אֲבָ ל כָּ ל אֶ חָ ד לְ פִ י בְּ חִ ינָתוֹ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ זְכּ וֹ ת לָזֶה כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י שִׁ פְ לות בֶּ אֱמֶ ת כַּ נַ ּ ּ . ל" וְ תֵ כֶף כְּ שֶׁ מִ תְ גָּאֶ ה וְ דַ עְ תוֹ זָחָ ה עָלָיו מוֹ רִ ידִ ין אוֹ תוֹ וְ אוֹ מְ רִ ים ּ ּ לוֹ יַתושׁ קְ דָ מְ ך וְ כַ נַ ּ ָ ּ ּ . ל" נִמְ צָ א שֶׁ עִ קַ ּ ר בְּ רִ יאַ ת הָ אָ דָ ם אַ חַ ר כָּ ל בְּ הֵמָ ה וְ כו ' ּ הוא בִּ שְׁ בִ יל שִׁ פְ לות כְּ דֵ י שֶׁ יִזְכֶּה ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י זֶה לַתוֹ רָ ה ּ . וְזֶה שֶׁ רָ מְ זָה הַ תוֹ רָ ה בְּ פָ רָ שַׁ ת תַ זְרִ יעַ ּ ּ שֶׁ הִ זְכִּ ירָ ה תוֹ רַ ת הָ אָ דָ ם כְּ שֶׁ נוֹ לָד שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ בְּ רִ יאַ ת הָ אָ דָ ם שֶׁ נ ּ וֹ לָד וְנִבְ רָ א וְיוֹ צֵ א אָ דָ ם חָ דָ שׁ לָעוֹ לָם וְ הִ זְכִּ ירָ ה אוֹ תוֹ בַּ סּ וֹ ף אַ חַ ר כָּ ל בְּ הֵמָ ה חַ יָה וָעוֹ ף לוֹ מַ ר ּ כְּ שֵׁ ם שֶׁ יְצִ ירָ תוֹ אַ חַ ר כָּ ל בְּ הֵמָ ה חַ יָה וָעוֹ ף שֶׁ הוא ּ ּ ּ בִּ שְׁ בִ יל שֶׁ יִזְכּ ֹר שִׁ פְ לותוֹ כָּ ך תוֹ רָ תוֹ נִתְ פָ רְ שָׁ ה אַ חַ ר כָּ ּ ְ ּ ּ ּ ל בְּ הֵמָ ה חַ יָה וָעוֹ ף כִּ י הֵם בְּ חִ ינָה אַ חַ ת כִּ י מַ ה שֶׁ נִבְ רָ א ּ ּ ּ בַּ סּ וֹ ף זֶהו בְּ עַצְ מוֹ גַּם־כֵּן בִּ שְׁ בִ יל זֶה כְּ דֵ י שֶׁ יִזְכֶּ ה ּ ּ לַתוֹ רָ ה עַל־יְדֵ י הַ שִׁ פְ לות עַל־יְדֵ י שֶׁ נִבְ רָ א בָּ אַ חֲרוֹ נָה ּ ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן נִתְ פָ רְ שָׁ ה תוֹ רָ תוֹ בַּ סּ וֹ ּ ּ ף כְּ מוֹ יְצִ ירָ תוֹ כִּ י הַ כּ ֹל בְּ חִ ינָה אַ חַ ת כִּ י גַּם יְצִ ירָ תוֹ בַּ סּ וֹ ף הָ יָה בִּ שְׁ בִ יל הַ תוֹ רָ ה ּ כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ זְכּ וֹ ת לַתוֹ רָ ה כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י עֲנָוָה ּ וְ שִׁ פְ לות שֶׁ בִּ שְׁ בִ יל זֶה נִבְ רָ א הָ אָ דָ ם בָּ אַ חֲרוֹ נָה ּ . וְזֶהו ּ שֶׁ נִסְ מָ ך לָזֶ ְ ּ ה הִ לְ כוֹ ת נְגָעִ ים שֶׁ בָּ אִ ין עַל גַּסּ ות ּ ) . לקוטי הלכות - הלכות ערלה ה '- אות (ט" י

Segment 4
HE:
) ויקרא י ('ב , ב" כָּ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל מִ גָּדוֹ ל וְ עַד קָ טָ ן יֶשׁ לוֹ אֵ יזֶה חֵ לֶק ּ בְּ הַ דַ עַת הַ קָ דוֹ שׁ כִּ י כָּ ל אֶ חָ ּ ּ ד מִ יִשְׂ רָ ּ אֵ ל הוא חֵ לֶק אֱלֹ ּ- קַ מִ מַ עַל וְיֶשׁ לוֹ שׁ ֹרֶ שׁ בְּ מַ חֲשָׁ בָ ה דְ קֻ דְ שָׁ א בְּ רִ יך הוא ּ ְ ּ ּ שֶׁ הוא שׁ ֹרֶ שׁ הַ דַ עַת הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן כְּ שֶׁ נוֹ לָד אֶ חָ ד ּ מִ יִשְׂ רָ אֵ ל אֲזַי כְּ פִ י בְּ חִ ינָתוֹ נִמְ שָׁ ך אֵ יזֶה הִ תְ גַּלות הַ דַ עַת ּ ּ ּ ְ ּ בָּ עוֹ לָם . שֶׁ עַל־ יְדֵ י שֶׁ נוֹ לַד וְ נִתְ וַסֵּ ף אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ עַל־יְדֵ י זֶה יִתְ וַסֵּ ף וְ יִגְדַ ל וְ יִתְ רַ בֶּ ה הַ דַ עַת בָּ עוֹ לָם לָדַ עַת ּ ּ אֶ ת ה ' הַ בּ וֹ רֵ א הַ כּ ֹל הַ יָחִ יד הַ מַ שְׁ גִּיחַ ומוֹ שֵׁ ל יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ . רַ ק מִ תֹקֶ ף הִ תְ גַּבְּ רות הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א מֵ חֵ טְ א אָ דָ ּ ּ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן ומֵ חֲטָ אֵ י הַ דוֹ רוֹ ת שֶׁ אַ חֲרָ יו בִּ פְ רָ ט בְּ עֵת ּ ּ הַ גָּלות מִ תְ גַּבֵּ ר הַ הַ עֲלָמָ ה וְהַ הַ סְ תָ רָ ה מְ אֹד מְ אֹד ּ ּ . כִּ י זֶה יָדועַ שֶׁ הַ קְ לִ פָ ה קָ דְ מָ ה לַפְ רִ י וְרֹב הַ הוֹ לָדוֹ ת נִמְ שָׁ כִ ין ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י הִ תְ גַּבְּ רות הַ תַ אֲוָה כְּ מוֹ שֶׁ כָּ ת ּ ּ ּוב הֵן בֶּ עָווֹ ן חוֹ לָלְ תִ י ּ . עַל־כֵּן הַ דַ עַת הַ נִמְ שָׁ ך עַל־יְדֵ י הַ הוֹ לָדָ ה הוא ּ ְ ּ ּ בְּ הֶ עְ לֵם ובְ קַ טְ נות גָּדוֹ ל ּ ּ . וְ עַל־כֵּן אִ מוֹ טְ מֵ אָ ה לֵדָ ה ּ מֵ חֲמַ ת גֹּדֶ ל הִ תְ גָּרות הַ טֻמְ אָ ה שֶׁ מִ תְ גָּרֶ ה אָ ז מֵ חֲמַ ת ּ ּ ּ

Segment 5
HE:
ַשֶׁ רוֹ אֶ ה שֶׁ נִמְ שָׁ ך אָ ז אֵ יזֶה ד ּ ְ ּ עַת בָּ עוֹ לָם . כִּ י הַ טֻמְ אָ ה ּ כְּ רוכָ ה תָ מִ יד אַ חַ ר הַ קְ דֻ שָׁ ה כַּ יָדועַ וְעַל־כֵּן צִ וְ תָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ תוֹ רָ ה ובַ יוֹ ם הַ שְׁ מִ ינִי יִמוֹ ל בְּ שַׂ ר עָרְ לָתוֹ ּ ּ ּ ּ ּ . וְנִסְ מָ ך ְ לְ פָ רָ שַׁ ת טֻמְ אַ ת לֵדָ ה . כִּ י גַּם הָ עָרְ לָה נִמְ שָׁ ך מִ שָׁ ם ּ ְ שֶׁ הָ עָרְ לָה שֶׁ הוא ּ מִ סִּ טְ רָ א דִ מְ סָ אֲבָ א ּ ] מצד הטומאה [ חוֹ פָ ה עַל הַ בְּ רִ ית קֹדֶ שׁ שֶׁ שָׁ רְ שׁ וֹ בַּ דַ עַת הָ עֶלְ יוֹ ן שֶׁ דֶ רֶ ך ְ ּ ּ ּ שָׁ ם כָּ ל הַ מְ שָׁ כַ ת הַ דַ עַת מִ דוֹ ר לְ דוֹ ר ּ ּ . וְ עַל־כֵּן צְ רִ יכִ ין לָמול הָ עָרְ לָה ולְ גַלוֹ ת הָ עֲטָ רָ ה וְ כו ּ ּ ּ ּ ' כַּ מובָ ן כָּ ל זֶה ּ ּ ) .ת ּ בַּ כַּ וָנוֹ ליקוטי הלכות – הלכות פדיון בכור ה ' -

Segment 6
HE:
וביום השמני ימול בשר ערלתו

Segment 7
HE:
) ויקרא י ('ג , ב" צְ רִ יכִ ין לַעֲבֹר עַל הַ תִ ינוֹ ק שִׁ בְ עָ ה יְמֵ י עָרְ לָה וְ אַ חַ ר כָּ ך ְ ּ ּ בַּ שְׁ מִ ינִי מָ לִ ין אוֹ תוֹ , כִּ י זֶהו בְּ חִ ינַת מַ ּ ּ ה שֶׁ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל הָ יְתָ ה תְ חִ לָה בְּ יַד כְּ נַעַן וְ אַ חַ ר כָּ ך נִתְ נָה לְ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ְ ּ . ּומַ ה שֶׁ הָ יָה הָ עוֹ לָם מִ תְ קַ יֵם בַּ תְ חִ לָה עֶשְׂ רִ ים וְ שִׁ שָׁ ה דוֹ רוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ לֹא הַ תוֹ רָ ה וְ אַ חַ ר כָּ ך נִתְ נָה תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ְ , כִּ י בְּ הֶ כְ רֵ חַ שֶׁ תַ קְ דִ ים הַ ּ ּ קְ לִ פָ ה לַפְ רִ י ּ ּ ּ . ּובֶ אֱמֶ ת גַּם בְּ עֵת שְׁ לִ יטַ ת הַ קְ לִ פָ ה הַ קוֹ דֶ מֶ ת לַפְ רִ י ּ ּ ּ ּ , דְ הַ יְנו בִּ ימֵ י עָרְ לָה בְּ עֵת ּ ּ שֶׁ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ יַד כְּ נַעַן ובְ עֶשְׂ רִ ים וְ שִׁ שָׁ ה דוֹ רוֹ ת ּ ּ ּ שֶׁ לֹא נִתְ נָה תוֹ רָ ה ּ ּ ּ , גַּם אָ ז מְ קַ בְּ לִ ין חִ יות רַ ק מֵ ה ּ ּ ' יִ תְ בָּ רַ ך שֶׁ מְ חַ יֶה אֶ ת כֻּלָם בְּ חַ סְ דוֹ הַ גָּדוֹ ל שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ ּ ְ הַ תוֹ רָ ה הַ נֶעְ לֶמֶ ת ּ ּ . וְ עַל־יְדֵ י זֶה עִ קַ ר קִ יום הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ , כִּ י עַל־יְדֵ י זֶה אֲפִ לו כְּ שֶׁ אָ דָ ם חוֹ טֵ א ופוֹ גֵם בִּ בְ רִ ית קֹדֶ שׁ ּ ּ ּ , וכְ שֶׁ פוֹ גֵם חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם בַּ בְּ רִ ית קֹ ּ ּ דֶ שׁ אֲזַי נִמְ שָׁ ך חַ ס ְ וְ שָׁ לוֹ ם הָ עָרְ לָה דְ חַ פְ יָא עַל בְּ רִ ית ּ . וְ הָ יָה רָ אוי שֶׁ חַ ס ּ וְ שָׁ לוֹ ם יַחֲזֹר הָ עוֹ לָם לְ תֹהו וָבֹהו ּ ּ , כִּ י עִ קַ ר קִ יום הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ הוא עַל־יְדֵ י תִ קון הַ בְּ רִ ית ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : אִ ם לֹא בְ רִ יתִ י יוֹ מָ ם וָלָיְלָה חֻק ּ וֹ ת שָׁ מַ יִם וָאָ רֶ ץ לֹא שָׂ מְ תִ י ּ . כִּ י עִ קַ ר כְּ לַל וִיסוֹ ד כָּ ל הַ תוֹ רָ ה כֻּלָה הוא שְׁ מִ ירַ ת הַ בְּ רִ ית ּ ּ ּ ּ ּ קֹדֶ שׁ וְ כַ מובָ א בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ ובְ כָ ל הַ סְּ פָ רִ ים ּ ּ ּ ּ ּ . ּובִ שְׁ בִ יל זֶה נִקְ רֵ את הַ תוֹ רָ ה בְּ רִ ית ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : ושְׁ מַ רְ תֶ ם אֶ ת ּ ּ ְּב רִ יתִ י . כִּ י עִ קַ ר הַ תוֹ רָ ה הִ יא שְׁ מִ ירַ ת הַ בְּ רִ ית ּ ּ . וְ עִ קַ ר ּ קִ יום הָ עוֹ לָם הִ יא עַל־יְדֵ י תִ קון הַ בְּ רִ ית ּ ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : וְ צַ דִ יק יְסוֹ ד עוֹ לָם ּ . וְ צַ דִ יק הוא מָ אן דְ נָטַ ר בְּ רִ ית ּ ּ ּ ] מי ששומר הברית . [ וְ אִ ם כֵּן תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ אָ דָ ם פוֹ גֵם בַּ ּ ּ בְּ רִ ית חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , הָ יָה רָ אוי שֶׁ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם יַחֲזֹר הָ עוֹ לָם לְ תֹהו ּ ּ וָבֹהו , ּ ְ אַ ך ה ' יִתְ בָּ רַ ך חָ פֵ ץ חֶ סֶ ד וְעַל־כֵּן הִ קְ דִ ים הַ קְ לִ פָ ה ּ ּ ּ ְ לַפְ רִ י וְ הִ קְ דִ ים שִׁ בְ עָ ה יְמֵ י עָ רְ לָה קֹדֶ ם הַ מִ ילָה ּ ּ ּ , לְ הוֹ רוֹ ת שֶׁ גַּם בִּ ימֵ י הָ עָרְ לָה ה יִ ' תְ בָּ רַ ך נוֹ תֵ ן חִ יות בְּ חַ סְ דוֹ ּ ּ ּ ְ הַ גָּדוֹ ל שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ תוֹ רָ ה הַ נֶעְ לֶמֶ ת וְעַל־יְדֵ י זֶה ּ ּ ּ אֲפִ לו כְּ שֶׁ אָ דָ ם חוֹ טֵ א חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ופוֹ גֵם בַּ בְּ רִ ית ּ ּ ּ ' ה , יִתְ בָּ רַ ך מְ קַ יְמוֹ בְּ חַ סְ דוֹ בִּ בְ חִ ינַת הַ תוֹ רָ ה הַ נֶעְ לֶמֶ ת ּ ּ ּ ּ ְ ומַ אֲרִ יך אַ פ ּ ְ ּ וֹ עַד שֶׁ יָשׁ וב ּ ּ : ובָ זֶה מובָ ן הֵיטֵ ב מַ ה שֶׁ אִ יתָ א בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ שֶׁ עַל פְ גַם ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ בְּ רִ ית אֵ ין מוֹ עִ יל תְ שׁ ובָ ה ּ ּ . ובֶ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ אִ יתָ א ּ ּ בְּ כָ ל הַ סְּ פָ רִ ים שֶׁ עַל הַ כּ ֹל מוֹ עִ יל תְ שׁ ובָ ה ּ ּ , אַ ך עַל־פִ י ּ ְ כָּ ל דַ רְ כֵי הַ תוֹ רָ ה הַ נִגְלֵי ּ ּ ּ ת בְּ וַדַ אי אֵ ין מוֹ עִ יל תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ּ עַל פְ גַם טִ פֵ י הַ מֹחַ ּ ּ ּ , אֲבָ ל יֵשׁ תוֹ רָ ה הַ נֶעְ לֶמֶ ת שֶׁ הִ יא ּ ּ בְּ חִ ינַת חֶ סֶ ד חִ נָם ּ , שֶׁ זֶהו הַחֶ סֶ ד סָ תום וְ נֶעְ לָם מֵ עֵין כּ ֹל ּ ּ ּ שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה נִתְ קַ יֵם הָ עוֹ לָם אֲפִ לו קֹדֶ ם מַ תַ ן תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ ּ וַאֲפִ לו בִּ ּ ּ ימֵ י עָרְ לָה וְ כו . 'ּ וְ עַל־יְדֵ י הַ חֶ סֶ ד הַ נֶעְ לָם הַ זֶה ּ ּ מוֹ עִ יל תְ שׁ ובָ ה עַל הַ כּ ֹל ּ ּ ) . ליקוטי הלכות - הלכות מילה ג '-אות (' ד

Segment 8
HE:
) ויקרא י ('ג , ב" הַ תוֹ רָ ה וְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל ומִ צְ וַת מִ ילָה ּ ּ , שֶׁ הוא תִ קון ּ ּ ּ ּ הַ בְּ רִ ית

Segment 9
HE:
, כִּ י לִ זְכּ וֹ ת אֶ פְ שָׁ ר אִ י לְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י מִ צְ וַת מִ ילָה שֶׁ הוא תִ קון ּ ּ ּ ּ הַ בְּ רִ ית , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : וְ כָ רוֹ ת עִ מוֹ הַ בְּ רִ ית לָתֵ ת אֶ ת ּ אֶ רֶ ץ הַ כְּ נַעֲנִי וְ כו . 'ּ וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בִּ יהוֹ שֻׁ עַ ּ ּ : וְזֶה הַ דָ בָ ר ּ אֲשֶׁ ר מָ ל יְהוֹ שֻׁ עַ אוֹ תָ ם . ּופֵ רֵ שׁ רַ שִׁ : י" עַל־יְדֵ י דִ בּ ור מָ ל ּ ּ אוֹ תָ ם . אָ מַ ר לָהֶם : כִּ סְ בורִ ים אַ תֶ ם לִ ירַ שׁ אֶ ת הָ אָ רֶ ץ ּ ּ כְּ שֶׁ אַ תֶ ם עֲרֵ לִ ים וְ כו ּ ּ :' וְזֶה בְּ חִ ינַת שִׁ בְ עָ ה יְמֵ י עָרְ לָה שֶׁ עוֹ בְ רִ ין עַל הַ תִ ינוֹ ק ּ קֹדֶ ם שֶׁ נִמוֹ ל ּ ּ , זֶה בְּ חִ ינַת שִׁ בְ עָ ה עֲמָ מִ ין שֶׁ הָ יְתָ ה אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל תְ חִ לָה בְּ יָדָ ם וְ אַ חַ ר כָּ ך נִתְ נָה לְ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ְ ּ אַ חַ ר שֶׁ נִמוֹ לו ּ ּ ּ . וְזֶהו : ּ וְ כָ רוֹ ת עִ מוֹ הַ בְּ רִ ית לָתֵ ת אֶ ת אֶ רֶ ץ ּ הַ כְּ נַעֲנִי הַ חִ תִ י וְ הָ אֱמֹרִ י וְ כו ּ ּ . ' וְחוֹ שֵׁ ב כָּ ל הַ שִׁ בְ עָה ּ עֲמָ מִ ין שֶׁ מְ גָרְ שִׁ ין אוֹ תָ ּ ן עַ ל־יְדֵ י תִ קון הַ בְּ רִ ית שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת מִ ילָה שֶׁ נִתְ נָה בַּ שְׁ מִ ינִי שֶׁ אָ ז מַ עֲבִ ירִ ין שִׁ בְ עָ ה ּ ּ ּ יְמֵ י עָרְ לָה מֵ הַ תִ ינוֹ ק ומְ גַלִ ין הַ חֶ סֶ ד דְ מִ תְ גַּלֵי בְּ פומָ א ּ ּ ּ ּ ּ ּ דְ אַ מָ ה שֶׁ הָ יָה הַ חֶ סֶ ד הַזֶה בַּ תְ חִ לָה סָ תום וְ נֶעְ לָם ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ שִׁ בְ עָ ה יְמֵ י עָרְ לָה . וְ עַכְ שָׁ ו נִתְ גַּלֶה עַל־יְדֵ י הַ מִ ילָה ּ ּ וְ עַל־יְדֵ י זֶה כּ וֹ בְ שִׁ ין אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל , כִּ י הַ כּ ֹל אֶ חָ ד . ) ליקוטי הלכות - הלכות מילה ג '- אות (' ה

Segment 10
HE:
וביום השמני ימול בשר ערלתו

Segment 11
HE:
) ויקרא י ('ג , ב" אִ י אֶ פְ שָׁ ר לֵידַ ע ולְ הוֹ דִ יעַ ולְ הַ גְ ּ ּ ּדִ יל שֵׁ ם ה ' כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ , כִּ י הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ צַ דִ יק יְסוֹ ד עוֹ לָם , שֶׁ עִ קַ ר גְּדֻ לָתוֹ הוא עַל־יְדֵ י שְׁ מִ ירַ ת ּ ּ ּ הַ בְּ רִ ית בְּ תַ כְ לִ ית הַ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ אֵ ין קְ דֻ שָׁ ה אַ חֲרֶ יהָ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בַּ זֹהַ ר הַ ּ ּ ּקָ דוֹ שׁ : צַדִ יק הוא מָ אן דְ נָטִ יר בְּ רִ ית ּ ּ ּ , ומִ שָׁ ם מִ בְּ חִ ינַת בְּ רִ ית יוֹ צְ אִ ין כָּ ל הַ דוֹ רוֹ ת ּ ּ ּ , אֲבָ ל אֶ ת זֶה לְ עֻמַ ת זֶה עָשָׂ ה אֱלֹקִ ים ּ , כִּ י הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א וְ הַ קְ לִ פָ ה ּ ּ שֶׁ נִמְ שָׁ ך מִ זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ מִ תְ גַּבֶּ רֶ ת שָׁ ם דַ יְקָ א בְּ יוֹ תֵ ּ ּ ּ ּ ְ . ר וְ עַל־כֵּן זְעִ ירִ ין אִ נון שֶׁ זוֹ כִ ין לִ קְ דֻ שַׁ ת הַ בְּ רִ ית בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ ּ ּ , כִּ י אֲפִ לו הַ כְּ שֵׁ רִ ים אֵ ינָם זוֹ כִ ין לִ קְ דֻ שָׁ ה זֹאת כָּ רָ אוי ּ ּ ּ ּ , ְ אַ ך אַ ף־עַל־פִ י־כֵן אַ שְׁ רֵ י לְ מִ י שֶׁ אֵ ינוֹ פוֹ גֵם עַל כָּ ל פָ נִים ּ ּ ּ פְ גָמִ ים גְּמורִ ים חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ , אֲבָ ל בַּ עֲוֹ נוֹ תֵ ינו הָ רַ בִּ ים ּ שָׁ כִ יחַ הַ רְ בֵּ ה מַ ה שֶׁ שָׁ כִ יחַ שֶׁ פוֹ גְמִ ים מְ אֹד וְ כו ּ ּ ּ ּ ', רַ חֲמָ נָא לִ צְ לַן , כַּ יָדועַ בַּ דוֹ רוֹ ת הַ לָלו ּ ּ ּ ּ ּ . ומִ שָׁ ם כָּ ל הָ עִ רְ בּ ובְ יָא ּ ּ ּ

Segment 12
HE:
שֶׁ בָּ עוֹ לָם שֶׁ אֵ ין יוֹ דְ עִ ין הֵיכָ ן הַ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת וְ כו ּ ּ ּ .' וְזֶה בְּ חִ ינַת מִ לְ חֶ מֶ ת עֲמָ לֵק שֶׁ בְּ כָ ל דוֹ ר ּ , כִּ י עֲמָ לֵק הוא ּ זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ שֶׁ כָּ לול מִ כָּ ל הָ רָ עוֹ ת שֶׁ בְּ כָ ל הָ אַ רְ בָּ עָה ּ ּ יְסוֹ דוֹ ת שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת כְּ לַל כָּ ל הַגָּלֻיוֹ ת בִּ בְ חִ ינַת ּ ) ּ בַּ מִ דְ בָּ ר כד ( רֵ אשִׁ ית גּוֹ יִם עֲמָ לֵק , וְ הוא מֵ עוֹ לָם רְ צ ּ ּועָה מַ רְ דות לְ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ , כִּ י בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר הוא אוֹ רֵ ב עַל ּ ּ הַ כְּ לָל וְ עַל הַ פְ רָ ט בְּ כָ ל יוֹ ם ּ , כִּ י הוא הַ שָׂ טָ ן הוא הַ מֵ סִ ית ּ ּ ּ ּ . 'ּ וְ כו כִּ י בַּ תְ חִ לָה מֵ סִ ית אֶ ת כָּ ל אֶ חָ ד בְּ תַ אֲווֹ תָ יו ּ ּ ומִ דוֹ תָ יו הָ רָ עִ ים לְ מַ ה שֶׁ מְ סִ יתוֹ ּ ּ ּ ּ , ּומַ חֲטִ יאוֹ בִּ נְעורָ יו ּ ובְ יַלְ דותוֹ בִּ פְ גַם הַ בְּ רִ ית כְּ מוֹ שֶׁ מַ חֲטִ יאוֹ ּ ּ ּ , וְ אַ חַ ר כַּ ך ְ מְ סִ יתוֹ לִ רְ דֹף אַ חַ ר גְּדוֹ לוֹ ת ּ , לִ הְ יוֹ ת לָהוט אַ חַ ר הַ מָ מוֹ ן ּ ּ ' ּ וְ כו וְ לִ רְ דֹף אַ חַ ר הַ כָּ בוֹ ד וְכו ּ ּ ', כִּ י כָּ ל הַ קִ נְאָ ה וְהַ תַ אֲוָה ּ ּ וְ הַ כָּ בוֹ ד וְ כו ' ּ וְ כָ ל הַ מִ דוֹ ת רָ עוֹ ת הַ כּ ֹל נִמְ שָׁ ך מִ קְ לִ פַ ת ּ ּ ּ ְ ּ עֲמָ לֵק . וְ לֹא דַ י לוֹ בְּ כָ ל זֶה ּ , אַ ף גַּם עוֹ שֶׂ ה עִ רְ בּ ובְ יָא ּ גְּדוֹ לָה עַד שֶׁ נַעֲשֶׂ ה קַ טֵ גוֹ רְ יָא גְּדוֹ לָה בֵּ ין הַ תַ לְ מִ ידֵ י ּ ּ חֲכָ מִ ים ומַ רְ בֶּ ה ומַ גְדִ יל הַ שֶׁ קֶ ר בָּ עוֹ לָם עַד שֶׁ מַ כְ נִיס ּ ּ ּ ּ ּ דֵ עוֹ ת זָרוֹ ת וכְ פִ ירוֹ ת הַ רְ בֵּ ה בָּ עוֹ לָם ומֵ קִ ים מֵ הֶם ּ ּ ּ רָ אשִׁ ים שֶׁ אוֹ מְ רִ ים שֶׁ רוֹ צִ ים בְּ תַ קָ נַת יִשְׂ רָ אֵ ל וְ כו ּ ּ ', כַּ יָדועַ כָּ ל זֶה ּ ּ . וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ אֲרִ יך בָּ זֶה כָּ אן ְ . וְ כָ ל זֶה הוא בְּ חִ ינַת מִ לְ חֶ מֶ ת עֲמָ לֵק שֶׁ בְּ כָ ל דוֹ ר ּ ּ , וְכָ ל ִע קַ ר קִ נְאָ תוֹ וְ הִ תְ גָּרותוֹ שֶׁ ל קְ לִ פַ ת עֲמָ לֵק הוא לְ הַ עְ לִ ים ּ ּ ּ ּ ולְ הַ סְ תִ יר אוֹ ר הַ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת שֵׁ ם ה . ' וְ עַל־כֵּן נִשְׁ בַּ ע ה ' יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ אֵ ין שְׁ מוֹ שָׁ לֵם עַד שֶׁ יִמָ חֶ ה ּ ּ ְ זֵכֶר עֲמָ לֵק , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ) ל " ומובָ א בְּ פֵ רושׁ ּ ּ ּ , (י" רַ שִׁ כִּ י ה ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ עַצְ מוֹ כִּ בְ יָכוֹ ל ְ , צָ רִ יך לִ לְ חֹם עִ מוֹ ּ ְ בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) שְׁ מוֹ ת יז (: " מִ לְ חָ מָ ה לַה ' בַּ עֲמָ לֵק מִ דוֹ ר דוֹ ר ּ ּ ". כִּ י עַל זֶה עִ קַ ר הִ תְ גַּבְּ רותוֹ שֶׁ רוֹ צֶה ּ ּ לְ הַ עְ לִ ים אוֹ ר הַ צַ דִ יק שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת שֵׁ ם ה ּ ּ ּ ' ּ שֶׁ לֹא לְ הוֹ דִ יעוֹ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם מִ דוֹ ר לְ דוֹ ר ּ , וְרוֹ צֶה לְ הִ תְ גַּבֵּ ר בְּ כָ ל זֶה עַל־יְדֵ י פְ גַם הַ בְּ רִ ית שֶׁ מַ מְ שִׁ יך בְּ זֻהֲמָ תוֹ שֶׁ מִ שָׁ ם ּ ּ ּ ּ ְ הַ מְ שָׁ כַ ת הַ דוֹ רוֹ ת ּ , עַל־כֵּן סוֹ בֵ ר שֶׁ יוכַ ל לְ הַ עְ לִ ים הַ ּ ּ ּשֵׁ ם ּ הַ קָ דוֹ שׁ עַל־יְדֵ י זֶה . אֲבָ ל אִ ישׁ בַּ עַר לֹא יֵדָ ע שֶׁ הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת קִ דֵ שׁ אֶ ת ּ ּ ּ עַצְ מוֹ בִּ קְ דֻ שַׁ ת הַ בְּ רִ ית ּ , בִּ קְ דֻ שָׁ ה נוֹ רָ אָ ה כָּ ל כַּ ך עַד ְ ּ שֶׁ קְ דֻ שָׁ תוֹ עוֹ לָה עַל הַ כּ ֹל ּ ּ , כִּ י עַל־יְדֵ י תֹקֶ ף קְ דֻ שָׁ תוֹ ּ ּ הִ מְ שִׁ יך דַ עַת עֶלְ י ּ ְ וֹ ן וְ נִשְׂ גָּב כָּ זֶה שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ עְ לִ ימוֹ בְּ שׁ ום אֹפֶ ן ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה הַ כּ ֹל יְכוֹ לִ ין לְ הַ מְ שִׁ יך הַ דַ עַת ּ ְ הַ קָ דוֹ שׁ הָ אֲמִ תִ י מִ דוֹ ר לְ דוֹ ר ּ ּ ּ , כִּ י הוא דַ עַת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ הַ קְ דוֹ שָׁ ה שֶׁ קִ בַּ לְ נו עַל־יְדֵ י מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו עָ לָיו הַ שָׁ ּ ּ ּ ּ ּ לוֹ ם , שֶׁ הִ בְ טִ יחַ לוֹ ה ' יִתְ בָּ רַ ך ְ ) שְׁ מוֹ ת יט (: " וְגַם בְּ ך יַאֲמִ ינו ּ ָ לְ עוֹ לָם ". שֶׁ כָּ ל הַ צַ דִ יקִ ים הַ מַ מְ שִׁ יכִ ין חִ דושֵׁ י תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ עַל־פִ י הַ דַ עַת הַ קָ דוֹ שׁ הַזֶה לְ חַ זֵק ולְ קַ יֵם בְּ לֵב כָּ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל עֵצוֹ ת עֲמֻקוֹ ת אֲמִ תִ יִים לְ קַ ּ ּ ּ ּיֵם עַל־יְדֵ י זֶה אֶ ת כָּ ל דִ בְ רֵ י הַ תוֹ רָ ה הַ זֹאת אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ עְ לִ ים אוֹ רָ ם ּ ּ ּ בְּ שׁ ום אֹפֶ ן ּ , כִּ י שְׂ פַ ת אֱמֶ ת תִ כּ וֹ ן לָעַד ּ . וְגַם כִּ י כָּ ל יִשְׂ רָ אֵ ל הֵם בִּ כְ לַל שׁ וֹ מְ רֵ י הַ בְּ רִ ית עַל־יְדֵ י מִ צְ וַת מִ ילָה הַ קְ דוֹ שָׁ ה כְּ מוֹ שֶׁ שָׁ מַ עְ תִ י ּ ּ מִ פִ יו הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ , כִּ י כָּ ל זֶה הוא בְּ חִ ינַת מִ צְ וַת מִ ילָה שֶׁ הוא לַחְ תֹך ולְ בָ עֵר ּ ּ ּ ּ ְ הָ עָרְ לָה , שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת קְ לִ פַ ת עֲמָ לֵק ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת חִ תוך ופְ רִ יעָ ה שֶׁ הֵם כְּ נֶגֶד תְ רֵ ין עֲנָנִין דִ מְ כַ סְ יָן עַל ּ ּ ּ ּ ּ ְ עֵינָא , שֶׁ הֵם רוֹ מִ י רַ בְּ תָ א וְ רוֹ מִ י זְעֵרְ תָ א , שֶׁ מִ שָׁ ם חֻרְ בַּ ן ּ ּ בֵּ ית הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ ) כמבואר בלקוטי מוהר ן ב " – ' סימן . (ז"ס ותְ רֵ ין עֲנָנִין אֵ לו הֵם בְּ חִ ינַת קְ לִ פַ ת עֲמָ לֵק ּ ּ ּ שֶׁ חוֹ פִ ין עַל הַ בְּ רִ ית קֹדֶ שׁ שֶׁ מַ עֲבִ ירִ ין אוֹ תָ ם עַל־יְדֵ י מִ צְ וַת חִ תוך ופְ רִ יעָ ה ּ ּ ְ ּ ) . לקוטי הל כות - הלכות תפילין 'ז- אות (' ז

Segment 13
HE:
וביום השמני ימול בשר ערלתו

Segment 14
HE:
) ויקרא י ('ג , ב" אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" הַ כּ ֹל צָ רִ יך תִ קון ּ ּ ּ ְ : ּ הַ תֻ רְ מוֹ סִ ין צְ רִ יכִ ין תִ קון ּ ּ ּ , הַ חִ טִ ים צְ רִ יכִ ין תִ קון ּ ּ ּ ּ , גַּם הָ אָ דָ ם צָ רִ יך ְ ּ ּ ּ תִ קון עַל־יְדֵ י מִ צְ וַת מִ ילָה כִּ , י נִבְ רָ א עָרֵ ל . כִּ י הָ אָ דָ ם בְּ עֵת שֶׁ יוֹ צֵ א לָעוֹ לָם עֲדַ יִן אֵ ין לוֹ שׁ ום זְכות שֶׁ בַּ עֲבורוֹ ּ ּ ּ ּ יֵצֵ א לָעוֹ לָם , וַאֲזַי הוא בִּ בְ חִ ינַת תְ חִ לַת הַ בְּ רִ יאָ ה ּ ּ ּ , שֶׁ נִבְ רָ א הָ עוֹ לָם בְּ חַ סְ דוֹ לְ בַ ד בְּ לִ י שׁ ום אִ תְ עָרותָ א ּ ּ ּ ּ דִ לְ תַ תָ א ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת עֲנִיות ומְ קַ בֵּ ל ּ ּ ּ , דְ לֵית לֵה מִ גַּרְ מֵ ה ּ ּ ּ ּ כְּ לום ] שאין לו כלום מעצמו , [ וְ לַחְ מוֹ הוא בְּ חִ ינַת ּ נַהֲמָ א דְ כִ סּ ופָ א ּ ] לחם של בושה , [ ומִ שָׁ ם אֲחִ יזַת ּ ּ הָ עַצְ בות וְ הַ דִ ין ּ ּ , שֶׁ מִ שָׁ ם אֲחִ יזַת הָ עָרְ לָה ּ ּ , בְּ חִ ינַת הַ קְ לִ פָ ה הַ קוֹ דֵ ם לַפְ רִ י ּ ּ ּ ּ , וְ עַל־כֵּן בְּ הֶ כְ רֵ חַ שֶׁ יֵצֵ א הָ אָ דָ ם ּ עָרֵ ל . וְעַל־יְדֵ י שֶׁ מָ לִ ין אֶ ת הַ תִ ינוֹ ק וְ כוֹ רְ תִ ין הָ עָרְ לָה ּ ּ ּדְ חָ פְ יָא עַל בְּ רִ ית , שֶׁ זֶה עִ קַ ר תִ קון הָ אָ דָ ם ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י מִ קֹדֶ ם ּ לֹא הָ יָה בְּ גֶדֶ ר הָ אָ דָ ם כְּ לָל , כִּ י עִ קַ ר צֶלֶם דְ מות אָ דָ ם ּ ּ ּ ּ הוא כְּ שֶׁ הוא מָ הול ּ ּ . נִמְ צָ א שֶׁ עַל־יְדֵ י מִ צְ וַת מִ ילָה אָ נו ּ מְ תַ קְ נִין אֶ ת הַ תִ ינוֹ ק עַל־יְדֵ י עֲשִׂ יָתֵ נו בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ אִ תְ עָרותָ א דִ לְ תַ תָ א ּ ּ , וְעַל־יְדֵ י־זֶה בְּ עַצְ מוֹ מַ כְ נִיעִ ין ומְ בַ טְ לִ ין הָ עָרְ לָה בְּ שָׁ רְ שָׁ ה ּ ּ ּ , וְ אָ ז נִתְ גַּלֶה הַ בְּ רִ ית ּ , שֶׁ ה ּוא בְּ חִ ינַת " ּ צַ דִ יק יְסוֹ ד עוֹ לָם , " בְּ חִ ינַת מַ שְׁ פִ יעַ ּ , הֵפֶ ך ְ בְּ חִ ינַת מְ קַ בֵּ ל . וְזֶה בְּ חִ ינַת הַ שִׂ מְ חָ ה שֶׁ ל מִ ילָה ּ , כִּ י מַ כְ נִיעִ ין עַל־יְדֵ י־זֶה אֲחִ יזַת הָ עַצְ בות ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּפְ גַם הַ בְּ רִ ית , בְּ חִ ינַת עָרְ לָה דְ חָ פְ יָא עַל בְּ רִ ּ ית , וְ נִתְ גַּלֶה ּ הָ אוֹ ר שֶׁ ל בְּ חִ ינַת הַ צַ דִ יק שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מַ שְׁ פִ יעַ ּ ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת שִׂ מְ חָ ה , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " אוֹ ר זָרֻ עַ לַצַ דִ יק ולְ יִשְׁ רֵ י ּ ּ ּ לֵב שִׂ מְ חָ ה ) " לקוטי הלכות - הל כות העושׂ ה שליח לגבות חוב ' ב - אותיות י " ב" א י לפי אוצר היראה -

Segment 15
HE:
) ויקרא י ('ג , ב" הָ עָרְ לָה הוא זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ שֶׁ קֶ ר וְ הָ רַ ע ּ ּ וְ הַ טֻמְ אָ ה ּ . וכְ שֶׁ מַ עֲבִ ירִ ין הָ עָרְ לָה ּ ּ , אֲזַי נִתְ גַּלֶה הַ חוֹ תַ ם ּ אֱמֶ ת , שֶׁ הוא אוֹ ת בְּ רִ ית קֹדֶ שׁ ּ , כִּ י עִ קַ ר הַ צֶלֶם אֱלֹקִ ים ּ ּ ּ הוא אָ דָ ם מָ הול ּ , שֶׁ הוא חָ תום בְּ חוֹ תַ ם אֱמֶ ת ּ ּ . אֲבָ ל כְּ שֶׁ הָ עָרְ לָה חוֹ פָ ה עַל בְּ רִ ית , ּ הוא בְּ חִ ינַת שֶׁ קֶ ר , כִּ י אֵ ין זֶה צֶ לֶם אָ דָ ם כְּ לָל , כִּ י כָ ל־זְמַ ן שֶׁ הָ עָרְ לָה בּ וֹ הוא ּ



# Tazria
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/3/4/

Tazria
תזריע
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/3/4

Segment 1
HE:
פירושים על פרשת " תזריע "

Segment 2
HE:
) ויקרא י ('ב , ב" וְזֶה שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ " י בִּ תְ חִ לַת פָ רָ שַׁ ת תַ זְרִ יעַ אָ מַ ר רַ בִּ י ּ ּ ּ שֹ ִ מְ לַאי כְּ שֵׁ ם שֶׁ יְצִ ירָ תוֹ שֶׁ ל אָ דָ ם הוא אַ חַ ר כָּ ל בְּ הֵמָ ה ּ ּ וְחַ יָה וָעוֹ ף כָּ ך תוֹ רָ תוֹ ְ ּ ּ נִתְ פָ רְ שָׁ ה אַ חַ ר כָּ ל חַ יָה וָעוֹ ף ּ ּ . כִּ י יְצִ ירָ תוֹ שֶׁ ל אָ דָ ם הָ יָה אַ חַ ר כָּ ל יְצִ ירַ ת בְּ הֵמָ ה וְ כו , 'ּ כְּ דֵ י שֶׁ יַכְ נִיעַ הַ גַּסּ ות וְיִזְכֶּ ה לְ תוֹ רָ ה וַעֲבוֹ דַ ת ה ּ ּ ' בֶּ אֱמֶ ת כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ זְכּ וֹ ת לְ תוֹ רָ ה וַעֲבוֹ דָ ה ותְ שׁ ובָ ה ומַ עֲשִׂ ים ּ ּ ּ

Segment 3
HE:
טוֹ בִ ים כָּ ל אֶ חָ ד לְ פִ י בְּ חִ ינָתוֹ מִ קָ טֹן וְ עַד גָּדוֹ ל כִּ י אִ ם ּ עַל־יְדֵ י שְׁ בִ ירַ ת הַ גֵּאות וְגַסּ ות הָ רוחַ ּ ּ ּ . ּובִ שְׁ בִ יל זֶה נִבְ רָ א הָ אָ דָ ם בָּ אַ חֲרוֹ נָה כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ל " שֶׁ הָ אָ דָ ם נִבְ רָ א בַּ סּ וֹ ף כְּ דֵ י לִ כְ נֹס לַסְּ עֻדָ ה ּ , ּ מִ יָד ּ דָ בָ ר אַ חֵ ר שֶׁ אִ ם תָ זוחַ דַ עְ תוֹ עָ לָיו יֹאמְ רו לוֹ יַתושׁ קְ דָ מְ ך ָ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ מַ עֲשֵׂ ה בְּ רֵ אשִׁ ית . הַ יְנו כִּ י הָ אָ דָ ם נִבְ רָ א רַ ק בִּ שְׁ בִ יל ּ שֶׁ יַעֲסֹק בַּ תוֹ רָ ה וַעֲבוֹ דַ ת ה ּ ּ ' כָּ ל יָמָ יו וְ עַל־כֵּן נִבְ רָ א בָּ אַ חֲרוֹ נָה כְּ דֵ י שֶׁ יִכְ נֹס לַ ּ סְּ עֻדָ ה מִ יָד הַ יְנו כְּ דֵ י שֶׁ יִהְ יֶה ּ ּ ּ ּ הַ כּ ֹל כְּ בָ ר מוכָ ן לְ פָ נָיו כָּ ל מַ ה שֶׁ צָ רִ יך לְ פַ רְ נָסָ תוֹ ְ ּ ּ ּ ולְ הַ רְ חִ יב דַ עְ תוֹ בָּ הֶם ולְ הַ כִּ יר עַל יָדָ ם גְּדֻ לַת הַ בּ וֹ רֵ א ּ ּ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך . ְ וְ עַל־כֵּן הַ כּ ֹל נִבְ רָ א קֹדֶ ם יוֹ ם הַ שִׁ שִׁ י וְ הוא ּ ּ ּ נִבְ רָ א בַּ יוֹ ם הַ שִׁ שִׁ י סָ מוך לְ שַׁ בָּ ת אַ חַ ר שֶׁ כְּ בָ ר נִבְ רָ א ּ ְ ּ ּ ּ הַ כּ ֹל בִּ שְׁ בִ ילוֹ וְ הוכַ ן לְ פָ נָיו הַ כּ ֹל כְּ דֵ י שֶׁ יִכְ נֹס לִ סְ עֻדַ ת ּ ּ ּ שַׁ בָּ ת מִ יָד וְ לֹא יִצְ טָ רֵ ך לְ הַמְ תִ ין ולְ בַ לְ בֵּ ל דַ עְ תוֹ בְּ שׁ ום ּ ּ ּ ּ ּ ְ ּ ּדָ בָ ר . רַ ק יִזְכֶּ ה לִ סְ עֻדַ ת שַׁ בָּ ּ ת מִ יָד שֶׁ יִזְכֶּ ה מִ יָד לַעֲסֹק ּ ּ ּ בַּ עֲבוֹ דַ ת ה ' שֶׁ זֶהו עִ קַ ר תַ כְ לִ ית הַ סְּ עֻדָ ה שֶׁ ל שַׁ בָּ ת ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ סְּ עֻדָ ה שֶׁ לֶעָ תִ יד שֶׁ יִזְכּ ו הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ הָ יָה אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן רָ אוי לִ זְכּ וֹ ת אֵ לָיו מִ יָד אִ ם הָ יָה ּ ּ מְ קַ יֵם מִ צְ וָ ּ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך . ְ וְזֶהו שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ " ל שָׁ ם דָ בָ ר אַ חֵ ר שֶׁ אִ ם תָ זוחַ דַ עְ תוֹ עָ לָיו אוֹ מְ רִ ים לוֹ יַתושׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ קְ דָ מְ ך וְ כו ּ ָ ' הַ יְנו שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ זְכּ וֹ ת לַסְּ עֻדָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ ּ "ּ הַ נַ ל אֲפִ לו אִ ם הוא פָ נוי מִ כָּ ל הָ עֲסָ קִ ים וְ ּ ּ ּ ּ ּ יֶשׁ לוֹ כָּ ל הוֹ ן דְ עָ לְ מָ א כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י שִׁ פְ לות שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א ּ ּ ּ זוֹ כִ ין לְ תוֹ רָ ה וַעֲבוֹ דָ ה , אֲבָ ל תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ מִ תְ גָּאֶ ה וְ תָ זוחַ ּ ּ ּ דַ עְ תוֹ עָ לָיו אוֹ מְ רִ ים לוֹ יַתושׁ קְ דָ מְ ך כִּ י אָ ז הוא רָ דוי ּ ּ ּ ָ ּ ּ ּ לִ פְ נֵיהֶם לִ פְ נֵי כָּ ל בְּ הֵמָ ה וְחַ יָה וָעוֹ ף כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ " ל זָכָ ה רוֹ דֶ ה בָּ הֶם לֹא זָכָ ה נַעֲשֶׂ ה יָרוד ּ לִ פְ נֵיהֶם . וְ כֵן הוא בְּ כָ ל אָ דָ ם גַּם עַתָ ה שֶׁ יֵשׁ שֶׁ ה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך נוֹ תֵ ן לְ אָ דָ ם עֲשִׁ ירות וַחֲפָ צִ ים הַ רְ בֵּ ה בְּ הֵמוֹ ת ּ ְ וְ עוֹ פוֹ ת ותְ בואָ ה ופֵ ּ ּ ּ רוֹ ת ומַ לְ בּ ושִׁ ים וְ כו ּ ּ ּ ' כְּ אִ לו הַ כּ ֹל ּ ּ נִבְ רָ א בִּ שְׁ בִ ילוֹ . ובֶ אֱמֶ ת הוא כֵּן כִּ י הַ כּ ֹל נִבְ רָ א ּ ּ בִּ שְׁ בִ ילוֹ כְּ דֵ י שֶׁ יִכְ נֹס לַסְּ עֻדָ ה וְ כו ּ ּ ּ ' הַ יְנו כְּ דֵ י שֶׁ יַעֲסֹק ּ ּ בַּ עֲבוֹ דַ ת ה ' וְ עַל־יְדֵ י זֶה יִזְכֶּ ה לַסְּ עֻדָ ה הַ מְ עֻתֶ דֶ ת ּ ּ ּ לַצַ דִ יקִ ים וְ כו ּ ּ . ' אֲבָ ל כָּ ל אֶ חָ ד לְ פִ י בְּ חִ ינָתוֹ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ זְכּ וֹ ת לָזֶה כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י שִׁ פְ לות בֶּ אֱמֶ ת כַּ נַ ּ ּ . ל" וְ תֵ כֶף כְּ שֶׁ מִ תְ גָּאֶ ה וְ דַ עְ תוֹ זָחָ ה עָלָיו מוֹ רִ ידִ ין אוֹ תוֹ וְ אוֹ מְ רִ ים ּ ּ לוֹ יַתושׁ קְ דָ מְ ך וְ כַ נַ ּ ָ ּ ּ . ל" נִמְ צָ א שֶׁ עִ קַ ּ ר בְּ רִ יאַ ת הָ אָ דָ ם אַ חַ ר כָּ ל בְּ הֵמָ ה וְ כו ' ּ הוא בִּ שְׁ בִ יל שִׁ פְ לות כְּ דֵ י שֶׁ יִזְכֶּה ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י זֶה לַתוֹ רָ ה ּ . וְזֶה שֶׁ רָ מְ זָה הַ תוֹ רָ ה בְּ פָ רָ שַׁ ת תַ זְרִ יעַ ּ ּ שֶׁ הִ זְכִּ ירָ ה תוֹ רַ ת הָ אָ דָ ם כְּ שֶׁ נוֹ לָד שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ בְּ רִ יאַ ת הָ אָ דָ ם שֶׁ נ ּ וֹ לָד וְנִבְ רָ א וְיוֹ צֵ א אָ דָ ם חָ דָ שׁ לָעוֹ לָם וְ הִ זְכִּ ירָ ה אוֹ תוֹ בַּ סּ וֹ ף אַ חַ ר כָּ ל בְּ הֵמָ ה חַ יָה וָעוֹ ף לוֹ מַ ר ּ כְּ שֵׁ ם שֶׁ יְצִ ירָ תוֹ אַ חַ ר כָּ ל בְּ הֵמָ ה חַ יָה וָעוֹ ף שֶׁ הוא ּ ּ ּ בִּ שְׁ בִ יל שֶׁ יִזְכּ ֹר שִׁ פְ לותוֹ כָּ ך תוֹ רָ תוֹ נִתְ פָ רְ שָׁ ה אַ חַ ר כָּ ּ ְ ּ ּ ּ ל בְּ הֵמָ ה חַ יָה וָעוֹ ף כִּ י הֵם בְּ חִ ינָה אַ חַ ת כִּ י מַ ה שֶׁ נִבְ רָ א ּ ּ ּ בַּ סּ וֹ ף זֶהו בְּ עַצְ מוֹ גַּם־כֵּן בִּ שְׁ בִ יל זֶה כְּ דֵ י שֶׁ יִזְכֶּ ה ּ ּ לַתוֹ רָ ה עַל־יְדֵ י הַ שִׁ פְ לות עַל־יְדֵ י שֶׁ נִבְ רָ א בָּ אַ חֲרוֹ נָה ּ ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן נִתְ פָ רְ שָׁ ה תוֹ רָ תוֹ בַּ סּ וֹ ּ ּ ף כְּ מוֹ יְצִ ירָ תוֹ כִּ י הַ כּ ֹל בְּ חִ ינָה אַ חַ ת כִּ י גַּם יְצִ ירָ תוֹ בַּ סּ וֹ ף הָ יָה בִּ שְׁ בִ יל הַ תוֹ רָ ה ּ כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ זְכּ וֹ ת לַתוֹ רָ ה כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י עֲנָוָה ּ וְ שִׁ פְ לות שֶׁ בִּ שְׁ בִ יל זֶה נִבְ רָ א הָ אָ דָ ם בָּ אַ חֲרוֹ נָה ּ . וְזֶהו ּ שֶׁ נִסְ מָ ך לָזֶ ְ ּ ה הִ לְ כוֹ ת נְגָעִ ים שֶׁ בָּ אִ ין עַל גַּסּ ות ּ ) . לקוטי הלכות - הלכות ערלה ה '- אות (ט" י

Segment 4
HE:
) ויקרא י ('ב , ב" כָּ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל מִ גָּדוֹ ל וְ עַד קָ טָ ן יֶשׁ לוֹ אֵ יזֶה חֵ לֶק ּ בְּ הַ דַ עַת הַ קָ דוֹ שׁ כִּ י כָּ ל אֶ חָ ּ ּ ד מִ יִשְׂ רָ ּ אֵ ל הוא חֵ לֶק אֱלֹ ּ- קַ מִ מַ עַל וְיֶשׁ לוֹ שׁ ֹרֶ שׁ בְּ מַ חֲשָׁ בָ ה דְ קֻ דְ שָׁ א בְּ רִ יך הוא ּ ְ ּ ּ שֶׁ הוא שׁ ֹרֶ שׁ הַ דַ עַת הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן כְּ שֶׁ נוֹ לָד אֶ חָ ד ּ מִ יִשְׂ רָ אֵ ל אֲזַי כְּ פִ י בְּ חִ ינָתוֹ נִמְ שָׁ ך אֵ יזֶה הִ תְ גַּלות הַ דַ עַת ּ ּ ּ ְ ּ בָּ עוֹ לָם . שֶׁ עַל־ יְדֵ י שֶׁ נוֹ לַד וְ נִתְ וַסֵּ ף אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ עַל־יְדֵ י זֶה יִתְ וַסֵּ ף וְ יִגְדַ ל וְ יִתְ רַ בֶּ ה הַ דַ עַת בָּ עוֹ לָם לָדַ עַת ּ ּ אֶ ת ה ' הַ בּ וֹ רֵ א הַ כּ ֹל הַ יָחִ יד הַ מַ שְׁ גִּיחַ ומוֹ שֵׁ ל יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ . רַ ק מִ תֹקֶ ף הִ תְ גַּבְּ רות הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א מֵ חֵ טְ א אָ דָ ּ ּ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן ומֵ חֲטָ אֵ י הַ דוֹ רוֹ ת שֶׁ אַ חֲרָ יו בִּ פְ רָ ט בְּ עֵת ּ ּ הַ גָּלות מִ תְ גַּבֵּ ר הַ הַ עֲלָמָ ה וְהַ הַ סְ תָ רָ ה מְ אֹד מְ אֹד ּ ּ . כִּ י זֶה יָדועַ שֶׁ הַ קְ לִ פָ ה קָ דְ מָ ה לַפְ רִ י וְרֹב הַ הוֹ לָדוֹ ת נִמְ שָׁ כִ ין ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י הִ תְ גַּבְּ רות הַ תַ אֲוָה כְּ מוֹ שֶׁ כָּ ת ּ ּ ּוב הֵן בֶּ עָווֹ ן חוֹ לָלְ תִ י ּ . עַל־כֵּן הַ דַ עַת הַ נִמְ שָׁ ך עַל־יְדֵ י הַ הוֹ לָדָ ה הוא ּ ְ ּ ּ בְּ הֶ עְ לֵם ובְ קַ טְ נות גָּדוֹ ל ּ ּ . וְ עַל־כֵּן אִ מוֹ טְ מֵ אָ ה לֵדָ ה ּ מֵ חֲמַ ת גֹּדֶ ל הִ תְ גָּרות הַ טֻמְ אָ ה שֶׁ מִ תְ גָּרֶ ה אָ ז מֵ חֲמַ ת ּ ּ ּ

Segment 5
HE:
ַשֶׁ רוֹ אֶ ה שֶׁ נִמְ שָׁ ך אָ ז אֵ יזֶה ד ּ ְ ּ עַת בָּ עוֹ לָם . כִּ י הַ טֻמְ אָ ה ּ כְּ רוכָ ה תָ מִ יד אַ חַ ר הַ קְ דֻ שָׁ ה כַּ יָדועַ וְעַל־כֵּן צִ וְ תָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ תוֹ רָ ה ובַ יוֹ ם הַ שְׁ מִ ינִי יִמוֹ ל בְּ שַׂ ר עָרְ לָתוֹ ּ ּ ּ ּ ּ . וְנִסְ מָ ך ְ לְ פָ רָ שַׁ ת טֻמְ אַ ת לֵדָ ה . כִּ י גַּם הָ עָרְ לָה נִמְ שָׁ ך מִ שָׁ ם ּ ְ שֶׁ הָ עָרְ לָה שֶׁ הוא ּ מִ סִּ טְ רָ א דִ מְ סָ אֲבָ א ּ ] מצד הטומאה [ חוֹ פָ ה עַל הַ בְּ רִ ית קֹדֶ שׁ שֶׁ שָׁ רְ שׁ וֹ בַּ דַ עַת הָ עֶלְ יוֹ ן שֶׁ דֶ רֶ ך ְ ּ ּ ּ שָׁ ם כָּ ל הַ מְ שָׁ כַ ת הַ דַ עַת מִ דוֹ ר לְ דוֹ ר ּ ּ . וְ עַל־כֵּן צְ רִ יכִ ין לָמול הָ עָרְ לָה ולְ גַלוֹ ת הָ עֲטָ רָ ה וְ כו ּ ּ ּ ּ ' כַּ מובָ ן כָּ ל זֶה ּ ּ ) .ת ּ בַּ כַּ וָנוֹ ליקוטי הלכות – הלכות פדיון בכור ה ' -

Segment 6
HE:
וביום השמני ימול בשר ערלתו

Segment 7
HE:
) ויקרא י ('ג , ב" צְ רִ יכִ ין לַעֲבֹר עַל הַ תִ ינוֹ ק שִׁ בְ עָ ה יְמֵ י עָרְ לָה וְ אַ חַ ר כָּ ך ְ ּ ּ בַּ שְׁ מִ ינִי מָ לִ ין אוֹ תוֹ , כִּ י זֶהו בְּ חִ ינַת מַ ּ ּ ה שֶׁ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל הָ יְתָ ה תְ חִ לָה בְּ יַד כְּ נַעַן וְ אַ חַ ר כָּ ך נִתְ נָה לְ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ְ ּ . ּומַ ה שֶׁ הָ יָה הָ עוֹ לָם מִ תְ קַ יֵם בַּ תְ חִ לָה עֶשְׂ רִ ים וְ שִׁ שָׁ ה דוֹ רוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ לֹא הַ תוֹ רָ ה וְ אַ חַ ר כָּ ך נִתְ נָה תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ְ , כִּ י בְּ הֶ כְ רֵ חַ שֶׁ תַ קְ דִ ים הַ ּ ּ קְ לִ פָ ה לַפְ רִ י ּ ּ ּ . ּובֶ אֱמֶ ת גַּם בְּ עֵת שְׁ לִ יטַ ת הַ קְ לִ פָ ה הַ קוֹ דֶ מֶ ת לַפְ רִ י ּ ּ ּ ּ , דְ הַ יְנו בִּ ימֵ י עָרְ לָה בְּ עֵת ּ ּ שֶׁ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ יַד כְּ נַעַן ובְ עֶשְׂ רִ ים וְ שִׁ שָׁ ה דוֹ רוֹ ת ּ ּ ּ שֶׁ לֹא נִתְ נָה תוֹ רָ ה ּ ּ ּ , גַּם אָ ז מְ קַ בְּ לִ ין חִ יות רַ ק מֵ ה ּ ּ ' יִ תְ בָּ רַ ך שֶׁ מְ חַ יֶה אֶ ת כֻּלָם בְּ חַ סְ דוֹ הַ גָּדוֹ ל שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ ּ ְ הַ תוֹ רָ ה הַ נֶעְ לֶמֶ ת ּ ּ . וְ עַל־יְדֵ י זֶה עִ קַ ר קִ יום הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ , כִּ י עַל־יְדֵ י זֶה אֲפִ לו כְּ שֶׁ אָ דָ ם חוֹ טֵ א ופוֹ גֵם בִּ בְ רִ ית קֹדֶ שׁ ּ ּ ּ , וכְ שֶׁ פוֹ גֵם חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם בַּ בְּ רִ ית קֹ ּ ּ דֶ שׁ אֲזַי נִמְ שָׁ ך חַ ס ְ וְ שָׁ לוֹ ם הָ עָרְ לָה דְ חַ פְ יָא עַל בְּ רִ ית ּ . וְ הָ יָה רָ אוי שֶׁ חַ ס ּ וְ שָׁ לוֹ ם יַחֲזֹר הָ עוֹ לָם לְ תֹהו וָבֹהו ּ ּ , כִּ י עִ קַ ר קִ יום הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ הוא עַל־יְדֵ י תִ קון הַ בְּ רִ ית ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : אִ ם לֹא בְ רִ יתִ י יוֹ מָ ם וָלָיְלָה חֻק ּ וֹ ת שָׁ מַ יִם וָאָ רֶ ץ לֹא שָׂ מְ תִ י ּ . כִּ י עִ קַ ר כְּ לַל וִיסוֹ ד כָּ ל הַ תוֹ רָ ה כֻּלָה הוא שְׁ מִ ירַ ת הַ בְּ רִ ית ּ ּ ּ ּ ּ קֹדֶ שׁ וְ כַ מובָ א בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ ובְ כָ ל הַ סְּ פָ רִ ים ּ ּ ּ ּ ּ . ּובִ שְׁ בִ יל זֶה נִקְ רֵ את הַ תוֹ רָ ה בְּ רִ ית ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : ושְׁ מַ רְ תֶ ם אֶ ת ּ ּ ְּב רִ יתִ י . כִּ י עִ קַ ר הַ תוֹ רָ ה הִ יא שְׁ מִ ירַ ת הַ בְּ רִ ית ּ ּ . וְ עִ קַ ר ּ קִ יום הָ עוֹ לָם הִ יא עַל־יְדֵ י תִ קון הַ בְּ רִ ית ּ ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : וְ צַ דִ יק יְסוֹ ד עוֹ לָם ּ . וְ צַ דִ יק הוא מָ אן דְ נָטַ ר בְּ רִ ית ּ ּ ּ ] מי ששומר הברית . [ וְ אִ ם כֵּן תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ אָ דָ ם פוֹ גֵם בַּ ּ ּ בְּ רִ ית חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , הָ יָה רָ אוי שֶׁ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם יַחֲזֹר הָ עוֹ לָם לְ תֹהו ּ ּ וָבֹהו , ּ ְ אַ ך ה ' יִתְ בָּ רַ ך חָ פֵ ץ חֶ סֶ ד וְעַל־כֵּן הִ קְ דִ ים הַ קְ לִ פָ ה ּ ּ ּ ְ לַפְ רִ י וְ הִ קְ דִ ים שִׁ בְ עָ ה יְמֵ י עָ רְ לָה קֹדֶ ם הַ מִ ילָה ּ ּ ּ , לְ הוֹ רוֹ ת שֶׁ גַּם בִּ ימֵ י הָ עָרְ לָה ה יִ ' תְ בָּ רַ ך נוֹ תֵ ן חִ יות בְּ חַ סְ דוֹ ּ ּ ּ ְ הַ גָּדוֹ ל שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ תוֹ רָ ה הַ נֶעְ לֶמֶ ת וְעַל־יְדֵ י זֶה ּ ּ ּ אֲפִ לו כְּ שֶׁ אָ דָ ם חוֹ טֵ א חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ופוֹ גֵם בַּ בְּ רִ ית ּ ּ ּ ' ה , יִתְ בָּ רַ ך מְ קַ יְמוֹ בְּ חַ סְ דוֹ בִּ בְ חִ ינַת הַ תוֹ רָ ה הַ נֶעְ לֶמֶ ת ּ ּ ּ ּ ְ ומַ אֲרִ יך אַ פ ּ ְ ּ וֹ עַד שֶׁ יָשׁ וב ּ ּ : ובָ זֶה מובָ ן הֵיטֵ ב מַ ה שֶׁ אִ יתָ א בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ שֶׁ עַל פְ גַם ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ בְּ רִ ית אֵ ין מוֹ עִ יל תְ שׁ ובָ ה ּ ּ . ובֶ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ אִ יתָ א ּ ּ בְּ כָ ל הַ סְּ פָ רִ ים שֶׁ עַל הַ כּ ֹל מוֹ עִ יל תְ שׁ ובָ ה ּ ּ , אַ ך עַל־פִ י ּ ְ כָּ ל דַ רְ כֵי הַ תוֹ רָ ה הַ נִגְלֵי ּ ּ ּ ת בְּ וַדַ אי אֵ ין מוֹ עִ יל תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ּ עַל פְ גַם טִ פֵ י הַ מֹחַ ּ ּ ּ , אֲבָ ל יֵשׁ תוֹ רָ ה הַ נֶעְ לֶמֶ ת שֶׁ הִ יא ּ ּ בְּ חִ ינַת חֶ סֶ ד חִ נָם ּ , שֶׁ זֶהו הַחֶ סֶ ד סָ תום וְ נֶעְ לָם מֵ עֵין כּ ֹל ּ ּ ּ שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה נִתְ קַ יֵם הָ עוֹ לָם אֲפִ לו קֹדֶ ם מַ תַ ן תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ ּ וַאֲפִ לו בִּ ּ ּ ימֵ י עָרְ לָה וְ כו . 'ּ וְ עַל־יְדֵ י הַ חֶ סֶ ד הַ נֶעְ לָם הַ זֶה ּ ּ מוֹ עִ יל תְ שׁ ובָ ה עַל הַ כּ ֹל ּ ּ ) . ליקוטי הלכות - הלכות מילה ג '-אות (' ד

Segment 8
HE:
) ויקרא י ('ג , ב" הַ תוֹ רָ ה וְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל ומִ צְ וַת מִ ילָה ּ ּ , שֶׁ הוא תִ קון ּ ּ ּ ּ הַ בְּ רִ ית

Segment 9
HE:
, כִּ י לִ זְכּ וֹ ת אֶ פְ שָׁ ר אִ י לְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י מִ צְ וַת מִ ילָה שֶׁ הוא תִ קון ּ ּ ּ ּ הַ בְּ רִ ית , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : וְ כָ רוֹ ת עִ מוֹ הַ בְּ רִ ית לָתֵ ת אֶ ת ּ אֶ רֶ ץ הַ כְּ נַעֲנִי וְ כו . 'ּ וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בִּ יהוֹ שֻׁ עַ ּ ּ : וְזֶה הַ דָ בָ ר ּ אֲשֶׁ ר מָ ל יְהוֹ שֻׁ עַ אוֹ תָ ם . ּופֵ רֵ שׁ רַ שִׁ : י" עַל־יְדֵ י דִ בּ ור מָ ל ּ ּ אוֹ תָ ם . אָ מַ ר לָהֶם : כִּ סְ בורִ ים אַ תֶ ם לִ ירַ שׁ אֶ ת הָ אָ רֶ ץ ּ ּ כְּ שֶׁ אַ תֶ ם עֲרֵ לִ ים וְ כו ּ ּ :' וְזֶה בְּ חִ ינַת שִׁ בְ עָ ה יְמֵ י עָרְ לָה שֶׁ עוֹ בְ רִ ין עַל הַ תִ ינוֹ ק ּ קֹדֶ ם שֶׁ נִמוֹ ל ּ ּ , זֶה בְּ חִ ינַת שִׁ בְ עָ ה עֲמָ מִ ין שֶׁ הָ יְתָ ה אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל תְ חִ לָה בְּ יָדָ ם וְ אַ חַ ר כָּ ך נִתְ נָה לְ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ְ ּ אַ חַ ר שֶׁ נִמוֹ לו ּ ּ ּ . וְזֶהו : ּ וְ כָ רוֹ ת עִ מוֹ הַ בְּ רִ ית לָתֵ ת אֶ ת אֶ רֶ ץ ּ הַ כְּ נַעֲנִי הַ חִ תִ י וְ הָ אֱמֹרִ י וְ כו ּ ּ . ' וְחוֹ שֵׁ ב כָּ ל הַ שִׁ בְ עָה ּ עֲמָ מִ ין שֶׁ מְ גָרְ שִׁ ין אוֹ תָ ּ ן עַ ל־יְדֵ י תִ קון הַ בְּ רִ ית שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת מִ ילָה שֶׁ נִתְ נָה בַּ שְׁ מִ ינִי שֶׁ אָ ז מַ עֲבִ ירִ ין שִׁ בְ עָ ה ּ ּ ּ יְמֵ י עָרְ לָה מֵ הַ תִ ינוֹ ק ומְ גַלִ ין הַ חֶ סֶ ד דְ מִ תְ גַּלֵי בְּ פומָ א ּ ּ ּ ּ ּ ּ דְ אַ מָ ה שֶׁ הָ יָה הַ חֶ סֶ ד הַזֶה בַּ תְ חִ לָה סָ תום וְ נֶעְ לָם ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ שִׁ בְ עָ ה יְמֵ י עָרְ לָה . וְ עַכְ שָׁ ו נִתְ גַּלֶה עַל־יְדֵ י הַ מִ ילָה ּ ּ וְ עַל־יְדֵ י זֶה כּ וֹ בְ שִׁ ין אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל , כִּ י הַ כּ ֹל אֶ חָ ד . ) ליקוטי הלכות - הלכות מילה ג '- אות (' ה

Segment 10
HE:
וביום השמני ימול בשר ערלתו

Segment 11
HE:
) ויקרא י ('ג , ב" אִ י אֶ פְ שָׁ ר לֵידַ ע ולְ הוֹ דִ יעַ ולְ הַ גְ ּ ּ ּדִ יל שֵׁ ם ה ' כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ , כִּ י הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ צַ דִ יק יְסוֹ ד עוֹ לָם , שֶׁ עִ קַ ר גְּדֻ לָתוֹ הוא עַל־יְדֵ י שְׁ מִ ירַ ת ּ ּ ּ הַ בְּ רִ ית בְּ תַ כְ לִ ית הַ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ אֵ ין קְ דֻ שָׁ ה אַ חֲרֶ יהָ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בַּ זֹהַ ר הַ ּ ּ ּקָ דוֹ שׁ : צַדִ יק הוא מָ אן דְ נָטִ יר בְּ רִ ית ּ ּ ּ , ומִ שָׁ ם מִ בְּ חִ ינַת בְּ רִ ית יוֹ צְ אִ ין כָּ ל הַ דוֹ רוֹ ת ּ ּ ּ , אֲבָ ל אֶ ת זֶה לְ עֻמַ ת זֶה עָשָׂ ה אֱלֹקִ ים ּ , כִּ י הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א וְ הַ קְ לִ פָ ה ּ ּ שֶׁ נִמְ שָׁ ך מִ זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ מִ תְ גַּבֶּ רֶ ת שָׁ ם דַ יְקָ א בְּ יוֹ תֵ ּ ּ ּ ּ ְ . ר וְ עַל־כֵּן זְעִ ירִ ין אִ נון שֶׁ זוֹ כִ ין לִ קְ דֻ שַׁ ת הַ בְּ רִ ית בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ ּ ּ , כִּ י אֲפִ לו הַ כְּ שֵׁ רִ ים אֵ ינָם זוֹ כִ ין לִ קְ דֻ שָׁ ה זֹאת כָּ רָ אוי ּ ּ ּ ּ , ְ אַ ך אַ ף־עַל־פִ י־כֵן אַ שְׁ רֵ י לְ מִ י שֶׁ אֵ ינוֹ פוֹ גֵם עַל כָּ ל פָ נִים ּ ּ ּ פְ גָמִ ים גְּמורִ ים חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ , אֲבָ ל בַּ עֲוֹ נוֹ תֵ ינו הָ רַ בִּ ים ּ שָׁ כִ יחַ הַ רְ בֵּ ה מַ ה שֶׁ שָׁ כִ יחַ שֶׁ פוֹ גְמִ ים מְ אֹד וְ כו ּ ּ ּ ּ ', רַ חֲמָ נָא לִ צְ לַן , כַּ יָדועַ בַּ דוֹ רוֹ ת הַ לָלו ּ ּ ּ ּ ּ . ומִ שָׁ ם כָּ ל הָ עִ רְ בּ ובְ יָא ּ ּ ּ

Segment 12
HE:
שֶׁ בָּ עוֹ לָם שֶׁ אֵ ין יוֹ דְ עִ ין הֵיכָ ן הַ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת וְ כו ּ ּ ּ .' וְזֶה בְּ חִ ינַת מִ לְ חֶ מֶ ת עֲמָ לֵק שֶׁ בְּ כָ ל דוֹ ר ּ , כִּ י עֲמָ לֵק הוא ּ זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ שֶׁ כָּ לול מִ כָּ ל הָ רָ עוֹ ת שֶׁ בְּ כָ ל הָ אַ רְ בָּ עָה ּ ּ יְסוֹ דוֹ ת שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת כְּ לַל כָּ ל הַגָּלֻיוֹ ת בִּ בְ חִ ינַת ּ ) ּ בַּ מִ דְ בָּ ר כד ( רֵ אשִׁ ית גּוֹ יִם עֲמָ לֵק , וְ הוא מֵ עוֹ לָם רְ צ ּ ּועָה מַ רְ דות לְ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ , כִּ י בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר הוא אוֹ רֵ ב עַל ּ ּ הַ כְּ לָל וְ עַל הַ פְ רָ ט בְּ כָ ל יוֹ ם ּ , כִּ י הוא הַ שָׂ טָ ן הוא הַ מֵ סִ ית ּ ּ ּ ּ . 'ּ וְ כו כִּ י בַּ תְ חִ לָה מֵ סִ ית אֶ ת כָּ ל אֶ חָ ד בְּ תַ אֲווֹ תָ יו ּ ּ ומִ דוֹ תָ יו הָ רָ עִ ים לְ מַ ה שֶׁ מְ סִ יתוֹ ּ ּ ּ ּ , ּומַ חֲטִ יאוֹ בִּ נְעורָ יו ּ ובְ יַלְ דותוֹ בִּ פְ גַם הַ בְּ רִ ית כְּ מוֹ שֶׁ מַ חֲטִ יאוֹ ּ ּ ּ , וְ אַ חַ ר כַּ ך ְ מְ סִ יתוֹ לִ רְ דֹף אַ חַ ר גְּדוֹ לוֹ ת ּ , לִ הְ יוֹ ת לָהוט אַ חַ ר הַ מָ מוֹ ן ּ ּ ' ּ וְ כו וְ לִ רְ דֹף אַ חַ ר הַ כָּ בוֹ ד וְכו ּ ּ ', כִּ י כָּ ל הַ קִ נְאָ ה וְהַ תַ אֲוָה ּ ּ וְ הַ כָּ בוֹ ד וְ כו ' ּ וְ כָ ל הַ מִ דוֹ ת רָ עוֹ ת הַ כּ ֹל נִמְ שָׁ ך מִ קְ לִ פַ ת ּ ּ ּ ְ ּ עֲמָ לֵק . וְ לֹא דַ י לוֹ בְּ כָ ל זֶה ּ , אַ ף גַּם עוֹ שֶׂ ה עִ רְ בּ ובְ יָא ּ גְּדוֹ לָה עַד שֶׁ נַעֲשֶׂ ה קַ טֵ גוֹ רְ יָא גְּדוֹ לָה בֵּ ין הַ תַ לְ מִ ידֵ י ּ ּ חֲכָ מִ ים ומַ רְ בֶּ ה ומַ גְדִ יל הַ שֶׁ קֶ ר בָּ עוֹ לָם עַד שֶׁ מַ כְ נִיס ּ ּ ּ ּ ּ דֵ עוֹ ת זָרוֹ ת וכְ פִ ירוֹ ת הַ רְ בֵּ ה בָּ עוֹ לָם ומֵ קִ ים מֵ הֶם ּ ּ ּ רָ אשִׁ ים שֶׁ אוֹ מְ רִ ים שֶׁ רוֹ צִ ים בְּ תַ קָ נַת יִשְׂ רָ אֵ ל וְ כו ּ ּ ', כַּ יָדועַ כָּ ל זֶה ּ ּ . וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ אֲרִ יך בָּ זֶה כָּ אן ְ . וְ כָ ל זֶה הוא בְּ חִ ינַת מִ לְ חֶ מֶ ת עֲמָ לֵק שֶׁ בְּ כָ ל דוֹ ר ּ ּ , וְכָ ל ִע קַ ר קִ נְאָ תוֹ וְ הִ תְ גָּרותוֹ שֶׁ ל קְ לִ פַ ת עֲמָ לֵק הוא לְ הַ עְ לִ ים ּ ּ ּ ּ ולְ הַ סְ תִ יר אוֹ ר הַ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת שֵׁ ם ה . ' וְ עַל־כֵּן נִשְׁ בַּ ע ה ' יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ אֵ ין שְׁ מוֹ שָׁ לֵם עַד שֶׁ יִמָ חֶ ה ּ ּ ְ זֵכֶר עֲמָ לֵק , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ) ל " ומובָ א בְּ פֵ רושׁ ּ ּ ּ , (י" רַ שִׁ כִּ י ה ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ עַצְ מוֹ כִּ בְ יָכוֹ ל ְ , צָ רִ יך לִ לְ חֹם עִ מוֹ ּ ְ בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) שְׁ מוֹ ת יז (: " מִ לְ חָ מָ ה לַה ' בַּ עֲמָ לֵק מִ דוֹ ר דוֹ ר ּ ּ ". כִּ י עַל זֶה עִ קַ ר הִ תְ גַּבְּ רותוֹ שֶׁ רוֹ צֶה ּ ּ לְ הַ עְ לִ ים אוֹ ר הַ צַ דִ יק שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת שֵׁ ם ה ּ ּ ּ ' ּ שֶׁ לֹא לְ הוֹ דִ יעוֹ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם מִ דוֹ ר לְ דוֹ ר ּ , וְרוֹ צֶה לְ הִ תְ גַּבֵּ ר בְּ כָ ל זֶה עַל־יְדֵ י פְ גַם הַ בְּ רִ ית שֶׁ מַ מְ שִׁ יך בְּ זֻהֲמָ תוֹ שֶׁ מִ שָׁ ם ּ ּ ּ ּ ְ הַ מְ שָׁ כַ ת הַ דוֹ רוֹ ת ּ , עַל־כֵּן סוֹ בֵ ר שֶׁ יוכַ ל לְ הַ עְ לִ ים הַ ּ ּ ּשֵׁ ם ּ הַ קָ דוֹ שׁ עַל־יְדֵ י זֶה . אֲבָ ל אִ ישׁ בַּ עַר לֹא יֵדָ ע שֶׁ הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת קִ דֵ שׁ אֶ ת ּ ּ ּ עַצְ מוֹ בִּ קְ דֻ שַׁ ת הַ בְּ רִ ית ּ , בִּ קְ דֻ שָׁ ה נוֹ רָ אָ ה כָּ ל כַּ ך עַד ְ ּ שֶׁ קְ דֻ שָׁ תוֹ עוֹ לָה עַל הַ כּ ֹל ּ ּ , כִּ י עַל־יְדֵ י תֹקֶ ף קְ דֻ שָׁ תוֹ ּ ּ הִ מְ שִׁ יך דַ עַת עֶלְ י ּ ְ וֹ ן וְ נִשְׂ גָּב כָּ זֶה שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ עְ לִ ימוֹ בְּ שׁ ום אֹפֶ ן ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה הַ כּ ֹל יְכוֹ לִ ין לְ הַ מְ שִׁ יך הַ דַ עַת ּ ְ הַ קָ דוֹ שׁ הָ אֲמִ תִ י מִ דוֹ ר לְ דוֹ ר ּ ּ ּ , כִּ י הוא דַ עַת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ הַ קְ דוֹ שָׁ ה שֶׁ קִ בַּ לְ נו עַל־יְדֵ י מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו עָ לָיו הַ שָׁ ּ ּ ּ ּ ּ לוֹ ם , שֶׁ הִ בְ טִ יחַ לוֹ ה ' יִתְ בָּ רַ ך ְ ) שְׁ מוֹ ת יט (: " וְגַם בְּ ך יַאֲמִ ינו ּ ָ לְ עוֹ לָם ". שֶׁ כָּ ל הַ צַ דִ יקִ ים הַ מַ מְ שִׁ יכִ ין חִ דושֵׁ י תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ עַל־פִ י הַ דַ עַת הַ קָ דוֹ שׁ הַזֶה לְ חַ זֵק ולְ קַ יֵם בְּ לֵב כָּ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל עֵצוֹ ת עֲמֻקוֹ ת אֲמִ תִ יִים לְ קַ ּ ּ ּ ּיֵם עַל־יְדֵ י זֶה אֶ ת כָּ ל דִ בְ רֵ י הַ תוֹ רָ ה הַ זֹאת אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ עְ לִ ים אוֹ רָ ם ּ ּ ּ בְּ שׁ ום אֹפֶ ן ּ , כִּ י שְׂ פַ ת אֱמֶ ת תִ כּ וֹ ן לָעַד ּ . וְגַם כִּ י כָּ ל יִשְׂ רָ אֵ ל הֵם בִּ כְ לַל שׁ וֹ מְ רֵ י הַ בְּ רִ ית עַל־יְדֵ י מִ צְ וַת מִ ילָה הַ קְ דוֹ שָׁ ה כְּ מוֹ שֶׁ שָׁ מַ עְ תִ י ּ ּ מִ פִ יו הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ , כִּ י כָּ ל זֶה הוא בְּ חִ ינַת מִ צְ וַת מִ ילָה שֶׁ הוא לַחְ תֹך ולְ בָ עֵר ּ ּ ּ ּ ְ הָ עָרְ לָה , שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת קְ לִ פַ ת עֲמָ לֵק ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת חִ תוך ופְ רִ יעָ ה שֶׁ הֵם כְּ נֶגֶד תְ רֵ ין עֲנָנִין דִ מְ כַ סְ יָן עַל ּ ּ ּ ּ ּ ְ עֵינָא , שֶׁ הֵם רוֹ מִ י רַ בְּ תָ א וְ רוֹ מִ י זְעֵרְ תָ א , שֶׁ מִ שָׁ ם חֻרְ בַּ ן ּ ּ בֵּ ית הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ ) כמבואר בלקוטי מוהר ן ב " – ' סימן . (ז"ס ותְ רֵ ין עֲנָנִין אֵ לו הֵם בְּ חִ ינַת קְ לִ פַ ת עֲמָ לֵק ּ ּ ּ שֶׁ חוֹ פִ ין עַל הַ בְּ רִ ית קֹדֶ שׁ שֶׁ מַ עֲבִ ירִ ין אוֹ תָ ם עַל־יְדֵ י מִ צְ וַת חִ תוך ופְ רִ יעָ ה ּ ּ ְ ּ ) . לקוטי הל כות - הלכות תפילין 'ז- אות (' ז

Segment 13
HE:
וביום השמני ימול בשר ערלתו

Segment 14
HE:
) ויקרא י ('ג , ב" אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" הַ כּ ֹל צָ רִ יך תִ קון ּ ּ ּ ְ : ּ הַ תֻ רְ מוֹ סִ ין צְ רִ יכִ ין תִ קון ּ ּ ּ , הַ חִ טִ ים צְ רִ יכִ ין תִ קון ּ ּ ּ ּ , גַּם הָ אָ דָ ם צָ רִ יך ְ ּ ּ ּ תִ קון עַל־יְדֵ י מִ צְ וַת מִ ילָה כִּ , י נִבְ רָ א עָרֵ ל . כִּ י הָ אָ דָ ם בְּ עֵת שֶׁ יוֹ צֵ א לָעוֹ לָם עֲדַ יִן אֵ ין לוֹ שׁ ום זְכות שֶׁ בַּ עֲבורוֹ ּ ּ ּ ּ יֵצֵ א לָעוֹ לָם , וַאֲזַי הוא בִּ בְ חִ ינַת תְ חִ לַת הַ בְּ רִ יאָ ה ּ ּ ּ , שֶׁ נִבְ רָ א הָ עוֹ לָם בְּ חַ סְ דוֹ לְ בַ ד בְּ לִ י שׁ ום אִ תְ עָרותָ א ּ ּ ּ ּ דִ לְ תַ תָ א ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת עֲנִיות ומְ קַ בֵּ ל ּ ּ ּ , דְ לֵית לֵה מִ גַּרְ מֵ ה ּ ּ ּ ּ כְּ לום ] שאין לו כלום מעצמו , [ וְ לַחְ מוֹ הוא בְּ חִ ינַת ּ נַהֲמָ א דְ כִ סּ ופָ א ּ ] לחם של בושה , [ ומִ שָׁ ם אֲחִ יזַת ּ ּ הָ עַצְ בות וְ הַ דִ ין ּ ּ , שֶׁ מִ שָׁ ם אֲחִ יזַת הָ עָרְ לָה ּ ּ , בְּ חִ ינַת הַ קְ לִ פָ ה הַ קוֹ דֵ ם לַפְ רִ י ּ ּ ּ ּ , וְ עַל־כֵּן בְּ הֶ כְ רֵ חַ שֶׁ יֵצֵ א הָ אָ דָ ם ּ עָרֵ ל . וְעַל־יְדֵ י שֶׁ מָ לִ ין אֶ ת הַ תִ ינוֹ ק וְ כוֹ רְ תִ ין הָ עָרְ לָה ּ ּ ּדְ חָ פְ יָא עַל בְּ רִ ית , שֶׁ זֶה עִ קַ ר תִ קון הָ אָ דָ ם ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י מִ קֹדֶ ם ּ לֹא הָ יָה בְּ גֶדֶ ר הָ אָ דָ ם כְּ לָל , כִּ י עִ קַ ר צֶלֶם דְ מות אָ דָ ם ּ ּ ּ ּ הוא כְּ שֶׁ הוא מָ הול ּ ּ . נִמְ צָ א שֶׁ עַל־יְדֵ י מִ צְ וַת מִ ילָה אָ נו ּ מְ תַ קְ נִין אֶ ת הַ תִ ינוֹ ק עַל־יְדֵ י עֲשִׂ יָתֵ נו בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ אִ תְ עָרותָ א דִ לְ תַ תָ א ּ ּ , וְעַל־יְדֵ י־זֶה בְּ עַצְ מוֹ מַ כְ נִיעִ ין ומְ בַ טְ לִ ין הָ עָרְ לָה בְּ שָׁ רְ שָׁ ה ּ ּ ּ , וְ אָ ז נִתְ גַּלֶה הַ בְּ רִ ית ּ , שֶׁ ה ּוא בְּ חִ ינַת " ּ צַ דִ יק יְסוֹ ד עוֹ לָם , " בְּ חִ ינַת מַ שְׁ פִ יעַ ּ , הֵפֶ ך ְ בְּ חִ ינַת מְ קַ בֵּ ל . וְזֶה בְּ חִ ינַת הַ שִׂ מְ חָ ה שֶׁ ל מִ ילָה ּ , כִּ י מַ כְ נִיעִ ין עַל־יְדֵ י־זֶה אֲחִ יזַת הָ עַצְ בות ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּפְ גַם הַ בְּ רִ ית , בְּ חִ ינַת עָרְ לָה דְ חָ פְ יָא עַל בְּ רִ ּ ית , וְ נִתְ גַּלֶה ּ הָ אוֹ ר שֶׁ ל בְּ חִ ינַת הַ צַ דִ יק שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מַ שְׁ פִ יעַ ּ ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת שִׂ מְ חָ ה , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " אוֹ ר זָרֻ עַ לַצַ דִ יק ולְ יִשְׁ רֵ י ּ ּ ּ לֵב שִׂ מְ חָ ה ) " לקוטי הלכות - הל כות העושׂ ה שליח לגבות חוב ' ב - אותיות י " ב" א י לפי אוצר היראה -

Segment 15
HE:
) ויקרא י ('ג , ב" הָ עָרְ לָה הוא זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ שֶׁ קֶ ר וְ הָ רַ ע ּ ּ וְ הַ טֻמְ אָ ה ּ . וכְ שֶׁ מַ עֲבִ ירִ ין הָ עָרְ לָה ּ ּ , אֲזַי נִתְ גַּלֶה הַ חוֹ תַ ם ּ אֱמֶ ת , שֶׁ הוא אוֹ ת בְּ רִ ית קֹדֶ שׁ ּ , כִּ י עִ קַ ר הַ צֶלֶם אֱלֹקִ ים ּ ּ ּ הוא אָ דָ ם מָ הול ּ , שֶׁ הוא חָ תום בְּ חוֹ תַ ם אֱמֶ ת ּ ּ . אֲבָ ל כְּ שֶׁ הָ עָרְ לָה חוֹ פָ ה עַל בְּ רִ ית , ּ הוא בְּ חִ ינַת שֶׁ קֶ ר , כִּ י אֵ ין זֶה צֶ לֶם אָ דָ ם כְּ לָל , כִּ י כָ ל־זְמַ ן שֶׁ הָ עָרְ לָה בּ וֹ הוא ּ



# Tazria
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/3/4/

Tazria
תזריע
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/3/4

Segment 1
HE:
פירושים על פרשת " תזריע "

Segment 2
HE:
) ויקרא י ('ב , ב" וְזֶה שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ " י בִּ תְ חִ לַת פָ רָ שַׁ ת תַ זְרִ יעַ אָ מַ ר רַ בִּ י ּ ּ ּ שֹ ִ מְ לַאי כְּ שֵׁ ם שֶׁ יְצִ ירָ תוֹ שֶׁ ל אָ דָ ם הוא אַ חַ ר כָּ ל בְּ הֵמָ ה ּ ּ וְחַ יָה וָעוֹ ף כָּ ך תוֹ רָ תוֹ ְ ּ ּ נִתְ פָ רְ שָׁ ה אַ חַ ר כָּ ל חַ יָה וָעוֹ ף ּ ּ . כִּ י יְצִ ירָ תוֹ שֶׁ ל אָ דָ ם הָ יָה אַ חַ ר כָּ ל יְצִ ירַ ת בְּ הֵמָ ה וְ כו , 'ּ כְּ דֵ י שֶׁ יַכְ נִיעַ הַ גַּסּ ות וְיִזְכֶּ ה לְ תוֹ רָ ה וַעֲבוֹ דַ ת ה ּ ּ ' בֶּ אֱמֶ ת כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ זְכּ וֹ ת לְ תוֹ רָ ה וַעֲבוֹ דָ ה ותְ שׁ ובָ ה ומַ עֲשִׂ ים ּ ּ ּ

Segment 3
HE:
טוֹ בִ ים כָּ ל אֶ חָ ד לְ פִ י בְּ חִ ינָתוֹ מִ קָ טֹן וְ עַד גָּדוֹ ל כִּ י אִ ם ּ עַל־יְדֵ י שְׁ בִ ירַ ת הַ גֵּאות וְגַסּ ות הָ רוחַ ּ ּ ּ . ּובִ שְׁ בִ יל זֶה נִבְ רָ א הָ אָ דָ ם בָּ אַ חֲרוֹ נָה כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ל " שֶׁ הָ אָ דָ ם נִבְ רָ א בַּ סּ וֹ ף כְּ דֵ י לִ כְ נֹס לַסְּ עֻדָ ה ּ , ּ מִ יָד ּ דָ בָ ר אַ חֵ ר שֶׁ אִ ם תָ זוחַ דַ עְ תוֹ עָ לָיו יֹאמְ רו לוֹ יַתושׁ קְ דָ מְ ך ָ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ מַ עֲשֵׂ ה בְּ רֵ אשִׁ ית . הַ יְנו כִּ י הָ אָ דָ ם נִבְ רָ א רַ ק בִּ שְׁ בִ יל ּ שֶׁ יַעֲסֹק בַּ תוֹ רָ ה וַעֲבוֹ דַ ת ה ּ ּ ' כָּ ל יָמָ יו וְ עַל־כֵּן נִבְ רָ א בָּ אַ חֲרוֹ נָה כְּ דֵ י שֶׁ יִכְ נֹס לַ ּ סְּ עֻדָ ה מִ יָד הַ יְנו כְּ דֵ י שֶׁ יִהְ יֶה ּ ּ ּ ּ הַ כּ ֹל כְּ בָ ר מוכָ ן לְ פָ נָיו כָּ ל מַ ה שֶׁ צָ רִ יך לְ פַ רְ נָסָ תוֹ ְ ּ ּ ּ ולְ הַ רְ חִ יב דַ עְ תוֹ בָּ הֶם ולְ הַ כִּ יר עַל יָדָ ם גְּדֻ לַת הַ בּ וֹ רֵ א ּ ּ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך . ְ וְ עַל־כֵּן הַ כּ ֹל נִבְ רָ א קֹדֶ ם יוֹ ם הַ שִׁ שִׁ י וְ הוא ּ ּ ּ נִבְ רָ א בַּ יוֹ ם הַ שִׁ שִׁ י סָ מוך לְ שַׁ בָּ ת אַ חַ ר שֶׁ כְּ בָ ר נִבְ רָ א ּ ְ ּ ּ ּ הַ כּ ֹל בִּ שְׁ בִ ילוֹ וְ הוכַ ן לְ פָ נָיו הַ כּ ֹל כְּ דֵ י שֶׁ יִכְ נֹס לִ סְ עֻדַ ת ּ ּ ּ שַׁ בָּ ת מִ יָד וְ לֹא יִצְ טָ רֵ ך לְ הַמְ תִ ין ולְ בַ לְ בֵּ ל דַ עְ תוֹ בְּ שׁ ום ּ ּ ּ ּ ּ ְ ּ ּדָ בָ ר . רַ ק יִזְכֶּ ה לִ סְ עֻדַ ת שַׁ בָּ ּ ת מִ יָד שֶׁ יִזְכֶּ ה מִ יָד לַעֲסֹק ּ ּ ּ בַּ עֲבוֹ דַ ת ה ' שֶׁ זֶהו עִ קַ ר תַ כְ לִ ית הַ סְּ עֻדָ ה שֶׁ ל שַׁ בָּ ת ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ סְּ עֻדָ ה שֶׁ לֶעָ תִ יד שֶׁ יִזְכּ ו הַ צַ דִ יקִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ שֶׁ הָ יָה אָ דָ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן רָ אוי לִ זְכּ וֹ ת אֵ לָיו מִ יָד אִ ם הָ יָה ּ ּ מְ קַ יֵם מִ צְ וָ ּ תוֹ יִתְ בָּ רַ ך . ְ וְזֶהו שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ּ " ל שָׁ ם דָ בָ ר אַ חֵ ר שֶׁ אִ ם תָ זוחַ דַ עְ תוֹ עָ לָיו אוֹ מְ רִ ים לוֹ יַתושׁ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ קְ דָ מְ ך וְ כו ּ ָ ' הַ יְנו שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ זְכּ וֹ ת לַסְּ עֻדָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ ּ "ּ הַ נַ ל אֲפִ לו אִ ם הוא פָ נוי מִ כָּ ל הָ עֲסָ קִ ים וְ ּ ּ ּ ּ ּ יֶשׁ לוֹ כָּ ל הוֹ ן דְ עָ לְ מָ א כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י שִׁ פְ לות שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה דַ יְקָ א ּ ּ ּ זוֹ כִ ין לְ תוֹ רָ ה וַעֲבוֹ דָ ה , אֲבָ ל תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ מִ תְ גָּאֶ ה וְ תָ זוחַ ּ ּ ּ דַ עְ תוֹ עָ לָיו אוֹ מְ רִ ים לוֹ יַתושׁ קְ דָ מְ ך כִּ י אָ ז הוא רָ דוי ּ ּ ּ ָ ּ ּ ּ לִ פְ נֵיהֶם לִ פְ נֵי כָּ ל בְּ הֵמָ ה וְחַ יָה וָעוֹ ף כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו ּ ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ " ל זָכָ ה רוֹ דֶ ה בָּ הֶם לֹא זָכָ ה נַעֲשֶׂ ה יָרוד ּ לִ פְ נֵיהֶם . וְ כֵן הוא בְּ כָ ל אָ דָ ם גַּם עַתָ ה שֶׁ יֵשׁ שֶׁ ה ּ ּ ּ ' יִתְ בָּ רַ ך נוֹ תֵ ן לְ אָ דָ ם עֲשִׁ ירות וַחֲפָ צִ ים הַ רְ בֵּ ה בְּ הֵמוֹ ת ּ ְ וְ עוֹ פוֹ ת ותְ בואָ ה ופֵ ּ ּ ּ רוֹ ת ומַ לְ בּ ושִׁ ים וְ כו ּ ּ ּ ' כְּ אִ לו הַ כּ ֹל ּ ּ נִבְ רָ א בִּ שְׁ בִ ילוֹ . ובֶ אֱמֶ ת הוא כֵּן כִּ י הַ כּ ֹל נִבְ רָ א ּ ּ בִּ שְׁ בִ ילוֹ כְּ דֵ י שֶׁ יִכְ נֹס לַסְּ עֻדָ ה וְ כו ּ ּ ּ ' הַ יְנו כְּ דֵ י שֶׁ יַעֲסֹק ּ ּ בַּ עֲבוֹ דַ ת ה ' וְ עַל־יְדֵ י זֶה יִזְכֶּ ה לַסְּ עֻדָ ה הַ מְ עֻתֶ דֶ ת ּ ּ ּ לַצַ דִ יקִ ים וְ כו ּ ּ . ' אֲבָ ל כָּ ל אֶ חָ ד לְ פִ י בְּ חִ ינָתוֹ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ זְכּ וֹ ת לָזֶה כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י שִׁ פְ לות בֶּ אֱמֶ ת כַּ נַ ּ ּ . ל" וְ תֵ כֶף כְּ שֶׁ מִ תְ גָּאֶ ה וְ דַ עְ תוֹ זָחָ ה עָלָיו מוֹ רִ ידִ ין אוֹ תוֹ וְ אוֹ מְ רִ ים ּ ּ לוֹ יַתושׁ קְ דָ מְ ך וְ כַ נַ ּ ָ ּ ּ . ל" נִמְ צָ א שֶׁ עִ קַ ּ ר בְּ רִ יאַ ת הָ אָ דָ ם אַ חַ ר כָּ ל בְּ הֵמָ ה וְ כו ' ּ הוא בִּ שְׁ בִ יל שִׁ פְ לות כְּ דֵ י שֶׁ יִזְכֶּה ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י זֶה לַתוֹ רָ ה ּ . וְזֶה שֶׁ רָ מְ זָה הַ תוֹ רָ ה בְּ פָ רָ שַׁ ת תַ זְרִ יעַ ּ ּ שֶׁ הִ זְכִּ ירָ ה תוֹ רַ ת הָ אָ דָ ם כְּ שֶׁ נוֹ לָד שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ בְּ רִ יאַ ת הָ אָ דָ ם שֶׁ נ ּ וֹ לָד וְנִבְ רָ א וְיוֹ צֵ א אָ דָ ם חָ דָ שׁ לָעוֹ לָם וְ הִ זְכִּ ירָ ה אוֹ תוֹ בַּ סּ וֹ ף אַ חַ ר כָּ ל בְּ הֵמָ ה חַ יָה וָעוֹ ף לוֹ מַ ר ּ כְּ שֵׁ ם שֶׁ יְצִ ירָ תוֹ אַ חַ ר כָּ ל בְּ הֵמָ ה חַ יָה וָעוֹ ף שֶׁ הוא ּ ּ ּ בִּ שְׁ בִ יל שֶׁ יִזְכּ ֹר שִׁ פְ לותוֹ כָּ ך תוֹ רָ תוֹ נִתְ פָ רְ שָׁ ה אַ חַ ר כָּ ּ ְ ּ ּ ּ ל בְּ הֵמָ ה חַ יָה וָעוֹ ף כִּ י הֵם בְּ חִ ינָה אַ חַ ת כִּ י מַ ה שֶׁ נִבְ רָ א ּ ּ ּ בַּ סּ וֹ ף זֶהו בְּ עַצְ מוֹ גַּם־כֵּן בִּ שְׁ בִ יל זֶה כְּ דֵ י שֶׁ יִזְכֶּ ה ּ ּ לַתוֹ רָ ה עַל־יְדֵ י הַ שִׁ פְ לות עַל־יְדֵ י שֶׁ נִבְ רָ א בָּ אַ חֲרוֹ נָה ּ ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן נִתְ פָ רְ שָׁ ה תוֹ רָ תוֹ בַּ סּ וֹ ּ ּ ף כְּ מוֹ יְצִ ירָ תוֹ כִּ י הַ כּ ֹל בְּ חִ ינָה אַ חַ ת כִּ י גַּם יְצִ ירָ תוֹ בַּ סּ וֹ ף הָ יָה בִּ שְׁ בִ יל הַ תוֹ רָ ה ּ כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ זְכּ וֹ ת לַתוֹ רָ ה כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י עֲנָוָה ּ וְ שִׁ פְ לות שֶׁ בִּ שְׁ בִ יל זֶה נִבְ רָ א הָ אָ דָ ם בָּ אַ חֲרוֹ נָה ּ . וְזֶהו ּ שֶׁ נִסְ מָ ך לָזֶ ְ ּ ה הִ לְ כוֹ ת נְגָעִ ים שֶׁ בָּ אִ ין עַל גַּסּ ות ּ ) . לקוטי הלכות - הלכות ערלה ה '- אות (ט" י

Segment 4
HE:
) ויקרא י ('ב , ב" כָּ ל אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל מִ גָּדוֹ ל וְ עַד קָ טָ ן יֶשׁ לוֹ אֵ יזֶה חֵ לֶק ּ בְּ הַ דַ עַת הַ קָ דוֹ שׁ כִּ י כָּ ל אֶ חָ ּ ּ ד מִ יִשְׂ רָ ּ אֵ ל הוא חֵ לֶק אֱלֹ ּ- קַ מִ מַ עַל וְיֶשׁ לוֹ שׁ ֹרֶ שׁ בְּ מַ חֲשָׁ בָ ה דְ קֻ דְ שָׁ א בְּ רִ יך הוא ּ ְ ּ ּ שֶׁ הוא שׁ ֹרֶ שׁ הַ דַ עַת הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן כְּ שֶׁ נוֹ לָד אֶ חָ ד ּ מִ יִשְׂ רָ אֵ ל אֲזַי כְּ פִ י בְּ חִ ינָתוֹ נִמְ שָׁ ך אֵ יזֶה הִ תְ גַּלות הַ דַ עַת ּ ּ ּ ְ ּ בָּ עוֹ לָם . שֶׁ עַל־ יְדֵ י שֶׁ נוֹ לַד וְ נִתְ וַסֵּ ף אֶ חָ ד מִ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ עַל־יְדֵ י זֶה יִתְ וַסֵּ ף וְ יִגְדַ ל וְ יִתְ רַ בֶּ ה הַ דַ עַת בָּ עוֹ לָם לָדַ עַת ּ ּ אֶ ת ה ' הַ בּ וֹ רֵ א הַ כּ ֹל הַ יָחִ יד הַ מַ שְׁ גִּיחַ ומוֹ שֵׁ ל יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ . רַ ק מִ תֹקֶ ף הִ תְ גַּבְּ רות הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א מֵ חֵ טְ א אָ דָ ּ ּ ם הָ רִ אשׁ וֹ ן ומֵ חֲטָ אֵ י הַ דוֹ רוֹ ת שֶׁ אַ חֲרָ יו בִּ פְ רָ ט בְּ עֵת ּ ּ הַ גָּלות מִ תְ גַּבֵּ ר הַ הַ עֲלָמָ ה וְהַ הַ סְ תָ רָ ה מְ אֹד מְ אֹד ּ ּ . כִּ י זֶה יָדועַ שֶׁ הַ קְ לִ פָ ה קָ דְ מָ ה לַפְ רִ י וְרֹב הַ הוֹ לָדוֹ ת נִמְ שָׁ כִ ין ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י הִ תְ גַּבְּ רות הַ תַ אֲוָה כְּ מוֹ שֶׁ כָּ ת ּ ּ ּוב הֵן בֶּ עָווֹ ן חוֹ לָלְ תִ י ּ . עַל־כֵּן הַ דַ עַת הַ נִמְ שָׁ ך עַל־יְדֵ י הַ הוֹ לָדָ ה הוא ּ ְ ּ ּ בְּ הֶ עְ לֵם ובְ קַ טְ נות גָּדוֹ ל ּ ּ . וְ עַל־כֵּן אִ מוֹ טְ מֵ אָ ה לֵדָ ה ּ מֵ חֲמַ ת גֹּדֶ ל הִ תְ גָּרות הַ טֻמְ אָ ה שֶׁ מִ תְ גָּרֶ ה אָ ז מֵ חֲמַ ת ּ ּ ּ

Segment 5
HE:
ַשֶׁ רוֹ אֶ ה שֶׁ נִמְ שָׁ ך אָ ז אֵ יזֶה ד ּ ְ ּ עַת בָּ עוֹ לָם . כִּ י הַ טֻמְ אָ ה ּ כְּ רוכָ ה תָ מִ יד אַ חַ ר הַ קְ דֻ שָׁ ה כַּ יָדועַ וְעַל־כֵּן צִ וְ תָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ תוֹ רָ ה ובַ יוֹ ם הַ שְׁ מִ ינִי יִמוֹ ל בְּ שַׂ ר עָרְ לָתוֹ ּ ּ ּ ּ ּ . וְנִסְ מָ ך ְ לְ פָ רָ שַׁ ת טֻמְ אַ ת לֵדָ ה . כִּ י גַּם הָ עָרְ לָה נִמְ שָׁ ך מִ שָׁ ם ּ ְ שֶׁ הָ עָרְ לָה שֶׁ הוא ּ מִ סִּ טְ רָ א דִ מְ סָ אֲבָ א ּ ] מצד הטומאה [ חוֹ פָ ה עַל הַ בְּ רִ ית קֹדֶ שׁ שֶׁ שָׁ רְ שׁ וֹ בַּ דַ עַת הָ עֶלְ יוֹ ן שֶׁ דֶ רֶ ך ְ ּ ּ ּ שָׁ ם כָּ ל הַ מְ שָׁ כַ ת הַ דַ עַת מִ דוֹ ר לְ דוֹ ר ּ ּ . וְ עַל־כֵּן צְ רִ יכִ ין לָמול הָ עָרְ לָה ולְ גַלוֹ ת הָ עֲטָ רָ ה וְ כו ּ ּ ּ ּ ' כַּ מובָ ן כָּ ל זֶה ּ ּ ) .ת ּ בַּ כַּ וָנוֹ ליקוטי הלכות – הלכות פדיון בכור ה ' -

Segment 6
HE:
וביום השמני ימול בשר ערלתו

Segment 7
HE:
) ויקרא י ('ג , ב" צְ רִ יכִ ין לַעֲבֹר עַל הַ תִ ינוֹ ק שִׁ בְ עָ ה יְמֵ י עָרְ לָה וְ אַ חַ ר כָּ ך ְ ּ ּ בַּ שְׁ מִ ינִי מָ לִ ין אוֹ תוֹ , כִּ י זֶהו בְּ חִ ינַת מַ ּ ּ ה שֶׁ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל הָ יְתָ ה תְ חִ לָה בְּ יַד כְּ נַעַן וְ אַ חַ ר כָּ ך נִתְ נָה לְ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ְ ּ . ּומַ ה שֶׁ הָ יָה הָ עוֹ לָם מִ תְ קַ יֵם בַּ תְ חִ לָה עֶשְׂ רִ ים וְ שִׁ שָׁ ה דוֹ רוֹ ת ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ לֹא הַ תוֹ רָ ה וְ אַ חַ ר כָּ ך נִתְ נָה תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ְ , כִּ י בְּ הֶ כְ רֵ חַ שֶׁ תַ קְ דִ ים הַ ּ ּ קְ לִ פָ ה לַפְ רִ י ּ ּ ּ . ּובֶ אֱמֶ ת גַּם בְּ עֵת שְׁ לִ יטַ ת הַ קְ לִ פָ ה הַ קוֹ דֶ מֶ ת לַפְ רִ י ּ ּ ּ ּ , דְ הַ יְנו בִּ ימֵ י עָרְ לָה בְּ עֵת ּ ּ שֶׁ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל בְּ יַד כְּ נַעַן ובְ עֶשְׂ רִ ים וְ שִׁ שָׁ ה דוֹ רוֹ ת ּ ּ ּ שֶׁ לֹא נִתְ נָה תוֹ רָ ה ּ ּ ּ , גַּם אָ ז מְ קַ בְּ לִ ין חִ יות רַ ק מֵ ה ּ ּ ' יִ תְ בָּ רַ ך שֶׁ מְ חַ יֶה אֶ ת כֻּלָם בְּ חַ סְ דוֹ הַ גָּדוֹ ל שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ ּ ְ הַ תוֹ רָ ה הַ נֶעְ לֶמֶ ת ּ ּ . וְ עַל־יְדֵ י זֶה עִ קַ ר קִ יום הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ , כִּ י עַל־יְדֵ י זֶה אֲפִ לו כְּ שֶׁ אָ דָ ם חוֹ טֵ א ופוֹ גֵם בִּ בְ רִ ית קֹדֶ שׁ ּ ּ ּ , וכְ שֶׁ פוֹ גֵם חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם בַּ בְּ רִ ית קֹ ּ ּ דֶ שׁ אֲזַי נִמְ שָׁ ך חַ ס ְ וְ שָׁ לוֹ ם הָ עָרְ לָה דְ חַ פְ יָא עַל בְּ רִ ית ּ . וְ הָ יָה רָ אוי שֶׁ חַ ס ּ וְ שָׁ לוֹ ם יַחֲזֹר הָ עוֹ לָם לְ תֹהו וָבֹהו ּ ּ , כִּ י עִ קַ ר קִ יום הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ הוא עַל־יְדֵ י תִ קון הַ בְּ רִ ית ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : אִ ם לֹא בְ רִ יתִ י יוֹ מָ ם וָלָיְלָה חֻק ּ וֹ ת שָׁ מַ יִם וָאָ רֶ ץ לֹא שָׂ מְ תִ י ּ . כִּ י עִ קַ ר כְּ לַל וִיסוֹ ד כָּ ל הַ תוֹ רָ ה כֻּלָה הוא שְׁ מִ ירַ ת הַ בְּ רִ ית ּ ּ ּ ּ ּ קֹדֶ שׁ וְ כַ מובָ א בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ ובְ כָ ל הַ סְּ פָ רִ ים ּ ּ ּ ּ ּ . ּובִ שְׁ בִ יל זֶה נִקְ רֵ את הַ תוֹ רָ ה בְּ רִ ית ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : ושְׁ מַ רְ תֶ ם אֶ ת ּ ּ ְּב רִ יתִ י . כִּ י עִ קַ ר הַ תוֹ רָ ה הִ יא שְׁ מִ ירַ ת הַ בְּ רִ ית ּ ּ . וְ עִ קַ ר ּ קִ יום הָ עוֹ לָם הִ יא עַל־יְדֵ י תִ קון הַ בְּ רִ ית ּ ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : וְ צַ דִ יק יְסוֹ ד עוֹ לָם ּ . וְ צַ דִ יק הוא מָ אן דְ נָטַ ר בְּ רִ ית ּ ּ ּ ] מי ששומר הברית . [ וְ אִ ם כֵּן תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ אָ דָ ם פוֹ גֵם בַּ ּ ּ בְּ רִ ית חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , הָ יָה רָ אוי שֶׁ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם יַחֲזֹר הָ עוֹ לָם לְ תֹהו ּ ּ וָבֹהו , ּ ְ אַ ך ה ' יִתְ בָּ רַ ך חָ פֵ ץ חֶ סֶ ד וְעַל־כֵּן הִ קְ דִ ים הַ קְ לִ פָ ה ּ ּ ּ ְ לַפְ רִ י וְ הִ קְ דִ ים שִׁ בְ עָ ה יְמֵ י עָ רְ לָה קֹדֶ ם הַ מִ ילָה ּ ּ ּ , לְ הוֹ רוֹ ת שֶׁ גַּם בִּ ימֵ י הָ עָרְ לָה ה יִ ' תְ בָּ רַ ך נוֹ תֵ ן חִ יות בְּ חַ סְ דוֹ ּ ּ ּ ְ הַ גָּדוֹ ל שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ תוֹ רָ ה הַ נֶעְ לֶמֶ ת וְעַל־יְדֵ י זֶה ּ ּ ּ אֲפִ לו כְּ שֶׁ אָ דָ ם חוֹ טֵ א חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ופוֹ גֵם בַּ בְּ רִ ית ּ ּ ּ ' ה , יִתְ בָּ רַ ך מְ קַ יְמוֹ בְּ חַ סְ דוֹ בִּ בְ חִ ינַת הַ תוֹ רָ ה הַ נֶעְ לֶמֶ ת ּ ּ ּ ּ ְ ומַ אֲרִ יך אַ פ ּ ְ ּ וֹ עַד שֶׁ יָשׁ וב ּ ּ : ובָ זֶה מובָ ן הֵיטֵ ב מַ ה שֶׁ אִ יתָ א בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ שֶׁ עַל פְ גַם ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ בְּ רִ ית אֵ ין מוֹ עִ יל תְ שׁ ובָ ה ּ ּ . ובֶ אֱמֶ ת לַאֲמִ תוֹ אִ יתָ א ּ ּ בְּ כָ ל הַ סְּ פָ רִ ים שֶׁ עַל הַ כּ ֹל מוֹ עִ יל תְ שׁ ובָ ה ּ ּ , אַ ך עַל־פִ י ּ ְ כָּ ל דַ רְ כֵי הַ תוֹ רָ ה הַ נִגְלֵי ּ ּ ּ ת בְּ וַדַ אי אֵ ין מוֹ עִ יל תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ּ עַל פְ גַם טִ פֵ י הַ מֹחַ ּ ּ ּ , אֲבָ ל יֵשׁ תוֹ רָ ה הַ נֶעְ לֶמֶ ת שֶׁ הִ יא ּ ּ בְּ חִ ינַת חֶ סֶ ד חִ נָם ּ , שֶׁ זֶהו הַחֶ סֶ ד סָ תום וְ נֶעְ לָם מֵ עֵין כּ ֹל ּ ּ ּ שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה נִתְ קַ יֵם הָ עוֹ לָם אֲפִ לו קֹדֶ ם מַ תַ ן תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ ּ וַאֲפִ לו בִּ ּ ּ ימֵ י עָרְ לָה וְ כו . 'ּ וְ עַל־יְדֵ י הַ חֶ סֶ ד הַ נֶעְ לָם הַ זֶה ּ ּ מוֹ עִ יל תְ שׁ ובָ ה עַל הַ כּ ֹל ּ ּ ) . ליקוטי הלכות - הלכות מילה ג '-אות (' ד

Segment 8
HE:
) ויקרא י ('ג , ב" הַ תוֹ רָ ה וְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל ומִ צְ וַת מִ ילָה ּ ּ , שֶׁ הוא תִ קון ּ ּ ּ ּ הַ בְּ רִ ית

Segment 9
HE:
, כִּ י לִ זְכּ וֹ ת אֶ פְ שָׁ ר אִ י לְ אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י מִ צְ וַת מִ ילָה שֶׁ הוא תִ קון ּ ּ ּ ּ הַ בְּ רִ ית , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : וְ כָ רוֹ ת עִ מוֹ הַ בְּ רִ ית לָתֵ ת אֶ ת ּ אֶ רֶ ץ הַ כְּ נַעֲנִי וְ כו . 'ּ וכְ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בִּ יהוֹ שֻׁ עַ ּ ּ : וְזֶה הַ דָ בָ ר ּ אֲשֶׁ ר מָ ל יְהוֹ שֻׁ עַ אוֹ תָ ם . ּופֵ רֵ שׁ רַ שִׁ : י" עַל־יְדֵ י דִ בּ ור מָ ל ּ ּ אוֹ תָ ם . אָ מַ ר לָהֶם : כִּ סְ בורִ ים אַ תֶ ם לִ ירַ שׁ אֶ ת הָ אָ רֶ ץ ּ ּ כְּ שֶׁ אַ תֶ ם עֲרֵ לִ ים וְ כו ּ ּ :' וְזֶה בְּ חִ ינַת שִׁ בְ עָ ה יְמֵ י עָרְ לָה שֶׁ עוֹ בְ רִ ין עַל הַ תִ ינוֹ ק ּ קֹדֶ ם שֶׁ נִמוֹ ל ּ ּ , זֶה בְּ חִ ינַת שִׁ בְ עָ ה עֲמָ מִ ין שֶׁ הָ יְתָ ה אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל תְ חִ לָה בְּ יָדָ ם וְ אַ חַ ר כָּ ך נִתְ נָה לְ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ְ ּ אַ חַ ר שֶׁ נִמוֹ לו ּ ּ ּ . וְזֶהו : ּ וְ כָ רוֹ ת עִ מוֹ הַ בְּ רִ ית לָתֵ ת אֶ ת אֶ רֶ ץ ּ הַ כְּ נַעֲנִי הַ חִ תִ י וְ הָ אֱמֹרִ י וְ כו ּ ּ . ' וְחוֹ שֵׁ ב כָּ ל הַ שִׁ בְ עָה ּ עֲמָ מִ ין שֶׁ מְ גָרְ שִׁ ין אוֹ תָ ּ ן עַ ל־יְדֵ י תִ קון הַ בְּ רִ ית שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת מִ ילָה שֶׁ נִתְ נָה בַּ שְׁ מִ ינִי שֶׁ אָ ז מַ עֲבִ ירִ ין שִׁ בְ עָ ה ּ ּ ּ יְמֵ י עָרְ לָה מֵ הַ תִ ינוֹ ק ומְ גַלִ ין הַ חֶ סֶ ד דְ מִ תְ גַּלֵי בְּ פומָ א ּ ּ ּ ּ ּ ּ דְ אַ מָ ה שֶׁ הָ יָה הַ חֶ סֶ ד הַזֶה בַּ תְ חִ לָה סָ תום וְ נֶעְ לָם ּ ּ ּ ּ ּ ּ בְּ שִׁ בְ עָ ה יְמֵ י עָרְ לָה . וְ עַכְ שָׁ ו נִתְ גַּלֶה עַל־יְדֵ י הַ מִ ילָה ּ ּ וְ עַל־יְדֵ י זֶה כּ וֹ בְ שִׁ ין אֶ רֶ ץ־יִשְׂ רָ אֵ ל , כִּ י הַ כּ ֹל אֶ חָ ד . ) ליקוטי הלכות - הלכות מילה ג '- אות (' ה

Segment 10
HE:
וביום השמני ימול בשר ערלתו

Segment 11
HE:
) ויקרא י ('ג , ב" אִ י אֶ פְ שָׁ ר לֵידַ ע ולְ הוֹ דִ יעַ ולְ הַ גְ ּ ּ ּדִ יל שֵׁ ם ה ' כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת ּ ּ , כִּ י הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת הוא בְּ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ צַ דִ יק יְסוֹ ד עוֹ לָם , שֶׁ עִ קַ ר גְּדֻ לָתוֹ הוא עַל־יְדֵ י שְׁ מִ ירַ ת ּ ּ ּ הַ בְּ רִ ית בְּ תַ כְ לִ ית הַ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ אֵ ין קְ דֻ שָׁ ה אַ חֲרֶ יהָ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בַּ זֹהַ ר הַ ּ ּ ּקָ דוֹ שׁ : צַדִ יק הוא מָ אן דְ נָטִ יר בְּ רִ ית ּ ּ ּ , ומִ שָׁ ם מִ בְּ חִ ינַת בְּ רִ ית יוֹ צְ אִ ין כָּ ל הַ דוֹ רוֹ ת ּ ּ ּ , אֲבָ ל אֶ ת זֶה לְ עֻמַ ת זֶה עָשָׂ ה אֱלֹקִ ים ּ , כִּ י הַ סִּ טְ רָ א אָ חֳרָ א וְ הַ קְ לִ פָ ה ּ ּ שֶׁ נִמְ שָׁ ך מִ זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ מִ תְ גַּבֶּ רֶ ת שָׁ ם דַ יְקָ א בְּ יוֹ תֵ ּ ּ ּ ּ ְ . ר וְ עַל־כֵּן זְעִ ירִ ין אִ נון שֶׁ זוֹ כִ ין לִ קְ דֻ שַׁ ת הַ בְּ רִ ית בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ ּ ּ , כִּ י אֲפִ לו הַ כְּ שֵׁ רִ ים אֵ ינָם זוֹ כִ ין לִ קְ דֻ שָׁ ה זֹאת כָּ רָ אוי ּ ּ ּ ּ , ְ אַ ך אַ ף־עַל־פִ י־כֵן אַ שְׁ רֵ י לְ מִ י שֶׁ אֵ ינוֹ פוֹ גֵם עַל כָּ ל פָ נִים ּ ּ ּ פְ גָמִ ים גְּמורִ ים חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ , אֲבָ ל בַּ עֲוֹ נוֹ תֵ ינו הָ רַ בִּ ים ּ שָׁ כִ יחַ הַ רְ בֵּ ה מַ ה שֶׁ שָׁ כִ יחַ שֶׁ פוֹ גְמִ ים מְ אֹד וְ כו ּ ּ ּ ּ ', רַ חֲמָ נָא לִ צְ לַן , כַּ יָדועַ בַּ דוֹ רוֹ ת הַ לָלו ּ ּ ּ ּ ּ . ומִ שָׁ ם כָּ ל הָ עִ רְ בּ ובְ יָא ּ ּ ּ

Segment 12
HE:
שֶׁ בָּ עוֹ לָם שֶׁ אֵ ין יוֹ דְ עִ ין הֵיכָ ן הַ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת וְ כו ּ ּ ּ .' וְזֶה בְּ חִ ינַת מִ לְ חֶ מֶ ת עֲמָ לֵק שֶׁ בְּ כָ ל דוֹ ר ּ , כִּ י עֲמָ לֵק הוא ּ זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ שֶׁ כָּ לול מִ כָּ ל הָ רָ עוֹ ת שֶׁ בְּ כָ ל הָ אַ רְ בָּ עָה ּ ּ יְסוֹ דוֹ ת שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת כְּ לַל כָּ ל הַגָּלֻיוֹ ת בִּ בְ חִ ינַת ּ ) ּ בַּ מִ דְ בָּ ר כד ( רֵ אשִׁ ית גּוֹ יִם עֲמָ לֵק , וְ הוא מֵ עוֹ לָם רְ צ ּ ּועָה מַ רְ דות לְ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ , כִּ י בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר הוא אוֹ רֵ ב עַל ּ ּ הַ כְּ לָל וְ עַל הַ פְ רָ ט בְּ כָ ל יוֹ ם ּ , כִּ י הוא הַ שָׂ טָ ן הוא הַ מֵ סִ ית ּ ּ ּ ּ . 'ּ וְ כו כִּ י בַּ תְ חִ לָה מֵ סִ ית אֶ ת כָּ ל אֶ חָ ד בְּ תַ אֲווֹ תָ יו ּ ּ ומִ דוֹ תָ יו הָ רָ עִ ים לְ מַ ה שֶׁ מְ סִ יתוֹ ּ ּ ּ ּ , ּומַ חֲטִ יאוֹ בִּ נְעורָ יו ּ ובְ יַלְ דותוֹ בִּ פְ גַם הַ בְּ רִ ית כְּ מוֹ שֶׁ מַ חֲטִ יאוֹ ּ ּ ּ , וְ אַ חַ ר כַּ ך ְ מְ סִ יתוֹ לִ רְ דֹף אַ חַ ר גְּדוֹ לוֹ ת ּ , לִ הְ יוֹ ת לָהוט אַ חַ ר הַ מָ מוֹ ן ּ ּ ' ּ וְ כו וְ לִ רְ דֹף אַ חַ ר הַ כָּ בוֹ ד וְכו ּ ּ ', כִּ י כָּ ל הַ קִ נְאָ ה וְהַ תַ אֲוָה ּ ּ וְ הַ כָּ בוֹ ד וְ כו ' ּ וְ כָ ל הַ מִ דוֹ ת רָ עוֹ ת הַ כּ ֹל נִמְ שָׁ ך מִ קְ לִ פַ ת ּ ּ ּ ְ ּ עֲמָ לֵק . וְ לֹא דַ י לוֹ בְּ כָ ל זֶה ּ , אַ ף גַּם עוֹ שֶׂ ה עִ רְ בּ ובְ יָא ּ גְּדוֹ לָה עַד שֶׁ נַעֲשֶׂ ה קַ טֵ גוֹ רְ יָא גְּדוֹ לָה בֵּ ין הַ תַ לְ מִ ידֵ י ּ ּ חֲכָ מִ ים ומַ רְ בֶּ ה ומַ גְדִ יל הַ שֶׁ קֶ ר בָּ עוֹ לָם עַד שֶׁ מַ כְ נִיס ּ ּ ּ ּ ּ דֵ עוֹ ת זָרוֹ ת וכְ פִ ירוֹ ת הַ רְ בֵּ ה בָּ עוֹ לָם ומֵ קִ ים מֵ הֶם ּ ּ ּ רָ אשִׁ ים שֶׁ אוֹ מְ רִ ים שֶׁ רוֹ צִ ים בְּ תַ קָ נַת יִשְׂ רָ אֵ ל וְ כו ּ ּ ', כַּ יָדועַ כָּ ל זֶה ּ ּ . וְ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ אֲרִ יך בָּ זֶה כָּ אן ְ . וְ כָ ל זֶה הוא בְּ חִ ינַת מִ לְ חֶ מֶ ת עֲמָ לֵק שֶׁ בְּ כָ ל דוֹ ר ּ ּ , וְכָ ל ִע קַ ר קִ נְאָ תוֹ וְ הִ תְ גָּרותוֹ שֶׁ ל קְ לִ פַ ת עֲמָ לֵק הוא לְ הַ עְ לִ ים ּ ּ ּ ּ ולְ הַ סְ תִ יר אוֹ ר הַ צַ דִ יקֵ י אֱמֶ ת ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת שֵׁ ם ה . ' וְ עַל־כֵּן נִשְׁ בַּ ע ה ' יִתְ בָּ רַ ך שֶׁ אֵ ין שְׁ מוֹ שָׁ לֵם עַד שֶׁ יִמָ חֶ ה ּ ּ ְ זֵכֶר עֲמָ לֵק , כְּ מוֹ שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ ) ל " ומובָ א בְּ פֵ רושׁ ּ ּ ּ , (י" רַ שִׁ כִּ י ה ' יִתְ בָּ רַ ך בְּ עַצְ מוֹ כִּ בְ יָכוֹ ל ְ , צָ רִ יך לִ לְ חֹם עִ מוֹ ּ ְ בְּ כָ ל דוֹ ר וָדוֹ ר ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ) שְׁ מוֹ ת יז (: " מִ לְ חָ מָ ה לַה ' בַּ עֲמָ לֵק מִ דוֹ ר דוֹ ר ּ ּ ". כִּ י עַל זֶה עִ קַ ר הִ תְ גַּבְּ רותוֹ שֶׁ רוֹ צֶה ּ ּ לְ הַ עְ לִ ים אוֹ ר הַ צַ דִ יק שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת שֵׁ ם ה ּ ּ ּ ' ּ שֶׁ לֹא לְ הוֹ דִ יעוֹ חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם מִ דוֹ ר לְ דוֹ ר ּ , וְרוֹ צֶה לְ הִ תְ גַּבֵּ ר בְּ כָ ל זֶה עַל־יְדֵ י פְ גַם הַ בְּ רִ ית שֶׁ מַ מְ שִׁ יך בְּ זֻהֲמָ תוֹ שֶׁ מִ שָׁ ם ּ ּ ּ ּ ְ הַ מְ שָׁ כַ ת הַ דוֹ רוֹ ת ּ , עַל־כֵּן סוֹ בֵ ר שֶׁ יוכַ ל לְ הַ עְ לִ ים הַ ּ ּ ּשֵׁ ם ּ הַ קָ דוֹ שׁ עַל־יְדֵ י זֶה . אֲבָ ל אִ ישׁ בַּ עַר לֹא יֵדָ ע שֶׁ הַ צַ דִ יק הָ אֱמֶ ת קִ דֵ שׁ אֶ ת ּ ּ ּ עַצְ מוֹ בִּ קְ דֻ שַׁ ת הַ בְּ רִ ית ּ , בִּ קְ דֻ שָׁ ה נוֹ רָ אָ ה כָּ ל כַּ ך עַד ְ ּ שֶׁ קְ דֻ שָׁ תוֹ עוֹ לָה עַל הַ כּ ֹל ּ ּ , כִּ י עַל־יְדֵ י תֹקֶ ף קְ דֻ שָׁ תוֹ ּ ּ הִ מְ שִׁ יך דַ עַת עֶלְ י ּ ְ וֹ ן וְ נִשְׂ גָּב כָּ זֶה שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ עְ לִ ימוֹ בְּ שׁ ום אֹפֶ ן ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה הַ כּ ֹל יְכוֹ לִ ין לְ הַ מְ שִׁ יך הַ דַ עַת ּ ְ הַ קָ דוֹ שׁ הָ אֲמִ תִ י מִ דוֹ ר לְ דוֹ ר ּ ּ ּ , כִּ י הוא דַ עַת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ הַ קְ דוֹ שָׁ ה שֶׁ קִ בַּ לְ נו עַל־יְדֵ י מֹשֶׁ ה רַ בֵּ נו עָ לָיו הַ שָׁ ּ ּ ּ ּ ּ לוֹ ם , שֶׁ הִ בְ טִ יחַ לוֹ ה ' יִתְ בָּ רַ ך ְ ) שְׁ מוֹ ת יט (: " וְגַם בְּ ך יַאֲמִ ינו ּ ָ לְ עוֹ לָם ". שֶׁ כָּ ל הַ צַ דִ יקִ ים הַ מַ מְ שִׁ יכִ ין חִ דושֵׁ י תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ עַל־פִ י הַ דַ עַת הַ קָ דוֹ שׁ הַזֶה לְ חַ זֵק ולְ קַ יֵם בְּ לֵב כָּ ל ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ יִשְׂ רָ אֵ ל עֵצוֹ ת עֲמֻקוֹ ת אֲמִ תִ יִים לְ קַ ּ ּ ּ ּיֵם עַל־יְדֵ י זֶה אֶ ת כָּ ל דִ בְ רֵ י הַ תוֹ רָ ה הַ זֹאת אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ עְ לִ ים אוֹ רָ ם ּ ּ ּ בְּ שׁ ום אֹפֶ ן ּ , כִּ י שְׂ פַ ת אֱמֶ ת תִ כּ וֹ ן לָעַד ּ . וְגַם כִּ י כָּ ל יִשְׂ רָ אֵ ל הֵם בִּ כְ לַל שׁ וֹ מְ רֵ י הַ בְּ רִ ית עַל־יְדֵ י מִ צְ וַת מִ ילָה הַ קְ דוֹ שָׁ ה כְּ מוֹ שֶׁ שָׁ מַ עְ תִ י ּ ּ מִ פִ יו הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ , כִּ י כָּ ל זֶה הוא בְּ חִ ינַת מִ צְ וַת מִ ילָה שֶׁ הוא לַחְ תֹך ולְ בָ עֵר ּ ּ ּ ּ ְ הָ עָרְ לָה , שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת קְ לִ פַ ת עֲמָ לֵק ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת חִ תוך ופְ רִ יעָ ה שֶׁ הֵם כְּ נֶגֶד תְ רֵ ין עֲנָנִין דִ מְ כַ סְ יָן עַל ּ ּ ּ ּ ּ ְ עֵינָא , שֶׁ הֵם רוֹ מִ י רַ בְּ תָ א וְ רוֹ מִ י זְעֵרְ תָ א , שֶׁ מִ שָׁ ם חֻרְ בַּ ן ּ ּ בֵּ ית הַ מִ קְ דָ שׁ ּ ּ ) כמבואר בלקוטי מוהר ן ב " – ' סימן . (ז"ס ותְ רֵ ין עֲנָנִין אֵ לו הֵם בְּ חִ ינַת קְ לִ פַ ת עֲמָ לֵק ּ ּ ּ שֶׁ חוֹ פִ ין עַל הַ בְּ רִ ית קֹדֶ שׁ שֶׁ מַ עֲבִ ירִ ין אוֹ תָ ם עַל־יְדֵ י מִ צְ וַת חִ תוך ופְ רִ יעָ ה ּ ּ ְ ּ ) . לקוטי הל כות - הלכות תפילין 'ז- אות (' ז

Segment 13
HE:
וביום השמני ימול בשר ערלתו

Segment 14
HE:
) ויקרא י ('ג , ב" אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" הַ כּ ֹל צָ רִ יך תִ קון ּ ּ ּ ְ : ּ הַ תֻ רְ מוֹ סִ ין צְ רִ יכִ ין תִ קון ּ ּ ּ , הַ חִ טִ ים צְ רִ יכִ ין תִ קון ּ ּ ּ ּ , גַּם הָ אָ דָ ם צָ רִ יך ְ ּ ּ ּ תִ קון עַל־יְדֵ י מִ צְ וַת מִ ילָה כִּ , י נִבְ רָ א עָרֵ ל . כִּ י הָ אָ דָ ם בְּ עֵת שֶׁ יוֹ צֵ א לָעוֹ לָם עֲדַ יִן אֵ ין לוֹ שׁ ום זְכות שֶׁ בַּ עֲבורוֹ ּ ּ ּ ּ יֵצֵ א לָעוֹ לָם , וַאֲזַי הוא בִּ בְ חִ ינַת תְ חִ לַת הַ בְּ רִ יאָ ה ּ ּ ּ , שֶׁ נִבְ רָ א הָ עוֹ לָם בְּ חַ סְ דוֹ לְ בַ ד בְּ לִ י שׁ ום אִ תְ עָרותָ א ּ ּ ּ ּ דִ לְ תַ תָ א ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת עֲנִיות ומְ קַ בֵּ ל ּ ּ ּ , דְ לֵית לֵה מִ גַּרְ מֵ ה ּ ּ ּ ּ כְּ לום ] שאין לו כלום מעצמו , [ וְ לַחְ מוֹ הוא בְּ חִ ינַת ּ נַהֲמָ א דְ כִ סּ ופָ א ּ ] לחם של בושה , [ ומִ שָׁ ם אֲחִ יזַת ּ ּ הָ עַצְ בות וְ הַ דִ ין ּ ּ , שֶׁ מִ שָׁ ם אֲחִ יזַת הָ עָרְ לָה ּ ּ , בְּ חִ ינַת הַ קְ לִ פָ ה הַ קוֹ דֵ ם לַפְ רִ י ּ ּ ּ ּ , וְ עַל־כֵּן בְּ הֶ כְ רֵ חַ שֶׁ יֵצֵ א הָ אָ דָ ם ּ עָרֵ ל . וְעַל־יְדֵ י שֶׁ מָ לִ ין אֶ ת הַ תִ ינוֹ ק וְ כוֹ רְ תִ ין הָ עָרְ לָה ּ ּ ּדְ חָ פְ יָא עַל בְּ רִ ית , שֶׁ זֶה עִ קַ ר תִ קון הָ אָ דָ ם ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י מִ קֹדֶ ם ּ לֹא הָ יָה בְּ גֶדֶ ר הָ אָ דָ ם כְּ לָל , כִּ י עִ קַ ר צֶלֶם דְ מות אָ דָ ם ּ ּ ּ ּ הוא כְּ שֶׁ הוא מָ הול ּ ּ . נִמְ צָ א שֶׁ עַל־יְדֵ י מִ צְ וַת מִ ילָה אָ נו ּ מְ תַ קְ נִין אֶ ת הַ תִ ינוֹ ק עַל־יְדֵ י עֲשִׂ יָתֵ נו בִּ בְ חִ ינַת ּ ּ ּ ּ אִ תְ עָרותָ א דִ לְ תַ תָ א ּ ּ , וְעַל־יְדֵ י־זֶה בְּ עַצְ מוֹ מַ כְ נִיעִ ין ומְ בַ טְ לִ ין הָ עָרְ לָה בְּ שָׁ רְ שָׁ ה ּ ּ ּ , וְ אָ ז נִתְ גַּלֶה הַ בְּ רִ ית ּ , שֶׁ ה ּוא בְּ חִ ינַת " ּ צַ דִ יק יְסוֹ ד עוֹ לָם , " בְּ חִ ינַת מַ שְׁ פִ יעַ ּ , הֵפֶ ך ְ בְּ חִ ינַת מְ קַ בֵּ ל . וְזֶה בְּ חִ ינַת הַ שִׂ מְ חָ ה שֶׁ ל מִ ילָה ּ , כִּ י מַ כְ נִיעִ ין עַל־יְדֵ י־זֶה אֲחִ יזַת הָ עַצְ בות ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת ּ ּפְ גַם הַ בְּ רִ ית , בְּ חִ ינַת עָרְ לָה דְ חָ פְ יָא עַל בְּ רִ ּ ית , וְ נִתְ גַּלֶה ּ הָ אוֹ ר שֶׁ ל בְּ חִ ינַת הַ צַ דִ יק שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת מַ שְׁ פִ יעַ ּ ּ ּ ּ , בְּ חִ ינַת שִׂ מְ חָ ה , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " אוֹ ר זָרֻ עַ לַצַ דִ יק ולְ יִשְׁ רֵ י ּ ּ ּ לֵב שִׂ מְ חָ ה ) " לקוטי הלכות - הל כות העושׂ ה שליח לגבות חוב ' ב - אותיות י " ב" א י לפי אוצר היראה -

Segment 15
HE:
) ויקרא י ('ג , ב" הָ עָרְ לָה הוא זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ ּ ּ , שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת הַ שֶׁ קֶ ר וְ הָ רַ ע ּ ּ וְ הַ טֻמְ אָ ה ּ . וכְ שֶׁ מַ עֲבִ ירִ ין הָ עָרְ לָה ּ ּ , אֲזַי נִתְ גַּלֶה הַ חוֹ תַ ם ּ אֱמֶ ת , שֶׁ הוא אוֹ ת בְּ רִ ית קֹדֶ שׁ ּ , כִּ י עִ קַ ר הַ צֶלֶם אֱלֹקִ ים ּ ּ ּ הוא אָ דָ ם מָ הול ּ , שֶׁ הוא חָ תום בְּ חוֹ תַ ם אֱמֶ ת ּ ּ . אֲבָ ל כְּ שֶׁ הָ עָרְ לָה חוֹ פָ ה עַל בְּ רִ ית , ּ הוא בְּ חִ ינַת שֶׁ קֶ ר , כִּ י אֵ ין זֶה צֶ לֶם אָ דָ ם כְּ לָל , כִּ י כָ ל־זְמַ ן שֶׁ הָ עָרְ לָה בּ וֹ הוא ּ



# Metzora - Chumash with Likutey Halachos
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/3/5/

Metzora
מצורע
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/3/5

Segment 1
HE:
פירושים על פרשת " מצֹרע "

Segment 2
HE:
) ויקרא י ('ב , ד" ו דרשו רבותינו ז : ל" אפילו הזבין

Segment 3
HE:
והמצורעין וכו ' עוסקין בתורה . עַל־יְדֵ י הַ תוֹ ּ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה שֶׁ הִ מְ שִׁ יך לָנו מֹשֶׁ ה רַ בֵּ ינו ּ ּ ְ ּ עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם ּ , עַל־יְדֵ י זֶה אֲנַחְ נו מְ קֻ שָׁ רִ ין לְ עוֹ לָם בּ וֹ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך , ְ כִּ י אֲפִ לו פוֹ שְׁ עֵי יִשְׂ רָ אֵ ל מְ לֵאִ ים מִ צְ וֹ ת כָּ רִ מוֹ ן ּ ּ ּ ּ , וַאֲפִ לו מִ י שֶׁ נָפַ ל לַמָ קוֹ ם שֶׁ נָפַ ל וְרָ חוֹ ק ּ ּ ּ ּ ּ מְ אֹד מֵ הַ שֵׁ ם ּ יִתְ בָּ רַ ך עַל־יְדֵ י מַ עֲשָׂ יו הָ רָ עִ ים ְ , אַ ף עַל פִ י כֵ ן יָכוֹ ל ּ לְ הִ תְ קָ רֵ ב לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך בְּ קַ ל עַל־יְדֵ י לִ מוד הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ְ ּ ּ הַ קְ דוֹ שָׁ ה , כִּ י הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה יוֹ רֶ דֶ ת אֲפִ לו לְ מִ י ּ ּ ּ ּ שֶׁ הוא בְּ עִ מְ קֵ י הַ קְ לִ פוֹ ת בִּ שְׁ א ּ ּ ּ וֹ ל תַ חְ תִ יוֹ ת חַ ס־וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ ּ , ומְ עוֹ רֶ רֶ ת אוֹ תוֹ ומְ קָ רֶ בֶ ת אוֹ תוֹ לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת אֲבַ דוֹ ן ומָ וֶת אָ מְ רו בְּ אָ זְנֵינו שָׁ מַ עְ נו שִׁ מְ עָ ה ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ אֲפִ לו מִ י שֶׁ הוא בַּ דְ יוֹ טָ א הַ תַ חְ תוֹ נָה חַ ס־וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ בִּ מְ דוֹ ר הַ קְ לִ פוֹ ת ּ ּ שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת אֲבַ דוֹ ן ומָ וֶת ּ ּ , גַּם הֵם שׁ וֹ מְ עִ ים שִׁ מְ עָ ה שֶׁ ל הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ ּ , שֶׁ הִ יא נוֹ תֶ נֶת לִ פְ תָ איִם עָרְ מָ ה ומַ כְ רֶ זֶת קָ מַ יְיהו עַד מָ תַ י פְ תָ יִים וְ כו ּ ּ ּ ּ ', וְזֶה בְּ חִ ינַת שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל אֵ ין דִ בְ רֵ י תוֹ רָ ה ּ ּ מְ קַ בְּ לִ ין טֻמְ אָ ה . וְ עַל־כֵּן אֲפִ לו הַ זָבִ ין וְ הַ מְ צֹרָ עִ ין וְ כו ּ ּ ּ ּ ' עוֹ סְ קִ ין בַּ תוֹ רָ ה וְ כו ּ ּ ' זֶה רֶ מֶ ז שֶׁ אֲפִ לו אֵ לו שֶׁ הֵ ם בְּ סִ טְ רָ א ּ ּ ּ ּ דִ מְ סָ אֲבותָ א ּ ּ , גַּם הֵם צְ רִ יכִ ין לַעֲסֹק בַּ תוֹ רָ ה ּ , כִּ י הַ תוֹ רָ ה ּ תוכַ ל לְ קָ רֵ ב גַּם אוֹ תָ ם לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ ּ ּ ּ רַ ך שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת ּ ְ וְ הִ סְ תַ רְ תִ י פָ נַי מֵ הֶ ם וְ כו ּ ּ ּ ּ ', וְ אַ ף עַל פִ י כֵ ן גַּם אָ ז וְ עָ נְתָ ה ּ הַ שִׁ ירָ ה הַ זֹאת לְ פָ נָיו וְ כו ּ ּ ּ ', כִּ י הַ תוֹ רָ ה תֵ רֵ ד עִ מָ הֶם ּ ּ ּ לְ מָ קוֹ ם שֶׁ הֵם שָׁ ם , וְגַם מִ שָׁ ם תְ קָ רֵ ב אוֹ תָ ם לְ הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך וְ תַ חֲזִירֵ ם בִּ ְ תְ שׁ ובָ ה ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת בְּ שָׁ כְ בְּ ך ָ תִ שְׁ מֹר עָ לֶיך ָ ּ , וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל בְּ שָׁ כְ בְּ ך בַּ קֶ בֶר ּ ָ , דְ מוֹ תָ א בְּ סִ טְ רָ א שׁ וֹ כֵב כְּ שֶׁ אַ תָ ה אֲפִ לו הַ יְנו ּ ּ ּ ּ ּ חַ ס־וְ שָׁ לוֹ ם , גַּם אָ ז הַ תוֹ רָ ה תִ שְׁ מֹר עָ לֶיך לְ קָ רֵ ב אוֹ תְ ך ָ ָ ּ ּ לְ הַ שֵׁ ם יִתְ ּ בָּ רַ ך . ְ נִמְ צָ א שֶׁ מִ יוֹ ם שֶׁ זָכִ ינו לְ קַ בֵּ ל הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ קְ דוֹ שָׁ ה , מִ יוֹ ם הַ הוא אֵ ין שׁ ום הַ רְ חָ קָ ה לְ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ מֵ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך לְ עוֹ לָם ְ ּ , כִּ י תָ מִ יד הֵם סְ מוכִ ים אֵ לָיו ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך עַל־יְדֵ י הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה שֶׁ עוֹ לָה וְיוֹ רֶ דֶ ת ּ ּ ְ ּ עִ מָ הֶם . וְזֶה עִ קַ ר נְתִ ינַת הַ תוֹ רָ ה לְ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ , כִּ י בְּ וַדַ אי ּ יֵשׁ צַ דִ יקִ ים גְּדוֹ לִ ים שֶׁ הָ יו יְכוֹ לִ ים לַעֲבֹד אֶ ת הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך בֶּ אֱמֶ ת אֲפִ לו אִ ם לֹא נִתְ נָה הַ תוֹ רָ ה כְּ מוֹ ּ ּ ּ ּ ְ שֶׁ רָ אִ ינו מֵ אֲבוֹ ת הָ עוֹ לָם וְ כֵן שְׁ אָ ר הַ צַ דִ יקִ ּ ּ ּ ים הַ גְּדוֹ לִ ים שֶׁ הָ יו קֹדֶ ם מַ תַ ן תוֹ רָ ה ּ ּ ּ , וְ אַ ף עַל פִ י שֶׁ בְּ וַדַ אי גַּם ּ ּ לְ צַ דִ יקִ ים כָּ אֵ לו הוא זְכות וְחֶ סֶ ד גָּדוֹ ל עִ נְיַן נְתִ ינַת ּ ּ ּ ּ ּ הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ , אַ ף עַל פִ י כֵן עִ קַ ר הַ חֶ מְ לָה וְ הַ חֶ סֶ ד ּ ּ שֶׁ ל הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך בִּ נְתִ ינַת הַ ְ ּ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ , ּ הוא שֶׁ עַל־יְדֵ י הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה כָּ ל יִשְׂ רָ אֵ ל יְכוֹ לִ ים ּ ּ לְ הִ תְ קָ רֵ ב אֵ לָיו יִתְ בָּ רַ ך . ְ כִּ י הַ תוֹ רָ ה הִ יא דֶ רֶ ך כְּ בושָׁ ה ּ ְ ּ ּ , שֶׁ עַל יָדָ ה יָכוֹ ל לְ הִ תְ קָ רֵ ב אֲפִ לו הַ פָ חות שֶׁ בַּ פְ חותִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ מִ מָ קוֹ ם שֶׁ הוא שָׁ ם לְ הַ ּ ּ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , וְ עַל־יְדֵ י שֶׁ אָ נו ּ מְ קֻ שָׁ רִ ין עַל־יְדֵ י הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה בְּ אַ חְ דותוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ ּ ּ ּתָ מִ יד , עַל יְדֵ י זֶה אֵ ין כּ ֹחַ לְ הַ קְ לָלָה לָחול עַל יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ חַ ס־וְ שָׁ לוֹ ם בְּ שׁ ום אֹפֶ ן וְ כַ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים ּ ּ . וְזֶה שֶׁ אָ מַ ר בִּ לְ עָם כְּ שֶׁ רָ צָ ה לְ קַ לֵל וְ לֹא יָכוֹ ל אָ ז ּ , אָ מַ ר מַ ה טֹבו ּ ּ אֹהָ לֶיך יַעֲקֹב אֹהָ לֶיך דַ יְקָ א ּ ָ ָ , שֶׁ עוֹ סְ קִ ין בָּ הֶם בַּ תוֹ רָ ה ּ , שֶׁ עַל יְדֵ י זֶה יִשְׂ רָ אֵ ל מְ קֻ שָׁ רִ ין בּ וֹ יִתְ בָּ רַ ך תָ מִ יד ּ ְ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה נִתְ הַ פֵ ך גַּם הַ קְ לָלָה לִ בְ רָ כָ ה ּ ּ ְ . וְזֶ ה שֶׁ אָ מַ ר שָׁ ם : כִּ נְחָ לִ ים נִטָ יו וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זִכְ רוֹ נָם לִ בְ רָ כָ ה ּ ּ ּ : מַ ה נְחָ לִ ים מַ עֲלִ ין אֶ ת הָ אָ דָ ם מִ טֻמְ אָ ה לְ טָ הֳרָ ה אַ ף ּ ּ דִ בְ רֵ י תוֹ רָ ה כֵּן ּ ּ , כִּ י הַ תוֹ רָ ה מַ עֲלָה אֶ ת הָ אָ דָ ם אֲפִ לו ּ ּ ּ מֵ עִ מְ קֵ י הַ טֻמְ אָ ה חַ ס־וְ שָׁ לוֹ ם ומְ טַ הֶרֶ ּ ּ ת אוֹ תוֹ ומְ קָ רֶ בֶ ת ּ אוֹ תוֹ לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ . וְזֶה כְּ גַנוֹ ת עֲלֵי נָהָ ר ּ , הַ יְנו רֶ מֶ ז ּ הַ גַּן שֶׁ הוא אֵ צֶ ל הַ נָהָ ר שֶׁ מֵ י הַ נָהָ ר מַ שְׁ קִ ין אוֹ תוֹ תָ מִ יד ּ ּ ּ ּ ּ וְ אֵ ינָם נִפְ סָ קִ ין מִ מֶ נו לְ עוֹ לָם ּ ּ ּ . כְּ מוֹ כֵן יִשְׂ רָ אֵ ל הַ קְ דוֹ שִׁ ים ּ הֵם קְ רוֹ בִ ים אֵ לָיו ומְ קֻ שָׁ רִ ים בּ וֹ יִתְ בָּ רַ ך תָ מִ יד עַל־יְדֵ י ּ ְ ּ ּ ּ הַ תוֹ רָ ה , וְהַ חִ יות דִ קְ דֻ שָׁ ה נִמְ שָׁ ך לָהֶם בִּ תְ מִ ידות מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ ּ ְ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך עַל־יְדֵ י הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ ְ . ) לקוטי הלכות -

Segment 4
HE:
הל כות חכירות וקבלנות ב ' - אות י "ב לפי אוצר היראה - תלמוד תורה (ג" ק ,

Segment 5
HE:
) ויקרא י ('ב , ד" ּ ּ ּ תִ קון הַ מְ צֹרָ ע , שֶׁ הוא הַבַּ עַל לָשׁ וֹ ן הָ רָ ע ומַ חֲלֹקֶ ת ּ ּ שֶׁ עָ שָׂ ה מְ רִ יבָ ה בֵּ ין אָ דָ ם לַחֲבֵ רוֹ ובֵ ין אִ ישׁ לְ אִ שְׁ תוֹ ּ ּ , תִ קונוֹ לְ הִ שְׁ תַ דֵ ל לְ קָ רֵ ב נְפָ שׁ וֹ ת לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶ ה עוֹ לֶה כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך מִ זִלותָ א דְ גָלותָ א ּ ּ ּ ּ ְ וְ עוֹ לֶה לְ שָׁ רְ שׁ וֹ , עַד שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה נִמְ שָׁ ך שָׁ לוֹ ם בִּ כְ לָל ְ ובִ פְ רָ ט וְ נִתְ תַ קֵ ן הַ מַ חֲלֹקֶ ת ּ ּ ּ ּ , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה נִטְ הָ ר הַ מְ צֹרָ ע "ּ הַ נַ ל מִ טֻמְ אָ תוֹ ּ . אַ ך הוא צָ רִ יך לִ זָהֵר מְ אֹד שֶׁ לֹ ּ ּ ְ ְ ּ א לְ הִ שְׁ תַ דֵ ל בְּ הִ תְ קָ רְ בות הַנְפָ שׁ וֹ ת בִּ כְ דֵ י לְ גַדֵ ל כְּ בוֹ דוֹ ּ ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י זֶה , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , כִּ י אֲזַי לֹא יוכַ ל לְ קָ רֵ ב ּ הַ נְפָ שׁ וֹ ת כְּ לָל וְ לֹא יְקַ בֵּ ל תִ קונוֹ בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ ּ ּ ּ , רַ ק יִהְ יֶה כָּ ל כַּ וָנָתוֹ רַ ק בִּ שְׁ בִ יל כְּ בוֹ ד הַ שֵׁ ם ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך ְ ) לקוטי הלכות

Segment 6
HE:
- הלכות שילוח הקן ג ' לפי אוצר היראה - מחלוקת - (ג" ל

Segment 7
HE:
ועץ ארז ואזוב ושני תולעת

Segment 8
HE:
) ויקרא י ('ד , ד" נְגָעִ ים בָּ אִ ים עַל גַּסּ ות הָ רוחַ כְּ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ ּ ּ י " בְּ פָ רָ שַׁ ת מְ צֹרָ ע עַל פָ סוק וְ עֵץ אֶ רֶ ז וְ אֵ זוֹ ב ושְׁ נִי תוֹ לָעַ ּ ּ ּ ת. וְזֶהו בְּ חִ ינַת אַ רְ בָּ עָה מַ רְ אוֹ ת נְגָעִ ים כְּ נֶגֶד אַ רְ בַּ ע ּ בְּ חִ ינוֹ ת שִׁ פְ לות ּ ) כמבואר בלקוטי מוהר ן א " ', סימן : ד"י ּ שֶׁ יְשַׁ בֵּ ר

Segment 9
HE:
שִׁ פְ לות ּ , כִּ י צָ רִ יך ְ הָ אָ דָ ם

Segment 10
HE:
מִ מֶ נו ּ ּ ּ , וְ לִ פְ עָמִ ים

Segment 11
HE:
שֶׁ הוא ּ בְּ עַצְ מוֹ

Segment 12
HE:
שֶׁ בַּ קְ טַ נִים ּ ּ , וְ צָ רִ יך ְ לְ הַ קְ טִ ין אֶ ת עַצְ מוֹ

Segment 13
HE:
עַצְ מוֹ (, שֶׁ הֵם מַ כְ נִיעִ ין ומְ תַ קְ נִין בְּ חִ ינוֹ ת ּ ּ אַ רְ בָּ עָ ה מַ רְ אוֹ ת נְגָעִ ים שֶׁ בָּ אִ ים עַל גַּסּ ות ּ ) . לקוטי הלכות - הלכות ערלה ה '- אות )ט" י

Segment 14
HE:
ּ שְׁ תֵ י ּ צִ פֳרִ ים

Segment 15
HE:
) ויקרא י )' ד , ד" מִ י ּ הִ נֵה ּ שֶׁ שׁ וֹ מֵ עַ

Segment 16
HE:
רָ שָׁ ע , קָ שֶׁ ה לוֹ לַעֲבוֹ דַ ת

Segment 17
HE:
הַ בּ וֹ רֵ א , וכְ שֶׁ שׁ וֹ מֵ עַ ּ ּ

Segment 18
HE:
טוֹ ב , לוֹ כְּ מוֹ

Segment 19
HE:
ּ שֶׁ יִתְ בָּ אֵ ר . כִּ י ּ הִ נֵה

Segment 20
HE:
נִמְ שֶׁ כֶ ת מִ ן ּ ּ הַ צִ פֳרִ ים , כִּ דְ אִ יתָ א

Segment 21
HE:
ּ בַּ מִ דְ רָ שׁ ) ויקרא ' פ טז (: ּ מִ פְ נֵי מָ ה מְ צֹרָ ע

Segment 22
HE:
טְ הוֹ רוֹ ת , יָבוֹ א

Segment 23
HE:
וִיכַ פֵ ר ּ עַל ּ קַ לַנְ יָא . כִּ י נִלְ קָ ה

Segment 24
HE:
קוֹ לוֹ , ּ שֶׁ דִ בֵּ ר

Segment 25
HE:
הָ רָ ע . נִמְ צָ א מִ י שֶׁ הוא ּ

Segment 26
HE:
כָּ שֵׁ ר , נִמְ שֶׁ כֶת

Segment 27
HE:
מִ ן ּ שֶׁ לוֹ הַ שְׁ תֵ י ּ ּ

Segment 28
HE:
טְ הוֹ רוֹ ת . וְ כָ תוב ּ ּ בַּ זֹהַ ר ) ויקרא , :( נג דף שֶׁ הַ שְׁ תֵ י ּ ּ

Segment 29
HE:
ל"ּ הַ נַ יוֹ נְקִ ים

Segment 30
HE:
יָנְקִ ין . לְ כָ ך ְ נִקְ רָ א

Segment 31
HE:
, ּ חַ זָן ּ מִ לְ שׁ וֹ ן

Segment 32
HE:
חָ זוֹ ן , הַ יְנו ּ לְ שׁ וֹ ן

Segment 33
HE:
נְבואָ ה ּ , כִּ י לוֹ קֵ חַ

Segment 34
HE:
יָנְקִ ין . ּוכְ שֶׁ הַ מְ נַגֵּן

Segment 35
HE:
ּ הוא רָ שָׁ ע , אֲזַי ּ הוא לוֹ קֵ חַ

Segment 36
HE:
ּ שֶׁ לוֹ ּ ּ מִ צִ פֳרִ ים

Segment 37
HE:
שֶׁ בַּ קְ לִ פָ ּ ּ . ה וְ כָ תוב ּ ּ בַּ זֹהַר , כִּ י ּ ּ הַ צִ פֳרִ ים

Segment 38
HE:
שֶׁ בַּ קְ לִ פָ ה ּ ּ

Segment 39
HE:
הַ מַ לְ כות ּ ּ , וְ כַד

Segment 40
HE:
כָּ רֵ ז : ּ כַּ צִ פֳרִ ים

Segment 41
HE:
ּ בַּ פָ ח , כָּ הֶם

Segment 42
HE:
_ בְּ נֵי אָ דָ ם . וְ הַ תִ קון ּ ּ ּ

Segment 43
HE:
אָ דָ ם , _ עַל ּ הוא יְדֵ י

Segment 44
HE:
שֶׁ בְּ עַל ּפֶ ה _ , הַ יְנו ּ גְּמָ רָ א , שֶׁ הִ יא

Segment 45
HE:
לַיְלָה , כִּ דְ אִ יתָ א

Segment 46
HE:
ּ בַּ מִ דְ רָ שׁ : כְּ שֶׁ הָ יָה

Segment 47
HE:
אַ רְ בָּ עִ ים יוֹ ם

Segment 48
HE:
לַיְלָה , לֹא הָ יָה

Segment 49
HE:
ּומָ תַ י לַיְ לָה , _ עַל רַ ק יְדֵ י זֶה _ כְּ שֶׁ הָ יָה

Segment 50
HE:
שֶׁ הוא ּ יוֹ ם , וכְ שֶׁ לָמַ ד ּ ּ

Segment 51
HE:
שֶׁ הוא ּ לַיְלָה . נִמְ צָ א , שֶׁ הַ תוֹ רָ ה ּ

Segment 52
HE:
שֶׁ אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו ּ זִכְ ר וֹ נָם

Segment 53
HE:
) סנהדרין כד .(: בְּ מַ חֲשַׁ כִּ ים

Segment 54
HE:
הוֹ שִׁ יבַ נִי זֶה –

Segment 55
HE:
בַּ בְ לִ י , ּוכְ תִ יב ) בראשית (: א וְ לַחשֶׁ ך ְ קָ רָ א

Segment 56
HE:
לָיְלָה . הַ יְנו ּ _ עַל יְדֵ י

Segment 57
HE:
ּ שֶׁ יִלְ מַ ד , ס"שַׁ יְתַ קֵ ן ּ ּ הַ שִׁ ית

Segment 58
HE:
שֶׁ בַּ קָ נֶה ּ , ּ שֶׁ מֵ הֶם

Segment 59
HE:
ּ הַ קוֹ ל . וְזֶהו : ּ ּ קומִ י ּנִי רֹ ּ בַ לַיְלָה ) איכה , (ב הַ יְנו ּ ּ שֶׁ תִ הְ יֶה

Segment 60
HE:
לְ הָ רִ נָה ּ , הַ יְנו _ עַל ּ יְדֵ י

Segment 61
HE:
ּ הַ לַיְלָה , שֶׁ הִ יא

Segment 62
HE:
גְּמָ רָ א . ס"שַׁ ְ אַ ך כְּ שֶׁ לוֹ מֵ ד ּ

Segment 63
HE:
לִ שְׁ מָ ה , ּ הַ יְנו ּ בִּ שְׁ בִ יל

Segment 64
HE:
רַ בִּ י , הַ לִ מוד ּ ּ ּ

Segment 65
HE:
בַּ חֲשִׁ יבות ּ , ְ כָּ ך _ כָּ ל וכְ שֶׁ לוֹ ּ ּ מֵ ד ּ בַּ לַיְלָה

Segment 66
HE:
שֶׁ ל ּ חוט חֶ סֶ ד

Segment 67
HE:
נִמְ שָׁ ך ְ עָ לָיו

Segment 68
HE:
ּ יַזִיק לוֹ ּ הַ מַ חֲשָׁ בָ ה

Segment 69
HE:
:ל"ּ הַ נַ וְ אִ יתָ א

Segment 70
HE:
הָ אֲרִ , ל"ז י" כִּ י ּ צִ פֳרִ ים

Segment 71
HE:
שֶׁ בַּ קְ לִ פָ ה ּ ּ הֵם מֹחִ ין

Segment 72
HE:
דִ קְ לִ פָ ה ּ ּ , וְ הַ שְׁ תֵ י ּ ּ

Segment 73
HE:
טְ הוֹ רוֹ ת םהֵ בִּ נְיַן

Segment 74
HE:
דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ . לְ פִ יכָ ך ְ נִשְׁ תַ בַּח ּ

Segment 75
HE:
שָׁ אול ּ ) שמואל טז א_ (: וְיֹדֵ עַ נַגֵּן ; כִּ י ּ הַ נְגִינָה

Segment 76
HE:
הַ מַ לְ כות ּ ּ , לְ כָ ך ְ רָ אוי ּ ּ הוא

Segment 77
HE:
לְ מַ לְ כות ּ . וְזֶה

Segment 78
HE:
שֶׁ כָּ תוב ּ אֶ צְ לוֹ ) תהלים עח (: מֵ אַ חַ ר

Segment 79
HE:
הֱבִ יאוֹ , ּו הַ יְנ מֵ אַ חַ ר

Segment 80
HE:
ּ הַ מֵ ינִיקוֹ ת , הַ יְנו ּ נֶצַ ח

Segment 81
HE:
וָהוֹ ד , הֵם כִּ י

Segment 82
HE:
ּ לַנְבִ יאִ ים , וְ הֵם

Segment 83
HE:
הַ מַ לְ כות ּ ּ : וְזֶה

Segment 84
HE:
רַ בָּ ה בַּ ר בַּ ר חָ נָה : [ לשון הגמרה [ אָ מַ ר

Segment 85
HE:
רַ בָּ ה בַּ ר בַּ ר חָ נָה : לְ דִ ידִ י

Segment 86
HE:
לִ י חָ זֵי הַ הִ יא

Segment 87
HE:
אַ קְ רוקְ תָ א ּ , ּדַ הֲוֵי כִּ י אַ קְ רָ א

Segment 88
HE:
ּדְ הַ גְרוֹ נְיָא , וְ אַ קְ רָ א

Segment 89
HE:
לְ תַ נִּינָא , ּוסְ לִ יק

Segment 90
HE:
בְּ אִ ילָנָא . ּתָ א

Segment 91
HE:
חֵ ילֵה ּ ּדְ אִ ילָנָא : לְ דִ ידִ י

Segment 92
HE:
לִ י חָ זֵי הַ הִ יא

Segment 93
HE:
אַ קְ רו ּ קְ תָ א , ּופֵ רֵ שׁ

Segment 94
HE:
רַ בֵּ נו ּ שְׁ מואֵ ל ּ : צְ פַ רְ דֵ עַ ּ , הַ יְנו ּ צְ פַ ר

Segment 95
HE:
ּדֵ עָה . ּדַ הֲוֵי כִּ י אַ קְ רַ א

Segment 96
HE:
ּדְ הַ גְרוֹ נְיָא – ּ מִ לְ שׁ וֹ ן

Segment 97
HE:
בְ גָרוֹ ן ) ישעיה , ( נח הַ יְנו ּ שֶׁ הַ נְגִינָה ּ

Segment 98
HE:
מִ מֶ נו ּ ּ ּ . וְ אַ קְ רָ א

Segment 99
HE:
ּ בָּ תֵ י _ עַל ּ נו הַ יְ – יְדֵ י מָ ה

Segment 100
HE:
בְ גָרוֹ ן , _ עַל יְדֵ י

Segment 101
HE:
ּ בָּ תֵ י , הַ יְנו _ עַל ּ יְדֵ י

Segment 102
HE:
מַ סֶּ כְ תוֹ ת ּ . ּופֵ רַ שׁ

Segment 103
HE:
רַ בֵּ נו ּ שְׁ מואֵ ל ּ : תַ לְ מודָ א ּ ּ

Segment 104
HE:
קָ אָ מַ ר ּ לָה , הַ יְנו ּ ּ שֶׁ יִלְ מַ ד

Segment 105
HE:
תַ לְ מוד ּ ּ . אֲתָ א

Segment 106
HE:
בְּ לָעָה ּ , ּופֵ רַ שׁ

Segment 107
HE:
רַ בֵּ נו ּ שְׁ מואֵ ל ּ : רַ בָּ ה

Segment 108
HE:
קָ אָ מַ ר , ּ לָה הַ יְנו _ עַל ּ יְדֵ י

Segment 109
HE:
ּ שֶׁ לֹא לִ שְׁ מָ ה , ּ יִבְ לַע

Segment 110
HE:
אוֹ תָ ה ּ ּ הַ נָחָ שׁ . וְזֶה

Segment 111
HE:
רַ בֵּ נו ּ שְׁ מואֵ ל ּ : רַ בָּ ה

Segment 112
HE:
קָ אָ מַ ר ּ לָה , הַ יְנו _ עַל ּ יְדֵ י

Segment 113
HE:
ּ ּ פושְׁ קַ נְצָ א , ּופֵ רַ ׁש רַ בֵּ נו ּ שְׁ מואֵ ל ּ : עוֹ רֵ ב , הַ יְנו _ עַל ּ יְדֵ י

Segment 114
HE:
ּ בַּ לַיְלָה , ּ מִ לְ שׁ וֹ ן

Segment 115
HE:
עַרְ בִ ית . ובְ לָעָה ּ ּ , הַ יְנו ּ ּומֵ גֵן

Segment 116
HE:
עָ לָיו מִ ן ּ הַ נָחָ שׁ

Segment 117
HE:
. ל"ּ הַ נַ ּוסְ לִ יק

Segment 118
HE:
בְּ אִ ילָנָא – ּפֵ רַ שׁ

Segment 119
HE:
ּ הַ מַ הַ רְ שָׁ , א" שֶׁ הוא ּ

Segment 120
HE:
אַ בְ רָ הָ ם , שֶׁ כָּ תוב ּ

Segment 121
HE:
אֶ צְ לוֹ ) בראשית כא (: ּ ּ וַיִטַ ע

Segment 122
HE:
אֵ שֶׁ ל , שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת

Segment 123
HE:
חֶ סֶ ד . הַ יְנו ּ שֶׁ הַ חוט ּ שֶׁ ל חֶ סֶ ד , שֶׁ נִמְ שָׁ ך ְ ּ

Segment 124
HE:
עָ לָיו , מֵ גֵן עָ לָיו מִ ן ּ הַ נָחָ שׁ

Segment 125
HE:
חֵ ילֵה ּ ּדְ אִ ילָנָא , הַ יְנו ּ שֶׁ רַ בָּ ה

Segment 126
HE:
מַ תְ מִ יהַ אֶ ת ּ

Segment 127
HE:
עַצְ מוֹ , שֶׁ כָּ ל ְ כָּ ך _ גָּבַ ר עָ לֵינו ּ חַ סְ דוֹ ּ , שֶׁ אֲפִ לו זֶה עַל ּ ּ יָכוֹ ל

Segment 128
HE:
לְ הָ גֵן ... ) לקוטי מוהר ן א " – ' סימן ג )'

Segment 129
HE:
) ויקרא י ('ח , ד" כָּ ל הַ טְ מֵ אִ ים אֵ ינָם עוֹ לִ ים מִ טֻמְ אָ תָ ן כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י ּ ּ מַ יִם , וְ כֵן אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ כְ נֹס לְ שׁ ום קְ דֻ שָׁ ה כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י ּ ּ מַ יִם , כְּ גוֹ ן הַ כּ ֹהֲנִים בַּ עֲבוֹ דָ תָ ם . וְ כֵן בַּ בּ ֹקֶ ר בְּ קומוֹ ּ , וְ כֵן קֹדֶ ם תְ פִ לָה וְ תוֹ רָ ה צְ רִ יכִ ין לִ טְ בּ ֹל אוֹ לִ טֹל יָדָ יו בְּ מַ יִם ּ ּ ּ , וְ כָ ל זֶה מֵ חֲמַ ת שֶׁ הַ מַ יִם קָ דְ מו לְ כָ ל הַ בְּ רִ יאָ ה ּ ּ , כְּ מוֹ

Segment 130
HE:
ַשֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו ז ּ ּ . ל" נִמְ צָ א שֶׁ עִ קַ ר חִ ּ ּ ּ דושׁ הָ עוֹ לָם הִ תְ חִ יל מִ ן הַ מַ יִם ּ , וְ עַל־כֵּן שָׁ ם עִ קַ ר שׁ ֹרֶ שׁ הַ דַ עַת שֶׁ ל ּ ּ אֱמונַת חִ דושׁ הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה עִ קַ ר הַ טָ הֳרָ ה ּ ּ , וְרַ ק עַל־יְדֵ י־זֶה נִכְ נָסִ ין בַּ עֲבוֹ דַ ת הַ שֵׁ ם ּ , כִּ י זֶה עִ קַ ר יְסוֹ ד ּ הָ אֱמונָה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ , בְּ חִ ינַ " ת בְּ רֵ אשִׁ ית בָּ רָ א אֱלֹקִ ים " שֶׁ הוא הַ תְ חָ לַת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ , וְזֶה עִ קַ ר הַ קְ דֻ שָׁ ה וְ הַ טָ הֳרָ ה ּ ּ ּ ּ . ולְ הֵפֶ ך ְ ּ , כָּ ל הַ טֻמְ אוֹ ת נִמְ שָׁ כִ ין מִ זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת כְּ פִ ירָ ה בְּ חִ דושׁ הָ עוֹ לָם ּ ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם . וְעַל־יְדֵ י טָ הֳרָ ה בְּ מַ יִ , ם עַל־יְדֵ י טְ בִ ילָה אוֹ נְטִ ילָה כְּ פִ י הַ דִ ין ּ , זוֹ כִ ין לְ הַ מְ שִׁ יך עַל עַצְ מוֹ הֶאָ רַ ת מֵ ימֵ י הַ דַ עַת שֶׁ יִתְ גַּלֶה ּ ּ ּ ְ לֶעָ תִ יד , בְּ חִ ינַת " כִּ י תִ מָ לֵא הָ אָ רֶ ץ דֵ עָ ה כַּ מַ יִם לַיָם ּ ּ ּ ּ מְ כַ סִּ ים , " שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה זוֹ כִ ין לֶאֱמונַת חִ דושׁ הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ , שֶׁ כָּ ל הַ קְ דֻ שׁ וֹ ת וְכָ ל עֲבוֹ דַ ת הַ שֵׁ ם תְ לויִים בֶּ אֱמונָה זוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י זֶה יְסוֹ ד הַ תוֹ רָ ה וְהָ עֲבוֹ דָ ה ּ , לֵידַ ע ולְ הַ אֲמִ ין שֶׁ הוא ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך יָחִ יד וְ קַ דְ מוֹ ן ובָ רָ א אֶ ת הָ עוֹ לָם יֵשׁ מֵ אַ יִן ּ ְ ּ הַ מֻחְ לָט ) לקוטי הלכות - הלכות נט ילת ידיים

Segment 131
HE:
בסעוד ה ד ' - אות ד ' לפי אוצר היראה – מקוה , אות ה'(

Segment 132
HE:
שבעת ימים לטהרתו ... ורחץ בשרו במים חיים וטהר

Segment 133
HE:
) ויקרא ט (ג"י , ו" הָ עִ קָ ר שֶׁ צָ רִ יך לְ הַ אֲמִ ין שֶׁ בְּ כָ ל יוֹ ם וָיוֹ ם נַעֲשִׂ ים חֲדָ שׁ וֹ ת ְ ּ ּ לְ גַמְ רֵ י . עַל־כֵּן צְ רִ יכִ ין לְ הַ מְ תִ ין ולְ הַ מְ תִ ין עַד יַגִּיעַ ּ ּ ּ יוֹ ם יְשׁ ועָ תוֹ ּ , כִּ י ה ' יִתְ בָּ רַ ך מַ צְ מִ יחַ יְשׁ ועוֹ ת בְּ כָ ל יוֹ ם כְּ מוֹ ּ ְ שֶׁ אוֹ מְ רִ ים בְּ בִ רְ כַּ ת קְ רִ יאַ ת שְׁ מַ ע בְּ כָ ל יוֹ ם , עוֹ שֶׂ ה חֲדָ שׁ וֹ ת וְ כו ' ּ מַ צְ מִ יחַ יְשׁ ועוֹ ת וְ כו ּ ּ ', רַ ק אַ ף־עַל־פִ י־כֵן ּ צְ רִ יכִ ין לְ הַ מְ תִ ין הַ רְ בֵּ ה עַ ד תִ צְ מַ ח וְ תִ ּ ּ תְ גַּלֶה יְשׁ ועָתוֹ ּ ּ בִּ שְׁ לֵמות ּ : וְ כָ ל זֶה רָ מְ זָה לָנו הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה בְּ דִ ינֵי טָ הֳרַ ת ּ ּ ּ הַ טְ מֵ אִ ים שֶׁ רֹב טָ הֳרָ תָ ן תָ לוי בְּ יָמִ ים ובִ זְמַ ן כְּ פִ י עֶרֶ ך ְ ּ ּ ּ ּ טֻמְ אָ תָ ן , כְּ גוֹ ן הַ טְ מֵ אִ ים בְּ יוֹ תֵ ר כְּ מוֹ טְ מֵ א מֵ ת וְזָב ּ ּומְ צֹרָ ע צְ רִ יכִ ין לְ הַ מְ תִ ין שִׁ בְ עָ ה יָמִ ים וְ כו ּ ּ ', ּובַ עַל קֶ רִ י וְ כַ יוֹ צֵ א צְ רִ יכִ ין לְ הַ מְ תִ ין יוֹ ם אֶ חָ ד עַד שֶׁ יַעֲרִ יב שִׁ מְ שָׁ ן ּ ּ ּ וְיַתְ חִ יל יוֹ ם שֶׁ לְ אַ חֲרָ יו ּ , וְ כָ ל זֶה הוא בְּ חִ ינָה הַ נַ ּ ּ ל " שֶׁ בְּ כָ ל יוֹ ם וָיוֹ ם נַעֲשִׂ ים חֲדָ שׁ וֹ ת לְ גַמְ רֵ י , וְ עַל־כֵּן זֶה ֶׁש נִטְ מָ א וְרוֹ צֶ ה לְ הִ טָ הֵר צָ רִ יך טְ בִ ילָה בְּ מִ קְ וֶה כְּ דֵ י ְ ּ ּ לְ הַ מְ שִׁ יך עָלָיו קְ דֻ שָׁ ה וְטָ הֳרָ ה מִ מִ קְ וֶה הָ עֶלְ יוֹ נָה שֶׁ הוא ּ ּ ּ ְ הַ מִ קְ וֶה שֶׁ ל שָׁ בועוֹ ת שֶׁ הוא הַ מִ קְ וֶה שֶׁ ל שַׁ עַר ּ ּ ּ ּ הַ חֲמִ שִׁ ים ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ כַ וָנוֹ ת הָ אֲרִ ּ ּ " י זַ " ּ ל ו ּ מובָ א בְּ הַ תוֹ רָ ה ובְ יוֹ ם הַ בִּ כּ ורִ ים־הַ סְ תָ רָ ה ּ ּ ּ ּ ) סִ ימָ ן נו ( ּ עַיֵן שָׁ ם , כִּ י מִ שָׁ ם נִמְ שָׁ ך הַ טָ הֳרָ ה לְ כָ ל הַ טוֹ בְ לִ ים בְּ מִ קְ וֶה ּ ּ ְ ּ לְ הִ טָ הֵר מִ טֻמְ אָ תָ ן ּ ּ . וְ אַ חַ ר שֶׁ הִ תְ חִ ילו לְ הִ טָ הֵר עַל־יְדֵ י ּ ּ הַ מִ קְ וֶה הַ קְ דוֹ שָׁ ה עֲדַ יִן לֹא נִגְמַ ר ּ ּ טָ הֳרָ תָ ן בִּ שְׁ לֵמות ּ וצְ רִ יכִ ין לְ הַ מְ תִ ין עַד שֶׁ יַעֲרִ יב שִׁ מְ שָׁ ן שֶׁ ל זֶה הַ יוֹ ם ּ ּ ּ ּ וְיַתְ חִ יל יוֹ ם שֶׁ לְ אַ חֲרָ יו כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ : " ובָ א הַ שֶׁ מֶ שׁ ּ ּ וְטָ הֵר וְ אַ חַ ר יֹאכַ ל מִ ן הַ קֳדָ שִׁ ים ּ , " לְ הוֹ רוֹ ת שֶׁ הַ מְ שָׁ כַ ת הַ טָ הֳרָ ה וְהַ קְ דֻ שָׁ ה תְ לו ּ ּ ּ ּ ּ יָה בְּ יָמִ ים , שֶׁ כָּ ל מַ ה שֶׁ בָּ א ּ וְ נִתְ חַ דֵ שׁ יוֹ ם אַ חֵ ר נִתוֹ סֵ ף וְ נִתְ חַ דֵ שׁ קְ דֻ שָׁ ה יְתֵ רָ ה ּ ּ ּ ּ מִ לְ מַ עְ לָה , כִּ י רַ ק בִּ שְׁ בִ יל זֶה ה ' יִתְ בָּ רַ ך מְ קַ יֵם עוֹ לָמוֹ ּ ְ ּ מִ שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י בְּ רֵ אשִׁ ית עַד הַ סּ וֹ ף , ובְ כָ ל עֵת הוא בּ וֹ רֵ א ּ ּ יוֹ ם וָלָיְלָה ', ּ וְ כו כִּ י כָּ ל יוֹ ם וָיוֹ ם שֶׁ ל כָּ ל יְמֵ י עוֹ לָם הוא ּ בְּ רִ יאָ ה חֲדָ שָׁ ה מַ מָ שׁ ּ , כִּ י יוֹ ם הַ זֶה עֲדַ יִן לֹא הָ יָה ּ מֵ עוֹ לָם . וְ צָ רִ יך כָּ ל אֶ חָ ד לָשׂ ום לֵב לָזֶה ולְ הוֹ דוֹ ת לִ שְׁ מוֹ ּ ּ ְ יִתְ בָּ רַ ך בְּ כָ ל לֵב עַל זֶה בְּ כָ ל יוֹ ם וָיוֹ ם וְ לוֹ מַ ר ובְ טו ּ ּ ְ בוֹ מְ חַ דֵ שׁ בְּ כָ ל יוֹ ם תָ מִ יד מַ עֲשֵׂ ה בְ רֵ אשִׁ ית בְּ לֵב שָׁ לֵם ּ ּ בְּ כָ ל יוֹ ם וְ כו . 'ּ וְ עִ קַ ר הִ תְ חַ דְ שׁ ות בְּ כָ ל יוֹ ם וָיוֹ ם הוא רַ ק ּ ּ ּ ּ בִּ שְׁ בִ יל לְ הַ מְ שִׁ יך ולְ הָ אִ יר מִ קְ דֻ שָׁ תוֹ הָ עֶלְ יוֹ נָה עָ לֵינו ּ ּ ּ ּ ְ בְּ לְ עוֹ רֵ ר אוֹ תָ נו לְ הִ תְ חַ דֵ שׁ מֵ חָ דָ שׁ ּ ּ כָ ל יוֹ ם וָיוֹ ם בִּ רְ צוֹ נוֹ ת חֲדָ שִׁ ים וַחֲזָקִ ים וְ כו ' לַה ' ּ יִתְ בָּ רַ ך : ְ וְ עַל־כֵּן הַ טָ מֵ א שֶׁ טָ בַ ל וְ הִ תְ חִ יל לְ הִ טָ הֵר אֵ ינוֹ רַ שַׁ אי ּ ּ ּ ּ לֶאֱכֹל בִּ תְ רומָ ה עַד שֶׁ יַעֲרִ יב שִׁ מְ שׁ וֹ וְ יָבוֹ א הַ יוֹ ם ּ ּ ּ ּ שֶׁ לְ אַ חֲרָ יו , כִּ י כְּ פִ י טֻמְ אָ תוֹ , אַ ף־עַל־פִ ּ י שֶׁ הִ תְ חִ יל לְ הִ טָ הֵר וְטָ בַ ל בְּ מִ קְ וֶה ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן אֵ ינוֹ יוֹ צֵ א מִ ידֵ י ּ טֻמְ אָ תוֹ בִּ שְׁ לֵמות עַד שֶׁ יַמְ תִ ין עַל הַ תְ חָ לַת הַ יוֹ ם ּ ּ ּ ּ שֶׁ לְ אַ חֲרָ יו שֶׁ יִהְ יֶה נִמְ שָׁ ך יוֹ ם חָ דָ שׁ קְ דֻ שָׁ ה חֲדָ שָׁ ה ּ ְ ּ ּ רְ צוֹ נוֹ ת קְ דוֹ שִׁ ים חֲדָ שִׁ ים וְ אָ ז דַ ּ יְקָ א יִטָ הֵר לֶאֱכֹל מִ ן ּ ּ הַ קֳדָ שִׁ ים . ) לקוטי הלכות – הלכות ברכת השחר ה ' -

Segment 134
HE:
ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע

Segment 135
HE:
) ויקרא ט )ז"ט , ו" עַל־יְדֵ י פְ גַם הַ בְּ רִ ית ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , הַ יְנו שֶׁ מוֹ צִ יא זֶרַ ע ּ ּ לְ בַ טָ לָה ּ , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינָה שֶׁ מוֹ צִ יא טִ פֵ י הַ דַ ּ ּ ּ ּ עַת בְּ לֹא הַ כְּ לִ י שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת אֱמונָה ּ ּ , עַל־יְדֵ י־זֶה נִפְ גָּם דַ עְ תוֹ וְ נִפְ שָׁ ט ּ ּ מִ ן הָ אֱמונָה וְיָכוֹ ל לָבוֹ א לִ ידֵ י כְּ פִ ירוֹ ת גְּדוֹ לוֹ ת ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , ומִ זֶה בָּ אִ ין כָּ ל הָ אֶ פִ יקוֹ רְ סִ ים וְ הַ כּ וֹ פְ רִ ים וְ כֵ ן כָּ ל ּ ּ ּ הַ חוֹ לְ קִ ים עַל צַ דִ ּ יקֵ י־אֱמֶ ת , ּ שֶׁ זֶה גַּם־כֵּן בְּ חִ ינַת כְּ פִ ירוֹ ת , כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ אֲמִ ין בְּ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ בִּ שְׁ לֵמות בְּ לֹא אֱמונַת חֲכָ מִ ים וְ צַ דִ יקִ ים אֲמִ תִ יִים ּ ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " וַיַאֲמִ ינו בַּ ה ּ ּ ' ובְ מֹשֶׁ ה עַבְ דוֹ ּ ּ , " וְ עַל־יְדֵ י פְ גַם ּ הַ בְּ רִ ית נִפְ גָּם הַ דַ עַת ּ , וְ עִ קַ ר הַ פְ גַם הוא מַ ה שֶׁ מַ פְ שִׁ יט ּ ּ ּ ּ ּ הַ דַ עַת מִ ן הָ אֱמונָה ּ ּ , כִּ י עַל־יְדֵ י זִווג דִ קְ דֻ שָׁ ה מִ תְ חַ בֵּ ר ּ ּ ּ ּ הַ דַ עַת עִ ם הָ אֱמונָה ּ ּ , שֶׁ זֶהו עִ קַ ר שְׁ לֵמות הַ דַ עַת ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י אִ ישׁ וְ אִ שָׁ ה בְּ שָׁ רְ שָׁ ן הֵם בְּ חִ ינַת דַ עַת וֶ ּ ּ אֱמונָה ּ . וְ עַל זֶה אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" הָ רוֹ צֶ ה לִ לְ מֹד תוֹ רָ ה בְּ טָ הֳרָ ה יִשָׂ א ּ ּ אִ שָׁ ה וְ אַ חַ ר־כָּ ך יִלְ מַ ד תוֹ רָ ה ּ ְ ּ , כִּ י הַ תוֹ רָ ה הוא הַ דַ עַת ּ ּ ּ שֶׁ זוֹ כֶ ה לָזֶה עַל־יְדֵ י זִווג דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ּ . ולְ הֵפֶ ך ְ ּ , כְּ שֶׁ פוֹ גֵם ּ בַּ בְּ רִ ית , ּ הוא מַ פְ שִׁ יט הַ דַ עַת מִ ן הָ אֱמונָה וְ עַל־יְדֵ י־זֶה ּ ּ בָּ א לִ ידֵ י כְּ פִ ירוֹ ת , רַ חֲמָ נָא לִ צְ לַן ּ , וְעַל־כֵּן עַל־פִ י־רֹב ּ הַ נוֹ אֲפִ ים הֵם אֶ פִ יקוֹ רְ סִ ים גְּדוֹ לִ ים ּ ּ , אוֹ שֶׁ הֵם חוֹ לְ קִ ים עַל צַ דִ יקִ ים וכְ שֵׁ רִ ים אֲמִ תִ יִים ּ ּ ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה גַּם־כֵּן בְּ חִ ינַת כְּ פִ יר וֹ ת כַּ נַ ּ"ל , כִּ י מֵ חֲמַ ת שֶׁ פָ גְמו בִּ בְ רִ ית־קֹדֶ שׁ ּ ּ וְ הִ פְ שִׁ יטו הַ דַ עַת מִ ן הָ אֱמונָה ּ ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת שְׁ בִ ירַ ת

Segment 136
HE:
כֵּ לִ ים , וְ נִשְׁ בָּ ר וְ נִתְ קַ לְ קֵ ל הָ אֱמונָה וְ הַ דַ עַת אֶ צְ לָם ּ ּ , עַל־יְדֵ י־זֶה בָּ או לִ ידֵ י כְּ פִ ירוֹ ת לִ כְ פֹר בְּ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ּ ּ ּ ְך ובְ הַ צַ דִ יקִ ים אֲמִ תִ יִים ּ ּ ּ ּ ּ , וְ נִדְ מֶ ה לָהֶם שֶׁ הֵם חֲכָ מִ ים גְּדוֹ לִ ים , וְ אֵ ינָם רוֹ צִ ים לְ הַ שְׁ לִ יך שִׂ כְ לָם הֶ עָ כור וְ הַ פָ גום ּ ּ ּ ְ וְ הַ מְ קֻ לְ קָ ל וְ הַ מְ לֻכְ לָך בְּ זֻהֲמַ ת תַ אֲוַת נִאוף ּ ּ ְ , ּומַ קְ שִׁ ים קֻ שְׁ יוֹ ת , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , עַל הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ּ ך אוֹ עַל צַ דִ יקִ ים ּ ְ וכְ שֵׁ רִ ים אֲמִ תִ יִים ּ ּ ּ , וְ כָ ל זֶה מֵ חֲמַ ת פְ גַם הַ בְּ רִ ית כַּ נַ ּ ּ . ל" וְזֶה שֶׁ כָּ תוב בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ ּ , שֶׁ עַל פְ גַם הַ בְּ רִ ית אֵ ין ּ מוֹ עִ יל תְ שׁ ובָ ה ּ ּ , ובֶ אֱמֶ ת אִ יתָ א בְּ כָ ל הַ סְּ פָ רִ ים שֶׁ מוֹ עִ יל ּ ּ תְ שׁ ובָ ה גַּם לְ עָוֹ ן זֶה ּ ּ . אַ ך הַ כַּ וָנָה הִ יא ּ ְ , שֶׁ קָ שֶׁ ה לוֹ לָשׁ וב ּ ּ מֵ חֲמַ ת שֶׁ דַ עְ תוֹ נִפְ גָּם מְ אֹד ּ ּ , וכְ שֶׁ יִרְ צֶ ה לָשׁ וב ּ ּ ּ , ּ בְּ וַדַ אי יִתְ גַּבְּ רו עָ לָיו הַ כְּ פִ ירוֹ ת וְ הַ בִּ לְ בּ ולִ ים ומֵ חֲמַ ת זֶה לֹא ּ ּ ּ יוכַ ל לָשׁ וב ּ ּ ; אֲבָ ל אִ ם הוא רוֹ צֶ ה לָחוס בֶּ אֱמֶ ת עַל ּ ּ נַפְ שׁ וֹ לְ הַ צִ יל נַפְ שׁ וֹ מִ ן הַ שְׁ אוֹ ל תַ חְ תִ יוֹ ת ומִ תַ חְ תָ יו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , וְיַשְׁ לִ יך וִיסַ לֵק שִׂ כְ לוֹ לְ גַמְ רֵ י כְּ אִ לו אֵ ין לוֹ שׁ ום שֵׂ כֶל ּ ּ ּ ּ ְ וָדַ עַת כְּ לָל וְיִסְ מֹך עַל אֱמונָה לְ בַ ד ּ ְ , וְיַאֲמִ ין בֶּ אֱמֶ ת בְּ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ובְ צַ דִ יקִ ים אֲמִ תִ יִים ּ ּ ּ ּ ְ ּ בְּ וַדַ אי יִזְכֶּ ה לָשׁ וב ּ ּ אֶ ל ה ' וִירַ חֲמֵ הו וְ אֶ ל אֱלֹקֵ ינו כִּ י יַרְ בֶּ ה לִ סְ לֹחַ ּ ּ , כִּ י עִ קַ ר ּ הַ תְ שׁ ובָ ה עַל פְ גַם הַ בְּ רִ ית הוא ּ ּ ּ ּ , שֶׁ יִתְ גַּבֵּ ר וְיִתְ חַ זֵק בְּ כָ ל ּ ּ עֹז , וְיַעְ תִ יר וְ יַפְ צִ יר לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך הַ רְ בֵּ ה בִּ תְ פִ לוֹ ת ּ ְ ּ ּ , ּ שֶׁ יִ זְכֶּ ה לֶאֱמונָה שְׁ לֵמָ ה ּ , כִּ י עִ קַ ר הַ פְ גָם שֶׁ לוֹ הוא ּ ּ ּ ּ בֶּ אֱמונָה ּ , וְ עַל־כֵּן עִ קַ ר תִ קונוֹ הוא עַל־יְדֵ י אֱמונָה ּ ּ ּ ּ ּ ּ . וְ הָ עִ קָ ר שֶׁ יַשְׁ לִ יך שִׂ כְ לוֹ לְ גַמְ רֵ י כְּ אִ לו אֵ ין לוֹ שׁ ום שֵׂ כֶל ּ ּ ּ ְ ּ ּ כְּ לָל , וְיִתְ חַ זֵק בֶּ אֱמונָה שְׁ לֵמָ ה לְ בַ ד בְּ ּ ּ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ובְ צַ דִ יקִ ים בְּ תַ כְ לִ ית הַפְ שִׁ יטות ּ ּ ּ ּ , כְּ דֶ רֶ ך הַ הֲמוֹ ן־עָם ְ שֶׁ יֵשׁ לָהֶם אֱמונָה שְׁ לֵמָ ה בְּ לִ י חָ כְ מוֹ ת כְּ לָל ּ ּ , וְ אָ ז יִזְכֶּה לְ תַ קֵ ן כָּ ל פְ גָמָ יו בְּ וַדַ אי בְּ לִ י סָ פֵ ק וְיִזְכֶּ ה לִ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ּ ּ שְׁ לֵמָ ה ) לקוטי הלכות - הל כות נדה , 'ב אות י "א לפי אוצר היראה – ברית , אות ל (ה"

Segment 137
HE:
) ויקרא ט (ד"כ , ו" בְּ כָ ל־עֵת שֶׁ צְ רִ יכִ ין לַעֲשׂ וֹ ת אֵ יזֶה יִחוד בִּ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת דְ בֵ קות ּ ּ ) עַיֵן פְ נִים ּ ּ , ( צְ רִ יכִ ין לְ עוֹ רֵ ר תְ חִ לַת ּ ּ הַ צִ מְ צום ולְ בָ רֵ ר בֵּ רורִ ּ ּ ּ ּ ים מִ שִׁ בְ רֵ י־כֵ לִ ים ּ . וְ עַל־כֵּן אֲפִ לו ּ ּ בְּ זִווג הָ רוחָ נִי וְיִחודֵ י הַ מִ דוֹ ת הַ קְ דוֹ שִׁ ים צְ רִ יכִ ין ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ לְ הִ שָׁ מֵ ר מְ אֹד מֵ אֲחִ יזַת הַ קְ לִ פוֹ ת וְ הַ כְּ פִ ירוֹ ת הַ בָּ אִ ים ּ ּ ּ ּ מִ שִׁ בְ רֵ י־כֵ לִ ים ; מִ כָּ ל־שֶׁ כֵּן בְּ זִווג הַ גַּשְׁ מִ י ּ ּ , כִּ י אַ ף־עַל־פִ י ּ שֶׁ זִווג דִ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ ל יִשְׂ רָ אֵ ל יָקָ ר מְ אֹד וְ נוֹ לָדִ ין ּ ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י־זֶה נִשְׁ מוֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל , ומִ י שֶׁ זוֹ כֶ ה שֶׁ יִהְ יֶה זִווגוֹ ּ ּ ּ ּ ּ כָּ רָ אוי בִּ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ

Segment 138
HE:
, יִחוד עַל־יְדֵ י־זֶה נַעֲשֶׂ ה אֲזַי ּ קֻ דְ שָׁ א־בְּ רִ יך־הוא ושְׁ כִ ינְתֵ ה ּ ּ ּ ּ ְ , כְּ מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ : ל" זָכו שְׁ כִ ינָה שְׁ רויָה בֵּ ינֵיהֶם ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן אֲפִ לו מִ י ּ ּ ּ שֶׁ זִווגוֹ בִּ קְ דֻ שָׁ ה גְדוֹ לָה אָ סור לִ הְ יוֹ ת רָ גִיל בָּ זֶה כְּ מַ אֲמַ ר ּ ּ ּ ּ ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ , ל" ּ בִּ כְ דֵ י שֶׁ לֹא יִתְ גַּבְּ רו הַ קְ לִ פוֹ ת שֶׁ אֲחִ יזָתָ ם ּ ּ ּ ּ בִּ שְׁ בִ ירַ ת כֵּ לִ ים שֶׁ עוֹ סְ קִ ין לְ בָ רֵ ר אָ ז , וְ עַל־כֵּן צְ רִ יכִ ין לִ פְ רֹשׁ אֲפִ לו מִ ן הַ הֶ תֵ ר ּ ּ ּ . אֲבָ ל כְּ שֶׁ מִ תְ עוֹ רֵ ר דַ ם־נִדות ּ ּ ּ ּ שֶׁ בָּ א מִ זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת הַ כְּ פִ ירוֹ ת הַ בָּ אִ ין ּ מִ שְׁ בִ ירַ ת כֵּ לִ ים , אָ ז הַ זִווג אָ סור לְ גַמְ רֵ י ּ ּ ּ ּ , כִּ י לֹא דַ י שֶׁ לֹא יְבָ רֵ ר עַל־יְדֵ י־זֶה מִ שְׁ בִ ירַ ת כֵּ לִ ים ּ ּ , ּ אַ דְ רַ בָּ א עַל־יְדֵ י־זֶה יִפְ גֹּם וִ יקַ לְ קֵ ל בְּ יוֹ תֵ ר . עַיֵן פְ נִים ּ ּ ) לקוטי הלכות - הלכות נדה ב , ' אותיות ו ' ז ' לפי אוצר היראה – ברית , אות ל "ד)

Segment 139
HE:
) ויקרא ט (ח"כ , ו" וְ אִ שָׁ ה בְּ שָׁ רְ שָׁ אִ ישׁ ּ ן הֵם בְּ חִ ינַת דַ עַת וֶאֱמונָה ּ ּ . ּוכְ שֶׁ רוֹ צִ ין הַ כְּ פִ ירוֹ ת לְ הִ תְ גַּבֵּ ר , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת דַ ם נִדות ּ ּ ּ , אֲזַי צְ רִ יכִ ין לְ הַ פְ רִ ישׁ הַ דַ עַת מִ ן ּ הָ אֱמונָה ּ , כְּ דֵ י שֶׁ לֹא יִתְ גַּבְּ רו בְּ יוֹ תֵ ר הַ קְ לִ פוֹ ת ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת עֲנָנִי ּ ן דִ מְ כַ סְ יָן עַל עַיְנִין , וְ אָ ז צְ רִ יכִ ין לִ סְ מֹך רַ ק ְ עַל אֱמונָה לְ בַ ד עַיֵן פְ נִים ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן עִ קַ ר טָ הֳרַ ת הַ נִדָ ה ּ ּ ּ הוא בַּ מַ יִם ּ ּ , כִּ י מֵ ימֵ י הַ מִ קְ וֶה הֵם בְּ חִ ינַת מֵ ימֵ י הַ דַ עַת ּ ּ שֶׁ יִתְ גַּלו לֶעָתִ יד עַל־יְדֵ י תְ רֵ י מְ שִׁ יחִ ין ּ ּ ּ ּ , שֶׁ עַ ל־יְדֵ י־זֶה יִתְ בַּ טְ לו הַ קְ לִ פוֹ ת לְ גַמְ רֵ י ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת דַ ם נִדות ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן , עַל־יְדֵ י מַ יִם אֵ לו נִטְ הֶרֶ ת הַ נִדָ ה מִ טֻמְ אָ תָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י אָ ז נִטְ הֶרֶ ת הָ אֱמונָה ּ ) שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת אִ שָׁ ה יִרְ אַ ת ה ּ '( בִּ שְׁ לֵמות ּ , וְ אָ ז יְכוֹ לָה לְ הִ תְ חַ בֵּ ר עִ ם דוֹ דָ ה ּ ּ , הַ יְנו עִ ם ּ הַ דַ עַת הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ , שֶׁ זֶה עִ קַ ר הַ שְׁ לֵמות ּ ּ ּ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה נַעֲשֶׂ ה הוֹ לָדָ ה , הַ יְנו שֶׁ נוֹ לָדִ ין וְ נִתְ גַּלִ ין הַ שָׂ גוֹ ת קְ דוֹ שׁ וֹ ת ּ ּ ּ ּ שֶׁ ל הַ שָׂ גַת אֱלָקות ּ ּ ) לקוטי הלכות - הל כות נדה ב , ' אותיות ח ט ' ' לפי אוצר היר אה – מקוה , אות כ (ו"

Segment 140
HE:
) ויקרא ט (א"ל , ו" ואמרו רז : ל" צריכין לפרוש סמוך לוסתה

Segment 141
HE:
אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ מְ שִׁ יך הַ דַ עַת לְ תוֹ ך הָ אֱמונָה ּ ְ ְ ּ , כִּ י־אִ ם כְּ שֶׁ הָ אֱמונָה טְ הוֹ רָ ה וקְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ , שֶׁ אָ ז יֶשׁ לָה כּ ֹחַ לְ קַ בֵּל ּ אוֹ ר הַ דַ עַת ולְ הוֹ לִ ּ ּ יד ולְ גַלוֹ ת עַל־יְדֵ י־זֶה הוֹ לָדוֹ ת ּ ּ וְ הִ תְ גַּלות קְ דוֹ שׁ וֹ ת ּ ּ ; אֲבָ ל תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ מִ תְ עוֹ רֵ ר דַ ם־נִדות ּ ּ ּ ּ ּ בְּ הָ אִ שָׁ ה יִרְ אַ ת־הַ שֵׁ ם ּ ּ , כִּ בְ יָכוֹ ל , דְ הַ יְנו כְּ שֶׁ מַ תְ חִ ילִ ין ּ ּ ּ לְ בַ לְ בֵּ ל אֶ ת אֱמונָתוֹ בְּ קֻ שְׁ יוֹ ת וכְ פִ ירוֹ ת הַ נִמְ שָׁ כִ ין ּ ּ ּ ּ מִ שְׁ בִ ירַ ת כֵּ לִ ים , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת דַ ם־נִדות ּ ּ ּ ּ , כְּ מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ : ל" ּ עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה מְ טַ מְ אָ ה כְּ נִדָ ה ּ ּ , אֲזַי אָ סור לוֹ ּ לְ הִ שְׁ תַ דֵ ל לְ הַ מְ שִׁ יך הַ דַ עַת לְ תוֹ ך הָ אֱמונָה ּ ְ ְ ּ ּ ּ , כִּ י אָ ז צָ רִ יך ְ לֵישֵׁ ב בָּ דָ ד וְ לִ בְ רֹחַ מִ ן הַ דַ עַת לְ גַמְ רֵ י ּ , דְ הַ יְנו שֶׁ לֹא ּ ּ ּ יִשְׁ תַ מֵ שׁ עִ ם הַ דַ עַת כְּ לָל וְלֹא יְחַ בֵּ ר אָ ז אֶ ת הַ דַ עַת עִ ם ּ ּ ּ ּ הָ אֱמונָה כְּ לָל ּ , דְ הַ יְנו שֶׁ לֹא יִרְ צֶ ה לְ הַ מְ שִׁ יך הַ דַ עַת ּ ּ ְ ּ ּ לְ הָ בִ ין ולְ תָ רֵ ץ הַ קֻ שְׁ יוֹ ת וְהַחֲקִ ירוֹ ת וְ הַ כְּ פִ ירוֹ ת הָ עוֹ לִ ים ּ ּ עַל מֹחוֹ , כִּ י תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ ּ עוֹ לִ ים עַל דַ עְ תוֹ קֻ שְׁ יוֹ ת וכְ פִ ירוֹ ת ּ ּ ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , אֲזַי הוא צָ רִ יך לִ סְ מֹך רַ ק עַל הָ אֱמונָה לְ בַ ד ּ ּ ְ ְ בְּ לִ י שׁ ום הֲבָ נַת הַ דַ עַת ּ ּ , כִּ י כְּ שֶׁ יִרְ צֶ ה אָ ז לְ הָ בִ ין בְּ שֵׂ כֶל ּ , אֲזַי יִתְ גַּבְּ רו הַ קֻ שְׁ יוֹ ת וְ הַ כְּ פִ ירוֹ ת ּ ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת



# Metzora
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/3/5/

Metzora
מצורע
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/3/5

Segment 1
HE:
פירושים על פרשת " מצֹרע "

Segment 2
HE:
) ויקרא י ('ב , ד" ו דרשו רבותינו ז : ל" אפילו הזבין

Segment 3
HE:
והמצורעין וכו ' עוסקין בתורה . עַל־יְדֵ י הַ תוֹ ּ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה שֶׁ הִ מְ שִׁ יך לָנו מֹשֶׁ ה רַ בֵּ ינו ּ ּ ְ ּ עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם ּ , עַל־יְדֵ י זֶה אֲנַחְ נו מְ קֻ שָׁ רִ ין לְ עוֹ לָם בּ וֹ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך , ְ כִּ י אֲפִ לו פוֹ שְׁ עֵי יִשְׂ רָ אֵ ל מְ לֵאִ ים מִ צְ וֹ ת כָּ רִ מוֹ ן ּ ּ ּ ּ , וַאֲפִ לו מִ י שֶׁ נָפַ ל לַמָ קוֹ ם שֶׁ נָפַ ל וְרָ חוֹ ק ּ ּ ּ ּ ּ מְ אֹד מֵ הַ שֵׁ ם ּ יִתְ בָּ רַ ך עַל־יְדֵ י מַ עֲשָׂ יו הָ רָ עִ ים ְ , אַ ף עַל פִ י כֵ ן יָכוֹ ל ּ לְ הִ תְ קָ רֵ ב לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך בְּ קַ ל עַל־יְדֵ י לִ מוד הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ְ ּ ּ הַ קְ דוֹ שָׁ ה , כִּ י הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה יוֹ רֶ דֶ ת אֲפִ לו לְ מִ י ּ ּ ּ ּ שֶׁ הוא בְּ עִ מְ קֵ י הַ קְ לִ פוֹ ת בִּ שְׁ א ּ ּ ּ וֹ ל תַ חְ תִ יוֹ ת חַ ס־וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ ּ , ומְ עוֹ רֶ רֶ ת אוֹ תוֹ ומְ קָ רֶ בֶ ת אוֹ תוֹ לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת אֲבַ דוֹ ן ומָ וֶת אָ מְ רו בְּ אָ זְנֵינו שָׁ מַ עְ נו שִׁ מְ עָ ה ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ אֲפִ לו מִ י שֶׁ הוא בַּ דְ יוֹ טָ א הַ תַ חְ תוֹ נָה חַ ס־וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ בִּ מְ דוֹ ר הַ קְ לִ פוֹ ת ּ ּ שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת אֲבַ דוֹ ן ומָ וֶת ּ ּ , גַּם הֵם שׁ וֹ מְ עִ ים שִׁ מְ עָ ה שֶׁ ל הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ ּ , שֶׁ הִ יא נוֹ תֶ נֶת לִ פְ תָ איִם עָרְ מָ ה ומַ כְ רֶ זֶת קָ מַ יְיהו עַד מָ תַ י פְ תָ יִים וְ כו ּ ּ ּ ּ ', וְזֶה בְּ חִ ינַת שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל אֵ ין דִ בְ רֵ י תוֹ רָ ה ּ ּ מְ קַ בְּ לִ ין טֻמְ אָ ה . וְ עַל־כֵּן אֲפִ לו הַ זָבִ ין וְ הַ מְ צֹרָ עִ ין וְ כו ּ ּ ּ ּ ' עוֹ סְ קִ ין בַּ תוֹ רָ ה וְ כו ּ ּ ' זֶה רֶ מֶ ז שֶׁ אֲפִ לו אֵ לו שֶׁ הֵ ם בְּ סִ טְ רָ א ּ ּ ּ ּ דִ מְ סָ אֲבותָ א ּ ּ , גַּם הֵם צְ רִ יכִ ין לַעֲסֹק בַּ תוֹ רָ ה ּ , כִּ י הַ תוֹ רָ ה ּ תוכַ ל לְ קָ רֵ ב גַּם אוֹ תָ ם לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ ּ ּ ּ רַ ך שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת ּ ְ וְ הִ סְ תַ רְ תִ י פָ נַי מֵ הֶ ם וְ כו ּ ּ ּ ּ ', וְ אַ ף עַל פִ י כֵ ן גַּם אָ ז וְ עָ נְתָ ה ּ הַ שִׁ ירָ ה הַ זֹאת לְ פָ נָיו וְ כו ּ ּ ּ ', כִּ י הַ תוֹ רָ ה תֵ רֵ ד עִ מָ הֶם ּ ּ ּ לְ מָ קוֹ ם שֶׁ הֵם שָׁ ם , וְגַם מִ שָׁ ם תְ קָ רֵ ב אוֹ תָ ם לְ הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך וְ תַ חֲזִירֵ ם בִּ ְ תְ שׁ ובָ ה ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת בְּ שָׁ כְ בְּ ך ָ תִ שְׁ מֹר עָ לֶיך ָ ּ , וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל בְּ שָׁ כְ בְּ ך בַּ קֶ בֶר ּ ָ , דְ מוֹ תָ א בְּ סִ טְ רָ א שׁ וֹ כֵב כְּ שֶׁ אַ תָ ה אֲפִ לו הַ יְנו ּ ּ ּ ּ ּ חַ ס־וְ שָׁ לוֹ ם , גַּם אָ ז הַ תוֹ רָ ה תִ שְׁ מֹר עָ לֶיך לְ קָ רֵ ב אוֹ תְ ך ָ ָ ּ ּ לְ הַ שֵׁ ם יִתְ ּ בָּ רַ ך . ְ נִמְ צָ א שֶׁ מִ יוֹ ם שֶׁ זָכִ ינו לְ קַ בֵּ ל הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ קְ דוֹ שָׁ ה , מִ יוֹ ם הַ הוא אֵ ין שׁ ום הַ רְ חָ קָ ה לְ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ מֵ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך לְ עוֹ לָם ְ ּ , כִּ י תָ מִ יד הֵם סְ מוכִ ים אֵ לָיו ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך עַל־יְדֵ י הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה שֶׁ עוֹ לָה וְיוֹ רֶ דֶ ת ּ ּ ְ ּ עִ מָ הֶם . וְזֶה עִ קַ ר נְתִ ינַת הַ תוֹ רָ ה לְ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ , כִּ י בְּ וַדַ אי ּ יֵשׁ צַ דִ יקִ ים גְּדוֹ לִ ים שֶׁ הָ יו יְכוֹ לִ ים לַעֲבֹד אֶ ת הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך בֶּ אֱמֶ ת אֲפִ לו אִ ם לֹא נִתְ נָה הַ תוֹ רָ ה כְּ מוֹ ּ ּ ּ ּ ְ שֶׁ רָ אִ ינו מֵ אֲבוֹ ת הָ עוֹ לָם וְ כֵן שְׁ אָ ר הַ צַ דִ יקִ ּ ּ ּ ים הַ גְּדוֹ לִ ים שֶׁ הָ יו קֹדֶ ם מַ תַ ן תוֹ רָ ה ּ ּ ּ , וְ אַ ף עַל פִ י שֶׁ בְּ וַדַ אי גַּם ּ ּ לְ צַ דִ יקִ ים כָּ אֵ לו הוא זְכות וְחֶ סֶ ד גָּדוֹ ל עִ נְיַן נְתִ ינַת ּ ּ ּ ּ ּ הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ , אַ ף עַל פִ י כֵן עִ קַ ר הַ חֶ מְ לָה וְ הַ חֶ סֶ ד ּ ּ שֶׁ ל הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך בִּ נְתִ ינַת הַ ְ ּ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ , ּ הוא שֶׁ עַל־יְדֵ י הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה כָּ ל יִשְׂ רָ אֵ ל יְכוֹ לִ ים ּ ּ לְ הִ תְ קָ רֵ ב אֵ לָיו יִתְ בָּ רַ ך . ְ כִּ י הַ תוֹ רָ ה הִ יא דֶ רֶ ך כְּ בושָׁ ה ּ ְ ּ ּ , שֶׁ עַל יָדָ ה יָכוֹ ל לְ הִ תְ קָ רֵ ב אֲפִ לו הַ פָ חות שֶׁ בַּ פְ חותִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ מִ מָ קוֹ ם שֶׁ הוא שָׁ ם לְ הַ ּ ּ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , וְ עַל־יְדֵ י שֶׁ אָ נו ּ מְ קֻ שָׁ רִ ין עַל־יְדֵ י הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה בְּ אַ חְ דותוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ ּ ּ ּתָ מִ יד , עַל יְדֵ י זֶה אֵ ין כּ ֹחַ לְ הַ קְ לָלָה לָחול עַל יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ חַ ס־וְ שָׁ לוֹ ם בְּ שׁ ום אֹפֶ ן וְ כַ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים ּ ּ . וְזֶה שֶׁ אָ מַ ר בִּ לְ עָם כְּ שֶׁ רָ צָ ה לְ קַ לֵל וְ לֹא יָכוֹ ל אָ ז ּ , אָ מַ ר מַ ה טֹבו ּ ּ אֹהָ לֶיך יַעֲקֹב אֹהָ לֶיך דַ יְקָ א ּ ָ ָ , שֶׁ עוֹ סְ קִ ין בָּ הֶם בַּ תוֹ רָ ה ּ , שֶׁ עַל יְדֵ י זֶה יִשְׂ רָ אֵ ל מְ קֻ שָׁ רִ ין בּ וֹ יִתְ בָּ רַ ך תָ מִ יד ּ ְ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה נִתְ הַ פֵ ך גַּם הַ קְ לָלָה לִ בְ רָ כָ ה ּ ּ ְ . וְזֶ ה שֶׁ אָ מַ ר שָׁ ם : כִּ נְחָ לִ ים נִטָ יו וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זִכְ רוֹ נָם לִ בְ רָ כָ ה ּ ּ ּ : מַ ה נְחָ לִ ים מַ עֲלִ ין אֶ ת הָ אָ דָ ם מִ טֻמְ אָ ה לְ טָ הֳרָ ה אַ ף ּ ּ דִ בְ רֵ י תוֹ רָ ה כֵּן ּ ּ , כִּ י הַ תוֹ רָ ה מַ עֲלָה אֶ ת הָ אָ דָ ם אֲפִ לו ּ ּ ּ מֵ עִ מְ קֵ י הַ טֻמְ אָ ה חַ ס־וְ שָׁ לוֹ ם ומְ טַ הֶרֶ ּ ּ ת אוֹ תוֹ ומְ קָ רֶ בֶ ת ּ אוֹ תוֹ לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ . וְזֶה כְּ גַנוֹ ת עֲלֵי נָהָ ר ּ , הַ יְנו רֶ מֶ ז ּ הַ גַּן שֶׁ הוא אֵ צֶ ל הַ נָהָ ר שֶׁ מֵ י הַ נָהָ ר מַ שְׁ קִ ין אוֹ תוֹ תָ מִ יד ּ ּ ּ ּ ּ וְ אֵ ינָם נִפְ סָ קִ ין מִ מֶ נו לְ עוֹ לָם ּ ּ ּ . כְּ מוֹ כֵן יִשְׂ רָ אֵ ל הַ קְ דוֹ שִׁ ים ּ הֵם קְ רוֹ בִ ים אֵ לָיו ומְ קֻ שָׁ רִ ים בּ וֹ יִתְ בָּ רַ ך תָ מִ יד עַל־יְדֵ י ּ ְ ּ ּ ּ הַ תוֹ רָ ה , וְהַ חִ יות דִ קְ דֻ שָׁ ה נִמְ שָׁ ך לָהֶם בִּ תְ מִ ידות מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ ּ ְ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך עַל־יְדֵ י הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ ְ . ) לקוטי הלכות -

Segment 4
HE:
הל כות חכירות וקבלנות ב ' - אות י "ב לפי אוצר היראה - תלמוד תורה (ג" ק ,

Segment 5
HE:
) ויקרא י ('ב , ד" ּ ּ ּ תִ קון הַ מְ צֹרָ ע , שֶׁ הוא הַבַּ עַל לָשׁ וֹ ן הָ רָ ע ומַ חֲלֹקֶ ת ּ ּ שֶׁ עָ שָׂ ה מְ רִ יבָ ה בֵּ ין אָ דָ ם לַחֲבֵ רוֹ ובֵ ין אִ ישׁ לְ אִ שְׁ תוֹ ּ ּ , תִ קונוֹ לְ הִ שְׁ תַ דֵ ל לְ קָ רֵ ב נְפָ שׁ וֹ ת לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶ ה עוֹ לֶה כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך מִ זִלותָ א דְ גָלותָ א ּ ּ ּ ּ ְ וְ עוֹ לֶה לְ שָׁ רְ שׁ וֹ , עַד שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה נִמְ שָׁ ך שָׁ לוֹ ם בִּ כְ לָל ְ ובִ פְ רָ ט וְ נִתְ תַ קֵ ן הַ מַ חֲלֹקֶ ת ּ ּ ּ ּ , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה נִטְ הָ ר הַ מְ צֹרָ ע "ּ הַ נַ ל מִ טֻמְ אָ תוֹ ּ . אַ ך הוא צָ רִ יך לִ זָהֵר מְ אֹד שֶׁ לֹ ּ ּ ְ ְ ּ א לְ הִ שְׁ תַ דֵ ל בְּ הִ תְ קָ רְ בות הַנְפָ שׁ וֹ ת בִּ כְ דֵ י לְ גַדֵ ל כְּ בוֹ דוֹ ּ ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י זֶה , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , כִּ י אֲזַי לֹא יוכַ ל לְ קָ רֵ ב ּ הַ נְפָ שׁ וֹ ת כְּ לָל וְ לֹא יְקַ בֵּ ל תִ קונוֹ בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ ּ ּ ּ , רַ ק יִהְ יֶה כָּ ל כַּ וָנָתוֹ רַ ק בִּ שְׁ בִ יל כְּ בוֹ ד הַ שֵׁ ם ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך ְ ) לקוטי הלכות

Segment 6
HE:
- הלכות שילוח הקן ג ' לפי אוצר היראה - מחלוקת - (ג" ל

Segment 7
HE:
ועץ ארז ואזוב ושני תולעת

Segment 8
HE:
) ויקרא י ('ד , ד" נְגָעִ ים בָּ אִ ים עַל גַּסּ ות הָ רוחַ כְּ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ ּ ּ י " בְּ פָ רָ שַׁ ת מְ צֹרָ ע עַל פָ סוק וְ עֵץ אֶ רֶ ז וְ אֵ זוֹ ב ושְׁ נִי תוֹ לָעַ ּ ּ ּ ת. וְזֶהו בְּ חִ ינַת אַ רְ בָּ עָה מַ רְ אוֹ ת נְגָעִ ים כְּ נֶגֶד אַ רְ בַּ ע ּ בְּ חִ ינוֹ ת שִׁ פְ לות ּ ) כמבואר בלקוטי מוהר ן א " ', סימן : ד"י ּ שֶׁ יְשַׁ בֵּ ר

Segment 9
HE:
שִׁ פְ לות ּ , כִּ י צָ רִ יך ְ הָ אָ דָ ם

Segment 10
HE:
מִ מֶ נו ּ ּ ּ , וְ לִ פְ עָמִ ים

Segment 11
HE:
שֶׁ הוא ּ בְּ עַצְ מוֹ

Segment 12
HE:
שֶׁ בַּ קְ טַ נִים ּ ּ , וְ צָ רִ יך ְ לְ הַ קְ טִ ין אֶ ת עַצְ מוֹ

Segment 13
HE:
עַצְ מוֹ (, שֶׁ הֵם מַ כְ נִיעִ ין ומְ תַ קְ נִין בְּ חִ ינוֹ ת ּ ּ אַ רְ בָּ עָ ה מַ רְ אוֹ ת נְגָעִ ים שֶׁ בָּ אִ ים עַל גַּסּ ות ּ ) . לקוטי הלכות - הלכות ערלה ה '- אות )ט" י

Segment 14
HE:
ּ שְׁ תֵ י ּ צִ פֳרִ ים

Segment 15
HE:
) ויקרא י )' ד , ד" מִ י ּ הִ נֵה ּ שֶׁ שׁ וֹ מֵ עַ

Segment 16
HE:
רָ שָׁ ע , קָ שֶׁ ה לוֹ לַעֲבוֹ דַ ת

Segment 17
HE:
הַ בּ וֹ רֵ א , וכְ שֶׁ שׁ וֹ מֵ עַ ּ ּ

Segment 18
HE:
טוֹ ב , לוֹ כְּ מוֹ

Segment 19
HE:
ּ שֶׁ יִתְ בָּ אֵ ר . כִּ י ּ הִ נֵה

Segment 20
HE:
נִמְ שֶׁ כֶ ת מִ ן ּ ּ הַ צִ פֳרִ ים , כִּ דְ אִ יתָ א

Segment 21
HE:
ּ בַּ מִ דְ רָ שׁ ) ויקרא ' פ טז (: ּ מִ פְ נֵי מָ ה מְ צֹרָ ע

Segment 22
HE:
טְ הוֹ רוֹ ת , יָבוֹ א

Segment 23
HE:
וִיכַ פֵ ר ּ עַל ּ קַ לַנְ יָא . כִּ י נִלְ קָ ה

Segment 24
HE:
קוֹ לוֹ , ּ שֶׁ דִ בֵּ ר

Segment 25
HE:
הָ רָ ע . נִמְ צָ א מִ י שֶׁ הוא ּ

Segment 26
HE:
כָּ שֵׁ ר , נִמְ שֶׁ כֶת

Segment 27
HE:
מִ ן ּ שֶׁ לוֹ הַ שְׁ תֵ י ּ ּ

Segment 28
HE:
טְ הוֹ רוֹ ת . וְ כָ תוב ּ ּ בַּ זֹהַ ר ) ויקרא , :( נג דף שֶׁ הַ שְׁ תֵ י ּ ּ

Segment 29
HE:
ל"ּ הַ נַ יוֹ נְקִ ים

Segment 30
HE:
יָנְקִ ין . לְ כָ ך ְ נִקְ רָ א

Segment 31
HE:
, ּ חַ זָן ּ מִ לְ שׁ וֹ ן

Segment 32
HE:
חָ זוֹ ן , הַ יְנו ּ לְ שׁ וֹ ן

Segment 33
HE:
נְבואָ ה ּ , כִּ י לוֹ קֵ חַ

Segment 34
HE:
יָנְקִ ין . ּוכְ שֶׁ הַ מְ נַגֵּן

Segment 35
HE:
ּ הוא רָ שָׁ ע , אֲזַי ּ הוא לוֹ קֵ חַ

Segment 36
HE:
ּ שֶׁ לוֹ ּ ּ מִ צִ פֳרִ ים

Segment 37
HE:
שֶׁ בַּ קְ לִ פָ ּ ּ . ה וְ כָ תוב ּ ּ בַּ זֹהַר , כִּ י ּ ּ הַ צִ פֳרִ ים

Segment 38
HE:
שֶׁ בַּ קְ לִ פָ ה ּ ּ

Segment 39
HE:
הַ מַ לְ כות ּ ּ , וְ כַד

Segment 40
HE:
כָּ רֵ ז : ּ כַּ צִ פֳרִ ים

Segment 41
HE:
ּ בַּ פָ ח , כָּ הֶם

Segment 42
HE:
_ בְּ נֵי אָ דָ ם . וְ הַ תִ קון ּ ּ ּ

Segment 43
HE:
אָ דָ ם , _ עַל ּ הוא יְדֵ י

Segment 44
HE:
שֶׁ בְּ עַל ּפֶ ה _ , הַ יְנו ּ גְּמָ רָ א , שֶׁ הִ יא

Segment 45
HE:
לַיְלָה , כִּ דְ אִ יתָ א

Segment 46
HE:
ּ בַּ מִ דְ רָ שׁ : כְּ שֶׁ הָ יָה

Segment 47
HE:
אַ רְ בָּ עִ ים יוֹ ם

Segment 48
HE:
לַיְלָה , לֹא הָ יָה

Segment 49
HE:
ּומָ תַ י לַיְ לָה , _ עַל רַ ק יְדֵ י זֶה _ כְּ שֶׁ הָ יָה

Segment 50
HE:
שֶׁ הוא ּ יוֹ ם , וכְ שֶׁ לָמַ ד ּ ּ

Segment 51
HE:
שֶׁ הוא ּ לַיְלָה . נִמְ צָ א , שֶׁ הַ תוֹ רָ ה ּ

Segment 52
HE:
שֶׁ אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו ּ זִכְ ר וֹ נָם

Segment 53
HE:
) סנהדרין כד .(: בְּ מַ חֲשַׁ כִּ ים

Segment 54
HE:
הוֹ שִׁ יבַ נִי זֶה –

Segment 55
HE:
בַּ בְ לִ י , ּוכְ תִ יב ) בראשית (: א וְ לַחשֶׁ ך ְ קָ רָ א

Segment 56
HE:
לָיְלָה . הַ יְנו ּ _ עַל יְדֵ י

Segment 57
HE:
ּ שֶׁ יִלְ מַ ד , ס"שַׁ יְתַ קֵ ן ּ ּ הַ שִׁ ית

Segment 58
HE:
שֶׁ בַּ קָ נֶה ּ , ּ שֶׁ מֵ הֶם

Segment 59
HE:
ּ הַ קוֹ ל . וְזֶהו : ּ ּ קומִ י ּנִי רֹ ּ בַ לַיְלָה ) איכה , (ב הַ יְנו ּ ּ שֶׁ תִ הְ יֶה

Segment 60
HE:
לְ הָ רִ נָה ּ , הַ יְנו _ עַל ּ יְדֵ י

Segment 61
HE:
ּ הַ לַיְלָה , שֶׁ הִ יא

Segment 62
HE:
גְּמָ רָ א . ס"שַׁ ְ אַ ך כְּ שֶׁ לוֹ מֵ ד ּ

Segment 63
HE:
לִ שְׁ מָ ה , ּ הַ יְנו ּ בִּ שְׁ בִ יל

Segment 64
HE:
רַ בִּ י , הַ לִ מוד ּ ּ ּ

Segment 65
HE:
בַּ חֲשִׁ יבות ּ , ְ כָּ ך _ כָּ ל וכְ שֶׁ לוֹ ּ ּ מֵ ד ּ בַּ לַיְלָה

Segment 66
HE:
שֶׁ ל ּ חוט חֶ סֶ ד

Segment 67
HE:
נִמְ שָׁ ך ְ עָ לָיו

Segment 68
HE:
ּ יַזִיק לוֹ ּ הַ מַ חֲשָׁ בָ ה

Segment 69
HE:
:ל"ּ הַ נַ וְ אִ יתָ א

Segment 70
HE:
הָ אֲרִ , ל"ז י" כִּ י ּ צִ פֳרִ ים

Segment 71
HE:
שֶׁ בַּ קְ לִ פָ ה ּ ּ הֵם מֹחִ ין

Segment 72
HE:
דִ קְ לִ פָ ה ּ ּ , וְ הַ שְׁ תֵ י ּ ּ

Segment 73
HE:
טְ הוֹ רוֹ ת םהֵ בִּ נְיַן

Segment 74
HE:
דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ . לְ פִ יכָ ך ְ נִשְׁ תַ בַּח ּ

Segment 75
HE:
שָׁ אול ּ ) שמואל טז א_ (: וְיֹדֵ עַ נַגֵּן ; כִּ י ּ הַ נְגִינָה

Segment 76
HE:
הַ מַ לְ כות ּ ּ , לְ כָ ך ְ רָ אוי ּ ּ הוא

Segment 77
HE:
לְ מַ לְ כות ּ . וְזֶה

Segment 78
HE:
שֶׁ כָּ תוב ּ אֶ צְ לוֹ ) תהלים עח (: מֵ אַ חַ ר

Segment 79
HE:
הֱבִ יאוֹ , ּו הַ יְנ מֵ אַ חַ ר

Segment 80
HE:
ּ הַ מֵ ינִיקוֹ ת , הַ יְנו ּ נֶצַ ח

Segment 81
HE:
וָהוֹ ד , הֵם כִּ י

Segment 82
HE:
ּ לַנְבִ יאִ ים , וְ הֵם

Segment 83
HE:
הַ מַ לְ כות ּ ּ : וְזֶה

Segment 84
HE:
רַ בָּ ה בַּ ר בַּ ר חָ נָה : [ לשון הגמרה [ אָ מַ ר

Segment 85
HE:
רַ בָּ ה בַּ ר בַּ ר חָ נָה : לְ דִ ידִ י

Segment 86
HE:
לִ י חָ זֵי הַ הִ יא

Segment 87
HE:
אַ קְ רוקְ תָ א ּ , ּדַ הֲוֵי כִּ י אַ קְ רָ א

Segment 88
HE:
ּדְ הַ גְרוֹ נְיָא , וְ אַ קְ רָ א

Segment 89
HE:
לְ תַ נִּינָא , ּוסְ לִ יק

Segment 90
HE:
בְּ אִ ילָנָא . ּתָ א

Segment 91
HE:
חֵ ילֵה ּ ּדְ אִ ילָנָא : לְ דִ ידִ י

Segment 92
HE:
לִ י חָ זֵי הַ הִ יא

Segment 93
HE:
אַ קְ רו ּ קְ תָ א , ּופֵ רֵ שׁ

Segment 94
HE:
רַ בֵּ נו ּ שְׁ מואֵ ל ּ : צְ פַ רְ דֵ עַ ּ , הַ יְנו ּ צְ פַ ר

Segment 95
HE:
ּדֵ עָה . ּדַ הֲוֵי כִּ י אַ קְ רַ א

Segment 96
HE:
ּדְ הַ גְרוֹ נְיָא – ּ מִ לְ שׁ וֹ ן

Segment 97
HE:
בְ גָרוֹ ן ) ישעיה , ( נח הַ יְנו ּ שֶׁ הַ נְגִינָה ּ

Segment 98
HE:
מִ מֶ נו ּ ּ ּ . וְ אַ קְ רָ א

Segment 99
HE:
ּ בָּ תֵ י _ עַל ּ נו הַ יְ – יְדֵ י מָ ה

Segment 100
HE:
בְ גָרוֹ ן , _ עַל יְדֵ י

Segment 101
HE:
ּ בָּ תֵ י , הַ יְנו _ עַל ּ יְדֵ י

Segment 102
HE:
מַ סֶּ כְ תוֹ ת ּ . ּופֵ רַ שׁ

Segment 103
HE:
רַ בֵּ נו ּ שְׁ מואֵ ל ּ : תַ לְ מודָ א ּ ּ

Segment 104
HE:
קָ אָ מַ ר ּ לָה , הַ יְנו ּ ּ שֶׁ יִלְ מַ ד

Segment 105
HE:
תַ לְ מוד ּ ּ . אֲתָ א

Segment 106
HE:
בְּ לָעָה ּ , ּופֵ רַ שׁ

Segment 107
HE:
רַ בֵּ נו ּ שְׁ מואֵ ל ּ : רַ בָּ ה

Segment 108
HE:
קָ אָ מַ ר , ּ לָה הַ יְנו _ עַל ּ יְדֵ י

Segment 109
HE:
ּ שֶׁ לֹא לִ שְׁ מָ ה , ּ יִבְ לַע

Segment 110
HE:
אוֹ תָ ה ּ ּ הַ נָחָ שׁ . וְזֶה

Segment 111
HE:
רַ בֵּ נו ּ שְׁ מואֵ ל ּ : רַ בָּ ה

Segment 112
HE:
קָ אָ מַ ר ּ לָה , הַ יְנו _ עַל ּ יְדֵ י

Segment 113
HE:
ּ ּ פושְׁ קַ נְצָ א , ּופֵ רַ ׁש רַ בֵּ נו ּ שְׁ מואֵ ל ּ : עוֹ רֵ ב , הַ יְנו _ עַל ּ יְדֵ י

Segment 114
HE:
ּ בַּ לַיְלָה , ּ מִ לְ שׁ וֹ ן

Segment 115
HE:
עַרְ בִ ית . ובְ לָעָה ּ ּ , הַ יְנו ּ ּומֵ גֵן

Segment 116
HE:
עָ לָיו מִ ן ּ הַ נָחָ שׁ

Segment 117
HE:
. ל"ּ הַ נַ ּוסְ לִ יק

Segment 118
HE:
בְּ אִ ילָנָא – ּפֵ רַ שׁ

Segment 119
HE:
ּ הַ מַ הַ רְ שָׁ , א" שֶׁ הוא ּ

Segment 120
HE:
אַ בְ רָ הָ ם , שֶׁ כָּ תוב ּ

Segment 121
HE:
אֶ צְ לוֹ ) בראשית כא (: ּ ּ וַיִטַ ע

Segment 122
HE:
אֵ שֶׁ ל , שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת

Segment 123
HE:
חֶ סֶ ד . הַ יְנו ּ שֶׁ הַ חוט ּ שֶׁ ל חֶ סֶ ד , שֶׁ נִמְ שָׁ ך ְ ּ

Segment 124
HE:
עָ לָיו , מֵ גֵן עָ לָיו מִ ן ּ הַ נָחָ שׁ

Segment 125
HE:
חֵ ילֵה ּ ּדְ אִ ילָנָא , הַ יְנו ּ שֶׁ רַ בָּ ה

Segment 126
HE:
מַ תְ מִ יהַ אֶ ת ּ

Segment 127
HE:
עַצְ מוֹ , שֶׁ כָּ ל ְ כָּ ך _ גָּבַ ר עָ לֵינו ּ חַ סְ דוֹ ּ , שֶׁ אֲפִ לו זֶה עַל ּ ּ יָכוֹ ל

Segment 128
HE:
לְ הָ גֵן ... ) לקוטי מוהר ן א " – ' סימן ג )'

Segment 129
HE:
) ויקרא י ('ח , ד" כָּ ל הַ טְ מֵ אִ ים אֵ ינָם עוֹ לִ ים מִ טֻמְ אָ תָ ן כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י ּ ּ מַ יִם , וְ כֵן אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ כְ נֹס לְ שׁ ום קְ דֻ שָׁ ה כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י ּ ּ מַ יִם , כְּ גוֹ ן הַ כּ ֹהֲנִים בַּ עֲבוֹ דָ תָ ם . וְ כֵן בַּ בּ ֹקֶ ר בְּ קומוֹ ּ , וְ כֵן קֹדֶ ם תְ פִ לָה וְ תוֹ רָ ה צְ רִ יכִ ין לִ טְ בּ ֹל אוֹ לִ טֹל יָדָ יו בְּ מַ יִם ּ ּ ּ , וְ כָ ל זֶה מֵ חֲמַ ת שֶׁ הַ מַ יִם קָ דְ מו לְ כָ ל הַ בְּ רִ יאָ ה ּ ּ , כְּ מוֹ

Segment 130
HE:
ַשֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו ז ּ ּ . ל" נִמְ צָ א שֶׁ עִ קַ ר חִ ּ ּ ּ דושׁ הָ עוֹ לָם הִ תְ חִ יל מִ ן הַ מַ יִם ּ , וְ עַל־כֵּן שָׁ ם עִ קַ ר שׁ ֹרֶ שׁ הַ דַ עַת שֶׁ ל ּ ּ אֱמונַת חִ דושׁ הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה עִ קַ ר הַ טָ הֳרָ ה ּ ּ , וְרַ ק עַל־יְדֵ י־זֶה נִכְ נָסִ ין בַּ עֲבוֹ דַ ת הַ שֵׁ ם ּ , כִּ י זֶה עִ קַ ר יְסוֹ ד ּ הָ אֱמונָה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ , בְּ חִ ינַ " ת בְּ רֵ אשִׁ ית בָּ רָ א אֱלֹקִ ים " שֶׁ הוא הַ תְ חָ לַת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ , וְזֶה עִ קַ ר הַ קְ דֻ שָׁ ה וְ הַ טָ הֳרָ ה ּ ּ ּ ּ . ולְ הֵפֶ ך ְ ּ , כָּ ל הַ טֻמְ אוֹ ת נִמְ שָׁ כִ ין מִ זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת כְּ פִ ירָ ה בְּ חִ דושׁ הָ עוֹ לָם ּ ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם . וְעַל־יְדֵ י טָ הֳרָ ה בְּ מַ יִ , ם עַל־יְדֵ י טְ בִ ילָה אוֹ נְטִ ילָה כְּ פִ י הַ דִ ין ּ , זוֹ כִ ין לְ הַ מְ שִׁ יך עַל עַצְ מוֹ הֶאָ רַ ת מֵ ימֵ י הַ דַ עַת שֶׁ יִתְ גַּלֶה ּ ּ ּ ְ לֶעָ תִ יד , בְּ חִ ינַת " כִּ י תִ מָ לֵא הָ אָ רֶ ץ דֵ עָ ה כַּ מַ יִם לַיָם ּ ּ ּ ּ מְ כַ סִּ ים , " שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה זוֹ כִ ין לֶאֱמונַת חִ דושׁ הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ , שֶׁ כָּ ל הַ קְ דֻ שׁ וֹ ת וְכָ ל עֲבוֹ דַ ת הַ שֵׁ ם תְ לויִים בֶּ אֱמונָה זוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י זֶה יְסוֹ ד הַ תוֹ רָ ה וְהָ עֲבוֹ דָ ה ּ , לֵידַ ע ולְ הַ אֲמִ ין שֶׁ הוא ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך יָחִ יד וְ קַ דְ מוֹ ן ובָ רָ א אֶ ת הָ עוֹ לָם יֵשׁ מֵ אַ יִן ּ ְ ּ הַ מֻחְ לָט ) לקוטי הלכות - הלכות נט ילת ידיים

Segment 131
HE:
בסעוד ה ד ' - אות ד ' לפי אוצר היראה – מקוה , אות ה'(

Segment 132
HE:
שבעת ימים לטהרתו ... ורחץ בשרו במים חיים וטהר

Segment 133
HE:
) ויקרא ט (ג"י , ו" הָ עִ קָ ר שֶׁ צָ רִ יך לְ הַ אֲמִ ין שֶׁ בְּ כָ ל יוֹ ם וָיוֹ ם נַעֲשִׂ ים חֲדָ שׁ וֹ ת ְ ּ ּ לְ גַמְ רֵ י . עַל־כֵּן צְ רִ יכִ ין לְ הַ מְ תִ ין ולְ הַ מְ תִ ין עַד יַגִּיעַ ּ ּ ּ יוֹ ם יְשׁ ועָ תוֹ ּ , כִּ י ה ' יִתְ בָּ רַ ך מַ צְ מִ יחַ יְשׁ ועוֹ ת בְּ כָ ל יוֹ ם כְּ מוֹ ּ ְ שֶׁ אוֹ מְ רִ ים בְּ בִ רְ כַּ ת קְ רִ יאַ ת שְׁ מַ ע בְּ כָ ל יוֹ ם , עוֹ שֶׂ ה חֲדָ שׁ וֹ ת וְ כו ' ּ מַ צְ מִ יחַ יְשׁ ועוֹ ת וְ כו ּ ּ ', רַ ק אַ ף־עַל־פִ י־כֵן ּ צְ רִ יכִ ין לְ הַ מְ תִ ין הַ רְ בֵּ ה עַ ד תִ צְ מַ ח וְ תִ ּ ּ תְ גַּלֶה יְשׁ ועָתוֹ ּ ּ בִּ שְׁ לֵמות ּ : וְ כָ ל זֶה רָ מְ זָה לָנו הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה בְּ דִ ינֵי טָ הֳרַ ת ּ ּ ּ הַ טְ מֵ אִ ים שֶׁ רֹב טָ הֳרָ תָ ן תָ לוי בְּ יָמִ ים ובִ זְמַ ן כְּ פִ י עֶרֶ ך ְ ּ ּ ּ ּ טֻמְ אָ תָ ן , כְּ גוֹ ן הַ טְ מֵ אִ ים בְּ יוֹ תֵ ר כְּ מוֹ טְ מֵ א מֵ ת וְזָב ּ ּומְ צֹרָ ע צְ רִ יכִ ין לְ הַ מְ תִ ין שִׁ בְ עָ ה יָמִ ים וְ כו ּ ּ ', ּובַ עַל קֶ רִ י וְ כַ יוֹ צֵ א צְ רִ יכִ ין לְ הַ מְ תִ ין יוֹ ם אֶ חָ ד עַד שֶׁ יַעֲרִ יב שִׁ מְ שָׁ ן ּ ּ ּ וְיַתְ חִ יל יוֹ ם שֶׁ לְ אַ חֲרָ יו ּ , וְ כָ ל זֶה הוא בְּ חִ ינָה הַ נַ ּ ּ ל " שֶׁ בְּ כָ ל יוֹ ם וָיוֹ ם נַעֲשִׂ ים חֲדָ שׁ וֹ ת לְ גַמְ רֵ י , וְ עַל־כֵּן זֶה ֶׁש נִטְ מָ א וְרוֹ צֶ ה לְ הִ טָ הֵר צָ רִ יך טְ בִ ילָה בְּ מִ קְ וֶה כְּ דֵ י ְ ּ ּ לְ הַ מְ שִׁ יך עָלָיו קְ דֻ שָׁ ה וְטָ הֳרָ ה מִ מִ קְ וֶה הָ עֶלְ יוֹ נָה שֶׁ הוא ּ ּ ּ ְ הַ מִ קְ וֶה שֶׁ ל שָׁ בועוֹ ת שֶׁ הוא הַ מִ קְ וֶה שֶׁ ל שַׁ עַר ּ ּ ּ ּ הַ חֲמִ שִׁ ים ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ כַ וָנוֹ ת הָ אֲרִ ּ ּ " י זַ " ּ ל ו ּ מובָ א בְּ הַ תוֹ רָ ה ובְ יוֹ ם הַ בִּ כּ ורִ ים־הַ סְ תָ רָ ה ּ ּ ּ ּ ) סִ ימָ ן נו ( ּ עַיֵן שָׁ ם , כִּ י מִ שָׁ ם נִמְ שָׁ ך הַ טָ הֳרָ ה לְ כָ ל הַ טוֹ בְ לִ ים בְּ מִ קְ וֶה ּ ּ ְ ּ לְ הִ טָ הֵר מִ טֻמְ אָ תָ ן ּ ּ . וְ אַ חַ ר שֶׁ הִ תְ חִ ילו לְ הִ טָ הֵר עַל־יְדֵ י ּ ּ הַ מִ קְ וֶה הַ קְ דוֹ שָׁ ה עֲדַ יִן לֹא נִגְמַ ר ּ ּ טָ הֳרָ תָ ן בִּ שְׁ לֵמות ּ וצְ רִ יכִ ין לְ הַ מְ תִ ין עַד שֶׁ יַעֲרִ יב שִׁ מְ שָׁ ן שֶׁ ל זֶה הַ יוֹ ם ּ ּ ּ ּ וְיַתְ חִ יל יוֹ ם שֶׁ לְ אַ חֲרָ יו כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ : " ובָ א הַ שֶׁ מֶ שׁ ּ ּ וְטָ הֵר וְ אַ חַ ר יֹאכַ ל מִ ן הַ קֳדָ שִׁ ים ּ , " לְ הוֹ רוֹ ת שֶׁ הַ מְ שָׁ כַ ת הַ טָ הֳרָ ה וְהַ קְ דֻ שָׁ ה תְ לו ּ ּ ּ ּ ּ יָה בְּ יָמִ ים , שֶׁ כָּ ל מַ ה שֶׁ בָּ א ּ וְ נִתְ חַ דֵ שׁ יוֹ ם אַ חֵ ר נִתוֹ סֵ ף וְ נִתְ חַ דֵ שׁ קְ דֻ שָׁ ה יְתֵ רָ ה ּ ּ ּ ּ מִ לְ מַ עְ לָה , כִּ י רַ ק בִּ שְׁ בִ יל זֶה ה ' יִתְ בָּ רַ ך מְ קַ יֵם עוֹ לָמוֹ ּ ְ ּ מִ שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י בְּ רֵ אשִׁ ית עַד הַ סּ וֹ ף , ובְ כָ ל עֵת הוא בּ וֹ רֵ א ּ ּ יוֹ ם וָלָיְלָה ', ּ וְ כו כִּ י כָּ ל יוֹ ם וָיוֹ ם שֶׁ ל כָּ ל יְמֵ י עוֹ לָם הוא ּ בְּ רִ יאָ ה חֲדָ שָׁ ה מַ מָ שׁ ּ , כִּ י יוֹ ם הַ זֶה עֲדַ יִן לֹא הָ יָה ּ מֵ עוֹ לָם . וְ צָ רִ יך כָּ ל אֶ חָ ד לָשׂ ום לֵב לָזֶה ולְ הוֹ דוֹ ת לִ שְׁ מוֹ ּ ּ ְ יִתְ בָּ רַ ך בְּ כָ ל לֵב עַל זֶה בְּ כָ ל יוֹ ם וָיוֹ ם וְ לוֹ מַ ר ובְ טו ּ ּ ְ בוֹ מְ חַ דֵ שׁ בְּ כָ ל יוֹ ם תָ מִ יד מַ עֲשֵׂ ה בְ רֵ אשִׁ ית בְּ לֵב שָׁ לֵם ּ ּ בְּ כָ ל יוֹ ם וְ כו . 'ּ וְ עִ קַ ר הִ תְ חַ דְ שׁ ות בְּ כָ ל יוֹ ם וָיוֹ ם הוא רַ ק ּ ּ ּ ּ בִּ שְׁ בִ יל לְ הַ מְ שִׁ יך ולְ הָ אִ יר מִ קְ דֻ שָׁ תוֹ הָ עֶלְ יוֹ נָה עָ לֵינו ּ ּ ּ ּ ְ בְּ לְ עוֹ רֵ ר אוֹ תָ נו לְ הִ תְ חַ דֵ שׁ מֵ חָ דָ שׁ ּ ּ כָ ל יוֹ ם וָיוֹ ם בִּ רְ צוֹ נוֹ ת חֲדָ שִׁ ים וַחֲזָקִ ים וְ כו ' לַה ' ּ יִתְ בָּ רַ ך : ְ וְ עַל־כֵּן הַ טָ מֵ א שֶׁ טָ בַ ל וְ הִ תְ חִ יל לְ הִ טָ הֵר אֵ ינוֹ רַ שַׁ אי ּ ּ ּ ּ לֶאֱכֹל בִּ תְ רומָ ה עַד שֶׁ יַעֲרִ יב שִׁ מְ שׁ וֹ וְ יָבוֹ א הַ יוֹ ם ּ ּ ּ ּ שֶׁ לְ אַ חֲרָ יו , כִּ י כְּ פִ י טֻמְ אָ תוֹ , אַ ף־עַל־פִ ּ י שֶׁ הִ תְ חִ יל לְ הִ טָ הֵר וְטָ בַ ל בְּ מִ קְ וֶה ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן אֵ ינוֹ יוֹ צֵ א מִ ידֵ י ּ טֻמְ אָ תוֹ בִּ שְׁ לֵמות עַד שֶׁ יַמְ תִ ין עַל הַ תְ חָ לַת הַ יוֹ ם ּ ּ ּ ּ שֶׁ לְ אַ חֲרָ יו שֶׁ יִהְ יֶה נִמְ שָׁ ך יוֹ ם חָ דָ שׁ קְ דֻ שָׁ ה חֲדָ שָׁ ה ּ ְ ּ ּ רְ צוֹ נוֹ ת קְ דוֹ שִׁ ים חֲדָ שִׁ ים וְ אָ ז דַ ּ יְקָ א יִטָ הֵר לֶאֱכֹל מִ ן ּ ּ הַ קֳדָ שִׁ ים . ) לקוטי הלכות – הלכות ברכת השחר ה ' -

Segment 134
HE:
ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע

Segment 135
HE:
) ויקרא ט )ז"ט , ו" עַל־יְדֵ י פְ גַם הַ בְּ רִ ית ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , הַ יְנו שֶׁ מוֹ צִ יא זֶרַ ע ּ ּ לְ בַ טָ לָה ּ , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינָה שֶׁ מוֹ צִ יא טִ פֵ י הַ דַ ּ ּ ּ ּ עַת בְּ לֹא הַ כְּ לִ י שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת אֱמונָה ּ ּ , עַל־יְדֵ י־זֶה נִפְ גָּם דַ עְ תוֹ וְ נִפְ שָׁ ט ּ ּ מִ ן הָ אֱמונָה וְיָכוֹ ל לָבוֹ א לִ ידֵ י כְּ פִ ירוֹ ת גְּדוֹ לוֹ ת ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , ומִ זֶה בָּ אִ ין כָּ ל הָ אֶ פִ יקוֹ רְ סִ ים וְ הַ כּ וֹ פְ רִ ים וְ כֵ ן כָּ ל ּ ּ ּ הַ חוֹ לְ קִ ים עַל צַ דִ ּ יקֵ י־אֱמֶ ת , ּ שֶׁ זֶה גַּם־כֵּן בְּ חִ ינַת כְּ פִ ירוֹ ת , כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ אֲמִ ין בְּ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ בִּ שְׁ לֵמות בְּ לֹא אֱמונַת חֲכָ מִ ים וְ צַ דִ יקִ ים אֲמִ תִ יִים ּ ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " וַיַאֲמִ ינו בַּ ה ּ ּ ' ובְ מֹשֶׁ ה עַבְ דוֹ ּ ּ , " וְ עַל־יְדֵ י פְ גַם ּ הַ בְּ רִ ית נִפְ גָּם הַ דַ עַת ּ , וְ עִ קַ ר הַ פְ גַם הוא מַ ה שֶׁ מַ פְ שִׁ יט ּ ּ ּ ּ ּ הַ דַ עַת מִ ן הָ אֱמונָה ּ ּ , כִּ י עַל־יְדֵ י זִווג דִ קְ דֻ שָׁ ה מִ תְ חַ בֵּ ר ּ ּ ּ ּ הַ דַ עַת עִ ם הָ אֱמונָה ּ ּ , שֶׁ זֶהו עִ קַ ר שְׁ לֵמות הַ דַ עַת ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י אִ ישׁ וְ אִ שָׁ ה בְּ שָׁ רְ שָׁ ן הֵם בְּ חִ ינַת דַ עַת וֶ ּ ּ אֱמונָה ּ . וְ עַל זֶה אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" הָ רוֹ צֶ ה לִ לְ מֹד תוֹ רָ ה בְּ טָ הֳרָ ה יִשָׂ א ּ ּ אִ שָׁ ה וְ אַ חַ ר־כָּ ך יִלְ מַ ד תוֹ רָ ה ּ ְ ּ , כִּ י הַ תוֹ רָ ה הוא הַ דַ עַת ּ ּ ּ שֶׁ זוֹ כֶ ה לָזֶה עַל־יְדֵ י זִווג דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ּ . ולְ הֵפֶ ך ְ ּ , כְּ שֶׁ פוֹ גֵם ּ בַּ בְּ רִ ית , ּ הוא מַ פְ שִׁ יט הַ דַ עַת מִ ן הָ אֱמונָה וְ עַל־יְדֵ י־זֶה ּ ּ בָּ א לִ ידֵ י כְּ פִ ירוֹ ת , רַ חֲמָ נָא לִ צְ לַן ּ , וְעַל־כֵּן עַל־פִ י־רֹב ּ הַ נוֹ אֲפִ ים הֵם אֶ פִ יקוֹ רְ סִ ים גְּדוֹ לִ ים ּ ּ , אוֹ שֶׁ הֵם חוֹ לְ קִ ים עַל צַ דִ יקִ ים וכְ שֵׁ רִ ים אֲמִ תִ יִים ּ ּ ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה גַּם־כֵּן בְּ חִ ינַת כְּ פִ יר וֹ ת כַּ נַ ּ"ל , כִּ י מֵ חֲמַ ת שֶׁ פָ גְמו בִּ בְ רִ ית־קֹדֶ שׁ ּ ּ וְ הִ פְ שִׁ יטו הַ דַ עַת מִ ן הָ אֱמונָה ּ ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת שְׁ בִ ירַ ת

Segment 136
HE:
כֵּ לִ ים , וְ נִשְׁ בָּ ר וְ נִתְ קַ לְ קֵ ל הָ אֱמונָה וְ הַ דַ עַת אֶ צְ לָם ּ ּ , עַל־יְדֵ י־זֶה בָּ או לִ ידֵ י כְּ פִ ירוֹ ת לִ כְ פֹר בְּ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ּ ּ ּ ְך ובְ הַ צַ דִ יקִ ים אֲמִ תִ יִים ּ ּ ּ ּ ּ , וְ נִדְ מֶ ה לָהֶם שֶׁ הֵם חֲכָ מִ ים גְּדוֹ לִ ים , וְ אֵ ינָם רוֹ צִ ים לְ הַ שְׁ לִ יך שִׂ כְ לָם הֶ עָ כור וְ הַ פָ גום ּ ּ ּ ְ וְ הַ מְ קֻ לְ קָ ל וְ הַ מְ לֻכְ לָך בְּ זֻהֲמַ ת תַ אֲוַת נִאוף ּ ּ ְ , ּומַ קְ שִׁ ים קֻ שְׁ יוֹ ת , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , עַל הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ּ ך אוֹ עַל צַ דִ יקִ ים ּ ְ וכְ שֵׁ רִ ים אֲמִ תִ יִים ּ ּ ּ , וְ כָ ל זֶה מֵ חֲמַ ת פְ גַם הַ בְּ רִ ית כַּ נַ ּ ּ . ל" וְזֶה שֶׁ כָּ תוב בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ ּ , שֶׁ עַל פְ גַם הַ בְּ רִ ית אֵ ין ּ מוֹ עִ יל תְ שׁ ובָ ה ּ ּ , ובֶ אֱמֶ ת אִ יתָ א בְּ כָ ל הַ סְּ פָ רִ ים שֶׁ מוֹ עִ יל ּ ּ תְ שׁ ובָ ה גַּם לְ עָוֹ ן זֶה ּ ּ . אַ ך הַ כַּ וָנָה הִ יא ּ ְ , שֶׁ קָ שֶׁ ה לוֹ לָשׁ וב ּ ּ מֵ חֲמַ ת שֶׁ דַ עְ תוֹ נִפְ גָּם מְ אֹד ּ ּ , וכְ שֶׁ יִרְ צֶ ה לָשׁ וב ּ ּ ּ , ּ בְּ וַדַ אי יִתְ גַּבְּ רו עָ לָיו הַ כְּ פִ ירוֹ ת וְ הַ בִּ לְ בּ ולִ ים ומֵ חֲמַ ת זֶה לֹא ּ ּ ּ יוכַ ל לָשׁ וב ּ ּ ; אֲבָ ל אִ ם הוא רוֹ צֶ ה לָחוס בֶּ אֱמֶ ת עַל ּ ּ נַפְ שׁ וֹ לְ הַ צִ יל נַפְ שׁ וֹ מִ ן הַ שְׁ אוֹ ל תַ חְ תִ יוֹ ת ומִ תַ חְ תָ יו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , וְיַשְׁ לִ יך וִיסַ לֵק שִׂ כְ לוֹ לְ גַמְ רֵ י כְּ אִ לו אֵ ין לוֹ שׁ ום שֵׂ כֶל ּ ּ ּ ּ ְ וָדַ עַת כְּ לָל וְיִסְ מֹך עַל אֱמונָה לְ בַ ד ּ ְ , וְיַאֲמִ ין בֶּ אֱמֶ ת בְּ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ובְ צַ דִ יקִ ים אֲמִ תִ יִים ּ ּ ּ ּ ְ ּ בְּ וַדַ אי יִזְכֶּ ה לָשׁ וב ּ ּ אֶ ל ה ' וִירַ חֲמֵ הו וְ אֶ ל אֱלֹקֵ ינו כִּ י יַרְ בֶּ ה לִ סְ לֹחַ ּ ּ , כִּ י עִ קַ ר ּ הַ תְ שׁ ובָ ה עַל פְ גַם הַ בְּ רִ ית הוא ּ ּ ּ ּ , שֶׁ יִתְ גַּבֵּ ר וְיִתְ חַ זֵק בְּ כָ ל ּ ּ עֹז , וְיַעְ תִ יר וְ יַפְ צִ יר לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך הַ רְ בֵּ ה בִּ תְ פִ לוֹ ת ּ ְ ּ ּ , ּ שֶׁ יִ זְכֶּ ה לֶאֱמונָה שְׁ לֵמָ ה ּ , כִּ י עִ קַ ר הַ פְ גָם שֶׁ לוֹ הוא ּ ּ ּ ּ בֶּ אֱמונָה ּ , וְ עַל־כֵּן עִ קַ ר תִ קונוֹ הוא עַל־יְדֵ י אֱמונָה ּ ּ ּ ּ ּ ּ . וְ הָ עִ קָ ר שֶׁ יַשְׁ לִ יך שִׂ כְ לוֹ לְ גַמְ רֵ י כְּ אִ לו אֵ ין לוֹ שׁ ום שֵׂ כֶל ּ ּ ּ ְ ּ ּ כְּ לָל , וְיִתְ חַ זֵק בֶּ אֱמונָה שְׁ לֵמָ ה לְ בַ ד בְּ ּ ּ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ובְ צַ דִ יקִ ים בְּ תַ כְ לִ ית הַפְ שִׁ יטות ּ ּ ּ ּ , כְּ דֶ רֶ ך הַ הֲמוֹ ן־עָם ְ שֶׁ יֵשׁ לָהֶם אֱמונָה שְׁ לֵמָ ה בְּ לִ י חָ כְ מוֹ ת כְּ לָל ּ ּ , וְ אָ ז יִזְכֶּה לְ תַ קֵ ן כָּ ל פְ גָמָ יו בְּ וַדַ אי בְּ לִ י סָ פֵ ק וְיִזְכֶּ ה לִ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ּ ּ שְׁ לֵמָ ה ) לקוטי הלכות - הל כות נדה , 'ב אות י "א לפי אוצר היראה – ברית , אות ל (ה"

Segment 137
HE:
) ויקרא ט (ד"כ , ו" בְּ כָ ל־עֵת שֶׁ צְ רִ יכִ ין לַעֲשׂ וֹ ת אֵ יזֶה יִחוד בִּ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת דְ בֵ קות ּ ּ ) עַיֵן פְ נִים ּ ּ , ( צְ רִ יכִ ין לְ עוֹ רֵ ר תְ חִ לַת ּ ּ הַ צִ מְ צום ולְ בָ רֵ ר בֵּ רורִ ּ ּ ּ ּ ים מִ שִׁ בְ רֵ י־כֵ לִ ים ּ . וְ עַל־כֵּן אֲפִ לו ּ ּ בְּ זִווג הָ רוחָ נִי וְיִחודֵ י הַ מִ דוֹ ת הַ קְ דוֹ שִׁ ים צְ רִ יכִ ין ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ לְ הִ שָׁ מֵ ר מְ אֹד מֵ אֲחִ יזַת הַ קְ לִ פוֹ ת וְ הַ כְּ פִ ירוֹ ת הַ בָּ אִ ים ּ ּ ּ ּ מִ שִׁ בְ רֵ י־כֵ לִ ים ; מִ כָּ ל־שֶׁ כֵּן בְּ זִווג הַ גַּשְׁ מִ י ּ ּ , כִּ י אַ ף־עַל־פִ י ּ שֶׁ זִווג דִ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ ל יִשְׂ רָ אֵ ל יָקָ ר מְ אֹד וְ נוֹ לָדִ ין ּ ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י־זֶה נִשְׁ מוֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל , ומִ י שֶׁ זוֹ כֶ ה שֶׁ יִהְ יֶה זִווגוֹ ּ ּ ּ ּ ּ כָּ רָ אוי בִּ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ

Segment 138
HE:
, יִחוד עַל־יְדֵ י־זֶה נַעֲשֶׂ ה אֲזַי ּ קֻ דְ שָׁ א־בְּ רִ יך־הוא ושְׁ כִ ינְתֵ ה ּ ּ ּ ּ ְ , כְּ מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ : ל" זָכו שְׁ כִ ינָה שְׁ רויָה בֵּ ינֵיהֶם ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן אֲפִ לו מִ י ּ ּ ּ שֶׁ זִווגוֹ בִּ קְ דֻ שָׁ ה גְדוֹ לָה אָ סור לִ הְ יוֹ ת רָ גִיל בָּ זֶה כְּ מַ אֲמַ ר ּ ּ ּ ּ ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ , ל" ּ בִּ כְ דֵ י שֶׁ לֹא יִתְ גַּבְּ רו הַ קְ לִ פוֹ ת שֶׁ אֲחִ יזָתָ ם ּ ּ ּ ּ בִּ שְׁ בִ ירַ ת כֵּ לִ ים שֶׁ עוֹ סְ קִ ין לְ בָ רֵ ר אָ ז , וְ עַל־כֵּן צְ רִ יכִ ין לִ פְ רֹשׁ אֲפִ לו מִ ן הַ הֶ תֵ ר ּ ּ ּ . אֲבָ ל כְּ שֶׁ מִ תְ עוֹ רֵ ר דַ ם־נִדות ּ ּ ּ ּ שֶׁ בָּ א מִ זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת הַ כְּ פִ ירוֹ ת הַ בָּ אִ ין ּ מִ שְׁ בִ ירַ ת כֵּ לִ ים , אָ ז הַ זִווג אָ סור לְ גַמְ רֵ י ּ ּ ּ ּ , כִּ י לֹא דַ י שֶׁ לֹא יְבָ רֵ ר עַל־יְדֵ י־זֶה מִ שְׁ בִ ירַ ת כֵּ לִ ים ּ ּ , ּ אַ דְ רַ בָּ א עַל־יְדֵ י־זֶה יִפְ גֹּם וִ יקַ לְ קֵ ל בְּ יוֹ תֵ ר . עַיֵן פְ נִים ּ ּ ) לקוטי הלכות - הלכות נדה ב , ' אותיות ו ' ז ' לפי אוצר היראה – ברית , אות ל "ד)

Segment 139
HE:
) ויקרא ט (ח"כ , ו" וְ אִ שָׁ ה בְּ שָׁ רְ שָׁ אִ ישׁ ּ ן הֵם בְּ חִ ינַת דַ עַת וֶאֱמונָה ּ ּ . ּוכְ שֶׁ רוֹ צִ ין הַ כְּ פִ ירוֹ ת לְ הִ תְ גַּבֵּ ר , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת דַ ם נִדות ּ ּ ּ , אֲזַי צְ רִ יכִ ין לְ הַ פְ רִ ישׁ הַ דַ עַת מִ ן ּ הָ אֱמונָה ּ , כְּ דֵ י שֶׁ לֹא יִתְ גַּבְּ רו בְּ יוֹ תֵ ר הַ קְ לִ פוֹ ת ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת עֲנָנִי ּ ן דִ מְ כַ סְ יָן עַל עַיְנִין , וְ אָ ז צְ רִ יכִ ין לִ סְ מֹך רַ ק ְ עַל אֱמונָה לְ בַ ד עַיֵן פְ נִים ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן עִ קַ ר טָ הֳרַ ת הַ נִדָ ה ּ ּ ּ הוא בַּ מַ יִם ּ ּ , כִּ י מֵ ימֵ י הַ מִ קְ וֶה הֵם בְּ חִ ינַת מֵ ימֵ י הַ דַ עַת ּ ּ שֶׁ יִתְ גַּלו לֶעָתִ יד עַל־יְדֵ י תְ רֵ י מְ שִׁ יחִ ין ּ ּ ּ ּ , שֶׁ עַ ל־יְדֵ י־זֶה יִתְ בַּ טְ לו הַ קְ לִ פוֹ ת לְ גַמְ רֵ י ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת דַ ם נִדות ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן , עַל־יְדֵ י מַ יִם אֵ לו נִטְ הֶרֶ ת הַ נִדָ ה מִ טֻמְ אָ תָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י אָ ז נִטְ הֶרֶ ת הָ אֱמונָה ּ ) שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת אִ שָׁ ה יִרְ אַ ת ה ּ '( בִּ שְׁ לֵמות ּ , וְ אָ ז יְכוֹ לָה לְ הִ תְ חַ בֵּ ר עִ ם דוֹ דָ ה ּ ּ , הַ יְנו עִ ם ּ הַ דַ עַת הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ , שֶׁ זֶה עִ קַ ר הַ שְׁ לֵמות ּ ּ ּ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה נַעֲשֶׂ ה הוֹ לָדָ ה , הַ יְנו שֶׁ נוֹ לָדִ ין וְ נִתְ גַּלִ ין הַ שָׂ גוֹ ת קְ דוֹ שׁ וֹ ת ּ ּ ּ ּ שֶׁ ל הַ שָׂ גַת אֱלָקות ּ ּ ) לקוטי הלכות - הל כות נדה ב , ' אותיות ח ט ' ' לפי אוצר היר אה – מקוה , אות כ (ו"

Segment 140
HE:
) ויקרא ט (א"ל , ו" ואמרו רז : ל" צריכין לפרוש סמוך לוסתה

Segment 141
HE:
אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ מְ שִׁ יך הַ דַ עַת לְ תוֹ ך הָ אֱמונָה ּ ְ ְ ּ , כִּ י־אִ ם כְּ שֶׁ הָ אֱמונָה טְ הוֹ רָ ה וקְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ , שֶׁ אָ ז יֶשׁ לָה כּ ֹחַ לְ קַ בֵּל ּ אוֹ ר הַ דַ עַת ולְ הוֹ לִ ּ ּ יד ולְ גַלוֹ ת עַל־יְדֵ י־זֶה הוֹ לָדוֹ ת ּ ּ וְ הִ תְ גַּלות קְ דוֹ שׁ וֹ ת ּ ּ ; אֲבָ ל תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ מִ תְ עוֹ רֵ ר דַ ם־נִדות ּ ּ ּ ּ ּ בְּ הָ אִ שָׁ ה יִרְ אַ ת־הַ שֵׁ ם ּ ּ , כִּ בְ יָכוֹ ל , דְ הַ יְנו כְּ שֶׁ מַ תְ חִ ילִ ין ּ ּ ּ לְ בַ לְ בֵּ ל אֶ ת אֱמונָתוֹ בְּ קֻ שְׁ יוֹ ת וכְ פִ ירוֹ ת הַ נִמְ שָׁ כִ ין ּ ּ ּ ּ מִ שְׁ בִ ירַ ת כֵּ לִ ים , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת דַ ם־נִדות ּ ּ ּ ּ , כְּ מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ : ל" ּ עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה מְ טַ מְ אָ ה כְּ נִדָ ה ּ ּ , אֲזַי אָ סור לוֹ ּ לְ הִ שְׁ תַ דֵ ל לְ הַ מְ שִׁ יך הַ דַ עַת לְ תוֹ ך הָ אֱמונָה ּ ְ ְ ּ ּ ּ , כִּ י אָ ז צָ רִ יך ְ לֵישֵׁ ב בָּ דָ ד וְ לִ בְ רֹחַ מִ ן הַ דַ עַת לְ גַמְ רֵ י ּ , דְ הַ יְנו שֶׁ לֹא ּ ּ ּ יִשְׁ תַ מֵ שׁ עִ ם הַ דַ עַת כְּ לָל וְלֹא יְחַ בֵּ ר אָ ז אֶ ת הַ דַ עַת עִ ם ּ ּ ּ ּ הָ אֱמונָה כְּ לָל ּ , דְ הַ יְנו שֶׁ לֹא יִרְ צֶ ה לְ הַ מְ שִׁ יך הַ דַ עַת ּ ּ ְ ּ ּ לְ הָ בִ ין ולְ תָ רֵ ץ הַ קֻ שְׁ יוֹ ת וְהַחֲקִ ירוֹ ת וְ הַ כְּ פִ ירוֹ ת הָ עוֹ לִ ים ּ ּ עַל מֹחוֹ , כִּ י תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ ּ עוֹ לִ ים עַל דַ עְ תוֹ קֻ שְׁ יוֹ ת וכְ פִ ירוֹ ת ּ ּ ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , אֲזַי הוא צָ רִ יך לִ סְ מֹך רַ ק עַל הָ אֱמונָה לְ בַ ד ּ ּ ְ ְ בְּ לִ י שׁ ום הֲבָ נַת הַ דַ עַת ּ ּ , כִּ י כְּ שֶׁ יִרְ צֶ ה אָ ז לְ הָ בִ ין בְּ שֵׂ כֶל ּ , אֲזַי יִתְ גַּבְּ רו הַ קֻ שְׁ יוֹ ת וְ הַ כְּ פִ ירוֹ ת ּ ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת



# Metzora
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/3/5/

Metzora
מצורע
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/3/5

Segment 1
HE:
פירושים על פרשת " מצֹרע "

Segment 2
HE:
) ויקרא י ('ב , ד" ו דרשו רבותינו ז : ל" אפילו הזבין

Segment 3
HE:
והמצורעין וכו ' עוסקין בתורה . עַל־יְדֵ י הַ תוֹ ּ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה שֶׁ הִ מְ שִׁ יך לָנו מֹשֶׁ ה רַ בֵּ ינו ּ ּ ְ ּ עָ לָיו הַ שָׁ לוֹ ם ּ , עַל־יְדֵ י זֶה אֲנַחְ נו מְ קֻ שָׁ רִ ין לְ עוֹ לָם בּ וֹ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך , ְ כִּ י אֲפִ לו פוֹ שְׁ עֵי יִשְׂ רָ אֵ ל מְ לֵאִ ים מִ צְ וֹ ת כָּ רִ מוֹ ן ּ ּ ּ ּ , וַאֲפִ לו מִ י שֶׁ נָפַ ל לַמָ קוֹ ם שֶׁ נָפַ ל וְרָ חוֹ ק ּ ּ ּ ּ ּ מְ אֹד מֵ הַ שֵׁ ם ּ יִתְ בָּ רַ ך עַל־יְדֵ י מַ עֲשָׂ יו הָ רָ עִ ים ְ , אַ ף עַל פִ י כֵ ן יָכוֹ ל ּ לְ הִ תְ קָ רֵ ב לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך בְּ קַ ל עַל־יְדֵ י לִ מוד הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ְ ּ ּ הַ קְ דוֹ שָׁ ה , כִּ י הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה יוֹ רֶ דֶ ת אֲפִ לו לְ מִ י ּ ּ ּ ּ שֶׁ הוא בְּ עִ מְ קֵ י הַ קְ לִ פוֹ ת בִּ שְׁ א ּ ּ ּ וֹ ל תַ חְ תִ יוֹ ת חַ ס־וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ ּ , ומְ עוֹ רֶ רֶ ת אוֹ תוֹ ומְ קָ רֶ בֶ ת אוֹ תוֹ לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ , בִּ בְ חִ ינַת אֲבַ דוֹ ן ומָ וֶת אָ מְ רו בְּ אָ זְנֵינו שָׁ מַ עְ נו שִׁ מְ עָ ה ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ אֲפִ לו מִ י שֶׁ הוא בַּ דְ יוֹ טָ א הַ תַ חְ תוֹ נָה חַ ס־וְ שָׁ לוֹ ם ּ ּ ּ ּ ּ ּ בִּ מְ דוֹ ר הַ קְ לִ פוֹ ת ּ ּ שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת אֲבַ דוֹ ן ומָ וֶת ּ ּ , גַּם הֵם שׁ וֹ מְ עִ ים שִׁ מְ עָ ה שֶׁ ל הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ ּ , שֶׁ הִ יא נוֹ תֶ נֶת לִ פְ תָ איִם עָרְ מָ ה ומַ כְ רֶ זֶת קָ מַ יְיהו עַד מָ תַ י פְ תָ יִים וְ כו ּ ּ ּ ּ ', וְזֶה בְּ חִ ינַת שֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל אֵ ין דִ בְ רֵ י תוֹ רָ ה ּ ּ מְ קַ בְּ לִ ין טֻמְ אָ ה . וְ עַל־כֵּן אֲפִ לו הַ זָבִ ין וְ הַ מְ צֹרָ עִ ין וְ כו ּ ּ ּ ּ ' עוֹ סְ קִ ין בַּ תוֹ רָ ה וְ כו ּ ּ ' זֶה רֶ מֶ ז שֶׁ אֲפִ לו אֵ לו שֶׁ הֵ ם בְּ סִ טְ רָ א ּ ּ ּ ּ דִ מְ סָ אֲבותָ א ּ ּ , גַּם הֵם צְ רִ יכִ ין לַעֲסֹק בַּ תוֹ רָ ה ּ , כִּ י הַ תוֹ רָ ה ּ תוכַ ל לְ קָ רֵ ב גַּם אוֹ תָ ם לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ ּ ּ ּ רַ ך שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת ּ ְ וְ הִ סְ תַ רְ תִ י פָ נַי מֵ הֶ ם וְ כו ּ ּ ּ ּ ', וְ אַ ף עַל פִ י כֵ ן גַּם אָ ז וְ עָ נְתָ ה ּ הַ שִׁ ירָ ה הַ זֹאת לְ פָ נָיו וְ כו ּ ּ ּ ', כִּ י הַ תוֹ רָ ה תֵ רֵ ד עִ מָ הֶם ּ ּ ּ לְ מָ קוֹ ם שֶׁ הֵם שָׁ ם , וְגַם מִ שָׁ ם תְ קָ רֵ ב אוֹ תָ ם לְ הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך וְ תַ חֲזִירֵ ם בִּ ְ תְ שׁ ובָ ה ּ . וְזֶה בְּ חִ ינַת בְּ שָׁ כְ בְּ ך ָ תִ שְׁ מֹר עָ לֶיך ָ ּ , וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ " ל בְּ שָׁ כְ בְּ ך בַּ קֶ בֶר ּ ָ , דְ מוֹ תָ א בְּ סִ טְ רָ א שׁ וֹ כֵב כְּ שֶׁ אַ תָ ה אֲפִ לו הַ יְנו ּ ּ ּ ּ ּ חַ ס־וְ שָׁ לוֹ ם , גַּם אָ ז הַ תוֹ רָ ה תִ שְׁ מֹר עָ לֶיך לְ קָ רֵ ב אוֹ תְ ך ָ ָ ּ ּ לְ הַ שֵׁ ם יִתְ ּ בָּ רַ ך . ְ נִמְ צָ א שֶׁ מִ יוֹ ם שֶׁ זָכִ ינו לְ קַ בֵּ ל הַ תוֹ רָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ הַ קְ דוֹ שָׁ ה , מִ יוֹ ם הַ הוא אֵ ין שׁ ום הַ רְ חָ קָ ה לְ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ ּ מֵ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך לְ עוֹ לָם ְ ּ , כִּ י תָ מִ יד הֵם סְ מוכִ ים אֵ לָיו ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך עַל־יְדֵ י הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה שֶׁ עוֹ לָה וְיוֹ רֶ דֶ ת ּ ּ ְ ּ עִ מָ הֶם . וְזֶה עִ קַ ר נְתִ ינַת הַ תוֹ רָ ה לְ יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ , כִּ י בְּ וַדַ אי ּ יֵשׁ צַ דִ יקִ ים גְּדוֹ לִ ים שֶׁ הָ יו יְכוֹ לִ ים לַעֲבֹד אֶ ת הַ שֵׁ ם ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך בֶּ אֱמֶ ת אֲפִ לו אִ ם לֹא נִתְ נָה הַ תוֹ רָ ה כְּ מוֹ ּ ּ ּ ּ ְ שֶׁ רָ אִ ינו מֵ אֲבוֹ ת הָ עוֹ לָם וְ כֵן שְׁ אָ ר הַ צַ דִ יקִ ּ ּ ּ ים הַ גְּדוֹ לִ ים שֶׁ הָ יו קֹדֶ ם מַ תַ ן תוֹ רָ ה ּ ּ ּ , וְ אַ ף עַל פִ י שֶׁ בְּ וַדַ אי גַּם ּ ּ לְ צַ דִ יקִ ים כָּ אֵ לו הוא זְכות וְחֶ סֶ ד גָּדוֹ ל עִ נְיַן נְתִ ינַת ּ ּ ּ ּ ּ הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ , אַ ף עַל פִ י כֵן עִ קַ ר הַ חֶ מְ לָה וְ הַ חֶ סֶ ד ּ ּ שֶׁ ל הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך בִּ נְתִ ינַת הַ ְ ּ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ , ּ הוא שֶׁ עַל־יְדֵ י הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה כָּ ל יִשְׂ רָ אֵ ל יְכוֹ לִ ים ּ ּ לְ הִ תְ קָ רֵ ב אֵ לָיו יִתְ בָּ רַ ך . ְ כִּ י הַ תוֹ רָ ה הִ יא דֶ רֶ ך כְּ בושָׁ ה ּ ְ ּ ּ , שֶׁ עַל יָדָ ה יָכוֹ ל לְ הִ תְ קָ רֵ ב אֲפִ לו הַ פָ חות שֶׁ בַּ פְ חותִ ים ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ מִ מָ קוֹ ם שֶׁ הוא שָׁ ם לְ הַ ּ ּ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ , וְ עַל־יְדֵ י שֶׁ אָ נו ּ מְ קֻ שָׁ רִ ין עַל־יְדֵ י הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה בְּ אַ חְ דותוֹ יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ ּ ּ ּתָ מִ יד , עַל יְדֵ י זֶה אֵ ין כּ ֹחַ לְ הַ קְ לָלָה לָחול עַל יִשְׂ רָ אֵ ל ּ ּ חַ ס־וְ שָׁ לוֹ ם בְּ שׁ ום אֹפֶ ן וְ כַ מְ בֹאָ ר בִּ פְ נִים ּ ּ . וְזֶה שֶׁ אָ מַ ר בִּ לְ עָם כְּ שֶׁ רָ צָ ה לְ קַ לֵל וְ לֹא יָכוֹ ל אָ ז ּ , אָ מַ ר מַ ה טֹבו ּ ּ אֹהָ לֶיך יַעֲקֹב אֹהָ לֶיך דַ יְקָ א ּ ָ ָ , שֶׁ עוֹ סְ קִ ין בָּ הֶם בַּ תוֹ רָ ה ּ , שֶׁ עַל יְדֵ י זֶה יִשְׂ רָ אֵ ל מְ קֻ שָׁ רִ ין בּ וֹ יִתְ בָּ רַ ך תָ מִ יד ּ ְ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י זֶה נִתְ הַ פֵ ך גַּם הַ קְ לָלָה לִ בְ רָ כָ ה ּ ּ ְ . וְזֶ ה שֶׁ אָ מַ ר שָׁ ם : כִּ נְחָ לִ ים נִטָ יו וְ דָ רְ שׁ ו רַ בּ וֹ תֵ ינו זִכְ רוֹ נָם לִ בְ רָ כָ ה ּ ּ ּ : מַ ה נְחָ לִ ים מַ עֲלִ ין אֶ ת הָ אָ דָ ם מִ טֻמְ אָ ה לְ טָ הֳרָ ה אַ ף ּ ּ דִ בְ רֵ י תוֹ רָ ה כֵּן ּ ּ , כִּ י הַ תוֹ רָ ה מַ עֲלָה אֶ ת הָ אָ דָ ם אֲפִ לו ּ ּ ּ מֵ עִ מְ קֵ י הַ טֻמְ אָ ה חַ ס־וְ שָׁ לוֹ ם ומְ טַ הֶרֶ ּ ּ ת אוֹ תוֹ ומְ קָ רֶ בֶ ת ּ אוֹ תוֹ לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ . וְזֶה כְּ גַנוֹ ת עֲלֵי נָהָ ר ּ , הַ יְנו רֶ מֶ ז ּ הַ גַּן שֶׁ הוא אֵ צֶ ל הַ נָהָ ר שֶׁ מֵ י הַ נָהָ ר מַ שְׁ קִ ין אוֹ תוֹ תָ מִ יד ּ ּ ּ ּ ּ וְ אֵ ינָם נִפְ סָ קִ ין מִ מֶ נו לְ עוֹ לָם ּ ּ ּ . כְּ מוֹ כֵן יִשְׂ רָ אֵ ל הַ קְ דוֹ שִׁ ים ּ הֵם קְ רוֹ בִ ים אֵ לָיו ומְ קֻ שָׁ רִ ים בּ וֹ יִתְ בָּ רַ ך תָ מִ יד עַל־יְדֵ י ּ ְ ּ ּ ּ הַ תוֹ רָ ה , וְהַ חִ יות דִ קְ דֻ שָׁ ה נִמְ שָׁ ך לָהֶם בִּ תְ מִ ידות מִ מֶ נו ּ ּ ּ ּ ּ ְ ּ ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך עַל־יְדֵ י הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ ְ . ) לקוטי הלכות -

Segment 4
HE:
הל כות חכירות וקבלנות ב ' - אות י "ב לפי אוצר היראה - תלמוד תורה (ג" ק ,

Segment 5
HE:
) ויקרא י ('ב , ד" ּ ּ ּ תִ קון הַ מְ צֹרָ ע , שֶׁ הוא הַבַּ עַל לָשׁ וֹ ן הָ רָ ע ומַ חֲלֹקֶ ת ּ ּ שֶׁ עָ שָׂ ה מְ רִ יבָ ה בֵּ ין אָ דָ ם לַחֲבֵ רוֹ ובֵ ין אִ ישׁ לְ אִ שְׁ תוֹ ּ ּ , תִ קונוֹ לְ הִ שְׁ תַ דֵ ל לְ קָ רֵ ב נְפָ שׁ וֹ ת לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶ ה עוֹ לֶה כְּ בוֹ דוֹ יִתְ בָּ רַ ך מִ זִלותָ א דְ גָלותָ א ּ ּ ּ ּ ְ וְ עוֹ לֶה לְ שָׁ רְ שׁ וֹ , עַד שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה נִמְ שָׁ ך שָׁ לוֹ ם בִּ כְ לָל ְ ובִ פְ רָ ט וְ נִתְ תַ קֵ ן הַ מַ חֲלֹקֶ ת ּ ּ ּ ּ , וְ עַל־יְדֵ י־זֶה נִטְ הָ ר הַ מְ צֹרָ ע "ּ הַ נַ ל מִ טֻמְ אָ תוֹ ּ . אַ ך הוא צָ רִ יך לִ זָהֵר מְ אֹד שֶׁ לֹ ּ ּ ְ ְ ּ א לְ הִ שְׁ תַ דֵ ל בְּ הִ תְ קָ רְ בות הַנְפָ שׁ וֹ ת בִּ כְ דֵ י לְ גַדֵ ל כְּ בוֹ דוֹ ּ ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י זֶה , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , כִּ י אֲזַי לֹא יוכַ ל לְ קָ רֵ ב ּ הַ נְפָ שׁ וֹ ת כְּ לָל וְ לֹא יְקַ בֵּ ל תִ קונוֹ בִּ שְׁ לֵמות ּ ּ ּ ּ ּ , רַ ק יִהְ יֶה כָּ ל כַּ וָנָתוֹ רַ ק בִּ שְׁ בִ יל כְּ בוֹ ד הַ שֵׁ ם ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך ְ ) לקוטי הלכות

Segment 6
HE:
- הלכות שילוח הקן ג ' לפי אוצר היראה - מחלוקת - (ג" ל

Segment 7
HE:
ועץ ארז ואזוב ושני תולעת

Segment 8
HE:
) ויקרא י ('ד , ד" נְגָעִ ים בָּ אִ ים עַל גַּסּ ות הָ רוחַ כְּ מוֹ שֶׁ פֵ רֵ שׁ רַ שִׁ ּ ּ ּ י " בְּ פָ רָ שַׁ ת מְ צֹרָ ע עַל פָ סוק וְ עֵץ אֶ רֶ ז וְ אֵ זוֹ ב ושְׁ נִי תוֹ לָעַ ּ ּ ּ ת. וְזֶהו בְּ חִ ינַת אַ רְ בָּ עָה מַ רְ אוֹ ת נְגָעִ ים כְּ נֶגֶד אַ רְ בַּ ע ּ בְּ חִ ינוֹ ת שִׁ פְ לות ּ ) כמבואר בלקוטי מוהר ן א " ', סימן : ד"י ּ שֶׁ יְשַׁ בֵּ ר

Segment 9
HE:
שִׁ פְ לות ּ , כִּ י צָ רִ יך ְ הָ אָ דָ ם

Segment 10
HE:
מִ מֶ נו ּ ּ ּ , וְ לִ פְ עָמִ ים

Segment 11
HE:
שֶׁ הוא ּ בְּ עַצְ מוֹ

Segment 12
HE:
שֶׁ בַּ קְ טַ נִים ּ ּ , וְ צָ רִ יך ְ לְ הַ קְ טִ ין אֶ ת עַצְ מוֹ

Segment 13
HE:
עַצְ מוֹ (, שֶׁ הֵם מַ כְ נִיעִ ין ומְ תַ קְ נִין בְּ חִ ינוֹ ת ּ ּ אַ רְ בָּ עָ ה מַ רְ אוֹ ת נְגָעִ ים שֶׁ בָּ אִ ים עַל גַּסּ ות ּ ) . לקוטי הלכות - הלכות ערלה ה '- אות )ט" י

Segment 14
HE:
ּ שְׁ תֵ י ּ צִ פֳרִ ים

Segment 15
HE:
) ויקרא י )' ד , ד" מִ י ּ הִ נֵה ּ שֶׁ שׁ וֹ מֵ עַ

Segment 16
HE:
רָ שָׁ ע , קָ שֶׁ ה לוֹ לַעֲבוֹ דַ ת

Segment 17
HE:
הַ בּ וֹ רֵ א , וכְ שֶׁ שׁ וֹ מֵ עַ ּ ּ

Segment 18
HE:
טוֹ ב , לוֹ כְּ מוֹ

Segment 19
HE:
ּ שֶׁ יִתְ בָּ אֵ ר . כִּ י ּ הִ נֵה

Segment 20
HE:
נִמְ שֶׁ כֶ ת מִ ן ּ ּ הַ צִ פֳרִ ים , כִּ דְ אִ יתָ א

Segment 21
HE:
ּ בַּ מִ דְ רָ שׁ ) ויקרא ' פ טז (: ּ מִ פְ נֵי מָ ה מְ צֹרָ ע

Segment 22
HE:
טְ הוֹ רוֹ ת , יָבוֹ א

Segment 23
HE:
וִיכַ פֵ ר ּ עַל ּ קַ לַנְ יָא . כִּ י נִלְ קָ ה

Segment 24
HE:
קוֹ לוֹ , ּ שֶׁ דִ בֵּ ר

Segment 25
HE:
הָ רָ ע . נִמְ צָ א מִ י שֶׁ הוא ּ

Segment 26
HE:
כָּ שֵׁ ר , נִמְ שֶׁ כֶת

Segment 27
HE:
מִ ן ּ שֶׁ לוֹ הַ שְׁ תֵ י ּ ּ

Segment 28
HE:
טְ הוֹ רוֹ ת . וְ כָ תוב ּ ּ בַּ זֹהַ ר ) ויקרא , :( נג דף שֶׁ הַ שְׁ תֵ י ּ ּ

Segment 29
HE:
ל"ּ הַ נַ יוֹ נְקִ ים

Segment 30
HE:
יָנְקִ ין . לְ כָ ך ְ נִקְ רָ א

Segment 31
HE:
, ּ חַ זָן ּ מִ לְ שׁ וֹ ן

Segment 32
HE:
חָ זוֹ ן , הַ יְנו ּ לְ שׁ וֹ ן

Segment 33
HE:
נְבואָ ה ּ , כִּ י לוֹ קֵ חַ

Segment 34
HE:
יָנְקִ ין . ּוכְ שֶׁ הַ מְ נַגֵּן

Segment 35
HE:
ּ הוא רָ שָׁ ע , אֲזַי ּ הוא לוֹ קֵ חַ

Segment 36
HE:
ּ שֶׁ לוֹ ּ ּ מִ צִ פֳרִ ים

Segment 37
HE:
שֶׁ בַּ קְ לִ פָ ּ ּ . ה וְ כָ תוב ּ ּ בַּ זֹהַר , כִּ י ּ ּ הַ צִ פֳרִ ים

Segment 38
HE:
שֶׁ בַּ קְ לִ פָ ה ּ ּ

Segment 39
HE:
הַ מַ לְ כות ּ ּ , וְ כַד

Segment 40
HE:
כָּ רֵ ז : ּ כַּ צִ פֳרִ ים

Segment 41
HE:
ּ בַּ פָ ח , כָּ הֶם

Segment 42
HE:
_ בְּ נֵי אָ דָ ם . וְ הַ תִ קון ּ ּ ּ

Segment 43
HE:
אָ דָ ם , _ עַל ּ הוא יְדֵ י

Segment 44
HE:
שֶׁ בְּ עַל ּפֶ ה _ , הַ יְנו ּ גְּמָ רָ א , שֶׁ הִ יא

Segment 45
HE:
לַיְלָה , כִּ דְ אִ יתָ א

Segment 46
HE:
ּ בַּ מִ דְ רָ שׁ : כְּ שֶׁ הָ יָה

Segment 47
HE:
אַ רְ בָּ עִ ים יוֹ ם

Segment 48
HE:
לַיְלָה , לֹא הָ יָה

Segment 49
HE:
ּומָ תַ י לַיְ לָה , _ עַל רַ ק יְדֵ י זֶה _ כְּ שֶׁ הָ יָה

Segment 50
HE:
שֶׁ הוא ּ יוֹ ם , וכְ שֶׁ לָמַ ד ּ ּ

Segment 51
HE:
שֶׁ הוא ּ לַיְלָה . נִמְ צָ א , שֶׁ הַ תוֹ רָ ה ּ

Segment 52
HE:
שֶׁ אָ מְ רו ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו ּ זִכְ ר וֹ נָם

Segment 53
HE:
) סנהדרין כד .(: בְּ מַ חֲשַׁ כִּ ים

Segment 54
HE:
הוֹ שִׁ יבַ נִי זֶה –

Segment 55
HE:
בַּ בְ לִ י , ּוכְ תִ יב ) בראשית (: א וְ לַחשֶׁ ך ְ קָ רָ א

Segment 56
HE:
לָיְלָה . הַ יְנו ּ _ עַל יְדֵ י

Segment 57
HE:
ּ שֶׁ יִלְ מַ ד , ס"שַׁ יְתַ קֵ ן ּ ּ הַ שִׁ ית

Segment 58
HE:
שֶׁ בַּ קָ נֶה ּ , ּ שֶׁ מֵ הֶם

Segment 59
HE:
ּ הַ קוֹ ל . וְזֶהו : ּ ּ קומִ י ּנִי רֹ ּ בַ לַיְלָה ) איכה , (ב הַ יְנו ּ ּ שֶׁ תִ הְ יֶה

Segment 60
HE:
לְ הָ רִ נָה ּ , הַ יְנו _ עַל ּ יְדֵ י

Segment 61
HE:
ּ הַ לַיְלָה , שֶׁ הִ יא

Segment 62
HE:
גְּמָ רָ א . ס"שַׁ ְ אַ ך כְּ שֶׁ לוֹ מֵ ד ּ

Segment 63
HE:
לִ שְׁ מָ ה , ּ הַ יְנו ּ בִּ שְׁ בִ יל

Segment 64
HE:
רַ בִּ י , הַ לִ מוד ּ ּ ּ

Segment 65
HE:
בַּ חֲשִׁ יבות ּ , ְ כָּ ך _ כָּ ל וכְ שֶׁ לוֹ ּ ּ מֵ ד ּ בַּ לַיְלָה

Segment 66
HE:
שֶׁ ל ּ חוט חֶ סֶ ד

Segment 67
HE:
נִמְ שָׁ ך ְ עָ לָיו

Segment 68
HE:
ּ יַזִיק לוֹ ּ הַ מַ חֲשָׁ בָ ה

Segment 69
HE:
:ל"ּ הַ נַ וְ אִ יתָ א

Segment 70
HE:
הָ אֲרִ , ל"ז י" כִּ י ּ צִ פֳרִ ים

Segment 71
HE:
שֶׁ בַּ קְ לִ פָ ה ּ ּ הֵם מֹחִ ין

Segment 72
HE:
דִ קְ לִ פָ ה ּ ּ , וְ הַ שְׁ תֵ י ּ ּ

Segment 73
HE:
טְ הוֹ רוֹ ת םהֵ בִּ נְיַן

Segment 74
HE:
דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ . לְ פִ יכָ ך ְ נִשְׁ תַ בַּח ּ

Segment 75
HE:
שָׁ אול ּ ) שמואל טז א_ (: וְיֹדֵ עַ נַגֵּן ; כִּ י ּ הַ נְגִינָה

Segment 76
HE:
הַ מַ לְ כות ּ ּ , לְ כָ ך ְ רָ אוי ּ ּ הוא

Segment 77
HE:
לְ מַ לְ כות ּ . וְזֶה

Segment 78
HE:
שֶׁ כָּ תוב ּ אֶ צְ לוֹ ) תהלים עח (: מֵ אַ חַ ר

Segment 79
HE:
הֱבִ יאוֹ , ּו הַ יְנ מֵ אַ חַ ר

Segment 80
HE:
ּ הַ מֵ ינִיקוֹ ת , הַ יְנו ּ נֶצַ ח

Segment 81
HE:
וָהוֹ ד , הֵם כִּ י

Segment 82
HE:
ּ לַנְבִ יאִ ים , וְ הֵם

Segment 83
HE:
הַ מַ לְ כות ּ ּ : וְזֶה

Segment 84
HE:
רַ בָּ ה בַּ ר בַּ ר חָ נָה : [ לשון הגמרה [ אָ מַ ר

Segment 85
HE:
רַ בָּ ה בַּ ר בַּ ר חָ נָה : לְ דִ ידִ י

Segment 86
HE:
לִ י חָ זֵי הַ הִ יא

Segment 87
HE:
אַ קְ רוקְ תָ א ּ , ּדַ הֲוֵי כִּ י אַ קְ רָ א

Segment 88
HE:
ּדְ הַ גְרוֹ נְיָא , וְ אַ קְ רָ א

Segment 89
HE:
לְ תַ נִּינָא , ּוסְ לִ יק

Segment 90
HE:
בְּ אִ ילָנָא . ּתָ א

Segment 91
HE:
חֵ ילֵה ּ ּדְ אִ ילָנָא : לְ דִ ידִ י

Segment 92
HE:
לִ י חָ זֵי הַ הִ יא

Segment 93
HE:
אַ קְ רו ּ קְ תָ א , ּופֵ רֵ שׁ

Segment 94
HE:
רַ בֵּ נו ּ שְׁ מואֵ ל ּ : צְ פַ רְ דֵ עַ ּ , הַ יְנו ּ צְ פַ ר

Segment 95
HE:
ּדֵ עָה . ּדַ הֲוֵי כִּ י אַ קְ רַ א

Segment 96
HE:
ּדְ הַ גְרוֹ נְיָא – ּ מִ לְ שׁ וֹ ן

Segment 97
HE:
בְ גָרוֹ ן ) ישעיה , ( נח הַ יְנו ּ שֶׁ הַ נְגִינָה ּ

Segment 98
HE:
מִ מֶ נו ּ ּ ּ . וְ אַ קְ רָ א

Segment 99
HE:
ּ בָּ תֵ י _ עַל ּ נו הַ יְ – יְדֵ י מָ ה

Segment 100
HE:
בְ גָרוֹ ן , _ עַל יְדֵ י

Segment 101
HE:
ּ בָּ תֵ י , הַ יְנו _ עַל ּ יְדֵ י

Segment 102
HE:
מַ סֶּ כְ תוֹ ת ּ . ּופֵ רַ שׁ

Segment 103
HE:
רַ בֵּ נו ּ שְׁ מואֵ ל ּ : תַ לְ מודָ א ּ ּ

Segment 104
HE:
קָ אָ מַ ר ּ לָה , הַ יְנו ּ ּ שֶׁ יִלְ מַ ד

Segment 105
HE:
תַ לְ מוד ּ ּ . אֲתָ א

Segment 106
HE:
בְּ לָעָה ּ , ּופֵ רַ שׁ

Segment 107
HE:
רַ בֵּ נו ּ שְׁ מואֵ ל ּ : רַ בָּ ה

Segment 108
HE:
קָ אָ מַ ר , ּ לָה הַ יְנו _ עַל ּ יְדֵ י

Segment 109
HE:
ּ שֶׁ לֹא לִ שְׁ מָ ה , ּ יִבְ לַע

Segment 110
HE:
אוֹ תָ ה ּ ּ הַ נָחָ שׁ . וְזֶה

Segment 111
HE:
רַ בֵּ נו ּ שְׁ מואֵ ל ּ : רַ בָּ ה

Segment 112
HE:
קָ אָ מַ ר ּ לָה , הַ יְנו _ עַל ּ יְדֵ י

Segment 113
HE:
ּ ּ פושְׁ קַ נְצָ א , ּופֵ רַ ׁש רַ בֵּ נו ּ שְׁ מואֵ ל ּ : עוֹ רֵ ב , הַ יְנו _ עַל ּ יְדֵ י

Segment 114
HE:
ּ בַּ לַיְלָה , ּ מִ לְ שׁ וֹ ן

Segment 115
HE:
עַרְ בִ ית . ובְ לָעָה ּ ּ , הַ יְנו ּ ּומֵ גֵן

Segment 116
HE:
עָ לָיו מִ ן ּ הַ נָחָ שׁ

Segment 117
HE:
. ל"ּ הַ נַ ּוסְ לִ יק

Segment 118
HE:
בְּ אִ ילָנָא – ּפֵ רַ שׁ

Segment 119
HE:
ּ הַ מַ הַ רְ שָׁ , א" שֶׁ הוא ּ

Segment 120
HE:
אַ בְ רָ הָ ם , שֶׁ כָּ תוב ּ

Segment 121
HE:
אֶ צְ לוֹ ) בראשית כא (: ּ ּ וַיִטַ ע

Segment 122
HE:
אֵ שֶׁ ל , שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת

Segment 123
HE:
חֶ סֶ ד . הַ יְנו ּ שֶׁ הַ חוט ּ שֶׁ ל חֶ סֶ ד , שֶׁ נִמְ שָׁ ך ְ ּ

Segment 124
HE:
עָ לָיו , מֵ גֵן עָ לָיו מִ ן ּ הַ נָחָ שׁ

Segment 125
HE:
חֵ ילֵה ּ ּדְ אִ ילָנָא , הַ יְנו ּ שֶׁ רַ בָּ ה

Segment 126
HE:
מַ תְ מִ יהַ אֶ ת ּ

Segment 127
HE:
עַצְ מוֹ , שֶׁ כָּ ל ְ כָּ ך _ גָּבַ ר עָ לֵינו ּ חַ סְ דוֹ ּ , שֶׁ אֲפִ לו זֶה עַל ּ ּ יָכוֹ ל

Segment 128
HE:
לְ הָ גֵן ... ) לקוטי מוהר ן א " – ' סימן ג )'

Segment 129
HE:
) ויקרא י ('ח , ד" כָּ ל הַ טְ מֵ אִ ים אֵ ינָם עוֹ לִ ים מִ טֻמְ אָ תָ ן כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י ּ ּ מַ יִם , וְ כֵן אִ י אֶ פְ שָׁ ר לִ כְ נֹס לְ שׁ ום קְ דֻ שָׁ ה כִּ י אִ ם עַל־יְדֵ י ּ ּ מַ יִם , כְּ גוֹ ן הַ כּ ֹהֲנִים בַּ עֲבוֹ דָ תָ ם . וְ כֵן בַּ בּ ֹקֶ ר בְּ קומוֹ ּ , וְ כֵן קֹדֶ ם תְ פִ לָה וְ תוֹ רָ ה צְ רִ יכִ ין לִ טְ בּ ֹל אוֹ לִ טֹל יָדָ יו בְּ מַ יִם ּ ּ ּ , וְ כָ ל זֶה מֵ חֲמַ ת שֶׁ הַ מַ יִם קָ דְ מו לְ כָ ל הַ בְּ רִ יאָ ה ּ ּ , כְּ מוֹ

Segment 130
HE:
ַשֶׁ אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו ז ּ ּ . ל" נִמְ צָ א שֶׁ עִ קַ ר חִ ּ ּ ּ דושׁ הָ עוֹ לָם הִ תְ חִ יל מִ ן הַ מַ יִם ּ , וְ עַל־כֵּן שָׁ ם עִ קַ ר שׁ ֹרֶ שׁ הַ דַ עַת שֶׁ ל ּ ּ אֱמונַת חִ דושׁ הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה עִ קַ ר הַ טָ הֳרָ ה ּ ּ , וְרַ ק עַל־יְדֵ י־זֶה נִכְ נָסִ ין בַּ עֲבוֹ דַ ת הַ שֵׁ ם ּ , כִּ י זֶה עִ קַ ר יְסוֹ ד ּ הָ אֱמונָה הַ קְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ , בְּ חִ ינַ " ת בְּ רֵ אשִׁ ית בָּ רָ א אֱלֹקִ ים " שֶׁ הוא הַ תְ חָ לַת הַ תוֹ רָ ה ּ ּ , וְזֶה עִ קַ ר הַ קְ דֻ שָׁ ה וְ הַ טָ הֳרָ ה ּ ּ ּ ּ . ולְ הֵפֶ ך ְ ּ , כָּ ל הַ טֻמְ אוֹ ת נִמְ שָׁ כִ ין מִ זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ ּ ּ ּ , שֶׁ הוא ּ בְּ חִ ינַת כְּ פִ ירָ ה בְּ חִ דושׁ הָ עוֹ לָם ּ ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם . וְעַל־יְדֵ י טָ הֳרָ ה בְּ מַ יִ , ם עַל־יְדֵ י טְ בִ ילָה אוֹ נְטִ ילָה כְּ פִ י הַ דִ ין ּ , זוֹ כִ ין לְ הַ מְ שִׁ יך עַל עַצְ מוֹ הֶאָ רַ ת מֵ ימֵ י הַ דַ עַת שֶׁ יִתְ גַּלֶה ּ ּ ּ ְ לֶעָ תִ יד , בְּ חִ ינַת " כִּ י תִ מָ לֵא הָ אָ רֶ ץ דֵ עָ ה כַּ מַ יִם לַיָם ּ ּ ּ ּ מְ כַ סִּ ים , " שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה זוֹ כִ ין לֶאֱמונַת חִ דושׁ הָ עוֹ לָם ּ ּ ּ , שֶׁ כָּ ל הַ קְ דֻ שׁ וֹ ת וְכָ ל עֲבוֹ דַ ת הַ שֵׁ ם תְ לויִים בֶּ אֱמונָה זוֹ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י זֶה יְסוֹ ד הַ תוֹ רָ ה וְהָ עֲבוֹ דָ ה ּ , לֵידַ ע ולְ הַ אֲמִ ין שֶׁ הוא ּ ּ יִתְ בָּ רַ ך יָחִ יד וְ קַ דְ מוֹ ן ובָ רָ א אֶ ת הָ עוֹ לָם יֵשׁ מֵ אַ יִן ּ ְ ּ הַ מֻחְ לָט ) לקוטי הלכות - הלכות נט ילת ידיים

Segment 131
HE:
בסעוד ה ד ' - אות ד ' לפי אוצר היראה – מקוה , אות ה'(

Segment 132
HE:
שבעת ימים לטהרתו ... ורחץ בשרו במים חיים וטהר

Segment 133
HE:
) ויקרא ט (ג"י , ו" הָ עִ קָ ר שֶׁ צָ רִ יך לְ הַ אֲמִ ין שֶׁ בְּ כָ ל יוֹ ם וָיוֹ ם נַעֲשִׂ ים חֲדָ שׁ וֹ ת ְ ּ ּ לְ גַמְ רֵ י . עַל־כֵּן צְ רִ יכִ ין לְ הַ מְ תִ ין ולְ הַ מְ תִ ין עַד יַגִּיעַ ּ ּ ּ יוֹ ם יְשׁ ועָ תוֹ ּ , כִּ י ה ' יִתְ בָּ רַ ך מַ צְ מִ יחַ יְשׁ ועוֹ ת בְּ כָ ל יוֹ ם כְּ מוֹ ּ ְ שֶׁ אוֹ מְ רִ ים בְּ בִ רְ כַּ ת קְ רִ יאַ ת שְׁ מַ ע בְּ כָ ל יוֹ ם , עוֹ שֶׂ ה חֲדָ שׁ וֹ ת וְ כו ' ּ מַ צְ מִ יחַ יְשׁ ועוֹ ת וְ כו ּ ּ ', רַ ק אַ ף־עַל־פִ י־כֵן ּ צְ רִ יכִ ין לְ הַ מְ תִ ין הַ רְ בֵּ ה עַ ד תִ צְ מַ ח וְ תִ ּ ּ תְ גַּלֶה יְשׁ ועָתוֹ ּ ּ בִּ שְׁ לֵמות ּ : וְ כָ ל זֶה רָ מְ זָה לָנו הַ תוֹ רָ ה הַ קְ דוֹ שָׁ ה בְּ דִ ינֵי טָ הֳרַ ת ּ ּ ּ הַ טְ מֵ אִ ים שֶׁ רֹב טָ הֳרָ תָ ן תָ לוי בְּ יָמִ ים ובִ זְמַ ן כְּ פִ י עֶרֶ ך ְ ּ ּ ּ ּ טֻמְ אָ תָ ן , כְּ גוֹ ן הַ טְ מֵ אִ ים בְּ יוֹ תֵ ר כְּ מוֹ טְ מֵ א מֵ ת וְזָב ּ ּומְ צֹרָ ע צְ רִ יכִ ין לְ הַ מְ תִ ין שִׁ בְ עָ ה יָמִ ים וְ כו ּ ּ ', ּובַ עַל קֶ רִ י וְ כַ יוֹ צֵ א צְ רִ יכִ ין לְ הַ מְ תִ ין יוֹ ם אֶ חָ ד עַד שֶׁ יַעֲרִ יב שִׁ מְ שָׁ ן ּ ּ ּ וְיַתְ חִ יל יוֹ ם שֶׁ לְ אַ חֲרָ יו ּ , וְ כָ ל זֶה הוא בְּ חִ ינָה הַ נַ ּ ּ ל " שֶׁ בְּ כָ ל יוֹ ם וָיוֹ ם נַעֲשִׂ ים חֲדָ שׁ וֹ ת לְ גַמְ רֵ י , וְ עַל־כֵּן זֶה ֶׁש נִטְ מָ א וְרוֹ צֶ ה לְ הִ טָ הֵר צָ רִ יך טְ בִ ילָה בְּ מִ קְ וֶה כְּ דֵ י ְ ּ ּ לְ הַ מְ שִׁ יך עָלָיו קְ דֻ שָׁ ה וְטָ הֳרָ ה מִ מִ קְ וֶה הָ עֶלְ יוֹ נָה שֶׁ הוא ּ ּ ּ ְ הַ מִ קְ וֶה שֶׁ ל שָׁ בועוֹ ת שֶׁ הוא הַ מִ קְ וֶה שֶׁ ל שַׁ עַר ּ ּ ּ ּ הַ חֲמִ שִׁ ים ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב בְּ כַ וָנוֹ ת הָ אֲרִ ּ ּ " י זַ " ּ ל ו ּ מובָ א בְּ הַ תוֹ רָ ה ובְ יוֹ ם הַ בִּ כּ ורִ ים־הַ סְ תָ רָ ה ּ ּ ּ ּ ) סִ ימָ ן נו ( ּ עַיֵן שָׁ ם , כִּ י מִ שָׁ ם נִמְ שָׁ ך הַ טָ הֳרָ ה לְ כָ ל הַ טוֹ בְ לִ ים בְּ מִ קְ וֶה ּ ּ ְ ּ לְ הִ טָ הֵר מִ טֻמְ אָ תָ ן ּ ּ . וְ אַ חַ ר שֶׁ הִ תְ חִ ילו לְ הִ טָ הֵר עַל־יְדֵ י ּ ּ הַ מִ קְ וֶה הַ קְ דוֹ שָׁ ה עֲדַ יִן לֹא נִגְמַ ר ּ ּ טָ הֳרָ תָ ן בִּ שְׁ לֵמות ּ וצְ רִ יכִ ין לְ הַ מְ תִ ין עַד שֶׁ יַעֲרִ יב שִׁ מְ שָׁ ן שֶׁ ל זֶה הַ יוֹ ם ּ ּ ּ ּ וְיַתְ חִ יל יוֹ ם שֶׁ לְ אַ חֲרָ יו כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ ּ : " ובָ א הַ שֶׁ מֶ שׁ ּ ּ וְטָ הֵר וְ אַ חַ ר יֹאכַ ל מִ ן הַ קֳדָ שִׁ ים ּ , " לְ הוֹ רוֹ ת שֶׁ הַ מְ שָׁ כַ ת הַ טָ הֳרָ ה וְהַ קְ דֻ שָׁ ה תְ לו ּ ּ ּ ּ ּ יָה בְּ יָמִ ים , שֶׁ כָּ ל מַ ה שֶׁ בָּ א ּ וְ נִתְ חַ דֵ שׁ יוֹ ם אַ חֵ ר נִתוֹ סֵ ף וְ נִתְ חַ דֵ שׁ קְ דֻ שָׁ ה יְתֵ רָ ה ּ ּ ּ ּ מִ לְ מַ עְ לָה , כִּ י רַ ק בִּ שְׁ בִ יל זֶה ה ' יִתְ בָּ רַ ך מְ קַ יֵם עוֹ לָמוֹ ּ ְ ּ מִ שֵׁ שֶׁ ת יְמֵ י בְּ רֵ אשִׁ ית עַד הַ סּ וֹ ף , ובְ כָ ל עֵת הוא בּ וֹ רֵ א ּ ּ יוֹ ם וָלָיְלָה ', ּ וְ כו כִּ י כָּ ל יוֹ ם וָיוֹ ם שֶׁ ל כָּ ל יְמֵ י עוֹ לָם הוא ּ בְּ רִ יאָ ה חֲדָ שָׁ ה מַ מָ שׁ ּ , כִּ י יוֹ ם הַ זֶה עֲדַ יִן לֹא הָ יָה ּ מֵ עוֹ לָם . וְ צָ רִ יך כָּ ל אֶ חָ ד לָשׂ ום לֵב לָזֶה ולְ הוֹ דוֹ ת לִ שְׁ מוֹ ּ ּ ְ יִתְ בָּ רַ ך בְּ כָ ל לֵב עַל זֶה בְּ כָ ל יוֹ ם וָיוֹ ם וְ לוֹ מַ ר ובְ טו ּ ּ ְ בוֹ מְ חַ דֵ שׁ בְּ כָ ל יוֹ ם תָ מִ יד מַ עֲשֵׂ ה בְ רֵ אשִׁ ית בְּ לֵב שָׁ לֵם ּ ּ בְּ כָ ל יוֹ ם וְ כו . 'ּ וְ עִ קַ ר הִ תְ חַ דְ שׁ ות בְּ כָ ל יוֹ ם וָיוֹ ם הוא רַ ק ּ ּ ּ ּ בִּ שְׁ בִ יל לְ הַ מְ שִׁ יך ולְ הָ אִ יר מִ קְ דֻ שָׁ תוֹ הָ עֶלְ יוֹ נָה עָ לֵינו ּ ּ ּ ּ ְ בְּ לְ עוֹ רֵ ר אוֹ תָ נו לְ הִ תְ חַ דֵ שׁ מֵ חָ דָ שׁ ּ ּ כָ ל יוֹ ם וָיוֹ ם בִּ רְ צוֹ נוֹ ת חֲדָ שִׁ ים וַחֲזָקִ ים וְ כו ' לַה ' ּ יִתְ בָּ רַ ך : ְ וְ עַל־כֵּן הַ טָ מֵ א שֶׁ טָ בַ ל וְ הִ תְ חִ יל לְ הִ טָ הֵר אֵ ינוֹ רַ שַׁ אי ּ ּ ּ ּ לֶאֱכֹל בִּ תְ רומָ ה עַד שֶׁ יַעֲרִ יב שִׁ מְ שׁ וֹ וְ יָבוֹ א הַ יוֹ ם ּ ּ ּ ּ שֶׁ לְ אַ חֲרָ יו , כִּ י כְּ פִ י טֻמְ אָ תוֹ , אַ ף־עַל־פִ ּ י שֶׁ הִ תְ חִ יל לְ הִ טָ הֵר וְטָ בַ ל בְּ מִ קְ וֶה ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן אֵ ינוֹ יוֹ צֵ א מִ ידֵ י ּ טֻמְ אָ תוֹ בִּ שְׁ לֵמות עַד שֶׁ יַמְ תִ ין עַל הַ תְ חָ לַת הַ יוֹ ם ּ ּ ּ ּ שֶׁ לְ אַ חֲרָ יו שֶׁ יִהְ יֶה נִמְ שָׁ ך יוֹ ם חָ דָ שׁ קְ דֻ שָׁ ה חֲדָ שָׁ ה ּ ְ ּ ּ רְ צוֹ נוֹ ת קְ דוֹ שִׁ ים חֲדָ שִׁ ים וְ אָ ז דַ ּ יְקָ א יִטָ הֵר לֶאֱכֹל מִ ן ּ ּ הַ קֳדָ שִׁ ים . ) לקוטי הלכות – הלכות ברכת השחר ה ' -

Segment 134
HE:
ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע

Segment 135
HE:
) ויקרא ט )ז"ט , ו" עַל־יְדֵ י פְ גַם הַ בְּ רִ ית ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , הַ יְנו שֶׁ מוֹ צִ יא זֶרַ ע ּ ּ לְ בַ טָ לָה ּ , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינָה שֶׁ מוֹ צִ יא טִ פֵ י הַ דַ ּ ּ ּ ּ עַת בְּ לֹא הַ כְּ לִ י שֶׁ הוא בְּ חִ ינַת אֱמונָה ּ ּ , עַל־יְדֵ י־זֶה נִפְ גָּם דַ עְ תוֹ וְ נִפְ שָׁ ט ּ ּ מִ ן הָ אֱמונָה וְיָכוֹ ל לָבוֹ א לִ ידֵ י כְּ פִ ירוֹ ת גְּדוֹ לוֹ ת ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , ומִ זֶה בָּ אִ ין כָּ ל הָ אֶ פִ יקוֹ רְ סִ ים וְ הַ כּ וֹ פְ רִ ים וְ כֵ ן כָּ ל ּ ּ ּ הַ חוֹ לְ קִ ים עַל צַ דִ ּ יקֵ י־אֱמֶ ת , ּ שֶׁ זֶה גַּם־כֵּן בְּ חִ ינַת כְּ פִ ירוֹ ת , כִּ י אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ אֲמִ ין בְּ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ בִּ שְׁ לֵמות בְּ לֹא אֱמונַת חֲכָ מִ ים וְ צַ דִ יקִ ים אֲמִ תִ יִים ּ ּ ּ ּ ּ , כְּ מוֹ שֶׁ כָּ תוב ּ : " וַיַאֲמִ ינו בַּ ה ּ ּ ' ובְ מֹשֶׁ ה עַבְ דוֹ ּ ּ , " וְ עַל־יְדֵ י פְ גַם ּ הַ בְּ רִ ית נִפְ גָּם הַ דַ עַת ּ , וְ עִ קַ ר הַ פְ גַם הוא מַ ה שֶׁ מַ פְ שִׁ יט ּ ּ ּ ּ ּ הַ דַ עַת מִ ן הָ אֱמונָה ּ ּ , כִּ י עַל־יְדֵ י זִווג דִ קְ דֻ שָׁ ה מִ תְ חַ בֵּ ר ּ ּ ּ ּ הַ דַ עַת עִ ם הָ אֱמונָה ּ ּ , שֶׁ זֶהו עִ קַ ר שְׁ לֵמות הַ דַ עַת ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י אִ ישׁ וְ אִ שָׁ ה בְּ שָׁ רְ שָׁ ן הֵם בְּ חִ ינַת דַ עַת וֶ ּ ּ אֱמונָה ּ . וְ עַל זֶה אָ מְ רו רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ ּ : ל" הָ רוֹ צֶ ה לִ לְ מֹד תוֹ רָ ה בְּ טָ הֳרָ ה יִשָׂ א ּ ּ אִ שָׁ ה וְ אַ חַ ר־כָּ ך יִלְ מַ ד תוֹ רָ ה ּ ְ ּ , כִּ י הַ תוֹ רָ ה הוא הַ דַ עַת ּ ּ ּ שֶׁ זוֹ כֶ ה לָזֶה עַל־יְדֵ י זִווג דִ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ ּ ּ ּ . ולְ הֵפֶ ך ְ ּ , כְּ שֶׁ פוֹ גֵם ּ בַּ בְּ רִ ית , ּ הוא מַ פְ שִׁ יט הַ דַ עַת מִ ן הָ אֱמונָה וְ עַל־יְדֵ י־זֶה ּ ּ בָּ א לִ ידֵ י כְּ פִ ירוֹ ת , רַ חֲמָ נָא לִ צְ לַן ּ , וְעַל־כֵּן עַל־פִ י־רֹב ּ הַ נוֹ אֲפִ ים הֵם אֶ פִ יקוֹ רְ סִ ים גְּדוֹ לִ ים ּ ּ , אוֹ שֶׁ הֵם חוֹ לְ קִ ים עַל צַ דִ יקִ ים וכְ שֵׁ רִ ים אֲמִ תִ יִים ּ ּ ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה גַּם־כֵּן בְּ חִ ינַת כְּ פִ יר וֹ ת כַּ נַ ּ"ל , כִּ י מֵ חֲמַ ת שֶׁ פָ גְמו בִּ בְ רִ ית־קֹדֶ שׁ ּ ּ וְ הִ פְ שִׁ יטו הַ דַ עַת מִ ן הָ אֱמונָה ּ ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת שְׁ בִ ירַ ת

Segment 136
HE:
כֵּ לִ ים , וְ נִשְׁ בָּ ר וְ נִתְ קַ לְ קֵ ל הָ אֱמונָה וְ הַ דַ עַת אֶ צְ לָם ּ ּ , עַל־יְדֵ י־זֶה בָּ או לִ ידֵ י כְּ פִ ירוֹ ת לִ כְ פֹר בְּ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ּ ּ ּ ְך ובְ הַ צַ דִ יקִ ים אֲמִ תִ יִים ּ ּ ּ ּ ּ , וְ נִדְ מֶ ה לָהֶם שֶׁ הֵם חֲכָ מִ ים גְּדוֹ לִ ים , וְ אֵ ינָם רוֹ צִ ים לְ הַ שְׁ לִ יך שִׂ כְ לָם הֶ עָ כור וְ הַ פָ גום ּ ּ ּ ְ וְ הַ מְ קֻ לְ קָ ל וְ הַ מְ לֻכְ לָך בְּ זֻהֲמַ ת תַ אֲוַת נִאוף ּ ּ ְ , ּומַ קְ שִׁ ים קֻ שְׁ יוֹ ת , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , עַל הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ּ ך אוֹ עַל צַ דִ יקִ ים ּ ְ וכְ שֵׁ רִ ים אֲמִ תִ יִים ּ ּ ּ , וְ כָ ל זֶה מֵ חֲמַ ת פְ גַם הַ בְּ רִ ית כַּ נַ ּ ּ . ל" וְזֶה שֶׁ כָּ תוב בַּ זֹהַ ר הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ ּ , שֶׁ עַל פְ גַם הַ בְּ רִ ית אֵ ין ּ מוֹ עִ יל תְ שׁ ובָ ה ּ ּ , ובֶ אֱמֶ ת אִ יתָ א בְּ כָ ל הַ סְּ פָ רִ ים שֶׁ מוֹ עִ יל ּ ּ תְ שׁ ובָ ה גַּם לְ עָוֹ ן זֶה ּ ּ . אַ ך הַ כַּ וָנָה הִ יא ּ ְ , שֶׁ קָ שֶׁ ה לוֹ לָשׁ וב ּ ּ מֵ חֲמַ ת שֶׁ דַ עְ תוֹ נִפְ גָּם מְ אֹד ּ ּ , וכְ שֶׁ יִרְ צֶ ה לָשׁ וב ּ ּ ּ , ּ בְּ וַדַ אי יִתְ גַּבְּ רו עָ לָיו הַ כְּ פִ ירוֹ ת וְ הַ בִּ לְ בּ ולִ ים ומֵ חֲמַ ת זֶה לֹא ּ ּ ּ יוכַ ל לָשׁ וב ּ ּ ; אֲבָ ל אִ ם הוא רוֹ צֶ ה לָחוס בֶּ אֱמֶ ת עַל ּ ּ נַפְ שׁ וֹ לְ הַ צִ יל נַפְ שׁ וֹ מִ ן הַ שְׁ אוֹ ל תַ חְ תִ יוֹ ת ומִ תַ חְ תָ יו ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ , וְיַשְׁ לִ יך וִיסַ לֵק שִׂ כְ לוֹ לְ גַמְ רֵ י כְּ אִ לו אֵ ין לוֹ שׁ ום שֵׂ כֶל ּ ּ ּ ּ ְ וָדַ עַת כְּ לָל וְיִסְ מֹך עַל אֱמונָה לְ בַ ד ּ ְ , וְיַאֲמִ ין בֶּ אֱמֶ ת בְּ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ובְ צַ דִ יקִ ים אֲמִ תִ יִים ּ ּ ּ ּ ְ ּ בְּ וַדַ אי יִזְכֶּ ה לָשׁ וב ּ ּ אֶ ל ה ' וִירַ חֲמֵ הו וְ אֶ ל אֱלֹקֵ ינו כִּ י יַרְ בֶּ ה לִ סְ לֹחַ ּ ּ , כִּ י עִ קַ ר ּ הַ תְ שׁ ובָ ה עַל פְ גַם הַ בְּ רִ ית הוא ּ ּ ּ ּ , שֶׁ יִתְ גַּבֵּ ר וְיִתְ חַ זֵק בְּ כָ ל ּ ּ עֹז , וְיַעְ תִ יר וְ יַפְ צִ יר לְ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך הַ רְ בֵּ ה בִּ תְ פִ לוֹ ת ּ ְ ּ ּ , ּ שֶׁ יִ זְכֶּ ה לֶאֱמונָה שְׁ לֵמָ ה ּ , כִּ י עִ קַ ר הַ פְ גָם שֶׁ לוֹ הוא ּ ּ ּ ּ בֶּ אֱמונָה ּ , וְ עַל־כֵּן עִ קַ ר תִ קונוֹ הוא עַל־יְדֵ י אֱמונָה ּ ּ ּ ּ ּ ּ . וְ הָ עִ קָ ר שֶׁ יַשְׁ לִ יך שִׂ כְ לוֹ לְ גַמְ רֵ י כְּ אִ לו אֵ ין לוֹ שׁ ום שֵׂ כֶל ּ ּ ּ ְ ּ ּ כְּ לָל , וְיִתְ חַ זֵק בֶּ אֱמונָה שְׁ לֵמָ ה לְ בַ ד בְּ ּ ּ הַ שֵׁ ם יִתְ בָּ רַ ך ְ ּ ובְ צַ דִ יקִ ים בְּ תַ כְ לִ ית הַפְ שִׁ יטות ּ ּ ּ ּ , כְּ דֶ רֶ ך הַ הֲמוֹ ן־עָם ְ שֶׁ יֵשׁ לָהֶם אֱמונָה שְׁ לֵמָ ה בְּ לִ י חָ כְ מוֹ ת כְּ לָל ּ ּ , וְ אָ ז יִזְכֶּה לְ תַ קֵ ן כָּ ל פְ גָמָ יו בְּ וַדַ אי בְּ לִ י סָ פֵ ק וְיִזְכֶּ ה לִ תְ שׁ ובָ ה ּ ּ ּ ּ שְׁ לֵמָ ה ) לקוטי הלכות - הל כות נדה , 'ב אות י "א לפי אוצר היראה – ברית , אות ל (ה"

Segment 137
HE:
) ויקרא ט (ד"כ , ו" בְּ כָ ל־עֵת שֶׁ צְ רִ יכִ ין לַעֲשׂ וֹ ת אֵ יזֶה יִחוד בִּ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ הוא ּ ּ ּ ּ בְּ חִ ינַת דְ בֵ קות ּ ּ ) עַיֵן פְ נִים ּ ּ , ( צְ רִ יכִ ין לְ עוֹ רֵ ר תְ חִ לַת ּ ּ הַ צִ מְ צום ולְ בָ רֵ ר בֵּ רורִ ּ ּ ּ ּ ים מִ שִׁ בְ רֵ י־כֵ לִ ים ּ . וְ עַל־כֵּן אֲפִ לו ּ ּ בְּ זִווג הָ רוחָ נִי וְיִחודֵ י הַ מִ דוֹ ת הַ קְ דוֹ שִׁ ים צְ רִ יכִ ין ּ ּ ּ ּ ּ ּ ּ לְ הִ שָׁ מֵ ר מְ אֹד מֵ אֲחִ יזַת הַ קְ לִ פוֹ ת וְ הַ כְּ פִ ירוֹ ת הַ בָּ אִ ים ּ ּ ּ ּ מִ שִׁ בְ רֵ י־כֵ לִ ים ; מִ כָּ ל־שֶׁ כֵּן בְּ זִווג הַ גַּשְׁ מִ י ּ ּ , כִּ י אַ ף־עַל־פִ י ּ שֶׁ זִווג דִ קְ דֻ שָׁ ה שֶׁ ל יִשְׂ רָ אֵ ל יָקָ ר מְ אֹד וְ נוֹ לָדִ ין ּ ּ ּ ּ ּ עַל־יְדֵ י־זֶה נִשְׁ מוֹ ת יִשְׂ רָ אֵ ל , ומִ י שֶׁ זוֹ כֶ ה שֶׁ יִהְ יֶה זִווגוֹ ּ ּ ּ ּ ּ כָּ רָ אוי בִּ קְ דֻ שָׁ ה ּ ּ

Segment 138
HE:
, יִחוד עַל־יְדֵ י־זֶה נַעֲשֶׂ ה אֲזַי ּ קֻ דְ שָׁ א־בְּ רִ יך־הוא ושְׁ כִ ינְתֵ ה ּ ּ ּ ּ ְ , כְּ מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ ּ : ל" זָכו שְׁ כִ ינָה שְׁ רויָה בֵּ ינֵיהֶם ּ ּ , אַ ף־עַל־פִ י־כֵן אֲפִ לו מִ י ּ ּ ּ שֶׁ זִווגוֹ בִּ קְ דֻ שָׁ ה גְדוֹ לָה אָ סור לִ הְ יוֹ ת רָ גִיל בָּ זֶה כְּ מַ אֲמַ ר ּ ּ ּ ּ ּ רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ , ל" ּ בִּ כְ דֵ י שֶׁ לֹא יִתְ גַּבְּ רו הַ קְ לִ פוֹ ת שֶׁ אֲחִ יזָתָ ם ּ ּ ּ ּ בִּ שְׁ בִ ירַ ת כֵּ לִ ים שֶׁ עוֹ סְ קִ ין לְ בָ רֵ ר אָ ז , וְ עַל־כֵּן צְ רִ יכִ ין לִ פְ רֹשׁ אֲפִ לו מִ ן הַ הֶ תֵ ר ּ ּ ּ . אֲבָ ל כְּ שֶׁ מִ תְ עוֹ רֵ ר דַ ם־נִדות ּ ּ ּ ּ שֶׁ בָּ א מִ זֻהֲמַ ת הַ נָחָ שׁ ּ ּ , ּ שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת הַ כְּ פִ ירוֹ ת הַ בָּ אִ ין ּ מִ שְׁ בִ ירַ ת כֵּ לִ ים , אָ ז הַ זִווג אָ סור לְ גַמְ רֵ י ּ ּ ּ ּ , כִּ י לֹא דַ י שֶׁ לֹא יְבָ רֵ ר עַל־יְדֵ י־זֶה מִ שְׁ בִ ירַ ת כֵּ לִ ים ּ ּ , ּ אַ דְ רַ בָּ א עַל־יְדֵ י־זֶה יִפְ גֹּם וִ יקַ לְ קֵ ל בְּ יוֹ תֵ ר . עַיֵן פְ נִים ּ ּ ) לקוטי הלכות - הלכות נדה ב , ' אותיות ו ' ז ' לפי אוצר היראה – ברית , אות ל "ד)

Segment 139
HE:
) ויקרא ט (ח"כ , ו" וְ אִ שָׁ ה בְּ שָׁ רְ שָׁ אִ ישׁ ּ ן הֵם בְּ חִ ינַת דַ עַת וֶאֱמונָה ּ ּ . ּוכְ שֶׁ רוֹ צִ ין הַ כְּ פִ ירוֹ ת לְ הִ תְ גַּבֵּ ר , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת דַ ם נִדות ּ ּ ּ , אֲזַי צְ רִ יכִ ין לְ הַ פְ רִ ישׁ הַ דַ עַת מִ ן ּ הָ אֱמונָה ּ , כְּ דֵ י שֶׁ לֹא יִתְ גַּבְּ רו בְּ יוֹ תֵ ר הַ קְ לִ פוֹ ת ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת עֲנָנִי ּ ן דִ מְ כַ סְ יָן עַל עַיְנִין , וְ אָ ז צְ רִ יכִ ין לִ סְ מֹך רַ ק ְ עַל אֱמונָה לְ בַ ד עַיֵן פְ נִים ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן עִ קַ ר טָ הֳרַ ת הַ נִדָ ה ּ ּ ּ הוא בַּ מַ יִם ּ ּ , כִּ י מֵ ימֵ י הַ מִ קְ וֶה הֵם בְּ חִ ינַת מֵ ימֵ י הַ דַ עַת ּ ּ שֶׁ יִתְ גַּלו לֶעָתִ יד עַל־יְדֵ י תְ רֵ י מְ שִׁ יחִ ין ּ ּ ּ ּ , שֶׁ עַ ל־יְדֵ י־זֶה יִתְ בַּ טְ לו הַ קְ לִ פוֹ ת לְ גַמְ רֵ י ּ ּ ּ ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת דַ ם נִדות ּ ּ ּ . וְ עַל־כֵּן , עַל־יְדֵ י מַ יִם אֵ לו נִטְ הֶרֶ ת הַ נִדָ ה מִ טֻמְ אָ תָ ה ּ ּ ּ ּ ּ ּ , כִּ י אָ ז נִטְ הֶרֶ ת הָ אֱמונָה ּ ) שֶׁ הִ יא בְּ חִ ינַת אִ שָׁ ה יִרְ אַ ת ה ּ '( בִּ שְׁ לֵמות ּ , וְ אָ ז יְכוֹ לָה לְ הִ תְ חַ בֵּ ר עִ ם דוֹ דָ ה ּ ּ , הַ יְנו עִ ם ּ הַ דַ עַת הַ קָ דוֹ שׁ ּ ּ , שֶׁ זֶה עִ קַ ר הַ שְׁ לֵמות ּ ּ ּ ּ , שֶׁ עַל־יְדֵ י־זֶה נַעֲשֶׂ ה הוֹ לָדָ ה , הַ יְנו שֶׁ נוֹ לָדִ ין וְ נִתְ גַּלִ ין הַ שָׂ גוֹ ת קְ דוֹ שׁ וֹ ת ּ ּ ּ ּ שֶׁ ל הַ שָׂ גַת אֱלָקות ּ ּ ) לקוטי הלכות - הל כות נדה ב , ' אותיות ח ט ' ' לפי אוצר היר אה – מקוה , אות כ (ו"

Segment 140
HE:
) ויקרא ט (א"ל , ו" ואמרו רז : ל" צריכין לפרוש סמוך לוסתה

Segment 141
HE:
אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ מְ שִׁ יך הַ דַ עַת לְ תוֹ ך הָ אֱמונָה ּ ְ ְ ּ , כִּ י־אִ ם כְּ שֶׁ הָ אֱמונָה טְ הוֹ רָ ה וקְ דוֹ שָׁ ה ּ ּ , שֶׁ אָ ז יֶשׁ לָה כּ ֹחַ לְ קַ בֵּל ּ אוֹ ר הַ דַ עַת ולְ הוֹ לִ ּ ּ יד ולְ גַלוֹ ת עַל־יְדֵ י־זֶה הוֹ לָדוֹ ת ּ ּ וְ הִ תְ גַּלות קְ דוֹ שׁ וֹ ת ּ ּ ; אֲבָ ל תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ מִ תְ עוֹ רֵ ר דַ ם־נִדות ּ ּ ּ ּ ּ בְּ הָ אִ שָׁ ה יִרְ אַ ת־הַ שֵׁ ם ּ ּ , כִּ בְ יָכוֹ ל , דְ הַ יְנו כְּ שֶׁ מַ תְ חִ ילִ ין ּ ּ ּ לְ בַ לְ בֵּ ל אֶ ת אֱמונָתוֹ בְּ קֻ שְׁ יוֹ ת וכְ פִ ירוֹ ת הַ נִמְ שָׁ כִ ין ּ ּ ּ ּ מִ שְׁ בִ ירַ ת כֵּ לִ ים , שֶׁ זֶה בְּ חִ ינַת דַ ם־נִדות ּ ּ ּ ּ , כְּ מַ אֲמַ ר רַ בּ וֹ תֵ ינו זַ : ל" ּ עֲבוֹ דָ ה זָרָ ה מְ טַ מְ אָ ה כְּ נִדָ ה ּ ּ , אֲזַי אָ סור לוֹ ּ לְ הִ שְׁ תַ דֵ ל לְ הַ מְ שִׁ יך הַ דַ עַת לְ תוֹ ך הָ אֱמונָה ּ ְ ְ ּ ּ ּ , כִּ י אָ ז צָ רִ יך ְ לֵישֵׁ ב בָּ דָ ד וְ לִ בְ רֹחַ מִ ן הַ דַ עַת לְ גַמְ רֵ י ּ , דְ הַ יְנו שֶׁ לֹא ּ ּ ּ יִשְׁ תַ מֵ שׁ עִ ם הַ דַ עַת כְּ לָל וְלֹא יְחַ בֵּ ר אָ ז אֶ ת הַ דַ עַת עִ ם ּ ּ ּ ּ הָ אֱמונָה כְּ לָל ּ , דְ הַ יְנו שֶׁ לֹא יִרְ צֶ ה לְ הַ מְ שִׁ יך הַ דַ עַת ּ ּ ְ ּ ּ לְ הָ בִ ין ולְ תָ רֵ ץ הַ קֻ שְׁ יוֹ ת וְהַחֲקִ ירוֹ ת וְ הַ כְּ פִ ירוֹ ת הָ עוֹ לִ ים ּ ּ עַל מֹחוֹ , כִּ י תֵ כֶ ף כְּ שֶׁ ּ עוֹ לִ ים עַל דַ עְ תוֹ קֻ שְׁ יוֹ ת וכְ פִ ירוֹ ת ּ ּ ּ , חַ ס וְ שָׁ לוֹ ם , אֲזַי הוא צָ רִ יך לִ סְ מֹך רַ ק עַל הָ אֱמונָה לְ בַ ד ּ ּ ְ ְ בְּ לִ י שׁ ום הֲבָ נַת הַ דַ עַת ּ ּ , כִּ י כְּ שֶׁ יִרְ צֶ ה אָ ז לְ הָ בִ ין בְּ שֵׂ כֶל ּ , אֲזַי יִתְ גַּבְּ רו הַ קֻ שְׁ יוֹ ת וְ הַ כְּ פִ ירוֹ ת ּ ּ , שֶׁ הֵם בְּ חִ ינַת



# Acharei Mos - Chumash with Likutey Halachos
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/3/6/

Acharei Mos - Chumash with Likutey Halachos
חומש עם ליקוטי הלכות — פרשת אַחֲרֵי מוֹת
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/3/6

Segment 1
HE:
בקרבתם לפני ה' )ויקרא ט"ז,א'( יֵש ׁ כֵּלִיםּ נִפְלָאִים הַרְבֵּה שֶׁנַעֲשִׂין בְּאֻמָנות נִפְלָאַ, ְּּוְהַכֹּל עַל־יְדֵי חָכְמַת כֹּח ַ הַמוֹשֵׁך וְכֹח ַ הַמַכְרִיח,ַּומִי ְּשֶׁבָּקִי בְּאֻמָנות זֶה אֵיך לְכַוֵן יַחַד שְׁנֵי הַכֹּחוֹת הַנ"ל ְּּבַּמֶזֶג הַצָרִיךֵּ,אֲזַי נַעֲשִׂים עַל־יְדֵי־זֶה כלִים נִפְלָאִים נִפְלָאוֹת פְעֻלוֹת ּּשֶׁעוֹשִׂיןׁ .יֵש אָדָם בְּכָל ּוכְמוֹ־כֵן ַ הַמוֹשֵׁך כֹּח ְּבְּחִינַתׁ,הַנֶפֶש ּּשֶׁהואַ ,ַ הַמַכְרִיח ּוְכֹח ּּשֶׁהוא הַגּוף;ּוכְשֶׁתַאֲווֹת הַגּוף או ֹ שְׁאָר מְנִיעוֹת,ַשֶׁהֵם ּמִבְּחִינַת כֹּח ַ הַמַכְרִיחְ,מִתּגַּבְּרִין בְּיוֹתֵר עַד שֶׁמַרְחִיקִין ּאֶת הָאָדָם מִקְדֻשַׁת נַפְשׁו ֹ בְּשָׁרְשָׁה,ׁזֶה בְּחִינַת מִיתָה ּמַמָש,לִצְלַן ּרַחֲמָנָאַ;הַנ כֹּחוֹת כְּשֶׁהַשְׁנֵי ְּּאַך"ל ּּמִתְנַהֲגִים בַּמִשְׁקָל הָרָאוי,ְַּּּעַד שֶׁתָמִיד הַכֹּח ַ הַמוֹשֵׁך ַמִתְגּבֵּר עַל הַכֹּח ַ הַמַכְרִיחֹ ,ְּּאַך בְּאֹפֶן שֶׁלֹא לְבַטְלו לְגַמְרֵי,כִּי זֶה בְּחִינַת"בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה'ּּוַיָמֻתו",וְעַל ּזֶה הִזְהִירו אֶת יִשְׂרָאֵל בְּיוֹתֵר בִּשְׁעַת מַתַן תוֹרָה" :ּפֶן ּיֶהֶרְסו לַעֲלוֹת"ּוְכוָ',כִּי הָעֲבוֹדָה צְרִיך לִהְיוֹת בִּבְחִינַת "ּוְהַחַיוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב",ּוְאָז אַדְרַבָּא,ּּזֶה עִקַר הַחַיִיםׁ, ּשֶׁהוא בְּחִינַת חִבּור גּוף וָנֶפֶש,ּוְדַיְקָא עַל־יְדֵי חִבּור ְּשְׁנֵי כֹּחוֹת אֵלו בְּיַחַד נַעֲשִׂים תִקונִים נִפְלָאִים בְּכָל הָעוֹלָמוֹת עַל יּדֵי הָאָדָם הַבַּעַל־בְּחִירָה הַמְחֻבָּר מִשְׁנֵי ּּהַכֹּחוֹת אֵלו בְּיַחַד.ּּוְזֶה בְּחִינַת אֲכִילַת עֶרֶב־יוֹם־כִּפור ּּוְתַעֲנִית יוֹם־כִּפורַ,ּבְּחִינַת תִקון שְׁנֵי הַכֹּחוֹת הַנ"ל. בְּיוֹם־כִּפור גַּם ּּוְעַל־כֵּןֹ,הַכֹּהֵן־גָּדו ּשֶׁנִכְנָסלִפְנַי ל וְלִפְנִים,ְּשֶׁשָׁם עִקַר קְדֻשַׁת שֹׁרֶש ׁ כֹּח ַ הַמוֹשֵׁך,ְאַך פְעָמִים כַּמָה ומַחֲלִיף מְשַׁנֶה הָיָה ּאַף־עַל־פִי־כֵן ּמִבִּגְדֵי זָהָב לְבִגְדֵי לָבָן וְכוַ ',ּכְּדֵי שֶׁלֹא יַגְבִּיר גַּם כֹּח ְּּהַמוֹשֵׁך בְּיוֹתֵר מִדָי.וְאָזַּכְּשֶׁמִתְנַהֲגִין שְׁנֵי הַכֹּחוֹת ּהַנ"כְּתִקונָן ּּל,תְשׁובָה יְדֵי עַל־ לִזְכּוֹת יָכוֹל ּּאֲזַי ּשֶׁיִתְהַפְכו הָעֲונוֹת הַנִמְשָׁכִין מִכֹּח ַ הַמַכְרִיח ַ לִזְכֻיוֹת, ּשֶׁזֶה בְּחִינַת סְלִיחַת הָעֲונוֹת שֶׁל יוֹם־כִּפור,ַכִּי דַיְקָא גַּם עּל־יְדֵי כֹּח ַ הַמַכְרִיח ַ נִגְמָר הָאֻמָנות הַנִפְלָא שֶׁל כָּל ּהַתִקונִים כְּשֶׁזוֹכִין לְתַקְנָן בִּשְׁלֵמות עַיֵן פְנִים) .לקוטי הלכות–הלכותיום טוב ה'-אותיותא'ד'ה'לפי אוצר היראה–אלול,ראש השנה...,אותס"ד(

EN:
And had man not sinned, he would have merited to complete the tikun of all things in physicality and spirituality without toil and exertion — only through prayer and some very easy action. For at the time of Creation, the completion of the tikun of all the worlds was dependent upon Adam HaRishon. Had he not eaten from the Tree of Knowledge, and had he prayed his prayer, he would have completed the tikun of all the worlds in perfection on that very day, as explained in the writings of the Arizal. But through his sin, he did not complete the tikun of the worlds. Rather, he further damaged and ruined all the worlds — until it was decreed: "in sorrow shall you eat of it" (Genesis 3:17), "by the sweat of your brow shall you eat bread" (Genesis 3:19). For now many, many exertions and labors are needed — which are the 39 melachos — before the things in the world are prepared so as to be fit for benefit, to eat them or to wear them, and the like.

And also now, the more a person sanctifies himself and merits to separate himself from the world, and sets all his heart and da'as to recognize and magnify His Name, blessed be He — to that extent he merits to remove from himself the yoke of the 39 melachos, and merits to receive his parnasah without great toil and exertion. And as our Sages of blessed memory said: "Whoever accepts upon himself the yoke of Torah — the yoke of government and the yoke of worldly occupation are removed from him" (Avos 3:5). For the exertion of parnasah — which is the aspect of the 39 melachos — is drawn from the contamination of the Serpent, from the damage of the Tree of Knowledge, because he did not endeavor to magnify His Name, blessed be He, through all things. On the contrary — he greatly damaged and denied the fundamental principle. And from there all the 39 melachos are drawn, which are the aspect of the exertions and preoccupations of parnasah.

And therefore, when a person sanctifies himself and believes in Hashem, blessed be He, and sets all his heart to give thanks to the Name of Hashem over every single thing that he sees or derives benefit from — to magnify the Name of Hashem through every single thing in the world, as mentioned above — through this he pushes away the contamination of the Serpent, which is the aspect of the 39 melachos. And he merits that the tikun of all things is completed easily for him, and he attains his parnasah and all his needs without toil and exertion. For the essence of the tikun is through the magnification of the Name of Hashem. And according to what one merits to magnify the Name of Hashem, so is one saved from the 39 melachos, from the sorrow and exertion of parnasah. And one merits to receive one's parnasah easily, from the Name of Hashem — where the essence of trust regarding all of man's needs and all salvations lies. As it is written: "A king is not saved by a great army" etc., "a horse is false for salvation" etc. And it concludes there: "For in Him our heart rejoices, for in His holy Name we have trusted" (Psalms 33:16–21). "In His holy Name," specifically — for everything is drawn from the Name of Hashem, as mentioned above.

— 6 —

And this is the aspect of Shabbos, which is the Name of Hashem, on which all the 39 melachos are completely forbidden. For on Shabbos it is forbidden to arouse weekday matters. For Shabbos is the Name of Hashem — and then it is the tachlis ma'aseh shamayim va'aretz [the purpose of the work of heaven and earth]. That is, on Shabbos all things ascend to their purpose — which is the Name of Hashem, as mentioned above. For through the sanctity of Shabbos, which is the Name of Hashem, one merits complete da'as — to recognize and contemplate the greatness of Hashem, blessed be He, and to recognize His Name, blessed be He, through every single thing in the world.

Segment 2
HE:
ֵ ׁוְאַל יָבֹא בְכָל עּת אֶל הַקֹדֶש )ויקרא ט"ז,ב'( ׁוְזֶה שֶׁהֻזְהַר אַהֲרֹן אַחֲרֵי מוֹת בָּנָיו לְבַל יָבֹא בְכָל עֵת ּאֶל הַקֹדֶש,ּשֶׁלֹא יִכְנֹס לִפְנִים כִּי אִם עַל־יְדֵי עֲבוֹדוֹת ּיוֹם־הַכִּפורִים שֶׁאָז הוא תִקון הַבְּרִית)כי בו נמול אברהם אבינוֲ(וְכָל הָעּּבוֹדוֹת שֶׁל הַקָרְבָּנוֹת כֻּלָם בִּשְׁבִיל זֶה,ּדְהַיְנו לְהַכְנִיע ַ רוח ַ הַבַּהֲמִיות שֶׁהוא פְגַם הַבְּרִיתׁ)ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב בַּזֹהַר הַקָדוֹש:ּאַל תִהְיו כְּסוס ּכְּפֶרֶד אֵין הָבִין וְכו,'ּעַיֵן שָׁם.(ּּוְגַם שֶׁיִהְיֶה נָשׂויְּ,ֹ כמו ּשֶׁכָּתוב שָׁם:ּוְכִפֶר בַּעֲדו ֹ ובְעַד בֵּיתו ֹ אָז הוא רָאוי ְּּלִכְנֹס אֶל הַקֹדֶש ׁ פְנִימָה לִזְכּוֹת לְדַעַת גָּדוֹל לְהַמְשִׁיך ּמִשָׁם לַבְנונִית מְחִילָה וסְלִיחָה.ּוְזֶה שֶׁכָּתוב" :בְּזֹאת אַהֲרֹן יָבֹא"ַ,ה תִקון בְּחִינַת ּהַיְנובְּרִית,ּשֶׁהוא ּּבְּחִינַת זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִשְׁמְרו,ּּוְכַמובָא.וְעַל־כֵּן ּאָנו קוֹרִין בְּיוֹם הַכִּפורִים כָּל פָרָשַׁת עֲרָיוֹת,כִּי אָז ּהוא בְּחִינַת תִקון הַבְּרִית) .לקוטי הלכות–הלכות יום הכיפורים א,'אות ב'(

EN:
font-style: italic;

color: #1a3a1a;

/* Source citation */

.source {

font-size: 0.88em;

color: #555;

/* Emphasis for key spiritual concepts */

.concept {

font-weight: bold;

color: #3d1f00;

/* Acronym / Roshei Teivos highlight */

Segment 3
HE:
בזאת יבא אהרן אלהקודש )ויקרא ט"ז,ג'( ּּכִּי כָּל הָעֲבוֹדָה שֶׁל יוֹם הַכִּפורִים,שֶׁעַל־יְדֵי זֶה ְּהַשֵׁם יִתְבָּרַך מוֹחֵל עֲוֹנוֹת יִשְׂרָאֵל בְּכָל שָׁנָה,ּהוא עַל־יִתְבָּרַך הַשֵׁם שֶׁל הַזַך הָאֱמֶת בְּחִינַת ֹ ְְּּיְדֵי ּבְּעַצְמו ֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִׂיגוֹכִּי אִם גְּדוֹלֵי מֻבְחֲרֵי ּּהַצַדִיקִים כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתו,כִּי עַל־יְדֵי הָאֱמֶת ּהַפָשׁוט אֵין תַקָנָה לְהַחוֹטֵא,ַּּכְּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל:ּּשָׁאֲלו לַחָכְמָה וְכו'.וְאָמְרָה:ּהַנֶפֶש ׁ הַחוֹטֵאת ּהִיא תָמות וְכו'.ּוְזֶהוּ בְּחִינַת הָאֱמֶת שֶׁל הַמַלְאָכִים ּּשֶׁקִטְרְגו עַל בְּרִיאַת הָאָדָם,ֹ ּכִּי לְפִי הָאֱמֶת שֶׁלָהֶם ּאֵין תַקָנָה לְהַחוֹטֵא וְהֵם רָאו שֶׁהָאָדָם יֶחֱטָא נֶגְדו ְיִתְבָּרַך עַלֹ־ּכֵּן קִטְרְגו עַל בְּרִיאָתו.ָּּובֶאֱמֶת לְפִי ּהַדַעַת הַפָשׁוט כְך נוֹטָה הָאֱמֶת,ּאֲבָל לֹא יָדְעו ֹ יִתְבָּרַך רַחֲמָנותו ְּעֹצֶם,שֶׁאִי הָאֱמֶת עֶצֶם ּשֶׁזֶה לְהַשִׂיג ּאֶפְשָׁר,לַעֲוֹנוֹת הַסְּלִיחָה נִמְשָׁך ְּּ ומִשָׁם ּּיִשְׂרָאֵל בְּיוֹם הַכִּפורִים.ַ אֲבָל לָאו כָּל אָדָם יָכוֹל ּלִכְנֹס לִקְדֻשַׁת הָאֱמֶת הּזֶה,ּּ וַאֲפִלו הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל ּהֻזְהַר בְּבַל יָבֹא בְּכָל עֵת אֶל הַקֹדֶש ׁ כִּי אִם בְּזֹאת ּוְכו':ּּבְּיוֹם הַכִּפורִים,ּכִּי לֶאֱמֶת כָּזֶה שֶׁהוא בְּחִינַת ּקְדֻשַׁת קֹדֶש ׁ קָדָשִׁים לִפְנַי וְלִפְנִים,ַאִי אֶפְשָׁר לִכְנֹס כִּי אִם בְּיוֹם הּּכִּפורִים עַל־ּּיְדֵי סֵדֶר הָעֲבוֹדָה שֶׁצִוָה עֲוֹנוֹת סְלִיחַת לְהַמְשִׁיך יוכַל וְאָז יִתְבָּרַך ְְּּהַשֵׁם יִתְבָּרַך רַחֲמָיו אֲמִתַת עֶצֶם מִבְּחִינַת ְְּּשֶׁנִמְשָׁך, בְּחִינַת וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת.)לקוטי הלכות-הלכות ריבית ה'–אותמ"א(

EN:
And this is the aspect of "oil and incense" (Mishlei 27:9), etc. For the essential mitzvah of ketores is at the time of lighting the lamps, as it is said: "And when Aharon lights the lamps, he shall burn it [the ketores]" (Shemos 30:7–8), etc. For oil is the aspect of makifin [surrounding lights], the aspect of "to brighten the face with oil" (Tehillim 104:15), as explained in the aforementioned discourse. For through the ketores, which connects all the lowest levels to the Blessed Name and ascends exceedingly high — which is the aspect of the illumination of son and student, as understood in the aforementioned discourse — through this, the makifin illuminate, the aspect of oil as mentioned above.

And Nadav and Avihu, who entered to offer ketores and did not marry — they wished to ascend exceedingly high, which is the aspect of ketores, but they did not marry — they did not descend below to connect also all the lower worlds, as mentioned above.

Segment 4
HE:
בזאתיבא אהרן אל הקדש )ויקרא ט"ז,ג'( ְּאֲנָשִׁים פְשׁוטִים וקְטַנֵי הָעֵרֶך,ּבְּוַדַאי אִי אֶפְשָׁר לָהֶם ּלְהַשִׂיג הַשָׂגַת אֱלֹקות,ּוְעִקַר חִיותָם וְתִקְוָתָם לִזְכּוֹת ּּלַתַכְלִית הַנִצְחִי,ּלַתַכְלִית הָאֲמִתִי הוא רַק עַל־יְדֵי ּאֱמונָה.ּוַאֲפִלו מִי שֶׁיֶש ׁ לו ֹ שֵׂכֶל גָּדוֹל וְהוא חָרִיף בַּתוֹרָה גָּדוֹל ּוְלַמְדָןַׁ,בְּש ובְקִיאות ּבַּחֲרִיפות"ס ּופוֹסְקִים,הַקַבָּלָה בְּחָכְמַת ֹ יָד ׁ לו יֶש אִם ּוַאֲפִלוִ, ּּבְּסִפְרֵי הַזֹהַר הַקָדוֹש ׁ וְכִתְבֵי הָאֲרַ"י ז"לֶׁ,כָּל זְמַן שּלֹא ְֹּזִכֵּך עַצְמו ֹ מִזֻהֲמַת הַנָחָש ׁ וְלֹא שָׁבַר עֲדַיִן לְגַמְרֵי תַאֲוַת ּגּופו ֹ וְחָמְרו,ּוְיֶש ׁ לו ֹ עֲדַיִן אֵיזֶה אֲחִיזָה וְשֵׁמֶץ דָבָר ּמִתַאֲוַת הַגּוף וְהַבְלֵי עוֹלָם הַזֶהֹ ,ֹּבְּוַדַאי עֲדַיִן אֵין שִׂכְלו ּשָׁלֵם וְאָסור לו ֹ לִכְנְּּס בְּחָכְמַת הַשָׂגַת אֱלֹקותו ֹ יִתְבָּרַך כְּלָל,ּּכִּי יוכַל לְהִכָּשֵׁל מְאֹד וְלִפֹל חַס וְשָׁלוֹם רַחֲמָנָא לִצְלָןֹ ,ְְּוְצָרִיך לְהִתְחַזֵק רַק בָּאֱמונָה ולְהַשְׁלִיך שִׂכְלו לְגַמְרֵיִ,ְּוְלִסְמֹך עַל אֲבוֹתֵינו הַקְדוֹשִׁים וְעַל הַצַדיקִים ּהָאֲמִתִיִים אֲשֶׁר כָּפו אֶת יִצְרָם וְשָׁבְרו אֶת הַחֹמֶר לְגַמְרֵי,ֹ יִתְבָּרַך אֱלֹקותו לְהַשָׂגַת זָכו הֵם רַק ְּכִּי הַשְׁלֵמות ּּבְּתַכְלִית.שֶׁטִהֲרו כָּאֵלו צַדִיקִים ּוַאֲפִלו ׁ לְגַמְרֵי הַנָחָש מִזֻהֲמַת עַצְמָן ּוְקִדְשׁוכָּל ּוְשָׁבְרו ּהַתַאֲווֹת ובִטְלו אֶת הַגּוף וְהַחֹמֶר לְגַמְרֵי,גַּם הֵם הָיָה ּעִקַר הִתְחַזְקות שֶׁלָהֶם רַק עַל־ּּיְדֵי הָאֱמונָה הַקְדוֹשָׁהַ, ּכַּמובָן בְּדִבְרֵי רַבֵּנו ז"ּל בְּכַמָה מְקוֹמוֹת,ָכִּי אִי אֶפְשָׁר ּלְהַשִׂיג שׁום הַשָׂגּּה וְלָדַעַת שׁום יְדִיעָה בְּהִתְנוֹצְצות ְּאֱלֹקותו ֹ יִתְבָּרַך כִּי אִם עַל־ּּיְדֵי הָאֱמונָה הַקְדוֹשָׁה ְּאֲשֶׁר הִיא הַשַׁעַר שֶׁדֶרֶך שָׁם נִכְנָסִין לְכָל הַקְדֻשׁוֹת הַקְדוֹשׁוֹת הַיְדִיעוֹת ולְכָל הַהַשָׂגוֹת ּלְכָל,ָבִּבְחִינַת ׁבְּזֹאת יהַקֹדֶש ּבוֹא אַהֲרֹן אֶל.'זֹאת'ַהִיא בְּחִינַת ּמַלְכות כַּיָדוע,ּּבְּחִינַת אֱמונָה שֶׁהִיא יְסוֹד כָּל הַתוֹרָה, ֹ שֶׁכָּתוב ּכְּמו" :אֱמונָה מִצְוֹתֶיך ָּכָּל."זֹאת בְּחִינַת ּהַתוֹרָה וְהָעֵדות וְהַחֻקִים וְהַמִשְׁפָטִים וְכו' ,'זֹאתְ'ּדַיַקָא ּכַּנ"ל.ְּוְזֶה שֶׁהֶאֱרִיך בַּתִקונִים ובֵאֵר הֵיטֵב דְלֵית רְשׁו ּּלְנָבִיא וְחוֹזֶה לְאַעֲלָא לְקֻדְשָׁא בַּר מִנָה וְכו': ּכִּי אִי אֶפְשָׁר לְהִתְקָרֵב וְלִכְנֹס לְשׁום קְדֻשָׁה לְשׁום ּהַשָׂגָה ולְשׁום יְדִיעָה מֵה'ְיִתְבָּרַךִ,כִּי אם עַל־יְדֵי ּּהָאֱמונָה הַקְדוֹשָׁהׁ ,ּוְכָל הַמִלְחָמוֹת וְכָל הַנִסְיוֹנוֹת שֶׁיֵש לְהָאָדָם בַּעֲבוֹדַת ה'ְיִתְבָּרַך,ּּאִי אֶפְשָׁר לְנַצֵח ַ שׁום עַל אִם כִּי בְּנִסָּיוֹן וְלַעֲמֹד מִלְחָמָה־הָאֱמונָה ּיְדֵי ּהַקְדוֹשָׁהַּ,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב שָׁם בּתִקונִים:וְדָוִד כַּד הֲוָה ּּעָאל בִּקְרָבָא לָא אִיתְרָחִיץ אֶלָא בָּה,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב: "ּּאִם תַחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה וְכו'ַּּאִם תָקום עָלַי מִלְחָמָה בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵח",ֵּּהַיְנו שֶׁעִקַר בִּטְחוֹנו ֹ וְתִקְוָתו ֹ הָיָה ּּבָּאֱמונָה שֶׁנִקְראת"זֹאתַ"ּכַּנ"לַ .ּּדְהַיְנו שֶׁהָיָה יוֹדֵע ּּשֶׁהוא חָזָק בְּהָאֱמונָה בַּה'ְיִתְבָּרַך,וְעַל־ּכֵּן הוא חָזָק ּשֶׁבְּוַדַאי יַעֲמֹד נֶגֶד כָּל הַמַחֲנוֹת וְהַמִלְחָמוֹת שֶׁל הַיֵצֶר הָרָע וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא,ּכִּי בְּוַדַאי יוכַל לְנַצְחָם ולְשָׁבְרָם ּּמֵאַחַר שֶׁיֵש ׁ לו ֹ אֱמונָה חֲזָקָה בַּה'ְּיִתְבָּרַך שֶׁנִקְרָא "זֹאתַ"ּכַּנ"לַ ,בְּחִינַת בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵח)ּּתְהִלִים כז(, 'בְּזֹאת'ּדַיְקָאַ,ּהַיְנו בְּהָאֱמונָה כַּנ"ל.ְּוְהַנָבִיא כְּשֶׁרָאָה ְּּאֹרֶך הַגָּלות לֹא הָיָה לו ֹ תִקּוָה לָצֵאת מִשָׁם כִּי אִם עַל־ּּיְדֵי הָאֱמונָה שֶׁנִקְרֵאת"זֹאת",ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב" :זֹאת אָשִׁיב אֶל־לִבִּי עַל־כֵּן אוֹחִיל"ּוְכו,'ּכַּמְבֹאָר בַּתִקונִים שָׁם.ַּּכִּי הַנָבִיא רָאָה שֶׁבְּסוֹף הַגָּלות בְּעִקְבָא דִמְשִׁיחָא יִתְגַּבֵּר הַבֹּעַל דָבָר וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא בְּיוֹתֵר וְיִהְיֶה קָשֶׁה לְנַצְחו ּלְהָאָדָם,עַל־לָצֵאת תִקְוָה שֶׁאֵין אָמַר ּכֵּן ּמֵהַגָּלות כִּי אִם עַל־ּיְדֵי בְּחִינָה זֹאת שֶׁהִיא הָאֱמונָה ּהַקְדוֹשָׁה,ּשֶׁמִי שֶׁיִהְיֶה חָזָק בְּהָאֱמונָהֶּ,ּבְּוַדַאי יִזְכה ּלְנַצֵח ַ הַמִלְחָמָה וְיֵצֵא מִן הַגָּלות בְּוַדַאי.ּוְעַיֵן שָׁם ְּבַּתִקונִים שֶׁהֶאֱרִיך בְּעִנְיַן בְּחִינָה שֶׁל זֹאת,ּשֶׁיַעֲקֹב ּמָסַר זֹאת לְבָנָיו וְכֵן מֹשֶׁה וְכו'ּוְכו'.וְהַכְּלָל,שֶׁבְּחִינַת 'זֹאתִ'בַּתִקונ שָׁם ּהַנִזְכָּרהָאֱמונָה בְּחִינַת הוא ּּים ּהַקְדוֹשָׁה שֶׁהִיא עִקַר וִיסוֹד כָּל הַתוֹרָה כֻּלָה,וְרַק עַל־ַ כָּל ולְנַצֵח הַקְדֻשָׁה לְשַׁעֲרֵי לִכְנֹס יְכוֹלִין ּיָדָה ּּהַמִלְחָמוֹת שֶׁיֵש ׁ לְהָאָדָם בַּעֲבוֹדַת ה'ְיִתְבָּרַך.)לקוטי הלכות-הלכות גילוח ג'-אותח'(

EN:
And therefore they blemished the ketores that they offered. For the essential perfection of the ketores is when one connects everything to the Blessed Name, even the very lowest. And when the ketores is not offered in this aspect, it is blemished, and it is as though one omitted the chelb'nah from the ketores — for then, certainly, the ketores is completely invalid. Similarly, when one does not connect and raise all the lowest levels to the Blessed Name, then one cannot enter within to offer ketores, as mentioned above.

And this is what was said to Aharon after the death of his two aforementioned sons: "He shall not come at all times into the Holy" (Vayikra 16:2) — rather, only on Yom Kippur, through the offerings and the ketores and the entire order of the service of Yom Kippur. For on Yom Kippur there is forgiveness of sins, and the essential atonement is through the Kohen Gadol [High Priest], through his service, as it is written: "And he shall atone for the children of Israel" (Vayikra 16:34), etc. And precisely then, when he atones for the children of Israel — and then he can raise all the sinners of Israel, all those who are in a lowly and base state, to raise them all to the Blessed Name — precisely then can he enter the innermost sanctum. But throughout the rest of the year, it is forbidden for him to enter the innermost sanctum, for it is impossible to enter the innermost sanctum except when one can connect and raise all the lowest and most base to Him, blessed be He, and purify them all from their sins. Precisely then can one ascend on high and enter the innermost sanctum, as mentioned above.

And therefore the Kohen Gadol on Yom Kippur needs to have a wife, as our Sages, of blessed memory, said; and as it is written: "And he shall atone for himself and for his household" (Vayikra 16:6). This is the aforementioned aspect. For when he has a wife, through this he connects also the lower world to the Blessed Name, as mentioned above. And this is the essential [meaning of the] services of Yom Kippur — to connect all the lower worlds to Him, blessed be He, etc., as mentioned above.

Blessed is Hashem forever, Amen and Amen. Blessed is He Who gives strength to the weary.

• • •

Translator's Summary

This halacha, based on Likutay Moharan II, Torah 7 ("Vayehi Mikeitz — Ki Merachamam Yenahaigem"), explains the mitzvah of procreation (having a son and a daughter) as a profound spiritual imperative: the tzadik must illuminate both the upper and lower worlds. The discourse revolves around the twin concepts of "son and student" as parallel channels of spiritual light.

Core Framework: Son & Student / Upper & Lower

Segment 5
HE:
על שניהשעירים גורלות )ויקרא ט"ז,ח'( ְֹלִפְעָמִים מִתְגַּבְּרִין הָעֲווֹנוֹת כָּל כָּך עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר ּבְּשׁום אֹפֶן לָתֵת עֵצָה בְּנַפְשׁו,ּכִּי עֲצָתו ֹ חֲלוקָה מְאֹד, ּוכְמו ֹ שֶׁצָעַק דָוִד עַד אָנָה אָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשִׁי,ּ וְאָז זֶהו ּבְּעַצְמו ֹ עִקַר הָעֵצָה,ְּּלִצְעֹק לְהַשֵׁם יִתְבָּרַך עַד אָנָה אָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשִׁי,ְּּולְהַשְׁלִיך כָּל יְהָבו ֹ עַל הַשֵׁם ְְְיִתְבָּרַך וְלִסְמֹך עָלָיו יִתְבָּרַך לְבַד.וְזֶה כְּמו ֹ בְּחִינַת ְּגּוֹרָל שֶׁמַשְׁלִיך עֲצָתו ֹ עַלְּהַשֵׁם יִתְבָּרַך כְּפִי מַה שֶׁיֵצֵא ְְּגּוֹרָלו ֹ מֵהַשֵׁם יִתְבָּרַך בִּבְחִינַת אַתָה תוֹמִיך גּוֹרָלִי. ּוכְתִיב בְּחֵיק יֻטַל אֶת הַגּוֹרָל ומֵהֹ'ּכָּל מִשְׁפָטו.וְזֶה ָּּבְּחִינַת הַגּוֹרָל שֶׁל יוֹם כִּפור שֶׁמֵחֲמַת רִבּוי עֲוֹנוֹת שֶׁל כּל הַשָׁנָה שֶׁהָיו צְרִיכִים לְהִתְוַדוֹת אָז עַל הַשָׂעִיר לַעֲזָאֹזֵל מֵחֲמַת זֶה הָיָה קָשֶׁה לְבָרֵר הָאֱמֶת אֵיזֶה לַה' וְאֵיזֶה לַעֲזָאֹזֵל כִּי אִם עַל יְדֵי הַגּוֹרָל,ּוְעַל יְדֵי זֶה דַיְקָא אֲמִתִית הָעֵצָה ּנִתְבָּרֵר) .הלכות לקוטי-הלכות תענית ד'-אות כ"גלפי אוצר היראה-עצה-ט"ז( ונתן אהרן... גורל אחד לה'וגורל )ויקרא ט"ז,ח'( ּעָלְמָא דְאָתֵי הוא כֻּלו ֹ טוֹב כּולָא אֶחָד וְאֵין שָׁם שׁום רָע כְּלָל.ּולְמַטָה מִשָׁם מִתְפָרְדִין לִשְׁנֵי גּוֹרָלוֹת,גּוֹרָל אֶחָד לַה'ּוְגוֹרָל אֶחָד וְכו,'ֹּשֶׁזֶה בְּחִינַת כֹּח ַ הַבְּחִירָה ּשֶׁיֵש ׁ כֹּח ַ בְּיַד כָּל אֶחָד לִבְחֹר לְעַצְמו ֹ גּוֹרָלו ֹ וְחֶלְקו. שֶׁהוא הַזִכָּרוֹן אֶת מְאֹד לִשְׁמֹר צְרִיכִין ּּעַל־כֵּן דְאָתֵי בְּעָלְמָא מַחֲשַׁבְתָא ּלְאִדַבְּקָא,לְמַטָה ְכִּי בִּבּּחִינַת הַיָמִים בְּחִינַת עוֹלָם הַזֶה קָשֶׁה מְאֹד וְכָבֵד ּעַל הָאָדָם לִבְחֹר בַּגּוֹרָל הַטוֹב,ּּמֵחֲמַת שֶׁשְׁנֵי הַדְרָכִים ּנְתונִים לְפָנָיו,וְגַם אֶפְשָׁר לִטְעוֹת לִפְעָמִים חַס־וְשָׁלוֹם בְּטוֹב וְרָע בְּרָע טוֹב לְהָמִירַ.כְּשֶׁמְד ּאֲבָלבֵּק ּמַחְשְׁבוֹתָיו בְּעָלְמָא דְאָתֵי שֶׁשָׁם כֻּלו ֹ טוֹב,גּוֹרָל אֶחָד ּכֻּלו ֹ לַה'ּאֲזַי בְּוַדַאי לֹא תִמְעַד אֲשׁורָיו,ּּכִּי מִשָׁם יוכַל ְְְּּּלְהַמְשִׁיך דֶרֶך הַטוֹב שֶׁיֵלֵך בָּה בָּעוֹלָם הַזֶה,ְּוְיוכַל ְּּלִבְחֹר לו ֹ דֶרֶך הַחַיִים וְּּהַטוֹב אֲפִלו בְּתוֹך הַיָמִים הַזֶה ּבָּעוֹלָם,תָמִיד ֹ דְבוקָה שֶׁמַחֲשַׁבְתו ַּעַל־יְדֵי ּבְּעָלְמָא דְאָתֵי שֶׁמִשָׁם יוֹצְאִים כָּל הַדְרָכִים הַנ"ל.וְכָל ּּזֶה זוֹכִין עַל־יְדֵי עֵסֶק הַתוֹרָה שֶׁעַל יָדָה מַמְשִׁיכִין לְתוֹך ְּהַחַיִיםוְהַמִדוֹת ּ הַיָמִים,שֶׁמַמְשִׁיכִין ּדְהַיְנו ּהַחַיִים מִמְקוֹר הַחַיִים מֵעָלְמָא דְאָתֵי,ְַּלְתוֹך הַיָמִים ּוְהַמִדוֹת לִזְכּוֹת לַגּוֹרָל הַטוֹב גַּם בָּעוֹלָם הַזֶה כַּנ"ל. ֹ ּוְזֶה בְּחִינַת וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְׂעִירִם גּוּרָלוֹת וְכו,' ְכִּי כְּדֵי לְהַמְשִׁיך גּוֹרָל שֶׁל שֵׁם בְּיָמִין וְגוֹרָל שֶׁל שְׂמֹאל בִּשְׂמֹאל,ְּעַל־כֵּן הֻצְרַך לְהַגְבִּיה ַ ולְנַשֵׂא שְׁנֵי הַגּוֹרָלוֹת ּשֶׁהֵם יָמִין ושְׂמֹאל שְׁנֵיהֶם לַהֹ 'ּּשֶׁשָׁם בְּשָׁרְשָׁם כֻּלו טוֹב,ּוַאֲזַי יוכַלְּּלְהַמְשִׁיך מִשָׁם כִּרְצוֹנו ֹ לִתֵן לְכָל אֶחָד ּחֶלְקו ֹ וְגוֹרָלו ֹ כָּרָאוי,וְלֹא יַחֲלִיף וְלֹא יָמִיר חַס וְשָׁלוֹם, ְּּשֶׁיִהְיֶה חַס וְשָׁלוֹם שֶׁל שֵׁם בִּשְׂמֹאל שֶׁזֶה הָיָה כְּשֶׁלֹא לְאַדְב יָכוֹל הָיָה וְלֹא הָגון הַגָּדוֹל הַכֹּהֵן ּהָיָהקָא ּּמַחֲשַׁבְתו ֹ בְּעָלְמָא דְאָתֵי.)לקוטי הלכות-הלכות פורים א,'אות ב'לפי אוצר היראה-תלמוד תורה וקריאתהתורה,אות מ"ד(

EN:
For this is the main delight of Him, Yisbarach — when the most distant places return to Him and are included in His unity, Yisbarach, as is known. And this is the aspect of the k'lipah that always precedes the fruit. For if there were no k'lipah first, the Creation would not be distant at all from "before the Creation" — and there would be no free will at all — and everything would be one as in the beginning — and the world would be completely nullified, as above. And therefore it is necessary that the k'lipah precede the fruit — through which "after the Creation" is distant from "before the Creation." And when one merits to shatter the k'lipah, then "after the Creation" returns and is included in "one." And this is the main tachlis of the Creation, as above.

Segment 6
HE:
ונתן אהרן... גורל אחד לה' )ויקרא ט"ז,ח'( ּעִקַר תִקון הָעֲוֹנוֹת הוא עַל־ּיְדֵי הַצַדִיק שֶׁהוא בְּחִינַת כֹּהֵןּגָּדוֹל שֶׁיָכוֹל לִכָּנֵס לִתְחִלַת הַבְּרִיאָה ולְהַמְתִיק ּולְבַטֵל אֲחִיזָה הַדַקָה מִן הַדַקָה שֶׁל הַשֶׁקֶר שֶׁנֶאֱחָז שָׁם,הַצַדִיקִים גְּדוֹלֵי שֶׁל הָעֲבוֹדָה בְּחִינַת ּשֶׁזֶהו, ּומִשָׁם סְלִיחַת הָעֲוֹנוֹת שֶׁל יוֹם הַכִּפורִיםְ שֶׁהָיָה צָרִיך ּהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל לַעֲלוֹת לִבְחִינַת תְחִלַת הַבְּרִיאָה שֶׁשָׁם ּאִי אֶפְשָׁר לְהַכִּיר אֲחִיזַת הַשֶׁקֶר.ּוְזֶהו בְּחִינַת שְׁנֵי וְכו ובְקוֹמָתָם בְּמַרְאֵיהֶם שָׁוִין שֶׁהָיו ּהַשְׂעִירִים,' וְאַף־עַל־ּפִי־ּכֵן הָיו צְרִיכִיםּ לְבָרֵר בֵּינֵיהֶם ולְהַעֲלוֹת אֶחָד לַה'וְאֶחָד לַעֲזָאזֵל.וְעַל־כֵּן הָיָה מֻכְרָח לְהַעֲלוֹת אוֹתָם לְמַעְלָה מְאֹדַ,ּלִבְחִינַת תְחִלַת הַבְּרִיאָה הַנ"ל ּּולְהַפִיל גּוֹרָל עֲלֵיהֶם,ִּכִּי אִי אֶפְשָׁר לְבָרֵר שָׁם הָאֱמֶת ּמֵאֲחִיזַת הַשֶׁקֶר כי אִם עַלֹ ־ְּיְדֵי הַשֵׁם יִתְבָּרַך בְּעַצְמו יִתְבָּרַך הַשֵׁם מֵאֵת שֶׁיוֹצֵא הַגּוֹרָל בְּחִינַת ְּשֶׁהוא בְּעַצְמו ֹ אֵיזֶה לַה'וְאֵיזֶה לַעֲזָאזֵל,כִּי הַגּוֹרָל מְבָרֵר אוֹתָם,וְעַל־אֲחִיזַת וְנִתְבַּטֵל נִמְתָק דַיְקָא זֶה ּיְדֵי ּהַשֶׁקֶרֹ וְעַל שָׁרְשׁו ּבִּתְחִלַת־עֲוֹנוֹת נִמְחָלִין זֶה יְדֵי עַל שֶׁנִמְשָׁכִין ּיִשְׂרָאֵלֹ ־אֲחִיזָתו שֶׁעִקַר הַשֶׁקֶר ּּיְדֵי ּבִּתְחִלַת יְצִיאַת הַבְּרִיאָה מִכֹּח ַ אֶל הַפֹעַל שֶׁשָׁם אִי ְּאֶפְשָׁר לְבָרֵר הָאֱמֶת הַזַך כִּי אִם עַלֶׁ־יְדֵי הַגּוֹרָל שֹּיוֹצֵא ְּמֵאֵת הַשֵׁם יִתְבָּרַך בְּעַצְמו) .לקוטי הלכות–הלכות ריבית ה,'אות מ"ב(

Segment 7
HE:
ׁוְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד ּּבְּבוֹאו ֹ לְכַפֵר בַּקֹדֶש )ויקרא ט"ז,י"ז( ַ ּּוְאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל)ּּיְרושַׁלְמִי יוֹמָא פֶרֶק א הֲלָכָה הְ( וּכָל אָדָם הָעֶלְיוֹן וְכו'.וְהָבֵן הֵיטֵב לְהֵיכָן נִכְנַס הַכֹּהֵן גָּדוֹל.ּוְכָל זֶה כְּדֵי לְכַפֵר עַל כָּל הַחֲטָאִים,ּכְּדֵי לְתַקֵן ּאוֹתָם שֶׁנָפְלו לְעִמְקֵי הַקְלִפוֹת.ּוְהַצַדִיק הָאֱמֶת הוא ּּגָּדוֹל יוֹתֵר אֲפִלו מִן הַכֹּהֵן גָּדוֹלּ שֶׁנִכְנַס לִפְנַי וְלִפְנִיםַ, ז רַבּוֹתֵינו ֹ שֶׁאָמְרו ּּכְּמו"ל)ד סוֹטָה(הִיא יְקָרָה ּמִפְנִינִים,ּ מִכֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁנִכְנַס לִפְנַי וְלִפְנִיםׁ .כִּי יֵש ּעֲבֵרוֹת שֶׁגַּם הַכֹּהֵן גָּדוֹל אֵינו ֹ יָכוֹל לְכַפֵר עֲלֵיהֶם בְּיוֹם ּּהַכִּפורִיםְּ,ַכּּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל)יוֹמָא פוׁ .(ּשֶׁיֵש ּעֲבֵרוֹת שֶׁיוֹם הַכִּפורִים תוֹלֶה ומִיתָה מְכַפֶרֶת.אֲבָל ּהַתַלְמִיד חָכָם הָאֱמֶת יָכוֹל לִכְנֹס עוֹד לִפְנִים יוֹתֵר וְיוֹתֵר,ְּולְהַמְשִׁיך כַּפָרָה וְתִקון גַּם לָהֶם.וְזֶהֵ)מִשְׁלי טז( ְּּחֲמַת מֶלֶך מַלְאֲכֵי מָוֶת וְאִיש ׁ חָכָם יְכַפְרֶנָהׁ .ּּהַיְנו שֶׁיֵש עֲוֹנוֹת שֶׁגּוֹרְמִים'ְחֲמַת מֶלֶך'חַס וְשָׁלוֹם,עַד שֶׁאֵין בְּיוֹם גָּדוֹל הַכֹּהֵן שֶׁל הַכַּפָרָה אֲפִלו לָהֶם ּמוֹעִיל ּּהַכִּפורִים,כִּי אִם'מַלְאֲכֵי מָוֶתֶׁ'שּאֵין נִגְמָר כַּפָרָתו ֹ עַד ּהַמִיתָה,ּבְּחִינַת יוֹם הַכִּפורִים תוֹלֶה ומִיתָה מְכַפֶרֶת. אֲבָל'ּּוְאִיש ׁ חָכָם יְכַפְרֶנָה,'ּכִּי הַחֲכַם הָאֱמֶת שֶׁהוא ֶּבְּחִינַת הַצַדִיקִים אֲמִתִיִים יְכוֹלִים לְתַקֵן הַכֹּל אִם יִזְכֶּה בָּה לְהַאֲמִיןבֶּאֱמֶת ם.)הלכות ליקוטי–הלכות קריאת שמע ד'–אותי"ג( ולבש את בגדיו )ויקרא ט"ז,כ"ד( ּבֶּאֱמֶת קָשֶׁה מְאֹד לְהַתְחִיל לִלְחֹם מִלְחֶמֶת הַשֵׁם, הַקְלִפוֹת מֵעִמְקֵי הַקְדוֹשִׁים הַנִיצוֹצוֹת ּלְבָרֵר,ְעַד הִת אֵיזֶה ׁ תְחִלָה ּשֶׁיַרְגִּישמִנְעִימַת וְהֶאָרָה ּּנוֹצְצות ּהַקְדֻשָׁה ונְעִימַת עֲבוֹדַת הַשֵׁם,ּוְיַתְחִיל לַעֲלוֹת מִדַרְגָּא ּלְדַרְגָּא בַּעֲבוֹדַת הַשֵׁם.וְכֵן אִי אֶפְשָׁר לַעֲלוֹת מַעְלָה ּמַעְלָה מִדַרְגָּא לְדַרְגָּא,ֵּעַד שֶׁיְבָרֵר הַקְדֻשָׁה מֵהַקְלִפוֹת ּוִיתַקּן תְחִלָה מַה שֶׁפָגַם.ּובֶאֱמֶת אֵין יוֹדְעִין מֵהֵיכָן הַהַתְחָלָה,וְעַל־כֵּן צְרִיכִין חָכְמָה גְדוֹלָה לָזֶה,ּלְדַלֵג מֵעִנְיָן לְעִנְיָן:ּפַעַם בְּחִינַת עֲבוֹדָה זֹאת,ּופַעַם בְּחִינַת עֲבוֹדָה זֹאתִ.ּּוְזֶה מובָן הֵיטֵב לַמַשְׂכִּיל בְּענְיַן סֵדֶר ּּהַמַעֲרָכָה שֶׁסִּדֵר אַבָּיֵי,ּּשֶׁמְבֹאָר שָׁם כַּמָה עֲבוֹדוֹת כְּסֵדֶר נַעֲשׂו ּּשֶׁלֹא,כְּסֵדֶר אַחַת עֲבוֹדָה לִגְמֹר ּוְאַחַר־כֵּן יַעַסְקו בַּשְׁנִיָה,ּרַק תְחִלָה עָרְכו מַעֲרָכָה גְדוֹלָהֵ,ּוְלֹא סִדְרו עָלֶיה ָ גַּם הַשְׁני גִזְרֵי עֵצִים עַד ּשֶׁעָרְכו תְחִלָה מַעֲרָכָה שְׁנִיָה שֶׁל קְטֹרֶת,וְכֵן יֵש ׁ שָׁם ּּשִׁנויִים רַבִּים וְנִפְלָאִים:ּּפַעַם עוֹסֵק בַּעֲבוֹדַת חוץ, ּּוְקֹדֶם שֶׁגּוֹמְרָה חוֹזֵר לַעֲבוֹדַת פְנִים,ּּוְכַמובָא בִּפְנִיםֶׁ; ּוְכָל זֶה הוא מֵחֲמַת שּּצְרִיכִין לְדַלֵג בְּחָכְמָה מֵעֲבוֹדָה לַעֲבוֹדָה,ּמֵעֲבוֹדַת חוץ לַעֲבוֹדַת פְנִים ומֵעֲבוֹדַת פְנִים ּלַעֲבוֹדַת חוץ.ּּומִי לָנו גָדוֹל מֵעֲבוֹדַת הַכֹּהֵן גָּדוֹל מִחוץ פַעַם בְּכָל גַם־כֵּן מְשַׁנֶה שֶׁהָיָה ְּבְּיוֹם־כִּפור ּּלִפְנִים ומִפּנִים לְחוץ.ּּומֵחֲמַת שֶׁהַמִלְחָמָה חֲזָקָה בְּכָל ּפַעַם,ּוצְרִיכָה הָעֲבוֹדָה לִהְיוֹת בְּחָכְמָה גְדוֹלָה,ּובְכָל ׁ הַסִּטְרָא־אָחֳרָא מֵחָדָש מִתְגַּבֵּר וַעֲבוֹדָה עֲבוֹדָה ּּוְהַקְלִפוֹתֹ,ּעַל־כֵּן רַבִּים נִכְשְׁלו וְנָפְלו וְלֹא יָכְלו לַעֲמד ּבַּמִלְחָמָה.ּּומִזֶה בָּא חֻרְבַּן בַּיִת רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי וְכָל מַה ּשֶׁעָבַר עַל יִשְׂרָאֵל.ּעַל־כֵּן עִקַר הַנֶחָמָה עַתָה הִיא ּהַתוֹרָהַ,ז רַבּוֹתֵינו ֹ שֶׁאָמְרו ּּכְּמו"ל:שֶׁחָרַב ּׁמִיוֹם ּּבֵּית־הַמִקְדָש,ֹ לְהַקָדוֹשׁ־בָּרוך־ לו ֹ ְּּאֵיןּהוא בְּעוֹלָמו ּּאֶלָא אַרְבַּע אַמוֹת שֶׁל הֲלָכָה,ּּכִּי הַתוֹרָה הַקְדוֹשָׁה הַקְדוֹשׁוֹת הָעֲבוֹדוֹת בְּחִינוֹת מִכָּל כְּלולָה ּּהִיא שֶׁבָּעוֹלָם,ּּוכְשֶׁעוֹסְקִין בַּתוֹרָה בֶּאֱמֶת,ּהוא כְּאִלו עוֹסֵק ּבְּכָל הָעֲבוֹדוֹת פְנִים וַעֲבוֹדוֹת חּוץ,וְאֵין צְרִיכִין שָׁם ַּבְּעֵסֶק הַתוֹרָה לְכַוֵן הַסֵּדֶר ולְדַלֵג מֵעֲבוֹדָה לַעֲבוֹדָה ּכַּנ"ל,ּּכִּי הַתוֹרָה כְּלולָה מֵהַכֹּל,ּוְעַל־יְדֵי עֵסֶק הַתוֹרָה ּלְבַד נַעֲשׂו כָּל הַתִקונִים מִמֵילָא בִּשְׁלֵמות,ְכָּל אֶחָד ֹּעַל מְקוֹמו ֹ ומכוֹנוַ.ּּוְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת אָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל: "מִפְנִינִים הִיא ּיְקָרָה"לִפְנַי שֶׁנִכְנָס גָּדוֹל ּמִכֹּהֵן וְלִפְנִים,ּּכִּי עֵסֶק הַתוֹרָה בֶּאֱמֶת הוא עוֹלֶה עַל כָּל ּהָעֲבוֹדוֹת הַקְדוֹשׁוֹת,ֹּּאֲפִלו עַל עֲבוֹדוֹת הַכֹּהֵן גָּדוֹל בְּיוּּם־כִּפור,לִפְנַי מִבְּחִינַת יוֹתֵר לִפְנִים וְנִכְנָס וְלִפְנִים,בִּבְחִינַת"ּיְקָרָה הִיא מִפְנִינִים",ּכִּי הַתוֹרָה ּכְּלולָה מִכָּל הַתִקונִים וְנִתְתַקֵן הַכֹּל בְּיַחַד,ֹוְגַם מַה ּּשֶׁצְרִיכִין אֵיזֶה סֵדֶר בַּעֲבוֹדָתו,ּתוֹדִיע ַ לָהֶםּ הַתוֹרָה ּוְתוֹרֶה אוֹתָם סֵדֶר הָעֲבוֹדָה כָּרָאוי,כִּי בִּשְׁבִיל זֶה נִקְרֵאת'ּתוֹרָה,'ְּּכִּי הִיא מוֹרָה דֶרֶך לַשָׁבִים,לְכָל אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם,ּבְּכָל מָקוֹם שֶׁהוא.ּוְעַל־כֵּן עִקַר נֶחָמָתֵנו הוא ּהַתוֹרָהֶׁ,ּבְּחִינַת אַרְבַּע אַמוֹת של הֲלָכָה,ּשֶׁזֶה בְּחִינַת ּהָאַרְבַּע אַמוֹת שֶׁיֵש ׁ לְכָל אָדָם בְּכָל מָקוֹם שֶׁהואֹ ,ַכְּמו ּּשֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל.)לקוטי הלכות-הלכות חלוקת שותפים ה'-אותיות י"א י"בלפי אוצר היראה- יראה ועבודה,קכ"ו(

EN:
And likewise, when there is a blemish in the knife, then the blemish uproots the simanim [the signs, i.e. the trachea and esophagus], and the animal does not die through the shechitah, but rather through the uprooting of the simanim by means of the blemish, which is the Side of Death. And then it becomes a nevailah as well, and is forbidden to Yisrael, a holy people, as mentioned above. For the animal is rendered fit for consumption only through shechitah with a valid [kasher] knife. Through this, the spirit of animality of the animal is subdued, and the soul within the living creature is elevated to the level of medaber [the speaking being]. For the knife of shechitah is the aspect of: "a sword unto Hashem, filled with blood" (Yeshayahu 34:6), as Rabbeinu [Rebbe Nachman], may his light shine, wrote (in Siman 37).

And it is the aspect of the completeness of Lashon HaKodesh [the Holy Tongue], which is the aspect of Chavah [Eve] — ishah [woman] — which is the aspect of the above-mentioned sword, "that consumes all and destroys all" [d'achlei kula v'shaitzei kula], that consumes and eradicates the evil of all the seventy languages — the aspect of pegam ha'bris, the spirit of animality. And Yisrael, who cling to her, receive life from her, as it is stated: "And you who cling to Hashem your G-d are alive" (Devarim 4:4).

This is the aspect of shechitah — to subdue and break the power of animality, the evil of the seventy nations, the Side of Death, pegam ha'bris. And to rectify and vivify the soul within the living creature — that is, to elevate it from chai [living creature] to medaber [speaking being], which is the essential vitality of the soul that is there, when they elevate it to its root, to the level of medaber. For "a sword unto Hashem, filled with blood," mentioned above, is the aspect of the completeness of Lashon HaKodesh, which subdues the comprehensive evil of the seventy nations — that is, the collective lusts — in the aspect of: "the exaltation of G-d in their throats, and a double-edged sword in their hands, to execute vengeance upon the nations" (Tehillim 149:6–7). "The exaltation of G-d" — this is the aspect of the completeness of Lashon HaKodesh, which is the aspect of tefillah [prayer]. And the aspect of the completeness of Lashon HaKodesh, which is the aspect of pi shnayim [a double portion], the aspect of shnayim mikra [reading the Torah portion twice], as brought in the discourse that speaks of the completeness of Lashon HaKodesh, which begins: "A prayer of Chavakuk" (in Siman 19). And this is: "to execute vengeance upon the nations" — that through it, the evil of the seventy nations is subdued, as mentioned above.

And therefore, one must eradicate from the above-mentioned knife — which is the aspect of "a sword unto Hashem" as mentioned above — all blemishes, which are the Side of Death, pegam ha'bris, through which the knife — "the sword unto Hashem" — becomes blemished. For this depends on this: the completeness of Lashon HaKodesh and the guarding of the bris. And through pegam ha'bris, the speech of Lashon HaKodesh is blemished — and this is the aspect of the blemishing of the knife, as mentioned above.

Section 2

And this is the aspect of the twelve inspections of the knife (Shulchan Aruch, Yoreh De'ah, Siman 18:9), corresponding to the twelve tribes of G-d [Shivtai Ya"H], upon whom the Malchus [Kingship] of holiness stands — and they are the aspect of tikkun ha'bris [the rectification of the bris] (as brought above) (see Likutay Moharan 37:6). And likewise there are twelve words in the blessing over the shechitah, corresponding to the twelve tribes of G-d, as mentioned above. For the knife — "the sword unto Hashem" — mentioned above, must be entirely well-inspected and complete, without blemish, in the aspect of: "You are entirely beautiful, my beloved, and there is no blemish in you" (Shir HaShirim 4:7). For Lashon HaKodesh, which is the aspect of Chavah — ishah — as mentioned above, must be in great completeness, without any blemish or defect whatsoever.

And this is the aspect of: the blemish of the knife is equivalent to the blemish of the Mizbai'ach [Altar], as our Sages of blessed memory stated. For the knife — the aspect of the completeness of Lashon HaKodesh — must be complete without blemish, in the aspect of: "Avanim Shlaimos Tivneh" — "You shall build [the Altar] of whole stones" (Devarim 27:6), from which we derive [the law of] the blemish of the Altar. And likewise, the knife — the aspect of the speech of Lashon HaKodesh — also must not be blemished, and must be complete with the completeness of the Altar, in the aspect of: "whole stones you shall build," which is the aspect of the completeness of the speech of Lashon HaKodesh, as brought in the words of Rabbeinu elsewhere (in Siman 18). For stones [avanim] are the aspect of letters [osiyos], as is written in Sefer Yetzirah: "Two stones build two houses." And they must be complete, without blemish — the aspect of the completeness of Lashon HaKodesh mentioned above, which is the aspect of "a sword unto Hashem," the aspect of the knife of shechitah, as mentioned above. For the Mizbai'ach also rectifies the bris through the korbanos [offerings], which subdue the spirit of animality (as brought above). And therefore, the blemish of the knife is equivalent to the blemish of the stones of the Altar, as mentioned above.

And therefore, "Avanim Shlaimos Tivneh" — the initial letters [roshei taivos] spell אֵשֶׁת — "eishes" ["wife of"], as Rabbeinu wrote elsewhere (in Siman 18); for this is the aspect of the completeness of Lashon HaKodesh, which is the aspect of Chavah — ishah, as mentioned above.

Segment 8
HE:
ּכִּי בַיוֹם הַזֶה יְכַפֵר עֲלֵיכֶם ּלְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹאתֵיכֶם )ּוַיִקְרָא ט"ז,ל'( ּכָּל הַתְפִלוֹת וְהַתְחִנוֹת ובַקָשׁוֹת וְהַסְּלִיחוֹת שֶׁיִשְׂרָאֵל ּמַרְבִּין לְבַקֵש ׁ מְחִילָה וסְלִיחָה וְכַפָרָה בַּעֲשֶׂרֶת יְמֵי כִּפור ּתְשׁובָה ובִפְרָט בְּיוֹםַּ,הַכ אֵיןלְהִתְפַלֵל ּוָנָה ּּולְבַקֵש ׁ עַל הֶעָבַר לְבַד,ּּרַק שֶׁצְרִיכִין לְבַקֵש ׁ רַחֲמִים ּבְּיוֹתֵר שֶׁיַעְזְרו ֹ ה'ְְּיִתְבָּרַך מֵעַתָה לְדֶרֶך הַתְשׁובָה שֶׁלֹא ּיֶחֱטָא עוֹד וְלֹא יִפֹל מִשׁום דָבָר,רַק יִזְכֶּה לִבְחִינַת ְּּּדֶרֶך הַתְשׁובָהבֶּאֱמֶת.וְעַל־כֵּן מְבַקְשִׁין:ּוְתֵן בְּלִבֵּנו ְּּלַעֲזֹב דֶרֶך רֶשַׁע וְכו,'וְכֵן:ּיְהִי רָצוֹן שֶׁלֹא אֶחֱטָא עוֹד ּוְכו,'וְכֵן הַרְבֵּה.וְזֶה בְּחִינַת)ּוַיִקְרָא טז(ְּּכִּי בַיוֹם הַזֶה ו חַטֹאתֵיכֶם מִכֹּל אֶתְכֶם לְטַהֵר עֲלֵיכֶם ּּיְכַפֵרּכו,' ּּשֶׁעִקַר הַכַּפָרָה בְּחִינַת'ּכִּי בַיוֹם הַזֶה יְכַפֵר עֲלֵיכֶם' ּּהוא שֶׁנִזְכֶּה עַל־יְדֵי זֶה'ּלְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹאתֵיכֶם לִפְנֵי ה'ּּתִטְהָרו'.ּהַיְנו שֶׁה'ְּיִתְבָּרַך יְטַהֵר אוֹתָנו לְהַבָּא ּּמִכָּל חַטֹאתֵינוִׁ,ַּשֶׁיַמְשְְּּיך עָלֵינו דֶרֶך הַתְשׁובָה הַנ"ל ּלְטַהֵר עַצְמֵנו מִכָּל חַטֹאתֵינו מֵעַתָה,ַּשֶׁלֹא נֶחֱטָא עוֹד ּכַּנ"ל,ּּוְזֶה זוֹכִין כָּל הַחֲפֵצִים בֶּאֱמֶת בְּכֹח ַ הַצַדִיק הָאֱמֶת,ַּשֶׁזֶהו בְּחִינַת הָעֲבוֹדָה שֶׁל יוֹם כִּפור שֶׁעַל־יְדֵי זֶה מְְְּמְשִׁיך בְּקִיאות לֵילֵך בְּדֶרֶך הַתְשׁובָה בְּכָל הַשָׁנָה ּתָמִיד.)לקוטי הלכות–הלכות שבת ו'–אות נ"ג(

EN:
And through the study of his Torah in holiness, through this he awakens the roots of the souls of Yisrael, etc., and through this he creates ba'alei teshuvah and converts, etc., and through this he elevates the kavod from the degradation of exile [zilusa d'galusa], and through this he completes the blemishes of yirah and merits yirah in its completeness, and from there is drawn the completeness of the chalif without any deficiency or blemish, G-d forbid, as mentioned above. And therefore, the shochet is compelled to receive the complete chalif for slaughter from the true chacham specifically, for the essential completeness of the chalif, which is the aspect of yirah, is accomplished through the elevation of the kavod, which ascends through the Toras Chesed of the true chacham, etc., as mentioned above.

And this is the aspect of: "and you shall slaughter as I have commanded you" (cf. Devarim 12:21). "As I have commanded you" — specifically — which is the totality of the Torah and the mitzvos. That is, according to the engagement in Torah of the true chacham, so does one merit a complete chalif, which is the aspect of yirah, through which the slaughtering and the shechitah [are accomplished], as mentioned above.

And this is the aspect of the five laws of shechitah (Shulchan Aruch, Yoreh De'ah, Siman 23:1), corresponding to the five books of the Torah [Chamishah Chumshei Torah], which is the totality of the Torah — for through this is the essence of the slaughtering: through the totality of the Torah, which is comprised of the souls of Yisrael, through which the kavod ascends and the yirah is completed — which is the aspect of the completeness of the chalif without blemish, as mentioned above.

And therefore, also the shochet himself must have a portion in the Torah. And therefore, the slaughter of an apostate [mumar] and a non-Jew [renders the animal] a nevailah, even if others see him slaughtering properly, and even if he does not worship idolatry. For also the shechitah itself is in the above-mentioned aspect — in the aspect of elevating the kavod to the root of yirah, which is the aspect of the chalif. For the essence of the shechitah is to elevate the souls that are reincarnated in domesticated animals, wild animals, and birds. And these souls are the aspect of the souls of Yisrael that fell through their blemishes and sins until they were reincarnated in animals, etc. And they are laid in the degradation of exile, in animals, etc. And through the shechitah, they are elevated from there.

And therefore, the shochet must have a portion in the Torah, and one must seek out very much a shochet who is valid [kasher] and G-d-fearing [yirai Shamayim]. For the more he is a righteous man, the greater his portion in the Torah. For the essence of the shechitah — namely, to elevate the souls from the degradation of exile — is through the Torah, as mentioned above.

Segment 9
HE:
ּּוְכִסָהו בֶּעָפָר )ּוַיִקְרָא י"ז,י"ג( וְעַל־ְּכֵּן צָרִיך לִתֵן עָפָר מִלְמַעְלָה וְעָפָר מִלְמַטָהֹ ,כְּמו ּשֶׁכָּתובָ)ּוַיִקְרא יז" :(ּוְכִסָּהו בֶּעָפָר."ּּוְלָמְדו שֶׁיִהְיֶה ומִלְמַעְלָה מִלְמַטָה עָפָר בְּתוֹך ְּמְכֻסֶּה,בְּחִינַת זֶה ּקְבורָה,ּשֶׁהוא גַּם־ּכֵּן בִּשְׁבִיל תִקון הַנֶפֶש ׁ ולְהַעֲלוֹתָה ּולְכַלוֹת הַזֻהֲמָאֹ,ּלְהַכְנִיע ַ הָרַע הַנֶאֱחָז בּוֹ,כְּמוּ שֶׁכָּתוב )קֹהֶלֶת יבַ (:ּוְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה וְהָרוח ּתָשׁוב אֶל הָאֱלֹקִים וְכו'.ּוְעִקַר הַקְבורָה הוא בִּשְׁבִיל ּתִקון הַבְּרִית בִּבְחִינַת כִּסּוי'לְכַסּוֹת בְּשַׂר עֶרְוָה,'כִּי עַלֲ־ּּיְדֵי פְגַם הַבְּרִית עִקַר אּּחִיזָתָם בּו ֹ ומִשָׁם בָּאִין כָּל ובושׁוֹת ּּהַחֲרָפוֹת)רַבֵּנו בְּדִבְרֵי ּכַּמובָא(בִּבְחִינַת )בְּרֵאשִׁית לד:(ּּכִּי חֶרְפָה הִיא לָנו.עַל־ְֹּכֵּן צָרִיך תֵכֶף ּלְכַסּוֹת עַל חֶרְפָתו,ּלְקָבְרו ֹ תֵכֶף,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב)ּדְבָרִים כא" :(כִּיּ קָבוֹר תִקְבְּרֶנו בַּיוֹם הַהוא כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים ּּתָלוי."'קִלְלַת'ּּלְשׁוֹן בִּזָיוֹן וְחֶרְפָהִׁ,ּכְּמו ֹ שֶׁפֵרֵש ׁ רַש"י, ֹ תֵכֶף לְקָבְרו שֶׁצָרִיך ְּּּהַיְנו,הַחֶרְפָה לְכַסּוֹת ּכְּדֵי ּהַמְכַסָּה עַל הַנֶפֶש ׁ עַל־ַּיְדֵי פְגַם הַבְּרִיתּ כַּנ"ל.כִּי גַּם ּּהַתְחָלַת הַגְּזֵרָה שֶׁל מִיתָה וקְבורָה בָּא עַל־ּיְדֵי פְגַם הַבְּרִית,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב)בְּרֵאשִׁית ג" :(ּכִּי עָפָר אַתָה וְאֶל ּּעָפָר תָשׁוב",ּּשֶׁזֶה נִגְזַר עַל חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁפָגַם בַּבְּרִית,ַּכְּמו ֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינו ז"ל)סַנְהֶדְרִין לח:(: ְּאָדָם הָרִאשׁוֹן מָשׁוך בְּעָרְלָתו ֹ הָיָה.כִּי עַל־יְדֵי זֶה ּצְרִיכִין דַוְקָא לִקְבורָה כְּדֵי לְכַסּוֹת וְכו,'ׁוְהִיא טוֹבָה ּגְּדוֹלָה וְתִקון גָּדוֹל לְכַלוֹת הַזֻהֲמָא ולְהַעֲלוֹת הַנֶפֶשֶׁ. ש וְזֶהוְיֶפֶת בְּשֵׁם ּּמָצִינו,עֶרְוַת שֶׁכִּסּו ּשֶׁבִּשְׁבִיל הַבְּרִית תִקון בְּחִינַת ּאֲבִיהֶם,עַל־בְּנֵיהֶם זָכו ּכֵּן ּלִקְבורָה,ּּשֶׁהוא בְּחִינַת לְכַסּוֹת וְכו'. בְּעָפָר דָם כִּסּוי בְּחִינַת ּוְזֶהו,עָפָר בְּתוֹך ְִּּדְהַיְנו ּמִלְמַטָה ומלְמַעְלָה,ַּשֶׁהוא בְּחִינַת תִקון פְגַם הַבְּרִית ּכַּנ"ל,ּשֶׁמִשָׁם בָּאִים הַנְפָשׁוֹת הָעֲשׁוקוֹת שֶׁיָרְדו לְשָׁם ְּּאֶל תוֹך הַחַי שֶׁנִשְׁחַט,וְעַל־ְַּכֵּן צָרִיך כִּסּוי בְּחִינַת ּּקְבורָה כַּנ"לְ—ֹ ּ לְכַסּוֹת עַל חֶרְפַת הַנֶפֶש ׁ ולּתַקְנו ּולְהַעֲלוֹתו ֹ ולְכַלוֹת הַזֻהֲמָא עַל־יְדֵי זֶה. וְעַל־ּכֵּן אֵין טָעון כִּסּוי כִּי אִם חַיָה וָעוֹף,כִּי שָׁם ּּנֶאֱחָזִים וְנִצוֹדִים בְּיוֹתֵר נְפָשׁוֹת הָעֲשׁוקוֹת,בִּבְחִינַת )ּוַיִקְרָא יז:(ּצֵיד חַיָה או ֹ עוֹף,ּכִּי הֵם נִצוֹדִיּם תָמִיד, הִיא בִּבְחִינַת צֵידָה ּּמֵחֲמַת שֶׁהַחִיות שֶׁבָּהֶםֹ ,כְּמו ּשֶׁכָּתוב)קֹהֶלֶת ט" :(ּכַצִפֳרִים הָאֲחֻזוֹת בַּפָח וְכַדָגִים ּּשֶׁנֶאֱחָזִים בִּמְצודָה",ּּשֶׁזֶה קָאֵי עַל נְפָשׁוֹת הָעֲשׁוקוֹת )ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנו בְּמָקוֹם אַחֵרבְּסִימָן לז.(עַל־כֵּן ְּצָרִיך לְתַקֵן דַם הַנֶפֶש ׁ שֶׁלָהֶם עַל־ּיְדֵי כִּסּוי) .לקוטי הלכות–הלכות שחיטה ב'–אותיות ט'י'(

EN:
But the essential drawing of the emes — which is the holiness of Shabbos — upon the weekdays, which is the aspect of drawing the holiness of the true tzaddik upon the entire multitude of the people, is specifically through the aspect of Havdalah: through knowing how to make a distinction between the holy and the everyday, between Shabbos and the six days of labor, between the tzaddik and the multitude of the people. For one must know that there is a great distinction between the very substance of the emes of Shabbos — which is the aspect of the true tzaddik — and the emes of the weekdays, which is the aspect of the multitude of the people. For even though their very life and tikun and sustenance all comes through the emes — even so they cannot attain and understand the truth of the da'as of the true tzaddik, which is the aspect of Shabbos. For His thoughts are exceedingly deep. Rather the essential emes of the multitude of the people — the aspect of the weekdays — is to know that they are far from attaining and understanding the truth of the da'as. They need only to strengthen themselves in emunah, as above. And this is the essential emes for them. It follows that specifically through Havdalah one draws the holiness from Shabbos to the weekdays — from the tzaddik to the multitude of the people. Understand this very well.

And this is the aspect of: "Lest they break through to the Lord to see" and so on — "and you shall ascend, you and Aharon" and so on (Shemos 19:24). And Rashi explained: you are your own partition and Aharon is his own partition, and the people should not break through at all to ascend, and so on. That is, as above — for it is certainly impossible to draw close to the partition of the tzaddik's attainment, and it is impossible to understand or attain his da'as. Therefore it is forbidden to have second thoughts about him. And this is the aspect of the prohibition against strangers (zarim) coming close to the holy in the Beis HaMikdash and in the Mishkan. For the essential holiness is the emes, as above. And in every place where His truth, blessed be He, shines more intensely, there is greater holiness. But not every person is capable of drawing close and approaching this holiness of the emes. For the very substance of the emes — which is the attainment of His truth, blessed be He — it is impossible to attain. Rather every person must stand at his own place and his own partition and cleave to the path of emes according to his own level. And this is the essential emes for him: not to break through to approach what is not fitting for him — for "into what is hidden from you, do not inquire" and so on (Ben Sira 3:21). It follows that the essential drawing of the holiness which is the emes from Shabbos to the chol — from the tzaddik to the multitude — is specifically through the aspect of Havdalah, as above. And this is the mystery of Havdalah at the conclusion of Shabbos — that specifically through this one draws the holiness of Shabbos into the weekdays, as cited above.

And this is how our Sages of blessed memory derived the law of Havdalah over wine at the conclusion of Shabbos from the parasha of the wine-intoxicated (shesuay yayin) (Vayikra 10:8–11) — which was stated to Aharon immediately after the death of his sons who had gone beyond the boundary and broken through to ascend to the Lord and entered to offer incense within the sanctuary without authorization. For this is the aspect of the blemish mentioned above: the blemish of the emes that is not yet fully refined. For Nadav and Avihu were exceedingly great and awesome tzaddikim, as our Sages of blessed memory said. And certainly their intention was for the sake of Heaven in emes — for they desired to draw close to the Blessed Lord, and they imagined that through this they would be able to bring all of Israel to the ultimate purpose. And as our Sages of blessed memory said: Moshe and Aharon were walking, and Nadav and Avihu were behind them, and they said: "When will these die and we — I and you — will lead the generation" and so on (Sanhedrin 52a). And certainly their intention was not, heaven forfend, for the sake of their own honor, but genuinely for the sake of Heaven. But even so they erred greatly in this, as is made explicit in the Torah and in the words of our Sages of blessed memory. For in the matter of the emes mentioned above that is not yet refined, even great tzaddikim stumble at times. And from this come all the errors cited in the words of our Sages of blessed memory concerning the errors made by the great tzaddikim — for it was all through the blemish of the emes mentioned above, as above.

And therefore after the death of the two sons of Aharon, the parasha of the wine-intoxicated was stated immediately — and there the mystery of Havdalah is alluded to, as it is written there: "And to distinguish between the holy" and so on (Vayikra 10:10). From this our Sages of blessed memory derived the law of Havdalah at the conclusion of Shabbos, as above. For the essential aspect of Havdalah is to distinguish between the clarified emes — which is the aspect of Shabbos — and the emes of the weekdays. And the essential tikun is specifically through Havdalah: through knowing that one is far from the very substance of the emes of the aspect of Shabbos — which is the aspect of the pure, refined emes of the choicest of the tzaddikim who aim at emes la-amito and so on, as above. And therefore the matter of Havdalah was juxtaposed to the death of Aharon's sons — for they blemished in this: they broke through to approach the holiness which is the aspect of emes beyond their own level. And even though it appeared to them that their intention was toward the emes — even so they erred in this, as is made explicit in the Torah. It turns out that they blemished in the aspect of the mystery of Havdalah, as above. Therefore the verse "And to distinguish" was juxtaposed to their death, as above.

End of Part 3 — §§27–39

Continuing in Part 4: §§40–52

Segment 10
HE:
וכסהו בעפר )ויקרא י"ז,י"ג( ּוְזֶה בְּחִינַת כִּסּוי דָם בְּעָפָר זֶה בְּחִינַת שִׁפְלות,בְּחִינַת )בְּרֵאשִׁית יח(:וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר,שֶׁאָמַר אַבְרָהָם ּאָבִינו,ּּשֶׁהוא בְּחִינַת שִׁפְלות שֶׁעַל־ְּיְדֵי זֶה זָכו יִשְׂרָאֵל ל'ּעֲפַר כִּסּויַ',ּּכְּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל)סוֹטָה יז(.,כִּי ּעִקַר תִקון הַנֶפֶש ׁ עַל־ּיְדֵי שִׁפְלות) .לקוטי הלכות– הלכות שחיטה ג'–אות ד'(

EN:
§21 [כא]

And this is the aspect of the reading of the Megillah for the publicizing of the miracle (pirsumay nisa) — for one must publicize the miracle in the aspect of the peace that has a mouth (shalom she-yesh lo peh). For the miracle of Purim was hidden within nature, and therefore it requires publicizing — speaking forth the miracle with the mouth. For through speaking the miracle — through the reading of the Megillah — the faith in hidden Providence is spread and strengthened in all of Yisrael. And this is the aspect of peace that has a mouth: for the word of mouth reveals what was hidden, and through this the miracle is completed and the repair of faith in the Sages is spread throughout all generations. For through the reading of the Megillah in every generation, the repair of faith in the Sages is renewed and strengthened. And therefore the Megillah must be read aloud, with the voice — for the voice is the aspect of the peace that has a mouth, through which the hidden becomes revealed and the miracle of Providence is publicized. And through this publicizing, Amalek — the aspect of denial of Providence — is further subdued in every generation. For every time the Megillah is read and the miracle is publicized, the hold of Amalek over the mind is weakened and faith in the Sages and in Providence is strengthened.

§22 [כב]

And this is the aspect of the reading of the Torah and the reading of the Megillah that our Sages, of blessed memory, enacted — for both the reading of the Torah and the reading of the Megillah are the aspect of publicizing and spreading faith in the Sages through the spoken word. For the reading of the Torah is the aspect of the Written Torah being spoken aloud — and through the Sages enacting this reading, they connected the Written Torah to the Oral Torah. For the public reading of the Torah is itself an aspect of the Oral Torah — it was the Sages who enacted the readings, established the portions, and determined the laws of the reading. And similarly the reading of the Megillah — enacted by the Sages of the Great Assembly — is itself the Oral Torah speaking. And through both readings the peace that has a mouth is drawn — the spoken word of Torah — which strengthens faith in the Sages and subdues the forces of denial and confusion.

§23 [כג]

Segment 11
HE:
כמעשה ארץ מצרים )ויקרא י"ח,ג'( ּּוְזֶה שֶׁמַזְהִיר הַכָּתוב" :ּכְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם וְכו'לֹא ּתַעֲשׂו ובְחֻקֹתֵיהֶם לֹא תֵלֵכו."ּּחֻקֹתֵיהֶם הֵם אֱמונוֹת שֶׁאֵין בָּהֶם טַעַם ּכּוֹזְבִיוֹת,ּתִזָהֲרו וְתִשָׁמְרוּ מִלֶכֶת בָּהֶם.עַל תָלוי ּּוְזֶה־מִלַעֲשׂוֹת נִזְהָרִין שֶׁתִהְיו ּיְדֵי ּּכְּמַעֲשֵׂה מִצְרַיִם וכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן וְכו,'ּּהַיְנו שֶׁלֹא תַאֲווֹתֵיהֶם אַחַר כְּרוכִים ּתִהְיו.תַאֲוַת הוא ּוְעִקַר ּנִאוףִ,ּוְלֹא דַי שֶׁהָיו מְשֻׁקָעים בְּתַאֲוָה זֹאת בְּיוֹתֵר,אַף ּגַּם עָשׂו לָהֶם חֻקוֹת וֶאֱמונוֹת כּוֹזְבִיוֹת שֶׁהָיו שַׁיָכִים לָזֶה,שֶׁעַל־ּיְדֵי זֶה הָיו חֲזָקִים יוֹתֵר בְּתַאֲווֹתֵיהֶם עַד ּשֶׁהָיו יְכוֹלִים לְמַלֹאות תַאֲווֹתֵיהֶם וְלֹא יִהְיֶה לָהֶם ּּבִּזָיוֹן מִזֶה.ּ וְהַפָסוק מַזְהִיר לְיִשְׂרָאֵל שֶׁלֹא יַטְעו עַצְמָן בָּזֶה חַס וְשָׁלוֹם,ּכִּי זֶה תָלוי בָּזֶה כְּפִי מַה שֶׁנִזְהָר וְכו מִצְרַיִם ּּמִמַעֲשֶׂה,'מֵחֻקוֹתֵיהֶם רָחוֹק הוא ּּכֵּן שֶׁלָהֶם כּוֹזְבִיוֹת ּומֵאֱמונוֹת.לְהֵפֶך ְוְכֵן,מַה כְּפִי ּשֶׁמְרַחֵק עַצְמו ֹ מֵחֻקוֹתֵיהֶם וֶאֱמונוֹתֵיהֶם הַכּוֹזְבִיוֹת,כֵּן ּּהוא רָחוֹק מִתַאֲווֹתֵיהֶם.וְעַל־ּכֵּן אָסְרָה תוֹרָה לָלֶכֶת ּבְּחֻקוֹתֵיהֶם,כְּגוֹן מִנְהֲגֵיהֶם וְדַרְכֵיהֶם אַף־עַל־ּפִי שֶׁאֵין זָרָה עֲבוֹדָה וְלֹא אִסּור שׁום ּּבָּהֶם,מֵאַחַר רַק ּשֶׁהָעַכּו"זֶה חֹק לָהֶם עָשׂו ּם,שַׁיָך הוא ְּבְּוַדַאי לְתַאֲווֹתֵיהֶם,ְּּּכִּי חֻקוֹתֵיהֶם נִמְשָׁך מֵאֱמונוֹת כּוֹזְבִיוֹת ּשֶׁלָהֶם,עַל־ּכֵּן אָסור לְיִשְׂרָאֵל בְּאִסּור חָמור.ּוְזֶהו:ִאֶת ּמִשְׁפָטַי תַעֲשׂו וְאֶת חֻקֹתַי תּּשְׁמְרו לָלֶכֶת בָּהֶם וְכו' ּאֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם וְכו'.ּכִּי מִשְׁפָטִים ּּוְחֻקוֹת הֵם בְּחִינַת אֱמֶת וֶאֱמונָה,ּכִּי מִשְׁפָטִים הֵם מַה ּשֶׁאֶפְשָׁר לְהָבִין בָּהֶם טַעַם שֶׁהוא בְּחִינַת דַעַת,בְּחִינַת אֱמֶת,ּוְחֻקוֹתּּהֵם דְבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶם שׁום טַעַם,ּּשֶׁזֶהו אֱמונָה ּבְּחִינַת.רַק לָלֶכֶת אוֹתָנו מַזְהִיר ּּוְהַכָּתוב ּבְּהַמִשְׁפָטִים וְהַחֻקוֹת שֶׁצִוָה אוֹתָנו,ּשֶׁהֵם עִקַר הָאֱמֶת ְּּהַזַך וְהָאֱמונָה הַיְשָׁרָה הָאֲמִתִיִית,שֶׁעַל־יָדָם זוֹכִים ְּלְהִתְרַחֵק מִתַאֲווֹת עוֹלָם הַזֶה ולְהִתְדַבֵּק בּו ֹ יִתְבָּרַך, כּוֹזְבִיוֹת מֵאֱמונוֹת ּּאֲבָל,חֻקוֹתֵיהֶם ּשֶׁהֵם,צְרִיכִין לְהִתְרַחֵק מְאֹד.ּוְזֶהו:'אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם,'ּּוְלֹא שֶׁיָמות בָּהֶםְ.ּכִּי גַּם בְּמִשְׁפּטֵי וְחֻקוֹת ּהַתוֹרָה הַקְדוֹשָׁה יֵש ׁ כַּמָה דְרָכִים וְחִלוקֵי דֵעוֹת שֶׁמֵהֶם ּנִמְשָׁכִין כָּל הַמַחֲלֹקֶת שֶׁבָּעוֹלָם וְעַל־ּכֵּן מַזְהִיר הַכָּתוב: 'אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם'—ּּ וְלֹא שֶׁיָמות בָּהֶם)יוֹמָא פה(,ַּשֶׁהואּּ כְּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל)שָׁם עב:(:זָכָה—ּ נַעֲשָׂה לו ֹ סַם חַיִים,לֹא זָכָהֹ —נַעֲשָׂה לו סַם מָוֶת,ְּּשֶׁמִזֶה נִמְשָׁך שֶׁנִמְצָאִים כַּמָה מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל ּּשֶׁנָטו מִן הָאֱמֶת וְאוֹמְרִים שֶׁכָּל הָאֱמֶת אֶצְלָם.וְאִי אֶפְשָׁרלְבָרֵר כָּל זֶהֹ ,ְֹאַך מִי שֶׁאֵינו ֹ מַטְעֶה אֶת עַצְמו ּומִסְתַכֵּל עַל הַתַכְלִית הַנִצְחִי בָּאֱמֶת לַאֲמִתו,ּהוא ּיָכוֹל לְהָבִין הָאֱמֶת מֵרָחוֹק וְלִזְכּוֹת לֶאֱמונָה שְׁלֵמָה ּלֵידַע מִי הֵם הַצַדִיקִים וְהַכְּשֵׁרִים בֶּאֱמֶת ולְמִי רָאוֹי לְדַבֵּק אֶת עַצְמו.וְה'ּאֱלֹקִים אֱמֶת יִתֵן אֱמֶת לְיַעֲקֹב ְְּוְיַנְחֵנו בְּדֶרֶך אֱמֶת עֲדֵי נִזְכֶּה לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַך בֶּאֱמֶת,אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן...)לקוטי הלכות-הלכות רבית ה'–אותמ"ה(

EN:
~ 4 ~

However, it is explained in the Torah cited above that it is impossible to merit emes except through receiving all the aitzos from the tzaddikim of the generation. For their aitzos are the aspect of "kullo zera emes" ("entirely seed of truth"). For the kidneys advise, and the kidneys are the organs of procreation where the seed that descends from the brain is developed. And similarly, the aitzah that descends from the brain to the advising kidneys is developed and completed there. Therefore, when one receives aitzah from a person, it is as if one receives seed from him, and it is the aspect of nissu'in (marriage). And everything depends on what kind of person he is. For when one receives aitzos from the tzaddik, it is the aspect of nissu'in in k'dushah, and through this one merits emes. For the aitzos of the tzaddik are the aspect of "kullo zera emes." And conversely, when one receives aitzos from the wicked who oppose the tzaddik, it is the aspect of nissu'in of the k'lipah, the aspect of "the serpent seduced me," etc. (See there all of this well.)

Segment 12
HE:
ּובְחֻקֹתֵיהֶם לֹא תֵלֵכו )ויקרא י"ח,ג'( ּּמִי שֶׁיֶש ׁ לו ֹ אֱמונָה שְׁלֵמָה בַּה'ְּיִתְבָּרַך בִּשְׁלֵמות, וְיוֹדֵע ַ שֶׁהַכֹּל מֵה'ְיִתְבָּרַך בְּהַשְׁגָּחָתו ֹ לְבַד,כִּי אֱלֹקִים ּשׁוֹפֵט זֶה יַשְׁפִיל וְזֶה יָרִים,ּהוא חַי חַיִים טוֹבִים תָמִידָ, ּכִּי כָּל מַה דְעָבֵד רַחֲמָנּא לְטָב עָבֵד בְּוַדַאי,ּּובְוַדַאי ְּכַּוָנָתו ֹ יִתְבָּרַך לְטוֹבָהַ,ּּוְכַמְבֹאָר מִזֶה בְּדִבְרֵי רַבֵּנו ז"ל ּבְּכַמָה מְקוֹמוֹתַ)שִׂיחוֹת הָר"ן נג,קבֹ (ּּשֶׁמִי שֶׁיֶש ׁ לו שְׁלֵמָה בַּה ּאֱמונָה'ְיִתְבָּרַך,טוֹבִים חַיִים חַי ּּהוא ּתָמִידֵ,ּעַין שָׁם. אֱמונָה מֵחֶסְרוֹן רַק הוא הַחֶסְרוֹנוֹת ּּוְכָל.וְעַל־כֵּן ּהַחֲכָמִים וְהַמְחַקְרִים חַיֵיהֶם אֵינָם חַיִים כְּלום,כִּי הֵם וַחֲקִירָתָם חָכְמָתָם עַל־יְדֵי הַחַיִים מֵחֵי ּרְחוֹקִים מִשָׁרְשָׁם אוֹתָם ּשֶׁעוֹקֶרֶתַ,אַח תָמִיד ּוכְרוכִיםר הַטֶבַע שֶׁאַחַר ּחָכְמוֹת,חֶסְרוֹנוֹת מָלֵא ּשֶׁשָׁם,כִּי ּּהָעוֹלָם הַזֶה מָלֵא חֶסְרוֹנוֹת כַּעַס ומַכְאוֹבוֹת,ּוְאֵין שׁום ּּאָדָם שֶׁיַשְׁלִים תַאֲוָתו ֹ בְּזֶה הָעוֹלָם,וְסוֹף כָּל סוֹף מַה ּּיִתְרוֹן לו ֹ מִכָּל עֲמָלו ֹ וְכו'ְ. וְגַם כָּל הַחָכמוֹת חֲסֵרִים,עַד שֶׁרֻבָּם מוֹדִים בְּעַצְמָם שֶׁאֵין יוֹדְעִים כְּלָל,כִּי זֶה אֲלָפִים שָׁנִים שֶׁחוֹקְרִים הַתְכונָה ּּחָכְמַת,תְכונָה אֶחָד הִמְצִיא סָמוך ְַּוְזֶה ּּחֲדָשָׁה כַּיָדוע,ּוְכֻלָם קִבְּלוה ָ בְּאַהֲבָה,ֹּּובֶאֱמֶת הוא ֹּשְׁטות גָּדוׁ לו ֹ מֹח ַ בְּקָדְקֳדו שֶׁיֶש לְמִי ּל,וְכַמְבֹאָר בְּדַעַת הַחוֹלְקִים עָלָיו,ְְּּּובֵין כָּך ובֵין כָּך דֵעָה אַחַת מֵהֶם שֶׁקֶרֹ ,ּּוְלַשָׁוְא עָמְלו הַחֲכָמִים או ֹ הָרִאשׁוֹנִים או ּּהָאַחֲרוֹנִים כָּל יְמֵיהֶם לִמְצֹא חָכְמַת הַתְכונָה,ּּומְאומָה בַּעֲמָלָם נָשְׂאו ּלֹא,דֵעוֹת סָתְרו הָאַחֲרוֹנִים ּּכִּי הָרִאשׁוֹנִים,ְּומִי יוֹדֵע ַ הָאֵיך הָאֱמֶת,ּובֶאֱמֶת הוא שֶׁלֹא כְּדִבְרֵי זֶה וְלֹא כְּדִבְרֵי זֶה. הַחָכְמוֹת בִּשְׁאָר וְכֵן,הַדָאקְטִירַי בְּחָכְמַת ֶּּׁובִפְרָט ּשֶׁנִרְאֶה לִכְאוֹרָה שֹּּהוא לְטוֹבַת הָעוֹלָם כְּדֵי לְהַצִיל הָאָדָם מֵחָלְיו,ּובֶאֱמֶת עֵינֵינו הָרוֹאוֹת כַּמָה אֲלָפִים הַדָאקְטוֹרִים עַל־יְדֵי וָמֵתו שָׁקְעו נְפָשׁוֹת ּוְרִבְבוֹת ּדַוְקָא,ּכַּאֲשֶׁר רוֹאִים בְּחוש ׁ בְּכָל יוֹם,ַכְּמו ֹ שֶׁאָמַר ז ּרַבֵּנו"ל)ַשִׂיחהָר וֹת"נ ן(הוֹרְגִים ּשֶׁהַדָאקְטוֹרִים ּנְפָשׁוֹת רַבּוֹת לְאֵין מִסְפָר,וְהֵם בְּעַצְמָן מוֹדִים שֶׁכָּל ְּּכָּך חָקְרו בְּחָכְמוֹת הַדָאקְטוֹרַי עַד שֶׁעַכְשָׁו אֵין יוֹדְעִין ּמְאומָה,וְיֵש ׁ מַחֲלֹקֶת גָּדוֹל בֵּינֵיהֶם,ָּּשֶׁלְדִבְרֵי זֶה דֵעָה האַחֶרֶת מְמִיתָה אֶת הָאָדָם,ּולְדִבְרֵי שֶׁכְּנֶגְדו ֹ הוא ְלְהֵפֶך,ּּכַּמְבֹאָר בִּדְבָרֵינו מִזֶה.וְאִם כֵּן הַלְוַאי וְלֹא ּּהָיִינו יוֹדְעִים מֵעוֹלָם מֵחָכְמַת הַדָאקְטוֹרַי,ּּבְּוַדַאי הָיו בְּכִפְלַיִם תֵבֵל בְּנֵי ּעַכְשָׁוֶ.בָּז ּוְכַיוֹצֵאבִּשְׁאָר ה הַחָכְמוֹת. ּוַאֲפִלו אִם לִפְעָמִים נִצְמָח מִצַד אֶחָד אֵיזֶה טוֹבָה עַל־יְדֵי חָכְמָתָם,ּהִיא רָעָה מִצַד אַחֵר,ּּוַאֲפִלו צַד ּּהַטוֹבָה הוא רָעָה גְּדוֹלָה,ּּכִּי בָּעוֹלָם הַזֶה אֵין שׁום טוֹבָה כְּלָלֶׁ.ּּומַה יִתְרוֹן לָאָדָם כְּשּּמַמְצִיא נִגּון יָפֶה ּבְּחָכְמַת הַמוזִיקָא שֶׁיָגַע עָלָיו כָּל יָמָיו,ּולְבַסּוֹף עַל־יְדֵי ְּּּהַנִגּון הַזֶה נִמְשָׁך אַחַר תַאֲוַת נִאוף,ּשֶׁמֵמִית אֶת וְרוחָנִיות בְּגַשְׁמִיות ּהָאָדָםׁ,בְּחוש ּּכַּנִרְאֶה,שֶׁהֵם ּהוֹלְכִים בְּבָתֵיּּטַרְטִיאוֹת וְקִרְקְסָאוֹת שֶׁלָהֶם שֶׁקוֹרִין "ּטֵייאֲטורְ"ו"ּקוֹמֶעדְיוס"ּוְכַיוֹצֵא בָּזֶה,וְשָׁם מְעֹרָבִים ּזְכָרִים ונְקֵבוֹת בְּלִי שׁום הֶבְדֵל,וְשׁוֹמְעִים שִׁיר עֲגָבִים, ּוְעוֹשִׂים מַה שֶׁעוֹשִׂים כַּמְפֻרְסָם כָּל זֶהִ,וְאֵינָם יְכוֹלים ׁ זֹאת לְהַכְחִיש,בְּעַצְמָם יוֹדְעִים בְּעַצְמָם הֵם כִּי ּמַחֲשַׁבְתָם הַקְדוֹשָׁה וְהַטְהוֹרָה שֶׁיֵש ׁ לָהֶם שָׁם,ּומַה ְּשֶׁעוֹשִׂים אַחַר כָּך.אוֹי לָהֶם אוֹי לְנַפְשָׁם.ּוְעַל כָּל פָנִים הַחַיִים מִדֶרֶך עַצְמָם פוֹרְשִׁים ְּּּהֵם,ְּמִדֶרֶךּּ תוֹרָתֵנו ּהַקְדוֹשָׁה שֶׁאָסְרָה זֹאת,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב:ּּובְחֻקֹתֵיהֶם לֹא ּתֵלֵכוִׁ,ּכְּמו ֹ שֶׁפֵרֵש ׁ רַש"י שָׁם.ּּוְהֵם מְבַלִים יָמִים וזְמַן ּהַמֻבְחָר עַל שְׁטותִים כָּאֵלו,ּּוְאַחֲרִית שִׂמְחָה תוגָהֶׁ, ּוְכָל הַצָרוֹת וְהַיִסּורִים שּיֵש ׁ לָהֶם כָּל יְמֵיהֶם הֵם יוֹדְעִים בְּעַצְמָם. ּכִּי בֶּאֱמֶת רַק הָעֲנִיִים וְהָאֶבְיוֹנִים קְטַנֵי הַשֵׂכֶל שֶׁאֵינָם בְּקִיאִים בְּטִיב הָעוֹלָם,ּּרַק הֵם סוֹבְרִים שֶׁאֲנָשִׁים כָּאֵלו לִבָּם בִּשְׁרִירות ּהַהוֹלְכִיםֶׁ,ש הַלָלו ּבַּדְרָכִיםל ּהַמְחַקְרִים שֶׁהִתְחִילו מֵחָדָש ׁ בַּעֲוֹנוֹתֵינו הָרַבִּיםׁ ,יֵש ּּלָהֶם כָּל הָעוֹלָם הַזֶה וְחַיִים בְּנַחַת,אֲבָל בֶּאֱמֶת מִי ּשֶׁיֶש ׁ לו ֹ מֹח ַ בְּקָדְקֳדו ֹ ובָקִי בָּהֶם ובְדַרְכֵיהֶםַ ,ּהוא יוֹדֵע ּּמֵעֹצֶם מְרִירות חַיֵיהֶם,שֶׁהֵם מְלֵאִיּם כַּעַס ומַכְאוֹבוֹת יָגוֹן וַאֲנָחָה כָּל יְמֵיהֶם,ּוְחוֹרְקִים שִׁנָם בְּכָל עֵת עַל ּּהַחֲסִידִים הַתְמִימִים וְהַכְּשֵׁרִים עַל שֶׁשְׂמֵחִים שִׂמְחָה ּאֲמִתִית בַּה'ְיִתְבָּרַך,ּוְיֵש ׁ לָהֶם נַחַת רוח ַ וְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טּוֹבִים וְכַיוֹצֵא בָּזֶה בְּכָל עֵת ּשֶׁאָנו זוֹכִים לִזְכֹּר הַטוֹב אֲשֶׁר הֵיטִיב עִמָנו ה'ְיִתְבָּרַך בַּחַיִים חֶלְקֵנו וְשָׂם הָאֵלֶה הַתוֹעִים מִן ּשֶׁהִבְדִילָנו לְהַאֲמִין בַּהֹ'ּּובְמֹשֶׁה עַבְדו,ַבְּתוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעפֶה ּלִ,וְהָאֲר הַזֹהַר ּּובְסִפְרֵיַ"ז י"ַל וְהַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב ז"ּל וְכו'. לָהֶם שׁום שִׂמְחָה אֲמִתִית ׁ ּּכִּי הֵם כָּל יְמֵיהֶם אֵין שֶׁיֵש הַשִׂמְחָה מִמְעַט מֵאֶלֶף ַ לְחֵלֶק מַגִּיע ַּשֶׁתִהְיֶה ּּלַפָחות שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל בִּכְנִיסַת שַׁבָּת וְכּיוֹצֵא,ְרַק לְהֵפֶך, ּכָּל יְמֵיהֶם כַּעַס ומַכְאוֹבוֹת,ּוְתָמִיד חָסֵר לָהֶם רִבּוי קֵץ לְאֵין ּתַאֲווֹתֵיהֶם,הַכֹּל שֶׁיִהְיֶה רוֹצִים הֵם ּכִּי ּבִּשְׁלֵמות אֶצְלָם,ְּשֶׁיִהְיֶה הַמַלְבּוש ׁ תָפור כִּרְצוֹנו ֹ דַיְקָא וְהַפ הַדִקְדוקִים ּבְּכָלרוֹצֶה שֶׁהוא הָרַבִּים ּרָטִים, ֹּוְשֶׁיִהְיֶה לו ֹ כַּמָה מַלְבּושִׁים שׁוֹנִים הַמֻכְרָחִים לו ֹ לְפִי ּּדַעְתוֹ,ְּּכִּי זֶה הַמַלְבּוש ׁ צָרִיך בַּבֹּקֶר כְּשֶׁקָם מִמִטָתו, ְּּוְזֶה צָרִיך בְּעֵת יְצִיאָתו ֹ לַשׁוק,ּוְזֶה בַּצָהֳרַיִם,ּ)ׁ ּומַלְבּוש וְכו כְּלָל ֹ חוֹשֵׁב אֵינו הַקֶבֶר ְּּלְתוֹך'.(בְּעִנְיַן וְכֵן הַדְפוסִים שֶׁהֵם עֵץ וְהַכְּלֵי ומְשִׁיחָתָן ּהַמִנְעָלִים שֶׁעֲלֵיהֶם מוֹשְׁחִין אוֹתָן,ּּוְכַיוֹצֵא בָּזֶה רִבּוי צָרְכֵיהֶם ּּהַמֻכְרָחִים לָהֶם וְלֹא לָנוְ,ּהַמַטְרִידִים אֶת ימֵיהֶם.ּומִי ּשֶׁהוא עָשִׁיר חָסֵר לו ֹ הִצְטָרְכות כָּאֵלו הַרְבֵּה מְאֹד. ּובִפְרָט בְּעִנְיְנֵי הַדִירוֹת שֶׁלָהֶם וכְלֵי הַבַּיִת שֶׁלָהֶם, ּּשֶׁהַכֹּל רוֹצִים שֶׁיִהְיֶה עַל־פִי חָכְמָה,ּעַד שֶׁמֵחֲמַת זֶה מְאֹד צָרְכֵיהֶם ּרַבּוְ,שֶׁמֻכ ּעַדעַצְמָן לְהַפְלִיג רָחִים ּּלַמֶרְחַקִים,וְהֵם כָּל יְמֵיהֶם נָעִים וְנָדִים,ּּיוֹמָם לֹא יָנוחו ּוְלַיְלָה לֹא יִשְׁקֹטו,ּּומֵחֲמַת שֶׁרוֹצִים שֶׁיִהְיֶה לָהֶם בַּיִת ּנָאֶה עִם כָּל הַכֵּלִים שֶׁלָהֶם,ָּמֵחֲמַת זֶה לָנִים עַל־פִי רֹב ּבִּכְפָרִים ובְבּתֵי נָכְרִים ומְבַלִים רֹב יְמֵיהֶם בְּבֵית אֲחֵרִים,ּּוכְשֶׁבָּאִים לְבֵיתָם טְרודִים בְּהַבְלֵיהֶם,עַד ְּּשֶׁאֵין יוֹדְעִין אִם הֵם בְּבֵיתָם אִם הֵם בַּחוץ בַּדֶרֶך, וְסוֹף כָּל סוֹף נַעֲשִׂים בַּעֲלֵי חוֹבוֹת,ֶּׁעַד שֶׁשָׁכִיח ַ אֶצְלָם ש ֹ הַרְבֵּהאו שְׂרֵפָה בִּקְנֵי בַּיָדַיִם עַצְמָם ּּמְמִיתִים בְּסַכִּין,רִבּוי מֵחֲמַת לְדַעַת עַצְמָן ּּשֶׁמְאַבְּדִין ּתַאֲווֹתֵיהֶם שֶׁרָדְפו כָּל יְמֵיהֶם וְלֹא הִשִׂיגום. צְרִיכִים הַכְּשֵׁרִים יִשְׂרָאֵל בְּנֵי אַנְשֵׁי גַּם ָּובֶאֱמֶת מִלְחָמָה גְּדוֹלּה עִם יִצְרָם לִבְלִי לִרְדֹף אַחַר מוֹתָרוֹת דְאֶפְשָׁר מַה בְּכָל בְּמועָט ּולְהִסְתַפֵק,מַה כָּל כִּי ּּשֶׁרוֹצֶה לְהַשְׁלִים חֶסְרוֹנו ֹ יוֹתֵר מִזֶה הָעוֹלָםֹ ,חָסֵר לו וְיוֹתֵר יוֹתֵר הַרְבֵּה עוֹדׁ,בְּחוש ּּכַּנִרְאֶה,גַּם כִּי ּּהַהֶכְרֵחִיוּת שֶׁל הָאָדָם הַמֻכְרָחִים בְּיוֹתֵר רַבִּים גַּם־כֵּן מְאֹד,ּּוצְרִיכִים לְבַקֵש ׁ הַרְבֵּה מְאֹד מֵה'ְּיִתְבָּרַך שֶׁלֹא ּיַטְרִידוהו הַהֶכְרֵחִיות מֵעֲבוֹדַת ה'ְיִתְבָּרַך,מִכָּל שֶׁכֵּן ּוְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאֵין צְרִיכִין לִרְדֹף אַחַר מוֹתָרוֹת,ּומִכָּל ּשֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן כַּמָה רַע וָמַר עַד הַנֶפֶש ׁ דַרְכֵי אֵלו ּּהַפוֹרְשִׁים מִדַרְכֵי יִשְׂרָאֵל,הַהוֹלְכִים בְּכָל מִנְהֲגֵיהֶם ּבְּדַרְכֵי הָעַכּו"ּם דַיְקָא,שֶׁעוֹקְרִים אוֹתָם מִן הָעוֹלָם ּהַבָּא בְּוַדַאיְ,כִּי כָּל בָּאֶיה ָ לֹא יּשׁובון וְלֹא יַשִׂיגו ּאָרְחוֹת חַיִים.ּּוְגַם בָּעוֹלָם הַזֶה הֵם מְלֵאִים דְאָגוֹת ּּוִיגוֹנוֹת רַבּוֹת מְאֹד מְאֹד עָצְמו מִסַּפֵר,וְכָל יְמֵיהֶם ּכַּעַס ומַכְאוֹבוֹת הַרְבֵּה,ּוְאֵין לָהֶם בַּמֶה לְנַחֵם אֶת עַצְמָם,מֵאַחַר שֶׁרְחוֹקִים מֵהִ'ֹ יְּתְבָּרַך ומִקְדֻשַׁת תוֹרָתו ּומִצְווֹתָיו וְשִׂמְחַת שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב. ּּכִּי אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל הַפְשׁוטִים,ּּאֲפִלו אוֹתָן שֶׁרוֹדְפִין ּאַחַר מַשָׂא ומַתָן ולְהוטִים אַחַר הָעֹשֶׁר וְלֹא שִׁבְּרו ּּתַאֲווֹת עוֹלָם הַזֶה וַהֲבָלָיו,ׁ אַףּּ־עַל־פִי־כֵן מֵאַחַר שֶׁיֵש ּּלָהֶם אֱמונָה עַל כָּל פָנִים,ּּומִתְנַהֲגִים בְּדַרְכֵי אֲבוֹתֵינו מֵעוֹלָם אֲשֶׁר,מַלְבּושֵׁיהֶם בְּדַרְכֵי הוֹלְכִים ּוְאֵינָם ּובְמִנְהֲגֵיהֶם,ּוְאֵינָם מְחַנְכִים בְּנֵיהֶם בְּלִמוד סִפְרֵיהֶם ּּולְשׁוֹנוֹתָם וְכוׁ ',ּאֵלו הָאֲנָשִׁים אַף־עַל־פִי שֶׁגַּם הֵם יֵש ּלָהֶם הַרְבֵּה דְאָגוֹת מֵרִבּוי הִצְטָרְכות שֶׁלָהֶם מֵחֲמַת ּשֶׁאֵין לָהֶם מִדַת הַהִסְתַפְקות כָּרָאוי,ּאַף־עַל־פִי־כֵן ּּיֵש ׁ לָהֶם חִיות וְשִׂמְחָה קְצָת בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים ּוְכַיבָּזֶה וֹצֵא,לַה ּּומְקַוִים'לְהַבָּא עִמָהֶם ּּשֶׁיֵיטִיב, קְצָת אַחֲרִיתָם עַל וְחוֹשְׁבִים,בַּמֶה ּּומִתְנַחֲמִים תוֹרָה לְתַלְמוד בְּנֵיהֶם אֶת ּשֶׁנוֹתְנִים,ּומִשְׁתַדְלִים ְּּּשֶׁיֵלְכו בְּנֵיהֶם בְּדֶרֶך הַיָשָׁר,ְּבְּדֶרֶך הַתוֹרָהֶ,בְּדְרֶך מֵעוֹלָם ּאֲבוֹתֵינו,וְהַכְּשֵׁרִים הַיְרֵאִים שֶׁכֵּן מִכָּל ּהַמִסְתַפְקִים בְּמועָט כְּדֵי חִיונִי בְּצִמְצום,מִכָּל שֶׁכֵּן ּוְכָל שֶׁכֵּן הַצַדִיקִים אֲמִתִיִים אֲשֶׁר פָנו עָרְפָם לְגַמְרֵי ּּמִתַאֲווֹת עוֹלָם הַזֶה וַהֲבָלָיוְ,ּומּקַשְׁרִים עַצְמָם כָּל יְמֵי ּּחַיֵיהֶם לְחֵי הַחַיִים,ּּהֵם זוֹכִים לְעִקַר הַחַיִים בֶּאֱמֶת, ּחַיִים אֲמִתִיִים שֶׁאֵין בָּהֶם שׁום חֶסְרוֹן: וְהַכְּלָל,ּשֶׁכָּל הָעוֹלָם הַזֶה מָלֵא חֶסְרוֹנוֹת,ְָּוְכָל הַכָּרוך ּאַחֲרָיו יֶש ׁ לו ֹ חֶסְרוֹנוֹת תמִיד,ְּוְכָל מִי שֶׁכָּרוך אַחֲרָיו יוֹתֵר וְיוֹתֵר,ּאַף־עַל־פִי שֶׁנִדְמֶה לו ֹ שֶׁיֶש ׁ לו ֹ עֲשִׁירות ּוְתַאֲווֹת עוֹלָם הַזֶה,ּּאַף־עַל־פִי־כֵן הוא חָסֵר יוֹתֵר וְיוֹתֵרַ,ּּכְּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל:ֹאֵין אָדָם מֵת וַחֲצִי ּתַאֲוָתו ֹ בְּיָדו.ּּיֵש ׁ לו ֹ מָנֶה מְבַקֵש ׁ מָאתַיִם וְכו'.כִּי כָּל ְַּּהָעוֹלָם הַזֶה נִמְשָׁך מִבְּחִינַת תְחִלַת הַצִמְצום שֶׁהוא ּבְּחִינַת חֶסְרוֹן כַּנ"ל,ַּוְעַל־כֵּן הוא מָלֵא יְגוֹנוֹת כַּעַס ּומַכְאוֹבוֹת ודְאָגוֹת וְחֶסְרוֹנוֹת תָמִיד כַּנ"לָּ. כִּי כּל הָעוֹלָם הַזֶה לֹא נִבְרָא כִּי אִם בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה, ּכְּדֵי שֶׁיִהְיֶה לְהָאָדָם בְּחִירָה וְנִסָּיוֹן.וַהֹ 'ְּיִתְבָּרַך בְּטובו צַדִיקָיו עַל־יְדֵי ַ לָנו וְהוֹדִיע הִקְדִים ּובְרַחֲמָיו ּּהָאֲמִתִיִיםֶׁ,ּּוְגַם הֶרְאָה לָנו בְּחוש ׁ לְמִי שּיֶש ׁ לו ֹ שֵׂכֶל מְעַט,ּּשֶׁהָעוֹלָם הַזֶה מָלֵא יִסּורִים,לְמַעַן נֵדַע לִבְלִי ּּלְהַנִיח ַ לְהַטְעוֹת עַצְמֵנו חַס וְשָׁלוֹם,ַּכְּמו ֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנו ז"לַ)שִׂחוֹת הָר"ן נא(ּבְּזֶה הַלָשׁוֹן:ֶּאֶת זֶה תְקַבְּלו מִמֶנִי ּשֶׁלֹא תַנִיחו עַצְמְכם לְהַטְעוֹת בְּזֶה הָעוֹלָם,כִּי הָעוֹלָם ּּהַזֶה מַטְעֶה אוֹתָנו לְגַמְרֵיֹ ,ּכִּי אֵין גַּם אֶחָד שֶׁיִהְיֶה סוֹפו ּּטוֹב מִזֶה הָעוֹלָם וְכו,'ּוְגַם לְאֻמוֹת הָעוֹלָם צְרִיכִים ּלְהוֹדִיע ַ זֹאת וְכו,'ּעַיֵן שָׁםִ.ּומִי שֶׁרוֹצֶה שֶׁיִהְיֶה לו ֹ חַיים בְּזֶה הָעוֹלָם,ֹ ּאִי אֶפְשָׁר לו ֹ לְהַשִׂיג כִּי אִם כְּשֶׁמִסְתַפֵק חִיונו כְּדֵי הָעוֹלָם מִזֶה הַמועָט בְּתַכְלִית ּבְּמועָט ּבְּצִמְצום,שָׁמַיִם כַּוָנָתו ֹ לְשֵׁם הַמְעַט יִהְיֶה ֶּוְגַם זֶה א לַעֲבֹד שֶׁיוכַל כְּדֵי הַתוֹרָה ּעַל־פִיה ת'ְיִתְבָּרַך שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה נִבְרָא.ּוְכָל מַה שֶׁמְרַחֵק עַצְמו ֹ מִתַאֲווֹת ֹ לַה עַצְמו ומְקַשֵׁר הַזֶה ּעוֹלָם'ולְהַתוֹרָה ְּּיִתְבָּרַך, חֶסְרוֹנוֹתָיו נִתְמַעֲטִים,שְׁלֵמות בִּבְחִינַת נִכְלָל ּכִּי יוֹתֵר,כִּי הְׁ'ְּּיִתְבָּרַך עִקַר הַשּלֵמות,ּּוְכָל מַה שֶׁמִתְרַחֵק ּּיוֹתֵר מֵהָעוֹלָם הַזֶה ומִתְקָרֵב לַה'ְיִתְבָּרַך,ּהוא נִתְרַחֵק בְּהַשְׁלֵמות וְנִכְלָל מֵהַחֶסְרוֹנוֹת ּּבְּיוֹתֵר.הוא ַּּוְעִקָר כַּנ ּּהָאֱמונָה"ל,הוא הָרָע הַיֵצֶר אֲחִיזַת עִקַר ַּכִּי ּמֵהַכְּפִירוֹת כַּנ"ל.)לקוטי הלכות–הלכות פריה ורביה ג'–ל"ד(

EN:
And this is what is brought in the holy Zohar: that Purim is the aspect of Yom Kipurim. For the miracle of Purim — to subdue Amalek, who is the zuhama and lust of the body — is through the ta'anis, as mentioned above, which is the aspect of the fast of Yom HaKipurim. For the holiness of all the fasts receives from the fast of Yom HaKipurim. For the essential subduing of the four elements of the body, to elevate them from beheimah to adam, is through ta'anis, as mentioned above.

Section 14

And therefore, all the holiness of the Mishkan and the Bais HaMikdash was from the aspect of the ta'anis of Yom HaKipurim. For only on the holy day of the fast — on the day of Yom HaKipurim — did the Kohen Gadol [High Priest] enter before and within [lifnay v'lifnim, i.e. the Holy of Holies], which is the highest holiness of all the ten holinesses. And from there all the holinesses are drawn. For there, between the staves [of the Ark], was the essential resting of the Shechinah, which is the root of all holinesses, as it is stated: "I am Hashem Who sanctifies you" (Vayikra 20:8).

For the essential purpose of all the holinesses in the Mishkan and the Bais HaMikdash was to subdue and nullify the zuhama of the nachash, which is the aspect of beheimah, the aspect of body, etc., as mentioned above. For the essential purpose of the Mishkan and the Bais HaMikdash was built to bring there all the korbanos — which are of animals and birds — to subdue the spirit of animality, which is the aspect of body, etc. Through this, all the sins are atoned for — those that are drawn from there — whether the sins of each and every individual, or the sin of Adam HaRishon and the deed of the eigel, which the Mishkan and the Bais HaMikdash atone for, as is known (Tanchuma, Pekudei; brought in the commentary of Rashi). For all of them are drawn from the zuhama of the nachash that clings to the aspect of body, the aspect of beheimah, the aspect of death, etc.

Segment 13
HE:
ּובְחֻקֹתֵיהֶם לֹא תֵלֵכו )ּוַיִקְרָא י"ח,ג'ׁ( ּּוְעַל־כֵּן רָאוי לָנו לִבְכּוֹת וְלִצְעֹק יוֹם וָלַיְלָה נִבְטוֹש ּרֵישָׁא בְּכוֹתְלָא דְבֵיתָא.ּבַּת עַמִי חִגְרִי שָׂק הִתְפַלְשִׁי בָעֲפָרִים אֵבֶלְּ יָחִיד עֲשִׂי לָך מִסְפַד תַמְרורִים)יִרְמְיָה ו,כו.(הַנִשְׁמַעַת הַגְּדוֹלָה וְהַצָרָה הַשֶׁבֶר גֹּדֶל ּעַל בָּעוֹלָם,אֲשֶׁר עֲדַיִן לֹא הָיְתָה כָּזֹאת,ּאֲשֶׁר נִתְחַבְּרו גְּמורִים רְשָׁעִים כִּתוֹת כַּמָה מְקוֹמוֹת ּבְּכַמָה מְפֻרְסָמִים,ְּּּּוְעָשׂו לְעַצְמָן חֶבְרַת חִנוך נְעָרִים לְלַמֵד ולְשׁוֹנוֹת חִיצוֹנִיוֹת חָכְמוֹת הַקְטַנִים יִשְׂרָאֵל ּבְּנֵי ּהָעַכּו"ם.ּוְהֵם מְטַמְאִים הֶבֶל פִיהֶם הַקָדוֹש ׁ וְעוֹקְרִים ּאוֹתָם בְּחַיֵיהֶם מִקַטְנותָם מֵה'ְּּיִתְבָּרַך ומִן הַתוֹרָה,כִּי הָעַכּו בְּדַרְכֵי אוֹתָם ּמַרְגִּילִים"ובְמַלְבּושֵׁיהֶם ּּם לְפוֹרְחוֹת יְקָרוֹת נְפָשׁוֹת צוֹדִים וְהֵם ּּמִנְעורֵיהֶם ּלַגֵּיהִנֹם,ּאוֹי לָנו כִּי שֻׁדָדְנו,ּּאוֹי לָנו עַל שִׁבְרֵנו,אוֹי וַאֲבוֹיָ. ּּוְאִם אָמַרְתִי אֲסַפְרָה כְּמו ֹ אֶפֶס קּצֶה מֵעֹצֶם הַצָרָה ּּהַזֹאת יִכְלו הֲמוֹן יְרִיעוֹתֹ,ּכִּי אֵין רָעָה גְּדוֹלָה מִזו. שֶׁנִתְגַּדְלו הַנְעָרִים אֵלו ׁ שֶׁכָּל בַּחוש נִרְאֶה ּכַּאֲשֶׁר אֶפִיקוֹרְסִים הֵם הָאֵלו הָרָעִים הַדְרָכִים ְּעַל־פִי ּּמְפֻרְסָמִים וְהֵם גְּרועִים מִמּשֻׁמָדִים,ּּומְחַלְלִים שַׁבָּת בְּפַרְהֶסְיָא,ּומִתְלוֹצְצִים מִכָּל הַתוֹרָה כֻּלָה,ּובְיוֹתֵר ַּמִתוֹרָה שֶׁבְּעַל־פֶה מִדִבְרֵי הַתַלְמוד וְאַגָּדוֹת רַבּוֹתֵינו ז"ֶּל עַד שֶׁאָסור לַחֲזֹר ולְהַעֲלוֹת עַל הַכְּתָב ומִכָּל־שֶׁכֵּן פ ּבְּעַלוְהַמָרִים הָרָעִים דִבְרֵיהֶם ּּה,הֵן הֵן ַאֲשֶׁר ז רַבּוֹתֵינו שֶׁהִזְכִּירו הַגְּמורִים ּהָאֶפִיקוֹרְסִים"ל.ַכִּי ּרַבּוֹתֵינו ז"ַּל אָמְרו שֶׁאֲפִלו הַכּוֹפֵר בְּדָבָר אֶחָד מִדִבְרֵי ּחֲכָמֵינו ז"ּל נִקְרָא אֶפִיקוֹרוֹס,מִכָּל־שֶׁכֵּן שֶׁהֵםַ כּוֹפְרִים ּּבְּרֹב דִבְרֵי רַבּוֹתֵינו ז"ּל ובְכָל הַתוֹרָה כֻּלָהֹ ,ַכְּמו ּּשֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל)מְנָחוֹת צט" :(:ּמַהו שֶׁיְלַמֵד אָדָם אֶת בְּנו ֹ חָכְמָה יְוָנִית,ּוְהֵשִׁיבוֹ :ּיְלַמְדֶנו בְּשָׁעָה שֶׁאֵינו לַיְלָה וְלֹא יוֹם לֹאַ".ָוְכובַשְׁל בָּאַלְשֵׁיך ְּּמְבֹאָר"ה ּובִשְׁאָר סְפָרִים גֹּדֶל הָאִסּור לִלְמֹד חָכְמוֹת חִיצוֹנִיוֹת ּולְשׁוֹנוֹת,רַחֲמָנָא לִצְלָן,ּמִלְבַד מַה שֶׁמְבַטְלִין הֶבֶל שֶׁיַעַסְקו רַבָּן בֵּית שֶׁל תִינוֹקוֹת ׁ שֶׁל הַקָדוֹש ֹּפֶה בִּדְבָרִים חִיצוּּנִיִים שֶׁאָסור לַעֲסֹק בָּהֶם.וְאִי אֶפְשָׁר ּּלְהִתְוַכֵּח ַ וְלִטְעֹן עִמָהֶם עַל דַרְכֵיהֶם,ּּכִּי מְהַפְכִים דִבְרֵי ּאֱלֹקִים חַיִים ומוֹצְאִין לָהֶם סְבָרוֹת הֲפוכוֹת שֶׁל שְׁטות וָהֶבֶל,ּשֶׁצְרִיכִין,חַס וְשָׁלוֹםֹ,ּלְהַרְגִּיל אֶת הַתִינוק ּּבִּדְרָכִים נְבוֹכִים הָרָעִים הַלָלו,בִּדְרָכִים רָעִים אֲשֶׁר ּלֹא נִשְׁמְעו מֵעוֹלָם. ְּּּוְכָל דַרְכָּם וְהַנְהָגוֹתָם הוא רַק לְהַמְשִׁיך אֶת הַתִינוֹק הָעַכּו ּבְּדַרְכֵי"הַקְדוֹשָׁה הַתוֹרָה אֲשֶׁר מִנְעורָיו ֶּם מֵה לְהִתְרַחֵק ּהִזְהִירָנוומִדַרְכֵיהֶם ּּם,ֹ שֶׁכָּתוב ּכְּמו )ּּתְהִלִים קו,לה" :(ּוַיִתְעָרְבו בַגּוֹיִם וַיִלְמְדו מַעֲשֵׂיהֶם." ּּוכְמו ֹ שֶׁכָּתוב)ּוַיִקְרָא יח,ג" :(ּובְחֻקֹתֵיהֶם לֹא תֵלֵכו." ְּּּוְכַמְבֹאָר בַּשֻׁלְחָן עָרוך יוֹרֶה דֵעָה סִימָן קעח,ְְּשֶׁצָרִיך לִהּיוֹת מֻבְדָל מֵהֶם בְּמַלְבּושָׁיו ובְמַעֲשָׂיו וְכו'.וְאֵין ְְּצֹרֶך לְהַאֲרִיך ולְבָאֵר עֹצֶם הַצָרָה הַגְּדוֹלָה הַזֹאת אֲשֶׁר ּכָּמוֹהו לֹא נִהְיָתָה,ֹּּאֲשֶׁר עַל זֶה הִתְנַבְּאו כָּל נְבִיאֵינו ּּשֶׁיִהְיֶה בְּסוֹף הַיָמִים צָרָה אֲשֶׁר כָּמוּהו לֹא נִהְיָתָה, ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב)ּּדָנִיֵאל יד,א" :(וְהָיְתָה עֵת צָרָה לְיַעֲקֹב ּאֲשֶׁר כָּמוֹהו לֹא נִהְיָתָה וְכָמוֹהו לֹא תוֹסִיף וְכו'ֹ". ּאַשְׁרֵי מִי שֶׁזוֹכֶה בַּיָמִים הָאֵלֶה לְהִתְרַחֵק אֶת עַצְמו וְאֶת בָּנָיו מֵהֶםָ.וְאִם אֵין בְּיּּדֵינו לְמָנְעָם בַּעֲווֹנוֹתֵינו הָרַבִּים,ּעַל־כָּל־פָנִים הַחִיוב עַל כָּל אֶחָד מֵאַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל הַכְּשֵׁרִים לְהַזְהִיר אֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֵי בָּנָיו ּלְדוֹרוֹת שֶׁיִתְרַחֲקו בְּכָל מִינֵי הִתְרַחֲקות מִדְרָכִים אֵלו. ּּוְשֶׁלֹא לִתֵןַּ אֶת בָּנָיו לְחֶדֶר שֶׁלוֹמְדִים בּו ֹ אֶחָד מֵהַבָּנִים ּאֵלו הַהוֹלְכִים בִּדְרָכִים אֵלו הָרָעִים הַנ"ל,ּאַף־עַל־פִי ּשֶׁאֵצֶל זֶה הַמְלַמֵד אֵין עוֹסְקִים בַּלִמוד הָרַע הַזֶה רַק ּלוֹמְדִים אֶצְלו ֹ תוֹרָה הַקְדוֹשָׁה גְּמָרָא ופוֹסְקִים,רַק ּשֶׁקְצָת תַלְמִידִים לוֹמְדִים בְּמָקוֹם אַחֵר אֵלו הָעִנְיָנִים, שֶׁלֹא כְּלָל עִמָהֶם לְהִתְחַבֵּר אָסור ּאַף־עַל־פִי־כֵן הָרָעָה לְדַרְכָּם וְשָׁלוֹם חַס בָּנָיו אֶת ֹּיַמְשִׁיכו ּוְלִסְבָרוֹתֵיהֶם הַמָרוֹת שֶׁלֹא יַכְנִיסו בּו ֹ חַס וְשָׁלום אֵיזֶה הָרָעִים סִפְרֵיהֶם לִלְמֹד ּתַאֲוָה,לִצְלָן רַחֲמָנָא.וַה' גְּאֻלָתֵנו וִימַהֵר יִשְׂרָאֵל כְּלָלִיות עַל יְרַחֵם ְּיִתְבָּרַך בְּיָמֵינו בִּמְהֵרָה ַ צִדְקֵנו מְשִׁיח אֶת לָנו ּוְיָבִיא,אָז ּיִתְגַּלֶה הָאֱמֶת,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתובִ)ּּתְהִלים פה,יב:("אֱמֶת ּּמֵאֶרֶץ תִצְמָח וְכו'") .לקוטי הלכות–הלכות פסח ז,' אות ו'(

EN:
For the essence of wine is the aspect of yayin adam — the wine of redness — as our Sages said: "Whatever is most red is superior," as it is said: "Do not look upon wine when it reddens [ki yis'adam]" [Proverbs 23:31]. Therefore wine stands as intermediary between Malchus d'Kedushah — the Kingdom of Holiness, the aspect of perfection of the Holy Tongue (Malchus is the mouth) — and Malchus d'Sitra Achra, the tongues of the seventy nations. For the Malchus d'Kedushah is the Kingship of David — described as "ruddy [admoni] with beautiful eyes and goodly appearance" [I Samuel 16:12] — the opposite of the blemish of the covenant [pgam habris] and of the evil eye — the aspect of Bilam — as mentioned above in the Laws of Meat Hidden from the Eye. And corresponding to this, parallel to Malchus d'Kedushah, stands Malchus d'Sitra Achra: the Kingship of Amalek, which issued from Esav — called "ruddy [admoni]" [Genesis 25:25] — the aspect of impure blood and the blemish of the covenant. Wine, being red [adam], stands as intermediary between the two Kingdoms, both in the aspect of admoni.

And this is what is brought in the words of Rabbainu, may his light illuminate, there [LM I:19] — that the perfection of the Holy Tongue is the aspect of the matkala [the scale/balance-point] — in the aspect of "to make a weight for the wind" [Job 28:25]. For the speech of the Holy Tongue, the aspect of Kingship, is the place of the matkala — the aspect of free choice [bechirah]. And the essential matkala is in the aspect of the Tree of Knowledge — for it tilts to this side and to that side. Therefore wine, in the aspect of the Tree of Knowledge, must be guarded greatly even from their touch — for the instant they touch it, it tilts toward them and is disqualified. For "when this one rises, that one falls" — as it is said: "and the one nation shall be mightier than the other" [Genesis 25:23]. When they touch it, wine falls into the aspect of "the fallen Tabernacle of David [Sukas David hanofalas]" [Amos 9:11] — the aspect of chali nofel [the falling sickness — epilepsy] — for this is the blemish of wine: the fallen Tabernacle of David, the Kingship of David, the aspect of admoni, the aspect of yayin adam as above.

And David HaMelech, peace be upon him — who is the aspect of the Kingship of Holiness, the aspect of the cup of blessing [kos shel berachah], as it is said: "I will lift the cup of salvation" [Psalms 116:13] — therefore he said: "as if there were but a step between me and death" [I Samuel 20:3]. And as it is said: "My soul has almost dwelt in silence" [Psalms 94:17] — for there is the matkala, and one must guard oneself with a hairsbreadth from the touch of the Sitra Achra — the seventy nations — in order to tilt the scale toward holiness. Therefore yayin nesech is called the aspect of Kingship — as it is said: "From eternity I was appointed [niskachti]" [Proverbs 8:23]. When wine is blemished through their touch, it becomes yayin nesech — the Kingship of the Sitra Achra. And conversely in holiness it is the aspect of "pour a drink-offering [nesech] of strong drink to Hashem" [Numbers 28:7].

Sleep and Awakening — Seventy Faces of Torah; Kiddush, Shabbos, and Storytelling

Segment 14
HE:
וָחַי בָּהֶם )ּוַיִקְרָא י"ח,ה'( הָאָדָם יֶש ׁ לו ֹ בְּחִירָה,וְעַל־ּכֵּן יֶש ׁ לו ֹ בְּכֹחו ֹ לְבַטֵל ּבְּחִינַת סִטְרָא דְמוֹתָא מֵעַצְמו ֹ עַלֹ־ּיְדֵי שֶׁיְקַדֵש ׁ גּופוׁ, ּּוְיַכְנִיע ַ הַגּוף וְהַחֹמֶר שֶׁהֵם בְּחִינַת מִיתָה לְגַבֵּי הַנֶפֶש, ּשֶׁהוא בְּחִינַת חַיִים וְכו')כמובא בלקוטי מוהר"ן א'– סימן ל"ז(.וְעַל־ּכֵּן הַתוֹרָה וְהַמִצְווֹת קְרויִים"ּחַיִים", ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב)ּוַיִקְרָא יח:(וָחַי בָּהֶם.כִּיָּּּהוא חַיֶיך וְכו' )ּדְבָרִים ל.(וְעַל־ּכֵּן צַדִיקִים אֲפִלו בְּמִיתָתָן קְרויִים ּחַיִים)בְּרָכוֹת יח(.,ּכִּי בִּטְלו מֵעַצְמָן סִטְרָא דְמוֹתָא. אֵין לָה בְּחִירָה ּאֲבָל בְּהֵמָה.לְבַטֵל תִקונָה ִּוְעִקַר שֶׁת דְמוֹתָא סִטְרָא ּמִמֶנָהלַאֲכִילַת רְאויָה ּהְיֶה יִשְׂרָאֵל,ּהוא עַל־ּיְדֵי הָאָדָם הַבַּעַל בְּחִירָה דַיְקָא. וְעַל־ָ אֲסורָה שֶׁמֵתָה מֵאֵלֶיה בְּהֵמָה ּּכֵּן,שָׁלְטָה כִּי ּעָלֶיה ָ סִטְרָא דְמוֹתָא,ּשֶׁאָז מִתְגַּבֵּר רוח ַ הַבַּהֲמִיות.ֶכִּי אִי אֶפְשָׁר לְיִשְׂרָאֵל לאֱכֹל מֵהַבְּהֵמָה כִּי אִם עַל־יְדֵי ּהַשְׁחִיטָה,שֶׁעַל־ּיְדֵי זֶה מַכְנִיעִין רוח ַ הַבַּהֲמִיות בְּחִינַת מִיתָה,גּוף ּבְּחִינַת,לִמְדַבֵּר ׁ מֵחַי הַנֶפֶש ּּומַעֲלִין, ּמִבְּהֵמָה לְאָדָם וְכו,'ְּּכִּי לְהַכְנִיע ַ ולְבַטֵל סִטְרָא דְמוֹתָא מֵהַבהֵמָה זֶה אִי אֶפְשָׁר כִּי אִם עַל־יְדֵי הָאָדָם הַבַּעַל ּבְּחִירָה דַיְקָא.)לקוטי הלכות–הלכות שחיטה ד'– אות י"ב(

EN:
— 51 —

And this is the aspect of the intensity of the miracle of Chanukah. For the wicked kingdom wished to make them forget Your Torah, etc. — and to destroy the Beis HaMikdash before its time. For they wished to uproot the holiness of Yisrael entirely, G-d forbid — through which the world would have reverted to chaos and void, for the world cannot endure without the Torah. For the Sitra Achra — the aspect of the wicked kingdom — saw and understood that this Second Temple would not endure and was destined to be destroyed. For even then, during its construction, their hand was strong over Yisrael. Therefore they wished to destroy it immediately, in order to intensify the darkness greatly — to darken, G-d forbid, the eyes of Yisrael, so that they would despair completely of the complete redemption.

For the essential creation of the world was only for the sake of Yisrael, for the sake of the Torah, and for the sake of the Beis HaMikdash, as it is written: "In the beginning G-d created the heavens and the earth" [Genesis 1:1]. And our Sages of blessed memory said: "For the sake of 'reishis' — which is Yisrael, and the Torah, and the Beis HaMikdash — which are called 'reishis'", etc. But: "And the earth was tohu and vohu, and darkness upon the face of the deep" [Genesis 1:2] — which are the aspects of the four kingdoms, as our Sages of blessed memory expounded. And it is explained in their words, of blessed memory, that the wicked kingdom of Greece is the aspect of "darkness," and the kingdom of Edom — which is the present exile — is the aspect of "the deep" (t'hom).

It emerges that the wicked kingdom of Greece that ruled then is the aspect of "darkness upon the face of the deep" — the darkness that covers the face of the deep, which is this exile that is compared to a deep. And when one falls into a deep in broad daylight, it is already very bitter and difficult to ascend; how much more so when the darkness intensifies over the face of the deep! And this was the intent of the wicked kingdom of Greece then — which is the aspect of the darkness upon the face of the deep — who wished to intensify the darkness greatly, to join the exiles together, that the Temple should be destroyed immediately, so that the darkness would overpower the face of the deep, so that Yisrael would not be able to ascend and emerge, G-d forbid.

Segment 15
HE:
וָחַי בָּהֶם )ּוַיִקְרָא י"ח,ה'( וְעַל־ּכֵּן עַל כָּל הָעֲבֵרוֹת שֶׁבַּתוֹרָה יַעֲבֹר וְאַל יֵהָרֵג,ֲכִּי ּכָּל הַמִצְווֹת וְהָעּבֵרוֹת שֶׁבַּתוֹרָה הֵם בִּשְׁבִיל צִיור ְהָאוֹר הָעֶלְיוֹן לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה וְלֹא לְהֵפֶך חַס וְשָׁלוֹם, ּכִּי עִקַר שֹׁרֶש ׁ כָּל הַתוֹרָה הִיא הָאֱמונָה הַקְדוֹשָׁה, שֶׁעַל־ְּיְדֵי זֶה יוֹדְעִין מִמֶנו יִתְבָּרַך,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתובַ)הוֹשֵׁע ב" :(ה ְ אֶת לִי בֶּאֱמונָה וְיָדַעַת ְּוְאֵרַשְׂתִיך'"ֹ ,ּוכְמו ּשֶׁכָּתוב" :ָּכָּל מִצְוֹתֶיך אֱמונָה) "ּּתְהִלִים קיט(,ּכִּי עִקַר ּהַבְּרִיאָה הָיְתָה רַק בְּגִין דְיִשְׁתְמוֹדְעִין לֵיה אֲבָל זֶה ּיָדוע ַ שֶׁהַ'ְּּיִתְבָּרַך מְרוֹמָם ומְנֻשָׂא וְנעֲלֶה מְאֹד מְאֹד ּמִתְפִיסַת דַעְתֵנו,ּבִּפְרָט שֶׁאָנו מְלֻבָּשִׁים בְּחֹמֶר,ּבְּגוף ּעָכור כָּזֶה שֶׁיֶש ׁ בּו ֹ אֲחִיזָה מֵחֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן ומִמַה ּשֶׁלֹא נוֹלַד בִּקְדֻשָׁהֹ,ּּמִכָּל שֶׁכֵּן מַה שֶׁקִלְקֵל בְּעַצְמו, אַף ְאַך־עַל־ּפִי־ה כֵןֹ 'לְמַעֲנו עָלֵינו ְּיִתְבָּרַך מְרַחֵם ּומֵאִיר לְכָל אֶחָד בְּדַעְתו ֹ בְּכֹח ַ הַצַדִיקֵי אֱמֶת שֶׁיָאִיר ּבּו ֹ אֲמִתַת הָאֱמונָה הַקְדוֹשָׁה,ּשֶׁיֹאחֵז אֶת עַצְמו ֹ בַּה' ְּיִתְבָּרַך ובְתוֹרָתו ֹ הַקְדוֹשָׁה אֲשֶׁר הוא חַיֵינו לָנֶצַחֲ, אֹּבָל הָאוֹר הַיוֹרֵד מִלְמַעְלָה הוא גָּבֹה ַ מְאֹד וְהוא אוֹר ְּּפָשׁוט וְצָרִיך כָּל אֶחָד לְצַיְרו ֹ כְּפִי תְפִיסַת הַמֹחִין שֶׁלו, אֲבָל לָאו כָּל אָדָם זוֹכֶה לָזֶה—ּ לְצַיֵר הָאוֹר לְטוֹבָהָ, ּכִּי רֻבָּם אֵין כְּלֵי הַמֹחִין שֶׁלָהֶם מְתֻקּנִים כָּרָאוי,עַל־כֵּן ּחָמַל עָלֵינו ה'ְּיִתְבָּרַך וְנָתַן לָנו אֶת הַתוֹרָה הַקְדוֹשָׁהַ; רְמָ"ּח מִצְווֹת עֲשֵׂה ושְׁס"ה לֹא תַעֲשֶׂה.ּּומִצְווֹת דְרַבָּנָן, הָאוֹר לְצַיֵר קְדוֹשִׁים צִיורִים בְּחִינַת הֵם ּשֶׁכֻּלָם לִבְרָכָהֹ.וְהִזְהִיר אוּּתָנו לְהִשָׁמֵר מִכָּל הָעֲבֵרוֹת שֶׁהֵם ופְגָמִים קִלְקולִים ּכֻּלָם,שֶׁעַל־הָאוֹר מְצַיְרִים ּיָדָם ְלְהֵפֶך חַס וְשָׁלוֹם,ּוְזֶהו כְּלַל כָּל הַתוֹרָה וְהַמִצְווֹת,וְכָל ּּכַּוָנוֹת הַמִצְווֹת וְסוֹדוֹתֵיהֶם עַל־ּּפִי קַבָּלָה כְּלולִים בָּזֶה, ּכִּי יֵש ׁ כַּמָה וְכַמָה בְּחִינוֹת בְּעִנְיַן צִיור הָאוֹר שֶׁלְמַעְלָה לְטוֹבָה,ְאו ֹ לְהֵפֶך חַס וְשָׁלוֹם,ּשֶׁזֶהו כְּלַל כָּל הַמִדוֹת ּוְכָל הַסְּפִירוֹת וְכָל הַשֵׁמוֹת הַקְדוֹשִׁים שֶׁבָּהֶם תְלויִים ּּכַּוָנוֹת כָּל הַמִצְווֹתֻּ,שֶׁכּלָם כְּפִי מַה שֶׁצְרִיכִים לְצַיֵר ּהָאוֹר לְטוֹבָה כְּפִי הַמִצְוָה.ְוְכֵן לְהֵפֶך בַּעֲבֵרוֹת,חַס וְשָׁלוֹם.ּובָזֶה תָלוי עִקַר הַחִיות שֶׁל הָאָדָם וְשֶׁל כָּל הָעוֹלָמוֹת,ּּכִּי הֵם חַיֵינו.ּכִּי עִקַר הַחִיות עַל־ֹיְדֵי הָאוֹר הָעֶלְיוּּן הַבָּא מִלְמַעְלָה כְּשֶׁזוֹכִים לְצַיְרו ֹ לִבְרָכָה.וְאָז בְּהַכֵּלִים הָאוֹר ומְקֻשָׁר ּּמְיֻחָד,שֶׁעַל־עִקַר זֶה ַּיְדֵי ּהַחִיות כַּיָדוע,ְוְכֵן לְהֵפֶך חַס וְשָׁלוֹם,וְעַל־ָכֵּן כְּפִי ּשִׁקול הַדַעַת בְּהַשְׁקָפָה רִאשׁוֹנָה הָיָה מִן הּרָאוי לֵהָרֵג ּעַל כָּל מִצְוָה שֶׁבַּתוֹרָה,ְכִּי אֵיך אֶפְשָׁר לַעֲבֹר חַס ּוְשָׁלוֹם עַל שׁום מִצְוָה,ּכִּי הֲלֹא תֵכֶף נִתְקַלְקֵל צִיור ּהָאוֹר כְּפִי פְגַם הַמִצְוָה ומֵהֵיכָן יְקַבֵּל חִיות?אֲבָל רַחֲמֵי ה'ְיִתְבָּרַך גְּדוֹלִים מְאֹדְ,וּּהִזְהִיר אוֹתָנו מִזֶהׁ, ָּוְגָזַר וְאָמַר שֶׁאֵין לְך מִצְוָה שֶׁעוֹמֶדֶת בִּפְנֵי פִקוח ַ נֶפֶש, ּּחוץ וְכו'.כִּי וָחַי בָּהֶם,ּּוְלֹא שֶׁיָמות בָּהֶם)ּוַיִקְרָא יח, יוֹמָא פה.(ּכִּי חִיות אִיש ׁ הַיִשְׂרְאֵלִי יָקָר מְאֹד מְאֹד אֵצֶל הַ'יִתְבָּרְך,ּּכִּי הָאָדָם כָּל יְמֵי חַיָיו הוא עוֹסֵק בָּזֶה ּלְקַבֵּל הָאוֹר שֶׁלְמַעְלָה ולְצַיְרו ֹ לְטוֹבָה,ֹּשֶׁמִשָׁם עִקַר ּּחִיותוֹ ,כִּי הָאָדָם לֹא נִבְרָא כִּי אִם לַעֲשׂוֹת רְצוֹנו ְיִתְבָּרַך עַל־ּפִי הַתוֹרָה כָּל יְמֵי חַיָיו,שֶׁעַל־יְדֵיֹּזֶה מְצַיֵר הָאוֹר לִבְרָכָה כְּפִי שֹׁרֶש ׁ נַפְשׁו,ֹּשֶׁבָּזֶה תָלוי תִקון כָּל בּו ותְלויִים הַנֶאֱחָזִים ּהָעוֹלָמוֹת.וְעַל־כָּל עַל כֵּן ּהָעֲבֵרוֹת שֶׁבַּתוֹרָה יַעֲבֹר וְאַל יֵהָרֵג.כִּי אַף־עַל־ּפִי שֶׁעַלִ־הַצ נִתְקַלְקֵל הָעֲבֵרוֹת ּיְדֵיּּיור,לְצַיֵר ְַּּשֶׁצָרִיך ּהָאוֹר לְטוֹבָה וְכַנ"ל,אַף־עַל־ּפִי־ּכֵן אָסור לו ֹ לִהְיוֹת נֶהֱרָג בִּשְׁבִיל זֶה,ּכִּי חִיותו ֹ שֶׁל הַיִשְׂרְאֵלִי יָקָר יוֹתֵר, אַחַר לְטוֹבָה הָאוֹר יְצַיֵר כְּשֶׁיִחְיֶה ּּכִּי־עַל ְכָּך־יְדֵי ּשְׁאָרֵי הַמִצְווֹתּּשֶׁיַעֲשֶׂה כָּל יְמֵי חַיָיו.ַּּוכְמו ֹ שֶׁאָמְרו ּרַבּוֹתֵינו ז"ל)שַׁבָּת קנא:(ּמוטָב שֶׁיְחַלֵל שַׁבָּת אַחַת ּמִשֶׁיְחַלֵל שַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה,ּּכִּי כְּלַל חִיות הָאָדָם הֵם בְּחִינַת שִׁבְעִים שָׁנָה,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב)ּּתְהִלִים צ" :(יְמֵי ּשְׁנוֹתֵינו בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה."ּוְאֵלו הַשִׁבְעִים שָׁנָה שֶׁחַי ְַּּּּהָאָדָם חִיותָם נִמְשָׁך מִבְּחִינַת שִׁבְעִים פָנִים לַתוֹרָה ּהַנ"ל,שֶׁעַל־וְעַל לְטוֹבָה הָאוֹר צִיור עִקַר ּיָדָם־ֹכֵּן ּמְחֻיָב הָאָדָם לִשְׁמֹר אֶת נַפְשׁו ֹ וְחִיותו,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב )ּדְבָרִים ד" :(ּוְנִשְׁמַרְתֶם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם."כִּי כָּל יְמֵי ּחִיותו ֹ צְרִיכִין אוֹתו ֹ מְאֹד בָּעוֹלָם כְּדֵי לְצַיֵר הָאוֹר לְטוֹבָה,ֹּכְּדֵי שֶׁיַשְׁלִים בְּחִינַת הַשִׁבְעִים פָנִים לַתוֹרָה כְּפִי חֶלְקו ֹ וְשָׁרְשׁושָׁם.וְעַל־כֵּן כְּדַאי לַעֲבֹר וְאַל יֵהָרֵג ּעַל הַמִצְוָה,ַּכִּי בִּימֵי חַיָיו יְתַקֵן יוֹתֵר צִיור הָאוֹר ּלְטוֹבָה וְכַנ"ל,ּאֲבָל עֲבוֹדָה זָרָה וְגִלוי עֲרָיוֹת ושְׁפִיכות ּדָמִים יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר,כִּי עַל־ּּיָדָם נִתְקַלְקֵל צִיור הָאוֹר כָּל־ְְְּּכָּך עַד שֶׁמְהַפֵך הָאֱמֶת לְגַמְרֵי מֵהֵפֶך אֶל ְהֵפֶך,שֶׁעַל־ּיְדֵי זֶה אִי אֶפְשָׁר לו ֹ עוֹד לְצַיֵר הָאוֹר לְטוֹבָה,ְמֵאַחַר שֶׁכְּבָר הָפַך הָאֱמֶת לְגַמְרֵי.עַל־כֵּן עַל ּּאֵלו שָׁלֹש ׁ עֲבֵרוֹת יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹרָ,כִּי עֲבוֹדה זָרָה ּשֶׁהִיא כְּפִירות בַּה'ְּיִתְבָּרַך הִיא בְּוַדַאי עוֹקֶרֶת אֶת לְגַמְרֵי הָאָדָם,הָאוֹר הַמְשָׁכַת שֶׁמְהַפֵך מֵאַחַר ְּּכִּי ְְּלְגַמְרֵי עַד שֶׁמֵמִיר כְּבוֹדו ֹ חַס וְשָׁלוֹם וְכוֹפֵר בּו ֹ יִתְבָּרַך ו זָרָה הָעֲבוֹדָה הֶבֶל אַחַר ְוְנִמְשָׁךּהַכְּפִירותֹ ,כְּמו ּשֶׁכָּתוב) :יִרְמְיָה ב" :(ּוְעַמִי הֵמִיר כְּבוֹדִי בְּלוֹא יוֹעִיל", ְּּאֵיך אֶפְשָׁר לו ֹ לִחְיוֹת עוֹד ולְצַיֵר הָאוֹר לְטוֹבָה מֵאַחַר ְְְשֶׁכְּבָר הָפַך וְהֵמִיר הָאֱמֶת מֵהֵפֶך אֶל הֵפֶך לְגַמְרֵי?! וְעַל־הַמוֹדֶה ּכֵּן בֶּאֱמֶתכְּכוֹפֵר בְּכָל בַּעֲבוֹדָה זָרָה ּהַתוֹרָה כֻּלָה.וְעַל־כֵּן יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹרֹ ,כִּי אִי אֶפְשָׁר לו ּעוֹד לְצַיֵר הָאוֹר לְטוֹבָה.וְעַל־ּּכֵּן גַּם עַל גִּלוי עֲרָיוֹת יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר,ּכִּי עִקַר פְגַם כְּלֵי הַמֹחִין הוא עַל־ְיְדֵי ּפּגַם נִאוף.וְעַל־ּכֵּן בְּוַדַאי יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר עַל זֶה,כִּי עַל־כְּלֵי נִפְגָּמִים יִהְיו וְשָׁלוֹם חַס עֲרָיוֹת גִּלוי ּיְדֵי ּּהַמֹחִין שֶׁלו ֹ כָּל־ְּכָּך עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לו ֹ עוֹד לְצַיֵר ּהָאוֹר לִבְרָכָה כָּל יְמֵי חַיָיוֶ,כִּי עַל זה נֶאֱמַר)מִשְׁלֵי ב, טו" :(ּכָּל בָּאֶיה ָ לֹא יְשׁובון וְלֹא יַשִׂיגו אָרְחוֹת חַיִים." וְעַל־ּכֵּן בְּוַדַאי הוא מֻכְרָח לָמות וְלֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר עַל זֶה,כִּי עַל־יְדֵי זֶה נִפְגָּמִים הַכֵּלִים לְגַמְרֵי עַד שֶׁאִי ּאֶפְשָׁר לו ֹ לְצַיֵר הָאוֹר לְטוֹב.וְעַל־ּּכֵּן לָמָה לו ֹ חַיִים ּכָּאֵלֶה?!ּכִּי אַדְרַבָּא,ּיְקַלְקֵל חַס וְשָׁלוֹם בְּחַיָיו יוֹתֵר, ּמֵאַחַר שֶׁנִתְקַלְקְלו כְּלֵי הַמֹחִין שֶׁלו ֹ כָּל־ְכָּך,ּכִּי עִקַר ּפְגַם הַכֵּלִים עַל־ּּיְדֵי גִּלוי עֲרָיוֹת: ּוְכֵן עַל שְׁפִיכותּ דָמִים יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר,כִּי צְרִיכִין כָּל ּאֶחָד וְאֶחָד מִיִשְׂרָאֵל בִּשְׁבִיל צִיור הָאוֹר לְטוֹבָה,כִּי ּכָּל יִשְׂרָאֵל כְּלולִין בְּשִׁבְעִים נַפְשׁוֹת בֵּית יַעֲקֹב,שֶׁהֵם ּּבְּחִינַת שִׁבְעִים פָנִים לַתוֹרָה,שֶׁעַל־ּיָדָם נִצְטַיֵרהָאוֹר לְטוֹבָה.וְעַל־ּכֵּן בְּוַדַאי עַל שְׁפִיכות דָמִים יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹרׁ,ּּכִּי אֵין דוֹחִין נֶפֶש ׁ מִפְנֵי נֶפֶשֹ ,כִּי גַּם נֶפֶש ׁ חֲבֵרו ּּצְרִיכִין בִּשְׁבִיל צִיור הָאוֹר לְטוֹבָה,ּכִּי אֲפִלו הַקָטָן ּּוְהַפָחות שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל אַףַ־על־ּפִי שֶׁאֵין לו ֹ שׁום הַשָׂגָה וִידִיעָה בְּעִנְיָן זֶה כְּלָל,אַף־עַל־ּפִי־ּכֵן מֵאַחַר שֶׁהוא מְתַקֵן הוא וְכוֹפֵר ֹ אֶפִיקוֹרוֹס וְאֵינו יִשְׂרָאֵל ּבִּכְלַל עַל הַרְבֵּה־ּיְדֵי מַעֲשָׂיו ומִצְווֹתָיו,רֵיקָנִים אֲפִלו ֵּּכִּי מְל שֶׁבְּיִשְׂרָאֵלהַרְבֵּה ומְתַקְנִים כָּרִמוֹן מִצְווֹת ּאִים ּּומְצַיְרִים הָאוֹר לְטוֹבָה) .לקוטי הלכות–הלכות יין נסך ד'–אות י"ד(

Segment 16
HE:
" ‰˜„ˆ Ôȇ ˙·˘Á ÒÂÙ„‰ ˙˜„ˆ ÂÓÎ " ] רבי נתן [ בכל סניפי הדואר , Ô·˘Á ÒÓ' 89-2255-7



# Acharei Mos - Chumash with Likutey Halachos
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/3/6/

Acharei Mos - Chumash with Likutey Halachos
חומש עם ליקוטי הלכות — פרשת אַחֲרֵי מוֹת
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/3/6

Segment 1
HE:
בקרבתם לפני ה' )ויקרא ט"ז,א'( יֵש ׁ כֵּלִיםּ נִפְלָאִים הַרְבֵּה שֶׁנַעֲשִׂין בְּאֻמָנות נִפְלָאַ, ְּּוְהַכֹּל עַל־יְדֵי חָכְמַת כֹּח ַ הַמוֹשֵׁך וְכֹח ַ הַמַכְרִיח,ַּומִי ְּשֶׁבָּקִי בְּאֻמָנות זֶה אֵיך לְכַוֵן יַחַד שְׁנֵי הַכֹּחוֹת הַנ"ל ְּּבַּמֶזֶג הַצָרִיךֵּ,אֲזַי נַעֲשִׂים עַל־יְדֵי־זֶה כלִים נִפְלָאִים נִפְלָאוֹת פְעֻלוֹת ּּשֶׁעוֹשִׂיןׁ .יֵש אָדָם בְּכָל ּוכְמוֹ־כֵן ַ הַמוֹשֵׁך כֹּח ְּבְּחִינַתׁ,הַנֶפֶש ּּשֶׁהואַ ,ַ הַמַכְרִיח ּוְכֹח ּּשֶׁהוא הַגּוף;ּוכְשֶׁתַאֲווֹת הַגּוף או ֹ שְׁאָר מְנִיעוֹת,ַשֶׁהֵם ּמִבְּחִינַת כֹּח ַ הַמַכְרִיחְ,מִתּגַּבְּרִין בְּיוֹתֵר עַד שֶׁמַרְחִיקִין ּאֶת הָאָדָם מִקְדֻשַׁת נַפְשׁו ֹ בְּשָׁרְשָׁה,ׁזֶה בְּחִינַת מִיתָה ּמַמָש,לִצְלַן ּרַחֲמָנָאַ;הַנ כֹּחוֹת כְּשֶׁהַשְׁנֵי ְּּאַך"ל ּּמִתְנַהֲגִים בַּמִשְׁקָל הָרָאוי,ְַּּּעַד שֶׁתָמִיד הַכֹּח ַ הַמוֹשֵׁך ַמִתְגּבֵּר עַל הַכֹּח ַ הַמַכְרִיחֹ ,ְּּאַך בְּאֹפֶן שֶׁלֹא לְבַטְלו לְגַמְרֵי,כִּי זֶה בְּחִינַת"בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה'ּּוַיָמֻתו",וְעַל ּזֶה הִזְהִירו אֶת יִשְׂרָאֵל בְּיוֹתֵר בִּשְׁעַת מַתַן תוֹרָה" :ּפֶן ּיֶהֶרְסו לַעֲלוֹת"ּוְכוָ',כִּי הָעֲבוֹדָה צְרִיך לִהְיוֹת בִּבְחִינַת "ּוְהַחַיוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב",ּוְאָז אַדְרַבָּא,ּּזֶה עִקַר הַחַיִיםׁ, ּשֶׁהוא בְּחִינַת חִבּור גּוף וָנֶפֶש,ּוְדַיְקָא עַל־יְדֵי חִבּור ְּשְׁנֵי כֹּחוֹת אֵלו בְּיַחַד נַעֲשִׂים תִקונִים נִפְלָאִים בְּכָל הָעוֹלָמוֹת עַל יּדֵי הָאָדָם הַבַּעַל־בְּחִירָה הַמְחֻבָּר מִשְׁנֵי ּּהַכֹּחוֹת אֵלו בְּיַחַד.ּּוְזֶה בְּחִינַת אֲכִילַת עֶרֶב־יוֹם־כִּפור ּּוְתַעֲנִית יוֹם־כִּפורַ,ּבְּחִינַת תִקון שְׁנֵי הַכֹּחוֹת הַנ"ל. בְּיוֹם־כִּפור גַּם ּּוְעַל־כֵּןֹ,הַכֹּהֵן־גָּדו ּשֶׁנִכְנָסלִפְנַי ל וְלִפְנִים,ְּשֶׁשָׁם עִקַר קְדֻשַׁת שֹׁרֶש ׁ כֹּח ַ הַמוֹשֵׁך,ְאַך פְעָמִים כַּמָה ומַחֲלִיף מְשַׁנֶה הָיָה ּאַף־עַל־פִי־כֵן ּמִבִּגְדֵי זָהָב לְבִגְדֵי לָבָן וְכוַ ',ּכְּדֵי שֶׁלֹא יַגְבִּיר גַּם כֹּח ְּּהַמוֹשֵׁך בְּיוֹתֵר מִדָי.וְאָזַּכְּשֶׁמִתְנַהֲגִין שְׁנֵי הַכֹּחוֹת ּהַנ"כְּתִקונָן ּּל,תְשׁובָה יְדֵי עַל־ לִזְכּוֹת יָכוֹל ּּאֲזַי ּשֶׁיִתְהַפְכו הָעֲונוֹת הַנִמְשָׁכִין מִכֹּח ַ הַמַכְרִיח ַ לִזְכֻיוֹת, ּשֶׁזֶה בְּחִינַת סְלִיחַת הָעֲונוֹת שֶׁל יוֹם־כִּפור,ַכִּי דַיְקָא גַּם עּל־יְדֵי כֹּח ַ הַמַכְרִיח ַ נִגְמָר הָאֻמָנות הַנִפְלָא שֶׁל כָּל ּהַתִקונִים כְּשֶׁזוֹכִין לְתַקְנָן בִּשְׁלֵמות עַיֵן פְנִים) .לקוטי הלכות–הלכותיום טוב ה'-אותיותא'ד'ה'לפי אוצר היראה–אלול,ראש השנה...,אותס"ד(

EN:
And had man not sinned, he would have merited to complete the tikun of all things in physicality and spirituality without toil and exertion — only through prayer and some very easy action. For at the time of Creation, the completion of the tikun of all the worlds was dependent upon Adam HaRishon. Had he not eaten from the Tree of Knowledge, and had he prayed his prayer, he would have completed the tikun of all the worlds in perfection on that very day, as explained in the writings of the Arizal. But through his sin, he did not complete the tikun of the worlds. Rather, he further damaged and ruined all the worlds — until it was decreed: "in sorrow shall you eat of it" (Genesis 3:17), "by the sweat of your brow shall you eat bread" (Genesis 3:19). For now many, many exertions and labors are needed — which are the 39 melachos — before the things in the world are prepared so as to be fit for benefit, to eat them or to wear them, and the like.

And also now, the more a person sanctifies himself and merits to separate himself from the world, and sets all his heart and da'as to recognize and magnify His Name, blessed be He — to that extent he merits to remove from himself the yoke of the 39 melachos, and merits to receive his parnasah without great toil and exertion. And as our Sages of blessed memory said: "Whoever accepts upon himself the yoke of Torah — the yoke of government and the yoke of worldly occupation are removed from him" (Avos 3:5). For the exertion of parnasah — which is the aspect of the 39 melachos — is drawn from the contamination of the Serpent, from the damage of the Tree of Knowledge, because he did not endeavor to magnify His Name, blessed be He, through all things. On the contrary — he greatly damaged and denied the fundamental principle. And from there all the 39 melachos are drawn, which are the aspect of the exertions and preoccupations of parnasah.

And therefore, when a person sanctifies himself and believes in Hashem, blessed be He, and sets all his heart to give thanks to the Name of Hashem over every single thing that he sees or derives benefit from — to magnify the Name of Hashem through every single thing in the world, as mentioned above — through this he pushes away the contamination of the Serpent, which is the aspect of the 39 melachos. And he merits that the tikun of all things is completed easily for him, and he attains his parnasah and all his needs without toil and exertion. For the essence of the tikun is through the magnification of the Name of Hashem. And according to what one merits to magnify the Name of Hashem, so is one saved from the 39 melachos, from the sorrow and exertion of parnasah. And one merits to receive one's parnasah easily, from the Name of Hashem — where the essence of trust regarding all of man's needs and all salvations lies. As it is written: "A king is not saved by a great army" etc., "a horse is false for salvation" etc. And it concludes there: "For in Him our heart rejoices, for in His holy Name we have trusted" (Psalms 33:16–21). "In His holy Name," specifically — for everything is drawn from the Name of Hashem, as mentioned above.

— 6 —

And this is the aspect of Shabbos, which is the Name of Hashem, on which all the 39 melachos are completely forbidden. For on Shabbos it is forbidden to arouse weekday matters. For Shabbos is the Name of Hashem — and then it is the tachlis ma'aseh shamayim va'aretz [the purpose of the work of heaven and earth]. That is, on Shabbos all things ascend to their purpose — which is the Name of Hashem, as mentioned above. For through the sanctity of Shabbos, which is the Name of Hashem, one merits complete da'as — to recognize and contemplate the greatness of Hashem, blessed be He, and to recognize His Name, blessed be He, through every single thing in the world.

Segment 2
HE:
ֵ ׁוְאַל יָבֹא בְכָל עּת אֶל הַקֹדֶש )ויקרא ט"ז,ב'( ׁוְזֶה שֶׁהֻזְהַר אַהֲרֹן אַחֲרֵי מוֹת בָּנָיו לְבַל יָבֹא בְכָל עֵת ּאֶל הַקֹדֶש,ּשֶׁלֹא יִכְנֹס לִפְנִים כִּי אִם עַל־יְדֵי עֲבוֹדוֹת ּיוֹם־הַכִּפורִים שֶׁאָז הוא תִקון הַבְּרִית)כי בו נמול אברהם אבינוֲ(וְכָל הָעּּבוֹדוֹת שֶׁל הַקָרְבָּנוֹת כֻּלָם בִּשְׁבִיל זֶה,ּדְהַיְנו לְהַכְנִיע ַ רוח ַ הַבַּהֲמִיות שֶׁהוא פְגַם הַבְּרִיתׁ)ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב בַּזֹהַר הַקָדוֹש:ּאַל תִהְיו כְּסוס ּכְּפֶרֶד אֵין הָבִין וְכו,'ּעַיֵן שָׁם.(ּּוְגַם שֶׁיִהְיֶה נָשׂויְּ,ֹ כמו ּשֶׁכָּתוב שָׁם:ּוְכִפֶר בַּעֲדו ֹ ובְעַד בֵּיתו ֹ אָז הוא רָאוי ְּּלִכְנֹס אֶל הַקֹדֶש ׁ פְנִימָה לִזְכּוֹת לְדַעַת גָּדוֹל לְהַמְשִׁיך ּמִשָׁם לַבְנונִית מְחִילָה וסְלִיחָה.ּוְזֶה שֶׁכָּתוב" :בְּזֹאת אַהֲרֹן יָבֹא"ַ,ה תִקון בְּחִינַת ּהַיְנובְּרִית,ּשֶׁהוא ּּבְּחִינַת זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִשְׁמְרו,ּּוְכַמובָא.וְעַל־כֵּן ּאָנו קוֹרִין בְּיוֹם הַכִּפורִים כָּל פָרָשַׁת עֲרָיוֹת,כִּי אָז ּהוא בְּחִינַת תִקון הַבְּרִית) .לקוטי הלכות–הלכות יום הכיפורים א,'אות ב'(

EN:
font-style: italic;

color: #1a3a1a;

/* Source citation */

.source {

font-size: 0.88em;

color: #555;

/* Emphasis for key spiritual concepts */

.concept {

font-weight: bold;

color: #3d1f00;

/* Acronym / Roshei Teivos highlight */

Segment 3
HE:
בזאת יבא אהרן אלהקודש )ויקרא ט"ז,ג'( ּּכִּי כָּל הָעֲבוֹדָה שֶׁל יוֹם הַכִּפורִים,שֶׁעַל־יְדֵי זֶה ְּהַשֵׁם יִתְבָּרַך מוֹחֵל עֲוֹנוֹת יִשְׂרָאֵל בְּכָל שָׁנָה,ּהוא עַל־יִתְבָּרַך הַשֵׁם שֶׁל הַזַך הָאֱמֶת בְּחִינַת ֹ ְְּּיְדֵי ּבְּעַצְמו ֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִׂיגוֹכִּי אִם גְּדוֹלֵי מֻבְחֲרֵי ּּהַצַדִיקִים כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתו,כִּי עַל־יְדֵי הָאֱמֶת ּהַפָשׁוט אֵין תַקָנָה לְהַחוֹטֵא,ַּּכְּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל:ּּשָׁאֲלו לַחָכְמָה וְכו'.וְאָמְרָה:ּהַנֶפֶש ׁ הַחוֹטֵאת ּהִיא תָמות וְכו'.ּוְזֶהוּ בְּחִינַת הָאֱמֶת שֶׁל הַמַלְאָכִים ּּשֶׁקִטְרְגו עַל בְּרִיאַת הָאָדָם,ֹ ּכִּי לְפִי הָאֱמֶת שֶׁלָהֶם ּאֵין תַקָנָה לְהַחוֹטֵא וְהֵם רָאו שֶׁהָאָדָם יֶחֱטָא נֶגְדו ְיִתְבָּרַך עַלֹ־ּכֵּן קִטְרְגו עַל בְּרִיאָתו.ָּּובֶאֱמֶת לְפִי ּהַדַעַת הַפָשׁוט כְך נוֹטָה הָאֱמֶת,ּאֲבָל לֹא יָדְעו ֹ יִתְבָּרַך רַחֲמָנותו ְּעֹצֶם,שֶׁאִי הָאֱמֶת עֶצֶם ּשֶׁזֶה לְהַשִׂיג ּאֶפְשָׁר,לַעֲוֹנוֹת הַסְּלִיחָה נִמְשָׁך ְּּ ומִשָׁם ּּיִשְׂרָאֵל בְּיוֹם הַכִּפורִים.ַ אֲבָל לָאו כָּל אָדָם יָכוֹל ּלִכְנֹס לִקְדֻשַׁת הָאֱמֶת הּזֶה,ּּ וַאֲפִלו הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל ּהֻזְהַר בְּבַל יָבֹא בְּכָל עֵת אֶל הַקֹדֶש ׁ כִּי אִם בְּזֹאת ּוְכו':ּּבְּיוֹם הַכִּפורִים,ּכִּי לֶאֱמֶת כָּזֶה שֶׁהוא בְּחִינַת ּקְדֻשַׁת קֹדֶש ׁ קָדָשִׁים לִפְנַי וְלִפְנִים,ַאִי אֶפְשָׁר לִכְנֹס כִּי אִם בְּיוֹם הּּכִּפורִים עַל־ּּיְדֵי סֵדֶר הָעֲבוֹדָה שֶׁצִוָה עֲוֹנוֹת סְלִיחַת לְהַמְשִׁיך יוכַל וְאָז יִתְבָּרַך ְְּּהַשֵׁם יִתְבָּרַך רַחֲמָיו אֲמִתַת עֶצֶם מִבְּחִינַת ְְּּשֶׁנִמְשָׁך, בְּחִינַת וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת.)לקוטי הלכות-הלכות ריבית ה'–אותמ"א(

EN:
And this is the aspect of "oil and incense" (Mishlei 27:9), etc. For the essential mitzvah of ketores is at the time of lighting the lamps, as it is said: "And when Aharon lights the lamps, he shall burn it [the ketores]" (Shemos 30:7–8), etc. For oil is the aspect of makifin [surrounding lights], the aspect of "to brighten the face with oil" (Tehillim 104:15), as explained in the aforementioned discourse. For through the ketores, which connects all the lowest levels to the Blessed Name and ascends exceedingly high — which is the aspect of the illumination of son and student, as understood in the aforementioned discourse — through this, the makifin illuminate, the aspect of oil as mentioned above.

And Nadav and Avihu, who entered to offer ketores and did not marry — they wished to ascend exceedingly high, which is the aspect of ketores, but they did not marry — they did not descend below to connect also all the lower worlds, as mentioned above.

Segment 4
HE:
בזאתיבא אהרן אל הקדש )ויקרא ט"ז,ג'( ְּאֲנָשִׁים פְשׁוטִים וקְטַנֵי הָעֵרֶך,ּבְּוַדַאי אִי אֶפְשָׁר לָהֶם ּלְהַשִׂיג הַשָׂגַת אֱלֹקות,ּוְעִקַר חִיותָם וְתִקְוָתָם לִזְכּוֹת ּּלַתַכְלִית הַנִצְחִי,ּלַתַכְלִית הָאֲמִתִי הוא רַק עַל־יְדֵי ּאֱמונָה.ּוַאֲפִלו מִי שֶׁיֶש ׁ לו ֹ שֵׂכֶל גָּדוֹל וְהוא חָרִיף בַּתוֹרָה גָּדוֹל ּוְלַמְדָןַׁ,בְּש ובְקִיאות ּבַּחֲרִיפות"ס ּופוֹסְקִים,הַקַבָּלָה בְּחָכְמַת ֹ יָד ׁ לו יֶש אִם ּוַאֲפִלוִ, ּּבְּסִפְרֵי הַזֹהַר הַקָדוֹש ׁ וְכִתְבֵי הָאֲרַ"י ז"לֶׁ,כָּל זְמַן שּלֹא ְֹּזִכֵּך עַצְמו ֹ מִזֻהֲמַת הַנָחָש ׁ וְלֹא שָׁבַר עֲדַיִן לְגַמְרֵי תַאֲוַת ּגּופו ֹ וְחָמְרו,ּוְיֶש ׁ לו ֹ עֲדַיִן אֵיזֶה אֲחִיזָה וְשֵׁמֶץ דָבָר ּמִתַאֲוַת הַגּוף וְהַבְלֵי עוֹלָם הַזֶהֹ ,ֹּבְּוַדַאי עֲדַיִן אֵין שִׂכְלו ּשָׁלֵם וְאָסור לו ֹ לִכְנְּּס בְּחָכְמַת הַשָׂגַת אֱלֹקותו ֹ יִתְבָּרַך כְּלָל,ּּכִּי יוכַל לְהִכָּשֵׁל מְאֹד וְלִפֹל חַס וְשָׁלוֹם רַחֲמָנָא לִצְלָןֹ ,ְְּוְצָרִיך לְהִתְחַזֵק רַק בָּאֱמונָה ולְהַשְׁלִיך שִׂכְלו לְגַמְרֵיִ,ְּוְלִסְמֹך עַל אֲבוֹתֵינו הַקְדוֹשִׁים וְעַל הַצַדיקִים ּהָאֲמִתִיִים אֲשֶׁר כָּפו אֶת יִצְרָם וְשָׁבְרו אֶת הַחֹמֶר לְגַמְרֵי,ֹ יִתְבָּרַך אֱלֹקותו לְהַשָׂגַת זָכו הֵם רַק ְּכִּי הַשְׁלֵמות ּּבְּתַכְלִית.שֶׁטִהֲרו כָּאֵלו צַדִיקִים ּוַאֲפִלו ׁ לְגַמְרֵי הַנָחָש מִזֻהֲמַת עַצְמָן ּוְקִדְשׁוכָּל ּוְשָׁבְרו ּהַתַאֲווֹת ובִטְלו אֶת הַגּוף וְהַחֹמֶר לְגַמְרֵי,גַּם הֵם הָיָה ּעִקַר הִתְחַזְקות שֶׁלָהֶם רַק עַל־ּּיְדֵי הָאֱמונָה הַקְדוֹשָׁהַ, ּכַּמובָן בְּדִבְרֵי רַבֵּנו ז"ּל בְּכַמָה מְקוֹמוֹת,ָכִּי אִי אֶפְשָׁר ּלְהַשִׂיג שׁום הַשָׂגּּה וְלָדַעַת שׁום יְדִיעָה בְּהִתְנוֹצְצות ְּאֱלֹקותו ֹ יִתְבָּרַך כִּי אִם עַל־ּּיְדֵי הָאֱמונָה הַקְדוֹשָׁה ְּאֲשֶׁר הִיא הַשַׁעַר שֶׁדֶרֶך שָׁם נִכְנָסִין לְכָל הַקְדֻשׁוֹת הַקְדוֹשׁוֹת הַיְדִיעוֹת ולְכָל הַהַשָׂגוֹת ּלְכָל,ָבִּבְחִינַת ׁבְּזֹאת יהַקֹדֶש ּבוֹא אַהֲרֹן אֶל.'זֹאת'ַהִיא בְּחִינַת ּמַלְכות כַּיָדוע,ּּבְּחִינַת אֱמונָה שֶׁהִיא יְסוֹד כָּל הַתוֹרָה, ֹ שֶׁכָּתוב ּכְּמו" :אֱמונָה מִצְוֹתֶיך ָּכָּל."זֹאת בְּחִינַת ּהַתוֹרָה וְהָעֵדות וְהַחֻקִים וְהַמִשְׁפָטִים וְכו' ,'זֹאתְ'ּדַיַקָא ּכַּנ"ל.ְּוְזֶה שֶׁהֶאֱרִיך בַּתִקונִים ובֵאֵר הֵיטֵב דְלֵית רְשׁו ּּלְנָבִיא וְחוֹזֶה לְאַעֲלָא לְקֻדְשָׁא בַּר מִנָה וְכו': ּכִּי אִי אֶפְשָׁר לְהִתְקָרֵב וְלִכְנֹס לְשׁום קְדֻשָׁה לְשׁום ּהַשָׂגָה ולְשׁום יְדִיעָה מֵה'ְיִתְבָּרַךִ,כִּי אם עַל־יְדֵי ּּהָאֱמונָה הַקְדוֹשָׁהׁ ,ּוְכָל הַמִלְחָמוֹת וְכָל הַנִסְיוֹנוֹת שֶׁיֵש לְהָאָדָם בַּעֲבוֹדַת ה'ְיִתְבָּרַך,ּּאִי אֶפְשָׁר לְנַצֵח ַ שׁום עַל אִם כִּי בְּנִסָּיוֹן וְלַעֲמֹד מִלְחָמָה־הָאֱמונָה ּיְדֵי ּהַקְדוֹשָׁהַּ,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב שָׁם בּתִקונִים:וְדָוִד כַּד הֲוָה ּּעָאל בִּקְרָבָא לָא אִיתְרָחִיץ אֶלָא בָּה,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב: "ּּאִם תַחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה וְכו'ַּּאִם תָקום עָלַי מִלְחָמָה בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵח",ֵּּהַיְנו שֶׁעִקַר בִּטְחוֹנו ֹ וְתִקְוָתו ֹ הָיָה ּּבָּאֱמונָה שֶׁנִקְראת"זֹאתַ"ּכַּנ"לַ .ּּדְהַיְנו שֶׁהָיָה יוֹדֵע ּּשֶׁהוא חָזָק בְּהָאֱמונָה בַּה'ְיִתְבָּרַך,וְעַל־ּכֵּן הוא חָזָק ּשֶׁבְּוַדַאי יַעֲמֹד נֶגֶד כָּל הַמַחֲנוֹת וְהַמִלְחָמוֹת שֶׁל הַיֵצֶר הָרָע וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא,ּכִּי בְּוַדַאי יוכַל לְנַצְחָם ולְשָׁבְרָם ּּמֵאַחַר שֶׁיֵש ׁ לו ֹ אֱמונָה חֲזָקָה בַּה'ְּיִתְבָּרַך שֶׁנִקְרָא "זֹאתַ"ּכַּנ"לַ ,בְּחִינַת בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵח)ּּתְהִלִים כז(, 'בְּזֹאת'ּדַיְקָאַ,ּהַיְנו בְּהָאֱמונָה כַּנ"ל.ְּוְהַנָבִיא כְּשֶׁרָאָה ְּּאֹרֶך הַגָּלות לֹא הָיָה לו ֹ תִקּוָה לָצֵאת מִשָׁם כִּי אִם עַל־ּּיְדֵי הָאֱמונָה שֶׁנִקְרֵאת"זֹאת",ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב" :זֹאת אָשִׁיב אֶל־לִבִּי עַל־כֵּן אוֹחִיל"ּוְכו,'ּכַּמְבֹאָר בַּתִקונִים שָׁם.ַּּכִּי הַנָבִיא רָאָה שֶׁבְּסוֹף הַגָּלות בְּעִקְבָא דִמְשִׁיחָא יִתְגַּבֵּר הַבֹּעַל דָבָר וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא בְּיוֹתֵר וְיִהְיֶה קָשֶׁה לְנַצְחו ּלְהָאָדָם,עַל־לָצֵאת תִקְוָה שֶׁאֵין אָמַר ּכֵּן ּמֵהַגָּלות כִּי אִם עַל־ּיְדֵי בְּחִינָה זֹאת שֶׁהִיא הָאֱמונָה ּהַקְדוֹשָׁה,ּשֶׁמִי שֶׁיִהְיֶה חָזָק בְּהָאֱמונָהֶּ,ּבְּוַדַאי יִזְכה ּלְנַצֵח ַ הַמִלְחָמָה וְיֵצֵא מִן הַגָּלות בְּוַדַאי.ּוְעַיֵן שָׁם ְּבַּתִקונִים שֶׁהֶאֱרִיך בְּעִנְיַן בְּחִינָה שֶׁל זֹאת,ּשֶׁיַעֲקֹב ּמָסַר זֹאת לְבָנָיו וְכֵן מֹשֶׁה וְכו'ּוְכו'.וְהַכְּלָל,שֶׁבְּחִינַת 'זֹאתִ'בַּתִקונ שָׁם ּהַנִזְכָּרהָאֱמונָה בְּחִינַת הוא ּּים ּהַקְדוֹשָׁה שֶׁהִיא עִקַר וִיסוֹד כָּל הַתוֹרָה כֻּלָה,וְרַק עַל־ַ כָּל ולְנַצֵח הַקְדֻשָׁה לְשַׁעֲרֵי לִכְנֹס יְכוֹלִין ּיָדָה ּּהַמִלְחָמוֹת שֶׁיֵש ׁ לְהָאָדָם בַּעֲבוֹדַת ה'ְיִתְבָּרַך.)לקוטי הלכות-הלכות גילוח ג'-אותח'(

EN:
And therefore they blemished the ketores that they offered. For the essential perfection of the ketores is when one connects everything to the Blessed Name, even the very lowest. And when the ketores is not offered in this aspect, it is blemished, and it is as though one omitted the chelb'nah from the ketores — for then, certainly, the ketores is completely invalid. Similarly, when one does not connect and raise all the lowest levels to the Blessed Name, then one cannot enter within to offer ketores, as mentioned above.

And this is what was said to Aharon after the death of his two aforementioned sons: "He shall not come at all times into the Holy" (Vayikra 16:2) — rather, only on Yom Kippur, through the offerings and the ketores and the entire order of the service of Yom Kippur. For on Yom Kippur there is forgiveness of sins, and the essential atonement is through the Kohen Gadol [High Priest], through his service, as it is written: "And he shall atone for the children of Israel" (Vayikra 16:34), etc. And precisely then, when he atones for the children of Israel — and then he can raise all the sinners of Israel, all those who are in a lowly and base state, to raise them all to the Blessed Name — precisely then can he enter the innermost sanctum. But throughout the rest of the year, it is forbidden for him to enter the innermost sanctum, for it is impossible to enter the innermost sanctum except when one can connect and raise all the lowest and most base to Him, blessed be He, and purify them all from their sins. Precisely then can one ascend on high and enter the innermost sanctum, as mentioned above.

And therefore the Kohen Gadol on Yom Kippur needs to have a wife, as our Sages, of blessed memory, said; and as it is written: "And he shall atone for himself and for his household" (Vayikra 16:6). This is the aforementioned aspect. For when he has a wife, through this he connects also the lower world to the Blessed Name, as mentioned above. And this is the essential [meaning of the] services of Yom Kippur — to connect all the lower worlds to Him, blessed be He, etc., as mentioned above.

Blessed is Hashem forever, Amen and Amen. Blessed is He Who gives strength to the weary.

• • •

Translator's Summary

This halacha, based on Likutay Moharan II, Torah 7 ("Vayehi Mikeitz — Ki Merachamam Yenahaigem"), explains the mitzvah of procreation (having a son and a daughter) as a profound spiritual imperative: the tzadik must illuminate both the upper and lower worlds. The discourse revolves around the twin concepts of "son and student" as parallel channels of spiritual light.

Core Framework: Son & Student / Upper & Lower

Segment 5
HE:
על שניהשעירים גורלות )ויקרא ט"ז,ח'( ְֹלִפְעָמִים מִתְגַּבְּרִין הָעֲווֹנוֹת כָּל כָּך עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר ּבְּשׁום אֹפֶן לָתֵת עֵצָה בְּנַפְשׁו,ּכִּי עֲצָתו ֹ חֲלוקָה מְאֹד, ּוכְמו ֹ שֶׁצָעַק דָוִד עַד אָנָה אָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשִׁי,ּ וְאָז זֶהו ּבְּעַצְמו ֹ עִקַר הָעֵצָה,ְּּלִצְעֹק לְהַשֵׁם יִתְבָּרַך עַד אָנָה אָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשִׁי,ְּּולְהַשְׁלִיך כָּל יְהָבו ֹ עַל הַשֵׁם ְְְיִתְבָּרַך וְלִסְמֹך עָלָיו יִתְבָּרַך לְבַד.וְזֶה כְּמו ֹ בְּחִינַת ְּגּוֹרָל שֶׁמַשְׁלִיך עֲצָתו ֹ עַלְּהַשֵׁם יִתְבָּרַך כְּפִי מַה שֶׁיֵצֵא ְְּגּוֹרָלו ֹ מֵהַשֵׁם יִתְבָּרַך בִּבְחִינַת אַתָה תוֹמִיך גּוֹרָלִי. ּוכְתִיב בְּחֵיק יֻטַל אֶת הַגּוֹרָל ומֵהֹ'ּכָּל מִשְׁפָטו.וְזֶה ָּּבְּחִינַת הַגּוֹרָל שֶׁל יוֹם כִּפור שֶׁמֵחֲמַת רִבּוי עֲוֹנוֹת שֶׁל כּל הַשָׁנָה שֶׁהָיו צְרִיכִים לְהִתְוַדוֹת אָז עַל הַשָׂעִיר לַעֲזָאֹזֵל מֵחֲמַת זֶה הָיָה קָשֶׁה לְבָרֵר הָאֱמֶת אֵיזֶה לַה' וְאֵיזֶה לַעֲזָאֹזֵל כִּי אִם עַל יְדֵי הַגּוֹרָל,ּוְעַל יְדֵי זֶה דַיְקָא אֲמִתִית הָעֵצָה ּנִתְבָּרֵר) .הלכות לקוטי-הלכות תענית ד'-אות כ"גלפי אוצר היראה-עצה-ט"ז( ונתן אהרן... גורל אחד לה'וגורל )ויקרא ט"ז,ח'( ּעָלְמָא דְאָתֵי הוא כֻּלו ֹ טוֹב כּולָא אֶחָד וְאֵין שָׁם שׁום רָע כְּלָל.ּולְמַטָה מִשָׁם מִתְפָרְדִין לִשְׁנֵי גּוֹרָלוֹת,גּוֹרָל אֶחָד לַה'ּוְגוֹרָל אֶחָד וְכו,'ֹּשֶׁזֶה בְּחִינַת כֹּח ַ הַבְּחִירָה ּשֶׁיֵש ׁ כֹּח ַ בְּיַד כָּל אֶחָד לִבְחֹר לְעַצְמו ֹ גּוֹרָלו ֹ וְחֶלְקו. שֶׁהוא הַזִכָּרוֹן אֶת מְאֹד לִשְׁמֹר צְרִיכִין ּּעַל־כֵּן דְאָתֵי בְּעָלְמָא מַחֲשַׁבְתָא ּלְאִדַבְּקָא,לְמַטָה ְכִּי בִּבּּחִינַת הַיָמִים בְּחִינַת עוֹלָם הַזֶה קָשֶׁה מְאֹד וְכָבֵד ּעַל הָאָדָם לִבְחֹר בַּגּוֹרָל הַטוֹב,ּּמֵחֲמַת שֶׁשְׁנֵי הַדְרָכִים ּנְתונִים לְפָנָיו,וְגַם אֶפְשָׁר לִטְעוֹת לִפְעָמִים חַס־וְשָׁלוֹם בְּטוֹב וְרָע בְּרָע טוֹב לְהָמִירַ.כְּשֶׁמְד ּאֲבָלבֵּק ּמַחְשְׁבוֹתָיו בְּעָלְמָא דְאָתֵי שֶׁשָׁם כֻּלו ֹ טוֹב,גּוֹרָל אֶחָד ּכֻּלו ֹ לַה'ּאֲזַי בְּוַדַאי לֹא תִמְעַד אֲשׁורָיו,ּּכִּי מִשָׁם יוכַל ְְְּּּלְהַמְשִׁיך דֶרֶך הַטוֹב שֶׁיֵלֵך בָּה בָּעוֹלָם הַזֶה,ְּוְיוכַל ְּּלִבְחֹר לו ֹ דֶרֶך הַחַיִים וְּּהַטוֹב אֲפִלו בְּתוֹך הַיָמִים הַזֶה ּבָּעוֹלָם,תָמִיד ֹ דְבוקָה שֶׁמַחֲשַׁבְתו ַּעַל־יְדֵי ּבְּעָלְמָא דְאָתֵי שֶׁמִשָׁם יוֹצְאִים כָּל הַדְרָכִים הַנ"ל.וְכָל ּּזֶה זוֹכִין עַל־יְדֵי עֵסֶק הַתוֹרָה שֶׁעַל יָדָה מַמְשִׁיכִין לְתוֹך ְּהַחַיִיםוְהַמִדוֹת ּ הַיָמִים,שֶׁמַמְשִׁיכִין ּדְהַיְנו ּהַחַיִים מִמְקוֹר הַחַיִים מֵעָלְמָא דְאָתֵי,ְַּלְתוֹך הַיָמִים ּוְהַמִדוֹת לִזְכּוֹת לַגּוֹרָל הַטוֹב גַּם בָּעוֹלָם הַזֶה כַּנ"ל. ֹ ּוְזֶה בְּחִינַת וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְׂעִירִם גּוּרָלוֹת וְכו,' ְכִּי כְּדֵי לְהַמְשִׁיך גּוֹרָל שֶׁל שֵׁם בְּיָמִין וְגוֹרָל שֶׁל שְׂמֹאל בִּשְׂמֹאל,ְּעַל־כֵּן הֻצְרַך לְהַגְבִּיה ַ ולְנַשֵׂא שְׁנֵי הַגּוֹרָלוֹת ּשֶׁהֵם יָמִין ושְׂמֹאל שְׁנֵיהֶם לַהֹ 'ּּשֶׁשָׁם בְּשָׁרְשָׁם כֻּלו טוֹב,ּוַאֲזַי יוכַלְּּלְהַמְשִׁיך מִשָׁם כִּרְצוֹנו ֹ לִתֵן לְכָל אֶחָד ּחֶלְקו ֹ וְגוֹרָלו ֹ כָּרָאוי,וְלֹא יַחֲלִיף וְלֹא יָמִיר חַס וְשָׁלוֹם, ְּּשֶׁיִהְיֶה חַס וְשָׁלוֹם שֶׁל שֵׁם בִּשְׂמֹאל שֶׁזֶה הָיָה כְּשֶׁלֹא לְאַדְב יָכוֹל הָיָה וְלֹא הָגון הַגָּדוֹל הַכֹּהֵן ּהָיָהקָא ּּמַחֲשַׁבְתו ֹ בְּעָלְמָא דְאָתֵי.)לקוטי הלכות-הלכות פורים א,'אות ב'לפי אוצר היראה-תלמוד תורה וקריאתהתורה,אות מ"ד(

EN:
For this is the main delight of Him, Yisbarach — when the most distant places return to Him and are included in His unity, Yisbarach, as is known. And this is the aspect of the k'lipah that always precedes the fruit. For if there were no k'lipah first, the Creation would not be distant at all from "before the Creation" — and there would be no free will at all — and everything would be one as in the beginning — and the world would be completely nullified, as above. And therefore it is necessary that the k'lipah precede the fruit — through which "after the Creation" is distant from "before the Creation." And when one merits to shatter the k'lipah, then "after the Creation" returns and is included in "one." And this is the main tachlis of the Creation, as above.

Segment 6
HE:
ונתן אהרן... גורל אחד לה' )ויקרא ט"ז,ח'( ּעִקַר תִקון הָעֲוֹנוֹת הוא עַל־ּיְדֵי הַצַדִיק שֶׁהוא בְּחִינַת כֹּהֵןּגָּדוֹל שֶׁיָכוֹל לִכָּנֵס לִתְחִלַת הַבְּרִיאָה ולְהַמְתִיק ּולְבַטֵל אֲחִיזָה הַדַקָה מִן הַדַקָה שֶׁל הַשֶׁקֶר שֶׁנֶאֱחָז שָׁם,הַצַדִיקִים גְּדוֹלֵי שֶׁל הָעֲבוֹדָה בְּחִינַת ּשֶׁזֶהו, ּומִשָׁם סְלִיחַת הָעֲוֹנוֹת שֶׁל יוֹם הַכִּפורִיםְ שֶׁהָיָה צָרִיך ּהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל לַעֲלוֹת לִבְחִינַת תְחִלַת הַבְּרִיאָה שֶׁשָׁם ּאִי אֶפְשָׁר לְהַכִּיר אֲחִיזַת הַשֶׁקֶר.ּוְזֶהו בְּחִינַת שְׁנֵי וְכו ובְקוֹמָתָם בְּמַרְאֵיהֶם שָׁוִין שֶׁהָיו ּהַשְׂעִירִים,' וְאַף־עַל־ּפִי־ּכֵן הָיו צְרִיכִיםּ לְבָרֵר בֵּינֵיהֶם ולְהַעֲלוֹת אֶחָד לַה'וְאֶחָד לַעֲזָאזֵל.וְעַל־כֵּן הָיָה מֻכְרָח לְהַעֲלוֹת אוֹתָם לְמַעְלָה מְאֹדַ,ּלִבְחִינַת תְחִלַת הַבְּרִיאָה הַנ"ל ּּולְהַפִיל גּוֹרָל עֲלֵיהֶם,ִּכִּי אִי אֶפְשָׁר לְבָרֵר שָׁם הָאֱמֶת ּמֵאֲחִיזַת הַשֶׁקֶר כי אִם עַלֹ ־ְּיְדֵי הַשֵׁם יִתְבָּרַך בְּעַצְמו יִתְבָּרַך הַשֵׁם מֵאֵת שֶׁיוֹצֵא הַגּוֹרָל בְּחִינַת ְּשֶׁהוא בְּעַצְמו ֹ אֵיזֶה לַה'וְאֵיזֶה לַעֲזָאזֵל,כִּי הַגּוֹרָל מְבָרֵר אוֹתָם,וְעַל־אֲחִיזַת וְנִתְבַּטֵל נִמְתָק דַיְקָא זֶה ּיְדֵי ּהַשֶׁקֶרֹ וְעַל שָׁרְשׁו ּבִּתְחִלַת־עֲוֹנוֹת נִמְחָלִין זֶה יְדֵי עַל שֶׁנִמְשָׁכִין ּיִשְׂרָאֵלֹ ־אֲחִיזָתו שֶׁעִקַר הַשֶׁקֶר ּּיְדֵי ּבִּתְחִלַת יְצִיאַת הַבְּרִיאָה מִכֹּח ַ אֶל הַפֹעַל שֶׁשָׁם אִי ְּאֶפְשָׁר לְבָרֵר הָאֱמֶת הַזַך כִּי אִם עַלֶׁ־יְדֵי הַגּוֹרָל שֹּיוֹצֵא ְּמֵאֵת הַשֵׁם יִתְבָּרַך בְּעַצְמו) .לקוטי הלכות–הלכות ריבית ה,'אות מ"ב(

Segment 7
HE:
ׁוְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד ּּבְּבוֹאו ֹ לְכַפֵר בַּקֹדֶש )ויקרא ט"ז,י"ז( ַ ּּוְאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל)ּּיְרושַׁלְמִי יוֹמָא פֶרֶק א הֲלָכָה הְ( וּכָל אָדָם הָעֶלְיוֹן וְכו'.וְהָבֵן הֵיטֵב לְהֵיכָן נִכְנַס הַכֹּהֵן גָּדוֹל.ּוְכָל זֶה כְּדֵי לְכַפֵר עַל כָּל הַחֲטָאִים,ּכְּדֵי לְתַקֵן ּאוֹתָם שֶׁנָפְלו לְעִמְקֵי הַקְלִפוֹת.ּוְהַצַדִיק הָאֱמֶת הוא ּּגָּדוֹל יוֹתֵר אֲפִלו מִן הַכֹּהֵן גָּדוֹלּ שֶׁנִכְנַס לִפְנַי וְלִפְנִיםַ, ז רַבּוֹתֵינו ֹ שֶׁאָמְרו ּּכְּמו"ל)ד סוֹטָה(הִיא יְקָרָה ּמִפְנִינִים,ּ מִכֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁנִכְנַס לִפְנַי וְלִפְנִיםׁ .כִּי יֵש ּעֲבֵרוֹת שֶׁגַּם הַכֹּהֵן גָּדוֹל אֵינו ֹ יָכוֹל לְכַפֵר עֲלֵיהֶם בְּיוֹם ּּהַכִּפורִיםְּ,ַכּּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל)יוֹמָא פוׁ .(ּשֶׁיֵש ּעֲבֵרוֹת שֶׁיוֹם הַכִּפורִים תוֹלֶה ומִיתָה מְכַפֶרֶת.אֲבָל ּהַתַלְמִיד חָכָם הָאֱמֶת יָכוֹל לִכְנֹס עוֹד לִפְנִים יוֹתֵר וְיוֹתֵר,ְּולְהַמְשִׁיך כַּפָרָה וְתִקון גַּם לָהֶם.וְזֶהֵ)מִשְׁלי טז( ְּּחֲמַת מֶלֶך מַלְאֲכֵי מָוֶת וְאִיש ׁ חָכָם יְכַפְרֶנָהׁ .ּּהַיְנו שֶׁיֵש עֲוֹנוֹת שֶׁגּוֹרְמִים'ְחֲמַת מֶלֶך'חַס וְשָׁלוֹם,עַד שֶׁאֵין בְּיוֹם גָּדוֹל הַכֹּהֵן שֶׁל הַכַּפָרָה אֲפִלו לָהֶם ּמוֹעִיל ּּהַכִּפורִים,כִּי אִם'מַלְאֲכֵי מָוֶתֶׁ'שּאֵין נִגְמָר כַּפָרָתו ֹ עַד ּהַמִיתָה,ּבְּחִינַת יוֹם הַכִּפורִים תוֹלֶה ומִיתָה מְכַפֶרֶת. אֲבָל'ּּוְאִיש ׁ חָכָם יְכַפְרֶנָה,'ּכִּי הַחֲכַם הָאֱמֶת שֶׁהוא ֶּבְּחִינַת הַצַדִיקִים אֲמִתִיִים יְכוֹלִים לְתַקֵן הַכֹּל אִם יִזְכֶּה בָּה לְהַאֲמִיןבֶּאֱמֶת ם.)הלכות ליקוטי–הלכות קריאת שמע ד'–אותי"ג( ולבש את בגדיו )ויקרא ט"ז,כ"ד( ּבֶּאֱמֶת קָשֶׁה מְאֹד לְהַתְחִיל לִלְחֹם מִלְחֶמֶת הַשֵׁם, הַקְלִפוֹת מֵעִמְקֵי הַקְדוֹשִׁים הַנִיצוֹצוֹת ּלְבָרֵר,ְעַד הִת אֵיזֶה ׁ תְחִלָה ּשֶׁיַרְגִּישמִנְעִימַת וְהֶאָרָה ּּנוֹצְצות ּהַקְדֻשָׁה ונְעִימַת עֲבוֹדַת הַשֵׁם,ּוְיַתְחִיל לַעֲלוֹת מִדַרְגָּא ּלְדַרְגָּא בַּעֲבוֹדַת הַשֵׁם.וְכֵן אִי אֶפְשָׁר לַעֲלוֹת מַעְלָה ּמַעְלָה מִדַרְגָּא לְדַרְגָּא,ֵּעַד שֶׁיְבָרֵר הַקְדֻשָׁה מֵהַקְלִפוֹת ּוִיתַקּן תְחִלָה מַה שֶׁפָגַם.ּובֶאֱמֶת אֵין יוֹדְעִין מֵהֵיכָן הַהַתְחָלָה,וְעַל־כֵּן צְרִיכִין חָכְמָה גְדוֹלָה לָזֶה,ּלְדַלֵג מֵעִנְיָן לְעִנְיָן:ּפַעַם בְּחִינַת עֲבוֹדָה זֹאת,ּופַעַם בְּחִינַת עֲבוֹדָה זֹאתִ.ּּוְזֶה מובָן הֵיטֵב לַמַשְׂכִּיל בְּענְיַן סֵדֶר ּּהַמַעֲרָכָה שֶׁסִּדֵר אַבָּיֵי,ּּשֶׁמְבֹאָר שָׁם כַּמָה עֲבוֹדוֹת כְּסֵדֶר נַעֲשׂו ּּשֶׁלֹא,כְּסֵדֶר אַחַת עֲבוֹדָה לִגְמֹר ּוְאַחַר־כֵּן יַעַסְקו בַּשְׁנִיָה,ּרַק תְחִלָה עָרְכו מַעֲרָכָה גְדוֹלָהֵ,ּוְלֹא סִדְרו עָלֶיה ָ גַּם הַשְׁני גִזְרֵי עֵצִים עַד ּשֶׁעָרְכו תְחִלָה מַעֲרָכָה שְׁנִיָה שֶׁל קְטֹרֶת,וְכֵן יֵש ׁ שָׁם ּּשִׁנויִים רַבִּים וְנִפְלָאִים:ּּפַעַם עוֹסֵק בַּעֲבוֹדַת חוץ, ּּוְקֹדֶם שֶׁגּוֹמְרָה חוֹזֵר לַעֲבוֹדַת פְנִים,ּּוְכַמובָא בִּפְנִיםֶׁ; ּוְכָל זֶה הוא מֵחֲמַת שּּצְרִיכִין לְדַלֵג בְּחָכְמָה מֵעֲבוֹדָה לַעֲבוֹדָה,ּמֵעֲבוֹדַת חוץ לַעֲבוֹדַת פְנִים ומֵעֲבוֹדַת פְנִים ּלַעֲבוֹדַת חוץ.ּּומִי לָנו גָדוֹל מֵעֲבוֹדַת הַכֹּהֵן גָּדוֹל מִחוץ פַעַם בְּכָל גַם־כֵּן מְשַׁנֶה שֶׁהָיָה ְּבְּיוֹם־כִּפור ּּלִפְנִים ומִפּנִים לְחוץ.ּּומֵחֲמַת שֶׁהַמִלְחָמָה חֲזָקָה בְּכָל ּפַעַם,ּוצְרִיכָה הָעֲבוֹדָה לִהְיוֹת בְּחָכְמָה גְדוֹלָה,ּובְכָל ׁ הַסִּטְרָא־אָחֳרָא מֵחָדָש מִתְגַּבֵּר וַעֲבוֹדָה עֲבוֹדָה ּּוְהַקְלִפוֹתֹ,ּעַל־כֵּן רַבִּים נִכְשְׁלו וְנָפְלו וְלֹא יָכְלו לַעֲמד ּבַּמִלְחָמָה.ּּומִזֶה בָּא חֻרְבַּן בַּיִת רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי וְכָל מַה ּשֶׁעָבַר עַל יִשְׂרָאֵל.ּעַל־כֵּן עִקַר הַנֶחָמָה עַתָה הִיא ּהַתוֹרָהַ,ז רַבּוֹתֵינו ֹ שֶׁאָמְרו ּּכְּמו"ל:שֶׁחָרַב ּׁמִיוֹם ּּבֵּית־הַמִקְדָש,ֹ לְהַקָדוֹשׁ־בָּרוך־ לו ֹ ְּּאֵיןּהוא בְּעוֹלָמו ּּאֶלָא אַרְבַּע אַמוֹת שֶׁל הֲלָכָה,ּּכִּי הַתוֹרָה הַקְדוֹשָׁה הַקְדוֹשׁוֹת הָעֲבוֹדוֹת בְּחִינוֹת מִכָּל כְּלולָה ּּהִיא שֶׁבָּעוֹלָם,ּּוכְשֶׁעוֹסְקִין בַּתוֹרָה בֶּאֱמֶת,ּהוא כְּאִלו עוֹסֵק ּבְּכָל הָעֲבוֹדוֹת פְנִים וַעֲבוֹדוֹת חּוץ,וְאֵין צְרִיכִין שָׁם ַּבְּעֵסֶק הַתוֹרָה לְכַוֵן הַסֵּדֶר ולְדַלֵג מֵעֲבוֹדָה לַעֲבוֹדָה ּכַּנ"ל,ּּכִּי הַתוֹרָה כְּלולָה מֵהַכֹּל,ּוְעַל־יְדֵי עֵסֶק הַתוֹרָה ּלְבַד נַעֲשׂו כָּל הַתִקונִים מִמֵילָא בִּשְׁלֵמות,ְכָּל אֶחָד ֹּעַל מְקוֹמו ֹ ומכוֹנוַ.ּּוְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת אָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל: "מִפְנִינִים הִיא ּיְקָרָה"לִפְנַי שֶׁנִכְנָס גָּדוֹל ּמִכֹּהֵן וְלִפְנִים,ּּכִּי עֵסֶק הַתוֹרָה בֶּאֱמֶת הוא עוֹלֶה עַל כָּל ּהָעֲבוֹדוֹת הַקְדוֹשׁוֹת,ֹּּאֲפִלו עַל עֲבוֹדוֹת הַכֹּהֵן גָּדוֹל בְּיוּּם־כִּפור,לִפְנַי מִבְּחִינַת יוֹתֵר לִפְנִים וְנִכְנָס וְלִפְנִים,בִּבְחִינַת"ּיְקָרָה הִיא מִפְנִינִים",ּכִּי הַתוֹרָה ּכְּלולָה מִכָּל הַתִקונִים וְנִתְתַקֵן הַכֹּל בְּיַחַד,ֹוְגַם מַה ּּשֶׁצְרִיכִין אֵיזֶה סֵדֶר בַּעֲבוֹדָתו,ּתוֹדִיע ַ לָהֶםּ הַתוֹרָה ּוְתוֹרֶה אוֹתָם סֵדֶר הָעֲבוֹדָה כָּרָאוי,כִּי בִּשְׁבִיל זֶה נִקְרֵאת'ּתוֹרָה,'ְּּכִּי הִיא מוֹרָה דֶרֶך לַשָׁבִים,לְכָל אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם,ּבְּכָל מָקוֹם שֶׁהוא.ּוְעַל־כֵּן עִקַר נֶחָמָתֵנו הוא ּהַתוֹרָהֶׁ,ּבְּחִינַת אַרְבַּע אַמוֹת של הֲלָכָה,ּשֶׁזֶה בְּחִינַת ּהָאַרְבַּע אַמוֹת שֶׁיֵש ׁ לְכָל אָדָם בְּכָל מָקוֹם שֶׁהואֹ ,ַכְּמו ּּשֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל.)לקוטי הלכות-הלכות חלוקת שותפים ה'-אותיות י"א י"בלפי אוצר היראה- יראה ועבודה,קכ"ו(

EN:
And likewise, when there is a blemish in the knife, then the blemish uproots the simanim [the signs, i.e. the trachea and esophagus], and the animal does not die through the shechitah, but rather through the uprooting of the simanim by means of the blemish, which is the Side of Death. And then it becomes a nevailah as well, and is forbidden to Yisrael, a holy people, as mentioned above. For the animal is rendered fit for consumption only through shechitah with a valid [kasher] knife. Through this, the spirit of animality of the animal is subdued, and the soul within the living creature is elevated to the level of medaber [the speaking being]. For the knife of shechitah is the aspect of: "a sword unto Hashem, filled with blood" (Yeshayahu 34:6), as Rabbeinu [Rebbe Nachman], may his light shine, wrote (in Siman 37).

And it is the aspect of the completeness of Lashon HaKodesh [the Holy Tongue], which is the aspect of Chavah [Eve] — ishah [woman] — which is the aspect of the above-mentioned sword, "that consumes all and destroys all" [d'achlei kula v'shaitzei kula], that consumes and eradicates the evil of all the seventy languages — the aspect of pegam ha'bris, the spirit of animality. And Yisrael, who cling to her, receive life from her, as it is stated: "And you who cling to Hashem your G-d are alive" (Devarim 4:4).

This is the aspect of shechitah — to subdue and break the power of animality, the evil of the seventy nations, the Side of Death, pegam ha'bris. And to rectify and vivify the soul within the living creature — that is, to elevate it from chai [living creature] to medaber [speaking being], which is the essential vitality of the soul that is there, when they elevate it to its root, to the level of medaber. For "a sword unto Hashem, filled with blood," mentioned above, is the aspect of the completeness of Lashon HaKodesh, which subdues the comprehensive evil of the seventy nations — that is, the collective lusts — in the aspect of: "the exaltation of G-d in their throats, and a double-edged sword in their hands, to execute vengeance upon the nations" (Tehillim 149:6–7). "The exaltation of G-d" — this is the aspect of the completeness of Lashon HaKodesh, which is the aspect of tefillah [prayer]. And the aspect of the completeness of Lashon HaKodesh, which is the aspect of pi shnayim [a double portion], the aspect of shnayim mikra [reading the Torah portion twice], as brought in the discourse that speaks of the completeness of Lashon HaKodesh, which begins: "A prayer of Chavakuk" (in Siman 19). And this is: "to execute vengeance upon the nations" — that through it, the evil of the seventy nations is subdued, as mentioned above.

And therefore, one must eradicate from the above-mentioned knife — which is the aspect of "a sword unto Hashem" as mentioned above — all blemishes, which are the Side of Death, pegam ha'bris, through which the knife — "the sword unto Hashem" — becomes blemished. For this depends on this: the completeness of Lashon HaKodesh and the guarding of the bris. And through pegam ha'bris, the speech of Lashon HaKodesh is blemished — and this is the aspect of the blemishing of the knife, as mentioned above.

Section 2

And this is the aspect of the twelve inspections of the knife (Shulchan Aruch, Yoreh De'ah, Siman 18:9), corresponding to the twelve tribes of G-d [Shivtai Ya"H], upon whom the Malchus [Kingship] of holiness stands — and they are the aspect of tikkun ha'bris [the rectification of the bris] (as brought above) (see Likutay Moharan 37:6). And likewise there are twelve words in the blessing over the shechitah, corresponding to the twelve tribes of G-d, as mentioned above. For the knife — "the sword unto Hashem" — mentioned above, must be entirely well-inspected and complete, without blemish, in the aspect of: "You are entirely beautiful, my beloved, and there is no blemish in you" (Shir HaShirim 4:7). For Lashon HaKodesh, which is the aspect of Chavah — ishah — as mentioned above, must be in great completeness, without any blemish or defect whatsoever.

And this is the aspect of: the blemish of the knife is equivalent to the blemish of the Mizbai'ach [Altar], as our Sages of blessed memory stated. For the knife — the aspect of the completeness of Lashon HaKodesh — must be complete without blemish, in the aspect of: "Avanim Shlaimos Tivneh" — "You shall build [the Altar] of whole stones" (Devarim 27:6), from which we derive [the law of] the blemish of the Altar. And likewise, the knife — the aspect of the speech of Lashon HaKodesh — also must not be blemished, and must be complete with the completeness of the Altar, in the aspect of: "whole stones you shall build," which is the aspect of the completeness of the speech of Lashon HaKodesh, as brought in the words of Rabbeinu elsewhere (in Siman 18). For stones [avanim] are the aspect of letters [osiyos], as is written in Sefer Yetzirah: "Two stones build two houses." And they must be complete, without blemish — the aspect of the completeness of Lashon HaKodesh mentioned above, which is the aspect of "a sword unto Hashem," the aspect of the knife of shechitah, as mentioned above. For the Mizbai'ach also rectifies the bris through the korbanos [offerings], which subdue the spirit of animality (as brought above). And therefore, the blemish of the knife is equivalent to the blemish of the stones of the Altar, as mentioned above.

And therefore, "Avanim Shlaimos Tivneh" — the initial letters [roshei taivos] spell אֵשֶׁת — "eishes" ["wife of"], as Rabbeinu wrote elsewhere (in Siman 18); for this is the aspect of the completeness of Lashon HaKodesh, which is the aspect of Chavah — ishah, as mentioned above.

Segment 8
HE:
ּכִּי בַיוֹם הַזֶה יְכַפֵר עֲלֵיכֶם ּלְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹאתֵיכֶם )ּוַיִקְרָא ט"ז,ל'( ּכָּל הַתְפִלוֹת וְהַתְחִנוֹת ובַקָשׁוֹת וְהַסְּלִיחוֹת שֶׁיִשְׂרָאֵל ּמַרְבִּין לְבַקֵש ׁ מְחִילָה וסְלִיחָה וְכַפָרָה בַּעֲשֶׂרֶת יְמֵי כִּפור ּתְשׁובָה ובִפְרָט בְּיוֹםַּ,הַכ אֵיןלְהִתְפַלֵל ּוָנָה ּּולְבַקֵש ׁ עַל הֶעָבַר לְבַד,ּּרַק שֶׁצְרִיכִין לְבַקֵש ׁ רַחֲמִים ּבְּיוֹתֵר שֶׁיַעְזְרו ֹ ה'ְְּיִתְבָּרַך מֵעַתָה לְדֶרֶך הַתְשׁובָה שֶׁלֹא ּיֶחֱטָא עוֹד וְלֹא יִפֹל מִשׁום דָבָר,רַק יִזְכֶּה לִבְחִינַת ְּּּדֶרֶך הַתְשׁובָהבֶּאֱמֶת.וְעַל־כֵּן מְבַקְשִׁין:ּוְתֵן בְּלִבֵּנו ְּּלַעֲזֹב דֶרֶך רֶשַׁע וְכו,'וְכֵן:ּיְהִי רָצוֹן שֶׁלֹא אֶחֱטָא עוֹד ּוְכו,'וְכֵן הַרְבֵּה.וְזֶה בְּחִינַת)ּוַיִקְרָא טז(ְּּכִּי בַיוֹם הַזֶה ו חַטֹאתֵיכֶם מִכֹּל אֶתְכֶם לְטַהֵר עֲלֵיכֶם ּּיְכַפֵרּכו,' ּּשֶׁעִקַר הַכַּפָרָה בְּחִינַת'ּכִּי בַיוֹם הַזֶה יְכַפֵר עֲלֵיכֶם' ּּהוא שֶׁנִזְכֶּה עַל־יְדֵי זֶה'ּלְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹאתֵיכֶם לִפְנֵי ה'ּּתִטְהָרו'.ּהַיְנו שֶׁה'ְּיִתְבָּרַך יְטַהֵר אוֹתָנו לְהַבָּא ּּמִכָּל חַטֹאתֵינוִׁ,ַּשֶׁיַמְשְְּּיך עָלֵינו דֶרֶך הַתְשׁובָה הַנ"ל ּלְטַהֵר עַצְמֵנו מִכָּל חַטֹאתֵינו מֵעַתָה,ַּשֶׁלֹא נֶחֱטָא עוֹד ּכַּנ"ל,ּּוְזֶה זוֹכִין כָּל הַחֲפֵצִים בֶּאֱמֶת בְּכֹח ַ הַצַדִיק הָאֱמֶת,ַּשֶׁזֶהו בְּחִינַת הָעֲבוֹדָה שֶׁל יוֹם כִּפור שֶׁעַל־יְדֵי זֶה מְְְּמְשִׁיך בְּקִיאות לֵילֵך בְּדֶרֶך הַתְשׁובָה בְּכָל הַשָׁנָה ּתָמִיד.)לקוטי הלכות–הלכות שבת ו'–אות נ"ג(

EN:
And through the study of his Torah in holiness, through this he awakens the roots of the souls of Yisrael, etc., and through this he creates ba'alei teshuvah and converts, etc., and through this he elevates the kavod from the degradation of exile [zilusa d'galusa], and through this he completes the blemishes of yirah and merits yirah in its completeness, and from there is drawn the completeness of the chalif without any deficiency or blemish, G-d forbid, as mentioned above. And therefore, the shochet is compelled to receive the complete chalif for slaughter from the true chacham specifically, for the essential completeness of the chalif, which is the aspect of yirah, is accomplished through the elevation of the kavod, which ascends through the Toras Chesed of the true chacham, etc., as mentioned above.

And this is the aspect of: "and you shall slaughter as I have commanded you" (cf. Devarim 12:21). "As I have commanded you" — specifically — which is the totality of the Torah and the mitzvos. That is, according to the engagement in Torah of the true chacham, so does one merit a complete chalif, which is the aspect of yirah, through which the slaughtering and the shechitah [are accomplished], as mentioned above.

And this is the aspect of the five laws of shechitah (Shulchan Aruch, Yoreh De'ah, Siman 23:1), corresponding to the five books of the Torah [Chamishah Chumshei Torah], which is the totality of the Torah — for through this is the essence of the slaughtering: through the totality of the Torah, which is comprised of the souls of Yisrael, through which the kavod ascends and the yirah is completed — which is the aspect of the completeness of the chalif without blemish, as mentioned above.

And therefore, also the shochet himself must have a portion in the Torah. And therefore, the slaughter of an apostate [mumar] and a non-Jew [renders the animal] a nevailah, even if others see him slaughtering properly, and even if he does not worship idolatry. For also the shechitah itself is in the above-mentioned aspect — in the aspect of elevating the kavod to the root of yirah, which is the aspect of the chalif. For the essence of the shechitah is to elevate the souls that are reincarnated in domesticated animals, wild animals, and birds. And these souls are the aspect of the souls of Yisrael that fell through their blemishes and sins until they were reincarnated in animals, etc. And they are laid in the degradation of exile, in animals, etc. And through the shechitah, they are elevated from there.

And therefore, the shochet must have a portion in the Torah, and one must seek out very much a shochet who is valid [kasher] and G-d-fearing [yirai Shamayim]. For the more he is a righteous man, the greater his portion in the Torah. For the essence of the shechitah — namely, to elevate the souls from the degradation of exile — is through the Torah, as mentioned above.

Segment 9
HE:
ּּוְכִסָהו בֶּעָפָר )ּוַיִקְרָא י"ז,י"ג( וְעַל־ְּכֵּן צָרִיך לִתֵן עָפָר מִלְמַעְלָה וְעָפָר מִלְמַטָהֹ ,כְּמו ּשֶׁכָּתובָ)ּוַיִקְרא יז" :(ּוְכִסָּהו בֶּעָפָר."ּּוְלָמְדו שֶׁיִהְיֶה ומִלְמַעְלָה מִלְמַטָה עָפָר בְּתוֹך ְּמְכֻסֶּה,בְּחִינַת זֶה ּקְבורָה,ּשֶׁהוא גַּם־ּכֵּן בִּשְׁבִיל תִקון הַנֶפֶש ׁ ולְהַעֲלוֹתָה ּולְכַלוֹת הַזֻהֲמָאֹ,ּלְהַכְנִיע ַ הָרַע הַנֶאֱחָז בּוֹ,כְּמוּ שֶׁכָּתוב )קֹהֶלֶת יבַ (:ּוְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה וְהָרוח ּתָשׁוב אֶל הָאֱלֹקִים וְכו'.ּוְעִקַר הַקְבורָה הוא בִּשְׁבִיל ּתִקון הַבְּרִית בִּבְחִינַת כִּסּוי'לְכַסּוֹת בְּשַׂר עֶרְוָה,'כִּי עַלֲ־ּּיְדֵי פְגַם הַבְּרִית עִקַר אּּחִיזָתָם בּו ֹ ומִשָׁם בָּאִין כָּל ובושׁוֹת ּּהַחֲרָפוֹת)רַבֵּנו בְּדִבְרֵי ּכַּמובָא(בִּבְחִינַת )בְּרֵאשִׁית לד:(ּּכִּי חֶרְפָה הִיא לָנו.עַל־ְֹּכֵּן צָרִיך תֵכֶף ּלְכַסּוֹת עַל חֶרְפָתו,ּלְקָבְרו ֹ תֵכֶף,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב)ּדְבָרִים כא" :(כִּיּ קָבוֹר תִקְבְּרֶנו בַּיוֹם הַהוא כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים ּּתָלוי."'קִלְלַת'ּּלְשׁוֹן בִּזָיוֹן וְחֶרְפָהִׁ,ּכְּמו ֹ שֶׁפֵרֵש ׁ רַש"י, ֹ תֵכֶף לְקָבְרו שֶׁצָרִיך ְּּּהַיְנו,הַחֶרְפָה לְכַסּוֹת ּכְּדֵי ּהַמְכַסָּה עַל הַנֶפֶש ׁ עַל־ַּיְדֵי פְגַם הַבְּרִיתּ כַּנ"ל.כִּי גַּם ּּהַתְחָלַת הַגְּזֵרָה שֶׁל מִיתָה וקְבורָה בָּא עַל־ּיְדֵי פְגַם הַבְּרִית,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב)בְּרֵאשִׁית ג" :(ּכִּי עָפָר אַתָה וְאֶל ּּעָפָר תָשׁוב",ּּשֶׁזֶה נִגְזַר עַל חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁפָגַם בַּבְּרִית,ַּכְּמו ֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינו ז"ל)סַנְהֶדְרִין לח:(: ְּאָדָם הָרִאשׁוֹן מָשׁוך בְּעָרְלָתו ֹ הָיָה.כִּי עַל־יְדֵי זֶה ּצְרִיכִין דַוְקָא לִקְבורָה כְּדֵי לְכַסּוֹת וְכו,'ׁוְהִיא טוֹבָה ּגְּדוֹלָה וְתִקון גָּדוֹל לְכַלוֹת הַזֻהֲמָא ולְהַעֲלוֹת הַנֶפֶשֶׁ. ש וְזֶהוְיֶפֶת בְּשֵׁם ּּמָצִינו,עֶרְוַת שֶׁכִּסּו ּשֶׁבִּשְׁבִיל הַבְּרִית תִקון בְּחִינַת ּאֲבִיהֶם,עַל־בְּנֵיהֶם זָכו ּכֵּן ּלִקְבורָה,ּּשֶׁהוא בְּחִינַת לְכַסּוֹת וְכו'. בְּעָפָר דָם כִּסּוי בְּחִינַת ּוְזֶהו,עָפָר בְּתוֹך ְִּּדְהַיְנו ּמִלְמַטָה ומלְמַעְלָה,ַּשֶׁהוא בְּחִינַת תִקון פְגַם הַבְּרִית ּכַּנ"ל,ּשֶׁמִשָׁם בָּאִים הַנְפָשׁוֹת הָעֲשׁוקוֹת שֶׁיָרְדו לְשָׁם ְּּאֶל תוֹך הַחַי שֶׁנִשְׁחַט,וְעַל־ְַּכֵּן צָרִיך כִּסּוי בְּחִינַת ּּקְבורָה כַּנ"לְ—ֹ ּ לְכַסּוֹת עַל חֶרְפַת הַנֶפֶש ׁ ולּתַקְנו ּולְהַעֲלוֹתו ֹ ולְכַלוֹת הַזֻהֲמָא עַל־יְדֵי זֶה. וְעַל־ּכֵּן אֵין טָעון כִּסּוי כִּי אִם חַיָה וָעוֹף,כִּי שָׁם ּּנֶאֱחָזִים וְנִצוֹדִים בְּיוֹתֵר נְפָשׁוֹת הָעֲשׁוקוֹת,בִּבְחִינַת )ּוַיִקְרָא יז:(ּצֵיד חַיָה או ֹ עוֹף,ּכִּי הֵם נִצוֹדִיּם תָמִיד, הִיא בִּבְחִינַת צֵידָה ּּמֵחֲמַת שֶׁהַחִיות שֶׁבָּהֶםֹ ,כְּמו ּשֶׁכָּתוב)קֹהֶלֶת ט" :(ּכַצִפֳרִים הָאֲחֻזוֹת בַּפָח וְכַדָגִים ּּשֶׁנֶאֱחָזִים בִּמְצודָה",ּּשֶׁזֶה קָאֵי עַל נְפָשׁוֹת הָעֲשׁוקוֹת )ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנו בְּמָקוֹם אַחֵרבְּסִימָן לז.(עַל־כֵּן ְּצָרִיך לְתַקֵן דַם הַנֶפֶש ׁ שֶׁלָהֶם עַל־ּיְדֵי כִּסּוי) .לקוטי הלכות–הלכות שחיטה ב'–אותיות ט'י'(

EN:
But the essential drawing of the emes — which is the holiness of Shabbos — upon the weekdays, which is the aspect of drawing the holiness of the true tzaddik upon the entire multitude of the people, is specifically through the aspect of Havdalah: through knowing how to make a distinction between the holy and the everyday, between Shabbos and the six days of labor, between the tzaddik and the multitude of the people. For one must know that there is a great distinction between the very substance of the emes of Shabbos — which is the aspect of the true tzaddik — and the emes of the weekdays, which is the aspect of the multitude of the people. For even though their very life and tikun and sustenance all comes through the emes — even so they cannot attain and understand the truth of the da'as of the true tzaddik, which is the aspect of Shabbos. For His thoughts are exceedingly deep. Rather the essential emes of the multitude of the people — the aspect of the weekdays — is to know that they are far from attaining and understanding the truth of the da'as. They need only to strengthen themselves in emunah, as above. And this is the essential emes for them. It follows that specifically through Havdalah one draws the holiness from Shabbos to the weekdays — from the tzaddik to the multitude of the people. Understand this very well.

And this is the aspect of: "Lest they break through to the Lord to see" and so on — "and you shall ascend, you and Aharon" and so on (Shemos 19:24). And Rashi explained: you are your own partition and Aharon is his own partition, and the people should not break through at all to ascend, and so on. That is, as above — for it is certainly impossible to draw close to the partition of the tzaddik's attainment, and it is impossible to understand or attain his da'as. Therefore it is forbidden to have second thoughts about him. And this is the aspect of the prohibition against strangers (zarim) coming close to the holy in the Beis HaMikdash and in the Mishkan. For the essential holiness is the emes, as above. And in every place where His truth, blessed be He, shines more intensely, there is greater holiness. But not every person is capable of drawing close and approaching this holiness of the emes. For the very substance of the emes — which is the attainment of His truth, blessed be He — it is impossible to attain. Rather every person must stand at his own place and his own partition and cleave to the path of emes according to his own level. And this is the essential emes for him: not to break through to approach what is not fitting for him — for "into what is hidden from you, do not inquire" and so on (Ben Sira 3:21). It follows that the essential drawing of the holiness which is the emes from Shabbos to the chol — from the tzaddik to the multitude — is specifically through the aspect of Havdalah, as above. And this is the mystery of Havdalah at the conclusion of Shabbos — that specifically through this one draws the holiness of Shabbos into the weekdays, as cited above.

And this is how our Sages of blessed memory derived the law of Havdalah over wine at the conclusion of Shabbos from the parasha of the wine-intoxicated (shesuay yayin) (Vayikra 10:8–11) — which was stated to Aharon immediately after the death of his sons who had gone beyond the boundary and broken through to ascend to the Lord and entered to offer incense within the sanctuary without authorization. For this is the aspect of the blemish mentioned above: the blemish of the emes that is not yet fully refined. For Nadav and Avihu were exceedingly great and awesome tzaddikim, as our Sages of blessed memory said. And certainly their intention was for the sake of Heaven in emes — for they desired to draw close to the Blessed Lord, and they imagined that through this they would be able to bring all of Israel to the ultimate purpose. And as our Sages of blessed memory said: Moshe and Aharon were walking, and Nadav and Avihu were behind them, and they said: "When will these die and we — I and you — will lead the generation" and so on (Sanhedrin 52a). And certainly their intention was not, heaven forfend, for the sake of their own honor, but genuinely for the sake of Heaven. But even so they erred greatly in this, as is made explicit in the Torah and in the words of our Sages of blessed memory. For in the matter of the emes mentioned above that is not yet refined, even great tzaddikim stumble at times. And from this come all the errors cited in the words of our Sages of blessed memory concerning the errors made by the great tzaddikim — for it was all through the blemish of the emes mentioned above, as above.

And therefore after the death of the two sons of Aharon, the parasha of the wine-intoxicated was stated immediately — and there the mystery of Havdalah is alluded to, as it is written there: "And to distinguish between the holy" and so on (Vayikra 10:10). From this our Sages of blessed memory derived the law of Havdalah at the conclusion of Shabbos, as above. For the essential aspect of Havdalah is to distinguish between the clarified emes — which is the aspect of Shabbos — and the emes of the weekdays. And the essential tikun is specifically through Havdalah: through knowing that one is far from the very substance of the emes of the aspect of Shabbos — which is the aspect of the pure, refined emes of the choicest of the tzaddikim who aim at emes la-amito and so on, as above. And therefore the matter of Havdalah was juxtaposed to the death of Aharon's sons — for they blemished in this: they broke through to approach the holiness which is the aspect of emes beyond their own level. And even though it appeared to them that their intention was toward the emes — even so they erred in this, as is made explicit in the Torah. It turns out that they blemished in the aspect of the mystery of Havdalah, as above. Therefore the verse "And to distinguish" was juxtaposed to their death, as above.

End of Part 3 — §§27–39

Continuing in Part 4: §§40–52

Segment 10
HE:
וכסהו בעפר )ויקרא י"ז,י"ג( ּוְזֶה בְּחִינַת כִּסּוי דָם בְּעָפָר זֶה בְּחִינַת שִׁפְלות,בְּחִינַת )בְּרֵאשִׁית יח(:וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר,שֶׁאָמַר אַבְרָהָם ּאָבִינו,ּּשֶׁהוא בְּחִינַת שִׁפְלות שֶׁעַל־ְּיְדֵי זֶה זָכו יִשְׂרָאֵל ל'ּעֲפַר כִּסּויַ',ּּכְּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל)סוֹטָה יז(.,כִּי ּעִקַר תִקון הַנֶפֶש ׁ עַל־ּיְדֵי שִׁפְלות) .לקוטי הלכות– הלכות שחיטה ג'–אות ד'(

EN:
§21 [כא]

And this is the aspect of the reading of the Megillah for the publicizing of the miracle (pirsumay nisa) — for one must publicize the miracle in the aspect of the peace that has a mouth (shalom she-yesh lo peh). For the miracle of Purim was hidden within nature, and therefore it requires publicizing — speaking forth the miracle with the mouth. For through speaking the miracle — through the reading of the Megillah — the faith in hidden Providence is spread and strengthened in all of Yisrael. And this is the aspect of peace that has a mouth: for the word of mouth reveals what was hidden, and through this the miracle is completed and the repair of faith in the Sages is spread throughout all generations. For through the reading of the Megillah in every generation, the repair of faith in the Sages is renewed and strengthened. And therefore the Megillah must be read aloud, with the voice — for the voice is the aspect of the peace that has a mouth, through which the hidden becomes revealed and the miracle of Providence is publicized. And through this publicizing, Amalek — the aspect of denial of Providence — is further subdued in every generation. For every time the Megillah is read and the miracle is publicized, the hold of Amalek over the mind is weakened and faith in the Sages and in Providence is strengthened.

§22 [כב]

And this is the aspect of the reading of the Torah and the reading of the Megillah that our Sages, of blessed memory, enacted — for both the reading of the Torah and the reading of the Megillah are the aspect of publicizing and spreading faith in the Sages through the spoken word. For the reading of the Torah is the aspect of the Written Torah being spoken aloud — and through the Sages enacting this reading, they connected the Written Torah to the Oral Torah. For the public reading of the Torah is itself an aspect of the Oral Torah — it was the Sages who enacted the readings, established the portions, and determined the laws of the reading. And similarly the reading of the Megillah — enacted by the Sages of the Great Assembly — is itself the Oral Torah speaking. And through both readings the peace that has a mouth is drawn — the spoken word of Torah — which strengthens faith in the Sages and subdues the forces of denial and confusion.

§23 [כג]

Segment 11
HE:
כמעשה ארץ מצרים )ויקרא י"ח,ג'( ּּוְזֶה שֶׁמַזְהִיר הַכָּתוב" :ּכְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם וְכו'לֹא ּתַעֲשׂו ובְחֻקֹתֵיהֶם לֹא תֵלֵכו."ּּחֻקֹתֵיהֶם הֵם אֱמונוֹת שֶׁאֵין בָּהֶם טַעַם ּכּוֹזְבִיוֹת,ּתִזָהֲרו וְתִשָׁמְרוּ מִלֶכֶת בָּהֶם.עַל תָלוי ּּוְזֶה־מִלַעֲשׂוֹת נִזְהָרִין שֶׁתִהְיו ּיְדֵי ּּכְּמַעֲשֵׂה מִצְרַיִם וכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן וְכו,'ּּהַיְנו שֶׁלֹא תַאֲווֹתֵיהֶם אַחַר כְּרוכִים ּתִהְיו.תַאֲוַת הוא ּוְעִקַר ּנִאוףִ,ּוְלֹא דַי שֶׁהָיו מְשֻׁקָעים בְּתַאֲוָה זֹאת בְּיוֹתֵר,אַף ּגַּם עָשׂו לָהֶם חֻקוֹת וֶאֱמונוֹת כּוֹזְבִיוֹת שֶׁהָיו שַׁיָכִים לָזֶה,שֶׁעַל־ּיְדֵי זֶה הָיו חֲזָקִים יוֹתֵר בְּתַאֲווֹתֵיהֶם עַד ּשֶׁהָיו יְכוֹלִים לְמַלֹאות תַאֲווֹתֵיהֶם וְלֹא יִהְיֶה לָהֶם ּּבִּזָיוֹן מִזֶה.ּ וְהַפָסוק מַזְהִיר לְיִשְׂרָאֵל שֶׁלֹא יַטְעו עַצְמָן בָּזֶה חַס וְשָׁלוֹם,ּכִּי זֶה תָלוי בָּזֶה כְּפִי מַה שֶׁנִזְהָר וְכו מִצְרַיִם ּּמִמַעֲשֶׂה,'מֵחֻקוֹתֵיהֶם רָחוֹק הוא ּּכֵּן שֶׁלָהֶם כּוֹזְבִיוֹת ּומֵאֱמונוֹת.לְהֵפֶך ְוְכֵן,מַה כְּפִי ּשֶׁמְרַחֵק עַצְמו ֹ מֵחֻקוֹתֵיהֶם וֶאֱמונוֹתֵיהֶם הַכּוֹזְבִיוֹת,כֵּן ּּהוא רָחוֹק מִתַאֲווֹתֵיהֶם.וְעַל־ּכֵּן אָסְרָה תוֹרָה לָלֶכֶת ּבְּחֻקוֹתֵיהֶם,כְּגוֹן מִנְהֲגֵיהֶם וְדַרְכֵיהֶם אַף־עַל־ּפִי שֶׁאֵין זָרָה עֲבוֹדָה וְלֹא אִסּור שׁום ּּבָּהֶם,מֵאַחַר רַק ּשֶׁהָעַכּו"זֶה חֹק לָהֶם עָשׂו ּם,שַׁיָך הוא ְּבְּוַדַאי לְתַאֲווֹתֵיהֶם,ְּּּכִּי חֻקוֹתֵיהֶם נִמְשָׁך מֵאֱמונוֹת כּוֹזְבִיוֹת ּשֶׁלָהֶם,עַל־ּכֵּן אָסור לְיִשְׂרָאֵל בְּאִסּור חָמור.ּוְזֶהו:ִאֶת ּמִשְׁפָטַי תַעֲשׂו וְאֶת חֻקֹתַי תּּשְׁמְרו לָלֶכֶת בָּהֶם וְכו' ּאֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם וְכו'.ּכִּי מִשְׁפָטִים ּּוְחֻקוֹת הֵם בְּחִינַת אֱמֶת וֶאֱמונָה,ּכִּי מִשְׁפָטִים הֵם מַה ּשֶׁאֶפְשָׁר לְהָבִין בָּהֶם טַעַם שֶׁהוא בְּחִינַת דַעַת,בְּחִינַת אֱמֶת,ּוְחֻקוֹתּּהֵם דְבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶם שׁום טַעַם,ּּשֶׁזֶהו אֱמונָה ּבְּחִינַת.רַק לָלֶכֶת אוֹתָנו מַזְהִיר ּּוְהַכָּתוב ּבְּהַמִשְׁפָטִים וְהַחֻקוֹת שֶׁצִוָה אוֹתָנו,ּשֶׁהֵם עִקַר הָאֱמֶת ְּּהַזַך וְהָאֱמונָה הַיְשָׁרָה הָאֲמִתִיִית,שֶׁעַל־יָדָם זוֹכִים ְּלְהִתְרַחֵק מִתַאֲווֹת עוֹלָם הַזֶה ולְהִתְדַבֵּק בּו ֹ יִתְבָּרַך, כּוֹזְבִיוֹת מֵאֱמונוֹת ּּאֲבָל,חֻקוֹתֵיהֶם ּשֶׁהֵם,צְרִיכִין לְהִתְרַחֵק מְאֹד.ּוְזֶהו:'אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם,'ּּוְלֹא שֶׁיָמות בָּהֶםְ.ּכִּי גַּם בְּמִשְׁפּטֵי וְחֻקוֹת ּהַתוֹרָה הַקְדוֹשָׁה יֵש ׁ כַּמָה דְרָכִים וְחִלוקֵי דֵעוֹת שֶׁמֵהֶם ּנִמְשָׁכִין כָּל הַמַחֲלֹקֶת שֶׁבָּעוֹלָם וְעַל־ּכֵּן מַזְהִיר הַכָּתוב: 'אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם'—ּּ וְלֹא שֶׁיָמות בָּהֶם)יוֹמָא פה(,ַּשֶׁהואּּ כְּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל)שָׁם עב:(:זָכָה—ּ נַעֲשָׂה לו ֹ סַם חַיִים,לֹא זָכָהֹ —נַעֲשָׂה לו סַם מָוֶת,ְּּשֶׁמִזֶה נִמְשָׁך שֶׁנִמְצָאִים כַּמָה מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל ּּשֶׁנָטו מִן הָאֱמֶת וְאוֹמְרִים שֶׁכָּל הָאֱמֶת אֶצְלָם.וְאִי אֶפְשָׁרלְבָרֵר כָּל זֶהֹ ,ְֹאַך מִי שֶׁאֵינו ֹ מַטְעֶה אֶת עַצְמו ּומִסְתַכֵּל עַל הַתַכְלִית הַנִצְחִי בָּאֱמֶת לַאֲמִתו,ּהוא ּיָכוֹל לְהָבִין הָאֱמֶת מֵרָחוֹק וְלִזְכּוֹת לֶאֱמונָה שְׁלֵמָה ּלֵידַע מִי הֵם הַצַדִיקִים וְהַכְּשֵׁרִים בֶּאֱמֶת ולְמִי רָאוֹי לְדַבֵּק אֶת עַצְמו.וְה'ּאֱלֹקִים אֱמֶת יִתֵן אֱמֶת לְיַעֲקֹב ְְּוְיַנְחֵנו בְּדֶרֶך אֱמֶת עֲדֵי נִזְכֶּה לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַך בֶּאֱמֶת,אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן...)לקוטי הלכות-הלכות רבית ה'–אותמ"ה(

EN:
~ 4 ~

However, it is explained in the Torah cited above that it is impossible to merit emes except through receiving all the aitzos from the tzaddikim of the generation. For their aitzos are the aspect of "kullo zera emes" ("entirely seed of truth"). For the kidneys advise, and the kidneys are the organs of procreation where the seed that descends from the brain is developed. And similarly, the aitzah that descends from the brain to the advising kidneys is developed and completed there. Therefore, when one receives aitzah from a person, it is as if one receives seed from him, and it is the aspect of nissu'in (marriage). And everything depends on what kind of person he is. For when one receives aitzos from the tzaddik, it is the aspect of nissu'in in k'dushah, and through this one merits emes. For the aitzos of the tzaddik are the aspect of "kullo zera emes." And conversely, when one receives aitzos from the wicked who oppose the tzaddik, it is the aspect of nissu'in of the k'lipah, the aspect of "the serpent seduced me," etc. (See there all of this well.)

Segment 12
HE:
ּובְחֻקֹתֵיהֶם לֹא תֵלֵכו )ויקרא י"ח,ג'( ּּמִי שֶׁיֶש ׁ לו ֹ אֱמונָה שְׁלֵמָה בַּה'ְּיִתְבָּרַך בִּשְׁלֵמות, וְיוֹדֵע ַ שֶׁהַכֹּל מֵה'ְיִתְבָּרַך בְּהַשְׁגָּחָתו ֹ לְבַד,כִּי אֱלֹקִים ּשׁוֹפֵט זֶה יַשְׁפִיל וְזֶה יָרִים,ּהוא חַי חַיִים טוֹבִים תָמִידָ, ּכִּי כָּל מַה דְעָבֵד רַחֲמָנּא לְטָב עָבֵד בְּוַדַאי,ּּובְוַדַאי ְּכַּוָנָתו ֹ יִתְבָּרַך לְטוֹבָהַ,ּּוְכַמְבֹאָר מִזֶה בְּדִבְרֵי רַבֵּנו ז"ל ּבְּכַמָה מְקוֹמוֹתַ)שִׂיחוֹת הָר"ן נג,קבֹ (ּּשֶׁמִי שֶׁיֶש ׁ לו שְׁלֵמָה בַּה ּאֱמונָה'ְיִתְבָּרַך,טוֹבִים חַיִים חַי ּּהוא ּתָמִידֵ,ּעַין שָׁם. אֱמונָה מֵחֶסְרוֹן רַק הוא הַחֶסְרוֹנוֹת ּּוְכָל.וְעַל־כֵּן ּהַחֲכָמִים וְהַמְחַקְרִים חַיֵיהֶם אֵינָם חַיִים כְּלום,כִּי הֵם וַחֲקִירָתָם חָכְמָתָם עַל־יְדֵי הַחַיִים מֵחֵי ּרְחוֹקִים מִשָׁרְשָׁם אוֹתָם ּשֶׁעוֹקֶרֶתַ,אַח תָמִיד ּוכְרוכִיםר הַטֶבַע שֶׁאַחַר ּחָכְמוֹת,חֶסְרוֹנוֹת מָלֵא ּשֶׁשָׁם,כִּי ּּהָעוֹלָם הַזֶה מָלֵא חֶסְרוֹנוֹת כַּעַס ומַכְאוֹבוֹת,ּוְאֵין שׁום ּּאָדָם שֶׁיַשְׁלִים תַאֲוָתו ֹ בְּזֶה הָעוֹלָם,וְסוֹף כָּל סוֹף מַה ּּיִתְרוֹן לו ֹ מִכָּל עֲמָלו ֹ וְכו'ְ. וְגַם כָּל הַחָכמוֹת חֲסֵרִים,עַד שֶׁרֻבָּם מוֹדִים בְּעַצְמָם שֶׁאֵין יוֹדְעִים כְּלָל,כִּי זֶה אֲלָפִים שָׁנִים שֶׁחוֹקְרִים הַתְכונָה ּּחָכְמַת,תְכונָה אֶחָד הִמְצִיא סָמוך ְַּוְזֶה ּּחֲדָשָׁה כַּיָדוע,ּוְכֻלָם קִבְּלוה ָ בְּאַהֲבָה,ֹּּובֶאֱמֶת הוא ֹּשְׁטות גָּדוׁ לו ֹ מֹח ַ בְּקָדְקֳדו שֶׁיֶש לְמִי ּל,וְכַמְבֹאָר בְּדַעַת הַחוֹלְקִים עָלָיו,ְְּּּובֵין כָּך ובֵין כָּך דֵעָה אַחַת מֵהֶם שֶׁקֶרֹ ,ּּוְלַשָׁוְא עָמְלו הַחֲכָמִים או ֹ הָרִאשׁוֹנִים או ּּהָאַחֲרוֹנִים כָּל יְמֵיהֶם לִמְצֹא חָכְמַת הַתְכונָה,ּּומְאומָה בַּעֲמָלָם נָשְׂאו ּלֹא,דֵעוֹת סָתְרו הָאַחֲרוֹנִים ּּכִּי הָרִאשׁוֹנִים,ְּומִי יוֹדֵע ַ הָאֵיך הָאֱמֶת,ּובֶאֱמֶת הוא שֶׁלֹא כְּדִבְרֵי זֶה וְלֹא כְּדִבְרֵי זֶה. הַחָכְמוֹת בִּשְׁאָר וְכֵן,הַדָאקְטִירַי בְּחָכְמַת ֶּּׁובִפְרָט ּשֶׁנִרְאֶה לִכְאוֹרָה שֹּּהוא לְטוֹבַת הָעוֹלָם כְּדֵי לְהַצִיל הָאָדָם מֵחָלְיו,ּובֶאֱמֶת עֵינֵינו הָרוֹאוֹת כַּמָה אֲלָפִים הַדָאקְטוֹרִים עַל־יְדֵי וָמֵתו שָׁקְעו נְפָשׁוֹת ּוְרִבְבוֹת ּדַוְקָא,ּכַּאֲשֶׁר רוֹאִים בְּחוש ׁ בְּכָל יוֹם,ַכְּמו ֹ שֶׁאָמַר ז ּרַבֵּנו"ל)ַשִׂיחהָר וֹת"נ ן(הוֹרְגִים ּשֶׁהַדָאקְטוֹרִים ּנְפָשׁוֹת רַבּוֹת לְאֵין מִסְפָר,וְהֵם בְּעַצְמָן מוֹדִים שֶׁכָּל ְּּכָּך חָקְרו בְּחָכְמוֹת הַדָאקְטוֹרַי עַד שֶׁעַכְשָׁו אֵין יוֹדְעִין ּמְאומָה,וְיֵש ׁ מַחֲלֹקֶת גָּדוֹל בֵּינֵיהֶם,ָּּשֶׁלְדִבְרֵי זֶה דֵעָה האַחֶרֶת מְמִיתָה אֶת הָאָדָם,ּולְדִבְרֵי שֶׁכְּנֶגְדו ֹ הוא ְלְהֵפֶך,ּּכַּמְבֹאָר בִּדְבָרֵינו מִזֶה.וְאִם כֵּן הַלְוַאי וְלֹא ּּהָיִינו יוֹדְעִים מֵעוֹלָם מֵחָכְמַת הַדָאקְטוֹרַי,ּּבְּוַדַאי הָיו בְּכִפְלַיִם תֵבֵל בְּנֵי ּעַכְשָׁוֶ.בָּז ּוְכַיוֹצֵאבִּשְׁאָר ה הַחָכְמוֹת. ּוַאֲפִלו אִם לִפְעָמִים נִצְמָח מִצַד אֶחָד אֵיזֶה טוֹבָה עַל־יְדֵי חָכְמָתָם,ּהִיא רָעָה מִצַד אַחֵר,ּּוַאֲפִלו צַד ּּהַטוֹבָה הוא רָעָה גְּדוֹלָה,ּּכִּי בָּעוֹלָם הַזֶה אֵין שׁום טוֹבָה כְּלָלֶׁ.ּּומַה יִתְרוֹן לָאָדָם כְּשּּמַמְצִיא נִגּון יָפֶה ּבְּחָכְמַת הַמוזִיקָא שֶׁיָגַע עָלָיו כָּל יָמָיו,ּולְבַסּוֹף עַל־יְדֵי ְּּּהַנִגּון הַזֶה נִמְשָׁך אַחַר תַאֲוַת נִאוף,ּשֶׁמֵמִית אֶת וְרוחָנִיות בְּגַשְׁמִיות ּהָאָדָםׁ,בְּחוש ּּכַּנִרְאֶה,שֶׁהֵם ּהוֹלְכִים בְּבָתֵיּּטַרְטִיאוֹת וְקִרְקְסָאוֹת שֶׁלָהֶם שֶׁקוֹרִין "ּטֵייאֲטורְ"ו"ּקוֹמֶעדְיוס"ּוְכַיוֹצֵא בָּזֶה,וְשָׁם מְעֹרָבִים ּזְכָרִים ונְקֵבוֹת בְּלִי שׁום הֶבְדֵל,וְשׁוֹמְעִים שִׁיר עֲגָבִים, ּוְעוֹשִׂים מַה שֶׁעוֹשִׂים כַּמְפֻרְסָם כָּל זֶהִ,וְאֵינָם יְכוֹלים ׁ זֹאת לְהַכְחִיש,בְּעַצְמָם יוֹדְעִים בְּעַצְמָם הֵם כִּי ּמַחֲשַׁבְתָם הַקְדוֹשָׁה וְהַטְהוֹרָה שֶׁיֵש ׁ לָהֶם שָׁם,ּומַה ְּשֶׁעוֹשִׂים אַחַר כָּך.אוֹי לָהֶם אוֹי לְנַפְשָׁם.ּוְעַל כָּל פָנִים הַחַיִים מִדֶרֶך עַצְמָם פוֹרְשִׁים ְּּּהֵם,ְּמִדֶרֶךּּ תוֹרָתֵנו ּהַקְדוֹשָׁה שֶׁאָסְרָה זֹאת,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב:ּּובְחֻקֹתֵיהֶם לֹא ּתֵלֵכוִׁ,ּכְּמו ֹ שֶׁפֵרֵש ׁ רַש"י שָׁם.ּּוְהֵם מְבַלִים יָמִים וזְמַן ּהַמֻבְחָר עַל שְׁטותִים כָּאֵלו,ּּוְאַחֲרִית שִׂמְחָה תוגָהֶׁ, ּוְכָל הַצָרוֹת וְהַיִסּורִים שּיֵש ׁ לָהֶם כָּל יְמֵיהֶם הֵם יוֹדְעִים בְּעַצְמָם. ּכִּי בֶּאֱמֶת רַק הָעֲנִיִים וְהָאֶבְיוֹנִים קְטַנֵי הַשֵׂכֶל שֶׁאֵינָם בְּקִיאִים בְּטִיב הָעוֹלָם,ּּרַק הֵם סוֹבְרִים שֶׁאֲנָשִׁים כָּאֵלו לִבָּם בִּשְׁרִירות ּהַהוֹלְכִיםֶׁ,ש הַלָלו ּבַּדְרָכִיםל ּהַמְחַקְרִים שֶׁהִתְחִילו מֵחָדָש ׁ בַּעֲוֹנוֹתֵינו הָרַבִּיםׁ ,יֵש ּּלָהֶם כָּל הָעוֹלָם הַזֶה וְחַיִים בְּנַחַת,אֲבָל בֶּאֱמֶת מִי ּשֶׁיֶש ׁ לו ֹ מֹח ַ בְּקָדְקֳדו ֹ ובָקִי בָּהֶם ובְדַרְכֵיהֶםַ ,ּהוא יוֹדֵע ּּמֵעֹצֶם מְרִירות חַיֵיהֶם,שֶׁהֵם מְלֵאִיּם כַּעַס ומַכְאוֹבוֹת יָגוֹן וַאֲנָחָה כָּל יְמֵיהֶם,ּוְחוֹרְקִים שִׁנָם בְּכָל עֵת עַל ּּהַחֲסִידִים הַתְמִימִים וְהַכְּשֵׁרִים עַל שֶׁשְׂמֵחִים שִׂמְחָה ּאֲמִתִית בַּה'ְיִתְבָּרַך,ּוְיֵש ׁ לָהֶם נַחַת רוח ַ וְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טּוֹבִים וְכַיוֹצֵא בָּזֶה בְּכָל עֵת ּשֶׁאָנו זוֹכִים לִזְכֹּר הַטוֹב אֲשֶׁר הֵיטִיב עִמָנו ה'ְיִתְבָּרַך בַּחַיִים חֶלְקֵנו וְשָׂם הָאֵלֶה הַתוֹעִים מִן ּשֶׁהִבְדִילָנו לְהַאֲמִין בַּהֹ'ּּובְמֹשֶׁה עַבְדו,ַבְּתוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעפֶה ּלִ,וְהָאֲר הַזֹהַר ּּובְסִפְרֵיַ"ז י"ַל וְהַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב ז"ּל וְכו'. לָהֶם שׁום שִׂמְחָה אֲמִתִית ׁ ּּכִּי הֵם כָּל יְמֵיהֶם אֵין שֶׁיֵש הַשִׂמְחָה מִמְעַט מֵאֶלֶף ַ לְחֵלֶק מַגִּיע ַּשֶׁתִהְיֶה ּּלַפָחות שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל בִּכְנִיסַת שַׁבָּת וְכּיוֹצֵא,ְרַק לְהֵפֶך, ּכָּל יְמֵיהֶם כַּעַס ומַכְאוֹבוֹת,ּוְתָמִיד חָסֵר לָהֶם רִבּוי קֵץ לְאֵין ּתַאֲווֹתֵיהֶם,הַכֹּל שֶׁיִהְיֶה רוֹצִים הֵם ּכִּי ּבִּשְׁלֵמות אֶצְלָם,ְּשֶׁיִהְיֶה הַמַלְבּוש ׁ תָפור כִּרְצוֹנו ֹ דַיְקָא וְהַפ הַדִקְדוקִים ּבְּכָלרוֹצֶה שֶׁהוא הָרַבִּים ּרָטִים, ֹּוְשֶׁיִהְיֶה לו ֹ כַּמָה מַלְבּושִׁים שׁוֹנִים הַמֻכְרָחִים לו ֹ לְפִי ּּדַעְתוֹ,ְּּכִּי זֶה הַמַלְבּוש ׁ צָרִיך בַּבֹּקֶר כְּשֶׁקָם מִמִטָתו, ְּּוְזֶה צָרִיך בְּעֵת יְצִיאָתו ֹ לַשׁוק,ּוְזֶה בַּצָהֳרַיִם,ּ)ׁ ּומַלְבּוש וְכו כְּלָל ֹ חוֹשֵׁב אֵינו הַקֶבֶר ְּּלְתוֹך'.(בְּעִנְיַן וְכֵן הַדְפוסִים שֶׁהֵם עֵץ וְהַכְּלֵי ומְשִׁיחָתָן ּהַמִנְעָלִים שֶׁעֲלֵיהֶם מוֹשְׁחִין אוֹתָן,ּּוְכַיוֹצֵא בָּזֶה רִבּוי צָרְכֵיהֶם ּּהַמֻכְרָחִים לָהֶם וְלֹא לָנוְ,ּהַמַטְרִידִים אֶת ימֵיהֶם.ּומִי ּשֶׁהוא עָשִׁיר חָסֵר לו ֹ הִצְטָרְכות כָּאֵלו הַרְבֵּה מְאֹד. ּובִפְרָט בְּעִנְיְנֵי הַדִירוֹת שֶׁלָהֶם וכְלֵי הַבַּיִת שֶׁלָהֶם, ּּשֶׁהַכֹּל רוֹצִים שֶׁיִהְיֶה עַל־פִי חָכְמָה,ּעַד שֶׁמֵחֲמַת זֶה מְאֹד צָרְכֵיהֶם ּרַבּוְ,שֶׁמֻכ ּעַדעַצְמָן לְהַפְלִיג רָחִים ּּלַמֶרְחַקִים,וְהֵם כָּל יְמֵיהֶם נָעִים וְנָדִים,ּּיוֹמָם לֹא יָנוחו ּוְלַיְלָה לֹא יִשְׁקֹטו,ּּומֵחֲמַת שֶׁרוֹצִים שֶׁיִהְיֶה לָהֶם בַּיִת ּנָאֶה עִם כָּל הַכֵּלִים שֶׁלָהֶם,ָּמֵחֲמַת זֶה לָנִים עַל־פִי רֹב ּבִּכְפָרִים ובְבּתֵי נָכְרִים ומְבַלִים רֹב יְמֵיהֶם בְּבֵית אֲחֵרִים,ּּוכְשֶׁבָּאִים לְבֵיתָם טְרודִים בְּהַבְלֵיהֶם,עַד ְּּשֶׁאֵין יוֹדְעִין אִם הֵם בְּבֵיתָם אִם הֵם בַּחוץ בַּדֶרֶך, וְסוֹף כָּל סוֹף נַעֲשִׂים בַּעֲלֵי חוֹבוֹת,ֶּׁעַד שֶׁשָׁכִיח ַ אֶצְלָם ש ֹ הַרְבֵּהאו שְׂרֵפָה בִּקְנֵי בַּיָדַיִם עַצְמָם ּּמְמִיתִים בְּסַכִּין,רִבּוי מֵחֲמַת לְדַעַת עַצְמָן ּּשֶׁמְאַבְּדִין ּתַאֲווֹתֵיהֶם שֶׁרָדְפו כָּל יְמֵיהֶם וְלֹא הִשִׂיגום. צְרִיכִים הַכְּשֵׁרִים יִשְׂרָאֵל בְּנֵי אַנְשֵׁי גַּם ָּובֶאֱמֶת מִלְחָמָה גְּדוֹלּה עִם יִצְרָם לִבְלִי לִרְדֹף אַחַר מוֹתָרוֹת דְאֶפְשָׁר מַה בְּכָל בְּמועָט ּולְהִסְתַפֵק,מַה כָּל כִּי ּּשֶׁרוֹצֶה לְהַשְׁלִים חֶסְרוֹנו ֹ יוֹתֵר מִזֶה הָעוֹלָםֹ ,חָסֵר לו וְיוֹתֵר יוֹתֵר הַרְבֵּה עוֹדׁ,בְּחוש ּּכַּנִרְאֶה,גַּם כִּי ּּהַהֶכְרֵחִיוּת שֶׁל הָאָדָם הַמֻכְרָחִים בְּיוֹתֵר רַבִּים גַּם־כֵּן מְאֹד,ּּוצְרִיכִים לְבַקֵש ׁ הַרְבֵּה מְאֹד מֵה'ְּיִתְבָּרַך שֶׁלֹא ּיַטְרִידוהו הַהֶכְרֵחִיות מֵעֲבוֹדַת ה'ְיִתְבָּרַך,מִכָּל שֶׁכֵּן ּוְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאֵין צְרִיכִין לִרְדֹף אַחַר מוֹתָרוֹת,ּומִכָּל ּשֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן כַּמָה רַע וָמַר עַד הַנֶפֶש ׁ דַרְכֵי אֵלו ּּהַפוֹרְשִׁים מִדַרְכֵי יִשְׂרָאֵל,הַהוֹלְכִים בְּכָל מִנְהֲגֵיהֶם ּבְּדַרְכֵי הָעַכּו"ּם דַיְקָא,שֶׁעוֹקְרִים אוֹתָם מִן הָעוֹלָם ּהַבָּא בְּוַדַאיְ,כִּי כָּל בָּאֶיה ָ לֹא יּשׁובון וְלֹא יַשִׂיגו ּאָרְחוֹת חַיִים.ּּוְגַם בָּעוֹלָם הַזֶה הֵם מְלֵאִים דְאָגוֹת ּּוִיגוֹנוֹת רַבּוֹת מְאֹד מְאֹד עָצְמו מִסַּפֵר,וְכָל יְמֵיהֶם ּכַּעַס ומַכְאוֹבוֹת הַרְבֵּה,ּוְאֵין לָהֶם בַּמֶה לְנַחֵם אֶת עַצְמָם,מֵאַחַר שֶׁרְחוֹקִים מֵהִ'ֹ יְּתְבָּרַך ומִקְדֻשַׁת תוֹרָתו ּומִצְווֹתָיו וְשִׂמְחַת שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב. ּּכִּי אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל הַפְשׁוטִים,ּּאֲפִלו אוֹתָן שֶׁרוֹדְפִין ּאַחַר מַשָׂא ומַתָן ולְהוטִים אַחַר הָעֹשֶׁר וְלֹא שִׁבְּרו ּּתַאֲווֹת עוֹלָם הַזֶה וַהֲבָלָיו,ׁ אַףּּ־עַל־פִי־כֵן מֵאַחַר שֶׁיֵש ּּלָהֶם אֱמונָה עַל כָּל פָנִים,ּּומִתְנַהֲגִים בְּדַרְכֵי אֲבוֹתֵינו מֵעוֹלָם אֲשֶׁר,מַלְבּושֵׁיהֶם בְּדַרְכֵי הוֹלְכִים ּוְאֵינָם ּובְמִנְהֲגֵיהֶם,ּוְאֵינָם מְחַנְכִים בְּנֵיהֶם בְּלִמוד סִפְרֵיהֶם ּּולְשׁוֹנוֹתָם וְכוׁ ',ּאֵלו הָאֲנָשִׁים אַף־עַל־פִי שֶׁגַּם הֵם יֵש ּלָהֶם הַרְבֵּה דְאָגוֹת מֵרִבּוי הִצְטָרְכות שֶׁלָהֶם מֵחֲמַת ּשֶׁאֵין לָהֶם מִדַת הַהִסְתַפְקות כָּרָאוי,ּאַף־עַל־פִי־כֵן ּּיֵש ׁ לָהֶם חִיות וְשִׂמְחָה קְצָת בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים ּוְכַיבָּזֶה וֹצֵא,לַה ּּומְקַוִים'לְהַבָּא עִמָהֶם ּּשֶׁיֵיטִיב, קְצָת אַחֲרִיתָם עַל וְחוֹשְׁבִים,בַּמֶה ּּומִתְנַחֲמִים תוֹרָה לְתַלְמוד בְּנֵיהֶם אֶת ּשֶׁנוֹתְנִים,ּומִשְׁתַדְלִים ְּּּשֶׁיֵלְכו בְּנֵיהֶם בְּדֶרֶך הַיָשָׁר,ְּבְּדֶרֶך הַתוֹרָהֶ,בְּדְרֶך מֵעוֹלָם ּאֲבוֹתֵינו,וְהַכְּשֵׁרִים הַיְרֵאִים שֶׁכֵּן מִכָּל ּהַמִסְתַפְקִים בְּמועָט כְּדֵי חִיונִי בְּצִמְצום,מִכָּל שֶׁכֵּן ּוְכָל שֶׁכֵּן הַצַדִיקִים אֲמִתִיִים אֲשֶׁר פָנו עָרְפָם לְגַמְרֵי ּּמִתַאֲווֹת עוֹלָם הַזֶה וַהֲבָלָיוְ,ּומּקַשְׁרִים עַצְמָם כָּל יְמֵי ּּחַיֵיהֶם לְחֵי הַחַיִים,ּּהֵם זוֹכִים לְעִקַר הַחַיִים בֶּאֱמֶת, ּחַיִים אֲמִתִיִים שֶׁאֵין בָּהֶם שׁום חֶסְרוֹן: וְהַכְּלָל,ּשֶׁכָּל הָעוֹלָם הַזֶה מָלֵא חֶסְרוֹנוֹת,ְָּוְכָל הַכָּרוך ּאַחֲרָיו יֶש ׁ לו ֹ חֶסְרוֹנוֹת תמִיד,ְּוְכָל מִי שֶׁכָּרוך אַחֲרָיו יוֹתֵר וְיוֹתֵר,ּאַף־עַל־פִי שֶׁנִדְמֶה לו ֹ שֶׁיֶש ׁ לו ֹ עֲשִׁירות ּוְתַאֲווֹת עוֹלָם הַזֶה,ּּאַף־עַל־פִי־כֵן הוא חָסֵר יוֹתֵר וְיוֹתֵרַ,ּּכְּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל:ֹאֵין אָדָם מֵת וַחֲצִי ּתַאֲוָתו ֹ בְּיָדו.ּּיֵש ׁ לו ֹ מָנֶה מְבַקֵש ׁ מָאתַיִם וְכו'.כִּי כָּל ְַּּהָעוֹלָם הַזֶה נִמְשָׁך מִבְּחִינַת תְחִלַת הַצִמְצום שֶׁהוא ּבְּחִינַת חֶסְרוֹן כַּנ"ל,ַּוְעַל־כֵּן הוא מָלֵא יְגוֹנוֹת כַּעַס ּומַכְאוֹבוֹת ודְאָגוֹת וְחֶסְרוֹנוֹת תָמִיד כַּנ"לָּ. כִּי כּל הָעוֹלָם הַזֶה לֹא נִבְרָא כִּי אִם בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה, ּכְּדֵי שֶׁיִהְיֶה לְהָאָדָם בְּחִירָה וְנִסָּיוֹן.וַהֹ 'ְּיִתְבָּרַך בְּטובו צַדִיקָיו עַל־יְדֵי ַ לָנו וְהוֹדִיע הִקְדִים ּובְרַחֲמָיו ּּהָאֲמִתִיִיםֶׁ,ּּוְגַם הֶרְאָה לָנו בְּחוש ׁ לְמִי שּיֶש ׁ לו ֹ שֵׂכֶל מְעַט,ּּשֶׁהָעוֹלָם הַזֶה מָלֵא יִסּורִים,לְמַעַן נֵדַע לִבְלִי ּּלְהַנִיח ַ לְהַטְעוֹת עַצְמֵנו חַס וְשָׁלוֹם,ַּכְּמו ֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנו ז"לַ)שִׂחוֹת הָר"ן נא(ּבְּזֶה הַלָשׁוֹן:ֶּאֶת זֶה תְקַבְּלו מִמֶנִי ּשֶׁלֹא תַנִיחו עַצְמְכם לְהַטְעוֹת בְּזֶה הָעוֹלָם,כִּי הָעוֹלָם ּּהַזֶה מַטְעֶה אוֹתָנו לְגַמְרֵיֹ ,ּכִּי אֵין גַּם אֶחָד שֶׁיִהְיֶה סוֹפו ּּטוֹב מִזֶה הָעוֹלָם וְכו,'ּוְגַם לְאֻמוֹת הָעוֹלָם צְרִיכִים ּלְהוֹדִיע ַ זֹאת וְכו,'ּעַיֵן שָׁםִ.ּומִי שֶׁרוֹצֶה שֶׁיִהְיֶה לו ֹ חַיים בְּזֶה הָעוֹלָם,ֹ ּאִי אֶפְשָׁר לו ֹ לְהַשִׂיג כִּי אִם כְּשֶׁמִסְתַפֵק חִיונו כְּדֵי הָעוֹלָם מִזֶה הַמועָט בְּתַכְלִית ּבְּמועָט ּבְּצִמְצום,שָׁמַיִם כַּוָנָתו ֹ לְשֵׁם הַמְעַט יִהְיֶה ֶּוְגַם זֶה א לַעֲבֹד שֶׁיוכַל כְּדֵי הַתוֹרָה ּעַל־פִיה ת'ְיִתְבָּרַך שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה נִבְרָא.ּוְכָל מַה שֶׁמְרַחֵק עַצְמו ֹ מִתַאֲווֹת ֹ לַה עַצְמו ומְקַשֵׁר הַזֶה ּעוֹלָם'ולְהַתוֹרָה ְּּיִתְבָּרַך, חֶסְרוֹנוֹתָיו נִתְמַעֲטִים,שְׁלֵמות בִּבְחִינַת נִכְלָל ּכִּי יוֹתֵר,כִּי הְׁ'ְּּיִתְבָּרַך עִקַר הַשּלֵמות,ּּוְכָל מַה שֶׁמִתְרַחֵק ּּיוֹתֵר מֵהָעוֹלָם הַזֶה ומִתְקָרֵב לַה'ְיִתְבָּרַך,ּהוא נִתְרַחֵק בְּהַשְׁלֵמות וְנִכְלָל מֵהַחֶסְרוֹנוֹת ּּבְּיוֹתֵר.הוא ַּּוְעִקָר כַּנ ּּהָאֱמונָה"ל,הוא הָרָע הַיֵצֶר אֲחִיזַת עִקַר ַּכִּי ּמֵהַכְּפִירוֹת כַּנ"ל.)לקוטי הלכות–הלכות פריה ורביה ג'–ל"ד(

EN:
And this is what is brought in the holy Zohar: that Purim is the aspect of Yom Kipurim. For the miracle of Purim — to subdue Amalek, who is the zuhama and lust of the body — is through the ta'anis, as mentioned above, which is the aspect of the fast of Yom HaKipurim. For the holiness of all the fasts receives from the fast of Yom HaKipurim. For the essential subduing of the four elements of the body, to elevate them from beheimah to adam, is through ta'anis, as mentioned above.

Section 14

And therefore, all the holiness of the Mishkan and the Bais HaMikdash was from the aspect of the ta'anis of Yom HaKipurim. For only on the holy day of the fast — on the day of Yom HaKipurim — did the Kohen Gadol [High Priest] enter before and within [lifnay v'lifnim, i.e. the Holy of Holies], which is the highest holiness of all the ten holinesses. And from there all the holinesses are drawn. For there, between the staves [of the Ark], was the essential resting of the Shechinah, which is the root of all holinesses, as it is stated: "I am Hashem Who sanctifies you" (Vayikra 20:8).

For the essential purpose of all the holinesses in the Mishkan and the Bais HaMikdash was to subdue and nullify the zuhama of the nachash, which is the aspect of beheimah, the aspect of body, etc., as mentioned above. For the essential purpose of the Mishkan and the Bais HaMikdash was built to bring there all the korbanos — which are of animals and birds — to subdue the spirit of animality, which is the aspect of body, etc. Through this, all the sins are atoned for — those that are drawn from there — whether the sins of each and every individual, or the sin of Adam HaRishon and the deed of the eigel, which the Mishkan and the Bais HaMikdash atone for, as is known (Tanchuma, Pekudei; brought in the commentary of Rashi). For all of them are drawn from the zuhama of the nachash that clings to the aspect of body, the aspect of beheimah, the aspect of death, etc.

Segment 13
HE:
ּובְחֻקֹתֵיהֶם לֹא תֵלֵכו )ּוַיִקְרָא י"ח,ג'ׁ( ּּוְעַל־כֵּן רָאוי לָנו לִבְכּוֹת וְלִצְעֹק יוֹם וָלַיְלָה נִבְטוֹש ּרֵישָׁא בְּכוֹתְלָא דְבֵיתָא.ּבַּת עַמִי חִגְרִי שָׂק הִתְפַלְשִׁי בָעֲפָרִים אֵבֶלְּ יָחִיד עֲשִׂי לָך מִסְפַד תַמְרורִים)יִרְמְיָה ו,כו.(הַנִשְׁמַעַת הַגְּדוֹלָה וְהַצָרָה הַשֶׁבֶר גֹּדֶל ּעַל בָּעוֹלָם,אֲשֶׁר עֲדַיִן לֹא הָיְתָה כָּזֹאת,ּאֲשֶׁר נִתְחַבְּרו גְּמורִים רְשָׁעִים כִּתוֹת כַּמָה מְקוֹמוֹת ּבְּכַמָה מְפֻרְסָמִים,ְּּּּוְעָשׂו לְעַצְמָן חֶבְרַת חִנוך נְעָרִים לְלַמֵד ולְשׁוֹנוֹת חִיצוֹנִיוֹת חָכְמוֹת הַקְטַנִים יִשְׂרָאֵל ּבְּנֵי ּהָעַכּו"ם.ּוְהֵם מְטַמְאִים הֶבֶל פִיהֶם הַקָדוֹש ׁ וְעוֹקְרִים ּאוֹתָם בְּחַיֵיהֶם מִקַטְנותָם מֵה'ְּּיִתְבָּרַך ומִן הַתוֹרָה,כִּי הָעַכּו בְּדַרְכֵי אוֹתָם ּמַרְגִּילִים"ובְמַלְבּושֵׁיהֶם ּּם לְפוֹרְחוֹת יְקָרוֹת נְפָשׁוֹת צוֹדִים וְהֵם ּּמִנְעורֵיהֶם ּלַגֵּיהִנֹם,ּאוֹי לָנו כִּי שֻׁדָדְנו,ּּאוֹי לָנו עַל שִׁבְרֵנו,אוֹי וַאֲבוֹיָ. ּּוְאִם אָמַרְתִי אֲסַפְרָה כְּמו ֹ אֶפֶס קּצֶה מֵעֹצֶם הַצָרָה ּּהַזֹאת יִכְלו הֲמוֹן יְרִיעוֹתֹ,ּכִּי אֵין רָעָה גְּדוֹלָה מִזו. שֶׁנִתְגַּדְלו הַנְעָרִים אֵלו ׁ שֶׁכָּל בַּחוש נִרְאֶה ּכַּאֲשֶׁר אֶפִיקוֹרְסִים הֵם הָאֵלו הָרָעִים הַדְרָכִים ְּעַל־פִי ּּמְפֻרְסָמִים וְהֵם גְּרועִים מִמּשֻׁמָדִים,ּּומְחַלְלִים שַׁבָּת בְּפַרְהֶסְיָא,ּומִתְלוֹצְצִים מִכָּל הַתוֹרָה כֻּלָה,ּובְיוֹתֵר ַּמִתוֹרָה שֶׁבְּעַל־פֶה מִדִבְרֵי הַתַלְמוד וְאַגָּדוֹת רַבּוֹתֵינו ז"ֶּל עַד שֶׁאָסור לַחֲזֹר ולְהַעֲלוֹת עַל הַכְּתָב ומִכָּל־שֶׁכֵּן פ ּבְּעַלוְהַמָרִים הָרָעִים דִבְרֵיהֶם ּּה,הֵן הֵן ַאֲשֶׁר ז רַבּוֹתֵינו שֶׁהִזְכִּירו הַגְּמורִים ּהָאֶפִיקוֹרְסִים"ל.ַכִּי ּרַבּוֹתֵינו ז"ַּל אָמְרו שֶׁאֲפִלו הַכּוֹפֵר בְּדָבָר אֶחָד מִדִבְרֵי ּחֲכָמֵינו ז"ּל נִקְרָא אֶפִיקוֹרוֹס,מִכָּל־שֶׁכֵּן שֶׁהֵםַ כּוֹפְרִים ּּבְּרֹב דִבְרֵי רַבּוֹתֵינו ז"ּל ובְכָל הַתוֹרָה כֻּלָהֹ ,ַכְּמו ּּשֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל)מְנָחוֹת צט" :(:ּמַהו שֶׁיְלַמֵד אָדָם אֶת בְּנו ֹ חָכְמָה יְוָנִית,ּוְהֵשִׁיבוֹ :ּיְלַמְדֶנו בְּשָׁעָה שֶׁאֵינו לַיְלָה וְלֹא יוֹם לֹאַ".ָוְכובַשְׁל בָּאַלְשֵׁיך ְּּמְבֹאָר"ה ּובִשְׁאָר סְפָרִים גֹּדֶל הָאִסּור לִלְמֹד חָכְמוֹת חִיצוֹנִיוֹת ּולְשׁוֹנוֹת,רַחֲמָנָא לִצְלָן,ּמִלְבַד מַה שֶׁמְבַטְלִין הֶבֶל שֶׁיַעַסְקו רַבָּן בֵּית שֶׁל תִינוֹקוֹת ׁ שֶׁל הַקָדוֹש ֹּפֶה בִּדְבָרִים חִיצוּּנִיִים שֶׁאָסור לַעֲסֹק בָּהֶם.וְאִי אֶפְשָׁר ּּלְהִתְוַכֵּח ַ וְלִטְעֹן עִמָהֶם עַל דַרְכֵיהֶם,ּּכִּי מְהַפְכִים דִבְרֵי ּאֱלֹקִים חַיִים ומוֹצְאִין לָהֶם סְבָרוֹת הֲפוכוֹת שֶׁל שְׁטות וָהֶבֶל,ּשֶׁצְרִיכִין,חַס וְשָׁלוֹםֹ,ּלְהַרְגִּיל אֶת הַתִינוק ּּבִּדְרָכִים נְבוֹכִים הָרָעִים הַלָלו,בִּדְרָכִים רָעִים אֲשֶׁר ּלֹא נִשְׁמְעו מֵעוֹלָם. ְּּּוְכָל דַרְכָּם וְהַנְהָגוֹתָם הוא רַק לְהַמְשִׁיך אֶת הַתִינוֹק הָעַכּו ּבְּדַרְכֵי"הַקְדוֹשָׁה הַתוֹרָה אֲשֶׁר מִנְעורָיו ֶּם מֵה לְהִתְרַחֵק ּהִזְהִירָנוומִדַרְכֵיהֶם ּּם,ֹ שֶׁכָּתוב ּכְּמו )ּּתְהִלִים קו,לה" :(ּוַיִתְעָרְבו בַגּוֹיִם וַיִלְמְדו מַעֲשֵׂיהֶם." ּּוכְמו ֹ שֶׁכָּתוב)ּוַיִקְרָא יח,ג" :(ּובְחֻקֹתֵיהֶם לֹא תֵלֵכו." ְּּּוְכַמְבֹאָר בַּשֻׁלְחָן עָרוך יוֹרֶה דֵעָה סִימָן קעח,ְְּשֶׁצָרִיך לִהּיוֹת מֻבְדָל מֵהֶם בְּמַלְבּושָׁיו ובְמַעֲשָׂיו וְכו'.וְאֵין ְְּצֹרֶך לְהַאֲרִיך ולְבָאֵר עֹצֶם הַצָרָה הַגְּדוֹלָה הַזֹאת אֲשֶׁר ּכָּמוֹהו לֹא נִהְיָתָה,ֹּּאֲשֶׁר עַל זֶה הִתְנַבְּאו כָּל נְבִיאֵינו ּּשֶׁיִהְיֶה בְּסוֹף הַיָמִים צָרָה אֲשֶׁר כָּמוּהו לֹא נִהְיָתָה, ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב)ּּדָנִיֵאל יד,א" :(וְהָיְתָה עֵת צָרָה לְיַעֲקֹב ּאֲשֶׁר כָּמוֹהו לֹא נִהְיָתָה וְכָמוֹהו לֹא תוֹסִיף וְכו'ֹ". ּאַשְׁרֵי מִי שֶׁזוֹכֶה בַּיָמִים הָאֵלֶה לְהִתְרַחֵק אֶת עַצְמו וְאֶת בָּנָיו מֵהֶםָ.וְאִם אֵין בְּיּּדֵינו לְמָנְעָם בַּעֲווֹנוֹתֵינו הָרַבִּים,ּעַל־כָּל־פָנִים הַחִיוב עַל כָּל אֶחָד מֵאַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל הַכְּשֵׁרִים לְהַזְהִיר אֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֵי בָּנָיו ּלְדוֹרוֹת שֶׁיִתְרַחֲקו בְּכָל מִינֵי הִתְרַחֲקות מִדְרָכִים אֵלו. ּּוְשֶׁלֹא לִתֵןַּ אֶת בָּנָיו לְחֶדֶר שֶׁלוֹמְדִים בּו ֹ אֶחָד מֵהַבָּנִים ּאֵלו הַהוֹלְכִים בִּדְרָכִים אֵלו הָרָעִים הַנ"ל,ּאַף־עַל־פִי ּשֶׁאֵצֶל זֶה הַמְלַמֵד אֵין עוֹסְקִים בַּלִמוד הָרַע הַזֶה רַק ּלוֹמְדִים אֶצְלו ֹ תוֹרָה הַקְדוֹשָׁה גְּמָרָא ופוֹסְקִים,רַק ּשֶׁקְצָת תַלְמִידִים לוֹמְדִים בְּמָקוֹם אַחֵר אֵלו הָעִנְיָנִים, שֶׁלֹא כְּלָל עִמָהֶם לְהִתְחַבֵּר אָסור ּאַף־עַל־פִי־כֵן הָרָעָה לְדַרְכָּם וְשָׁלוֹם חַס בָּנָיו אֶת ֹּיַמְשִׁיכו ּוְלִסְבָרוֹתֵיהֶם הַמָרוֹת שֶׁלֹא יַכְנִיסו בּו ֹ חַס וְשָׁלום אֵיזֶה הָרָעִים סִפְרֵיהֶם לִלְמֹד ּתַאֲוָה,לִצְלָן רַחֲמָנָא.וַה' גְּאֻלָתֵנו וִימַהֵר יִשְׂרָאֵל כְּלָלִיות עַל יְרַחֵם ְּיִתְבָּרַך בְּיָמֵינו בִּמְהֵרָה ַ צִדְקֵנו מְשִׁיח אֶת לָנו ּוְיָבִיא,אָז ּיִתְגַּלֶה הָאֱמֶת,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתובִ)ּּתְהִלים פה,יב:("אֱמֶת ּּמֵאֶרֶץ תִצְמָח וְכו'") .לקוטי הלכות–הלכות פסח ז,' אות ו'(

EN:
For the essence of wine is the aspect of yayin adam — the wine of redness — as our Sages said: "Whatever is most red is superior," as it is said: "Do not look upon wine when it reddens [ki yis'adam]" [Proverbs 23:31]. Therefore wine stands as intermediary between Malchus d'Kedushah — the Kingdom of Holiness, the aspect of perfection of the Holy Tongue (Malchus is the mouth) — and Malchus d'Sitra Achra, the tongues of the seventy nations. For the Malchus d'Kedushah is the Kingship of David — described as "ruddy [admoni] with beautiful eyes and goodly appearance" [I Samuel 16:12] — the opposite of the blemish of the covenant [pgam habris] and of the evil eye — the aspect of Bilam — as mentioned above in the Laws of Meat Hidden from the Eye. And corresponding to this, parallel to Malchus d'Kedushah, stands Malchus d'Sitra Achra: the Kingship of Amalek, which issued from Esav — called "ruddy [admoni]" [Genesis 25:25] — the aspect of impure blood and the blemish of the covenant. Wine, being red [adam], stands as intermediary between the two Kingdoms, both in the aspect of admoni.

And this is what is brought in the words of Rabbainu, may his light illuminate, there [LM I:19] — that the perfection of the Holy Tongue is the aspect of the matkala [the scale/balance-point] — in the aspect of "to make a weight for the wind" [Job 28:25]. For the speech of the Holy Tongue, the aspect of Kingship, is the place of the matkala — the aspect of free choice [bechirah]. And the essential matkala is in the aspect of the Tree of Knowledge — for it tilts to this side and to that side. Therefore wine, in the aspect of the Tree of Knowledge, must be guarded greatly even from their touch — for the instant they touch it, it tilts toward them and is disqualified. For "when this one rises, that one falls" — as it is said: "and the one nation shall be mightier than the other" [Genesis 25:23]. When they touch it, wine falls into the aspect of "the fallen Tabernacle of David [Sukas David hanofalas]" [Amos 9:11] — the aspect of chali nofel [the falling sickness — epilepsy] — for this is the blemish of wine: the fallen Tabernacle of David, the Kingship of David, the aspect of admoni, the aspect of yayin adam as above.

And David HaMelech, peace be upon him — who is the aspect of the Kingship of Holiness, the aspect of the cup of blessing [kos shel berachah], as it is said: "I will lift the cup of salvation" [Psalms 116:13] — therefore he said: "as if there were but a step between me and death" [I Samuel 20:3]. And as it is said: "My soul has almost dwelt in silence" [Psalms 94:17] — for there is the matkala, and one must guard oneself with a hairsbreadth from the touch of the Sitra Achra — the seventy nations — in order to tilt the scale toward holiness. Therefore yayin nesech is called the aspect of Kingship — as it is said: "From eternity I was appointed [niskachti]" [Proverbs 8:23]. When wine is blemished through their touch, it becomes yayin nesech — the Kingship of the Sitra Achra. And conversely in holiness it is the aspect of "pour a drink-offering [nesech] of strong drink to Hashem" [Numbers 28:7].

Sleep and Awakening — Seventy Faces of Torah; Kiddush, Shabbos, and Storytelling

Segment 14
HE:
וָחַי בָּהֶם )ּוַיִקְרָא י"ח,ה'( הָאָדָם יֶש ׁ לו ֹ בְּחִירָה,וְעַל־ּכֵּן יֶש ׁ לו ֹ בְּכֹחו ֹ לְבַטֵל ּבְּחִינַת סִטְרָא דְמוֹתָא מֵעַצְמו ֹ עַלֹ־ּיְדֵי שֶׁיְקַדֵש ׁ גּופוׁ, ּּוְיַכְנִיע ַ הַגּוף וְהַחֹמֶר שֶׁהֵם בְּחִינַת מִיתָה לְגַבֵּי הַנֶפֶש, ּשֶׁהוא בְּחִינַת חַיִים וְכו')כמובא בלקוטי מוהר"ן א'– סימן ל"ז(.וְעַל־ּכֵּן הַתוֹרָה וְהַמִצְווֹת קְרויִים"ּחַיִים", ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב)ּוַיִקְרָא יח:(וָחַי בָּהֶם.כִּיָּּּהוא חַיֶיך וְכו' )ּדְבָרִים ל.(וְעַל־ּכֵּן צַדִיקִים אֲפִלו בְּמִיתָתָן קְרויִים ּחַיִים)בְּרָכוֹת יח(.,ּכִּי בִּטְלו מֵעַצְמָן סִטְרָא דְמוֹתָא. אֵין לָה בְּחִירָה ּאֲבָל בְּהֵמָה.לְבַטֵל תִקונָה ִּוְעִקַר שֶׁת דְמוֹתָא סִטְרָא ּמִמֶנָהלַאֲכִילַת רְאויָה ּהְיֶה יִשְׂרָאֵל,ּהוא עַל־ּיְדֵי הָאָדָם הַבַּעַל בְּחִירָה דַיְקָא. וְעַל־ָ אֲסורָה שֶׁמֵתָה מֵאֵלֶיה בְּהֵמָה ּּכֵּן,שָׁלְטָה כִּי ּעָלֶיה ָ סִטְרָא דְמוֹתָא,ּשֶׁאָז מִתְגַּבֵּר רוח ַ הַבַּהֲמִיות.ֶכִּי אִי אֶפְשָׁר לְיִשְׂרָאֵל לאֱכֹל מֵהַבְּהֵמָה כִּי אִם עַל־יְדֵי ּהַשְׁחִיטָה,שֶׁעַל־ּיְדֵי זֶה מַכְנִיעִין רוח ַ הַבַּהֲמִיות בְּחִינַת מִיתָה,גּוף ּבְּחִינַת,לִמְדַבֵּר ׁ מֵחַי הַנֶפֶש ּּומַעֲלִין, ּמִבְּהֵמָה לְאָדָם וְכו,'ְּּכִּי לְהַכְנִיע ַ ולְבַטֵל סִטְרָא דְמוֹתָא מֵהַבהֵמָה זֶה אִי אֶפְשָׁר כִּי אִם עַל־יְדֵי הָאָדָם הַבַּעַל ּבְּחִירָה דַיְקָא.)לקוטי הלכות–הלכות שחיטה ד'– אות י"ב(

EN:
— 51 —

And this is the aspect of the intensity of the miracle of Chanukah. For the wicked kingdom wished to make them forget Your Torah, etc. — and to destroy the Beis HaMikdash before its time. For they wished to uproot the holiness of Yisrael entirely, G-d forbid — through which the world would have reverted to chaos and void, for the world cannot endure without the Torah. For the Sitra Achra — the aspect of the wicked kingdom — saw and understood that this Second Temple would not endure and was destined to be destroyed. For even then, during its construction, their hand was strong over Yisrael. Therefore they wished to destroy it immediately, in order to intensify the darkness greatly — to darken, G-d forbid, the eyes of Yisrael, so that they would despair completely of the complete redemption.

For the essential creation of the world was only for the sake of Yisrael, for the sake of the Torah, and for the sake of the Beis HaMikdash, as it is written: "In the beginning G-d created the heavens and the earth" [Genesis 1:1]. And our Sages of blessed memory said: "For the sake of 'reishis' — which is Yisrael, and the Torah, and the Beis HaMikdash — which are called 'reishis'", etc. But: "And the earth was tohu and vohu, and darkness upon the face of the deep" [Genesis 1:2] — which are the aspects of the four kingdoms, as our Sages of blessed memory expounded. And it is explained in their words, of blessed memory, that the wicked kingdom of Greece is the aspect of "darkness," and the kingdom of Edom — which is the present exile — is the aspect of "the deep" (t'hom).

It emerges that the wicked kingdom of Greece that ruled then is the aspect of "darkness upon the face of the deep" — the darkness that covers the face of the deep, which is this exile that is compared to a deep. And when one falls into a deep in broad daylight, it is already very bitter and difficult to ascend; how much more so when the darkness intensifies over the face of the deep! And this was the intent of the wicked kingdom of Greece then — which is the aspect of the darkness upon the face of the deep — who wished to intensify the darkness greatly, to join the exiles together, that the Temple should be destroyed immediately, so that the darkness would overpower the face of the deep, so that Yisrael would not be able to ascend and emerge, G-d forbid.

Segment 15
HE:
וָחַי בָּהֶם )ּוַיִקְרָא י"ח,ה'( וְעַל־ּכֵּן עַל כָּל הָעֲבֵרוֹת שֶׁבַּתוֹרָה יַעֲבֹר וְאַל יֵהָרֵג,ֲכִּי ּכָּל הַמִצְווֹת וְהָעּבֵרוֹת שֶׁבַּתוֹרָה הֵם בִּשְׁבִיל צִיור ְהָאוֹר הָעֶלְיוֹן לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה וְלֹא לְהֵפֶך חַס וְשָׁלוֹם, ּכִּי עִקַר שֹׁרֶש ׁ כָּל הַתוֹרָה הִיא הָאֱמונָה הַקְדוֹשָׁה, שֶׁעַל־ְּיְדֵי זֶה יוֹדְעִין מִמֶנו יִתְבָּרַך,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתובַ)הוֹשֵׁע ב" :(ה ְ אֶת לִי בֶּאֱמונָה וְיָדַעַת ְּוְאֵרַשְׂתִיך'"ֹ ,ּוכְמו ּשֶׁכָּתוב" :ָּכָּל מִצְוֹתֶיך אֱמונָה) "ּּתְהִלִים קיט(,ּכִּי עִקַר ּהַבְּרִיאָה הָיְתָה רַק בְּגִין דְיִשְׁתְמוֹדְעִין לֵיה אֲבָל זֶה ּיָדוע ַ שֶׁהַ'ְּּיִתְבָּרַך מְרוֹמָם ומְנֻשָׂא וְנעֲלֶה מְאֹד מְאֹד ּמִתְפִיסַת דַעְתֵנו,ּבִּפְרָט שֶׁאָנו מְלֻבָּשִׁים בְּחֹמֶר,ּבְּגוף ּעָכור כָּזֶה שֶׁיֶש ׁ בּו ֹ אֲחִיזָה מֵחֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן ומִמַה ּשֶׁלֹא נוֹלַד בִּקְדֻשָׁהֹ,ּּמִכָּל שֶׁכֵּן מַה שֶׁקִלְקֵל בְּעַצְמו, אַף ְאַך־עַל־ּפִי־ה כֵןֹ 'לְמַעֲנו עָלֵינו ְּיִתְבָּרַך מְרַחֵם ּומֵאִיר לְכָל אֶחָד בְּדַעְתו ֹ בְּכֹח ַ הַצַדִיקֵי אֱמֶת שֶׁיָאִיר ּבּו ֹ אֲמִתַת הָאֱמונָה הַקְדוֹשָׁה,ּשֶׁיֹאחֵז אֶת עַצְמו ֹ בַּה' ְּיִתְבָּרַך ובְתוֹרָתו ֹ הַקְדוֹשָׁה אֲשֶׁר הוא חַיֵינו לָנֶצַחֲ, אֹּבָל הָאוֹר הַיוֹרֵד מִלְמַעְלָה הוא גָּבֹה ַ מְאֹד וְהוא אוֹר ְּּפָשׁוט וְצָרִיך כָּל אֶחָד לְצַיְרו ֹ כְּפִי תְפִיסַת הַמֹחִין שֶׁלו, אֲבָל לָאו כָּל אָדָם זוֹכֶה לָזֶה—ּ לְצַיֵר הָאוֹר לְטוֹבָהָ, ּכִּי רֻבָּם אֵין כְּלֵי הַמֹחִין שֶׁלָהֶם מְתֻקּנִים כָּרָאוי,עַל־כֵּן ּחָמַל עָלֵינו ה'ְּיִתְבָּרַך וְנָתַן לָנו אֶת הַתוֹרָה הַקְדוֹשָׁהַ; רְמָ"ּח מִצְווֹת עֲשֵׂה ושְׁס"ה לֹא תַעֲשֶׂה.ּּומִצְווֹת דְרַבָּנָן, הָאוֹר לְצַיֵר קְדוֹשִׁים צִיורִים בְּחִינַת הֵם ּשֶׁכֻּלָם לִבְרָכָהֹ.וְהִזְהִיר אוּּתָנו לְהִשָׁמֵר מִכָּל הָעֲבֵרוֹת שֶׁהֵם ופְגָמִים קִלְקולִים ּכֻּלָם,שֶׁעַל־הָאוֹר מְצַיְרִים ּיָדָם ְלְהֵפֶך חַס וְשָׁלוֹם,ּוְזֶהו כְּלַל כָּל הַתוֹרָה וְהַמִצְווֹת,וְכָל ּּכַּוָנוֹת הַמִצְווֹת וְסוֹדוֹתֵיהֶם עַל־ּּפִי קַבָּלָה כְּלולִים בָּזֶה, ּכִּי יֵש ׁ כַּמָה וְכַמָה בְּחִינוֹת בְּעִנְיַן צִיור הָאוֹר שֶׁלְמַעְלָה לְטוֹבָה,ְאו ֹ לְהֵפֶך חַס וְשָׁלוֹם,ּשֶׁזֶהו כְּלַל כָּל הַמִדוֹת ּוְכָל הַסְּפִירוֹת וְכָל הַשֵׁמוֹת הַקְדוֹשִׁים שֶׁבָּהֶם תְלויִים ּּכַּוָנוֹת כָּל הַמִצְווֹתֻּ,שֶׁכּלָם כְּפִי מַה שֶׁצְרִיכִים לְצַיֵר ּהָאוֹר לְטוֹבָה כְּפִי הַמִצְוָה.ְוְכֵן לְהֵפֶך בַּעֲבֵרוֹת,חַס וְשָׁלוֹם.ּובָזֶה תָלוי עִקַר הַחִיות שֶׁל הָאָדָם וְשֶׁל כָּל הָעוֹלָמוֹת,ּּכִּי הֵם חַיֵינו.ּכִּי עִקַר הַחִיות עַל־ֹיְדֵי הָאוֹר הָעֶלְיוּּן הַבָּא מִלְמַעְלָה כְּשֶׁזוֹכִים לְצַיְרו ֹ לִבְרָכָה.וְאָז בְּהַכֵּלִים הָאוֹר ומְקֻשָׁר ּּמְיֻחָד,שֶׁעַל־עִקַר זֶה ַּיְדֵי ּהַחִיות כַּיָדוע,ְוְכֵן לְהֵפֶך חַס וְשָׁלוֹם,וְעַל־ָכֵּן כְּפִי ּשִׁקול הַדַעַת בְּהַשְׁקָפָה רִאשׁוֹנָה הָיָה מִן הּרָאוי לֵהָרֵג ּעַל כָּל מִצְוָה שֶׁבַּתוֹרָה,ְכִּי אֵיך אֶפְשָׁר לַעֲבֹר חַס ּוְשָׁלוֹם עַל שׁום מִצְוָה,ּכִּי הֲלֹא תֵכֶף נִתְקַלְקֵל צִיור ּהָאוֹר כְּפִי פְגַם הַמִצְוָה ומֵהֵיכָן יְקַבֵּל חִיות?אֲבָל רַחֲמֵי ה'ְיִתְבָּרַך גְּדוֹלִים מְאֹדְ,וּּהִזְהִיר אוֹתָנו מִזֶהׁ, ָּוְגָזַר וְאָמַר שֶׁאֵין לְך מִצְוָה שֶׁעוֹמֶדֶת בִּפְנֵי פִקוח ַ נֶפֶש, ּּחוץ וְכו'.כִּי וָחַי בָּהֶם,ּּוְלֹא שֶׁיָמות בָּהֶם)ּוַיִקְרָא יח, יוֹמָא פה.(ּכִּי חִיות אִיש ׁ הַיִשְׂרְאֵלִי יָקָר מְאֹד מְאֹד אֵצֶל הַ'יִתְבָּרְך,ּּכִּי הָאָדָם כָּל יְמֵי חַיָיו הוא עוֹסֵק בָּזֶה ּלְקַבֵּל הָאוֹר שֶׁלְמַעְלָה ולְצַיְרו ֹ לְטוֹבָה,ֹּשֶׁמִשָׁם עִקַר ּּחִיותוֹ ,כִּי הָאָדָם לֹא נִבְרָא כִּי אִם לַעֲשׂוֹת רְצוֹנו ְיִתְבָּרַך עַל־ּפִי הַתוֹרָה כָּל יְמֵי חַיָיו,שֶׁעַל־יְדֵיֹּזֶה מְצַיֵר הָאוֹר לִבְרָכָה כְּפִי שֹׁרֶש ׁ נַפְשׁו,ֹּשֶׁבָּזֶה תָלוי תִקון כָּל בּו ותְלויִים הַנֶאֱחָזִים ּהָעוֹלָמוֹת.וְעַל־כָּל עַל כֵּן ּהָעֲבֵרוֹת שֶׁבַּתוֹרָה יַעֲבֹר וְאַל יֵהָרֵג.כִּי אַף־עַל־ּפִי שֶׁעַלִ־הַצ נִתְקַלְקֵל הָעֲבֵרוֹת ּיְדֵיּּיור,לְצַיֵר ְַּּשֶׁצָרִיך ּהָאוֹר לְטוֹבָה וְכַנ"ל,אַף־עַל־ּפִי־ּכֵן אָסור לו ֹ לִהְיוֹת נֶהֱרָג בִּשְׁבִיל זֶה,ּכִּי חִיותו ֹ שֶׁל הַיִשְׂרְאֵלִי יָקָר יוֹתֵר, אַחַר לְטוֹבָה הָאוֹר יְצַיֵר כְּשֶׁיִחְיֶה ּּכִּי־עַל ְכָּך־יְדֵי ּשְׁאָרֵי הַמִצְווֹתּּשֶׁיַעֲשֶׂה כָּל יְמֵי חַיָיו.ַּּוכְמו ֹ שֶׁאָמְרו ּרַבּוֹתֵינו ז"ל)שַׁבָּת קנא:(ּמוטָב שֶׁיְחַלֵל שַׁבָּת אַחַת ּמִשֶׁיְחַלֵל שַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה,ּּכִּי כְּלַל חִיות הָאָדָם הֵם בְּחִינַת שִׁבְעִים שָׁנָה,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב)ּּתְהִלִים צ" :(יְמֵי ּשְׁנוֹתֵינו בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה."ּוְאֵלו הַשִׁבְעִים שָׁנָה שֶׁחַי ְַּּּּהָאָדָם חִיותָם נִמְשָׁך מִבְּחִינַת שִׁבְעִים פָנִים לַתוֹרָה ּהַנ"ל,שֶׁעַל־וְעַל לְטוֹבָה הָאוֹר צִיור עִקַר ּיָדָם־ֹכֵּן ּמְחֻיָב הָאָדָם לִשְׁמֹר אֶת נַפְשׁו ֹ וְחִיותו,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב )ּדְבָרִים ד" :(ּוְנִשְׁמַרְתֶם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם."כִּי כָּל יְמֵי ּחִיותו ֹ צְרִיכִין אוֹתו ֹ מְאֹד בָּעוֹלָם כְּדֵי לְצַיֵר הָאוֹר לְטוֹבָה,ֹּכְּדֵי שֶׁיַשְׁלִים בְּחִינַת הַשִׁבְעִים פָנִים לַתוֹרָה כְּפִי חֶלְקו ֹ וְשָׁרְשׁושָׁם.וְעַל־כֵּן כְּדַאי לַעֲבֹר וְאַל יֵהָרֵג ּעַל הַמִצְוָה,ַּכִּי בִּימֵי חַיָיו יְתַקֵן יוֹתֵר צִיור הָאוֹר ּלְטוֹבָה וְכַנ"ל,ּאֲבָל עֲבוֹדָה זָרָה וְגִלוי עֲרָיוֹת ושְׁפִיכות ּדָמִים יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר,כִּי עַל־ּּיָדָם נִתְקַלְקֵל צִיור הָאוֹר כָּל־ְְְּּכָּך עַד שֶׁמְהַפֵך הָאֱמֶת לְגַמְרֵי מֵהֵפֶך אֶל ְהֵפֶך,שֶׁעַל־ּיְדֵי זֶה אִי אֶפְשָׁר לו ֹ עוֹד לְצַיֵר הָאוֹר לְטוֹבָה,ְמֵאַחַר שֶׁכְּבָר הָפַך הָאֱמֶת לְגַמְרֵי.עַל־כֵּן עַל ּּאֵלו שָׁלֹש ׁ עֲבֵרוֹת יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹרָ,כִּי עֲבוֹדה זָרָה ּשֶׁהִיא כְּפִירות בַּה'ְּיִתְבָּרַך הִיא בְּוַדַאי עוֹקֶרֶת אֶת לְגַמְרֵי הָאָדָם,הָאוֹר הַמְשָׁכַת שֶׁמְהַפֵך מֵאַחַר ְּּכִּי ְְּלְגַמְרֵי עַד שֶׁמֵמִיר כְּבוֹדו ֹ חַס וְשָׁלוֹם וְכוֹפֵר בּו ֹ יִתְבָּרַך ו זָרָה הָעֲבוֹדָה הֶבֶל אַחַר ְוְנִמְשָׁךּהַכְּפִירותֹ ,כְּמו ּשֶׁכָּתוב) :יִרְמְיָה ב" :(ּוְעַמִי הֵמִיר כְּבוֹדִי בְּלוֹא יוֹעִיל", ְּּאֵיך אֶפְשָׁר לו ֹ לִחְיוֹת עוֹד ולְצַיֵר הָאוֹר לְטוֹבָה מֵאַחַר ְְְשֶׁכְּבָר הָפַך וְהֵמִיר הָאֱמֶת מֵהֵפֶך אֶל הֵפֶך לְגַמְרֵי?! וְעַל־הַמוֹדֶה ּכֵּן בֶּאֱמֶתכְּכוֹפֵר בְּכָל בַּעֲבוֹדָה זָרָה ּהַתוֹרָה כֻּלָה.וְעַל־כֵּן יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹרֹ ,כִּי אִי אֶפְשָׁר לו ּעוֹד לְצַיֵר הָאוֹר לְטוֹבָה.וְעַל־ּּכֵּן גַּם עַל גִּלוי עֲרָיוֹת יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר,ּכִּי עִקַר פְגַם כְּלֵי הַמֹחִין הוא עַל־ְיְדֵי ּפּגַם נִאוף.וְעַל־ּכֵּן בְּוַדַאי יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר עַל זֶה,כִּי עַל־כְּלֵי נִפְגָּמִים יִהְיו וְשָׁלוֹם חַס עֲרָיוֹת גִּלוי ּיְדֵי ּּהַמֹחִין שֶׁלו ֹ כָּל־ְּכָּך עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לו ֹ עוֹד לְצַיֵר ּהָאוֹר לִבְרָכָה כָּל יְמֵי חַיָיוֶ,כִּי עַל זה נֶאֱמַר)מִשְׁלֵי ב, טו" :(ּכָּל בָּאֶיה ָ לֹא יְשׁובון וְלֹא יַשִׂיגו אָרְחוֹת חַיִים." וְעַל־ּכֵּן בְּוַדַאי הוא מֻכְרָח לָמות וְלֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר עַל זֶה,כִּי עַל־יְדֵי זֶה נִפְגָּמִים הַכֵּלִים לְגַמְרֵי עַד שֶׁאִי ּאֶפְשָׁר לו ֹ לְצַיֵר הָאוֹר לְטוֹב.וְעַל־ּּכֵּן לָמָה לו ֹ חַיִים ּכָּאֵלֶה?!ּכִּי אַדְרַבָּא,ּיְקַלְקֵל חַס וְשָׁלוֹם בְּחַיָיו יוֹתֵר, ּמֵאַחַר שֶׁנִתְקַלְקְלו כְּלֵי הַמֹחִין שֶׁלו ֹ כָּל־ְכָּך,ּכִּי עִקַר ּפְגַם הַכֵּלִים עַל־ּּיְדֵי גִּלוי עֲרָיוֹת: ּוְכֵן עַל שְׁפִיכותּ דָמִים יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר,כִּי צְרִיכִין כָּל ּאֶחָד וְאֶחָד מִיִשְׂרָאֵל בִּשְׁבִיל צִיור הָאוֹר לְטוֹבָה,כִּי ּכָּל יִשְׂרָאֵל כְּלולִין בְּשִׁבְעִים נַפְשׁוֹת בֵּית יַעֲקֹב,שֶׁהֵם ּּבְּחִינַת שִׁבְעִים פָנִים לַתוֹרָה,שֶׁעַל־ּיָדָם נִצְטַיֵרהָאוֹר לְטוֹבָה.וְעַל־ּכֵּן בְּוַדַאי עַל שְׁפִיכות דָמִים יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹרׁ,ּּכִּי אֵין דוֹחִין נֶפֶש ׁ מִפְנֵי נֶפֶשֹ ,כִּי גַּם נֶפֶש ׁ חֲבֵרו ּּצְרִיכִין בִּשְׁבִיל צִיור הָאוֹר לְטוֹבָה,ּכִּי אֲפִלו הַקָטָן ּּוְהַפָחות שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל אַףַ־על־ּפִי שֶׁאֵין לו ֹ שׁום הַשָׂגָה וִידִיעָה בְּעִנְיָן זֶה כְּלָל,אַף־עַל־ּפִי־ּכֵן מֵאַחַר שֶׁהוא מְתַקֵן הוא וְכוֹפֵר ֹ אֶפִיקוֹרוֹס וְאֵינו יִשְׂרָאֵל ּבִּכְלַל עַל הַרְבֵּה־ּיְדֵי מַעֲשָׂיו ומִצְווֹתָיו,רֵיקָנִים אֲפִלו ֵּּכִּי מְל שֶׁבְּיִשְׂרָאֵלהַרְבֵּה ומְתַקְנִים כָּרִמוֹן מִצְווֹת ּאִים ּּומְצַיְרִים הָאוֹר לְטוֹבָה) .לקוטי הלכות–הלכות יין נסך ד'–אות י"ד(

Segment 16
HE:
" ‰˜„ˆ Ôȇ ˙·˘Á ÒÂÙ„‰ ˙˜„ˆ ÂÓÎ " ] רבי נתן [ בכל סניפי הדואר , Ô·˘Á ÒÓ' 89-2255-7



# Acharei Mos - Chumash with Likutey Halachos
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/3/6/

Acharei Mos - Chumash with Likutey Halachos
חומש עם ליקוטי הלכות — פרשת אַחֲרֵי מוֹת
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/3/6

Segment 1
HE:
בקרבתם לפני ה' )ויקרא ט"ז,א'( יֵש ׁ כֵּלִיםּ נִפְלָאִים הַרְבֵּה שֶׁנַעֲשִׂין בְּאֻמָנות נִפְלָאַ, ְּּוְהַכֹּל עַל־יְדֵי חָכְמַת כֹּח ַ הַמוֹשֵׁך וְכֹח ַ הַמַכְרִיח,ַּומִי ְּשֶׁבָּקִי בְּאֻמָנות זֶה אֵיך לְכַוֵן יַחַד שְׁנֵי הַכֹּחוֹת הַנ"ל ְּּבַּמֶזֶג הַצָרִיךֵּ,אֲזַי נַעֲשִׂים עַל־יְדֵי־זֶה כלִים נִפְלָאִים נִפְלָאוֹת פְעֻלוֹת ּּשֶׁעוֹשִׂיןׁ .יֵש אָדָם בְּכָל ּוכְמוֹ־כֵן ַ הַמוֹשֵׁך כֹּח ְּבְּחִינַתׁ,הַנֶפֶש ּּשֶׁהואַ ,ַ הַמַכְרִיח ּוְכֹח ּּשֶׁהוא הַגּוף;ּוכְשֶׁתַאֲווֹת הַגּוף או ֹ שְׁאָר מְנִיעוֹת,ַשֶׁהֵם ּמִבְּחִינַת כֹּח ַ הַמַכְרִיחְ,מִתּגַּבְּרִין בְּיוֹתֵר עַד שֶׁמַרְחִיקִין ּאֶת הָאָדָם מִקְדֻשַׁת נַפְשׁו ֹ בְּשָׁרְשָׁה,ׁזֶה בְּחִינַת מִיתָה ּמַמָש,לִצְלַן ּרַחֲמָנָאַ;הַנ כֹּחוֹת כְּשֶׁהַשְׁנֵי ְּּאַך"ל ּּמִתְנַהֲגִים בַּמִשְׁקָל הָרָאוי,ְַּּּעַד שֶׁתָמִיד הַכֹּח ַ הַמוֹשֵׁך ַמִתְגּבֵּר עַל הַכֹּח ַ הַמַכְרִיחֹ ,ְּּאַך בְּאֹפֶן שֶׁלֹא לְבַטְלו לְגַמְרֵי,כִּי זֶה בְּחִינַת"בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה'ּּוַיָמֻתו",וְעַל ּזֶה הִזְהִירו אֶת יִשְׂרָאֵל בְּיוֹתֵר בִּשְׁעַת מַתַן תוֹרָה" :ּפֶן ּיֶהֶרְסו לַעֲלוֹת"ּוְכוָ',כִּי הָעֲבוֹדָה צְרִיך לִהְיוֹת בִּבְחִינַת "ּוְהַחַיוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב",ּוְאָז אַדְרַבָּא,ּּזֶה עִקַר הַחַיִיםׁ, ּשֶׁהוא בְּחִינַת חִבּור גּוף וָנֶפֶש,ּוְדַיְקָא עַל־יְדֵי חִבּור ְּשְׁנֵי כֹּחוֹת אֵלו בְּיַחַד נַעֲשִׂים תִקונִים נִפְלָאִים בְּכָל הָעוֹלָמוֹת עַל יּדֵי הָאָדָם הַבַּעַל־בְּחִירָה הַמְחֻבָּר מִשְׁנֵי ּּהַכֹּחוֹת אֵלו בְּיַחַד.ּּוְזֶה בְּחִינַת אֲכִילַת עֶרֶב־יוֹם־כִּפור ּּוְתַעֲנִית יוֹם־כִּפורַ,ּבְּחִינַת תִקון שְׁנֵי הַכֹּחוֹת הַנ"ל. בְּיוֹם־כִּפור גַּם ּּוְעַל־כֵּןֹ,הַכֹּהֵן־גָּדו ּשֶׁנִכְנָסלִפְנַי ל וְלִפְנִים,ְּשֶׁשָׁם עִקַר קְדֻשַׁת שֹׁרֶש ׁ כֹּח ַ הַמוֹשֵׁך,ְאַך פְעָמִים כַּמָה ומַחֲלִיף מְשַׁנֶה הָיָה ּאַף־עַל־פִי־כֵן ּמִבִּגְדֵי זָהָב לְבִגְדֵי לָבָן וְכוַ ',ּכְּדֵי שֶׁלֹא יַגְבִּיר גַּם כֹּח ְּּהַמוֹשֵׁך בְּיוֹתֵר מִדָי.וְאָזַּכְּשֶׁמִתְנַהֲגִין שְׁנֵי הַכֹּחוֹת ּהַנ"כְּתִקונָן ּּל,תְשׁובָה יְדֵי עַל־ לִזְכּוֹת יָכוֹל ּּאֲזַי ּשֶׁיִתְהַפְכו הָעֲונוֹת הַנִמְשָׁכִין מִכֹּח ַ הַמַכְרִיח ַ לִזְכֻיוֹת, ּשֶׁזֶה בְּחִינַת סְלִיחַת הָעֲונוֹת שֶׁל יוֹם־כִּפור,ַכִּי דַיְקָא גַּם עּל־יְדֵי כֹּח ַ הַמַכְרִיח ַ נִגְמָר הָאֻמָנות הַנִפְלָא שֶׁל כָּל ּהַתִקונִים כְּשֶׁזוֹכִין לְתַקְנָן בִּשְׁלֵמות עַיֵן פְנִים) .לקוטי הלכות–הלכותיום טוב ה'-אותיותא'ד'ה'לפי אוצר היראה–אלול,ראש השנה...,אותס"ד(

EN:
And had man not sinned, he would have merited to complete the tikun of all things in physicality and spirituality without toil and exertion — only through prayer and some very easy action. For at the time of Creation, the completion of the tikun of all the worlds was dependent upon Adam HaRishon. Had he not eaten from the Tree of Knowledge, and had he prayed his prayer, he would have completed the tikun of all the worlds in perfection on that very day, as explained in the writings of the Arizal. But through his sin, he did not complete the tikun of the worlds. Rather, he further damaged and ruined all the worlds — until it was decreed: "in sorrow shall you eat of it" (Genesis 3:17), "by the sweat of your brow shall you eat bread" (Genesis 3:19). For now many, many exertions and labors are needed — which are the 39 melachos — before the things in the world are prepared so as to be fit for benefit, to eat them or to wear them, and the like.

And also now, the more a person sanctifies himself and merits to separate himself from the world, and sets all his heart and da'as to recognize and magnify His Name, blessed be He — to that extent he merits to remove from himself the yoke of the 39 melachos, and merits to receive his parnasah without great toil and exertion. And as our Sages of blessed memory said: "Whoever accepts upon himself the yoke of Torah — the yoke of government and the yoke of worldly occupation are removed from him" (Avos 3:5). For the exertion of parnasah — which is the aspect of the 39 melachos — is drawn from the contamination of the Serpent, from the damage of the Tree of Knowledge, because he did not endeavor to magnify His Name, blessed be He, through all things. On the contrary — he greatly damaged and denied the fundamental principle. And from there all the 39 melachos are drawn, which are the aspect of the exertions and preoccupations of parnasah.

And therefore, when a person sanctifies himself and believes in Hashem, blessed be He, and sets all his heart to give thanks to the Name of Hashem over every single thing that he sees or derives benefit from — to magnify the Name of Hashem through every single thing in the world, as mentioned above — through this he pushes away the contamination of the Serpent, which is the aspect of the 39 melachos. And he merits that the tikun of all things is completed easily for him, and he attains his parnasah and all his needs without toil and exertion. For the essence of the tikun is through the magnification of the Name of Hashem. And according to what one merits to magnify the Name of Hashem, so is one saved from the 39 melachos, from the sorrow and exertion of parnasah. And one merits to receive one's parnasah easily, from the Name of Hashem — where the essence of trust regarding all of man's needs and all salvations lies. As it is written: "A king is not saved by a great army" etc., "a horse is false for salvation" etc. And it concludes there: "For in Him our heart rejoices, for in His holy Name we have trusted" (Psalms 33:16–21). "In His holy Name," specifically — for everything is drawn from the Name of Hashem, as mentioned above.

— 6 —

And this is the aspect of Shabbos, which is the Name of Hashem, on which all the 39 melachos are completely forbidden. For on Shabbos it is forbidden to arouse weekday matters. For Shabbos is the Name of Hashem — and then it is the tachlis ma'aseh shamayim va'aretz [the purpose of the work of heaven and earth]. That is, on Shabbos all things ascend to their purpose — which is the Name of Hashem, as mentioned above. For through the sanctity of Shabbos, which is the Name of Hashem, one merits complete da'as — to recognize and contemplate the greatness of Hashem, blessed be He, and to recognize His Name, blessed be He, through every single thing in the world.

Segment 2
HE:
ֵ ׁוְאַל יָבֹא בְכָל עּת אֶל הַקֹדֶש )ויקרא ט"ז,ב'( ׁוְזֶה שֶׁהֻזְהַר אַהֲרֹן אַחֲרֵי מוֹת בָּנָיו לְבַל יָבֹא בְכָל עֵת ּאֶל הַקֹדֶש,ּשֶׁלֹא יִכְנֹס לִפְנִים כִּי אִם עַל־יְדֵי עֲבוֹדוֹת ּיוֹם־הַכִּפורִים שֶׁאָז הוא תִקון הַבְּרִית)כי בו נמול אברהם אבינוֲ(וְכָל הָעּּבוֹדוֹת שֶׁל הַקָרְבָּנוֹת כֻּלָם בִּשְׁבִיל זֶה,ּדְהַיְנו לְהַכְנִיע ַ רוח ַ הַבַּהֲמִיות שֶׁהוא פְגַם הַבְּרִיתׁ)ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב בַּזֹהַר הַקָדוֹש:ּאַל תִהְיו כְּסוס ּכְּפֶרֶד אֵין הָבִין וְכו,'ּעַיֵן שָׁם.(ּּוְגַם שֶׁיִהְיֶה נָשׂויְּ,ֹ כמו ּשֶׁכָּתוב שָׁם:ּוְכִפֶר בַּעֲדו ֹ ובְעַד בֵּיתו ֹ אָז הוא רָאוי ְּּלִכְנֹס אֶל הַקֹדֶש ׁ פְנִימָה לִזְכּוֹת לְדַעַת גָּדוֹל לְהַמְשִׁיך ּמִשָׁם לַבְנונִית מְחִילָה וסְלִיחָה.ּוְזֶה שֶׁכָּתוב" :בְּזֹאת אַהֲרֹן יָבֹא"ַ,ה תִקון בְּחִינַת ּהַיְנובְּרִית,ּשֶׁהוא ּּבְּחִינַת זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִשְׁמְרו,ּּוְכַמובָא.וְעַל־כֵּן ּאָנו קוֹרִין בְּיוֹם הַכִּפורִים כָּל פָרָשַׁת עֲרָיוֹת,כִּי אָז ּהוא בְּחִינַת תִקון הַבְּרִית) .לקוטי הלכות–הלכות יום הכיפורים א,'אות ב'(

EN:
font-style: italic;

color: #1a3a1a;

/* Source citation */

.source {

font-size: 0.88em;

color: #555;

/* Emphasis for key spiritual concepts */

.concept {

font-weight: bold;

color: #3d1f00;

/* Acronym / Roshei Teivos highlight */

Segment 3
HE:
בזאת יבא אהרן אלהקודש )ויקרא ט"ז,ג'( ּּכִּי כָּל הָעֲבוֹדָה שֶׁל יוֹם הַכִּפורִים,שֶׁעַל־יְדֵי זֶה ְּהַשֵׁם יִתְבָּרַך מוֹחֵל עֲוֹנוֹת יִשְׂרָאֵל בְּכָל שָׁנָה,ּהוא עַל־יִתְבָּרַך הַשֵׁם שֶׁל הַזַך הָאֱמֶת בְּחִינַת ֹ ְְּּיְדֵי ּבְּעַצְמו ֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִׂיגוֹכִּי אִם גְּדוֹלֵי מֻבְחֲרֵי ּּהַצַדִיקִים כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתו,כִּי עַל־יְדֵי הָאֱמֶת ּהַפָשׁוט אֵין תַקָנָה לְהַחוֹטֵא,ַּּכְּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל:ּּשָׁאֲלו לַחָכְמָה וְכו'.וְאָמְרָה:ּהַנֶפֶש ׁ הַחוֹטֵאת ּהִיא תָמות וְכו'.ּוְזֶהוּ בְּחִינַת הָאֱמֶת שֶׁל הַמַלְאָכִים ּּשֶׁקִטְרְגו עַל בְּרִיאַת הָאָדָם,ֹ ּכִּי לְפִי הָאֱמֶת שֶׁלָהֶם ּאֵין תַקָנָה לְהַחוֹטֵא וְהֵם רָאו שֶׁהָאָדָם יֶחֱטָא נֶגְדו ְיִתְבָּרַך עַלֹ־ּכֵּן קִטְרְגו עַל בְּרִיאָתו.ָּּובֶאֱמֶת לְפִי ּהַדַעַת הַפָשׁוט כְך נוֹטָה הָאֱמֶת,ּאֲבָל לֹא יָדְעו ֹ יִתְבָּרַך רַחֲמָנותו ְּעֹצֶם,שֶׁאִי הָאֱמֶת עֶצֶם ּשֶׁזֶה לְהַשִׂיג ּאֶפְשָׁר,לַעֲוֹנוֹת הַסְּלִיחָה נִמְשָׁך ְּּ ומִשָׁם ּּיִשְׂרָאֵל בְּיוֹם הַכִּפורִים.ַ אֲבָל לָאו כָּל אָדָם יָכוֹל ּלִכְנֹס לִקְדֻשַׁת הָאֱמֶת הּזֶה,ּּ וַאֲפִלו הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל ּהֻזְהַר בְּבַל יָבֹא בְּכָל עֵת אֶל הַקֹדֶש ׁ כִּי אִם בְּזֹאת ּוְכו':ּּבְּיוֹם הַכִּפורִים,ּכִּי לֶאֱמֶת כָּזֶה שֶׁהוא בְּחִינַת ּקְדֻשַׁת קֹדֶש ׁ קָדָשִׁים לִפְנַי וְלִפְנִים,ַאִי אֶפְשָׁר לִכְנֹס כִּי אִם בְּיוֹם הּּכִּפורִים עַל־ּּיְדֵי סֵדֶר הָעֲבוֹדָה שֶׁצִוָה עֲוֹנוֹת סְלִיחַת לְהַמְשִׁיך יוכַל וְאָז יִתְבָּרַך ְְּּהַשֵׁם יִתְבָּרַך רַחֲמָיו אֲמִתַת עֶצֶם מִבְּחִינַת ְְּּשֶׁנִמְשָׁך, בְּחִינַת וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת.)לקוטי הלכות-הלכות ריבית ה'–אותמ"א(

EN:
And this is the aspect of "oil and incense" (Mishlei 27:9), etc. For the essential mitzvah of ketores is at the time of lighting the lamps, as it is said: "And when Aharon lights the lamps, he shall burn it [the ketores]" (Shemos 30:7–8), etc. For oil is the aspect of makifin [surrounding lights], the aspect of "to brighten the face with oil" (Tehillim 104:15), as explained in the aforementioned discourse. For through the ketores, which connects all the lowest levels to the Blessed Name and ascends exceedingly high — which is the aspect of the illumination of son and student, as understood in the aforementioned discourse — through this, the makifin illuminate, the aspect of oil as mentioned above.

And Nadav and Avihu, who entered to offer ketores and did not marry — they wished to ascend exceedingly high, which is the aspect of ketores, but they did not marry — they did not descend below to connect also all the lower worlds, as mentioned above.

Segment 4
HE:
בזאתיבא אהרן אל הקדש )ויקרא ט"ז,ג'( ְּאֲנָשִׁים פְשׁוטִים וקְטַנֵי הָעֵרֶך,ּבְּוַדַאי אִי אֶפְשָׁר לָהֶם ּלְהַשִׂיג הַשָׂגַת אֱלֹקות,ּוְעִקַר חִיותָם וְתִקְוָתָם לִזְכּוֹת ּּלַתַכְלִית הַנִצְחִי,ּלַתַכְלִית הָאֲמִתִי הוא רַק עַל־יְדֵי ּאֱמונָה.ּוַאֲפִלו מִי שֶׁיֶש ׁ לו ֹ שֵׂכֶל גָּדוֹל וְהוא חָרִיף בַּתוֹרָה גָּדוֹל ּוְלַמְדָןַׁ,בְּש ובְקִיאות ּבַּחֲרִיפות"ס ּופוֹסְקִים,הַקַבָּלָה בְּחָכְמַת ֹ יָד ׁ לו יֶש אִם ּוַאֲפִלוִ, ּּבְּסִפְרֵי הַזֹהַר הַקָדוֹש ׁ וְכִתְבֵי הָאֲרַ"י ז"לֶׁ,כָּל זְמַן שּלֹא ְֹּזִכֵּך עַצְמו ֹ מִזֻהֲמַת הַנָחָש ׁ וְלֹא שָׁבַר עֲדַיִן לְגַמְרֵי תַאֲוַת ּגּופו ֹ וְחָמְרו,ּוְיֶש ׁ לו ֹ עֲדַיִן אֵיזֶה אֲחִיזָה וְשֵׁמֶץ דָבָר ּמִתַאֲוַת הַגּוף וְהַבְלֵי עוֹלָם הַזֶהֹ ,ֹּבְּוַדַאי עֲדַיִן אֵין שִׂכְלו ּשָׁלֵם וְאָסור לו ֹ לִכְנְּּס בְּחָכְמַת הַשָׂגַת אֱלֹקותו ֹ יִתְבָּרַך כְּלָל,ּּכִּי יוכַל לְהִכָּשֵׁל מְאֹד וְלִפֹל חַס וְשָׁלוֹם רַחֲמָנָא לִצְלָןֹ ,ְְּוְצָרִיך לְהִתְחַזֵק רַק בָּאֱמונָה ולְהַשְׁלִיך שִׂכְלו לְגַמְרֵיִ,ְּוְלִסְמֹך עַל אֲבוֹתֵינו הַקְדוֹשִׁים וְעַל הַצַדיקִים ּהָאֲמִתִיִים אֲשֶׁר כָּפו אֶת יִצְרָם וְשָׁבְרו אֶת הַחֹמֶר לְגַמְרֵי,ֹ יִתְבָּרַך אֱלֹקותו לְהַשָׂגַת זָכו הֵם רַק ְּכִּי הַשְׁלֵמות ּּבְּתַכְלִית.שֶׁטִהֲרו כָּאֵלו צַדִיקִים ּוַאֲפִלו ׁ לְגַמְרֵי הַנָחָש מִזֻהֲמַת עַצְמָן ּוְקִדְשׁוכָּל ּוְשָׁבְרו ּהַתַאֲווֹת ובִטְלו אֶת הַגּוף וְהַחֹמֶר לְגַמְרֵי,גַּם הֵם הָיָה ּעִקַר הִתְחַזְקות שֶׁלָהֶם רַק עַל־ּּיְדֵי הָאֱמונָה הַקְדוֹשָׁהַ, ּכַּמובָן בְּדִבְרֵי רַבֵּנו ז"ּל בְּכַמָה מְקוֹמוֹת,ָכִּי אִי אֶפְשָׁר ּלְהַשִׂיג שׁום הַשָׂגּּה וְלָדַעַת שׁום יְדִיעָה בְּהִתְנוֹצְצות ְּאֱלֹקותו ֹ יִתְבָּרַך כִּי אִם עַל־ּּיְדֵי הָאֱמונָה הַקְדוֹשָׁה ְּאֲשֶׁר הִיא הַשַׁעַר שֶׁדֶרֶך שָׁם נִכְנָסִין לְכָל הַקְדֻשׁוֹת הַקְדוֹשׁוֹת הַיְדִיעוֹת ולְכָל הַהַשָׂגוֹת ּלְכָל,ָבִּבְחִינַת ׁבְּזֹאת יהַקֹדֶש ּבוֹא אַהֲרֹן אֶל.'זֹאת'ַהִיא בְּחִינַת ּמַלְכות כַּיָדוע,ּּבְּחִינַת אֱמונָה שֶׁהִיא יְסוֹד כָּל הַתוֹרָה, ֹ שֶׁכָּתוב ּכְּמו" :אֱמונָה מִצְוֹתֶיך ָּכָּל."זֹאת בְּחִינַת ּהַתוֹרָה וְהָעֵדות וְהַחֻקִים וְהַמִשְׁפָטִים וְכו' ,'זֹאתְ'ּדַיַקָא ּכַּנ"ל.ְּוְזֶה שֶׁהֶאֱרִיך בַּתִקונִים ובֵאֵר הֵיטֵב דְלֵית רְשׁו ּּלְנָבִיא וְחוֹזֶה לְאַעֲלָא לְקֻדְשָׁא בַּר מִנָה וְכו': ּכִּי אִי אֶפְשָׁר לְהִתְקָרֵב וְלִכְנֹס לְשׁום קְדֻשָׁה לְשׁום ּהַשָׂגָה ולְשׁום יְדִיעָה מֵה'ְיִתְבָּרַךִ,כִּי אם עַל־יְדֵי ּּהָאֱמונָה הַקְדוֹשָׁהׁ ,ּוְכָל הַמִלְחָמוֹת וְכָל הַנִסְיוֹנוֹת שֶׁיֵש לְהָאָדָם בַּעֲבוֹדַת ה'ְיִתְבָּרַך,ּּאִי אֶפְשָׁר לְנַצֵח ַ שׁום עַל אִם כִּי בְּנִסָּיוֹן וְלַעֲמֹד מִלְחָמָה־הָאֱמונָה ּיְדֵי ּהַקְדוֹשָׁהַּ,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב שָׁם בּתִקונִים:וְדָוִד כַּד הֲוָה ּּעָאל בִּקְרָבָא לָא אִיתְרָחִיץ אֶלָא בָּה,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב: "ּּאִם תַחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה וְכו'ַּּאִם תָקום עָלַי מִלְחָמָה בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵח",ֵּּהַיְנו שֶׁעִקַר בִּטְחוֹנו ֹ וְתִקְוָתו ֹ הָיָה ּּבָּאֱמונָה שֶׁנִקְראת"זֹאתַ"ּכַּנ"לַ .ּּדְהַיְנו שֶׁהָיָה יוֹדֵע ּּשֶׁהוא חָזָק בְּהָאֱמונָה בַּה'ְיִתְבָּרַך,וְעַל־ּכֵּן הוא חָזָק ּשֶׁבְּוַדַאי יַעֲמֹד נֶגֶד כָּל הַמַחֲנוֹת וְהַמִלְחָמוֹת שֶׁל הַיֵצֶר הָרָע וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא,ּכִּי בְּוַדַאי יוכַל לְנַצְחָם ולְשָׁבְרָם ּּמֵאַחַר שֶׁיֵש ׁ לו ֹ אֱמונָה חֲזָקָה בַּה'ְּיִתְבָּרַך שֶׁנִקְרָא "זֹאתַ"ּכַּנ"לַ ,בְּחִינַת בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵח)ּּתְהִלִים כז(, 'בְּזֹאת'ּדַיְקָאַ,ּהַיְנו בְּהָאֱמונָה כַּנ"ל.ְּוְהַנָבִיא כְּשֶׁרָאָה ְּּאֹרֶך הַגָּלות לֹא הָיָה לו ֹ תִקּוָה לָצֵאת מִשָׁם כִּי אִם עַל־ּּיְדֵי הָאֱמונָה שֶׁנִקְרֵאת"זֹאת",ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב" :זֹאת אָשִׁיב אֶל־לִבִּי עַל־כֵּן אוֹחִיל"ּוְכו,'ּכַּמְבֹאָר בַּתִקונִים שָׁם.ַּּכִּי הַנָבִיא רָאָה שֶׁבְּסוֹף הַגָּלות בְּעִקְבָא דִמְשִׁיחָא יִתְגַּבֵּר הַבֹּעַל דָבָר וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא בְּיוֹתֵר וְיִהְיֶה קָשֶׁה לְנַצְחו ּלְהָאָדָם,עַל־לָצֵאת תִקְוָה שֶׁאֵין אָמַר ּכֵּן ּמֵהַגָּלות כִּי אִם עַל־ּיְדֵי בְּחִינָה זֹאת שֶׁהִיא הָאֱמונָה ּהַקְדוֹשָׁה,ּשֶׁמִי שֶׁיִהְיֶה חָזָק בְּהָאֱמונָהֶּ,ּבְּוַדַאי יִזְכה ּלְנַצֵח ַ הַמִלְחָמָה וְיֵצֵא מִן הַגָּלות בְּוַדַאי.ּוְעַיֵן שָׁם ְּבַּתִקונִים שֶׁהֶאֱרִיך בְּעִנְיַן בְּחִינָה שֶׁל זֹאת,ּשֶׁיַעֲקֹב ּמָסַר זֹאת לְבָנָיו וְכֵן מֹשֶׁה וְכו'ּוְכו'.וְהַכְּלָל,שֶׁבְּחִינַת 'זֹאתִ'בַּתִקונ שָׁם ּהַנִזְכָּרהָאֱמונָה בְּחִינַת הוא ּּים ּהַקְדוֹשָׁה שֶׁהִיא עִקַר וִיסוֹד כָּל הַתוֹרָה כֻּלָה,וְרַק עַל־ַ כָּל ולְנַצֵח הַקְדֻשָׁה לְשַׁעֲרֵי לִכְנֹס יְכוֹלִין ּיָדָה ּּהַמִלְחָמוֹת שֶׁיֵש ׁ לְהָאָדָם בַּעֲבוֹדַת ה'ְיִתְבָּרַך.)לקוטי הלכות-הלכות גילוח ג'-אותח'(

EN:
And therefore they blemished the ketores that they offered. For the essential perfection of the ketores is when one connects everything to the Blessed Name, even the very lowest. And when the ketores is not offered in this aspect, it is blemished, and it is as though one omitted the chelb'nah from the ketores — for then, certainly, the ketores is completely invalid. Similarly, when one does not connect and raise all the lowest levels to the Blessed Name, then one cannot enter within to offer ketores, as mentioned above.

And this is what was said to Aharon after the death of his two aforementioned sons: "He shall not come at all times into the Holy" (Vayikra 16:2) — rather, only on Yom Kippur, through the offerings and the ketores and the entire order of the service of Yom Kippur. For on Yom Kippur there is forgiveness of sins, and the essential atonement is through the Kohen Gadol [High Priest], through his service, as it is written: "And he shall atone for the children of Israel" (Vayikra 16:34), etc. And precisely then, when he atones for the children of Israel — and then he can raise all the sinners of Israel, all those who are in a lowly and base state, to raise them all to the Blessed Name — precisely then can he enter the innermost sanctum. But throughout the rest of the year, it is forbidden for him to enter the innermost sanctum, for it is impossible to enter the innermost sanctum except when one can connect and raise all the lowest and most base to Him, blessed be He, and purify them all from their sins. Precisely then can one ascend on high and enter the innermost sanctum, as mentioned above.

And therefore the Kohen Gadol on Yom Kippur needs to have a wife, as our Sages, of blessed memory, said; and as it is written: "And he shall atone for himself and for his household" (Vayikra 16:6). This is the aforementioned aspect. For when he has a wife, through this he connects also the lower world to the Blessed Name, as mentioned above. And this is the essential [meaning of the] services of Yom Kippur — to connect all the lower worlds to Him, blessed be He, etc., as mentioned above.

Blessed is Hashem forever, Amen and Amen. Blessed is He Who gives strength to the weary.

• • •

Translator's Summary

This halacha, based on Likutay Moharan II, Torah 7 ("Vayehi Mikeitz — Ki Merachamam Yenahaigem"), explains the mitzvah of procreation (having a son and a daughter) as a profound spiritual imperative: the tzadik must illuminate both the upper and lower worlds. The discourse revolves around the twin concepts of "son and student" as parallel channels of spiritual light.

Core Framework: Son & Student / Upper & Lower

Segment 5
HE:
על שניהשעירים גורלות )ויקרא ט"ז,ח'( ְֹלִפְעָמִים מִתְגַּבְּרִין הָעֲווֹנוֹת כָּל כָּך עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר ּבְּשׁום אֹפֶן לָתֵת עֵצָה בְּנַפְשׁו,ּכִּי עֲצָתו ֹ חֲלוקָה מְאֹד, ּוכְמו ֹ שֶׁצָעַק דָוִד עַד אָנָה אָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשִׁי,ּ וְאָז זֶהו ּבְּעַצְמו ֹ עִקַר הָעֵצָה,ְּּלִצְעֹק לְהַשֵׁם יִתְבָּרַך עַד אָנָה אָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשִׁי,ְּּולְהַשְׁלִיך כָּל יְהָבו ֹ עַל הַשֵׁם ְְְיִתְבָּרַך וְלִסְמֹך עָלָיו יִתְבָּרַך לְבַד.וְזֶה כְּמו ֹ בְּחִינַת ְּגּוֹרָל שֶׁמַשְׁלִיך עֲצָתו ֹ עַלְּהַשֵׁם יִתְבָּרַך כְּפִי מַה שֶׁיֵצֵא ְְּגּוֹרָלו ֹ מֵהַשֵׁם יִתְבָּרַך בִּבְחִינַת אַתָה תוֹמִיך גּוֹרָלִי. ּוכְתִיב בְּחֵיק יֻטַל אֶת הַגּוֹרָל ומֵהֹ'ּכָּל מִשְׁפָטו.וְזֶה ָּּבְּחִינַת הַגּוֹרָל שֶׁל יוֹם כִּפור שֶׁמֵחֲמַת רִבּוי עֲוֹנוֹת שֶׁל כּל הַשָׁנָה שֶׁהָיו צְרִיכִים לְהִתְוַדוֹת אָז עַל הַשָׂעִיר לַעֲזָאֹזֵל מֵחֲמַת זֶה הָיָה קָשֶׁה לְבָרֵר הָאֱמֶת אֵיזֶה לַה' וְאֵיזֶה לַעֲזָאֹזֵל כִּי אִם עַל יְדֵי הַגּוֹרָל,ּוְעַל יְדֵי זֶה דַיְקָא אֲמִתִית הָעֵצָה ּנִתְבָּרֵר) .הלכות לקוטי-הלכות תענית ד'-אות כ"גלפי אוצר היראה-עצה-ט"ז( ונתן אהרן... גורל אחד לה'וגורל )ויקרא ט"ז,ח'( ּעָלְמָא דְאָתֵי הוא כֻּלו ֹ טוֹב כּולָא אֶחָד וְאֵין שָׁם שׁום רָע כְּלָל.ּולְמַטָה מִשָׁם מִתְפָרְדִין לִשְׁנֵי גּוֹרָלוֹת,גּוֹרָל אֶחָד לַה'ּוְגוֹרָל אֶחָד וְכו,'ֹּשֶׁזֶה בְּחִינַת כֹּח ַ הַבְּחִירָה ּשֶׁיֵש ׁ כֹּח ַ בְּיַד כָּל אֶחָד לִבְחֹר לְעַצְמו ֹ גּוֹרָלו ֹ וְחֶלְקו. שֶׁהוא הַזִכָּרוֹן אֶת מְאֹד לִשְׁמֹר צְרִיכִין ּּעַל־כֵּן דְאָתֵי בְּעָלְמָא מַחֲשַׁבְתָא ּלְאִדַבְּקָא,לְמַטָה ְכִּי בִּבּּחִינַת הַיָמִים בְּחִינַת עוֹלָם הַזֶה קָשֶׁה מְאֹד וְכָבֵד ּעַל הָאָדָם לִבְחֹר בַּגּוֹרָל הַטוֹב,ּּמֵחֲמַת שֶׁשְׁנֵי הַדְרָכִים ּנְתונִים לְפָנָיו,וְגַם אֶפְשָׁר לִטְעוֹת לִפְעָמִים חַס־וְשָׁלוֹם בְּטוֹב וְרָע בְּרָע טוֹב לְהָמִירַ.כְּשֶׁמְד ּאֲבָלבֵּק ּמַחְשְׁבוֹתָיו בְּעָלְמָא דְאָתֵי שֶׁשָׁם כֻּלו ֹ טוֹב,גּוֹרָל אֶחָד ּכֻּלו ֹ לַה'ּאֲזַי בְּוַדַאי לֹא תִמְעַד אֲשׁורָיו,ּּכִּי מִשָׁם יוכַל ְְְּּּלְהַמְשִׁיך דֶרֶך הַטוֹב שֶׁיֵלֵך בָּה בָּעוֹלָם הַזֶה,ְּוְיוכַל ְּּלִבְחֹר לו ֹ דֶרֶך הַחַיִים וְּּהַטוֹב אֲפִלו בְּתוֹך הַיָמִים הַזֶה ּבָּעוֹלָם,תָמִיד ֹ דְבוקָה שֶׁמַחֲשַׁבְתו ַּעַל־יְדֵי ּבְּעָלְמָא דְאָתֵי שֶׁמִשָׁם יוֹצְאִים כָּל הַדְרָכִים הַנ"ל.וְכָל ּּזֶה זוֹכִין עַל־יְדֵי עֵסֶק הַתוֹרָה שֶׁעַל יָדָה מַמְשִׁיכִין לְתוֹך ְּהַחַיִיםוְהַמִדוֹת ּ הַיָמִים,שֶׁמַמְשִׁיכִין ּדְהַיְנו ּהַחַיִים מִמְקוֹר הַחַיִים מֵעָלְמָא דְאָתֵי,ְַּלְתוֹך הַיָמִים ּוְהַמִדוֹת לִזְכּוֹת לַגּוֹרָל הַטוֹב גַּם בָּעוֹלָם הַזֶה כַּנ"ל. ֹ ּוְזֶה בְּחִינַת וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְׂעִירִם גּוּרָלוֹת וְכו,' ְכִּי כְּדֵי לְהַמְשִׁיך גּוֹרָל שֶׁל שֵׁם בְּיָמִין וְגוֹרָל שֶׁל שְׂמֹאל בִּשְׂמֹאל,ְּעַל־כֵּן הֻצְרַך לְהַגְבִּיה ַ ולְנַשֵׂא שְׁנֵי הַגּוֹרָלוֹת ּשֶׁהֵם יָמִין ושְׂמֹאל שְׁנֵיהֶם לַהֹ 'ּּשֶׁשָׁם בְּשָׁרְשָׁם כֻּלו טוֹב,ּוַאֲזַי יוכַלְּּלְהַמְשִׁיך מִשָׁם כִּרְצוֹנו ֹ לִתֵן לְכָל אֶחָד ּחֶלְקו ֹ וְגוֹרָלו ֹ כָּרָאוי,וְלֹא יַחֲלִיף וְלֹא יָמִיר חַס וְשָׁלוֹם, ְּּשֶׁיִהְיֶה חַס וְשָׁלוֹם שֶׁל שֵׁם בִּשְׂמֹאל שֶׁזֶה הָיָה כְּשֶׁלֹא לְאַדְב יָכוֹל הָיָה וְלֹא הָגון הַגָּדוֹל הַכֹּהֵן ּהָיָהקָא ּּמַחֲשַׁבְתו ֹ בְּעָלְמָא דְאָתֵי.)לקוטי הלכות-הלכות פורים א,'אות ב'לפי אוצר היראה-תלמוד תורה וקריאתהתורה,אות מ"ד(

EN:
For this is the main delight of Him, Yisbarach — when the most distant places return to Him and are included in His unity, Yisbarach, as is known. And this is the aspect of the k'lipah that always precedes the fruit. For if there were no k'lipah first, the Creation would not be distant at all from "before the Creation" — and there would be no free will at all — and everything would be one as in the beginning — and the world would be completely nullified, as above. And therefore it is necessary that the k'lipah precede the fruit — through which "after the Creation" is distant from "before the Creation." And when one merits to shatter the k'lipah, then "after the Creation" returns and is included in "one." And this is the main tachlis of the Creation, as above.

Segment 6
HE:
ונתן אהרן... גורל אחד לה' )ויקרא ט"ז,ח'( ּעִקַר תִקון הָעֲוֹנוֹת הוא עַל־ּיְדֵי הַצַדִיק שֶׁהוא בְּחִינַת כֹּהֵןּגָּדוֹל שֶׁיָכוֹל לִכָּנֵס לִתְחִלַת הַבְּרִיאָה ולְהַמְתִיק ּולְבַטֵל אֲחִיזָה הַדַקָה מִן הַדַקָה שֶׁל הַשֶׁקֶר שֶׁנֶאֱחָז שָׁם,הַצַדִיקִים גְּדוֹלֵי שֶׁל הָעֲבוֹדָה בְּחִינַת ּשֶׁזֶהו, ּומִשָׁם סְלִיחַת הָעֲוֹנוֹת שֶׁל יוֹם הַכִּפורִיםְ שֶׁהָיָה צָרִיך ּהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל לַעֲלוֹת לִבְחִינַת תְחִלַת הַבְּרִיאָה שֶׁשָׁם ּאִי אֶפְשָׁר לְהַכִּיר אֲחִיזַת הַשֶׁקֶר.ּוְזֶהו בְּחִינַת שְׁנֵי וְכו ובְקוֹמָתָם בְּמַרְאֵיהֶם שָׁוִין שֶׁהָיו ּהַשְׂעִירִים,' וְאַף־עַל־ּפִי־ּכֵן הָיו צְרִיכִיםּ לְבָרֵר בֵּינֵיהֶם ולְהַעֲלוֹת אֶחָד לַה'וְאֶחָד לַעֲזָאזֵל.וְעַל־כֵּן הָיָה מֻכְרָח לְהַעֲלוֹת אוֹתָם לְמַעְלָה מְאֹדַ,ּלִבְחִינַת תְחִלַת הַבְּרִיאָה הַנ"ל ּּולְהַפִיל גּוֹרָל עֲלֵיהֶם,ִּכִּי אִי אֶפְשָׁר לְבָרֵר שָׁם הָאֱמֶת ּמֵאֲחִיזַת הַשֶׁקֶר כי אִם עַלֹ ־ְּיְדֵי הַשֵׁם יִתְבָּרַך בְּעַצְמו יִתְבָּרַך הַשֵׁם מֵאֵת שֶׁיוֹצֵא הַגּוֹרָל בְּחִינַת ְּשֶׁהוא בְּעַצְמו ֹ אֵיזֶה לַה'וְאֵיזֶה לַעֲזָאזֵל,כִּי הַגּוֹרָל מְבָרֵר אוֹתָם,וְעַל־אֲחִיזַת וְנִתְבַּטֵל נִמְתָק דַיְקָא זֶה ּיְדֵי ּהַשֶׁקֶרֹ וְעַל שָׁרְשׁו ּבִּתְחִלַת־עֲוֹנוֹת נִמְחָלִין זֶה יְדֵי עַל שֶׁנִמְשָׁכִין ּיִשְׂרָאֵלֹ ־אֲחִיזָתו שֶׁעִקַר הַשֶׁקֶר ּּיְדֵי ּבִּתְחִלַת יְצִיאַת הַבְּרִיאָה מִכֹּח ַ אֶל הַפֹעַל שֶׁשָׁם אִי ְּאֶפְשָׁר לְבָרֵר הָאֱמֶת הַזַך כִּי אִם עַלֶׁ־יְדֵי הַגּוֹרָל שֹּיוֹצֵא ְּמֵאֵת הַשֵׁם יִתְבָּרַך בְּעַצְמו) .לקוטי הלכות–הלכות ריבית ה,'אות מ"ב(

Segment 7
HE:
ׁוְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד ּּבְּבוֹאו ֹ לְכַפֵר בַּקֹדֶש )ויקרא ט"ז,י"ז( ַ ּּוְאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל)ּּיְרושַׁלְמִי יוֹמָא פֶרֶק א הֲלָכָה הְ( וּכָל אָדָם הָעֶלְיוֹן וְכו'.וְהָבֵן הֵיטֵב לְהֵיכָן נִכְנַס הַכֹּהֵן גָּדוֹל.ּוְכָל זֶה כְּדֵי לְכַפֵר עַל כָּל הַחֲטָאִים,ּכְּדֵי לְתַקֵן ּאוֹתָם שֶׁנָפְלו לְעִמְקֵי הַקְלִפוֹת.ּוְהַצַדִיק הָאֱמֶת הוא ּּגָּדוֹל יוֹתֵר אֲפִלו מִן הַכֹּהֵן גָּדוֹלּ שֶׁנִכְנַס לִפְנַי וְלִפְנִיםַ, ז רַבּוֹתֵינו ֹ שֶׁאָמְרו ּּכְּמו"ל)ד סוֹטָה(הִיא יְקָרָה ּמִפְנִינִים,ּ מִכֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁנִכְנַס לִפְנַי וְלִפְנִיםׁ .כִּי יֵש ּעֲבֵרוֹת שֶׁגַּם הַכֹּהֵן גָּדוֹל אֵינו ֹ יָכוֹל לְכַפֵר עֲלֵיהֶם בְּיוֹם ּּהַכִּפורִיםְּ,ַכּּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל)יוֹמָא פוׁ .(ּשֶׁיֵש ּעֲבֵרוֹת שֶׁיוֹם הַכִּפורִים תוֹלֶה ומִיתָה מְכַפֶרֶת.אֲבָל ּהַתַלְמִיד חָכָם הָאֱמֶת יָכוֹל לִכְנֹס עוֹד לִפְנִים יוֹתֵר וְיוֹתֵר,ְּולְהַמְשִׁיך כַּפָרָה וְתִקון גַּם לָהֶם.וְזֶהֵ)מִשְׁלי טז( ְּּחֲמַת מֶלֶך מַלְאֲכֵי מָוֶת וְאִיש ׁ חָכָם יְכַפְרֶנָהׁ .ּּהַיְנו שֶׁיֵש עֲוֹנוֹת שֶׁגּוֹרְמִים'ְחֲמַת מֶלֶך'חַס וְשָׁלוֹם,עַד שֶׁאֵין בְּיוֹם גָּדוֹל הַכֹּהֵן שֶׁל הַכַּפָרָה אֲפִלו לָהֶם ּמוֹעִיל ּּהַכִּפורִים,כִּי אִם'מַלְאֲכֵי מָוֶתֶׁ'שּאֵין נִגְמָר כַּפָרָתו ֹ עַד ּהַמִיתָה,ּבְּחִינַת יוֹם הַכִּפורִים תוֹלֶה ומִיתָה מְכַפֶרֶת. אֲבָל'ּּוְאִיש ׁ חָכָם יְכַפְרֶנָה,'ּכִּי הַחֲכַם הָאֱמֶת שֶׁהוא ֶּבְּחִינַת הַצַדִיקִים אֲמִתִיִים יְכוֹלִים לְתַקֵן הַכֹּל אִם יִזְכֶּה בָּה לְהַאֲמִיןבֶּאֱמֶת ם.)הלכות ליקוטי–הלכות קריאת שמע ד'–אותי"ג( ולבש את בגדיו )ויקרא ט"ז,כ"ד( ּבֶּאֱמֶת קָשֶׁה מְאֹד לְהַתְחִיל לִלְחֹם מִלְחֶמֶת הַשֵׁם, הַקְלִפוֹת מֵעִמְקֵי הַקְדוֹשִׁים הַנִיצוֹצוֹת ּלְבָרֵר,ְעַד הִת אֵיזֶה ׁ תְחִלָה ּשֶׁיַרְגִּישמִנְעִימַת וְהֶאָרָה ּּנוֹצְצות ּהַקְדֻשָׁה ונְעִימַת עֲבוֹדַת הַשֵׁם,ּוְיַתְחִיל לַעֲלוֹת מִדַרְגָּא ּלְדַרְגָּא בַּעֲבוֹדַת הַשֵׁם.וְכֵן אִי אֶפְשָׁר לַעֲלוֹת מַעְלָה ּמַעְלָה מִדַרְגָּא לְדַרְגָּא,ֵּעַד שֶׁיְבָרֵר הַקְדֻשָׁה מֵהַקְלִפוֹת ּוִיתַקּן תְחִלָה מַה שֶׁפָגַם.ּובֶאֱמֶת אֵין יוֹדְעִין מֵהֵיכָן הַהַתְחָלָה,וְעַל־כֵּן צְרִיכִין חָכְמָה גְדוֹלָה לָזֶה,ּלְדַלֵג מֵעִנְיָן לְעִנְיָן:ּפַעַם בְּחִינַת עֲבוֹדָה זֹאת,ּופַעַם בְּחִינַת עֲבוֹדָה זֹאתִ.ּּוְזֶה מובָן הֵיטֵב לַמַשְׂכִּיל בְּענְיַן סֵדֶר ּּהַמַעֲרָכָה שֶׁסִּדֵר אַבָּיֵי,ּּשֶׁמְבֹאָר שָׁם כַּמָה עֲבוֹדוֹת כְּסֵדֶר נַעֲשׂו ּּשֶׁלֹא,כְּסֵדֶר אַחַת עֲבוֹדָה לִגְמֹר ּוְאַחַר־כֵּן יַעַסְקו בַּשְׁנִיָה,ּרַק תְחִלָה עָרְכו מַעֲרָכָה גְדוֹלָהֵ,ּוְלֹא סִדְרו עָלֶיה ָ גַּם הַשְׁני גִזְרֵי עֵצִים עַד ּשֶׁעָרְכו תְחִלָה מַעֲרָכָה שְׁנִיָה שֶׁל קְטֹרֶת,וְכֵן יֵש ׁ שָׁם ּּשִׁנויִים רַבִּים וְנִפְלָאִים:ּּפַעַם עוֹסֵק בַּעֲבוֹדַת חוץ, ּּוְקֹדֶם שֶׁגּוֹמְרָה חוֹזֵר לַעֲבוֹדַת פְנִים,ּּוְכַמובָא בִּפְנִיםֶׁ; ּוְכָל זֶה הוא מֵחֲמַת שּּצְרִיכִין לְדַלֵג בְּחָכְמָה מֵעֲבוֹדָה לַעֲבוֹדָה,ּמֵעֲבוֹדַת חוץ לַעֲבוֹדַת פְנִים ומֵעֲבוֹדַת פְנִים ּלַעֲבוֹדַת חוץ.ּּומִי לָנו גָדוֹל מֵעֲבוֹדַת הַכֹּהֵן גָּדוֹל מִחוץ פַעַם בְּכָל גַם־כֵּן מְשַׁנֶה שֶׁהָיָה ְּבְּיוֹם־כִּפור ּּלִפְנִים ומִפּנִים לְחוץ.ּּומֵחֲמַת שֶׁהַמִלְחָמָה חֲזָקָה בְּכָל ּפַעַם,ּוצְרִיכָה הָעֲבוֹדָה לִהְיוֹת בְּחָכְמָה גְדוֹלָה,ּובְכָל ׁ הַסִּטְרָא־אָחֳרָא מֵחָדָש מִתְגַּבֵּר וַעֲבוֹדָה עֲבוֹדָה ּּוְהַקְלִפוֹתֹ,ּעַל־כֵּן רַבִּים נִכְשְׁלו וְנָפְלו וְלֹא יָכְלו לַעֲמד ּבַּמִלְחָמָה.ּּומִזֶה בָּא חֻרְבַּן בַּיִת רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי וְכָל מַה ּשֶׁעָבַר עַל יִשְׂרָאֵל.ּעַל־כֵּן עִקַר הַנֶחָמָה עַתָה הִיא ּהַתוֹרָהַ,ז רַבּוֹתֵינו ֹ שֶׁאָמְרו ּּכְּמו"ל:שֶׁחָרַב ּׁמִיוֹם ּּבֵּית־הַמִקְדָש,ֹ לְהַקָדוֹשׁ־בָּרוך־ לו ֹ ְּּאֵיןּהוא בְּעוֹלָמו ּּאֶלָא אַרְבַּע אַמוֹת שֶׁל הֲלָכָה,ּּכִּי הַתוֹרָה הַקְדוֹשָׁה הַקְדוֹשׁוֹת הָעֲבוֹדוֹת בְּחִינוֹת מִכָּל כְּלולָה ּּהִיא שֶׁבָּעוֹלָם,ּּוכְשֶׁעוֹסְקִין בַּתוֹרָה בֶּאֱמֶת,ּהוא כְּאִלו עוֹסֵק ּבְּכָל הָעֲבוֹדוֹת פְנִים וַעֲבוֹדוֹת חּוץ,וְאֵין צְרִיכִין שָׁם ַּבְּעֵסֶק הַתוֹרָה לְכַוֵן הַסֵּדֶר ולְדַלֵג מֵעֲבוֹדָה לַעֲבוֹדָה ּכַּנ"ל,ּּכִּי הַתוֹרָה כְּלולָה מֵהַכֹּל,ּוְעַל־יְדֵי עֵסֶק הַתוֹרָה ּלְבַד נַעֲשׂו כָּל הַתִקונִים מִמֵילָא בִּשְׁלֵמות,ְכָּל אֶחָד ֹּעַל מְקוֹמו ֹ ומכוֹנוַ.ּּוְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת אָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל: "מִפְנִינִים הִיא ּיְקָרָה"לִפְנַי שֶׁנִכְנָס גָּדוֹל ּמִכֹּהֵן וְלִפְנִים,ּּכִּי עֵסֶק הַתוֹרָה בֶּאֱמֶת הוא עוֹלֶה עַל כָּל ּהָעֲבוֹדוֹת הַקְדוֹשׁוֹת,ֹּּאֲפִלו עַל עֲבוֹדוֹת הַכֹּהֵן גָּדוֹל בְּיוּּם־כִּפור,לִפְנַי מִבְּחִינַת יוֹתֵר לִפְנִים וְנִכְנָס וְלִפְנִים,בִּבְחִינַת"ּיְקָרָה הִיא מִפְנִינִים",ּכִּי הַתוֹרָה ּכְּלולָה מִכָּל הַתִקונִים וְנִתְתַקֵן הַכֹּל בְּיַחַד,ֹוְגַם מַה ּּשֶׁצְרִיכִין אֵיזֶה סֵדֶר בַּעֲבוֹדָתו,ּתוֹדִיע ַ לָהֶםּ הַתוֹרָה ּוְתוֹרֶה אוֹתָם סֵדֶר הָעֲבוֹדָה כָּרָאוי,כִּי בִּשְׁבִיל זֶה נִקְרֵאת'ּתוֹרָה,'ְּּכִּי הִיא מוֹרָה דֶרֶך לַשָׁבִים,לְכָל אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם,ּבְּכָל מָקוֹם שֶׁהוא.ּוְעַל־כֵּן עִקַר נֶחָמָתֵנו הוא ּהַתוֹרָהֶׁ,ּבְּחִינַת אַרְבַּע אַמוֹת של הֲלָכָה,ּשֶׁזֶה בְּחִינַת ּהָאַרְבַּע אַמוֹת שֶׁיֵש ׁ לְכָל אָדָם בְּכָל מָקוֹם שֶׁהואֹ ,ַכְּמו ּּשֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל.)לקוטי הלכות-הלכות חלוקת שותפים ה'-אותיות י"א י"בלפי אוצר היראה- יראה ועבודה,קכ"ו(

EN:
And likewise, when there is a blemish in the knife, then the blemish uproots the simanim [the signs, i.e. the trachea and esophagus], and the animal does not die through the shechitah, but rather through the uprooting of the simanim by means of the blemish, which is the Side of Death. And then it becomes a nevailah as well, and is forbidden to Yisrael, a holy people, as mentioned above. For the animal is rendered fit for consumption only through shechitah with a valid [kasher] knife. Through this, the spirit of animality of the animal is subdued, and the soul within the living creature is elevated to the level of medaber [the speaking being]. For the knife of shechitah is the aspect of: "a sword unto Hashem, filled with blood" (Yeshayahu 34:6), as Rabbeinu [Rebbe Nachman], may his light shine, wrote (in Siman 37).

And it is the aspect of the completeness of Lashon HaKodesh [the Holy Tongue], which is the aspect of Chavah [Eve] — ishah [woman] — which is the aspect of the above-mentioned sword, "that consumes all and destroys all" [d'achlei kula v'shaitzei kula], that consumes and eradicates the evil of all the seventy languages — the aspect of pegam ha'bris, the spirit of animality. And Yisrael, who cling to her, receive life from her, as it is stated: "And you who cling to Hashem your G-d are alive" (Devarim 4:4).

This is the aspect of shechitah — to subdue and break the power of animality, the evil of the seventy nations, the Side of Death, pegam ha'bris. And to rectify and vivify the soul within the living creature — that is, to elevate it from chai [living creature] to medaber [speaking being], which is the essential vitality of the soul that is there, when they elevate it to its root, to the level of medaber. For "a sword unto Hashem, filled with blood," mentioned above, is the aspect of the completeness of Lashon HaKodesh, which subdues the comprehensive evil of the seventy nations — that is, the collective lusts — in the aspect of: "the exaltation of G-d in their throats, and a double-edged sword in their hands, to execute vengeance upon the nations" (Tehillim 149:6–7). "The exaltation of G-d" — this is the aspect of the completeness of Lashon HaKodesh, which is the aspect of tefillah [prayer]. And the aspect of the completeness of Lashon HaKodesh, which is the aspect of pi shnayim [a double portion], the aspect of shnayim mikra [reading the Torah portion twice], as brought in the discourse that speaks of the completeness of Lashon HaKodesh, which begins: "A prayer of Chavakuk" (in Siman 19). And this is: "to execute vengeance upon the nations" — that through it, the evil of the seventy nations is subdued, as mentioned above.

And therefore, one must eradicate from the above-mentioned knife — which is the aspect of "a sword unto Hashem" as mentioned above — all blemishes, which are the Side of Death, pegam ha'bris, through which the knife — "the sword unto Hashem" — becomes blemished. For this depends on this: the completeness of Lashon HaKodesh and the guarding of the bris. And through pegam ha'bris, the speech of Lashon HaKodesh is blemished — and this is the aspect of the blemishing of the knife, as mentioned above.

Section 2

And this is the aspect of the twelve inspections of the knife (Shulchan Aruch, Yoreh De'ah, Siman 18:9), corresponding to the twelve tribes of G-d [Shivtai Ya"H], upon whom the Malchus [Kingship] of holiness stands — and they are the aspect of tikkun ha'bris [the rectification of the bris] (as brought above) (see Likutay Moharan 37:6). And likewise there are twelve words in the blessing over the shechitah, corresponding to the twelve tribes of G-d, as mentioned above. For the knife — "the sword unto Hashem" — mentioned above, must be entirely well-inspected and complete, without blemish, in the aspect of: "You are entirely beautiful, my beloved, and there is no blemish in you" (Shir HaShirim 4:7). For Lashon HaKodesh, which is the aspect of Chavah — ishah — as mentioned above, must be in great completeness, without any blemish or defect whatsoever.

And this is the aspect of: the blemish of the knife is equivalent to the blemish of the Mizbai'ach [Altar], as our Sages of blessed memory stated. For the knife — the aspect of the completeness of Lashon HaKodesh — must be complete without blemish, in the aspect of: "Avanim Shlaimos Tivneh" — "You shall build [the Altar] of whole stones" (Devarim 27:6), from which we derive [the law of] the blemish of the Altar. And likewise, the knife — the aspect of the speech of Lashon HaKodesh — also must not be blemished, and must be complete with the completeness of the Altar, in the aspect of: "whole stones you shall build," which is the aspect of the completeness of the speech of Lashon HaKodesh, as brought in the words of Rabbeinu elsewhere (in Siman 18). For stones [avanim] are the aspect of letters [osiyos], as is written in Sefer Yetzirah: "Two stones build two houses." And they must be complete, without blemish — the aspect of the completeness of Lashon HaKodesh mentioned above, which is the aspect of "a sword unto Hashem," the aspect of the knife of shechitah, as mentioned above. For the Mizbai'ach also rectifies the bris through the korbanos [offerings], which subdue the spirit of animality (as brought above). And therefore, the blemish of the knife is equivalent to the blemish of the stones of the Altar, as mentioned above.

And therefore, "Avanim Shlaimos Tivneh" — the initial letters [roshei taivos] spell אֵשֶׁת — "eishes" ["wife of"], as Rabbeinu wrote elsewhere (in Siman 18); for this is the aspect of the completeness of Lashon HaKodesh, which is the aspect of Chavah — ishah, as mentioned above.

Segment 8
HE:
ּכִּי בַיוֹם הַזֶה יְכַפֵר עֲלֵיכֶם ּלְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹאתֵיכֶם )ּוַיִקְרָא ט"ז,ל'( ּכָּל הַתְפִלוֹת וְהַתְחִנוֹת ובַקָשׁוֹת וְהַסְּלִיחוֹת שֶׁיִשְׂרָאֵל ּמַרְבִּין לְבַקֵש ׁ מְחִילָה וסְלִיחָה וְכַפָרָה בַּעֲשֶׂרֶת יְמֵי כִּפור ּתְשׁובָה ובִפְרָט בְּיוֹםַּ,הַכ אֵיןלְהִתְפַלֵל ּוָנָה ּּולְבַקֵש ׁ עַל הֶעָבַר לְבַד,ּּרַק שֶׁצְרִיכִין לְבַקֵש ׁ רַחֲמִים ּבְּיוֹתֵר שֶׁיַעְזְרו ֹ ה'ְְּיִתְבָּרַך מֵעַתָה לְדֶרֶך הַתְשׁובָה שֶׁלֹא ּיֶחֱטָא עוֹד וְלֹא יִפֹל מִשׁום דָבָר,רַק יִזְכֶּה לִבְחִינַת ְּּּדֶרֶך הַתְשׁובָהבֶּאֱמֶת.וְעַל־כֵּן מְבַקְשִׁין:ּוְתֵן בְּלִבֵּנו ְּּלַעֲזֹב דֶרֶך רֶשַׁע וְכו,'וְכֵן:ּיְהִי רָצוֹן שֶׁלֹא אֶחֱטָא עוֹד ּוְכו,'וְכֵן הַרְבֵּה.וְזֶה בְּחִינַת)ּוַיִקְרָא טז(ְּּכִּי בַיוֹם הַזֶה ו חַטֹאתֵיכֶם מִכֹּל אֶתְכֶם לְטַהֵר עֲלֵיכֶם ּּיְכַפֵרּכו,' ּּשֶׁעִקַר הַכַּפָרָה בְּחִינַת'ּכִּי בַיוֹם הַזֶה יְכַפֵר עֲלֵיכֶם' ּּהוא שֶׁנִזְכֶּה עַל־יְדֵי זֶה'ּלְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹאתֵיכֶם לִפְנֵי ה'ּּתִטְהָרו'.ּהַיְנו שֶׁה'ְּיִתְבָּרַך יְטַהֵר אוֹתָנו לְהַבָּא ּּמִכָּל חַטֹאתֵינוִׁ,ַּשֶׁיַמְשְְּּיך עָלֵינו דֶרֶך הַתְשׁובָה הַנ"ל ּלְטַהֵר עַצְמֵנו מִכָּל חַטֹאתֵינו מֵעַתָה,ַּשֶׁלֹא נֶחֱטָא עוֹד ּכַּנ"ל,ּּוְזֶה זוֹכִין כָּל הַחֲפֵצִים בֶּאֱמֶת בְּכֹח ַ הַצַדִיק הָאֱמֶת,ַּשֶׁזֶהו בְּחִינַת הָעֲבוֹדָה שֶׁל יוֹם כִּפור שֶׁעַל־יְדֵי זֶה מְְְּמְשִׁיך בְּקִיאות לֵילֵך בְּדֶרֶך הַתְשׁובָה בְּכָל הַשָׁנָה ּתָמִיד.)לקוטי הלכות–הלכות שבת ו'–אות נ"ג(

EN:
And through the study of his Torah in holiness, through this he awakens the roots of the souls of Yisrael, etc., and through this he creates ba'alei teshuvah and converts, etc., and through this he elevates the kavod from the degradation of exile [zilusa d'galusa], and through this he completes the blemishes of yirah and merits yirah in its completeness, and from there is drawn the completeness of the chalif without any deficiency or blemish, G-d forbid, as mentioned above. And therefore, the shochet is compelled to receive the complete chalif for slaughter from the true chacham specifically, for the essential completeness of the chalif, which is the aspect of yirah, is accomplished through the elevation of the kavod, which ascends through the Toras Chesed of the true chacham, etc., as mentioned above.

And this is the aspect of: "and you shall slaughter as I have commanded you" (cf. Devarim 12:21). "As I have commanded you" — specifically — which is the totality of the Torah and the mitzvos. That is, according to the engagement in Torah of the true chacham, so does one merit a complete chalif, which is the aspect of yirah, through which the slaughtering and the shechitah [are accomplished], as mentioned above.

And this is the aspect of the five laws of shechitah (Shulchan Aruch, Yoreh De'ah, Siman 23:1), corresponding to the five books of the Torah [Chamishah Chumshei Torah], which is the totality of the Torah — for through this is the essence of the slaughtering: through the totality of the Torah, which is comprised of the souls of Yisrael, through which the kavod ascends and the yirah is completed — which is the aspect of the completeness of the chalif without blemish, as mentioned above.

And therefore, also the shochet himself must have a portion in the Torah. And therefore, the slaughter of an apostate [mumar] and a non-Jew [renders the animal] a nevailah, even if others see him slaughtering properly, and even if he does not worship idolatry. For also the shechitah itself is in the above-mentioned aspect — in the aspect of elevating the kavod to the root of yirah, which is the aspect of the chalif. For the essence of the shechitah is to elevate the souls that are reincarnated in domesticated animals, wild animals, and birds. And these souls are the aspect of the souls of Yisrael that fell through their blemishes and sins until they were reincarnated in animals, etc. And they are laid in the degradation of exile, in animals, etc. And through the shechitah, they are elevated from there.

And therefore, the shochet must have a portion in the Torah, and one must seek out very much a shochet who is valid [kasher] and G-d-fearing [yirai Shamayim]. For the more he is a righteous man, the greater his portion in the Torah. For the essence of the shechitah — namely, to elevate the souls from the degradation of exile — is through the Torah, as mentioned above.

Segment 9
HE:
ּּוְכִסָהו בֶּעָפָר )ּוַיִקְרָא י"ז,י"ג( וְעַל־ְּכֵּן צָרִיך לִתֵן עָפָר מִלְמַעְלָה וְעָפָר מִלְמַטָהֹ ,כְּמו ּשֶׁכָּתובָ)ּוַיִקְרא יז" :(ּוְכִסָּהו בֶּעָפָר."ּּוְלָמְדו שֶׁיִהְיֶה ומִלְמַעְלָה מִלְמַטָה עָפָר בְּתוֹך ְּמְכֻסֶּה,בְּחִינַת זֶה ּקְבורָה,ּשֶׁהוא גַּם־ּכֵּן בִּשְׁבִיל תִקון הַנֶפֶש ׁ ולְהַעֲלוֹתָה ּולְכַלוֹת הַזֻהֲמָאֹ,ּלְהַכְנִיע ַ הָרַע הַנֶאֱחָז בּוֹ,כְּמוּ שֶׁכָּתוב )קֹהֶלֶת יבַ (:ּוְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה וְהָרוח ּתָשׁוב אֶל הָאֱלֹקִים וְכו'.ּוְעִקַר הַקְבורָה הוא בִּשְׁבִיל ּתִקון הַבְּרִית בִּבְחִינַת כִּסּוי'לְכַסּוֹת בְּשַׂר עֶרְוָה,'כִּי עַלֲ־ּּיְדֵי פְגַם הַבְּרִית עִקַר אּּחִיזָתָם בּו ֹ ומִשָׁם בָּאִין כָּל ובושׁוֹת ּּהַחֲרָפוֹת)רַבֵּנו בְּדִבְרֵי ּכַּמובָא(בִּבְחִינַת )בְּרֵאשִׁית לד:(ּּכִּי חֶרְפָה הִיא לָנו.עַל־ְֹּכֵּן צָרִיך תֵכֶף ּלְכַסּוֹת עַל חֶרְפָתו,ּלְקָבְרו ֹ תֵכֶף,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב)ּדְבָרִים כא" :(כִּיּ קָבוֹר תִקְבְּרֶנו בַּיוֹם הַהוא כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים ּּתָלוי."'קִלְלַת'ּּלְשׁוֹן בִּזָיוֹן וְחֶרְפָהִׁ,ּכְּמו ֹ שֶׁפֵרֵש ׁ רַש"י, ֹ תֵכֶף לְקָבְרו שֶׁצָרִיך ְּּּהַיְנו,הַחֶרְפָה לְכַסּוֹת ּכְּדֵי ּהַמְכַסָּה עַל הַנֶפֶש ׁ עַל־ַּיְדֵי פְגַם הַבְּרִיתּ כַּנ"ל.כִּי גַּם ּּהַתְחָלַת הַגְּזֵרָה שֶׁל מִיתָה וקְבורָה בָּא עַל־ּיְדֵי פְגַם הַבְּרִית,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב)בְּרֵאשִׁית ג" :(ּכִּי עָפָר אַתָה וְאֶל ּּעָפָר תָשׁוב",ּּשֶׁזֶה נִגְזַר עַל חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁפָגַם בַּבְּרִית,ַּכְּמו ֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינו ז"ל)סַנְהֶדְרִין לח:(: ְּאָדָם הָרִאשׁוֹן מָשׁוך בְּעָרְלָתו ֹ הָיָה.כִּי עַל־יְדֵי זֶה ּצְרִיכִין דַוְקָא לִקְבורָה כְּדֵי לְכַסּוֹת וְכו,'ׁוְהִיא טוֹבָה ּגְּדוֹלָה וְתִקון גָּדוֹל לְכַלוֹת הַזֻהֲמָא ולְהַעֲלוֹת הַנֶפֶשֶׁ. ש וְזֶהוְיֶפֶת בְּשֵׁם ּּמָצִינו,עֶרְוַת שֶׁכִּסּו ּשֶׁבִּשְׁבִיל הַבְּרִית תִקון בְּחִינַת ּאֲבִיהֶם,עַל־בְּנֵיהֶם זָכו ּכֵּן ּלִקְבורָה,ּּשֶׁהוא בְּחִינַת לְכַסּוֹת וְכו'. בְּעָפָר דָם כִּסּוי בְּחִינַת ּוְזֶהו,עָפָר בְּתוֹך ְִּּדְהַיְנו ּמִלְמַטָה ומלְמַעְלָה,ַּשֶׁהוא בְּחִינַת תִקון פְגַם הַבְּרִית ּכַּנ"ל,ּשֶׁמִשָׁם בָּאִים הַנְפָשׁוֹת הָעֲשׁוקוֹת שֶׁיָרְדו לְשָׁם ְּּאֶל תוֹך הַחַי שֶׁנִשְׁחַט,וְעַל־ְַּכֵּן צָרִיך כִּסּוי בְּחִינַת ּּקְבורָה כַּנ"לְ—ֹ ּ לְכַסּוֹת עַל חֶרְפַת הַנֶפֶש ׁ ולּתַקְנו ּולְהַעֲלוֹתו ֹ ולְכַלוֹת הַזֻהֲמָא עַל־יְדֵי זֶה. וְעַל־ּכֵּן אֵין טָעון כִּסּוי כִּי אִם חַיָה וָעוֹף,כִּי שָׁם ּּנֶאֱחָזִים וְנִצוֹדִים בְּיוֹתֵר נְפָשׁוֹת הָעֲשׁוקוֹת,בִּבְחִינַת )ּוַיִקְרָא יז:(ּצֵיד חַיָה או ֹ עוֹף,ּכִּי הֵם נִצוֹדִיּם תָמִיד, הִיא בִּבְחִינַת צֵידָה ּּמֵחֲמַת שֶׁהַחִיות שֶׁבָּהֶםֹ ,כְּמו ּשֶׁכָּתוב)קֹהֶלֶת ט" :(ּכַצִפֳרִים הָאֲחֻזוֹת בַּפָח וְכַדָגִים ּּשֶׁנֶאֱחָזִים בִּמְצודָה",ּּשֶׁזֶה קָאֵי עַל נְפָשׁוֹת הָעֲשׁוקוֹת )ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנו בְּמָקוֹם אַחֵרבְּסִימָן לז.(עַל־כֵּן ְּצָרִיך לְתַקֵן דַם הַנֶפֶש ׁ שֶׁלָהֶם עַל־ּיְדֵי כִּסּוי) .לקוטי הלכות–הלכות שחיטה ב'–אותיות ט'י'(

EN:
But the essential drawing of the emes — which is the holiness of Shabbos — upon the weekdays, which is the aspect of drawing the holiness of the true tzaddik upon the entire multitude of the people, is specifically through the aspect of Havdalah: through knowing how to make a distinction between the holy and the everyday, between Shabbos and the six days of labor, between the tzaddik and the multitude of the people. For one must know that there is a great distinction between the very substance of the emes of Shabbos — which is the aspect of the true tzaddik — and the emes of the weekdays, which is the aspect of the multitude of the people. For even though their very life and tikun and sustenance all comes through the emes — even so they cannot attain and understand the truth of the da'as of the true tzaddik, which is the aspect of Shabbos. For His thoughts are exceedingly deep. Rather the essential emes of the multitude of the people — the aspect of the weekdays — is to know that they are far from attaining and understanding the truth of the da'as. They need only to strengthen themselves in emunah, as above. And this is the essential emes for them. It follows that specifically through Havdalah one draws the holiness from Shabbos to the weekdays — from the tzaddik to the multitude of the people. Understand this very well.

And this is the aspect of: "Lest they break through to the Lord to see" and so on — "and you shall ascend, you and Aharon" and so on (Shemos 19:24). And Rashi explained: you are your own partition and Aharon is his own partition, and the people should not break through at all to ascend, and so on. That is, as above — for it is certainly impossible to draw close to the partition of the tzaddik's attainment, and it is impossible to understand or attain his da'as. Therefore it is forbidden to have second thoughts about him. And this is the aspect of the prohibition against strangers (zarim) coming close to the holy in the Beis HaMikdash and in the Mishkan. For the essential holiness is the emes, as above. And in every place where His truth, blessed be He, shines more intensely, there is greater holiness. But not every person is capable of drawing close and approaching this holiness of the emes. For the very substance of the emes — which is the attainment of His truth, blessed be He — it is impossible to attain. Rather every person must stand at his own place and his own partition and cleave to the path of emes according to his own level. And this is the essential emes for him: not to break through to approach what is not fitting for him — for "into what is hidden from you, do not inquire" and so on (Ben Sira 3:21). It follows that the essential drawing of the holiness which is the emes from Shabbos to the chol — from the tzaddik to the multitude — is specifically through the aspect of Havdalah, as above. And this is the mystery of Havdalah at the conclusion of Shabbos — that specifically through this one draws the holiness of Shabbos into the weekdays, as cited above.

And this is how our Sages of blessed memory derived the law of Havdalah over wine at the conclusion of Shabbos from the parasha of the wine-intoxicated (shesuay yayin) (Vayikra 10:8–11) — which was stated to Aharon immediately after the death of his sons who had gone beyond the boundary and broken through to ascend to the Lord and entered to offer incense within the sanctuary without authorization. For this is the aspect of the blemish mentioned above: the blemish of the emes that is not yet fully refined. For Nadav and Avihu were exceedingly great and awesome tzaddikim, as our Sages of blessed memory said. And certainly their intention was for the sake of Heaven in emes — for they desired to draw close to the Blessed Lord, and they imagined that through this they would be able to bring all of Israel to the ultimate purpose. And as our Sages of blessed memory said: Moshe and Aharon were walking, and Nadav and Avihu were behind them, and they said: "When will these die and we — I and you — will lead the generation" and so on (Sanhedrin 52a). And certainly their intention was not, heaven forfend, for the sake of their own honor, but genuinely for the sake of Heaven. But even so they erred greatly in this, as is made explicit in the Torah and in the words of our Sages of blessed memory. For in the matter of the emes mentioned above that is not yet refined, even great tzaddikim stumble at times. And from this come all the errors cited in the words of our Sages of blessed memory concerning the errors made by the great tzaddikim — for it was all through the blemish of the emes mentioned above, as above.

And therefore after the death of the two sons of Aharon, the parasha of the wine-intoxicated was stated immediately — and there the mystery of Havdalah is alluded to, as it is written there: "And to distinguish between the holy" and so on (Vayikra 10:10). From this our Sages of blessed memory derived the law of Havdalah at the conclusion of Shabbos, as above. For the essential aspect of Havdalah is to distinguish between the clarified emes — which is the aspect of Shabbos — and the emes of the weekdays. And the essential tikun is specifically through Havdalah: through knowing that one is far from the very substance of the emes of the aspect of Shabbos — which is the aspect of the pure, refined emes of the choicest of the tzaddikim who aim at emes la-amito and so on, as above. And therefore the matter of Havdalah was juxtaposed to the death of Aharon's sons — for they blemished in this: they broke through to approach the holiness which is the aspect of emes beyond their own level. And even though it appeared to them that their intention was toward the emes — even so they erred in this, as is made explicit in the Torah. It turns out that they blemished in the aspect of the mystery of Havdalah, as above. Therefore the verse "And to distinguish" was juxtaposed to their death, as above.

End of Part 3 — §§27–39

Continuing in Part 4: §§40–52

Segment 10
HE:
וכסהו בעפר )ויקרא י"ז,י"ג( ּוְזֶה בְּחִינַת כִּסּוי דָם בְּעָפָר זֶה בְּחִינַת שִׁפְלות,בְּחִינַת )בְּרֵאשִׁית יח(:וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר,שֶׁאָמַר אַבְרָהָם ּאָבִינו,ּּשֶׁהוא בְּחִינַת שִׁפְלות שֶׁעַל־ְּיְדֵי זֶה זָכו יִשְׂרָאֵל ל'ּעֲפַר כִּסּויַ',ּּכְּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל)סוֹטָה יז(.,כִּי ּעִקַר תִקון הַנֶפֶש ׁ עַל־ּיְדֵי שִׁפְלות) .לקוטי הלכות– הלכות שחיטה ג'–אות ד'(

EN:
§21 [כא]

And this is the aspect of the reading of the Megillah for the publicizing of the miracle (pirsumay nisa) — for one must publicize the miracle in the aspect of the peace that has a mouth (shalom she-yesh lo peh). For the miracle of Purim was hidden within nature, and therefore it requires publicizing — speaking forth the miracle with the mouth. For through speaking the miracle — through the reading of the Megillah — the faith in hidden Providence is spread and strengthened in all of Yisrael. And this is the aspect of peace that has a mouth: for the word of mouth reveals what was hidden, and through this the miracle is completed and the repair of faith in the Sages is spread throughout all generations. For through the reading of the Megillah in every generation, the repair of faith in the Sages is renewed and strengthened. And therefore the Megillah must be read aloud, with the voice — for the voice is the aspect of the peace that has a mouth, through which the hidden becomes revealed and the miracle of Providence is publicized. And through this publicizing, Amalek — the aspect of denial of Providence — is further subdued in every generation. For every time the Megillah is read and the miracle is publicized, the hold of Amalek over the mind is weakened and faith in the Sages and in Providence is strengthened.

§22 [כב]

And this is the aspect of the reading of the Torah and the reading of the Megillah that our Sages, of blessed memory, enacted — for both the reading of the Torah and the reading of the Megillah are the aspect of publicizing and spreading faith in the Sages through the spoken word. For the reading of the Torah is the aspect of the Written Torah being spoken aloud — and through the Sages enacting this reading, they connected the Written Torah to the Oral Torah. For the public reading of the Torah is itself an aspect of the Oral Torah — it was the Sages who enacted the readings, established the portions, and determined the laws of the reading. And similarly the reading of the Megillah — enacted by the Sages of the Great Assembly — is itself the Oral Torah speaking. And through both readings the peace that has a mouth is drawn — the spoken word of Torah — which strengthens faith in the Sages and subdues the forces of denial and confusion.

§23 [כג]

Segment 11
HE:
כמעשה ארץ מצרים )ויקרא י"ח,ג'( ּּוְזֶה שֶׁמַזְהִיר הַכָּתוב" :ּכְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם וְכו'לֹא ּתַעֲשׂו ובְחֻקֹתֵיהֶם לֹא תֵלֵכו."ּּחֻקֹתֵיהֶם הֵם אֱמונוֹת שֶׁאֵין בָּהֶם טַעַם ּכּוֹזְבִיוֹת,ּתִזָהֲרו וְתִשָׁמְרוּ מִלֶכֶת בָּהֶם.עַל תָלוי ּּוְזֶה־מִלַעֲשׂוֹת נִזְהָרִין שֶׁתִהְיו ּיְדֵי ּּכְּמַעֲשֵׂה מִצְרַיִם וכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן וְכו,'ּּהַיְנו שֶׁלֹא תַאֲווֹתֵיהֶם אַחַר כְּרוכִים ּתִהְיו.תַאֲוַת הוא ּוְעִקַר ּנִאוףִ,ּוְלֹא דַי שֶׁהָיו מְשֻׁקָעים בְּתַאֲוָה זֹאת בְּיוֹתֵר,אַף ּגַּם עָשׂו לָהֶם חֻקוֹת וֶאֱמונוֹת כּוֹזְבִיוֹת שֶׁהָיו שַׁיָכִים לָזֶה,שֶׁעַל־ּיְדֵי זֶה הָיו חֲזָקִים יוֹתֵר בְּתַאֲווֹתֵיהֶם עַד ּשֶׁהָיו יְכוֹלִים לְמַלֹאות תַאֲווֹתֵיהֶם וְלֹא יִהְיֶה לָהֶם ּּבִּזָיוֹן מִזֶה.ּ וְהַפָסוק מַזְהִיר לְיִשְׂרָאֵל שֶׁלֹא יַטְעו עַצְמָן בָּזֶה חַס וְשָׁלוֹם,ּכִּי זֶה תָלוי בָּזֶה כְּפִי מַה שֶׁנִזְהָר וְכו מִצְרַיִם ּּמִמַעֲשֶׂה,'מֵחֻקוֹתֵיהֶם רָחוֹק הוא ּּכֵּן שֶׁלָהֶם כּוֹזְבִיוֹת ּומֵאֱמונוֹת.לְהֵפֶך ְוְכֵן,מַה כְּפִי ּשֶׁמְרַחֵק עַצְמו ֹ מֵחֻקוֹתֵיהֶם וֶאֱמונוֹתֵיהֶם הַכּוֹזְבִיוֹת,כֵּן ּּהוא רָחוֹק מִתַאֲווֹתֵיהֶם.וְעַל־ּכֵּן אָסְרָה תוֹרָה לָלֶכֶת ּבְּחֻקוֹתֵיהֶם,כְּגוֹן מִנְהֲגֵיהֶם וְדַרְכֵיהֶם אַף־עַל־ּפִי שֶׁאֵין זָרָה עֲבוֹדָה וְלֹא אִסּור שׁום ּּבָּהֶם,מֵאַחַר רַק ּשֶׁהָעַכּו"זֶה חֹק לָהֶם עָשׂו ּם,שַׁיָך הוא ְּבְּוַדַאי לְתַאֲווֹתֵיהֶם,ְּּּכִּי חֻקוֹתֵיהֶם נִמְשָׁך מֵאֱמונוֹת כּוֹזְבִיוֹת ּשֶׁלָהֶם,עַל־ּכֵּן אָסור לְיִשְׂרָאֵל בְּאִסּור חָמור.ּוְזֶהו:ִאֶת ּמִשְׁפָטַי תַעֲשׂו וְאֶת חֻקֹתַי תּּשְׁמְרו לָלֶכֶת בָּהֶם וְכו' ּאֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם וְכו'.ּכִּי מִשְׁפָטִים ּּוְחֻקוֹת הֵם בְּחִינַת אֱמֶת וֶאֱמונָה,ּכִּי מִשְׁפָטִים הֵם מַה ּשֶׁאֶפְשָׁר לְהָבִין בָּהֶם טַעַם שֶׁהוא בְּחִינַת דַעַת,בְּחִינַת אֱמֶת,ּוְחֻקוֹתּּהֵם דְבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶם שׁום טַעַם,ּּשֶׁזֶהו אֱמונָה ּבְּחִינַת.רַק לָלֶכֶת אוֹתָנו מַזְהִיר ּּוְהַכָּתוב ּבְּהַמִשְׁפָטִים וְהַחֻקוֹת שֶׁצִוָה אוֹתָנו,ּשֶׁהֵם עִקַר הָאֱמֶת ְּּהַזַך וְהָאֱמונָה הַיְשָׁרָה הָאֲמִתִיִית,שֶׁעַל־יָדָם זוֹכִים ְּלְהִתְרַחֵק מִתַאֲווֹת עוֹלָם הַזֶה ולְהִתְדַבֵּק בּו ֹ יִתְבָּרַך, כּוֹזְבִיוֹת מֵאֱמונוֹת ּּאֲבָל,חֻקוֹתֵיהֶם ּשֶׁהֵם,צְרִיכִין לְהִתְרַחֵק מְאֹד.ּוְזֶהו:'אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם,'ּּוְלֹא שֶׁיָמות בָּהֶםְ.ּכִּי גַּם בְּמִשְׁפּטֵי וְחֻקוֹת ּהַתוֹרָה הַקְדוֹשָׁה יֵש ׁ כַּמָה דְרָכִים וְחִלוקֵי דֵעוֹת שֶׁמֵהֶם ּנִמְשָׁכִין כָּל הַמַחֲלֹקֶת שֶׁבָּעוֹלָם וְעַל־ּכֵּן מַזְהִיר הַכָּתוב: 'אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם'—ּּ וְלֹא שֶׁיָמות בָּהֶם)יוֹמָא פה(,ַּשֶׁהואּּ כְּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל)שָׁם עב:(:זָכָה—ּ נַעֲשָׂה לו ֹ סַם חַיִים,לֹא זָכָהֹ —נַעֲשָׂה לו סַם מָוֶת,ְּּשֶׁמִזֶה נִמְשָׁך שֶׁנִמְצָאִים כַּמָה מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל ּּשֶׁנָטו מִן הָאֱמֶת וְאוֹמְרִים שֶׁכָּל הָאֱמֶת אֶצְלָם.וְאִי אֶפְשָׁרלְבָרֵר כָּל זֶהֹ ,ְֹאַך מִי שֶׁאֵינו ֹ מַטְעֶה אֶת עַצְמו ּומִסְתַכֵּל עַל הַתַכְלִית הַנִצְחִי בָּאֱמֶת לַאֲמִתו,ּהוא ּיָכוֹל לְהָבִין הָאֱמֶת מֵרָחוֹק וְלִזְכּוֹת לֶאֱמונָה שְׁלֵמָה ּלֵידַע מִי הֵם הַצַדִיקִים וְהַכְּשֵׁרִים בֶּאֱמֶת ולְמִי רָאוֹי לְדַבֵּק אֶת עַצְמו.וְה'ּאֱלֹקִים אֱמֶת יִתֵן אֱמֶת לְיַעֲקֹב ְְּוְיַנְחֵנו בְּדֶרֶך אֱמֶת עֲדֵי נִזְכֶּה לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַך בֶּאֱמֶת,אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן...)לקוטי הלכות-הלכות רבית ה'–אותמ"ה(

EN:
~ 4 ~

However, it is explained in the Torah cited above that it is impossible to merit emes except through receiving all the aitzos from the tzaddikim of the generation. For their aitzos are the aspect of "kullo zera emes" ("entirely seed of truth"). For the kidneys advise, and the kidneys are the organs of procreation where the seed that descends from the brain is developed. And similarly, the aitzah that descends from the brain to the advising kidneys is developed and completed there. Therefore, when one receives aitzah from a person, it is as if one receives seed from him, and it is the aspect of nissu'in (marriage). And everything depends on what kind of person he is. For when one receives aitzos from the tzaddik, it is the aspect of nissu'in in k'dushah, and through this one merits emes. For the aitzos of the tzaddik are the aspect of "kullo zera emes." And conversely, when one receives aitzos from the wicked who oppose the tzaddik, it is the aspect of nissu'in of the k'lipah, the aspect of "the serpent seduced me," etc. (See there all of this well.)

Segment 12
HE:
ּובְחֻקֹתֵיהֶם לֹא תֵלֵכו )ויקרא י"ח,ג'( ּּמִי שֶׁיֶש ׁ לו ֹ אֱמונָה שְׁלֵמָה בַּה'ְּיִתְבָּרַך בִּשְׁלֵמות, וְיוֹדֵע ַ שֶׁהַכֹּל מֵה'ְיִתְבָּרַך בְּהַשְׁגָּחָתו ֹ לְבַד,כִּי אֱלֹקִים ּשׁוֹפֵט זֶה יַשְׁפִיל וְזֶה יָרִים,ּהוא חַי חַיִים טוֹבִים תָמִידָ, ּכִּי כָּל מַה דְעָבֵד רַחֲמָנּא לְטָב עָבֵד בְּוַדַאי,ּּובְוַדַאי ְּכַּוָנָתו ֹ יִתְבָּרַך לְטוֹבָהַ,ּּוְכַמְבֹאָר מִזֶה בְּדִבְרֵי רַבֵּנו ז"ל ּבְּכַמָה מְקוֹמוֹתַ)שִׂיחוֹת הָר"ן נג,קבֹ (ּּשֶׁמִי שֶׁיֶש ׁ לו שְׁלֵמָה בַּה ּאֱמונָה'ְיִתְבָּרַך,טוֹבִים חַיִים חַי ּּהוא ּתָמִידֵ,ּעַין שָׁם. אֱמונָה מֵחֶסְרוֹן רַק הוא הַחֶסְרוֹנוֹת ּּוְכָל.וְעַל־כֵּן ּהַחֲכָמִים וְהַמְחַקְרִים חַיֵיהֶם אֵינָם חַיִים כְּלום,כִּי הֵם וַחֲקִירָתָם חָכְמָתָם עַל־יְדֵי הַחַיִים מֵחֵי ּרְחוֹקִים מִשָׁרְשָׁם אוֹתָם ּשֶׁעוֹקֶרֶתַ,אַח תָמִיד ּוכְרוכִיםר הַטֶבַע שֶׁאַחַר ּחָכְמוֹת,חֶסְרוֹנוֹת מָלֵא ּשֶׁשָׁם,כִּי ּּהָעוֹלָם הַזֶה מָלֵא חֶסְרוֹנוֹת כַּעַס ומַכְאוֹבוֹת,ּוְאֵין שׁום ּּאָדָם שֶׁיַשְׁלִים תַאֲוָתו ֹ בְּזֶה הָעוֹלָם,וְסוֹף כָּל סוֹף מַה ּּיִתְרוֹן לו ֹ מִכָּל עֲמָלו ֹ וְכו'ְ. וְגַם כָּל הַחָכמוֹת חֲסֵרִים,עַד שֶׁרֻבָּם מוֹדִים בְּעַצְמָם שֶׁאֵין יוֹדְעִים כְּלָל,כִּי זֶה אֲלָפִים שָׁנִים שֶׁחוֹקְרִים הַתְכונָה ּּחָכְמַת,תְכונָה אֶחָד הִמְצִיא סָמוך ְַּוְזֶה ּּחֲדָשָׁה כַּיָדוע,ּוְכֻלָם קִבְּלוה ָ בְּאַהֲבָה,ֹּּובֶאֱמֶת הוא ֹּשְׁטות גָּדוׁ לו ֹ מֹח ַ בְּקָדְקֳדו שֶׁיֶש לְמִי ּל,וְכַמְבֹאָר בְּדַעַת הַחוֹלְקִים עָלָיו,ְְּּּובֵין כָּך ובֵין כָּך דֵעָה אַחַת מֵהֶם שֶׁקֶרֹ ,ּּוְלַשָׁוְא עָמְלו הַחֲכָמִים או ֹ הָרִאשׁוֹנִים או ּּהָאַחֲרוֹנִים כָּל יְמֵיהֶם לִמְצֹא חָכְמַת הַתְכונָה,ּּומְאומָה בַּעֲמָלָם נָשְׂאו ּלֹא,דֵעוֹת סָתְרו הָאַחֲרוֹנִים ּּכִּי הָרִאשׁוֹנִים,ְּומִי יוֹדֵע ַ הָאֵיך הָאֱמֶת,ּובֶאֱמֶת הוא שֶׁלֹא כְּדִבְרֵי זֶה וְלֹא כְּדִבְרֵי זֶה. הַחָכְמוֹת בִּשְׁאָר וְכֵן,הַדָאקְטִירַי בְּחָכְמַת ֶּּׁובִפְרָט ּשֶׁנִרְאֶה לִכְאוֹרָה שֹּּהוא לְטוֹבַת הָעוֹלָם כְּדֵי לְהַצִיל הָאָדָם מֵחָלְיו,ּובֶאֱמֶת עֵינֵינו הָרוֹאוֹת כַּמָה אֲלָפִים הַדָאקְטוֹרִים עַל־יְדֵי וָמֵתו שָׁקְעו נְפָשׁוֹת ּוְרִבְבוֹת ּדַוְקָא,ּכַּאֲשֶׁר רוֹאִים בְּחוש ׁ בְּכָל יוֹם,ַכְּמו ֹ שֶׁאָמַר ז ּרַבֵּנו"ל)ַשִׂיחהָר וֹת"נ ן(הוֹרְגִים ּשֶׁהַדָאקְטוֹרִים ּנְפָשׁוֹת רַבּוֹת לְאֵין מִסְפָר,וְהֵם בְּעַצְמָן מוֹדִים שֶׁכָּל ְּּכָּך חָקְרו בְּחָכְמוֹת הַדָאקְטוֹרַי עַד שֶׁעַכְשָׁו אֵין יוֹדְעִין ּמְאומָה,וְיֵש ׁ מַחֲלֹקֶת גָּדוֹל בֵּינֵיהֶם,ָּּשֶׁלְדִבְרֵי זֶה דֵעָה האַחֶרֶת מְמִיתָה אֶת הָאָדָם,ּולְדִבְרֵי שֶׁכְּנֶגְדו ֹ הוא ְלְהֵפֶך,ּּכַּמְבֹאָר בִּדְבָרֵינו מִזֶה.וְאִם כֵּן הַלְוַאי וְלֹא ּּהָיִינו יוֹדְעִים מֵעוֹלָם מֵחָכְמַת הַדָאקְטוֹרַי,ּּבְּוַדַאי הָיו בְּכִפְלַיִם תֵבֵל בְּנֵי ּעַכְשָׁוֶ.בָּז ּוְכַיוֹצֵאבִּשְׁאָר ה הַחָכְמוֹת. ּוַאֲפִלו אִם לִפְעָמִים נִצְמָח מִצַד אֶחָד אֵיזֶה טוֹבָה עַל־יְדֵי חָכְמָתָם,ּהִיא רָעָה מִצַד אַחֵר,ּּוַאֲפִלו צַד ּּהַטוֹבָה הוא רָעָה גְּדוֹלָה,ּּכִּי בָּעוֹלָם הַזֶה אֵין שׁום טוֹבָה כְּלָלֶׁ.ּּומַה יִתְרוֹן לָאָדָם כְּשּּמַמְצִיא נִגּון יָפֶה ּבְּחָכְמַת הַמוזִיקָא שֶׁיָגַע עָלָיו כָּל יָמָיו,ּולְבַסּוֹף עַל־יְדֵי ְּּּהַנִגּון הַזֶה נִמְשָׁך אַחַר תַאֲוַת נִאוף,ּשֶׁמֵמִית אֶת וְרוחָנִיות בְּגַשְׁמִיות ּהָאָדָםׁ,בְּחוש ּּכַּנִרְאֶה,שֶׁהֵם ּהוֹלְכִים בְּבָתֵיּּטַרְטִיאוֹת וְקִרְקְסָאוֹת שֶׁלָהֶם שֶׁקוֹרִין "ּטֵייאֲטורְ"ו"ּקוֹמֶעדְיוס"ּוְכַיוֹצֵא בָּזֶה,וְשָׁם מְעֹרָבִים ּזְכָרִים ונְקֵבוֹת בְּלִי שׁום הֶבְדֵל,וְשׁוֹמְעִים שִׁיר עֲגָבִים, ּוְעוֹשִׂים מַה שֶׁעוֹשִׂים כַּמְפֻרְסָם כָּל זֶהִ,וְאֵינָם יְכוֹלים ׁ זֹאת לְהַכְחִיש,בְּעַצְמָם יוֹדְעִים בְּעַצְמָם הֵם כִּי ּמַחֲשַׁבְתָם הַקְדוֹשָׁה וְהַטְהוֹרָה שֶׁיֵש ׁ לָהֶם שָׁם,ּומַה ְּשֶׁעוֹשִׂים אַחַר כָּך.אוֹי לָהֶם אוֹי לְנַפְשָׁם.ּוְעַל כָּל פָנִים הַחַיִים מִדֶרֶך עַצְמָם פוֹרְשִׁים ְּּּהֵם,ְּמִדֶרֶךּּ תוֹרָתֵנו ּהַקְדוֹשָׁה שֶׁאָסְרָה זֹאת,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב:ּּובְחֻקֹתֵיהֶם לֹא ּתֵלֵכוִׁ,ּכְּמו ֹ שֶׁפֵרֵש ׁ רַש"י שָׁם.ּּוְהֵם מְבַלִים יָמִים וזְמַן ּהַמֻבְחָר עַל שְׁטותִים כָּאֵלו,ּּוְאַחֲרִית שִׂמְחָה תוגָהֶׁ, ּוְכָל הַצָרוֹת וְהַיִסּורִים שּיֵש ׁ לָהֶם כָּל יְמֵיהֶם הֵם יוֹדְעִים בְּעַצְמָם. ּכִּי בֶּאֱמֶת רַק הָעֲנִיִים וְהָאֶבְיוֹנִים קְטַנֵי הַשֵׂכֶל שֶׁאֵינָם בְּקִיאִים בְּטִיב הָעוֹלָם,ּּרַק הֵם סוֹבְרִים שֶׁאֲנָשִׁים כָּאֵלו לִבָּם בִּשְׁרִירות ּהַהוֹלְכִיםֶׁ,ש הַלָלו ּבַּדְרָכִיםל ּהַמְחַקְרִים שֶׁהִתְחִילו מֵחָדָש ׁ בַּעֲוֹנוֹתֵינו הָרַבִּיםׁ ,יֵש ּּלָהֶם כָּל הָעוֹלָם הַזֶה וְחַיִים בְּנַחַת,אֲבָל בֶּאֱמֶת מִי ּשֶׁיֶש ׁ לו ֹ מֹח ַ בְּקָדְקֳדו ֹ ובָקִי בָּהֶם ובְדַרְכֵיהֶםַ ,ּהוא יוֹדֵע ּּמֵעֹצֶם מְרִירות חַיֵיהֶם,שֶׁהֵם מְלֵאִיּם כַּעַס ומַכְאוֹבוֹת יָגוֹן וַאֲנָחָה כָּל יְמֵיהֶם,ּוְחוֹרְקִים שִׁנָם בְּכָל עֵת עַל ּּהַחֲסִידִים הַתְמִימִים וְהַכְּשֵׁרִים עַל שֶׁשְׂמֵחִים שִׂמְחָה ּאֲמִתִית בַּה'ְיִתְבָּרַך,ּוְיֵש ׁ לָהֶם נַחַת רוח ַ וְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טּוֹבִים וְכַיוֹצֵא בָּזֶה בְּכָל עֵת ּשֶׁאָנו זוֹכִים לִזְכֹּר הַטוֹב אֲשֶׁר הֵיטִיב עִמָנו ה'ְיִתְבָּרַך בַּחַיִים חֶלְקֵנו וְשָׂם הָאֵלֶה הַתוֹעִים מִן ּשֶׁהִבְדִילָנו לְהַאֲמִין בַּהֹ'ּּובְמֹשֶׁה עַבְדו,ַבְּתוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעפֶה ּלִ,וְהָאֲר הַזֹהַר ּּובְסִפְרֵיַ"ז י"ַל וְהַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב ז"ּל וְכו'. לָהֶם שׁום שִׂמְחָה אֲמִתִית ׁ ּּכִּי הֵם כָּל יְמֵיהֶם אֵין שֶׁיֵש הַשִׂמְחָה מִמְעַט מֵאֶלֶף ַ לְחֵלֶק מַגִּיע ַּשֶׁתִהְיֶה ּּלַפָחות שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל בִּכְנִיסַת שַׁבָּת וְכּיוֹצֵא,ְרַק לְהֵפֶך, ּכָּל יְמֵיהֶם כַּעַס ומַכְאוֹבוֹת,ּוְתָמִיד חָסֵר לָהֶם רִבּוי קֵץ לְאֵין ּתַאֲווֹתֵיהֶם,הַכֹּל שֶׁיִהְיֶה רוֹצִים הֵם ּכִּי ּבִּשְׁלֵמות אֶצְלָם,ְּשֶׁיִהְיֶה הַמַלְבּוש ׁ תָפור כִּרְצוֹנו ֹ דַיְקָא וְהַפ הַדִקְדוקִים ּבְּכָלרוֹצֶה שֶׁהוא הָרַבִּים ּרָטִים, ֹּוְשֶׁיִהְיֶה לו ֹ כַּמָה מַלְבּושִׁים שׁוֹנִים הַמֻכְרָחִים לו ֹ לְפִי ּּדַעְתוֹ,ְּּכִּי זֶה הַמַלְבּוש ׁ צָרִיך בַּבֹּקֶר כְּשֶׁקָם מִמִטָתו, ְּּוְזֶה צָרִיך בְּעֵת יְצִיאָתו ֹ לַשׁוק,ּוְזֶה בַּצָהֳרַיִם,ּ)ׁ ּומַלְבּוש וְכו כְּלָל ֹ חוֹשֵׁב אֵינו הַקֶבֶר ְּּלְתוֹך'.(בְּעִנְיַן וְכֵן הַדְפוסִים שֶׁהֵם עֵץ וְהַכְּלֵי ומְשִׁיחָתָן ּהַמִנְעָלִים שֶׁעֲלֵיהֶם מוֹשְׁחִין אוֹתָן,ּּוְכַיוֹצֵא בָּזֶה רִבּוי צָרְכֵיהֶם ּּהַמֻכְרָחִים לָהֶם וְלֹא לָנוְ,ּהַמַטְרִידִים אֶת ימֵיהֶם.ּומִי ּשֶׁהוא עָשִׁיר חָסֵר לו ֹ הִצְטָרְכות כָּאֵלו הַרְבֵּה מְאֹד. ּובִפְרָט בְּעִנְיְנֵי הַדִירוֹת שֶׁלָהֶם וכְלֵי הַבַּיִת שֶׁלָהֶם, ּּשֶׁהַכֹּל רוֹצִים שֶׁיִהְיֶה עַל־פִי חָכְמָה,ּעַד שֶׁמֵחֲמַת זֶה מְאֹד צָרְכֵיהֶם ּרַבּוְ,שֶׁמֻכ ּעַדעַצְמָן לְהַפְלִיג רָחִים ּּלַמֶרְחַקִים,וְהֵם כָּל יְמֵיהֶם נָעִים וְנָדִים,ּּיוֹמָם לֹא יָנוחו ּוְלַיְלָה לֹא יִשְׁקֹטו,ּּומֵחֲמַת שֶׁרוֹצִים שֶׁיִהְיֶה לָהֶם בַּיִת ּנָאֶה עִם כָּל הַכֵּלִים שֶׁלָהֶם,ָּמֵחֲמַת זֶה לָנִים עַל־פִי רֹב ּבִּכְפָרִים ובְבּתֵי נָכְרִים ומְבַלִים רֹב יְמֵיהֶם בְּבֵית אֲחֵרִים,ּּוכְשֶׁבָּאִים לְבֵיתָם טְרודִים בְּהַבְלֵיהֶם,עַד ְּּשֶׁאֵין יוֹדְעִין אִם הֵם בְּבֵיתָם אִם הֵם בַּחוץ בַּדֶרֶך, וְסוֹף כָּל סוֹף נַעֲשִׂים בַּעֲלֵי חוֹבוֹת,ֶּׁעַד שֶׁשָׁכִיח ַ אֶצְלָם ש ֹ הַרְבֵּהאו שְׂרֵפָה בִּקְנֵי בַּיָדַיִם עַצְמָם ּּמְמִיתִים בְּסַכִּין,רִבּוי מֵחֲמַת לְדַעַת עַצְמָן ּּשֶׁמְאַבְּדִין ּתַאֲווֹתֵיהֶם שֶׁרָדְפו כָּל יְמֵיהֶם וְלֹא הִשִׂיגום. צְרִיכִים הַכְּשֵׁרִים יִשְׂרָאֵל בְּנֵי אַנְשֵׁי גַּם ָּובֶאֱמֶת מִלְחָמָה גְּדוֹלּה עִם יִצְרָם לִבְלִי לִרְדֹף אַחַר מוֹתָרוֹת דְאֶפְשָׁר מַה בְּכָל בְּמועָט ּולְהִסְתַפֵק,מַה כָּל כִּי ּּשֶׁרוֹצֶה לְהַשְׁלִים חֶסְרוֹנו ֹ יוֹתֵר מִזֶה הָעוֹלָםֹ ,חָסֵר לו וְיוֹתֵר יוֹתֵר הַרְבֵּה עוֹדׁ,בְּחוש ּּכַּנִרְאֶה,גַּם כִּי ּּהַהֶכְרֵחִיוּת שֶׁל הָאָדָם הַמֻכְרָחִים בְּיוֹתֵר רַבִּים גַּם־כֵּן מְאֹד,ּּוצְרִיכִים לְבַקֵש ׁ הַרְבֵּה מְאֹד מֵה'ְּיִתְבָּרַך שֶׁלֹא ּיַטְרִידוהו הַהֶכְרֵחִיות מֵעֲבוֹדַת ה'ְיִתְבָּרַך,מִכָּל שֶׁכֵּן ּוְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאֵין צְרִיכִין לִרְדֹף אַחַר מוֹתָרוֹת,ּומִכָּל ּשֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן כַּמָה רַע וָמַר עַד הַנֶפֶש ׁ דַרְכֵי אֵלו ּּהַפוֹרְשִׁים מִדַרְכֵי יִשְׂרָאֵל,הַהוֹלְכִים בְּכָל מִנְהֲגֵיהֶם ּבְּדַרְכֵי הָעַכּו"ּם דַיְקָא,שֶׁעוֹקְרִים אוֹתָם מִן הָעוֹלָם ּהַבָּא בְּוַדַאיְ,כִּי כָּל בָּאֶיה ָ לֹא יּשׁובון וְלֹא יַשִׂיגו ּאָרְחוֹת חַיִים.ּּוְגַם בָּעוֹלָם הַזֶה הֵם מְלֵאִים דְאָגוֹת ּּוִיגוֹנוֹת רַבּוֹת מְאֹד מְאֹד עָצְמו מִסַּפֵר,וְכָל יְמֵיהֶם ּכַּעַס ומַכְאוֹבוֹת הַרְבֵּה,ּוְאֵין לָהֶם בַּמֶה לְנַחֵם אֶת עַצְמָם,מֵאַחַר שֶׁרְחוֹקִים מֵהִ'ֹ יְּתְבָּרַך ומִקְדֻשַׁת תוֹרָתו ּומִצְווֹתָיו וְשִׂמְחַת שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב. ּּכִּי אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל הַפְשׁוטִים,ּּאֲפִלו אוֹתָן שֶׁרוֹדְפִין ּאַחַר מַשָׂא ומַתָן ולְהוטִים אַחַר הָעֹשֶׁר וְלֹא שִׁבְּרו ּּתַאֲווֹת עוֹלָם הַזֶה וַהֲבָלָיו,ׁ אַףּּ־עַל־פִי־כֵן מֵאַחַר שֶׁיֵש ּּלָהֶם אֱמונָה עַל כָּל פָנִים,ּּומִתְנַהֲגִים בְּדַרְכֵי אֲבוֹתֵינו מֵעוֹלָם אֲשֶׁר,מַלְבּושֵׁיהֶם בְּדַרְכֵי הוֹלְכִים ּוְאֵינָם ּובְמִנְהֲגֵיהֶם,ּוְאֵינָם מְחַנְכִים בְּנֵיהֶם בְּלִמוד סִפְרֵיהֶם ּּולְשׁוֹנוֹתָם וְכוׁ ',ּאֵלו הָאֲנָשִׁים אַף־עַל־פִי שֶׁגַּם הֵם יֵש ּלָהֶם הַרְבֵּה דְאָגוֹת מֵרִבּוי הִצְטָרְכות שֶׁלָהֶם מֵחֲמַת ּשֶׁאֵין לָהֶם מִדַת הַהִסְתַפְקות כָּרָאוי,ּאַף־עַל־פִי־כֵן ּּיֵש ׁ לָהֶם חִיות וְשִׂמְחָה קְצָת בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים ּוְכַיבָּזֶה וֹצֵא,לַה ּּומְקַוִים'לְהַבָּא עִמָהֶם ּּשֶׁיֵיטִיב, קְצָת אַחֲרִיתָם עַל וְחוֹשְׁבִים,בַּמֶה ּּומִתְנַחֲמִים תוֹרָה לְתַלְמוד בְּנֵיהֶם אֶת ּשֶׁנוֹתְנִים,ּומִשְׁתַדְלִים ְּּּשֶׁיֵלְכו בְּנֵיהֶם בְּדֶרֶך הַיָשָׁר,ְּבְּדֶרֶך הַתוֹרָהֶ,בְּדְרֶך מֵעוֹלָם ּאֲבוֹתֵינו,וְהַכְּשֵׁרִים הַיְרֵאִים שֶׁכֵּן מִכָּל ּהַמִסְתַפְקִים בְּמועָט כְּדֵי חִיונִי בְּצִמְצום,מִכָּל שֶׁכֵּן ּוְכָל שֶׁכֵּן הַצַדִיקִים אֲמִתִיִים אֲשֶׁר פָנו עָרְפָם לְגַמְרֵי ּּמִתַאֲווֹת עוֹלָם הַזֶה וַהֲבָלָיוְ,ּומּקַשְׁרִים עַצְמָם כָּל יְמֵי ּּחַיֵיהֶם לְחֵי הַחַיִים,ּּהֵם זוֹכִים לְעִקַר הַחַיִים בֶּאֱמֶת, ּחַיִים אֲמִתִיִים שֶׁאֵין בָּהֶם שׁום חֶסְרוֹן: וְהַכְּלָל,ּשֶׁכָּל הָעוֹלָם הַזֶה מָלֵא חֶסְרוֹנוֹת,ְָּוְכָל הַכָּרוך ּאַחֲרָיו יֶש ׁ לו ֹ חֶסְרוֹנוֹת תמִיד,ְּוְכָל מִי שֶׁכָּרוך אַחֲרָיו יוֹתֵר וְיוֹתֵר,ּאַף־עַל־פִי שֶׁנִדְמֶה לו ֹ שֶׁיֶש ׁ לו ֹ עֲשִׁירות ּוְתַאֲווֹת עוֹלָם הַזֶה,ּּאַף־עַל־פִי־כֵן הוא חָסֵר יוֹתֵר וְיוֹתֵרַ,ּּכְּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל:ֹאֵין אָדָם מֵת וַחֲצִי ּתַאֲוָתו ֹ בְּיָדו.ּּיֵש ׁ לו ֹ מָנֶה מְבַקֵש ׁ מָאתַיִם וְכו'.כִּי כָּל ְַּּהָעוֹלָם הַזֶה נִמְשָׁך מִבְּחִינַת תְחִלַת הַצִמְצום שֶׁהוא ּבְּחִינַת חֶסְרוֹן כַּנ"ל,ַּוְעַל־כֵּן הוא מָלֵא יְגוֹנוֹת כַּעַס ּומַכְאוֹבוֹת ודְאָגוֹת וְחֶסְרוֹנוֹת תָמִיד כַּנ"לָּ. כִּי כּל הָעוֹלָם הַזֶה לֹא נִבְרָא כִּי אִם בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה, ּכְּדֵי שֶׁיִהְיֶה לְהָאָדָם בְּחִירָה וְנִסָּיוֹן.וַהֹ 'ְּיִתְבָּרַך בְּטובו צַדִיקָיו עַל־יְדֵי ַ לָנו וְהוֹדִיע הִקְדִים ּובְרַחֲמָיו ּּהָאֲמִתִיִיםֶׁ,ּּוְגַם הֶרְאָה לָנו בְּחוש ׁ לְמִי שּיֶש ׁ לו ֹ שֵׂכֶל מְעַט,ּּשֶׁהָעוֹלָם הַזֶה מָלֵא יִסּורִים,לְמַעַן נֵדַע לִבְלִי ּּלְהַנִיח ַ לְהַטְעוֹת עַצְמֵנו חַס וְשָׁלוֹם,ַּכְּמו ֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנו ז"לַ)שִׂחוֹת הָר"ן נא(ּבְּזֶה הַלָשׁוֹן:ֶּאֶת זֶה תְקַבְּלו מִמֶנִי ּשֶׁלֹא תַנִיחו עַצְמְכם לְהַטְעוֹת בְּזֶה הָעוֹלָם,כִּי הָעוֹלָם ּּהַזֶה מַטְעֶה אוֹתָנו לְגַמְרֵיֹ ,ּכִּי אֵין גַּם אֶחָד שֶׁיִהְיֶה סוֹפו ּּטוֹב מִזֶה הָעוֹלָם וְכו,'ּוְגַם לְאֻמוֹת הָעוֹלָם צְרִיכִים ּלְהוֹדִיע ַ זֹאת וְכו,'ּעַיֵן שָׁםִ.ּומִי שֶׁרוֹצֶה שֶׁיִהְיֶה לו ֹ חַיים בְּזֶה הָעוֹלָם,ֹ ּאִי אֶפְשָׁר לו ֹ לְהַשִׂיג כִּי אִם כְּשֶׁמִסְתַפֵק חִיונו כְּדֵי הָעוֹלָם מִזֶה הַמועָט בְּתַכְלִית ּבְּמועָט ּבְּצִמְצום,שָׁמַיִם כַּוָנָתו ֹ לְשֵׁם הַמְעַט יִהְיֶה ֶּוְגַם זֶה א לַעֲבֹד שֶׁיוכַל כְּדֵי הַתוֹרָה ּעַל־פִיה ת'ְיִתְבָּרַך שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה נִבְרָא.ּוְכָל מַה שֶׁמְרַחֵק עַצְמו ֹ מִתַאֲווֹת ֹ לַה עַצְמו ומְקַשֵׁר הַזֶה ּעוֹלָם'ולְהַתוֹרָה ְּּיִתְבָּרַך, חֶסְרוֹנוֹתָיו נִתְמַעֲטִים,שְׁלֵמות בִּבְחִינַת נִכְלָל ּכִּי יוֹתֵר,כִּי הְׁ'ְּּיִתְבָּרַך עִקַר הַשּלֵמות,ּּוְכָל מַה שֶׁמִתְרַחֵק ּּיוֹתֵר מֵהָעוֹלָם הַזֶה ומִתְקָרֵב לַה'ְיִתְבָּרַך,ּהוא נִתְרַחֵק בְּהַשְׁלֵמות וְנִכְלָל מֵהַחֶסְרוֹנוֹת ּּבְּיוֹתֵר.הוא ַּּוְעִקָר כַּנ ּּהָאֱמונָה"ל,הוא הָרָע הַיֵצֶר אֲחִיזַת עִקַר ַּכִּי ּמֵהַכְּפִירוֹת כַּנ"ל.)לקוטי הלכות–הלכות פריה ורביה ג'–ל"ד(

EN:
And this is what is brought in the holy Zohar: that Purim is the aspect of Yom Kipurim. For the miracle of Purim — to subdue Amalek, who is the zuhama and lust of the body — is through the ta'anis, as mentioned above, which is the aspect of the fast of Yom HaKipurim. For the holiness of all the fasts receives from the fast of Yom HaKipurim. For the essential subduing of the four elements of the body, to elevate them from beheimah to adam, is through ta'anis, as mentioned above.

Section 14

And therefore, all the holiness of the Mishkan and the Bais HaMikdash was from the aspect of the ta'anis of Yom HaKipurim. For only on the holy day of the fast — on the day of Yom HaKipurim — did the Kohen Gadol [High Priest] enter before and within [lifnay v'lifnim, i.e. the Holy of Holies], which is the highest holiness of all the ten holinesses. And from there all the holinesses are drawn. For there, between the staves [of the Ark], was the essential resting of the Shechinah, which is the root of all holinesses, as it is stated: "I am Hashem Who sanctifies you" (Vayikra 20:8).

For the essential purpose of all the holinesses in the Mishkan and the Bais HaMikdash was to subdue and nullify the zuhama of the nachash, which is the aspect of beheimah, the aspect of body, etc., as mentioned above. For the essential purpose of the Mishkan and the Bais HaMikdash was built to bring there all the korbanos — which are of animals and birds — to subdue the spirit of animality, which is the aspect of body, etc. Through this, all the sins are atoned for — those that are drawn from there — whether the sins of each and every individual, or the sin of Adam HaRishon and the deed of the eigel, which the Mishkan and the Bais HaMikdash atone for, as is known (Tanchuma, Pekudei; brought in the commentary of Rashi). For all of them are drawn from the zuhama of the nachash that clings to the aspect of body, the aspect of beheimah, the aspect of death, etc.

Segment 13
HE:
ּובְחֻקֹתֵיהֶם לֹא תֵלֵכו )ּוַיִקְרָא י"ח,ג'ׁ( ּּוְעַל־כֵּן רָאוי לָנו לִבְכּוֹת וְלִצְעֹק יוֹם וָלַיְלָה נִבְטוֹש ּרֵישָׁא בְּכוֹתְלָא דְבֵיתָא.ּבַּת עַמִי חִגְרִי שָׂק הִתְפַלְשִׁי בָעֲפָרִים אֵבֶלְּ יָחִיד עֲשִׂי לָך מִסְפַד תַמְרורִים)יִרְמְיָה ו,כו.(הַנִשְׁמַעַת הַגְּדוֹלָה וְהַצָרָה הַשֶׁבֶר גֹּדֶל ּעַל בָּעוֹלָם,אֲשֶׁר עֲדַיִן לֹא הָיְתָה כָּזֹאת,ּאֲשֶׁר נִתְחַבְּרו גְּמורִים רְשָׁעִים כִּתוֹת כַּמָה מְקוֹמוֹת ּבְּכַמָה מְפֻרְסָמִים,ְּּּּוְעָשׂו לְעַצְמָן חֶבְרַת חִנוך נְעָרִים לְלַמֵד ולְשׁוֹנוֹת חִיצוֹנִיוֹת חָכְמוֹת הַקְטַנִים יִשְׂרָאֵל ּבְּנֵי ּהָעַכּו"ם.ּוְהֵם מְטַמְאִים הֶבֶל פִיהֶם הַקָדוֹש ׁ וְעוֹקְרִים ּאוֹתָם בְּחַיֵיהֶם מִקַטְנותָם מֵה'ְּּיִתְבָּרַך ומִן הַתוֹרָה,כִּי הָעַכּו בְּדַרְכֵי אוֹתָם ּמַרְגִּילִים"ובְמַלְבּושֵׁיהֶם ּּם לְפוֹרְחוֹת יְקָרוֹת נְפָשׁוֹת צוֹדִים וְהֵם ּּמִנְעורֵיהֶם ּלַגֵּיהִנֹם,ּאוֹי לָנו כִּי שֻׁדָדְנו,ּּאוֹי לָנו עַל שִׁבְרֵנו,אוֹי וַאֲבוֹיָ. ּּוְאִם אָמַרְתִי אֲסַפְרָה כְּמו ֹ אֶפֶס קּצֶה מֵעֹצֶם הַצָרָה ּּהַזֹאת יִכְלו הֲמוֹן יְרִיעוֹתֹ,ּכִּי אֵין רָעָה גְּדוֹלָה מִזו. שֶׁנִתְגַּדְלו הַנְעָרִים אֵלו ׁ שֶׁכָּל בַּחוש נִרְאֶה ּכַּאֲשֶׁר אֶפִיקוֹרְסִים הֵם הָאֵלו הָרָעִים הַדְרָכִים ְּעַל־פִי ּּמְפֻרְסָמִים וְהֵם גְּרועִים מִמּשֻׁמָדִים,ּּומְחַלְלִים שַׁבָּת בְּפַרְהֶסְיָא,ּומִתְלוֹצְצִים מִכָּל הַתוֹרָה כֻּלָה,ּובְיוֹתֵר ַּמִתוֹרָה שֶׁבְּעַל־פֶה מִדִבְרֵי הַתַלְמוד וְאַגָּדוֹת רַבּוֹתֵינו ז"ֶּל עַד שֶׁאָסור לַחֲזֹר ולְהַעֲלוֹת עַל הַכְּתָב ומִכָּל־שֶׁכֵּן פ ּבְּעַלוְהַמָרִים הָרָעִים דִבְרֵיהֶם ּּה,הֵן הֵן ַאֲשֶׁר ז רַבּוֹתֵינו שֶׁהִזְכִּירו הַגְּמורִים ּהָאֶפִיקוֹרְסִים"ל.ַכִּי ּרַבּוֹתֵינו ז"ַּל אָמְרו שֶׁאֲפִלו הַכּוֹפֵר בְּדָבָר אֶחָד מִדִבְרֵי ּחֲכָמֵינו ז"ּל נִקְרָא אֶפִיקוֹרוֹס,מִכָּל־שֶׁכֵּן שֶׁהֵםַ כּוֹפְרִים ּּבְּרֹב דִבְרֵי רַבּוֹתֵינו ז"ּל ובְכָל הַתוֹרָה כֻּלָהֹ ,ַכְּמו ּּשֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל)מְנָחוֹת צט" :(:ּמַהו שֶׁיְלַמֵד אָדָם אֶת בְּנו ֹ חָכְמָה יְוָנִית,ּוְהֵשִׁיבוֹ :ּיְלַמְדֶנו בְּשָׁעָה שֶׁאֵינו לַיְלָה וְלֹא יוֹם לֹאַ".ָוְכובַשְׁל בָּאַלְשֵׁיך ְּּמְבֹאָר"ה ּובִשְׁאָר סְפָרִים גֹּדֶל הָאִסּור לִלְמֹד חָכְמוֹת חִיצוֹנִיוֹת ּולְשׁוֹנוֹת,רַחֲמָנָא לִצְלָן,ּמִלְבַד מַה שֶׁמְבַטְלִין הֶבֶל שֶׁיַעַסְקו רַבָּן בֵּית שֶׁל תִינוֹקוֹת ׁ שֶׁל הַקָדוֹש ֹּפֶה בִּדְבָרִים חִיצוּּנִיִים שֶׁאָסור לַעֲסֹק בָּהֶם.וְאִי אֶפְשָׁר ּּלְהִתְוַכֵּח ַ וְלִטְעֹן עִמָהֶם עַל דַרְכֵיהֶם,ּּכִּי מְהַפְכִים דִבְרֵי ּאֱלֹקִים חַיִים ומוֹצְאִין לָהֶם סְבָרוֹת הֲפוכוֹת שֶׁל שְׁטות וָהֶבֶל,ּשֶׁצְרִיכִין,חַס וְשָׁלוֹםֹ,ּלְהַרְגִּיל אֶת הַתִינוק ּּבִּדְרָכִים נְבוֹכִים הָרָעִים הַלָלו,בִּדְרָכִים רָעִים אֲשֶׁר ּלֹא נִשְׁמְעו מֵעוֹלָם. ְּּּוְכָל דַרְכָּם וְהַנְהָגוֹתָם הוא רַק לְהַמְשִׁיך אֶת הַתִינוֹק הָעַכּו ּבְּדַרְכֵי"הַקְדוֹשָׁה הַתוֹרָה אֲשֶׁר מִנְעורָיו ֶּם מֵה לְהִתְרַחֵק ּהִזְהִירָנוומִדַרְכֵיהֶם ּּם,ֹ שֶׁכָּתוב ּכְּמו )ּּתְהִלִים קו,לה" :(ּוַיִתְעָרְבו בַגּוֹיִם וַיִלְמְדו מַעֲשֵׂיהֶם." ּּוכְמו ֹ שֶׁכָּתוב)ּוַיִקְרָא יח,ג" :(ּובְחֻקֹתֵיהֶם לֹא תֵלֵכו." ְּּּוְכַמְבֹאָר בַּשֻׁלְחָן עָרוך יוֹרֶה דֵעָה סִימָן קעח,ְְּשֶׁצָרִיך לִהּיוֹת מֻבְדָל מֵהֶם בְּמַלְבּושָׁיו ובְמַעֲשָׂיו וְכו'.וְאֵין ְְּצֹרֶך לְהַאֲרִיך ולְבָאֵר עֹצֶם הַצָרָה הַגְּדוֹלָה הַזֹאת אֲשֶׁר ּכָּמוֹהו לֹא נִהְיָתָה,ֹּּאֲשֶׁר עַל זֶה הִתְנַבְּאו כָּל נְבִיאֵינו ּּשֶׁיִהְיֶה בְּסוֹף הַיָמִים צָרָה אֲשֶׁר כָּמוּהו לֹא נִהְיָתָה, ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב)ּּדָנִיֵאל יד,א" :(וְהָיְתָה עֵת צָרָה לְיַעֲקֹב ּאֲשֶׁר כָּמוֹהו לֹא נִהְיָתָה וְכָמוֹהו לֹא תוֹסִיף וְכו'ֹ". ּאַשְׁרֵי מִי שֶׁזוֹכֶה בַּיָמִים הָאֵלֶה לְהִתְרַחֵק אֶת עַצְמו וְאֶת בָּנָיו מֵהֶםָ.וְאִם אֵין בְּיּּדֵינו לְמָנְעָם בַּעֲווֹנוֹתֵינו הָרַבִּים,ּעַל־כָּל־פָנִים הַחִיוב עַל כָּל אֶחָד מֵאַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל הַכְּשֵׁרִים לְהַזְהִיר אֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֵי בָּנָיו ּלְדוֹרוֹת שֶׁיִתְרַחֲקו בְּכָל מִינֵי הִתְרַחֲקות מִדְרָכִים אֵלו. ּּוְשֶׁלֹא לִתֵןַּ אֶת בָּנָיו לְחֶדֶר שֶׁלוֹמְדִים בּו ֹ אֶחָד מֵהַבָּנִים ּאֵלו הַהוֹלְכִים בִּדְרָכִים אֵלו הָרָעִים הַנ"ל,ּאַף־עַל־פִי ּשֶׁאֵצֶל זֶה הַמְלַמֵד אֵין עוֹסְקִים בַּלִמוד הָרַע הַזֶה רַק ּלוֹמְדִים אֶצְלו ֹ תוֹרָה הַקְדוֹשָׁה גְּמָרָא ופוֹסְקִים,רַק ּשֶׁקְצָת תַלְמִידִים לוֹמְדִים בְּמָקוֹם אַחֵר אֵלו הָעִנְיָנִים, שֶׁלֹא כְּלָל עִמָהֶם לְהִתְחַבֵּר אָסור ּאַף־עַל־פִי־כֵן הָרָעָה לְדַרְכָּם וְשָׁלוֹם חַס בָּנָיו אֶת ֹּיַמְשִׁיכו ּוְלִסְבָרוֹתֵיהֶם הַמָרוֹת שֶׁלֹא יַכְנִיסו בּו ֹ חַס וְשָׁלום אֵיזֶה הָרָעִים סִפְרֵיהֶם לִלְמֹד ּתַאֲוָה,לִצְלָן רַחֲמָנָא.וַה' גְּאֻלָתֵנו וִימַהֵר יִשְׂרָאֵל כְּלָלִיות עַל יְרַחֵם ְּיִתְבָּרַך בְּיָמֵינו בִּמְהֵרָה ַ צִדְקֵנו מְשִׁיח אֶת לָנו ּוְיָבִיא,אָז ּיִתְגַּלֶה הָאֱמֶת,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתובִ)ּּתְהִלים פה,יב:("אֱמֶת ּּמֵאֶרֶץ תִצְמָח וְכו'") .לקוטי הלכות–הלכות פסח ז,' אות ו'(

EN:
For the essence of wine is the aspect of yayin adam — the wine of redness — as our Sages said: "Whatever is most red is superior," as it is said: "Do not look upon wine when it reddens [ki yis'adam]" [Proverbs 23:31]. Therefore wine stands as intermediary between Malchus d'Kedushah — the Kingdom of Holiness, the aspect of perfection of the Holy Tongue (Malchus is the mouth) — and Malchus d'Sitra Achra, the tongues of the seventy nations. For the Malchus d'Kedushah is the Kingship of David — described as "ruddy [admoni] with beautiful eyes and goodly appearance" [I Samuel 16:12] — the opposite of the blemish of the covenant [pgam habris] and of the evil eye — the aspect of Bilam — as mentioned above in the Laws of Meat Hidden from the Eye. And corresponding to this, parallel to Malchus d'Kedushah, stands Malchus d'Sitra Achra: the Kingship of Amalek, which issued from Esav — called "ruddy [admoni]" [Genesis 25:25] — the aspect of impure blood and the blemish of the covenant. Wine, being red [adam], stands as intermediary between the two Kingdoms, both in the aspect of admoni.

And this is what is brought in the words of Rabbainu, may his light illuminate, there [LM I:19] — that the perfection of the Holy Tongue is the aspect of the matkala [the scale/balance-point] — in the aspect of "to make a weight for the wind" [Job 28:25]. For the speech of the Holy Tongue, the aspect of Kingship, is the place of the matkala — the aspect of free choice [bechirah]. And the essential matkala is in the aspect of the Tree of Knowledge — for it tilts to this side and to that side. Therefore wine, in the aspect of the Tree of Knowledge, must be guarded greatly even from their touch — for the instant they touch it, it tilts toward them and is disqualified. For "when this one rises, that one falls" — as it is said: "and the one nation shall be mightier than the other" [Genesis 25:23]. When they touch it, wine falls into the aspect of "the fallen Tabernacle of David [Sukas David hanofalas]" [Amos 9:11] — the aspect of chali nofel [the falling sickness — epilepsy] — for this is the blemish of wine: the fallen Tabernacle of David, the Kingship of David, the aspect of admoni, the aspect of yayin adam as above.

And David HaMelech, peace be upon him — who is the aspect of the Kingship of Holiness, the aspect of the cup of blessing [kos shel berachah], as it is said: "I will lift the cup of salvation" [Psalms 116:13] — therefore he said: "as if there were but a step between me and death" [I Samuel 20:3]. And as it is said: "My soul has almost dwelt in silence" [Psalms 94:17] — for there is the matkala, and one must guard oneself with a hairsbreadth from the touch of the Sitra Achra — the seventy nations — in order to tilt the scale toward holiness. Therefore yayin nesech is called the aspect of Kingship — as it is said: "From eternity I was appointed [niskachti]" [Proverbs 8:23]. When wine is blemished through their touch, it becomes yayin nesech — the Kingship of the Sitra Achra. And conversely in holiness it is the aspect of "pour a drink-offering [nesech] of strong drink to Hashem" [Numbers 28:7].

Sleep and Awakening — Seventy Faces of Torah; Kiddush, Shabbos, and Storytelling

Segment 14
HE:
וָחַי בָּהֶם )ּוַיִקְרָא י"ח,ה'( הָאָדָם יֶש ׁ לו ֹ בְּחִירָה,וְעַל־ּכֵּן יֶש ׁ לו ֹ בְּכֹחו ֹ לְבַטֵל ּבְּחִינַת סִטְרָא דְמוֹתָא מֵעַצְמו ֹ עַלֹ־ּיְדֵי שֶׁיְקַדֵש ׁ גּופוׁ, ּּוְיַכְנִיע ַ הַגּוף וְהַחֹמֶר שֶׁהֵם בְּחִינַת מִיתָה לְגַבֵּי הַנֶפֶש, ּשֶׁהוא בְּחִינַת חַיִים וְכו')כמובא בלקוטי מוהר"ן א'– סימן ל"ז(.וְעַל־ּכֵּן הַתוֹרָה וְהַמִצְווֹת קְרויִים"ּחַיִים", ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב)ּוַיִקְרָא יח:(וָחַי בָּהֶם.כִּיָּּּהוא חַיֶיך וְכו' )ּדְבָרִים ל.(וְעַל־ּכֵּן צַדִיקִים אֲפִלו בְּמִיתָתָן קְרויִים ּחַיִים)בְּרָכוֹת יח(.,ּכִּי בִּטְלו מֵעַצְמָן סִטְרָא דְמוֹתָא. אֵין לָה בְּחִירָה ּאֲבָל בְּהֵמָה.לְבַטֵל תִקונָה ִּוְעִקַר שֶׁת דְמוֹתָא סִטְרָא ּמִמֶנָהלַאֲכִילַת רְאויָה ּהְיֶה יִשְׂרָאֵל,ּהוא עַל־ּיְדֵי הָאָדָם הַבַּעַל בְּחִירָה דַיְקָא. וְעַל־ָ אֲסורָה שֶׁמֵתָה מֵאֵלֶיה בְּהֵמָה ּּכֵּן,שָׁלְטָה כִּי ּעָלֶיה ָ סִטְרָא דְמוֹתָא,ּשֶׁאָז מִתְגַּבֵּר רוח ַ הַבַּהֲמִיות.ֶכִּי אִי אֶפְשָׁר לְיִשְׂרָאֵל לאֱכֹל מֵהַבְּהֵמָה כִּי אִם עַל־יְדֵי ּהַשְׁחִיטָה,שֶׁעַל־ּיְדֵי זֶה מַכְנִיעִין רוח ַ הַבַּהֲמִיות בְּחִינַת מִיתָה,גּוף ּבְּחִינַת,לִמְדַבֵּר ׁ מֵחַי הַנֶפֶש ּּומַעֲלִין, ּמִבְּהֵמָה לְאָדָם וְכו,'ְּּכִּי לְהַכְנִיע ַ ולְבַטֵל סִטְרָא דְמוֹתָא מֵהַבהֵמָה זֶה אִי אֶפְשָׁר כִּי אִם עַל־יְדֵי הָאָדָם הַבַּעַל ּבְּחִירָה דַיְקָא.)לקוטי הלכות–הלכות שחיטה ד'– אות י"ב(

EN:
— 51 —

And this is the aspect of the intensity of the miracle of Chanukah. For the wicked kingdom wished to make them forget Your Torah, etc. — and to destroy the Beis HaMikdash before its time. For they wished to uproot the holiness of Yisrael entirely, G-d forbid — through which the world would have reverted to chaos and void, for the world cannot endure without the Torah. For the Sitra Achra — the aspect of the wicked kingdom — saw and understood that this Second Temple would not endure and was destined to be destroyed. For even then, during its construction, their hand was strong over Yisrael. Therefore they wished to destroy it immediately, in order to intensify the darkness greatly — to darken, G-d forbid, the eyes of Yisrael, so that they would despair completely of the complete redemption.

For the essential creation of the world was only for the sake of Yisrael, for the sake of the Torah, and for the sake of the Beis HaMikdash, as it is written: "In the beginning G-d created the heavens and the earth" [Genesis 1:1]. And our Sages of blessed memory said: "For the sake of 'reishis' — which is Yisrael, and the Torah, and the Beis HaMikdash — which are called 'reishis'", etc. But: "And the earth was tohu and vohu, and darkness upon the face of the deep" [Genesis 1:2] — which are the aspects of the four kingdoms, as our Sages of blessed memory expounded. And it is explained in their words, of blessed memory, that the wicked kingdom of Greece is the aspect of "darkness," and the kingdom of Edom — which is the present exile — is the aspect of "the deep" (t'hom).

It emerges that the wicked kingdom of Greece that ruled then is the aspect of "darkness upon the face of the deep" — the darkness that covers the face of the deep, which is this exile that is compared to a deep. And when one falls into a deep in broad daylight, it is already very bitter and difficult to ascend; how much more so when the darkness intensifies over the face of the deep! And this was the intent of the wicked kingdom of Greece then — which is the aspect of the darkness upon the face of the deep — who wished to intensify the darkness greatly, to join the exiles together, that the Temple should be destroyed immediately, so that the darkness would overpower the face of the deep, so that Yisrael would not be able to ascend and emerge, G-d forbid.

Segment 15
HE:
וָחַי בָּהֶם )ּוַיִקְרָא י"ח,ה'( וְעַל־ּכֵּן עַל כָּל הָעֲבֵרוֹת שֶׁבַּתוֹרָה יַעֲבֹר וְאַל יֵהָרֵג,ֲכִּי ּכָּל הַמִצְווֹת וְהָעּבֵרוֹת שֶׁבַּתוֹרָה הֵם בִּשְׁבִיל צִיור ְהָאוֹר הָעֶלְיוֹן לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה וְלֹא לְהֵפֶך חַס וְשָׁלוֹם, ּכִּי עִקַר שֹׁרֶש ׁ כָּל הַתוֹרָה הִיא הָאֱמונָה הַקְדוֹשָׁה, שֶׁעַל־ְּיְדֵי זֶה יוֹדְעִין מִמֶנו יִתְבָּרַך,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתובַ)הוֹשֵׁע ב" :(ה ְ אֶת לִי בֶּאֱמונָה וְיָדַעַת ְּוְאֵרַשְׂתִיך'"ֹ ,ּוכְמו ּשֶׁכָּתוב" :ָּכָּל מִצְוֹתֶיך אֱמונָה) "ּּתְהִלִים קיט(,ּכִּי עִקַר ּהַבְּרִיאָה הָיְתָה רַק בְּגִין דְיִשְׁתְמוֹדְעִין לֵיה אֲבָל זֶה ּיָדוע ַ שֶׁהַ'ְּּיִתְבָּרַך מְרוֹמָם ומְנֻשָׂא וְנעֲלֶה מְאֹד מְאֹד ּמִתְפִיסַת דַעְתֵנו,ּבִּפְרָט שֶׁאָנו מְלֻבָּשִׁים בְּחֹמֶר,ּבְּגוף ּעָכור כָּזֶה שֶׁיֶש ׁ בּו ֹ אֲחִיזָה מֵחֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן ומִמַה ּשֶׁלֹא נוֹלַד בִּקְדֻשָׁהֹ,ּּמִכָּל שֶׁכֵּן מַה שֶׁקִלְקֵל בְּעַצְמו, אַף ְאַך־עַל־ּפִי־ה כֵןֹ 'לְמַעֲנו עָלֵינו ְּיִתְבָּרַך מְרַחֵם ּומֵאִיר לְכָל אֶחָד בְּדַעְתו ֹ בְּכֹח ַ הַצַדִיקֵי אֱמֶת שֶׁיָאִיר ּבּו ֹ אֲמִתַת הָאֱמונָה הַקְדוֹשָׁה,ּשֶׁיֹאחֵז אֶת עַצְמו ֹ בַּה' ְּיִתְבָּרַך ובְתוֹרָתו ֹ הַקְדוֹשָׁה אֲשֶׁר הוא חַיֵינו לָנֶצַחֲ, אֹּבָל הָאוֹר הַיוֹרֵד מִלְמַעְלָה הוא גָּבֹה ַ מְאֹד וְהוא אוֹר ְּּפָשׁוט וְצָרִיך כָּל אֶחָד לְצַיְרו ֹ כְּפִי תְפִיסַת הַמֹחִין שֶׁלו, אֲבָל לָאו כָּל אָדָם זוֹכֶה לָזֶה—ּ לְצַיֵר הָאוֹר לְטוֹבָהָ, ּכִּי רֻבָּם אֵין כְּלֵי הַמֹחִין שֶׁלָהֶם מְתֻקּנִים כָּרָאוי,עַל־כֵּן ּחָמַל עָלֵינו ה'ְּיִתְבָּרַך וְנָתַן לָנו אֶת הַתוֹרָה הַקְדוֹשָׁהַ; רְמָ"ּח מִצְווֹת עֲשֵׂה ושְׁס"ה לֹא תַעֲשֶׂה.ּּומִצְווֹת דְרַבָּנָן, הָאוֹר לְצַיֵר קְדוֹשִׁים צִיורִים בְּחִינַת הֵם ּשֶׁכֻּלָם לִבְרָכָהֹ.וְהִזְהִיר אוּּתָנו לְהִשָׁמֵר מִכָּל הָעֲבֵרוֹת שֶׁהֵם ופְגָמִים קִלְקולִים ּכֻּלָם,שֶׁעַל־הָאוֹר מְצַיְרִים ּיָדָם ְלְהֵפֶך חַס וְשָׁלוֹם,ּוְזֶהו כְּלַל כָּל הַתוֹרָה וְהַמִצְווֹת,וְכָל ּּכַּוָנוֹת הַמִצְווֹת וְסוֹדוֹתֵיהֶם עַל־ּּפִי קַבָּלָה כְּלולִים בָּזֶה, ּכִּי יֵש ׁ כַּמָה וְכַמָה בְּחִינוֹת בְּעִנְיַן צִיור הָאוֹר שֶׁלְמַעְלָה לְטוֹבָה,ְאו ֹ לְהֵפֶך חַס וְשָׁלוֹם,ּשֶׁזֶהו כְּלַל כָּל הַמִדוֹת ּוְכָל הַסְּפִירוֹת וְכָל הַשֵׁמוֹת הַקְדוֹשִׁים שֶׁבָּהֶם תְלויִים ּּכַּוָנוֹת כָּל הַמִצְווֹתֻּ,שֶׁכּלָם כְּפִי מַה שֶׁצְרִיכִים לְצַיֵר ּהָאוֹר לְטוֹבָה כְּפִי הַמִצְוָה.ְוְכֵן לְהֵפֶך בַּעֲבֵרוֹת,חַס וְשָׁלוֹם.ּובָזֶה תָלוי עִקַר הַחִיות שֶׁל הָאָדָם וְשֶׁל כָּל הָעוֹלָמוֹת,ּּכִּי הֵם חַיֵינו.ּכִּי עִקַר הַחִיות עַל־ֹיְדֵי הָאוֹר הָעֶלְיוּּן הַבָּא מִלְמַעְלָה כְּשֶׁזוֹכִים לְצַיְרו ֹ לִבְרָכָה.וְאָז בְּהַכֵּלִים הָאוֹר ומְקֻשָׁר ּּמְיֻחָד,שֶׁעַל־עִקַר זֶה ַּיְדֵי ּהַחִיות כַּיָדוע,ְוְכֵן לְהֵפֶך חַס וְשָׁלוֹם,וְעַל־ָכֵּן כְּפִי ּשִׁקול הַדַעַת בְּהַשְׁקָפָה רִאשׁוֹנָה הָיָה מִן הּרָאוי לֵהָרֵג ּעַל כָּל מִצְוָה שֶׁבַּתוֹרָה,ְכִּי אֵיך אֶפְשָׁר לַעֲבֹר חַס ּוְשָׁלוֹם עַל שׁום מִצְוָה,ּכִּי הֲלֹא תֵכֶף נִתְקַלְקֵל צִיור ּהָאוֹר כְּפִי פְגַם הַמִצְוָה ומֵהֵיכָן יְקַבֵּל חִיות?אֲבָל רַחֲמֵי ה'ְיִתְבָּרַך גְּדוֹלִים מְאֹדְ,וּּהִזְהִיר אוֹתָנו מִזֶהׁ, ָּוְגָזַר וְאָמַר שֶׁאֵין לְך מִצְוָה שֶׁעוֹמֶדֶת בִּפְנֵי פִקוח ַ נֶפֶש, ּּחוץ וְכו'.כִּי וָחַי בָּהֶם,ּּוְלֹא שֶׁיָמות בָּהֶם)ּוַיִקְרָא יח, יוֹמָא פה.(ּכִּי חִיות אִיש ׁ הַיִשְׂרְאֵלִי יָקָר מְאֹד מְאֹד אֵצֶל הַ'יִתְבָּרְך,ּּכִּי הָאָדָם כָּל יְמֵי חַיָיו הוא עוֹסֵק בָּזֶה ּלְקַבֵּל הָאוֹר שֶׁלְמַעְלָה ולְצַיְרו ֹ לְטוֹבָה,ֹּשֶׁמִשָׁם עִקַר ּּחִיותוֹ ,כִּי הָאָדָם לֹא נִבְרָא כִּי אִם לַעֲשׂוֹת רְצוֹנו ְיִתְבָּרַך עַל־ּפִי הַתוֹרָה כָּל יְמֵי חַיָיו,שֶׁעַל־יְדֵיֹּזֶה מְצַיֵר הָאוֹר לִבְרָכָה כְּפִי שֹׁרֶש ׁ נַפְשׁו,ֹּשֶׁבָּזֶה תָלוי תִקון כָּל בּו ותְלויִים הַנֶאֱחָזִים ּהָעוֹלָמוֹת.וְעַל־כָּל עַל כֵּן ּהָעֲבֵרוֹת שֶׁבַּתוֹרָה יַעֲבֹר וְאַל יֵהָרֵג.כִּי אַף־עַל־ּפִי שֶׁעַלִ־הַצ נִתְקַלְקֵל הָעֲבֵרוֹת ּיְדֵיּּיור,לְצַיֵר ְַּּשֶׁצָרִיך ּהָאוֹר לְטוֹבָה וְכַנ"ל,אַף־עַל־ּפִי־ּכֵן אָסור לו ֹ לִהְיוֹת נֶהֱרָג בִּשְׁבִיל זֶה,ּכִּי חִיותו ֹ שֶׁל הַיִשְׂרְאֵלִי יָקָר יוֹתֵר, אַחַר לְטוֹבָה הָאוֹר יְצַיֵר כְּשֶׁיִחְיֶה ּּכִּי־עַל ְכָּך־יְדֵי ּשְׁאָרֵי הַמִצְווֹתּּשֶׁיַעֲשֶׂה כָּל יְמֵי חַיָיו.ַּּוכְמו ֹ שֶׁאָמְרו ּרַבּוֹתֵינו ז"ל)שַׁבָּת קנא:(ּמוטָב שֶׁיְחַלֵל שַׁבָּת אַחַת ּמִשֶׁיְחַלֵל שַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה,ּּכִּי כְּלַל חִיות הָאָדָם הֵם בְּחִינַת שִׁבְעִים שָׁנָה,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב)ּּתְהִלִים צ" :(יְמֵי ּשְׁנוֹתֵינו בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה."ּוְאֵלו הַשִׁבְעִים שָׁנָה שֶׁחַי ְַּּּּהָאָדָם חִיותָם נִמְשָׁך מִבְּחִינַת שִׁבְעִים פָנִים לַתוֹרָה ּהַנ"ל,שֶׁעַל־וְעַל לְטוֹבָה הָאוֹר צִיור עִקַר ּיָדָם־ֹכֵּן ּמְחֻיָב הָאָדָם לִשְׁמֹר אֶת נַפְשׁו ֹ וְחִיותו,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב )ּדְבָרִים ד" :(ּוְנִשְׁמַרְתֶם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם."כִּי כָּל יְמֵי ּחִיותו ֹ צְרִיכִין אוֹתו ֹ מְאֹד בָּעוֹלָם כְּדֵי לְצַיֵר הָאוֹר לְטוֹבָה,ֹּכְּדֵי שֶׁיַשְׁלִים בְּחִינַת הַשִׁבְעִים פָנִים לַתוֹרָה כְּפִי חֶלְקו ֹ וְשָׁרְשׁושָׁם.וְעַל־כֵּן כְּדַאי לַעֲבֹר וְאַל יֵהָרֵג ּעַל הַמִצְוָה,ַּכִּי בִּימֵי חַיָיו יְתַקֵן יוֹתֵר צִיור הָאוֹר ּלְטוֹבָה וְכַנ"ל,ּאֲבָל עֲבוֹדָה זָרָה וְגִלוי עֲרָיוֹת ושְׁפִיכות ּדָמִים יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר,כִּי עַל־ּּיָדָם נִתְקַלְקֵל צִיור הָאוֹר כָּל־ְְְּּכָּך עַד שֶׁמְהַפֵך הָאֱמֶת לְגַמְרֵי מֵהֵפֶך אֶל ְהֵפֶך,שֶׁעַל־ּיְדֵי זֶה אִי אֶפְשָׁר לו ֹ עוֹד לְצַיֵר הָאוֹר לְטוֹבָה,ְמֵאַחַר שֶׁכְּבָר הָפַך הָאֱמֶת לְגַמְרֵי.עַל־כֵּן עַל ּּאֵלו שָׁלֹש ׁ עֲבֵרוֹת יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹרָ,כִּי עֲבוֹדה זָרָה ּשֶׁהִיא כְּפִירות בַּה'ְּיִתְבָּרַך הִיא בְּוַדַאי עוֹקֶרֶת אֶת לְגַמְרֵי הָאָדָם,הָאוֹר הַמְשָׁכַת שֶׁמְהַפֵך מֵאַחַר ְּּכִּי ְְּלְגַמְרֵי עַד שֶׁמֵמִיר כְּבוֹדו ֹ חַס וְשָׁלוֹם וְכוֹפֵר בּו ֹ יִתְבָּרַך ו זָרָה הָעֲבוֹדָה הֶבֶל אַחַר ְוְנִמְשָׁךּהַכְּפִירותֹ ,כְּמו ּשֶׁכָּתוב) :יִרְמְיָה ב" :(ּוְעַמִי הֵמִיר כְּבוֹדִי בְּלוֹא יוֹעִיל", ְּּאֵיך אֶפְשָׁר לו ֹ לִחְיוֹת עוֹד ולְצַיֵר הָאוֹר לְטוֹבָה מֵאַחַר ְְְשֶׁכְּבָר הָפַך וְהֵמִיר הָאֱמֶת מֵהֵפֶך אֶל הֵפֶך לְגַמְרֵי?! וְעַל־הַמוֹדֶה ּכֵּן בֶּאֱמֶתכְּכוֹפֵר בְּכָל בַּעֲבוֹדָה זָרָה ּהַתוֹרָה כֻּלָה.וְעַל־כֵּן יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹרֹ ,כִּי אִי אֶפְשָׁר לו ּעוֹד לְצַיֵר הָאוֹר לְטוֹבָה.וְעַל־ּּכֵּן גַּם עַל גִּלוי עֲרָיוֹת יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר,ּכִּי עִקַר פְגַם כְּלֵי הַמֹחִין הוא עַל־ְיְדֵי ּפּגַם נִאוף.וְעַל־ּכֵּן בְּוַדַאי יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר עַל זֶה,כִּי עַל־כְּלֵי נִפְגָּמִים יִהְיו וְשָׁלוֹם חַס עֲרָיוֹת גִּלוי ּיְדֵי ּּהַמֹחִין שֶׁלו ֹ כָּל־ְּכָּך עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לו ֹ עוֹד לְצַיֵר ּהָאוֹר לִבְרָכָה כָּל יְמֵי חַיָיוֶ,כִּי עַל זה נֶאֱמַר)מִשְׁלֵי ב, טו" :(ּכָּל בָּאֶיה ָ לֹא יְשׁובון וְלֹא יַשִׂיגו אָרְחוֹת חַיִים." וְעַל־ּכֵּן בְּוַדַאי הוא מֻכְרָח לָמות וְלֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר עַל זֶה,כִּי עַל־יְדֵי זֶה נִפְגָּמִים הַכֵּלִים לְגַמְרֵי עַד שֶׁאִי ּאֶפְשָׁר לו ֹ לְצַיֵר הָאוֹר לְטוֹב.וְעַל־ּּכֵּן לָמָה לו ֹ חַיִים ּכָּאֵלֶה?!ּכִּי אַדְרַבָּא,ּיְקַלְקֵל חַס וְשָׁלוֹם בְּחַיָיו יוֹתֵר, ּמֵאַחַר שֶׁנִתְקַלְקְלו כְּלֵי הַמֹחִין שֶׁלו ֹ כָּל־ְכָּך,ּכִּי עִקַר ּפְגַם הַכֵּלִים עַל־ּּיְדֵי גִּלוי עֲרָיוֹת: ּוְכֵן עַל שְׁפִיכותּ דָמִים יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר,כִּי צְרִיכִין כָּל ּאֶחָד וְאֶחָד מִיִשְׂרָאֵל בִּשְׁבִיל צִיור הָאוֹר לְטוֹבָה,כִּי ּכָּל יִשְׂרָאֵל כְּלולִין בְּשִׁבְעִים נַפְשׁוֹת בֵּית יַעֲקֹב,שֶׁהֵם ּּבְּחִינַת שִׁבְעִים פָנִים לַתוֹרָה,שֶׁעַל־ּיָדָם נִצְטַיֵרהָאוֹר לְטוֹבָה.וְעַל־ּכֵּן בְּוַדַאי עַל שְׁפִיכות דָמִים יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹרׁ,ּּכִּי אֵין דוֹחִין נֶפֶש ׁ מִפְנֵי נֶפֶשֹ ,כִּי גַּם נֶפֶש ׁ חֲבֵרו ּּצְרִיכִין בִּשְׁבִיל צִיור הָאוֹר לְטוֹבָה,ּכִּי אֲפִלו הַקָטָן ּּוְהַפָחות שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל אַףַ־על־ּפִי שֶׁאֵין לו ֹ שׁום הַשָׂגָה וִידִיעָה בְּעִנְיָן זֶה כְּלָל,אַף־עַל־ּפִי־ּכֵן מֵאַחַר שֶׁהוא מְתַקֵן הוא וְכוֹפֵר ֹ אֶפִיקוֹרוֹס וְאֵינו יִשְׂרָאֵל ּבִּכְלַל עַל הַרְבֵּה־ּיְדֵי מַעֲשָׂיו ומִצְווֹתָיו,רֵיקָנִים אֲפִלו ֵּּכִּי מְל שֶׁבְּיִשְׂרָאֵלהַרְבֵּה ומְתַקְנִים כָּרִמוֹן מִצְווֹת ּאִים ּּומְצַיְרִים הָאוֹר לְטוֹבָה) .לקוטי הלכות–הלכות יין נסך ד'–אות י"ד(

Segment 16
HE:
" ‰˜„ˆ Ôȇ ˙·˘Á ÒÂÙ„‰ ˙˜„ˆ ÂÓÎ " ] רבי נתן [ בכל סניפי הדואר , Ô·˘Á ÒÓ' 89-2255-7



# Kedoshim - Chumash with Likutey Halachos
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/3/7/

Kedoshim
קדושים
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/3/7

Segment 1
HE:
וזה בחינת נטילת ידים קודם האכילה. כי עיקר קדושת אכילת ישראל הוא בארץ ישראל ששם כל הקדושות. ועיקר קדושת ארץ ישראל הוא בענין האכילה. כי הכל המצות התלויות בארץ הוא בענין האכילה כן תרומות ומעשרות וחלה וביכורים וקרבנות וכו'. ועל כן עיקר הברכה שמברכין על כל המאכלים הוא לברך להשם יתברך על ארץ ישראל שנתן לנו כמו שכתוב (דברים ח') ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטובה וכו' ומשם אנו למדין גם כל הברכות שלפני הכמו שאמרו רז"ל (ברכות ל"ה) השתא לאחריו מברך לפניו מבעיא. נמצא שכל הברכות הוא להמשיך קדושת ארץ ישראל על האכילה כי משם נמשכין הכל הקדושות כנ"ל. ועל כן כשאיש ישראלי רוצה לאכול לחם שהוא עיקר האכילה עיקר חיות האדם צריך לר~ אות לקדש את עצמו עד שיהיה נמשך קדושת ארץ ישראל על מה שאוכל כי משם עיקר קדושת האכילה כנ"ל. ועל כן תקנו רז"ל לנטילת ידים שצריך כל אחד לקדש את ידיו במים קודם אכילתו. כי הידים הם כ"ח פרקין שהם כנגד כ"ח אתוון דעובדא דבראשית שהם בחינת כח מעשיו (כמובא במקום אחר). ועלכן צריכין לטהר הידים במים שהוא מצוה נטילת ידים כדי להמשיך מימי החסד שהוא בחינת החסד חנם הנ"ל שבו נברא העולם על ידי כ"ח אתוון, ועל ידי זה נתגלה ונמשך קדושת ארץ ישראל בכל מקום האדם עומד שם. כי עיקר קדושת ארץ ישראל הוא על ידי כח מעשיו שנתגלין ומאירין על ידי שממשיכין ומאירין החסד שבו נברא העולם שעל ידי זה נתגלה שהכל של השם יתברך וברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו וכנ"ל:

EN:
All of this is the aspect of tzitzis — the tikkun of the garments, the aspect of tzedakah, the aspect of : "Tzedek lavashti vayalbishaini" — "I clothed myself in righteousness and it clothed me." Therefore, the Torah generally mentions the distress of the poor person in his clothing and covering when warning about tzedakah, as it is written : "Ki hi ch'suso l'vado, hi simlaso l'oro..." — "For it is his sole covering, his garment for his skin..."; and : "V'shachav b'salmaso u'vairachecha..." — "He shall lie down in his garment and bless you..."; and : "Ki sir'eh arom v'chisiso..." — "When you see the naked and cover him..."; and : "Im er'eh ovaid mib'li l'vush" — "If I see one perishing without clothing" — and so on in many places.

Segment 2
HE:
ע"פ התורה אמור אל הכהנים בסי' ב' ע"ש כל התורה מבואר שם שעיקר הוא התפילה כי עיקר כלי זיינו של משיח וכל המלחמות שיעשה ולכ הכבישות שיכבוש הכל משם וכו'. ומבואר שם שיוסף ששמר הברית זכה לבכרוה שהוא בחי' עבודת התפילה כי הבכור נוטל פי שנים. פי שנים הוא בחי' תפלה שיש בה סידור שבחו של מקום ובקשת צרכיו וכו' ע"ש:

EN:
It emerges that the essential sustenance of money and wealth is through the aspect of the aforementioned mishpat. And therefore the essential mishpat is in monetary laws [dinai mamonos]. For all monetary laws are called mishpat, as it is written: "And these are the laws [mishpatim] that you shall place before them" (Exodus 21:1) — which speaks of monetary laws. And likewise the entire Choshen Mishpat is only about monetary laws. For the essential money and wealth is through the aspect of mishpat, as above; see below at the end of this teaching. 18

Segment 3
HE:
וְעַל-כֵּן אוֹמְרִים תֵּכֶף אַחַר שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד בְּלַחַשׁ. כִּי מוֹדִיעִים שֶׁעַל-יְדֵי זֶה שֶׁאָנוּ מְקַבְּלִים עָלֵינוּ אֱלֹקוּתוֹ עַל-יְדֵי שְׁמַע יִשְׂרָאֵל וְכוּ' שֶׁהוּא בְּחִינַת בֵּיתָא עִלָּאָה, עַל-יְדֵי זֶה נִזְכֶּה לְגַלּוֹת מַלְכוּתוֹ לְכָל בָּאֵי עוֹלָם לְעוֹלָם וָעֶד, אֲפִלּוּ לְהָרְחוֹקִים מֵהַקְּדֻשָּׁה מְאֹד. שֶׁזֶּהוּ עִקַּר בְּחִינַת בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד שֶׁהוּא בְּחִינַת צִיקֵי קְדֵרָה וְכוּ' כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. וְעַל-כֵּן אוֹמְרִים בְּלַחַשׁ כִּי עֲדַיִן לֹא זָכִינוּ לָזֶה, עַל-כֵּן צְרִיכִין לְהַסְתִּיר הַדָּבָר שֶׁלֹּא יִתְגָּרֶה עִמָּנוּ חַס וְשָׁלוֹם. כִּי עֲדַיִן צְרִיכִין לַעֲמֹד בַּמִּלְחָמָה לְהַגְבִּיר הַמַּחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת שֶׁהֵם הַיֵּצֶר טוֹב עַל הַהֵפֶךְ וְכוּ' כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. שֶׁבָּזֶה עוֹסְקִין בַּאֲמִירַת וְאָהַבְתָּ וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ וְכוּ' וַיֹּאמֶר וְכוּ' כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְאַחַר כָּךְ בֶּאֱמֶת וְיַצִּיב לְהַמְשִׁיךְ כֹּחַ הַצַּדִּיק בְּחִינַת מֹשֶׁה מָשִׁיחַ שֶׁמִּמֶּנּוּ הַכֹּל וְכוּ' כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. אֲבָל עִקַּר הִתְגַּלּוּת הַמַּלְכוּת הוּא עַל-יְדֵי הַתְּפִלָּה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְכֵן מוּבָן בַּכַּוָּנוֹת שֶׁבִּקְרִיאַת שְׁמַע מַמְשִׁיכִין מֹחִין כְּדֵי לִבְנוֹתָהּ. אֲבָל עִקַּר בִּנְיָנָהּ וְיִחוּדָהּ וְכוּ' הוּא עַל-יְדֵי הַתְּפִלָּה וְעַיֵּן שָׁם וְהָבֵן הֵיטֵב:

EN:
[continued]

Segment 4
HE:
אות עה

EN:
Section 75

Segment 5
HE:
וְעִקַּר הַתִּקּוּן עַל-יְדֵי תְּשׁוּבָה. וְעִקַּר הַתְּשׁוּבָה הוּא עַל-יְדֵי כֹּחַ הַצַּדִּיק, כִּי בִּלְעָדוֹ אֵין אָנוּ יְכוֹלִין לְהָרִים יָדֵינוּ וְרַגְלֵינוּ. אֲבָל גַּם הַצַּדִּיק אִי אֶפְשָׁר לוֹ לִגְמֹר חֶפְצוֹ בִּשְׁלֵמוּת עִמָּנוּ כִּי אִם עַל יָדֵינוּ כְּשֶׁאָנוּ מִתְגַּבְּרִים לְהִתְקָרֵב אֵלָיו וְכוּ', כִּי בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה אֵיזֶה אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא כָּל שֶׁהוּא עַל כָּל פָּנִֵים וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל. אֲבָל כָּל מִי שֶׁאוֹחֵז אֶת עַצְמוֹ בְּהַצַּדִּיק וּבְכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו הוּא מִתְחַזֵּק עַצְמוֹ כַּאֲשֶׁר הִזְהִיר כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁאֵיךְ שֶׁהוּא יִתְחַזֵּק וְכוּ', אֲזַי הוּא תָּמִיד בִּכְלַל בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה, וְכָל הַיְרִידוֹת וְהַנְּפִילוֹת וְהַהִתְרַחֲקוּת נֶהְפָּכִים לַעֲלִיּוֹת וְהִתְקָרְבוּת בִּבְחִינַת זְדוֹנוֹת נִתְהַפְּכִין לִזְכֻיּוֹת וְכוּ'. כִּי דַּיְקָא מֵחֲמַת שֶׁיָּרַד לִמְקוֹמוֹת רֵעִים וּמְגֻנִּים כָּאֵלֶּה בַּעֲווֹנוֹתָיו וְגַם מִשָּׁם אָחַז אֶת עַצְמוֹ בְּהַצַּדִּיק וְלֹא נִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ חַס וְשָׁלוֹם, עַל-יְדֵי זֶה הַצַּדִּיק מַעֲלֶה אוֹתוֹ, וּמַעֲלֶה מִשָּׁם עַל יָדוֹ דַּיְקָא נִיצוֹצוֹת הַנְּפוּלִין מְאֹד מְאֹד שֶׁלֹּא הָיָה אֶפְשָׁר לְהַעֲלוֹתָן זוּלָתוֹ וְכוּ'. כִּי עַל-יְדֵי זֶה נַעֲשִׂין כֵּלִים וְכוּ' וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל:

EN:
[continued]

Segment 6
HE:
וזה שארז"ל כל העונה אמן יהא שמי' רבא בכל כחו מוחלין לו כל עוונותיו כי ע"י עניית אמן יהא שמי' רבא בכונה נכלל לעילא מן כל ברכתא שהוא התכלית שכולו אחד כולו טוב ששם אין שום אחיזת דין ועון כלל רק הכל נמחל שם כי משם מבחי' התכלית בחי' עוה"ב משם עיקר מחילת עוונות כי זהו בחי' יוה"כ שהוא בחי' עוה"ב כולו טוב כולו אחד שמוחלין אז העוונות ע"י שנכללין אז שם כנ"ל:

EN:
[continued]

Segment 7
HE:
וזהו בחי' כל המענג את השבת מוחלין לו עוונותיו כי ע"י שמירת שבת נכללין ג"כ בהתכלית הזה שזהו בחי' נחלה בלי מצרים וכנ"ל וע"כ מוחלין לו כל עוונותיו כנ"ל:

EN:
[continued]

Segment 8
HE:
אות יז

EN:
Section 17

Segment 9
HE:
וזה בחי' י"ב תיבות שבפ' שמע ובשכמל"ו כנגד י"ב גובלי אלכסון בחי' י"ב שבטים וכל בחי' י"ב הנ"ל שצריכין לכוללן באחד שזהו בחי' ק"ש כנ"ל:

EN:
[continued]

Segment 10
HE:
בכל התורה כולה שלוחו של אדם כמותו ואין שליחות לעכו"ם ואין שליחות לקטן. גם אין שליח לדבר עבירה:

EN:
[continued]

Segment 11
HE:
ע"פ התורה אמר ר' עקיבה כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים שנא' דובר שקרים לא יכון לנגד עיני וכו' (סי' נ"א לק"א). והכלל שהשקר מזיק לעינים בגשמיות ורוחניות כי ע"י השקר נתעכר דמיו ונמשך בכי' ודמעות שהם קלקול הראות וכו' כיעיקר התהוות השקר הוא מחמת הריחוק מאחד כי אמת הוא אחד ושקר הוא רבים וכ'. וקודם הבריאה הי' הכל אחד ואפילו שם טהור לא הי' שייך לומר כי טהור אין שייך אלא במקום שיש אחיזת הטומאה אבל קודם הבריאה הי' כולו אחד כולו טוב כולו קודש. אך תיכף כשיצאה הבריאה מכח אל הפועל נתהוה מיד בחי' הטהרה שהוא בחי' הבחירה שמשם אחיזת השקר. כי תיכף אחר הבריאה הי' כביכול שני דברים בחי' האחד והבריאה ואז שייך בחירה כי באחד אין שייך בחירה רק במקום שיש שני דברים שייך בחירה לבחור בזה או בזה ומשם עיקר אחיזת השקר ששרשו מריחקו מאחד כנ"ל וכו' ע"ש כל זה היטב. וע"י השגחת הש"י אפילו אחר הפעולה שהוציא הקב"ה מכח אל הפועל כל הדברים הם באחדו תעמו וכו'. וע"י אמת השגחהת הש"י עליו ואז הכל אחד אחר הבריאה כמו קודם הבריאה אבל ע"י שקר מסלק ממנו השגחת הש"י ואז מפריד אחר הבריאה מקודם הבריאה שמשם עיקר אחיזת השקר וכו'. וזהו כשתגיעו לאבני שיש טהור וכו' אל תאמרו מים מים שהם בחי' דמעות שנתהווה ע"י השקר וכו' ע"ש כ"ז היטב:

EN:
[continued]

Segment 12
HE:
וזה בחי' שלוחו של אדם כמותו בכל התורה כולה. כי כלל כל התורה הוא בשביל לכלול באחד, לכלול אחר הבריאה בקודם הבריאה שהוא כולו אחד כולו טוב כי זה עיקר התכגלית שבשביל זה נברא האדם כדי לכלול כל העולמות באחד ע"י קיום התורה והמצות בעולם הזה שהם אחדותו כידוע. ובשביל זה כל התורה כולה הוא בחי' עינים כ,ש מצות ה' ברה מאירת עינים כי ע"י התורה ממשיכין עיני השגחתו עלינו שעי"ז נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה בבחי' כולו אחד כולו טוב כנ"ל. וז"ש ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם כי עיקר פגם כל העבירות הוא שפוגם בעיני ה' כביכול כ"ש והרע בעיניו עשיתי (תהלים נ"א) וכתיב (בראשית פ' וישב) רע בעיני ה', היינו שע"י העבירה שהוא רע בעיני ה' עי"ז כביכול מסלק עיני השגחתו ממנו ועי"ז נפרד אחר הבריאה מקודם הבריאה ונתרחק מבחי' כולו אחד שזהו עיקר הפגם והפירוד שעושה ע"י העבירה בחי' ונרגן מפריד אלוף כי מפריד אחר הבריאה מקודם הבריאה ע"י פגם העבירה שהוא פגם העינים. כי עיקר כלליות באחד, אחר הבריאה בקודם הבריאה הוא ע"י בחי' העינים היינו עיני ההשגחה כנ"ל. וזהו שארז"ל אחרי לבבכם זהו מינות ואחרי עיניכם זהו ניאוף כי ניאוף שהוא פגם העינים הוא מינות ממש כי ע"י פגם העינים מפריד הביראה מאחד שזהו בחי' מינות וע"ז ר"ל:

EN:
[continued]

Segment 13
HE:
כַּיּוֹם שֶׁהוּא מַאֲפִיל וּמֵאִיר כָּךְ עָתִיד לְהַאֲפִיל לָכֶם וּלְהָאִיר לָכֶם. וְכָל הַתּוֹכָחוֹת וְכוּ' הֵן הֵן הַמַּצִּיבִין אֶתְכֶם וּמְקַיְּמִין אֶתְכֶם. וְכָל זֶה הוּא בִּכְלָלִיּוּת יִשְׂרָאֵל. וּבִכְלָלִיּוּת זְמַן כָּל הָעוֹלָם. וּבִכְלָלִיּוּת הַזְּמַן שֶׁל כָּל אָדָם וְאָדָם כָּל יְמֵי חַיָּיו. וּבִפְרָטִיּוּת בְּכָל אָדָם וְאָדָם בְּכָל יוֹם, כִּי כְּבָר עָבַר עַל כְּלַל יִשְׂרָאֵל חֹשֶׁךְ וְאוֹר חֹשֶׁךְ וְאוֹר הַרְבֵּה פְּעָמִים, כִּי כְּבָר הָיִינוּ בְּגָלוּת מִצְרַיִם וְהוֹצִיאָנוּ מִשָּׁם. וְעָבַר עָלֵינוּ מַה שֶּׁעָבַר בִּימֵי הַשּׁוֹפְטִים. וְאַחַר כָּךְ נִבְנָה הַבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהוּא עִקַּר הָאוֹר שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְאַחַר כָּךְ נֶחֱרַב בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ. וְאָז נֶחֱשַׁךְ הָעוֹלָם. וְאַחַר כָּךְ חָזַר וְנִבְנָה וְנֶחֱרַב וְכוּ'. וְכֵן כָּל מַה שֶּׁעָבַר עַד הֵנָּה. וְכֵן בְּכָל דּוֹר וָדוֹר. וְגַם בְּתוֹךְ עֹצֶם הַחֹשֶׁךְ אַחַר הַחֻרְבָּן בְּעַבְדוּתֵנוּ לֹא עֲזָבָנוּ אֱלֹקֵינוּ וַיֵּט עָלֵינוּ חֶסֶד עַל-יְדֵי הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁבְּכָל דּוֹר שֶׁהֵם מְאִירִים לָנוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ. וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה,

EN:
[continued]

Segment 14
HE:
עַד שֶׁלֹּא שָׁקְעָה שִׁמְשׁוֹ שֶׁל צַדִּיק זֶה זָרְחָה שִׁמְשׁוֹ שֶׁל הַשֵּׁנִי וְכוּ' וְכֵן בִּפְרָטִיּוּת בְּכָל אָדָם וּבְכָל זְמַן וּבְכָל יוֹם וָיוֹם: 

נִמְצָא, שֶׁבְּכָל יוֹם צְרִיכִין לְקַשֵּׁר נְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה בַּנְּקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מְצִיאַת הָאֲבֵדוֹת כַּנַּ"ל, עַל-כֵּן קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה צְרִיכִין לִסְפֹּר הַיָּמִים, כִּי הַסְּפִירָה הִוא בְּחִינַת תִּקּוּן הָאֲבֵדוֹת, כִּי אָנוּ סוֹפְרִין הַיָּמִים כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה נֶאֱבָד אֶחָד מֵהֶם, כִּי הַכֹּל בְּמִסְפָּר וּבְמִנְיָן. וְזֶה בְּחִינַת לִמְנוֹת יָמֵינוּ כֵּן הוֹדַע וְכוּ'. 'לִמְנוֹת יָמֵינוּ', הַיְנוּ בְּחִינַת סְפִירָה שֶׁאָנוּ סוֹפְרִין וּמוֹנִין הַיָּמִים 'כֵּן הוֹדַע', הַיְנוּ שֶׁכְּמוֹ כֵן יְרַחֵם עָלֵינוּ ה' יִתְבָּרַךְ וְיַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ הַדַּעַת הַקָּדוֹשׁ שֶׁהוּא בְּחִינַת נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה כַּנַּ"ל שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה עִקַּר הַסְּפִירָה כְּדֵי לְקַשֵּׁר נְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה בַּנְּקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה בְּכָל יוֹם. וְעַל-כֵּן סוֹפְרִין לָעֹמֶר, כִּי עַל-יְדֵי הַקְרָבַת הָעֹמֶר שְׂעוֹרִים מַעֲלִין מִבְּחִינַת בְּהֵמָה לְאָדָם וּמְקַשְּׁרִין נְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה בַּנְּקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה, כִּי עֹמֶר שְׂעוֹרִים הוּא בְּחִינַת בּוּשָׁה וּשְׁפִיכוּת דָּמִים שֶׁאָנוּ מְקַבְּלִין עָלֵינוּ כְּדֵי לִזְכּוֹת לִתְשׁוּבָה לְהַכְנִיעַ הַדָּם שֶׁבֶּחָלָל הַשְּמָאלִי עַל-יְדֵי זֶה וְכוּ' כַּנַּ"ל, כִּי עֹמֶר שְׂעוֹרִים הוּא בְּחִינַת מִנְחַת קְנָאוֹת שֶׁל הַסּוֹטָה שֶׁצְּרִיכָה לִסְבֹּל בּוּשָׁה גְּדוֹלָה עַל חֵטְא הַהַסְתָּרָה. וּבָזֶה הִיא נִבְדֶּקֶת וְעִקַּר תִּקּוּנָהּ הוּא שֶׁבְּאִם בֶּאֱמֶת נִטְמְאָה תֹּאמַר הָאֱמֶת לִפְנֵי הַכֹּהֵן וְאָז יְכֻפַּר עֲווֹנָהּ עַל-יְדֵי הַוִּדּוּי וְהַבּוּשָׁה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאוֹמְרִים לָהּ תּוֹכָחָה הַרְבֵּה שֶׁתִּתְוַדֶּה וְלֹא יִמָּחֶה שֵׁם שָׁמַיִם עַל הַמַּיִם. וְאִם לֹא נִטְמְאָה וּטְהוֹרָה הִיא, אֲזַי הוּא לָהּ לְטוֹבָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זָרַע. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. כִּי אֲפִלּוּ אִם לֹא נִטְמְאָה צְרִיכָה כַּפָּרָה עַל הַהַסְתָּרָה, אֲבָל זֹאת הַבּוּשָׁה בְּעַצְמָהּ מְכַפֶּרֶת עָלֶיהָ וְנִתְהַפֵּךְ לָהּ לְטוֹבָה שֶׁאִם הָיְתָה יוֹלֶדֶת בְּצַעַר יוֹלֶדֶת בְּרֶוַח וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. אֲבָל אִם נִטְמְאָה וְלֹא רָצְתָה לְהִתְוַדּוֹת וּלְהוֹדוֹת עַל הָאֱמֶת. אֲזַי, וְצָבְתָה בִטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵכָהּ וְכוּ'. וּכְמוֹ כֵן נִבְדָּקִין כְּלַל יִשְׂרָאֵל עַל-יְדֵי הָעֹמֶר שְׂעוֹרִים שֶׁהוּא בְּחִינַת מִנְחַת קְנָאוֹת כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּזֹּהַר וְאִיהוּ בְּדִיקוּ דְּאֵשֶׁת חַיִל שֶׁהֵם כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, הַיְנוּ שֶׁאָז צְרִיכִין לְהַתְחִיל לְהָכִין עַצְמוֹ כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה. וְהָעִקָּר הוּא קִיּוּם הַתּוֹרָה, כִּי הַתּוֹרָה כְּבָר קִבַּלְנוּ עַל-יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, אַךְ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה צְרִיכִין לְהָכִין אֶת עַצְמוֹ מֵחָדָשׁ וְלִזְכּוֹת לְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ קִיּוּם הַתּוֹרָה, דְּהַיְנוּ לִזְכּוֹת לִתְשׁוּבָה עַל הֶעָבָר וּלְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ מֵעַתָּה לְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת. וְעִקַּר דֶּרֶךְ הַתְּשׁוּבָה הוּא עַל-יְדֵי בּוּשָׁה וּשְׁפִיכוּת דָּמִים שֶׁיִּשְׁמַע בִּזְיוֹנוֹ וְיִשְׁתֹּק וּמִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁמְּבַזִּין אוֹתוֹ וְשׁוֹפְכִין דָּמוֹ בִּשְׁבִיל שֶׁרוֹצֶה לְהִתְקָרֵב אֶל הָאֱמֶת. וְאִם אֵין לוֹ בִּזְיוֹנוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים מֵאֲחֵרִים צָרִיךְ לְבַזּוֹת אֶת עַצְמוֹ וְלִשְׁפֹּךְ אֶת דָּמוֹ בְּעַצְמוֹ וּלְהִתְבַּיֵּשׁ בְּעַצְמוֹ עַל מַעֲשָׂיו וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. כָּל הָעוֹבֵר עֲבֵרָה וּמִתְבַּיֵּשׁ בָּהּ מוֹחֲלִין לוֹ עַל כָּל עֲווֹנוֹתָיו. כִּי הַבּוּשָׁה עִקַּר הַתְּשׁוּבָה כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת עֹמֶר שְׂעוֹרִים שֶׁהוּא מִנְחַת סוֹטָה שֶׁהוּא מַאֲכַל בְּהֵמָה שֶׁאָנוּ מְבַיְּשִׁין עַצְמֵנוּ בְּעַצְמֵנוּ, כִּי אָנוּ מוֹדִים וּמִתְוַדִּים שֶׁאֲנַחְנוּ דּוֹמִים עַתָּה כִּבְהֵמָה מֵאַחַר שֶׁעֲדַיִן לֹא נִטְהַרְנוּ מִזֻּהֲמַת מִצְרַיִם. וְזֹאת הַבּוּשָׁה שֶׁאָנוּ מַמְשִׁיכִין עָלֵינוּ עַל-יְדֵי הָעֹמֶר שְׂעוֹרִים זֶה עִקַּר תִּקּוּנֵנוּ כַּנַּ"ל, כִּי עִקַּר הַתִּקּוּן עַל-יְדֵי הַבּוּשָׁה. וּבָזֶה נִבְדָּקִין יִשְׂרָאֵל שֶׁמִּי שֶׁאֵינוֹ נָקִי בֶּאֱמֶת וְקִלְקֵל מַעֲשָׂיו, אֲבָל עַל כָּל פָּנִים הוּא מוֹדֶה עַל הָאֱמֶת וּמִתְבַּיֵּשׁ בְּעַצְמוֹ עַל מַעֲשָׂיו וּמִשְׁתַּדֵּל לְהִתְקָרֵב לְאַנְשֵׁי אֱמֶת שֶׁיְּכוֹלִין לְהָאִיר בּוֹ בְּחִינַת נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה וְכוּ' כַּנַּ"ל. נִתְתַּקֵּן עַל-יְדֵי זֶה וְכַנַּ"ל, מִכָּל שֶׁכֵּן מִי שֶׁהוּא טָהוֹר וְאַף-עַל-פִּי-כֵן הוּא מִתְבַּיֵּשׁ בְּעַצְמוֹ עַל שֶׁאֵין טָהֳרָתוֹ בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת אוֹ עַל קֹצֶר הַשָּגָתוֹ וְכוּ' כַּנַּ"ל, הוּא זוֹכֶה עַל-יְדֵי הַבּוּשָׁה לִבְחִינַת תְּשׁוּבָה עַל תְּשׁוּבָה כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ וְכַנַּ"ל. אֲבָל מִי שֶׁהוּא טָמֵא בֶּאֱמֶת וְלֹא דַּי שֶׁאֵינוֹ מִתְבַּיֵּשׁ בְּעַצְמוֹ עַל מַעֲשָׂיו הָרָעִים וְהַמְגֻנִּים מְאֹד אַף גַּם הוּא רוֹדֵף וּמְבַיֵּשׁ אַנְשֵׁי אֱמֶת וְשׁוֹפֵךְ דָּמָם כַּמַּיִם בְּחִנָּם, הוּא נִבְדָּק עַל-יְדֵי מִצְוַת עֹמֶר שְׂעוֹרִים וְיִפֹּל בְּאֵין סוֹמֵךְ כְּמוֹ הַסּוֹטָה הַטְּמֵאָה מַמָּשׁ. וִיקֻיַּם בּוֹ, וְצָבְתָה בִטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵכָהּ וְהָיְתָה לְאָלָה בְּקֶרֶב עַמָּהּ. וְזֶה שֶׁכָּתַב אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּסֵפֶר הָא"ב שֶׁבִּסְפִירַת הָעֹמֶר יְכוֹלִין לְהַכְנִיעַ אֶת הַמָּסוֹר וּלְהַפִּילוֹ מֵאִגָּרָא רָמָא לְבֵירָא עֲמִיקְתָא וְהַסִּימָן לָעֹמֶר רָאשֵׁי תֵּבוֹת מֵ'אִגָּרָא רָ'מָא לְ'בֵירָא עֲ'מִיקְתָא, הַיְנוּ כַּנַּ"ל כִּי הַמָּסוֹר וְהָרוֹדֵף אֶת יִשְׂרָאֵל, בִּפְרָט כְּשֶׁרוֹדֵף אֶת הַכְּשֵׁרִים שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל וְכָל שִׂנְאָתוֹ וּרְדִיפָתוֹ ]אוֹתָם[ עַל שֶׁהֵם אוֹחֲזִים בִּקְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל וְחוֹתְרִים לָצֵאת מֵהַבְלֵי עוֹלָם הַזֶּה מִדַּרְכֵי הֶהָמוֹן וּמִשְׁתַּדְּלִים לְהִתְקָרֵב לִנְקֻדַּת הָאֱמֶת, עַל-כֵּן עַל-יְדֵי סְפִירַת הָעֹמֶר יִהְיֶה לוֹ מַפָּלָה גְּדוֹלָה אָז עַל -יְדֵי הָעֹמֶר שְׂעוֹרִים שֶׁהוּא מִנְחַת סוֹטָה שֶׁנִּבְדֶּקֶת עַל-יְדֵי זֶה וְכוּ' וְכַנַּ"ל וְעַל-כֵּן בְּיוֹם הֲנָפַת הָעֹמֶר הָיְתָה מַפָּלָה גְּדוֹלָה לְכַמָּה רְשָׁעִים שֶׁרָדְפוּ אֶת יִשְׂרָאֵל, כִּי הָמָן נִתְלָה אָז וְכֵן סַנְחֵרִיב וְכוּ' שֶׁנָּפְלוּ אָז, הַיְנוּ כַּנַּ"ל:

EN:
[continued]

Segment 15
HE:
וכשאינו רוצה לייבם אזי וחלצה נעלו וכולי וירקה בפניו, כי איתא שם במאמר הנ"ל שיש בחינת דעת שהוא בחינת שלום כי השלום תלוי בדעת, ויש דעת עליון מאד שהוא בחינת מחלוקת לשם שמים שבאמת אהבה ושלום ודעת ביניהם, ואלו ואלו דברי אלוקים חיים רק שאי אפשר להבין זאת כי זהו דרכי ה', וזה בחינת משה שהוא ראשי תיבות "מחלוקת "שמאי "הלל, וזה בחינת מצה עיין שם היטב. וזה בחינת יבום וחליצה, כי היבום הוא בחינת דעת של שלום שהוא הזווג של הולדה, כי ההולדה היא בחינת שלום כמו שכתוב: וראה בנים לבניך שלום על ישראל, כי שלום הוא התחברות שני הפכים. וזה בחינת זווג, כי איש ואשה הם בחינת מחלוקת כי הם שני הפכים, ועיקר התחברותם הוא רק בהבנים הנולדים מהם, כמו שפירש רש"י והיו לבשר אחד שמשניהם נולד בן ושם נעשין אחד, נמצא שעיקר השלום הנעשה ביניהם הוא רק בבנים הנולדים ששם נעשין אחד כנ"ל, נמצא שהיבום שהוא בשביל הולדה הוא בחינת שלום כנ"ל, אבל כשאינו רוצה ביבום אזי וחלצה נעלו היינו בחינת הזווג והדעת של בחינת מחלוקת לשם שמים, כי מחלוקת לשם שמים שהוא בחינת משה הוא בחינת יחודא עילאה שהוא בחינת זווג הפנימי לחיות העולמות שלא בשביל הולדה שהוא זווגא דלא פסיק, ועל כן הוא תמיד בבחינת מחלוקת כי הזווג הוא בחינת מחלוקת דאיש ואשה כנ"ל, ואחר כך נעשה שלום על ידי ההולדה כנ"ל, אבל זווגא עילאה שאינו בשביל הולדה והוא זווגא דלא פסיק הוא תמיד בבחינת מחלוקת אבל באמת שם תכלית האהבה והאחדות אך אי אפשר להשיג זאת כי אסור לחקור שם, כי על זה נאמר במופלא ממך אל תדרוש כידוע, ושם הוא בחינת אלו ואלו דברי אלקים חיים כי שם מקור החיים כמובא, וזה בחינת זווגא דמשה כי משה היה פרוש לגמרי ולא היה לו זווגא תתאה כלל רק זווגו היה בבחינת זווגא עילאה בבחינת מחלוקת לשם שמים כנ"ל, ועל כן מאחר שאינו רוצה לייבם על כן וחלצה נעלו בבחינת זווגא דמשה בחינת של נעליך מעל רגליך הנאמר במשה, כי איתא בזוהר הקדוש נעל דא איתתא שמשה הוכרח לפשוט עצמו לגמרי מזווג התחתון שזה בחינת של נעליך, והיה זווגו רק בבחינת זווגא עילאה בחינת מחלוקת לשם שמים היפך זווג התחתון שהוא דייקא בבחינת שלום כנ"ל, כי התחתון הוא בבחינת נעל שהוא איתתא שהוא בחינת כתנות עור בחינת עץ הדעת טוב ורע, והמחלוקת הבא משם מעץ הדעת טוב ורע משם נאחז הסטרא אחרא, ועל כן עיקר התיקון רק על ידי שלום לבטל המחלוקת של בחינת כתנות עור, אבל למעלה מעלה שם הוא בחינת מחלוקת לשם שמים ואדרבא המחלוקת הוא דעת עליון מאד בחינת זווגא עילאה זווגא דמשה כנ"ל, ועל כן נאמר בו של נעליך שיפשיט עצמו מבחינת כתנות עור הנ"ל כדי שיזכה למחלוקת עליון זיוגא עילאה הנ"ל. וזה בחינת וחלצה נעלו, כי בהכרח שיהיה נעשה זווג ביניהם כדי לתקן נפש המת, ומאחר שאינו חפץ בבחינת דעת של שלום על כן צריכין להתחבר בבחינת דעת עליון של מחלוקת לשם שמים שהוא בבחינת של נעליך בחינת וחלצה נעלו כנ"ל, וזהו וירקה בפניו כי הרוק הוא בבחינת זווג הנשיקין שהוא בחינת זווג עליון של חיך וגרון כמובא שזה נעשה על ידי חליצת מנעל דייקא כנ"ל, ועל ידי הרוק נתתקן נפש המת בבחינת וירקה בפניו ששם נראה פניו, כי הרוק הוא בחינת זווג עליון שעל ידו נתתקן:

EN:
Pesach (§6-12): Ten plagues = subduing ten crowns of impurity corresponding to ten utterances. Matzah = no'am ha'elyon / mochin of Eretz Yisra'ail. Chametz = mochin of chutz la'aretz / chovlim. The korban Pesach = tzedakah/nedivas lev, creating a vessel for the no'am. Hashem "skipped" (pasach) and gave great light beyond their vessel's capacity. Checking for chametz by candlelight = using the great light itself to find the chovlim. Chametz is permitted after Pesach because the chovlim began being rectified at the Sea; on Shavuos, chametz itself becomes a korban.

Segment 16
HE:
וְעַל-כֵּן כָּל הַתּוֹרָה נִקְרֵאת בְּשֵׁם "צְדָקָה", כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָנוּ כִּי נִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה", כִּי הַמְשָׁכַת הִתְגַּלּוּת הַתּוֹרָה זוֹכִין עַל-יְדֵי צְדָקָה כַּנַּ"ל:

EN:
But because of this itself, the Torah commanded to honor also the elder in years when he reaches gray hair — which is seventy years — even though he is not a chacham; only he must not be a wicked person, who is the zakain ashmay. For everything is because of the honor of the true elder who has acquired wisdom. For the entire world was created only to serve him and for his sake etc. For it is impossible that the chacham should be alone in the world.

Segment 18
HE:
אות י וְזֶהוּ בְּחִינַת וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבוּעוֹת לַה' אֱלֹקֶיךָ מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ אֲשֶׁר תִּתֵּן וְכוּ', 'חַג שָׁבוּעוֹת' הוּא בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת הַתּוֹרָה, כִּי בְּשָׁבוּעוֹת נִתְּנָה תּוֹרָה. וְזֶהוּ חַג שָׁבוּעוֹת וְכוּ' מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ וְכוּ', דְּהַיְנוּ צְדָקָה, כִּי כְּפִי הַצְּדָקָה כֵּן זוֹכִין לִבְחִינַת שָׁבוּעוֹת, שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל:

EN:
And therefore the life-force of everything is because of the tzadik, the true chacham who has acquired wisdom in truth. For the primary life-force is emes, as our Sages of blessed memory said: emes is the elixir of life. For the primary reason man comes into the world is for the sake of bechirah — to acquire and earn the reward of the World to Come through his good deeds that he performed in this world where he had such a yetzer hara and such obstacles, and he broke everything and chose the good. And the primary bechirah is to clarify the emes from the sheker, which is the evil and the impurity etc., as mentioned above. And the primary emes is merited by the one who has rectified his deeds as fitting, to the ultimate completeness — who is the true tzadik, who is the elder who has acquired wisdom, who is the emes, as mentioned above — and this is the primary life-force, as mentioned above.

But if so, from where do the rest of the people of the world receive life-force, since they did not merit clarifying the emes in completeness, since their deeds do not come out well? However, all their life-force is through the tzadik, through whom life-force is drawn to all, as is known. For the primary life-force is through the tzadik yesod olam [the righteous one, foundation of the world], through whom Hashem, blessed be He, gives life and sustains everything. For the entire world was created for his sake, as is known. And therefore whoever is closer to the tzadik receives more life-force.

Segment 19
HE:
וזהו רמז שאסור לדחוק את השעה כמובן בדבריו ז"ל בכמה מקומות. ואע"פ שבני ןהיכל הקודש הנ"ל יקר מאד כי זה עיקר כבודו וגדולתו ית' אעפ"כ אסור לדחוק את השעה וע"ז נאמר לא תוכל כלותם מהר. שא"א לכלות ולבער הס"א והקליפות מהר בפעם אחת. מעט מעט אגרשנו מפניך עד אשר תפרה ונחלת את הארץ. ע"כ עיקר התיקון ע"י בחי' שבת שהוא בחי' הקדושה של הצדיק האמ תשעיקר עסקינו בזה הוא רק על ידו ובכחו. כי אין אתנו יודע עד מה איך לעסוק בזהמחמת כל המבואר לעיל. רק צריכים בכל פעם לזכור את השבת שהוא בחי' קדושת הצדקי האמת שהוא בחינת מנוחה ושביתה וביטול שעל ידי זה דייקא מאיר הש"י את עיני כל החפצים באמת למען שמו ית' איך לעסוק בבנין הקודש הזה לקרב נפשות להש, יבאמ תשזה מוטל על כל אחד מישראל הרוצה להתקרב להשי"ת באמת שכמו שחיוב עליו לשוב להש,י ולהתקרב עאליו יתברך כמ וכן הוא חיוב עליו לדבר עם חביריו ולקרבם אל האמת לאמיתו ויקבלו דין מן דין כמבואר הרבה בדבריו ז"ל. אבל א"א לעסוק בזה כ"א ע"י בחינת שבת כנ"ל. ועל ידי זה יכולין אח"כ להתפלל תפילתו לפני השי"ת שיענהו באמת ויושיעו לידע איך לנהוג בבנין הזה איך לגרש הרע מעצמו ומהנפשות המתקרבים אליו ע"י אש המשפט ולידע את מי לרחק ואת מי לקרב וכנ"ל. וע"כ במנחת שבת אז אומרים ואני תפילתי וכו'. כי במנחה של כל יום אז מתחיל להסתלק אור היום הזה ומתחיל בחי' היום שבא אחריו. וע"כ אין אומרים תחנון בכל תפילת המנחה השייך לאיזה יום שיש בו תוספות קדושה. אע"פ שבאותו היום בעצמו אין בו תוספות קדושה. כגון מנחה של ער"ח וכיוצא וע"כ בשבת במנחה שאז סמוך לפנות היום וצריכין להכין עצמו להמשיך קדושת שבת בבנין ההיכל הקודש הנ"ל וכנ"ל. ע"כ אומרים אז ואני תפילתי לך ה' עת רצון וכו' להשמיך ע"י קודשת שבת בחי' התפילה הנ"ל שנזכה ברוב חסדו שיעננ ובאמת ישעו שנזכה לידע איך להמשיך אש המשפט הנ"ל שנזכה לשפוט עצמינו כראוי באופן שנזכה על ידי זה לבטל הרע מאתנו ומכל הנפשות המתקרבים אלינו. וע"כ נוהגין להתקבץ בסעודה שלישית ביותר ולעסוק אז ביותר בהתקרבו הנפשות להש"י. כי אז הזמן המסוגל לזה מחמת שאז יוצא השבת ועוסקים להוסיף מחול על הקודש להמשיך קדושת שבת על ימי החול שעיז"ז עיקר התיקון של התקרבות ה נפשות שהוא בחי' בנין ההיכל הקודש וכנ"ל. אבל העיקר כשעוסקין אז לקרב נפשות להשי"ת כמו שהיו נוהגין הצדיקי אמת בדורות שלפנינו לא כמו שהתגבר הבעל דבר עתה והחליף האמת עד שהרבה מתקבצים רק לשתות ולדבר שיחות בטילות ולהתלוצץ ולדבר כל הרעו תעל מי שיש בו איזה נקודת האמת הרוצה להתקרב אל העוסקים בבנין הקדוש הנ"ל לקרב נפשות להש"י באמת שהוא בחי' בנין היכל הקודש כנ"ל. ואלו הליצנים והחולקים והמונעים הם מבחי' הערב רב שאסור לקרבן. ומחמת זה הם מתגרים ומתקנאי םכ"כ עד שקשה לעמוד כנגדם. וכמובן בזוה"ק בפרט בפ' נשא מה שיהי' נעשה בסוף היים שהם הדורות של עתה ע"כ אין לנו על מי להשען כ"א על אבינו שבשמים ועל כוחו של הזקן הק' שהם הצדיקי אמת שוכני עפר שהם בחי' שבת וכנ"ל:

EN:
[continued]

Segment 20
HE:
אֲבָל בְּוַדַּאי אֵין שׁוּם אָדָם יָכוֹל לִסְמֹךְ עַל זֶה חַס וְשָׁלוֹם, כִּי הָאוֹמֵר אֶחֱטָא וְאָשׁוּב אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. כִּי מִי יוֹדֵעַ אִם יִהְיֶה לוֹ כֹּחַ לַעֲמֹד שָׁם, כִּי לִפְעָמִים הִתְגַּבְּרוּת הַסִּטְרָא אָחֳרָא גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ עַד שֶׁבּוֹלַעַת אוֹתוֹ לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ כַּמָּה אֲנָשִׁים שֶׁעָבְרוּ עֲבֵרוֹת גְּדוֹלוֹת וְלֹא שָׁבוּ בִּתְשׁוּבָה לְבַסּוֹף, כִּי יֵשׁ בָּזֶה עִנְיָנִים רַבִּים לְאֵין קֵץ. וְהֵם מִסּוֹד סִתְרֵי דַּרְכֵי הַבְּחִירָה שֶׁנָּתַן ה' יִתְבָּרַךְ לְכָל אָדָם שֶׁאֵין מִי שֶׁיַּעֲמֹד עֲלֵיהֶם. אֲבָל אַחֲרֵי שֶׁכְּבָר עָבַר מַה שֶּׁעָבַר חַס וְשָׁלוֹם, צָרִיךְ לֵידַע וּלְהַאֲמִין שֶׁאֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל. וַאֲפִלּוּ אִם כְּבָר רָצָה לְהִתְגַּבֵּר אֲלָפִים פְּעָמִים לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר וְלֹא עָלְתָה בְּיָדוֹ וְנָפַל לְמַה שֶּׁנָּפַל, אֲפִלּוּ אִם נָפַל לַעֲבֵרוֹת גְּמוּרוֹת וַחֲמוּרוֹת חַס וְשָׁלוֹם, אַף-עַל-פִּי-כֵן עֲדַיִן יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה כָּל עוֹד נִשְׁמָתוֹ בּוֹ. וְהָעִקָּר הִיא הָאֱמוּנָה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אֱמוּנָה שְׁלֵמָה בַּה' יִתְבָּרַךְ. וְיִשְׁתַּדֵּל בְּכָל עֹז לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיק אֲמִתִּי, וְיִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ לִפְנֵי ה' יִתְבָּרַךְ. שֶׁיְּגַלֶּה לוֹ הַצַּדִּיק הָאֱמֶת. כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה עַל יָדוֹ לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. וְאָז בְּוַדַּאי יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה לְעוֹלָם יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, כִּי עִקַּר הַכֹּחַ לַעֲמֹד כְּנֶגֶד הַיֵּצֶר הָרָע הוּא עַל-יְדֵי אֱמוּנָה שֶׁהִיא כְּלַל וְעִקַּר כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, בָּא חֲבַקּוּק וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַת, וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה. כִּי עִקַּר הָאֱמוּנָה הוּא לְהַאֲמִין בְּחִדּוּשׁ הָעוֹלָם. לְהַאֲמִין שֶׁה' יִתְבָּרַךְ בָּרָא הַכֹּל יֵשׁ מֵאַיִן כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת כֹּחַ מַעֲשָׂיו כַּנַּ"ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת אֶרֶץ -יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל. כִּי ה' יִתְבָּרַךְ בָּרָא הַכֹּל בְּכ"ח אַתְוָן דְּעֻבְדָּא דִּבְרֵאשִׁית. שֶׁהֵם בְּחִינַת כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ שֶׁעַל-יְדֵי זֶה כּוֹבְשִׁין אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. וְזֹאת הָאֱמוּנָה הִוא עִקַּר הַכֹּחַ שֶׁל יִשְׂרָאֵל לְהִתְגַּבֵּר כְּנֶגֶד כָּל הַקְּלִפּוֹת וְהַתַּאֲווֹת וְהַסִּטְרִין אָחֳרָנִין בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת וּכְמוֹ שֶׁאִיתָא בַּתִּקּוּנִים עֶשְׂרִין וּתְרֵין (דַּף סו) וּבְהַאי כֹּחַ מִתְתַּקְּפִין יִשְׂרָאֵל עַל אֱדוֹם, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (סִימָן מד לִקּוּטֵי חֵלֶק א), עַיֵּן שָׁם כִּי כָּל זְמַן שֶׁהוּא מְקֹרָב לְצַדִּיק הָאֱמֶת. שֶׁעַל-יְדֵי זֶה זוֹכֶה לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה לְהַאֲמִין בְּכֹחַ מַעֲשָׂיו. שֶׁהִיא בְּחִינַת אֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם שֶׁהוּא עִקַּר הָאֱמוּנָה לְהַאֲמִין שֶׁה' יִתְבָּרַךְ בָּרָא הַכֹּל בְּכֹחוֹ וּגְבוּרָתוֹ בְּכ"ח אַתְוָן שֶׁל מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית עַל-יְדֵי זֶה הַכֹּחַ יוּכַל לְהִתְגַּבֵּר לְעוֹלָם כְּנֶגֶד כָּל הַסִּטְרִין אָחֳרָנִין. וְסוֹף כָּל סוֹף יָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה. וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא תַּחֲזֹר וְתָקִיא כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת שֶׁבָּלְעָה עַד שֶׁיִּזְכֶּה לַעֲשׂוֹת גֵּרִים וּבַעֲלֵי תְּשׁוּבָה כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל:

EN:
[continued]

Segment 21
HE:
וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁנִּתְאַוָּה לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל כָּל כָּךְ וְהִתְפַּלֵּל תקט"ו תְּפִלּוֹת כְּדֵי לָבוֹא לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וְהִקְשׁוּ עַל זֶה, וְכִי לֶאֱכֹל מִפִּרְיָהּ הוּא צָרִיךְ וְלִשְׂבֹּעַ מִטּוּבָהּ?! אֶלָּא בִּשְׁבִיל לְקַיֵּם הַמִּצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בָּאָרֶץ. וְהַדָּבָר תָּמוּהַּ וּדְקָארֵי לֵה מַה קָּארֵי לֵהּ. וְכִי יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁמֹּשֶׁה יִתְאַוֶּה לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל בִּשְׁבִיל לֶאֱכֹל מִפִּרְיָהּ וְלִשְׂבֹּעַ מִטּוּבָהּ. אַךְ עִקַּר הַקֻּשְׁיָא וְהַתֵּרוּץ הוּא מַה שֶּׁכָּתַבְנוּ, כִּי מֵחֲמַת שֶׁרוֹאִין שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם מְשַׁבֵּחַ אֶת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל בְּשֶׁבַח הַפֵּרוֹת כַּנַּ"ל, עַל-כֵּן הוּא מַקְשֶׁה זֹאת, וְכִי לֶאֱכֹל מִפִּרְיָהּ וְכוּ'. כִּי אָנוּ רוֹאִין שֶׁכָּל שֶׁבַח אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל הוּא מְשַׁבֵּחַ אוֹתָהּ שֶׁהִיא אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעוֹרָה גֶּפֶן וּתְאֵנָה וְכוּ'. וְזֶה שֶׁמְּתָרֵץ, אֶלָּא בִּשְׁבִיל לְקַיֵּם מִצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בָּאָרֶץ, הַיְנוּ כִּי בֶּאֱמֶת שֶׁבַח אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל הֵן הֵן פֵּרוֹתֶיהָ הַטּוֹבִים וְהַנְּעִימִים. וּבִשְׁבִיל זֶה הִתְאַוָּה מֹשֶׁה לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל אַךְ לֹא הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ חַס וְשָׁלוֹם, לַטַּעַם הַגַּשְׁמִי שֶׁל הַפֵּרוֹת, רַק עִקַּר כַּוָּנָתוֹ כְּדֵי לִזְכּוֹת לְקַיֵּם הַמִּצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בָּאָרֶץ. כְּדֵי שֶׁעַל-יְדֵי הַמִּצְווֹת יְקַשֵּׁר טַעַם הַמְתִיקוּת וּנְעִימַת הַפֵּרוֹת לְשָׁרְשָׁן לִבְחִינַת נֹעַם הָעֶלְיוֹן שֶׁזֶּה עִקַּר תְּשׁוּקַת מֹשֶׁה וְכָל הַצַּדִּיקִים לִזְכּוֹת לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' שֶׁזֶּה עִקַּר הַתַּכְלִית כַּנַּ"ל:

EN:
[continued]

Segment 22
HE:
אות ד

EN:
Section 4

Segment 23
HE:
וְהִנֵּה מְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל שֶׁאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל הִיא בְּחִינַת נֹעַם וְעַל-כֵּן שָׁם עִקַּר הַמֹּחִין, כִּי אֵין חָכְמָה כְּחָכְמַת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, כִּי עִקַּר הַמֹּחִין נִמְשָׁכִין מִנֹּעַם הָעֶלְיוֹן שֶׁשּׁוֹפֵעַ בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל, אֲבָל מֹחִין שֶׁל חוּץ-לָאָרֶץ הֵם בְּחִינַת חוֹבְלִים, בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם. וּמֵחֲמַת שֶׁאֵלּוּ הַמֹּחִין שֶׁל חוּץ-לָאָרֶץ, שֶׁהֵם בְּחִינַת חוֹבְלִים, מְבַקְּשִׁים לְעַצְמָן תִּקּוּן. וְתִקּוּנָם הִיא בְּעֵת שֶׁמְּקַבְּלִים הַשְׁפָּעַת הַנֹּעַם הָעֶלְיוֹן עַל-יְדֵי כְּלִי הַנַּעֲשֶׂה עַל-יְדֵי צְדָקָה וְכוּ'. שֶׁאָז בָּאִין הַמֹּחִין שֶׁל חוּץ-לָאָרֶץ בְּחִינַת חוֹבְלִים וְנוֹפְלִים לְמֹחִין שֶׁל אֶרֶץ -יִשְׂרָאֵל, בְּחִינַת נֹעַם כְּדֵי לְהִתְתַּקֵּן עַל-יְדֵי זֶה, כִּי אָז הוּא זְמַן תִּקּוּנָם וְכוּ', כַּמְבֹאָר שָׁם. עַל-כֵּן לִפְעָמִים הַמֹּחִין שֶׁל חוּץ -לָאָרֶץ בְּחִינַת חוֹבְלִים הֵם פְּגוּמִים כָּל כָּךְ עַד שֶׁגּוֹרְמִים פְּגָם גַּם לְהַמֹּחִין שֶׁל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם בְּחִינַת נֹעַם וְלֹא דַּי שֶׁלֹּא נִתְתַּקְּנִים הַחוֹבְלִים עַל-יְדֵי הַנֹּעַם אַדְּרַבָּא, הֵם פּוֹגְמִים אוֹתָם. וּמִזֶּה בָּא הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁיֵּשׁ בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל גַּם-כֵּן חַס וְשָׁלוֹם וְכוּ', עַיֵּן שָׁם כָּל זֶה הֵיטֵב:

EN:
[continued]

Segment 24
HE:
וְזֶה בְּחִינַת גֹּדֶל הַיִּסּוּרִים שֶׁצְּרִיכִין לִסְבֹּל קֹדֶם שֶׁבָּאִין לְאֶרֶץ -יִשְׂרָאֵל וְעֹצֶם רִבּוּי הַמְנִיעוֹת בְּלִי שִׁעוּר שֶׁצְּרִיכִין לְשַׁבֵּר קֹדֶם שֶׁבָּאִין לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בְּרָכוֹת ה) שֶׁאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל הִוא אֶחָד מֵהַדְּבָרִים שֶׁבָּאִין עַל-יְדֵי יִסּוּרִים. וְעִקַּר הַיִּסּוּרִים הֵם הַמּוֹנְעִים מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. וְכָל זֶה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת הַחוֹבְלִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל שֶׁהֵם לְשׁוֹן חַבָּלָה וְיִסּוּרִים, דְּהַיְנוּ מְנִיעוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת, כִּי כָּל הַמְנִיעוֹת שֶׁבָּעוֹלָם הֵם בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת, כִּי הָאָדָם רוֹצֶה ]כָּל[ כָּךְ לִנְסֹעַ לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וְהַמְנִיעוֹת עוֹמְדִים כְּנֶגְדּוֹ וְחוֹלְקִים עָלָיו וְרוֹצִים לְמָנְעוֹ חַס וְשָׁלוֹם, וְכָל זֶה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת הַחוֹבְלִים שֶׁהֵם הַמֹּחִין שֶׁל חוּץ-לָאָרֶץ שֶׁהֵם בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת, הַיְנוּ מֵחֲמַת שֶׁהַחוֹבְלִים רוֹצִים לְהִתְתַּקֵּן עַל-יְדֵי הַנֹּעַם, עַל-כֵּן תֵּכֶף כְּשֶׁהָאָדָם נִתְעוֹרֵר לֵילֵךְ לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁאֲזַי כְּפִי הִתְעוֹרְרוּתוֹ וּתְשׁוּקָתוֹ לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל נִמְשָׁךְ עָלָיו הֶאָרָה מִבְּחִינַת הַנֹּעַם הָעֶלְיוֹן שֶׁהֵם הַמֹּחִין שֶׁל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. וַאֲזַי תֵּכֶף בָּאִים הַחוֹבְלִים וְנוֹפְלִים בַּנְּעִימִים כְּדֵי לְהִתְתַּקֵּן כַּנַּ"ל. וּמֵחֲמַת שֶׁהַחוֹבְלִים הֵם מֹחִין שֶׁל חוּץ-לָאָרֶץ בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת, נֶאֱחָז בָּהֶם הַזֻּהֲמָא שֶׁל חוּץ-לָאָרֶץ שֶׁהִיא אֶרֶץ הָעַמִּים. עַל-כֵּן מִתְגַּבֵּר הָרַע שֶׁבָּהֶם וּמְבַלְבְּלִין מֹחַ הָאָדָם וְגוֹרְמִים לוֹ מְנִיעוֹת גְּדוֹלוֹת מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וְצָרִיךְ יְגִיעָה לְשַׁבְּרָם. כִּי בֶּאֱמֶת זֶהוּ כְּלָל גָּדוֹל בַּעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שֶׁעִקַּר כָּל הַמְנִיעוֹת שֶׁבָּעוֹלָם הֵם רַק מְנִיעַת הַמֹּחַ, כִּי כָּל מַה שֶּׁהָאָדָם רוֹצֶה בֶּאֱמֶת יָכוֹל לִגְמֹר כִּרְצוֹנוֹ וְאֵין שׁוּם מְנִיעָה שֶׁתּוּכַל לְמָנְעוֹ וְעִקַּר הַמְנִיעָה הִיא רַק מֵחֲמַת שֶׁעֲדַיִן אֵינוֹ מַאֲמִין בְּדַעְתּוֹ בִּשְׁלֵמוּת כָּרָאוּי שֶׁהוּא צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת דָּבָר זֶה. וְשֶׁחַיָּיו הַנִּצְחִיִּים תְּלוּיִים בָּזֶה. כִּי אִם הָיָה הָאָדָם מַאֲמִין בִּקְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ שֶׁהִיא בֶּאֱמֶת, בְּוַדַּאי לֹא הָיָה שׁוּם מוֹנֵעַ בָּעוֹלָם שֶׁיּוּכַל לְמָנְעוֹ וְלֹא הָיוּ כָּל הַמְנִיעוֹת שֶׁבָּעוֹלָם נֶחֱשָׁבִים בְּעֵינָיו לִמְנִיעוֹת כְּלָל. וּבֶאֱמֶת אֵינָם מְנִיעוֹת כְּלָל, כִּי הַמְנִיעָה הַגְּדוֹלָה הִוא שֶׁצְּרִיכִין לַעֲבֹר בִּשְׁנֵי יַמִּים לְדֶרֶךְ רָחוֹק כָּזֶה. וַהֲלֹא אָנוּ רוֹאִים אֲלָפִים וְרִבְבוֹת בְּנֵי-אָדָם שֶׁפּוֹרְשִׁין עַצְמָן לְיַמִּים לְמֵרָחוֹק יוֹתֵר מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל בִּשְׁבִיל סְפֵק רֶוַח. זֶה נוֹסֵעַ לְמַארְסֶעלְיָיא וְזֶה לְלוֹנְדוֹן. וְזֶה לַאֲמֶרִיקָא שֶׁרָחוֹק מְאֹד, מִכָּל שֶׁכֵּן לִסְטַאנְבִּיל וּלְעַכּוֹ שֶׁשְּׁכִיחִים עוֹבְרִים וְשָׁבִים הַרְבֵּה. וְאִם מְנִיעָה מֵחֲמַת מָמוֹן הֲלֹא אָנוּ רוֹאִים כַּמָּה עֲנִיִּים שֶׁמַּשִּיאִין בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם וּמוֹצִיאִים עֲלֵיהֶם הוֹצָאוֹת הַרְבֵּה שֶׁעוֹלֶה הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵהוֹצָאוֹת הַנְּסִיעָה לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וּמֵאַיִן לוֹקְחִים אֵלּוּ הַהוֹצָאוֹת, הֲלֹא הוּא רַק מֵחֲמַת שֶׁהֵם מִשְׁתּוֹקְקִים כָּל כָּךְ לְהַשִּיא בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם. וּמְצַפִּים לַה' יִתְבָּרַךְ עַד שֶׁה' יִתְבָּרַךְ עוֹזֵר לָהֶם בְּכָל מַה שֶּׁמֻּכְרָח לָהֶם, מִכָּל שֶׁכֵּן אִם הָיוּ מִשְׁתּוֹקְקִים בֶּאֱמֶת וְהָיוּ חוֹשְׁבִים מַחֲשָׁבוֹת וְתַחְבּוּלוֹת עַל זֶה לָבוֹא לְשָׁם בְּוַדַּאי הָיָה ה' יִתְבָּרַךְ עוֹזֵר לָהֶם בְּלִי סָפֵק. וְעַל-כֵּן אִם הָיָה הָאָדָם מַאֲמִין בִּקְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל חֵלֶק מֵאֶלֶף כְּמוֹ שֶׁהִיא בֶּאֱמֶת בְּוַדַּאי הָיָה כָּל אָדָם רָץ וּפוֹרֵחַ לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ מִי שֶׁהָיָה רָץ אִם הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁיִּמְצָא שָׁם בְּוַדַּאי אֲלָפִים וְרִבְבוֹת אֲדוּמִים. שֶׁבְּוַדַּאי הָיָה רָץ לְשָׁם בְּכָל כֹּחוֹ וְלֹא הָיָה שׁוּם מוֹנֵעַ שֶׁיִּמְנָעֵהוּ וְהָיָה לוֹוֶה וּמוֹכֵר כָּל אֲשֶׁר לוֹ עַל הוֹצָאוֹת. וְהָיָה פּוֹרֵחַ לְשָׁם בִּזְרִיזוּת וּבְבֶהָלָה גְּדוֹלָה, מִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן אִם הָיָה הָאָדָם מֵשִׂים לְלִבּוֹ שֶׁבַח אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. שֶׁכָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ מֵרֹאשָׁהּ לְסוֹפָהּ מְלֵאָה מִשֶּׁבַח אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, כִּי הַתּוֹרָה מַתְחֶלֶת מִבְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י, לֹא הָיָה צָרִיךְ לְהַתְחִיל אֶת הַתּוֹרָה אֶלָּא מֵהַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם וְכוּ'. וּמִפְּנֵי מָה פָּתַח בִּבְרֵאשִׁית? בִּשְׁבִיל כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם וְכוּ'. שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים לִסְטִים אַתֶּם וְכוּ'. נִמְצָא שֶׁכָּל הַתּוֹרָה שֶׁמִּבְּרֵאשִׁית עַד הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם הַכֹּל בִּשְׁבִיל שֶׁנּוּכַל לִכְבֹּשׁ אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. וְכָל הַסִּפּוּרִים מַה שֶּׁהַתּוֹרָה מְסַפֶּרֶת מִבְּרִיאַת הָעוֹלָם וְלֵדַת הָאָבוֹת וְסִבּוֹתֵיהֶם וְגִלְגּוּלֵיהֶם הַכֹּל הוּא לַעֲשׂוֹת דֶּרֶךְ כְּבוּשָׁה לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל בְּכָל אָדָם וּבְכָל זְמַן. כְּמוֹ שֶׁה' יִתְבָּרַךְ גִּלְגֵּל עִם אֲבוֹתֵינוּ הַרְבֵּה וְעָשָׂה עִמָּהֶם נִפְלָאוֹת וְנוֹרָאוֹת הַרְבֵּה, הַכֹּל בִּשְׁבִיל לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם אֶת אֶרֶץ הַקְּדוֹשָׁה הַזֹּאת כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה, שֶׁתֵּכֶף בְּפָרָשַׁת נֹחַ שֶׁכָּתוּב שָׁם לֵדַת אַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁהוּא רִאשׁוֹן לָאָבוֹת וְהוּא הָרִאשׁוֹן שֶׁגִּלָּה אֱלֹקוּתוֹ בָּעוֹלָם, תֵּכֶף וּמִיָּד גִּלָּה לוֹ ה' יִתְבָּרַךְ מַעֲלַת קְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וְצִוָּהוּ לֵילֵךְ לְשָׁם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וְכוּ' אֶל הָאָרֶץ וְכוּ'. וְשָׁם כָּל הַפָּרָשָׁה וְכָל הַסֵּדֶר מְדַבֵּר מֵעִנְיַן נְסִיעַת אַבְרָהָם לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. וְאַחַר כָּךְ בִּבְרִית בֵּין הַבְּתָרִים שֶׁהִבְטִיחוֹ ה' יִתְבָּרַךְ עַל יְרֻשַּׁת אֶרֶץ, כַּמְבֹאָר שָׁם בַּפָּרָשָׁה שֶׁמַּזְכִּיר הַבְטָחַת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים מִגֹּדֶל חִבָּתָהּ. וְכֵן אַחַר כָּךְ אֵצֶל יִצְחָק וְיַעֲקֹב שֶׁמַּבְטִיחַ לְכָל אֶחָד כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים בְּכַמָּה לְשׁוֹנוֹת שֶׁל הַבְטָחָה שֶׁיִּתֵּן לָהֶם הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם וְחוֹזֵר הַבְטָחָה זֹאת כַּמָּה פְּעָמִים מִגֹּדֶל שֶׁבַח מַעֲלַת הַהַבְטָחָה הַזֹּאת וְכָל סֵפֶר בְּרֵאשִׁית סוֹבֵב הוֹלֵךְ עַל קֹטֶב זֶה שֶׁל הַבְטָחַת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁהִבְטִיחַ לָאָבוֹת וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י עַל פָּסוּק אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף. וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹתֵיהֶם וְגִלְגּוּלֵיהֶם עַד שֶׁבָּאוּ לִכְלַל יִשּׁוּב וְכוּ', דְּהַיְנוּ עַד שֶׁבָּאוּ לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁהִיא הַיִּשּׁוּב וְהַמְנוּחָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל עַם קָדוֹשׁ. וְכֵן כָּל סֵפֶר שְׁמוֹת שֶׁמְּדַבֵּר מִיצִיאַת מִצְרַיִם. וְהַכֹּל הָיָה כְּדֵי לִזְכּוֹת לָבוֹא לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל כַּמְבֹאָר בַּפָּרָשָׁה בִּתְחִלַּת הִתְגַּלּוּת ה' יִתְבָּרַךְ לְמֹשֶׁה בַּסְּנֶה שֶׁנֶּאֱמַר שָׁם תֵּכֶף, אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְכוּ' אֶרֶץ זָבַת וְכוּ'. וּכְתִיב, וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם וּלְהַעֲלוֹתוֹ מִן הָאָרֶץ הַהִיא אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה וְכוּ'. וּכְתִיב, וְגַם הֲקִימֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן וְכוּ' וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְכוּ' וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אוֹתָהּ לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְכוּ'. וְכֵן הַרְבֵּה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. שֶׁמִּכָּל זֶה יְכוֹלִין לִרְאוֹת וּלְהָבִין מֵרָחוֹק עֹצֶם שֶׁבַח מַעֲלַת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁה' יִתְבָּרַךְ מַבְטִיחַ כָּל כָּךְ עָלֶיהָ. וּבִפְרָט בִּשְׁאָר סְפָרִים בִּגְמָרָא וּבְמִדְרָשִׁים וּשְׁאָר סְפָרִים שֶׁמְּבֹאָר בְּכֻלָּם מִגֹּדֶל שֶׁבַח אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. וּמַעֲלַת הַזּוֹכֶה לֵישֵׁב בָּהּ וַאֲפִלּוּ לֵילֵךְ בָּהּ אַרְבַּע אַמּוֹת. וּבִפְרָט בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁמְּבֹאָר בְּכַמָּה תּוֹרוֹת מִגֹּדֶל קְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וְשֶׁכָּל קְדֻשַּׁת אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי תְּלוּיָה בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. פּוּק עַיֵּן וְתִשְׁכַּח: 

וְעַל-כֵּן אִם הָיָה הָאָדָם מֵשִׂים לִבּוֹ לָזֶה בֶּאֱמֶת, בְּוַדַּאי אֵין שׁוּם מְנִיעָה שֶׁיִּמְנָעֵהוּ. וְעִקַּר הַמְנִיעָה הוּא רַק מְנִיעַת הַמֹּחַ כַּנַּ"ל. וְכָל זֶה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת הַחוֹבְלִים שֶׁבָּאִין וְנוֹפְלִין בַּנְּעִימִים בְּעֵת שֶׁנִּתְעוֹרֵר הַשְׁפָּעַת הַנֹּעַם הָעֶלְיוֹן עַל-יְדֵי הִשְׁתּוֹקְקוּת לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁאָז בָּאִין הַחוֹבְלִים כַּנַּ"ל. וְאָז נִתְעוֹרֵר הָרַע שֶׁבַּחוֹבְלִים וּמְבַלְבֵּל אֶת מֹחַ הָאָדָם עַד שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִרְאוֹת מַעֲלַת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וּמַזְמִין כַּמָּה מְנִיעוֹת שֶׁכֻּלָּם נִמְשָׁכִין מִבְּחִינַת הָרַע שֶׁבַּחוֹבְלִים שֶׁהֵם בְּחִינַת מֹחִין שֶׁל חוּץ-לָאָרֶץ מַמָּשׁ שֶׁהֵם מִתְנַגְּדִים לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. וְכָל אֵלּוּ הַמְנִיעוֹת מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁצְּרִיכִין לְשַׁבְּרָם כֻּלָּם כְּלוּלִים בִּבְחִינַת שִׁבְעָה עֲמָמִין שֶׁהֵם הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְכוּ'. שֶׁהָיְתָה הָאָרֶץ בְּיָדָם שֶׁהֵם חוֹפִין עַל קְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וּמַעֲלִימִין וּמַסְתִּירִין טַעַם קְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וּמִשָּׁם נִמְשָׁכִין כָּל הַיִּסּוּרִים וְכָל הַמְנִיעוֹת מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. וְעַל-כֵּן הֵם שִׁבְעָה עֲמָמִין כְּנֶגֶד שִׁבְעַת הַמִּינִין שֶׁנִּשְׁתַּבְּחָה בָּהֶן אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעוֹרָה וְכוּ'. וְעִקַּר הַשֶּׁבַח הוּא שֶׁשָּׁם הוּא שׁוֹפֵעַ נֹעַם הָעֶלְיוֹן שֶׁמִּשָּׁם טַעַם אֵלּוּ הַפֵּרוֹת וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן כְּנֶגֶד אֵלּוּ הַשִּׁבְעָה הַמִּינִים שֶׁהֵם בְּחִינַת נֹעַם שֶׁהִיא עִקַּר שֶׁבַח אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל כְּנֶגֶד זֶה הֵם שִׁבְעָה עֲמָמִין הַמּוֹנְעִים מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. וְזֶה שֶׁכָּתוּב, וּלְהַעֲלוֹתוֹ מִן הָאָרֶץ הַהִיא אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. אֶל מְקוֹם הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְכוּ'. כִּי הָא בְּהָא תַּלְיָא, כִּי לִכְבֹּשׁ וּלְהַכְנִיעַ הַשִּׁבְעָה עֲמָמִין שֶׁחוֹשֵׁב שָׁם הַפָּסוּק שֶׁהֵם הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְכוּ'. הוּא עַל-יְדֵי שֶׁמַּאֲמִינִים בְּשֶׁבַח הָאָרֶץ שֶׁהִיא אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ, דְּהַיְנוּ שֶׁשּׁוֹפֵעַ שָׁם נֹעַם הָעֶלְיוֹן שֶׁמִּשָּׁם מְתִיקַת כָּל שִׁבְעַת הַמִּינִים שֶׁעַל-יְדֵי זֶה יְכוֹלִין לְהַכְנִיעַ וְלִכְבֹּשׁ כָּל הַשִּׁבְעָה עֲמָמִין שֶׁהֵם כְּלַל הַמּוֹנְעִים כַּנַּ"ל, כִּי עִקַּר הַמְנִיעוֹת הוּא שֶׁמְּבַלְבְּלִין הַמֹּחַ מִלְּהַרְגִּישׁ קְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל. אֲבָל מִי שֶׁמִּתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם וּמַאֲמִין לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ וּלְכָל הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים שֶׁמַּפְלִיגִין בְּשֶׁבַח אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, בְּוַדַּאי יְשַׁבֵּר כָּל הַמְנִיעוֹת שֶׁכְּלוּלִים בְּשִׁבְעָה עֲמָמִין שֶׁנִּמְשָׁכִין מִבְּחִינַת הַחוֹבְלִים וְיָבוֹא לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, לְאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שִׁבְעַת הַמִּינִים שֶׁהֵם בְּחִינַת נֹעַם כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ שֶׁנִּקְרֵאת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל בַּתּוֹרָה כַּמָּה פְּעָמִים, כִּי חָלָב הוּא בְּחִינַת הוֹלָדָה שֶׁאָז דָּם נֶעְכָּר וְנַעֲשֶׂה חָלָב (בְּכוֹרוֹת ו) הַנִּמְשָׁךְ מִנֹּעַם הָעֶלְיוֹן שֶׁמִּשָּׁם מְתִיקַת כָּל הַטְּעָמִים בְּחִינַת דְּבַשׁ, כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל, עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב. וְעַל-כֵּן אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל מְסֻגָּל לְבָנִים, כִּי שָׁם שׁוֹפֵעַ נֹעַם הָעֶלְיוֹן שֶׁמִּשָּׁם הַהוֹלָדָה:

EN:
[continued]

Segment 25
HE:
וְזֶהוּ, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם הוּא בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וּמוּבָא בִּדְבָרָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, כָּל הַמְלַמֵּד בֶּן חֲבֵרוֹ תּוֹרָה כְּאִלּוּ עֲשָׂאוֹ וּכְאִלּוּ עֲשָׂאוֹ לְדִין תּוֹרָה וּכְאִלּוּ עֲשָׂאוֹ לְעַצְמוֹ. וְדָרְשׁוּ מִפָּסוּק וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם, הַיְנוּ בְּחִינַת הַדַּעַת הַקָּדוֹשׁ הַנַּ"ל שֶׁעִקַּר שְׁלֵמוּתוֹ כְּשֶׁמְּקַבְּלִים אוֹתוֹ רַבִּים מִיִּשְׂרָאֵל וְכָל אֶחָד עוֹסֵק לְדַבֵּר עִם חֲבֵרוֹ בְּיִרְאַת שָׁמַיִם וּלְהָאִיר בּוֹ הַדַּעַת הַזֶּה וְכוּ'. כַּנַּ"ל שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְכוּ' כַּנַּ"ל:

EN:
[continued]

Segment 26
HE:
הישר, אף-עליפי"כן הוא דן אותו לְכַף"זְכוּת
ומשתדל למצא בו גם-כן אִיזֶה נְקְדָה טוּבָה. ואם
אִפֶשָר לו לְדבַּר עַם חַבַרוּ בְּאָמַת וּבַתְמִימוּת בַּלִי
שום נצַחוּן של שקֶר, לְהַטוּת חַבַרוּ אל הָאָמַת
ולהשיבו לדרך הישר מה טוב ומה נָעִים, וְאם לָאו,
אף*על"פי? כן אינו שונא אותו, אדרבָּא אוהב אותו
ַם"כַן, כּי משתדל למצא בו נְקָדוּת טובות, כַּדִי
שיוכל לְהְתַמזג עמו וְלָאֶדב אֶת עצמו עַמו גם"כן. וְזֶה
עְקַר קָיום הְעוּלֶם, בִּי בְְּכָרח שְיְהְיָה נִצְחון ושְנוּי

Segment 27
HE:
וןעל כן אין נוטלין לידים אלא מן הכלי וצריך שיהיה הכלי שלם דוקא. כי אי אפשר להמשיך מימי החסד הנ"ל שעל ידי זה נמשך קדושת ארץ ישראל שזהו בחינת נטילת ידים כנ"ל אי אפשר להמשיכם כי אם על ידי כלי שלימה. כי החסד חנם שנמשך תמיד רק אי אפשר לקבלו כי אם על ידי כלי. ועל כן אין מי שיוכל לקבל מהאוצר מתנת חנם שהוא החסד חנם כי אם הצדיק האמת בעת פשיטותו. כי הצדיק אפילו בעת פשיטותו שאינו עוסק בתורה אף על פי כן הכלי שלו הוא תמיד בשלימות גדול. ועל כן הוא דייקא יכול לקבל החסד חנם ולהחיות ולקיים בו את כל הפשוטים שבעולם וכל אחד ואחד כפי מה שמתקרב יותר לדרכי הפשיטות והתמימות של הצדיק דהיינו שמתנהג בתמימות ובפשיטות ברך אמונה בלי חכמות של העולם כמו כן הוא יכול לינק ולקבל יותר מהחסד חנם שממשיכך הצדיק. כי עיקר הוא אמונה ותמימות שהוא בחינת כלי שלם ותמים לקבל על ידו כל טוב. ועל כן הכלי של נטילת ידים צריך שיהיה שלם ותמים בבחינת תמימות שהוא עיקר השלימות. כי חכמות אין בהם שלימות, כי אי אפשר להשיג שום דבר על פי חכמה בשלימות כידוע כמו שכתוב (קהלת ז') אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני וכמו שכתב (שם א') כל הדברים יגעים וכו' וכתיב (שם ח') וגם אם יאמר החכם לדעת לא יוכל למצוא וכו'. וכמו שכתוב (שם ג') גם את העלם נתן בלבם מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלקים וכו'. ופירש רש"י העלם חסר וכו' עיין שם. ועל כן אין שלימות כי אם מי שזוכה לאמונה ותמימות. ועל כן נקרא בשם תמים כמו שכתוב (דברים י"ח) תמים היה עם ה'אלקיך. כי כשמו כן הוא כי תמים פירושו שלם. כי מי שזוכה לתמימות באמת זה עיקר השלימות וכנ"ל. וזה בחינת כלי שלם של נטילת ידים שעל ידיו נמשכין מימי החסד חנם הנ"ל שעל ידי זה נמשך קדושת ארץ ישראל שזהו עיקר תיקון האכילה וכנ"ל. (וכן מבואר בהתורה אית לן בירא בדברא בסימן ל"א חלק א' שעיקר שלימות כל הדברים הוא על ידי אמונה עיין שם):

EN:
The essential light and lamp of the neshamah must illuminate in every kind of darkness and shadow of death — for only for this purpose did the neshamah descend to this world, to be clothed in such a coarse, physical body. The physicality of the body and this world is called darkness. From the extremity of the darkness it would have been impossible to survive — therefore when the angels descended to this world, they stumbled greatly, as our Sages said. But the neshamah is drawn from a very exalted place — from the upper Ratzon — therefore it has the power, if it so wills, to stand in this battle. For if it strengthens itself to hold onto its root, the aspect of ratzon — meaning: it never abandons the good ratzon no matter what passes over it — through this it can always prevail against the darkness of the body and this world. For the intensity of the ratzon is the aspect of a light and lamp that illuminates for a person in every kind of darkness and shadow of death, the aspect of : "Ki atah ta'ir nairi, Hashem Elokai yagi'ah chashki" — "For You illuminate my lamp; Hashem my God brightens my darkness." Through this : "Ki v'cha arutz g'dud, u'vElokai adaleg shur" — "For through You I run upon a troop, and through my God I leap over a wall" — I can prevail against all the troops and armies, against the iron wall that seeks to separate, chas v'shalom, between me and my Father in heaven. For however things may be, my heart still burns with sparks of fire, a flame of God for Hashem — which many waters cannot extinguish. This is : "Gam choshech lo yachshich mimeka, v'lailah kayom ya'ir..." — "Even darkness does not darken before You, and night shines like day..." And : "Al tism'chi oyvti li, ki nafalti kamti — ki aishaiv bachoshech, Hashem or li" — "Do not rejoice over me, my enemy! Though I have fallen, I shall arise; though I sit in darkness, Hashem is a light unto me." All through the intensity of the ratzon — the essential kedushah of the neshamah at its root — which is therefore called a lamp, for it illuminates like an actual lamp in every kind of darkness.

Segment 29
HE:
אות לד וְעַל-כֵּן צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה מַיִם שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה בָּהֶם מְלָאכָה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה בָּהֶם אֲחִיזַת הַלּ"ט מְלָאכוֹת שֶׁנִּמְשָׁכִין מִזֻּהֲמַת הַנָּחָשׁ עַל-יְדֵי חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁפָּגַם בַּאֲכִילַת עֵץ הַדַּעַת טוֹב וְרַע, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה פָּגַם בָּאֱמוּנָה וּתְמִימוּת וּפְשִׁיטוּת הַנַּ"ל וְנִמְשָׁךְ אַחַר הַחָכְמוֹת וְהַדַּעַת שֶׁל זֶה הָעוֹלָם שֶׁהוּא בְּחִינַת עֵץ הַדַּעַת טוֹב וְרַע, כִּי אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁהוּא עִקַּר הַבְּרִיאָה, כִּי בִּשְׁבִילוֹ נִבְרָא הַכֹּל בְּחֶסֶד חִנָּם, הָיָה הוּא צָרִיךְ אָז לְהִשְׁתַּדֵּל לְהַמְשִׁיךְ זֶה הַחֶסֶד חִנָּם, כִּי אָז לֹא הָיָה עֲדַיִן שׁוּם תּוֹרָה רַק הַכֹּל נִבְרָא בְּחֶסֶד חִנָּם וְהַכֹּל בִּשְׁבִיל הָאָדָם וּכְשֶׁבָּא אָדָם הָיָה צָרִיךְ רַק לִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ לִבְלִי לְקַלְקֵל הַכְּלִי שֶׁלּוֹ, דְּהַיְנוּ עַל-יְדֵי אֱמוּנָה וּתְמִימוּת וְלֹא יֵלֵךְ אַחַר עֲצַת הַנָּחָשׁ שֶׁנִּדְמֶה לוֹ כְּאִלּוּ הוּא חָכְמָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל" וְכוּ' וְאָז הָיָה מַמְשִׁיךְ הַחֶסֶד חִנָּם כָּרָאוּי וְהָיָה יָכוֹל לִחְיוֹת וּלְהִתְקַיֵּם בְּגוּפוֹ לְעוֹלָם, אֲבָל עַל-יְדֵי שֶׁקִּלְקֵל וְנִמְשַׁךְ אַחַר חָכְמוֹת וַעֲצַת הַנָּחָשׁ הָיָה רָאוּי שֶׁיֵּחָרֵב לְגַמְרֵי, כִּי סִלֵּק מֵעַצְמוֹ הַחֶסֶד עַל -יְדֵי שֶׁקִּלְקֵל הַכְּלִי עַל-יְדֵי חָכְמוֹת פְּגוּמִים שֶׁל עֲצַת הַנָּחָשׁ, רַק הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּחַסְדּוֹ הַנִּפְלָא סִבֵּב סִבּוֹת בְּרַחֲמָיו וְדִבֵּר עִמּוֹ וְהֵאִיר בּוֹ הִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה עַד שֶׁאַף-עַל-פִּי-כֵן נִמְשָׁךְ עָלָיו הֶאָרַת הַחֶסֶד חִנָּם וְעָשָׂה מִיּוֹמוֹ אֶלֶף שָׁנִים כְּדֵי שֶׁיִּתְקַיֵּם הָעוֹלָם שֶׁעַל זֶה נֶאֱמַר ( תְּהִלִּים כה), "זְכוֹר רַחֲמֶיךָ ה' וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה" כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וּמוּבָא בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י, שֶׁזֶּה נֶאֱמַר לְעִנְיַן אָדָם הָרִאשׁוֹן שָׁעָשָׂה מִיּוֹמוֹ אֶלֶף שָׁנִים שֶׁזֶּה הָיָה עַל-יְדֵי חֲסָדָיו הַגְּדוֹלִים, הַיְנוּ בְּחִינַת חֶסֶד חִנָּם הַנַּ"ל, אֲבָל עַל-יְדֵי הַקִּלְקוּל לֹא הָיָה אֶפְשָׁר עוֹד שֶׁיִּחְיֶה לְעוֹלָם עַל-יְדֵי הַחֶסֶד חִנָּם מֵאַחַר שֶׁקִּלְקֵל הַכְּלִי כָּל כָּךְ, וְעַל-כֵּן נִתְגָּרֵשׁ מִגַּן עֵדֶן, שֶׁהוּא קְדֻשַּׁת הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁהוּא קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כִּי צִיּוּרָא דְּמַשְׁכְּנָא וּדְמִקְדָּשָׁא כְּצִיּוּרָא דְּגַן עֵדֶן כִּי עַל-יְדֵי שֶׁפָּגַם בַּתְּמִימוּת וּפָגַם בְּהַחֶסֶד חִנָּם הַנַּ"ל עַל-יְדֵי זֶה פָּגַם בִּקְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא בְּחִינַת קְדֻשַּׁת הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַגַּן עֵדֶן, כִּי עִקַּר קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא עַל-יְדֵי הַחֶסֶד חִנָּם הַנַּ"ל וְעַל-כֵּן נִתְגָּרֵשׁ מִגַּן עֵדֶן וְנִתְרַחֵק מֵהַנָּהָר הַיּוֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן וְכוּ', שֶׁהוּא בְּחִינַת מֵימֵי הַחֲסָדִים הַנִּמְשָׁכִים מֵעֵדֶן הָעֶלְיוֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַתּוֹרָה הַנֶּעְלֶמֶת, שֶׁהוּא בְּחִינַת רַחֲמִים פְּשׁוּטִים וַחֲסָדִים גְּדוֹלִים וְאָז נִגְזַר עָלָיו "בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה", בְּחִינַת הַלּ"ט מְלָאכוֹת, עַל-כֵּן הַמַּיִם שֶׁל נְטִילַת יָדַיִם צְרִיכִין שֶׁיִּהְיוּ מַיִם שֶׁלֹּא נַעֲשׂוּ בָּהֶם מְלָאכָה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה בָּהֶם אֲחִיזַת הַלּ"ט מְלָאכוֹת שֶׁנִּמְשָׁכִין מִפְּגַם הַחֶסֶד הַנַּ"ל, רַק יִהְיוּ מַיִם טְהוֹרִים בְּחִינַת מֵימֵי הַחֶסֶד הַנִּמְשָׁכִין מֵהַנָּהָר הַיּוֹצֵא מֵעֵדֶן, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַתּוֹרָה הַנֶּעְלֶמֶת, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַדֶּרֶךְ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁמַּמְשִׁיךְ הַצַּדִּיק בְּעֵת פְּשִׁיטוּתוֹ שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מִטַּהֲרִין מִכָּל הַטֻּמְאוֹת וְזוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה עִקַּר תִּקּוּן הָאֲכִילָה כַּנַּ"ל: 

~ או

EN:
This is the aspect of the seven lamps — for the neshamah is comprised of all seven middos, as is known. There are seven holy middos that are the totality of everything, and corresponding to them there are seven evil middos — the aspect of the seven good cows and the seven bad cows, etc.; the aspect of seven good days and seven bad days. A person comes to this world to be tested: he will pass through many kinds of darkness comprised of seven. This is the aspect of the seven chambers of Gehinnom in which a person is punished, chas v'shalom, when he does not stand in the test and stumbles. This is the aspect of : "V'shiv'ah idanin yachlefun aloi" — "Seven seasons shall pass over him."

Especially one who wants to begin to enter avodas Hashem and draw close to Hashem in some way — the more one strives and works to detach himself from evil and draw close to good, the more they provoke and overpower him, as our Sages said : "Kol hagadol maichavairo yitzro gadol mimenu" — "Whoever is greater than his fellow, his evil inclination is greater." As it is written : "B'orach zu ahalech tamnu fach li" — "In this very path that I walk, they have laid a trap for me." Regarding this Dovid cried out : "Tavati biy'vain m'tzulah v'ain ma'amad..." — "I have sunk in deep mire and there is no foothold..." And : "Shatani b'vor tachtiyos, b'machashachim bimtzolos..." — "You have placed me in the lowest pit, in darkness, in the depths..."

Segment 30
HE:
הפשוט, וְאז נתְגִּלֶה עליידו דַיקָא אחְדוּת הַפשוּט.
אבל כַשָמשְנִין סדרי"בְרְאשִית, הַם וֶשָלוּם, עַלייָדי
בַּלְאִיִם = וְתַעָריבות, | בּפרְט כְּשָעישִין | מַלָאכָה
ְּכַלְאִ"בְּהָמָה, אֶז נִתְערְבַּב הַדֶרֶך וְהַפּדר עד שאי
אֶפֶשָר שְיעַלָה בָּל דְבֶר לֶשרשו לְכְלל בְּאֶחָר הַפֶשוט,
ואֶז חַייתו הר הַקְלְפות וְסמְרְא" אֶחְרָא שְהֶם בְּחִינת
בְּפִירות, וְאֶז מִתְנְבְִּין השנויים. בְּיּתֶר וְנַתְפורְרין
לפת שור וחמוּר, שהם בַּחִינת עַשו וישמעאל,
שָהֶם בֶּלַל הַשְבָעִים אִמות, שָהֶם הַהַפֶּך מִכָּל
הַתְּקוּנים המְבאָרים בַפָנִים שזוכין עלדידָם לְהמשיף
אמוּנת אחְדוּת הפשוט מתוך פעַלות משתנות, שְזֶהו
עקר תקון בָּל הֶעוּלְמוּת (לקוטי הלכות - הלכות
כלאידבהמה ד', אותיות א ב לפי אוצר היראה -

Segment 31
HE:
אמונה, אות קיג)
את חקתי תשמרו בהמתך
לא תרביע כלאים
(ויקרא י"ט, י"ט)
כָּ אסורי כּלָאִיִם שָהֶם כַּלָאי אילן וּזרעים וְכַלְאִי
ַבָּרֶם וְכלָאִי בַּהָמָה וְכלְאִי בַָּדִים סְמְכֶן הַתִּיְרה זֶה
לְזֶה כָּמו שכתוב בִּפְרשת קדושים אֶת חקתי תשמרוּ
ִּהְמְתֶך לא תַרְבִּיע כַּלָאִים שֶדֶף לא תְזֶרַע כְַּאִיִם
ובָנְד בַּלָאִים וְכו' וְכַן בְּפְרשת כִּי תַצָא נסְמֶך אַסור
בַּלָאִי הַבָּרֶם לְפסוּק לא תחֶרש בַּשוּר ובחַמור יִחְדֶו
ואר כֶּ לא תלְבַש שנַטנז וְכו' גֶדילים תִעַשָה לֶ
וֶבו:
בִּי בָּל. הַמָנִיעות. מעבודת ה יִתְבֶּרך. נִמשָכִין
מהַבְּנְדים הצואים כַּמוּ שְ3ַּתוּב בַּהַתִוּרֶה (לקוטי
מוהר"ן א' - סימן י"ד) על מאמר רַבָּה בַּר בַּר חֶנָה
רְמָא כופְתָא וְסְכְרא לְיְרדנָא. שְהַבְְּדִים. הצואים
שנמשכו עליידי. עְוּנוּתִיי שמהֶם כָּל המניעות
והמְַבִים וְכוּ' הֶם מִפְסִיקִים כָּמו נְהֶר בִּינוּ לְבִין
הקֶדשָה שְהִיא בְּחִינת אריןדיִשְרְאֶל עין שֶם. וְעְקַר
הַתְנַבְּרוּת של הַבְּנְדִים הַצוּאִים לְמַנָעוּ מִדֶרֶך הַחַיִים
האמִתִּי הוא עלדודי גאוּת וְכָבוּד המדמה של עוּלֶָם
לבו אִיך הא מְלְכְלֶך בַעַוניתִיו וְתַאווּתיו פְנְמָו
הְְבִּים בהאי ילד על ידו ול רַגְלִיו ויבקש בְּכֶל כחו
אֶת רופא הָאמתִי שיוכל לרפא תִּחְלוּאי נפשו כּי מי
יוכל לֶסְבּל לָהִיות מלְבַּש בַּבַגְדִים צואים וּמטנֶפים.
אַ הַבְּנְדִים. צואים בְַּצְמָן מְבַלְבְּלִין אֶת רַנְתו
ומְעַסָמין אֶת לְבְבו עד שְעוּשָה עַצְמו בְּלא יְדַע אֶת
טנוף מעָשָיו וחְפַן עדין בבוד של הְעוּלֶם הזֶה וְנופל
ַּנָאוּת וְנסוּת הְרוּח. וְעַלידי זֶה אינו יכול לְהַתְקָרְב
אֶל הָאָמַת שֶלא יַלְעִינו עָלָיו בְּי אָרֶם וִַהְיָה נֶחשָב
ְּעִינִיהֶם כֶשוטֶה וְכַמְשְנֶע. בַּפְרט עַתָה בעונותִינו
הְרבִּים שְנְתְקִיִם וַתּשְלַך אָמַת אַרצָה וְסֶר. מרע
משתוּלֶל וְהַכּבוּד נְהְפַּך לזֶרים וַיִרְאִי הַטָא נִמאָסִין
וכו' אבל מי שמשים אֶל לבו כּאֶב מעַשיו אשָר לא
טובים ומרגיש שפְלותו בַּאָמָת בַּוְדאי יִכִּיר הָאָמַת
לאמתו וישבר כָּל הַמניעות. שבַעוּלֶם וְיִתְקֶרב אֶל
הָאָמַת בּמְקוּם שָהוא. וְעַל"כַּן נקראת הַגְאוָה מוּתְרוּת
במ שְבְּתוּב בַּמוּאֶב על"כַן יִתְרָה עָשָה וכו' על
שְהַתְגְאֶה כַּמו שִ3ַּתוּב שמענו נאון מואֶב גיא מאד
וכו' גַאוַתו וגאונו וכו' וּכְתִיב ומשלם על יִתָר עושה
גאוָה. כִּי גַאוָה הוא בַּחִינת מוּתָרות ממש בְּחִינת
עבודה זֶרָה בַּחִינת קיא צוּאֶה שהוּא מוּתְרות וּפֶסלֶת
הַגוּף בְּחִינַת בְּנְדִים צואים הנ"ל שעַקָר הַתְגִבַּרוּתֶם
למע מהָאָמַת הוא עלדידי גַאוּת כּנ"ל. וּכְבָר מבאֶר
בְּדְבְרִיי ז"ל שעקר כָּל הַמניעות הם מניעות המח כָּמו
שְבְתוּב בְּסִימֶן מ"ו לקוטי תִנְנֶא, ‏ הַינו עלדודי
שנִתְעָרב דַעָתו ונוטה מן הָאָמַת ואינ רוּצֶה לשוּם אֶל
לבו הָאָמת לאמתו כִּי עלדידי כָּל עברה וּפַגִם הוא
פוּגם בַאוּתִיות הַתּורה שמשם שרש נפשו, כַּי עלדידי
הְעַבַרֶה וְהַפָּנֶם הוא. מִתְרְחָק וְנִפְסָק חַם וְשָלום
מהָאות שִפְּנֶם בו. וְאז מצטרפין אצלוּ אותיות הַתוּרה
ְּצְרוּפִים אֶחַרים לְהַפֶּך מן הָאָמֶת בְּבְחִינת לא זֶכֶה
נעשית לו הַתוּרֶה סם מות כָּמוּ שאמרו רבותינו "ל
על פְּסוּק וֶשְמְתֶם וכו'. וּמשֶם נָמֶשָבִין בָּל הַמִחֶשָבוּת
רעות וְהַסְּבָרוּת הפוּכות הַמִתְעִים אֶת הַרְבּה מדרך
הָאָמַת לאמתו כַּמוּ שְבְּתוּב המהפכים ארחות שר
וכו' וּכְתִיב הוי הָאמרִים לְרַע טוב ולטוב רע וְכו'. וְכָל
זה בָּא עלדידי גאות שנמשך עלדידי הַבַּנְדִים הצואים
שמשם כָּל המניעות כנ"ל. בִּי עלדידי גָאוּת חְכַמתו
מִסְתְלְקֶת ממנו כַּמו שאמרוּ רבוּתִינוּ ז"ל. הינו
שְנְסְתְלָק ממנו חְכְמוּת הַתּוּרֶה הָאַמִתִּיוּת ונוטה
לְסְבָרוּת ההַפוכות. מן הָאָמַת. כִּי כְּבֶר. מבאֶר
בְּהַתוּרֶה הנ"ל שאין אדֶם זוכה לתורה כַּי אם עלידי
שפלות אַמִתִּי בְּכֶל הָאַרְבַּע בַּחִינות הַג"ל שָאֶז רַיְקָא
זוה לעסק בּתוּרֶה בַּתְכְלִית השלמות עד שיוכל
ְהְאִיר בּשָרשי נשְמוּת יראל וכו וְלְעַשות בַּעַלי
תשוּבֶה וַגֶרים וכו'. וְלְזְכוּת לְזֶה בשלמות אין זוכָה כַּי
אם הצדיק הָאִמְתִּי שהוּא ענו בְּאָמַת בִּבְחִינַת מ"ה
ַּבָחִינת משה רַבנוּ עָלִיי השלום. אַבֶל גַם כָּל אלו
הַמתְעוּררים לְהְתְקָרב לצדיק הַזֶה צריכים שִיִרגִישו
על כָּל פָּנִיִם שפְלותֶם בָּאָמַת. כִּי בְּלא זֶה אי אֶפֶשָר
לָהֶם לְהְתְקֶרֶב כְּלֶל, בי הַבְָּדִים הצואִים ימְנָעו אותֶם
ְכנ"ל. נְמַצָא שְעְקר כָּל הַמָנִיעות נָמשָכִים עללוְרי
שנְתְעַרבְּבוּ אלו צרופי אותיות הַתוּרה שִפְגֶם בָּהֶם
שעלדידי זֶה נתְעַרבַּב דַעָתו בַּסְבָרוּת הפוכות וְדְעוּת
זרות שמשם כָּל המניעות שְעְקָרם מניעות המה
בּנ"ל. וזה בְּחִינת כָּל אסורי כַּלְאִיִם שְכָּל מיני כַּלְאִיִם
אסורים לָנוּ שלא לְעַרבַּב אותיות הַתוּרֶה שְהוּא
שרשם כַּי כָּל הַדְבָרִים שְבַּעוּלֶם דומם צוּמה חַי
מדבּר כָּל דַבֶר וְדְבֶּר יש לו שרש בַּאוּתְיִּת הַתוּרֶה.
ועל"ידי כַּלָאִִם חס וְשְלוּם גוּרם שְנִתְעַרְבְּבִין חס
ושלים גם אותיות הַתוּרה שהם שרשן ומשם בָּאִים
בּל הַמָנִיעות שְבֶּלֶם כַנ"ל וְעַליכּן נַקְרְאִים בָּשֶָם
ַּלָאִים שהוא לשון מניעות כָּמוּ שִבָּתוּב: וַיּכָּלָא הְעָם
מהְבִיא, אַתָּה ה' לא תְכְלָא רחֶמִיך וְכו', וְכַן הַרבָּה,
וּכְתִיב וּבַבַתִי כַלָאים הְָחְבָּאוּ -- שהוא בִית
הֶאסוּרִים שמונעים אותו לְצַאת, כִּי כָּל המניעות
שִבַעוּלֶם בָּאִים עלדידי בַּחִינת כַּלָאִיִם שְהוּא בְּחִינת
עַרבוּב עלדידי שִנְתְעַרְבַּבוּ אוּתִיִוּת הַתוּרָה חס ושָלום
עלידי פַּגְמִיו שמשם כַּל בַּלְבוּל הַדַעַת וּסְבַרוּת
הַהָפוּכות שִמָהֶם כָּל המניעות כַנ"ל. וְזֶה אֶת חקתי
תִּשָמרוּ שְהַקָדִים קרם אפוּרי כַּלְאִים בִּי זה הַפֶּ
ְּלְאִיִם הַיָנוּ שְהַתוּרֶה מַוְהֶרֶת אֶת הְקְתִי תשָמרו
לשמר הַיטב חָקוּת הַתוּרֶה שלא לְהַחָלִיף חקוּת
הַתּוּרֶה חס ושלוּם הִינו שלא לְגְרם לְבַלְבַּל חס ושַלום
צרופי התורה וְחַקוּתְיה עלדידי אפור כַּלָאיִם וכנ"ל.
ְעליכן עַקַר הַתְּקוּן עלדידי הַצַדיקי אָמַת שִיכולִים
לעסק בַּתוּרה בקְדשה כַּרְאוּי עד שיאירו כָּל אותיות
הַתוּרה בִּשְלְמוּת בְּפי מה שְצְריכִין לשור וּלְהְקי"ן
אלו הַנִפשוּת עד שְיתְעוּרְרוּ בַּתְשוּבָה בשלמוּת כַּי
הַצַדִיק צָריך לְצָרף אותַיות הַתורֶה בְּחֶרוּשִים
נפְלָאִים בְּכֶל פעם כָּפי מה שָצָריך לְתְקוּן אלו
הַנְפְטות שְנְתְרְחקוּ. משָרשְם וּלְהּלִיכֶם וּלְהַדְרִיכֶם
בּדְרֶך הישר וּבעצות טובות הצריכים כְּפִי הָעַת
וְהומן וּכפי שרש נַפְשָם וכְפִי תְּקוּן הַצָריכים
לְהַפְָמִים שפְנְמוּ בָּהֶם וּבשְבִיל זֶה צְרִיכִין בָּאָמֶת
לְחפש וּלְבקַש מאד מאד אחר צדיק אמתִי כַּזֶה.
(לקוטי הלכות - הלכות ערלה ה'- אות ח)
וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל ע'ץ
מאכל... שלוש שנים... ושנה
הרביעית... קדש הלולים לה'...
ובשנה החמישת
(ויקרא י"ט, כ"ג-כ"ה)
ִּי אִיתָא שָשֶלש שֶנִי עֶרְלָה הַם כְּנְגֶר השלש קְלְפוּת
הַטמאוּת לְנַמרי וְנְטע רְבְעִי הוא כְּנְנֶד בְּחִינת גגה
שָהוּא מערב טוב וָרָע. ואלו הָאִרבַּע קלפוּת צריף כָּל
אָדֶם לְבְטְלֶם וּלְשְבְּרֶם כִּי זֶה עַקָר רַגְִּּיּן וּבְחִיְרה של
הֶאדֶם לעמד כַּנְגֶד כַּל המדות רעות הַנמשכין מאלו
הְארְבַּע קְלפות הַקודמין לפרי וְעל"ידי זה יכה לפרי.
ובלל כָּל הַמדות רעות כַּלוּלִים בְּנָאוּת שהוא עַבוּדֶה
רה שהוּא הַהֶפֶך מְהַתורֶה שְעַקֶרה עְנוָה בְּחִינת אין
ַּי בלל כָּל הַתּוּרָה הוא לְבטל עַצמו בְּתְכָלִית הַבְּטוּל
עד שִיִהְיָה נְכְלֶל בְּאִין סוף וְגאוּת הוא הַהַפֶּך מִזֶה. בָּ
גַאוּת בְּלוּל מכָּל הָארְבַע קְלְפוּת. הנ"ל. שצריכין
לְשַבְּרֶם עלדידי אַרְבַּע בְּחִינות שפלות, ההינו לְהְיוּת
שפֶל וְסְטן כַנגד גדוּלִים ובינונים וקטנים שָהֶם שלש
בְּחִינוּת ועוד צריך לְהַסטין וּלְבטל את עצמו עד
שִיהְיָה שִפָּל בַּעִינִיי לֶמטה מִמדרְנֶת עַצָמוּ בִּבְחִינַת
שבו איש תִּחְתִיו (כמובא בלקוטי מוהר"ן א' - סימן
י"ד). ואלו הָארְבַּע בּחִינות הם כַּנגֶד הָאִרְבַּע קְלְפוּת
הַנ"ל, כַּי מי שוש לו אִיזֶה גַאוּת לְמַעָלָה מִמַדְרְנְתו
שָרוצָה לְהדמות עַצַמוּ לְגדולִים או לְבִינונים או אפלו
לקְטנִים וּבָאָמַת הוא קָטֶן מִכַּלֶם בִּי הוא קָטֶן

Segment 32
HE:
וקימת חצות הוא מסוגל להמשכת חסד גדול ביום שהוא בחינת דעת גדול ומוחין להתפלל בשלימות כמובן בספרים. כי בחצות הוא בחינת התגלות ההסתרה ונמשך דעת ואזי הוא התעוררות גדול מאד. אבל עיקר התגלות הדעת בתכלית שעל ידי זה התשובה בשלימות כתיקונו הוא באור היום. שאז נמשך אור גדול ונתגלה חסד ודעת גדול מאד באור היום כמובא. ואזי זוכין לתיקוני התפלה. שהיא בחינת תשובה בשלימות ובתיקון גדול. בבחינת מקוה הנ"ל כמו שאמרו רז"ל על תיקוני התפלה כל הנפנה ונטול ידיו ומניח תפילין וקורא קריאת שמע ומתפלל כאלו וכו' ומסקו כאלו טבל. היינו שתיקוני התפלה של אור היום שהם בחינת מוחין ודעת גדול מאד הם בבחינת מקוה שהוא דעת גדול כנ"ל. וכל זה נעשה על ידי קימת חצות שעל ידי הדעת והתעורורת התשובה שבחצות זוכין אחר כך לאור היום לבחינת דעת גדול מאד לתיקוני התשוב בשלימות כנ"תל. בבחינת ראש חדש ויום טוב כנ"ל שבאמצע הם ימי החול כנ"ל. כי גם בחצות עיקר התגלות הדעת הוא לפי שעה בשעת חצות לילה. ונמשך עד ב' שעות עד סוף האשמורה השניה.ואחר כך אף על פי שכבר נמתק בחינת הלילה והחשך וגם שהוא סמוך לאור היום ויש אז גם כן בחינת התגלות הדעת. אף על פי כן אינו דומה להתגלות הדעת שבשעת המשכת בחינת חצות לילה כנ"ל. (כמובן בדברי רבינו נ"י בסימן קמ"ט) שעיקר חצות הוא ב' שעות הנ"ל. נמצא שהתעוררות התשובה והתגלות הדעת הוא בחצות. ואחר כך נמשך אור גדול ביותר בחינת דעת וחסד גדול מאד באור היום. ובינתיים היא בחינת לילה. כל זה הוא בחינת ראש חדש ויום טוב ובנתיים ימי החול כנ"ל בחינת פסח ושבועות ובאמצע ספירה כנ"ל:

EN:
We return to the matter of Shabbos. It is explained in the Midrashim that the subduing of the kelipah of Amalek — the totality of all the nations opposing Yisrael — is through the holiness of Shabbos. This is brought in the Midrash (Pirkei d'Rabbi Eliezer 43), brought in Sefer Mayim Yechezkel, Parshas Beshalach: "Yisrael said: Master of the Universe, You wrote in the Torah 'Remember the day of Shabbos'… and You wrote 'Remember what Amalek did to you' — how can these two remembrances both be fulfilled? The Holy One Blessed Be He said: They are not alike — this 'remember' is to sanctify, and this 'remember' is to kill and destroy him."

Segment 34
HE:
אות ח וְזֶה בְּחִינַת קְרִיאַת הַתּוֹרָה בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, שֶׁאָז קוֹרִין ד' גַּבְרֵי. כְּנֶגֶד עֲלִיַּת הַמַּלְכוּת שֶׁהִיא בְּחִינַת ד' שֶׁעוֹלָה מִבְּחִינַת מַלְכוּת הָרְשָׁעָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת ד' מַלְכֻיּוֹת כַּנַּ"ל. כִּי קְרִיאַת הַתּוֹרָה הִיא בְּחִינַת שֶׁקּוֹרִין אֶת חֵי הַחַיִּים כַּנַּ"ל, כִּי עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁהִיא שְׁמָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, קוֹרִין אוֹתוֹ כַּנַּ"ל. וּבְיוֹתֵר מְסֻגָּל לָזֶה קְרִיאַת הַתּוֹרָה שֶׁקּוֹרִין בְּתוֹרָה כְּשֵׁרָה שֶׁנִּכְתְּבָה כַּדָּת בִּקְדֻשַּׁת סֵפֶר תּוֹרָה מִן בְּרֵאשִׁית עַד לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ שֶׁנִּמְסְרָה לְמֹשֶׁה בְּסִינַי. שֶׁהִיא עִקַּר בְּחִינַת שְׁמָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְעַל -כֵּן קְרִיאַת סֵפֶר תּוֹרָה מְסֻגָּל בְּיוֹתֵר לִקְרוֹת אֶת חֵי הַחַיִּים כַּנַּ"ל וְעַל שֵׁם זֶה נִקְרָא קְרִיאַת הַתּוֹרָה 'קְרִיאָה' דַּיְקָא כַּנַּ"ל לְעִנְיַן קְרִיאַת שְׁמַע. וְזֶהוּ בְּחִינַת קְרִיאַת הַתּוֹרָה שֶׁל כָּל הַיָּמִים שֶׁנִּתְקַן בָּהֶם קְרִיאָה בְּצִבּוּר בְּעֵת הַתְּפִלָּה, הַכֹּל כְּדֵי לִקְרוֹת הַחִיּוּת, לְהַחֲיוֹת הַמַּלְכוּת. וּכְמוֹ שֶׁמְּבֹאָר לְעֵיל מִזֶּה בְּהִלְכוֹת קְרִיאַת הַתּוֹרָה. וְעַל-כֵּן בְּחֹל שֶׁקּוֹרִין שְׁלֹשָׁה גַּבְרֵי, כִּי אָז בַּחֹל יֵשׁ עֲשִׂיַּת מְלָאכָה וַאֲזַי שׁוֹלְטִין הַל"ט מְלָאכוֹת שֶׁהֵם זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ בְּחִינַת מַלְכוּת הָרְשָׁעָה וַאֲחִיזַת מַלְכוּת הָרְשָׁעָה הִיא מִבְּחִינַת הָרַגְלִין שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה שֶׁנֶּאֱחָזִין שָׁם בִּימוֹת הַחֹל, בִּבְחִינַת רַגְלֶיהָ יֹרְדוֹת מָוֶת וְכוּ', שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַחֲנֵה דָּן שֶׁהִיא מַחֲנֶה הָרְבִיעִי שֶׁל מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהוּא בְּחִינַת מְאַסֵּף לְכָל הַמַּחֲנוֹת, בְּחִינַת מַדְרֵגָה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל הַמַּלְכוּת, בְּחִינַת רַגְלִין וְעַל-כֵּן בַּחֹל אֵין קוֹרִין רַק שְׁלֹשָׁה, כִּי אֵין כֹּחַ לְגַלּוֹת הַהַסְתָּרָה לְגַמְרֵי, כִּי זֶה יָדוּעַ שֶׁבְּמָקוֹם וּבִזְמַן שֶׁיֵּשׁ לָהֶם יְנִיקָה צָרִיךְ דַּוְקָא לְהַנִּיחַ לָהֶם לִינֹק, שֶׁזֶּהוּ הַכְנָעָתָם כְּשֶׁנּוֹתְנִין לָהֶם יְנִיקָתָם בְּצִמְצוּם כַּיָּדוּעַ, כִּי הַיְרִידָה הִיא תַּכְלִית הָעֲלִיָּה כַּנַּ"ל וְכַמּוּבָא. וְעַל-כֵּן בַּחֹל אֵין קוֹרִין כִּי אִם שְׁלֹשָׁה כְּדֵי לִקְרוֹת הַחִיּוּת אֶל הַמַּלְכוּת בִּבְחִינַת שְׁלֹשָׁה מַחֲנוֹת שֶׁבָּהּ, כִּי יוֹתֵר מִזֶּה אֵין יְכוֹלִין לְהַמְשִׁיךְ חִיּוּת כַּנַּ"ל רַק שֶׁמַּמְשִׁיכִין חִיּוּת שֶׁלֹּא יִתְגַּבְּרוּ יוֹתֵר רַק שֶׁתִּהְיֶה יְנִיקָתָם בְּצִמְצוּם גָּדוֹל כַּנַּ"ל, אֲבָל בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, שֶׁאֲזַי הוּא הִתְגַּלּוּת הַהַסְתָּרָה וְעִקַּר הִתְגַּלּוּת הַהַסְתָּרָה, הוּא שֶׁנִּתְגַּלֶּה בְּחִינַת מַחֲנֵה דָּן מִתּוֹךְ הַהַסְתָּרָה, שֶׁהִיא מַחֲנֶה הָרְבִיעִי, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל). עַל-כֵּן קוֹרִין בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ ד' גַּבְרֵי שֶׁאָז מַתְחֶלֶת הַמַּלְכוּת לַעֲלוֹת, בִּבְחִינַת תְּחִלַּת שְׁלֵמוּתָהּ שֶׁאֲזַי הִיא בְּחִינַת ד', כַּמּוּבָא וְכַנַּ"ל. וּבְיוֹם טוֹב שֶׁיֵּשׁ אָז בִּטּוּל מְלָאכָה, בִּטּוּל הַל"ט מְלָאכוֹת, עַל-כֵּן עוֹלָה הַמַּלְכוּת יוֹתֵר וְכֵן בְּכָל יוֹם שֶׁקָּדוֹשׁ יוֹתֵר בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה, דְּהַיְנוּ יוֹם הַכִּפּוּרִים וְשַׁבָּת עוֹלָה בְּחִינַת הַמַּלְכוּת יוֹתֵר וְיוֹתֵר. וְעַל-כֵּן קוֹרִין בּוֹ יוֹתֵר גַּבְרֵי, כִּי יְכוֹלִין לְהַמְשִׁיךְ חִיּוּת וְדַעַת יוֹתֵר וְיוֹתֵר, כִּי הִתְגַּלּוּת הַדַּעַת וַעֲלִיַּת הַמַּלְכוּת הִוא כְּשֶׁנִּכְנָע וְנִתְבַּטֵּל עֲשִׂיַּת מְלָאכָה שֶׁהֵם הַל"ט מְלָאכוֹת זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ כַּנַּ"ל, בִּבְחִינַת מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלֶאכֶת עֲבוֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ כַּנַּ"ל. הַיְנוּ שֶׁבְּכָל יוֹם שֶׁנִּכְנָע בּוֹ יוֹתֵר וְנִתְבַּטֵּל הַל"ט מְלָאכוֹת, יְכוֹלִין בְּיוֹתֵר לִקְרוֹת אֶת הַקֹּדֶשׁ שֶׁהוּא

EN:
This is the entire matter we have written above according to this Torah: the holiness of Shabbos is the holiness of the Tzadik, the aspect of Moshe, who does teshuvah upon teshuvah constantly, meriting in his lifetime "a day that is entirely Shabbos, entirely teshuvah." Through his great power, the aspect of Yehoshua fights the war of Amalek, subduing the blood of the chalal has'mali. Therefore the Midrash connects these two remembrances — Shabbos and the destruction of Amalek — and asks how they can both be fulfilled, for they are truly opposites. At first glance it would seem proper to forget Amalek entirely — to expel his kelipah and contamination from the heart — and only remember Shabbos holiness, the Tzadik's holiness, the totality of Yisrael's holiness. The Midrash answers plainly: they are not alike — this zachor to sanctify, this zachor to kill and destroy. They are certainly two opposites, and therefore one must remember both — Shabbos holiness and, l'havdil, the deed of Amalek — in order to destroy and uproot the memory of Amalek through the remembrance of Shabbos holiness at every time. The remembrance of Amalek's deed is only so that we may uproot it — one must remember that Amalek constantly ambushes. Therefore one must strengthen oneself all the more in remembering Shabbos holiness — the holiness of the Tzadik who does teshuvah always — through whose power we too always have hope. Therefore precisely because they are opposites, one must remember them both well, to uproot the kelipah of Amalek through the remembrance of Shabbos holiness — the Tzadik's holiness, through whose power the aspect of Yehoshua fights the war of Amalek.

Also, it is explained in the Gemara (Shabbos 118b): "Had Yisrael kept the first Shabbos, no nation or tongue would have ruled over them, as it says: 'And it was on the seventh day, some of the people went out to gather' — and it is written after it: 'And Amalek came.'"

Segment 35
HE:
וְזֶהוּ בְּחִינַת קְרִיאַת הַתּוֹרָה שֶׁעַל יָדָהּ קוֹרִין אֶת הַחִיּוּת בִּבְחִינַת מִקְרָא קֹדֶשׁ כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, הַטַּעַם עַל מִסְפַּר גַּבְרֵי שֶׁל יְמֵי הַחֹל וְרֹאשׁ חֹדֶשׁ וְיוֹם טוֹב וְכוּ' מִשּׁוּם בִּטּוּל מְלָאכָה. כִּי זֶה תָּלוּי בָּזֶה כַּנַּ"ל. בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, שֶׁהוּא תְּחִלַּת הִתְעוֹרְרוּת הַתְּשׁוּבָה, תְּחִלַּת עֲלִיַּת הַמַּלְכוּת כַּנַּ"ל, עַל-כֵּן עֲדַיִן עוֹשִׂין בּוֹ מְלָאכָה, כִּי עֲדַיִן לֹא נִתְבַּטְּלִין הַל"ט מְלָאכוֹת לְגַמְרֵי, כִּי אֵין הַמְּלָאכוֹת נִתְבַּטְּלִין עַד יוֹם טוֹב שֶׁאָז הוּא בְּחִינַת הַתִּקּוּן, שֶׁאָז זוֹכִין לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה וְנִתְתַּקְּנִין אָז וַאֲזַי עֲלִיַּת הַמַּלְכוּת בִּשְׁלֵמוּת וַאֲזַי נִתְבַּטְּלִין הַמְּלָאכוֹת כַּנַּ"ל וַאֲזַי קוֹרִין יוֹתֵר גַּבְרֵי כַּנַּ"ל. וְכֵן בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים וְשַׁבָּת שֶׁנִּתְבַּטְּלִין הַמְּלָאכוֹת יוֹתֵר לְגַמְרֵי, קוֹרִין יוֹתֵר אֲנָשִׁים. עַד שֶׁבְּשַׁבָּת, שֶׁאָז תַּכְלִית בִּטּוּל הַל"ט מְלָאכוֹת, וְעַל-כֵּן עָנְשׁוֹ חָמוּר לְעִנְיַן מְלָאכָה אֲפִלּוּ מִיּוֹם הַכִּפּוּרִים, עַל-כֵּן קוֹרִין בּוֹ יוֹתֵר וַאֲזַי קוֹרִין שִׁבְעָה גַּבְרֵי, שֶׁזֶּה בְּחִינַת תַּכְלִית עֲלִיַּת הַמַּלְכוּת שֶׁהִוא בְּשַׁבָּת כַּמּוּבָא. כִּי שִׁבְעָה גַּבְרֵי זֶה בְּחִינַת שֶׁקּוֹרִין הַחִיּוּת לְכָל שִׁבְעַת הַיָּמִים, בִּבְחִינַת וּמִדַּת יָמַי מַה הִוא, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל). וְעַל-כֵּן בְּשַׁבָּת נִמְשָׁךְ הַחִיּוּת לְכָל הַשִּׁבְעָה יָמִים עַל-יְדֵי שִׁבְעָה שֶׁקּוֹרִין בַּתּוֹרָה שֶׁזֶּה בְּחִינַת תַּכְלִית עֲלִיַּת הַמַּלְכוּת בִּשְׁלֵמוּת כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ גַּם כֵּן מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לְעִנְיַן קְרִיאַת הַתּוֹרָה שֶׁטַּעַם מִסְפַּר גַּבְרֵי הוּא מִשּׁוּם מוּסָפִין כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ שָׁם כָּל יוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בִּטּוּל מְלָאכָה וְכָל יוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מוּסָף וְכוּ', כִּי הַקָּרְבָּנוֹת כֻּלָּם שֶׁבְּכָל יוֹם הֵם בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת הַהַסְתָּרָה, כִּי זֶה עִקַּר בְּחִינַת הַקָּרְבָּנוֹת לְהַעֲלוֹת לְגַלּוֹת הַקְּדֻשָּׁה וְהַטּוֹב הַמְלֻבָּשׁ בְּתוֹךְ עֹמֶק הַקְּלִפּוֹת, בְּתוֹךְ בְּחִינַת בַּהֲמִיּוּת, וְלַהֲפֹךְ בְּהֵמָה לְהַעֲלוֹתָהּ לִבְחִינַת אָדָם, כַּמּוּבָא . בִּבְחִינַת אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה' מִן הַבְּהֵמָה, שֶׁעַל-יְדֵי הַקָּרְבָּן עוֹלֶה מִבְּחִינַת בְּהֵמָה לִבְחִינַת אָדָם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת הַהַסְתָּרָה שֶׁנִּתְהַפְּכָה לְדַעַת כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן בְּכָל יוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ קְדֻשָּׁה יְתֵרָה וְנִתְגַּלֶּה הַדַּעַת בְּיוֹתֵר וְנִתְגַּלֶּה הַתְּשׁוּבָה בְּיוֹתֵר, כְּגוֹן רֹאשׁ חֹדֶשׁ וְיוֹם טוֹב וְיוֹם הַכִּפּוּרִים וְשַׁבָּת, שֶׁכֻּלָּם הֵם בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת הַתְּשׁוּבָה עַל-יְדֵי הִתְגַּלּוּת הַדַּעַת כַּנַּ"ל. עַל-כֵּן יֵשׁ בָּהֶם קָרְבְּנוֹת מוּסָפִין עַל-יְדֵי שֶׁנִּתְוַסֵּף בָּהֶם קְדֻשָּׁה וְדַעַת, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מַעֲלִין טוֹב יוֹתֵר מִתּוֹךְ הַהַסְתָּרָה וְעַל-כֵּן נִתְוַסְּפִין בָּהֶם קָרְבָּנוֹת שֶׁהֵם הַמּוּסָפִין, כִּי כָּל הַקָּרְבָּנוֹת הֵם לְכַפָּרָה בְּחִינַת תְּשׁוּבָה וְעַל-כֵּן בַּיּוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מוּסָף קוֹרִין יוֹתֵר אֲנָשִׁים, כִּי אֲזַי מְגַלִּין הַדַּעַת יוֹתֵר מִתּוֹךְ בְּחִינַת הַהַסְתָּרָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת קָרְבְּנוֹת מוּסָפִין כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן קוֹרִין בּוֹ יוֹתֵר, כִּי עַל-יְדֵי הַקְּרִיאָה קוֹרִין הַחִיּוּת כַּנַּ"ל, וְזֶה שֶׁקּוֹרִין בַּתּוֹרָה קֹדֶם מוּסָף כַּנַּ"ל. כִּי עִקַּר קְרִיאַת הַתּוֹרָה בִּשְׁבִיל תּוֹסֶפֶת קְדֻשָּׁה שֶׁיֵּשׁ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁאֲזַי קוֹרִין אֶת חֵי הַחַיִּים בִּבְחִינַת שֵׁם הָעֶצֶם, כִּבְיָכוֹל, שֶׁהִיא הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁנִּכְתְּבָה בִּקְדֻשַּׁת סֵפֶר תּוֹרָה כַּנַּ"ל. וְזֶה שֶׁאוֹמְרִים 'כֶּתֶר' בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ בְּמוּסָף וְכֵן בְּכָל יוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מוּסָף, כִּי אֲזַי בְּחִינַת הַתְּשׁוּבָה, שֶׁהִיא בְּחִי

EN:
This is what is written in Tanna d'Vei Eliyahu chapter 26 part 1, brought in Midrash Rabbah Parshas Ki Sissa: "'And you shall guard the Shabbos for it is holy to you' — there are three holinesses: the holiness of the Name of the Holy One Blessed Be He, the holiness of Shabbos, and the holiness of Yisrael… from here they said: the teeth of those who devour Yisrael will in the future, in the days of Mashiach, be twenty-four amos" — see there.

Segment 36
HE:
(שייך לעיל) ד' גברי שקורין בראש חדש בחינת ד' מחנות דקדושה שהם בחינת ד' דגלים שכל מחנה כלול מג' שבטים וכן כל אחד מן הקורין צריך לקרות לפחות ג' פסוקים וזהו שיעור הקריאה. נמצא שד' גברי הם בחינת ד' מחנות שכל אחד כלול מג' כנ"ל שכולם הם שנים עשר בחינת שנים עשר שבטי יה בחינת שנים עשר בקר שמלכות דקדושה עומדת עליהם שזה בחינת שנים עשר חדשים שנחלקים לד' תקופות כי החדשים הם בחינת המלכות כנ"ל:

EN:
All these three holinesses are included together through the true Tzadik, the aspect of Moshe, who draws and makes known Shabbos holiness. Through Shabbos holiness, the holiness of the souls of Yisrael ascends and is included in their root, in His holiness — this is the aspect of Shabbos = Shin-Bas: the "king's daughter within" — the souls of Yisrael — ascends above. This is the Shin, the totality of the three holinesses. Therefore the Tzadik, the aspect of Moshe, is in the aspect of the segol — the totality of the three points. Therefore the Midrash connects to this the downfall of the wicked in the future, when their teeth will be many amos to their detriment: "the teeth of the wicked You have broken" (Tehillim 3) — for these depend upon each other. The downfall of the wicked, whose totality is Amalek, is through Shabbos holiness. Conversely, to the degree that each person overcomes all six weekdays to subdue the kelipah of Amalek through the Tzadikim's power — Moshe and Yehoshua — so he merits drawing Shabbos holiness. Therefore the Midrash mentioned their downfall through the breaking of their teeth specifically — which at first glance is a great wonder, as all the commentators were puzzled. But according to our words there is a wonderful connection in this Midrash.

Segment 37
HE:
וזה שמברכין החודש בשבת שלפניו. שהוא במקום קידוש החודש כי עכשיו בגלות אין בנו כח לקדש החודש על פי בית דין כראוי. כי הגלות הוא בחינת הסתרה בחינת ואנכי הסתר אסתיר וכו'. על כן מקדשין החודש בשבת. כי שבת הוא בינת דעת כמו שכתוב שטו העם ולקטו בשטותא בימי החול אבל בשבת הוא שלימות דעת בתכלית כמו שכתוב בשבת לדעת כי אני ה' מקדשכם. ועל כן על ידי הדעת שנתגלה בשבת יכולין לקדש החודש שהוא בחינת התגלות ההסתרה כנ"ל. ועל כן מברכין החודש ומקדשין אותו בשבת. ועלכ ן מברכין החודש אחר קריאת התורה כי על ידי קריאת התורה בשבת נמשך דעת גדול כנ"ל. ועל כן נוהגין לידע מתי יהיה המולד בשעה שמברכין החודש. שזה בחינת לידע בחינת תכלית המיעוט וההסתרה כנ"ל ועל ידי שמברכין החודש שזה בחינת קידוש החודש. מגלין ההסתרה לדעת כנ"ל:

EN:
For the essential matter is Shabbos holiness, when Kneses Yisrael unites with her Beloved — "Come, my Beloved, to greet the bride" — and then all three points are included together, completing the aspect of Adam to sit on the Throne. The essential Shabbos holiness is the eating (as in siman 277 and 57, Likutay I) — Shabbos eating is exceedingly precious, entirely Godliness, entirely holy. Through eating, the soul joins with the body and enlivens the blood of the heart — as in os 51 regarding Erev Yom Kippur eating. Therefore the thirty-two teeth correspond to the thirty-two paths of wisdom — the essential eating is through them, sustaining the heart's vitality. All damages stem from eating of the Tree of Knowledge — damaging the aspect of lamed-beis [32], strengthening the blood of the chalal has'mali: the damage to the thirty-two paths, the damage to the thirty-two teeth. The essential rectification is through Shabbos. Therefore the rectification is through Shabbos eating specifically — the three meals corresponding to the three points (os 4). Through Shabbos eating, the thirty-two paths of wisdom are drawn, the thirty-two teeth chew Shabbos food in great holiness, and the blood of the heart is rectified — nullifying the kelipah of Amalek, the totality of the wicked.

Segment 38
HE:
כי כל הראש חדש והימים טוים שתלוים בקביעות ראש חדש. כולם תלוים בבת שמשם מקבלין קדושתם. וזה שנקרא שבת תחלה למקראי קודש תחלה דייקא. היינו ששבת הוא בחינת התחלה לכל הימים טובים הם בחינת מקראי קודש שצריכין לקרות הקדושה לתוכם ושבת הוא בחינת התחלה להיום טוב. שמשם מבחית שבת קורין הקדושה לכל הימים טובים וראשי חדשים. כי שבת קביעה וקיימא. אבל יום טוב תלוי בישראל כי ישראל הוא דמקדשי ליה. כי יום טוב שהוא תלוי בקביעות ראש חדש הוא בבחינת התגלות ההסתרה שעל ידי זה זוכין אחר כך לבחינת קדושת יום טוב כנ"ל. זה תלוי בישראל. כי התגלות ההסתרה זה תלוי בישראל שהם צריכים לעסוק בעבודת ה'ובתורה כדי להעלות המלכות מבחינת הסתרה. אבל שבת קדוש מעצמו ואין פגם מגיע בו כמו שכתוב חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי אלו שבת לא קאמר כי שבת הוא שמא דקודשא בריך הוא שמא דאיהו שלים מכל סטרוי וכביכול בשבת נתגלה חיות מחי החיים שאי ההסתרה מגעת לשם כי בעצם הקדושה כביכול אין פגם מגיע לשם כידוע כי איהו לא אישתני בכל אתר. וזה בחינת קדושת שבת שקביעה וקיימא כי היא קדושה ממנו יתברך בעצמו כנ"ל. ואפילו בתוך הגלות אין בחינת קדושת שבת שקביעה נפגם כי שבת לא קאמר ועל כן אדרבא משבת קורין את החיות והדעת לתוך הימים טובים וראשי חדשים כי על ידי הדעת שנמשך משבת מגלין ההסתרה כנ"ל. וזה שכתוב אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש. ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת. ואחר כך מפורש שאר המודעים. היינו שכל המועדים מקבלים קדושתם משבת כנ"ל וזהו אלה מועדי ה' שר תקראו אותם ודרשו רז"ל אל תאמר אותם אלא אתם היינו שהימים טובים תלויים בישראל על ידי קידוש החודש. וזהו בחינת מקראי קודש שצריכך לקרות את הקודש דהיינו החיות והדעת לתוכם לגלות ההתסרה כנ"ל. וכל זה נעשה על ידי ששת ימים וכו' וביום השביעי שבת. כי משבת קורין הקדושה לתוכם כנ"ל. וזהו שקורין בראש חדש וביום השבת. כי על ידי שבת נעשה קדושת ראש חדש שהוא בחינת התגלות ההסתרה כנ"ל. וזה שמקדשין הלבנה במוצאי שבת. כי על ידי שבת נמשך הקדושה ודעת שהוא בחינת קידוש הלבנה כנ"ל. ועלכ ן הגאולה תלויה בשמירת שבת. כמו שאמרו רז"ל אלמלא שמרו ישראל שבת ראשונה אין כל אומה וכו' וכן אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות מיד נגאלין. כי כל הגליות של מלכות האומות זהו בחינת הסתרה כנ"ל ועל ידי שבת נתגלה ההסתרה ונגאלין:

EN:
Therefore the downfall of the wicked through their teeth is excellently juxtaposed with the greatness of Shabbos. All who stand against Yisrael to devour them — "they hissed and gnashed their teeth" (Eichah 2) — their downfall will be through Shabbos holiness, the Tzadik's holiness, when the rectification is through the thirty-two teeth — the instruments of eating — through which the blood of the heart is refined. All who oppose this — the kelipah of Amalek — their teeth will grow long to their detriment, through Shabbos holiness whose essential holiness is eating through the teeth. For the thirty-two teeth are the aleph of Adam, through which the aspect of Adam is made — as in os 51 regarding Erev Yom Kippur.

Segment 39
HE:
וּבָזֶה תָּלוּי כָּל קִיּוּם הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, כִּי בָּזֶה תָּלוּי כָּל הַבְּחִירָה וְהַנִּסָּיוֹן שֶׁל הָאָדָם וְכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו כָּל יְמֵי חַיָּיו שֶׁהַכֹּל הוּא בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה וְהַנִּסָּיוֹן, הַכֹּל בְּעִנְיָן זֶה, כִּי דֶּרֶךְ ה' יִתְבָּרַךְ שֶׁמֵּאִיר פָּנָיו בְּכָל פַּעַם וּבְתוֹךְ כָּךְ מַסְתִּיר פָּנָיו וְזֶה הוּא בִּכְלָלִיּוּת וּבִפְרָטִיּוּת, וּבִפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת. בִּכְלָלִיּוּת - זְמַן כָּל הָעוֹלָם. וּבִפְרָטִיּוּת - בְּכָל דּוֹר וָדוֹר. וְכֵן בְּכָל אָדָם וּבְכָל זְמַן, וְעַל יְדֵי זֶה כָּל הַנִּסָּיוֹן וְהַבְּחִירָה שֶׁל כָּל אָדָם בְּכָל עֵת כָּל יְמֵי חַיָּיו. וּמִי שֶׁמֵּשִֹים לֵב לָזֶה יָכוֹל לִרְאוֹת קְצָת מִזֶּה בְּכָל הַהַרְפַּתְקָאוֹת וְהַתְּלָאוֹת וְהַהַצָּלוֹת וְהַהַרְחָבוֹת וְהַיְשׁוּעוֹת הַנִּפְלָאוֹת הָעוֹבְרִין עָלָיו בְּכָל יְמֵי חַיָּיו וּבְיוֹתֵר בְּעִנְיַן הַפַּרְנָסָה. וּכְמוֹ שֶׁרָאִינוּ בִּיצִיאַת מִצְרַיִם מִיּוֹם שֶׁנִּתְגַּלָּה ה' יִתְבָּרַךְ לְמֹשֶׁה לְגָאֳלָם עַד הַסּוֹף, שֶׁבִּתְחִלָּה הֵאִיר ה' פָּנָיו לְמֹשֶׁה בְּהֶאָרָה נִפְלָאָה וּשְׁלָחוֹ לְגָאֳלָם וּמָסַר בְּיָדוֹ מוֹפְתִים וְאוֹתוֹת נוֹרָאוֹת לְגַלּוֹת אֱלֹקוּתוֹ וּלְגָאֳלָם כְּדֵי שֶׁיַּאֲמִינוּ יִשְֹרָאֵל בּוֹ יִתְבָּרַךְ עַד שֶׁיִּזְכּוּ לְקַבֵּל הַתּוֹרָה. וְכֵן הָיָה שֶׁבָּא מֹשֶׁה לְיִשְֹרָאֵל וַיַּעַשֹ הָאֹתֹת לְעֵינֵי הָעָם וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד ה' אֶת עַמּוֹ וְכוּ'. וְאַחַר כָּךְ תֵּכֶף כְּשֶׁבָּא מֹשֶׁה לְפַרְעֹה לְגָאֳלָם, וּפַרְעֹה הִקְשָׁה אֶת רוּחוֹ וְלֹא דַּי שֶׁלֹּא הִנִּיחָם לָצֵאת מִמִּצְרַיִם, אַף גַּם הִכְבִּיד עֲלֵיהֶם הָעֲבוֹדָה בְּיוֹתֵר לִבְלִי לִתֵּן לָהֶם תֶּבֶן וְכוּ' אֲזַי תֵּכֶף נִתְעוֹרֵר כְּפִירוֹת בְּדָתָן וַאֲבִירָם וְהַכְּרוּכִים אַחֲרֵיהֶם עַד שֶׁיָּצְאוּ נִצָּבִים לִקְרַאת מֹשֶׁה וְאָמְרוּ, "יֵרֶא ה' עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט וְכוּ'". וְזֶה מֵחֲמַת שֶׁהָיָה הַסְתָּרַת פָּנִים כָּזֶה שֶׁלֹּא דַּי שֶׁלֹּא זָכוּ לַגְּאֻלָּה כַּאֲשֶׁר הִבְטִיחָם מֹשֶׁה, אַף גַּם הִכְבִּיד עֲלֵיהֶם הָעֲבוֹדָה כָּל כָּךְ. וְכֵן הִתְנַהֵג אַחַר כָּךְ בְּכָל פַּעַם, כַּמְבֹאָר הֵיטֵב בְּכָל הַפָּרָשִׁיּוֹת הַמְדַבְּרִים מִיצִיאַת מִצְרַיִם, וּבִפְרָט בְּפָרָשַׁת בְּשַׁלַּח. שֶׁאַחַר שֶׁגָּמַר ה' יִתְבָּרַךְ מַעֲשֵֹהוּ עַל יְדֵי מֹשֶׁה וְהוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם בְּאוֹתוֹת נוֹרָאוֹת כָּאֵלֶּה וּכְבָר רָאוּ דָּתָן וַאֲבִירָם וְכָל הַכְּרוּכִים אַחֲרֵיהֶם שֶׁהָיָה לָהֶם טִינָא בַּלֵּב עַל מֹשֶׁה כֻּלָּם רָאוּ בְּעֵינֵיהֶם שֶׁדְּבַר ה' אֱמֶת בְּפִי מֹשֶׁה שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁפַּרְעֹה הִכְבִּיד עֲלֵיהֶם הָעֲבוֹדָה אַחַר שֶׁבָּא מֹשֶׁה לְגָאֳלָם, אַף עַל פִּי כֵן 'דְּבַר אֱלֹקֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם' כַּאֲשֶׁר רָאוּ בְּעֵינֵיהֶם שֶׁהוֹצִיאָם מֹשֶׁה רַבֵּנוּ בְּיַד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה בְּאוֹתוֹת וּמוֹפְתִים נוֹרָאִים כָּאֵלֶּה, אַף עַל פִּי כֵן כְּשֶׁבָּאוּ עַל הַיָּם וְרָאוּ 'וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם' וְרֹב יִשְֹרָאֵל הַכְּשֵׁרִים וְהַתְּמִימִים עָשֹוּ כַּהֹגֶן וְכָרָאוּי וַיִּצְעֲקוּ אֶל ה' כִּי תָּפְסוּ אֻמָּנוּת אֲבוֹתָם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וּמוּבָא בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י, אַךְ הָיוּ בָּהֶם כִּתּוֹת הַמְבַקְּשִׁים תּוֹאֲנָה וְהַכֹּל הָיָה עַל פִּי דִּבּוּרִים רָעִים וְדֵעוֹת רָעוֹת שֶׁל רָאשֵׁי הַחוֹלְקִים שֶׁהֵם דָּתָן וַאֲבִירָם שֶׁהִטְעוּ אוֹתָם כָּל כָּךְ עַד שֶׁאָמְרוּ הֲמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר וְכוּ': וְכֵן אַחַר כָּךְ כְּשֶׁהֶרְאָה ה' יִתְבָּרַךְ אֶת יָדוֹ הַגְּדוֹלָה עַל יְדֵי מֹשֶׁה וּבָקַע לָהֶם אֶת הַיָּם וְהִטְבִּיעַ אֶת מִצְרַיִם. וְיִשְֹרָאֵל עָבְרוּ בַּיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם וּבָזְזוּ מֵהֶם הוֹן רַב מְאֹד, אַף עַל פִּי כֵן אַחַר כָּךְ הִסְתִּיר ה' יִתְבָּרַךְ פָּנָיו עַד שֶׁהָלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ מַיִם וְאַחַר כָּךְ וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם וְכוּ'. וְאָז "וַיִּלֹנוּ הָעָם עַל מֹשֶׁה לֵאמֹר מַה נִּשְׁתֶּה וְכוּ'". נִמְצָא, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁרָאוּ בִּתְחִלָּה הֶאָרַת פָּנִים כָּל כָּךְ שֶׁהוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם וְקָרַע לָהֶם אֶת הַיָּם בְּנִפְלָאוֹת וְנוֹרָאוֹת כָּאֵלֶּה, אַף עַל פִּי כֵן תֵּכֶף כְּשֶׁהִסְתִּיר ה' יִתְבָּרַךְ פָּנָיו מֵהֶם בִּשְׁבִיל נִסָּיוֹן וְלֹא מָצְאוּ מַיִם בָּאוּ בִּתְלוּנוֹת וּמְרִיבוֹת וְכֵן הָיָה בְּכָל פַּעַם, וּבִפְרָט בְּעִנְיַן הַמָּן שֶׁהוּא בְּחִינַת פַּרְנָסָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא". וְהַכֹּל הָיָה עַל יְדֵי דָּתָן וַאֲבִירָם, כִּי הֵם שֶׁיָּצְאוּ לִקְרַאת מֹשֶׁה בְּמִצְרַיִם כְּאִלּוּ מְקַנְּאִים בִּשְׁבִיל יִשְֹרָאֵל וְאָמְרוּ לְמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, "יֵרֶא ה' עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט וְכוּ'". וְהֵם שֶׁעוֹרְרוּ כָּל הַתְּלוּנוֹת וּמְרִיבוֹת עַל ה' וְעַל מֹשֶׁה, וְהֵם שֶׁהוֹתִירוּ מִן הַמָּן אַף עַל פִּי שֶׁרָאוּ נֵס נוֹרָא כָּזֶה שֶׁיּוֹרֵד לָהֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לֹא נִשְׁמַע כָּזֹאת וְלֹא נִרְאָה כָּזֹאת מִיּוֹם בְּרִיאַת הָעוֹלָם. וּמֹשֶׁה הִזְהִירָם, "אִישׁ אַל יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר", אַף עַל פִּי כֵן הִתְחַזְּקוּ בְּרִשְׁעוּתָם וּכְפִירוּתָם וְהוֹתִירוּ מִן הַמָּן וְאַף עַל פִּי שֶׁרָאוּ שֶׁהִבְאִישׁ וְיָרֻם תּוֹלָעִים וְכוּ' וְאַחַר כָּךְ בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי מָצְאוּ לֶחֶם יוֹמַיִם וְלֹא הִבְאִישׁ כַּאֲשֶׁר אָמַר מֹשֶׁה אַף עַל פִּי כֵן יָצְאוּ לִלְקֹט בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְכֵן אַחַר כָּךְ כְּשֶׁלֹּא הָיָה מַיִם בִּרְפִידִים לִשְׁתּוֹת, כְּתִיב: "וַיָּלֶן הָעָם עַל מֹשֶׁה לָמָּה זֶה הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָמִית אֹתִי וְאֶת בָּנַי וְאֶת מִקְנַי בַּצָּמָא וְכוּ'". וְאָז נָתַן לָהֶם אֶת הַבְּאֵר וְכוּ' וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה עַל רִיב בְּנֵי יִשְֹרָאֵל וְעַל נַסֹּתָם אֶל ה' לֵאמֹר הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן וְעַל יְדֵי זֶה וַיָּבֹא עֲמָלֵק, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם. וְכֵן אַחַר כָּךְ כָּל יְמֵי מֹשֶׁה הִתְנַהֵג כָּךְ כַּמְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה. וְכֵן אַחַר כָּךְ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר בִּימֵי הַשּׁוֹפְטִים וְהַמְלָכִים שֶׁבְּכָל פַּעַם הֵאִיר ה' פָּנָיו וְעָשָֹה לָהֶם אוֹתוֹת גְּדוֹלוֹת. וְאַחַר כָּךְ הִסְתִּיר פָּנָיו וְאָז הָיוּ לָהֶם נִסְיוֹנוֹת וְרַבִּים עָמְדוּ בַּנִּסָּיוֹן וְזָכוּ לִשְׁנֵי עוֹלָמוֹת לָנֶצַח, וְרַבִּים נִכְשְׁלוּ וְסָרוּ מִדַּרְכֵי ה' עַל יְדֵי זֶה. וּקְצָת פָּרְקוּ עֹל לְגַמְרֵי עַד שֶׁגָּרְמוּ לְהַחֲרִיב הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ פַּעֲמַיִם וַעֲדַיִן הַגָּלוּת מִתְאָרֵךְ עַל יְדֵי זֶה, כִּי גַּם עַתָּה בְּתֹקֶף אֲרִיכוּת מְרִירוּת גָּלוּתֵנוּ הִתְגַּבְּרָה הַהַסְתָּרָה שֶׁבְּתוֹךְ הַסְתָּרָה מְאֹד מְאֹד וְנִתְקַיֵּם בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, "וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא וְכוּ'", אַף עַל פִּי כֵן מִי שֶׁחָפֵץ בֶּאֱמֶת לְהִתְקָרֵב לַה' יִתְבָּרַךְ וּלְתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה הוּא רוֹאֶה גַּם עַתָּה בְּכָל פַּעַם הֶאָרַת פְּנֵי ה' וַחֲסָדָיו וְנִפְלְאוֹתָיו הַנּוֹרָאוֹת בְּתוֹךְ עֹצֶם הַהַסְתָּרוֹת הָרַבּוֹת מְאֹד. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, הֵן הֵן גְּבוּרוֹתָיו הֵן הֵן נוֹרְאוֹתָיו שֶֹה אֶחָד בֵּין שִׁבְעִים זְאֵבִים וְכוּ'. וּכְמוֹ כֵן הוּא בִּפְרָטִיּוּת וּבִפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת בְּכָל אָדָם וּבְכָל עֵת וּבְכָל יוֹם וָיוֹם. וְאִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר כָּל זֶה, רַק הַמַּשְֹכִּיל הֶחָפֵץ בָּאֱמֶת יָכוֹל לְהָבִין וְלִרְאוֹת כָּל זֶה כַּמָּה נִסִּים וְנִפְלְאוֹת ה' יִתְבָּרַךְ עוֹשֶֹה עִמָּנוּ גַּם עַתָּה בְּכָל עֵת עִם כְּלָלִיּוּת יִשְֹרָאֵל, וּבִפְרָטִיּוּת עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד, בִּכְלָלִיּוּת כָּל יְמֵי חַיָּיו, וּבִפְרָטִיּוּת בְּכָל עֵת כְּמוֹ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּכָל יוֹם, "עַל נִסֶּיךָ שֶׁבְּכָל יוֹם עִמָּנוּ וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ וְטוֹבוֹתֶיךָ שֶׁבְּכָל עֵת עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרָיִם וְכוּ'":

EN:
And this is the aspect of what our Sages of blessed memory said: "chatzuf alay man dimikadays bivia" — "impudent toward me is the one who betroths through cohabitation [rather than with a perutah]" [Kidushin 12b] — for certainly he is impudent and brazen-faced [az panim]. For before one has rectified the face of kavod through the perutah of kidushin, as above, the brazen-faced ones have a foothold — and therefore he is brazen-faced, as above.

Segment 40
HE:
וזה בחי' איסור כתובת קעקע. כי הכתב הוא בשביל האמת ולדחות השקר.היינו במקום שיש חשש שינוי ושקר כותבין כתב כדי שלא יוכל השקרן לשנו תעוד ולומר שקר. אבל באמת נגד הרמאי והשקרן גם כתבאינו מועיל כנראה בחוש כי הרמאי והשקרן יכול להחליף עשרת מונים אפילו נגד הכתב כי טוען טענת של שקר ורמאות ואומר שכך היה כוונת הכותב. וזה בחי' אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר. וימינם שהוא בחינת כתב שהוא בימין ג"כ ימין שקר כנ"ל. ועל כן העיקר הוא מי שיש לו נאמנות באמת ובתמימות רק עמו יכולין לעסוק הן במו"מ הן בדברי תורה ומוסר. כי עיקר האמת הוא בלב שלא יטעה את עצמו בבחי' ודובר אמת בלבבו. וכשרז"ל הלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות וכו'. וע"כ תורתינו הקדושה ניתנה בכתב ובעל פה שהם בחי' אמת ואמונה כי תורה שבכתב זה בחי' אמת בחי' כתוב יושר דברי אמת. אבל אעפ"כ מתורה שבכתב לבד אין יכולין לידע אמתת התורה. כי בהתורה אין מבואר שום דיני המצוה. ואין יודעין איך להניח תפילין וכו' ושאר דיני התורה כ"א ע"י תורה שבע"פ שהוא בחינת אמונהבבחי' אודיע אמונתך בפי. היינו אמונת חכמים שאנו צריכין להאמין בהחכמים האמתיים כפי מה שביאור לנו כל דיני ודרכי התורה. כי עיקר אחיזת האמת המוטעה שמםש כל השקרנים שבעולם בבחי' כל שקר שאין בו אמת בתחילתו אינו מתקיים וכו' עיקרא אחיזת הוא מבחי' כתב שהוא בשביל האמת שלא יוכלו לשנות עוד מאחר שכבר נכתב הכל בכתב. אבל משם כל שקריהם כי משנים כמה שינויים ואומרי' פרושים וביאורים בהכתב כרצונם כפי שקריהם. ועל כן עכו"ם לומדים רק תורה שבכתב כי משם נשתלשל אחיזת שקריהם, מאחר שמחלקים ומפרידים תורה שבכתב מתורה שבע"פ ואינם מאמינים בחכמי האמת שהם חכמי התלמוד שביארו לנו באר היטב כל התורה באמת. ע"כ הם מפרשים התו' כרצונם ומגלים פנים בתורה שלא כהלכה כידוע. וע"כ בכל עסקי משפטיהם ודיניהם הם מחמירין מאד מאד שיהיה הכל בכתב דייקא. ואין מקבלין שום דיבור מגדול וקטן לא מהטוען ולא מהשופטי כי אם בכתב דייקא ןוהכל בשביל האמת כדי שלא יוכלו לשנות עוד. אבל זה האמת הוא הרבה מאד יותר מדאי שמשם אחיזת השקר. וכאשר רואין בחוש שאחרי שמרבין בכתבים וכל הדיבורים נכתבים אף עפ"כ הם מלאים שקר ומחליפים עשרת מונים ומפרשים הכתב כרצונם וכו' כידוע כל זה. כי עקיר האמת הוא אחד לא הרבה כנ"ל. כי עיקר הדבר שידין הדיין דין אמת לאמתו וכנ"ל. והדבר מסור ללב ובוחן לבות יודע מי כוונתו באמת לאמתו. אבל ע"י ריבוי הכתבים א"א לברר האמת אדרבא משם אחיזת השקר וכנ"ל:

EN:
[continued]

Segment 41
HE:
נִמְצָא שֶׁהַכֹּהֵן הוּא בִּבְחִינַת בְּרִית בִּבְחִינַת חֶסֶד הַנַּ"ל וְעַל -כֵּן כָּל הַבְּרָכוֹת עַל-יְדֵי הַכֹּהֵן, כִּי עַל יָדוֹ נִשְׁלָמִין כָּל הַבְּרָכוֹת, כִּי כָּל הַבְּרָכוֹת חֲסֵרִים וְאֵין לָהֶם שְׁלֵמוּת כִּי אִם עַל -יְדֵי אֱמוּנָה וֶאֱמוּנָה תְּלוּיָה בִּשְׁמִירַת הַבְּרִית וְעַל-יְדֵי בְּרִית חֶסֶד מִתְגַּלֶּה וְכוּ' כַּנַּ"ל, דְּהַיְנוּ רָצוֹן וְכִסּוּפִין לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כַּנַּ"ל וַאֲזַי נִצְטַיְּרִין אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה לְטוֹב וְעַל-יְדֵי זֶה דַּיְקָא נִשְׁלָמִין הַבְּרָכוֹת, כִּי כָּל הַבְּרָכוֹת בָּאִין עַל-יְדֵי זֶה, עַל-יְדֵי הַכִּסּוּפִין דִּקְדֻשָּׁה שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מְצַיְּרִין אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה שֶׁהֵם פּוֹעֲלִים וְעוֹשִׂים כָּל דָּבָר בָּעוֹלָם, מְצַיְּרִין אוֹתָם לְטוֹב וְלִבְרָכָה וּמִשָּׁם עִקַּר הַבְּרָכָה, כִּי כָּל הַבְּרָכוֹת הַכֹּל מֵהַתּוֹרָה שֶׁמִּשָּׁם חִיּוּת כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם, אַךְ אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה אֵין לָהֶם שׁוּם פְּעֻלָּה רַק כְּפִי מַה שֶּׁמְּצַיְּרִין אוֹתָם עַל-יְדֵי הַכִּסּוּפִין לְטוֹב אוֹ לְהֵפֶךְ חַס וְשָׁלוֹם, כַּמְבֹאָר בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל, עַיֵּן שָׁם אַחַר הַמֵּימְרָא דְּסָבֵי דְּבֵי אַתּוּנָא הַמַּתְחִיל "זִוּוּגָן וְהִצְטָרְפוּתָן שֶׁל הָאוֹתִיּוֹת" נִמְצָא שֶׁעַל-יְדֵי כִּסּוּפִין דִּקְדֻשָּׁה מִשָּׁם כָּל הַבְּרָכוֹת כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן דַּיְקָא עַל-יְדֵי הַחֶסֶד שֶׁמִּתְגַּלֶּה עַל-יְדֵי שְׁמִירַת הַבְּרִית שֶׁהוּא בְּחִינַת רָצוֹן וְכִסּוּפִין דִּקְדֻשָּׁה עַל-יְדֵי זֶה נִשְׁלָמִין כָּל הַבְּרָכוֹת שֶׁשְּׁלֵמוּתָן עַל-יְדֵי אֱמוּנָה שֶׁתְּלוּיָה בִּשְׁמִירַת הַבְּרִית שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מִתְגַּלֶּה חֶסֶד הַנַּ"ל וּבָזֶה מְקֻשָּׁר הֵיטֵב בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל עִנְיַן הַחֶסֶד שֶׁהוּא הַכִּסּוּפִין דִּקְדֻשָּׁה לְעִנְיַן שְׁלֵמוּת הַבְּרָכוֹת הַנַּ"ל וְהָבֵן: 

וְזֶה בְּחִינַת בִּרְכַּת כֹּהֲנִים, כִּי הַכֹּהֵן אִישׁ הַ

EN:
See also Hilchos Shabbos, Halacha 4, where Parshas Zachor is also explained based on this same Torah. But the Torah is longer than the earth's measure — what one passage lacks, another reveals. There is still much to say and explain in the realm of the revealed, aside from the hidden which is sealed and concealed from every eye. May Hashem illuminate our eyes in His Torah always, Amen.

Segment 42
HE:
וְזֶה בְּחִינַת בִּרְכַּת כֹּהֲנִים, כִּי הַכֹּהֵן אִישׁ הַחֶסֶד עַל-יְדֵי שֶׁהוּא בִּבְחִינַת בְּרִית הוּא דַּיְקָא יָכוֹל לְהַמְשִׁיךְ בְּרָכוֹת לְיִשְׂרָאֵל, כִּי שְׁלֵמוּת כָּל הַבְּרָכוֹת הֵם עַל יָדוֹ כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת יְבָרֶכְךָ ה' בְּמָמוֹן וְכוּ', כִּי מְבֹאָר שָׁם בְּסוֹף הַמַּאֲמָר הַנַּ"ל שֶׁמִּי שֶׁהוּא בַּעַל נֶפֶשׁ, דְּהַיְנוּ עַל-יְדֵי הַחֶסֶד וְהָרָצוֹן בְּחִינַת כִּסּוּפִין דִּקְדֻשָּׁה הַנַּ"ל עַל-יְדֵי זֶה אֲכִילָתוֹ וּפַרְנָסָתוֹ בִּבְחִינַת לֶחֶם הַפָּנִים. וַאֲזַי כָּל הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים טוֹרְחִים בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָתוֹ וַאֲזַי סָר צִלָּם, דְּהַיְנוּ הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים שֶׁהֵם בְּחִינַת הַצֵּל שֶׁמְּכַסֶּה עַל אוֹר הַחַמָּה וְנִתְגַּלֶּה וּמֵאִיר אוֹר הַחַמָּה וְנִתְקַיֵּם וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ וְכוּ', עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב וְזֶהוּ, 'יְבָרֶכְךָ ה'' בְּמָמוֹן ( בְּמִדְרָשׁ רַבָּה פֶּרֶק יא) כִּי עַל-יְדֵי הַכֹּהֵן שֶׁהוּא בְּחִינַת חֶסֶד הַנַּ"ל שֶׁהוּא יָכוֹל לְהַמְשִׁיךְ בְּרָכוֹת לְיִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל עַל יָדוֹ נִמְשָׁךְ מָמוֹן וּפַרְנָסָה גְּדוֹלָה בְּחִינַת לֶחֶם הַפָּנִים הַנַּ"ל שֶׁאֲזַי הַכֹּל טוֹרְחִים בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָתוֹ כַּנַּ"ל וְזֶהוּ, 'וְיִשְׁמְרֶךָ' מִן הַמַּזִּיקִין ( שָׁם), הַיְנוּ בְּחִינַת סָר צִלָּם הַנַּ"ל, כִּי עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים דְּעָלְמָא שֶׁהֵם הַצֵּל שֶׁמְּכַסֶּה עַל אוֹר הַחַמָּה כַּנַּ"ל בַּמַאֲמָר הַנַּ"ל הֵן הֵן מַזִּיקֵי עָלְמָא וְעַל-כֵּן עַכְשָׁיו שֶׁהֵם מְכַסִּין עַל הַחַמָּה נֶאֱמַר, יוֹמָם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא יַכֶּכָּה וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה וְכוּ' ה' יִשְׁמָרְךָ וְכוּ', כִּי עַכְשָׁיו צְרִיכִין שְׁמִירָה מִן הַחַמָּה וּלְבָנָה שֶׁלֹּא יַגִּיעַ הֶזֵּק עַל יָדָם מֵחֲמַת שֶׁעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים דְּעָלְמָא שֶׁהֵן מַזִּיקֵי עָלְמָא נֶאֱחָזִין בָּהֶם כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן הַכֹּהֵן אִישׁ הַחֶסֶד שֶׁהוּא מַמְשִׁיךְ הַפַּרְנָסָה בִּבְחִינַת לֶחֶם הַפָּנִים וַאֲזַי נִתְגַּלֶּה מַרְאֵה חַמָּה, כִּי סָר צִלָּם וְכוּ', כַּמְבֹאָר שָׁם וְנִכְנָעִים וְנִתְבַּטְּלִים עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים דְּעָלְמָא הַנֶּאֱחָזִין בְּהַחַמָּה וּמְכַסִּין אוֹר הַחַמָּה עַל -יְדֵי צִלָּם כַּנַּ"ל, עַל-כֵּן נִשְׁמָרִין עַל-יְדֵי זֶה מִן הַמַּזִּיקִין, הַיְנוּ מֵעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים דְּעָלְמָא שֶׁהֵן הַמַּזִּיקִין כַּנַּ"ל וְזֶהוּ שֶׁמְּבָרֵךְ כֹּהֵן אִישׁ הַחֶסֶד 'יְבָרֶכְךָ ה'' בְּמָמוֹן, 'וְיִשְׁמְרֶךָ' מִן הַמַּזִּיקִין כַּנַּ"ל וְזֶהוּ, 'יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ', שֶׁיִּתְגַּלֶּה בְּחִינַת פָּנִים שֶׁתִּהְיֶה הַפַּרְנָסָה בִּבְחִינַת לֶחֶם הַפָּנִים עַל-יְדֵי שֶׁמִּתְגַּלֶּה פְּנֵי ה' שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ הַנֶּאֱמַר שָׁם בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל, עַיֵּן שָׁם: 

~ אות ג

 וְעִקַּר בִּרְכַּת כֹּהֲנִי

EN:
Based on all the above, it is clear that Tefillin = pe'er = Mochin illuminating the Beis HaMikdash = Shabbos. It follows naturally why Shabbos is not the time for Tefillin: on Shabbos, the Mochin (= pe'er = the Tzaddik's light) illuminate automatically through the intrinsic holiness of the day itself — Shabbos, which is the Tzaddik's light. Likewise Yom Tov: the Or HaPanim (= pe'er) shines through the intrinsic holiness of Yom Tov itself. Therefore Yom Tov too is not the time for Tefillin.

Segment 43
HE:
גופו, דְהְינו בְּתבַת קעַקָע, בַּי אַדְרבָּא, מה מקְלקל
ומחריב בְּנִין גופו הַבְּלוּל מכָּל הְעוּלָמוּת כנ"ל, בי
צריף לְהַדַר את גופו שְִיּהִיָה בַּשלְמוּת בְּלִי שום
חַקִיקָה, כַּי גופו כְּלוּל מִכָּל אותיות התורה. וּבָאָמַת
הָאָדֶם הוא לְמַעָלֶה מהַתוּרֶה, כַּמוּבָא בַּדְברִי רַבַּנו
ז"ל, בַּמוּ שאמרו רבותינו ז"ל: כּמה טפשאי וכו
דקימי מִקָמִי אוּריתָא וְלָא קימי מִקָמִי צורְבָא מרַבֶּנֶן:
ועלדכן עקר הארת פנים וְהדוּר הגוף של הָאִדֶם הוא
רק עַלייְדי הרושי התרה שְמְחְדש בְּשְכְלו, שָעַלדיְרי
זה מִמִילָא נִכְלֶל בְּתוך הַתורה וְנמֶשָ הָאָרָה על כָּל
גופו בַּחִינַת הדרת פָנים, אבל אסוּר לחקק אוּתִיות
בּנשמיוּת בְּנוּפו, בי בַּזֶה מקלְקל הדור גופו בִּחִינת
הַדרת פָּנִים. (לקוטי הלכות - הלכות קרחה וכתובת
קעקע ג' - אותיות א' ב)
מִפָנִי שיב תְּקוּם וְהְדרְת פִני זֶקן
(ויקרא י"ט, ל"ב)
עקר הַבָּבוּד והדרת פָנִים מגיע לְהַדִיק שְזְכָה לְקָנוּת
אָמַת שהיא עַקָר הַחְכָמה. וְאָמַת הוא אור הַפָנִים, עַל
כ מגִיע לו כְּבוד וְהַדֶרַת פָנִים. אַך מחָמַת שאי
אֶפֶשָר שְיּהְיָה זה הֶחְכֶם יִחִידי בְּוּלֶם, על כָּן בַשְבִילו
נברא כָּל הְעוּלֶם לְצוות אלֶיו, כמאמר רבותינו ז"ל,
בָּל הְעולֶם לא נברא אִלָא לְצוּוּת לְזֶה ובשביל זֶה. וְעַל
בּן החיוּת של בַּל הְעוּלֶם הוא בִּשבִיל זֶה הצדיק
הֶאָמַתִּי שְזְכָה לְקְנְיִן הָאָמֶת, בִּי עקר הַחיות הוא אָמָת
ְּמַאָמר רבותינו ז"ל אָמַת סַמָא דְחַיי. וְְקָר הָאָמָת
זכָה זֶה שִתְקן מעָשָיו בְּרַאוּי בְּתְכְלִית השְלִימוּת
שְהוּא הציק הָאָמֶת שְזְכָה לְבְרר בִּשָלִימוּת, בְּזֶה
הְפוּלֶם הַמעָשָה וְַבְִּירֶה, הטוב מן הרע הָאָמֶת מן
הַשָקֶר. וְהוּא הוא הַוְָן שִ2ָנָה חְכְמָה שָהוּא אָמָת
שְהוּא עקר הַחִיוּת. אבל אם כן מִהִַיכֶן מִקְבְּלִין חַיוּת
שְאֶר בָּנִי הְעוּלֶם מאַחַר שלא זָכוּ לְבֶרר הָאָמָת
בשלימות כּי אין מעשיהם עולים יְפֶה, אך כָּל חַיוּתֶם
הוא עַל ידי הצדיק שעַל ידו נמשף חיוּת לכל כידוע.
ועל כן כָּל מי שסמוך יוּתַר אֶל הצדיק הוא מקַבַּל
חִיות ייתָר. בי בָּאָמַת כָּל יראל נַקְרְאִין צדיקים, בָּ
יש בְּבֶל אֶחָד מִישְראֶל נְקְדָה טוּבָה שְהִיא בְּחִינֶת
צדיק,. אַבֶל מַחָמת מעשָיו שָאִינֶם כְּרַאוּי נִתְחַפָּה
ְנתְעַלֶם בַּחִינת צדיק שבו שהיא הַגִּקְרָה טוּבה שבו.
ְַל בּן עקר תְּקון בָּל אָרֶם הוא על יָדִי הַצְדִיק הָאָמָת,
ַּי כָּל מי שכַלֶל ומקרב אַלְיו על ידי זֶה מאיר
ְּחִינַת הַנִּקְדה טוּבָה שבו. וְעַל כַּן גַּם הוא בִּכְלָל
צדיק. אַבֶל החולק על הצדיק עוקר עצמו משרשו
ואין יכול לְהָאיר בו בְּחִינַת צדיק שבו. וְעַל כַּן הוא
דַיִקָא נקרא רשָע, שהוא הִיפַד הַצדיק כּי מאַחַר
שְמַעַשָיו. אינֶם. עולים יְפָּה וְגֶם נִתְרְחַק וְנְתְהַפֶף
מהַצַדִיק, על כן הוא רשע בי הִיפֶך הצֶדִיק הוא רשע
(בָּמו שִ3בְּתוּב סורו נא מעל אהֶלִי אנשים הַרְשְעִים
שְזָה נְאָמר על אותֶם שְחְלְקוּ עַל משָה). אַבָל כָּד מו
שָאִינוּ חולק על הצדיק אף על פי שְאִינוּ חָכֶם
דקְדשָה בַּשְלימות, אף על פי כן בְּשְמגִיע לְזקָנָה
ושִיבה צֶריכין לְכַבָּדו בָּמו שָנאָמר מִפֶני שִיבָה תְּקוּם.
ַּי גּם הוא מקבּל ויוּנק מכְּבוד וְהַדוּר פָּנִי הַזֶקַן
דקֶדשָה שְקְנָה חְכְמָה וְאָמֶָת, מַאֶחַר שְוְכָה לְחיוּת כָּל
ָמִי הייו שְהֶם שבָעִים נה ולא חֶלַק עַצָמו משרש
חיותו שהוּא הצדיק הָאָמָת. בּודאי גַּם הוּא זְכָה עַל
זה בָּא לְעוּלֶם. כִּי מאחר שאינו חולק על הַצַדִיק עַל
בּן גַּם הוא מקבַּל וְיונק חיית אַמתִּי שהוא אָמַת
שָמְשֶם עַקָר הַבְּבוד וְהַדֶרת פָּנִים כַָּ'ל. וזֶה שָאָמְרו
רבוּתינו ז"ל יכול אפלו זֶקָן אשמאי (פרוּש רשע),
הִינו הֶרֶשָע החוּלק עַל הַצַדִיק שָהוּא הַפֶּך הַצַדִיק,
תַּלְמוּד לומר וְהְדרְתָ פְּני זֶקן זֶה שְמְּנָה חְכְמָה, הַיָנו
שָעקָר הַכְּבוּד וְהַדְרַת פָנִים מִגִיע רק לָמִי טְקָנָה
חִכְמָה שהוּא הַצָדִיק. א כָּל מי שאִינו חולק טליו
אַזי הוא מקְבּל חיוּת ממנו. על כן כְּשְמגִיעַ לימי
הְַקְָה צָרִיכִין לְהַדָרו גַם כַּן כנ"ל. אָבֶל לא לְזְקַן
אִשָמַאי שְהוא מי שְחוּלק על הַצַדִיק הָאָמָת שֶחְלק
עַצמו משרש חיוּתו שהוא הַזֶקֶן הקדשה. וְכָל חיותו
מהַסְטְרא אֶחְרָא שָהוּא אַנְפין. השוכין וְעְלִיהֶם
נאָמַר וּבוזי יקְלו. וְעל כַּן הֶרֶשָע הַחוּלק על הציק
נקְרָא בְּשָם זֶקן אשָמאי, הִיפֶ הַמְקרבִים וְהגִּסְמְכִים
עַבדיו ולא יאשמו כָּל החוסים בו. אַבֶל הַחוּלֶק הוא
קרא אשמאי כִּי אשם אשם בּה' וּבְתוּרְתוּ
הַקְדוּשָה. מאחַר שחְלְק עַצָמוּ מִהַצַדִיק הָאָמַת
שהוא שרש וְחיוּת הַכל. וְעַל כַּן גַּם הַשבְטים
הקדושִים בְּשְנְתְוְדע לָהֶם שְזֶה עָּןופְנֶם מה שְחַלְקו
על יוסֶף הַצֶדִיק, אָמַרוּ אֶז אַבֶָל אשָמִים אַנַחְנוּ עַל
אֶחִינו. בּי זה עקַר הָאָשֶם כְּשְחוּלְקין על הַצרִיק
הָאָמַת, הִַיפך ולא יאשמו כָּל החוסים בו כנ"ל. וְעָל
כָּן שעור שִיבָה הוא שבעים שנָה שהֶם כַּנְגֶד
שִבָעִים פָנִים לְתוּרֶה שָהֶם עַקֶר בְּחִינת הַדְרֶת פָנִים
ְּחִינַת אָמַת שְזכָה הוֶקן שְכָנֶה חַכָמָה, וְעַל בַּן
הַבַּעַל שִיבָה שְזְכָה לחיות כָּל שנוּתִיו שָהֶם שְבַעִים
שנָה ואינו רשע וְחוּלֶק על הַצַדִיק חס ושלוּם, אָז
ְּוְדַאי זכָה בִּימִי חַיִיי לְבָרַר אִיִזֶה נְקְדות הָאָמֶת
שְהֶם עקר הַחיות שְנְמשך מהשבָעִים פָנִים לְתוּרה,
על כ מגִיע גּם לו כְּבוּד וְהדוּר כנ"ל. (לקוטי הלכות
- הלכות שבועות וכבוד רבו ב', אותיות ב"ד ב"ה
לפי אוצר היראה - צדיק, אות קל"ד)
והדרת פני זקן
(ויקרא י"ם, ל"ב)
כחיב: "קנה הכמה קנה בינה", וכתיב: 'אָמה הנה"
כי עַקַר הַחְכְמָה וּבִיִנָה הוא אָמֶת, וָאָמָת צֶריכִין
לקָנות דַיְקָא, ואי אֶפשָר לכות אַלָיו בְּנֶּם; בי או
אֶפֶטָר לבות אֶל הַחְְמָה הָאִמַתִיִּית שָהִיא

Segment 44
HE:
וְזֶהוּ בְּרֵאשִׁית שֶׁמְּרַמֵּז עַל תְּשׁוּבָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּתִקּוּנֵי זֹהַר, בְּרֵאשִׁית יָרֵא בֹּשֶׁת, שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה שֶׁעִקָּרָהּ עַל-יְדֵי הַבּוּשָׁה, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר (בְּסִימָן עב לִקּוּטֵי תִּנְיָנָא). גַּם בֹּשֶׁת אוֹתִיּוֹת תָּשֵׁב בְּחִינַת תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְּנֵי אָדָם, שֶׁהוּא בְּחִינָה הַנַּ"ל שֶׁאֲפִלּוּ אִם הָאָדָם כְּמוֹ שֶׁהוּא אֲפִלּוּ אִם נָפַל, חַס וְשָׁלוֹם, לִבְחִינַת מְקוֹמוֹת הַמְטֻנָּפִים, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת דִּכְדּוּכָהּ שֶׁל נֶפֶשׁ, גַּם אָז צְרִיכִין לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ עַד שֶׁיָּשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא, שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, עַד דִּכְדּוּכָהּ שֶׁל נֶפֶשׁ. גַּם אָז וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ וְכוּ'. נִמְצָא, שֶׁבְּרֵאשִׁית בְּחִינַת תְּשׁוּבָה הוּא בְּחִינַת הוֹצָאַת הַחִצִּים הַנַּ"ל, כִּי זֶה עִקַּר תִּקּוּן הַתְּשׁוּבָה לְהוֹצִיא כָּל הַפְּגָמִים שֶׁהֵם בְּחִינַת חִצִּים שֶׁנִּזְרְקוּ לִבְחִינַת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא בְּחִינַת בַּת מַלְכָּה הַנַּ"ל, וְעַל-כֵּן הֵם עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה עַד יוֹם כִּפּוּר כְּנֶגֶד עֲשָׂרָה מִינֵי חִצִּים שֶׁצְּרִיכִים לְהוֹצִיא עַל-יְדֵי הַתְּשׁוּבָה:

EN:
And this is the aspect of the haste and the prohibition of chamaitz. Since they themselves could not clarify the halachah through clarifying the kushyos and doubts, therefore chamaitz is forbidden to them. And chamaitz is forbidden b'mashehu (in the most minuscule amount) — for it is forbidden for us at that time to enter at all into the doubts and confusions and kushyos that exist in the halachah, which is the aspect of chamaitz. For we do not now have the power to clarify the halachah through kushyos and doubts. And if one enters into this, chas v'shalom, one can remain stuck there — for it is impossible then to emerge from there. And therefore chamaitz is forbidden b'mashehu — for we need now only to eat matzah, which is the aspect of shalom, the aspect of halachah p'sukah. But chamaitz is forbidden b'mashehu — for we merit the halachah p'sukah without any clarification of doubts and kushyos and dispute, and it is forbidden for us to enter at all into the aspect of doubts and kushyos, which is the aspect of chamaitz.

Segment 45
HE:
כִּי שָׁבוּעוֹת הוּא מַתַּן תּוֹרָה, וְהַתּוֹרָה הוּא בְּחִינַת שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מַכְנִיעִין לְהָרַע שֶׁל הַשִּׁבְעִים לְשׁוֹנוֹת, דְּהַיְנוּ תַּאֲוַת נִאוּף וְזוֹכִין לִשְׁמִירַת הַבְּרִית. כִּי עִקַּר מַתַּן תּוֹרָה תָּלוּי בִּשְׁמִירַת הַבְּרִית, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא וְכוּ' כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ בָּזֶה , וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב וְעַתָּה וְכוּ' וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וְכוּ'. כִּי עַל-יְדֵי שְׁמִירַת הַבְּרִית בָּחַר בָּנוּ מִכָּל עָם וְרוֹמְמָנוּ מִכָּל לָשׁוֹן בִּשְׁעַת מַתַּן תּוֹרָה. וְעַל-כֵּן נֵעוֹרִים כָּל הַלַּיְלָה כְּדֵי לְהַכְנִיעַ אֶת הַשֵּׁנָה, דְּהַיְנוּ בְּחִינַת תַּרְדֵּמָה שֶׁהוּא בְּחִינַת תַּרְגּוּם שֶׁעִקַּר שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ עַל-יְדֵי זֶה שֶׁמְּשַׁבְּרִין וּמַכְנִיעִין הָרַע שֶׁבַּתַּרְגּוּם וּמַעֲלִין הַטּוֹב שֶׁבַּתַּרְגּוּם לִלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ (כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ נֵרוֹ יָאִיר כָּל זֶה בַּמַּאֲמָר תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק סִימָן יט): 

~ אות ב

וְ

EN:
And this is the aspect of Pesach and S'firas HaOmer and Shavuos — for then is all the drawing-close of Yisrael to their Father in Heaven, Who took us out of Egypt on Pesach in order that we receive the Torah on Shavuos, in order that we recognize Him, blessed be He. And the essential thing is emunah, which is the foundation and generality of the entire Torah, as it is written: "All Your commandments are emunah." But to raise and rectify the fallen emunah, one needs all the tikkunim explained in the Torah mentioned above. Therefore we need during these days to draw down all these tikkunim.



# Kedoshim
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/3/7/

Kedoshim
קדושים
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/3/7

Segment 1
HE:
וזה בחינת נטילת ידים קודם האכילה. כי עיקר קדושת אכילת ישראל הוא בארץ ישראל ששם כל הקדושות. ועיקר קדושת ארץ ישראל הוא בענין האכילה. כי הכל המצות התלויות בארץ הוא בענין האכילה כן תרומות ומעשרות וחלה וביכורים וקרבנות וכו'. ועל כן עיקר הברכה שמברכין על כל המאכלים הוא לברך להשם יתברך על ארץ ישראל שנתן לנו כמו שכתוב (דברים ח') ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטובה וכו' ומשם אנו למדין גם כל הברכות שלפני הכמו שאמרו רז"ל (ברכות ל"ה) השתא לאחריו מברך לפניו מבעיא. נמצא שכל הברכות הוא להמשיך קדושת ארץ ישראל על האכילה כי משם נמשכין הכל הקדושות כנ"ל. ועל כן כשאיש ישראלי רוצה לאכול לחם שהוא עיקר האכילה עיקר חיות האדם צריך לר~ אות לקדש את עצמו עד שיהיה נמשך קדושת ארץ ישראל על מה שאוכל כי משם עיקר קדושת האכילה כנ"ל. ועל כן תקנו רז"ל לנטילת ידים שצריך כל אחד לקדש את ידיו במים קודם אכילתו. כי הידים הם כ"ח פרקין שהם כנגד כ"ח אתוון דעובדא דבראשית שהם בחינת כח מעשיו (כמובא במקום אחר). ועלכן צריכין לטהר הידים במים שהוא מצוה נטילת ידים כדי להמשיך מימי החסד שהוא בחינת החסד חנם הנ"ל שבו נברא העולם על ידי כ"ח אתוון, ועל ידי זה נתגלה ונמשך קדושת ארץ ישראל בכל מקום האדם עומד שם. כי עיקר קדושת ארץ ישראל הוא על ידי כח מעשיו שנתגלין ומאירין על ידי שממשיכין ומאירין החסד שבו נברא העולם שעל ידי זה נתגלה שהכל של השם יתברך וברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו וכנ"ל:

EN:
All of this is the aspect of tzitzis — the tikkun of the garments, the aspect of tzedakah, the aspect of : "Tzedek lavashti vayalbishaini" — "I clothed myself in righteousness and it clothed me." Therefore, the Torah generally mentions the distress of the poor person in his clothing and covering when warning about tzedakah, as it is written : "Ki hi ch'suso l'vado, hi simlaso l'oro..." — "For it is his sole covering, his garment for his skin..."; and : "V'shachav b'salmaso u'vairachecha..." — "He shall lie down in his garment and bless you..."; and : "Ki sir'eh arom v'chisiso..." — "When you see the naked and cover him..."; and : "Im er'eh ovaid mib'li l'vush" — "If I see one perishing without clothing" — and so on in many places.

Segment 2
HE:
ע"פ התורה אמור אל הכהנים בסי' ב' ע"ש כל התורה מבואר שם שעיקר הוא התפילה כי עיקר כלי זיינו של משיח וכל המלחמות שיעשה ולכ הכבישות שיכבוש הכל משם וכו'. ומבואר שם שיוסף ששמר הברית זכה לבכרוה שהוא בחי' עבודת התפילה כי הבכור נוטל פי שנים. פי שנים הוא בחי' תפלה שיש בה סידור שבחו של מקום ובקשת צרכיו וכו' ע"ש:

EN:
It emerges that the essential sustenance of money and wealth is through the aspect of the aforementioned mishpat. And therefore the essential mishpat is in monetary laws [dinai mamonos]. For all monetary laws are called mishpat, as it is written: "And these are the laws [mishpatim] that you shall place before them" (Exodus 21:1) — which speaks of monetary laws. And likewise the entire Choshen Mishpat is only about monetary laws. For the essential money and wealth is through the aspect of mishpat, as above; see below at the end of this teaching. 18

Segment 3
HE:
וְעַל-כֵּן אוֹמְרִים תֵּכֶף אַחַר שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד בְּלַחַשׁ. כִּי מוֹדִיעִים שֶׁעַל-יְדֵי זֶה שֶׁאָנוּ מְקַבְּלִים עָלֵינוּ אֱלֹקוּתוֹ עַל-יְדֵי שְׁמַע יִשְׂרָאֵל וְכוּ' שֶׁהוּא בְּחִינַת בֵּיתָא עִלָּאָה, עַל-יְדֵי זֶה נִזְכֶּה לְגַלּוֹת מַלְכוּתוֹ לְכָל בָּאֵי עוֹלָם לְעוֹלָם וָעֶד, אֲפִלּוּ לְהָרְחוֹקִים מֵהַקְּדֻשָּׁה מְאֹד. שֶׁזֶּהוּ עִקַּר בְּחִינַת בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד שֶׁהוּא בְּחִינַת צִיקֵי קְדֵרָה וְכוּ' כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. וְעַל-כֵּן אוֹמְרִים בְּלַחַשׁ כִּי עֲדַיִן לֹא זָכִינוּ לָזֶה, עַל-כֵּן צְרִיכִין לְהַסְתִּיר הַדָּבָר שֶׁלֹּא יִתְגָּרֶה עִמָּנוּ חַס וְשָׁלוֹם. כִּי עֲדַיִן צְרִיכִין לַעֲמֹד בַּמִּלְחָמָה לְהַגְבִּיר הַמַּחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת שֶׁהֵם הַיֵּצֶר טוֹב עַל הַהֵפֶךְ וְכוּ' כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. שֶׁבָּזֶה עוֹסְקִין בַּאֲמִירַת וְאָהַבְתָּ וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ וְכוּ' וַיֹּאמֶר וְכוּ' כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְאַחַר כָּךְ בֶּאֱמֶת וְיַצִּיב לְהַמְשִׁיךְ כֹּחַ הַצַּדִּיק בְּחִינַת מֹשֶׁה מָשִׁיחַ שֶׁמִּמֶּנּוּ הַכֹּל וְכוּ' כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. אֲבָל עִקַּר הִתְגַּלּוּת הַמַּלְכוּת הוּא עַל-יְדֵי הַתְּפִלָּה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְכֵן מוּבָן בַּכַּוָּנוֹת שֶׁבִּקְרִיאַת שְׁמַע מַמְשִׁיכִין מֹחִין כְּדֵי לִבְנוֹתָהּ. אֲבָל עִקַּר בִּנְיָנָהּ וְיִחוּדָהּ וְכוּ' הוּא עַל-יְדֵי הַתְּפִלָּה וְעַיֵּן שָׁם וְהָבֵן הֵיטֵב:

EN:
[continued]

Segment 4
HE:
אות עה

EN:
Section 75

Segment 5
HE:
וְעִקַּר הַתִּקּוּן עַל-יְדֵי תְּשׁוּבָה. וְעִקַּר הַתְּשׁוּבָה הוּא עַל-יְדֵי כֹּחַ הַצַּדִּיק, כִּי בִּלְעָדוֹ אֵין אָנוּ יְכוֹלִין לְהָרִים יָדֵינוּ וְרַגְלֵינוּ. אֲבָל גַּם הַצַּדִּיק אִי אֶפְשָׁר לוֹ לִגְמֹר חֶפְצוֹ בִּשְׁלֵמוּת עִמָּנוּ כִּי אִם עַל יָדֵינוּ כְּשֶׁאָנוּ מִתְגַּבְּרִים לְהִתְקָרֵב אֵלָיו וְכוּ', כִּי בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה אֵיזֶה אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא כָּל שֶׁהוּא עַל כָּל פָּנִֵים וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל. אֲבָל כָּל מִי שֶׁאוֹחֵז אֶת עַצְמוֹ בְּהַצַּדִּיק וּבְכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו הוּא מִתְחַזֵּק עַצְמוֹ כַּאֲשֶׁר הִזְהִיר כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁאֵיךְ שֶׁהוּא יִתְחַזֵּק וְכוּ', אֲזַי הוּא תָּמִיד בִּכְלַל בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה, וְכָל הַיְרִידוֹת וְהַנְּפִילוֹת וְהַהִתְרַחֲקוּת נֶהְפָּכִים לַעֲלִיּוֹת וְהִתְקָרְבוּת בִּבְחִינַת זְדוֹנוֹת נִתְהַפְּכִין לִזְכֻיּוֹת וְכוּ'. כִּי דַּיְקָא מֵחֲמַת שֶׁיָּרַד לִמְקוֹמוֹת רֵעִים וּמְגֻנִּים כָּאֵלֶּה בַּעֲווֹנוֹתָיו וְגַם מִשָּׁם אָחַז אֶת עַצְמוֹ בְּהַצַּדִּיק וְלֹא נִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ חַס וְשָׁלוֹם, עַל-יְדֵי זֶה הַצַּדִּיק מַעֲלֶה אוֹתוֹ, וּמַעֲלֶה מִשָּׁם עַל יָדוֹ דַּיְקָא נִיצוֹצוֹת הַנְּפוּלִין מְאֹד מְאֹד שֶׁלֹּא הָיָה אֶפְשָׁר לְהַעֲלוֹתָן זוּלָתוֹ וְכוּ'. כִּי עַל-יְדֵי זֶה נַעֲשִׂין כֵּלִים וְכוּ' וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל:

EN:
[continued]

Segment 6
HE:
וזה שארז"ל כל העונה אמן יהא שמי' רבא בכל כחו מוחלין לו כל עוונותיו כי ע"י עניית אמן יהא שמי' רבא בכונה נכלל לעילא מן כל ברכתא שהוא התכלית שכולו אחד כולו טוב ששם אין שום אחיזת דין ועון כלל רק הכל נמחל שם כי משם מבחי' התכלית בחי' עוה"ב משם עיקר מחילת עוונות כי זהו בחי' יוה"כ שהוא בחי' עוה"ב כולו טוב כולו אחד שמוחלין אז העוונות ע"י שנכללין אז שם כנ"ל:

EN:
[continued]

Segment 7
HE:
וזהו בחי' כל המענג את השבת מוחלין לו עוונותיו כי ע"י שמירת שבת נכללין ג"כ בהתכלית הזה שזהו בחי' נחלה בלי מצרים וכנ"ל וע"כ מוחלין לו כל עוונותיו כנ"ל:

EN:
[continued]

Segment 8
HE:
אות יז

EN:
Section 17

Segment 9
HE:
וזה בחי' י"ב תיבות שבפ' שמע ובשכמל"ו כנגד י"ב גובלי אלכסון בחי' י"ב שבטים וכל בחי' י"ב הנ"ל שצריכין לכוללן באחד שזהו בחי' ק"ש כנ"ל:

EN:
[continued]

Segment 10
HE:
בכל התורה כולה שלוחו של אדם כמותו ואין שליחות לעכו"ם ואין שליחות לקטן. גם אין שליח לדבר עבירה:

EN:
[continued]

Segment 11
HE:
ע"פ התורה אמר ר' עקיבה כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים שנא' דובר שקרים לא יכון לנגד עיני וכו' (סי' נ"א לק"א). והכלל שהשקר מזיק לעינים בגשמיות ורוחניות כי ע"י השקר נתעכר דמיו ונמשך בכי' ודמעות שהם קלקול הראות וכו' כיעיקר התהוות השקר הוא מחמת הריחוק מאחד כי אמת הוא אחד ושקר הוא רבים וכ'. וקודם הבריאה הי' הכל אחד ואפילו שם טהור לא הי' שייך לומר כי טהור אין שייך אלא במקום שיש אחיזת הטומאה אבל קודם הבריאה הי' כולו אחד כולו טוב כולו קודש. אך תיכף כשיצאה הבריאה מכח אל הפועל נתהוה מיד בחי' הטהרה שהוא בחי' הבחירה שמשם אחיזת השקר. כי תיכף אחר הבריאה הי' כביכול שני דברים בחי' האחד והבריאה ואז שייך בחירה כי באחד אין שייך בחירה רק במקום שיש שני דברים שייך בחירה לבחור בזה או בזה ומשם עיקר אחיזת השקר ששרשו מריחקו מאחד כנ"ל וכו' ע"ש כל זה היטב. וע"י השגחת הש"י אפילו אחר הפעולה שהוציא הקב"ה מכח אל הפועל כל הדברים הם באחדו תעמו וכו'. וע"י אמת השגחהת הש"י עליו ואז הכל אחד אחר הבריאה כמו קודם הבריאה אבל ע"י שקר מסלק ממנו השגחת הש"י ואז מפריד אחר הבריאה מקודם הבריאה שמשם עיקר אחיזת השקר וכו'. וזהו כשתגיעו לאבני שיש טהור וכו' אל תאמרו מים מים שהם בחי' דמעות שנתהווה ע"י השקר וכו' ע"ש כ"ז היטב:

EN:
[continued]

Segment 12
HE:
וזה בחי' שלוחו של אדם כמותו בכל התורה כולה. כי כלל כל התורה הוא בשביל לכלול באחד, לכלול אחר הבריאה בקודם הבריאה שהוא כולו אחד כולו טוב כי זה עיקר התכגלית שבשביל זה נברא האדם כדי לכלול כל העולמות באחד ע"י קיום התורה והמצות בעולם הזה שהם אחדותו כידוע. ובשביל זה כל התורה כולה הוא בחי' עינים כ,ש מצות ה' ברה מאירת עינים כי ע"י התורה ממשיכין עיני השגחתו עלינו שעי"ז נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה בבחי' כולו אחד כולו טוב כנ"ל. וז"ש ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם כי עיקר פגם כל העבירות הוא שפוגם בעיני ה' כביכול כ"ש והרע בעיניו עשיתי (תהלים נ"א) וכתיב (בראשית פ' וישב) רע בעיני ה', היינו שע"י העבירה שהוא רע בעיני ה' עי"ז כביכול מסלק עיני השגחתו ממנו ועי"ז נפרד אחר הבריאה מקודם הבריאה ונתרחק מבחי' כולו אחד שזהו עיקר הפגם והפירוד שעושה ע"י העבירה בחי' ונרגן מפריד אלוף כי מפריד אחר הבריאה מקודם הבריאה ע"י פגם העבירה שהוא פגם העינים. כי עיקר כלליות באחד, אחר הבריאה בקודם הבריאה הוא ע"י בחי' העינים היינו עיני ההשגחה כנ"ל. וזהו שארז"ל אחרי לבבכם זהו מינות ואחרי עיניכם זהו ניאוף כי ניאוף שהוא פגם העינים הוא מינות ממש כי ע"י פגם העינים מפריד הביראה מאחד שזהו בחי' מינות וע"ז ר"ל:

EN:
[continued]

Segment 13
HE:
כַּיּוֹם שֶׁהוּא מַאֲפִיל וּמֵאִיר כָּךְ עָתִיד לְהַאֲפִיל לָכֶם וּלְהָאִיר לָכֶם. וְכָל הַתּוֹכָחוֹת וְכוּ' הֵן הֵן הַמַּצִּיבִין אֶתְכֶם וּמְקַיְּמִין אֶתְכֶם. וְכָל זֶה הוּא בִּכְלָלִיּוּת יִשְׂרָאֵל. וּבִכְלָלִיּוּת זְמַן כָּל הָעוֹלָם. וּבִכְלָלִיּוּת הַזְּמַן שֶׁל כָּל אָדָם וְאָדָם כָּל יְמֵי חַיָּיו. וּבִפְרָטִיּוּת בְּכָל אָדָם וְאָדָם בְּכָל יוֹם, כִּי כְּבָר עָבַר עַל כְּלַל יִשְׂרָאֵל חֹשֶׁךְ וְאוֹר חֹשֶׁךְ וְאוֹר הַרְבֵּה פְּעָמִים, כִּי כְּבָר הָיִינוּ בְּגָלוּת מִצְרַיִם וְהוֹצִיאָנוּ מִשָּׁם. וְעָבַר עָלֵינוּ מַה שֶּׁעָבַר בִּימֵי הַשּׁוֹפְטִים. וְאַחַר כָּךְ נִבְנָה הַבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהוּא עִקַּר הָאוֹר שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְאַחַר כָּךְ נֶחֱרַב בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ. וְאָז נֶחֱשַׁךְ הָעוֹלָם. וְאַחַר כָּךְ חָזַר וְנִבְנָה וְנֶחֱרַב וְכוּ'. וְכֵן כָּל מַה שֶּׁעָבַר עַד הֵנָּה. וְכֵן בְּכָל דּוֹר וָדוֹר. וְגַם בְּתוֹךְ עֹצֶם הַחֹשֶׁךְ אַחַר הַחֻרְבָּן בְּעַבְדוּתֵנוּ לֹא עֲזָבָנוּ אֱלֹקֵינוּ וַיֵּט עָלֵינוּ חֶסֶד עַל-יְדֵי הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁבְּכָל דּוֹר שֶׁהֵם מְאִירִים לָנוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ. וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה,

EN:
[continued]

Segment 14
HE:
עַד שֶׁלֹּא שָׁקְעָה שִׁמְשׁוֹ שֶׁל צַדִּיק זֶה זָרְחָה שִׁמְשׁוֹ שֶׁל הַשֵּׁנִי וְכוּ' וְכֵן בִּפְרָטִיּוּת בְּכָל אָדָם וּבְכָל זְמַן וּבְכָל יוֹם וָיוֹם: 

נִמְצָא, שֶׁבְּכָל יוֹם צְרִיכִין לְקַשֵּׁר נְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה בַּנְּקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מְצִיאַת הָאֲבֵדוֹת כַּנַּ"ל, עַל-כֵּן קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה צְרִיכִין לִסְפֹּר הַיָּמִים, כִּי הַסְּפִירָה הִוא בְּחִינַת תִּקּוּן הָאֲבֵדוֹת, כִּי אָנוּ סוֹפְרִין הַיָּמִים כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה נֶאֱבָד אֶחָד מֵהֶם, כִּי הַכֹּל בְּמִסְפָּר וּבְמִנְיָן. וְזֶה בְּחִינַת לִמְנוֹת יָמֵינוּ כֵּן הוֹדַע וְכוּ'. 'לִמְנוֹת יָמֵינוּ', הַיְנוּ בְּחִינַת סְפִירָה שֶׁאָנוּ סוֹפְרִין וּמוֹנִין הַיָּמִים 'כֵּן הוֹדַע', הַיְנוּ שֶׁכְּמוֹ כֵן יְרַחֵם עָלֵינוּ ה' יִתְבָּרַךְ וְיַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ הַדַּעַת הַקָּדוֹשׁ שֶׁהוּא בְּחִינַת נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה כַּנַּ"ל שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה עִקַּר הַסְּפִירָה כְּדֵי לְקַשֵּׁר נְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה בַּנְּקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה בְּכָל יוֹם. וְעַל-כֵּן סוֹפְרִין לָעֹמֶר, כִּי עַל-יְדֵי הַקְרָבַת הָעֹמֶר שְׂעוֹרִים מַעֲלִין מִבְּחִינַת בְּהֵמָה לְאָדָם וּמְקַשְּׁרִין נְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה בַּנְּקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה, כִּי עֹמֶר שְׂעוֹרִים הוּא בְּחִינַת בּוּשָׁה וּשְׁפִיכוּת דָּמִים שֶׁאָנוּ מְקַבְּלִין עָלֵינוּ כְּדֵי לִזְכּוֹת לִתְשׁוּבָה לְהַכְנִיעַ הַדָּם שֶׁבֶּחָלָל הַשְּמָאלִי עַל-יְדֵי זֶה וְכוּ' כַּנַּ"ל, כִּי עֹמֶר שְׂעוֹרִים הוּא בְּחִינַת מִנְחַת קְנָאוֹת שֶׁל הַסּוֹטָה שֶׁצְּרִיכָה לִסְבֹּל בּוּשָׁה גְּדוֹלָה עַל חֵטְא הַהַסְתָּרָה. וּבָזֶה הִיא נִבְדֶּקֶת וְעִקַּר תִּקּוּנָהּ הוּא שֶׁבְּאִם בֶּאֱמֶת נִטְמְאָה תֹּאמַר הָאֱמֶת לִפְנֵי הַכֹּהֵן וְאָז יְכֻפַּר עֲווֹנָהּ עַל-יְדֵי הַוִּדּוּי וְהַבּוּשָׁה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאוֹמְרִים לָהּ תּוֹכָחָה הַרְבֵּה שֶׁתִּתְוַדֶּה וְלֹא יִמָּחֶה שֵׁם שָׁמַיִם עַל הַמַּיִם. וְאִם לֹא נִטְמְאָה וּטְהוֹרָה הִיא, אֲזַי הוּא לָהּ לְטוֹבָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זָרַע. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. כִּי אֲפִלּוּ אִם לֹא נִטְמְאָה צְרִיכָה כַּפָּרָה עַל הַהַסְתָּרָה, אֲבָל זֹאת הַבּוּשָׁה בְּעַצְמָהּ מְכַפֶּרֶת עָלֶיהָ וְנִתְהַפֵּךְ לָהּ לְטוֹבָה שֶׁאִם הָיְתָה יוֹלֶדֶת בְּצַעַר יוֹלֶדֶת בְּרֶוַח וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. אֲבָל אִם נִטְמְאָה וְלֹא רָצְתָה לְהִתְוַדּוֹת וּלְהוֹדוֹת עַל הָאֱמֶת. אֲזַי, וְצָבְתָה בִטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵכָהּ וְכוּ'. וּכְמוֹ כֵן נִבְדָּקִין כְּלַל יִשְׂרָאֵל עַל-יְדֵי הָעֹמֶר שְׂעוֹרִים שֶׁהוּא בְּחִינַת מִנְחַת קְנָאוֹת כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּזֹּהַר וְאִיהוּ בְּדִיקוּ דְּאֵשֶׁת חַיִל שֶׁהֵם כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, הַיְנוּ שֶׁאָז צְרִיכִין לְהַתְחִיל לְהָכִין עַצְמוֹ כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה. וְהָעִקָּר הוּא קִיּוּם הַתּוֹרָה, כִּי הַתּוֹרָה כְּבָר קִבַּלְנוּ עַל-יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, אַךְ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה צְרִיכִין לְהָכִין אֶת עַצְמוֹ מֵחָדָשׁ וְלִזְכּוֹת לְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ קִיּוּם הַתּוֹרָה, דְּהַיְנוּ לִזְכּוֹת לִתְשׁוּבָה עַל הֶעָבָר וּלְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ מֵעַתָּה לְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת. וְעִקַּר דֶּרֶךְ הַתְּשׁוּבָה הוּא עַל-יְדֵי בּוּשָׁה וּשְׁפִיכוּת דָּמִים שֶׁיִּשְׁמַע בִּזְיוֹנוֹ וְיִשְׁתֹּק וּמִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁמְּבַזִּין אוֹתוֹ וְשׁוֹפְכִין דָּמוֹ בִּשְׁבִיל שֶׁרוֹצֶה לְהִתְקָרֵב אֶל הָאֱמֶת. וְאִם אֵין לוֹ בִּזְיוֹנוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים מֵאֲחֵרִים צָרִיךְ לְבַזּוֹת אֶת עַצְמוֹ וְלִשְׁפֹּךְ אֶת דָּמוֹ בְּעַצְמוֹ וּלְהִתְבַּיֵּשׁ בְּעַצְמוֹ עַל מַעֲשָׂיו וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. כָּל הָעוֹבֵר עֲבֵרָה וּמִתְבַּיֵּשׁ בָּהּ מוֹחֲלִין לוֹ עַל כָּל עֲווֹנוֹתָיו. כִּי הַבּוּשָׁה עִקַּר הַתְּשׁוּבָה כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת עֹמֶר שְׂעוֹרִים שֶׁהוּא מִנְחַת סוֹטָה שֶׁהוּא מַאֲכַל בְּהֵמָה שֶׁאָנוּ מְבַיְּשִׁין עַצְמֵנוּ בְּעַצְמֵנוּ, כִּי אָנוּ מוֹדִים וּמִתְוַדִּים שֶׁאֲנַחְנוּ דּוֹמִים עַתָּה כִּבְהֵמָה מֵאַחַר שֶׁעֲדַיִן לֹא נִטְהַרְנוּ מִזֻּהֲמַת מִצְרַיִם. וְזֹאת הַבּוּשָׁה שֶׁאָנוּ מַמְשִׁיכִין עָלֵינוּ עַל-יְדֵי הָעֹמֶר שְׂעוֹרִים זֶה עִקַּר תִּקּוּנֵנוּ כַּנַּ"ל, כִּי עִקַּר הַתִּקּוּן עַל-יְדֵי הַבּוּשָׁה. וּבָזֶה נִבְדָּקִין יִשְׂרָאֵל שֶׁמִּי שֶׁאֵינוֹ נָקִי בֶּאֱמֶת וְקִלְקֵל מַעֲשָׂיו, אֲבָל עַל כָּל פָּנִים הוּא מוֹדֶה עַל הָאֱמֶת וּמִתְבַּיֵּשׁ בְּעַצְמוֹ עַל מַעֲשָׂיו וּמִשְׁתַּדֵּל לְהִתְקָרֵב לְאַנְשֵׁי אֱמֶת שֶׁיְּכוֹלִין לְהָאִיר בּוֹ בְּחִינַת נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה וְכוּ' כַּנַּ"ל. נִתְתַּקֵּן עַל-יְדֵי זֶה וְכַנַּ"ל, מִכָּל שֶׁכֵּן מִי שֶׁהוּא טָהוֹר וְאַף-עַל-פִּי-כֵן הוּא מִתְבַּיֵּשׁ בְּעַצְמוֹ עַל שֶׁאֵין טָהֳרָתוֹ בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת אוֹ עַל קֹצֶר הַשָּגָתוֹ וְכוּ' כַּנַּ"ל, הוּא זוֹכֶה עַל-יְדֵי הַבּוּשָׁה לִבְחִינַת תְּשׁוּבָה עַל תְּשׁוּבָה כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ וְכַנַּ"ל. אֲבָל מִי שֶׁהוּא טָמֵא בֶּאֱמֶת וְלֹא דַּי שֶׁאֵינוֹ מִתְבַּיֵּשׁ בְּעַצְמוֹ עַל מַעֲשָׂיו הָרָעִים וְהַמְגֻנִּים מְאֹד אַף גַּם הוּא רוֹדֵף וּמְבַיֵּשׁ אַנְשֵׁי אֱמֶת וְשׁוֹפֵךְ דָּמָם כַּמַּיִם בְּחִנָּם, הוּא נִבְדָּק עַל-יְדֵי מִצְוַת עֹמֶר שְׂעוֹרִים וְיִפֹּל בְּאֵין סוֹמֵךְ כְּמוֹ הַסּוֹטָה הַטְּמֵאָה מַמָּשׁ. וִיקֻיַּם בּוֹ, וְצָבְתָה בִטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵכָהּ וְהָיְתָה לְאָלָה בְּקֶרֶב עַמָּהּ. וְזֶה שֶׁכָּתַב אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּסֵפֶר הָא"ב שֶׁבִּסְפִירַת הָעֹמֶר יְכוֹלִין לְהַכְנִיעַ אֶת הַמָּסוֹר וּלְהַפִּילוֹ מֵאִגָּרָא רָמָא לְבֵירָא עֲמִיקְתָא וְהַסִּימָן לָעֹמֶר רָאשֵׁי תֵּבוֹת מֵ'אִגָּרָא רָ'מָא לְ'בֵירָא עֲ'מִיקְתָא, הַיְנוּ כַּנַּ"ל כִּי הַמָּסוֹר וְהָרוֹדֵף אֶת יִשְׂרָאֵל, בִּפְרָט כְּשֶׁרוֹדֵף אֶת הַכְּשֵׁרִים שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל וְכָל שִׂנְאָתוֹ וּרְדִיפָתוֹ ]אוֹתָם[ עַל שֶׁהֵם אוֹחֲזִים בִּקְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל וְחוֹתְרִים לָצֵאת מֵהַבְלֵי עוֹלָם הַזֶּה מִדַּרְכֵי הֶהָמוֹן וּמִשְׁתַּדְּלִים לְהִתְקָרֵב לִנְקֻדַּת הָאֱמֶת, עַל-כֵּן עַל-יְדֵי סְפִירַת הָעֹמֶר יִהְיֶה לוֹ מַפָּלָה גְּדוֹלָה אָז עַל -יְדֵי הָעֹמֶר שְׂעוֹרִים שֶׁהוּא מִנְחַת סוֹטָה שֶׁנִּבְדֶּקֶת עַל-יְדֵי זֶה וְכוּ' וְכַנַּ"ל וְעַל-כֵּן בְּיוֹם הֲנָפַת הָעֹמֶר הָיְתָה מַפָּלָה גְּדוֹלָה לְכַמָּה רְשָׁעִים שֶׁרָדְפוּ אֶת יִשְׂרָאֵל, כִּי הָמָן נִתְלָה אָז וְכֵן סַנְחֵרִיב וְכוּ' שֶׁנָּפְלוּ אָז, הַיְנוּ כַּנַּ"ל:

EN:
[continued]

Segment 15
HE:
וכשאינו רוצה לייבם אזי וחלצה נעלו וכולי וירקה בפניו, כי איתא שם במאמר הנ"ל שיש בחינת דעת שהוא בחינת שלום כי השלום תלוי בדעת, ויש דעת עליון מאד שהוא בחינת מחלוקת לשם שמים שבאמת אהבה ושלום ודעת ביניהם, ואלו ואלו דברי אלוקים חיים רק שאי אפשר להבין זאת כי זהו דרכי ה', וזה בחינת משה שהוא ראשי תיבות "מחלוקת "שמאי "הלל, וזה בחינת מצה עיין שם היטב. וזה בחינת יבום וחליצה, כי היבום הוא בחינת דעת של שלום שהוא הזווג של הולדה, כי ההולדה היא בחינת שלום כמו שכתוב: וראה בנים לבניך שלום על ישראל, כי שלום הוא התחברות שני הפכים. וזה בחינת זווג, כי איש ואשה הם בחינת מחלוקת כי הם שני הפכים, ועיקר התחברותם הוא רק בהבנים הנולדים מהם, כמו שפירש רש"י והיו לבשר אחד שמשניהם נולד בן ושם נעשין אחד, נמצא שעיקר השלום הנעשה ביניהם הוא רק בבנים הנולדים ששם נעשין אחד כנ"ל, נמצא שהיבום שהוא בשביל הולדה הוא בחינת שלום כנ"ל, אבל כשאינו רוצה ביבום אזי וחלצה נעלו היינו בחינת הזווג והדעת של בחינת מחלוקת לשם שמים, כי מחלוקת לשם שמים שהוא בחינת משה הוא בחינת יחודא עילאה שהוא בחינת זווג הפנימי לחיות העולמות שלא בשביל הולדה שהוא זווגא דלא פסיק, ועל כן הוא תמיד בבחינת מחלוקת כי הזווג הוא בחינת מחלוקת דאיש ואשה כנ"ל, ואחר כך נעשה שלום על ידי ההולדה כנ"ל, אבל זווגא עילאה שאינו בשביל הולדה והוא זווגא דלא פסיק הוא תמיד בבחינת מחלוקת אבל באמת שם תכלית האהבה והאחדות אך אי אפשר להשיג זאת כי אסור לחקור שם, כי על זה נאמר במופלא ממך אל תדרוש כידוע, ושם הוא בחינת אלו ואלו דברי אלקים חיים כי שם מקור החיים כמובא, וזה בחינת זווגא דמשה כי משה היה פרוש לגמרי ולא היה לו זווגא תתאה כלל רק זווגו היה בבחינת זווגא עילאה בבחינת מחלוקת לשם שמים כנ"ל, ועל כן מאחר שאינו רוצה לייבם על כן וחלצה נעלו בבחינת זווגא דמשה בחינת של נעליך מעל רגליך הנאמר במשה, כי איתא בזוהר הקדוש נעל דא איתתא שמשה הוכרח לפשוט עצמו לגמרי מזווג התחתון שזה בחינת של נעליך, והיה זווגו רק בבחינת זווגא עילאה בחינת מחלוקת לשם שמים היפך זווג התחתון שהוא דייקא בבחינת שלום כנ"ל, כי התחתון הוא בבחינת נעל שהוא איתתא שהוא בחינת כתנות עור בחינת עץ הדעת טוב ורע, והמחלוקת הבא משם מעץ הדעת טוב ורע משם נאחז הסטרא אחרא, ועל כן עיקר התיקון רק על ידי שלום לבטל המחלוקת של בחינת כתנות עור, אבל למעלה מעלה שם הוא בחינת מחלוקת לשם שמים ואדרבא המחלוקת הוא דעת עליון מאד בחינת זווגא עילאה זווגא דמשה כנ"ל, ועל כן נאמר בו של נעליך שיפשיט עצמו מבחינת כתנות עור הנ"ל כדי שיזכה למחלוקת עליון זיוגא עילאה הנ"ל. וזה בחינת וחלצה נעלו, כי בהכרח שיהיה נעשה זווג ביניהם כדי לתקן נפש המת, ומאחר שאינו חפץ בבחינת דעת של שלום על כן צריכין להתחבר בבחינת דעת עליון של מחלוקת לשם שמים שהוא בבחינת של נעליך בחינת וחלצה נעלו כנ"ל, וזהו וירקה בפניו כי הרוק הוא בבחינת זווג הנשיקין שהוא בחינת זווג עליון של חיך וגרון כמובא שזה נעשה על ידי חליצת מנעל דייקא כנ"ל, ועל ידי הרוק נתתקן נפש המת בבחינת וירקה בפניו ששם נראה פניו, כי הרוק הוא בחינת זווג עליון שעל ידו נתתקן:

EN:
Pesach (§6-12): Ten plagues = subduing ten crowns of impurity corresponding to ten utterances. Matzah = no'am ha'elyon / mochin of Eretz Yisra'ail. Chametz = mochin of chutz la'aretz / chovlim. The korban Pesach = tzedakah/nedivas lev, creating a vessel for the no'am. Hashem "skipped" (pasach) and gave great light beyond their vessel's capacity. Checking for chametz by candlelight = using the great light itself to find the chovlim. Chametz is permitted after Pesach because the chovlim began being rectified at the Sea; on Shavuos, chametz itself becomes a korban.

Segment 16
HE:
וְעַל-כֵּן כָּל הַתּוֹרָה נִקְרֵאת בְּשֵׁם "צְדָקָה", כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָנוּ כִּי נִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה", כִּי הַמְשָׁכַת הִתְגַּלּוּת הַתּוֹרָה זוֹכִין עַל-יְדֵי צְדָקָה כַּנַּ"ל:

EN:
But because of this itself, the Torah commanded to honor also the elder in years when he reaches gray hair — which is seventy years — even though he is not a chacham; only he must not be a wicked person, who is the zakain ashmay. For everything is because of the honor of the true elder who has acquired wisdom. For the entire world was created only to serve him and for his sake etc. For it is impossible that the chacham should be alone in the world.

Segment 18
HE:
אות י וְזֶהוּ בְּחִינַת וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבוּעוֹת לַה' אֱלֹקֶיךָ מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ אֲשֶׁר תִּתֵּן וְכוּ', 'חַג שָׁבוּעוֹת' הוּא בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת הַתּוֹרָה, כִּי בְּשָׁבוּעוֹת נִתְּנָה תּוֹרָה. וְזֶהוּ חַג שָׁבוּעוֹת וְכוּ' מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ וְכוּ', דְּהַיְנוּ צְדָקָה, כִּי כְּפִי הַצְּדָקָה כֵּן זוֹכִין לִבְחִינַת שָׁבוּעוֹת, שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל:

EN:
And therefore the life-force of everything is because of the tzadik, the true chacham who has acquired wisdom in truth. For the primary life-force is emes, as our Sages of blessed memory said: emes is the elixir of life. For the primary reason man comes into the world is for the sake of bechirah — to acquire and earn the reward of the World to Come through his good deeds that he performed in this world where he had such a yetzer hara and such obstacles, and he broke everything and chose the good. And the primary bechirah is to clarify the emes from the sheker, which is the evil and the impurity etc., as mentioned above. And the primary emes is merited by the one who has rectified his deeds as fitting, to the ultimate completeness — who is the true tzadik, who is the elder who has acquired wisdom, who is the emes, as mentioned above — and this is the primary life-force, as mentioned above.

But if so, from where do the rest of the people of the world receive life-force, since they did not merit clarifying the emes in completeness, since their deeds do not come out well? However, all their life-force is through the tzadik, through whom life-force is drawn to all, as is known. For the primary life-force is through the tzadik yesod olam [the righteous one, foundation of the world], through whom Hashem, blessed be He, gives life and sustains everything. For the entire world was created for his sake, as is known. And therefore whoever is closer to the tzadik receives more life-force.

Segment 19
HE:
וזהו רמז שאסור לדחוק את השעה כמובן בדבריו ז"ל בכמה מקומות. ואע"פ שבני ןהיכל הקודש הנ"ל יקר מאד כי זה עיקר כבודו וגדולתו ית' אעפ"כ אסור לדחוק את השעה וע"ז נאמר לא תוכל כלותם מהר. שא"א לכלות ולבער הס"א והקליפות מהר בפעם אחת. מעט מעט אגרשנו מפניך עד אשר תפרה ונחלת את הארץ. ע"כ עיקר התיקון ע"י בחי' שבת שהוא בחי' הקדושה של הצדיק האמ תשעיקר עסקינו בזה הוא רק על ידו ובכחו. כי אין אתנו יודע עד מה איך לעסוק בזהמחמת כל המבואר לעיל. רק צריכים בכל פעם לזכור את השבת שהוא בחי' קדושת הצדקי האמת שהוא בחינת מנוחה ושביתה וביטול שעל ידי זה דייקא מאיר הש"י את עיני כל החפצים באמת למען שמו ית' איך לעסוק בבנין הקודש הזה לקרב נפשות להש, יבאמ תשזה מוטל על כל אחד מישראל הרוצה להתקרב להשי"ת באמת שכמו שחיוב עליו לשוב להש,י ולהתקרב עאליו יתברך כמ וכן הוא חיוב עליו לדבר עם חביריו ולקרבם אל האמת לאמיתו ויקבלו דין מן דין כמבואר הרבה בדבריו ז"ל. אבל א"א לעסוק בזה כ"א ע"י בחינת שבת כנ"ל. ועל ידי זה יכולין אח"כ להתפלל תפילתו לפני השי"ת שיענהו באמת ויושיעו לידע איך לנהוג בבנין הזה איך לגרש הרע מעצמו ומהנפשות המתקרבים אליו ע"י אש המשפט ולידע את מי לרחק ואת מי לקרב וכנ"ל. וע"כ במנחת שבת אז אומרים ואני תפילתי וכו'. כי במנחה של כל יום אז מתחיל להסתלק אור היום הזה ומתחיל בחי' היום שבא אחריו. וע"כ אין אומרים תחנון בכל תפילת המנחה השייך לאיזה יום שיש בו תוספות קדושה. אע"פ שבאותו היום בעצמו אין בו תוספות קדושה. כגון מנחה של ער"ח וכיוצא וע"כ בשבת במנחה שאז סמוך לפנות היום וצריכין להכין עצמו להמשיך קדושת שבת בבנין ההיכל הקודש הנ"ל וכנ"ל. ע"כ אומרים אז ואני תפילתי לך ה' עת רצון וכו' להשמיך ע"י קודשת שבת בחי' התפילה הנ"ל שנזכה ברוב חסדו שיעננ ובאמת ישעו שנזכה לידע איך להמשיך אש המשפט הנ"ל שנזכה לשפוט עצמינו כראוי באופן שנזכה על ידי זה לבטל הרע מאתנו ומכל הנפשות המתקרבים אלינו. וע"כ נוהגין להתקבץ בסעודה שלישית ביותר ולעסוק אז ביותר בהתקרבו הנפשות להש"י. כי אז הזמן המסוגל לזה מחמת שאז יוצא השבת ועוסקים להוסיף מחול על הקודש להמשיך קדושת שבת על ימי החול שעיז"ז עיקר התיקון של התקרבות ה נפשות שהוא בחי' בנין ההיכל הקודש וכנ"ל. אבל העיקר כשעוסקין אז לקרב נפשות להשי"ת כמו שהיו נוהגין הצדיקי אמת בדורות שלפנינו לא כמו שהתגבר הבעל דבר עתה והחליף האמת עד שהרבה מתקבצים רק לשתות ולדבר שיחות בטילות ולהתלוצץ ולדבר כל הרעו תעל מי שיש בו איזה נקודת האמת הרוצה להתקרב אל העוסקים בבנין הקדוש הנ"ל לקרב נפשות להש"י באמת שהוא בחי' בנין היכל הקודש כנ"ל. ואלו הליצנים והחולקים והמונעים הם מבחי' הערב רב שאסור לקרבן. ומחמת זה הם מתגרים ומתקנאי םכ"כ עד שקשה לעמוד כנגדם. וכמובן בזוה"ק בפרט בפ' נשא מה שיהי' נעשה בסוף היים שהם הדורות של עתה ע"כ אין לנו על מי להשען כ"א על אבינו שבשמים ועל כוחו של הזקן הק' שהם הצדיקי אמת שוכני עפר שהם בחי' שבת וכנ"ל:

EN:
[continued]

Segment 20
HE:
אֲבָל בְּוַדַּאי אֵין שׁוּם אָדָם יָכוֹל לִסְמֹךְ עַל זֶה חַס וְשָׁלוֹם, כִּי הָאוֹמֵר אֶחֱטָא וְאָשׁוּב אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. כִּי מִי יוֹדֵעַ אִם יִהְיֶה לוֹ כֹּחַ לַעֲמֹד שָׁם, כִּי לִפְעָמִים הִתְגַּבְּרוּת הַסִּטְרָא אָחֳרָא גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ עַד שֶׁבּוֹלַעַת אוֹתוֹ לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ כַּמָּה אֲנָשִׁים שֶׁעָבְרוּ עֲבֵרוֹת גְּדוֹלוֹת וְלֹא שָׁבוּ בִּתְשׁוּבָה לְבַסּוֹף, כִּי יֵשׁ בָּזֶה עִנְיָנִים רַבִּים לְאֵין קֵץ. וְהֵם מִסּוֹד סִתְרֵי דַּרְכֵי הַבְּחִירָה שֶׁנָּתַן ה' יִתְבָּרַךְ לְכָל אָדָם שֶׁאֵין מִי שֶׁיַּעֲמֹד עֲלֵיהֶם. אֲבָל אַחֲרֵי שֶׁכְּבָר עָבַר מַה שֶּׁעָבַר חַס וְשָׁלוֹם, צָרִיךְ לֵידַע וּלְהַאֲמִין שֶׁאֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל. וַאֲפִלּוּ אִם כְּבָר רָצָה לְהִתְגַּבֵּר אֲלָפִים פְּעָמִים לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר וְלֹא עָלְתָה בְּיָדוֹ וְנָפַל לְמַה שֶּׁנָּפַל, אֲפִלּוּ אִם נָפַל לַעֲבֵרוֹת גְּמוּרוֹת וַחֲמוּרוֹת חַס וְשָׁלוֹם, אַף-עַל-פִּי-כֵן עֲדַיִן יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה כָּל עוֹד נִשְׁמָתוֹ בּוֹ. וְהָעִקָּר הִיא הָאֱמוּנָה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אֱמוּנָה שְׁלֵמָה בַּה' יִתְבָּרַךְ. וְיִשְׁתַּדֵּל בְּכָל עֹז לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיק אֲמִתִּי, וְיִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ לִפְנֵי ה' יִתְבָּרַךְ. שֶׁיְּגַלֶּה לוֹ הַצַּדִּיק הָאֱמֶת. כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה עַל יָדוֹ לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. וְאָז בְּוַדַּאי יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה לְעוֹלָם יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, כִּי עִקַּר הַכֹּחַ לַעֲמֹד כְּנֶגֶד הַיֵּצֶר הָרָע הוּא עַל-יְדֵי אֱמוּנָה שֶׁהִיא כְּלַל וְעִקַּר כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, בָּא חֲבַקּוּק וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַת, וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה. כִּי עִקַּר הָאֱמוּנָה הוּא לְהַאֲמִין בְּחִדּוּשׁ הָעוֹלָם. לְהַאֲמִין שֶׁה' יִתְבָּרַךְ בָּרָא הַכֹּל יֵשׁ מֵאַיִן כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת כֹּחַ מַעֲשָׂיו כַּנַּ"ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת אֶרֶץ -יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל. כִּי ה' יִתְבָּרַךְ בָּרָא הַכֹּל בְּכ"ח אַתְוָן דְּעֻבְדָּא דִּבְרֵאשִׁית. שֶׁהֵם בְּחִינַת כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ שֶׁעַל-יְדֵי זֶה כּוֹבְשִׁין אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. וְזֹאת הָאֱמוּנָה הִוא עִקַּר הַכֹּחַ שֶׁל יִשְׂרָאֵל לְהִתְגַּבֵּר כְּנֶגֶד כָּל הַקְּלִפּוֹת וְהַתַּאֲווֹת וְהַסִּטְרִין אָחֳרָנִין בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת וּכְמוֹ שֶׁאִיתָא בַּתִּקּוּנִים עֶשְׂרִין וּתְרֵין (דַּף סו) וּבְהַאי כֹּחַ מִתְתַּקְּפִין יִשְׂרָאֵל עַל אֱדוֹם, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (סִימָן מד לִקּוּטֵי חֵלֶק א), עַיֵּן שָׁם כִּי כָּל זְמַן שֶׁהוּא מְקֹרָב לְצַדִּיק הָאֱמֶת. שֶׁעַל-יְדֵי זֶה זוֹכֶה לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה לְהַאֲמִין בְּכֹחַ מַעֲשָׂיו. שֶׁהִיא בְּחִינַת אֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם שֶׁהוּא עִקַּר הָאֱמוּנָה לְהַאֲמִין שֶׁה' יִתְבָּרַךְ בָּרָא הַכֹּל בְּכֹחוֹ וּגְבוּרָתוֹ בְּכ"ח אַתְוָן שֶׁל מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית עַל-יְדֵי זֶה הַכֹּחַ יוּכַל לְהִתְגַּבֵּר לְעוֹלָם כְּנֶגֶד כָּל הַסִּטְרִין אָחֳרָנִין. וְסוֹף כָּל סוֹף יָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה. וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא תַּחֲזֹר וְתָקִיא כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת שֶׁבָּלְעָה עַד שֶׁיִּזְכֶּה לַעֲשׂוֹת גֵּרִים וּבַעֲלֵי תְּשׁוּבָה כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל:

EN:
[continued]

Segment 21
HE:
וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁנִּתְאַוָּה לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל כָּל כָּךְ וְהִתְפַּלֵּל תקט"ו תְּפִלּוֹת כְּדֵי לָבוֹא לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וְהִקְשׁוּ עַל זֶה, וְכִי לֶאֱכֹל מִפִּרְיָהּ הוּא צָרִיךְ וְלִשְׂבֹּעַ מִטּוּבָהּ?! אֶלָּא בִּשְׁבִיל לְקַיֵּם הַמִּצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בָּאָרֶץ. וְהַדָּבָר תָּמוּהַּ וּדְקָארֵי לֵה מַה קָּארֵי לֵהּ. וְכִי יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁמֹּשֶׁה יִתְאַוֶּה לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל בִּשְׁבִיל לֶאֱכֹל מִפִּרְיָהּ וְלִשְׂבֹּעַ מִטּוּבָהּ. אַךְ עִקַּר הַקֻּשְׁיָא וְהַתֵּרוּץ הוּא מַה שֶּׁכָּתַבְנוּ, כִּי מֵחֲמַת שֶׁרוֹאִין שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם מְשַׁבֵּחַ אֶת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל בְּשֶׁבַח הַפֵּרוֹת כַּנַּ"ל, עַל-כֵּן הוּא מַקְשֶׁה זֹאת, וְכִי לֶאֱכֹל מִפִּרְיָהּ וְכוּ'. כִּי אָנוּ רוֹאִין שֶׁכָּל שֶׁבַח אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל הוּא מְשַׁבֵּחַ אוֹתָהּ שֶׁהִיא אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעוֹרָה גֶּפֶן וּתְאֵנָה וְכוּ'. וְזֶה שֶׁמְּתָרֵץ, אֶלָּא בִּשְׁבִיל לְקַיֵּם מִצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בָּאָרֶץ, הַיְנוּ כִּי בֶּאֱמֶת שֶׁבַח אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל הֵן הֵן פֵּרוֹתֶיהָ הַטּוֹבִים וְהַנְּעִימִים. וּבִשְׁבִיל זֶה הִתְאַוָּה מֹשֶׁה לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל אַךְ לֹא הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ חַס וְשָׁלוֹם, לַטַּעַם הַגַּשְׁמִי שֶׁל הַפֵּרוֹת, רַק עִקַּר כַּוָּנָתוֹ כְּדֵי לִזְכּוֹת לְקַיֵּם הַמִּצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בָּאָרֶץ. כְּדֵי שֶׁעַל-יְדֵי הַמִּצְווֹת יְקַשֵּׁר טַעַם הַמְתִיקוּת וּנְעִימַת הַפֵּרוֹת לְשָׁרְשָׁן לִבְחִינַת נֹעַם הָעֶלְיוֹן שֶׁזֶּה עִקַּר תְּשׁוּקַת מֹשֶׁה וְכָל הַצַּדִּיקִים לִזְכּוֹת לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' שֶׁזֶּה עִקַּר הַתַּכְלִית כַּנַּ"ל:

EN:
[continued]

Segment 22
HE:
אות ד

EN:
Section 4

Segment 23
HE:
וְהִנֵּה מְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל שֶׁאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל הִיא בְּחִינַת נֹעַם וְעַל-כֵּן שָׁם עִקַּר הַמֹּחִין, כִּי אֵין חָכְמָה כְּחָכְמַת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, כִּי עִקַּר הַמֹּחִין נִמְשָׁכִין מִנֹּעַם הָעֶלְיוֹן שֶׁשּׁוֹפֵעַ בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל, אֲבָל מֹחִין שֶׁל חוּץ-לָאָרֶץ הֵם בְּחִינַת חוֹבְלִים, בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם. וּמֵחֲמַת שֶׁאֵלּוּ הַמֹּחִין שֶׁל חוּץ-לָאָרֶץ, שֶׁהֵם בְּחִינַת חוֹבְלִים, מְבַקְּשִׁים לְעַצְמָן תִּקּוּן. וְתִקּוּנָם הִיא בְּעֵת שֶׁמְּקַבְּלִים הַשְׁפָּעַת הַנֹּעַם הָעֶלְיוֹן עַל-יְדֵי כְּלִי הַנַּעֲשֶׂה עַל-יְדֵי צְדָקָה וְכוּ'. שֶׁאָז בָּאִין הַמֹּחִין שֶׁל חוּץ-לָאָרֶץ בְּחִינַת חוֹבְלִים וְנוֹפְלִים לְמֹחִין שֶׁל אֶרֶץ -יִשְׂרָאֵל, בְּחִינַת נֹעַם כְּדֵי לְהִתְתַּקֵּן עַל-יְדֵי זֶה, כִּי אָז הוּא זְמַן תִּקּוּנָם וְכוּ', כַּמְבֹאָר שָׁם. עַל-כֵּן לִפְעָמִים הַמֹּחִין שֶׁל חוּץ -לָאָרֶץ בְּחִינַת חוֹבְלִים הֵם פְּגוּמִים כָּל כָּךְ עַד שֶׁגּוֹרְמִים פְּגָם גַּם לְהַמֹּחִין שֶׁל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם בְּחִינַת נֹעַם וְלֹא דַּי שֶׁלֹּא נִתְתַּקְּנִים הַחוֹבְלִים עַל-יְדֵי הַנֹּעַם אַדְּרַבָּא, הֵם פּוֹגְמִים אוֹתָם. וּמִזֶּה בָּא הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁיֵּשׁ בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל גַּם-כֵּן חַס וְשָׁלוֹם וְכוּ', עַיֵּן שָׁם כָּל זֶה הֵיטֵב:

EN:
[continued]

Segment 24
HE:
וְזֶה בְּחִינַת גֹּדֶל הַיִּסּוּרִים שֶׁצְּרִיכִין לִסְבֹּל קֹדֶם שֶׁבָּאִין לְאֶרֶץ -יִשְׂרָאֵל וְעֹצֶם רִבּוּי הַמְנִיעוֹת בְּלִי שִׁעוּר שֶׁצְּרִיכִין לְשַׁבֵּר קֹדֶם שֶׁבָּאִין לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בְּרָכוֹת ה) שֶׁאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל הִוא אֶחָד מֵהַדְּבָרִים שֶׁבָּאִין עַל-יְדֵי יִסּוּרִים. וְעִקַּר הַיִּסּוּרִים הֵם הַמּוֹנְעִים מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. וְכָל זֶה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת הַחוֹבְלִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל שֶׁהֵם לְשׁוֹן חַבָּלָה וְיִסּוּרִים, דְּהַיְנוּ מְנִיעוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת, כִּי כָּל הַמְנִיעוֹת שֶׁבָּעוֹלָם הֵם בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת, כִּי הָאָדָם רוֹצֶה ]כָּל[ כָּךְ לִנְסֹעַ לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וְהַמְנִיעוֹת עוֹמְדִים כְּנֶגְדּוֹ וְחוֹלְקִים עָלָיו וְרוֹצִים לְמָנְעוֹ חַס וְשָׁלוֹם, וְכָל זֶה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת הַחוֹבְלִים שֶׁהֵם הַמֹּחִין שֶׁל חוּץ-לָאָרֶץ שֶׁהֵם בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת, הַיְנוּ מֵחֲמַת שֶׁהַחוֹבְלִים רוֹצִים לְהִתְתַּקֵּן עַל-יְדֵי הַנֹּעַם, עַל-כֵּן תֵּכֶף כְּשֶׁהָאָדָם נִתְעוֹרֵר לֵילֵךְ לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁאֲזַי כְּפִי הִתְעוֹרְרוּתוֹ וּתְשׁוּקָתוֹ לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל נִמְשָׁךְ עָלָיו הֶאָרָה מִבְּחִינַת הַנֹּעַם הָעֶלְיוֹן שֶׁהֵם הַמֹּחִין שֶׁל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. וַאֲזַי תֵּכֶף בָּאִים הַחוֹבְלִים וְנוֹפְלִים בַּנְּעִימִים כְּדֵי לְהִתְתַּקֵּן כַּנַּ"ל. וּמֵחֲמַת שֶׁהַחוֹבְלִים הֵם מֹחִין שֶׁל חוּץ-לָאָרֶץ בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת, נֶאֱחָז בָּהֶם הַזֻּהֲמָא שֶׁל חוּץ-לָאָרֶץ שֶׁהִיא אֶרֶץ הָעַמִּים. עַל-כֵּן מִתְגַּבֵּר הָרַע שֶׁבָּהֶם וּמְבַלְבְּלִין מֹחַ הָאָדָם וְגוֹרְמִים לוֹ מְנִיעוֹת גְּדוֹלוֹת מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וְצָרִיךְ יְגִיעָה לְשַׁבְּרָם. כִּי בֶּאֱמֶת זֶהוּ כְּלָל גָּדוֹל בַּעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שֶׁעִקַּר כָּל הַמְנִיעוֹת שֶׁבָּעוֹלָם הֵם רַק מְנִיעַת הַמֹּחַ, כִּי כָּל מַה שֶּׁהָאָדָם רוֹצֶה בֶּאֱמֶת יָכוֹל לִגְמֹר כִּרְצוֹנוֹ וְאֵין שׁוּם מְנִיעָה שֶׁתּוּכַל לְמָנְעוֹ וְעִקַּר הַמְנִיעָה הִיא רַק מֵחֲמַת שֶׁעֲדַיִן אֵינוֹ מַאֲמִין בְּדַעְתּוֹ בִּשְׁלֵמוּת כָּרָאוּי שֶׁהוּא צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת דָּבָר זֶה. וְשֶׁחַיָּיו הַנִּצְחִיִּים תְּלוּיִים בָּזֶה. כִּי אִם הָיָה הָאָדָם מַאֲמִין בִּקְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ שֶׁהִיא בֶּאֱמֶת, בְּוַדַּאי לֹא הָיָה שׁוּם מוֹנֵעַ בָּעוֹלָם שֶׁיּוּכַל לְמָנְעוֹ וְלֹא הָיוּ כָּל הַמְנִיעוֹת שֶׁבָּעוֹלָם נֶחֱשָׁבִים בְּעֵינָיו לִמְנִיעוֹת כְּלָל. וּבֶאֱמֶת אֵינָם מְנִיעוֹת כְּלָל, כִּי הַמְנִיעָה הַגְּדוֹלָה הִוא שֶׁצְּרִיכִין לַעֲבֹר בִּשְׁנֵי יַמִּים לְדֶרֶךְ רָחוֹק כָּזֶה. וַהֲלֹא אָנוּ רוֹאִים אֲלָפִים וְרִבְבוֹת בְּנֵי-אָדָם שֶׁפּוֹרְשִׁין עַצְמָן לְיַמִּים לְמֵרָחוֹק יוֹתֵר מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל בִּשְׁבִיל סְפֵק רֶוַח. זֶה נוֹסֵעַ לְמַארְסֶעלְיָיא וְזֶה לְלוֹנְדוֹן. וְזֶה לַאֲמֶרִיקָא שֶׁרָחוֹק מְאֹד, מִכָּל שֶׁכֵּן לִסְטַאנְבִּיל וּלְעַכּוֹ שֶׁשְּׁכִיחִים עוֹבְרִים וְשָׁבִים הַרְבֵּה. וְאִם מְנִיעָה מֵחֲמַת מָמוֹן הֲלֹא אָנוּ רוֹאִים כַּמָּה עֲנִיִּים שֶׁמַּשִּיאִין בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם וּמוֹצִיאִים עֲלֵיהֶם הוֹצָאוֹת הַרְבֵּה שֶׁעוֹלֶה הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵהוֹצָאוֹת הַנְּסִיעָה לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וּמֵאַיִן לוֹקְחִים אֵלּוּ הַהוֹצָאוֹת, הֲלֹא הוּא רַק מֵחֲמַת שֶׁהֵם מִשְׁתּוֹקְקִים כָּל כָּךְ לְהַשִּיא בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם. וּמְצַפִּים לַה' יִתְבָּרַךְ עַד שֶׁה' יִתְבָּרַךְ עוֹזֵר לָהֶם בְּכָל מַה שֶּׁמֻּכְרָח לָהֶם, מִכָּל שֶׁכֵּן אִם הָיוּ מִשְׁתּוֹקְקִים בֶּאֱמֶת וְהָיוּ חוֹשְׁבִים מַחֲשָׁבוֹת וְתַחְבּוּלוֹת עַל זֶה לָבוֹא לְשָׁם בְּוַדַּאי הָיָה ה' יִתְבָּרַךְ עוֹזֵר לָהֶם בְּלִי סָפֵק. וְעַל-כֵּן אִם הָיָה הָאָדָם מַאֲמִין בִּקְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל חֵלֶק מֵאֶלֶף כְּמוֹ שֶׁהִיא בֶּאֱמֶת בְּוַדַּאי הָיָה כָּל אָדָם רָץ וּפוֹרֵחַ לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ מִי שֶׁהָיָה רָץ אִם הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁיִּמְצָא שָׁם בְּוַדַּאי אֲלָפִים וְרִבְבוֹת אֲדוּמִים. שֶׁבְּוַדַּאי הָיָה רָץ לְשָׁם בְּכָל כֹּחוֹ וְלֹא הָיָה שׁוּם מוֹנֵעַ שֶׁיִּמְנָעֵהוּ וְהָיָה לוֹוֶה וּמוֹכֵר כָּל אֲשֶׁר לוֹ עַל הוֹצָאוֹת. וְהָיָה פּוֹרֵחַ לְשָׁם בִּזְרִיזוּת וּבְבֶהָלָה גְּדוֹלָה, מִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן אִם הָיָה הָאָדָם מֵשִׂים לְלִבּוֹ שֶׁבַח אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. שֶׁכָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ מֵרֹאשָׁהּ לְסוֹפָהּ מְלֵאָה מִשֶּׁבַח אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, כִּי הַתּוֹרָה מַתְחֶלֶת מִבְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י, לֹא הָיָה צָרִיךְ לְהַתְחִיל אֶת הַתּוֹרָה אֶלָּא מֵהַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם וְכוּ'. וּמִפְּנֵי מָה פָּתַח בִּבְרֵאשִׁית? בִּשְׁבִיל כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם וְכוּ'. שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים לִסְטִים אַתֶּם וְכוּ'. נִמְצָא שֶׁכָּל הַתּוֹרָה שֶׁמִּבְּרֵאשִׁית עַד הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם הַכֹּל בִּשְׁבִיל שֶׁנּוּכַל לִכְבֹּשׁ אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. וְכָל הַסִּפּוּרִים מַה שֶּׁהַתּוֹרָה מְסַפֶּרֶת מִבְּרִיאַת הָעוֹלָם וְלֵדַת הָאָבוֹת וְסִבּוֹתֵיהֶם וְגִלְגּוּלֵיהֶם הַכֹּל הוּא לַעֲשׂוֹת דֶּרֶךְ כְּבוּשָׁה לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל בְּכָל אָדָם וּבְכָל זְמַן. כְּמוֹ שֶׁה' יִתְבָּרַךְ גִּלְגֵּל עִם אֲבוֹתֵינוּ הַרְבֵּה וְעָשָׂה עִמָּהֶם נִפְלָאוֹת וְנוֹרָאוֹת הַרְבֵּה, הַכֹּל בִּשְׁבִיל לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם אֶת אֶרֶץ הַקְּדוֹשָׁה הַזֹּאת כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה, שֶׁתֵּכֶף בְּפָרָשַׁת נֹחַ שֶׁכָּתוּב שָׁם לֵדַת אַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁהוּא רִאשׁוֹן לָאָבוֹת וְהוּא הָרִאשׁוֹן שֶׁגִּלָּה אֱלֹקוּתוֹ בָּעוֹלָם, תֵּכֶף וּמִיָּד גִּלָּה לוֹ ה' יִתְבָּרַךְ מַעֲלַת קְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וְצִוָּהוּ לֵילֵךְ לְשָׁם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וְכוּ' אֶל הָאָרֶץ וְכוּ'. וְשָׁם כָּל הַפָּרָשָׁה וְכָל הַסֵּדֶר מְדַבֵּר מֵעִנְיַן נְסִיעַת אַבְרָהָם לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. וְאַחַר כָּךְ בִּבְרִית בֵּין הַבְּתָרִים שֶׁהִבְטִיחוֹ ה' יִתְבָּרַךְ עַל יְרֻשַּׁת אֶרֶץ, כַּמְבֹאָר שָׁם בַּפָּרָשָׁה שֶׁמַּזְכִּיר הַבְטָחַת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים מִגֹּדֶל חִבָּתָהּ. וְכֵן אַחַר כָּךְ אֵצֶל יִצְחָק וְיַעֲקֹב שֶׁמַּבְטִיחַ לְכָל אֶחָד כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים בְּכַמָּה לְשׁוֹנוֹת שֶׁל הַבְטָחָה שֶׁיִּתֵּן לָהֶם הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם וְחוֹזֵר הַבְטָחָה זֹאת כַּמָּה פְּעָמִים מִגֹּדֶל שֶׁבַח מַעֲלַת הַהַבְטָחָה הַזֹּאת וְכָל סֵפֶר בְּרֵאשִׁית סוֹבֵב הוֹלֵךְ עַל קֹטֶב זֶה שֶׁל הַבְטָחַת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁהִבְטִיחַ לָאָבוֹת וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י עַל פָּסוּק אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף. וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹתֵיהֶם וְגִלְגּוּלֵיהֶם עַד שֶׁבָּאוּ לִכְלַל יִשּׁוּב וְכוּ', דְּהַיְנוּ עַד שֶׁבָּאוּ לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁהִיא הַיִּשּׁוּב וְהַמְנוּחָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל עַם קָדוֹשׁ. וְכֵן כָּל סֵפֶר שְׁמוֹת שֶׁמְּדַבֵּר מִיצִיאַת מִצְרַיִם. וְהַכֹּל הָיָה כְּדֵי לִזְכּוֹת לָבוֹא לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל כַּמְבֹאָר בַּפָּרָשָׁה בִּתְחִלַּת הִתְגַּלּוּת ה' יִתְבָּרַךְ לְמֹשֶׁה בַּסְּנֶה שֶׁנֶּאֱמַר שָׁם תֵּכֶף, אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְכוּ' אֶרֶץ זָבַת וְכוּ'. וּכְתִיב, וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם וּלְהַעֲלוֹתוֹ מִן הָאָרֶץ הַהִיא אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה וְכוּ'. וּכְתִיב, וְגַם הֲקִימֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן וְכוּ' וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְכוּ' וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אוֹתָהּ לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְכוּ'. וְכֵן הַרְבֵּה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. שֶׁמִּכָּל זֶה יְכוֹלִין לִרְאוֹת וּלְהָבִין מֵרָחוֹק עֹצֶם שֶׁבַח מַעֲלַת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁה' יִתְבָּרַךְ מַבְטִיחַ כָּל כָּךְ עָלֶיהָ. וּבִפְרָט בִּשְׁאָר סְפָרִים בִּגְמָרָא וּבְמִדְרָשִׁים וּשְׁאָר סְפָרִים שֶׁמְּבֹאָר בְּכֻלָּם מִגֹּדֶל שֶׁבַח אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. וּמַעֲלַת הַזּוֹכֶה לֵישֵׁב בָּהּ וַאֲפִלּוּ לֵילֵךְ בָּהּ אַרְבַּע אַמּוֹת. וּבִפְרָט בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁמְּבֹאָר בְּכַמָּה תּוֹרוֹת מִגֹּדֶל קְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וְשֶׁכָּל קְדֻשַּׁת אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי תְּלוּיָה בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. פּוּק עַיֵּן וְתִשְׁכַּח: 

וְעַל-כֵּן אִם הָיָה הָאָדָם מֵשִׂים לִבּוֹ לָזֶה בֶּאֱמֶת, בְּוַדַּאי אֵין שׁוּם מְנִיעָה שֶׁיִּמְנָעֵהוּ. וְעִקַּר הַמְנִיעָה הוּא רַק מְנִיעַת הַמֹּחַ כַּנַּ"ל. וְכָל זֶה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת הַחוֹבְלִים שֶׁבָּאִין וְנוֹפְלִין בַּנְּעִימִים בְּעֵת שֶׁנִּתְעוֹרֵר הַשְׁפָּעַת הַנֹּעַם הָעֶלְיוֹן עַל-יְדֵי הִשְׁתּוֹקְקוּת לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁאָז בָּאִין הַחוֹבְלִים כַּנַּ"ל. וְאָז נִתְעוֹרֵר הָרַע שֶׁבַּחוֹבְלִים וּמְבַלְבֵּל אֶת מֹחַ הָאָדָם עַד שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִרְאוֹת מַעֲלַת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וּמַזְמִין כַּמָּה מְנִיעוֹת שֶׁכֻּלָּם נִמְשָׁכִין מִבְּחִינַת הָרַע שֶׁבַּחוֹבְלִים שֶׁהֵם בְּחִינַת מֹחִין שֶׁל חוּץ-לָאָרֶץ מַמָּשׁ שֶׁהֵם מִתְנַגְּדִים לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. וְכָל אֵלּוּ הַמְנִיעוֹת מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁצְּרִיכִין לְשַׁבְּרָם כֻּלָּם כְּלוּלִים בִּבְחִינַת שִׁבְעָה עֲמָמִין שֶׁהֵם הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְכוּ'. שֶׁהָיְתָה הָאָרֶץ בְּיָדָם שֶׁהֵם חוֹפִין עַל קְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וּמַעֲלִימִין וּמַסְתִּירִין טַעַם קְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וּמִשָּׁם נִמְשָׁכִין כָּל הַיִּסּוּרִים וְכָל הַמְנִיעוֹת מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. וְעַל-כֵּן הֵם שִׁבְעָה עֲמָמִין כְּנֶגֶד שִׁבְעַת הַמִּינִין שֶׁנִּשְׁתַּבְּחָה בָּהֶן אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעוֹרָה וְכוּ'. וְעִקַּר הַשֶּׁבַח הוּא שֶׁשָּׁם הוּא שׁוֹפֵעַ נֹעַם הָעֶלְיוֹן שֶׁמִּשָּׁם טַעַם אֵלּוּ הַפֵּרוֹת וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן כְּנֶגֶד אֵלּוּ הַשִּׁבְעָה הַמִּינִים שֶׁהֵם בְּחִינַת נֹעַם שֶׁהִיא עִקַּר שֶׁבַח אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל כְּנֶגֶד זֶה הֵם שִׁבְעָה עֲמָמִין הַמּוֹנְעִים מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. וְזֶה שֶׁכָּתוּב, וּלְהַעֲלוֹתוֹ מִן הָאָרֶץ הַהִיא אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. אֶל מְקוֹם הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְכוּ'. כִּי הָא בְּהָא תַּלְיָא, כִּי לִכְבֹּשׁ וּלְהַכְנִיעַ הַשִּׁבְעָה עֲמָמִין שֶׁחוֹשֵׁב שָׁם הַפָּסוּק שֶׁהֵם הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְכוּ'. הוּא עַל-יְדֵי שֶׁמַּאֲמִינִים בְּשֶׁבַח הָאָרֶץ שֶׁהִיא אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ, דְּהַיְנוּ שֶׁשּׁוֹפֵעַ שָׁם נֹעַם הָעֶלְיוֹן שֶׁמִּשָּׁם מְתִיקַת כָּל שִׁבְעַת הַמִּינִים שֶׁעַל-יְדֵי זֶה יְכוֹלִין לְהַכְנִיעַ וְלִכְבֹּשׁ כָּל הַשִּׁבְעָה עֲמָמִין שֶׁהֵם כְּלַל הַמּוֹנְעִים כַּנַּ"ל, כִּי עִקַּר הַמְנִיעוֹת הוּא שֶׁמְּבַלְבְּלִין הַמֹּחַ מִלְּהַרְגִּישׁ קְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל. אֲבָל מִי שֶׁמִּתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם וּמַאֲמִין לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ וּלְכָל הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים שֶׁמַּפְלִיגִין בְּשֶׁבַח אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, בְּוַדַּאי יְשַׁבֵּר כָּל הַמְנִיעוֹת שֶׁכְּלוּלִים בְּשִׁבְעָה עֲמָמִין שֶׁנִּמְשָׁכִין מִבְּחִינַת הַחוֹבְלִים וְיָבוֹא לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, לְאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שִׁבְעַת הַמִּינִים שֶׁהֵם בְּחִינַת נֹעַם כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ שֶׁנִּקְרֵאת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל בַּתּוֹרָה כַּמָּה פְּעָמִים, כִּי חָלָב הוּא בְּחִינַת הוֹלָדָה שֶׁאָז דָּם נֶעְכָּר וְנַעֲשֶׂה חָלָב (בְּכוֹרוֹת ו) הַנִּמְשָׁךְ מִנֹּעַם הָעֶלְיוֹן שֶׁמִּשָּׁם מְתִיקַת כָּל הַטְּעָמִים בְּחִינַת דְּבַשׁ, כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל, עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב. וְעַל-כֵּן אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל מְסֻגָּל לְבָנִים, כִּי שָׁם שׁוֹפֵעַ נֹעַם הָעֶלְיוֹן שֶׁמִּשָּׁם הַהוֹלָדָה:

EN:
[continued]

Segment 25
HE:
וְזֶהוּ, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם הוּא בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וּמוּבָא בִּדְבָרָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, כָּל הַמְלַמֵּד בֶּן חֲבֵרוֹ תּוֹרָה כְּאִלּוּ עֲשָׂאוֹ וּכְאִלּוּ עֲשָׂאוֹ לְדִין תּוֹרָה וּכְאִלּוּ עֲשָׂאוֹ לְעַצְמוֹ. וְדָרְשׁוּ מִפָּסוּק וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם, הַיְנוּ בְּחִינַת הַדַּעַת הַקָּדוֹשׁ הַנַּ"ל שֶׁעִקַּר שְׁלֵמוּתוֹ כְּשֶׁמְּקַבְּלִים אוֹתוֹ רַבִּים מִיִּשְׂרָאֵל וְכָל אֶחָד עוֹסֵק לְדַבֵּר עִם חֲבֵרוֹ בְּיִרְאַת שָׁמַיִם וּלְהָאִיר בּוֹ הַדַּעַת הַזֶּה וְכוּ'. כַּנַּ"ל שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְכוּ' כַּנַּ"ל:

EN:
[continued]

Segment 26
HE:
הישר, אף-עליפי"כן הוא דן אותו לְכַף"זְכוּת
ומשתדל למצא בו גם-כן אִיזֶה נְקְדָה טוּבָה. ואם
אִפֶשָר לו לְדבַּר עַם חַבַרוּ בְּאָמַת וּבַתְמִימוּת בַּלִי
שום נצַחוּן של שקֶר, לְהַטוּת חַבַרוּ אל הָאָמַת
ולהשיבו לדרך הישר מה טוב ומה נָעִים, וְאם לָאו,
אף*על"פי? כן אינו שונא אותו, אדרבָּא אוהב אותו
ַם"כַן, כּי משתדל למצא בו נְקָדוּת טובות, כַּדִי
שיוכל לְהְתַמזג עמו וְלָאֶדב אֶת עצמו עַמו גם"כן. וְזֶה
עְקַר קָיום הְעוּלֶם, בִּי בְְּכָרח שְיְהְיָה נִצְחון ושְנוּי

Segment 27
HE:
וןעל כן אין נוטלין לידים אלא מן הכלי וצריך שיהיה הכלי שלם דוקא. כי אי אפשר להמשיך מימי החסד הנ"ל שעל ידי זה נמשך קדושת ארץ ישראל שזהו בחינת נטילת ידים כנ"ל אי אפשר להמשיכם כי אם על ידי כלי שלימה. כי החסד חנם שנמשך תמיד רק אי אפשר לקבלו כי אם על ידי כלי. ועל כן אין מי שיוכל לקבל מהאוצר מתנת חנם שהוא החסד חנם כי אם הצדיק האמת בעת פשיטותו. כי הצדיק אפילו בעת פשיטותו שאינו עוסק בתורה אף על פי כן הכלי שלו הוא תמיד בשלימות גדול. ועל כן הוא דייקא יכול לקבל החסד חנם ולהחיות ולקיים בו את כל הפשוטים שבעולם וכל אחד ואחד כפי מה שמתקרב יותר לדרכי הפשיטות והתמימות של הצדיק דהיינו שמתנהג בתמימות ובפשיטות ברך אמונה בלי חכמות של העולם כמו כן הוא יכול לינק ולקבל יותר מהחסד חנם שממשיכך הצדיק. כי עיקר הוא אמונה ותמימות שהוא בחינת כלי שלם ותמים לקבל על ידו כל טוב. ועל כן הכלי של נטילת ידים צריך שיהיה שלם ותמים בבחינת תמימות שהוא עיקר השלימות. כי חכמות אין בהם שלימות, כי אי אפשר להשיג שום דבר על פי חכמה בשלימות כידוע כמו שכתוב (קהלת ז') אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני וכמו שכתב (שם א') כל הדברים יגעים וכו' וכתיב (שם ח') וגם אם יאמר החכם לדעת לא יוכל למצוא וכו'. וכמו שכתוב (שם ג') גם את העלם נתן בלבם מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלקים וכו'. ופירש רש"י העלם חסר וכו' עיין שם. ועל כן אין שלימות כי אם מי שזוכה לאמונה ותמימות. ועל כן נקרא בשם תמים כמו שכתוב (דברים י"ח) תמים היה עם ה'אלקיך. כי כשמו כן הוא כי תמים פירושו שלם. כי מי שזוכה לתמימות באמת זה עיקר השלימות וכנ"ל. וזה בחינת כלי שלם של נטילת ידים שעל ידיו נמשכין מימי החסד חנם הנ"ל שעל ידי זה נמשך קדושת ארץ ישראל שזהו עיקר תיקון האכילה וכנ"ל. (וכן מבואר בהתורה אית לן בירא בדברא בסימן ל"א חלק א' שעיקר שלימות כל הדברים הוא על ידי אמונה עיין שם):

EN:
The essential light and lamp of the neshamah must illuminate in every kind of darkness and shadow of death — for only for this purpose did the neshamah descend to this world, to be clothed in such a coarse, physical body. The physicality of the body and this world is called darkness. From the extremity of the darkness it would have been impossible to survive — therefore when the angels descended to this world, they stumbled greatly, as our Sages said. But the neshamah is drawn from a very exalted place — from the upper Ratzon — therefore it has the power, if it so wills, to stand in this battle. For if it strengthens itself to hold onto its root, the aspect of ratzon — meaning: it never abandons the good ratzon no matter what passes over it — through this it can always prevail against the darkness of the body and this world. For the intensity of the ratzon is the aspect of a light and lamp that illuminates for a person in every kind of darkness and shadow of death, the aspect of : "Ki atah ta'ir nairi, Hashem Elokai yagi'ah chashki" — "For You illuminate my lamp; Hashem my God brightens my darkness." Through this : "Ki v'cha arutz g'dud, u'vElokai adaleg shur" — "For through You I run upon a troop, and through my God I leap over a wall" — I can prevail against all the troops and armies, against the iron wall that seeks to separate, chas v'shalom, between me and my Father in heaven. For however things may be, my heart still burns with sparks of fire, a flame of God for Hashem — which many waters cannot extinguish. This is : "Gam choshech lo yachshich mimeka, v'lailah kayom ya'ir..." — "Even darkness does not darken before You, and night shines like day..." And : "Al tism'chi oyvti li, ki nafalti kamti — ki aishaiv bachoshech, Hashem or li" — "Do not rejoice over me, my enemy! Though I have fallen, I shall arise; though I sit in darkness, Hashem is a light unto me." All through the intensity of the ratzon — the essential kedushah of the neshamah at its root — which is therefore called a lamp, for it illuminates like an actual lamp in every kind of darkness.

Segment 29
HE:
אות לד וְעַל-כֵּן צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה מַיִם שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה בָּהֶם מְלָאכָה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה בָּהֶם אֲחִיזַת הַלּ"ט מְלָאכוֹת שֶׁנִּמְשָׁכִין מִזֻּהֲמַת הַנָּחָשׁ עַל-יְדֵי חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁפָּגַם בַּאֲכִילַת עֵץ הַדַּעַת טוֹב וְרַע, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה פָּגַם בָּאֱמוּנָה וּתְמִימוּת וּפְשִׁיטוּת הַנַּ"ל וְנִמְשָׁךְ אַחַר הַחָכְמוֹת וְהַדַּעַת שֶׁל זֶה הָעוֹלָם שֶׁהוּא בְּחִינַת עֵץ הַדַּעַת טוֹב וְרַע, כִּי אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁהוּא עִקַּר הַבְּרִיאָה, כִּי בִּשְׁבִילוֹ נִבְרָא הַכֹּל בְּחֶסֶד חִנָּם, הָיָה הוּא צָרִיךְ אָז לְהִשְׁתַּדֵּל לְהַמְשִׁיךְ זֶה הַחֶסֶד חִנָּם, כִּי אָז לֹא הָיָה עֲדַיִן שׁוּם תּוֹרָה רַק הַכֹּל נִבְרָא בְּחֶסֶד חִנָּם וְהַכֹּל בִּשְׁבִיל הָאָדָם וּכְשֶׁבָּא אָדָם הָיָה צָרִיךְ רַק לִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ לִבְלִי לְקַלְקֵל הַכְּלִי שֶׁלּוֹ, דְּהַיְנוּ עַל-יְדֵי אֱמוּנָה וּתְמִימוּת וְלֹא יֵלֵךְ אַחַר עֲצַת הַנָּחָשׁ שֶׁנִּדְמֶה לוֹ כְּאִלּוּ הוּא חָכְמָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל" וְכוּ' וְאָז הָיָה מַמְשִׁיךְ הַחֶסֶד חִנָּם כָּרָאוּי וְהָיָה יָכוֹל לִחְיוֹת וּלְהִתְקַיֵּם בְּגוּפוֹ לְעוֹלָם, אֲבָל עַל-יְדֵי שֶׁקִּלְקֵל וְנִמְשַׁךְ אַחַר חָכְמוֹת וַעֲצַת הַנָּחָשׁ הָיָה רָאוּי שֶׁיֵּחָרֵב לְגַמְרֵי, כִּי סִלֵּק מֵעַצְמוֹ הַחֶסֶד עַל -יְדֵי שֶׁקִּלְקֵל הַכְּלִי עַל-יְדֵי חָכְמוֹת פְּגוּמִים שֶׁל עֲצַת הַנָּחָשׁ, רַק הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּחַסְדּוֹ הַנִּפְלָא סִבֵּב סִבּוֹת בְּרַחֲמָיו וְדִבֵּר עִמּוֹ וְהֵאִיר בּוֹ הִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה עַד שֶׁאַף-עַל-פִּי-כֵן נִמְשָׁךְ עָלָיו הֶאָרַת הַחֶסֶד חִנָּם וְעָשָׂה מִיּוֹמוֹ אֶלֶף שָׁנִים כְּדֵי שֶׁיִּתְקַיֵּם הָעוֹלָם שֶׁעַל זֶה נֶאֱמַר ( תְּהִלִּים כה), "זְכוֹר רַחֲמֶיךָ ה' וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה" כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וּמוּבָא בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י, שֶׁזֶּה נֶאֱמַר לְעִנְיַן אָדָם הָרִאשׁוֹן שָׁעָשָׂה מִיּוֹמוֹ אֶלֶף שָׁנִים שֶׁזֶּה הָיָה עַל-יְדֵי חֲסָדָיו הַגְּדוֹלִים, הַיְנוּ בְּחִינַת חֶסֶד חִנָּם הַנַּ"ל, אֲבָל עַל-יְדֵי הַקִּלְקוּל לֹא הָיָה אֶפְשָׁר עוֹד שֶׁיִּחְיֶה לְעוֹלָם עַל-יְדֵי הַחֶסֶד חִנָּם מֵאַחַר שֶׁקִּלְקֵל הַכְּלִי כָּל כָּךְ, וְעַל-כֵּן נִתְגָּרֵשׁ מִגַּן עֵדֶן, שֶׁהוּא קְדֻשַּׁת הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁהוּא קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כִּי צִיּוּרָא דְּמַשְׁכְּנָא וּדְמִקְדָּשָׁא כְּצִיּוּרָא דְּגַן עֵדֶן כִּי עַל-יְדֵי שֶׁפָּגַם בַּתְּמִימוּת וּפָגַם בְּהַחֶסֶד חִנָּם הַנַּ"ל עַל-יְדֵי זֶה פָּגַם בִּקְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא בְּחִינַת קְדֻשַּׁת הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַגַּן עֵדֶן, כִּי עִקַּר קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא עַל-יְדֵי הַחֶסֶד חִנָּם הַנַּ"ל וְעַל-כֵּן נִתְגָּרֵשׁ מִגַּן עֵדֶן וְנִתְרַחֵק מֵהַנָּהָר הַיּוֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן וְכוּ', שֶׁהוּא בְּחִינַת מֵימֵי הַחֲסָדִים הַנִּמְשָׁכִים מֵעֵדֶן הָעֶלְיוֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַתּוֹרָה הַנֶּעְלֶמֶת, שֶׁהוּא בְּחִינַת רַחֲמִים פְּשׁוּטִים וַחֲסָדִים גְּדוֹלִים וְאָז נִגְזַר עָלָיו "בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה", בְּחִינַת הַלּ"ט מְלָאכוֹת, עַל-כֵּן הַמַּיִם שֶׁל נְטִילַת יָדַיִם צְרִיכִין שֶׁיִּהְיוּ מַיִם שֶׁלֹּא נַעֲשׂוּ בָּהֶם מְלָאכָה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה בָּהֶם אֲחִיזַת הַלּ"ט מְלָאכוֹת שֶׁנִּמְשָׁכִין מִפְּגַם הַחֶסֶד הַנַּ"ל, רַק יִהְיוּ מַיִם טְהוֹרִים בְּחִינַת מֵימֵי הַחֶסֶד הַנִּמְשָׁכִין מֵהַנָּהָר הַיּוֹצֵא מֵעֵדֶן, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַתּוֹרָה הַנֶּעְלֶמֶת, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַדֶּרֶךְ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁמַּמְשִׁיךְ הַצַּדִּיק בְּעֵת פְּשִׁיטוּתוֹ שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מִטַּהֲרִין מִכָּל הַטֻּמְאוֹת וְזוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה עִקַּר תִּקּוּן הָאֲכִילָה כַּנַּ"ל: 

~ או

EN:
This is the aspect of the seven lamps — for the neshamah is comprised of all seven middos, as is known. There are seven holy middos that are the totality of everything, and corresponding to them there are seven evil middos — the aspect of the seven good cows and the seven bad cows, etc.; the aspect of seven good days and seven bad days. A person comes to this world to be tested: he will pass through many kinds of darkness comprised of seven. This is the aspect of the seven chambers of Gehinnom in which a person is punished, chas v'shalom, when he does not stand in the test and stumbles. This is the aspect of : "V'shiv'ah idanin yachlefun aloi" — "Seven seasons shall pass over him."

Especially one who wants to begin to enter avodas Hashem and draw close to Hashem in some way — the more one strives and works to detach himself from evil and draw close to good, the more they provoke and overpower him, as our Sages said : "Kol hagadol maichavairo yitzro gadol mimenu" — "Whoever is greater than his fellow, his evil inclination is greater." As it is written : "B'orach zu ahalech tamnu fach li" — "In this very path that I walk, they have laid a trap for me." Regarding this Dovid cried out : "Tavati biy'vain m'tzulah v'ain ma'amad..." — "I have sunk in deep mire and there is no foothold..." And : "Shatani b'vor tachtiyos, b'machashachim bimtzolos..." — "You have placed me in the lowest pit, in darkness, in the depths..."

Segment 30
HE:
הפשוט, וְאז נתְגִּלֶה עליידו דַיקָא אחְדוּת הַפשוּט.
אבל כַשָמשְנִין סדרי"בְרְאשִית, הַם וֶשָלוּם, עַלייָדי
בַּלְאִיִם = וְתַעָריבות, | בּפרְט כְּשָעישִין | מַלָאכָה
ְּכַלְאִ"בְּהָמָה, אֶז נִתְערְבַּב הַדֶרֶך וְהַפּדר עד שאי
אֶפֶשָר שְיעַלָה בָּל דְבֶר לֶשרשו לְכְלל בְּאֶחָר הַפֶשוט,
ואֶז חַייתו הר הַקְלְפות וְסמְרְא" אֶחְרָא שְהֶם בְּחִינת
בְּפִירות, וְאֶז מִתְנְבְִּין השנויים. בְּיּתֶר וְנַתְפורְרין
לפת שור וחמוּר, שהם בַּחִינת עַשו וישמעאל,
שָהֶם בֶּלַל הַשְבָעִים אִמות, שָהֶם הַהַפֶּך מִכָּל
הַתְּקוּנים המְבאָרים בַפָנִים שזוכין עלדידָם לְהמשיף
אמוּנת אחְדוּת הפשוט מתוך פעַלות משתנות, שְזֶהו
עקר תקון בָּל הֶעוּלְמוּת (לקוטי הלכות - הלכות
כלאידבהמה ד', אותיות א ב לפי אוצר היראה -

Segment 31
HE:
אמונה, אות קיג)
את חקתי תשמרו בהמתך
לא תרביע כלאים
(ויקרא י"ט, י"ט)
כָּ אסורי כּלָאִיִם שָהֶם כַּלָאי אילן וּזרעים וְכַלְאִי
ַבָּרֶם וְכלָאִי בַּהָמָה וְכלְאִי בַָּדִים סְמְכֶן הַתִּיְרה זֶה
לְזֶה כָּמו שכתוב בִּפְרשת קדושים אֶת חקתי תשמרוּ
ִּהְמְתֶך לא תַרְבִּיע כַּלָאִים שֶדֶף לא תְזֶרַע כְַּאִיִם
ובָנְד בַּלָאִים וְכו' וְכַן בְּפְרשת כִּי תַצָא נסְמֶך אַסור
בַּלָאִי הַבָּרֶם לְפסוּק לא תחֶרש בַּשוּר ובחַמור יִחְדֶו
ואר כֶּ לא תלְבַש שנַטנז וְכו' גֶדילים תִעַשָה לֶ
וֶבו:
בִּי בָּל. הַמָנִיעות. מעבודת ה יִתְבֶּרך. נִמשָכִין
מהַבְּנְדים הצואים כַּמוּ שְ3ַּתוּב בַּהַתִוּרֶה (לקוטי
מוהר"ן א' - סימן י"ד) על מאמר רַבָּה בַּר בַּר חֶנָה
רְמָא כופְתָא וְסְכְרא לְיְרדנָא. שְהַבְְּדִים. הצואים
שנמשכו עליידי. עְוּנוּתִיי שמהֶם כָּל המניעות
והמְַבִים וְכוּ' הֶם מִפְסִיקִים כָּמו נְהֶר בִּינוּ לְבִין
הקֶדשָה שְהִיא בְּחִינת אריןדיִשְרְאֶל עין שֶם. וְעְקַר
הַתְנַבְּרוּת של הַבְּנְדִים הַצוּאִים לְמַנָעוּ מִדֶרֶך הַחַיִים
האמִתִּי הוא עלדודי גאוּת וְכָבוּד המדמה של עוּלֶָם
לבו אִיך הא מְלְכְלֶך בַעַוניתִיו וְתַאווּתיו פְנְמָו
הְְבִּים בהאי ילד על ידו ול רַגְלִיו ויבקש בְּכֶל כחו
אֶת רופא הָאמתִי שיוכל לרפא תִּחְלוּאי נפשו כּי מי
יוכל לֶסְבּל לָהִיות מלְבַּש בַּבַגְדִים צואים וּמטנֶפים.
אַ הַבְּנְדִים. צואים בְַּצְמָן מְבַלְבְּלִין אֶת רַנְתו
ומְעַסָמין אֶת לְבְבו עד שְעוּשָה עַצְמו בְּלא יְדַע אֶת
טנוף מעָשָיו וחְפַן עדין בבוד של הְעוּלֶם הזֶה וְנופל
ַּנָאוּת וְנסוּת הְרוּח. וְעַלידי זֶה אינו יכול לְהַתְקָרְב
אֶל הָאָמַת שֶלא יַלְעִינו עָלָיו בְּי אָרֶם וִַהְיָה נֶחשָב
ְּעִינִיהֶם כֶשוטֶה וְכַמְשְנֶע. בַּפְרט עַתָה בעונותִינו
הְרבִּים שְנְתְקִיִם וַתּשְלַך אָמַת אַרצָה וְסֶר. מרע
משתוּלֶל וְהַכּבוּד נְהְפַּך לזֶרים וַיִרְאִי הַטָא נִמאָסִין
וכו' אבל מי שמשים אֶל לבו כּאֶב מעַשיו אשָר לא
טובים ומרגיש שפְלותו בַּאָמָת בַּוְדאי יִכִּיר הָאָמַת
לאמתו וישבר כָּל הַמניעות. שבַעוּלֶם וְיִתְקֶרב אֶל
הָאָמַת בּמְקוּם שָהוא. וְעַל"כַּן נקראת הַגְאוָה מוּתְרוּת
במ שְבְּתוּב בַּמוּאֶב על"כַן יִתְרָה עָשָה וכו' על
שְהַתְגְאֶה כַּמו שִ3ַּתוּב שמענו נאון מואֶב גיא מאד
וכו' גַאוַתו וגאונו וכו' וּכְתִיב ומשלם על יִתָר עושה
גאוָה. כִּי גַאוָה הוא בַּחִינת מוּתָרות ממש בְּחִינת
עבודה זֶרָה בַּחִינת קיא צוּאֶה שהוּא מוּתְרות וּפֶסלֶת
הַגוּף בְּחִינַת בְּנְדִים צואים הנ"ל שעַקָר הַתְגִבַּרוּתֶם
למע מהָאָמַת הוא עלדידי גַאוּת כּנ"ל. וּכְבָר מבאֶר
בְּדְבְרִיי ז"ל שעקר כָּל הַמניעות הם מניעות המח כָּמו
שְבְתוּב בְּסִימֶן מ"ו לקוטי תִנְנֶא, ‏ הַינו עלדודי
שנִתְעָרב דַעָתו ונוטה מן הָאָמַת ואינ רוּצֶה לשוּם אֶל
לבו הָאָמת לאמתו כִּי עלדידי כָּל עברה וּפַגִם הוא
פוּגם בַאוּתִיות הַתּורה שמשם שרש נפשו, כַּי עלדידי
הְעַבַרֶה וְהַפָּנֶם הוא. מִתְרְחָק וְנִפְסָק חַם וְשָלום
מהָאות שִפְּנֶם בו. וְאז מצטרפין אצלוּ אותיות הַתוּרה
ְּצְרוּפִים אֶחַרים לְהַפֶּך מן הָאָמֶת בְּבְחִינת לא זֶכֶה
נעשית לו הַתוּרֶה סם מות כָּמוּ שאמרו רבותינו "ל
על פְּסוּק וֶשְמְתֶם וכו'. וּמשֶם נָמֶשָבִין בָּל הַמִחֶשָבוּת
רעות וְהַסְּבָרוּת הפוּכות הַמִתְעִים אֶת הַרְבּה מדרך
הָאָמַת לאמתו כַּמוּ שְבְּתוּב המהפכים ארחות שר
וכו' וּכְתִיב הוי הָאמרִים לְרַע טוב ולטוב רע וְכו'. וְכָל
זה בָּא עלדידי גאות שנמשך עלדידי הַבַּנְדִים הצואים
שמשם כָּל המניעות כנ"ל. בִּי עלדידי גָאוּת חְכַמתו
מִסְתְלְקֶת ממנו כַּמו שאמרוּ רבוּתִינוּ ז"ל. הינו
שְנְסְתְלָק ממנו חְכְמוּת הַתּוּרֶה הָאַמִתִּיוּת ונוטה
לְסְבָרוּת ההַפוכות. מן הָאָמַת. כִּי כְּבֶר. מבאֶר
בְּהַתוּרֶה הנ"ל שאין אדֶם זוכה לתורה כַּי אם עלידי
שפלות אַמִתִּי בְּכֶל הָאַרְבַּע בַּחִינות הַג"ל שָאֶז רַיְקָא
זוה לעסק בּתוּרֶה בַּתְכְלִית השלמות עד שיוכל
ְהְאִיר בּשָרשי נשְמוּת יראל וכו וְלְעַשות בַּעַלי
תשוּבֶה וַגֶרים וכו'. וְלְזְכוּת לְזֶה בשלמות אין זוכָה כַּי
אם הצדיק הָאִמְתִּי שהוּא ענו בְּאָמַת בִּבְחִינַת מ"ה
ַּבָחִינת משה רַבנוּ עָלִיי השלום. אַבֶל גַם כָּל אלו
הַמתְעוּררים לְהְתְקָרב לצדיק הַזֶה צריכים שִיִרגִישו
על כָּל פָּנִיִם שפְלותֶם בָּאָמַת. כִּי בְּלא זֶה אי אֶפֶשָר
לָהֶם לְהְתְקֶרֶב כְּלֶל, בי הַבְָּדִים הצואִים ימְנָעו אותֶם
ְכנ"ל. נְמַצָא שְעְקר כָּל הַמָנִיעות נָמשָכִים עללוְרי
שנְתְעַרבְּבוּ אלו צרופי אותיות הַתוּרה שִפְגֶם בָּהֶם
שעלדידי זֶה נתְעַרבַּב דַעָתו בַּסְבָרוּת הפוכות וְדְעוּת
זרות שמשם כָּל המניעות שְעְקָרם מניעות המה
בּנ"ל. וזה בְּחִינת כָּל אסורי כַּלְאִיִם שְכָּל מיני כַּלְאִיִם
אסורים לָנוּ שלא לְעַרבַּב אותיות הַתוּרֶה שְהוּא
שרשם כַּי כָּל הַדְבָרִים שְבַּעוּלֶם דומם צוּמה חַי
מדבּר כָּל דַבֶר וְדְבֶּר יש לו שרש בַּאוּתְיִּת הַתוּרֶה.
ועל"ידי כַּלָאִִם חס וְשְלוּם גוּרם שְנִתְעַרְבְּבִין חס
ושלים גם אותיות הַתוּרה שהם שרשן ומשם בָּאִים
בּל הַמָנִיעות שְבֶּלֶם כַנ"ל וְעַליכּן נַקְרְאִים בָּשֶָם
ַּלָאִים שהוא לשון מניעות כָּמוּ שִבָּתוּב: וַיּכָּלָא הְעָם
מהְבִיא, אַתָּה ה' לא תְכְלָא רחֶמִיך וְכו', וְכַן הַרבָּה,
וּכְתִיב וּבַבַתִי כַלָאים הְָחְבָּאוּ -- שהוא בִית
הֶאסוּרִים שמונעים אותו לְצַאת, כִּי כָּל המניעות
שִבַעוּלֶם בָּאִים עלדידי בַּחִינת כַּלָאִיִם שְהוּא בְּחִינת
עַרבוּב עלדידי שִנְתְעַרְבַּבוּ אוּתִיִוּת הַתוּרָה חס ושָלום
עלידי פַּגְמִיו שמשם כַּל בַּלְבוּל הַדַעַת וּסְבַרוּת
הַהָפוּכות שִמָהֶם כָּל המניעות כַנ"ל. וְזֶה אֶת חקתי
תִּשָמרוּ שְהַקָדִים קרם אפוּרי כַּלְאִים בִּי זה הַפֶּ
ְּלְאִיִם הַיָנוּ שְהַתוּרֶה מַוְהֶרֶת אֶת הְקְתִי תשָמרו
לשמר הַיטב חָקוּת הַתוּרֶה שלא לְהַחָלִיף חקוּת
הַתּוּרֶה חס ושלוּם הִינו שלא לְגְרם לְבַלְבַּל חס ושַלום
צרופי התורה וְחַקוּתְיה עלדידי אפור כַּלָאיִם וכנ"ל.
ְעליכן עַקַר הַתְּקוּן עלדידי הַצַדיקי אָמַת שִיכולִים
לעסק בַּתוּרה בקְדשה כַּרְאוּי עד שיאירו כָּל אותיות
הַתוּרה בִּשְלְמוּת בְּפי מה שְצְריכִין לשור וּלְהְקי"ן
אלו הַנִפשוּת עד שְיתְעוּרְרוּ בַּתְשוּבָה בשלמוּת כַּי
הַצַדִיק צָריך לְצָרף אותַיות הַתורֶה בְּחֶרוּשִים
נפְלָאִים בְּכֶל פעם כָּפי מה שָצָריך לְתְקוּן אלו
הַנְפְטות שְנְתְרְחקוּ. משָרשְם וּלְהּלִיכֶם וּלְהַדְרִיכֶם
בּדְרֶך הישר וּבעצות טובות הצריכים כְּפִי הָעַת
וְהומן וּכפי שרש נַפְשָם וכְפִי תְּקוּן הַצָריכים
לְהַפְָמִים שפְנְמוּ בָּהֶם וּבשְבִיל זֶה צְרִיכִין בָּאָמֶת
לְחפש וּלְבקַש מאד מאד אחר צדיק אמתִי כַּזֶה.
(לקוטי הלכות - הלכות ערלה ה'- אות ח)
וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל ע'ץ
מאכל... שלוש שנים... ושנה
הרביעית... קדש הלולים לה'...
ובשנה החמישת
(ויקרא י"ט, כ"ג-כ"ה)
ִּי אִיתָא שָשֶלש שֶנִי עֶרְלָה הַם כְּנְגֶר השלש קְלְפוּת
הַטמאוּת לְנַמרי וְנְטע רְבְעִי הוא כְּנְנֶד בְּחִינת גגה
שָהוּא מערב טוב וָרָע. ואלו הָאִרבַּע קלפוּת צריף כָּל
אָדֶם לְבְטְלֶם וּלְשְבְּרֶם כִּי זֶה עַקָר רַגְִּּיּן וּבְחִיְרה של
הֶאדֶם לעמד כַּנְגֶד כַּל המדות רעות הַנמשכין מאלו
הְארְבַּע קְלפות הַקודמין לפרי וְעל"ידי זה יכה לפרי.
ובלל כָּל הַמדות רעות כַּלוּלִים בְּנָאוּת שהוא עַבוּדֶה
רה שהוּא הַהֶפֶך מְהַתורֶה שְעַקֶרה עְנוָה בְּחִינת אין
ַּי בלל כָּל הַתּוּרָה הוא לְבטל עַצמו בְּתְכָלִית הַבְּטוּל
עד שִיִהְיָה נְכְלֶל בְּאִין סוף וְגאוּת הוא הַהַפֶּך מִזֶה. בָּ
גַאוּת בְּלוּל מכָּל הָארְבַע קְלְפוּת. הנ"ל. שצריכין
לְשַבְּרֶם עלדידי אַרְבַּע בְּחִינות שפלות, ההינו לְהְיוּת
שפֶל וְסְטן כַנגד גדוּלִים ובינונים וקטנים שָהֶם שלש
בְּחִינוּת ועוד צריך לְהַסטין וּלְבטל את עצמו עד
שִיהְיָה שִפָּל בַּעִינִיי לֶמטה מִמדרְנֶת עַצָמוּ בִּבְחִינַת
שבו איש תִּחְתִיו (כמובא בלקוטי מוהר"ן א' - סימן
י"ד). ואלו הָארְבַּע בּחִינות הם כַּנגֶד הָאִרְבַּע קְלְפוּת
הַנ"ל, כַּי מי שוש לו אִיזֶה גַאוּת לְמַעָלָה מִמַדְרְנְתו
שָרוצָה לְהדמות עַצַמוּ לְגדולִים או לְבִינונים או אפלו
לקְטנִים וּבָאָמַת הוא קָטֶן מִכַּלֶם בִּי הוא קָטֶן

Segment 32
HE:
וקימת חצות הוא מסוגל להמשכת חסד גדול ביום שהוא בחינת דעת גדול ומוחין להתפלל בשלימות כמובן בספרים. כי בחצות הוא בחינת התגלות ההסתרה ונמשך דעת ואזי הוא התעוררות גדול מאד. אבל עיקר התגלות הדעת בתכלית שעל ידי זה התשובה בשלימות כתיקונו הוא באור היום. שאז נמשך אור גדול ונתגלה חסד ודעת גדול מאד באור היום כמובא. ואזי זוכין לתיקוני התפלה. שהיא בחינת תשובה בשלימות ובתיקון גדול. בבחינת מקוה הנ"ל כמו שאמרו רז"ל על תיקוני התפלה כל הנפנה ונטול ידיו ומניח תפילין וקורא קריאת שמע ומתפלל כאלו וכו' ומסקו כאלו טבל. היינו שתיקוני התפלה של אור היום שהם בחינת מוחין ודעת גדול מאד הם בבחינת מקוה שהוא דעת גדול כנ"ל. וכל זה נעשה על ידי קימת חצות שעל ידי הדעת והתעורורת התשובה שבחצות זוכין אחר כך לאור היום לבחינת דעת גדול מאד לתיקוני התשוב בשלימות כנ"תל. בבחינת ראש חדש ויום טוב כנ"ל שבאמצע הם ימי החול כנ"ל. כי גם בחצות עיקר התגלות הדעת הוא לפי שעה בשעת חצות לילה. ונמשך עד ב' שעות עד סוף האשמורה השניה.ואחר כך אף על פי שכבר נמתק בחינת הלילה והחשך וגם שהוא סמוך לאור היום ויש אז גם כן בחינת התגלות הדעת. אף על פי כן אינו דומה להתגלות הדעת שבשעת המשכת בחינת חצות לילה כנ"ל. (כמובן בדברי רבינו נ"י בסימן קמ"ט) שעיקר חצות הוא ב' שעות הנ"ל. נמצא שהתעוררות התשובה והתגלות הדעת הוא בחצות. ואחר כך נמשך אור גדול ביותר בחינת דעת וחסד גדול מאד באור היום. ובינתיים היא בחינת לילה. כל זה הוא בחינת ראש חדש ויום טוב ובנתיים ימי החול כנ"ל בחינת פסח ושבועות ובאמצע ספירה כנ"ל:

EN:
We return to the matter of Shabbos. It is explained in the Midrashim that the subduing of the kelipah of Amalek — the totality of all the nations opposing Yisrael — is through the holiness of Shabbos. This is brought in the Midrash (Pirkei d'Rabbi Eliezer 43), brought in Sefer Mayim Yechezkel, Parshas Beshalach: "Yisrael said: Master of the Universe, You wrote in the Torah 'Remember the day of Shabbos'… and You wrote 'Remember what Amalek did to you' — how can these two remembrances both be fulfilled? The Holy One Blessed Be He said: They are not alike — this 'remember' is to sanctify, and this 'remember' is to kill and destroy him."

Segment 34
HE:
אות ח וְזֶה בְּחִינַת קְרִיאַת הַתּוֹרָה בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, שֶׁאָז קוֹרִין ד' גַּבְרֵי. כְּנֶגֶד עֲלִיַּת הַמַּלְכוּת שֶׁהִיא בְּחִינַת ד' שֶׁעוֹלָה מִבְּחִינַת מַלְכוּת הָרְשָׁעָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת ד' מַלְכֻיּוֹת כַּנַּ"ל. כִּי קְרִיאַת הַתּוֹרָה הִיא בְּחִינַת שֶׁקּוֹרִין אֶת חֵי הַחַיִּים כַּנַּ"ל, כִּי עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁהִיא שְׁמָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, קוֹרִין אוֹתוֹ כַּנַּ"ל. וּבְיוֹתֵר מְסֻגָּל לָזֶה קְרִיאַת הַתּוֹרָה שֶׁקּוֹרִין בְּתוֹרָה כְּשֵׁרָה שֶׁנִּכְתְּבָה כַּדָּת בִּקְדֻשַּׁת סֵפֶר תּוֹרָה מִן בְּרֵאשִׁית עַד לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ שֶׁנִּמְסְרָה לְמֹשֶׁה בְּסִינַי. שֶׁהִיא עִקַּר בְּחִינַת שְׁמָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְעַל -כֵּן קְרִיאַת סֵפֶר תּוֹרָה מְסֻגָּל בְּיוֹתֵר לִקְרוֹת אֶת חֵי הַחַיִּים כַּנַּ"ל וְעַל שֵׁם זֶה נִקְרָא קְרִיאַת הַתּוֹרָה 'קְרִיאָה' דַּיְקָא כַּנַּ"ל לְעִנְיַן קְרִיאַת שְׁמַע. וְזֶהוּ בְּחִינַת קְרִיאַת הַתּוֹרָה שֶׁל כָּל הַיָּמִים שֶׁנִּתְקַן בָּהֶם קְרִיאָה בְּצִבּוּר בְּעֵת הַתְּפִלָּה, הַכֹּל כְּדֵי לִקְרוֹת הַחִיּוּת, לְהַחֲיוֹת הַמַּלְכוּת. וּכְמוֹ שֶׁמְּבֹאָר לְעֵיל מִזֶּה בְּהִלְכוֹת קְרִיאַת הַתּוֹרָה. וְעַל-כֵּן בְּחֹל שֶׁקּוֹרִין שְׁלֹשָׁה גַּבְרֵי, כִּי אָז בַּחֹל יֵשׁ עֲשִׂיַּת מְלָאכָה וַאֲזַי שׁוֹלְטִין הַל"ט מְלָאכוֹת שֶׁהֵם זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ בְּחִינַת מַלְכוּת הָרְשָׁעָה וַאֲחִיזַת מַלְכוּת הָרְשָׁעָה הִיא מִבְּחִינַת הָרַגְלִין שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה שֶׁנֶּאֱחָזִין שָׁם בִּימוֹת הַחֹל, בִּבְחִינַת רַגְלֶיהָ יֹרְדוֹת מָוֶת וְכוּ', שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַחֲנֵה דָּן שֶׁהִיא מַחֲנֶה הָרְבִיעִי שֶׁל מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהוּא בְּחִינַת מְאַסֵּף לְכָל הַמַּחֲנוֹת, בְּחִינַת מַדְרֵגָה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל הַמַּלְכוּת, בְּחִינַת רַגְלִין וְעַל-כֵּן בַּחֹל אֵין קוֹרִין רַק שְׁלֹשָׁה, כִּי אֵין כֹּחַ לְגַלּוֹת הַהַסְתָּרָה לְגַמְרֵי, כִּי זֶה יָדוּעַ שֶׁבְּמָקוֹם וּבִזְמַן שֶׁיֵּשׁ לָהֶם יְנִיקָה צָרִיךְ דַּוְקָא לְהַנִּיחַ לָהֶם לִינֹק, שֶׁזֶּהוּ הַכְנָעָתָם כְּשֶׁנּוֹתְנִין לָהֶם יְנִיקָתָם בְּצִמְצוּם כַּיָּדוּעַ, כִּי הַיְרִידָה הִיא תַּכְלִית הָעֲלִיָּה כַּנַּ"ל וְכַמּוּבָא. וְעַל-כֵּן בַּחֹל אֵין קוֹרִין כִּי אִם שְׁלֹשָׁה כְּדֵי לִקְרוֹת הַחִיּוּת אֶל הַמַּלְכוּת בִּבְחִינַת שְׁלֹשָׁה מַחֲנוֹת שֶׁבָּהּ, כִּי יוֹתֵר מִזֶּה אֵין יְכוֹלִין לְהַמְשִׁיךְ חִיּוּת כַּנַּ"ל רַק שֶׁמַּמְשִׁיכִין חִיּוּת שֶׁלֹּא יִתְגַּבְּרוּ יוֹתֵר רַק שֶׁתִּהְיֶה יְנִיקָתָם בְּצִמְצוּם גָּדוֹל כַּנַּ"ל, אֲבָל בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, שֶׁאֲזַי הוּא הִתְגַּלּוּת הַהַסְתָּרָה וְעִקַּר הִתְגַּלּוּת הַהַסְתָּרָה, הוּא שֶׁנִּתְגַּלֶּה בְּחִינַת מַחֲנֵה דָּן מִתּוֹךְ הַהַסְתָּרָה, שֶׁהִיא מַחֲנֶה הָרְבִיעִי, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל). עַל-כֵּן קוֹרִין בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ ד' גַּבְרֵי שֶׁאָז מַתְחֶלֶת הַמַּלְכוּת לַעֲלוֹת, בִּבְחִינַת תְּחִלַּת שְׁלֵמוּתָהּ שֶׁאֲזַי הִיא בְּחִינַת ד', כַּמּוּבָא וְכַנַּ"ל. וּבְיוֹם טוֹב שֶׁיֵּשׁ אָז בִּטּוּל מְלָאכָה, בִּטּוּל הַל"ט מְלָאכוֹת, עַל-כֵּן עוֹלָה הַמַּלְכוּת יוֹתֵר וְכֵן בְּכָל יוֹם שֶׁקָּדוֹשׁ יוֹתֵר בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה, דְּהַיְנוּ יוֹם הַכִּפּוּרִים וְשַׁבָּת עוֹלָה בְּחִינַת הַמַּלְכוּת יוֹתֵר וְיוֹתֵר. וְעַל-כֵּן קוֹרִין בּוֹ יוֹתֵר גַּבְרֵי, כִּי יְכוֹלִין לְהַמְשִׁיךְ חִיּוּת וְדַעַת יוֹתֵר וְיוֹתֵר, כִּי הִתְגַּלּוּת הַדַּעַת וַעֲלִיַּת הַמַּלְכוּת הִוא כְּשֶׁנִּכְנָע וְנִתְבַּטֵּל עֲשִׂיַּת מְלָאכָה שֶׁהֵם הַל"ט מְלָאכוֹת זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ כַּנַּ"ל, בִּבְחִינַת מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלֶאכֶת עֲבוֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ כַּנַּ"ל. הַיְנוּ שֶׁבְּכָל יוֹם שֶׁנִּכְנָע בּוֹ יוֹתֵר וְנִתְבַּטֵּל הַל"ט מְלָאכוֹת, יְכוֹלִין בְּיוֹתֵר לִקְרוֹת אֶת הַקֹּדֶשׁ שֶׁהוּא

EN:
This is the entire matter we have written above according to this Torah: the holiness of Shabbos is the holiness of the Tzadik, the aspect of Moshe, who does teshuvah upon teshuvah constantly, meriting in his lifetime "a day that is entirely Shabbos, entirely teshuvah." Through his great power, the aspect of Yehoshua fights the war of Amalek, subduing the blood of the chalal has'mali. Therefore the Midrash connects these two remembrances — Shabbos and the destruction of Amalek — and asks how they can both be fulfilled, for they are truly opposites. At first glance it would seem proper to forget Amalek entirely — to expel his kelipah and contamination from the heart — and only remember Shabbos holiness, the Tzadik's holiness, the totality of Yisrael's holiness. The Midrash answers plainly: they are not alike — this zachor to sanctify, this zachor to kill and destroy. They are certainly two opposites, and therefore one must remember both — Shabbos holiness and, l'havdil, the deed of Amalek — in order to destroy and uproot the memory of Amalek through the remembrance of Shabbos holiness at every time. The remembrance of Amalek's deed is only so that we may uproot it — one must remember that Amalek constantly ambushes. Therefore one must strengthen oneself all the more in remembering Shabbos holiness — the holiness of the Tzadik who does teshuvah always — through whose power we too always have hope. Therefore precisely because they are opposites, one must remember them both well, to uproot the kelipah of Amalek through the remembrance of Shabbos holiness — the Tzadik's holiness, through whose power the aspect of Yehoshua fights the war of Amalek.

Also, it is explained in the Gemara (Shabbos 118b): "Had Yisrael kept the first Shabbos, no nation or tongue would have ruled over them, as it says: 'And it was on the seventh day, some of the people went out to gather' — and it is written after it: 'And Amalek came.'"

Segment 35
HE:
וְזֶהוּ בְּחִינַת קְרִיאַת הַתּוֹרָה שֶׁעַל יָדָהּ קוֹרִין אֶת הַחִיּוּת בִּבְחִינַת מִקְרָא קֹדֶשׁ כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, הַטַּעַם עַל מִסְפַּר גַּבְרֵי שֶׁל יְמֵי הַחֹל וְרֹאשׁ חֹדֶשׁ וְיוֹם טוֹב וְכוּ' מִשּׁוּם בִּטּוּל מְלָאכָה. כִּי זֶה תָּלוּי בָּזֶה כַּנַּ"ל. בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, שֶׁהוּא תְּחִלַּת הִתְעוֹרְרוּת הַתְּשׁוּבָה, תְּחִלַּת עֲלִיַּת הַמַּלְכוּת כַּנַּ"ל, עַל-כֵּן עֲדַיִן עוֹשִׂין בּוֹ מְלָאכָה, כִּי עֲדַיִן לֹא נִתְבַּטְּלִין הַל"ט מְלָאכוֹת לְגַמְרֵי, כִּי אֵין הַמְּלָאכוֹת נִתְבַּטְּלִין עַד יוֹם טוֹב שֶׁאָז הוּא בְּחִינַת הַתִּקּוּן, שֶׁאָז זוֹכִין לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה וְנִתְתַּקְּנִין אָז וַאֲזַי עֲלִיַּת הַמַּלְכוּת בִּשְׁלֵמוּת וַאֲזַי נִתְבַּטְּלִין הַמְּלָאכוֹת כַּנַּ"ל וַאֲזַי קוֹרִין יוֹתֵר גַּבְרֵי כַּנַּ"ל. וְכֵן בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים וְשַׁבָּת שֶׁנִּתְבַּטְּלִין הַמְּלָאכוֹת יוֹתֵר לְגַמְרֵי, קוֹרִין יוֹתֵר אֲנָשִׁים. עַד שֶׁבְּשַׁבָּת, שֶׁאָז תַּכְלִית בִּטּוּל הַל"ט מְלָאכוֹת, וְעַל-כֵּן עָנְשׁוֹ חָמוּר לְעִנְיַן מְלָאכָה אֲפִלּוּ מִיּוֹם הַכִּפּוּרִים, עַל-כֵּן קוֹרִין בּוֹ יוֹתֵר וַאֲזַי קוֹרִין שִׁבְעָה גַּבְרֵי, שֶׁזֶּה בְּחִינַת תַּכְלִית עֲלִיַּת הַמַּלְכוּת שֶׁהִוא בְּשַׁבָּת כַּמּוּבָא. כִּי שִׁבְעָה גַּבְרֵי זֶה בְּחִינַת שֶׁקּוֹרִין הַחִיּוּת לְכָל שִׁבְעַת הַיָּמִים, בִּבְחִינַת וּמִדַּת יָמַי מַה הִוא, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל). וְעַל-כֵּן בְּשַׁבָּת נִמְשָׁךְ הַחִיּוּת לְכָל הַשִּׁבְעָה יָמִים עַל-יְדֵי שִׁבְעָה שֶׁקּוֹרִין בַּתּוֹרָה שֶׁזֶּה בְּחִינַת תַּכְלִית עֲלִיַּת הַמַּלְכוּת בִּשְׁלֵמוּת כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ גַּם כֵּן מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לְעִנְיַן קְרִיאַת הַתּוֹרָה שֶׁטַּעַם מִסְפַּר גַּבְרֵי הוּא מִשּׁוּם מוּסָפִין כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ שָׁם כָּל יוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בִּטּוּל מְלָאכָה וְכָל יוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מוּסָף וְכוּ', כִּי הַקָּרְבָּנוֹת כֻּלָּם שֶׁבְּכָל יוֹם הֵם בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת הַהַסְתָּרָה, כִּי זֶה עִקַּר בְּחִינַת הַקָּרְבָּנוֹת לְהַעֲלוֹת לְגַלּוֹת הַקְּדֻשָּׁה וְהַטּוֹב הַמְלֻבָּשׁ בְּתוֹךְ עֹמֶק הַקְּלִפּוֹת, בְּתוֹךְ בְּחִינַת בַּהֲמִיּוּת, וְלַהֲפֹךְ בְּהֵמָה לְהַעֲלוֹתָהּ לִבְחִינַת אָדָם, כַּמּוּבָא . בִּבְחִינַת אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה' מִן הַבְּהֵמָה, שֶׁעַל-יְדֵי הַקָּרְבָּן עוֹלֶה מִבְּחִינַת בְּהֵמָה לִבְחִינַת אָדָם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת הַהַסְתָּרָה שֶׁנִּתְהַפְּכָה לְדַעַת כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן בְּכָל יוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ קְדֻשָּׁה יְתֵרָה וְנִתְגַּלֶּה הַדַּעַת בְּיוֹתֵר וְנִתְגַּלֶּה הַתְּשׁוּבָה בְּיוֹתֵר, כְּגוֹן רֹאשׁ חֹדֶשׁ וְיוֹם טוֹב וְיוֹם הַכִּפּוּרִים וְשַׁבָּת, שֶׁכֻּלָּם הֵם בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת הַתְּשׁוּבָה עַל-יְדֵי הִתְגַּלּוּת הַדַּעַת כַּנַּ"ל. עַל-כֵּן יֵשׁ בָּהֶם קָרְבְּנוֹת מוּסָפִין עַל-יְדֵי שֶׁנִּתְוַסֵּף בָּהֶם קְדֻשָּׁה וְדַעַת, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מַעֲלִין טוֹב יוֹתֵר מִתּוֹךְ הַהַסְתָּרָה וְעַל-כֵּן נִתְוַסְּפִין בָּהֶם קָרְבָּנוֹת שֶׁהֵם הַמּוּסָפִין, כִּי כָּל הַקָּרְבָּנוֹת הֵם לְכַפָּרָה בְּחִינַת תְּשׁוּבָה וְעַל-כֵּן בַּיּוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מוּסָף קוֹרִין יוֹתֵר אֲנָשִׁים, כִּי אֲזַי מְגַלִּין הַדַּעַת יוֹתֵר מִתּוֹךְ בְּחִינַת הַהַסְתָּרָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת קָרְבְּנוֹת מוּסָפִין כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן קוֹרִין בּוֹ יוֹתֵר, כִּי עַל-יְדֵי הַקְּרִיאָה קוֹרִין הַחִיּוּת כַּנַּ"ל, וְזֶה שֶׁקּוֹרִין בַּתּוֹרָה קֹדֶם מוּסָף כַּנַּ"ל. כִּי עִקַּר קְרִיאַת הַתּוֹרָה בִּשְׁבִיל תּוֹסֶפֶת קְדֻשָּׁה שֶׁיֵּשׁ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁאֲזַי קוֹרִין אֶת חֵי הַחַיִּים בִּבְחִינַת שֵׁם הָעֶצֶם, כִּבְיָכוֹל, שֶׁהִיא הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁנִּכְתְּבָה בִּקְדֻשַּׁת סֵפֶר תּוֹרָה כַּנַּ"ל. וְזֶה שֶׁאוֹמְרִים 'כֶּתֶר' בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ בְּמוּסָף וְכֵן בְּכָל יוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מוּסָף, כִּי אֲזַי בְּחִינַת הַתְּשׁוּבָה, שֶׁהִיא בְּחִי

EN:
This is what is written in Tanna d'Vei Eliyahu chapter 26 part 1, brought in Midrash Rabbah Parshas Ki Sissa: "'And you shall guard the Shabbos for it is holy to you' — there are three holinesses: the holiness of the Name of the Holy One Blessed Be He, the holiness of Shabbos, and the holiness of Yisrael… from here they said: the teeth of those who devour Yisrael will in the future, in the days of Mashiach, be twenty-four amos" — see there.

Segment 36
HE:
(שייך לעיל) ד' גברי שקורין בראש חדש בחינת ד' מחנות דקדושה שהם בחינת ד' דגלים שכל מחנה כלול מג' שבטים וכן כל אחד מן הקורין צריך לקרות לפחות ג' פסוקים וזהו שיעור הקריאה. נמצא שד' גברי הם בחינת ד' מחנות שכל אחד כלול מג' כנ"ל שכולם הם שנים עשר בחינת שנים עשר שבטי יה בחינת שנים עשר בקר שמלכות דקדושה עומדת עליהם שזה בחינת שנים עשר חדשים שנחלקים לד' תקופות כי החדשים הם בחינת המלכות כנ"ל:

EN:
All these three holinesses are included together through the true Tzadik, the aspect of Moshe, who draws and makes known Shabbos holiness. Through Shabbos holiness, the holiness of the souls of Yisrael ascends and is included in their root, in His holiness — this is the aspect of Shabbos = Shin-Bas: the "king's daughter within" — the souls of Yisrael — ascends above. This is the Shin, the totality of the three holinesses. Therefore the Tzadik, the aspect of Moshe, is in the aspect of the segol — the totality of the three points. Therefore the Midrash connects to this the downfall of the wicked in the future, when their teeth will be many amos to their detriment: "the teeth of the wicked You have broken" (Tehillim 3) — for these depend upon each other. The downfall of the wicked, whose totality is Amalek, is through Shabbos holiness. Conversely, to the degree that each person overcomes all six weekdays to subdue the kelipah of Amalek through the Tzadikim's power — Moshe and Yehoshua — so he merits drawing Shabbos holiness. Therefore the Midrash mentioned their downfall through the breaking of their teeth specifically — which at first glance is a great wonder, as all the commentators were puzzled. But according to our words there is a wonderful connection in this Midrash.

Segment 37
HE:
וזה שמברכין החודש בשבת שלפניו. שהוא במקום קידוש החודש כי עכשיו בגלות אין בנו כח לקדש החודש על פי בית דין כראוי. כי הגלות הוא בחינת הסתרה בחינת ואנכי הסתר אסתיר וכו'. על כן מקדשין החודש בשבת. כי שבת הוא בינת דעת כמו שכתוב שטו העם ולקטו בשטותא בימי החול אבל בשבת הוא שלימות דעת בתכלית כמו שכתוב בשבת לדעת כי אני ה' מקדשכם. ועל כן על ידי הדעת שנתגלה בשבת יכולין לקדש החודש שהוא בחינת התגלות ההסתרה כנ"ל. ועל כן מברכין החודש ומקדשין אותו בשבת. ועלכ ן מברכין החודש אחר קריאת התורה כי על ידי קריאת התורה בשבת נמשך דעת גדול כנ"ל. ועל כן נוהגין לידע מתי יהיה המולד בשעה שמברכין החודש. שזה בחינת לידע בחינת תכלית המיעוט וההסתרה כנ"ל ועל ידי שמברכין החודש שזה בחינת קידוש החודש. מגלין ההסתרה לדעת כנ"ל:

EN:
For the essential matter is Shabbos holiness, when Kneses Yisrael unites with her Beloved — "Come, my Beloved, to greet the bride" — and then all three points are included together, completing the aspect of Adam to sit on the Throne. The essential Shabbos holiness is the eating (as in siman 277 and 57, Likutay I) — Shabbos eating is exceedingly precious, entirely Godliness, entirely holy. Through eating, the soul joins with the body and enlivens the blood of the heart — as in os 51 regarding Erev Yom Kippur eating. Therefore the thirty-two teeth correspond to the thirty-two paths of wisdom — the essential eating is through them, sustaining the heart's vitality. All damages stem from eating of the Tree of Knowledge — damaging the aspect of lamed-beis [32], strengthening the blood of the chalal has'mali: the damage to the thirty-two paths, the damage to the thirty-two teeth. The essential rectification is through Shabbos. Therefore the rectification is through Shabbos eating specifically — the three meals corresponding to the three points (os 4). Through Shabbos eating, the thirty-two paths of wisdom are drawn, the thirty-two teeth chew Shabbos food in great holiness, and the blood of the heart is rectified — nullifying the kelipah of Amalek, the totality of the wicked.

Segment 38
HE:
כי כל הראש חדש והימים טוים שתלוים בקביעות ראש חדש. כולם תלוים בבת שמשם מקבלין קדושתם. וזה שנקרא שבת תחלה למקראי קודש תחלה דייקא. היינו ששבת הוא בחינת התחלה לכל הימים טובים הם בחינת מקראי קודש שצריכין לקרות הקדושה לתוכם ושבת הוא בחינת התחלה להיום טוב. שמשם מבחית שבת קורין הקדושה לכל הימים טובים וראשי חדשים. כי שבת קביעה וקיימא. אבל יום טוב תלוי בישראל כי ישראל הוא דמקדשי ליה. כי יום טוב שהוא תלוי בקביעות ראש חדש הוא בבחינת התגלות ההסתרה שעל ידי זה זוכין אחר כך לבחינת קדושת יום טוב כנ"ל. זה תלוי בישראל. כי התגלות ההסתרה זה תלוי בישראל שהם צריכים לעסוק בעבודת ה'ובתורה כדי להעלות המלכות מבחינת הסתרה. אבל שבת קדוש מעצמו ואין פגם מגיע בו כמו שכתוב חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי אלו שבת לא קאמר כי שבת הוא שמא דקודשא בריך הוא שמא דאיהו שלים מכל סטרוי וכביכול בשבת נתגלה חיות מחי החיים שאי ההסתרה מגעת לשם כי בעצם הקדושה כביכול אין פגם מגיע לשם כידוע כי איהו לא אישתני בכל אתר. וזה בחינת קדושת שבת שקביעה וקיימא כי היא קדושה ממנו יתברך בעצמו כנ"ל. ואפילו בתוך הגלות אין בחינת קדושת שבת שקביעה נפגם כי שבת לא קאמר ועל כן אדרבא משבת קורין את החיות והדעת לתוך הימים טובים וראשי חדשים כי על ידי הדעת שנמשך משבת מגלין ההסתרה כנ"ל. וזה שכתוב אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש. ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת. ואחר כך מפורש שאר המודעים. היינו שכל המועדים מקבלים קדושתם משבת כנ"ל וזהו אלה מועדי ה' שר תקראו אותם ודרשו רז"ל אל תאמר אותם אלא אתם היינו שהימים טובים תלויים בישראל על ידי קידוש החודש. וזהו בחינת מקראי קודש שצריכך לקרות את הקודש דהיינו החיות והדעת לתוכם לגלות ההתסרה כנ"ל. וכל זה נעשה על ידי ששת ימים וכו' וביום השביעי שבת. כי משבת קורין הקדושה לתוכם כנ"ל. וזהו שקורין בראש חדש וביום השבת. כי על ידי שבת נעשה קדושת ראש חדש שהוא בחינת התגלות ההסתרה כנ"ל. וזה שמקדשין הלבנה במוצאי שבת. כי על ידי שבת נמשך הקדושה ודעת שהוא בחינת קידוש הלבנה כנ"ל. ועלכ ן הגאולה תלויה בשמירת שבת. כמו שאמרו רז"ל אלמלא שמרו ישראל שבת ראשונה אין כל אומה וכו' וכן אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות מיד נגאלין. כי כל הגליות של מלכות האומות זהו בחינת הסתרה כנ"ל ועל ידי שבת נתגלה ההסתרה ונגאלין:

EN:
Therefore the downfall of the wicked through their teeth is excellently juxtaposed with the greatness of Shabbos. All who stand against Yisrael to devour them — "they hissed and gnashed their teeth" (Eichah 2) — their downfall will be through Shabbos holiness, the Tzadik's holiness, when the rectification is through the thirty-two teeth — the instruments of eating — through which the blood of the heart is refined. All who oppose this — the kelipah of Amalek — their teeth will grow long to their detriment, through Shabbos holiness whose essential holiness is eating through the teeth. For the thirty-two teeth are the aleph of Adam, through which the aspect of Adam is made — as in os 51 regarding Erev Yom Kippur.

Segment 39
HE:
וּבָזֶה תָּלוּי כָּל קִיּוּם הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, כִּי בָּזֶה תָּלוּי כָּל הַבְּחִירָה וְהַנִּסָּיוֹן שֶׁל הָאָדָם וְכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו כָּל יְמֵי חַיָּיו שֶׁהַכֹּל הוּא בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה וְהַנִּסָּיוֹן, הַכֹּל בְּעִנְיָן זֶה, כִּי דֶּרֶךְ ה' יִתְבָּרַךְ שֶׁמֵּאִיר פָּנָיו בְּכָל פַּעַם וּבְתוֹךְ כָּךְ מַסְתִּיר פָּנָיו וְזֶה הוּא בִּכְלָלִיּוּת וּבִפְרָטִיּוּת, וּבִפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת. בִּכְלָלִיּוּת - זְמַן כָּל הָעוֹלָם. וּבִפְרָטִיּוּת - בְּכָל דּוֹר וָדוֹר. וְכֵן בְּכָל אָדָם וּבְכָל זְמַן, וְעַל יְדֵי זֶה כָּל הַנִּסָּיוֹן וְהַבְּחִירָה שֶׁל כָּל אָדָם בְּכָל עֵת כָּל יְמֵי חַיָּיו. וּמִי שֶׁמֵּשִֹים לֵב לָזֶה יָכוֹל לִרְאוֹת קְצָת מִזֶּה בְּכָל הַהַרְפַּתְקָאוֹת וְהַתְּלָאוֹת וְהַהַצָּלוֹת וְהַהַרְחָבוֹת וְהַיְשׁוּעוֹת הַנִּפְלָאוֹת הָעוֹבְרִין עָלָיו בְּכָל יְמֵי חַיָּיו וּבְיוֹתֵר בְּעִנְיַן הַפַּרְנָסָה. וּכְמוֹ שֶׁרָאִינוּ בִּיצִיאַת מִצְרַיִם מִיּוֹם שֶׁנִּתְגַּלָּה ה' יִתְבָּרַךְ לְמֹשֶׁה לְגָאֳלָם עַד הַסּוֹף, שֶׁבִּתְחִלָּה הֵאִיר ה' פָּנָיו לְמֹשֶׁה בְּהֶאָרָה נִפְלָאָה וּשְׁלָחוֹ לְגָאֳלָם וּמָסַר בְּיָדוֹ מוֹפְתִים וְאוֹתוֹת נוֹרָאוֹת לְגַלּוֹת אֱלֹקוּתוֹ וּלְגָאֳלָם כְּדֵי שֶׁיַּאֲמִינוּ יִשְֹרָאֵל בּוֹ יִתְבָּרַךְ עַד שֶׁיִּזְכּוּ לְקַבֵּל הַתּוֹרָה. וְכֵן הָיָה שֶׁבָּא מֹשֶׁה לְיִשְֹרָאֵל וַיַּעַשֹ הָאֹתֹת לְעֵינֵי הָעָם וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד ה' אֶת עַמּוֹ וְכוּ'. וְאַחַר כָּךְ תֵּכֶף כְּשֶׁבָּא מֹשֶׁה לְפַרְעֹה לְגָאֳלָם, וּפַרְעֹה הִקְשָׁה אֶת רוּחוֹ וְלֹא דַּי שֶׁלֹּא הִנִּיחָם לָצֵאת מִמִּצְרַיִם, אַף גַּם הִכְבִּיד עֲלֵיהֶם הָעֲבוֹדָה בְּיוֹתֵר לִבְלִי לִתֵּן לָהֶם תֶּבֶן וְכוּ' אֲזַי תֵּכֶף נִתְעוֹרֵר כְּפִירוֹת בְּדָתָן וַאֲבִירָם וְהַכְּרוּכִים אַחֲרֵיהֶם עַד שֶׁיָּצְאוּ נִצָּבִים לִקְרַאת מֹשֶׁה וְאָמְרוּ, "יֵרֶא ה' עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט וְכוּ'". וְזֶה מֵחֲמַת שֶׁהָיָה הַסְתָּרַת פָּנִים כָּזֶה שֶׁלֹּא דַּי שֶׁלֹּא זָכוּ לַגְּאֻלָּה כַּאֲשֶׁר הִבְטִיחָם מֹשֶׁה, אַף גַּם הִכְבִּיד עֲלֵיהֶם הָעֲבוֹדָה כָּל כָּךְ. וְכֵן הִתְנַהֵג אַחַר כָּךְ בְּכָל פַּעַם, כַּמְבֹאָר הֵיטֵב בְּכָל הַפָּרָשִׁיּוֹת הַמְדַבְּרִים מִיצִיאַת מִצְרַיִם, וּבִפְרָט בְּפָרָשַׁת בְּשַׁלַּח. שֶׁאַחַר שֶׁגָּמַר ה' יִתְבָּרַךְ מַעֲשֵֹהוּ עַל יְדֵי מֹשֶׁה וְהוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם בְּאוֹתוֹת נוֹרָאוֹת כָּאֵלֶּה וּכְבָר רָאוּ דָּתָן וַאֲבִירָם וְכָל הַכְּרוּכִים אַחֲרֵיהֶם שֶׁהָיָה לָהֶם טִינָא בַּלֵּב עַל מֹשֶׁה כֻּלָּם רָאוּ בְּעֵינֵיהֶם שֶׁדְּבַר ה' אֱמֶת בְּפִי מֹשֶׁה שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁפַּרְעֹה הִכְבִּיד עֲלֵיהֶם הָעֲבוֹדָה אַחַר שֶׁבָּא מֹשֶׁה לְגָאֳלָם, אַף עַל פִּי כֵן 'דְּבַר אֱלֹקֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם' כַּאֲשֶׁר רָאוּ בְּעֵינֵיהֶם שֶׁהוֹצִיאָם מֹשֶׁה רַבֵּנוּ בְּיַד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה בְּאוֹתוֹת וּמוֹפְתִים נוֹרָאִים כָּאֵלֶּה, אַף עַל פִּי כֵן כְּשֶׁבָּאוּ עַל הַיָּם וְרָאוּ 'וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם' וְרֹב יִשְֹרָאֵל הַכְּשֵׁרִים וְהַתְּמִימִים עָשֹוּ כַּהֹגֶן וְכָרָאוּי וַיִּצְעֲקוּ אֶל ה' כִּי תָּפְסוּ אֻמָּנוּת אֲבוֹתָם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וּמוּבָא בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י, אַךְ הָיוּ בָּהֶם כִּתּוֹת הַמְבַקְּשִׁים תּוֹאֲנָה וְהַכֹּל הָיָה עַל פִּי דִּבּוּרִים רָעִים וְדֵעוֹת רָעוֹת שֶׁל רָאשֵׁי הַחוֹלְקִים שֶׁהֵם דָּתָן וַאֲבִירָם שֶׁהִטְעוּ אוֹתָם כָּל כָּךְ עַד שֶׁאָמְרוּ הֲמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר וְכוּ': וְכֵן אַחַר כָּךְ כְּשֶׁהֶרְאָה ה' יִתְבָּרַךְ אֶת יָדוֹ הַגְּדוֹלָה עַל יְדֵי מֹשֶׁה וּבָקַע לָהֶם אֶת הַיָּם וְהִטְבִּיעַ אֶת מִצְרַיִם. וְיִשְֹרָאֵל עָבְרוּ בַּיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם וּבָזְזוּ מֵהֶם הוֹן רַב מְאֹד, אַף עַל פִּי כֵן אַחַר כָּךְ הִסְתִּיר ה' יִתְבָּרַךְ פָּנָיו עַד שֶׁהָלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ מַיִם וְאַחַר כָּךְ וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם וְכוּ'. וְאָז "וַיִּלֹנוּ הָעָם עַל מֹשֶׁה לֵאמֹר מַה נִּשְׁתֶּה וְכוּ'". נִמְצָא, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁרָאוּ בִּתְחִלָּה הֶאָרַת פָּנִים כָּל כָּךְ שֶׁהוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם וְקָרַע לָהֶם אֶת הַיָּם בְּנִפְלָאוֹת וְנוֹרָאוֹת כָּאֵלֶּה, אַף עַל פִּי כֵן תֵּכֶף כְּשֶׁהִסְתִּיר ה' יִתְבָּרַךְ פָּנָיו מֵהֶם בִּשְׁבִיל נִסָּיוֹן וְלֹא מָצְאוּ מַיִם בָּאוּ בִּתְלוּנוֹת וּמְרִיבוֹת וְכֵן הָיָה בְּכָל פַּעַם, וּבִפְרָט בְּעִנְיַן הַמָּן שֶׁהוּא בְּחִינַת פַּרְנָסָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא". וְהַכֹּל הָיָה עַל יְדֵי דָּתָן וַאֲבִירָם, כִּי הֵם שֶׁיָּצְאוּ לִקְרַאת מֹשֶׁה בְּמִצְרַיִם כְּאִלּוּ מְקַנְּאִים בִּשְׁבִיל יִשְֹרָאֵל וְאָמְרוּ לְמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, "יֵרֶא ה' עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט וְכוּ'". וְהֵם שֶׁעוֹרְרוּ כָּל הַתְּלוּנוֹת וּמְרִיבוֹת עַל ה' וְעַל מֹשֶׁה, וְהֵם שֶׁהוֹתִירוּ מִן הַמָּן אַף עַל פִּי שֶׁרָאוּ נֵס נוֹרָא כָּזֶה שֶׁיּוֹרֵד לָהֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לֹא נִשְׁמַע כָּזֹאת וְלֹא נִרְאָה כָּזֹאת מִיּוֹם בְּרִיאַת הָעוֹלָם. וּמֹשֶׁה הִזְהִירָם, "אִישׁ אַל יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר", אַף עַל פִּי כֵן הִתְחַזְּקוּ בְּרִשְׁעוּתָם וּכְפִירוּתָם וְהוֹתִירוּ מִן הַמָּן וְאַף עַל פִּי שֶׁרָאוּ שֶׁהִבְאִישׁ וְיָרֻם תּוֹלָעִים וְכוּ' וְאַחַר כָּךְ בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי מָצְאוּ לֶחֶם יוֹמַיִם וְלֹא הִבְאִישׁ כַּאֲשֶׁר אָמַר מֹשֶׁה אַף עַל פִּי כֵן יָצְאוּ לִלְקֹט בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְכֵן אַחַר כָּךְ כְּשֶׁלֹּא הָיָה מַיִם בִּרְפִידִים לִשְׁתּוֹת, כְּתִיב: "וַיָּלֶן הָעָם עַל מֹשֶׁה לָמָּה זֶה הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָמִית אֹתִי וְאֶת בָּנַי וְאֶת מִקְנַי בַּצָּמָא וְכוּ'". וְאָז נָתַן לָהֶם אֶת הַבְּאֵר וְכוּ' וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה עַל רִיב בְּנֵי יִשְֹרָאֵל וְעַל נַסֹּתָם אֶל ה' לֵאמֹר הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן וְעַל יְדֵי זֶה וַיָּבֹא עֲמָלֵק, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם. וְכֵן אַחַר כָּךְ כָּל יְמֵי מֹשֶׁה הִתְנַהֵג כָּךְ כַּמְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה. וְכֵן אַחַר כָּךְ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר בִּימֵי הַשּׁוֹפְטִים וְהַמְלָכִים שֶׁבְּכָל פַּעַם הֵאִיר ה' פָּנָיו וְעָשָֹה לָהֶם אוֹתוֹת גְּדוֹלוֹת. וְאַחַר כָּךְ הִסְתִּיר פָּנָיו וְאָז הָיוּ לָהֶם נִסְיוֹנוֹת וְרַבִּים עָמְדוּ בַּנִּסָּיוֹן וְזָכוּ לִשְׁנֵי עוֹלָמוֹת לָנֶצַח, וְרַבִּים נִכְשְׁלוּ וְסָרוּ מִדַּרְכֵי ה' עַל יְדֵי זֶה. וּקְצָת פָּרְקוּ עֹל לְגַמְרֵי עַד שֶׁגָּרְמוּ לְהַחֲרִיב הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ פַּעֲמַיִם וַעֲדַיִן הַגָּלוּת מִתְאָרֵךְ עַל יְדֵי זֶה, כִּי גַּם עַתָּה בְּתֹקֶף אֲרִיכוּת מְרִירוּת גָּלוּתֵנוּ הִתְגַּבְּרָה הַהַסְתָּרָה שֶׁבְּתוֹךְ הַסְתָּרָה מְאֹד מְאֹד וְנִתְקַיֵּם בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, "וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא וְכוּ'", אַף עַל פִּי כֵן מִי שֶׁחָפֵץ בֶּאֱמֶת לְהִתְקָרֵב לַה' יִתְבָּרַךְ וּלְתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה הוּא רוֹאֶה גַּם עַתָּה בְּכָל פַּעַם הֶאָרַת פְּנֵי ה' וַחֲסָדָיו וְנִפְלְאוֹתָיו הַנּוֹרָאוֹת בְּתוֹךְ עֹצֶם הַהַסְתָּרוֹת הָרַבּוֹת מְאֹד. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, הֵן הֵן גְּבוּרוֹתָיו הֵן הֵן נוֹרְאוֹתָיו שֶֹה אֶחָד בֵּין שִׁבְעִים זְאֵבִים וְכוּ'. וּכְמוֹ כֵן הוּא בִּפְרָטִיּוּת וּבִפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת בְּכָל אָדָם וּבְכָל עֵת וּבְכָל יוֹם וָיוֹם. וְאִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר כָּל זֶה, רַק הַמַּשְֹכִּיל הֶחָפֵץ בָּאֱמֶת יָכוֹל לְהָבִין וְלִרְאוֹת כָּל זֶה כַּמָּה נִסִּים וְנִפְלְאוֹת ה' יִתְבָּרַךְ עוֹשֶֹה עִמָּנוּ גַּם עַתָּה בְּכָל עֵת עִם כְּלָלִיּוּת יִשְֹרָאֵל, וּבִפְרָטִיּוּת עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד, בִּכְלָלִיּוּת כָּל יְמֵי חַיָּיו, וּבִפְרָטִיּוּת בְּכָל עֵת כְּמוֹ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּכָל יוֹם, "עַל נִסֶּיךָ שֶׁבְּכָל יוֹם עִמָּנוּ וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ וְטוֹבוֹתֶיךָ שֶׁבְּכָל עֵת עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרָיִם וְכוּ'":

EN:
And this is the aspect of what our Sages of blessed memory said: "chatzuf alay man dimikadays bivia" — "impudent toward me is the one who betroths through cohabitation [rather than with a perutah]" [Kidushin 12b] — for certainly he is impudent and brazen-faced [az panim]. For before one has rectified the face of kavod through the perutah of kidushin, as above, the brazen-faced ones have a foothold — and therefore he is brazen-faced, as above.

Segment 40
HE:
וזה בחי' איסור כתובת קעקע. כי הכתב הוא בשביל האמת ולדחות השקר.היינו במקום שיש חשש שינוי ושקר כותבין כתב כדי שלא יוכל השקרן לשנו תעוד ולומר שקר. אבל באמת נגד הרמאי והשקרן גם כתבאינו מועיל כנראה בחוש כי הרמאי והשקרן יכול להחליף עשרת מונים אפילו נגד הכתב כי טוען טענת של שקר ורמאות ואומר שכך היה כוונת הכותב. וזה בחי' אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר. וימינם שהוא בחינת כתב שהוא בימין ג"כ ימין שקר כנ"ל. ועל כן העיקר הוא מי שיש לו נאמנות באמת ובתמימות רק עמו יכולין לעסוק הן במו"מ הן בדברי תורה ומוסר. כי עיקר האמת הוא בלב שלא יטעה את עצמו בבחי' ודובר אמת בלבבו. וכשרז"ל הלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות וכו'. וע"כ תורתינו הקדושה ניתנה בכתב ובעל פה שהם בחי' אמת ואמונה כי תורה שבכתב זה בחי' אמת בחי' כתוב יושר דברי אמת. אבל אעפ"כ מתורה שבכתב לבד אין יכולין לידע אמתת התורה. כי בהתורה אין מבואר שום דיני המצוה. ואין יודעין איך להניח תפילין וכו' ושאר דיני התורה כ"א ע"י תורה שבע"פ שהוא בחינת אמונהבבחי' אודיע אמונתך בפי. היינו אמונת חכמים שאנו צריכין להאמין בהחכמים האמתיים כפי מה שביאור לנו כל דיני ודרכי התורה. כי עיקר אחיזת האמת המוטעה שמםש כל השקרנים שבעולם בבחי' כל שקר שאין בו אמת בתחילתו אינו מתקיים וכו' עיקרא אחיזת הוא מבחי' כתב שהוא בשביל האמת שלא יוכלו לשנות עוד מאחר שכבר נכתב הכל בכתב. אבל משם כל שקריהם כי משנים כמה שינויים ואומרי' פרושים וביאורים בהכתב כרצונם כפי שקריהם. ועל כן עכו"ם לומדים רק תורה שבכתב כי משם נשתלשל אחיזת שקריהם, מאחר שמחלקים ומפרידים תורה שבכתב מתורה שבע"פ ואינם מאמינים בחכמי האמת שהם חכמי התלמוד שביארו לנו באר היטב כל התורה באמת. ע"כ הם מפרשים התו' כרצונם ומגלים פנים בתורה שלא כהלכה כידוע. וע"כ בכל עסקי משפטיהם ודיניהם הם מחמירין מאד מאד שיהיה הכל בכתב דייקא. ואין מקבלין שום דיבור מגדול וקטן לא מהטוען ולא מהשופטי כי אם בכתב דייקא ןוהכל בשביל האמת כדי שלא יוכלו לשנות עוד. אבל זה האמת הוא הרבה מאד יותר מדאי שמשם אחיזת השקר. וכאשר רואין בחוש שאחרי שמרבין בכתבים וכל הדיבורים נכתבים אף עפ"כ הם מלאים שקר ומחליפים עשרת מונים ומפרשים הכתב כרצונם וכו' כידוע כל זה. כי עקיר האמת הוא אחד לא הרבה כנ"ל. כי עיקר הדבר שידין הדיין דין אמת לאמתו וכנ"ל. והדבר מסור ללב ובוחן לבות יודע מי כוונתו באמת לאמתו. אבל ע"י ריבוי הכתבים א"א לברר האמת אדרבא משם אחיזת השקר וכנ"ל:

EN:
[continued]

Segment 41
HE:
נִמְצָא שֶׁהַכֹּהֵן הוּא בִּבְחִינַת בְּרִית בִּבְחִינַת חֶסֶד הַנַּ"ל וְעַל -כֵּן כָּל הַבְּרָכוֹת עַל-יְדֵי הַכֹּהֵן, כִּי עַל יָדוֹ נִשְׁלָמִין כָּל הַבְּרָכוֹת, כִּי כָּל הַבְּרָכוֹת חֲסֵרִים וְאֵין לָהֶם שְׁלֵמוּת כִּי אִם עַל -יְדֵי אֱמוּנָה וֶאֱמוּנָה תְּלוּיָה בִּשְׁמִירַת הַבְּרִית וְעַל-יְדֵי בְּרִית חֶסֶד מִתְגַּלֶּה וְכוּ' כַּנַּ"ל, דְּהַיְנוּ רָצוֹן וְכִסּוּפִין לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כַּנַּ"ל וַאֲזַי נִצְטַיְּרִין אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה לְטוֹב וְעַל-יְדֵי זֶה דַּיְקָא נִשְׁלָמִין הַבְּרָכוֹת, כִּי כָּל הַבְּרָכוֹת בָּאִין עַל-יְדֵי זֶה, עַל-יְדֵי הַכִּסּוּפִין דִּקְדֻשָּׁה שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מְצַיְּרִין אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה שֶׁהֵם פּוֹעֲלִים וְעוֹשִׂים כָּל דָּבָר בָּעוֹלָם, מְצַיְּרִין אוֹתָם לְטוֹב וְלִבְרָכָה וּמִשָּׁם עִקַּר הַבְּרָכָה, כִּי כָּל הַבְּרָכוֹת הַכֹּל מֵהַתּוֹרָה שֶׁמִּשָּׁם חִיּוּת כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם, אַךְ אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה אֵין לָהֶם שׁוּם פְּעֻלָּה רַק כְּפִי מַה שֶּׁמְּצַיְּרִין אוֹתָם עַל-יְדֵי הַכִּסּוּפִין לְטוֹב אוֹ לְהֵפֶךְ חַס וְשָׁלוֹם, כַּמְבֹאָר בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל, עַיֵּן שָׁם אַחַר הַמֵּימְרָא דְּסָבֵי דְּבֵי אַתּוּנָא הַמַּתְחִיל "זִוּוּגָן וְהִצְטָרְפוּתָן שֶׁל הָאוֹתִיּוֹת" נִמְצָא שֶׁעַל-יְדֵי כִּסּוּפִין דִּקְדֻשָּׁה מִשָּׁם כָּל הַבְּרָכוֹת כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן דַּיְקָא עַל-יְדֵי הַחֶסֶד שֶׁמִּתְגַּלֶּה עַל-יְדֵי שְׁמִירַת הַבְּרִית שֶׁהוּא בְּחִינַת רָצוֹן וְכִסּוּפִין דִּקְדֻשָּׁה עַל-יְדֵי זֶה נִשְׁלָמִין כָּל הַבְּרָכוֹת שֶׁשְּׁלֵמוּתָן עַל-יְדֵי אֱמוּנָה שֶׁתְּלוּיָה בִּשְׁמִירַת הַבְּרִית שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מִתְגַּלֶּה חֶסֶד הַנַּ"ל וּבָזֶה מְקֻשָּׁר הֵיטֵב בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל עִנְיַן הַחֶסֶד שֶׁהוּא הַכִּסּוּפִין דִּקְדֻשָּׁה לְעִנְיַן שְׁלֵמוּת הַבְּרָכוֹת הַנַּ"ל וְהָבֵן: 

וְזֶה בְּחִינַת בִּרְכַּת כֹּהֲנִים, כִּי הַכֹּהֵן אִישׁ הַ

EN:
See also Hilchos Shabbos, Halacha 4, where Parshas Zachor is also explained based on this same Torah. But the Torah is longer than the earth's measure — what one passage lacks, another reveals. There is still much to say and explain in the realm of the revealed, aside from the hidden which is sealed and concealed from every eye. May Hashem illuminate our eyes in His Torah always, Amen.

Segment 42
HE:
וְזֶה בְּחִינַת בִּרְכַּת כֹּהֲנִים, כִּי הַכֹּהֵן אִישׁ הַחֶסֶד עַל-יְדֵי שֶׁהוּא בִּבְחִינַת בְּרִית הוּא דַּיְקָא יָכוֹל לְהַמְשִׁיךְ בְּרָכוֹת לְיִשְׂרָאֵל, כִּי שְׁלֵמוּת כָּל הַבְּרָכוֹת הֵם עַל יָדוֹ כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת יְבָרֶכְךָ ה' בְּמָמוֹן וְכוּ', כִּי מְבֹאָר שָׁם בְּסוֹף הַמַּאֲמָר הַנַּ"ל שֶׁמִּי שֶׁהוּא בַּעַל נֶפֶשׁ, דְּהַיְנוּ עַל-יְדֵי הַחֶסֶד וְהָרָצוֹן בְּחִינַת כִּסּוּפִין דִּקְדֻשָּׁה הַנַּ"ל עַל-יְדֵי זֶה אֲכִילָתוֹ וּפַרְנָסָתוֹ בִּבְחִינַת לֶחֶם הַפָּנִים. וַאֲזַי כָּל הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים טוֹרְחִים בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָתוֹ וַאֲזַי סָר צִלָּם, דְּהַיְנוּ הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים שֶׁהֵם בְּחִינַת הַצֵּל שֶׁמְּכַסֶּה עַל אוֹר הַחַמָּה וְנִתְגַּלֶּה וּמֵאִיר אוֹר הַחַמָּה וְנִתְקַיֵּם וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ וְכוּ', עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב וְזֶהוּ, 'יְבָרֶכְךָ ה'' בְּמָמוֹן ( בְּמִדְרָשׁ רַבָּה פֶּרֶק יא) כִּי עַל-יְדֵי הַכֹּהֵן שֶׁהוּא בְּחִינַת חֶסֶד הַנַּ"ל שֶׁהוּא יָכוֹל לְהַמְשִׁיךְ בְּרָכוֹת לְיִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל עַל יָדוֹ נִמְשָׁךְ מָמוֹן וּפַרְנָסָה גְּדוֹלָה בְּחִינַת לֶחֶם הַפָּנִים הַנַּ"ל שֶׁאֲזַי הַכֹּל טוֹרְחִים בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָתוֹ כַּנַּ"ל וְזֶהוּ, 'וְיִשְׁמְרֶךָ' מִן הַמַּזִּיקִין ( שָׁם), הַיְנוּ בְּחִינַת סָר צִלָּם הַנַּ"ל, כִּי עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים דְּעָלְמָא שֶׁהֵם הַצֵּל שֶׁמְּכַסֶּה עַל אוֹר הַחַמָּה כַּנַּ"ל בַּמַאֲמָר הַנַּ"ל הֵן הֵן מַזִּיקֵי עָלְמָא וְעַל-כֵּן עַכְשָׁיו שֶׁהֵם מְכַסִּין עַל הַחַמָּה נֶאֱמַר, יוֹמָם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא יַכֶּכָּה וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה וְכוּ' ה' יִשְׁמָרְךָ וְכוּ', כִּי עַכְשָׁיו צְרִיכִין שְׁמִירָה מִן הַחַמָּה וּלְבָנָה שֶׁלֹּא יַגִּיעַ הֶזֵּק עַל יָדָם מֵחֲמַת שֶׁעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים דְּעָלְמָא שֶׁהֵן מַזִּיקֵי עָלְמָא נֶאֱחָזִין בָּהֶם כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן הַכֹּהֵן אִישׁ הַחֶסֶד שֶׁהוּא מַמְשִׁיךְ הַפַּרְנָסָה בִּבְחִינַת לֶחֶם הַפָּנִים וַאֲזַי נִתְגַּלֶּה מַרְאֵה חַמָּה, כִּי סָר צִלָּם וְכוּ', כַּמְבֹאָר שָׁם וְנִכְנָעִים וְנִתְבַּטְּלִים עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים דְּעָלְמָא הַנֶּאֱחָזִין בְּהַחַמָּה וּמְכַסִּין אוֹר הַחַמָּה עַל -יְדֵי צִלָּם כַּנַּ"ל, עַל-כֵּן נִשְׁמָרִין עַל-יְדֵי זֶה מִן הַמַּזִּיקִין, הַיְנוּ מֵעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים דְּעָלְמָא שֶׁהֵן הַמַּזִּיקִין כַּנַּ"ל וְזֶהוּ שֶׁמְּבָרֵךְ כֹּהֵן אִישׁ הַחֶסֶד 'יְבָרֶכְךָ ה'' בְּמָמוֹן, 'וְיִשְׁמְרֶךָ' מִן הַמַּזִּיקִין כַּנַּ"ל וְזֶהוּ, 'יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ', שֶׁיִּתְגַּלֶּה בְּחִינַת פָּנִים שֶׁתִּהְיֶה הַפַּרְנָסָה בִּבְחִינַת לֶחֶם הַפָּנִים עַל-יְדֵי שֶׁמִּתְגַּלֶּה פְּנֵי ה' שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ הַנֶּאֱמַר שָׁם בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל, עַיֵּן שָׁם: 

~ אות ג

 וְעִקַּר בִּרְכַּת כֹּהֲנִי

EN:
Based on all the above, it is clear that Tefillin = pe'er = Mochin illuminating the Beis HaMikdash = Shabbos. It follows naturally why Shabbos is not the time for Tefillin: on Shabbos, the Mochin (= pe'er = the Tzaddik's light) illuminate automatically through the intrinsic holiness of the day itself — Shabbos, which is the Tzaddik's light. Likewise Yom Tov: the Or HaPanim (= pe'er) shines through the intrinsic holiness of Yom Tov itself. Therefore Yom Tov too is not the time for Tefillin.

Segment 43
HE:
גופו, דְהְינו בְּתבַת קעַקָע, בַּי אַדְרבָּא, מה מקְלקל
ומחריב בְּנִין גופו הַבְּלוּל מכָּל הְעוּלָמוּת כנ"ל, בי
צריף לְהַדַר את גופו שְִיּהִיָה בַּשלְמוּת בְּלִי שום
חַקִיקָה, כַּי גופו כְּלוּל מִכָּל אותיות התורה. וּבָאָמַת
הָאָדֶם הוא לְמַעָלֶה מהַתוּרֶה, כַּמוּבָא בַּדְברִי רַבַּנו
ז"ל, בַּמוּ שאמרו רבותינו ז"ל: כּמה טפשאי וכו
דקימי מִקָמִי אוּריתָא וְלָא קימי מִקָמִי צורְבָא מרַבֶּנֶן:
ועלדכן עקר הארת פנים וְהדוּר הגוף של הָאִדֶם הוא
רק עַלייְדי הרושי התרה שְמְחְדש בְּשְכְלו, שָעַלדיְרי
זה מִמִילָא נִכְלֶל בְּתוך הַתורה וְנמֶשָ הָאָרָה על כָּל
גופו בַּחִינַת הדרת פָנים, אבל אסוּר לחקק אוּתִיות
בּנשמיוּת בְּנוּפו, בי בַּזֶה מקלְקל הדור גופו בִּחִינת
הַדרת פָּנִים. (לקוטי הלכות - הלכות קרחה וכתובת
קעקע ג' - אותיות א' ב)
מִפָנִי שיב תְּקוּם וְהְדרְת פִני זֶקן
(ויקרא י"ט, ל"ב)
עקר הַבָּבוּד והדרת פָנִים מגיע לְהַדִיק שְזְכָה לְקָנוּת
אָמַת שהיא עַקָר הַחְכָמה. וְאָמַת הוא אור הַפָנִים, עַל
כ מגִיע לו כְּבוד וְהַדֶרַת פָנִים. אַך מחָמַת שאי
אֶפֶשָר שְיּהְיָה זה הֶחְכֶם יִחִידי בְּוּלֶם, על כָּן בַשְבִילו
נברא כָּל הְעוּלֶם לְצוות אלֶיו, כמאמר רבותינו ז"ל,
בָּל הְעולֶם לא נברא אִלָא לְצוּוּת לְזֶה ובשביל זֶה. וְעַל
בּן החיוּת של בַּל הְעוּלֶם הוא בִּשבִיל זֶה הצדיק
הֶאָמַתִּי שְזְכָה לְקְנְיִן הָאָמֶת, בִּי עקר הַחיות הוא אָמָת
ְּמַאָמר רבותינו ז"ל אָמַת סַמָא דְחַיי. וְְקָר הָאָמָת
זכָה זֶה שִתְקן מעָשָיו בְּרַאוּי בְּתְכְלִית השְלִימוּת
שְהוּא הציק הָאָמֶת שְזְכָה לְבְרר בִּשָלִימוּת, בְּזֶה
הְפוּלֶם הַמעָשָה וְַבְִּירֶה, הטוב מן הרע הָאָמֶת מן
הַשָקֶר. וְהוּא הוא הַוְָן שִ2ָנָה חְכְמָה שָהוּא אָמָת
שְהוּא עקר הַחִיוּת. אבל אם כן מִהִַיכֶן מִקְבְּלִין חַיוּת
שְאֶר בָּנִי הְעוּלֶם מאַחַר שלא זָכוּ לְבֶרר הָאָמָת
בשלימות כּי אין מעשיהם עולים יְפֶה, אך כָּל חַיוּתֶם
הוא עַל ידי הצדיק שעַל ידו נמשף חיוּת לכל כידוע.
ועל כן כָּל מי שסמוך יוּתַר אֶל הצדיק הוא מקַבַּל
חִיות ייתָר. בי בָּאָמַת כָּל יראל נַקְרְאִין צדיקים, בָּ
יש בְּבֶל אֶחָד מִישְראֶל נְקְדָה טוּבָה שְהִיא בְּחִינֶת
צדיק,. אַבֶל מַחָמת מעשָיו שָאִינֶם כְּרַאוּי נִתְחַפָּה
ְנתְעַלֶם בַּחִינת צדיק שבו שהיא הַגִּקְרָה טוּבה שבו.
ְַל בּן עקר תְּקון בָּל אָרֶם הוא על יָדִי הַצְדִיק הָאָמָת,
ַּי כָּל מי שכַלֶל ומקרב אַלְיו על ידי זֶה מאיר
ְּחִינַת הַנִּקְדה טוּבָה שבו. וְעַל כַּן גַּם הוא בִּכְלָל
צדיק. אַבֶל החולק על הצדיק עוקר עצמו משרשו
ואין יכול לְהָאיר בו בְּחִינַת צדיק שבו. וְעַל כַּן הוא
דַיִקָא נקרא רשָע, שהוא הִיפַד הַצדיק כּי מאַחַר
שְמַעַשָיו. אינֶם. עולים יְפָּה וְגֶם נִתְרְחַק וְנְתְהַפֶף
מהַצַדִיק, על כן הוא רשע בי הִיפֶך הצֶדִיק הוא רשע
(בָּמו שִ3בְּתוּב סורו נא מעל אהֶלִי אנשים הַרְשְעִים
שְזָה נְאָמר על אותֶם שְחְלְקוּ עַל משָה). אַבָל כָּד מו
שָאִינוּ חולק על הצדיק אף על פי שְאִינוּ חָכֶם
דקְדשָה בַּשְלימות, אף על פי כן בְּשְמגִיע לְזקָנָה
ושִיבה צֶריכין לְכַבָּדו בָּמו שָנאָמר מִפֶני שִיבָה תְּקוּם.
ַּי גּם הוא מקבּל ויוּנק מכְּבוד וְהַדוּר פָּנִי הַזֶקַן
דקֶדשָה שְקְנָה חְכְמָה וְאָמֶָת, מַאֶחַר שְוְכָה לְחיוּת כָּל
ָמִי הייו שְהֶם שבָעִים נה ולא חֶלַק עַצָמו משרש
חיותו שהוּא הצדיק הָאָמָת. בּודאי גַּם הוּא זְכָה עַל
זה בָּא לְעוּלֶם. כִּי מאחר שאינו חולק על הַצַדִיק עַל
בּן גַּם הוא מקבַּל וְיונק חיית אַמתִּי שהוא אָמַת
שָמְשֶם עַקָר הַבְּבוד וְהַדֶרת פָּנִים כַָּ'ל. וזֶה שָאָמְרו
רבוּתינו ז"ל יכול אפלו זֶקָן אשמאי (פרוּש רשע),
הִינו הֶרֶשָע החוּלק עַל הַצַדִיק שָהוּא הַפֶּך הַצַדִיק,
תַּלְמוּד לומר וְהְדרְתָ פְּני זֶקן זֶה שְמְּנָה חְכְמָה, הַיָנו
שָעקָר הַכְּבוּד וְהַדְרַת פָנִים מִגִיע רק לָמִי טְקָנָה
חִכְמָה שהוּא הַצָדִיק. א כָּל מי שאִינו חולק טליו
אַזי הוא מקְבּל חיוּת ממנו. על כן כְּשְמגִיעַ לימי
הְַקְָה צָרִיכִין לְהַדָרו גַם כַּן כנ"ל. אָבֶל לא לְזְקַן
אִשָמַאי שְהוא מי שְחוּלק על הַצַדִיק הָאָמָת שֶחְלק
עַצמו משרש חיוּתו שהוא הַזֶקֶן הקדשה. וְכָל חיותו
מהַסְטְרא אֶחְרָא שָהוּא אַנְפין. השוכין וְעְלִיהֶם
נאָמַר וּבוזי יקְלו. וְעל כַּן הֶרֶשָע הַחוּלק על הציק
נקְרָא בְּשָם זֶקן אשָמאי, הִיפֶ הַמְקרבִים וְהגִּסְמְכִים
עַבדיו ולא יאשמו כָּל החוסים בו. אַבֶל הַחוּלֶק הוא
קרא אשמאי כִּי אשם אשם בּה' וּבְתוּרְתוּ
הַקְדוּשָה. מאחַר שחְלְק עַצָמוּ מִהַצַדִיק הָאָמַת
שהוא שרש וְחיוּת הַכל. וְעַל כַּן גַּם הַשבְטים
הקדושִים בְּשְנְתְוְדע לָהֶם שְזֶה עָּןופְנֶם מה שְחַלְקו
על יוסֶף הַצֶדִיק, אָמַרוּ אֶז אַבֶָל אשָמִים אַנַחְנוּ עַל
אֶחִינו. בּי זה עקַר הָאָשֶם כְּשְחוּלְקין על הַצרִיק
הָאָמַת, הִַיפך ולא יאשמו כָּל החוסים בו כנ"ל. וְעָל
כָּן שעור שִיבָה הוא שבעים שנָה שהֶם כַּנְגֶד
שִבָעִים פָנִים לְתוּרֶה שָהֶם עַקֶר בְּחִינת הַדְרֶת פָנִים
ְּחִינַת אָמַת שְזכָה הוֶקן שְכָנֶה חַכָמָה, וְעַל בַּן
הַבַּעַל שִיבָה שְזְכָה לחיות כָּל שנוּתִיו שָהֶם שְבַעִים
שנָה ואינו רשע וְחוּלֶק על הַצַדִיק חס ושלוּם, אָז
ְּוְדַאי זכָה בִּימִי חַיִיי לְבָרַר אִיִזֶה נְקְדות הָאָמֶת
שְהֶם עקר הַחיות שְנְמשך מהשבָעִים פָנִים לְתוּרה,
על כ מגִיע גּם לו כְּבוּד וְהדוּר כנ"ל. (לקוטי הלכות
- הלכות שבועות וכבוד רבו ב', אותיות ב"ד ב"ה
לפי אוצר היראה - צדיק, אות קל"ד)
והדרת פני זקן
(ויקרא י"ם, ל"ב)
כחיב: "קנה הכמה קנה בינה", וכתיב: 'אָמה הנה"
כי עַקַר הַחְכְמָה וּבִיִנָה הוא אָמֶת, וָאָמָת צֶריכִין
לקָנות דַיְקָא, ואי אֶפשָר לכות אַלָיו בְּנֶּם; בי או
אֶפֶטָר לבות אֶל הַחְְמָה הָאִמַתִיִּית שָהִיא

Segment 44
HE:
וְזֶהוּ בְּרֵאשִׁית שֶׁמְּרַמֵּז עַל תְּשׁוּבָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּתִקּוּנֵי זֹהַר, בְּרֵאשִׁית יָרֵא בֹּשֶׁת, שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה שֶׁעִקָּרָהּ עַל-יְדֵי הַבּוּשָׁה, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר (בְּסִימָן עב לִקּוּטֵי תִּנְיָנָא). גַּם בֹּשֶׁת אוֹתִיּוֹת תָּשֵׁב בְּחִינַת תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְּנֵי אָדָם, שֶׁהוּא בְּחִינָה הַנַּ"ל שֶׁאֲפִלּוּ אִם הָאָדָם כְּמוֹ שֶׁהוּא אֲפִלּוּ אִם נָפַל, חַס וְשָׁלוֹם, לִבְחִינַת מְקוֹמוֹת הַמְטֻנָּפִים, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת דִּכְדּוּכָהּ שֶׁל נֶפֶשׁ, גַּם אָז צְרִיכִין לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ עַד שֶׁיָּשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא, שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, עַד דִּכְדּוּכָהּ שֶׁל נֶפֶשׁ. גַּם אָז וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ וְכוּ'. נִמְצָא, שֶׁבְּרֵאשִׁית בְּחִינַת תְּשׁוּבָה הוּא בְּחִינַת הוֹצָאַת הַחִצִּים הַנַּ"ל, כִּי זֶה עִקַּר תִּקּוּן הַתְּשׁוּבָה לְהוֹצִיא כָּל הַפְּגָמִים שֶׁהֵם בְּחִינַת חִצִּים שֶׁנִּזְרְקוּ לִבְחִינַת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא בְּחִינַת בַּת מַלְכָּה הַנַּ"ל, וְעַל-כֵּן הֵם עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה עַד יוֹם כִּפּוּר כְּנֶגֶד עֲשָׂרָה מִינֵי חִצִּים שֶׁצְּרִיכִים לְהוֹצִיא עַל-יְדֵי הַתְּשׁוּבָה:

EN:
And this is the aspect of the haste and the prohibition of chamaitz. Since they themselves could not clarify the halachah through clarifying the kushyos and doubts, therefore chamaitz is forbidden to them. And chamaitz is forbidden b'mashehu (in the most minuscule amount) — for it is forbidden for us at that time to enter at all into the doubts and confusions and kushyos that exist in the halachah, which is the aspect of chamaitz. For we do not now have the power to clarify the halachah through kushyos and doubts. And if one enters into this, chas v'shalom, one can remain stuck there — for it is impossible then to emerge from there. And therefore chamaitz is forbidden b'mashehu — for we need now only to eat matzah, which is the aspect of shalom, the aspect of halachah p'sukah. But chamaitz is forbidden b'mashehu — for we merit the halachah p'sukah without any clarification of doubts and kushyos and dispute, and it is forbidden for us to enter at all into the aspect of doubts and kushyos, which is the aspect of chamaitz.

Segment 45
HE:
כִּי שָׁבוּעוֹת הוּא מַתַּן תּוֹרָה, וְהַתּוֹרָה הוּא בְּחִינַת שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מַכְנִיעִין לְהָרַע שֶׁל הַשִּׁבְעִים לְשׁוֹנוֹת, דְּהַיְנוּ תַּאֲוַת נִאוּף וְזוֹכִין לִשְׁמִירַת הַבְּרִית. כִּי עִקַּר מַתַּן תּוֹרָה תָּלוּי בִּשְׁמִירַת הַבְּרִית, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא וְכוּ' כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ בָּזֶה , וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב וְעַתָּה וְכוּ' וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וְכוּ'. כִּי עַל-יְדֵי שְׁמִירַת הַבְּרִית בָּחַר בָּנוּ מִכָּל עָם וְרוֹמְמָנוּ מִכָּל לָשׁוֹן בִּשְׁעַת מַתַּן תּוֹרָה. וְעַל-כֵּן נֵעוֹרִים כָּל הַלַּיְלָה כְּדֵי לְהַכְנִיעַ אֶת הַשֵּׁנָה, דְּהַיְנוּ בְּחִינַת תַּרְדֵּמָה שֶׁהוּא בְּחִינַת תַּרְגּוּם שֶׁעִקַּר שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ עַל-יְדֵי זֶה שֶׁמְּשַׁבְּרִין וּמַכְנִיעִין הָרַע שֶׁבַּתַּרְגּוּם וּמַעֲלִין הַטּוֹב שֶׁבַּתַּרְגּוּם לִלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ (כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ נֵרוֹ יָאִיר כָּל זֶה בַּמַּאֲמָר תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק סִימָן יט): 

~ אות ב

וְ

EN:
And this is the aspect of Pesach and S'firas HaOmer and Shavuos — for then is all the drawing-close of Yisrael to their Father in Heaven, Who took us out of Egypt on Pesach in order that we receive the Torah on Shavuos, in order that we recognize Him, blessed be He. And the essential thing is emunah, which is the foundation and generality of the entire Torah, as it is written: "All Your commandments are emunah." But to raise and rectify the fallen emunah, one needs all the tikkunim explained in the Torah mentioned above. Therefore we need during these days to draw down all these tikkunim.



# Kedoshim
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/3/7/

Kedoshim
קדושים
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/3/7

Segment 1
HE:
וזה בחינת נטילת ידים קודם האכילה. כי עיקר קדושת אכילת ישראל הוא בארץ ישראל ששם כל הקדושות. ועיקר קדושת ארץ ישראל הוא בענין האכילה. כי הכל המצות התלויות בארץ הוא בענין האכילה כן תרומות ומעשרות וחלה וביכורים וקרבנות וכו'. ועל כן עיקר הברכה שמברכין על כל המאכלים הוא לברך להשם יתברך על ארץ ישראל שנתן לנו כמו שכתוב (דברים ח') ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטובה וכו' ומשם אנו למדין גם כל הברכות שלפני הכמו שאמרו רז"ל (ברכות ל"ה) השתא לאחריו מברך לפניו מבעיא. נמצא שכל הברכות הוא להמשיך קדושת ארץ ישראל על האכילה כי משם נמשכין הכל הקדושות כנ"ל. ועל כן כשאיש ישראלי רוצה לאכול לחם שהוא עיקר האכילה עיקר חיות האדם צריך לר~ אות לקדש את עצמו עד שיהיה נמשך קדושת ארץ ישראל על מה שאוכל כי משם עיקר קדושת האכילה כנ"ל. ועל כן תקנו רז"ל לנטילת ידים שצריך כל אחד לקדש את ידיו במים קודם אכילתו. כי הידים הם כ"ח פרקין שהם כנגד כ"ח אתוון דעובדא דבראשית שהם בחינת כח מעשיו (כמובא במקום אחר). ועלכן צריכין לטהר הידים במים שהוא מצוה נטילת ידים כדי להמשיך מימי החסד שהוא בחינת החסד חנם הנ"ל שבו נברא העולם על ידי כ"ח אתוון, ועל ידי זה נתגלה ונמשך קדושת ארץ ישראל בכל מקום האדם עומד שם. כי עיקר קדושת ארץ ישראל הוא על ידי כח מעשיו שנתגלין ומאירין על ידי שממשיכין ומאירין החסד שבו נברא העולם שעל ידי זה נתגלה שהכל של השם יתברך וברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו וכנ"ל:

EN:
All of this is the aspect of tzitzis — the tikkun of the garments, the aspect of tzedakah, the aspect of : "Tzedek lavashti vayalbishaini" — "I clothed myself in righteousness and it clothed me." Therefore, the Torah generally mentions the distress of the poor person in his clothing and covering when warning about tzedakah, as it is written : "Ki hi ch'suso l'vado, hi simlaso l'oro..." — "For it is his sole covering, his garment for his skin..."; and : "V'shachav b'salmaso u'vairachecha..." — "He shall lie down in his garment and bless you..."; and : "Ki sir'eh arom v'chisiso..." — "When you see the naked and cover him..."; and : "Im er'eh ovaid mib'li l'vush" — "If I see one perishing without clothing" — and so on in many places.

Segment 2
HE:
ע"פ התורה אמור אל הכהנים בסי' ב' ע"ש כל התורה מבואר שם שעיקר הוא התפילה כי עיקר כלי זיינו של משיח וכל המלחמות שיעשה ולכ הכבישות שיכבוש הכל משם וכו'. ומבואר שם שיוסף ששמר הברית זכה לבכרוה שהוא בחי' עבודת התפילה כי הבכור נוטל פי שנים. פי שנים הוא בחי' תפלה שיש בה סידור שבחו של מקום ובקשת צרכיו וכו' ע"ש:

EN:
It emerges that the essential sustenance of money and wealth is through the aspect of the aforementioned mishpat. And therefore the essential mishpat is in monetary laws [dinai mamonos]. For all monetary laws are called mishpat, as it is written: "And these are the laws [mishpatim] that you shall place before them" (Exodus 21:1) — which speaks of monetary laws. And likewise the entire Choshen Mishpat is only about monetary laws. For the essential money and wealth is through the aspect of mishpat, as above; see below at the end of this teaching. 18

Segment 3
HE:
וְעַל-כֵּן אוֹמְרִים תֵּכֶף אַחַר שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד בְּלַחַשׁ. כִּי מוֹדִיעִים שֶׁעַל-יְדֵי זֶה שֶׁאָנוּ מְקַבְּלִים עָלֵינוּ אֱלֹקוּתוֹ עַל-יְדֵי שְׁמַע יִשְׂרָאֵל וְכוּ' שֶׁהוּא בְּחִינַת בֵּיתָא עִלָּאָה, עַל-יְדֵי זֶה נִזְכֶּה לְגַלּוֹת מַלְכוּתוֹ לְכָל בָּאֵי עוֹלָם לְעוֹלָם וָעֶד, אֲפִלּוּ לְהָרְחוֹקִים מֵהַקְּדֻשָּׁה מְאֹד. שֶׁזֶּהוּ עִקַּר בְּחִינַת בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד שֶׁהוּא בְּחִינַת צִיקֵי קְדֵרָה וְכוּ' כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. וְעַל-כֵּן אוֹמְרִים בְּלַחַשׁ כִּי עֲדַיִן לֹא זָכִינוּ לָזֶה, עַל-כֵּן צְרִיכִין לְהַסְתִּיר הַדָּבָר שֶׁלֹּא יִתְגָּרֶה עִמָּנוּ חַס וְשָׁלוֹם. כִּי עֲדַיִן צְרִיכִין לַעֲמֹד בַּמִּלְחָמָה לְהַגְבִּיר הַמַּחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת שֶׁהֵם הַיֵּצֶר טוֹב עַל הַהֵפֶךְ וְכוּ' כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. שֶׁבָּזֶה עוֹסְקִין בַּאֲמִירַת וְאָהַבְתָּ וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ וְכוּ' וַיֹּאמֶר וְכוּ' כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְאַחַר כָּךְ בֶּאֱמֶת וְיַצִּיב לְהַמְשִׁיךְ כֹּחַ הַצַּדִּיק בְּחִינַת מֹשֶׁה מָשִׁיחַ שֶׁמִּמֶּנּוּ הַכֹּל וְכוּ' כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. אֲבָל עִקַּר הִתְגַּלּוּת הַמַּלְכוּת הוּא עַל-יְדֵי הַתְּפִלָּה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְכֵן מוּבָן בַּכַּוָּנוֹת שֶׁבִּקְרִיאַת שְׁמַע מַמְשִׁיכִין מֹחִין כְּדֵי לִבְנוֹתָהּ. אֲבָל עִקַּר בִּנְיָנָהּ וְיִחוּדָהּ וְכוּ' הוּא עַל-יְדֵי הַתְּפִלָּה וְעַיֵּן שָׁם וְהָבֵן הֵיטֵב:

EN:
[continued]

Segment 4
HE:
אות עה

EN:
Section 75

Segment 5
HE:
וְעִקַּר הַתִּקּוּן עַל-יְדֵי תְּשׁוּבָה. וְעִקַּר הַתְּשׁוּבָה הוּא עַל-יְדֵי כֹּחַ הַצַּדִּיק, כִּי בִּלְעָדוֹ אֵין אָנוּ יְכוֹלִין לְהָרִים יָדֵינוּ וְרַגְלֵינוּ. אֲבָל גַּם הַצַּדִּיק אִי אֶפְשָׁר לוֹ לִגְמֹר חֶפְצוֹ בִּשְׁלֵמוּת עִמָּנוּ כִּי אִם עַל יָדֵינוּ כְּשֶׁאָנוּ מִתְגַּבְּרִים לְהִתְקָרֵב אֵלָיו וְכוּ', כִּי בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה אֵיזֶה אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא כָּל שֶׁהוּא עַל כָּל פָּנִֵים וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל. אֲבָל כָּל מִי שֶׁאוֹחֵז אֶת עַצְמוֹ בְּהַצַּדִּיק וּבְכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו הוּא מִתְחַזֵּק עַצְמוֹ כַּאֲשֶׁר הִזְהִיר כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁאֵיךְ שֶׁהוּא יִתְחַזֵּק וְכוּ', אֲזַי הוּא תָּמִיד בִּכְלַל בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה, וְכָל הַיְרִידוֹת וְהַנְּפִילוֹת וְהַהִתְרַחֲקוּת נֶהְפָּכִים לַעֲלִיּוֹת וְהִתְקָרְבוּת בִּבְחִינַת זְדוֹנוֹת נִתְהַפְּכִין לִזְכֻיּוֹת וְכוּ'. כִּי דַּיְקָא מֵחֲמַת שֶׁיָּרַד לִמְקוֹמוֹת רֵעִים וּמְגֻנִּים כָּאֵלֶּה בַּעֲווֹנוֹתָיו וְגַם מִשָּׁם אָחַז אֶת עַצְמוֹ בְּהַצַּדִּיק וְלֹא נִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ חַס וְשָׁלוֹם, עַל-יְדֵי זֶה הַצַּדִּיק מַעֲלֶה אוֹתוֹ, וּמַעֲלֶה מִשָּׁם עַל יָדוֹ דַּיְקָא נִיצוֹצוֹת הַנְּפוּלִין מְאֹד מְאֹד שֶׁלֹּא הָיָה אֶפְשָׁר לְהַעֲלוֹתָן זוּלָתוֹ וְכוּ'. כִּי עַל-יְדֵי זֶה נַעֲשִׂין כֵּלִים וְכוּ' וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל:

EN:
[continued]

Segment 6
HE:
וזה שארז"ל כל העונה אמן יהא שמי' רבא בכל כחו מוחלין לו כל עוונותיו כי ע"י עניית אמן יהא שמי' רבא בכונה נכלל לעילא מן כל ברכתא שהוא התכלית שכולו אחד כולו טוב ששם אין שום אחיזת דין ועון כלל רק הכל נמחל שם כי משם מבחי' התכלית בחי' עוה"ב משם עיקר מחילת עוונות כי זהו בחי' יוה"כ שהוא בחי' עוה"ב כולו טוב כולו אחד שמוחלין אז העוונות ע"י שנכללין אז שם כנ"ל:

EN:
[continued]

Segment 7
HE:
וזהו בחי' כל המענג את השבת מוחלין לו עוונותיו כי ע"י שמירת שבת נכללין ג"כ בהתכלית הזה שזהו בחי' נחלה בלי מצרים וכנ"ל וע"כ מוחלין לו כל עוונותיו כנ"ל:

EN:
[continued]

Segment 8
HE:
אות יז

EN:
Section 17

Segment 9
HE:
וזה בחי' י"ב תיבות שבפ' שמע ובשכמל"ו כנגד י"ב גובלי אלכסון בחי' י"ב שבטים וכל בחי' י"ב הנ"ל שצריכין לכוללן באחד שזהו בחי' ק"ש כנ"ל:

EN:
[continued]

Segment 10
HE:
בכל התורה כולה שלוחו של אדם כמותו ואין שליחות לעכו"ם ואין שליחות לקטן. גם אין שליח לדבר עבירה:

EN:
[continued]

Segment 11
HE:
ע"פ התורה אמר ר' עקיבה כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים שנא' דובר שקרים לא יכון לנגד עיני וכו' (סי' נ"א לק"א). והכלל שהשקר מזיק לעינים בגשמיות ורוחניות כי ע"י השקר נתעכר דמיו ונמשך בכי' ודמעות שהם קלקול הראות וכו' כיעיקר התהוות השקר הוא מחמת הריחוק מאחד כי אמת הוא אחד ושקר הוא רבים וכ'. וקודם הבריאה הי' הכל אחד ואפילו שם טהור לא הי' שייך לומר כי טהור אין שייך אלא במקום שיש אחיזת הטומאה אבל קודם הבריאה הי' כולו אחד כולו טוב כולו קודש. אך תיכף כשיצאה הבריאה מכח אל הפועל נתהוה מיד בחי' הטהרה שהוא בחי' הבחירה שמשם אחיזת השקר. כי תיכף אחר הבריאה הי' כביכול שני דברים בחי' האחד והבריאה ואז שייך בחירה כי באחד אין שייך בחירה רק במקום שיש שני דברים שייך בחירה לבחור בזה או בזה ומשם עיקר אחיזת השקר ששרשו מריחקו מאחד כנ"ל וכו' ע"ש כל זה היטב. וע"י השגחת הש"י אפילו אחר הפעולה שהוציא הקב"ה מכח אל הפועל כל הדברים הם באחדו תעמו וכו'. וע"י אמת השגחהת הש"י עליו ואז הכל אחד אחר הבריאה כמו קודם הבריאה אבל ע"י שקר מסלק ממנו השגחת הש"י ואז מפריד אחר הבריאה מקודם הבריאה שמשם עיקר אחיזת השקר וכו'. וזהו כשתגיעו לאבני שיש טהור וכו' אל תאמרו מים מים שהם בחי' דמעות שנתהווה ע"י השקר וכו' ע"ש כ"ז היטב:

EN:
[continued]

Segment 12
HE:
וזה בחי' שלוחו של אדם כמותו בכל התורה כולה. כי כלל כל התורה הוא בשביל לכלול באחד, לכלול אחר הבריאה בקודם הבריאה שהוא כולו אחד כולו טוב כי זה עיקר התכגלית שבשביל זה נברא האדם כדי לכלול כל העולמות באחד ע"י קיום התורה והמצות בעולם הזה שהם אחדותו כידוע. ובשביל זה כל התורה כולה הוא בחי' עינים כ,ש מצות ה' ברה מאירת עינים כי ע"י התורה ממשיכין עיני השגחתו עלינו שעי"ז נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה בבחי' כולו אחד כולו טוב כנ"ל. וז"ש ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם כי עיקר פגם כל העבירות הוא שפוגם בעיני ה' כביכול כ"ש והרע בעיניו עשיתי (תהלים נ"א) וכתיב (בראשית פ' וישב) רע בעיני ה', היינו שע"י העבירה שהוא רע בעיני ה' עי"ז כביכול מסלק עיני השגחתו ממנו ועי"ז נפרד אחר הבריאה מקודם הבריאה ונתרחק מבחי' כולו אחד שזהו עיקר הפגם והפירוד שעושה ע"י העבירה בחי' ונרגן מפריד אלוף כי מפריד אחר הבריאה מקודם הבריאה ע"י פגם העבירה שהוא פגם העינים. כי עיקר כלליות באחד, אחר הבריאה בקודם הבריאה הוא ע"י בחי' העינים היינו עיני ההשגחה כנ"ל. וזהו שארז"ל אחרי לבבכם זהו מינות ואחרי עיניכם זהו ניאוף כי ניאוף שהוא פגם העינים הוא מינות ממש כי ע"י פגם העינים מפריד הביראה מאחד שזהו בחי' מינות וע"ז ר"ל:

EN:
[continued]

Segment 13
HE:
כַּיּוֹם שֶׁהוּא מַאֲפִיל וּמֵאִיר כָּךְ עָתִיד לְהַאֲפִיל לָכֶם וּלְהָאִיר לָכֶם. וְכָל הַתּוֹכָחוֹת וְכוּ' הֵן הֵן הַמַּצִּיבִין אֶתְכֶם וּמְקַיְּמִין אֶתְכֶם. וְכָל זֶה הוּא בִּכְלָלִיּוּת יִשְׂרָאֵל. וּבִכְלָלִיּוּת זְמַן כָּל הָעוֹלָם. וּבִכְלָלִיּוּת הַזְּמַן שֶׁל כָּל אָדָם וְאָדָם כָּל יְמֵי חַיָּיו. וּבִפְרָטִיּוּת בְּכָל אָדָם וְאָדָם בְּכָל יוֹם, כִּי כְּבָר עָבַר עַל כְּלַל יִשְׂרָאֵל חֹשֶׁךְ וְאוֹר חֹשֶׁךְ וְאוֹר הַרְבֵּה פְּעָמִים, כִּי כְּבָר הָיִינוּ בְּגָלוּת מִצְרַיִם וְהוֹצִיאָנוּ מִשָּׁם. וְעָבַר עָלֵינוּ מַה שֶּׁעָבַר בִּימֵי הַשּׁוֹפְטִים. וְאַחַר כָּךְ נִבְנָה הַבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהוּא עִקַּר הָאוֹר שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְאַחַר כָּךְ נֶחֱרַב בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ. וְאָז נֶחֱשַׁךְ הָעוֹלָם. וְאַחַר כָּךְ חָזַר וְנִבְנָה וְנֶחֱרַב וְכוּ'. וְכֵן כָּל מַה שֶּׁעָבַר עַד הֵנָּה. וְכֵן בְּכָל דּוֹר וָדוֹר. וְגַם בְּתוֹךְ עֹצֶם הַחֹשֶׁךְ אַחַר הַחֻרְבָּן בְּעַבְדוּתֵנוּ לֹא עֲזָבָנוּ אֱלֹקֵינוּ וַיֵּט עָלֵינוּ חֶסֶד עַל-יְדֵי הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁבְּכָל דּוֹר שֶׁהֵם מְאִירִים לָנוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ. וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה,

EN:
[continued]

Segment 14
HE:
עַד שֶׁלֹּא שָׁקְעָה שִׁמְשׁוֹ שֶׁל צַדִּיק זֶה זָרְחָה שִׁמְשׁוֹ שֶׁל הַשֵּׁנִי וְכוּ' וְכֵן בִּפְרָטִיּוּת בְּכָל אָדָם וּבְכָל זְמַן וּבְכָל יוֹם וָיוֹם: 

נִמְצָא, שֶׁבְּכָל יוֹם צְרִיכִין לְקַשֵּׁר נְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה בַּנְּקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מְצִיאַת הָאֲבֵדוֹת כַּנַּ"ל, עַל-כֵּן קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה צְרִיכִין לִסְפֹּר הַיָּמִים, כִּי הַסְּפִירָה הִוא בְּחִינַת תִּקּוּן הָאֲבֵדוֹת, כִּי אָנוּ סוֹפְרִין הַיָּמִים כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה נֶאֱבָד אֶחָד מֵהֶם, כִּי הַכֹּל בְּמִסְפָּר וּבְמִנְיָן. וְזֶה בְּחִינַת לִמְנוֹת יָמֵינוּ כֵּן הוֹדַע וְכוּ'. 'לִמְנוֹת יָמֵינוּ', הַיְנוּ בְּחִינַת סְפִירָה שֶׁאָנוּ סוֹפְרִין וּמוֹנִין הַיָּמִים 'כֵּן הוֹדַע', הַיְנוּ שֶׁכְּמוֹ כֵן יְרַחֵם עָלֵינוּ ה' יִתְבָּרַךְ וְיַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ הַדַּעַת הַקָּדוֹשׁ שֶׁהוּא בְּחִינַת נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה כַּנַּ"ל שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה עִקַּר הַסְּפִירָה כְּדֵי לְקַשֵּׁר נְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה בַּנְּקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה בְּכָל יוֹם. וְעַל-כֵּן סוֹפְרִין לָעֹמֶר, כִּי עַל-יְדֵי הַקְרָבַת הָעֹמֶר שְׂעוֹרִים מַעֲלִין מִבְּחִינַת בְּהֵמָה לְאָדָם וּמְקַשְּׁרִין נְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה בַּנְּקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה, כִּי עֹמֶר שְׂעוֹרִים הוּא בְּחִינַת בּוּשָׁה וּשְׁפִיכוּת דָּמִים שֶׁאָנוּ מְקַבְּלִין עָלֵינוּ כְּדֵי לִזְכּוֹת לִתְשׁוּבָה לְהַכְנִיעַ הַדָּם שֶׁבֶּחָלָל הַשְּמָאלִי עַל-יְדֵי זֶה וְכוּ' כַּנַּ"ל, כִּי עֹמֶר שְׂעוֹרִים הוּא בְּחִינַת מִנְחַת קְנָאוֹת שֶׁל הַסּוֹטָה שֶׁצְּרִיכָה לִסְבֹּל בּוּשָׁה גְּדוֹלָה עַל חֵטְא הַהַסְתָּרָה. וּבָזֶה הִיא נִבְדֶּקֶת וְעִקַּר תִּקּוּנָהּ הוּא שֶׁבְּאִם בֶּאֱמֶת נִטְמְאָה תֹּאמַר הָאֱמֶת לִפְנֵי הַכֹּהֵן וְאָז יְכֻפַּר עֲווֹנָהּ עַל-יְדֵי הַוִּדּוּי וְהַבּוּשָׁה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאוֹמְרִים לָהּ תּוֹכָחָה הַרְבֵּה שֶׁתִּתְוַדֶּה וְלֹא יִמָּחֶה שֵׁם שָׁמַיִם עַל הַמַּיִם. וְאִם לֹא נִטְמְאָה וּטְהוֹרָה הִיא, אֲזַי הוּא לָהּ לְטוֹבָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זָרַע. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. כִּי אֲפִלּוּ אִם לֹא נִטְמְאָה צְרִיכָה כַּפָּרָה עַל הַהַסְתָּרָה, אֲבָל זֹאת הַבּוּשָׁה בְּעַצְמָהּ מְכַפֶּרֶת עָלֶיהָ וְנִתְהַפֵּךְ לָהּ לְטוֹבָה שֶׁאִם הָיְתָה יוֹלֶדֶת בְּצַעַר יוֹלֶדֶת בְּרֶוַח וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. אֲבָל אִם נִטְמְאָה וְלֹא רָצְתָה לְהִתְוַדּוֹת וּלְהוֹדוֹת עַל הָאֱמֶת. אֲזַי, וְצָבְתָה בִטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵכָהּ וְכוּ'. וּכְמוֹ כֵן נִבְדָּקִין כְּלַל יִשְׂרָאֵל עַל-יְדֵי הָעֹמֶר שְׂעוֹרִים שֶׁהוּא בְּחִינַת מִנְחַת קְנָאוֹת כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּזֹּהַר וְאִיהוּ בְּדִיקוּ דְּאֵשֶׁת חַיִל שֶׁהֵם כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, הַיְנוּ שֶׁאָז צְרִיכִין לְהַתְחִיל לְהָכִין עַצְמוֹ כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה. וְהָעִקָּר הוּא קִיּוּם הַתּוֹרָה, כִּי הַתּוֹרָה כְּבָר קִבַּלְנוּ עַל-יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, אַךְ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה צְרִיכִין לְהָכִין אֶת עַצְמוֹ מֵחָדָשׁ וְלִזְכּוֹת לְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ קִיּוּם הַתּוֹרָה, דְּהַיְנוּ לִזְכּוֹת לִתְשׁוּבָה עַל הֶעָבָר וּלְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ מֵעַתָּה לְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת. וְעִקַּר דֶּרֶךְ הַתְּשׁוּבָה הוּא עַל-יְדֵי בּוּשָׁה וּשְׁפִיכוּת דָּמִים שֶׁיִּשְׁמַע בִּזְיוֹנוֹ וְיִשְׁתֹּק וּמִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁמְּבַזִּין אוֹתוֹ וְשׁוֹפְכִין דָּמוֹ בִּשְׁבִיל שֶׁרוֹצֶה לְהִתְקָרֵב אֶל הָאֱמֶת. וְאִם אֵין לוֹ בִּזְיוֹנוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים מֵאֲחֵרִים צָרִיךְ לְבַזּוֹת אֶת עַצְמוֹ וְלִשְׁפֹּךְ אֶת דָּמוֹ בְּעַצְמוֹ וּלְהִתְבַּיֵּשׁ בְּעַצְמוֹ עַל מַעֲשָׂיו וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. כָּל הָעוֹבֵר עֲבֵרָה וּמִתְבַּיֵּשׁ בָּהּ מוֹחֲלִין לוֹ עַל כָּל עֲווֹנוֹתָיו. כִּי הַבּוּשָׁה עִקַּר הַתְּשׁוּבָה כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת עֹמֶר שְׂעוֹרִים שֶׁהוּא מִנְחַת סוֹטָה שֶׁהוּא מַאֲכַל בְּהֵמָה שֶׁאָנוּ מְבַיְּשִׁין עַצְמֵנוּ בְּעַצְמֵנוּ, כִּי אָנוּ מוֹדִים וּמִתְוַדִּים שֶׁאֲנַחְנוּ דּוֹמִים עַתָּה כִּבְהֵמָה מֵאַחַר שֶׁעֲדַיִן לֹא נִטְהַרְנוּ מִזֻּהֲמַת מִצְרַיִם. וְזֹאת הַבּוּשָׁה שֶׁאָנוּ מַמְשִׁיכִין עָלֵינוּ עַל-יְדֵי הָעֹמֶר שְׂעוֹרִים זֶה עִקַּר תִּקּוּנֵנוּ כַּנַּ"ל, כִּי עִקַּר הַתִּקּוּן עַל-יְדֵי הַבּוּשָׁה. וּבָזֶה נִבְדָּקִין יִשְׂרָאֵל שֶׁמִּי שֶׁאֵינוֹ נָקִי בֶּאֱמֶת וְקִלְקֵל מַעֲשָׂיו, אֲבָל עַל כָּל פָּנִים הוּא מוֹדֶה עַל הָאֱמֶת וּמִתְבַּיֵּשׁ בְּעַצְמוֹ עַל מַעֲשָׂיו וּמִשְׁתַּדֵּל לְהִתְקָרֵב לְאַנְשֵׁי אֱמֶת שֶׁיְּכוֹלִין לְהָאִיר בּוֹ בְּחִינַת נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה וְכוּ' כַּנַּ"ל. נִתְתַּקֵּן עַל-יְדֵי זֶה וְכַנַּ"ל, מִכָּל שֶׁכֵּן מִי שֶׁהוּא טָהוֹר וְאַף-עַל-פִּי-כֵן הוּא מִתְבַּיֵּשׁ בְּעַצְמוֹ עַל שֶׁאֵין טָהֳרָתוֹ בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת אוֹ עַל קֹצֶר הַשָּגָתוֹ וְכוּ' כַּנַּ"ל, הוּא זוֹכֶה עַל-יְדֵי הַבּוּשָׁה לִבְחִינַת תְּשׁוּבָה עַל תְּשׁוּבָה כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ וְכַנַּ"ל. אֲבָל מִי שֶׁהוּא טָמֵא בֶּאֱמֶת וְלֹא דַּי שֶׁאֵינוֹ מִתְבַּיֵּשׁ בְּעַצְמוֹ עַל מַעֲשָׂיו הָרָעִים וְהַמְגֻנִּים מְאֹד אַף גַּם הוּא רוֹדֵף וּמְבַיֵּשׁ אַנְשֵׁי אֱמֶת וְשׁוֹפֵךְ דָּמָם כַּמַּיִם בְּחִנָּם, הוּא נִבְדָּק עַל-יְדֵי מִצְוַת עֹמֶר שְׂעוֹרִים וְיִפֹּל בְּאֵין סוֹמֵךְ כְּמוֹ הַסּוֹטָה הַטְּמֵאָה מַמָּשׁ. וִיקֻיַּם בּוֹ, וְצָבְתָה בִטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵכָהּ וְהָיְתָה לְאָלָה בְּקֶרֶב עַמָּהּ. וְזֶה שֶׁכָּתַב אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּסֵפֶר הָא"ב שֶׁבִּסְפִירַת הָעֹמֶר יְכוֹלִין לְהַכְנִיעַ אֶת הַמָּסוֹר וּלְהַפִּילוֹ מֵאִגָּרָא רָמָא לְבֵירָא עֲמִיקְתָא וְהַסִּימָן לָעֹמֶר רָאשֵׁי תֵּבוֹת מֵ'אִגָּרָא רָ'מָא לְ'בֵירָא עֲ'מִיקְתָא, הַיְנוּ כַּנַּ"ל כִּי הַמָּסוֹר וְהָרוֹדֵף אֶת יִשְׂרָאֵל, בִּפְרָט כְּשֶׁרוֹדֵף אֶת הַכְּשֵׁרִים שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל וְכָל שִׂנְאָתוֹ וּרְדִיפָתוֹ ]אוֹתָם[ עַל שֶׁהֵם אוֹחֲזִים בִּקְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל וְחוֹתְרִים לָצֵאת מֵהַבְלֵי עוֹלָם הַזֶּה מִדַּרְכֵי הֶהָמוֹן וּמִשְׁתַּדְּלִים לְהִתְקָרֵב לִנְקֻדַּת הָאֱמֶת, עַל-כֵּן עַל-יְדֵי סְפִירַת הָעֹמֶר יִהְיֶה לוֹ מַפָּלָה גְּדוֹלָה אָז עַל -יְדֵי הָעֹמֶר שְׂעוֹרִים שֶׁהוּא מִנְחַת סוֹטָה שֶׁנִּבְדֶּקֶת עַל-יְדֵי זֶה וְכוּ' וְכַנַּ"ל וְעַל-כֵּן בְּיוֹם הֲנָפַת הָעֹמֶר הָיְתָה מַפָּלָה גְּדוֹלָה לְכַמָּה רְשָׁעִים שֶׁרָדְפוּ אֶת יִשְׂרָאֵל, כִּי הָמָן נִתְלָה אָז וְכֵן סַנְחֵרִיב וְכוּ' שֶׁנָּפְלוּ אָז, הַיְנוּ כַּנַּ"ל:

EN:
[continued]

Segment 15
HE:
וכשאינו רוצה לייבם אזי וחלצה נעלו וכולי וירקה בפניו, כי איתא שם במאמר הנ"ל שיש בחינת דעת שהוא בחינת שלום כי השלום תלוי בדעת, ויש דעת עליון מאד שהוא בחינת מחלוקת לשם שמים שבאמת אהבה ושלום ודעת ביניהם, ואלו ואלו דברי אלוקים חיים רק שאי אפשר להבין זאת כי זהו דרכי ה', וזה בחינת משה שהוא ראשי תיבות "מחלוקת "שמאי "הלל, וזה בחינת מצה עיין שם היטב. וזה בחינת יבום וחליצה, כי היבום הוא בחינת דעת של שלום שהוא הזווג של הולדה, כי ההולדה היא בחינת שלום כמו שכתוב: וראה בנים לבניך שלום על ישראל, כי שלום הוא התחברות שני הפכים. וזה בחינת זווג, כי איש ואשה הם בחינת מחלוקת כי הם שני הפכים, ועיקר התחברותם הוא רק בהבנים הנולדים מהם, כמו שפירש רש"י והיו לבשר אחד שמשניהם נולד בן ושם נעשין אחד, נמצא שעיקר השלום הנעשה ביניהם הוא רק בבנים הנולדים ששם נעשין אחד כנ"ל, נמצא שהיבום שהוא בשביל הולדה הוא בחינת שלום כנ"ל, אבל כשאינו רוצה ביבום אזי וחלצה נעלו היינו בחינת הזווג והדעת של בחינת מחלוקת לשם שמים, כי מחלוקת לשם שמים שהוא בחינת משה הוא בחינת יחודא עילאה שהוא בחינת זווג הפנימי לחיות העולמות שלא בשביל הולדה שהוא זווגא דלא פסיק, ועל כן הוא תמיד בבחינת מחלוקת כי הזווג הוא בחינת מחלוקת דאיש ואשה כנ"ל, ואחר כך נעשה שלום על ידי ההולדה כנ"ל, אבל זווגא עילאה שאינו בשביל הולדה והוא זווגא דלא פסיק הוא תמיד בבחינת מחלוקת אבל באמת שם תכלית האהבה והאחדות אך אי אפשר להשיג זאת כי אסור לחקור שם, כי על זה נאמר במופלא ממך אל תדרוש כידוע, ושם הוא בחינת אלו ואלו דברי אלקים חיים כי שם מקור החיים כמובא, וזה בחינת זווגא דמשה כי משה היה פרוש לגמרי ולא היה לו זווגא תתאה כלל רק זווגו היה בבחינת זווגא עילאה בבחינת מחלוקת לשם שמים כנ"ל, ועל כן מאחר שאינו רוצה לייבם על כן וחלצה נעלו בבחינת זווגא דמשה בחינת של נעליך מעל רגליך הנאמר במשה, כי איתא בזוהר הקדוש נעל דא איתתא שמשה הוכרח לפשוט עצמו לגמרי מזווג התחתון שזה בחינת של נעליך, והיה זווגו רק בבחינת זווגא עילאה בחינת מחלוקת לשם שמים היפך זווג התחתון שהוא דייקא בבחינת שלום כנ"ל, כי התחתון הוא בבחינת נעל שהוא איתתא שהוא בחינת כתנות עור בחינת עץ הדעת טוב ורע, והמחלוקת הבא משם מעץ הדעת טוב ורע משם נאחז הסטרא אחרא, ועל כן עיקר התיקון רק על ידי שלום לבטל המחלוקת של בחינת כתנות עור, אבל למעלה מעלה שם הוא בחינת מחלוקת לשם שמים ואדרבא המחלוקת הוא דעת עליון מאד בחינת זווגא עילאה זווגא דמשה כנ"ל, ועל כן נאמר בו של נעליך שיפשיט עצמו מבחינת כתנות עור הנ"ל כדי שיזכה למחלוקת עליון זיוגא עילאה הנ"ל. וזה בחינת וחלצה נעלו, כי בהכרח שיהיה נעשה זווג ביניהם כדי לתקן נפש המת, ומאחר שאינו חפץ בבחינת דעת של שלום על כן צריכין להתחבר בבחינת דעת עליון של מחלוקת לשם שמים שהוא בבחינת של נעליך בחינת וחלצה נעלו כנ"ל, וזהו וירקה בפניו כי הרוק הוא בבחינת זווג הנשיקין שהוא בחינת זווג עליון של חיך וגרון כמובא שזה נעשה על ידי חליצת מנעל דייקא כנ"ל, ועל ידי הרוק נתתקן נפש המת בבחינת וירקה בפניו ששם נראה פניו, כי הרוק הוא בחינת זווג עליון שעל ידו נתתקן:

EN:
Pesach (§6-12): Ten plagues = subduing ten crowns of impurity corresponding to ten utterances. Matzah = no'am ha'elyon / mochin of Eretz Yisra'ail. Chametz = mochin of chutz la'aretz / chovlim. The korban Pesach = tzedakah/nedivas lev, creating a vessel for the no'am. Hashem "skipped" (pasach) and gave great light beyond their vessel's capacity. Checking for chametz by candlelight = using the great light itself to find the chovlim. Chametz is permitted after Pesach because the chovlim began being rectified at the Sea; on Shavuos, chametz itself becomes a korban.

Segment 16
HE:
וְעַל-כֵּן כָּל הַתּוֹרָה נִקְרֵאת בְּשֵׁם "צְדָקָה", כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָנוּ כִּי נִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה", כִּי הַמְשָׁכַת הִתְגַּלּוּת הַתּוֹרָה זוֹכִין עַל-יְדֵי צְדָקָה כַּנַּ"ל:

EN:
But because of this itself, the Torah commanded to honor also the elder in years when he reaches gray hair — which is seventy years — even though he is not a chacham; only he must not be a wicked person, who is the zakain ashmay. For everything is because of the honor of the true elder who has acquired wisdom. For the entire world was created only to serve him and for his sake etc. For it is impossible that the chacham should be alone in the world.

Segment 18
HE:
אות י וְזֶהוּ בְּחִינַת וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבוּעוֹת לַה' אֱלֹקֶיךָ מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ אֲשֶׁר תִּתֵּן וְכוּ', 'חַג שָׁבוּעוֹת' הוּא בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת הַתּוֹרָה, כִּי בְּשָׁבוּעוֹת נִתְּנָה תּוֹרָה. וְזֶהוּ חַג שָׁבוּעוֹת וְכוּ' מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ וְכוּ', דְּהַיְנוּ צְדָקָה, כִּי כְּפִי הַצְּדָקָה כֵּן זוֹכִין לִבְחִינַת שָׁבוּעוֹת, שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל:

EN:
And therefore the life-force of everything is because of the tzadik, the true chacham who has acquired wisdom in truth. For the primary life-force is emes, as our Sages of blessed memory said: emes is the elixir of life. For the primary reason man comes into the world is for the sake of bechirah — to acquire and earn the reward of the World to Come through his good deeds that he performed in this world where he had such a yetzer hara and such obstacles, and he broke everything and chose the good. And the primary bechirah is to clarify the emes from the sheker, which is the evil and the impurity etc., as mentioned above. And the primary emes is merited by the one who has rectified his deeds as fitting, to the ultimate completeness — who is the true tzadik, who is the elder who has acquired wisdom, who is the emes, as mentioned above — and this is the primary life-force, as mentioned above.

But if so, from where do the rest of the people of the world receive life-force, since they did not merit clarifying the emes in completeness, since their deeds do not come out well? However, all their life-force is through the tzadik, through whom life-force is drawn to all, as is known. For the primary life-force is through the tzadik yesod olam [the righteous one, foundation of the world], through whom Hashem, blessed be He, gives life and sustains everything. For the entire world was created for his sake, as is known. And therefore whoever is closer to the tzadik receives more life-force.

Segment 19
HE:
וזהו רמז שאסור לדחוק את השעה כמובן בדבריו ז"ל בכמה מקומות. ואע"פ שבני ןהיכל הקודש הנ"ל יקר מאד כי זה עיקר כבודו וגדולתו ית' אעפ"כ אסור לדחוק את השעה וע"ז נאמר לא תוכל כלותם מהר. שא"א לכלות ולבער הס"א והקליפות מהר בפעם אחת. מעט מעט אגרשנו מפניך עד אשר תפרה ונחלת את הארץ. ע"כ עיקר התיקון ע"י בחי' שבת שהוא בחי' הקדושה של הצדיק האמ תשעיקר עסקינו בזה הוא רק על ידו ובכחו. כי אין אתנו יודע עד מה איך לעסוק בזהמחמת כל המבואר לעיל. רק צריכים בכל פעם לזכור את השבת שהוא בחי' קדושת הצדקי האמת שהוא בחינת מנוחה ושביתה וביטול שעל ידי זה דייקא מאיר הש"י את עיני כל החפצים באמת למען שמו ית' איך לעסוק בבנין הקודש הזה לקרב נפשות להש, יבאמ תשזה מוטל על כל אחד מישראל הרוצה להתקרב להשי"ת באמת שכמו שחיוב עליו לשוב להש,י ולהתקרב עאליו יתברך כמ וכן הוא חיוב עליו לדבר עם חביריו ולקרבם אל האמת לאמיתו ויקבלו דין מן דין כמבואר הרבה בדבריו ז"ל. אבל א"א לעסוק בזה כ"א ע"י בחינת שבת כנ"ל. ועל ידי זה יכולין אח"כ להתפלל תפילתו לפני השי"ת שיענהו באמת ויושיעו לידע איך לנהוג בבנין הזה איך לגרש הרע מעצמו ומהנפשות המתקרבים אליו ע"י אש המשפט ולידע את מי לרחק ואת מי לקרב וכנ"ל. וע"כ במנחת שבת אז אומרים ואני תפילתי וכו'. כי במנחה של כל יום אז מתחיל להסתלק אור היום הזה ומתחיל בחי' היום שבא אחריו. וע"כ אין אומרים תחנון בכל תפילת המנחה השייך לאיזה יום שיש בו תוספות קדושה. אע"פ שבאותו היום בעצמו אין בו תוספות קדושה. כגון מנחה של ער"ח וכיוצא וע"כ בשבת במנחה שאז סמוך לפנות היום וצריכין להכין עצמו להמשיך קדושת שבת בבנין ההיכל הקודש הנ"ל וכנ"ל. ע"כ אומרים אז ואני תפילתי לך ה' עת רצון וכו' להשמיך ע"י קודשת שבת בחי' התפילה הנ"ל שנזכה ברוב חסדו שיעננ ובאמת ישעו שנזכה לידע איך להמשיך אש המשפט הנ"ל שנזכה לשפוט עצמינו כראוי באופן שנזכה על ידי זה לבטל הרע מאתנו ומכל הנפשות המתקרבים אלינו. וע"כ נוהגין להתקבץ בסעודה שלישית ביותר ולעסוק אז ביותר בהתקרבו הנפשות להש"י. כי אז הזמן המסוגל לזה מחמת שאז יוצא השבת ועוסקים להוסיף מחול על הקודש להמשיך קדושת שבת על ימי החול שעיז"ז עיקר התיקון של התקרבות ה נפשות שהוא בחי' בנין ההיכל הקודש וכנ"ל. אבל העיקר כשעוסקין אז לקרב נפשות להשי"ת כמו שהיו נוהגין הצדיקי אמת בדורות שלפנינו לא כמו שהתגבר הבעל דבר עתה והחליף האמת עד שהרבה מתקבצים רק לשתות ולדבר שיחות בטילות ולהתלוצץ ולדבר כל הרעו תעל מי שיש בו איזה נקודת האמת הרוצה להתקרב אל העוסקים בבנין הקדוש הנ"ל לקרב נפשות להש"י באמת שהוא בחי' בנין היכל הקודש כנ"ל. ואלו הליצנים והחולקים והמונעים הם מבחי' הערב רב שאסור לקרבן. ומחמת זה הם מתגרים ומתקנאי םכ"כ עד שקשה לעמוד כנגדם. וכמובן בזוה"ק בפרט בפ' נשא מה שיהי' נעשה בסוף היים שהם הדורות של עתה ע"כ אין לנו על מי להשען כ"א על אבינו שבשמים ועל כוחו של הזקן הק' שהם הצדיקי אמת שוכני עפר שהם בחי' שבת וכנ"ל:

EN:
[continued]

Segment 20
HE:
אֲבָל בְּוַדַּאי אֵין שׁוּם אָדָם יָכוֹל לִסְמֹךְ עַל זֶה חַס וְשָׁלוֹם, כִּי הָאוֹמֵר אֶחֱטָא וְאָשׁוּב אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. כִּי מִי יוֹדֵעַ אִם יִהְיֶה לוֹ כֹּחַ לַעֲמֹד שָׁם, כִּי לִפְעָמִים הִתְגַּבְּרוּת הַסִּטְרָא אָחֳרָא גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ עַד שֶׁבּוֹלַעַת אוֹתוֹ לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ כַּמָּה אֲנָשִׁים שֶׁעָבְרוּ עֲבֵרוֹת גְּדוֹלוֹת וְלֹא שָׁבוּ בִּתְשׁוּבָה לְבַסּוֹף, כִּי יֵשׁ בָּזֶה עִנְיָנִים רַבִּים לְאֵין קֵץ. וְהֵם מִסּוֹד סִתְרֵי דַּרְכֵי הַבְּחִירָה שֶׁנָּתַן ה' יִתְבָּרַךְ לְכָל אָדָם שֶׁאֵין מִי שֶׁיַּעֲמֹד עֲלֵיהֶם. אֲבָל אַחֲרֵי שֶׁכְּבָר עָבַר מַה שֶּׁעָבַר חַס וְשָׁלוֹם, צָרִיךְ לֵידַע וּלְהַאֲמִין שֶׁאֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל. וַאֲפִלּוּ אִם כְּבָר רָצָה לְהִתְגַּבֵּר אֲלָפִים פְּעָמִים לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר וְלֹא עָלְתָה בְּיָדוֹ וְנָפַל לְמַה שֶּׁנָּפַל, אֲפִלּוּ אִם נָפַל לַעֲבֵרוֹת גְּמוּרוֹת וַחֲמוּרוֹת חַס וְשָׁלוֹם, אַף-עַל-פִּי-כֵן עֲדַיִן יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה כָּל עוֹד נִשְׁמָתוֹ בּוֹ. וְהָעִקָּר הִיא הָאֱמוּנָה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אֱמוּנָה שְׁלֵמָה בַּה' יִתְבָּרַךְ. וְיִשְׁתַּדֵּל בְּכָל עֹז לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיק אֲמִתִּי, וְיִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ לִפְנֵי ה' יִתְבָּרַךְ. שֶׁיְּגַלֶּה לוֹ הַצַּדִּיק הָאֱמֶת. כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה עַל יָדוֹ לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. וְאָז בְּוַדַּאי יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה לְעוֹלָם יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, כִּי עִקַּר הַכֹּחַ לַעֲמֹד כְּנֶגֶד הַיֵּצֶר הָרָע הוּא עַל-יְדֵי אֱמוּנָה שֶׁהִיא כְּלַל וְעִקַּר כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, בָּא חֲבַקּוּק וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַת, וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה. כִּי עִקַּר הָאֱמוּנָה הוּא לְהַאֲמִין בְּחִדּוּשׁ הָעוֹלָם. לְהַאֲמִין שֶׁה' יִתְבָּרַךְ בָּרָא הַכֹּל יֵשׁ מֵאַיִן כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת כֹּחַ מַעֲשָׂיו כַּנַּ"ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת אֶרֶץ -יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל. כִּי ה' יִתְבָּרַךְ בָּרָא הַכֹּל בְּכ"ח אַתְוָן דְּעֻבְדָּא דִּבְרֵאשִׁית. שֶׁהֵם בְּחִינַת כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ שֶׁעַל-יְדֵי זֶה כּוֹבְשִׁין אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. וְזֹאת הָאֱמוּנָה הִוא עִקַּר הַכֹּחַ שֶׁל יִשְׂרָאֵל לְהִתְגַּבֵּר כְּנֶגֶד כָּל הַקְּלִפּוֹת וְהַתַּאֲווֹת וְהַסִּטְרִין אָחֳרָנִין בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת וּכְמוֹ שֶׁאִיתָא בַּתִּקּוּנִים עֶשְׂרִין וּתְרֵין (דַּף סו) וּבְהַאי כֹּחַ מִתְתַּקְּפִין יִשְׂרָאֵל עַל אֱדוֹם, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (סִימָן מד לִקּוּטֵי חֵלֶק א), עַיֵּן שָׁם כִּי כָּל זְמַן שֶׁהוּא מְקֹרָב לְצַדִּיק הָאֱמֶת. שֶׁעַל-יְדֵי זֶה זוֹכֶה לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה לְהַאֲמִין בְּכֹחַ מַעֲשָׂיו. שֶׁהִיא בְּחִינַת אֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם שֶׁהוּא עִקַּר הָאֱמוּנָה לְהַאֲמִין שֶׁה' יִתְבָּרַךְ בָּרָא הַכֹּל בְּכֹחוֹ וּגְבוּרָתוֹ בְּכ"ח אַתְוָן שֶׁל מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית עַל-יְדֵי זֶה הַכֹּחַ יוּכַל לְהִתְגַּבֵּר לְעוֹלָם כְּנֶגֶד כָּל הַסִּטְרִין אָחֳרָנִין. וְסוֹף כָּל סוֹף יָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה. וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא תַּחֲזֹר וְתָקִיא כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת שֶׁבָּלְעָה עַד שֶׁיִּזְכֶּה לַעֲשׂוֹת גֵּרִים וּבַעֲלֵי תְּשׁוּבָה כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל:

EN:
[continued]

Segment 21
HE:
וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁנִּתְאַוָּה לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל כָּל כָּךְ וְהִתְפַּלֵּל תקט"ו תְּפִלּוֹת כְּדֵי לָבוֹא לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וְהִקְשׁוּ עַל זֶה, וְכִי לֶאֱכֹל מִפִּרְיָהּ הוּא צָרִיךְ וְלִשְׂבֹּעַ מִטּוּבָהּ?! אֶלָּא בִּשְׁבִיל לְקַיֵּם הַמִּצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בָּאָרֶץ. וְהַדָּבָר תָּמוּהַּ וּדְקָארֵי לֵה מַה קָּארֵי לֵהּ. וְכִי יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁמֹּשֶׁה יִתְאַוֶּה לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל בִּשְׁבִיל לֶאֱכֹל מִפִּרְיָהּ וְלִשְׂבֹּעַ מִטּוּבָהּ. אַךְ עִקַּר הַקֻּשְׁיָא וְהַתֵּרוּץ הוּא מַה שֶּׁכָּתַבְנוּ, כִּי מֵחֲמַת שֶׁרוֹאִין שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם מְשַׁבֵּחַ אֶת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל בְּשֶׁבַח הַפֵּרוֹת כַּנַּ"ל, עַל-כֵּן הוּא מַקְשֶׁה זֹאת, וְכִי לֶאֱכֹל מִפִּרְיָהּ וְכוּ'. כִּי אָנוּ רוֹאִין שֶׁכָּל שֶׁבַח אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל הוּא מְשַׁבֵּחַ אוֹתָהּ שֶׁהִיא אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעוֹרָה גֶּפֶן וּתְאֵנָה וְכוּ'. וְזֶה שֶׁמְּתָרֵץ, אֶלָּא בִּשְׁבִיל לְקַיֵּם מִצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בָּאָרֶץ, הַיְנוּ כִּי בֶּאֱמֶת שֶׁבַח אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל הֵן הֵן פֵּרוֹתֶיהָ הַטּוֹבִים וְהַנְּעִימִים. וּבִשְׁבִיל זֶה הִתְאַוָּה מֹשֶׁה לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל אַךְ לֹא הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ חַס וְשָׁלוֹם, לַטַּעַם הַגַּשְׁמִי שֶׁל הַפֵּרוֹת, רַק עִקַּר כַּוָּנָתוֹ כְּדֵי לִזְכּוֹת לְקַיֵּם הַמִּצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בָּאָרֶץ. כְּדֵי שֶׁעַל-יְדֵי הַמִּצְווֹת יְקַשֵּׁר טַעַם הַמְתִיקוּת וּנְעִימַת הַפֵּרוֹת לְשָׁרְשָׁן לִבְחִינַת נֹעַם הָעֶלְיוֹן שֶׁזֶּה עִקַּר תְּשׁוּקַת מֹשֶׁה וְכָל הַצַּדִּיקִים לִזְכּוֹת לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' שֶׁזֶּה עִקַּר הַתַּכְלִית כַּנַּ"ל:

EN:
[continued]

Segment 22
HE:
אות ד

EN:
Section 4

Segment 23
HE:
וְהִנֵּה מְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל שֶׁאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל הִיא בְּחִינַת נֹעַם וְעַל-כֵּן שָׁם עִקַּר הַמֹּחִין, כִּי אֵין חָכְמָה כְּחָכְמַת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, כִּי עִקַּר הַמֹּחִין נִמְשָׁכִין מִנֹּעַם הָעֶלְיוֹן שֶׁשּׁוֹפֵעַ בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל, אֲבָל מֹחִין שֶׁל חוּץ-לָאָרֶץ הֵם בְּחִינַת חוֹבְלִים, בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם. וּמֵחֲמַת שֶׁאֵלּוּ הַמֹּחִין שֶׁל חוּץ-לָאָרֶץ, שֶׁהֵם בְּחִינַת חוֹבְלִים, מְבַקְּשִׁים לְעַצְמָן תִּקּוּן. וְתִקּוּנָם הִיא בְּעֵת שֶׁמְּקַבְּלִים הַשְׁפָּעַת הַנֹּעַם הָעֶלְיוֹן עַל-יְדֵי כְּלִי הַנַּעֲשֶׂה עַל-יְדֵי צְדָקָה וְכוּ'. שֶׁאָז בָּאִין הַמֹּחִין שֶׁל חוּץ-לָאָרֶץ בְּחִינַת חוֹבְלִים וְנוֹפְלִים לְמֹחִין שֶׁל אֶרֶץ -יִשְׂרָאֵל, בְּחִינַת נֹעַם כְּדֵי לְהִתְתַּקֵּן עַל-יְדֵי זֶה, כִּי אָז הוּא זְמַן תִּקּוּנָם וְכוּ', כַּמְבֹאָר שָׁם. עַל-כֵּן לִפְעָמִים הַמֹּחִין שֶׁל חוּץ -לָאָרֶץ בְּחִינַת חוֹבְלִים הֵם פְּגוּמִים כָּל כָּךְ עַד שֶׁגּוֹרְמִים פְּגָם גַּם לְהַמֹּחִין שֶׁל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם בְּחִינַת נֹעַם וְלֹא דַּי שֶׁלֹּא נִתְתַּקְּנִים הַחוֹבְלִים עַל-יְדֵי הַנֹּעַם אַדְּרַבָּא, הֵם פּוֹגְמִים אוֹתָם. וּמִזֶּה בָּא הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁיֵּשׁ בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל גַּם-כֵּן חַס וְשָׁלוֹם וְכוּ', עַיֵּן שָׁם כָּל זֶה הֵיטֵב:

EN:
[continued]

Segment 24
HE:
וְזֶה בְּחִינַת גֹּדֶל הַיִּסּוּרִים שֶׁצְּרִיכִין לִסְבֹּל קֹדֶם שֶׁבָּאִין לְאֶרֶץ -יִשְׂרָאֵל וְעֹצֶם רִבּוּי הַמְנִיעוֹת בְּלִי שִׁעוּר שֶׁצְּרִיכִין לְשַׁבֵּר קֹדֶם שֶׁבָּאִין לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בְּרָכוֹת ה) שֶׁאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל הִוא אֶחָד מֵהַדְּבָרִים שֶׁבָּאִין עַל-יְדֵי יִסּוּרִים. וְעִקַּר הַיִּסּוּרִים הֵם הַמּוֹנְעִים מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. וְכָל זֶה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת הַחוֹבְלִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל שֶׁהֵם לְשׁוֹן חַבָּלָה וְיִסּוּרִים, דְּהַיְנוּ מְנִיעוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת, כִּי כָּל הַמְנִיעוֹת שֶׁבָּעוֹלָם הֵם בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת, כִּי הָאָדָם רוֹצֶה ]כָּל[ כָּךְ לִנְסֹעַ לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וְהַמְנִיעוֹת עוֹמְדִים כְּנֶגְדּוֹ וְחוֹלְקִים עָלָיו וְרוֹצִים לְמָנְעוֹ חַס וְשָׁלוֹם, וְכָל זֶה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת הַחוֹבְלִים שֶׁהֵם הַמֹּחִין שֶׁל חוּץ-לָאָרֶץ שֶׁהֵם בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת, הַיְנוּ מֵחֲמַת שֶׁהַחוֹבְלִים רוֹצִים לְהִתְתַּקֵּן עַל-יְדֵי הַנֹּעַם, עַל-כֵּן תֵּכֶף כְּשֶׁהָאָדָם נִתְעוֹרֵר לֵילֵךְ לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁאֲזַי כְּפִי הִתְעוֹרְרוּתוֹ וּתְשׁוּקָתוֹ לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל נִמְשָׁךְ עָלָיו הֶאָרָה מִבְּחִינַת הַנֹּעַם הָעֶלְיוֹן שֶׁהֵם הַמֹּחִין שֶׁל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. וַאֲזַי תֵּכֶף בָּאִים הַחוֹבְלִים וְנוֹפְלִים בַּנְּעִימִים כְּדֵי לְהִתְתַּקֵּן כַּנַּ"ל. וּמֵחֲמַת שֶׁהַחוֹבְלִים הֵם מֹחִין שֶׁל חוּץ-לָאָרֶץ בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת, נֶאֱחָז בָּהֶם הַזֻּהֲמָא שֶׁל חוּץ-לָאָרֶץ שֶׁהִיא אֶרֶץ הָעַמִּים. עַל-כֵּן מִתְגַּבֵּר הָרַע שֶׁבָּהֶם וּמְבַלְבְּלִין מֹחַ הָאָדָם וְגוֹרְמִים לוֹ מְנִיעוֹת גְּדוֹלוֹת מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וְצָרִיךְ יְגִיעָה לְשַׁבְּרָם. כִּי בֶּאֱמֶת זֶהוּ כְּלָל גָּדוֹל בַּעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שֶׁעִקַּר כָּל הַמְנִיעוֹת שֶׁבָּעוֹלָם הֵם רַק מְנִיעַת הַמֹּחַ, כִּי כָּל מַה שֶּׁהָאָדָם רוֹצֶה בֶּאֱמֶת יָכוֹל לִגְמֹר כִּרְצוֹנוֹ וְאֵין שׁוּם מְנִיעָה שֶׁתּוּכַל לְמָנְעוֹ וְעִקַּר הַמְנִיעָה הִיא רַק מֵחֲמַת שֶׁעֲדַיִן אֵינוֹ מַאֲמִין בְּדַעְתּוֹ בִּשְׁלֵמוּת כָּרָאוּי שֶׁהוּא צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת דָּבָר זֶה. וְשֶׁחַיָּיו הַנִּצְחִיִּים תְּלוּיִים בָּזֶה. כִּי אִם הָיָה הָאָדָם מַאֲמִין בִּקְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ שֶׁהִיא בֶּאֱמֶת, בְּוַדַּאי לֹא הָיָה שׁוּם מוֹנֵעַ בָּעוֹלָם שֶׁיּוּכַל לְמָנְעוֹ וְלֹא הָיוּ כָּל הַמְנִיעוֹת שֶׁבָּעוֹלָם נֶחֱשָׁבִים בְּעֵינָיו לִמְנִיעוֹת כְּלָל. וּבֶאֱמֶת אֵינָם מְנִיעוֹת כְּלָל, כִּי הַמְנִיעָה הַגְּדוֹלָה הִוא שֶׁצְּרִיכִין לַעֲבֹר בִּשְׁנֵי יַמִּים לְדֶרֶךְ רָחוֹק כָּזֶה. וַהֲלֹא אָנוּ רוֹאִים אֲלָפִים וְרִבְבוֹת בְּנֵי-אָדָם שֶׁפּוֹרְשִׁין עַצְמָן לְיַמִּים לְמֵרָחוֹק יוֹתֵר מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל בִּשְׁבִיל סְפֵק רֶוַח. זֶה נוֹסֵעַ לְמַארְסֶעלְיָיא וְזֶה לְלוֹנְדוֹן. וְזֶה לַאֲמֶרִיקָא שֶׁרָחוֹק מְאֹד, מִכָּל שֶׁכֵּן לִסְטַאנְבִּיל וּלְעַכּוֹ שֶׁשְּׁכִיחִים עוֹבְרִים וְשָׁבִים הַרְבֵּה. וְאִם מְנִיעָה מֵחֲמַת מָמוֹן הֲלֹא אָנוּ רוֹאִים כַּמָּה עֲנִיִּים שֶׁמַּשִּיאִין בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם וּמוֹצִיאִים עֲלֵיהֶם הוֹצָאוֹת הַרְבֵּה שֶׁעוֹלֶה הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵהוֹצָאוֹת הַנְּסִיעָה לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וּמֵאַיִן לוֹקְחִים אֵלּוּ הַהוֹצָאוֹת, הֲלֹא הוּא רַק מֵחֲמַת שֶׁהֵם מִשְׁתּוֹקְקִים כָּל כָּךְ לְהַשִּיא בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם. וּמְצַפִּים לַה' יִתְבָּרַךְ עַד שֶׁה' יִתְבָּרַךְ עוֹזֵר לָהֶם בְּכָל מַה שֶּׁמֻּכְרָח לָהֶם, מִכָּל שֶׁכֵּן אִם הָיוּ מִשְׁתּוֹקְקִים בֶּאֱמֶת וְהָיוּ חוֹשְׁבִים מַחֲשָׁבוֹת וְתַחְבּוּלוֹת עַל זֶה לָבוֹא לְשָׁם בְּוַדַּאי הָיָה ה' יִתְבָּרַךְ עוֹזֵר לָהֶם בְּלִי סָפֵק. וְעַל-כֵּן אִם הָיָה הָאָדָם מַאֲמִין בִּקְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל חֵלֶק מֵאֶלֶף כְּמוֹ שֶׁהִיא בֶּאֱמֶת בְּוַדַּאי הָיָה כָּל אָדָם רָץ וּפוֹרֵחַ לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ מִי שֶׁהָיָה רָץ אִם הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁיִּמְצָא שָׁם בְּוַדַּאי אֲלָפִים וְרִבְבוֹת אֲדוּמִים. שֶׁבְּוַדַּאי הָיָה רָץ לְשָׁם בְּכָל כֹּחוֹ וְלֹא הָיָה שׁוּם מוֹנֵעַ שֶׁיִּמְנָעֵהוּ וְהָיָה לוֹוֶה וּמוֹכֵר כָּל אֲשֶׁר לוֹ עַל הוֹצָאוֹת. וְהָיָה פּוֹרֵחַ לְשָׁם בִּזְרִיזוּת וּבְבֶהָלָה גְּדוֹלָה, מִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן אִם הָיָה הָאָדָם מֵשִׂים לְלִבּוֹ שֶׁבַח אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. שֶׁכָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ מֵרֹאשָׁהּ לְסוֹפָהּ מְלֵאָה מִשֶּׁבַח אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, כִּי הַתּוֹרָה מַתְחֶלֶת מִבְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י, לֹא הָיָה צָרִיךְ לְהַתְחִיל אֶת הַתּוֹרָה אֶלָּא מֵהַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם וְכוּ'. וּמִפְּנֵי מָה פָּתַח בִּבְרֵאשִׁית? בִּשְׁבִיל כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם וְכוּ'. שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים לִסְטִים אַתֶּם וְכוּ'. נִמְצָא שֶׁכָּל הַתּוֹרָה שֶׁמִּבְּרֵאשִׁית עַד הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם הַכֹּל בִּשְׁבִיל שֶׁנּוּכַל לִכְבֹּשׁ אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. וְכָל הַסִּפּוּרִים מַה שֶּׁהַתּוֹרָה מְסַפֶּרֶת מִבְּרִיאַת הָעוֹלָם וְלֵדַת הָאָבוֹת וְסִבּוֹתֵיהֶם וְגִלְגּוּלֵיהֶם הַכֹּל הוּא לַעֲשׂוֹת דֶּרֶךְ כְּבוּשָׁה לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל בְּכָל אָדָם וּבְכָל זְמַן. כְּמוֹ שֶׁה' יִתְבָּרַךְ גִּלְגֵּל עִם אֲבוֹתֵינוּ הַרְבֵּה וְעָשָׂה עִמָּהֶם נִפְלָאוֹת וְנוֹרָאוֹת הַרְבֵּה, הַכֹּל בִּשְׁבִיל לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם אֶת אֶרֶץ הַקְּדוֹשָׁה הַזֹּאת כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה, שֶׁתֵּכֶף בְּפָרָשַׁת נֹחַ שֶׁכָּתוּב שָׁם לֵדַת אַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁהוּא רִאשׁוֹן לָאָבוֹת וְהוּא הָרִאשׁוֹן שֶׁגִּלָּה אֱלֹקוּתוֹ בָּעוֹלָם, תֵּכֶף וּמִיָּד גִּלָּה לוֹ ה' יִתְבָּרַךְ מַעֲלַת קְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וְצִוָּהוּ לֵילֵךְ לְשָׁם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וְכוּ' אֶל הָאָרֶץ וְכוּ'. וְשָׁם כָּל הַפָּרָשָׁה וְכָל הַסֵּדֶר מְדַבֵּר מֵעִנְיַן נְסִיעַת אַבְרָהָם לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. וְאַחַר כָּךְ בִּבְרִית בֵּין הַבְּתָרִים שֶׁהִבְטִיחוֹ ה' יִתְבָּרַךְ עַל יְרֻשַּׁת אֶרֶץ, כַּמְבֹאָר שָׁם בַּפָּרָשָׁה שֶׁמַּזְכִּיר הַבְטָחַת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים מִגֹּדֶל חִבָּתָהּ. וְכֵן אַחַר כָּךְ אֵצֶל יִצְחָק וְיַעֲקֹב שֶׁמַּבְטִיחַ לְכָל אֶחָד כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים בְּכַמָּה לְשׁוֹנוֹת שֶׁל הַבְטָחָה שֶׁיִּתֵּן לָהֶם הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם וְחוֹזֵר הַבְטָחָה זֹאת כַּמָּה פְּעָמִים מִגֹּדֶל שֶׁבַח מַעֲלַת הַהַבְטָחָה הַזֹּאת וְכָל סֵפֶר בְּרֵאשִׁית סוֹבֵב הוֹלֵךְ עַל קֹטֶב זֶה שֶׁל הַבְטָחַת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁהִבְטִיחַ לָאָבוֹת וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י עַל פָּסוּק אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף. וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹתֵיהֶם וְגִלְגּוּלֵיהֶם עַד שֶׁבָּאוּ לִכְלַל יִשּׁוּב וְכוּ', דְּהַיְנוּ עַד שֶׁבָּאוּ לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁהִיא הַיִּשּׁוּב וְהַמְנוּחָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל עַם קָדוֹשׁ. וְכֵן כָּל סֵפֶר שְׁמוֹת שֶׁמְּדַבֵּר מִיצִיאַת מִצְרַיִם. וְהַכֹּל הָיָה כְּדֵי לִזְכּוֹת לָבוֹא לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל כַּמְבֹאָר בַּפָּרָשָׁה בִּתְחִלַּת הִתְגַּלּוּת ה' יִתְבָּרַךְ לְמֹשֶׁה בַּסְּנֶה שֶׁנֶּאֱמַר שָׁם תֵּכֶף, אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְכוּ' אֶרֶץ זָבַת וְכוּ'. וּכְתִיב, וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם וּלְהַעֲלוֹתוֹ מִן הָאָרֶץ הַהִיא אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה וְכוּ'. וּכְתִיב, וְגַם הֲקִימֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן וְכוּ' וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְכוּ' וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אוֹתָהּ לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְכוּ'. וְכֵן הַרְבֵּה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. שֶׁמִּכָּל זֶה יְכוֹלִין לִרְאוֹת וּלְהָבִין מֵרָחוֹק עֹצֶם שֶׁבַח מַעֲלַת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁה' יִתְבָּרַךְ מַבְטִיחַ כָּל כָּךְ עָלֶיהָ. וּבִפְרָט בִּשְׁאָר סְפָרִים בִּגְמָרָא וּבְמִדְרָשִׁים וּשְׁאָר סְפָרִים שֶׁמְּבֹאָר בְּכֻלָּם מִגֹּדֶל שֶׁבַח אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. וּמַעֲלַת הַזּוֹכֶה לֵישֵׁב בָּהּ וַאֲפִלּוּ לֵילֵךְ בָּהּ אַרְבַּע אַמּוֹת. וּבִפְרָט בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁמְּבֹאָר בְּכַמָּה תּוֹרוֹת מִגֹּדֶל קְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וְשֶׁכָּל קְדֻשַּׁת אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי תְּלוּיָה בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. פּוּק עַיֵּן וְתִשְׁכַּח: 

וְעַל-כֵּן אִם הָיָה הָאָדָם מֵשִׂים לִבּוֹ לָזֶה בֶּאֱמֶת, בְּוַדַּאי אֵין שׁוּם מְנִיעָה שֶׁיִּמְנָעֵהוּ. וְעִקַּר הַמְנִיעָה הוּא רַק מְנִיעַת הַמֹּחַ כַּנַּ"ל. וְכָל זֶה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת הַחוֹבְלִים שֶׁבָּאִין וְנוֹפְלִין בַּנְּעִימִים בְּעֵת שֶׁנִּתְעוֹרֵר הַשְׁפָּעַת הַנֹּעַם הָעֶלְיוֹן עַל-יְדֵי הִשְׁתּוֹקְקוּת לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁאָז בָּאִין הַחוֹבְלִים כַּנַּ"ל. וְאָז נִתְעוֹרֵר הָרַע שֶׁבַּחוֹבְלִים וּמְבַלְבֵּל אֶת מֹחַ הָאָדָם עַד שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִרְאוֹת מַעֲלַת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וּמַזְמִין כַּמָּה מְנִיעוֹת שֶׁכֻּלָּם נִמְשָׁכִין מִבְּחִינַת הָרַע שֶׁבַּחוֹבְלִים שֶׁהֵם בְּחִינַת מֹחִין שֶׁל חוּץ-לָאָרֶץ מַמָּשׁ שֶׁהֵם מִתְנַגְּדִים לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. וְכָל אֵלּוּ הַמְנִיעוֹת מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁצְּרִיכִין לְשַׁבְּרָם כֻּלָּם כְּלוּלִים בִּבְחִינַת שִׁבְעָה עֲמָמִין שֶׁהֵם הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְכוּ'. שֶׁהָיְתָה הָאָרֶץ בְּיָדָם שֶׁהֵם חוֹפִין עַל קְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וּמַעֲלִימִין וּמַסְתִּירִין טַעַם קְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וּמִשָּׁם נִמְשָׁכִין כָּל הַיִּסּוּרִים וְכָל הַמְנִיעוֹת מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. וְעַל-כֵּן הֵם שִׁבְעָה עֲמָמִין כְּנֶגֶד שִׁבְעַת הַמִּינִין שֶׁנִּשְׁתַּבְּחָה בָּהֶן אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעוֹרָה וְכוּ'. וְעִקַּר הַשֶּׁבַח הוּא שֶׁשָּׁם הוּא שׁוֹפֵעַ נֹעַם הָעֶלְיוֹן שֶׁמִּשָּׁם טַעַם אֵלּוּ הַפֵּרוֹת וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן כְּנֶגֶד אֵלּוּ הַשִּׁבְעָה הַמִּינִים שֶׁהֵם בְּחִינַת נֹעַם שֶׁהִיא עִקַּר שֶׁבַח אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל כְּנֶגֶד זֶה הֵם שִׁבְעָה עֲמָמִין הַמּוֹנְעִים מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. וְזֶה שֶׁכָּתוּב, וּלְהַעֲלוֹתוֹ מִן הָאָרֶץ הַהִיא אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. אֶל מְקוֹם הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְכוּ'. כִּי הָא בְּהָא תַּלְיָא, כִּי לִכְבֹּשׁ וּלְהַכְנִיעַ הַשִּׁבְעָה עֲמָמִין שֶׁחוֹשֵׁב שָׁם הַפָּסוּק שֶׁהֵם הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְכוּ'. הוּא עַל-יְדֵי שֶׁמַּאֲמִינִים בְּשֶׁבַח הָאָרֶץ שֶׁהִיא אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ, דְּהַיְנוּ שֶׁשּׁוֹפֵעַ שָׁם נֹעַם הָעֶלְיוֹן שֶׁמִּשָּׁם מְתִיקַת כָּל שִׁבְעַת הַמִּינִים שֶׁעַל-יְדֵי זֶה יְכוֹלִין לְהַכְנִיעַ וְלִכְבֹּשׁ כָּל הַשִּׁבְעָה עֲמָמִין שֶׁהֵם כְּלַל הַמּוֹנְעִים כַּנַּ"ל, כִּי עִקַּר הַמְנִיעוֹת הוּא שֶׁמְּבַלְבְּלִין הַמֹּחַ מִלְּהַרְגִּישׁ קְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל. אֲבָל מִי שֶׁמִּתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם וּמַאֲמִין לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ וּלְכָל הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים שֶׁמַּפְלִיגִין בְּשֶׁבַח אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, בְּוַדַּאי יְשַׁבֵּר כָּל הַמְנִיעוֹת שֶׁכְּלוּלִים בְּשִׁבְעָה עֲמָמִין שֶׁנִּמְשָׁכִין מִבְּחִינַת הַחוֹבְלִים וְיָבוֹא לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, לְאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שִׁבְעַת הַמִּינִים שֶׁהֵם בְּחִינַת נֹעַם כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ שֶׁנִּקְרֵאת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל בַּתּוֹרָה כַּמָּה פְּעָמִים, כִּי חָלָב הוּא בְּחִינַת הוֹלָדָה שֶׁאָז דָּם נֶעְכָּר וְנַעֲשֶׂה חָלָב (בְּכוֹרוֹת ו) הַנִּמְשָׁךְ מִנֹּעַם הָעֶלְיוֹן שֶׁמִּשָּׁם מְתִיקַת כָּל הַטְּעָמִים בְּחִינַת דְּבַשׁ, כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל, עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב. וְעַל-כֵּן אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל מְסֻגָּל לְבָנִים, כִּי שָׁם שׁוֹפֵעַ נֹעַם הָעֶלְיוֹן שֶׁמִּשָּׁם הַהוֹלָדָה:

EN:
[continued]

Segment 25
HE:
וְזֶהוּ, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם הוּא בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וּמוּבָא בִּדְבָרָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, כָּל הַמְלַמֵּד בֶּן חֲבֵרוֹ תּוֹרָה כְּאִלּוּ עֲשָׂאוֹ וּכְאִלּוּ עֲשָׂאוֹ לְדִין תּוֹרָה וּכְאִלּוּ עֲשָׂאוֹ לְעַצְמוֹ. וְדָרְשׁוּ מִפָּסוּק וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם, הַיְנוּ בְּחִינַת הַדַּעַת הַקָּדוֹשׁ הַנַּ"ל שֶׁעִקַּר שְׁלֵמוּתוֹ כְּשֶׁמְּקַבְּלִים אוֹתוֹ רַבִּים מִיִּשְׂרָאֵל וְכָל אֶחָד עוֹסֵק לְדַבֵּר עִם חֲבֵרוֹ בְּיִרְאַת שָׁמַיִם וּלְהָאִיר בּוֹ הַדַּעַת הַזֶּה וְכוּ'. כַּנַּ"ל שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְכוּ' כַּנַּ"ל:

EN:
[continued]

Segment 26
HE:
הישר, אף-עליפי"כן הוא דן אותו לְכַף"זְכוּת
ומשתדל למצא בו גם-כן אִיזֶה נְקְדָה טוּבָה. ואם
אִפֶשָר לו לְדבַּר עַם חַבַרוּ בְּאָמַת וּבַתְמִימוּת בַּלִי
שום נצַחוּן של שקֶר, לְהַטוּת חַבַרוּ אל הָאָמַת
ולהשיבו לדרך הישר מה טוב ומה נָעִים, וְאם לָאו,
אף*על"פי? כן אינו שונא אותו, אדרבָּא אוהב אותו
ַם"כַן, כּי משתדל למצא בו נְקָדוּת טובות, כַּדִי
שיוכל לְהְתַמזג עמו וְלָאֶדב אֶת עצמו עַמו גם"כן. וְזֶה
עְקַר קָיום הְעוּלֶם, בִּי בְְּכָרח שְיְהְיָה נִצְחון ושְנוּי

Segment 27
HE:
וןעל כן אין נוטלין לידים אלא מן הכלי וצריך שיהיה הכלי שלם דוקא. כי אי אפשר להמשיך מימי החסד הנ"ל שעל ידי זה נמשך קדושת ארץ ישראל שזהו בחינת נטילת ידים כנ"ל אי אפשר להמשיכם כי אם על ידי כלי שלימה. כי החסד חנם שנמשך תמיד רק אי אפשר לקבלו כי אם על ידי כלי. ועל כן אין מי שיוכל לקבל מהאוצר מתנת חנם שהוא החסד חנם כי אם הצדיק האמת בעת פשיטותו. כי הצדיק אפילו בעת פשיטותו שאינו עוסק בתורה אף על פי כן הכלי שלו הוא תמיד בשלימות גדול. ועל כן הוא דייקא יכול לקבל החסד חנם ולהחיות ולקיים בו את כל הפשוטים שבעולם וכל אחד ואחד כפי מה שמתקרב יותר לדרכי הפשיטות והתמימות של הצדיק דהיינו שמתנהג בתמימות ובפשיטות ברך אמונה בלי חכמות של העולם כמו כן הוא יכול לינק ולקבל יותר מהחסד חנם שממשיכך הצדיק. כי עיקר הוא אמונה ותמימות שהוא בחינת כלי שלם ותמים לקבל על ידו כל טוב. ועל כן הכלי של נטילת ידים צריך שיהיה שלם ותמים בבחינת תמימות שהוא עיקר השלימות. כי חכמות אין בהם שלימות, כי אי אפשר להשיג שום דבר על פי חכמה בשלימות כידוע כמו שכתוב (קהלת ז') אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני וכמו שכתב (שם א') כל הדברים יגעים וכו' וכתיב (שם ח') וגם אם יאמר החכם לדעת לא יוכל למצוא וכו'. וכמו שכתוב (שם ג') גם את העלם נתן בלבם מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלקים וכו'. ופירש רש"י העלם חסר וכו' עיין שם. ועל כן אין שלימות כי אם מי שזוכה לאמונה ותמימות. ועל כן נקרא בשם תמים כמו שכתוב (דברים י"ח) תמים היה עם ה'אלקיך. כי כשמו כן הוא כי תמים פירושו שלם. כי מי שזוכה לתמימות באמת זה עיקר השלימות וכנ"ל. וזה בחינת כלי שלם של נטילת ידים שעל ידיו נמשכין מימי החסד חנם הנ"ל שעל ידי זה נמשך קדושת ארץ ישראל שזהו עיקר תיקון האכילה וכנ"ל. (וכן מבואר בהתורה אית לן בירא בדברא בסימן ל"א חלק א' שעיקר שלימות כל הדברים הוא על ידי אמונה עיין שם):

EN:
The essential light and lamp of the neshamah must illuminate in every kind of darkness and shadow of death — for only for this purpose did the neshamah descend to this world, to be clothed in such a coarse, physical body. The physicality of the body and this world is called darkness. From the extremity of the darkness it would have been impossible to survive — therefore when the angels descended to this world, they stumbled greatly, as our Sages said. But the neshamah is drawn from a very exalted place — from the upper Ratzon — therefore it has the power, if it so wills, to stand in this battle. For if it strengthens itself to hold onto its root, the aspect of ratzon — meaning: it never abandons the good ratzon no matter what passes over it — through this it can always prevail against the darkness of the body and this world. For the intensity of the ratzon is the aspect of a light and lamp that illuminates for a person in every kind of darkness and shadow of death, the aspect of : "Ki atah ta'ir nairi, Hashem Elokai yagi'ah chashki" — "For You illuminate my lamp; Hashem my God brightens my darkness." Through this : "Ki v'cha arutz g'dud, u'vElokai adaleg shur" — "For through You I run upon a troop, and through my God I leap over a wall" — I can prevail against all the troops and armies, against the iron wall that seeks to separate, chas v'shalom, between me and my Father in heaven. For however things may be, my heart still burns with sparks of fire, a flame of God for Hashem — which many waters cannot extinguish. This is : "Gam choshech lo yachshich mimeka, v'lailah kayom ya'ir..." — "Even darkness does not darken before You, and night shines like day..." And : "Al tism'chi oyvti li, ki nafalti kamti — ki aishaiv bachoshech, Hashem or li" — "Do not rejoice over me, my enemy! Though I have fallen, I shall arise; though I sit in darkness, Hashem is a light unto me." All through the intensity of the ratzon — the essential kedushah of the neshamah at its root — which is therefore called a lamp, for it illuminates like an actual lamp in every kind of darkness.

Segment 29
HE:
אות לד וְעַל-כֵּן צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה מַיִם שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה בָּהֶם מְלָאכָה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה בָּהֶם אֲחִיזַת הַלּ"ט מְלָאכוֹת שֶׁנִּמְשָׁכִין מִזֻּהֲמַת הַנָּחָשׁ עַל-יְדֵי חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁפָּגַם בַּאֲכִילַת עֵץ הַדַּעַת טוֹב וְרַע, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה פָּגַם בָּאֱמוּנָה וּתְמִימוּת וּפְשִׁיטוּת הַנַּ"ל וְנִמְשָׁךְ אַחַר הַחָכְמוֹת וְהַדַּעַת שֶׁל זֶה הָעוֹלָם שֶׁהוּא בְּחִינַת עֵץ הַדַּעַת טוֹב וְרַע, כִּי אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁהוּא עִקַּר הַבְּרִיאָה, כִּי בִּשְׁבִילוֹ נִבְרָא הַכֹּל בְּחֶסֶד חִנָּם, הָיָה הוּא צָרִיךְ אָז לְהִשְׁתַּדֵּל לְהַמְשִׁיךְ זֶה הַחֶסֶד חִנָּם, כִּי אָז לֹא הָיָה עֲדַיִן שׁוּם תּוֹרָה רַק הַכֹּל נִבְרָא בְּחֶסֶד חִנָּם וְהַכֹּל בִּשְׁבִיל הָאָדָם וּכְשֶׁבָּא אָדָם הָיָה צָרִיךְ רַק לִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ לִבְלִי לְקַלְקֵל הַכְּלִי שֶׁלּוֹ, דְּהַיְנוּ עַל-יְדֵי אֱמוּנָה וּתְמִימוּת וְלֹא יֵלֵךְ אַחַר עֲצַת הַנָּחָשׁ שֶׁנִּדְמֶה לוֹ כְּאִלּוּ הוּא חָכְמָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל" וְכוּ' וְאָז הָיָה מַמְשִׁיךְ הַחֶסֶד חִנָּם כָּרָאוּי וְהָיָה יָכוֹל לִחְיוֹת וּלְהִתְקַיֵּם בְּגוּפוֹ לְעוֹלָם, אֲבָל עַל-יְדֵי שֶׁקִּלְקֵל וְנִמְשַׁךְ אַחַר חָכְמוֹת וַעֲצַת הַנָּחָשׁ הָיָה רָאוּי שֶׁיֵּחָרֵב לְגַמְרֵי, כִּי סִלֵּק מֵעַצְמוֹ הַחֶסֶד עַל -יְדֵי שֶׁקִּלְקֵל הַכְּלִי עַל-יְדֵי חָכְמוֹת פְּגוּמִים שֶׁל עֲצַת הַנָּחָשׁ, רַק הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּחַסְדּוֹ הַנִּפְלָא סִבֵּב סִבּוֹת בְּרַחֲמָיו וְדִבֵּר עִמּוֹ וְהֵאִיר בּוֹ הִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה עַד שֶׁאַף-עַל-פִּי-כֵן נִמְשָׁךְ עָלָיו הֶאָרַת הַחֶסֶד חִנָּם וְעָשָׂה מִיּוֹמוֹ אֶלֶף שָׁנִים כְּדֵי שֶׁיִּתְקַיֵּם הָעוֹלָם שֶׁעַל זֶה נֶאֱמַר ( תְּהִלִּים כה), "זְכוֹר רַחֲמֶיךָ ה' וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה" כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וּמוּבָא בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י, שֶׁזֶּה נֶאֱמַר לְעִנְיַן אָדָם הָרִאשׁוֹן שָׁעָשָׂה מִיּוֹמוֹ אֶלֶף שָׁנִים שֶׁזֶּה הָיָה עַל-יְדֵי חֲסָדָיו הַגְּדוֹלִים, הַיְנוּ בְּחִינַת חֶסֶד חִנָּם הַנַּ"ל, אֲבָל עַל-יְדֵי הַקִּלְקוּל לֹא הָיָה אֶפְשָׁר עוֹד שֶׁיִּחְיֶה לְעוֹלָם עַל-יְדֵי הַחֶסֶד חִנָּם מֵאַחַר שֶׁקִּלְקֵל הַכְּלִי כָּל כָּךְ, וְעַל-כֵּן נִתְגָּרֵשׁ מִגַּן עֵדֶן, שֶׁהוּא קְדֻשַּׁת הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁהוּא קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כִּי צִיּוּרָא דְּמַשְׁכְּנָא וּדְמִקְדָּשָׁא כְּצִיּוּרָא דְּגַן עֵדֶן כִּי עַל-יְדֵי שֶׁפָּגַם בַּתְּמִימוּת וּפָגַם בְּהַחֶסֶד חִנָּם הַנַּ"ל עַל-יְדֵי זֶה פָּגַם בִּקְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא בְּחִינַת קְדֻשַּׁת הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַגַּן עֵדֶן, כִּי עִקַּר קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא עַל-יְדֵי הַחֶסֶד חִנָּם הַנַּ"ל וְעַל-כֵּן נִתְגָּרֵשׁ מִגַּן עֵדֶן וְנִתְרַחֵק מֵהַנָּהָר הַיּוֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן וְכוּ', שֶׁהוּא בְּחִינַת מֵימֵי הַחֲסָדִים הַנִּמְשָׁכִים מֵעֵדֶן הָעֶלְיוֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַתּוֹרָה הַנֶּעְלֶמֶת, שֶׁהוּא בְּחִינַת רַחֲמִים פְּשׁוּטִים וַחֲסָדִים גְּדוֹלִים וְאָז נִגְזַר עָלָיו "בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה", בְּחִינַת הַלּ"ט מְלָאכוֹת, עַל-כֵּן הַמַּיִם שֶׁל נְטִילַת יָדַיִם צְרִיכִין שֶׁיִּהְיוּ מַיִם שֶׁלֹּא נַעֲשׂוּ בָּהֶם מְלָאכָה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה בָּהֶם אֲחִיזַת הַלּ"ט מְלָאכוֹת שֶׁנִּמְשָׁכִין מִפְּגַם הַחֶסֶד הַנַּ"ל, רַק יִהְיוּ מַיִם טְהוֹרִים בְּחִינַת מֵימֵי הַחֶסֶד הַנִּמְשָׁכִין מֵהַנָּהָר הַיּוֹצֵא מֵעֵדֶן, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַתּוֹרָה הַנֶּעְלֶמֶת, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַדֶּרֶךְ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁמַּמְשִׁיךְ הַצַּדִּיק בְּעֵת פְּשִׁיטוּתוֹ שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מִטַּהֲרִין מִכָּל הַטֻּמְאוֹת וְזוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה עִקַּר תִּקּוּן הָאֲכִילָה כַּנַּ"ל: 

~ או

EN:
This is the aspect of the seven lamps — for the neshamah is comprised of all seven middos, as is known. There are seven holy middos that are the totality of everything, and corresponding to them there are seven evil middos — the aspect of the seven good cows and the seven bad cows, etc.; the aspect of seven good days and seven bad days. A person comes to this world to be tested: he will pass through many kinds of darkness comprised of seven. This is the aspect of the seven chambers of Gehinnom in which a person is punished, chas v'shalom, when he does not stand in the test and stumbles. This is the aspect of : "V'shiv'ah idanin yachlefun aloi" — "Seven seasons shall pass over him."

Especially one who wants to begin to enter avodas Hashem and draw close to Hashem in some way — the more one strives and works to detach himself from evil and draw close to good, the more they provoke and overpower him, as our Sages said : "Kol hagadol maichavairo yitzro gadol mimenu" — "Whoever is greater than his fellow, his evil inclination is greater." As it is written : "B'orach zu ahalech tamnu fach li" — "In this very path that I walk, they have laid a trap for me." Regarding this Dovid cried out : "Tavati biy'vain m'tzulah v'ain ma'amad..." — "I have sunk in deep mire and there is no foothold..." And : "Shatani b'vor tachtiyos, b'machashachim bimtzolos..." — "You have placed me in the lowest pit, in darkness, in the depths..."

Segment 30
HE:
הפשוט, וְאז נתְגִּלֶה עליידו דַיקָא אחְדוּת הַפשוּט.
אבל כַשָמשְנִין סדרי"בְרְאשִית, הַם וֶשָלוּם, עַלייָדי
בַּלְאִיִם = וְתַעָריבות, | בּפרְט כְּשָעישִין | מַלָאכָה
ְּכַלְאִ"בְּהָמָה, אֶז נִתְערְבַּב הַדֶרֶך וְהַפּדר עד שאי
אֶפֶשָר שְיעַלָה בָּל דְבֶר לֶשרשו לְכְלל בְּאֶחָר הַפֶשוט,
ואֶז חַייתו הר הַקְלְפות וְסמְרְא" אֶחְרָא שְהֶם בְּחִינת
בְּפִירות, וְאֶז מִתְנְבְִּין השנויים. בְּיּתֶר וְנַתְפורְרין
לפת שור וחמוּר, שהם בַּחִינת עַשו וישמעאל,
שָהֶם בֶּלַל הַשְבָעִים אִמות, שָהֶם הַהַפֶּך מִכָּל
הַתְּקוּנים המְבאָרים בַפָנִים שזוכין עלדידָם לְהמשיף
אמוּנת אחְדוּת הפשוט מתוך פעַלות משתנות, שְזֶהו
עקר תקון בָּל הֶעוּלְמוּת (לקוטי הלכות - הלכות
כלאידבהמה ד', אותיות א ב לפי אוצר היראה -

Segment 31
HE:
אמונה, אות קיג)
את חקתי תשמרו בהמתך
לא תרביע כלאים
(ויקרא י"ט, י"ט)
כָּ אסורי כּלָאִיִם שָהֶם כַּלָאי אילן וּזרעים וְכַלְאִי
ַבָּרֶם וְכלָאִי בַּהָמָה וְכלְאִי בַָּדִים סְמְכֶן הַתִּיְרה זֶה
לְזֶה כָּמו שכתוב בִּפְרשת קדושים אֶת חקתי תשמרוּ
ִּהְמְתֶך לא תַרְבִּיע כַּלָאִים שֶדֶף לא תְזֶרַע כְַּאִיִם
ובָנְד בַּלָאִים וְכו' וְכַן בְּפְרשת כִּי תַצָא נסְמֶך אַסור
בַּלָאִי הַבָּרֶם לְפסוּק לא תחֶרש בַּשוּר ובחַמור יִחְדֶו
ואר כֶּ לא תלְבַש שנַטנז וְכו' גֶדילים תִעַשָה לֶ
וֶבו:
בִּי בָּל. הַמָנִיעות. מעבודת ה יִתְבֶּרך. נִמשָכִין
מהַבְּנְדים הצואים כַּמוּ שְ3ַּתוּב בַּהַתִוּרֶה (לקוטי
מוהר"ן א' - סימן י"ד) על מאמר רַבָּה בַּר בַּר חֶנָה
רְמָא כופְתָא וְסְכְרא לְיְרדנָא. שְהַבְְּדִים. הצואים
שנמשכו עליידי. עְוּנוּתִיי שמהֶם כָּל המניעות
והמְַבִים וְכוּ' הֶם מִפְסִיקִים כָּמו נְהֶר בִּינוּ לְבִין
הקֶדשָה שְהִיא בְּחִינת אריןדיִשְרְאֶל עין שֶם. וְעְקַר
הַתְנַבְּרוּת של הַבְּנְדִים הַצוּאִים לְמַנָעוּ מִדֶרֶך הַחַיִים
האמִתִּי הוא עלדודי גאוּת וְכָבוּד המדמה של עוּלֶָם
לבו אִיך הא מְלְכְלֶך בַעַוניתִיו וְתַאווּתיו פְנְמָו
הְְבִּים בהאי ילד על ידו ול רַגְלִיו ויבקש בְּכֶל כחו
אֶת רופא הָאמתִי שיוכל לרפא תִּחְלוּאי נפשו כּי מי
יוכל לֶסְבּל לָהִיות מלְבַּש בַּבַגְדִים צואים וּמטנֶפים.
אַ הַבְּנְדִים. צואים בְַּצְמָן מְבַלְבְּלִין אֶת רַנְתו
ומְעַסָמין אֶת לְבְבו עד שְעוּשָה עַצְמו בְּלא יְדַע אֶת
טנוף מעָשָיו וחְפַן עדין בבוד של הְעוּלֶם הזֶה וְנופל
ַּנָאוּת וְנסוּת הְרוּח. וְעַלידי זֶה אינו יכול לְהַתְקָרְב
אֶל הָאָמַת שֶלא יַלְעִינו עָלָיו בְּי אָרֶם וִַהְיָה נֶחשָב
ְּעִינִיהֶם כֶשוטֶה וְכַמְשְנֶע. בַּפְרט עַתָה בעונותִינו
הְרבִּים שְנְתְקִיִם וַתּשְלַך אָמַת אַרצָה וְסֶר. מרע
משתוּלֶל וְהַכּבוּד נְהְפַּך לזֶרים וַיִרְאִי הַטָא נִמאָסִין
וכו' אבל מי שמשים אֶל לבו כּאֶב מעַשיו אשָר לא
טובים ומרגיש שפְלותו בַּאָמָת בַּוְדאי יִכִּיר הָאָמַת
לאמתו וישבר כָּל הַמניעות. שבַעוּלֶם וְיִתְקֶרב אֶל
הָאָמַת בּמְקוּם שָהוא. וְעַל"כַּן נקראת הַגְאוָה מוּתְרוּת
במ שְבְּתוּב בַּמוּאֶב על"כַן יִתְרָה עָשָה וכו' על
שְהַתְגְאֶה כַּמו שִ3ַּתוּב שמענו נאון מואֶב גיא מאד
וכו' גַאוַתו וגאונו וכו' וּכְתִיב ומשלם על יִתָר עושה
גאוָה. כִּי גַאוָה הוא בַּחִינת מוּתָרות ממש בְּחִינת
עבודה זֶרָה בַּחִינת קיא צוּאֶה שהוּא מוּתְרות וּפֶסלֶת
הַגוּף בְּחִינַת בְּנְדִים צואים הנ"ל שעַקָר הַתְגִבַּרוּתֶם
למע מהָאָמַת הוא עלדידי גַאוּת כּנ"ל. וּכְבָר מבאֶר
בְּדְבְרִיי ז"ל שעקר כָּל הַמניעות הם מניעות המח כָּמו
שְבְתוּב בְּסִימֶן מ"ו לקוטי תִנְנֶא, ‏ הַינו עלדודי
שנִתְעָרב דַעָתו ונוטה מן הָאָמַת ואינ רוּצֶה לשוּם אֶל
לבו הָאָמת לאמתו כִּי עלדידי כָּל עברה וּפַגִם הוא
פוּגם בַאוּתִיות הַתּורה שמשם שרש נפשו, כַּי עלדידי
הְעַבַרֶה וְהַפָּנֶם הוא. מִתְרְחָק וְנִפְסָק חַם וְשָלום
מהָאות שִפְּנֶם בו. וְאז מצטרפין אצלוּ אותיות הַתוּרה
ְּצְרוּפִים אֶחַרים לְהַפֶּך מן הָאָמֶת בְּבְחִינת לא זֶכֶה
נעשית לו הַתוּרֶה סם מות כָּמוּ שאמרו רבותינו "ל
על פְּסוּק וֶשְמְתֶם וכו'. וּמשֶם נָמֶשָבִין בָּל הַמִחֶשָבוּת
רעות וְהַסְּבָרוּת הפוּכות הַמִתְעִים אֶת הַרְבּה מדרך
הָאָמַת לאמתו כַּמוּ שְבְּתוּב המהפכים ארחות שר
וכו' וּכְתִיב הוי הָאמרִים לְרַע טוב ולטוב רע וְכו'. וְכָל
זה בָּא עלדידי גאות שנמשך עלדידי הַבַּנְדִים הצואים
שמשם כָּל המניעות כנ"ל. בִּי עלדידי גָאוּת חְכַמתו
מִסְתְלְקֶת ממנו כַּמו שאמרוּ רבוּתִינוּ ז"ל. הינו
שְנְסְתְלָק ממנו חְכְמוּת הַתּוּרֶה הָאַמִתִּיוּת ונוטה
לְסְבָרוּת ההַפוכות. מן הָאָמַת. כִּי כְּבֶר. מבאֶר
בְּהַתוּרֶה הנ"ל שאין אדֶם זוכה לתורה כַּי אם עלידי
שפלות אַמִתִּי בְּכֶל הָאַרְבַּע בַּחִינות הַג"ל שָאֶז רַיְקָא
זוה לעסק בּתוּרֶה בַּתְכְלִית השלמות עד שיוכל
ְהְאִיר בּשָרשי נשְמוּת יראל וכו וְלְעַשות בַּעַלי
תשוּבֶה וַגֶרים וכו'. וְלְזְכוּת לְזֶה בשלמות אין זוכָה כַּי
אם הצדיק הָאִמְתִּי שהוּא ענו בְּאָמַת בִּבְחִינַת מ"ה
ַּבָחִינת משה רַבנוּ עָלִיי השלום. אַבֶל גַם כָּל אלו
הַמתְעוּררים לְהְתְקָרב לצדיק הַזֶה צריכים שִיִרגִישו
על כָּל פָּנִיִם שפְלותֶם בָּאָמַת. כִּי בְּלא זֶה אי אֶפֶשָר
לָהֶם לְהְתְקֶרֶב כְּלֶל, בי הַבְָּדִים הצואִים ימְנָעו אותֶם
ְכנ"ל. נְמַצָא שְעְקר כָּל הַמָנִיעות נָמשָכִים עללוְרי
שנְתְעַרבְּבוּ אלו צרופי אותיות הַתוּרה שִפְגֶם בָּהֶם
שעלדידי זֶה נתְעַרבַּב דַעָתו בַּסְבָרוּת הפוכות וְדְעוּת
זרות שמשם כָּל המניעות שְעְקָרם מניעות המה
בּנ"ל. וזה בְּחִינת כָּל אסורי כַּלְאִיִם שְכָּל מיני כַּלְאִיִם
אסורים לָנוּ שלא לְעַרבַּב אותיות הַתוּרֶה שְהוּא
שרשם כַּי כָּל הַדְבָרִים שְבַּעוּלֶם דומם צוּמה חַי
מדבּר כָּל דַבֶר וְדְבֶּר יש לו שרש בַּאוּתְיִּת הַתוּרֶה.
ועל"ידי כַּלָאִִם חס וְשְלוּם גוּרם שְנִתְעַרְבְּבִין חס
ושלים גם אותיות הַתוּרה שהם שרשן ומשם בָּאִים
בּל הַמָנִיעות שְבֶּלֶם כַנ"ל וְעַליכּן נַקְרְאִים בָּשֶָם
ַּלָאִים שהוא לשון מניעות כָּמוּ שִבָּתוּב: וַיּכָּלָא הְעָם
מהְבִיא, אַתָּה ה' לא תְכְלָא רחֶמִיך וְכו', וְכַן הַרבָּה,
וּכְתִיב וּבַבַתִי כַלָאים הְָחְבָּאוּ -- שהוא בִית
הֶאסוּרִים שמונעים אותו לְצַאת, כִּי כָּל המניעות
שִבַעוּלֶם בָּאִים עלדידי בַּחִינת כַּלָאִיִם שְהוּא בְּחִינת
עַרבוּב עלדידי שִנְתְעַרְבַּבוּ אוּתִיִוּת הַתוּרָה חס ושָלום
עלידי פַּגְמִיו שמשם כַּל בַּלְבוּל הַדַעַת וּסְבַרוּת
הַהָפוּכות שִמָהֶם כָּל המניעות כַנ"ל. וְזֶה אֶת חקתי
תִּשָמרוּ שְהַקָדִים קרם אפוּרי כַּלְאִים בִּי זה הַפֶּ
ְּלְאִיִם הַיָנוּ שְהַתוּרֶה מַוְהֶרֶת אֶת הְקְתִי תשָמרו
לשמר הַיטב חָקוּת הַתוּרֶה שלא לְהַחָלִיף חקוּת
הַתּוּרֶה חס ושלוּם הִינו שלא לְגְרם לְבַלְבַּל חס ושַלום
צרופי התורה וְחַקוּתְיה עלדידי אפור כַּלָאיִם וכנ"ל.
ְעליכן עַקַר הַתְּקוּן עלדידי הַצַדיקי אָמַת שִיכולִים
לעסק בַּתוּרה בקְדשה כַּרְאוּי עד שיאירו כָּל אותיות
הַתוּרה בִּשְלְמוּת בְּפי מה שְצְריכִין לשור וּלְהְקי"ן
אלו הַנִפשוּת עד שְיתְעוּרְרוּ בַּתְשוּבָה בשלמוּת כַּי
הַצַדִיק צָריך לְצָרף אותַיות הַתורֶה בְּחֶרוּשִים
נפְלָאִים בְּכֶל פעם כָּפי מה שָצָריך לְתְקוּן אלו
הַנְפְטות שְנְתְרְחקוּ. משָרשְם וּלְהּלִיכֶם וּלְהַדְרִיכֶם
בּדְרֶך הישר וּבעצות טובות הצריכים כְּפִי הָעַת
וְהומן וּכפי שרש נַפְשָם וכְפִי תְּקוּן הַצָריכים
לְהַפְָמִים שפְנְמוּ בָּהֶם וּבשְבִיל זֶה צְרִיכִין בָּאָמֶת
לְחפש וּלְבקַש מאד מאד אחר צדיק אמתִי כַּזֶה.
(לקוטי הלכות - הלכות ערלה ה'- אות ח)
וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל ע'ץ
מאכל... שלוש שנים... ושנה
הרביעית... קדש הלולים לה'...
ובשנה החמישת
(ויקרא י"ט, כ"ג-כ"ה)
ִּי אִיתָא שָשֶלש שֶנִי עֶרְלָה הַם כְּנְגֶר השלש קְלְפוּת
הַטמאוּת לְנַמרי וְנְטע רְבְעִי הוא כְּנְנֶד בְּחִינת גגה
שָהוּא מערב טוב וָרָע. ואלו הָאִרבַּע קלפוּת צריף כָּל
אָדֶם לְבְטְלֶם וּלְשְבְּרֶם כִּי זֶה עַקָר רַגְִּּיּן וּבְחִיְרה של
הֶאדֶם לעמד כַּנְגֶד כַּל המדות רעות הַנמשכין מאלו
הְארְבַּע קְלפות הַקודמין לפרי וְעל"ידי זה יכה לפרי.
ובלל כָּל הַמדות רעות כַּלוּלִים בְּנָאוּת שהוא עַבוּדֶה
רה שהוּא הַהֶפֶך מְהַתורֶה שְעַקֶרה עְנוָה בְּחִינת אין
ַּי בלל כָּל הַתּוּרָה הוא לְבטל עַצמו בְּתְכָלִית הַבְּטוּל
עד שִיִהְיָה נְכְלֶל בְּאִין סוף וְגאוּת הוא הַהַפֶּך מִזֶה. בָּ
גַאוּת בְּלוּל מכָּל הָארְבַע קְלְפוּת. הנ"ל. שצריכין
לְשַבְּרֶם עלדידי אַרְבַּע בְּחִינות שפלות, ההינו לְהְיוּת
שפֶל וְסְטן כַנגד גדוּלִים ובינונים וקטנים שָהֶם שלש
בְּחִינוּת ועוד צריך לְהַסטין וּלְבטל את עצמו עד
שִיהְיָה שִפָּל בַּעִינִיי לֶמטה מִמדרְנֶת עַצָמוּ בִּבְחִינַת
שבו איש תִּחְתִיו (כמובא בלקוטי מוהר"ן א' - סימן
י"ד). ואלו הָארְבַּע בּחִינות הם כַּנגֶד הָאִרְבַּע קְלְפוּת
הַנ"ל, כַּי מי שוש לו אִיזֶה גַאוּת לְמַעָלָה מִמַדְרְנְתו
שָרוצָה לְהדמות עַצַמוּ לְגדולִים או לְבִינונים או אפלו
לקְטנִים וּבָאָמַת הוא קָטֶן מִכַּלֶם בִּי הוא קָטֶן

Segment 32
HE:
וקימת חצות הוא מסוגל להמשכת חסד גדול ביום שהוא בחינת דעת גדול ומוחין להתפלל בשלימות כמובן בספרים. כי בחצות הוא בחינת התגלות ההסתרה ונמשך דעת ואזי הוא התעוררות גדול מאד. אבל עיקר התגלות הדעת בתכלית שעל ידי זה התשובה בשלימות כתיקונו הוא באור היום. שאז נמשך אור גדול ונתגלה חסד ודעת גדול מאד באור היום כמובא. ואזי זוכין לתיקוני התפלה. שהיא בחינת תשובה בשלימות ובתיקון גדול. בבחינת מקוה הנ"ל כמו שאמרו רז"ל על תיקוני התפלה כל הנפנה ונטול ידיו ומניח תפילין וקורא קריאת שמע ומתפלל כאלו וכו' ומסקו כאלו טבל. היינו שתיקוני התפלה של אור היום שהם בחינת מוחין ודעת גדול מאד הם בבחינת מקוה שהוא דעת גדול כנ"ל. וכל זה נעשה על ידי קימת חצות שעל ידי הדעת והתעורורת התשובה שבחצות זוכין אחר כך לאור היום לבחינת דעת גדול מאד לתיקוני התשוב בשלימות כנ"תל. בבחינת ראש חדש ויום טוב כנ"ל שבאמצע הם ימי החול כנ"ל. כי גם בחצות עיקר התגלות הדעת הוא לפי שעה בשעת חצות לילה. ונמשך עד ב' שעות עד סוף האשמורה השניה.ואחר כך אף על פי שכבר נמתק בחינת הלילה והחשך וגם שהוא סמוך לאור היום ויש אז גם כן בחינת התגלות הדעת. אף על פי כן אינו דומה להתגלות הדעת שבשעת המשכת בחינת חצות לילה כנ"ל. (כמובן בדברי רבינו נ"י בסימן קמ"ט) שעיקר חצות הוא ב' שעות הנ"ל. נמצא שהתעוררות התשובה והתגלות הדעת הוא בחצות. ואחר כך נמשך אור גדול ביותר בחינת דעת וחסד גדול מאד באור היום. ובינתיים היא בחינת לילה. כל זה הוא בחינת ראש חדש ויום טוב ובנתיים ימי החול כנ"ל בחינת פסח ושבועות ובאמצע ספירה כנ"ל:

EN:
We return to the matter of Shabbos. It is explained in the Midrashim that the subduing of the kelipah of Amalek — the totality of all the nations opposing Yisrael — is through the holiness of Shabbos. This is brought in the Midrash (Pirkei d'Rabbi Eliezer 43), brought in Sefer Mayim Yechezkel, Parshas Beshalach: "Yisrael said: Master of the Universe, You wrote in the Torah 'Remember the day of Shabbos'… and You wrote 'Remember what Amalek did to you' — how can these two remembrances both be fulfilled? The Holy One Blessed Be He said: They are not alike — this 'remember' is to sanctify, and this 'remember' is to kill and destroy him."

Segment 34
HE:
אות ח וְזֶה בְּחִינַת קְרִיאַת הַתּוֹרָה בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, שֶׁאָז קוֹרִין ד' גַּבְרֵי. כְּנֶגֶד עֲלִיַּת הַמַּלְכוּת שֶׁהִיא בְּחִינַת ד' שֶׁעוֹלָה מִבְּחִינַת מַלְכוּת הָרְשָׁעָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת ד' מַלְכֻיּוֹת כַּנַּ"ל. כִּי קְרִיאַת הַתּוֹרָה הִיא בְּחִינַת שֶׁקּוֹרִין אֶת חֵי הַחַיִּים כַּנַּ"ל, כִּי עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁהִיא שְׁמָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, קוֹרִין אוֹתוֹ כַּנַּ"ל. וּבְיוֹתֵר מְסֻגָּל לָזֶה קְרִיאַת הַתּוֹרָה שֶׁקּוֹרִין בְּתוֹרָה כְּשֵׁרָה שֶׁנִּכְתְּבָה כַּדָּת בִּקְדֻשַּׁת סֵפֶר תּוֹרָה מִן בְּרֵאשִׁית עַד לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ שֶׁנִּמְסְרָה לְמֹשֶׁה בְּסִינַי. שֶׁהִיא עִקַּר בְּחִינַת שְׁמָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְעַל -כֵּן קְרִיאַת סֵפֶר תּוֹרָה מְסֻגָּל בְּיוֹתֵר לִקְרוֹת אֶת חֵי הַחַיִּים כַּנַּ"ל וְעַל שֵׁם זֶה נִקְרָא קְרִיאַת הַתּוֹרָה 'קְרִיאָה' דַּיְקָא כַּנַּ"ל לְעִנְיַן קְרִיאַת שְׁמַע. וְזֶהוּ בְּחִינַת קְרִיאַת הַתּוֹרָה שֶׁל כָּל הַיָּמִים שֶׁנִּתְקַן בָּהֶם קְרִיאָה בְּצִבּוּר בְּעֵת הַתְּפִלָּה, הַכֹּל כְּדֵי לִקְרוֹת הַחִיּוּת, לְהַחֲיוֹת הַמַּלְכוּת. וּכְמוֹ שֶׁמְּבֹאָר לְעֵיל מִזֶּה בְּהִלְכוֹת קְרִיאַת הַתּוֹרָה. וְעַל-כֵּן בְּחֹל שֶׁקּוֹרִין שְׁלֹשָׁה גַּבְרֵי, כִּי אָז בַּחֹל יֵשׁ עֲשִׂיַּת מְלָאכָה וַאֲזַי שׁוֹלְטִין הַל"ט מְלָאכוֹת שֶׁהֵם זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ בְּחִינַת מַלְכוּת הָרְשָׁעָה וַאֲחִיזַת מַלְכוּת הָרְשָׁעָה הִיא מִבְּחִינַת הָרַגְלִין שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה שֶׁנֶּאֱחָזִין שָׁם בִּימוֹת הַחֹל, בִּבְחִינַת רַגְלֶיהָ יֹרְדוֹת מָוֶת וְכוּ', שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַחֲנֵה דָּן שֶׁהִיא מַחֲנֶה הָרְבִיעִי שֶׁל מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהוּא בְּחִינַת מְאַסֵּף לְכָל הַמַּחֲנוֹת, בְּחִינַת מַדְרֵגָה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל הַמַּלְכוּת, בְּחִינַת רַגְלִין וְעַל-כֵּן בַּחֹל אֵין קוֹרִין רַק שְׁלֹשָׁה, כִּי אֵין כֹּחַ לְגַלּוֹת הַהַסְתָּרָה לְגַמְרֵי, כִּי זֶה יָדוּעַ שֶׁבְּמָקוֹם וּבִזְמַן שֶׁיֵּשׁ לָהֶם יְנִיקָה צָרִיךְ דַּוְקָא לְהַנִּיחַ לָהֶם לִינֹק, שֶׁזֶּהוּ הַכְנָעָתָם כְּשֶׁנּוֹתְנִין לָהֶם יְנִיקָתָם בְּצִמְצוּם כַּיָּדוּעַ, כִּי הַיְרִידָה הִיא תַּכְלִית הָעֲלִיָּה כַּנַּ"ל וְכַמּוּבָא. וְעַל-כֵּן בַּחֹל אֵין קוֹרִין כִּי אִם שְׁלֹשָׁה כְּדֵי לִקְרוֹת הַחִיּוּת אֶל הַמַּלְכוּת בִּבְחִינַת שְׁלֹשָׁה מַחֲנוֹת שֶׁבָּהּ, כִּי יוֹתֵר מִזֶּה אֵין יְכוֹלִין לְהַמְשִׁיךְ חִיּוּת כַּנַּ"ל רַק שֶׁמַּמְשִׁיכִין חִיּוּת שֶׁלֹּא יִתְגַּבְּרוּ יוֹתֵר רַק שֶׁתִּהְיֶה יְנִיקָתָם בְּצִמְצוּם גָּדוֹל כַּנַּ"ל, אֲבָל בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, שֶׁאֲזַי הוּא הִתְגַּלּוּת הַהַסְתָּרָה וְעִקַּר הִתְגַּלּוּת הַהַסְתָּרָה, הוּא שֶׁנִּתְגַּלֶּה בְּחִינַת מַחֲנֵה דָּן מִתּוֹךְ הַהַסְתָּרָה, שֶׁהִיא מַחֲנֶה הָרְבִיעִי, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל). עַל-כֵּן קוֹרִין בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ ד' גַּבְרֵי שֶׁאָז מַתְחֶלֶת הַמַּלְכוּת לַעֲלוֹת, בִּבְחִינַת תְּחִלַּת שְׁלֵמוּתָהּ שֶׁאֲזַי הִיא בְּחִינַת ד', כַּמּוּבָא וְכַנַּ"ל. וּבְיוֹם טוֹב שֶׁיֵּשׁ אָז בִּטּוּל מְלָאכָה, בִּטּוּל הַל"ט מְלָאכוֹת, עַל-כֵּן עוֹלָה הַמַּלְכוּת יוֹתֵר וְכֵן בְּכָל יוֹם שֶׁקָּדוֹשׁ יוֹתֵר בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה, דְּהַיְנוּ יוֹם הַכִּפּוּרִים וְשַׁבָּת עוֹלָה בְּחִינַת הַמַּלְכוּת יוֹתֵר וְיוֹתֵר. וְעַל-כֵּן קוֹרִין בּוֹ יוֹתֵר גַּבְרֵי, כִּי יְכוֹלִין לְהַמְשִׁיךְ חִיּוּת וְדַעַת יוֹתֵר וְיוֹתֵר, כִּי הִתְגַּלּוּת הַדַּעַת וַעֲלִיַּת הַמַּלְכוּת הִוא כְּשֶׁנִּכְנָע וְנִתְבַּטֵּל עֲשִׂיַּת מְלָאכָה שֶׁהֵם הַל"ט מְלָאכוֹת זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ כַּנַּ"ל, בִּבְחִינַת מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלֶאכֶת עֲבוֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ כַּנַּ"ל. הַיְנוּ שֶׁבְּכָל יוֹם שֶׁנִּכְנָע בּוֹ יוֹתֵר וְנִתְבַּטֵּל הַל"ט מְלָאכוֹת, יְכוֹלִין בְּיוֹתֵר לִקְרוֹת אֶת הַקֹּדֶשׁ שֶׁהוּא

EN:
This is the entire matter we have written above according to this Torah: the holiness of Shabbos is the holiness of the Tzadik, the aspect of Moshe, who does teshuvah upon teshuvah constantly, meriting in his lifetime "a day that is entirely Shabbos, entirely teshuvah." Through his great power, the aspect of Yehoshua fights the war of Amalek, subduing the blood of the chalal has'mali. Therefore the Midrash connects these two remembrances — Shabbos and the destruction of Amalek — and asks how they can both be fulfilled, for they are truly opposites. At first glance it would seem proper to forget Amalek entirely — to expel his kelipah and contamination from the heart — and only remember Shabbos holiness, the Tzadik's holiness, the totality of Yisrael's holiness. The Midrash answers plainly: they are not alike — this zachor to sanctify, this zachor to kill and destroy. They are certainly two opposites, and therefore one must remember both — Shabbos holiness and, l'havdil, the deed of Amalek — in order to destroy and uproot the memory of Amalek through the remembrance of Shabbos holiness at every time. The remembrance of Amalek's deed is only so that we may uproot it — one must remember that Amalek constantly ambushes. Therefore one must strengthen oneself all the more in remembering Shabbos holiness — the holiness of the Tzadik who does teshuvah always — through whose power we too always have hope. Therefore precisely because they are opposites, one must remember them both well, to uproot the kelipah of Amalek through the remembrance of Shabbos holiness — the Tzadik's holiness, through whose power the aspect of Yehoshua fights the war of Amalek.

Also, it is explained in the Gemara (Shabbos 118b): "Had Yisrael kept the first Shabbos, no nation or tongue would have ruled over them, as it says: 'And it was on the seventh day, some of the people went out to gather' — and it is written after it: 'And Amalek came.'"

Segment 35
HE:
וְזֶהוּ בְּחִינַת קְרִיאַת הַתּוֹרָה שֶׁעַל יָדָהּ קוֹרִין אֶת הַחִיּוּת בִּבְחִינַת מִקְרָא קֹדֶשׁ כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, הַטַּעַם עַל מִסְפַּר גַּבְרֵי שֶׁל יְמֵי הַחֹל וְרֹאשׁ חֹדֶשׁ וְיוֹם טוֹב וְכוּ' מִשּׁוּם בִּטּוּל מְלָאכָה. כִּי זֶה תָּלוּי בָּזֶה כַּנַּ"ל. בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, שֶׁהוּא תְּחִלַּת הִתְעוֹרְרוּת הַתְּשׁוּבָה, תְּחִלַּת עֲלִיַּת הַמַּלְכוּת כַּנַּ"ל, עַל-כֵּן עֲדַיִן עוֹשִׂין בּוֹ מְלָאכָה, כִּי עֲדַיִן לֹא נִתְבַּטְּלִין הַל"ט מְלָאכוֹת לְגַמְרֵי, כִּי אֵין הַמְּלָאכוֹת נִתְבַּטְּלִין עַד יוֹם טוֹב שֶׁאָז הוּא בְּחִינַת הַתִּקּוּן, שֶׁאָז זוֹכִין לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה וְנִתְתַּקְּנִין אָז וַאֲזַי עֲלִיַּת הַמַּלְכוּת בִּשְׁלֵמוּת וַאֲזַי נִתְבַּטְּלִין הַמְּלָאכוֹת כַּנַּ"ל וַאֲזַי קוֹרִין יוֹתֵר גַּבְרֵי כַּנַּ"ל. וְכֵן בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים וְשַׁבָּת שֶׁנִּתְבַּטְּלִין הַמְּלָאכוֹת יוֹתֵר לְגַמְרֵי, קוֹרִין יוֹתֵר אֲנָשִׁים. עַד שֶׁבְּשַׁבָּת, שֶׁאָז תַּכְלִית בִּטּוּל הַל"ט מְלָאכוֹת, וְעַל-כֵּן עָנְשׁוֹ חָמוּר לְעִנְיַן מְלָאכָה אֲפִלּוּ מִיּוֹם הַכִּפּוּרִים, עַל-כֵּן קוֹרִין בּוֹ יוֹתֵר וַאֲזַי קוֹרִין שִׁבְעָה גַּבְרֵי, שֶׁזֶּה בְּחִינַת תַּכְלִית עֲלִיַּת הַמַּלְכוּת שֶׁהִוא בְּשַׁבָּת כַּמּוּבָא. כִּי שִׁבְעָה גַּבְרֵי זֶה בְּחִינַת שֶׁקּוֹרִין הַחִיּוּת לְכָל שִׁבְעַת הַיָּמִים, בִּבְחִינַת וּמִדַּת יָמַי מַה הִוא, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל). וְעַל-כֵּן בְּשַׁבָּת נִמְשָׁךְ הַחִיּוּת לְכָל הַשִּׁבְעָה יָמִים עַל-יְדֵי שִׁבְעָה שֶׁקּוֹרִין בַּתּוֹרָה שֶׁזֶּה בְּחִינַת תַּכְלִית עֲלִיַּת הַמַּלְכוּת בִּשְׁלֵמוּת כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ גַּם כֵּן מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לְעִנְיַן קְרִיאַת הַתּוֹרָה שֶׁטַּעַם מִסְפַּר גַּבְרֵי הוּא מִשּׁוּם מוּסָפִין כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ שָׁם כָּל יוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בִּטּוּל מְלָאכָה וְכָל יוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מוּסָף וְכוּ', כִּי הַקָּרְבָּנוֹת כֻּלָּם שֶׁבְּכָל יוֹם הֵם בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת הַהַסְתָּרָה, כִּי זֶה עִקַּר בְּחִינַת הַקָּרְבָּנוֹת לְהַעֲלוֹת לְגַלּוֹת הַקְּדֻשָּׁה וְהַטּוֹב הַמְלֻבָּשׁ בְּתוֹךְ עֹמֶק הַקְּלִפּוֹת, בְּתוֹךְ בְּחִינַת בַּהֲמִיּוּת, וְלַהֲפֹךְ בְּהֵמָה לְהַעֲלוֹתָהּ לִבְחִינַת אָדָם, כַּמּוּבָא . בִּבְחִינַת אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה' מִן הַבְּהֵמָה, שֶׁעַל-יְדֵי הַקָּרְבָּן עוֹלֶה מִבְּחִינַת בְּהֵמָה לִבְחִינַת אָדָם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת הַהַסְתָּרָה שֶׁנִּתְהַפְּכָה לְדַעַת כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן בְּכָל יוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ קְדֻשָּׁה יְתֵרָה וְנִתְגַּלֶּה הַדַּעַת בְּיוֹתֵר וְנִתְגַּלֶּה הַתְּשׁוּבָה בְּיוֹתֵר, כְּגוֹן רֹאשׁ חֹדֶשׁ וְיוֹם טוֹב וְיוֹם הַכִּפּוּרִים וְשַׁבָּת, שֶׁכֻּלָּם הֵם בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת הַתְּשׁוּבָה עַל-יְדֵי הִתְגַּלּוּת הַדַּעַת כַּנַּ"ל. עַל-כֵּן יֵשׁ בָּהֶם קָרְבְּנוֹת מוּסָפִין עַל-יְדֵי שֶׁנִּתְוַסֵּף בָּהֶם קְדֻשָּׁה וְדַעַת, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מַעֲלִין טוֹב יוֹתֵר מִתּוֹךְ הַהַסְתָּרָה וְעַל-כֵּן נִתְוַסְּפִין בָּהֶם קָרְבָּנוֹת שֶׁהֵם הַמּוּסָפִין, כִּי כָּל הַקָּרְבָּנוֹת הֵם לְכַפָּרָה בְּחִינַת תְּשׁוּבָה וְעַל-כֵּן בַּיּוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מוּסָף קוֹרִין יוֹתֵר אֲנָשִׁים, כִּי אֲזַי מְגַלִּין הַדַּעַת יוֹתֵר מִתּוֹךְ בְּחִינַת הַהַסְתָּרָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת קָרְבְּנוֹת מוּסָפִין כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן קוֹרִין בּוֹ יוֹתֵר, כִּי עַל-יְדֵי הַקְּרִיאָה קוֹרִין הַחִיּוּת כַּנַּ"ל, וְזֶה שֶׁקּוֹרִין בַּתּוֹרָה קֹדֶם מוּסָף כַּנַּ"ל. כִּי עִקַּר קְרִיאַת הַתּוֹרָה בִּשְׁבִיל תּוֹסֶפֶת קְדֻשָּׁה שֶׁיֵּשׁ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁאֲזַי קוֹרִין אֶת חֵי הַחַיִּים בִּבְחִינַת שֵׁם הָעֶצֶם, כִּבְיָכוֹל, שֶׁהִיא הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁנִּכְתְּבָה בִּקְדֻשַּׁת סֵפֶר תּוֹרָה כַּנַּ"ל. וְזֶה שֶׁאוֹמְרִים 'כֶּתֶר' בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ בְּמוּסָף וְכֵן בְּכָל יוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מוּסָף, כִּי אֲזַי בְּחִינַת הַתְּשׁוּבָה, שֶׁהִיא בְּחִי

EN:
This is what is written in Tanna d'Vei Eliyahu chapter 26 part 1, brought in Midrash Rabbah Parshas Ki Sissa: "'And you shall guard the Shabbos for it is holy to you' — there are three holinesses: the holiness of the Name of the Holy One Blessed Be He, the holiness of Shabbos, and the holiness of Yisrael… from here they said: the teeth of those who devour Yisrael will in the future, in the days of Mashiach, be twenty-four amos" — see there.

Segment 36
HE:
(שייך לעיל) ד' גברי שקורין בראש חדש בחינת ד' מחנות דקדושה שהם בחינת ד' דגלים שכל מחנה כלול מג' שבטים וכן כל אחד מן הקורין צריך לקרות לפחות ג' פסוקים וזהו שיעור הקריאה. נמצא שד' גברי הם בחינת ד' מחנות שכל אחד כלול מג' כנ"ל שכולם הם שנים עשר בחינת שנים עשר שבטי יה בחינת שנים עשר בקר שמלכות דקדושה עומדת עליהם שזה בחינת שנים עשר חדשים שנחלקים לד' תקופות כי החדשים הם בחינת המלכות כנ"ל:

EN:
All these three holinesses are included together through the true Tzadik, the aspect of Moshe, who draws and makes known Shabbos holiness. Through Shabbos holiness, the holiness of the souls of Yisrael ascends and is included in their root, in His holiness — this is the aspect of Shabbos = Shin-Bas: the "king's daughter within" — the souls of Yisrael — ascends above. This is the Shin, the totality of the three holinesses. Therefore the Tzadik, the aspect of Moshe, is in the aspect of the segol — the totality of the three points. Therefore the Midrash connects to this the downfall of the wicked in the future, when their teeth will be many amos to their detriment: "the teeth of the wicked You have broken" (Tehillim 3) — for these depend upon each other. The downfall of the wicked, whose totality is Amalek, is through Shabbos holiness. Conversely, to the degree that each person overcomes all six weekdays to subdue the kelipah of Amalek through the Tzadikim's power — Moshe and Yehoshua — so he merits drawing Shabbos holiness. Therefore the Midrash mentioned their downfall through the breaking of their teeth specifically — which at first glance is a great wonder, as all the commentators were puzzled. But according to our words there is a wonderful connection in this Midrash.

Segment 37
HE:
וזה שמברכין החודש בשבת שלפניו. שהוא במקום קידוש החודש כי עכשיו בגלות אין בנו כח לקדש החודש על פי בית דין כראוי. כי הגלות הוא בחינת הסתרה בחינת ואנכי הסתר אסתיר וכו'. על כן מקדשין החודש בשבת. כי שבת הוא בינת דעת כמו שכתוב שטו העם ולקטו בשטותא בימי החול אבל בשבת הוא שלימות דעת בתכלית כמו שכתוב בשבת לדעת כי אני ה' מקדשכם. ועל כן על ידי הדעת שנתגלה בשבת יכולין לקדש החודש שהוא בחינת התגלות ההסתרה כנ"ל. ועל כן מברכין החודש ומקדשין אותו בשבת. ועלכ ן מברכין החודש אחר קריאת התורה כי על ידי קריאת התורה בשבת נמשך דעת גדול כנ"ל. ועל כן נוהגין לידע מתי יהיה המולד בשעה שמברכין החודש. שזה בחינת לידע בחינת תכלית המיעוט וההסתרה כנ"ל ועל ידי שמברכין החודש שזה בחינת קידוש החודש. מגלין ההסתרה לדעת כנ"ל:

EN:
For the essential matter is Shabbos holiness, when Kneses Yisrael unites with her Beloved — "Come, my Beloved, to greet the bride" — and then all three points are included together, completing the aspect of Adam to sit on the Throne. The essential Shabbos holiness is the eating (as in siman 277 and 57, Likutay I) — Shabbos eating is exceedingly precious, entirely Godliness, entirely holy. Through eating, the soul joins with the body and enlivens the blood of the heart — as in os 51 regarding Erev Yom Kippur eating. Therefore the thirty-two teeth correspond to the thirty-two paths of wisdom — the essential eating is through them, sustaining the heart's vitality. All damages stem from eating of the Tree of Knowledge — damaging the aspect of lamed-beis [32], strengthening the blood of the chalal has'mali: the damage to the thirty-two paths, the damage to the thirty-two teeth. The essential rectification is through Shabbos. Therefore the rectification is through Shabbos eating specifically — the three meals corresponding to the three points (os 4). Through Shabbos eating, the thirty-two paths of wisdom are drawn, the thirty-two teeth chew Shabbos food in great holiness, and the blood of the heart is rectified — nullifying the kelipah of Amalek, the totality of the wicked.

Segment 38
HE:
כי כל הראש חדש והימים טוים שתלוים בקביעות ראש חדש. כולם תלוים בבת שמשם מקבלין קדושתם. וזה שנקרא שבת תחלה למקראי קודש תחלה דייקא. היינו ששבת הוא בחינת התחלה לכל הימים טובים הם בחינת מקראי קודש שצריכין לקרות הקדושה לתוכם ושבת הוא בחינת התחלה להיום טוב. שמשם מבחית שבת קורין הקדושה לכל הימים טובים וראשי חדשים. כי שבת קביעה וקיימא. אבל יום טוב תלוי בישראל כי ישראל הוא דמקדשי ליה. כי יום טוב שהוא תלוי בקביעות ראש חדש הוא בבחינת התגלות ההסתרה שעל ידי זה זוכין אחר כך לבחינת קדושת יום טוב כנ"ל. זה תלוי בישראל. כי התגלות ההסתרה זה תלוי בישראל שהם צריכים לעסוק בעבודת ה'ובתורה כדי להעלות המלכות מבחינת הסתרה. אבל שבת קדוש מעצמו ואין פגם מגיע בו כמו שכתוב חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי אלו שבת לא קאמר כי שבת הוא שמא דקודשא בריך הוא שמא דאיהו שלים מכל סטרוי וכביכול בשבת נתגלה חיות מחי החיים שאי ההסתרה מגעת לשם כי בעצם הקדושה כביכול אין פגם מגיע לשם כידוע כי איהו לא אישתני בכל אתר. וזה בחינת קדושת שבת שקביעה וקיימא כי היא קדושה ממנו יתברך בעצמו כנ"ל. ואפילו בתוך הגלות אין בחינת קדושת שבת שקביעה נפגם כי שבת לא קאמר ועל כן אדרבא משבת קורין את החיות והדעת לתוך הימים טובים וראשי חדשים כי על ידי הדעת שנמשך משבת מגלין ההסתרה כנ"ל. וזה שכתוב אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש. ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת. ואחר כך מפורש שאר המודעים. היינו שכל המועדים מקבלים קדושתם משבת כנ"ל וזהו אלה מועדי ה' שר תקראו אותם ודרשו רז"ל אל תאמר אותם אלא אתם היינו שהימים טובים תלויים בישראל על ידי קידוש החודש. וזהו בחינת מקראי קודש שצריכך לקרות את הקודש דהיינו החיות והדעת לתוכם לגלות ההתסרה כנ"ל. וכל זה נעשה על ידי ששת ימים וכו' וביום השביעי שבת. כי משבת קורין הקדושה לתוכם כנ"ל. וזהו שקורין בראש חדש וביום השבת. כי על ידי שבת נעשה קדושת ראש חדש שהוא בחינת התגלות ההסתרה כנ"ל. וזה שמקדשין הלבנה במוצאי שבת. כי על ידי שבת נמשך הקדושה ודעת שהוא בחינת קידוש הלבנה כנ"ל. ועלכ ן הגאולה תלויה בשמירת שבת. כמו שאמרו רז"ל אלמלא שמרו ישראל שבת ראשונה אין כל אומה וכו' וכן אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות מיד נגאלין. כי כל הגליות של מלכות האומות זהו בחינת הסתרה כנ"ל ועל ידי שבת נתגלה ההסתרה ונגאלין:

EN:
Therefore the downfall of the wicked through their teeth is excellently juxtaposed with the greatness of Shabbos. All who stand against Yisrael to devour them — "they hissed and gnashed their teeth" (Eichah 2) — their downfall will be through Shabbos holiness, the Tzadik's holiness, when the rectification is through the thirty-two teeth — the instruments of eating — through which the blood of the heart is refined. All who oppose this — the kelipah of Amalek — their teeth will grow long to their detriment, through Shabbos holiness whose essential holiness is eating through the teeth. For the thirty-two teeth are the aleph of Adam, through which the aspect of Adam is made — as in os 51 regarding Erev Yom Kippur.

Segment 39
HE:
וּבָזֶה תָּלוּי כָּל קִיּוּם הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, כִּי בָּזֶה תָּלוּי כָּל הַבְּחִירָה וְהַנִּסָּיוֹן שֶׁל הָאָדָם וְכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו כָּל יְמֵי חַיָּיו שֶׁהַכֹּל הוּא בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה וְהַנִּסָּיוֹן, הַכֹּל בְּעִנְיָן זֶה, כִּי דֶּרֶךְ ה' יִתְבָּרַךְ שֶׁמֵּאִיר פָּנָיו בְּכָל פַּעַם וּבְתוֹךְ כָּךְ מַסְתִּיר פָּנָיו וְזֶה הוּא בִּכְלָלִיּוּת וּבִפְרָטִיּוּת, וּבִפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת. בִּכְלָלִיּוּת - זְמַן כָּל הָעוֹלָם. וּבִפְרָטִיּוּת - בְּכָל דּוֹר וָדוֹר. וְכֵן בְּכָל אָדָם וּבְכָל זְמַן, וְעַל יְדֵי זֶה כָּל הַנִּסָּיוֹן וְהַבְּחִירָה שֶׁל כָּל אָדָם בְּכָל עֵת כָּל יְמֵי חַיָּיו. וּמִי שֶׁמֵּשִֹים לֵב לָזֶה יָכוֹל לִרְאוֹת קְצָת מִזֶּה בְּכָל הַהַרְפַּתְקָאוֹת וְהַתְּלָאוֹת וְהַהַצָּלוֹת וְהַהַרְחָבוֹת וְהַיְשׁוּעוֹת הַנִּפְלָאוֹת הָעוֹבְרִין עָלָיו בְּכָל יְמֵי חַיָּיו וּבְיוֹתֵר בְּעִנְיַן הַפַּרְנָסָה. וּכְמוֹ שֶׁרָאִינוּ בִּיצִיאַת מִצְרַיִם מִיּוֹם שֶׁנִּתְגַּלָּה ה' יִתְבָּרַךְ לְמֹשֶׁה לְגָאֳלָם עַד הַסּוֹף, שֶׁבִּתְחִלָּה הֵאִיר ה' פָּנָיו לְמֹשֶׁה בְּהֶאָרָה נִפְלָאָה וּשְׁלָחוֹ לְגָאֳלָם וּמָסַר בְּיָדוֹ מוֹפְתִים וְאוֹתוֹת נוֹרָאוֹת לְגַלּוֹת אֱלֹקוּתוֹ וּלְגָאֳלָם כְּדֵי שֶׁיַּאֲמִינוּ יִשְֹרָאֵל בּוֹ יִתְבָּרַךְ עַד שֶׁיִּזְכּוּ לְקַבֵּל הַתּוֹרָה. וְכֵן הָיָה שֶׁבָּא מֹשֶׁה לְיִשְֹרָאֵל וַיַּעַשֹ הָאֹתֹת לְעֵינֵי הָעָם וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד ה' אֶת עַמּוֹ וְכוּ'. וְאַחַר כָּךְ תֵּכֶף כְּשֶׁבָּא מֹשֶׁה לְפַרְעֹה לְגָאֳלָם, וּפַרְעֹה הִקְשָׁה אֶת רוּחוֹ וְלֹא דַּי שֶׁלֹּא הִנִּיחָם לָצֵאת מִמִּצְרַיִם, אַף גַּם הִכְבִּיד עֲלֵיהֶם הָעֲבוֹדָה בְּיוֹתֵר לִבְלִי לִתֵּן לָהֶם תֶּבֶן וְכוּ' אֲזַי תֵּכֶף נִתְעוֹרֵר כְּפִירוֹת בְּדָתָן וַאֲבִירָם וְהַכְּרוּכִים אַחֲרֵיהֶם עַד שֶׁיָּצְאוּ נִצָּבִים לִקְרַאת מֹשֶׁה וְאָמְרוּ, "יֵרֶא ה' עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט וְכוּ'". וְזֶה מֵחֲמַת שֶׁהָיָה הַסְתָּרַת פָּנִים כָּזֶה שֶׁלֹּא דַּי שֶׁלֹּא זָכוּ לַגְּאֻלָּה כַּאֲשֶׁר הִבְטִיחָם מֹשֶׁה, אַף גַּם הִכְבִּיד עֲלֵיהֶם הָעֲבוֹדָה כָּל כָּךְ. וְכֵן הִתְנַהֵג אַחַר כָּךְ בְּכָל פַּעַם, כַּמְבֹאָר הֵיטֵב בְּכָל הַפָּרָשִׁיּוֹת הַמְדַבְּרִים מִיצִיאַת מִצְרַיִם, וּבִפְרָט בְּפָרָשַׁת בְּשַׁלַּח. שֶׁאַחַר שֶׁגָּמַר ה' יִתְבָּרַךְ מַעֲשֵֹהוּ עַל יְדֵי מֹשֶׁה וְהוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם בְּאוֹתוֹת נוֹרָאוֹת כָּאֵלֶּה וּכְבָר רָאוּ דָּתָן וַאֲבִירָם וְכָל הַכְּרוּכִים אַחֲרֵיהֶם שֶׁהָיָה לָהֶם טִינָא בַּלֵּב עַל מֹשֶׁה כֻּלָּם רָאוּ בְּעֵינֵיהֶם שֶׁדְּבַר ה' אֱמֶת בְּפִי מֹשֶׁה שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁפַּרְעֹה הִכְבִּיד עֲלֵיהֶם הָעֲבוֹדָה אַחַר שֶׁבָּא מֹשֶׁה לְגָאֳלָם, אַף עַל פִּי כֵן 'דְּבַר אֱלֹקֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם' כַּאֲשֶׁר רָאוּ בְּעֵינֵיהֶם שֶׁהוֹצִיאָם מֹשֶׁה רַבֵּנוּ בְּיַד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה בְּאוֹתוֹת וּמוֹפְתִים נוֹרָאִים כָּאֵלֶּה, אַף עַל פִּי כֵן כְּשֶׁבָּאוּ עַל הַיָּם וְרָאוּ 'וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם' וְרֹב יִשְֹרָאֵל הַכְּשֵׁרִים וְהַתְּמִימִים עָשֹוּ כַּהֹגֶן וְכָרָאוּי וַיִּצְעֲקוּ אֶל ה' כִּי תָּפְסוּ אֻמָּנוּת אֲבוֹתָם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וּמוּבָא בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י, אַךְ הָיוּ בָּהֶם כִּתּוֹת הַמְבַקְּשִׁים תּוֹאֲנָה וְהַכֹּל הָיָה עַל פִּי דִּבּוּרִים רָעִים וְדֵעוֹת רָעוֹת שֶׁל רָאשֵׁי הַחוֹלְקִים שֶׁהֵם דָּתָן וַאֲבִירָם שֶׁהִטְעוּ אוֹתָם כָּל כָּךְ עַד שֶׁאָמְרוּ הֲמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר וְכוּ': וְכֵן אַחַר כָּךְ כְּשֶׁהֶרְאָה ה' יִתְבָּרַךְ אֶת יָדוֹ הַגְּדוֹלָה עַל יְדֵי מֹשֶׁה וּבָקַע לָהֶם אֶת הַיָּם וְהִטְבִּיעַ אֶת מִצְרַיִם. וְיִשְֹרָאֵל עָבְרוּ בַּיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם וּבָזְזוּ מֵהֶם הוֹן רַב מְאֹד, אַף עַל פִּי כֵן אַחַר כָּךְ הִסְתִּיר ה' יִתְבָּרַךְ פָּנָיו עַד שֶׁהָלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ מַיִם וְאַחַר כָּךְ וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם וְכוּ'. וְאָז "וַיִּלֹנוּ הָעָם עַל מֹשֶׁה לֵאמֹר מַה נִּשְׁתֶּה וְכוּ'". נִמְצָא, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁרָאוּ בִּתְחִלָּה הֶאָרַת פָּנִים כָּל כָּךְ שֶׁהוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם וְקָרַע לָהֶם אֶת הַיָּם בְּנִפְלָאוֹת וְנוֹרָאוֹת כָּאֵלֶּה, אַף עַל פִּי כֵן תֵּכֶף כְּשֶׁהִסְתִּיר ה' יִתְבָּרַךְ פָּנָיו מֵהֶם בִּשְׁבִיל נִסָּיוֹן וְלֹא מָצְאוּ מַיִם בָּאוּ בִּתְלוּנוֹת וּמְרִיבוֹת וְכֵן הָיָה בְּכָל פַּעַם, וּבִפְרָט בְּעִנְיַן הַמָּן שֶׁהוּא בְּחִינַת פַּרְנָסָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא". וְהַכֹּל הָיָה עַל יְדֵי דָּתָן וַאֲבִירָם, כִּי הֵם שֶׁיָּצְאוּ לִקְרַאת מֹשֶׁה בְּמִצְרַיִם כְּאִלּוּ מְקַנְּאִים בִּשְׁבִיל יִשְֹרָאֵל וְאָמְרוּ לְמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, "יֵרֶא ה' עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט וְכוּ'". וְהֵם שֶׁעוֹרְרוּ כָּל הַתְּלוּנוֹת וּמְרִיבוֹת עַל ה' וְעַל מֹשֶׁה, וְהֵם שֶׁהוֹתִירוּ מִן הַמָּן אַף עַל פִּי שֶׁרָאוּ נֵס נוֹרָא כָּזֶה שֶׁיּוֹרֵד לָהֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לֹא נִשְׁמַע כָּזֹאת וְלֹא נִרְאָה כָּזֹאת מִיּוֹם בְּרִיאַת הָעוֹלָם. וּמֹשֶׁה הִזְהִירָם, "אִישׁ אַל יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר", אַף עַל פִּי כֵן הִתְחַזְּקוּ בְּרִשְׁעוּתָם וּכְפִירוּתָם וְהוֹתִירוּ מִן הַמָּן וְאַף עַל פִּי שֶׁרָאוּ שֶׁהִבְאִישׁ וְיָרֻם תּוֹלָעִים וְכוּ' וְאַחַר כָּךְ בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי מָצְאוּ לֶחֶם יוֹמַיִם וְלֹא הִבְאִישׁ כַּאֲשֶׁר אָמַר מֹשֶׁה אַף עַל פִּי כֵן יָצְאוּ לִלְקֹט בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְכֵן אַחַר כָּךְ כְּשֶׁלֹּא הָיָה מַיִם בִּרְפִידִים לִשְׁתּוֹת, כְּתִיב: "וַיָּלֶן הָעָם עַל מֹשֶׁה לָמָּה זֶה הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָמִית אֹתִי וְאֶת בָּנַי וְאֶת מִקְנַי בַּצָּמָא וְכוּ'". וְאָז נָתַן לָהֶם אֶת הַבְּאֵר וְכוּ' וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה עַל רִיב בְּנֵי יִשְֹרָאֵל וְעַל נַסֹּתָם אֶל ה' לֵאמֹר הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן וְעַל יְדֵי זֶה וַיָּבֹא עֲמָלֵק, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם. וְכֵן אַחַר כָּךְ כָּל יְמֵי מֹשֶׁה הִתְנַהֵג כָּךְ כַּמְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה. וְכֵן אַחַר כָּךְ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר בִּימֵי הַשּׁוֹפְטִים וְהַמְלָכִים שֶׁבְּכָל פַּעַם הֵאִיר ה' פָּנָיו וְעָשָֹה לָהֶם אוֹתוֹת גְּדוֹלוֹת. וְאַחַר כָּךְ הִסְתִּיר פָּנָיו וְאָז הָיוּ לָהֶם נִסְיוֹנוֹת וְרַבִּים עָמְדוּ בַּנִּסָּיוֹן וְזָכוּ לִשְׁנֵי עוֹלָמוֹת לָנֶצַח, וְרַבִּים נִכְשְׁלוּ וְסָרוּ מִדַּרְכֵי ה' עַל יְדֵי זֶה. וּקְצָת פָּרְקוּ עֹל לְגַמְרֵי עַד שֶׁגָּרְמוּ לְהַחֲרִיב הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ פַּעֲמַיִם וַעֲדַיִן הַגָּלוּת מִתְאָרֵךְ עַל יְדֵי זֶה, כִּי גַּם עַתָּה בְּתֹקֶף אֲרִיכוּת מְרִירוּת גָּלוּתֵנוּ הִתְגַּבְּרָה הַהַסְתָּרָה שֶׁבְּתוֹךְ הַסְתָּרָה מְאֹד מְאֹד וְנִתְקַיֵּם בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, "וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא וְכוּ'", אַף עַל פִּי כֵן מִי שֶׁחָפֵץ בֶּאֱמֶת לְהִתְקָרֵב לַה' יִתְבָּרַךְ וּלְתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה הוּא רוֹאֶה גַּם עַתָּה בְּכָל פַּעַם הֶאָרַת פְּנֵי ה' וַחֲסָדָיו וְנִפְלְאוֹתָיו הַנּוֹרָאוֹת בְּתוֹךְ עֹצֶם הַהַסְתָּרוֹת הָרַבּוֹת מְאֹד. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, הֵן הֵן גְּבוּרוֹתָיו הֵן הֵן נוֹרְאוֹתָיו שֶֹה אֶחָד בֵּין שִׁבְעִים זְאֵבִים וְכוּ'. וּכְמוֹ כֵן הוּא בִּפְרָטִיּוּת וּבִפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת בְּכָל אָדָם וּבְכָל עֵת וּבְכָל יוֹם וָיוֹם. וְאִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר כָּל זֶה, רַק הַמַּשְֹכִּיל הֶחָפֵץ בָּאֱמֶת יָכוֹל לְהָבִין וְלִרְאוֹת כָּל זֶה כַּמָּה נִסִּים וְנִפְלְאוֹת ה' יִתְבָּרַךְ עוֹשֶֹה עִמָּנוּ גַּם עַתָּה בְּכָל עֵת עִם כְּלָלִיּוּת יִשְֹרָאֵל, וּבִפְרָטִיּוּת עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד, בִּכְלָלִיּוּת כָּל יְמֵי חַיָּיו, וּבִפְרָטִיּוּת בְּכָל עֵת כְּמוֹ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּכָל יוֹם, "עַל נִסֶּיךָ שֶׁבְּכָל יוֹם עִמָּנוּ וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ וְטוֹבוֹתֶיךָ שֶׁבְּכָל עֵת עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרָיִם וְכוּ'":

EN:
And this is the aspect of what our Sages of blessed memory said: "chatzuf alay man dimikadays bivia" — "impudent toward me is the one who betroths through cohabitation [rather than with a perutah]" [Kidushin 12b] — for certainly he is impudent and brazen-faced [az panim]. For before one has rectified the face of kavod through the perutah of kidushin, as above, the brazen-faced ones have a foothold — and therefore he is brazen-faced, as above.

Segment 40
HE:
וזה בחי' איסור כתובת קעקע. כי הכתב הוא בשביל האמת ולדחות השקר.היינו במקום שיש חשש שינוי ושקר כותבין כתב כדי שלא יוכל השקרן לשנו תעוד ולומר שקר. אבל באמת נגד הרמאי והשקרן גם כתבאינו מועיל כנראה בחוש כי הרמאי והשקרן יכול להחליף עשרת מונים אפילו נגד הכתב כי טוען טענת של שקר ורמאות ואומר שכך היה כוונת הכותב. וזה בחי' אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר. וימינם שהוא בחינת כתב שהוא בימין ג"כ ימין שקר כנ"ל. ועל כן העיקר הוא מי שיש לו נאמנות באמת ובתמימות רק עמו יכולין לעסוק הן במו"מ הן בדברי תורה ומוסר. כי עיקר האמת הוא בלב שלא יטעה את עצמו בבחי' ודובר אמת בלבבו. וכשרז"ל הלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות וכו'. וע"כ תורתינו הקדושה ניתנה בכתב ובעל פה שהם בחי' אמת ואמונה כי תורה שבכתב זה בחי' אמת בחי' כתוב יושר דברי אמת. אבל אעפ"כ מתורה שבכתב לבד אין יכולין לידע אמתת התורה. כי בהתורה אין מבואר שום דיני המצוה. ואין יודעין איך להניח תפילין וכו' ושאר דיני התורה כ"א ע"י תורה שבע"פ שהוא בחינת אמונהבבחי' אודיע אמונתך בפי. היינו אמונת חכמים שאנו צריכין להאמין בהחכמים האמתיים כפי מה שביאור לנו כל דיני ודרכי התורה. כי עיקר אחיזת האמת המוטעה שמםש כל השקרנים שבעולם בבחי' כל שקר שאין בו אמת בתחילתו אינו מתקיים וכו' עיקרא אחיזת הוא מבחי' כתב שהוא בשביל האמת שלא יוכלו לשנות עוד מאחר שכבר נכתב הכל בכתב. אבל משם כל שקריהם כי משנים כמה שינויים ואומרי' פרושים וביאורים בהכתב כרצונם כפי שקריהם. ועל כן עכו"ם לומדים רק תורה שבכתב כי משם נשתלשל אחיזת שקריהם, מאחר שמחלקים ומפרידים תורה שבכתב מתורה שבע"פ ואינם מאמינים בחכמי האמת שהם חכמי התלמוד שביארו לנו באר היטב כל התורה באמת. ע"כ הם מפרשים התו' כרצונם ומגלים פנים בתורה שלא כהלכה כידוע. וע"כ בכל עסקי משפטיהם ודיניהם הם מחמירין מאד מאד שיהיה הכל בכתב דייקא. ואין מקבלין שום דיבור מגדול וקטן לא מהטוען ולא מהשופטי כי אם בכתב דייקא ןוהכל בשביל האמת כדי שלא יוכלו לשנות עוד. אבל זה האמת הוא הרבה מאד יותר מדאי שמשם אחיזת השקר. וכאשר רואין בחוש שאחרי שמרבין בכתבים וכל הדיבורים נכתבים אף עפ"כ הם מלאים שקר ומחליפים עשרת מונים ומפרשים הכתב כרצונם וכו' כידוע כל זה. כי עקיר האמת הוא אחד לא הרבה כנ"ל. כי עיקר הדבר שידין הדיין דין אמת לאמתו וכנ"ל. והדבר מסור ללב ובוחן לבות יודע מי כוונתו באמת לאמתו. אבל ע"י ריבוי הכתבים א"א לברר האמת אדרבא משם אחיזת השקר וכנ"ל:

EN:
[continued]

Segment 41
HE:
נִמְצָא שֶׁהַכֹּהֵן הוּא בִּבְחִינַת בְּרִית בִּבְחִינַת חֶסֶד הַנַּ"ל וְעַל -כֵּן כָּל הַבְּרָכוֹת עַל-יְדֵי הַכֹּהֵן, כִּי עַל יָדוֹ נִשְׁלָמִין כָּל הַבְּרָכוֹת, כִּי כָּל הַבְּרָכוֹת חֲסֵרִים וְאֵין לָהֶם שְׁלֵמוּת כִּי אִם עַל -יְדֵי אֱמוּנָה וֶאֱמוּנָה תְּלוּיָה בִּשְׁמִירַת הַבְּרִית וְעַל-יְדֵי בְּרִית חֶסֶד מִתְגַּלֶּה וְכוּ' כַּנַּ"ל, דְּהַיְנוּ רָצוֹן וְכִסּוּפִין לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כַּנַּ"ל וַאֲזַי נִצְטַיְּרִין אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה לְטוֹב וְעַל-יְדֵי זֶה דַּיְקָא נִשְׁלָמִין הַבְּרָכוֹת, כִּי כָּל הַבְּרָכוֹת בָּאִין עַל-יְדֵי זֶה, עַל-יְדֵי הַכִּסּוּפִין דִּקְדֻשָּׁה שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מְצַיְּרִין אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה שֶׁהֵם פּוֹעֲלִים וְעוֹשִׂים כָּל דָּבָר בָּעוֹלָם, מְצַיְּרִין אוֹתָם לְטוֹב וְלִבְרָכָה וּמִשָּׁם עִקַּר הַבְּרָכָה, כִּי כָּל הַבְּרָכוֹת הַכֹּל מֵהַתּוֹרָה שֶׁמִּשָּׁם חִיּוּת כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם, אַךְ אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה אֵין לָהֶם שׁוּם פְּעֻלָּה רַק כְּפִי מַה שֶּׁמְּצַיְּרִין אוֹתָם עַל-יְדֵי הַכִּסּוּפִין לְטוֹב אוֹ לְהֵפֶךְ חַס וְשָׁלוֹם, כַּמְבֹאָר בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל, עַיֵּן שָׁם אַחַר הַמֵּימְרָא דְּסָבֵי דְּבֵי אַתּוּנָא הַמַּתְחִיל "זִוּוּגָן וְהִצְטָרְפוּתָן שֶׁל הָאוֹתִיּוֹת" נִמְצָא שֶׁעַל-יְדֵי כִּסּוּפִין דִּקְדֻשָּׁה מִשָּׁם כָּל הַבְּרָכוֹת כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן דַּיְקָא עַל-יְדֵי הַחֶסֶד שֶׁמִּתְגַּלֶּה עַל-יְדֵי שְׁמִירַת הַבְּרִית שֶׁהוּא בְּחִינַת רָצוֹן וְכִסּוּפִין דִּקְדֻשָּׁה עַל-יְדֵי זֶה נִשְׁלָמִין כָּל הַבְּרָכוֹת שֶׁשְּׁלֵמוּתָן עַל-יְדֵי אֱמוּנָה שֶׁתְּלוּיָה בִּשְׁמִירַת הַבְּרִית שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מִתְגַּלֶּה חֶסֶד הַנַּ"ל וּבָזֶה מְקֻשָּׁר הֵיטֵב בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל עִנְיַן הַחֶסֶד שֶׁהוּא הַכִּסּוּפִין דִּקְדֻשָּׁה לְעִנְיַן שְׁלֵמוּת הַבְּרָכוֹת הַנַּ"ל וְהָבֵן: 

וְזֶה בְּחִינַת בִּרְכַּת כֹּהֲנִים, כִּי הַכֹּהֵן אִישׁ הַ

EN:
See also Hilchos Shabbos, Halacha 4, where Parshas Zachor is also explained based on this same Torah. But the Torah is longer than the earth's measure — what one passage lacks, another reveals. There is still much to say and explain in the realm of the revealed, aside from the hidden which is sealed and concealed from every eye. May Hashem illuminate our eyes in His Torah always, Amen.

Segment 42
HE:
וְזֶה בְּחִינַת בִּרְכַּת כֹּהֲנִים, כִּי הַכֹּהֵן אִישׁ הַחֶסֶד עַל-יְדֵי שֶׁהוּא בִּבְחִינַת בְּרִית הוּא דַּיְקָא יָכוֹל לְהַמְשִׁיךְ בְּרָכוֹת לְיִשְׂרָאֵל, כִּי שְׁלֵמוּת כָּל הַבְּרָכוֹת הֵם עַל יָדוֹ כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת יְבָרֶכְךָ ה' בְּמָמוֹן וְכוּ', כִּי מְבֹאָר שָׁם בְּסוֹף הַמַּאֲמָר הַנַּ"ל שֶׁמִּי שֶׁהוּא בַּעַל נֶפֶשׁ, דְּהַיְנוּ עַל-יְדֵי הַחֶסֶד וְהָרָצוֹן בְּחִינַת כִּסּוּפִין דִּקְדֻשָּׁה הַנַּ"ל עַל-יְדֵי זֶה אֲכִילָתוֹ וּפַרְנָסָתוֹ בִּבְחִינַת לֶחֶם הַפָּנִים. וַאֲזַי כָּל הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים טוֹרְחִים בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָתוֹ וַאֲזַי סָר צִלָּם, דְּהַיְנוּ הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים שֶׁהֵם בְּחִינַת הַצֵּל שֶׁמְּכַסֶּה עַל אוֹר הַחַמָּה וְנִתְגַּלֶּה וּמֵאִיר אוֹר הַחַמָּה וְנִתְקַיֵּם וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ וְכוּ', עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב וְזֶהוּ, 'יְבָרֶכְךָ ה'' בְּמָמוֹן ( בְּמִדְרָשׁ רַבָּה פֶּרֶק יא) כִּי עַל-יְדֵי הַכֹּהֵן שֶׁהוּא בְּחִינַת חֶסֶד הַנַּ"ל שֶׁהוּא יָכוֹל לְהַמְשִׁיךְ בְּרָכוֹת לְיִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל עַל יָדוֹ נִמְשָׁךְ מָמוֹן וּפַרְנָסָה גְּדוֹלָה בְּחִינַת לֶחֶם הַפָּנִים הַנַּ"ל שֶׁאֲזַי הַכֹּל טוֹרְחִים בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָתוֹ כַּנַּ"ל וְזֶהוּ, 'וְיִשְׁמְרֶךָ' מִן הַמַּזִּיקִין ( שָׁם), הַיְנוּ בְּחִינַת סָר צִלָּם הַנַּ"ל, כִּי עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים דְּעָלְמָא שֶׁהֵם הַצֵּל שֶׁמְּכַסֶּה עַל אוֹר הַחַמָּה כַּנַּ"ל בַּמַאֲמָר הַנַּ"ל הֵן הֵן מַזִּיקֵי עָלְמָא וְעַל-כֵּן עַכְשָׁיו שֶׁהֵם מְכַסִּין עַל הַחַמָּה נֶאֱמַר, יוֹמָם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא יַכֶּכָּה וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה וְכוּ' ה' יִשְׁמָרְךָ וְכוּ', כִּי עַכְשָׁיו צְרִיכִין שְׁמִירָה מִן הַחַמָּה וּלְבָנָה שֶׁלֹּא יַגִּיעַ הֶזֵּק עַל יָדָם מֵחֲמַת שֶׁעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים דְּעָלְמָא שֶׁהֵן מַזִּיקֵי עָלְמָא נֶאֱחָזִין בָּהֶם כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן הַכֹּהֵן אִישׁ הַחֶסֶד שֶׁהוּא מַמְשִׁיךְ הַפַּרְנָסָה בִּבְחִינַת לֶחֶם הַפָּנִים וַאֲזַי נִתְגַּלֶּה מַרְאֵה חַמָּה, כִּי סָר צִלָּם וְכוּ', כַּמְבֹאָר שָׁם וְנִכְנָעִים וְנִתְבַּטְּלִים עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים דְּעָלְמָא הַנֶּאֱחָזִין בְּהַחַמָּה וּמְכַסִּין אוֹר הַחַמָּה עַל -יְדֵי צִלָּם כַּנַּ"ל, עַל-כֵּן נִשְׁמָרִין עַל-יְדֵי זֶה מִן הַמַּזִּיקִין, הַיְנוּ מֵעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים דְּעָלְמָא שֶׁהֵן הַמַּזִּיקִין כַּנַּ"ל וְזֶהוּ שֶׁמְּבָרֵךְ כֹּהֵן אִישׁ הַחֶסֶד 'יְבָרֶכְךָ ה'' בְּמָמוֹן, 'וְיִשְׁמְרֶךָ' מִן הַמַּזִּיקִין כַּנַּ"ל וְזֶהוּ, 'יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ', שֶׁיִּתְגַּלֶּה בְּחִינַת פָּנִים שֶׁתִּהְיֶה הַפַּרְנָסָה בִּבְחִינַת לֶחֶם הַפָּנִים עַל-יְדֵי שֶׁמִּתְגַּלֶּה פְּנֵי ה' שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ הַנֶּאֱמַר שָׁם בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל, עַיֵּן שָׁם: 

~ אות ג

 וְעִקַּר בִּרְכַּת כֹּהֲנִי

EN:
Based on all the above, it is clear that Tefillin = pe'er = Mochin illuminating the Beis HaMikdash = Shabbos. It follows naturally why Shabbos is not the time for Tefillin: on Shabbos, the Mochin (= pe'er = the Tzaddik's light) illuminate automatically through the intrinsic holiness of the day itself — Shabbos, which is the Tzaddik's light. Likewise Yom Tov: the Or HaPanim (= pe'er) shines through the intrinsic holiness of Yom Tov itself. Therefore Yom Tov too is not the time for Tefillin.

Segment 43
HE:
גופו, דְהְינו בְּתבַת קעַקָע, בַּי אַדְרבָּא, מה מקְלקל
ומחריב בְּנִין גופו הַבְּלוּל מכָּל הְעוּלָמוּת כנ"ל, בי
צריף לְהַדַר את גופו שְִיּהִיָה בַּשלְמוּת בְּלִי שום
חַקִיקָה, כַּי גופו כְּלוּל מִכָּל אותיות התורה. וּבָאָמַת
הָאָדֶם הוא לְמַעָלֶה מהַתוּרֶה, כַּמוּבָא בַּדְברִי רַבַּנו
ז"ל, בַּמוּ שאמרו רבותינו ז"ל: כּמה טפשאי וכו
דקימי מִקָמִי אוּריתָא וְלָא קימי מִקָמִי צורְבָא מרַבֶּנֶן:
ועלדכן עקר הארת פנים וְהדוּר הגוף של הָאִדֶם הוא
רק עַלייְדי הרושי התרה שְמְחְדש בְּשְכְלו, שָעַלדיְרי
זה מִמִילָא נִכְלֶל בְּתוך הַתורה וְנמֶשָ הָאָרָה על כָּל
גופו בַּחִינַת הדרת פָנים, אבל אסוּר לחקק אוּתִיות
בּנשמיוּת בְּנוּפו, בי בַּזֶה מקלְקל הדור גופו בִּחִינת
הַדרת פָּנִים. (לקוטי הלכות - הלכות קרחה וכתובת
קעקע ג' - אותיות א' ב)
מִפָנִי שיב תְּקוּם וְהְדרְת פִני זֶקן
(ויקרא י"ט, ל"ב)
עקר הַבָּבוּד והדרת פָנִים מגיע לְהַדִיק שְזְכָה לְקָנוּת
אָמַת שהיא עַקָר הַחְכָמה. וְאָמַת הוא אור הַפָנִים, עַל
כ מגִיע לו כְּבוד וְהַדֶרַת פָנִים. אַך מחָמַת שאי
אֶפֶשָר שְיּהְיָה זה הֶחְכֶם יִחִידי בְּוּלֶם, על כָּן בַשְבִילו
נברא כָּל הְעוּלֶם לְצוות אלֶיו, כמאמר רבותינו ז"ל,
בָּל הְעולֶם לא נברא אִלָא לְצוּוּת לְזֶה ובשביל זֶה. וְעַל
בּן החיוּת של בַּל הְעוּלֶם הוא בִּשבִיל זֶה הצדיק
הֶאָמַתִּי שְזְכָה לְקְנְיִן הָאָמֶת, בִּי עקר הַחיות הוא אָמָת
ְּמַאָמר רבותינו ז"ל אָמַת סַמָא דְחַיי. וְְקָר הָאָמָת
זכָה זֶה שִתְקן מעָשָיו בְּרַאוּי בְּתְכְלִית השְלִימוּת
שְהוּא הציק הָאָמֶת שְזְכָה לְבְרר בִּשָלִימוּת, בְּזֶה
הְפוּלֶם הַמעָשָה וְַבְִּירֶה, הטוב מן הרע הָאָמֶת מן
הַשָקֶר. וְהוּא הוא הַוְָן שִ2ָנָה חְכְמָה שָהוּא אָמָת
שְהוּא עקר הַחִיוּת. אבל אם כן מִהִַיכֶן מִקְבְּלִין חַיוּת
שְאֶר בָּנִי הְעוּלֶם מאַחַר שלא זָכוּ לְבֶרר הָאָמָת
בשלימות כּי אין מעשיהם עולים יְפֶה, אך כָּל חַיוּתֶם
הוא עַל ידי הצדיק שעַל ידו נמשף חיוּת לכל כידוע.
ועל כן כָּל מי שסמוך יוּתַר אֶל הצדיק הוא מקַבַּל
חִיות ייתָר. בי בָּאָמַת כָּל יראל נַקְרְאִין צדיקים, בָּ
יש בְּבֶל אֶחָד מִישְראֶל נְקְדָה טוּבָה שְהִיא בְּחִינֶת
צדיק,. אַבֶל מַחָמת מעשָיו שָאִינֶם כְּרַאוּי נִתְחַפָּה
ְנתְעַלֶם בַּחִינת צדיק שבו שהיא הַגִּקְרָה טוּבה שבו.
ְַל בּן עקר תְּקון בָּל אָרֶם הוא על יָדִי הַצְדִיק הָאָמָת,
ַּי כָּל מי שכַלֶל ומקרב אַלְיו על ידי זֶה מאיר
ְּחִינַת הַנִּקְדה טוּבָה שבו. וְעַל כַּן גַּם הוא בִּכְלָל
צדיק. אַבֶל החולק על הצדיק עוקר עצמו משרשו
ואין יכול לְהָאיר בו בְּחִינַת צדיק שבו. וְעַל כַּן הוא
דַיִקָא נקרא רשָע, שהוא הִיפַד הַצדיק כּי מאַחַר
שְמַעַשָיו. אינֶם. עולים יְפָּה וְגֶם נִתְרְחַק וְנְתְהַפֶף
מהַצַדִיק, על כן הוא רשע בי הִיפֶך הצֶדִיק הוא רשע
(בָּמו שִ3בְּתוּב סורו נא מעל אהֶלִי אנשים הַרְשְעִים
שְזָה נְאָמר על אותֶם שְחְלְקוּ עַל משָה). אַבָל כָּד מו
שָאִינוּ חולק על הצדיק אף על פי שְאִינוּ חָכֶם
דקְדשָה בַּשְלימות, אף על פי כן בְּשְמגִיע לְזקָנָה
ושִיבה צֶריכין לְכַבָּדו בָּמו שָנאָמר מִפֶני שִיבָה תְּקוּם.
ַּי גּם הוא מקבּל ויוּנק מכְּבוד וְהַדוּר פָּנִי הַזֶקַן
דקֶדשָה שְקְנָה חְכְמָה וְאָמֶָת, מַאֶחַר שְוְכָה לְחיוּת כָּל
ָמִי הייו שְהֶם שבָעִים נה ולא חֶלַק עַצָמו משרש
חיותו שהוּא הצדיק הָאָמָת. בּודאי גַּם הוּא זְכָה עַל
זה בָּא לְעוּלֶם. כִּי מאחר שאינו חולק על הַצַדִיק עַל
בּן גַּם הוא מקבַּל וְיונק חיית אַמתִּי שהוא אָמַת
שָמְשֶם עַקָר הַבְּבוד וְהַדֶרת פָּנִים כַָּ'ל. וזֶה שָאָמְרו
רבוּתינו ז"ל יכול אפלו זֶקָן אשמאי (פרוּש רשע),
הִינו הֶרֶשָע החוּלק עַל הַצַדִיק שָהוּא הַפֶּך הַצַדִיק,
תַּלְמוּד לומר וְהְדרְתָ פְּני זֶקן זֶה שְמְּנָה חְכְמָה, הַיָנו
שָעקָר הַכְּבוּד וְהַדְרַת פָנִים מִגִיע רק לָמִי טְקָנָה
חִכְמָה שהוּא הַצָדִיק. א כָּל מי שאִינו חולק טליו
אַזי הוא מקְבּל חיוּת ממנו. על כן כְּשְמגִיעַ לימי
הְַקְָה צָרִיכִין לְהַדָרו גַם כַּן כנ"ל. אָבֶל לא לְזְקַן
אִשָמַאי שְהוא מי שְחוּלק על הַצַדִיק הָאָמָת שֶחְלק
עַצמו משרש חיוּתו שהוא הַזֶקֶן הקדשה. וְכָל חיותו
מהַסְטְרא אֶחְרָא שָהוּא אַנְפין. השוכין וְעְלִיהֶם
נאָמַר וּבוזי יקְלו. וְעל כַּן הֶרֶשָע הַחוּלק על הציק
נקְרָא בְּשָם זֶקן אשָמאי, הִיפֶ הַמְקרבִים וְהגִּסְמְכִים
עַבדיו ולא יאשמו כָּל החוסים בו. אַבֶל הַחוּלֶק הוא
קרא אשמאי כִּי אשם אשם בּה' וּבְתוּרְתוּ
הַקְדוּשָה. מאחַר שחְלְק עַצָמוּ מִהַצַדִיק הָאָמַת
שהוא שרש וְחיוּת הַכל. וְעַל כַּן גַּם הַשבְטים
הקדושִים בְּשְנְתְוְדע לָהֶם שְזֶה עָּןופְנֶם מה שְחַלְקו
על יוסֶף הַצֶדִיק, אָמַרוּ אֶז אַבֶָל אשָמִים אַנַחְנוּ עַל
אֶחִינו. בּי זה עקַר הָאָשֶם כְּשְחוּלְקין על הַצרִיק
הָאָמַת, הִַיפך ולא יאשמו כָּל החוסים בו כנ"ל. וְעָל
כָּן שעור שִיבָה הוא שבעים שנָה שהֶם כַּנְגֶד
שִבָעִים פָנִים לְתוּרֶה שָהֶם עַקֶר בְּחִינת הַדְרֶת פָנִים
ְּחִינַת אָמַת שְזכָה הוֶקן שְכָנֶה חַכָמָה, וְעַל בַּן
הַבַּעַל שִיבָה שְזְכָה לחיות כָּל שנוּתִיו שָהֶם שְבַעִים
שנָה ואינו רשע וְחוּלֶק על הַצַדִיק חס ושלוּם, אָז
ְּוְדַאי זכָה בִּימִי חַיִיי לְבָרַר אִיִזֶה נְקְדות הָאָמֶת
שְהֶם עקר הַחיות שְנְמשך מהשבָעִים פָנִים לְתוּרה,
על כ מגִיע גּם לו כְּבוּד וְהדוּר כנ"ל. (לקוטי הלכות
- הלכות שבועות וכבוד רבו ב', אותיות ב"ד ב"ה
לפי אוצר היראה - צדיק, אות קל"ד)
והדרת פני זקן
(ויקרא י"ם, ל"ב)
כחיב: "קנה הכמה קנה בינה", וכתיב: 'אָמה הנה"
כי עַקַר הַחְכְמָה וּבִיִנָה הוא אָמֶת, וָאָמָת צֶריכִין
לקָנות דַיְקָא, ואי אֶפשָר לכות אַלָיו בְּנֶּם; בי או
אֶפֶטָר לבות אֶל הַחְְמָה הָאִמַתִיִּית שָהִיא

Segment 44
HE:
וְזֶהוּ בְּרֵאשִׁית שֶׁמְּרַמֵּז עַל תְּשׁוּבָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּתִקּוּנֵי זֹהַר, בְּרֵאשִׁית יָרֵא בֹּשֶׁת, שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה שֶׁעִקָּרָהּ עַל-יְדֵי הַבּוּשָׁה, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר (בְּסִימָן עב לִקּוּטֵי תִּנְיָנָא). גַּם בֹּשֶׁת אוֹתִיּוֹת תָּשֵׁב בְּחִינַת תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְּנֵי אָדָם, שֶׁהוּא בְּחִינָה הַנַּ"ל שֶׁאֲפִלּוּ אִם הָאָדָם כְּמוֹ שֶׁהוּא אֲפִלּוּ אִם נָפַל, חַס וְשָׁלוֹם, לִבְחִינַת מְקוֹמוֹת הַמְטֻנָּפִים, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת דִּכְדּוּכָהּ שֶׁל נֶפֶשׁ, גַּם אָז צְרִיכִין לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ עַד שֶׁיָּשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא, שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, עַד דִּכְדּוּכָהּ שֶׁל נֶפֶשׁ. גַּם אָז וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ וְכוּ'. נִמְצָא, שֶׁבְּרֵאשִׁית בְּחִינַת תְּשׁוּבָה הוּא בְּחִינַת הוֹצָאַת הַחִצִּים הַנַּ"ל, כִּי זֶה עִקַּר תִּקּוּן הַתְּשׁוּבָה לְהוֹצִיא כָּל הַפְּגָמִים שֶׁהֵם בְּחִינַת חִצִּים שֶׁנִּזְרְקוּ לִבְחִינַת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא בְּחִינַת בַּת מַלְכָּה הַנַּ"ל, וְעַל-כֵּן הֵם עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה עַד יוֹם כִּפּוּר כְּנֶגֶד עֲשָׂרָה מִינֵי חִצִּים שֶׁצְּרִיכִים לְהוֹצִיא עַל-יְדֵי הַתְּשׁוּבָה:

EN:
And this is the aspect of the haste and the prohibition of chamaitz. Since they themselves could not clarify the halachah through clarifying the kushyos and doubts, therefore chamaitz is forbidden to them. And chamaitz is forbidden b'mashehu (in the most minuscule amount) — for it is forbidden for us at that time to enter at all into the doubts and confusions and kushyos that exist in the halachah, which is the aspect of chamaitz. For we do not now have the power to clarify the halachah through kushyos and doubts. And if one enters into this, chas v'shalom, one can remain stuck there — for it is impossible then to emerge from there. And therefore chamaitz is forbidden b'mashehu — for we need now only to eat matzah, which is the aspect of shalom, the aspect of halachah p'sukah. But chamaitz is forbidden b'mashehu — for we merit the halachah p'sukah without any clarification of doubts and kushyos and dispute, and it is forbidden for us to enter at all into the aspect of doubts and kushyos, which is the aspect of chamaitz.

Segment 45
HE:
כִּי שָׁבוּעוֹת הוּא מַתַּן תּוֹרָה, וְהַתּוֹרָה הוּא בְּחִינַת שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מַכְנִיעִין לְהָרַע שֶׁל הַשִּׁבְעִים לְשׁוֹנוֹת, דְּהַיְנוּ תַּאֲוַת נִאוּף וְזוֹכִין לִשְׁמִירַת הַבְּרִית. כִּי עִקַּר מַתַּן תּוֹרָה תָּלוּי בִּשְׁמִירַת הַבְּרִית, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא וְכוּ' כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ בָּזֶה , וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב וְעַתָּה וְכוּ' וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וְכוּ'. כִּי עַל-יְדֵי שְׁמִירַת הַבְּרִית בָּחַר בָּנוּ מִכָּל עָם וְרוֹמְמָנוּ מִכָּל לָשׁוֹן בִּשְׁעַת מַתַּן תּוֹרָה. וְעַל-כֵּן נֵעוֹרִים כָּל הַלַּיְלָה כְּדֵי לְהַכְנִיעַ אֶת הַשֵּׁנָה, דְּהַיְנוּ בְּחִינַת תַּרְדֵּמָה שֶׁהוּא בְּחִינַת תַּרְגּוּם שֶׁעִקַּר שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ עַל-יְדֵי זֶה שֶׁמְּשַׁבְּרִין וּמַכְנִיעִין הָרַע שֶׁבַּתַּרְגּוּם וּמַעֲלִין הַטּוֹב שֶׁבַּתַּרְגּוּם לִלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ (כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ נֵרוֹ יָאִיר כָּל זֶה בַּמַּאֲמָר תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק סִימָן יט): 

~ אות ב

וְ

EN:
And this is the aspect of Pesach and S'firas HaOmer and Shavuos — for then is all the drawing-close of Yisrael to their Father in Heaven, Who took us out of Egypt on Pesach in order that we receive the Torah on Shavuos, in order that we recognize Him, blessed be He. And the essential thing is emunah, which is the foundation and generality of the entire Torah, as it is written: "All Your commandments are emunah." But to raise and rectify the fallen emunah, one needs all the tikkunim explained in the Torah mentioned above. Therefore we need during these days to draw down all these tikkunim.



# Emor - Chumash with Likutey Halachos
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/3/8/

Emor
אמור
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/3/8

Segment 1
HE:
יְ רבנו נחכי
ְ
א
8 פירושים על
והכהן הגדול מאחיו
(ויקרא כ"א, י)
עַשִירות דקְדשָה, שְנְמֶשָך עַלייָדִי יְרְאֶה וּשָמִירת
הַבָּרִית, הוא בַּבְחִינת הארת פָנִים, וזוכין עליידי"זֶה
לְהְתְבּוּנָנוּת גִדוּל, שהוּא בַּחִינַת השְנֶת אַלְקוּת
(כמבואר בלקוטי מוהר"ן א', ס').
ועל-כן זְכָה הכהן גדוּל לעשירות גְדוּל. כַּמוּ שבַתוּב
והבהן הַגֶדוּל מאחָיו ודרשו רַבוּתִינו ז"ל גדלוּהוּ משל
אֶחִיו כִּי זְכָה לעשירות דקֶדשָה הַג"ל עלדידי הַיְרְאָה
הנִמִשָכַת עלדודי הַדרַת פנים. ועַלדידי עשירוּת הַזֶה
זוכין לְהתְבוננוּת הנ"ל. וְזֶהוּ בְּחִינַת וְהַכהַן הַגְדוּל
מַאֶחָיו אַשָר יוצק עַל ראשו שמֶן הַמִשֶחֶה. זֶה בְּחִינֶת
הַתְבּונָנוּת המחין הַנ"ל שהוּא בְּחִינַת שמן משחת
קדֶש כמוּבָא שָשְמֶן מִשחֶת קדש זֶה בְּחִינת מחַין
הַתְבּוּנָנוּת הַינוּ התְבוּננוּת הַנ"ל. וְזהוּ שהַתוּרה נותְנֶת
טעם לְדְבְרִיהָ שָהזְהִיְרֶה לְהַגְדִיל וּלְהְעשִיר אֶת הבהן
הַגְדוּל. כַּמו שְ:בַּתוּב וְהַכהַן הַגִּדוּל. מאֶחָיו גִּדְלוּהו
משֶל אֶחָיו. והַטעַם אַשָר יוצ על ראשו שָמֶן הַמִשֶחָה
ִּי הוא נמשח על ראשו בַּשָמַן משחת קדש שְהוּא
ְּחִינַת הַתְבּוּנָנוּת הנ"ל וְהוּא צָריך להמשיף תִּמִיד
ּלְהָאיר על ראשו שמ הַמִשחָה הנ"ל בְּחִינת
הֶתְבוּננוּת הַנ"ל בְּבְחִינת (קְהְֶלֶת ט) ושָמֶן על ראשף
אל יִחְסְר עַל"כַּן הוא זָכָה לעשירות גְדוּל כִּי עלדידי
זה זוכין לְהַתְבוּנָנוּת הַנ"ל.
וכל הכהֶנים נכלְלִין בַּהְכהַן הַגְדוּל שְהוּא כַּלוּל מהֶם
וְַליבּן גָם שָאֶר הַּהָנִים רַבָּם בְּכַלֶם זְכוּ לעשִירוּת
גֶדוּל דקדשה. כּי קטרת מעשרת וּמעוּלָם לא שְנָה בָּה
אָדֶם כְּרִי שִיִתְעַשָרוּ בָּל הַפּרָנִים. בִּי כַכֶּם זְכו
לְעשירוּת הַנ"ל הנמש עַלהידי הַיְרְאֶה שְהוּא בְּחִינַת
עבודת הכהנים בִּבִיתההמקדש שעַל"ידי זֶה זוכין
לְהְתְבּוּנָנוּת הַנ"ל בְּחִינת שמן משחת קדש כנ"ל.
ְעל"כּן הַכהָנִים נתקדשו בַּקְדשֶת הַבְּרִית יור מִכָּל
ישראל כ נצָטווּ ות יִתרות בִּקֶדֶשת הַבְּרִיִת יוּתַר
משאר ישראל כָּמוּ שִבְּתוּב קדשים יהיו וְכו'. אשָה
נְרוּשָה זוּנָה וְחַלְלָה לא יִקְחוּ וכו" וּכמוּ. ש3ַּתוּב
ְבָרִים לג) בִּי שמרוּ אֶמְרְתְך וּבְרִיתֶך יִנְצרו בִּי הֶם
זוכין לְיִרְאֶה כנ"ל שעַלייְדי זֶה זוכין לשמירת הַבָּרִית
כמבאר במאמר הנ"ל שעלידי זה זוכין לְעַשירוּת
הַנַ"ל. (לקוטי הלכות - הלכות פדיון פטר חמור ב
אות ג)
...
פרשת "אמר" 8
ובא השמש וטהר
(ויקרא כ"ב, ז)
דעת לְנְבון נָחֶל שְזֶה הַפְּסוּק: וּבְא השמש וְטְהֶר וְאַחַר
יאכל מן הקדשים, מרמז על בּיאת שמשו בִיומו
הֶאחרוּן בַּעֶת פטירֶתו שהוּא בַּחִינת בִּיאֶת השמש
של כָּל ימי הייו שיש שעקַר גר טְהְרַתו יִזבָּה רק
אחר בּיאת שמשו לְגְמרִי, וּכַעִין שאמרו רַבוּתינו ז"ל
(יומא דף פו) שיש כַּמָה וכמה שאף"עלשפי שְעָשו
תּשוּבָה וְהְיָה לָהֶם יסורים עַדיִן תשוּבָה ויום כַּפוּר
ויסורין תולין עד יום הַמִיתָה שְמכַפר. וליב כָּל מי
שָהוּא בַּבְחִינֶה זאת אם יפל חס ושלוּם בַּדְעָתו
מחמת זֶה שעובר עַלָיו, לא יזְכָּה גַם אֶחַר יום הַמִיתָה,
שְהוּא אחר בִּיאֶת שמשו, לָאָכל מן הקדשים, כִּי
ְּוְדַאי הַטמא לְגְמַרִי ולא טבל עַדִין אִין מוּעִיל לו
הֶעָרב שָמֶש, רק זה שְהתְיְֶ כָּ יָמִיו בְּבֶל מה שָעָבר
ְלָיו והתחזק בַּרְצון וְטְבַל בַּמַקָוָה וְהַתְחִיל בְּכֶל יום
ְהַמְהַר עַצָמו וֶכו', אֶף"עַליפִי שא עְלְתָה בְָּדו
להטהֶר בשלמות, אף-על-פיהכן לית רעוּתָא מבָא
דַאתְאביד ואין רצון טוב שנאבד], מִכָּל שכַן דבור
טוב ומעשה טוב, עד שיזבָּה שישלם טהָרתו אֶחַר
בּיאת שמשו בִּיומו הָאחְרון, בִּבְחִינת ובא השמש
וטהר וְאחַר יאכל מן הַקדשים שהוא חְלְקו הטוב
לְעולֶם הַבָּא שִיזְכה אַלְיו תַּכֶף אחֶר בִּיאֶת שמשו ולא
צְמְרֶך לְהְתְגִלְגֶל וְלְסְבל מה שְצָריף לסְבל מִי שָלא
הָכִין אֶת עַצְמו בְּלֶל בִּימִי חַייו, בִּי אֶז בַּיּים הְאַחַרון
מִתְקַבּצִים כָּל מה שֶחְטֶף טוב בְּזֶה הְעוּלֶם בְּכֶל יום
ויים וְכָל רצון ורצון טוב שהַיָה לו בְּכָל יים וַייִם כָּל
יָמִי חַיִיי, ורק זה הוא תְּקָוַתו וְהַשָאָרתו לְנְצ. וְאֶז ידע
ַיְבִין כָּד אֶחָד וְאֶחָד החלוּק שְבִּין מי שְהַשְתְּרַל וְרֶדֶף
אחַר הַתְּכְלִית בּרצונות חַזָקים בְּכָל יים אף-על"פי
שלא זְכָה אַליו בּשלְמוּת ובין מי שלא השְתְדל כְּלֶל.
כָמו שְבַּתוּב (מלָאָבִי ג וֶשַבְתֶם וּרְאִיתֶם בִּין צריק
לְרֶשָע וְכוּ', שְיִהיָה חלוק אִפְלוּ בִּין מי ששֶנָה פַרְקו
מַאֶה פְעָמִים לָמי שָשְנָה פרק מַאֶה פְעָמים וְאֶחֶר
תִַינֶה ט\. מִכָּל שְבַּן וְבֶל שְבַּן בִּין הַמִשְתְדֶל לְאִינו
משְתְדֶל. וְהְעַקָר כָּפִי הַתְקְרְבוּתו לְצְדִיקי. אָמַת
גִּכְלָלִים בזְקָנִים דקְדשָה הָּסְקִים. לְהַעָלוּת בָּל
הגופלים וְהֶרַחוּקים מאד מאד ממקוּמם שָהֶם לֶרצון
עַליין, אשרי שִיאחַז בַּהֶם. (לקוטי הלכות - הלכות
ברכת השחר ה' - אות מ"ב)
ובא השמש וטהר ואחר יאכל
מן הקדשים
(ויקרא כ"ב, ז)
ֶה שְנְטְמָא רוצה לְהַטחר צָרִיך טְבִילָה בְּמַקָוֶה, בי
לְהַמֶשִיך עָליי קדשָה וְטְחְרָה מִמְקְוָה הְעָלְיוּנֶה, שֶהוּא
בְּחִינת מקוָה של שבועות שְהוּא בַּחִינַת. שער

Segment 2
HE:
נמצא שכל הקרבנות הם בחי' הארת הרצון היינו בחי' כלליות עשי' ברצון ובתחלה היתה העבודה בבכורות ועשו הי' בכור. ואם היה זוכה להיטיב מעשיו הי' זוכה לעבוד עבודת הקרבנו תכי בוודאי הי' לו בחירה לבחור בטוב. אך אפילו אח"כ כשנטה לדרך אחר ולא רצה לעסוק בעבודה תמה כמו יעקב אחיו אם הי' חפץ עכ"פ באהבת אחיו. והי' מחזיק אותו. והי' נותן לו כל הצטרכותו. הי' זה נחשב ג,כ לעבודת הקרבנות ממש שמחויב הבכור לעבוד כנ,ל. כי מי שמחזיק ת"ח נחשב כאלו הקריב כל הקרבנות כי אכילת הצדיק גדול יותר מקרבנות כ"ש רבינוז"ל בס' הא"ב החדש (אות א' אכילה סי' זיין) כשרז"ל כל המביא דורון לת"ח כאלו הקריב ביכורים וכו' גם איתא (ברכות י) כל המארח ת"ח בתוך ביתו כאלו הקריב תמידין כי ע"י הצדקה שנותן לת"ח ומחזקי אותו עי"ז נכלל עשי' ברצון כנ"ל שזה וממש בחי' קרבנות. אבל עשו לא חפץ בזה אדרבא רדף את יעקב כי לא חפץ בברכה כי לא רצה כלל להתקרב להש"י ולצדיקים. רק כל חפצו ורצונו הי' רק להמשיך לעצמו כל תאוות לבו הרע וע"כ מכר את הבכורה בשביל תאוות אכילה. כ"ש ויבא עשו מן השדה והוא עיף ויאמר הלעיטני נא מן האדום וכו' כי המעשה הי' דייקא בעת שבא מן השדה הוא עיף. דהיינו שהי' עיף ויגע מזוהמת עבדות השי' שרדף אחר עובדת העוה"ז העשי' הגשמי ולא המשיך עצמו אל הרצון דקדשוה כלל רק אל ההיפך ממנו לתוקף העשי' ורדיפת העוה"ז הגשמי וע"כ הארז"ל הוא עיף מן הרציחה ושאר עבירות שחשבו רז"ל כי כלול בבחי' והוא עיף שהוא בחי' שהמשיך ע"ע הקללה בעצבון תאכלנה בחי' זוהמת הל"ט מלאכות שמשם נמשכין כל העוונות כנ"ל כי הם זוהמת הנחש כנ"ל. ע"כ הכל בכלל והוא עיף כנ"ל ואז אמר ליעקב הלעיטני נא וכו' ובזה הראה רשעותו הגדולה כי לא די שהוא אינו רוצה להחזיק את הת"ח בחי' יעקב אף גם הוא רוצה לגזול את הצדיק ורוצה שהצדיק יטרח בשבילו ח"ו. ויתן לו לאכול למלאות בטנוהרע וע"כ קיים יעקב אבינו עם עקש תתפלת. ואמר לו מכרה כיום את בכורתך לי כי מאחר שאיןחפץ בשום עבודה כלל. ואין אתה רוצה להמשיך עצמך אל הרצן דקדושה ולהחזיק את הת"ח שזהו בחי' עבודת הקרבנות השייך להבכור כנ"ל ואתה אינך חפץ בזהכלל רק כל רצונך הוא להיפוך ממש רק למלאות בטנך ולרדוף אחר זוהמת העשיה גשמיות בחי' והוא עיף ע"כ בוודאי ראוי לך למכור לי הבכורה. כי אין לך עוד שום חלק בהקדושה כלל ואז מכר לו הבכורה הם בחי' רצון בחי' כלליות עשי' ברצון שזהו עירק הברכה שנמשכת מרצון העליון וזה בחי' קרבנות בחי' בכורה. והוא לא חפץ בזה כלל רק אדרבא כל חפצו הי' ח"ו להפוך הרצון לעשי' כי כל הרצונות שלו היו רק אחר תאוות וחמדות העולם העשי' ע"כ לקח יעקב אבינו את הבכרוה ממנו כדין ונתן לו בעדה תאוות אכילה גשמיות של העוה"ז שהוא לחם ונזיר עדשים וכו' ונשאר כ"א בחלקו. כי יעקב קיבל לעצמו כל הטוב שהיה כבוש אצל עשו בגלות שהוא בחי' ניצוצי אור הרצון שהי' אצלו שהוא בחי' בכורה כנ"ל. ויעקב נתן לו האדום האדום הזה שהוא תוקף הדין תוקף העשי' הגשמיות שהוא פסולת האכילה פסולת העשי' הגשמיות שהוא פסולת האכילה פסולת העשי' בחי' אחיזת הס"א וסילק הפסולת ממנו ונתן הכל לעשו ונאשר כל אחד בחלקו אשר בחר לו:

EN:
And this is the aspect of the fact that Binyamin — who is the aspect of ha-hu rucha, as above — was not born until Yaakov had fulfilled his vow. And similarly the portion of Binyamin is adjacent to the fulfillment of Yaakov's vow — as it is written in the portion of Vayishlach: "And Yaakov set up a pillar and poured oil on it, and Yaakov called the name of the place 'Beis Ail'" — and then they traveled from Beis Ail, and "Rachail gave birth" — and then specifically Binyamin was born, after the fulfillment of Yaakov's vow specifically. For Binyamin is drawn from the vow — from which ha-hu rucha d'shadei b'gavah is drawn, through which she becomes a vessel. And this is the essential vitality and sustenance of the God-fearing woman (isha yiras Hashem) — the aspect of Rachail — the aspect of Oral Torah — the aspect of faith in the Sages — specifically through the vow, the aspect of "and Yaakov vowed a vow," as explained in the Torah teaching. And therefore Yaakov vowed his vow when he went to marry a God-fearing woman, as above.

Segment 3
HE:
וְזֶה בְּחִינַת רֹאשׁ הַשָּׁנָה, כִּי רֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא בְּחִינַת תְּפִלִּין, שֶׁהֵם בְּחִינַת הִתְחַדְּשׁוּת שֶׁזּוֹכִין בְּכָל יוֹם עַל-יְדֵי הַשֵּׁנָּה שֶׁאָז נִתְחַדְּשִׁים הַמֹּחִין בְּתוֹךְ הָאֱמוּנָה וְכוּ', שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת רֹאשׁ הַשָּׁנָה, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ ז"ל בְּהַתּוֹרָה "אַשְׁרֵי הָעָם" ( בְּסִימָן ל"ה), עַיֵּן שָׁם כִּי רֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא בְּחִינַת קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בָּהּ מֵרֵאשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה" שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תְּפִלִּין, שֶׁהֵם בְּחִינַת קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, בְּחִינַת וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ הַנֶּאֱמַר בְּפָרָשִׁיּוֹת הַתְּפִלִּין כַּנַּ"ל, כִּי עִקַּר קְדֻשַּׁת רֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא שֶׁנִּזְכֶּה לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, כִּי הוּא יוֹם רִאשׁוֹן לַעֲשֶֹרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה, הַיְנוּ שֶׁנִּזְכֶּה לְחַדֵּשׁ יָמֵינוּ שֶׁעָבְרוּ בַּחשֶׁךְ וּלְהוֹסִיף מֵעַתָּה תּוֹסֶפֶת קְדֻשָּׁה וַעֲבוֹדָה מֵחָדָשׁ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת חַדֵּשׁ עָלֵינוּ שָׁנָה טוֹבָה שֶׁאָנוּ מְבַקְּשִׁין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה. 'חַדֵּשׁ' דַּיְקָא שֶׁנִּזְכֶּה לְשָׁנָה חֲדָשָׁה דַּיְקָא, כִּי כָּל שָׁנָה הוּא פָּנִים מְיֻחָד מִשִּׁבְעִים פָּנִים שֶׁל תּוֹרָה כַּנַּ"ל, עַל-כֵּן צְרִיכִין בְּכָל שָׁנָה לִזְכּוֹת לְפָנִים חֲדָשׁוֹת לְגַמְרֵי, לִחְיוֹת מֵעַתָּה חַיִּים חֲדָשִׁים, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת חַיִּים אֲרֻכִּים כַּנַּ"ל וְזֶהוּ בְּחִינַת מַה שֶׁמַּרְבִּין לְבַקֵּשׁ וּלְהִתְפַּלֵּל בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה עַל חַיִּים כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים בְּכָל תְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים, זָכְרֵנוּ לְחַיִּים וְכוּ', וּכְתוֹב לְחַיִּים וְכוּ', זוֹכֵר יְצוּרָיו לְחַיִּים בְּרַחֲמִים וְכוּ' וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה הַרְבֵּה כִּי עִקַּר בְּחִינַת חַיִּים הוּא בְּחִינַת חַיִּים אֲרֻכִּים הַנַּ"ל שֶׁל הַזָּקֵן הָעִוֵּר הַנַּ"ל שֶׁזָּכָה לְתַכְלִית הַזִכָּרוֹן בִּשְׁלֵמוּת כַּנַּ"ל שֶׁמִּמֶּנּוּ נִמְשָׁךְ קְדֻשַּׁת רֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת קְדֻשַּׁת הַתְּפִלִּין, שֶׁהֵם בְּחִינַת וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן נִקְרָא רֹאשׁ הַשָּׁנָה "יוֹם הַזִכָּרוֹן", כִּי עִקַּר קְדֻשָּׁתוֹ מִבְּחִינַת הַזִּכָּרוֹן הַנַּ"ל שֶׁל הַזָּקֵן הַנַּ"ל וְכָל בַּקָּשָׁתֵנוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה עַל הַחַיִּים כַּוָּנָתֵנוּ עַל חַיִּים אֲמִתִּיִּים וְנִצְחִיִּים, הַיְנוּ בְּחִינַת חַיִּים אֲרֻכִּים הַנַּ"ל, דְּהַיְנוּ לְחַדֵּשׁ חִיּוּתוֹ בְּכָל עֵת, בְּחִינַת חַדֵּשׁ עָלֵינוּ שָׁנָה טוֹבָה, 'חָדָשׁ' דַּיְקָא כַּנַּ"ל: 

~ אות כד

וְזֶהוּ הַחֶסֶד שֶׁעָשָֹה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִמָּנוּ שֶׁקָּ

EN:
Therefore, through this thread — the threads of tzitzis, which are rooted in the clarification of the medameh — one rectifies the garments. For all garments and clothing are drawn from the medameh, which is the garb of the intellect. Just as a person can disguise himself by changing his clothing until others err and do not recognize him, so too through the medameh one can err and change the intellect — turning the intellect from a true reasoning to a false one, until one does not recognize the essential truth of the true intellect. For the medameh, when it is not clarified, clothes and conceals the intellect until one cannot recognize the true intellect.

Segment 4
HE:
גם ההלל הוא בחי' שמחה וכמו שאומרים זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו. זה בחי' השמחה שממשיכין לחזק כח המלאך לתקן המלאכים שלא יהיו נפגמין השמנים ח"ו ע"י פגם המקרה הבא ח"ו ע"י פגם האכילה שלזה צריכן שמחה כ"ש שם. וזהו בחי' הלל שהוא בחי' שמחה כנ"ל. וזהו בחי' הסעודות שעושין בחנוכה אע"פ שכתב בש"ע שריבוי הסעודות בחנוכה הם סעודות הרשות וכו', הלא מסיק הרמ"א שי"א שיש קצת מצוה בהם. ומסיק והוא העיק, שנוהגים לומר זמירות ושבחות בסעודות שמרבים בהם ואז הוי סועדת מצוה. וכךם הוא האמת. כי בודאי כשמרבים בחנוכה בסעודות בשכרות והוללות וכו', בודאי הם גרועים מסעודת הרשות. אבל רוב ישראל הכשרים והיראים נוהגים לספר בהם מתוקף הנס שעשה לנו אז ואיך נמשך לנו הארת הנסים והתשועות האלו בכל שנה ושנה, כאשר מבואר עתה בכל הספרים הקדושים ובפרט בכתבי האר"י ז" שבכל זמן וזמן מזמנים הקדושים נמשך עלינו הארת אותו הנס שהי' בימים ההם כגון בפסח יציאת מצרים וכו'. ובחנוכה הנס של חנוכה וכו'. ועי"ז אנו שמחים בשמחה של מצוה בסעודות האלו ואז הוו בודאי סעודות מצוה בבח'י אין טוב לאדם כ"א לאכול ולשתות ולשמוח בימים טובים כשדרז"ל. כי עיקר תיקון האכילה שהוא תיקון הברית כנ"ל הוא על ידי שמחה כנ"ל:

EN:
And this is the aspect of the fasts and mourning — that one afflicts oneself with fasts and abstinence from meat and wine and washing, etc., on account of the destruction of the Bais HaMikdash. For the destruction of the Bais HaMikdash was due to the blemish of the mishpat, as above. Therefore we now do t'shuvah and rectify this, and we execute mishpat upon ourselves and fast and afflict ourselves in order to nullify the din from Above, as above.

Segment 6
HE:
אות לח גם ההלל הוא בחי' תיקון המשפט שהואעיקר גמר התיקון השצריכין להמשיך כנ"ל. כי תיקון המשפט הוא לידע ולהאמין כי צדיק ה' וישר משפטיו וכו'. שכל זה נמשך מהרבי עם התלמדיים שהם בחי' הישיבה הק' שעוסקים בלימוד הק' להמשיך אמונה הקדשוה ודרכי התמימות האמתיתי בעולם וכו' וכנ"ל. שעי"ז זוכין לתקון המשפט להשיג בחי' צדיק וטוב לו וכו', שעי"ז ממשיכין בחי' תיקון המשפט בלב כ"א שלא יהרהר ח"ו אחר במדותיו וכו' (וכנ"ל באות ט"ו וכו'). וזה בחי' הלל בחי' בה' אהלל דבר באלקים אהלל דבר בחי' חסד ומשפט אשירה לך ה' אזמרה אשכילה בדרך תמיד וכו', שכל ההוא בחי' תיקון המשפט:

EN:
For the main tikkun of a fast is the aforementioned mishpat — meaning, that one should consider his ways and judge himself on every matter, as above. As it is written, "Halo zeh tzom evcharaihu, patai'ach chartzubos resha, hatair agudos motah" etc. ["Is this not the fast that I choose: to loosen the chains of wickedness, to untie the bands of the yoke"] (Y'shayah 58:6). That is, the main purpose of the fast is to judge oneself and to loosen and untie all the knots and chains of the wickedness hidden within him, which is the main aspect of the aforementioned mishpat — to judge himself on every matter, as above.

And therefore the practice on a fast day was to say divrai kibbushin [words of chastisement and arousal] to the people, and to examine and oversee the rectification of all the problems in the city, and to search whether there are, chas v'shalom, any sins and transgressions in the city, to rectify them — as Rashi explained on the pasuk "Karu tzom" ["they proclaimed a fast"] in the matter of Navos (M'lachim Alef 21:9). For this is the main tikkun of a fast.

Segment 8
HE:
אות לט וזה בחי' משרז"ל שמצות נר חנוכה הוא משתשקע החמה שהוא משעת יציאת הכוכבי םכ"ש בש"ע עד שתכלה רגל מן השוק כי מבואר שם בהתורה הנ"ל על מארז,ל כברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא, שהעדר העצה ה בחי' חשכת לילה, והתגלות העצה זה בחי' אור יום בחי' גולה עמוקות מני חשך וכו' ע"ש. כי זה עיקר מעלת שלימות העצות האמתיות של הצדיק שמגלה ומאיר בלב האדם עצות עמוקות מאד מאד מתוך תוקף החשך הגדול המתגבר ומשתטח על האדם בכל פעם להחשיך הכל ח"ו. וזהו בחי' מה שמצות נר חנוכה הוא משתשקע החמה וכו'. כי עקיר התגלות אור העצה הטובה הוא ביום כנ"ל. כי כלליות העצות הטובות הם בחי' תרי"ג מצןות שהם נקראים תרי"ג עטין דאורייתא. וכל מצוות התורה שהם העצות קדושות כ"ש לי עצה ותושי', נצטוה משה ביום כ"ש ביום צוות מלמד שלא נדבר עמו אלא ביום כשרז"ל. גם רוב קיום המצוות הוא רק ביום כגון ציצית ותפילין וכו'. כי עיקר אור יום הוא בחי' אור התורה והמצוות שהם בחי' עצות קדושות אמתיות לזכות להכיר את הבורא ית' על ידם, ע"י האמונה הקדושה שנמשך על ידם כנ"ל, וכשמגיע הלילה כד ליליא פריש גדפהא על עלמא ואור יום מסתלק וחשכת לילה מתחיל להחשיך זה בחי' שנסתלקין אור העצות שמשם החשך כנ"ל. ואז צריכין ישראל להתגבר בכח הצדיקים להאיר אור העצות גם בתוך חשכת לילה דהיינו להמשיך מאור היםו אל הלילה שזהו בחי' הדלקת הנר בלילה. כי כח האש שממנו מדליקין הנרות נמישך מאור יום דהיינו מאור החמה שמשם מקבלת הלבנה ומשם מקבל יסוד האש כחו, כי יסוד האש הוא תחת גלגל הירח כידוע ומשם מקבל כחו והכל נמשך מחום השמש. כי גם הלבנה מקבלת מהשמש. נמצא שכת מאורי האש שמשם מדליקין הנר נמשך ממאורי אור שהם אור החמה והלבנה שכל אורם נמשך מאור התורה והמצוות שהם אורו ית' בחי' כי שמש ומגן ה' אלקים. וכל זההוא בחי' הנ"ל מה שהצדיקים ממשיכין גם בלילה מאור העצות של היום עד שגם בלילה יאירו מעט מעט אור העצות, שמשם הדלקת הנר בלילה, כי הצדיקםי ממשיכין אורו ית' גם בתוקף חשכת לילה בבחי' גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר. וה בחוי' גודל כחו של יעקב אבינו שהוא בחיר שבאבות שהוא דייקא תיקון תפילת ערבי תכ"ש ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש וכו'. כי יעקב המשיך מאור יום לתוך תוקף חשכת לילה שנוכל להתור עצות עמוקות בתוקף חשכת לילה:

EN:
And similarly, every person must do the same every single day, and especially on a fast day — to judge himself on every matter, which is the main tikkun of a fast, as above.

Source: Likutay Halachos, Choshen Mishpat, Laws of Power of Attorney, Halachah 3, §§1–8. Based on Likutay Moharan I:15, "V'Atem Tihyu Li Mamleches Kohanim." Translated from the Hebrew. Part 1 of 3.

Segment 9
HE:
וְאִם אֵין לוֹ בַּת חוֹזֶרֶת הַנַּחֲלָה לְמַעְלָה לְבֵית אָבִיו. זֶה בְּחִינַת חֲזָרַת הַדָּמִים שֶׁעוֹלִין לְמַעְלָה בִּשְׁעַת הַצָּרָה חַס וְשָׁלוֹם, וּכְשֶׁזּוֹכִין לָצֵאת מֵהַצָּרָה שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תּוֹדָה הֲלָכָה בְּחִינַת הוֹלָדָה אָז חוֹזְרִים הַדָּמִים שֶׁהֵם בְּחִינַת מָמוֹן וְהוֹלְכִים כַּסֵּדֶר בְּתוֹךְ הָרַגְלִין וְכוּ' כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם, אֲבָל כְּשֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לְהוֹלָדָה חַס וְשָׁלוֹם זֶה בְּחִינַת שֶׁעֲדַיִן נַפְשׁוֹ בִּבְחִינַת צָרָה רַחֲמָנָא לִצְלָן שֶׁאָז הַדָּמִים עוֹלִין לְמַעְלָה. וְעַל כֵּן בֶּאֱמֶת אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ בֵּן לְיוֹרְשׁוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְמַלֵּא עָלָיו עֶבְרָה בְּחִינַת כְּאִשָּׁה עֻבָּרָה, כִּי כְּשֶׁאֵינוֹ מוֹלִיד בֵּן לְיוֹרְשׁוֹ נִשְׁאֲרוּ הַדָּמִים לְמַעְלָה שֶׁזֶּה בְּחִינַת עִבּוּר בְּלֹא הוֹלָדָה חַס וְשָׁלוֹם שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַצָּרוֹת רַחֲמָנָא לִצְלָן. וְעַל כֵּן מְקַבְּלִין בֵּית אָבִיו הַנַּחֲלָה וּמָמוֹן הַיְּרֻשָּׁה כִּי הֵם צְרִיכִין לְתַקֵּן אוֹתוֹ עַל יְדֵי שֶׁמְּקַבְּלִין הַמָּמוֹן שֶׁתִּקּוּנוֹ עַל יְדֵי בְּחִינַת תַּמְכֵי אוֹרַיְתָא וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן הָאָב קוֹדֵם לְכָל יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ כִּי בִּתְחִלָּה צְרִיכִין לַחֲזֹר אֶל הָאָב שֶׁמִּשָּׁם שֹׁרֶשׁ הַנַּחֲלָה וְהַדָּמִים וְכוּ'. וְעַל כֵּן טָעֲנוּ בְּנוֹת צְלָפְחָד אִם אֵין אָנוּ חֲשׁוּבוֹת זֶרַע תִּתְיַבֵּם אִמֵּנוּ כִּי זֶה בְּחִינַת יִבּוּם וַחֲלִיצָה. וְזֶה בְּחִינַת הַיִּבּוּם שֶׁל יְהוּדָה עַל פְּגַם עֵר וְאוֹנָן שֶׁהִשְׁחִיתוּ דַּרְכָּם וְכוּ'. כִּי עִקַּר הַתִּקּוּן עַל יְדֵי הוֹלָדַת הַבָּנִים לְהַכְנִיס הַנְּשָׁמוֹת בְּתוֹךְ גּוּפָם דַּיְקָא כִּי אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁיִּכְלוּ כָּל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁבַּגּוּף כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וּבָא לְצִיּוֹן גֹּאֵל וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע בְּיַעֲקֹב נְאוּם ה' וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם וְכוּ' שֶׁהוּא רָאשֵׁי תֵּבוֹת גּוּף בָּנָיו כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּכַּוָּנוֹת עַיֵּן שָׁם. כִּי דַּיְקָא כְּשֶׁהַנְּשָׁמוֹת שֶׁהֵם חֵלֶק אֱלוֹקַ מִמַּעַל בְּחִינַת אַחְדוּת הַפָּשׁוּט כְּשֶׁהֵם נִמְשָׁכִים לְתוֹךְ גּוּפִים גַּשְׁמִיִּים שֶׁהֵם בְּחִינַת פְּעֻלּוֹת מְשֻׁנּוֹת מְאֹד שֶׁבְּגוּף אֶחָד יֵשׁ כַּמָּה אֵיבָרִים וְכֹחוֹת וְחוּשִׁים וְאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת וְשִׁנּוּיִים רַבִּים לְאֵין מִסְפָּר וְכָל שֶׁכֵּן בֵּין גּוּף לְגוּף. כְּשֶׁכָּל אֵלּוּ הַגּוּפִים מְבַטְּלִים עַצְמָם לְגַבֵּי הַנְּשָׁמָה וְאוֹמְרִים כֻּלָּם בְּלֵב אֶחָד שְׁמַע יִשְֹרָאֵל ה' אֱלֹקֵינוּ ה' אֶחָד וְנִכְלָלִים בְּאַחְדוּתוֹ הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַךְ זֶה עִקַּר הִתְגַּלּוּת אַחְדוּת הַפָּשׁוּט מִתּוֹךְ פְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת שֶׁזֶּה יָקָר מְאֹד אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ. וְעַל כֵּן כְּשֶׁהַנֶּפֶשׁ וְהָרוּחַ וְכוּ' בָּא לְזֶה הָעוֹלָם וְאֵינוֹ מִתְלַבֵּשׁ בְּגוּף חַס וְשָׁלוֹם הוּא פְּגָם גָּדוֹל וְעָצוּם מְאֹד רַחֲמָנָא לִצְלָן. כִּי תֵּכֶף כְּשֶׁהַנֶּפֶשׁ בָּא לְזֶה הָעוֹלָם שֶׁהוּא מְרֻבֶּה בִּקְלִפּוֹת כַּיָּדוּעַ אֲזַי הֵם נֶאֱחָזִין בָּהּ מְאֹד וּמַמְשִׁיכִין אוֹתָהּ לְתוֹךְ רִבּוּי הַשִּׁנּוּיִים דְּסִטְרָא אָחֳרָא הַנֶּאֱחָזִין בְּהַפְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת שֶׁל זֶה הָעוֹלָם וְאֵינָהּ יְכוֹלָה לַעֲלוֹת לְהִכָּלֵל בְּאַחְדוּת הַפָּשׁוּט. כִּי מִזֶּה הָעוֹלָם אִי אֶפְשָׁר לְהַנֶּפֶשׁ שֶׁתַּעֲלֶה וְתֻכְלַל בְּאַחְדוּת הַפָּשׁוּט כִּי אִם דַּיְקָא כְּשֶׁהִיא בָּאָה בְּתוֹךְ גּוּף גַּשְׁמִי שֶׁאָז נִמְשְׁכָה לְתַכְלִית הַפְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת וְאָז דַּיְקָא תּוּכַל לְהִתְרוֹמֵם לְהִכָּלֵל מִשָּׁם דַּיְקָא בְּאַחְד

EN:
And this is the entire content of the parashah "V'Zos HaBrachah", in which Moshe Rabbeinu blessed Yisroel before his death, and mentioned and revealed their virtue and importance over all the nations, for all to see — to demonstrate that they have no share or inheritance in us, even in Torah Shebichsav. For they did not wish to accept it — only we, B'nai Yisroel. And this is what is written at the beginning of the blessings: "Hashem came from Sinai, and shone forth from Se'ir to them; He appeared from Mount Paran" etc. . That is, He offered the Torah to the children of Se'ir and Yishma'el — who are the totality of all the nations — and they did not wish to accept it. Only we, B'nai Yisroel, the holy nation, received it from His hand to our hands.

Segment 10
HE:
וְזֶה שֶׁהִזְכִּירָה הַתּוֹרָה שׁוֹר וַחֲמוֹר. אַף-עַל-פִּי שֶׁבֶּאֱמֶת כָּל שְׁנֵי מִינִים בְּיַחַד אָסוּר לַעֲשׂוֹת בָּהֶם מְלָאכָה. אַךְ עִקַּר הַפְּגָם הוּא בִּבְחִינַת פְּגַם הַבְּרִית פְּגַם הַדַּעַת כַּנַּ"ל. וְאִיתָא שֶׁחַיּוֹת טְהוֹרוֹת הֵם בְּחִינַת מַחֲשָׁבוֹת טְהוֹרוֹת. וְחַיּוֹת טְמֵאוֹת הֵם מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת, כִּי יֵשׁ בַּקְּדֻשָּׁה אַרְיֵה שׁוֹר נֶשֶׁר שֶׁהֵם בְּחִינַת מַחֲשָׁבוֹת קְדוֹשׁוֹת, בְּחִינַת תִּקּוּן הַדַּעַת וּכְנֶגֶד כֶּלֶב חֲמוֹר נֵץ וְכוּ'. נִמְצָא שֶׁחֲמוֹר הוּא כְּנֶגֶד שׁוֹר. וְעִקַּר הִתְגַּבְּרוּת הַסִּטְרָא אָחֳרָא הוּא מִסִּטְרָא דִּשְׂמָלָא שֶׁהוּא בְּחִינַת שׁוֹר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּמֹאל. וְעַל-כֵּן כְּשֶׁמִּתְחַבְּרִים שׁוֹר וַחֲמוֹר הוּא עִקַּר הִתְגַּבְּרוּת הַסִּטְרָא אָחֳרָא חַס וְשָׁלוֹם בְּחִינַת פְּגַם הַבְּרִית פְּגַם הַדַּעַת עַל-יְדֵי שֶׁיּוֹנֵק חַס וְשָׁלוֹם חֲמוֹר מִשּׁוֹר. אֲשֶׁר עַל-יְדֵי-זֶה עִקַּר הִתְגַּבְּרוּת הַסִּטְרָא אָחֳרָא חַס וְשָׁלוֹם, כִּי עִקַּר כֹּחָם מִבְּחִינַת שְׂמֹאל שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה שֶׁהוּא בְּחִינַת שׁוֹר שֶׁבַּקְּדֻשָּׁה כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן אַף-עַל-פִּי שֶׁכָּל שְׁנֵי מִינִים אָסוּר אַף-עַל-פִּי-כֵן הִזְכִּירָה הַתּוֹרָה שׁוֹר וַחֲמוֹר, כִּי עִקַּר הַפְּגָם הוּא בְּ

EN:
And therefore, after the sin of Adam HaRishon [the first man], the serpent was cursed: "and you shall eat dust all the days of your life" [Genesis 3:14]. For the subduing of the defilement of the serpent — so that it should no longer be able to attach itself [l'his'achaid] to the world, G-d forbid — is [achieved through] this. For the serpent desired that man should eat from the Tree of Knowledge of Good and Evil so that it would have suckling, G-d forbid, from the good in the Tree of Knowledge. For this is the essential lust and longing of the sitra achra — to attach itself to the good, G-d forbid. And its punishment was the reverse of the reverse — for that which it had longed for was not given to it, and that which was its own was taken from it. For it was cursed that it should have no suckling from any good at all — only "you shall eat dust, etc." And our Sages of blessed memory expounded: that all [foods] taste to it like dust — for it is impossible for it to suckle from any good taste in the world; rather, everything tastes to it like dust. And through this it cannot suckle or attach itself to any good at all. And this is the essential subduing and downfall [hachna'ah u'mfeilah] of the serpent, as stated above.

Segment 11
HE:
וזהו בחי' איסור אותו ואת בנו שלא לשוחטם ביום אחד. כי כמו שבבני אדם צריכין לברר מיום ליום דייקא ומדור לדור קייקא כמו כן בבהמות וחיות וכו' צריכין בירורים חדשים בכל יום ובכל דור ודור כי הכל אחד כי גם הנפשות שבחי הם נפשות אדם שנתגלגלו בהם כנ"ל וע"כ גזר גם עליהם הש"י פור ורבו וכו'. כדי להשלים הבירור בכל יום ובכל דור כנ"ל ועיקר הבירור של נפשות הבהמות הוא ע"י השחיטה כ נ"ל. כי אז דייקא בשעת השחיטה מסתלקת הנפש שבחי ועולה למעלת מחי למדבר כנ"ל. ע"כ צוותה התורה שלא לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד כי הבירור של הבהמה בעצמה ע"י השחיטה והבירור של בנה הם שני בירורים מיוחדים שהם בחי' ימים מויחדים כנ"ל ששינוי הדורות הם בחי' אחת וע"כ בוודאי אסור לשחטם שניהם ביום אחד כי א"א לברר הבירור של שני דורות ביום אחד. ואם חס ושלום ירצה לברר הבירור של שני דורות מיוחדים ביום אחד. תתגבר הסט"א ביותר מבתחילה מאחר שרוצה לברר שלא בזמנו ע"כ מאחר שעיקר התיקון והבירור של החי הוא ע"י השחיטה. ע"כ אסור לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד. כי א"א לברר הבירור של שני דורות מיוחדים ביום אחד כי כל יום ויום הוא בחי' דור מויחד כנ"ל:

EN:
[continued]

Segment 12
HE:
אות ה

EN:
Section 5

Segment 13
HE:
וע"כ עיקר התענית השלם אינו פחות מיום אחד. כמו תענית יוה"כ והתעניתים שגזרו רז"ל שכולם שיעורם יום א' וכן כל התעניתים שמקבלים על עצמן לתשובה כולם שיעורם לא פחות מיום א' כי עיקר תיקון ועליות הנפש הוא ע"י תענית (כמבואר בהתורה הנ"ל) וע"כ שיעור כל תענית הוא לפחות יום א'. כי עיקר התיקון הוא בבחי' הימים ששם עיקר הפגם והתיקון. כי הימים הם בחי' מדות בבחי' ומדת ימי מה הוא כ"ש רבינו ז"ל במ"א (בסי' ל"ג) ושם בבחי' המדות שהם בבחי' הימים שם עיקר כל הפגמים והתיקונים כידוע. וע"כ כ"א ואחד כפי פגמיו ע"י עוונותיו כמו כן הוא צריך להתענות לתשובה. (כמובא בספרים) כדי לתקן ולברר פגמי נפשו דבר יום ביומו. וע"כ שיעור התענית אין פחות מיום כי התיקון והבירור הוא בבחי' יום כנ"ל:

EN:
[continued]

Segment 14
HE:
אות ו

EN:
Section 6

Segment 15
HE:
וזהו בחי' שקלים שנצטוו בשביל לכפר על עון העגל שכולל כל החטאים כי אז חזרה הזוהמא וכו'. ונצטוו אחר יוה"כ ליתן שקלים לכפרה כ"ש (שמות ל') לכפר על נפשותיכם זה בחי' אגרא דתעניתא צדקתא שעיקר התענית הוא הצדקה של א"י שעל ידי זה מעלין הנפש ומכניעין הגוף וכו' (כמבואר בהתור' הנ"ל) וע"כ אחר יוה"כ שהוא יום תענית הקדוש אח"כ נצטוו על שהקלים שהם נדבת לב בחי' צדקה בחי' אגרא דתעניתא צדקתא והכל כדי לתקן חטא העגל שכולל כל החטאים כדי להכניע החומר והגוף ולתקן ולהעלות את הנפש בחי' לכפר על נפשותיכם. על נפשותיכם דייקא כי השקלים הם בחי' צדקה של א"י שהוא בחי' הבל פה שאין בו חטא של תינוקות של בית רבן שעיקר התעלות הנפש הוא על ידי זה כנ"ל. כי השקלים היו בשביל נדבת המשכן וזה ידוע שהמשכן היה כדי להמשיך ולגלות קדושת א"י שעיקר קדושתה מביהמ"ק שהוא בחי' המשכן כי המשכן וביהמ"ק הם בחי' אחת כשרז"ל אשכחן מקדש דאיקרי משכן. ובכל מקום אשר היה חונה שם המשכן היה שם כל הדינים של קדושת הביהמ"ק לענין הרחקת זרים וטמאים וכו'. כי בהמשכן היה קדושת הביהמ"ק שהוא בחי' קדושת א"י שהוא בחי' הבל הקדוש של תינוקות של בית רבן שהם מקבלים הבל פיהם הקדוש מהמשכן מבית ק"ק ששם עמדו הכרובים שהם אנפי זוטרי בחי' תינוקות (כמובא בהתורה הנ"ל וכ"ש בהתור' אזמר' לאלקי בעודי בסימן רפ"ב) שהתינוקות מקבלין הבל פיהם מהמשכן של כל צדיק וצדיק וכו' ע"כ ע"י הצדקה של השקלים בשביל המשכן שהוא בחי' קדושת א"י בחי' הבל פיהם של תינוקות על ידי זה זוכין להכניע החומר והגוף ולהעלות הנפש כנ"ל שהוא תיקון כל החטאים כנ"ל כי כל החטאים נמשכין מזוהמת הגוף שחזרה ע"י עון העגל כידוע:

EN:
[continued]

Segment 16
HE:
אות ז

EN:
Section 7

Segment 17
HE:
וע"כ עיקר הכנעת המן עמלק היה ע"י השקלים כשרז"ל רשע כבר קדמו שקליהם לשקליך. כי עמלק הוא הסט"א שמתגברת מאד בכל יום ויום מחדש. וכן בכל דור ודור מחדש. כפי הבירורים שצריכין לברר בכל יום ובכל דור מחדש כמו כן את זה לעומת זה מתגבר עמלק בכל יום ובכל דור מחדש. וע"כ מלחמה לה' בעמלק מדור דור (שמות י"ז) מדור דור דייקא. כי בכל דור ודור צריך הש"י ללחום עמו מחדש כנ"ל. וע"כ עיקר הכנעת המן עמלק הוא ע"י תענית שע"כ גזרה אסתר תענית כ"ש (אסתר ד') וצומו עלי וכתבה זכר התענית לדורות כ"ש (שם ט') ודברי מצומות וזעקתם לידע ולהודיע שעיקר הכנעת המן עמלק שהוא הסט"א בכל דור ודור הוא על ידי התענית וכן בימי משה היה הכנעתו ע"י תענית כשרז"ל ומשה אהרן וחור עלו וכו' בתענית היו שרויים וע"כ היה עיקר הכנעת המן עמלק ע"י השקלים כי עיקר התענית הוא הצדקה בחי' אגרא דתעניתא צדקתא וכנ"ל שזהוא בחי' שקלים כנ"ל:

EN:
[continued]

Segment 18
HE:
כי עיקר בנין המלכות הוא על ידי בחינת עצו שהם בחינת נ"ה שמשם עיקר בנין המלכות כידוע ועל כן כל מלך יש לו יועצים כי עיקר תקון המלכות הוא על ידי עצות ועל כן נקראים העצות בשם מלכות כמו שכתוב מלכי ישפר עלך שזה בחינות ולא יחצו לשתי ממלכות היינו עצות וכו' (כנ"ל במאמר הנ"ל) כי עיקר בחינת המלכות על ידי עצות כנ"ל. ועל כן חלוקת מלכות בית דוד היה על ידי שנפגם העצות ולא זכה רחבעם לשית עצות בנפשו. ויעזוב עצת הזקנים וישב לעם קשות כעצת הילדים אשר גדלו אתו ועל ידי זה נחלקה מלכות בית דוד. שעל ידי זה נאמר לעתיד ולא יחצו לשתי ממלכות עוד שפירש רבינו במאמר הנ"ל שמרמז על לוקת העצה שנחצה לשתים שאינו ידוע איך לעשות כי הכל אחד כי פגם העצה הוא פגם המלכות כי על ידי חלוקת העצה לשתים על ידי זה נחצה מלכות בית דוד כ"ל. ולעתיד שנזכה למים טהורים ונזכה לעצה שלימ ה אז יתקיים ולא יחצו לשתי ממלכות עוד. דהיינו כפשוטו שתהיה מלכות אחת מלכות בית דוד וגם תהיה העצה שלימה. כי הכל אחד כנ"ל ועל כן היה דוד המלך עליוה שלום מבקש מאד לזכות לעצה שלימה כמו שכתוב (תהלים י"ג) עד אנה אשית עצות בנפשי וכו'. וכשזוכה לעצה שלימה נאמר אברך ה' אשר יעצני אף לילות וכו' (שם ט"ז) כי עיקר מלכות תלויה בזה בבחינת עצות שלימות כנ"ל. ועל כן כשברח דוד מפני אבשלום בנו בקש גדוד מהשם יתברך סכך נא עצת אחיתופל ה' וכן היה כי עיקר נפילת אבשלום היה על ידי שהשם יתברך בלבל עצתו שנחלקה עצתו לשנים ולא ידע איך לעשות. עד שעשה כעצת חושי הארכי ולא עשה כעצת אחיתופל שהיתה טובה לפניו ועל ידי זה היתה מפלתו. כמו שכתוב וה' צוה להפר עצת אחיתופל הטובה לבעבור וו' כי עיקר המלכות הוא על ידי עצות כנ"ל. ועל כן קודם שמיני עצרת שאז הוא גמר תיקון המלכות כידוע. על כן אנו לוקחין מקודם ערבי נחל שהם בחינת תיקון העצות שנתתקנין על ידי אפיקי מים על ידי בחינת מים טהורים שנתגלין אז בחינת ההוא יומא וישב יצחק ויחפור וכו'. ועל ידי זה אז וזוכין בשמיני עצרת להשלים בחינת תיקון המלכות. כי עיק תקון המלכות דהיינו שיתגלה מלכות יתברך עלינו הוא על ידי התורה שהוא תרי"ג עיטין דאורייא כמו שכתוב לי עצה ותושיה.

EN:
For when a person becomes distant from Hashem, blessed be He, G-d forbid — all the more so when he falls into evil cravings and transgressions, G-d forbid — then he is the aspect of “Rachel weeping for her children” (Yirmiyahu 31:14), etc. For the Sh’chinah [Divine Presence], which is the holiness of Yisrael, is called “Rachel,” as is known. And then she is in the aspect of “Like a ewe before her shearers, she is silent” (Yeshaya 53:7) — namely, the holiness of the soul of [a person from] Yisrael, which is the aspect of Rachel, is among the k’lipos and sitrin achranin [Other Sides] that oppress and constrict her. And from the great weakness [of the soul] through the abundance of his sins, she is “like a ewe before her shearers, she is silent” — for they shear and rob her and take from her her glory and her splendor, and she is silenced among them.

Segment 19
HE:
וּכְלָלִיּוּת ב' הַשִּׁינִין הֵם ז' רָאשִׁין בְּחִינַת יְסוֹד, שֶׁהוּא בְּחִינַת שַׁבָּת, שֶׁהוּא יוֹם הַשְּׁבִיעִי, כַּמּוּבָא, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מלאפום שֶׁשָּׁם הַנְּקֻדָּה כַּנַּ"ל, שֶׁהוּא יוּד עַל וָי"ו, בְּחִינַת זַיִן, בְּחִינַת זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וְכוּ', כַּמּוּבָא וְעַל-כֵּן שַׁבָּת לַאו זְמַן תְּפִלִּין ( מְנָחוֹת לו), כִּי שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב הֵם עַצְמָן אוֹת, דַּיְקָא בְּחִינַת בְּרִית שֶׁשָּׁם הַנְּקֻדָּה וּבְשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב מְאִירָה הַנְּקֻדָּה מֵעַצְמָהּ מֵחֲמַת קְדֻשַּׁת הַיָּמִים בְּעַצְמָן, כִּי זֶה עִקַּר קְדֻשַּׁת שַׁבָּת בִּבְחִינַת הַנְּקֻדָּה הַקְּדוֹשָׁה, כַּמּוּבָא וְגַם יוֹם טוֹב מְקַבֵּל מִשַּׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, וְעַל-כֵּן בְּשַׁבָּת עוֹלִין כָּל הָעוֹלָמוֹת אֶל הַקְּדֻשָּׁה בִּכְנִיסַת שַׁבָּת, שֶׁזֶּה נַעֲשֶֹה עַל-יְדֵי הֶאָרַת הַנְּקֻדָּה הַנַּ"ל, שֶׁהִיא בְּחִינַת שַׁבָּת, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִתְקַשְּׁרִין כָּל הַשְּׁבִירוֹת אֶל שֹׁרֶשׁ נְקֻדָּתָם וְנִתְתַּקְּנִין וְזֶה בְּחִינַת עֹנֶג שַׁבָּת, כִּי אָז נִתְבַּטְּלִין אַהֲבוֹת הַנְּפוּלוֹת וְזוֹכִין לְעֹנֶג שַׁבָּת, בְּחִינַת אַהֲבוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת, בְּחִינַת אָז תִּתְעַנַּג עַל ה' וְעַל-כֵּן שַׁבָּת לַאו זְמַן תְּפִלִּין כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת ג' סְעֻדּוֹת שֶׁל שַׁבָּת כְּנֶגֶד ג' נְקֻדּוֹת הַנַּ"ל: 

~ אות ח

 וְעַל-כֵּן תְּפִלִּין צָרִיךְ לִנְהֹג

EN:
"Chazeh haveis ad di charsavan remivu v'Asik Yomin yesiv, levusheih kis'lag chivar" . Tzitzis, the rectification of garments, are the Kisei HaKavod — judging everyone favorably with great mercy. "Im yih'yu chata'eichem kashanim, kasheleg yalbinu; im ya'dimu katola, katzemer yih'yu" — the thread of techeiles whitening sins on Yom HaKippurim.43 Tzitzis are the "Place of the world," judging everyone favorably — all sins forgiven.

Segment 21
HE:
אות ח ועל כן תפילין צריך לנהוג בהם קדושה ואסור לכנוב בהן לבית הכסא (שלחן ערוך סימן ל"ז סעיף ג') ואסור לנהוג בהם קלות ראש וצריכין גוף נקי דוקא שלא יפיח בהן (שם סעיף ה') כי תפילין הוא בחינת אור הנקודה הקדושה כנ"ל שהיא בחינת שבת כנ"ל, ושבת קביעא וקיימא, היינו שבחינת שבת בחינת נקודה הקדושה הנ"ל היא קביעא וקיימא בקדושתה תמיד ואינה משתניתואינה יוצאת לחוץ לעולם, ועל כן אסור לצאת בהן לחוץ דהיינו למקומות שאינם נקיים וכיוצא, כי הם בחינת אור הנקודה הקדושה בעצמה שהיא קבועה בקדושה לעולם בבחינת שבת, בחינת שביתה וקביעות ואינה יוצאת לחוץ לעולם, בבחינת (שמות טז) אל יצא איש ממקומו ביום השביעי, ועל כן לילה לאו זמן תפילין, כי זאת הנקודה השורה אצל ברית המתגלה בבחינת תפילין כנ"ל, אינה מאירה לחוץ כי אם על ידי בחינת מלכות דהיינו על ידי הדיבור בבחינת (תהלים מט) פי ידבר חכמות, כמו שכתוב שם במאמר הנ"ל, כי עיקר הארת הנקודה לתקן הכלים הנשברים כמבואר שם ותיקונם על ידי בחינת כלים חדשים, וזה נעשה על ידי הדיבור דייקא שהוא בחינת מלכות פה, כי הדיבור הוא בחינת כלי השפע כמו שכתוב שם היינו בחינת כלים לתקן הנשברים כנ"ל, ועל כן בלילה שאז בחינת מכלות דקדושה בעולמות התחתונים לברר בירורים כמובא על כן אי אפשר שיאיר אז הארת התפילי דהיינו אור הנקודה הנ"ל, כי הנקודה אינה יוצאת לחוץ כנ"ל, רק ביום שאז עולה המלכות עם כל הבירורים אל הקדושה ואזי מאיר אור הנקודה ונעשין תפילין כנ"ל, כי אור הנקודה מאירה רק על ידי בחינת המלכות בבחינת פי ידבר חכמות ומלכות פה כנ"ל:

EN:
Therefore at the beginning of Yom HaKippurim, one wraps in tzitzis immediately. The primary Chesed and mercy of forgiveness is through tzitzis — where there is the place of each one, judging everyone favorably, forgiving sins.

This is the 13 chulyos in the tzitzis, corresponding to the 13 attributes of mercy. And: "Hinei makom iti" — "Behold, there is a place with Me" — said when Hashem wished to wrap in tzitzis to arrange the 13 attributes before Moshe. From this verse our Sages derived : "The Holy One is the Place of the world, and the world is not His place." This depends upon that — through being the Place of the world, all attributes of mercy are drawn, knowing the place of each one. This is wrapping in tzitzis — the "Place of the world."

Segment 23
HE:
אות ט וְזֶה בְּחִינַת ג' תְּפִלּוֹת שֶׁמִּתְפַּלְּלִין בְּכָל יוֹם, דְּהַיְנוּ שַׁחֲרִית, מִנְחָה, עַרְבִית, כְּנֶגֶד בְּחִינַת ג' הַנְּקֻדּוֹת הַנַּ"ל, כִּי הַנְּקֻדּוֹת מְאִירִין עַל-יְדֵי בְּחִינַת תְּפִלָּה בִּבְחִינַת פִּי יְדַבֵּר וְכוּ', כַּמּוּבָא שָׁם, כִּי ג' הַנְּקֻדּוֹת הַנַּ"ל הֵם בְּחִינַת נְקֻדָּה עִלָּאָה וּנְקֻדָּה תַּתָּאָה וּנְקֻדָּה הָאֶמְצָעִית הַמַּמְשֶׁכֶת הַהֶאָרָה מֵעֶלְיוֹנָה לַתַּחְתּוֹנָה וְזֶהוּ בְּחִינַת שַׁחֲרִית, מִנְחָה וְעַרְבִית, כִּי שַׁחֲרִית וְעַרְבִית הֵם בְּחִינַת נְקֻדָּה עֶלְיוֹנָה וְתַחְתּוֹנָה, שֶׁהֵם בְּחִינַת יוֹם וְלַיְלָה, תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ וּתְפִלִּין שֶׁל יַד, כַּמּוּבָא וּמִנְחָה הִיא בְּחִינַת נְקֻדָּה הָאֶמְצָעִית הַפּוֹתַחַת וּמַמְשֶׁכֶת הַהֶאָרָה מֵעִלָּאָה לְתַתָּאָה, כַּמּוּבָא בְּהִלְכוֹת תְּפִלַּת הַמִּנְחָה, שֶׁמִּנְחָה הוּא בְּחִינַת פתח, שֶׁהוּא בָּאֶמְצַע בֵּין ב' הַנְּקֻדּוֹת כַּנַּ"ל, וְעַל-כֵּן אֵין קְרִיאַת שְׁמַע בְּמִנְחָה רַק בְּשַׁחֲרִית וְעַרְבִית, כִּי עִקַּר הַנְּקֻדּוֹת הֵם רַק ב' עִלָּאָה וְתַתָּאָה, שֶׁהֵם בְּחִינַת תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ וּתְפִלִּין שֶׁל יַד, וְעַל-כֵּן יֵשׁ בָּהֶם פָּרָשִׁיּוֹת בְּחִינַת מֹחִין וְזֶהוּ בְּחִינַת שַׁחֲרִית וְעַרְבִית שֶׁהֵם בְּחִינַת נְקֻדָּה עִלָּאָה וְתַתָּאָה, וְעַל-כֵּן יֵשׁ בָּהֶם קְרִיאַת שְׁמַע בְּחִינַת מֹחִין, אֲבָל מִנְחָה הוּא רַק בְּחִינַת הַמְשָׁכַת הַהֶאָרָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִלִּין, שֶׁהוּא בְּחִינַת נְקֻדָּה הָאֶמְצָעִית שֶׁאֵין שָׁם פָרָשִׁיּוֹת כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן אֵין בְּמִנְחָה קְרִיאַת שְׁמַע גַּם כֵּן כַּנַּ"ל לְעִנְיַן קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִלִּין, כִּי מִנְחָה הִיא בִּבְחִינַת קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִלִּין, שֶׁהוּא בְּחִינַת לֵאָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת דִּינִים, כִּי יִצְחָק תִּקֵּן תְּפִלַּת הַמִּנְחָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת דִּינִים, בְּחִינַת ( בְּרֵאשִׁית כז) וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאוֹת, שֶׁזֶּה בְּחִינַת לֵאָה, בְּחִינַת ( שָׁם כט) וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת, כִּי תּוּקְפָא דְּדִינָא דְּמִנְחָה הוּא בְּחִינַת אֲחִיזַת עֵשָֹו, בִּבְחִינַת וַיִּשְׁלַח לְעֵשָֹו מִנְחָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא, וְלֵאָה הָיָה בָּהּ מִבְּחִינַת דִּין הַקָּשֶׁה שֶׁל עֵשָֹו, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( בְּרֵאשִׁית רַבָּא פֶּרֶק ע) שֶׁלֵּאָה הָיְתָה רְאוּיָה לְעֵשָֹו אֶלָּא שֶׁעַל-יְדֵי בְּכִיָּתָה נִצְּלָה מִמֶּנּוּ נִמְצָא, שֶׁלֵּאָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִלִּין, הִיא בְּחִינַת תְּפִלַּת הַמִּנְחָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת נְקֻדָּה הָאֶמְצָעִית כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן כָּל תִּקּוּנֵי הַתְּפִלָּה בְּשַׁחֲרִית, כִּי שַׁחֲרִית הוּא בְּחִינַת נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁהוּא הָעִקָּר, כִּי כָּל הג' נְקֻדּוֹת כְּלוּלוֹת בָּהּ כַּנַּ"ל, כִּי אַבְרָהָם תִּקֵּן שַׁחֲרִית, וְאַבְרָהָם הוּא בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת אוֹר הַנְּקֻדָּה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁהִיא בְּחִינַת חֶסֶד, בְּחִינַת אַבְרָהָם, בְּחִינַת ( תְּהִלִּים קי) אַתָּה כֹּהֵן לְעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם וְעַל-כֵּן עִקַּר תִּקּוּנֵי הַתְּפִלָּה בְּשַׁחֲרִית שֶׁאָז מִתְפַּלְּלִין בִּתְפִלִּין וּמַאֲרִיכִין בְּיוֹתֵר בִּתְפִלָּה, כִּי עִקַּר הַנְּקֻדָּה מֵאִיר בְּשַׁחֲרִית, שֶׁהוּא בְּחִינַת חֶסֶד לְאַבְרָהָם, כִּי הַנְּקֻדָּה הוּא אוֹר הַחֶסֶד כַּנַּ"ל: 

~ אות י

 וְזֶה בְּחִינַת תְּפִלָּה בְּצִבּוּר שֶׁעִקַּר הַתְּפִלָּה ה

EN:
This is the knots and windings of tzitzis — to unravel and sweeten all knots of the Sitra Achara. "Place" — Asiyah, tzimtzum, physical matter — is a knot, where the thing is so constricted it becomes gross matter. Therefore chomer [matter] means a knot, as Rashi explains.44 From "place" — tzimtzum, knot — all knots of the Sitra Achara are drawn. One who is not guarded becomes ensnared in their knots — "Vachavalim parshu reshes" .

Every place where a person is ensnared in sin — this is a knot: "asirei oni uvarzel"45. This is issur — all transgressions are called issur, meaning a knot46 — bound like birds in a trap, may the Merciful One save us. One must beseech Hashem to escape their knots.

Segment 25
HE:
אות י וזה בחינת תפלה בצבור שעיקר התפלה הוא בציבור דוקא כי אין ציבור פחות מיו"ד. וכשיש יו"ד אז מאיר אור הנקודה הקדושה שהיא בחינת יו"ד כמו שכתוב שם, ועל כן אז אומרים קדושה, כי אין דבר שבקדושה בפחות מיו"ד (מגילה כג) כי הנקודה נקראת קדש כמו שכתוב שם על פי וגוי קדוש, והוא בחינת יו"ד. ועל כן אין דבר שבקדושה בפחות מיו"ד, וזהו בחינת ג' קדושות קדוש קדוש קדוש בחינת ג' הנקודות הנ"ל שהם נקראין קדוש כנ"ל, וזה בחינת חזרת התפלה על ידי השליח צבור, כי השליח צבור הוא בבחינת צדיק הדור שהוא כלול מכל הציבור, והוא בבחינת נקודה הכללית שכל הנקודות מקבלין ממנו וכמובא בדברי רבינו ז"ל (חלק א' סימן רפ"ב) שהשליח צבור כלול מכל הנקודות טובות שיש בכל הציבור, ועל כן מתחלה מתפללין בלחש כל אחד בפני עצמו, כדי שכל אחד יקבל מיניה וביה, ועל ידי שמתפללין בציבור נכללין זה בזה ומקבלין דין מן דין, וכולם כאחד מקבלין מבחינת נקודה הכללית דהיינו חזרת התפלה על ידי השליח צבור שהוא בחינת נקודה הכללית, ועל כן חוזר התפלה, כדי שיאיר לכל הנקודות, כי נקודה הכללית צריכה להאיר לכל הנקודות, וכולם צריכין לקבל ממנה כמו שכתוב שם, ואזי בחזרת התפלה אומרין קדושה ג' פעמים קדוש קדוש קדוש, דהיינו כליות כל הג' נקודות כנ"ל:

EN:
This is the knots and windings of tzitzis — many double knots and windings upon windings — to sweeten and nullify all knots of the Sitra Achara. Tzitzis are the "Place of the world" — all places (knots, matter) are found there. Therefore everything is sweetened. Whoever is ensnared, even in the lowest level, bound in multitudes of knots — nevertheless, through tzitzis, the "Place of the world" where all root-knots are found, everything is sweetened. The judgment is only sweetened at its root.

Therefore there are 39 windings — tal oros [39 lights] from the first three letters of the Name — the three Patriarchs, the three festivals47 — from which tzitzis emerge. The 39 lights are the holiness of Shabbos, opposite the 39 melachos — the defilement of the serpent . The 39 melachos are knots — labor is knot and tzimtzum: "Vatikasher kol hachomah" .

Segment 27
HE:
אות יא וזהו בחינת איסור החמור של הוצאת זרע לבטלה ח"ו, על פי מה שכתוב לעיל שהנקודה השורה אצל הברית שלום היא קבועה בקדושה תמיד, ואינה יוצאה לחוץ, וגם אינה מאירה למטה כי אם על ידי בחינת מלכות פה כמו שכתוב לעיל, ועל כן הטפה הקדושה שיוצאת מן היסוד שהיא בחינת אור הנקודה הקדושה הנ"ל, אסור להוציאה לחוץ, כי אם על ידי בחינת מלכות דהיינו בת זוגו ואז נעשה מזה תיקון גדול, דהיינו תיקון השבירות כנ"ל, כי כל הזווגים הקדושים לברר ולתקן בחינת הכלים הנשברים כמובא, ועל כן עיקר הזווג בשבת שאז מאירה הנקודה כנ"ל, אבל כשח"ו מוציא הטפה לבטלה ח"ו, נמצא שח"ו ממשיך אור הנקודה שביסוד לחוץ, וכאילו מחריב את העולם שנותן להם יניקה ח"ו מבחינת אור הנקודה בעצמה שנמשכת לחוץ, והוא מחדש שבירת כלים, כמובא בכתבי האריז"ל, כי לא די שאינו מתקן הכלים הנשברים על ידי אור הנקודה הקדושה כי אם אדרבה שחוזר וממשיך אור הנקודה לחוץ, וחוזרים הכלים להשתבר, מאחר שאין כלים לקבל האור, ועל כן אמרו שהוא כאלו עוקר מזלו ח"ו, כי ח"ו עוקר הנקודה שהיא עיקר שורש חיותו, ועל כן אמרו שאין מועיל לו תשובה, כי אי אפשר לו לשוב, כי להיכן ישוב מאחר שפגם בהנקודה בעצמה, כי כל זמן שנשארה הנקודה קיימת מועיל תשובה, אבל זה שפגם בהנקודה בעצמה וכאלו עוקר נקודתו ח"ו, להיכן ישוב, אבל באמת אף על פי כן אין דבר שעומד בפני התשובה, וכמובא בכל הספרים שאף על פי כן אם יעשה תשובה יתכפר לו בוודאי, אך עיקר תשובתו הוא רק על ידי צדיק הדור שהוא בחינת נקודה הכללית שמשם מקבלין כל הנקודות, וזה מאחר שפגם בנקודה שלו בעצמה על כן מוכרח לקבל אור הנקודה מחדש, וזה אי אפשר כי אם על ידי צדיק הדור שהוא שורש כל הנקודות ועל כן יש לו כח להאיר לו הנקודה מחדש, כי שם שורש כולם כנ"ל, וכן מובן בדברי רבינו במאמר בחצוצרות (סימן ה') על פסוק אוזן שומעת תוכחת חיים, שעיקר תיקון ענין זה הוא על ידי צדיק הדור עיין שם, והנה מאחר שמן הדין אין מועיל לו תשובה, ואף על פי כן יש לו תקנה אם הוא מתחרט ומתחנן לפני המקום ברוך הוא כנ"ל וכמובא, הנה זה הוא רק חסד חנם מלפניו יתברך שיקבל בתשובה מי שאין ראוי לקבל, וזהו בעצמו תיקונו, כי כשזוכה לעורר רחמי השם יתברך עליו לקבלו בתשובה, נמצא שהוא מעורר ומגלה חסד חדש לגמרי מה שלא היה מעולם, כי החסד אשר מעולם אינו ניתן לכפר לו מאחר שאין מועיל לו תשובה, כי מה שמועיל תשובה לכל החטאים הוא רק מצד החסד כמו שאמרו רז"ל (ילקוט שמעוני ב' שנח) שאלו למדת הדין וכו', ומאחר שלזה אין מועיל תשובה נמצא שהחסד אשר מעולם שהוא מחייב שיועיל תשובה לכל החטאים, אינו מועיל לו מאחר שאמרו שאין מועיל לו תשובה ובאמת כך ראוי לו מאחר שפגם בהנקודה, והנקודה הוא אור החסד ומאחר שפגם באור החסד אין לו תשובה, כי שם פגם, על כן כשהשם יתברך רוצה לרקחם עליו הוא עושה עמו חסד חדש שלא היה מעולם, כי עתה הוא יתברך מחדש חסדו לתקן ולמחול אפילו על זה העון גם כן, וזה הוא עיקר תקונו, מאחר שעתה בהכרח נמשך חסד חדש כנ"ל, ועל ידי זה נתתקן, כי חוזר לקבל נקודה חדשה על ידי החסד החדש, כי הנקודה הוא חסד כנ"ל, ומאחר שנמשך עתה חסד חדש, על ידי זה בעצמו מקבל אור הנקודה שהיא חסד, וזהו תיקונו, והבן:

EN:
Shabbos is "above place" — all 39 melachos (knots, tzimtzum, physicality of "place") are nullified. The 39 melachos are derived from the Mishkan , for there were all 39 melachos. The 39 melachos of the Mishkan were the aspect of the 39 lights, as our Rebbe wrote . Through the 39 melachos of the Mishkan, all the 39 melachos of the serpent's defilement — tzimtzumim, physicality of "place" — were sweetened and nullified. For the Mishkan, the aspect of the Beis HaMikdash, was "above place," "a little that holds a lot" — there in the Mishkan was the Ark, "a little that holds a lot."

This is the 39 windings in tzitzis — nullifying all windings and knots of the Sitra Achara through the 39 windings, the 39 lights, the "Place of the world." This is what our Sages said : "A person made bundles and bundles of transgressions — let him make corresponding bundles and bundles of mitzvos." Transgressions are bundles and knots; one must make corresponding bundles of mitzvos — bundles and knots of holiness. This is the windings and knots of tzitzis.

Segment 29
HE:
אות יב ועיקר זה בתיקון בשלימות הוא רק על ידי משיח שיבא במהרה בימינו, כי משיח יבא לתקן זה החטא ביותר כמובא בספרים, בבחינת (ישעיה יב) ונפוצות יהודה יקבץ, שיקבץ כל הנדחים והנפזרים בארבע כנפות הארץ, שזהו תיקון ענין זה כמובא בספרים, בבחינת (ישעיה יב) ונפוצות יהודה יקבץ, שיקבץ כל הנדחים והנפזרים בארבע כנפות הארץ, שזהו תיקון ענין זה כמובא, כי משיח הוא בחינת אור החס החדש המתקן הכל, בבחינת (תהלים יח) ועושה חסד למשיחו, וזה בחינת (ישעיה נט) ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב, ולשבי פשע דייקא, שהם השבים על חטא הנ"ל שנקרא (שם נז) ילדי פשע זרע שקר וכמו שכתוב בכוונות שמקרא זה מדבר בתיקון ענין זה, ולהם דייקא יבא הגואל צדק, כי כל תיקונם על ידו דייקא כנ"ל, וכשיבא ויתקנם אז יחזור ויאיר בהם הנקודה שהיא כלולה מג' נקודות כנ"ל, וזהו (שם נט) ואני זאת בריתי ~ אותם וכו' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך, כי הוא מתגלה בפה כנ"ל, לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך וכו', היינו בחינת ג' נקוןדות שהם בחינת ראש תוך סוף כנ"ל, שהם בחינת ג' מדריגות מאב לבן ולבן הבן, שכל אחד מקבל מן העליון ועליון מעליון וכנ"ל, שכל הג' נקודות קשורות זו בזו כנ"ל, וכולם יאירו ויתגלו על ידי משיח כנ"ל, וזהו אמר ה' מעתה ועד עולם, כי גאולה האחרונה היא לעולם ועד, וזה שאומרים אחר כך קדושה דסידרא, דהיינו ג' קדושות, שהם גם כן בחינת הנקודה שכלולה מג' נקודות כנ"ל:

EN:
No chulyah is fewer than three [windings],48 for the essential knot of holiness is the aspect of Yaakov — "V'hachut hameshulash lo bimheirah yinatek" — "The threefold cord is not quickly torn" . He encompasses all three Patriarchs, the three festivals. He is the aspect of "anaf eitz avos" — "a branch of a thick-leaved tree" — and avos is no fewer than three.49

This is Sukkos, the third festival, the aspect of Yaakov. Then one takes the four species and binds three species together — the three Patriarchs, Yaakov — illuminating the esrog, the bas ayin,50 completing the four species. This is the four tzitzis with chulyos, each chulyah three windings. And 39 windings plus five double knots (ten knots) — all together 49, corresponding to the 49 days of the Omer, the filling of the moon through elevating "place" and "time" upward — the aspect of tzitzis.

Segment 30
HE:
לחון, חס ושלוּם, ואפלו אם יוצאת כַּמוּ שיוצאת
תפס אוּתָה מִיד שִזְבר וַיִחַזירגָה אֶל. מְקימָה
לְמַחַשָבָה נְקְיָה וּכשָרה. בִּי הַמחֶשְבָה בְּיִד הָאָרֶם
תָּמִיד כנ"ל, כּי אי אִפשר שיכנס בְּמחו שני מחשבות
בַּשוּם אפֶן.
וזה בְּחִינַת עמָר שעורים, הִינוּ שְבְּחִינת שעורים
שְהוּא בְּחִינַת כח המדמה כנ"ל שמשם כָּל הַגִּסִיונוּת
הַבָּאים על הָאָדָם כַּפִי המחשבות שחושב. וכל אלו
הַמַחֶשָבות הם בְּחִינת שערות מוּתְרִי מחין כידוּע.
וזֶה בַּחִינת 'שעורים' לְשון שעָרות. וכל אלו הַשעָרוּת
שָהֶם הַמוּתְרִי מחִין שְמהֶם כָּל הַהַרְהוּרִים וְהַבַּלְבוּלִים
הַבָּאִין מהמדמה שהוא בַּחִינת שעורים כַלֶם הֶם
בַּבְחִינַת עמר וּמַדָה. וְזהוּ בְּחִינַת עמָר שעורים
שצריכין לידע שָהַמח יש לו מה וּנְבוּל, וָאִין יכול
לְכָנם בו יותַר ממחשבֶה אֶחַת בִּשום אפן, כַּמו כַּלִי
שְמַחְזְקֶת מִדֶה אֶחַת וְיוּתֶר מִזֶה אי אֶפשָר לְכְנס בֶּה,
בּמו כן המח הוא כְּלִי שאי אִפשר לְכָנם בו כּי אם
שערה אַחַת שְהִיא מחשְבֶה אֶחַת, וְיותֶר מזֶה אי
אִפשָר לְכָנם בו בָּבת אחת, כִּי אינו יכול לְקְבַּל בי
אם מִחשְבָה אחַת. רק מִחָמת רהיטת המחין, כִּי המח
רין מאד וְאינו נָח לְעוּלֶם והוא כַּמו הָאִינו נָח (שקורין
אום רוא שבזייניר) עַלדכן המחשבות רודפין מאד
מחשבָה אֶחַר מִחשבֶה, מחֶמת זה טועים הרבה כָּאלוּ
אִין הַמַחֶשְבָה בְּיְדֶם, אבֶל בָּאָמַת לא כַן הוא, בִּי אִין
יכול לְכָנם בְּהַמחשבָה שְתִי מחַשבוּת בִּיְחָד.
וכֶשָיחשב מחשָבֶָה אַחָרֶת בַּוְדַאי תְּרְחֶה הַמִחֶשֶבָה
הראשוּנָה בְּלי מַלְחְמָה רק בֶּשָב וְאֶל תַּעֶשָה.
וזֶה בְּחִינַת עמר שעורים, שְהַמחשבות, שהֶם בַּחִינת
שערוּת, הֶם בּמח בִּבְחִינת. עמר ומדה ואי אִפֶשָר
לְכָנם שִתִי מחשבות בַּפעַם אֶחֶת בשום אפן כנ"ל.
זה עַקַר הַטְֶחְרָה מזהָמַת מְַריִם שֶהוּא לְהַטְחֶר מפָּנֶם
הַבּרִית שְבָּא עליודי פָּם הַמחֶשְבֶה, כִּי עְקַר הַטֶחְרָה
עלדידי ששומרין המח כְּחוּט השערה לְבַל תִּצַא חוץ
ְגְּבוּל. ואַפלוּ אם כְּבֶר יָצָא כְּמו שְיִצָא בְּקֶל יְכוּלין
לְהחְזירוּ | עלדידי חוט השערה, דְהַינוּ ‏ עליידי
ששומרין מַעַתֶּה לְהְתְחִיל לחשב מִחֶשְבֶה אֶחְרֶת, בָּ
תָּכֶף בְּשָיְתְחִיל כְּחוט הַשְעֶרָה לחשב מִחשְבָה אֶחָרֶת
בְּשָרה, תִּהְיָה נִדְחה הַמחֶשָבֶה הַראשינָה מִמִילָא
[עלדכן מִתְחִַילִין מוד לסְפר הומים לָעמֶר, כִּי הַיָּמִים
הֶם הַחַיוּת של הָאָדֶם, כּי כָּל חיותו נִכַלֶל בּימים
ּבזמן שָהֶם כָּל יָמִי חַייו. וְעְקַר הַחִיוּת הוא הַחְכְָמָה

Segment 31
HE:
שבמח, כָּמו ש3תוּב (קְהֶלֶת ז): "הַחְכְמָה תִּחַיָה וְכו'".
ועלדכן בַּכָל יום יש בו חְכָמַה וְשכַל שהוא חַיוּתו
ְכַמְבאֶר בָּל זה בְּדברִיי ז"ל בְּמָקוּם אֶחָר, עַליכֶּן
צְרִיכִין לְסְפר הַיָמִים לֶעמַר שתְכֶף כְּשְבָּא הַיום
צֶרִיכין לְסְפְרו וְלְמנותוּ לְעמַר. לידע שהַיום, שְהוּא
הַחִיוּת, שהוא הַחְכְמָה שָבְּמחַ שמשם כָּל המחשבות
הֶם בַּבְחִינת עמֶר ומדה בַּבְחִינת עמר שעורים שאין
שני שעָרות שהם שני מחשבות יכולין לְכָנם בַּפַעַם
אחַת, כַּמוּ שִבְּתוּב (איוב לח) "מי פלג לשטף תִּעְָלָה
וזֶה: "שָבַע שִבָּתוּת תְּמִימות. תְּהְיִינָה", | שֶצרִיכִין
לספר מִתְּחְלַת הַיום כָּדִי שִיּהְיוּ תְּמִימִים, הִַינו
שצְריכִין לזֶהֶר מִתְּחְלַת הַיוּם. שְיְהְיָה תָּמִים בלו
עלדידי שסופרו לְעמר, שעליידי זה ממשיף על עצמו
קֶדשֶת הְעמָר וְהַמְרָה של הַמחשְבָה, שעַלייְרִי זֶה
יכול לְדְחוּת כָּל המחשבות רַעות כנ"ל, שעָלדידי זֶה
עַקַר קֶדשֶת המחין שְהֶם קדשת הַבָּרִית שְממֶשִיכִין
ימי הַסְפִירֶה וכנ"ל. וצריכין. לִוֶהר בְּזֶה. מָאד
מִתְּחְלת הַיוּם לְבָּלִי לְהַתְחִיל לְהָנִיחַ לְכָנם בַּמהַ
מחֶשָבָה רְעָה חס ושָלוּם, וָאם כְּבֶר נִכְנֶסָה הָס

Segment 32
HE:
וְעַל-כֵּן בִּגְמַר הַתְּפִלָּה וְהַתְּפִלָּה הוּא בְּחִינַת נִשְׁמָע בְּחִינַת נִסְתָּר וְכוּ' כַּנַּ"ל וּבִגְמַר הַתְּפִלָּה כְּשֶׁמַּגִּיעִין לְבִרְכַּת רְצֵה וּמוֹדִים וְכוּ' שֶׁהֵם גְּמַר הַתְּפִלָּה כְּעֶבֶד שֶׁקִּבֵּל פְּרָס מֵרַבּוֹ וְכוּ', כְּמוֹ שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בְּרָכוֹת לד) וְאָז צְרִיכִים לִזְכּוֹת לְהַשִּׂיג הַנִּשְׁמָע, לַעֲשׂוֹת מֵהַנִּשְׁמָע נַעֲשֶׂה, דְּהַיְנוּ לִזְכּוֹת לִבְחִינַת יְרוּשָׁלַיִם יִרְאָה שָׁלֵם וְזֶהוּ בְּחִינַת בִּרְכַּת רְצֵה שֶׁהוּא בְּחִינַת יִרְאָה כְּמוֹ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים שָׁם בְּעֵת שֶׁהַכֹּהֲנִים רוֹצִין לִשָּׂא כַּפֵּיהֶם שֶׁאָז אוֹמְרִים שָׁם וְשָׁם נַעֲבָדְךָ בְּיִרְאָה וְכוּ' וְסִיּוּם הַבְּרָכָה שֶׁאוֹתְךָ לְבַדְּךָ בְּיִרְאָה נַעֲבֹד, וְעַל-כֵּן אָז הַכֹּהֲנִים עוֹקְרִין רַגְלֵיהֶם בִּשְׁבִיל נְשִׂיאַת כַּפַּיִם. וְאַחַר כָּךְ מְבָרְכִין אֶת יִשְׂרָאֵל אֵצֶל שִׂים שָׁלוֹם וְעִקַּר הַבְּרָכָה הוּא שָׁלוֹם שֶׁהוּא סִיּוּם גְּמַר בִּרְכָתָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם, כִּי עִקַּר נְשִׂיאַת כַּפַּיִם שֶׁל הַכֹּהֲנִים הוּא לְהַמְשִׁיךְ בְּחִינַת חוֹתַם הַיָּדַיִן שֶׁהוּא בְּחִינַת יְרוּשָׁלַיִם קִרְיָה נֶאֱמָנָה שֶׁזּוֹכִין עַל-יְדֵי הַתְּפִלָּה שֶׁהוּא בְּחִינַת נִשְׁמָע כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן נוֹשְׂאִין כַּפֵּיהֶם בִּשְׁעַת תְּפִלָּה דַּיְקָא, וְהָעִקָּר הוּא אֵצֶל בִּרְכַּת שִׂים שָׁלוֹם. וְזֶה עִקַּר בִּרְכָתָם בְּחִינַת וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם כַּנַּ"ל, הַיְנוּ בְּחִינַת מַאֲמָר הַשָׁלֵם הַנַּ"ל, כִּי עוֹקְרִין רַגְלֵיהֶם בָּעֲבוֹדָה שֶׁהוּא בְּחִינַת יִרְאָה כַּנַּ"ל וְאַחַר כָּךְ מְבָרְכִין בְּשָׁלוֹם, הַיְנוּ בְּחִינַת יִרְאָה שָׁלֵם שֶׁהוּא בְּחִינַת יְרוּשָׁלַיִם קִרְיָה נֶאֱמָנָה שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת חוֹתַם הַיָּדַיִן שֶׁמַּמְשִׁיכִין הַכֹּהֲנִים דַּיְקָא עַל-יְדֵי נְשִׂיאַת יְדֵיהֶם כַּנַּ"

EN:
The matter of this awesome story of the Prince who was exchanged — through this, the world thought he was the son of the maidservant, and through this the cruel one — the true son of the maidservant — overpowered him and drove him from his place. Through this, the true Prince fell in his mind, until he came to evil, etc. All this is well understood to one who understands even a little: this is the secret of the entire matter of the exile of Yisrael — they are driven from their land and from their place, wandering like a bird from its nest, scattered among the nations. The kingdom and dominion belong to them [the nations], and Yisrael are considered, in our great sins, like slaves and maidservants.

Segment 33
HE:
וע"כ קודם שבת שאז עולין כל הניצוצות ונכללין בקדושה בכניסת שבת ומתייראין שלא יתאחזו הקליפות הרעים ג"כ ע"כ יורד שלהובא דאשא ושורף אותם היינו בחי' אש המשפט הנ"ל וזהו בחי' רחיצת חמין בע"ש כידוע ואח"כ טובלין במקוה שהוא בחי' רבועא בחי' מ"ם הנ"ל. בחי' מ"ם סאה של המקוה כי כשיורד אש המשפט לשרוף את הרע אזי אח"כ נשאא המשפט רק בבחי' רחמים וחסדים בחי' מימי החסדים בחי' ויגל כמים משפט כי משפט עמודא דאמצעיתא שכלול רחמי ודינא אש ומים כי זה סוד המובא בכוונות הנ"ל. שבתחילה קודם הנסירה אז הם אב"א ואז ז"א כלול מחסדים וגבורות ובשעת הנסירה שנעשה ע"י השינה בכל לילה וכן בר"ה עי"ז נמשכין כל הגבורות להמלכות ונשאר ז"א כולו חסדים לבד היינו כנ"ל שבתחילה מעוררין אש המשפט כדי לשרוף את הרע שלא יתאחז בלבו ואח"כ נמשך כל האש שהוא בחי' גבורות להמלכות שהוא בחי' היכל הקודש וכו' כנ"ל ואז נשאר המשפט בבחי' מימי החסדים לבד בבחי' רחמים בבחי' (תהלים קי"ט) רחמיך רבים ה' וכו'. וזה בחי' הטבילה של הגר אחר המילה שהוא בחי' אש המשפט חרב פיפיות וכו' כנ"ל. בחי' כסא כנ"ל. ואח"כ שחותכין הרע שהוא הערלה ע"י חרב פיפיות הנ"ל. אח"כ נשאר המשפט בבחי' רחמים בחי' מימי החסדים כנ"ל. וזהו בחי' הטבילה במקוה של מ"ם סאה כנ"ל. וזהו בחי' הרחיצה במים או טבילה בכל בוקר היינו כנ"ל:

EN:
For these two categories represent two different levels of the suppressed good being elevated: the b'hemah represents the lower level, and the chayah represents the higher, wilder level — the goodness hidden at greater depths of impurity and wildness. And the different laws that apply to them — fat permitted vs. forbidden, blood covered vs. uncovered — hint at the different modes of elevation required for each level.

Segment 34
HE:
וזה בחינת מה שאמרו רז"ל (נדרים פרק א') שעיקר החורבן היה על שלא ברכו בתורה תחלה. כמו שכתוב (ירמיה ט') על מה אבדה הארץ וכו'. דבר זה שאלו וכו'. מאי ולא הלכו בה שלא ברכו בתורה תחלה. כי כשאין מברכין בתורה אף על פי שעוסקין בתרוה בזה מראין שאין התורה חשובה בעיניהם ואין מחיין עצמן בה בכל עת ורגע רק היא אצלם כמו נימוס ודת ח"ו כמו ארי נימוסים ודתי העובדי כוכבים שזוה בחינת חטא הגל שאמרו קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו שבקשו עבודה זרה כדי שיהיו להם מי שילך לפניהם. כי זה היה עיקר חפצם שיהיה להם מי שילך לפניהם ויוליכם באיזה נימוס ודת כדי שלא יהיו בולעים איש את רעהו. אבל לא הסתכלו על התכלית האחרון הנצחי כלל, ועל ידי זה נכשלו בעבודה זרה. כי אז היה היצר הרע של עבודה זרה בעולם. וכמו כן עכשיו אף על פי שאין עובדים עבודה זרה. כי הרגו היצר הרע של עבודה זרה (יומא ד') אבל אף על פי כן עדיין יש כמה כופרים בעולם שהולכים בדרכי האפיקורסים שרוצים להשוות ח"ו תורת משה כשאר נימוסי הדתות רחמנא ליצלן ואומירם מה שאומרים טעמים של הבל ושטות על מצות תורתינו הקדושה כאלו כולם על פי שכל אנושי ח"ו בשביל לקיים נימוס המדינה כידוע דבריהם הרעים והמרים וזהו בחינת פגם העגל כנ"ל. וזהו בחינת שלא ברכו בתורה תחלה. כי אלו הכתות בודאי אינם מברכים על התורה מאחר שאצלם התורה שוה לשאר הדתות והנימוסים ח"ו. כי עיקר ברכת התורה הוא אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו שמה שנתן לנו את התורה, בזה בחר בנו מכל העמים והבדילנו מהם לגמרי. כי נימוסיהם ודתיהם הוא רק על פי שכל אנושי בשביל חיי שעה של זה העולם. וגם זה אינו בשלימות ואין לו קיום כלל, כי על פי דתיהם ודרכיהם אינם מפרישין את האדם אפילו מדברים שבין אדם לחבירו מאחר שאינם מסתכלין על התכלית האחרון ואינם מתייראין מעונשים של אחר מיתה רק מתייראין מאימת מלכות. על כן אם יוכל לעשות גזילות ורמ~ אות שלא יוודע למלך ושופטיהם עושים כל מה שיכוין לעשות כנראה בחוש. אבל ~ אותנו בחר ה' יתברך מכל העמים ונתן לנו את תורתו אשר היא בחיינו ואורך ימינו לעולמי עד ולנצח נצחים. כי עיקר כל מצות תורתינו הקדושה הוא בשביל התכליתה אחרון. ואפילו המצות שבין אדם לחבירו יש בהם סודות עמוקים ורזין גדולים מאד עד אין סוף ואין תכלית. וכולם בשביל התכלית האחרון למען ייטיב לנו לעולם שכולו ארוך וטוב. ועל זה מורה ברכת התורה שאנו מברכין אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו וכנ"ל. ואנו מסיימין נותן התורה. דהיינו שהםש יבתרך נותן התורה בכל יום מחדש כמו שכתוב (דברים ו') אשר אנכעי מצוך היום ודרשו רז"ל (ספרי שם) בכל יום יהיו בעיניך כחדשים. כי התורה עמוקה ורחבה מני ים וכו'. ובכל יום נמשכת עלינו בהתחדשות נפלא. וגם בזה נבדלת תורתינו הקדושה מדתי שאר האומות להבדיל. כי אצל דתיהם שהם חוק המלכות לתיקון המדינה אין שייך התחדשות בכל יום. כי כבר ניתן הדת מאיזה טעם שהוא על פי שכלם. לא כן תורתינו הקדושה שהיא אחדותו יתברך אשר אין חקר לתבונתו ודבריו חיים וקיימים נאמנים ונחמדים לעד וכו'. כי הם באר מים חיים נובעים בכל עת ורגע מאחר שכלולים בו יתברך והם מחיין ומקיימין כל העולמות עם כל אשר בהם בכל עת ורגע. והם מתחדשים בכל יום ובכל עת ובכל שה. ועל כן אנו מברכין נותן התורה. כי הוא יתברך נותן התורה בכל יום מחדש. כי בכל יום ועת מסבב השם יבתרך סיות בתחבולותיו להכניס קיום התורה בעולם. ושולח לנו צדיקים אמתיים שמחדשין בכל פע חידושין דאורייתא אמתיים. ואפילו מי שאינו בר הכי לחדש חידושין אף על פי כן בכל פעם שנתעורר מחדש לקיים התורה זהו גם כן בחינת קבלת התורה מחדש. כי עיקר הוא קיום התורה כי לא המדרש עיקר אלא המשעה. ועל כן על ידי ברכת התורה אנו ממשיכין עלינו קבלת התורה מחדש. וזהו תיקון שבירת הלוחות שפגמו בנתינת התורה וכנ"ל. ועל כן על ידי שלא ברכו בתורה תחלה על ידי זה נחרב הבית המקדש ששם עיקר הנקודה הקדושה כנ"ל, שעיקר חורבנו היה על ידי חטא העאגל שעל ידי זה נשתברו הלוחות שמאז נגזרה הגזירה הזאת. כי הלוחות נשברו בי"ז בתמוז שאז נגזר החורבן שהתחיל בי"ז בתמוז. אשך על ידי ברכת התורה שממשיכין על עצמן קבלת התורה מחדש מתקנים זאת כנ"ל. ועל כן על ידי שלא ברכו בתורה תחלה ופגמו בזה על כן נחרב הבית וכנ"ל. ועל כן צריכין לברך על התורה בצבור אף על פי שכבר בירך בבקר. כי עיקר בחינת קבלת בהתורה מחדש לתקן שבירת הלוחות הוא על ידי קריאת התורה בצבור וכנזכר לעיל:

EN:
And the body is the aspect of a slave. For the body is the aspect of physical making — asiyah gashmiyis — which is the aspect of a slave, the aspect of work and servitude. Hashem created man in order that he subjugate and subdue the body to the neshamah — the slave to the son. Just as a slave is obligated to serve his master and do his will, so the body is obligated to serve the neshamah, to nullify itself before the neshamah, and to do only the will of the neshamah.

Segment 35
HE:
ע"פ המובא בשם רבינו ז"ל בשיחותויו הקדושים בשיחות הר"נ שיש עבירה שגורמת שצריכין להיות תמיד בעל חוב. והתקון לשוב בתשובה על עבירה זו בכללית. והזמן לזה הוא כשהאדם הוא במוחין דגדלות כי בעל חוב הוא בבחי' עבד. כ"ש עבד לוה לאיש מלוה. ועבד הוא בחי' מוחין דקטנות בחי' שינה. כשארז"ל נעשרה קבין שינה ירדו לעולם ט' נטלו עבדים וכו'. וע"כ התשובה לתקן העבירה שעל ידה נעשין בע"ח. הוא בעת שהוא במוחין דגדלות ע"ש:

EN:
And this is the aspect of the sin of the Golden Calf — when they said: "Ki zeh Moshe ha'ish lo yada'nu meh hayah lo" — "For this Moshe, the man — we do not know what happened to him" [Shemos 32:1]. They erred and said that Moshe had been gathered and remained above, having been absorbed into ayin. Therefore they said: "Kum asay lanu Elokim" — "Arise, make us a G-d" — from gold and wealth. For they wanted to draw upon themselves the aspect of the restrainer itself, since through it all divine bounties flow — and therefore they damaged and made a separation between the aspect of the restrainer (from which flows all wealth) and the aspect of pursuit — and they did not want their thoughts to pursue higher and higher to attain the attainments mentioned above in the aspect of matay velo matay. Rather they wanted G-dliness drawn upon them in the aspect of actual yeshus [being/substance]. And this was the error of all idol worshipers of prior generations — all arising from the desires of this world.

Segment 36
HE:
וע"כ עיקר השיעבוד של החוב חל דייקא על קרקעות ביותר. כי השיעבוד של חוב הוא בחי' עבדות בחי' עבד לוה וכוד'. ועיקר העבדות הוא חל ביותר על קרקע דייקא. שהוא נכנס ביותר בגדר העבדות. כי העבדות הוא מחטא אדה"ר שמשם יצא חם מזוהמת הנחש. שנתקלל ארור כנען עבד עבדים וכו'. וזהו בעצמו ג"כ בחי' העבדות של הבע"ח בחי' עבד לוה וכו'. כי עיקר ההלוואה שצריך אחד ללוות מחבירו. הוא מחטא אדה"ר. שעי"ז נתקלל בעצבון תאכלנה. וע"כ צריכה הפרנסה בהכרח שילוה אחד מחבירו. וכמבואר בדברי רבינו ז"ל במ"א (סי' כ"ג) שהלוואות וחובות הם בחי' בעצבון תאכלנה שהיא הקללה הבאה מחמת חטא אדה"ר. שעי"ז נמשך בחי' עבדות בחי' עבד עבדים כנ"ל. ומזה בא בחי' עבד לוה וכו'. שהיא ג"כ מהקללה של חטא אדה"ר בחי' בעצבון תאכלנה כנ"ל. וזה בעצמו מה שכתב רבינו ז"ל במאמר הנ"ל שההלוואות וחובות באים מאיזה עבירה. ואעפ"י שלא חטא אדה"ר בחי' בעצבון תאכלנה כנ"ל. וזה בעצמו מה שכתב רבינו ז"ל במאמר הנ"ל שההלוואות וחובות באים מאיזה עבירה. ואעפ"י שלא ביאר רבינו ז"ל את העבירה בפרטיות אעפ"כ שלא ביאר רבינו ז"ל את העבירה בפרטיות אעפ"כ כל העבירות כולם כלולים בחטא אדה"ר. כי משם באים כל העבירות נמצא שענין חובות שהוא עונש לאיזה עבירה. הכל הוא בשביל חטא אדה"ר שנתקלל בעצבון תאכלנה. שע"כ צריכם להיות בע"ח. בחי' עבד לוה. שהוא בחי' עבדות הנ"ל שבא מזוהמת הנחש כנ"ל. וע"כ עיקר השיעבוד שהוא בחי' עבדות חל על קרקעות ביותר. כי קרקע נכנס ביותר בבחי' עבדות. כי עיקר הקללה של חטא אדה"ר שמשם בא בחי' עבדות בחי' ארור כנען היא נאחזת ביותר בקרקע שנתקללה ג"כ מחטא אדה"ר. כ"ש (בראשית ג) ארורה האדמה בעבורך. וע"כ הקרקע נכנסת יותר בגדר העבדות שהוא בחי' ארור כנען כנ"ל. וע"כ עיקר השיעבוד של הבע"ח הוא על קרקעות ביותר. ואפילו כשמוכרם לאחר חל עליהם השיעבוד לעולם משא"כ במטלטלי. כי עיקר השיעבוד בחי' עבדות נאחז בקרקע ביותר כנ"ל. כי מטלטלי הם חשובים בחי' טוב לגבי קרקע בבחי' משארז"ל מטלטלי כל מילי מיטיב הוא. כי אין נאחז בהם זוהמת הנחש כ"כ שהוא בחי' עבדות ושיעבוד. כמו שנאחז בקרקע בבחי' ונחש עפר לחמו וכנ"ל. וע"כ לאחר מיתה עיקר השיעבוד הוא רק על קרקעות. אבל מטלטלי דיתמי אינם משועבדים ע"פ הדין כי עיקר שהיעבוד הוא רק על קרקעות שהם בבחי' עבדות כנ"ל. כי לאחר הסתלקות האדם נשאר האדם רק בבחי' עפר כ"ש כי עפר אתה וכו'. וע"כ אז עיקר השיעבוד שיש עליו הוא רק על קרקעות כי קרקע ועפר הוא בבחי' מיתה והסתלקות. כי שם אחיזת זוהמת הנחש ביותר. שהוא סטרא דמותא כנ"ל. ובשביל זה גם בחיים השיעבוד חל יותר על קרקקע כי הבע"ח הוא בבחי' עבד בחי' שינה כנ"ל ושינה אחד מששים במיתה כשארז"ל וע"כ חל השיעבוד על קרקע יותר. כי הקרקע הוא בחי' עבד בחי' מיתה כנ"ל. וע"כ כשנסתלק האדם ממש אזי נשאר השיעבוד רק על קרקע כנ"ל אבל מטלטלי הם בבחי' חיות כנגד קרקע. ואין עליהם שיעבוד אז:

EN:
For in order to ascend and be included in the aspect of the nine chambers mentioned above, one must shatter all desires and elevate the holiness from the heichalei hatemuros. But they wanted to follow their desires and to separate the divine bounty of wealth — which is drawn through the restrainer — and make from it actual G-dliness, G-d forbid. Therefore they went to Aharon — since Aharon was suited for the Priesthood and all the service of sacrifices and ketores was through him — through which specifically one merits attainment of the nine chambers mentioned above, from which all divine bounties are drawn through the formation via the restrainer — but they damaged and wanted to create the separation through him specifically, G-d forbid.

Segment 37
HE:
וזה בחי' הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה. כי השבועה הוא בחי' חיות כי השבועה הוא בחי' כריתות ברית וע"כ השבועה הוא בבחי' צדיק חי עלמין וכמובא בספר שערי אורה. וע"כ כשיש הכחשה בין שני אנשים שזהו בחי' סטרא דמותא שהוא בחי' שקר כידוע אזי התיקון לזה שבועה. שהוא בחי' חיים כנ"ל. ועי"ז נתברר האמת ונתבטל השקר שהיא סטרא דמותא. ומי שפוגם גם בשבועה ח"ו. אזי נחשב כאלו מחריב כל העולם כולו כשרז"ל (שבועות ל"ט). כי עיקר חיות וקיום העולם הוא ע"י בחי' שבועה בבחי' אשר נשבעתי מעבור עוד מי נח על הארץ וכו' כי לא הי' קיום להעולם אחר המבול עד שנשבע השי"ת כביכול. ועי"ז נתקיים העולם. נמצא ששבועה הוא בחי' קיום העולם. בחי' צדיק חי עלמין כנ"ל. וע"כ בשעה שאמר הש"י לא תשא נזדעזע העולם (כשרז"ל שבועות ד' ל"ט ע"א) כי עיקר קיום העולם. הוא ע"י בחי' שבועה כנ"ל. נמצא ששבועה הוא בחי' קיום העולם בחי' חיות כנ"ל. וע"כ הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה כי מאחר שנסתלק הבע"ח ושליט סטרא דמותא ע"כ אינו יכול המלוה להוציא חובו. להעלותו מבחי' סטרא דמותא כ"א ע"י שבועה. שהיא בחי' חיים שעי"ז דייקא יכול לגבות חובו משם כנ"ל. וע"כ החמירו בשבועה זו ביותר. ואמר בשבועה זו דייקא. אין אדם מוריש שבועה לבניו כמבואר בפוסקים. כי דייקא שבועה זו אינו יכול להוריש לבניו. מאחר שמת לוה בחיי מלוה. ושלט סטרא דמותא ממש. וא,א להוציא הממון כ"א בשבועה שהיא בחי' חיות, ע"כ כשהוא נסתלק אח"כ ג"כ ונסתלק חיותו. בוודאי אינו יכול להוריש ממון כזה לבניו מה שהוא בעצמו היה מוכרח להמשיך חיות ע"י השובעה. ועכשיו נסתלק חיותו וע"כ אין יכול להוריש ממון כזה לבניו משא,כ בשאר שבועו. שאע"פ שבאים ג"כ להכניע בחי' סטרא דמותא שהיא בחי' הכחשה ושקר כנ"ל. אעפ"כ מאחר שלא שלט סטרא דמותא ממש ע"כ לא החמירו בשבועות אחרות כ"כ. כמו בשבועה של הבא ליפרע מנכסי יתומים כנ"ל. כי עיקר השבועה היא בחי' חיות כנ"ל. וע"כ ארז"ל כל הנשבע כאלו נשבע בחיי המלך, בחיי המלך דייקא כי השבועה הוא בחי' התקשרות להשי"ת אשר בשמו נשבעין. והוא ית' הוא חי החיים. וע"כ עפ"י הרוב נקראת השבועה במקרא חי ה'. כ"ש ולא יאמרו עוד חי ה' אשר הוציא אתכם מארץ מצרים. כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא וכו' במהרה בימינו אמן:

EN:
Therefore the essential rectification was through the construction of the Tabernacle from the wealth of Israel — and then specifically Aharon was consecrated into the Priesthood and was commanded regarding the sacrificial service and ketores — through which everything was rectified — for they returned the wealth to holiness, to its root above, and made from it a Tabernacle where Aharon served in the sacrificial service and ketores, through which he elevated holiness from the heichalei hatemuros, ascending higher and higher until attaining the lights mentioned above as they should be rectified in the aspect of matay velo matay — through which all the damages mentioned above were rectified, which were the opposite of this.



# Emor
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/3/8/

Emor
אמור
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/3/8

Segment 1
HE:
יְ רבנו נחכי
ְ
א
8 פירושים על
והכהן הגדול מאחיו
(ויקרא כ"א, י)
עַשִירות דקְדשָה, שְנְמֶשָך עַלייָדִי יְרְאֶה וּשָמִירת
הַבָּרִית, הוא בַּבְחִינת הארת פָנִים, וזוכין עליידי"זֶה
לְהְתְבּוּנָנוּת גִדוּל, שהוּא בַּחִינַת השְנֶת אַלְקוּת
(כמבואר בלקוטי מוהר"ן א', ס').
ועל-כן זְכָה הכהן גדוּל לעשירות גְדוּל. כַּמוּ שבַתוּב
והבהן הַגֶדוּל מאחָיו ודרשו רַבוּתִינו ז"ל גדלוּהוּ משל
אֶחִיו כִּי זְכָה לעשירות דקֶדשָה הַג"ל עלדידי הַיְרְאָה
הנִמִשָכַת עלדודי הַדרַת פנים. ועַלדידי עשירוּת הַזֶה
זוכין לְהתְבוננוּת הנ"ל. וְזֶהוּ בְּחִינַת וְהַכהַן הַגְדוּל
מַאֶחָיו אַשָר יוצק עַל ראשו שמֶן הַמִשֶחֶה. זֶה בְּחִינֶת
הַתְבּונָנוּת המחין הַנ"ל שהוּא בְּחִינַת שמן משחת
קדֶש כמוּבָא שָשְמֶן מִשחֶת קדש זֶה בְּחִינת מחַין
הַתְבּוּנָנוּת הַינוּ התְבוּננוּת הַנ"ל. וְזהוּ שהַתוּרה נותְנֶת
טעם לְדְבְרִיהָ שָהזְהִיְרֶה לְהַגְדִיל וּלְהְעשִיר אֶת הבהן
הַגְדוּל. כַּמו שְ:בַּתוּב וְהַכהַן הַגִּדוּל. מאֶחָיו גִּדְלוּהו
משֶל אֶחָיו. והַטעַם אַשָר יוצ על ראשו שָמֶן הַמִשֶחָה
ִּי הוא נמשח על ראשו בַּשָמַן משחת קדש שְהוּא
ְּחִינַת הַתְבּוּנָנוּת הנ"ל וְהוּא צָריך להמשיף תִּמִיד
ּלְהָאיר על ראשו שמ הַמִשחָה הנ"ל בְּחִינת
הֶתְבוּננוּת הַנ"ל בְּבְחִינת (קְהְֶלֶת ט) ושָמֶן על ראשף
אל יִחְסְר עַל"כַּן הוא זָכָה לעשירות גְדוּל כִּי עלדידי
זה זוכין לְהַתְבוּנָנוּת הַנ"ל.
וכל הכהֶנים נכלְלִין בַּהְכהַן הַגְדוּל שְהוּא כַּלוּל מהֶם
וְַליבּן גָם שָאֶר הַּהָנִים רַבָּם בְּכַלֶם זְכוּ לעשִירוּת
גֶדוּל דקדשה. כּי קטרת מעשרת וּמעוּלָם לא שְנָה בָּה
אָדֶם כְּרִי שִיִתְעַשָרוּ בָּל הַפּרָנִים. בִּי כַכֶּם זְכו
לְעשירוּת הַנ"ל הנמש עַלהידי הַיְרְאֶה שְהוּא בְּחִינַת
עבודת הכהנים בִּבִיתההמקדש שעַל"ידי זֶה זוכין
לְהְתְבּוּנָנוּת הַנ"ל בְּחִינת שמן משחת קדש כנ"ל.
ְעל"כּן הַכהָנִים נתקדשו בַּקְדשֶת הַבְּרִית יור מִכָּל
ישראל כ נצָטווּ ות יִתרות בִּקֶדֶשת הַבְּרִיִת יוּתַר
משאר ישראל כָּמוּ שִבְּתוּב קדשים יהיו וְכו'. אשָה
נְרוּשָה זוּנָה וְחַלְלָה לא יִקְחוּ וכו" וּכמוּ. ש3ַּתוּב
ְבָרִים לג) בִּי שמרוּ אֶמְרְתְך וּבְרִיתֶך יִנְצרו בִּי הֶם
זוכין לְיִרְאֶה כנ"ל שעַלייְדי זֶה זוכין לשמירת הַבָּרִית
כמבאר במאמר הנ"ל שעלידי זה זוכין לְעַשירוּת
הַנַ"ל. (לקוטי הלכות - הלכות פדיון פטר חמור ב
אות ג)
...
פרשת "אמר" 8
ובא השמש וטהר
(ויקרא כ"ב, ז)
דעת לְנְבון נָחֶל שְזֶה הַפְּסוּק: וּבְא השמש וְטְהֶר וְאַחַר
יאכל מן הקדשים, מרמז על בּיאת שמשו בִיומו
הֶאחרוּן בַּעֶת פטירֶתו שהוּא בַּחִינת בִּיאֶת השמש
של כָּל ימי הייו שיש שעקַר גר טְהְרַתו יִזבָּה רק
אחר בּיאת שמשו לְגְמרִי, וּכַעִין שאמרו רַבוּתינו ז"ל
(יומא דף פו) שיש כַּמָה וכמה שאף"עלשפי שְעָשו
תּשוּבָה וְהְיָה לָהֶם יסורים עַדיִן תשוּבָה ויום כַּפוּר
ויסורין תולין עד יום הַמִיתָה שְמכַפר. וליב כָּל מי
שָהוּא בַּבְחִינֶה זאת אם יפל חס ושלוּם בַּדְעָתו
מחמת זֶה שעובר עַלָיו, לא יזְכָּה גַם אֶחַר יום הַמִיתָה,
שְהוּא אחר בִּיאֶת שמשו, לָאָכל מן הקדשים, כִּי
ְּוְדַאי הַטמא לְגְמַרִי ולא טבל עַדִין אִין מוּעִיל לו
הֶעָרב שָמֶש, רק זה שְהתְיְֶ כָּ יָמִיו בְּבֶל מה שָעָבר
ְלָיו והתחזק בַּרְצון וְטְבַל בַּמַקָוָה וְהַתְחִיל בְּכֶל יום
ְהַמְהַר עַצָמו וֶכו', אֶף"עַליפִי שא עְלְתָה בְָּדו
להטהֶר בשלמות, אף-על-פיהכן לית רעוּתָא מבָא
דַאתְאביד ואין רצון טוב שנאבד], מִכָּל שכַן דבור
טוב ומעשה טוב, עד שיזבָּה שישלם טהָרתו אֶחַר
בּיאת שמשו בִּיומו הָאחְרון, בִּבְחִינת ובא השמש
וטהר וְאחַר יאכל מן הַקדשים שהוא חְלְקו הטוב
לְעולֶם הַבָּא שִיזְכה אַלְיו תַּכֶף אחֶר בִּיאֶת שמשו ולא
צְמְרֶך לְהְתְגִלְגֶל וְלְסְבל מה שְצָריף לסְבל מִי שָלא
הָכִין אֶת עַצְמו בְּלֶל בִּימִי חַייו, בִּי אֶז בַּיּים הְאַחַרון
מִתְקַבּצִים כָּל מה שֶחְטֶף טוב בְּזֶה הְעוּלֶם בְּכֶל יום
ויים וְכָל רצון ורצון טוב שהַיָה לו בְּכָל יים וַייִם כָּל
יָמִי חַיִיי, ורק זה הוא תְּקָוַתו וְהַשָאָרתו לְנְצ. וְאֶז ידע
ַיְבִין כָּד אֶחָד וְאֶחָד החלוּק שְבִּין מי שְהַשְתְּרַל וְרֶדֶף
אחַר הַתְּכְלִית בּרצונות חַזָקים בְּכָל יים אף-על"פי
שלא זְכָה אַליו בּשלְמוּת ובין מי שלא השְתְדל כְּלֶל.
כָמו שְבַּתוּב (מלָאָבִי ג וֶשַבְתֶם וּרְאִיתֶם בִּין צריק
לְרֶשָע וְכוּ', שְיִהיָה חלוק אִפְלוּ בִּין מי ששֶנָה פַרְקו
מַאֶה פְעָמִים לָמי שָשְנָה פרק מַאֶה פְעָמים וְאֶחֶר
תִַינֶה ט\. מִכָּל שְבַּן וְבֶל שְבַּן בִּין הַמִשְתְדֶל לְאִינו
משְתְדֶל. וְהְעַקָר כָּפִי הַתְקְרְבוּתו לְצְדִיקי. אָמַת
גִּכְלָלִים בזְקָנִים דקְדשָה הָּסְקִים. לְהַעָלוּת בָּל
הגופלים וְהֶרַחוּקים מאד מאד ממקוּמם שָהֶם לֶרצון
עַליין, אשרי שִיאחַז בַּהֶם. (לקוטי הלכות - הלכות
ברכת השחר ה' - אות מ"ב)
ובא השמש וטהר ואחר יאכל
מן הקדשים
(ויקרא כ"ב, ז)
ֶה שְנְטְמָא רוצה לְהַטחר צָרִיך טְבִילָה בְּמַקָוֶה, בי
לְהַמֶשִיך עָליי קדשָה וְטְחְרָה מִמְקְוָה הְעָלְיוּנֶה, שֶהוּא
בְּחִינת מקוָה של שבועות שְהוּא בַּחִינַת. שער

Segment 2
HE:
נמצא שכל הקרבנות הם בחי' הארת הרצון היינו בחי' כלליות עשי' ברצון ובתחלה היתה העבודה בבכורות ועשו הי' בכור. ואם היה זוכה להיטיב מעשיו הי' זוכה לעבוד עבודת הקרבנו תכי בוודאי הי' לו בחירה לבחור בטוב. אך אפילו אח"כ כשנטה לדרך אחר ולא רצה לעסוק בעבודה תמה כמו יעקב אחיו אם הי' חפץ עכ"פ באהבת אחיו. והי' מחזיק אותו. והי' נותן לו כל הצטרכותו. הי' זה נחשב ג,כ לעבודת הקרבנות ממש שמחויב הבכור לעבוד כנ,ל. כי מי שמחזיק ת"ח נחשב כאלו הקריב כל הקרבנות כי אכילת הצדיק גדול יותר מקרבנות כ"ש רבינוז"ל בס' הא"ב החדש (אות א' אכילה סי' זיין) כשרז"ל כל המביא דורון לת"ח כאלו הקריב ביכורים וכו' גם איתא (ברכות י) כל המארח ת"ח בתוך ביתו כאלו הקריב תמידין כי ע"י הצדקה שנותן לת"ח ומחזקי אותו עי"ז נכלל עשי' ברצון כנ"ל שזה וממש בחי' קרבנות. אבל עשו לא חפץ בזה אדרבא רדף את יעקב כי לא חפץ בברכה כי לא רצה כלל להתקרב להש"י ולצדיקים. רק כל חפצו ורצונו הי' רק להמשיך לעצמו כל תאוות לבו הרע וע"כ מכר את הבכורה בשביל תאוות אכילה. כ"ש ויבא עשו מן השדה והוא עיף ויאמר הלעיטני נא מן האדום וכו' כי המעשה הי' דייקא בעת שבא מן השדה הוא עיף. דהיינו שהי' עיף ויגע מזוהמת עבדות השי' שרדף אחר עובדת העוה"ז העשי' הגשמי ולא המשיך עצמו אל הרצון דקדשוה כלל רק אל ההיפך ממנו לתוקף העשי' ורדיפת העוה"ז הגשמי וע"כ הארז"ל הוא עיף מן הרציחה ושאר עבירות שחשבו רז"ל כי כלול בבחי' והוא עיף שהוא בחי' שהמשיך ע"ע הקללה בעצבון תאכלנה בחי' זוהמת הל"ט מלאכות שמשם נמשכין כל העוונות כנ"ל כי הם זוהמת הנחש כנ"ל. ע"כ הכל בכלל והוא עיף כנ"ל ואז אמר ליעקב הלעיטני נא וכו' ובזה הראה רשעותו הגדולה כי לא די שהוא אינו רוצה להחזיק את הת"ח בחי' יעקב אף גם הוא רוצה לגזול את הצדיק ורוצה שהצדיק יטרח בשבילו ח"ו. ויתן לו לאכול למלאות בטנוהרע וע"כ קיים יעקב אבינו עם עקש תתפלת. ואמר לו מכרה כיום את בכורתך לי כי מאחר שאיןחפץ בשום עבודה כלל. ואין אתה רוצה להמשיך עצמך אל הרצן דקדושה ולהחזיק את הת"ח שזהו בחי' עבודת הקרבנות השייך להבכור כנ"ל ואתה אינך חפץ בזהכלל רק כל רצונך הוא להיפוך ממש רק למלאות בטנך ולרדוף אחר זוהמת העשיה גשמיות בחי' והוא עיף ע"כ בוודאי ראוי לך למכור לי הבכורה. כי אין לך עוד שום חלק בהקדושה כלל ואז מכר לו הבכורה הם בחי' רצון בחי' כלליות עשי' ברצון שזהו עירק הברכה שנמשכת מרצון העליון וזה בחי' קרבנות בחי' בכורה. והוא לא חפץ בזה כלל רק אדרבא כל חפצו הי' ח"ו להפוך הרצון לעשי' כי כל הרצונות שלו היו רק אחר תאוות וחמדות העולם העשי' ע"כ לקח יעקב אבינו את הבכרוה ממנו כדין ונתן לו בעדה תאוות אכילה גשמיות של העוה"ז שהוא לחם ונזיר עדשים וכו' ונשאר כ"א בחלקו. כי יעקב קיבל לעצמו כל הטוב שהיה כבוש אצל עשו בגלות שהוא בחי' ניצוצי אור הרצון שהי' אצלו שהוא בחי' בכורה כנ"ל. ויעקב נתן לו האדום האדום הזה שהוא תוקף הדין תוקף העשי' הגשמיות שהוא פסולת האכילה פסולת העשי' הגשמיות שהוא פסולת האכילה פסולת העשי' בחי' אחיזת הס"א וסילק הפסולת ממנו ונתן הכל לעשו ונאשר כל אחד בחלקו אשר בחר לו:

EN:
And this is the aspect of the fact that Binyamin — who is the aspect of ha-hu rucha, as above — was not born until Yaakov had fulfilled his vow. And similarly the portion of Binyamin is adjacent to the fulfillment of Yaakov's vow — as it is written in the portion of Vayishlach: "And Yaakov set up a pillar and poured oil on it, and Yaakov called the name of the place 'Beis Ail'" — and then they traveled from Beis Ail, and "Rachail gave birth" — and then specifically Binyamin was born, after the fulfillment of Yaakov's vow specifically. For Binyamin is drawn from the vow — from which ha-hu rucha d'shadei b'gavah is drawn, through which she becomes a vessel. And this is the essential vitality and sustenance of the God-fearing woman (isha yiras Hashem) — the aspect of Rachail — the aspect of Oral Torah — the aspect of faith in the Sages — specifically through the vow, the aspect of "and Yaakov vowed a vow," as explained in the Torah teaching. And therefore Yaakov vowed his vow when he went to marry a God-fearing woman, as above.

Segment 3
HE:
וְזֶה בְּחִינַת רֹאשׁ הַשָּׁנָה, כִּי רֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא בְּחִינַת תְּפִלִּין, שֶׁהֵם בְּחִינַת הִתְחַדְּשׁוּת שֶׁזּוֹכִין בְּכָל יוֹם עַל-יְדֵי הַשֵּׁנָּה שֶׁאָז נִתְחַדְּשִׁים הַמֹּחִין בְּתוֹךְ הָאֱמוּנָה וְכוּ', שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת רֹאשׁ הַשָּׁנָה, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ ז"ל בְּהַתּוֹרָה "אַשְׁרֵי הָעָם" ( בְּסִימָן ל"ה), עַיֵּן שָׁם כִּי רֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא בְּחִינַת קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בָּהּ מֵרֵאשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה" שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תְּפִלִּין, שֶׁהֵם בְּחִינַת קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, בְּחִינַת וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ הַנֶּאֱמַר בְּפָרָשִׁיּוֹת הַתְּפִלִּין כַּנַּ"ל, כִּי עִקַּר קְדֻשַּׁת רֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא שֶׁנִּזְכֶּה לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, כִּי הוּא יוֹם רִאשׁוֹן לַעֲשֶֹרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה, הַיְנוּ שֶׁנִּזְכֶּה לְחַדֵּשׁ יָמֵינוּ שֶׁעָבְרוּ בַּחשֶׁךְ וּלְהוֹסִיף מֵעַתָּה תּוֹסֶפֶת קְדֻשָּׁה וַעֲבוֹדָה מֵחָדָשׁ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת חַדֵּשׁ עָלֵינוּ שָׁנָה טוֹבָה שֶׁאָנוּ מְבַקְּשִׁין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה. 'חַדֵּשׁ' דַּיְקָא שֶׁנִּזְכֶּה לְשָׁנָה חֲדָשָׁה דַּיְקָא, כִּי כָּל שָׁנָה הוּא פָּנִים מְיֻחָד מִשִּׁבְעִים פָּנִים שֶׁל תּוֹרָה כַּנַּ"ל, עַל-כֵּן צְרִיכִין בְּכָל שָׁנָה לִזְכּוֹת לְפָנִים חֲדָשׁוֹת לְגַמְרֵי, לִחְיוֹת מֵעַתָּה חַיִּים חֲדָשִׁים, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת חַיִּים אֲרֻכִּים כַּנַּ"ל וְזֶהוּ בְּחִינַת מַה שֶׁמַּרְבִּין לְבַקֵּשׁ וּלְהִתְפַּלֵּל בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה עַל חַיִּים כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים בְּכָל תְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים, זָכְרֵנוּ לְחַיִּים וְכוּ', וּכְתוֹב לְחַיִּים וְכוּ', זוֹכֵר יְצוּרָיו לְחַיִּים בְּרַחֲמִים וְכוּ' וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה הַרְבֵּה כִּי עִקַּר בְּחִינַת חַיִּים הוּא בְּחִינַת חַיִּים אֲרֻכִּים הַנַּ"ל שֶׁל הַזָּקֵן הָעִוֵּר הַנַּ"ל שֶׁזָּכָה לְתַכְלִית הַזִכָּרוֹן בִּשְׁלֵמוּת כַּנַּ"ל שֶׁמִּמֶּנּוּ נִמְשָׁךְ קְדֻשַּׁת רֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת קְדֻשַּׁת הַתְּפִלִּין, שֶׁהֵם בְּחִינַת וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן נִקְרָא רֹאשׁ הַשָּׁנָה "יוֹם הַזִכָּרוֹן", כִּי עִקַּר קְדֻשָּׁתוֹ מִבְּחִינַת הַזִּכָּרוֹן הַנַּ"ל שֶׁל הַזָּקֵן הַנַּ"ל וְכָל בַּקָּשָׁתֵנוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה עַל הַחַיִּים כַּוָּנָתֵנוּ עַל חַיִּים אֲמִתִּיִּים וְנִצְחִיִּים, הַיְנוּ בְּחִינַת חַיִּים אֲרֻכִּים הַנַּ"ל, דְּהַיְנוּ לְחַדֵּשׁ חִיּוּתוֹ בְּכָל עֵת, בְּחִינַת חַדֵּשׁ עָלֵינוּ שָׁנָה טוֹבָה, 'חָדָשׁ' דַּיְקָא כַּנַּ"ל: 

~ אות כד

וְזֶהוּ הַחֶסֶד שֶׁעָשָֹה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִמָּנוּ שֶׁקָּ

EN:
Therefore, through this thread — the threads of tzitzis, which are rooted in the clarification of the medameh — one rectifies the garments. For all garments and clothing are drawn from the medameh, which is the garb of the intellect. Just as a person can disguise himself by changing his clothing until others err and do not recognize him, so too through the medameh one can err and change the intellect — turning the intellect from a true reasoning to a false one, until one does not recognize the essential truth of the true intellect. For the medameh, when it is not clarified, clothes and conceals the intellect until one cannot recognize the true intellect.

Segment 4
HE:
גם ההלל הוא בחי' שמחה וכמו שאומרים זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו. זה בחי' השמחה שממשיכין לחזק כח המלאך לתקן המלאכים שלא יהיו נפגמין השמנים ח"ו ע"י פגם המקרה הבא ח"ו ע"י פגם האכילה שלזה צריכן שמחה כ"ש שם. וזהו בחי' הלל שהוא בחי' שמחה כנ"ל. וזהו בחי' הסעודות שעושין בחנוכה אע"פ שכתב בש"ע שריבוי הסעודות בחנוכה הם סעודות הרשות וכו', הלא מסיק הרמ"א שי"א שיש קצת מצוה בהם. ומסיק והוא העיק, שנוהגים לומר זמירות ושבחות בסעודות שמרבים בהם ואז הוי סועדת מצוה. וכךם הוא האמת. כי בודאי כשמרבים בחנוכה בסעודות בשכרות והוללות וכו', בודאי הם גרועים מסעודת הרשות. אבל רוב ישראל הכשרים והיראים נוהגים לספר בהם מתוקף הנס שעשה לנו אז ואיך נמשך לנו הארת הנסים והתשועות האלו בכל שנה ושנה, כאשר מבואר עתה בכל הספרים הקדושים ובפרט בכתבי האר"י ז" שבכל זמן וזמן מזמנים הקדושים נמשך עלינו הארת אותו הנס שהי' בימים ההם כגון בפסח יציאת מצרים וכו'. ובחנוכה הנס של חנוכה וכו'. ועי"ז אנו שמחים בשמחה של מצוה בסעודות האלו ואז הוו בודאי סעודות מצוה בבח'י אין טוב לאדם כ"א לאכול ולשתות ולשמוח בימים טובים כשדרז"ל. כי עיקר תיקון האכילה שהוא תיקון הברית כנ"ל הוא על ידי שמחה כנ"ל:

EN:
And this is the aspect of the fasts and mourning — that one afflicts oneself with fasts and abstinence from meat and wine and washing, etc., on account of the destruction of the Bais HaMikdash. For the destruction of the Bais HaMikdash was due to the blemish of the mishpat, as above. Therefore we now do t'shuvah and rectify this, and we execute mishpat upon ourselves and fast and afflict ourselves in order to nullify the din from Above, as above.

Segment 6
HE:
אות לח גם ההלל הוא בחי' תיקון המשפט שהואעיקר גמר התיקון השצריכין להמשיך כנ"ל. כי תיקון המשפט הוא לידע ולהאמין כי צדיק ה' וישר משפטיו וכו'. שכל זה נמשך מהרבי עם התלמדיים שהם בחי' הישיבה הק' שעוסקים בלימוד הק' להמשיך אמונה הקדשוה ודרכי התמימות האמתיתי בעולם וכו' וכנ"ל. שעי"ז זוכין לתקון המשפט להשיג בחי' צדיק וטוב לו וכו', שעי"ז ממשיכין בחי' תיקון המשפט בלב כ"א שלא יהרהר ח"ו אחר במדותיו וכו' (וכנ"ל באות ט"ו וכו'). וזה בחי' הלל בחי' בה' אהלל דבר באלקים אהלל דבר בחי' חסד ומשפט אשירה לך ה' אזמרה אשכילה בדרך תמיד וכו', שכל ההוא בחי' תיקון המשפט:

EN:
For the main tikkun of a fast is the aforementioned mishpat — meaning, that one should consider his ways and judge himself on every matter, as above. As it is written, "Halo zeh tzom evcharaihu, patai'ach chartzubos resha, hatair agudos motah" etc. ["Is this not the fast that I choose: to loosen the chains of wickedness, to untie the bands of the yoke"] (Y'shayah 58:6). That is, the main purpose of the fast is to judge oneself and to loosen and untie all the knots and chains of the wickedness hidden within him, which is the main aspect of the aforementioned mishpat — to judge himself on every matter, as above.

And therefore the practice on a fast day was to say divrai kibbushin [words of chastisement and arousal] to the people, and to examine and oversee the rectification of all the problems in the city, and to search whether there are, chas v'shalom, any sins and transgressions in the city, to rectify them — as Rashi explained on the pasuk "Karu tzom" ["they proclaimed a fast"] in the matter of Navos (M'lachim Alef 21:9). For this is the main tikkun of a fast.

Segment 8
HE:
אות לט וזה בחי' משרז"ל שמצות נר חנוכה הוא משתשקע החמה שהוא משעת יציאת הכוכבי םכ"ש בש"ע עד שתכלה רגל מן השוק כי מבואר שם בהתורה הנ"ל על מארז,ל כברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא, שהעדר העצה ה בחי' חשכת לילה, והתגלות העצה זה בחי' אור יום בחי' גולה עמוקות מני חשך וכו' ע"ש. כי זה עיקר מעלת שלימות העצות האמתיות של הצדיק שמגלה ומאיר בלב האדם עצות עמוקות מאד מאד מתוך תוקף החשך הגדול המתגבר ומשתטח על האדם בכל פעם להחשיך הכל ח"ו. וזהו בחי' מה שמצות נר חנוכה הוא משתשקע החמה וכו'. כי עקיר התגלות אור העצה הטובה הוא ביום כנ"ל. כי כלליות העצות הטובות הם בחי' תרי"ג מצןות שהם נקראים תרי"ג עטין דאורייתא. וכל מצוות התורה שהם העצות קדושות כ"ש לי עצה ותושי', נצטוה משה ביום כ"ש ביום צוות מלמד שלא נדבר עמו אלא ביום כשרז"ל. גם רוב קיום המצוות הוא רק ביום כגון ציצית ותפילין וכו'. כי עיקר אור יום הוא בחי' אור התורה והמצוות שהם בחי' עצות קדושות אמתיות לזכות להכיר את הבורא ית' על ידם, ע"י האמונה הקדושה שנמשך על ידם כנ"ל, וכשמגיע הלילה כד ליליא פריש גדפהא על עלמא ואור יום מסתלק וחשכת לילה מתחיל להחשיך זה בחי' שנסתלקין אור העצות שמשם החשך כנ"ל. ואז צריכין ישראל להתגבר בכח הצדיקים להאיר אור העצות גם בתוך חשכת לילה דהיינו להמשיך מאור היםו אל הלילה שזהו בחי' הדלקת הנר בלילה. כי כח האש שממנו מדליקין הנרות נמישך מאור יום דהיינו מאור החמה שמשם מקבלת הלבנה ומשם מקבל יסוד האש כחו, כי יסוד האש הוא תחת גלגל הירח כידוע ומשם מקבל כחו והכל נמשך מחום השמש. כי גם הלבנה מקבלת מהשמש. נמצא שכת מאורי האש שמשם מדליקין הנר נמשך ממאורי אור שהם אור החמה והלבנה שכל אורם נמשך מאור התורה והמצוות שהם אורו ית' בחי' כי שמש ומגן ה' אלקים. וכל זההוא בחי' הנ"ל מה שהצדיקים ממשיכין גם בלילה מאור העצות של היום עד שגם בלילה יאירו מעט מעט אור העצות, שמשם הדלקת הנר בלילה, כי הצדיקםי ממשיכין אורו ית' גם בתוקף חשכת לילה בבחי' גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר. וה בחוי' גודל כחו של יעקב אבינו שהוא בחיר שבאבות שהוא דייקא תיקון תפילת ערבי תכ"ש ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש וכו'. כי יעקב המשיך מאור יום לתוך תוקף חשכת לילה שנוכל להתור עצות עמוקות בתוקף חשכת לילה:

EN:
And similarly, every person must do the same every single day, and especially on a fast day — to judge himself on every matter, which is the main tikkun of a fast, as above.

Source: Likutay Halachos, Choshen Mishpat, Laws of Power of Attorney, Halachah 3, §§1–8. Based on Likutay Moharan I:15, "V'Atem Tihyu Li Mamleches Kohanim." Translated from the Hebrew. Part 1 of 3.

Segment 9
HE:
וְאִם אֵין לוֹ בַּת חוֹזֶרֶת הַנַּחֲלָה לְמַעְלָה לְבֵית אָבִיו. זֶה בְּחִינַת חֲזָרַת הַדָּמִים שֶׁעוֹלִין לְמַעְלָה בִּשְׁעַת הַצָּרָה חַס וְשָׁלוֹם, וּכְשֶׁזּוֹכִין לָצֵאת מֵהַצָּרָה שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תּוֹדָה הֲלָכָה בְּחִינַת הוֹלָדָה אָז חוֹזְרִים הַדָּמִים שֶׁהֵם בְּחִינַת מָמוֹן וְהוֹלְכִים כַּסֵּדֶר בְּתוֹךְ הָרַגְלִין וְכוּ' כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם, אֲבָל כְּשֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לְהוֹלָדָה חַס וְשָׁלוֹם זֶה בְּחִינַת שֶׁעֲדַיִן נַפְשׁוֹ בִּבְחִינַת צָרָה רַחֲמָנָא לִצְלָן שֶׁאָז הַדָּמִים עוֹלִין לְמַעְלָה. וְעַל כֵּן בֶּאֱמֶת אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ בֵּן לְיוֹרְשׁוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְמַלֵּא עָלָיו עֶבְרָה בְּחִינַת כְּאִשָּׁה עֻבָּרָה, כִּי כְּשֶׁאֵינוֹ מוֹלִיד בֵּן לְיוֹרְשׁוֹ נִשְׁאֲרוּ הַדָּמִים לְמַעְלָה שֶׁזֶּה בְּחִינַת עִבּוּר בְּלֹא הוֹלָדָה חַס וְשָׁלוֹם שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַצָּרוֹת רַחֲמָנָא לִצְלָן. וְעַל כֵּן מְקַבְּלִין בֵּית אָבִיו הַנַּחֲלָה וּמָמוֹן הַיְּרֻשָּׁה כִּי הֵם צְרִיכִין לְתַקֵּן אוֹתוֹ עַל יְדֵי שֶׁמְּקַבְּלִין הַמָּמוֹן שֶׁתִּקּוּנוֹ עַל יְדֵי בְּחִינַת תַּמְכֵי אוֹרַיְתָא וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן הָאָב קוֹדֵם לְכָל יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ כִּי בִּתְחִלָּה צְרִיכִין לַחֲזֹר אֶל הָאָב שֶׁמִּשָּׁם שֹׁרֶשׁ הַנַּחֲלָה וְהַדָּמִים וְכוּ'. וְעַל כֵּן טָעֲנוּ בְּנוֹת צְלָפְחָד אִם אֵין אָנוּ חֲשׁוּבוֹת זֶרַע תִּתְיַבֵּם אִמֵּנוּ כִּי זֶה בְּחִינַת יִבּוּם וַחֲלִיצָה. וְזֶה בְּחִינַת הַיִּבּוּם שֶׁל יְהוּדָה עַל פְּגַם עֵר וְאוֹנָן שֶׁהִשְׁחִיתוּ דַּרְכָּם וְכוּ'. כִּי עִקַּר הַתִּקּוּן עַל יְדֵי הוֹלָדַת הַבָּנִים לְהַכְנִיס הַנְּשָׁמוֹת בְּתוֹךְ גּוּפָם דַּיְקָא כִּי אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁיִּכְלוּ כָּל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁבַּגּוּף כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וּבָא לְצִיּוֹן גֹּאֵל וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע בְּיַעֲקֹב נְאוּם ה' וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם וְכוּ' שֶׁהוּא רָאשֵׁי תֵּבוֹת גּוּף בָּנָיו כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּכַּוָּנוֹת עַיֵּן שָׁם. כִּי דַּיְקָא כְּשֶׁהַנְּשָׁמוֹת שֶׁהֵם חֵלֶק אֱלוֹקַ מִמַּעַל בְּחִינַת אַחְדוּת הַפָּשׁוּט כְּשֶׁהֵם נִמְשָׁכִים לְתוֹךְ גּוּפִים גַּשְׁמִיִּים שֶׁהֵם בְּחִינַת פְּעֻלּוֹת מְשֻׁנּוֹת מְאֹד שֶׁבְּגוּף אֶחָד יֵשׁ כַּמָּה אֵיבָרִים וְכֹחוֹת וְחוּשִׁים וְאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת וְשִׁנּוּיִים רַבִּים לְאֵין מִסְפָּר וְכָל שֶׁכֵּן בֵּין גּוּף לְגוּף. כְּשֶׁכָּל אֵלּוּ הַגּוּפִים מְבַטְּלִים עַצְמָם לְגַבֵּי הַנְּשָׁמָה וְאוֹמְרִים כֻּלָּם בְּלֵב אֶחָד שְׁמַע יִשְֹרָאֵל ה' אֱלֹקֵינוּ ה' אֶחָד וְנִכְלָלִים בְּאַחְדוּתוֹ הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַךְ זֶה עִקַּר הִתְגַּלּוּת אַחְדוּת הַפָּשׁוּט מִתּוֹךְ פְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת שֶׁזֶּה יָקָר מְאֹד אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ. וְעַל כֵּן כְּשֶׁהַנֶּפֶשׁ וְהָרוּחַ וְכוּ' בָּא לְזֶה הָעוֹלָם וְאֵינוֹ מִתְלַבֵּשׁ בְּגוּף חַס וְשָׁלוֹם הוּא פְּגָם גָּדוֹל וְעָצוּם מְאֹד רַחֲמָנָא לִצְלָן. כִּי תֵּכֶף כְּשֶׁהַנֶּפֶשׁ בָּא לְזֶה הָעוֹלָם שֶׁהוּא מְרֻבֶּה בִּקְלִפּוֹת כַּיָּדוּעַ אֲזַי הֵם נֶאֱחָזִין בָּהּ מְאֹד וּמַמְשִׁיכִין אוֹתָהּ לְתוֹךְ רִבּוּי הַשִּׁנּוּיִים דְּסִטְרָא אָחֳרָא הַנֶּאֱחָזִין בְּהַפְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת שֶׁל זֶה הָעוֹלָם וְאֵינָהּ יְכוֹלָה לַעֲלוֹת לְהִכָּלֵל בְּאַחְדוּת הַפָּשׁוּט. כִּי מִזֶּה הָעוֹלָם אִי אֶפְשָׁר לְהַנֶּפֶשׁ שֶׁתַּעֲלֶה וְתֻכְלַל בְּאַחְדוּת הַפָּשׁוּט כִּי אִם דַּיְקָא כְּשֶׁהִיא בָּאָה בְּתוֹךְ גּוּף גַּשְׁמִי שֶׁאָז נִמְשְׁכָה לְתַכְלִית הַפְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת וְאָז דַּיְקָא תּוּכַל לְהִתְרוֹמֵם לְהִכָּלֵל מִשָּׁם דַּיְקָא בְּאַחְד

EN:
And this is the entire content of the parashah "V'Zos HaBrachah", in which Moshe Rabbeinu blessed Yisroel before his death, and mentioned and revealed their virtue and importance over all the nations, for all to see — to demonstrate that they have no share or inheritance in us, even in Torah Shebichsav. For they did not wish to accept it — only we, B'nai Yisroel. And this is what is written at the beginning of the blessings: "Hashem came from Sinai, and shone forth from Se'ir to them; He appeared from Mount Paran" etc. . That is, He offered the Torah to the children of Se'ir and Yishma'el — who are the totality of all the nations — and they did not wish to accept it. Only we, B'nai Yisroel, the holy nation, received it from His hand to our hands.

Segment 10
HE:
וְזֶה שֶׁהִזְכִּירָה הַתּוֹרָה שׁוֹר וַחֲמוֹר. אַף-עַל-פִּי שֶׁבֶּאֱמֶת כָּל שְׁנֵי מִינִים בְּיַחַד אָסוּר לַעֲשׂוֹת בָּהֶם מְלָאכָה. אַךְ עִקַּר הַפְּגָם הוּא בִּבְחִינַת פְּגַם הַבְּרִית פְּגַם הַדַּעַת כַּנַּ"ל. וְאִיתָא שֶׁחַיּוֹת טְהוֹרוֹת הֵם בְּחִינַת מַחֲשָׁבוֹת טְהוֹרוֹת. וְחַיּוֹת טְמֵאוֹת הֵם מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת, כִּי יֵשׁ בַּקְּדֻשָּׁה אַרְיֵה שׁוֹר נֶשֶׁר שֶׁהֵם בְּחִינַת מַחֲשָׁבוֹת קְדוֹשׁוֹת, בְּחִינַת תִּקּוּן הַדַּעַת וּכְנֶגֶד כֶּלֶב חֲמוֹר נֵץ וְכוּ'. נִמְצָא שֶׁחֲמוֹר הוּא כְּנֶגֶד שׁוֹר. וְעִקַּר הִתְגַּבְּרוּת הַסִּטְרָא אָחֳרָא הוּא מִסִּטְרָא דִּשְׂמָלָא שֶׁהוּא בְּחִינַת שׁוֹר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּמֹאל. וְעַל-כֵּן כְּשֶׁמִּתְחַבְּרִים שׁוֹר וַחֲמוֹר הוּא עִקַּר הִתְגַּבְּרוּת הַסִּטְרָא אָחֳרָא חַס וְשָׁלוֹם בְּחִינַת פְּגַם הַבְּרִית פְּגַם הַדַּעַת עַל-יְדֵי שֶׁיּוֹנֵק חַס וְשָׁלוֹם חֲמוֹר מִשּׁוֹר. אֲשֶׁר עַל-יְדֵי-זֶה עִקַּר הִתְגַּבְּרוּת הַסִּטְרָא אָחֳרָא חַס וְשָׁלוֹם, כִּי עִקַּר כֹּחָם מִבְּחִינַת שְׂמֹאל שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה שֶׁהוּא בְּחִינַת שׁוֹר שֶׁבַּקְּדֻשָּׁה כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן אַף-עַל-פִּי שֶׁכָּל שְׁנֵי מִינִים אָסוּר אַף-עַל-פִּי-כֵן הִזְכִּירָה הַתּוֹרָה שׁוֹר וַחֲמוֹר, כִּי עִקַּר הַפְּגָם הוּא בְּ

EN:
And therefore, after the sin of Adam HaRishon [the first man], the serpent was cursed: "and you shall eat dust all the days of your life" [Genesis 3:14]. For the subduing of the defilement of the serpent — so that it should no longer be able to attach itself [l'his'achaid] to the world, G-d forbid — is [achieved through] this. For the serpent desired that man should eat from the Tree of Knowledge of Good and Evil so that it would have suckling, G-d forbid, from the good in the Tree of Knowledge. For this is the essential lust and longing of the sitra achra — to attach itself to the good, G-d forbid. And its punishment was the reverse of the reverse — for that which it had longed for was not given to it, and that which was its own was taken from it. For it was cursed that it should have no suckling from any good at all — only "you shall eat dust, etc." And our Sages of blessed memory expounded: that all [foods] taste to it like dust — for it is impossible for it to suckle from any good taste in the world; rather, everything tastes to it like dust. And through this it cannot suckle or attach itself to any good at all. And this is the essential subduing and downfall [hachna'ah u'mfeilah] of the serpent, as stated above.

Segment 11
HE:
וזהו בחי' איסור אותו ואת בנו שלא לשוחטם ביום אחד. כי כמו שבבני אדם צריכין לברר מיום ליום דייקא ומדור לדור קייקא כמו כן בבהמות וחיות וכו' צריכין בירורים חדשים בכל יום ובכל דור ודור כי הכל אחד כי גם הנפשות שבחי הם נפשות אדם שנתגלגלו בהם כנ"ל וע"כ גזר גם עליהם הש"י פור ורבו וכו'. כדי להשלים הבירור בכל יום ובכל דור כנ"ל ועיקר הבירור של נפשות הבהמות הוא ע"י השחיטה כ נ"ל. כי אז דייקא בשעת השחיטה מסתלקת הנפש שבחי ועולה למעלת מחי למדבר כנ"ל. ע"כ צוותה התורה שלא לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד כי הבירור של הבהמה בעצמה ע"י השחיטה והבירור של בנה הם שני בירורים מיוחדים שהם בחי' ימים מויחדים כנ"ל ששינוי הדורות הם בחי' אחת וע"כ בוודאי אסור לשחטם שניהם ביום אחד כי א"א לברר הבירור של שני דורות ביום אחד. ואם חס ושלום ירצה לברר הבירור של שני דורות מיוחדים ביום אחד. תתגבר הסט"א ביותר מבתחילה מאחר שרוצה לברר שלא בזמנו ע"כ מאחר שעיקר התיקון והבירור של החי הוא ע"י השחיטה. ע"כ אסור לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד. כי א"א לברר הבירור של שני דורות מיוחדים ביום אחד כי כל יום ויום הוא בחי' דור מויחד כנ"ל:

EN:
[continued]

Segment 12
HE:
אות ה

EN:
Section 5

Segment 13
HE:
וע"כ עיקר התענית השלם אינו פחות מיום אחד. כמו תענית יוה"כ והתעניתים שגזרו רז"ל שכולם שיעורם יום א' וכן כל התעניתים שמקבלים על עצמן לתשובה כולם שיעורם לא פחות מיום א' כי עיקר תיקון ועליות הנפש הוא ע"י תענית (כמבואר בהתורה הנ"ל) וע"כ שיעור כל תענית הוא לפחות יום א'. כי עיקר התיקון הוא בבחי' הימים ששם עיקר הפגם והתיקון. כי הימים הם בחי' מדות בבחי' ומדת ימי מה הוא כ"ש רבינו ז"ל במ"א (בסי' ל"ג) ושם בבחי' המדות שהם בבחי' הימים שם עיקר כל הפגמים והתיקונים כידוע. וע"כ כ"א ואחד כפי פגמיו ע"י עוונותיו כמו כן הוא צריך להתענות לתשובה. (כמובא בספרים) כדי לתקן ולברר פגמי נפשו דבר יום ביומו. וע"כ שיעור התענית אין פחות מיום כי התיקון והבירור הוא בבחי' יום כנ"ל:

EN:
[continued]

Segment 14
HE:
אות ו

EN:
Section 6

Segment 15
HE:
וזהו בחי' שקלים שנצטוו בשביל לכפר על עון העגל שכולל כל החטאים כי אז חזרה הזוהמא וכו'. ונצטוו אחר יוה"כ ליתן שקלים לכפרה כ"ש (שמות ל') לכפר על נפשותיכם זה בחי' אגרא דתעניתא צדקתא שעיקר התענית הוא הצדקה של א"י שעל ידי זה מעלין הנפש ומכניעין הגוף וכו' (כמבואר בהתור' הנ"ל) וע"כ אחר יוה"כ שהוא יום תענית הקדוש אח"כ נצטוו על שהקלים שהם נדבת לב בחי' צדקה בחי' אגרא דתעניתא צדקתא והכל כדי לתקן חטא העגל שכולל כל החטאים כדי להכניע החומר והגוף ולתקן ולהעלות את הנפש בחי' לכפר על נפשותיכם. על נפשותיכם דייקא כי השקלים הם בחי' צדקה של א"י שהוא בחי' הבל פה שאין בו חטא של תינוקות של בית רבן שעיקר התעלות הנפש הוא על ידי זה כנ"ל. כי השקלים היו בשביל נדבת המשכן וזה ידוע שהמשכן היה כדי להמשיך ולגלות קדושת א"י שעיקר קדושתה מביהמ"ק שהוא בחי' המשכן כי המשכן וביהמ"ק הם בחי' אחת כשרז"ל אשכחן מקדש דאיקרי משכן. ובכל מקום אשר היה חונה שם המשכן היה שם כל הדינים של קדושת הביהמ"ק לענין הרחקת זרים וטמאים וכו'. כי בהמשכן היה קדושת הביהמ"ק שהוא בחי' קדושת א"י שהוא בחי' הבל הקדוש של תינוקות של בית רבן שהם מקבלים הבל פיהם הקדוש מהמשכן מבית ק"ק ששם עמדו הכרובים שהם אנפי זוטרי בחי' תינוקות (כמובא בהתורה הנ"ל וכ"ש בהתור' אזמר' לאלקי בעודי בסימן רפ"ב) שהתינוקות מקבלין הבל פיהם מהמשכן של כל צדיק וצדיק וכו' ע"כ ע"י הצדקה של השקלים בשביל המשכן שהוא בחי' קדושת א"י בחי' הבל פיהם של תינוקות על ידי זה זוכין להכניע החומר והגוף ולהעלות הנפש כנ"ל שהוא תיקון כל החטאים כנ"ל כי כל החטאים נמשכין מזוהמת הגוף שחזרה ע"י עון העגל כידוע:

EN:
[continued]

Segment 16
HE:
אות ז

EN:
Section 7

Segment 17
HE:
וע"כ עיקר הכנעת המן עמלק היה ע"י השקלים כשרז"ל רשע כבר קדמו שקליהם לשקליך. כי עמלק הוא הסט"א שמתגברת מאד בכל יום ויום מחדש. וכן בכל דור ודור מחדש. כפי הבירורים שצריכין לברר בכל יום ובכל דור מחדש כמו כן את זה לעומת זה מתגבר עמלק בכל יום ובכל דור מחדש. וע"כ מלחמה לה' בעמלק מדור דור (שמות י"ז) מדור דור דייקא. כי בכל דור ודור צריך הש"י ללחום עמו מחדש כנ"ל. וע"כ עיקר הכנעת המן עמלק הוא ע"י תענית שע"כ גזרה אסתר תענית כ"ש (אסתר ד') וצומו עלי וכתבה זכר התענית לדורות כ"ש (שם ט') ודברי מצומות וזעקתם לידע ולהודיע שעיקר הכנעת המן עמלק שהוא הסט"א בכל דור ודור הוא על ידי התענית וכן בימי משה היה הכנעתו ע"י תענית כשרז"ל ומשה אהרן וחור עלו וכו' בתענית היו שרויים וע"כ היה עיקר הכנעת המן עמלק ע"י השקלים כי עיקר התענית הוא הצדקה בחי' אגרא דתעניתא צדקתא וכנ"ל שזהוא בחי' שקלים כנ"ל:

EN:
[continued]

Segment 18
HE:
כי עיקר בנין המלכות הוא על ידי בחינת עצו שהם בחינת נ"ה שמשם עיקר בנין המלכות כידוע ועל כן כל מלך יש לו יועצים כי עיקר תקון המלכות הוא על ידי עצות ועל כן נקראים העצות בשם מלכות כמו שכתוב מלכי ישפר עלך שזה בחינות ולא יחצו לשתי ממלכות היינו עצות וכו' (כנ"ל במאמר הנ"ל) כי עיקר בחינת המלכות על ידי עצות כנ"ל. ועל כן חלוקת מלכות בית דוד היה על ידי שנפגם העצות ולא זכה רחבעם לשית עצות בנפשו. ויעזוב עצת הזקנים וישב לעם קשות כעצת הילדים אשר גדלו אתו ועל ידי זה נחלקה מלכות בית דוד. שעל ידי זה נאמר לעתיד ולא יחצו לשתי ממלכות עוד שפירש רבינו במאמר הנ"ל שמרמז על לוקת העצה שנחצה לשתים שאינו ידוע איך לעשות כי הכל אחד כי פגם העצה הוא פגם המלכות כי על ידי חלוקת העצה לשתים על ידי זה נחצה מלכות בית דוד כ"ל. ולעתיד שנזכה למים טהורים ונזכה לעצה שלימ ה אז יתקיים ולא יחצו לשתי ממלכות עוד. דהיינו כפשוטו שתהיה מלכות אחת מלכות בית דוד וגם תהיה העצה שלימה. כי הכל אחד כנ"ל ועל כן היה דוד המלך עליוה שלום מבקש מאד לזכות לעצה שלימה כמו שכתוב (תהלים י"ג) עד אנה אשית עצות בנפשי וכו'. וכשזוכה לעצה שלימה נאמר אברך ה' אשר יעצני אף לילות וכו' (שם ט"ז) כי עיקר מלכות תלויה בזה בבחינת עצות שלימות כנ"ל. ועל כן כשברח דוד מפני אבשלום בנו בקש גדוד מהשם יתברך סכך נא עצת אחיתופל ה' וכן היה כי עיקר נפילת אבשלום היה על ידי שהשם יתברך בלבל עצתו שנחלקה עצתו לשנים ולא ידע איך לעשות. עד שעשה כעצת חושי הארכי ולא עשה כעצת אחיתופל שהיתה טובה לפניו ועל ידי זה היתה מפלתו. כמו שכתוב וה' צוה להפר עצת אחיתופל הטובה לבעבור וו' כי עיקר המלכות הוא על ידי עצות כנ"ל. ועל כן קודם שמיני עצרת שאז הוא גמר תיקון המלכות כידוע. על כן אנו לוקחין מקודם ערבי נחל שהם בחינת תיקון העצות שנתתקנין על ידי אפיקי מים על ידי בחינת מים טהורים שנתגלין אז בחינת ההוא יומא וישב יצחק ויחפור וכו'. ועל ידי זה אז וזוכין בשמיני עצרת להשלים בחינת תיקון המלכות. כי עיק תקון המלכות דהיינו שיתגלה מלכות יתברך עלינו הוא על ידי התורה שהוא תרי"ג עיטין דאורייא כמו שכתוב לי עצה ותושיה.

EN:
For when a person becomes distant from Hashem, blessed be He, G-d forbid — all the more so when he falls into evil cravings and transgressions, G-d forbid — then he is the aspect of “Rachel weeping for her children” (Yirmiyahu 31:14), etc. For the Sh’chinah [Divine Presence], which is the holiness of Yisrael, is called “Rachel,” as is known. And then she is in the aspect of “Like a ewe before her shearers, she is silent” (Yeshaya 53:7) — namely, the holiness of the soul of [a person from] Yisrael, which is the aspect of Rachel, is among the k’lipos and sitrin achranin [Other Sides] that oppress and constrict her. And from the great weakness [of the soul] through the abundance of his sins, she is “like a ewe before her shearers, she is silent” — for they shear and rob her and take from her her glory and her splendor, and she is silenced among them.

Segment 19
HE:
וּכְלָלִיּוּת ב' הַשִּׁינִין הֵם ז' רָאשִׁין בְּחִינַת יְסוֹד, שֶׁהוּא בְּחִינַת שַׁבָּת, שֶׁהוּא יוֹם הַשְּׁבִיעִי, כַּמּוּבָא, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מלאפום שֶׁשָּׁם הַנְּקֻדָּה כַּנַּ"ל, שֶׁהוּא יוּד עַל וָי"ו, בְּחִינַת זַיִן, בְּחִינַת זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וְכוּ', כַּמּוּבָא וְעַל-כֵּן שַׁבָּת לַאו זְמַן תְּפִלִּין ( מְנָחוֹת לו), כִּי שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב הֵם עַצְמָן אוֹת, דַּיְקָא בְּחִינַת בְּרִית שֶׁשָּׁם הַנְּקֻדָּה וּבְשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב מְאִירָה הַנְּקֻדָּה מֵעַצְמָהּ מֵחֲמַת קְדֻשַּׁת הַיָּמִים בְּעַצְמָן, כִּי זֶה עִקַּר קְדֻשַּׁת שַׁבָּת בִּבְחִינַת הַנְּקֻדָּה הַקְּדוֹשָׁה, כַּמּוּבָא וְגַם יוֹם טוֹב מְקַבֵּל מִשַּׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, וְעַל-כֵּן בְּשַׁבָּת עוֹלִין כָּל הָעוֹלָמוֹת אֶל הַקְּדֻשָּׁה בִּכְנִיסַת שַׁבָּת, שֶׁזֶּה נַעֲשֶֹה עַל-יְדֵי הֶאָרַת הַנְּקֻדָּה הַנַּ"ל, שֶׁהִיא בְּחִינַת שַׁבָּת, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִתְקַשְּׁרִין כָּל הַשְּׁבִירוֹת אֶל שֹׁרֶשׁ נְקֻדָּתָם וְנִתְתַּקְּנִין וְזֶה בְּחִינַת עֹנֶג שַׁבָּת, כִּי אָז נִתְבַּטְּלִין אַהֲבוֹת הַנְּפוּלוֹת וְזוֹכִין לְעֹנֶג שַׁבָּת, בְּחִינַת אַהֲבוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת, בְּחִינַת אָז תִּתְעַנַּג עַל ה' וְעַל-כֵּן שַׁבָּת לַאו זְמַן תְּפִלִּין כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת ג' סְעֻדּוֹת שֶׁל שַׁבָּת כְּנֶגֶד ג' נְקֻדּוֹת הַנַּ"ל: 

~ אות ח

 וְעַל-כֵּן תְּפִלִּין צָרִיךְ לִנְהֹג

EN:
"Chazeh haveis ad di charsavan remivu v'Asik Yomin yesiv, levusheih kis'lag chivar" . Tzitzis, the rectification of garments, are the Kisei HaKavod — judging everyone favorably with great mercy. "Im yih'yu chata'eichem kashanim, kasheleg yalbinu; im ya'dimu katola, katzemer yih'yu" — the thread of techeiles whitening sins on Yom HaKippurim.43 Tzitzis are the "Place of the world," judging everyone favorably — all sins forgiven.

Segment 21
HE:
אות ח ועל כן תפילין צריך לנהוג בהם קדושה ואסור לכנוב בהן לבית הכסא (שלחן ערוך סימן ל"ז סעיף ג') ואסור לנהוג בהם קלות ראש וצריכין גוף נקי דוקא שלא יפיח בהן (שם סעיף ה') כי תפילין הוא בחינת אור הנקודה הקדושה כנ"ל שהיא בחינת שבת כנ"ל, ושבת קביעא וקיימא, היינו שבחינת שבת בחינת נקודה הקדושה הנ"ל היא קביעא וקיימא בקדושתה תמיד ואינה משתניתואינה יוצאת לחוץ לעולם, ועל כן אסור לצאת בהן לחוץ דהיינו למקומות שאינם נקיים וכיוצא, כי הם בחינת אור הנקודה הקדושה בעצמה שהיא קבועה בקדושה לעולם בבחינת שבת, בחינת שביתה וקביעות ואינה יוצאת לחוץ לעולם, בבחינת (שמות טז) אל יצא איש ממקומו ביום השביעי, ועל כן לילה לאו זמן תפילין, כי זאת הנקודה השורה אצל ברית המתגלה בבחינת תפילין כנ"ל, אינה מאירה לחוץ כי אם על ידי בחינת מלכות דהיינו על ידי הדיבור בבחינת (תהלים מט) פי ידבר חכמות, כמו שכתוב שם במאמר הנ"ל, כי עיקר הארת הנקודה לתקן הכלים הנשברים כמבואר שם ותיקונם על ידי בחינת כלים חדשים, וזה נעשה על ידי הדיבור דייקא שהוא בחינת מלכות פה, כי הדיבור הוא בחינת כלי השפע כמו שכתוב שם היינו בחינת כלים לתקן הנשברים כנ"ל, ועל כן בלילה שאז בחינת מכלות דקדושה בעולמות התחתונים לברר בירורים כמובא על כן אי אפשר שיאיר אז הארת התפילי דהיינו אור הנקודה הנ"ל, כי הנקודה אינה יוצאת לחוץ כנ"ל, רק ביום שאז עולה המלכות עם כל הבירורים אל הקדושה ואזי מאיר אור הנקודה ונעשין תפילין כנ"ל, כי אור הנקודה מאירה רק על ידי בחינת המלכות בבחינת פי ידבר חכמות ומלכות פה כנ"ל:

EN:
Therefore at the beginning of Yom HaKippurim, one wraps in tzitzis immediately. The primary Chesed and mercy of forgiveness is through tzitzis — where there is the place of each one, judging everyone favorably, forgiving sins.

This is the 13 chulyos in the tzitzis, corresponding to the 13 attributes of mercy. And: "Hinei makom iti" — "Behold, there is a place with Me" — said when Hashem wished to wrap in tzitzis to arrange the 13 attributes before Moshe. From this verse our Sages derived : "The Holy One is the Place of the world, and the world is not His place." This depends upon that — through being the Place of the world, all attributes of mercy are drawn, knowing the place of each one. This is wrapping in tzitzis — the "Place of the world."

Segment 23
HE:
אות ט וְזֶה בְּחִינַת ג' תְּפִלּוֹת שֶׁמִּתְפַּלְּלִין בְּכָל יוֹם, דְּהַיְנוּ שַׁחֲרִית, מִנְחָה, עַרְבִית, כְּנֶגֶד בְּחִינַת ג' הַנְּקֻדּוֹת הַנַּ"ל, כִּי הַנְּקֻדּוֹת מְאִירִין עַל-יְדֵי בְּחִינַת תְּפִלָּה בִּבְחִינַת פִּי יְדַבֵּר וְכוּ', כַּמּוּבָא שָׁם, כִּי ג' הַנְּקֻדּוֹת הַנַּ"ל הֵם בְּחִינַת נְקֻדָּה עִלָּאָה וּנְקֻדָּה תַּתָּאָה וּנְקֻדָּה הָאֶמְצָעִית הַמַּמְשֶׁכֶת הַהֶאָרָה מֵעֶלְיוֹנָה לַתַּחְתּוֹנָה וְזֶהוּ בְּחִינַת שַׁחֲרִית, מִנְחָה וְעַרְבִית, כִּי שַׁחֲרִית וְעַרְבִית הֵם בְּחִינַת נְקֻדָּה עֶלְיוֹנָה וְתַחְתּוֹנָה, שֶׁהֵם בְּחִינַת יוֹם וְלַיְלָה, תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ וּתְפִלִּין שֶׁל יַד, כַּמּוּבָא וּמִנְחָה הִיא בְּחִינַת נְקֻדָּה הָאֶמְצָעִית הַפּוֹתַחַת וּמַמְשֶׁכֶת הַהֶאָרָה מֵעִלָּאָה לְתַתָּאָה, כַּמּוּבָא בְּהִלְכוֹת תְּפִלַּת הַמִּנְחָה, שֶׁמִּנְחָה הוּא בְּחִינַת פתח, שֶׁהוּא בָּאֶמְצַע בֵּין ב' הַנְּקֻדּוֹת כַּנַּ"ל, וְעַל-כֵּן אֵין קְרִיאַת שְׁמַע בְּמִנְחָה רַק בְּשַׁחֲרִית וְעַרְבִית, כִּי עִקַּר הַנְּקֻדּוֹת הֵם רַק ב' עִלָּאָה וְתַתָּאָה, שֶׁהֵם בְּחִינַת תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ וּתְפִלִּין שֶׁל יַד, וְעַל-כֵּן יֵשׁ בָּהֶם פָּרָשִׁיּוֹת בְּחִינַת מֹחִין וְזֶהוּ בְּחִינַת שַׁחֲרִית וְעַרְבִית שֶׁהֵם בְּחִינַת נְקֻדָּה עִלָּאָה וְתַתָּאָה, וְעַל-כֵּן יֵשׁ בָּהֶם קְרִיאַת שְׁמַע בְּחִינַת מֹחִין, אֲבָל מִנְחָה הוּא רַק בְּחִינַת הַמְשָׁכַת הַהֶאָרָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִלִּין, שֶׁהוּא בְּחִינַת נְקֻדָּה הָאֶמְצָעִית שֶׁאֵין שָׁם פָרָשִׁיּוֹת כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן אֵין בְּמִנְחָה קְרִיאַת שְׁמַע גַּם כֵּן כַּנַּ"ל לְעִנְיַן קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִלִּין, כִּי מִנְחָה הִיא בִּבְחִינַת קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִלִּין, שֶׁהוּא בְּחִינַת לֵאָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת דִּינִים, כִּי יִצְחָק תִּקֵּן תְּפִלַּת הַמִּנְחָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת דִּינִים, בְּחִינַת ( בְּרֵאשִׁית כז) וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאוֹת, שֶׁזֶּה בְּחִינַת לֵאָה, בְּחִינַת ( שָׁם כט) וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת, כִּי תּוּקְפָא דְּדִינָא דְּמִנְחָה הוּא בְּחִינַת אֲחִיזַת עֵשָֹו, בִּבְחִינַת וַיִּשְׁלַח לְעֵשָֹו מִנְחָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא, וְלֵאָה הָיָה בָּהּ מִבְּחִינַת דִּין הַקָּשֶׁה שֶׁל עֵשָֹו, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( בְּרֵאשִׁית רַבָּא פֶּרֶק ע) שֶׁלֵּאָה הָיְתָה רְאוּיָה לְעֵשָֹו אֶלָּא שֶׁעַל-יְדֵי בְּכִיָּתָה נִצְּלָה מִמֶּנּוּ נִמְצָא, שֶׁלֵּאָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִלִּין, הִיא בְּחִינַת תְּפִלַּת הַמִּנְחָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת נְקֻדָּה הָאֶמְצָעִית כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן כָּל תִּקּוּנֵי הַתְּפִלָּה בְּשַׁחֲרִית, כִּי שַׁחֲרִית הוּא בְּחִינַת נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁהוּא הָעִקָּר, כִּי כָּל הג' נְקֻדּוֹת כְּלוּלוֹת בָּהּ כַּנַּ"ל, כִּי אַבְרָהָם תִּקֵּן שַׁחֲרִית, וְאַבְרָהָם הוּא בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת אוֹר הַנְּקֻדָּה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁהִיא בְּחִינַת חֶסֶד, בְּחִינַת אַבְרָהָם, בְּחִינַת ( תְּהִלִּים קי) אַתָּה כֹּהֵן לְעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם וְעַל-כֵּן עִקַּר תִּקּוּנֵי הַתְּפִלָּה בְּשַׁחֲרִית שֶׁאָז מִתְפַּלְּלִין בִּתְפִלִּין וּמַאֲרִיכִין בְּיוֹתֵר בִּתְפִלָּה, כִּי עִקַּר הַנְּקֻדָּה מֵאִיר בְּשַׁחֲרִית, שֶׁהוּא בְּחִינַת חֶסֶד לְאַבְרָהָם, כִּי הַנְּקֻדָּה הוּא אוֹר הַחֶסֶד כַּנַּ"ל: 

~ אות י

 וְזֶה בְּחִינַת תְּפִלָּה בְּצִבּוּר שֶׁעִקַּר הַתְּפִלָּה ה

EN:
This is the knots and windings of tzitzis — to unravel and sweeten all knots of the Sitra Achara. "Place" — Asiyah, tzimtzum, physical matter — is a knot, where the thing is so constricted it becomes gross matter. Therefore chomer [matter] means a knot, as Rashi explains.44 From "place" — tzimtzum, knot — all knots of the Sitra Achara are drawn. One who is not guarded becomes ensnared in their knots — "Vachavalim parshu reshes" .

Every place where a person is ensnared in sin — this is a knot: "asirei oni uvarzel"45. This is issur — all transgressions are called issur, meaning a knot46 — bound like birds in a trap, may the Merciful One save us. One must beseech Hashem to escape their knots.

Segment 25
HE:
אות י וזה בחינת תפלה בצבור שעיקר התפלה הוא בציבור דוקא כי אין ציבור פחות מיו"ד. וכשיש יו"ד אז מאיר אור הנקודה הקדושה שהיא בחינת יו"ד כמו שכתוב שם, ועל כן אז אומרים קדושה, כי אין דבר שבקדושה בפחות מיו"ד (מגילה כג) כי הנקודה נקראת קדש כמו שכתוב שם על פי וגוי קדוש, והוא בחינת יו"ד. ועל כן אין דבר שבקדושה בפחות מיו"ד, וזהו בחינת ג' קדושות קדוש קדוש קדוש בחינת ג' הנקודות הנ"ל שהם נקראין קדוש כנ"ל, וזה בחינת חזרת התפלה על ידי השליח צבור, כי השליח צבור הוא בבחינת צדיק הדור שהוא כלול מכל הציבור, והוא בבחינת נקודה הכללית שכל הנקודות מקבלין ממנו וכמובא בדברי רבינו ז"ל (חלק א' סימן רפ"ב) שהשליח צבור כלול מכל הנקודות טובות שיש בכל הציבור, ועל כן מתחלה מתפללין בלחש כל אחד בפני עצמו, כדי שכל אחד יקבל מיניה וביה, ועל ידי שמתפללין בציבור נכללין זה בזה ומקבלין דין מן דין, וכולם כאחד מקבלין מבחינת נקודה הכללית דהיינו חזרת התפלה על ידי השליח צבור שהוא בחינת נקודה הכללית, ועל כן חוזר התפלה, כדי שיאיר לכל הנקודות, כי נקודה הכללית צריכה להאיר לכל הנקודות, וכולם צריכין לקבל ממנה כמו שכתוב שם, ואזי בחזרת התפלה אומרין קדושה ג' פעמים קדוש קדוש קדוש, דהיינו כליות כל הג' נקודות כנ"ל:

EN:
This is the knots and windings of tzitzis — many double knots and windings upon windings — to sweeten and nullify all knots of the Sitra Achara. Tzitzis are the "Place of the world" — all places (knots, matter) are found there. Therefore everything is sweetened. Whoever is ensnared, even in the lowest level, bound in multitudes of knots — nevertheless, through tzitzis, the "Place of the world" where all root-knots are found, everything is sweetened. The judgment is only sweetened at its root.

Therefore there are 39 windings — tal oros [39 lights] from the first three letters of the Name — the three Patriarchs, the three festivals47 — from which tzitzis emerge. The 39 lights are the holiness of Shabbos, opposite the 39 melachos — the defilement of the serpent . The 39 melachos are knots — labor is knot and tzimtzum: "Vatikasher kol hachomah" .

Segment 27
HE:
אות יא וזהו בחינת איסור החמור של הוצאת זרע לבטלה ח"ו, על פי מה שכתוב לעיל שהנקודה השורה אצל הברית שלום היא קבועה בקדושה תמיד, ואינה יוצאה לחוץ, וגם אינה מאירה למטה כי אם על ידי בחינת מלכות פה כמו שכתוב לעיל, ועל כן הטפה הקדושה שיוצאת מן היסוד שהיא בחינת אור הנקודה הקדושה הנ"ל, אסור להוציאה לחוץ, כי אם על ידי בחינת מלכות דהיינו בת זוגו ואז נעשה מזה תיקון גדול, דהיינו תיקון השבירות כנ"ל, כי כל הזווגים הקדושים לברר ולתקן בחינת הכלים הנשברים כמובא, ועל כן עיקר הזווג בשבת שאז מאירה הנקודה כנ"ל, אבל כשח"ו מוציא הטפה לבטלה ח"ו, נמצא שח"ו ממשיך אור הנקודה שביסוד לחוץ, וכאילו מחריב את העולם שנותן להם יניקה ח"ו מבחינת אור הנקודה בעצמה שנמשכת לחוץ, והוא מחדש שבירת כלים, כמובא בכתבי האריז"ל, כי לא די שאינו מתקן הכלים הנשברים על ידי אור הנקודה הקדושה כי אם אדרבה שחוזר וממשיך אור הנקודה לחוץ, וחוזרים הכלים להשתבר, מאחר שאין כלים לקבל האור, ועל כן אמרו שהוא כאלו עוקר מזלו ח"ו, כי ח"ו עוקר הנקודה שהיא עיקר שורש חיותו, ועל כן אמרו שאין מועיל לו תשובה, כי אי אפשר לו לשוב, כי להיכן ישוב מאחר שפגם בהנקודה בעצמה, כי כל זמן שנשארה הנקודה קיימת מועיל תשובה, אבל זה שפגם בהנקודה בעצמה וכאלו עוקר נקודתו ח"ו, להיכן ישוב, אבל באמת אף על פי כן אין דבר שעומד בפני התשובה, וכמובא בכל הספרים שאף על פי כן אם יעשה תשובה יתכפר לו בוודאי, אך עיקר תשובתו הוא רק על ידי צדיק הדור שהוא בחינת נקודה הכללית שמשם מקבלין כל הנקודות, וזה מאחר שפגם בנקודה שלו בעצמה על כן מוכרח לקבל אור הנקודה מחדש, וזה אי אפשר כי אם על ידי צדיק הדור שהוא שורש כל הנקודות ועל כן יש לו כח להאיר לו הנקודה מחדש, כי שם שורש כולם כנ"ל, וכן מובן בדברי רבינו במאמר בחצוצרות (סימן ה') על פסוק אוזן שומעת תוכחת חיים, שעיקר תיקון ענין זה הוא על ידי צדיק הדור עיין שם, והנה מאחר שמן הדין אין מועיל לו תשובה, ואף על פי כן יש לו תקנה אם הוא מתחרט ומתחנן לפני המקום ברוך הוא כנ"ל וכמובא, הנה זה הוא רק חסד חנם מלפניו יתברך שיקבל בתשובה מי שאין ראוי לקבל, וזהו בעצמו תיקונו, כי כשזוכה לעורר רחמי השם יתברך עליו לקבלו בתשובה, נמצא שהוא מעורר ומגלה חסד חדש לגמרי מה שלא היה מעולם, כי החסד אשר מעולם אינו ניתן לכפר לו מאחר שאין מועיל לו תשובה, כי מה שמועיל תשובה לכל החטאים הוא רק מצד החסד כמו שאמרו רז"ל (ילקוט שמעוני ב' שנח) שאלו למדת הדין וכו', ומאחר שלזה אין מועיל תשובה נמצא שהחסד אשר מעולם שהוא מחייב שיועיל תשובה לכל החטאים, אינו מועיל לו מאחר שאמרו שאין מועיל לו תשובה ובאמת כך ראוי לו מאחר שפגם בהנקודה, והנקודה הוא אור החסד ומאחר שפגם באור החסד אין לו תשובה, כי שם פגם, על כן כשהשם יתברך רוצה לרקחם עליו הוא עושה עמו חסד חדש שלא היה מעולם, כי עתה הוא יתברך מחדש חסדו לתקן ולמחול אפילו על זה העון גם כן, וזה הוא עיקר תקונו, מאחר שעתה בהכרח נמשך חסד חדש כנ"ל, ועל ידי זה נתתקן, כי חוזר לקבל נקודה חדשה על ידי החסד החדש, כי הנקודה הוא חסד כנ"ל, ומאחר שנמשך עתה חסד חדש, על ידי זה בעצמו מקבל אור הנקודה שהיא חסד, וזהו תיקונו, והבן:

EN:
Shabbos is "above place" — all 39 melachos (knots, tzimtzum, physicality of "place") are nullified. The 39 melachos are derived from the Mishkan , for there were all 39 melachos. The 39 melachos of the Mishkan were the aspect of the 39 lights, as our Rebbe wrote . Through the 39 melachos of the Mishkan, all the 39 melachos of the serpent's defilement — tzimtzumim, physicality of "place" — were sweetened and nullified. For the Mishkan, the aspect of the Beis HaMikdash, was "above place," "a little that holds a lot" — there in the Mishkan was the Ark, "a little that holds a lot."

This is the 39 windings in tzitzis — nullifying all windings and knots of the Sitra Achara through the 39 windings, the 39 lights, the "Place of the world." This is what our Sages said : "A person made bundles and bundles of transgressions — let him make corresponding bundles and bundles of mitzvos." Transgressions are bundles and knots; one must make corresponding bundles of mitzvos — bundles and knots of holiness. This is the windings and knots of tzitzis.

Segment 29
HE:
אות יב ועיקר זה בתיקון בשלימות הוא רק על ידי משיח שיבא במהרה בימינו, כי משיח יבא לתקן זה החטא ביותר כמובא בספרים, בבחינת (ישעיה יב) ונפוצות יהודה יקבץ, שיקבץ כל הנדחים והנפזרים בארבע כנפות הארץ, שזהו תיקון ענין זה כמובא בספרים, בבחינת (ישעיה יב) ונפוצות יהודה יקבץ, שיקבץ כל הנדחים והנפזרים בארבע כנפות הארץ, שזהו תיקון ענין זה כמובא, כי משיח הוא בחינת אור החס החדש המתקן הכל, בבחינת (תהלים יח) ועושה חסד למשיחו, וזה בחינת (ישעיה נט) ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב, ולשבי פשע דייקא, שהם השבים על חטא הנ"ל שנקרא (שם נז) ילדי פשע זרע שקר וכמו שכתוב בכוונות שמקרא זה מדבר בתיקון ענין זה, ולהם דייקא יבא הגואל צדק, כי כל תיקונם על ידו דייקא כנ"ל, וכשיבא ויתקנם אז יחזור ויאיר בהם הנקודה שהיא כלולה מג' נקודות כנ"ל, וזהו (שם נט) ואני זאת בריתי ~ אותם וכו' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך, כי הוא מתגלה בפה כנ"ל, לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך וכו', היינו בחינת ג' נקוןדות שהם בחינת ראש תוך סוף כנ"ל, שהם בחינת ג' מדריגות מאב לבן ולבן הבן, שכל אחד מקבל מן העליון ועליון מעליון וכנ"ל, שכל הג' נקודות קשורות זו בזו כנ"ל, וכולם יאירו ויתגלו על ידי משיח כנ"ל, וזהו אמר ה' מעתה ועד עולם, כי גאולה האחרונה היא לעולם ועד, וזה שאומרים אחר כך קדושה דסידרא, דהיינו ג' קדושות, שהם גם כן בחינת הנקודה שכלולה מג' נקודות כנ"ל:

EN:
No chulyah is fewer than three [windings],48 for the essential knot of holiness is the aspect of Yaakov — "V'hachut hameshulash lo bimheirah yinatek" — "The threefold cord is not quickly torn" . He encompasses all three Patriarchs, the three festivals. He is the aspect of "anaf eitz avos" — "a branch of a thick-leaved tree" — and avos is no fewer than three.49

This is Sukkos, the third festival, the aspect of Yaakov. Then one takes the four species and binds three species together — the three Patriarchs, Yaakov — illuminating the esrog, the bas ayin,50 completing the four species. This is the four tzitzis with chulyos, each chulyah three windings. And 39 windings plus five double knots (ten knots) — all together 49, corresponding to the 49 days of the Omer, the filling of the moon through elevating "place" and "time" upward — the aspect of tzitzis.

Segment 30
HE:
לחון, חס ושלוּם, ואפלו אם יוצאת כַּמוּ שיוצאת
תפס אוּתָה מִיד שִזְבר וַיִחַזירגָה אֶל. מְקימָה
לְמַחַשָבָה נְקְיָה וּכשָרה. בִּי הַמחֶשְבָה בְּיִד הָאָרֶם
תָּמִיד כנ"ל, כּי אי אִפשר שיכנס בְּמחו שני מחשבות
בַּשוּם אפֶן.
וזה בְּחִינַת עמָר שעורים, הִינוּ שְבְּחִינת שעורים
שְהוּא בְּחִינַת כח המדמה כנ"ל שמשם כָּל הַגִּסִיונוּת
הַבָּאים על הָאָדָם כַּפִי המחשבות שחושב. וכל אלו
הַמַחֶשָבות הם בְּחִינת שערות מוּתְרִי מחין כידוּע.
וזֶה בַּחִינת 'שעורים' לְשון שעָרות. וכל אלו הַשעָרוּת
שָהֶם הַמוּתְרִי מחִין שְמהֶם כָּל הַהַרְהוּרִים וְהַבַּלְבוּלִים
הַבָּאִין מהמדמה שהוא בַּחִינת שעורים כַלֶם הֶם
בַּבְחִינַת עמר וּמַדָה. וְזהוּ בְּחִינַת עמָר שעורים
שצריכין לידע שָהַמח יש לו מה וּנְבוּל, וָאִין יכול
לְכָנם בו יותַר ממחשבֶה אֶחַת בִּשום אפן, כַּמו כַּלִי
שְמַחְזְקֶת מִדֶה אֶחַת וְיוּתֶר מִזֶה אי אֶפשָר לְכְנס בֶּה,
בּמו כן המח הוא כְּלִי שאי אִפשר לְכָנם בו כּי אם
שערה אַחַת שְהִיא מחשְבֶה אֶחַת, וְיותֶר מזֶה אי
אִפשָר לְכָנם בו בָּבת אחת, כִּי אינו יכול לְקְבַּל בי
אם מִחשְבָה אחַת. רק מִחָמת רהיטת המחין, כִּי המח
רין מאד וְאינו נָח לְעוּלֶם והוא כַּמו הָאִינו נָח (שקורין
אום רוא שבזייניר) עַלדכן המחשבות רודפין מאד
מחשבָה אֶחַר מִחשבֶה, מחֶמת זה טועים הרבה כָּאלוּ
אִין הַמַחֶשְבָה בְּיְדֶם, אבֶל בָּאָמַת לא כַן הוא, בִּי אִין
יכול לְכָנם בְּהַמחשבָה שְתִי מחַשבוּת בִּיְחָד.
וכֶשָיחשב מחשָבֶָה אַחָרֶת בַּוְדַאי תְּרְחֶה הַמִחֶשֶבָה
הראשוּנָה בְּלי מַלְחְמָה רק בֶּשָב וְאֶל תַּעֶשָה.
וזֶה בְּחִינַת עמר שעורים, שְהַמחשבות, שהֶם בַּחִינת
שערוּת, הֶם בּמח בִּבְחִינת. עמר ומדה ואי אִפֶשָר
לְכָנם שִתִי מחשבות בַּפעַם אֶחֶת בשום אפן כנ"ל.
זה עַקַר הַטְֶחְרָה מזהָמַת מְַריִם שֶהוּא לְהַטְחֶר מפָּנֶם
הַבּרִית שְבָּא עליודי פָּם הַמחֶשְבֶה, כִּי עְקַר הַטֶחְרָה
עלדידי ששומרין המח כְּחוּט השערה לְבַל תִּצַא חוץ
ְגְּבוּל. ואַפלוּ אם כְּבֶר יָצָא כְּמו שְיִצָא בְּקֶל יְכוּלין
לְהחְזירוּ | עלדידי חוט השערה, דְהַינוּ ‏ עליידי
ששומרין מַעַתֶּה לְהְתְחִיל לחשב מִחֶשְבֶה אֶחְרֶת, בָּ
תָּכֶף בְּשָיְתְחִיל כְּחוט הַשְעֶרָה לחשב מִחשְבָה אֶחָרֶת
בְּשָרה, תִּהְיָה נִדְחה הַמחֶשָבֶה הַראשינָה מִמִילָא
[עלדכן מִתְחִַילִין מוד לסְפר הומים לָעמֶר, כִּי הַיָּמִים
הֶם הַחַיוּת של הָאָדֶם, כּי כָּל חיותו נִכַלֶל בּימים
ּבזמן שָהֶם כָּל יָמִי חַייו. וְעְקַר הַחִיוּת הוא הַחְכְָמָה

Segment 31
HE:
שבמח, כָּמו ש3תוּב (קְהֶלֶת ז): "הַחְכְמָה תִּחַיָה וְכו'".
ועלדכן בַּכָל יום יש בו חְכָמַה וְשכַל שהוא חַיוּתו
ְכַמְבאֶר בָּל זה בְּדברִיי ז"ל בְּמָקוּם אֶחָר, עַליכֶּן
צְרִיכִין לְסְפר הַיָמִים לֶעמַר שתְכֶף כְּשְבָּא הַיום
צֶרִיכין לְסְפְרו וְלְמנותוּ לְעמַר. לידע שהַיום, שְהוּא
הַחִיוּת, שהוא הַחְכְמָה שָבְּמחַ שמשם כָּל המחשבות
הֶם בַּבְחִינת עמֶר ומדה בַּבְחִינת עמר שעורים שאין
שני שעָרות שהם שני מחשבות יכולין לְכָנם בַּפַעַם
אחַת, כַּמוּ שִבְּתוּב (איוב לח) "מי פלג לשטף תִּעְָלָה
וזֶה: "שָבַע שִבָּתוּת תְּמִימות. תְּהְיִינָה", | שֶצרִיכִין
לספר מִתְּחְלַת הַיום כָּדִי שִיּהְיוּ תְּמִימִים, הִַינו
שצְריכִין לזֶהֶר מִתְּחְלַת הַיוּם. שְיְהְיָה תָּמִים בלו
עלדידי שסופרו לְעמר, שעליידי זה ממשיף על עצמו
קֶדשֶת הְעמָר וְהַמְרָה של הַמחשְבָה, שעַלייְרִי זֶה
יכול לְדְחוּת כָּל המחשבות רַעות כנ"ל, שעָלדידי זֶה
עַקַר קֶדשֶת המחין שְהֶם קדשת הַבָּרִית שְממֶשִיכִין
ימי הַסְפִירֶה וכנ"ל. וצריכין. לִוֶהר בְּזֶה. מָאד
מִתְּחְלת הַיוּם לְבָּלִי לְהַתְחִיל לְהָנִיחַ לְכָנם בַּמהַ
מחֶשָבָה רְעָה חס ושָלוּם, וָאם כְּבֶר נִכְנֶסָה הָס

Segment 32
HE:
וְעַל-כֵּן בִּגְמַר הַתְּפִלָּה וְהַתְּפִלָּה הוּא בְּחִינַת נִשְׁמָע בְּחִינַת נִסְתָּר וְכוּ' כַּנַּ"ל וּבִגְמַר הַתְּפִלָּה כְּשֶׁמַּגִּיעִין לְבִרְכַּת רְצֵה וּמוֹדִים וְכוּ' שֶׁהֵם גְּמַר הַתְּפִלָּה כְּעֶבֶד שֶׁקִּבֵּל פְּרָס מֵרַבּוֹ וְכוּ', כְּמוֹ שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בְּרָכוֹת לד) וְאָז צְרִיכִים לִזְכּוֹת לְהַשִּׂיג הַנִּשְׁמָע, לַעֲשׂוֹת מֵהַנִּשְׁמָע נַעֲשֶׂה, דְּהַיְנוּ לִזְכּוֹת לִבְחִינַת יְרוּשָׁלַיִם יִרְאָה שָׁלֵם וְזֶהוּ בְּחִינַת בִּרְכַּת רְצֵה שֶׁהוּא בְּחִינַת יִרְאָה כְּמוֹ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים שָׁם בְּעֵת שֶׁהַכֹּהֲנִים רוֹצִין לִשָּׂא כַּפֵּיהֶם שֶׁאָז אוֹמְרִים שָׁם וְשָׁם נַעֲבָדְךָ בְּיִרְאָה וְכוּ' וְסִיּוּם הַבְּרָכָה שֶׁאוֹתְךָ לְבַדְּךָ בְּיִרְאָה נַעֲבֹד, וְעַל-כֵּן אָז הַכֹּהֲנִים עוֹקְרִין רַגְלֵיהֶם בִּשְׁבִיל נְשִׂיאַת כַּפַּיִם. וְאַחַר כָּךְ מְבָרְכִין אֶת יִשְׂרָאֵל אֵצֶל שִׂים שָׁלוֹם וְעִקַּר הַבְּרָכָה הוּא שָׁלוֹם שֶׁהוּא סִיּוּם גְּמַר בִּרְכָתָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם, כִּי עִקַּר נְשִׂיאַת כַּפַּיִם שֶׁל הַכֹּהֲנִים הוּא לְהַמְשִׁיךְ בְּחִינַת חוֹתַם הַיָּדַיִן שֶׁהוּא בְּחִינַת יְרוּשָׁלַיִם קִרְיָה נֶאֱמָנָה שֶׁזּוֹכִין עַל-יְדֵי הַתְּפִלָּה שֶׁהוּא בְּחִינַת נִשְׁמָע כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן נוֹשְׂאִין כַּפֵּיהֶם בִּשְׁעַת תְּפִלָּה דַּיְקָא, וְהָעִקָּר הוּא אֵצֶל בִּרְכַּת שִׂים שָׁלוֹם. וְזֶה עִקַּר בִּרְכָתָם בְּחִינַת וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם כַּנַּ"ל, הַיְנוּ בְּחִינַת מַאֲמָר הַשָׁלֵם הַנַּ"ל, כִּי עוֹקְרִין רַגְלֵיהֶם בָּעֲבוֹדָה שֶׁהוּא בְּחִינַת יִרְאָה כַּנַּ"ל וְאַחַר כָּךְ מְבָרְכִין בְּשָׁלוֹם, הַיְנוּ בְּחִינַת יִרְאָה שָׁלֵם שֶׁהוּא בְּחִינַת יְרוּשָׁלַיִם קִרְיָה נֶאֱמָנָה שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת חוֹתַם הַיָּדַיִן שֶׁמַּמְשִׁיכִין הַכֹּהֲנִים דַּיְקָא עַל-יְדֵי נְשִׂיאַת יְדֵיהֶם כַּנַּ"

EN:
The matter of this awesome story of the Prince who was exchanged — through this, the world thought he was the son of the maidservant, and through this the cruel one — the true son of the maidservant — overpowered him and drove him from his place. Through this, the true Prince fell in his mind, until he came to evil, etc. All this is well understood to one who understands even a little: this is the secret of the entire matter of the exile of Yisrael — they are driven from their land and from their place, wandering like a bird from its nest, scattered among the nations. The kingdom and dominion belong to them [the nations], and Yisrael are considered, in our great sins, like slaves and maidservants.

Segment 33
HE:
וע"כ קודם שבת שאז עולין כל הניצוצות ונכללין בקדושה בכניסת שבת ומתייראין שלא יתאחזו הקליפות הרעים ג"כ ע"כ יורד שלהובא דאשא ושורף אותם היינו בחי' אש המשפט הנ"ל וזהו בחי' רחיצת חמין בע"ש כידוע ואח"כ טובלין במקוה שהוא בחי' רבועא בחי' מ"ם הנ"ל. בחי' מ"ם סאה של המקוה כי כשיורד אש המשפט לשרוף את הרע אזי אח"כ נשאא המשפט רק בבחי' רחמים וחסדים בחי' מימי החסדים בחי' ויגל כמים משפט כי משפט עמודא דאמצעיתא שכלול רחמי ודינא אש ומים כי זה סוד המובא בכוונות הנ"ל. שבתחילה קודם הנסירה אז הם אב"א ואז ז"א כלול מחסדים וגבורות ובשעת הנסירה שנעשה ע"י השינה בכל לילה וכן בר"ה עי"ז נמשכין כל הגבורות להמלכות ונשאר ז"א כולו חסדים לבד היינו כנ"ל שבתחילה מעוררין אש המשפט כדי לשרוף את הרע שלא יתאחז בלבו ואח"כ נמשך כל האש שהוא בחי' גבורות להמלכות שהוא בחי' היכל הקודש וכו' כנ"ל ואז נשאר המשפט בבחי' מימי החסדים לבד בבחי' רחמים בבחי' (תהלים קי"ט) רחמיך רבים ה' וכו'. וזה בחי' הטבילה של הגר אחר המילה שהוא בחי' אש המשפט חרב פיפיות וכו' כנ"ל. בחי' כסא כנ"ל. ואח"כ שחותכין הרע שהוא הערלה ע"י חרב פיפיות הנ"ל. אח"כ נשאר המשפט בבחי' רחמים בחי' מימי החסדים כנ"ל. וזהו בחי' הטבילה במקוה של מ"ם סאה כנ"ל. וזהו בחי' הרחיצה במים או טבילה בכל בוקר היינו כנ"ל:

EN:
For these two categories represent two different levels of the suppressed good being elevated: the b'hemah represents the lower level, and the chayah represents the higher, wilder level — the goodness hidden at greater depths of impurity and wildness. And the different laws that apply to them — fat permitted vs. forbidden, blood covered vs. uncovered — hint at the different modes of elevation required for each level.

Segment 34
HE:
וזה בחינת מה שאמרו רז"ל (נדרים פרק א') שעיקר החורבן היה על שלא ברכו בתורה תחלה. כמו שכתוב (ירמיה ט') על מה אבדה הארץ וכו'. דבר זה שאלו וכו'. מאי ולא הלכו בה שלא ברכו בתורה תחלה. כי כשאין מברכין בתורה אף על פי שעוסקין בתרוה בזה מראין שאין התורה חשובה בעיניהם ואין מחיין עצמן בה בכל עת ורגע רק היא אצלם כמו נימוס ודת ח"ו כמו ארי נימוסים ודתי העובדי כוכבים שזוה בחינת חטא הגל שאמרו קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו שבקשו עבודה זרה כדי שיהיו להם מי שילך לפניהם. כי זה היה עיקר חפצם שיהיה להם מי שילך לפניהם ויוליכם באיזה נימוס ודת כדי שלא יהיו בולעים איש את רעהו. אבל לא הסתכלו על התכלית האחרון הנצחי כלל, ועל ידי זה נכשלו בעבודה זרה. כי אז היה היצר הרע של עבודה זרה בעולם. וכמו כן עכשיו אף על פי שאין עובדים עבודה זרה. כי הרגו היצר הרע של עבודה זרה (יומא ד') אבל אף על פי כן עדיין יש כמה כופרים בעולם שהולכים בדרכי האפיקורסים שרוצים להשוות ח"ו תורת משה כשאר נימוסי הדתות רחמנא ליצלן ואומירם מה שאומרים טעמים של הבל ושטות על מצות תורתינו הקדושה כאלו כולם על פי שכל אנושי ח"ו בשביל לקיים נימוס המדינה כידוע דבריהם הרעים והמרים וזהו בחינת פגם העגל כנ"ל. וזהו בחינת שלא ברכו בתורה תחלה. כי אלו הכתות בודאי אינם מברכים על התורה מאחר שאצלם התורה שוה לשאר הדתות והנימוסים ח"ו. כי עיקר ברכת התורה הוא אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו שמה שנתן לנו את התורה, בזה בחר בנו מכל העמים והבדילנו מהם לגמרי. כי נימוסיהם ודתיהם הוא רק על פי שכל אנושי בשביל חיי שעה של זה העולם. וגם זה אינו בשלימות ואין לו קיום כלל, כי על פי דתיהם ודרכיהם אינם מפרישין את האדם אפילו מדברים שבין אדם לחבירו מאחר שאינם מסתכלין על התכלית האחרון ואינם מתייראין מעונשים של אחר מיתה רק מתייראין מאימת מלכות. על כן אם יוכל לעשות גזילות ורמ~ אות שלא יוודע למלך ושופטיהם עושים כל מה שיכוין לעשות כנראה בחוש. אבל ~ אותנו בחר ה' יתברך מכל העמים ונתן לנו את תורתו אשר היא בחיינו ואורך ימינו לעולמי עד ולנצח נצחים. כי עיקר כל מצות תורתינו הקדושה הוא בשביל התכליתה אחרון. ואפילו המצות שבין אדם לחבירו יש בהם סודות עמוקים ורזין גדולים מאד עד אין סוף ואין תכלית. וכולם בשביל התכלית האחרון למען ייטיב לנו לעולם שכולו ארוך וטוב. ועל זה מורה ברכת התורה שאנו מברכין אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו וכנ"ל. ואנו מסיימין נותן התורה. דהיינו שהםש יבתרך נותן התורה בכל יום מחדש כמו שכתוב (דברים ו') אשר אנכעי מצוך היום ודרשו רז"ל (ספרי שם) בכל יום יהיו בעיניך כחדשים. כי התורה עמוקה ורחבה מני ים וכו'. ובכל יום נמשכת עלינו בהתחדשות נפלא. וגם בזה נבדלת תורתינו הקדושה מדתי שאר האומות להבדיל. כי אצל דתיהם שהם חוק המלכות לתיקון המדינה אין שייך התחדשות בכל יום. כי כבר ניתן הדת מאיזה טעם שהוא על פי שכלם. לא כן תורתינו הקדושה שהיא אחדותו יתברך אשר אין חקר לתבונתו ודבריו חיים וקיימים נאמנים ונחמדים לעד וכו'. כי הם באר מים חיים נובעים בכל עת ורגע מאחר שכלולים בו יתברך והם מחיין ומקיימין כל העולמות עם כל אשר בהם בכל עת ורגע. והם מתחדשים בכל יום ובכל עת ובכל שה. ועל כן אנו מברכין נותן התורה. כי הוא יתברך נותן התורה בכל יום מחדש. כי בכל יום ועת מסבב השם יבתרך סיות בתחבולותיו להכניס קיום התורה בעולם. ושולח לנו צדיקים אמתיים שמחדשין בכל פע חידושין דאורייתא אמתיים. ואפילו מי שאינו בר הכי לחדש חידושין אף על פי כן בכל פעם שנתעורר מחדש לקיים התורה זהו גם כן בחינת קבלת התורה מחדש. כי עיקר הוא קיום התורה כי לא המדרש עיקר אלא המשעה. ועל כן על ידי ברכת התורה אנו ממשיכין עלינו קבלת התורה מחדש. וזהו תיקון שבירת הלוחות שפגמו בנתינת התורה וכנ"ל. ועל כן על ידי שלא ברכו בתורה תחלה על ידי זה נחרב הבית המקדש ששם עיקר הנקודה הקדושה כנ"ל, שעיקר חורבנו היה על ידי חטא העאגל שעל ידי זה נשתברו הלוחות שמאז נגזרה הגזירה הזאת. כי הלוחות נשברו בי"ז בתמוז שאז נגזר החורבן שהתחיל בי"ז בתמוז. אשך על ידי ברכת התורה שממשיכין על עצמן קבלת התורה מחדש מתקנים זאת כנ"ל. ועל כן על ידי שלא ברכו בתורה תחלה ופגמו בזה על כן נחרב הבית וכנ"ל. ועל כן צריכין לברך על התורה בצבור אף על פי שכבר בירך בבקר. כי עיקר בחינת קבלת בהתורה מחדש לתקן שבירת הלוחות הוא על ידי קריאת התורה בצבור וכנזכר לעיל:

EN:
And the body is the aspect of a slave. For the body is the aspect of physical making — asiyah gashmiyis — which is the aspect of a slave, the aspect of work and servitude. Hashem created man in order that he subjugate and subdue the body to the neshamah — the slave to the son. Just as a slave is obligated to serve his master and do his will, so the body is obligated to serve the neshamah, to nullify itself before the neshamah, and to do only the will of the neshamah.

Segment 35
HE:
ע"פ המובא בשם רבינו ז"ל בשיחותויו הקדושים בשיחות הר"נ שיש עבירה שגורמת שצריכין להיות תמיד בעל חוב. והתקון לשוב בתשובה על עבירה זו בכללית. והזמן לזה הוא כשהאדם הוא במוחין דגדלות כי בעל חוב הוא בבחי' עבד. כ"ש עבד לוה לאיש מלוה. ועבד הוא בחי' מוחין דקטנות בחי' שינה. כשארז"ל נעשרה קבין שינה ירדו לעולם ט' נטלו עבדים וכו'. וע"כ התשובה לתקן העבירה שעל ידה נעשין בע"ח. הוא בעת שהוא במוחין דגדלות ע"ש:

EN:
And this is the aspect of the sin of the Golden Calf — when they said: "Ki zeh Moshe ha'ish lo yada'nu meh hayah lo" — "For this Moshe, the man — we do not know what happened to him" [Shemos 32:1]. They erred and said that Moshe had been gathered and remained above, having been absorbed into ayin. Therefore they said: "Kum asay lanu Elokim" — "Arise, make us a G-d" — from gold and wealth. For they wanted to draw upon themselves the aspect of the restrainer itself, since through it all divine bounties flow — and therefore they damaged and made a separation between the aspect of the restrainer (from which flows all wealth) and the aspect of pursuit — and they did not want their thoughts to pursue higher and higher to attain the attainments mentioned above in the aspect of matay velo matay. Rather they wanted G-dliness drawn upon them in the aspect of actual yeshus [being/substance]. And this was the error of all idol worshipers of prior generations — all arising from the desires of this world.

Segment 36
HE:
וע"כ עיקר השיעבוד של החוב חל דייקא על קרקעות ביותר. כי השיעבוד של חוב הוא בחי' עבדות בחי' עבד לוה וכוד'. ועיקר העבדות הוא חל ביותר על קרקע דייקא. שהוא נכנס ביותר בגדר העבדות. כי העבדות הוא מחטא אדה"ר שמשם יצא חם מזוהמת הנחש. שנתקלל ארור כנען עבד עבדים וכו'. וזהו בעצמו ג"כ בחי' העבדות של הבע"ח בחי' עבד לוה וכו'. כי עיקר ההלוואה שצריך אחד ללוות מחבירו. הוא מחטא אדה"ר. שעי"ז נתקלל בעצבון תאכלנה. וע"כ צריכה הפרנסה בהכרח שילוה אחד מחבירו. וכמבואר בדברי רבינו ז"ל במ"א (סי' כ"ג) שהלוואות וחובות הם בחי' בעצבון תאכלנה שהיא הקללה הבאה מחמת חטא אדה"ר. שעי"ז נמשך בחי' עבדות בחי' עבד עבדים כנ"ל. ומזה בא בחי' עבד לוה וכו'. שהיא ג"כ מהקללה של חטא אדה"ר בחי' בעצבון תאכלנה כנ"ל. וזה בעצמו מה שכתב רבינו ז"ל במאמר הנ"ל שההלוואות וחובות באים מאיזה עבירה. ואעפ"י שלא חטא אדה"ר בחי' בעצבון תאכלנה כנ"ל. וזה בעצמו מה שכתב רבינו ז"ל במאמר הנ"ל שההלוואות וחובות באים מאיזה עבירה. ואעפ"י שלא ביאר רבינו ז"ל את העבירה בפרטיות אעפ"כ שלא ביאר רבינו ז"ל את העבירה בפרטיות אעפ"כ כל העבירות כולם כלולים בחטא אדה"ר. כי משם באים כל העבירות נמצא שענין חובות שהוא עונש לאיזה עבירה. הכל הוא בשביל חטא אדה"ר שנתקלל בעצבון תאכלנה. שע"כ צריכם להיות בע"ח. בחי' עבד לוה. שהוא בחי' עבדות הנ"ל שבא מזוהמת הנחש כנ"ל. וע"כ עיקר השיעבוד שהוא בחי' עבדות חל על קרקעות ביותר. כי קרקע נכנס ביותר בבחי' עבדות. כי עיקר הקללה של חטא אדה"ר שמשם בא בחי' עבדות בחי' ארור כנען היא נאחזת ביותר בקרקע שנתקללה ג"כ מחטא אדה"ר. כ"ש (בראשית ג) ארורה האדמה בעבורך. וע"כ הקרקע נכנסת יותר בגדר העבדות שהוא בחי' ארור כנען כנ"ל. וע"כ עיקר השיעבוד של הבע"ח הוא על קרקעות ביותר. ואפילו כשמוכרם לאחר חל עליהם השיעבוד לעולם משא"כ במטלטלי. כי עיקר השיעבוד בחי' עבדות נאחז בקרקע ביותר כנ"ל. כי מטלטלי הם חשובים בחי' טוב לגבי קרקע בבחי' משארז"ל מטלטלי כל מילי מיטיב הוא. כי אין נאחז בהם זוהמת הנחש כ"כ שהוא בחי' עבדות ושיעבוד. כמו שנאחז בקרקע בבחי' ונחש עפר לחמו וכנ"ל. וע"כ לאחר מיתה עיקר השיעבוד הוא רק על קרקעות. אבל מטלטלי דיתמי אינם משועבדים ע"פ הדין כי עיקר שהיעבוד הוא רק על קרקעות שהם בבחי' עבדות כנ"ל. כי לאחר הסתלקות האדם נשאר האדם רק בבחי' עפר כ"ש כי עפר אתה וכו'. וע"כ אז עיקר השיעבוד שיש עליו הוא רק על קרקעות כי קרקע ועפר הוא בבחי' מיתה והסתלקות. כי שם אחיזת זוהמת הנחש ביותר. שהוא סטרא דמותא כנ"ל. ובשביל זה גם בחיים השיעבוד חל יותר על קרקקע כי הבע"ח הוא בבחי' עבד בחי' שינה כנ"ל ושינה אחד מששים במיתה כשארז"ל וע"כ חל השיעבוד על קרקע יותר. כי הקרקע הוא בחי' עבד בחי' מיתה כנ"ל. וע"כ כשנסתלק האדם ממש אזי נשאר השיעבוד רק על קרקע כנ"ל אבל מטלטלי הם בבחי' חיות כנגד קרקע. ואין עליהם שיעבוד אז:

EN:
For in order to ascend and be included in the aspect of the nine chambers mentioned above, one must shatter all desires and elevate the holiness from the heichalei hatemuros. But they wanted to follow their desires and to separate the divine bounty of wealth — which is drawn through the restrainer — and make from it actual G-dliness, G-d forbid. Therefore they went to Aharon — since Aharon was suited for the Priesthood and all the service of sacrifices and ketores was through him — through which specifically one merits attainment of the nine chambers mentioned above, from which all divine bounties are drawn through the formation via the restrainer — but they damaged and wanted to create the separation through him specifically, G-d forbid.

Segment 37
HE:
וזה בחי' הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה. כי השבועה הוא בחי' חיות כי השבועה הוא בחי' כריתות ברית וע"כ השבועה הוא בבחי' צדיק חי עלמין וכמובא בספר שערי אורה. וע"כ כשיש הכחשה בין שני אנשים שזהו בחי' סטרא דמותא שהוא בחי' שקר כידוע אזי התיקון לזה שבועה. שהוא בחי' חיים כנ"ל. ועי"ז נתברר האמת ונתבטל השקר שהיא סטרא דמותא. ומי שפוגם גם בשבועה ח"ו. אזי נחשב כאלו מחריב כל העולם כולו כשרז"ל (שבועות ל"ט). כי עיקר חיות וקיום העולם הוא ע"י בחי' שבועה בבחי' אשר נשבעתי מעבור עוד מי נח על הארץ וכו' כי לא הי' קיום להעולם אחר המבול עד שנשבע השי"ת כביכול. ועי"ז נתקיים העולם. נמצא ששבועה הוא בחי' קיום העולם. בחי' צדיק חי עלמין כנ"ל. וע"כ בשעה שאמר הש"י לא תשא נזדעזע העולם (כשרז"ל שבועות ד' ל"ט ע"א) כי עיקר קיום העולם. הוא ע"י בחי' שבועה כנ"ל. נמצא ששבועה הוא בחי' קיום העולם בחי' חיות כנ"ל. וע"כ הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה כי מאחר שנסתלק הבע"ח ושליט סטרא דמותא ע"כ אינו יכול המלוה להוציא חובו. להעלותו מבחי' סטרא דמותא כ"א ע"י שבועה. שהיא בחי' חיים שעי"ז דייקא יכול לגבות חובו משם כנ"ל. וע"כ החמירו בשבועה זו ביותר. ואמר בשבועה זו דייקא. אין אדם מוריש שבועה לבניו כמבואר בפוסקים. כי דייקא שבועה זו אינו יכול להוריש לבניו. מאחר שמת לוה בחיי מלוה. ושלט סטרא דמותא ממש. וא,א להוציא הממון כ"א בשבועה שהיא בחי' חיות, ע"כ כשהוא נסתלק אח"כ ג"כ ונסתלק חיותו. בוודאי אינו יכול להוריש ממון כזה לבניו מה שהוא בעצמו היה מוכרח להמשיך חיות ע"י השובעה. ועכשיו נסתלק חיותו וע"כ אין יכול להוריש ממון כזה לבניו משא,כ בשאר שבועו. שאע"פ שבאים ג"כ להכניע בחי' סטרא דמותא שהיא בחי' הכחשה ושקר כנ"ל. אעפ"כ מאחר שלא שלט סטרא דמותא ממש ע"כ לא החמירו בשבועות אחרות כ"כ. כמו בשבועה של הבא ליפרע מנכסי יתומים כנ"ל. כי עיקר השבועה היא בחי' חיות כנ"ל. וע"כ ארז"ל כל הנשבע כאלו נשבע בחיי המלך, בחיי המלך דייקא כי השבועה הוא בחי' התקשרות להשי"ת אשר בשמו נשבעין. והוא ית' הוא חי החיים. וע"כ עפ"י הרוב נקראת השבועה במקרא חי ה'. כ"ש ולא יאמרו עוד חי ה' אשר הוציא אתכם מארץ מצרים. כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא וכו' במהרה בימינו אמן:

EN:
Therefore the essential rectification was through the construction of the Tabernacle from the wealth of Israel — and then specifically Aharon was consecrated into the Priesthood and was commanded regarding the sacrificial service and ketores — through which everything was rectified — for they returned the wealth to holiness, to its root above, and made from it a Tabernacle where Aharon served in the sacrificial service and ketores, through which he elevated holiness from the heichalei hatemuros, ascending higher and higher until attaining the lights mentioned above as they should be rectified in the aspect of matay velo matay — through which all the damages mentioned above were rectified, which were the opposite of this.



# Emor
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/3/8/

Emor
אמור
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/3/8

Segment 1
HE:
יְ רבנו נחכי
ְ
א
8 פירושים על
והכהן הגדול מאחיו
(ויקרא כ"א, י)
עַשִירות דקְדשָה, שְנְמֶשָך עַלייָדִי יְרְאֶה וּשָמִירת
הַבָּרִית, הוא בַּבְחִינת הארת פָנִים, וזוכין עליידי"זֶה
לְהְתְבּוּנָנוּת גִדוּל, שהוּא בַּחִינַת השְנֶת אַלְקוּת
(כמבואר בלקוטי מוהר"ן א', ס').
ועל-כן זְכָה הכהן גדוּל לעשירות גְדוּל. כַּמוּ שבַתוּב
והבהן הַגֶדוּל מאחָיו ודרשו רַבוּתִינו ז"ל גדלוּהוּ משל
אֶחִיו כִּי זְכָה לעשירות דקֶדשָה הַג"ל עלדידי הַיְרְאָה
הנִמִשָכַת עלדודי הַדרַת פנים. ועַלדידי עשירוּת הַזֶה
זוכין לְהתְבוננוּת הנ"ל. וְזֶהוּ בְּחִינַת וְהַכהַן הַגְדוּל
מַאֶחָיו אַשָר יוצק עַל ראשו שמֶן הַמִשֶחֶה. זֶה בְּחִינֶת
הַתְבּונָנוּת המחין הַנ"ל שהוּא בְּחִינַת שמן משחת
קדֶש כמוּבָא שָשְמֶן מִשחֶת קדש זֶה בְּחִינת מחַין
הַתְבּוּנָנוּת הַינוּ התְבוּננוּת הַנ"ל. וְזהוּ שהַתוּרה נותְנֶת
טעם לְדְבְרִיהָ שָהזְהִיְרֶה לְהַגְדִיל וּלְהְעשִיר אֶת הבהן
הַגְדוּל. כַּמו שְ:בַּתוּב וְהַכהַן הַגִּדוּל. מאֶחָיו גִּדְלוּהו
משֶל אֶחָיו. והַטעַם אַשָר יוצ על ראשו שָמֶן הַמִשֶחָה
ִּי הוא נמשח על ראשו בַּשָמַן משחת קדש שְהוּא
ְּחִינַת הַתְבּוּנָנוּת הנ"ל וְהוּא צָריך להמשיף תִּמִיד
ּלְהָאיר על ראשו שמ הַמִשחָה הנ"ל בְּחִינת
הֶתְבוּננוּת הַנ"ל בְּבְחִינת (קְהְֶלֶת ט) ושָמֶן על ראשף
אל יִחְסְר עַל"כַּן הוא זָכָה לעשירות גְדוּל כִּי עלדידי
זה זוכין לְהַתְבוּנָנוּת הַנ"ל.
וכל הכהֶנים נכלְלִין בַּהְכהַן הַגְדוּל שְהוּא כַּלוּל מהֶם
וְַליבּן גָם שָאֶר הַּהָנִים רַבָּם בְּכַלֶם זְכוּ לעשִירוּת
גֶדוּל דקדשה. כּי קטרת מעשרת וּמעוּלָם לא שְנָה בָּה
אָדֶם כְּרִי שִיִתְעַשָרוּ בָּל הַפּרָנִים. בִּי כַכֶּם זְכו
לְעשירוּת הַנ"ל הנמש עַלהידי הַיְרְאֶה שְהוּא בְּחִינַת
עבודת הכהנים בִּבִיתההמקדש שעַל"ידי זֶה זוכין
לְהְתְבּוּנָנוּת הַנ"ל בְּחִינת שמן משחת קדש כנ"ל.
ְעל"כּן הַכהָנִים נתקדשו בַּקְדשֶת הַבְּרִית יור מִכָּל
ישראל כ נצָטווּ ות יִתרות בִּקֶדֶשת הַבְּרִיִת יוּתַר
משאר ישראל כָּמוּ שִבְּתוּב קדשים יהיו וְכו'. אשָה
נְרוּשָה זוּנָה וְחַלְלָה לא יִקְחוּ וכו" וּכמוּ. ש3ַּתוּב
ְבָרִים לג) בִּי שמרוּ אֶמְרְתְך וּבְרִיתֶך יִנְצרו בִּי הֶם
זוכין לְיִרְאֶה כנ"ל שעַלייְדי זֶה זוכין לשמירת הַבָּרִית
כמבאר במאמר הנ"ל שעלידי זה זוכין לְעַשירוּת
הַנַ"ל. (לקוטי הלכות - הלכות פדיון פטר חמור ב
אות ג)
...
פרשת "אמר" 8
ובא השמש וטהר
(ויקרא כ"ב, ז)
דעת לְנְבון נָחֶל שְזֶה הַפְּסוּק: וּבְא השמש וְטְהֶר וְאַחַר
יאכל מן הקדשים, מרמז על בּיאת שמשו בִיומו
הֶאחרוּן בַּעֶת פטירֶתו שהוּא בַּחִינת בִּיאֶת השמש
של כָּל ימי הייו שיש שעקַר גר טְהְרַתו יִזבָּה רק
אחר בּיאת שמשו לְגְמרִי, וּכַעִין שאמרו רַבוּתינו ז"ל
(יומא דף פו) שיש כַּמָה וכמה שאף"עלשפי שְעָשו
תּשוּבָה וְהְיָה לָהֶם יסורים עַדיִן תשוּבָה ויום כַּפוּר
ויסורין תולין עד יום הַמִיתָה שְמכַפר. וליב כָּל מי
שָהוּא בַּבְחִינֶה זאת אם יפל חס ושלוּם בַּדְעָתו
מחמת זֶה שעובר עַלָיו, לא יזְכָּה גַם אֶחַר יום הַמִיתָה,
שְהוּא אחר בִּיאֶת שמשו, לָאָכל מן הקדשים, כִּי
ְּוְדַאי הַטמא לְגְמַרִי ולא טבל עַדִין אִין מוּעִיל לו
הֶעָרב שָמֶש, רק זה שְהתְיְֶ כָּ יָמִיו בְּבֶל מה שָעָבר
ְלָיו והתחזק בַּרְצון וְטְבַל בַּמַקָוָה וְהַתְחִיל בְּכֶל יום
ְהַמְהַר עַצָמו וֶכו', אֶף"עַליפִי שא עְלְתָה בְָּדו
להטהֶר בשלמות, אף-על-פיהכן לית רעוּתָא מבָא
דַאתְאביד ואין רצון טוב שנאבד], מִכָּל שכַן דבור
טוב ומעשה טוב, עד שיזבָּה שישלם טהָרתו אֶחַר
בּיאת שמשו בִּיומו הָאחְרון, בִּבְחִינת ובא השמש
וטהר וְאחַר יאכל מן הַקדשים שהוא חְלְקו הטוב
לְעולֶם הַבָּא שִיזְכה אַלְיו תַּכֶף אחֶר בִּיאֶת שמשו ולא
צְמְרֶך לְהְתְגִלְגֶל וְלְסְבל מה שְצָריף לסְבל מִי שָלא
הָכִין אֶת עַצְמו בְּלֶל בִּימִי חַייו, בִּי אֶז בַּיּים הְאַחַרון
מִתְקַבּצִים כָּל מה שֶחְטֶף טוב בְּזֶה הְעוּלֶם בְּכֶל יום
ויים וְכָל רצון ורצון טוב שהַיָה לו בְּכָל יים וַייִם כָּל
יָמִי חַיִיי, ורק זה הוא תְּקָוַתו וְהַשָאָרתו לְנְצ. וְאֶז ידע
ַיְבִין כָּד אֶחָד וְאֶחָד החלוּק שְבִּין מי שְהַשְתְּרַל וְרֶדֶף
אחַר הַתְּכְלִית בּרצונות חַזָקים בְּכָל יים אף-על"פי
שלא זְכָה אַליו בּשלְמוּת ובין מי שלא השְתְדל כְּלֶל.
כָמו שְבַּתוּב (מלָאָבִי ג וֶשַבְתֶם וּרְאִיתֶם בִּין צריק
לְרֶשָע וְכוּ', שְיִהיָה חלוק אִפְלוּ בִּין מי ששֶנָה פַרְקו
מַאֶה פְעָמִים לָמי שָשְנָה פרק מַאֶה פְעָמים וְאֶחֶר
תִַינֶה ט\. מִכָּל שְבַּן וְבֶל שְבַּן בִּין הַמִשְתְדֶל לְאִינו
משְתְדֶל. וְהְעַקָר כָּפִי הַתְקְרְבוּתו לְצְדִיקי. אָמַת
גִּכְלָלִים בזְקָנִים דקְדשָה הָּסְקִים. לְהַעָלוּת בָּל
הגופלים וְהֶרַחוּקים מאד מאד ממקוּמם שָהֶם לֶרצון
עַליין, אשרי שִיאחַז בַּהֶם. (לקוטי הלכות - הלכות
ברכת השחר ה' - אות מ"ב)
ובא השמש וטהר ואחר יאכל
מן הקדשים
(ויקרא כ"ב, ז)
ֶה שְנְטְמָא רוצה לְהַטחר צָרִיך טְבִילָה בְּמַקָוֶה, בי
לְהַמֶשִיך עָליי קדשָה וְטְחְרָה מִמְקְוָה הְעָלְיוּנֶה, שֶהוּא
בְּחִינת מקוָה של שבועות שְהוּא בַּחִינַת. שער

Segment 2
HE:
נמצא שכל הקרבנות הם בחי' הארת הרצון היינו בחי' כלליות עשי' ברצון ובתחלה היתה העבודה בבכורות ועשו הי' בכור. ואם היה זוכה להיטיב מעשיו הי' זוכה לעבוד עבודת הקרבנו תכי בוודאי הי' לו בחירה לבחור בטוב. אך אפילו אח"כ כשנטה לדרך אחר ולא רצה לעסוק בעבודה תמה כמו יעקב אחיו אם הי' חפץ עכ"פ באהבת אחיו. והי' מחזיק אותו. והי' נותן לו כל הצטרכותו. הי' זה נחשב ג,כ לעבודת הקרבנות ממש שמחויב הבכור לעבוד כנ,ל. כי מי שמחזיק ת"ח נחשב כאלו הקריב כל הקרבנות כי אכילת הצדיק גדול יותר מקרבנות כ"ש רבינוז"ל בס' הא"ב החדש (אות א' אכילה סי' זיין) כשרז"ל כל המביא דורון לת"ח כאלו הקריב ביכורים וכו' גם איתא (ברכות י) כל המארח ת"ח בתוך ביתו כאלו הקריב תמידין כי ע"י הצדקה שנותן לת"ח ומחזקי אותו עי"ז נכלל עשי' ברצון כנ"ל שזה וממש בחי' קרבנות. אבל עשו לא חפץ בזה אדרבא רדף את יעקב כי לא חפץ בברכה כי לא רצה כלל להתקרב להש"י ולצדיקים. רק כל חפצו ורצונו הי' רק להמשיך לעצמו כל תאוות לבו הרע וע"כ מכר את הבכורה בשביל תאוות אכילה. כ"ש ויבא עשו מן השדה והוא עיף ויאמר הלעיטני נא מן האדום וכו' כי המעשה הי' דייקא בעת שבא מן השדה הוא עיף. דהיינו שהי' עיף ויגע מזוהמת עבדות השי' שרדף אחר עובדת העוה"ז העשי' הגשמי ולא המשיך עצמו אל הרצון דקדשוה כלל רק אל ההיפך ממנו לתוקף העשי' ורדיפת העוה"ז הגשמי וע"כ הארז"ל הוא עיף מן הרציחה ושאר עבירות שחשבו רז"ל כי כלול בבחי' והוא עיף שהוא בחי' שהמשיך ע"ע הקללה בעצבון תאכלנה בחי' זוהמת הל"ט מלאכות שמשם נמשכין כל העוונות כנ"ל כי הם זוהמת הנחש כנ"ל. ע"כ הכל בכלל והוא עיף כנ"ל ואז אמר ליעקב הלעיטני נא וכו' ובזה הראה רשעותו הגדולה כי לא די שהוא אינו רוצה להחזיק את הת"ח בחי' יעקב אף גם הוא רוצה לגזול את הצדיק ורוצה שהצדיק יטרח בשבילו ח"ו. ויתן לו לאכול למלאות בטנוהרע וע"כ קיים יעקב אבינו עם עקש תתפלת. ואמר לו מכרה כיום את בכורתך לי כי מאחר שאיןחפץ בשום עבודה כלל. ואין אתה רוצה להמשיך עצמך אל הרצן דקדושה ולהחזיק את הת"ח שזהו בחי' עבודת הקרבנות השייך להבכור כנ"ל ואתה אינך חפץ בזהכלל רק כל רצונך הוא להיפוך ממש רק למלאות בטנך ולרדוף אחר זוהמת העשיה גשמיות בחי' והוא עיף ע"כ בוודאי ראוי לך למכור לי הבכורה. כי אין לך עוד שום חלק בהקדושה כלל ואז מכר לו הבכורה הם בחי' רצון בחי' כלליות עשי' ברצון שזהו עירק הברכה שנמשכת מרצון העליון וזה בחי' קרבנות בחי' בכורה. והוא לא חפץ בזה כלל רק אדרבא כל חפצו הי' ח"ו להפוך הרצון לעשי' כי כל הרצונות שלו היו רק אחר תאוות וחמדות העולם העשי' ע"כ לקח יעקב אבינו את הבכרוה ממנו כדין ונתן לו בעדה תאוות אכילה גשמיות של העוה"ז שהוא לחם ונזיר עדשים וכו' ונשאר כ"א בחלקו. כי יעקב קיבל לעצמו כל הטוב שהיה כבוש אצל עשו בגלות שהוא בחי' ניצוצי אור הרצון שהי' אצלו שהוא בחי' בכורה כנ"ל. ויעקב נתן לו האדום האדום הזה שהוא תוקף הדין תוקף העשי' הגשמיות שהוא פסולת האכילה פסולת העשי' הגשמיות שהוא פסולת האכילה פסולת העשי' בחי' אחיזת הס"א וסילק הפסולת ממנו ונתן הכל לעשו ונאשר כל אחד בחלקו אשר בחר לו:

EN:
And this is the aspect of the fact that Binyamin — who is the aspect of ha-hu rucha, as above — was not born until Yaakov had fulfilled his vow. And similarly the portion of Binyamin is adjacent to the fulfillment of Yaakov's vow — as it is written in the portion of Vayishlach: "And Yaakov set up a pillar and poured oil on it, and Yaakov called the name of the place 'Beis Ail'" — and then they traveled from Beis Ail, and "Rachail gave birth" — and then specifically Binyamin was born, after the fulfillment of Yaakov's vow specifically. For Binyamin is drawn from the vow — from which ha-hu rucha d'shadei b'gavah is drawn, through which she becomes a vessel. And this is the essential vitality and sustenance of the God-fearing woman (isha yiras Hashem) — the aspect of Rachail — the aspect of Oral Torah — the aspect of faith in the Sages — specifically through the vow, the aspect of "and Yaakov vowed a vow," as explained in the Torah teaching. And therefore Yaakov vowed his vow when he went to marry a God-fearing woman, as above.

Segment 3
HE:
וְזֶה בְּחִינַת רֹאשׁ הַשָּׁנָה, כִּי רֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא בְּחִינַת תְּפִלִּין, שֶׁהֵם בְּחִינַת הִתְחַדְּשׁוּת שֶׁזּוֹכִין בְּכָל יוֹם עַל-יְדֵי הַשֵּׁנָּה שֶׁאָז נִתְחַדְּשִׁים הַמֹּחִין בְּתוֹךְ הָאֱמוּנָה וְכוּ', שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת רֹאשׁ הַשָּׁנָה, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ ז"ל בְּהַתּוֹרָה "אַשְׁרֵי הָעָם" ( בְּסִימָן ל"ה), עַיֵּן שָׁם כִּי רֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא בְּחִינַת קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בָּהּ מֵרֵאשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה" שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תְּפִלִּין, שֶׁהֵם בְּחִינַת קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, בְּחִינַת וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ הַנֶּאֱמַר בְּפָרָשִׁיּוֹת הַתְּפִלִּין כַּנַּ"ל, כִּי עִקַּר קְדֻשַּׁת רֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא שֶׁנִּזְכֶּה לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, כִּי הוּא יוֹם רִאשׁוֹן לַעֲשֶֹרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה, הַיְנוּ שֶׁנִּזְכֶּה לְחַדֵּשׁ יָמֵינוּ שֶׁעָבְרוּ בַּחשֶׁךְ וּלְהוֹסִיף מֵעַתָּה תּוֹסֶפֶת קְדֻשָּׁה וַעֲבוֹדָה מֵחָדָשׁ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת חַדֵּשׁ עָלֵינוּ שָׁנָה טוֹבָה שֶׁאָנוּ מְבַקְּשִׁין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה. 'חַדֵּשׁ' דַּיְקָא שֶׁנִּזְכֶּה לְשָׁנָה חֲדָשָׁה דַּיְקָא, כִּי כָּל שָׁנָה הוּא פָּנִים מְיֻחָד מִשִּׁבְעִים פָּנִים שֶׁל תּוֹרָה כַּנַּ"ל, עַל-כֵּן צְרִיכִין בְּכָל שָׁנָה לִזְכּוֹת לְפָנִים חֲדָשׁוֹת לְגַמְרֵי, לִחְיוֹת מֵעַתָּה חַיִּים חֲדָשִׁים, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת חַיִּים אֲרֻכִּים כַּנַּ"ל וְזֶהוּ בְּחִינַת מַה שֶׁמַּרְבִּין לְבַקֵּשׁ וּלְהִתְפַּלֵּל בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה עַל חַיִּים כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים בְּכָל תְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים, זָכְרֵנוּ לְחַיִּים וְכוּ', וּכְתוֹב לְחַיִּים וְכוּ', זוֹכֵר יְצוּרָיו לְחַיִּים בְּרַחֲמִים וְכוּ' וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה הַרְבֵּה כִּי עִקַּר בְּחִינַת חַיִּים הוּא בְּחִינַת חַיִּים אֲרֻכִּים הַנַּ"ל שֶׁל הַזָּקֵן הָעִוֵּר הַנַּ"ל שֶׁזָּכָה לְתַכְלִית הַזִכָּרוֹן בִּשְׁלֵמוּת כַּנַּ"ל שֶׁמִּמֶּנּוּ נִמְשָׁךְ קְדֻשַּׁת רֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת קְדֻשַּׁת הַתְּפִלִּין, שֶׁהֵם בְּחִינַת וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן נִקְרָא רֹאשׁ הַשָּׁנָה "יוֹם הַזִכָּרוֹן", כִּי עִקַּר קְדֻשָּׁתוֹ מִבְּחִינַת הַזִּכָּרוֹן הַנַּ"ל שֶׁל הַזָּקֵן הַנַּ"ל וְכָל בַּקָּשָׁתֵנוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה עַל הַחַיִּים כַּוָּנָתֵנוּ עַל חַיִּים אֲמִתִּיִּים וְנִצְחִיִּים, הַיְנוּ בְּחִינַת חַיִּים אֲרֻכִּים הַנַּ"ל, דְּהַיְנוּ לְחַדֵּשׁ חִיּוּתוֹ בְּכָל עֵת, בְּחִינַת חַדֵּשׁ עָלֵינוּ שָׁנָה טוֹבָה, 'חָדָשׁ' דַּיְקָא כַּנַּ"ל: 

~ אות כד

וְזֶהוּ הַחֶסֶד שֶׁעָשָֹה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִמָּנוּ שֶׁקָּ

EN:
Therefore, through this thread — the threads of tzitzis, which are rooted in the clarification of the medameh — one rectifies the garments. For all garments and clothing are drawn from the medameh, which is the garb of the intellect. Just as a person can disguise himself by changing his clothing until others err and do not recognize him, so too through the medameh one can err and change the intellect — turning the intellect from a true reasoning to a false one, until one does not recognize the essential truth of the true intellect. For the medameh, when it is not clarified, clothes and conceals the intellect until one cannot recognize the true intellect.

Segment 4
HE:
גם ההלל הוא בחי' שמחה וכמו שאומרים זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו. זה בחי' השמחה שממשיכין לחזק כח המלאך לתקן המלאכים שלא יהיו נפגמין השמנים ח"ו ע"י פגם המקרה הבא ח"ו ע"י פגם האכילה שלזה צריכן שמחה כ"ש שם. וזהו בחי' הלל שהוא בחי' שמחה כנ"ל. וזהו בחי' הסעודות שעושין בחנוכה אע"פ שכתב בש"ע שריבוי הסעודות בחנוכה הם סעודות הרשות וכו', הלא מסיק הרמ"א שי"א שיש קצת מצוה בהם. ומסיק והוא העיק, שנוהגים לומר זמירות ושבחות בסעודות שמרבים בהם ואז הוי סועדת מצוה. וכךם הוא האמת. כי בודאי כשמרבים בחנוכה בסעודות בשכרות והוללות וכו', בודאי הם גרועים מסעודת הרשות. אבל רוב ישראל הכשרים והיראים נוהגים לספר בהם מתוקף הנס שעשה לנו אז ואיך נמשך לנו הארת הנסים והתשועות האלו בכל שנה ושנה, כאשר מבואר עתה בכל הספרים הקדושים ובפרט בכתבי האר"י ז" שבכל זמן וזמן מזמנים הקדושים נמשך עלינו הארת אותו הנס שהי' בימים ההם כגון בפסח יציאת מצרים וכו'. ובחנוכה הנס של חנוכה וכו'. ועי"ז אנו שמחים בשמחה של מצוה בסעודות האלו ואז הוו בודאי סעודות מצוה בבח'י אין טוב לאדם כ"א לאכול ולשתות ולשמוח בימים טובים כשדרז"ל. כי עיקר תיקון האכילה שהוא תיקון הברית כנ"ל הוא על ידי שמחה כנ"ל:

EN:
And this is the aspect of the fasts and mourning — that one afflicts oneself with fasts and abstinence from meat and wine and washing, etc., on account of the destruction of the Bais HaMikdash. For the destruction of the Bais HaMikdash was due to the blemish of the mishpat, as above. Therefore we now do t'shuvah and rectify this, and we execute mishpat upon ourselves and fast and afflict ourselves in order to nullify the din from Above, as above.

Segment 6
HE:
אות לח גם ההלל הוא בחי' תיקון המשפט שהואעיקר גמר התיקון השצריכין להמשיך כנ"ל. כי תיקון המשפט הוא לידע ולהאמין כי צדיק ה' וישר משפטיו וכו'. שכל זה נמשך מהרבי עם התלמדיים שהם בחי' הישיבה הק' שעוסקים בלימוד הק' להמשיך אמונה הקדשוה ודרכי התמימות האמתיתי בעולם וכו' וכנ"ל. שעי"ז זוכין לתקון המשפט להשיג בחי' צדיק וטוב לו וכו', שעי"ז ממשיכין בחי' תיקון המשפט בלב כ"א שלא יהרהר ח"ו אחר במדותיו וכו' (וכנ"ל באות ט"ו וכו'). וזה בחי' הלל בחי' בה' אהלל דבר באלקים אהלל דבר בחי' חסד ומשפט אשירה לך ה' אזמרה אשכילה בדרך תמיד וכו', שכל ההוא בחי' תיקון המשפט:

EN:
For the main tikkun of a fast is the aforementioned mishpat — meaning, that one should consider his ways and judge himself on every matter, as above. As it is written, "Halo zeh tzom evcharaihu, patai'ach chartzubos resha, hatair agudos motah" etc. ["Is this not the fast that I choose: to loosen the chains of wickedness, to untie the bands of the yoke"] (Y'shayah 58:6). That is, the main purpose of the fast is to judge oneself and to loosen and untie all the knots and chains of the wickedness hidden within him, which is the main aspect of the aforementioned mishpat — to judge himself on every matter, as above.

And therefore the practice on a fast day was to say divrai kibbushin [words of chastisement and arousal] to the people, and to examine and oversee the rectification of all the problems in the city, and to search whether there are, chas v'shalom, any sins and transgressions in the city, to rectify them — as Rashi explained on the pasuk "Karu tzom" ["they proclaimed a fast"] in the matter of Navos (M'lachim Alef 21:9). For this is the main tikkun of a fast.

Segment 8
HE:
אות לט וזה בחי' משרז"ל שמצות נר חנוכה הוא משתשקע החמה שהוא משעת יציאת הכוכבי םכ"ש בש"ע עד שתכלה רגל מן השוק כי מבואר שם בהתורה הנ"ל על מארז,ל כברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא, שהעדר העצה ה בחי' חשכת לילה, והתגלות העצה זה בחי' אור יום בחי' גולה עמוקות מני חשך וכו' ע"ש. כי זה עיקר מעלת שלימות העצות האמתיות של הצדיק שמגלה ומאיר בלב האדם עצות עמוקות מאד מאד מתוך תוקף החשך הגדול המתגבר ומשתטח על האדם בכל פעם להחשיך הכל ח"ו. וזהו בחי' מה שמצות נר חנוכה הוא משתשקע החמה וכו'. כי עקיר התגלות אור העצה הטובה הוא ביום כנ"ל. כי כלליות העצות הטובות הם בחי' תרי"ג מצןות שהם נקראים תרי"ג עטין דאורייתא. וכל מצוות התורה שהם העצות קדושות כ"ש לי עצה ותושי', נצטוה משה ביום כ"ש ביום צוות מלמד שלא נדבר עמו אלא ביום כשרז"ל. גם רוב קיום המצוות הוא רק ביום כגון ציצית ותפילין וכו'. כי עיקר אור יום הוא בחי' אור התורה והמצוות שהם בחי' עצות קדושות אמתיות לזכות להכיר את הבורא ית' על ידם, ע"י האמונה הקדושה שנמשך על ידם כנ"ל, וכשמגיע הלילה כד ליליא פריש גדפהא על עלמא ואור יום מסתלק וחשכת לילה מתחיל להחשיך זה בחי' שנסתלקין אור העצות שמשם החשך כנ"ל. ואז צריכין ישראל להתגבר בכח הצדיקים להאיר אור העצות גם בתוך חשכת לילה דהיינו להמשיך מאור היםו אל הלילה שזהו בחי' הדלקת הנר בלילה. כי כח האש שממנו מדליקין הנרות נמישך מאור יום דהיינו מאור החמה שמשם מקבלת הלבנה ומשם מקבל יסוד האש כחו, כי יסוד האש הוא תחת גלגל הירח כידוע ומשם מקבל כחו והכל נמשך מחום השמש. כי גם הלבנה מקבלת מהשמש. נמצא שכת מאורי האש שמשם מדליקין הנר נמשך ממאורי אור שהם אור החמה והלבנה שכל אורם נמשך מאור התורה והמצוות שהם אורו ית' בחי' כי שמש ומגן ה' אלקים. וכל זההוא בחי' הנ"ל מה שהצדיקים ממשיכין גם בלילה מאור העצות של היום עד שגם בלילה יאירו מעט מעט אור העצות, שמשם הדלקת הנר בלילה, כי הצדיקםי ממשיכין אורו ית' גם בתוקף חשכת לילה בבחי' גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר. וה בחוי' גודל כחו של יעקב אבינו שהוא בחיר שבאבות שהוא דייקא תיקון תפילת ערבי תכ"ש ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש וכו'. כי יעקב המשיך מאור יום לתוך תוקף חשכת לילה שנוכל להתור עצות עמוקות בתוקף חשכת לילה:

EN:
And similarly, every person must do the same every single day, and especially on a fast day — to judge himself on every matter, which is the main tikkun of a fast, as above.

Source: Likutay Halachos, Choshen Mishpat, Laws of Power of Attorney, Halachah 3, §§1–8. Based on Likutay Moharan I:15, "V'Atem Tihyu Li Mamleches Kohanim." Translated from the Hebrew. Part 1 of 3.

Segment 9
HE:
וְאִם אֵין לוֹ בַּת חוֹזֶרֶת הַנַּחֲלָה לְמַעְלָה לְבֵית אָבִיו. זֶה בְּחִינַת חֲזָרַת הַדָּמִים שֶׁעוֹלִין לְמַעְלָה בִּשְׁעַת הַצָּרָה חַס וְשָׁלוֹם, וּכְשֶׁזּוֹכִין לָצֵאת מֵהַצָּרָה שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תּוֹדָה הֲלָכָה בְּחִינַת הוֹלָדָה אָז חוֹזְרִים הַדָּמִים שֶׁהֵם בְּחִינַת מָמוֹן וְהוֹלְכִים כַּסֵּדֶר בְּתוֹךְ הָרַגְלִין וְכוּ' כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם, אֲבָל כְּשֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לְהוֹלָדָה חַס וְשָׁלוֹם זֶה בְּחִינַת שֶׁעֲדַיִן נַפְשׁוֹ בִּבְחִינַת צָרָה רַחֲמָנָא לִצְלָן שֶׁאָז הַדָּמִים עוֹלִין לְמַעְלָה. וְעַל כֵּן בֶּאֱמֶת אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ בֵּן לְיוֹרְשׁוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְמַלֵּא עָלָיו עֶבְרָה בְּחִינַת כְּאִשָּׁה עֻבָּרָה, כִּי כְּשֶׁאֵינוֹ מוֹלִיד בֵּן לְיוֹרְשׁוֹ נִשְׁאֲרוּ הַדָּמִים לְמַעְלָה שֶׁזֶּה בְּחִינַת עִבּוּר בְּלֹא הוֹלָדָה חַס וְשָׁלוֹם שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַצָּרוֹת רַחֲמָנָא לִצְלָן. וְעַל כֵּן מְקַבְּלִין בֵּית אָבִיו הַנַּחֲלָה וּמָמוֹן הַיְּרֻשָּׁה כִּי הֵם צְרִיכִין לְתַקֵּן אוֹתוֹ עַל יְדֵי שֶׁמְּקַבְּלִין הַמָּמוֹן שֶׁתִּקּוּנוֹ עַל יְדֵי בְּחִינַת תַּמְכֵי אוֹרַיְתָא וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן הָאָב קוֹדֵם לְכָל יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ כִּי בִּתְחִלָּה צְרִיכִין לַחֲזֹר אֶל הָאָב שֶׁמִּשָּׁם שֹׁרֶשׁ הַנַּחֲלָה וְהַדָּמִים וְכוּ'. וְעַל כֵּן טָעֲנוּ בְּנוֹת צְלָפְחָד אִם אֵין אָנוּ חֲשׁוּבוֹת זֶרַע תִּתְיַבֵּם אִמֵּנוּ כִּי זֶה בְּחִינַת יִבּוּם וַחֲלִיצָה. וְזֶה בְּחִינַת הַיִּבּוּם שֶׁל יְהוּדָה עַל פְּגַם עֵר וְאוֹנָן שֶׁהִשְׁחִיתוּ דַּרְכָּם וְכוּ'. כִּי עִקַּר הַתִּקּוּן עַל יְדֵי הוֹלָדַת הַבָּנִים לְהַכְנִיס הַנְּשָׁמוֹת בְּתוֹךְ גּוּפָם דַּיְקָא כִּי אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁיִּכְלוּ כָּל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁבַּגּוּף כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וּבָא לְצִיּוֹן גֹּאֵל וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע בְּיַעֲקֹב נְאוּם ה' וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם וְכוּ' שֶׁהוּא רָאשֵׁי תֵּבוֹת גּוּף בָּנָיו כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּכַּוָּנוֹת עַיֵּן שָׁם. כִּי דַּיְקָא כְּשֶׁהַנְּשָׁמוֹת שֶׁהֵם חֵלֶק אֱלוֹקַ מִמַּעַל בְּחִינַת אַחְדוּת הַפָּשׁוּט כְּשֶׁהֵם נִמְשָׁכִים לְתוֹךְ גּוּפִים גַּשְׁמִיִּים שֶׁהֵם בְּחִינַת פְּעֻלּוֹת מְשֻׁנּוֹת מְאֹד שֶׁבְּגוּף אֶחָד יֵשׁ כַּמָּה אֵיבָרִים וְכֹחוֹת וְחוּשִׁים וְאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת וְשִׁנּוּיִים רַבִּים לְאֵין מִסְפָּר וְכָל שֶׁכֵּן בֵּין גּוּף לְגוּף. כְּשֶׁכָּל אֵלּוּ הַגּוּפִים מְבַטְּלִים עַצְמָם לְגַבֵּי הַנְּשָׁמָה וְאוֹמְרִים כֻּלָּם בְּלֵב אֶחָד שְׁמַע יִשְֹרָאֵל ה' אֱלֹקֵינוּ ה' אֶחָד וְנִכְלָלִים בְּאַחְדוּתוֹ הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַךְ זֶה עִקַּר הִתְגַּלּוּת אַחְדוּת הַפָּשׁוּט מִתּוֹךְ פְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת שֶׁזֶּה יָקָר מְאֹד אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ. וְעַל כֵּן כְּשֶׁהַנֶּפֶשׁ וְהָרוּחַ וְכוּ' בָּא לְזֶה הָעוֹלָם וְאֵינוֹ מִתְלַבֵּשׁ בְּגוּף חַס וְשָׁלוֹם הוּא פְּגָם גָּדוֹל וְעָצוּם מְאֹד רַחֲמָנָא לִצְלָן. כִּי תֵּכֶף כְּשֶׁהַנֶּפֶשׁ בָּא לְזֶה הָעוֹלָם שֶׁהוּא מְרֻבֶּה בִּקְלִפּוֹת כַּיָּדוּעַ אֲזַי הֵם נֶאֱחָזִין בָּהּ מְאֹד וּמַמְשִׁיכִין אוֹתָהּ לְתוֹךְ רִבּוּי הַשִּׁנּוּיִים דְּסִטְרָא אָחֳרָא הַנֶּאֱחָזִין בְּהַפְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת שֶׁל זֶה הָעוֹלָם וְאֵינָהּ יְכוֹלָה לַעֲלוֹת לְהִכָּלֵל בְּאַחְדוּת הַפָּשׁוּט. כִּי מִזֶּה הָעוֹלָם אִי אֶפְשָׁר לְהַנֶּפֶשׁ שֶׁתַּעֲלֶה וְתֻכְלַל בְּאַחְדוּת הַפָּשׁוּט כִּי אִם דַּיְקָא כְּשֶׁהִיא בָּאָה בְּתוֹךְ גּוּף גַּשְׁמִי שֶׁאָז נִמְשְׁכָה לְתַכְלִית הַפְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת וְאָז דַּיְקָא תּוּכַל לְהִתְרוֹמֵם לְהִכָּלֵל מִשָּׁם דַּיְקָא בְּאַחְד

EN:
And this is the entire content of the parashah "V'Zos HaBrachah", in which Moshe Rabbeinu blessed Yisroel before his death, and mentioned and revealed their virtue and importance over all the nations, for all to see — to demonstrate that they have no share or inheritance in us, even in Torah Shebichsav. For they did not wish to accept it — only we, B'nai Yisroel. And this is what is written at the beginning of the blessings: "Hashem came from Sinai, and shone forth from Se'ir to them; He appeared from Mount Paran" etc. . That is, He offered the Torah to the children of Se'ir and Yishma'el — who are the totality of all the nations — and they did not wish to accept it. Only we, B'nai Yisroel, the holy nation, received it from His hand to our hands.

Segment 10
HE:
וְזֶה שֶׁהִזְכִּירָה הַתּוֹרָה שׁוֹר וַחֲמוֹר. אַף-עַל-פִּי שֶׁבֶּאֱמֶת כָּל שְׁנֵי מִינִים בְּיַחַד אָסוּר לַעֲשׂוֹת בָּהֶם מְלָאכָה. אַךְ עִקַּר הַפְּגָם הוּא בִּבְחִינַת פְּגַם הַבְּרִית פְּגַם הַדַּעַת כַּנַּ"ל. וְאִיתָא שֶׁחַיּוֹת טְהוֹרוֹת הֵם בְּחִינַת מַחֲשָׁבוֹת טְהוֹרוֹת. וְחַיּוֹת טְמֵאוֹת הֵם מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת, כִּי יֵשׁ בַּקְּדֻשָּׁה אַרְיֵה שׁוֹר נֶשֶׁר שֶׁהֵם בְּחִינַת מַחֲשָׁבוֹת קְדוֹשׁוֹת, בְּחִינַת תִּקּוּן הַדַּעַת וּכְנֶגֶד כֶּלֶב חֲמוֹר נֵץ וְכוּ'. נִמְצָא שֶׁחֲמוֹר הוּא כְּנֶגֶד שׁוֹר. וְעִקַּר הִתְגַּבְּרוּת הַסִּטְרָא אָחֳרָא הוּא מִסִּטְרָא דִּשְׂמָלָא שֶׁהוּא בְּחִינַת שׁוֹר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּמֹאל. וְעַל-כֵּן כְּשֶׁמִּתְחַבְּרִים שׁוֹר וַחֲמוֹר הוּא עִקַּר הִתְגַּבְּרוּת הַסִּטְרָא אָחֳרָא חַס וְשָׁלוֹם בְּחִינַת פְּגַם הַבְּרִית פְּגַם הַדַּעַת עַל-יְדֵי שֶׁיּוֹנֵק חַס וְשָׁלוֹם חֲמוֹר מִשּׁוֹר. אֲשֶׁר עַל-יְדֵי-זֶה עִקַּר הִתְגַּבְּרוּת הַסִּטְרָא אָחֳרָא חַס וְשָׁלוֹם, כִּי עִקַּר כֹּחָם מִבְּחִינַת שְׂמֹאל שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה שֶׁהוּא בְּחִינַת שׁוֹר שֶׁבַּקְּדֻשָּׁה כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן אַף-עַל-פִּי שֶׁכָּל שְׁנֵי מִינִים אָסוּר אַף-עַל-פִּי-כֵן הִזְכִּירָה הַתּוֹרָה שׁוֹר וַחֲמוֹר, כִּי עִקַּר הַפְּגָם הוּא בְּ

EN:
And therefore, after the sin of Adam HaRishon [the first man], the serpent was cursed: "and you shall eat dust all the days of your life" [Genesis 3:14]. For the subduing of the defilement of the serpent — so that it should no longer be able to attach itself [l'his'achaid] to the world, G-d forbid — is [achieved through] this. For the serpent desired that man should eat from the Tree of Knowledge of Good and Evil so that it would have suckling, G-d forbid, from the good in the Tree of Knowledge. For this is the essential lust and longing of the sitra achra — to attach itself to the good, G-d forbid. And its punishment was the reverse of the reverse — for that which it had longed for was not given to it, and that which was its own was taken from it. For it was cursed that it should have no suckling from any good at all — only "you shall eat dust, etc." And our Sages of blessed memory expounded: that all [foods] taste to it like dust — for it is impossible for it to suckle from any good taste in the world; rather, everything tastes to it like dust. And through this it cannot suckle or attach itself to any good at all. And this is the essential subduing and downfall [hachna'ah u'mfeilah] of the serpent, as stated above.

Segment 11
HE:
וזהו בחי' איסור אותו ואת בנו שלא לשוחטם ביום אחד. כי כמו שבבני אדם צריכין לברר מיום ליום דייקא ומדור לדור קייקא כמו כן בבהמות וחיות וכו' צריכין בירורים חדשים בכל יום ובכל דור ודור כי הכל אחד כי גם הנפשות שבחי הם נפשות אדם שנתגלגלו בהם כנ"ל וע"כ גזר גם עליהם הש"י פור ורבו וכו'. כדי להשלים הבירור בכל יום ובכל דור כנ"ל ועיקר הבירור של נפשות הבהמות הוא ע"י השחיטה כ נ"ל. כי אז דייקא בשעת השחיטה מסתלקת הנפש שבחי ועולה למעלת מחי למדבר כנ"ל. ע"כ צוותה התורה שלא לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד כי הבירור של הבהמה בעצמה ע"י השחיטה והבירור של בנה הם שני בירורים מיוחדים שהם בחי' ימים מויחדים כנ"ל ששינוי הדורות הם בחי' אחת וע"כ בוודאי אסור לשחטם שניהם ביום אחד כי א"א לברר הבירור של שני דורות ביום אחד. ואם חס ושלום ירצה לברר הבירור של שני דורות מיוחדים ביום אחד. תתגבר הסט"א ביותר מבתחילה מאחר שרוצה לברר שלא בזמנו ע"כ מאחר שעיקר התיקון והבירור של החי הוא ע"י השחיטה. ע"כ אסור לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד. כי א"א לברר הבירור של שני דורות מיוחדים ביום אחד כי כל יום ויום הוא בחי' דור מויחד כנ"ל:

EN:
[continued]

Segment 12
HE:
אות ה

EN:
Section 5

Segment 13
HE:
וע"כ עיקר התענית השלם אינו פחות מיום אחד. כמו תענית יוה"כ והתעניתים שגזרו רז"ל שכולם שיעורם יום א' וכן כל התעניתים שמקבלים על עצמן לתשובה כולם שיעורם לא פחות מיום א' כי עיקר תיקון ועליות הנפש הוא ע"י תענית (כמבואר בהתורה הנ"ל) וע"כ שיעור כל תענית הוא לפחות יום א'. כי עיקר התיקון הוא בבחי' הימים ששם עיקר הפגם והתיקון. כי הימים הם בחי' מדות בבחי' ומדת ימי מה הוא כ"ש רבינו ז"ל במ"א (בסי' ל"ג) ושם בבחי' המדות שהם בבחי' הימים שם עיקר כל הפגמים והתיקונים כידוע. וע"כ כ"א ואחד כפי פגמיו ע"י עוונותיו כמו כן הוא צריך להתענות לתשובה. (כמובא בספרים) כדי לתקן ולברר פגמי נפשו דבר יום ביומו. וע"כ שיעור התענית אין פחות מיום כי התיקון והבירור הוא בבחי' יום כנ"ל:

EN:
[continued]

Segment 14
HE:
אות ו

EN:
Section 6

Segment 15
HE:
וזהו בחי' שקלים שנצטוו בשביל לכפר על עון העגל שכולל כל החטאים כי אז חזרה הזוהמא וכו'. ונצטוו אחר יוה"כ ליתן שקלים לכפרה כ"ש (שמות ל') לכפר על נפשותיכם זה בחי' אגרא דתעניתא צדקתא שעיקר התענית הוא הצדקה של א"י שעל ידי זה מעלין הנפש ומכניעין הגוף וכו' (כמבואר בהתור' הנ"ל) וע"כ אחר יוה"כ שהוא יום תענית הקדוש אח"כ נצטוו על שהקלים שהם נדבת לב בחי' צדקה בחי' אגרא דתעניתא צדקתא והכל כדי לתקן חטא העגל שכולל כל החטאים כדי להכניע החומר והגוף ולתקן ולהעלות את הנפש בחי' לכפר על נפשותיכם. על נפשותיכם דייקא כי השקלים הם בחי' צדקה של א"י שהוא בחי' הבל פה שאין בו חטא של תינוקות של בית רבן שעיקר התעלות הנפש הוא על ידי זה כנ"ל. כי השקלים היו בשביל נדבת המשכן וזה ידוע שהמשכן היה כדי להמשיך ולגלות קדושת א"י שעיקר קדושתה מביהמ"ק שהוא בחי' המשכן כי המשכן וביהמ"ק הם בחי' אחת כשרז"ל אשכחן מקדש דאיקרי משכן. ובכל מקום אשר היה חונה שם המשכן היה שם כל הדינים של קדושת הביהמ"ק לענין הרחקת זרים וטמאים וכו'. כי בהמשכן היה קדושת הביהמ"ק שהוא בחי' קדושת א"י שהוא בחי' הבל הקדוש של תינוקות של בית רבן שהם מקבלים הבל פיהם הקדוש מהמשכן מבית ק"ק ששם עמדו הכרובים שהם אנפי זוטרי בחי' תינוקות (כמובא בהתורה הנ"ל וכ"ש בהתור' אזמר' לאלקי בעודי בסימן רפ"ב) שהתינוקות מקבלין הבל פיהם מהמשכן של כל צדיק וצדיק וכו' ע"כ ע"י הצדקה של השקלים בשביל המשכן שהוא בחי' קדושת א"י בחי' הבל פיהם של תינוקות על ידי זה זוכין להכניע החומר והגוף ולהעלות הנפש כנ"ל שהוא תיקון כל החטאים כנ"ל כי כל החטאים נמשכין מזוהמת הגוף שחזרה ע"י עון העגל כידוע:

EN:
[continued]

Segment 16
HE:
אות ז

EN:
Section 7

Segment 17
HE:
וע"כ עיקר הכנעת המן עמלק היה ע"י השקלים כשרז"ל רשע כבר קדמו שקליהם לשקליך. כי עמלק הוא הסט"א שמתגברת מאד בכל יום ויום מחדש. וכן בכל דור ודור מחדש. כפי הבירורים שצריכין לברר בכל יום ובכל דור מחדש כמו כן את זה לעומת זה מתגבר עמלק בכל יום ובכל דור מחדש. וע"כ מלחמה לה' בעמלק מדור דור (שמות י"ז) מדור דור דייקא. כי בכל דור ודור צריך הש"י ללחום עמו מחדש כנ"ל. וע"כ עיקר הכנעת המן עמלק הוא ע"י תענית שע"כ גזרה אסתר תענית כ"ש (אסתר ד') וצומו עלי וכתבה זכר התענית לדורות כ"ש (שם ט') ודברי מצומות וזעקתם לידע ולהודיע שעיקר הכנעת המן עמלק שהוא הסט"א בכל דור ודור הוא על ידי התענית וכן בימי משה היה הכנעתו ע"י תענית כשרז"ל ומשה אהרן וחור עלו וכו' בתענית היו שרויים וע"כ היה עיקר הכנעת המן עמלק ע"י השקלים כי עיקר התענית הוא הצדקה בחי' אגרא דתעניתא צדקתא וכנ"ל שזהוא בחי' שקלים כנ"ל:

EN:
[continued]

Segment 18
HE:
כי עיקר בנין המלכות הוא על ידי בחינת עצו שהם בחינת נ"ה שמשם עיקר בנין המלכות כידוע ועל כן כל מלך יש לו יועצים כי עיקר תקון המלכות הוא על ידי עצות ועל כן נקראים העצות בשם מלכות כמו שכתוב מלכי ישפר עלך שזה בחינות ולא יחצו לשתי ממלכות היינו עצות וכו' (כנ"ל במאמר הנ"ל) כי עיקר בחינת המלכות על ידי עצות כנ"ל. ועל כן חלוקת מלכות בית דוד היה על ידי שנפגם העצות ולא זכה רחבעם לשית עצות בנפשו. ויעזוב עצת הזקנים וישב לעם קשות כעצת הילדים אשר גדלו אתו ועל ידי זה נחלקה מלכות בית דוד. שעל ידי זה נאמר לעתיד ולא יחצו לשתי ממלכות עוד שפירש רבינו במאמר הנ"ל שמרמז על לוקת העצה שנחצה לשתים שאינו ידוע איך לעשות כי הכל אחד כי פגם העצה הוא פגם המלכות כי על ידי חלוקת העצה לשתים על ידי זה נחצה מלכות בית דוד כ"ל. ולעתיד שנזכה למים טהורים ונזכה לעצה שלימ ה אז יתקיים ולא יחצו לשתי ממלכות עוד. דהיינו כפשוטו שתהיה מלכות אחת מלכות בית דוד וגם תהיה העצה שלימה. כי הכל אחד כנ"ל ועל כן היה דוד המלך עליוה שלום מבקש מאד לזכות לעצה שלימה כמו שכתוב (תהלים י"ג) עד אנה אשית עצות בנפשי וכו'. וכשזוכה לעצה שלימה נאמר אברך ה' אשר יעצני אף לילות וכו' (שם ט"ז) כי עיקר מלכות תלויה בזה בבחינת עצות שלימות כנ"ל. ועל כן כשברח דוד מפני אבשלום בנו בקש גדוד מהשם יתברך סכך נא עצת אחיתופל ה' וכן היה כי עיקר נפילת אבשלום היה על ידי שהשם יתברך בלבל עצתו שנחלקה עצתו לשנים ולא ידע איך לעשות. עד שעשה כעצת חושי הארכי ולא עשה כעצת אחיתופל שהיתה טובה לפניו ועל ידי זה היתה מפלתו. כמו שכתוב וה' צוה להפר עצת אחיתופל הטובה לבעבור וו' כי עיקר המלכות הוא על ידי עצות כנ"ל. ועל כן קודם שמיני עצרת שאז הוא גמר תיקון המלכות כידוע. על כן אנו לוקחין מקודם ערבי נחל שהם בחינת תיקון העצות שנתתקנין על ידי אפיקי מים על ידי בחינת מים טהורים שנתגלין אז בחינת ההוא יומא וישב יצחק ויחפור וכו'. ועל ידי זה אז וזוכין בשמיני עצרת להשלים בחינת תיקון המלכות. כי עיק תקון המלכות דהיינו שיתגלה מלכות יתברך עלינו הוא על ידי התורה שהוא תרי"ג עיטין דאורייא כמו שכתוב לי עצה ותושיה.

EN:
For when a person becomes distant from Hashem, blessed be He, G-d forbid — all the more so when he falls into evil cravings and transgressions, G-d forbid — then he is the aspect of “Rachel weeping for her children” (Yirmiyahu 31:14), etc. For the Sh’chinah [Divine Presence], which is the holiness of Yisrael, is called “Rachel,” as is known. And then she is in the aspect of “Like a ewe before her shearers, she is silent” (Yeshaya 53:7) — namely, the holiness of the soul of [a person from] Yisrael, which is the aspect of Rachel, is among the k’lipos and sitrin achranin [Other Sides] that oppress and constrict her. And from the great weakness [of the soul] through the abundance of his sins, she is “like a ewe before her shearers, she is silent” — for they shear and rob her and take from her her glory and her splendor, and she is silenced among them.

Segment 19
HE:
וּכְלָלִיּוּת ב' הַשִּׁינִין הֵם ז' רָאשִׁין בְּחִינַת יְסוֹד, שֶׁהוּא בְּחִינַת שַׁבָּת, שֶׁהוּא יוֹם הַשְּׁבִיעִי, כַּמּוּבָא, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מלאפום שֶׁשָּׁם הַנְּקֻדָּה כַּנַּ"ל, שֶׁהוּא יוּד עַל וָי"ו, בְּחִינַת זַיִן, בְּחִינַת זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וְכוּ', כַּמּוּבָא וְעַל-כֵּן שַׁבָּת לַאו זְמַן תְּפִלִּין ( מְנָחוֹת לו), כִּי שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב הֵם עַצְמָן אוֹת, דַּיְקָא בְּחִינַת בְּרִית שֶׁשָּׁם הַנְּקֻדָּה וּבְשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב מְאִירָה הַנְּקֻדָּה מֵעַצְמָהּ מֵחֲמַת קְדֻשַּׁת הַיָּמִים בְּעַצְמָן, כִּי זֶה עִקַּר קְדֻשַּׁת שַׁבָּת בִּבְחִינַת הַנְּקֻדָּה הַקְּדוֹשָׁה, כַּמּוּבָא וְגַם יוֹם טוֹב מְקַבֵּל מִשַּׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, וְעַל-כֵּן בְּשַׁבָּת עוֹלִין כָּל הָעוֹלָמוֹת אֶל הַקְּדֻשָּׁה בִּכְנִיסַת שַׁבָּת, שֶׁזֶּה נַעֲשֶֹה עַל-יְדֵי הֶאָרַת הַנְּקֻדָּה הַנַּ"ל, שֶׁהִיא בְּחִינַת שַׁבָּת, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִתְקַשְּׁרִין כָּל הַשְּׁבִירוֹת אֶל שֹׁרֶשׁ נְקֻדָּתָם וְנִתְתַּקְּנִין וְזֶה בְּחִינַת עֹנֶג שַׁבָּת, כִּי אָז נִתְבַּטְּלִין אַהֲבוֹת הַנְּפוּלוֹת וְזוֹכִין לְעֹנֶג שַׁבָּת, בְּחִינַת אַהֲבוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת, בְּחִינַת אָז תִּתְעַנַּג עַל ה' וְעַל-כֵּן שַׁבָּת לַאו זְמַן תְּפִלִּין כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת ג' סְעֻדּוֹת שֶׁל שַׁבָּת כְּנֶגֶד ג' נְקֻדּוֹת הַנַּ"ל: 

~ אות ח

 וְעַל-כֵּן תְּפִלִּין צָרִיךְ לִנְהֹג

EN:
"Chazeh haveis ad di charsavan remivu v'Asik Yomin yesiv, levusheih kis'lag chivar" . Tzitzis, the rectification of garments, are the Kisei HaKavod — judging everyone favorably with great mercy. "Im yih'yu chata'eichem kashanim, kasheleg yalbinu; im ya'dimu katola, katzemer yih'yu" — the thread of techeiles whitening sins on Yom HaKippurim.43 Tzitzis are the "Place of the world," judging everyone favorably — all sins forgiven.

Segment 21
HE:
אות ח ועל כן תפילין צריך לנהוג בהם קדושה ואסור לכנוב בהן לבית הכסא (שלחן ערוך סימן ל"ז סעיף ג') ואסור לנהוג בהם קלות ראש וצריכין גוף נקי דוקא שלא יפיח בהן (שם סעיף ה') כי תפילין הוא בחינת אור הנקודה הקדושה כנ"ל שהיא בחינת שבת כנ"ל, ושבת קביעא וקיימא, היינו שבחינת שבת בחינת נקודה הקדושה הנ"ל היא קביעא וקיימא בקדושתה תמיד ואינה משתניתואינה יוצאת לחוץ לעולם, ועל כן אסור לצאת בהן לחוץ דהיינו למקומות שאינם נקיים וכיוצא, כי הם בחינת אור הנקודה הקדושה בעצמה שהיא קבועה בקדושה לעולם בבחינת שבת, בחינת שביתה וקביעות ואינה יוצאת לחוץ לעולם, בבחינת (שמות טז) אל יצא איש ממקומו ביום השביעי, ועל כן לילה לאו זמן תפילין, כי זאת הנקודה השורה אצל ברית המתגלה בבחינת תפילין כנ"ל, אינה מאירה לחוץ כי אם על ידי בחינת מלכות דהיינו על ידי הדיבור בבחינת (תהלים מט) פי ידבר חכמות, כמו שכתוב שם במאמר הנ"ל, כי עיקר הארת הנקודה לתקן הכלים הנשברים כמבואר שם ותיקונם על ידי בחינת כלים חדשים, וזה נעשה על ידי הדיבור דייקא שהוא בחינת מלכות פה, כי הדיבור הוא בחינת כלי השפע כמו שכתוב שם היינו בחינת כלים לתקן הנשברים כנ"ל, ועל כן בלילה שאז בחינת מכלות דקדושה בעולמות התחתונים לברר בירורים כמובא על כן אי אפשר שיאיר אז הארת התפילי דהיינו אור הנקודה הנ"ל, כי הנקודה אינה יוצאת לחוץ כנ"ל, רק ביום שאז עולה המלכות עם כל הבירורים אל הקדושה ואזי מאיר אור הנקודה ונעשין תפילין כנ"ל, כי אור הנקודה מאירה רק על ידי בחינת המלכות בבחינת פי ידבר חכמות ומלכות פה כנ"ל:

EN:
Therefore at the beginning of Yom HaKippurim, one wraps in tzitzis immediately. The primary Chesed and mercy of forgiveness is through tzitzis — where there is the place of each one, judging everyone favorably, forgiving sins.

This is the 13 chulyos in the tzitzis, corresponding to the 13 attributes of mercy. And: "Hinei makom iti" — "Behold, there is a place with Me" — said when Hashem wished to wrap in tzitzis to arrange the 13 attributes before Moshe. From this verse our Sages derived : "The Holy One is the Place of the world, and the world is not His place." This depends upon that — through being the Place of the world, all attributes of mercy are drawn, knowing the place of each one. This is wrapping in tzitzis — the "Place of the world."

Segment 23
HE:
אות ט וְזֶה בְּחִינַת ג' תְּפִלּוֹת שֶׁמִּתְפַּלְּלִין בְּכָל יוֹם, דְּהַיְנוּ שַׁחֲרִית, מִנְחָה, עַרְבִית, כְּנֶגֶד בְּחִינַת ג' הַנְּקֻדּוֹת הַנַּ"ל, כִּי הַנְּקֻדּוֹת מְאִירִין עַל-יְדֵי בְּחִינַת תְּפִלָּה בִּבְחִינַת פִּי יְדַבֵּר וְכוּ', כַּמּוּבָא שָׁם, כִּי ג' הַנְּקֻדּוֹת הַנַּ"ל הֵם בְּחִינַת נְקֻדָּה עִלָּאָה וּנְקֻדָּה תַּתָּאָה וּנְקֻדָּה הָאֶמְצָעִית הַמַּמְשֶׁכֶת הַהֶאָרָה מֵעֶלְיוֹנָה לַתַּחְתּוֹנָה וְזֶהוּ בְּחִינַת שַׁחֲרִית, מִנְחָה וְעַרְבִית, כִּי שַׁחֲרִית וְעַרְבִית הֵם בְּחִינַת נְקֻדָּה עֶלְיוֹנָה וְתַחְתּוֹנָה, שֶׁהֵם בְּחִינַת יוֹם וְלַיְלָה, תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ וּתְפִלִּין שֶׁל יַד, כַּמּוּבָא וּמִנְחָה הִיא בְּחִינַת נְקֻדָּה הָאֶמְצָעִית הַפּוֹתַחַת וּמַמְשֶׁכֶת הַהֶאָרָה מֵעִלָּאָה לְתַתָּאָה, כַּמּוּבָא בְּהִלְכוֹת תְּפִלַּת הַמִּנְחָה, שֶׁמִּנְחָה הוּא בְּחִינַת פתח, שֶׁהוּא בָּאֶמְצַע בֵּין ב' הַנְּקֻדּוֹת כַּנַּ"ל, וְעַל-כֵּן אֵין קְרִיאַת שְׁמַע בְּמִנְחָה רַק בְּשַׁחֲרִית וְעַרְבִית, כִּי עִקַּר הַנְּקֻדּוֹת הֵם רַק ב' עִלָּאָה וְתַתָּאָה, שֶׁהֵם בְּחִינַת תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ וּתְפִלִּין שֶׁל יַד, וְעַל-כֵּן יֵשׁ בָּהֶם פָּרָשִׁיּוֹת בְּחִינַת מֹחִין וְזֶהוּ בְּחִינַת שַׁחֲרִית וְעַרְבִית שֶׁהֵם בְּחִינַת נְקֻדָּה עִלָּאָה וְתַתָּאָה, וְעַל-כֵּן יֵשׁ בָּהֶם קְרִיאַת שְׁמַע בְּחִינַת מֹחִין, אֲבָל מִנְחָה הוּא רַק בְּחִינַת הַמְשָׁכַת הַהֶאָרָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִלִּין, שֶׁהוּא בְּחִינַת נְקֻדָּה הָאֶמְצָעִית שֶׁאֵין שָׁם פָרָשִׁיּוֹת כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן אֵין בְּמִנְחָה קְרִיאַת שְׁמַע גַּם כֵּן כַּנַּ"ל לְעִנְיַן קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִלִּין, כִּי מִנְחָה הִיא בִּבְחִינַת קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִלִּין, שֶׁהוּא בְּחִינַת לֵאָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת דִּינִים, כִּי יִצְחָק תִּקֵּן תְּפִלַּת הַמִּנְחָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת דִּינִים, בְּחִינַת ( בְּרֵאשִׁית כז) וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאוֹת, שֶׁזֶּה בְּחִינַת לֵאָה, בְּחִינַת ( שָׁם כט) וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת, כִּי תּוּקְפָא דְּדִינָא דְּמִנְחָה הוּא בְּחִינַת אֲחִיזַת עֵשָֹו, בִּבְחִינַת וַיִּשְׁלַח לְעֵשָֹו מִנְחָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא, וְלֵאָה הָיָה בָּהּ מִבְּחִינַת דִּין הַקָּשֶׁה שֶׁל עֵשָֹו, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( בְּרֵאשִׁית רַבָּא פֶּרֶק ע) שֶׁלֵּאָה הָיְתָה רְאוּיָה לְעֵשָֹו אֶלָּא שֶׁעַל-יְדֵי בְּכִיָּתָה נִצְּלָה מִמֶּנּוּ נִמְצָא, שֶׁלֵּאָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִלִּין, הִיא בְּחִינַת תְּפִלַּת הַמִּנְחָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת נְקֻדָּה הָאֶמְצָעִית כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן כָּל תִּקּוּנֵי הַתְּפִלָּה בְּשַׁחֲרִית, כִּי שַׁחֲרִית הוּא בְּחִינַת נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁהוּא הָעִקָּר, כִּי כָּל הג' נְקֻדּוֹת כְּלוּלוֹת בָּהּ כַּנַּ"ל, כִּי אַבְרָהָם תִּקֵּן שַׁחֲרִית, וְאַבְרָהָם הוּא בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת אוֹר הַנְּקֻדָּה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁהִיא בְּחִינַת חֶסֶד, בְּחִינַת אַבְרָהָם, בְּחִינַת ( תְּהִלִּים קי) אַתָּה כֹּהֵן לְעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם וְעַל-כֵּן עִקַּר תִּקּוּנֵי הַתְּפִלָּה בְּשַׁחֲרִית שֶׁאָז מִתְפַּלְּלִין בִּתְפִלִּין וּמַאֲרִיכִין בְּיוֹתֵר בִּתְפִלָּה, כִּי עִקַּר הַנְּקֻדָּה מֵאִיר בְּשַׁחֲרִית, שֶׁהוּא בְּחִינַת חֶסֶד לְאַבְרָהָם, כִּי הַנְּקֻדָּה הוּא אוֹר הַחֶסֶד כַּנַּ"ל: 

~ אות י

 וְזֶה בְּחִינַת תְּפִלָּה בְּצִבּוּר שֶׁעִקַּר הַתְּפִלָּה ה

EN:
This is the knots and windings of tzitzis — to unravel and sweeten all knots of the Sitra Achara. "Place" — Asiyah, tzimtzum, physical matter — is a knot, where the thing is so constricted it becomes gross matter. Therefore chomer [matter] means a knot, as Rashi explains.44 From "place" — tzimtzum, knot — all knots of the Sitra Achara are drawn. One who is not guarded becomes ensnared in their knots — "Vachavalim parshu reshes" .

Every place where a person is ensnared in sin — this is a knot: "asirei oni uvarzel"45. This is issur — all transgressions are called issur, meaning a knot46 — bound like birds in a trap, may the Merciful One save us. One must beseech Hashem to escape their knots.

Segment 25
HE:
אות י וזה בחינת תפלה בצבור שעיקר התפלה הוא בציבור דוקא כי אין ציבור פחות מיו"ד. וכשיש יו"ד אז מאיר אור הנקודה הקדושה שהיא בחינת יו"ד כמו שכתוב שם, ועל כן אז אומרים קדושה, כי אין דבר שבקדושה בפחות מיו"ד (מגילה כג) כי הנקודה נקראת קדש כמו שכתוב שם על פי וגוי קדוש, והוא בחינת יו"ד. ועל כן אין דבר שבקדושה בפחות מיו"ד, וזהו בחינת ג' קדושות קדוש קדוש קדוש בחינת ג' הנקודות הנ"ל שהם נקראין קדוש כנ"ל, וזה בחינת חזרת התפלה על ידי השליח צבור, כי השליח צבור הוא בבחינת צדיק הדור שהוא כלול מכל הציבור, והוא בבחינת נקודה הכללית שכל הנקודות מקבלין ממנו וכמובא בדברי רבינו ז"ל (חלק א' סימן רפ"ב) שהשליח צבור כלול מכל הנקודות טובות שיש בכל הציבור, ועל כן מתחלה מתפללין בלחש כל אחד בפני עצמו, כדי שכל אחד יקבל מיניה וביה, ועל ידי שמתפללין בציבור נכללין זה בזה ומקבלין דין מן דין, וכולם כאחד מקבלין מבחינת נקודה הכללית דהיינו חזרת התפלה על ידי השליח צבור שהוא בחינת נקודה הכללית, ועל כן חוזר התפלה, כדי שיאיר לכל הנקודות, כי נקודה הכללית צריכה להאיר לכל הנקודות, וכולם צריכין לקבל ממנה כמו שכתוב שם, ואזי בחזרת התפלה אומרין קדושה ג' פעמים קדוש קדוש קדוש, דהיינו כליות כל הג' נקודות כנ"ל:

EN:
This is the knots and windings of tzitzis — many double knots and windings upon windings — to sweeten and nullify all knots of the Sitra Achara. Tzitzis are the "Place of the world" — all places (knots, matter) are found there. Therefore everything is sweetened. Whoever is ensnared, even in the lowest level, bound in multitudes of knots — nevertheless, through tzitzis, the "Place of the world" where all root-knots are found, everything is sweetened. The judgment is only sweetened at its root.

Therefore there are 39 windings — tal oros [39 lights] from the first three letters of the Name — the three Patriarchs, the three festivals47 — from which tzitzis emerge. The 39 lights are the holiness of Shabbos, opposite the 39 melachos — the defilement of the serpent . The 39 melachos are knots — labor is knot and tzimtzum: "Vatikasher kol hachomah" .

Segment 27
HE:
אות יא וזהו בחינת איסור החמור של הוצאת זרע לבטלה ח"ו, על פי מה שכתוב לעיל שהנקודה השורה אצל הברית שלום היא קבועה בקדושה תמיד, ואינה יוצאה לחוץ, וגם אינה מאירה למטה כי אם על ידי בחינת מלכות פה כמו שכתוב לעיל, ועל כן הטפה הקדושה שיוצאת מן היסוד שהיא בחינת אור הנקודה הקדושה הנ"ל, אסור להוציאה לחוץ, כי אם על ידי בחינת מלכות דהיינו בת זוגו ואז נעשה מזה תיקון גדול, דהיינו תיקון השבירות כנ"ל, כי כל הזווגים הקדושים לברר ולתקן בחינת הכלים הנשברים כמובא, ועל כן עיקר הזווג בשבת שאז מאירה הנקודה כנ"ל, אבל כשח"ו מוציא הטפה לבטלה ח"ו, נמצא שח"ו ממשיך אור הנקודה שביסוד לחוץ, וכאילו מחריב את העולם שנותן להם יניקה ח"ו מבחינת אור הנקודה בעצמה שנמשכת לחוץ, והוא מחדש שבירת כלים, כמובא בכתבי האריז"ל, כי לא די שאינו מתקן הכלים הנשברים על ידי אור הנקודה הקדושה כי אם אדרבה שחוזר וממשיך אור הנקודה לחוץ, וחוזרים הכלים להשתבר, מאחר שאין כלים לקבל האור, ועל כן אמרו שהוא כאלו עוקר מזלו ח"ו, כי ח"ו עוקר הנקודה שהיא עיקר שורש חיותו, ועל כן אמרו שאין מועיל לו תשובה, כי אי אפשר לו לשוב, כי להיכן ישוב מאחר שפגם בהנקודה בעצמה, כי כל זמן שנשארה הנקודה קיימת מועיל תשובה, אבל זה שפגם בהנקודה בעצמה וכאלו עוקר נקודתו ח"ו, להיכן ישוב, אבל באמת אף על פי כן אין דבר שעומד בפני התשובה, וכמובא בכל הספרים שאף על פי כן אם יעשה תשובה יתכפר לו בוודאי, אך עיקר תשובתו הוא רק על ידי צדיק הדור שהוא בחינת נקודה הכללית שמשם מקבלין כל הנקודות, וזה מאחר שפגם בנקודה שלו בעצמה על כן מוכרח לקבל אור הנקודה מחדש, וזה אי אפשר כי אם על ידי צדיק הדור שהוא שורש כל הנקודות ועל כן יש לו כח להאיר לו הנקודה מחדש, כי שם שורש כולם כנ"ל, וכן מובן בדברי רבינו במאמר בחצוצרות (סימן ה') על פסוק אוזן שומעת תוכחת חיים, שעיקר תיקון ענין זה הוא על ידי צדיק הדור עיין שם, והנה מאחר שמן הדין אין מועיל לו תשובה, ואף על פי כן יש לו תקנה אם הוא מתחרט ומתחנן לפני המקום ברוך הוא כנ"ל וכמובא, הנה זה הוא רק חסד חנם מלפניו יתברך שיקבל בתשובה מי שאין ראוי לקבל, וזהו בעצמו תיקונו, כי כשזוכה לעורר רחמי השם יתברך עליו לקבלו בתשובה, נמצא שהוא מעורר ומגלה חסד חדש לגמרי מה שלא היה מעולם, כי החסד אשר מעולם אינו ניתן לכפר לו מאחר שאין מועיל לו תשובה, כי מה שמועיל תשובה לכל החטאים הוא רק מצד החסד כמו שאמרו רז"ל (ילקוט שמעוני ב' שנח) שאלו למדת הדין וכו', ומאחר שלזה אין מועיל תשובה נמצא שהחסד אשר מעולם שהוא מחייב שיועיל תשובה לכל החטאים, אינו מועיל לו מאחר שאמרו שאין מועיל לו תשובה ובאמת כך ראוי לו מאחר שפגם בהנקודה, והנקודה הוא אור החסד ומאחר שפגם באור החסד אין לו תשובה, כי שם פגם, על כן כשהשם יתברך רוצה לרקחם עליו הוא עושה עמו חסד חדש שלא היה מעולם, כי עתה הוא יתברך מחדש חסדו לתקן ולמחול אפילו על זה העון גם כן, וזה הוא עיקר תקונו, מאחר שעתה בהכרח נמשך חסד חדש כנ"ל, ועל ידי זה נתתקן, כי חוזר לקבל נקודה חדשה על ידי החסד החדש, כי הנקודה הוא חסד כנ"ל, ומאחר שנמשך עתה חסד חדש, על ידי זה בעצמו מקבל אור הנקודה שהיא חסד, וזהו תיקונו, והבן:

EN:
Shabbos is "above place" — all 39 melachos (knots, tzimtzum, physicality of "place") are nullified. The 39 melachos are derived from the Mishkan , for there were all 39 melachos. The 39 melachos of the Mishkan were the aspect of the 39 lights, as our Rebbe wrote . Through the 39 melachos of the Mishkan, all the 39 melachos of the serpent's defilement — tzimtzumim, physicality of "place" — were sweetened and nullified. For the Mishkan, the aspect of the Beis HaMikdash, was "above place," "a little that holds a lot" — there in the Mishkan was the Ark, "a little that holds a lot."

This is the 39 windings in tzitzis — nullifying all windings and knots of the Sitra Achara through the 39 windings, the 39 lights, the "Place of the world." This is what our Sages said : "A person made bundles and bundles of transgressions — let him make corresponding bundles and bundles of mitzvos." Transgressions are bundles and knots; one must make corresponding bundles of mitzvos — bundles and knots of holiness. This is the windings and knots of tzitzis.

Segment 29
HE:
אות יב ועיקר זה בתיקון בשלימות הוא רק על ידי משיח שיבא במהרה בימינו, כי משיח יבא לתקן זה החטא ביותר כמובא בספרים, בבחינת (ישעיה יב) ונפוצות יהודה יקבץ, שיקבץ כל הנדחים והנפזרים בארבע כנפות הארץ, שזהו תיקון ענין זה כמובא בספרים, בבחינת (ישעיה יב) ונפוצות יהודה יקבץ, שיקבץ כל הנדחים והנפזרים בארבע כנפות הארץ, שזהו תיקון ענין זה כמובא, כי משיח הוא בחינת אור החס החדש המתקן הכל, בבחינת (תהלים יח) ועושה חסד למשיחו, וזה בחינת (ישעיה נט) ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב, ולשבי פשע דייקא, שהם השבים על חטא הנ"ל שנקרא (שם נז) ילדי פשע זרע שקר וכמו שכתוב בכוונות שמקרא זה מדבר בתיקון ענין זה, ולהם דייקא יבא הגואל צדק, כי כל תיקונם על ידו דייקא כנ"ל, וכשיבא ויתקנם אז יחזור ויאיר בהם הנקודה שהיא כלולה מג' נקודות כנ"ל, וזהו (שם נט) ואני זאת בריתי ~ אותם וכו' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך, כי הוא מתגלה בפה כנ"ל, לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך וכו', היינו בחינת ג' נקוןדות שהם בחינת ראש תוך סוף כנ"ל, שהם בחינת ג' מדריגות מאב לבן ולבן הבן, שכל אחד מקבל מן העליון ועליון מעליון וכנ"ל, שכל הג' נקודות קשורות זו בזו כנ"ל, וכולם יאירו ויתגלו על ידי משיח כנ"ל, וזהו אמר ה' מעתה ועד עולם, כי גאולה האחרונה היא לעולם ועד, וזה שאומרים אחר כך קדושה דסידרא, דהיינו ג' קדושות, שהם גם כן בחינת הנקודה שכלולה מג' נקודות כנ"ל:

EN:
No chulyah is fewer than three [windings],48 for the essential knot of holiness is the aspect of Yaakov — "V'hachut hameshulash lo bimheirah yinatek" — "The threefold cord is not quickly torn" . He encompasses all three Patriarchs, the three festivals. He is the aspect of "anaf eitz avos" — "a branch of a thick-leaved tree" — and avos is no fewer than three.49

This is Sukkos, the third festival, the aspect of Yaakov. Then one takes the four species and binds three species together — the three Patriarchs, Yaakov — illuminating the esrog, the bas ayin,50 completing the four species. This is the four tzitzis with chulyos, each chulyah three windings. And 39 windings plus five double knots (ten knots) — all together 49, corresponding to the 49 days of the Omer, the filling of the moon through elevating "place" and "time" upward — the aspect of tzitzis.

Segment 30
HE:
לחון, חס ושלוּם, ואפלו אם יוצאת כַּמוּ שיוצאת
תפס אוּתָה מִיד שִזְבר וַיִחַזירגָה אֶל. מְקימָה
לְמַחַשָבָה נְקְיָה וּכשָרה. בִּי הַמחֶשְבָה בְּיִד הָאָרֶם
תָּמִיד כנ"ל, כּי אי אִפשר שיכנס בְּמחו שני מחשבות
בַּשוּם אפֶן.
וזה בְּחִינַת עמָר שעורים, הִינוּ שְבְּחִינת שעורים
שְהוּא בְּחִינַת כח המדמה כנ"ל שמשם כָּל הַגִּסִיונוּת
הַבָּאים על הָאָדָם כַּפִי המחשבות שחושב. וכל אלו
הַמַחֶשָבות הם בְּחִינת שערות מוּתְרִי מחין כידוּע.
וזֶה בַּחִינת 'שעורים' לְשון שעָרות. וכל אלו הַשעָרוּת
שָהֶם הַמוּתְרִי מחִין שְמהֶם כָּל הַהַרְהוּרִים וְהַבַּלְבוּלִים
הַבָּאִין מהמדמה שהוא בַּחִינת שעורים כַלֶם הֶם
בַּבְחִינַת עמר וּמַדָה. וְזהוּ בְּחִינַת עמָר שעורים
שצריכין לידע שָהַמח יש לו מה וּנְבוּל, וָאִין יכול
לְכָנם בו יותַר ממחשבֶה אֶחַת בִּשום אפן, כַּמו כַּלִי
שְמַחְזְקֶת מִדֶה אֶחַת וְיוּתֶר מִזֶה אי אֶפשָר לְכְנס בֶּה,
בּמו כן המח הוא כְּלִי שאי אִפשר לְכָנם בו כּי אם
שערה אַחַת שְהִיא מחשְבֶה אֶחַת, וְיותֶר מזֶה אי
אִפשָר לְכָנם בו בָּבת אחת, כִּי אינו יכול לְקְבַּל בי
אם מִחשְבָה אחַת. רק מִחָמת רהיטת המחין, כִּי המח
רין מאד וְאינו נָח לְעוּלֶם והוא כַּמו הָאִינו נָח (שקורין
אום רוא שבזייניר) עַלדכן המחשבות רודפין מאד
מחשבָה אֶחַר מִחשבֶה, מחֶמת זה טועים הרבה כָּאלוּ
אִין הַמַחֶשְבָה בְּיְדֶם, אבֶל בָּאָמַת לא כַן הוא, בִּי אִין
יכול לְכָנם בְּהַמחשבָה שְתִי מחַשבוּת בִּיְחָד.
וכֶשָיחשב מחשָבֶָה אַחָרֶת בַּוְדַאי תְּרְחֶה הַמִחֶשֶבָה
הראשוּנָה בְּלי מַלְחְמָה רק בֶּשָב וְאֶל תַּעֶשָה.
וזֶה בְּחִינַת עמר שעורים, שְהַמחשבות, שהֶם בַּחִינת
שערוּת, הֶם בּמח בִּבְחִינת. עמר ומדה ואי אִפֶשָר
לְכָנם שִתִי מחשבות בַּפעַם אֶחֶת בשום אפן כנ"ל.
זה עַקַר הַטְֶחְרָה מזהָמַת מְַריִם שֶהוּא לְהַטְחֶר מפָּנֶם
הַבּרִית שְבָּא עליודי פָּם הַמחֶשְבֶה, כִּי עְקַר הַטֶחְרָה
עלדידי ששומרין המח כְּחוּט השערה לְבַל תִּצַא חוץ
ְגְּבוּל. ואַפלוּ אם כְּבֶר יָצָא כְּמו שְיִצָא בְּקֶל יְכוּלין
לְהחְזירוּ | עלדידי חוט השערה, דְהַינוּ ‏ עליידי
ששומרין מַעַתֶּה לְהְתְחִיל לחשב מִחֶשְבֶה אֶחְרֶת, בָּ
תָּכֶף בְּשָיְתְחִיל כְּחוט הַשְעֶרָה לחשב מִחשְבָה אֶחָרֶת
בְּשָרה, תִּהְיָה נִדְחה הַמחֶשָבֶה הַראשינָה מִמִילָא
[עלדכן מִתְחִַילִין מוד לסְפר הומים לָעמֶר, כִּי הַיָּמִים
הֶם הַחַיוּת של הָאָדֶם, כּי כָּל חיותו נִכַלֶל בּימים
ּבזמן שָהֶם כָּל יָמִי חַייו. וְעְקַר הַחִיוּת הוא הַחְכְָמָה

Segment 31
HE:
שבמח, כָּמו ש3תוּב (קְהֶלֶת ז): "הַחְכְמָה תִּחַיָה וְכו'".
ועלדכן בַּכָל יום יש בו חְכָמַה וְשכַל שהוא חַיוּתו
ְכַמְבאֶר בָּל זה בְּדברִיי ז"ל בְּמָקוּם אֶחָר, עַליכֶּן
צְרִיכִין לְסְפר הַיָמִים לֶעמַר שתְכֶף כְּשְבָּא הַיום
צֶרִיכין לְסְפְרו וְלְמנותוּ לְעמַר. לידע שהַיום, שְהוּא
הַחִיוּת, שהוא הַחְכְמָה שָבְּמחַ שמשם כָּל המחשבות
הֶם בַּבְחִינת עמֶר ומדה בַּבְחִינת עמר שעורים שאין
שני שעָרות שהם שני מחשבות יכולין לְכָנם בַּפַעַם
אחַת, כַּמוּ שִבְּתוּב (איוב לח) "מי פלג לשטף תִּעְָלָה
וזֶה: "שָבַע שִבָּתוּת תְּמִימות. תְּהְיִינָה", | שֶצרִיכִין
לספר מִתְּחְלַת הַיום כָּדִי שִיּהְיוּ תְּמִימִים, הִַינו
שצְריכִין לזֶהֶר מִתְּחְלַת הַיוּם. שְיְהְיָה תָּמִים בלו
עלדידי שסופרו לְעמר, שעליידי זה ממשיף על עצמו
קֶדשֶת הְעמָר וְהַמְרָה של הַמחשְבָה, שעַלייְרִי זֶה
יכול לְדְחוּת כָּל המחשבות רַעות כנ"ל, שעָלדידי זֶה
עַקַר קֶדשֶת המחין שְהֶם קדשת הַבָּרִית שְממֶשִיכִין
ימי הַסְפִירֶה וכנ"ל. וצריכין. לִוֶהר בְּזֶה. מָאד
מִתְּחְלת הַיוּם לְבָּלִי לְהַתְחִיל לְהָנִיחַ לְכָנם בַּמהַ
מחֶשָבָה רְעָה חס ושָלוּם, וָאם כְּבֶר נִכְנֶסָה הָס

Segment 32
HE:
וְעַל-כֵּן בִּגְמַר הַתְּפִלָּה וְהַתְּפִלָּה הוּא בְּחִינַת נִשְׁמָע בְּחִינַת נִסְתָּר וְכוּ' כַּנַּ"ל וּבִגְמַר הַתְּפִלָּה כְּשֶׁמַּגִּיעִין לְבִרְכַּת רְצֵה וּמוֹדִים וְכוּ' שֶׁהֵם גְּמַר הַתְּפִלָּה כְּעֶבֶד שֶׁקִּבֵּל פְּרָס מֵרַבּוֹ וְכוּ', כְּמוֹ שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בְּרָכוֹת לד) וְאָז צְרִיכִים לִזְכּוֹת לְהַשִּׂיג הַנִּשְׁמָע, לַעֲשׂוֹת מֵהַנִּשְׁמָע נַעֲשֶׂה, דְּהַיְנוּ לִזְכּוֹת לִבְחִינַת יְרוּשָׁלַיִם יִרְאָה שָׁלֵם וְזֶהוּ בְּחִינַת בִּרְכַּת רְצֵה שֶׁהוּא בְּחִינַת יִרְאָה כְּמוֹ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים שָׁם בְּעֵת שֶׁהַכֹּהֲנִים רוֹצִין לִשָּׂא כַּפֵּיהֶם שֶׁאָז אוֹמְרִים שָׁם וְשָׁם נַעֲבָדְךָ בְּיִרְאָה וְכוּ' וְסִיּוּם הַבְּרָכָה שֶׁאוֹתְךָ לְבַדְּךָ בְּיִרְאָה נַעֲבֹד, וְעַל-כֵּן אָז הַכֹּהֲנִים עוֹקְרִין רַגְלֵיהֶם בִּשְׁבִיל נְשִׂיאַת כַּפַּיִם. וְאַחַר כָּךְ מְבָרְכִין אֶת יִשְׂרָאֵל אֵצֶל שִׂים שָׁלוֹם וְעִקַּר הַבְּרָכָה הוּא שָׁלוֹם שֶׁהוּא סִיּוּם גְּמַר בִּרְכָתָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם, כִּי עִקַּר נְשִׂיאַת כַּפַּיִם שֶׁל הַכֹּהֲנִים הוּא לְהַמְשִׁיךְ בְּחִינַת חוֹתַם הַיָּדַיִן שֶׁהוּא בְּחִינַת יְרוּשָׁלַיִם קִרְיָה נֶאֱמָנָה שֶׁזּוֹכִין עַל-יְדֵי הַתְּפִלָּה שֶׁהוּא בְּחִינַת נִשְׁמָע כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן נוֹשְׂאִין כַּפֵּיהֶם בִּשְׁעַת תְּפִלָּה דַּיְקָא, וְהָעִקָּר הוּא אֵצֶל בִּרְכַּת שִׂים שָׁלוֹם. וְזֶה עִקַּר בִּרְכָתָם בְּחִינַת וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם כַּנַּ"ל, הַיְנוּ בְּחִינַת מַאֲמָר הַשָׁלֵם הַנַּ"ל, כִּי עוֹקְרִין רַגְלֵיהֶם בָּעֲבוֹדָה שֶׁהוּא בְּחִינַת יִרְאָה כַּנַּ"ל וְאַחַר כָּךְ מְבָרְכִין בְּשָׁלוֹם, הַיְנוּ בְּחִינַת יִרְאָה שָׁלֵם שֶׁהוּא בְּחִינַת יְרוּשָׁלַיִם קִרְיָה נֶאֱמָנָה שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת חוֹתַם הַיָּדַיִן שֶׁמַּמְשִׁיכִין הַכֹּהֲנִים דַּיְקָא עַל-יְדֵי נְשִׂיאַת יְדֵיהֶם כַּנַּ"

EN:
The matter of this awesome story of the Prince who was exchanged — through this, the world thought he was the son of the maidservant, and through this the cruel one — the true son of the maidservant — overpowered him and drove him from his place. Through this, the true Prince fell in his mind, until he came to evil, etc. All this is well understood to one who understands even a little: this is the secret of the entire matter of the exile of Yisrael — they are driven from their land and from their place, wandering like a bird from its nest, scattered among the nations. The kingdom and dominion belong to them [the nations], and Yisrael are considered, in our great sins, like slaves and maidservants.

Segment 33
HE:
וע"כ קודם שבת שאז עולין כל הניצוצות ונכללין בקדושה בכניסת שבת ומתייראין שלא יתאחזו הקליפות הרעים ג"כ ע"כ יורד שלהובא דאשא ושורף אותם היינו בחי' אש המשפט הנ"ל וזהו בחי' רחיצת חמין בע"ש כידוע ואח"כ טובלין במקוה שהוא בחי' רבועא בחי' מ"ם הנ"ל. בחי' מ"ם סאה של המקוה כי כשיורד אש המשפט לשרוף את הרע אזי אח"כ נשאא המשפט רק בבחי' רחמים וחסדים בחי' מימי החסדים בחי' ויגל כמים משפט כי משפט עמודא דאמצעיתא שכלול רחמי ודינא אש ומים כי זה סוד המובא בכוונות הנ"ל. שבתחילה קודם הנסירה אז הם אב"א ואז ז"א כלול מחסדים וגבורות ובשעת הנסירה שנעשה ע"י השינה בכל לילה וכן בר"ה עי"ז נמשכין כל הגבורות להמלכות ונשאר ז"א כולו חסדים לבד היינו כנ"ל שבתחילה מעוררין אש המשפט כדי לשרוף את הרע שלא יתאחז בלבו ואח"כ נמשך כל האש שהוא בחי' גבורות להמלכות שהוא בחי' היכל הקודש וכו' כנ"ל ואז נשאר המשפט בבחי' מימי החסדים לבד בבחי' רחמים בבחי' (תהלים קי"ט) רחמיך רבים ה' וכו'. וזה בחי' הטבילה של הגר אחר המילה שהוא בחי' אש המשפט חרב פיפיות וכו' כנ"ל. בחי' כסא כנ"ל. ואח"כ שחותכין הרע שהוא הערלה ע"י חרב פיפיות הנ"ל. אח"כ נשאר המשפט בבחי' רחמים בחי' מימי החסדים כנ"ל. וזהו בחי' הטבילה במקוה של מ"ם סאה כנ"ל. וזהו בחי' הרחיצה במים או טבילה בכל בוקר היינו כנ"ל:

EN:
For these two categories represent two different levels of the suppressed good being elevated: the b'hemah represents the lower level, and the chayah represents the higher, wilder level — the goodness hidden at greater depths of impurity and wildness. And the different laws that apply to them — fat permitted vs. forbidden, blood covered vs. uncovered — hint at the different modes of elevation required for each level.

Segment 34
HE:
וזה בחינת מה שאמרו רז"ל (נדרים פרק א') שעיקר החורבן היה על שלא ברכו בתורה תחלה. כמו שכתוב (ירמיה ט') על מה אבדה הארץ וכו'. דבר זה שאלו וכו'. מאי ולא הלכו בה שלא ברכו בתורה תחלה. כי כשאין מברכין בתורה אף על פי שעוסקין בתרוה בזה מראין שאין התורה חשובה בעיניהם ואין מחיין עצמן בה בכל עת ורגע רק היא אצלם כמו נימוס ודת ח"ו כמו ארי נימוסים ודתי העובדי כוכבים שזוה בחינת חטא הגל שאמרו קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו שבקשו עבודה זרה כדי שיהיו להם מי שילך לפניהם. כי זה היה עיקר חפצם שיהיה להם מי שילך לפניהם ויוליכם באיזה נימוס ודת כדי שלא יהיו בולעים איש את רעהו. אבל לא הסתכלו על התכלית האחרון הנצחי כלל, ועל ידי זה נכשלו בעבודה זרה. כי אז היה היצר הרע של עבודה זרה בעולם. וכמו כן עכשיו אף על פי שאין עובדים עבודה זרה. כי הרגו היצר הרע של עבודה זרה (יומא ד') אבל אף על פי כן עדיין יש כמה כופרים בעולם שהולכים בדרכי האפיקורסים שרוצים להשוות ח"ו תורת משה כשאר נימוסי הדתות רחמנא ליצלן ואומירם מה שאומרים טעמים של הבל ושטות על מצות תורתינו הקדושה כאלו כולם על פי שכל אנושי ח"ו בשביל לקיים נימוס המדינה כידוע דבריהם הרעים והמרים וזהו בחינת פגם העגל כנ"ל. וזהו בחינת שלא ברכו בתורה תחלה. כי אלו הכתות בודאי אינם מברכים על התורה מאחר שאצלם התורה שוה לשאר הדתות והנימוסים ח"ו. כי עיקר ברכת התורה הוא אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו שמה שנתן לנו את התורה, בזה בחר בנו מכל העמים והבדילנו מהם לגמרי. כי נימוסיהם ודתיהם הוא רק על פי שכל אנושי בשביל חיי שעה של זה העולם. וגם זה אינו בשלימות ואין לו קיום כלל, כי על פי דתיהם ודרכיהם אינם מפרישין את האדם אפילו מדברים שבין אדם לחבירו מאחר שאינם מסתכלין על התכלית האחרון ואינם מתייראין מעונשים של אחר מיתה רק מתייראין מאימת מלכות. על כן אם יוכל לעשות גזילות ורמ~ אות שלא יוודע למלך ושופטיהם עושים כל מה שיכוין לעשות כנראה בחוש. אבל ~ אותנו בחר ה' יתברך מכל העמים ונתן לנו את תורתו אשר היא בחיינו ואורך ימינו לעולמי עד ולנצח נצחים. כי עיקר כל מצות תורתינו הקדושה הוא בשביל התכליתה אחרון. ואפילו המצות שבין אדם לחבירו יש בהם סודות עמוקים ורזין גדולים מאד עד אין סוף ואין תכלית. וכולם בשביל התכלית האחרון למען ייטיב לנו לעולם שכולו ארוך וטוב. ועל זה מורה ברכת התורה שאנו מברכין אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו וכנ"ל. ואנו מסיימין נותן התורה. דהיינו שהםש יבתרך נותן התורה בכל יום מחדש כמו שכתוב (דברים ו') אשר אנכעי מצוך היום ודרשו רז"ל (ספרי שם) בכל יום יהיו בעיניך כחדשים. כי התורה עמוקה ורחבה מני ים וכו'. ובכל יום נמשכת עלינו בהתחדשות נפלא. וגם בזה נבדלת תורתינו הקדושה מדתי שאר האומות להבדיל. כי אצל דתיהם שהם חוק המלכות לתיקון המדינה אין שייך התחדשות בכל יום. כי כבר ניתן הדת מאיזה טעם שהוא על פי שכלם. לא כן תורתינו הקדושה שהיא אחדותו יתברך אשר אין חקר לתבונתו ודבריו חיים וקיימים נאמנים ונחמדים לעד וכו'. כי הם באר מים חיים נובעים בכל עת ורגע מאחר שכלולים בו יתברך והם מחיין ומקיימין כל העולמות עם כל אשר בהם בכל עת ורגע. והם מתחדשים בכל יום ובכל עת ובכל שה. ועל כן אנו מברכין נותן התורה. כי הוא יתברך נותן התורה בכל יום מחדש. כי בכל יום ועת מסבב השם יבתרך סיות בתחבולותיו להכניס קיום התורה בעולם. ושולח לנו צדיקים אמתיים שמחדשין בכל פע חידושין דאורייתא אמתיים. ואפילו מי שאינו בר הכי לחדש חידושין אף על פי כן בכל פעם שנתעורר מחדש לקיים התורה זהו גם כן בחינת קבלת התורה מחדש. כי עיקר הוא קיום התורה כי לא המדרש עיקר אלא המשעה. ועל כן על ידי ברכת התורה אנו ממשיכין עלינו קבלת התורה מחדש. וזהו תיקון שבירת הלוחות שפגמו בנתינת התורה וכנ"ל. ועל כן על ידי שלא ברכו בתורה תחלה על ידי זה נחרב הבית המקדש ששם עיקר הנקודה הקדושה כנ"ל, שעיקר חורבנו היה על ידי חטא העאגל שעל ידי זה נשתברו הלוחות שמאז נגזרה הגזירה הזאת. כי הלוחות נשברו בי"ז בתמוז שאז נגזר החורבן שהתחיל בי"ז בתמוז. אשך על ידי ברכת התורה שממשיכין על עצמן קבלת התורה מחדש מתקנים זאת כנ"ל. ועל כן על ידי שלא ברכו בתורה תחלה ופגמו בזה על כן נחרב הבית וכנ"ל. ועל כן צריכין לברך על התורה בצבור אף על פי שכבר בירך בבקר. כי עיקר בחינת קבלת בהתורה מחדש לתקן שבירת הלוחות הוא על ידי קריאת התורה בצבור וכנזכר לעיל:

EN:
And the body is the aspect of a slave. For the body is the aspect of physical making — asiyah gashmiyis — which is the aspect of a slave, the aspect of work and servitude. Hashem created man in order that he subjugate and subdue the body to the neshamah — the slave to the son. Just as a slave is obligated to serve his master and do his will, so the body is obligated to serve the neshamah, to nullify itself before the neshamah, and to do only the will of the neshamah.

Segment 35
HE:
ע"פ המובא בשם רבינו ז"ל בשיחותויו הקדושים בשיחות הר"נ שיש עבירה שגורמת שצריכין להיות תמיד בעל חוב. והתקון לשוב בתשובה על עבירה זו בכללית. והזמן לזה הוא כשהאדם הוא במוחין דגדלות כי בעל חוב הוא בבחי' עבד. כ"ש עבד לוה לאיש מלוה. ועבד הוא בחי' מוחין דקטנות בחי' שינה. כשארז"ל נעשרה קבין שינה ירדו לעולם ט' נטלו עבדים וכו'. וע"כ התשובה לתקן העבירה שעל ידה נעשין בע"ח. הוא בעת שהוא במוחין דגדלות ע"ש:

EN:
And this is the aspect of the sin of the Golden Calf — when they said: "Ki zeh Moshe ha'ish lo yada'nu meh hayah lo" — "For this Moshe, the man — we do not know what happened to him" [Shemos 32:1]. They erred and said that Moshe had been gathered and remained above, having been absorbed into ayin. Therefore they said: "Kum asay lanu Elokim" — "Arise, make us a G-d" — from gold and wealth. For they wanted to draw upon themselves the aspect of the restrainer itself, since through it all divine bounties flow — and therefore they damaged and made a separation between the aspect of the restrainer (from which flows all wealth) and the aspect of pursuit — and they did not want their thoughts to pursue higher and higher to attain the attainments mentioned above in the aspect of matay velo matay. Rather they wanted G-dliness drawn upon them in the aspect of actual yeshus [being/substance]. And this was the error of all idol worshipers of prior generations — all arising from the desires of this world.

Segment 36
HE:
וע"כ עיקר השיעבוד של החוב חל דייקא על קרקעות ביותר. כי השיעבוד של חוב הוא בחי' עבדות בחי' עבד לוה וכוד'. ועיקר העבדות הוא חל ביותר על קרקע דייקא. שהוא נכנס ביותר בגדר העבדות. כי העבדות הוא מחטא אדה"ר שמשם יצא חם מזוהמת הנחש. שנתקלל ארור כנען עבד עבדים וכו'. וזהו בעצמו ג"כ בחי' העבדות של הבע"ח בחי' עבד לוה וכו'. כי עיקר ההלוואה שצריך אחד ללוות מחבירו. הוא מחטא אדה"ר. שעי"ז נתקלל בעצבון תאכלנה. וע"כ צריכה הפרנסה בהכרח שילוה אחד מחבירו. וכמבואר בדברי רבינו ז"ל במ"א (סי' כ"ג) שהלוואות וחובות הם בחי' בעצבון תאכלנה שהיא הקללה הבאה מחמת חטא אדה"ר. שעי"ז נמשך בחי' עבדות בחי' עבד עבדים כנ"ל. ומזה בא בחי' עבד לוה וכו'. שהיא ג"כ מהקללה של חטא אדה"ר בחי' בעצבון תאכלנה כנ"ל. וזה בעצמו מה שכתב רבינו ז"ל במאמר הנ"ל שההלוואות וחובות באים מאיזה עבירה. ואעפ"י שלא חטא אדה"ר בחי' בעצבון תאכלנה כנ"ל. וזה בעצמו מה שכתב רבינו ז"ל במאמר הנ"ל שההלוואות וחובות באים מאיזה עבירה. ואעפ"י שלא ביאר רבינו ז"ל את העבירה בפרטיות אעפ"כ שלא ביאר רבינו ז"ל את העבירה בפרטיות אעפ"כ כל העבירות כולם כלולים בחטא אדה"ר. כי משם באים כל העבירות נמצא שענין חובות שהוא עונש לאיזה עבירה. הכל הוא בשביל חטא אדה"ר שנתקלל בעצבון תאכלנה. שע"כ צריכם להיות בע"ח. בחי' עבד לוה. שהוא בחי' עבדות הנ"ל שבא מזוהמת הנחש כנ"ל. וע"כ עיקר השיעבוד שהוא בחי' עבדות חל על קרקעות ביותר. כי קרקע נכנס ביותר בבחי' עבדות. כי עיקר הקללה של חטא אדה"ר שמשם בא בחי' עבדות בחי' ארור כנען היא נאחזת ביותר בקרקע שנתקללה ג"כ מחטא אדה"ר. כ"ש (בראשית ג) ארורה האדמה בעבורך. וע"כ הקרקע נכנסת יותר בגדר העבדות שהוא בחי' ארור כנען כנ"ל. וע"כ עיקר השיעבוד של הבע"ח הוא על קרקעות ביותר. ואפילו כשמוכרם לאחר חל עליהם השיעבוד לעולם משא"כ במטלטלי. כי עיקר השיעבוד בחי' עבדות נאחז בקרקע ביותר כנ"ל. כי מטלטלי הם חשובים בחי' טוב לגבי קרקע בבחי' משארז"ל מטלטלי כל מילי מיטיב הוא. כי אין נאחז בהם זוהמת הנחש כ"כ שהוא בחי' עבדות ושיעבוד. כמו שנאחז בקרקע בבחי' ונחש עפר לחמו וכנ"ל. וע"כ לאחר מיתה עיקר השיעבוד הוא רק על קרקעות. אבל מטלטלי דיתמי אינם משועבדים ע"פ הדין כי עיקר שהיעבוד הוא רק על קרקעות שהם בבחי' עבדות כנ"ל. כי לאחר הסתלקות האדם נשאר האדם רק בבחי' עפר כ"ש כי עפר אתה וכו'. וע"כ אז עיקר השיעבוד שיש עליו הוא רק על קרקעות כי קרקע ועפר הוא בבחי' מיתה והסתלקות. כי שם אחיזת זוהמת הנחש ביותר. שהוא סטרא דמותא כנ"ל. ובשביל זה גם בחיים השיעבוד חל יותר על קרקקע כי הבע"ח הוא בבחי' עבד בחי' שינה כנ"ל ושינה אחד מששים במיתה כשארז"ל וע"כ חל השיעבוד על קרקע יותר. כי הקרקע הוא בחי' עבד בחי' מיתה כנ"ל. וע"כ כשנסתלק האדם ממש אזי נשאר השיעבוד רק על קרקע כנ"ל אבל מטלטלי הם בבחי' חיות כנגד קרקע. ואין עליהם שיעבוד אז:

EN:
For in order to ascend and be included in the aspect of the nine chambers mentioned above, one must shatter all desires and elevate the holiness from the heichalei hatemuros. But they wanted to follow their desires and to separate the divine bounty of wealth — which is drawn through the restrainer — and make from it actual G-dliness, G-d forbid. Therefore they went to Aharon — since Aharon was suited for the Priesthood and all the service of sacrifices and ketores was through him — through which specifically one merits attainment of the nine chambers mentioned above, from which all divine bounties are drawn through the formation via the restrainer — but they damaged and wanted to create the separation through him specifically, G-d forbid.

Segment 37
HE:
וזה בחי' הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה. כי השבועה הוא בחי' חיות כי השבועה הוא בחי' כריתות ברית וע"כ השבועה הוא בבחי' צדיק חי עלמין וכמובא בספר שערי אורה. וע"כ כשיש הכחשה בין שני אנשים שזהו בחי' סטרא דמותא שהוא בחי' שקר כידוע אזי התיקון לזה שבועה. שהוא בחי' חיים כנ"ל. ועי"ז נתברר האמת ונתבטל השקר שהיא סטרא דמותא. ומי שפוגם גם בשבועה ח"ו. אזי נחשב כאלו מחריב כל העולם כולו כשרז"ל (שבועות ל"ט). כי עיקר חיות וקיום העולם הוא ע"י בחי' שבועה בבחי' אשר נשבעתי מעבור עוד מי נח על הארץ וכו' כי לא הי' קיום להעולם אחר המבול עד שנשבע השי"ת כביכול. ועי"ז נתקיים העולם. נמצא ששבועה הוא בחי' קיום העולם. בחי' צדיק חי עלמין כנ"ל. וע"כ בשעה שאמר הש"י לא תשא נזדעזע העולם (כשרז"ל שבועות ד' ל"ט ע"א) כי עיקר קיום העולם. הוא ע"י בחי' שבועה כנ"ל. נמצא ששבועה הוא בחי' קיום העולם בחי' חיות כנ"ל. וע"כ הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה כי מאחר שנסתלק הבע"ח ושליט סטרא דמותא ע"כ אינו יכול המלוה להוציא חובו. להעלותו מבחי' סטרא דמותא כ"א ע"י שבועה. שהיא בחי' חיים שעי"ז דייקא יכול לגבות חובו משם כנ"ל. וע"כ החמירו בשבועה זו ביותר. ואמר בשבועה זו דייקא. אין אדם מוריש שבועה לבניו כמבואר בפוסקים. כי דייקא שבועה זו אינו יכול להוריש לבניו. מאחר שמת לוה בחיי מלוה. ושלט סטרא דמותא ממש. וא,א להוציא הממון כ"א בשבועה שהיא בחי' חיות, ע"כ כשהוא נסתלק אח"כ ג"כ ונסתלק חיותו. בוודאי אינו יכול להוריש ממון כזה לבניו מה שהוא בעצמו היה מוכרח להמשיך חיות ע"י השובעה. ועכשיו נסתלק חיותו וע"כ אין יכול להוריש ממון כזה לבניו משא,כ בשאר שבועו. שאע"פ שבאים ג"כ להכניע בחי' סטרא דמותא שהיא בחי' הכחשה ושקר כנ"ל. אעפ"כ מאחר שלא שלט סטרא דמותא ממש ע"כ לא החמירו בשבועות אחרות כ"כ. כמו בשבועה של הבא ליפרע מנכסי יתומים כנ"ל. כי עיקר השבועה היא בחי' חיות כנ"ל. וע"כ ארז"ל כל הנשבע כאלו נשבע בחיי המלך, בחיי המלך דייקא כי השבועה הוא בחי' התקשרות להשי"ת אשר בשמו נשבעין. והוא ית' הוא חי החיים. וע"כ עפ"י הרוב נקראת השבועה במקרא חי ה'. כ"ש ולא יאמרו עוד חי ה' אשר הוציא אתכם מארץ מצרים. כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא וכו' במהרה בימינו אמן:

EN:
Therefore the essential rectification was through the construction of the Tabernacle from the wealth of Israel — and then specifically Aharon was consecrated into the Priesthood and was commanded regarding the sacrificial service and ketores — through which everything was rectified — for they returned the wealth to holiness, to its root above, and made from it a Tabernacle where Aharon served in the sacrificial service and ketores, through which he elevated holiness from the heichalei hatemuros, ascending higher and higher until attaining the lights mentioned above as they should be rectified in the aspect of matay velo matay — through which all the damages mentioned above were rectified, which were the opposite of this.



# Emor
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/3/8/

Emor
אמור
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/3/8

Segment 1
HE:
יְ רבנו נחכי
ְ
א
8 פירושים על
והכהן הגדול מאחיו
(ויקרא כ"א, י)
עַשִירות דקְדשָה, שְנְמֶשָך עַלייָדִי יְרְאֶה וּשָמִירת
הַבָּרִית, הוא בַּבְחִינת הארת פָנִים, וזוכין עליידי"זֶה
לְהְתְבּוּנָנוּת גִדוּל, שהוּא בַּחִינַת השְנֶת אַלְקוּת
(כמבואר בלקוטי מוהר"ן א', ס').
ועל-כן זְכָה הכהן גדוּל לעשירות גְדוּל. כַּמוּ שבַתוּב
והבהן הַגֶדוּל מאחָיו ודרשו רַבוּתִינו ז"ל גדלוּהוּ משל
אֶחִיו כִּי זְכָה לעשירות דקֶדשָה הַג"ל עלדידי הַיְרְאָה
הנִמִשָכַת עלדודי הַדרַת פנים. ועַלדידי עשירוּת הַזֶה
זוכין לְהתְבוננוּת הנ"ל. וְזֶהוּ בְּחִינַת וְהַכהַן הַגְדוּל
מַאֶחָיו אַשָר יוצק עַל ראשו שמֶן הַמִשֶחֶה. זֶה בְּחִינֶת
הַתְבּונָנוּת המחין הַנ"ל שהוּא בְּחִינַת שמן משחת
קדֶש כמוּבָא שָשְמֶן מִשחֶת קדש זֶה בְּחִינת מחַין
הַתְבּוּנָנוּת הַינוּ התְבוּננוּת הַנ"ל. וְזהוּ שהַתוּרה נותְנֶת
טעם לְדְבְרִיהָ שָהזְהִיְרֶה לְהַגְדִיל וּלְהְעשִיר אֶת הבהן
הַגְדוּל. כַּמו שְ:בַּתוּב וְהַכהַן הַגִּדוּל. מאֶחָיו גִּדְלוּהו
משֶל אֶחָיו. והַטעַם אַשָר יוצ על ראשו שָמֶן הַמִשֶחָה
ִּי הוא נמשח על ראשו בַּשָמַן משחת קדש שְהוּא
ְּחִינַת הַתְבּוּנָנוּת הנ"ל וְהוּא צָריך להמשיף תִּמִיד
ּלְהָאיר על ראשו שמ הַמִשחָה הנ"ל בְּחִינת
הֶתְבוּננוּת הַנ"ל בְּבְחִינת (קְהְֶלֶת ט) ושָמֶן על ראשף
אל יִחְסְר עַל"כַּן הוא זָכָה לעשירות גְדוּל כִּי עלדידי
זה זוכין לְהַתְבוּנָנוּת הַנ"ל.
וכל הכהֶנים נכלְלִין בַּהְכהַן הַגְדוּל שְהוּא כַּלוּל מהֶם
וְַליבּן גָם שָאֶר הַּהָנִים רַבָּם בְּכַלֶם זְכוּ לעשִירוּת
גֶדוּל דקדשה. כּי קטרת מעשרת וּמעוּלָם לא שְנָה בָּה
אָדֶם כְּרִי שִיִתְעַשָרוּ בָּל הַפּרָנִים. בִּי כַכֶּם זְכו
לְעשירוּת הַנ"ל הנמש עַלהידי הַיְרְאֶה שְהוּא בְּחִינַת
עבודת הכהנים בִּבִיתההמקדש שעַל"ידי זֶה זוכין
לְהְתְבּוּנָנוּת הַנ"ל בְּחִינת שמן משחת קדש כנ"ל.
ְעל"כּן הַכהָנִים נתקדשו בַּקְדשֶת הַבְּרִית יור מִכָּל
ישראל כ נצָטווּ ות יִתרות בִּקֶדֶשת הַבְּרִיִת יוּתַר
משאר ישראל כָּמוּ שִבְּתוּב קדשים יהיו וְכו'. אשָה
נְרוּשָה זוּנָה וְחַלְלָה לא יִקְחוּ וכו" וּכמוּ. ש3ַּתוּב
ְבָרִים לג) בִּי שמרוּ אֶמְרְתְך וּבְרִיתֶך יִנְצרו בִּי הֶם
זוכין לְיִרְאֶה כנ"ל שעַלייְדי זֶה זוכין לשמירת הַבָּרִית
כמבאר במאמר הנ"ל שעלידי זה זוכין לְעַשירוּת
הַנַ"ל. (לקוטי הלכות - הלכות פדיון פטר חמור ב
אות ג)
...
פרשת "אמר" 8
ובא השמש וטהר
(ויקרא כ"ב, ז)
דעת לְנְבון נָחֶל שְזֶה הַפְּסוּק: וּבְא השמש וְטְהֶר וְאַחַר
יאכל מן הקדשים, מרמז על בּיאת שמשו בִיומו
הֶאחרוּן בַּעֶת פטירֶתו שהוּא בַּחִינת בִּיאֶת השמש
של כָּל ימי הייו שיש שעקַר גר טְהְרַתו יִזבָּה רק
אחר בּיאת שמשו לְגְמרִי, וּכַעִין שאמרו רַבוּתינו ז"ל
(יומא דף פו) שיש כַּמָה וכמה שאף"עלשפי שְעָשו
תּשוּבָה וְהְיָה לָהֶם יסורים עַדיִן תשוּבָה ויום כַּפוּר
ויסורין תולין עד יום הַמִיתָה שְמכַפר. וליב כָּל מי
שָהוּא בַּבְחִינֶה זאת אם יפל חס ושלוּם בַּדְעָתו
מחמת זֶה שעובר עַלָיו, לא יזְכָּה גַם אֶחַר יום הַמִיתָה,
שְהוּא אחר בִּיאֶת שמשו, לָאָכל מן הקדשים, כִּי
ְּוְדַאי הַטמא לְגְמַרִי ולא טבל עַדִין אִין מוּעִיל לו
הֶעָרב שָמֶש, רק זה שְהתְיְֶ כָּ יָמִיו בְּבֶל מה שָעָבר
ְלָיו והתחזק בַּרְצון וְטְבַל בַּמַקָוָה וְהַתְחִיל בְּכֶל יום
ְהַמְהַר עַצָמו וֶכו', אֶף"עַליפִי שא עְלְתָה בְָּדו
להטהֶר בשלמות, אף-על-פיהכן לית רעוּתָא מבָא
דַאתְאביד ואין רצון טוב שנאבד], מִכָּל שכַן דבור
טוב ומעשה טוב, עד שיזבָּה שישלם טהָרתו אֶחַר
בּיאת שמשו בִּיומו הָאחְרון, בִּבְחִינת ובא השמש
וטהר וְאחַר יאכל מן הַקדשים שהוא חְלְקו הטוב
לְעולֶם הַבָּא שִיזְכה אַלְיו תַּכֶף אחֶר בִּיאֶת שמשו ולא
צְמְרֶך לְהְתְגִלְגֶל וְלְסְבל מה שְצָריף לסְבל מִי שָלא
הָכִין אֶת עַצְמו בְּלֶל בִּימִי חַייו, בִּי אֶז בַּיּים הְאַחַרון
מִתְקַבּצִים כָּל מה שֶחְטֶף טוב בְּזֶה הְעוּלֶם בְּכֶל יום
ויים וְכָל רצון ורצון טוב שהַיָה לו בְּכָל יים וַייִם כָּל
יָמִי חַיִיי, ורק זה הוא תְּקָוַתו וְהַשָאָרתו לְנְצ. וְאֶז ידע
ַיְבִין כָּד אֶחָד וְאֶחָד החלוּק שְבִּין מי שְהַשְתְּרַל וְרֶדֶף
אחַר הַתְּכְלִית בּרצונות חַזָקים בְּכָל יים אף-על"פי
שלא זְכָה אַליו בּשלְמוּת ובין מי שלא השְתְדל כְּלֶל.
כָמו שְבַּתוּב (מלָאָבִי ג וֶשַבְתֶם וּרְאִיתֶם בִּין צריק
לְרֶשָע וְכוּ', שְיִהיָה חלוק אִפְלוּ בִּין מי ששֶנָה פַרְקו
מַאֶה פְעָמִים לָמי שָשְנָה פרק מַאֶה פְעָמים וְאֶחֶר
תִַינֶה ט\. מִכָּל שְבַּן וְבֶל שְבַּן בִּין הַמִשְתְדֶל לְאִינו
משְתְדֶל. וְהְעַקָר כָּפִי הַתְקְרְבוּתו לְצְדִיקי. אָמַת
גִּכְלָלִים בזְקָנִים דקְדשָה הָּסְקִים. לְהַעָלוּת בָּל
הגופלים וְהֶרַחוּקים מאד מאד ממקוּמם שָהֶם לֶרצון
עַליין, אשרי שִיאחַז בַּהֶם. (לקוטי הלכות - הלכות
ברכת השחר ה' - אות מ"ב)
ובא השמש וטהר ואחר יאכל
מן הקדשים
(ויקרא כ"ב, ז)
ֶה שְנְטְמָא רוצה לְהַטחר צָרִיך טְבִילָה בְּמַקָוֶה, בי
לְהַמֶשִיך עָליי קדשָה וְטְחְרָה מִמְקְוָה הְעָלְיוּנֶה, שֶהוּא
בְּחִינת מקוָה של שבועות שְהוּא בַּחִינַת. שער

Segment 2
HE:
נמצא שכל הקרבנות הם בחי' הארת הרצון היינו בחי' כלליות עשי' ברצון ובתחלה היתה העבודה בבכורות ועשו הי' בכור. ואם היה זוכה להיטיב מעשיו הי' זוכה לעבוד עבודת הקרבנו תכי בוודאי הי' לו בחירה לבחור בטוב. אך אפילו אח"כ כשנטה לדרך אחר ולא רצה לעסוק בעבודה תמה כמו יעקב אחיו אם הי' חפץ עכ"פ באהבת אחיו. והי' מחזיק אותו. והי' נותן לו כל הצטרכותו. הי' זה נחשב ג,כ לעבודת הקרבנות ממש שמחויב הבכור לעבוד כנ,ל. כי מי שמחזיק ת"ח נחשב כאלו הקריב כל הקרבנות כי אכילת הצדיק גדול יותר מקרבנות כ"ש רבינוז"ל בס' הא"ב החדש (אות א' אכילה סי' זיין) כשרז"ל כל המביא דורון לת"ח כאלו הקריב ביכורים וכו' גם איתא (ברכות י) כל המארח ת"ח בתוך ביתו כאלו הקריב תמידין כי ע"י הצדקה שנותן לת"ח ומחזקי אותו עי"ז נכלל עשי' ברצון כנ"ל שזה וממש בחי' קרבנות. אבל עשו לא חפץ בזה אדרבא רדף את יעקב כי לא חפץ בברכה כי לא רצה כלל להתקרב להש"י ולצדיקים. רק כל חפצו ורצונו הי' רק להמשיך לעצמו כל תאוות לבו הרע וע"כ מכר את הבכורה בשביל תאוות אכילה. כ"ש ויבא עשו מן השדה והוא עיף ויאמר הלעיטני נא מן האדום וכו' כי המעשה הי' דייקא בעת שבא מן השדה הוא עיף. דהיינו שהי' עיף ויגע מזוהמת עבדות השי' שרדף אחר עובדת העוה"ז העשי' הגשמי ולא המשיך עצמו אל הרצון דקדשוה כלל רק אל ההיפך ממנו לתוקף העשי' ורדיפת העוה"ז הגשמי וע"כ הארז"ל הוא עיף מן הרציחה ושאר עבירות שחשבו רז"ל כי כלול בבחי' והוא עיף שהוא בחי' שהמשיך ע"ע הקללה בעצבון תאכלנה בחי' זוהמת הל"ט מלאכות שמשם נמשכין כל העוונות כנ"ל כי הם זוהמת הנחש כנ"ל. ע"כ הכל בכלל והוא עיף כנ"ל ואז אמר ליעקב הלעיטני נא וכו' ובזה הראה רשעותו הגדולה כי לא די שהוא אינו רוצה להחזיק את הת"ח בחי' יעקב אף גם הוא רוצה לגזול את הצדיק ורוצה שהצדיק יטרח בשבילו ח"ו. ויתן לו לאכול למלאות בטנוהרע וע"כ קיים יעקב אבינו עם עקש תתפלת. ואמר לו מכרה כיום את בכורתך לי כי מאחר שאיןחפץ בשום עבודה כלל. ואין אתה רוצה להמשיך עצמך אל הרצן דקדושה ולהחזיק את הת"ח שזהו בחי' עבודת הקרבנות השייך להבכור כנ"ל ואתה אינך חפץ בזהכלל רק כל רצונך הוא להיפוך ממש רק למלאות בטנך ולרדוף אחר זוהמת העשיה גשמיות בחי' והוא עיף ע"כ בוודאי ראוי לך למכור לי הבכורה. כי אין לך עוד שום חלק בהקדושה כלל ואז מכר לו הבכורה הם בחי' רצון בחי' כלליות עשי' ברצון שזהו עירק הברכה שנמשכת מרצון העליון וזה בחי' קרבנות בחי' בכורה. והוא לא חפץ בזה כלל רק אדרבא כל חפצו הי' ח"ו להפוך הרצון לעשי' כי כל הרצונות שלו היו רק אחר תאוות וחמדות העולם העשי' ע"כ לקח יעקב אבינו את הבכרוה ממנו כדין ונתן לו בעדה תאוות אכילה גשמיות של העוה"ז שהוא לחם ונזיר עדשים וכו' ונשאר כ"א בחלקו. כי יעקב קיבל לעצמו כל הטוב שהיה כבוש אצל עשו בגלות שהוא בחי' ניצוצי אור הרצון שהי' אצלו שהוא בחי' בכורה כנ"ל. ויעקב נתן לו האדום האדום הזה שהוא תוקף הדין תוקף העשי' הגשמיות שהוא פסולת האכילה פסולת העשי' הגשמיות שהוא פסולת האכילה פסולת העשי' בחי' אחיזת הס"א וסילק הפסולת ממנו ונתן הכל לעשו ונאשר כל אחד בחלקו אשר בחר לו:

EN:
And this is the aspect of the fact that Binyamin — who is the aspect of ha-hu rucha, as above — was not born until Yaakov had fulfilled his vow. And similarly the portion of Binyamin is adjacent to the fulfillment of Yaakov's vow — as it is written in the portion of Vayishlach: "And Yaakov set up a pillar and poured oil on it, and Yaakov called the name of the place 'Beis Ail'" — and then they traveled from Beis Ail, and "Rachail gave birth" — and then specifically Binyamin was born, after the fulfillment of Yaakov's vow specifically. For Binyamin is drawn from the vow — from which ha-hu rucha d'shadei b'gavah is drawn, through which she becomes a vessel. And this is the essential vitality and sustenance of the God-fearing woman (isha yiras Hashem) — the aspect of Rachail — the aspect of Oral Torah — the aspect of faith in the Sages — specifically through the vow, the aspect of "and Yaakov vowed a vow," as explained in the Torah teaching. And therefore Yaakov vowed his vow when he went to marry a God-fearing woman, as above.

Segment 3
HE:
וְזֶה בְּחִינַת רֹאשׁ הַשָּׁנָה, כִּי רֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא בְּחִינַת תְּפִלִּין, שֶׁהֵם בְּחִינַת הִתְחַדְּשׁוּת שֶׁזּוֹכִין בְּכָל יוֹם עַל-יְדֵי הַשֵּׁנָּה שֶׁאָז נִתְחַדְּשִׁים הַמֹּחִין בְּתוֹךְ הָאֱמוּנָה וְכוּ', שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת רֹאשׁ הַשָּׁנָה, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ ז"ל בְּהַתּוֹרָה "אַשְׁרֵי הָעָם" ( בְּסִימָן ל"ה), עַיֵּן שָׁם כִּי רֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא בְּחִינַת קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בָּהּ מֵרֵאשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה" שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תְּפִלִּין, שֶׁהֵם בְּחִינַת קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, בְּחִינַת וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ הַנֶּאֱמַר בְּפָרָשִׁיּוֹת הַתְּפִלִּין כַּנַּ"ל, כִּי עִקַּר קְדֻשַּׁת רֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא שֶׁנִּזְכֶּה לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, כִּי הוּא יוֹם רִאשׁוֹן לַעֲשֶֹרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה, הַיְנוּ שֶׁנִּזְכֶּה לְחַדֵּשׁ יָמֵינוּ שֶׁעָבְרוּ בַּחשֶׁךְ וּלְהוֹסִיף מֵעַתָּה תּוֹסֶפֶת קְדֻשָּׁה וַעֲבוֹדָה מֵחָדָשׁ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת חַדֵּשׁ עָלֵינוּ שָׁנָה טוֹבָה שֶׁאָנוּ מְבַקְּשִׁין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה. 'חַדֵּשׁ' דַּיְקָא שֶׁנִּזְכֶּה לְשָׁנָה חֲדָשָׁה דַּיְקָא, כִּי כָּל שָׁנָה הוּא פָּנִים מְיֻחָד מִשִּׁבְעִים פָּנִים שֶׁל תּוֹרָה כַּנַּ"ל, עַל-כֵּן צְרִיכִין בְּכָל שָׁנָה לִזְכּוֹת לְפָנִים חֲדָשׁוֹת לְגַמְרֵי, לִחְיוֹת מֵעַתָּה חַיִּים חֲדָשִׁים, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת חַיִּים אֲרֻכִּים כַּנַּ"ל וְזֶהוּ בְּחִינַת מַה שֶׁמַּרְבִּין לְבַקֵּשׁ וּלְהִתְפַּלֵּל בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה עַל חַיִּים כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים בְּכָל תְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים, זָכְרֵנוּ לְחַיִּים וְכוּ', וּכְתוֹב לְחַיִּים וְכוּ', זוֹכֵר יְצוּרָיו לְחַיִּים בְּרַחֲמִים וְכוּ' וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה הַרְבֵּה כִּי עִקַּר בְּחִינַת חַיִּים הוּא בְּחִינַת חַיִּים אֲרֻכִּים הַנַּ"ל שֶׁל הַזָּקֵן הָעִוֵּר הַנַּ"ל שֶׁזָּכָה לְתַכְלִית הַזִכָּרוֹן בִּשְׁלֵמוּת כַּנַּ"ל שֶׁמִּמֶּנּוּ נִמְשָׁךְ קְדֻשַּׁת רֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת קְדֻשַּׁת הַתְּפִלִּין, שֶׁהֵם בְּחִינַת וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן נִקְרָא רֹאשׁ הַשָּׁנָה "יוֹם הַזִכָּרוֹן", כִּי עִקַּר קְדֻשָּׁתוֹ מִבְּחִינַת הַזִּכָּרוֹן הַנַּ"ל שֶׁל הַזָּקֵן הַנַּ"ל וְכָל בַּקָּשָׁתֵנוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה עַל הַחַיִּים כַּוָּנָתֵנוּ עַל חַיִּים אֲמִתִּיִּים וְנִצְחִיִּים, הַיְנוּ בְּחִינַת חַיִּים אֲרֻכִּים הַנַּ"ל, דְּהַיְנוּ לְחַדֵּשׁ חִיּוּתוֹ בְּכָל עֵת, בְּחִינַת חַדֵּשׁ עָלֵינוּ שָׁנָה טוֹבָה, 'חָדָשׁ' דַּיְקָא כַּנַּ"ל: 

~ אות כד

וְזֶהוּ הַחֶסֶד שֶׁעָשָֹה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִמָּנוּ שֶׁקָּ

EN:
Therefore, through this thread — the threads of tzitzis, which are rooted in the clarification of the medameh — one rectifies the garments. For all garments and clothing are drawn from the medameh, which is the garb of the intellect. Just as a person can disguise himself by changing his clothing until others err and do not recognize him, so too through the medameh one can err and change the intellect — turning the intellect from a true reasoning to a false one, until one does not recognize the essential truth of the true intellect. For the medameh, when it is not clarified, clothes and conceals the intellect until one cannot recognize the true intellect.

Segment 4
HE:
גם ההלל הוא בחי' שמחה וכמו שאומרים זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו. זה בחי' השמחה שממשיכין לחזק כח המלאך לתקן המלאכים שלא יהיו נפגמין השמנים ח"ו ע"י פגם המקרה הבא ח"ו ע"י פגם האכילה שלזה צריכן שמחה כ"ש שם. וזהו בחי' הלל שהוא בחי' שמחה כנ"ל. וזהו בחי' הסעודות שעושין בחנוכה אע"פ שכתב בש"ע שריבוי הסעודות בחנוכה הם סעודות הרשות וכו', הלא מסיק הרמ"א שי"א שיש קצת מצוה בהם. ומסיק והוא העיק, שנוהגים לומר זמירות ושבחות בסעודות שמרבים בהם ואז הוי סועדת מצוה. וכךם הוא האמת. כי בודאי כשמרבים בחנוכה בסעודות בשכרות והוללות וכו', בודאי הם גרועים מסעודת הרשות. אבל רוב ישראל הכשרים והיראים נוהגים לספר בהם מתוקף הנס שעשה לנו אז ואיך נמשך לנו הארת הנסים והתשועות האלו בכל שנה ושנה, כאשר מבואר עתה בכל הספרים הקדושים ובפרט בכתבי האר"י ז" שבכל זמן וזמן מזמנים הקדושים נמשך עלינו הארת אותו הנס שהי' בימים ההם כגון בפסח יציאת מצרים וכו'. ובחנוכה הנס של חנוכה וכו'. ועי"ז אנו שמחים בשמחה של מצוה בסעודות האלו ואז הוו בודאי סעודות מצוה בבח'י אין טוב לאדם כ"א לאכול ולשתות ולשמוח בימים טובים כשדרז"ל. כי עיקר תיקון האכילה שהוא תיקון הברית כנ"ל הוא על ידי שמחה כנ"ל:

EN:
And this is the aspect of the fasts and mourning — that one afflicts oneself with fasts and abstinence from meat and wine and washing, etc., on account of the destruction of the Bais HaMikdash. For the destruction of the Bais HaMikdash was due to the blemish of the mishpat, as above. Therefore we now do t'shuvah and rectify this, and we execute mishpat upon ourselves and fast and afflict ourselves in order to nullify the din from Above, as above.

Segment 6
HE:
אות לח גם ההלל הוא בחי' תיקון המשפט שהואעיקר גמר התיקון השצריכין להמשיך כנ"ל. כי תיקון המשפט הוא לידע ולהאמין כי צדיק ה' וישר משפטיו וכו'. שכל זה נמשך מהרבי עם התלמדיים שהם בחי' הישיבה הק' שעוסקים בלימוד הק' להמשיך אמונה הקדשוה ודרכי התמימות האמתיתי בעולם וכו' וכנ"ל. שעי"ז זוכין לתקון המשפט להשיג בחי' צדיק וטוב לו וכו', שעי"ז ממשיכין בחי' תיקון המשפט בלב כ"א שלא יהרהר ח"ו אחר במדותיו וכו' (וכנ"ל באות ט"ו וכו'). וזה בחי' הלל בחי' בה' אהלל דבר באלקים אהלל דבר בחי' חסד ומשפט אשירה לך ה' אזמרה אשכילה בדרך תמיד וכו', שכל ההוא בחי' תיקון המשפט:

EN:
For the main tikkun of a fast is the aforementioned mishpat — meaning, that one should consider his ways and judge himself on every matter, as above. As it is written, "Halo zeh tzom evcharaihu, patai'ach chartzubos resha, hatair agudos motah" etc. ["Is this not the fast that I choose: to loosen the chains of wickedness, to untie the bands of the yoke"] (Y'shayah 58:6). That is, the main purpose of the fast is to judge oneself and to loosen and untie all the knots and chains of the wickedness hidden within him, which is the main aspect of the aforementioned mishpat — to judge himself on every matter, as above.

And therefore the practice on a fast day was to say divrai kibbushin [words of chastisement and arousal] to the people, and to examine and oversee the rectification of all the problems in the city, and to search whether there are, chas v'shalom, any sins and transgressions in the city, to rectify them — as Rashi explained on the pasuk "Karu tzom" ["they proclaimed a fast"] in the matter of Navos (M'lachim Alef 21:9). For this is the main tikkun of a fast.

Segment 8
HE:
אות לט וזה בחי' משרז"ל שמצות נר חנוכה הוא משתשקע החמה שהוא משעת יציאת הכוכבי םכ"ש בש"ע עד שתכלה רגל מן השוק כי מבואר שם בהתורה הנ"ל על מארז,ל כברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא, שהעדר העצה ה בחי' חשכת לילה, והתגלות העצה זה בחי' אור יום בחי' גולה עמוקות מני חשך וכו' ע"ש. כי זה עיקר מעלת שלימות העצות האמתיות של הצדיק שמגלה ומאיר בלב האדם עצות עמוקות מאד מאד מתוך תוקף החשך הגדול המתגבר ומשתטח על האדם בכל פעם להחשיך הכל ח"ו. וזהו בחי' מה שמצות נר חנוכה הוא משתשקע החמה וכו'. כי עקיר התגלות אור העצה הטובה הוא ביום כנ"ל. כי כלליות העצות הטובות הם בחי' תרי"ג מצןות שהם נקראים תרי"ג עטין דאורייתא. וכל מצוות התורה שהם העצות קדושות כ"ש לי עצה ותושי', נצטוה משה ביום כ"ש ביום צוות מלמד שלא נדבר עמו אלא ביום כשרז"ל. גם רוב קיום המצוות הוא רק ביום כגון ציצית ותפילין וכו'. כי עיקר אור יום הוא בחי' אור התורה והמצוות שהם בחי' עצות קדושות אמתיות לזכות להכיר את הבורא ית' על ידם, ע"י האמונה הקדושה שנמשך על ידם כנ"ל, וכשמגיע הלילה כד ליליא פריש גדפהא על עלמא ואור יום מסתלק וחשכת לילה מתחיל להחשיך זה בחי' שנסתלקין אור העצות שמשם החשך כנ"ל. ואז צריכין ישראל להתגבר בכח הצדיקים להאיר אור העצות גם בתוך חשכת לילה דהיינו להמשיך מאור היםו אל הלילה שזהו בחי' הדלקת הנר בלילה. כי כח האש שממנו מדליקין הנרות נמישך מאור יום דהיינו מאור החמה שמשם מקבלת הלבנה ומשם מקבל יסוד האש כחו, כי יסוד האש הוא תחת גלגל הירח כידוע ומשם מקבל כחו והכל נמשך מחום השמש. כי גם הלבנה מקבלת מהשמש. נמצא שכת מאורי האש שמשם מדליקין הנר נמשך ממאורי אור שהם אור החמה והלבנה שכל אורם נמשך מאור התורה והמצוות שהם אורו ית' בחי' כי שמש ומגן ה' אלקים. וכל זההוא בחי' הנ"ל מה שהצדיקים ממשיכין גם בלילה מאור העצות של היום עד שגם בלילה יאירו מעט מעט אור העצות, שמשם הדלקת הנר בלילה, כי הצדיקםי ממשיכין אורו ית' גם בתוקף חשכת לילה בבחי' גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר. וה בחוי' גודל כחו של יעקב אבינו שהוא בחיר שבאבות שהוא דייקא תיקון תפילת ערבי תכ"ש ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש וכו'. כי יעקב המשיך מאור יום לתוך תוקף חשכת לילה שנוכל להתור עצות עמוקות בתוקף חשכת לילה:

EN:
And similarly, every person must do the same every single day, and especially on a fast day — to judge himself on every matter, which is the main tikkun of a fast, as above.

Source: Likutay Halachos, Choshen Mishpat, Laws of Power of Attorney, Halachah 3, §§1–8. Based on Likutay Moharan I:15, "V'Atem Tihyu Li Mamleches Kohanim." Translated from the Hebrew. Part 1 of 3.

Segment 9
HE:
וְאִם אֵין לוֹ בַּת חוֹזֶרֶת הַנַּחֲלָה לְמַעְלָה לְבֵית אָבִיו. זֶה בְּחִינַת חֲזָרַת הַדָּמִים שֶׁעוֹלִין לְמַעְלָה בִּשְׁעַת הַצָּרָה חַס וְשָׁלוֹם, וּכְשֶׁזּוֹכִין לָצֵאת מֵהַצָּרָה שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תּוֹדָה הֲלָכָה בְּחִינַת הוֹלָדָה אָז חוֹזְרִים הַדָּמִים שֶׁהֵם בְּחִינַת מָמוֹן וְהוֹלְכִים כַּסֵּדֶר בְּתוֹךְ הָרַגְלִין וְכוּ' כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם, אֲבָל כְּשֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לְהוֹלָדָה חַס וְשָׁלוֹם זֶה בְּחִינַת שֶׁעֲדַיִן נַפְשׁוֹ בִּבְחִינַת צָרָה רַחֲמָנָא לִצְלָן שֶׁאָז הַדָּמִים עוֹלִין לְמַעְלָה. וְעַל כֵּן בֶּאֱמֶת אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ בֵּן לְיוֹרְשׁוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְמַלֵּא עָלָיו עֶבְרָה בְּחִינַת כְּאִשָּׁה עֻבָּרָה, כִּי כְּשֶׁאֵינוֹ מוֹלִיד בֵּן לְיוֹרְשׁוֹ נִשְׁאֲרוּ הַדָּמִים לְמַעְלָה שֶׁזֶּה בְּחִינַת עִבּוּר בְּלֹא הוֹלָדָה חַס וְשָׁלוֹם שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַצָּרוֹת רַחֲמָנָא לִצְלָן. וְעַל כֵּן מְקַבְּלִין בֵּית אָבִיו הַנַּחֲלָה וּמָמוֹן הַיְּרֻשָּׁה כִּי הֵם צְרִיכִין לְתַקֵּן אוֹתוֹ עַל יְדֵי שֶׁמְּקַבְּלִין הַמָּמוֹן שֶׁתִּקּוּנוֹ עַל יְדֵי בְּחִינַת תַּמְכֵי אוֹרַיְתָא וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן הָאָב קוֹדֵם לְכָל יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ כִּי בִּתְחִלָּה צְרִיכִין לַחֲזֹר אֶל הָאָב שֶׁמִּשָּׁם שֹׁרֶשׁ הַנַּחֲלָה וְהַדָּמִים וְכוּ'. וְעַל כֵּן טָעֲנוּ בְּנוֹת צְלָפְחָד אִם אֵין אָנוּ חֲשׁוּבוֹת זֶרַע תִּתְיַבֵּם אִמֵּנוּ כִּי זֶה בְּחִינַת יִבּוּם וַחֲלִיצָה. וְזֶה בְּחִינַת הַיִּבּוּם שֶׁל יְהוּדָה עַל פְּגַם עֵר וְאוֹנָן שֶׁהִשְׁחִיתוּ דַּרְכָּם וְכוּ'. כִּי עִקַּר הַתִּקּוּן עַל יְדֵי הוֹלָדַת הַבָּנִים לְהַכְנִיס הַנְּשָׁמוֹת בְּתוֹךְ גּוּפָם דַּיְקָא כִּי אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁיִּכְלוּ כָּל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁבַּגּוּף כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וּבָא לְצִיּוֹן גֹּאֵל וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע בְּיַעֲקֹב נְאוּם ה' וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם וְכוּ' שֶׁהוּא רָאשֵׁי תֵּבוֹת גּוּף בָּנָיו כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּכַּוָּנוֹת עַיֵּן שָׁם. כִּי דַּיְקָא כְּשֶׁהַנְּשָׁמוֹת שֶׁהֵם חֵלֶק אֱלוֹקַ מִמַּעַל בְּחִינַת אַחְדוּת הַפָּשׁוּט כְּשֶׁהֵם נִמְשָׁכִים לְתוֹךְ גּוּפִים גַּשְׁמִיִּים שֶׁהֵם בְּחִינַת פְּעֻלּוֹת מְשֻׁנּוֹת מְאֹד שֶׁבְּגוּף אֶחָד יֵשׁ כַּמָּה אֵיבָרִים וְכֹחוֹת וְחוּשִׁים וְאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת וְשִׁנּוּיִים רַבִּים לְאֵין מִסְפָּר וְכָל שֶׁכֵּן בֵּין גּוּף לְגוּף. כְּשֶׁכָּל אֵלּוּ הַגּוּפִים מְבַטְּלִים עַצְמָם לְגַבֵּי הַנְּשָׁמָה וְאוֹמְרִים כֻּלָּם בְּלֵב אֶחָד שְׁמַע יִשְֹרָאֵל ה' אֱלֹקֵינוּ ה' אֶחָד וְנִכְלָלִים בְּאַחְדוּתוֹ הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַךְ זֶה עִקַּר הִתְגַּלּוּת אַחְדוּת הַפָּשׁוּט מִתּוֹךְ פְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת שֶׁזֶּה יָקָר מְאֹד אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ. וְעַל כֵּן כְּשֶׁהַנֶּפֶשׁ וְהָרוּחַ וְכוּ' בָּא לְזֶה הָעוֹלָם וְאֵינוֹ מִתְלַבֵּשׁ בְּגוּף חַס וְשָׁלוֹם הוּא פְּגָם גָּדוֹל וְעָצוּם מְאֹד רַחֲמָנָא לִצְלָן. כִּי תֵּכֶף כְּשֶׁהַנֶּפֶשׁ בָּא לְזֶה הָעוֹלָם שֶׁהוּא מְרֻבֶּה בִּקְלִפּוֹת כַּיָּדוּעַ אֲזַי הֵם נֶאֱחָזִין בָּהּ מְאֹד וּמַמְשִׁיכִין אוֹתָהּ לְתוֹךְ רִבּוּי הַשִּׁנּוּיִים דְּסִטְרָא אָחֳרָא הַנֶּאֱחָזִין בְּהַפְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת שֶׁל זֶה הָעוֹלָם וְאֵינָהּ יְכוֹלָה לַעֲלוֹת לְהִכָּלֵל בְּאַחְדוּת הַפָּשׁוּט. כִּי מִזֶּה הָעוֹלָם אִי אֶפְשָׁר לְהַנֶּפֶשׁ שֶׁתַּעֲלֶה וְתֻכְלַל בְּאַחְדוּת הַפָּשׁוּט כִּי אִם דַּיְקָא כְּשֶׁהִיא בָּאָה בְּתוֹךְ גּוּף גַּשְׁמִי שֶׁאָז נִמְשְׁכָה לְתַכְלִית הַפְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת וְאָז דַּיְקָא תּוּכַל לְהִתְרוֹמֵם לְהִכָּלֵל מִשָּׁם דַּיְקָא בְּאַחְד

EN:
And this is the entire content of the parashah "V'Zos HaBrachah", in which Moshe Rabbeinu blessed Yisroel before his death, and mentioned and revealed their virtue and importance over all the nations, for all to see — to demonstrate that they have no share or inheritance in us, even in Torah Shebichsav. For they did not wish to accept it — only we, B'nai Yisroel. And this is what is written at the beginning of the blessings: "Hashem came from Sinai, and shone forth from Se'ir to them; He appeared from Mount Paran" etc. . That is, He offered the Torah to the children of Se'ir and Yishma'el — who are the totality of all the nations — and they did not wish to accept it. Only we, B'nai Yisroel, the holy nation, received it from His hand to our hands.

Segment 10
HE:
וְזֶה שֶׁהִזְכִּירָה הַתּוֹרָה שׁוֹר וַחֲמוֹר. אַף-עַל-פִּי שֶׁבֶּאֱמֶת כָּל שְׁנֵי מִינִים בְּיַחַד אָסוּר לַעֲשׂוֹת בָּהֶם מְלָאכָה. אַךְ עִקַּר הַפְּגָם הוּא בִּבְחִינַת פְּגַם הַבְּרִית פְּגַם הַדַּעַת כַּנַּ"ל. וְאִיתָא שֶׁחַיּוֹת טְהוֹרוֹת הֵם בְּחִינַת מַחֲשָׁבוֹת טְהוֹרוֹת. וְחַיּוֹת טְמֵאוֹת הֵם מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת, כִּי יֵשׁ בַּקְּדֻשָּׁה אַרְיֵה שׁוֹר נֶשֶׁר שֶׁהֵם בְּחִינַת מַחֲשָׁבוֹת קְדוֹשׁוֹת, בְּחִינַת תִּקּוּן הַדַּעַת וּכְנֶגֶד כֶּלֶב חֲמוֹר נֵץ וְכוּ'. נִמְצָא שֶׁחֲמוֹר הוּא כְּנֶגֶד שׁוֹר. וְעִקַּר הִתְגַּבְּרוּת הַסִּטְרָא אָחֳרָא הוּא מִסִּטְרָא דִּשְׂמָלָא שֶׁהוּא בְּחִינַת שׁוֹר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּמֹאל. וְעַל-כֵּן כְּשֶׁמִּתְחַבְּרִים שׁוֹר וַחֲמוֹר הוּא עִקַּר הִתְגַּבְּרוּת הַסִּטְרָא אָחֳרָא חַס וְשָׁלוֹם בְּחִינַת פְּגַם הַבְּרִית פְּגַם הַדַּעַת עַל-יְדֵי שֶׁיּוֹנֵק חַס וְשָׁלוֹם חֲמוֹר מִשּׁוֹר. אֲשֶׁר עַל-יְדֵי-זֶה עִקַּר הִתְגַּבְּרוּת הַסִּטְרָא אָחֳרָא חַס וְשָׁלוֹם, כִּי עִקַּר כֹּחָם מִבְּחִינַת שְׂמֹאל שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה שֶׁהוּא בְּחִינַת שׁוֹר שֶׁבַּקְּדֻשָּׁה כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן אַף-עַל-פִּי שֶׁכָּל שְׁנֵי מִינִים אָסוּר אַף-עַל-פִּי-כֵן הִזְכִּירָה הַתּוֹרָה שׁוֹר וַחֲמוֹר, כִּי עִקַּר הַפְּגָם הוּא בְּ

EN:
And therefore, after the sin of Adam HaRishon [the first man], the serpent was cursed: "and you shall eat dust all the days of your life" [Genesis 3:14]. For the subduing of the defilement of the serpent — so that it should no longer be able to attach itself [l'his'achaid] to the world, G-d forbid — is [achieved through] this. For the serpent desired that man should eat from the Tree of Knowledge of Good and Evil so that it would have suckling, G-d forbid, from the good in the Tree of Knowledge. For this is the essential lust and longing of the sitra achra — to attach itself to the good, G-d forbid. And its punishment was the reverse of the reverse — for that which it had longed for was not given to it, and that which was its own was taken from it. For it was cursed that it should have no suckling from any good at all — only "you shall eat dust, etc." And our Sages of blessed memory expounded: that all [foods] taste to it like dust — for it is impossible for it to suckle from any good taste in the world; rather, everything tastes to it like dust. And through this it cannot suckle or attach itself to any good at all. And this is the essential subduing and downfall [hachna'ah u'mfeilah] of the serpent, as stated above.

Segment 11
HE:
וזהו בחי' איסור אותו ואת בנו שלא לשוחטם ביום אחד. כי כמו שבבני אדם צריכין לברר מיום ליום דייקא ומדור לדור קייקא כמו כן בבהמות וחיות וכו' צריכין בירורים חדשים בכל יום ובכל דור ודור כי הכל אחד כי גם הנפשות שבחי הם נפשות אדם שנתגלגלו בהם כנ"ל וע"כ גזר גם עליהם הש"י פור ורבו וכו'. כדי להשלים הבירור בכל יום ובכל דור כנ"ל ועיקר הבירור של נפשות הבהמות הוא ע"י השחיטה כ נ"ל. כי אז דייקא בשעת השחיטה מסתלקת הנפש שבחי ועולה למעלת מחי למדבר כנ"ל. ע"כ צוותה התורה שלא לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד כי הבירור של הבהמה בעצמה ע"י השחיטה והבירור של בנה הם שני בירורים מיוחדים שהם בחי' ימים מויחדים כנ"ל ששינוי הדורות הם בחי' אחת וע"כ בוודאי אסור לשחטם שניהם ביום אחד כי א"א לברר הבירור של שני דורות ביום אחד. ואם חס ושלום ירצה לברר הבירור של שני דורות מיוחדים ביום אחד. תתגבר הסט"א ביותר מבתחילה מאחר שרוצה לברר שלא בזמנו ע"כ מאחר שעיקר התיקון והבירור של החי הוא ע"י השחיטה. ע"כ אסור לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד. כי א"א לברר הבירור של שני דורות מיוחדים ביום אחד כי כל יום ויום הוא בחי' דור מויחד כנ"ל:

EN:
[continued]

Segment 12
HE:
אות ה

EN:
Section 5

Segment 13
HE:
וע"כ עיקר התענית השלם אינו פחות מיום אחד. כמו תענית יוה"כ והתעניתים שגזרו רז"ל שכולם שיעורם יום א' וכן כל התעניתים שמקבלים על עצמן לתשובה כולם שיעורם לא פחות מיום א' כי עיקר תיקון ועליות הנפש הוא ע"י תענית (כמבואר בהתורה הנ"ל) וע"כ שיעור כל תענית הוא לפחות יום א'. כי עיקר התיקון הוא בבחי' הימים ששם עיקר הפגם והתיקון. כי הימים הם בחי' מדות בבחי' ומדת ימי מה הוא כ"ש רבינו ז"ל במ"א (בסי' ל"ג) ושם בבחי' המדות שהם בבחי' הימים שם עיקר כל הפגמים והתיקונים כידוע. וע"כ כ"א ואחד כפי פגמיו ע"י עוונותיו כמו כן הוא צריך להתענות לתשובה. (כמובא בספרים) כדי לתקן ולברר פגמי נפשו דבר יום ביומו. וע"כ שיעור התענית אין פחות מיום כי התיקון והבירור הוא בבחי' יום כנ"ל:

EN:
[continued]

Segment 14
HE:
אות ו

EN:
Section 6

Segment 15
HE:
וזהו בחי' שקלים שנצטוו בשביל לכפר על עון העגל שכולל כל החטאים כי אז חזרה הזוהמא וכו'. ונצטוו אחר יוה"כ ליתן שקלים לכפרה כ"ש (שמות ל') לכפר על נפשותיכם זה בחי' אגרא דתעניתא צדקתא שעיקר התענית הוא הצדקה של א"י שעל ידי זה מעלין הנפש ומכניעין הגוף וכו' (כמבואר בהתור' הנ"ל) וע"כ אחר יוה"כ שהוא יום תענית הקדוש אח"כ נצטוו על שהקלים שהם נדבת לב בחי' צדקה בחי' אגרא דתעניתא צדקתא והכל כדי לתקן חטא העגל שכולל כל החטאים כדי להכניע החומר והגוף ולתקן ולהעלות את הנפש בחי' לכפר על נפשותיכם. על נפשותיכם דייקא כי השקלים הם בחי' צדקה של א"י שהוא בחי' הבל פה שאין בו חטא של תינוקות של בית רבן שעיקר התעלות הנפש הוא על ידי זה כנ"ל. כי השקלים היו בשביל נדבת המשכן וזה ידוע שהמשכן היה כדי להמשיך ולגלות קדושת א"י שעיקר קדושתה מביהמ"ק שהוא בחי' המשכן כי המשכן וביהמ"ק הם בחי' אחת כשרז"ל אשכחן מקדש דאיקרי משכן. ובכל מקום אשר היה חונה שם המשכן היה שם כל הדינים של קדושת הביהמ"ק לענין הרחקת זרים וטמאים וכו'. כי בהמשכן היה קדושת הביהמ"ק שהוא בחי' קדושת א"י שהוא בחי' הבל הקדוש של תינוקות של בית רבן שהם מקבלים הבל פיהם הקדוש מהמשכן מבית ק"ק ששם עמדו הכרובים שהם אנפי זוטרי בחי' תינוקות (כמובא בהתורה הנ"ל וכ"ש בהתור' אזמר' לאלקי בעודי בסימן רפ"ב) שהתינוקות מקבלין הבל פיהם מהמשכן של כל צדיק וצדיק וכו' ע"כ ע"י הצדקה של השקלים בשביל המשכן שהוא בחי' קדושת א"י בחי' הבל פיהם של תינוקות על ידי זה זוכין להכניע החומר והגוף ולהעלות הנפש כנ"ל שהוא תיקון כל החטאים כנ"ל כי כל החטאים נמשכין מזוהמת הגוף שחזרה ע"י עון העגל כידוע:

EN:
[continued]

Segment 16
HE:
אות ז

EN:
Section 7

Segment 17
HE:
וע"כ עיקר הכנעת המן עמלק היה ע"י השקלים כשרז"ל רשע כבר קדמו שקליהם לשקליך. כי עמלק הוא הסט"א שמתגברת מאד בכל יום ויום מחדש. וכן בכל דור ודור מחדש. כפי הבירורים שצריכין לברר בכל יום ובכל דור מחדש כמו כן את זה לעומת זה מתגבר עמלק בכל יום ובכל דור מחדש. וע"כ מלחמה לה' בעמלק מדור דור (שמות י"ז) מדור דור דייקא. כי בכל דור ודור צריך הש"י ללחום עמו מחדש כנ"ל. וע"כ עיקר הכנעת המן עמלק הוא ע"י תענית שע"כ גזרה אסתר תענית כ"ש (אסתר ד') וצומו עלי וכתבה זכר התענית לדורות כ"ש (שם ט') ודברי מצומות וזעקתם לידע ולהודיע שעיקר הכנעת המן עמלק שהוא הסט"א בכל דור ודור הוא על ידי התענית וכן בימי משה היה הכנעתו ע"י תענית כשרז"ל ומשה אהרן וחור עלו וכו' בתענית היו שרויים וע"כ היה עיקר הכנעת המן עמלק ע"י השקלים כי עיקר התענית הוא הצדקה בחי' אגרא דתעניתא צדקתא וכנ"ל שזהוא בחי' שקלים כנ"ל:

EN:
[continued]

Segment 18
HE:
כי עיקר בנין המלכות הוא על ידי בחינת עצו שהם בחינת נ"ה שמשם עיקר בנין המלכות כידוע ועל כן כל מלך יש לו יועצים כי עיקר תקון המלכות הוא על ידי עצות ועל כן נקראים העצות בשם מלכות כמו שכתוב מלכי ישפר עלך שזה בחינות ולא יחצו לשתי ממלכות היינו עצות וכו' (כנ"ל במאמר הנ"ל) כי עיקר בחינת המלכות על ידי עצות כנ"ל. ועל כן חלוקת מלכות בית דוד היה על ידי שנפגם העצות ולא זכה רחבעם לשית עצות בנפשו. ויעזוב עצת הזקנים וישב לעם קשות כעצת הילדים אשר גדלו אתו ועל ידי זה נחלקה מלכות בית דוד. שעל ידי זה נאמר לעתיד ולא יחצו לשתי ממלכות עוד שפירש רבינו במאמר הנ"ל שמרמז על לוקת העצה שנחצה לשתים שאינו ידוע איך לעשות כי הכל אחד כי פגם העצה הוא פגם המלכות כי על ידי חלוקת העצה לשתים על ידי זה נחצה מלכות בית דוד כ"ל. ולעתיד שנזכה למים טהורים ונזכה לעצה שלימ ה אז יתקיים ולא יחצו לשתי ממלכות עוד. דהיינו כפשוטו שתהיה מלכות אחת מלכות בית דוד וגם תהיה העצה שלימה. כי הכל אחד כנ"ל ועל כן היה דוד המלך עליוה שלום מבקש מאד לזכות לעצה שלימה כמו שכתוב (תהלים י"ג) עד אנה אשית עצות בנפשי וכו'. וכשזוכה לעצה שלימה נאמר אברך ה' אשר יעצני אף לילות וכו' (שם ט"ז) כי עיקר מלכות תלויה בזה בבחינת עצות שלימות כנ"ל. ועל כן כשברח דוד מפני אבשלום בנו בקש גדוד מהשם יתברך סכך נא עצת אחיתופל ה' וכן היה כי עיקר נפילת אבשלום היה על ידי שהשם יתברך בלבל עצתו שנחלקה עצתו לשנים ולא ידע איך לעשות. עד שעשה כעצת חושי הארכי ולא עשה כעצת אחיתופל שהיתה טובה לפניו ועל ידי זה היתה מפלתו. כמו שכתוב וה' צוה להפר עצת אחיתופל הטובה לבעבור וו' כי עיקר המלכות הוא על ידי עצות כנ"ל. ועל כן קודם שמיני עצרת שאז הוא גמר תיקון המלכות כידוע. על כן אנו לוקחין מקודם ערבי נחל שהם בחינת תיקון העצות שנתתקנין על ידי אפיקי מים על ידי בחינת מים טהורים שנתגלין אז בחינת ההוא יומא וישב יצחק ויחפור וכו'. ועל ידי זה אז וזוכין בשמיני עצרת להשלים בחינת תיקון המלכות. כי עיק תקון המלכות דהיינו שיתגלה מלכות יתברך עלינו הוא על ידי התורה שהוא תרי"ג עיטין דאורייא כמו שכתוב לי עצה ותושיה.

EN:
For when a person becomes distant from Hashem, blessed be He, G-d forbid — all the more so when he falls into evil cravings and transgressions, G-d forbid — then he is the aspect of “Rachel weeping for her children” (Yirmiyahu 31:14), etc. For the Sh’chinah [Divine Presence], which is the holiness of Yisrael, is called “Rachel,” as is known. And then she is in the aspect of “Like a ewe before her shearers, she is silent” (Yeshaya 53:7) — namely, the holiness of the soul of [a person from] Yisrael, which is the aspect of Rachel, is among the k’lipos and sitrin achranin [Other Sides] that oppress and constrict her. And from the great weakness [of the soul] through the abundance of his sins, she is “like a ewe before her shearers, she is silent” — for they shear and rob her and take from her her glory and her splendor, and she is silenced among them.

Segment 19
HE:
וּכְלָלִיּוּת ב' הַשִּׁינִין הֵם ז' רָאשִׁין בְּחִינַת יְסוֹד, שֶׁהוּא בְּחִינַת שַׁבָּת, שֶׁהוּא יוֹם הַשְּׁבִיעִי, כַּמּוּבָא, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מלאפום שֶׁשָּׁם הַנְּקֻדָּה כַּנַּ"ל, שֶׁהוּא יוּד עַל וָי"ו, בְּחִינַת זַיִן, בְּחִינַת זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וְכוּ', כַּמּוּבָא וְעַל-כֵּן שַׁבָּת לַאו זְמַן תְּפִלִּין ( מְנָחוֹת לו), כִּי שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב הֵם עַצְמָן אוֹת, דַּיְקָא בְּחִינַת בְּרִית שֶׁשָּׁם הַנְּקֻדָּה וּבְשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב מְאִירָה הַנְּקֻדָּה מֵעַצְמָהּ מֵחֲמַת קְדֻשַּׁת הַיָּמִים בְּעַצְמָן, כִּי זֶה עִקַּר קְדֻשַּׁת שַׁבָּת בִּבְחִינַת הַנְּקֻדָּה הַקְּדוֹשָׁה, כַּמּוּבָא וְגַם יוֹם טוֹב מְקַבֵּל מִשַּׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, וְעַל-כֵּן בְּשַׁבָּת עוֹלִין כָּל הָעוֹלָמוֹת אֶל הַקְּדֻשָּׁה בִּכְנִיסַת שַׁבָּת, שֶׁזֶּה נַעֲשֶֹה עַל-יְדֵי הֶאָרַת הַנְּקֻדָּה הַנַּ"ל, שֶׁהִיא בְּחִינַת שַׁבָּת, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִתְקַשְּׁרִין כָּל הַשְּׁבִירוֹת אֶל שֹׁרֶשׁ נְקֻדָּתָם וְנִתְתַּקְּנִין וְזֶה בְּחִינַת עֹנֶג שַׁבָּת, כִּי אָז נִתְבַּטְּלִין אַהֲבוֹת הַנְּפוּלוֹת וְזוֹכִין לְעֹנֶג שַׁבָּת, בְּחִינַת אַהֲבוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת, בְּחִינַת אָז תִּתְעַנַּג עַל ה' וְעַל-כֵּן שַׁבָּת לַאו זְמַן תְּפִלִּין כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת ג' סְעֻדּוֹת שֶׁל שַׁבָּת כְּנֶגֶד ג' נְקֻדּוֹת הַנַּ"ל: 

~ אות ח

 וְעַל-כֵּן תְּפִלִּין צָרִיךְ לִנְהֹג

EN:
"Chazeh haveis ad di charsavan remivu v'Asik Yomin yesiv, levusheih kis'lag chivar" . Tzitzis, the rectification of garments, are the Kisei HaKavod — judging everyone favorably with great mercy. "Im yih'yu chata'eichem kashanim, kasheleg yalbinu; im ya'dimu katola, katzemer yih'yu" — the thread of techeiles whitening sins on Yom HaKippurim.43 Tzitzis are the "Place of the world," judging everyone favorably — all sins forgiven.

Segment 21
HE:
אות ח ועל כן תפילין צריך לנהוג בהם קדושה ואסור לכנוב בהן לבית הכסא (שלחן ערוך סימן ל"ז סעיף ג') ואסור לנהוג בהם קלות ראש וצריכין גוף נקי דוקא שלא יפיח בהן (שם סעיף ה') כי תפילין הוא בחינת אור הנקודה הקדושה כנ"ל שהיא בחינת שבת כנ"ל, ושבת קביעא וקיימא, היינו שבחינת שבת בחינת נקודה הקדושה הנ"ל היא קביעא וקיימא בקדושתה תמיד ואינה משתניתואינה יוצאת לחוץ לעולם, ועל כן אסור לצאת בהן לחוץ דהיינו למקומות שאינם נקיים וכיוצא, כי הם בחינת אור הנקודה הקדושה בעצמה שהיא קבועה בקדושה לעולם בבחינת שבת, בחינת שביתה וקביעות ואינה יוצאת לחוץ לעולם, בבחינת (שמות טז) אל יצא איש ממקומו ביום השביעי, ועל כן לילה לאו זמן תפילין, כי זאת הנקודה השורה אצל ברית המתגלה בבחינת תפילין כנ"ל, אינה מאירה לחוץ כי אם על ידי בחינת מלכות דהיינו על ידי הדיבור בבחינת (תהלים מט) פי ידבר חכמות, כמו שכתוב שם במאמר הנ"ל, כי עיקר הארת הנקודה לתקן הכלים הנשברים כמבואר שם ותיקונם על ידי בחינת כלים חדשים, וזה נעשה על ידי הדיבור דייקא שהוא בחינת מלכות פה, כי הדיבור הוא בחינת כלי השפע כמו שכתוב שם היינו בחינת כלים לתקן הנשברים כנ"ל, ועל כן בלילה שאז בחינת מכלות דקדושה בעולמות התחתונים לברר בירורים כמובא על כן אי אפשר שיאיר אז הארת התפילי דהיינו אור הנקודה הנ"ל, כי הנקודה אינה יוצאת לחוץ כנ"ל, רק ביום שאז עולה המלכות עם כל הבירורים אל הקדושה ואזי מאיר אור הנקודה ונעשין תפילין כנ"ל, כי אור הנקודה מאירה רק על ידי בחינת המלכות בבחינת פי ידבר חכמות ומלכות פה כנ"ל:

EN:
Therefore at the beginning of Yom HaKippurim, one wraps in tzitzis immediately. The primary Chesed and mercy of forgiveness is through tzitzis — where there is the place of each one, judging everyone favorably, forgiving sins.

This is the 13 chulyos in the tzitzis, corresponding to the 13 attributes of mercy. And: "Hinei makom iti" — "Behold, there is a place with Me" — said when Hashem wished to wrap in tzitzis to arrange the 13 attributes before Moshe. From this verse our Sages derived : "The Holy One is the Place of the world, and the world is not His place." This depends upon that — through being the Place of the world, all attributes of mercy are drawn, knowing the place of each one. This is wrapping in tzitzis — the "Place of the world."

Segment 23
HE:
אות ט וְזֶה בְּחִינַת ג' תְּפִלּוֹת שֶׁמִּתְפַּלְּלִין בְּכָל יוֹם, דְּהַיְנוּ שַׁחֲרִית, מִנְחָה, עַרְבִית, כְּנֶגֶד בְּחִינַת ג' הַנְּקֻדּוֹת הַנַּ"ל, כִּי הַנְּקֻדּוֹת מְאִירִין עַל-יְדֵי בְּחִינַת תְּפִלָּה בִּבְחִינַת פִּי יְדַבֵּר וְכוּ', כַּמּוּבָא שָׁם, כִּי ג' הַנְּקֻדּוֹת הַנַּ"ל הֵם בְּחִינַת נְקֻדָּה עִלָּאָה וּנְקֻדָּה תַּתָּאָה וּנְקֻדָּה הָאֶמְצָעִית הַמַּמְשֶׁכֶת הַהֶאָרָה מֵעֶלְיוֹנָה לַתַּחְתּוֹנָה וְזֶהוּ בְּחִינַת שַׁחֲרִית, מִנְחָה וְעַרְבִית, כִּי שַׁחֲרִית וְעַרְבִית הֵם בְּחִינַת נְקֻדָּה עֶלְיוֹנָה וְתַחְתּוֹנָה, שֶׁהֵם בְּחִינַת יוֹם וְלַיְלָה, תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ וּתְפִלִּין שֶׁל יַד, כַּמּוּבָא וּמִנְחָה הִיא בְּחִינַת נְקֻדָּה הָאֶמְצָעִית הַפּוֹתַחַת וּמַמְשֶׁכֶת הַהֶאָרָה מֵעִלָּאָה לְתַתָּאָה, כַּמּוּבָא בְּהִלְכוֹת תְּפִלַּת הַמִּנְחָה, שֶׁמִּנְחָה הוּא בְּחִינַת פתח, שֶׁהוּא בָּאֶמְצַע בֵּין ב' הַנְּקֻדּוֹת כַּנַּ"ל, וְעַל-כֵּן אֵין קְרִיאַת שְׁמַע בְּמִנְחָה רַק בְּשַׁחֲרִית וְעַרְבִית, כִּי עִקַּר הַנְּקֻדּוֹת הֵם רַק ב' עִלָּאָה וְתַתָּאָה, שֶׁהֵם בְּחִינַת תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ וּתְפִלִּין שֶׁל יַד, וְעַל-כֵּן יֵשׁ בָּהֶם פָּרָשִׁיּוֹת בְּחִינַת מֹחִין וְזֶהוּ בְּחִינַת שַׁחֲרִית וְעַרְבִית שֶׁהֵם בְּחִינַת נְקֻדָּה עִלָּאָה וְתַתָּאָה, וְעַל-כֵּן יֵשׁ בָּהֶם קְרִיאַת שְׁמַע בְּחִינַת מֹחִין, אֲבָל מִנְחָה הוּא רַק בְּחִינַת הַמְשָׁכַת הַהֶאָרָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִלִּין, שֶׁהוּא בְּחִינַת נְקֻדָּה הָאֶמְצָעִית שֶׁאֵין שָׁם פָרָשִׁיּוֹת כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן אֵין בְּמִנְחָה קְרִיאַת שְׁמַע גַּם כֵּן כַּנַּ"ל לְעִנְיַן קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִלִּין, כִּי מִנְחָה הִיא בִּבְחִינַת קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִלִּין, שֶׁהוּא בְּחִינַת לֵאָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת דִּינִים, כִּי יִצְחָק תִּקֵּן תְּפִלַּת הַמִּנְחָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת דִּינִים, בְּחִינַת ( בְּרֵאשִׁית כז) וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאוֹת, שֶׁזֶּה בְּחִינַת לֵאָה, בְּחִינַת ( שָׁם כט) וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת, כִּי תּוּקְפָא דְּדִינָא דְּמִנְחָה הוּא בְּחִינַת אֲחִיזַת עֵשָֹו, בִּבְחִינַת וַיִּשְׁלַח לְעֵשָֹו מִנְחָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא, וְלֵאָה הָיָה בָּהּ מִבְּחִינַת דִּין הַקָּשֶׁה שֶׁל עֵשָֹו, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( בְּרֵאשִׁית רַבָּא פֶּרֶק ע) שֶׁלֵּאָה הָיְתָה רְאוּיָה לְעֵשָֹו אֶלָּא שֶׁעַל-יְדֵי בְּכִיָּתָה נִצְּלָה מִמֶּנּוּ נִמְצָא, שֶׁלֵּאָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִלִּין, הִיא בְּחִינַת תְּפִלַּת הַמִּנְחָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת נְקֻדָּה הָאֶמְצָעִית כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן כָּל תִּקּוּנֵי הַתְּפִלָּה בְּשַׁחֲרִית, כִּי שַׁחֲרִית הוּא בְּחִינַת נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁהוּא הָעִקָּר, כִּי כָּל הג' נְקֻדּוֹת כְּלוּלוֹת בָּהּ כַּנַּ"ל, כִּי אַבְרָהָם תִּקֵּן שַׁחֲרִית, וְאַבְרָהָם הוּא בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת אוֹר הַנְּקֻדָּה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁהִיא בְּחִינַת חֶסֶד, בְּחִינַת אַבְרָהָם, בְּחִינַת ( תְּהִלִּים קי) אַתָּה כֹּהֵן לְעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם וְעַל-כֵּן עִקַּר תִּקּוּנֵי הַתְּפִלָּה בְּשַׁחֲרִית שֶׁאָז מִתְפַּלְּלִין בִּתְפִלִּין וּמַאֲרִיכִין בְּיוֹתֵר בִּתְפִלָּה, כִּי עִקַּר הַנְּקֻדָּה מֵאִיר בְּשַׁחֲרִית, שֶׁהוּא בְּחִינַת חֶסֶד לְאַבְרָהָם, כִּי הַנְּקֻדָּה הוּא אוֹר הַחֶסֶד כַּנַּ"ל: 

~ אות י

 וְזֶה בְּחִינַת תְּפִלָּה בְּצִבּוּר שֶׁעִקַּר הַתְּפִלָּה ה

EN:
This is the knots and windings of tzitzis — to unravel and sweeten all knots of the Sitra Achara. "Place" — Asiyah, tzimtzum, physical matter — is a knot, where the thing is so constricted it becomes gross matter. Therefore chomer [matter] means a knot, as Rashi explains.44 From "place" — tzimtzum, knot — all knots of the Sitra Achara are drawn. One who is not guarded becomes ensnared in their knots — "Vachavalim parshu reshes" .

Every place where a person is ensnared in sin — this is a knot: "asirei oni uvarzel"45. This is issur — all transgressions are called issur, meaning a knot46 — bound like birds in a trap, may the Merciful One save us. One must beseech Hashem to escape their knots.

Segment 25
HE:
אות י וזה בחינת תפלה בצבור שעיקר התפלה הוא בציבור דוקא כי אין ציבור פחות מיו"ד. וכשיש יו"ד אז מאיר אור הנקודה הקדושה שהיא בחינת יו"ד כמו שכתוב שם, ועל כן אז אומרים קדושה, כי אין דבר שבקדושה בפחות מיו"ד (מגילה כג) כי הנקודה נקראת קדש כמו שכתוב שם על פי וגוי קדוש, והוא בחינת יו"ד. ועל כן אין דבר שבקדושה בפחות מיו"ד, וזהו בחינת ג' קדושות קדוש קדוש קדוש בחינת ג' הנקודות הנ"ל שהם נקראין קדוש כנ"ל, וזה בחינת חזרת התפלה על ידי השליח צבור, כי השליח צבור הוא בבחינת צדיק הדור שהוא כלול מכל הציבור, והוא בבחינת נקודה הכללית שכל הנקודות מקבלין ממנו וכמובא בדברי רבינו ז"ל (חלק א' סימן רפ"ב) שהשליח צבור כלול מכל הנקודות טובות שיש בכל הציבור, ועל כן מתחלה מתפללין בלחש כל אחד בפני עצמו, כדי שכל אחד יקבל מיניה וביה, ועל ידי שמתפללין בציבור נכללין זה בזה ומקבלין דין מן דין, וכולם כאחד מקבלין מבחינת נקודה הכללית דהיינו חזרת התפלה על ידי השליח צבור שהוא בחינת נקודה הכללית, ועל כן חוזר התפלה, כדי שיאיר לכל הנקודות, כי נקודה הכללית צריכה להאיר לכל הנקודות, וכולם צריכין לקבל ממנה כמו שכתוב שם, ואזי בחזרת התפלה אומרין קדושה ג' פעמים קדוש קדוש קדוש, דהיינו כליות כל הג' נקודות כנ"ל:

EN:
This is the knots and windings of tzitzis — many double knots and windings upon windings — to sweeten and nullify all knots of the Sitra Achara. Tzitzis are the "Place of the world" — all places (knots, matter) are found there. Therefore everything is sweetened. Whoever is ensnared, even in the lowest level, bound in multitudes of knots — nevertheless, through tzitzis, the "Place of the world" where all root-knots are found, everything is sweetened. The judgment is only sweetened at its root.

Therefore there are 39 windings — tal oros [39 lights] from the first three letters of the Name — the three Patriarchs, the three festivals47 — from which tzitzis emerge. The 39 lights are the holiness of Shabbos, opposite the 39 melachos — the defilement of the serpent . The 39 melachos are knots — labor is knot and tzimtzum: "Vatikasher kol hachomah" .

Segment 27
HE:
אות יא וזהו בחינת איסור החמור של הוצאת זרע לבטלה ח"ו, על פי מה שכתוב לעיל שהנקודה השורה אצל הברית שלום היא קבועה בקדושה תמיד, ואינה יוצאה לחוץ, וגם אינה מאירה למטה כי אם על ידי בחינת מלכות פה כמו שכתוב לעיל, ועל כן הטפה הקדושה שיוצאת מן היסוד שהיא בחינת אור הנקודה הקדושה הנ"ל, אסור להוציאה לחוץ, כי אם על ידי בחינת מלכות דהיינו בת זוגו ואז נעשה מזה תיקון גדול, דהיינו תיקון השבירות כנ"ל, כי כל הזווגים הקדושים לברר ולתקן בחינת הכלים הנשברים כמובא, ועל כן עיקר הזווג בשבת שאז מאירה הנקודה כנ"ל, אבל כשח"ו מוציא הטפה לבטלה ח"ו, נמצא שח"ו ממשיך אור הנקודה שביסוד לחוץ, וכאילו מחריב את העולם שנותן להם יניקה ח"ו מבחינת אור הנקודה בעצמה שנמשכת לחוץ, והוא מחדש שבירת כלים, כמובא בכתבי האריז"ל, כי לא די שאינו מתקן הכלים הנשברים על ידי אור הנקודה הקדושה כי אם אדרבה שחוזר וממשיך אור הנקודה לחוץ, וחוזרים הכלים להשתבר, מאחר שאין כלים לקבל האור, ועל כן אמרו שהוא כאלו עוקר מזלו ח"ו, כי ח"ו עוקר הנקודה שהיא עיקר שורש חיותו, ועל כן אמרו שאין מועיל לו תשובה, כי אי אפשר לו לשוב, כי להיכן ישוב מאחר שפגם בהנקודה בעצמה, כי כל זמן שנשארה הנקודה קיימת מועיל תשובה, אבל זה שפגם בהנקודה בעצמה וכאלו עוקר נקודתו ח"ו, להיכן ישוב, אבל באמת אף על פי כן אין דבר שעומד בפני התשובה, וכמובא בכל הספרים שאף על פי כן אם יעשה תשובה יתכפר לו בוודאי, אך עיקר תשובתו הוא רק על ידי צדיק הדור שהוא בחינת נקודה הכללית שמשם מקבלין כל הנקודות, וזה מאחר שפגם בנקודה שלו בעצמה על כן מוכרח לקבל אור הנקודה מחדש, וזה אי אפשר כי אם על ידי צדיק הדור שהוא שורש כל הנקודות ועל כן יש לו כח להאיר לו הנקודה מחדש, כי שם שורש כולם כנ"ל, וכן מובן בדברי רבינו במאמר בחצוצרות (סימן ה') על פסוק אוזן שומעת תוכחת חיים, שעיקר תיקון ענין זה הוא על ידי צדיק הדור עיין שם, והנה מאחר שמן הדין אין מועיל לו תשובה, ואף על פי כן יש לו תקנה אם הוא מתחרט ומתחנן לפני המקום ברוך הוא כנ"ל וכמובא, הנה זה הוא רק חסד חנם מלפניו יתברך שיקבל בתשובה מי שאין ראוי לקבל, וזהו בעצמו תיקונו, כי כשזוכה לעורר רחמי השם יתברך עליו לקבלו בתשובה, נמצא שהוא מעורר ומגלה חסד חדש לגמרי מה שלא היה מעולם, כי החסד אשר מעולם אינו ניתן לכפר לו מאחר שאין מועיל לו תשובה, כי מה שמועיל תשובה לכל החטאים הוא רק מצד החסד כמו שאמרו רז"ל (ילקוט שמעוני ב' שנח) שאלו למדת הדין וכו', ומאחר שלזה אין מועיל תשובה נמצא שהחסד אשר מעולם שהוא מחייב שיועיל תשובה לכל החטאים, אינו מועיל לו מאחר שאמרו שאין מועיל לו תשובה ובאמת כך ראוי לו מאחר שפגם בהנקודה, והנקודה הוא אור החסד ומאחר שפגם באור החסד אין לו תשובה, כי שם פגם, על כן כשהשם יתברך רוצה לרקחם עליו הוא עושה עמו חסד חדש שלא היה מעולם, כי עתה הוא יתברך מחדש חסדו לתקן ולמחול אפילו על זה העון גם כן, וזה הוא עיקר תקונו, מאחר שעתה בהכרח נמשך חסד חדש כנ"ל, ועל ידי זה נתתקן, כי חוזר לקבל נקודה חדשה על ידי החסד החדש, כי הנקודה הוא חסד כנ"ל, ומאחר שנמשך עתה חסד חדש, על ידי זה בעצמו מקבל אור הנקודה שהיא חסד, וזהו תיקונו, והבן:

EN:
Shabbos is "above place" — all 39 melachos (knots, tzimtzum, physicality of "place") are nullified. The 39 melachos are derived from the Mishkan , for there were all 39 melachos. The 39 melachos of the Mishkan were the aspect of the 39 lights, as our Rebbe wrote . Through the 39 melachos of the Mishkan, all the 39 melachos of the serpent's defilement — tzimtzumim, physicality of "place" — were sweetened and nullified. For the Mishkan, the aspect of the Beis HaMikdash, was "above place," "a little that holds a lot" — there in the Mishkan was the Ark, "a little that holds a lot."

This is the 39 windings in tzitzis — nullifying all windings and knots of the Sitra Achara through the 39 windings, the 39 lights, the "Place of the world." This is what our Sages said : "A person made bundles and bundles of transgressions — let him make corresponding bundles and bundles of mitzvos." Transgressions are bundles and knots; one must make corresponding bundles of mitzvos — bundles and knots of holiness. This is the windings and knots of tzitzis.

Segment 29
HE:
אות יב ועיקר זה בתיקון בשלימות הוא רק על ידי משיח שיבא במהרה בימינו, כי משיח יבא לתקן זה החטא ביותר כמובא בספרים, בבחינת (ישעיה יב) ונפוצות יהודה יקבץ, שיקבץ כל הנדחים והנפזרים בארבע כנפות הארץ, שזהו תיקון ענין זה כמובא בספרים, בבחינת (ישעיה יב) ונפוצות יהודה יקבץ, שיקבץ כל הנדחים והנפזרים בארבע כנפות הארץ, שזהו תיקון ענין זה כמובא, כי משיח הוא בחינת אור החס החדש המתקן הכל, בבחינת (תהלים יח) ועושה חסד למשיחו, וזה בחינת (ישעיה נט) ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב, ולשבי פשע דייקא, שהם השבים על חטא הנ"ל שנקרא (שם נז) ילדי פשע זרע שקר וכמו שכתוב בכוונות שמקרא זה מדבר בתיקון ענין זה, ולהם דייקא יבא הגואל צדק, כי כל תיקונם על ידו דייקא כנ"ל, וכשיבא ויתקנם אז יחזור ויאיר בהם הנקודה שהיא כלולה מג' נקודות כנ"ל, וזהו (שם נט) ואני זאת בריתי ~ אותם וכו' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך, כי הוא מתגלה בפה כנ"ל, לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך וכו', היינו בחינת ג' נקוןדות שהם בחינת ראש תוך סוף כנ"ל, שהם בחינת ג' מדריגות מאב לבן ולבן הבן, שכל אחד מקבל מן העליון ועליון מעליון וכנ"ל, שכל הג' נקודות קשורות זו בזו כנ"ל, וכולם יאירו ויתגלו על ידי משיח כנ"ל, וזהו אמר ה' מעתה ועד עולם, כי גאולה האחרונה היא לעולם ועד, וזה שאומרים אחר כך קדושה דסידרא, דהיינו ג' קדושות, שהם גם כן בחינת הנקודה שכלולה מג' נקודות כנ"ל:

EN:
No chulyah is fewer than three [windings],48 for the essential knot of holiness is the aspect of Yaakov — "V'hachut hameshulash lo bimheirah yinatek" — "The threefold cord is not quickly torn" . He encompasses all three Patriarchs, the three festivals. He is the aspect of "anaf eitz avos" — "a branch of a thick-leaved tree" — and avos is no fewer than three.49

This is Sukkos, the third festival, the aspect of Yaakov. Then one takes the four species and binds three species together — the three Patriarchs, Yaakov — illuminating the esrog, the bas ayin,50 completing the four species. This is the four tzitzis with chulyos, each chulyah three windings. And 39 windings plus five double knots (ten knots) — all together 49, corresponding to the 49 days of the Omer, the filling of the moon through elevating "place" and "time" upward — the aspect of tzitzis.

Segment 30
HE:
לחון, חס ושלוּם, ואפלו אם יוצאת כַּמוּ שיוצאת
תפס אוּתָה מִיד שִזְבר וַיִחַזירגָה אֶל. מְקימָה
לְמַחַשָבָה נְקְיָה וּכשָרה. בִּי הַמחֶשְבָה בְּיִד הָאָרֶם
תָּמִיד כנ"ל, כּי אי אִפשר שיכנס בְּמחו שני מחשבות
בַּשוּם אפֶן.
וזה בְּחִינַת עמָר שעורים, הִינוּ שְבְּחִינת שעורים
שְהוּא בְּחִינַת כח המדמה כנ"ל שמשם כָּל הַגִּסִיונוּת
הַבָּאים על הָאָדָם כַּפִי המחשבות שחושב. וכל אלו
הַמַחֶשָבות הם בְּחִינת שערות מוּתְרִי מחין כידוּע.
וזֶה בַּחִינת 'שעורים' לְשון שעָרות. וכל אלו הַשעָרוּת
שָהֶם הַמוּתְרִי מחִין שְמהֶם כָּל הַהַרְהוּרִים וְהַבַּלְבוּלִים
הַבָּאִין מהמדמה שהוא בַּחִינת שעורים כַלֶם הֶם
בַּבְחִינַת עמר וּמַדָה. וְזהוּ בְּחִינַת עמָר שעורים
שצריכין לידע שָהַמח יש לו מה וּנְבוּל, וָאִין יכול
לְכָנם בו יותַר ממחשבֶה אֶחַת בִּשום אפן, כַּמו כַּלִי
שְמַחְזְקֶת מִדֶה אֶחַת וְיוּתֶר מִזֶה אי אֶפשָר לְכְנס בֶּה,
בּמו כן המח הוא כְּלִי שאי אִפשר לְכָנם בו כּי אם
שערה אַחַת שְהִיא מחשְבֶה אֶחַת, וְיותֶר מזֶה אי
אִפשָר לְכָנם בו בָּבת אחת, כִּי אינו יכול לְקְבַּל בי
אם מִחשְבָה אחַת. רק מִחָמת רהיטת המחין, כִּי המח
רין מאד וְאינו נָח לְעוּלֶם והוא כַּמו הָאִינו נָח (שקורין
אום רוא שבזייניר) עַלדכן המחשבות רודפין מאד
מחשבָה אֶחַר מִחשבֶה, מחֶמת זה טועים הרבה כָּאלוּ
אִין הַמַחֶשְבָה בְּיְדֶם, אבֶל בָּאָמַת לא כַן הוא, בִּי אִין
יכול לְכָנם בְּהַמחשבָה שְתִי מחַשבוּת בִּיְחָד.
וכֶשָיחשב מחשָבֶָה אַחָרֶת בַּוְדַאי תְּרְחֶה הַמִחֶשֶבָה
הראשוּנָה בְּלי מַלְחְמָה רק בֶּשָב וְאֶל תַּעֶשָה.
וזֶה בְּחִינַת עמר שעורים, שְהַמחשבות, שהֶם בַּחִינת
שערוּת, הֶם בּמח בִּבְחִינת. עמר ומדה ואי אִפֶשָר
לְכָנם שִתִי מחשבות בַּפעַם אֶחֶת בשום אפן כנ"ל.
זה עַקַר הַטְֶחְרָה מזהָמַת מְַריִם שֶהוּא לְהַטְחֶר מפָּנֶם
הַבּרִית שְבָּא עליודי פָּם הַמחֶשְבֶה, כִּי עְקַר הַטֶחְרָה
עלדידי ששומרין המח כְּחוּט השערה לְבַל תִּצַא חוץ
ְגְּבוּל. ואַפלוּ אם כְּבֶר יָצָא כְּמו שְיִצָא בְּקֶל יְכוּלין
לְהחְזירוּ | עלדידי חוט השערה, דְהַינוּ ‏ עליידי
ששומרין מַעַתֶּה לְהְתְחִיל לחשב מִחֶשְבֶה אֶחְרֶת, בָּ
תָּכֶף בְּשָיְתְחִיל כְּחוט הַשְעֶרָה לחשב מִחשְבָה אֶחָרֶת
בְּשָרה, תִּהְיָה נִדְחה הַמחֶשָבֶה הַראשינָה מִמִילָא
[עלדכן מִתְחִַילִין מוד לסְפר הומים לָעמֶר, כִּי הַיָּמִים
הֶם הַחַיוּת של הָאָדֶם, כּי כָּל חיותו נִכַלֶל בּימים
ּבזמן שָהֶם כָּל יָמִי חַייו. וְעְקַר הַחִיוּת הוא הַחְכְָמָה

Segment 31
HE:
שבמח, כָּמו ש3תוּב (קְהֶלֶת ז): "הַחְכְמָה תִּחַיָה וְכו'".
ועלדכן בַּכָל יום יש בו חְכָמַה וְשכַל שהוא חַיוּתו
ְכַמְבאֶר בָּל זה בְּדברִיי ז"ל בְּמָקוּם אֶחָר, עַליכֶּן
צְרִיכִין לְסְפר הַיָמִים לֶעמַר שתְכֶף כְּשְבָּא הַיום
צֶרִיכין לְסְפְרו וְלְמנותוּ לְעמַר. לידע שהַיום, שְהוּא
הַחִיוּת, שהוא הַחְכְמָה שָבְּמחַ שמשם כָּל המחשבות
הֶם בַּבְחִינת עמֶר ומדה בַּבְחִינת עמר שעורים שאין
שני שעָרות שהם שני מחשבות יכולין לְכָנם בַּפַעַם
אחַת, כַּמוּ שִבְּתוּב (איוב לח) "מי פלג לשטף תִּעְָלָה
וזֶה: "שָבַע שִבָּתוּת תְּמִימות. תְּהְיִינָה", | שֶצרִיכִין
לספר מִתְּחְלַת הַיום כָּדִי שִיּהְיוּ תְּמִימִים, הִַינו
שצְריכִין לזֶהֶר מִתְּחְלַת הַיוּם. שְיְהְיָה תָּמִים בלו
עלדידי שסופרו לְעמר, שעליידי זה ממשיף על עצמו
קֶדשֶת הְעמָר וְהַמְרָה של הַמחשְבָה, שעַלייְרִי זֶה
יכול לְדְחוּת כָּל המחשבות רַעות כנ"ל, שעָלדידי זֶה
עַקַר קֶדשֶת המחין שְהֶם קדשת הַבָּרִית שְממֶשִיכִין
ימי הַסְפִירֶה וכנ"ל. וצריכין. לִוֶהר בְּזֶה. מָאד
מִתְּחְלת הַיוּם לְבָּלִי לְהַתְחִיל לְהָנִיחַ לְכָנם בַּמהַ
מחֶשָבָה רְעָה חס ושָלוּם, וָאם כְּבֶר נִכְנֶסָה הָס

Segment 32
HE:
וְעַל-כֵּן בִּגְמַר הַתְּפִלָּה וְהַתְּפִלָּה הוּא בְּחִינַת נִשְׁמָע בְּחִינַת נִסְתָּר וְכוּ' כַּנַּ"ל וּבִגְמַר הַתְּפִלָּה כְּשֶׁמַּגִּיעִין לְבִרְכַּת רְצֵה וּמוֹדִים וְכוּ' שֶׁהֵם גְּמַר הַתְּפִלָּה כְּעֶבֶד שֶׁקִּבֵּל פְּרָס מֵרַבּוֹ וְכוּ', כְּמוֹ שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בְּרָכוֹת לד) וְאָז צְרִיכִים לִזְכּוֹת לְהַשִּׂיג הַנִּשְׁמָע, לַעֲשׂוֹת מֵהַנִּשְׁמָע נַעֲשֶׂה, דְּהַיְנוּ לִזְכּוֹת לִבְחִינַת יְרוּשָׁלַיִם יִרְאָה שָׁלֵם וְזֶהוּ בְּחִינַת בִּרְכַּת רְצֵה שֶׁהוּא בְּחִינַת יִרְאָה כְּמוֹ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים שָׁם בְּעֵת שֶׁהַכֹּהֲנִים רוֹצִין לִשָּׂא כַּפֵּיהֶם שֶׁאָז אוֹמְרִים שָׁם וְשָׁם נַעֲבָדְךָ בְּיִרְאָה וְכוּ' וְסִיּוּם הַבְּרָכָה שֶׁאוֹתְךָ לְבַדְּךָ בְּיִרְאָה נַעֲבֹד, וְעַל-כֵּן אָז הַכֹּהֲנִים עוֹקְרִין רַגְלֵיהֶם בִּשְׁבִיל נְשִׂיאַת כַּפַּיִם. וְאַחַר כָּךְ מְבָרְכִין אֶת יִשְׂרָאֵל אֵצֶל שִׂים שָׁלוֹם וְעִקַּר הַבְּרָכָה הוּא שָׁלוֹם שֶׁהוּא סִיּוּם גְּמַר בִּרְכָתָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם, כִּי עִקַּר נְשִׂיאַת כַּפַּיִם שֶׁל הַכֹּהֲנִים הוּא לְהַמְשִׁיךְ בְּחִינַת חוֹתַם הַיָּדַיִן שֶׁהוּא בְּחִינַת יְרוּשָׁלַיִם קִרְיָה נֶאֱמָנָה שֶׁזּוֹכִין עַל-יְדֵי הַתְּפִלָּה שֶׁהוּא בְּחִינַת נִשְׁמָע כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן נוֹשְׂאִין כַּפֵּיהֶם בִּשְׁעַת תְּפִלָּה דַּיְקָא, וְהָעִקָּר הוּא אֵצֶל בִּרְכַּת שִׂים שָׁלוֹם. וְזֶה עִקַּר בִּרְכָתָם בְּחִינַת וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם כַּנַּ"ל, הַיְנוּ בְּחִינַת מַאֲמָר הַשָׁלֵם הַנַּ"ל, כִּי עוֹקְרִין רַגְלֵיהֶם בָּעֲבוֹדָה שֶׁהוּא בְּחִינַת יִרְאָה כַּנַּ"ל וְאַחַר כָּךְ מְבָרְכִין בְּשָׁלוֹם, הַיְנוּ בְּחִינַת יִרְאָה שָׁלֵם שֶׁהוּא בְּחִינַת יְרוּשָׁלַיִם קִרְיָה נֶאֱמָנָה שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת חוֹתַם הַיָּדַיִן שֶׁמַּמְשִׁיכִין הַכֹּהֲנִים דַּיְקָא עַל-יְדֵי נְשִׂיאַת יְדֵיהֶם כַּנַּ"

EN:
The matter of this awesome story of the Prince who was exchanged — through this, the world thought he was the son of the maidservant, and through this the cruel one — the true son of the maidservant — overpowered him and drove him from his place. Through this, the true Prince fell in his mind, until he came to evil, etc. All this is well understood to one who understands even a little: this is the secret of the entire matter of the exile of Yisrael — they are driven from their land and from their place, wandering like a bird from its nest, scattered among the nations. The kingdom and dominion belong to them [the nations], and Yisrael are considered, in our great sins, like slaves and maidservants.

Segment 33
HE:
וע"כ קודם שבת שאז עולין כל הניצוצות ונכללין בקדושה בכניסת שבת ומתייראין שלא יתאחזו הקליפות הרעים ג"כ ע"כ יורד שלהובא דאשא ושורף אותם היינו בחי' אש המשפט הנ"ל וזהו בחי' רחיצת חמין בע"ש כידוע ואח"כ טובלין במקוה שהוא בחי' רבועא בחי' מ"ם הנ"ל. בחי' מ"ם סאה של המקוה כי כשיורד אש המשפט לשרוף את הרע אזי אח"כ נשאא המשפט רק בבחי' רחמים וחסדים בחי' מימי החסדים בחי' ויגל כמים משפט כי משפט עמודא דאמצעיתא שכלול רחמי ודינא אש ומים כי זה סוד המובא בכוונות הנ"ל. שבתחילה קודם הנסירה אז הם אב"א ואז ז"א כלול מחסדים וגבורות ובשעת הנסירה שנעשה ע"י השינה בכל לילה וכן בר"ה עי"ז נמשכין כל הגבורות להמלכות ונשאר ז"א כולו חסדים לבד היינו כנ"ל שבתחילה מעוררין אש המשפט כדי לשרוף את הרע שלא יתאחז בלבו ואח"כ נמשך כל האש שהוא בחי' גבורות להמלכות שהוא בחי' היכל הקודש וכו' כנ"ל ואז נשאר המשפט בבחי' מימי החסדים לבד בבחי' רחמים בבחי' (תהלים קי"ט) רחמיך רבים ה' וכו'. וזה בחי' הטבילה של הגר אחר המילה שהוא בחי' אש המשפט חרב פיפיות וכו' כנ"ל. בחי' כסא כנ"ל. ואח"כ שחותכין הרע שהוא הערלה ע"י חרב פיפיות הנ"ל. אח"כ נשאר המשפט בבחי' רחמים בחי' מימי החסדים כנ"ל. וזהו בחי' הטבילה במקוה של מ"ם סאה כנ"ל. וזהו בחי' הרחיצה במים או טבילה בכל בוקר היינו כנ"ל:

EN:
For these two categories represent two different levels of the suppressed good being elevated: the b'hemah represents the lower level, and the chayah represents the higher, wilder level — the goodness hidden at greater depths of impurity and wildness. And the different laws that apply to them — fat permitted vs. forbidden, blood covered vs. uncovered — hint at the different modes of elevation required for each level.

Segment 34
HE:
וזה בחינת מה שאמרו רז"ל (נדרים פרק א') שעיקר החורבן היה על שלא ברכו בתורה תחלה. כמו שכתוב (ירמיה ט') על מה אבדה הארץ וכו'. דבר זה שאלו וכו'. מאי ולא הלכו בה שלא ברכו בתורה תחלה. כי כשאין מברכין בתורה אף על פי שעוסקין בתרוה בזה מראין שאין התורה חשובה בעיניהם ואין מחיין עצמן בה בכל עת ורגע רק היא אצלם כמו נימוס ודת ח"ו כמו ארי נימוסים ודתי העובדי כוכבים שזוה בחינת חטא הגל שאמרו קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו שבקשו עבודה זרה כדי שיהיו להם מי שילך לפניהם. כי זה היה עיקר חפצם שיהיה להם מי שילך לפניהם ויוליכם באיזה נימוס ודת כדי שלא יהיו בולעים איש את רעהו. אבל לא הסתכלו על התכלית האחרון הנצחי כלל, ועל ידי זה נכשלו בעבודה זרה. כי אז היה היצר הרע של עבודה זרה בעולם. וכמו כן עכשיו אף על פי שאין עובדים עבודה זרה. כי הרגו היצר הרע של עבודה זרה (יומא ד') אבל אף על פי כן עדיין יש כמה כופרים בעולם שהולכים בדרכי האפיקורסים שרוצים להשוות ח"ו תורת משה כשאר נימוסי הדתות רחמנא ליצלן ואומירם מה שאומרים טעמים של הבל ושטות על מצות תורתינו הקדושה כאלו כולם על פי שכל אנושי ח"ו בשביל לקיים נימוס המדינה כידוע דבריהם הרעים והמרים וזהו בחינת פגם העגל כנ"ל. וזהו בחינת שלא ברכו בתורה תחלה. כי אלו הכתות בודאי אינם מברכים על התורה מאחר שאצלם התורה שוה לשאר הדתות והנימוסים ח"ו. כי עיקר ברכת התורה הוא אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו שמה שנתן לנו את התורה, בזה בחר בנו מכל העמים והבדילנו מהם לגמרי. כי נימוסיהם ודתיהם הוא רק על פי שכל אנושי בשביל חיי שעה של זה העולם. וגם זה אינו בשלימות ואין לו קיום כלל, כי על פי דתיהם ודרכיהם אינם מפרישין את האדם אפילו מדברים שבין אדם לחבירו מאחר שאינם מסתכלין על התכלית האחרון ואינם מתייראין מעונשים של אחר מיתה רק מתייראין מאימת מלכות. על כן אם יוכל לעשות גזילות ורמ~ אות שלא יוודע למלך ושופטיהם עושים כל מה שיכוין לעשות כנראה בחוש. אבל ~ אותנו בחר ה' יתברך מכל העמים ונתן לנו את תורתו אשר היא בחיינו ואורך ימינו לעולמי עד ולנצח נצחים. כי עיקר כל מצות תורתינו הקדושה הוא בשביל התכליתה אחרון. ואפילו המצות שבין אדם לחבירו יש בהם סודות עמוקים ורזין גדולים מאד עד אין סוף ואין תכלית. וכולם בשביל התכלית האחרון למען ייטיב לנו לעולם שכולו ארוך וטוב. ועל זה מורה ברכת התורה שאנו מברכין אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו וכנ"ל. ואנו מסיימין נותן התורה. דהיינו שהםש יבתרך נותן התורה בכל יום מחדש כמו שכתוב (דברים ו') אשר אנכעי מצוך היום ודרשו רז"ל (ספרי שם) בכל יום יהיו בעיניך כחדשים. כי התורה עמוקה ורחבה מני ים וכו'. ובכל יום נמשכת עלינו בהתחדשות נפלא. וגם בזה נבדלת תורתינו הקדושה מדתי שאר האומות להבדיל. כי אצל דתיהם שהם חוק המלכות לתיקון המדינה אין שייך התחדשות בכל יום. כי כבר ניתן הדת מאיזה טעם שהוא על פי שכלם. לא כן תורתינו הקדושה שהיא אחדותו יתברך אשר אין חקר לתבונתו ודבריו חיים וקיימים נאמנים ונחמדים לעד וכו'. כי הם באר מים חיים נובעים בכל עת ורגע מאחר שכלולים בו יתברך והם מחיין ומקיימין כל העולמות עם כל אשר בהם בכל עת ורגע. והם מתחדשים בכל יום ובכל עת ובכל שה. ועל כן אנו מברכין נותן התורה. כי הוא יתברך נותן התורה בכל יום מחדש. כי בכל יום ועת מסבב השם יבתרך סיות בתחבולותיו להכניס קיום התורה בעולם. ושולח לנו צדיקים אמתיים שמחדשין בכל פע חידושין דאורייתא אמתיים. ואפילו מי שאינו בר הכי לחדש חידושין אף על פי כן בכל פעם שנתעורר מחדש לקיים התורה זהו גם כן בחינת קבלת התורה מחדש. כי עיקר הוא קיום התורה כי לא המדרש עיקר אלא המשעה. ועל כן על ידי ברכת התורה אנו ממשיכין עלינו קבלת התורה מחדש. וזהו תיקון שבירת הלוחות שפגמו בנתינת התורה וכנ"ל. ועל כן על ידי שלא ברכו בתורה תחלה על ידי זה נחרב הבית המקדש ששם עיקר הנקודה הקדושה כנ"ל, שעיקר חורבנו היה על ידי חטא העאגל שעל ידי זה נשתברו הלוחות שמאז נגזרה הגזירה הזאת. כי הלוחות נשברו בי"ז בתמוז שאז נגזר החורבן שהתחיל בי"ז בתמוז. אשך על ידי ברכת התורה שממשיכין על עצמן קבלת התורה מחדש מתקנים זאת כנ"ל. ועל כן על ידי שלא ברכו בתורה תחלה ופגמו בזה על כן נחרב הבית וכנ"ל. ועל כן צריכין לברך על התורה בצבור אף על פי שכבר בירך בבקר. כי עיקר בחינת קבלת בהתורה מחדש לתקן שבירת הלוחות הוא על ידי קריאת התורה בצבור וכנזכר לעיל:

EN:
And the body is the aspect of a slave. For the body is the aspect of physical making — asiyah gashmiyis — which is the aspect of a slave, the aspect of work and servitude. Hashem created man in order that he subjugate and subdue the body to the neshamah — the slave to the son. Just as a slave is obligated to serve his master and do his will, so the body is obligated to serve the neshamah, to nullify itself before the neshamah, and to do only the will of the neshamah.

Segment 35
HE:
ע"פ המובא בשם רבינו ז"ל בשיחותויו הקדושים בשיחות הר"נ שיש עבירה שגורמת שצריכין להיות תמיד בעל חוב. והתקון לשוב בתשובה על עבירה זו בכללית. והזמן לזה הוא כשהאדם הוא במוחין דגדלות כי בעל חוב הוא בבחי' עבד. כ"ש עבד לוה לאיש מלוה. ועבד הוא בחי' מוחין דקטנות בחי' שינה. כשארז"ל נעשרה קבין שינה ירדו לעולם ט' נטלו עבדים וכו'. וע"כ התשובה לתקן העבירה שעל ידה נעשין בע"ח. הוא בעת שהוא במוחין דגדלות ע"ש:

EN:
And this is the aspect of the sin of the Golden Calf — when they said: "Ki zeh Moshe ha'ish lo yada'nu meh hayah lo" — "For this Moshe, the man — we do not know what happened to him" [Shemos 32:1]. They erred and said that Moshe had been gathered and remained above, having been absorbed into ayin. Therefore they said: "Kum asay lanu Elokim" — "Arise, make us a G-d" — from gold and wealth. For they wanted to draw upon themselves the aspect of the restrainer itself, since through it all divine bounties flow — and therefore they damaged and made a separation between the aspect of the restrainer (from which flows all wealth) and the aspect of pursuit — and they did not want their thoughts to pursue higher and higher to attain the attainments mentioned above in the aspect of matay velo matay. Rather they wanted G-dliness drawn upon them in the aspect of actual yeshus [being/substance]. And this was the error of all idol worshipers of prior generations — all arising from the desires of this world.

Segment 36
HE:
וע"כ עיקר השיעבוד של החוב חל דייקא על קרקעות ביותר. כי השיעבוד של חוב הוא בחי' עבדות בחי' עבד לוה וכוד'. ועיקר העבדות הוא חל ביותר על קרקע דייקא. שהוא נכנס ביותר בגדר העבדות. כי העבדות הוא מחטא אדה"ר שמשם יצא חם מזוהמת הנחש. שנתקלל ארור כנען עבד עבדים וכו'. וזהו בעצמו ג"כ בחי' העבדות של הבע"ח בחי' עבד לוה וכו'. כי עיקר ההלוואה שצריך אחד ללוות מחבירו. הוא מחטא אדה"ר. שעי"ז נתקלל בעצבון תאכלנה. וע"כ צריכה הפרנסה בהכרח שילוה אחד מחבירו. וכמבואר בדברי רבינו ז"ל במ"א (סי' כ"ג) שהלוואות וחובות הם בחי' בעצבון תאכלנה שהיא הקללה הבאה מחמת חטא אדה"ר. שעי"ז נמשך בחי' עבדות בחי' עבד עבדים כנ"ל. ומזה בא בחי' עבד לוה וכו'. שהיא ג"כ מהקללה של חטא אדה"ר בחי' בעצבון תאכלנה כנ"ל. וזה בעצמו מה שכתב רבינו ז"ל במאמר הנ"ל שההלוואות וחובות באים מאיזה עבירה. ואעפ"י שלא חטא אדה"ר בחי' בעצבון תאכלנה כנ"ל. וזה בעצמו מה שכתב רבינו ז"ל במאמר הנ"ל שההלוואות וחובות באים מאיזה עבירה. ואעפ"י שלא ביאר רבינו ז"ל את העבירה בפרטיות אעפ"כ שלא ביאר רבינו ז"ל את העבירה בפרטיות אעפ"כ כל העבירות כולם כלולים בחטא אדה"ר. כי משם באים כל העבירות נמצא שענין חובות שהוא עונש לאיזה עבירה. הכל הוא בשביל חטא אדה"ר שנתקלל בעצבון תאכלנה. שע"כ צריכם להיות בע"ח. בחי' עבד לוה. שהוא בחי' עבדות הנ"ל שבא מזוהמת הנחש כנ"ל. וע"כ עיקר השיעבוד שהוא בחי' עבדות חל על קרקעות ביותר. כי קרקע נכנס ביותר בבחי' עבדות. כי עיקר הקללה של חטא אדה"ר שמשם בא בחי' עבדות בחי' ארור כנען היא נאחזת ביותר בקרקע שנתקללה ג"כ מחטא אדה"ר. כ"ש (בראשית ג) ארורה האדמה בעבורך. וע"כ הקרקע נכנסת יותר בגדר העבדות שהוא בחי' ארור כנען כנ"ל. וע"כ עיקר השיעבוד של הבע"ח הוא על קרקעות ביותר. ואפילו כשמוכרם לאחר חל עליהם השיעבוד לעולם משא"כ במטלטלי. כי עיקר השיעבוד בחי' עבדות נאחז בקרקע ביותר כנ"ל. כי מטלטלי הם חשובים בחי' טוב לגבי קרקע בבחי' משארז"ל מטלטלי כל מילי מיטיב הוא. כי אין נאחז בהם זוהמת הנחש כ"כ שהוא בחי' עבדות ושיעבוד. כמו שנאחז בקרקע בבחי' ונחש עפר לחמו וכנ"ל. וע"כ לאחר מיתה עיקר השיעבוד הוא רק על קרקעות. אבל מטלטלי דיתמי אינם משועבדים ע"פ הדין כי עיקר שהיעבוד הוא רק על קרקעות שהם בבחי' עבדות כנ"ל. כי לאחר הסתלקות האדם נשאר האדם רק בבחי' עפר כ"ש כי עפר אתה וכו'. וע"כ אז עיקר השיעבוד שיש עליו הוא רק על קרקעות כי קרקע ועפר הוא בבחי' מיתה והסתלקות. כי שם אחיזת זוהמת הנחש ביותר. שהוא סטרא דמותא כנ"ל. ובשביל זה גם בחיים השיעבוד חל יותר על קרקקע כי הבע"ח הוא בבחי' עבד בחי' שינה כנ"ל ושינה אחד מששים במיתה כשארז"ל וע"כ חל השיעבוד על קרקע יותר. כי הקרקע הוא בחי' עבד בחי' מיתה כנ"ל. וע"כ כשנסתלק האדם ממש אזי נשאר השיעבוד רק על קרקע כנ"ל אבל מטלטלי הם בבחי' חיות כנגד קרקע. ואין עליהם שיעבוד אז:

EN:
For in order to ascend and be included in the aspect of the nine chambers mentioned above, one must shatter all desires and elevate the holiness from the heichalei hatemuros. But they wanted to follow their desires and to separate the divine bounty of wealth — which is drawn through the restrainer — and make from it actual G-dliness, G-d forbid. Therefore they went to Aharon — since Aharon was suited for the Priesthood and all the service of sacrifices and ketores was through him — through which specifically one merits attainment of the nine chambers mentioned above, from which all divine bounties are drawn through the formation via the restrainer — but they damaged and wanted to create the separation through him specifically, G-d forbid.

Segment 37
HE:
וזה בחי' הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה. כי השבועה הוא בחי' חיות כי השבועה הוא בחי' כריתות ברית וע"כ השבועה הוא בבחי' צדיק חי עלמין וכמובא בספר שערי אורה. וע"כ כשיש הכחשה בין שני אנשים שזהו בחי' סטרא דמותא שהוא בחי' שקר כידוע אזי התיקון לזה שבועה. שהוא בחי' חיים כנ"ל. ועי"ז נתברר האמת ונתבטל השקר שהיא סטרא דמותא. ומי שפוגם גם בשבועה ח"ו. אזי נחשב כאלו מחריב כל העולם כולו כשרז"ל (שבועות ל"ט). כי עיקר חיות וקיום העולם הוא ע"י בחי' שבועה בבחי' אשר נשבעתי מעבור עוד מי נח על הארץ וכו' כי לא הי' קיום להעולם אחר המבול עד שנשבע השי"ת כביכול. ועי"ז נתקיים העולם. נמצא ששבועה הוא בחי' קיום העולם. בחי' צדיק חי עלמין כנ"ל. וע"כ בשעה שאמר הש"י לא תשא נזדעזע העולם (כשרז"ל שבועות ד' ל"ט ע"א) כי עיקר קיום העולם. הוא ע"י בחי' שבועה כנ"ל. נמצא ששבועה הוא בחי' קיום העולם בחי' חיות כנ"ל. וע"כ הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה כי מאחר שנסתלק הבע"ח ושליט סטרא דמותא ע"כ אינו יכול המלוה להוציא חובו. להעלותו מבחי' סטרא דמותא כ"א ע"י שבועה. שהיא בחי' חיים שעי"ז דייקא יכול לגבות חובו משם כנ"ל. וע"כ החמירו בשבועה זו ביותר. ואמר בשבועה זו דייקא. אין אדם מוריש שבועה לבניו כמבואר בפוסקים. כי דייקא שבועה זו אינו יכול להוריש לבניו. מאחר שמת לוה בחיי מלוה. ושלט סטרא דמותא ממש. וא,א להוציא הממון כ"א בשבועה שהיא בחי' חיות, ע"כ כשהוא נסתלק אח"כ ג"כ ונסתלק חיותו. בוודאי אינו יכול להוריש ממון כזה לבניו מה שהוא בעצמו היה מוכרח להמשיך חיות ע"י השובעה. ועכשיו נסתלק חיותו וע"כ אין יכול להוריש ממון כזה לבניו משא,כ בשאר שבועו. שאע"פ שבאים ג"כ להכניע בחי' סטרא דמותא שהיא בחי' הכחשה ושקר כנ"ל. אעפ"כ מאחר שלא שלט סטרא דמותא ממש ע"כ לא החמירו בשבועות אחרות כ"כ. כמו בשבועה של הבא ליפרע מנכסי יתומים כנ"ל. כי עיקר השבועה היא בחי' חיות כנ"ל. וע"כ ארז"ל כל הנשבע כאלו נשבע בחיי המלך, בחיי המלך דייקא כי השבועה הוא בחי' התקשרות להשי"ת אשר בשמו נשבעין. והוא ית' הוא חי החיים. וע"כ עפ"י הרוב נקראת השבועה במקרא חי ה'. כ"ש ולא יאמרו עוד חי ה' אשר הוציא אתכם מארץ מצרים. כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא וכו' במהרה בימינו אמן:

EN:
Therefore the essential rectification was through the construction of the Tabernacle from the wealth of Israel — and then specifically Aharon was consecrated into the Priesthood and was commanded regarding the sacrificial service and ketores — through which everything was rectified — for they returned the wealth to holiness, to its root above, and made from it a Tabernacle where Aharon served in the sacrificial service and ketores, through which he elevated holiness from the heichalei hatemuros, ascending higher and higher until attaining the lights mentioned above as they should be rectified in the aspect of matay velo matay — through which all the damages mentioned above were rectified, which were the opposite of this.



# Behar - Chumash with Likutey Halachos
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/3/9/

Behar
בהר
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/3/9

Segment 1
HE:
יְ רבנו נחכי
',
א
8 פירושים על
שנת שבתון יהיה לארץ
(ויקרא כ"ה, ה)
עְקַר דין הֶפֶּקר נַלָמָד משְמַטָה כַּמְבאָר בַּגְּמֶרָא
שָלְמָרו מִפְסוק וְהַשְבִיעַת תִּשֶמְטְגָה וּנְטשְתָה וְכוּ'
וְכַמובָא בַּשלְחֶן עָרוּ שצֶריך לְהפּקִיר כַּשְמְטָה
וכו'. כּי שמטה בְּחִינת שִבָּת כַּמוּ שִכַּתוּב שנת
שַבְּתוּן יִהְיָה לָאָרץ וּכְמו שפרש רש"י כְּמו שִבָּת
בּרְאשית וְכו'. הַיָנוּ שְבשְנָה הֶשְבִיעִית נֶמְשָך
קְדשֶת שַבָּת על הָאָרֶץ וְעַל"כּן כָּל הַפַּרוּת וּתְבוּאַת
הָאָרֶץ הם הַפְקַר לכל בִּי מתְבַּטְלִין בָּל הַפְעַלות
מִשְתַנוּת וְכָל הַדַעות משנות וְנִכַלְלִין בְּאִחְדוּת
הַפְשוּט וְעַל"כַּן כָּל הַתְּבוּאה הַפְקָר לכל. כִּי אסוּר
שיהְיָה שום הַקְפְּדָה ושנוי דַּעָה עַל הַתְּבוּאֶה בַּשְנָה
הֶשבִיעִית לומר שזאת הַתְּבוּאֶה שיך לְבַעַל שרה
זה וזאת הַתְּבוּאֶה שִיכָה לְבַעַל שדה אחַר שְזהו
בּחִינת פְּעַלוּת משתנות ושנוי דעות כִּי עַכָשו הכל
שִָין בִּי נִכְלָלֶת הָאָרץ אֶז בִּבְחִינת שְבָּת שָשָם
נכלְלִין כָּל הַפַעַלוּת משתנות וחד בַּאִחְדוּת הפשוט
ששם הכל כּלוּלִין יחד ואסוּר שִיהְיָה שום שנוי הַעָה
וְהקְפְּדֶה בִּינִיהֶם. וְעַל-כָּן אֶז אסוּרִים כָּל עָבודת
הָאָרֶץ כָּמו שְבָּתוּב שד לא תְזְרְע וְכוּ' שֶנת שִבָּתון
ְהיֶה לָאָרֶן בִּי או בְּחִינת שְבָּת שְאֶו מִתְבּטֶל
בְּחִינַת עֶבֶד מט"ט וְנְכְלֶל בַּבְחִינת בַּן בְּהִינת נִיְחָא.
וּמחָמת שעקָר הְעַבְדוּת נאֶחֶז בִּיוּתְר בּבְחִינת הָאָרץ
ששם כָּל הְעַבוּדות הקשות שנמשכו עלידי חטא
אְדֶם הראשון שנגְזֶר ארורה הָאַדְמָה בעַבוּרף
ְפְצָבוּן תּאכְַלְגֶה וָכו' עַָליכַּן שֶם צְריכִין. עְקַר
הַתְּקוּן.. עליכן עַקַר אסור עְַבוּדֶה בִּשמטה הוא
בעבודת הָאָרֶץ לבטל משם בְּחִינת עַבָדוּת עלדודי
בּחִינת שבֶּת. וְכן כָּל טול הפעלות משתנוּת הוא
בַּתְבוּאַת הָאָרץ שאָסוּר לְכֶל אֶחֶד לְהַחְזִיק
בַתְבוּאֶתוּ כָּאלוּ היא שלו לְבדוּ וּלְהקְפִיד חס ושלום
עַל חַברו שלא לָאָכל מִמִנָה שזהו בְּחִינת שנוי דַעָה
בּחִינַת פעלות משתנות. וְעַכשו בשמטה אסוּר כָּל
ֶה בִּי עַכֶשָו צריכין לְהַמִשִיך קֶדשֶת שְבָּת על הָאָריץ
ִּי אֶז מִתְבַּטְלין כָּל הַפְעָלוּת משְתָנוּת שָהֶם בְּחִית
בָּל השנוי דעות וְנכְלֶלִין כְּאֶחְד בַּבְחִינת אַחְדוּת
הַפִּשוּט וְאֶז מתְבַּטַל כָּל הְעַבְדוּת. (לקוטי הלכות -
הלכות פריקה וטעינה ד' - אות ו')
ְ
פרשתי"בהרי 8
והיתה שבת האר"
(ויקרא כ"ה, ו)
זה בְּחִינַת שְמִטָה וייבל שָהֶם בְּחִיַת שְבָּת בָּמו
שְבָתוּב וְהיִתָה שְבַּת הָאָרִן וכו' בְּחִינַת הָאָרַת
הֶרצוּן, וְפַל"בָּן הכל הֶפְקְר, זֶה רמז על הָאָרת הרצון
שְמִתְפַשָט הָאָרת הַרְצון כְּיבֶּד עד שָאִין אֶחֶר
ִכָפִיד לְצַמְצֶם בְּשָלו רק הכל הַפְּקָר כִּי אִין שום
צְמְצוּם כל רק רצון פֶשוט בְּכֶל הְעוּלֶם וְאֶזּ הַמְעְוֶה
לְהגִיח אפלו לְבְהָמוּת לָאָכל תַבוּאת השדה כָּמו
שְבְּתוּב וְלַבְהְמְתְך וכו' תְִּיָה כל תְּבוּאְתָה לָאֶָבל בָּ
עְקַר הארת הְרְצוּן הוא עליידי. הָאָכִילָה (הְהַיְנו
שִיְאִיר לו הְרְצון בָָּת הָאַכִילָה, וישְתוקקוַיכֶסף מָאר
אַלָיו יִתבֶּרך בְּרְצון מפֶּלְג, בְּלִי שים יְדִיעָה, שָלא יְרְע
ַּלרֶל מה הוּא רוּצַה - עיין בלקוטי מוהר"ן ב', סימן
ז). וזה שָאָמְרוּ רבוּתִינו ז"ל לענ שָבִיתֶת בְּהָמָה תִּן
לו ניח שְיהְיה תולש ואוכל הַינוּ כנ"ל בי עלדידי
הָאָכִילָה מִתְגְלָה הָאָרֶת הַרְצוּן כֶָּ"ל וְאַפְלוּ בְּבְְמָה
אַף"עליפי. שאי שיד שָם הָאָרַת. הְרְצון כַמִש
אף"על"פי"כן מאֶחַר שִמִתְגְלָה הָאֶרת הֶרצוּן בַּשְעַת
אַבִילֶה על"כן אַפַלוּ בּבְהָמָה יָכוּל לְהֶשְתְּלֶשָל אִיזֶה
ְּחִינֶה שֶל הָאָרת הַרְצון וְהְעְקֶר על גֶפֶש הַמְנְלְנֶל
שְהוּא אָדֶם מִמש שְעְלִיי מאִיר הָאָרַת הַרְצוּן כִָּי
לְנקוּתוּ וּלְהַעַלוּתו וכו'. בּרוּך ה' לְעוּלֶם אמן ואמ
ועלדכן בשמטה ויובל אסוּר לעבד שום עְַבוּדֶה
בשה כּי אֶז מתְבַטל הְעַבְדוּת לְגמְרִי כִּי הֶם בְִּינַת
שִבָּת בְּחִינַת הארת הֶרצון. (לקוטי הלכות - הלכות
שכירות פועלים ב'- אות ה"
וְכיתְמְכָּרוּ מִמְכָּר לְעַמִיתֶך
י (ויקרא ב"ה, ו'ח) |
בָּ הֶעַסְקים וְהַמְלְאכוּת וְהַמַשָא וּמִתֶּן שְבְּלוּלִים
בֶּל"ט מִלָאכות כַּלָם בַּשְבִיל לְבְרַר ‏ ניצוצות
הקדושים כידוע, וְעַקָר הבּרוּר עלדידי שְזוּכר אֶת ה'
תְבֶּרְך בַּשעַת המשא וּמַתָּן, כָּמו שְבְּתוּב (ְבָרִים
ח): "וְזְכרְתִּ את ה' אֶלקֶיף כִּי הוּא הַנוּתַן לֶך כח
לעשות חָיל". וְעל"כן צריכין לעסק בְּמַשָא וּמְתֶּן עֶם
ישראל דַיקָא, כָּמוּ שְ3ְּתוּב (וּיקֶרא כה): בִּי תַּמִכְּרו
ִמְבָּר לְעָמִיתְף -- מְכר, או קנה מִיָד עַמִיתֶף --
תִּקְנָה, כַּמו שדרשו רבותִינוּ ז"ל וּמוּבָא בְּפַרוּש
רש"י.
ועל"כן ראוּי לְהְשְתְּרֶל בְּכַל מה דאֶפשָר כַּשְהולף
בּדֶרֶך או עוסק בְּמִשָא וּמַתְּן בְּבִיתו, שִיְתְהַבַּר עִם
כָּשרִים וְהגוּים וִַהְיָה רגיל בַּכֶל פעם לְדְבַּר עַמָהֶם
ְּרַבְרִי תורֶה וִַרְאֶת שמיִם בְּאפֶּן שָיזכִיר אֶת חַבַרו
או חַברו יִזְכּיר אותו בְּכֶָל יים מהַתַכְלִית הָאחֶרון,
וכמו שבְּתוּב בּזהר הקדוּש שאסור לילך בַּדֶרֶך כִּי
אם כֶּשִיש עמו אֶחֶד שיעָסק עַמו בְּדְבְרִי תוּרֶה.
ואפלו אם אינו מוצא חֶברים כַּאלוּ בַּשעַת המשא
וּמתּן, על כָּל פנים צריף הוא לְזֶהֶר בְּמחַשבְתוּ שלא
יִשבּה בַּה' יִתְבֶּרְך בַּשעַת הַמַשָא וּמִתֶּן, וַיִהְיָה
משְתוּק תָּמִיד בְּרְצוּן חְזֶק לְהַמְשִיך אֶת עַצְמי וְאֶת
הַבַרִיו הֶעוּסְקִים עַמוּ לה' יִתְבֶּרך וְתּיְרְתוּ, בִּי זה כָּל
כונת ה יִתְבֶּרך שמסבב עְסְקִי המשא וְמִתְן
וְהַמלָאכות בַּעוּלֶם שהכל בִּשִבִיל בַּרוּרִים כנ"ל.
והְעְקָר שֶעַלייְרִי הַמַשָא וּמִתֶּן וְעַסְקִים מִתְהַבְרִים
ִָּי אָרֶם זֶה עַם זֶה עד שָסוּף כָּל סוף יִתְגִבָּר הָאָמָת
שְבָּלֶב כָּל אֶחָד מִיִשְרְאֶל וַיִמשִיך אֶחָד אֶת הְבַרו
עד שִישובו כַלֶם לה יִתְבּרְך וְתוּרְתוּ. (לקוטי הלכות
- הלכות בית הכנסת ו' - אות כ"ד)
אל תונו איש את אחיו
(ויקרא כ"ה, י"ד)
ָּלֶל ויסוד כָּל הַתוּרה כַּלָה, הוא שצריכין לִיזְהַר
מאד לְבְּלִי להטעות את עצמו בְּזֶה הְעוּלֶם, כַּי
הְעוּלֶם הַזֶה מִמְעָה אֶת הָאָרֶם לְנְמָרִי, וּכָמוּ שְבְּכֶל
ַקְנינִים וְהַמַשָא וּמִתֶּן, צְרִיכִין. לְרָיית. נִזֶהֶר
מַאוּנָאוּת וְהַטְעָאוּת, כְּמו כן בּעְקַר הַפְניֶן שֶל הָאָרֶם
בּעוּלֶם הַזֶה, שהוא לקָנוּת תורה וּמצַווּת בַּבְחִינֶת
אָמָת קָנֶה, צְרִיכין גּם בּן לִיזֶהַר מאוּנָאֶה וַטָעוּת. כָּי
כַּמָה וְכַמָה פַּגְמים וּפְנִיית חס ושלוּם יש בְּהְתוּרֶה
ומצווּת של רב הָעּלֶם, כִּי על ידי מעשיהֶם
הַפְּגוּמִים, על ידי זֶה גַם הטוב שלָהֶם פַּגוּם הַרבֶּה,
ְאִי אֶפשָר לְהַנְצל בְּשְלימוּת מהָאוּנְאָה וְהַטְעָיּת
של זֶה הֶעוּלֶם, כִּי אם על יְדִי הַתְקְרְבוּת לְהַצְרִיק
הָאָמתִּי. על בן צְרִיכין לבט ולְחפש מאד אֶת
הַצַדִיק הָאָמַת, ולשפך לבו כַמים נכח פָנִי ה'
שְיזְבָה לְמַצָאו, בָּדי שִיזְבָּה על ידו לְבְרר הַמְרְמָה

Segment 2
HE:
בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה עַל-יְדֵי הַתְּשׁוּבָה שֶׁהוּא בְּחִינַת בַּקָּשַׁת וְחִפּוּשׂ אַיֵּ"ה, עַל-יְדֵי זֶה עוֹלִין בְּתַכְלִית הָעֲלִיָּה לִבְחִינַת אַיֵּ"ה בְּרֵאשִׁית-מַאֲמָר סָתוּם שֶׁשָּׁם כְּלוּלִים כָּל הָעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת וְכוּ' כַּנַּ"ל, אֲבָל כְּשֶׁעוֹלִין לְשָׁם צְרִיכִין לַחֲזֹר וּלְהַמְשִׁיךְ מִשָּׁם קִיּוּם הָעוֹלָם שֶׁהוּא עַל-יְדֵי הִתְגַּלּוּת הַמִּדּוֹת מֵחָכְמָה עַד מַלְכוּת שֶׁהֵם בְּחִינַת עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת עַד שֶׁיִּתְגַּלֶּה לְעֵין כֹּל כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה, כְּמוֹ שֶׁמְּבַקְּשִׁין עַל זֶה בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה הַרְבֵּה. וְזֶה בְּחִינַת הַנְּסִירָה הַמּוּבָא בַּכְּתָבִים שֶׁעוֹסְקִין בַּעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה לְנַסֵּר וּלְתַקֵּן כָּל מִדָּה וּמִדָּה. וּכְדֵי לְגַלּוֹת מַלְכוּתוֹ לְעֵין כֹּל וְלֹא תִּהְיֶה עוֹד הַמַּלְכוּת בִּבְחִינַת הַסְתָּרָה וְהַעְלָמָה וְכוּ'. וְעִקַּר הַתִּקּוּן עַל-יְדֵי שֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה מִשָּׁם מִבְּחִינַת אַיֵּה שֶׁהוּא בְּחִינַת בְּרֵאשִׁית, שֶׁהוּא הַתְחָלַת הַתּוֹרָה שֶׁמִּשָּׁם נִמְשֶׁכֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּה שֶׁכָּלוּל בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת שֶׁהֵם כְּלוּלִים מִתַּרְיַ"ג מִצְווֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת תַּרְיַ"ג עֲטִין דְּאוֹרָיְתָא שֶׁבָּהֶם כְּלוּלִים כָּל הָעֵצוֹת דִּקְדֻשָּׁה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד אֵיךְ יְמַלֵּט נַפְשׁוֹ מִנִּי שַׁחַת (וְכַמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה אַיֵּ"ה הַנַּ"ל) שֶׁעַל-יְדֵי הַבַּקָּשָׁה וְהַחִפּוּשׂ אַיֵּה, שֶׁזֶּה עִקַּר הַתְּשׁוּבָה, עַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לְחִדּוּשֵׁי תּוֹרָה, (כַּמּוּבָן שָׁם בְּסוֹף הַתּוֹרָה הַנַּ"ל). וְזֶה בְּחִינַת עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה שֶׁבָּהֶם עוֹסְקִין בִּתְשׁוּבָה עַד שֶׁמַּמְשִׁיכִין בַּעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת שֶׁנִּתְּנוּ בְּיוֹם כִּפּוּר שֶׁהוּא גְּמַר עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה. וְעַל-כֵּן מְבַקְּשִׁין הֲשִׁיבֵנוּ אָבִינוּ לְתוֹרָתֶךָ וְכוּ', כִּי זֶה עִקַּר הַתְּשׁוּבָה שֶׁיַּעֲלֶה עַל-יְדֵי הַתְּשׁוּבָה לִבְחִינַת אַיֵּ"ה עַד שֶׁיַּמְשִׁיךְ מִשָּׁם תּוֹרָה וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן אָז בְּיוֹם כִּפּוּר עִקַּר סְלִיחַת וְכַפָּרַת הָעֲווֹנוֹת, כִּי אָז נִתְהַפְּכִין הָעֲווֹנוֹת לִזְכֻיּוֹת בְּחִינַת בַּיּוֹם הַהוּא יְבֻקַּשׁ עֲוֹן יִשְׂרָאֵל וְאֵינֶנּוּ וְכוּ', (כְּמוֹ' שֶׁמְּבֹאָר בְּהַתּוֹרָה "חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם", סִימָן כב). כִּי עַל-יְדֵי הָעֲווֹנוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת מְקוֹמוֹת הַמְטֻנָּפִים, עַל-יְדֵי זֶה הִתְעוֹרֵר לְבַקֵּשׁ וּלְחַפֵּשׂ אַיֵּ"ה וְכוּ', עַד שֶׁעָלָה לְשָׁם וְנַעֲשָׂה עַל-יְדֵי זֶה חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה וְכַנַּ"ל. וְאַחַר כָּךְ מַמְשִׁיכִין מִשָּׁם עֵצוֹת הַנִּמְשָׁכִין מִתַּרְיַ"ג עֲטִין דְּאוֹרָיְתָא הַכְּלוּלִים בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת שֶׁקִּבַּלְנוּ בְּיוֹם כִּפּוּר. וְזֶה בְּחִינַת סֻכּוֹת שֶׁמִּשָּׁם כָּל הָעֵצוֹת טוֹבוֹת, בִּבְחִינַת וּפְרֹס עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ וְתַקְּנֵנוּ בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶיךָ. וְזֶה בְּחִינַת הָאַרְבָּעָה מִינִים שֶׁהֵם בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת הַתַּרְיַ"ג מִצְווֹת שֶׁבָּהֶם כְּלוּלִים כָּל הָעֵצוֹת טוֹבוֹת דִּקְדֻשָּׁה וְכַמּוּבָא שֶׁאֶתְרוֹג גִּימַטְרִיָּא תַּרְיָ"ג, וְהַשָּׁלֹשׁ מִינִים שֶׁל הָאֲגֻדָּה שֶׁהַכֹּל עוֹלֶה תַּרְיָ"ג: 

~ אות ב

וְכָל זֶה אִי אֶ

EN:
And this is the aspect of the three matzos and the four cups. The three lines of truth — the aspect of three matzos: Kohain, Levi, Yisrael — the aspect of Kel, Elokim, Hashem — they illuminate the four parts of the dibbur, which are the aspect of the four cups. For they allude to the essential redemption — for they correspond to the four expressions of redemption. For the essential redemption is that the dibbur should leave the exile — that is, the four parts of the dibbur, which are the aspect of the four cups of wine — as it is written: "And your palate is like the best wine, causing the lips of the sleeping to speak." For the matzos are the aspect of halachos, the aspect of chasdai Dovid. And therefore through them the truth shines in three lines — which are the aspect of the three matzos corresponding to the three lines of truth that shine through the matzos, which are the aspect of halachos, chasdai Dovid.

Segment 3
HE:
לנמרי, וְעְליו נאָמר כַאָשָר בָּא כָּן יל וּמְאוּמָה לא
ישא בַּעָמלו. וְיִצְמֶרֶף לְסְבל מה שִוּסְבל בְּכמָה
גַלְגוּלִים וְכוּ', עד שהצדיק יִחֶזר וַיִתַקָנוּ מחֶדש
לְגַמְרִי (לקוטי הלכות- הלכות שלוחין ה', אותיות
ל"ט מ' לפי אוצר היראה - צדיק, אות ר"כ)
והארין לא תמכר לצמתת
(ויקרא ב"ה, כ"נ)
עַקַר שרש הַעַשירוּת הוא קרקעות וְעַל-כַּן הַם
סְמוּכִים בִּיּתָר לְהַנַפֶש (כי מבואר בלקוטי מוהר"ן
א'- סימן סח-סמ- שכל נפשות שורשם בעשירות,
עיין שם). וּכְבָר מבאֶר שְעְקָר השעבוד הוא על גוף
הַלוּוֶה בַּעַצַמוּ וּמחמת שעבוד עצַמו עַל-ידִי זֶה
נשְתַּעַבֶדין כָּל הַגְּכָסִים. ועל"כַן הַבַעַל"חוּב טורף מן
הַקַרקָעות אִפְלוּ מיד הַלוּקָחַ, כי אִין הַמְכִיִרֶה
מפְקִיע מידי הַשעְבוּד שיש לְהַמַלְוֶה על הַלוּוֶה
ִנְכְסָיו, בִּי מחֶמת. שְהְקַרְקָעוּת נְשְרשִים בְּנפֶשו
בִּייתְר ב"ל עַליבַּן אי אֶפֶשָר לְמְכָרֶם לְנְמָרִי
לחַלוטין וְתְמיד נִשְאֶר פָנִימיוּת. שְרְשֶם, דְהַיְנו
פֶנימיוּת שרש הנפש אִצָל הַמוכַר. וְזֶה שמצינו
שְבְּזמַן שָהַייבל נוהג שָלא הָיָה אֶפשָר למכר קרע

Segment 4
HE:
וְיוֹתֵר מִמַּה שֶּׁכָּתוּב שָׁם דִּבֵּר עִמִּי פֶּה אֶל פֶּה. וְהִזְהִיר מְאֹד לִכְתֹּב זֶה הָעִנְיָן הֵיטֵב שֶׁצְּרִיכִין לְבַקֵּשׁ מֵה' יִתְבָּרַךְ מְאֹד וּלְחַפֵּשׂ הַרְבֵּה לִזְכּוֹת לְהִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת. כְּדֵי לִזְכּוֹת לְבֵרוּר הַמְדַמֶּה עַל-יְדֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁל הַצַּדִּיק. כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה לֶאֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְהִנֵּה לִכְאוֹרָה יֵשׁ לְהַקְשׁוֹת עַל עִנְיָן זֶה, הֲלֹא רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כָּתַב שָׁם בְּעַצְמוֹ בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל. שֶׁבִּשְׁעַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה זָכוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לִבְחִינַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. וְעַל-יְדֵי זֶה נִתְבָּרֵר הַמְדַמֶּה שֶׁלָּהֶם וְזָכוּ לֶאֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְאִם כֵּן קָשֶׁה לָמָּה צְרִיכִין לִנְסֹעַ לְהַצַּדִּיק בִּשְׁבִיל לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ בֵּרוּר הַמְדַמֶּה עַל -יְדֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁלּוֹ. הֲלֹא כְּבָר זָכוּ יִשְׂרָאֵל לָזֶה בִּשְׁעַת מַתַּן תּוֹרָה כַּנַּ"ל. וְקֻשְׁיָא זֹאת קְרוֹבָה לְקֻשְׁיוֹת הָעוֹלָם שֶׁמַּקְשִׁין לָמָּה צְרִיכִין לִנְסֹעַ לְהַצַּדִּיק הֲלֹא דַּי בְּהַסְּפָרִים שֶׁיֵּשׁ מִכְּבָר וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל בָּא לְבַטֵּל קֻשְׁיָתָם וּלְבָאֵר שֶׁצְּרִיכִין דַּוְקָא לִנְסֹעַ לְצַדִּיקִים. וְשֶׁזֶּה עִקַּר קְדֻשַּׁת אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, כִּי כָּל הָאֱמוּנָה תָּלוּי בָּזֶה, כִּי אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לֶאֱמוּנָה כִּי אִם עַל-יְדֵי הַצַּדִּיק שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּחִינַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְכוּ' כַּנַּ"ל אֲבָל לִכְאוֹרָה עֲדַיִן הַקֻּשְׁיָא בִּמְקוֹמָהּ עוֹמֶדֶת, כִּי הֲלֹא כְּבָר קִבַּלְנוּ אֶת הַתּוֹרָה שֶׁאָז זָכוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לְבֵרוּר הַמְדַמֶּה. שֶׁעַל-יְדֵי זֶה זָכוּ לֶאֱמוּנָה וְכוּ'. כְּמוֹ שֶׁכָּתַב שָׁם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ. וְאִם כֵּן לָמָּה צְרִיכִין לְחַפֵּשׂ אַחַר הַצַּדִּיק לְהִתְקָרֵב אֵלָיו:

EN:
[continued]

Segment 5
HE:
אֲבָל בֶּאֱמֶת דִּבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הֵם דִּבְרֵי אֱלֹקִים חַיִּים. וּדְבָרָיו חַיִּים וְקַיָּמִים נֶאֱמָנִים וְנֶחֱמָדִים לָעַד. וְכֻלָּם נְכוֹחִים לַמֵּבִין וְכוּ'. כִּי בֶּאֱמֶת שְׁלֵמוּת הָאֱמוּנָה צְרִיכִין לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ בְּכָל יוֹם וָיוֹם מֵחָדָשׁ, כִּי הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מְחַדֵּשׁ בְּטוּבוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית. וְאֵין יוֹם דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ, כִּי הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא חִדֵּשׁ אֶת הָעוֹלָם יֵשׁ מֵאַיִן הַמֻּחְלָט. בִּשְׁבִיל לְגַלּוֹת אֱלֹקוּתוֹ וְאַדְנוּתוֹ כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ שֶׁיֵּשׁ מְחַדֵּשׁ בּוֹרֵא הַכֹּל. שֶׁזֶּה עִקַּר הַתַּכְלִית שֶׁל הַבְּרִיאָה כַּיָּדוּעַ, כִּי עִקַּר הַבְּרִיאָה הָיְתָה בְּגִין דְּיִשְׁתְּמוֹדְעִין לֵהּ כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, אֲבָל ה' יִתְבָּרַךְ רָצָה שֶׁיִּהְיֶה בְּחִירָה לְהָאָדָם שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה נִבְרְאוּ כָּל הָעוֹלָמוֹת בִּשְׁבִיל הָאָדָם הַבַּעַל בְּחִירָה כַּיָּדוּעַ, עַל -כֵּן הֶעְלִים מִדַּעַת הָאָדָם שֶׁלֹּא יוּכַל לְהַשִּיג וּלְהָבִין בְּדַעְתּוֹ חִדּוּשׁ הָעוֹלָם. כְּדֵי שֶׁיִּתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה. שֶׁזֶּה עִקַּר הַנִּסָּיוֹן וְהַבְּחִירָה שֶׁל הָאָדָם, כִּי עִקַּר קִיּוּם כָּל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת תְּלוּיִים בֶּאֱמוּנָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מַכּוֹת כד), בָּא חֲבַקּוּק וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַת וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב, כָּל מִצְוֹתֶךָ אֱמוּנָה. כִּי שָׁם עִקַּר הַבְּחִירָה. וְעִקָּר הִיא אֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, כִּי עִקַּר הִתְחַזְּקוּת הָאֱמוּנָה צְרִיכִין בַּמֶּה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין בַּדַּעַת בְּשׁוּם אֹפֶן. וְזֶהוּ בְּחִינַת אֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, כִּי חִדּוּשׁ הָעוֹלָם אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין בַּדַּעַת בְּשׁוּם אֹפֶן, אַדְּרַבָּא, מִי שֶׁרוֹצֶה לִכְנֹס בְּעִנְיָן זֶה לַחֲקֹר וּלְהָבִין בְּדַעְתּוֹ יִפֹּל לְקֻשְׁיוֹת וּמְבוּכוֹת גְּדוֹלוֹת עַד שֶׁיּוּכַל לָבוֹא לְאֶפִּיקוֹרְסִית גָּמוּר רַחֲמָנָא לִצְלַן, כְּמוֹ כָּל הָאֶפִּיקוֹרְסִים שֶׁנָּפְלוּ לְאֶפִּיקוֹרְסִית שֶׁלָּהֶם עַל-יְדֵי שִׂכְלָם וְדַעְתָּם שֶׁרָצוּ לְהָבִין בְּדַעְתָּם. עַל-כֵּן צְרִיכִין לְהִתְחַזֵּק רַק בֶּאֱמוּנָה וְכַמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כַּמָּה פְּעָמִים. וְזֶה עִקַּר הַנִּסָּיוֹן וְהַבְּחִירָה שֶׁל אָדָם, כִּי הַכֹּל תָּלוּי בֶּאֱמוּנָה כַּנַּ"ל. וְה' יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה לְהֵיטִיב לִבְרִיּוֹתָיו, עַל-כֵּן הוּא מִסִּבּוֹת מִתְהַפֵּךְ בְּתַחְבּוּלוֹתָיו וּמַזְמִין לְכָל אָדָם בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה בְּאֹפֶן שֶׁיִּזְכֶּה עַל-יְדֵי זֶה לְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה יוֹתֵר. וְזֶה בְּחִינַת חִדּוּשׁ מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית שֶׁבְּכָל יוֹם, כִּי הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מְחַדֵּשׁ בְּטוּבוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית. וְעוֹשֶׂה נִפְלָאוֹת בְּכָל עֵת. וְכַמָּה וְכַמָּה שִׁנּוּיִים שֶׁנַּעֲשִׂים בָּעוֹלָם בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה וְאֵין יוֹם דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ. וְהַכֹּל בִּשְׁבִיל לְגַלּוֹת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה בְּכָל פַּעַם בְּהִתְגַּלּוּת יוֹתֵר, דְּהַיְנוּ אֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם שֶׁהִיא יְסוֹד הַכֹּל. שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה ה' יִתְבָּרַךְ מְחַדֵּשׁ חִדּוּשׁ מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית בְּכָל יוֹם. כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ בְּכָל יוֹם אֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם בְּהִתְגַּלּוּת יוֹתֵר: 

וְזֶה בְּחִינַת חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ. שֶׁהָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה מִתְחַדֶּשֶׁת וּמִתְחַזֶּקֶת בְּכָל יוֹם כְּפִי חִדּוּשׁ מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית שֶׁבְּאוֹתוֹ הַיּוֹם. אֲבָל אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה אֱלֹקִים. וּכְמוֹ שֶׁה' יִתְבָּרַךְ מְסַבֵּב סִבּוֹת בְּכָל יוֹם. וּמְחַדֵּשׁ מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית בְּכָל יוֹם כְּדֵי לְגַלּוֹת הָאֱמוּנָה, דְּהַיְנוּ אֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם כַּנַּ"ל, כְּמוֹ כֵן אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה מִתְגַּבֵּר הַסִּטְרָא אָחֳרָא וְהַקְּלִפּוֹת לְהַסְתִּיר וּלְהַעְלִים הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה וּלְהַכְנִיס כְּפִירוֹת וְקֻשְׁיוֹת חֲדָשׁוֹת בַּלֵּב כְּדֵי לְבַלְבֵּל הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, כִּי בְּכָל יוֹם יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם מִתְגַּבֵּר עָלָיו וְכוּ' כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וְעִקַּר הַיֵּצֶר הָרָע הוא בְּחִינַת כְּפִירוֹת שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר כֹּחוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר הָרָע, כַּמְבֹאָר בִּדְבָרֵינוּ כַּמָּה פְּעָמִים. וּבִשְׁבִיל זֶה צְרִיכִין לְהִשְׁתַּדֵּל מְאֹד לְהִתְקָרֵב דַּיְקָא לְהַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים שֶׁבַּדּוֹר. וְאֵין דַּי בְּהַסְּפָרִים שֶׁיֵּשׁ מִכְּבָר, כִּי אָנוּ צְרִיכִין לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁבַּדּוֹר שֶׁיֵּשׁ לוֹ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ כְּדֵי שֶׁיְּבָרֵר לָנוּ הַמְדַמֶּה כְּדֵי שֶׁנִּזְכֶּה לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּכָל יוֹם וָיוֹם כְּפִי חִדּוּשׁ מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית שֶׁבְּכָל יוֹם, כִּי בְּכָל יוֹם וָיוֹם אָנוּ צְרִיכִין לְבֵרוּר חָדָשׁ לְבָרֵר הַמְדַמֶּה כְּפִי הַמַּחֲשָׁבוֹת הַנִּמְשָׁכִין בְּזֶה הַיּוֹם כְּפִי חִדּוּשׁ מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית שֶׁבְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁהַכֹּל בִּשְׁבִיל חִזּוּק הָאֱמוּנָה כַּנַּ"ל, אֲבָל הַבַּעַל דָּבָר מִתְגַּבֵּר בְּכָל יוֹם בְּבִלְבּוּלִים חֲדָשִׁים לְבַלְבֵּל הָאֱמוּנָה חַס וְשָׁלוֹם, כַּנַּ"ל עַל-כֵּן צְרִיכִין צַדִּיק הַדּוֹר דַּיְקָא. וְאֵין דַּי בַּמֶּה שֶׁכְּבָר קִבַּלְנוּ הַתּוֹרָה וְזָכִינוּ לְבֵרוּר הַמְדַמֶּה וְלֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה אָז, כִּי אָנוּ צְרִיכִין לְבָרֵר הַמְדַמֶּה בְּכָל יוֹם מֵחָדָשׁ כְּדֵי לְחַזֵּק הָאֱמוּנָה בְּכָל יוֹם כְּפִי חִדּוּשׁ מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית שֶׁבְּאוֹתוֹ הַיּוֹם. לְבָרֵר הָאֱמוּנָה מֵהַקְּלִפָּה וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא הַמִּתְגַּבֶּרֶת כְּנֶגְדָּהּ מֵחָדָשׁ בְּכָל יוֹם כַּנַּ"ל:

EN:
[continued]

Segment 6
HE:
זה, כּמו שִ3בְּתוּב (ויקרא כה, לה): "וְכי ימוך אֶחִיך
ּמְטֶה ידו עמך וְהְחזקְתְ בו וְכו". וּכְמו שפרש רש"י
שם: אל תִּנִיחְנוּ לפל אִלָא תִּחָזיק בו עד שלא יפל
וכו'. כּי הְעַנִיית חס ושלוּם הוא מהַתְגִבָּרוּת הַכָּבָד
עַל המח חס ושְלוּם, וְעַל"כַּן זֶה שִבָּא לידי עָנִיוּת,
שָהוּא הַתְגְּבַּרוּת הַכָּבָד חס וֶשלוּם עַל המח, וּמחמת

Segment 7
HE:
וְזֶה בְּחִינַת שְׁבִירַת הַלּוּחוֹת, כִּי עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת שֶׁבַּלוּחוֹת, שֶׁהֵם כְּלַל הַתּוֹרָה כֻּלָּם, הֵם בְּחִינַת הַמַּאֲמָרוֹת הַמִּתְגַּלִּים, אֲבָל שָׁם בִּבְרֵאשִׁית-מַאֲמָר סָתוּם, הַכֹּל בְּהֶעְלֵם וּבְהֶסְתֵּר, רַק שֶׁבֶּאֱמֶת מִשָּׁם דַּיְקָא נִמְשָׁךְ כָּל הַתּוֹרָה, שֶׁהֵם כָּל הָעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת וְכוּ' וְעַל-כֵּן כְּשֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל וְהֵבִין שֶׁכָּל תִּקּוּנָם לְבַקְּשׁוֹ יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת אַיֵּ"ה הַנַּ"ל עַד שֶׁיִּזְכּוּ לַעֲלוֹת לִבְחִינַת מַאֲמָר הַסָּתוּם כַּנַּ"ל, עַל-כֵּן שָׁבַר אֶת הַלּוּחוֹת, הֵם הָעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת כְּלַל הַתּוֹרָה, כִּי בִּטֵּל אֶת עַצְמוֹ מִכֹּל וָכֹל וְסִלֵּק מִמֶּנּוּ כָּל הַחָכְמוֹת הַכְּלוּלִים בְּשִׁבְעִים פָּנִים שֶׁל תּוֹרָה וְהִפִּיל אֶת עַצְמוֹ לִמְקוֹם יְרִידַת יִשְׂרָאֵל עַל-יְדֵי עֲוֹנוֹתֵיהֶם, שֶׁזֶּהוּ סוֹד נְפִילַת אַפַּיִם, הַעֲלָמַת הַפָּנִים וְכוּ' כַּנַּ"ל וְעַל -יְדֵי זֶה דַּיְקָא הָיָה כָּל הַתִּקּוּן וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שִׁבַּח אוֹתוֹ עַל זֶה וְאָמַר לוֹ, יִישַׁר כֹּחֲךָ שֶׁשָׁבַרְתָּ ( בָּבָא בָּתְרָא יד), יִישַׁר כֹּחֲךָ דַּיְקָא, כִּי בְּוַדַּאי הוּא כֹּחַ גָּדוֹל וְעָצוּם לִבְטֹחַ בְּכֹחוֹ עַד שֶׁיַּפִּיל אֶת עַצְמוֹ כָּל כָּךְ לְסַלֵּק מִמֶּנּוּ כָּל הַפָּנִים שֶׁל תּוֹרָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת שְׁבִירַת לוּחוֹת, כִּי משֶׁה הוּא בְּעַצְמוֹ הַתּוֹרָה וּכְשֶׁהִשְׁלִיךְ אֶת הַלּוּחוֹת מִיָּדָיו וּשְׁבָרָם הֲרֵי הוּא כְּאִלּוּ הִפִּיל וְהִשְׁלִיךְ אֶת עַצְמוֹ מִשָּׁמַיִם לָאָרֶץ, וְהַכֹּל בִּשְׁבִיל טוֹבוֹת יִשְׂרָאֵל, כִּי הָיָה חָזָק בְּכֹחוֹ, שֶׁדַּיְקָא עַל-יְדֵי זֶה, עַל-יְדֵי הַיְרִידָה הַגְּדוֹלָה שֶׁהִפִּיל וְהוֹרִיד אֶת עַצְמוֹ עַל-יְדֵי שְׁבִירַת הַלּוּחוֹת, עַל-יְדֵי זֶה דַּיְקָא יַעֲלֶה בְּתַכְלִית הָעֲלִיָּה, כִּי יְחַפֵּשׂ וִיבַקֵּשׁ כָּל כָּךְ אַיֵּ"ה וְכוּ' כַּנַּ"ל, עַד שֶׁיַּעֲלֶה לְשָׁם בִּבְחִינַת יְרִידָה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה וְכַנַּ"ל וּבְעֹצֶם כֹּחוֹ זָכָה לָזֶה וְחָזַר וְקִבֵּל אֶת הַלּוּחוֹת שְׁנִיּוֹת וְהִמְשִׁיךְ שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁל רַחֲמִים, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה הוֹרָה דֶּרֶךְ תְּשׁוּבָה לָנֶצַח, שֶׁבְּכָל עֵת שֶׁיִּפְּלוּ לַעֲוֹנוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, יִהְיוּ חֲזָקִים לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ מִכָּל מָקוֹם שֶׁהֵם בִּבְחִינַת אַיֵּ"ה הַנַּ"ל, וְעַל-יְדֵי זֶה יִתְהַפֵּךְ לָהֶם הַיְרִידָה לַעֲלִיָּה גְּדוֹלָה רַק שֶׁיִּהְיוּ חֲזָקִים בָּזֶה לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ תָּמִיד, יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, אֲפִלּוּ אִם יַעֲבֹר עָלָיו יָמִים וְשָׁנִים בָּזֶה, בִּפְרָט בַּאֲרִיכַת מְרִירַת הַגָּלוּת הַזֶּה שֶׁהִתְגַּבְּרָה הַהַסְתָּרָה וְהַהַעֲלָמָה מְאֹד מְאֹד, בִּבְחִינַת וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר אֶת פָּנַי וְכוּ', עַל -כֵּן עִקַּר הַתַּקָּנָה וְהַתִּקְוָה הִוא רַק עַל-יְדֵי דֶּרֶךְ הַנַּ"ל לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ תָּמִיד בִּבְחִינַת אַיֵּה וְכוּ' וְכַנַּ"ל:

EN:
This is the aspect of the Ner Shabbos [Shabbos candle]. For Shabbos is king — the aspect of "Shabbos malchusa" — and the six weekdays are the aspect of avdus, for during them one performs labor and work, the aspect of "Sheishes yamim ta'avod v'asisa," etc. On Shabbos, "yispardu kol po'alei aven" — all evildoers are dispersed — and the aspect of avdus is nullified — which is the aspect of uvdin d'chol [weekday activities], the aspect of the 39 melachos where the zuhamas hanachash takes hold, which is the aspect of avdus, as above, and all of which is the aspect of sheker, as above.

Segment 9
HE:
אות ח וְזֶה בְּחִינַת ( בְּרֵאשִׁית יב) לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וְכוּ' אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י, וְלֹא גִּלָּה לוֹ הָאָרֶץ מִיָּד, כְּדֵי לְחַבְּבָהּ בְּעֵינָיו וְלִתֵּן לוֹ שָׂכָר וְכוּ' וְכֵן, עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ וְכֵן, וְקָרָא עָלֶיהָ אֶת הַקְּרִיאָה וְכוּ' כָּל זֶה הוּא בְּחִינַת מַה שֶּׁכָּתוּב בְּסוֹף הַתּוֹרָה הַנַּ"ל, שֶׁגַּם עַל גְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים עוֹבֵר בְּחִינָה זֹאת שֶׁקֹּדֶם כָּל תּוֹרָה מֻכְרָח לַעֲבֹר דֶּרֶךְ אֵלּוּ הַבִּלְבּוּלִים וּסְפֵקוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת לִבִּי סְחַרְחַר וְכוּ' וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם. וְזֶהוּ בְּחִינַת הַנַּ"ל מַה שֶּׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לֹא גִּלָּה לְאַבְרָהָם אֶת הָאָרֶץ מִיָּד כְּדֵי שֶׁיִּצְטָרֵךְ לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ אַחַר רְצוֹנוֹ הֵיטֵב. וְזֶה עִקַּר הַנִּסָּיוֹן שֶׁלּוֹ וְכֵן שֶׁל כָּל הַצַּדִּיקִים וּכְמוֹ שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁבִּשְׁעַת הַנִּסָּיוֹן שֶׁל כָּל הָאָדָם, אֵין הָאָדָם בְּדַעְתּוֹ בִּשְׁלֵמוּת בְּעִנְיַן הַנִּסָּיוֹן, כִּי אִם הָיָה דַּעְתּוֹ שָׁלֵם בָּזֶה, לֹא הָיָה לוֹ נִסָּיוֹן כְּלָל וְכָל זֶה הוּא עִנְיָן הַנַּ"ל שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נִסָּה אֶת אַבְרָהָם וְלֹא גִּלָּה לוֹ אֶת הָאָרֶץ מִיָּד כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נָבוֹךְ וּמְסֻפָּק, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן יְחַפֵּשׂ וִיבַקֵּשׁ אַחַר רְצוֹנוֹ, וְעַל-יְדֵי זֶה דַּיְקָא יִזְכֶּה שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְגַלֶּה לוֹ רְצוֹנוֹ וְיַרְבֶּה שְׂכָרוֹ עַל-יְדֵי זֶה, כִּי עַל-יְדֵי הַבַּקָּשָׁה וְהַחִפּוּשׂ יִזְכֶּה לַעֲלִיָּה גְּדוֹלָה וְכַנַּ"ל וְכֵן הָעֲקֵדָה נֶאֱמַר בּוֹ ( שָׁם כב), עַל אַחַד הֶהָרִים וְכוּ' וְכֵן יוֹנָה שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ( יוֹנָה ג), וְקָרָא עָלֶיהָ אֶת הַקְּרִיאָה. כִּי יוֹנָה לְפִי דַּעְתּוֹ לֹא הוּטַב בְּעֵינָיו שְׁלִיחוּת זֶה לְנִינְוֵה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( מוּבָא בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י יוֹנָה א), כִּי לֹא הֵבִין עֹצֶם רַחֲמֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ עַד הֵיכָן הֵם מַגִּיעִים, עַל -כֵּן הִתְעָה אוֹתוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לְעִנְיָן זֶה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַתְעֶה אֶת הַצַּדִּיקִים וְכוּ'. וְלֹא גִּלָּה לוֹ מִיָּד כְּדֵי שֶׁיְּחַפֵּשׂ וִיבַקֵּשׁ הַרְבֵּה, וְעַל-יְדֵי זֶה יַשִּיג רְצוֹנוֹ וּמִדַּת רַחֲמָיו הַמְרֻבִּים, שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ מַרְבֶּה לְהֵיטִיב וְרוֹצֶה בִּתְשׁוּבָה אֲפִלּוּ שֶׁל אֻמּוֹת הָעוֹלָם, מִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְעַל-כֵּן בֶּאֱמֶת כְּשֶׁהָיָה יוֹנָה בִּמְעֵי הַדָּגָה הוֹדָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל רִבּוּי רַחֲמָיו כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם, "מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי שָׁמַעְתָּ קוֹלִי וְכוּ' וַאֲנִי אָמַרְתִּי נִגְרַשְׂתִּי מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ וְכוּ' כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ וְכוּ' אַךְ אוֹסִיף לְהַבִּיט אֶל הֵיכַל קָדְשֶׁךָ" שֶׁכָּל זֶה הוּא עִנְיַן הַבַּקָּשָׁה וְהַחִפּוּשׂ הַנַּ"ל, שֶׁגַּם מִבֶּטֶן שְׁאוֹל מַמָּשׁ צְרִיכִין לִצְעֹק אֶל ה', כְּמוֹ שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן, שֶׁעִקָּר הוּא מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי, הַיְנוּ כַּנַּ"

EN:
Therefore on Shabbos is the aspect of emes, as our Sages said: even an am ha'aretz is afraid to lie on Shabbos. For Shabbos is "sh'ma d'Kudsha B'rich Hu" — which is the aspect of emes. Therefore the true tzaddikim are called Shabbos, as it is written regarding Rabbi Shimon bar Yochai : "Ant hu Shabbos d'chulhon yomaya" — "You are the Shabbos of all the days" — as brought in the Torah "Bereishis" above.

Therefore, at the entrance of Shabbos we light the Ner Shabbos, which is the beginning of receiving the holiness of Shabbos. For ner shel mitzvah is the aspect of the light of truth, the aspect of magnifying the light of the Name of kedushah, as above. For the essential hold of sheker — the aspect of the slave, the aspect of a name of falsehood — is in the aspect of me'orei eish, as above. On Shabbos, the kelipos that take hold in me'orei eish are nullified, and then the fire of kedushah is drawn — in the aspect of "Reshapehah rishpei eish, shalheves Y-K" — and from this holy fire we light the Ner Shabbos, and likewise the lights of the Menorah and Ner Chanukah and all the neiros shel mitzvah. Through this specifically, the aspect of the kelipos that take hold in me'orei eish are subdued and nullified — for judgment is only sweetened at its root: from the fire they emerged and the fire will consume them.

Segment 10
HE:
הקדוש, שמסְכנוּתָא הוא מפנימא דסיהרא. וְעַל-כַּן
הלוה נקרא עָבֶד, כמְבאֶר בַּפנִים. וְעל"כן כְּשְחְַבַרו
גומל עַמו חֶסְד, הוא עושה בַּזֶה מִצְוָה נְדוּלֶה מאד,
בּמאמר רבוּתִינוּ ז"ל: גֶדוּלֶה גמילוּתהחְסְדִים יוּתֶַר מן
הַצַדְקָה, כּי עושה בַּזֶה מוּבָה גְדוּלָה לחברו בְּנשמיוּת
וּבְרוּחְניוּת, בי הא משלים וּמִמַלָא אותו מפנִימוּתו
בַּבְחִינַת מלוי הַיֶרח. וְעַלייְדִייזה בַּעַצַמו יכל לְהְיות
שיעֶזר לחברו שיוכל לְהַנְצל מהְעניוּת לְגַמְרי, עלדודי
שימלא. הְסְרונו,, שְוֶה בְּחִינַת מלוי פָּם הַלְבְנֶָה,
שעל"ידִי"זה. אינֶם יכולים. החיצונים לִינק ממנו
בלב וְאִינֶם יוּנקים השְפע שלו, וְעַל-ירַייזֶה יוּכל
לְצַאת מעניות לעשירות. וְעַל-כַּן נעשה מזֶה תקון
גדל כְּשְמַלְוָה לחברו גמילוּתהחֶסְד, בַּי הוא ממלא
פָּגִימת הַיֶרח, שזה עקר עַבודְתְנוּ כידוּע, ועל"כן
הַזְהִירֶה תּוּרֶה על זֶה כמה פַּעָמִים. אַבֶל גִּם הַלוָה
צריך לזהר מאד לְקַיִם מצות פּריעַת בַעַל"חוּב לֶשְלֶם

Segment 11
HE:
וזה בחינת חומר איסור אשת איש, כי המלכות שהיא בחינת חכמה תתאה בחינת האשה שם עיקר אחיזת הסטרא אחרא שהם כלולין מד' מלכיות, כי היא מדריגה האחרונה של הקדושה וממנה ולמטה הם הסטרא אחרא והקליפות, ועל כן שם עיקר אחיזתם, וצריכין להשתדל תמיד לחתכה מהם ולהעלותה מביניהם, ועיקר התגברותם הוא שהם רוצים להמשיך השכל התחתון הנ"ל לתוך החכמות חיצוניות שלהם שהם באמת כסילות גמור כנגד זה השכל התחתון הנ"ל, כי מחמת שזה השכל התחתון הוא בחינת צמצומים והקדמות וסיבובים כדי לבא על ידו להשגות אלקות על כן הם רוצים להתדמות כקוף בפני אדם כאלו הם הולכים גם כן בדרך זה, כי כל דרכי חכמתם הוא בדרך היקשים ודמיונות שמתחילין לחקור מדברים נמוכים ופשוטים מאד שהם המושכלות הראשונות, והולכין ומדמין ומקישין דבר לדבר עד שרוצים להרוס ולעלות אל ה' על ידי זה, דהיינו להשיג ידיעת אמתתו על ידי זה על ידי דרכי החקירות האלו, ובאמת לא זה הדרך ולא זה הנתיב להשיג אלקותו יתברך על ידי דרכי החקירות הנבוכות האלו בדרכי ההגיון, אשר הם בעצמם מודים ששכל האנושי הוא נבוך וקצרה ידו להשיג שום דבר על בוריו אפילו בשאר החכמות כגון בחכמת התכונה וחכמות הרפואות, כי אין שום חכמה על בוריה, והם חוקרים כבר אלפים שנים רבבות רבבות חכמים, ועתה הכל מודים שעדיין לא חקרו לידע שום דבר על מתכונתו ואמתתו, מכל שכן וכל שכן בהשגת אלקות אשר לית מחשבה תפיסא בי' כלל, ואי אפשר להשיג שום השגת אלקות כי אם על ידי הצמצומים הקדושים שממשיכין הצדיקים המובחרים האמתיים שהם בחינת כלל התורה והמצוות הקדושות שקבלנו על ידי משה רבינו עליו השלום, ועל כן באמת כתב שם בהתורה הנ"ל שצריכין לבקש מאד אחר רבי כזה שיוכל להמשיך לו השגת אלקות על ידי הצמצומים, כי אפילו גדולי ישראל והמנהיגים לאו כל אחד זוכה לזה השכל שיוכל להמשיך השגות אלקות על ידו, על כן צריכין לבקש מאד אחר רבי כזה שיוכל להלביש לו שכל עליון כזה בשכל התחתון שהוא בחינת הצמצומים הקדושים שהם בחינת הקדמות וסיבובים כדי לבא על ידם להשגות אלקות, כי אלו הצמצומים והסבובים האמתיים לבא על ידם להשגת אלקות אינם בדרך ההיקש שלהם כלל ח"ו, כי על ידי דרכי ההיקש והדמיון רוצים להגיע וליגע ממש בהדבר שחוקרים, כגון למשל כשחוקר בתהלוכות הכוכבים והגלגלים והולך בדעתו וחוקר מדבר לדבר ומסברא לסברא עד שמגיע בדעתו ונוגע בשכלו בדרכי תהלוכות הכוכבים והגלגלים, אבל מחמת ששכל מהלכם גבוה מאד על כן באמת אינם יכולים להגיע לשם, ועל כן עד הנה אינם יודעים על בוריין איך הוא מהלכם, כי כל המחקרים עד זה סמוך בערך מאה שנה או יותר אמרו שהגלגלים מקיפים הארץ, ובסמוך קם אחד (קופירניקיש שמו) ואמר שהארץ מסבבת וכולי וכולי, וכולם הולכים עתה בדרך השקר הזה, והם בעצמם מודים שברבות הימים יכול להיות שימציא אחד דרך אחר. וא נחנו אומרים שבוודאי אינו כדבריהם כמבואר באריכות בדברי החולקים עליהם המחזיקים הדרך הישן שהוא דעת רז"ל, וכן בשאר חכמות אינם יכולים להגיע לשום דבר על בוריו מכל שכן בהשגת אלקות, כי איך אפשר שיגיעו ויגעו בהשגתו יתברך אשר לית מחשבה תפיסא בי' כלל, אבל כל הצמצומים והסיבובים דקדושה של הצדיק הרבי האמת הם רק בבחינת בחינת ממרחק תביא לחמה, שהם מסבבים סיבובים כאלה שאי אפשר לידע בשכל האנושי איך אפשר לבא להשגתו על ידי הסיבובים האלה, רק שבאמת לאמתו אלו הסיבובים הם כלולים ומיוחדים בו יתברך, ועל ידם בא על האדם ממילא קדושת הדעת של התנוצצות אלקות שנפתח לו על ידם אור האין סוף וזוכה להשיג מה שמשיג, כי עיקר הסיבובים והצמצומים דקדושה של הצדיק האמת הם על פי דרכי התורה והמצות שהם אחדותו יתברך שמו, אבל בשכל אין אנו מבינם כלל איך על פי המצוות האלה נבא להשיגו, כי בוודאי אין אנו יודעין בשכל איך על ידי מצוות ציצית או סוכה וכולי נבא להשגת אלקות אבל באמת אנו מאמינים שמצוות ציצית הקדושים נמשכים ממקום גבוה וקדוש כזה שהוא כלול ומיוחד באחדותו יתברך שמו אשר על ידי זה נבא להשגת אלקות, וכן בשאר המצוות, וכמו כן הם כל הדרכים והנתיבות והקדמות והסבובים של הצדיק האמת שמסבב עמנו כדי לבא להשגות אלקות, שכולם הם בדרכי התורה והמצוות שהם אחדותו יתברך שמצוה אותנו היום ללמוד דיני הפוסקים ושארי הנהגות קדושות, ובזמן אחר הנהגות אחרות, ומגלה לנו חידושי תורה בדרכים נפלאים שעל ידי זה ממילא בא על האדם התנוצצות ידיעת השגתו ממקום רחוק מאד מאד אף על פי שאינו נוגע שם בדעתו כלל, בבחינת ממרחק תביא לחמה שניזון מלחם התורה שהיא השגות אלקותו יתברך ממרחק דייקא, אבל אינו נוגע שם בחכמתו ודעתו בבחינת אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני, כי אלו ההקדמות והסיבובים הם בבחינת בטישא שמבטשין הגוף על ידם כדי שיוכל לקבל אור הנשמה, כמו שכתוב בזהר הקדוש: אעא דלא סליק בי' נהורא מבטשין לי', גופא דלא סליק בי' נהורא דנשמתא מבטשין לי', שעל ידי הסיבובים הקדושים על פי דרכי התורה והמצוות נתקדש הגוף עד שיוכל לתפוס ולאחוז בו אור הנשמה הקדושה כמו שנתפס האור בהנר, ועל ידי זה משיג מה שמשיג:

EN:
And behold, according to my humble understanding (l'fi aniyus da'ati), all this depends on the rectification of the vessel in completeness. For the no'am ha'elyon flows constantly, as is explained there. Rather, the main thing depends on the rectification of the vessel through tzedakah, as is explained there. And therefore, if one rectifies the vessel in completeness, then one receives the flow of the no'am ha'elyon in its fitting completeness, in a manner that even the chovlim, when they fall there, are rectified as well, as mentioned above. But when the vessel is not in completeness as fitting, G-d forbid, then the chovlim can cast blemish even upon the mochin of Eretz Yisra'ail, G-d forbid, through falling into them, as mentioned above.

Segment 12
HE:
איודסוף, לְהשפיע לְהַמַלְכוּת שהוא בַעְניוּת, כּדי
שְתוּכֶל לְהַתְגְבָּר וּלְבְרר מה שְצְרִיכָה לְבְרֶר, בְּי
שתוכל לעלות לחזר וְלְשוּב לשרשה. וּכְשהְלוָה חוזר
ומשלם מה שְלָוָה מִחַבַרו ומקים מצות פַּרִיעַת
בעַל-חוב, עלדידי מצוָה זו הוא מחַזיר כַּבִיכוּל אֶת
הַמַלְכות לֶשֶרשָה, לְרצוּן הְעַלִיין הג"ל, ואי היא עוּלֶה
עַם כָּל הַבַּרוּרִים שבּררה לְמטה, וְעְקָר הַבַּרוּרים
נעשו עלדידי הסיע שסיעו זה בּמָה שְגְמל עַמו חֶסָד
ותמ ידו וְהַלְוָה לו, שעל-ידי"זֶה השלים אותו קְצֶת,
ועל-ידידזֶה יש בו בח לְבַרַר, וְעַליידיחזֶה יוכל לְהַנִצַל
לְנמרי מן הֶעניוּת כנ"ל. (לקוטי הלכות - הלכות
אפותיקי ב' - אות ב' לפי אוצר היראה - ממון

Segment 13
HE:
ופרנסה, ק"א)
לא תרדה בו בפרך
(ויקרא כ"ה, מ"נ)
ְעַל"בּן הַזְהִירֶה הַתוּרֶה עַל כָּד אֶחָד מִיִשְראֶל שָלא
יִחיָה עד בָּמו שַבָּתוּב בי לי בָנִי יִשראל עְבָדִים
עַבָדִי הֶם וכו" כָּמוּ שאמרו רַבוּתִינוּ ז"ל כִּי עַבַדוּת
הוא בְּחִינת זהֶמת הַנֶּחֶש, שמשם בַּאין כָּל הְעוּנוּת.
ַּי עקר קדשת ישראל הוא בְּחִינַת מלְכוּת וְחרוּת
ִּחִינת כָּל יִשְרְאֶל בָּי מִלָכִים הֶם. וְעליכן בְּשָאֶחָר
ִיִשְרְאֶל נופל לְאִיזֶה בְּחִינֶה של עַבְדוּת מחָמת הָחְקו
ועניותו הא רחמנות גִדול עָלָיו בי איש ישראלי לְפי
דקותו וְרוּחְנִיּתוּ אינו יכול כַּלֶל לשא עָלִיי. על
הְעַָבְדוּת בִּי על הְעַבְּדוּת הוא בְַּחִינת הַמשאוי של
עונות ממֶש שאי אֶפֶשָר לְישראֶל לשא עָלִיהֶם כְּלֶל
משאוי זו אפלו יום אֶחְד כִּי על הְעַבְדוּת הוּא בְּחִינַת
על הָעוּנות ממש. וְעַל-כַּן הֶחְמִירֶה הַתוּרֶה מאד
ְְּבָד עַָבְרִי לא תרְרָה בו בְּפּרֶף וְכו' וְכַן בְּכַמָה
דַבָרִים עד שאמרו רבותינו ז"ל הַקוּנָה עָבָד עַבַרי
בּקוּנָה אדוּן לְעַצמו בַּי הַתוּרָה הְחְמִירה מאד מאד
לְהְקל מאַחִינו בָּנִי יִשְרְאֶל על הָעַבְדוּת לְבַל יִהְיָה
עְלִיו מטל על הְעַבְדוּת שהוּא בְּחִינַת זהמת הַנֶּחֶש
וכו כּי איש ישראלי אינו יכול לשא עָלִיו כַּלָל על
הְעַבְדות, וְעַליכַן אפלו כְּשְבְּבֶר נִמְכַּר לְעְבָד חס
ושָלוּם אַף"על-פיזכן צֶריך לְהְקָל עָליו הֶעל בְּכֶל מה
דאֶפֶשָר כָּרִי שָלא יְתְגבַּר עָלָיו חס וְשָלוּם בְּחִינָת
זהמת הַנחֶש עלדידי על הְעַבְדוּת הַקֶשָה כִּי כָּל מה
שְמְקְלִין עְלִיי הָעַבודֶה נְחֶלֶש וְנְכְנֶע בְּחִינַת זְהָמַת
הַנֶחֶש שהוא בְּחִינַת על הְעַבְדוּת. (ליקוטי הלבות -
הלבות שבירות פועלים ב'- אות ב')
ְהְתְנְחַלְתֶּם אתֶם לְבְניכֶם אַחְרִיכֶם
ּ ני- (ויקרא ב"ה, מ"ו)
בָּל עַבוּדְתְנוּ הוא לָאַבְלְלָא שְמַאלָא בְּיְמִינְא. בי כָּל
אֶחָד, בְּפי- מה שְזוּבָה. עַלייְדו. עָבוּדֶתו לְהַכְנִיע
הַסְטְרא"אֶחְרָא רַגְאֶחוֶת בְּסְטרא דשְמַאלָא כָּרִי
שָיהיָה נְכְלֶל שָמַאלָא בְּימִינָא, בְּמו"כַן לָפי בְּחִיָתו
נְִֶל אֶחר הַבְּרִיאָה בְּקרֶם הַבְּרִיאָה, שָהוּא תִּכְלִית
בּל עַבוּדְתְנו3 וְעַל"בָּן צְריכִין לעבד אֶת השֶם יְתְבֶּרך
בשָני בְּחִינות: בַּבְחִינת בּן וּבבְחִינת עָבֶד, כַמבאֶר
בּזהר הקדוש, כּי שני בַחִינות אלו שרשן מִבְּחִינת
קדֶם הַבְּרִיאֶה וְאַחַר הַבְּרִיאָה, שָמָשָם. שרש כָּל
בְּחִינות ומין ושמאל שיש בְּעולֶם; וְעַל"ידי שעובדין
אֶת השם יִתְבֶּרך בּשְנִי הַבְּחִינות הנ"ל, עלדודי-זֶה
נכְלֶל שמאל בְּיְמִין, אֶחר הַבְִּיאֶה בְּקדֶם הַבְּרִיאָה,
שזֶה עַקָר הַתְּכְלִית. וְזֶה בְּחִינת מצות מילת עַבָדִים,
הַינוּ לְהְכָניע הֶרַע הַנְאָחֶז בַּשֶמאל, כַּמְבאָר בַּפָנִים.
ְַל"בָּן אֶסור לֶשַחְרֶר אֶת הְעְבֶד, בִּי כָּל זֶמן שְהשָם
יתְבֶּרֶך חְפן בְִּיים הְעוּלֶם הַזֶה, אַזֶי אָנוּ צְריין



# Behar
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/3/9/

Behar
בהר
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/3/9

Segment 1
HE:
יְ רבנו נחכי
',
א
8 פירושים על
שנת שבתון יהיה לארץ
(ויקרא כ"ה, ה)
עְקַר דין הֶפֶּקר נַלָמָד משְמַטָה כַּמְבאָר בַּגְּמֶרָא
שָלְמָרו מִפְסוק וְהַשְבִיעַת תִּשֶמְטְגָה וּנְטשְתָה וְכוּ'
וְכַמובָא בַּשלְחֶן עָרוּ שצֶריך לְהפּקִיר כַּשְמְטָה
וכו'. כּי שמטה בְּחִינת שִבָּת כַּמוּ שִכַּתוּב שנת
שַבְּתוּן יִהְיָה לָאָרץ וּכְמו שפרש רש"י כְּמו שִבָּת
בּרְאשית וְכו'. הַיָנוּ שְבשְנָה הֶשְבִיעִית נֶמְשָך
קְדשֶת שַבָּת על הָאָרֶץ וְעַל"כּן כָּל הַפַּרוּת וּתְבוּאַת
הָאָרֶץ הם הַפְקַר לכל בִּי מתְבַּטְלִין בָּל הַפְעַלות
מִשְתַנוּת וְכָל הַדַעות משנות וְנִכַלְלִין בְּאִחְדוּת
הַפְשוּט וְעַל"כַּן כָּל הַתְּבוּאה הַפְקָר לכל. כִּי אסוּר
שיהְיָה שום הַקְפְּדָה ושנוי דַּעָה עַל הַתְּבוּאֶה בַּשְנָה
הֶשבִיעִית לומר שזאת הַתְּבוּאֶה שיך לְבַעַל שרה
זה וזאת הַתְּבוּאֶה שִיכָה לְבַעַל שדה אחַר שְזהו
בּחִינת פְּעַלוּת משתנות ושנוי דעות כִּי עַכָשו הכל
שִָין בִּי נִכְלָלֶת הָאָרץ אֶז בִּבְחִינת שְבָּת שָשָם
נכלְלִין כָּל הַפַעַלוּת משתנות וחד בַּאִחְדוּת הפשוט
ששם הכל כּלוּלִין יחד ואסוּר שִיהְיָה שום שנוי הַעָה
וְהקְפְּדֶה בִּינִיהֶם. וְעַל-כָּן אֶז אסוּרִים כָּל עָבודת
הָאָרֶץ כָּמו שְבָּתוּב שד לא תְזְרְע וְכוּ' שֶנת שִבָּתון
ְהיֶה לָאָרֶן בִּי או בְּחִינת שְבָּת שְאֶו מִתְבּטֶל
בְּחִינַת עֶבֶד מט"ט וְנְכְלֶל בַּבְחִינת בַּן בְּהִינת נִיְחָא.
וּמחָמת שעקָר הְעַבְדוּת נאֶחֶז בִּיוּתְר בּבְחִינת הָאָרץ
ששם כָּל הְעַבוּדות הקשות שנמשכו עלידי חטא
אְדֶם הראשון שנגְזֶר ארורה הָאַדְמָה בעַבוּרף
ְפְצָבוּן תּאכְַלְגֶה וָכו' עַָליכַּן שֶם צְריכִין. עְקַר
הַתְּקוּן.. עליכן עַקַר אסור עְַבוּדֶה בִּשמטה הוא
בעבודת הָאָרֶץ לבטל משם בְּחִינת עַבָדוּת עלדודי
בּחִינת שבֶּת. וְכן כָּל טול הפעלות משתנוּת הוא
בַּתְבוּאַת הָאָרץ שאָסוּר לְכֶל אֶחֶד לְהַחְזִיק
בַתְבוּאֶתוּ כָּאלוּ היא שלו לְבדוּ וּלְהקְפִיד חס ושלום
עַל חַברו שלא לָאָכל מִמִנָה שזהו בְּחִינת שנוי דַעָה
בּחִינַת פעלות משתנות. וְעַכשו בשמטה אסוּר כָּל
ֶה בִּי עַכֶשָו צריכין לְהַמִשִיך קֶדשֶת שְבָּת על הָאָריץ
ִּי אֶז מִתְבַּטְלין כָּל הַפְעָלוּת משְתָנוּת שָהֶם בְּחִית
בָּל השנוי דעות וְנכְלֶלִין כְּאֶחְד בַּבְחִינת אַחְדוּת
הַפִּשוּט וְאֶז מתְבַּטַל כָּל הְעַבְדוּת. (לקוטי הלכות -
הלכות פריקה וטעינה ד' - אות ו')
ְ
פרשתי"בהרי 8
והיתה שבת האר"
(ויקרא כ"ה, ו)
זה בְּחִינַת שְמִטָה וייבל שָהֶם בְּחִיַת שְבָּת בָּמו
שְבָתוּב וְהיִתָה שְבַּת הָאָרִן וכו' בְּחִינַת הָאָרַת
הֶרצוּן, וְפַל"בָּן הכל הֶפְקְר, זֶה רמז על הָאָרת הרצון
שְמִתְפַשָט הָאָרת הַרְצון כְּיבֶּד עד שָאִין אֶחֶר
ִכָפִיד לְצַמְצֶם בְּשָלו רק הכל הַפְּקָר כִּי אִין שום
צְמְצוּם כל רק רצון פֶשוט בְּכֶל הְעוּלֶם וְאֶזּ הַמְעְוֶה
לְהגִיח אפלו לְבְהָמוּת לָאָכל תַבוּאת השדה כָּמו
שְבְּתוּב וְלַבְהְמְתְך וכו' תְִּיָה כל תְּבוּאְתָה לָאֶָבל בָּ
עְקַר הארת הְרְצוּן הוא עליידי. הָאָכִילָה (הְהַיְנו
שִיְאִיר לו הְרְצון בָָּת הָאַכִילָה, וישְתוקקוַיכֶסף מָאר
אַלָיו יִתבֶּרך בְּרְצון מפֶּלְג, בְּלִי שים יְדִיעָה, שָלא יְרְע
ַּלרֶל מה הוּא רוּצַה - עיין בלקוטי מוהר"ן ב', סימן
ז). וזה שָאָמְרוּ רבוּתִינו ז"ל לענ שָבִיתֶת בְּהָמָה תִּן
לו ניח שְיהְיה תולש ואוכל הַינוּ כנ"ל בי עלדידי
הָאָכִילָה מִתְגְלָה הָאָרֶת הַרְצוּן כֶָּ"ל וְאַפְלוּ בְּבְְמָה
אַף"עליפי. שאי שיד שָם הָאָרַת. הְרְצון כַמִש
אף"על"פי"כן מאֶחַר שִמִתְגְלָה הָאֶרת הֶרצוּן בַּשְעַת
אַבִילֶה על"כן אַפַלוּ בּבְהָמָה יָכוּל לְהֶשְתְּלֶשָל אִיזֶה
ְּחִינֶה שֶל הָאָרת הַרְצון וְהְעְקֶר על גֶפֶש הַמְנְלְנֶל
שְהוּא אָדֶם מִמש שְעְלִיי מאִיר הָאָרַת הַרְצוּן כִָּי
לְנקוּתוּ וּלְהַעַלוּתו וכו'. בּרוּך ה' לְעוּלֶם אמן ואמ
ועלדכן בשמטה ויובל אסוּר לעבד שום עְַבוּדֶה
בשה כּי אֶז מתְבַטל הְעַבְדוּת לְגמְרִי כִּי הֶם בְִּינַת
שִבָּת בְּחִינַת הארת הֶרצון. (לקוטי הלכות - הלכות
שכירות פועלים ב'- אות ה"
וְכיתְמְכָּרוּ מִמְכָּר לְעַמִיתֶך
י (ויקרא ב"ה, ו'ח) |
בָּ הֶעַסְקים וְהַמְלְאכוּת וְהַמַשָא וּמִתֶּן שְבְּלוּלִים
בֶּל"ט מִלָאכות כַּלָם בַּשְבִיל לְבְרַר ‏ ניצוצות
הקדושים כידוע, וְעַקָר הבּרוּר עלדידי שְזוּכר אֶת ה'
תְבֶּרְך בַּשעַת המשא וּמַתָּן, כָּמו שְבְּתוּב (ְבָרִים
ח): "וְזְכרְתִּ את ה' אֶלקֶיף כִּי הוּא הַנוּתַן לֶך כח
לעשות חָיל". וְעל"כן צריכין לעסק בְּמַשָא וּמְתֶּן עֶם
ישראל דַיקָא, כָּמוּ שְ3ְּתוּב (וּיקֶרא כה): בִּי תַּמִכְּרו
ִמְבָּר לְעָמִיתְף -- מְכר, או קנה מִיָד עַמִיתֶף --
תִּקְנָה, כַּמו שדרשו רבותִינוּ ז"ל וּמוּבָא בְּפַרוּש
רש"י.
ועל"כן ראוּי לְהְשְתְּרֶל בְּכַל מה דאֶפשָר כַּשְהולף
בּדֶרֶך או עוסק בְּמִשָא וּמַתְּן בְּבִיתו, שִיְתְהַבַּר עִם
כָּשרִים וְהגוּים וִַהְיָה רגיל בַּכֶל פעם לְדְבַּר עַמָהֶם
ְּרַבְרִי תורֶה וִַרְאֶת שמיִם בְּאפֶּן שָיזכִיר אֶת חַבַרו
או חַברו יִזְכּיר אותו בְּכֶָל יים מהַתַכְלִית הָאחֶרון,
וכמו שבְּתוּב בּזהר הקדוּש שאסור לילך בַּדֶרֶך כִּי
אם כֶּשִיש עמו אֶחֶד שיעָסק עַמו בְּדְבְרִי תוּרֶה.
ואפלו אם אינו מוצא חֶברים כַּאלוּ בַּשעַת המשא
וּמתּן, על כָּל פנים צריף הוא לְזֶהֶר בְּמחַשבְתוּ שלא
יִשבּה בַּה' יִתְבֶּרְך בַּשעַת הַמַשָא וּמִתֶּן, וַיִהְיָה
משְתוּק תָּמִיד בְּרְצוּן חְזֶק לְהַמְשִיך אֶת עַצְמי וְאֶת
הַבַרִיו הֶעוּסְקִים עַמוּ לה' יִתְבֶּרך וְתּיְרְתוּ, בִּי זה כָּל
כונת ה יִתְבֶּרך שמסבב עְסְקִי המשא וְמִתְן
וְהַמלָאכות בַּעוּלֶם שהכל בִּשִבִיל בַּרוּרִים כנ"ל.
והְעְקָר שֶעַלייְרִי הַמַשָא וּמִתֶּן וְעַסְקִים מִתְהַבְרִים
ִָּי אָרֶם זֶה עַם זֶה עד שָסוּף כָּל סוף יִתְגִבָּר הָאָמָת
שְבָּלֶב כָּל אֶחָד מִיִשְרְאֶל וַיִמשִיך אֶחָד אֶת הְבַרו
עד שִישובו כַלֶם לה יִתְבּרְך וְתוּרְתוּ. (לקוטי הלכות
- הלכות בית הכנסת ו' - אות כ"ד)
אל תונו איש את אחיו
(ויקרא כ"ה, י"ד)
ָּלֶל ויסוד כָּל הַתוּרה כַּלָה, הוא שצריכין לִיזְהַר
מאד לְבְּלִי להטעות את עצמו בְּזֶה הְעוּלֶם, כַּי
הְעוּלֶם הַזֶה מִמְעָה אֶת הָאָרֶם לְנְמָרִי, וּכָמוּ שְבְּכֶל
ַקְנינִים וְהַמַשָא וּמִתֶּן, צְרִיכִין. לְרָיית. נִזֶהֶר
מַאוּנָאוּת וְהַטְעָאוּת, כְּמו כן בּעְקַר הַפְניֶן שֶל הָאָרֶם
בּעוּלֶם הַזֶה, שהוא לקָנוּת תורה וּמצַווּת בַּבְחִינֶת
אָמָת קָנֶה, צְרִיכין גּם בּן לִיזֶהַר מאוּנָאֶה וַטָעוּת. כָּי
כַּמָה וְכַמָה פַּגְמים וּפְנִיית חס ושלוּם יש בְּהְתוּרֶה
ומצווּת של רב הָעּלֶם, כִּי על ידי מעשיהֶם
הַפְּגוּמִים, על ידי זֶה גַם הטוב שלָהֶם פַּגוּם הַרבֶּה,
ְאִי אֶפשָר לְהַנְצל בְּשְלימוּת מהָאוּנְאָה וְהַטְעָיּת
של זֶה הֶעוּלֶם, כִּי אם על יְדִי הַתְקְרְבוּת לְהַצְרִיק
הָאָמתִּי. על בן צְרִיכין לבט ולְחפש מאד אֶת
הַצַדִיק הָאָמַת, ולשפך לבו כַמים נכח פָנִי ה'
שְיזְבָה לְמַצָאו, בָּדי שִיזְבָּה על ידו לְבְרר הַמְרְמָה

Segment 2
HE:
בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה עַל-יְדֵי הַתְּשׁוּבָה שֶׁהוּא בְּחִינַת בַּקָּשַׁת וְחִפּוּשׂ אַיֵּ"ה, עַל-יְדֵי זֶה עוֹלִין בְּתַכְלִית הָעֲלִיָּה לִבְחִינַת אַיֵּ"ה בְּרֵאשִׁית-מַאֲמָר סָתוּם שֶׁשָּׁם כְּלוּלִים כָּל הָעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת וְכוּ' כַּנַּ"ל, אֲבָל כְּשֶׁעוֹלִין לְשָׁם צְרִיכִין לַחֲזֹר וּלְהַמְשִׁיךְ מִשָּׁם קִיּוּם הָעוֹלָם שֶׁהוּא עַל-יְדֵי הִתְגַּלּוּת הַמִּדּוֹת מֵחָכְמָה עַד מַלְכוּת שֶׁהֵם בְּחִינַת עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת עַד שֶׁיִּתְגַּלֶּה לְעֵין כֹּל כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה, כְּמוֹ שֶׁמְּבַקְּשִׁין עַל זֶה בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה הַרְבֵּה. וְזֶה בְּחִינַת הַנְּסִירָה הַמּוּבָא בַּכְּתָבִים שֶׁעוֹסְקִין בַּעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה לְנַסֵּר וּלְתַקֵּן כָּל מִדָּה וּמִדָּה. וּכְדֵי לְגַלּוֹת מַלְכוּתוֹ לְעֵין כֹּל וְלֹא תִּהְיֶה עוֹד הַמַּלְכוּת בִּבְחִינַת הַסְתָּרָה וְהַעְלָמָה וְכוּ'. וְעִקַּר הַתִּקּוּן עַל-יְדֵי שֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה מִשָּׁם מִבְּחִינַת אַיֵּה שֶׁהוּא בְּחִינַת בְּרֵאשִׁית, שֶׁהוּא הַתְחָלַת הַתּוֹרָה שֶׁמִּשָּׁם נִמְשֶׁכֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּה שֶׁכָּלוּל בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת שֶׁהֵם כְּלוּלִים מִתַּרְיַ"ג מִצְווֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת תַּרְיַ"ג עֲטִין דְּאוֹרָיְתָא שֶׁבָּהֶם כְּלוּלִים כָּל הָעֵצוֹת דִּקְדֻשָּׁה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד אֵיךְ יְמַלֵּט נַפְשׁוֹ מִנִּי שַׁחַת (וְכַמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה אַיֵּ"ה הַנַּ"ל) שֶׁעַל-יְדֵי הַבַּקָּשָׁה וְהַחִפּוּשׂ אַיֵּה, שֶׁזֶּה עִקַּר הַתְּשׁוּבָה, עַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לְחִדּוּשֵׁי תּוֹרָה, (כַּמּוּבָן שָׁם בְּסוֹף הַתּוֹרָה הַנַּ"ל). וְזֶה בְּחִינַת עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה שֶׁבָּהֶם עוֹסְקִין בִּתְשׁוּבָה עַד שֶׁמַּמְשִׁיכִין בַּעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת שֶׁנִּתְּנוּ בְּיוֹם כִּפּוּר שֶׁהוּא גְּמַר עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה. וְעַל-כֵּן מְבַקְּשִׁין הֲשִׁיבֵנוּ אָבִינוּ לְתוֹרָתֶךָ וְכוּ', כִּי זֶה עִקַּר הַתְּשׁוּבָה שֶׁיַּעֲלֶה עַל-יְדֵי הַתְּשׁוּבָה לִבְחִינַת אַיֵּ"ה עַד שֶׁיַּמְשִׁיךְ מִשָּׁם תּוֹרָה וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן אָז בְּיוֹם כִּפּוּר עִקַּר סְלִיחַת וְכַפָּרַת הָעֲווֹנוֹת, כִּי אָז נִתְהַפְּכִין הָעֲווֹנוֹת לִזְכֻיּוֹת בְּחִינַת בַּיּוֹם הַהוּא יְבֻקַּשׁ עֲוֹן יִשְׂרָאֵל וְאֵינֶנּוּ וְכוּ', (כְּמוֹ' שֶׁמְּבֹאָר בְּהַתּוֹרָה "חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם", סִימָן כב). כִּי עַל-יְדֵי הָעֲווֹנוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת מְקוֹמוֹת הַמְטֻנָּפִים, עַל-יְדֵי זֶה הִתְעוֹרֵר לְבַקֵּשׁ וּלְחַפֵּשׂ אַיֵּ"ה וְכוּ', עַד שֶׁעָלָה לְשָׁם וְנַעֲשָׂה עַל-יְדֵי זֶה חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה וְכַנַּ"ל. וְאַחַר כָּךְ מַמְשִׁיכִין מִשָּׁם עֵצוֹת הַנִּמְשָׁכִין מִתַּרְיַ"ג עֲטִין דְּאוֹרָיְתָא הַכְּלוּלִים בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת שֶׁקִּבַּלְנוּ בְּיוֹם כִּפּוּר. וְזֶה בְּחִינַת סֻכּוֹת שֶׁמִּשָּׁם כָּל הָעֵצוֹת טוֹבוֹת, בִּבְחִינַת וּפְרֹס עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ וְתַקְּנֵנוּ בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶיךָ. וְזֶה בְּחִינַת הָאַרְבָּעָה מִינִים שֶׁהֵם בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת הַתַּרְיַ"ג מִצְווֹת שֶׁבָּהֶם כְּלוּלִים כָּל הָעֵצוֹת טוֹבוֹת דִּקְדֻשָּׁה וְכַמּוּבָא שֶׁאֶתְרוֹג גִּימַטְרִיָּא תַּרְיָ"ג, וְהַשָּׁלֹשׁ מִינִים שֶׁל הָאֲגֻדָּה שֶׁהַכֹּל עוֹלֶה תַּרְיָ"ג: 

~ אות ב

וְכָל זֶה אִי אֶ

EN:
And this is the aspect of the three matzos and the four cups. The three lines of truth — the aspect of three matzos: Kohain, Levi, Yisrael — the aspect of Kel, Elokim, Hashem — they illuminate the four parts of the dibbur, which are the aspect of the four cups. For they allude to the essential redemption — for they correspond to the four expressions of redemption. For the essential redemption is that the dibbur should leave the exile — that is, the four parts of the dibbur, which are the aspect of the four cups of wine — as it is written: "And your palate is like the best wine, causing the lips of the sleeping to speak." For the matzos are the aspect of halachos, the aspect of chasdai Dovid. And therefore through them the truth shines in three lines — which are the aspect of the three matzos corresponding to the three lines of truth that shine through the matzos, which are the aspect of halachos, chasdai Dovid.

Segment 3
HE:
לנמרי, וְעְליו נאָמר כַאָשָר בָּא כָּן יל וּמְאוּמָה לא
ישא בַּעָמלו. וְיִצְמֶרֶף לְסְבל מה שִוּסְבל בְּכמָה
גַלְגוּלִים וְכוּ', עד שהצדיק יִחֶזר וַיִתַקָנוּ מחֶדש
לְגַמְרִי (לקוטי הלכות- הלכות שלוחין ה', אותיות
ל"ט מ' לפי אוצר היראה - צדיק, אות ר"כ)
והארין לא תמכר לצמתת
(ויקרא ב"ה, כ"נ)
עַקַר שרש הַעַשירוּת הוא קרקעות וְעַל-כַּן הַם
סְמוּכִים בִּיּתָר לְהַנַפֶש (כי מבואר בלקוטי מוהר"ן
א'- סימן סח-סמ- שכל נפשות שורשם בעשירות,
עיין שם). וּכְבָר מבאֶר שְעְקָר השעבוד הוא על גוף
הַלוּוֶה בַּעַצַמוּ וּמחמת שעבוד עצַמו עַל-ידִי זֶה
נשְתַּעַבֶדין כָּל הַגְּכָסִים. ועל"כַן הַבַעַל"חוּב טורף מן
הַקַרקָעות אִפְלוּ מיד הַלוּקָחַ, כי אִין הַמְכִיִרֶה
מפְקִיע מידי הַשעְבוּד שיש לְהַמַלְוֶה על הַלוּוֶה
ִנְכְסָיו, בִּי מחֶמת. שְהְקַרְקָעוּת נְשְרשִים בְּנפֶשו
בִּייתְר ב"ל עַליבַּן אי אֶפֶשָר לְמְכָרֶם לְנְמָרִי
לחַלוטין וְתְמיד נִשְאֶר פָנִימיוּת. שְרְשֶם, דְהַיְנו
פֶנימיוּת שרש הנפש אִצָל הַמוכַר. וְזֶה שמצינו
שְבְּזמַן שָהַייבל נוהג שָלא הָיָה אֶפשָר למכר קרע

Segment 4
HE:
וְיוֹתֵר מִמַּה שֶּׁכָּתוּב שָׁם דִּבֵּר עִמִּי פֶּה אֶל פֶּה. וְהִזְהִיר מְאֹד לִכְתֹּב זֶה הָעִנְיָן הֵיטֵב שֶׁצְּרִיכִין לְבַקֵּשׁ מֵה' יִתְבָּרַךְ מְאֹד וּלְחַפֵּשׂ הַרְבֵּה לִזְכּוֹת לְהִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת. כְּדֵי לִזְכּוֹת לְבֵרוּר הַמְדַמֶּה עַל-יְדֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁל הַצַּדִּיק. כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה לֶאֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְהִנֵּה לִכְאוֹרָה יֵשׁ לְהַקְשׁוֹת עַל עִנְיָן זֶה, הֲלֹא רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כָּתַב שָׁם בְּעַצְמוֹ בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל. שֶׁבִּשְׁעַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה זָכוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לִבְחִינַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. וְעַל-יְדֵי זֶה נִתְבָּרֵר הַמְדַמֶּה שֶׁלָּהֶם וְזָכוּ לֶאֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְאִם כֵּן קָשֶׁה לָמָּה צְרִיכִין לִנְסֹעַ לְהַצַּדִּיק בִּשְׁבִיל לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ בֵּרוּר הַמְדַמֶּה עַל -יְדֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁלּוֹ. הֲלֹא כְּבָר זָכוּ יִשְׂרָאֵל לָזֶה בִּשְׁעַת מַתַּן תּוֹרָה כַּנַּ"ל. וְקֻשְׁיָא זֹאת קְרוֹבָה לְקֻשְׁיוֹת הָעוֹלָם שֶׁמַּקְשִׁין לָמָּה צְרִיכִין לִנְסֹעַ לְהַצַּדִּיק הֲלֹא דַּי בְּהַסְּפָרִים שֶׁיֵּשׁ מִכְּבָר וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל בָּא לְבַטֵּל קֻשְׁיָתָם וּלְבָאֵר שֶׁצְּרִיכִין דַּוְקָא לִנְסֹעַ לְצַדִּיקִים. וְשֶׁזֶּה עִקַּר קְדֻשַּׁת אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, כִּי כָּל הָאֱמוּנָה תָּלוּי בָּזֶה, כִּי אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לֶאֱמוּנָה כִּי אִם עַל-יְדֵי הַצַּדִּיק שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּחִינַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְכוּ' כַּנַּ"ל אֲבָל לִכְאוֹרָה עֲדַיִן הַקֻּשְׁיָא בִּמְקוֹמָהּ עוֹמֶדֶת, כִּי הֲלֹא כְּבָר קִבַּלְנוּ אֶת הַתּוֹרָה שֶׁאָז זָכוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לְבֵרוּר הַמְדַמֶּה. שֶׁעַל-יְדֵי זֶה זָכוּ לֶאֱמוּנָה וְכוּ'. כְּמוֹ שֶׁכָּתַב שָׁם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ. וְאִם כֵּן לָמָּה צְרִיכִין לְחַפֵּשׂ אַחַר הַצַּדִּיק לְהִתְקָרֵב אֵלָיו:

EN:
[continued]

Segment 5
HE:
אֲבָל בֶּאֱמֶת דִּבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הֵם דִּבְרֵי אֱלֹקִים חַיִּים. וּדְבָרָיו חַיִּים וְקַיָּמִים נֶאֱמָנִים וְנֶחֱמָדִים לָעַד. וְכֻלָּם נְכוֹחִים לַמֵּבִין וְכוּ'. כִּי בֶּאֱמֶת שְׁלֵמוּת הָאֱמוּנָה צְרִיכִין לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ בְּכָל יוֹם וָיוֹם מֵחָדָשׁ, כִּי הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מְחַדֵּשׁ בְּטוּבוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית. וְאֵין יוֹם דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ, כִּי הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא חִדֵּשׁ אֶת הָעוֹלָם יֵשׁ מֵאַיִן הַמֻּחְלָט. בִּשְׁבִיל לְגַלּוֹת אֱלֹקוּתוֹ וְאַדְנוּתוֹ כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ שֶׁיֵּשׁ מְחַדֵּשׁ בּוֹרֵא הַכֹּל. שֶׁזֶּה עִקַּר הַתַּכְלִית שֶׁל הַבְּרִיאָה כַּיָּדוּעַ, כִּי עִקַּר הַבְּרִיאָה הָיְתָה בְּגִין דְּיִשְׁתְּמוֹדְעִין לֵהּ כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, אֲבָל ה' יִתְבָּרַךְ רָצָה שֶׁיִּהְיֶה בְּחִירָה לְהָאָדָם שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה נִבְרְאוּ כָּל הָעוֹלָמוֹת בִּשְׁבִיל הָאָדָם הַבַּעַל בְּחִירָה כַּיָּדוּעַ, עַל -כֵּן הֶעְלִים מִדַּעַת הָאָדָם שֶׁלֹּא יוּכַל לְהַשִּיג וּלְהָבִין בְּדַעְתּוֹ חִדּוּשׁ הָעוֹלָם. כְּדֵי שֶׁיִּתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה. שֶׁזֶּה עִקַּר הַנִּסָּיוֹן וְהַבְּחִירָה שֶׁל הָאָדָם, כִּי עִקַּר קִיּוּם כָּל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת תְּלוּיִים בֶּאֱמוּנָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מַכּוֹת כד), בָּא חֲבַקּוּק וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַת וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב, כָּל מִצְוֹתֶךָ אֱמוּנָה. כִּי שָׁם עִקַּר הַבְּחִירָה. וְעִקָּר הִיא אֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, כִּי עִקַּר הִתְחַזְּקוּת הָאֱמוּנָה צְרִיכִין בַּמֶּה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין בַּדַּעַת בְּשׁוּם אֹפֶן. וְזֶהוּ בְּחִינַת אֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, כִּי חִדּוּשׁ הָעוֹלָם אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין בַּדַּעַת בְּשׁוּם אֹפֶן, אַדְּרַבָּא, מִי שֶׁרוֹצֶה לִכְנֹס בְּעִנְיָן זֶה לַחֲקֹר וּלְהָבִין בְּדַעְתּוֹ יִפֹּל לְקֻשְׁיוֹת וּמְבוּכוֹת גְּדוֹלוֹת עַד שֶׁיּוּכַל לָבוֹא לְאֶפִּיקוֹרְסִית גָּמוּר רַחֲמָנָא לִצְלַן, כְּמוֹ כָּל הָאֶפִּיקוֹרְסִים שֶׁנָּפְלוּ לְאֶפִּיקוֹרְסִית שֶׁלָּהֶם עַל-יְדֵי שִׂכְלָם וְדַעְתָּם שֶׁרָצוּ לְהָבִין בְּדַעְתָּם. עַל-כֵּן צְרִיכִין לְהִתְחַזֵּק רַק בֶּאֱמוּנָה וְכַמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כַּמָּה פְּעָמִים. וְזֶה עִקַּר הַנִּסָּיוֹן וְהַבְּחִירָה שֶׁל אָדָם, כִּי הַכֹּל תָּלוּי בֶּאֱמוּנָה כַּנַּ"ל. וְה' יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה לְהֵיטִיב לִבְרִיּוֹתָיו, עַל-כֵּן הוּא מִסִּבּוֹת מִתְהַפֵּךְ בְּתַחְבּוּלוֹתָיו וּמַזְמִין לְכָל אָדָם בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה בְּאֹפֶן שֶׁיִּזְכֶּה עַל-יְדֵי זֶה לְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה יוֹתֵר. וְזֶה בְּחִינַת חִדּוּשׁ מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית שֶׁבְּכָל יוֹם, כִּי הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מְחַדֵּשׁ בְּטוּבוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית. וְעוֹשֶׂה נִפְלָאוֹת בְּכָל עֵת. וְכַמָּה וְכַמָּה שִׁנּוּיִים שֶׁנַּעֲשִׂים בָּעוֹלָם בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה וְאֵין יוֹם דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ. וְהַכֹּל בִּשְׁבִיל לְגַלּוֹת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה בְּכָל פַּעַם בְּהִתְגַּלּוּת יוֹתֵר, דְּהַיְנוּ אֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם שֶׁהִיא יְסוֹד הַכֹּל. שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה ה' יִתְבָּרַךְ מְחַדֵּשׁ חִדּוּשׁ מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית בְּכָל יוֹם. כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ בְּכָל יוֹם אֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם בְּהִתְגַּלּוּת יוֹתֵר: 

וְזֶה בְּחִינַת חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ. שֶׁהָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה מִתְחַדֶּשֶׁת וּמִתְחַזֶּקֶת בְּכָל יוֹם כְּפִי חִדּוּשׁ מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית שֶׁבְּאוֹתוֹ הַיּוֹם. אֲבָל אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה אֱלֹקִים. וּכְמוֹ שֶׁה' יִתְבָּרַךְ מְסַבֵּב סִבּוֹת בְּכָל יוֹם. וּמְחַדֵּשׁ מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית בְּכָל יוֹם כְּדֵי לְגַלּוֹת הָאֱמוּנָה, דְּהַיְנוּ אֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם כַּנַּ"ל, כְּמוֹ כֵן אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה מִתְגַּבֵּר הַסִּטְרָא אָחֳרָא וְהַקְּלִפּוֹת לְהַסְתִּיר וּלְהַעְלִים הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה וּלְהַכְנִיס כְּפִירוֹת וְקֻשְׁיוֹת חֲדָשׁוֹת בַּלֵּב כְּדֵי לְבַלְבֵּל הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, כִּי בְּכָל יוֹם יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם מִתְגַּבֵּר עָלָיו וְכוּ' כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וְעִקַּר הַיֵּצֶר הָרָע הוא בְּחִינַת כְּפִירוֹת שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר כֹּחוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר הָרָע, כַּמְבֹאָר בִּדְבָרֵינוּ כַּמָּה פְּעָמִים. וּבִשְׁבִיל זֶה צְרִיכִין לְהִשְׁתַּדֵּל מְאֹד לְהִתְקָרֵב דַּיְקָא לְהַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים שֶׁבַּדּוֹר. וְאֵין דַּי בְּהַסְּפָרִים שֶׁיֵּשׁ מִכְּבָר, כִּי אָנוּ צְרִיכִין לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁבַּדּוֹר שֶׁיֵּשׁ לוֹ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ כְּדֵי שֶׁיְּבָרֵר לָנוּ הַמְדַמֶּה כְּדֵי שֶׁנִּזְכֶּה לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּכָל יוֹם וָיוֹם כְּפִי חִדּוּשׁ מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית שֶׁבְּכָל יוֹם, כִּי בְּכָל יוֹם וָיוֹם אָנוּ צְרִיכִין לְבֵרוּר חָדָשׁ לְבָרֵר הַמְדַמֶּה כְּפִי הַמַּחֲשָׁבוֹת הַנִּמְשָׁכִין בְּזֶה הַיּוֹם כְּפִי חִדּוּשׁ מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית שֶׁבְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁהַכֹּל בִּשְׁבִיל חִזּוּק הָאֱמוּנָה כַּנַּ"ל, אֲבָל הַבַּעַל דָּבָר מִתְגַּבֵּר בְּכָל יוֹם בְּבִלְבּוּלִים חֲדָשִׁים לְבַלְבֵּל הָאֱמוּנָה חַס וְשָׁלוֹם, כַּנַּ"ל עַל-כֵּן צְרִיכִין צַדִּיק הַדּוֹר דַּיְקָא. וְאֵין דַּי בַּמֶּה שֶׁכְּבָר קִבַּלְנוּ הַתּוֹרָה וְזָכִינוּ לְבֵרוּר הַמְדַמֶּה וְלֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה אָז, כִּי אָנוּ צְרִיכִין לְבָרֵר הַמְדַמֶּה בְּכָל יוֹם מֵחָדָשׁ כְּדֵי לְחַזֵּק הָאֱמוּנָה בְּכָל יוֹם כְּפִי חִדּוּשׁ מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית שֶׁבְּאוֹתוֹ הַיּוֹם. לְבָרֵר הָאֱמוּנָה מֵהַקְּלִפָּה וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא הַמִּתְגַּבֶּרֶת כְּנֶגְדָּהּ מֵחָדָשׁ בְּכָל יוֹם כַּנַּ"ל:

EN:
[continued]

Segment 6
HE:
זה, כּמו שִ3בְּתוּב (ויקרא כה, לה): "וְכי ימוך אֶחִיך
ּמְטֶה ידו עמך וְהְחזקְתְ בו וְכו". וּכְמו שפרש רש"י
שם: אל תִּנִיחְנוּ לפל אִלָא תִּחָזיק בו עד שלא יפל
וכו'. כּי הְעַנִיית חס ושלוּם הוא מהַתְגִבָּרוּת הַכָּבָד
עַל המח חס ושְלוּם, וְעַל"כַּן זֶה שִבָּא לידי עָנִיוּת,
שָהוּא הַתְגְּבַּרוּת הַכָּבָד חס וֶשלוּם עַל המח, וּמחמת

Segment 7
HE:
וְזֶה בְּחִינַת שְׁבִירַת הַלּוּחוֹת, כִּי עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת שֶׁבַּלוּחוֹת, שֶׁהֵם כְּלַל הַתּוֹרָה כֻּלָּם, הֵם בְּחִינַת הַמַּאֲמָרוֹת הַמִּתְגַּלִּים, אֲבָל שָׁם בִּבְרֵאשִׁית-מַאֲמָר סָתוּם, הַכֹּל בְּהֶעְלֵם וּבְהֶסְתֵּר, רַק שֶׁבֶּאֱמֶת מִשָּׁם דַּיְקָא נִמְשָׁךְ כָּל הַתּוֹרָה, שֶׁהֵם כָּל הָעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת וְכוּ' וְעַל-כֵּן כְּשֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל וְהֵבִין שֶׁכָּל תִּקּוּנָם לְבַקְּשׁוֹ יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת אַיֵּ"ה הַנַּ"ל עַד שֶׁיִּזְכּוּ לַעֲלוֹת לִבְחִינַת מַאֲמָר הַסָּתוּם כַּנַּ"ל, עַל-כֵּן שָׁבַר אֶת הַלּוּחוֹת, הֵם הָעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת כְּלַל הַתּוֹרָה, כִּי בִּטֵּל אֶת עַצְמוֹ מִכֹּל וָכֹל וְסִלֵּק מִמֶּנּוּ כָּל הַחָכְמוֹת הַכְּלוּלִים בְּשִׁבְעִים פָּנִים שֶׁל תּוֹרָה וְהִפִּיל אֶת עַצְמוֹ לִמְקוֹם יְרִידַת יִשְׂרָאֵל עַל-יְדֵי עֲוֹנוֹתֵיהֶם, שֶׁזֶּהוּ סוֹד נְפִילַת אַפַּיִם, הַעֲלָמַת הַפָּנִים וְכוּ' כַּנַּ"ל וְעַל -יְדֵי זֶה דַּיְקָא הָיָה כָּל הַתִּקּוּן וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שִׁבַּח אוֹתוֹ עַל זֶה וְאָמַר לוֹ, יִישַׁר כֹּחֲךָ שֶׁשָׁבַרְתָּ ( בָּבָא בָּתְרָא יד), יִישַׁר כֹּחֲךָ דַּיְקָא, כִּי בְּוַדַּאי הוּא כֹּחַ גָּדוֹל וְעָצוּם לִבְטֹחַ בְּכֹחוֹ עַד שֶׁיַּפִּיל אֶת עַצְמוֹ כָּל כָּךְ לְסַלֵּק מִמֶּנּוּ כָּל הַפָּנִים שֶׁל תּוֹרָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת שְׁבִירַת לוּחוֹת, כִּי משֶׁה הוּא בְּעַצְמוֹ הַתּוֹרָה וּכְשֶׁהִשְׁלִיךְ אֶת הַלּוּחוֹת מִיָּדָיו וּשְׁבָרָם הֲרֵי הוּא כְּאִלּוּ הִפִּיל וְהִשְׁלִיךְ אֶת עַצְמוֹ מִשָּׁמַיִם לָאָרֶץ, וְהַכֹּל בִּשְׁבִיל טוֹבוֹת יִשְׂרָאֵל, כִּי הָיָה חָזָק בְּכֹחוֹ, שֶׁדַּיְקָא עַל-יְדֵי זֶה, עַל-יְדֵי הַיְרִידָה הַגְּדוֹלָה שֶׁהִפִּיל וְהוֹרִיד אֶת עַצְמוֹ עַל-יְדֵי שְׁבִירַת הַלּוּחוֹת, עַל-יְדֵי זֶה דַּיְקָא יַעֲלֶה בְּתַכְלִית הָעֲלִיָּה, כִּי יְחַפֵּשׂ וִיבַקֵּשׁ כָּל כָּךְ אַיֵּ"ה וְכוּ' כַּנַּ"ל, עַד שֶׁיַּעֲלֶה לְשָׁם בִּבְחִינַת יְרִידָה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה וְכַנַּ"ל וּבְעֹצֶם כֹּחוֹ זָכָה לָזֶה וְחָזַר וְקִבֵּל אֶת הַלּוּחוֹת שְׁנִיּוֹת וְהִמְשִׁיךְ שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁל רַחֲמִים, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה הוֹרָה דֶּרֶךְ תְּשׁוּבָה לָנֶצַח, שֶׁבְּכָל עֵת שֶׁיִּפְּלוּ לַעֲוֹנוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, יִהְיוּ חֲזָקִים לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ מִכָּל מָקוֹם שֶׁהֵם בִּבְחִינַת אַיֵּ"ה הַנַּ"ל, וְעַל-יְדֵי זֶה יִתְהַפֵּךְ לָהֶם הַיְרִידָה לַעֲלִיָּה גְּדוֹלָה רַק שֶׁיִּהְיוּ חֲזָקִים בָּזֶה לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ תָּמִיד, יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, אֲפִלּוּ אִם יַעֲבֹר עָלָיו יָמִים וְשָׁנִים בָּזֶה, בִּפְרָט בַּאֲרִיכַת מְרִירַת הַגָּלוּת הַזֶּה שֶׁהִתְגַּבְּרָה הַהַסְתָּרָה וְהַהַעֲלָמָה מְאֹד מְאֹד, בִּבְחִינַת וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר אֶת פָּנַי וְכוּ', עַל -כֵּן עִקַּר הַתַּקָּנָה וְהַתִּקְוָה הִוא רַק עַל-יְדֵי דֶּרֶךְ הַנַּ"ל לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ תָּמִיד בִּבְחִינַת אַיֵּה וְכוּ' וְכַנַּ"ל:

EN:
This is the aspect of the Ner Shabbos [Shabbos candle]. For Shabbos is king — the aspect of "Shabbos malchusa" — and the six weekdays are the aspect of avdus, for during them one performs labor and work, the aspect of "Sheishes yamim ta'avod v'asisa," etc. On Shabbos, "yispardu kol po'alei aven" — all evildoers are dispersed — and the aspect of avdus is nullified — which is the aspect of uvdin d'chol [weekday activities], the aspect of the 39 melachos where the zuhamas hanachash takes hold, which is the aspect of avdus, as above, and all of which is the aspect of sheker, as above.

Segment 9
HE:
אות ח וְזֶה בְּחִינַת ( בְּרֵאשִׁית יב) לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וְכוּ' אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י, וְלֹא גִּלָּה לוֹ הָאָרֶץ מִיָּד, כְּדֵי לְחַבְּבָהּ בְּעֵינָיו וְלִתֵּן לוֹ שָׂכָר וְכוּ' וְכֵן, עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ וְכֵן, וְקָרָא עָלֶיהָ אֶת הַקְּרִיאָה וְכוּ' כָּל זֶה הוּא בְּחִינַת מַה שֶּׁכָּתוּב בְּסוֹף הַתּוֹרָה הַנַּ"ל, שֶׁגַּם עַל גְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים עוֹבֵר בְּחִינָה זֹאת שֶׁקֹּדֶם כָּל תּוֹרָה מֻכְרָח לַעֲבֹר דֶּרֶךְ אֵלּוּ הַבִּלְבּוּלִים וּסְפֵקוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת לִבִּי סְחַרְחַר וְכוּ' וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם. וְזֶהוּ בְּחִינַת הַנַּ"ל מַה שֶּׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לֹא גִּלָּה לְאַבְרָהָם אֶת הָאָרֶץ מִיָּד כְּדֵי שֶׁיִּצְטָרֵךְ לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ אַחַר רְצוֹנוֹ הֵיטֵב. וְזֶה עִקַּר הַנִּסָּיוֹן שֶׁלּוֹ וְכֵן שֶׁל כָּל הַצַּדִּיקִים וּכְמוֹ שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁבִּשְׁעַת הַנִּסָּיוֹן שֶׁל כָּל הָאָדָם, אֵין הָאָדָם בְּדַעְתּוֹ בִּשְׁלֵמוּת בְּעִנְיַן הַנִּסָּיוֹן, כִּי אִם הָיָה דַּעְתּוֹ שָׁלֵם בָּזֶה, לֹא הָיָה לוֹ נִסָּיוֹן כְּלָל וְכָל זֶה הוּא עִנְיָן הַנַּ"ל שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נִסָּה אֶת אַבְרָהָם וְלֹא גִּלָּה לוֹ אֶת הָאָרֶץ מִיָּד כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נָבוֹךְ וּמְסֻפָּק, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן יְחַפֵּשׂ וִיבַקֵּשׁ אַחַר רְצוֹנוֹ, וְעַל-יְדֵי זֶה דַּיְקָא יִזְכֶּה שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְגַלֶּה לוֹ רְצוֹנוֹ וְיַרְבֶּה שְׂכָרוֹ עַל-יְדֵי זֶה, כִּי עַל-יְדֵי הַבַּקָּשָׁה וְהַחִפּוּשׂ יִזְכֶּה לַעֲלִיָּה גְּדוֹלָה וְכַנַּ"ל וְכֵן הָעֲקֵדָה נֶאֱמַר בּוֹ ( שָׁם כב), עַל אַחַד הֶהָרִים וְכוּ' וְכֵן יוֹנָה שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ( יוֹנָה ג), וְקָרָא עָלֶיהָ אֶת הַקְּרִיאָה. כִּי יוֹנָה לְפִי דַּעְתּוֹ לֹא הוּטַב בְּעֵינָיו שְׁלִיחוּת זֶה לְנִינְוֵה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( מוּבָא בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י יוֹנָה א), כִּי לֹא הֵבִין עֹצֶם רַחֲמֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ עַד הֵיכָן הֵם מַגִּיעִים, עַל -כֵּן הִתְעָה אוֹתוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לְעִנְיָן זֶה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַתְעֶה אֶת הַצַּדִּיקִים וְכוּ'. וְלֹא גִּלָּה לוֹ מִיָּד כְּדֵי שֶׁיְּחַפֵּשׂ וִיבַקֵּשׁ הַרְבֵּה, וְעַל-יְדֵי זֶה יַשִּיג רְצוֹנוֹ וּמִדַּת רַחֲמָיו הַמְרֻבִּים, שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ מַרְבֶּה לְהֵיטִיב וְרוֹצֶה בִּתְשׁוּבָה אֲפִלּוּ שֶׁל אֻמּוֹת הָעוֹלָם, מִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְעַל-כֵּן בֶּאֱמֶת כְּשֶׁהָיָה יוֹנָה בִּמְעֵי הַדָּגָה הוֹדָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל רִבּוּי רַחֲמָיו כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם, "מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי שָׁמַעְתָּ קוֹלִי וְכוּ' וַאֲנִי אָמַרְתִּי נִגְרַשְׂתִּי מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ וְכוּ' כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ וְכוּ' אַךְ אוֹסִיף לְהַבִּיט אֶל הֵיכַל קָדְשֶׁךָ" שֶׁכָּל זֶה הוּא עִנְיַן הַבַּקָּשָׁה וְהַחִפּוּשׂ הַנַּ"ל, שֶׁגַּם מִבֶּטֶן שְׁאוֹל מַמָּשׁ צְרִיכִין לִצְעֹק אֶל ה', כְּמוֹ שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן, שֶׁעִקָּר הוּא מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי, הַיְנוּ כַּנַּ"

EN:
Therefore on Shabbos is the aspect of emes, as our Sages said: even an am ha'aretz is afraid to lie on Shabbos. For Shabbos is "sh'ma d'Kudsha B'rich Hu" — which is the aspect of emes. Therefore the true tzaddikim are called Shabbos, as it is written regarding Rabbi Shimon bar Yochai : "Ant hu Shabbos d'chulhon yomaya" — "You are the Shabbos of all the days" — as brought in the Torah "Bereishis" above.

Therefore, at the entrance of Shabbos we light the Ner Shabbos, which is the beginning of receiving the holiness of Shabbos. For ner shel mitzvah is the aspect of the light of truth, the aspect of magnifying the light of the Name of kedushah, as above. For the essential hold of sheker — the aspect of the slave, the aspect of a name of falsehood — is in the aspect of me'orei eish, as above. On Shabbos, the kelipos that take hold in me'orei eish are nullified, and then the fire of kedushah is drawn — in the aspect of "Reshapehah rishpei eish, shalheves Y-K" — and from this holy fire we light the Ner Shabbos, and likewise the lights of the Menorah and Ner Chanukah and all the neiros shel mitzvah. Through this specifically, the aspect of the kelipos that take hold in me'orei eish are subdued and nullified — for judgment is only sweetened at its root: from the fire they emerged and the fire will consume them.

Segment 10
HE:
הקדוש, שמסְכנוּתָא הוא מפנימא דסיהרא. וְעַל-כַּן
הלוה נקרא עָבֶד, כמְבאֶר בַּפנִים. וְעל"כן כְּשְחְַבַרו
גומל עַמו חֶסְד, הוא עושה בַּזֶה מִצְוָה נְדוּלֶה מאד,
בּמאמר רבוּתִינוּ ז"ל: גֶדוּלֶה גמילוּתהחְסְדִים יוּתֶַר מן
הַצַדְקָה, כּי עושה בַּזֶה מוּבָה גְדוּלָה לחברו בְּנשמיוּת
וּבְרוּחְניוּת, בי הא משלים וּמִמַלָא אותו מפנִימוּתו
בַּבְחִינַת מלוי הַיֶרח. וְעַלייְדִייזה בַּעַצַמו יכל לְהְיות
שיעֶזר לחברו שיוכל לְהַנְצל מהְעניוּת לְגַמְרי, עלדודי
שימלא. הְסְרונו,, שְוֶה בְּחִינַת מלוי פָּם הַלְבְנֶָה,
שעל"ידִי"זה. אינֶם יכולים. החיצונים לִינק ממנו
בלב וְאִינֶם יוּנקים השְפע שלו, וְעַל-ירַייזֶה יוּכל
לְצַאת מעניות לעשירות. וְעַל-כַּן נעשה מזֶה תקון
גדל כְּשְמַלְוָה לחברו גמילוּתהחֶסְד, בַּי הוא ממלא
פָּגִימת הַיֶרח, שזה עקר עַבודְתְנוּ כידוּע, ועל"כן
הַזְהִירֶה תּוּרֶה על זֶה כמה פַּעָמִים. אַבֶל גִּם הַלוָה
צריך לזהר מאד לְקַיִם מצות פּריעַת בַעַל"חוּב לֶשְלֶם

Segment 11
HE:
וזה בחינת חומר איסור אשת איש, כי המלכות שהיא בחינת חכמה תתאה בחינת האשה שם עיקר אחיזת הסטרא אחרא שהם כלולין מד' מלכיות, כי היא מדריגה האחרונה של הקדושה וממנה ולמטה הם הסטרא אחרא והקליפות, ועל כן שם עיקר אחיזתם, וצריכין להשתדל תמיד לחתכה מהם ולהעלותה מביניהם, ועיקר התגברותם הוא שהם רוצים להמשיך השכל התחתון הנ"ל לתוך החכמות חיצוניות שלהם שהם באמת כסילות גמור כנגד זה השכל התחתון הנ"ל, כי מחמת שזה השכל התחתון הוא בחינת צמצומים והקדמות וסיבובים כדי לבא על ידו להשגות אלקות על כן הם רוצים להתדמות כקוף בפני אדם כאלו הם הולכים גם כן בדרך זה, כי כל דרכי חכמתם הוא בדרך היקשים ודמיונות שמתחילין לחקור מדברים נמוכים ופשוטים מאד שהם המושכלות הראשונות, והולכין ומדמין ומקישין דבר לדבר עד שרוצים להרוס ולעלות אל ה' על ידי זה, דהיינו להשיג ידיעת אמתתו על ידי זה על ידי דרכי החקירות האלו, ובאמת לא זה הדרך ולא זה הנתיב להשיג אלקותו יתברך על ידי דרכי החקירות הנבוכות האלו בדרכי ההגיון, אשר הם בעצמם מודים ששכל האנושי הוא נבוך וקצרה ידו להשיג שום דבר על בוריו אפילו בשאר החכמות כגון בחכמת התכונה וחכמות הרפואות, כי אין שום חכמה על בוריה, והם חוקרים כבר אלפים שנים רבבות רבבות חכמים, ועתה הכל מודים שעדיין לא חקרו לידע שום דבר על מתכונתו ואמתתו, מכל שכן וכל שכן בהשגת אלקות אשר לית מחשבה תפיסא בי' כלל, ואי אפשר להשיג שום השגת אלקות כי אם על ידי הצמצומים הקדושים שממשיכין הצדיקים המובחרים האמתיים שהם בחינת כלל התורה והמצוות הקדושות שקבלנו על ידי משה רבינו עליו השלום, ועל כן באמת כתב שם בהתורה הנ"ל שצריכין לבקש מאד אחר רבי כזה שיוכל להמשיך לו השגת אלקות על ידי הצמצומים, כי אפילו גדולי ישראל והמנהיגים לאו כל אחד זוכה לזה השכל שיוכל להמשיך השגות אלקות על ידו, על כן צריכין לבקש מאד אחר רבי כזה שיוכל להלביש לו שכל עליון כזה בשכל התחתון שהוא בחינת הצמצומים הקדושים שהם בחינת הקדמות וסיבובים כדי לבא על ידם להשגות אלקות, כי אלו הצמצומים והסבובים האמתיים לבא על ידם להשגת אלקות אינם בדרך ההיקש שלהם כלל ח"ו, כי על ידי דרכי ההיקש והדמיון רוצים להגיע וליגע ממש בהדבר שחוקרים, כגון למשל כשחוקר בתהלוכות הכוכבים והגלגלים והולך בדעתו וחוקר מדבר לדבר ומסברא לסברא עד שמגיע בדעתו ונוגע בשכלו בדרכי תהלוכות הכוכבים והגלגלים, אבל מחמת ששכל מהלכם גבוה מאד על כן באמת אינם יכולים להגיע לשם, ועל כן עד הנה אינם יודעים על בוריין איך הוא מהלכם, כי כל המחקרים עד זה סמוך בערך מאה שנה או יותר אמרו שהגלגלים מקיפים הארץ, ובסמוך קם אחד (קופירניקיש שמו) ואמר שהארץ מסבבת וכולי וכולי, וכולם הולכים עתה בדרך השקר הזה, והם בעצמם מודים שברבות הימים יכול להיות שימציא אחד דרך אחר. וא נחנו אומרים שבוודאי אינו כדבריהם כמבואר באריכות בדברי החולקים עליהם המחזיקים הדרך הישן שהוא דעת רז"ל, וכן בשאר חכמות אינם יכולים להגיע לשום דבר על בוריו מכל שכן בהשגת אלקות, כי איך אפשר שיגיעו ויגעו בהשגתו יתברך אשר לית מחשבה תפיסא בי' כלל, אבל כל הצמצומים והסיבובים דקדושה של הצדיק הרבי האמת הם רק בבחינת בחינת ממרחק תביא לחמה, שהם מסבבים סיבובים כאלה שאי אפשר לידע בשכל האנושי איך אפשר לבא להשגתו על ידי הסיבובים האלה, רק שבאמת לאמתו אלו הסיבובים הם כלולים ומיוחדים בו יתברך, ועל ידם בא על האדם ממילא קדושת הדעת של התנוצצות אלקות שנפתח לו על ידם אור האין סוף וזוכה להשיג מה שמשיג, כי עיקר הסיבובים והצמצומים דקדושה של הצדיק האמת הם על פי דרכי התורה והמצות שהם אחדותו יתברך שמו, אבל בשכל אין אנו מבינם כלל איך על פי המצוות האלה נבא להשיגו, כי בוודאי אין אנו יודעין בשכל איך על ידי מצוות ציצית או סוכה וכולי נבא להשגת אלקות אבל באמת אנו מאמינים שמצוות ציצית הקדושים נמשכים ממקום גבוה וקדוש כזה שהוא כלול ומיוחד באחדותו יתברך שמו אשר על ידי זה נבא להשגת אלקות, וכן בשאר המצוות, וכמו כן הם כל הדרכים והנתיבות והקדמות והסבובים של הצדיק האמת שמסבב עמנו כדי לבא להשגות אלקות, שכולם הם בדרכי התורה והמצוות שהם אחדותו יתברך שמצוה אותנו היום ללמוד דיני הפוסקים ושארי הנהגות קדושות, ובזמן אחר הנהגות אחרות, ומגלה לנו חידושי תורה בדרכים נפלאים שעל ידי זה ממילא בא על האדם התנוצצות ידיעת השגתו ממקום רחוק מאד מאד אף על פי שאינו נוגע שם בדעתו כלל, בבחינת ממרחק תביא לחמה שניזון מלחם התורה שהיא השגות אלקותו יתברך ממרחק דייקא, אבל אינו נוגע שם בחכמתו ודעתו בבחינת אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני, כי אלו ההקדמות והסיבובים הם בבחינת בטישא שמבטשין הגוף על ידם כדי שיוכל לקבל אור הנשמה, כמו שכתוב בזהר הקדוש: אעא דלא סליק בי' נהורא מבטשין לי', גופא דלא סליק בי' נהורא דנשמתא מבטשין לי', שעל ידי הסיבובים הקדושים על פי דרכי התורה והמצוות נתקדש הגוף עד שיוכל לתפוס ולאחוז בו אור הנשמה הקדושה כמו שנתפס האור בהנר, ועל ידי זה משיג מה שמשיג:

EN:
And behold, according to my humble understanding (l'fi aniyus da'ati), all this depends on the rectification of the vessel in completeness. For the no'am ha'elyon flows constantly, as is explained there. Rather, the main thing depends on the rectification of the vessel through tzedakah, as is explained there. And therefore, if one rectifies the vessel in completeness, then one receives the flow of the no'am ha'elyon in its fitting completeness, in a manner that even the chovlim, when they fall there, are rectified as well, as mentioned above. But when the vessel is not in completeness as fitting, G-d forbid, then the chovlim can cast blemish even upon the mochin of Eretz Yisra'ail, G-d forbid, through falling into them, as mentioned above.

Segment 12
HE:
איודסוף, לְהשפיע לְהַמַלְכוּת שהוא בַעְניוּת, כּדי
שְתוּכֶל לְהַתְגְבָּר וּלְבְרר מה שְצְרִיכָה לְבְרֶר, בְּי
שתוכל לעלות לחזר וְלְשוּב לשרשה. וּכְשהְלוָה חוזר
ומשלם מה שְלָוָה מִחַבַרו ומקים מצות פַּרִיעַת
בעַל-חוב, עלדידי מצוָה זו הוא מחַזיר כַּבִיכוּל אֶת
הַמַלְכות לֶשֶרשָה, לְרצוּן הְעַלִיין הג"ל, ואי היא עוּלֶה
עַם כָּל הַבַּרוּרִים שבּררה לְמטה, וְעְקָר הַבַּרוּרים
נעשו עלדידי הסיע שסיעו זה בּמָה שְגְמל עַמו חֶסָד
ותמ ידו וְהַלְוָה לו, שעל-ידי"זֶה השלים אותו קְצֶת,
ועל-ידידזֶה יש בו בח לְבַרַר, וְעַליידיחזֶה יוכל לְהַנִצַל
לְנמרי מן הֶעניוּת כנ"ל. (לקוטי הלכות - הלכות
אפותיקי ב' - אות ב' לפי אוצר היראה - ממון

Segment 13
HE:
ופרנסה, ק"א)
לא תרדה בו בפרך
(ויקרא כ"ה, מ"נ)
ְעַל"בּן הַזְהִירֶה הַתוּרֶה עַל כָּד אֶחָד מִיִשְראֶל שָלא
יִחיָה עד בָּמו שַבָּתוּב בי לי בָנִי יִשראל עְבָדִים
עַבָדִי הֶם וכו" כָּמוּ שאמרו רַבוּתִינוּ ז"ל כִּי עַבַדוּת
הוא בְּחִינת זהֶמת הַנֶּחֶש, שמשם בַּאין כָּל הְעוּנוּת.
ַּי עקר קדשת ישראל הוא בְּחִינַת מלְכוּת וְחרוּת
ִּחִינת כָּל יִשְרְאֶל בָּי מִלָכִים הֶם. וְעליכן בְּשָאֶחָר
ִיִשְרְאֶל נופל לְאִיזֶה בְּחִינֶה של עַבְדוּת מחָמת הָחְקו
ועניותו הא רחמנות גִדול עָלָיו בי איש ישראלי לְפי
דקותו וְרוּחְנִיּתוּ אינו יכול כַּלֶל לשא עָלִיי. על
הְעַָבְדוּת בִּי על הְעַבְּדוּת הוא בְַּחִינת הַמשאוי של
עונות ממֶש שאי אֶפֶשָר לְישראֶל לשא עָלִיהֶם כְּלֶל
משאוי זו אפלו יום אֶחְד כִּי על הְעַבְדוּת הוּא בְּחִינַת
על הָעוּנות ממש. וְעַל-כַּן הֶחְמִירֶה הַתוּרֶה מאד
ְְּבָד עַָבְרִי לא תרְרָה בו בְּפּרֶף וְכו' וְכַן בְּכַמָה
דַבָרִים עד שאמרו רבותינו ז"ל הַקוּנָה עָבָד עַבַרי
בּקוּנָה אדוּן לְעַצמו בַּי הַתוּרָה הְחְמִירה מאד מאד
לְהְקל מאַחִינו בָּנִי יִשְרְאֶל על הָעַבְדוּת לְבַל יִהְיָה
עְלִיו מטל על הְעַבְדוּת שהוּא בְּחִינַת זהמת הַנֶּחֶש
וכו כּי איש ישראלי אינו יכול לשא עָלִיו כַּלָל על
הְעַבְדות, וְעַליכַן אפלו כְּשְבְּבֶר נִמְכַּר לְעְבָד חס
ושָלוּם אַף"על-פיזכן צֶריך לְהְקָל עָליו הֶעל בְּכֶל מה
דאֶפֶשָר כָּרִי שָלא יְתְגבַּר עָלָיו חס וְשָלוּם בְּחִינָת
זהמת הַנחֶש עלדידי על הְעַבְדוּת הַקֶשָה כִּי כָּל מה
שְמְקְלִין עְלִיי הָעַבודֶה נְחֶלֶש וְנְכְנֶע בְּחִינַת זְהָמַת
הַנֶחֶש שהוא בְּחִינַת על הְעַבְדוּת. (ליקוטי הלבות -
הלבות שבירות פועלים ב'- אות ב')
ְהְתְנְחַלְתֶּם אתֶם לְבְניכֶם אַחְרִיכֶם
ּ ני- (ויקרא ב"ה, מ"ו)
בָּל עַבוּדְתְנוּ הוא לָאַבְלְלָא שְמַאלָא בְּיְמִינְא. בי כָּל
אֶחָד, בְּפי- מה שְזוּבָה. עַלייְדו. עָבוּדֶתו לְהַכְנִיע
הַסְטְרא"אֶחְרָא רַגְאֶחוֶת בְּסְטרא דשְמַאלָא כָּרִי
שָיהיָה נְכְלֶל שָמַאלָא בְּימִינָא, בְּמו"כַן לָפי בְּחִיָתו
נְִֶל אֶחר הַבְּרִיאָה בְּקרֶם הַבְּרִיאָה, שָהוּא תִּכְלִית
בּל עַבוּדְתְנו3 וְעַל"בָּן צְריכִין לעבד אֶת השֶם יְתְבֶּרך
בשָני בְּחִינות: בַּבְחִינת בּן וּבבְחִינת עָבֶד, כַמבאֶר
בּזהר הקדוש, כּי שני בַחִינות אלו שרשן מִבְּחִינת
קדֶם הַבְּרִיאֶה וְאַחַר הַבְּרִיאָה, שָמָשָם. שרש כָּל
בְּחִינות ומין ושמאל שיש בְּעולֶם; וְעַל"ידי שעובדין
אֶת השם יִתְבֶּרך בּשְנִי הַבְּחִינות הנ"ל, עלדודי-זֶה
נכְלֶל שמאל בְּיְמִין, אֶחר הַבְִּיאֶה בְּקדֶם הַבְּרִיאָה,
שזֶה עַקָר הַתְּכְלִית. וְזֶה בְּחִינת מצות מילת עַבָדִים,
הַינוּ לְהְכָניע הֶרַע הַנְאָחֶז בַּשֶמאל, כַּמְבאָר בַּפָנִים.
ְַל"בָּן אֶסור לֶשַחְרֶר אֶת הְעְבֶד, בִּי כָּל זֶמן שְהשָם
יתְבֶּרֶך חְפן בְִּיים הְעוּלֶם הַזֶה, אַזֶי אָנוּ צְריין



# Behar
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/3/9/

Behar
בהר
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/3/9

Segment 1
HE:
יְ רבנו נחכי
',
א
8 פירושים על
שנת שבתון יהיה לארץ
(ויקרא כ"ה, ה)
עְקַר דין הֶפֶּקר נַלָמָד משְמַטָה כַּמְבאָר בַּגְּמֶרָא
שָלְמָרו מִפְסוק וְהַשְבִיעַת תִּשֶמְטְגָה וּנְטשְתָה וְכוּ'
וְכַמובָא בַּשלְחֶן עָרוּ שצֶריך לְהפּקִיר כַּשְמְטָה
וכו'. כּי שמטה בְּחִינת שִבָּת כַּמוּ שִכַּתוּב שנת
שַבְּתוּן יִהְיָה לָאָרץ וּכְמו שפרש רש"י כְּמו שִבָּת
בּרְאשית וְכו'. הַיָנוּ שְבשְנָה הֶשְבִיעִית נֶמְשָך
קְדשֶת שַבָּת על הָאָרֶץ וְעַל"כּן כָּל הַפַּרוּת וּתְבוּאַת
הָאָרֶץ הם הַפְקַר לכל בִּי מתְבַּטְלִין בָּל הַפְעַלות
מִשְתַנוּת וְכָל הַדַעות משנות וְנִכַלְלִין בְּאִחְדוּת
הַפְשוּט וְעַל"כַּן כָּל הַתְּבוּאה הַפְקָר לכל. כִּי אסוּר
שיהְיָה שום הַקְפְּדָה ושנוי דַּעָה עַל הַתְּבוּאֶה בַּשְנָה
הֶשבִיעִית לומר שזאת הַתְּבוּאֶה שיך לְבַעַל שרה
זה וזאת הַתְּבוּאֶה שִיכָה לְבַעַל שדה אחַר שְזהו
בּחִינת פְּעַלוּת משתנות ושנוי דעות כִּי עַכָשו הכל
שִָין בִּי נִכְלָלֶת הָאָרץ אֶז בִּבְחִינת שְבָּת שָשָם
נכלְלִין כָּל הַפַעַלוּת משתנות וחד בַּאִחְדוּת הפשוט
ששם הכל כּלוּלִין יחד ואסוּר שִיהְיָה שום שנוי הַעָה
וְהקְפְּדֶה בִּינִיהֶם. וְעַל-כָּן אֶז אסוּרִים כָּל עָבודת
הָאָרֶץ כָּמו שְבָּתוּב שד לא תְזְרְע וְכוּ' שֶנת שִבָּתון
ְהיֶה לָאָרֶן בִּי או בְּחִינת שְבָּת שְאֶו מִתְבּטֶל
בְּחִינַת עֶבֶד מט"ט וְנְכְלֶל בַּבְחִינת בַּן בְּהִינת נִיְחָא.
וּמחָמת שעקָר הְעַבְדוּת נאֶחֶז בִּיוּתְר בּבְחִינת הָאָרץ
ששם כָּל הְעַבוּדות הקשות שנמשכו עלידי חטא
אְדֶם הראשון שנגְזֶר ארורה הָאַדְמָה בעַבוּרף
ְפְצָבוּן תּאכְַלְגֶה וָכו' עַָליכַּן שֶם צְריכִין. עְקַר
הַתְּקוּן.. עליכן עַקַר אסור עְַבוּדֶה בִּשמטה הוא
בעבודת הָאָרֶץ לבטל משם בְּחִינת עַבָדוּת עלדודי
בּחִינת שבֶּת. וְכן כָּל טול הפעלות משתנוּת הוא
בַּתְבוּאַת הָאָרץ שאָסוּר לְכֶל אֶחֶד לְהַחְזִיק
בַתְבוּאֶתוּ כָּאלוּ היא שלו לְבדוּ וּלְהקְפִיד חס ושלום
עַל חַברו שלא לָאָכל מִמִנָה שזהו בְּחִינת שנוי דַעָה
בּחִינַת פעלות משתנות. וְעַכשו בשמטה אסוּר כָּל
ֶה בִּי עַכֶשָו צריכין לְהַמִשִיך קֶדשֶת שְבָּת על הָאָריץ
ִּי אֶז מִתְבַּטְלין כָּל הַפְעָלוּת משְתָנוּת שָהֶם בְּחִית
בָּל השנוי דעות וְנכְלֶלִין כְּאֶחְד בַּבְחִינת אַחְדוּת
הַפִּשוּט וְאֶז מתְבַּטַל כָּל הְעַבְדוּת. (לקוטי הלכות -
הלכות פריקה וטעינה ד' - אות ו')
ְ
פרשתי"בהרי 8
והיתה שבת האר"
(ויקרא כ"ה, ו)
זה בְּחִינַת שְמִטָה וייבל שָהֶם בְּחִיַת שְבָּת בָּמו
שְבָתוּב וְהיִתָה שְבַּת הָאָרִן וכו' בְּחִינַת הָאָרַת
הֶרצוּן, וְפַל"בָּן הכל הֶפְקְר, זֶה רמז על הָאָרת הרצון
שְמִתְפַשָט הָאָרת הַרְצון כְּיבֶּד עד שָאִין אֶחֶר
ִכָפִיד לְצַמְצֶם בְּשָלו רק הכל הַפְּקָר כִּי אִין שום
צְמְצוּם כל רק רצון פֶשוט בְּכֶל הְעוּלֶם וְאֶזּ הַמְעְוֶה
לְהגִיח אפלו לְבְהָמוּת לָאָכל תַבוּאת השדה כָּמו
שְבְּתוּב וְלַבְהְמְתְך וכו' תְִּיָה כל תְּבוּאְתָה לָאֶָבל בָּ
עְקַר הארת הְרְצוּן הוא עליידי. הָאָכִילָה (הְהַיְנו
שִיְאִיר לו הְרְצון בָָּת הָאַכִילָה, וישְתוקקוַיכֶסף מָאר
אַלָיו יִתבֶּרך בְּרְצון מפֶּלְג, בְּלִי שים יְדִיעָה, שָלא יְרְע
ַּלרֶל מה הוּא רוּצַה - עיין בלקוטי מוהר"ן ב', סימן
ז). וזה שָאָמְרוּ רבוּתִינו ז"ל לענ שָבִיתֶת בְּהָמָה תִּן
לו ניח שְיהְיה תולש ואוכל הַינוּ כנ"ל בי עלדידי
הָאָכִילָה מִתְגְלָה הָאָרֶת הַרְצוּן כֶָּ"ל וְאַפְלוּ בְּבְְמָה
אַף"עליפי. שאי שיד שָם הָאָרַת. הְרְצון כַמִש
אף"על"פי"כן מאֶחַר שִמִתְגְלָה הָאֶרת הֶרצוּן בַּשְעַת
אַבִילֶה על"כן אַפַלוּ בּבְהָמָה יָכוּל לְהֶשְתְּלֶשָל אִיזֶה
ְּחִינֶה שֶל הָאָרת הַרְצון וְהְעְקֶר על גֶפֶש הַמְנְלְנֶל
שְהוּא אָדֶם מִמש שְעְלִיי מאִיר הָאָרַת הַרְצוּן כִָּי
לְנקוּתוּ וּלְהַעַלוּתו וכו'. בּרוּך ה' לְעוּלֶם אמן ואמ
ועלדכן בשמטה ויובל אסוּר לעבד שום עְַבוּדֶה
בשה כּי אֶז מתְבַטל הְעַבְדוּת לְגמְרִי כִּי הֶם בְִּינַת
שִבָּת בְּחִינַת הארת הֶרצון. (לקוטי הלכות - הלכות
שכירות פועלים ב'- אות ה"
וְכיתְמְכָּרוּ מִמְכָּר לְעַמִיתֶך
י (ויקרא ב"ה, ו'ח) |
בָּ הֶעַסְקים וְהַמְלְאכוּת וְהַמַשָא וּמִתֶּן שְבְּלוּלִים
בֶּל"ט מִלָאכות כַּלָם בַּשְבִיל לְבְרַר ‏ ניצוצות
הקדושים כידוע, וְעַקָר הבּרוּר עלדידי שְזוּכר אֶת ה'
תְבֶּרְך בַּשעַת המשא וּמַתָּן, כָּמו שְבְּתוּב (ְבָרִים
ח): "וְזְכרְתִּ את ה' אֶלקֶיף כִּי הוּא הַנוּתַן לֶך כח
לעשות חָיל". וְעל"כן צריכין לעסק בְּמַשָא וּמְתֶּן עֶם
ישראל דַיקָא, כָּמוּ שְ3ְּתוּב (וּיקֶרא כה): בִּי תַּמִכְּרו
ִמְבָּר לְעָמִיתְף -- מְכר, או קנה מִיָד עַמִיתֶף --
תִּקְנָה, כַּמו שדרשו רבותִינוּ ז"ל וּמוּבָא בְּפַרוּש
רש"י.
ועל"כן ראוּי לְהְשְתְּרֶל בְּכַל מה דאֶפשָר כַּשְהולף
בּדֶרֶך או עוסק בְּמִשָא וּמַתְּן בְּבִיתו, שִיְתְהַבַּר עִם
כָּשרִים וְהגוּים וִַהְיָה רגיל בַּכֶל פעם לְדְבַּר עַמָהֶם
ְּרַבְרִי תורֶה וִַרְאֶת שמיִם בְּאפֶּן שָיזכִיר אֶת חַבַרו
או חַברו יִזְכּיר אותו בְּכֶָל יים מהַתַכְלִית הָאחֶרון,
וכמו שבְּתוּב בּזהר הקדוּש שאסור לילך בַּדֶרֶך כִּי
אם כֶּשִיש עמו אֶחֶד שיעָסק עַמו בְּדְבְרִי תוּרֶה.
ואפלו אם אינו מוצא חֶברים כַּאלוּ בַּשעַת המשא
וּמתּן, על כָּל פנים צריף הוא לְזֶהֶר בְּמחַשבְתוּ שלא
יִשבּה בַּה' יִתְבֶּרְך בַּשעַת הַמַשָא וּמִתֶּן, וַיִהְיָה
משְתוּק תָּמִיד בְּרְצוּן חְזֶק לְהַמְשִיך אֶת עַצְמי וְאֶת
הַבַרִיו הֶעוּסְקִים עַמוּ לה' יִתְבֶּרך וְתּיְרְתוּ, בִּי זה כָּל
כונת ה יִתְבֶּרך שמסבב עְסְקִי המשא וְמִתְן
וְהַמלָאכות בַּעוּלֶם שהכל בִּשִבִיל בַּרוּרִים כנ"ל.
והְעְקָר שֶעַלייְרִי הַמַשָא וּמִתֶּן וְעַסְקִים מִתְהַבְרִים
ִָּי אָרֶם זֶה עַם זֶה עד שָסוּף כָּל סוף יִתְגִבָּר הָאָמָת
שְבָּלֶב כָּל אֶחָד מִיִשְרְאֶל וַיִמשִיך אֶחָד אֶת הְבַרו
עד שִישובו כַלֶם לה יִתְבּרְך וְתוּרְתוּ. (לקוטי הלכות
- הלכות בית הכנסת ו' - אות כ"ד)
אל תונו איש את אחיו
(ויקרא כ"ה, י"ד)
ָּלֶל ויסוד כָּל הַתוּרה כַּלָה, הוא שצריכין לִיזְהַר
מאד לְבְּלִי להטעות את עצמו בְּזֶה הְעוּלֶם, כַּי
הְעוּלֶם הַזֶה מִמְעָה אֶת הָאָרֶם לְנְמָרִי, וּכָמוּ שְבְּכֶל
ַקְנינִים וְהַמַשָא וּמִתֶּן, צְרִיכִין. לְרָיית. נִזֶהֶר
מַאוּנָאוּת וְהַטְעָאוּת, כְּמו כן בּעְקַר הַפְניֶן שֶל הָאָרֶם
בּעוּלֶם הַזֶה, שהוא לקָנוּת תורה וּמצַווּת בַּבְחִינֶת
אָמָת קָנֶה, צְרִיכין גּם בּן לִיזֶהַר מאוּנָאֶה וַטָעוּת. כָּי
כַּמָה וְכַמָה פַּגְמים וּפְנִיית חס ושלוּם יש בְּהְתוּרֶה
ומצווּת של רב הָעּלֶם, כִּי על ידי מעשיהֶם
הַפְּגוּמִים, על ידי זֶה גַם הטוב שלָהֶם פַּגוּם הַרבֶּה,
ְאִי אֶפשָר לְהַנְצל בְּשְלימוּת מהָאוּנְאָה וְהַטְעָיּת
של זֶה הֶעוּלֶם, כִּי אם על יְדִי הַתְקְרְבוּת לְהַצְרִיק
הָאָמתִּי. על בן צְרִיכין לבט ולְחפש מאד אֶת
הַצַדִיק הָאָמַת, ולשפך לבו כַמים נכח פָנִי ה'
שְיזְבָה לְמַצָאו, בָּדי שִיזְבָּה על ידו לְבְרר הַמְרְמָה

Segment 2
HE:
בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה עַל-יְדֵי הַתְּשׁוּבָה שֶׁהוּא בְּחִינַת בַּקָּשַׁת וְחִפּוּשׂ אַיֵּ"ה, עַל-יְדֵי זֶה עוֹלִין בְּתַכְלִית הָעֲלִיָּה לִבְחִינַת אַיֵּ"ה בְּרֵאשִׁית-מַאֲמָר סָתוּם שֶׁשָּׁם כְּלוּלִים כָּל הָעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת וְכוּ' כַּנַּ"ל, אֲבָל כְּשֶׁעוֹלִין לְשָׁם צְרִיכִין לַחֲזֹר וּלְהַמְשִׁיךְ מִשָּׁם קִיּוּם הָעוֹלָם שֶׁהוּא עַל-יְדֵי הִתְגַּלּוּת הַמִּדּוֹת מֵחָכְמָה עַד מַלְכוּת שֶׁהֵם בְּחִינַת עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת עַד שֶׁיִּתְגַּלֶּה לְעֵין כֹּל כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה, כְּמוֹ שֶׁמְּבַקְּשִׁין עַל זֶה בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה הַרְבֵּה. וְזֶה בְּחִינַת הַנְּסִירָה הַמּוּבָא בַּכְּתָבִים שֶׁעוֹסְקִין בַּעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה לְנַסֵּר וּלְתַקֵּן כָּל מִדָּה וּמִדָּה. וּכְדֵי לְגַלּוֹת מַלְכוּתוֹ לְעֵין כֹּל וְלֹא תִּהְיֶה עוֹד הַמַּלְכוּת בִּבְחִינַת הַסְתָּרָה וְהַעְלָמָה וְכוּ'. וְעִקַּר הַתִּקּוּן עַל-יְדֵי שֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה מִשָּׁם מִבְּחִינַת אַיֵּה שֶׁהוּא בְּחִינַת בְּרֵאשִׁית, שֶׁהוּא הַתְחָלַת הַתּוֹרָה שֶׁמִּשָּׁם נִמְשֶׁכֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּה שֶׁכָּלוּל בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת שֶׁהֵם כְּלוּלִים מִתַּרְיַ"ג מִצְווֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת תַּרְיַ"ג עֲטִין דְּאוֹרָיְתָא שֶׁבָּהֶם כְּלוּלִים כָּל הָעֵצוֹת דִּקְדֻשָּׁה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד אֵיךְ יְמַלֵּט נַפְשׁוֹ מִנִּי שַׁחַת (וְכַמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה אַיֵּ"ה הַנַּ"ל) שֶׁעַל-יְדֵי הַבַּקָּשָׁה וְהַחִפּוּשׂ אַיֵּה, שֶׁזֶּה עִקַּר הַתְּשׁוּבָה, עַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לְחִדּוּשֵׁי תּוֹרָה, (כַּמּוּבָן שָׁם בְּסוֹף הַתּוֹרָה הַנַּ"ל). וְזֶה בְּחִינַת עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה שֶׁבָּהֶם עוֹסְקִין בִּתְשׁוּבָה עַד שֶׁמַּמְשִׁיכִין בַּעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת שֶׁנִּתְּנוּ בְּיוֹם כִּפּוּר שֶׁהוּא גְּמַר עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה. וְעַל-כֵּן מְבַקְּשִׁין הֲשִׁיבֵנוּ אָבִינוּ לְתוֹרָתֶךָ וְכוּ', כִּי זֶה עִקַּר הַתְּשׁוּבָה שֶׁיַּעֲלֶה עַל-יְדֵי הַתְּשׁוּבָה לִבְחִינַת אַיֵּ"ה עַד שֶׁיַּמְשִׁיךְ מִשָּׁם תּוֹרָה וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן אָז בְּיוֹם כִּפּוּר עִקַּר סְלִיחַת וְכַפָּרַת הָעֲווֹנוֹת, כִּי אָז נִתְהַפְּכִין הָעֲווֹנוֹת לִזְכֻיּוֹת בְּחִינַת בַּיּוֹם הַהוּא יְבֻקַּשׁ עֲוֹן יִשְׂרָאֵל וְאֵינֶנּוּ וְכוּ', (כְּמוֹ' שֶׁמְּבֹאָר בְּהַתּוֹרָה "חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם", סִימָן כב). כִּי עַל-יְדֵי הָעֲווֹנוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת מְקוֹמוֹת הַמְטֻנָּפִים, עַל-יְדֵי זֶה הִתְעוֹרֵר לְבַקֵּשׁ וּלְחַפֵּשׂ אַיֵּ"ה וְכוּ', עַד שֶׁעָלָה לְשָׁם וְנַעֲשָׂה עַל-יְדֵי זֶה חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה וְכַנַּ"ל. וְאַחַר כָּךְ מַמְשִׁיכִין מִשָּׁם עֵצוֹת הַנִּמְשָׁכִין מִתַּרְיַ"ג עֲטִין דְּאוֹרָיְתָא הַכְּלוּלִים בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת שֶׁקִּבַּלְנוּ בְּיוֹם כִּפּוּר. וְזֶה בְּחִינַת סֻכּוֹת שֶׁמִּשָּׁם כָּל הָעֵצוֹת טוֹבוֹת, בִּבְחִינַת וּפְרֹס עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ וְתַקְּנֵנוּ בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶיךָ. וְזֶה בְּחִינַת הָאַרְבָּעָה מִינִים שֶׁהֵם בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת הַתַּרְיַ"ג מִצְווֹת שֶׁבָּהֶם כְּלוּלִים כָּל הָעֵצוֹת טוֹבוֹת דִּקְדֻשָּׁה וְכַמּוּבָא שֶׁאֶתְרוֹג גִּימַטְרִיָּא תַּרְיָ"ג, וְהַשָּׁלֹשׁ מִינִים שֶׁל הָאֲגֻדָּה שֶׁהַכֹּל עוֹלֶה תַּרְיָ"ג: 

~ אות ב

וְכָל זֶה אִי אֶ

EN:
And this is the aspect of the three matzos and the four cups. The three lines of truth — the aspect of three matzos: Kohain, Levi, Yisrael — the aspect of Kel, Elokim, Hashem — they illuminate the four parts of the dibbur, which are the aspect of the four cups. For they allude to the essential redemption — for they correspond to the four expressions of redemption. For the essential redemption is that the dibbur should leave the exile — that is, the four parts of the dibbur, which are the aspect of the four cups of wine — as it is written: "And your palate is like the best wine, causing the lips of the sleeping to speak." For the matzos are the aspect of halachos, the aspect of chasdai Dovid. And therefore through them the truth shines in three lines — which are the aspect of the three matzos corresponding to the three lines of truth that shine through the matzos, which are the aspect of halachos, chasdai Dovid.

Segment 3
HE:
לנמרי, וְעְליו נאָמר כַאָשָר בָּא כָּן יל וּמְאוּמָה לא
ישא בַּעָמלו. וְיִצְמֶרֶף לְסְבל מה שִוּסְבל בְּכמָה
גַלְגוּלִים וְכוּ', עד שהצדיק יִחֶזר וַיִתַקָנוּ מחֶדש
לְגַמְרִי (לקוטי הלכות- הלכות שלוחין ה', אותיות
ל"ט מ' לפי אוצר היראה - צדיק, אות ר"כ)
והארין לא תמכר לצמתת
(ויקרא ב"ה, כ"נ)
עַקַר שרש הַעַשירוּת הוא קרקעות וְעַל-כַּן הַם
סְמוּכִים בִּיּתָר לְהַנַפֶש (כי מבואר בלקוטי מוהר"ן
א'- סימן סח-סמ- שכל נפשות שורשם בעשירות,
עיין שם). וּכְבָר מבאֶר שְעְקָר השעבוד הוא על גוף
הַלוּוֶה בַּעַצַמוּ וּמחמת שעבוד עצַמו עַל-ידִי זֶה
נשְתַּעַבֶדין כָּל הַגְּכָסִים. ועל"כַן הַבַעַל"חוּב טורף מן
הַקַרקָעות אִפְלוּ מיד הַלוּקָחַ, כי אִין הַמְכִיִרֶה
מפְקִיע מידי הַשעְבוּד שיש לְהַמַלְוֶה על הַלוּוֶה
ִנְכְסָיו, בִּי מחֶמת. שְהְקַרְקָעוּת נְשְרשִים בְּנפֶשו
בִּייתְר ב"ל עַליבַּן אי אֶפֶשָר לְמְכָרֶם לְנְמָרִי
לחַלוטין וְתְמיד נִשְאֶר פָנִימיוּת. שְרְשֶם, דְהַיְנו
פֶנימיוּת שרש הנפש אִצָל הַמוכַר. וְזֶה שמצינו
שְבְּזמַן שָהַייבל נוהג שָלא הָיָה אֶפשָר למכר קרע

Segment 4
HE:
וְיוֹתֵר מִמַּה שֶּׁכָּתוּב שָׁם דִּבֵּר עִמִּי פֶּה אֶל פֶּה. וְהִזְהִיר מְאֹד לִכְתֹּב זֶה הָעִנְיָן הֵיטֵב שֶׁצְּרִיכִין לְבַקֵּשׁ מֵה' יִתְבָּרַךְ מְאֹד וּלְחַפֵּשׂ הַרְבֵּה לִזְכּוֹת לְהִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת. כְּדֵי לִזְכּוֹת לְבֵרוּר הַמְדַמֶּה עַל-יְדֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁל הַצַּדִּיק. כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה לֶאֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְהִנֵּה לִכְאוֹרָה יֵשׁ לְהַקְשׁוֹת עַל עִנְיָן זֶה, הֲלֹא רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כָּתַב שָׁם בְּעַצְמוֹ בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל. שֶׁבִּשְׁעַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה זָכוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לִבְחִינַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. וְעַל-יְדֵי זֶה נִתְבָּרֵר הַמְדַמֶּה שֶׁלָּהֶם וְזָכוּ לֶאֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְאִם כֵּן קָשֶׁה לָמָּה צְרִיכִין לִנְסֹעַ לְהַצַּדִּיק בִּשְׁבִיל לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ בֵּרוּר הַמְדַמֶּה עַל -יְדֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁלּוֹ. הֲלֹא כְּבָר זָכוּ יִשְׂרָאֵל לָזֶה בִּשְׁעַת מַתַּן תּוֹרָה כַּנַּ"ל. וְקֻשְׁיָא זֹאת קְרוֹבָה לְקֻשְׁיוֹת הָעוֹלָם שֶׁמַּקְשִׁין לָמָּה צְרִיכִין לִנְסֹעַ לְהַצַּדִּיק הֲלֹא דַּי בְּהַסְּפָרִים שֶׁיֵּשׁ מִכְּבָר וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל בָּא לְבַטֵּל קֻשְׁיָתָם וּלְבָאֵר שֶׁצְּרִיכִין דַּוְקָא לִנְסֹעַ לְצַדִּיקִים. וְשֶׁזֶּה עִקַּר קְדֻשַּׁת אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, כִּי כָּל הָאֱמוּנָה תָּלוּי בָּזֶה, כִּי אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לֶאֱמוּנָה כִּי אִם עַל-יְדֵי הַצַּדִּיק שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּחִינַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְכוּ' כַּנַּ"ל אֲבָל לִכְאוֹרָה עֲדַיִן הַקֻּשְׁיָא בִּמְקוֹמָהּ עוֹמֶדֶת, כִּי הֲלֹא כְּבָר קִבַּלְנוּ אֶת הַתּוֹרָה שֶׁאָז זָכוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לְבֵרוּר הַמְדַמֶּה. שֶׁעַל-יְדֵי זֶה זָכוּ לֶאֱמוּנָה וְכוּ'. כְּמוֹ שֶׁכָּתַב שָׁם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ. וְאִם כֵּן לָמָּה צְרִיכִין לְחַפֵּשׂ אַחַר הַצַּדִּיק לְהִתְקָרֵב אֵלָיו:

EN:
[continued]

Segment 5
HE:
אֲבָל בֶּאֱמֶת דִּבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הֵם דִּבְרֵי אֱלֹקִים חַיִּים. וּדְבָרָיו חַיִּים וְקַיָּמִים נֶאֱמָנִים וְנֶחֱמָדִים לָעַד. וְכֻלָּם נְכוֹחִים לַמֵּבִין וְכוּ'. כִּי בֶּאֱמֶת שְׁלֵמוּת הָאֱמוּנָה צְרִיכִין לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ בְּכָל יוֹם וָיוֹם מֵחָדָשׁ, כִּי הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מְחַדֵּשׁ בְּטוּבוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית. וְאֵין יוֹם דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ, כִּי הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא חִדֵּשׁ אֶת הָעוֹלָם יֵשׁ מֵאַיִן הַמֻּחְלָט. בִּשְׁבִיל לְגַלּוֹת אֱלֹקוּתוֹ וְאַדְנוּתוֹ כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ שֶׁיֵּשׁ מְחַדֵּשׁ בּוֹרֵא הַכֹּל. שֶׁזֶּה עִקַּר הַתַּכְלִית שֶׁל הַבְּרִיאָה כַּיָּדוּעַ, כִּי עִקַּר הַבְּרִיאָה הָיְתָה בְּגִין דְּיִשְׁתְּמוֹדְעִין לֵהּ כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, אֲבָל ה' יִתְבָּרַךְ רָצָה שֶׁיִּהְיֶה בְּחִירָה לְהָאָדָם שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה נִבְרְאוּ כָּל הָעוֹלָמוֹת בִּשְׁבִיל הָאָדָם הַבַּעַל בְּחִירָה כַּיָּדוּעַ, עַל -כֵּן הֶעְלִים מִדַּעַת הָאָדָם שֶׁלֹּא יוּכַל לְהַשִּיג וּלְהָבִין בְּדַעְתּוֹ חִדּוּשׁ הָעוֹלָם. כְּדֵי שֶׁיִּתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה. שֶׁזֶּה עִקַּר הַנִּסָּיוֹן וְהַבְּחִירָה שֶׁל הָאָדָם, כִּי עִקַּר קִיּוּם כָּל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת תְּלוּיִים בֶּאֱמוּנָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מַכּוֹת כד), בָּא חֲבַקּוּק וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַת וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב, כָּל מִצְוֹתֶךָ אֱמוּנָה. כִּי שָׁם עִקַּר הַבְּחִירָה. וְעִקָּר הִיא אֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, כִּי עִקַּר הִתְחַזְּקוּת הָאֱמוּנָה צְרִיכִין בַּמֶּה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין בַּדַּעַת בְּשׁוּם אֹפֶן. וְזֶהוּ בְּחִינַת אֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, כִּי חִדּוּשׁ הָעוֹלָם אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין בַּדַּעַת בְּשׁוּם אֹפֶן, אַדְּרַבָּא, מִי שֶׁרוֹצֶה לִכְנֹס בְּעִנְיָן זֶה לַחֲקֹר וּלְהָבִין בְּדַעְתּוֹ יִפֹּל לְקֻשְׁיוֹת וּמְבוּכוֹת גְּדוֹלוֹת עַד שֶׁיּוּכַל לָבוֹא לְאֶפִּיקוֹרְסִית גָּמוּר רַחֲמָנָא לִצְלַן, כְּמוֹ כָּל הָאֶפִּיקוֹרְסִים שֶׁנָּפְלוּ לְאֶפִּיקוֹרְסִית שֶׁלָּהֶם עַל-יְדֵי שִׂכְלָם וְדַעְתָּם שֶׁרָצוּ לְהָבִין בְּדַעְתָּם. עַל-כֵּן צְרִיכִין לְהִתְחַזֵּק רַק בֶּאֱמוּנָה וְכַמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כַּמָּה פְּעָמִים. וְזֶה עִקַּר הַנִּסָּיוֹן וְהַבְּחִירָה שֶׁל אָדָם, כִּי הַכֹּל תָּלוּי בֶּאֱמוּנָה כַּנַּ"ל. וְה' יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה לְהֵיטִיב לִבְרִיּוֹתָיו, עַל-כֵּן הוּא מִסִּבּוֹת מִתְהַפֵּךְ בְּתַחְבּוּלוֹתָיו וּמַזְמִין לְכָל אָדָם בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה בְּאֹפֶן שֶׁיִּזְכֶּה עַל-יְדֵי זֶה לְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה יוֹתֵר. וְזֶה בְּחִינַת חִדּוּשׁ מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית שֶׁבְּכָל יוֹם, כִּי הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מְחַדֵּשׁ בְּטוּבוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית. וְעוֹשֶׂה נִפְלָאוֹת בְּכָל עֵת. וְכַמָּה וְכַמָּה שִׁנּוּיִים שֶׁנַּעֲשִׂים בָּעוֹלָם בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה וְאֵין יוֹם דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ. וְהַכֹּל בִּשְׁבִיל לְגַלּוֹת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה בְּכָל פַּעַם בְּהִתְגַּלּוּת יוֹתֵר, דְּהַיְנוּ אֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם שֶׁהִיא יְסוֹד הַכֹּל. שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה ה' יִתְבָּרַךְ מְחַדֵּשׁ חִדּוּשׁ מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית בְּכָל יוֹם. כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ בְּכָל יוֹם אֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם בְּהִתְגַּלּוּת יוֹתֵר: 

וְזֶה בְּחִינַת חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ. שֶׁהָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה מִתְחַדֶּשֶׁת וּמִתְחַזֶּקֶת בְּכָל יוֹם כְּפִי חִדּוּשׁ מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית שֶׁבְּאוֹתוֹ הַיּוֹם. אֲבָל אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה אֱלֹקִים. וּכְמוֹ שֶׁה' יִתְבָּרַךְ מְסַבֵּב סִבּוֹת בְּכָל יוֹם. וּמְחַדֵּשׁ מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית בְּכָל יוֹם כְּדֵי לְגַלּוֹת הָאֱמוּנָה, דְּהַיְנוּ אֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם כַּנַּ"ל, כְּמוֹ כֵן אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה מִתְגַּבֵּר הַסִּטְרָא אָחֳרָא וְהַקְּלִפּוֹת לְהַסְתִּיר וּלְהַעְלִים הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה וּלְהַכְנִיס כְּפִירוֹת וְקֻשְׁיוֹת חֲדָשׁוֹת בַּלֵּב כְּדֵי לְבַלְבֵּל הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, כִּי בְּכָל יוֹם יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם מִתְגַּבֵּר עָלָיו וְכוּ' כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וְעִקַּר הַיֵּצֶר הָרָע הוא בְּחִינַת כְּפִירוֹת שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר כֹּחוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר הָרָע, כַּמְבֹאָר בִּדְבָרֵינוּ כַּמָּה פְּעָמִים. וּבִשְׁבִיל זֶה צְרִיכִין לְהִשְׁתַּדֵּל מְאֹד לְהִתְקָרֵב דַּיְקָא לְהַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים שֶׁבַּדּוֹר. וְאֵין דַּי בְּהַסְּפָרִים שֶׁיֵּשׁ מִכְּבָר, כִּי אָנוּ צְרִיכִין לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁבַּדּוֹר שֶׁיֵּשׁ לוֹ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ כְּדֵי שֶׁיְּבָרֵר לָנוּ הַמְדַמֶּה כְּדֵי שֶׁנִּזְכֶּה לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּכָל יוֹם וָיוֹם כְּפִי חִדּוּשׁ מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית שֶׁבְּכָל יוֹם, כִּי בְּכָל יוֹם וָיוֹם אָנוּ צְרִיכִין לְבֵרוּר חָדָשׁ לְבָרֵר הַמְדַמֶּה כְּפִי הַמַּחֲשָׁבוֹת הַנִּמְשָׁכִין בְּזֶה הַיּוֹם כְּפִי חִדּוּשׁ מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית שֶׁבְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁהַכֹּל בִּשְׁבִיל חִזּוּק הָאֱמוּנָה כַּנַּ"ל, אֲבָל הַבַּעַל דָּבָר מִתְגַּבֵּר בְּכָל יוֹם בְּבִלְבּוּלִים חֲדָשִׁים לְבַלְבֵּל הָאֱמוּנָה חַס וְשָׁלוֹם, כַּנַּ"ל עַל-כֵּן צְרִיכִין צַדִּיק הַדּוֹר דַּיְקָא. וְאֵין דַּי בַּמֶּה שֶׁכְּבָר קִבַּלְנוּ הַתּוֹרָה וְזָכִינוּ לְבֵרוּר הַמְדַמֶּה וְלֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה אָז, כִּי אָנוּ צְרִיכִין לְבָרֵר הַמְדַמֶּה בְּכָל יוֹם מֵחָדָשׁ כְּדֵי לְחַזֵּק הָאֱמוּנָה בְּכָל יוֹם כְּפִי חִדּוּשׁ מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית שֶׁבְּאוֹתוֹ הַיּוֹם. לְבָרֵר הָאֱמוּנָה מֵהַקְּלִפָּה וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא הַמִּתְגַּבֶּרֶת כְּנֶגְדָּהּ מֵחָדָשׁ בְּכָל יוֹם כַּנַּ"ל:

EN:
[continued]

Segment 6
HE:
זה, כּמו שִ3בְּתוּב (ויקרא כה, לה): "וְכי ימוך אֶחִיך
ּמְטֶה ידו עמך וְהְחזקְתְ בו וְכו". וּכְמו שפרש רש"י
שם: אל תִּנִיחְנוּ לפל אִלָא תִּחָזיק בו עד שלא יפל
וכו'. כּי הְעַנִיית חס ושלוּם הוא מהַתְגִבָּרוּת הַכָּבָד
עַל המח חס ושְלוּם, וְעַל"כַּן זֶה שִבָּא לידי עָנִיוּת,
שָהוּא הַתְגְּבַּרוּת הַכָּבָד חס וֶשלוּם עַל המח, וּמחמת

Segment 7
HE:
וְזֶה בְּחִינַת שְׁבִירַת הַלּוּחוֹת, כִּי עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת שֶׁבַּלוּחוֹת, שֶׁהֵם כְּלַל הַתּוֹרָה כֻּלָּם, הֵם בְּחִינַת הַמַּאֲמָרוֹת הַמִּתְגַּלִּים, אֲבָל שָׁם בִּבְרֵאשִׁית-מַאֲמָר סָתוּם, הַכֹּל בְּהֶעְלֵם וּבְהֶסְתֵּר, רַק שֶׁבֶּאֱמֶת מִשָּׁם דַּיְקָא נִמְשָׁךְ כָּל הַתּוֹרָה, שֶׁהֵם כָּל הָעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת וְכוּ' וְעַל-כֵּן כְּשֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל וְהֵבִין שֶׁכָּל תִּקּוּנָם לְבַקְּשׁוֹ יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת אַיֵּ"ה הַנַּ"ל עַד שֶׁיִּזְכּוּ לַעֲלוֹת לִבְחִינַת מַאֲמָר הַסָּתוּם כַּנַּ"ל, עַל-כֵּן שָׁבַר אֶת הַלּוּחוֹת, הֵם הָעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת כְּלַל הַתּוֹרָה, כִּי בִּטֵּל אֶת עַצְמוֹ מִכֹּל וָכֹל וְסִלֵּק מִמֶּנּוּ כָּל הַחָכְמוֹת הַכְּלוּלִים בְּשִׁבְעִים פָּנִים שֶׁל תּוֹרָה וְהִפִּיל אֶת עַצְמוֹ לִמְקוֹם יְרִידַת יִשְׂרָאֵל עַל-יְדֵי עֲוֹנוֹתֵיהֶם, שֶׁזֶּהוּ סוֹד נְפִילַת אַפַּיִם, הַעֲלָמַת הַפָּנִים וְכוּ' כַּנַּ"ל וְעַל -יְדֵי זֶה דַּיְקָא הָיָה כָּל הַתִּקּוּן וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שִׁבַּח אוֹתוֹ עַל זֶה וְאָמַר לוֹ, יִישַׁר כֹּחֲךָ שֶׁשָׁבַרְתָּ ( בָּבָא בָּתְרָא יד), יִישַׁר כֹּחֲךָ דַּיְקָא, כִּי בְּוַדַּאי הוּא כֹּחַ גָּדוֹל וְעָצוּם לִבְטֹחַ בְּכֹחוֹ עַד שֶׁיַּפִּיל אֶת עַצְמוֹ כָּל כָּךְ לְסַלֵּק מִמֶּנּוּ כָּל הַפָּנִים שֶׁל תּוֹרָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת שְׁבִירַת לוּחוֹת, כִּי משֶׁה הוּא בְּעַצְמוֹ הַתּוֹרָה וּכְשֶׁהִשְׁלִיךְ אֶת הַלּוּחוֹת מִיָּדָיו וּשְׁבָרָם הֲרֵי הוּא כְּאִלּוּ הִפִּיל וְהִשְׁלִיךְ אֶת עַצְמוֹ מִשָּׁמַיִם לָאָרֶץ, וְהַכֹּל בִּשְׁבִיל טוֹבוֹת יִשְׂרָאֵל, כִּי הָיָה חָזָק בְּכֹחוֹ, שֶׁדַּיְקָא עַל-יְדֵי זֶה, עַל-יְדֵי הַיְרִידָה הַגְּדוֹלָה שֶׁהִפִּיל וְהוֹרִיד אֶת עַצְמוֹ עַל-יְדֵי שְׁבִירַת הַלּוּחוֹת, עַל-יְדֵי זֶה דַּיְקָא יַעֲלֶה בְּתַכְלִית הָעֲלִיָּה, כִּי יְחַפֵּשׂ וִיבַקֵּשׁ כָּל כָּךְ אַיֵּ"ה וְכוּ' כַּנַּ"ל, עַד שֶׁיַּעֲלֶה לְשָׁם בִּבְחִינַת יְרִידָה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה וְכַנַּ"ל וּבְעֹצֶם כֹּחוֹ זָכָה לָזֶה וְחָזַר וְקִבֵּל אֶת הַלּוּחוֹת שְׁנִיּוֹת וְהִמְשִׁיךְ שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁל רַחֲמִים, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה הוֹרָה דֶּרֶךְ תְּשׁוּבָה לָנֶצַח, שֶׁבְּכָל עֵת שֶׁיִּפְּלוּ לַעֲוֹנוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, יִהְיוּ חֲזָקִים לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ מִכָּל מָקוֹם שֶׁהֵם בִּבְחִינַת אַיֵּ"ה הַנַּ"ל, וְעַל-יְדֵי זֶה יִתְהַפֵּךְ לָהֶם הַיְרִידָה לַעֲלִיָּה גְּדוֹלָה רַק שֶׁיִּהְיוּ חֲזָקִים בָּזֶה לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ תָּמִיד, יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, אֲפִלּוּ אִם יַעֲבֹר עָלָיו יָמִים וְשָׁנִים בָּזֶה, בִּפְרָט בַּאֲרִיכַת מְרִירַת הַגָּלוּת הַזֶּה שֶׁהִתְגַּבְּרָה הַהַסְתָּרָה וְהַהַעֲלָמָה מְאֹד מְאֹד, בִּבְחִינַת וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר אֶת פָּנַי וְכוּ', עַל -כֵּן עִקַּר הַתַּקָּנָה וְהַתִּקְוָה הִוא רַק עַל-יְדֵי דֶּרֶךְ הַנַּ"ל לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ תָּמִיד בִּבְחִינַת אַיֵּה וְכוּ' וְכַנַּ"ל:

EN:
This is the aspect of the Ner Shabbos [Shabbos candle]. For Shabbos is king — the aspect of "Shabbos malchusa" — and the six weekdays are the aspect of avdus, for during them one performs labor and work, the aspect of "Sheishes yamim ta'avod v'asisa," etc. On Shabbos, "yispardu kol po'alei aven" — all evildoers are dispersed — and the aspect of avdus is nullified — which is the aspect of uvdin d'chol [weekday activities], the aspect of the 39 melachos where the zuhamas hanachash takes hold, which is the aspect of avdus, as above, and all of which is the aspect of sheker, as above.

Segment 9
HE:
אות ח וְזֶה בְּחִינַת ( בְּרֵאשִׁית יב) לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וְכוּ' אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י, וְלֹא גִּלָּה לוֹ הָאָרֶץ מִיָּד, כְּדֵי לְחַבְּבָהּ בְּעֵינָיו וְלִתֵּן לוֹ שָׂכָר וְכוּ' וְכֵן, עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ וְכֵן, וְקָרָא עָלֶיהָ אֶת הַקְּרִיאָה וְכוּ' כָּל זֶה הוּא בְּחִינַת מַה שֶּׁכָּתוּב בְּסוֹף הַתּוֹרָה הַנַּ"ל, שֶׁגַּם עַל גְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים עוֹבֵר בְּחִינָה זֹאת שֶׁקֹּדֶם כָּל תּוֹרָה מֻכְרָח לַעֲבֹר דֶּרֶךְ אֵלּוּ הַבִּלְבּוּלִים וּסְפֵקוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת לִבִּי סְחַרְחַר וְכוּ' וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם. וְזֶהוּ בְּחִינַת הַנַּ"ל מַה שֶּׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לֹא גִּלָּה לְאַבְרָהָם אֶת הָאָרֶץ מִיָּד כְּדֵי שֶׁיִּצְטָרֵךְ לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ אַחַר רְצוֹנוֹ הֵיטֵב. וְזֶה עִקַּר הַנִּסָּיוֹן שֶׁלּוֹ וְכֵן שֶׁל כָּל הַצַּדִּיקִים וּכְמוֹ שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁבִּשְׁעַת הַנִּסָּיוֹן שֶׁל כָּל הָאָדָם, אֵין הָאָדָם בְּדַעְתּוֹ בִּשְׁלֵמוּת בְּעִנְיַן הַנִּסָּיוֹן, כִּי אִם הָיָה דַּעְתּוֹ שָׁלֵם בָּזֶה, לֹא הָיָה לוֹ נִסָּיוֹן כְּלָל וְכָל זֶה הוּא עִנְיָן הַנַּ"ל שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נִסָּה אֶת אַבְרָהָם וְלֹא גִּלָּה לוֹ אֶת הָאָרֶץ מִיָּד כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נָבוֹךְ וּמְסֻפָּק, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן יְחַפֵּשׂ וִיבַקֵּשׁ אַחַר רְצוֹנוֹ, וְעַל-יְדֵי זֶה דַּיְקָא יִזְכֶּה שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְגַלֶּה לוֹ רְצוֹנוֹ וְיַרְבֶּה שְׂכָרוֹ עַל-יְדֵי זֶה, כִּי עַל-יְדֵי הַבַּקָּשָׁה וְהַחִפּוּשׂ יִזְכֶּה לַעֲלִיָּה גְּדוֹלָה וְכַנַּ"ל וְכֵן הָעֲקֵדָה נֶאֱמַר בּוֹ ( שָׁם כב), עַל אַחַד הֶהָרִים וְכוּ' וְכֵן יוֹנָה שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ( יוֹנָה ג), וְקָרָא עָלֶיהָ אֶת הַקְּרִיאָה. כִּי יוֹנָה לְפִי דַּעְתּוֹ לֹא הוּטַב בְּעֵינָיו שְׁלִיחוּת זֶה לְנִינְוֵה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( מוּבָא בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י יוֹנָה א), כִּי לֹא הֵבִין עֹצֶם רַחֲמֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ עַד הֵיכָן הֵם מַגִּיעִים, עַל -כֵּן הִתְעָה אוֹתוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לְעִנְיָן זֶה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַתְעֶה אֶת הַצַּדִּיקִים וְכוּ'. וְלֹא גִּלָּה לוֹ מִיָּד כְּדֵי שֶׁיְּחַפֵּשׂ וִיבַקֵּשׁ הַרְבֵּה, וְעַל-יְדֵי זֶה יַשִּיג רְצוֹנוֹ וּמִדַּת רַחֲמָיו הַמְרֻבִּים, שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ מַרְבֶּה לְהֵיטִיב וְרוֹצֶה בִּתְשׁוּבָה אֲפִלּוּ שֶׁל אֻמּוֹת הָעוֹלָם, מִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְעַל-כֵּן בֶּאֱמֶת כְּשֶׁהָיָה יוֹנָה בִּמְעֵי הַדָּגָה הוֹדָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל רִבּוּי רַחֲמָיו כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם, "מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי שָׁמַעְתָּ קוֹלִי וְכוּ' וַאֲנִי אָמַרְתִּי נִגְרַשְׂתִּי מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ וְכוּ' כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ וְכוּ' אַךְ אוֹסִיף לְהַבִּיט אֶל הֵיכַל קָדְשֶׁךָ" שֶׁכָּל זֶה הוּא עִנְיַן הַבַּקָּשָׁה וְהַחִפּוּשׂ הַנַּ"ל, שֶׁגַּם מִבֶּטֶן שְׁאוֹל מַמָּשׁ צְרִיכִין לִצְעֹק אֶל ה', כְּמוֹ שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן, שֶׁעִקָּר הוּא מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי, הַיְנוּ כַּנַּ"

EN:
Therefore on Shabbos is the aspect of emes, as our Sages said: even an am ha'aretz is afraid to lie on Shabbos. For Shabbos is "sh'ma d'Kudsha B'rich Hu" — which is the aspect of emes. Therefore the true tzaddikim are called Shabbos, as it is written regarding Rabbi Shimon bar Yochai : "Ant hu Shabbos d'chulhon yomaya" — "You are the Shabbos of all the days" — as brought in the Torah "Bereishis" above.

Therefore, at the entrance of Shabbos we light the Ner Shabbos, which is the beginning of receiving the holiness of Shabbos. For ner shel mitzvah is the aspect of the light of truth, the aspect of magnifying the light of the Name of kedushah, as above. For the essential hold of sheker — the aspect of the slave, the aspect of a name of falsehood — is in the aspect of me'orei eish, as above. On Shabbos, the kelipos that take hold in me'orei eish are nullified, and then the fire of kedushah is drawn — in the aspect of "Reshapehah rishpei eish, shalheves Y-K" — and from this holy fire we light the Ner Shabbos, and likewise the lights of the Menorah and Ner Chanukah and all the neiros shel mitzvah. Through this specifically, the aspect of the kelipos that take hold in me'orei eish are subdued and nullified — for judgment is only sweetened at its root: from the fire they emerged and the fire will consume them.

Segment 10
HE:
הקדוש, שמסְכנוּתָא הוא מפנימא דסיהרא. וְעַל-כַּן
הלוה נקרא עָבֶד, כמְבאֶר בַּפנִים. וְעל"כן כְּשְחְַבַרו
גומל עַמו חֶסְד, הוא עושה בַּזֶה מִצְוָה נְדוּלֶה מאד,
בּמאמר רבוּתִינוּ ז"ל: גֶדוּלֶה גמילוּתהחְסְדִים יוּתֶַר מן
הַצַדְקָה, כּי עושה בַּזֶה מוּבָה גְדוּלָה לחברו בְּנשמיוּת
וּבְרוּחְניוּת, בי הא משלים וּמִמַלָא אותו מפנִימוּתו
בַּבְחִינַת מלוי הַיֶרח. וְעַלייְדִייזה בַּעַצַמו יכל לְהְיות
שיעֶזר לחברו שיוכל לְהַנְצל מהְעניוּת לְגַמְרי, עלדודי
שימלא. הְסְרונו,, שְוֶה בְּחִינַת מלוי פָּם הַלְבְנֶָה,
שעל"ידִי"זה. אינֶם יכולים. החיצונים לִינק ממנו
בלב וְאִינֶם יוּנקים השְפע שלו, וְעַל-ירַייזֶה יוּכל
לְצַאת מעניות לעשירות. וְעַל-כַּן נעשה מזֶה תקון
גדל כְּשְמַלְוָה לחברו גמילוּתהחֶסְד, בַּי הוא ממלא
פָּגִימת הַיֶרח, שזה עקר עַבודְתְנוּ כידוּע, ועל"כן
הַזְהִירֶה תּוּרֶה על זֶה כמה פַּעָמִים. אַבֶל גִּם הַלוָה
צריך לזהר מאד לְקַיִם מצות פּריעַת בַעַל"חוּב לֶשְלֶם

Segment 11
HE:
וזה בחינת חומר איסור אשת איש, כי המלכות שהיא בחינת חכמה תתאה בחינת האשה שם עיקר אחיזת הסטרא אחרא שהם כלולין מד' מלכיות, כי היא מדריגה האחרונה של הקדושה וממנה ולמטה הם הסטרא אחרא והקליפות, ועל כן שם עיקר אחיזתם, וצריכין להשתדל תמיד לחתכה מהם ולהעלותה מביניהם, ועיקר התגברותם הוא שהם רוצים להמשיך השכל התחתון הנ"ל לתוך החכמות חיצוניות שלהם שהם באמת כסילות גמור כנגד זה השכל התחתון הנ"ל, כי מחמת שזה השכל התחתון הוא בחינת צמצומים והקדמות וסיבובים כדי לבא על ידו להשגות אלקות על כן הם רוצים להתדמות כקוף בפני אדם כאלו הם הולכים גם כן בדרך זה, כי כל דרכי חכמתם הוא בדרך היקשים ודמיונות שמתחילין לחקור מדברים נמוכים ופשוטים מאד שהם המושכלות הראשונות, והולכין ומדמין ומקישין דבר לדבר עד שרוצים להרוס ולעלות אל ה' על ידי זה, דהיינו להשיג ידיעת אמתתו על ידי זה על ידי דרכי החקירות האלו, ובאמת לא זה הדרך ולא זה הנתיב להשיג אלקותו יתברך על ידי דרכי החקירות הנבוכות האלו בדרכי ההגיון, אשר הם בעצמם מודים ששכל האנושי הוא נבוך וקצרה ידו להשיג שום דבר על בוריו אפילו בשאר החכמות כגון בחכמת התכונה וחכמות הרפואות, כי אין שום חכמה על בוריה, והם חוקרים כבר אלפים שנים רבבות רבבות חכמים, ועתה הכל מודים שעדיין לא חקרו לידע שום דבר על מתכונתו ואמתתו, מכל שכן וכל שכן בהשגת אלקות אשר לית מחשבה תפיסא בי' כלל, ואי אפשר להשיג שום השגת אלקות כי אם על ידי הצמצומים הקדושים שממשיכין הצדיקים המובחרים האמתיים שהם בחינת כלל התורה והמצוות הקדושות שקבלנו על ידי משה רבינו עליו השלום, ועל כן באמת כתב שם בהתורה הנ"ל שצריכין לבקש מאד אחר רבי כזה שיוכל להמשיך לו השגת אלקות על ידי הצמצומים, כי אפילו גדולי ישראל והמנהיגים לאו כל אחד זוכה לזה השכל שיוכל להמשיך השגות אלקות על ידו, על כן צריכין לבקש מאד אחר רבי כזה שיוכל להלביש לו שכל עליון כזה בשכל התחתון שהוא בחינת הצמצומים הקדושים שהם בחינת הקדמות וסיבובים כדי לבא על ידם להשגות אלקות, כי אלו הצמצומים והסבובים האמתיים לבא על ידם להשגת אלקות אינם בדרך ההיקש שלהם כלל ח"ו, כי על ידי דרכי ההיקש והדמיון רוצים להגיע וליגע ממש בהדבר שחוקרים, כגון למשל כשחוקר בתהלוכות הכוכבים והגלגלים והולך בדעתו וחוקר מדבר לדבר ומסברא לסברא עד שמגיע בדעתו ונוגע בשכלו בדרכי תהלוכות הכוכבים והגלגלים, אבל מחמת ששכל מהלכם גבוה מאד על כן באמת אינם יכולים להגיע לשם, ועל כן עד הנה אינם יודעים על בוריין איך הוא מהלכם, כי כל המחקרים עד זה סמוך בערך מאה שנה או יותר אמרו שהגלגלים מקיפים הארץ, ובסמוך קם אחד (קופירניקיש שמו) ואמר שהארץ מסבבת וכולי וכולי, וכולם הולכים עתה בדרך השקר הזה, והם בעצמם מודים שברבות הימים יכול להיות שימציא אחד דרך אחר. וא נחנו אומרים שבוודאי אינו כדבריהם כמבואר באריכות בדברי החולקים עליהם המחזיקים הדרך הישן שהוא דעת רז"ל, וכן בשאר חכמות אינם יכולים להגיע לשום דבר על בוריו מכל שכן בהשגת אלקות, כי איך אפשר שיגיעו ויגעו בהשגתו יתברך אשר לית מחשבה תפיסא בי' כלל, אבל כל הצמצומים והסיבובים דקדושה של הצדיק הרבי האמת הם רק בבחינת בחינת ממרחק תביא לחמה, שהם מסבבים סיבובים כאלה שאי אפשר לידע בשכל האנושי איך אפשר לבא להשגתו על ידי הסיבובים האלה, רק שבאמת לאמתו אלו הסיבובים הם כלולים ומיוחדים בו יתברך, ועל ידם בא על האדם ממילא קדושת הדעת של התנוצצות אלקות שנפתח לו על ידם אור האין סוף וזוכה להשיג מה שמשיג, כי עיקר הסיבובים והצמצומים דקדושה של הצדיק האמת הם על פי דרכי התורה והמצות שהם אחדותו יתברך שמו, אבל בשכל אין אנו מבינם כלל איך על פי המצוות האלה נבא להשיגו, כי בוודאי אין אנו יודעין בשכל איך על ידי מצוות ציצית או סוכה וכולי נבא להשגת אלקות אבל באמת אנו מאמינים שמצוות ציצית הקדושים נמשכים ממקום גבוה וקדוש כזה שהוא כלול ומיוחד באחדותו יתברך שמו אשר על ידי זה נבא להשגת אלקות, וכן בשאר המצוות, וכמו כן הם כל הדרכים והנתיבות והקדמות והסבובים של הצדיק האמת שמסבב עמנו כדי לבא להשגות אלקות, שכולם הם בדרכי התורה והמצוות שהם אחדותו יתברך שמצוה אותנו היום ללמוד דיני הפוסקים ושארי הנהגות קדושות, ובזמן אחר הנהגות אחרות, ומגלה לנו חידושי תורה בדרכים נפלאים שעל ידי זה ממילא בא על האדם התנוצצות ידיעת השגתו ממקום רחוק מאד מאד אף על פי שאינו נוגע שם בדעתו כלל, בבחינת ממרחק תביא לחמה שניזון מלחם התורה שהיא השגות אלקותו יתברך ממרחק דייקא, אבל אינו נוגע שם בחכמתו ודעתו בבחינת אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני, כי אלו ההקדמות והסיבובים הם בבחינת בטישא שמבטשין הגוף על ידם כדי שיוכל לקבל אור הנשמה, כמו שכתוב בזהר הקדוש: אעא דלא סליק בי' נהורא מבטשין לי', גופא דלא סליק בי' נהורא דנשמתא מבטשין לי', שעל ידי הסיבובים הקדושים על פי דרכי התורה והמצוות נתקדש הגוף עד שיוכל לתפוס ולאחוז בו אור הנשמה הקדושה כמו שנתפס האור בהנר, ועל ידי זה משיג מה שמשיג:

EN:
And behold, according to my humble understanding (l'fi aniyus da'ati), all this depends on the rectification of the vessel in completeness. For the no'am ha'elyon flows constantly, as is explained there. Rather, the main thing depends on the rectification of the vessel through tzedakah, as is explained there. And therefore, if one rectifies the vessel in completeness, then one receives the flow of the no'am ha'elyon in its fitting completeness, in a manner that even the chovlim, when they fall there, are rectified as well, as mentioned above. But when the vessel is not in completeness as fitting, G-d forbid, then the chovlim can cast blemish even upon the mochin of Eretz Yisra'ail, G-d forbid, through falling into them, as mentioned above.

Segment 12
HE:
איודסוף, לְהשפיע לְהַמַלְכוּת שהוא בַעְניוּת, כּדי
שְתוּכֶל לְהַתְגְבָּר וּלְבְרר מה שְצְרִיכָה לְבְרֶר, בְּי
שתוכל לעלות לחזר וְלְשוּב לשרשה. וּכְשהְלוָה חוזר
ומשלם מה שְלָוָה מִחַבַרו ומקים מצות פַּרִיעַת
בעַל-חוב, עלדידי מצוָה זו הוא מחַזיר כַּבִיכוּל אֶת
הַמַלְכות לֶשֶרשָה, לְרצוּן הְעַלִיין הג"ל, ואי היא עוּלֶה
עַם כָּל הַבַּרוּרִים שבּררה לְמטה, וְעְקָר הַבַּרוּרים
נעשו עלדידי הסיע שסיעו זה בּמָה שְגְמל עַמו חֶסָד
ותמ ידו וְהַלְוָה לו, שעל-ידי"זֶה השלים אותו קְצֶת,
ועל-ידידזֶה יש בו בח לְבַרַר, וְעַליידיחזֶה יוכל לְהַנִצַל
לְנמרי מן הֶעניוּת כנ"ל. (לקוטי הלכות - הלכות
אפותיקי ב' - אות ב' לפי אוצר היראה - ממון

Segment 13
HE:
ופרנסה, ק"א)
לא תרדה בו בפרך
(ויקרא כ"ה, מ"נ)
ְעַל"בּן הַזְהִירֶה הַתוּרֶה עַל כָּד אֶחָד מִיִשְראֶל שָלא
יִחיָה עד בָּמו שַבָּתוּב בי לי בָנִי יִשראל עְבָדִים
עַבָדִי הֶם וכו" כָּמוּ שאמרו רַבוּתִינוּ ז"ל כִּי עַבַדוּת
הוא בְּחִינת זהֶמת הַנֶּחֶש, שמשם בַּאין כָּל הְעוּנוּת.
ַּי עקר קדשת ישראל הוא בְּחִינַת מלְכוּת וְחרוּת
ִּחִינת כָּל יִשְרְאֶל בָּי מִלָכִים הֶם. וְעליכן בְּשָאֶחָר
ִיִשְרְאֶל נופל לְאִיזֶה בְּחִינֶה של עַבְדוּת מחָמת הָחְקו
ועניותו הא רחמנות גִדול עָלָיו בי איש ישראלי לְפי
דקותו וְרוּחְנִיּתוּ אינו יכול כַּלֶל לשא עָלִיי. על
הְעַָבְדוּת בִּי על הְעַבְּדוּת הוא בְַּחִינת הַמשאוי של
עונות ממֶש שאי אֶפֶשָר לְישראֶל לשא עָלִיהֶם כְּלֶל
משאוי זו אפלו יום אֶחְד כִּי על הְעַבְדוּת הוּא בְּחִינַת
על הָעוּנות ממש. וְעַל-כַּן הֶחְמִירֶה הַתוּרֶה מאד
ְְּבָד עַָבְרִי לא תרְרָה בו בְּפּרֶף וְכו' וְכַן בְּכַמָה
דַבָרִים עד שאמרו רבותינו ז"ל הַקוּנָה עָבָד עַבַרי
בּקוּנָה אדוּן לְעַצמו בַּי הַתוּרָה הְחְמִירה מאד מאד
לְהְקל מאַחִינו בָּנִי יִשְרְאֶל על הָעַבְדוּת לְבַל יִהְיָה
עְלִיו מטל על הְעַבְדוּת שהוּא בְּחִינַת זהמת הַנֶּחֶש
וכו כּי איש ישראלי אינו יכול לשא עָלִיו כַּלָל על
הְעַבְדות, וְעַליכַן אפלו כְּשְבְּבֶר נִמְכַּר לְעְבָד חס
ושָלוּם אַף"על-פיזכן צֶריך לְהְקָל עָליו הֶעל בְּכֶל מה
דאֶפֶשָר כָּרִי שָלא יְתְגבַּר עָלָיו חס וְשָלוּם בְּחִינָת
זהמת הַנחֶש עלדידי על הְעַבְדוּת הַקֶשָה כִּי כָּל מה
שְמְקְלִין עְלִיי הָעַבודֶה נְחֶלֶש וְנְכְנֶע בְּחִינַת זְהָמַת
הַנֶחֶש שהוא בְּחִינַת על הְעַבְדוּת. (ליקוטי הלבות -
הלבות שבירות פועלים ב'- אות ב')
ְהְתְנְחַלְתֶּם אתֶם לְבְניכֶם אַחְרִיכֶם
ּ ני- (ויקרא ב"ה, מ"ו)
בָּל עַבוּדְתְנוּ הוא לָאַבְלְלָא שְמַאלָא בְּיְמִינְא. בי כָּל
אֶחָד, בְּפי- מה שְזוּבָה. עַלייְדו. עָבוּדֶתו לְהַכְנִיע
הַסְטְרא"אֶחְרָא רַגְאֶחוֶת בְּסְטרא דשְמַאלָא כָּרִי
שָיהיָה נְכְלֶל שָמַאלָא בְּימִינָא, בְּמו"כַן לָפי בְּחִיָתו
נְִֶל אֶחר הַבְּרִיאָה בְּקרֶם הַבְּרִיאָה, שָהוּא תִּכְלִית
בּל עַבוּדְתְנו3 וְעַל"בָּן צְריכִין לעבד אֶת השֶם יְתְבֶּרך
בשָני בְּחִינות: בַּבְחִינת בּן וּבבְחִינת עָבֶד, כַמבאֶר
בּזהר הקדוש, כּי שני בַחִינות אלו שרשן מִבְּחִינת
קדֶם הַבְּרִיאֶה וְאַחַר הַבְּרִיאָה, שָמָשָם. שרש כָּל
בְּחִינות ומין ושמאל שיש בְּעולֶם; וְעַל"ידי שעובדין
אֶת השם יִתְבֶּרך בּשְנִי הַבְּחִינות הנ"ל, עלדודי-זֶה
נכְלֶל שמאל בְּיְמִין, אֶחר הַבְִּיאֶה בְּקדֶם הַבְּרִיאָה,
שזֶה עַקָר הַתְּכְלִית. וְזֶה בְּחִינת מצות מילת עַבָדִים,
הַינוּ לְהְכָניע הֶרַע הַנְאָחֶז בַּשֶמאל, כַּמְבאָר בַּפָנִים.
ְַל"בָּן אֶסור לֶשַחְרֶר אֶת הְעְבֶד, בִּי כָּל זֶמן שְהשָם
יתְבֶּרֶך חְפן בְִּיים הְעוּלֶם הַזֶה, אַזֶי אָנוּ צְריין



# Bamidbar - Chumash with Likutey Halachos
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/4/1/

Bamidbar
במדבר
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/4/1

Segment 1
HE:
וזה בחי' העבודה של וידבר ה' אל משה וכו' שהם בחי' דברי תורה שהם בחי' נשמע כמבואר שם במאמר הנ"ל עש"ש היטב. כי העבודה שלו וידבר וכו' הוא בחי' תורת ה' ממש שהוא בחי' קיום התורה והמצוות של המדבר והמצווה בעצמו ית' שהוא בחי' המשלח כנ"ל, וזהו בחי' העבודה של וידבר שהוא בחי' העבודה של המדבר בעצמו ית' בחי' תורת ה' ממש. כי העבודה של המצוה בעצמה הוא עבודת האדם המצווה לעשות שליחותו אבל העבודה של וידבר היא בחי' תורת ה' ממש שזה זוכין כשנכלל השליח בהמשלח והמשלח בעצמו ית' כביכול מקיים התורה והמצות ואזי מתקיים העבודה של בחי' וידבר שהיא תורת ה' ממש שהוא העבודה של המדבר והמצוה והמשלח בעצמו ית' כביכול והבן הדברים:

EN:
[continued]

Segment 2
HE:
אות ד

EN:
Section 4

Segment 3
HE:
וזה בח'י שלוחו של אדם כמותו בכל התור' כי בהכרח שיהי' בחי' שליחות כי עיקר קיום התורה והמצות הוא ע"י בחי' שליחות דייקא כנ"ל כי בהכרח שיהי' בחירה כנ"ל אך מצוה בו יותר מבשלוחו כי עיקר התכלית שיתבטל בחי' שליחות כנ"ל כי עיקר בח'י השליחות משתלשל משורש השליחות שהוא שליחות של הבורא ית' מה שהאדם מצוה לעשות שליחותו ית' אשר בשביל זה נשתלח האדם בזה העולם לעשות שליחותו ית' שהם מצותיו ית' ומאחר שבהכרח שהי' עולם גמשי ובשביל זה ההכרח לקיים המצות בבחי' שליחות דייקא בתחילה כנ"ל, מזה נשתלשל בחי' שליחות גם בין אחד לחבירו בחי' שלוחו של אדם כמותו כי בשביל זה נברא האדם שיהי' בחי' השליח כמו המשלח וכשהשליח עושה שליחותו בחי' ציר נאמן לשולחיו נכלל השליח בהמשלח ונחשב כאלו המשלח בעצמו עושה. כי אפילו כשהאדם עושה המצות בבחי' שליחות בבחי' תורת כנ"ל נחשב ג"כ כאלו הש"י בעצמו עושה כי העבודה צורך גבוה ובאיתערותא דלתתא איתער לעילא ועי"ז בעצמו שעושה האדם מצותיו ית' ומקיים שליחותו עי"ז נכלל בו ית' כנ"ל. אך אח"כ כשנכלל לגמרי בו ית' אז נתבטל בחי' שליחות לגמרי כנ"ל. וזה בחי' מצוה בו יותר מבשלוחו כי עיקר התכלית שיתבטל בחי' השליחות לגמרי כנ"ל אך אעפ"כ בהכרח שיהי' בחי' שליחות כי אל"כ יתבטל העולם והבחירה כנ"ל:

EN:
[continued]

Segment 4
HE:
אות ה

EN:
Section 5

Segment 5
HE:
וזהו מה שדקדקו רז"ל בגמ' ותפסו דייקא מצוה זו מה שמצוה בו יותר מבשלוחו לענין שבת דייקא כמובא שם רב יוסף מלח רישא לכבוד שבת וכו' ושאר מעשיות, כולם לענין שבת אף שבכל המצות שייכה מצוה זו של בו יותר מבשלוחו אך באמת שבת הוא בחי' עוה"ב. ואז יתבטל העולם ויהי' נכלל בשרשו וגם עכשיו ביום שבת קודש נכללין כל העולמות בשרשן וכשהעולם נכלל בשרשו אזי התורה היא בחי' תורת ה' ממש ואזי נתבטל השליחות לגמרי שזהו בחי' מצוה בו יותר מבשלוחו כנ"ל וע"כ תפסו מצוה זו לענין שבת דייקא כי מצוה זו של בו יותר מבשלוחו היא בבחי' שבת שהוא כלליות העולמות בשרשן שאז נתבטל השליחות כנ"ל:

EN:
[continued]

Segment 6
HE:
אות ו

EN:
Section 6

Segment 7
HE:
אך עיקר בחי' השליחות הוא במו"מ כי המו"מ הוא בבחי' שליחות כי שליחות הוא בחי' רגלין כי שם השליחות ע"ש הרגלין כמו שנאמר בעמק שולח ברגליו (שופטים ה') כי השליחות הוא בבחי' אחר הבריאה שאז שייך שליחות וכנ"ל. וכלל הבריאה הוא בחי' רגלין נגדו ית' כ"ש והארץ הדום רגלי. והעבודה שיש במו"מ הוא בחי' רגלין נגד העבודהשל תורה ותפלה. כי זה כלל שהמדריגה התחתונה הוא בחי' רגלין נגד המדריגה העליונה. וכן בחי' הנעשה כנגד בחי' הנשמע הוא בחי' רגלין כי הנעשה הוא בחי' אחר הבריאה בחי' רגלין כי הנעשה הוא בחי' אחר הבריאה בחי' ברא כמובא שם במאמר הנ"ל. והנשמע הוא בחי' קודם הבריאה בחי' בראשית בחי' תורת ה' כנ"ל וע"כ הנעשה הוא בחי' רגלין כנגד הנשמע וכנ"ל ועיקר השליחות הוא בבחי' נעשה בבחי' רגלין כנ"ל. כי השליח הוא בחינת נעשה שעושה שליחותו ומצוותיו. והמשלח הוא בבחי' הנשמע ששומעין דבריו שמצוה לעשות. נמצא שעיקר השליחות הוא בבחי' רגלין וע"כ עיקר השליחות בבחי' מו"מ שהוא בחי' רגלין כמובא במ"א כי שם עיקר השליחות כמו שמשלחין את הא' למרחוק להביא דבר ממרחק כמו כן ממש הוא בחי' המו"מ שהאדם עושה המו"מ בשביל להגביה ולהעלות הקדושות הנפולות שרחוקין מאד ממנו ית' והוא בחי' שליחות ממש כנ"ל וע"כ שם עיקר השליחות כנ"ל. כי אצל כל המצות אע"פ ששלוחו של אדם כמותו אעפ"כ מצוה בו יותר מבשלוחו אבל במו"מ שם עיקר השליחות וכנ"ל. וזה בחי' לתקוני שדרתיך ולא לעוותי כי עיקר שליחות בשביל התקון כי בשביל זה נברא העולם הגשמי שעי"ז נתהוה בחי' שליחות כנ"ל ובשביל זה נשתלח האדם בזה העולם, הכל כדי לתקן העולם מקלקולו כידוע. נמצא שעיקר בחי' השליחות שהיא בחי' בריאת האדם בזה העולם הגשמי בגוף עכור שעי"ז שייך שם שליחות. כי בתחילה כשהי' נכלל בשרשו לא הי' שייך שם שליחות. ועיקר השליחות ע"י שנשתלח בזה העולם הגשמי ונתרחק ממנו ית' שאז שייך שם שליחות כמו ששולחין את בנו מרחוק. והכל בשביל נצח מלחמות ולתקן כל הקילקולים להשיב הכל מתוקן להש"י נמצא שעיקר בי' השליחות בשביל תיקון ולא לעוות ח"ו ח"ו. וזהו בחי' אין שליח לדבר עבירה. כי שליחו של אדם כמותו זה בחינת שנכלל השליח בהמשלח כנ"ל וזה דייקא על ידי תורה ומצות שעל ידי זה נכללין בו ית' ונכלל השליח בהמשלח כיבכול וע"כ גם בין אדם לחבירו שלוחו של אדם כמותו כנ"ל. אבל ע"י עבירה אדרבא נפרדין ממנו ית' וע"כ אין בו דין שליחות. ואין שיך בו שלוחו כמותו. כי אדרבא על ידי זה נתרחק ונתפרד השליח מהמשלח כביכול כנ"ל וזה בחי' אין שליחות לעכו"ם כי הם מעולם הפירוד כי לא קיבלו התורה והמצות ויגרש מפניו גוים ונתרחקו ממנו ית' וע"כ אינם בכל שליחות כי אינם יכולים להכלל בהמשלח וע"כ אינם בתורת שליחות כי עיקר בחיש שליחות הוא שהשליח נכלל בהמשלח כנ"ל:

EN:
[continued]

Segment 8
HE:
אות ז

EN:
Section 7

Segment 9
HE:
וזה בחי' וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו וכו' עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי וכו' כי האבות הן הן המרכבה וזכו להכלל בו ית' בבחי' שאומרים אלהי אברהם וכו' וע"י שנכללין בו ית' ונכלל השליח בהמשלח כביכול אזי יש לו ממשלה על מלאכים שהם בחי' שלוחים שמשם נמשך כח הבחירה שמשם נשתלשל אחיזת עץ הדעת טו"ר שמשם אחיזת הס"א. ומי שהוא ציר נאמן לשולחיו ועושה שליחותו בזה העולם בשלימות אז ימזכך בחי' השליחות שהוא בחי' בריאת העולם כנ"ל ואזי נתבטל אחיזת הסט"א שאחיזתה בבחי' שליחות דייקא בבחי' מלאך שמשם אחיזת עץ הדעת והס"א כידוע, ואזי זוכה עי"ז להכלל בשרשו ונכלל השליח בהמשלח כנ"ל ואזי נעשה הוא בבחי' המשלח ואזי הוא מושל על כל בחי' השלוחים. וזה בחי' הממשלה על המלאכים שיהי' להצדיקים לעתיד שזהו עיקר התכלית כמובא בדברי רבינו ז"ל במ"א (בלק"ת סי' א') כי המלאכים הם בחי' שלוחים כי מלאך לשון שליח וכשהאדם זוכה לעשות שליחותו בשלימות בזה העולם אזי נכלל בהמשלח כביכול ואזי הוא בעצמו בבחי' משלח ויש לו ממשלה על כל השלוחים שהם בחי' מלאכים ואזי נכנע הס"א כנ"ל. וזהו וישלח יעקב מלאכים כי יעקב זכה שיהי' לו ממשלה על המלאכים וזכה לעשות שליחות עם מלאכים ממש. כי הוא נכלל בשרשו בבחי' משלח כנ"ל וע"כ שלח אותם אל עשו שהוא הס"א כי עי"ז שזכה לזכך בחי' השליחות עד שנכלל בהמשלח כביכול עד שהוא מושל על השלוחים שהם המלאכים עי"ז נכנע הס"א שהוא עשו שאחיזתם משם מבחי' שליחות כנ"ל וזהו עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי כי כל זה זכה ע"י ששמר התרי"ג מצות אצל לבן דייקא דיהיינו בתוך התגברות הסט"א שמתגבר על הצדיק מהגוף העכור והעולם הגשמי. וע"י שזוכה לשמור התרי"ג מצות שם דייקא בבחי' לבן שהוא התגבורת הסט"א עי"ז דייקא מזכך בחי' השליחות כי זה עיקר בחי' השליחות כשעושה המצות עם הגוף ומשבר התגברות הס"א הנאחז בהגוף ואזי דייקא האדם בבחי' שליח כנ"ל ואז כשהוא ציר נאמן לשולחיו בבחי' עם לבן גרתי ותריג מצות שמרתי. עי"ז מזכך בחי' השליחות ונכלל השליח בהמשלח. ואזי נעשה בבחי' משלח ויכול לעשות שליחות עם מלאכים שהם בחי' שלוחים בבחי' וישלח יעקב מלאכים וכו' כנ"ל. בילא"ו:

EN:
[continued]

Segment 10
HE:
שיפל, אפלו בַשאוּל
בַּשאוּל תַּחְתִּיוּת, גם כּן אל ותיאש עַצַמוּ לְעוּלֶם,
וְתְמִיד יְחְפּש ויבקש אֶת הֶשָם יִתְבֶּרְך, וַיחַזּק עַצְמו
בְּכַל מקום שהוא בַּכָל מה שיוכל, בַּי גם בשאול
תּחְתיית נְמְצָא השָם יִתְבֶּרך, וְגם שָם יכולין לְדְבֶּק
אֶת עַצָמוּ אֶלָיו יִתְבֶּרך. וְזֶה בְּחִינַת: וְאַצִיעָה שאוּל
בַּרְכִי הַתְשוּבָה, כי אם כּשְבְּקִי בשי הַבְּקִיאוּת
הְאלוּ), אֶז צֶרִיך לחיות מִלַמָד מַלְחְמָה הִיטֶב.
ועלדכן צַוֶה לְמנוּתֶם. וְלְכַאוּרֶה תַּמוּהּ הלא מבאֶר
בּתוּרה שהמנין הוא סְכָּנָה, כָּמו שִ3ְּתוּב (שמות ל,
יבא ולא יְהְיָה בָהֶם נְגַף -- בִּבְנִי ישראל -- בְּפְקר
אותֶם, וּכְמו שפרש רש"י שם. אך מאחר שחטאו
ְּעָנֶל הכרח לְמנותֶם, כִּי כָּל החטאים הַם בַּחִינוּת

Segment 11
HE:
ותיקונו על ידי בחינת מים טהורים, בחינת וזרקתי עליכם מים טהורים וכולי שהיא בחינת מקוה עליונה, חסד עליון ודעת גדול שעל ידי זה נמשך שפע רב לתקן פגם זה, כי עיקר תיקון עון זה על ידי דעת עליון, כי עד שם פגם כנ"ל, וכן איתא במאמר וביום הבכורים (סימן נ"ו) שמים טהורים הנאמרים בפסוק וזרקתי הנ"ל, הם בחינת מקוה עליונה של דעת גדול וחסד עליון, בחינת מקוה של שבועות שהוא קבלת התורה, והיא בבחינת מ"ן, ובחינת מצה שהיא עוגה שהוציאו ממצרים וכולי, שהיא בחינת מחלוקת לשם שמים וכולי עיין שם. ימצא שבחינת מקוה עליונה נעשית על ידי מחלוקת שבקדושה דייקא שהוא בחינת מצה כנ"ל, ומקוה היא מתקנת ענין זה, כי עיקר הטבילה לבעלי קריין ביותר, כמו שאמרו רז"ל: עזרא תיקן טבילה לבעלי קריין דייקא, נמצא שמקוה היא תיקון ענין זה,וזהו בחינת מים טהורים הנאמרים כאן, שהם בחינת מי מריבה שנעשין ממחלוקת, היינו בחינת מקוה עליונה שנעשית מבחינת מחלוקת שבקדושה כנ"ל, והיא בחינת מקוה של קבלת התורה, כי עיקרה על ידי שלימות התורה שנשלם תורה שבכתב על ידי תורה שבעל פה על ידי המחלוקת כמו שכתוב שם. כי ענין זה נתתקן על ידי מחלוקת שבקדושה דייקא, שהוא בחינת תיקון הברית דאפריש בין מיין עילאין לתתאין, בחינת מחלוקת שמאי והלל, כמובא בזוהר הקדוש, ועל ידי תיקון זאת המחלוקת שבקדושה, על ידי זה נתתקן ונמתק מחלוקת דסטרא אחרא, שהוא בחינת התגברות מיין מסאבין על מיין דכיין, בחינת פגם עץ הדעת טוב ורע, שהוא בחינת פגם עון זה שנתערב טו"ר ומתגבר ח"ו מחלוקת דסטרא אחרא שבזה פגם אדם הראשון בעץ הדעת כמו שאמרו רז"ל: אדם הראשון משוך בערלתו היה, ועל כן נאמר בו: וידעו כי ערומים הם, כי זה עיקר פגם חטא הזה, שנעשין בבחינת ערום בלי לבוש כנ"ל. ועל ידי זאת המחלוקת של בחינת פגם עץ הדעת טוב ורע, מתגברין מיין מסאבין בבחינת והמים גברו מאד מאד על הארץ, שהם מי המבול שבאו על עון זה כנ"ל, שמתגברין ח"ו עד אשר ויכסו כל ההרים הגבוהים, שעולין ח"ו עד המוחין, שהם בחינת הרים גבוהים, ומכסין ומסבבין אותם, בבחינת רשע מכתיר את הצדיק, בבחינת מותרות שהם סטרא אחרא העולין אל המוח כנ"ל, שזה בחינת משפט מעוקל שאין המשפטו ברור,ח כי אין יכולין לברר המשפט והדין על ידי התגברות מחלוקת של הסטרא אחרא שמקבלת הדעת כנ"ל, שזה בחינת עצה שאינה שלימה, שהיא נחצית לשנים לכאן ולכאן ואינו יכול להטותה לצד אחד, שהיא בחינת מחלוקת דסטרא אחרא שאינה נכרעת והיא תמיד נחצית ונחלקת, כי אינה רוצה בהכרעה כמובא. ועל כן תיקונה על ידי מחלוקת שבקדושה, כי אין הדין נמתק אלא בשרשו, ועל כן על ידי מחלוקת שבקדושה, בחינת מי מריבה נמתק מחלוקת שבסטרא אחרא, שהיא בחינת מיין מסאבין מותרות, ועל כן המי מריבה מטהרין המותרות עיין שם היטב. וזהו גם כן בחינת מה שאמר רבינו נ"י במאמר בחצוצרות (סימן ה') וזה לשונו: ותאמין שכל המחלוקת מצות ומריבות שיש בין הצדיקים השלימים האמתיים אינה אלא בשבילך, בחינת אזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין, לשון תלונה ומריבה, שכששומע התלונות ומריבות שבקרב חכמים צריך להאמין שהוא בשבילו, בחינת תוכחת חיים להוכיחו על שפגם בטיפי מוחו, שעליו נאמר: ולא ישיגו אורחות חיים וכולי עיין שם. ויוצא משם, שדייקא מחלוקת שבקדושה שבין הצדיקים הוא בשביל תוכחה ותיקון לפגם טיפי המוח, בחינת תוכחת חיים. נמצא שמחלוקת שבקדושה הוא תיקון עון זה בחינת מי מריבה כנ"ל:

EN:
And this is the aspect of nedarim and shevuos. For the divine life-force that is clothed in all things of the world — which is the aspect of the Torah — has in it two aspects. That is, the aspect of the sustenance of the world before the giving of the Torah. And likewise now, at the time when one ceases from words of Torah — in the aspect of "the nullification of Torah, this is its sustenance" — for then the world is sustained through gratuitous kindness, which is the aspect of the concealment of the Torah, that the Torah is concealed within the Ten Utterances, as mentioned above.



# Bamidbar
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/4/1/

Bamidbar
במדבר
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/4/1

Segment 1
HE:
וזה בחי' העבודה של וידבר ה' אל משה וכו' שהם בחי' דברי תורה שהם בחי' נשמע כמבואר שם במאמר הנ"ל עש"ש היטב. כי העבודה שלו וידבר וכו' הוא בחי' תורת ה' ממש שהוא בחי' קיום התורה והמצוות של המדבר והמצווה בעצמו ית' שהוא בחי' המשלח כנ"ל, וזהו בחי' העבודה של וידבר שהוא בחי' העבודה של המדבר בעצמו ית' בחי' תורת ה' ממש. כי העבודה של המצוה בעצמה הוא עבודת האדם המצווה לעשות שליחותו אבל העבודה של וידבר היא בחי' תורת ה' ממש שזה זוכין כשנכלל השליח בהמשלח והמשלח בעצמו ית' כביכול מקיים התורה והמצות ואזי מתקיים העבודה של בחי' וידבר שהיא תורת ה' ממש שהוא העבודה של המדבר והמצוה והמשלח בעצמו ית' כביכול והבן הדברים:

EN:
[continued]

Segment 2
HE:
אות ד

EN:
Section 4

Segment 3
HE:
וזה בח'י שלוחו של אדם כמותו בכל התור' כי בהכרח שיהי' בחי' שליחות כי עיקר קיום התורה והמצות הוא ע"י בחי' שליחות דייקא כנ"ל כי בהכרח שיהי' בחירה כנ"ל אך מצוה בו יותר מבשלוחו כי עיקר התכלית שיתבטל בחי' שליחות כנ"ל כי עיקר בח'י השליחות משתלשל משורש השליחות שהוא שליחות של הבורא ית' מה שהאדם מצוה לעשות שליחותו ית' אשר בשביל זה נשתלח האדם בזה העולם לעשות שליחותו ית' שהם מצותיו ית' ומאחר שבהכרח שהי' עולם גמשי ובשביל זה ההכרח לקיים המצות בבחי' שליחות דייקא בתחילה כנ"ל, מזה נשתלשל בחי' שליחות גם בין אחד לחבירו בחי' שלוחו של אדם כמותו כי בשביל זה נברא האדם שיהי' בחי' השליח כמו המשלח וכשהשליח עושה שליחותו בחי' ציר נאמן לשולחיו נכלל השליח בהמשלח ונחשב כאלו המשלח בעצמו עושה. כי אפילו כשהאדם עושה המצות בבחי' שליחות בבחי' תורת כנ"ל נחשב ג"כ כאלו הש"י בעצמו עושה כי העבודה צורך גבוה ובאיתערותא דלתתא איתער לעילא ועי"ז בעצמו שעושה האדם מצותיו ית' ומקיים שליחותו עי"ז נכלל בו ית' כנ"ל. אך אח"כ כשנכלל לגמרי בו ית' אז נתבטל בחי' שליחות לגמרי כנ"ל. וזה בחי' מצוה בו יותר מבשלוחו כי עיקר התכלית שיתבטל בחי' השליחות לגמרי כנ"ל אך אעפ"כ בהכרח שיהי' בחי' שליחות כי אל"כ יתבטל העולם והבחירה כנ"ל:

EN:
[continued]

Segment 4
HE:
אות ה

EN:
Section 5

Segment 5
HE:
וזהו מה שדקדקו רז"ל בגמ' ותפסו דייקא מצוה זו מה שמצוה בו יותר מבשלוחו לענין שבת דייקא כמובא שם רב יוסף מלח רישא לכבוד שבת וכו' ושאר מעשיות, כולם לענין שבת אף שבכל המצות שייכה מצוה זו של בו יותר מבשלוחו אך באמת שבת הוא בחי' עוה"ב. ואז יתבטל העולם ויהי' נכלל בשרשו וגם עכשיו ביום שבת קודש נכללין כל העולמות בשרשן וכשהעולם נכלל בשרשו אזי התורה היא בחי' תורת ה' ממש ואזי נתבטל השליחות לגמרי שזהו בחי' מצוה בו יותר מבשלוחו כנ"ל וע"כ תפסו מצוה זו לענין שבת דייקא כי מצוה זו של בו יותר מבשלוחו היא בבחי' שבת שהוא כלליות העולמות בשרשן שאז נתבטל השליחות כנ"ל:

EN:
[continued]

Segment 6
HE:
אות ו

EN:
Section 6

Segment 7
HE:
אך עיקר בחי' השליחות הוא במו"מ כי המו"מ הוא בבחי' שליחות כי שליחות הוא בחי' רגלין כי שם השליחות ע"ש הרגלין כמו שנאמר בעמק שולח ברגליו (שופטים ה') כי השליחות הוא בבחי' אחר הבריאה שאז שייך שליחות וכנ"ל. וכלל הבריאה הוא בחי' רגלין נגדו ית' כ"ש והארץ הדום רגלי. והעבודה שיש במו"מ הוא בחי' רגלין נגד העבודהשל תורה ותפלה. כי זה כלל שהמדריגה התחתונה הוא בחי' רגלין נגד המדריגה העליונה. וכן בחי' הנעשה כנגד בחי' הנשמע הוא בחי' רגלין כי הנעשה הוא בחי' אחר הבריאה בחי' רגלין כי הנעשה הוא בחי' אחר הבריאה בחי' ברא כמובא שם במאמר הנ"ל. והנשמע הוא בחי' קודם הבריאה בחי' בראשית בחי' תורת ה' כנ"ל וע"כ הנעשה הוא בחי' רגלין כנגד הנשמע וכנ"ל ועיקר השליחות הוא בבחי' נעשה בבחי' רגלין כנ"ל. כי השליח הוא בחינת נעשה שעושה שליחותו ומצוותיו. והמשלח הוא בבחי' הנשמע ששומעין דבריו שמצוה לעשות. נמצא שעיקר השליחות הוא בבחי' רגלין וע"כ עיקר השליחות בבחי' מו"מ שהוא בחי' רגלין כמובא במ"א כי שם עיקר השליחות כמו שמשלחין את הא' למרחוק להביא דבר ממרחק כמו כן ממש הוא בחי' המו"מ שהאדם עושה המו"מ בשביל להגביה ולהעלות הקדושות הנפולות שרחוקין מאד ממנו ית' והוא בחי' שליחות ממש כנ"ל וע"כ שם עיקר השליחות כנ"ל. כי אצל כל המצות אע"פ ששלוחו של אדם כמותו אעפ"כ מצוה בו יותר מבשלוחו אבל במו"מ שם עיקר השליחות וכנ"ל. וזה בחי' לתקוני שדרתיך ולא לעוותי כי עיקר שליחות בשביל התקון כי בשביל זה נברא העולם הגשמי שעי"ז נתהוה בחי' שליחות כנ"ל ובשביל זה נשתלח האדם בזה העולם, הכל כדי לתקן העולם מקלקולו כידוע. נמצא שעיקר בחי' השליחות שהיא בחי' בריאת האדם בזה העולם הגשמי בגוף עכור שעי"ז שייך שם שליחות. כי בתחילה כשהי' נכלל בשרשו לא הי' שייך שם שליחות. ועיקר השליחות ע"י שנשתלח בזה העולם הגשמי ונתרחק ממנו ית' שאז שייך שם שליחות כמו ששולחין את בנו מרחוק. והכל בשביל נצח מלחמות ולתקן כל הקילקולים להשיב הכל מתוקן להש"י נמצא שעיקר בי' השליחות בשביל תיקון ולא לעוות ח"ו ח"ו. וזהו בחי' אין שליח לדבר עבירה. כי שליחו של אדם כמותו זה בחינת שנכלל השליח בהמשלח כנ"ל וזה דייקא על ידי תורה ומצות שעל ידי זה נכללין בו ית' ונכלל השליח בהמשלח כיבכול וע"כ גם בין אדם לחבירו שלוחו של אדם כמותו כנ"ל. אבל ע"י עבירה אדרבא נפרדין ממנו ית' וע"כ אין בו דין שליחות. ואין שיך בו שלוחו כמותו. כי אדרבא על ידי זה נתרחק ונתפרד השליח מהמשלח כביכול כנ"ל וזה בחי' אין שליחות לעכו"ם כי הם מעולם הפירוד כי לא קיבלו התורה והמצות ויגרש מפניו גוים ונתרחקו ממנו ית' וע"כ אינם בכל שליחות כי אינם יכולים להכלל בהמשלח וע"כ אינם בתורת שליחות כי עיקר בחיש שליחות הוא שהשליח נכלל בהמשלח כנ"ל:

EN:
[continued]

Segment 8
HE:
אות ז

EN:
Section 7

Segment 9
HE:
וזה בחי' וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו וכו' עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי וכו' כי האבות הן הן המרכבה וזכו להכלל בו ית' בבחי' שאומרים אלהי אברהם וכו' וע"י שנכללין בו ית' ונכלל השליח בהמשלח כביכול אזי יש לו ממשלה על מלאכים שהם בחי' שלוחים שמשם נמשך כח הבחירה שמשם נשתלשל אחיזת עץ הדעת טו"ר שמשם אחיזת הס"א. ומי שהוא ציר נאמן לשולחיו ועושה שליחותו בזה העולם בשלימות אז ימזכך בחי' השליחות שהוא בחי' בריאת העולם כנ"ל ואזי נתבטל אחיזת הסט"א שאחיזתה בבחי' שליחות דייקא בבחי' מלאך שמשם אחיזת עץ הדעת והס"א כידוע, ואזי זוכה עי"ז להכלל בשרשו ונכלל השליח בהמשלח כנ"ל ואזי נעשה הוא בבחי' המשלח ואזי הוא מושל על כל בחי' השלוחים. וזה בחי' הממשלה על המלאכים שיהי' להצדיקים לעתיד שזהו עיקר התכלית כמובא בדברי רבינו ז"ל במ"א (בלק"ת סי' א') כי המלאכים הם בחי' שלוחים כי מלאך לשון שליח וכשהאדם זוכה לעשות שליחותו בשלימות בזה העולם אזי נכלל בהמשלח כביכול ואזי הוא בעצמו בבחי' משלח ויש לו ממשלה על כל השלוחים שהם בחי' מלאכים ואזי נכנע הס"א כנ"ל. וזהו וישלח יעקב מלאכים כי יעקב זכה שיהי' לו ממשלה על המלאכים וזכה לעשות שליחות עם מלאכים ממש. כי הוא נכלל בשרשו בבחי' משלח כנ"ל וע"כ שלח אותם אל עשו שהוא הס"א כי עי"ז שזכה לזכך בחי' השליחות עד שנכלל בהמשלח כביכול עד שהוא מושל על השלוחים שהם המלאכים עי"ז נכנע הס"א שהוא עשו שאחיזתם משם מבחי' שליחות כנ"ל וזהו עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי כי כל זה זכה ע"י ששמר התרי"ג מצות אצל לבן דייקא דיהיינו בתוך התגברות הסט"א שמתגבר על הצדיק מהגוף העכור והעולם הגשמי. וע"י שזוכה לשמור התרי"ג מצות שם דייקא בבחי' לבן שהוא התגבורת הסט"א עי"ז דייקא מזכך בחי' השליחות כי זה עיקר בחי' השליחות כשעושה המצות עם הגוף ומשבר התגברות הס"א הנאחז בהגוף ואזי דייקא האדם בבחי' שליח כנ"ל ואז כשהוא ציר נאמן לשולחיו בבחי' עם לבן גרתי ותריג מצות שמרתי. עי"ז מזכך בחי' השליחות ונכלל השליח בהמשלח. ואזי נעשה בבחי' משלח ויכול לעשות שליחות עם מלאכים שהם בחי' שלוחים בבחי' וישלח יעקב מלאכים וכו' כנ"ל. בילא"ו:

EN:
[continued]

Segment 10
HE:
שיפל, אפלו בַשאוּל
בַּשאוּל תַּחְתִּיוּת, גם כּן אל ותיאש עַצַמוּ לְעוּלֶם,
וְתְמִיד יְחְפּש ויבקש אֶת הֶשָם יִתְבֶּרְך, וַיחַזּק עַצְמו
בְּכַל מקום שהוא בַּכָל מה שיוכל, בַּי גם בשאול
תּחְתיית נְמְצָא השָם יִתְבֶּרך, וְגם שָם יכולין לְדְבֶּק
אֶת עַצָמוּ אֶלָיו יִתְבֶּרך. וְזֶה בְּחִינַת: וְאַצִיעָה שאוּל
בַּרְכִי הַתְשוּבָה, כי אם כּשְבְּקִי בשי הַבְּקִיאוּת
הְאלוּ), אֶז צֶרִיך לחיות מִלַמָד מַלְחְמָה הִיטֶב.
ועלדכן צַוֶה לְמנוּתֶם. וְלְכַאוּרֶה תַּמוּהּ הלא מבאֶר
בּתוּרה שהמנין הוא סְכָּנָה, כָּמו שִ3ְּתוּב (שמות ל,
יבא ולא יְהְיָה בָהֶם נְגַף -- בִּבְנִי ישראל -- בְּפְקר
אותֶם, וּכְמו שפרש רש"י שם. אך מאחר שחטאו
ְּעָנֶל הכרח לְמנותֶם, כִּי כָּל החטאים הַם בַּחִינוּת

Segment 11
HE:
ותיקונו על ידי בחינת מים טהורים, בחינת וזרקתי עליכם מים טהורים וכולי שהיא בחינת מקוה עליונה, חסד עליון ודעת גדול שעל ידי זה נמשך שפע רב לתקן פגם זה, כי עיקר תיקון עון זה על ידי דעת עליון, כי עד שם פגם כנ"ל, וכן איתא במאמר וביום הבכורים (סימן נ"ו) שמים טהורים הנאמרים בפסוק וזרקתי הנ"ל, הם בחינת מקוה עליונה של דעת גדול וחסד עליון, בחינת מקוה של שבועות שהוא קבלת התורה, והיא בבחינת מ"ן, ובחינת מצה שהיא עוגה שהוציאו ממצרים וכולי, שהיא בחינת מחלוקת לשם שמים וכולי עיין שם. ימצא שבחינת מקוה עליונה נעשית על ידי מחלוקת שבקדושה דייקא שהוא בחינת מצה כנ"ל, ומקוה היא מתקנת ענין זה, כי עיקר הטבילה לבעלי קריין ביותר, כמו שאמרו רז"ל: עזרא תיקן טבילה לבעלי קריין דייקא, נמצא שמקוה היא תיקון ענין זה,וזהו בחינת מים טהורים הנאמרים כאן, שהם בחינת מי מריבה שנעשין ממחלוקת, היינו בחינת מקוה עליונה שנעשית מבחינת מחלוקת שבקדושה כנ"ל, והיא בחינת מקוה של קבלת התורה, כי עיקרה על ידי שלימות התורה שנשלם תורה שבכתב על ידי תורה שבעל פה על ידי המחלוקת כמו שכתוב שם. כי ענין זה נתתקן על ידי מחלוקת שבקדושה דייקא, שהוא בחינת תיקון הברית דאפריש בין מיין עילאין לתתאין, בחינת מחלוקת שמאי והלל, כמובא בזוהר הקדוש, ועל ידי תיקון זאת המחלוקת שבקדושה, על ידי זה נתתקן ונמתק מחלוקת דסטרא אחרא, שהוא בחינת התגברות מיין מסאבין על מיין דכיין, בחינת פגם עץ הדעת טוב ורע, שהוא בחינת פגם עון זה שנתערב טו"ר ומתגבר ח"ו מחלוקת דסטרא אחרא שבזה פגם אדם הראשון בעץ הדעת כמו שאמרו רז"ל: אדם הראשון משוך בערלתו היה, ועל כן נאמר בו: וידעו כי ערומים הם, כי זה עיקר פגם חטא הזה, שנעשין בבחינת ערום בלי לבוש כנ"ל. ועל ידי זאת המחלוקת של בחינת פגם עץ הדעת טוב ורע, מתגברין מיין מסאבין בבחינת והמים גברו מאד מאד על הארץ, שהם מי המבול שבאו על עון זה כנ"ל, שמתגברין ח"ו עד אשר ויכסו כל ההרים הגבוהים, שעולין ח"ו עד המוחין, שהם בחינת הרים גבוהים, ומכסין ומסבבין אותם, בבחינת רשע מכתיר את הצדיק, בבחינת מותרות שהם סטרא אחרא העולין אל המוח כנ"ל, שזה בחינת משפט מעוקל שאין המשפטו ברור,ח כי אין יכולין לברר המשפט והדין על ידי התגברות מחלוקת של הסטרא אחרא שמקבלת הדעת כנ"ל, שזה בחינת עצה שאינה שלימה, שהיא נחצית לשנים לכאן ולכאן ואינו יכול להטותה לצד אחד, שהיא בחינת מחלוקת דסטרא אחרא שאינה נכרעת והיא תמיד נחצית ונחלקת, כי אינה רוצה בהכרעה כמובא. ועל כן תיקונה על ידי מחלוקת שבקדושה, כי אין הדין נמתק אלא בשרשו, ועל כן על ידי מחלוקת שבקדושה, בחינת מי מריבה נמתק מחלוקת שבסטרא אחרא, שהיא בחינת מיין מסאבין מותרות, ועל כן המי מריבה מטהרין המותרות עיין שם היטב. וזהו גם כן בחינת מה שאמר רבינו נ"י במאמר בחצוצרות (סימן ה') וזה לשונו: ותאמין שכל המחלוקת מצות ומריבות שיש בין הצדיקים השלימים האמתיים אינה אלא בשבילך, בחינת אזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין, לשון תלונה ומריבה, שכששומע התלונות ומריבות שבקרב חכמים צריך להאמין שהוא בשבילו, בחינת תוכחת חיים להוכיחו על שפגם בטיפי מוחו, שעליו נאמר: ולא ישיגו אורחות חיים וכולי עיין שם. ויוצא משם, שדייקא מחלוקת שבקדושה שבין הצדיקים הוא בשביל תוכחה ותיקון לפגם טיפי המוח, בחינת תוכחת חיים. נמצא שמחלוקת שבקדושה הוא תיקון עון זה בחינת מי מריבה כנ"ל:

EN:
And this is the aspect of nedarim and shevuos. For the divine life-force that is clothed in all things of the world — which is the aspect of the Torah — has in it two aspects. That is, the aspect of the sustenance of the world before the giving of the Torah. And likewise now, at the time when one ceases from words of Torah — in the aspect of "the nullification of Torah, this is its sustenance" — for then the world is sustained through gratuitous kindness, which is the aspect of the concealment of the Torah, that the Torah is concealed within the Ten Utterances, as mentioned above.



# Bamidbar
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/4/1/

Bamidbar
במדבר
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/4/1

Segment 1
HE:
וזה בחי' העבודה של וידבר ה' אל משה וכו' שהם בחי' דברי תורה שהם בחי' נשמע כמבואר שם במאמר הנ"ל עש"ש היטב. כי העבודה שלו וידבר וכו' הוא בחי' תורת ה' ממש שהוא בחי' קיום התורה והמצוות של המדבר והמצווה בעצמו ית' שהוא בחי' המשלח כנ"ל, וזהו בחי' העבודה של וידבר שהוא בחי' העבודה של המדבר בעצמו ית' בחי' תורת ה' ממש. כי העבודה של המצוה בעצמה הוא עבודת האדם המצווה לעשות שליחותו אבל העבודה של וידבר היא בחי' תורת ה' ממש שזה זוכין כשנכלל השליח בהמשלח והמשלח בעצמו ית' כביכול מקיים התורה והמצות ואזי מתקיים העבודה של בחי' וידבר שהיא תורת ה' ממש שהוא העבודה של המדבר והמצוה והמשלח בעצמו ית' כביכול והבן הדברים:

EN:
[continued]

Segment 2
HE:
אות ד

EN:
Section 4

Segment 3
HE:
וזה בח'י שלוחו של אדם כמותו בכל התור' כי בהכרח שיהי' בחי' שליחות כי עיקר קיום התורה והמצות הוא ע"י בחי' שליחות דייקא כנ"ל כי בהכרח שיהי' בחירה כנ"ל אך מצוה בו יותר מבשלוחו כי עיקר התכלית שיתבטל בחי' שליחות כנ"ל כי עיקר בח'י השליחות משתלשל משורש השליחות שהוא שליחות של הבורא ית' מה שהאדם מצוה לעשות שליחותו ית' אשר בשביל זה נשתלח האדם בזה העולם לעשות שליחותו ית' שהם מצותיו ית' ומאחר שבהכרח שהי' עולם גמשי ובשביל זה ההכרח לקיים המצות בבחי' שליחות דייקא בתחילה כנ"ל, מזה נשתלשל בחי' שליחות גם בין אחד לחבירו בחי' שלוחו של אדם כמותו כי בשביל זה נברא האדם שיהי' בחי' השליח כמו המשלח וכשהשליח עושה שליחותו בחי' ציר נאמן לשולחיו נכלל השליח בהמשלח ונחשב כאלו המשלח בעצמו עושה. כי אפילו כשהאדם עושה המצות בבחי' שליחות בבחי' תורת כנ"ל נחשב ג"כ כאלו הש"י בעצמו עושה כי העבודה צורך גבוה ובאיתערותא דלתתא איתער לעילא ועי"ז בעצמו שעושה האדם מצותיו ית' ומקיים שליחותו עי"ז נכלל בו ית' כנ"ל. אך אח"כ כשנכלל לגמרי בו ית' אז נתבטל בחי' שליחות לגמרי כנ"ל. וזה בחי' מצוה בו יותר מבשלוחו כי עיקר התכלית שיתבטל בחי' השליחות לגמרי כנ"ל אך אעפ"כ בהכרח שיהי' בחי' שליחות כי אל"כ יתבטל העולם והבחירה כנ"ל:

EN:
[continued]

Segment 4
HE:
אות ה

EN:
Section 5

Segment 5
HE:
וזהו מה שדקדקו רז"ל בגמ' ותפסו דייקא מצוה זו מה שמצוה בו יותר מבשלוחו לענין שבת דייקא כמובא שם רב יוסף מלח רישא לכבוד שבת וכו' ושאר מעשיות, כולם לענין שבת אף שבכל המצות שייכה מצוה זו של בו יותר מבשלוחו אך באמת שבת הוא בחי' עוה"ב. ואז יתבטל העולם ויהי' נכלל בשרשו וגם עכשיו ביום שבת קודש נכללין כל העולמות בשרשן וכשהעולם נכלל בשרשו אזי התורה היא בחי' תורת ה' ממש ואזי נתבטל השליחות לגמרי שזהו בחי' מצוה בו יותר מבשלוחו כנ"ל וע"כ תפסו מצוה זו לענין שבת דייקא כי מצוה זו של בו יותר מבשלוחו היא בבחי' שבת שהוא כלליות העולמות בשרשן שאז נתבטל השליחות כנ"ל:

EN:
[continued]

Segment 6
HE:
אות ו

EN:
Section 6

Segment 7
HE:
אך עיקר בחי' השליחות הוא במו"מ כי המו"מ הוא בבחי' שליחות כי שליחות הוא בחי' רגלין כי שם השליחות ע"ש הרגלין כמו שנאמר בעמק שולח ברגליו (שופטים ה') כי השליחות הוא בבחי' אחר הבריאה שאז שייך שליחות וכנ"ל. וכלל הבריאה הוא בחי' רגלין נגדו ית' כ"ש והארץ הדום רגלי. והעבודה שיש במו"מ הוא בחי' רגלין נגד העבודהשל תורה ותפלה. כי זה כלל שהמדריגה התחתונה הוא בחי' רגלין נגד המדריגה העליונה. וכן בחי' הנעשה כנגד בחי' הנשמע הוא בחי' רגלין כי הנעשה הוא בחי' אחר הבריאה בחי' רגלין כי הנעשה הוא בחי' אחר הבריאה בחי' ברא כמובא שם במאמר הנ"ל. והנשמע הוא בחי' קודם הבריאה בחי' בראשית בחי' תורת ה' כנ"ל וע"כ הנעשה הוא בחי' רגלין כנגד הנשמע וכנ"ל ועיקר השליחות הוא בבחי' נעשה בבחי' רגלין כנ"ל. כי השליח הוא בחינת נעשה שעושה שליחותו ומצוותיו. והמשלח הוא בבחי' הנשמע ששומעין דבריו שמצוה לעשות. נמצא שעיקר השליחות הוא בבחי' רגלין וע"כ עיקר השליחות בבחי' מו"מ שהוא בחי' רגלין כמובא במ"א כי שם עיקר השליחות כמו שמשלחין את הא' למרחוק להביא דבר ממרחק כמו כן ממש הוא בחי' המו"מ שהאדם עושה המו"מ בשביל להגביה ולהעלות הקדושות הנפולות שרחוקין מאד ממנו ית' והוא בחי' שליחות ממש כנ"ל וע"כ שם עיקר השליחות כנ"ל. כי אצל כל המצות אע"פ ששלוחו של אדם כמותו אעפ"כ מצוה בו יותר מבשלוחו אבל במו"מ שם עיקר השליחות וכנ"ל. וזה בחי' לתקוני שדרתיך ולא לעוותי כי עיקר שליחות בשביל התקון כי בשביל זה נברא העולם הגשמי שעי"ז נתהוה בחי' שליחות כנ"ל ובשביל זה נשתלח האדם בזה העולם, הכל כדי לתקן העולם מקלקולו כידוע. נמצא שעיקר בחי' השליחות שהיא בחי' בריאת האדם בזה העולם הגשמי בגוף עכור שעי"ז שייך שם שליחות. כי בתחילה כשהי' נכלל בשרשו לא הי' שייך שם שליחות. ועיקר השליחות ע"י שנשתלח בזה העולם הגשמי ונתרחק ממנו ית' שאז שייך שם שליחות כמו ששולחין את בנו מרחוק. והכל בשביל נצח מלחמות ולתקן כל הקילקולים להשיב הכל מתוקן להש"י נמצא שעיקר בי' השליחות בשביל תיקון ולא לעוות ח"ו ח"ו. וזהו בחי' אין שליח לדבר עבירה. כי שליחו של אדם כמותו זה בחינת שנכלל השליח בהמשלח כנ"ל וזה דייקא על ידי תורה ומצות שעל ידי זה נכללין בו ית' ונכלל השליח בהמשלח כיבכול וע"כ גם בין אדם לחבירו שלוחו של אדם כמותו כנ"ל. אבל ע"י עבירה אדרבא נפרדין ממנו ית' וע"כ אין בו דין שליחות. ואין שיך בו שלוחו כמותו. כי אדרבא על ידי זה נתרחק ונתפרד השליח מהמשלח כביכול כנ"ל וזה בחי' אין שליחות לעכו"ם כי הם מעולם הפירוד כי לא קיבלו התורה והמצות ויגרש מפניו גוים ונתרחקו ממנו ית' וע"כ אינם בכל שליחות כי אינם יכולים להכלל בהמשלח וע"כ אינם בתורת שליחות כי עיקר בחיש שליחות הוא שהשליח נכלל בהמשלח כנ"ל:

EN:
[continued]

Segment 8
HE:
אות ז

EN:
Section 7

Segment 9
HE:
וזה בחי' וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו וכו' עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי וכו' כי האבות הן הן המרכבה וזכו להכלל בו ית' בבחי' שאומרים אלהי אברהם וכו' וע"י שנכללין בו ית' ונכלל השליח בהמשלח כביכול אזי יש לו ממשלה על מלאכים שהם בחי' שלוחים שמשם נמשך כח הבחירה שמשם נשתלשל אחיזת עץ הדעת טו"ר שמשם אחיזת הס"א. ומי שהוא ציר נאמן לשולחיו ועושה שליחותו בזה העולם בשלימות אז ימזכך בחי' השליחות שהוא בחי' בריאת העולם כנ"ל ואזי נתבטל אחיזת הסט"א שאחיזתה בבחי' שליחות דייקא בבחי' מלאך שמשם אחיזת עץ הדעת והס"א כידוע, ואזי זוכה עי"ז להכלל בשרשו ונכלל השליח בהמשלח כנ"ל ואזי נעשה הוא בבחי' המשלח ואזי הוא מושל על כל בחי' השלוחים. וזה בחי' הממשלה על המלאכים שיהי' להצדיקים לעתיד שזהו עיקר התכלית כמובא בדברי רבינו ז"ל במ"א (בלק"ת סי' א') כי המלאכים הם בחי' שלוחים כי מלאך לשון שליח וכשהאדם זוכה לעשות שליחותו בשלימות בזה העולם אזי נכלל בהמשלח כביכול ואזי הוא בעצמו בבחי' משלח ויש לו ממשלה על כל השלוחים שהם בחי' מלאכים ואזי נכנע הס"א כנ"ל. וזהו וישלח יעקב מלאכים כי יעקב זכה שיהי' לו ממשלה על המלאכים וזכה לעשות שליחות עם מלאכים ממש. כי הוא נכלל בשרשו בבחי' משלח כנ"ל וע"כ שלח אותם אל עשו שהוא הס"א כי עי"ז שזכה לזכך בחי' השליחות עד שנכלל בהמשלח כביכול עד שהוא מושל על השלוחים שהם המלאכים עי"ז נכנע הס"א שהוא עשו שאחיזתם משם מבחי' שליחות כנ"ל וזהו עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי כי כל זה זכה ע"י ששמר התרי"ג מצות אצל לבן דייקא דיהיינו בתוך התגברות הסט"א שמתגבר על הצדיק מהגוף העכור והעולם הגשמי. וע"י שזוכה לשמור התרי"ג מצות שם דייקא בבחי' לבן שהוא התגבורת הסט"א עי"ז דייקא מזכך בחי' השליחות כי זה עיקר בחי' השליחות כשעושה המצות עם הגוף ומשבר התגברות הס"א הנאחז בהגוף ואזי דייקא האדם בבחי' שליח כנ"ל ואז כשהוא ציר נאמן לשולחיו בבחי' עם לבן גרתי ותריג מצות שמרתי. עי"ז מזכך בחי' השליחות ונכלל השליח בהמשלח. ואזי נעשה בבחי' משלח ויכול לעשות שליחות עם מלאכים שהם בחי' שלוחים בבחי' וישלח יעקב מלאכים וכו' כנ"ל. בילא"ו:

EN:
[continued]

Segment 10
HE:
שיפל, אפלו בַשאוּל
בַּשאוּל תַּחְתִּיוּת, גם כּן אל ותיאש עַצַמוּ לְעוּלֶם,
וְתְמִיד יְחְפּש ויבקש אֶת הֶשָם יִתְבֶּרְך, וַיחַזּק עַצְמו
בְּכַל מקום שהוא בַּכָל מה שיוכל, בַּי גם בשאול
תּחְתיית נְמְצָא השָם יִתְבֶּרך, וְגם שָם יכולין לְדְבֶּק
אֶת עַצָמוּ אֶלָיו יִתְבֶּרך. וְזֶה בְּחִינַת: וְאַצִיעָה שאוּל
בַּרְכִי הַתְשוּבָה, כי אם כּשְבְּקִי בשי הַבְּקִיאוּת
הְאלוּ), אֶז צֶרִיך לחיות מִלַמָד מַלְחְמָה הִיטֶב.
ועלדכן צַוֶה לְמנוּתֶם. וְלְכַאוּרֶה תַּמוּהּ הלא מבאֶר
בּתוּרה שהמנין הוא סְכָּנָה, כָּמו שִ3ְּתוּב (שמות ל,
יבא ולא יְהְיָה בָהֶם נְגַף -- בִּבְנִי ישראל -- בְּפְקר
אותֶם, וּכְמו שפרש רש"י שם. אך מאחר שחטאו
ְּעָנֶל הכרח לְמנותֶם, כִּי כָּל החטאים הַם בַּחִינוּת

Segment 11
HE:
ותיקונו על ידי בחינת מים טהורים, בחינת וזרקתי עליכם מים טהורים וכולי שהיא בחינת מקוה עליונה, חסד עליון ודעת גדול שעל ידי זה נמשך שפע רב לתקן פגם זה, כי עיקר תיקון עון זה על ידי דעת עליון, כי עד שם פגם כנ"ל, וכן איתא במאמר וביום הבכורים (סימן נ"ו) שמים טהורים הנאמרים בפסוק וזרקתי הנ"ל, הם בחינת מקוה עליונה של דעת גדול וחסד עליון, בחינת מקוה של שבועות שהוא קבלת התורה, והיא בבחינת מ"ן, ובחינת מצה שהיא עוגה שהוציאו ממצרים וכולי, שהיא בחינת מחלוקת לשם שמים וכולי עיין שם. ימצא שבחינת מקוה עליונה נעשית על ידי מחלוקת שבקדושה דייקא שהוא בחינת מצה כנ"ל, ומקוה היא מתקנת ענין זה, כי עיקר הטבילה לבעלי קריין ביותר, כמו שאמרו רז"ל: עזרא תיקן טבילה לבעלי קריין דייקא, נמצא שמקוה היא תיקון ענין זה,וזהו בחינת מים טהורים הנאמרים כאן, שהם בחינת מי מריבה שנעשין ממחלוקת, היינו בחינת מקוה עליונה שנעשית מבחינת מחלוקת שבקדושה כנ"ל, והיא בחינת מקוה של קבלת התורה, כי עיקרה על ידי שלימות התורה שנשלם תורה שבכתב על ידי תורה שבעל פה על ידי המחלוקת כמו שכתוב שם. כי ענין זה נתתקן על ידי מחלוקת שבקדושה דייקא, שהוא בחינת תיקון הברית דאפריש בין מיין עילאין לתתאין, בחינת מחלוקת שמאי והלל, כמובא בזוהר הקדוש, ועל ידי תיקון זאת המחלוקת שבקדושה, על ידי זה נתתקן ונמתק מחלוקת דסטרא אחרא, שהוא בחינת התגברות מיין מסאבין על מיין דכיין, בחינת פגם עץ הדעת טוב ורע, שהוא בחינת פגם עון זה שנתערב טו"ר ומתגבר ח"ו מחלוקת דסטרא אחרא שבזה פגם אדם הראשון בעץ הדעת כמו שאמרו רז"ל: אדם הראשון משוך בערלתו היה, ועל כן נאמר בו: וידעו כי ערומים הם, כי זה עיקר פגם חטא הזה, שנעשין בבחינת ערום בלי לבוש כנ"ל. ועל ידי זאת המחלוקת של בחינת פגם עץ הדעת טוב ורע, מתגברין מיין מסאבין בבחינת והמים גברו מאד מאד על הארץ, שהם מי המבול שבאו על עון זה כנ"ל, שמתגברין ח"ו עד אשר ויכסו כל ההרים הגבוהים, שעולין ח"ו עד המוחין, שהם בחינת הרים גבוהים, ומכסין ומסבבין אותם, בבחינת רשע מכתיר את הצדיק, בבחינת מותרות שהם סטרא אחרא העולין אל המוח כנ"ל, שזה בחינת משפט מעוקל שאין המשפטו ברור,ח כי אין יכולין לברר המשפט והדין על ידי התגברות מחלוקת של הסטרא אחרא שמקבלת הדעת כנ"ל, שזה בחינת עצה שאינה שלימה, שהיא נחצית לשנים לכאן ולכאן ואינו יכול להטותה לצד אחד, שהיא בחינת מחלוקת דסטרא אחרא שאינה נכרעת והיא תמיד נחצית ונחלקת, כי אינה רוצה בהכרעה כמובא. ועל כן תיקונה על ידי מחלוקת שבקדושה, כי אין הדין נמתק אלא בשרשו, ועל כן על ידי מחלוקת שבקדושה, בחינת מי מריבה נמתק מחלוקת שבסטרא אחרא, שהיא בחינת מיין מסאבין מותרות, ועל כן המי מריבה מטהרין המותרות עיין שם היטב. וזהו גם כן בחינת מה שאמר רבינו נ"י במאמר בחצוצרות (סימן ה') וזה לשונו: ותאמין שכל המחלוקת מצות ומריבות שיש בין הצדיקים השלימים האמתיים אינה אלא בשבילך, בחינת אזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין, לשון תלונה ומריבה, שכששומע התלונות ומריבות שבקרב חכמים צריך להאמין שהוא בשבילו, בחינת תוכחת חיים להוכיחו על שפגם בטיפי מוחו, שעליו נאמר: ולא ישיגו אורחות חיים וכולי עיין שם. ויוצא משם, שדייקא מחלוקת שבקדושה שבין הצדיקים הוא בשביל תוכחה ותיקון לפגם טיפי המוח, בחינת תוכחת חיים. נמצא שמחלוקת שבקדושה הוא תיקון עון זה בחינת מי מריבה כנ"ל:

EN:
And this is the aspect of nedarim and shevuos. For the divine life-force that is clothed in all things of the world — which is the aspect of the Torah — has in it two aspects. That is, the aspect of the sustenance of the world before the giving of the Torah. And likewise now, at the time when one ceases from words of Torah — in the aspect of "the nullification of Torah, this is its sustenance" — for then the world is sustained through gratuitous kindness, which is the aspect of the concealment of the Torah, that the Torah is concealed within the Ten Utterances, as mentioned above.



# Masei - Chumash with Likutey Halachos
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/4/10/

Masei - Chumash with Likutey Halachos
חומש עם ליקוטי הלכות — פרשת מַסְעֵי
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/4/10

Segment 1
HE:
~ ב ~ זה הדבר אשר צוה ה' )במדבר ל',ב'( "כֹּה"מְאֹד מֵרָחוֹק שֶׁרוֹאִין דָבָר עַל ּּ מְרַמֵזֹ ,ִּׁ וכְמו ּשֶׁפֵרֵש ׁ רַש"ּי בְּפָרָשַׁת מַטוֹת:מֹשֶׁה נִתְנַבֵּא בְּכֹה,וְכָל ּּהַנְבִיאִים נִתְנַבְּאו בְּכֹה,ְּּּ מוסָף עֲלֵיהֶם מֹשֶׁה שֶׁנִתְנַבֵּא ב"ּזֶה הַדָבָר",ּכִּי כָּל הַנְבִיאִים נִתְנַבְּאו בְּאַסְפַקְלַרְיָא ּשֶׁאֵינָה מְאִירָה שֶׁרָאו נְבואָתָם מֵרָחוֹק מְאֹדאֲבָל ּּמֹשֶׁה הִתְנַבֵּא גַּם בְּזֶה הַדָבָר שֶׁהוא בְּחִינַת שֶׁרָאָה ּהַנְבואָה בִּרְאִיָה יָפָה ובָרָה,אֲבָל גַּם מֹשֶׁה הִתְנַבֵּא בְּכֹה,ּכִּי הָיו כַּמָה נְבואוֹת שֶׁגַּם הוא הֻכְרַח לִרְאוֹתָן מֵרָחוֹק מְאֹד.)הלכות מתנה–הלכה ה,אות מז( ּּוַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַטוֹת )במדבר ל',ב'( ּכָּל הַדְבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם,ּכֻּלָם מְקַבְּלִים חִיות עַל־יְדֵי ּהַתוֹרָה,ּכִּי בְּוַדַאי אֵין שׁום חִיות לְשׁום דָבָר כִּי אִם ְּמִמֶנו יִתְבָּרַךֹ,ְּוְקֻדְשָׁא־בְּרִיך־הוא וְאוּרַיְתָא כֹּלָא חַד, בְּכָל יִתְבָּרַך הַשֵׁם אֶת לַעֲבֹד יְכוֹלִין זֶה ְּּומֵחֲמַת ּהַדְבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב"ָּּבְּכָל דְרָכֶיך דָעֵהו", כִּבְיָכוֹל ׁ הַתוֹרָה מְלֻבָּש בְּכֻלָם ּּכִּי.יְכוֹלִין וְעַל־כֵּן ּּלְקַשֵׁר הַכֹּל אֶל הַתוֹרָהּּ וְלַעֲשׂוֹת מִכָּל דָבָר תוֹרָה,וְזֶה ּגִלְתָה לָנו הַתוֹרָה הַקְדוֹשָׁה בְּמִצְוַת נְדָרִים ושְׁבועוֹת, ּּשֶׁעַל־יְדֵי מִצְוָה זו ֹ יְכוֹלִין לַעֲשׂוֹת תוֹרָה ומִצְוֹת מִכָּל ּהַדְבָרִים שֶׁבָּעוֹלָםֵ,ׁ ְּּובָזֶה גִלָה לָנו הַשֵׁם יִתְבָּרַך שֶׁיש ּּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה בְּכָל דָבָר שֶׁבָּעוֹלָם,ַּכִּי כֻּלָם מְקַבְּלִין ּחִיות מֵהַתוֹרָה כַּנ"לֹ. ּּוְעַל־כֵּן הֶחָכָם עוֹקֵר הַנֶדֶר מֵעִקָרו,כִּי כָּל עִנְיַן נֶדֶר ּושְׁבועָה הוא תָלוי בְּחָכָם וגְדוֹל הַדוֹר,כִּי עִנְיַן נֶדֶר ּּושְׁבוּעָה הוא שֶׁמְגַלִין שֶׁכָּל הַדְבָרִים מְקַבְּלִין חִיות ּּמֵהַתוֹרָה וְכו'.תָלוי רַק בְּהַגָּדוֹל וְהֶחָכָם ּּאֲבָל זֶה ּשֶׁבַּדוֹרַ.ּּוכְמו ֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנו ז"ּל בַּמַאֲמָר"ּוָאֶתְחַנַן" )מוהר לקוטי"ב ן'–ע סימן"ח(.הַפְשׁוטִים ִּּשֶׁכָּל צְרּיכִין אִיש ׁ פָשׁוט גָּדוֹל מְאֹד שֶׁעַל יָדו ֹ כֻּלָם מְקַבְּלִים ּּחִיות,ּעַיֵן שָׁם הֵיטֵב,ּכִּי בֶּאֱמֶת אִיש ׁ פָשׁוט הַקָטָן בְּמַעֲלָה,ּדְהַיְנו הֲמוֹן הָעָם בְּוַדַאי אֵינָם מְחַיִין אֶת ּהָעוֹלָם עַל־יְדֵי הַתוֹרָה,ּכִּי אֵינָם בַּעֲלֵי תוֹרָה.ּּוַאֲפִלו ּמִי שֶׁעוֹסֵק בַּתוֹרָה לָאו כָּל אֶחָד זוֹכֶה שֶׁהוא יְקַיֵם כָּל ּּהָעוֹלָם כִּי אִם יְחִידֵי סְגֻלָה בְּחִינַת יָחִיד מֻמְחֶה ומִכָּל דָבָר בְּכָל הַנֶעְלֶמֶת ֹ בְּהַתוֹרָה עַצְמו לְדַבֵּק ַּשֶׁכֵּן לְהַחֲיוֹת עַצְמו ֹ בִּבְחִינַת הּחִיות אֱלֹקות שֶׁהוא מְחַיֶה ּומְקַיֵם הָעוֹלָם קֹדֶם מַתַן תוֹרָה,ּזֶה בְּוַדַאי לָאו כָּל ּאָדָם זוֹכֶה כִּי הוא בְּחִינָה גָּבֹה ַ מְאֹד לִמְצֹא ולְגַלוֹת ְּּּאֱלֹקותו ֹ יִתְבָּרַך כִּבְיָכוֹל הַנֶעְלָם בְּכָל דָבָר שֶׁבָּעוֹלָםָּ. וְעַל־כֵּן כּּל הַפְשׁוטִים,ּּדְהַיְנו הֲמוֹן עַם צְרִיכִין לְקַבֵּל ּהַחִיות מֵאִיש ׁ פָשׁוט הַגָּדוֹל,ּדְהַיְנו הַצַדִיק הַגָּדוֹל מְאֹד ְּשֶׁהוא לִפְעָמִים אִיש ׁ פָשׁוט ומִתְבַּטֵל מֵהַתוֹרָה וְאָז ּהוא מְחַיֶה עַצְמו ֹ מֵהַתוֹרָה הַנֶעְלֶמֶת וְעַל־יּדֵי זֶה הוא הַפְשׁוטִים כָּל ּמְחַיֶה,הֵיטֵב בַּמַאֲמָר שָׁם ַּכַּמְבֹאָר ּהַנ"ל,ּעַיֵן שָׁם.ּוְעַל־כֵּן עִקַר כֹּח ַ הַנֶדֶר ושְׁבועָה שֶׁיוכַל ְּּהָאָדָם לַעֲשׂוֹת תוֹרָה מִכָּל דָבָר שֶׁבָּעוֹלָם עַל־יְדֵי נֶדֶר ּושְׁבועָה זֶה תָלוי רַק בִּגּּדוֹלֵי הַדוֹר שֶׁהֵם מְחַיִין עַצְמָן ַּבְּעֵת פְשִׁיטותָן בִּשְׁעַת בִּטול תוֹרָה מֵהַתוֹרָה הַנֶעְלֶמֶת ּכַּנ"ל,ֹּומִכָּל שֶׁכֵּן בְּעֵת עָסְקָם בַּתוֹרָה שֶׁאָז הֵם מְחַיִין ּכָּל הַדְבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם עַל־יְדֵי תוֹרָתָן ומֵאֵלו הַגְּדולֵי ּהַדוֹר מְקַבְּלִים חִיות גַּם כָּל הֶהָמוֹן ומֵהֶם נִשְׁתַלְשֵׁל ּּהַכֹּח ַ גַּם לַהֲמוֹן עַם שֶׁיִהְיֶה לָהֶם כֹּח ַ לַעֲשׂוֹת תוֹרָה ּמִכָּל דָבָר שֶׁבָּעוֹלָם עַל־יְדֵי נֶדֶר ושְׁבועָה,ֶּׁכִּי עִקַר זֶה ּּהַכֹּח ַ לַעֲשׂוֹת תוֹרָה מִכָּל דָבָר שבָּעוֹלָם,ּּשֶׁזֶהו בְּחִינַת ּּנֶדֶר ושְׁבועָהַ,ְּּזֶה נִמְשָׁך רַק מִגְּדוֹלֵי הַדוֹר כַּנ"ל: ּּוְזֶה שֶׁהִתְחִילָה הַתוֹרָה פָרָשַׁת נְדָרִים:וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל ּרָאשֵׁי הַמַטוֹת וְכו,'ּּמַה שֶׁלֹא נֶאֱמַר כֵּן בִּשְׁאָר מִצְוֹת ּהַתוֹרָה רַקּּ בְּכָאן אֵצֶל נְדָרִים נֶאֱמַר רָאשֵׁי הַמַטוֹת, 'ּּרָאשֵׁי הַמַטוֹת'ּדַיְקָא.ּכִּי עִקַר מִצְוָה זו ֹ שֶׁל נְדָרִים ַּושְׁבועוֹת הוא תָלוי בְּרָאשֵׁי הַמַטוֹת שֶׁהֵם גְּדוֹלֵי הַדוֹר ּכַּנ"לַ.ּּוְעַל־כֵּן לָמְדו רַבּוֹתֵינו זָ"ּל מִזֶה שֶׁהֶחָכֹם עוֹקֵר ּּהַנֶדֶר מֵעִקָרו,ְּכִּי מֵאַחַר שֶׁעִקַר הַנֶדֶר הוא נִמְשָׁך ּמֵחֲכַם הַדוֹרֹ ,ַּּעַל־כֵּן בְּוַדַאי יֵש ׁ כֹּח ַ בְּיָדו ֹ לְהַתִירו ְּולְעָקְרו ֹ מֵאַחַר שֶׁכָּל עִקַר כֹּח ַ הַנֶדֶר נִמְשָׁך מִמֶנו כַּנ"ל. )הלכות נדרים–הלכה ב,'אותיות ג'ח'לפי אוצר היראה–נדרים ושבועות,אות ה'( איש כי ידור נדר )במדבר ל',ג'( ּּפָרָשַׁת מַטוֹת מְדַבֵּר מֵעִנְיַן נְדָרִים,שֶׁעַל־יְדֵי מִצְוָה ּזֹאת שֶׁל נְדָרִים רוֹאִים ומְבִינִים גֹּדֶל עֹצֶם כֹּח ַ הַדִבּורְׂ, ּשֶׁתֵכֶף כְּשֶׁמְבַטֵא בִּשְּּפָתָיו צָרִיך לְקַיֵם כְּכָל הַיוֹצֵא ּמִפִיו. ּּכִּי בֶּאֱמֶת עִנְיַן נְדָרִים הוא פְלִיאָה נִשְׂגָּבָה בִּבְחִינַת )בְּמִדְבַּר ל(ּּאִיש ׁ כִּי יַפְלִיא לִנְדֹר נֶדֶר נָזִיר וְכו'.כִּי הֵם ּבְּחִינַת פְלִיאוֹת חָכְמָה)ּכַּמובָא בְּהַתוֹרָה"שָׁאֲלּו אֶת רַבִּי יוֹסִי בֶּן קִסְמָא"בְּסִימָן נז.(ֹ ּכִּי בָּזֶה רוֹאִין גְּדֻלַת ּהָאָדָם הַבַּעַל בְּחִירָה שֶׁיֶש ׁ לו ֹ כֹּח ַ בְּפִיו לַעֲשׂוֹת לְעַצְמו ּּמִצְווֹת חֲדָשִׁים שֶׁלֹא נִצְטַוָה בָּהֶם.ַכְּגוֹן כְּשֶׁאוֹסֵר עָלָיו ּדָבָר הַמֻתָר בְּפִיו אֲזּי תֵכֶף נֶאֱסָר עָלָיו הַדָבָר הַמֻתָר תוֹרָה ּּבְּאִסּור)בְּהִלְכוֹת מִזֶה בִּדְבָרֵינו ּּוְכַמְבֹאָר נְדָרִים(ּּוְהוא פִלְאִי.ֹּּהֲלֹא בֶּאֱמֶת זֶה הַדָבָר אֵין בּו ֹ שׁום ּאִסּור בְּשָׁרְשׁו,ָּּוְאַף־עַל־פִי־כֵן תֵכֶף כְּשֶׁאוֹמֵר בְּפִיו ּשֶׁיֵאּסֵר עָלָיו הַדָבָר אֲפִלו בְּלֹא הַזְכָּרַת הַשֵׁם נֶאֱסָר ּעָלָיו תֵכֶף בְּאִסּור חָמור מִן הַתוֹרָה. ְאַך בָּזֶה רוֹאִין גֹּדֶל כֹּח ַ הָאָדָם הַבַּעַל בְּחִירָה.ֹּוְהָעִקָר ּהַכֹּח ַ הוא בְּפִיו וְלִבּו.ְּּשֶׁכְּשֶׁלִבּו ֹ חוֹשֵׁק לְקַדֵש ׁ אֶת ֹ עַצּמו ֹ בְּאֵיזֶה קְדֻשָׁה ופְרִישׁות וְכַיוֹצֵא ומוֹצִיא חִשְׁקו ּורְצוֹנו ֹ בְּפִיו אֲזַי נַעֲשֶׂה מִזֶה תוֹרָה.כִּי אָז נֶאֱסָר עָלָיו ~ ג ~ ּהַדָבָר בְּאִסּור תוֹרָהֹ .ְּכִּי בֶּאֱמֶת נֶפֶש ׁ יִשְׂרָאֵל בְּשָׁרְשׁו ּהוא חֵלֶק אֱלוֹה ַ מִמַעַל וְהוא בּעַצְמו ֹ בְּחִינַת הַתוֹרָה. ְּּכִּי קֻדְשָׁא בְּרִיך הוא וְאוֹרַיְתָא וְיִשְׂרָאֵל כֹּלָא חַדֹ ,ׁ כְּמו ּשֶׁכָּתוב בַּזֹהַר הַקָדוֹש)אַחֲרֵי עג.(. ַֹוְעַל־כֵּן יֶש ׁ לו ֹ כֹּח ּבְּפִיו לִנְדֹר נֶדֶר וְלַעֲשׂוֹת לְעַצְמו ֹ מִצְווֹת כְּנַפְשׁוְ. ּוְהָעִקָר נּּדָרִים הוא כְּדֵי לְקַדֵש ׁ אֶת עַצְמו ֹ וְלִפְרֹש ׁ אֶת ּעַצְמו ֹ מִתַאֲווֹת,בִּבְחִינַת)ּאָבוֹת פֶרֶק ג(נְדָרִים סְיָג ּּלַפְרִישׁות,ּשֶׁאֵלו הַנְדָרִים הֵם מִצְוָה לִנְדֹר בָּהֶם.וְכֵן ּאָמְרו)ח נְדָרִים:(לִזְרו ׁ לְמִנְדַר לֶאֱנָש לֵיה ּשָׁרֵיזֵי ּנַפְשֵׁיה.ּוְעִקַר הַנֶדֶר כְּשֶׁמוֹצִיאו ֹ בְּפִיו.ּובָזֶה רוֹאִין גֹּדֶל שֶׁעַל־יְדֵי הָאָדָם שֶׁל שְׂפָתַיִם ומִבְטָא ַ הַדִבּור ֹ ּכֹּח ּהַדִבּור הוא יָכוֹל לְהִתְגַּבֵּר בְּיוֹתֵר לִפְרֹש ׁ אֶת עַצְמו ּאֲפִלו מִן הַהֶתֵר,ּכְּמו ֹ שֶׁאָמְרו:ּּ נְדָרִים סְיָג לַפְרִישׁות, ּּוכְמו ֹ שֶׁרוֹאִין בַּחוש ׁ מִכָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לְהַרְגִּיל אֶת הַרְבֵּה שֶׁנִמְצָאִים ופְרִישׁות קְדֻשָׁה ֹ בְּאֵיזֶה ּעַצְמו ּשֶׁעוֹשִׂים נֶדֶר או ֹ שְׁבועָה עַל זֶה,כְּגוֹן:ּלְהִתְעַנוֹת אֵיזֶה יוֹםֹ,ּאו ֹ שֶׁלֹא לֶאֱכּל דָבָר מִן הַחַי אֵיזֶה זְמַן,ּאו ֹ לִתֵן בָּזֶה ֹ וְכַיוֹצֵא מִכֹּחו יוֹתֵר ּצְדָקָה.הַדָבָר ַּוְלִכְאוֹרָה ּתָמוה,ְּמִמַה נַפְשָׁךֹ ,אִם יֵש ׁ בְּכֹחו ֹ לְהִתְגַּבֵּר עַל יִצְרו ּיוכַל לְהִתְגַּבֵּר בְּלֹא נֶדֶר ושְׁבועָה.ְוְאִם מִתְיָרֵא שֶׁלֹא יִתּּגַּבֵּר יִצְרו ֹ עָלָיו מַה יוֹעִיל הַנֶדֶר.ְאַך בָּזֶה רוֹאִין גֹּדֶל שֶׁאָז ֹ בְּפִיו כְּשֶׁמוֹצִיאו ֹ וְהָעִקָר בְּשָׁרְשׁו ַ הַנֶדֶר ּכֹּח ּעַל־יְדֵי הַנֶדֶר עוֹלֶה לִבְחִינַת פְלִיאוֹת חָכְמָה שֶׁשָׁם שֹׁרֶש ׁ הַבְּחִירָהַ .ּּומִשָׁם מְקַבֵּל כֹּחּעַל־יְדֵי שֶׁמוֹצִיא ְּהַנֶדֶר בְּפִיו שֶׁיוכַל לְהִתְגַּבֵּר עַל מַה שֶׁצָרִיך לְהִתְגַּבֵּרַ . ׁ כֹּח יֶש עֲדַיִן נֶדֶר כְּשֶׁעָשָׂה כַּך אַחַר גַּם ְּּובְוַדַאי ָּּלְהַבְּחִירָה לְהַטוֹתו ֹ חַס וְשָׁלוֹם חַס וְשָׁלוֹם כִּי הַבְּחִירָה ּיֶש ׁ לָה כֹּח ַ גדוֹל מְאֹד.ּוְעַל־כֵּן הִזְהִירָה הַתוֹרָה מְאֹד ּשֶׁיִשְׁמֹר לְקַיֵם אֶת נִדְרו ֹ וכְכָל הַיוֹצֵא מִפִיו יַעֲשֶׂה.אֲבָל ֹּהָעִקָר הוא שֶׁעַל־יְדֵי הַנֶדֶר יֶש ׁ לו ֹ כֹּח ַ הַרְבֵּה יוֹתֵר לְהִתְגַּבֵּר עַל יִצְרוָ.ּוכְמו ֹ שֶׁמָצִינו בְּבֹעַז שֶׁאמַר)ּרות ג( חַי ה'שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶרַ,ּּוְדָרְשׁו רַבּוֹתֵינו ז"ל)ּרות רַבָּה ּפָרָשָׁה ה(לְיִצְרו ֹ נִשְׁבַּע,ּּנִמְצָא שֶׁבְּלֹא הַשְׁבועָה הָיָה עָלָיו יִתְגַּבֵּר הָרָע שֶׁהַיֵצֶר ּסְבָרָא,ֹ שֶׁאָמְרו ַּּוכְמו ּרַבּוֹתֵינו ז"ל)נְדָרִים חֶ(בָּזה.ֹּּוְעַל־יְדֵי הַשְׁבועָה עָמַד ּבַּנִסָּיוֹן וְכָבַש ׁ אֶת יִצְרו.ּּוְכֵן מָצִינו בְּכַמָה כְּשֵׁרִים ּוְצַדִיקִים,ּוכְמו ֹ שֶׁשָׁמַעְתִי מִפִיו הַקָדוֹש ׁ שֶׁאָמַר שֶׁהָיָה ּרָגִיל בִּנְדָרִים מְאֹד בִּשְׁבִיל קְדֻשָׁה ופְרִישׁות)ַשִׁבְחֵי הָר"ן סִימָן טו(.)לקוטי הלכות–הלכותברכת השחר ה',אותצ'(

EN:
And therefore one is obligated to teach his son and his son's son. For it has already been explained that the primary clarification of the emes is at the end. And behold, the primary essence of the emes — which is the knowledge of the truth of His G-dliness in completeness, as is fitting for each person — this will be revealed only at the very end, when the time comes for each person to receive his reward. For the knowledge of His truth, blessed be He, will be the primary receiving of the reward, as is known and as mentioned above, as it is written, "And I will give their recompense in truth" (Isaiah 61:8).

But also in every aspect and portion of the emes, also the primary clarification is only at the end. For example: when one begins to clarify some halachah — even though he begins to say true reasoning — nevertheless, the emes is not yet complete until the end, until one merits clarifying the ruling of the halachah in truth. For "the end of a matter is better than its beginning" (Ecclesiastes 7:8). For emes is beginning, middle, and end — and the emes must be complete from beginning through middle through its very end, that all one's intention from start to finish is only for the sake of the emes in its truest sense.

For example, when one engages in business: if they ask him, "Why do you exert yourself so much — by day you do not rest, by night you do not lie down — and what will come of it in the end?" etc. — most people answer: "What should I do? I need to exert myself to support my children, to raise them to Torah study and to marry them off" etc. And certainly there is much emes in this, for certainly one needs to support one's children etc. But nevertheless, this is not emes in completeness. For it is not the way of the Torah to abandon oneself entirely from both worlds and to make the secondary thing primary and the primary thing secondary — to cast aside, G-d forbid, the engagement in Torah and prayer behind one's back, and to pursue money all the days of one's life, and nothing will he carry away from his toil. And usually he accomplishes nothing by his exertion, for "not from the east or from the west" (Psalms 75:7) etc. — and "not by strength shall man prevail" (I Samuel 2:9). For Hashem, blessed be He, can support a person through a minor cause.

And therefore our Sages of blessed memory warned: "Make your Torah permanent and your work temporary." And as it is written, "O generation, see the word of Hashem" (Jeremiah 2:31). And our Sages of blessed memory said: "See by what means your fathers were sustained." And there are also many who have great wealth and chase after more and more, and they also say their intention is for the sake of the emes, as mentioned above. But this is not complete emes, for "the heart knows whether it is to straighten or to crook."

And similarly, even in the engagement of Torah study, there are many levels of emes, and Hashem knows the emes in its truest sense. And the primary emes is when it is emes from beginning to end, as mentioned above.

And for this reason the obligation is greatest to teach one's son and his son's son. For through the father and his son and his grandson, the emes is clarified. For father, son, and grandson are in the aspect of the three lines of emes — the aspect of beginning, middle, and end — and this is the primary completeness of the emes, as mentioned above. And therefore in truth our Sages of blessed memory said: "Whoever is a talmid chacham, and his son, and his son's son — the Torah will never cease from his descendants." For they have already merited to clarify the emes according to their level, and this is the primary engagement of Torah, as mentioned above.

Segment 2
HE:
איש כי ידור נדר )במדבר ל',ג'( מַחֲשַׁבְתָא לְאַדְבָּקָא זוֹכִין ושְׁבועָה נֶדֶר ּעַל־יְדֵי בְּעָלְמָא דְאָתֵי,ּשֶׁזֶה עִקַר בְּחִינַת נֶדֶר ושְׁבועָה,ְשֶׁהֵם עָל בְּחִינַת עַד עוֹלִיןדְאָתֵי מָא;מַה בְּחִינַת ּשֶׁזֶה בְּיוֹם־כִּפור נְדָרִים ּשֶׁמַתִירִין,עוֹלָם בְּחִינַת ּשֶׁהוא ּּהַבָּא שֶׁאֵין בּו ֹ אֲכִילָה ושְׁתִיָהַ,ּּכַּיָדוע.ּכִּי זֶה עִקַר ושְׁבועָה נֶדֶר ּּבְּחִינַת,מַחֲשַׁבְתָא לְאַדְבָּקָא ֵּבִּכְדֵי בְּעָלְמָא דְאָתי,ּּהַיְנו לִזְכּוֹת לְהָבִין הָרְמָזִים הַקְדוֹשִׁים הָעוֹלָם שֶׁבְּזֶה ומַעֲשֶׂה דִבּור מַחֲשָׁבָה ׁ בְּכָל ּשֶׁיֵש, ְשֶׁהַכֹּל רַק רְמָזִים לְהִתְקָרֵב לַעֲבוֹדָתו ֹ יִתְבָּרַך,ֹּשֶׁזֶה ּעִקַר בְּחִינַת רַגְלֵי הַקְדֻשָׁה הַמְלֻבָּשִׁין בְּזֶה הָעולָם.וְזֶה ּאָנו רוֹאִין בְּיוֹתֵר עַל־יְדֵי נֶדֶר ושְׁבועָה,שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הַדְבָרִים מִכָּל ומִצְוֹת תוֹרָה לַעֲשׂוֹת יְכוֹלִין ּאָנו שֶׁבָּעוֹלָם,יְכוֹלִין אָנו ורְשׁות הֶתֵר מִדִבְרֵי ִּאֲפִלו ֹ ּּעַל־יְדֵי נֶדֶר ושְׁבועָה לַעֲשׂוֹת מֵהֶם אּסּור או ֹ חִיוב כְּמו ּמִשְׁאָר הַדְבָרִים שֶׁל הַתוֹרָה ומִצְוֹת,וְכָל זֶה מֵחֲמַת אֱלָקות חִיות ׁ בָּהֶם יֵש שֶׁבָּעוֹלָם הַדְבָרִים ּשֶׁבְּכָל ּּורְמָזִים הַקְדוֹשִׁים מִבְּחִינַת עָלְמָא דְאָתֵי.וְזֶה בְּחִינַת ִ"ַּובו ֹ תִדְבָּק ובִשְׁמו ֹ תּשָׁבֵע",ּכִּי בְּחִינַת שְׁבועַת אֱמֶת ּּבִּכְדֵי לְזָרוֹזֵי נַפְשֵׁה וְכַיוֹצֵאַ,ּּכְּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל, ְּהִיא בְּחִינַת דְבֵקות בְּהַשֵׁם יִתְבָּרַך,בְּחִינַת לְאַדְבָּקָא ּמַחֲשַׁבְתָא בְּעָלְמָא דְאָתֵי) .הלכותחזקת מטלטלין– הלכהב',אותיות ד'ו'לפיאוצר היראה–נדרים, אותי"ט( איש כי ידור נדר )במדבר ל',ג'( נְדָרִים גְּבוֹהִים מְאֹד.ּוְהֵם בִּבְחִינַת שָׁרְשֵׁי הַתוֹרָה, ּבְּחִינַת תְשׁובָה שֶׁהוא לְמַעְלָה מֵהַתוֹרָה,ְּּומִשָׁם נִמְשָׁך עֲווֹנוֹת סְלִיחַת כָּלִ,וְהָעהָאֱמֶת צַדִיקֵי עַל־יְדֵי ּּקָר ּבְּחִינַת מֹשֶׁה שֶׁמִמֶנו מְקַבְּלִים כֹּח ַ כָּל רָאשֵׁי הַמַטוֹת ּשֶׁהֵם בְּחִינַת יָחִיד מֻמְחֶה שֶׁיָכוֹל לְהַתִיר הַנֶדֶר.כִּי ַּהַתָרַת נְדָרִים הוא חִדוש ׁ ופֶלֶא יוֹתֵר שֶׁאֲפִלו כְּשֶׁעָלָה לִמְקוֹם הַ ּּנֶדֶר וְאָסַר עַל עַצְמו ֹ אֵיזֶה דָבָר שֶׁאֲזַי נֶאֱסַר ֹּעָלָיו בְּאִסּור תוֹרָה אַף־עַל־פִי־כֵן עֲדַיִן יֶש ׁ לו ֹ כֹּח ּּשֶׁיִתְחָרֵט עַל נִדְרו ֹ וְיָבוֹא לִפְנֵי הֶחָכָם וְיַתִיר לו ֹ נִדְרו. ּּכִּי כָּל נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל כְּלולִים בְּמֹשֶׁה שֶׁהוא בְּחִינַת ּּצַדִיק הַדוֹר,ּומִמֶנו מְקַבְּלִים כֹּח ַ כָּל הַמֻמְחִים שֶׁיְכוֹלִין ּלְהַתִיר בְּיָחִיד או ֹ שְׁלֹשָׁה הֶדְיוֹטוֹת.ּכִּי כָּל הַתָרַת ִּּנְדָרִים הוא בְּכֹח ַ מֹשֶׁה רַבֵּנו שֶׁהוא הָרִאשׁוֹן שֶׁנָתַן לָנו ּאֶת הַתוֹרָה וְאֵלָיו גּלָה ה'ְּיִתְבָּרַך סוֹד נְדָרִים וְהַתָרָתָן ּעַל־יְדֵי הַחֲרָטָה לִפְנֵי הֶחָכָם וְכו'ּשֶׁזֶה סוֹד הַתְשׁובָה ּּשֶׁעִקָרָה הִיא הַחֲרָטָהׁ. ּוְעַל־כֵּן אִיתָא בַּמִדְרָש)ּוַיִקְרָא רַבָּה פל"ז(ּּעַל פָסוק )שְׁמוֹת בֶׁ(ּּוַיַרְא בְּסִבְלוֹתָם שֶׁמֹשּה רַבֵּנו נָתַן לֵב עַל ּסִבְלוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּגָּלות וְאָז אָמַר לו ֹ ה'ְיִתְבָּרַך ּשֶׁעַל־יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לְפָרָשַׁת נְדָרִים וְכו'.ּּוְהַדָבָר פְלִיאָה ּּוְתָמוה ַ מְאֹד,ּמַה שַׁיָכות יֵש ׁ דַיְקָא לְפָרָשַׁת נְדָרִים לְעִנְיַן מְרִירַתּ הַגָּלות.ְּאַך מֹשֶׁה רָאָה מְרִירַת הַגָּלות וְנָתַן לֵב לָזֶה,ּּוְרָאָה שֶׁעִקַר הַגָּלות עַל־יְדֵי עֲוֹנוֹת ּיִשְׂרָאֵל וְעִקַר הַתִקון עַל־יְדֵי תְשׁובָה.ּּוְעִקַר הָעִכּוב עָלָיו הַחוֹלְקִים שֶׁל הַמַחֲלֹקֶת הוא הַתְשׁובָה ּשֶׁל ~ ד ~ ַּ ּשֶׁמִתְגנוֹדַע אָכֵן ֹ שֶׁכָּתוב כְּמו ֹ מְאֹד כְּנֶגְדו ּּבְּרִים ּהַדָבָרַ,ּּוְדָרְשׁו רַבּוֹתֵינו ז"ל)ּשְׁמוֹת רַבָּה פָרָשָׁה א( הַחוֹלְקִין בִּשְׁבִיל שֶׁהוא הַגָּלות ֹ סוֹד לו ּשֶׁנוֹדַע ּוְהַדֵלָטוֹרִיןְׂ.ּהַיְנו שֶׁהֵבִין שֶׁהָיָה לו ֹ כֹּח ַ לְהָשִׁיב יִשרָאֵל ּבִּתְשׁובָה.ּכִּי רֹב הֲמוֹן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיו שׁוֹמְעִים אֵלָיו, ְַּאַך עִקַר הָעִכּוב הוא עַל־יְדֵי בְּחִינַת דָתָן וַאֲבִירָם ּשֶׁעוֹמְדִים כְּנֶגְדו ֹ בְּכָל פַעַם כְּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל )שָׁםִ(ּּכָּל מָקוֹם שֶׁנֶאֱמַר נִצּים נִצָבִים,ּּאֵינָם אֶלָא דָתָן וַאֲבִירָם.ּּוְכֵן הוא בְּכָל דוֹר וָדוֹר.עַל־כֵּן כְּשֶׁרָאָה ה' ְּיִתְבָּרַך שֶׁמֹשֶׁה נוֹתֵן לֵב לָזֶה לְהִצְטַעֵר בְּצָרָתָם וְרוֹאֶה ְּהֵיטֵב בְּסִבְלוֹתָם וְאֵיך שֶׁקָשֶׁה מְאֹד לְתַקֵן ולְגָאֳלָםִּ, עַל־כֵּן גּלָה לו ֹ ה'ְּיִתְבָּרַך סוֹד פָרָשַׁת נְדָרִים שֶׁבָּזֶה ּּהֶרְאָה לו ֹ הַכֹּח ַ שֶׁל הַצַדִיקִים וְהַכְּשֵׁרִים שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל ּשֶׁבְּכָל דוֹר וָדוֹר שֶׁהֵם בְּחִינַת מְקַנְאֵי קִנְאַת ה'צְבָאוֹת ּבְּחִינַת פִינְחָסְ. כִּי נְדָרִים הֵם בִּבְחִינַת מְקַנאֵי קִנְאַת ה'ּצְבָאוֹת שֶׁהוא בְּחִינַת צְדָקָה.ּדְהַיְנו כְּמו ֹ הַנוֹדֵר אֵיזֶה נֶדֶר בִּשְׁבִיל ּפְרִישׁות שֶׁהוא מֵחֲמַת שֶׁרוֹאֶה שֶׁיִצְרו ֹ רוֹצֶה לְהִתְגַּבֵּר עָלָיו,ֻּעַל־כֵּן הוא קוֹפֵץ וְנִשְׁבָּע או ֹ נוֹדֵר וְאוֹסֵר עָלָיו גַּם ַ ּאֶת הַמּתָר בִּשְׁבִיל פְרִישׁות וְעַל־יְדֵי זֶה יֶש ׁ לו ֹ כֹּח יוֹתֵר לְהִתְגַּבֵּר.ּּכְּמו ֹ כֵן הוא הַמְקַנֵא קִנְאַת ה'צְבָאוֹת ּכְּמו ֹ פִינְחָס שֶׁרָאָה גֹּדֶל הַקִלְקול אָז,וְלֹא הָיָה מִי ּלַעֲמֹד נֶגֶד עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף וְכו'.ּוְהָעִקָרנֶגֶד ֹ שֶׁכָּתוב כְּמו זִמְרִי שֶׁהוא שֶׁלָהֶם ׁ וְהַנָשִׂיא ּהָרֹאש )בְּמִדְבַּר כה(ּּוְהֵמָה בוֹכִים פֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד.ׁ וְאָז חָגַר ּמָתְנָיו מֵעַצְמו ֹ וְעָשָׂה מַה שֶׁלֹא נִצְטַוָה עַל זֶה בְּפֵרוש ּוְעָמַד וְהִתְפַלֵל וְלָקַח רֹמַח וְכוִ'וְקּנֵא קִנְאַת ה'צְבָאוֹת ּוְהִצִיל אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל וְנֶחְשַׁב לו ֹ לִצְדָקָה,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב )ּּתְהִלִים קו(ּוַתֵחָשֶׁב לו ֹ לִצְדָקָה.ּכִּי זֶהו גַּם כֵּן בְּחִינַת ֲּצְדָקָה שֶׁהָעִקָר הוא מֵחֲמַת שֶׁהַמָמוֹן כְּבָר בְּיַד הֶעָשִׁיר ֹ לַע ֹּובְיָדובִּבְחִירָתו שֶׁיִרְצֶה ֹ מַה עִמו ּשׂוֹת,ֹ ּוְהוא ּמִתְגַּבֵּר וְנוֹתֵן מִכִּיסו ֹ צְדָקָה ומְשַׁבֵּר אַכְזְרִיות שֶׁבְּלִבּו ּּומְהַפְכו ֹ לְרָצוֹן,ּבָּזֶה עוֹשֶׂה נַחַת רוח ַ גָּדוֹל לַה'ְיִתְבָּרַך, ּוְנֶחְשָׁב כְּאִלו הִלְוָה לְהַקָדוֹש ׁ בָּרוְּך הוא,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב )מִשְׁלֵי יט(מַלְוֶה ה'ּּחוֹנֵן דָל וְכו'.ּובְכָל זֶה רוֹאִין גֹּדֶל כֹּח ַ הַבְּחִירָה.ּכִּי הֲלֹא בְּוַדַאי בְּיַד ה'ְיִתְבָּרַך לְפַרְנֵס הָעֲשִׁירות לָהֶם וְלִתֵן ּהָעֲנִיִים,בְּדִבְרֵי ַּּוְכַמובָא ז ּרַבּוֹתֵינו"לָּ)בי דַף בַּתְרָא ּבָא(זֹאת קֻשְׁיָא ּמֵהַחוֹלְקִים שֶׁהִקְשׁו:ְּּּאִם הַקָדוֹש ׁ בָּרוך הוא אוֹהֵב ּּעֲנִיִים לָמָה אֵינו ֹ מְפַרְנְסָן וְכו'.ְּּאַך הָעִקָר הוא רַק הַחֶסֶד יַמְשִׁיך בְּחִירָה הַבַּעַל אָדָם שֶׁהַבֶּן ְָבִּשְׁבִיל לָעוֹלָם עַל־יְדֵי צִדְקּּתו ֹ שֶׁנָתַן בִּבְחִירָתו ֹ שֶׁלְאַחַר שֶׁבָּא ּּהַמָעוֹת לְכִיסו ֹ וְהוא מַאֲמִין שֶׁהַכֹּל מֵרְצוֹן ה'ְיִתְבָּרַך ּּומְקַיֵם רְצוֹן ה'ְּיִתְבָּרַך ומְשַׁבֵּר אַכְזְרִיותו ֹ וְנוֹתֵן צְדָקָה לָרְעֵבִים בִּבְחִירָתו ֹ זֶה יָקָר מְאֹד אֵצֶל ה'ְיִתְבָּרַךֹ .ַּוכְמו ז רַבּוֹתֵינו ּּשֶׁאָמְרו"שָׁם ל)פו ּעֵרובִין(פָסוק ּּעַל )ּּתְהִלִים סא(ּחֶסֶד וֶאֱמֶת מַן יִנְצְרֻהו.ּכִּי דַיְקָא עַל־יְדֵי חֲסָדִים מַמְשִׁיך ְזֶה.נְדָרִים פָרָשַׁת נִסְמָך ְּוְעַל־כֵּן ּלְפָרָשַׁת פִינְחָסַ,כִּי נְדָרִים הֵם בִּבְחִינת צְדָקָה בְּחִינַת )כג ּדְבָרִים(ָ כַּאֲשֶׁר תִשְׁמֹר וְעָשִׂית שְׂפָתֶיך ָּמוֹצָא ּּנָדַרְת ָ וְכו'ָעַד בְּפִיך זו ֹ צְדָקָה)ּרֹאש ׁ הַשָׁנָה ו.(ּוְהוא ה קִנְאַת בְּחִינַת'פִינְחָס בְּחִינַת ּצְבָאוֹת.ָוְעַל־כֵּן ּנִסְמְכו זֶה לָזֶה כִּי הַכֹּל בְּחִינה אַחַת) .הלכות ברכת השחר-הלכהה,'אות צ"א( ֻ אלההחקיםאשרצוהה'אתמשה בין איש לאשתו )במדבר ל',יז( וְכו נֶדֶר עַל־יְדֵי נִמְשָׁך חֲכָמִים ְּּאֱמונַת')כמבואר בלקוטי מוהר"ן א'–סימן נ"ז(ֹּ וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶׁהַבַּעַל ּמֵפֵר נִדְרֵי אִשְׁתו,ּכִּי כָּל חִיות הָאִשָׁה ובִנְיָנָה הוא בַּעְלָה ּעַל־יְדֵי,ּּכַּמובָא,בִּבְחִינַת:הָאִשָׁה ּאֵין ּמִתְבָּרֶכֶת אֶלָא מִפְרִי בִּטְנו ֹ שֶׁל אִיש ׁ וְכו'.ּּוְעִקַר בִּנְיָנָה עַל־יְדֵי נֶדֶר,ּכִּי מִשָׁם חִיותָהֹ,ּּכִּי אֱמונַת חֲכָמִים תורָה ּּשֶׁבְּעַל פֶה בְּחִינַת מַלְכות,ּבְּחִינַת אִשָׁה יִרְאַת הַ', ּבִּנְיָנָה וְחִיותָה מִמְקוֹם הַנֶדֶר כַּיָדוע.ּוְכָל שֹׁרֶש ׁ חִיותָה ּשֶׁהוא בְּחִינַת נֶדֶרֹ,ְהַכֹּל נִמְשָׁך עַל יָדו,ּּכִּי הוא כָּלול ּמִשְׁתֵי הַבְּחִינוֹת,ּמִתוֹרָהּשֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶה, ּכִּי גַּם תוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶה שָׁרְשָׁה בַּתוֹרָה שֶׁבִּכְתָב. נִמְצָא,נֶדֶר בְּחִינַת שֶׁהוא ׁ חִיותָה ּשֶׁשֹׁרֶש,ְֹנִמְשָׁך גַּם־כֵּן עַל יָדוֹ,ּּכִּי אֵין מְקַבֶּלֶת חִיות כִּי אִם עַל יָדוַּ. וְעַל־כֵּן הַבָּעַל תֵכֶף כְּשֶׁנוֹשֵׂא אִשָׁה הוא זוֹכֶה בַּהֲפָרַת נְדָרֶיה,וְחִיותָה שָׁרְשָׁה שֶׁמִשָׁם הַנְדָרִים ּכִּי,ֹהַכֹּל ְנִמְשָׁך עַל יָדו,וְעַל־כֵּן בְּיָדו ֹ לַהֲקִימָם או ֹ לְהָפֵר אוֹתָםִ. ּוְזֶה שֶׁסִּיְמָה הַתוֹרָה בְּסוֹף פָרָשַׁת נְדָרים)בְּמִדְבַּר ל:( ּאֵלֶה הַדְבָרִים אֲשֶׁר צִוָה ה'ּּבֵּין אִיש ׁ לְאִשְׁתו ֹ וְכו,'ֹכִּי ּהַנְדָרִים הֵם הַדְבָרִים שֶׁבֵּין אִיש ׁ לְאִשְׁתו,ּכִּי מִשָׁם ְּנִמְשָׁך אֵלֶיה ָ הַחִיות עַל־יְדֵי בַּעְלָה.ַּּוְזֶה מַה שֶׁאָמְרו ּרַבּוֹתֵינו ז"לָּ)שַׁבת לב:(:ּבַּעֲווֹן נְדָרִים אִשְׁתו ֹ שֶׁל אָדָם ּמֵתָה חַס וְשָׁלוֹם וְכו,'ּכִּי עִקַר קִיום אֱמונַת חֲכָמִים ה יִרְאַת אִשָׁה ּבְּחִינַתַ',וְכַנ נֶדֶר עַל־יְדֵי ּּהוא"ל. ְּּוְעַל־כֵּן יַעֲקֹב כְּשֶׁהָלַך לִשָׂא אִשָׁה נָדַר נֶדֶר,ִּּכִּי פָסוק ּוַיְּדַר יַעֲקֹב נֶדֶר נֶאֱמַר כְּשֶׁהָלַך לְבֵית לָבָן לִשָׂא אִשָׁה. )הלכות יבום–הלכה ג,'אות ג'( ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב )במדבר לא,ח'( לַכֹּהֲנִים מְסורוֹת ּהַבְּרָכוֹת,שׁוֹמְרֵי בְּחִינַת הֵם כִּי הַבְּרִית,ֹ שֶׁכָּתוב ּכְּמו)ּדְבָרִיםלג:(מִשְׁפָטֶיך ָּּיוֹרו ּלְיַעֲקֹב וְכו'ָּּובְרִיתְך יִנְצֹרו.ּּובְנֵי לֵוִי לֹא טָעו בָּעֵגֶל, ּשֶׁהָיָה בְּחִינַת פְגַם הַבְּרִיתַ,ּּכְּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל: ַּלֹא עָבְדו יִשְׂרָאֵל עֲבוֹדָה זָרָה אֶלָא כְּדֵי לְהַתִיר לָהֶם עֲרָיוֹת בְּפרְהֶסְיָא.ּכִּי כָּל הַתַאֲוֹת,ּובִפְרָט תַאֲוַת נִאוף הַתַאֲוֹת כָּל שֶׁל הַכּוֹלֵל הָרָע ּּשֶׁהוא,בָּאִים הֵם ~ ה ~ ַ ּמִשְׁבִירַת כְּלֵי הַחֶסֶד כַּיָדוע,ּשֶׁמִזֶה נִתְהַוֶה הַתַאֲוֹת ּּשֶׁבָּאִים מֵאֲהָבוֹת הַנְפולוֹתִ.ׁ ּוְהַכֹּהֵן הוא בְּחִינַת איש חֶסֶד,ּּשֶׁהוא בְּחִינַת שְׁלֵמות הָאֲהָבוֹת הָעֶלְיוֹנוֹתֹ ,כְּמו ּשֶׁכָּתַב רַבֵּנו כָּל זֶה עַל פָסוק חֶרְפָה שָׁבְרָה לִבִּי )לקוטי מוהר"ן א'–סימןלד(,ּעַיֵן שָׁם.ּומֵחֲמַת שֶׁהֵם ּבִּבְחִינַת תִקון הַבְּרִית,עַל־יְדֵי זֶה הֵם יְכוֹלִיןְלְהַמְשִׁיך הַבְּרָכוֹת,כִּי כְּלֵיהֶם שָׁלֵם,ְהֵפֶך בִּלְעָם הָרָשָׁע שֶׁרָצָה ְּלְהַמְשִׁיך קְלָלָה עַל־יְדֵי קִלְקול הַכְּלִי,ֹמֵחֲמַת שֶׁהָיָה ּמְשֻׁקָע מְאֹד בְּתַאֲוָה זו,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנו עַל פָסוק: בִּקְרֹב עָלַי מְרֵעִים)לקוטי מוהר"ן א'–סימןל"ו.( ּּוְעַל־כֵּן נֶהֱרַג בִּלְעָם עַל־יְדֵי פִינְחָס דַוְקָא,ּכִּי פִינְחָס ּהָיָה בְּחִינַת תִקון הַבְּרִית,ּוְעַל־יְדֵי זֶה זָכָה לִכְהֻנָה, ּּעַל־יְדֵי שֶׁקִנֵא קִנְאַת ה'ּצְבָאוֹת עַל פְגַם הַבְּרִיתֱ, ּׁעַל־כֵּן עַל יָדו ֹ דַיְקָא נֶהּרַג בִּלְעָם שֶׁהָיָה הַפְכּו ֹ מַמָש. )הלכות נשיאת כפים א'( ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב )במדבר לא,ח'( ַ ּּאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ּל אֵצֶל בִּלְעָם הוא תָפַס אָמָנותָם,כִּי ּאֵין כֹּח ַ לְיִשְׂרָאֵל אֶלָא בַּפֶה וְכו'.עַל־ֹ ּכֵּן תָפְסו אֻמָנּותו ּוְהָרְגו אוֹתו ֹ בְּחֶרֶב,ּכִּי יִשְׂרָאֵל אֵין לָהֶם כֹּח ַ אֶלָא ּבַּפֶה,ּדְהַיְנו תְפִלָה שֶׁהוא בְּחִינַת רַחֲמִים וְתַחֲנונִים. ּוְעַכּו"ּם עִקַר כֹּחָם עַל־ּּיְדֵי חֶרֶב שֶׁהוא בְּחִינַת דִין. ּּובִלְעָם הָיָה לו ֹ יְנִיקָה מִן הַדַעַתַּ,כּּמובָא,וְהָיָה רוֹצֶה ּּלִינֹק מִן הָרַחֲמִים בְּחִינַת תְפִלָה וְעַל־יְדֵי זֶה הָיָה רוֹצֶה ּלְהִתְגַּבֵּר עַל יִשְׂרָאֵל בְּתַאֲוַת נִאוף חַס וְשָׁלוֹםֹ ,כְּמו ּשֶׁכָּתוב" :ּהֵן הֵנָה הָיו לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם וְכו'"ְ, ּכִּי עִקַר הִתּגַּבְּרות תַאֲוָה זו ֹ הוא עַל־יְדֵי שֶׁהֵם יוֹנְקִים ּמִן הָרַחֲמָנות חַס וְשָׁלוֹם)כמובא בלקוטי מוהר"ן ב'– סימן ח,'עיין שם(.וְעַל־ּכֵּן בָּאו יִשְׂרָאֵל עָלָיו עַל־יְדֵי ּבְּחִינַת דִין,ָּׁכִּי הַכְנָעַת בִּלְעָם דְהַיְנו תַאֲוַת נִאוף חַס וְשלוֹם,הָיָה עַל־ּיְדֵי פִינְחָס שֶׁהִתְפַלֵל תְפִלָה בִּבְחִינַת ּדִין.וְעַל־ּכֵּן גַּם בְּגַשְׁמִיות הָרַג פִינְחָס אֶת בִּלְעָם בְּחֶרֶב,ֹ שֶׁכָּתוב ּכְּמו:הָרְגו בְּעוֹר בֶּן בִּלְעָם ּוְאֵת בֶּחָרֶבַ.ּּוְאָמְרו רַבּוֹתֵינו זָ"ֹּל שֶׁפִינְחָס הֲרגו,ּכִּי פִינְחָס עַל ֹ תְחִלָה ַ אוֹתו ּּהִכְנִיע־דִין בִּבְחִינַת הַתְפִלָה ּיְדֵי ּּשֶׁהִתְפַלֵל,ּבְּחִינַת וַיַעֲמֹד פִינְחָס וַיְפַלֵל,שֶׁעַל־יְדֵי זֶה ּּהוֹצִיא כָּל הַקְדֻשָׁה מֵהַסִּטְרָא אָחֳרָא,ּּשֶׁזֶהו בְּחִינַת ּהַכְנָעָתָהִ,ֹוַאֲזַי נכְנַע בִּלְעָם בְּשָׁרְשׁו,וְאַחַר־ְּכָּך הִכְנִיעו ּאוֹתו ֹ לְגַמְרֵי גַּם לְמַטָהׁ,ּוַהֲרָגו ֹ בְּחֶרֶב מַמָש,ּשֶׁהוא ּבְּחִינַת דִין,ּכִּי עִקַר הַכְנָעָתו ֹ עַל־יְדֵי זֶה.ִּכִּי עִקַר ּהִתְגַּבְּרותו ֹ עָלֵינו חַס וְשָׁלוֹם הוא כְּשֶׁהֵם יוֹנְקִים מן ּּהָרַחֲמִים שֶׁהוא סִטְרָא דִילָן.עַל־ּיְדֵי זֶה אָנו צְרִיכִים לָבוֹא עֲלֵיהֶם עַל־ּיְדֵי בְּחִינַת דִין שֶׁהוא סִטְרָא דִידְהו, ּהַיְנו עַל־ּיְדֵי תְפִלָה בִּבְחִינַת דִין שֶׁהוא בְּחִינַת חֶרֶב ּּפִיפִיוֹת,שֶׁעַלַ־ה כָּל מוֹצִיאִין זֶה יְדֵימֵהֶם ּּקְדֻשׁוֹת ּומַכְנִיעִים אוֹתָם.וְזֶה בְּחִינַת רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם ּוְחֶרֶב פִיפִיוֹת בְּיָדָם לַעֲשׂוֹת נְקָמָה בַגּוֹיִם וְכו,'כִּי עַלַ־ּיְדֵי תְפִלָה בִּבְחִינַת דִין שֶׁל הַבַּעַל כֹּח,ּשֶׁהוא ּּבְּחִינַת חֶרֶב פִיפִיוֹת עַל־יְדֵיזֶה מַכְנִיעִין אוֹתָם וְעוֹשִׂין בָּהֶם נְקָמָה,ּּכִּי מוֹצִיאִין כָּל הַקְדֻשָׁה מֵהֶם.)הלכות עבודת אלילים–הלכה א,'אות ג'( הן הנה היו לבני־ישראל בדבר בלעם )במדבר לא,טז( ְּּעִקַר הִתְגַּבְּרות הַיֵצֶר הָרָע בְּכָל אָדָם הוא בִּפְגַם הַברִית.וְרִבּוי הָעֲצומוֹת הַיְגִיעוֹת כָּל ּּוְאַחַר ּהַמְסִירַת־נֶפֶש ׁ שֶׁהַצַדִיקִים אֲמִתִיִים מוֹסְרִים נַפְשָׁם ּמַמָש ׁ בְּכָל דוֹר וָדוֹר בִּשְׁבִיל תִקון נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵלֶ, ּוַעֲדַיִן הַשָׂטָן וְהַיֵצֶר הָרָע מְרַקֵד בֵּינָן ומִתְגָּרה בְּיִשְׂרָאֵל זֶה בְּעִנְיָן ּוְהָעִקָר,רַבֵּנו מֹשֶׁה בִּימֵי ֹ שֶׁמָצִינו ֹּכְּמו בְּעַצְמו,ּעָלָיו הַשָׁלוֹםֹ ,שֶׁאַחַר כָּל הַיְגִיעוֹת שֶׁהָיָה לו ּבִּשְׁבִיל תִקון נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל,ּובְסוֹף יָמָיו בָּא בִּלְעָם ימ הָרָשָׁעָ"ׂ וְהִכְשִׁיל שהַבְּרִית בִּפְגַם ם.וְלִפְעָמִים ּמֻכְרָח הַצַדִיק לְהִסְתַלֵק וְלָמות בִּשְׁבִיל זֶה,כִּי לְפִי ֹּעצֶם הִתְפַשְׁטות הַסִּטְרָא־אָחֳרָא אִי אֶפְשָׁר לו ֹ לִגְמֹר ּהַתִקון בִּשְׁלֵמות בַּחַיִים רַק לְאַחַר הִסְתַלְקותו.ָּּּומִזֶה ּהַפְגָם בהַמְנִיעוֹת וְהַבִּלְבּולִים וְהַמִלְחָמוֹת כָּל ּאִים ּוְהַמַחֲלֹקֶת,אֶל מִלְהִתְקָרֵב הָאָדָם אֶת ּּהַמוֹנְעִים ּּהַקְדֻשָׁה,ּומְעַכְּבִים אוֹתו ֹ מִלְהוֹצִיא הַחַיות דִקְדֻשָׁה הַפֹעַל ַ אֶל מִכֹּח ֹ בִּשְׁלֵמות ּשֶׁלו,הַמְנִיעוֹת כָל ְּכִּי ּמִלּהִתְקָרֵב אֶל הַקְדֻשָׁה בָּאִים מִטֻמְאַת קֶרִי,רַחֲמָנָא ּלִצְלַן,כִּי"קֶרִי"מְנִיעָה לְשׁוֹןִׁ,ׁ רַש ֹ שֶׁפֵרֵש ּכְּמו"י פָסוק עַל בְּחֻקֹתַי ּבְּפָרָשַׁת"קֶרִי עִמִי תֵלְכו ּאִם." )הלכותהכשר־כלים,הלכהד',אותיות ט"ו י"זלפי אוצר היראה-ברית,אותכ"ג( הן הנה היו לבני־ישראל בדבר בלעם )במדבר לא,טז( ּדַע,כִּיּּהַדִבּורִיםשֶׁלהָרָשָׁעּשֶׁהואבַּר־ּדַעַתמוֹלִידִים ַ ּנִאוףּבְּהַשׁוֹמֵע,כִּיּהַזִווגִיםנִמְשָׁכִיםּמֵהַדַעַתֹ,כְּמו ּשֶׁכָּתוב)בראשיתד:(וְהָאָדָםֶ יָדַעאתֹ ּחַוָהּאִשְׁתו; ּוכְתִיב)במדברלא:(כָּלּאִשָׁהׁ יֹדַעַתאִיש.ׁ ְאַךיֵש שְׁנֵימִינֵיּּזִווגִים,ּהַיְנוּּזִווגּּדִקְדֻשָׁה,ּהואּּהִתְקַשְׁרות ּלְצַדִיקִיםוְאֶלּהַתוֹרָהוְאֶלּהַשֵׁםְיִתְבָּרַך,זֶהְנִמְשָׁך ּמִדַעַתּּדִקְדֻשָׁה;ּּוְזִווגִיםשֶׁלעֲבֵרָהנִמְשָׁכִיםּמִדַעַת ּּדִקְלִפָה.ּּוְהַדִבּורּהואּּהִתְגַּלותּהַדַעַת,כִּיאֵיןיוֹדְעִים מַהּּשֶׁבַּדַעַתּאֶלָאעַל־יְדֵיּּהַדִבּורֹ,כְּמוּשֶׁכָּתוב )תהליםיט:(וְלַיְלָהּלְלַיְלָהּיְחַוֶהּדָעַת.ּיְחַוֶהּמִלְשׁוֹן ּּדִבּור,ּּשֶׁהַדִבּורמְדַבֵּרמַהּּשֶׁבַּדַעַת.ּוכְשֶׁרָשָׁעמְדַבֵּר ּומוֹצִיאּמִפִיוהֲבָלִים,מוֹלִידאֲוִירִיםּאַרְסִיִיםשֶׁל ּנִאוףַ,ּוְהַשׁוֹמֵעּמִמֶנוּּהַדִבּורִיםוְנוֹשֵׁםנְשִׁימוֹת,ֹ מַכְנִיס ּבְּגופוּּאֵלוהָאֲוִירִים.ְ ְּולְפִיכָךבְּבִלעָם,ּשֶׁהואבְּחִינוֹת ּדַעַתּּדִקְלִפָהֹ,כְּמוּּשֶׁדָרְשׁוּחֲכָמֵינוזִכְרוֹנָםלִבְרָכָה ~ ו ~ )ספריפ'וזאתהברכה,ובזוהרשמותדףכא:,בלק דףקצג(:עַלּּפָסוק:לֹאקָםכְּמשֶׁהּוְכו'–בְּיִשְׂרָאֵללֹא קָם,אֲבָלּבָּאֻמוֹתקָם,ּּומָנובִּלְעָם.כִּימשֶׁהּהואּדַעַת, וְלָזֶהֹ נִקְרָאּדוֹרוּדוֹרּדֵעָה)ויק"רפ"ט(,ְּולְכָךּּכְּשֶׁנָטְלו מוֹאָבעֵצָהּמִמִדְיָן,ּאָמְרולָהֶם:ֹ אֵיןכֹּחוּאֶלָאּבַּפֶה,כִּי ּהַפֶהּהואּּהִתְגַּלותּהַדַעַת.אָמַרמוֹאָב:אַףּאָנונָבוֹא עֲלֵיהֶםֹּ בְּאָדָםֹשֶׁכחוּבַּפֶה,כִּיּהואגַּם־כֵּןּדַעַת ּּדִקְלִפָהֹ,כְּמוּשֶׁכָּתוב)קהלתז:(אֶתזֶהּלְעֻמַתזֶה עָשָׂהאֱלֹקִים.וְזֶהּשֶׁכָּתוב)במדברכדַ(:וְיוֹדֵעּדַעַת עֶלְיוֹן;ּוְדָרְשׁוּרַבּוֹתֵינוזִכְרוֹנָםלִבְרָכָה)ברכותז(, ּשֶׁיָדַעֹ מָתַיּׁהַקָדוש־ְּבָּרוך־ּהואכּוֹעֵס,כִּיֹ ּכְּשֶׁהַדַעַת אֵינוּּבְּיִשׁוב,ׁ אֲזַייֵשכַּעַסֹ,כְּמוּשֶׁאָמְרוּרַבּוֹתֵינו זִכְרוֹנָםלִבְרָכָה)פסחיםסו:(:כָּלהַכּוֹעֵסֹ,חָכְמָתו ּּמִסְתַלֶקֶתּמִמֶנו.ְּולְפִיכָךכְּשֶׁכָּעַסמשֶׁהּרַבֵּנו,עָלָיו ּהַשָׁלוֹם,עַלאַנְשֵׁיּהַצָבָאּכְּשֶׁבָּאוּמִמִדְיָן,ּּנִסְתַלֵק ּמִמֶנוּהַדַעַת,ְוְהֻצְרַךאֶלְעָזָרלוֹמַרהִלְכוֹתטְבִילוֹת כֵּלִים.ּּוכְשֶׁהַדַעַתשָׁלֵם,אֲזַיאֵיןכַּעַסֹ,כְּמוּשֶׁכָּתוב )ישעיהיא:(לֹאּיָרֵעווְלֹאּיַשְׁחִיתובְּכָלָ הַרקדְשִׁי,כִּי מָלְאָההָאָרֶץּדֵעָה.ּובִלְעָםהָיָהּמִסְתַכֵּלבְּדַעַת ּּדִקְלִפָה,ּשֶׁהואמוֹתָרוֹתשֶׁלּדַעַתעֶלְיוֹן,ּוכְשֶׁמִשְׁתַנֶה, ׁ יָדַעּשֶׁהַקָדוֹש־ְּבָּרוך־ּהואבְּכַעַס.נִמְצָא,שֶׁבִּלְעָםּהוא ּדַעַתּּדִקְלִפָה,וְעַל־ּ יְדֵיּדִבּורָיוהוֹלִידאֲוִירִיםּאַרְסִיִים שֶׁלּנִאוף.לָזֶהּכְּשֶׁבָּאוּמִמִלְחֶמֶתמִדְיָן,נֶאֱמַר )במדברלא:(ּוַיִקְצֹףמשֶׁהעַלּּפְקודֵיהֶחָיִל,ּוַיֹאמֶר ּהַחִיִיתֶםכָּלנְקֵבָה,הֵןּהֵנָהּהָיובִּדְבַרבִּלְעָם.בִּדְבַר ּדַיְקָא,כִּיעַל־יְדֵיּדְבָרָיו,ּשֶׁהואּּהִתְגַּלותֹ ּהַדַעַתּשֶׁלו, הוֹלִידּנִאוףבְּמִדְיָן.ְּולְפִיכָךּכְּשֶׁבָּאוּמִמִלְחֲמוֹתמִדְיָן כְּתִיב)שם:(ּּוַיִקְרְבואֶלמשֶׁה)רָאשֵׁי(ּהַפְקֻדִיםּוְכו' ּּוַיֹאמְרוּוַנַקְרֵבאֶתקָרְבַּןה'ּוְכו'ּלְכַפֵרֹׁ עַלנַפְשּתֵינו לִפְנֵיה'.ּוְדָרְשׁוּרַבּוֹתֵינוזִכְרוֹנָםלִבְרָכָה)שבתסד(, ְשֶׁכָּךּאָמְרו:אַף־עַל־ּפִיּשֶׁמִידֵיעֲבֵרָהּיָצָאנו,מִידֵי ּהִרְהורלֹאּיָצָאנו) .לקוטי מוהר"ן א'–סימן מ"ג( אך את הזהב ואת הכסף )במדבר לא,כב( עַלֵׁ־יְדֵי הַהֶכְשר עַלׁ־יְדֵי הָאֵש,עַל־יְדֵי זֶה מַמְשִׁיכִין ּּבְּחִינַת מַפֶלֶת הָרְשָׁעִים בָּעוֹלָם הַזֶה... ּכִּי פְלִיטַת הָאִסּור לַחוץ עַל־יְדֵי הָאֵש ׁ זֶה בְּחִינַת ּּשֶׁפוֹלְטִין וְזוֹרְקִין אֶת הָרְשָׁעִים לַחוץ,כִּי הָרְשָׁעִים הֵם הָאִסּור ּבִּבְחִינַתהַקְלִפָה ּשֶׁהוא,הַכְנָעָתָם ּוְעִקַר ּומַפַלְתָם שֶׁהוא בְּחִינַת פְלִיטַת הָאִסּור לַחוץ הוא עַלׁ־יְדֵי הָאֵש,ּּכִּי עִקַר מַפֶלֶת הָרְשָׁעִים לֶעָתִיד,בְּיוֹם ּּהַדִין הַגָּדוֹל וְהַנוֹרָא יִהְיֶה עַלׁ־יְדֵי הָאֵש,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב: "כִּיבָאֵש ׁ ה'ּּנִשְׁפָט וְכו'",ּוכְתִיב" :ּּכִּי הִנֵה הַיוֹם בָּא ּבּוֹעֵר כַּתַנור וְכו'ּּכִּי מֵהָאֵש ׁ יָצָאו וְהָאֵש ׁ תֹאכְלֵם",כִּי ּהֵם חִמְמו עַצְמָן בְּאֵש ׁ הַתַאֲווֹת וְלֹא דַי לָהֶם בָּזֶה,ִאַף ּגַּם הִבְעִירו בָּהֶם אֵש ׁ הַקִנְאָה בְּצַדּיקֵי אֱמֶת ובִכְשֵׁרֵי ּיִשְׂרָאֵל וְרָדְפו אוֹתָם בְּכָל מִינֵי הָרְדִיפוֹת,עַל־כֵּן יִהְיֶה ּּמַפַלְתָם עַלַ־ּיְדֵי הָאֵש ׁ כַּנ"ל.וְזֶה בְּחִינַת הֶכְשֵׁר כֵּלִים ּלְהַפְלִיט הָאִסּור שֶׁבָּהֶם עַלׁ־יְדֵי הָאֵש,ּדְהַיְנו שֶׁמַפִילִין הָרְשָׁעִיםּשֶׁהֵם בְּחִינַת הָאִסּור עַלׁ־יְדֵי הָאֵשֹ ,ּוכְמו ּשֶׁכָּתובׁ: "ּכָּל דָבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵש ׁ תַעֲבִירו בָאֵש"ֹ, ְְּּוכְדֶרֶך תַשְׁמִישׁו ֹ כָּך הַגְעָלָתו,ּּכִּי כְּפִי מַה שֶׁנִדְבָּק ּהָאִסּור,ּשֶׁהוא בְּחִינַת הָרָשָׁע עַלֵ־יְדֵי הָאֵש ׁ כְּמו ֹ כן ֹ עַל ֹ ולְהַפִילו לְהַפְלִיטו ּּצְרִיכִיןׁ־הָאֵש יְדֵי.נִמְצָא, עַל כֵּלִים שֶׁהֶכְשֵׁר־מַפֶלֶת בְּחִינַת ׁ זֶה הָאֵש ּיְדֵי הָרְשָׁעִים,שֶׁעַל־ּּיְדֵי זֶה נִשְׁלָם הַדִבּור.ְוְזֶה בְּחִינַת אַך וְכו הַכָּסֶף וְאֶת הַזָהָב ּּאֶת,'רַבּוֹתֵינ ַּוְדָרְשׁוז ּו"ל, ּשֶׁצְרִיכִין לְהַעֲבִיר הַחֲלֻדָה מֵהַמַתֶכֶת וְכו'.וְזֶה רֶמֶז ְּּשֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַמְשִׁיך בְּחִינַת מַפֶלֶת הָרְשָׁעִים שֶׁהוא ּבְּחִינַת פְלִיטַת הָאִסּור לַחוץ כִּי אִם עַל־יְדֵי הָאֱמֶת )מוהר בלקוטי כמבואר"ן,א חלק,'ס תורה"ו, שלעתהתגלות ידי על הרשעים מפלת יהיה יד האמת,שכתוב כמו"צדיק בין וראיתם ושבתם לרשע,בין עובד אלוקים לאשר לא עבדו".(וְזֶה תְחִלָה לְהַעֲבִיר שֶׁצְרִיכִין הַחֲלֻדָה הַעֲבָרַת ּבְּחִינַת ְּמֵהַזָהָב וְהַכֶּסֶף אֶת הַחֲלֻדָה וְלֹא יִשָׁאֵר כִּי אִם הַזָהָב וּהַכֶּסֶף כְּמו ֹ שֶׁהואִׁ)ּכְּמו ֹ שֶׁפֵרֵש ׁ רַש"י שָׁם.(ּוְזֶהו לְשׁוֹן "ְאַך",ּּשֶׁלֹא יְהֵא שָׁם חֲלֻדָהֹ ,ְּּאַך הַמַתֶכֶת יִהְיֶה כְּמו ּשֶׁהואֹ,עַד כָּאן לְשׁוֹנו.ָּזֶה בְּחִינַת אֱמֶת שֶׁיִהְיֶה נִשְׁאָר ּהַדָבָר כְּמו ֹ שֶׁהוא וְלֹא תְחַפֶה עּלָיו הַחֲלֻדָה,שֶׁהִיא ּמְקַלְקֶלֶת הַזָהָב וְהַכֶּסֶף,ּומְחַפֶה ומַסְתִיר אוֹתו ֹ עַד לִנְחֹשֶׁת זָהָב בֵּין נִכָּר שֶׁאֵין,שֶׁקֶר בְּחִינַת ּּשֶׁזֶהו הָאֱמֶת נִכָּר שֶׁאֵין עַד הָאֱמֶת עַל הַחוֹפֶה,ּּדְהַיְנו שֶׁעַלָ־ּּיְדֵי רִבּוי הַמַחֲשָׁבוֹת זּרוֹת וְהַפְנִיוֹת שֶׁלו ֹ נֶחְפָה וְנִתְכַּסֶּה הָאֱמֶת עַד שֶׁאֵין מַכִּירִין בֵּין אֱמֶת לְשֶׁקֶר. וְעַל־הָאִסּור פְלִיטַת ּּכֵּן,מַפֶלֶת בְּחִינַת ּּשֶׁהוא הָרְשָׁעִים,אִי אֶפְשָׁר כִּי אִם עַל־ְּּּיְדֵי שֶׁמַעֲבִירִין הַחֲלֻדָה ּתְחִלָה שֶׁהוא בּחִינַת הַשֶׁקֶר הַחוֹפֶה עַל הָאֱמֶת,וְלֹא ּיִשָׁאֵר כִּי אִם הַדָבָר כְּמוֹת שֶׁהוא,ּשֶׁהוא בְּחִינַת אֱמֶת,ּכִּי אֱמֶת הוא אֶחָד)ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב בְּמָקוֹם אַחֵר ּבְּהַתוֹרָה אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא בְּסִימָן נא,ּעַיֵן שָׁם.(ָׁכִּי אֱמֶת אִי אֶפְשר לוֹמַר כִּי אִם אֶחָד,ּּדְהַיְנו עַל זָהָב זָהָב,ּוְעַל כֶּסֶף כֶּסֶף וְכו,'ּּאֲבָל הַשֶׁקֶר הוא הַרְבֵּה,כִּי ּּיְכוֹלִין לוֹמַר שֶׁקֶר עַל זָהָב שֶׁהוא נְחֹשֶׁת או ֹ בְּדִיל וְכו,' ּעַיֵן שָׁם.ְּּוְזֶהו בְּחִינַת אַך אֶת הַזָהָב וְאֶת הַכָּסֶף אֶת ּּהַנְחֹשֶׁת וְכו,'ּשֶׁהֵם כָּל מִינֵי מַתָכוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת כְּלַל ּהַגְּוָנִין שֶׁבַּמָמוֹן,ּשֶׁשָׁרְשָׁם בִּקְדֻשָׁה גָּבֹה ַ מְאֹד,כִּי הֵם עִלָאִין גְּוָנִין ּבְּחִינַתַ)ז בִּדְבָרָיו ּּכַּמובָן"בְּכַמָה ּל מְקוֹמוֹת(ְ,ּאֲבָל מִי שֶׁנוֹפֵל לּתַאֲוַת מָמוֹן וְכָבוֹד וְהוא ְּבִּכְלַל נִצְרָך לַבְּרִיוֹת,ַּשָׁם הוא בְּחִינַת נְפִילַת הַגְּוָנִין ּהַנ"ל,לַבְּרִיוֹת אָדָם שֶׁנִצְרָך כֵּיוָן בְּחִינַת ְּּּשֶׁהוא ּנִשְׁתַנֶה פָנָיו לְכַמָה גְּוָנִין,ֶּשֶׁהוא מַה שֶׁמְחַפֶה הַשֶׁקֶר בְּאֵיזה אֱמֶת,ּשֶׁבָּזֶה יֵש ׁ כַּמָה וְכַמָה גְּוָנִין שֶׁנִמְשְׁכו ~ ז ~ ּּמִנְפִילַת הַגְּוָנִין עִלָאִין שֶׁבְּכֶסֶף וְזָהָב,ַּכִּי עִקַר רֹב ּהַפְנִיוֹת שֶׁל כָּל אֶחָד הוא בְּעִנְיַן הַמָמוֹן כַּיָדוע,וְעַל־ֶכֵּן ּמְרֻמָז בְּפָסוק זֶה בִּטול הַשֶׁקר,ְּּשֶׁזֶהו בְּחִינַת אַך אֶת ּהַזָהָבַ,ְּּּשֶׁיִשָׁאֵר אַך הַזָהָב כְּמוֹת שֶׁהוא כַּנ"ל,ּּדְהַיְנו ּשֶׁיִשָׁאֲרו הַגְּוָנִין עִלָאִין שֶׁבְּזָהָב וָכֶסֶף כְּמוֹת שֶׁהֵם,ֶׁוְלֹא ּיְשַׁנֶה אוֹתָם חַס וְשָׁלוֹם בִּשְׁבִיל הַפְנִיוֹת ושְׁקָרִים של ּתַאֲוַת מָמוֹן,שֶׁעַל־ּיְדֵי זֶה הוא פוֹגֵם ומְשַׁקֵרבִּגְוָנִין ּעִלָאִין.)לקוטי הלכות-הלכות הכשר כלים ד,'אות מ"ג(

EN:
Based on the teaching "I am Hashem that is My name" — Likutay Moharan (Book 1), Torah Lesson 11. See the entire teaching there. The principle: there is yichuda ila'a (upper unification) and yichuda tata'a (lower unification) — that is, "Hear O Israel" is the upper unification and "Blessed is the name of His glorious kingdom forever" is the lower unification. And through this one merits to come to the insights of Torah in its depth. For through speaking words of Torah verbally — as it is written (Proverbs 4): "for they are life to those who find them" — l'motzi'ayhem: to those who bring them forth through the mouth — through this, speech illuminates one in all the places where one needs to do teshuvah, as it is said: "open your mouth and your words shall illuminate." Until one rises from a low and fallen level to the insights of Torah in its depth. But one cannot merit illuminated speech except through the annulment of pride, which is the aspect of guarding the covenant. And guarding the covenant is in two aspects: the aspect of yichuda ila'a and yichuda tata'a. And through this one merits livelihood. And speech is called tziparta — the bird that stands with its feet in the water and its head reaches to the heavens, as the Midrash says regarding the leper who must bring two living kosher birds: "let the chatterer come and atone for the chatterer." And this is what Rav Ashi said: "is this the ziz-sadai?" The ziz is the aspect of the lower unification, the aspect of Metatron, the aspect of miknaph haaretz — for it is stated in the Midrash: there is one bird at the shores of the sea etc. — which is the aspect of Metatron etc. See there.

Segment 3
HE:
ׁ ּכָּל דָבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵש ׁ תַעֲבִירו בָאֵש )במדבר לא,כג( ּכִּי מֵהָאֵש ׁ יָצָאו וְהָאֵש ׁ תֹאכְלֵם וְכו'ְ)יחֶזְקֵאל טו(,כִּי ּמֵאַחַר שֶׁכְּבָר נִבְלַע הָאִסּור,ּּשֶׁהוא הַטֻמְאָה,בַּכְּלִי, הַטֶבַע מִבְּחִינַת נִמְשָׁך זֶה ְּשֶׁכָּל,כְּפִירוֹת ּּדְהַיְנו ּשֶׁמִשָׁם נִמְשָׁכִין כָּל הַטֻמְאוֹת וְכָל הָאִסּורִים,ּוכְשֶׁכְּבָר ּנִבְלַע הָאִסּור בַּכְּלִיׁ אֵין לו ֹ טָהֳרָה כִּי אִם עַל־יְדֵי הָאֵש,ׁ הַטֶבַע שֹׁרֶש בְּחִינַת ּּשֶׁהוא)ׁ זֶהו הָאֵש ּכִּי ְּּּּבְּחִינַת תֹקֶף הַדִין שֶׁנִמְשָׁך מִבְּחִינַת הַטֶבַע.וְעַל־כֵּן הָרִאשׁוֹן אָדָם עַל־יְדֵי ׁ בְּמוֹצָאֵי־שַׁבָּת הָאֵש ָנִבְרָא ַּשֶׁהִקִיש ׁ שְׁנֵי רְעּפִים זֶה בָּזֶה כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינו ז"ל זֶה ּרֶמֶז עַל בְּחִינַת הַטֶבַע,ּּשֶׁנִתְעַלֵם הַהַשְׁגָּחָה.ּכִּי הַטֶבַע ּהוא בְּחִינַת"ּּכֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶה"ֵׂ, מַעֲש עַל־יְדֵי ׁ שֶׁהָיָה הָאֵש בְּרִיאַת בְּחִינַת ּּשֶׁזֶהוה הָאָדָם,ּוְעַל־כֵּן מִשָׁם עִקַר אֲחִיזַת הַטֶבַע שֶׁהוא תֹקֶף ּהַדִין(,ּּכִּי מֵהָאֵש ׁ יָצָאו וְכו,'אֲבָל כְּשֶׁעֲדַיִן לֹא נִבְלַע ּהָאִסּור בַּכְּלִי רַק שֶׁיָצָא מֵרְשׁות הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִיםֹ, ּדְהַיְנו שֶׁיָצָא מִדַעְתו ֹ ורְשׁותוִּ,ֹ כּּי עִקַר בְּחִינַת רְשׁותו ֹּשֶׁל אָדָם הוא הַדַעַת שֶׁהוא קוֹנֶה כָּל הַחֲפָצִים תַחַת ּרְשׁותו,בִּבְחִינַת)נְדָרִים מאָ (ּּדַעַת קָנִית ָ מֶה חָסַרְת ּוְכו,'ּכִּי עִקַר הָאָדָם הוא הַדַעַת,ֵּוְעַל־כֵּן כְּשֶׁיוֹצֵא ּהַכְּלִי מֵרְשׁות הָעוֹבְדי כּוֹכָבִים,ּהַיְנו מֵרְשׁות דַעַת הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים,ּשֶׁהוא בְּחִינַת הַטֶבַע וְכוֹ ',ּאֲזַי דַי לו בִּטְבִילָה בְּמִקְוֶה,ּשֶׁהוא בְּחִינַת עָלְמָא דְאָתֵי שֶׁמִשָׁם ּמְקַבְּלִין ומַמְשִׁיכִין בְּחִינַת הַשְׁגָּחָה,ְּּּלְשַׁבֵּר ולְבַטֵל בּחִינַת הַטֶבַע,ּשֶׁעַל־יְדֵי זֶה יוֹצְאִין מִטֻמְאָה לְטָהֳרָה, יִשְׂרָאֵל לִרְשׁות כּוֹכָבִים הָעוֹבְדֵי ּּמֵרְשׁות,שֶׁהֵם ּּלְמַעְלָה מֵהַטֶבַע וְכו') .הלכות נטילת ידיים שחרית– הלכה ב,'אות טו( ְּּאַך בְּמֵי נִדָה יִתְחַטָא )במדבר לא,כג( ַ ּּוְדָרְשׁו רַבּוֹתֵינו זֹ "ּל מִזֶה שֶׁכֵּלִים צְרִיכִין טְבִילָה כְּמו ּנִדָה,ּּׁכִּי טְבִילַת כֵּלִים הוא בִּבְחִינַת טְבִילַת נִדָה ּמַמָש,ּּכִּי דַם נִדוֹת בָּא עַל־יְדֵי חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן ּשֶׁחָטָא בְּעֵץ הַדַעַת,עַל־יְדֵי זֶה נִגְזַרֶ: "בְּעּצֶב תֵלְדִי בָנִים",ּּשֶׁהִיא דַם נִדוֹת,ּומֵחֲמַת זֶה צְרִיכָה הַנִדָה ּּטְבִילָה לְתַקֵן ולְטַהֵר מִבְּחִינַת בְּעֶצֶב.ּבְּחִינַת עַצְבות, מָרָה שְׁחֹרָה,ּּאַנְפִין חֲשׁוכִין,מִיתָה,ּפְגַם הַבְּרִית, הָרִאשׁוֹן אָדָם חֵטְא בְּחִינַת ּשֶׁהואְּ,כֹ שֶׁכָּתוב ּמו: "ָּבְּיוֹם אֲכָלְך מִמֶנו וְכו'."ּוְזֶהו בְּעַצְמו ֹ בְּחִינַת טְבִילַת ּכֵּלִים כְּדֵי לְטַהֵר אֶת הַכְּלֵי מַתָכוֹתֹ ,ּשֶׁיָצְאו מֵרְשׁותו ּּומָמוֹנו ֹ שֶׁל שִׁבְעִים אֻמוֹת,ַּּמִפְגַם הָעֲבוֹדָה זָרָה הַנֶאֱחָז בְּיוֹתֵר בְּמִינֵי מּּתָכוֹת שֶׁהֵם שֹׁרֶש ׁ הַמָמוֹן,כְּדֵי לְטַהֲרָם ּּמֵהָעֲבוֹדָה זָרָה הַכְּלולָה מִכָּל הָעֲבוֹדוֹת זָרוֹת שֶׁהוא ּבְּחִינַת תַאֲוַת מָמוֹן)כמובא בלקוטי מוהר"ן א'– סימן כ"ג(ּ שֶׁזֶהו בְּחִינַת בְּעִצָבוֹן תֹאכֲלֶנָה.נִמְצָאְ, ט בִּבְחִינַת ּׁשֶׁהואמַמָש נִדָה ּּבִילַת,ֹ שֶׁאָמְרו ַּכְּמו ּרַבּוֹתֵינו ז"ל:ּקָשִׁין מְזוֹנוֹתָיו כִּפְלַיִם כַּיוֹלֵדָה דְאִלו שָׁם כְּתִיב" :בְּעֶצֶב",וְהָכָא" :ּבְּעִצָבוֹן"ַּוְכַמובָא זֶה בַּמַאֲמָר ּהַנ"ל,שָׁם ּעַיֵן.אַחַת בִּבְחִינָה שֶׁהֵם נִמְצָאֹ,ַ ּוכְמו ּשֶׁכָּתוב שָׁם בַּמַאֲמָר הַנ"ל,ּּשֶׁתַאֲוַת מָמוֹן הוא בְּחִינַת ּּדַם נִדוֹת,ּעַיֵן שָׁם: מַתָכוֹת כְּלֵי וְשֶׁל נִדָה שֶׁל הַטְבִילָה בְּחִינַת ּוְזֶה ּּבִּבְחִינַת וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן ומִשָׁם ּיִפָרֵדַ,ּּכִּי הַפֵרוד מּתְחִיל רַק אַחַר שֶׁמַשְׁקֶה אֶת הַגָּן, ּומִשָׁם מַתְחִיל הַפֵרוד עַל־ּיְדֵי בְּחִינַת עֵץ הַדַעַת טוֹב ְוָרָע שֶׁבְּתוֹך הַגָּן.וְעַלֹ ־ּּכֵּן כְּדֵי לְתַקֵן ולְטַהֵר עַצְמו עַל שֶׁהוא נִדוֹת דַם ּמִבְּחִינַת־הַדַעַת עֵץ ּּיְדֵי פְגַם ּּשֶׁמִשָׁםּּהַפֵרוד,עַל־כֵּן חוֹזְרִין אֶל שָׁרְשָׁן,ּשֶׁזֶה בְּחִינַת טְבִילָה,ּּדְהַיְנו שֶׁחוֹזְרִים וְטוֹבְלִים בְּמִקְוֵה מַיִם,שֶׁהִיא בְּחִינַת נָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן,ּשֶׁהוא בְּחִינַת תְשׁובָה,ְּשֶׁהוא ּבְּחִינַת כֻּלו ֹ טוֹב קֹדֶם הַפֵרוד שֶׁשָׁם נִתּּתַקֵן הַכֹּל. )הלכות הכשר כלים א'( ׁ ּכָּל דָבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵש ׁ תַעֲבִירו בָאֵש )במדבר לא,כג( בְּחִינַת ֹ הוא קוֹנו ֹ לְבֵין בֵּינו שֶׁמְדַבְּרִים ַּמַה ּרוחׁ־ּהַקֹדֶש.ְּוְדָוִד הַמֶלֶך,ּעָלָיו הַשָׁלוֹםֹ ,ְשֶׁהָיָה מַעֲלָתו גְּדוֹלָה מאֹד,ּיִסֵּד מִזֶה סֵפֶר תְהִלִים.ַוְכֵן כָּל אֶחָד לְפִי רוח בְּחִינַת ֹ הוא ּּבְּחִינָתוׁ־ּהַקֹדֶש,ֹ שֶׁכָּתוב ּכְּמו )תהלים כז:(ָלְך אָמַר לִבִּיִׁ,ּּכְּמו ֹ שֶׁפֵרַש ׁ רַש"י:ָלְך– ָָּּבִּשְׁבִילְך ובִשְׁלִיחותְך,אָמַר לִי לִבִּיִ.ּשֶׁכָּל הַדְבָרים ּשֶׁהַלֵב אוֹמֵרׁ,ְּּּהֵם דִבְרֵי הַשֵׁם יִתְבָּרַך מַמָש,ַּוְהוא ּבְּחִינַת רוחׁ־ּהַקֹדֶש.ְּּוְצָרִיך לְחַדֵש ׁ תָמִיד,ּלְבַקֵש ׁ בְּכָל ּפַעַם בְּתַחֲנונִים וְדִבְרֵי רִצויִים חֲדָשִׁים.וְלִזְכּוֹת לָזֶה, הַלֵב טָהֳרַת ְּצָרִיךֵ,הַל ּוְטָהֳרַתעַל הוא ּב־יְדֵי יִתְבָּרַך ֹ לְהַשֵׁם לִבּו ובוֹעֵר ְּשֶׁמִתְלַהֵב,עַל־יְדֵי־זֶה הַלֵב ּנִטְהָרֹ .או לַעֲבֵרָה וְנִבְעָר שֶׁנִתְלַהֵב נֶגֶד ּכִּי לְתַאֲוָה רָעָה,חַס וְשָׁלוֹםֹ,ּּשֶׁמִזֶה נִטְמָא לִבּו,ֹנֶגֶד זֶה ְּצָרִיך שֶׁיִתְלַהֵב וְיִבְעַר לִבּוְּ לְהַשֵׁם יִתְבָּרַך,וְעַל־ֹיְדֵי זֶה יִטְהַר לִבּו,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב)במדבר לא:(ּׁכָּל דָבָר אֲשֶׁר ּּיָבֹא בָאֵש ׁ תַעֲבִירו בָאֵש.ּוכְשֶׁיֵש ׁ לו ֹ טָהֳרַת הַלֵב,אֲזַי ּזוֹכֶה לְדַבֵּר בְּכָל פַעַם דִבּורִים חֲדָשִׁים,ּשֶׁהוא בְּחִינַת ~ ח ~ ַ ּרוחַ־ׁהּקֹדֶש.ּוְזֶהו:לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹקִים,אֲזַיַ :ּוְרוח ּנָכוֹן חַדֵש ׁ בְּקִרְבִּי,ּשֶׁיִזְכֶּה לְחַדֵש ׁ דִבּורִים חֲדָשִׁיםַ, ּשֶׁהֵם בְּחִינַת רוחַ־ּּהַקֹדֶש ׁ כַּנ"ל) .לקוטי מוהר"ן א'– סימן קנ"ו( תרבות אנשים חטאים )במדבר לב,יד( ִ ׁאבַּמִדְרָש ּיתָא:גָד לִבְנֵי משֶׁה שֶׁאָמַר בִּשְׁבִיל: ּתַרְבּות אֲנָשִׁים חַטָאִיםׁ,נֶעֱנַש,שֶׁבֶּן בְּנו ֹ עָבַד לְפֶסֶל מִיכָה)סי חסידים בספר הובא'קלז, ובראשית־חכמה שער ענוה פרק ה.(ּוְהַדָבָר קָשֶׁהַ: ֹּּמָה עִנְיָן זֶה שֶׁל תַרְבּות אֲנָשִׁים חּּטָאִים לָעֹנֶש ׁ שֶׁלו, ּשֶׁיַעֲבֹד בֶּן בְּנו ֹ עֲבוֹדָה זָרָה.ּּ וְהַתֵרוץ,ּּכִּי אָמְרו חֲכָמֵינו זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה)כתובות קי:(:ּּכָּל הַדָר בְּחוץ־לָאָרֶץַ, ּכְּאִלו אֵין לו ֹ אֱלוֹה;ּּוְאָמְרו חֲכָמֵינו זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה )שבת צזֵׁ(:ֹהַחוֹשּד בִּכְשֵׁרִים לוֹקֶה בְּגופו;ּומשֶׁה הָיָה אוֹתָם חוֹשֵׁד,רוֹצִים אֵינָם גָד ובְנֵי רְאובֵן ּּשֶׁבְּנֵי בְּאֶרֶץ־ּיִשְׂרָאֵל שׁום חֵלֶקַ,ּנִמְצָא שֶׁאֵין לָהֶם אֱלוֹהַ, ּּבִּשְׁבִיל זֶה נֶעֱנַש ׁ בְּבֶן בְּנו ֹ שֶׁלֹא הָיָה לו ֹ אֱלוֹה,ֵׁכִּי הֵם כְּשּּרִים הָיו בַּדָבָר,ּּכִּי רָצו לִטֹל חֵלֶק בָּאָרֶץ גַּם־כֵּן, ּּכַּמובָא.)ליקוטי מוהר"ןא'-סימןק"ד.( תרבות אנשים חטאים )במדבר לב,יד( אִיתָא בַּגְּמָרָא)סנהדרין דף צא:(:ּכָּל הַמוֹנֵע ַ הֲלָכָה ּּמִפִי תַלְמִידַ,ּכְּאִלו גּוֹזְלו ֹ מִנחֲלַת אָבוֹת,ּשֶׁנֶאֱמַר: ּתוֹרָה צִוָה לָנו משֶׁה מוֹרָשָׁה וְכו'.וְכֵיוָן שֶׁרָאָה משֶׁה ּּשֶׁבְּנֵי רְאובֵן ובְנֵי גָד מְנִיאִין)לֵב(ּבְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִנַחֲלַת אֲבוֹתָם,לָהֶם קָרָא זֶה בִּשְׁבִיל:אֲנָשִׁים ּּתַרְבּות ּחַטָאִים)לב במדבר(ִ,וְתאונְקְלוֹס ּרְגֵּם:ּתַלְמִידֵי חַיָבַיָא ּגֻּבְרַיָא.מֵרַבָּנֵיכֶם קִבַּלְתֶם הַזֶה ּהַדָבָר, שֶׁרַבְּכֶם גָּזַל מִכֶּם הֲלָכוֹת,ַוַהֲלָכוֹת הֵם נַחֲלַת אָבוֹת ּכַּנ"ל,אֲבוֹתֵיכֶם בְּדַרְכֵי הוֹלְכִים אַתֶם גַּם ּּוְעַתָהִ, ּּורְצוֹנְכֶם לִגְזֹל מִישְׂרָאֵל נַחֲלַת אֲבוֹתָם.ּּובְפֶרֶק קַמָא ּדְבָבָא־בַתְרָא)ח:(:ּּומַצְדִיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים–ּּ אֵלו ּּמְלַמְדֵי תִינוֹקוֹת,ּוְעַכְשָׁו שֶׁרָאָה שֶׁהֵם מְחַיְבִים רַבִּים, ּשֶׁמְנִיאִין לֵב בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל,ַמִסְּתָמָא גַּם רַבָּם אֵינָם מּצְדִיקֵי הָרַבִּים,ּּאֶלָא מְחַיְבֵי הָרַבִּים.בִּשְׁבִיל זֶה קָרָא לָהֶם:אֲנָשִׁים ּּתַרְבּות)ּחַטָאִים(,אונְקְלוֹס ּוְתִרְגֵּם: ּתַלְמִידֵי גֻּבְרַיָא חַיָבַיָא:)ליקוטי מוהר"ןא'–סימן ק"ג.( אלה מסעי בני ישראל )במדבר לג,א'( ַּ ׁ אִיתָא בּמִדְרָשּשֶׁמַסְעֵיבְנֵייִשְׂרָאֵל,ּּדְהַיְנוּהַנְסִיעוֹת שֶׁבְּנֵייִשְׂרָאֵלנוֹסְעִיןּמִמָקוֹםלְמָקוֹם,הֵםּמְכַפְרִיןעַל ּאֵלֶהָאֱלֹהֵיךיִשְׂרָאֵל,ּהַיְנועַלּפְגַםעֲבוֹדָה־זָרָה,כִּי ּּאֲפִלוכְּשֶׁאֵיןעוֹבְדִיןעֲבוֹדָה־זָרָהׂ,יֵשּפְגַם עֲבוֹדָה־זָרָהכִּיּקִלְקולּהָאֱמונָההִיאגַּםכֵּןבְּחִינַת עֲבוֹדָה־ֹ זָרָהּוכְמוּּשֶׁמובָא)בְּשֵׁםהַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב(עַל ּּפָסוק)דבריםיא:(ּוְסַרְתֶםּוַעֲבַדְתֶםאֱלֹהִיםאֲחֵרִים, ּשֶׁתֵכֶףכְּשֶׁסָּרִיםּמֵהַשֵׁםְיִתְבָּרַךְּ ּהואבחִינַת עֲבוֹדָה־זָרָה,וְעַל־יְדֵיּהַנְסִיעוֹתשֶׁליִשְׂרָאֵלּנִתְכַּפֵר. וְכָלׁ זְמַןּשֶׁיֵשעֲבוֹדָה־זָרָהבָּעוֹלָם,חֲרוֹן־אַףבָּעוֹלָם )ספריפ'ראהוהובאבפירש"ישם.(נִמְצָא, ּּכְּשֶׁנִתְכַּפֵרּפְגַםעֲבוֹדָה־ַ זָרָהּכַּנ"ל,ּנִמְתָקהַחֲרוֹן־אַף, ְוְנִמְשָׁךּרַחֲמָנות.ּוְעִקַרּרַחֲמָנותּהואבִּבְחִינַת )בראשיתמג:(וְאֵלּשַׁדַיּיִתֵןלָכֶםרַחֲמִים–לָכֶם ּדַיְקָא.ּהַיְנוּשֶׁהַשֵׁםְיִתְבָּרַךּיִתֵןּלָנוּהָרַחֲמָנות,ּשֶׁיִמְסֹר אֶתּהָרַחֲמָנותּבְּיָדֵינו,ֹ כִּיאֶצְלוְיִתְבָּרַךיָכוֹללִהְיוֹת שֶׁגַּםהַחוֹלַאַתּהַקָשָׁהוְכָלּּהַיִסּורִיןהֵםֹ ּהָרַחֲמָנותּשֶׁלו, כִּיּבְּוַדַאיכָּלמַהּּשֶׁהַשֵׁםְיִתְבָּרַךעוֹשֶׂהלְהָאָדָם,ּּאֲפִלו ּיִסּורִיןקָשִׁים,הַכֹּלּהוארַקּרַחֲמָנות,אֲבָלּאָנו מְבַקְשִׁים,ְ ּּשֶׁיִתֵןויִמְסֹרּבְּיָדֵינואֶתּהָרַחֲמָנות,כִּיאֵין ּאָנומְבִינִיםֹ ּהָרַחֲמָנותּשֶׁלו,וְגַםאֵיןּאָנויְכוֹלִיןֹ לְקַבֵּל אוֹתוֹ ּהָרַחֲמָנותַ ּשֶׁלוּהַנ"ל,רַקּשֶׁהַשֵׁםְיִתְבָּרַךּיִתֵן ּבְּיָדֵינואֶתּהָרַחֲמָנות,ּשֶׁאֲנַחְנוּבְּעַצְמֵנונְרַחֵםּעָלֵינו, ּוְאֶצְלֵנוּהָרַחֲמָנותּבִּפְשִׁיטות,ּלְהִתְרַפֵאמִןהַחֹלִי ּוְכַיוֹצֵאבָּזֶה.ּוְזֶהויִשְׂרָאֵל–רָאשֵׁי־תֵבוֹת:אֵלּשַׁדַיּיִתֵן לָכֶםרַחֲמִיםַ,ּכַּנ"ל,כִּיּהָרַחֲמָנותנַעֲשֶׂהעַל־יְדֵימַסְעֵי בְנֵייִשְׂרָאֵלַ,ּכַּנ"ל.)ליקוטי מוהר"ןב'–סימןס"ב( אלה מסעי בני ישראל )במדבר לג,א'( ּיֵש ׁ תוֹרוֹת הַנְפולוֹת,שֶׁהֵם בְּחִינַת אֲוִירָא דְעָלְמָא)ּעַיֵן ּפְנִים(.ּרַק מֵחֲמַת שֶׁגַּם בָּהֶם יֵש ׁ טוֹב הַגָּנוז בָּהֶם,ּהַיְנו ּנִיצוֹצוֹת הַקְדֻשָׁה מִתוֹרַת אֱמֶת,ּוּצְרִיכִין לְבָרֵר הַטוֹב ּשֶׁבָּהֶם ולְהַעֲלוֹתו ֹ אֶל הַקְדֻשָׁה,בִּבְחִינַת"ּרִמוֹן מָצָא ֹ אָכַל ּתוֹכו,ֹ זָרַק ּקְלִפָתו."כָּל נִמְשָׁכִין ּּומִשָׁם בְּנֵי־אָדָם שֶׁל ּּהַטִלְטולִים,בַּדֶרֶך לֵילֵך ְְָּּשֶׁמֻכְרָחִין ֹּוְלִהְיוֹת נָע וָנָד ומְטֻלְטּל חוץ לְבֵיתו.כִּי כְּשֶׁאָדָם נָע ְּוָנָד בַּדֶרֶך,ּּהוא כְּמו ֹ שֶׁהוא בַּאֲוִירָא דְעָלְמָא,ַּכִּי הוא ֹ הַקָבוע לְבֵיתו ּחוץ;ּוכְשֶׁזוֹכֶה,מְבָרֵר הוא ַּאָז ּעַל־יְדֵי־זֶה אֶת הַטוֹב הַגָּנוז בְּהַתוֹרוֹת הַנְפולוֹת הַנ"ל, בְּחִינַת שֶׁהֵםדְעָלְמָא אֲוִירָא,בִּנְיָנִים מֵהֶם ּובוֹנֶה ּּדִקְדֻשָׁה.ּּוְזֶה סוֹד הֲלִיכַת יִשְׂרָאֵל בַּמִדְבָּר עִם הַמִשְׁכָּן ּּוְהָאָרוֹן וְהַלוחוֹת,ּוְשָׁם נִצְטַוו כָּל מִצְוֹת הַתוֹרָהֹ. ּכִּי זֶה כְּלָל שֶׁאֵין הַדִין נִמְתָק אֶלָא בְּשָׁרְשׁוֵּ,עַל־כן וְהַלוחוֹת הָאָרוֹן עִם הַמִשְׁכָּן שֶׁהָיָה עַל־יְדֵי ּדַיְקָא ּּבְּעַצְמָן עִם כָּל יִשְׂרָאֵל נָעִים וְנָדִים בַּמִדְבָּר שֶׁהוא ּבְּחִינַת אֲוִירָא דְעָלְמָא,ְּעַל־יְדֵי זֶה דַיְקָא בֵּרְרו וְהֶעֱלו ל הַנְפולוֹת הַתוֹרוֹת אֶת פַעַם ּבְּכָלעַד שָׁרְשָׁן ּשֶׁנִתְתַקְנו וְנַעֲשׂו תוֹרָה אֲמִתִית,ּּשֶׁזֶהו בְּחִינַת כָּל ּמִצְווֹת הַתוֹרָה הַקְדוֹשָׁה שֶׁנִצְטַוו בְּכָל פַעַם בַּמִדְבָּר ~ ט ~ ֹּבְּאֹהֶל מוֹעֵד שֶׁזָכו לָזֶה בְּכָל פַעַם עַל־יְדֵי שֶׁבֵּרְרו ּוְהֶעֱלו בְּכָל פַעַם תוּּרוֹת הַנְפולוֹת לְשָׁרְשָׁן.וְעַל־כֵּן ּנִכְתְבו כָּל מַסָּעוֹת שֶׁלָהֶם בַּתוֹרָה,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב:ּאֵלֶה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל,ּּכִּי מִכָּל הַמַסָּעוֹת שֶׁלָהֶם נַעֲשָׂה ּתוֹרָהִ. הָאוֹיְב הִכְנִיעו שֶׁלָהֶם הַמַסָּעוֹת בְּכָל ּוְעַל־כֵּןים ּּוְהַשׂוֹנְאִים שֶׁהֵם בְּחִינַת הַמִתְנַגְּדִים אֶל הָאֱמֶת,כִּי כָּזֹאת בִּקְדֻשָׁה בַּמִדְבָּר שֶׁנָסְעו הַמַסָּעוֹת ּעַל־יְדֵי ְַּּוְהַמִשְׁכָּן וְהָאָרוֹן הָלַך לִפְנֵיהֶם עַל־יְדֵי זֶה הִכְנִיעו כָּל ּהַקְלִפוֹת הַיוֹנְקִים מֵהַתוֹרוֹת הּּנְפולוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת ּאֲוִירָא דְעָלְמָא,ּובֵרְרו וְהֶעֱלו אֶת הַטוֹב הַגָּנוז שָׁם. ּוְכַמובָא בַּזֹהַר הַקָדוֹש ׁ שֶׁעַל־יְדֵי הֲלִיכָתָם בַּמִדְבָּר ּדָרְכו עַל הַקְלִפוֹתַ,ּּהַיְנו כַּנ"ל,ּכִּי כְּשֶׁמְבָרְרִין אֶת מִתוֹכָם ּּהַטוֹבוְנִתְבַּטְלִים נוֹפְלִים הַקְלִפוֹת ּ אֲזַי. )הלכות ברכת המזון-הלכה ה,'אותיות ה'ו'לפי אוצר היראה–טלטול,אות ג;'ועיין גם כןבהלכות שותפים-הלכה ב',אות ז'( אֵלֶּהמַסְעֵיבְנֵייִשְׂרָאֵל )במדבר לג,א'( אִיתָאבַּעֲשָׂרָהמַאֲמָרוֹתֵ: "אּלֶהמַסְעֵיבְנֵייִשְׂרָאֵל– בִּשְׁבִילּשֶׁחָטְאוּבְּאֵלֶהָאֱלֹקֶיךיִשְׂרָאֵל,בִּשְׁבִילזֶה ּיִסְעובְנֵייִשְׂרָאֵל."נִמְצָא,כָּלּהַנְסִיעוֹתשֶׁלאָדָםּהוא בִּשְׁבִילּקִלְקולּהָאֱמונָה,ּהַיְנובְּחִינַתעֲבוֹדָה־זָרָה,כִּי אִםֲ הָיָהמַאמִיןּבֶּאֱמונָהשְׁלֵמָה,ׁ ּשֶׁיָכוֹל ּהַקָדוֹש־ְּבָּרוך־ּהואֹ לְהַזְמִיןלוֹ כָּלצָרְכּו,לֹאַ הָיָהנוֹסֵע ּשׁוםנְסִיעָה.נִמְצָא,כִּיּהַנְסִיעָההִיאּקִלְקולּאֱמונָה, ּהַיְנובְּחִינַתעֲבוֹדָה־זָרָה.וְזֶהּשֶׁכָּתובבַּעֲבוֹדָה־זָרָה )ישעיהל(:צֵאֹ ּתֹאמַרלו.צֵא,זֶהבְּחִינַתנְסִיעָה ּוְטִלְטול.גַּםעַל־יְדֵיּטִלְטולּמְתַקֵןאֶתּּהַטִלְטולשֶׁגָּרַם, כִּבְיָכוֹל,לְמַעְלָהֹ,כְּמוּשֶׁכָּתוב)שםכח:(ּוְהַמַסֵּכָה צָרָהּכְּהִתְכַּנֵס.גַּםעַל־יְדֵיעֲבוֹדָה־זָרָהנִמְנָעּהַמָטָרְּ, ֹכמוּשֶׁכָּתוב)דבריםיא:(ּוַעֲבַדְתֶםאֱלֹהִיםאֲחֵרִים ּוְכו'וְלֹאיִהְיֶהמָטָר.ּוכְשֶׁאֵיןמָטָר,אֵיןשׂבַע,ּוכְשֶׁאֵין שׂבַע,אֵיןשָׁלוֹםֹ,כְּמוּשֶׁכָּתוב)תהליםעב:(ּיִשְׂאו הָרִיםשָׁלוֹםלָעָםֹ,ׁ כְּמוִׁ ּשֶׁפֵרַשּרַש"י,ּוכְשֶׁאֵיןשָׁלוֹם, אֲזַיׁ אֵיןאִישֹ עוֹזֵרלַחֲבֵרו,וְכָלאֶחָדַ ְצָרִיךלִנְסֹע ּוְלִטַלְטֵלּמִמָקוֹםלְמָקוֹםֹ בִּשְׁבִילּפַרְנָסָתו.גַּםּהַגָּלות בָּאעַלּּבִּטולּתוֹרָהֹ,כְּמוּשֶׁכָּתוב)ישעיהה:(גָּלָהּעַמִי מִבְּלִידָעַת.וְעַל־יְדֵיעֲבוֹדָה־ָּ זָרָהבאעֲצִירַתגְּשָׁמִים, ּוכְשֶׁאֵיןקֶמַח,אֵיןּתוֹרָה)אבותפרקג() .לקוטי מוהר"ן א'–סימן מ'( אלה מסעי בני ישראלוכו' ויכתבמשהאתמוצאיהםלמסעיהם )במדבר לג,א'-ב'( ּכִּי כָּל הַטִלְטולִים וְהַנְסִיעוֹת שֶׁל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל,הֵם ּבִּשְׁבִיל בֵּרור הַהֲלָכוֹת,כִּי הַהֲלָכוֹת הֵם בְּחִינַת רַגְלֵי ּּהַקְדֻשָׁה,בְּחִינַת הֲלִיכוֹת עוֹלָם,ַּּכְּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל)ּמְגִלָה כח:(:ּאַל תִקְרֵי'הֲלִיכוֹת'ּאֶלָא'הֲלָכוֹת,'כִּי ְְּּּעִקַר הַהִלוך דִקְדֻשָׁה לֵילֵך ולְהִתְקָרֵב לַהִ'יְתְבָּרַך, ּהוא עַל־יְדֵי הַהֲלָכוֹת הַקְדוֹשׁוֹת שֶׁל הַתוֹרָה,וְעַל־כֵּן ָּּּּנֶאֱמַר עַל הַתַלְמִידֵי חֲכָמִים וְהֵם תֻכּו לְרַגְלֶך וְכוַ' ּּוְדָרְשׁו רַבּוֹתֵינו ז"ּל אֵלו תַלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁמְכַתְתִין ּרַגְלֵיהֶם מֵעִיר לְעִיר וְכו'.וְעַלּ־כֵּן הָיו הוֹלְכִין לִישִׁיבוֹת ּּרְחוֹקוֹת לִלְמֹד תוֹרָה כִּי בֵּרור הַהֲלָכוֹת הֵם בִּבְחִינַת רַגְלִין.ֹ ּכִּי כְּבָר מְבֹאָר שֶׁעִקַר הַדִבּור הוא מֵהֲלָכוֹת כְּמו רֶגֶל נִקְרָא וְהַדִבּור פֶה שֶׁבְּעַל תוֹרָה ֵּשֶׁהֵם ּשֶׁכָּתוב צֶדֶק יִקְרָאּהו לְרַגְלו ֹ וכְתִיב צֶדֶק תְדַבֵּרון ּּוכְמו ֹ שֶׁכָּתוב בְּמָקוֹם אַחֵר.ּוכְשֶׁלוֹמֵד שֶׁלֹא לִשְׁמָה ּלְהִתְיַהֵר ולְקַנְטֵר עַד שֶׁנַעֲשֶׂה אֶצְלו ֹ מֵהַתוֹרָה שֶׁבְּעַל ּפֶה פֶה לְדַבֵּר עַל הַצַדִיק עָתָק בְּגַאֲוָה וָבוז זֶהו בְּחִינַת ֹּפְגַם הָרַגְלִין כִּי הַדִבּור הַפָגום נִקְרָא רֶגֶל כְּמו ֹ שֶׁכָּתוב לֹא רָגַל עַל לְשׁוֹנו.ֹ ּוְעַל־כֵּן כְּתִיב רְכִילות וְלָשׁוֹן הָרָע ְְִָּּּׁבִּלְשׁוֹן הִלוך כְּמו ֹ שֶׁכָּתוב לֹא תֵלֵך רָכִיל בְּעַמֶיך וכְמו ּשֶׁפֵרֵש ׁ רַש"י שָׁםֵּ,וְעַל־כַ ּן הֻצְרְכו יִשְׂרָאֵל לְטַלְטֵל ּעַצְמָן וְלִנְסֹע ַ בַּמִדְבָּר כָּל הַמַסָּעוֹת בִּשְׁבִיל לְהַגְבִּיה ּולְהָרִים ולְבָרֵר כָּל הַהֲלָכוֹת שֶׁנָפְלו עַל־יְדֵי חֵטְא אָדָם כִּי בְּהַהֲלָכוֹת שֶׁפָגְמו הָרִאשׁוֹנִים וְדוֹרוֹת ּּהָרִאשׁוֹן ּּהַקִלְקולהָרִאשׁוֹן אָדָם מֵחֵטְא הִתְחִיל.כָּל וְגַם ּהַדוֹרוֹת שֶׁקֹדֶם מַתַן תוֹרָה פָגְמו בָּזֶה עַל שֶׁחָלְקו עַל ּהַצַדִיקִים שֶׁהָיו בַּדוֹרוֹת הָאֵלו כְּמו ֹ נֹח ַ ומְתושֶׁלַח.כִּי ּאָז בְּאוֹתָן הַדוֹרוֹת הָיָה כָּל הַלִמוד רַק בְּעַל פֶהּ שֶׁהָיו ּעוֹסְקִין בְּבֵית מִדְרָשׁו ֹ שֶׁל שֵׁם וָעֵבֶר וְכָל מִי שֶׁנָגַע יִרְאַת ה'ּבְּלִבּו ֹ הָיָה מְקַבֵּל מֵהֶם גַּם אָז דְרָכִים יְשָׁרִים ְלְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַך.ּּאֲבָל הָיו מְעַט דִמְעַט וְרֹב ּּהָעוֹלָם חָלְקו עֲלֵיהֶם מֵחֲמַת שֶׁהָפְכוּ דִבְרֵי אֱלֹקִים ּחַיִים עַד שֶׁנַעֲשָׂה לָהֶם פֶה לְדַבֵּר עַל הַצַדִיקִים,כִּי זֶה גְּדוֹלִים הָיו הַקוֹדְמִים שֶׁבַּדוֹרוֹת ַ שֶׁהָרְשָׁעִים ּיָדוע ּבְּחָכְמָה ובְלִמוד הַשֵׁמוֹת וְכו'ָשֶׁהָיָה לָהֶם אָז רַק ּשֶׁעַל־יְדֵי תַאֲווֹתֵיהֶם הָרּעוֹת נִכְשְׁלו בָּהֶם בִּבְחִינַת לְדַבֵּר פֶה לָהֶם שֶׁנַעֲשָׂה עַד בָם יִכָּשְׁלו ּופֹשְׁעִים. שָׁנָה אַרְבָּעִים בַּמִדְבָּר יִשְׂרָאֵל הָלְכו זֶה ּובִשְׁבִיל ולְהַעֲלוֹת לְבָרֵר לְמָקוֹם מִמָקוֹם בְּרַגְלֵיהֶם ָּוְנָסְעו ּהַהֲלָכוֹת מִנְפִילָתּם בְּגֹדֶל כֹּחו ֹ שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנו וְעַל־כֵּן ּקִבְּלו בְּכָל פַעַם הִלְכוֹת הַתוֹרָה בַּהֲלִיכָתָם בַּמִדְבָּר ּכְּפִי מַה שֶׁזָכו לְבָרֵר בְּכָל פַעַם.ּּוְזֶה בְּחִינַת וַיִכְתֹב ּמֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל־פִי ה'ּוְכוֹ'ּּוַיִכְתב ּדַיְקָא כִּי כְּשֶׁזוֹכִין לְבָרֵר הַהֲלָכוֹת שֶׁל תוֹרָה שֶׁבְּעַל ֹ ּפֶה שֶׁנָפְלו ומַעֲלִין אוֹתָם וְחוֹזְרִין וְעוֹשִׂין מֵהֶם הֲלָכוֹת ְַּּאֲזַי צְרִיכִין לַחֲזֹר ולְהַכְנִיסָם בְּתוֹך תוֹרָה שֶׁבִּכְתָב כְּמו ַּשֶׁאָנו רוֹאִין בְּכָל חַכְמֵי הּּתַלְמוד ז"ּּל שֶׁהֵם בֵּרְרו לָנו ּּכָּל הַהֲלָכוֹת וְדִינֵי הַתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶה וְהֵם מְיַגְּעִים ~ י ~ ְּּבְּכָל הֲלָכָה לִמְצֹא אוֹתָה בְּתוֹך תוֹרָה שֶׁבִּכְתָב כִּי ַּּלֵיכָּא מִלְתָא דְלָא רְמִיזָא בְּאוֹרַיְתָא וְעַל־כֵּן כָּל מַה בְּע ּשֶׁקִבְּלוהַכֹּל בַּתוֹרָה שֶׁחִדְשׁו מַה וְכָל פֶה ֹ ּל ְּמֻכְרָחִים לִמְצֹא אוֹתו ֹ בְּתוֹך תוֹרָה שֶׁבִּכְתָב בְּרֶמֶז או ְּבְּדֶרֶך דְרָש ׁ פָשׁוט וְכו'ּוְעַל־כֵּן הֵם מַקְשִׁין בְּכָל דִין וַהֲלָכָה מְנָלַן.ּכִּי אַף־עַל־פִי שֶׁקִבְּלו הַהֲלָכָה בְּעַלּפֶה ּאַף־עַל־פִי־כֵן בְּהֶכְרֵח ַ לִמְצֹא אוֹתָה בַּתוֹרָה שֶׁבִּכְתָב. ּוְזֶה בְּחִינַת וַיִכְתֹב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם וְכו' ָּּשֶׁמוֹצָאֵיהֶם ומַסְעֵיהֶם שֶׁעַל־יְדֵי זֶה הֶעֱלו ובֵרְרו כָּל ּּהַהֲלָכוֹת שֶׁל תוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶה כתַב אוֹתָם מֹשֶׁה ּבַּתוֹרָה שֶׁבִּכְתָב לְהוֹרוֹת שֶׁהָיָה לו ֹ כֹּח ַ לְהַכְנִיס כָּל ּהַנְסִיעוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת בֵּרור הֲלָכוֹת שֶׁל תוֹרָה שֶׁבְּעַל ְּפֶה לְתוֹך תוֹרָה שֶׁבִּכְתָב שֶׁזֶהו עִקַר הַשְׁלֵמות לְיַחֵד ּולְקַשֵׁר תוֹרָה שֶׁבְּעַלּּ פֶה עִם תוֹרָה שֶׁבִּכְתָב) .הלכות ראשית הגז–הלכה ה,'אות ט"ו( ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פיה' )במדבר לג,ב'( ּכָּל הַנְסִיעוֹת וְהַטִלְטולִים שֶׁל כָּל הַשָׁנָה יִהְיו כֻּלָם ּבִּקְדֻשָׁה גְדוֹלָה,ּבְּאֹפֶן שֶׁיִהְיֶה תִקוןּלִפְגַם אֱמונַת חֲכָמִים,ּעַד שֶׁיִהְיו נִכְתָבִין סְפָרִים קְדוֹשִׁים עַל־יָדָם, בִּבְחִינַת"ּוַיִכְתב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִי ה'";ּוְהָעִקָר שֶׁיִהְיֶה כַּוָנָתו ֹ בְּכָל נְסִיעוֹתָיו וְטִלְטולָיו רַק בִּשְׁבִיל לְהִתְוַעֵדּּעִם בְּנֵי־אָדָם חֲדָשִׁים ולְדַבֵּר עִמָם הָאֲמִתִי ּּמֵהַתַכְלִית,תוֹרָה בְּדִבְרֵי עִמָהֶם ּוְלַעֲסֹק בְּאַהֲבָה וְשָׁלוֹם גָּדוֹל,ּבְּאֹפֶן שֶׁיַכִּירו כֻּלָם אֶת הָאֱמֶת ּלַאֲמִתו ֹ וְלָשׁוב אֶל הַשֵׁם בֶּאֱמֶת,ּבִּבְחִינַת שֶׁאָמְרו ַרַבּוֹתֵיּנו ז"ל" :ָָּוְהֵם תֻכּו לְרַגְלֶך יִשָׂא מִדַבְּרֹתֶיך"ּּאֵלו ְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁמְכַתְתִין רַגְלֵיהֶם מֵעִיר לְעִיר ומִדוך ְּלְדוך לַעֲסֹק בְּדִבְרֵי־תוֹרָה,ְכִּי רַק בִּשְׁבִיל זֶה מְסַבֵּב לִפ שֶׁצָרִיך הָאָדָם אֶת יִתְבָּרַך ְְּּהַשֵׁםלְכַתֵת ּעָמִים ְרַגְלָיו לֵילֵך וְלִסַּע,כַּמְבֹאָר בִּפְנִים.)הלכותפקדון– הלכהה,'אות י"טלפי אוצר היראה–אלול,ראש השנה,אות קפ"ט;עייןגםטלטול,אותיותי"ט כ'( ּּוַיִכְתֹב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם ּעַל־פִי ה'וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶםלְמוֹצָאֵיהֶם )במדבר לג,ב'( קִלְקול בִּשְׁבִיל הֵם יִשְׂרָאֵל שֶׁל הַנְסִיעוֹת כָּל ַּּכִּי ּּהָאֱמונָה כְּמו ֹ שֶׁכָּתַב הוא ז"ל)בְּסִימָן מ(ּּעַל פָסוק הֵם יִשְׂרָאֵל בְּנֵי שֶׁמַסְעֵי יִשְׂרָאֵל בְנֵי מַסְעֵי ִּּאֵלֶה ָּבִּשְׁבִיל אֵלֶה אֱלֹהֶיך יּּשְׂרָאֵל שֶׁהוא חֵטְא הָעֵגֶל שֶׁעִקַר ּחֵטְא הָעֵגֶל הָיָה פְגַם אֱמונַת חֲכָמִים שֶׁאָמְרו כִּי זֶה ּּמֹשֶׁה הָאִיש ׁ לֹא יָדַעְנו וְכו'ָּּעַד שֶׁאָמְרו אֵלֶה אֱלֹהֶיך ּיִשְׂרָאֵל כְּאִלו הֵם מוֹדִים בֵּאלֹקִים רַק שֶׁאוֹמְרִים אֵלֶה ָאֱלֹהֶיךָ.וְכאֱמונַת חֲכָמִים הוא בְּחִינַת פְגַם ּל זֶה הַצַדִיקִים הַחֲכָמִים בְּדֶרֶך לֵילֵך רוֹצִים ְְּּשֶׁאֵינָם ְּהָאֲמִתִיִים וְאוֹמְרִים שֶׁהֵם בְּעַצְמָם יוֹדְעִים דֶרֶך ה'ְּדֶרֶך ְּהַתוֹרָה עַד שֶׁבָּאִים לִכְפִירוֹת גְּמורוֹת וקְצָתָם פוֹרְקִים עֹל לּגַמְרֵי כַּנִרְאֶה בְּחוש ׁ בַּדוֹרוֹת הַלָלו ובִשְׁבִיל זֶה ּבָּאִים כָּל הַנְסִיעוֹת וְהַטִלְטולִים בִּכְלָלִיות ובִפְרָטִיות. ּוְזֶהו בְּחִינַת הַגָּלֻיוֹת שֶׁיִשְׂרָאֵל גּוֹלִים ומְטֻלְטָלִים וְכוְ' ו רַגְלָם ַ לְכַף מָנוֹח לָהֶם וְאֵיןקִלְקול מֵחֲמַת ַּהַכֹּל ּהָאֱמונָה שֶׁעִקָרָה אֱמונַת חֲכָמִים כַּנ"ל.אֲבָל בֶּאֱמֶת ּכַּוָנַת ה'ְּיִתְבָּרַך לְטוֹבָה כִּי כָּל הַטִלְטולִים וְהַגָּלֻיוֹת ּוְהַנְסִיעוֹת לַדְרָכִים הַכֹּל בִּשְׁבִיל שֶׁיִזְכֹּר כָּל אֶחָד אֶת עַצְמו ֹ עַל־יְדֵיּזֶה לָשׁוב בִּתְשׁובָה שְׁלֵמָה עַל פְגַם ּאֱמונַת חֲכָמִים וְאָז הַנְסִיעָה הִיא כַּפָרָה וְתִקון עַל פְגַם ּאֱמונַת חֲכָמִים שֶׁכּוֹלֵל כָּל הַפְגָמִים וְכו'.ָׁכִּי עַל־יְדֵי ּהַנְסִיעוֹת הוא מֵרִים ומַגְבִּיה ַ כָּל הַמְקוֹמוֹת שֶׁבָּא לְשם לַהַ'ְּיִתְבָּרַך בְּכֹח ַ אֱמונַת חֲכָמִים וְכַמובָן בִּדְבָרָיו ז"ִל ּּבְּכַמָה מְקוֹמוֹת ובְכִתְבֵי הָאֲרַ"י ז"ּל שֶׁזֶה סוֹד כָּל ּּהַגָּלֻיוֹת בִּכְלָל וְכָל הַנְסִיעוֹת בִּפְרָט שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָדָׁ,ּכַּמובָן בַּכַּוָנוֹת וַהֲבִיאֵנו לְשלוֹם מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ,ּכַּמובָן בִּדְבָרֵינו בְּסֵפֶר סִפורֵי מַעֲשִׂיוֹת עַל ּּעִנְיַן הַנְסִיעוֹת וְכו'ּעַיֵן שָׁם.ּּוְזֶה בְּחִינַת מַה שֶׁכָּתוב ּבְּלִקוטֵי תִנְיָנָא)סִימָן עו(ַּּעַל מַה שֶׁיִשְׂרָאֵל נִקְרָאִים בְּנֵי הָ'גּוֹלהְ'ּּשֶׁהוא רָאשֵׁי תֵבוֹת וַּ'נִשְׁאַר ג'ם ה'ֵּוא ל'ּּאלֹקֵינו וְכו'ּעַיֵן שָׁם,ּוְכֵן מַה שֶׁכָּתוב בְּלִקוטֵי תִנְיָנָא )סִימָן נו(ּּשֶׁמִי שֶׁיֶש ׁ לו ֹ לֵב יִשְׂרָאֵל בְּכָל מָקוֹם שֶׁבָּא ּיֵש ׁ לו ֹ מָקוֹם וְכו,'ּוְכֵן בְּכַמָה מְקוֹמוֹתֹּ,ַ וְהַכל בְּכֹח ּהַצַדִיקֵי אֱמֶת שֶׁמַאֲמִין בָּהֶם בֶּאֱמֶתׁ .ּכִּי בְּוַדַאי אִיש ּפָשׁוט אֲפִלו אִם הוא אִיש ׁ כָּשֵׁר אֵין לו ֹ כֹּח ַ לָזֶה בִּפְרָט ּשֶׁיֵש ׁ מְקוֹמוֹת שֶׁבָּא לְשָׁם שֶׁהֵם רְחוֹקִים מְאֹד מְאֹד מֵהֹ'ְיִתְבָּרַך בִּפְרָט שֶׁרֻבָּם אוּּ כֻּלָם עַכּו"ם וְגַם עַם ה' ּּהַמְעֹרָבִים בֵּינֵיהֶם לוֹמְדִים מִמַעֲשֵׂיהֶם כְּמו ֹ שֶׁכָּתוב ּוַיִתְעָרְבו בַּגּוֹיִם וְכו'יִסְלַח ה'לָהֶם וִישִׁיבֵם אֶל הָאֱמֶת מְהֵרָה.ומְטֻלְטָל הַגּוֹלֶה ׁ הַכָּשֵׁר הָאִיש גַּם ּעַל־כֵּן בֵּינֵיהֶם לֹא הָיָה לּו ֹ כֹּח ַ לְהִתְחַזֵק,ּבִּפְרָט לְהַגְבִּיה ַ גַּם ּזֶה הַמָקוֹם לַהֹ'ְּיִתְבָּרַך ולְתוֹרָתו,ּלולֵא הַ 'עוֹזְרו ֹ בְּכֹח ּהַצַדִיקֵי אֱמֶת שֶׁמַאֲמִין בָּהֶם.ְּּוְעַל־כֵּן כְּשֶׁהוא בַּדֶרֶך, רָחוֹק בְּדֶרֶך ְבִּפְרָט,בִּמְק כְּשֶׁמְטֻלְטָל ּבִּפְרָטוֹמוֹת ּּכָּאֵלו רַחֲמָנָא לִצְלַן,ְּּאֲזַי צָרִיך לְהִתְחַזֵק מְאֹד בֶּאֱמונַת אֱמונַת פְגַם עַל גְּמורָה בִּתְשׁובָה וְלָשׁוב ּחֲכָמִים חֲכָמִים אֱמונַת פְגַם מְתַקֵן זֶה וְעַל־יְדֵי ּחֲכָמִים ּוְנִתְוַסְּפִין סְפָרִים קְדוֹשִׁים רַבִּים בַּתוֹרָה)ֹכִּי עַל־יְדֵי ּּתְשׁובָתו,הָיו שֶׁמִתְחִלָה הַסְּפָרִים וְנֶחְשָׁבִין ּחוֹזְרִין בְּעֵינָיו כְּלֹא(ּשֶׁעַל־יְדֵי זֶה נִשְׁלָם הַתוֹרָה בִּבְחִינַת ּלוחוֹת הָאֶבֶן בִּבְחִינַת אֶבֶן שְׁתִיָה קָדְשֵׁי קָדָשִׁים וְכו' )במבואר כל זה בלקוטי מוהר"ן א'–סימן ס"א,עיין שם.( ּוְזֶהו וַיִכְתֹב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל־פִי ה'. ּוַיִכְתֹב דַיְקָא שֶׁמֹשֶׁה רַבֵּנו בְּגֹדֶל עֹצֶם כֹּחו ֹ הִכְנִיס ~ יא ~ עַד כָּל־כָּך חֲכָמִים אֱמונַת עַל תְשׁובָה ְֹּבְּיִשְׂרָאֵל ְּשֶׁכָּתַב בְּתוֹך סֵפֶר הַתוּּרָה הַקְדוֹשָׁה אֶת כָּל הַנְסִיעוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל.ּנִמְצָא שֶׁעָשָׂה מֵהַנְסִיעוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל ּסֵפֶר תוֹרָה וְהִשְׁלִים סֵפֶר הַתוֹרָה בְּיוֹתֵר שֶׁזֶה עִקַר ּהַתִקון שֶׁל הַנְסִיעוֹת וְכו'.ָּוְכָל זֶה עַל־יְדֵי תִקון הַמִשְׁכָּן שֶׁעּשָׂה שֶׁשָׁם עָמַד הָאָרוֹן בְּבֵית קָדְשֵׁי קָדָשִׁים עִם ּלוחוֹת הָאֶבֶן.ּוְזֶה הָאָרוֹן הַקָדוֹש ׁ נָסַע לִפְנֵיהֶם עִם ְּּהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִים שֶׁסְּבִיבָיו וְכָל יִשְׂרָאֵל נָסְעו אַחֲרָיו ּוְדִבְּקו מַחֲשַׁבְתָם בְּהָאָרוֹן וְהַלוחוֹת אֲתַר דּכָל רְעותִין ּתְקועִין תַמָן וְנִכְלְלו בִּשְׁעַת נְסִיעָתָם בִּבְחִינַת קָדְשֵׁי שֶׁנָסַע הָאָרוֹן שֶׁהוא הָאֶבֶן לוחוֹת ּקָדָשִׁים בְּחִינַת לִפְנֵיהֶםֹ .ַּוְעַל־כֵּן הָיָה הָאָרוֹן מַקְדִים לִפְנֵיהֶם כְּמו ּּשֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל כִּי עַל־ּיָדו ֹ עִקַר תִקון הַנְסִיעוֹת. ּוְעַל־יְדֵי זֶה זָכו שֶׁנַעֲשׂו מִכָּל הַנְסִיעוֹת שֶׁלָהֶם סֵפֶר ּתוֹרָה כִּי נִכְלְלו כָּל הַמְקוֹמוֹת שֶׁל נְסִיעָתָם בְּהַתוֹרָה ּבִּבְחִינַת קָדְשֵׁי קָדָשִׁים וְכו'ֶּשֶׁזֶהו בְּחִינַת וַיִכְתֹב מֹשֶׁה אּת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם וְכו'ּוַיִכְתֹב דַיְקָא: ּוְזֶה וַיִכְתֹב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל־פִי ה' ּוְאֵלֶה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם.כִּי מוֹצָאֵיהֶם זֶה בְּחִינַת שֶׁנִמְשָׁך בַּגּוֹלָה יְצִיאָה בְּחִינַת וְהַטִלְטול ְּהַגָּלות ַּעַל־יְדֵי פְגַם אֱמונַת חֲכָמִים שֶׁהוא בְּחִינַת פְגַם עֲבוֹדָה ּזָרָה שֶׁנֶאֱמַר בּו ֹ צֵא תֹאמַר לו ֹ כְּמו ֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנו ז"לַ. ּאֲבָל כְּשֶׁזוֹכִין לָשׁוב כַּנ"ּל וְאָז הַטִלְטול הוא תִקון,ְזֶה ל לֵך קום בְּחִינַת נְסִיעָה ְּבְּחִינַתהָעָם לִפְנֵי מַסַּע ִׁבְּחִינַת וַיְהִי בִּנְסֹע ַ הָאָרֹן בְּחִינַת מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל ּשֶׁפֵרֵש ׁ רַש"ּי שֶׁגַּם מְקוֹם הַמְנוחָה נִקְרָא נְסִיעָה וְכו'כִּי כִּי מְנוחָה בְּחִינַת זֶה הָאָרוֹן קְדֻשַׁת עִם ּהַנְסִיעָה ּעַל־יְדֵי זֶה מְתַקְנִיםּהַטִלְטול וְנִכְלָל בְּעִקַר הַמְנוחָה קָדָשִׁים קָדְשֵׁי שֶׁהוא ּּוְהַנַחֲלָה.מוֹצָאֵיהֶם ּוְזֶהו ְְלְמַסְעֵיהֶם וְאַחַר־כָּך כָּתַב לְהֵפֶך מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם ְּכִּי כֵן הַדָבָר שֶׁבַּתְחִלָה הַטִלְטול בִּבְחִינַת מוֹצָאֵיהֶם בִּבְחִינַת יּּצִיאָה בַּגּוֹלָה אֲבָל צְרִיכִין לִרְאוֹת לָשׁוב וְכו' ּעַד שֶׁהַיְצִיאָה בַּגּוֹלָה תִהְיֶה נִכְלֶלֶת בִּבְחִינַת מַסְעֵיהֶם ּבְּחִינַת וַיְהִי בִּנְסֹע ַ הָאָרֹן שֶׁתִהְיֶה נִכְלֶלֶת בִּבְחִינַת קָדָשִׁים קָדְשֵׁי,מִבְּחִינַת מִשָׁם נִמְשָׁך ְּוְאָזקָדְשֵׁי ּקָדָשִׁים תִקון וְהַמְתָקָה מִבְּחִינַת שֵׂכֶל הַכּוֹלֵל שֶׁעַל־יְדֵי ּזֶה נִמְתָקִין וְנִתְתַקְנִין כָּל הַצִמְצומִים וְהַדִינִים שֶׁזֶה מוֹצָאֵיהֶם בִּבְחִינַת שֶׁהָיָה הַטִלְטולִים תִקון ּעִקַר, בַּגָּלות יְצִיאָה ּבִּבְחִינַתְ.ומַסְעֵיהֶם וְאֵלֶה ּּזֶהו יִשְׂרָאֵל בְּנֵי מַסְעֵי בְּחִינַת שֶׁמַסְעֵיהֶם ּלְמוֹצָאֵיהֶם ּבְּחִינַת וַיְהִי בִּנְסֹע ַ הָאָרֹן הוא תִקון וְהַמְתָקָה לִבְחִינַת בַּגּוֹלָה מוֹצָאֵיהֶם,אֶת מֹשֶׁה שֶׁכָּתַב עַל־יְדֵי ָׂכִּי נַעֲש לְמַסְעֵיהֶם מוֹצָאֵיהֶםוְנִכְלְלו תוֹרָה מֵהֶם ּּה בְּשָׁרְשָׁם בִּבְחִינַת קָדְשֵׁי קָדָשִׁים.ְוְעַל־יְדֵי זֶה נִמְשַׁך ּמִשָׁם מִבְּחִינַת מַסְעֵיהֶם מִבְּחִינַת וַיְהִי בִּנְסֹע ַ הָאָרֹן ְַּנִמְשָׁך מִשָׁם תִקון וְהַמְתָקָה שֶׁמַסְעֵיהֶם שֶׁהָיו עַל־יְדֵי ו בְּחִינַתכָּל מוֹצָאֵיהֶם כָּל תִקֵן ַ הָאָרֹן בִּנְסֹע ּּיְהִי ּיְצִיאָתָם וְטִלְטולָם בַּגּוֹלָה כִּי נִתְבַּטְלו כָּל הַמְצָרִים ּוְהַדִינִים וְנִתְרוֹמֵם הַכֹּל לַה'ְיִתְבָּרַך בִּבְחִינַת וְנִשְׁאַר ּּגַּם הוא לֵאלֹקֵינו) .הלכות פקדון–הלכה ה,אותיות יט ככג( ואלהשמותהאנשים וכו' לנחול את הארץ )במדבר לד,יז-יח( עוֹסֵק שֶׁהָיָה הַצַדִיק לְיִשָׂשכָר מַסְפִיק הָיָה ּזְבולון ּבַּתוֹרָהַ,ּּכְּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל)בְּרֵאשִׁית רַבָּה פע"ב,ה.פצ"ט,ט(,ּשֶׁזֶהו עִקַר תִקון תַאֲוַתמָמוֹןַ, ּכַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּנו ז"ל)ּבְּסִימָן יג ובְסִימָן כט( ּשֶׁעִקַר תִקון תַאֲוַת מָמוֹן הוא צְדָקָה.ּנִמְצָא שֶׁזְבולון ּהוא בְּחִינַת תִקון תַאֲוַת מָמוֹן.ֹּוְעַל־כֵּן זְבולון הוא ּּקָבור עַל גְּבול אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל בְּצִידון,בְּחִינַתֹ 'וְיַרְכָתו עַל צִידֹן'ּּשֶׁסּוֹפו ֹ עַל צִידוֹן שֶׁהוא גְּבול אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, ּּזֶה רֶמֶז שֶׁעַל־יְדֵי בְּחִינַת זְבולון,ּדְהַיְנו בְּחִינַת תִקון ּתַאֲוַת מָמוֹן זוֹכִין לִכְנֹס לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל.ּהַיְנו עַל־יְדֵי ּּשֶׁמְבַקְשִׁים וּמְחַפְשִׂים אֶת הַצַדִיק,שֶׁעַל־יְדֵי זֶה זוֹכִין ּלְהִנָצֵל מֵהַחִפוש ׂ וְהַבַּקָשָׁה שֶׁל הַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁהוא הַמָמוֹן אַחַר ׂ וְהַבַּקָשָׁה ּהַחִפוש,זוֹכִים זֶה עַל־יְדֵי לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵלֵ.ּכִּי עִקַר אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל זוֹכִין עַל־יְדי ּּהַצַדִיק בִּבְחִינַת:ּּצַדִיקִים יִירְשׁו אָרֶץ)ּּתְהִלִים לז,כט.( וְאִי אֶפְשָׁר לְאָדָם לִזְכּוֹת לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל כִּי אִם עַל־יְדֵי ּצַדִיקִים אֲמִתִיִים,ּשֶׁזֶהו בְּחִינַת הַנְשִׂיאִים שֶׁהֶעֱמִיד מֹשֶׁה לְהַנְחִיל הָאָרֶץ לְיִשְׂרָאֵל,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב)בְּמִדְבַּר לד,יז יח:(ּּאֵלֶה הָאֲנָשִׁים וְכו'לִנְחֹל אֶת הָאָרֶץ.כִּי אִי ּאֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל כִּי אִם עַל־יְדֵי צַדִיקִים ּאֲמִתִיִים שֶׁעַל יָדָם זוֹכִין לֶאֱמונַת חִדוש ׁ הָעוֹלָם,ּּשֶׁזֶהו אֶרֶץ בְּחִינַת־יִשְׂרָאֵל.בְּחִינַת שֶׁזֶהו זְבולון ׁ ּוְעַל־כֵּן ּהַמִתְקָרֵב לְהַצַדִיק הָאֱמֶת ומְשַׁמֵש ׁ אוֹתו ֹ בְּגוף וְנֶפֶש צְרָכָיו ֹ כָּל לו וְעוֹשֶׂה ּומָמוֹן,שֶׁטָרַח ֹ זְבולון ּכְּמו שֶׁעָסַק יִשָׂשְכָר אֶת לְהַסְפִיק בִּשְׁבִיל ַּּּבִּפְרַקְמַטְיָא בּתוֹרָה,לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל לָבוֹא זוֹכֶה ּהוא.וְעַל־כֵּן ּזְבולון עוֹמֵד עַל גְּבול אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל,ּכִּי דַיְקָא עַל־יְדֵי ּבְּחִינַת זְבולון שֶׁהוא הַמִתְקָרֵב לְצַדִיק הָאֱמֶת,עַל־יְדֵי זֶה זוֹכֶה לִכְנֹס וְלָבוֹא לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל.)לקוטיהלכות– הלכותברכת הריח ד,'אותמ"ג( שש ערי המקלטוכו' הארבעים ושתיים עיר )במדבר לה,ו'( ׁ בְּפָרָשַׁת שֶׁיֵש תֵבוֹת ּאַרְבָּעִים־ושְׁמוֹנֶה"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל",ּּשֶׁהוא יְסוֹד הָאֱמונָה,ּיֵש ׁ כְּנֶגְדָן אַרְבָּעִים ּושְׁמוֹנֶה עָרֵי הַכֹּהֲנִיםּ וְהַלְוִיִים:שֵׁש ׁ עָרֵי מִקְלָט,ִּכְּנֶגֶד שֶׁב ׁ תֵבוֹת ּשֵׁש"יִשְׂרָאֵל שְׁמַע";"אַרְבָּעִים וַעֲלֵיהֶם ~ יב ~ עִיר ּּושְׁתַיִם"מִן תֵבוֹת ושְׁתַיִם אַרְבָּעִים ּכְּנֶגֶד ָ"ּוְאָהַבְת"ּעַד סוֹף הַפָרָשָׁה כַּמובָא.ּּוְאֵלו הָאַרְבָּעִים ּושְׁמוֹנֶהדְמוֹתָא מִסִּטְרָא ומַצִילוֹת קוֹלְטוֹת ּעָרִים, ְּוְעַל־כֵּן צָרִיך הָרוֹצֵח ַ בִּשְׁגָגָה לָנוס לְשָׁם,ּכִּי אֱמונָה הַחַיִים ּּעִקַר,דְמוֹתָא סִטְרָא ּוְהַכְּפִירוֹת;וְעַל־כֵּן ּּאַרְבָּעִים ושְׁמוֹנֶה עָרֵי הַלְוִיִים שֶׁהֵם בְּחִינַת"שְׁמַע", ְ"ָוּאָהַבְת",ּּשֶׁהֵם עִקַר הַמְשָׁכַת הָאֱמונָה,ַ עַל־כֵּן הֵם ּקוֹלְטוֹת ומְגִנוֹת מִסִּטְרָא דְמוֹתָא ומַצִילִין אֶת הָרוֹצֵח ּמִמִיתָה.ּוְאֵלו הָאַרְבָּעִים ושְׁמוֹנֶה עָרִים שֶׁיָשְׁבו בָּהֶם וְהַלְוִיִים ּהַכֹּהֲנִים,הֶרְאָה בָּזֶה ּדַיְקָאהַתוֹרָה ּּ לָנו ְּּהַקְדוֹשָׁה שֶׁצָרִיך לִנְסֹע ַ לְצַדִיקִים ולְהַנִלְוִים אֲלֵיהֶם, ּוְהָעִקָר בִּשְׁבִיל לִזְכּוֹת לֶאֱמונָה שֶׁהוא עִקַר הַחַיִים ּולְהִנָצֵל מִסִּטְרָא דְמוֹתָא שֶׁהֵם הַכְּפִירוֹת.ְּּכִּי עִקַר מְקַב בִּשְׁלֵמות ּּהָאֱמונָהצַדִיקִים עַל־יְדֵי רַק ּלִין אֲלֵיהֶם וְהַנִלְוִים ּאֲמִתִיִים,הַכֹּהֲנִים בְּחִינַת שֶׁהֵם ּוְהַלְוִיִים;ּכִּי כֹּהֵן הוא בְּחִינַת הַצַדִיק וְהָרַב הָאֱמֶתַ, ּוכְמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ּּל עַל פָסוקֹ: "וְשִׂפְתֵי כֹהֵן וְגו'ֹ" דו הָרַב ּאִםוְכו לְמַלְאַך ְּמֶה;'בְּחִינַת הֵם ּּולְוִיִים בִּבְחִינַת אֲלֵיהֶם וְנִלְוִים ּהַמִתְחַבְּרִים"אֵלֶיך ָּוְנִלְוו ָּוִישָׁרֲתוך."ּומִי שֶׁנִכְשַׁל בְּמַה שֶׁנִכְשַׁל וְרוֹצֶה לָחוס עַל עוֹלָמִית ֹ מִמִיתָה נַפְשׁו ולְהַצִיל ּחַיָיו,לָנו ְּצָרִיךס וְלִבְרֹח ַ וְלָבוֹא אֶל עָרֵיהֶם,ּּוְשָׁם דַיְקָא יִנָצֵל מִכָּל רַע, ּכְּמו ֹ הָרוֹצֵח ַ שֶׁנִכְשַׁל בְּמַה שֶׁנִכְשַׁל וְהִגְבִּיר הַסִּטְרָא ּדְמוֹתָא,ּעַל־כֵּן אֵין לו ֹ הַצָלָה רַק לִבְרֹח ַ אֶל אַרְבָּעִים ּּושְׁמוֹנֶה עָרֵי הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִים,ַּּוְשָׁם יִנָצֵל מִסִּטְרָא ַּדְמוֹתָא כּנ"ל) .הלכותתחומין–הלכהה,'אות כ"ח לפיאוצר היראה-אמונה,אותמ"ח( לאחינו כל בית ישראל הוצאת חומשים עם פירוש הלקוטי הלכות במחיר הקרן 125 § לסט )

Segment 4
HE:
5 כרכים ( פרטים והזמנה : 054-8429006 ) מאיר (



# Masei - Chumash with Likutey Halachos
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/4/10/

Masei - Chumash with Likutey Halachos
חומש עם ליקוטי הלכות — פרשת מַסְעֵי
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/4/10

Segment 1
HE:
~ ב ~ זה הדבר אשר צוה ה' )במדבר ל',ב'( "כֹּה"מְאֹד מֵרָחוֹק שֶׁרוֹאִין דָבָר עַל ּּ מְרַמֵזֹ ,ִּׁ וכְמו ּשֶׁפֵרֵש ׁ רַש"ּי בְּפָרָשַׁת מַטוֹת:מֹשֶׁה נִתְנַבֵּא בְּכֹה,וְכָל ּּהַנְבִיאִים נִתְנַבְּאו בְּכֹה,ְּּּ מוסָף עֲלֵיהֶם מֹשֶׁה שֶׁנִתְנַבֵּא ב"ּזֶה הַדָבָר",ּכִּי כָּל הַנְבִיאִים נִתְנַבְּאו בְּאַסְפַקְלַרְיָא ּשֶׁאֵינָה מְאִירָה שֶׁרָאו נְבואָתָם מֵרָחוֹק מְאֹדאֲבָל ּּמֹשֶׁה הִתְנַבֵּא גַּם בְּזֶה הַדָבָר שֶׁהוא בְּחִינַת שֶׁרָאָה ּהַנְבואָה בִּרְאִיָה יָפָה ובָרָה,אֲבָל גַּם מֹשֶׁה הִתְנַבֵּא בְּכֹה,ּכִּי הָיו כַּמָה נְבואוֹת שֶׁגַּם הוא הֻכְרַח לִרְאוֹתָן מֵרָחוֹק מְאֹד.)הלכות מתנה–הלכה ה,אות מז( ּּוַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַטוֹת )במדבר ל',ב'( ּכָּל הַדְבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם,ּכֻּלָם מְקַבְּלִים חִיות עַל־יְדֵי ּהַתוֹרָה,ּכִּי בְּוַדַאי אֵין שׁום חִיות לְשׁום דָבָר כִּי אִם ְּמִמֶנו יִתְבָּרַךֹ,ְּוְקֻדְשָׁא־בְּרִיך־הוא וְאוּרַיְתָא כֹּלָא חַד, בְּכָל יִתְבָּרַך הַשֵׁם אֶת לַעֲבֹד יְכוֹלִין זֶה ְּּומֵחֲמַת ּהַדְבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב"ָּּבְּכָל דְרָכֶיך דָעֵהו", כִּבְיָכוֹל ׁ הַתוֹרָה מְלֻבָּש בְּכֻלָם ּּכִּי.יְכוֹלִין וְעַל־כֵּן ּּלְקַשֵׁר הַכֹּל אֶל הַתוֹרָהּּ וְלַעֲשׂוֹת מִכָּל דָבָר תוֹרָה,וְזֶה ּגִלְתָה לָנו הַתוֹרָה הַקְדוֹשָׁה בְּמִצְוַת נְדָרִים ושְׁבועוֹת, ּּשֶׁעַל־יְדֵי מִצְוָה זו ֹ יְכוֹלִין לַעֲשׂוֹת תוֹרָה ומִצְוֹת מִכָּל ּהַדְבָרִים שֶׁבָּעוֹלָםֵ,ׁ ְּּובָזֶה גִלָה לָנו הַשֵׁם יִתְבָּרַך שֶׁיש ּּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה בְּכָל דָבָר שֶׁבָּעוֹלָם,ַּכִּי כֻּלָם מְקַבְּלִין ּחִיות מֵהַתוֹרָה כַּנ"לֹ. ּּוְעַל־כֵּן הֶחָכָם עוֹקֵר הַנֶדֶר מֵעִקָרו,כִּי כָּל עִנְיַן נֶדֶר ּושְׁבועָה הוא תָלוי בְּחָכָם וגְדוֹל הַדוֹר,כִּי עִנְיַן נֶדֶר ּּושְׁבוּעָה הוא שֶׁמְגַלִין שֶׁכָּל הַדְבָרִים מְקַבְּלִין חִיות ּּמֵהַתוֹרָה וְכו'.תָלוי רַק בְּהַגָּדוֹל וְהֶחָכָם ּּאֲבָל זֶה ּשֶׁבַּדוֹרַ.ּּוכְמו ֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנו ז"ּל בַּמַאֲמָר"ּוָאֶתְחַנַן" )מוהר לקוטי"ב ן'–ע סימן"ח(.הַפְשׁוטִים ִּּשֶׁכָּל צְרּיכִין אִיש ׁ פָשׁוט גָּדוֹל מְאֹד שֶׁעַל יָדו ֹ כֻּלָם מְקַבְּלִים ּּחִיות,ּעַיֵן שָׁם הֵיטֵב,ּכִּי בֶּאֱמֶת אִיש ׁ פָשׁוט הַקָטָן בְּמַעֲלָה,ּדְהַיְנו הֲמוֹן הָעָם בְּוַדַאי אֵינָם מְחַיִין אֶת ּהָעוֹלָם עַל־יְדֵי הַתוֹרָה,ּכִּי אֵינָם בַּעֲלֵי תוֹרָה.ּּוַאֲפִלו ּמִי שֶׁעוֹסֵק בַּתוֹרָה לָאו כָּל אֶחָד זוֹכֶה שֶׁהוא יְקַיֵם כָּל ּּהָעוֹלָם כִּי אִם יְחִידֵי סְגֻלָה בְּחִינַת יָחִיד מֻמְחֶה ומִכָּל דָבָר בְּכָל הַנֶעְלֶמֶת ֹ בְּהַתוֹרָה עַצְמו לְדַבֵּק ַּשֶׁכֵּן לְהַחֲיוֹת עַצְמו ֹ בִּבְחִינַת הּחִיות אֱלֹקות שֶׁהוא מְחַיֶה ּומְקַיֵם הָעוֹלָם קֹדֶם מַתַן תוֹרָה,ּזֶה בְּוַדַאי לָאו כָּל ּאָדָם זוֹכֶה כִּי הוא בְּחִינָה גָּבֹה ַ מְאֹד לִמְצֹא ולְגַלוֹת ְּּּאֱלֹקותו ֹ יִתְבָּרַך כִּבְיָכוֹל הַנֶעְלָם בְּכָל דָבָר שֶׁבָּעוֹלָםָּ. וְעַל־כֵּן כּּל הַפְשׁוטִים,ּּדְהַיְנו הֲמוֹן עַם צְרִיכִין לְקַבֵּל ּהַחִיות מֵאִיש ׁ פָשׁוט הַגָּדוֹל,ּדְהַיְנו הַצַדִיק הַגָּדוֹל מְאֹד ְּשֶׁהוא לִפְעָמִים אִיש ׁ פָשׁוט ומִתְבַּטֵל מֵהַתוֹרָה וְאָז ּהוא מְחַיֶה עַצְמו ֹ מֵהַתוֹרָה הַנֶעְלֶמֶת וְעַל־יּדֵי זֶה הוא הַפְשׁוטִים כָּל ּמְחַיֶה,הֵיטֵב בַּמַאֲמָר שָׁם ַּכַּמְבֹאָר ּהַנ"ל,ּעַיֵן שָׁם.ּוְעַל־כֵּן עִקַר כֹּח ַ הַנֶדֶר ושְׁבועָה שֶׁיוכַל ְּּהָאָדָם לַעֲשׂוֹת תוֹרָה מִכָּל דָבָר שֶׁבָּעוֹלָם עַל־יְדֵי נֶדֶר ּושְׁבועָה זֶה תָלוי רַק בִּגּּדוֹלֵי הַדוֹר שֶׁהֵם מְחַיִין עַצְמָן ַּבְּעֵת פְשִׁיטותָן בִּשְׁעַת בִּטול תוֹרָה מֵהַתוֹרָה הַנֶעְלֶמֶת ּכַּנ"ל,ֹּומִכָּל שֶׁכֵּן בְּעֵת עָסְקָם בַּתוֹרָה שֶׁאָז הֵם מְחַיִין ּכָּל הַדְבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם עַל־יְדֵי תוֹרָתָן ומֵאֵלו הַגְּדולֵי ּהַדוֹר מְקַבְּלִים חִיות גַּם כָּל הֶהָמוֹן ומֵהֶם נִשְׁתַלְשֵׁל ּּהַכֹּח ַ גַּם לַהֲמוֹן עַם שֶׁיִהְיֶה לָהֶם כֹּח ַ לַעֲשׂוֹת תוֹרָה ּמִכָּל דָבָר שֶׁבָּעוֹלָם עַל־יְדֵי נֶדֶר ושְׁבועָה,ֶּׁכִּי עִקַר זֶה ּּהַכֹּח ַ לַעֲשׂוֹת תוֹרָה מִכָּל דָבָר שבָּעוֹלָם,ּּשֶׁזֶהו בְּחִינַת ּּנֶדֶר ושְׁבועָהַ,ְּּזֶה נִמְשָׁך רַק מִגְּדוֹלֵי הַדוֹר כַּנ"ל: ּּוְזֶה שֶׁהִתְחִילָה הַתוֹרָה פָרָשַׁת נְדָרִים:וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל ּרָאשֵׁי הַמַטוֹת וְכו,'ּּמַה שֶׁלֹא נֶאֱמַר כֵּן בִּשְׁאָר מִצְוֹת ּהַתוֹרָה רַקּּ בְּכָאן אֵצֶל נְדָרִים נֶאֱמַר רָאשֵׁי הַמַטוֹת, 'ּּרָאשֵׁי הַמַטוֹת'ּדַיְקָא.ּכִּי עִקַר מִצְוָה זו ֹ שֶׁל נְדָרִים ַּושְׁבועוֹת הוא תָלוי בְּרָאשֵׁי הַמַטוֹת שֶׁהֵם גְּדוֹלֵי הַדוֹר ּכַּנ"לַ.ּּוְעַל־כֵּן לָמְדו רַבּוֹתֵינו זָ"ּל מִזֶה שֶׁהֶחָכֹם עוֹקֵר ּּהַנֶדֶר מֵעִקָרו,ְּכִּי מֵאַחַר שֶׁעִקַר הַנֶדֶר הוא נִמְשָׁך ּמֵחֲכַם הַדוֹרֹ ,ַּּעַל־כֵּן בְּוַדַאי יֵש ׁ כֹּח ַ בְּיָדו ֹ לְהַתִירו ְּולְעָקְרו ֹ מֵאַחַר שֶׁכָּל עִקַר כֹּח ַ הַנֶדֶר נִמְשָׁך מִמֶנו כַּנ"ל. )הלכות נדרים–הלכה ב,'אותיות ג'ח'לפי אוצר היראה–נדרים ושבועות,אות ה'( איש כי ידור נדר )במדבר ל',ג'( ּּפָרָשַׁת מַטוֹת מְדַבֵּר מֵעִנְיַן נְדָרִים,שֶׁעַל־יְדֵי מִצְוָה ּזֹאת שֶׁל נְדָרִים רוֹאִים ומְבִינִים גֹּדֶל עֹצֶם כֹּח ַ הַדִבּורְׂ, ּשֶׁתֵכֶף כְּשֶׁמְבַטֵא בִּשְּּפָתָיו צָרִיך לְקַיֵם כְּכָל הַיוֹצֵא ּמִפִיו. ּּכִּי בֶּאֱמֶת עִנְיַן נְדָרִים הוא פְלִיאָה נִשְׂגָּבָה בִּבְחִינַת )בְּמִדְבַּר ל(ּּאִיש ׁ כִּי יַפְלִיא לִנְדֹר נֶדֶר נָזִיר וְכו'.כִּי הֵם ּבְּחִינַת פְלִיאוֹת חָכְמָה)ּכַּמובָא בְּהַתוֹרָה"שָׁאֲלּו אֶת רַבִּי יוֹסִי בֶּן קִסְמָא"בְּסִימָן נז.(ֹ ּכִּי בָּזֶה רוֹאִין גְּדֻלַת ּהָאָדָם הַבַּעַל בְּחִירָה שֶׁיֶש ׁ לו ֹ כֹּח ַ בְּפִיו לַעֲשׂוֹת לְעַצְמו ּּמִצְווֹת חֲדָשִׁים שֶׁלֹא נִצְטַוָה בָּהֶם.ַכְּגוֹן כְּשֶׁאוֹסֵר עָלָיו ּדָבָר הַמֻתָר בְּפִיו אֲזּי תֵכֶף נֶאֱסָר עָלָיו הַדָבָר הַמֻתָר תוֹרָה ּּבְּאִסּור)בְּהִלְכוֹת מִזֶה בִּדְבָרֵינו ּּוְכַמְבֹאָר נְדָרִים(ּּוְהוא פִלְאִי.ֹּּהֲלֹא בֶּאֱמֶת זֶה הַדָבָר אֵין בּו ֹ שׁום ּאִסּור בְּשָׁרְשׁו,ָּּוְאַף־עַל־פִי־כֵן תֵכֶף כְּשֶׁאוֹמֵר בְּפִיו ּשֶׁיֵאּסֵר עָלָיו הַדָבָר אֲפִלו בְּלֹא הַזְכָּרַת הַשֵׁם נֶאֱסָר ּעָלָיו תֵכֶף בְּאִסּור חָמור מִן הַתוֹרָה. ְאַך בָּזֶה רוֹאִין גֹּדֶל כֹּח ַ הָאָדָם הַבַּעַל בְּחִירָה.ֹּוְהָעִקָר ּהַכֹּח ַ הוא בְּפִיו וְלִבּו.ְּּשֶׁכְּשֶׁלִבּו ֹ חוֹשֵׁק לְקַדֵש ׁ אֶת ֹ עַצּמו ֹ בְּאֵיזֶה קְדֻשָׁה ופְרִישׁות וְכַיוֹצֵא ומוֹצִיא חִשְׁקו ּורְצוֹנו ֹ בְּפִיו אֲזַי נַעֲשֶׂה מִזֶה תוֹרָה.כִּי אָז נֶאֱסָר עָלָיו ~ ג ~ ּהַדָבָר בְּאִסּור תוֹרָהֹ .ְּכִּי בֶּאֱמֶת נֶפֶש ׁ יִשְׂרָאֵל בְּשָׁרְשׁו ּהוא חֵלֶק אֱלוֹה ַ מִמַעַל וְהוא בּעַצְמו ֹ בְּחִינַת הַתוֹרָה. ְּּכִּי קֻדְשָׁא בְּרִיך הוא וְאוֹרַיְתָא וְיִשְׂרָאֵל כֹּלָא חַדֹ ,ׁ כְּמו ּשֶׁכָּתוב בַּזֹהַר הַקָדוֹש)אַחֲרֵי עג.(. ַֹוְעַל־כֵּן יֶש ׁ לו ֹ כֹּח ּבְּפִיו לִנְדֹר נֶדֶר וְלַעֲשׂוֹת לְעַצְמו ֹ מִצְווֹת כְּנַפְשׁוְ. ּוְהָעִקָר נּּדָרִים הוא כְּדֵי לְקַדֵש ׁ אֶת עַצְמו ֹ וְלִפְרֹש ׁ אֶת ּעַצְמו ֹ מִתַאֲווֹת,בִּבְחִינַת)ּאָבוֹת פֶרֶק ג(נְדָרִים סְיָג ּּלַפְרִישׁות,ּשֶׁאֵלו הַנְדָרִים הֵם מִצְוָה לִנְדֹר בָּהֶם.וְכֵן ּאָמְרו)ח נְדָרִים:(לִזְרו ׁ לְמִנְדַר לֶאֱנָש לֵיה ּשָׁרֵיזֵי ּנַפְשֵׁיה.ּוְעִקַר הַנֶדֶר כְּשֶׁמוֹצִיאו ֹ בְּפִיו.ּובָזֶה רוֹאִין גֹּדֶל שֶׁעַל־יְדֵי הָאָדָם שֶׁל שְׂפָתַיִם ומִבְטָא ַ הַדִבּור ֹ ּכֹּח ּהַדִבּור הוא יָכוֹל לְהִתְגַּבֵּר בְּיוֹתֵר לִפְרֹש ׁ אֶת עַצְמו ּאֲפִלו מִן הַהֶתֵר,ּכְּמו ֹ שֶׁאָמְרו:ּּ נְדָרִים סְיָג לַפְרִישׁות, ּּוכְמו ֹ שֶׁרוֹאִין בַּחוש ׁ מִכָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לְהַרְגִּיל אֶת הַרְבֵּה שֶׁנִמְצָאִים ופְרִישׁות קְדֻשָׁה ֹ בְּאֵיזֶה ּעַצְמו ּשֶׁעוֹשִׂים נֶדֶר או ֹ שְׁבועָה עַל זֶה,כְּגוֹן:ּלְהִתְעַנוֹת אֵיזֶה יוֹםֹ,ּאו ֹ שֶׁלֹא לֶאֱכּל דָבָר מִן הַחַי אֵיזֶה זְמַן,ּאו ֹ לִתֵן בָּזֶה ֹ וְכַיוֹצֵא מִכֹּחו יוֹתֵר ּצְדָקָה.הַדָבָר ַּוְלִכְאוֹרָה ּתָמוה,ְּמִמַה נַפְשָׁךֹ ,אִם יֵש ׁ בְּכֹחו ֹ לְהִתְגַּבֵּר עַל יִצְרו ּיוכַל לְהִתְגַּבֵּר בְּלֹא נֶדֶר ושְׁבועָה.ְוְאִם מִתְיָרֵא שֶׁלֹא יִתּּגַּבֵּר יִצְרו ֹ עָלָיו מַה יוֹעִיל הַנֶדֶר.ְאַך בָּזֶה רוֹאִין גֹּדֶל שֶׁאָז ֹ בְּפִיו כְּשֶׁמוֹצִיאו ֹ וְהָעִקָר בְּשָׁרְשׁו ַ הַנֶדֶר ּכֹּח ּעַל־יְדֵי הַנֶדֶר עוֹלֶה לִבְחִינַת פְלִיאוֹת חָכְמָה שֶׁשָׁם שֹׁרֶש ׁ הַבְּחִירָהַ .ּּומִשָׁם מְקַבֵּל כֹּחּעַל־יְדֵי שֶׁמוֹצִיא ְּהַנֶדֶר בְּפִיו שֶׁיוכַל לְהִתְגַּבֵּר עַל מַה שֶׁצָרִיך לְהִתְגַּבֵּרַ . ׁ כֹּח יֶש עֲדַיִן נֶדֶר כְּשֶׁעָשָׂה כַּך אַחַר גַּם ְּּובְוַדַאי ָּּלְהַבְּחִירָה לְהַטוֹתו ֹ חַס וְשָׁלוֹם חַס וְשָׁלוֹם כִּי הַבְּחִירָה ּיֶש ׁ לָה כֹּח ַ גדוֹל מְאֹד.ּוְעַל־כֵּן הִזְהִירָה הַתוֹרָה מְאֹד ּשֶׁיִשְׁמֹר לְקַיֵם אֶת נִדְרו ֹ וכְכָל הַיוֹצֵא מִפִיו יַעֲשֶׂה.אֲבָל ֹּהָעִקָר הוא שֶׁעַל־יְדֵי הַנֶדֶר יֶש ׁ לו ֹ כֹּח ַ הַרְבֵּה יוֹתֵר לְהִתְגַּבֵּר עַל יִצְרוָ.ּוכְמו ֹ שֶׁמָצִינו בְּבֹעַז שֶׁאמַר)ּרות ג( חַי ה'שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶרַ,ּּוְדָרְשׁו רַבּוֹתֵינו ז"ל)ּרות רַבָּה ּפָרָשָׁה ה(לְיִצְרו ֹ נִשְׁבַּע,ּּנִמְצָא שֶׁבְּלֹא הַשְׁבועָה הָיָה עָלָיו יִתְגַּבֵּר הָרָע שֶׁהַיֵצֶר ּסְבָרָא,ֹ שֶׁאָמְרו ַּּוכְמו ּרַבּוֹתֵינו ז"ל)נְדָרִים חֶ(בָּזה.ֹּּוְעַל־יְדֵי הַשְׁבועָה עָמַד ּבַּנִסָּיוֹן וְכָבַש ׁ אֶת יִצְרו.ּּוְכֵן מָצִינו בְּכַמָה כְּשֵׁרִים ּוְצַדִיקִים,ּוכְמו ֹ שֶׁשָׁמַעְתִי מִפִיו הַקָדוֹש ׁ שֶׁאָמַר שֶׁהָיָה ּרָגִיל בִּנְדָרִים מְאֹד בִּשְׁבִיל קְדֻשָׁה ופְרִישׁות)ַשִׁבְחֵי הָר"ן סִימָן טו(.)לקוטי הלכות–הלכותברכת השחר ה',אותצ'(

EN:
And therefore one is obligated to teach his son and his son's son. For it has already been explained that the primary clarification of the emes is at the end. And behold, the primary essence of the emes — which is the knowledge of the truth of His G-dliness in completeness, as is fitting for each person — this will be revealed only at the very end, when the time comes for each person to receive his reward. For the knowledge of His truth, blessed be He, will be the primary receiving of the reward, as is known and as mentioned above, as it is written, "And I will give their recompense in truth" (Isaiah 61:8).

But also in every aspect and portion of the emes, also the primary clarification is only at the end. For example: when one begins to clarify some halachah — even though he begins to say true reasoning — nevertheless, the emes is not yet complete until the end, until one merits clarifying the ruling of the halachah in truth. For "the end of a matter is better than its beginning" (Ecclesiastes 7:8). For emes is beginning, middle, and end — and the emes must be complete from beginning through middle through its very end, that all one's intention from start to finish is only for the sake of the emes in its truest sense.

For example, when one engages in business: if they ask him, "Why do you exert yourself so much — by day you do not rest, by night you do not lie down — and what will come of it in the end?" etc. — most people answer: "What should I do? I need to exert myself to support my children, to raise them to Torah study and to marry them off" etc. And certainly there is much emes in this, for certainly one needs to support one's children etc. But nevertheless, this is not emes in completeness. For it is not the way of the Torah to abandon oneself entirely from both worlds and to make the secondary thing primary and the primary thing secondary — to cast aside, G-d forbid, the engagement in Torah and prayer behind one's back, and to pursue money all the days of one's life, and nothing will he carry away from his toil. And usually he accomplishes nothing by his exertion, for "not from the east or from the west" (Psalms 75:7) etc. — and "not by strength shall man prevail" (I Samuel 2:9). For Hashem, blessed be He, can support a person through a minor cause.

And therefore our Sages of blessed memory warned: "Make your Torah permanent and your work temporary." And as it is written, "O generation, see the word of Hashem" (Jeremiah 2:31). And our Sages of blessed memory said: "See by what means your fathers were sustained." And there are also many who have great wealth and chase after more and more, and they also say their intention is for the sake of the emes, as mentioned above. But this is not complete emes, for "the heart knows whether it is to straighten or to crook."

And similarly, even in the engagement of Torah study, there are many levels of emes, and Hashem knows the emes in its truest sense. And the primary emes is when it is emes from beginning to end, as mentioned above.

And for this reason the obligation is greatest to teach one's son and his son's son. For through the father and his son and his grandson, the emes is clarified. For father, son, and grandson are in the aspect of the three lines of emes — the aspect of beginning, middle, and end — and this is the primary completeness of the emes, as mentioned above. And therefore in truth our Sages of blessed memory said: "Whoever is a talmid chacham, and his son, and his son's son — the Torah will never cease from his descendants." For they have already merited to clarify the emes according to their level, and this is the primary engagement of Torah, as mentioned above.

Segment 2
HE:
איש כי ידור נדר )במדבר ל',ג'( מַחֲשַׁבְתָא לְאַדְבָּקָא זוֹכִין ושְׁבועָה נֶדֶר ּעַל־יְדֵי בְּעָלְמָא דְאָתֵי,ּשֶׁזֶה עִקַר בְּחִינַת נֶדֶר ושְׁבועָה,ְשֶׁהֵם עָל בְּחִינַת עַד עוֹלִיןדְאָתֵי מָא;מַה בְּחִינַת ּשֶׁזֶה בְּיוֹם־כִּפור נְדָרִים ּשֶׁמַתִירִין,עוֹלָם בְּחִינַת ּשֶׁהוא ּּהַבָּא שֶׁאֵין בּו ֹ אֲכִילָה ושְׁתִיָהַ,ּּכַּיָדוע.ּכִּי זֶה עִקַר ושְׁבועָה נֶדֶר ּּבְּחִינַת,מַחֲשַׁבְתָא לְאַדְבָּקָא ֵּבִּכְדֵי בְּעָלְמָא דְאָתי,ּּהַיְנו לִזְכּוֹת לְהָבִין הָרְמָזִים הַקְדוֹשִׁים הָעוֹלָם שֶׁבְּזֶה ומַעֲשֶׂה דִבּור מַחֲשָׁבָה ׁ בְּכָל ּשֶׁיֵש, ְשֶׁהַכֹּל רַק רְמָזִים לְהִתְקָרֵב לַעֲבוֹדָתו ֹ יִתְבָּרַך,ֹּשֶׁזֶה ּעִקַר בְּחִינַת רַגְלֵי הַקְדֻשָׁה הַמְלֻבָּשִׁין בְּזֶה הָעולָם.וְזֶה ּאָנו רוֹאִין בְּיוֹתֵר עַל־יְדֵי נֶדֶר ושְׁבועָה,שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הַדְבָרִים מִכָּל ומִצְוֹת תוֹרָה לַעֲשׂוֹת יְכוֹלִין ּאָנו שֶׁבָּעוֹלָם,יְכוֹלִין אָנו ורְשׁות הֶתֵר מִדִבְרֵי ִּאֲפִלו ֹ ּּעַל־יְדֵי נֶדֶר ושְׁבועָה לַעֲשׂוֹת מֵהֶם אּסּור או ֹ חִיוב כְּמו ּמִשְׁאָר הַדְבָרִים שֶׁל הַתוֹרָה ומִצְוֹת,וְכָל זֶה מֵחֲמַת אֱלָקות חִיות ׁ בָּהֶם יֵש שֶׁבָּעוֹלָם הַדְבָרִים ּשֶׁבְּכָל ּּורְמָזִים הַקְדוֹשִׁים מִבְּחִינַת עָלְמָא דְאָתֵי.וְזֶה בְּחִינַת ִ"ַּובו ֹ תִדְבָּק ובִשְׁמו ֹ תּשָׁבֵע",ּכִּי בְּחִינַת שְׁבועַת אֱמֶת ּּבִּכְדֵי לְזָרוֹזֵי נַפְשֵׁה וְכַיוֹצֵאַ,ּּכְּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל, ְּהִיא בְּחִינַת דְבֵקות בְּהַשֵׁם יִתְבָּרַך,בְּחִינַת לְאַדְבָּקָא ּמַחֲשַׁבְתָא בְּעָלְמָא דְאָתֵי) .הלכותחזקת מטלטלין– הלכהב',אותיות ד'ו'לפיאוצר היראה–נדרים, אותי"ט( איש כי ידור נדר )במדבר ל',ג'( נְדָרִים גְּבוֹהִים מְאֹד.ּוְהֵם בִּבְחִינַת שָׁרְשֵׁי הַתוֹרָה, ּבְּחִינַת תְשׁובָה שֶׁהוא לְמַעְלָה מֵהַתוֹרָה,ְּּומִשָׁם נִמְשָׁך עֲווֹנוֹת סְלִיחַת כָּלִ,וְהָעהָאֱמֶת צַדִיקֵי עַל־יְדֵי ּּקָר ּבְּחִינַת מֹשֶׁה שֶׁמִמֶנו מְקַבְּלִים כֹּח ַ כָּל רָאשֵׁי הַמַטוֹת ּשֶׁהֵם בְּחִינַת יָחִיד מֻמְחֶה שֶׁיָכוֹל לְהַתִיר הַנֶדֶר.כִּי ַּהַתָרַת נְדָרִים הוא חִדוש ׁ ופֶלֶא יוֹתֵר שֶׁאֲפִלו כְּשֶׁעָלָה לִמְקוֹם הַ ּּנֶדֶר וְאָסַר עַל עַצְמו ֹ אֵיזֶה דָבָר שֶׁאֲזַי נֶאֱסַר ֹּעָלָיו בְּאִסּור תוֹרָה אַף־עַל־פִי־כֵן עֲדַיִן יֶש ׁ לו ֹ כֹּח ּּשֶׁיִתְחָרֵט עַל נִדְרו ֹ וְיָבוֹא לִפְנֵי הֶחָכָם וְיַתִיר לו ֹ נִדְרו. ּּכִּי כָּל נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל כְּלולִים בְּמֹשֶׁה שֶׁהוא בְּחִינַת ּּצַדִיק הַדוֹר,ּומִמֶנו מְקַבְּלִים כֹּח ַ כָּל הַמֻמְחִים שֶׁיְכוֹלִין ּלְהַתִיר בְּיָחִיד או ֹ שְׁלֹשָׁה הֶדְיוֹטוֹת.ּכִּי כָּל הַתָרַת ִּּנְדָרִים הוא בְּכֹח ַ מֹשֶׁה רַבֵּנו שֶׁהוא הָרִאשׁוֹן שֶׁנָתַן לָנו ּאֶת הַתוֹרָה וְאֵלָיו גּלָה ה'ְּיִתְבָּרַך סוֹד נְדָרִים וְהַתָרָתָן ּעַל־יְדֵי הַחֲרָטָה לִפְנֵי הֶחָכָם וְכו'ּשֶׁזֶה סוֹד הַתְשׁובָה ּּשֶׁעִקָרָה הִיא הַחֲרָטָהׁ. ּוְעַל־כֵּן אִיתָא בַּמִדְרָש)ּוַיִקְרָא רַבָּה פל"ז(ּּעַל פָסוק )שְׁמוֹת בֶׁ(ּּוַיַרְא בְּסִבְלוֹתָם שֶׁמֹשּה רַבֵּנו נָתַן לֵב עַל ּסִבְלוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּגָּלות וְאָז אָמַר לו ֹ ה'ְיִתְבָּרַך ּשֶׁעַל־יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לְפָרָשַׁת נְדָרִים וְכו'.ּּוְהַדָבָר פְלִיאָה ּּוְתָמוה ַ מְאֹד,ּמַה שַׁיָכות יֵש ׁ דַיְקָא לְפָרָשַׁת נְדָרִים לְעִנְיַן מְרִירַתּ הַגָּלות.ְּאַך מֹשֶׁה רָאָה מְרִירַת הַגָּלות וְנָתַן לֵב לָזֶה,ּּוְרָאָה שֶׁעִקַר הַגָּלות עַל־יְדֵי עֲוֹנוֹת ּיִשְׂרָאֵל וְעִקַר הַתִקון עַל־יְדֵי תְשׁובָה.ּּוְעִקַר הָעִכּוב עָלָיו הַחוֹלְקִים שֶׁל הַמַחֲלֹקֶת הוא הַתְשׁובָה ּשֶׁל ~ ד ~ ַּ ּשֶׁמִתְגנוֹדַע אָכֵן ֹ שֶׁכָּתוב כְּמו ֹ מְאֹד כְּנֶגְדו ּּבְּרִים ּהַדָבָרַ,ּּוְדָרְשׁו רַבּוֹתֵינו ז"ל)ּשְׁמוֹת רַבָּה פָרָשָׁה א( הַחוֹלְקִין בִּשְׁבִיל שֶׁהוא הַגָּלות ֹ סוֹד לו ּשֶׁנוֹדַע ּוְהַדֵלָטוֹרִיןְׂ.ּהַיְנו שֶׁהֵבִין שֶׁהָיָה לו ֹ כֹּח ַ לְהָשִׁיב יִשרָאֵל ּבִּתְשׁובָה.ּכִּי רֹב הֲמוֹן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיו שׁוֹמְעִים אֵלָיו, ְַּאַך עִקַר הָעִכּוב הוא עַל־יְדֵי בְּחִינַת דָתָן וַאֲבִירָם ּשֶׁעוֹמְדִים כְּנֶגְדו ֹ בְּכָל פַעַם כְּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל )שָׁםִ(ּּכָּל מָקוֹם שֶׁנֶאֱמַר נִצּים נִצָבִים,ּּאֵינָם אֶלָא דָתָן וַאֲבִירָם.ּּוְכֵן הוא בְּכָל דוֹר וָדוֹר.עַל־כֵּן כְּשֶׁרָאָה ה' ְּיִתְבָּרַך שֶׁמֹשֶׁה נוֹתֵן לֵב לָזֶה לְהִצְטַעֵר בְּצָרָתָם וְרוֹאֶה ְּהֵיטֵב בְּסִבְלוֹתָם וְאֵיך שֶׁקָשֶׁה מְאֹד לְתַקֵן ולְגָאֳלָםִּ, עַל־כֵּן גּלָה לו ֹ ה'ְּיִתְבָּרַך סוֹד פָרָשַׁת נְדָרִים שֶׁבָּזֶה ּּהֶרְאָה לו ֹ הַכֹּח ַ שֶׁל הַצַדִיקִים וְהַכְּשֵׁרִים שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל ּשֶׁבְּכָל דוֹר וָדוֹר שֶׁהֵם בְּחִינַת מְקַנְאֵי קִנְאַת ה'צְבָאוֹת ּבְּחִינַת פִינְחָסְ. כִּי נְדָרִים הֵם בִּבְחִינַת מְקַנאֵי קִנְאַת ה'ּצְבָאוֹת שֶׁהוא בְּחִינַת צְדָקָה.ּדְהַיְנו כְּמו ֹ הַנוֹדֵר אֵיזֶה נֶדֶר בִּשְׁבִיל ּפְרִישׁות שֶׁהוא מֵחֲמַת שֶׁרוֹאֶה שֶׁיִצְרו ֹ רוֹצֶה לְהִתְגַּבֵּר עָלָיו,ֻּעַל־כֵּן הוא קוֹפֵץ וְנִשְׁבָּע או ֹ נוֹדֵר וְאוֹסֵר עָלָיו גַּם ַ ּאֶת הַמּתָר בִּשְׁבִיל פְרִישׁות וְעַל־יְדֵי זֶה יֶש ׁ לו ֹ כֹּח יוֹתֵר לְהִתְגַּבֵּר.ּּכְּמו ֹ כֵן הוא הַמְקַנֵא קִנְאַת ה'צְבָאוֹת ּכְּמו ֹ פִינְחָס שֶׁרָאָה גֹּדֶל הַקִלְקול אָז,וְלֹא הָיָה מִי ּלַעֲמֹד נֶגֶד עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף וְכו'.ּוְהָעִקָרנֶגֶד ֹ שֶׁכָּתוב כְּמו זִמְרִי שֶׁהוא שֶׁלָהֶם ׁ וְהַנָשִׂיא ּהָרֹאש )בְּמִדְבַּר כה(ּּוְהֵמָה בוֹכִים פֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד.ׁ וְאָז חָגַר ּמָתְנָיו מֵעַצְמו ֹ וְעָשָׂה מַה שֶׁלֹא נִצְטַוָה עַל זֶה בְּפֵרוש ּוְעָמַד וְהִתְפַלֵל וְלָקַח רֹמַח וְכוִ'וְקּנֵא קִנְאַת ה'צְבָאוֹת ּוְהִצִיל אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל וְנֶחְשַׁב לו ֹ לִצְדָקָה,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב )ּּתְהִלִים קו(ּוַתֵחָשֶׁב לו ֹ לִצְדָקָה.ּכִּי זֶהו גַּם כֵּן בְּחִינַת ֲּצְדָקָה שֶׁהָעִקָר הוא מֵחֲמַת שֶׁהַמָמוֹן כְּבָר בְּיַד הֶעָשִׁיר ֹ לַע ֹּובְיָדובִּבְחִירָתו שֶׁיִרְצֶה ֹ מַה עִמו ּשׂוֹת,ֹ ּוְהוא ּמִתְגַּבֵּר וְנוֹתֵן מִכִּיסו ֹ צְדָקָה ומְשַׁבֵּר אַכְזְרִיות שֶׁבְּלִבּו ּּומְהַפְכו ֹ לְרָצוֹן,ּבָּזֶה עוֹשֶׂה נַחַת רוח ַ גָּדוֹל לַה'ְיִתְבָּרַך, ּוְנֶחְשָׁב כְּאִלו הִלְוָה לְהַקָדוֹש ׁ בָּרוְּך הוא,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב )מִשְׁלֵי יט(מַלְוֶה ה'ּּחוֹנֵן דָל וְכו'.ּובְכָל זֶה רוֹאִין גֹּדֶל כֹּח ַ הַבְּחִירָה.ּכִּי הֲלֹא בְּוַדַאי בְּיַד ה'ְיִתְבָּרַך לְפַרְנֵס הָעֲשִׁירות לָהֶם וְלִתֵן ּהָעֲנִיִים,בְּדִבְרֵי ַּּוְכַמובָא ז ּרַבּוֹתֵינו"לָּ)בי דַף בַּתְרָא ּבָא(זֹאת קֻשְׁיָא ּמֵהַחוֹלְקִים שֶׁהִקְשׁו:ְּּּאִם הַקָדוֹש ׁ בָּרוך הוא אוֹהֵב ּּעֲנִיִים לָמָה אֵינו ֹ מְפַרְנְסָן וְכו'.ְּּאַך הָעִקָר הוא רַק הַחֶסֶד יַמְשִׁיך בְּחִירָה הַבַּעַל אָדָם שֶׁהַבֶּן ְָבִּשְׁבִיל לָעוֹלָם עַל־יְדֵי צִדְקּּתו ֹ שֶׁנָתַן בִּבְחִירָתו ֹ שֶׁלְאַחַר שֶׁבָּא ּּהַמָעוֹת לְכִיסו ֹ וְהוא מַאֲמִין שֶׁהַכֹּל מֵרְצוֹן ה'ְיִתְבָּרַך ּּומְקַיֵם רְצוֹן ה'ְּיִתְבָּרַך ומְשַׁבֵּר אַכְזְרִיותו ֹ וְנוֹתֵן צְדָקָה לָרְעֵבִים בִּבְחִירָתו ֹ זֶה יָקָר מְאֹד אֵצֶל ה'ְיִתְבָּרַךֹ .ַּוכְמו ז רַבּוֹתֵינו ּּשֶׁאָמְרו"שָׁם ל)פו ּעֵרובִין(פָסוק ּּעַל )ּּתְהִלִים סא(ּחֶסֶד וֶאֱמֶת מַן יִנְצְרֻהו.ּכִּי דַיְקָא עַל־יְדֵי חֲסָדִים מַמְשִׁיך ְזֶה.נְדָרִים פָרָשַׁת נִסְמָך ְּוְעַל־כֵּן ּלְפָרָשַׁת פִינְחָסַ,כִּי נְדָרִים הֵם בִּבְחִינת צְדָקָה בְּחִינַת )כג ּדְבָרִים(ָ כַּאֲשֶׁר תִשְׁמֹר וְעָשִׂית שְׂפָתֶיך ָּמוֹצָא ּּנָדַרְת ָ וְכו'ָעַד בְּפִיך זו ֹ צְדָקָה)ּרֹאש ׁ הַשָׁנָה ו.(ּוְהוא ה קִנְאַת בְּחִינַת'פִינְחָס בְּחִינַת ּצְבָאוֹת.ָוְעַל־כֵּן ּנִסְמְכו זֶה לָזֶה כִּי הַכֹּל בְּחִינה אַחַת) .הלכות ברכת השחר-הלכהה,'אות צ"א( ֻ אלההחקיםאשרצוהה'אתמשה בין איש לאשתו )במדבר ל',יז( וְכו נֶדֶר עַל־יְדֵי נִמְשָׁך חֲכָמִים ְּּאֱמונַת')כמבואר בלקוטי מוהר"ן א'–סימן נ"ז(ֹּ וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶׁהַבַּעַל ּמֵפֵר נִדְרֵי אִשְׁתו,ּכִּי כָּל חִיות הָאִשָׁה ובִנְיָנָה הוא בַּעְלָה ּעַל־יְדֵי,ּּכַּמובָא,בִּבְחִינַת:הָאִשָׁה ּאֵין ּמִתְבָּרֶכֶת אֶלָא מִפְרִי בִּטְנו ֹ שֶׁל אִיש ׁ וְכו'.ּּוְעִקַר בִּנְיָנָה עַל־יְדֵי נֶדֶר,ּכִּי מִשָׁם חִיותָהֹ,ּּכִּי אֱמונַת חֲכָמִים תורָה ּּשֶׁבְּעַל פֶה בְּחִינַת מַלְכות,ּבְּחִינַת אִשָׁה יִרְאַת הַ', ּבִּנְיָנָה וְחִיותָה מִמְקוֹם הַנֶדֶר כַּיָדוע.ּוְכָל שֹׁרֶש ׁ חִיותָה ּשֶׁהוא בְּחִינַת נֶדֶרֹ,ְהַכֹּל נִמְשָׁך עַל יָדו,ּּכִּי הוא כָּלול ּמִשְׁתֵי הַבְּחִינוֹת,ּמִתוֹרָהּשֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶה, ּכִּי גַּם תוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶה שָׁרְשָׁה בַּתוֹרָה שֶׁבִּכְתָב. נִמְצָא,נֶדֶר בְּחִינַת שֶׁהוא ׁ חִיותָה ּשֶׁשֹׁרֶש,ְֹנִמְשָׁך גַּם־כֵּן עַל יָדוֹ,ּּכִּי אֵין מְקַבֶּלֶת חִיות כִּי אִם עַל יָדוַּ. וְעַל־כֵּן הַבָּעַל תֵכֶף כְּשֶׁנוֹשֵׂא אִשָׁה הוא זוֹכֶה בַּהֲפָרַת נְדָרֶיה,וְחִיותָה שָׁרְשָׁה שֶׁמִשָׁם הַנְדָרִים ּכִּי,ֹהַכֹּל ְנִמְשָׁך עַל יָדו,וְעַל־כֵּן בְּיָדו ֹ לַהֲקִימָם או ֹ לְהָפֵר אוֹתָםִ. ּוְזֶה שֶׁסִּיְמָה הַתוֹרָה בְּסוֹף פָרָשַׁת נְדָרים)בְּמִדְבַּר ל:( ּאֵלֶה הַדְבָרִים אֲשֶׁר צִוָה ה'ּּבֵּין אִיש ׁ לְאִשְׁתו ֹ וְכו,'ֹכִּי ּהַנְדָרִים הֵם הַדְבָרִים שֶׁבֵּין אִיש ׁ לְאִשְׁתו,ּכִּי מִשָׁם ְּנִמְשָׁך אֵלֶיה ָ הַחִיות עַל־יְדֵי בַּעְלָה.ַּּוְזֶה מַה שֶׁאָמְרו ּרַבּוֹתֵינו ז"לָּ)שַׁבת לב:(:ּבַּעֲווֹן נְדָרִים אִשְׁתו ֹ שֶׁל אָדָם ּמֵתָה חַס וְשָׁלוֹם וְכו,'ּכִּי עִקַר קִיום אֱמונַת חֲכָמִים ה יִרְאַת אִשָׁה ּבְּחִינַתַ',וְכַנ נֶדֶר עַל־יְדֵי ּּהוא"ל. ְּּוְעַל־כֵּן יַעֲקֹב כְּשֶׁהָלַך לִשָׂא אִשָׁה נָדַר נֶדֶר,ִּּכִּי פָסוק ּוַיְּדַר יַעֲקֹב נֶדֶר נֶאֱמַר כְּשֶׁהָלַך לְבֵית לָבָן לִשָׂא אִשָׁה. )הלכות יבום–הלכה ג,'אות ג'( ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב )במדבר לא,ח'( לַכֹּהֲנִים מְסורוֹת ּהַבְּרָכוֹת,שׁוֹמְרֵי בְּחִינַת הֵם כִּי הַבְּרִית,ֹ שֶׁכָּתוב ּכְּמו)ּדְבָרִיםלג:(מִשְׁפָטֶיך ָּּיוֹרו ּלְיַעֲקֹב וְכו'ָּּובְרִיתְך יִנְצֹרו.ּּובְנֵי לֵוִי לֹא טָעו בָּעֵגֶל, ּשֶׁהָיָה בְּחִינַת פְגַם הַבְּרִיתַ,ּּכְּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל: ַּלֹא עָבְדו יִשְׂרָאֵל עֲבוֹדָה זָרָה אֶלָא כְּדֵי לְהַתִיר לָהֶם עֲרָיוֹת בְּפרְהֶסְיָא.ּכִּי כָּל הַתַאֲוֹת,ּובִפְרָט תַאֲוַת נִאוף הַתַאֲוֹת כָּל שֶׁל הַכּוֹלֵל הָרָע ּּשֶׁהוא,בָּאִים הֵם ~ ה ~ ַ ּמִשְׁבִירַת כְּלֵי הַחֶסֶד כַּיָדוע,ּשֶׁמִזֶה נִתְהַוֶה הַתַאֲוֹת ּּשֶׁבָּאִים מֵאֲהָבוֹת הַנְפולוֹתִ.ׁ ּוְהַכֹּהֵן הוא בְּחִינַת איש חֶסֶד,ּּשֶׁהוא בְּחִינַת שְׁלֵמות הָאֲהָבוֹת הָעֶלְיוֹנוֹתֹ ,כְּמו ּשֶׁכָּתַב רַבֵּנו כָּל זֶה עַל פָסוק חֶרְפָה שָׁבְרָה לִבִּי )לקוטי מוהר"ן א'–סימןלד(,ּעַיֵן שָׁם.ּומֵחֲמַת שֶׁהֵם ּבִּבְחִינַת תִקון הַבְּרִית,עַל־יְדֵי זֶה הֵם יְכוֹלִיןְלְהַמְשִׁיך הַבְּרָכוֹת,כִּי כְּלֵיהֶם שָׁלֵם,ְהֵפֶך בִּלְעָם הָרָשָׁע שֶׁרָצָה ְּלְהַמְשִׁיך קְלָלָה עַל־יְדֵי קִלְקול הַכְּלִי,ֹמֵחֲמַת שֶׁהָיָה ּמְשֻׁקָע מְאֹד בְּתַאֲוָה זו,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנו עַל פָסוק: בִּקְרֹב עָלַי מְרֵעִים)לקוטי מוהר"ן א'–סימןל"ו.( ּּוְעַל־כֵּן נֶהֱרַג בִּלְעָם עַל־יְדֵי פִינְחָס דַוְקָא,ּכִּי פִינְחָס ּהָיָה בְּחִינַת תִקון הַבְּרִית,ּוְעַל־יְדֵי זֶה זָכָה לִכְהֻנָה, ּּעַל־יְדֵי שֶׁקִנֵא קִנְאַת ה'ּצְבָאוֹת עַל פְגַם הַבְּרִיתֱ, ּׁעַל־כֵּן עַל יָדו ֹ דַיְקָא נֶהּרַג בִּלְעָם שֶׁהָיָה הַפְכּו ֹ מַמָש. )הלכות נשיאת כפים א'( ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב )במדבר לא,ח'( ַ ּּאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ּל אֵצֶל בִּלְעָם הוא תָפַס אָמָנותָם,כִּי ּאֵין כֹּח ַ לְיִשְׂרָאֵל אֶלָא בַּפֶה וְכו'.עַל־ֹ ּכֵּן תָפְסו אֻמָנּותו ּוְהָרְגו אוֹתו ֹ בְּחֶרֶב,ּכִּי יִשְׂרָאֵל אֵין לָהֶם כֹּח ַ אֶלָא ּבַּפֶה,ּדְהַיְנו תְפִלָה שֶׁהוא בְּחִינַת רַחֲמִים וְתַחֲנונִים. ּוְעַכּו"ּם עִקַר כֹּחָם עַל־ּּיְדֵי חֶרֶב שֶׁהוא בְּחִינַת דִין. ּּובִלְעָם הָיָה לו ֹ יְנִיקָה מִן הַדַעַתַּ,כּּמובָא,וְהָיָה רוֹצֶה ּּלִינֹק מִן הָרַחֲמִים בְּחִינַת תְפִלָה וְעַל־יְדֵי זֶה הָיָה רוֹצֶה ּלְהִתְגַּבֵּר עַל יִשְׂרָאֵל בְּתַאֲוַת נִאוף חַס וְשָׁלוֹםֹ ,כְּמו ּשֶׁכָּתוב" :ּהֵן הֵנָה הָיו לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם וְכו'"ְ, ּכִּי עִקַר הִתּגַּבְּרות תַאֲוָה זו ֹ הוא עַל־יְדֵי שֶׁהֵם יוֹנְקִים ּמִן הָרַחֲמָנות חַס וְשָׁלוֹם)כמובא בלקוטי מוהר"ן ב'– סימן ח,'עיין שם(.וְעַל־ּכֵּן בָּאו יִשְׂרָאֵל עָלָיו עַל־יְדֵי ּבְּחִינַת דִין,ָּׁכִּי הַכְנָעַת בִּלְעָם דְהַיְנו תַאֲוַת נִאוף חַס וְשלוֹם,הָיָה עַל־ּיְדֵי פִינְחָס שֶׁהִתְפַלֵל תְפִלָה בִּבְחִינַת ּדִין.וְעַל־ּכֵּן גַּם בְּגַשְׁמִיות הָרַג פִינְחָס אֶת בִּלְעָם בְּחֶרֶב,ֹ שֶׁכָּתוב ּכְּמו:הָרְגו בְּעוֹר בֶּן בִּלְעָם ּוְאֵת בֶּחָרֶבַ.ּּוְאָמְרו רַבּוֹתֵינו זָ"ֹּל שֶׁפִינְחָס הֲרגו,ּכִּי פִינְחָס עַל ֹ תְחִלָה ַ אוֹתו ּּהִכְנִיע־דִין בִּבְחִינַת הַתְפִלָה ּיְדֵי ּּשֶׁהִתְפַלֵל,ּבְּחִינַת וַיַעֲמֹד פִינְחָס וַיְפַלֵל,שֶׁעַל־יְדֵי זֶה ּּהוֹצִיא כָּל הַקְדֻשָׁה מֵהַסִּטְרָא אָחֳרָא,ּּשֶׁזֶהו בְּחִינַת ּהַכְנָעָתָהִ,ֹוַאֲזַי נכְנַע בִּלְעָם בְּשָׁרְשׁו,וְאַחַר־ְּכָּך הִכְנִיעו ּאוֹתו ֹ לְגַמְרֵי גַּם לְמַטָהׁ,ּוַהֲרָגו ֹ בְּחֶרֶב מַמָש,ּשֶׁהוא ּבְּחִינַת דִין,ּכִּי עִקַר הַכְנָעָתו ֹ עַל־יְדֵי זֶה.ִּכִּי עִקַר ּהִתְגַּבְּרותו ֹ עָלֵינו חַס וְשָׁלוֹם הוא כְּשֶׁהֵם יוֹנְקִים מן ּּהָרַחֲמִים שֶׁהוא סִטְרָא דִילָן.עַל־ּיְדֵי זֶה אָנו צְרִיכִים לָבוֹא עֲלֵיהֶם עַל־ּיְדֵי בְּחִינַת דִין שֶׁהוא סִטְרָא דִידְהו, ּהַיְנו עַל־ּיְדֵי תְפִלָה בִּבְחִינַת דִין שֶׁהוא בְּחִינַת חֶרֶב ּּפִיפִיוֹת,שֶׁעַלַ־ה כָּל מוֹצִיאִין זֶה יְדֵימֵהֶם ּּקְדֻשׁוֹת ּומַכְנִיעִים אוֹתָם.וְזֶה בְּחִינַת רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם ּוְחֶרֶב פִיפִיוֹת בְּיָדָם לַעֲשׂוֹת נְקָמָה בַגּוֹיִם וְכו,'כִּי עַלַ־ּיְדֵי תְפִלָה בִּבְחִינַת דִין שֶׁל הַבַּעַל כֹּח,ּשֶׁהוא ּּבְּחִינַת חֶרֶב פִיפִיוֹת עַל־יְדֵיזֶה מַכְנִיעִין אוֹתָם וְעוֹשִׂין בָּהֶם נְקָמָה,ּּכִּי מוֹצִיאִין כָּל הַקְדֻשָׁה מֵהֶם.)הלכות עבודת אלילים–הלכה א,'אות ג'( הן הנה היו לבני־ישראל בדבר בלעם )במדבר לא,טז( ְּּעִקַר הִתְגַּבְּרות הַיֵצֶר הָרָע בְּכָל אָדָם הוא בִּפְגַם הַברִית.וְרִבּוי הָעֲצומוֹת הַיְגִיעוֹת כָּל ּּוְאַחַר ּהַמְסִירַת־נֶפֶש ׁ שֶׁהַצַדִיקִים אֲמִתִיִים מוֹסְרִים נַפְשָׁם ּמַמָש ׁ בְּכָל דוֹר וָדוֹר בִּשְׁבִיל תִקון נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵלֶ, ּוַעֲדַיִן הַשָׂטָן וְהַיֵצֶר הָרָע מְרַקֵד בֵּינָן ומִתְגָּרה בְּיִשְׂרָאֵל זֶה בְּעִנְיָן ּוְהָעִקָר,רַבֵּנו מֹשֶׁה בִּימֵי ֹ שֶׁמָצִינו ֹּכְּמו בְּעַצְמו,ּעָלָיו הַשָׁלוֹםֹ ,שֶׁאַחַר כָּל הַיְגִיעוֹת שֶׁהָיָה לו ּבִּשְׁבִיל תִקון נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל,ּובְסוֹף יָמָיו בָּא בִּלְעָם ימ הָרָשָׁעָ"ׂ וְהִכְשִׁיל שהַבְּרִית בִּפְגַם ם.וְלִפְעָמִים ּמֻכְרָח הַצַדִיק לְהִסְתַלֵק וְלָמות בִּשְׁבִיל זֶה,כִּי לְפִי ֹּעצֶם הִתְפַשְׁטות הַסִּטְרָא־אָחֳרָא אִי אֶפְשָׁר לו ֹ לִגְמֹר ּהַתִקון בִּשְׁלֵמות בַּחַיִים רַק לְאַחַר הִסְתַלְקותו.ָּּּומִזֶה ּהַפְגָם בהַמְנִיעוֹת וְהַבִּלְבּולִים וְהַמִלְחָמוֹת כָּל ּאִים ּוְהַמַחֲלֹקֶת,אֶל מִלְהִתְקָרֵב הָאָדָם אֶת ּּהַמוֹנְעִים ּּהַקְדֻשָׁה,ּומְעַכְּבִים אוֹתו ֹ מִלְהוֹצִיא הַחַיות דִקְדֻשָׁה הַפֹעַל ַ אֶל מִכֹּח ֹ בִּשְׁלֵמות ּשֶׁלו,הַמְנִיעוֹת כָל ְּכִּי ּמִלּהִתְקָרֵב אֶל הַקְדֻשָׁה בָּאִים מִטֻמְאַת קֶרִי,רַחֲמָנָא ּלִצְלַן,כִּי"קֶרִי"מְנִיעָה לְשׁוֹןִׁ,ׁ רַש ֹ שֶׁפֵרֵש ּכְּמו"י פָסוק עַל בְּחֻקֹתַי ּבְּפָרָשַׁת"קֶרִי עִמִי תֵלְכו ּאִם." )הלכותהכשר־כלים,הלכהד',אותיות ט"ו י"זלפי אוצר היראה-ברית,אותכ"ג( הן הנה היו לבני־ישראל בדבר בלעם )במדבר לא,טז( ּדַע,כִּיּּהַדִבּורִיםשֶׁלהָרָשָׁעּשֶׁהואבַּר־ּדַעַתמוֹלִידִים ַ ּנִאוףּבְּהַשׁוֹמֵע,כִּיּהַזִווגִיםנִמְשָׁכִיםּמֵהַדַעַתֹ,כְּמו ּשֶׁכָּתוב)בראשיתד:(וְהָאָדָםֶ יָדַעאתֹ ּחַוָהּאִשְׁתו; ּוכְתִיב)במדברלא:(כָּלּאִשָׁהׁ יֹדַעַתאִיש.ׁ ְאַךיֵש שְׁנֵימִינֵיּּזִווגִים,ּהַיְנוּּזִווגּּדִקְדֻשָׁה,ּהואּּהִתְקַשְׁרות ּלְצַדִיקִיםוְאֶלּהַתוֹרָהוְאֶלּהַשֵׁםְיִתְבָּרַך,זֶהְנִמְשָׁך ּמִדַעַתּּדִקְדֻשָׁה;ּּוְזִווגִיםשֶׁלעֲבֵרָהנִמְשָׁכִיםּמִדַעַת ּּדִקְלִפָה.ּּוְהַדִבּורּהואּּהִתְגַּלותּהַדַעַת,כִּיאֵיןיוֹדְעִים מַהּּשֶׁבַּדַעַתּאֶלָאעַל־יְדֵיּּהַדִבּורֹ,כְּמוּשֶׁכָּתוב )תהליםיט:(וְלַיְלָהּלְלַיְלָהּיְחַוֶהּדָעַת.ּיְחַוֶהּמִלְשׁוֹן ּּדִבּור,ּּשֶׁהַדִבּורמְדַבֵּרמַהּּשֶׁבַּדַעַת.ּוכְשֶׁרָשָׁעמְדַבֵּר ּומוֹצִיאּמִפִיוהֲבָלִים,מוֹלִידאֲוִירִיםּאַרְסִיִיםשֶׁל ּנִאוףַ,ּוְהַשׁוֹמֵעּמִמֶנוּּהַדִבּורִיםוְנוֹשֵׁםנְשִׁימוֹת,ֹ מַכְנִיס ּבְּגופוּּאֵלוהָאֲוִירִים.ְ ְּולְפִיכָךבְּבִלעָם,ּשֶׁהואבְּחִינוֹת ּדַעַתּּדִקְלִפָהֹ,כְּמוּּשֶׁדָרְשׁוּחֲכָמֵינוזִכְרוֹנָםלִבְרָכָה ~ ו ~ )ספריפ'וזאתהברכה,ובזוהרשמותדףכא:,בלק דףקצג(:עַלּּפָסוק:לֹאקָםכְּמשֶׁהּוְכו'–בְּיִשְׂרָאֵללֹא קָם,אֲבָלּבָּאֻמוֹתקָם,ּּומָנובִּלְעָם.כִּימשֶׁהּהואּדַעַת, וְלָזֶהֹ נִקְרָאּדוֹרוּדוֹרּדֵעָה)ויק"רפ"ט(,ְּולְכָךּּכְּשֶׁנָטְלו מוֹאָבעֵצָהּמִמִדְיָן,ּאָמְרולָהֶם:ֹ אֵיןכֹּחוּאֶלָאּבַּפֶה,כִּי ּהַפֶהּהואּּהִתְגַּלותּהַדַעַת.אָמַרמוֹאָב:אַףּאָנונָבוֹא עֲלֵיהֶםֹּ בְּאָדָםֹשֶׁכחוּבַּפֶה,כִּיּהואגַּם־כֵּןּדַעַת ּּדִקְלִפָהֹ,כְּמוּשֶׁכָּתוב)קהלתז:(אֶתזֶהּלְעֻמַתזֶה עָשָׂהאֱלֹקִים.וְזֶהּשֶׁכָּתוב)במדברכדַ(:וְיוֹדֵעּדַעַת עֶלְיוֹן;ּוְדָרְשׁוּרַבּוֹתֵינוזִכְרוֹנָםלִבְרָכָה)ברכותז(, ּשֶׁיָדַעֹ מָתַיּׁהַקָדוש־ְּבָּרוך־ּהואכּוֹעֵס,כִּיֹ ּכְּשֶׁהַדַעַת אֵינוּּבְּיִשׁוב,ׁ אֲזַייֵשכַּעַסֹ,כְּמוּשֶׁאָמְרוּרַבּוֹתֵינו זִכְרוֹנָםלִבְרָכָה)פסחיםסו:(:כָּלהַכּוֹעֵסֹ,חָכְמָתו ּּמִסְתַלֶקֶתּמִמֶנו.ְּולְפִיכָךכְּשֶׁכָּעַסמשֶׁהּרַבֵּנו,עָלָיו ּהַשָׁלוֹם,עַלאַנְשֵׁיּהַצָבָאּכְּשֶׁבָּאוּמִמִדְיָן,ּּנִסְתַלֵק ּמִמֶנוּהַדַעַת,ְוְהֻצְרַךאֶלְעָזָרלוֹמַרהִלְכוֹתטְבִילוֹת כֵּלִים.ּּוכְשֶׁהַדַעַתשָׁלֵם,אֲזַיאֵיןכַּעַסֹ,כְּמוּשֶׁכָּתוב )ישעיהיא:(לֹאּיָרֵעווְלֹאּיַשְׁחִיתובְּכָלָ הַרקדְשִׁי,כִּי מָלְאָההָאָרֶץּדֵעָה.ּובִלְעָםהָיָהּמִסְתַכֵּלבְּדַעַת ּּדִקְלִפָה,ּשֶׁהואמוֹתָרוֹתשֶׁלּדַעַתעֶלְיוֹן,ּוכְשֶׁמִשְׁתַנֶה, ׁ יָדַעּשֶׁהַקָדוֹש־ְּבָּרוך־ּהואבְּכַעַס.נִמְצָא,שֶׁבִּלְעָםּהוא ּדַעַתּּדִקְלִפָה,וְעַל־ּ יְדֵיּדִבּורָיוהוֹלִידאֲוִירִיםּאַרְסִיִים שֶׁלּנִאוף.לָזֶהּכְּשֶׁבָּאוּמִמִלְחֶמֶתמִדְיָן,נֶאֱמַר )במדברלא:(ּוַיִקְצֹףמשֶׁהעַלּּפְקודֵיהֶחָיִל,ּוַיֹאמֶר ּהַחִיִיתֶםכָּלנְקֵבָה,הֵןּהֵנָהּהָיובִּדְבַרבִּלְעָם.בִּדְבַר ּדַיְקָא,כִּיעַל־יְדֵיּדְבָרָיו,ּשֶׁהואּּהִתְגַּלותֹ ּהַדַעַתּשֶׁלו, הוֹלִידּנִאוףבְּמִדְיָן.ְּולְפִיכָךּכְּשֶׁבָּאוּמִמִלְחֲמוֹתמִדְיָן כְּתִיב)שם:(ּּוַיִקְרְבואֶלמשֶׁה)רָאשֵׁי(ּהַפְקֻדִיםּוְכו' ּּוַיֹאמְרוּוַנַקְרֵבאֶתקָרְבַּןה'ּוְכו'ּלְכַפֵרֹׁ עַלנַפְשּתֵינו לִפְנֵיה'.ּוְדָרְשׁוּרַבּוֹתֵינוזִכְרוֹנָםלִבְרָכָה)שבתסד(, ְשֶׁכָּךּאָמְרו:אַף־עַל־ּפִיּשֶׁמִידֵיעֲבֵרָהּיָצָאנו,מִידֵי ּהִרְהורלֹאּיָצָאנו) .לקוטי מוהר"ן א'–סימן מ"ג( אך את הזהב ואת הכסף )במדבר לא,כב( עַלֵׁ־יְדֵי הַהֶכְשר עַלׁ־יְדֵי הָאֵש,עַל־יְדֵי זֶה מַמְשִׁיכִין ּּבְּחִינַת מַפֶלֶת הָרְשָׁעִים בָּעוֹלָם הַזֶה... ּכִּי פְלִיטַת הָאִסּור לַחוץ עַל־יְדֵי הָאֵש ׁ זֶה בְּחִינַת ּּשֶׁפוֹלְטִין וְזוֹרְקִין אֶת הָרְשָׁעִים לַחוץ,כִּי הָרְשָׁעִים הֵם הָאִסּור ּבִּבְחִינַתהַקְלִפָה ּשֶׁהוא,הַכְנָעָתָם ּוְעִקַר ּומַפַלְתָם שֶׁהוא בְּחִינַת פְלִיטַת הָאִסּור לַחוץ הוא עַלׁ־יְדֵי הָאֵש,ּּכִּי עִקַר מַפֶלֶת הָרְשָׁעִים לֶעָתִיד,בְּיוֹם ּּהַדִין הַגָּדוֹל וְהַנוֹרָא יִהְיֶה עַלׁ־יְדֵי הָאֵש,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב: "כִּיבָאֵש ׁ ה'ּּנִשְׁפָט וְכו'",ּוכְתִיב" :ּּכִּי הִנֵה הַיוֹם בָּא ּבּוֹעֵר כַּתַנור וְכו'ּּכִּי מֵהָאֵש ׁ יָצָאו וְהָאֵש ׁ תֹאכְלֵם",כִּי ּהֵם חִמְמו עַצְמָן בְּאֵש ׁ הַתַאֲווֹת וְלֹא דַי לָהֶם בָּזֶה,ִאַף ּגַּם הִבְעִירו בָּהֶם אֵש ׁ הַקִנְאָה בְּצַדּיקֵי אֱמֶת ובִכְשֵׁרֵי ּיִשְׂרָאֵל וְרָדְפו אוֹתָם בְּכָל מִינֵי הָרְדִיפוֹת,עַל־כֵּן יִהְיֶה ּּמַפַלְתָם עַלַ־ּיְדֵי הָאֵש ׁ כַּנ"ל.וְזֶה בְּחִינַת הֶכְשֵׁר כֵּלִים ּלְהַפְלִיט הָאִסּור שֶׁבָּהֶם עַלׁ־יְדֵי הָאֵש,ּדְהַיְנו שֶׁמַפִילִין הָרְשָׁעִיםּשֶׁהֵם בְּחִינַת הָאִסּור עַלׁ־יְדֵי הָאֵשֹ ,ּוכְמו ּשֶׁכָּתובׁ: "ּכָּל דָבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵש ׁ תַעֲבִירו בָאֵש"ֹ, ְְּּוכְדֶרֶך תַשְׁמִישׁו ֹ כָּך הַגְעָלָתו,ּּכִּי כְּפִי מַה שֶׁנִדְבָּק ּהָאִסּור,ּשֶׁהוא בְּחִינַת הָרָשָׁע עַלֵ־יְדֵי הָאֵש ׁ כְּמו ֹ כן ֹ עַל ֹ ולְהַפִילו לְהַפְלִיטו ּּצְרִיכִיןׁ־הָאֵש יְדֵי.נִמְצָא, עַל כֵּלִים שֶׁהֶכְשֵׁר־מַפֶלֶת בְּחִינַת ׁ זֶה הָאֵש ּיְדֵי הָרְשָׁעִים,שֶׁעַל־ּּיְדֵי זֶה נִשְׁלָם הַדִבּור.ְוְזֶה בְּחִינַת אַך וְכו הַכָּסֶף וְאֶת הַזָהָב ּּאֶת,'רַבּוֹתֵינ ַּוְדָרְשׁוז ּו"ל, ּשֶׁצְרִיכִין לְהַעֲבִיר הַחֲלֻדָה מֵהַמַתֶכֶת וְכו'.וְזֶה רֶמֶז ְּּשֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַמְשִׁיך בְּחִינַת מַפֶלֶת הָרְשָׁעִים שֶׁהוא ּבְּחִינַת פְלִיטַת הָאִסּור לַחוץ כִּי אִם עַל־יְדֵי הָאֱמֶת )מוהר בלקוטי כמבואר"ן,א חלק,'ס תורה"ו, שלעתהתגלות ידי על הרשעים מפלת יהיה יד האמת,שכתוב כמו"צדיק בין וראיתם ושבתם לרשע,בין עובד אלוקים לאשר לא עבדו".(וְזֶה תְחִלָה לְהַעֲבִיר שֶׁצְרִיכִין הַחֲלֻדָה הַעֲבָרַת ּבְּחִינַת ְּמֵהַזָהָב וְהַכֶּסֶף אֶת הַחֲלֻדָה וְלֹא יִשָׁאֵר כִּי אִם הַזָהָב וּהַכֶּסֶף כְּמו ֹ שֶׁהואִׁ)ּכְּמו ֹ שֶׁפֵרֵש ׁ רַש"י שָׁם.(ּוְזֶהו לְשׁוֹן "ְאַך",ּּשֶׁלֹא יְהֵא שָׁם חֲלֻדָהֹ ,ְּּאַך הַמַתֶכֶת יִהְיֶה כְּמו ּשֶׁהואֹ,עַד כָּאן לְשׁוֹנו.ָּזֶה בְּחִינַת אֱמֶת שֶׁיִהְיֶה נִשְׁאָר ּהַדָבָר כְּמו ֹ שֶׁהוא וְלֹא תְחַפֶה עּלָיו הַחֲלֻדָה,שֶׁהִיא ּמְקַלְקֶלֶת הַזָהָב וְהַכֶּסֶף,ּומְחַפֶה ומַסְתִיר אוֹתו ֹ עַד לִנְחֹשֶׁת זָהָב בֵּין נִכָּר שֶׁאֵין,שֶׁקֶר בְּחִינַת ּּשֶׁזֶהו הָאֱמֶת נִכָּר שֶׁאֵין עַד הָאֱמֶת עַל הַחוֹפֶה,ּּדְהַיְנו שֶׁעַלָ־ּּיְדֵי רִבּוי הַמַחֲשָׁבוֹת זּרוֹת וְהַפְנִיוֹת שֶׁלו ֹ נֶחְפָה וְנִתְכַּסֶּה הָאֱמֶת עַד שֶׁאֵין מַכִּירִין בֵּין אֱמֶת לְשֶׁקֶר. וְעַל־הָאִסּור פְלִיטַת ּּכֵּן,מַפֶלֶת בְּחִינַת ּּשֶׁהוא הָרְשָׁעִים,אִי אֶפְשָׁר כִּי אִם עַל־ְּּּיְדֵי שֶׁמַעֲבִירִין הַחֲלֻדָה ּתְחִלָה שֶׁהוא בּחִינַת הַשֶׁקֶר הַחוֹפֶה עַל הָאֱמֶת,וְלֹא ּיִשָׁאֵר כִּי אִם הַדָבָר כְּמוֹת שֶׁהוא,ּשֶׁהוא בְּחִינַת אֱמֶת,ּכִּי אֱמֶת הוא אֶחָד)ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב בְּמָקוֹם אַחֵר ּבְּהַתוֹרָה אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא בְּסִימָן נא,ּעַיֵן שָׁם.(ָׁכִּי אֱמֶת אִי אֶפְשר לוֹמַר כִּי אִם אֶחָד,ּּדְהַיְנו עַל זָהָב זָהָב,ּוְעַל כֶּסֶף כֶּסֶף וְכו,'ּּאֲבָל הַשֶׁקֶר הוא הַרְבֵּה,כִּי ּּיְכוֹלִין לוֹמַר שֶׁקֶר עַל זָהָב שֶׁהוא נְחֹשֶׁת או ֹ בְּדִיל וְכו,' ּעַיֵן שָׁם.ְּּוְזֶהו בְּחִינַת אַך אֶת הַזָהָב וְאֶת הַכָּסֶף אֶת ּּהַנְחֹשֶׁת וְכו,'ּשֶׁהֵם כָּל מִינֵי מַתָכוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת כְּלַל ּהַגְּוָנִין שֶׁבַּמָמוֹן,ּשֶׁשָׁרְשָׁם בִּקְדֻשָׁה גָּבֹה ַ מְאֹד,כִּי הֵם עִלָאִין גְּוָנִין ּבְּחִינַתַ)ז בִּדְבָרָיו ּּכַּמובָן"בְּכַמָה ּל מְקוֹמוֹת(ְ,ּאֲבָל מִי שֶׁנוֹפֵל לּתַאֲוַת מָמוֹן וְכָבוֹד וְהוא ְּבִּכְלַל נִצְרָך לַבְּרִיוֹת,ַּשָׁם הוא בְּחִינַת נְפִילַת הַגְּוָנִין ּהַנ"ל,לַבְּרִיוֹת אָדָם שֶׁנִצְרָך כֵּיוָן בְּחִינַת ְּּּשֶׁהוא ּנִשְׁתַנֶה פָנָיו לְכַמָה גְּוָנִין,ֶּשֶׁהוא מַה שֶׁמְחַפֶה הַשֶׁקֶר בְּאֵיזה אֱמֶת,ּשֶׁבָּזֶה יֵש ׁ כַּמָה וְכַמָה גְּוָנִין שֶׁנִמְשְׁכו ~ ז ~ ּּמִנְפִילַת הַגְּוָנִין עִלָאִין שֶׁבְּכֶסֶף וְזָהָב,ַּכִּי עִקַר רֹב ּהַפְנִיוֹת שֶׁל כָּל אֶחָד הוא בְּעִנְיַן הַמָמוֹן כַּיָדוע,וְעַל־ֶכֵּן ּמְרֻמָז בְּפָסוק זֶה בִּטול הַשֶׁקר,ְּּשֶׁזֶהו בְּחִינַת אַך אֶת ּהַזָהָבַ,ְּּּשֶׁיִשָׁאֵר אַך הַזָהָב כְּמוֹת שֶׁהוא כַּנ"ל,ּּדְהַיְנו ּשֶׁיִשָׁאֲרו הַגְּוָנִין עִלָאִין שֶׁבְּזָהָב וָכֶסֶף כְּמוֹת שֶׁהֵם,ֶׁוְלֹא ּיְשַׁנֶה אוֹתָם חַס וְשָׁלוֹם בִּשְׁבִיל הַפְנִיוֹת ושְׁקָרִים של ּתַאֲוַת מָמוֹן,שֶׁעַל־ּיְדֵי זֶה הוא פוֹגֵם ומְשַׁקֵרבִּגְוָנִין ּעִלָאִין.)לקוטי הלכות-הלכות הכשר כלים ד,'אות מ"ג(

EN:
Based on the teaching "I am Hashem that is My name" — Likutay Moharan (Book 1), Torah Lesson 11. See the entire teaching there. The principle: there is yichuda ila'a (upper unification) and yichuda tata'a (lower unification) — that is, "Hear O Israel" is the upper unification and "Blessed is the name of His glorious kingdom forever" is the lower unification. And through this one merits to come to the insights of Torah in its depth. For through speaking words of Torah verbally — as it is written (Proverbs 4): "for they are life to those who find them" — l'motzi'ayhem: to those who bring them forth through the mouth — through this, speech illuminates one in all the places where one needs to do teshuvah, as it is said: "open your mouth and your words shall illuminate." Until one rises from a low and fallen level to the insights of Torah in its depth. But one cannot merit illuminated speech except through the annulment of pride, which is the aspect of guarding the covenant. And guarding the covenant is in two aspects: the aspect of yichuda ila'a and yichuda tata'a. And through this one merits livelihood. And speech is called tziparta — the bird that stands with its feet in the water and its head reaches to the heavens, as the Midrash says regarding the leper who must bring two living kosher birds: "let the chatterer come and atone for the chatterer." And this is what Rav Ashi said: "is this the ziz-sadai?" The ziz is the aspect of the lower unification, the aspect of Metatron, the aspect of miknaph haaretz — for it is stated in the Midrash: there is one bird at the shores of the sea etc. — which is the aspect of Metatron etc. See there.

Segment 3
HE:
ׁ ּכָּל דָבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵש ׁ תַעֲבִירו בָאֵש )במדבר לא,כג( ּכִּי מֵהָאֵש ׁ יָצָאו וְהָאֵש ׁ תֹאכְלֵם וְכו'ְ)יחֶזְקֵאל טו(,כִּי ּמֵאַחַר שֶׁכְּבָר נִבְלַע הָאִסּור,ּּשֶׁהוא הַטֻמְאָה,בַּכְּלִי, הַטֶבַע מִבְּחִינַת נִמְשָׁך זֶה ְּשֶׁכָּל,כְּפִירוֹת ּּדְהַיְנו ּשֶׁמִשָׁם נִמְשָׁכִין כָּל הַטֻמְאוֹת וְכָל הָאִסּורִים,ּוכְשֶׁכְּבָר ּנִבְלַע הָאִסּור בַּכְּלִיׁ אֵין לו ֹ טָהֳרָה כִּי אִם עַל־יְדֵי הָאֵש,ׁ הַטֶבַע שֹׁרֶש בְּחִינַת ּּשֶׁהוא)ׁ זֶהו הָאֵש ּכִּי ְּּּּבְּחִינַת תֹקֶף הַדִין שֶׁנִמְשָׁך מִבְּחִינַת הַטֶבַע.וְעַל־כֵּן הָרִאשׁוֹן אָדָם עַל־יְדֵי ׁ בְּמוֹצָאֵי־שַׁבָּת הָאֵש ָנִבְרָא ַּשֶׁהִקִיש ׁ שְׁנֵי רְעּפִים זֶה בָּזֶה כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינו ז"ל זֶה ּרֶמֶז עַל בְּחִינַת הַטֶבַע,ּּשֶׁנִתְעַלֵם הַהַשְׁגָּחָה.ּכִּי הַטֶבַע ּהוא בְּחִינַת"ּּכֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶה"ֵׂ, מַעֲש עַל־יְדֵי ׁ שֶׁהָיָה הָאֵש בְּרִיאַת בְּחִינַת ּּשֶׁזֶהוה הָאָדָם,ּוְעַל־כֵּן מִשָׁם עִקַר אֲחִיזַת הַטֶבַע שֶׁהוא תֹקֶף ּהַדִין(,ּּכִּי מֵהָאֵש ׁ יָצָאו וְכו,'אֲבָל כְּשֶׁעֲדַיִן לֹא נִבְלַע ּהָאִסּור בַּכְּלִי רַק שֶׁיָצָא מֵרְשׁות הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִיםֹ, ּדְהַיְנו שֶׁיָצָא מִדַעְתו ֹ ורְשׁותוִּ,ֹ כּּי עִקַר בְּחִינַת רְשׁותו ֹּשֶׁל אָדָם הוא הַדַעַת שֶׁהוא קוֹנֶה כָּל הַחֲפָצִים תַחַת ּרְשׁותו,בִּבְחִינַת)נְדָרִים מאָ (ּּדַעַת קָנִית ָ מֶה חָסַרְת ּוְכו,'ּכִּי עִקַר הָאָדָם הוא הַדַעַת,ֵּוְעַל־כֵּן כְּשֶׁיוֹצֵא ּהַכְּלִי מֵרְשׁות הָעוֹבְדי כּוֹכָבִים,ּהַיְנו מֵרְשׁות דַעַת הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים,ּשֶׁהוא בְּחִינַת הַטֶבַע וְכוֹ ',ּאֲזַי דַי לו בִּטְבִילָה בְּמִקְוֶה,ּשֶׁהוא בְּחִינַת עָלְמָא דְאָתֵי שֶׁמִשָׁם ּמְקַבְּלִין ומַמְשִׁיכִין בְּחִינַת הַשְׁגָּחָה,ְּּּלְשַׁבֵּר ולְבַטֵל בּחִינַת הַטֶבַע,ּשֶׁעַל־יְדֵי זֶה יוֹצְאִין מִטֻמְאָה לְטָהֳרָה, יִשְׂרָאֵל לִרְשׁות כּוֹכָבִים הָעוֹבְדֵי ּּמֵרְשׁות,שֶׁהֵם ּּלְמַעְלָה מֵהַטֶבַע וְכו') .הלכות נטילת ידיים שחרית– הלכה ב,'אות טו( ְּּאַך בְּמֵי נִדָה יִתְחַטָא )במדבר לא,כג( ַ ּּוְדָרְשׁו רַבּוֹתֵינו זֹ "ּל מִזֶה שֶׁכֵּלִים צְרִיכִין טְבִילָה כְּמו ּנִדָה,ּּׁכִּי טְבִילַת כֵּלִים הוא בִּבְחִינַת טְבִילַת נִדָה ּמַמָש,ּּכִּי דַם נִדוֹת בָּא עַל־יְדֵי חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן ּשֶׁחָטָא בְּעֵץ הַדַעַת,עַל־יְדֵי זֶה נִגְזַרֶ: "בְּעּצֶב תֵלְדִי בָנִים",ּּשֶׁהִיא דַם נִדוֹת,ּומֵחֲמַת זֶה צְרִיכָה הַנִדָה ּּטְבִילָה לְתַקֵן ולְטַהֵר מִבְּחִינַת בְּעֶצֶב.ּבְּחִינַת עַצְבות, מָרָה שְׁחֹרָה,ּּאַנְפִין חֲשׁוכִין,מִיתָה,ּפְגַם הַבְּרִית, הָרִאשׁוֹן אָדָם חֵטְא בְּחִינַת ּשֶׁהואְּ,כֹ שֶׁכָּתוב ּמו: "ָּבְּיוֹם אֲכָלְך מִמֶנו וְכו'."ּוְזֶהו בְּעַצְמו ֹ בְּחִינַת טְבִילַת ּכֵּלִים כְּדֵי לְטַהֵר אֶת הַכְּלֵי מַתָכוֹתֹ ,ּשֶׁיָצְאו מֵרְשׁותו ּּומָמוֹנו ֹ שֶׁל שִׁבְעִים אֻמוֹת,ַּּמִפְגַם הָעֲבוֹדָה זָרָה הַנֶאֱחָז בְּיוֹתֵר בְּמִינֵי מּּתָכוֹת שֶׁהֵם שֹׁרֶש ׁ הַמָמוֹן,כְּדֵי לְטַהֲרָם ּּמֵהָעֲבוֹדָה זָרָה הַכְּלולָה מִכָּל הָעֲבוֹדוֹת זָרוֹת שֶׁהוא ּבְּחִינַת תַאֲוַת מָמוֹן)כמובא בלקוטי מוהר"ן א'– סימן כ"ג(ּ שֶׁזֶהו בְּחִינַת בְּעִצָבוֹן תֹאכֲלֶנָה.נִמְצָאְ, ט בִּבְחִינַת ּׁשֶׁהואמַמָש נִדָה ּּבִילַת,ֹ שֶׁאָמְרו ַּכְּמו ּרַבּוֹתֵינו ז"ל:ּקָשִׁין מְזוֹנוֹתָיו כִּפְלַיִם כַּיוֹלֵדָה דְאִלו שָׁם כְּתִיב" :בְּעֶצֶב",וְהָכָא" :ּבְּעִצָבוֹן"ַּוְכַמובָא זֶה בַּמַאֲמָר ּהַנ"ל,שָׁם ּעַיֵן.אַחַת בִּבְחִינָה שֶׁהֵם נִמְצָאֹ,ַ ּוכְמו ּשֶׁכָּתוב שָׁם בַּמַאֲמָר הַנ"ל,ּּשֶׁתַאֲוַת מָמוֹן הוא בְּחִינַת ּּדַם נִדוֹת,ּעַיֵן שָׁם: מַתָכוֹת כְּלֵי וְשֶׁל נִדָה שֶׁל הַטְבִילָה בְּחִינַת ּוְזֶה ּּבִּבְחִינַת וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן ומִשָׁם ּיִפָרֵדַ,ּּכִּי הַפֵרוד מּתְחִיל רַק אַחַר שֶׁמַשְׁקֶה אֶת הַגָּן, ּומִשָׁם מַתְחִיל הַפֵרוד עַל־ּיְדֵי בְּחִינַת עֵץ הַדַעַת טוֹב ְוָרָע שֶׁבְּתוֹך הַגָּן.וְעַלֹ ־ּּכֵּן כְּדֵי לְתַקֵן ולְטַהֵר עַצְמו עַל שֶׁהוא נִדוֹת דַם ּמִבְּחִינַת־הַדַעַת עֵץ ּּיְדֵי פְגַם ּּשֶׁמִשָׁםּּהַפֵרוד,עַל־כֵּן חוֹזְרִין אֶל שָׁרְשָׁן,ּשֶׁזֶה בְּחִינַת טְבִילָה,ּּדְהַיְנו שֶׁחוֹזְרִים וְטוֹבְלִים בְּמִקְוֵה מַיִם,שֶׁהִיא בְּחִינַת נָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן,ּשֶׁהוא בְּחִינַת תְשׁובָה,ְּשֶׁהוא ּבְּחִינַת כֻּלו ֹ טוֹב קֹדֶם הַפֵרוד שֶׁשָׁם נִתּּתַקֵן הַכֹּל. )הלכות הכשר כלים א'( ׁ ּכָּל דָבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵש ׁ תַעֲבִירו בָאֵש )במדבר לא,כג( בְּחִינַת ֹ הוא קוֹנו ֹ לְבֵין בֵּינו שֶׁמְדַבְּרִים ַּמַה ּרוחׁ־ּהַקֹדֶש.ְּוְדָוִד הַמֶלֶך,ּעָלָיו הַשָׁלוֹםֹ ,ְשֶׁהָיָה מַעֲלָתו גְּדוֹלָה מאֹד,ּיִסֵּד מִזֶה סֵפֶר תְהִלִים.ַוְכֵן כָּל אֶחָד לְפִי רוח בְּחִינַת ֹ הוא ּּבְּחִינָתוׁ־ּהַקֹדֶש,ֹ שֶׁכָּתוב ּכְּמו )תהלים כז:(ָלְך אָמַר לִבִּיִׁ,ּּכְּמו ֹ שֶׁפֵרַש ׁ רַש"י:ָלְך– ָָּּבִּשְׁבִילְך ובִשְׁלִיחותְך,אָמַר לִי לִבִּיִ.ּשֶׁכָּל הַדְבָרים ּשֶׁהַלֵב אוֹמֵרׁ,ְּּּהֵם דִבְרֵי הַשֵׁם יִתְבָּרַך מַמָש,ַּוְהוא ּבְּחִינַת רוחׁ־ּהַקֹדֶש.ְּּוְצָרִיך לְחַדֵש ׁ תָמִיד,ּלְבַקֵש ׁ בְּכָל ּפַעַם בְּתַחֲנונִים וְדִבְרֵי רִצויִים חֲדָשִׁים.וְלִזְכּוֹת לָזֶה, הַלֵב טָהֳרַת ְּצָרִיךֵ,הַל ּוְטָהֳרַתעַל הוא ּב־יְדֵי יִתְבָּרַך ֹ לְהַשֵׁם לִבּו ובוֹעֵר ְּשֶׁמִתְלַהֵב,עַל־יְדֵי־זֶה הַלֵב ּנִטְהָרֹ .או לַעֲבֵרָה וְנִבְעָר שֶׁנִתְלַהֵב נֶגֶד ּכִּי לְתַאֲוָה רָעָה,חַס וְשָׁלוֹםֹ,ּּשֶׁמִזֶה נִטְמָא לִבּו,ֹנֶגֶד זֶה ְּצָרִיך שֶׁיִתְלַהֵב וְיִבְעַר לִבּוְּ לְהַשֵׁם יִתְבָּרַך,וְעַל־ֹיְדֵי זֶה יִטְהַר לִבּו,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב)במדבר לא:(ּׁכָּל דָבָר אֲשֶׁר ּּיָבֹא בָאֵש ׁ תַעֲבִירו בָאֵש.ּוכְשֶׁיֵש ׁ לו ֹ טָהֳרַת הַלֵב,אֲזַי ּזוֹכֶה לְדַבֵּר בְּכָל פַעַם דִבּורִים חֲדָשִׁים,ּשֶׁהוא בְּחִינַת ~ ח ~ ַ ּרוחַ־ׁהּקֹדֶש.ּוְזֶהו:לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹקִים,אֲזַיַ :ּוְרוח ּנָכוֹן חַדֵש ׁ בְּקִרְבִּי,ּשֶׁיִזְכֶּה לְחַדֵש ׁ דִבּורִים חֲדָשִׁיםַ, ּשֶׁהֵם בְּחִינַת רוחַ־ּּהַקֹדֶש ׁ כַּנ"ל) .לקוטי מוהר"ן א'– סימן קנ"ו( תרבות אנשים חטאים )במדבר לב,יד( ִ ׁאבַּמִדְרָש ּיתָא:גָד לִבְנֵי משֶׁה שֶׁאָמַר בִּשְׁבִיל: ּתַרְבּות אֲנָשִׁים חַטָאִיםׁ,נֶעֱנַש,שֶׁבֶּן בְּנו ֹ עָבַד לְפֶסֶל מִיכָה)סי חסידים בספר הובא'קלז, ובראשית־חכמה שער ענוה פרק ה.(ּוְהַדָבָר קָשֶׁהַ: ֹּּמָה עִנְיָן זֶה שֶׁל תַרְבּות אֲנָשִׁים חּּטָאִים לָעֹנֶש ׁ שֶׁלו, ּשֶׁיַעֲבֹד בֶּן בְּנו ֹ עֲבוֹדָה זָרָה.ּּ וְהַתֵרוץ,ּּכִּי אָמְרו חֲכָמֵינו זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה)כתובות קי:(:ּּכָּל הַדָר בְּחוץ־לָאָרֶץַ, ּכְּאִלו אֵין לו ֹ אֱלוֹה;ּּוְאָמְרו חֲכָמֵינו זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה )שבת צזֵׁ(:ֹהַחוֹשּד בִּכְשֵׁרִים לוֹקֶה בְּגופו;ּומשֶׁה הָיָה אוֹתָם חוֹשֵׁד,רוֹצִים אֵינָם גָד ובְנֵי רְאובֵן ּּשֶׁבְּנֵי בְּאֶרֶץ־ּיִשְׂרָאֵל שׁום חֵלֶקַ,ּנִמְצָא שֶׁאֵין לָהֶם אֱלוֹהַ, ּּבִּשְׁבִיל זֶה נֶעֱנַש ׁ בְּבֶן בְּנו ֹ שֶׁלֹא הָיָה לו ֹ אֱלוֹה,ֵׁכִּי הֵם כְּשּּרִים הָיו בַּדָבָר,ּּכִּי רָצו לִטֹל חֵלֶק בָּאָרֶץ גַּם־כֵּן, ּּכַּמובָא.)ליקוטי מוהר"ןא'-סימןק"ד.( תרבות אנשים חטאים )במדבר לב,יד( אִיתָא בַּגְּמָרָא)סנהדרין דף צא:(:ּכָּל הַמוֹנֵע ַ הֲלָכָה ּּמִפִי תַלְמִידַ,ּכְּאִלו גּוֹזְלו ֹ מִנחֲלַת אָבוֹת,ּשֶׁנֶאֱמַר: ּתוֹרָה צִוָה לָנו משֶׁה מוֹרָשָׁה וְכו'.וְכֵיוָן שֶׁרָאָה משֶׁה ּּשֶׁבְּנֵי רְאובֵן ובְנֵי גָד מְנִיאִין)לֵב(ּבְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִנַחֲלַת אֲבוֹתָם,לָהֶם קָרָא זֶה בִּשְׁבִיל:אֲנָשִׁים ּּתַרְבּות ּחַטָאִים)לב במדבר(ִ,וְתאונְקְלוֹס ּרְגֵּם:ּתַלְמִידֵי חַיָבַיָא ּגֻּבְרַיָא.מֵרַבָּנֵיכֶם קִבַּלְתֶם הַזֶה ּהַדָבָר, שֶׁרַבְּכֶם גָּזַל מִכֶּם הֲלָכוֹת,ַוַהֲלָכוֹת הֵם נַחֲלַת אָבוֹת ּכַּנ"ל,אֲבוֹתֵיכֶם בְּדַרְכֵי הוֹלְכִים אַתֶם גַּם ּּוְעַתָהִ, ּּורְצוֹנְכֶם לִגְזֹל מִישְׂרָאֵל נַחֲלַת אֲבוֹתָם.ּּובְפֶרֶק קַמָא ּדְבָבָא־בַתְרָא)ח:(:ּּומַצְדִיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים–ּּ אֵלו ּּמְלַמְדֵי תִינוֹקוֹת,ּוְעַכְשָׁו שֶׁרָאָה שֶׁהֵם מְחַיְבִים רַבִּים, ּשֶׁמְנִיאִין לֵב בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל,ַמִסְּתָמָא גַּם רַבָּם אֵינָם מּצְדִיקֵי הָרַבִּים,ּּאֶלָא מְחַיְבֵי הָרַבִּים.בִּשְׁבִיל זֶה קָרָא לָהֶם:אֲנָשִׁים ּּתַרְבּות)ּחַטָאִים(,אונְקְלוֹס ּוְתִרְגֵּם: ּתַלְמִידֵי גֻּבְרַיָא חַיָבַיָא:)ליקוטי מוהר"ןא'–סימן ק"ג.( אלה מסעי בני ישראל )במדבר לג,א'( ַּ ׁ אִיתָא בּמִדְרָשּשֶׁמַסְעֵיבְנֵייִשְׂרָאֵל,ּּדְהַיְנוּהַנְסִיעוֹת שֶׁבְּנֵייִשְׂרָאֵלנוֹסְעִיןּמִמָקוֹםלְמָקוֹם,הֵםּמְכַפְרִיןעַל ּאֵלֶהָאֱלֹהֵיךיִשְׂרָאֵל,ּהַיְנועַלּפְגַםעֲבוֹדָה־זָרָה,כִּי ּּאֲפִלוכְּשֶׁאֵיןעוֹבְדִיןעֲבוֹדָה־זָרָהׂ,יֵשּפְגַם עֲבוֹדָה־זָרָהכִּיּקִלְקולּהָאֱמונָההִיאגַּםכֵּןבְּחִינַת עֲבוֹדָה־ֹ זָרָהּוכְמוּּשֶׁמובָא)בְּשֵׁםהַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב(עַל ּּפָסוק)דבריםיא:(ּוְסַרְתֶםּוַעֲבַדְתֶםאֱלֹהִיםאֲחֵרִים, ּשֶׁתֵכֶףכְּשֶׁסָּרִיםּמֵהַשֵׁםְיִתְבָּרַךְּ ּהואבחִינַת עֲבוֹדָה־זָרָה,וְעַל־יְדֵיּהַנְסִיעוֹתשֶׁליִשְׂרָאֵלּנִתְכַּפֵר. וְכָלׁ זְמַןּשֶׁיֵשעֲבוֹדָה־זָרָהבָּעוֹלָם,חֲרוֹן־אַףבָּעוֹלָם )ספריפ'ראהוהובאבפירש"ישם.(נִמְצָא, ּּכְּשֶׁנִתְכַּפֵרּפְגַםעֲבוֹדָה־ַ זָרָהּכַּנ"ל,ּנִמְתָקהַחֲרוֹן־אַף, ְוְנִמְשָׁךּרַחֲמָנות.ּוְעִקַרּרַחֲמָנותּהואבִּבְחִינַת )בראשיתמג:(וְאֵלּשַׁדַיּיִתֵןלָכֶםרַחֲמִים–לָכֶם ּדַיְקָא.ּהַיְנוּשֶׁהַשֵׁםְיִתְבָּרַךּיִתֵןּלָנוּהָרַחֲמָנות,ּשֶׁיִמְסֹר אֶתּהָרַחֲמָנותּבְּיָדֵינו,ֹ כִּיאֶצְלוְיִתְבָּרַךיָכוֹללִהְיוֹת שֶׁגַּםהַחוֹלַאַתּהַקָשָׁהוְכָלּּהַיִסּורִיןהֵםֹ ּהָרַחֲמָנותּשֶׁלו, כִּיּבְּוַדַאיכָּלמַהּּשֶׁהַשֵׁםְיִתְבָּרַךעוֹשֶׂהלְהָאָדָם,ּּאֲפִלו ּיִסּורִיןקָשִׁים,הַכֹּלּהוארַקּרַחֲמָנות,אֲבָלּאָנו מְבַקְשִׁים,ְ ּּשֶׁיִתֵןויִמְסֹרּבְּיָדֵינואֶתּהָרַחֲמָנות,כִּיאֵין ּאָנומְבִינִיםֹ ּהָרַחֲמָנותּשֶׁלו,וְגַםאֵיןּאָנויְכוֹלִיןֹ לְקַבֵּל אוֹתוֹ ּהָרַחֲמָנותַ ּשֶׁלוּהַנ"ל,רַקּשֶׁהַשֵׁםְיִתְבָּרַךּיִתֵן ּבְּיָדֵינואֶתּהָרַחֲמָנות,ּשֶׁאֲנַחְנוּבְּעַצְמֵנונְרַחֵםּעָלֵינו, ּוְאֶצְלֵנוּהָרַחֲמָנותּבִּפְשִׁיטות,ּלְהִתְרַפֵאמִןהַחֹלִי ּוְכַיוֹצֵאבָּזֶה.ּוְזֶהויִשְׂרָאֵל–רָאשֵׁי־תֵבוֹת:אֵלּשַׁדַיּיִתֵן לָכֶםרַחֲמִיםַ,ּכַּנ"ל,כִּיּהָרַחֲמָנותנַעֲשֶׂהעַל־יְדֵימַסְעֵי בְנֵייִשְׂרָאֵלַ,ּכַּנ"ל.)ליקוטי מוהר"ןב'–סימןס"ב( אלה מסעי בני ישראל )במדבר לג,א'( ּיֵש ׁ תוֹרוֹת הַנְפולוֹת,שֶׁהֵם בְּחִינַת אֲוִירָא דְעָלְמָא)ּעַיֵן ּפְנִים(.ּרַק מֵחֲמַת שֶׁגַּם בָּהֶם יֵש ׁ טוֹב הַגָּנוז בָּהֶם,ּהַיְנו ּנִיצוֹצוֹת הַקְדֻשָׁה מִתוֹרַת אֱמֶת,ּוּצְרִיכִין לְבָרֵר הַטוֹב ּשֶׁבָּהֶם ולְהַעֲלוֹתו ֹ אֶל הַקְדֻשָׁה,בִּבְחִינַת"ּרִמוֹן מָצָא ֹ אָכַל ּתוֹכו,ֹ זָרַק ּקְלִפָתו."כָּל נִמְשָׁכִין ּּומִשָׁם בְּנֵי־אָדָם שֶׁל ּּהַטִלְטולִים,בַּדֶרֶך לֵילֵך ְְָּּשֶׁמֻכְרָחִין ֹּוְלִהְיוֹת נָע וָנָד ומְטֻלְטּל חוץ לְבֵיתו.כִּי כְּשֶׁאָדָם נָע ְּוָנָד בַּדֶרֶך,ּּהוא כְּמו ֹ שֶׁהוא בַּאֲוִירָא דְעָלְמָא,ַּכִּי הוא ֹ הַקָבוע לְבֵיתו ּחוץ;ּוכְשֶׁזוֹכֶה,מְבָרֵר הוא ַּאָז ּעַל־יְדֵי־זֶה אֶת הַטוֹב הַגָּנוז בְּהַתוֹרוֹת הַנְפולוֹת הַנ"ל, בְּחִינַת שֶׁהֵםדְעָלְמָא אֲוִירָא,בִּנְיָנִים מֵהֶם ּובוֹנֶה ּּדִקְדֻשָׁה.ּּוְזֶה סוֹד הֲלִיכַת יִשְׂרָאֵל בַּמִדְבָּר עִם הַמִשְׁכָּן ּּוְהָאָרוֹן וְהַלוחוֹת,ּוְשָׁם נִצְטַוו כָּל מִצְוֹת הַתוֹרָהֹ. ּכִּי זֶה כְּלָל שֶׁאֵין הַדִין נִמְתָק אֶלָא בְּשָׁרְשׁוֵּ,עַל־כן וְהַלוחוֹת הָאָרוֹן עִם הַמִשְׁכָּן שֶׁהָיָה עַל־יְדֵי ּדַיְקָא ּּבְּעַצְמָן עִם כָּל יִשְׂרָאֵל נָעִים וְנָדִים בַּמִדְבָּר שֶׁהוא ּבְּחִינַת אֲוִירָא דְעָלְמָא,ְּעַל־יְדֵי זֶה דַיְקָא בֵּרְרו וְהֶעֱלו ל הַנְפולוֹת הַתוֹרוֹת אֶת פַעַם ּבְּכָלעַד שָׁרְשָׁן ּשֶׁנִתְתַקְנו וְנַעֲשׂו תוֹרָה אֲמִתִית,ּּשֶׁזֶהו בְּחִינַת כָּל ּמִצְווֹת הַתוֹרָה הַקְדוֹשָׁה שֶׁנִצְטַוו בְּכָל פַעַם בַּמִדְבָּר ~ ט ~ ֹּבְּאֹהֶל מוֹעֵד שֶׁזָכו לָזֶה בְּכָל פַעַם עַל־יְדֵי שֶׁבֵּרְרו ּוְהֶעֱלו בְּכָל פַעַם תוּּרוֹת הַנְפולוֹת לְשָׁרְשָׁן.וְעַל־כֵּן ּנִכְתְבו כָּל מַסָּעוֹת שֶׁלָהֶם בַּתוֹרָה,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב:ּאֵלֶה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל,ּּכִּי מִכָּל הַמַסָּעוֹת שֶׁלָהֶם נַעֲשָׂה ּתוֹרָהִ. הָאוֹיְב הִכְנִיעו שֶׁלָהֶם הַמַסָּעוֹת בְּכָל ּוְעַל־כֵּןים ּּוְהַשׂוֹנְאִים שֶׁהֵם בְּחִינַת הַמִתְנַגְּדִים אֶל הָאֱמֶת,כִּי כָּזֹאת בִּקְדֻשָׁה בַּמִדְבָּר שֶׁנָסְעו הַמַסָּעוֹת ּעַל־יְדֵי ְַּּוְהַמִשְׁכָּן וְהָאָרוֹן הָלַך לִפְנֵיהֶם עַל־יְדֵי זֶה הִכְנִיעו כָּל ּהַקְלִפוֹת הַיוֹנְקִים מֵהַתוֹרוֹת הּּנְפולוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת ּאֲוִירָא דְעָלְמָא,ּובֵרְרו וְהֶעֱלו אֶת הַטוֹב הַגָּנוז שָׁם. ּוְכַמובָא בַּזֹהַר הַקָדוֹש ׁ שֶׁעַל־יְדֵי הֲלִיכָתָם בַּמִדְבָּר ּדָרְכו עַל הַקְלִפוֹתַ,ּּהַיְנו כַּנ"ל,ּכִּי כְּשֶׁמְבָרְרִין אֶת מִתוֹכָם ּּהַטוֹבוְנִתְבַּטְלִים נוֹפְלִים הַקְלִפוֹת ּ אֲזַי. )הלכות ברכת המזון-הלכה ה,'אותיות ה'ו'לפי אוצר היראה–טלטול,אות ג;'ועיין גם כןבהלכות שותפים-הלכה ב',אות ז'( אֵלֶּהמַסְעֵיבְנֵייִשְׂרָאֵל )במדבר לג,א'( אִיתָאבַּעֲשָׂרָהמַאֲמָרוֹתֵ: "אּלֶהמַסְעֵיבְנֵייִשְׂרָאֵל– בִּשְׁבִילּשֶׁחָטְאוּבְּאֵלֶהָאֱלֹקֶיךיִשְׂרָאֵל,בִּשְׁבִילזֶה ּיִסְעובְנֵייִשְׂרָאֵל."נִמְצָא,כָּלּהַנְסִיעוֹתשֶׁלאָדָםּהוא בִּשְׁבִילּקִלְקולּהָאֱמונָה,ּהַיְנובְּחִינַתעֲבוֹדָה־זָרָה,כִּי אִםֲ הָיָהמַאמִיןּבֶּאֱמונָהשְׁלֵמָה,ׁ ּשֶׁיָכוֹל ּהַקָדוֹש־ְּבָּרוך־ּהואֹ לְהַזְמִיןלוֹ כָּלצָרְכּו,לֹאַ הָיָהנוֹסֵע ּשׁוםנְסִיעָה.נִמְצָא,כִּיּהַנְסִיעָההִיאּקִלְקולּאֱמונָה, ּהַיְנובְּחִינַתעֲבוֹדָה־זָרָה.וְזֶהּשֶׁכָּתובבַּעֲבוֹדָה־זָרָה )ישעיהל(:צֵאֹ ּתֹאמַרלו.צֵא,זֶהבְּחִינַתנְסִיעָה ּוְטִלְטול.גַּםעַל־יְדֵיּטִלְטולּמְתַקֵןאֶתּּהַטִלְטולשֶׁגָּרַם, כִּבְיָכוֹל,לְמַעְלָהֹ,כְּמוּשֶׁכָּתוב)שםכח:(ּוְהַמַסֵּכָה צָרָהּכְּהִתְכַּנֵס.גַּםעַל־יְדֵיעֲבוֹדָה־זָרָהנִמְנָעּהַמָטָרְּ, ֹכמוּשֶׁכָּתוב)דבריםיא:(ּוַעֲבַדְתֶםאֱלֹהִיםאֲחֵרִים ּוְכו'וְלֹאיִהְיֶהמָטָר.ּוכְשֶׁאֵיןמָטָר,אֵיןשׂבַע,ּוכְשֶׁאֵין שׂבַע,אֵיןשָׁלוֹםֹ,כְּמוּשֶׁכָּתוב)תהליםעב:(ּיִשְׂאו הָרִיםשָׁלוֹםלָעָםֹ,ׁ כְּמוִׁ ּשֶׁפֵרַשּרַש"י,ּוכְשֶׁאֵיןשָׁלוֹם, אֲזַיׁ אֵיןאִישֹ עוֹזֵרלַחֲבֵרו,וְכָלאֶחָדַ ְצָרִיךלִנְסֹע ּוְלִטַלְטֵלּמִמָקוֹםלְמָקוֹםֹ בִּשְׁבִילּפַרְנָסָתו.גַּםּהַגָּלות בָּאעַלּּבִּטולּתוֹרָהֹ,כְּמוּשֶׁכָּתוב)ישעיהה:(גָּלָהּעַמִי מִבְּלִידָעַת.וְעַל־יְדֵיעֲבוֹדָה־ָּ זָרָהבאעֲצִירַתגְּשָׁמִים, ּוכְשֶׁאֵיןקֶמַח,אֵיןּתוֹרָה)אבותפרקג() .לקוטי מוהר"ן א'–סימן מ'( אלה מסעי בני ישראלוכו' ויכתבמשהאתמוצאיהםלמסעיהם )במדבר לג,א'-ב'( ּכִּי כָּל הַטִלְטולִים וְהַנְסִיעוֹת שֶׁל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל,הֵם ּבִּשְׁבִיל בֵּרור הַהֲלָכוֹת,כִּי הַהֲלָכוֹת הֵם בְּחִינַת רַגְלֵי ּּהַקְדֻשָׁה,בְּחִינַת הֲלִיכוֹת עוֹלָם,ַּּכְּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל)ּמְגִלָה כח:(:ּאַל תִקְרֵי'הֲלִיכוֹת'ּאֶלָא'הֲלָכוֹת,'כִּי ְְּּּעִקַר הַהִלוך דִקְדֻשָׁה לֵילֵך ולְהִתְקָרֵב לַהִ'יְתְבָּרַך, ּהוא עַל־יְדֵי הַהֲלָכוֹת הַקְדוֹשׁוֹת שֶׁל הַתוֹרָה,וְעַל־כֵּן ָּּּּנֶאֱמַר עַל הַתַלְמִידֵי חֲכָמִים וְהֵם תֻכּו לְרַגְלֶך וְכוַ' ּּוְדָרְשׁו רַבּוֹתֵינו ז"ּל אֵלו תַלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁמְכַתְתִין ּרַגְלֵיהֶם מֵעִיר לְעִיר וְכו'.וְעַלּ־כֵּן הָיו הוֹלְכִין לִישִׁיבוֹת ּּרְחוֹקוֹת לִלְמֹד תוֹרָה כִּי בֵּרור הַהֲלָכוֹת הֵם בִּבְחִינַת רַגְלִין.ֹ ּכִּי כְּבָר מְבֹאָר שֶׁעִקַר הַדִבּור הוא מֵהֲלָכוֹת כְּמו רֶגֶל נִקְרָא וְהַדִבּור פֶה שֶׁבְּעַל תוֹרָה ֵּשֶׁהֵם ּשֶׁכָּתוב צֶדֶק יִקְרָאּהו לְרַגְלו ֹ וכְתִיב צֶדֶק תְדַבֵּרון ּּוכְמו ֹ שֶׁכָּתוב בְּמָקוֹם אַחֵר.ּוכְשֶׁלוֹמֵד שֶׁלֹא לִשְׁמָה ּלְהִתְיַהֵר ולְקַנְטֵר עַד שֶׁנַעֲשֶׂה אֶצְלו ֹ מֵהַתוֹרָה שֶׁבְּעַל ּפֶה פֶה לְדַבֵּר עַל הַצַדִיק עָתָק בְּגַאֲוָה וָבוז זֶהו בְּחִינַת ֹּפְגַם הָרַגְלִין כִּי הַדִבּור הַפָגום נִקְרָא רֶגֶל כְּמו ֹ שֶׁכָּתוב לֹא רָגַל עַל לְשׁוֹנו.ֹ ּוְעַל־כֵּן כְּתִיב רְכִילות וְלָשׁוֹן הָרָע ְְִָּּּׁבִּלְשׁוֹן הִלוך כְּמו ֹ שֶׁכָּתוב לֹא תֵלֵך רָכִיל בְּעַמֶיך וכְמו ּשֶׁפֵרֵש ׁ רַש"י שָׁםֵּ,וְעַל־כַ ּן הֻצְרְכו יִשְׂרָאֵל לְטַלְטֵל ּעַצְמָן וְלִנְסֹע ַ בַּמִדְבָּר כָּל הַמַסָּעוֹת בִּשְׁבִיל לְהַגְבִּיה ּולְהָרִים ולְבָרֵר כָּל הַהֲלָכוֹת שֶׁנָפְלו עַל־יְדֵי חֵטְא אָדָם כִּי בְּהַהֲלָכוֹת שֶׁפָגְמו הָרִאשׁוֹנִים וְדוֹרוֹת ּּהָרִאשׁוֹן ּּהַקִלְקולהָרִאשׁוֹן אָדָם מֵחֵטְא הִתְחִיל.כָּל וְגַם ּהַדוֹרוֹת שֶׁקֹדֶם מַתַן תוֹרָה פָגְמו בָּזֶה עַל שֶׁחָלְקו עַל ּהַצַדִיקִים שֶׁהָיו בַּדוֹרוֹת הָאֵלו כְּמו ֹ נֹח ַ ומְתושֶׁלַח.כִּי ּאָז בְּאוֹתָן הַדוֹרוֹת הָיָה כָּל הַלִמוד רַק בְּעַל פֶהּ שֶׁהָיו ּעוֹסְקִין בְּבֵית מִדְרָשׁו ֹ שֶׁל שֵׁם וָעֵבֶר וְכָל מִי שֶׁנָגַע יִרְאַת ה'ּבְּלִבּו ֹ הָיָה מְקַבֵּל מֵהֶם גַּם אָז דְרָכִים יְשָׁרִים ְלְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַך.ּּאֲבָל הָיו מְעַט דִמְעַט וְרֹב ּּהָעוֹלָם חָלְקו עֲלֵיהֶם מֵחֲמַת שֶׁהָפְכוּ דִבְרֵי אֱלֹקִים ּחַיִים עַד שֶׁנַעֲשָׂה לָהֶם פֶה לְדַבֵּר עַל הַצַדִיקִים,כִּי זֶה גְּדוֹלִים הָיו הַקוֹדְמִים שֶׁבַּדוֹרוֹת ַ שֶׁהָרְשָׁעִים ּיָדוע ּבְּחָכְמָה ובְלִמוד הַשֵׁמוֹת וְכו'ָשֶׁהָיָה לָהֶם אָז רַק ּשֶׁעַל־יְדֵי תַאֲווֹתֵיהֶם הָרּעוֹת נִכְשְׁלו בָּהֶם בִּבְחִינַת לְדַבֵּר פֶה לָהֶם שֶׁנַעֲשָׂה עַד בָם יִכָּשְׁלו ּופֹשְׁעִים. שָׁנָה אַרְבָּעִים בַּמִדְבָּר יִשְׂרָאֵל הָלְכו זֶה ּובִשְׁבִיל ולְהַעֲלוֹת לְבָרֵר לְמָקוֹם מִמָקוֹם בְּרַגְלֵיהֶם ָּוְנָסְעו ּהַהֲלָכוֹת מִנְפִילָתּם בְּגֹדֶל כֹּחו ֹ שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנו וְעַל־כֵּן ּקִבְּלו בְּכָל פַעַם הִלְכוֹת הַתוֹרָה בַּהֲלִיכָתָם בַּמִדְבָּר ּכְּפִי מַה שֶׁזָכו לְבָרֵר בְּכָל פַעַם.ּּוְזֶה בְּחִינַת וַיִכְתֹב ּמֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל־פִי ה'ּוְכוֹ'ּּוַיִכְתב ּדַיְקָא כִּי כְּשֶׁזוֹכִין לְבָרֵר הַהֲלָכוֹת שֶׁל תוֹרָה שֶׁבְּעַל ֹ ּפֶה שֶׁנָפְלו ומַעֲלִין אוֹתָם וְחוֹזְרִין וְעוֹשִׂין מֵהֶם הֲלָכוֹת ְַּּאֲזַי צְרִיכִין לַחֲזֹר ולְהַכְנִיסָם בְּתוֹך תוֹרָה שֶׁבִּכְתָב כְּמו ַּשֶׁאָנו רוֹאִין בְּכָל חַכְמֵי הּּתַלְמוד ז"ּּל שֶׁהֵם בֵּרְרו לָנו ּּכָּל הַהֲלָכוֹת וְדִינֵי הַתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶה וְהֵם מְיַגְּעִים ~ י ~ ְּּבְּכָל הֲלָכָה לִמְצֹא אוֹתָה בְּתוֹך תוֹרָה שֶׁבִּכְתָב כִּי ַּּלֵיכָּא מִלְתָא דְלָא רְמִיזָא בְּאוֹרַיְתָא וְעַל־כֵּן כָּל מַה בְּע ּשֶׁקִבְּלוהַכֹּל בַּתוֹרָה שֶׁחִדְשׁו מַה וְכָל פֶה ֹ ּל ְּמֻכְרָחִים לִמְצֹא אוֹתו ֹ בְּתוֹך תוֹרָה שֶׁבִּכְתָב בְּרֶמֶז או ְּבְּדֶרֶך דְרָש ׁ פָשׁוט וְכו'ּוְעַל־כֵּן הֵם מַקְשִׁין בְּכָל דִין וַהֲלָכָה מְנָלַן.ּכִּי אַף־עַל־פִי שֶׁקִבְּלו הַהֲלָכָה בְּעַלּפֶה ּאַף־עַל־פִי־כֵן בְּהֶכְרֵח ַ לִמְצֹא אוֹתָה בַּתוֹרָה שֶׁבִּכְתָב. ּוְזֶה בְּחִינַת וַיִכְתֹב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם וְכו' ָּּשֶׁמוֹצָאֵיהֶם ומַסְעֵיהֶם שֶׁעַל־יְדֵי זֶה הֶעֱלו ובֵרְרו כָּל ּּהַהֲלָכוֹת שֶׁל תוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶה כתַב אוֹתָם מֹשֶׁה ּבַּתוֹרָה שֶׁבִּכְתָב לְהוֹרוֹת שֶׁהָיָה לו ֹ כֹּח ַ לְהַכְנִיס כָּל ּהַנְסִיעוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת בֵּרור הֲלָכוֹת שֶׁל תוֹרָה שֶׁבְּעַל ְּפֶה לְתוֹך תוֹרָה שֶׁבִּכְתָב שֶׁזֶהו עִקַר הַשְׁלֵמות לְיַחֵד ּולְקַשֵׁר תוֹרָה שֶׁבְּעַלּּ פֶה עִם תוֹרָה שֶׁבִּכְתָב) .הלכות ראשית הגז–הלכה ה,'אות ט"ו( ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פיה' )במדבר לג,ב'( ּכָּל הַנְסִיעוֹת וְהַטִלְטולִים שֶׁל כָּל הַשָׁנָה יִהְיו כֻּלָם ּבִּקְדֻשָׁה גְדוֹלָה,ּבְּאֹפֶן שֶׁיִהְיֶה תִקוןּלִפְגַם אֱמונַת חֲכָמִים,ּעַד שֶׁיִהְיו נִכְתָבִין סְפָרִים קְדוֹשִׁים עַל־יָדָם, בִּבְחִינַת"ּוַיִכְתב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִי ה'";ּוְהָעִקָר שֶׁיִהְיֶה כַּוָנָתו ֹ בְּכָל נְסִיעוֹתָיו וְטִלְטולָיו רַק בִּשְׁבִיל לְהִתְוַעֵדּּעִם בְּנֵי־אָדָם חֲדָשִׁים ולְדַבֵּר עִמָם הָאֲמִתִי ּּמֵהַתַכְלִית,תוֹרָה בְּדִבְרֵי עִמָהֶם ּוְלַעֲסֹק בְּאַהֲבָה וְשָׁלוֹם גָּדוֹל,ּבְּאֹפֶן שֶׁיַכִּירו כֻּלָם אֶת הָאֱמֶת ּלַאֲמִתו ֹ וְלָשׁוב אֶל הַשֵׁם בֶּאֱמֶת,ּבִּבְחִינַת שֶׁאָמְרו ַרַבּוֹתֵיּנו ז"ל" :ָָּוְהֵם תֻכּו לְרַגְלֶך יִשָׂא מִדַבְּרֹתֶיך"ּּאֵלו ְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁמְכַתְתִין רַגְלֵיהֶם מֵעִיר לְעִיר ומִדוך ְּלְדוך לַעֲסֹק בְּדִבְרֵי־תוֹרָה,ְכִּי רַק בִּשְׁבִיל זֶה מְסַבֵּב לִפ שֶׁצָרִיך הָאָדָם אֶת יִתְבָּרַך ְְּּהַשֵׁםלְכַתֵת ּעָמִים ְרַגְלָיו לֵילֵך וְלִסַּע,כַּמְבֹאָר בִּפְנִים.)הלכותפקדון– הלכהה,'אות י"טלפי אוצר היראה–אלול,ראש השנה,אות קפ"ט;עייןגםטלטול,אותיותי"ט כ'( ּּוַיִכְתֹב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם ּעַל־פִי ה'וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶםלְמוֹצָאֵיהֶם )במדבר לג,ב'( קִלְקול בִּשְׁבִיל הֵם יִשְׂרָאֵל שֶׁל הַנְסִיעוֹת כָּל ַּּכִּי ּּהָאֱמונָה כְּמו ֹ שֶׁכָּתַב הוא ז"ל)בְּסִימָן מ(ּּעַל פָסוק הֵם יִשְׂרָאֵל בְּנֵי שֶׁמַסְעֵי יִשְׂרָאֵל בְנֵי מַסְעֵי ִּּאֵלֶה ָּבִּשְׁבִיל אֵלֶה אֱלֹהֶיך יּּשְׂרָאֵל שֶׁהוא חֵטְא הָעֵגֶל שֶׁעִקַר ּחֵטְא הָעֵגֶל הָיָה פְגַם אֱמונַת חֲכָמִים שֶׁאָמְרו כִּי זֶה ּּמֹשֶׁה הָאִיש ׁ לֹא יָדַעְנו וְכו'ָּּעַד שֶׁאָמְרו אֵלֶה אֱלֹהֶיך ּיִשְׂרָאֵל כְּאִלו הֵם מוֹדִים בֵּאלֹקִים רַק שֶׁאוֹמְרִים אֵלֶה ָאֱלֹהֶיךָ.וְכאֱמונַת חֲכָמִים הוא בְּחִינַת פְגַם ּל זֶה הַצַדִיקִים הַחֲכָמִים בְּדֶרֶך לֵילֵך רוֹצִים ְְּּשֶׁאֵינָם ְּהָאֲמִתִיִים וְאוֹמְרִים שֶׁהֵם בְּעַצְמָם יוֹדְעִים דֶרֶך ה'ְּדֶרֶך ְּהַתוֹרָה עַד שֶׁבָּאִים לִכְפִירוֹת גְּמורוֹת וקְצָתָם פוֹרְקִים עֹל לּגַמְרֵי כַּנִרְאֶה בְּחוש ׁ בַּדוֹרוֹת הַלָלו ובִשְׁבִיל זֶה ּבָּאִים כָּל הַנְסִיעוֹת וְהַטִלְטולִים בִּכְלָלִיות ובִפְרָטִיות. ּוְזֶהו בְּחִינַת הַגָּלֻיוֹת שֶׁיִשְׂרָאֵל גּוֹלִים ומְטֻלְטָלִים וְכוְ' ו רַגְלָם ַ לְכַף מָנוֹח לָהֶם וְאֵיןקִלְקול מֵחֲמַת ַּהַכֹּל ּהָאֱמונָה שֶׁעִקָרָה אֱמונַת חֲכָמִים כַּנ"ל.אֲבָל בֶּאֱמֶת ּכַּוָנַת ה'ְּיִתְבָּרַך לְטוֹבָה כִּי כָּל הַטִלְטולִים וְהַגָּלֻיוֹת ּוְהַנְסִיעוֹת לַדְרָכִים הַכֹּל בִּשְׁבִיל שֶׁיִזְכֹּר כָּל אֶחָד אֶת עַצְמו ֹ עַל־יְדֵיּזֶה לָשׁוב בִּתְשׁובָה שְׁלֵמָה עַל פְגַם ּאֱמונַת חֲכָמִים וְאָז הַנְסִיעָה הִיא כַּפָרָה וְתִקון עַל פְגַם ּאֱמונַת חֲכָמִים שֶׁכּוֹלֵל כָּל הַפְגָמִים וְכו'.ָׁכִּי עַל־יְדֵי ּהַנְסִיעוֹת הוא מֵרִים ומַגְבִּיה ַ כָּל הַמְקוֹמוֹת שֶׁבָּא לְשם לַהַ'ְּיִתְבָּרַך בְּכֹח ַ אֱמונַת חֲכָמִים וְכַמובָן בִּדְבָרָיו ז"ִל ּּבְּכַמָה מְקוֹמוֹת ובְכִתְבֵי הָאֲרַ"י ז"ּל שֶׁזֶה סוֹד כָּל ּּהַגָּלֻיוֹת בִּכְלָל וְכָל הַנְסִיעוֹת בִּפְרָט שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָדָׁ,ּכַּמובָן בַּכַּוָנוֹת וַהֲבִיאֵנו לְשלוֹם מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ,ּכַּמובָן בִּדְבָרֵינו בְּסֵפֶר סִפורֵי מַעֲשִׂיוֹת עַל ּּעִנְיַן הַנְסִיעוֹת וְכו'ּעַיֵן שָׁם.ּּוְזֶה בְּחִינַת מַה שֶׁכָּתוב ּבְּלִקוטֵי תִנְיָנָא)סִימָן עו(ַּּעַל מַה שֶׁיִשְׂרָאֵל נִקְרָאִים בְּנֵי הָ'גּוֹלהְ'ּּשֶׁהוא רָאשֵׁי תֵבוֹת וַּ'נִשְׁאַר ג'ם ה'ֵּוא ל'ּּאלֹקֵינו וְכו'ּעַיֵן שָׁם,ּוְכֵן מַה שֶׁכָּתוב בְּלִקוטֵי תִנְיָנָא )סִימָן נו(ּּשֶׁמִי שֶׁיֶש ׁ לו ֹ לֵב יִשְׂרָאֵל בְּכָל מָקוֹם שֶׁבָּא ּיֵש ׁ לו ֹ מָקוֹם וְכו,'ּוְכֵן בְּכַמָה מְקוֹמוֹתֹּ,ַ וְהַכל בְּכֹח ּהַצַדִיקֵי אֱמֶת שֶׁמַאֲמִין בָּהֶם בֶּאֱמֶתׁ .ּכִּי בְּוַדַאי אִיש ּפָשׁוט אֲפִלו אִם הוא אִיש ׁ כָּשֵׁר אֵין לו ֹ כֹּח ַ לָזֶה בִּפְרָט ּשֶׁיֵש ׁ מְקוֹמוֹת שֶׁבָּא לְשָׁם שֶׁהֵם רְחוֹקִים מְאֹד מְאֹד מֵהֹ'ְיִתְבָּרַך בִּפְרָט שֶׁרֻבָּם אוּּ כֻּלָם עַכּו"ם וְגַם עַם ה' ּּהַמְעֹרָבִים בֵּינֵיהֶם לוֹמְדִים מִמַעֲשֵׂיהֶם כְּמו ֹ שֶׁכָּתוב ּוַיִתְעָרְבו בַּגּוֹיִם וְכו'יִסְלַח ה'לָהֶם וִישִׁיבֵם אֶל הָאֱמֶת מְהֵרָה.ומְטֻלְטָל הַגּוֹלֶה ׁ הַכָּשֵׁר הָאִיש גַּם ּעַל־כֵּן בֵּינֵיהֶם לֹא הָיָה לּו ֹ כֹּח ַ לְהִתְחַזֵק,ּבִּפְרָט לְהַגְבִּיה ַ גַּם ּזֶה הַמָקוֹם לַהֹ'ְּיִתְבָּרַך ולְתוֹרָתו,ּלולֵא הַ 'עוֹזְרו ֹ בְּכֹח ּהַצַדִיקֵי אֱמֶת שֶׁמַאֲמִין בָּהֶם.ְּּוְעַל־כֵּן כְּשֶׁהוא בַּדֶרֶך, רָחוֹק בְּדֶרֶך ְבִּפְרָט,בִּמְק כְּשֶׁמְטֻלְטָל ּבִּפְרָטוֹמוֹת ּּכָּאֵלו רַחֲמָנָא לִצְלַן,ְּּאֲזַי צָרִיך לְהִתְחַזֵק מְאֹד בֶּאֱמונַת אֱמונַת פְגַם עַל גְּמורָה בִּתְשׁובָה וְלָשׁוב ּחֲכָמִים חֲכָמִים אֱמונַת פְגַם מְתַקֵן זֶה וְעַל־יְדֵי ּחֲכָמִים ּוְנִתְוַסְּפִין סְפָרִים קְדוֹשִׁים רַבִּים בַּתוֹרָה)ֹכִּי עַל־יְדֵי ּּתְשׁובָתו,הָיו שֶׁמִתְחִלָה הַסְּפָרִים וְנֶחְשָׁבִין ּחוֹזְרִין בְּעֵינָיו כְּלֹא(ּשֶׁעַל־יְדֵי זֶה נִשְׁלָם הַתוֹרָה בִּבְחִינַת ּלוחוֹת הָאֶבֶן בִּבְחִינַת אֶבֶן שְׁתִיָה קָדְשֵׁי קָדָשִׁים וְכו' )במבואר כל זה בלקוטי מוהר"ן א'–סימן ס"א,עיין שם.( ּוְזֶהו וַיִכְתֹב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל־פִי ה'. ּוַיִכְתֹב דַיְקָא שֶׁמֹשֶׁה רַבֵּנו בְּגֹדֶל עֹצֶם כֹּחו ֹ הִכְנִיס ~ יא ~ עַד כָּל־כָּך חֲכָמִים אֱמונַת עַל תְשׁובָה ְֹּבְּיִשְׂרָאֵל ְּשֶׁכָּתַב בְּתוֹך סֵפֶר הַתוּּרָה הַקְדוֹשָׁה אֶת כָּל הַנְסִיעוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל.ּנִמְצָא שֶׁעָשָׂה מֵהַנְסִיעוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל ּסֵפֶר תוֹרָה וְהִשְׁלִים סֵפֶר הַתוֹרָה בְּיוֹתֵר שֶׁזֶה עִקַר ּהַתִקון שֶׁל הַנְסִיעוֹת וְכו'.ָּוְכָל זֶה עַל־יְדֵי תִקון הַמִשְׁכָּן שֶׁעּשָׂה שֶׁשָׁם עָמַד הָאָרוֹן בְּבֵית קָדְשֵׁי קָדָשִׁים עִם ּלוחוֹת הָאֶבֶן.ּוְזֶה הָאָרוֹן הַקָדוֹש ׁ נָסַע לִפְנֵיהֶם עִם ְּּהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִים שֶׁסְּבִיבָיו וְכָל יִשְׂרָאֵל נָסְעו אַחֲרָיו ּוְדִבְּקו מַחֲשַׁבְתָם בְּהָאָרוֹן וְהַלוחוֹת אֲתַר דּכָל רְעותִין ּתְקועִין תַמָן וְנִכְלְלו בִּשְׁעַת נְסִיעָתָם בִּבְחִינַת קָדְשֵׁי שֶׁנָסַע הָאָרוֹן שֶׁהוא הָאֶבֶן לוחוֹת ּקָדָשִׁים בְּחִינַת לִפְנֵיהֶםֹ .ַּוְעַל־כֵּן הָיָה הָאָרוֹן מַקְדִים לִפְנֵיהֶם כְּמו ּּשֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל כִּי עַל־ּיָדו ֹ עִקַר תִקון הַנְסִיעוֹת. ּוְעַל־יְדֵי זֶה זָכו שֶׁנַעֲשׂו מִכָּל הַנְסִיעוֹת שֶׁלָהֶם סֵפֶר ּתוֹרָה כִּי נִכְלְלו כָּל הַמְקוֹמוֹת שֶׁל נְסִיעָתָם בְּהַתוֹרָה ּבִּבְחִינַת קָדְשֵׁי קָדָשִׁים וְכו'ֶּשֶׁזֶהו בְּחִינַת וַיִכְתֹב מֹשֶׁה אּת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם וְכו'ּוַיִכְתֹב דַיְקָא: ּוְזֶה וַיִכְתֹב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל־פִי ה' ּוְאֵלֶה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם.כִּי מוֹצָאֵיהֶם זֶה בְּחִינַת שֶׁנִמְשָׁך בַּגּוֹלָה יְצִיאָה בְּחִינַת וְהַטִלְטול ְּהַגָּלות ַּעַל־יְדֵי פְגַם אֱמונַת חֲכָמִים שֶׁהוא בְּחִינַת פְגַם עֲבוֹדָה ּזָרָה שֶׁנֶאֱמַר בּו ֹ צֵא תֹאמַר לו ֹ כְּמו ֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנו ז"לַ. ּאֲבָל כְּשֶׁזוֹכִין לָשׁוב כַּנ"ּל וְאָז הַטִלְטול הוא תִקון,ְזֶה ל לֵך קום בְּחִינַת נְסִיעָה ְּבְּחִינַתהָעָם לִפְנֵי מַסַּע ִׁבְּחִינַת וַיְהִי בִּנְסֹע ַ הָאָרֹן בְּחִינַת מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל ּשֶׁפֵרֵש ׁ רַש"ּי שֶׁגַּם מְקוֹם הַמְנוחָה נִקְרָא נְסִיעָה וְכו'כִּי כִּי מְנוחָה בְּחִינַת זֶה הָאָרוֹן קְדֻשַׁת עִם ּהַנְסִיעָה ּעַל־יְדֵי זֶה מְתַקְנִיםּהַטִלְטול וְנִכְלָל בְּעִקַר הַמְנוחָה קָדָשִׁים קָדְשֵׁי שֶׁהוא ּּוְהַנַחֲלָה.מוֹצָאֵיהֶם ּוְזֶהו ְְלְמַסְעֵיהֶם וְאַחַר־כָּך כָּתַב לְהֵפֶך מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם ְּכִּי כֵן הַדָבָר שֶׁבַּתְחִלָה הַטִלְטול בִּבְחִינַת מוֹצָאֵיהֶם בִּבְחִינַת יּּצִיאָה בַּגּוֹלָה אֲבָל צְרִיכִין לִרְאוֹת לָשׁוב וְכו' ּעַד שֶׁהַיְצִיאָה בַּגּוֹלָה תִהְיֶה נִכְלֶלֶת בִּבְחִינַת מַסְעֵיהֶם ּבְּחִינַת וַיְהִי בִּנְסֹע ַ הָאָרֹן שֶׁתִהְיֶה נִכְלֶלֶת בִּבְחִינַת קָדָשִׁים קָדְשֵׁי,מִבְּחִינַת מִשָׁם נִמְשָׁך ְּוְאָזקָדְשֵׁי ּקָדָשִׁים תִקון וְהַמְתָקָה מִבְּחִינַת שֵׂכֶל הַכּוֹלֵל שֶׁעַל־יְדֵי ּזֶה נִמְתָקִין וְנִתְתַקְנִין כָּל הַצִמְצומִים וְהַדִינִים שֶׁזֶה מוֹצָאֵיהֶם בִּבְחִינַת שֶׁהָיָה הַטִלְטולִים תִקון ּעִקַר, בַּגָּלות יְצִיאָה ּבִּבְחִינַתְ.ומַסְעֵיהֶם וְאֵלֶה ּּזֶהו יִשְׂרָאֵל בְּנֵי מַסְעֵי בְּחִינַת שֶׁמַסְעֵיהֶם ּלְמוֹצָאֵיהֶם ּבְּחִינַת וַיְהִי בִּנְסֹע ַ הָאָרֹן הוא תִקון וְהַמְתָקָה לִבְחִינַת בַּגּוֹלָה מוֹצָאֵיהֶם,אֶת מֹשֶׁה שֶׁכָּתַב עַל־יְדֵי ָׂכִּי נַעֲש לְמַסְעֵיהֶם מוֹצָאֵיהֶםוְנִכְלְלו תוֹרָה מֵהֶם ּּה בְּשָׁרְשָׁם בִּבְחִינַת קָדְשֵׁי קָדָשִׁים.ְוְעַל־יְדֵי זֶה נִמְשַׁך ּמִשָׁם מִבְּחִינַת מַסְעֵיהֶם מִבְּחִינַת וַיְהִי בִּנְסֹע ַ הָאָרֹן ְַּנִמְשָׁך מִשָׁם תִקון וְהַמְתָקָה שֶׁמַסְעֵיהֶם שֶׁהָיו עַל־יְדֵי ו בְּחִינַתכָּל מוֹצָאֵיהֶם כָּל תִקֵן ַ הָאָרֹן בִּנְסֹע ּּיְהִי ּיְצִיאָתָם וְטִלְטולָם בַּגּוֹלָה כִּי נִתְבַּטְלו כָּל הַמְצָרִים ּוְהַדִינִים וְנִתְרוֹמֵם הַכֹּל לַה'ְיִתְבָּרַך בִּבְחִינַת וְנִשְׁאַר ּּגַּם הוא לֵאלֹקֵינו) .הלכות פקדון–הלכה ה,אותיות יט ככג( ואלהשמותהאנשים וכו' לנחול את הארץ )במדבר לד,יז-יח( עוֹסֵק שֶׁהָיָה הַצַדִיק לְיִשָׂשכָר מַסְפִיק הָיָה ּזְבולון ּבַּתוֹרָהַ,ּּכְּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל)בְּרֵאשִׁית רַבָּה פע"ב,ה.פצ"ט,ט(,ּשֶׁזֶהו עִקַר תִקון תַאֲוַתמָמוֹןַ, ּכַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּנו ז"ל)ּבְּסִימָן יג ובְסִימָן כט( ּשֶׁעִקַר תִקון תַאֲוַת מָמוֹן הוא צְדָקָה.ּנִמְצָא שֶׁזְבולון ּהוא בְּחִינַת תִקון תַאֲוַת מָמוֹן.ֹּוְעַל־כֵּן זְבולון הוא ּּקָבור עַל גְּבול אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל בְּצִידון,בְּחִינַתֹ 'וְיַרְכָתו עַל צִידֹן'ּּשֶׁסּוֹפו ֹ עַל צִידוֹן שֶׁהוא גְּבול אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, ּּזֶה רֶמֶז שֶׁעַל־יְדֵי בְּחִינַת זְבולון,ּדְהַיְנו בְּחִינַת תִקון ּתַאֲוַת מָמוֹן זוֹכִין לִכְנֹס לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל.ּהַיְנו עַל־יְדֵי ּּשֶׁמְבַקְשִׁים וּמְחַפְשִׂים אֶת הַצַדִיק,שֶׁעַל־יְדֵי זֶה זוֹכִין ּלְהִנָצֵל מֵהַחִפוש ׂ וְהַבַּקָשָׁה שֶׁל הַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁהוא הַמָמוֹן אַחַר ׂ וְהַבַּקָשָׁה ּהַחִפוש,זוֹכִים זֶה עַל־יְדֵי לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵלֵ.ּכִּי עִקַר אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל זוֹכִין עַל־יְדי ּּהַצַדִיק בִּבְחִינַת:ּּצַדִיקִים יִירְשׁו אָרֶץ)ּּתְהִלִים לז,כט.( וְאִי אֶפְשָׁר לְאָדָם לִזְכּוֹת לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל כִּי אִם עַל־יְדֵי ּצַדִיקִים אֲמִתִיִים,ּשֶׁזֶהו בְּחִינַת הַנְשִׂיאִים שֶׁהֶעֱמִיד מֹשֶׁה לְהַנְחִיל הָאָרֶץ לְיִשְׂרָאֵל,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב)בְּמִדְבַּר לד,יז יח:(ּּאֵלֶה הָאֲנָשִׁים וְכו'לִנְחֹל אֶת הָאָרֶץ.כִּי אִי ּאֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל כִּי אִם עַל־יְדֵי צַדִיקִים ּאֲמִתִיִים שֶׁעַל יָדָם זוֹכִין לֶאֱמונַת חִדוש ׁ הָעוֹלָם,ּּשֶׁזֶהו אֶרֶץ בְּחִינַת־יִשְׂרָאֵל.בְּחִינַת שֶׁזֶהו זְבולון ׁ ּוְעַל־כֵּן ּהַמִתְקָרֵב לְהַצַדִיק הָאֱמֶת ומְשַׁמֵש ׁ אוֹתו ֹ בְּגוף וְנֶפֶש צְרָכָיו ֹ כָּל לו וְעוֹשֶׂה ּומָמוֹן,שֶׁטָרַח ֹ זְבולון ּכְּמו שֶׁעָסַק יִשָׂשְכָר אֶת לְהַסְפִיק בִּשְׁבִיל ַּּּבִּפְרַקְמַטְיָא בּתוֹרָה,לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל לָבוֹא זוֹכֶה ּהוא.וְעַל־כֵּן ּזְבולון עוֹמֵד עַל גְּבול אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל,ּכִּי דַיְקָא עַל־יְדֵי ּבְּחִינַת זְבולון שֶׁהוא הַמִתְקָרֵב לְצַדִיק הָאֱמֶת,עַל־יְדֵי זֶה זוֹכֶה לִכְנֹס וְלָבוֹא לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל.)לקוטיהלכות– הלכותברכת הריח ד,'אותמ"ג( שש ערי המקלטוכו' הארבעים ושתיים עיר )במדבר לה,ו'( ׁ בְּפָרָשַׁת שֶׁיֵש תֵבוֹת ּאַרְבָּעִים־ושְׁמוֹנֶה"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל",ּּשֶׁהוא יְסוֹד הָאֱמונָה,ּיֵש ׁ כְּנֶגְדָן אַרְבָּעִים ּושְׁמוֹנֶה עָרֵי הַכֹּהֲנִיםּ וְהַלְוִיִים:שֵׁש ׁ עָרֵי מִקְלָט,ִּכְּנֶגֶד שֶׁב ׁ תֵבוֹת ּשֵׁש"יִשְׂרָאֵל שְׁמַע";"אַרְבָּעִים וַעֲלֵיהֶם ~ יב ~ עִיר ּּושְׁתַיִם"מִן תֵבוֹת ושְׁתַיִם אַרְבָּעִים ּכְּנֶגֶד ָ"ּוְאָהַבְת"ּעַד סוֹף הַפָרָשָׁה כַּמובָא.ּּוְאֵלו הָאַרְבָּעִים ּושְׁמוֹנֶהדְמוֹתָא מִסִּטְרָא ומַצִילוֹת קוֹלְטוֹת ּעָרִים, ְּוְעַל־כֵּן צָרִיך הָרוֹצֵח ַ בִּשְׁגָגָה לָנוס לְשָׁם,ּכִּי אֱמונָה הַחַיִים ּּעִקַר,דְמוֹתָא סִטְרָא ּוְהַכְּפִירוֹת;וְעַל־כֵּן ּּאַרְבָּעִים ושְׁמוֹנֶה עָרֵי הַלְוִיִים שֶׁהֵם בְּחִינַת"שְׁמַע", ְ"ָוּאָהַבְת",ּּשֶׁהֵם עִקַר הַמְשָׁכַת הָאֱמונָה,ַ עַל־כֵּן הֵם ּקוֹלְטוֹת ומְגִנוֹת מִסִּטְרָא דְמוֹתָא ומַצִילִין אֶת הָרוֹצֵח ּמִמִיתָה.ּוְאֵלו הָאַרְבָּעִים ושְׁמוֹנֶה עָרִים שֶׁיָשְׁבו בָּהֶם וְהַלְוִיִים ּהַכֹּהֲנִים,הֶרְאָה בָּזֶה ּדַיְקָאהַתוֹרָה ּּ לָנו ְּּהַקְדוֹשָׁה שֶׁצָרִיך לִנְסֹע ַ לְצַדִיקִים ולְהַנִלְוִים אֲלֵיהֶם, ּוְהָעִקָר בִּשְׁבִיל לִזְכּוֹת לֶאֱמונָה שֶׁהוא עִקַר הַחַיִים ּולְהִנָצֵל מִסִּטְרָא דְמוֹתָא שֶׁהֵם הַכְּפִירוֹת.ְּּכִּי עִקַר מְקַב בִּשְׁלֵמות ּּהָאֱמונָהצַדִיקִים עַל־יְדֵי רַק ּלִין אֲלֵיהֶם וְהַנִלְוִים ּאֲמִתִיִים,הַכֹּהֲנִים בְּחִינַת שֶׁהֵם ּוְהַלְוִיִים;ּכִּי כֹּהֵן הוא בְּחִינַת הַצַדִיק וְהָרַב הָאֱמֶתַ, ּוכְמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ּּל עַל פָסוקֹ: "וְשִׂפְתֵי כֹהֵן וְגו'ֹ" דו הָרַב ּאִםוְכו לְמַלְאַך ְּמֶה;'בְּחִינַת הֵם ּּולְוִיִים בִּבְחִינַת אֲלֵיהֶם וְנִלְוִים ּהַמִתְחַבְּרִים"אֵלֶיך ָּוְנִלְוו ָּוִישָׁרֲתוך."ּומִי שֶׁנִכְשַׁל בְּמַה שֶׁנִכְשַׁל וְרוֹצֶה לָחוס עַל עוֹלָמִית ֹ מִמִיתָה נַפְשׁו ולְהַצִיל ּחַיָיו,לָנו ְּצָרִיךס וְלִבְרֹח ַ וְלָבוֹא אֶל עָרֵיהֶם,ּּוְשָׁם דַיְקָא יִנָצֵל מִכָּל רַע, ּכְּמו ֹ הָרוֹצֵח ַ שֶׁנִכְשַׁל בְּמַה שֶׁנִכְשַׁל וְהִגְבִּיר הַסִּטְרָא ּדְמוֹתָא,ּעַל־כֵּן אֵין לו ֹ הַצָלָה רַק לִבְרֹח ַ אֶל אַרְבָּעִים ּּושְׁמוֹנֶה עָרֵי הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִים,ַּּוְשָׁם יִנָצֵל מִסִּטְרָא ַּדְמוֹתָא כּנ"ל) .הלכותתחומין–הלכהה,'אות כ"ח לפיאוצר היראה-אמונה,אותמ"ח( לאחינו כל בית ישראל הוצאת חומשים עם פירוש הלקוטי הלכות במחיר הקרן 125 § לסט )

Segment 4
HE:
5 כרכים ( פרטים והזמנה : 054-8429006 ) מאיר (



# Masei - Chumash with Likutey Halachos
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/4/10/

Masei - Chumash with Likutey Halachos
חומש עם ליקוטי הלכות — פרשת מַסְעֵי
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/4/10

Segment 1
HE:
~ ב ~ זה הדבר אשר צוה ה' )במדבר ל',ב'( "כֹּה"מְאֹד מֵרָחוֹק שֶׁרוֹאִין דָבָר עַל ּּ מְרַמֵזֹ ,ִּׁ וכְמו ּשֶׁפֵרֵש ׁ רַש"ּי בְּפָרָשַׁת מַטוֹת:מֹשֶׁה נִתְנַבֵּא בְּכֹה,וְכָל ּּהַנְבִיאִים נִתְנַבְּאו בְּכֹה,ְּּּ מוסָף עֲלֵיהֶם מֹשֶׁה שֶׁנִתְנַבֵּא ב"ּזֶה הַדָבָר",ּכִּי כָּל הַנְבִיאִים נִתְנַבְּאו בְּאַסְפַקְלַרְיָא ּשֶׁאֵינָה מְאִירָה שֶׁרָאו נְבואָתָם מֵרָחוֹק מְאֹדאֲבָל ּּמֹשֶׁה הִתְנַבֵּא גַּם בְּזֶה הַדָבָר שֶׁהוא בְּחִינַת שֶׁרָאָה ּהַנְבואָה בִּרְאִיָה יָפָה ובָרָה,אֲבָל גַּם מֹשֶׁה הִתְנַבֵּא בְּכֹה,ּכִּי הָיו כַּמָה נְבואוֹת שֶׁגַּם הוא הֻכְרַח לִרְאוֹתָן מֵרָחוֹק מְאֹד.)הלכות מתנה–הלכה ה,אות מז( ּּוַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַטוֹת )במדבר ל',ב'( ּכָּל הַדְבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם,ּכֻּלָם מְקַבְּלִים חִיות עַל־יְדֵי ּהַתוֹרָה,ּכִּי בְּוַדַאי אֵין שׁום חִיות לְשׁום דָבָר כִּי אִם ְּמִמֶנו יִתְבָּרַךֹ,ְּוְקֻדְשָׁא־בְּרִיך־הוא וְאוּרַיְתָא כֹּלָא חַד, בְּכָל יִתְבָּרַך הַשֵׁם אֶת לַעֲבֹד יְכוֹלִין זֶה ְּּומֵחֲמַת ּהַדְבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב"ָּּבְּכָל דְרָכֶיך דָעֵהו", כִּבְיָכוֹל ׁ הַתוֹרָה מְלֻבָּש בְּכֻלָם ּּכִּי.יְכוֹלִין וְעַל־כֵּן ּּלְקַשֵׁר הַכֹּל אֶל הַתוֹרָהּּ וְלַעֲשׂוֹת מִכָּל דָבָר תוֹרָה,וְזֶה ּגִלְתָה לָנו הַתוֹרָה הַקְדוֹשָׁה בְּמִצְוַת נְדָרִים ושְׁבועוֹת, ּּשֶׁעַל־יְדֵי מִצְוָה זו ֹ יְכוֹלִין לַעֲשׂוֹת תוֹרָה ומִצְוֹת מִכָּל ּהַדְבָרִים שֶׁבָּעוֹלָםֵ,ׁ ְּּובָזֶה גִלָה לָנו הַשֵׁם יִתְבָּרַך שֶׁיש ּּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה בְּכָל דָבָר שֶׁבָּעוֹלָם,ַּכִּי כֻּלָם מְקַבְּלִין ּחִיות מֵהַתוֹרָה כַּנ"לֹ. ּּוְעַל־כֵּן הֶחָכָם עוֹקֵר הַנֶדֶר מֵעִקָרו,כִּי כָּל עִנְיַן נֶדֶר ּושְׁבועָה הוא תָלוי בְּחָכָם וגְדוֹל הַדוֹר,כִּי עִנְיַן נֶדֶר ּּושְׁבוּעָה הוא שֶׁמְגַלִין שֶׁכָּל הַדְבָרִים מְקַבְּלִין חִיות ּּמֵהַתוֹרָה וְכו'.תָלוי רַק בְּהַגָּדוֹל וְהֶחָכָם ּּאֲבָל זֶה ּשֶׁבַּדוֹרַ.ּּוכְמו ֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנו ז"ּל בַּמַאֲמָר"ּוָאֶתְחַנַן" )מוהר לקוטי"ב ן'–ע סימן"ח(.הַפְשׁוטִים ִּּשֶׁכָּל צְרּיכִין אִיש ׁ פָשׁוט גָּדוֹל מְאֹד שֶׁעַל יָדו ֹ כֻּלָם מְקַבְּלִים ּּחִיות,ּעַיֵן שָׁם הֵיטֵב,ּכִּי בֶּאֱמֶת אִיש ׁ פָשׁוט הַקָטָן בְּמַעֲלָה,ּדְהַיְנו הֲמוֹן הָעָם בְּוַדַאי אֵינָם מְחַיִין אֶת ּהָעוֹלָם עַל־יְדֵי הַתוֹרָה,ּכִּי אֵינָם בַּעֲלֵי תוֹרָה.ּּוַאֲפִלו ּמִי שֶׁעוֹסֵק בַּתוֹרָה לָאו כָּל אֶחָד זוֹכֶה שֶׁהוא יְקַיֵם כָּל ּּהָעוֹלָם כִּי אִם יְחִידֵי סְגֻלָה בְּחִינַת יָחִיד מֻמְחֶה ומִכָּל דָבָר בְּכָל הַנֶעְלֶמֶת ֹ בְּהַתוֹרָה עַצְמו לְדַבֵּק ַּשֶׁכֵּן לְהַחֲיוֹת עַצְמו ֹ בִּבְחִינַת הּחִיות אֱלֹקות שֶׁהוא מְחַיֶה ּומְקַיֵם הָעוֹלָם קֹדֶם מַתַן תוֹרָה,ּזֶה בְּוַדַאי לָאו כָּל ּאָדָם זוֹכֶה כִּי הוא בְּחִינָה גָּבֹה ַ מְאֹד לִמְצֹא ולְגַלוֹת ְּּּאֱלֹקותו ֹ יִתְבָּרַך כִּבְיָכוֹל הַנֶעְלָם בְּכָל דָבָר שֶׁבָּעוֹלָםָּ. וְעַל־כֵּן כּּל הַפְשׁוטִים,ּּדְהַיְנו הֲמוֹן עַם צְרִיכִין לְקַבֵּל ּהַחִיות מֵאִיש ׁ פָשׁוט הַגָּדוֹל,ּדְהַיְנו הַצַדִיק הַגָּדוֹל מְאֹד ְּשֶׁהוא לִפְעָמִים אִיש ׁ פָשׁוט ומִתְבַּטֵל מֵהַתוֹרָה וְאָז ּהוא מְחַיֶה עַצְמו ֹ מֵהַתוֹרָה הַנֶעְלֶמֶת וְעַל־יּדֵי זֶה הוא הַפְשׁוטִים כָּל ּמְחַיֶה,הֵיטֵב בַּמַאֲמָר שָׁם ַּכַּמְבֹאָר ּהַנ"ל,ּעַיֵן שָׁם.ּוְעַל־כֵּן עִקַר כֹּח ַ הַנֶדֶר ושְׁבועָה שֶׁיוכַל ְּּהָאָדָם לַעֲשׂוֹת תוֹרָה מִכָּל דָבָר שֶׁבָּעוֹלָם עַל־יְדֵי נֶדֶר ּושְׁבועָה זֶה תָלוי רַק בִּגּּדוֹלֵי הַדוֹר שֶׁהֵם מְחַיִין עַצְמָן ַּבְּעֵת פְשִׁיטותָן בִּשְׁעַת בִּטול תוֹרָה מֵהַתוֹרָה הַנֶעְלֶמֶת ּכַּנ"ל,ֹּומִכָּל שֶׁכֵּן בְּעֵת עָסְקָם בַּתוֹרָה שֶׁאָז הֵם מְחַיִין ּכָּל הַדְבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם עַל־יְדֵי תוֹרָתָן ומֵאֵלו הַגְּדולֵי ּהַדוֹר מְקַבְּלִים חִיות גַּם כָּל הֶהָמוֹן ומֵהֶם נִשְׁתַלְשֵׁל ּּהַכֹּח ַ גַּם לַהֲמוֹן עַם שֶׁיִהְיֶה לָהֶם כֹּח ַ לַעֲשׂוֹת תוֹרָה ּמִכָּל דָבָר שֶׁבָּעוֹלָם עַל־יְדֵי נֶדֶר ושְׁבועָה,ֶּׁכִּי עִקַר זֶה ּּהַכֹּח ַ לַעֲשׂוֹת תוֹרָה מִכָּל דָבָר שבָּעוֹלָם,ּּשֶׁזֶהו בְּחִינַת ּּנֶדֶר ושְׁבועָהַ,ְּּזֶה נִמְשָׁך רַק מִגְּדוֹלֵי הַדוֹר כַּנ"ל: ּּוְזֶה שֶׁהִתְחִילָה הַתוֹרָה פָרָשַׁת נְדָרִים:וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל ּרָאשֵׁי הַמַטוֹת וְכו,'ּּמַה שֶׁלֹא נֶאֱמַר כֵּן בִּשְׁאָר מִצְוֹת ּהַתוֹרָה רַקּּ בְּכָאן אֵצֶל נְדָרִים נֶאֱמַר רָאשֵׁי הַמַטוֹת, 'ּּרָאשֵׁי הַמַטוֹת'ּדַיְקָא.ּכִּי עִקַר מִצְוָה זו ֹ שֶׁל נְדָרִים ַּושְׁבועוֹת הוא תָלוי בְּרָאשֵׁי הַמַטוֹת שֶׁהֵם גְּדוֹלֵי הַדוֹר ּכַּנ"לַ.ּּוְעַל־כֵּן לָמְדו רַבּוֹתֵינו זָ"ּל מִזֶה שֶׁהֶחָכֹם עוֹקֵר ּּהַנֶדֶר מֵעִקָרו,ְּכִּי מֵאַחַר שֶׁעִקַר הַנֶדֶר הוא נִמְשָׁך ּמֵחֲכַם הַדוֹרֹ ,ַּּעַל־כֵּן בְּוַדַאי יֵש ׁ כֹּח ַ בְּיָדו ֹ לְהַתִירו ְּולְעָקְרו ֹ מֵאַחַר שֶׁכָּל עִקַר כֹּח ַ הַנֶדֶר נִמְשָׁך מִמֶנו כַּנ"ל. )הלכות נדרים–הלכה ב,'אותיות ג'ח'לפי אוצר היראה–נדרים ושבועות,אות ה'( איש כי ידור נדר )במדבר ל',ג'( ּּפָרָשַׁת מַטוֹת מְדַבֵּר מֵעִנְיַן נְדָרִים,שֶׁעַל־יְדֵי מִצְוָה ּזֹאת שֶׁל נְדָרִים רוֹאִים ומְבִינִים גֹּדֶל עֹצֶם כֹּח ַ הַדִבּורְׂ, ּשֶׁתֵכֶף כְּשֶׁמְבַטֵא בִּשְּּפָתָיו צָרִיך לְקַיֵם כְּכָל הַיוֹצֵא ּמִפִיו. ּּכִּי בֶּאֱמֶת עִנְיַן נְדָרִים הוא פְלִיאָה נִשְׂגָּבָה בִּבְחִינַת )בְּמִדְבַּר ל(ּּאִיש ׁ כִּי יַפְלִיא לִנְדֹר נֶדֶר נָזִיר וְכו'.כִּי הֵם ּבְּחִינַת פְלִיאוֹת חָכְמָה)ּכַּמובָא בְּהַתוֹרָה"שָׁאֲלּו אֶת רַבִּי יוֹסִי בֶּן קִסְמָא"בְּסִימָן נז.(ֹ ּכִּי בָּזֶה רוֹאִין גְּדֻלַת ּהָאָדָם הַבַּעַל בְּחִירָה שֶׁיֶש ׁ לו ֹ כֹּח ַ בְּפִיו לַעֲשׂוֹת לְעַצְמו ּּמִצְווֹת חֲדָשִׁים שֶׁלֹא נִצְטַוָה בָּהֶם.ַכְּגוֹן כְּשֶׁאוֹסֵר עָלָיו ּדָבָר הַמֻתָר בְּפִיו אֲזּי תֵכֶף נֶאֱסָר עָלָיו הַדָבָר הַמֻתָר תוֹרָה ּּבְּאִסּור)בְּהִלְכוֹת מִזֶה בִּדְבָרֵינו ּּוְכַמְבֹאָר נְדָרִים(ּּוְהוא פִלְאִי.ֹּּהֲלֹא בֶּאֱמֶת זֶה הַדָבָר אֵין בּו ֹ שׁום ּאִסּור בְּשָׁרְשׁו,ָּּוְאַף־עַל־פִי־כֵן תֵכֶף כְּשֶׁאוֹמֵר בְּפִיו ּשֶׁיֵאּסֵר עָלָיו הַדָבָר אֲפִלו בְּלֹא הַזְכָּרַת הַשֵׁם נֶאֱסָר ּעָלָיו תֵכֶף בְּאִסּור חָמור מִן הַתוֹרָה. ְאַך בָּזֶה רוֹאִין גֹּדֶל כֹּח ַ הָאָדָם הַבַּעַל בְּחִירָה.ֹּוְהָעִקָר ּהַכֹּח ַ הוא בְּפִיו וְלִבּו.ְּּשֶׁכְּשֶׁלִבּו ֹ חוֹשֵׁק לְקַדֵש ׁ אֶת ֹ עַצּמו ֹ בְּאֵיזֶה קְדֻשָׁה ופְרִישׁות וְכַיוֹצֵא ומוֹצִיא חִשְׁקו ּורְצוֹנו ֹ בְּפִיו אֲזַי נַעֲשֶׂה מִזֶה תוֹרָה.כִּי אָז נֶאֱסָר עָלָיו ~ ג ~ ּהַדָבָר בְּאִסּור תוֹרָהֹ .ְּכִּי בֶּאֱמֶת נֶפֶש ׁ יִשְׂרָאֵל בְּשָׁרְשׁו ּהוא חֵלֶק אֱלוֹה ַ מִמַעַל וְהוא בּעַצְמו ֹ בְּחִינַת הַתוֹרָה. ְּּכִּי קֻדְשָׁא בְּרִיך הוא וְאוֹרַיְתָא וְיִשְׂרָאֵל כֹּלָא חַדֹ ,ׁ כְּמו ּשֶׁכָּתוב בַּזֹהַר הַקָדוֹש)אַחֲרֵי עג.(. ַֹוְעַל־כֵּן יֶש ׁ לו ֹ כֹּח ּבְּפִיו לִנְדֹר נֶדֶר וְלַעֲשׂוֹת לְעַצְמו ֹ מִצְווֹת כְּנַפְשׁוְ. ּוְהָעִקָר נּּדָרִים הוא כְּדֵי לְקַדֵש ׁ אֶת עַצְמו ֹ וְלִפְרֹש ׁ אֶת ּעַצְמו ֹ מִתַאֲווֹת,בִּבְחִינַת)ּאָבוֹת פֶרֶק ג(נְדָרִים סְיָג ּּלַפְרִישׁות,ּשֶׁאֵלו הַנְדָרִים הֵם מִצְוָה לִנְדֹר בָּהֶם.וְכֵן ּאָמְרו)ח נְדָרִים:(לִזְרו ׁ לְמִנְדַר לֶאֱנָש לֵיה ּשָׁרֵיזֵי ּנַפְשֵׁיה.ּוְעִקַר הַנֶדֶר כְּשֶׁמוֹצִיאו ֹ בְּפִיו.ּובָזֶה רוֹאִין גֹּדֶל שֶׁעַל־יְדֵי הָאָדָם שֶׁל שְׂפָתַיִם ומִבְטָא ַ הַדִבּור ֹ ּכֹּח ּהַדִבּור הוא יָכוֹל לְהִתְגַּבֵּר בְּיוֹתֵר לִפְרֹש ׁ אֶת עַצְמו ּאֲפִלו מִן הַהֶתֵר,ּכְּמו ֹ שֶׁאָמְרו:ּּ נְדָרִים סְיָג לַפְרִישׁות, ּּוכְמו ֹ שֶׁרוֹאִין בַּחוש ׁ מִכָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לְהַרְגִּיל אֶת הַרְבֵּה שֶׁנִמְצָאִים ופְרִישׁות קְדֻשָׁה ֹ בְּאֵיזֶה ּעַצְמו ּשֶׁעוֹשִׂים נֶדֶר או ֹ שְׁבועָה עַל זֶה,כְּגוֹן:ּלְהִתְעַנוֹת אֵיזֶה יוֹםֹ,ּאו ֹ שֶׁלֹא לֶאֱכּל דָבָר מִן הַחַי אֵיזֶה זְמַן,ּאו ֹ לִתֵן בָּזֶה ֹ וְכַיוֹצֵא מִכֹּחו יוֹתֵר ּצְדָקָה.הַדָבָר ַּוְלִכְאוֹרָה ּתָמוה,ְּמִמַה נַפְשָׁךֹ ,אִם יֵש ׁ בְּכֹחו ֹ לְהִתְגַּבֵּר עַל יִצְרו ּיוכַל לְהִתְגַּבֵּר בְּלֹא נֶדֶר ושְׁבועָה.ְוְאִם מִתְיָרֵא שֶׁלֹא יִתּּגַּבֵּר יִצְרו ֹ עָלָיו מַה יוֹעִיל הַנֶדֶר.ְאַך בָּזֶה רוֹאִין גֹּדֶל שֶׁאָז ֹ בְּפִיו כְּשֶׁמוֹצִיאו ֹ וְהָעִקָר בְּשָׁרְשׁו ַ הַנֶדֶר ּכֹּח ּעַל־יְדֵי הַנֶדֶר עוֹלֶה לִבְחִינַת פְלִיאוֹת חָכְמָה שֶׁשָׁם שֹׁרֶש ׁ הַבְּחִירָהַ .ּּומִשָׁם מְקַבֵּל כֹּחּעַל־יְדֵי שֶׁמוֹצִיא ְּהַנֶדֶר בְּפִיו שֶׁיוכַל לְהִתְגַּבֵּר עַל מַה שֶׁצָרִיך לְהִתְגַּבֵּרַ . ׁ כֹּח יֶש עֲדַיִן נֶדֶר כְּשֶׁעָשָׂה כַּך אַחַר גַּם ְּּובְוַדַאי ָּּלְהַבְּחִירָה לְהַטוֹתו ֹ חַס וְשָׁלוֹם חַס וְשָׁלוֹם כִּי הַבְּחִירָה ּיֶש ׁ לָה כֹּח ַ גדוֹל מְאֹד.ּוְעַל־כֵּן הִזְהִירָה הַתוֹרָה מְאֹד ּשֶׁיִשְׁמֹר לְקַיֵם אֶת נִדְרו ֹ וכְכָל הַיוֹצֵא מִפִיו יַעֲשֶׂה.אֲבָל ֹּהָעִקָר הוא שֶׁעַל־יְדֵי הַנֶדֶר יֶש ׁ לו ֹ כֹּח ַ הַרְבֵּה יוֹתֵר לְהִתְגַּבֵּר עַל יִצְרוָ.ּוכְמו ֹ שֶׁמָצִינו בְּבֹעַז שֶׁאמַר)ּרות ג( חַי ה'שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶרַ,ּּוְדָרְשׁו רַבּוֹתֵינו ז"ל)ּרות רַבָּה ּפָרָשָׁה ה(לְיִצְרו ֹ נִשְׁבַּע,ּּנִמְצָא שֶׁבְּלֹא הַשְׁבועָה הָיָה עָלָיו יִתְגַּבֵּר הָרָע שֶׁהַיֵצֶר ּסְבָרָא,ֹ שֶׁאָמְרו ַּּוכְמו ּרַבּוֹתֵינו ז"ל)נְדָרִים חֶ(בָּזה.ֹּּוְעַל־יְדֵי הַשְׁבועָה עָמַד ּבַּנִסָּיוֹן וְכָבַש ׁ אֶת יִצְרו.ּּוְכֵן מָצִינו בְּכַמָה כְּשֵׁרִים ּוְצַדִיקִים,ּוכְמו ֹ שֶׁשָׁמַעְתִי מִפִיו הַקָדוֹש ׁ שֶׁאָמַר שֶׁהָיָה ּרָגִיל בִּנְדָרִים מְאֹד בִּשְׁבִיל קְדֻשָׁה ופְרִישׁות)ַשִׁבְחֵי הָר"ן סִימָן טו(.)לקוטי הלכות–הלכותברכת השחר ה',אותצ'(

EN:
And therefore one is obligated to teach his son and his son's son. For it has already been explained that the primary clarification of the emes is at the end. And behold, the primary essence of the emes — which is the knowledge of the truth of His G-dliness in completeness, as is fitting for each person — this will be revealed only at the very end, when the time comes for each person to receive his reward. For the knowledge of His truth, blessed be He, will be the primary receiving of the reward, as is known and as mentioned above, as it is written, "And I will give their recompense in truth" (Isaiah 61:8).

But also in every aspect and portion of the emes, also the primary clarification is only at the end. For example: when one begins to clarify some halachah — even though he begins to say true reasoning — nevertheless, the emes is not yet complete until the end, until one merits clarifying the ruling of the halachah in truth. For "the end of a matter is better than its beginning" (Ecclesiastes 7:8). For emes is beginning, middle, and end — and the emes must be complete from beginning through middle through its very end, that all one's intention from start to finish is only for the sake of the emes in its truest sense.

For example, when one engages in business: if they ask him, "Why do you exert yourself so much — by day you do not rest, by night you do not lie down — and what will come of it in the end?" etc. — most people answer: "What should I do? I need to exert myself to support my children, to raise them to Torah study and to marry them off" etc. And certainly there is much emes in this, for certainly one needs to support one's children etc. But nevertheless, this is not emes in completeness. For it is not the way of the Torah to abandon oneself entirely from both worlds and to make the secondary thing primary and the primary thing secondary — to cast aside, G-d forbid, the engagement in Torah and prayer behind one's back, and to pursue money all the days of one's life, and nothing will he carry away from his toil. And usually he accomplishes nothing by his exertion, for "not from the east or from the west" (Psalms 75:7) etc. — and "not by strength shall man prevail" (I Samuel 2:9). For Hashem, blessed be He, can support a person through a minor cause.

And therefore our Sages of blessed memory warned: "Make your Torah permanent and your work temporary." And as it is written, "O generation, see the word of Hashem" (Jeremiah 2:31). And our Sages of blessed memory said: "See by what means your fathers were sustained." And there are also many who have great wealth and chase after more and more, and they also say their intention is for the sake of the emes, as mentioned above. But this is not complete emes, for "the heart knows whether it is to straighten or to crook."

And similarly, even in the engagement of Torah study, there are many levels of emes, and Hashem knows the emes in its truest sense. And the primary emes is when it is emes from beginning to end, as mentioned above.

And for this reason the obligation is greatest to teach one's son and his son's son. For through the father and his son and his grandson, the emes is clarified. For father, son, and grandson are in the aspect of the three lines of emes — the aspect of beginning, middle, and end — and this is the primary completeness of the emes, as mentioned above. And therefore in truth our Sages of blessed memory said: "Whoever is a talmid chacham, and his son, and his son's son — the Torah will never cease from his descendants." For they have already merited to clarify the emes according to their level, and this is the primary engagement of Torah, as mentioned above.

Segment 2
HE:
איש כי ידור נדר )במדבר ל',ג'( מַחֲשַׁבְתָא לְאַדְבָּקָא זוֹכִין ושְׁבועָה נֶדֶר ּעַל־יְדֵי בְּעָלְמָא דְאָתֵי,ּשֶׁזֶה עִקַר בְּחִינַת נֶדֶר ושְׁבועָה,ְשֶׁהֵם עָל בְּחִינַת עַד עוֹלִיןדְאָתֵי מָא;מַה בְּחִינַת ּשֶׁזֶה בְּיוֹם־כִּפור נְדָרִים ּשֶׁמַתִירִין,עוֹלָם בְּחִינַת ּשֶׁהוא ּּהַבָּא שֶׁאֵין בּו ֹ אֲכִילָה ושְׁתִיָהַ,ּּכַּיָדוע.ּכִּי זֶה עִקַר ושְׁבועָה נֶדֶר ּּבְּחִינַת,מַחֲשַׁבְתָא לְאַדְבָּקָא ֵּבִּכְדֵי בְּעָלְמָא דְאָתי,ּּהַיְנו לִזְכּוֹת לְהָבִין הָרְמָזִים הַקְדוֹשִׁים הָעוֹלָם שֶׁבְּזֶה ומַעֲשֶׂה דִבּור מַחֲשָׁבָה ׁ בְּכָל ּשֶׁיֵש, ְשֶׁהַכֹּל רַק רְמָזִים לְהִתְקָרֵב לַעֲבוֹדָתו ֹ יִתְבָּרַך,ֹּשֶׁזֶה ּעִקַר בְּחִינַת רַגְלֵי הַקְדֻשָׁה הַמְלֻבָּשִׁין בְּזֶה הָעולָם.וְזֶה ּאָנו רוֹאִין בְּיוֹתֵר עַל־יְדֵי נֶדֶר ושְׁבועָה,שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הַדְבָרִים מִכָּל ומִצְוֹת תוֹרָה לַעֲשׂוֹת יְכוֹלִין ּאָנו שֶׁבָּעוֹלָם,יְכוֹלִין אָנו ורְשׁות הֶתֵר מִדִבְרֵי ִּאֲפִלו ֹ ּּעַל־יְדֵי נֶדֶר ושְׁבועָה לַעֲשׂוֹת מֵהֶם אּסּור או ֹ חִיוב כְּמו ּמִשְׁאָר הַדְבָרִים שֶׁל הַתוֹרָה ומִצְוֹת,וְכָל זֶה מֵחֲמַת אֱלָקות חִיות ׁ בָּהֶם יֵש שֶׁבָּעוֹלָם הַדְבָרִים ּשֶׁבְּכָל ּּורְמָזִים הַקְדוֹשִׁים מִבְּחִינַת עָלְמָא דְאָתֵי.וְזֶה בְּחִינַת ִ"ַּובו ֹ תִדְבָּק ובִשְׁמו ֹ תּשָׁבֵע",ּכִּי בְּחִינַת שְׁבועַת אֱמֶת ּּבִּכְדֵי לְזָרוֹזֵי נַפְשֵׁה וְכַיוֹצֵאַ,ּּכְּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל, ְּהִיא בְּחִינַת דְבֵקות בְּהַשֵׁם יִתְבָּרַך,בְּחִינַת לְאַדְבָּקָא ּמַחֲשַׁבְתָא בְּעָלְמָא דְאָתֵי) .הלכותחזקת מטלטלין– הלכהב',אותיות ד'ו'לפיאוצר היראה–נדרים, אותי"ט( איש כי ידור נדר )במדבר ל',ג'( נְדָרִים גְּבוֹהִים מְאֹד.ּוְהֵם בִּבְחִינַת שָׁרְשֵׁי הַתוֹרָה, ּבְּחִינַת תְשׁובָה שֶׁהוא לְמַעְלָה מֵהַתוֹרָה,ְּּומִשָׁם נִמְשָׁך עֲווֹנוֹת סְלִיחַת כָּלִ,וְהָעהָאֱמֶת צַדִיקֵי עַל־יְדֵי ּּקָר ּבְּחִינַת מֹשֶׁה שֶׁמִמֶנו מְקַבְּלִים כֹּח ַ כָּל רָאשֵׁי הַמַטוֹת ּשֶׁהֵם בְּחִינַת יָחִיד מֻמְחֶה שֶׁיָכוֹל לְהַתִיר הַנֶדֶר.כִּי ַּהַתָרַת נְדָרִים הוא חִדוש ׁ ופֶלֶא יוֹתֵר שֶׁאֲפִלו כְּשֶׁעָלָה לִמְקוֹם הַ ּּנֶדֶר וְאָסַר עַל עַצְמו ֹ אֵיזֶה דָבָר שֶׁאֲזַי נֶאֱסַר ֹּעָלָיו בְּאִסּור תוֹרָה אַף־עַל־פִי־כֵן עֲדַיִן יֶש ׁ לו ֹ כֹּח ּּשֶׁיִתְחָרֵט עַל נִדְרו ֹ וְיָבוֹא לִפְנֵי הֶחָכָם וְיַתִיר לו ֹ נִדְרו. ּּכִּי כָּל נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל כְּלולִים בְּמֹשֶׁה שֶׁהוא בְּחִינַת ּּצַדִיק הַדוֹר,ּומִמֶנו מְקַבְּלִים כֹּח ַ כָּל הַמֻמְחִים שֶׁיְכוֹלִין ּלְהַתִיר בְּיָחִיד או ֹ שְׁלֹשָׁה הֶדְיוֹטוֹת.ּכִּי כָּל הַתָרַת ִּּנְדָרִים הוא בְּכֹח ַ מֹשֶׁה רַבֵּנו שֶׁהוא הָרִאשׁוֹן שֶׁנָתַן לָנו ּאֶת הַתוֹרָה וְאֵלָיו גּלָה ה'ְּיִתְבָּרַך סוֹד נְדָרִים וְהַתָרָתָן ּעַל־יְדֵי הַחֲרָטָה לִפְנֵי הֶחָכָם וְכו'ּשֶׁזֶה סוֹד הַתְשׁובָה ּּשֶׁעִקָרָה הִיא הַחֲרָטָהׁ. ּוְעַל־כֵּן אִיתָא בַּמִדְרָש)ּוַיִקְרָא רַבָּה פל"ז(ּּעַל פָסוק )שְׁמוֹת בֶׁ(ּּוַיַרְא בְּסִבְלוֹתָם שֶׁמֹשּה רַבֵּנו נָתַן לֵב עַל ּסִבְלוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּגָּלות וְאָז אָמַר לו ֹ ה'ְיִתְבָּרַך ּשֶׁעַל־יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לְפָרָשַׁת נְדָרִים וְכו'.ּּוְהַדָבָר פְלִיאָה ּּוְתָמוה ַ מְאֹד,ּמַה שַׁיָכות יֵש ׁ דַיְקָא לְפָרָשַׁת נְדָרִים לְעִנְיַן מְרִירַתּ הַגָּלות.ְּאַך מֹשֶׁה רָאָה מְרִירַת הַגָּלות וְנָתַן לֵב לָזֶה,ּּוְרָאָה שֶׁעִקַר הַגָּלות עַל־יְדֵי עֲוֹנוֹת ּיִשְׂרָאֵל וְעִקַר הַתִקון עַל־יְדֵי תְשׁובָה.ּּוְעִקַר הָעִכּוב עָלָיו הַחוֹלְקִים שֶׁל הַמַחֲלֹקֶת הוא הַתְשׁובָה ּשֶׁל ~ ד ~ ַּ ּשֶׁמִתְגנוֹדַע אָכֵן ֹ שֶׁכָּתוב כְּמו ֹ מְאֹד כְּנֶגְדו ּּבְּרִים ּהַדָבָרַ,ּּוְדָרְשׁו רַבּוֹתֵינו ז"ל)ּשְׁמוֹת רַבָּה פָרָשָׁה א( הַחוֹלְקִין בִּשְׁבִיל שֶׁהוא הַגָּלות ֹ סוֹד לו ּשֶׁנוֹדַע ּוְהַדֵלָטוֹרִיןְׂ.ּהַיְנו שֶׁהֵבִין שֶׁהָיָה לו ֹ כֹּח ַ לְהָשִׁיב יִשרָאֵל ּבִּתְשׁובָה.ּכִּי רֹב הֲמוֹן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיו שׁוֹמְעִים אֵלָיו, ְַּאַך עִקַר הָעִכּוב הוא עַל־יְדֵי בְּחִינַת דָתָן וַאֲבִירָם ּשֶׁעוֹמְדִים כְּנֶגְדו ֹ בְּכָל פַעַם כְּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל )שָׁםִ(ּּכָּל מָקוֹם שֶׁנֶאֱמַר נִצּים נִצָבִים,ּּאֵינָם אֶלָא דָתָן וַאֲבִירָם.ּּוְכֵן הוא בְּכָל דוֹר וָדוֹר.עַל־כֵּן כְּשֶׁרָאָה ה' ְּיִתְבָּרַך שֶׁמֹשֶׁה נוֹתֵן לֵב לָזֶה לְהִצְטַעֵר בְּצָרָתָם וְרוֹאֶה ְּהֵיטֵב בְּסִבְלוֹתָם וְאֵיך שֶׁקָשֶׁה מְאֹד לְתַקֵן ולְגָאֳלָםִּ, עַל־כֵּן גּלָה לו ֹ ה'ְּיִתְבָּרַך סוֹד פָרָשַׁת נְדָרִים שֶׁבָּזֶה ּּהֶרְאָה לו ֹ הַכֹּח ַ שֶׁל הַצַדִיקִים וְהַכְּשֵׁרִים שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל ּשֶׁבְּכָל דוֹר וָדוֹר שֶׁהֵם בְּחִינַת מְקַנְאֵי קִנְאַת ה'צְבָאוֹת ּבְּחִינַת פִינְחָסְ. כִּי נְדָרִים הֵם בִּבְחִינַת מְקַנאֵי קִנְאַת ה'ּצְבָאוֹת שֶׁהוא בְּחִינַת צְדָקָה.ּדְהַיְנו כְּמו ֹ הַנוֹדֵר אֵיזֶה נֶדֶר בִּשְׁבִיל ּפְרִישׁות שֶׁהוא מֵחֲמַת שֶׁרוֹאֶה שֶׁיִצְרו ֹ רוֹצֶה לְהִתְגַּבֵּר עָלָיו,ֻּעַל־כֵּן הוא קוֹפֵץ וְנִשְׁבָּע או ֹ נוֹדֵר וְאוֹסֵר עָלָיו גַּם ַ ּאֶת הַמּתָר בִּשְׁבִיל פְרִישׁות וְעַל־יְדֵי זֶה יֶש ׁ לו ֹ כֹּח יוֹתֵר לְהִתְגַּבֵּר.ּּכְּמו ֹ כֵן הוא הַמְקַנֵא קִנְאַת ה'צְבָאוֹת ּכְּמו ֹ פִינְחָס שֶׁרָאָה גֹּדֶל הַקִלְקול אָז,וְלֹא הָיָה מִי ּלַעֲמֹד נֶגֶד עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף וְכו'.ּוְהָעִקָרנֶגֶד ֹ שֶׁכָּתוב כְּמו זִמְרִי שֶׁהוא שֶׁלָהֶם ׁ וְהַנָשִׂיא ּהָרֹאש )בְּמִדְבַּר כה(ּּוְהֵמָה בוֹכִים פֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד.ׁ וְאָז חָגַר ּמָתְנָיו מֵעַצְמו ֹ וְעָשָׂה מַה שֶׁלֹא נִצְטַוָה עַל זֶה בְּפֵרוש ּוְעָמַד וְהִתְפַלֵל וְלָקַח רֹמַח וְכוִ'וְקּנֵא קִנְאַת ה'צְבָאוֹת ּוְהִצִיל אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל וְנֶחְשַׁב לו ֹ לִצְדָקָה,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב )ּּתְהִלִים קו(ּוַתֵחָשֶׁב לו ֹ לִצְדָקָה.ּכִּי זֶהו גַּם כֵּן בְּחִינַת ֲּצְדָקָה שֶׁהָעִקָר הוא מֵחֲמַת שֶׁהַמָמוֹן כְּבָר בְּיַד הֶעָשִׁיר ֹ לַע ֹּובְיָדובִּבְחִירָתו שֶׁיִרְצֶה ֹ מַה עִמו ּשׂוֹת,ֹ ּוְהוא ּמִתְגַּבֵּר וְנוֹתֵן מִכִּיסו ֹ צְדָקָה ומְשַׁבֵּר אַכְזְרִיות שֶׁבְּלִבּו ּּומְהַפְכו ֹ לְרָצוֹן,ּבָּזֶה עוֹשֶׂה נַחַת רוח ַ גָּדוֹל לַה'ְיִתְבָּרַך, ּוְנֶחְשָׁב כְּאִלו הִלְוָה לְהַקָדוֹש ׁ בָּרוְּך הוא,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב )מִשְׁלֵי יט(מַלְוֶה ה'ּּחוֹנֵן דָל וְכו'.ּובְכָל זֶה רוֹאִין גֹּדֶל כֹּח ַ הַבְּחִירָה.ּכִּי הֲלֹא בְּוַדַאי בְּיַד ה'ְיִתְבָּרַך לְפַרְנֵס הָעֲשִׁירות לָהֶם וְלִתֵן ּהָעֲנִיִים,בְּדִבְרֵי ַּּוְכַמובָא ז ּרַבּוֹתֵינו"לָּ)בי דַף בַּתְרָא ּבָא(זֹאת קֻשְׁיָא ּמֵהַחוֹלְקִים שֶׁהִקְשׁו:ְּּּאִם הַקָדוֹש ׁ בָּרוך הוא אוֹהֵב ּּעֲנִיִים לָמָה אֵינו ֹ מְפַרְנְסָן וְכו'.ְּּאַך הָעִקָר הוא רַק הַחֶסֶד יַמְשִׁיך בְּחִירָה הַבַּעַל אָדָם שֶׁהַבֶּן ְָבִּשְׁבִיל לָעוֹלָם עַל־יְדֵי צִדְקּּתו ֹ שֶׁנָתַן בִּבְחִירָתו ֹ שֶׁלְאַחַר שֶׁבָּא ּּהַמָעוֹת לְכִיסו ֹ וְהוא מַאֲמִין שֶׁהַכֹּל מֵרְצוֹן ה'ְיִתְבָּרַך ּּומְקַיֵם רְצוֹן ה'ְּיִתְבָּרַך ומְשַׁבֵּר אַכְזְרִיותו ֹ וְנוֹתֵן צְדָקָה לָרְעֵבִים בִּבְחִירָתו ֹ זֶה יָקָר מְאֹד אֵצֶל ה'ְיִתְבָּרַךֹ .ַּוכְמו ז רַבּוֹתֵינו ּּשֶׁאָמְרו"שָׁם ל)פו ּעֵרובִין(פָסוק ּּעַל )ּּתְהִלִים סא(ּחֶסֶד וֶאֱמֶת מַן יִנְצְרֻהו.ּכִּי דַיְקָא עַל־יְדֵי חֲסָדִים מַמְשִׁיך ְזֶה.נְדָרִים פָרָשַׁת נִסְמָך ְּוְעַל־כֵּן ּלְפָרָשַׁת פִינְחָסַ,כִּי נְדָרִים הֵם בִּבְחִינת צְדָקָה בְּחִינַת )כג ּדְבָרִים(ָ כַּאֲשֶׁר תִשְׁמֹר וְעָשִׂית שְׂפָתֶיך ָּמוֹצָא ּּנָדַרְת ָ וְכו'ָעַד בְּפִיך זו ֹ צְדָקָה)ּרֹאש ׁ הַשָׁנָה ו.(ּוְהוא ה קִנְאַת בְּחִינַת'פִינְחָס בְּחִינַת ּצְבָאוֹת.ָוְעַל־כֵּן ּנִסְמְכו זֶה לָזֶה כִּי הַכֹּל בְּחִינה אַחַת) .הלכות ברכת השחר-הלכהה,'אות צ"א( ֻ אלההחקיםאשרצוהה'אתמשה בין איש לאשתו )במדבר ל',יז( וְכו נֶדֶר עַל־יְדֵי נִמְשָׁך חֲכָמִים ְּּאֱמונַת')כמבואר בלקוטי מוהר"ן א'–סימן נ"ז(ֹּ וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶׁהַבַּעַל ּמֵפֵר נִדְרֵי אִשְׁתו,ּכִּי כָּל חִיות הָאִשָׁה ובִנְיָנָה הוא בַּעְלָה ּעַל־יְדֵי,ּּכַּמובָא,בִּבְחִינַת:הָאִשָׁה ּאֵין ּמִתְבָּרֶכֶת אֶלָא מִפְרִי בִּטְנו ֹ שֶׁל אִיש ׁ וְכו'.ּּוְעִקַר בִּנְיָנָה עַל־יְדֵי נֶדֶר,ּכִּי מִשָׁם חִיותָהֹ,ּּכִּי אֱמונַת חֲכָמִים תורָה ּּשֶׁבְּעַל פֶה בְּחִינַת מַלְכות,ּבְּחִינַת אִשָׁה יִרְאַת הַ', ּבִּנְיָנָה וְחִיותָה מִמְקוֹם הַנֶדֶר כַּיָדוע.ּוְכָל שֹׁרֶש ׁ חִיותָה ּשֶׁהוא בְּחִינַת נֶדֶרֹ,ְהַכֹּל נִמְשָׁך עַל יָדו,ּּכִּי הוא כָּלול ּמִשְׁתֵי הַבְּחִינוֹת,ּמִתוֹרָהּשֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶה, ּכִּי גַּם תוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶה שָׁרְשָׁה בַּתוֹרָה שֶׁבִּכְתָב. נִמְצָא,נֶדֶר בְּחִינַת שֶׁהוא ׁ חִיותָה ּשֶׁשֹׁרֶש,ְֹנִמְשָׁך גַּם־כֵּן עַל יָדוֹ,ּּכִּי אֵין מְקַבֶּלֶת חִיות כִּי אִם עַל יָדוַּ. וְעַל־כֵּן הַבָּעַל תֵכֶף כְּשֶׁנוֹשֵׂא אִשָׁה הוא זוֹכֶה בַּהֲפָרַת נְדָרֶיה,וְחִיותָה שָׁרְשָׁה שֶׁמִשָׁם הַנְדָרִים ּכִּי,ֹהַכֹּל ְנִמְשָׁך עַל יָדו,וְעַל־כֵּן בְּיָדו ֹ לַהֲקִימָם או ֹ לְהָפֵר אוֹתָםִ. ּוְזֶה שֶׁסִּיְמָה הַתוֹרָה בְּסוֹף פָרָשַׁת נְדָרים)בְּמִדְבַּר ל:( ּאֵלֶה הַדְבָרִים אֲשֶׁר צִוָה ה'ּּבֵּין אִיש ׁ לְאִשְׁתו ֹ וְכו,'ֹכִּי ּהַנְדָרִים הֵם הַדְבָרִים שֶׁבֵּין אִיש ׁ לְאִשְׁתו,ּכִּי מִשָׁם ְּנִמְשָׁך אֵלֶיה ָ הַחִיות עַל־יְדֵי בַּעְלָה.ַּּוְזֶה מַה שֶׁאָמְרו ּרַבּוֹתֵינו ז"לָּ)שַׁבת לב:(:ּבַּעֲווֹן נְדָרִים אִשְׁתו ֹ שֶׁל אָדָם ּמֵתָה חַס וְשָׁלוֹם וְכו,'ּכִּי עִקַר קִיום אֱמונַת חֲכָמִים ה יִרְאַת אִשָׁה ּבְּחִינַתַ',וְכַנ נֶדֶר עַל־יְדֵי ּּהוא"ל. ְּּוְעַל־כֵּן יַעֲקֹב כְּשֶׁהָלַך לִשָׂא אִשָׁה נָדַר נֶדֶר,ִּּכִּי פָסוק ּוַיְּדַר יַעֲקֹב נֶדֶר נֶאֱמַר כְּשֶׁהָלַך לְבֵית לָבָן לִשָׂא אִשָׁה. )הלכות יבום–הלכה ג,'אות ג'( ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב )במדבר לא,ח'( לַכֹּהֲנִים מְסורוֹת ּהַבְּרָכוֹת,שׁוֹמְרֵי בְּחִינַת הֵם כִּי הַבְּרִית,ֹ שֶׁכָּתוב ּכְּמו)ּדְבָרִיםלג:(מִשְׁפָטֶיך ָּּיוֹרו ּלְיַעֲקֹב וְכו'ָּּובְרִיתְך יִנְצֹרו.ּּובְנֵי לֵוִי לֹא טָעו בָּעֵגֶל, ּשֶׁהָיָה בְּחִינַת פְגַם הַבְּרִיתַ,ּּכְּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל: ַּלֹא עָבְדו יִשְׂרָאֵל עֲבוֹדָה זָרָה אֶלָא כְּדֵי לְהַתִיר לָהֶם עֲרָיוֹת בְּפרְהֶסְיָא.ּכִּי כָּל הַתַאֲוֹת,ּובִפְרָט תַאֲוַת נִאוף הַתַאֲוֹת כָּל שֶׁל הַכּוֹלֵל הָרָע ּּשֶׁהוא,בָּאִים הֵם ~ ה ~ ַ ּמִשְׁבִירַת כְּלֵי הַחֶסֶד כַּיָדוע,ּשֶׁמִזֶה נִתְהַוֶה הַתַאֲוֹת ּּשֶׁבָּאִים מֵאֲהָבוֹת הַנְפולוֹתִ.ׁ ּוְהַכֹּהֵן הוא בְּחִינַת איש חֶסֶד,ּּשֶׁהוא בְּחִינַת שְׁלֵמות הָאֲהָבוֹת הָעֶלְיוֹנוֹתֹ ,כְּמו ּשֶׁכָּתַב רַבֵּנו כָּל זֶה עַל פָסוק חֶרְפָה שָׁבְרָה לִבִּי )לקוטי מוהר"ן א'–סימןלד(,ּעַיֵן שָׁם.ּומֵחֲמַת שֶׁהֵם ּבִּבְחִינַת תִקון הַבְּרִית,עַל־יְדֵי זֶה הֵם יְכוֹלִיןְלְהַמְשִׁיך הַבְּרָכוֹת,כִּי כְּלֵיהֶם שָׁלֵם,ְהֵפֶך בִּלְעָם הָרָשָׁע שֶׁרָצָה ְּלְהַמְשִׁיך קְלָלָה עַל־יְדֵי קִלְקול הַכְּלִי,ֹמֵחֲמַת שֶׁהָיָה ּמְשֻׁקָע מְאֹד בְּתַאֲוָה זו,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנו עַל פָסוק: בִּקְרֹב עָלַי מְרֵעִים)לקוטי מוהר"ן א'–סימןל"ו.( ּּוְעַל־כֵּן נֶהֱרַג בִּלְעָם עַל־יְדֵי פִינְחָס דַוְקָא,ּכִּי פִינְחָס ּהָיָה בְּחִינַת תִקון הַבְּרִית,ּוְעַל־יְדֵי זֶה זָכָה לִכְהֻנָה, ּּעַל־יְדֵי שֶׁקִנֵא קִנְאַת ה'ּצְבָאוֹת עַל פְגַם הַבְּרִיתֱ, ּׁעַל־כֵּן עַל יָדו ֹ דַיְקָא נֶהּרַג בִּלְעָם שֶׁהָיָה הַפְכּו ֹ מַמָש. )הלכות נשיאת כפים א'( ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב )במדבר לא,ח'( ַ ּּאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ּל אֵצֶל בִּלְעָם הוא תָפַס אָמָנותָם,כִּי ּאֵין כֹּח ַ לְיִשְׂרָאֵל אֶלָא בַּפֶה וְכו'.עַל־ֹ ּכֵּן תָפְסו אֻמָנּותו ּוְהָרְגו אוֹתו ֹ בְּחֶרֶב,ּכִּי יִשְׂרָאֵל אֵין לָהֶם כֹּח ַ אֶלָא ּבַּפֶה,ּדְהַיְנו תְפִלָה שֶׁהוא בְּחִינַת רַחֲמִים וְתַחֲנונִים. ּוְעַכּו"ּם עִקַר כֹּחָם עַל־ּּיְדֵי חֶרֶב שֶׁהוא בְּחִינַת דִין. ּּובִלְעָם הָיָה לו ֹ יְנִיקָה מִן הַדַעַתַּ,כּּמובָא,וְהָיָה רוֹצֶה ּּלִינֹק מִן הָרַחֲמִים בְּחִינַת תְפִלָה וְעַל־יְדֵי זֶה הָיָה רוֹצֶה ּלְהִתְגַּבֵּר עַל יִשְׂרָאֵל בְּתַאֲוַת נִאוף חַס וְשָׁלוֹםֹ ,כְּמו ּשֶׁכָּתוב" :ּהֵן הֵנָה הָיו לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם וְכו'"ְ, ּכִּי עִקַר הִתּגַּבְּרות תַאֲוָה זו ֹ הוא עַל־יְדֵי שֶׁהֵם יוֹנְקִים ּמִן הָרַחֲמָנות חַס וְשָׁלוֹם)כמובא בלקוטי מוהר"ן ב'– סימן ח,'עיין שם(.וְעַל־ּכֵּן בָּאו יִשְׂרָאֵל עָלָיו עַל־יְדֵי ּבְּחִינַת דִין,ָּׁכִּי הַכְנָעַת בִּלְעָם דְהַיְנו תַאֲוַת נִאוף חַס וְשלוֹם,הָיָה עַל־ּיְדֵי פִינְחָס שֶׁהִתְפַלֵל תְפִלָה בִּבְחִינַת ּדִין.וְעַל־ּכֵּן גַּם בְּגַשְׁמִיות הָרַג פִינְחָס אֶת בִּלְעָם בְּחֶרֶב,ֹ שֶׁכָּתוב ּכְּמו:הָרְגו בְּעוֹר בֶּן בִּלְעָם ּוְאֵת בֶּחָרֶבַ.ּּוְאָמְרו רַבּוֹתֵינו זָ"ֹּל שֶׁפִינְחָס הֲרגו,ּכִּי פִינְחָס עַל ֹ תְחִלָה ַ אוֹתו ּּהִכְנִיע־דִין בִּבְחִינַת הַתְפִלָה ּיְדֵי ּּשֶׁהִתְפַלֵל,ּבְּחִינַת וַיַעֲמֹד פִינְחָס וַיְפַלֵל,שֶׁעַל־יְדֵי זֶה ּּהוֹצִיא כָּל הַקְדֻשָׁה מֵהַסִּטְרָא אָחֳרָא,ּּשֶׁזֶהו בְּחִינַת ּהַכְנָעָתָהִ,ֹוַאֲזַי נכְנַע בִּלְעָם בְּשָׁרְשׁו,וְאַחַר־ְּכָּך הִכְנִיעו ּאוֹתו ֹ לְגַמְרֵי גַּם לְמַטָהׁ,ּוַהֲרָגו ֹ בְּחֶרֶב מַמָש,ּשֶׁהוא ּבְּחִינַת דִין,ּכִּי עִקַר הַכְנָעָתו ֹ עַל־יְדֵי זֶה.ִּכִּי עִקַר ּהִתְגַּבְּרותו ֹ עָלֵינו חַס וְשָׁלוֹם הוא כְּשֶׁהֵם יוֹנְקִים מן ּּהָרַחֲמִים שֶׁהוא סִטְרָא דִילָן.עַל־ּיְדֵי זֶה אָנו צְרִיכִים לָבוֹא עֲלֵיהֶם עַל־ּיְדֵי בְּחִינַת דִין שֶׁהוא סִטְרָא דִידְהו, ּהַיְנו עַל־ּיְדֵי תְפִלָה בִּבְחִינַת דִין שֶׁהוא בְּחִינַת חֶרֶב ּּפִיפִיוֹת,שֶׁעַלַ־ה כָּל מוֹצִיאִין זֶה יְדֵימֵהֶם ּּקְדֻשׁוֹת ּומַכְנִיעִים אוֹתָם.וְזֶה בְּחִינַת רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם ּוְחֶרֶב פִיפִיוֹת בְּיָדָם לַעֲשׂוֹת נְקָמָה בַגּוֹיִם וְכו,'כִּי עַלַ־ּיְדֵי תְפִלָה בִּבְחִינַת דִין שֶׁל הַבַּעַל כֹּח,ּשֶׁהוא ּּבְּחִינַת חֶרֶב פִיפִיוֹת עַל־יְדֵיזֶה מַכְנִיעִין אוֹתָם וְעוֹשִׂין בָּהֶם נְקָמָה,ּּכִּי מוֹצִיאִין כָּל הַקְדֻשָׁה מֵהֶם.)הלכות עבודת אלילים–הלכה א,'אות ג'( הן הנה היו לבני־ישראל בדבר בלעם )במדבר לא,טז( ְּּעִקַר הִתְגַּבְּרות הַיֵצֶר הָרָע בְּכָל אָדָם הוא בִּפְגַם הַברִית.וְרִבּוי הָעֲצומוֹת הַיְגִיעוֹת כָּל ּּוְאַחַר ּהַמְסִירַת־נֶפֶש ׁ שֶׁהַצַדִיקִים אֲמִתִיִים מוֹסְרִים נַפְשָׁם ּמַמָש ׁ בְּכָל דוֹר וָדוֹר בִּשְׁבִיל תִקון נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵלֶ, ּוַעֲדַיִן הַשָׂטָן וְהַיֵצֶר הָרָע מְרַקֵד בֵּינָן ומִתְגָּרה בְּיִשְׂרָאֵל זֶה בְּעִנְיָן ּוְהָעִקָר,רַבֵּנו מֹשֶׁה בִּימֵי ֹ שֶׁמָצִינו ֹּכְּמו בְּעַצְמו,ּעָלָיו הַשָׁלוֹםֹ ,שֶׁאַחַר כָּל הַיְגִיעוֹת שֶׁהָיָה לו ּבִּשְׁבִיל תִקון נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל,ּובְסוֹף יָמָיו בָּא בִּלְעָם ימ הָרָשָׁעָ"ׂ וְהִכְשִׁיל שהַבְּרִית בִּפְגַם ם.וְלִפְעָמִים ּמֻכְרָח הַצַדִיק לְהִסְתַלֵק וְלָמות בִּשְׁבִיל זֶה,כִּי לְפִי ֹּעצֶם הִתְפַשְׁטות הַסִּטְרָא־אָחֳרָא אִי אֶפְשָׁר לו ֹ לִגְמֹר ּהַתִקון בִּשְׁלֵמות בַּחַיִים רַק לְאַחַר הִסְתַלְקותו.ָּּּומִזֶה ּהַפְגָם בהַמְנִיעוֹת וְהַבִּלְבּולִים וְהַמִלְחָמוֹת כָּל ּאִים ּוְהַמַחֲלֹקֶת,אֶל מִלְהִתְקָרֵב הָאָדָם אֶת ּּהַמוֹנְעִים ּּהַקְדֻשָׁה,ּומְעַכְּבִים אוֹתו ֹ מִלְהוֹצִיא הַחַיות דִקְדֻשָׁה הַפֹעַל ַ אֶל מִכֹּח ֹ בִּשְׁלֵמות ּשֶׁלו,הַמְנִיעוֹת כָל ְּכִּי ּמִלּהִתְקָרֵב אֶל הַקְדֻשָׁה בָּאִים מִטֻמְאַת קֶרִי,רַחֲמָנָא ּלִצְלַן,כִּי"קֶרִי"מְנִיעָה לְשׁוֹןִׁ,ׁ רַש ֹ שֶׁפֵרֵש ּכְּמו"י פָסוק עַל בְּחֻקֹתַי ּבְּפָרָשַׁת"קֶרִי עִמִי תֵלְכו ּאִם." )הלכותהכשר־כלים,הלכהד',אותיות ט"ו י"זלפי אוצר היראה-ברית,אותכ"ג( הן הנה היו לבני־ישראל בדבר בלעם )במדבר לא,טז( ּדַע,כִּיּּהַדִבּורִיםשֶׁלהָרָשָׁעּשֶׁהואבַּר־ּדַעַתמוֹלִידִים ַ ּנִאוףּבְּהַשׁוֹמֵע,כִּיּהַזִווגִיםנִמְשָׁכִיםּמֵהַדַעַתֹ,כְּמו ּשֶׁכָּתוב)בראשיתד:(וְהָאָדָםֶ יָדַעאתֹ ּחַוָהּאִשְׁתו; ּוכְתִיב)במדברלא:(כָּלּאִשָׁהׁ יֹדַעַתאִיש.ׁ ְאַךיֵש שְׁנֵימִינֵיּּזִווגִים,ּהַיְנוּּזִווגּּדִקְדֻשָׁה,ּהואּּהִתְקַשְׁרות ּלְצַדִיקִיםוְאֶלּהַתוֹרָהוְאֶלּהַשֵׁםְיִתְבָּרַך,זֶהְנִמְשָׁך ּמִדַעַתּּדִקְדֻשָׁה;ּּוְזִווגִיםשֶׁלעֲבֵרָהנִמְשָׁכִיםּמִדַעַת ּּדִקְלִפָה.ּּוְהַדִבּורּהואּּהִתְגַּלותּהַדַעַת,כִּיאֵיןיוֹדְעִים מַהּּשֶׁבַּדַעַתּאֶלָאעַל־יְדֵיּּהַדִבּורֹ,כְּמוּשֶׁכָּתוב )תהליםיט:(וְלַיְלָהּלְלַיְלָהּיְחַוֶהּדָעַת.ּיְחַוֶהּמִלְשׁוֹן ּּדִבּור,ּּשֶׁהַדִבּורמְדַבֵּרמַהּּשֶׁבַּדַעַת.ּוכְשֶׁרָשָׁעמְדַבֵּר ּומוֹצִיאּמִפִיוהֲבָלִים,מוֹלִידאֲוִירִיםּאַרְסִיִיםשֶׁל ּנִאוףַ,ּוְהַשׁוֹמֵעּמִמֶנוּּהַדִבּורִיםוְנוֹשֵׁםנְשִׁימוֹת,ֹ מַכְנִיס ּבְּגופוּּאֵלוהָאֲוִירִים.ְ ְּולְפִיכָךבְּבִלעָם,ּשֶׁהואבְּחִינוֹת ּדַעַתּּדִקְלִפָהֹ,כְּמוּּשֶׁדָרְשׁוּחֲכָמֵינוזִכְרוֹנָםלִבְרָכָה ~ ו ~ )ספריפ'וזאתהברכה,ובזוהרשמותדףכא:,בלק דףקצג(:עַלּּפָסוק:לֹאקָםכְּמשֶׁהּוְכו'–בְּיִשְׂרָאֵללֹא קָם,אֲבָלּבָּאֻמוֹתקָם,ּּומָנובִּלְעָם.כִּימשֶׁהּהואּדַעַת, וְלָזֶהֹ נִקְרָאּדוֹרוּדוֹרּדֵעָה)ויק"רפ"ט(,ְּולְכָךּּכְּשֶׁנָטְלו מוֹאָבעֵצָהּמִמִדְיָן,ּאָמְרולָהֶם:ֹ אֵיןכֹּחוּאֶלָאּבַּפֶה,כִּי ּהַפֶהּהואּּהִתְגַּלותּהַדַעַת.אָמַרמוֹאָב:אַףּאָנונָבוֹא עֲלֵיהֶםֹּ בְּאָדָםֹשֶׁכחוּבַּפֶה,כִּיּהואגַּם־כֵּןּדַעַת ּּדִקְלִפָהֹ,כְּמוּשֶׁכָּתוב)קהלתז:(אֶתזֶהּלְעֻמַתזֶה עָשָׂהאֱלֹקִים.וְזֶהּשֶׁכָּתוב)במדברכדַ(:וְיוֹדֵעּדַעַת עֶלְיוֹן;ּוְדָרְשׁוּרַבּוֹתֵינוזִכְרוֹנָםלִבְרָכָה)ברכותז(, ּשֶׁיָדַעֹ מָתַיּׁהַקָדוש־ְּבָּרוך־ּהואכּוֹעֵס,כִּיֹ ּכְּשֶׁהַדַעַת אֵינוּּבְּיִשׁוב,ׁ אֲזַייֵשכַּעַסֹ,כְּמוּשֶׁאָמְרוּרַבּוֹתֵינו זִכְרוֹנָםלִבְרָכָה)פסחיםסו:(:כָּלהַכּוֹעֵסֹ,חָכְמָתו ּּמִסְתַלֶקֶתּמִמֶנו.ְּולְפִיכָךכְּשֶׁכָּעַסמשֶׁהּרַבֵּנו,עָלָיו ּהַשָׁלוֹם,עַלאַנְשֵׁיּהַצָבָאּכְּשֶׁבָּאוּמִמִדְיָן,ּּנִסְתַלֵק ּמִמֶנוּהַדַעַת,ְוְהֻצְרַךאֶלְעָזָרלוֹמַרהִלְכוֹתטְבִילוֹת כֵּלִים.ּּוכְשֶׁהַדַעַתשָׁלֵם,אֲזַיאֵיןכַּעַסֹ,כְּמוּשֶׁכָּתוב )ישעיהיא:(לֹאּיָרֵעווְלֹאּיַשְׁחִיתובְּכָלָ הַרקדְשִׁי,כִּי מָלְאָההָאָרֶץּדֵעָה.ּובִלְעָםהָיָהּמִסְתַכֵּלבְּדַעַת ּּדִקְלִפָה,ּשֶׁהואמוֹתָרוֹתשֶׁלּדַעַתעֶלְיוֹן,ּוכְשֶׁמִשְׁתַנֶה, ׁ יָדַעּשֶׁהַקָדוֹש־ְּבָּרוך־ּהואבְּכַעַס.נִמְצָא,שֶׁבִּלְעָםּהוא ּדַעַתּּדִקְלִפָה,וְעַל־ּ יְדֵיּדִבּורָיוהוֹלִידאֲוִירִיםּאַרְסִיִים שֶׁלּנִאוף.לָזֶהּכְּשֶׁבָּאוּמִמִלְחֶמֶתמִדְיָן,נֶאֱמַר )במדברלא:(ּוַיִקְצֹףמשֶׁהעַלּּפְקודֵיהֶחָיִל,ּוַיֹאמֶר ּהַחִיִיתֶםכָּלנְקֵבָה,הֵןּהֵנָהּהָיובִּדְבַרבִּלְעָם.בִּדְבַר ּדַיְקָא,כִּיעַל־יְדֵיּדְבָרָיו,ּשֶׁהואּּהִתְגַּלותֹ ּהַדַעַתּשֶׁלו, הוֹלִידּנִאוףבְּמִדְיָן.ְּולְפִיכָךּכְּשֶׁבָּאוּמִמִלְחֲמוֹתמִדְיָן כְּתִיב)שם:(ּּוַיִקְרְבואֶלמשֶׁה)רָאשֵׁי(ּהַפְקֻדִיםּוְכו' ּּוַיֹאמְרוּוַנַקְרֵבאֶתקָרְבַּןה'ּוְכו'ּלְכַפֵרֹׁ עַלנַפְשּתֵינו לִפְנֵיה'.ּוְדָרְשׁוּרַבּוֹתֵינוזִכְרוֹנָםלִבְרָכָה)שבתסד(, ְשֶׁכָּךּאָמְרו:אַף־עַל־ּפִיּשֶׁמִידֵיעֲבֵרָהּיָצָאנו,מִידֵי ּהִרְהורלֹאּיָצָאנו) .לקוטי מוהר"ן א'–סימן מ"ג( אך את הזהב ואת הכסף )במדבר לא,כב( עַלֵׁ־יְדֵי הַהֶכְשר עַלׁ־יְדֵי הָאֵש,עַל־יְדֵי זֶה מַמְשִׁיכִין ּּבְּחִינַת מַפֶלֶת הָרְשָׁעִים בָּעוֹלָם הַזֶה... ּכִּי פְלִיטַת הָאִסּור לַחוץ עַל־יְדֵי הָאֵש ׁ זֶה בְּחִינַת ּּשֶׁפוֹלְטִין וְזוֹרְקִין אֶת הָרְשָׁעִים לַחוץ,כִּי הָרְשָׁעִים הֵם הָאִסּור ּבִּבְחִינַתהַקְלִפָה ּשֶׁהוא,הַכְנָעָתָם ּוְעִקַר ּומַפַלְתָם שֶׁהוא בְּחִינַת פְלִיטַת הָאִסּור לַחוץ הוא עַלׁ־יְדֵי הָאֵש,ּּכִּי עִקַר מַפֶלֶת הָרְשָׁעִים לֶעָתִיד,בְּיוֹם ּּהַדִין הַגָּדוֹל וְהַנוֹרָא יִהְיֶה עַלׁ־יְדֵי הָאֵש,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב: "כִּיבָאֵש ׁ ה'ּּנִשְׁפָט וְכו'",ּוכְתִיב" :ּּכִּי הִנֵה הַיוֹם בָּא ּבּוֹעֵר כַּתַנור וְכו'ּּכִּי מֵהָאֵש ׁ יָצָאו וְהָאֵש ׁ תֹאכְלֵם",כִּי ּהֵם חִמְמו עַצְמָן בְּאֵש ׁ הַתַאֲווֹת וְלֹא דַי לָהֶם בָּזֶה,ִאַף ּגַּם הִבְעִירו בָּהֶם אֵש ׁ הַקִנְאָה בְּצַדּיקֵי אֱמֶת ובִכְשֵׁרֵי ּיִשְׂרָאֵל וְרָדְפו אוֹתָם בְּכָל מִינֵי הָרְדִיפוֹת,עַל־כֵּן יִהְיֶה ּּמַפַלְתָם עַלַ־ּיְדֵי הָאֵש ׁ כַּנ"ל.וְזֶה בְּחִינַת הֶכְשֵׁר כֵּלִים ּלְהַפְלִיט הָאִסּור שֶׁבָּהֶם עַלׁ־יְדֵי הָאֵש,ּדְהַיְנו שֶׁמַפִילִין הָרְשָׁעִיםּשֶׁהֵם בְּחִינַת הָאִסּור עַלׁ־יְדֵי הָאֵשֹ ,ּוכְמו ּשֶׁכָּתובׁ: "ּכָּל דָבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵש ׁ תַעֲבִירו בָאֵש"ֹ, ְְּּוכְדֶרֶך תַשְׁמִישׁו ֹ כָּך הַגְעָלָתו,ּּכִּי כְּפִי מַה שֶׁנִדְבָּק ּהָאִסּור,ּשֶׁהוא בְּחִינַת הָרָשָׁע עַלֵ־יְדֵי הָאֵש ׁ כְּמו ֹ כן ֹ עַל ֹ ולְהַפִילו לְהַפְלִיטו ּּצְרִיכִיןׁ־הָאֵש יְדֵי.נִמְצָא, עַל כֵּלִים שֶׁהֶכְשֵׁר־מַפֶלֶת בְּחִינַת ׁ זֶה הָאֵש ּיְדֵי הָרְשָׁעִים,שֶׁעַל־ּּיְדֵי זֶה נִשְׁלָם הַדִבּור.ְוְזֶה בְּחִינַת אַך וְכו הַכָּסֶף וְאֶת הַזָהָב ּּאֶת,'רַבּוֹתֵינ ַּוְדָרְשׁוז ּו"ל, ּשֶׁצְרִיכִין לְהַעֲבִיר הַחֲלֻדָה מֵהַמַתֶכֶת וְכו'.וְזֶה רֶמֶז ְּּשֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַמְשִׁיך בְּחִינַת מַפֶלֶת הָרְשָׁעִים שֶׁהוא ּבְּחִינַת פְלִיטַת הָאִסּור לַחוץ כִּי אִם עַל־יְדֵי הָאֱמֶת )מוהר בלקוטי כמבואר"ן,א חלק,'ס תורה"ו, שלעתהתגלות ידי על הרשעים מפלת יהיה יד האמת,שכתוב כמו"צדיק בין וראיתם ושבתם לרשע,בין עובד אלוקים לאשר לא עבדו".(וְזֶה תְחִלָה לְהַעֲבִיר שֶׁצְרִיכִין הַחֲלֻדָה הַעֲבָרַת ּבְּחִינַת ְּמֵהַזָהָב וְהַכֶּסֶף אֶת הַחֲלֻדָה וְלֹא יִשָׁאֵר כִּי אִם הַזָהָב וּהַכֶּסֶף כְּמו ֹ שֶׁהואִׁ)ּכְּמו ֹ שֶׁפֵרֵש ׁ רַש"י שָׁם.(ּוְזֶהו לְשׁוֹן "ְאַך",ּּשֶׁלֹא יְהֵא שָׁם חֲלֻדָהֹ ,ְּּאַך הַמַתֶכֶת יִהְיֶה כְּמו ּשֶׁהואֹ,עַד כָּאן לְשׁוֹנו.ָּזֶה בְּחִינַת אֱמֶת שֶׁיִהְיֶה נִשְׁאָר ּהַדָבָר כְּמו ֹ שֶׁהוא וְלֹא תְחַפֶה עּלָיו הַחֲלֻדָה,שֶׁהִיא ּמְקַלְקֶלֶת הַזָהָב וְהַכֶּסֶף,ּומְחַפֶה ומַסְתִיר אוֹתו ֹ עַד לִנְחֹשֶׁת זָהָב בֵּין נִכָּר שֶׁאֵין,שֶׁקֶר בְּחִינַת ּּשֶׁזֶהו הָאֱמֶת נִכָּר שֶׁאֵין עַד הָאֱמֶת עַל הַחוֹפֶה,ּּדְהַיְנו שֶׁעַלָ־ּּיְדֵי רִבּוי הַמַחֲשָׁבוֹת זּרוֹת וְהַפְנִיוֹת שֶׁלו ֹ נֶחְפָה וְנִתְכַּסֶּה הָאֱמֶת עַד שֶׁאֵין מַכִּירִין בֵּין אֱמֶת לְשֶׁקֶר. וְעַל־הָאִסּור פְלִיטַת ּּכֵּן,מַפֶלֶת בְּחִינַת ּּשֶׁהוא הָרְשָׁעִים,אִי אֶפְשָׁר כִּי אִם עַל־ְּּּיְדֵי שֶׁמַעֲבִירִין הַחֲלֻדָה ּתְחִלָה שֶׁהוא בּחִינַת הַשֶׁקֶר הַחוֹפֶה עַל הָאֱמֶת,וְלֹא ּיִשָׁאֵר כִּי אִם הַדָבָר כְּמוֹת שֶׁהוא,ּשֶׁהוא בְּחִינַת אֱמֶת,ּכִּי אֱמֶת הוא אֶחָד)ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב בְּמָקוֹם אַחֵר ּבְּהַתוֹרָה אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא בְּסִימָן נא,ּעַיֵן שָׁם.(ָׁכִּי אֱמֶת אִי אֶפְשר לוֹמַר כִּי אִם אֶחָד,ּּדְהַיְנו עַל זָהָב זָהָב,ּוְעַל כֶּסֶף כֶּסֶף וְכו,'ּּאֲבָל הַשֶׁקֶר הוא הַרְבֵּה,כִּי ּּיְכוֹלִין לוֹמַר שֶׁקֶר עַל זָהָב שֶׁהוא נְחֹשֶׁת או ֹ בְּדִיל וְכו,' ּעַיֵן שָׁם.ְּּוְזֶהו בְּחִינַת אַך אֶת הַזָהָב וְאֶת הַכָּסֶף אֶת ּּהַנְחֹשֶׁת וְכו,'ּשֶׁהֵם כָּל מִינֵי מַתָכוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת כְּלַל ּהַגְּוָנִין שֶׁבַּמָמוֹן,ּשֶׁשָׁרְשָׁם בִּקְדֻשָׁה גָּבֹה ַ מְאֹד,כִּי הֵם עִלָאִין גְּוָנִין ּבְּחִינַתַ)ז בִּדְבָרָיו ּּכַּמובָן"בְּכַמָה ּל מְקוֹמוֹת(ְ,ּאֲבָל מִי שֶׁנוֹפֵל לּתַאֲוַת מָמוֹן וְכָבוֹד וְהוא ְּבִּכְלַל נִצְרָך לַבְּרִיוֹת,ַּשָׁם הוא בְּחִינַת נְפִילַת הַגְּוָנִין ּהַנ"ל,לַבְּרִיוֹת אָדָם שֶׁנִצְרָך כֵּיוָן בְּחִינַת ְּּּשֶׁהוא ּנִשְׁתַנֶה פָנָיו לְכַמָה גְּוָנִין,ֶּשֶׁהוא מַה שֶׁמְחַפֶה הַשֶׁקֶר בְּאֵיזה אֱמֶת,ּשֶׁבָּזֶה יֵש ׁ כַּמָה וְכַמָה גְּוָנִין שֶׁנִמְשְׁכו ~ ז ~ ּּמִנְפִילַת הַגְּוָנִין עִלָאִין שֶׁבְּכֶסֶף וְזָהָב,ַּכִּי עִקַר רֹב ּהַפְנִיוֹת שֶׁל כָּל אֶחָד הוא בְּעִנְיַן הַמָמוֹן כַּיָדוע,וְעַל־ֶכֵּן ּמְרֻמָז בְּפָסוק זֶה בִּטול הַשֶׁקר,ְּּשֶׁזֶהו בְּחִינַת אַך אֶת ּהַזָהָבַ,ְּּּשֶׁיִשָׁאֵר אַך הַזָהָב כְּמוֹת שֶׁהוא כַּנ"ל,ּּדְהַיְנו ּשֶׁיִשָׁאֲרו הַגְּוָנִין עִלָאִין שֶׁבְּזָהָב וָכֶסֶף כְּמוֹת שֶׁהֵם,ֶׁוְלֹא ּיְשַׁנֶה אוֹתָם חַס וְשָׁלוֹם בִּשְׁבִיל הַפְנִיוֹת ושְׁקָרִים של ּתַאֲוַת מָמוֹן,שֶׁעַל־ּיְדֵי זֶה הוא פוֹגֵם ומְשַׁקֵרבִּגְוָנִין ּעִלָאִין.)לקוטי הלכות-הלכות הכשר כלים ד,'אות מ"ג(

EN:
Based on the teaching "I am Hashem that is My name" — Likutay Moharan (Book 1), Torah Lesson 11. See the entire teaching there. The principle: there is yichuda ila'a (upper unification) and yichuda tata'a (lower unification) — that is, "Hear O Israel" is the upper unification and "Blessed is the name of His glorious kingdom forever" is the lower unification. And through this one merits to come to the insights of Torah in its depth. For through speaking words of Torah verbally — as it is written (Proverbs 4): "for they are life to those who find them" — l'motzi'ayhem: to those who bring them forth through the mouth — through this, speech illuminates one in all the places where one needs to do teshuvah, as it is said: "open your mouth and your words shall illuminate." Until one rises from a low and fallen level to the insights of Torah in its depth. But one cannot merit illuminated speech except through the annulment of pride, which is the aspect of guarding the covenant. And guarding the covenant is in two aspects: the aspect of yichuda ila'a and yichuda tata'a. And through this one merits livelihood. And speech is called tziparta — the bird that stands with its feet in the water and its head reaches to the heavens, as the Midrash says regarding the leper who must bring two living kosher birds: "let the chatterer come and atone for the chatterer." And this is what Rav Ashi said: "is this the ziz-sadai?" The ziz is the aspect of the lower unification, the aspect of Metatron, the aspect of miknaph haaretz — for it is stated in the Midrash: there is one bird at the shores of the sea etc. — which is the aspect of Metatron etc. See there.

Segment 3
HE:
ׁ ּכָּל דָבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵש ׁ תַעֲבִירו בָאֵש )במדבר לא,כג( ּכִּי מֵהָאֵש ׁ יָצָאו וְהָאֵש ׁ תֹאכְלֵם וְכו'ְ)יחֶזְקֵאל טו(,כִּי ּמֵאַחַר שֶׁכְּבָר נִבְלַע הָאִסּור,ּּשֶׁהוא הַטֻמְאָה,בַּכְּלִי, הַטֶבַע מִבְּחִינַת נִמְשָׁך זֶה ְּשֶׁכָּל,כְּפִירוֹת ּּדְהַיְנו ּשֶׁמִשָׁם נִמְשָׁכִין כָּל הַטֻמְאוֹת וְכָל הָאִסּורִים,ּוכְשֶׁכְּבָר ּנִבְלַע הָאִסּור בַּכְּלִיׁ אֵין לו ֹ טָהֳרָה כִּי אִם עַל־יְדֵי הָאֵש,ׁ הַטֶבַע שֹׁרֶש בְּחִינַת ּּשֶׁהוא)ׁ זֶהו הָאֵש ּכִּי ְּּּּבְּחִינַת תֹקֶף הַדִין שֶׁנִמְשָׁך מִבְּחִינַת הַטֶבַע.וְעַל־כֵּן הָרִאשׁוֹן אָדָם עַל־יְדֵי ׁ בְּמוֹצָאֵי־שַׁבָּת הָאֵש ָנִבְרָא ַּשֶׁהִקִיש ׁ שְׁנֵי רְעּפִים זֶה בָּזֶה כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינו ז"ל זֶה ּרֶמֶז עַל בְּחִינַת הַטֶבַע,ּּשֶׁנִתְעַלֵם הַהַשְׁגָּחָה.ּכִּי הַטֶבַע ּהוא בְּחִינַת"ּּכֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶה"ֵׂ, מַעֲש עַל־יְדֵי ׁ שֶׁהָיָה הָאֵש בְּרִיאַת בְּחִינַת ּּשֶׁזֶהוה הָאָדָם,ּוְעַל־כֵּן מִשָׁם עִקַר אֲחִיזַת הַטֶבַע שֶׁהוא תֹקֶף ּהַדִין(,ּּכִּי מֵהָאֵש ׁ יָצָאו וְכו,'אֲבָל כְּשֶׁעֲדַיִן לֹא נִבְלַע ּהָאִסּור בַּכְּלִי רַק שֶׁיָצָא מֵרְשׁות הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִיםֹ, ּדְהַיְנו שֶׁיָצָא מִדַעְתו ֹ ורְשׁותוִּ,ֹ כּּי עִקַר בְּחִינַת רְשׁותו ֹּשֶׁל אָדָם הוא הַדַעַת שֶׁהוא קוֹנֶה כָּל הַחֲפָצִים תַחַת ּרְשׁותו,בִּבְחִינַת)נְדָרִים מאָ (ּּדַעַת קָנִית ָ מֶה חָסַרְת ּוְכו,'ּכִּי עִקַר הָאָדָם הוא הַדַעַת,ֵּוְעַל־כֵּן כְּשֶׁיוֹצֵא ּהַכְּלִי מֵרְשׁות הָעוֹבְדי כּוֹכָבִים,ּהַיְנו מֵרְשׁות דַעַת הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים,ּשֶׁהוא בְּחִינַת הַטֶבַע וְכוֹ ',ּאֲזַי דַי לו בִּטְבִילָה בְּמִקְוֶה,ּשֶׁהוא בְּחִינַת עָלְמָא דְאָתֵי שֶׁמִשָׁם ּמְקַבְּלִין ומַמְשִׁיכִין בְּחִינַת הַשְׁגָּחָה,ְּּּלְשַׁבֵּר ולְבַטֵל בּחִינַת הַטֶבַע,ּשֶׁעַל־יְדֵי זֶה יוֹצְאִין מִטֻמְאָה לְטָהֳרָה, יִשְׂרָאֵל לִרְשׁות כּוֹכָבִים הָעוֹבְדֵי ּּמֵרְשׁות,שֶׁהֵם ּּלְמַעְלָה מֵהַטֶבַע וְכו') .הלכות נטילת ידיים שחרית– הלכה ב,'אות טו( ְּּאַך בְּמֵי נִדָה יִתְחַטָא )במדבר לא,כג( ַ ּּוְדָרְשׁו רַבּוֹתֵינו זֹ "ּל מִזֶה שֶׁכֵּלִים צְרִיכִין טְבִילָה כְּמו ּנִדָה,ּּׁכִּי טְבִילַת כֵּלִים הוא בִּבְחִינַת טְבִילַת נִדָה ּמַמָש,ּּכִּי דַם נִדוֹת בָּא עַל־יְדֵי חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן ּשֶׁחָטָא בְּעֵץ הַדַעַת,עַל־יְדֵי זֶה נִגְזַרֶ: "בְּעּצֶב תֵלְדִי בָנִים",ּּשֶׁהִיא דַם נִדוֹת,ּומֵחֲמַת זֶה צְרִיכָה הַנִדָה ּּטְבִילָה לְתַקֵן ולְטַהֵר מִבְּחִינַת בְּעֶצֶב.ּבְּחִינַת עַצְבות, מָרָה שְׁחֹרָה,ּּאַנְפִין חֲשׁוכִין,מִיתָה,ּפְגַם הַבְּרִית, הָרִאשׁוֹן אָדָם חֵטְא בְּחִינַת ּשֶׁהואְּ,כֹ שֶׁכָּתוב ּמו: "ָּבְּיוֹם אֲכָלְך מִמֶנו וְכו'."ּוְזֶהו בְּעַצְמו ֹ בְּחִינַת טְבִילַת ּכֵּלִים כְּדֵי לְטַהֵר אֶת הַכְּלֵי מַתָכוֹתֹ ,ּשֶׁיָצְאו מֵרְשׁותו ּּומָמוֹנו ֹ שֶׁל שִׁבְעִים אֻמוֹת,ַּּמִפְגַם הָעֲבוֹדָה זָרָה הַנֶאֱחָז בְּיוֹתֵר בְּמִינֵי מּּתָכוֹת שֶׁהֵם שֹׁרֶש ׁ הַמָמוֹן,כְּדֵי לְטַהֲרָם ּּמֵהָעֲבוֹדָה זָרָה הַכְּלולָה מִכָּל הָעֲבוֹדוֹת זָרוֹת שֶׁהוא ּבְּחִינַת תַאֲוַת מָמוֹן)כמובא בלקוטי מוהר"ן א'– סימן כ"ג(ּ שֶׁזֶהו בְּחִינַת בְּעִצָבוֹן תֹאכֲלֶנָה.נִמְצָאְ, ט בִּבְחִינַת ּׁשֶׁהואמַמָש נִדָה ּּבִילַת,ֹ שֶׁאָמְרו ַּכְּמו ּרַבּוֹתֵינו ז"ל:ּקָשִׁין מְזוֹנוֹתָיו כִּפְלַיִם כַּיוֹלֵדָה דְאִלו שָׁם כְּתִיב" :בְּעֶצֶב",וְהָכָא" :ּבְּעִצָבוֹן"ַּוְכַמובָא זֶה בַּמַאֲמָר ּהַנ"ל,שָׁם ּעַיֵן.אַחַת בִּבְחִינָה שֶׁהֵם נִמְצָאֹ,ַ ּוכְמו ּשֶׁכָּתוב שָׁם בַּמַאֲמָר הַנ"ל,ּּשֶׁתַאֲוַת מָמוֹן הוא בְּחִינַת ּּדַם נִדוֹת,ּעַיֵן שָׁם: מַתָכוֹת כְּלֵי וְשֶׁל נִדָה שֶׁל הַטְבִילָה בְּחִינַת ּוְזֶה ּּבִּבְחִינַת וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן ומִשָׁם ּיִפָרֵדַ,ּּכִּי הַפֵרוד מּתְחִיל רַק אַחַר שֶׁמַשְׁקֶה אֶת הַגָּן, ּומִשָׁם מַתְחִיל הַפֵרוד עַל־ּיְדֵי בְּחִינַת עֵץ הַדַעַת טוֹב ְוָרָע שֶׁבְּתוֹך הַגָּן.וְעַלֹ ־ּּכֵּן כְּדֵי לְתַקֵן ולְטַהֵר עַצְמו עַל שֶׁהוא נִדוֹת דַם ּמִבְּחִינַת־הַדַעַת עֵץ ּּיְדֵי פְגַם ּּשֶׁמִשָׁםּּהַפֵרוד,עַל־כֵּן חוֹזְרִין אֶל שָׁרְשָׁן,ּשֶׁזֶה בְּחִינַת טְבִילָה,ּּדְהַיְנו שֶׁחוֹזְרִים וְטוֹבְלִים בְּמִקְוֵה מַיִם,שֶׁהִיא בְּחִינַת נָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן,ּשֶׁהוא בְּחִינַת תְשׁובָה,ְּשֶׁהוא ּבְּחִינַת כֻּלו ֹ טוֹב קֹדֶם הַפֵרוד שֶׁשָׁם נִתּּתַקֵן הַכֹּל. )הלכות הכשר כלים א'( ׁ ּכָּל דָבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵש ׁ תַעֲבִירו בָאֵש )במדבר לא,כג( בְּחִינַת ֹ הוא קוֹנו ֹ לְבֵין בֵּינו שֶׁמְדַבְּרִים ַּמַה ּרוחׁ־ּהַקֹדֶש.ְּוְדָוִד הַמֶלֶך,ּעָלָיו הַשָׁלוֹםֹ ,ְשֶׁהָיָה מַעֲלָתו גְּדוֹלָה מאֹד,ּיִסֵּד מִזֶה סֵפֶר תְהִלִים.ַוְכֵן כָּל אֶחָד לְפִי רוח בְּחִינַת ֹ הוא ּּבְּחִינָתוׁ־ּהַקֹדֶש,ֹ שֶׁכָּתוב ּכְּמו )תהלים כז:(ָלְך אָמַר לִבִּיִׁ,ּּכְּמו ֹ שֶׁפֵרַש ׁ רַש"י:ָלְך– ָָּּבִּשְׁבִילְך ובִשְׁלִיחותְך,אָמַר לִי לִבִּיִ.ּשֶׁכָּל הַדְבָרים ּשֶׁהַלֵב אוֹמֵרׁ,ְּּּהֵם דִבְרֵי הַשֵׁם יִתְבָּרַך מַמָש,ַּוְהוא ּבְּחִינַת רוחׁ־ּהַקֹדֶש.ְּּוְצָרִיך לְחַדֵש ׁ תָמִיד,ּלְבַקֵש ׁ בְּכָל ּפַעַם בְּתַחֲנונִים וְדִבְרֵי רִצויִים חֲדָשִׁים.וְלִזְכּוֹת לָזֶה, הַלֵב טָהֳרַת ְּצָרִיךֵ,הַל ּוְטָהֳרַתעַל הוא ּב־יְדֵי יִתְבָּרַך ֹ לְהַשֵׁם לִבּו ובוֹעֵר ְּשֶׁמִתְלַהֵב,עַל־יְדֵי־זֶה הַלֵב ּנִטְהָרֹ .או לַעֲבֵרָה וְנִבְעָר שֶׁנִתְלַהֵב נֶגֶד ּכִּי לְתַאֲוָה רָעָה,חַס וְשָׁלוֹםֹ,ּּשֶׁמִזֶה נִטְמָא לִבּו,ֹנֶגֶד זֶה ְּצָרִיך שֶׁיִתְלַהֵב וְיִבְעַר לִבּוְּ לְהַשֵׁם יִתְבָּרַך,וְעַל־ֹיְדֵי זֶה יִטְהַר לִבּו,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב)במדבר לא:(ּׁכָּל דָבָר אֲשֶׁר ּּיָבֹא בָאֵש ׁ תַעֲבִירו בָאֵש.ּוכְשֶׁיֵש ׁ לו ֹ טָהֳרַת הַלֵב,אֲזַי ּזוֹכֶה לְדַבֵּר בְּכָל פַעַם דִבּורִים חֲדָשִׁים,ּשֶׁהוא בְּחִינַת ~ ח ~ ַ ּרוחַ־ׁהּקֹדֶש.ּוְזֶהו:לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹקִים,אֲזַיַ :ּוְרוח ּנָכוֹן חַדֵש ׁ בְּקִרְבִּי,ּשֶׁיִזְכֶּה לְחַדֵש ׁ דִבּורִים חֲדָשִׁיםַ, ּשֶׁהֵם בְּחִינַת רוחַ־ּּהַקֹדֶש ׁ כַּנ"ל) .לקוטי מוהר"ן א'– סימן קנ"ו( תרבות אנשים חטאים )במדבר לב,יד( ִ ׁאבַּמִדְרָש ּיתָא:גָד לִבְנֵי משֶׁה שֶׁאָמַר בִּשְׁבִיל: ּתַרְבּות אֲנָשִׁים חַטָאִיםׁ,נֶעֱנַש,שֶׁבֶּן בְּנו ֹ עָבַד לְפֶסֶל מִיכָה)סי חסידים בספר הובא'קלז, ובראשית־חכמה שער ענוה פרק ה.(ּוְהַדָבָר קָשֶׁהַ: ֹּּמָה עִנְיָן זֶה שֶׁל תַרְבּות אֲנָשִׁים חּּטָאִים לָעֹנֶש ׁ שֶׁלו, ּשֶׁיַעֲבֹד בֶּן בְּנו ֹ עֲבוֹדָה זָרָה.ּּ וְהַתֵרוץ,ּּכִּי אָמְרו חֲכָמֵינו זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה)כתובות קי:(:ּּכָּל הַדָר בְּחוץ־לָאָרֶץַ, ּכְּאִלו אֵין לו ֹ אֱלוֹה;ּּוְאָמְרו חֲכָמֵינו זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה )שבת צזֵׁ(:ֹהַחוֹשּד בִּכְשֵׁרִים לוֹקֶה בְּגופו;ּומשֶׁה הָיָה אוֹתָם חוֹשֵׁד,רוֹצִים אֵינָם גָד ובְנֵי רְאובֵן ּּשֶׁבְּנֵי בְּאֶרֶץ־ּיִשְׂרָאֵל שׁום חֵלֶקַ,ּנִמְצָא שֶׁאֵין לָהֶם אֱלוֹהַ, ּּבִּשְׁבִיל זֶה נֶעֱנַש ׁ בְּבֶן בְּנו ֹ שֶׁלֹא הָיָה לו ֹ אֱלוֹה,ֵׁכִּי הֵם כְּשּּרִים הָיו בַּדָבָר,ּּכִּי רָצו לִטֹל חֵלֶק בָּאָרֶץ גַּם־כֵּן, ּּכַּמובָא.)ליקוטי מוהר"ןא'-סימןק"ד.( תרבות אנשים חטאים )במדבר לב,יד( אִיתָא בַּגְּמָרָא)סנהדרין דף צא:(:ּכָּל הַמוֹנֵע ַ הֲלָכָה ּּמִפִי תַלְמִידַ,ּכְּאִלו גּוֹזְלו ֹ מִנחֲלַת אָבוֹת,ּשֶׁנֶאֱמַר: ּתוֹרָה צִוָה לָנו משֶׁה מוֹרָשָׁה וְכו'.וְכֵיוָן שֶׁרָאָה משֶׁה ּּשֶׁבְּנֵי רְאובֵן ובְנֵי גָד מְנִיאִין)לֵב(ּבְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִנַחֲלַת אֲבוֹתָם,לָהֶם קָרָא זֶה בִּשְׁבִיל:אֲנָשִׁים ּּתַרְבּות ּחַטָאִים)לב במדבר(ִ,וְתאונְקְלוֹס ּרְגֵּם:ּתַלְמִידֵי חַיָבַיָא ּגֻּבְרַיָא.מֵרַבָּנֵיכֶם קִבַּלְתֶם הַזֶה ּהַדָבָר, שֶׁרַבְּכֶם גָּזַל מִכֶּם הֲלָכוֹת,ַוַהֲלָכוֹת הֵם נַחֲלַת אָבוֹת ּכַּנ"ל,אֲבוֹתֵיכֶם בְּדַרְכֵי הוֹלְכִים אַתֶם גַּם ּּוְעַתָהִ, ּּורְצוֹנְכֶם לִגְזֹל מִישְׂרָאֵל נַחֲלַת אֲבוֹתָם.ּּובְפֶרֶק קַמָא ּדְבָבָא־בַתְרָא)ח:(:ּּומַצְדִיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים–ּּ אֵלו ּּמְלַמְדֵי תִינוֹקוֹת,ּוְעַכְשָׁו שֶׁרָאָה שֶׁהֵם מְחַיְבִים רַבִּים, ּשֶׁמְנִיאִין לֵב בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל,ַמִסְּתָמָא גַּם רַבָּם אֵינָם מּצְדִיקֵי הָרַבִּים,ּּאֶלָא מְחַיְבֵי הָרַבִּים.בִּשְׁבִיל זֶה קָרָא לָהֶם:אֲנָשִׁים ּּתַרְבּות)ּחַטָאִים(,אונְקְלוֹס ּוְתִרְגֵּם: ּתַלְמִידֵי גֻּבְרַיָא חַיָבַיָא:)ליקוטי מוהר"ןא'–סימן ק"ג.( אלה מסעי בני ישראל )במדבר לג,א'( ַּ ׁ אִיתָא בּמִדְרָשּשֶׁמַסְעֵיבְנֵייִשְׂרָאֵל,ּּדְהַיְנוּהַנְסִיעוֹת שֶׁבְּנֵייִשְׂרָאֵלנוֹסְעִיןּמִמָקוֹםלְמָקוֹם,הֵםּמְכַפְרִיןעַל ּאֵלֶהָאֱלֹהֵיךיִשְׂרָאֵל,ּהַיְנועַלּפְגַםעֲבוֹדָה־זָרָה,כִּי ּּאֲפִלוכְּשֶׁאֵיןעוֹבְדִיןעֲבוֹדָה־זָרָהׂ,יֵשּפְגַם עֲבוֹדָה־זָרָהכִּיּקִלְקולּהָאֱמונָההִיאגַּםכֵּןבְּחִינַת עֲבוֹדָה־ֹ זָרָהּוכְמוּּשֶׁמובָא)בְּשֵׁםהַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב(עַל ּּפָסוק)דבריםיא:(ּוְסַרְתֶםּוַעֲבַדְתֶםאֱלֹהִיםאֲחֵרִים, ּשֶׁתֵכֶףכְּשֶׁסָּרִיםּמֵהַשֵׁםְיִתְבָּרַךְּ ּהואבחִינַת עֲבוֹדָה־זָרָה,וְעַל־יְדֵיּהַנְסִיעוֹתשֶׁליִשְׂרָאֵלּנִתְכַּפֵר. וְכָלׁ זְמַןּשֶׁיֵשעֲבוֹדָה־זָרָהבָּעוֹלָם,חֲרוֹן־אַףבָּעוֹלָם )ספריפ'ראהוהובאבפירש"ישם.(נִמְצָא, ּּכְּשֶׁנִתְכַּפֵרּפְגַםעֲבוֹדָה־ַ זָרָהּכַּנ"ל,ּנִמְתָקהַחֲרוֹן־אַף, ְוְנִמְשָׁךּרַחֲמָנות.ּוְעִקַרּרַחֲמָנותּהואבִּבְחִינַת )בראשיתמג:(וְאֵלּשַׁדַיּיִתֵןלָכֶםרַחֲמִים–לָכֶם ּדַיְקָא.ּהַיְנוּשֶׁהַשֵׁםְיִתְבָּרַךּיִתֵןּלָנוּהָרַחֲמָנות,ּשֶׁיִמְסֹר אֶתּהָרַחֲמָנותּבְּיָדֵינו,ֹ כִּיאֶצְלוְיִתְבָּרַךיָכוֹללִהְיוֹת שֶׁגַּםהַחוֹלַאַתּהַקָשָׁהוְכָלּּהַיִסּורִיןהֵםֹ ּהָרַחֲמָנותּשֶׁלו, כִּיּבְּוַדַאיכָּלמַהּּשֶׁהַשֵׁםְיִתְבָּרַךעוֹשֶׂהלְהָאָדָם,ּּאֲפִלו ּיִסּורִיןקָשִׁים,הַכֹּלּהוארַקּרַחֲמָנות,אֲבָלּאָנו מְבַקְשִׁים,ְ ּּשֶׁיִתֵןויִמְסֹרּבְּיָדֵינואֶתּהָרַחֲמָנות,כִּיאֵין ּאָנומְבִינִיםֹ ּהָרַחֲמָנותּשֶׁלו,וְגַםאֵיןּאָנויְכוֹלִיןֹ לְקַבֵּל אוֹתוֹ ּהָרַחֲמָנותַ ּשֶׁלוּהַנ"ל,רַקּשֶׁהַשֵׁםְיִתְבָּרַךּיִתֵן ּבְּיָדֵינואֶתּהָרַחֲמָנות,ּשֶׁאֲנַחְנוּבְּעַצְמֵנונְרַחֵםּעָלֵינו, ּוְאֶצְלֵנוּהָרַחֲמָנותּבִּפְשִׁיטות,ּלְהִתְרַפֵאמִןהַחֹלִי ּוְכַיוֹצֵאבָּזֶה.ּוְזֶהויִשְׂרָאֵל–רָאשֵׁי־תֵבוֹת:אֵלּשַׁדַיּיִתֵן לָכֶםרַחֲמִיםַ,ּכַּנ"ל,כִּיּהָרַחֲמָנותנַעֲשֶׂהעַל־יְדֵימַסְעֵי בְנֵייִשְׂרָאֵלַ,ּכַּנ"ל.)ליקוטי מוהר"ןב'–סימןס"ב( אלה מסעי בני ישראל )במדבר לג,א'( ּיֵש ׁ תוֹרוֹת הַנְפולוֹת,שֶׁהֵם בְּחִינַת אֲוִירָא דְעָלְמָא)ּעַיֵן ּפְנִים(.ּרַק מֵחֲמַת שֶׁגַּם בָּהֶם יֵש ׁ טוֹב הַגָּנוז בָּהֶם,ּהַיְנו ּנִיצוֹצוֹת הַקְדֻשָׁה מִתוֹרַת אֱמֶת,ּוּצְרִיכִין לְבָרֵר הַטוֹב ּשֶׁבָּהֶם ולְהַעֲלוֹתו ֹ אֶל הַקְדֻשָׁה,בִּבְחִינַת"ּרִמוֹן מָצָא ֹ אָכַל ּתוֹכו,ֹ זָרַק ּקְלִפָתו."כָּל נִמְשָׁכִין ּּומִשָׁם בְּנֵי־אָדָם שֶׁל ּּהַטִלְטולִים,בַּדֶרֶך לֵילֵך ְְָּּשֶׁמֻכְרָחִין ֹּוְלִהְיוֹת נָע וָנָד ומְטֻלְטּל חוץ לְבֵיתו.כִּי כְּשֶׁאָדָם נָע ְּוָנָד בַּדֶרֶך,ּּהוא כְּמו ֹ שֶׁהוא בַּאֲוִירָא דְעָלְמָא,ַּכִּי הוא ֹ הַקָבוע לְבֵיתו ּחוץ;ּוכְשֶׁזוֹכֶה,מְבָרֵר הוא ַּאָז ּעַל־יְדֵי־זֶה אֶת הַטוֹב הַגָּנוז בְּהַתוֹרוֹת הַנְפולוֹת הַנ"ל, בְּחִינַת שֶׁהֵםדְעָלְמָא אֲוִירָא,בִּנְיָנִים מֵהֶם ּובוֹנֶה ּּדִקְדֻשָׁה.ּּוְזֶה סוֹד הֲלִיכַת יִשְׂרָאֵל בַּמִדְבָּר עִם הַמִשְׁכָּן ּּוְהָאָרוֹן וְהַלוחוֹת,ּוְשָׁם נִצְטַוו כָּל מִצְוֹת הַתוֹרָהֹ. ּכִּי זֶה כְּלָל שֶׁאֵין הַדִין נִמְתָק אֶלָא בְּשָׁרְשׁוֵּ,עַל־כן וְהַלוחוֹת הָאָרוֹן עִם הַמִשְׁכָּן שֶׁהָיָה עַל־יְדֵי ּדַיְקָא ּּבְּעַצְמָן עִם כָּל יִשְׂרָאֵל נָעִים וְנָדִים בַּמִדְבָּר שֶׁהוא ּבְּחִינַת אֲוִירָא דְעָלְמָא,ְּעַל־יְדֵי זֶה דַיְקָא בֵּרְרו וְהֶעֱלו ל הַנְפולוֹת הַתוֹרוֹת אֶת פַעַם ּבְּכָלעַד שָׁרְשָׁן ּשֶׁנִתְתַקְנו וְנַעֲשׂו תוֹרָה אֲמִתִית,ּּשֶׁזֶהו בְּחִינַת כָּל ּמִצְווֹת הַתוֹרָה הַקְדוֹשָׁה שֶׁנִצְטַוו בְּכָל פַעַם בַּמִדְבָּר ~ ט ~ ֹּבְּאֹהֶל מוֹעֵד שֶׁזָכו לָזֶה בְּכָל פַעַם עַל־יְדֵי שֶׁבֵּרְרו ּוְהֶעֱלו בְּכָל פַעַם תוּּרוֹת הַנְפולוֹת לְשָׁרְשָׁן.וְעַל־כֵּן ּנִכְתְבו כָּל מַסָּעוֹת שֶׁלָהֶם בַּתוֹרָה,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב:ּאֵלֶה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל,ּּכִּי מִכָּל הַמַסָּעוֹת שֶׁלָהֶם נַעֲשָׂה ּתוֹרָהִ. הָאוֹיְב הִכְנִיעו שֶׁלָהֶם הַמַסָּעוֹת בְּכָל ּוְעַל־כֵּןים ּּוְהַשׂוֹנְאִים שֶׁהֵם בְּחִינַת הַמִתְנַגְּדִים אֶל הָאֱמֶת,כִּי כָּזֹאת בִּקְדֻשָׁה בַּמִדְבָּר שֶׁנָסְעו הַמַסָּעוֹת ּעַל־יְדֵי ְַּּוְהַמִשְׁכָּן וְהָאָרוֹן הָלַך לִפְנֵיהֶם עַל־יְדֵי זֶה הִכְנִיעו כָּל ּהַקְלִפוֹת הַיוֹנְקִים מֵהַתוֹרוֹת הּּנְפולוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת ּאֲוִירָא דְעָלְמָא,ּובֵרְרו וְהֶעֱלו אֶת הַטוֹב הַגָּנוז שָׁם. ּוְכַמובָא בַּזֹהַר הַקָדוֹש ׁ שֶׁעַל־יְדֵי הֲלִיכָתָם בַּמִדְבָּר ּדָרְכו עַל הַקְלִפוֹתַ,ּּהַיְנו כַּנ"ל,ּכִּי כְּשֶׁמְבָרְרִין אֶת מִתוֹכָם ּּהַטוֹבוְנִתְבַּטְלִים נוֹפְלִים הַקְלִפוֹת ּ אֲזַי. )הלכות ברכת המזון-הלכה ה,'אותיות ה'ו'לפי אוצר היראה–טלטול,אות ג;'ועיין גם כןבהלכות שותפים-הלכה ב',אות ז'( אֵלֶּהמַסְעֵיבְנֵייִשְׂרָאֵל )במדבר לג,א'( אִיתָאבַּעֲשָׂרָהמַאֲמָרוֹתֵ: "אּלֶהמַסְעֵיבְנֵייִשְׂרָאֵל– בִּשְׁבִילּשֶׁחָטְאוּבְּאֵלֶהָאֱלֹקֶיךיִשְׂרָאֵל,בִּשְׁבִילזֶה ּיִסְעובְנֵייִשְׂרָאֵל."נִמְצָא,כָּלּהַנְסִיעוֹתשֶׁלאָדָםּהוא בִּשְׁבִילּקִלְקולּהָאֱמונָה,ּהַיְנובְּחִינַתעֲבוֹדָה־זָרָה,כִּי אִםֲ הָיָהמַאמִיןּבֶּאֱמונָהשְׁלֵמָה,ׁ ּשֶׁיָכוֹל ּהַקָדוֹש־ְּבָּרוך־ּהואֹ לְהַזְמִיןלוֹ כָּלצָרְכּו,לֹאַ הָיָהנוֹסֵע ּשׁוםנְסִיעָה.נִמְצָא,כִּיּהַנְסִיעָההִיאּקִלְקולּאֱמונָה, ּהַיְנובְּחִינַתעֲבוֹדָה־זָרָה.וְזֶהּשֶׁכָּתובבַּעֲבוֹדָה־זָרָה )ישעיהל(:צֵאֹ ּתֹאמַרלו.צֵא,זֶהבְּחִינַתנְסִיעָה ּוְטִלְטול.גַּםעַל־יְדֵיּטִלְטולּמְתַקֵןאֶתּּהַטִלְטולשֶׁגָּרַם, כִּבְיָכוֹל,לְמַעְלָהֹ,כְּמוּשֶׁכָּתוב)שםכח:(ּוְהַמַסֵּכָה צָרָהּכְּהִתְכַּנֵס.גַּםעַל־יְדֵיעֲבוֹדָה־זָרָהנִמְנָעּהַמָטָרְּ, ֹכמוּשֶׁכָּתוב)דבריםיא:(ּוַעֲבַדְתֶםאֱלֹהִיםאֲחֵרִים ּוְכו'וְלֹאיִהְיֶהמָטָר.ּוכְשֶׁאֵיןמָטָר,אֵיןשׂבַע,ּוכְשֶׁאֵין שׂבַע,אֵיןשָׁלוֹםֹ,כְּמוּשֶׁכָּתוב)תהליםעב:(ּיִשְׂאו הָרִיםשָׁלוֹםלָעָםֹ,ׁ כְּמוִׁ ּשֶׁפֵרַשּרַש"י,ּוכְשֶׁאֵיןשָׁלוֹם, אֲזַיׁ אֵיןאִישֹ עוֹזֵרלַחֲבֵרו,וְכָלאֶחָדַ ְצָרִיךלִנְסֹע ּוְלִטַלְטֵלּמִמָקוֹםלְמָקוֹםֹ בִּשְׁבִילּפַרְנָסָתו.גַּםּהַגָּלות בָּאעַלּּבִּטולּתוֹרָהֹ,כְּמוּשֶׁכָּתוב)ישעיהה:(גָּלָהּעַמִי מִבְּלִידָעַת.וְעַל־יְדֵיעֲבוֹדָה־ָּ זָרָהבאעֲצִירַתגְּשָׁמִים, ּוכְשֶׁאֵיןקֶמַח,אֵיןּתוֹרָה)אבותפרקג() .לקוטי מוהר"ן א'–סימן מ'( אלה מסעי בני ישראלוכו' ויכתבמשהאתמוצאיהםלמסעיהם )במדבר לג,א'-ב'( ּכִּי כָּל הַטִלְטולִים וְהַנְסִיעוֹת שֶׁל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל,הֵם ּבִּשְׁבִיל בֵּרור הַהֲלָכוֹת,כִּי הַהֲלָכוֹת הֵם בְּחִינַת רַגְלֵי ּּהַקְדֻשָׁה,בְּחִינַת הֲלִיכוֹת עוֹלָם,ַּּכְּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל)ּמְגִלָה כח:(:ּאַל תִקְרֵי'הֲלִיכוֹת'ּאֶלָא'הֲלָכוֹת,'כִּי ְְּּּעִקַר הַהִלוך דִקְדֻשָׁה לֵילֵך ולְהִתְקָרֵב לַהִ'יְתְבָּרַך, ּהוא עַל־יְדֵי הַהֲלָכוֹת הַקְדוֹשׁוֹת שֶׁל הַתוֹרָה,וְעַל־כֵּן ָּּּּנֶאֱמַר עַל הַתַלְמִידֵי חֲכָמִים וְהֵם תֻכּו לְרַגְלֶך וְכוַ' ּּוְדָרְשׁו רַבּוֹתֵינו ז"ּל אֵלו תַלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁמְכַתְתִין ּרַגְלֵיהֶם מֵעִיר לְעִיר וְכו'.וְעַלּ־כֵּן הָיו הוֹלְכִין לִישִׁיבוֹת ּּרְחוֹקוֹת לִלְמֹד תוֹרָה כִּי בֵּרור הַהֲלָכוֹת הֵם בִּבְחִינַת רַגְלִין.ֹ ּכִּי כְּבָר מְבֹאָר שֶׁעִקַר הַדִבּור הוא מֵהֲלָכוֹת כְּמו רֶגֶל נִקְרָא וְהַדִבּור פֶה שֶׁבְּעַל תוֹרָה ֵּשֶׁהֵם ּשֶׁכָּתוב צֶדֶק יִקְרָאּהו לְרַגְלו ֹ וכְתִיב צֶדֶק תְדַבֵּרון ּּוכְמו ֹ שֶׁכָּתוב בְּמָקוֹם אַחֵר.ּוכְשֶׁלוֹמֵד שֶׁלֹא לִשְׁמָה ּלְהִתְיַהֵר ולְקַנְטֵר עַד שֶׁנַעֲשֶׂה אֶצְלו ֹ מֵהַתוֹרָה שֶׁבְּעַל ּפֶה פֶה לְדַבֵּר עַל הַצַדִיק עָתָק בְּגַאֲוָה וָבוז זֶהו בְּחִינַת ֹּפְגַם הָרַגְלִין כִּי הַדִבּור הַפָגום נִקְרָא רֶגֶל כְּמו ֹ שֶׁכָּתוב לֹא רָגַל עַל לְשׁוֹנו.ֹ ּוְעַל־כֵּן כְּתִיב רְכִילות וְלָשׁוֹן הָרָע ְְִָּּּׁבִּלְשׁוֹן הִלוך כְּמו ֹ שֶׁכָּתוב לֹא תֵלֵך רָכִיל בְּעַמֶיך וכְמו ּשֶׁפֵרֵש ׁ רַש"י שָׁםֵּ,וְעַל־כַ ּן הֻצְרְכו יִשְׂרָאֵל לְטַלְטֵל ּעַצְמָן וְלִנְסֹע ַ בַּמִדְבָּר כָּל הַמַסָּעוֹת בִּשְׁבִיל לְהַגְבִּיה ּולְהָרִים ולְבָרֵר כָּל הַהֲלָכוֹת שֶׁנָפְלו עַל־יְדֵי חֵטְא אָדָם כִּי בְּהַהֲלָכוֹת שֶׁפָגְמו הָרִאשׁוֹנִים וְדוֹרוֹת ּּהָרִאשׁוֹן ּּהַקִלְקולהָרִאשׁוֹן אָדָם מֵחֵטְא הִתְחִיל.כָּל וְגַם ּהַדוֹרוֹת שֶׁקֹדֶם מַתַן תוֹרָה פָגְמו בָּזֶה עַל שֶׁחָלְקו עַל ּהַצַדִיקִים שֶׁהָיו בַּדוֹרוֹת הָאֵלו כְּמו ֹ נֹח ַ ומְתושֶׁלַח.כִּי ּאָז בְּאוֹתָן הַדוֹרוֹת הָיָה כָּל הַלִמוד רַק בְּעַל פֶהּ שֶׁהָיו ּעוֹסְקִין בְּבֵית מִדְרָשׁו ֹ שֶׁל שֵׁם וָעֵבֶר וְכָל מִי שֶׁנָגַע יִרְאַת ה'ּבְּלִבּו ֹ הָיָה מְקַבֵּל מֵהֶם גַּם אָז דְרָכִים יְשָׁרִים ְלְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַך.ּּאֲבָל הָיו מְעַט דִמְעַט וְרֹב ּּהָעוֹלָם חָלְקו עֲלֵיהֶם מֵחֲמַת שֶׁהָפְכוּ דִבְרֵי אֱלֹקִים ּחַיִים עַד שֶׁנַעֲשָׂה לָהֶם פֶה לְדַבֵּר עַל הַצַדִיקִים,כִּי זֶה גְּדוֹלִים הָיו הַקוֹדְמִים שֶׁבַּדוֹרוֹת ַ שֶׁהָרְשָׁעִים ּיָדוע ּבְּחָכְמָה ובְלִמוד הַשֵׁמוֹת וְכו'ָשֶׁהָיָה לָהֶם אָז רַק ּשֶׁעַל־יְדֵי תַאֲווֹתֵיהֶם הָרּעוֹת נִכְשְׁלו בָּהֶם בִּבְחִינַת לְדַבֵּר פֶה לָהֶם שֶׁנַעֲשָׂה עַד בָם יִכָּשְׁלו ּופֹשְׁעִים. שָׁנָה אַרְבָּעִים בַּמִדְבָּר יִשְׂרָאֵל הָלְכו זֶה ּובִשְׁבִיל ולְהַעֲלוֹת לְבָרֵר לְמָקוֹם מִמָקוֹם בְּרַגְלֵיהֶם ָּוְנָסְעו ּהַהֲלָכוֹת מִנְפִילָתּם בְּגֹדֶל כֹּחו ֹ שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנו וְעַל־כֵּן ּקִבְּלו בְּכָל פַעַם הִלְכוֹת הַתוֹרָה בַּהֲלִיכָתָם בַּמִדְבָּר ּכְּפִי מַה שֶׁזָכו לְבָרֵר בְּכָל פַעַם.ּּוְזֶה בְּחִינַת וַיִכְתֹב ּמֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל־פִי ה'ּוְכוֹ'ּּוַיִכְתב ּדַיְקָא כִּי כְּשֶׁזוֹכִין לְבָרֵר הַהֲלָכוֹת שֶׁל תוֹרָה שֶׁבְּעַל ֹ ּפֶה שֶׁנָפְלו ומַעֲלִין אוֹתָם וְחוֹזְרִין וְעוֹשִׂין מֵהֶם הֲלָכוֹת ְַּּאֲזַי צְרִיכִין לַחֲזֹר ולְהַכְנִיסָם בְּתוֹך תוֹרָה שֶׁבִּכְתָב כְּמו ַּשֶׁאָנו רוֹאִין בְּכָל חַכְמֵי הּּתַלְמוד ז"ּּל שֶׁהֵם בֵּרְרו לָנו ּּכָּל הַהֲלָכוֹת וְדִינֵי הַתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶה וְהֵם מְיַגְּעִים ~ י ~ ְּּבְּכָל הֲלָכָה לִמְצֹא אוֹתָה בְּתוֹך תוֹרָה שֶׁבִּכְתָב כִּי ַּּלֵיכָּא מִלְתָא דְלָא רְמִיזָא בְּאוֹרַיְתָא וְעַל־כֵּן כָּל מַה בְּע ּשֶׁקִבְּלוהַכֹּל בַּתוֹרָה שֶׁחִדְשׁו מַה וְכָל פֶה ֹ ּל ְּמֻכְרָחִים לִמְצֹא אוֹתו ֹ בְּתוֹך תוֹרָה שֶׁבִּכְתָב בְּרֶמֶז או ְּבְּדֶרֶך דְרָש ׁ פָשׁוט וְכו'ּוְעַל־כֵּן הֵם מַקְשִׁין בְּכָל דִין וַהֲלָכָה מְנָלַן.ּכִּי אַף־עַל־פִי שֶׁקִבְּלו הַהֲלָכָה בְּעַלּפֶה ּאַף־עַל־פִי־כֵן בְּהֶכְרֵח ַ לִמְצֹא אוֹתָה בַּתוֹרָה שֶׁבִּכְתָב. ּוְזֶה בְּחִינַת וַיִכְתֹב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם וְכו' ָּּשֶׁמוֹצָאֵיהֶם ומַסְעֵיהֶם שֶׁעַל־יְדֵי זֶה הֶעֱלו ובֵרְרו כָּל ּּהַהֲלָכוֹת שֶׁל תוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶה כתַב אוֹתָם מֹשֶׁה ּבַּתוֹרָה שֶׁבִּכְתָב לְהוֹרוֹת שֶׁהָיָה לו ֹ כֹּח ַ לְהַכְנִיס כָּל ּהַנְסִיעוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת בֵּרור הֲלָכוֹת שֶׁל תוֹרָה שֶׁבְּעַל ְּפֶה לְתוֹך תוֹרָה שֶׁבִּכְתָב שֶׁזֶהו עִקַר הַשְׁלֵמות לְיַחֵד ּולְקַשֵׁר תוֹרָה שֶׁבְּעַלּּ פֶה עִם תוֹרָה שֶׁבִּכְתָב) .הלכות ראשית הגז–הלכה ה,'אות ט"ו( ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פיה' )במדבר לג,ב'( ּכָּל הַנְסִיעוֹת וְהַטִלְטולִים שֶׁל כָּל הַשָׁנָה יִהְיו כֻּלָם ּבִּקְדֻשָׁה גְדוֹלָה,ּבְּאֹפֶן שֶׁיִהְיֶה תִקוןּלִפְגַם אֱמונַת חֲכָמִים,ּעַד שֶׁיִהְיו נִכְתָבִין סְפָרִים קְדוֹשִׁים עַל־יָדָם, בִּבְחִינַת"ּוַיִכְתב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִי ה'";ּוְהָעִקָר שֶׁיִהְיֶה כַּוָנָתו ֹ בְּכָל נְסִיעוֹתָיו וְטִלְטולָיו רַק בִּשְׁבִיל לְהִתְוַעֵדּּעִם בְּנֵי־אָדָם חֲדָשִׁים ולְדַבֵּר עִמָם הָאֲמִתִי ּּמֵהַתַכְלִית,תוֹרָה בְּדִבְרֵי עִמָהֶם ּוְלַעֲסֹק בְּאַהֲבָה וְשָׁלוֹם גָּדוֹל,ּבְּאֹפֶן שֶׁיַכִּירו כֻּלָם אֶת הָאֱמֶת ּלַאֲמִתו ֹ וְלָשׁוב אֶל הַשֵׁם בֶּאֱמֶת,ּבִּבְחִינַת שֶׁאָמְרו ַרַבּוֹתֵיּנו ז"ל" :ָָּוְהֵם תֻכּו לְרַגְלֶך יִשָׂא מִדַבְּרֹתֶיך"ּּאֵלו ְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁמְכַתְתִין רַגְלֵיהֶם מֵעִיר לְעִיר ומִדוך ְּלְדוך לַעֲסֹק בְּדִבְרֵי־תוֹרָה,ְכִּי רַק בִּשְׁבִיל זֶה מְסַבֵּב לִפ שֶׁצָרִיך הָאָדָם אֶת יִתְבָּרַך ְְּּהַשֵׁםלְכַתֵת ּעָמִים ְרַגְלָיו לֵילֵך וְלִסַּע,כַּמְבֹאָר בִּפְנִים.)הלכותפקדון– הלכהה,'אות י"טלפי אוצר היראה–אלול,ראש השנה,אות קפ"ט;עייןגםטלטול,אותיותי"ט כ'( ּּוַיִכְתֹב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם ּעַל־פִי ה'וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶםלְמוֹצָאֵיהֶם )במדבר לג,ב'( קִלְקול בִּשְׁבִיל הֵם יִשְׂרָאֵל שֶׁל הַנְסִיעוֹת כָּל ַּּכִּי ּּהָאֱמונָה כְּמו ֹ שֶׁכָּתַב הוא ז"ל)בְּסִימָן מ(ּּעַל פָסוק הֵם יִשְׂרָאֵל בְּנֵי שֶׁמַסְעֵי יִשְׂרָאֵל בְנֵי מַסְעֵי ִּּאֵלֶה ָּבִּשְׁבִיל אֵלֶה אֱלֹהֶיך יּּשְׂרָאֵל שֶׁהוא חֵטְא הָעֵגֶל שֶׁעִקַר ּחֵטְא הָעֵגֶל הָיָה פְגַם אֱמונַת חֲכָמִים שֶׁאָמְרו כִּי זֶה ּּמֹשֶׁה הָאִיש ׁ לֹא יָדַעְנו וְכו'ָּּעַד שֶׁאָמְרו אֵלֶה אֱלֹהֶיך ּיִשְׂרָאֵל כְּאִלו הֵם מוֹדִים בֵּאלֹקִים רַק שֶׁאוֹמְרִים אֵלֶה ָאֱלֹהֶיךָ.וְכאֱמונַת חֲכָמִים הוא בְּחִינַת פְגַם ּל זֶה הַצַדִיקִים הַחֲכָמִים בְּדֶרֶך לֵילֵך רוֹצִים ְְּּשֶׁאֵינָם ְּהָאֲמִתִיִים וְאוֹמְרִים שֶׁהֵם בְּעַצְמָם יוֹדְעִים דֶרֶך ה'ְּדֶרֶך ְּהַתוֹרָה עַד שֶׁבָּאִים לִכְפִירוֹת גְּמורוֹת וקְצָתָם פוֹרְקִים עֹל לּגַמְרֵי כַּנִרְאֶה בְּחוש ׁ בַּדוֹרוֹת הַלָלו ובִשְׁבִיל זֶה ּבָּאִים כָּל הַנְסִיעוֹת וְהַטִלְטולִים בִּכְלָלִיות ובִפְרָטִיות. ּוְזֶהו בְּחִינַת הַגָּלֻיוֹת שֶׁיִשְׂרָאֵל גּוֹלִים ומְטֻלְטָלִים וְכוְ' ו רַגְלָם ַ לְכַף מָנוֹח לָהֶם וְאֵיןקִלְקול מֵחֲמַת ַּהַכֹּל ּהָאֱמונָה שֶׁעִקָרָה אֱמונַת חֲכָמִים כַּנ"ל.אֲבָל בֶּאֱמֶת ּכַּוָנַת ה'ְּיִתְבָּרַך לְטוֹבָה כִּי כָּל הַטִלְטולִים וְהַגָּלֻיוֹת ּוְהַנְסִיעוֹת לַדְרָכִים הַכֹּל בִּשְׁבִיל שֶׁיִזְכֹּר כָּל אֶחָד אֶת עַצְמו ֹ עַל־יְדֵיּזֶה לָשׁוב בִּתְשׁובָה שְׁלֵמָה עַל פְגַם ּאֱמונַת חֲכָמִים וְאָז הַנְסִיעָה הִיא כַּפָרָה וְתִקון עַל פְגַם ּאֱמונַת חֲכָמִים שֶׁכּוֹלֵל כָּל הַפְגָמִים וְכו'.ָׁכִּי עַל־יְדֵי ּהַנְסִיעוֹת הוא מֵרִים ומַגְבִּיה ַ כָּל הַמְקוֹמוֹת שֶׁבָּא לְשם לַהַ'ְּיִתְבָּרַך בְּכֹח ַ אֱמונַת חֲכָמִים וְכַמובָן בִּדְבָרָיו ז"ִל ּּבְּכַמָה מְקוֹמוֹת ובְכִתְבֵי הָאֲרַ"י ז"ּל שֶׁזֶה סוֹד כָּל ּּהַגָּלֻיוֹת בִּכְלָל וְכָל הַנְסִיעוֹת בִּפְרָט שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָדָׁ,ּכַּמובָן בַּכַּוָנוֹת וַהֲבִיאֵנו לְשלוֹם מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ,ּכַּמובָן בִּדְבָרֵינו בְּסֵפֶר סִפורֵי מַעֲשִׂיוֹת עַל ּּעִנְיַן הַנְסִיעוֹת וְכו'ּעַיֵן שָׁם.ּּוְזֶה בְּחִינַת מַה שֶׁכָּתוב ּבְּלִקוטֵי תִנְיָנָא)סִימָן עו(ַּּעַל מַה שֶׁיִשְׂרָאֵל נִקְרָאִים בְּנֵי הָ'גּוֹלהְ'ּּשֶׁהוא רָאשֵׁי תֵבוֹת וַּ'נִשְׁאַר ג'ם ה'ֵּוא ל'ּּאלֹקֵינו וְכו'ּעַיֵן שָׁם,ּוְכֵן מַה שֶׁכָּתוב בְּלִקוטֵי תִנְיָנָא )סִימָן נו(ּּשֶׁמִי שֶׁיֶש ׁ לו ֹ לֵב יִשְׂרָאֵל בְּכָל מָקוֹם שֶׁבָּא ּיֵש ׁ לו ֹ מָקוֹם וְכו,'ּוְכֵן בְּכַמָה מְקוֹמוֹתֹּ,ַ וְהַכל בְּכֹח ּהַצַדִיקֵי אֱמֶת שֶׁמַאֲמִין בָּהֶם בֶּאֱמֶתׁ .ּכִּי בְּוַדַאי אִיש ּפָשׁוט אֲפִלו אִם הוא אִיש ׁ כָּשֵׁר אֵין לו ֹ כֹּח ַ לָזֶה בִּפְרָט ּשֶׁיֵש ׁ מְקוֹמוֹת שֶׁבָּא לְשָׁם שֶׁהֵם רְחוֹקִים מְאֹד מְאֹד מֵהֹ'ְיִתְבָּרַך בִּפְרָט שֶׁרֻבָּם אוּּ כֻּלָם עַכּו"ם וְגַם עַם ה' ּּהַמְעֹרָבִים בֵּינֵיהֶם לוֹמְדִים מִמַעֲשֵׂיהֶם כְּמו ֹ שֶׁכָּתוב ּוַיִתְעָרְבו בַּגּוֹיִם וְכו'יִסְלַח ה'לָהֶם וִישִׁיבֵם אֶל הָאֱמֶת מְהֵרָה.ומְטֻלְטָל הַגּוֹלֶה ׁ הַכָּשֵׁר הָאִיש גַּם ּעַל־כֵּן בֵּינֵיהֶם לֹא הָיָה לּו ֹ כֹּח ַ לְהִתְחַזֵק,ּבִּפְרָט לְהַגְבִּיה ַ גַּם ּזֶה הַמָקוֹם לַהֹ'ְּיִתְבָּרַך ולְתוֹרָתו,ּלולֵא הַ 'עוֹזְרו ֹ בְּכֹח ּהַצַדִיקֵי אֱמֶת שֶׁמַאֲמִין בָּהֶם.ְּּוְעַל־כֵּן כְּשֶׁהוא בַּדֶרֶך, רָחוֹק בְּדֶרֶך ְבִּפְרָט,בִּמְק כְּשֶׁמְטֻלְטָל ּבִּפְרָטוֹמוֹת ּּכָּאֵלו רַחֲמָנָא לִצְלַן,ְּּאֲזַי צָרִיך לְהִתְחַזֵק מְאֹד בֶּאֱמונַת אֱמונַת פְגַם עַל גְּמורָה בִּתְשׁובָה וְלָשׁוב ּחֲכָמִים חֲכָמִים אֱמונַת פְגַם מְתַקֵן זֶה וְעַל־יְדֵי ּחֲכָמִים ּוְנִתְוַסְּפִין סְפָרִים קְדוֹשִׁים רַבִּים בַּתוֹרָה)ֹכִּי עַל־יְדֵי ּּתְשׁובָתו,הָיו שֶׁמִתְחִלָה הַסְּפָרִים וְנֶחְשָׁבִין ּחוֹזְרִין בְּעֵינָיו כְּלֹא(ּשֶׁעַל־יְדֵי זֶה נִשְׁלָם הַתוֹרָה בִּבְחִינַת ּלוחוֹת הָאֶבֶן בִּבְחִינַת אֶבֶן שְׁתִיָה קָדְשֵׁי קָדָשִׁים וְכו' )במבואר כל זה בלקוטי מוהר"ן א'–סימן ס"א,עיין שם.( ּוְזֶהו וַיִכְתֹב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל־פִי ה'. ּוַיִכְתֹב דַיְקָא שֶׁמֹשֶׁה רַבֵּנו בְּגֹדֶל עֹצֶם כֹּחו ֹ הִכְנִיס ~ יא ~ עַד כָּל־כָּך חֲכָמִים אֱמונַת עַל תְשׁובָה ְֹּבְּיִשְׂרָאֵל ְּשֶׁכָּתַב בְּתוֹך סֵפֶר הַתוּּרָה הַקְדוֹשָׁה אֶת כָּל הַנְסִיעוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל.ּנִמְצָא שֶׁעָשָׂה מֵהַנְסִיעוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל ּסֵפֶר תוֹרָה וְהִשְׁלִים סֵפֶר הַתוֹרָה בְּיוֹתֵר שֶׁזֶה עִקַר ּהַתִקון שֶׁל הַנְסִיעוֹת וְכו'.ָּוְכָל זֶה עַל־יְדֵי תִקון הַמִשְׁכָּן שֶׁעּשָׂה שֶׁשָׁם עָמַד הָאָרוֹן בְּבֵית קָדְשֵׁי קָדָשִׁים עִם ּלוחוֹת הָאֶבֶן.ּוְזֶה הָאָרוֹן הַקָדוֹש ׁ נָסַע לִפְנֵיהֶם עִם ְּּהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִים שֶׁסְּבִיבָיו וְכָל יִשְׂרָאֵל נָסְעו אַחֲרָיו ּוְדִבְּקו מַחֲשַׁבְתָם בְּהָאָרוֹן וְהַלוחוֹת אֲתַר דּכָל רְעותִין ּתְקועִין תַמָן וְנִכְלְלו בִּשְׁעַת נְסִיעָתָם בִּבְחִינַת קָדְשֵׁי שֶׁנָסַע הָאָרוֹן שֶׁהוא הָאֶבֶן לוחוֹת ּקָדָשִׁים בְּחִינַת לִפְנֵיהֶםֹ .ַּוְעַל־כֵּן הָיָה הָאָרוֹן מַקְדִים לִפְנֵיהֶם כְּמו ּּשֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל כִּי עַל־ּיָדו ֹ עִקַר תִקון הַנְסִיעוֹת. ּוְעַל־יְדֵי זֶה זָכו שֶׁנַעֲשׂו מִכָּל הַנְסִיעוֹת שֶׁלָהֶם סֵפֶר ּתוֹרָה כִּי נִכְלְלו כָּל הַמְקוֹמוֹת שֶׁל נְסִיעָתָם בְּהַתוֹרָה ּבִּבְחִינַת קָדְשֵׁי קָדָשִׁים וְכו'ֶּשֶׁזֶהו בְּחִינַת וַיִכְתֹב מֹשֶׁה אּת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם וְכו'ּוַיִכְתֹב דַיְקָא: ּוְזֶה וַיִכְתֹב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל־פִי ה' ּוְאֵלֶה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם.כִּי מוֹצָאֵיהֶם זֶה בְּחִינַת שֶׁנִמְשָׁך בַּגּוֹלָה יְצִיאָה בְּחִינַת וְהַטִלְטול ְּהַגָּלות ַּעַל־יְדֵי פְגַם אֱמונַת חֲכָמִים שֶׁהוא בְּחִינַת פְגַם עֲבוֹדָה ּזָרָה שֶׁנֶאֱמַר בּו ֹ צֵא תֹאמַר לו ֹ כְּמו ֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנו ז"לַ. ּאֲבָל כְּשֶׁזוֹכִין לָשׁוב כַּנ"ּל וְאָז הַטִלְטול הוא תִקון,ְזֶה ל לֵך קום בְּחִינַת נְסִיעָה ְּבְּחִינַתהָעָם לִפְנֵי מַסַּע ִׁבְּחִינַת וַיְהִי בִּנְסֹע ַ הָאָרֹן בְּחִינַת מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל ּשֶׁפֵרֵש ׁ רַש"ּי שֶׁגַּם מְקוֹם הַמְנוחָה נִקְרָא נְסִיעָה וְכו'כִּי כִּי מְנוחָה בְּחִינַת זֶה הָאָרוֹן קְדֻשַׁת עִם ּהַנְסִיעָה ּעַל־יְדֵי זֶה מְתַקְנִיםּהַטִלְטול וְנִכְלָל בְּעִקַר הַמְנוחָה קָדָשִׁים קָדְשֵׁי שֶׁהוא ּּוְהַנַחֲלָה.מוֹצָאֵיהֶם ּוְזֶהו ְְלְמַסְעֵיהֶם וְאַחַר־כָּך כָּתַב לְהֵפֶך מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם ְּכִּי כֵן הַדָבָר שֶׁבַּתְחִלָה הַטִלְטול בִּבְחִינַת מוֹצָאֵיהֶם בִּבְחִינַת יּּצִיאָה בַּגּוֹלָה אֲבָל צְרִיכִין לִרְאוֹת לָשׁוב וְכו' ּעַד שֶׁהַיְצִיאָה בַּגּוֹלָה תִהְיֶה נִכְלֶלֶת בִּבְחִינַת מַסְעֵיהֶם ּבְּחִינַת וַיְהִי בִּנְסֹע ַ הָאָרֹן שֶׁתִהְיֶה נִכְלֶלֶת בִּבְחִינַת קָדָשִׁים קָדְשֵׁי,מִבְּחִינַת מִשָׁם נִמְשָׁך ְּוְאָזקָדְשֵׁי ּקָדָשִׁים תִקון וְהַמְתָקָה מִבְּחִינַת שֵׂכֶל הַכּוֹלֵל שֶׁעַל־יְדֵי ּזֶה נִמְתָקִין וְנִתְתַקְנִין כָּל הַצִמְצומִים וְהַדִינִים שֶׁזֶה מוֹצָאֵיהֶם בִּבְחִינַת שֶׁהָיָה הַטִלְטולִים תִקון ּעִקַר, בַּגָּלות יְצִיאָה ּבִּבְחִינַתְ.ומַסְעֵיהֶם וְאֵלֶה ּּזֶהו יִשְׂרָאֵל בְּנֵי מַסְעֵי בְּחִינַת שֶׁמַסְעֵיהֶם ּלְמוֹצָאֵיהֶם ּבְּחִינַת וַיְהִי בִּנְסֹע ַ הָאָרֹן הוא תִקון וְהַמְתָקָה לִבְחִינַת בַּגּוֹלָה מוֹצָאֵיהֶם,אֶת מֹשֶׁה שֶׁכָּתַב עַל־יְדֵי ָׂכִּי נַעֲש לְמַסְעֵיהֶם מוֹצָאֵיהֶםוְנִכְלְלו תוֹרָה מֵהֶם ּּה בְּשָׁרְשָׁם בִּבְחִינַת קָדְשֵׁי קָדָשִׁים.ְוְעַל־יְדֵי זֶה נִמְשַׁך ּמִשָׁם מִבְּחִינַת מַסְעֵיהֶם מִבְּחִינַת וַיְהִי בִּנְסֹע ַ הָאָרֹן ְַּנִמְשָׁך מִשָׁם תִקון וְהַמְתָקָה שֶׁמַסְעֵיהֶם שֶׁהָיו עַל־יְדֵי ו בְּחִינַתכָּל מוֹצָאֵיהֶם כָּל תִקֵן ַ הָאָרֹן בִּנְסֹע ּּיְהִי ּיְצִיאָתָם וְטִלְטולָם בַּגּוֹלָה כִּי נִתְבַּטְלו כָּל הַמְצָרִים ּוְהַדִינִים וְנִתְרוֹמֵם הַכֹּל לַה'ְיִתְבָּרַך בִּבְחִינַת וְנִשְׁאַר ּּגַּם הוא לֵאלֹקֵינו) .הלכות פקדון–הלכה ה,אותיות יט ככג( ואלהשמותהאנשים וכו' לנחול את הארץ )במדבר לד,יז-יח( עוֹסֵק שֶׁהָיָה הַצַדִיק לְיִשָׂשכָר מַסְפִיק הָיָה ּזְבולון ּבַּתוֹרָהַ,ּּכְּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל)בְּרֵאשִׁית רַבָּה פע"ב,ה.פצ"ט,ט(,ּשֶׁזֶהו עִקַר תִקון תַאֲוַתמָמוֹןַ, ּכַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּנו ז"ל)ּבְּסִימָן יג ובְסִימָן כט( ּשֶׁעִקַר תִקון תַאֲוַת מָמוֹן הוא צְדָקָה.ּנִמְצָא שֶׁזְבולון ּהוא בְּחִינַת תִקון תַאֲוַת מָמוֹן.ֹּוְעַל־כֵּן זְבולון הוא ּּקָבור עַל גְּבול אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל בְּצִידון,בְּחִינַתֹ 'וְיַרְכָתו עַל צִידֹן'ּּשֶׁסּוֹפו ֹ עַל צִידוֹן שֶׁהוא גְּבול אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, ּּזֶה רֶמֶז שֶׁעַל־יְדֵי בְּחִינַת זְבולון,ּדְהַיְנו בְּחִינַת תִקון ּתַאֲוַת מָמוֹן זוֹכִין לִכְנֹס לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל.ּהַיְנו עַל־יְדֵי ּּשֶׁמְבַקְשִׁים וּמְחַפְשִׂים אֶת הַצַדִיק,שֶׁעַל־יְדֵי זֶה זוֹכִין ּלְהִנָצֵל מֵהַחִפוש ׂ וְהַבַּקָשָׁה שֶׁל הַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁהוא הַמָמוֹן אַחַר ׂ וְהַבַּקָשָׁה ּהַחִפוש,זוֹכִים זֶה עַל־יְדֵי לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵלֵ.ּכִּי עִקַר אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל זוֹכִין עַל־יְדי ּּהַצַדִיק בִּבְחִינַת:ּּצַדִיקִים יִירְשׁו אָרֶץ)ּּתְהִלִים לז,כט.( וְאִי אֶפְשָׁר לְאָדָם לִזְכּוֹת לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל כִּי אִם עַל־יְדֵי ּצַדִיקִים אֲמִתִיִים,ּשֶׁזֶהו בְּחִינַת הַנְשִׂיאִים שֶׁהֶעֱמִיד מֹשֶׁה לְהַנְחִיל הָאָרֶץ לְיִשְׂרָאֵל,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב)בְּמִדְבַּר לד,יז יח:(ּּאֵלֶה הָאֲנָשִׁים וְכו'לִנְחֹל אֶת הָאָרֶץ.כִּי אִי ּאֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל כִּי אִם עַל־יְדֵי צַדִיקִים ּאֲמִתִיִים שֶׁעַל יָדָם זוֹכִין לֶאֱמונַת חִדוש ׁ הָעוֹלָם,ּּשֶׁזֶהו אֶרֶץ בְּחִינַת־יִשְׂרָאֵל.בְּחִינַת שֶׁזֶהו זְבולון ׁ ּוְעַל־כֵּן ּהַמִתְקָרֵב לְהַצַדִיק הָאֱמֶת ומְשַׁמֵש ׁ אוֹתו ֹ בְּגוף וְנֶפֶש צְרָכָיו ֹ כָּל לו וְעוֹשֶׂה ּומָמוֹן,שֶׁטָרַח ֹ זְבולון ּכְּמו שֶׁעָסַק יִשָׂשְכָר אֶת לְהַסְפִיק בִּשְׁבִיל ַּּּבִּפְרַקְמַטְיָא בּתוֹרָה,לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל לָבוֹא זוֹכֶה ּהוא.וְעַל־כֵּן ּזְבולון עוֹמֵד עַל גְּבול אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל,ּכִּי דַיְקָא עַל־יְדֵי ּבְּחִינַת זְבולון שֶׁהוא הַמִתְקָרֵב לְצַדִיק הָאֱמֶת,עַל־יְדֵי זֶה זוֹכֶה לִכְנֹס וְלָבוֹא לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל.)לקוטיהלכות– הלכותברכת הריח ד,'אותמ"ג( שש ערי המקלטוכו' הארבעים ושתיים עיר )במדבר לה,ו'( ׁ בְּפָרָשַׁת שֶׁיֵש תֵבוֹת ּאַרְבָּעִים־ושְׁמוֹנֶה"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל",ּּשֶׁהוא יְסוֹד הָאֱמונָה,ּיֵש ׁ כְּנֶגְדָן אַרְבָּעִים ּושְׁמוֹנֶה עָרֵי הַכֹּהֲנִיםּ וְהַלְוִיִים:שֵׁש ׁ עָרֵי מִקְלָט,ִּכְּנֶגֶד שֶׁב ׁ תֵבוֹת ּשֵׁש"יִשְׂרָאֵל שְׁמַע";"אַרְבָּעִים וַעֲלֵיהֶם ~ יב ~ עִיר ּּושְׁתַיִם"מִן תֵבוֹת ושְׁתַיִם אַרְבָּעִים ּכְּנֶגֶד ָ"ּוְאָהַבְת"ּעַד סוֹף הַפָרָשָׁה כַּמובָא.ּּוְאֵלו הָאַרְבָּעִים ּושְׁמוֹנֶהדְמוֹתָא מִסִּטְרָא ומַצִילוֹת קוֹלְטוֹת ּעָרִים, ְּוְעַל־כֵּן צָרִיך הָרוֹצֵח ַ בִּשְׁגָגָה לָנוס לְשָׁם,ּכִּי אֱמונָה הַחַיִים ּּעִקַר,דְמוֹתָא סִטְרָא ּוְהַכְּפִירוֹת;וְעַל־כֵּן ּּאַרְבָּעִים ושְׁמוֹנֶה עָרֵי הַלְוִיִים שֶׁהֵם בְּחִינַת"שְׁמַע", ְ"ָוּאָהַבְת",ּּשֶׁהֵם עִקַר הַמְשָׁכַת הָאֱמונָה,ַ עַל־כֵּן הֵם ּקוֹלְטוֹת ומְגִנוֹת מִסִּטְרָא דְמוֹתָא ומַצִילִין אֶת הָרוֹצֵח ּמִמִיתָה.ּוְאֵלו הָאַרְבָּעִים ושְׁמוֹנֶה עָרִים שֶׁיָשְׁבו בָּהֶם וְהַלְוִיִים ּהַכֹּהֲנִים,הֶרְאָה בָּזֶה ּדַיְקָאהַתוֹרָה ּּ לָנו ְּּהַקְדוֹשָׁה שֶׁצָרִיך לִנְסֹע ַ לְצַדִיקִים ולְהַנִלְוִים אֲלֵיהֶם, ּוְהָעִקָר בִּשְׁבִיל לִזְכּוֹת לֶאֱמונָה שֶׁהוא עִקַר הַחַיִים ּולְהִנָצֵל מִסִּטְרָא דְמוֹתָא שֶׁהֵם הַכְּפִירוֹת.ְּּכִּי עִקַר מְקַב בִּשְׁלֵמות ּּהָאֱמונָהצַדִיקִים עַל־יְדֵי רַק ּלִין אֲלֵיהֶם וְהַנִלְוִים ּאֲמִתִיִים,הַכֹּהֲנִים בְּחִינַת שֶׁהֵם ּוְהַלְוִיִים;ּכִּי כֹּהֵן הוא בְּחִינַת הַצַדִיק וְהָרַב הָאֱמֶתַ, ּוכְמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ּּל עַל פָסוקֹ: "וְשִׂפְתֵי כֹהֵן וְגו'ֹ" דו הָרַב ּאִםוְכו לְמַלְאַך ְּמֶה;'בְּחִינַת הֵם ּּולְוִיִים בִּבְחִינַת אֲלֵיהֶם וְנִלְוִים ּהַמִתְחַבְּרִים"אֵלֶיך ָּוְנִלְוו ָּוִישָׁרֲתוך."ּומִי שֶׁנִכְשַׁל בְּמַה שֶׁנִכְשַׁל וְרוֹצֶה לָחוס עַל עוֹלָמִית ֹ מִמִיתָה נַפְשׁו ולְהַצִיל ּחַיָיו,לָנו ְּצָרִיךס וְלִבְרֹח ַ וְלָבוֹא אֶל עָרֵיהֶם,ּּוְשָׁם דַיְקָא יִנָצֵל מִכָּל רַע, ּכְּמו ֹ הָרוֹצֵח ַ שֶׁנִכְשַׁל בְּמַה שֶׁנִכְשַׁל וְהִגְבִּיר הַסִּטְרָא ּדְמוֹתָא,ּעַל־כֵּן אֵין לו ֹ הַצָלָה רַק לִבְרֹח ַ אֶל אַרְבָּעִים ּּושְׁמוֹנֶה עָרֵי הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִים,ַּּוְשָׁם יִנָצֵל מִסִּטְרָא ַּדְמוֹתָא כּנ"ל) .הלכותתחומין–הלכהה,'אות כ"ח לפיאוצר היראה-אמונה,אותמ"ח( לאחינו כל בית ישראל הוצאת חומשים עם פירוש הלקוטי הלכות במחיר הקרן 125 § לסט )

Segment 4
HE:
5 כרכים ( פרטים והזמנה : 054-8429006 ) מאיר (



# Naso - Chumash with Likutey Halachos
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/4/2/

Naso
נשא
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/4/2

Segment 1
HE:
יְ רבנו נחכ
ְ
א
8 פירושים על
איש איש כי תשמטה אשתו
ומעלה בו מעל
(במדבר ה, יב)
האשָה בְּשָרשָה היא בְּחִינת חְכְמָה תִּתְאֶה, בְּחִינת
מַלְכוּת, וּמחָמת שְהַסְטְרַא"אֶחְרָא וְהַקְלְפוּת שָהֶם
ְּחִינַת חְכְמוּת חיצוניית, בַּחִינת הַגָּלוּת של ארבע
מַלְכַייּת, סמוכים לֶשֶם וְחוּתְרִים וּמִתְגְבָּרִים תִּמִיד
לינק משם וּלְהְתְאחז שם בִּיותַר, עלדכן אפלו בַּהְתָּר
הא מלְחְָמה גְדולָה; וּמכְּל"שְכַּן מי שפוגם באסוּר,
חס ושָלוּם,, שעל-ידִייזֶה הוא נוּתְן לָהֶם כחַ לִינק
משם בִּיותֶר, עד שנעשין מזֶה כַּפירות. גְמוּרות,
רחֶמְנָא לצֶלַן. וזה שָאָמְרוּ רבוּתִינו ז'ל: "ומְעַלָה מַעַל
מעֶלֶה מאחר שְמִתְנִבּרין . עליידִיזזָה. הַכְּפירוּת,
רחָמְנָא לַצֶלן. וְזֶה שָאָמְרוּ רבוּתִינו ז"ל: "כָּי תשָטָה
אשְתו" אִין הַמַנְאַפִים נואַפִין אִלָּא אם כַּן נכָנֶם בָּהֶם
רוח שטות, בי בְְּדַאי פָנֶם הַבּרית וְנאוּף נִמשָך רק
מְהַקְלְפות שהם בְּחִינת הַחְכְמוּת חיצוניות, שָהֶם
בָאָמַת כּסילות ושמות גְמוּר נַגָד הַחְכְמה אִמִתִית
דקֶדשה (לקוטי הלכות - הלכות גיטין ד', אות ה!
לפי אוצר היראה - ברית, אות קי"ג)
וצְבְתָה בַטְנָה וְנְפַלָה יִרְכָה וכו'
וַקְתָה גִזְרְעָה זֶרע
(במדבר ה, כז-כח)
הסוטה צֶרִיכָה לְסְבל בושה גדוּלֶה על חטא

Segment 2
HE:
הַהוּא רוּחָא דְּשָׁדֵי בְּגַוָּהּ שֶׁהוּא עִקַּר תִּקּוּנָהּ הוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הָעֲשִׁירוּת, וְזֶה בְּחִינַת הַכְּתֻבָּה שֶׁנּוֹתֵן לָהּ אָז מִיָּד וְכוּ' וְכַנַּ"ל, כִּי בְּחִינַת הַהוּא רוּחָא הַנַּ"ל הוּא בְּחִינַת בִּנְיָמִין, כַּמְבֹאָר בַּכְּתָבִים. וּבִנְיָמִין הוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הָעֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָּׁה, בִּבְחִינַת בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל, דְּהַיְנוּ עֲשִׁירוּת, כִּי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּחֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין, וְהַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הוּא בְּחִינַת תִּקּוּן עֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָּׁה וְעַל-כֵּן הָיוּ שָׁם אוֹצְרוֹת כֶּסֶף וְזָהָב הַרְבֵּה מְאֹד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "אוֹצְרוֹת בֵּית ה'". כִּי בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה עֲשִׁירוּת גָּדוֹל וּמֻפְלָג מְאֹד מְאֹד, כִּי שָׁם הַתִּקּוּן שֶׁל הַמָּמוֹן וְהָעֲשִׁירוּת שֶׁהוּא כְּלַל כָּל הַתִּקּוּנִים, כִּי בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ שָׁם הָיָה הַתִּקּוּן וְהַכַּפָּרָה עַל כָּל הַחֲטָאִים וְהַפְּגָמִים שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁכֻּלָּם כְּלוּלִים בִּפְגַם עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהוּא כְּלַל הַתּוֹרָה, הַיְנוּ בְּתַאֲוַת מָמוֹן שֶׁשָּׁם כְּלוּלִים כָּל הָעֲבוֹדוֹת זָרוֹת, וְהַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהוּא בְּחִינַת עֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָּׁה, שָׁם הָיָה הַתִּקּוּן עַל כָּל הַחֲטָאִים וְהַפְּגָמִים שֶׁכֻּלָּם כְּלוּלִים בְּתַאֲוַת מָמוֹן וְכַנַּ"ל, וְעַל-כֵּן עִקַּר הַכַּפָּרָה עַל-יְדֵי הַקָּרְבָּן שֶׁמֵּבִיא מִיגִיעַ כַּפּוֹ וּמָמוֹנוֹ. נִמְצָא, שֶׁבִּנְיָמִין הוּא בְּחִינַת תִּקּוּן עֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָּׁה. וְזֶהוּ בְּחִינַת הַהוּא רוּחָא כַּנַּ"ל, וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי-זֶה יָכוֹל הַיָּבָם לְהָקִים שֵׁם הַמֵּת עַל נַחֲלָתוֹ, 'עַל נַחֲלָתוֹ' דַּיְקָא, כִּי זֶה עִקַּר הַתִּקּוּן כַּנַּ"ל: בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן: 

@ יבום ב:

"כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו" וְכוּ' עַל-פִּי הַתּ

EN:
And this is the aspect of what is found in the holy Zohar: that through receiving the asvasa [remedy/healing] — that is, matzah — one can afterward eat chametz. For through eating matzah during the seven days of Pesach — which is the aspect of being nourished from the flow of the no'am ha'elyon, which is the aspect of matzah, as mentioned above. For the eating of matzah itself is also the aspect of tzedakah, through which one can receive the flow of the no'am ha'elyon.

Segment 3
HE:
אבל על כל פנים זה מובן בביאור שם שמרומז בענין המעשה הזאת מענין שבירת כלים ותקונן. והם עשרה בחינות כנגד עשר ספירות אשר בהם היה השבירה והפגם והביטול כמבואר בעץ חיים. שאף על פי שהשביהר לא היתה כי אם בבחינת ז' מלכים. אבל אף על פי כן גם בג' ראשונות היה בחינת פגם וביטול עיין שם. כי על ידי שבירת כלים משם נמשכין כל התאוות והמדות רעות וכל הטעיות והמבוכות של כל באי עולם הרחוקים מהשם יתברך. שכל אחד נתעה למקום שנתעה על ידי תאוותיו שהתעו ~ אותו לדעות זרות כוזביות. שזהו בחינת כל עניני השטות והטעיות של כל הכתות המבוארים שם. שכולם נתעו ונבוכו מאד מאד על ידי תאוותיהם הרעות. כי זאת הכת נתעו מדעה לדעה ומסברא לסברא עד שאמרו שעיקר התכלית הוא כבוד. והיה להם סברות גדולות והוכחות על זה שעיקר התכלית הוא כבוד. וכת אחרת נתעו ואמרו שעיקר התכלית הוא רציחה וכו' והיה לה גם כן סברות רבות על זה. וכיוצא בזה בשאר הכתו. וכל אחת היה להם סברות רבות על טעותם עד שאפשר באמת לטעות בהם.כמו שאמר רבינו ז"ל שאינו רוצה לגלות כל הסברות שיש לכל כת וכת. כי יש להם כל כך סברות שאפשר לטעות בהם באמת. וכל זה נמשך מבחינת שבירת כלים הנ"ל. שהם בחינת המדות העליונות הקדושות שלא יכלו הכלים לקבל אורם. ועל ידי זה נשברו ונפלו הכלים למטה למדור הקליפות. עד שנתהפך אצלם כל המדות טובות מהיפך אל היפך והפכו דברי אלקים חיים עד נעשה אצלם סברות להיפך מן האמת. והכל מחמת הנצוצות קדושות של המדות העליונות שנפלו בהם. שעל ידי זה נתאחזו בהם הקליפות ומקבלים מהם כח להפוך את האמת לשקר גמור מעין ~ אותו האמת. בבחינת כל שקר שאין בו אמת בתחלתו אינו מתקיים בסופו. כי כל כת וכת מהכתות הרעות הנ"ל שהיו להם סברות בדויותוכוזביות להיפך מן האמת, כל זה נמשך בשרשו מאיזה צד אמת בשרשו ובמקומו. אבל אצלם נתקלקל הזה האמת ונתעו על ידי זה לדעות זרות מאד. כל אחד מעין ~ אותה המדה שנפל אצלם על ידי בחינת השבירה:

EN:
This itself is the aspect of Bircas Kohanim — said immediately after Bircas HaTorah. For the essential tachlis is that through the ratzon one merits the aspect of (Yeshayahu 61): "V'amdu zarim v'ra'u tzon'chem... v'atem kohanai Hashem tikaraiu" — "Strangers shall stand and tend your flocks... and you shall be called priests of Hashem" — that you will not need to engage in any of the thirty-nine labors, etc. 29

Segment 4
HE:
וזה בחינת קרבונת שאומרים קודם התפלה. ואז אומרים קריאת שמע. וזה בחינת מה שצריכין לר~ אות ולהשתדל להתקרב לצדיק הגדול ביותר מאד וכל מה שהוא חולה בנפשו ופגום יורת ויותר הוא צריך צדיק גדול יותר שיוכל לתקן גם נפשו הפגומה מאד. כמבואר מזה בהתורה מישרא דסכינא (בסימן ל'). היינו על פי המבואר למעלה כי הצדיק צריך אומנות גדולה וחכמה יתירה לתקן נפשות הפגומים כי אי אפשר לומר להם תורה בפשיטות כפי מה שהם צריכים. מחמת שכליהם פוגמים מאד. וכל מה שיאמר להם יהיה נפגם ונתקלקל אצלם על ידי כליהם הפגומים על ידי פגם הברית שלהם. כי אין יכולין לתפוס דיבורי של הצדיק. כי אם כפי תיקון הברית שהוא תיקון המוחין שהם הכלים לתפוס ולקבל אור התורה והאמת של הצדיק. ומאחר שכליהם פגומים מאד אם כן מאין יבא עזרם. על כן צריך הצדיק לתחבולות רבות מאד להמשיך אור התורה והעצות הקדושות בדרך נפלא ונורא מאד. עד שיגיע לאזנם עד שיבינו פשיטות העצה באמת לאמתוט איך לצאת מאפילה לאורה.וכל זה הוא בחינת הנ"ל היינו שהצדיק בגודל קדושתו ותוקף מעלתו הרמה למעלה למעלה. במקום שאין יד שכל אנושי מגיע לשם. זה הצדיק יכול לצייר האור גם למעלה למעלה במקום שאין יד הקליפות והסטרא אחרא שולטין שם ואזי יכול להמשיך האור מתוקן ומצוייר לטובה למטה עד שלא יוכלו פגם כליהם לקלקל האור ולציירו להיפך. אדרבה זה האור המתוקן והמצוייר לטובה יתקן ויזכך כליהם. כי יזכו על ידי האור הזה לתיקון הברית שהוא בחינת תיקון הכלים של האור שהם בחינת המוחין כנ"ל והעיקר אם יזכו להאמין בו באמונה שלימה שעל ידי זה הם נכללין בו ומקבלים ממנו האור כפי מה שציירו הוא מלמעלה עד למטה למטה לטובה ולברכה. כי כבר מבואר לעיל קצת שמה שהוא בחינת קמיץ וסתים למטה, למעלה במדריגה הגבוה יורת הוא בבחינת צירי בבחינת ציור וכו' כנ"ל. ועל כן הצדיק שהוא גבוה מאד במדריגה גבוה מאד הוא יכול לצייר כל האורות שלמעלה במקומותיהם העליונים שנחשבים אצלינו לבחינת קמיץ וסתים כי מדריגתו גבוה מאד. ועל כן כל מה שהוא פגום יותר הוא צריך צדיק גדול ביותר שיעסוק בתיקון נפשו. היינו שצריך צדיק גדול ביותר שיוכל לצייר האור למעלה למעלה יותר. ולהמשיכו בבחינת ציור ותקון לטובה למטה למטה יותר, ולא יוכלו ליגע בו ידי זרים. כי האדם על ידי חטאו הוא יורד למטה, ופוגם למעלה. שמסלק האור מהעולמות השייכים לשורש נשמתו. והכל כפי הפגם כן יורד למטה למטה וכן פוגם למעלה למעלה. למשל כשח"ו פוגם בעבירה אחת, אזי כפי הפגם כן מסלק האור מאיזה עולם. כגון שיש אינו פוגם בחטאו כי אם בעולם היצירה. ואז גם ירידתו למטה אינו ירידה גדולה כל כך. וכשח"ו פוגם יותר אזי מגיע הפגם ח"וט בעולם גבוה יורת וגורם אחיזת הקליפות וסטרא אחרא גם שם. ואזי ירידתו גם כן עמוקה יותר ח"ו וכן להלן ח"ו. נמצאזה שפגם בעולם היצירה וגרם אחיזת הסטרא אחרא שם. אזי אם יהיה נמשך האור שקמיץוסתים מבריאה ליצירה כדי שיצטייר ביצירה כנהוג תייד. לא היה נשאר לו לקבל שום עצה ולשוב אל ה'. כי כשיצטרך לצייר האור ביצירה יצטייר להיפך ח"ו על ידי הסטרא אחרא והקליפות שגרם להתאחז שם. על כן בהכרח שיתקרב לצדיק גדול כזה שיש לו כח לעלות לעולם הבריאה שגבוה יותר. ולצייר שם האור לטובה ולברכה ולהמשיך זה האור בבחינת ציור לברכה עד מקומו שנפל לשם על ידי חטאו באופן שלא יגעו בו ידי זרים. שהם הקליפות והסטרא אחרא הנאחזין בו כדי שלא יוכלו להפוך דעתו מן האמת. שלא יוכלו לצייר האור להיפך ח"ו. וכן כשפוגם יותר. ופוגם בעולם גבוה יותר. הוא צריך צדיק גדול וגבוה יותר שיוכל לעלות לעולם גבוה עוד יורת ויותר לצייר שם האור לברכה ולהורידו למטה למטה יףותר למקום שנפל לשם ח"ו וכן להלן ח"ו. עד שיש שנפלו כל כך ופגמו כל כך עד שפגמו בכל העולמות שלמעלה עד למעלה למעלה עד אור העליון שהוא בחינת קמיץ וסתים ממש ששם עיקר בחינת קמיץ. כי הוא קמיץ וסתים מכל העולמות שלמעלה. וכשפגמו כל כך. גם ירידתם עמוקה מאד מאד. עד שיש שנפלו לשאול תחתיות ומתחתיו רחמנא ליצלן. ואז אי אפשר לתקנם כי אם על ידי הצדיק הגדול במעלה מאד מאד. שיכול לעלות לעמלה מעלה עד אין סוף ולירד עד אין תכלית. והוא יכול לצייר האור גם למעלה מעלה. כי הוא ממשיך האור מבחינת הקמץ העליון שאין למעלה ממנו. שהוא בחינת כתר עליון. ומשם הוא ממשיך האור ומציירו שם בחינת ברכה. כי בגודל כחוו וחכמתו יש לו כח לצייר האור גם שם. והוא ממשיך האור בגודל כחו דרך הכל העולמות. ומציירו בכל עולם ועולם לטובה ולברכה. עד שממשיך עצות טובות בחינת אור מצוייר לברכה למטה למטה. עד שמגיע הארה ותיקון אפילו לאלו הנפשות שנפלו למטה למטה מאד למקום שהם שם. כי כל מה שהצדיק עולה למעלה יורת ומצייר האור למעלה יותר. הוא יכול המשיכו למטה למטה יותר. כמובן כל זה בדברי רבינו ז"ל. ועל כן כל מה שהוא חולה בנפשו יותר ויותר הוא צריך רבי גדול שהוא צדיק גדול ביותר כנ"ל. וזה בחינת קרבנות וקטורת. כי איתא שסלוקא דקרבנין עד אין סוף. ואף על פי כן אנו אומרים קרבנות לתקן עולם העשיה שהוא עולם התחתון ביותר כידוע. היינו כנ"ל. כי קורבנות יש להם זה הכח לעלות למעלה למעלה ולתקן וצייר האור שם במקום שאין יד הקליפות יכולה להגיע לשם על ידי שום פגם שבעולם יהיה איך שיהיה. כי הקבנות עולין עד אין סוף שהוא למעלה מן הכל והם ממשיכין האור משם ומציירין האור שם למעלה למעלה. ומשברין כח הקליפות עד שמורידין האור למטה למטה. ומבטלין ומשברין כל הקליפות והסטרא אחרא הנאחזין אפילו בעולם העשיה ששם אחיזתם ביותר. גם ~ אותן מבטלין הקרבנות על ידי גודל כחם עלידי עוצם האור שהמשיכו מלמעלה מעלה בבחינת ציור לברכה כנ"ל. וזה בחינת קטרת שהוא המובחר מכל הקרבנות. כי קטרת עולה למעלה מכל הקרבנות עד שמצייר האור לטובה למעלה למעלה עד שמכניע בו ומבטל עמקי עמקי הקליפות ומוציא כל הנפשות וכל נצוצות הקדושה משם שזהו סוד י"א סמני הקטרת. היינו כנ"ל שכל מה שעולין מעלה יותר יכולין לתקן הקדושה שנפלה לעמקי הקליפות ביותר שבשביל זה צריכין להתקרב להצדיק הגדול ביותר כנ"ל. וזהו בחינת יום הכפורים שאז נכנס הכהן גדול לפני ולפנים עם קטרת לכפר על בני ישראל. היינו כנ"ל שכל מה שצריכין להמשיך כפרה ותקון להנצוצות שבעמקי הקליפות יותר צריכין לעלות למעלה יתירה יותר. ועל כן ביום הכפורים שהיה צריך הכהן גדול לכפר על כל בני ישראל על כל החטאים והעונות והפשעים שגרמו לירד לעמקי הקליפות ח"ו. על כן היא צריך לעלות למעלה למעלה יותר שזהו בחינתמה שנכנס לפני ולפנים. שאז נכנס למקום שנכנס לקדושה עליונה וגבוה מאד מאד למעלה מכל העולמות כמו שכתוב (ויקרא ט"ז) וכל אדם לא יהיה באהן מועד בבואו לכפר בקדש וכו' ואמרור "ל (ירושלמי ברכות פרק א') וכל אדם העליון וכו'. והבן היטב להיכן נכנס הכהן גדול. וכל זה כדי לכפר על כל החטאים כדי לתקן ~ אותם שנפלו לעמקי הקליפות כנ"ל. והצדיק האמת הוא גדול יורת אפילו מןה כהן גדול שנכנס לפני ולפנים כמו שאמרו רז"ל (סוטה ד') יקרה היא מפנינים מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים. כי יש עבירות שגם הכהן גדול אינו יכול לכפר עליהם ביום הכפורים כמו שאמרו רז"ל (יומא פרק ו') שיש עבירות שיום הכפורים תולה ומתיה מכפרת אבל התלמיד חכם האמת יכול ליכנוס עוד לפנים יותר ויותר, ולהמשיך כפרה ותיקון גם להם וכנ"ל. וזה (משלי ט"ז) חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה. היינו שיש עוונות שגורמים חמת מלך ח"ו עד שאין מועיל להם אפילו הכפרה של הכהן גדול ביום הכפורים כי אם מלאכי מות. שאין נגמר כפרתו עד המיתה. בחינת יום הכפורים תולה ומיתה מכפרת. אבל ואיש חכם יכפרנה. כי החכם האמת שהוא בחינת הצדיקים אמתים יכולים לתקן הכל אם יזכה להאמין בהם באמת כנ"ל:

EN:
Therefore one lights a candle — to draw light for the neshamah, that it may shine in the Or HaChayim (= the eternal life): "L'hishalech lifnei Elokim b'or hachayim" . And Kaddish — established in lashon Targum [Aramaic], for Kaddish is above all holiness, and it shatters all iron bars, as the Zohar says. "Brich Hu l'eila min kol birchasa v'shirasa" — therefore it is in lashon Targum, which is the aspect of Nogah, the Tree of Knowledge, the medameh. For the highest holiness (= Kaddish) has the power to purify and refine the medameh (= Targum) — transforming Nogah to holiness. This = the holiness of Tefillin written on hide.

Segment 5
HE:
נִמְצָא, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לֶאֱכֹל שׁוּם דָּבָר מִן הַחַי כִּי אִם עַל-יְדֵי הַתִּקּוּן שֶׁל בְּחִינַת הַתְּפִלָּה, בִּבְחִינַת דִּין שֶׁל הַבַּעַל כֹּחַ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שְׁחִיטָה כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן חָלָב הַיּוֹצֵא מִן הַחַי הִתִּירָה הַתּוֹרָה, כִּי עִקַּר הֶחָלָב נִמְשָׁךְ עַל-יְדֵי הַלֵּדָה, שֶׁאָז דָּם נֶעְכָּר וְנַעֲשֶֹה חָלָב, שֶׁזֶּה נַעֲשֶֹה עַל-יְדֵי בְּחִינַת הַתִּקּוּן הַנַּ"ל שֶׁל בְּחִינַת הַתְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין שֶׁל הַבַּעַל כֹּחַ, כִּי עִקַּר הַלֵּדָה נִמְשָׁךְ מִשָּׁם, כִּי כָּל הַהוֹלָדוֹת הֵם תִּקּוּן חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן כַּיָּדוּעַ, כִּי בְּכָל הוֹלָדָה נִתְבָּרֵר בֵּרוּרִים שֶׁנִּתְעָרְבוּ מֵחֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן כַּיָּדוּעַ. וְעַל-כֵּן עִקַּר הַהוֹלָדָה נִמְשֶׁכֶת עַל-יְדֵי בְּחִינַת הַתְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין שֶׁל הַבַּעַל כֹּחַ, כִּי אִתְעָרוּתָא דְּזִוּוּגָא מִסִּטְרָא דִּגְבוּרָה. (כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ), שֶׁזֶּה בְּחִינַת תְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין, כִּי הַזִּוּוּג הוּא בְּחִינַת תְּפִלָּה כַּיָּדוּעַ. וְכַמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, גַּם כֵּן עַל מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, עַל תְּפִלָּתִי שֶׁתְּהֵא סְמוּכָה לְמִטָּתִי וְכוּ', עַיֵּן שָׁם (סִימָן ט). וּמֵחֲמַת פְּגַם אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁעִקַּר הַפְּגָם הָיָה בִּפְגַם הַבְּרִית. עַל-כֵּן הַהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה הִתְעוֹרְרוּת הַזִּוּוּג מִסִּטְרָא דִּשְֹמָאלָא שֶׁהוּא סִטְרָא דִּגְבוּרָה כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן צְרִיכִין שֶׁיִּהְיֶה לָזֶה גִּבּוֹר גָּדוֹל וּבַעַל כֹּחַ שֶׁיִּזְכֶּה שֶׁיִּהְיֶה זִוּוּגוֹ בִּקְדֻשָּׁה, שֶׁלֹּא יִתְאַחֵז בּוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, הַדִּין דְּסִטְרָא אָחֳרָא שֶׁהוּא בְּחִינַת מֹחִין דְּקַטְנוּת, שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ תַּאֲוַת הַבְּהֵמִיּוּת, רַק צָרִיךְ לִהְיוֹת גִּבּוֹר, חָזָק וּבַעַל כֹּחַ, בְּחִינַת גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵֹי דְבָרוֹ. אִנּוּן דְּמִתְגַּבְּרִין עַל יִצְרֵיהוֹן, אִנּוּן דַּמְיָין לְמַלְאָכִין מַמָּשׁ. וְאָז כְּשֶׁזּוֹכֶה לִהְיוֹת גִּבּוֹר וּבַעַל כֹּחַ לְהִתְגַּבֵּר עַל תַּאֲוָתוֹ, אֲזַי אַף-עַל-פִּי שֶׁבַּהֶכְרֵחַ, אַף-עַל-פִּי-כֵן, הִתְעוֹרְרוּת הַזִּוּוּג מִסִּטְרָא דִּגְבוּרָא, עִם כָּל זֶה אֵין הַסִּטְרָא אָחֳרָא נֶאֱחֶזֶת בּוֹ כְּלָל, חַס וְשָׁלוֹם, אַדְּרַבָּא, זִוּוּג בִּקְדֻשָּׁה הוּא בִּבְחִינַת הַתְּפִלָּה, בִּבְחִינַת דִּין שֶׁל הַבַּעַל כֹּחַ הַנַּ"ל, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה, אַדְּרַבָּא, מוֹצִיאִין כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת וְכָל הַדַּעַת וְכוּ' מֵהַסִּטְרָא אָחֳרָא בִּבְחִינַת חַיִל בָּלַע וַיְקִאֶנּוּ וְכוּ' כַּנַּ"ל, וְעַל-יְדֵי-זֶה מִתְבָּרֵר וּמְתַקֵּן חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן כַּנַּ"ל:

EN:
[continued]

Segment 6
HE:
ושבועות, אות נ)
כי יפליא לנדור
(במדבר ו, ב)
לְבוּא לָאָמוּנת חַכָמִים הוא עלדידי נָדֶר. כַּי מה
שָהַרְבָּה רחוקים מאמונת חָכָמִים אמתיים הוּא רק
מִחֶמת חְכְמוּת עוּלֶם הַזֶה, שהֶם חְכְמוּת של הָבָל
שיש לְכֶל אֶחָד, וְבָל אֶחֶד הוּא חְכֶם בְּעִינִיי. וּבְאָמָת
מי שיש לו מה בְּקְדְקָדו יְכוּל לְהְבִין בְּרֶל שְכָּל
הַחְכְמוּת של הְעוּלֶם הַזֶה הַם שטותים וְהַבָלִים
ואִינֶם בְּכֶלְל חְכְמָה בְּלֶל, בִּי מאֶחַר שְעַלייְדֶם אִינו
יכול לְבוּא לְתְכְלִיתוּ הָאמתִי וְהַנִצַחִי שָהוּא הְעַקָר,
כְּמוּ שִבָּתוּב: "הנה בְדְבַר ה' מאָכו, וְחְכְמַתדמָה
לָהֶם', וּכְתִיב: "אֶל יְתְהַלֶל חְכֶם בְּחְכָמָתו וְָנו, כָּי
אם בְּזאת יְתְהַלֶל הַמִתְהַלל הַשְכַּל ודע אוּתי". כַּ
קַר הַחְבְמָה הָאִמַתָּת היא חְכְמַת הַ,צַדִיקִים
ַגְדוּלִים שְוְבוּ לַחֶשב בָּאָמֶת על תְּכְלִיתֶם הַנְצְחִי,
ִּי זֶה עַקַר הַחְָמָה בָּאָמָת, בִּבְחִינת "אִיזֶהוּ חְכֶם?
הְריּאֶה אֶת הַנולָד", שרי כָּל אֶחֶד לְהַטְבִּיל עַל
דְרְכְיו וּלְהְתְיֶשָב הִיטֶב מה יּהְיָה נולֶד מפַעָשָיו
ועַסְקִיי בּסוף הָאַחַרון, אשָר לְוֶה אִין זוכים בְּשום
חְכָמָה שְבְּפוּלֶם, בִּייאם עַליידי חְכְמַת הַצַדִיקים
אַמַתִיִים שְעְקָר חְכְמְתֶם הוא לְהְטְתְּרֶל לְפֶרש אֶת
עַצָמֶם מִזֶה הֶעוּלֶם לְגַמְרִי עד שְוְכוּ לְזֶה בְּשְלְמוּת,
ששברו כָּל הַתְּאוות בַּתְכְלִית עד קְצה הָאחַרון ולא
נשאר לָהֶם שום נַדְנוּד ריח משום תְּאוֶה של זֶה
הְפּכֶם, ורק צַדִיקים כְּאִלוּ הֶם יכולין לְתַקָן כָּל
הְעוּלֶם וּלְהַחזְיְרֶם לְמוּמֶב כָּל מי שְרוּצֶה לְהְתְדַבָּק
בָּהם; בִּי כָל אָדֶם עָריף לְהגִיע לְזֶה, לְתַכְלִית
הַפְּרישות וְהַקֶדשָה בָּאָמַת, וְזֶה עקר תִּכְלִיתוּ לֶנֶצַח,
אַבֶל לָאו כָּל אדֶם זכָה לָזֶה, וזעירין אָנון דזְכין לָזֶה
בּשָלמות בָּאָמָת, עַל"כַּן עַקַר הַתְקוּן של שאֶר כָּל
אָדֶם הוּא עַלייָדי הַהַתְקָרבוּת לְצַדִיקִים אַמִתִּיִים,
לָהֶם וּלְתַלְמִידיהֶם וְכו', ‏ כי הַצַדִיקִים. הָאָמִתִיִים
יכולים לְתְקֶן ולְרְפאת כָּל אֶדֶם שְבְּעילֶם אֶף"עָל"פָּי
שהוא חוּלָה גְדול בַּנַפש וְגוּף, כִּי כמו שְהַמבזֶה
תַּלְמִידיחְכֶם אין לו רפוּאה לְמכַּתוּ כַּמו שאמרו
רבוּתינו ז"ל, כּמו"כן לְהַפֶּךָ, מדָה מוּבֶה מרְבֶּה,
תַּלְמִידייחַכָמִים. אָמַתִיִים אִין מִכָּה בְּטלֶם בָּוף
גפש שלא יְקְבָּל רפוּאֶה עַלייָדֶם בִּבְחִינת "ּלְכָל
בִּשַרו מרְפַא" הַנְאָמָר בַּכָל הַתוּרֶה; כִּי עַקֶר הַתוּרה
מִתַאָווּת עוּלֶם הַזֶה לְגְמַרי לְנְמרִי, רק הם יוּדְעִים
לדרש את הַתוּרה וּלְפרש וּלְבָאר כָּל. הַדרכים
וְהַנְתִיבוּת שְבֶּה בְּאפֶּן שיכל כָּ אֶחֶד לְקְבֶּל
רְפוּאֶה לְכֶל מיני חֶלי הנפש וְהַגּף שְבְּעלֶם כּנ"ל.
אָבֶל מִחָמַת שְלָאו בָּל אָדֶם יודע הִיכָן הֶם הַצָדִיקִים
הָאלו וְאִיך זוכין לְהַאָמִין בָּהֶם וּלְהְתְקָרַב אלִיהֶם
ָָּמֶת. עַליבָּן הְעַצָה לְזֶה הוא נְדֶר שְיּדר אִיּזֶה גֶרֶר
וַיקיִם מִיד, בַּי נַדְרִים סְיִג לפרישות, בִּי כָל הַגְּדֶרִים
הַם בַּחִינת פרישות שרוּצה לפרש אֶת עצמו מאִיזֶה
תַּאַוָה כָּדִי לְהְתְקָרב לְהשם יִתְבֶּרף; ואַפלוּ נִדֶרִי
צְדְקָה וְהְקֶדש הם גִםיכָּן בְּחִינַת פְרישות, בִּי בְּעד
זה הממוּן הְיָה יכול לְקָנוּת לְעַצמוּ אִיזֶה דַבַר שהגוף
לצדְקָה, ועלדכן עלדידי"זֶה עולה ומקשר אֶת עַצמו
לְהִצַדִיקים | אַמתִיִים"- שְזְכוּ לְתַכָלִית | הַפְרִישוּת
בָּאָמַת וְזוכָה לָאָמוּנת חַכָמִים ולְהתְקֶרֶב אֶלִיהֶם, כָּ
מאחר שָהשַם יִתְבֶּרֶך רואה שממש עַצָמו
לְדרְכִיהֶם וּמקבַּל על עַצַמו אִיזֶה בִּחִינת פַּרִישוּת
עלדודי נדֶר שהוא בְּחִינת פַּלָא, בַּבְחִינת "כַּי יִפלַא
לנדר וְגו", עַליוְדְיזֶה זוכָה לְהַאָמִין בְּהַחְכְמִים
וצדיקים הַגִפלְאִים שְזְכוּ לפליאות חְכְמָה עליוְרו
שפרשו עַצמן מהָעוּלֶם הַזֶה לְגמרִי. (לקוטי הלכות -
הלכות שבת ו', אות ג' לפי אוצר היראה - אמונה,
אות ל"ז)
אמור להם
(במדבר ו, כג)
הַכּהַן איש חֶסְד הָיָה וכול לְגלוּת בְּחִינת הַחֶסְד חַנָּם
שְהְיָה מָקַיִּם הְעוּלֶם קדם מִתַּן תורה עַליידִי בְּחִינת
העשָרֶה מאָמָרות שְהֶם נְעְלְמִין בְּכֶל דְבֶר, שָהֶם
ְּחִינַת הַתוּרֶה שְמְלְבָּט וְנְעְלֶם בְּכֶל דְבֶר (כמובא
בלקוטי מוהר"ן ב' - סימן ע"ח), כִּי הַמאמרות הם
ְּחִינַת חֶסֶד, בּבְחִינת (תְּהלִים פט): "כִי אָמַרְתִי
עולֶם חֶסְד יַבְּנה'. וְפַליבּן הְיֶה לָהֶם בח לְהַמֶשִיך
בְּרְכָה לְיִשְרְאֶל, בִּי עקר הַבְְּכָה משָם עליידו
שְמְנְלִין הְעַשֶרָה מאִמָרות שְַבָּהֶם נַבְרָא הְעוּלֶם,
שָהֶם בְּחִינת חֶסָד חַגָּם, שָהֶם מַלַבָּשִין בְּכֶל דְבֶר.
ְזֶה בְּחִינת (בִּמִדְבַּר ו): 'כה תְבְרכוּ אֶת בְּנִי ישראל
אמור לְָהֶם', 'אִמוּר לְהֶם' דִיקָא, הִינוּ לְבְּחִינת
העֶשָרה מאמָרות הַג"ל. שְמְלְבָּשִין בְּכֶל דְבֶר,
שְמשֶם עקר הַבְּרְכָה. וְזָהו לְבְרְכֶף ה" וְכו, בִּ
הַבְּרְכָה היא רק מה' יְתְבְּרֶך לְבַד. וְעַלייָדִי
שְמְדְבְּקִין כָּל דְבֶר לְשָרש, לְבְּחִינת עֶשֶרה
מאָמָרות שְבָּהֶם נַבְרָא כָּל דְבָר שִבְּטוּלֶם, שְזֶהו
בְּחִינַת הַחִיוּת אַלקוּת שְמְלַבֶּש בְּכֶל רבֶר שְבְּוּלֶם,
עלידי זֶה נמשך בְּרְכָה מה'. (הלכות תפילה -
הלבה ג', ד')
בה תְבַרכוּ
(במדבר ו, כג)
כשְהצדִיק צָריד לְבקט מאת הַשם יִתְבֶּרך, יכול
לְהִיּת שָלא יִמלָאוּ בּקֶשְתוּ, בי זמְנִין דשֶמע וזמְנִין
דַלָא וְכו' (זוהר וירא דף קה:. אַבֶל יש צדיק שיכל
לְגֶזר ולומר: אני אוּמר שִיִהְיה כּן. וְזה בַּחִינַת (במדבר
0): כה תְבַרְכוּ וכו" אמור לָהֶם - הַינוּ שאני אומר
שִיִהְיָה ב יְבְרְכֶך ה' וישמרף וְכו", אָמַן. (לקוטי
מוהר"ן א', סימן רכ"ג)
יברכך ה' ... נבממון]
(במדבר ו, כד)
וזָהוּ לִבְרְכֶ ה" בִּמְמון, ‏ כּי עַקָר בַּרְכַּת בַהָנִים
ונשיאת כַפים הוא לְתְקֶן תּאות ממון שהוא קָשָה
מִכַּלֶם (כמובא בספר ספורי מעשיות - מעשה יב).
ְעַליבּן עַקַר הַבְּרְכָה מַתְּחְלֶת: 'בְרְכֶ ה" -- בְּמְמוּן,
וישְמְרְף' -- מן המזיקין,. דהַינו. שִיְבּה לְמַמון
ועשירות דקְדשָה שְהוּא בְּחִינת בְּרְכֶה, שיְהַיָה נשָמָר
הַמִמון וְהְעַשִירות. מִמִזִיקִי עָלְמָא שָהֶם הַקְלְפוּת
הְמַכְנִיסין תִּאָוַת מָמון בְּלֶב הָאָדֶם, רק שְיְבֶּה
לעשירות דַקְדשָה שְהוּא בַּחִינת בְּרְכָה, בַּחִינת:
ִּרכַּת ה' היא תַעַשיר ולא יוסף עַצַב עַמה, שלא
יִהְיָה בְּמְמונו שום אחִיזת הְעַצְבוּת וְהַדְאֶנָה וְהְמְרֶה
שֶחרה שֶל תְּאָוַת ממון בְּחִינת בְּעְצָבון תַאכְלְגֶה, רק
יכה לשמה בְּחְלָקו תָּמִיד, ולבְט בה יִתְבֶּרֶך שְהַכל
מאתו לֶבד, שזֶה בַּחִינַת שבירת תִאות ממון, שְזֶהו
עַקַר הֶעַשירוּת דקדשה. (ליקוטי הלכות - הלכות
תפילה ד', אות כ"ד)
ושמו את שמי וכו'
ואני אברכם
(במדבר ו, כז)
הַבְּרְכות מסורות לְכהָנים, כִּי הם בְּחִינַת. שומרי
הַבָּרִית, כָּמוּ שכְּתוּב (דַבָּרִים לג): יורוּ משפטיף
ליעקב וְכו' וּברִיתְך ינצרו. וּבני לוי לא טעו בְּעַנֶל,
שָהְיָה בְּחִינת פָּגֶם הַבָּרִית, כַּמו שאמרו רבותינו
ז"ל: לא עְבְדוּ ישראל עַבוּדֶה זֶרָה אִלָּא כּדי לְהַתִּיר
לָהֶם עריות בְּפַרְהְסְיָא. בִּי כָּ הַתָּאִוּת, וּבְפְרְט
תּאות נאוף שָהוּא הְרַע הַכוּלָל של כָּל הַתִּאוּת, הֶם
בָּאִים משבירת כָּלִי הַחֶסְד כַּיּדוּעַ,, שמִזֶה נַתְהַוֶּה
הַתְּאות שַבָּאים מאַהְבות הַנפוּלות. וְהַכהֶן הוא
בּחִינַת איש חֶסְד, שהוּא בַּחִינַת שלמות הָאַהְבוּת
הְעַלְיונות, מו שבְּתֶב רַבַּנוּ כָּל זֶה על פסוּק חְרְפָה
שִבַרֶה לְָבִּי (לקוטי מוהר"ן א' - סימן לד), עַיּן שם.
ּמחָמת שָהֶם בַּבְחִינַת תִּקוּן הַבְרִית, עַלדידי זה הֶם
ְכולין לְהַמְשִיך הַבְּרְכות, כִּי בָּלִיהֶם שָלֶם, הַפֶ
ַּלְעֶם הרשע שְרְצָה להַמשיך קְלְלֶה עַלייָדי קלקול
הַבּלִי, מחָמת שְהְיָה מִשִכָע מָאד בְּתַאוָה זו, כְּמו
שִבַּתֶב רַבַּנוּ על פסוּק: בּקֶרב עָלִי מרַעים (לקוטי
מוהר"ן א' - סימן ל"ו). וְעַל"כַּן נהֶרג בַּלְעַם עַלדידי
פִינהֶם רוקָא, כי פּיִנָהֶם הָיָה בְּחִינַת תקון הַבְּרית,
וְעליודי זה זְכָה לְכְהַנֶּה, עלדידי שְתָנָא קְנְאֶת ה'
צְבַאות עַל פַּגם הַבַּרית, עַליכַן על ידו דַיקָא נַהֶרג
בִּלְעֶם שְהְיָה הַפְּבו ממֶש.
זה פרוש: כה תְבַרְכו, וְדרשוּ רַבוּתִינוּ ז"ל (סוטה
לח) מזֶה, שצריך לְבַרך בּלֶשוּן הקדש, כִּי 'כה' הוא
ְּחִינת הַשְכִינֶה שהִיא בְּחִינת מַלְכוּת,. שְהִיא
בּחִינַת שלמות לשוּן הקדש. וְעַקָר בַּרְכַּת כַהָנים
לְתקָן הַכְּלי. שֶל יִשְרְאֶל עליוְדי בְּחִינת תְּקוּן
ַבִָּית, בְּדי שְיּהִיו. ראוּיים לְקְבַּל בְּרְכוּת. וְזֶה
שִבַּתוּב: וֶשָמוּ אֶת שמי על בָּנִי ישראל. כִּי השם
הוא הַנִפש, והוא הַכְּלִי של החיוּת, כמוּבָא בִּדְבְרִי
רַבַּנוּ (לקוטי מוהר"ן א'- סימן נ"ו). וְהַכהָנִים עלדידי
בַּרְכְתֶם הֶם משלימין הַכָּלִי של יִשְרְאֶל שָהוּא השם
והנפַש, בְּחִינַת וֶשָמוּ אֶת שָמִי וְכוּ, וְפַליָדִי זֶה:
וְאָנִי אַבְרְכֶם, בִּי מִמִילָא תְּחוּל הַבְּרְכָה עָלִיהֶם
עַלדידי. שִיהִיוּ כַּלִים ראויים לְקְבַּל ... (הלכות
נשיאת כפים א"
יברכך ה' וישמרך
(במדבר ו, כד)
מבאֶר (בלקוטי מוהר"ן ב' - סימן ד), שעַלךידי
הַעְדְקָה שְעַלייָרִי זֶה זיכין לְרצון וְכו' עַלידַי זֶה אִין
ריכי לעשות. שום עַסְק וְעוּבְרָא בְּלֶל בִּשְבִיל
רגסה כּי נתְקַיִם וְעָמְדוּ זֶרים וְרָעוּ צאנְכֶם וכו
ְאַתֶם כהָני ה' תִּקְראוּ, כהֶני ה' דַיְקָא בְּחִינַת חֶסֶד
וכו'. שלא יצטרכו לעשות שום עַסֶק בַשבִיל פּרְנֶסָה
רק כָּל הַממוּן ְְעשִירוּת וְהַפַּרְנְסָה יִהְיָה נמֶשָף לָהֶם
בּחַסְדו וְכוּ' שְזֶהוּ בחִינת כהן. וזהו יִבֶרְכֶף ה' בְּמְמוּן
בְּמִדְבָּר רַבֶּה פְּרֶשָה יא) שְבָּל הַמְמוּן יְגִיע לָהֶם
עלדידי בַּרְכַּת ה' לְבד בְּלִי שום עוּבדא וְעַסְקִי משא
וּמִתָּן וּמלְאכָה, בִּבְחִינַת (משלי י) בַּרְכַּת ה' היא
תַעַשִיר ולא יוסף עָצֶב עַמָה. שָלא יִצְמֶרך לֶשוּם
ִיעָה שֶל עָסק וּמְלָאבָה שְנְמֶשָף מִבְּחִינת בְּעְצְבון
תּאכְלְנֶה בְּזעַת אִפִּיך תאכל לָחֶָם רק בָּל הֶעַשִירוּת
ְהַפרנְסָה יִהיָה נמֶשֶף עלדידי בְּרְבָּת ה'.
והי וַיִשמַרֶף מן הַמזיקין (שֶם) שָהֶם בְּחִינַת הַחִיות
רעות המבארין שם בְּהְתוּרֶה הַנ"ל שהם מזיקי
עַלְמָא שָהֶם רוצִים לְפְנם בְּרְצוּן. וְפַליכָּן עַל יָרֶם
נמשף בִּיוּתַר וְיוּתַר יגיעות וְטרדת הַמַלְאכוּת
והְעַסְקִים בְּחִינַת בְְּצָבון תאכְלְנָה שְגְּמֶשֶך עַלורי
חָטָא אָדֶם הראשון שָפָּנֶם בָּאָמוּנת הַרַצון. וְפַל"בֶּן
זה דַרכָּם כְּסְל לָמוּ של הַחִַיּוּת רעות הנ"ל של חְכָמִי
הַטבע שצועקים מאד לְהַרְבּוּת בַּעַסְקִים וּמִלָאכות
וּלבטל חס ושלום הַתוּרֶה וְעַבוּדָה כַּי הֶם בְּהַפֶּךָ
מאָמונת. הְרְצוּן. וְעַליכַּן הַעְתֶּם הַרְעָה בְּהַפֶּ
לְהרבּוּת דיקָא בַּמַלְאכות וְעַסְקים. ומאוּמה לא ישא
בעַמְלו וְכו'. על"בָּן מבְרְכִין אוּתְנוּ הבהָנִים יְבְרְכֶל
ה' בְּמָמון שְהַמָמון וְהְעֶשירוּת יְגִיע עליידי בְּרְבַּת ה'
לְבַר בְּלִי עסַק וּמִלְאכָה כַנ"ל וַיִשְמְרך מן המזיקין
שהם החיות רעוּת חַכָמִי הטבע וכו'.
ֶהו בְּחִינת יְאֶר ה' פָּנִיו אי בְּחִינַת הָאָרת פָּנִי ה'
שנמשך בַּיום טוב בַּחִינת (דְבָרִים טז) שלש פְּעָמִים
ַּשֶנָה יִרְאֶה כָּל זְכוּרף. אֶת פָני ה' אֶלקֶיף וכו
שְפְקָרו נָמִשֶך עַלדורי צדיקי אָמָת שְעָל יָדֶם מאור
פּני ה' בי צדיקוא אנון אַנְפי שְבִינְתָא כָּמו שְבְתוּב
זר הדיש בַּמָה פְעָמִים. וזֶהוּ וַיתַגֶךָ יִתַּן ל חן
(בּמדרש רַבֶּה פּרֶשָה יא) שזה בְּחִינת שמקשָרִים
רצונות של כָּל ישראל לְבְחִינת ‏ משה רַבנו
שִנִסְתְלק בְּרְצון שברצונות (ועיין בלקוטי מוהר"ן ב'
- סימן ד). בִּי כָּל הַחַן דַקְדֶשֶה של ישְרְאֶל נִמְשָ
ממשה שְעְלִיו נאָמַר (שמות לג) כַּי מִצָאת חן בְּעִינִי.
ועַל-יְדי מִצִיאַת חֶן הַמִשִיך שלש עָשְרָה מדוּת שֶל
רחָמים כָּמו שְבְּתוּב (שִם) וְעַתָּה אם נָא מִצָאתִי חַן
בַּעִינִיך וכו' הודיעני נא אֶת דְרְכִיך וְכו'. וְאֶז הודיעו
עַל ידו שלש עשרה מדות של רחָמִים שהם בַּחִינת
תְּלִיסר תְּקוּני דיקָנָא בְּחִינַת קֶדשֶת הַזְָנִים דקֶדשָה
שָהוּא בְּחִינַת הַתְגְלוּת. הַרְצון בַַּבָּת בְּמַנְחָה
שָנְמְשך משם (כַמוּבֶן בכוָנות) וזה מְבְרְכִין אוּתָנו
הַכהָנים וַיחְנךָ.
וזה ישָא ה' פָּנִיי אַלִיך וְיָשַם לֶך שְלוּם זֶה בְּחִינָת
צְדְקָה, בְּחִינת (ַתְּהְלִים יח אנִי בְּצְרֶק אֶחָזָה פֶנִיף,
ְּחִינַת מַרְבֶּה צְדְקָה מַרְבָּה שָלוּם. כִּי עַקַר הַתְקוּן
עַלדידי רבוי צְדְקָה כּ"ל, שְעַלדיָדי זֶה זוכין לְהָאָרת
הֶרצוּן שהוא בְּחִינַת נשיאת פנים בְּחִינת זֶקן נשוא
פָנִים כַּמו שְבְּתוּב שם שעליידי זֶה מִתְבּטַל כה
הַחִיִת רעות הנ"ל שְזהו בְּחִינת שלום. כַּי כָּל זמן
שנשמע קולות הְרעִים של חַיוּת רעוּת שהַם חכמי
הַטֶבע הַג"ל יש רגֶז וְכַעַס וּמחֶלקָת הַפֶּ הַרצון
ְהַשָלום כִּי הם מזיקי עָלְמַא. אבל בְּשִישְרַאֶל עַם
קֶדוּש מִתְנִבְּרִין בְּאָמוּנת הְרְצוּן עד שְמַתְבֶּטֶל כחֶָם
אֶז ישובו הָמָה אלינוּ וְיִתְקַיִם: וְגֶר זזאב עַם כַּבַש
ונָמַר עם גָדי וכו' (יִשָעְיָה יא). בִּי יִתְבַּטְלוּ הַהְזְקוּת
וְהֶרגז וַיִתְרְבָּה השלום שהוא בַּחִינת רצון שהכל
מרצים זֶה עַם זֶה בְּאהְבָה ושלום מגדֶל אָמוּנת
הֶרצוּן שהכל מִתְנְהַג בּרצוּן הבורא יִתְבֶּרך לְבַד, ג
אֶז יִתְקַיִם: וְעָמדוּ זֶרים וְרָעוּ צאנְכֶם וכו' שְזהו
בּחִינַת רבוי השלום. שִכָּל הַזרים וּבני נכָר יכירו
ְּדְלת הבורא יִתְבֶּרך וגדלת ישְרְאֶל אשֶר בֶּחַר בָּנו
מִכָּל הְעַמִים וַיִעַסְקוּ כלָם בְּמַלַאכְתָּנו כִּי יְבִינוּ שְזֶה
ָּ תִּכְלִיתֶם. וְעל"כּן מְסַימִין בַּרְכַּת כהָנִים וְיָשַם לד
שָלום. בִּי זֶה עֶקַר הַתְּכְלִית בְּחִינַת רצון וְאַהָבָה
ושלוּם. (הלכות ברכת השחר - הלכה ה', צ"ח)
יאר ה' פניו אליך ויחונך
(במדבר ו, כה)
עקַר עבודת הָאָרֶם לְהַמֶשיך וּלְהָאִיר בְּעוּלֶם הָאָרֶת
פיי יתְבֶּרך, כָּמו שְנאָמר בּקֶשו פָנִיי תְּמִיד. וְעַקַר
ַּקֶשֶת פָּנִיי יְִבֶּרך הוא, עלדורי שְבָּד אֶחֶד מְרַבָּר
עַם חַבַרו בּירְאֶת שמים בְּכֶל פעם, וּמְבקֶש ומשְתְדַל
שִיְִבְּלוּ הָאָרה זֶה מִזֶה מִהַגְַּרוּת טובות שְבְּלְבָּם
שְהֶם בְּחִינת פִּי ה'. בִּי הַגּקְדָה טובָה שיש בְּכֶל אֶחָר
בּישראל היא בְּחִינַת צדיק, וְהִיא בְּחִינַת פני ה'
בּחִינַת צדיקייא. אַנפי שְכִינְתְא, כִּי הוא מִבְּחִינָת
הַחְלֶק אֶלקי שֶמִמַעַל שיש בְּכֶל אֶחָד מִישְראֶל,
וְעל"כַן עלדורי זה שְמִשְתְּרְלין בּזֶה, עלדידי זֶה זוכין
שְהשָם יִתְבֶּרל יְאִיר בָּהֶם פְנְיי בְּאַהְבָה. וְעַלייְדי
שְכלְלִין עלדידי זֶה הַנִקָדוּת טובות מִכַּמָה בָּני
ישְרְאל מזה כָזֶה, בְּחִינת ומקבּלין דין מן דין, עלדורי
זֶה נתְרְבָּ וְנתְגְדַל הַחֶן וְההַתְפַּאַרוּת של יִשְרְאֶל, כַּי
הַנְּקָדוּת טובות הנ"ל הַן עַקָר החַן וְהַהַתְפַּארוּת של
ישראֶל, בְּחִינת יִשְרְאֶל אשר בֶּ אֶתְפָּאר. וְכָל מה
שמרבּין לְדְבּר אֶחָד עם החַבַרוּ בִּיְרְאת שְמִיִם,
שָעַל"ידי זה הַגִּקָדוּת. טובות הנ"ל מאירין יוּתְר,
עליירי זֶה נְתְגְלֶה הַהַתְפְּאָרות וְהַחַן. של יִשְרְאֶל
בִּיוּתְר, וזה בּחִינת יאר ה' פַּנִיו אלִיף וַיִחַנֶך. (הלכות
נשיאת כפים - הלכה ה', אות ד' לפי אוצר היראה -

Segment 7
HE:
תוכחה, אות ב
קח מאתם
(במדבר ז, ה)
וְעַתָה בוא וּרְאֶה זֶה מַָאתִי בְּמְדֶרש חָזִיתְ שִיר
השירים מגדל מעלת הַרצון. וְזֶה לשוּן המדרש שיר
הַשִירים (ו, ד) יפה את ריתי בְּתרצָה. בְשְאַת ריצֶה,
בּד אֶת בְּעַיָא לית אַתְ צְרִיכָה בְּעיָא מִכְּלוּם, מילף
מִכְּוּם, מי אֶמַר לָהֶם לְרְבִיא עֶנְלַת בְּקֶר לְטֶען
הַמשכן לא מהון וּבְהון וכו', עד כָּאן לשונוּ. ושים
לְבֶּך היטב לְכָל דבור ובור מִדַבְרִי הַמדֶרש הקְדוּש
הַזֶה. בַּמָה וְכַמָה הא מפֶליג בְּמַעלת הְרצוּן דקֶדשָה
של ישראליעם קדוש שכשרוצים בָּאָמַת רצונות
דקְדשָה לְהְתְקֶרב לָה' יִתְבּרך אִינֶם צָרִיכִים. עוד
לְבקֶש משום אָרֶם וְלְלֶמד מִמָנוּ. רק הַרצון בְּעְצְמו
יודיע לו מה לַעָשות לְגְרם נחת רוח לָה' יִתְבֶּרְך.
בַּמְבאֶר בּמְדֶרֶש הנ"ל בְּשְאת רוצה כּד אֶתָ בְּעַוָא
לית את צַרִיכָה בַּעַיא מכלום מילף מכּלוּם וכו'. הִינו
כי ובין מעצמו עלךידי הְרְמַזִים שְהַצַדִיק מרמז לו
ְּכֶל עַת עַלייָדי דבְרִי תורתו הַקְדוּשָה שָאִי אֶפֶשָר
לְבאֶר הכל בַּפָּה וּבַבְּתֶב רק עליידי בַּחִינת רְמזִים
יכול לְהְאיר בְּדַעָתוּ עד שִיתְחַזק בּרצונות חַזֶקִים
מאד לָה' יִתְבֶּרך עד שלא ידע כַּלֶל מה הוא רוּצָה
מו שְבְּתוּב בְּלְקוּטי תִּנִנְא סימן ז), עד שָה' יתְבֶּרְף
יעזר לו ואר בִּלְבוּ שיבין מה לעַשות לְגְרם נחת רוח
לה' יִתְבּרְך לְהְתְקֶרב אלָיו עלדידי זֶה כָּמוּ הַנְשִיאִים
שְהְבִינו מעַצָמָם לְהְבִיא עַגָלות לְהְמְשְבֶן אַף"עְליפּי
שְלא נְצְטַוו על זֶה כָּרֶל כַּמְבאָר שְם בִּמִדֶרֶש וְִין שֶם
מה שְבְּתוּב שם על פִּסוּק קח מַאִתִּם, מאִתִם הָיוּ
הַדַבָרים וכו', עַין שם. (הלכות נטילת ידים לסעודה -
הלכה ו', אות מ"ו)
ַּכּתָף ישָאו
(במדבר ז, ט)
עַל ידי הַנְגִינָה אדָם נִכָּר אם קבל עָלִיי על תוּרה.
וסימן: בַּכְּתָף ישאו (במדבר ז, וְדרשוּ רבותִינו
זכְרּנֶם לְבְּרְכָה (ערכין יא אין ושָאוּ אִלָא לשו

Segment 8
HE:
וְכֵן הַכַּת שֶׁאָמְרוּ שֶׁזֶּה שֶׁאוֹכֵל מְעַט וְאֵינוֹ נִזּוֹן מִמַּאֲכָלִים שֶׁל שְׁאָר בְּנֵי אָדָם הוּא רָאוּי לִהְיוֹת מֶלֶךְ וּבָחֲרוּ לָהֶם לְפִי שָׁעָה עָשִׁיר לְמֶלֶךְ זֶה הָעִנְיָן יְכוֹלִין לְהָבִין קְצָת עִנְיָן הַטָּעוּת הַזֶּה מֵהֵיכָן נִמְשָׁךְ, כִּי יֵשׁ צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים שֶׁהֵם קְדוֹשִׁים בֶּאֱמֶת וְשָׁבְרוּ תַּאֲוַת אֲכִילָה בֶּאֱמֶת לְגַמְרֵי עַד שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לֶאֱכֹל כִּי אִם מְעַט דִּמְעַט וְגַם זֶה הַמְּעַט שֶׁאוֹכְלִין הוּא בִּקְדֻשָּׁה נוֹרָאָה עַד שֶׁכָּל מַאֲכָלָם וּמְזוֹנָם אֵינוֹ מַאֲכָל וּמָזוֹן שֶׁהָעוֹלָם נִזּוֹנִין מִמֶּנּוּ, כִּי מַאֲכָלָם הוּא בִּבְחִינַת מָן שֶׁהוּא בְּחִינַת ( תְּהִלִּים עח) לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל אִישׁ שֶׁהוּא מָזוֹן שֶׁהַמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת נִזּוֹנִין מִמֶּנּוּ וְהוּא בְּחִינַת מַאֲכַל הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים בִּבְחִינַת ( מְכִילְתָּא בְּשַלַּח), לֹא נִתְּנָה תּוֹרָה אֶלָּא לְאוֹכְלֵי הַמָּן וְכַמְבֹאָר בְּסֵפֶר הָא"ב ( אוֹת א אֲכִילָה סִימָן ה) מִי שֶׁלִּמּוּדוֹ בְּמֹחִין זַכִּים עַד שֶׁהוּא נִזּוֹן מִמַּאֲכָל שֶׁהַמַּלְאָכִים נִזּוֹנִין מִמֶּנּוּ וְכוּ' וְכֵן מְבֹאָר בִּדְבָרָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁיְּכוֹלִין לִזְכּוֹת עַל-יְדֵי רִבּוּי הִתְבּוֹדְדוּת וְכִסּוּפִין לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁעַל-יְדֵי זֶה עוֹשֶׂה נְפָשׁוֹת וְכוּ' וְעַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין שֶׁיִּהְיֶה כָּל מַאֲכָלוֹ בִּבְחִינַת לֶחֶם הַפָּנִים כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה אִית לָן בֵּירָא בְּדַבְּרָא ( בְּסִימָן לא). וְכֵן מְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק ( בְּסִימָן יט) שֶׁעַל-יְדֵי שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ שֶׁעַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לִשְׁמִירַת הַבְּרִית עַל -יְדֵי זֶה זוֹכִין שֶׁכָּל מַאֲכָלָיו וְתַעֲנוּגָיו אֵינוֹ כִּי אִם מֵהַהִתְנוֹצְצוּת הָאוֹתִיּוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדָּבָר שֶׁהוּא אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וְכוּ' נִמְצָא שֶׁזֶּה הַצַדִּיק שֶׁזּוֹכֶה לָזֶה אֵינוֹ אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה מַאֲכָל וּמַשְׁקֶה שֶׁל שְׁאָר בְּנֵי אָדָם כְּלָל רַק הוּא אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה אוֹתִיּוֹת קְדוֹשׁוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת נְפָשׁוֹת קְדוֹשׁוֹת שֶׁהוּא בְּחִינַת פְּנִימִיּוּת חִיּוּת הַמַּאֲכָל שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר הַחִיּוּת הַפְּנִימִי וְכוּ' וּכְבָר מְבֹאָר אֶצְלֵנוּ מַעֲשֶׂה נוֹרָאָה מֵעִנְיַן הַצַּדִּיק שֶׁזָּכָה לָזֶה שֶׁרָאָה בִּשְׁעַת אֲכִילָתוֹ שֶׁכָּל הַלֶּחֶם שֶׁהָיָה מֻנָּח לְפָנָיו הָיָה כֻּלּוֹ אוֹתִיּוֹת וְכוּ'. נִמְצָא שֶׁיֵּשׁ צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים גְּדוֹלִים כְּאִלּוּ שֶׁמַּאֲכָלָם אֵינוֹ כְּלָל מַאֲכָל שֶׁל זֶה הָעוֹלָם וּמִזֶּה נִמְשָׁךְ הַטָּעוּת שֶׁל הַכַּת הַנַּ"ל שֶׁאֶצְלָם נָפַל הָאֱמֶת כַּנַּ"ל עַד שֶׁחָבְרוּ בִּצְבוּעִים וְשַׁקְרָנִים הַמִּתְדַּמִּין עַצְמָן כְּקוֹף בִּפְנֵי אָדָם, וּמַרְגִּילִין עַצְמָן לֶאֱכֹל מְעַט מֵחֲמַת גַּדְלוּת וְגַסּוּת הָרוּחַ כְּדֵי לְהִתְכַּבֵּד וּלְהִתְיַקֵּר עַל-יְדֵי זֶה מֵחֲמַת שֶׁרוֹאִין שֶׁזֶּה הַדָּבָר חָשׁוּב עַכְשָׁיו וּבִשְׁבִיל זֶה מְקַבְּלִין אוֹתוֹ לְרַבִּי וּמַנְהִיג כְּשֶׁרוֹאִין שֶׁאוֹכֵל מְעַט בְּדַקּוּת בְּחֵן שֶׁל שֶׁקֶר אֲשֶׁר בֶּאֱמֶת עֲדַיִן לֹא הִתְחִילוּ לֵילֵךְ בְּדַרְכֵי ה' וַעֲדַיִן לֹא נָגְעוּ בְּהַקְּדֻשָּׁה וּבַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה כְּלָל וַעֲדַיִן לֹא הִתְחִילוּ לְשַׁבֵּר שׁוּם תַּאֲוָה וּמִדָּה כְּלָל וְגַם אֲפִלּוּ תַּאֲוַת אֲכִילָה עֲדַיִן לֹא הִתְחִילוּ לְשַׁבֵּר כְּלָל רַק מְמַעֲטִים בַּאֲכִילָה בִּשְׁבִיל כָּבוֹד. וְכָל זֶה וְיוֹתֵר מִזֶּה מְרֻמָּז בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּהַמַּעֲשֶׂה הַנַּ"ל בְּהַכַּת שֶׁטָּעוּ בּוֹ וּבָחֲרוּ לָהֶם שֶׁרָאוּי לְקַבֵּל מֶלֶךְ מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֶׁפַע מְזוֹנוֹת הַרְבֵּה וְאֵינוֹ נִזּוֹן מִמְּזוֹנוֹת שֶׁל שְׁאָר בְּנֵי אָדָם, רַק מִמְּזוֹנוֹת דַּקִּים וְכוּ' וְהָבֵן:

EN:
This is the aspect of the blessing "HaNosein laSechvi vinah l'havchin bein yom u'vein lailah" — "Who gives the rooster understanding to distinguish between day and night." Night = the side of death rules (from Adam's sin, the blemish of humility). The light of day = waking from sleep = Techiyas HaMeisim = humility resurrected. But one needs great discernment — not to confuse day for night, not to reverse the truth. One must guard against false humility (not becoming lazy) and equally against one who lords over Yisrael claiming his intention is for Heaven while actually trapped in ge'us. One must distinguish between light and darkness, between death and life — to know how to conduct oneself in truth. As our Rebbe said: one must pray much to Hashem about this.

Segment 10
HE:
אות ז וכן הכת שאמרו שמליצה ודיבור הוא התכלית דהיינו שידע כמה לשונות ויהיה מליץ נאה וכו'. זה הטעות מבואר גם כן קצת. כי ידוע את כל המעשה הרע הנעשה תחת השמש עכשיו על ידי המליצים הפושעים.כמו שאמר רבינו ז"ל בדרך צחות כששבח את המליצה מאד. ואמר אחר כך אבל יש מליצים שהם פושעי ישראל כמו שכתוב (ישעיה מ"ג) ומליציך פשעו בי. כי כל המחקרים והפלוסופים והאפיקורסים רובם ככולם הם מליצים גדולים. ובחרו בדרכי המליצה מאד ללמוד לשונות רבות ולדבר צחות. ולהיות בעל לשון ומליץ נאה. כידוע ומפורסם כל זה. ובאמת בשרשו שבקדשוה המליצה טובה מאד. וכאשר שבח רבינו ז"ל בעצמו את המליצה מאד. ואמר שהמליצה יש לה כח גדול מעורר את האדם. וגם למעלה יכולין לפעול לעורר רחמים וישועה גדולה על ידי המליצה. כי אמר שגם המלמד זכות למעלה נקרא על שם זה מליץ על שם המליצה דייקא. כי זה הזכות בעצמו שהוא מלמד על איזה אדם אם היה אומרו כך בלי דרכי המליצה לא היה פועל כלום לעורר רחמים עליו. כי הלא גם בלעדו יודעין מזה הזכות אך עיקר כחו של המלמד זכות לפעול ישועה ורחמים הוא עלידי המליצה על ידי שאומר ~ אותו הזכות וכיוצא שמלמד בדרך מליצה. דהיינו שמציע הדבר יפה בטענות נ~ אות ונכונות ובדיבורים יפים ובמליצה נאה. על ידי זה יש לו כח לעורר למעלה רחמים וישועה. וכן למטה רואים בחוש כח המליצה. כי אם היו אומרים לאדם סתם שפלוני מת לא יתעורר כל כך לבכות הרבה. אבל אם יעוררו עליו בדרך המליצה להציע הדבר ולהרחיבו. כמה נאה היה אדם זה וכמה נאים מעשיו וכו' וכיוצא בזה כדרך המליצים אז יש כח על ידי המליצה לעורר ולשבר לב הבאדם מאד. כל זה נשמענו מפי רבינו ז"ל. ואחר כך סיים אבל יש מליץ שהוא פושעי ישראל בחינת ומליציך פשעו בי כנ"ל. והנה ענין זה של מעלת המליצה הוא נצרך מאד לכל אדם החפץ חיים אמתים ונצחיים. הרוצה לגשת אל הקדש לילך בדרכי ה' לשוב אליו יתברך. אשר העצה הכללית שהוא יסוד כל העצות. הוא ההתבודדות והשיחה בינו לבין קונו כמבואר אצלינו כמה פעמים. דהיינו שירגיל עצמו בכל יום לילך למקום מיוחד להתבודד שם ולפרש שיחתו לפניו יתברך כאאשר ידבר איש אל רעהו. ולהרבות בטענות והפצרות ובקשות ופיוסים בלשון שמדברים בו. (דהיינו במדינתינו בלשון אשכנז שאנו מדברים בו). שיעזרהו השם יתברך ויזכהו לשוב ממעשיו הרעים ולהתקרב אליו יתברך וכו'. ולענין זה הוא דבר גדול ענין המליצה. דהינו שירגיל עצמו להרחיב שיחתו ולהרבות בטעות ולבקש למצוא לעצמו בכל פעם דברי תחנונים ופיוסים חדשים וטענות נ~ אות ודברי התעוררות של רחמים הרבה. כדרך המפצירים. כדרך הבאים לפני מלכים ושופטים להתחנן על נפשם כשיודעים בעצמם שהם חייבים והם באים לפייסם. שאז מגודל מרירות נפשם יוצא מלבם ממילא דברי תחנונים ופיוסים הרבה עד שלפעמים מעוררים לב המלך או השופט עד שמתחיל לבכות עמהם גם כן מגודל הרחמנות וכיצא בדיבורים אלה הרבה. כי לענין שיחה בינו לבין קונו. שהוא עיקר התכלית האמת שצריכין לזכות על ידי זה לחיים נצחיים לעולמי עד ולנצח נצחים. ולהנצל מבאר שחת ומטיט היון וכו' וכו'. לענין זה צריכין כל מיני דיבורים שבעולם תחנות ובקשות וריצויים ופיוסים והפצרות ורחמנות וחנינה וטענות וכיוצא בזה הרבה. וכל עניני דיבורים אלה וכאלה הם כולם כלולים בבחינת מליצה. כי כל זה נמשך בשרשו מבחינת מליצה העליונה שמשם יסוד דוד המלך עליו השלום ספר תהלים ברוח קדשו שזהכה על ידי רוח קדשו למליצה דקדושה באמת. עד שזכה שספרו הקדוש בפר תהלים כלול מכל לשונות המליצה הקדושה, ועל כן באמת יש לו כח גדול לעורר לב האדם ולעורר רחמים העליונים כשאומרים ~ אותו בכוונת הלב ולקרב את האדם להשם יתברך. והנה מחמת שבקדושה המליצה יקרה מאד. מזה נמשך שאצל הכת הנ"ל נפלה המליצה עד שהפכו דברי אלקים חיים. ובחרו במליצה לרעתם לבלות כל ימהים על דרכי מליצה. כדי להמשיך לב ישראל ח"ו לדרכי המחקרים והפלוסופים אשר כל באיה לא ישובון ולא ישיגו אורחות חיים אשר על ידי זה עוקרין את עצמן ואת בניהם ותלמידיהם ההולכים בעקבותם משני עולמות כידוע ומפורסם דרכיהם הרעים למה שבאים על ידי מליציהם הפושעים אעד שמחללים שבת בפרהסיא. ומדברים סרה על ה' ועל תורתו הקדושה על תנאים ואמוראים. ומתלוצצים מאגדת רז"ל שבגמרא ומדרשים. והולכים בדרכי העובדי כוכבים ובמנהגיהם ומכריחים את עצמם ומרגילים את עצמם בכל עת ללכת בדרכיהם ובמנהגיהם דייקא הן בעניני הדירות וכלים ובמלבושיהם ובכל תנועותיהם כמפורסם. אשר התורה הקדושה הזהירנו על זה (ויקרא י"ח) ובחוקותיהם לא תלכו. שאסור להתדמות להם בשום דבר כמבואר בשולחן ערוך (יורה דעה סימן קע"ח). ולבלות ימים על מליצה כזו שאינה מקרבת להשם יתברך ולעבודתו. אדרבא מרחקות ועוקרת את האדם מלגמרי רחמנא ליצלן בוודאי אין שגעון יותר מזה. והוא ממש ענין הכת הנ"ל. שבחרו באיש צרפתי משוגע למלך בשביל שהיה מליץ נפלא והיה יודע כמה לשונות והיה מדבר תמיד אפילו לעצמו. ואף על פי שהם רוצים לכסות השקר והאפוקורסות שלהם באמת. דהיינו שבתחלה מטעים את בני ישראל ואומרים שרוצים ללמדם מקרא היטב בכל דקדוק הלשון. אבל באמת כל כוונתם להרע וזה עיקר האפיקורסות שלהם שכופרים בתורה שבעל פה לגמרי כמו הקראים ממש. וכשכופרים בתורה שבעל פה אזי ממילא הם כופרים בתורה שבכתב. כי אין יודעים שום דבר מתורה שבכתב בלי דברי רז"ל בגמרא ומדרשים שהוא תורה שבעל פה. ותיפח רוחם ונשמתם שמכריחים עצמם תמיד לפרש המקרא על פי דרך הפשוט דייקא בלי שום דרשה מדרשות רז"ל ופנימיות כוונתם הרעה ניכר לעין כל למי שבקי בהם קצת ובדרכיהם הרעים. שכל כוונתם לפרש המקרא על פי דרכי המליצה לבד כאלו אין בה שום פנימיות ח"ו. והם משבחים את משה רבינו עליוה שלום מאד ואומרים עליו שהיה מליץ ובעל לשון גדול מאד. וקצת נביאים אין נרא להם דברי מליצתם. אוי להם אוי לנפשם ואם ידלגו על ההרים ואם יקפצו על הגבעות לא יוכלו לפרש את התורה הקדושה שתהיה מתיישבת על פי דרכי המליצה. כי יש הרבה מקר~ אות בתורה בלי שיעור שאין סובלים פירוש על פי פשוט כלל. ובפרט שהם סותרים הדין כפי המקובל בידינו מפי משה רבינו עליו השלום בעצמו. כגון (דברים ט"ז) ששת ימים תאכל מצות וכו'. וכן (שם) ובשלת ואכלת בפסח שבאמת אינו נאכל אלא צלי. וכן (שם כ"ה) ארבעים יכנו וכו'. וכיוצא בזה הרבה. ובפרט כל הסיפורי מעשיו שבתורה שכל אותו~ אות ובכל נקודה ונקודה של כל התורה הקדושה יש רזין עילאין רזין גניזין רזין ורזין דרזין לעילא ולעילה עד אין סוף ואין תכלית. וכבר מבואר בזוהר הקדוש שמקלל הרבה את הכופרים שאומרים שאין בהתורה כי אם הפשוטו. ועל כן באמת אין צריכין ללמוד מקרא כי אם עם פירוש רש"י לבד. שרש"י הקדוש מכריח עצמו מאד לפרש המקרא על פי פשוטו. אבל בכל המקומות שאי אפשר לפרשו על פי פשוטו מחמת שקבלת רז"ל הוא מפרשו על פי דברי רבותינו ז"ל. וגם בהמקומות שמפרש המקרא על פי פשוט מביא על פי רוב דברי ז"ל במדרשים וגמרא. לידע ולהודיע שיש עוד כמה דרשות בזה המקרא. והפורש עצמו מפירוש רש"י ללמוד ביאור שלהם הרע וכיוצא באלו הפירושים הוא פורש מן החיים. ועוקר את עצמו מחי החיים ומתורתו הקדושה. ואי אפשר להאריך בזה כאן. כי יקצרו המון יעריעות לספר בגודל מרירות הצרה הזאת שנתהוה עכשיו בדורותינו שנתפשטה הנגע הזאת גם במדינתינו. ועיקר מעלת המליצה הוא בשביל התכלית האמתי לזכות להתקרב על ידה להשם יתברך. ומי שזוכה לליצה כזאת ומבלה ימיו להמליץ דבריו לפני השם יבתרך בתפלה ותחנונים וכו'. או להמליץ דבריו לישראל לעוררם לעבודתו יתברך באמת. בודאי אשרי לו אשרי חלקו. ומי שאינו זוכה לזה בשלימות אינו מעכב לעבודתו. כי אן הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו. ואינו חפץ מהאדם שיעה זמה שאין ביכלתו. ויכול להתקרב להשם יבתרך על ידי שיחתו איך שהוא ואיך שדבר יהיה נחשב בעיני השם יבתרך למליצה יפה ונאה. כי אצל השם יתברך העיקר הוא האמת שיהא כוונת לבו באמת. ומי שמכווין לבו באמת. אזי אף על פי שאינו מליץ ולא למד דרכי המליצה מעולם. אף על פי כן ממילא נפתח פיו ולבו. ויוכל לדבר דיבורים נאים וטענות נכונות להשם יתברך וכו'. שהם נמשכין מבחינת מליצה דקדושה. ועל כל פנים לא יקלקל בדבריו. אבל אלו הנ"ל המרגילים בניהם ללמוד מקרא על פי דרכי המליצה שלהם, שבאים על ידי זה לכפירות גדולות ורשעות מפורסם כנ"ל. על זה נאמר ומליציך פשעו בי כנ"ל. ועל זה נאמר (ערכין ט"ו) ומה יתרון לבעל הלשון. וכמו שכתוב (עמוס ה') הסר מעלי המון שיריך וכו'. וכתיב (יחזקאל ל"ה) העתרתם עלי דבריכם. וכתיב (תהלים ע"ה) אל תרימו למרום קרנכם תדברו בצואר עתק. וכתיב (שם ל"א) תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק בגאוה ובוז. וכמו שאמרו רז"ל תאלמנה יתפרכון יתרחשון ישתתקון הדוברות על צדיקו של עולם וכו'. הכלל שעל ידי שיש מליצה דקדושה שהיא דבר יקר מאד על ידי זה נתעו על ידי תאוותם הרעות עד שאמרו שעיקר התכלית הוא דברן ובעל מליצה. ובחרו להם איש צרפתי משוגע שהיה יודע כמה לשונות, למלך. ובוודאי הוליך ~ אותם בדרך הישר. אוי להם:

EN:
Therefore Korach, who blemished through ge'us — for his entire rebellion against Moshe and Aharon was only through his great arrogance, envying Aharon's greatness and Elitzafan's appointment — Moshe said to him: "Boker v'yoda Hashem es asher lo" — "Morning, and Hashem will make known who is His" . Rashi: HaKadosh Baruch Hu set boundaries in His world — can you turn evening into morning? Meaning: Korach sought to reverse evening for morning. In truth his rebellion was pure ge'us, but he claimed his intention was for Heaven — he reversed the truth. He said: "Ki chol ha'eidah kulam kedoshim... u'madua sisnasu al k'hal Hashem" — as if he was zealous for Yisrael's honor, claiming that Moshe and Aharon themselves sought power.

Moshe responded that Korach was trying to reverse evening for morning. As Rashi explains: just as Hashem separated light from darkness, so He set Aharon apart — for Aharon's holiness was drawn from true humility ("V'ra'acha v'samach b'libo") = the separation of light from darkness, death from life. True humility = life = the light of day = waking from sleep.

Segment 11
HE:
קדושים) לא תאכלו על הדם הלכות תפלה הלכה ג' אותו':

EN:
For certainly, when one merits through the pidyon to ascend from sh'mad to ratzon and to draw the illumination of the Ratzon in the world — through which teshuvah is accomplished, gairim are made, etc. — then of course everything is automatically rectified even in the physical. As stated regarding "V'shaklaih l'saltai v'anchaih b'chavsa d'rakia" — when things are rectified in the spiritual . And similarly in many places: as in the Torah "Pasach Rabbi Shimon" — that through awakening people from sleep, etc., yir'ah is drawn, through which tremendous wealth is drawn; and in this Torah "V'es ha'orvim" — through the ratzon one merits "V'amdu zarim v'ra'u tzon'chem..." Only one must sweeten, as above.

Segment 12
HE:
אמור) שבת ויום טוב לאו זמן תפילין הלכות תפילין הלכה ב' אותו'. הלכה ו' אותד':

EN:
For "Hakol bidai shamayim chutz miyir'as shamayim" — "Everything is in the hands of heaven except the fear of heaven" — and nevertheless Hashem helps each day, for "Ilmalai HaKadosh Baruch Hu ozro..." — "Were it not that HaKadosh Baruch Hu helps him..." . The essential help from above is the strengthening of the ratzon. When a person receives the illumination of the Ratzon properly, constantly directing and preparing his heart to bind his ratzon to Hashem's ratzon — the aspect of : "Batail r'tzoncha mipnai r'tzono" — "Nullify your will before His will" — never abandoning the good ratzon however things may be — through this certainly everything will be rectified. As he spoke about this at great length in many holy discourses and hints without limit.

Segment 13
HE:
שבת) הלכות ציצית הלכה ג' אותי"ח, הלכה ה' ט"ו. הלכות ברכת השחר הלכה ג' אותמם:

EN:
Therefore one must inevitably wait until the ratzon accomplishes its effect. Every person should direct his ratzon to bind himself to the aspect of Moshe, and especially to give abundant tzedakah — every single person, even one whose sustenance is limited, as our Sages said — or to be zealous with the jealousy of Hashem Tz'vakos, which is also considered tzedakah. The essential thing is to direct that one's tzedakah reach the aspect of Moshe who is engaged in the pidyon — so that the illumination of the upper Ratzon be drawn in the world until gairim are made from it — and to direct one's ratzon so that the Ratzon reach him too. And certainly it will reach him greatly — since he is the one who brings the tzedakah and pidyon, for HaKadosh Baruch Hu does not withhold the reward of any creature. Then everything will automatically be rectified. Even the fact that one must wait a little is a great good — for afterward the salvation will be complete.

Segment 14
HE:
פסח) הלכות נטילת ידיםפ שחרית הלכה ב', הלכה ה', הלכות תפילין הלכה ו' אותל"א. ספירת העומר והנפתו הלכות ציצית הלכה ג' אותי"א וכו' הלכות תפילין הלכה ו' אותל"ג, ל"ח:

EN:
This is : "Im shamo'a tishma... kol hamachalah... lo asim alecha, ki Ani Hashem rof'echa" — "If you diligently hearken... all the sickness... I will not place upon you, for I am Hashem your Healer." For there are doctors who heal an illness temporarily — for an hour or a year — but then the sickness returns. But Hashem is a faithful Healer — through the illumination of the Ratzon, through which one draws close to Hashem. When one is healed this way, the sickness does not return — the aspect of "all the sickness... I will not place upon you, for I am Hashem your Healer."

Segment 15
HE:
שבועות) הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ב', הלכות ברכת השחר הלכה ג'. ובענין קדיש אותי"א הלכות קריאת שמע הלכה ה'. חמץ תאפנה הלכות ברכת השחר הלכה ה', ט"ז:

EN:
This is : "Bitzdakah tikonaini, rachaki mai'oshek..." — "In tzedakah you shall be established; distance yourself from oppression..." Adjacent to this are verses about gairim: "Hain gur yagur... mi gar it'ach alayich yipol" — "Behold, converts will gather... whoever sojourns with you shall fall to your side." "Bitzdakah tikonaini" — this is the language of permanence and endurance forever, as in : "S'fas emes tikon la'ad" — "Lips of truth are established forever." "Rachaki mai'oshek" — distancing from the desire for money, the aspect of sh'mad. "Ki lo sir'i" — "For you shall not fear" — the fallen fears will be nullified, and one will merit holy fear through the ratzon drawn through tzedakah. "Hain gur yagur efes mai'osi" — the gairim who converted not for the sake of heaven but for greatness and honor — "efes mai'osi" — "not from Me" — they will not endure. "Mi gar it'ach" — but whoever converted during your poverty and disgrace and nevertheless did not abandon the ratzon — "alayich yipol" — "shall fall to your side" — they will endure forever.

Segment 16
HE:
ראש השנה ומצות שופר) הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ג' הלכות תפילין הלכה ה':

EN:
Therefore "Bitzdakah tikonaini" is adjacent to "V'chol banayich limudai Hashem, v'rav shalom banayich" — "All your children shall be students of Hashem, and great shall be the peace of your children" — for all of this is merited through tzedakah. See Yeshayahu Chapter 54, where all these verses appear — "B'shetzef ketzef histarti fanai rega mimaich, u'v'chesed olam richamtich..." — "In a brief moment of anger I hid My face from you, and with eternal lovingkindness I have had mercy on you..." — leading to "Bitzdakah tikonaini..." and there too appears the verse "V'samti kadchod shimsho'sayich" — hinting at the wondrous tikkun drawn through the pidyon that sweetens all the twenty-four courts, as brought in the name of the writings of the Arizal. Understand well to connect the matter.

Segment 17
HE:
יום טוב בכלל) הלכות ציצית הלכה ה' אותט"ו, הלכות ברכת השחר הלכה ג', בענין קדיש:

EN:
[Note in the original: "From §49 until here it is not well-organized, and some things are repeated, for it was not written in order — only chapter headings."]

Segment 18
HE:
בהר) כי לי בני ישראל עבדים הלכות ברכת השחר הלכה ד' מ"ד:

EN:
This is the aspect of the dispute of Korach. For Korach denied the Ratzon — as our Sages said : Korach was a heretic. He and his assembly were originally great tzaddikim — for he was one of the bearers of the Aron [the Holy Ark], and his assembly were "k'ru'ai ha'aidah" — "those summoned to the assembly," etc. But they were in the aspect of the elders who lack completeness. And not only did they not suffice with this, but the evil inclination overpowered them and incited them to dispute Moshe — who was always included in the upper Ratzon. So it is in every generation: there are elders and prominent people who dispute the tzaddik who is greater than them, which is an astonishing novelty. All of this is from the above aspect — because they are in the aspect of the blemished elders who, although they are upright and righteous, because they did not add kedushah each day, the metzach of the nachash draws from the fall of their days, until the metzach of the nachash itself provokes them and causes them to fall further (for such is the way of the adversary — he is the inciter, etc.) — until he incites them to dispute the tzaddik who renews himself constantly and adds light and kedushah each day — the aspect of the elder of kedushah, the aspect of "zakain — zeh kanah chochmah" — "an elder — one who has acquired wisdom."

Segment 19
HE:
במדבר) דגלים הלכות קריאת שמע הלכה ה' אותו':

EN:
This is the aspect of the sin of the Meraglim [spies], etc. Therefore adjacent to it is Parshas Challah — the aspect of tzedakah. Challah is tzedakah upon tzedakah, for it is given last — after terumah and ma'aser — in order to strengthen the ratzon and nullify the doubts. Therefore challah is a word meaning tefillah [prayer] — for the essential tefillah is through ratzon, the aspect of : "Va'ani sefilasi l'cha Hashem ais ratzon" — "And my prayer is to You, Hashem, at a time of will"; and : "B'ais ratzon anisicha" — "In a time of will I answered you."

Segment 20
HE:
נשא) ברכת כהנים הלכות ברכת השחר הלכה ד' אותכ"ה, הלכות תפלה הלכה ג', הלכות נשיאת כפים הנכללת בהלכות ברכת השחר הלכה ה':

EN:
Therefore Korach erred and relied upon the twenty-four Levite watches that he saw from afar would descend from him. But he erred greatly, as our Sages said . For the twenty-four Levite watches correspond to the twenty-four courts (and all the aspects of twenty-four above) that require a great sweetening through the pidyon — drawn only through the aspect of Moshe, who is included in the upper Ratzon. Therefore all twenty-four Levite watches — all their sweetening and tikkun — is through the twenty-four priestly watches. For it is known that Levi is the aspect of dinim and Kohain is the aspect of chesed. Even all the twenty-four priestly watches must receive the essential sweetening from the aspect of Moshe — the aspect of the Ratzon. For only Moshe drew into the world the kedushah [holiness] of the kehunah [the priesthood] and the l'viyah [the Levite service]. "Y'karah hi mip'ninim" — "She is more precious than pearls" — mip'ninim = more than the Kohain Gadol who enters lifnai v'lifnim [into the Holy of Holies]. The true tzaddik, the aspect of Moshe, is more precious even than the Kohain Gadol — for all their kedushah and all their sweetenings derive from him.

Segment 21
HE:
בהעלותך) בהעלותך את הנרות וכו' בהלכות קריאת שמע הלכה ו' מחובר להלכות ברכת השחר הלכה ה' אותמ"ד. מעשה המנורה וכו' מקשה הוא שם מ"ה. והאיש משה עניו מאד הלכות תפילין הלכה ה' ~ אותל"ו. בחלום אדבר בו הלכות ציצית הלכה ה' אותי"א, הלכות קריאת שמע הלכה ה', ח':

EN:
Korach blemished all of this — disputing Moshe and relying on the twenty-four Levite watches themselves. Through this, the intensity of the dinim provoked him — for when the dinim grasped from the side of Levi are not sweetened, the Sitra Achra [the "Other Side" — the forces of impurity] draws from there, chas v'shalom, grasping from the chain of the twenty-four courts. This is "Vayikach Korach" — "Korach took" — "V'ispalag Korach" — "Korach separated" — he wanted to separate the twenty-four courts (the twenty-four Levite watches) from Moshe (the upper Ratzon) and from Aharon the Kohain. Therefore: "Vayikach Korach ben Yitzhar ben K'has ben Levi" — and "ben Yaakov" is not mentioned, for Yaakov pleaded regarding this . For Korach blemished very greatly, casting a blemish on the Ratzon until he blemished the kedushah of his own forebears, who were great tzaddikim and drew the illumination of the Ratzon from generation to generation. He blemished them all — wanting to overturn all their good and true da'as. The blemish reached as far as Levi. But the adversary wanted to provoke further — blemishing even the kedushah of Yaakov, who comprised all twelve tribes and all seventy souls, and all three tzaddikim included most in the Ratzon (Yosef, Moshe, Dovid — who all came from him). For the metzach of the nachash that grasped Korach wanted to cast a blemish even on the root of the Ratzon. But Yaakov pleaded for mercy — that his name not be mentioned in their dispute — so that they would have no power to blemish there, chas v'shalom.

Segment 22
HE:
שלח לך) פרשת ציצית בהלכות ציצית. ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם הלכות תפילין הלה ה' אותל"ד.הסמיכות של כל הסדר שלח לך הלכות ציצית הלכה ה' בסוף:

EN:
Therefore he joined Shimon and Levi together and prayed : "B'sodam al tavo nafshi" — "Into their council let my soul not enter" — regarding the deed of Zimri, who was from the tribe of Shimon; "U'v'kahalam al taichad k'vodi" — "In their assembly let my honor not be united" — for Shimon too was provoked by the intensity of the dinim of the twenty-four courts. Therefore twenty-four thousand died through the deed of Zimri — twenty-four specifically, as above. Therefore he said : "Achalkaim b'Yaakov va'afitzaim b'Yisrael" — "I will divide them in Yaakov and scatter them in Yisrael" — that the b'nai Shimon would be impoverished, receiving tzedakah, and the b'nai Levi would receive all the forms of tzedakah — terumos and ma'asros, etc. In this he hinted at the tikkun for all the above — which is through tzedakah.

Segment 23
HE:
קרח) ענין קרח וכל הפרשה הלכות תפילין הלכה ו', כ' וכו'. הלכות ציצית הלכה ז' אותז'. מצות תרומה ומעשר הלכות קריאת שמע הלכה ג' אותז'. ופדויו מבן חדש הלכות תפילין הלכה ה' אותכ':

EN:
— End of Hilchos Bircas HaShachar, Halacha 5 —

Segment 24
HE:
חוקת) ענין פרה אדומה בהלכות השכמת הבקר הלכה א' אותי"ב:

EN:
Tefillah — Chapter Headings (continued) Based on LM I:215

Segment 25
HE:
בלק) ענין מעשה בלעם וכו' הלכות תפלה הלכה ו' הנכללת בהלכות ברכת השחר הלכה ה' אותע"ב, ע"ג. הן עם לבדד ישכון מי מנה עפר יעקב שם אותפ"ז. מן ארם ינחני בלק, בענין קדיש, הנה ברך לקחתי הלכות קריאת שמע הלכה ד' אותו'. ראשית גוים עמלק וכו' הלכות תפילין הלכה ה', ל'. הלכות ברכת השחר הלכה ג' בענין קדיש:

EN:
This is the aspect of tefillah [prayer] — for the essential aspect of tefillah is the revelation of the Ratzon [Divine Will — the supreme desire/will of the Creator, the core concept of this entire Torah], the aspect of : "Va'ani sefilasi l'cha Hashem ais ratzon" — "My prayer is to You, Hashem, at a time of favor"; the aspect of : "B'ais ratzon anisicha" — "At a time of favor I answered you"; the aspect of : "Yih'yu l'ratzon imrai fi" — "May the words of my mouth find favor..."

Segment 26
HE:
פינחס) ענין פינחס שקנא קנאת ה' צב~ אות הלכות תפלה הלכה ו' שנכללת בהלכות ברכת השחר הלכה ה' אותפ"ח וכו'. פינחס זה אאליהו שעל ידו בא תחיית המתים הלכות תפילין הלכה ו', יוד. פרשת התמיד שני כבשים בכל יום הלכות ברכת השחר הלכה ג' אותכ"ז, הלכות תפלה הלכה ד', ט"ו:

EN:
This is the aspect of s'michas geulah l'sefillah — placing the blessing of Redemption adjacent to the Amidah — derived from this very verse: "Yih'yu l'ratzon imrai fi... Hashem Tzuri v'Go'ali" — "May the words of my mouth... Hashem, my Rock and my Redeemer" — immediately followed by : "Ya'ancha Hashem b'yom tzarah" — "May Hashem answer you on a day of trouble." As our Sages said: all of this is the aspect of the pidyon [redemption — the spiritual act of sweetening harsh judgments]. For the way of the true tzaddikim [righteous leaders] who know how to perform a pidyon is that they first do the pidyon through their holy kavanos [Kabbalistic meditations] — sweetening all the dinim [harsh Divine judgments] in all the twenty-four courts and drawing the illumination of the Ratzon — and afterward they pray their tefillah for whatever is needed: the ill person, and the like. This is the general order of the daily tefillah: first, through Kri'as Shma [the recitation of "Hear O Israel"] and its blessings, one ascends to the upper Ratzon and draws the illumination of the Ratzon — through which the pidyon is accomplished, the sweetening of the dinim. This is the essential purpose of the entire order of tefillah: the Korbanos [passages about the Temple offerings], Pesukei d'Zimrah [Verses of Song], Kri'as Shma and its blessings — all serve to sweeten the dinim and illuminate the Ratzon, until one reaches the blessing of Emes v'Yatziv [the blessing affirming "True and firm"], the aspect of Bircas haGeulah [the blessing of Redemption] — concluding "Ga'al Yisrael" — "He who redeemed Yisrael." This is the aspect of pidyon — redemption and geulah [redemption from exile].

Segment 27
HE:
ואתחנן) ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום הלכות תפילין הלכה ה', כ"ה. כה' אלקינו בכל קראנו אליו ולא למדותיו הלכות ברכת השחר הלכה ג', ל"ד. והודעתם לבניך ולבני בניך הלכות תפילין הלכה ז', ו'. וידעת היום והשבות אל לבבך הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ג', י"ג. הלכות תפילין הלכה ו', ט"ו. קריאת שמע וברכותיה בהלכות השכמת הבקר הלכה א', הלכות ברכת השחר הלכה ג', בענין קדיש. הלכות ברכת השחר הלכה ה' אותכ"ח, כ"ט. הלכות קריאת שמע הלכה ד' בסוף. ואהבת וכ' בכל לבבך בשני יצריך הלכות ברכת השחר הלכה ג', י"ח. אשר אנכי מצוך היום בכל יום יהיו בעיניך כחדשים הלכות תפילין הלכה ה' אותה'. כי אתם המעט וכו' שאתם ממעיטין עצמיכם הלכות תפילין הלכה ו' אותב' כ"ה: עקב) מצות ברכת המזון ואכלת ושבעת וברכת וכו' על הארץ וכו' הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ב' ט"ו, הלכות ציצית הלכה ה'. פן תאכל ושבעת וכו' ורם לבבך ושכחת וכו' וזכרת וכו' הלכות נטילת ידים הנ"ל אותט"ו, הלכות תפילין הלכה ו', י"ב. הלכות תפלה הלכה ג' אותא', ו'. ארבעים יום לחם לא אכלתי וכו' הלכות תפילין הלכה ו' אותי"ב. ושני לוחות הברית על שתי ידי הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ג' אותג'. מעלת ארץ ישראל תמיד עיני ה' אלקיך בה, הלכות תפילין הלכה ה'. למען ירבו ימיכם וכו' לתת להם, מכאן לתחיית המתים מן התורה, הלכות תפילין הלכה ו':

EN:
Therefore it is explained in the kavanos that in the blessing of Emes v'Yatziv one ascends to the Haichal HaRatzon [the Palace of the Divine Will] — for there is where the essential geulah and pidyon take place. Then, immediately, one must place the geulah adjacent to the tefillah — for immediately after the pidyon, having sweetened all the dinim and ascended to the Haichal HaRatzon, one must pray at once. Through the tefillah, the Ratzon is revealed in wondrous completeness — for all of Hashem's Ratzon in creating His world and sustaining it is for the sake of the awesome kedushah [holiness] of Yisrael's tefillos. HaKadosh Baruch Hu created the entire world and all that fills it only for the sake of Yisrael — and the essence is that Yisrael should be tzaddikim who govern the world and direct it according to their will. The essential instrument is tefillah — through which they have the power to alter the entire heavenly array and change the entire order of nature. Although the natural order itself is also directed by His will, the Ratzon is not openly visible there. But when Yisrael pray and alter nature according to their will — then all see that there is no nature at all, only His will governing everything. He entrusted everything to Yisrael and their tzaddikim, to direct the world through their tefillah.

Segment 28
HE:
ראה) בנים אתם לה' וכו', הלכות ברכת השחר הלכה ג' אותמ"ה. כי יהיה בך אביון וכו' פתח תפתח וכו' מצות צדקה, הלכות תפילין הלכה ו' אותכ"ה וכו'. בענין קדיש הלכות תפילין הלכה ו' י"ג:

EN:
As we saw through Moshe Rabbainu, who split the sea and brought down the mahn — and the tzaddikim after him: Yehoshua who stopped the sun; Eliyahu and Elisha; Daniel, Chananyah, Mishael, and Azaryah; and all the tzaddikim who followed, performing awesome wonders and altering nature through their tefillah. This is the aspect of the condition HaKadosh Baruch Hu stipulated with the sea — that it split for Yisrael. The commentators struggled to explain these aggados rationally, but in truth the matter is straightforward: Hashem created the world to be governed by His will through this natural order — yet He charged the angels who manage nature that whenever Yisrael pray and seek to alter it, they must comply with their will — turning sea to dry land, stopping the sun, preventing fire from burning and lions from attacking, etc. Since these great miracles were already performed, the Sages mentioned them — and in truth, in every generation the true tzaddikim have the power through their tefillah to alter nature as they wish, for this is the condition HaKadosh Baruch Hu made.

Segment 29
HE:
שופטים) כי יפלא ממך וכו' בין דם לדם וכו'. וקמת ועלית אל המקום וכו'. לא תסור מן הדבר וכו'. הלכות ציצית הלכה ג' י"ב. לא תלבש שעטנז צמר ופשתים וכו' גדילים תעשה לך, הלכות ציצית. ענין פרשת זכור הלכות השכמת הבקר הלכה א' י"ב. הלכות ציצית הלכה ז' אותיוד:

EN:
This is the aspect of what is stated in the kavanos: at the beginning of the tefillah one enters the Haichal Kodshei Kodashim [the Palace of the Holy of Holies]. For the Ratzon is the aspect of kodesh [holiness] — as explained regarding the verse "Mikra Kodesh" — the aspect of calling forth and revealing the Ratzon. When it is revealed that everything is governed only by His will and there is no nature whatsoever — this is the aspect of kodesh, the essential kedushah of Hashem. But when Yisrael stand to pray and nullify nature — then it is revealed all the more that everything is His will alone. This is the aspect of Kodesh Kodashim — an addition of kedushah upon kedushah — for the essential revelation of His kedushah is when all see the power of Yisrael's tefillah. They are the crown of Hashem, as our Sages said — and as it is written : "V'Atah Kadosh yoshaiv t'hilos Yisrael" — "And You are holy, enthroned upon the praises of Yisrael" — the essential kedushah being the tefillos and praises of Yisrael.

Segment 30
HE:
כי תבא) וידוי ביכורים ארמי אובד אבי הלכות תפילין הלכה ו' אותל"ז הלכות ברכת השחר הלכה ה' בענין קדיש. היום הזה נהיית לעם. בכל יום יהיו בעינך כאלו היום נכנסת עמו בברית. הלכות תפילין הלכה ה' אותה'. וראו כל עמי הארץ וכו' ויראו ממך אלו תפילין וכו' הלכות תפילין הנ"ל אותל"ו:

EN:
Therefore the essential Kedushah [the responsive prayer of "Kadosh, Kadosh, Kadosh"] is recited during the tefillah — specifically during the Chazaras HaShatz [the repetition of the Amidah by the prayer leader] in a minyan [quorum of ten] — and it is greater than the Kedushah of Yotzer [recited during the morning blessings before Shma], which even an individual may say (called Kedushah d'miyushav). For the Kedushah of Yotzer describes the order of the angels' sanctification — how they sanctify His Name in awe and fear, revealing that He governs His worlds by His will, as it is written: "Kadosh, Kadosh, Kadosh" — and the Targum: "Holy in the heights above... holy upon the earth..." — His kedushah is above and below. This is the aspect of the three times "Kadosh" — corresponding to the three regalim [the three pilgrimage festivals: Pesach, Shavuos, Sukkos], the Mikra'ai Kodesh [Holy Convocations that call forth the Ratzon].

Segment 31
HE:
וזהו בחי' קול השופר של מתן תורה כ"ש ויהי ביום השלישי וכו' ויהי קולות וברקים כו' וקול שופר חזק מאד וכו'. כי שופר הוא בחי' התעוררות השינה שזהו בחי' שופר של ר"ה כמבואר בהתורה הנ"ל כנ"ל. וע"כ מזכירין פסוקי שופר של מתן תורה בר"ה ומזכירין כל הענין של מ"ת בר"ה כמו שכתוב אתה נגלית בענן כבודך על הר סיני וכו', כי מ"ת בקול שופר ושופר של ר"ה הם בחי' אחת בחי' התעוררות השינה שהוא התחדשות המוחין והנשמה שזהו בחי' קבלת התורה כנ"ל:

EN:
And therefore the miracle came about through the fact that Esther was taken to the king Achashvairosh — this is the aspect of the above-mentioned secret, that the great Tzadik must descend into the evil tzinor of the rasha etc., which is his evil middah, as above. And the main evil tzinor that encompasses all evils is the desire for mishgal [sexual immorality], and through there is the main sustenance of the world, for it is the aspect of ruach, as it is written, "v'lo kamah od ruach b'ish" ["and no spirit remained in any man"] (Y'hoshua 2:11). And from there is the main procreation, through which the ruach of life is drawn from generation to generation, from father to son etc., for it is the aspect of "Tzadik Chai almin" ["the Righteous One Who lives forever"]. But "es zeh l'umas zeh" ["this opposite this"], for there is the main hold of the ruach of the Sitra Achara.



# Naso
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/4/2/

Naso
נשא
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/4/2

Segment 1
HE:
יְ רבנו נחכ
ְ
א
8 פירושים על
איש איש כי תשמטה אשתו
ומעלה בו מעל
(במדבר ה, יב)
האשָה בְּשָרשָה היא בְּחִינת חְכְמָה תִּתְאֶה, בְּחִינת
מַלְכוּת, וּמחָמת שְהַסְטְרַא"אֶחְרָא וְהַקְלְפוּת שָהֶם
ְּחִינַת חְכְמוּת חיצוניית, בַּחִינת הַגָּלוּת של ארבע
מַלְכַייּת, סמוכים לֶשֶם וְחוּתְרִים וּמִתְגְבָּרִים תִּמִיד
לינק משם וּלְהְתְאחז שם בִּיותַר, עלדכן אפלו בַּהְתָּר
הא מלְחְָמה גְדולָה; וּמכְּל"שְכַּן מי שפוגם באסוּר,
חס ושָלוּם,, שעל-ידִייזֶה הוא נוּתְן לָהֶם כחַ לִינק
משם בִּיותֶר, עד שנעשין מזֶה כַּפירות. גְמוּרות,
רחֶמְנָא לצֶלַן. וזה שָאָמְרוּ רבוּתִינו ז'ל: "ומְעַלָה מַעַל
מעֶלֶה מאחר שְמִתְנִבּרין . עליידִיזזָה. הַכְּפירוּת,
רחָמְנָא לַצֶלן. וְזֶה שָאָמְרוּ רבוּתִינו ז"ל: "כָּי תשָטָה
אשְתו" אִין הַמַנְאַפִים נואַפִין אִלָּא אם כַּן נכָנֶם בָּהֶם
רוח שטות, בי בְְּדַאי פָנֶם הַבּרית וְנאוּף נִמשָך רק
מְהַקְלְפות שהם בְּחִינת הַחְכְמוּת חיצוניות, שָהֶם
בָאָמַת כּסילות ושמות גְמוּר נַגָד הַחְכְמה אִמִתִית
דקֶדשה (לקוטי הלכות - הלכות גיטין ד', אות ה!
לפי אוצר היראה - ברית, אות קי"ג)
וצְבְתָה בַטְנָה וְנְפַלָה יִרְכָה וכו'
וַקְתָה גִזְרְעָה זֶרע
(במדבר ה, כז-כח)
הסוטה צֶרִיכָה לְסְבל בושה גדוּלֶה על חטא

Segment 2
HE:
הַהוּא רוּחָא דְּשָׁדֵי בְּגַוָּהּ שֶׁהוּא עִקַּר תִּקּוּנָהּ הוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הָעֲשִׁירוּת, וְזֶה בְּחִינַת הַכְּתֻבָּה שֶׁנּוֹתֵן לָהּ אָז מִיָּד וְכוּ' וְכַנַּ"ל, כִּי בְּחִינַת הַהוּא רוּחָא הַנַּ"ל הוּא בְּחִינַת בִּנְיָמִין, כַּמְבֹאָר בַּכְּתָבִים. וּבִנְיָמִין הוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הָעֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָּׁה, בִּבְחִינַת בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל, דְּהַיְנוּ עֲשִׁירוּת, כִּי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּחֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין, וְהַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הוּא בְּחִינַת תִּקּוּן עֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָּׁה וְעַל-כֵּן הָיוּ שָׁם אוֹצְרוֹת כֶּסֶף וְזָהָב הַרְבֵּה מְאֹד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "אוֹצְרוֹת בֵּית ה'". כִּי בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה עֲשִׁירוּת גָּדוֹל וּמֻפְלָג מְאֹד מְאֹד, כִּי שָׁם הַתִּקּוּן שֶׁל הַמָּמוֹן וְהָעֲשִׁירוּת שֶׁהוּא כְּלַל כָּל הַתִּקּוּנִים, כִּי בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ שָׁם הָיָה הַתִּקּוּן וְהַכַּפָּרָה עַל כָּל הַחֲטָאִים וְהַפְּגָמִים שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁכֻּלָּם כְּלוּלִים בִּפְגַם עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהוּא כְּלַל הַתּוֹרָה, הַיְנוּ בְּתַאֲוַת מָמוֹן שֶׁשָּׁם כְּלוּלִים כָּל הָעֲבוֹדוֹת זָרוֹת, וְהַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהוּא בְּחִינַת עֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָּׁה, שָׁם הָיָה הַתִּקּוּן עַל כָּל הַחֲטָאִים וְהַפְּגָמִים שֶׁכֻּלָּם כְּלוּלִים בְּתַאֲוַת מָמוֹן וְכַנַּ"ל, וְעַל-כֵּן עִקַּר הַכַּפָּרָה עַל-יְדֵי הַקָּרְבָּן שֶׁמֵּבִיא מִיגִיעַ כַּפּוֹ וּמָמוֹנוֹ. נִמְצָא, שֶׁבִּנְיָמִין הוּא בְּחִינַת תִּקּוּן עֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָּׁה. וְזֶהוּ בְּחִינַת הַהוּא רוּחָא כַּנַּ"ל, וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי-זֶה יָכוֹל הַיָּבָם לְהָקִים שֵׁם הַמֵּת עַל נַחֲלָתוֹ, 'עַל נַחֲלָתוֹ' דַּיְקָא, כִּי זֶה עִקַּר הַתִּקּוּן כַּנַּ"ל: בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן: 

@ יבום ב:

"כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו" וְכוּ' עַל-פִּי הַתּ

EN:
And this is the aspect of what is found in the holy Zohar: that through receiving the asvasa [remedy/healing] — that is, matzah — one can afterward eat chametz. For through eating matzah during the seven days of Pesach — which is the aspect of being nourished from the flow of the no'am ha'elyon, which is the aspect of matzah, as mentioned above. For the eating of matzah itself is also the aspect of tzedakah, through which one can receive the flow of the no'am ha'elyon.

Segment 3
HE:
אבל על כל פנים זה מובן בביאור שם שמרומז בענין המעשה הזאת מענין שבירת כלים ותקונן. והם עשרה בחינות כנגד עשר ספירות אשר בהם היה השבירה והפגם והביטול כמבואר בעץ חיים. שאף על פי שהשביהר לא היתה כי אם בבחינת ז' מלכים. אבל אף על פי כן גם בג' ראשונות היה בחינת פגם וביטול עיין שם. כי על ידי שבירת כלים משם נמשכין כל התאוות והמדות רעות וכל הטעיות והמבוכות של כל באי עולם הרחוקים מהשם יתברך. שכל אחד נתעה למקום שנתעה על ידי תאוותיו שהתעו ~ אותו לדעות זרות כוזביות. שזהו בחינת כל עניני השטות והטעיות של כל הכתות המבוארים שם. שכולם נתעו ונבוכו מאד מאד על ידי תאוותיהם הרעות. כי זאת הכת נתעו מדעה לדעה ומסברא לסברא עד שאמרו שעיקר התכלית הוא כבוד. והיה להם סברות גדולות והוכחות על זה שעיקר התכלית הוא כבוד. וכת אחרת נתעו ואמרו שעיקר התכלית הוא רציחה וכו' והיה לה גם כן סברות רבות על זה. וכיוצא בזה בשאר הכתו. וכל אחת היה להם סברות רבות על טעותם עד שאפשר באמת לטעות בהם.כמו שאמר רבינו ז"ל שאינו רוצה לגלות כל הסברות שיש לכל כת וכת. כי יש להם כל כך סברות שאפשר לטעות בהם באמת. וכל זה נמשך מבחינת שבירת כלים הנ"ל. שהם בחינת המדות העליונות הקדושות שלא יכלו הכלים לקבל אורם. ועל ידי זה נשברו ונפלו הכלים למטה למדור הקליפות. עד שנתהפך אצלם כל המדות טובות מהיפך אל היפך והפכו דברי אלקים חיים עד נעשה אצלם סברות להיפך מן האמת. והכל מחמת הנצוצות קדושות של המדות העליונות שנפלו בהם. שעל ידי זה נתאחזו בהם הקליפות ומקבלים מהם כח להפוך את האמת לשקר גמור מעין ~ אותו האמת. בבחינת כל שקר שאין בו אמת בתחלתו אינו מתקיים בסופו. כי כל כת וכת מהכתות הרעות הנ"ל שהיו להם סברות בדויותוכוזביות להיפך מן האמת, כל זה נמשך בשרשו מאיזה צד אמת בשרשו ובמקומו. אבל אצלם נתקלקל הזה האמת ונתעו על ידי זה לדעות זרות מאד. כל אחד מעין ~ אותה המדה שנפל אצלם על ידי בחינת השבירה:

EN:
This itself is the aspect of Bircas Kohanim — said immediately after Bircas HaTorah. For the essential tachlis is that through the ratzon one merits the aspect of (Yeshayahu 61): "V'amdu zarim v'ra'u tzon'chem... v'atem kohanai Hashem tikaraiu" — "Strangers shall stand and tend your flocks... and you shall be called priests of Hashem" — that you will not need to engage in any of the thirty-nine labors, etc. 29

Segment 4
HE:
וזה בחינת קרבונת שאומרים קודם התפלה. ואז אומרים קריאת שמע. וזה בחינת מה שצריכין לר~ אות ולהשתדל להתקרב לצדיק הגדול ביותר מאד וכל מה שהוא חולה בנפשו ופגום יורת ויותר הוא צריך צדיק גדול יותר שיוכל לתקן גם נפשו הפגומה מאד. כמבואר מזה בהתורה מישרא דסכינא (בסימן ל'). היינו על פי המבואר למעלה כי הצדיק צריך אומנות גדולה וחכמה יתירה לתקן נפשות הפגומים כי אי אפשר לומר להם תורה בפשיטות כפי מה שהם צריכים. מחמת שכליהם פוגמים מאד. וכל מה שיאמר להם יהיה נפגם ונתקלקל אצלם על ידי כליהם הפגומים על ידי פגם הברית שלהם. כי אין יכולין לתפוס דיבורי של הצדיק. כי אם כפי תיקון הברית שהוא תיקון המוחין שהם הכלים לתפוס ולקבל אור התורה והאמת של הצדיק. ומאחר שכליהם פגומים מאד אם כן מאין יבא עזרם. על כן צריך הצדיק לתחבולות רבות מאד להמשיך אור התורה והעצות הקדושות בדרך נפלא ונורא מאד. עד שיגיע לאזנם עד שיבינו פשיטות העצה באמת לאמתוט איך לצאת מאפילה לאורה.וכל זה הוא בחינת הנ"ל היינו שהצדיק בגודל קדושתו ותוקף מעלתו הרמה למעלה למעלה. במקום שאין יד שכל אנושי מגיע לשם. זה הצדיק יכול לצייר האור גם למעלה למעלה במקום שאין יד הקליפות והסטרא אחרא שולטין שם ואזי יכול להמשיך האור מתוקן ומצוייר לטובה למטה עד שלא יוכלו פגם כליהם לקלקל האור ולציירו להיפך. אדרבה זה האור המתוקן והמצוייר לטובה יתקן ויזכך כליהם. כי יזכו על ידי האור הזה לתיקון הברית שהוא בחינת תיקון הכלים של האור שהם בחינת המוחין כנ"ל והעיקר אם יזכו להאמין בו באמונה שלימה שעל ידי זה הם נכללין בו ומקבלים ממנו האור כפי מה שציירו הוא מלמעלה עד למטה למטה לטובה ולברכה. כי כבר מבואר לעיל קצת שמה שהוא בחינת קמיץ וסתים למטה, למעלה במדריגה הגבוה יורת הוא בבחינת צירי בבחינת ציור וכו' כנ"ל. ועל כן הצדיק שהוא גבוה מאד במדריגה גבוה מאד הוא יכול לצייר כל האורות שלמעלה במקומותיהם העליונים שנחשבים אצלינו לבחינת קמיץ וסתים כי מדריגתו גבוה מאד. ועל כן כל מה שהוא פגום יותר הוא צריך צדיק גדול ביותר שיעסוק בתיקון נפשו. היינו שצריך צדיק גדול ביותר שיוכל לצייר האור למעלה למעלה יותר. ולהמשיכו בבחינת ציור ותקון לטובה למטה למטה יותר, ולא יוכלו ליגע בו ידי זרים. כי האדם על ידי חטאו הוא יורד למטה, ופוגם למעלה. שמסלק האור מהעולמות השייכים לשורש נשמתו. והכל כפי הפגם כן יורד למטה למטה וכן פוגם למעלה למעלה. למשל כשח"ו פוגם בעבירה אחת, אזי כפי הפגם כן מסלק האור מאיזה עולם. כגון שיש אינו פוגם בחטאו כי אם בעולם היצירה. ואז גם ירידתו למטה אינו ירידה גדולה כל כך. וכשח"ו פוגם יותר אזי מגיע הפגם ח"וט בעולם גבוה יורת וגורם אחיזת הקליפות וסטרא אחרא גם שם. ואזי ירידתו גם כן עמוקה יותר ח"ו וכן להלן ח"ו. נמצאזה שפגם בעולם היצירה וגרם אחיזת הסטרא אחרא שם. אזי אם יהיה נמשך האור שקמיץוסתים מבריאה ליצירה כדי שיצטייר ביצירה כנהוג תייד. לא היה נשאר לו לקבל שום עצה ולשוב אל ה'. כי כשיצטרך לצייר האור ביצירה יצטייר להיפך ח"ו על ידי הסטרא אחרא והקליפות שגרם להתאחז שם. על כן בהכרח שיתקרב לצדיק גדול כזה שיש לו כח לעלות לעולם הבריאה שגבוה יותר. ולצייר שם האור לטובה ולברכה ולהמשיך זה האור בבחינת ציור לברכה עד מקומו שנפל לשם על ידי חטאו באופן שלא יגעו בו ידי זרים. שהם הקליפות והסטרא אחרא הנאחזין בו כדי שלא יוכלו להפוך דעתו מן האמת. שלא יוכלו לצייר האור להיפך ח"ו. וכן כשפוגם יותר. ופוגם בעולם גבוה יותר. הוא צריך צדיק גדול וגבוה יותר שיוכל לעלות לעולם גבוה עוד יורת ויותר לצייר שם האור לברכה ולהורידו למטה למטה יףותר למקום שנפל לשם ח"ו וכן להלן ח"ו. עד שיש שנפלו כל כך ופגמו כל כך עד שפגמו בכל העולמות שלמעלה עד למעלה למעלה עד אור העליון שהוא בחינת קמיץ וסתים ממש ששם עיקר בחינת קמיץ. כי הוא קמיץ וסתים מכל העולמות שלמעלה. וכשפגמו כל כך. גם ירידתם עמוקה מאד מאד. עד שיש שנפלו לשאול תחתיות ומתחתיו רחמנא ליצלן. ואז אי אפשר לתקנם כי אם על ידי הצדיק הגדול במעלה מאד מאד. שיכול לעלות לעמלה מעלה עד אין סוף ולירד עד אין תכלית. והוא יכול לצייר האור גם למעלה מעלה. כי הוא ממשיך האור מבחינת הקמץ העליון שאין למעלה ממנו. שהוא בחינת כתר עליון. ומשם הוא ממשיך האור ומציירו שם בחינת ברכה. כי בגודל כחוו וחכמתו יש לו כח לצייר האור גם שם. והוא ממשיך האור בגודל כחו דרך הכל העולמות. ומציירו בכל עולם ועולם לטובה ולברכה. עד שממשיך עצות טובות בחינת אור מצוייר לברכה למטה למטה. עד שמגיע הארה ותיקון אפילו לאלו הנפשות שנפלו למטה למטה מאד למקום שהם שם. כי כל מה שהצדיק עולה למעלה יורת ומצייר האור למעלה יותר. הוא יכול המשיכו למטה למטה יותר. כמובן כל זה בדברי רבינו ז"ל. ועל כן כל מה שהוא חולה בנפשו יותר ויותר הוא צריך רבי גדול שהוא צדיק גדול ביותר כנ"ל. וזה בחינת קרבנות וקטורת. כי איתא שסלוקא דקרבנין עד אין סוף. ואף על פי כן אנו אומרים קרבנות לתקן עולם העשיה שהוא עולם התחתון ביותר כידוע. היינו כנ"ל. כי קורבנות יש להם זה הכח לעלות למעלה למעלה ולתקן וצייר האור שם במקום שאין יד הקליפות יכולה להגיע לשם על ידי שום פגם שבעולם יהיה איך שיהיה. כי הקבנות עולין עד אין סוף שהוא למעלה מן הכל והם ממשיכין האור משם ומציירין האור שם למעלה למעלה. ומשברין כח הקליפות עד שמורידין האור למטה למטה. ומבטלין ומשברין כל הקליפות והסטרא אחרא הנאחזין אפילו בעולם העשיה ששם אחיזתם ביותר. גם ~ אותן מבטלין הקרבנות על ידי גודל כחם עלידי עוצם האור שהמשיכו מלמעלה מעלה בבחינת ציור לברכה כנ"ל. וזה בחינת קטרת שהוא המובחר מכל הקרבנות. כי קטרת עולה למעלה מכל הקרבנות עד שמצייר האור לטובה למעלה למעלה עד שמכניע בו ומבטל עמקי עמקי הקליפות ומוציא כל הנפשות וכל נצוצות הקדושה משם שזהו סוד י"א סמני הקטרת. היינו כנ"ל שכל מה שעולין מעלה יותר יכולין לתקן הקדושה שנפלה לעמקי הקליפות ביותר שבשביל זה צריכין להתקרב להצדיק הגדול ביותר כנ"ל. וזהו בחינת יום הכפורים שאז נכנס הכהן גדול לפני ולפנים עם קטרת לכפר על בני ישראל. היינו כנ"ל שכל מה שצריכין להמשיך כפרה ותקון להנצוצות שבעמקי הקליפות יותר צריכין לעלות למעלה יתירה יותר. ועל כן ביום הכפורים שהיה צריך הכהן גדול לכפר על כל בני ישראל על כל החטאים והעונות והפשעים שגרמו לירד לעמקי הקליפות ח"ו. על כן היא צריך לעלות למעלה למעלה יותר שזהו בחינתמה שנכנס לפני ולפנים. שאז נכנס למקום שנכנס לקדושה עליונה וגבוה מאד מאד למעלה מכל העולמות כמו שכתוב (ויקרא ט"ז) וכל אדם לא יהיה באהן מועד בבואו לכפר בקדש וכו' ואמרור "ל (ירושלמי ברכות פרק א') וכל אדם העליון וכו'. והבן היטב להיכן נכנס הכהן גדול. וכל זה כדי לכפר על כל החטאים כדי לתקן ~ אותם שנפלו לעמקי הקליפות כנ"ל. והצדיק האמת הוא גדול יורת אפילו מןה כהן גדול שנכנס לפני ולפנים כמו שאמרו רז"ל (סוטה ד') יקרה היא מפנינים מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים. כי יש עבירות שגם הכהן גדול אינו יכול לכפר עליהם ביום הכפורים כמו שאמרו רז"ל (יומא פרק ו') שיש עבירות שיום הכפורים תולה ומתיה מכפרת אבל התלמיד חכם האמת יכול ליכנוס עוד לפנים יותר ויותר, ולהמשיך כפרה ותיקון גם להם וכנ"ל. וזה (משלי ט"ז) חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה. היינו שיש עוונות שגורמים חמת מלך ח"ו עד שאין מועיל להם אפילו הכפרה של הכהן גדול ביום הכפורים כי אם מלאכי מות. שאין נגמר כפרתו עד המיתה. בחינת יום הכפורים תולה ומיתה מכפרת. אבל ואיש חכם יכפרנה. כי החכם האמת שהוא בחינת הצדיקים אמתים יכולים לתקן הכל אם יזכה להאמין בהם באמת כנ"ל:

EN:
Therefore one lights a candle — to draw light for the neshamah, that it may shine in the Or HaChayim (= the eternal life): "L'hishalech lifnei Elokim b'or hachayim" . And Kaddish — established in lashon Targum [Aramaic], for Kaddish is above all holiness, and it shatters all iron bars, as the Zohar says. "Brich Hu l'eila min kol birchasa v'shirasa" — therefore it is in lashon Targum, which is the aspect of Nogah, the Tree of Knowledge, the medameh. For the highest holiness (= Kaddish) has the power to purify and refine the medameh (= Targum) — transforming Nogah to holiness. This = the holiness of Tefillin written on hide.

Segment 5
HE:
נִמְצָא, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לֶאֱכֹל שׁוּם דָּבָר מִן הַחַי כִּי אִם עַל-יְדֵי הַתִּקּוּן שֶׁל בְּחִינַת הַתְּפִלָּה, בִּבְחִינַת דִּין שֶׁל הַבַּעַל כֹּחַ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שְׁחִיטָה כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן חָלָב הַיּוֹצֵא מִן הַחַי הִתִּירָה הַתּוֹרָה, כִּי עִקַּר הֶחָלָב נִמְשָׁךְ עַל-יְדֵי הַלֵּדָה, שֶׁאָז דָּם נֶעְכָּר וְנַעֲשֶֹה חָלָב, שֶׁזֶּה נַעֲשֶֹה עַל-יְדֵי בְּחִינַת הַתִּקּוּן הַנַּ"ל שֶׁל בְּחִינַת הַתְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין שֶׁל הַבַּעַל כֹּחַ, כִּי עִקַּר הַלֵּדָה נִמְשָׁךְ מִשָּׁם, כִּי כָּל הַהוֹלָדוֹת הֵם תִּקּוּן חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן כַּיָּדוּעַ, כִּי בְּכָל הוֹלָדָה נִתְבָּרֵר בֵּרוּרִים שֶׁנִּתְעָרְבוּ מֵחֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן כַּיָּדוּעַ. וְעַל-כֵּן עִקַּר הַהוֹלָדָה נִמְשֶׁכֶת עַל-יְדֵי בְּחִינַת הַתְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין שֶׁל הַבַּעַל כֹּחַ, כִּי אִתְעָרוּתָא דְּזִוּוּגָא מִסִּטְרָא דִּגְבוּרָה. (כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ), שֶׁזֶּה בְּחִינַת תְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין, כִּי הַזִּוּוּג הוּא בְּחִינַת תְּפִלָּה כַּיָּדוּעַ. וְכַמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, גַּם כֵּן עַל מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, עַל תְּפִלָּתִי שֶׁתְּהֵא סְמוּכָה לְמִטָּתִי וְכוּ', עַיֵּן שָׁם (סִימָן ט). וּמֵחֲמַת פְּגַם אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁעִקַּר הַפְּגָם הָיָה בִּפְגַם הַבְּרִית. עַל-כֵּן הַהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה הִתְעוֹרְרוּת הַזִּוּוּג מִסִּטְרָא דִּשְֹמָאלָא שֶׁהוּא סִטְרָא דִּגְבוּרָה כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן צְרִיכִין שֶׁיִּהְיֶה לָזֶה גִּבּוֹר גָּדוֹל וּבַעַל כֹּחַ שֶׁיִּזְכֶּה שֶׁיִּהְיֶה זִוּוּגוֹ בִּקְדֻשָּׁה, שֶׁלֹּא יִתְאַחֵז בּוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, הַדִּין דְּסִטְרָא אָחֳרָא שֶׁהוּא בְּחִינַת מֹחִין דְּקַטְנוּת, שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ תַּאֲוַת הַבְּהֵמִיּוּת, רַק צָרִיךְ לִהְיוֹת גִּבּוֹר, חָזָק וּבַעַל כֹּחַ, בְּחִינַת גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵֹי דְבָרוֹ. אִנּוּן דְּמִתְגַּבְּרִין עַל יִצְרֵיהוֹן, אִנּוּן דַּמְיָין לְמַלְאָכִין מַמָּשׁ. וְאָז כְּשֶׁזּוֹכֶה לִהְיוֹת גִּבּוֹר וּבַעַל כֹּחַ לְהִתְגַּבֵּר עַל תַּאֲוָתוֹ, אֲזַי אַף-עַל-פִּי שֶׁבַּהֶכְרֵחַ, אַף-עַל-פִּי-כֵן, הִתְעוֹרְרוּת הַזִּוּוּג מִסִּטְרָא דִּגְבוּרָא, עִם כָּל זֶה אֵין הַסִּטְרָא אָחֳרָא נֶאֱחֶזֶת בּוֹ כְּלָל, חַס וְשָׁלוֹם, אַדְּרַבָּא, זִוּוּג בִּקְדֻשָּׁה הוּא בִּבְחִינַת הַתְּפִלָּה, בִּבְחִינַת דִּין שֶׁל הַבַּעַל כֹּחַ הַנַּ"ל, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה, אַדְּרַבָּא, מוֹצִיאִין כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת וְכָל הַדַּעַת וְכוּ' מֵהַסִּטְרָא אָחֳרָא בִּבְחִינַת חַיִל בָּלַע וַיְקִאֶנּוּ וְכוּ' כַּנַּ"ל, וְעַל-יְדֵי-זֶה מִתְבָּרֵר וּמְתַקֵּן חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן כַּנַּ"ל:

EN:
[continued]

Segment 6
HE:
ושבועות, אות נ)
כי יפליא לנדור
(במדבר ו, ב)
לְבוּא לָאָמוּנת חַכָמִים הוא עלדידי נָדֶר. כַּי מה
שָהַרְבָּה רחוקים מאמונת חָכָמִים אמתיים הוּא רק
מִחֶמת חְכְמוּת עוּלֶם הַזֶה, שהֶם חְכְמוּת של הָבָל
שיש לְכֶל אֶחָד, וְבָל אֶחֶד הוּא חְכֶם בְּעִינִיי. וּבְאָמָת
מי שיש לו מה בְּקְדְקָדו יְכוּל לְהְבִין בְּרֶל שְכָּל
הַחְכְמוּת של הְעוּלֶם הַזֶה הַם שטותים וְהַבָלִים
ואִינֶם בְּכֶלְל חְכְמָה בְּלֶל, בִּי מאֶחַר שְעַלייְדֶם אִינו
יכול לְבוּא לְתְכְלִיתוּ הָאמתִי וְהַנִצַחִי שָהוּא הְעַקָר,
כְּמוּ שִבָּתוּב: "הנה בְדְבַר ה' מאָכו, וְחְכְמַתדמָה
לָהֶם', וּכְתִיב: "אֶל יְתְהַלֶל חְכֶם בְּחְכָמָתו וְָנו, כָּי
אם בְּזאת יְתְהַלֶל הַמִתְהַלל הַשְכַּל ודע אוּתי". כַּ
קַר הַחְבְמָה הָאִמַתָּת היא חְכְמַת הַ,צַדִיקִים
ַגְדוּלִים שְוְבוּ לַחֶשב בָּאָמֶת על תְּכְלִיתֶם הַנְצְחִי,
ִּי זֶה עַקַר הַחְָמָה בָּאָמָת, בִּבְחִינת "אִיזֶהוּ חְכֶם?
הְריּאֶה אֶת הַנולָד", שרי כָּל אֶחֶד לְהַטְבִּיל עַל
דְרְכְיו וּלְהְתְיֶשָב הִיטֶב מה יּהְיָה נולֶד מפַעָשָיו
ועַסְקִיי בּסוף הָאַחַרון, אשָר לְוֶה אִין זוכים בְּשום
חְכָמָה שְבְּפוּלֶם, בִּייאם עַליידי חְכְמַת הַצַדִיקים
אַמַתִיִים שְעְקָר חְכְמְתֶם הוא לְהְטְתְּרֶל לְפֶרש אֶת
עַצָמֶם מִזֶה הֶעוּלֶם לְגַמְרִי עד שְוְכוּ לְזֶה בְּשְלְמוּת,
ששברו כָּל הַתְּאוות בַּתְכְלִית עד קְצה הָאחַרון ולא
נשאר לָהֶם שום נַדְנוּד ריח משום תְּאוֶה של זֶה
הְפּכֶם, ורק צַדִיקים כְּאִלוּ הֶם יכולין לְתַקָן כָּל
הְעוּלֶם וּלְהַחזְיְרֶם לְמוּמֶב כָּל מי שְרוּצֶה לְהְתְדַבָּק
בָּהם; בִּי כָל אָדֶם עָריף לְהגִיע לְזֶה, לְתַכְלִית
הַפְּרישות וְהַקֶדשָה בָּאָמַת, וְזֶה עקר תִּכְלִיתוּ לֶנֶצַח,
אַבֶל לָאו כָּל אדֶם זכָה לָזֶה, וזעירין אָנון דזְכין לָזֶה
בּשָלמות בָּאָמָת, עַל"כַּן עַקַר הַתְקוּן של שאֶר כָּל
אָדֶם הוּא עַלייָדי הַהַתְקָרבוּת לְצַדִיקִים אַמִתִּיִים,
לָהֶם וּלְתַלְמִידיהֶם וְכו', ‏ כי הַצַדִיקִים. הָאָמִתִיִים
יכולים לְתְקֶן ולְרְפאת כָּל אֶדֶם שְבְּעילֶם אֶף"עָל"פָּי
שהוא חוּלָה גְדול בַּנַפש וְגוּף, כִּי כמו שְהַמבזֶה
תַּלְמִידיחְכֶם אין לו רפוּאה לְמכַּתוּ כַּמו שאמרו
רבוּתינו ז"ל, כּמו"כן לְהַפֶּךָ, מדָה מוּבֶה מרְבֶּה,
תַּלְמִידייחַכָמִים. אָמַתִיִים אִין מִכָּה בְּטלֶם בָּוף
גפש שלא יְקְבָּל רפוּאֶה עַלייָדֶם בִּבְחִינת "ּלְכָל
בִּשַרו מרְפַא" הַנְאָמָר בַּכָל הַתוּרֶה; כִּי עַקֶר הַתוּרה
מִתַאָווּת עוּלֶם הַזֶה לְגְמַרי לְנְמרִי, רק הם יוּדְעִים
לדרש את הַתוּרה וּלְפרש וּלְבָאר כָּל. הַדרכים
וְהַנְתִיבוּת שְבֶּה בְּאפֶּן שיכל כָּ אֶחֶד לְקְבֶּל
רְפוּאֶה לְכֶל מיני חֶלי הנפש וְהַגּף שְבְּעלֶם כּנ"ל.
אָבֶל מִחָמַת שְלָאו בָּל אָדֶם יודע הִיכָן הֶם הַצָדִיקִים
הָאלו וְאִיך זוכין לְהַאָמִין בָּהֶם וּלְהְתְקָרַב אלִיהֶם
ָָּמֶת. עַליבָּן הְעַצָה לְזֶה הוא נְדֶר שְיּדר אִיּזֶה גֶרֶר
וַיקיִם מִיד, בַּי נַדְרִים סְיִג לפרישות, בִּי כָל הַגְּדֶרִים
הַם בַּחִינת פרישות שרוּצה לפרש אֶת עצמו מאִיזֶה
תַּאַוָה כָּדִי לְהְתְקָרב לְהשם יִתְבֶּרף; ואַפלוּ נִדֶרִי
צְדְקָה וְהְקֶדש הם גִםיכָּן בְּחִינַת פְרישות, בִּי בְּעד
זה הממוּן הְיָה יכול לְקָנוּת לְעַצמוּ אִיזֶה דַבַר שהגוף
לצדְקָה, ועלדכן עלדידי"זֶה עולה ומקשר אֶת עַצמו
לְהִצַדִיקים | אַמתִיִים"- שְזְכוּ לְתַכָלִית | הַפְרִישוּת
בָּאָמַת וְזוכָה לָאָמוּנת חַכָמִים ולְהתְקֶרֶב אֶלִיהֶם, כָּ
מאחר שָהשַם יִתְבֶּרֶך רואה שממש עַצָמו
לְדרְכִיהֶם וּמקבַּל על עַצַמו אִיזֶה בִּחִינת פַּרִישוּת
עלדודי נדֶר שהוא בְּחִינת פַּלָא, בַּבְחִינת "כַּי יִפלַא
לנדר וְגו", עַליוְדְיזֶה זוכָה לְהַאָמִין בְּהַחְכְמִים
וצדיקים הַגִפלְאִים שְזְכוּ לפליאות חְכְמָה עליוְרו
שפרשו עַצמן מהָעוּלֶם הַזֶה לְגמרִי. (לקוטי הלכות -
הלכות שבת ו', אות ג' לפי אוצר היראה - אמונה,
אות ל"ז)
אמור להם
(במדבר ו, כג)
הַכּהַן איש חֶסְד הָיָה וכול לְגלוּת בְּחִינת הַחֶסְד חַנָּם
שְהְיָה מָקַיִּם הְעוּלֶם קדם מִתַּן תורה עַליידִי בְּחִינת
העשָרֶה מאָמָרות שְהֶם נְעְלְמִין בְּכֶל דְבֶר, שָהֶם
ְּחִינַת הַתוּרֶה שְמְלְבָּט וְנְעְלֶם בְּכֶל דְבֶר (כמובא
בלקוטי מוהר"ן ב' - סימן ע"ח), כִּי הַמאמרות הם
ְּחִינַת חֶסֶד, בּבְחִינת (תְּהלִים פט): "כִי אָמַרְתִי
עולֶם חֶסְד יַבְּנה'. וְפַליבּן הְיֶה לָהֶם בח לְהַמֶשִיך
בְּרְכָה לְיִשְרְאֶל, בִּי עקר הַבְְּכָה משָם עליידו
שְמְנְלִין הְעַשֶרָה מאִמָרות שְַבָּהֶם נַבְרָא הְעוּלֶם,
שָהֶם בְּחִינת חֶסָד חַגָּם, שָהֶם מַלַבָּשִין בְּכֶל דְבֶר.
ְזֶה בְּחִינת (בִּמִדְבַּר ו): 'כה תְבְרכוּ אֶת בְּנִי ישראל
אמור לְָהֶם', 'אִמוּר לְהֶם' דִיקָא, הִינוּ לְבְּחִינת
העֶשָרה מאמָרות הַג"ל. שְמְלְבָּשִין בְּכֶל דְבֶר,
שְמשֶם עקר הַבְּרְכָה. וְזָהו לְבְרְכֶף ה" וְכו, בִּ
הַבְּרְכָה היא רק מה' יְתְבְּרֶך לְבַד. וְעַלייָדִי
שְמְדְבְּקִין כָּל דְבֶר לְשָרש, לְבְּחִינת עֶשֶרה
מאָמָרות שְבָּהֶם נַבְרָא כָּל דְבָר שִבְּטוּלֶם, שְזֶהו
בְּחִינַת הַחִיוּת אַלקוּת שְמְלַבֶּש בְּכֶל רבֶר שְבְּוּלֶם,
עלידי זֶה נמשך בְּרְכָה מה'. (הלכות תפילה -
הלבה ג', ד')
בה תְבַרכוּ
(במדבר ו, כג)
כשְהצדִיק צָריד לְבקט מאת הַשם יִתְבֶּרך, יכול
לְהִיּת שָלא יִמלָאוּ בּקֶשְתוּ, בי זמְנִין דשֶמע וזמְנִין
דַלָא וְכו' (זוהר וירא דף קה:. אַבֶל יש צדיק שיכל
לְגֶזר ולומר: אני אוּמר שִיִהְיה כּן. וְזה בַּחִינַת (במדבר
0): כה תְבַרְכוּ וכו" אמור לָהֶם - הַינוּ שאני אומר
שִיִהְיָה ב יְבְרְכֶך ה' וישמרף וְכו", אָמַן. (לקוטי
מוהר"ן א', סימן רכ"ג)
יברכך ה' ... נבממון]
(במדבר ו, כד)
וזָהוּ לִבְרְכֶ ה" בִּמְמון, ‏ כּי עַקָר בַּרְכַּת בַהָנִים
ונשיאת כַפים הוא לְתְקֶן תּאות ממון שהוא קָשָה
מִכַּלֶם (כמובא בספר ספורי מעשיות - מעשה יב).
ְעַליבּן עַקַר הַבְּרְכָה מַתְּחְלֶת: 'בְרְכֶ ה" -- בְּמְמוּן,
וישְמְרְף' -- מן המזיקין,. דהַינו. שִיְבּה לְמַמון
ועשירות דקְדשָה שְהוּא בְּחִינת בְּרְכֶה, שיְהַיָה נשָמָר
הַמִמון וְהְעַשִירות. מִמִזִיקִי עָלְמָא שָהֶם הַקְלְפוּת
הְמַכְנִיסין תִּאָוַת מָמון בְּלֶב הָאָדֶם, רק שְיְבֶּה
לעשירות דַקְדשָה שְהוּא בַּחִינת בְּרְכָה, בַּחִינת:
ִּרכַּת ה' היא תַעַשיר ולא יוסף עַצַב עַמה, שלא
יִהְיָה בְּמְמונו שום אחִיזת הְעַצְבוּת וְהַדְאֶנָה וְהְמְרֶה
שֶחרה שֶל תְּאָוַת ממון בְּחִינת בְּעְצָבון תַאכְלְגֶה, רק
יכה לשמה בְּחְלָקו תָּמִיד, ולבְט בה יִתְבֶּרֶך שְהַכל
מאתו לֶבד, שזֶה בַּחִינַת שבירת תִאות ממון, שְזֶהו
עַקַר הֶעַשירוּת דקדשה. (ליקוטי הלכות - הלכות
תפילה ד', אות כ"ד)
ושמו את שמי וכו'
ואני אברכם
(במדבר ו, כז)
הַבְּרְכות מסורות לְכהָנים, כִּי הם בְּחִינַת. שומרי
הַבָּרִית, כָּמוּ שכְּתוּב (דַבָּרִים לג): יורוּ משפטיף
ליעקב וְכו' וּברִיתְך ינצרו. וּבני לוי לא טעו בְּעַנֶל,
שָהְיָה בְּחִינת פָּגֶם הַבָּרִית, כַּמו שאמרו רבותינו
ז"ל: לא עְבְדוּ ישראל עַבוּדֶה זֶרָה אִלָּא כּדי לְהַתִּיר
לָהֶם עריות בְּפַרְהְסְיָא. בִּי כָּ הַתָּאִוּת, וּבְפְרְט
תּאות נאוף שָהוּא הְרַע הַכוּלָל של כָּל הַתִּאוּת, הֶם
בָּאִים משבירת כָּלִי הַחֶסְד כַּיּדוּעַ,, שמִזֶה נַתְהַוֶּה
הַתְּאות שַבָּאים מאַהְבות הַנפוּלות. וְהַכהֶן הוא
בּחִינַת איש חֶסְד, שהוּא בַּחִינַת שלמות הָאַהְבוּת
הְעַלְיונות, מו שבְּתֶב רַבַּנוּ כָּל זֶה על פסוּק חְרְפָה
שִבַרֶה לְָבִּי (לקוטי מוהר"ן א' - סימן לד), עַיּן שם.
ּמחָמת שָהֶם בַּבְחִינַת תִּקוּן הַבְרִית, עַלדידי זה הֶם
ְכולין לְהַמְשִיך הַבְּרְכות, כִּי בָּלִיהֶם שָלֶם, הַפֶ
ַּלְעֶם הרשע שְרְצָה להַמשיך קְלְלֶה עַלייָדי קלקול
הַבּלִי, מחָמת שְהְיָה מִשִכָע מָאד בְּתַאוָה זו, כְּמו
שִבַּתֶב רַבַּנוּ על פסוּק: בּקֶרב עָלִי מרַעים (לקוטי
מוהר"ן א' - סימן ל"ו). וְעַל"כַּן נהֶרג בַּלְעַם עַלדידי
פִינהֶם רוקָא, כי פּיִנָהֶם הָיָה בְּחִינַת תקון הַבְּרית,
וְעליודי זה זְכָה לְכְהַנֶּה, עלדידי שְתָנָא קְנְאֶת ה'
צְבַאות עַל פַּגם הַבַּרית, עַליכַן על ידו דַיקָא נַהֶרג
בִּלְעֶם שְהְיָה הַפְּבו ממֶש.
זה פרוש: כה תְבַרְכו, וְדרשוּ רַבוּתִינוּ ז"ל (סוטה
לח) מזֶה, שצריך לְבַרך בּלֶשוּן הקדש, כִּי 'כה' הוא
ְּחִינת הַשְכִינֶה שהִיא בְּחִינת מַלְכוּת,. שְהִיא
בּחִינַת שלמות לשוּן הקדש. וְעַקָר בַּרְכַּת כַהָנים
לְתקָן הַכְּלי. שֶל יִשְרְאֶל עליוְדי בְּחִינת תְּקוּן
ַבִָּית, בְּדי שְיּהִיו. ראוּיים לְקְבַּל בְּרְכוּת. וְזֶה
שִבַּתוּב: וֶשָמוּ אֶת שמי על בָּנִי ישראל. כִּי השם
הוא הַנִפש, והוא הַכְּלִי של החיוּת, כמוּבָא בִּדְבְרִי
רַבַּנוּ (לקוטי מוהר"ן א'- סימן נ"ו). וְהַכהָנִים עלדידי
בַּרְכְתֶם הֶם משלימין הַכָּלִי של יִשְרְאֶל שָהוּא השם
והנפַש, בְּחִינַת וֶשָמוּ אֶת שָמִי וְכוּ, וְפַליָדִי זֶה:
וְאָנִי אַבְרְכֶם, בִּי מִמִילָא תְּחוּל הַבְּרְכָה עָלִיהֶם
עַלדידי. שִיהִיוּ כַּלִים ראויים לְקְבַּל ... (הלכות
נשיאת כפים א"
יברכך ה' וישמרך
(במדבר ו, כד)
מבאֶר (בלקוטי מוהר"ן ב' - סימן ד), שעַלךידי
הַעְדְקָה שְעַלייָרִי זֶה זיכין לְרצון וְכו' עַלידַי זֶה אִין
ריכי לעשות. שום עַסְק וְעוּבְרָא בְּלֶל בִּשְבִיל
רגסה כּי נתְקַיִם וְעָמְדוּ זֶרים וְרָעוּ צאנְכֶם וכו
ְאַתֶם כהָני ה' תִּקְראוּ, כהֶני ה' דַיְקָא בְּחִינַת חֶסֶד
וכו'. שלא יצטרכו לעשות שום עַסֶק בַשבִיל פּרְנֶסָה
רק כָּל הַממוּן ְְעשִירוּת וְהַפַּרְנְסָה יִהְיָה נמֶשָף לָהֶם
בּחַסְדו וְכוּ' שְזֶהוּ בחִינת כהן. וזהו יִבֶרְכֶף ה' בְּמְמוּן
בְּמִדְבָּר רַבֶּה פְּרֶשָה יא) שְבָּל הַמְמוּן יְגִיע לָהֶם
עלדידי בַּרְכַּת ה' לְבד בְּלִי שום עוּבדא וְעַסְקִי משא
וּמִתָּן וּמלְאכָה, בִּבְחִינַת (משלי י) בַּרְכַּת ה' היא
תַעַשִיר ולא יוסף עָצֶב עַמָה. שָלא יִצְמֶרך לֶשוּם
ִיעָה שֶל עָסק וּמְלָאבָה שְנְמֶשָף מִבְּחִינת בְּעְצְבון
תּאכְלְנֶה בְּזעַת אִפִּיך תאכל לָחֶָם רק בָּל הֶעַשִירוּת
ְהַפרנְסָה יִהיָה נמֶשֶף עלדידי בְּרְבָּת ה'.
והי וַיִשמַרֶף מן הַמזיקין (שֶם) שָהֶם בְּחִינַת הַחִיות
רעות המבארין שם בְּהְתוּרֶה הַנ"ל שהם מזיקי
עַלְמָא שָהֶם רוצִים לְפְנם בְּרְצוּן. וְפַליכָּן עַל יָרֶם
נמשף בִּיוּתַר וְיוּתַר יגיעות וְטרדת הַמַלְאכוּת
והְעַסְקִים בְּחִינַת בְְּצָבון תאכְלְנָה שְגְּמֶשֶך עַלורי
חָטָא אָדֶם הראשון שָפָּנֶם בָּאָמוּנת הַרַצון. וְפַל"בֶּן
זה דַרכָּם כְּסְל לָמוּ של הַחִַיּוּת רעות הנ"ל של חְכָמִי
הַטבע שצועקים מאד לְהַרְבּוּת בַּעַסְקִים וּמִלָאכות
וּלבטל חס ושלום הַתוּרֶה וְעַבוּדָה כַּי הֶם בְּהַפֶּךָ
מאָמונת. הְרְצוּן. וְעַליכַּן הַעְתֶּם הַרְעָה בְּהַפֶּ
לְהרבּוּת דיקָא בַּמַלְאכות וְעַסְקים. ומאוּמה לא ישא
בעַמְלו וְכו'. על"בָּן מבְרְכִין אוּתְנוּ הבהָנִים יְבְרְכֶל
ה' בְּמָמון שְהַמָמון וְהְעֶשירוּת יְגִיע עליידי בְּרְבַּת ה'
לְבַר בְּלִי עסַק וּמִלְאכָה כַנ"ל וַיִשְמְרך מן המזיקין
שהם החיות רעוּת חַכָמִי הטבע וכו'.
ֶהו בְּחִינת יְאֶר ה' פָּנִיו אי בְּחִינַת הָאָרת פָּנִי ה'
שנמשך בַּיום טוב בַּחִינת (דְבָרִים טז) שלש פְּעָמִים
ַּשֶנָה יִרְאֶה כָּל זְכוּרף. אֶת פָני ה' אֶלקֶיף וכו
שְפְקָרו נָמִשֶך עַלדורי צדיקי אָמָת שְעָל יָדֶם מאור
פּני ה' בי צדיקוא אנון אַנְפי שְבִינְתָא כָּמו שְבְתוּב
זר הדיש בַּמָה פְעָמִים. וזֶהוּ וַיתַגֶךָ יִתַּן ל חן
(בּמדרש רַבֶּה פּרֶשָה יא) שזה בְּחִינת שמקשָרִים
רצונות של כָּל ישראל לְבְחִינת ‏ משה רַבנו
שִנִסְתְלק בְּרְצון שברצונות (ועיין בלקוטי מוהר"ן ב'
- סימן ד). בִּי כָּל הַחַן דַקְדֶשֶה של ישְרְאֶל נִמְשָ
ממשה שְעְלִיו נאָמַר (שמות לג) כַּי מִצָאת חן בְּעִינִי.
ועַל-יְדי מִצִיאַת חֶן הַמִשִיך שלש עָשְרָה מדוּת שֶל
רחָמים כָּמו שְבְּתוּב (שִם) וְעַתָּה אם נָא מִצָאתִי חַן
בַּעִינִיך וכו' הודיעני נא אֶת דְרְכִיך וְכו'. וְאֶז הודיעו
עַל ידו שלש עשרה מדות של רחָמִים שהם בַּחִינת
תְּלִיסר תְּקוּני דיקָנָא בְּחִינַת קֶדשֶת הַזְָנִים דקֶדשָה
שָהוּא בְּחִינַת הַתְגְלוּת. הַרְצון בַַּבָּת בְּמַנְחָה
שָנְמְשך משם (כַמוּבֶן בכוָנות) וזה מְבְרְכִין אוּתָנו
הַכהָנים וַיחְנךָ.
וזה ישָא ה' פָּנִיי אַלִיך וְיָשַם לֶך שְלוּם זֶה בְּחִינָת
צְדְקָה, בְּחִינת (ַתְּהְלִים יח אנִי בְּצְרֶק אֶחָזָה פֶנִיף,
ְּחִינַת מַרְבֶּה צְדְקָה מַרְבָּה שָלוּם. כִּי עַקַר הַתְקוּן
עַלדידי רבוי צְדְקָה כּ"ל, שְעַלדיָדי זֶה זוכין לְהָאָרת
הֶרצוּן שהוא בְּחִינַת נשיאת פנים בְּחִינת זֶקן נשוא
פָנִים כַּמו שְבְּתוּב שם שעליידי זֶה מִתְבּטַל כה
הַחִיִת רעות הנ"ל שְזהו בְּחִינת שלום. כַּי כָּל זמן
שנשמע קולות הְרעִים של חַיוּת רעוּת שהַם חכמי
הַטֶבע הַג"ל יש רגֶז וְכַעַס וּמחֶלקָת הַפֶּ הַרצון
ְהַשָלום כִּי הם מזיקי עָלְמַא. אבל בְּשִישְרַאֶל עַם
קֶדוּש מִתְנִבְּרִין בְּאָמוּנת הְרְצוּן עד שְמַתְבֶּטֶל כחֶָם
אֶז ישובו הָמָה אלינוּ וְיִתְקַיִם: וְגֶר זזאב עַם כַּבַש
ונָמַר עם גָדי וכו' (יִשָעְיָה יא). בִּי יִתְבַּטְלוּ הַהְזְקוּת
וְהֶרגז וַיִתְרְבָּה השלום שהוא בַּחִינת רצון שהכל
מרצים זֶה עַם זֶה בְּאהְבָה ושלום מגדֶל אָמוּנת
הֶרצוּן שהכל מִתְנְהַג בּרצוּן הבורא יִתְבֶּרך לְבַד, ג
אֶז יִתְקַיִם: וְעָמדוּ זֶרים וְרָעוּ צאנְכֶם וכו' שְזהו
בּחִינַת רבוי השלום. שִכָּל הַזרים וּבני נכָר יכירו
ְּדְלת הבורא יִתְבֶּרך וגדלת ישְרְאֶל אשֶר בֶּחַר בָּנו
מִכָּל הְעַמִים וַיִעַסְקוּ כלָם בְּמַלַאכְתָּנו כִּי יְבִינוּ שְזֶה
ָּ תִּכְלִיתֶם. וְעל"כּן מְסַימִין בַּרְכַּת כהָנִים וְיָשַם לד
שָלום. בִּי זֶה עֶקַר הַתְּכְלִית בְּחִינַת רצון וְאַהָבָה
ושלוּם. (הלכות ברכת השחר - הלכה ה', צ"ח)
יאר ה' פניו אליך ויחונך
(במדבר ו, כה)
עקַר עבודת הָאָרֶם לְהַמֶשיך וּלְהָאִיר בְּעוּלֶם הָאָרֶת
פיי יתְבֶּרך, כָּמו שְנאָמר בּקֶשו פָנִיי תְּמִיד. וְעַקַר
ַּקֶשֶת פָּנִיי יְִבֶּרך הוא, עלדורי שְבָּד אֶחֶד מְרַבָּר
עַם חַבַרו בּירְאֶת שמים בְּכֶל פעם, וּמְבקֶש ומשְתְדַל
שִיְִבְּלוּ הָאָרה זֶה מִזֶה מִהַגְַּרוּת טובות שְבְּלְבָּם
שְהֶם בְּחִינת פִּי ה'. בִּי הַגּקְדָה טובָה שיש בְּכֶל אֶחָר
בּישראל היא בְּחִינַת צדיק, וְהִיא בְּחִינַת פני ה'
בּחִינַת צדיקייא. אַנפי שְכִינְתְא, כִּי הוא מִבְּחִינָת
הַחְלֶק אֶלקי שֶמִמַעַל שיש בְּכֶל אֶחָד מִישְראֶל,
וְעל"כַן עלדורי זה שְמִשְתְּרְלין בּזֶה, עלדידי זֶה זוכין
שְהשָם יִתְבֶּרל יְאִיר בָּהֶם פְנְיי בְּאַהְבָה. וְעַלייְדי
שְכלְלִין עלדידי זֶה הַנִקָדוּת טובות מִכַּמָה בָּני
ישְרְאל מזה כָזֶה, בְּחִינת ומקבּלין דין מן דין, עלדורי
זֶה נתְרְבָּ וְנתְגְדַל הַחֶן וְההַתְפַּאַרוּת של יִשְרְאֶל, כַּי
הַנְּקָדוּת טובות הנ"ל הַן עַקָר החַן וְהַהַתְפַּארוּת של
ישראֶל, בְּחִינת יִשְרְאֶל אשר בֶּ אֶתְפָּאר. וְכָל מה
שמרבּין לְדְבּר אֶחָד עם החַבַרוּ בִּיְרְאת שְמִיִם,
שָעַל"ידי זה הַגִּקָדוּת. טובות הנ"ל מאירין יוּתְר,
עליירי זֶה נְתְגְלֶה הַהַתְפְּאָרות וְהַחַן. של יִשְרְאֶל
בִּיוּתְר, וזה בּחִינת יאר ה' פַּנִיו אלִיף וַיִחַנֶך. (הלכות
נשיאת כפים - הלכה ה', אות ד' לפי אוצר היראה -

Segment 7
HE:
תוכחה, אות ב
קח מאתם
(במדבר ז, ה)
וְעַתָה בוא וּרְאֶה זֶה מַָאתִי בְּמְדֶרש חָזִיתְ שִיר
השירים מגדל מעלת הַרצון. וְזֶה לשוּן המדרש שיר
הַשִירים (ו, ד) יפה את ריתי בְּתרצָה. בְשְאַת ריצֶה,
בּד אֶת בְּעַיָא לית אַתְ צְרִיכָה בְּעיָא מִכְּלוּם, מילף
מִכְּוּם, מי אֶמַר לָהֶם לְרְבִיא עֶנְלַת בְּקֶר לְטֶען
הַמשכן לא מהון וּבְהון וכו', עד כָּאן לשונוּ. ושים
לְבֶּך היטב לְכָל דבור ובור מִדַבְרִי הַמדֶרש הקְדוּש
הַזֶה. בַּמָה וְכַמָה הא מפֶליג בְּמַעלת הְרצוּן דקֶדשָה
של ישראליעם קדוש שכשרוצים בָּאָמַת רצונות
דקְדשָה לְהְתְקֶרב לָה' יִתְבּרך אִינֶם צָרִיכִים. עוד
לְבקֶש משום אָרֶם וְלְלֶמד מִמָנוּ. רק הַרצון בְּעְצְמו
יודיע לו מה לַעָשות לְגְרם נחת רוח לָה' יִתְבֶּרְך.
בַּמְבאֶר בּמְדֶרֶש הנ"ל בְּשְאת רוצה כּד אֶתָ בְּעַוָא
לית את צַרִיכָה בַּעַיא מכלום מילף מכּלוּם וכו'. הִינו
כי ובין מעצמו עלךידי הְרְמַזִים שְהַצַדִיק מרמז לו
ְּכֶל עַת עַלייָדי דבְרִי תורתו הַקְדוּשָה שָאִי אֶפֶשָר
לְבאֶר הכל בַּפָּה וּבַבְּתֶב רק עליידי בַּחִינת רְמזִים
יכול לְהְאיר בְּדַעָתוּ עד שִיתְחַזק בּרצונות חַזֶקִים
מאד לָה' יִתְבֶּרך עד שלא ידע כַּלֶל מה הוא רוּצָה
מו שְבְּתוּב בְּלְקוּטי תִּנִנְא סימן ז), עד שָה' יתְבֶּרְף
יעזר לו ואר בִּלְבוּ שיבין מה לעַשות לְגְרם נחת רוח
לה' יִתְבּרְך לְהְתְקֶרב אלָיו עלדידי זֶה כָּמוּ הַנְשִיאִים
שְהְבִינו מעַצָמָם לְהְבִיא עַגָלות לְהְמְשְבֶן אַף"עְליפּי
שְלא נְצְטַוו על זֶה כָּרֶל כַּמְבאָר שְם בִּמִדֶרֶש וְִין שֶם
מה שְבְּתוּב שם על פִּסוּק קח מַאִתִּם, מאִתִם הָיוּ
הַדַבָרים וכו', עַין שם. (הלכות נטילת ידים לסעודה -
הלכה ו', אות מ"ו)
ַּכּתָף ישָאו
(במדבר ז, ט)
עַל ידי הַנְגִינָה אדָם נִכָּר אם קבל עָלִיי על תוּרה.
וסימן: בַּכְּתָף ישאו (במדבר ז, וְדרשוּ רבותִינו
זכְרּנֶם לְבְּרְכָה (ערכין יא אין ושָאוּ אִלָא לשו

Segment 8
HE:
וְכֵן הַכַּת שֶׁאָמְרוּ שֶׁזֶּה שֶׁאוֹכֵל מְעַט וְאֵינוֹ נִזּוֹן מִמַּאֲכָלִים שֶׁל שְׁאָר בְּנֵי אָדָם הוּא רָאוּי לִהְיוֹת מֶלֶךְ וּבָחֲרוּ לָהֶם לְפִי שָׁעָה עָשִׁיר לְמֶלֶךְ זֶה הָעִנְיָן יְכוֹלִין לְהָבִין קְצָת עִנְיָן הַטָּעוּת הַזֶּה מֵהֵיכָן נִמְשָׁךְ, כִּי יֵשׁ צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים שֶׁהֵם קְדוֹשִׁים בֶּאֱמֶת וְשָׁבְרוּ תַּאֲוַת אֲכִילָה בֶּאֱמֶת לְגַמְרֵי עַד שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לֶאֱכֹל כִּי אִם מְעַט דִּמְעַט וְגַם זֶה הַמְּעַט שֶׁאוֹכְלִין הוּא בִּקְדֻשָּׁה נוֹרָאָה עַד שֶׁכָּל מַאֲכָלָם וּמְזוֹנָם אֵינוֹ מַאֲכָל וּמָזוֹן שֶׁהָעוֹלָם נִזּוֹנִין מִמֶּנּוּ, כִּי מַאֲכָלָם הוּא בִּבְחִינַת מָן שֶׁהוּא בְּחִינַת ( תְּהִלִּים עח) לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל אִישׁ שֶׁהוּא מָזוֹן שֶׁהַמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת נִזּוֹנִין מִמֶּנּוּ וְהוּא בְּחִינַת מַאֲכַל הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים בִּבְחִינַת ( מְכִילְתָּא בְּשַלַּח), לֹא נִתְּנָה תּוֹרָה אֶלָּא לְאוֹכְלֵי הַמָּן וְכַמְבֹאָר בְּסֵפֶר הָא"ב ( אוֹת א אֲכִילָה סִימָן ה) מִי שֶׁלִּמּוּדוֹ בְּמֹחִין זַכִּים עַד שֶׁהוּא נִזּוֹן מִמַּאֲכָל שֶׁהַמַּלְאָכִים נִזּוֹנִין מִמֶּנּוּ וְכוּ' וְכֵן מְבֹאָר בִּדְבָרָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁיְּכוֹלִין לִזְכּוֹת עַל-יְדֵי רִבּוּי הִתְבּוֹדְדוּת וְכִסּוּפִין לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁעַל-יְדֵי זֶה עוֹשֶׂה נְפָשׁוֹת וְכוּ' וְעַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין שֶׁיִּהְיֶה כָּל מַאֲכָלוֹ בִּבְחִינַת לֶחֶם הַפָּנִים כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה אִית לָן בֵּירָא בְּדַבְּרָא ( בְּסִימָן לא). וְכֵן מְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק ( בְּסִימָן יט) שֶׁעַל-יְדֵי שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ שֶׁעַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לִשְׁמִירַת הַבְּרִית עַל -יְדֵי זֶה זוֹכִין שֶׁכָּל מַאֲכָלָיו וְתַעֲנוּגָיו אֵינוֹ כִּי אִם מֵהַהִתְנוֹצְצוּת הָאוֹתִיּוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדָּבָר שֶׁהוּא אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וְכוּ' נִמְצָא שֶׁזֶּה הַצַדִּיק שֶׁזּוֹכֶה לָזֶה אֵינוֹ אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה מַאֲכָל וּמַשְׁקֶה שֶׁל שְׁאָר בְּנֵי אָדָם כְּלָל רַק הוּא אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה אוֹתִיּוֹת קְדוֹשׁוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת נְפָשׁוֹת קְדוֹשׁוֹת שֶׁהוּא בְּחִינַת פְּנִימִיּוּת חִיּוּת הַמַּאֲכָל שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר הַחִיּוּת הַפְּנִימִי וְכוּ' וּכְבָר מְבֹאָר אֶצְלֵנוּ מַעֲשֶׂה נוֹרָאָה מֵעִנְיַן הַצַּדִּיק שֶׁזָּכָה לָזֶה שֶׁרָאָה בִּשְׁעַת אֲכִילָתוֹ שֶׁכָּל הַלֶּחֶם שֶׁהָיָה מֻנָּח לְפָנָיו הָיָה כֻּלּוֹ אוֹתִיּוֹת וְכוּ'. נִמְצָא שֶׁיֵּשׁ צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים גְּדוֹלִים כְּאִלּוּ שֶׁמַּאֲכָלָם אֵינוֹ כְּלָל מַאֲכָל שֶׁל זֶה הָעוֹלָם וּמִזֶּה נִמְשָׁךְ הַטָּעוּת שֶׁל הַכַּת הַנַּ"ל שֶׁאֶצְלָם נָפַל הָאֱמֶת כַּנַּ"ל עַד שֶׁחָבְרוּ בִּצְבוּעִים וְשַׁקְרָנִים הַמִּתְדַּמִּין עַצְמָן כְּקוֹף בִּפְנֵי אָדָם, וּמַרְגִּילִין עַצְמָן לֶאֱכֹל מְעַט מֵחֲמַת גַּדְלוּת וְגַסּוּת הָרוּחַ כְּדֵי לְהִתְכַּבֵּד וּלְהִתְיַקֵּר עַל-יְדֵי זֶה מֵחֲמַת שֶׁרוֹאִין שֶׁזֶּה הַדָּבָר חָשׁוּב עַכְשָׁיו וּבִשְׁבִיל זֶה מְקַבְּלִין אוֹתוֹ לְרַבִּי וּמַנְהִיג כְּשֶׁרוֹאִין שֶׁאוֹכֵל מְעַט בְּדַקּוּת בְּחֵן שֶׁל שֶׁקֶר אֲשֶׁר בֶּאֱמֶת עֲדַיִן לֹא הִתְחִילוּ לֵילֵךְ בְּדַרְכֵי ה' וַעֲדַיִן לֹא נָגְעוּ בְּהַקְּדֻשָּׁה וּבַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה כְּלָל וַעֲדַיִן לֹא הִתְחִילוּ לְשַׁבֵּר שׁוּם תַּאֲוָה וּמִדָּה כְּלָל וְגַם אֲפִלּוּ תַּאֲוַת אֲכִילָה עֲדַיִן לֹא הִתְחִילוּ לְשַׁבֵּר כְּלָל רַק מְמַעֲטִים בַּאֲכִילָה בִּשְׁבִיל כָּבוֹד. וְכָל זֶה וְיוֹתֵר מִזֶּה מְרֻמָּז בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּהַמַּעֲשֶׂה הַנַּ"ל בְּהַכַּת שֶׁטָּעוּ בּוֹ וּבָחֲרוּ לָהֶם שֶׁרָאוּי לְקַבֵּל מֶלֶךְ מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֶׁפַע מְזוֹנוֹת הַרְבֵּה וְאֵינוֹ נִזּוֹן מִמְּזוֹנוֹת שֶׁל שְׁאָר בְּנֵי אָדָם, רַק מִמְּזוֹנוֹת דַּקִּים וְכוּ' וְהָבֵן:

EN:
This is the aspect of the blessing "HaNosein laSechvi vinah l'havchin bein yom u'vein lailah" — "Who gives the rooster understanding to distinguish between day and night." Night = the side of death rules (from Adam's sin, the blemish of humility). The light of day = waking from sleep = Techiyas HaMeisim = humility resurrected. But one needs great discernment — not to confuse day for night, not to reverse the truth. One must guard against false humility (not becoming lazy) and equally against one who lords over Yisrael claiming his intention is for Heaven while actually trapped in ge'us. One must distinguish between light and darkness, between death and life — to know how to conduct oneself in truth. As our Rebbe said: one must pray much to Hashem about this.

Segment 10
HE:
אות ז וכן הכת שאמרו שמליצה ודיבור הוא התכלית דהיינו שידע כמה לשונות ויהיה מליץ נאה וכו'. זה הטעות מבואר גם כן קצת. כי ידוע את כל המעשה הרע הנעשה תחת השמש עכשיו על ידי המליצים הפושעים.כמו שאמר רבינו ז"ל בדרך צחות כששבח את המליצה מאד. ואמר אחר כך אבל יש מליצים שהם פושעי ישראל כמו שכתוב (ישעיה מ"ג) ומליציך פשעו בי. כי כל המחקרים והפלוסופים והאפיקורסים רובם ככולם הם מליצים גדולים. ובחרו בדרכי המליצה מאד ללמוד לשונות רבות ולדבר צחות. ולהיות בעל לשון ומליץ נאה. כידוע ומפורסם כל זה. ובאמת בשרשו שבקדשוה המליצה טובה מאד. וכאשר שבח רבינו ז"ל בעצמו את המליצה מאד. ואמר שהמליצה יש לה כח גדול מעורר את האדם. וגם למעלה יכולין לפעול לעורר רחמים וישועה גדולה על ידי המליצה. כי אמר שגם המלמד זכות למעלה נקרא על שם זה מליץ על שם המליצה דייקא. כי זה הזכות בעצמו שהוא מלמד על איזה אדם אם היה אומרו כך בלי דרכי המליצה לא היה פועל כלום לעורר רחמים עליו. כי הלא גם בלעדו יודעין מזה הזכות אך עיקר כחו של המלמד זכות לפעול ישועה ורחמים הוא עלידי המליצה על ידי שאומר ~ אותו הזכות וכיוצא שמלמד בדרך מליצה. דהיינו שמציע הדבר יפה בטענות נ~ אות ונכונות ובדיבורים יפים ובמליצה נאה. על ידי זה יש לו כח לעורר למעלה רחמים וישועה. וכן למטה רואים בחוש כח המליצה. כי אם היו אומרים לאדם סתם שפלוני מת לא יתעורר כל כך לבכות הרבה. אבל אם יעוררו עליו בדרך המליצה להציע הדבר ולהרחיבו. כמה נאה היה אדם זה וכמה נאים מעשיו וכו' וכיוצא בזה כדרך המליצים אז יש כח על ידי המליצה לעורר ולשבר לב הבאדם מאד. כל זה נשמענו מפי רבינו ז"ל. ואחר כך סיים אבל יש מליץ שהוא פושעי ישראל בחינת ומליציך פשעו בי כנ"ל. והנה ענין זה של מעלת המליצה הוא נצרך מאד לכל אדם החפץ חיים אמתים ונצחיים. הרוצה לגשת אל הקדש לילך בדרכי ה' לשוב אליו יתברך. אשר העצה הכללית שהוא יסוד כל העצות. הוא ההתבודדות והשיחה בינו לבין קונו כמבואר אצלינו כמה פעמים. דהיינו שירגיל עצמו בכל יום לילך למקום מיוחד להתבודד שם ולפרש שיחתו לפניו יתברך כאאשר ידבר איש אל רעהו. ולהרבות בטענות והפצרות ובקשות ופיוסים בלשון שמדברים בו. (דהיינו במדינתינו בלשון אשכנז שאנו מדברים בו). שיעזרהו השם יתברך ויזכהו לשוב ממעשיו הרעים ולהתקרב אליו יתברך וכו'. ולענין זה הוא דבר גדול ענין המליצה. דהינו שירגיל עצמו להרחיב שיחתו ולהרבות בטעות ולבקש למצוא לעצמו בכל פעם דברי תחנונים ופיוסים חדשים וטענות נ~ אות ודברי התעוררות של רחמים הרבה. כדרך המפצירים. כדרך הבאים לפני מלכים ושופטים להתחנן על נפשם כשיודעים בעצמם שהם חייבים והם באים לפייסם. שאז מגודל מרירות נפשם יוצא מלבם ממילא דברי תחנונים ופיוסים הרבה עד שלפעמים מעוררים לב המלך או השופט עד שמתחיל לבכות עמהם גם כן מגודל הרחמנות וכיצא בדיבורים אלה הרבה. כי לענין שיחה בינו לבין קונו. שהוא עיקר התכלית האמת שצריכין לזכות על ידי זה לחיים נצחיים לעולמי עד ולנצח נצחים. ולהנצל מבאר שחת ומטיט היון וכו' וכו'. לענין זה צריכין כל מיני דיבורים שבעולם תחנות ובקשות וריצויים ופיוסים והפצרות ורחמנות וחנינה וטענות וכיוצא בזה הרבה. וכל עניני דיבורים אלה וכאלה הם כולם כלולים בבחינת מליצה. כי כל זה נמשך בשרשו מבחינת מליצה העליונה שמשם יסוד דוד המלך עליו השלום ספר תהלים ברוח קדשו שזהכה על ידי רוח קדשו למליצה דקדושה באמת. עד שזכה שספרו הקדוש בפר תהלים כלול מכל לשונות המליצה הקדושה, ועל כן באמת יש לו כח גדול לעורר לב האדם ולעורר רחמים העליונים כשאומרים ~ אותו בכוונת הלב ולקרב את האדם להשם יתברך. והנה מחמת שבקדושה המליצה יקרה מאד. מזה נמשך שאצל הכת הנ"ל נפלה המליצה עד שהפכו דברי אלקים חיים. ובחרו במליצה לרעתם לבלות כל ימהים על דרכי מליצה. כדי להמשיך לב ישראל ח"ו לדרכי המחקרים והפלוסופים אשר כל באיה לא ישובון ולא ישיגו אורחות חיים אשר על ידי זה עוקרין את עצמן ואת בניהם ותלמידיהם ההולכים בעקבותם משני עולמות כידוע ומפורסם דרכיהם הרעים למה שבאים על ידי מליציהם הפושעים אעד שמחללים שבת בפרהסיא. ומדברים סרה על ה' ועל תורתו הקדושה על תנאים ואמוראים. ומתלוצצים מאגדת רז"ל שבגמרא ומדרשים. והולכים בדרכי העובדי כוכבים ובמנהגיהם ומכריחים את עצמם ומרגילים את עצמם בכל עת ללכת בדרכיהם ובמנהגיהם דייקא הן בעניני הדירות וכלים ובמלבושיהם ובכל תנועותיהם כמפורסם. אשר התורה הקדושה הזהירנו על זה (ויקרא י"ח) ובחוקותיהם לא תלכו. שאסור להתדמות להם בשום דבר כמבואר בשולחן ערוך (יורה דעה סימן קע"ח). ולבלות ימים על מליצה כזו שאינה מקרבת להשם יתברך ולעבודתו. אדרבא מרחקות ועוקרת את האדם מלגמרי רחמנא ליצלן בוודאי אין שגעון יותר מזה. והוא ממש ענין הכת הנ"ל. שבחרו באיש צרפתי משוגע למלך בשביל שהיה מליץ נפלא והיה יודע כמה לשונות והיה מדבר תמיד אפילו לעצמו. ואף על פי שהם רוצים לכסות השקר והאפוקורסות שלהם באמת. דהיינו שבתחלה מטעים את בני ישראל ואומרים שרוצים ללמדם מקרא היטב בכל דקדוק הלשון. אבל באמת כל כוונתם להרע וזה עיקר האפיקורסות שלהם שכופרים בתורה שבעל פה לגמרי כמו הקראים ממש. וכשכופרים בתורה שבעל פה אזי ממילא הם כופרים בתורה שבכתב. כי אין יודעים שום דבר מתורה שבכתב בלי דברי רז"ל בגמרא ומדרשים שהוא תורה שבעל פה. ותיפח רוחם ונשמתם שמכריחים עצמם תמיד לפרש המקרא על פי דרך הפשוט דייקא בלי שום דרשה מדרשות רז"ל ופנימיות כוונתם הרעה ניכר לעין כל למי שבקי בהם קצת ובדרכיהם הרעים. שכל כוונתם לפרש המקרא על פי דרכי המליצה לבד כאלו אין בה שום פנימיות ח"ו. והם משבחים את משה רבינו עליוה שלום מאד ואומרים עליו שהיה מליץ ובעל לשון גדול מאד. וקצת נביאים אין נרא להם דברי מליצתם. אוי להם אוי לנפשם ואם ידלגו על ההרים ואם יקפצו על הגבעות לא יוכלו לפרש את התורה הקדושה שתהיה מתיישבת על פי דרכי המליצה. כי יש הרבה מקר~ אות בתורה בלי שיעור שאין סובלים פירוש על פי פשוט כלל. ובפרט שהם סותרים הדין כפי המקובל בידינו מפי משה רבינו עליו השלום בעצמו. כגון (דברים ט"ז) ששת ימים תאכל מצות וכו'. וכן (שם) ובשלת ואכלת בפסח שבאמת אינו נאכל אלא צלי. וכן (שם כ"ה) ארבעים יכנו וכו'. וכיוצא בזה הרבה. ובפרט כל הסיפורי מעשיו שבתורה שכל אותו~ אות ובכל נקודה ונקודה של כל התורה הקדושה יש רזין עילאין רזין גניזין רזין ורזין דרזין לעילא ולעילה עד אין סוף ואין תכלית. וכבר מבואר בזוהר הקדוש שמקלל הרבה את הכופרים שאומרים שאין בהתורה כי אם הפשוטו. ועל כן באמת אין צריכין ללמוד מקרא כי אם עם פירוש רש"י לבד. שרש"י הקדוש מכריח עצמו מאד לפרש המקרא על פי פשוטו. אבל בכל המקומות שאי אפשר לפרשו על פי פשוטו מחמת שקבלת רז"ל הוא מפרשו על פי דברי רבותינו ז"ל. וגם בהמקומות שמפרש המקרא על פי פשוט מביא על פי רוב דברי ז"ל במדרשים וגמרא. לידע ולהודיע שיש עוד כמה דרשות בזה המקרא. והפורש עצמו מפירוש רש"י ללמוד ביאור שלהם הרע וכיוצא באלו הפירושים הוא פורש מן החיים. ועוקר את עצמו מחי החיים ומתורתו הקדושה. ואי אפשר להאריך בזה כאן. כי יקצרו המון יעריעות לספר בגודל מרירות הצרה הזאת שנתהוה עכשיו בדורותינו שנתפשטה הנגע הזאת גם במדינתינו. ועיקר מעלת המליצה הוא בשביל התכלית האמתי לזכות להתקרב על ידה להשם יתברך. ומי שזוכה לליצה כזאת ומבלה ימיו להמליץ דבריו לפני השם יבתרך בתפלה ותחנונים וכו'. או להמליץ דבריו לישראל לעוררם לעבודתו יתברך באמת. בודאי אשרי לו אשרי חלקו. ומי שאינו זוכה לזה בשלימות אינו מעכב לעבודתו. כי אן הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו. ואינו חפץ מהאדם שיעה זמה שאין ביכלתו. ויכול להתקרב להשם יבתרך על ידי שיחתו איך שהוא ואיך שדבר יהיה נחשב בעיני השם יבתרך למליצה יפה ונאה. כי אצל השם יתברך העיקר הוא האמת שיהא כוונת לבו באמת. ומי שמכווין לבו באמת. אזי אף על פי שאינו מליץ ולא למד דרכי המליצה מעולם. אף על פי כן ממילא נפתח פיו ולבו. ויוכל לדבר דיבורים נאים וטענות נכונות להשם יתברך וכו'. שהם נמשכין מבחינת מליצה דקדושה. ועל כל פנים לא יקלקל בדבריו. אבל אלו הנ"ל המרגילים בניהם ללמוד מקרא על פי דרכי המליצה שלהם, שבאים על ידי זה לכפירות גדולות ורשעות מפורסם כנ"ל. על זה נאמר ומליציך פשעו בי כנ"ל. ועל זה נאמר (ערכין ט"ו) ומה יתרון לבעל הלשון. וכמו שכתוב (עמוס ה') הסר מעלי המון שיריך וכו'. וכתיב (יחזקאל ל"ה) העתרתם עלי דבריכם. וכתיב (תהלים ע"ה) אל תרימו למרום קרנכם תדברו בצואר עתק. וכתיב (שם ל"א) תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק בגאוה ובוז. וכמו שאמרו רז"ל תאלמנה יתפרכון יתרחשון ישתתקון הדוברות על צדיקו של עולם וכו'. הכלל שעל ידי שיש מליצה דקדושה שהיא דבר יקר מאד על ידי זה נתעו על ידי תאוותם הרעות עד שאמרו שעיקר התכלית הוא דברן ובעל מליצה. ובחרו להם איש צרפתי משוגע שהיה יודע כמה לשונות, למלך. ובוודאי הוליך ~ אותם בדרך הישר. אוי להם:

EN:
Therefore Korach, who blemished through ge'us — for his entire rebellion against Moshe and Aharon was only through his great arrogance, envying Aharon's greatness and Elitzafan's appointment — Moshe said to him: "Boker v'yoda Hashem es asher lo" — "Morning, and Hashem will make known who is His" . Rashi: HaKadosh Baruch Hu set boundaries in His world — can you turn evening into morning? Meaning: Korach sought to reverse evening for morning. In truth his rebellion was pure ge'us, but he claimed his intention was for Heaven — he reversed the truth. He said: "Ki chol ha'eidah kulam kedoshim... u'madua sisnasu al k'hal Hashem" — as if he was zealous for Yisrael's honor, claiming that Moshe and Aharon themselves sought power.

Moshe responded that Korach was trying to reverse evening for morning. As Rashi explains: just as Hashem separated light from darkness, so He set Aharon apart — for Aharon's holiness was drawn from true humility ("V'ra'acha v'samach b'libo") = the separation of light from darkness, death from life. True humility = life = the light of day = waking from sleep.

Segment 11
HE:
קדושים) לא תאכלו על הדם הלכות תפלה הלכה ג' אותו':

EN:
For certainly, when one merits through the pidyon to ascend from sh'mad to ratzon and to draw the illumination of the Ratzon in the world — through which teshuvah is accomplished, gairim are made, etc. — then of course everything is automatically rectified even in the physical. As stated regarding "V'shaklaih l'saltai v'anchaih b'chavsa d'rakia" — when things are rectified in the spiritual . And similarly in many places: as in the Torah "Pasach Rabbi Shimon" — that through awakening people from sleep, etc., yir'ah is drawn, through which tremendous wealth is drawn; and in this Torah "V'es ha'orvim" — through the ratzon one merits "V'amdu zarim v'ra'u tzon'chem..." Only one must sweeten, as above.

Segment 12
HE:
אמור) שבת ויום טוב לאו זמן תפילין הלכות תפילין הלכה ב' אותו'. הלכה ו' אותד':

EN:
For "Hakol bidai shamayim chutz miyir'as shamayim" — "Everything is in the hands of heaven except the fear of heaven" — and nevertheless Hashem helps each day, for "Ilmalai HaKadosh Baruch Hu ozro..." — "Were it not that HaKadosh Baruch Hu helps him..." . The essential help from above is the strengthening of the ratzon. When a person receives the illumination of the Ratzon properly, constantly directing and preparing his heart to bind his ratzon to Hashem's ratzon — the aspect of : "Batail r'tzoncha mipnai r'tzono" — "Nullify your will before His will" — never abandoning the good ratzon however things may be — through this certainly everything will be rectified. As he spoke about this at great length in many holy discourses and hints without limit.

Segment 13
HE:
שבת) הלכות ציצית הלכה ג' אותי"ח, הלכה ה' ט"ו. הלכות ברכת השחר הלכה ג' אותמם:

EN:
Therefore one must inevitably wait until the ratzon accomplishes its effect. Every person should direct his ratzon to bind himself to the aspect of Moshe, and especially to give abundant tzedakah — every single person, even one whose sustenance is limited, as our Sages said — or to be zealous with the jealousy of Hashem Tz'vakos, which is also considered tzedakah. The essential thing is to direct that one's tzedakah reach the aspect of Moshe who is engaged in the pidyon — so that the illumination of the upper Ratzon be drawn in the world until gairim are made from it — and to direct one's ratzon so that the Ratzon reach him too. And certainly it will reach him greatly — since he is the one who brings the tzedakah and pidyon, for HaKadosh Baruch Hu does not withhold the reward of any creature. Then everything will automatically be rectified. Even the fact that one must wait a little is a great good — for afterward the salvation will be complete.

Segment 14
HE:
פסח) הלכות נטילת ידיםפ שחרית הלכה ב', הלכה ה', הלכות תפילין הלכה ו' אותל"א. ספירת העומר והנפתו הלכות ציצית הלכה ג' אותי"א וכו' הלכות תפילין הלכה ו' אותל"ג, ל"ח:

EN:
This is : "Im shamo'a tishma... kol hamachalah... lo asim alecha, ki Ani Hashem rof'echa" — "If you diligently hearken... all the sickness... I will not place upon you, for I am Hashem your Healer." For there are doctors who heal an illness temporarily — for an hour or a year — but then the sickness returns. But Hashem is a faithful Healer — through the illumination of the Ratzon, through which one draws close to Hashem. When one is healed this way, the sickness does not return — the aspect of "all the sickness... I will not place upon you, for I am Hashem your Healer."

Segment 15
HE:
שבועות) הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ב', הלכות ברכת השחר הלכה ג'. ובענין קדיש אותי"א הלכות קריאת שמע הלכה ה'. חמץ תאפנה הלכות ברכת השחר הלכה ה', ט"ז:

EN:
This is : "Bitzdakah tikonaini, rachaki mai'oshek..." — "In tzedakah you shall be established; distance yourself from oppression..." Adjacent to this are verses about gairim: "Hain gur yagur... mi gar it'ach alayich yipol" — "Behold, converts will gather... whoever sojourns with you shall fall to your side." "Bitzdakah tikonaini" — this is the language of permanence and endurance forever, as in : "S'fas emes tikon la'ad" — "Lips of truth are established forever." "Rachaki mai'oshek" — distancing from the desire for money, the aspect of sh'mad. "Ki lo sir'i" — "For you shall not fear" — the fallen fears will be nullified, and one will merit holy fear through the ratzon drawn through tzedakah. "Hain gur yagur efes mai'osi" — the gairim who converted not for the sake of heaven but for greatness and honor — "efes mai'osi" — "not from Me" — they will not endure. "Mi gar it'ach" — but whoever converted during your poverty and disgrace and nevertheless did not abandon the ratzon — "alayich yipol" — "shall fall to your side" — they will endure forever.

Segment 16
HE:
ראש השנה ומצות שופר) הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ג' הלכות תפילין הלכה ה':

EN:
Therefore "Bitzdakah tikonaini" is adjacent to "V'chol banayich limudai Hashem, v'rav shalom banayich" — "All your children shall be students of Hashem, and great shall be the peace of your children" — for all of this is merited through tzedakah. See Yeshayahu Chapter 54, where all these verses appear — "B'shetzef ketzef histarti fanai rega mimaich, u'v'chesed olam richamtich..." — "In a brief moment of anger I hid My face from you, and with eternal lovingkindness I have had mercy on you..." — leading to "Bitzdakah tikonaini..." and there too appears the verse "V'samti kadchod shimsho'sayich" — hinting at the wondrous tikkun drawn through the pidyon that sweetens all the twenty-four courts, as brought in the name of the writings of the Arizal. Understand well to connect the matter.

Segment 17
HE:
יום טוב בכלל) הלכות ציצית הלכה ה' אותט"ו, הלכות ברכת השחר הלכה ג', בענין קדיש:

EN:
[Note in the original: "From §49 until here it is not well-organized, and some things are repeated, for it was not written in order — only chapter headings."]

Segment 18
HE:
בהר) כי לי בני ישראל עבדים הלכות ברכת השחר הלכה ד' מ"ד:

EN:
This is the aspect of the dispute of Korach. For Korach denied the Ratzon — as our Sages said : Korach was a heretic. He and his assembly were originally great tzaddikim — for he was one of the bearers of the Aron [the Holy Ark], and his assembly were "k'ru'ai ha'aidah" — "those summoned to the assembly," etc. But they were in the aspect of the elders who lack completeness. And not only did they not suffice with this, but the evil inclination overpowered them and incited them to dispute Moshe — who was always included in the upper Ratzon. So it is in every generation: there are elders and prominent people who dispute the tzaddik who is greater than them, which is an astonishing novelty. All of this is from the above aspect — because they are in the aspect of the blemished elders who, although they are upright and righteous, because they did not add kedushah each day, the metzach of the nachash draws from the fall of their days, until the metzach of the nachash itself provokes them and causes them to fall further (for such is the way of the adversary — he is the inciter, etc.) — until he incites them to dispute the tzaddik who renews himself constantly and adds light and kedushah each day — the aspect of the elder of kedushah, the aspect of "zakain — zeh kanah chochmah" — "an elder — one who has acquired wisdom."

Segment 19
HE:
במדבר) דגלים הלכות קריאת שמע הלכה ה' אותו':

EN:
This is the aspect of the sin of the Meraglim [spies], etc. Therefore adjacent to it is Parshas Challah — the aspect of tzedakah. Challah is tzedakah upon tzedakah, for it is given last — after terumah and ma'aser — in order to strengthen the ratzon and nullify the doubts. Therefore challah is a word meaning tefillah [prayer] — for the essential tefillah is through ratzon, the aspect of : "Va'ani sefilasi l'cha Hashem ais ratzon" — "And my prayer is to You, Hashem, at a time of will"; and : "B'ais ratzon anisicha" — "In a time of will I answered you."

Segment 20
HE:
נשא) ברכת כהנים הלכות ברכת השחר הלכה ד' אותכ"ה, הלכות תפלה הלכה ג', הלכות נשיאת כפים הנכללת בהלכות ברכת השחר הלכה ה':

EN:
Therefore Korach erred and relied upon the twenty-four Levite watches that he saw from afar would descend from him. But he erred greatly, as our Sages said . For the twenty-four Levite watches correspond to the twenty-four courts (and all the aspects of twenty-four above) that require a great sweetening through the pidyon — drawn only through the aspect of Moshe, who is included in the upper Ratzon. Therefore all twenty-four Levite watches — all their sweetening and tikkun — is through the twenty-four priestly watches. For it is known that Levi is the aspect of dinim and Kohain is the aspect of chesed. Even all the twenty-four priestly watches must receive the essential sweetening from the aspect of Moshe — the aspect of the Ratzon. For only Moshe drew into the world the kedushah [holiness] of the kehunah [the priesthood] and the l'viyah [the Levite service]. "Y'karah hi mip'ninim" — "She is more precious than pearls" — mip'ninim = more than the Kohain Gadol who enters lifnai v'lifnim [into the Holy of Holies]. The true tzaddik, the aspect of Moshe, is more precious even than the Kohain Gadol — for all their kedushah and all their sweetenings derive from him.

Segment 21
HE:
בהעלותך) בהעלותך את הנרות וכו' בהלכות קריאת שמע הלכה ו' מחובר להלכות ברכת השחר הלכה ה' אותמ"ד. מעשה המנורה וכו' מקשה הוא שם מ"ה. והאיש משה עניו מאד הלכות תפילין הלכה ה' ~ אותל"ו. בחלום אדבר בו הלכות ציצית הלכה ה' אותי"א, הלכות קריאת שמע הלכה ה', ח':

EN:
Korach blemished all of this — disputing Moshe and relying on the twenty-four Levite watches themselves. Through this, the intensity of the dinim provoked him — for when the dinim grasped from the side of Levi are not sweetened, the Sitra Achra [the "Other Side" — the forces of impurity] draws from there, chas v'shalom, grasping from the chain of the twenty-four courts. This is "Vayikach Korach" — "Korach took" — "V'ispalag Korach" — "Korach separated" — he wanted to separate the twenty-four courts (the twenty-four Levite watches) from Moshe (the upper Ratzon) and from Aharon the Kohain. Therefore: "Vayikach Korach ben Yitzhar ben K'has ben Levi" — and "ben Yaakov" is not mentioned, for Yaakov pleaded regarding this . For Korach blemished very greatly, casting a blemish on the Ratzon until he blemished the kedushah of his own forebears, who were great tzaddikim and drew the illumination of the Ratzon from generation to generation. He blemished them all — wanting to overturn all their good and true da'as. The blemish reached as far as Levi. But the adversary wanted to provoke further — blemishing even the kedushah of Yaakov, who comprised all twelve tribes and all seventy souls, and all three tzaddikim included most in the Ratzon (Yosef, Moshe, Dovid — who all came from him). For the metzach of the nachash that grasped Korach wanted to cast a blemish even on the root of the Ratzon. But Yaakov pleaded for mercy — that his name not be mentioned in their dispute — so that they would have no power to blemish there, chas v'shalom.

Segment 22
HE:
שלח לך) פרשת ציצית בהלכות ציצית. ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם הלכות תפילין הלה ה' אותל"ד.הסמיכות של כל הסדר שלח לך הלכות ציצית הלכה ה' בסוף:

EN:
Therefore he joined Shimon and Levi together and prayed : "B'sodam al tavo nafshi" — "Into their council let my soul not enter" — regarding the deed of Zimri, who was from the tribe of Shimon; "U'v'kahalam al taichad k'vodi" — "In their assembly let my honor not be united" — for Shimon too was provoked by the intensity of the dinim of the twenty-four courts. Therefore twenty-four thousand died through the deed of Zimri — twenty-four specifically, as above. Therefore he said : "Achalkaim b'Yaakov va'afitzaim b'Yisrael" — "I will divide them in Yaakov and scatter them in Yisrael" — that the b'nai Shimon would be impoverished, receiving tzedakah, and the b'nai Levi would receive all the forms of tzedakah — terumos and ma'asros, etc. In this he hinted at the tikkun for all the above — which is through tzedakah.

Segment 23
HE:
קרח) ענין קרח וכל הפרשה הלכות תפילין הלכה ו', כ' וכו'. הלכות ציצית הלכה ז' אותז'. מצות תרומה ומעשר הלכות קריאת שמע הלכה ג' אותז'. ופדויו מבן חדש הלכות תפילין הלכה ה' אותכ':

EN:
— End of Hilchos Bircas HaShachar, Halacha 5 —

Segment 24
HE:
חוקת) ענין פרה אדומה בהלכות השכמת הבקר הלכה א' אותי"ב:

EN:
Tefillah — Chapter Headings (continued) Based on LM I:215

Segment 25
HE:
בלק) ענין מעשה בלעם וכו' הלכות תפלה הלכה ו' הנכללת בהלכות ברכת השחר הלכה ה' אותע"ב, ע"ג. הן עם לבדד ישכון מי מנה עפר יעקב שם אותפ"ז. מן ארם ינחני בלק, בענין קדיש, הנה ברך לקחתי הלכות קריאת שמע הלכה ד' אותו'. ראשית גוים עמלק וכו' הלכות תפילין הלכה ה', ל'. הלכות ברכת השחר הלכה ג' בענין קדיש:

EN:
This is the aspect of tefillah [prayer] — for the essential aspect of tefillah is the revelation of the Ratzon [Divine Will — the supreme desire/will of the Creator, the core concept of this entire Torah], the aspect of : "Va'ani sefilasi l'cha Hashem ais ratzon" — "My prayer is to You, Hashem, at a time of favor"; the aspect of : "B'ais ratzon anisicha" — "At a time of favor I answered you"; the aspect of : "Yih'yu l'ratzon imrai fi" — "May the words of my mouth find favor..."

Segment 26
HE:
פינחס) ענין פינחס שקנא קנאת ה' צב~ אות הלכות תפלה הלכה ו' שנכללת בהלכות ברכת השחר הלכה ה' אותפ"ח וכו'. פינחס זה אאליהו שעל ידו בא תחיית המתים הלכות תפילין הלכה ו', יוד. פרשת התמיד שני כבשים בכל יום הלכות ברכת השחר הלכה ג' אותכ"ז, הלכות תפלה הלכה ד', ט"ו:

EN:
This is the aspect of s'michas geulah l'sefillah — placing the blessing of Redemption adjacent to the Amidah — derived from this very verse: "Yih'yu l'ratzon imrai fi... Hashem Tzuri v'Go'ali" — "May the words of my mouth... Hashem, my Rock and my Redeemer" — immediately followed by : "Ya'ancha Hashem b'yom tzarah" — "May Hashem answer you on a day of trouble." As our Sages said: all of this is the aspect of the pidyon [redemption — the spiritual act of sweetening harsh judgments]. For the way of the true tzaddikim [righteous leaders] who know how to perform a pidyon is that they first do the pidyon through their holy kavanos [Kabbalistic meditations] — sweetening all the dinim [harsh Divine judgments] in all the twenty-four courts and drawing the illumination of the Ratzon — and afterward they pray their tefillah for whatever is needed: the ill person, and the like. This is the general order of the daily tefillah: first, through Kri'as Shma [the recitation of "Hear O Israel"] and its blessings, one ascends to the upper Ratzon and draws the illumination of the Ratzon — through which the pidyon is accomplished, the sweetening of the dinim. This is the essential purpose of the entire order of tefillah: the Korbanos [passages about the Temple offerings], Pesukei d'Zimrah [Verses of Song], Kri'as Shma and its blessings — all serve to sweeten the dinim and illuminate the Ratzon, until one reaches the blessing of Emes v'Yatziv [the blessing affirming "True and firm"], the aspect of Bircas haGeulah [the blessing of Redemption] — concluding "Ga'al Yisrael" — "He who redeemed Yisrael." This is the aspect of pidyon — redemption and geulah [redemption from exile].

Segment 27
HE:
ואתחנן) ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום הלכות תפילין הלכה ה', כ"ה. כה' אלקינו בכל קראנו אליו ולא למדותיו הלכות ברכת השחר הלכה ג', ל"ד. והודעתם לבניך ולבני בניך הלכות תפילין הלכה ז', ו'. וידעת היום והשבות אל לבבך הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ג', י"ג. הלכות תפילין הלכה ו', ט"ו. קריאת שמע וברכותיה בהלכות השכמת הבקר הלכה א', הלכות ברכת השחר הלכה ג', בענין קדיש. הלכות ברכת השחר הלכה ה' אותכ"ח, כ"ט. הלכות קריאת שמע הלכה ד' בסוף. ואהבת וכ' בכל לבבך בשני יצריך הלכות ברכת השחר הלכה ג', י"ח. אשר אנכי מצוך היום בכל יום יהיו בעיניך כחדשים הלכות תפילין הלכה ה' אותה'. כי אתם המעט וכו' שאתם ממעיטין עצמיכם הלכות תפילין הלכה ו' אותב' כ"ה: עקב) מצות ברכת המזון ואכלת ושבעת וברכת וכו' על הארץ וכו' הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ב' ט"ו, הלכות ציצית הלכה ה'. פן תאכל ושבעת וכו' ורם לבבך ושכחת וכו' וזכרת וכו' הלכות נטילת ידים הנ"ל אותט"ו, הלכות תפילין הלכה ו', י"ב. הלכות תפלה הלכה ג' אותא', ו'. ארבעים יום לחם לא אכלתי וכו' הלכות תפילין הלכה ו' אותי"ב. ושני לוחות הברית על שתי ידי הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ג' אותג'. מעלת ארץ ישראל תמיד עיני ה' אלקיך בה, הלכות תפילין הלכה ה'. למען ירבו ימיכם וכו' לתת להם, מכאן לתחיית המתים מן התורה, הלכות תפילין הלכה ו':

EN:
Therefore it is explained in the kavanos that in the blessing of Emes v'Yatziv one ascends to the Haichal HaRatzon [the Palace of the Divine Will] — for there is where the essential geulah and pidyon take place. Then, immediately, one must place the geulah adjacent to the tefillah — for immediately after the pidyon, having sweetened all the dinim and ascended to the Haichal HaRatzon, one must pray at once. Through the tefillah, the Ratzon is revealed in wondrous completeness — for all of Hashem's Ratzon in creating His world and sustaining it is for the sake of the awesome kedushah [holiness] of Yisrael's tefillos. HaKadosh Baruch Hu created the entire world and all that fills it only for the sake of Yisrael — and the essence is that Yisrael should be tzaddikim who govern the world and direct it according to their will. The essential instrument is tefillah — through which they have the power to alter the entire heavenly array and change the entire order of nature. Although the natural order itself is also directed by His will, the Ratzon is not openly visible there. But when Yisrael pray and alter nature according to their will — then all see that there is no nature at all, only His will governing everything. He entrusted everything to Yisrael and their tzaddikim, to direct the world through their tefillah.

Segment 28
HE:
ראה) בנים אתם לה' וכו', הלכות ברכת השחר הלכה ג' אותמ"ה. כי יהיה בך אביון וכו' פתח תפתח וכו' מצות צדקה, הלכות תפילין הלכה ו' אותכ"ה וכו'. בענין קדיש הלכות תפילין הלכה ו' י"ג:

EN:
As we saw through Moshe Rabbainu, who split the sea and brought down the mahn — and the tzaddikim after him: Yehoshua who stopped the sun; Eliyahu and Elisha; Daniel, Chananyah, Mishael, and Azaryah; and all the tzaddikim who followed, performing awesome wonders and altering nature through their tefillah. This is the aspect of the condition HaKadosh Baruch Hu stipulated with the sea — that it split for Yisrael. The commentators struggled to explain these aggados rationally, but in truth the matter is straightforward: Hashem created the world to be governed by His will through this natural order — yet He charged the angels who manage nature that whenever Yisrael pray and seek to alter it, they must comply with their will — turning sea to dry land, stopping the sun, preventing fire from burning and lions from attacking, etc. Since these great miracles were already performed, the Sages mentioned them — and in truth, in every generation the true tzaddikim have the power through their tefillah to alter nature as they wish, for this is the condition HaKadosh Baruch Hu made.

Segment 29
HE:
שופטים) כי יפלא ממך וכו' בין דם לדם וכו'. וקמת ועלית אל המקום וכו'. לא תסור מן הדבר וכו'. הלכות ציצית הלכה ג' י"ב. לא תלבש שעטנז צמר ופשתים וכו' גדילים תעשה לך, הלכות ציצית. ענין פרשת זכור הלכות השכמת הבקר הלכה א' י"ב. הלכות ציצית הלכה ז' אותיוד:

EN:
This is the aspect of what is stated in the kavanos: at the beginning of the tefillah one enters the Haichal Kodshei Kodashim [the Palace of the Holy of Holies]. For the Ratzon is the aspect of kodesh [holiness] — as explained regarding the verse "Mikra Kodesh" — the aspect of calling forth and revealing the Ratzon. When it is revealed that everything is governed only by His will and there is no nature whatsoever — this is the aspect of kodesh, the essential kedushah of Hashem. But when Yisrael stand to pray and nullify nature — then it is revealed all the more that everything is His will alone. This is the aspect of Kodesh Kodashim — an addition of kedushah upon kedushah — for the essential revelation of His kedushah is when all see the power of Yisrael's tefillah. They are the crown of Hashem, as our Sages said — and as it is written : "V'Atah Kadosh yoshaiv t'hilos Yisrael" — "And You are holy, enthroned upon the praises of Yisrael" — the essential kedushah being the tefillos and praises of Yisrael.

Segment 30
HE:
כי תבא) וידוי ביכורים ארמי אובד אבי הלכות תפילין הלכה ו' אותל"ז הלכות ברכת השחר הלכה ה' בענין קדיש. היום הזה נהיית לעם. בכל יום יהיו בעינך כאלו היום נכנסת עמו בברית. הלכות תפילין הלכה ה' אותה'. וראו כל עמי הארץ וכו' ויראו ממך אלו תפילין וכו' הלכות תפילין הנ"ל אותל"ו:

EN:
Therefore the essential Kedushah [the responsive prayer of "Kadosh, Kadosh, Kadosh"] is recited during the tefillah — specifically during the Chazaras HaShatz [the repetition of the Amidah by the prayer leader] in a minyan [quorum of ten] — and it is greater than the Kedushah of Yotzer [recited during the morning blessings before Shma], which even an individual may say (called Kedushah d'miyushav). For the Kedushah of Yotzer describes the order of the angels' sanctification — how they sanctify His Name in awe and fear, revealing that He governs His worlds by His will, as it is written: "Kadosh, Kadosh, Kadosh" — and the Targum: "Holy in the heights above... holy upon the earth..." — His kedushah is above and below. This is the aspect of the three times "Kadosh" — corresponding to the three regalim [the three pilgrimage festivals: Pesach, Shavuos, Sukkos], the Mikra'ai Kodesh [Holy Convocations that call forth the Ratzon].

Segment 31
HE:
וזהו בחי' קול השופר של מתן תורה כ"ש ויהי ביום השלישי וכו' ויהי קולות וברקים כו' וקול שופר חזק מאד וכו'. כי שופר הוא בחי' התעוררות השינה שזהו בחי' שופר של ר"ה כמבואר בהתורה הנ"ל כנ"ל. וע"כ מזכירין פסוקי שופר של מתן תורה בר"ה ומזכירין כל הענין של מ"ת בר"ה כמו שכתוב אתה נגלית בענן כבודך על הר סיני וכו', כי מ"ת בקול שופר ושופר של ר"ה הם בחי' אחת בחי' התעוררות השינה שהוא התחדשות המוחין והנשמה שזהו בחי' קבלת התורה כנ"ל:

EN:
And therefore the miracle came about through the fact that Esther was taken to the king Achashvairosh — this is the aspect of the above-mentioned secret, that the great Tzadik must descend into the evil tzinor of the rasha etc., which is his evil middah, as above. And the main evil tzinor that encompasses all evils is the desire for mishgal [sexual immorality], and through there is the main sustenance of the world, for it is the aspect of ruach, as it is written, "v'lo kamah od ruach b'ish" ["and no spirit remained in any man"] (Y'hoshua 2:11). And from there is the main procreation, through which the ruach of life is drawn from generation to generation, from father to son etc., for it is the aspect of "Tzadik Chai almin" ["the Righteous One Who lives forever"]. But "es zeh l'umas zeh" ["this opposite this"], for there is the main hold of the ruach of the Sitra Achara.



# Naso
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/4/2/

Naso
נשא
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/4/2

Segment 1
HE:
יְ רבנו נחכ
ְ
א
8 פירושים על
איש איש כי תשמטה אשתו
ומעלה בו מעל
(במדבר ה, יב)
האשָה בְּשָרשָה היא בְּחִינת חְכְמָה תִּתְאֶה, בְּחִינת
מַלְכוּת, וּמחָמת שְהַסְטְרַא"אֶחְרָא וְהַקְלְפוּת שָהֶם
ְּחִינַת חְכְמוּת חיצוניית, בַּחִינת הַגָּלוּת של ארבע
מַלְכַייּת, סמוכים לֶשֶם וְחוּתְרִים וּמִתְגְבָּרִים תִּמִיד
לינק משם וּלְהְתְאחז שם בִּיותַר, עלדכן אפלו בַּהְתָּר
הא מלְחְָמה גְדולָה; וּמכְּל"שְכַּן מי שפוגם באסוּר,
חס ושָלוּם,, שעל-ידִייזֶה הוא נוּתְן לָהֶם כחַ לִינק
משם בִּיותֶר, עד שנעשין מזֶה כַּפירות. גְמוּרות,
רחֶמְנָא לצֶלַן. וזה שָאָמְרוּ רבוּתִינו ז'ל: "ומְעַלָה מַעַל
מעֶלֶה מאחר שְמִתְנִבּרין . עליידִיזזָה. הַכְּפירוּת,
רחָמְנָא לַצֶלן. וְזֶה שָאָמְרוּ רבוּתִינו ז"ל: "כָּי תשָטָה
אשְתו" אִין הַמַנְאַפִים נואַפִין אִלָּא אם כַּן נכָנֶם בָּהֶם
רוח שטות, בי בְְּדַאי פָנֶם הַבּרית וְנאוּף נִמשָך רק
מְהַקְלְפות שהם בְּחִינת הַחְכְמוּת חיצוניות, שָהֶם
בָאָמַת כּסילות ושמות גְמוּר נַגָד הַחְכְמה אִמִתִית
דקֶדשה (לקוטי הלכות - הלכות גיטין ד', אות ה!
לפי אוצר היראה - ברית, אות קי"ג)
וצְבְתָה בַטְנָה וְנְפַלָה יִרְכָה וכו'
וַקְתָה גִזְרְעָה זֶרע
(במדבר ה, כז-כח)
הסוטה צֶרִיכָה לְסְבל בושה גדוּלֶה על חטא

Segment 2
HE:
הַהוּא רוּחָא דְּשָׁדֵי בְּגַוָּהּ שֶׁהוּא עִקַּר תִּקּוּנָהּ הוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הָעֲשִׁירוּת, וְזֶה בְּחִינַת הַכְּתֻבָּה שֶׁנּוֹתֵן לָהּ אָז מִיָּד וְכוּ' וְכַנַּ"ל, כִּי בְּחִינַת הַהוּא רוּחָא הַנַּ"ל הוּא בְּחִינַת בִּנְיָמִין, כַּמְבֹאָר בַּכְּתָבִים. וּבִנְיָמִין הוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הָעֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָּׁה, בִּבְחִינַת בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל, דְּהַיְנוּ עֲשִׁירוּת, כִּי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּחֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין, וְהַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הוּא בְּחִינַת תִּקּוּן עֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָּׁה וְעַל-כֵּן הָיוּ שָׁם אוֹצְרוֹת כֶּסֶף וְזָהָב הַרְבֵּה מְאֹד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "אוֹצְרוֹת בֵּית ה'". כִּי בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה עֲשִׁירוּת גָּדוֹל וּמֻפְלָג מְאֹד מְאֹד, כִּי שָׁם הַתִּקּוּן שֶׁל הַמָּמוֹן וְהָעֲשִׁירוּת שֶׁהוּא כְּלַל כָּל הַתִּקּוּנִים, כִּי בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ שָׁם הָיָה הַתִּקּוּן וְהַכַּפָּרָה עַל כָּל הַחֲטָאִים וְהַפְּגָמִים שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁכֻּלָּם כְּלוּלִים בִּפְגַם עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהוּא כְּלַל הַתּוֹרָה, הַיְנוּ בְּתַאֲוַת מָמוֹן שֶׁשָּׁם כְּלוּלִים כָּל הָעֲבוֹדוֹת זָרוֹת, וְהַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהוּא בְּחִינַת עֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָּׁה, שָׁם הָיָה הַתִּקּוּן עַל כָּל הַחֲטָאִים וְהַפְּגָמִים שֶׁכֻּלָּם כְּלוּלִים בְּתַאֲוַת מָמוֹן וְכַנַּ"ל, וְעַל-כֵּן עִקַּר הַכַּפָּרָה עַל-יְדֵי הַקָּרְבָּן שֶׁמֵּבִיא מִיגִיעַ כַּפּוֹ וּמָמוֹנוֹ. נִמְצָא, שֶׁבִּנְיָמִין הוּא בְּחִינַת תִּקּוּן עֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָּׁה. וְזֶהוּ בְּחִינַת הַהוּא רוּחָא כַּנַּ"ל, וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי-זֶה יָכוֹל הַיָּבָם לְהָקִים שֵׁם הַמֵּת עַל נַחֲלָתוֹ, 'עַל נַחֲלָתוֹ' דַּיְקָא, כִּי זֶה עִקַּר הַתִּקּוּן כַּנַּ"ל: בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן: 

@ יבום ב:

"כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו" וְכוּ' עַל-פִּי הַתּ

EN:
And this is the aspect of what is found in the holy Zohar: that through receiving the asvasa [remedy/healing] — that is, matzah — one can afterward eat chametz. For through eating matzah during the seven days of Pesach — which is the aspect of being nourished from the flow of the no'am ha'elyon, which is the aspect of matzah, as mentioned above. For the eating of matzah itself is also the aspect of tzedakah, through which one can receive the flow of the no'am ha'elyon.

Segment 3
HE:
אבל על כל פנים זה מובן בביאור שם שמרומז בענין המעשה הזאת מענין שבירת כלים ותקונן. והם עשרה בחינות כנגד עשר ספירות אשר בהם היה השבירה והפגם והביטול כמבואר בעץ חיים. שאף על פי שהשביהר לא היתה כי אם בבחינת ז' מלכים. אבל אף על פי כן גם בג' ראשונות היה בחינת פגם וביטול עיין שם. כי על ידי שבירת כלים משם נמשכין כל התאוות והמדות רעות וכל הטעיות והמבוכות של כל באי עולם הרחוקים מהשם יתברך. שכל אחד נתעה למקום שנתעה על ידי תאוותיו שהתעו ~ אותו לדעות זרות כוזביות. שזהו בחינת כל עניני השטות והטעיות של כל הכתות המבוארים שם. שכולם נתעו ונבוכו מאד מאד על ידי תאוותיהם הרעות. כי זאת הכת נתעו מדעה לדעה ומסברא לסברא עד שאמרו שעיקר התכלית הוא כבוד. והיה להם סברות גדולות והוכחות על זה שעיקר התכלית הוא כבוד. וכת אחרת נתעו ואמרו שעיקר התכלית הוא רציחה וכו' והיה לה גם כן סברות רבות על זה. וכיוצא בזה בשאר הכתו. וכל אחת היה להם סברות רבות על טעותם עד שאפשר באמת לטעות בהם.כמו שאמר רבינו ז"ל שאינו רוצה לגלות כל הסברות שיש לכל כת וכת. כי יש להם כל כך סברות שאפשר לטעות בהם באמת. וכל זה נמשך מבחינת שבירת כלים הנ"ל. שהם בחינת המדות העליונות הקדושות שלא יכלו הכלים לקבל אורם. ועל ידי זה נשברו ונפלו הכלים למטה למדור הקליפות. עד שנתהפך אצלם כל המדות טובות מהיפך אל היפך והפכו דברי אלקים חיים עד נעשה אצלם סברות להיפך מן האמת. והכל מחמת הנצוצות קדושות של המדות העליונות שנפלו בהם. שעל ידי זה נתאחזו בהם הקליפות ומקבלים מהם כח להפוך את האמת לשקר גמור מעין ~ אותו האמת. בבחינת כל שקר שאין בו אמת בתחלתו אינו מתקיים בסופו. כי כל כת וכת מהכתות הרעות הנ"ל שהיו להם סברות בדויותוכוזביות להיפך מן האמת, כל זה נמשך בשרשו מאיזה צד אמת בשרשו ובמקומו. אבל אצלם נתקלקל הזה האמת ונתעו על ידי זה לדעות זרות מאד. כל אחד מעין ~ אותה המדה שנפל אצלם על ידי בחינת השבירה:

EN:
This itself is the aspect of Bircas Kohanim — said immediately after Bircas HaTorah. For the essential tachlis is that through the ratzon one merits the aspect of (Yeshayahu 61): "V'amdu zarim v'ra'u tzon'chem... v'atem kohanai Hashem tikaraiu" — "Strangers shall stand and tend your flocks... and you shall be called priests of Hashem" — that you will not need to engage in any of the thirty-nine labors, etc. 29

Segment 4
HE:
וזה בחינת קרבונת שאומרים קודם התפלה. ואז אומרים קריאת שמע. וזה בחינת מה שצריכין לר~ אות ולהשתדל להתקרב לצדיק הגדול ביותר מאד וכל מה שהוא חולה בנפשו ופגום יורת ויותר הוא צריך צדיק גדול יותר שיוכל לתקן גם נפשו הפגומה מאד. כמבואר מזה בהתורה מישרא דסכינא (בסימן ל'). היינו על פי המבואר למעלה כי הצדיק צריך אומנות גדולה וחכמה יתירה לתקן נפשות הפגומים כי אי אפשר לומר להם תורה בפשיטות כפי מה שהם צריכים. מחמת שכליהם פוגמים מאד. וכל מה שיאמר להם יהיה נפגם ונתקלקל אצלם על ידי כליהם הפגומים על ידי פגם הברית שלהם. כי אין יכולין לתפוס דיבורי של הצדיק. כי אם כפי תיקון הברית שהוא תיקון המוחין שהם הכלים לתפוס ולקבל אור התורה והאמת של הצדיק. ומאחר שכליהם פגומים מאד אם כן מאין יבא עזרם. על כן צריך הצדיק לתחבולות רבות מאד להמשיך אור התורה והעצות הקדושות בדרך נפלא ונורא מאד. עד שיגיע לאזנם עד שיבינו פשיטות העצה באמת לאמתוט איך לצאת מאפילה לאורה.וכל זה הוא בחינת הנ"ל היינו שהצדיק בגודל קדושתו ותוקף מעלתו הרמה למעלה למעלה. במקום שאין יד שכל אנושי מגיע לשם. זה הצדיק יכול לצייר האור גם למעלה למעלה במקום שאין יד הקליפות והסטרא אחרא שולטין שם ואזי יכול להמשיך האור מתוקן ומצוייר לטובה למטה עד שלא יוכלו פגם כליהם לקלקל האור ולציירו להיפך. אדרבה זה האור המתוקן והמצוייר לטובה יתקן ויזכך כליהם. כי יזכו על ידי האור הזה לתיקון הברית שהוא בחינת תיקון הכלים של האור שהם בחינת המוחין כנ"ל והעיקר אם יזכו להאמין בו באמונה שלימה שעל ידי זה הם נכללין בו ומקבלים ממנו האור כפי מה שציירו הוא מלמעלה עד למטה למטה לטובה ולברכה. כי כבר מבואר לעיל קצת שמה שהוא בחינת קמיץ וסתים למטה, למעלה במדריגה הגבוה יורת הוא בבחינת צירי בבחינת ציור וכו' כנ"ל. ועל כן הצדיק שהוא גבוה מאד במדריגה גבוה מאד הוא יכול לצייר כל האורות שלמעלה במקומותיהם העליונים שנחשבים אצלינו לבחינת קמיץ וסתים כי מדריגתו גבוה מאד. ועל כן כל מה שהוא פגום יותר הוא צריך צדיק גדול ביותר שיעסוק בתיקון נפשו. היינו שצריך צדיק גדול ביותר שיוכל לצייר האור למעלה למעלה יותר. ולהמשיכו בבחינת ציור ותקון לטובה למטה למטה יותר, ולא יוכלו ליגע בו ידי זרים. כי האדם על ידי חטאו הוא יורד למטה, ופוגם למעלה. שמסלק האור מהעולמות השייכים לשורש נשמתו. והכל כפי הפגם כן יורד למטה למטה וכן פוגם למעלה למעלה. למשל כשח"ו פוגם בעבירה אחת, אזי כפי הפגם כן מסלק האור מאיזה עולם. כגון שיש אינו פוגם בחטאו כי אם בעולם היצירה. ואז גם ירידתו למטה אינו ירידה גדולה כל כך. וכשח"ו פוגם יותר אזי מגיע הפגם ח"וט בעולם גבוה יורת וגורם אחיזת הקליפות וסטרא אחרא גם שם. ואזי ירידתו גם כן עמוקה יותר ח"ו וכן להלן ח"ו. נמצאזה שפגם בעולם היצירה וגרם אחיזת הסטרא אחרא שם. אזי אם יהיה נמשך האור שקמיץוסתים מבריאה ליצירה כדי שיצטייר ביצירה כנהוג תייד. לא היה נשאר לו לקבל שום עצה ולשוב אל ה'. כי כשיצטרך לצייר האור ביצירה יצטייר להיפך ח"ו על ידי הסטרא אחרא והקליפות שגרם להתאחז שם. על כן בהכרח שיתקרב לצדיק גדול כזה שיש לו כח לעלות לעולם הבריאה שגבוה יותר. ולצייר שם האור לטובה ולברכה ולהמשיך זה האור בבחינת ציור לברכה עד מקומו שנפל לשם על ידי חטאו באופן שלא יגעו בו ידי זרים. שהם הקליפות והסטרא אחרא הנאחזין בו כדי שלא יוכלו להפוך דעתו מן האמת. שלא יוכלו לצייר האור להיפך ח"ו. וכן כשפוגם יותר. ופוגם בעולם גבוה יותר. הוא צריך צדיק גדול וגבוה יותר שיוכל לעלות לעולם גבוה עוד יורת ויותר לצייר שם האור לברכה ולהורידו למטה למטה יףותר למקום שנפל לשם ח"ו וכן להלן ח"ו. עד שיש שנפלו כל כך ופגמו כל כך עד שפגמו בכל העולמות שלמעלה עד למעלה למעלה עד אור העליון שהוא בחינת קמיץ וסתים ממש ששם עיקר בחינת קמיץ. כי הוא קמיץ וסתים מכל העולמות שלמעלה. וכשפגמו כל כך. גם ירידתם עמוקה מאד מאד. עד שיש שנפלו לשאול תחתיות ומתחתיו רחמנא ליצלן. ואז אי אפשר לתקנם כי אם על ידי הצדיק הגדול במעלה מאד מאד. שיכול לעלות לעמלה מעלה עד אין סוף ולירד עד אין תכלית. והוא יכול לצייר האור גם למעלה מעלה. כי הוא ממשיך האור מבחינת הקמץ העליון שאין למעלה ממנו. שהוא בחינת כתר עליון. ומשם הוא ממשיך האור ומציירו שם בחינת ברכה. כי בגודל כחוו וחכמתו יש לו כח לצייר האור גם שם. והוא ממשיך האור בגודל כחו דרך הכל העולמות. ומציירו בכל עולם ועולם לטובה ולברכה. עד שממשיך עצות טובות בחינת אור מצוייר לברכה למטה למטה. עד שמגיע הארה ותיקון אפילו לאלו הנפשות שנפלו למטה למטה מאד למקום שהם שם. כי כל מה שהצדיק עולה למעלה יורת ומצייר האור למעלה יותר. הוא יכול המשיכו למטה למטה יותר. כמובן כל זה בדברי רבינו ז"ל. ועל כן כל מה שהוא חולה בנפשו יותר ויותר הוא צריך רבי גדול שהוא צדיק גדול ביותר כנ"ל. וזה בחינת קרבנות וקטורת. כי איתא שסלוקא דקרבנין עד אין סוף. ואף על פי כן אנו אומרים קרבנות לתקן עולם העשיה שהוא עולם התחתון ביותר כידוע. היינו כנ"ל. כי קורבנות יש להם זה הכח לעלות למעלה למעלה ולתקן וצייר האור שם במקום שאין יד הקליפות יכולה להגיע לשם על ידי שום פגם שבעולם יהיה איך שיהיה. כי הקבנות עולין עד אין סוף שהוא למעלה מן הכל והם ממשיכין האור משם ומציירין האור שם למעלה למעלה. ומשברין כח הקליפות עד שמורידין האור למטה למטה. ומבטלין ומשברין כל הקליפות והסטרא אחרא הנאחזין אפילו בעולם העשיה ששם אחיזתם ביותר. גם ~ אותן מבטלין הקרבנות על ידי גודל כחם עלידי עוצם האור שהמשיכו מלמעלה מעלה בבחינת ציור לברכה כנ"ל. וזה בחינת קטרת שהוא המובחר מכל הקרבנות. כי קטרת עולה למעלה מכל הקרבנות עד שמצייר האור לטובה למעלה למעלה עד שמכניע בו ומבטל עמקי עמקי הקליפות ומוציא כל הנפשות וכל נצוצות הקדושה משם שזהו סוד י"א סמני הקטרת. היינו כנ"ל שכל מה שעולין מעלה יותר יכולין לתקן הקדושה שנפלה לעמקי הקליפות ביותר שבשביל זה צריכין להתקרב להצדיק הגדול ביותר כנ"ל. וזהו בחינת יום הכפורים שאז נכנס הכהן גדול לפני ולפנים עם קטרת לכפר על בני ישראל. היינו כנ"ל שכל מה שצריכין להמשיך כפרה ותקון להנצוצות שבעמקי הקליפות יותר צריכין לעלות למעלה יתירה יותר. ועל כן ביום הכפורים שהיה צריך הכהן גדול לכפר על כל בני ישראל על כל החטאים והעונות והפשעים שגרמו לירד לעמקי הקליפות ח"ו. על כן היא צריך לעלות למעלה למעלה יותר שזהו בחינתמה שנכנס לפני ולפנים. שאז נכנס למקום שנכנס לקדושה עליונה וגבוה מאד מאד למעלה מכל העולמות כמו שכתוב (ויקרא ט"ז) וכל אדם לא יהיה באהן מועד בבואו לכפר בקדש וכו' ואמרור "ל (ירושלמי ברכות פרק א') וכל אדם העליון וכו'. והבן היטב להיכן נכנס הכהן גדול. וכל זה כדי לכפר על כל החטאים כדי לתקן ~ אותם שנפלו לעמקי הקליפות כנ"ל. והצדיק האמת הוא גדול יורת אפילו מןה כהן גדול שנכנס לפני ולפנים כמו שאמרו רז"ל (סוטה ד') יקרה היא מפנינים מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים. כי יש עבירות שגם הכהן גדול אינו יכול לכפר עליהם ביום הכפורים כמו שאמרו רז"ל (יומא פרק ו') שיש עבירות שיום הכפורים תולה ומתיה מכפרת אבל התלמיד חכם האמת יכול ליכנוס עוד לפנים יותר ויותר, ולהמשיך כפרה ותיקון גם להם וכנ"ל. וזה (משלי ט"ז) חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה. היינו שיש עוונות שגורמים חמת מלך ח"ו עד שאין מועיל להם אפילו הכפרה של הכהן גדול ביום הכפורים כי אם מלאכי מות. שאין נגמר כפרתו עד המיתה. בחינת יום הכפורים תולה ומיתה מכפרת. אבל ואיש חכם יכפרנה. כי החכם האמת שהוא בחינת הצדיקים אמתים יכולים לתקן הכל אם יזכה להאמין בהם באמת כנ"ל:

EN:
Therefore one lights a candle — to draw light for the neshamah, that it may shine in the Or HaChayim (= the eternal life): "L'hishalech lifnei Elokim b'or hachayim" . And Kaddish — established in lashon Targum [Aramaic], for Kaddish is above all holiness, and it shatters all iron bars, as the Zohar says. "Brich Hu l'eila min kol birchasa v'shirasa" — therefore it is in lashon Targum, which is the aspect of Nogah, the Tree of Knowledge, the medameh. For the highest holiness (= Kaddish) has the power to purify and refine the medameh (= Targum) — transforming Nogah to holiness. This = the holiness of Tefillin written on hide.

Segment 5
HE:
נִמְצָא, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לֶאֱכֹל שׁוּם דָּבָר מִן הַחַי כִּי אִם עַל-יְדֵי הַתִּקּוּן שֶׁל בְּחִינַת הַתְּפִלָּה, בִּבְחִינַת דִּין שֶׁל הַבַּעַל כֹּחַ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שְׁחִיטָה כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן חָלָב הַיּוֹצֵא מִן הַחַי הִתִּירָה הַתּוֹרָה, כִּי עִקַּר הֶחָלָב נִמְשָׁךְ עַל-יְדֵי הַלֵּדָה, שֶׁאָז דָּם נֶעְכָּר וְנַעֲשֶֹה חָלָב, שֶׁזֶּה נַעֲשֶֹה עַל-יְדֵי בְּחִינַת הַתִּקּוּן הַנַּ"ל שֶׁל בְּחִינַת הַתְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין שֶׁל הַבַּעַל כֹּחַ, כִּי עִקַּר הַלֵּדָה נִמְשָׁךְ מִשָּׁם, כִּי כָּל הַהוֹלָדוֹת הֵם תִּקּוּן חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן כַּיָּדוּעַ, כִּי בְּכָל הוֹלָדָה נִתְבָּרֵר בֵּרוּרִים שֶׁנִּתְעָרְבוּ מֵחֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן כַּיָּדוּעַ. וְעַל-כֵּן עִקַּר הַהוֹלָדָה נִמְשֶׁכֶת עַל-יְדֵי בְּחִינַת הַתְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין שֶׁל הַבַּעַל כֹּחַ, כִּי אִתְעָרוּתָא דְּזִוּוּגָא מִסִּטְרָא דִּגְבוּרָה. (כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ), שֶׁזֶּה בְּחִינַת תְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין, כִּי הַזִּוּוּג הוּא בְּחִינַת תְּפִלָּה כַּיָּדוּעַ. וְכַמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, גַּם כֵּן עַל מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, עַל תְּפִלָּתִי שֶׁתְּהֵא סְמוּכָה לְמִטָּתִי וְכוּ', עַיֵּן שָׁם (סִימָן ט). וּמֵחֲמַת פְּגַם אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁעִקַּר הַפְּגָם הָיָה בִּפְגַם הַבְּרִית. עַל-כֵּן הַהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה הִתְעוֹרְרוּת הַזִּוּוּג מִסִּטְרָא דִּשְֹמָאלָא שֶׁהוּא סִטְרָא דִּגְבוּרָה כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן צְרִיכִין שֶׁיִּהְיֶה לָזֶה גִּבּוֹר גָּדוֹל וּבַעַל כֹּחַ שֶׁיִּזְכֶּה שֶׁיִּהְיֶה זִוּוּגוֹ בִּקְדֻשָּׁה, שֶׁלֹּא יִתְאַחֵז בּוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, הַדִּין דְּסִטְרָא אָחֳרָא שֶׁהוּא בְּחִינַת מֹחִין דְּקַטְנוּת, שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ תַּאֲוַת הַבְּהֵמִיּוּת, רַק צָרִיךְ לִהְיוֹת גִּבּוֹר, חָזָק וּבַעַל כֹּחַ, בְּחִינַת גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵֹי דְבָרוֹ. אִנּוּן דְּמִתְגַּבְּרִין עַל יִצְרֵיהוֹן, אִנּוּן דַּמְיָין לְמַלְאָכִין מַמָּשׁ. וְאָז כְּשֶׁזּוֹכֶה לִהְיוֹת גִּבּוֹר וּבַעַל כֹּחַ לְהִתְגַּבֵּר עַל תַּאֲוָתוֹ, אֲזַי אַף-עַל-פִּי שֶׁבַּהֶכְרֵחַ, אַף-עַל-פִּי-כֵן, הִתְעוֹרְרוּת הַזִּוּוּג מִסִּטְרָא דִּגְבוּרָא, עִם כָּל זֶה אֵין הַסִּטְרָא אָחֳרָא נֶאֱחֶזֶת בּוֹ כְּלָל, חַס וְשָׁלוֹם, אַדְּרַבָּא, זִוּוּג בִּקְדֻשָּׁה הוּא בִּבְחִינַת הַתְּפִלָּה, בִּבְחִינַת דִּין שֶׁל הַבַּעַל כֹּחַ הַנַּ"ל, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה, אַדְּרַבָּא, מוֹצִיאִין כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת וְכָל הַדַּעַת וְכוּ' מֵהַסִּטְרָא אָחֳרָא בִּבְחִינַת חַיִל בָּלַע וַיְקִאֶנּוּ וְכוּ' כַּנַּ"ל, וְעַל-יְדֵי-זֶה מִתְבָּרֵר וּמְתַקֵּן חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן כַּנַּ"ל:

EN:
[continued]

Segment 6
HE:
ושבועות, אות נ)
כי יפליא לנדור
(במדבר ו, ב)
לְבוּא לָאָמוּנת חַכָמִים הוא עלדידי נָדֶר. כַּי מה
שָהַרְבָּה רחוקים מאמונת חָכָמִים אמתיים הוּא רק
מִחֶמת חְכְמוּת עוּלֶם הַזֶה, שהֶם חְכְמוּת של הָבָל
שיש לְכֶל אֶחָד, וְבָל אֶחֶד הוּא חְכֶם בְּעִינִיי. וּבְאָמָת
מי שיש לו מה בְּקְדְקָדו יְכוּל לְהְבִין בְּרֶל שְכָּל
הַחְכְמוּת של הְעוּלֶם הַזֶה הַם שטותים וְהַבָלִים
ואִינֶם בְּכֶלְל חְכְמָה בְּלֶל, בִּי מאֶחַר שְעַלייְדֶם אִינו
יכול לְבוּא לְתְכְלִיתוּ הָאמתִי וְהַנִצַחִי שָהוּא הְעַקָר,
כְּמוּ שִבָּתוּב: "הנה בְדְבַר ה' מאָכו, וְחְכְמַתדמָה
לָהֶם', וּכְתִיב: "אֶל יְתְהַלֶל חְכֶם בְּחְכָמָתו וְָנו, כָּי
אם בְּזאת יְתְהַלֶל הַמִתְהַלל הַשְכַּל ודע אוּתי". כַּ
קַר הַחְבְמָה הָאִמַתָּת היא חְכְמַת הַ,צַדִיקִים
ַגְדוּלִים שְוְבוּ לַחֶשב בָּאָמֶת על תְּכְלִיתֶם הַנְצְחִי,
ִּי זֶה עַקַר הַחְָמָה בָּאָמָת, בִּבְחִינת "אִיזֶהוּ חְכֶם?
הְריּאֶה אֶת הַנולָד", שרי כָּל אֶחֶד לְהַטְבִּיל עַל
דְרְכְיו וּלְהְתְיֶשָב הִיטֶב מה יּהְיָה נולֶד מפַעָשָיו
ועַסְקִיי בּסוף הָאַחַרון, אשָר לְוֶה אִין זוכים בְּשום
חְכָמָה שְבְּפוּלֶם, בִּייאם עַליידי חְכְמַת הַצַדִיקים
אַמַתִיִים שְעְקָר חְכְמְתֶם הוא לְהְטְתְּרֶל לְפֶרש אֶת
עַצָמֶם מִזֶה הֶעוּלֶם לְגַמְרִי עד שְוְכוּ לְזֶה בְּשְלְמוּת,
ששברו כָּל הַתְּאוות בַּתְכְלִית עד קְצה הָאחַרון ולא
נשאר לָהֶם שום נַדְנוּד ריח משום תְּאוֶה של זֶה
הְפּכֶם, ורק צַדִיקים כְּאִלוּ הֶם יכולין לְתַקָן כָּל
הְעוּלֶם וּלְהַחזְיְרֶם לְמוּמֶב כָּל מי שְרוּצֶה לְהְתְדַבָּק
בָּהם; בִּי כָל אָדֶם עָריף לְהגִיע לְזֶה, לְתַכְלִית
הַפְּרישות וְהַקֶדשָה בָּאָמַת, וְזֶה עקר תִּכְלִיתוּ לֶנֶצַח,
אַבֶל לָאו כָּל אדֶם זכָה לָזֶה, וזעירין אָנון דזְכין לָזֶה
בּשָלמות בָּאָמָת, עַל"כַּן עַקַר הַתְקוּן של שאֶר כָּל
אָדֶם הוּא עַלייָדי הַהַתְקָרבוּת לְצַדִיקִים אַמִתִּיִים,
לָהֶם וּלְתַלְמִידיהֶם וְכו', ‏ כי הַצַדִיקִים. הָאָמִתִיִים
יכולים לְתְקֶן ולְרְפאת כָּל אֶדֶם שְבְּעילֶם אֶף"עָל"פָּי
שהוא חוּלָה גְדול בַּנַפש וְגוּף, כִּי כמו שְהַמבזֶה
תַּלְמִידיחְכֶם אין לו רפוּאה לְמכַּתוּ כַּמו שאמרו
רבוּתינו ז"ל, כּמו"כן לְהַפֶּךָ, מדָה מוּבֶה מרְבֶּה,
תַּלְמִידייחַכָמִים. אָמַתִיִים אִין מִכָּה בְּטלֶם בָּוף
גפש שלא יְקְבָּל רפוּאֶה עַלייָדֶם בִּבְחִינת "ּלְכָל
בִּשַרו מרְפַא" הַנְאָמָר בַּכָל הַתוּרֶה; כִּי עַקֶר הַתוּרה
מִתַאָווּת עוּלֶם הַזֶה לְגְמַרי לְנְמרִי, רק הם יוּדְעִים
לדרש את הַתוּרה וּלְפרש וּלְבָאר כָּל. הַדרכים
וְהַנְתִיבוּת שְבֶּה בְּאפֶּן שיכל כָּ אֶחֶד לְקְבֶּל
רְפוּאֶה לְכֶל מיני חֶלי הנפש וְהַגּף שְבְּעלֶם כּנ"ל.
אָבֶל מִחָמַת שְלָאו בָּל אָדֶם יודע הִיכָן הֶם הַצָדִיקִים
הָאלו וְאִיך זוכין לְהַאָמִין בָּהֶם וּלְהְתְקָרַב אלִיהֶם
ָָּמֶת. עַליבָּן הְעַצָה לְזֶה הוא נְדֶר שְיּדר אִיּזֶה גֶרֶר
וַיקיִם מִיד, בַּי נַדְרִים סְיִג לפרישות, בִּי כָל הַגְּדֶרִים
הַם בַּחִינת פרישות שרוּצה לפרש אֶת עצמו מאִיזֶה
תַּאַוָה כָּדִי לְהְתְקָרב לְהשם יִתְבֶּרף; ואַפלוּ נִדֶרִי
צְדְקָה וְהְקֶדש הם גִםיכָּן בְּחִינַת פְרישות, בִּי בְּעד
זה הממוּן הְיָה יכול לְקָנוּת לְעַצמוּ אִיזֶה דַבַר שהגוף
לצדְקָה, ועלדכן עלדידי"זֶה עולה ומקשר אֶת עַצמו
לְהִצַדִיקים | אַמתִיִים"- שְזְכוּ לְתַכָלִית | הַפְרִישוּת
בָּאָמַת וְזוכָה לָאָמוּנת חַכָמִים ולְהתְקֶרֶב אֶלִיהֶם, כָּ
מאחר שָהשַם יִתְבֶּרֶך רואה שממש עַצָמו
לְדרְכִיהֶם וּמקבַּל על עַצַמו אִיזֶה בִּחִינת פַּרִישוּת
עלדודי נדֶר שהוא בְּחִינת פַּלָא, בַּבְחִינת "כַּי יִפלַא
לנדר וְגו", עַליוְדְיזֶה זוכָה לְהַאָמִין בְּהַחְכְמִים
וצדיקים הַגִפלְאִים שְזְכוּ לפליאות חְכְמָה עליוְרו
שפרשו עַצמן מהָעוּלֶם הַזֶה לְגמרִי. (לקוטי הלכות -
הלכות שבת ו', אות ג' לפי אוצר היראה - אמונה,
אות ל"ז)
אמור להם
(במדבר ו, כג)
הַכּהַן איש חֶסְד הָיָה וכול לְגלוּת בְּחִינת הַחֶסְד חַנָּם
שְהְיָה מָקַיִּם הְעוּלֶם קדם מִתַּן תורה עַליידִי בְּחִינת
העשָרֶה מאָמָרות שְהֶם נְעְלְמִין בְּכֶל דְבֶר, שָהֶם
ְּחִינַת הַתוּרֶה שְמְלְבָּט וְנְעְלֶם בְּכֶל דְבֶר (כמובא
בלקוטי מוהר"ן ב' - סימן ע"ח), כִּי הַמאמרות הם
ְּחִינַת חֶסֶד, בּבְחִינת (תְּהלִים פט): "כִי אָמַרְתִי
עולֶם חֶסְד יַבְּנה'. וְפַליבּן הְיֶה לָהֶם בח לְהַמֶשִיך
בְּרְכָה לְיִשְרְאֶל, בִּי עקר הַבְְּכָה משָם עליידו
שְמְנְלִין הְעַשֶרָה מאִמָרות שְַבָּהֶם נַבְרָא הְעוּלֶם,
שָהֶם בְּחִינת חֶסָד חַגָּם, שָהֶם מַלַבָּשִין בְּכֶל דְבֶר.
ְזֶה בְּחִינת (בִּמִדְבַּר ו): 'כה תְבְרכוּ אֶת בְּנִי ישראל
אמור לְָהֶם', 'אִמוּר לְהֶם' דִיקָא, הִינוּ לְבְּחִינת
העֶשָרה מאמָרות הַג"ל. שְמְלְבָּשִין בְּכֶל דְבֶר,
שְמשֶם עקר הַבְּרְכָה. וְזָהו לְבְרְכֶף ה" וְכו, בִּ
הַבְּרְכָה היא רק מה' יְתְבְּרֶך לְבַד. וְעַלייָדִי
שְמְדְבְּקִין כָּל דְבֶר לְשָרש, לְבְּחִינת עֶשֶרה
מאָמָרות שְבָּהֶם נַבְרָא כָּל דְבָר שִבְּטוּלֶם, שְזֶהו
בְּחִינַת הַחִיוּת אַלקוּת שְמְלַבֶּש בְּכֶל רבֶר שְבְּוּלֶם,
עלידי זֶה נמשך בְּרְכָה מה'. (הלכות תפילה -
הלבה ג', ד')
בה תְבַרכוּ
(במדבר ו, כג)
כשְהצדִיק צָריד לְבקט מאת הַשם יִתְבֶּרך, יכול
לְהִיּת שָלא יִמלָאוּ בּקֶשְתוּ, בי זמְנִין דשֶמע וזמְנִין
דַלָא וְכו' (זוהר וירא דף קה:. אַבֶל יש צדיק שיכל
לְגֶזר ולומר: אני אוּמר שִיִהְיה כּן. וְזה בַּחִינַת (במדבר
0): כה תְבַרְכוּ וכו" אמור לָהֶם - הַינוּ שאני אומר
שִיִהְיָה ב יְבְרְכֶך ה' וישמרף וְכו", אָמַן. (לקוטי
מוהר"ן א', סימן רכ"ג)
יברכך ה' ... נבממון]
(במדבר ו, כד)
וזָהוּ לִבְרְכֶ ה" בִּמְמון, ‏ כּי עַקָר בַּרְכַּת בַהָנִים
ונשיאת כַפים הוא לְתְקֶן תּאות ממון שהוא קָשָה
מִכַּלֶם (כמובא בספר ספורי מעשיות - מעשה יב).
ְעַליבּן עַקַר הַבְּרְכָה מַתְּחְלֶת: 'בְרְכֶ ה" -- בְּמְמוּן,
וישְמְרְף' -- מן המזיקין,. דהַינו. שִיְבּה לְמַמון
ועשירות דקְדשָה שְהוּא בְּחִינת בְּרְכֶה, שיְהַיָה נשָמָר
הַמִמון וְהְעַשִירות. מִמִזִיקִי עָלְמָא שָהֶם הַקְלְפוּת
הְמַכְנִיסין תִּאָוַת מָמון בְּלֶב הָאָדֶם, רק שְיְבֶּה
לעשירות דַקְדשָה שְהוּא בַּחִינת בְּרְכָה, בַּחִינת:
ִּרכַּת ה' היא תַעַשיר ולא יוסף עַצַב עַמה, שלא
יִהְיָה בְּמְמונו שום אחִיזת הְעַצְבוּת וְהַדְאֶנָה וְהְמְרֶה
שֶחרה שֶל תְּאָוַת ממון בְּחִינת בְּעְצָבון תַאכְלְגֶה, רק
יכה לשמה בְּחְלָקו תָּמִיד, ולבְט בה יִתְבֶּרֶך שְהַכל
מאתו לֶבד, שזֶה בַּחִינַת שבירת תִאות ממון, שְזֶהו
עַקַר הֶעַשירוּת דקדשה. (ליקוטי הלכות - הלכות
תפילה ד', אות כ"ד)
ושמו את שמי וכו'
ואני אברכם
(במדבר ו, כז)
הַבְּרְכות מסורות לְכהָנים, כִּי הם בְּחִינַת. שומרי
הַבָּרִית, כָּמוּ שכְּתוּב (דַבָּרִים לג): יורוּ משפטיף
ליעקב וְכו' וּברִיתְך ינצרו. וּבני לוי לא טעו בְּעַנֶל,
שָהְיָה בְּחִינת פָּגֶם הַבָּרִית, כַּמו שאמרו רבותינו
ז"ל: לא עְבְדוּ ישראל עַבוּדֶה זֶרָה אִלָּא כּדי לְהַתִּיר
לָהֶם עריות בְּפַרְהְסְיָא. בִּי כָּ הַתָּאִוּת, וּבְפְרְט
תּאות נאוף שָהוּא הְרַע הַכוּלָל של כָּל הַתִּאוּת, הֶם
בָּאִים משבירת כָּלִי הַחֶסְד כַּיּדוּעַ,, שמִזֶה נַתְהַוֶּה
הַתְּאות שַבָּאים מאַהְבות הַנפוּלות. וְהַכהֶן הוא
בּחִינַת איש חֶסְד, שהוּא בַּחִינַת שלמות הָאַהְבוּת
הְעַלְיונות, מו שבְּתֶב רַבַּנוּ כָּל זֶה על פסוּק חְרְפָה
שִבַרֶה לְָבִּי (לקוטי מוהר"ן א' - סימן לד), עַיּן שם.
ּמחָמת שָהֶם בַּבְחִינַת תִּקוּן הַבְרִית, עַלדידי זה הֶם
ְכולין לְהַמְשִיך הַבְּרְכות, כִּי בָּלִיהֶם שָלֶם, הַפֶ
ַּלְעֶם הרשע שְרְצָה להַמשיך קְלְלֶה עַלייָדי קלקול
הַבּלִי, מחָמת שְהְיָה מִשִכָע מָאד בְּתַאוָה זו, כְּמו
שִבַּתֶב רַבַּנוּ על פסוּק: בּקֶרב עָלִי מרַעים (לקוטי
מוהר"ן א' - סימן ל"ו). וְעַל"כַּן נהֶרג בַּלְעַם עַלדידי
פִינהֶם רוקָא, כי פּיִנָהֶם הָיָה בְּחִינַת תקון הַבְּרית,
וְעליודי זה זְכָה לְכְהַנֶּה, עלדידי שְתָנָא קְנְאֶת ה'
צְבַאות עַל פַּגם הַבַּרית, עַליכַן על ידו דַיקָא נַהֶרג
בִּלְעֶם שְהְיָה הַפְּבו ממֶש.
זה פרוש: כה תְבַרְכו, וְדרשוּ רַבוּתִינוּ ז"ל (סוטה
לח) מזֶה, שצריך לְבַרך בּלֶשוּן הקדש, כִּי 'כה' הוא
ְּחִינת הַשְכִינֶה שהִיא בְּחִינת מַלְכוּת,. שְהִיא
בּחִינַת שלמות לשוּן הקדש. וְעַקָר בַּרְכַּת כַהָנים
לְתקָן הַכְּלי. שֶל יִשְרְאֶל עליוְדי בְּחִינת תְּקוּן
ַבִָּית, בְּדי שְיּהִיו. ראוּיים לְקְבַּל בְּרְכוּת. וְזֶה
שִבַּתוּב: וֶשָמוּ אֶת שמי על בָּנִי ישראל. כִּי השם
הוא הַנִפש, והוא הַכְּלִי של החיוּת, כמוּבָא בִּדְבְרִי
רַבַּנוּ (לקוטי מוהר"ן א'- סימן נ"ו). וְהַכהָנִים עלדידי
בַּרְכְתֶם הֶם משלימין הַכָּלִי של יִשְרְאֶל שָהוּא השם
והנפַש, בְּחִינַת וֶשָמוּ אֶת שָמִי וְכוּ, וְפַליָדִי זֶה:
וְאָנִי אַבְרְכֶם, בִּי מִמִילָא תְּחוּל הַבְּרְכָה עָלִיהֶם
עַלדידי. שִיהִיוּ כַּלִים ראויים לְקְבַּל ... (הלכות
נשיאת כפים א"
יברכך ה' וישמרך
(במדבר ו, כד)
מבאֶר (בלקוטי מוהר"ן ב' - סימן ד), שעַלךידי
הַעְדְקָה שְעַלייָרִי זֶה זיכין לְרצון וְכו' עַלידַי זֶה אִין
ריכי לעשות. שום עַסְק וְעוּבְרָא בְּלֶל בִּשְבִיל
רגסה כּי נתְקַיִם וְעָמְדוּ זֶרים וְרָעוּ צאנְכֶם וכו
ְאַתֶם כהָני ה' תִּקְראוּ, כהֶני ה' דַיְקָא בְּחִינַת חֶסֶד
וכו'. שלא יצטרכו לעשות שום עַסֶק בַשבִיל פּרְנֶסָה
רק כָּל הַממוּן ְְעשִירוּת וְהַפַּרְנְסָה יִהְיָה נמֶשָף לָהֶם
בּחַסְדו וְכוּ' שְזֶהוּ בחִינת כהן. וזהו יִבֶרְכֶף ה' בְּמְמוּן
בְּמִדְבָּר רַבֶּה פְּרֶשָה יא) שְבָּל הַמְמוּן יְגִיע לָהֶם
עלדידי בַּרְכַּת ה' לְבד בְּלִי שום עוּבדא וְעַסְקִי משא
וּמִתָּן וּמלְאכָה, בִּבְחִינַת (משלי י) בַּרְכַּת ה' היא
תַעַשִיר ולא יוסף עָצֶב עַמָה. שָלא יִצְמֶרך לֶשוּם
ִיעָה שֶל עָסק וּמְלָאבָה שְנְמֶשָף מִבְּחִינת בְּעְצְבון
תּאכְלְנֶה בְּזעַת אִפִּיך תאכל לָחֶָם רק בָּל הֶעַשִירוּת
ְהַפרנְסָה יִהיָה נמֶשֶף עלדידי בְּרְבָּת ה'.
והי וַיִשמַרֶף מן הַמזיקין (שֶם) שָהֶם בְּחִינַת הַחִיות
רעות המבארין שם בְּהְתוּרֶה הַנ"ל שהם מזיקי
עַלְמָא שָהֶם רוצִים לְפְנם בְּרְצוּן. וְפַליכָּן עַל יָרֶם
נמשף בִּיוּתַר וְיוּתַר יגיעות וְטרדת הַמַלְאכוּת
והְעַסְקִים בְּחִינַת בְְּצָבון תאכְלְנָה שְגְּמֶשֶך עַלורי
חָטָא אָדֶם הראשון שָפָּנֶם בָּאָמוּנת הַרַצון. וְפַל"בֶּן
זה דַרכָּם כְּסְל לָמוּ של הַחִַיּוּת רעות הנ"ל של חְכָמִי
הַטבע שצועקים מאד לְהַרְבּוּת בַּעַסְקִים וּמִלָאכות
וּלבטל חס ושלום הַתוּרֶה וְעַבוּדָה כַּי הֶם בְּהַפֶּךָ
מאָמונת. הְרְצוּן. וְעַליכַּן הַעְתֶּם הַרְעָה בְּהַפֶּ
לְהרבּוּת דיקָא בַּמַלְאכות וְעַסְקים. ומאוּמה לא ישא
בעַמְלו וְכו'. על"בָּן מבְרְכִין אוּתְנוּ הבהָנִים יְבְרְכֶל
ה' בְּמָמון שְהַמָמון וְהְעֶשירוּת יְגִיע עליידי בְּרְבַּת ה'
לְבַר בְּלִי עסַק וּמִלְאכָה כַנ"ל וַיִשְמְרך מן המזיקין
שהם החיות רעוּת חַכָמִי הטבע וכו'.
ֶהו בְּחִינת יְאֶר ה' פָּנִיו אי בְּחִינַת הָאָרת פָּנִי ה'
שנמשך בַּיום טוב בַּחִינת (דְבָרִים טז) שלש פְּעָמִים
ַּשֶנָה יִרְאֶה כָּל זְכוּרף. אֶת פָני ה' אֶלקֶיף וכו
שְפְקָרו נָמִשֶך עַלדורי צדיקי אָמָת שְעָל יָדֶם מאור
פּני ה' בי צדיקוא אנון אַנְפי שְבִינְתָא כָּמו שְבְתוּב
זר הדיש בַּמָה פְעָמִים. וזֶהוּ וַיתַגֶךָ יִתַּן ל חן
(בּמדרש רַבֶּה פּרֶשָה יא) שזה בְּחִינת שמקשָרִים
רצונות של כָּל ישראל לְבְחִינת ‏ משה רַבנו
שִנִסְתְלק בְּרְצון שברצונות (ועיין בלקוטי מוהר"ן ב'
- סימן ד). בִּי כָּל הַחַן דַקְדֶשֶה של ישְרְאֶל נִמְשָ
ממשה שְעְלִיו נאָמַר (שמות לג) כַּי מִצָאת חן בְּעִינִי.
ועַל-יְדי מִצִיאַת חֶן הַמִשִיך שלש עָשְרָה מדוּת שֶל
רחָמים כָּמו שְבְּתוּב (שִם) וְעַתָּה אם נָא מִצָאתִי חַן
בַּעִינִיך וכו' הודיעני נא אֶת דְרְכִיך וְכו'. וְאֶז הודיעו
עַל ידו שלש עשרה מדות של רחָמִים שהם בַּחִינת
תְּלִיסר תְּקוּני דיקָנָא בְּחִינַת קֶדשֶת הַזְָנִים דקֶדשָה
שָהוּא בְּחִינַת הַתְגְלוּת. הַרְצון בַַּבָּת בְּמַנְחָה
שָנְמְשך משם (כַמוּבֶן בכוָנות) וזה מְבְרְכִין אוּתָנו
הַכהָנים וַיחְנךָ.
וזה ישָא ה' פָּנִיי אַלִיך וְיָשַם לֶך שְלוּם זֶה בְּחִינָת
צְדְקָה, בְּחִינת (ַתְּהְלִים יח אנִי בְּצְרֶק אֶחָזָה פֶנִיף,
ְּחִינַת מַרְבֶּה צְדְקָה מַרְבָּה שָלוּם. כִּי עַקַר הַתְקוּן
עַלדידי רבוי צְדְקָה כּ"ל, שְעַלדיָדי זֶה זוכין לְהָאָרת
הֶרצוּן שהוא בְּחִינַת נשיאת פנים בְּחִינת זֶקן נשוא
פָנִים כַּמו שְבְּתוּב שם שעליידי זֶה מִתְבּטַל כה
הַחִיִת רעות הנ"ל שְזהו בְּחִינת שלום. כַּי כָּל זמן
שנשמע קולות הְרעִים של חַיוּת רעוּת שהַם חכמי
הַטֶבע הַג"ל יש רגֶז וְכַעַס וּמחֶלקָת הַפֶּ הַרצון
ְהַשָלום כִּי הם מזיקי עָלְמַא. אבל בְּשִישְרַאֶל עַם
קֶדוּש מִתְנִבְּרִין בְּאָמוּנת הְרְצוּן עד שְמַתְבֶּטֶל כחֶָם
אֶז ישובו הָמָה אלינוּ וְיִתְקַיִם: וְגֶר זזאב עַם כַּבַש
ונָמַר עם גָדי וכו' (יִשָעְיָה יא). בִּי יִתְבַּטְלוּ הַהְזְקוּת
וְהֶרגז וַיִתְרְבָּה השלום שהוא בַּחִינת רצון שהכל
מרצים זֶה עַם זֶה בְּאהְבָה ושלום מגדֶל אָמוּנת
הֶרצוּן שהכל מִתְנְהַג בּרצוּן הבורא יִתְבֶּרך לְבַד, ג
אֶז יִתְקַיִם: וְעָמדוּ זֶרים וְרָעוּ צאנְכֶם וכו' שְזהו
בּחִינַת רבוי השלום. שִכָּל הַזרים וּבני נכָר יכירו
ְּדְלת הבורא יִתְבֶּרך וגדלת ישְרְאֶל אשֶר בֶּחַר בָּנו
מִכָּל הְעַמִים וַיִעַסְקוּ כלָם בְּמַלַאכְתָּנו כִּי יְבִינוּ שְזֶה
ָּ תִּכְלִיתֶם. וְעל"כּן מְסַימִין בַּרְכַּת כהָנִים וְיָשַם לד
שָלום. בִּי זֶה עֶקַר הַתְּכְלִית בְּחִינַת רצון וְאַהָבָה
ושלוּם. (הלכות ברכת השחר - הלכה ה', צ"ח)
יאר ה' פניו אליך ויחונך
(במדבר ו, כה)
עקַר עבודת הָאָרֶם לְהַמֶשיך וּלְהָאִיר בְּעוּלֶם הָאָרֶת
פיי יתְבֶּרך, כָּמו שְנאָמר בּקֶשו פָנִיי תְּמִיד. וְעַקַר
ַּקֶשֶת פָּנִיי יְִבֶּרך הוא, עלדורי שְבָּד אֶחֶד מְרַבָּר
עַם חַבַרו בּירְאֶת שמים בְּכֶל פעם, וּמְבקֶש ומשְתְדַל
שִיְִבְּלוּ הָאָרה זֶה מִזֶה מִהַגְַּרוּת טובות שְבְּלְבָּם
שְהֶם בְּחִינת פִּי ה'. בִּי הַגּקְדָה טובָה שיש בְּכֶל אֶחָר
בּישראל היא בְּחִינַת צדיק, וְהִיא בְּחִינַת פני ה'
בּחִינַת צדיקייא. אַנפי שְכִינְתְא, כִּי הוא מִבְּחִינָת
הַחְלֶק אֶלקי שֶמִמַעַל שיש בְּכֶל אֶחָד מִישְראֶל,
וְעל"כַן עלדורי זה שְמִשְתְּרְלין בּזֶה, עלדידי זֶה זוכין
שְהשָם יִתְבֶּרל יְאִיר בָּהֶם פְנְיי בְּאַהְבָה. וְעַלייְדי
שְכלְלִין עלדידי זֶה הַנִקָדוּת טובות מִכַּמָה בָּני
ישְרְאל מזה כָזֶה, בְּחִינת ומקבּלין דין מן דין, עלדורי
זֶה נתְרְבָּ וְנתְגְדַל הַחֶן וְההַתְפַּאַרוּת של יִשְרְאֶל, כַּי
הַנְּקָדוּת טובות הנ"ל הַן עַקָר החַן וְהַהַתְפַּארוּת של
ישראֶל, בְּחִינת יִשְרְאֶל אשר בֶּ אֶתְפָּאר. וְכָל מה
שמרבּין לְדְבּר אֶחָד עם החַבַרוּ בִּיְרְאת שְמִיִם,
שָעַל"ידי זה הַגִּקָדוּת. טובות הנ"ל מאירין יוּתְר,
עליירי זֶה נְתְגְלֶה הַהַתְפְּאָרות וְהַחַן. של יִשְרְאֶל
בִּיוּתְר, וזה בּחִינת יאר ה' פַּנִיו אלִיף וַיִחַנֶך. (הלכות
נשיאת כפים - הלכה ה', אות ד' לפי אוצר היראה -

Segment 7
HE:
תוכחה, אות ב
קח מאתם
(במדבר ז, ה)
וְעַתָה בוא וּרְאֶה זֶה מַָאתִי בְּמְדֶרש חָזִיתְ שִיר
השירים מגדל מעלת הַרצון. וְזֶה לשוּן המדרש שיר
הַשִירים (ו, ד) יפה את ריתי בְּתרצָה. בְשְאַת ריצֶה,
בּד אֶת בְּעַיָא לית אַתְ צְרִיכָה בְּעיָא מִכְּלוּם, מילף
מִכְּוּם, מי אֶמַר לָהֶם לְרְבִיא עֶנְלַת בְּקֶר לְטֶען
הַמשכן לא מהון וּבְהון וכו', עד כָּאן לשונוּ. ושים
לְבֶּך היטב לְכָל דבור ובור מִדַבְרִי הַמדֶרש הקְדוּש
הַזֶה. בַּמָה וְכַמָה הא מפֶליג בְּמַעלת הְרצוּן דקֶדשָה
של ישראליעם קדוש שכשרוצים בָּאָמַת רצונות
דקְדשָה לְהְתְקֶרב לָה' יִתְבּרך אִינֶם צָרִיכִים. עוד
לְבקֶש משום אָרֶם וְלְלֶמד מִמָנוּ. רק הַרצון בְּעְצְמו
יודיע לו מה לַעָשות לְגְרם נחת רוח לָה' יִתְבֶּרְך.
בַּמְבאֶר בּמְדֶרֶש הנ"ל בְּשְאת רוצה כּד אֶתָ בְּעַוָא
לית את צַרִיכָה בַּעַיא מכלום מילף מכּלוּם וכו'. הִינו
כי ובין מעצמו עלךידי הְרְמַזִים שְהַצַדִיק מרמז לו
ְּכֶל עַת עַלייָדי דבְרִי תורתו הַקְדוּשָה שָאִי אֶפֶשָר
לְבאֶר הכל בַּפָּה וּבַבְּתֶב רק עליידי בַּחִינת רְמזִים
יכול לְהְאיר בְּדַעָתוּ עד שִיתְחַזק בּרצונות חַזֶקִים
מאד לָה' יִתְבֶּרך עד שלא ידע כַּלֶל מה הוא רוּצָה
מו שְבְּתוּב בְּלְקוּטי תִּנִנְא סימן ז), עד שָה' יתְבֶּרְף
יעזר לו ואר בִּלְבוּ שיבין מה לעַשות לְגְרם נחת רוח
לה' יִתְבּרְך לְהְתְקֶרב אלָיו עלדידי זֶה כָּמוּ הַנְשִיאִים
שְהְבִינו מעַצָמָם לְהְבִיא עַגָלות לְהְמְשְבֶן אַף"עְליפּי
שְלא נְצְטַוו על זֶה כָּרֶל כַּמְבאָר שְם בִּמִדֶרֶש וְִין שֶם
מה שְבְּתוּב שם על פִּסוּק קח מַאִתִּם, מאִתִם הָיוּ
הַדַבָרים וכו', עַין שם. (הלכות נטילת ידים לסעודה -
הלכה ו', אות מ"ו)
ַּכּתָף ישָאו
(במדבר ז, ט)
עַל ידי הַנְגִינָה אדָם נִכָּר אם קבל עָלִיי על תוּרה.
וסימן: בַּכְּתָף ישאו (במדבר ז, וְדרשוּ רבותִינו
זכְרּנֶם לְבְּרְכָה (ערכין יא אין ושָאוּ אִלָא לשו

Segment 8
HE:
וְכֵן הַכַּת שֶׁאָמְרוּ שֶׁזֶּה שֶׁאוֹכֵל מְעַט וְאֵינוֹ נִזּוֹן מִמַּאֲכָלִים שֶׁל שְׁאָר בְּנֵי אָדָם הוּא רָאוּי לִהְיוֹת מֶלֶךְ וּבָחֲרוּ לָהֶם לְפִי שָׁעָה עָשִׁיר לְמֶלֶךְ זֶה הָעִנְיָן יְכוֹלִין לְהָבִין קְצָת עִנְיָן הַטָּעוּת הַזֶּה מֵהֵיכָן נִמְשָׁךְ, כִּי יֵשׁ צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים שֶׁהֵם קְדוֹשִׁים בֶּאֱמֶת וְשָׁבְרוּ תַּאֲוַת אֲכִילָה בֶּאֱמֶת לְגַמְרֵי עַד שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לֶאֱכֹל כִּי אִם מְעַט דִּמְעַט וְגַם זֶה הַמְּעַט שֶׁאוֹכְלִין הוּא בִּקְדֻשָּׁה נוֹרָאָה עַד שֶׁכָּל מַאֲכָלָם וּמְזוֹנָם אֵינוֹ מַאֲכָל וּמָזוֹן שֶׁהָעוֹלָם נִזּוֹנִין מִמֶּנּוּ, כִּי מַאֲכָלָם הוּא בִּבְחִינַת מָן שֶׁהוּא בְּחִינַת ( תְּהִלִּים עח) לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל אִישׁ שֶׁהוּא מָזוֹן שֶׁהַמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת נִזּוֹנִין מִמֶּנּוּ וְהוּא בְּחִינַת מַאֲכַל הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים בִּבְחִינַת ( מְכִילְתָּא בְּשַלַּח), לֹא נִתְּנָה תּוֹרָה אֶלָּא לְאוֹכְלֵי הַמָּן וְכַמְבֹאָר בְּסֵפֶר הָא"ב ( אוֹת א אֲכִילָה סִימָן ה) מִי שֶׁלִּמּוּדוֹ בְּמֹחִין זַכִּים עַד שֶׁהוּא נִזּוֹן מִמַּאֲכָל שֶׁהַמַּלְאָכִים נִזּוֹנִין מִמֶּנּוּ וְכוּ' וְכֵן מְבֹאָר בִּדְבָרָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁיְּכוֹלִין לִזְכּוֹת עַל-יְדֵי רִבּוּי הִתְבּוֹדְדוּת וְכִסּוּפִין לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁעַל-יְדֵי זֶה עוֹשֶׂה נְפָשׁוֹת וְכוּ' וְעַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין שֶׁיִּהְיֶה כָּל מַאֲכָלוֹ בִּבְחִינַת לֶחֶם הַפָּנִים כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה אִית לָן בֵּירָא בְּדַבְּרָא ( בְּסִימָן לא). וְכֵן מְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק ( בְּסִימָן יט) שֶׁעַל-יְדֵי שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ שֶׁעַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לִשְׁמִירַת הַבְּרִית עַל -יְדֵי זֶה זוֹכִין שֶׁכָּל מַאֲכָלָיו וְתַעֲנוּגָיו אֵינוֹ כִּי אִם מֵהַהִתְנוֹצְצוּת הָאוֹתִיּוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדָּבָר שֶׁהוּא אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וְכוּ' נִמְצָא שֶׁזֶּה הַצַדִּיק שֶׁזּוֹכֶה לָזֶה אֵינוֹ אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה מַאֲכָל וּמַשְׁקֶה שֶׁל שְׁאָר בְּנֵי אָדָם כְּלָל רַק הוּא אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה אוֹתִיּוֹת קְדוֹשׁוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת נְפָשׁוֹת קְדוֹשׁוֹת שֶׁהוּא בְּחִינַת פְּנִימִיּוּת חִיּוּת הַמַּאֲכָל שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר הַחִיּוּת הַפְּנִימִי וְכוּ' וּכְבָר מְבֹאָר אֶצְלֵנוּ מַעֲשֶׂה נוֹרָאָה מֵעִנְיַן הַצַּדִּיק שֶׁזָּכָה לָזֶה שֶׁרָאָה בִּשְׁעַת אֲכִילָתוֹ שֶׁכָּל הַלֶּחֶם שֶׁהָיָה מֻנָּח לְפָנָיו הָיָה כֻּלּוֹ אוֹתִיּוֹת וְכוּ'. נִמְצָא שֶׁיֵּשׁ צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים גְּדוֹלִים כְּאִלּוּ שֶׁמַּאֲכָלָם אֵינוֹ כְּלָל מַאֲכָל שֶׁל זֶה הָעוֹלָם וּמִזֶּה נִמְשָׁךְ הַטָּעוּת שֶׁל הַכַּת הַנַּ"ל שֶׁאֶצְלָם נָפַל הָאֱמֶת כַּנַּ"ל עַד שֶׁחָבְרוּ בִּצְבוּעִים וְשַׁקְרָנִים הַמִּתְדַּמִּין עַצְמָן כְּקוֹף בִּפְנֵי אָדָם, וּמַרְגִּילִין עַצְמָן לֶאֱכֹל מְעַט מֵחֲמַת גַּדְלוּת וְגַסּוּת הָרוּחַ כְּדֵי לְהִתְכַּבֵּד וּלְהִתְיַקֵּר עַל-יְדֵי זֶה מֵחֲמַת שֶׁרוֹאִין שֶׁזֶּה הַדָּבָר חָשׁוּב עַכְשָׁיו וּבִשְׁבִיל זֶה מְקַבְּלִין אוֹתוֹ לְרַבִּי וּמַנְהִיג כְּשֶׁרוֹאִין שֶׁאוֹכֵל מְעַט בְּדַקּוּת בְּחֵן שֶׁל שֶׁקֶר אֲשֶׁר בֶּאֱמֶת עֲדַיִן לֹא הִתְחִילוּ לֵילֵךְ בְּדַרְכֵי ה' וַעֲדַיִן לֹא נָגְעוּ בְּהַקְּדֻשָּׁה וּבַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה כְּלָל וַעֲדַיִן לֹא הִתְחִילוּ לְשַׁבֵּר שׁוּם תַּאֲוָה וּמִדָּה כְּלָל וְגַם אֲפִלּוּ תַּאֲוַת אֲכִילָה עֲדַיִן לֹא הִתְחִילוּ לְשַׁבֵּר כְּלָל רַק מְמַעֲטִים בַּאֲכִילָה בִּשְׁבִיל כָּבוֹד. וְכָל זֶה וְיוֹתֵר מִזֶּה מְרֻמָּז בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּהַמַּעֲשֶׂה הַנַּ"ל בְּהַכַּת שֶׁטָּעוּ בּוֹ וּבָחֲרוּ לָהֶם שֶׁרָאוּי לְקַבֵּל מֶלֶךְ מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֶׁפַע מְזוֹנוֹת הַרְבֵּה וְאֵינוֹ נִזּוֹן מִמְּזוֹנוֹת שֶׁל שְׁאָר בְּנֵי אָדָם, רַק מִמְּזוֹנוֹת דַּקִּים וְכוּ' וְהָבֵן:

EN:
This is the aspect of the blessing "HaNosein laSechvi vinah l'havchin bein yom u'vein lailah" — "Who gives the rooster understanding to distinguish between day and night." Night = the side of death rules (from Adam's sin, the blemish of humility). The light of day = waking from sleep = Techiyas HaMeisim = humility resurrected. But one needs great discernment — not to confuse day for night, not to reverse the truth. One must guard against false humility (not becoming lazy) and equally against one who lords over Yisrael claiming his intention is for Heaven while actually trapped in ge'us. One must distinguish between light and darkness, between death and life — to know how to conduct oneself in truth. As our Rebbe said: one must pray much to Hashem about this.

Segment 10
HE:
אות ז וכן הכת שאמרו שמליצה ודיבור הוא התכלית דהיינו שידע כמה לשונות ויהיה מליץ נאה וכו'. זה הטעות מבואר גם כן קצת. כי ידוע את כל המעשה הרע הנעשה תחת השמש עכשיו על ידי המליצים הפושעים.כמו שאמר רבינו ז"ל בדרך צחות כששבח את המליצה מאד. ואמר אחר כך אבל יש מליצים שהם פושעי ישראל כמו שכתוב (ישעיה מ"ג) ומליציך פשעו בי. כי כל המחקרים והפלוסופים והאפיקורסים רובם ככולם הם מליצים גדולים. ובחרו בדרכי המליצה מאד ללמוד לשונות רבות ולדבר צחות. ולהיות בעל לשון ומליץ נאה. כידוע ומפורסם כל זה. ובאמת בשרשו שבקדשוה המליצה טובה מאד. וכאשר שבח רבינו ז"ל בעצמו את המליצה מאד. ואמר שהמליצה יש לה כח גדול מעורר את האדם. וגם למעלה יכולין לפעול לעורר רחמים וישועה גדולה על ידי המליצה. כי אמר שגם המלמד זכות למעלה נקרא על שם זה מליץ על שם המליצה דייקא. כי זה הזכות בעצמו שהוא מלמד על איזה אדם אם היה אומרו כך בלי דרכי המליצה לא היה פועל כלום לעורר רחמים עליו. כי הלא גם בלעדו יודעין מזה הזכות אך עיקר כחו של המלמד זכות לפעול ישועה ורחמים הוא עלידי המליצה על ידי שאומר ~ אותו הזכות וכיוצא שמלמד בדרך מליצה. דהיינו שמציע הדבר יפה בטענות נ~ אות ונכונות ובדיבורים יפים ובמליצה נאה. על ידי זה יש לו כח לעורר למעלה רחמים וישועה. וכן למטה רואים בחוש כח המליצה. כי אם היו אומרים לאדם סתם שפלוני מת לא יתעורר כל כך לבכות הרבה. אבל אם יעוררו עליו בדרך המליצה להציע הדבר ולהרחיבו. כמה נאה היה אדם זה וכמה נאים מעשיו וכו' וכיוצא בזה כדרך המליצים אז יש כח על ידי המליצה לעורר ולשבר לב הבאדם מאד. כל זה נשמענו מפי רבינו ז"ל. ואחר כך סיים אבל יש מליץ שהוא פושעי ישראל בחינת ומליציך פשעו בי כנ"ל. והנה ענין זה של מעלת המליצה הוא נצרך מאד לכל אדם החפץ חיים אמתים ונצחיים. הרוצה לגשת אל הקדש לילך בדרכי ה' לשוב אליו יתברך. אשר העצה הכללית שהוא יסוד כל העצות. הוא ההתבודדות והשיחה בינו לבין קונו כמבואר אצלינו כמה פעמים. דהיינו שירגיל עצמו בכל יום לילך למקום מיוחד להתבודד שם ולפרש שיחתו לפניו יתברך כאאשר ידבר איש אל רעהו. ולהרבות בטענות והפצרות ובקשות ופיוסים בלשון שמדברים בו. (דהיינו במדינתינו בלשון אשכנז שאנו מדברים בו). שיעזרהו השם יתברך ויזכהו לשוב ממעשיו הרעים ולהתקרב אליו יתברך וכו'. ולענין זה הוא דבר גדול ענין המליצה. דהינו שירגיל עצמו להרחיב שיחתו ולהרבות בטעות ולבקש למצוא לעצמו בכל פעם דברי תחנונים ופיוסים חדשים וטענות נ~ אות ודברי התעוררות של רחמים הרבה. כדרך המפצירים. כדרך הבאים לפני מלכים ושופטים להתחנן על נפשם כשיודעים בעצמם שהם חייבים והם באים לפייסם. שאז מגודל מרירות נפשם יוצא מלבם ממילא דברי תחנונים ופיוסים הרבה עד שלפעמים מעוררים לב המלך או השופט עד שמתחיל לבכות עמהם גם כן מגודל הרחמנות וכיצא בדיבורים אלה הרבה. כי לענין שיחה בינו לבין קונו. שהוא עיקר התכלית האמת שצריכין לזכות על ידי זה לחיים נצחיים לעולמי עד ולנצח נצחים. ולהנצל מבאר שחת ומטיט היון וכו' וכו'. לענין זה צריכין כל מיני דיבורים שבעולם תחנות ובקשות וריצויים ופיוסים והפצרות ורחמנות וחנינה וטענות וכיוצא בזה הרבה. וכל עניני דיבורים אלה וכאלה הם כולם כלולים בבחינת מליצה. כי כל זה נמשך בשרשו מבחינת מליצה העליונה שמשם יסוד דוד המלך עליו השלום ספר תהלים ברוח קדשו שזהכה על ידי רוח קדשו למליצה דקדושה באמת. עד שזכה שספרו הקדוש בפר תהלים כלול מכל לשונות המליצה הקדושה, ועל כן באמת יש לו כח גדול לעורר לב האדם ולעורר רחמים העליונים כשאומרים ~ אותו בכוונת הלב ולקרב את האדם להשם יתברך. והנה מחמת שבקדושה המליצה יקרה מאד. מזה נמשך שאצל הכת הנ"ל נפלה המליצה עד שהפכו דברי אלקים חיים. ובחרו במליצה לרעתם לבלות כל ימהים על דרכי מליצה. כדי להמשיך לב ישראל ח"ו לדרכי המחקרים והפלוסופים אשר כל באיה לא ישובון ולא ישיגו אורחות חיים אשר על ידי זה עוקרין את עצמן ואת בניהם ותלמידיהם ההולכים בעקבותם משני עולמות כידוע ומפורסם דרכיהם הרעים למה שבאים על ידי מליציהם הפושעים אעד שמחללים שבת בפרהסיא. ומדברים סרה על ה' ועל תורתו הקדושה על תנאים ואמוראים. ומתלוצצים מאגדת רז"ל שבגמרא ומדרשים. והולכים בדרכי העובדי כוכבים ובמנהגיהם ומכריחים את עצמם ומרגילים את עצמם בכל עת ללכת בדרכיהם ובמנהגיהם דייקא הן בעניני הדירות וכלים ובמלבושיהם ובכל תנועותיהם כמפורסם. אשר התורה הקדושה הזהירנו על זה (ויקרא י"ח) ובחוקותיהם לא תלכו. שאסור להתדמות להם בשום דבר כמבואר בשולחן ערוך (יורה דעה סימן קע"ח). ולבלות ימים על מליצה כזו שאינה מקרבת להשם יתברך ולעבודתו. אדרבא מרחקות ועוקרת את האדם מלגמרי רחמנא ליצלן בוודאי אין שגעון יותר מזה. והוא ממש ענין הכת הנ"ל. שבחרו באיש צרפתי משוגע למלך בשביל שהיה מליץ נפלא והיה יודע כמה לשונות והיה מדבר תמיד אפילו לעצמו. ואף על פי שהם רוצים לכסות השקר והאפוקורסות שלהם באמת. דהיינו שבתחלה מטעים את בני ישראל ואומרים שרוצים ללמדם מקרא היטב בכל דקדוק הלשון. אבל באמת כל כוונתם להרע וזה עיקר האפיקורסות שלהם שכופרים בתורה שבעל פה לגמרי כמו הקראים ממש. וכשכופרים בתורה שבעל פה אזי ממילא הם כופרים בתורה שבכתב. כי אין יודעים שום דבר מתורה שבכתב בלי דברי רז"ל בגמרא ומדרשים שהוא תורה שבעל פה. ותיפח רוחם ונשמתם שמכריחים עצמם תמיד לפרש המקרא על פי דרך הפשוט דייקא בלי שום דרשה מדרשות רז"ל ופנימיות כוונתם הרעה ניכר לעין כל למי שבקי בהם קצת ובדרכיהם הרעים. שכל כוונתם לפרש המקרא על פי דרכי המליצה לבד כאלו אין בה שום פנימיות ח"ו. והם משבחים את משה רבינו עליוה שלום מאד ואומרים עליו שהיה מליץ ובעל לשון גדול מאד. וקצת נביאים אין נרא להם דברי מליצתם. אוי להם אוי לנפשם ואם ידלגו על ההרים ואם יקפצו על הגבעות לא יוכלו לפרש את התורה הקדושה שתהיה מתיישבת על פי דרכי המליצה. כי יש הרבה מקר~ אות בתורה בלי שיעור שאין סובלים פירוש על פי פשוט כלל. ובפרט שהם סותרים הדין כפי המקובל בידינו מפי משה רבינו עליו השלום בעצמו. כגון (דברים ט"ז) ששת ימים תאכל מצות וכו'. וכן (שם) ובשלת ואכלת בפסח שבאמת אינו נאכל אלא צלי. וכן (שם כ"ה) ארבעים יכנו וכו'. וכיוצא בזה הרבה. ובפרט כל הסיפורי מעשיו שבתורה שכל אותו~ אות ובכל נקודה ונקודה של כל התורה הקדושה יש רזין עילאין רזין גניזין רזין ורזין דרזין לעילא ולעילה עד אין סוף ואין תכלית. וכבר מבואר בזוהר הקדוש שמקלל הרבה את הכופרים שאומרים שאין בהתורה כי אם הפשוטו. ועל כן באמת אין צריכין ללמוד מקרא כי אם עם פירוש רש"י לבד. שרש"י הקדוש מכריח עצמו מאד לפרש המקרא על פי פשוטו. אבל בכל המקומות שאי אפשר לפרשו על פי פשוטו מחמת שקבלת רז"ל הוא מפרשו על פי דברי רבותינו ז"ל. וגם בהמקומות שמפרש המקרא על פי פשוט מביא על פי רוב דברי ז"ל במדרשים וגמרא. לידע ולהודיע שיש עוד כמה דרשות בזה המקרא. והפורש עצמו מפירוש רש"י ללמוד ביאור שלהם הרע וכיוצא באלו הפירושים הוא פורש מן החיים. ועוקר את עצמו מחי החיים ומתורתו הקדושה. ואי אפשר להאריך בזה כאן. כי יקצרו המון יעריעות לספר בגודל מרירות הצרה הזאת שנתהוה עכשיו בדורותינו שנתפשטה הנגע הזאת גם במדינתינו. ועיקר מעלת המליצה הוא בשביל התכלית האמתי לזכות להתקרב על ידה להשם יתברך. ומי שזוכה לליצה כזאת ומבלה ימיו להמליץ דבריו לפני השם יבתרך בתפלה ותחנונים וכו'. או להמליץ דבריו לישראל לעוררם לעבודתו יתברך באמת. בודאי אשרי לו אשרי חלקו. ומי שאינו זוכה לזה בשלימות אינו מעכב לעבודתו. כי אן הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו. ואינו חפץ מהאדם שיעה זמה שאין ביכלתו. ויכול להתקרב להשם יבתרך על ידי שיחתו איך שהוא ואיך שדבר יהיה נחשב בעיני השם יבתרך למליצה יפה ונאה. כי אצל השם יתברך העיקר הוא האמת שיהא כוונת לבו באמת. ומי שמכווין לבו באמת. אזי אף על פי שאינו מליץ ולא למד דרכי המליצה מעולם. אף על פי כן ממילא נפתח פיו ולבו. ויוכל לדבר דיבורים נאים וטענות נכונות להשם יתברך וכו'. שהם נמשכין מבחינת מליצה דקדושה. ועל כל פנים לא יקלקל בדבריו. אבל אלו הנ"ל המרגילים בניהם ללמוד מקרא על פי דרכי המליצה שלהם, שבאים על ידי זה לכפירות גדולות ורשעות מפורסם כנ"ל. על זה נאמר ומליציך פשעו בי כנ"ל. ועל זה נאמר (ערכין ט"ו) ומה יתרון לבעל הלשון. וכמו שכתוב (עמוס ה') הסר מעלי המון שיריך וכו'. וכתיב (יחזקאל ל"ה) העתרתם עלי דבריכם. וכתיב (תהלים ע"ה) אל תרימו למרום קרנכם תדברו בצואר עתק. וכתיב (שם ל"א) תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק בגאוה ובוז. וכמו שאמרו רז"ל תאלמנה יתפרכון יתרחשון ישתתקון הדוברות על צדיקו של עולם וכו'. הכלל שעל ידי שיש מליצה דקדושה שהיא דבר יקר מאד על ידי זה נתעו על ידי תאוותם הרעות עד שאמרו שעיקר התכלית הוא דברן ובעל מליצה. ובחרו להם איש צרפתי משוגע שהיה יודע כמה לשונות, למלך. ובוודאי הוליך ~ אותם בדרך הישר. אוי להם:

EN:
Therefore Korach, who blemished through ge'us — for his entire rebellion against Moshe and Aharon was only through his great arrogance, envying Aharon's greatness and Elitzafan's appointment — Moshe said to him: "Boker v'yoda Hashem es asher lo" — "Morning, and Hashem will make known who is His" . Rashi: HaKadosh Baruch Hu set boundaries in His world — can you turn evening into morning? Meaning: Korach sought to reverse evening for morning. In truth his rebellion was pure ge'us, but he claimed his intention was for Heaven — he reversed the truth. He said: "Ki chol ha'eidah kulam kedoshim... u'madua sisnasu al k'hal Hashem" — as if he was zealous for Yisrael's honor, claiming that Moshe and Aharon themselves sought power.

Moshe responded that Korach was trying to reverse evening for morning. As Rashi explains: just as Hashem separated light from darkness, so He set Aharon apart — for Aharon's holiness was drawn from true humility ("V'ra'acha v'samach b'libo") = the separation of light from darkness, death from life. True humility = life = the light of day = waking from sleep.

Segment 11
HE:
קדושים) לא תאכלו על הדם הלכות תפלה הלכה ג' אותו':

EN:
For certainly, when one merits through the pidyon to ascend from sh'mad to ratzon and to draw the illumination of the Ratzon in the world — through which teshuvah is accomplished, gairim are made, etc. — then of course everything is automatically rectified even in the physical. As stated regarding "V'shaklaih l'saltai v'anchaih b'chavsa d'rakia" — when things are rectified in the spiritual . And similarly in many places: as in the Torah "Pasach Rabbi Shimon" — that through awakening people from sleep, etc., yir'ah is drawn, through which tremendous wealth is drawn; and in this Torah "V'es ha'orvim" — through the ratzon one merits "V'amdu zarim v'ra'u tzon'chem..." Only one must sweeten, as above.

Segment 12
HE:
אמור) שבת ויום טוב לאו זמן תפילין הלכות תפילין הלכה ב' אותו'. הלכה ו' אותד':

EN:
For "Hakol bidai shamayim chutz miyir'as shamayim" — "Everything is in the hands of heaven except the fear of heaven" — and nevertheless Hashem helps each day, for "Ilmalai HaKadosh Baruch Hu ozro..." — "Were it not that HaKadosh Baruch Hu helps him..." . The essential help from above is the strengthening of the ratzon. When a person receives the illumination of the Ratzon properly, constantly directing and preparing his heart to bind his ratzon to Hashem's ratzon — the aspect of : "Batail r'tzoncha mipnai r'tzono" — "Nullify your will before His will" — never abandoning the good ratzon however things may be — through this certainly everything will be rectified. As he spoke about this at great length in many holy discourses and hints without limit.

Segment 13
HE:
שבת) הלכות ציצית הלכה ג' אותי"ח, הלכה ה' ט"ו. הלכות ברכת השחר הלכה ג' אותמם:

EN:
Therefore one must inevitably wait until the ratzon accomplishes its effect. Every person should direct his ratzon to bind himself to the aspect of Moshe, and especially to give abundant tzedakah — every single person, even one whose sustenance is limited, as our Sages said — or to be zealous with the jealousy of Hashem Tz'vakos, which is also considered tzedakah. The essential thing is to direct that one's tzedakah reach the aspect of Moshe who is engaged in the pidyon — so that the illumination of the upper Ratzon be drawn in the world until gairim are made from it — and to direct one's ratzon so that the Ratzon reach him too. And certainly it will reach him greatly — since he is the one who brings the tzedakah and pidyon, for HaKadosh Baruch Hu does not withhold the reward of any creature. Then everything will automatically be rectified. Even the fact that one must wait a little is a great good — for afterward the salvation will be complete.

Segment 14
HE:
פסח) הלכות נטילת ידיםפ שחרית הלכה ב', הלכה ה', הלכות תפילין הלכה ו' אותל"א. ספירת העומר והנפתו הלכות ציצית הלכה ג' אותי"א וכו' הלכות תפילין הלכה ו' אותל"ג, ל"ח:

EN:
This is : "Im shamo'a tishma... kol hamachalah... lo asim alecha, ki Ani Hashem rof'echa" — "If you diligently hearken... all the sickness... I will not place upon you, for I am Hashem your Healer." For there are doctors who heal an illness temporarily — for an hour or a year — but then the sickness returns. But Hashem is a faithful Healer — through the illumination of the Ratzon, through which one draws close to Hashem. When one is healed this way, the sickness does not return — the aspect of "all the sickness... I will not place upon you, for I am Hashem your Healer."

Segment 15
HE:
שבועות) הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ב', הלכות ברכת השחר הלכה ג'. ובענין קדיש אותי"א הלכות קריאת שמע הלכה ה'. חמץ תאפנה הלכות ברכת השחר הלכה ה', ט"ז:

EN:
This is : "Bitzdakah tikonaini, rachaki mai'oshek..." — "In tzedakah you shall be established; distance yourself from oppression..." Adjacent to this are verses about gairim: "Hain gur yagur... mi gar it'ach alayich yipol" — "Behold, converts will gather... whoever sojourns with you shall fall to your side." "Bitzdakah tikonaini" — this is the language of permanence and endurance forever, as in : "S'fas emes tikon la'ad" — "Lips of truth are established forever." "Rachaki mai'oshek" — distancing from the desire for money, the aspect of sh'mad. "Ki lo sir'i" — "For you shall not fear" — the fallen fears will be nullified, and one will merit holy fear through the ratzon drawn through tzedakah. "Hain gur yagur efes mai'osi" — the gairim who converted not for the sake of heaven but for greatness and honor — "efes mai'osi" — "not from Me" — they will not endure. "Mi gar it'ach" — but whoever converted during your poverty and disgrace and nevertheless did not abandon the ratzon — "alayich yipol" — "shall fall to your side" — they will endure forever.

Segment 16
HE:
ראש השנה ומצות שופר) הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ג' הלכות תפילין הלכה ה':

EN:
Therefore "Bitzdakah tikonaini" is adjacent to "V'chol banayich limudai Hashem, v'rav shalom banayich" — "All your children shall be students of Hashem, and great shall be the peace of your children" — for all of this is merited through tzedakah. See Yeshayahu Chapter 54, where all these verses appear — "B'shetzef ketzef histarti fanai rega mimaich, u'v'chesed olam richamtich..." — "In a brief moment of anger I hid My face from you, and with eternal lovingkindness I have had mercy on you..." — leading to "Bitzdakah tikonaini..." and there too appears the verse "V'samti kadchod shimsho'sayich" — hinting at the wondrous tikkun drawn through the pidyon that sweetens all the twenty-four courts, as brought in the name of the writings of the Arizal. Understand well to connect the matter.

Segment 17
HE:
יום טוב בכלל) הלכות ציצית הלכה ה' אותט"ו, הלכות ברכת השחר הלכה ג', בענין קדיש:

EN:
[Note in the original: "From §49 until here it is not well-organized, and some things are repeated, for it was not written in order — only chapter headings."]

Segment 18
HE:
בהר) כי לי בני ישראל עבדים הלכות ברכת השחר הלכה ד' מ"ד:

EN:
This is the aspect of the dispute of Korach. For Korach denied the Ratzon — as our Sages said : Korach was a heretic. He and his assembly were originally great tzaddikim — for he was one of the bearers of the Aron [the Holy Ark], and his assembly were "k'ru'ai ha'aidah" — "those summoned to the assembly," etc. But they were in the aspect of the elders who lack completeness. And not only did they not suffice with this, but the evil inclination overpowered them and incited them to dispute Moshe — who was always included in the upper Ratzon. So it is in every generation: there are elders and prominent people who dispute the tzaddik who is greater than them, which is an astonishing novelty. All of this is from the above aspect — because they are in the aspect of the blemished elders who, although they are upright and righteous, because they did not add kedushah each day, the metzach of the nachash draws from the fall of their days, until the metzach of the nachash itself provokes them and causes them to fall further (for such is the way of the adversary — he is the inciter, etc.) — until he incites them to dispute the tzaddik who renews himself constantly and adds light and kedushah each day — the aspect of the elder of kedushah, the aspect of "zakain — zeh kanah chochmah" — "an elder — one who has acquired wisdom."

Segment 19
HE:
במדבר) דגלים הלכות קריאת שמע הלכה ה' אותו':

EN:
This is the aspect of the sin of the Meraglim [spies], etc. Therefore adjacent to it is Parshas Challah — the aspect of tzedakah. Challah is tzedakah upon tzedakah, for it is given last — after terumah and ma'aser — in order to strengthen the ratzon and nullify the doubts. Therefore challah is a word meaning tefillah [prayer] — for the essential tefillah is through ratzon, the aspect of : "Va'ani sefilasi l'cha Hashem ais ratzon" — "And my prayer is to You, Hashem, at a time of will"; and : "B'ais ratzon anisicha" — "In a time of will I answered you."

Segment 20
HE:
נשא) ברכת כהנים הלכות ברכת השחר הלכה ד' אותכ"ה, הלכות תפלה הלכה ג', הלכות נשיאת כפים הנכללת בהלכות ברכת השחר הלכה ה':

EN:
Therefore Korach erred and relied upon the twenty-four Levite watches that he saw from afar would descend from him. But he erred greatly, as our Sages said . For the twenty-four Levite watches correspond to the twenty-four courts (and all the aspects of twenty-four above) that require a great sweetening through the pidyon — drawn only through the aspect of Moshe, who is included in the upper Ratzon. Therefore all twenty-four Levite watches — all their sweetening and tikkun — is through the twenty-four priestly watches. For it is known that Levi is the aspect of dinim and Kohain is the aspect of chesed. Even all the twenty-four priestly watches must receive the essential sweetening from the aspect of Moshe — the aspect of the Ratzon. For only Moshe drew into the world the kedushah [holiness] of the kehunah [the priesthood] and the l'viyah [the Levite service]. "Y'karah hi mip'ninim" — "She is more precious than pearls" — mip'ninim = more than the Kohain Gadol who enters lifnai v'lifnim [into the Holy of Holies]. The true tzaddik, the aspect of Moshe, is more precious even than the Kohain Gadol — for all their kedushah and all their sweetenings derive from him.

Segment 21
HE:
בהעלותך) בהעלותך את הנרות וכו' בהלכות קריאת שמע הלכה ו' מחובר להלכות ברכת השחר הלכה ה' אותמ"ד. מעשה המנורה וכו' מקשה הוא שם מ"ה. והאיש משה עניו מאד הלכות תפילין הלכה ה' ~ אותל"ו. בחלום אדבר בו הלכות ציצית הלכה ה' אותי"א, הלכות קריאת שמע הלכה ה', ח':

EN:
Korach blemished all of this — disputing Moshe and relying on the twenty-four Levite watches themselves. Through this, the intensity of the dinim provoked him — for when the dinim grasped from the side of Levi are not sweetened, the Sitra Achra [the "Other Side" — the forces of impurity] draws from there, chas v'shalom, grasping from the chain of the twenty-four courts. This is "Vayikach Korach" — "Korach took" — "V'ispalag Korach" — "Korach separated" — he wanted to separate the twenty-four courts (the twenty-four Levite watches) from Moshe (the upper Ratzon) and from Aharon the Kohain. Therefore: "Vayikach Korach ben Yitzhar ben K'has ben Levi" — and "ben Yaakov" is not mentioned, for Yaakov pleaded regarding this . For Korach blemished very greatly, casting a blemish on the Ratzon until he blemished the kedushah of his own forebears, who were great tzaddikim and drew the illumination of the Ratzon from generation to generation. He blemished them all — wanting to overturn all their good and true da'as. The blemish reached as far as Levi. But the adversary wanted to provoke further — blemishing even the kedushah of Yaakov, who comprised all twelve tribes and all seventy souls, and all three tzaddikim included most in the Ratzon (Yosef, Moshe, Dovid — who all came from him). For the metzach of the nachash that grasped Korach wanted to cast a blemish even on the root of the Ratzon. But Yaakov pleaded for mercy — that his name not be mentioned in their dispute — so that they would have no power to blemish there, chas v'shalom.

Segment 22
HE:
שלח לך) פרשת ציצית בהלכות ציצית. ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם הלכות תפילין הלה ה' אותל"ד.הסמיכות של כל הסדר שלח לך הלכות ציצית הלכה ה' בסוף:

EN:
Therefore he joined Shimon and Levi together and prayed : "B'sodam al tavo nafshi" — "Into their council let my soul not enter" — regarding the deed of Zimri, who was from the tribe of Shimon; "U'v'kahalam al taichad k'vodi" — "In their assembly let my honor not be united" — for Shimon too was provoked by the intensity of the dinim of the twenty-four courts. Therefore twenty-four thousand died through the deed of Zimri — twenty-four specifically, as above. Therefore he said : "Achalkaim b'Yaakov va'afitzaim b'Yisrael" — "I will divide them in Yaakov and scatter them in Yisrael" — that the b'nai Shimon would be impoverished, receiving tzedakah, and the b'nai Levi would receive all the forms of tzedakah — terumos and ma'asros, etc. In this he hinted at the tikkun for all the above — which is through tzedakah.

Segment 23
HE:
קרח) ענין קרח וכל הפרשה הלכות תפילין הלכה ו', כ' וכו'. הלכות ציצית הלכה ז' אותז'. מצות תרומה ומעשר הלכות קריאת שמע הלכה ג' אותז'. ופדויו מבן חדש הלכות תפילין הלכה ה' אותכ':

EN:
— End of Hilchos Bircas HaShachar, Halacha 5 —

Segment 24
HE:
חוקת) ענין פרה אדומה בהלכות השכמת הבקר הלכה א' אותי"ב:

EN:
Tefillah — Chapter Headings (continued) Based on LM I:215

Segment 25
HE:
בלק) ענין מעשה בלעם וכו' הלכות תפלה הלכה ו' הנכללת בהלכות ברכת השחר הלכה ה' אותע"ב, ע"ג. הן עם לבדד ישכון מי מנה עפר יעקב שם אותפ"ז. מן ארם ינחני בלק, בענין קדיש, הנה ברך לקחתי הלכות קריאת שמע הלכה ד' אותו'. ראשית גוים עמלק וכו' הלכות תפילין הלכה ה', ל'. הלכות ברכת השחר הלכה ג' בענין קדיש:

EN:
This is the aspect of tefillah [prayer] — for the essential aspect of tefillah is the revelation of the Ratzon [Divine Will — the supreme desire/will of the Creator, the core concept of this entire Torah], the aspect of : "Va'ani sefilasi l'cha Hashem ais ratzon" — "My prayer is to You, Hashem, at a time of favor"; the aspect of : "B'ais ratzon anisicha" — "At a time of favor I answered you"; the aspect of : "Yih'yu l'ratzon imrai fi" — "May the words of my mouth find favor..."

Segment 26
HE:
פינחס) ענין פינחס שקנא קנאת ה' צב~ אות הלכות תפלה הלכה ו' שנכללת בהלכות ברכת השחר הלכה ה' אותפ"ח וכו'. פינחס זה אאליהו שעל ידו בא תחיית המתים הלכות תפילין הלכה ו', יוד. פרשת התמיד שני כבשים בכל יום הלכות ברכת השחר הלכה ג' אותכ"ז, הלכות תפלה הלכה ד', ט"ו:

EN:
This is the aspect of s'michas geulah l'sefillah — placing the blessing of Redemption adjacent to the Amidah — derived from this very verse: "Yih'yu l'ratzon imrai fi... Hashem Tzuri v'Go'ali" — "May the words of my mouth... Hashem, my Rock and my Redeemer" — immediately followed by : "Ya'ancha Hashem b'yom tzarah" — "May Hashem answer you on a day of trouble." As our Sages said: all of this is the aspect of the pidyon [redemption — the spiritual act of sweetening harsh judgments]. For the way of the true tzaddikim [righteous leaders] who know how to perform a pidyon is that they first do the pidyon through their holy kavanos [Kabbalistic meditations] — sweetening all the dinim [harsh Divine judgments] in all the twenty-four courts and drawing the illumination of the Ratzon — and afterward they pray their tefillah for whatever is needed: the ill person, and the like. This is the general order of the daily tefillah: first, through Kri'as Shma [the recitation of "Hear O Israel"] and its blessings, one ascends to the upper Ratzon and draws the illumination of the Ratzon — through which the pidyon is accomplished, the sweetening of the dinim. This is the essential purpose of the entire order of tefillah: the Korbanos [passages about the Temple offerings], Pesukei d'Zimrah [Verses of Song], Kri'as Shma and its blessings — all serve to sweeten the dinim and illuminate the Ratzon, until one reaches the blessing of Emes v'Yatziv [the blessing affirming "True and firm"], the aspect of Bircas haGeulah [the blessing of Redemption] — concluding "Ga'al Yisrael" — "He who redeemed Yisrael." This is the aspect of pidyon — redemption and geulah [redemption from exile].

Segment 27
HE:
ואתחנן) ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום הלכות תפילין הלכה ה', כ"ה. כה' אלקינו בכל קראנו אליו ולא למדותיו הלכות ברכת השחר הלכה ג', ל"ד. והודעתם לבניך ולבני בניך הלכות תפילין הלכה ז', ו'. וידעת היום והשבות אל לבבך הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ג', י"ג. הלכות תפילין הלכה ו', ט"ו. קריאת שמע וברכותיה בהלכות השכמת הבקר הלכה א', הלכות ברכת השחר הלכה ג', בענין קדיש. הלכות ברכת השחר הלכה ה' אותכ"ח, כ"ט. הלכות קריאת שמע הלכה ד' בסוף. ואהבת וכ' בכל לבבך בשני יצריך הלכות ברכת השחר הלכה ג', י"ח. אשר אנכי מצוך היום בכל יום יהיו בעיניך כחדשים הלכות תפילין הלכה ה' אותה'. כי אתם המעט וכו' שאתם ממעיטין עצמיכם הלכות תפילין הלכה ו' אותב' כ"ה: עקב) מצות ברכת המזון ואכלת ושבעת וברכת וכו' על הארץ וכו' הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ב' ט"ו, הלכות ציצית הלכה ה'. פן תאכל ושבעת וכו' ורם לבבך ושכחת וכו' וזכרת וכו' הלכות נטילת ידים הנ"ל אותט"ו, הלכות תפילין הלכה ו', י"ב. הלכות תפלה הלכה ג' אותא', ו'. ארבעים יום לחם לא אכלתי וכו' הלכות תפילין הלכה ו' אותי"ב. ושני לוחות הברית על שתי ידי הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ג' אותג'. מעלת ארץ ישראל תמיד עיני ה' אלקיך בה, הלכות תפילין הלכה ה'. למען ירבו ימיכם וכו' לתת להם, מכאן לתחיית המתים מן התורה, הלכות תפילין הלכה ו':

EN:
Therefore it is explained in the kavanos that in the blessing of Emes v'Yatziv one ascends to the Haichal HaRatzon [the Palace of the Divine Will] — for there is where the essential geulah and pidyon take place. Then, immediately, one must place the geulah adjacent to the tefillah — for immediately after the pidyon, having sweetened all the dinim and ascended to the Haichal HaRatzon, one must pray at once. Through the tefillah, the Ratzon is revealed in wondrous completeness — for all of Hashem's Ratzon in creating His world and sustaining it is for the sake of the awesome kedushah [holiness] of Yisrael's tefillos. HaKadosh Baruch Hu created the entire world and all that fills it only for the sake of Yisrael — and the essence is that Yisrael should be tzaddikim who govern the world and direct it according to their will. The essential instrument is tefillah — through which they have the power to alter the entire heavenly array and change the entire order of nature. Although the natural order itself is also directed by His will, the Ratzon is not openly visible there. But when Yisrael pray and alter nature according to their will — then all see that there is no nature at all, only His will governing everything. He entrusted everything to Yisrael and their tzaddikim, to direct the world through their tefillah.

Segment 28
HE:
ראה) בנים אתם לה' וכו', הלכות ברכת השחר הלכה ג' אותמ"ה. כי יהיה בך אביון וכו' פתח תפתח וכו' מצות צדקה, הלכות תפילין הלכה ו' אותכ"ה וכו'. בענין קדיש הלכות תפילין הלכה ו' י"ג:

EN:
As we saw through Moshe Rabbainu, who split the sea and brought down the mahn — and the tzaddikim after him: Yehoshua who stopped the sun; Eliyahu and Elisha; Daniel, Chananyah, Mishael, and Azaryah; and all the tzaddikim who followed, performing awesome wonders and altering nature through their tefillah. This is the aspect of the condition HaKadosh Baruch Hu stipulated with the sea — that it split for Yisrael. The commentators struggled to explain these aggados rationally, but in truth the matter is straightforward: Hashem created the world to be governed by His will through this natural order — yet He charged the angels who manage nature that whenever Yisrael pray and seek to alter it, they must comply with their will — turning sea to dry land, stopping the sun, preventing fire from burning and lions from attacking, etc. Since these great miracles were already performed, the Sages mentioned them — and in truth, in every generation the true tzaddikim have the power through their tefillah to alter nature as they wish, for this is the condition HaKadosh Baruch Hu made.

Segment 29
HE:
שופטים) כי יפלא ממך וכו' בין דם לדם וכו'. וקמת ועלית אל המקום וכו'. לא תסור מן הדבר וכו'. הלכות ציצית הלכה ג' י"ב. לא תלבש שעטנז צמר ופשתים וכו' גדילים תעשה לך, הלכות ציצית. ענין פרשת זכור הלכות השכמת הבקר הלכה א' י"ב. הלכות ציצית הלכה ז' אותיוד:

EN:
This is the aspect of what is stated in the kavanos: at the beginning of the tefillah one enters the Haichal Kodshei Kodashim [the Palace of the Holy of Holies]. For the Ratzon is the aspect of kodesh [holiness] — as explained regarding the verse "Mikra Kodesh" — the aspect of calling forth and revealing the Ratzon. When it is revealed that everything is governed only by His will and there is no nature whatsoever — this is the aspect of kodesh, the essential kedushah of Hashem. But when Yisrael stand to pray and nullify nature — then it is revealed all the more that everything is His will alone. This is the aspect of Kodesh Kodashim — an addition of kedushah upon kedushah — for the essential revelation of His kedushah is when all see the power of Yisrael's tefillah. They are the crown of Hashem, as our Sages said — and as it is written : "V'Atah Kadosh yoshaiv t'hilos Yisrael" — "And You are holy, enthroned upon the praises of Yisrael" — the essential kedushah being the tefillos and praises of Yisrael.

Segment 30
HE:
כי תבא) וידוי ביכורים ארמי אובד אבי הלכות תפילין הלכה ו' אותל"ז הלכות ברכת השחר הלכה ה' בענין קדיש. היום הזה נהיית לעם. בכל יום יהיו בעינך כאלו היום נכנסת עמו בברית. הלכות תפילין הלכה ה' אותה'. וראו כל עמי הארץ וכו' ויראו ממך אלו תפילין וכו' הלכות תפילין הנ"ל אותל"ו:

EN:
Therefore the essential Kedushah [the responsive prayer of "Kadosh, Kadosh, Kadosh"] is recited during the tefillah — specifically during the Chazaras HaShatz [the repetition of the Amidah by the prayer leader] in a minyan [quorum of ten] — and it is greater than the Kedushah of Yotzer [recited during the morning blessings before Shma], which even an individual may say (called Kedushah d'miyushav). For the Kedushah of Yotzer describes the order of the angels' sanctification — how they sanctify His Name in awe and fear, revealing that He governs His worlds by His will, as it is written: "Kadosh, Kadosh, Kadosh" — and the Targum: "Holy in the heights above... holy upon the earth..." — His kedushah is above and below. This is the aspect of the three times "Kadosh" — corresponding to the three regalim [the three pilgrimage festivals: Pesach, Shavuos, Sukkos], the Mikra'ai Kodesh [Holy Convocations that call forth the Ratzon].

Segment 31
HE:
וזהו בחי' קול השופר של מתן תורה כ"ש ויהי ביום השלישי וכו' ויהי קולות וברקים כו' וקול שופר חזק מאד וכו'. כי שופר הוא בחי' התעוררות השינה שזהו בחי' שופר של ר"ה כמבואר בהתורה הנ"ל כנ"ל. וע"כ מזכירין פסוקי שופר של מתן תורה בר"ה ומזכירין כל הענין של מ"ת בר"ה כמו שכתוב אתה נגלית בענן כבודך על הר סיני וכו', כי מ"ת בקול שופר ושופר של ר"ה הם בחי' אחת בחי' התעוררות השינה שהוא התחדשות המוחין והנשמה שזהו בחי' קבלת התורה כנ"ל:

EN:
And therefore the miracle came about through the fact that Esther was taken to the king Achashvairosh — this is the aspect of the above-mentioned secret, that the great Tzadik must descend into the evil tzinor of the rasha etc., which is his evil middah, as above. And the main evil tzinor that encompasses all evils is the desire for mishgal [sexual immorality], and through there is the main sustenance of the world, for it is the aspect of ruach, as it is written, "v'lo kamah od ruach b'ish" ["and no spirit remained in any man"] (Y'hoshua 2:11). And from there is the main procreation, through which the ruach of life is drawn from generation to generation, from father to son etc., for it is the aspect of "Tzadik Chai almin" ["the Righteous One Who lives forever"]. But "es zeh l'umas zeh" ["this opposite this"], for there is the main hold of the ruach of the Sitra Achara.



# Beha'aloscha - Chumash with Likutey Halachos
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/4/3/

Behaaloscha
בהעלותך
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/4/3

Segment 1
HE:
וזה בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. שבעת הנרות הם בחי' שבעה רועים שמכינסין ומאירין האמונה הקדושה בישראל. אבל א"א להתקרב אליהם כ"א ע"י עזות דקדושה שמקבלין ע"י שני הכתרים שהם בחי' נעשהונשמע וכו'. וכבר מבואר לעיל שקשה להבין מהיכן ההתחלה וכו'. ובאמת הכל נעשהע"י הצדיקי אמת והעיקר ע"י הצדיק שהוא בחי' משה משיח שהוא כלול מכל התיקונים המבואריםבתורה הנ"ל. כי משה הוא אחד מהז' רועים וכלול מכולם כ"ש שם והוא בעצמו ממשיך שני הכתרים הנ"ל שהם בחי' נעשה ונמשע כ"ש בכתבים שמשה חזר וזכה בהכתרים הנ"ל כמובא מזה בכונת ישמח משה וכו'. והוא מאיר עלינו אור הכתרים הנ"ל ועי"ז אנו זוכין לשמחה בחי' עזות דקדושה ועי"ז זוכין להתקרב אליו שהוא כלליות השבעה רועים. שעי"ז מאיר וממשיך עלינו אמונה שלימה ונתתקן בחי' חותם הידין שעי"ז זוכין לחותם הרגלין וכו' שהוא ג"כ מתתקן רק על ידו כי רק הוא עושה שלום בי ישראל לאביהם שבשמים שטוען עם הש"י למה ה' יחרה אפך בעמך וכו'. נמצא שכל התיקונים מראש ועד סוף הכל על ידו והוא בחי' פני המנורה שכל השבעת הנרות מאירין על ידו. וזהו אל מול פני המנורה שהוא בחי' משה שכלול מכל התיקונים הנ"ל, יאירו שבעת הנרות כי א"א לקבל אורם כ"א על ידו כנ"ל. וזהו שכתוב הדלקת הנרות בלשון בהעלותך וכו' כי ע"י נרות המנורה מעלין כל הנפשות הנפולין בבחי' ירידה תכלית עלי' הנ"ל. כי כל נפש מישראל הוא בחי' נר כ"ש נר ה' נשמת אדם וכולם עולין מירידתן ומאירין בכח תיקון המנורה הנ"ל. וזוה וזה מעשה המנורה מקשה זהב עד ירכה עד פרחה מקשה היא, מקשה פרש"י שהיתה כל המנורה עשוי' מעשת אחד מראש ועד סוף היינו שכל תקוני המנורה כולם תלויים זה בזה וכולם נעשים מעשת אחד. להורות שכולם נעש/ים מהצדיק בחי' משה בעצמו שממנו כל התיקונים הנ"ל מראש ועד סוף. וזהו עד ירכה עד פרחה מקשה היא, שהצדיק הנ"ל ממשיך כל התיקונים הנ"ל עד שמכניס בחי' עקשנות ועזות דקדושה גם בדיוטא התחתונה מאד בבחי' ירכין ורגלין בבחי' עד ירכה עד פרחה מקשה היא. וזה בחי' עד פרחה בחי' פריחת וזריחת והתנוצצות אלקותו ית' שמאיר גם בבחי' רגלין וירך, שמגודל העזות דקדושה שמכניס בכ"א מישראל ע"י כל התיקונים הנ"ל, עי"ז פורח ומתנוצץ אור זריחת אלקותו ית' גם בבחי' ירך ור גלין בבחי' עד ירכה עד פרחה מקשה היא. וזהו כמראה אשר הראה ה' את משה כן עשה את המנורה ודר"ל שהי' משה מתקשה על מעשה המנורה עד שהראה לו הש"י מנורה של אש וכו'. כי באמ תהכל מאתו ית' כיכל התיקונים הנ"ל נעשין ע"י תורת ה' ותפילת ה' בעצמו כביכול שזהו בחי' המנורה שהראה לו מלמעלה. וכן עשה משהעאת המנורה כי הוא נכלל בו ית' וזכה ג"כ לבחי' תורת ה' ותפלת ה' שעי"ז נמשכין כל החסדים העליונים ונתתקנים כל התיקונים הנ"ל הכלולים במנורה. וע"כ נתקשה משה מאד על מעשה המנורה מחמת שראה שהכל נעשה מעשת א' והכל תלוי זה בזה ואין יודעין מהיכן ההתחלה ע"כ הי' קשה בעיניו מאד איך מכניסין ומאירין תקונים אלו בישראל. עד שהראה לו הש"י שהכל ממנו ית' רק העיקר הוא הרצון האמת שמי שירצה באמת ברצונות חזקים להתקרב להש"י יזכה לכל זה וכנ"ל. וזה שכתוב בסוף מראה המנורה של זכרי' לא בחיל ולא בכח כיאם ברוחי וכו' בחי' רצון. כי העיקר תלוי ברצון טוב וחזק ימים ושנים להש"י באמת לאמתו עי"ז יזכה לכל הנ"ל וכנ"ל:

EN:
And this is the aspect of the mitzvah to bear children. For the more Yisroel multiply into thousands and myriads, the more they are included in their root in the aspect of thousands, and they draw the light from there — from thousands to hundreds — because they are many, as above. And upon this depends the coming of Moshiach. For Moshiach will grasp the light of the thousands in its completeness, and he will know in completeness how to contract the light and divide it into hundreds, in order to "make known to the children of men His mighty acts" etc. , so that "all the peoples of the earth shall know that Hashem is G-d" etc. . And therefore, then, "the earth will be filled with knowledge" etc. , and all will know Him, "from the least of them to the greatest" . And all of this is because he will know how to contract and divide the light in a manner that each one can receive according to his level. For within the aspect of the division of thousands into hundreds are included all types of contractions and all types of mochin d'katnus and gadlus rishon and shaini [small-mindedness and first and second stages of expanded consciousness] etc. Only the essential thing is the beginning — which is the initial contraction of the wondrous light from the aspect of thousands, to divide it into hundreds. But the remaining contractions afterward — the aspect of captains of fifties and captains of tens — are made easily of their own accord. And all of them are called by the name of the division of thousands into hundreds. But in truth there are many types of mochin that are drawn from many aspects of contractions and divisions of the light — the aspect of "at five years for Scripture, at ten years for Mishnah" etc. — which are the general totality of all the mochin d'katnus and gadlus rishon and shaini, as is explained in the kavanos [mystical intentions] of Pesach.

Segment 2
HE:
וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁשָּׁאַל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם עַל מִיתַת רַבִּי עֲקִיבָא כְּשֶׁרָאָה שֶׁסּוֹרְקִין אֶת בְּשָׂרוֹ בְּמַסְרְקוֹת שֶׁל בַּרְזֶל זוֹ תּוֹרָה וְזוֹ שְׂכָרָהּ אָמַר לוֹ ה' יִתְבָּרַךְ שְׁתֹק כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה. הַיְנוּ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, שֶׁמֹּשֶׁה שָׁאַל זוֹ תּוֹרָה וְזוֹ שְׂכָרָהּ. זוֹ תּוֹרָה דַּיְקָא, כִּי עַל-פִּי הַהַנְהָגָה שֶׁעַל-יְדֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהִיא בְּחִינַת שִׁתּוּף מִדַּת הָרַחֲמִים בְּמִדַּת הַדִּין בְּוַדַּאי אֵין מַגִּיעַ לְרַבִּי עֲקִיבָא דִּינִים קָשִׁים כָּאֵלֶּה לִסְרֹק אֶת בְּשָׂרוֹ וְכוּ'. וְזֶהוּ זוֹ תּוֹרָה וְזוֹ שְׂכָרָהּ. זוֹ תּוֹרָה וְזוֹ שְׂכָרָהּ דַּיְקָא כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. הֵשִׁיב לוֹ ה' יִתְבָּרַךְ שְׁתֹק כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה. כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה דַּיְקָא כִּי רַבִּי עֲקִיבָא בְּרֹב חֲסִידוּתוֹ וּקְדֻשָּׁתוֹ הָעֲצוּמָה זָכָה לַעֲלוֹת בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה. הַיְנוּ שֶׁזָּכָה לְהַתַּכְלִית הָעֶלְיוֹן שֶׁזּוֹכִין מִי שֶׁזּוֹכִין, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַתַּכְלִית שֶׁזּוֹכִין עַל-יְדֵי הַהַנְהָגָה שֶׁעָלָה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה לִבְרֹא אֶת הָעוֹלָם בְּמִדַּת הַדִּין, שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁכִין כָּל הַדִּינִים וְהַיִּסּוּרִים הַקָּשִׁים שֶׁל הַצַּדִּיקִים הַנּוֹרָאִים שֶׁה' יִתְבָּרַךְ מְדַקְדֵּק עִמָּהֶם כְּחוּט הַשַּעֲרָה. כִּי הֵם זוֹכִין לִבְחִינַת הַהַנְהָגָה הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל שֶׁעָלָה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה. שֶׁעַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לְתַכְלִית הָעֶלְיוֹן הַגָּבוֹהַּ בְּיוֹתֵר וּמַשִּיגִין מַה שֶּׁמַּשִּיגִין. כִּי זוֹכִין עַל-יְדֵי הַדִּינִים וְהַיִּסּוּרִים לִבְחִינַת הַבִּטּוּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל בִּשְׁלֵמוּת כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְזֶהוּ שְׁתֹק כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה. כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה דַּיְקָא כַּנִּזְכָּר לְעֵיל:

EN:
[continued]

Segment 3
HE:
וְזֶהוּ וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל וְכוּ'. וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה רָאָה אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וְאֵין הָעוֹלָם כְּדַאי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ וְעָמַד וּגְנָזוֹ לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא. הַיְנוּ בְּחִינַת הַנִּזְכָּר לְעֵיל. כִּי אוֹר שֶׁהָיָה מֵאִיר בְּשִׁבְעַת יְמֵי בְּרֵאשִׁית שֶׁהָיָה אָדָם צוֹפֶה בּוֹ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, זֶה הָאוֹר נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת בִּטּוּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל אֶל הָאֵין סוֹף לְמִי שֶׁזּוֹכֶה לָזֶה בִּשְׁלֵמוּת. וְעַל-כֵּן רָאָה ה' יִתְבָּרַךְ שֶׁאֵין הָעוֹלָם כְּדַאי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ, הַיְנוּ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, כִּי רָאָה שֶׁאֵין הָעוֹלָם זוֹכִין לְבַטֵּל עַצְמָן כָּל כָּךְ עַד שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיִים לְקַבֵּל אוֹר הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא הַזֶּה, וּכְשֶׁאֵין רְאוּיִים לְקַבְּלוֹ אֲזַי הוּא בְּחִינַת רִבּוּי אוֹר חַס וְשָׁלוֹם שֶׁגּוֹרֵם חַס וְשָׁלוֹם שְׁבִירַת כֵּלִים שֶׁמִּשָּׁם אֲחִיזַת כָּל הַקְּלִפּוֹת כַּיָּדוּעַ. עַל-כֵּן מִעֵט הָאוֹר, וְלֹא הִמְשִׁיךְ לְזֶה הָעוֹלָם כִּי אִם אוֹר מֻעָט בְּהַדְרָגָה שֶׁנִּמְשָׁךְ מֵאוֹר הָרְשִׁימוּ הַנִּזְכָּר לְעֵיל כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. שֶׁמִּשָּׁם אוֹר הַתּוֹרָה שֶׁמְּלֻבֶּשֶׁת עַכְשָׁו בִּלְבוּשִׁין אֵלּוּ כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לְקַבְּלוֹ. וְהָאוֹר שֶׁל שִׁבְעַת יְמֵי בְּרֵאשִׁית שֶׁהוּא אוֹר הַבִּטּוּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל, עָמַד וּגְנָזוֹ לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא. הַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ צַדִּיקִים גְּדוֹלִים שֶׁמְּבַטְּלִין עַצְמָן בְּבִטּוּל גָּמוּר. כִּי הֵם סוֹתְמִין אֶת עֵינֵיהֶם מֵחֵיזוּ דְּהַאי עָלְמָא לְגַמְרֵי וְכוּ' כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְהֵם בֶּאֱמֶת זוֹכִין לָזֶה הָאוֹר הַגָּנוּז שֶׁהוּא אוֹר הַבִּטּוּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל בְּהֶאָרָה נִפְלָאָה וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל:

EN:
[continued]

Segment 4
HE:
וזהו בחינת מה שאמרו רזל ויחן פני העיר שקבע תחומין עם דמדומי חמה. כי שלש סעודות של שבת הם כנגד ג' אבות. והעיקר הוא יקב שכולל ומחבר שני הדרכים הנ"ל ביחד שזה עיקר בחינת קדושת שבת שנמשך על ידי אכילת שבת דהינו על ידי השלש סעודות וכנ"ל. כי סעודה א' הוא כנגד אברהם איש החסד. שהוא מלמד זכות וממשיך חסדים על ישראל תמיד על ידי הנקודות טובות שמוצא בהם שזהו בחינת הדרך של אזמרה הנ"ל. ויצחק הוא בחינת עולה תמימה בחינת ואיה השה לעולה הנ"ל. שזה הדרך הקודש התחיל על ידי עקידת יצחק ששם נאמר המקרא הזה. כי יצחק ממתיק הגבורות שרשן שהוא העלמת המאמר סתום הנ"ל. שמשם שורש הגבורות הקדושות ושם המתקקתן. כי באמת העהעלמה הוא חסד נפלא מאד (וכמובא בכתבי האריז"ל שעיקר המתקת כל הגבורות בשרשן הוא על ידי בחינת כתר שהוא בחינת איה שם כל תליסר מכללין דרחמי שעיקר החסד והרחמים שנמשך משם הוא מחמת ששם נמתקין הגבורות בשורשן). ועל כן אוכלין ב' סעודות כנגד אברהם ויצחק שהם בחינת ב' הדרכים הנ"ל שהם אזמרה ואיה הנ""ל שעיקר תיקון הדרכים הנ"ל הוא על ידי אכילת שבת שעל ידי זה נעשים דרכים כבושים לרבים כנ"ל. ויעקב הוא בחינת הבריח התיכון מבריח מן הקצה אל הקצה שכולל ומחבר ומיחד ב' הדרכים הנ"ל ביחד שזוה בחינת עיקר שלימות היחוד שנעשה בשבת:

EN:
And this is: "He has not beheld iniquity in Yaakov" — the aspect of the lower point, "and if I make my bed in She'ol, behold You" — as Rashi explains: the Holy One Blessed Be He does not look upon the sins and transgressions they commit etc. This is the aspect of "and if I make my bed in She'ol, behold You" — one must believe that even when a person falls, chas v'shalom, to wherever he falls, Hashem is still with him, His mercy is still upon him, waiting for him to return. Through receiving this expertise from the true Tzadik, one merits always returning to Hashem from wherever one is — the aspect of baki b'nafik. "Hashem his G-d is with him" — the upper point. "And the teru'ah of a king is in him" — the Vav within the Aleph, the aspect of the mitzvah of appointing a king, as is written there.

Segment 5
HE:
וְעַל-כֵּן עַכְשָׁיו בְּסוֹף הַגָּלוּת שֶׁאָז מִתְגַּבֵּר הַבַּעַל דָּבָר בְּיוֹתֵר, שֶׁהוּא בְּחִינַת זוּהֲמַת הַנָּחָשׁ, בְּחִינַת קְלִפַּת הָמָן-עֲמָלֵק, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת חֶבְלֵי מָשִׁיחַ, שֶׁהֵם בְּחִינַת חֶבְלֵי לֵידָה מַמָּשׁ כַּנַּ"ל, בְּחִינַת קִשּׁוּי הוֹלָדָה כַּנַּ"ל, כִּי עַכְשָׁיו הַחֶבְלֵי לֵידָה וְקִשּׁוּי הוֹלָדָה כְּבֵדִים הַרְבֵּה יוֹתֵר מְאֹד מִקִּשּׁוּי הוֹלָדָה שֶׁל גְּאֻלַּת מִצְרַיִם, מֵחֲמַת שֶּׁעַכְשָׁיו תִּהְיֶה הַגְּאֻלָּה אַחֲרוֹנָה, שֶׁהִיא גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה שֶׁאֵין אַחֲרֶיהָ גָּלוּת עוֹד, שֶׁאָז יִתְבַּטֵּל לְגַמְרֵי זוּהֲמַת הַנָּחָשׁ מַמָּשׁ וְכָל יִשְׂרָאֵל יָשׁוּבוּ אֶל ה' בֶּאֱמֶת לְעוֹלָם עַד שֶׁנִּזְכֶּה לִתְחִיַּת הַמֵּתִים, שֶׁאָז יִהְיֶה חִדּוּשׁ הָעוֹלָם וְאָז יִתְקַיֵּם ( יְשַׁעְיָה כ"ה), "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וְכוּ'" וְאָז נִחְיֶה חַיִּים אֲרֻכִּים, חַיִּים נִצְחִיִּים הַנַּ"ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת תְּפִלִּין, בְּחִינַת עֵץ הַחַיִּים כַּנַּ"ל וּמֵחֲמַת שֶׁרוֹאֶה שֶׁקָּרוֹב לָבֹא קִצּוֹ וְסוֹפוֹ, עַל-כֵּן מִתְגַּבֵּר מְאֹד מְאֹד בְּיוֹתֵר כַּנַּ"ל וְעִקַּר הִתְגַּבְּרוּתוֹ הוּא שֶׁרוֹצֶה לְהַפִּיל אֶת יִשְׂרָאֵל ח"ו, לִידֵי זִקְנָה וּתְשׁוּת כֹּחַ ח"ו, כְּאִלּוּ כְּבָר ח"ו, נִזְקְנוּ בְּהַגָּלוּת זֶה זְמַן רַב כָּל כַּךְ כַּמָּה וְכַמָּה מֵאוֹת שָׁנִים עַד שח"ו, אֶפֶס תִּקְוָה ח"ו, וְכֵן הוּא מַפִּיל אֶת כָּל אֶחָד בִּפְרָטִיּוּת לִבְחִינַת זִקְנָה כַּנַּ"ל כְּאִלּוּ כְּבָר נִזְקַן, ח"ו, בְּמַעֲשָֹיו עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לָשׁוּב, שֶׁעִקַּר הַגְּאֻלָּה תְּלוּיָה בָּזֶה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, וְצֵית מִלְּתָא דָּא תַּלְיָא אֶלָּא בִּתְיוּבְתָא וְכוּ' וְעַל זֶה אָנוּ מִתְפַּלְּלִים ( תְּהִלִּים ע"א), "אַל תַּשְׁלִיכֵנוּ לְעֵת זִקְנָה כִּכְלוֹת כֹּחֵנוּ אַל תַּעֲזְבֵנוּ" וְכַמּוּבָא בִּסְפָרִים שֶׁאָנוּ מִתְפַּלְּלִים שֶׁלֹּא נִפֹּל לִידֵי זִקְנָה דְּסִטְרָא אַחֲרָא הַנַּ"ל ח"ו, כִּי הַבַּעַל דָּבָר, בְּחִינַת הָמָן-עֲמָלֵק, נִקְרָא זָקֵן וּכְסִיל כַּנַּ"ל, כִּי הוּא כּוֹפֵר בְּחִדּוּשׁ הָעוֹלָם שֶׁמִּשָּׁם מִבְּחִינַת כְּפִירָה זֹאת, ח"ו, עִקַּר בְּחִינַת הַזִּקְנָה דְּסִטְרָא אַחֲרָא, בְּחִינַת זָקֵן וּכְסִיל הַנַּ"ל. כְּאִלּוּ ח"ו, הָעוֹלָם הַגַּשְׁמִי הַזֶּה הוּא יָשָׁן וְזָקֵן מִכְּבָר, רַחֲמָנָא לִצְלָן, מֵהַאי דעתא שבשתא הָעוֹקֶרֶת אֶת הָאָדָם לְגַמְרֵי מִשְּׁנֵי עוֹלָמוֹת עֲדֵי אוֹבֵד רַחֲמָנָא לישזבן, כִּי עֲמָלֵק הוּא זוּהֲמַת הַנָּחָשׁ שֶׁאָמַר לְחַוָּה, "מִן הָעֵץ אָכַל וּבָרָא אֶת הָעוֹלָם" כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רש"י שָׁם ( בְּרֵאשִׁית ג'), שֶׁזֶּה בְּחִינַת כְּפִירָה בְּחִדּוּשׁ הָעוֹלָם וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי זֶה נִגְזַר מִיתָה שֶׁהֵן הֵפֶךְ הַחַיִּים בְּחִינַת חַיִּים אֲרֻכִּים הַנַּ"ל כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן אֵלּוּ הַזְּקֵנִים שֶׁאֵין בָּהֶם שְׁלֵמוּת, שֶׁאֵין מוֹסִיפִין קְדֻשָּׁה וְדַעַת בְּכָל יוֹם, הֵם נוֹתְנִים כֹּחַ ח"ו, לְאֵלּוּ הַכְּפִירוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת מֶצַח הַנָּחָשׁ, כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה "וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים וְאֶת הָעוֹרְבִים", עַיֵּן שָׁם בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא ( סִימָן ד'). כִּי הֵם בְּחִינָה אַחַת, כִּי מֵאַחַר שֶׁאֵין מוֹסִיפִין קְדֻשָּׁה וְנוֹתְנִים אֲחִיזָה לַזִּקְנָה דְּסִטְרָא אַחֲרָא ח"ו, עַל-יְדֵי זֶה ח"ו, מִתְגַּבְּרִים כְּפִירוֹת הַנַּ"ל שֶׁל מֶצַח הַנָּחָשׁ שֶׁכּוֹפְרִים בְּחִדּוּשׁ הָעוֹלָם, שֶׁהוּא בְּחִינַת זִקְנָה דְּסִטְרָא אַחֲרָא כַּנַּ"ל וְכָל אֵלּוּ הַכְּפִירוֹת הַנַּ"ל שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר כֹּחַ הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁמִּתְגַּבֵּר עַכְשָׁיו מְאֹד בְּסוֹף הַגָּלוּת וְכוּ' כנ"ל, כָּל זֶה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת חָלָל הַפָּנוּי הַנַּ"ל שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁכִין כָּל הַקֻּשְׁיוֹת שֶׁל הַמֶּחְקָרִים וְהַפִּילוֹסוֹפִים שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְתָרְצָם שֶׁמִּשָּׁם כָּל הָאֶפִּיקוֹרְסוּת וְהַכְּפִירוֹת שֶׁלָּהֶם וּמִשָּׁם נִמְשָׁךְ כָּל בְּחִינַת הַיְּצָרִים רָעִים שֶׁל כָּל בְּנֵי אָדָם, כִּי שֹׁרֶשׁ כָּל הַיְּצָרִים רָעִים הוּא בְּחִינַת אֶל אחר כְּפִירוֹת, כַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ ז"ל, הַיְנוּ הַכְּפִירוֹת שֶׁל חָלָל הַפָּנוּי שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר אֲחִיזַת כָּל הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁמִּתְגַּבֵּר עַכְשָׁיו בְּיוֹתֵר, עַל-כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר לְהָנִיחַ תְּפִלִּין דְּרַבֵּנוּ תַּם, שֶׁהֵם הַמֹּחִין שֶׁנִּמְשָׁכִין מֵהַצַּדִּיקִים שֶׁיְּכוֹלִין לִכְנֹס לְשָׁם לְתוֹךְ תְּחִלַּת הַצִּמְצוּם שֶׁל חָלָל הַפָּנוּי וּלְהַמְתִּיק הַדִּין שָׁם וּלְגַלּוֹת אֱלֹקוּתוֹ, לְהוֹדִיעַ לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרוֹתָיו שֶׁגַּם הֶחָלָל הַפָּנוּי וְכָל הַקֻּשְׁיוֹת וְהַכְּפִירוֹת בְּעַצְמָן נִמְשָׁכִין מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, כִּי הוּא מְחַיֶּה אֶת כֻּלָם כַּיָּדוּעַ, כִּי אִי אֶפְשָׁר לֵידַע מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ כִּי אִם עַל-יְדֵי הֶעְדֵּר הַיְּדִיעָה שֶׁקָּדְמָה לַיְּדִיעָה שֶׁהֵם הַקֻּשְׁיוֹת הַנַּ"ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת חָלָל הַפָּנוּי בְּחִינַת הִסְתַּלְּקוּת הַדַּעַת, שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁסִּלֵּק מִשָּׁם מִבְּחִינַת חָלָל הַפָּנוּי כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מָקוֹם לִבְרִיאַת הָעוֹלָם, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְגַלּוֹת יְדִיעַת אֱלֹקוּתוֹ בָּעוֹלָם, כַּמְבֹאָר הֵיטֵב בְּהַתּוֹרָה "בֹּא אֶל פַּרְעֹה הַנַּ"ל", עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב. וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לְהַקְדִּים הָאֱמוּנָה לָעוֹלָם, שֶׁהוּא הָעִקָּר, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מְשַׁבְּרִין הַקְּלִפָּה הַקּוֹדֶמֶת לַפְּרִי, שֶׁהוּא בְּחִינַת חָלָל הַפָּנוּי שֶׁקָּדַם לָעוֹלָם, כִּי עַל-יְדֵי הָאֱמוּנָה עוֹבְרִים עַל הַכֹּל כַּנַּ"ל וְזֶהוּ גַּם כֵּן בְּחִינַת מַעְבַּרְתָּא שֶׁל תְּפִלִּין, כִּי עַל -יְדֵי הַתְּפִלִּין, שֶׁהֵם שֶׁהִתְחַדְּשׁוּת הַמֹּחִין שֶׁזּוֹכִין עַל-יְדֵי אֱמוּנָה, עַל-יְדֵי זֶה עוֹבְרִין עַל הַכֹּל כַּנַּ"ל וּכְשֶׁהוּא חָזָק בֶּאֱמוּנָתוֹ יָמִים וְשָׁנִים הַרְבֵּה וְעוֹבֵד אֶת ה' בֶּאֱמוּנָה לְבַד, זוֹכֶה אַחַר כָּךְ לָדַעַת וּלְהַשִֹּיג אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ בִּידִיעָה נִפְלָאָה הַבָּאָה עַל-יְדֵי אֱמוּנָה, בִּבְחִינַת מָטֵי וְלֹא מָטֵי שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ, שֶׁבִּקֵּשׁ דָּוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, כָּל יָמָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ( תְּהִלִּים כ"ז), "אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ וְגוֹ'" וְעַל-כֵּן עִקַּר תִּקְּוָתֵינוּ עַכְשָׁיו לָצֵאת מֵהַגָּלוּת הַמַּר הַזֶּה וּלְבַטֵּל הַקִּשּׁוּי הוֹלָדָה שֶׁל הַגְּאֻלָּה שֶׁמִּתְגַּבֵּר עַכְשָׁיו מְאֹד בִּכְלָלִיּוּת יִשְׂרָאֵל וּבִפְרָטִיּוּת אֵצֶל כָּל אֶחָד וְאֶחָד שֶׁרוֹצֶה לִכְנֹס בְּדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ, עִקַּר תִּקְּוָתֵינוּ הוּא עַל-יְדֵי כֹּחַ הַצַּדִּיקִים הַנַּ"ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַמֹּחִין שֶׁל תְּפִלִּין דְּרַבֵּנוּ תַּם, שֶׁהֵם מֹחִין גְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר כַּנַּ"ל, עַל-כֵּן צְרִיכִין עַכְשָׁיו לִזָּהֵר בְּיוֹתֵר לְהָנִיחַ תְּפִלִּין דְּרַבֵּנוּ תַּם כַּנַּ"ל כְּדֵי לְקָרֵב הַגְּאֻלָּה בִּכְלָל וּבִפְרָט בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ שֶׁיִּזְכֶּה כָּל אֶחָד לִגְאֻלַּת נַפְשׁוֹ לְהוֹצִיאָהּ מֵהַגָּלוּת הַמַּר שֶׁל הַבְלֵי עוֹלָם הַזֶּה שֶׁנִּלְכַּד בָּהֶם כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ שֶׁצְּרִיכִין לִסְבּוֹל חֶבְלֵי לֵידָה מַמָּשׁ וְלִסְבּוֹל קִשּׁוּי הוֹלָדָה מַמָּשׁ, וּבִפְרַט בָּהַתְחָלָה וְלִצְעֹק כַּמָּה וְכַמָּה קָלִין וּצְעָקוֹת וּגְנִיחוֹת שֶׁל אָח וַאֲבוֹי וְכוּ' וְכַמָּה כפילות והטיות וְכוּ' קֹדֶם שֶׁזּוֹכִין לְהוֹלִיד קְדֻשַּׁת נַפְשׁוֹ לִגְאֹל אוֹתָהּ מִן גָּלוּתָהּ, שֶׁהוּא בְּחִינַת הוֹלָדָה כַּנַּ"ל וְכַמְבֹאָר בַּאֵר הֵיטֵב בִּתְחִלַּת הַתּוֹרָה "וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים וְאֶת הָעוֹרְבִים" הַנַּ"ל וְעַל-יְדֵי זֶה נִזְכֶּה לִגְאֻלָּה שְׁלֵמָה בִּכְלָלִיּוּת וִיקֻיַּם בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ ( יְשַׁעְיָה נ"ד), "רָנִי עֲקָרָה לֹא יָלָדָה וְגוֹ'" וּכְתִיב ( שָׁם ס"ו), "הֲאֲנִי אשביר וְלֹא אוליד וְגוֹ' כִּי חָלָה גַּם יָלָדָה צִיּוֹן אֶת בָּנֶיהָ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, אָמֵן:

EN:
Therefore no one can rebuke — not himself, and certainly not others — unless he connects himself to the true tzaddikei hador who are in the aspect of Moshe, who can rebuke with the voice of Moshe's rebuke — the voice of the song — through which they add good fragrance to the souls. For the essential rebuke must be in the aspect of the song of Chesed — leaning toward Chesed, the aspect of Azamra as stated by our Rebbe : one must find in himself some merit and good point, and likewise in his fellow — in the aspect of: "V'od me'at v'ein rasha" — "Yet a little, and the wicked one is no more." Through this, one truly enters the scale of merit and can merit teshuvah.

Segment 6
HE:
וזהו שסיים אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו. כי כשזוכין לחותמות הנ"ל דהיינו לצמצםאור האין סוף בהדרגה ובמדה כנ"ל עי"ז זוכין לאורייתא דעתיקא סתימאה שהיא כולא ימינא ולית שמאל ולית עושר תמן וכו' כמבואר כל זה היטב באממר הנ"ל. וזהו שימני כחותם וכו' היינו צמצום האור בהדרג' ובמדה בבחי' חותם כנ"ל. כי עזה כמות אהבה וכו' רשפיה רשפי אש שלהבת יה דהיינו שהלב בוער עד אין סוף וע"כ צריכין לצמצום הקדוש בחי' חותמות הנ"ל. ואזי אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו. כי אז ע"י בחי' חותם הנ"ל זוכין לאורייתא דע"ס שאז מבזין כל הון דעלמא כי לית שמאל ולית עושר תמן, שזהו בחי' ונות בית תחלק שלל, שמבזין את המעות בחינת בוז יבוזו לו ע"ש בהמאמר הנ"ל בסופו:

EN:
And therefore, also the shochet himself must have a portion in the Torah. And therefore, the slaughter of an apostate [mumar] and a non-Jew [renders the animal] a nevailah, even if others see him slaughtering properly, and even if he does not worship idolatry. For also the shechitah itself is in the above-mentioned aspect — in the aspect of elevating the kavod to the root of yirah, which is the aspect of the chalif. For the essence of the shechitah is to elevate the souls that are reincarnated in domesticated animals, wild animals, and birds. And these souls are the aspect of the souls of Yisrael that fell through their blemishes and sins until they were reincarnated in animals, etc. And they are laid in the degradation of exile, in animals, etc. And through the shechitah, they are elevated from there.

Segment 7
HE:
וְזֶהוּ הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד. זֶה בְּחִינַת שֶׁבַח מַעֲלַת הַיְשִׁיבוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה שֶׁהֵם נִקְרָאִים אַחִים וְרֵעִים בֶּאֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָא שָׁלוֹם.

וְזֶהוּ:כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ. בְּחִינַת שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ הַנַּ"ל. וְזֶהוּ יֹרֵד עַל הַזָּקָן זְקַן אַהֲרֹן שֶׁיֹּרֵד עַל פִּי מִדּוֹתָיו, שֶׁחוֹשֵׁב כָּל הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הַמְשָׁכַת שֶׁמֶן הַקָּדוֹשׁ שֶׁהוּא הַדַּעַת הַקָּדוֹשׁ מֵרֵאשִׁית הַתְחָלָתוֹ עַד שֶׁנִּמְשָׁךְ לִבְחִינַת עֵצוֹת קְדוֹשׁוֹת. וְזֶהוּ כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ, זֶהוּ בְּחִינַת הַתְחָלָתוֹ שֶׁנִּמְשָׁךְ עַל יְדֵי הַמְשָׁכַת רוּחָנִיּוּת אֱלֹקוּת וְכוּ'. וְאַחַר כָּךְ יוֹרֵד עַל הַזָּקָן זֶה בְּחִינַת אִישׁ תְּבוּנוֹת הַנַּ"ל בְּחִינַת מִזְּקֵנִים אֶתְבּוֹנָן, כִּי זָקֵן זֶה קָנָה חָכְמָה. וְזֶהוּ זְקַן אַהֲרֹן, כִּי עִקָּרוֹ נִמְשָׁךְ עַל יְדֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הָרֹאשׁ שֶׁהוּא בְּחִינַת רָאשֵׁי הַיְשִׁיבוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת כֹּהֲנִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְכוּ'. וְזֶהוּ שֶׁיֹּרֵד עַל פִּי מִדּוֹתָיו, דְּהַיְנוּ שֶׁיּוֹרֵד וְנִמְשָׁךְ לְתוֹךְ הַמִּדּוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת הָעֵצוֹת טוֹבוֹת, כִּי כָּל הָעֵצוֹת טוֹבוֹת הֵם בִּבְחִינַת הַמִּדּוֹת שֶׁהֵם מֵחֶסֶד עַד הוֹד שֶׁשָּׁם כָּל הָעֵצוֹת שֶׁמְּקַבְּלִים מֵהָאִישׁ תְּבוּנוֹת שֶׁמַּמְשִׁיךְ הַשֶּׁמֶן הַנַּ"ל. שֶׁעַל יְדֵי אֵלּוּ הָעֵצוֹת גְּדֵלָה הָאֱמוּנָה בְּחִינַת מַלְכוּת עַל יְדֵי שֶׁמְּקַבֶּלֶת הָעֵצוֹת מֵהַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁהוּא בְּחִינַת צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם. וְזֶהוּ, כְּטַל חֶרְמוֹן שֶׁיּוֹרֵד עַל הַרֲרֵי צִיּוֹן, זֶה בְּחִינַת שֶׁפַע הַטּוֹב שֶׁל הַפַּרְנָסָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁמְּכֻנָּה בְּשֵׁם טַל בְּחִינַת הַמָּן שֶׁהוּא פַּרְנָסָה שֶׁיָּרַד עַל יְדֵי הַטַּל כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וּבְרֶדֶת הַטַּל וְכוּ' יֵרֵד הַמָּן עָלָיו. וְזֶהוּ כְּטַל חֶרְמוֹן וְכוּ' בְּחִינַת שֶׁפַע הַפַּרְנָסָה טוֹבָה שֶׁיֹּרֵד עַל הַרְרֵי צִיּוֹן שֶׁשָּׁם שֹׁרֶשׁ כָּל הַהַשְׁפָּעוֹת כַּיָּדוּעַ. כִּי עַל יְדֵי הַפַּרְנָסָה מְצַחְצֵחַ נִשְׁמָתוֹ שֶׁזֶּהוּ בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת הַשֶּׁמֶן הַנַּ"ל. וְזֶהוּ, כִּי שָׁם צִוָּה ה' אֶת הַבְּרָכָה חַיִּים עַד הָעוֹלָם, הַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה נִמְשָׁךְ הַחַיִּים אֲמִתִּיִּים שֶׁהוּא קִיּוּם הַתּוֹרָה עַד הָעוֹלָם כִּי לֹא יִהְיֶה נִפְסַק לְעוֹלָם זֶה הַטַּל וְהַשֶּׁמֶן עַל יְדֵי גֹּדֶל קְדֻשַּׁת הַיְשִׁיבוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁל הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד:

EN:
And through yirah one merits da'as, which is the aspect of the Bais HaMikdash, for "whoever has da'as, it is as if the Bais HaMikdash was built in his days," as Chazal said (B'rachos 33a). And through da'as one merits Torah sheb'nigleh, for the main revelation of the Torah was in the Bais HaMikdash, from which went forth Torah "between judgment and judgment and between blood and blood," as it is written, "V'kamta v'alisa el hamakom...al pi haTorah asher yorucha v'al pi hamishpat asher yomru l'cha ta'aseh" ["And you shall rise and go up to the place...according to the Torah which they teach you and according to the judgment which they tell you, you shall do"] (D'varim 17:8–11). And through Torah sheb'nigleh one merits t'filah in its completeness, which was in the Bais HaMikdash, for there was the main t'filah, as it is written, "Ki vaisi bais t'filah" ["For My house is a house of prayer"] (Y'shayah 56:7). And through there all t'filos ascend, for one who prays must direct his heart toward the Bais HaMikdash, as Chazal said. And through t'filah one merits Torah sheb'nistar, which is the aspect of the Bais HaMikdash, the aspect of kodesh [holiness], which is "sisray Oraysa" ["the secrets of Torah"], as is explained there in the aforementioned Torah on the pasuk "Har zeh kansah y'mino" ["This mountain His right hand acquired"] (T'hilim 78:54), see there.

Segment 9
HE:
אות לה וזה בחי' משארז"ל נר חנוכה איש וביתו והמהדרין נר לכ"א והמהדרין מן המהדרין וכו' מוסיף והולך:

EN:
It turns out that the Bais HaMikdash was comprised of all the aforementioned tikkunim. And all the aforementioned aspects all depend on the mishpat, upon which everything depends, as was explained above — that the main beginning is from mishpat, meaning hisbod'dus [seclusion] between himself and his Maker etc., as above. Through this, the yirah ascends, for the fallen yiros are nullified. And through this one merits da'as and all the aforementioned aspects.

And therefore, because they blemished the mishpat as above, through this the Bais HaMikdash was destroyed and all the aforementioned aspects were nullified, for the din and yirah clothed themselves in the wicked kingdom of Bavel [Babylon], and they were given permission to destroy it. And everything was through the blemish of the mishpat, as above. And this is what is written, "M'kom hamishpat shamah haresha" etc. ["The place of mishpat — there is the wicked one"] (Koheles 3:16). That is, as above — for the wicked one comes in the place of the mishpat. For because they did not make mishpat and blemished the mishpat, the mishpat clothed itself in the wicked one — N'vuchadnetzar and his fellows — and "in the place of mishpat, there is the wicked one." For he comes in the place of the mishpat, with the ko'ach v'harsha'ah that he received from the mishpat, just like one who comes with a harsha'ah who comes in the place of the claimant — so too, he comes in the place of the mishpat, for the mishpat clothed itself in him, as above.

Segment 10
HE:
כי כבר מבואר שנר חנוכה הוא אור תורת אמת המאיר לעולם ע"י לימוד הישיבות הקדושות שבישראל. וע"כ יש בהם ג' בחינות. שהם הג' בחינות שבמצות נר חנוכה. והוא, כי עיקר נר חונכה הוא איש וביתו כי מבואר לעיל שעיקר קדושת כל בתי בני ישראל הוא מבחי' קדושת בי תהישיבה הקדושה שהוא הרבי שלומד עם תלמידים וכו'. ומשם מאיר אור התורה והמצוות שהואבחי' נר חנוכה כנ"ל. וע"כ עיקר נר חנוכה הוא בבחי' איש וביתו שהראש של הבית שהוא הבעל הבית צריך להדליק ולהאיר אור הנר חנוכה הנ"ל. כי הראש של הבית שהוא הבעה"ב הוא בביתו בחי' הראש של הישיבה הק' ומשם מקבל חיותו וקדושתו שעיקר אור התורה שהוא בחי' נר חנוכה נמשך ממנו. וע"כ עיקר נר חנוכה הוא איש וביתו כנ"ל. והמהדרין נר לכ"א, כי המהדרין מדקדין יותר ונזהרים שגם כ"א מבני הבית ידליק נר חנוכה כי כ"א מבני הבית הוא בבחי' התלמידים של הרבי שהוא הראש ישיבה, והמהדרין מתיגעים בתורה כ"כ עד שגם אותן שהיו בבחי' תלמידים זוכין ג"כ ללמוד ולללמד שדולין תורת רבם ומשקין אותה לאחרים ומאירין אור תורת הרב ועצותיו הקדושים לחבריהם. וזה בחי' הדלקת נר חנוכה שהוא אור התורה של כ"א וא' מבני הבית שהם בבחי' התלמדיים שגם הם צריכים להאיר תורת רבם בעולם שזהו בחי' הדלקת נר חנוכהכנ"ל. והמהדרין מן המהדרין מוסיף והולך, היינו כי אינו מספיק להם מה שמאירים ומלמדים תורת רבם בעצמה לאחרים אף גם הם מוסיפים והולכים בכל יום לחדש גם מעצמם חידושי תורה אמתיים המביאים לידי מעשה והם חותרים ומגלים עצות עמוקות מה שאינו מבואר בפירוש בדברי תורתו של רבם, שעי"ז מחזקין את חבריהם ומעוררים אותם לעבודת הש"י שכל זה הוא בחי' מוסיף והולך בחי' תוספת אור התורה בחי' חידושי תורה שמחדשים בעצמם מתוך דברי תורתו שקיבלו מרבם האמיתי. וזה בחי' המהדרין מן המהדרין מוסיף והולך בכל יום וכנ"ל:

EN:
And this is why they decreed four fasts over the destruction of the Bais HaMikdash. Also, the custom is to mourn during Bain HaMetzarim and to say chatzos [the midnight lamentation] to weep over the destruction of the Bais HaMikdash, and to practice abstinence from meat and wine and the like, each person according to his custom. For all the fasts and self-afflictions that the G-d-fearing practice are all in the aspect of the aforementioned mishpat — that they judge themselves before the din from Above comes, chas v'shalom — in order to nullify the din from Above through the mishpat by which one judges himself, as above.

Segment 12
HE:
אות לו וזה בחי' הלל של חנוכה. זה בחי' המאמרות טהורות נעשין על ידי תיקון המוחין על ידי המגיני ארץ שמתגברין ומשברין ההרהורים רעים ומעלים השמנים מבחי' החתים לבחי' חותם דקדושה וכו' שזהו בחי' נר חנוכה כנ"ל. ומשם נמשכין אמרות ה' אמרות טהורות להחיות ולהשיב את הנפשות הנפולות להחיותם בשבעה משיבי טעם בחי' מזוקק שבעתים שנמשך מהז' ראשים של ב' השינין שבתפילין מוחין חותם דקדושה הנ"ל שנמשכין מהשבעה רועים שמשה רבינו רעיא מהימנא כלול מהם וכו' כ"ש שם, שכל זה אנו ממשיכין ע"י הדלקת השמן הקדוש של נר חנוכה וכנ"ל. כי המוחין של התפילין הם בבחי' שמן הטוב הזה בבחי' ושמן על ראשך אל יחסר אלו תפילין כמו שדרשו רז"ל, שזהו בחי' מה שאנו נוהגין לומר בשע תהנחת תפילין ושמן הטוב תריק על שבעה קני המנורה וכו'. ומכל זה נעשין האמרות טהוורת הנ"ל כמבואר שם. וזה בחי' ההלל של חנוכה. כי הלל הוא כולו בחי' אמרות טהורות המשיבין ומחיין את הנפש מאד בפרט נפש המר שעוברים עלי' בעונותיו מה שעובר. וכשהצדיק האמת מחיה ומשיב נפשו בשבעה משיבי טעם שהם אמרות טהורות הנ"ל, הוא מחי' ומשיב נפשו כ"כ עד שמעוררו ומקיצו שישמח נפשו כ"כ עד משעוררו ומקיצו שישמח נפשו במעט נקודותיו הטובים עד שיפתח פיו וישר ויזמר וירנן ויהלל וישבח להש"י עלכל החסדים הנפלאים שעשה עמו למלטו ולהצילו מבין שיניהם של הס"א וכו', שכל זה הוא בחי' הלל שאומרים בימים שעשה לנו הש"י נסים ברחמיו. שעיקר הנסים והנפלאות והתשועות והמלחמות שעשה עמנו אז וגם עתה שנמשך עלינו קדושת הארת הנס בימים ההם בזמן הזה, הכל הוא מה שברחמיו נצלנו אז ועתה מהס"א והקליפות שהם בחי' מלכות הרשעה בגשמיות ורוחניות. אשר בחמלתו הגדולה הצילנו מהם שלא נאבד ביניהם לגמרי ח"ו שלא השכיחו מאתנו תורתו ולא העבירו אותנו על חוקי רצונו וכו'. ועל זה אנו אומרים הלל בלב שלם כאשר כל דברי ההלל הקדוש מלאים מזה כ"ש מקימי מעפר דל מאשפות ירים אביון וכו'. שומר פתאים ה' דלותי ולי יהושיע. שובי נפשי למנוחיכי כי ה' גמל עליכי, כי חלצת נפשי ממות וכו'. מה אשיב לה' וכו'. מן המיצר קראתי יה ענני במרחב יה. ה' לי לא אירא וכו'. ה' לי בעוזרי וכו', כל גוים סבבונים בשם ה' כי אמילם סבוני גם סבבוני בשם ה' וכו'. סבוני כדבורים וכו' בשם ה' וכו'. וכן הרבה. שכל אלו הדיבורים הקדושים הם בחי' אמרות טהורות הנמשכין ממשה רבינו ומכל הצדיקים שהם בבחי' משה שמחיין ומשיבין את הנפש בהם עד שפותחין את פיהם שידברו בלשונם לעצמן אמרות טהורות הנ"ל להחיות ולהשיב בעצמו את נפשו. כי הדיבור יש לו כח גדול. כי הצדיקים מעוררים אותם בבחי' התנערי מעפר קומי וכו' עורי דברי שיר. וכ"ש בהחרוזים הק' שלו, הרימה קולך הערב בשירות ותודה וכו' דלו עיניך למרום וכו':

EN:
For sometimes a person sees that words alone are not enough, through which he judges himself. And then he himself gives a mishpat upon himself — that he should fast and afflict himself such-and-such for his deeds that he did. And even though in truth, certainly this does not suffice, not even one part in a thousand, against what he blemished — for all our days would not be enough to fast and afflict ourselves for the blemish of a single foreign thought or hirur [improper musing], for one who believes in the enormity of the blemish that reaches the place that it reaches, as above — how much more so one who committed some avairah, chas v'shalom, how much more so one who did very much damage, chas v'shalom, as is common now in these generations, b'avonosainu harabim [due to our abundant sins].

And if so, seemingly, what will these fasts and afflictions help him against his deeds? Yet nevertheless, he can merit atonement for his sins through them. For the main tikkun is the mishpat — meaning, that he himself judges himself. And therefore, since he himself judges himself and does not wait for the din from Above, through this he can nullify the din from Above through his fasts and afflictions. Since he himself judges himself — for when there is din below, there is no din Above, as above.

Segment 14
HE:
אות לז גם ההלל הוא בחי' שמחה וכמו שאומרים זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו. זה בחי' השמחה שממשיכין לחזק כח המלאך לתקן המלאכים שלא יהיו נפגמין השמנים ח"ו ע"י פגם המקרה הבא ח"ו ע"י פגם האכילה שלזה צריכן שמחה כ"ש שם. וזהו בחי' הלל שהוא בחי' שמחה כנ"ל. וזהו בחי' הסעודות שעושין בחנוכה אע"פ שכתב בש"ע שריבוי הסעודות בחנוכה הם סעודות הרשות וכו', הלא מסיק הרמ"א שי"א שיש קצת מצוה בהם. ומסיק והוא העיק, שנוהגים לומר זמירות ושבחות בסעודות שמרבים בהם ואז הוי סועדת מצוה. וכךם הוא האמת. כי בודאי כשמרבים בחנוכה בסעודות בשכרות והוללות וכו', בודאי הם גרועים מסעודת הרשות. אבל רוב ישראל הכשרים והיראים נוהגים לספר בהם מתוקף הנס שעשה לנו אז ואיך נמשך לנו הארת הנסים והתשועות האלו בכל שנה ושנה, כאשר מבואר עתה בכל הספרים הקדושים ובפרט בכתבי האר"י ז" שבכל זמן וזמן מזמנים הקדושים נמשך עלינו הארת אותו הנס שהי' בימים ההם כגון בפסח יציאת מצרים וכו'. ובחנוכה הנס של חנוכה וכו'. ועי"ז אנו שמחים בשמחה של מצוה בסעודות האלו ואז הוו בודאי סעודות מצוה בבח'י אין טוב לאדם כ"א לאכול ולשתות ולשמוח בימים טובים כשדרז"ל. כי עיקר תיקון האכילה שהוא תיקון הברית כנ"ל הוא על ידי שמחה כנ"ל:

EN:
And this is the aspect of how a person can be saved through a single affliction or fast from very harsh and bitter judgments. And also merit through them the life of the World to Come. For it is taught that all the suffering in the world — if it were all gathered upon one person for all seventy years, chas v'shalom — it is nothing compared to a single moment, compared to a single burn of Gehinnom. How much more so when they judge a person twelve months in Gehinnom. How much more so when there are sins, chas v'shalom, for which they descend and never ascend. How much more so when there are many types of harsh and bitter punishments worse than the suffering of the severe Gehinnom, as is brought in the s'farim. And nevertheless, for everything, t'shuvah is effective in this world. And the main t'shuvah is the aspect of the aforementioned mishpat — for through a person secluding himself between himself and his Maker and judging himself on all his deeds and arousing himself to the service of Hashem Yisbarach each time — through there being mishpat below, there is no din Above, as above. And especially if he merits to be aroused to the point that he actually makes mishpat upon himself — meaning, he fasts and afflicts himself, even though it does not amount to anything compared to his deeds, as above — nevertheless, since he himself executes the din on himself, through this he nullifies all the judgments from Above, even though he did thousands and myriads more, without measure or estimate — nevertheless he nullifies them all through his mishpat by which he judges himself, as above. For when there is din below, there is no din Above, as above.

And this is the aspect of the fasts and mourning — that one afflicts oneself with fasts and abstinence from meat and wine and washing, etc., on account of the destruction of the Bais HaMikdash. For the destruction of the Bais HaMikdash was due to the blemish of the mishpat, as above. Therefore we now do t'shuvah and rectify this, and we execute mishpat upon ourselves and fast and afflict ourselves in order to nullify the din from Above, as above.

Segment 15
HE:
ישראל, כִּי ממנו הְיָה מתְחִיל ובו הְיָה מסים (מִנָחוּת
פו:). בִּי בָּל בְּחִינַת הַתְעוררוּת שְלָנוּ הוּא רק כְּמִדְלִיק
נר שאינו עושה כְּלוּם, רק שלוקָה נר וּמדלִיק בו נָרוּת
אחרים לאלָפים וּרְבְבות כַּמו שירצה. וּבְאָמת אם לא
הָיָה לו אלוּ הגרות או הדברים שמדליקין, בּודאי לא
הָיָה אֶפשָר לו לְהַדְלִיק אַבָנִים וְעפָר. וְבַן אִם לא הָיָה
לו נר לְהַדלִיק ממנו, או אִיזֶה דַבָר לְהוּציא ממנו אש,
ְּודאי גּם בָּן לא הָיָה אֶפשָר לו לְהַרְלִיק. נִמִצָא,
שְהְבל מאתוּ יִתְבֶּרך הֶאֶש וְַגֶּר וְהַשָמֶן וְהַפְתִילֶה,
הַמדליק וְהנדְלֶק, הכל מאתו יִתְבֶּרך. ואַף"על"פי"כן
אם לא יעשה הָאדָם הַמעַשָה כָּל שהוא, לְקָח הַגָּר
ולְהַרְלִיק בו אַחָרים, בְּודאי לא יהיו נדְלָקִים מַעַצְמֶם,
ְּי כ בְּרָא ה' יִתְבֶּרַך הַבְּריאָה, שְהַכִין הַבל כַּאָשָר
לכל בְּחְכְמָתו, ואַף"עלפִי"כַן רוצה דַוְקָא שְאִנְחְנו
נעשה | וְנגְמר | עליודי | הַתְשוּררוּתְנוּ | מלֶמטה,
אַף"עַליפִּי שְבְּאָמַת. הכל מַאֶתוּ יִתְבֶּרְף, בִּי כָּל
עבודת הָאָרֶם אֶת ה' יִתְבֶּרך הוא בְּבְחִינַת הַרְלְקַת
הארת אור הַנִּשָמָה, כַּמוּ ש3ְּתוּב בַּזהַר הַקדוש:
אָעָא דַלָא סְלִיק בַּיה נורָא מְבטְשִין לַיה, גופָא דלָא
סְליק בַּיה נְהירא דְנשְמְתָא וְכו'. וְזֶה בְּחִינת גר
הַמערבי שָהוּא עדות שהשכינָה שורה בִישראל, כּי
מִמָנוּ הְיֶה מתְחִיל ובו הְיָה מָסַיִּם, הַינוּ שְהְהְתְחְלֶה
וְהָסִים הֶכל מִמָנו יִתְבֶּרך לְבַד, כִּי גר המערבי הָיָה
דולק בְּנֶם, כָּמוּ שאמרו רבותינו ז"ל (יוּמא לט).
ְַל"כַּן בְּודַאי הָיָה יכל הוא יתְבֶּרך לְהַדְלִיק בַָּצָמו
אֶת כַּל נרות הַמנוּרֶה, וּכמוּ שאמרו רַבוּתִינוּ ז"ל
(מנָחות פו) וְכִי לְאוּרה הוּא צריך וכו', אך צַוָה לְנוּ
ְהַזהִיר מאד על הַדְלָקֶת נרות הַמנוּרה, לְהוּרוּת
שאַף"עליפי | שהַכל | מאתוּ יִתְבֶּר | כנ"ל,
אַף"עַל"פְכַן אָנו מחַיָבִים על בָּל פָנִים לְהַדְלִיק אֶת
גרוּת הַמנוּרה. וְזֶה יְהְיָה נַחֶשָב לְהַתְעוּררוּת שְלָנו,
אף-עליפי שִבְּאָמֶת הכל מאתו יִתְבּרך, כּי ממנו הוא
מִתְחִיל ובו הָיָה מסים.
ְזֶהוּ בְּחִינַת מעשָה הַמְנוּרֶה שְהְיָה כּלֶה מקשָה, עד
ְרְכֶה עד פְּרְחָה מִקֶשָה הַיא, הְהַינוּ שְבַלָּה נעָשִית
מַעַשֶת אֶחֶד מראשה עד סופֶה עַם כָּל הכפְתוּרִים
והפרחִים וכו', הכל נעַשָה מִחַתִיכָה אחֶת. עד
שנְתְקשָה משָה הרבה איך לעָשוּתָה, וְאָמַר לו ה
ְִבֶּרֶך: הַטֶל אֶת הַעָשֶת לְתוך האש וְתְצָא הַפְנורֶה.
הַינוּ, שבָּל הַמנוּרה שהִיא כְּלַל הארת הַתוּרה, הוא
רק מִחְָתִיכָה אֶחַת מִנֶה וּבה שְבָּאָמַת נַעַשִית מַאֶלִיהָ,
ִּי הָיָה בּלְתַי אֶפשָר לָאָדָם לעשוּתָה, כִּי קֶשָה וְבָבַר
לְהְאְדם. שיתְשורר ויְאִיר מעצָמו, ‏ וְאַף"על"פי"כן
צֶריכין לעשות הַמְנורֶה לְמטָה הַיְקָא. וְעַל"כּן בַּאָמַת
נתְקֶשה משה הַרבָּה עַל זֶה, כִּי סוד זה נוגע בִּשָעַר
וְאַף"עַל"פִייכַן צְרִיכִין רק התְשורְרוּת וְרְצוּן ותשוּקָה
אֶל הָאָמַת, וְזֶה נְחֶשֶָב לְהְתְשררוּת. שְלָנו כַנֶ"ל:
ליב כָּל הַקְרְבַת הקטרֶת הָיָה בְּשְעַת הַרְלְקַת
הַמְנורֶה וְהַטַבְתְה, כּמו ש3ְּתוּב (שמות לג): בִּהִיטיבו
אֶת הנרות יקטירְגֶה. ובהעַלוּת אהרן אֶת הנרות וְכו'.
ִּי קטרת, שהיא עקר בַּחִינת תשוּבָה כידוע, כַּי אֶחָד
עֶשָר סמנ הקְטרת. מִכְנִיעִין. סְמְרָא דְמִיתָא, כָּל
הַסְטֶרין ‏ אותרנין, . וּמעֶלין. הַקְדשָה מְעְמְקִי עַמְקִי
הַקְלְפוּת כידוע, שזהו עַקָר בַּחִינת תשוּבֶה. וכמו
שְָתוּב בְּכְתְבִי האר" ז"ל, שִיזְהַר לומר קָטרֶת
בְּכוְנֶה גִדוּלָה וְיועיל לו לחזר בַּתְשוּבָה. נמצַא,
שקטרת בַּבְחִינת תשוּבֶה, אבל עקר הַתִשוּבָה זוכין
בַּבְחִינת הַמְנורֶה, שהוּא בְּחִינת אִמִירְת תְּהְלִים,
שבול וחד אִתְעָרוּתָא דַלְתְתָא וְאַתְעָרוּתָא הַרְעָלא
ְּקֶשֶר נִפְלָא, מה שָאִי אֶפֶשָר לְהְבִין ולְהשוג בָּרֶל.
זֶהוּ בְּחִינַת מה שָראֶה ְכַרְיֶה סוד הַגְאַלֶּה שָלַמָה
עַל-יְדִי הַמְוְרֶה. שרְאֶה, בַּמְבאֶר שֶם בְַּפְסְרְת
בְּהַעלותְף וְשָבַּת הְנִבֶּה שָהוּא זכרה ד): לאִיתי
מנורת זֶהֶב בַּלָה וְגַלֶה על ראשֶה וְכו". וּבֶלל הְנְנְין,
שְהַשָמֶן הַיָה נמשֶך מאַלָיו בָּמו ממָין, כָּמו שְְּתוּב:
גַלָה על ראשה, וכמו שפרש רש"י שם. וסִים שם:
'לא בְּחִיל לא בְכח כִּי אם בַּרוּחִי וְכו". הַינו כָּל ענין
הַנ"ל, שעקר הַתְשוּבָה, שהיא עַקָר הַגָאלָה, הוא 'לא
בְחִיל ולא בכ כַּי אם בְּרוּחי" וכו', בַּי הכל מאתו
ְִבֶּרֶף. וְהְְקָר תְּלוּי בְּבְחִינָה הנ"ל, שְְִכָה שִיהְיָה
נמשָך בֶּחִינת הָאָרת שער הַחֶמשים, שָשָם כְּלוּלִים
יד בְּקֶשָר אֶחָד אִתְעְרוּתָא דַלְפַלָא וְאִתְעָרוּתְא
דַלְתַתָּא, | שְזֶה זוכין | עליידי | אמירת \תְּהְלִים
והְתְבוּדְדוּת וֶשִיִחֶה בִּינו לְבִין קינו יִתְבָּר תְּמִיד,
שבּודאי אינו יוצא ידי חוּבָתו כַּלְל, אף"-על-פי-כן
ְּאָמַת זהוּ סוד נַפְלָא שָאִי אֶפֶשָר לְהַשִיג, בי נָמֶשָך
משָעַר הַחַמשִים שְנְמְשֶך על שְבְעָה קָנִי הַמְנוּרֶה,
שָהֶם כְּלוּלִים כָּל אֶחֶד מִשְבְעָה, בְּחִינַת: ישִבְעָה
ושִבְעָה מוצקות' וכו', שבָּל זֶה כְּלוּל באַמירת תִּהְלִים
שְכוּלֶל כָּל החֶמשים שערי תַשוּבָה (כמובא בלקומי
מוהר"ן ב' - סימן ע"ג, ועיין בפנים), שהֶם תשוּבְתְנוּ
אַליו ותשוּבתוּ אלִינו, כולל כּלֶם יִחד, כִּי הכל אֶחֶד.
ְעַל-יְדִי זה תִּחְיָה הַגְּאַלֶָה עלדודי משִיַ צְדְקנוּ שהוּא
דוִד. וְעַל"כָּן רמז הַגְאַלֶה בְּמַעשָה הַמְנורה. (לקוטי
הלכות - הלכות קריאת שמע ה', אות י"ט)
מעַשָה הַמְנרֶה
ו (במדבר ח, דס
ובשביל זֶה נתְקשה משה מאד על מעַשָה הַמנוּרה
בָּמוּ שאמרו רבותִינוּ ז"ל, וביותַר מבאֶר בּמדרש
ַבֶּה פְּרְשֶת בְַּעָלוּתְף פֶּרשָה ט"ו, מוּבָא בְּיְלֶקש
הֶראוּבני פֶרשת תרוּמה, שנְתְקשה בָּה מאד, ואפלו
בְשָה יִתְבֶּרך גל לו חְזֶר ושְכַה מעַשִיהְבְְּיְרר, וְחזֶר
עֶלֶה ושָאֶל ופרש לו וְחְזֶר ושְכַח וְכֶן מה פְעְמִים, ער
שאמר לו הקְדוּש בְּרוּ הוא: לך אִצַל בַּצַלְאל וְהוא
יעשה אוּתָה וכו', ומיד עֶשָה אוּתָה בַּצַלְאֶל. הַתְחִיל
תְּמַק וְאָמר: אָנִי כַּמָה פְּעָמִים הְרְאֶה לי הקוש בְּרוּף
הוא וְנְתְקַשִיתִי לעשותָה וְאַתָּה שלא רְאִית עָשִיתְ
מִדְעְתֶך - בְּצַלְאֶל 'בּצֶל אֶל' הְיִיתָ שימד בַּשְהְרְאֶה
לי הקדוש בּרוּך הוא עַשִיְתֶה, עד כָּאן לשונו.
וכל רואה ישתומם על המראה הזאת, אי יִתְּכַן
שְמשָה לא ודע וְנתְקשָה כַּמָה פְעָמִים עַל עָשְיְתֶה
וּבצַלָאל עַשָה אוּתָה מיד. וָאם מחמת שְהְיָה עומד
בִּצַל אל כַּשהַראה הַקְדוּש בַּרוּף הוא לְמסשָה
עַשִיְּתֶה, הלא משָה בְּעַצָמו בְְּהָאי עֶמר שִמֶּה וֶה'
ִתְבֶּרך בְּעַצְמו לָמד עַמו וְגְלֶה לו עַשִוְתָה פַעַם אַחַר
ּעַם, וְאַף"ל"פי"כַן נַתְקשָה כָּל כ וּבְצַלְאל שְעָמַר
רק מצדו בַּצַל אל השיג לעשוּתָהּ מיד, אם רַבִּי לא
שְנָה חַיָא מִנְלִיה.
אַך מה שְאפֶשָר לְהַבִין בָּזֶה מרחוק אָנוּ מְחַיּבִים
לְחֶתר וּלְפֶרש הַבַרִי רַבותִינוּ ז"ל הקדושים הָעָמַקִים
מאד מאד, כִּי בְּודאי משה נתְקשָה מאד מאד כַּמָה
פּעָמִים בַּמעַשָה המנוּרה שהוא בַּחִינת לעשות כַּלִי
קדושה וְנוּראה כזאת שיכל לְהְאִיר על יִדֶה הָארַת
הֶרְצון דקְדשָה בְּכֶל ישְראֶל, בְּכֶל אֶחֶר וְאֶחֶר
מִיִשְרְאֶל בְּכֶל מה שְיְעֶבר עָלָיו כָּד ימי חַייו, שִבְּכֶל
מיני חשך וּבְכָל מיני ירידות ונפילות שִיעְברוּ עָלִיו
ְּכַלֶם יִתְגְבָּר בְּתקֶף הֶרצון שְיּאִיר לו לעלות מִכַּלֶם,
בִּי בהאי קשה מאד לְהשִיג הַשְנָת עַשית כָּלו נִפְלְאָה
בּזאת, בפרט שְבְּבֶר רְאֶה משה בְּעִיניו מה שִנעַשָה
ְּזֶה הְעוּלֶם שאחַרי כָּל הֶאוּתוּת נוראות שְעֶשָה עַם
ישְרְאל ביציאת מצרִיִם וּקְריעַת ום"סוף וּמְתְּן תורה
וכו', אֶחר כָּ עְשוּ מה שְעָשו וְכנ"ל, וְהַבִי ורְאֶה כַּמָה
וכמה קֶשָה לעֶזר לְבַעַל בְּחִיִרה, עַליכַּן לא הָיָה יכול
לְהֶשִיג וּלְהַכָנִים בְּרְעְתו עשית הַמנוּרֶה שְהִיא בְּחִינת
הָאָרת. הְרַצון בְּתְקנִים נִפְלָאִים כְּאְכָּה הַמְרְמְזִים
בְּטַבְעָה קָני הַמנוּרֶה וְאִחֶד עֶשָר כפְתורים וְתְשְעָה
ְרְחִים וְעשֶרִים וּשְנִים גָבִיעִים שְבַּלֶם עולים אַרְבָּעִים
ותַשַע, כנְנֶד אַרְבָּעִים וְתְשְעָה יָמִי הַסְפִירֶה שְעְבְרו
על ישראל וְאֶחר כַּך קְבַּלוּ את הַתוּרֶה בִּיוִם
הַחֶמשים, כַמבאר כָּל זֶה בְּכוָנת הָאר"י ז"ל, וּמוּבָא
שהוא שרש הַתוּרֶה בְּחִינַת שער החמשים שְהוּא
שרש הַתוּרֶה שלא השיגו משה בְּחַיִיי רק בַּעָת
ַמְתִלְקוּתוּ נַסְתָלַק לשֶם, בִּי שִם הוא בְּחִינת רךצון
הְעָלִיין, בְּחִינַת רצון שְבָּרצונות שְמַכָנִיס תּקף הרצון
דְקְדשָה בֶּלֶב כָּל יִשְרְאֶל שְיְאיר לָהֶם בְּכֶל מִיני חש
וכו', וְעל-בַּן נתקשה על זֶה מאד.
אַבֶל בַַּלְאֶל שהוא בַּחִינת הַתְּלְמִיד הְהְגּוּן, הַבִין
רְאֶה בְַּלְאֶל, שִמָה שְנְתְקשָה משָה כָּל כָּ הוא
מחמת עצם עָנוְתְנוּתוּ הַגדוּלֶה שהָיה עָנָו מאד ולא
רְצֶה לְהַחָזִיק טוה לְנפשו, וְכַמְבאֶר בּמָקיִם אֶחֶר
ַּרְיָא מְהִימְנָא פּרשָה בְַּעַלותף (דף קנג:) ועל"כן
נתְקֶשָה כָּל כָּך ולא הַבִין אִיך יְעַשָה מִנוּרֶה בְּתְקוּנִים
ְּאִלוּ שְיְאיר הרצון לָנְצַח וֶכו' כּנ"ל, מִחָמַת שְהְבִין
שְהְדְבֶר תְּלוּי בו שָצְריך שְיִהְיָה נִכְלֶל כָּל כָּ בְּרצון
הְעַלְיין עד שיכל לְהַכְנִים הְרְצון לצה בְּכֶל יִשְרְאֶל.
והוא בַּעַנוְתְנוּתו לא הָיָה יכול לְהֶשיג שִיּהְיָה לו כח
ְזֶה, על כ נתְקשָה מאד מאד על זֶה, אבל בְּצַלְאֶל
תַּלְמִידו הֶבִין מרחוק גִדְלַת רבו משָה קְאַדְרבָּא
מחמת עְנוְתְנוּתוּ הַגִדוּלָה כָּל כּך הוא נַכַלֶל בְּתַכְלִית
הַבָטול בְּרְצון הַעָלֶיין, בִּי שִם אי אֶפֶשָר לְהְבֶּלַל
בִּשַלְמוּת בי אם עלדידי תִּכְלִית הְעַנְוָה וְהַבְּטוּל כמו
משָה. עַל"בַּן בְּצְלְאֶל בְּחִינַת הַתַּלְמִיד השונ מוד
עַשִיִתָה כּי הוא אָמר אני בְּטוּח בְּכחו של זֶקַן שהוא
משָה רבנו שבודאי אִעָשָה אוּתָה וְאֶנְמר אוּתָה
ְּרְאוּי, בי אָני מאמין בְּכחו שֶל רַבִּי שְבְְּהאי ימר
ימר וַַכָנִיס הארת הֶרצון בְּזה הְעוּלֶם עד שאר
לָהֶם בְּכָל מיני חשך, בִּי הַצַדיק הָאָמַת אִינו יָוּל
לידע מִגְדְלַת עַצָמו כָּל כך מגדל הַבְּטוּל וְהְעַנְוֶה שלו
כָּמוּ שיכל לְהַשִיג מרחוק בְּחִינת הַתַּלְמִיד, כִּי הַבִין
שְמְחָמת זֶה בְּעַצְמו שָנְתְקשָה כָּל כ על עַשְיּתָה שְוָה
מַחָמַת עְנוְתְנוּתו עַלייָדי זה דַיְקָא ימר הַתְּקוּן שֶל
הַמנוּרה הנ"ל שְהוּא הָארת הַרצון וכו', וְעַל-כַּן
ִּצַלָאל דִיִקָא עָשה אוּתָה כַּרְאוּי וְהַבּל בְּכחוּ של
משה רבו. (לקוטי הלכות - הלכות ברכות השחר ה',
אות מ"ו)
לְמֶה נְִרַע לְבַּלְתִי הַקֶרִיב
(במדבר מט, ז)
אָלוּ הָאַנָשִים שְהִיי טָמַאִים לְנִפש אָדֶם ולא יְכָלו
לעשות הַפֶסַה שִבָּאוּ לשאל לָמה נגֶרע. אלו שאלו
בהגֶן, וְתַקָנוּ בְּזֶה הרבה מאד, כַּי נַתַגִלְגֶל זָכוּת על
יָדֶם שְנְתְגְלָה עלדידי זֶה לֶמשָה דין פֶסַח שְנִי שֶהוּא
תְּקון גול שְהוּא בְּחִינַת הַמשָכַת דרֶף הַתְשוּבָה, בִּ
זה עקר שלמות הַתשוּבָה שאפלו כַּשְרוּאה הָאָדָם
אֶת עַצָמוּ שָהוּא רחוק מָאד מה יִתְבֶּרְך וְטְמְאָתו עְלִיו
ממַעַשָיו הְרְעִים, אַף"על"פי"כַן יחזק אֶת עַצָמו וְיְבוא
ְּקְדָה וְהַכְנעָה לפני הצדיק הָאָמֶת וְלְפָנִי ה' יִתְבֶּרְף
וישאֶל על נפשו כָּמו ששָאַלוּ אלו הָאַנָשִים שְהָי
טְמאִים ששָאָלה לָמָה נִגְרַע לְהַקָריב. אֶת קְרְבַּן ה'
וכו'. בַּמו כן ישאל כָּל אֶחָד על נפשו אם יודע בְּעַצַמו
מאְתוּ מִמעָשִיו שיבוא וְישאל: וְאַם נִפשִי מִטַמָאֶה
בּמעשִי הַרעִים. אף"על-פיזכן לָמָה אַגָרַע לְהַקְריב
קְרְבַּן ה' -- דְהַיָנוּ לָהְתְקֶרב לה' יִתְבֶּרף לעסק בַּתוּרֶה
וּלְהתְפַלָל וכו" שהוא בְּחִינת קְרְבָּנוּת. בי בודאי יש
לו תְּקוָה ג"כ לְהְתְקֶרב לה' יִתְבֶּרף. וְאֶז בְּודַאי
ּמצָא לו ה' יְִבֶּרך תקוּן ויידיע לְהַצְדִיק כָּמי שהודִיע
לְמשָה תְקוּן הַפֶּסַח שְני שְהוּא פְּלִיאָה נַשְגְבָה, בִּ
עַקַר זֶמן הַפֶּסַח הא רק בַשעַת יצִיאֶת מצְרִיִם שא
דג ה' יִתְבָּרֶך על הַקָ וְּאְלֶם. וְאֶז עַקר זְמן הַקְרְבֶת
הַפֶּסַח. וְעַל שם זה נקרא פֶּסַח לְשון פּסִיחָה וְדְלוּג
שָדלג על הַקן, בִּי האיר עַלִיהֶם א הָאֶרֶה נִפלָאֶה,
אבל מי שהְיָה טמא ולא קרב אֶת הַפֶּסַח במועדו
אִיך יבה לְהַקָרים פסַח עוד, אֶבֶל ה' יִתְבֶּרך בְּרְחָמָיו
לה הסוד לְמשָה עלדודי שאלת הַטמָאים דיקא,
והודיע לו שהטמאים יְקֶריבו פֶּסַח שני בְּאִיֶּר בִּימִי
הַסְּפִירֶה. וּבַזה הורה לָנוּ דר הַתִשוּבָה שאין שום
יאוש בְּעולֶם כְּלֶל, בָּי אף"עליפי שְעָבר זֶמַן של עְקַר
הַתּקוּן ואַנחְנוּ טמאים בְּמעשינו עַדין יש תִּקָוָה אפלו
שלא בַּזְמנוּ, בי יש תְּקונים נַפלָאים וְנַעָלְמים מאד
שיכולִים לְתְקֶן אוּתָנו גּם עַתָּה וּבְכָל יום וַים. וּבלְבד
שלא נְיְאֶש עַצְמנוּ מְִעְקָה ותְפַּלָה לשְאל בְּכֶל פַעֶם
לְמָה נגְרַע לְהקְריב אֶת קְרְבַּן ה'. (לקוטי הלכות -
הלכות ברכת הפרות ה', אות ט"ז)
סע דל חנה בְני"דֶן מאָסַּף
לְכֶל-הַמַחָנת
(במדבר י, בה)
עְקָר תּפְלֶה בְּכוְנֶה הוא, לְקשָר וְלְאָסף כָּל הַמְחֶשְבוּת
והרצונות וְהַנְפֶשות לְתוּך דְבוּרי הַתְפְלֶה, לְקַבִּן
ורי הַנִפש שְזֶה בְּחִינַת הַמִחֶשָבות הַמִתְפַזֶרִים
ִּטֶפַת הַתְּפְלֶה אֶל החוץ, וצרי לְקְבִּן הַגִפֶש מן
הַפַזוּר שלא יְהְיָה לו שום מחשבת חוץ, רק לְקֶשר
הַמַחֶשָבָה אֶל הדבוּר בְּקֶשָר אַמִיץ וחְזֶק, וְאַזי מאָסָף
לְכָל הַמַחָנוּת.
ְַל"בַּן הנל מתַגֶה דן הָיָה מאַסֶף לְכָל הַמִחָנוּת ופרש
רש"י שְהְיו מחזירין כָּד הָאָבדות. שֶל יִשְרְאֶל בִּ
מִחֶנֶה דן הוא בַּחִינַת מלְכות שהִיא בְּחִינת תִפַּלָה
כַּמוּבָא בְּדְבַרִי רַבַּנוּ נַרו יאיר במאמר וביום
הַבְּכוּרִים (סימן נו), עַין שם היטב שחנה חן הוא
בְּחִינת דנא דמלְכוּתְא, עין שם. וְעַל"בַּן הוא בְּחִינת
תְפַלֶה בַּבְחִינת די אֶלהים וְגם. שָמַע בֶּקלִי. וְזֶה
בְּהִינַת מאַסֶף לְכֶל הַמִחָנות. שְהָיו מָאִסְפִים כָּל
הַמַחָנות דחֶדשָה, היו בּחִינַת תִּפלָה בְּכונֶה שָעַל"וְרי
ֶה מָאִסְפִים וּמְקבָּצִים כָּל הַמחָנות לְתוך הַקְרֶשָה
בְּבְחִינַת הַחַזֶרת הַגְפשוּת לְאִמָם וֶשֶרשֶם, דְהַיָנוּ אֶל
הַכְּבוּד (עיין בלקוטי מוהר"ן א' - סימן ס"ז, כִּי זֶה
עקר תְפַלֶה בְְּנָה, דדנו לְקשר וְלָאָסף כָּל
המחשבות וְהֶרצוּנות וְהַנִפשוּת לְתוּך דבורי הַתְּפַלָה,
לְקְבִּין פזור הַגִפֶש שְזֶה בְּחִינֶת הַמחֶשְבות הַמְתְפַזָרִים
ִּטֶפַת הַתפְלֶה אֶל החוץ. וְצְרִיך לְקבִּץ הַגִפֶש מן
הַפַזוּר שלא יְהְיָה לו שום מחשבֶת חוץ רק לְקֶשר
הַמַחֶשָבָה אֶל הַדבור בְּחֶשָר אָמִיץ וְחְזק ואַזִי מאָסָף
לְכֶל הַמַחָנות. וְזֶה בְּחִינת הֶשָבת אָבַדֶה, וְעַל"כַּן בי
דֶן שְרְיוּ מאַסְפִים לְבֶל הַמַחָנות הְָיוּ מחָזִירִין כָּל
הָאַבדות, כַּמוּ שפרש רש"י שבשביל זֶה היו נקראים
מאסף וכו'. (הלכות אבידה ומציאה - הלכה א', אות
ג' בהתחלה לפי אוצר היראה - תפילה, אות ק?
ובנוחה יאמר שוּבה ה' רבבות אלפי
יִשֶרְאֶל
(במדבר י, לו)
בל מה שִמְתְרְבִּין וּמִתְהַבָּרִין בִּיּתַר הַרְבַּה ישראל
יחד נִתְרְבָּה קדשתו וכְבודו יִתְבֶּרף בִּייתר וכמו
שאמרו רבותִינוּ ז"ל אינו דומה מעָטין הֶעושין אֶת
הַמַצְוָה לְמרְבִּין וכו" הַינו שָבָּל מה שְהַרְבָּה מִיִשְראֶל
בִּיְתֶר מִתְחַבֶּרִין בְּיחָד לְדְבֶר שְבְּקֶדשָה לעשות
רצונו יִתְבֶּרְך נתְגִלָה אחְדוּתוּ הפשוט בִּיוּתָר עלידי
שרבִּים בּיוּתַר שהם דעות משנות בִּיוּתָר מִתְחַבְּרִין
לְדְעָה אחת לעשות רצונו יִתְבֶּרְף. וְזֶה בַּחִינת ובנוחה
יאמר שוּבה ה' רַבְבוּת אלְפי ישראל ודרשו רבותינו
ז'ל מְלַמָד שָאִין השְבִינָה. שורה בְּפְחוּת. מִשְתִי
רְבָבוּת וְכו' הרי שהיו ישראל וכו' נמַצָא זֶה גורם
כו בִּי כָּ מה שִיִשְרְאֶל רַבִּים בְּיוּתר נָמִשָכֶת
וְנתְגְלֶה הקדשה בַּיוּתַר עלדידי שרבוי דעות כּאלו
שָהֶם משנים כָּל כֶּךְ כִּי כָּל מה שהם רַבִּים בִּייּתָר יש
בָּהֶם שנוי דעות בִּיוּתר וכל מה שְנתְרְבִּין השנויים
ִּיְתְר וּמִתְחַבְּרין בִּיחַד לעבד אות! יִתְבֶּרך נִתְנְלָה
אחְדוּתוּ הפשוט בִּיותַר עלדידי שרבוי דעות כַּאלוּ
שָהֶם פְעַלוּת משְתְנות כָּל כֶּךָ מִתְַבָּרין יִחַד בְּרְעָה
אֶחֶַת לְהתְקֶרב אלָיו יִתְבַּרך. (הלכות כלאי בהמה ד',
אות כ)
ויהי הְעֶם כְּמַתְאנָנִים
י (במדבר יא, 08
הַבְּלֶל, שָעְקָר הא הָאָמָת, כִּי בְְּדַאי אם יִסְתְבַּל על
הָאָמַת לאמתו, בְְּהאי יְחֶתר לה' יַתְבֶּרך עד שישב
בּאָמְת, כּי אף-על-פי"כן מה יּהְיָה בסופו, כַּי סוף כַּל
סוף יְהְיֶה מכְרַח לְהַתְתְּקָן עליודי עָנָשִים קָשִים
ומרים אלָפים שנים, רְחַמְנָא לצלן, הלא טוב לו
שישוב מיד, כִּי בָּאָמַת אין שום יאוש בְּעוּלֶם כּלֶל,
כמבאר אִצַלנוּ כּמה פְּעָמִים. כִּי כָּל. הנפילות
והיאוּשים של הְעולֶָם הוא רק מִחָמת הְרחוּק מאָמָת
שמטעה אֶת עצמו לומר שאינו יכול עוד לֶשוּב, כָּמו
שַבּתוּב: "לא יאמין שוב מנִי חשך", שאינו מאמין
שְאִפֶשָר לו עדון לֶשוּב מִנִּי חשֶך וְכָל זה מִחָמַת
השָקֶר, כּי הוא מבקש לְעַצמוּ עַלִילֶה לְפטר עצמו
מעַבודת ה! יְתְבֶּרך כָּמוּ שפרש רש"י עַל פְּסוּק: "ויהי
הְעָם כְּמְתְאנָנִים', מִבקָשִים עַלִילָה אִיך לפֶרש מן
הַמַקוּם, כִּי כָּל אָדָם בְּטַבָעי יש לו רע המונעו
מעבודת ה' יִתְבּרך וְצריך לְסְבל צַעָר וַינִיעות לשְבַּר
זה הֶרע. ועַל"כן הוא מבקש בְּכֶל פַעַם לפרש עַצַמו
מעבודת ה' יִתְבֶּרך מִרָמַת הְרַע שְבְּטְבָעי, אַבֶּל
אף-על-פי"כן אוי לו מיצרו אוי לו מיוצרו, בי אימת
ַדִין עלָיו ימה יַעשֶה ליום פְּקדה וָכו'. ועל"כַן אַין לו
שום הַתְנצלוּת לְפרש מה' יִתְבֶּרך רק עַלדידי שרואָה
שְמַתְחִיל כַּמָה פַעָמִים לְהְתְקֶרֶב לה' יְתְבּרך וְאִינו
יכול לעמד בשום נסִיון קל אזי מוצא לְעַצַמו תרוּץ
לומר מה אִעָשָה, בָּאָמַת הְיִיתִי רוצה לְשוּב להי
יתְבֶּרף, אָבֶָל מָה אִעֶשָה כִּי יִצְרי מִתְגִּבּר עָלִי בְּכֶל
פַעַם וּמה אועִיל וּמה אוחיל עוד כִּי כְּבָר נַתַפַסְתִי
ְּגָלוּת גדל עד שאי אֶפֶשָר לשוּב עוד, חס וְשָלוּם:
אַבֶל בָּאָמֶת כָּל זֶה הוא פַתוּי הַיִצֶר הַרָע וְהַסְתָת
הַבַּעַל דַבָּר מעצָם הָרַע שְבְּטַבָעו שרוּצָה לפטר עַצָמו
ולְפֶרש מה! יְתְבָּרך עלדורי דַחְיָה וְטַעוּת זֶה. וּבָאָמַת
הוא מַטעָה אֶת עצמו, כִּי סוף כָּל סוף מה יִהְיָה
בּסופו, בִּי 'אִין חשך ואין צַלְמַוֶת לְהַסְתָר שְם כָּל
פעלי אָון'. ובהאי יִהְיָה מכְרַח לְתָּן דין וְחֶשְבּּן לפנ
מל מלְכי הַמַלָכִים הקדוש"בַּרוּף-הוּא ולא יוְתרוּ לו
דבֶר אֶחָד. וְאם הָאְדֶם רק חְכֶם מְעט ראוי לו לְבְלִי
לְהַנִיח להטעות אֶת עצַמו, כִּי בַאָמַת אין שום יאוש
בְּעולֶם כַּלֶל ואיך שהוא צריך לו לְחֶתר וּלְחפֶש
ולְבקט הַצַלָה וּמנוס מַעַמקִי השאול תִּחְתִייּת
וּמִתַּחְתִיו ואם הוא רואה שאף-על"פי שהוּא חוּתר
יָמִים ושָנִים לה' יִתְבֶּרֶך ועדין לא שב מפְעוּתו,
אַף"עליפי"כן יְהְיֶה עַקֶשָן גְדול מאר וַיִתְאַחַו
בעבודֶתו יִתְבְּרְך בְּדרף עַקֶשְנוּת, כָּמו שְבכָּתֶב רַבנו
ז"ל, שֶצֶריכִין להְיית עַקֶשֶן גדל בַּעָבודת ה' יִתְבֶּרְף
ויִתְלָה עִיניו למרום תְּמִיד שְיְבָּה שוב אַלָיו יתְבֶּרְך
או לְהְנְצֶל מַעַתָּה ממה שהוּא צָריף לְהגְצֶל כָּל אֶחָר
לְפִי בְּחִינְתו. וַרְאוּי לְהָאָדֶם הַבַּר דעת שְיִהְיָה מְרְצֶה,
שאפלו אם לא יפעל בַּכָל עַבוּדתו וטרחו וַיגיעו, רק
שעלדידי זה יִנצל פַעַם אחֶת מאיזֶה עברה גִמוּרֶה או
הרהור או תְּאוָה כָּל ימי חַייו, דהִינו שעלדידי עַבוּדתו
וּתְפַלְתו וְהתְבוּדְדוּתו וְכו' זבה שבּסוף יִמִיו יִהְיָה לו
נחְסַר ונַפחַת עַּברָה אֶחָת, הַינוּ שֶעַל-יָדִי עַבוּדְתו זֶכָה
שעכשו יש לו עַבַרֶה אחת פְחוּתָה מחשבון עַוונוּתְיו
מאשר הָיָה לו אם לא הָיָה חוּתָר וּמִתְפּלֶל לְהִנְצַל
מהֶם גַם זֶה הָיָה כַּדאי לו. כִּי סוף כָּל סוף לא נשאֶר
לאָרֶם מִכָּל עַמְלו וַיגִיעו מה שְֶמל וְטֶרח בְַּילֶם הוה
בי אם מה שְוְכָה לִפְעָמִים לְהְנֶצַל. מרע ועברות
וְלחטף לפְעָמִים אִיזֶה מצוות. וְאי אֶפשָר לְהַאריף
ןזה כִּי אלְפים וְרבְבוּת וָרִיעות לא יְסְפִיקו לְבָאֶר
עָד הִיכֶן הָאָדֶם צֶריך לְהְתְחַוק תְּמִיד בְּהְשְתיּקְקוּת
לה' יִתְבֶּרך ולא יָנִּיח אֶת הְרְצוּן לְלֶם, כִּי כָּל אֶחָר
ְאֶחֶד יש לו מניעות וּבַלְבוּלִים אחרים בְּכֶל יים וַיוִם
בִּלִי שעור. וְהַבַּלֶל, שעקר הוא הָאָמַת, כַּי אָמַת הוא
אֶחְד ומי שאינו רוצה להטעוּת אֶת עצמו וּמִסְתַבַּל עַל
הָאָמַת שלא יאבֶּד עולְמו הַנִצַחִי, בּוְדאי ישוב אֶל ה'
מכָּל מקום שהוּא, כַּי אָמת ה' לְעוּלֶם. וְהֶבַן הִיטב
דְברִינוּ וַיעָרבוּ לָך לְעַד וּלְעוּלְמִי עוּלֶמים. (לקומי
הלכות - הלכות שלוחין ג')
וְתְּדְבַּר וְכו' בֶּמשה
(במדבר יב, א :

Segment 16
HE:
וְעַל-כֵּן נֵעוֹרִים כָּל הַלַּיְלָה בְּשָׁבוּעוֹת לְתַקֵּן אֶת הָעֵינַיִם כְּדֵי לְכַוֵּן עֵינֵינוּ לַה' יִתְבָּרַךְ לְבַד עַל-יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה בְּכָל הַלַּיְלָה שֶׁהוּא בְּחִינַת עֵינַיִם, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר יְסוֹד כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ כַּנַּ"ל. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב, עֵינֶיךָ לְנֹכַח יַבִּיטוּ וְעַפְעַפֶּיךָ יַיְשִׁרוּ נֶגְדֶּךָ. וְזֶה שֶׁמּוּבָא שֶׁעַל-יְדֵי שֶׁנֵּעוֹרִים בַּלַּיְלָה מְתַקְּנִים וּמְכַפְּרִים עַל עֲווֹן כָּרֵת, כִּי הָרְשָׁעִים שֶׁעוֹבְרִים עַל הַתּוֹרָה נֶאֱמַר בָּהֶם, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא וְכוּ'. בְּחִינַת יְהִי אַחֲרִיתָם לְהַכְרִית. כִּי כְּמוֹ שֶׁעַל-יְדֵי כָּל הַמִּצְווֹת מְקַשְּׁרִים וּמְיַחֲדִים כָּל הָעוֹלָמוֹת לַה' יִתְבָּרַךְ עַל-יְדֵי שֶׁמַּמְשִׁיכִין עַל-יְדֵי כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה אֱמוּנַת הַהַשְׁגָּחָה שֶׁהַנְהָגַת וּמַלְכוּת הָעוֹלָם מְקֻשָּׁר בּוֹ יִתְבָּרַךְ כִּי הוּא לְבַדּוֹ מֶלֶךְ בָּעוֹלָם כַּנַּ"ל, כְּמוֹ כֵן לְהֵפֶךְ עַל-יְדֵי עֲבֵרוֹת חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁעוֹבְרִים עַל הַתּוֹרָה, עַל-יְדֵי זֶה נִמְשָׁכִין כְּפִירוֹת חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּסֵפֶר הַמִּדּוֹת עַל-פִּי א"ב-הַפֶּשַׁע מַכְנִיס כְּפִירָה בָּאָדָם. וְעַל-יְדֵי הַכְּפִירוֹת הֵם מַפְרִידִין הַמַּלְכוּת מֵה' יִתְבָּרַךְ, דְּהַיְנוּ שֶׁכּוֹפְרִין בְּהַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְעַל-יְדֵי זֶה ה' יִתְבָּרַךְ אֵין מַשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם בְּהַשְׁגָּחָה שְׁלֵמָה כִּי אִם בִּבְחִינַת הַהַשְׁגָּחָה שֶׁמַּשְׁגִּיחַ עַל הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים שֶׁהוּא בְּחִינַת חֲצִי הָרְאוּת, בְּחִינַת בָּתַר כַּתְפֵּהּ, דְּהַיְנוּ שֶׁמְּחַיֶּה אוֹתָם דֶּרֶךְ הַקְּלִפּוֹת וְהַחִיצוֹנִים שֶׁהֵם מַזִּיקֵי עָלְמָא. עַל-כֵּן בֶּאֱמֶת הֵם מְקַבְּלִים עֳנָשִׁים קָשִׁים וּמָרִים עַל יָדָם. וְזֶה עִקַּר בְּחִינַת הַכָּרֵת. כְּמוֹ שֶׁהֵם רָצוּ לְהַפְרִיד וְלִכְרוֹת חַס וְשָׁלוֹם, הַנְהָגַת הַמַּלְכוּת מֵה' יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ כֵן הֵם נִכְרָתִין מֵה' יִתְבָּרַךְ שֶׁאֵין יְכוֹלִין לִכְלֹל בּוֹ יִתְבָּרַךְ וְאֵין יְכוֹלִין לְהַמְשִׁיךְ אֱמוּנַת אֱלֹקוּתוֹ עֲלֵיהֶם בִּבְחִינַת הַשְׁגָּחָה שְׁלֵמָה שֶׁיַּחְזְרוּ וְיִצְטַיְּרוּ בְּעֵינָיו, רַק קֹדֶם שֶׁמַּגִּיעַ כֹּחַ הָרְאוּת מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ עֲלֵיהֶם נִתְפַּזֵּר מִקֹּדֶם בֵּין הַקְּלִפּוֹת וְהַחִיצוֹנִים וְעַל-יְדֵי זֶה הֵם נִכְרָתִין מֵה' יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת יְהִי אַחֲרִיתָם לְהַכְרִית, כִּי הַמְשָׁכַת הַשְׁגָּחָתוֹ וְחִיּוּתוֹ מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ עַל כָּל נִבְרָא זֶה בְּחִינַת 'רֵאשִׁית'. וְאַחַר-כָּךְ כְּשֶׁנִּמְשָׁךְ הַחִיּוּת וְהַהַשְׁגָּחָה עַד שֶׁפּוֹגֵעַ בְּהַנִּבְרָא לְהַחֲיוֹתוֹ וּלְקַיְּמוֹ זֶה בְּחִינַת 'אַחֲרִית'. וּמִי שֶׁמַּאֲמִין בְּהַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית שֶׁמַּאֲמִין שֶׁחִיּוּתוֹ מֵה' יִתְבָּרַךְ לְבַד כִּי הוּא בָּרָא אוֹתוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם יֵשׁ מֵאַיִן הַמֻּחְלָט וְהוּא יִתְבָּרַךְ מְחַיֶּה אוֹתוֹ וְכָל הָעוֹלָם בְּכָל עֵת, עַל-יְדֵי זֶה מַמְשִׁיךְ כֹּחַ הָרְאוּת שֶׁל ה' יִתְבָּרַךְ עָלָיו בִּשְׁלֵמוּת בִּבְחִינַת הַכָּאָה, דְּהַיְנוּ שֶׁאָנוּ חוֹזְרִים וְנִצְטַיְּרִים בְּעֵינָיו כַּנַּ"ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת אוֹר הַיָּשָׁר וְאוֹר הַחוֹזֵר. וַאֲזַי הָאַחֲרִית מְקֻשָּׁר בָּרֵאשִׁית, כִּי כָּל הָעוֹלָם הַזֶּה הַגַּשְׁמִי שֶׁהוּא בְּחִינַת אַחֲרִית, כִּי הוּא סוֹף כָּל דַּרְגִּין מְקַבֵּל חִיּוּתוֹ וְחוֹזֵר וְנִכְלָל בְּרֵאשִׁית הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁהוּא הַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְזֶהוּ בְּחִינַת סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה, כִּי ה' יִתְבָּרַךְ רִאשׁוֹן וְאַחֲרוֹן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹקִים. וְהוּא יִתְבָּרַךְ מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית, כִּי הָאַחֲרִית מְקֻשָּׁר בְּתַכְלִית הָאַחְדוּת. עַל-יְדֵי הַשְׁגָּחָתוֹ הַשְּׁלֵמָה שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מְקֻשָּׁרִין כָּל הָעוֹלָמוֹת וַאֲפִלּוּ הָעוֹלָם הַגַּשְׁמִי הַזֶּה שֶׁהוּא בְּחִינַת סוֹף כָּל דַּרְגִּין בְּחִינַת אַחֲרִית, הַכֹּל מְקֻשָּׁר בְּרֵאשִׁית הַמַּחֲשָׁבָה כַּנַּ"ל:

EN:
The Core Dynamic: The voice that "waters the garden" — the song of the future — subdues the heel of Eisav. This voice is drawn through the prayer of the ba'al ko'ach → which reveals da'as → which produces converts and reveals Hashem's glory → which draws prophecy → which refines the medameh → which produces emunah in chidush ha'olam (renewal of the world from nothing) → which brings the future world where nature is replaced by Providence → which arouses the song → which subdues body-nourishment and elevates soul-nourishment.

Segment 17
HE:
וְזֶה בְּחִינַת 'שְׁמָר תָּם וּרְאֵה יָשָׁר כִּי אַחֲרִית לְאִישׁ שָׁלוֹם'. שֶׁהַפָּסוּק מַזְהִיר אוֹתָנוּ עַל קִיּוּם הַתּוֹרָה. וְזֶהוּ 'שְׁמָר תָּם' לֵילֵךְ בִּתְמִימוּת לְהַאֲמִין בּוֹ יִתְבָּרַךְ בִּתְמִימוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹקֶיךָ. וְזֶהוּ 'וּרְאֵה יָשָׁר'. כִּי אֱמוּנַת הַתְּמִימִים הִוא בְּחִינַת רְאִיָּה יְשָׁרָה זַכָּה וּבָרָה, כִּי הֵם רוֹאִים בְּיֹשֶׁר וּמַבִּיטִים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ לְבַד וּמְכַוְּנִים עֵינֵיהֶם אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בְּדֶרֶךְ יָשָׁר מְאֹד בְּלִי שׁוּם נְטִיָּה אֶל הַצַּד חַס וְשָׁלוֹם, לְיָמִין וְלִשְׂמֹאל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, עֵינֶיךָ לְנֹכַח יַבִּיטוּ וְכוּ' אַל תַּט יָמִין וּשְׂמֹאל, כִּי הֵם מְכַוְּנִים עֵינֵיהֶם לַה' יִתְבָּרַךְ, כִּי הַמַּאֲמִין בֶּאֱמֶת הוּא אֶצְלוֹ כְּאִלּוּ רוֹאֶה בְּעֵינָיו מַמָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּמָקוֹם אַחֵר, דְּהַיְנוּ שֶׁעֵינָיו מַבִּיטִים תָּמִיד לַה' יִתְבָּרַךְ לְבַד בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת וַחֲקִירוֹת, רַק שֶׁמַּבִּיט וְצוֹפֶה וּבוֹטֵחַ בּוֹ יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁכָּל חִיּוּתוֹ וּפַרְנָסָתוֹ הוּא רַק מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ לְבַד. וְעַל-יְדֵי זֶה בֶּאֱמֶת חוֹזֵר הָאוֹר אֵלָיו בִּבְחִינַת אוֹר הַיָּשָׁר וְאוֹר הַחוֹזֵר הַנַּ"ל בִּבְחִינַת רָצוֹא וָשׁוֹב. וְעַל-יְדֵי זֶה נִמְשָׁךְ עָלָיו בְּחִינַת הַשְׁגָּחָה שְׁלֵמָה, דְּהַיְנוּ שֶׁחוֹזֵר וְנִצְטַיֵּר בְּעֵינָיו יִתְבָּרַךְ כַּנַּ"ל. וְאָז מְקֻשָּׁר הָאַחֲרִית בָּרֵאשִׁית שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַתַּכְלִית שֶׁאָנוּ מְקַוִּים. וְזֶהוּ, כִּי אַחֲרִית לְאִישׁ שָׁלוֹם, 'אַחֲרִית' דַּיְקָא, כִּי זֶה עִקַּר הַתַּכְלִית הַמְקֻוָּה שֶׁל הַתְּמִימִים שֶׁיִּזְכּוּ לְאַחֲרִית טוֹב בִּבְחִינַת טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּזְכּוּ שֶׁיִּתְקַשֵּׁר הָאַחֲרִית לְהָרֵאשִׁית, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה נִכְלָל בּוֹ יִתְבָּרַךְ. לֹא כֵן הָרְשָׁעִים שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם, יְהִי אַחֲרִיתָם לְהַכְרִית, 'אַחֲרִיתָם' דַּיְקָא, כִּי 'אַחֲרִית רְשָׁעִים נִכְרָתָה ' עַל-יְדֵי שֶׁרָצוּ חַס וְשָׁלוֹם, לְהַפְרִיד בֵּין הַדְּבֵקִים, לְהַפְרִיד הָאַחֲרִית מֵהָרֵאשִׁית עַל-יְדֵי כְּפִירָתָם שֶׁכָּפְרוּ בֶּאֱמוּנַת הַהַשְׁגָּחָה בְּזֶה הָעוֹלָם הַגַּשְׁמִי שֶׁהוּא בְּחִינַת אַחֲרִית וְסוֹף כָּל דַּרְגִּין וְכַנַּ"ל. אֲבָל הַצַּדִּיקִים הַמַּאֲמִינִים בְּהַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ מֵרֵישׁ כָּל דַּרְגִּין עַד סוֹף כָּל דַּרְגִּין, עַל-יְדֵי זֶה הֵם מְקַשְּׁרִים הָאַחֲרִית בָּרֵאשִׁית וְעַל-יְדֵי זֶה אַחֲרִיתָם טוֹב בִּבְחִינַת כִּי אַחֲרִית לְאִישׁ שָׁלוֹם וְכַנַּ"ל. וְעַל-כֵּן בְּלֵיל שָׁבוּעוֹת שֶׁנֵּעוֹרִים כָּל הַלַּיְלָה לְתַקֵּן כֹּחַ הָרְאוּת לְהַמְשִׁיךְ הַשְׁגָּחָה שְׁלֵמָה בִּבְחִינַת אוֹר הַיָּשָׁר וְאוֹר הַחוֹזֵר שֶׁעַל-יְדֵי זֶה חוֹזְרִים וְנִצְטַיְּרִים בְּעֵינָיו וְנִתְקַשֵּׁר וְנִתְיַחֵד בְּחִינַת הָאַחֲרִית בָּרֵאשִׁית, עַל-כֵּן מְתַקְּנִים אָז בְּחִינַת פְּגַם הַכָּרֵת שֶׁהוּא בְּחִינַת כְּרִיתוּת אַחֲרִית מִבְּחִינַת רֵאשִׁית כַּנַּ"ל. כִּי עַתָּה בְּלֵיל שָׁבוּעוֹת זוֹכִין לְקַשֵּׁר הָאַחֲרִית בָּרֵאשִׁית כַּנַּ"ל שֶׁזֶּהוּ שֹׁרֶשׁ כָּל הַתּוֹרָה שֶׁהוּא בְּחִינַת עֵינַיִם כַּנַּ"ל:

EN:
28 Letters = 28 Joints: The 28 letters of the verse Beraishis bara = the 28 joints of the two hands (ko'ach pirkin d'yadayim). The hands are the instrument through which creation occurred ("My hand laid the foundation of the earth") and through which the heel of Eisav is grasped. Therefore we wash the hands specifically.

Segment 19
HE:
אות יא וּבִשְׁבִיל זֶה הַתְחָלַת הַתּוֹרָה הִוא בְּרֵאשִׁית, שֶׁהוּא בְּחִינַת רְאִיָּה וְהַשְׁגָּחָה, כִּי בְּרֵאשִׁית הוּא בְּחִינַת תְּלַת גְּוָנִין דְּעֵינָא וּבַת עַיִן כַּנַּ"ל. וְסוֹף הַתּוֹרָה הוּא 'לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל'. כִּי הַהַשְׁגָּחָה בְּחִינַת כֹּחַ הָרְאוּת נִמְשָׁךְ מֵרֵאשִׁית וְעַד אַחֲרִית, מֵרֵישׁ כָּל דַּרְגִּין עַד סוֹף כָּל דַּרְגִּין, עַד שֶׁחוֹזֵר וְנִכְלָל הַסּוֹף בְּהָרֹאשׁ, הָאַחֲרִית בָּרֵאשִׁית. שֶׁזֶּהוּ עִקַּר שְׁלֵמוּת הָרְאִיָּה וְהַהַשְׁגָּחָה. נִמְצָא, שֶׁסּוֹף הַתּוֹרָה מְקֻשָּׁר לְרֹאשָׁהּ, כִּי סוֹף הַתּוֹרָה-לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל. וְהַתְחָלַת הַתּוֹרָה הוּא-בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, שֶׁהוּא גַּם-כֵּן בְּחִינַת רְאִיָּה וְהַשְׁגָּחָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת בְּרֵאשִׁית כַּנַּ"ל, כִּי הַסּוֹף וְהָאַחֲרִית מְקֻשָּׁר בְּהָרֵאשִׁית שֶׁזֶּהוּ עִקַּר שְׁלֵמוּת הָרְאִיָּה כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן סוֹף הַתּוֹרָה מְדַבֵּר מֵעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם צוֹפִים וּמַבִּיטִים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ כִּי הֵם מַאֲמִינִים בְּהַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד שֶׁזֶּה זָכוּ עַל-יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, עַל-יְדֵי קַבָּלַת הַתּוֹרָה וְעַל-יְדֵי כָּל הָאוֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים וְכוּ'. שֶׁמִּזֶּה מְדַבְּרִים הַפְּסוּקִים שָׁם בְּסוֹף הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, לְכָל הָאֹתֹת וְהַמּוֹפְתִים וְכוּ'. וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל. וְהַתְחָלַת הַתּוֹרָה מְדַבֶּרֶת מֵעֵינֵי ה' יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת בְּרֵאשִׁית תַּמָּן רָאשֵׁי תַּמָּן בַּת שֶׁהֵם תְּלַת גְּוָנִין דְּעֵינָא וּבַת עַיִן, הַיְנוּ בְּחִינַת עֵינֵי הַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ אֲשֶׁר בָּהֶם הוּא צוֹפֶה וּמַבִּיט מֵרֵאשִׁית הַבְּרִיאָה עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת. וּבָהֶם בָּרָא אֶת כָּל הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֶת הַשָּׁמַיִם וְכוּ'. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב, כִּי הוּא לִקְצוֹת הָאָרֶץ יַבִּיט. וּבָהֶם הוּא מְחַיֶּה אֶת הָעוֹלָם בְּכָל עֵת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, עֵינֵי ה' הֵמָּה מְשֹׁטְטוֹת בְּכָל הָאָרֶץ. נִמְצָא שֶׁהַתְחָלַת הַתּוֹרָה מְדַבֶּרֶת מֵעֵינֵי ה' יִתְבָּרַךְ. וְסִיּוּם הַתּוֹרָה מְדַבֶּרֶת מֵעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל. וְעַל-יְדֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהִוא בְּחִינַת אֱמוּנָה כַּנַּ"ל, עַל-יְדֵי זֶה מְקֻשָּׁר הַסּוֹף וְהָאַחֲרִית בְּהָרֵאשִׁית כַּנַּ"ל. שֶׁזֶּהוּ בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת וּכְלָלִיּוּת עֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם בְּחִינַת אַחֲרִית נֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁהֵם מְקֻשָּׁרִים בּוֹ יִתְבָּרַךְ בְּרֵאשִׁית הַמַּחֲשָׁבָה, כִּי כֻּלָּא חַד, כִּי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאוֹרַיְתָא וְיִשְׂרָאֵל כֻּלָּא חַד, כִּי עַל-יְדֵי שֶׁאָנוּ מַאֲמִינִין בְּהַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ וּמְקַיְּמִין אֶת הַתּוֹרָה עַל-יְדֵי זֶה הַשְׁגָּחָתוֹ מַגִּיעַ עָלֵינוּ בִּשְׁלֵמוּת. וְאָנוּ חוֹזְרִין וְנִצְטַיְּרִין בְּעֵינָיו וְכוּ' כַּנַּ"ל, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מְקֻשָּׁרִים וּמְיֻחָדִים עֵינֵינוּ בְּעֵינָיו יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת וּכְלָלִיּוּת הָאַחֲרִית בָּרֵאשִׁית בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת סוֹף הַתּוֹרָה בִּתְחִלָּתָהּ, כְּלָלִיּוּת עֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵינֵי ה' יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא בְּחִינַת בְּרֵאשִׁית כַּנַּ"ל:

EN:
39 Melachos: The 39 categories of forbidden Shabbos labor derive from Adam's curse — "by the sweat of your brow" — itself a consequence of eating from the Tree of Knowledge through the serpent's counsel. Therefore, water for hand-washing must not have been used for any melachah — to be free of the serpent's contamination.

This concluding portion of Halacha 4 mirrors the themes of Halacha 3 Part 2 but through the specific lens of Tik'u Tochachah (LM II:8), with its emphasis on the ba'al ko'ach's prayer subduing the serpent's cunning, and the mezona d'gufa/mezona d'nishmesa duality.

Segment 21
HE:
אות יב וּבִשְׁבִיל זֶה כְּשֶׁנֵּעוֹרִים בְּלֵיל שָׁבוּעוֹת בִּשְׁבִיל לְתַקֵּן כֹּחַ הָרְאוּת כְּדֵי לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה שֶׁתְּלוּיָה בָּזֶה כַּנַּ"ל, עַל-כֵּן עוֹסְקִים אָז לוֹמַר הָרֵאשִׁית וְהַסּוֹף שֶׁל כָּל סִדְרָא וְשֶׁל כָּל סֵפֶר בַּתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְשֶׁבְּעַל פֶּה, הַיְנוּ כַּנַּ"ל. כְּדֵי לְחַבֵּר הָאַחֲרִית בָּרֵאשִׁית, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת חִבּוּר סוֹף הַתּוֹרָה בִּתְחִלָּתָהּ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שְׁלֵמוּת הַהַשְׁגָּחָה בְּרָצוֹא וָשׁוֹב כַּנַּ"ל:

EN:
Water and creation: Water preceded creation → contains the root of da'as of chidush ha'olam → hence all purification through water → hence all entry into holiness requires water.

Tisha B'Av: The same devastating reading of Eichah 4:1 — "the gold has become dim" = the tzadik is hidden; "the fine gold has changed" = truth inverted, good called evil and evil called good. The "holy stones poured out at the head of every street" = the mefursamim shel sheker (the falsely famous) occupy the public stage. "Even jackals offer the breast" = false compassion of the sitra achra (LM II:8).

Segment 23
HE:
אות יג וְזֶהוּ בְּחִינַת מַה שֶּׁצְּרִיכִין לְהִתְחַזֵּק מְאֹד מְאֹד בְּעֵת הַגְּמָר שֶׁל הַמִּצְוָה וְהָעֲבוֹדָה שֶׁהִתְחִיל. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה,

EN:
Betzi'as HaPas — new material: The five species of grain correspond to the Hei of "HaShishi" (Genesis 1:31) — the world hung in suspense until the sixth of Sivan (Matan Torah), which revealed chidush ha'olam. From there → holiness of Eretz Yisrael → five species receive their nourishing power → mezona d'nishmesa. The Hei of HaMotzi = the Hei of HaShishi = indicates the renewal of the world. Derived from "HaMotzi eschem mitachas sivlos Mitzrayim" — for the Exodus (and the giving of the Torah that followed) revealed chidush ha'olam.

Whole bread: Mezona d'nishmesa = completeness = "I shall not lack." Whole bread reflects this completeness. Those who abandon Jewish custom and serve only slices reveal their eating as mezona d'gufa — "the belly of the wicked shall lack."

Segment 24
HE:
הַמַּתְחִיל בְּמִצְוָה אוֹמְרִים לוֹ גְּמֹר. וְאֵין הַמִּצְוָה נִקְרֵאת אֶלָּא עַל מִי שֶׁגּוֹמְרָהּ. וּכְמוֹ שֶׁרוֹאִין בַּחוּשׁ שֶׁהַגְּמָר קָשֶׁה וְכָבֵד מְאֹד מְאֹד, כִּי הַהַתְחָלָה קָשָׁה מְאֹד. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל הַתְחָלוֹת קָשׁוֹת. וְאַחַר הַהַתְחָלָה הוֹלֵךְ וּמִתְנַהֵג קְצָת כַּסֵּדֶר. וְאַחַר-כָּךְ כְּשֶׁמַּגִּיעִים לַגְּמָר קָשֶׁה וְכָבֵד מְאֹד וְעַל-כֵּן הֻצְרְכוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לְהַזְהִיר מְאֹד עַל הַגְּמָר, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, הַמַּתְחִיל בְּמִצְוָה אוֹמְרִים לוֹ גְּמֹר וְכוּ' וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל. הַיְנוּ עַל-פִּי הַמְבֹאָר לְמַעְלָה, כִּי הַגְּמָר הוּא בְּחִינַת אַחֲרִית וְאֵין זוֹכִין לְקַשֵּׁר הָאַחֲרִית בָּרֵאשִׁית. שֶׁזֶּהוּ תַּכְלִית כָּל הַמִּצְווֹת וְהָעֲבוֹדוֹת כַּנַּ"ל. כִּי אִם כְּשֶׁזּוֹכִין לִגְמֹר הַמִּצְוָה בִּשְׁלֵמוּת, וְעַל -כֵּן מִתְגָּרֶה עַל זֶה הַבַּעַל דָּבָר מְאֹד, וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לְהִתְחַזֵּק מְאֹד לִגְמֹר הַמִּצְוָה וְהָעֲבוֹדָה שֶׁהִתְחִיל, כִּי כָּל מִצְוָה וַעֲבוֹדָה בִּפְרָטִיּוּת יֵשׁ לָהּ הַתְחָלָה וְסוֹף. וְאֵין הַמִּצְוָה שְׁלֵמָה עַד שֶׁגּוֹמֵר אוֹתָהּ, כְּמוֹ לְמָשָׁל כְּשֶׁצָּרִיךְ לִכְתֹּב לוֹ תְּפִלִּין. הִנֵּה בִּתְחִלָּה צָרִיךְ יְגִיעוֹת לְתַקֵּן הָעוֹר וְהַקְּלָף בְּכָל הַתִּקּוּנִים הַצְּרִיכִים. וְאַחַר-כָּךְ לְתַקֵּן הַדְּיוֹ וְלִכְתֹּב עֲלֵיהֶם כַּדָּת וְכַדִּין. וְאַחַר-כָּךְ כְּשֶׁגּוֹמֵר כְּתִיבַת כָּל הַפָּרָשִׁיּוֹת, כָּל זְמַן שֶׁחָסֵר בָּהֶם עֲדַיִן אוֹת אֶחָד אֵינָם בִּכְלַל תְּפִלִּין כְּלָל עַד שֶׁגּוֹמֵר כְּתִיבַת כָּל הַפָּרָשִׁיּוֹת בִּשְׁלֵמוּת. וְאַחַר-כָּךְ כְּשֶׁכְּבָר נִגְמְרוּ הַפָּרָשִׁיּוֹת כְּתִקּוּנָן, אַף-עַל-פִּי-כֵן אֲפִלּוּ אִם יִכְתֹּב אֶלֶף פָּרָשִׁיּוֹת וְיִכְרֹךְ עַצְמוֹ בָּהֶם מֵרֹאשׁוֹ וְעַד סוֹפוֹ אֵינוֹ מְקַיֵּם מִצְוַת תְּפִלִּין, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְקַיֵּם מִצְוַת תְּפִלִּין עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה בָּתִּים שֶׁל עוֹר וְיַכְנִיס הַפָּרָשִׁיּוֹת לְתוֹכָן וְיִתְפְּרֵם בְּגִידִין דַּיְקָא וִיתַקְּנֵם בִּרְצוּעוֹת וְכוּ' וְיַנִּיחֵם עַל הַיָּד וְעַל הָרֹאשׁ בִּמְקוֹמָם הָרָאוּי דַּיְקָא. וְאָז דַּיְקָא קִיֵּם מִצְוַת תְּפִלִּין. נִמְצָא, כָּל זְמַן שֶׁלֹּא תַּגִּיעַ הַמִּצְוָה אֶל הָאַחֲרִית וְהַסּוֹף, דְּהַיְנוּ הַגְּמָר עַל-פִּי דִּין הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה אֵינָהּ מִצְוָה כְּלָל. וְכֵן בְּמִצְוַת צִיצִית אֲפִלּוּ אִם יִכְרֹךְ עַצְמוֹ בְּטַלִּית שֶׁכֻּלָּהּ תְּכֵלֶת אֵינוֹ יוֹצֵא יְדֵי צִיצִית עַד שֶׁיִּתְלֶה הַצִּיצִית בְּכַנְפֵי הַטַּלִּית. וְכֵן בְּמִצְוַת מְזוּזָה אֲפִלּוּ הַבַּיִת מָלֵא סְפָרִים אֵינוֹ יוֹצֵא בָּזֶה עַד שֶׁיִּקְבַּע הַמְזוּזָה אֵצֶל הַפֶּתַח. וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה בְּכָל הַמִּצְווֹת. כִּי כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה יֵשׁ לָהּ שִׁעוּרִים וּגְבוּלִים כְּפִי דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁצְּרִיכִין לַעֲשׂוֹת אוֹתָהּ בְּתִקּוּן זֶה דַּיְקָא כְּפִי הַנִּמְסַר לָנוּ מִפִּי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, אֲשֶׁר דַּיְקָא אִם מְקַיְּמִים אוֹתָהּ כְּתִקּוּנָהּ כְּמוֹ שֶׁנִּמְסַר לָנוּ אָז זוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הָאוֹר הַנִּמְשָׁךְ עַל-יְדֵי כָּל מִצְוָה לְהַמְשִׁיךְ אוֹתוֹ מֵרֵאשִׁית וְעַד אַחֲרִית, מֵרֵישׁ כָּל דַּרְגִּין עַד סוֹף כָּל דַּרְגִּין עַד שֶׁיִּהְיֶה נִכְלָל זֶה הָעוֹלָם בְּשָׁרְשׁוֹ בִּבְחִינַת סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תַּכְלִית עֲבוֹדַת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַשְׁגָּחָה שְׁלֵמָה בְּרָצוֹא וָשׁוֹב כַּנַּ"ל:

EN:
These two sections form a bridge between the Netilas Yadayim material and the main Betzias HaPas halachah. The core teaching: The five species of grain correspond to the Hai of "HaShishi" — the unique letter in the creation narrative that hints at the Torah's reception on the sixth of Sivan. This Hai = the renewal of the world = the holiness of Eretz Yisrael = mezona d'nishmasa [soul-nourishment]. The five grains satiate because they draw from this root. The Hai of HaMotzi = the Hai of HaShishi = the Exodus = the revelation of chiddush ha'olam. Blessing over a whole loaf = shlaimis = mezona d'nishmasa = "I shall not lack." Those who abandon whole bread abandon emunah itself.

Segment 25
HE:
וְעַל יְדֵי תִּקּוּן אֱמוּנַת חֲכָמִים בְּכָל הַבְּחִינוֹת עַל-יְדֵי-זֶה מַכְנִיעִין שַׁעַר שֶׁל אֲרָם שֶׁנּוֹפֵל בִּנְפִלָּה אַחַר נְפִלָּה וּמְקִימִין שַׁעַר הַקְּדֻשָּׁה עַד שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא. וְזֶה בְּחִינַת נֵר חֲנֻכָּה סָמוּךְ לַפֶּתַח, לְהָקִים שַׁעַר וּפֶתַח דִּקְדֻשָּׁה בִּבְחִינַת שְֹאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָשְֹאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם כַּנַּ"ל, וְזֶה בְּחִינַת זֶה הַשַּׁעַר לַה' צַדִּיקִים וְכוּ', כִּי עִקַּר הַשַּׁעַר דִּקְדֻשָּׁה נִבְנָה עַל-יְדֵי הַצַּדִּיקִים, וְזֶה אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי. כִּי זֶה עִקַּר הַהוֹדָאָה שֶׁזָּכָה לְהִתְקָרֵב לַצַּדִּיקִים שֶׁמּוֹצִיאִין אוֹתוֹ מִכָּל הַשַּׁעֲרֵי טֻמְאָה וּמַכְנִיסִין אוֹתוֹ לְכָל הַשַּׁעֲרֵי קְדֻשָּׁה, וְזֶה בְּחִינַת קוֹל רִנָּה וִישׁוּעָה בְּאָהֳלֵי צַדִּיקִים כַּנַּ"ל:

EN:
Therefore, certainly Amalek — who is the head of the Sitra Achrah — has no hold to wage war with the Tzadik himself. Therefore his entire war is to confuse the world at all times, and to make great machlokes [controversy] at all times against this true Tzadik who is the Rosh Bayis — in order to distance Yisrael from him, so that they should not return to Hashem, blessed be He, through this Tzadik who is the Rosh Bayis, who has the power to bring the entire world back to good, as mentioned above. And this evil k'lipah [husk], which is Haman-Amalek — all his schemes and all his war are to conceal and hide the name of this true Tzadik, the Rosh Bayis.

Segment 27
HE:
אות כא וְזֶה בְּחִינַת נֵר שַׁבָּת, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מַמְשִׁיכִין עַל עַצְמוֹ קְדֻשַּׁת שַׁבָּת, כִּי הִיא קְדֻשָּׁה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל שַׁבָּת, כִּי הַתְחָלַת הַמְשָׁכַת קְדֻשַּׁת שַׁבָּת הוּא עַל-יְדֵי הַדְלָקַת הַנֵּרוֹת שַׁבָּת, שֶׁהִיא קֹדֶם לְכָל הַמִּצְווֹת וְהַקְּדוּשׁוֹת שֶׁל שַׁבָּת, כִּי עִקַּר קְדֻשַּׁת שַׁבָּת זוֹכִין עַל-יְדֵי אֱמוּנַת חֲכָמִים שֶׁזּוֹכִין עַל-יְדֵי נֶדֶר כַּנַּ"ל, וְזֶהוּ בְּחִינַת נֵר שַׁבָּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַמְשָׁכַת אוֹר הַצַּדִּיק עַל-יְדֵי בְּחִינַת נֶדֶר כַּנַּ"ל לְעִנְיַן נֵר חֲנֻכָּה שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִמְשַׁךְ קְדֻשַּׁת שַׁבָּת כַּנַּ"ל. כִּי מְבֹאָר בַּכַּוָּנוֹת שֶׁנֵּר חֲנֻכָּה וְנֵר שַׁבָּת הוּא בִּבְחִינָה אַחַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין כְּלָלִיּוּת כָּל הַג' יִחוּדִים שֶׁעוֹלִין נֵר, עַיֵּן שָׁם. רַק שֶׁהַחִלּוּק הוּא שֶׁבַּחֲנֻכָה אֵין עֲלִיָּה לַשְּׁכִינָה רַק מַמְשִׁיכִין לָהּ הָאוֹר הַגָּדוֹל שֶׁהוּא בְּחִינַת נֵר עַל-יְדֵי הַהַדְלָקָה לְמַטָּה בִּמְקוֹמָהּ, אֲבָל בְּשַׁבָּת הִיא עוֹלָה לְמַעְלָה וְשָׁם מְאִירִין בָּהּ הָאוֹר הַגָּדוֹל שֶׁהוּא בְּחִינַת נֵר, עַיֵּן שָׁם. וְעַל-כֵּן צְרִיכִין בְּשַׁבָּת לְהַדְלִיק מִקֹּדֶם נֵר חֲנֻכָּה וְאַחַר-כָּךְ נֵר שַׁבָּת, כִּי רָאוּי לְהַעֲלוֹתָהּ מְעַט מְעַט מִמַּטָּה לְמַעְלָה מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה, אֲבָל אִם הִדְלִיק שֶׁל שַׁבָּת קֹדֶם שֶׁכְּבָר עָלְתָה לְמַעְלָה עַד הָרֹאשׁ, אֵיךְ יַדְלִיק שֶׁל חֲנֻכָּה וְכוּ', עַיֵּן שָׁם. וְכָל הָאוֹרוֹת הַגְּדוֹלִים שֶׁהֵם כְּלָלִיּוּת הַיִּחוּדִים שֶׁהֵם בְּחִינַת הַדְלָקַת הַנֵּר שֶׁל מִצְוָה שֶׁמַּמְשִׁיכִין בַּחֲנֻכָּה וּבְשַׁבָּת, כֻּלָּם נִמְשָׁכִין מֵאוֹר הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל שֶׁהוּא אוֹר כָּל הָאוֹרוֹת וְכַנַּ"ל, דְּהַיְנוּ בְּחִינַת אֱמוּנַת חֲכָמִים שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מֵאִיר בּוֹ אוֹר הַצַּדִּיק שֶׁזּוֹכִין לָזֶה עַל-יְדֵי נֶדֶר שֶׁהוּא הַשֶּׁמֶן שֶׁל הַנֵּר כַּנַּ"ל. וְהָעִנְיָן עַל-פִּי מַה שֶּׁמְּבֹאָר (בְּסִימָן לח בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא) שֶׁלִּפְעָמִים הַצַּדִּיק הוֹלֵךְ וְנוֹסֵעַ לְהַתַּלְמִידִים לְהָאִיר בָּהֶם, וְלִפְעָמִים הַתַּלְמִידִים בָּאִים אֶצְלוֹ, וּמְבֹאָר שָׁם שֶׁזֶּה שֶׁהַצַּדִּיק נוֹסֵעַ לַתַּלְמִידִים הוּא מֵחֲמַת גְּדֻלַּת הַצַּדִּיק שֶׁאוֹרוֹ גָּדוֹל מְאֹד עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַתַּלְמִידִים לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ בִּמְקוֹמוֹ מֵחֲמַת רִבּוּי אוֹר וְכוּ', עַל-כֵּן מֻכְרָח הַצַּדִּיק לְהוֹרִיד וּלְהַכְנִיעַ עַצְמוֹ לֵילֵךְ אֵלָיו כְּדֵי שֶׁיִּתְמַעֵט הָאוֹר כְּדֵי שֶׁיּוּכַל הַתַּלְמִיד לְקַבְּלוֹ וְכוּ', עַיֵּן שָׁם כָּל זֶה הֵיטֵב, וּמְבֹאָר שָׁם בַּסּוֹף שֶׁבְּעִנְיַן זֶה יֵשׁ חִלּוּקִים רַבִּים עַיֵּן שָׁם. וּמוּבָן מִזֶּה שֶׁכְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ חִלּוּקִים בְּעִנְיַן זֶה מִצַּד גְּדֻלַּת הָרַב שֶׁהוּא גָּדוֹל מְאֹד בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיֵּלֵךְ הוּא וְיוֹרִיד עַצְמוֹ לְהַתַּלְמִיד וְכוּ', כְּמוֹ-כֵן יֵשׁ חִלּוּקִים רַבִּים מִצַּד קַטְנוּת הַמְקַבְּלִים, שֶׁלִּפְעָמִים מֵחֲמַת שֶׁהַתַּלְמִידִים הַמְּקַבְּלִים קְטַנִּים בְּמַעֲלָתָם מְאֹד, עַל-כֵּן אִי אֶפְשָׁר שֶׁיַּעֲלוּ אֶל הָרַב לְקַבֵּל אוֹרוֹ הַגָּדוֹל בִּמְקוֹמוֹ, עַל-כֵּן מֻכְרָח הָרַב לְהוֹרִיד אֶת עַצְמוֹ אֲלֵיהֶם לִמְקוֹמָם בְּכַמָּה תַּחְבּוּלוֹת כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהַחֲיוֹתָם לְהָאִיר בָּהֶם בִּמְקוֹמָם, עַיֵּן שָׁם וְהָבֵן. וְזֶהוּ הַחִלּוּק הַנַּ"ל שֶׁבֵּין נֵר שַׁבָּת לְנֵר חֲנֻכָּה, כִּי נֵר חֲנֻכָּה מַדְלִיקִין בַּחֹל שֶׁאָז אֵין עֲלִיָּה וְאָז הָעוֹלָם בְּקַטְנוּת גָּדוֹל רַק עַל -יְדֵי תֹּקֶף הַנִּסִּים שֶׁהָיָה אָז תִּקְּנוּ תִּקּוּן הַזֶּה שֶׁנּוּכַל לְהַמְשִׁיךְ אוֹר הַצַּדִּיק לְמַטָּה לְמַטָּה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מַה שֶּׁהַצַּדִּיק נוֹסֵעַ וְהוֹלֵךְ לְהָעוֹלָם, דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא מַכְנִיעַ אֶת עַצְמוֹ וּמוֹרִיד אֶת עַצְמוֹ בְּאֹפֶן שֶׁיּוּכַל לְהָאִיר בָּהֶם בִּמְקוֹמָם, אֲבָל בְּשַׁבָּת אָז הִיא עֲלִיַּת כָּל הָעוֹלָמוֹת כַּיָּדוּעַ, אָז יְכוֹלִים לַעֲלוֹת מֵחֲמַת קְדֻשַּׁת שַׁבָּת וּלְקַבֵּל אוֹר הַצַּדִּיק בִּמְקוֹמוֹ וְכַנַּ"ל, אֲבָל עַתָּה בְּגָלוּתֵנוּ לֹא הָיִינוּ יְכוֹלִים לַעֲלוֹת לִקְדֻשַּׁת שַׁבָּת לְקַבֵּל אוֹר הַצַּדִּיק בִּמְקוֹמוֹ, לוּלֵא ה' שֶׁהָיָה לָנוּ שֶׁעָשָֹה עִמָּנוּ נִסִּים וְנִפְלָאוֹת בִּימֵי מַתִּתְיָהוּ וְכוּ' שֶׁתִּקְנוּ לָנוּ הַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה, כִּי אָז עָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה שֶׁהִיא בְּחִינַת פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים, שֶׁרָצוּ לְבַטֵּל קְדֻשַּׁת שַׁבָּת שֶׁהוּא כְּלַל הַתּוֹרָה מִיִּשְֹרָאֵל, כִּי גָּזְרוּ שֶׁיְּחַלְּלוּ אֶת הַשַּׁבָּת וְכוּ' הַיְנוּ כַּנַּ"ל, כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים חַס וְשָׁלוֹם אִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל בְּחִינַת קְדֻשַּׁת עֹנֶג שַׁבָּת כַּמְּבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל שֶׁעִקַּר קְדֻשַּׁת שַׁבָּת בְּחִינַת עֹנֶג שַׁבָּת זוֹכִין עַל-יְדֵי תִּקּוּן אֱמוּנַת חֲכָמִים עַיֵּן שָׁם, אֲבָל מַתִּתְיָהוּ וּבָנָיו שֶׁהָיוּ צַדִּיקִים נוֹרָאִים בְּגֹדֶל כֹּחָם הִכְנִיעוּ וְהִפִּילוּ אֶת מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה שֶׁהוּא בְּחִינַת פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים, וְהִמְשִׁיכוּ בְּחִינַת תִּקּוּן אֱמוּנַת חֲכָמִים עַל-יְדֵי נֶדֶר שֶׁהוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה שֶׁתִּקְנוּ לָנוּ כַּנַּ"ל. דְּהַיְנוּ שֶׁתִּקְנוּ לָנוּ לְדוֹרוֹת שֶׁאֲפִלּוּ בְּתֹקֶף הַגָּלוּת הַמַּר הַזֶּה שֶׁאָנוּ בַּחֲלִישׁוּת גָּדוֹל מְאֹד, נוּכַל לְהַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ אוֹר הַצַּדִּיק לִמְקוֹמֵנוּ עַל-יְדֵי הַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה שֶׁהוּא בְּחִינַת שֶׁאוֹר הַצַּדִּיק מוֹרִיד אֶת עַצְמוֹ אֵלֵינוּ בְּכַמָּה דַּרְכֵי נִפְלְאוֹתָיו בְּאֹפֶן שֶׁיָּכוֹל לְהָאִיר בָּנוּ גַּם עַתָּה, בִּבְחִינַת יְמֵי הַחֹל, בְּשִׁפְלֵנוּ. שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מַה שֶּׁהַצַּדִּיק נוֹסֵעַ וְהוֹלֵךְ וּמַקְטִין אֶת עַצְמוֹ לְהָאִיר בְּהַמְּקַבְּלִים וְכַנַּ"ל, וְעַל-יְדֵי-זֶה יֵשׁ לָנוּ כֹּחַ לַחְזֹר וְלַעֲלוֹת לְאוֹר שַׁבָּת, שֶׁזּוֹכִין לָזֶה עַל-יְדֵי תִּקּוּןאֱמוּנַת חֲכָמִים כַּנַּ"ל, כִּי עַל-יְדֵי שֶׁהַצַּדִּיק הוֹרִיד אֶת עַצְמוֹ וְהֵאִיר בָּנוּ אוֹרוֹ הַגָּדוֹל לְמַטָּה בִּמְקוֹמֵנוּ שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה, עַל-יְדֵי-זֶה יֵשׁ לָנוּ כֹּחַ אַחַר-כָּךְ לַעֲלוֹת אֶל אוֹר הַצַּדִּיק לְקַבֵּל הָאוֹר בִּמְקוֹמוֹ שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַדְלָקַת נֵר שַׁבָּת שֶׁהוּא בְּחִינַת שֶׁהוֹלְכִין וְעוֹלִין אֶל אוֹר הַצַּדִּיק כַּנַּ"ל, וְזֶה בְּחִינַת מַעֲלַת שַׁבַּת חֲנֻכָּה, שֶׁאָז מְקַיְּמִין מִצְוַת הַדְלָקַת שְׁנֵי הַנֵּרוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת, שֶׁהֵם נֵר חֲנֻכָּה וְנֵר שַׁבָּת. וְלִכְאוֹרָה הָיָה דַּי בְּהַדְלָקַת נֵר שַׁבָּת לְבַד שֶׁהִיא גְּדוֹלָה יוֹתֵר שֶׁעוֹלִין אָז לְמַעְלָה וְכַנַּ"ל, אַךְ בֶּאֱמֶת צְרִיכִין לְהַדְלִיק מִקֹּדֶם נֵר חֲנֻכָּה, כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ אוֹר הַצַּדִּיק לְמַטָּה בִּמְקוֹמֵנוּ בְּדֶרֶךְ כַּמָּה לְבוּשִׁין וְתַחְבּוּלוֹת, שֶׁזֶּה הַתִּקּוּן הִמְשִׁיכוּ בָּנוּ מַתִּתְיָהוּ וְהַצַּדִּיקִים שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר לְדוֹרוֹת, עַל-יְדֵי תֹּקֶף הַנֵּס שֶׁל חֲנֻכָּה כַּנַּ"ל, וְאַחַר-כָּךְ אָנוּ יְכוֹלִים לְהַדְלִיק נֵר שַׁבָּת, כִּי אַחַר-כָּךְ יְכוֹלִים לַעֲלוֹת אֶל אוֹר הַצַּדִּיק שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מַה שֶּׁהַתַּלְמִידִים נוֹסְעִים אֶל הַצַּדִּיק כַּנַּ"ל. וְכֵן מִתְנַהֲגִים הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים עִמָּנוּ שֶׁכְּשֶׁרוֹאִים חֲלִישׁוּת הָעוֹלָם לְקַבֵּל אוֹרָם הַגָּדוֹל, אֲזַי מַקְטִינִים עַצְמָם בְּכַמָּה הַקְטָנוֹת וּבְכַמָּה בְּחִינוֹת וְנוֹסְעִים וְהוֹלְכִים לְהָעוֹלָם כְּדֵי לְהַחֲיוֹתָם וּלְעוֹרְרָם, וְאַחַר-כָּךְ יֵשׁ כֹּחַ בְּהָעוֹלָם לֵילֵךְ וְלִנְסֹעַ אֲלֵיהֶם לְקַבֵּל אוֹרָם בִּמְקוֹמָם. וְזֶהוּ בְּחִינַת אָנֹכִי אֵרֵד עִמְךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אֲעַלְךָ גַּם עָלֹה, שֶׁבִּתְּחִלָּה מוֹרִיד אֶת עַצְמוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְיִשְֹרָאֵל כַּנַּ"ל, וְאַחַר-כָּךְ הוּא מַעֲלֶה אוֹתָם עַל-יְדֵי-זֶה בַּעֲלִיָּה אַחַר עֲלִיָּה בִּבְחִינַת אֲעַלְךָ גַּם עָלֹה. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁכָּתוּב בִּשְׁמוּאֵל, וְסָבַב בֵּית אֵל וְהַגִּלְגָּל וְהַמִּצְפָּה וּתְשׁוּבָתוֹ הָרָמָתָה כִּי שָׁם בֵּיתוֹ. שֶׁבַּתְּחִלָּה סָבַב אֶת הַמְדִינָה בֵּית אֵל וְהַגִּלְגָּל וְכוּ' שֶׁהָלַךְ וְנָסַע וְהוֹרִיד אֶת עַצְמוֹ לְהָאִיר בְּיִשְֹרָאֵל, וְאַחַר-כָּךְ, וּתְשׁוּבָתוֹ הָרָמָתָה כִּי שָׁם בֵּיתוֹ, שֶׁחָזַר לְבֵיתוֹ לִמְקוֹמוֹ וְכָל הָעוֹלָם הָלְכוּ אֵלָיו, כִּי יָכְלוּ אַחַר-כָּךְ לַעֲלוֹת אֵלָיו לְקַבֵּל הָאוֹר בִּמְקוֹמוֹ כַּנַּ"ל. וְזֶה צָרִיךְ כָּל אָדָם לֵידַע, שֶׁכָּל הָרְמָזִים וְהַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁל תְּשׁוּבָה שֶׁבָּאִים עָלָיו בְּכָל יוֹם, כָּל זֶה נִמְשַׁךְ מֵאוֹר הַשֵּׁם-יִתְבָּרַךְ וְהַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁמּוֹרִידִין אֶת עַצְמָם אֵלָיו לְהָאִיר בּוֹ בִּמְקוֹמוֹ, וְאִם יִתְעוֹרֵר אֵיזֶה הִתְעוֹרְרוּת יוּכַל אַחַר-כָּךְ לַעֲלוֹת אֶל אוֹר הַצַּדִּיק לִמְקוֹמוֹ, בִּבְחִינַת, אָנֹכִי אֵרֵד עִמְךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אֲעַלְךָ גַּם עָלֹה, שֶׁזֶּה נוֹהֵג בְּכָל אָדָם וּבְכָל זְמַן וְהָבֵן הֵיטֵב. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁכָּתוּב בִּיחֶזְקֵאל ו, וְזָכְרוּ פְּלֵיטֵיכֶם אוֹתִי וְכוּ' אֲשֶׁר נִשְׁבַּרְתִּי אֶת לִבָּם הַזּוֹנֶה, עַיֵּן פֵּרוּשׁ רַשִּׁ"י שָׁם שֶׁעִנְיָנוֹ שֶׁכִּבְיָכוֹל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הִשְׁפִּיל עַצְמוֹ לְעוֹרְרָם לִתְשׁוּבָה וְכוּ', הַיְנוּ כַּנַּ"ל שֶׁהַנָּבִיא מוֹכִיחַ אוֹתָם בְּשֵׁם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהִכְנִיעַ וְהִשְׁפִּיל עַצְמוֹ כָּל-כָּךְ כְּדֵי לְעוֹרְרָם וּלְהַעֲלוֹתָם אֵלָיו, וְהֵם לֹא שָֹמוּ אֶל לֵב וְכוּ':

EN:
For the k'lipah of Amalek is pleased that Yisrael should draw close to all the other heads in the world. Not only the heads of the Sitra Achrah literally, who are the essence of the name of impurity — such as the heads of the sects of the philosophers and heretics, for even they have heads over them from whom they learn these alien, confused wisdoms that uproot them from the world. And to ensnare souls to draw them close to these heads, may their names be erased — this is certainly the joy of his way, and for this he certainly exerts himself fully. But even heads who have a share in holiness — who are decent people somewhat, and even if they are Tzadikim — only that they still have some hold of evil and do not have the power to bring Yisrael from bad to good — therefore Amalek is pleased that all these heads should be great and famous with a great name in the world, and should have great pride. And all his evil intent is only to thereby conceal the name of the true Rosh Bayis, who is the Head of all heads in the world, and he is the true Master of the House of the world, through whom specifically is the essential tikun of all people in the world to return to Hashem, blessed be He. And the k'lipah of Amalek — all his war is to conceal and hide the name of this Rosh Bayis specifically.

For there are many heads in the world, as it is written: "and Who exalts Himself as Head over all" (I Chronicles 29:11). And our Sages of blessed memory expounded: "Even a captain of the wells" etc. For all the four y'sodos are called heads, as it is written: "and it became four heads" (Genesis 2:10). And from them, many heads in the world are divided. And even in holiness there are many heads. For each one, according to his share in clarifying some portion of the four y'sodos through clarifying his middos and his desires — so he has some share in headship and leadership that is drawn from the aspect of the clarification of the four y'sodos, which are called four heads. But all these heads — because they have not yet clarified all the four y'sodos completely in the ultimate clarification, since there still remains in them some hold of evil from some middos and desires — and as I heard from the mouth of Rabbeinu of blessed memory, that there are many Tzadikim who broke the desires, but there still remains in them a taint thereof — these Tzadikim do not have the power to bring the children of Yisrael back to good, except through the power of the true Tzadik, the true Rosh Bayis, who merited to nullify the evil utterly, etc., as mentioned above.

Segment 28
HE:
וְעַל-כֵּן בְּשָׁבוּעוֹת, שֶׁהוּא קַבָּלַת הַתּוֹרָה, שֶׁהָעִקָּר לְקַבֵּל הַתּוֹרָה מֵחָדָשׁ בְּאֹפֶן שֶׁנִּזְכֶּה לְקַיְּמָהּ, עַל-כֵּן נוֹהֲגִין שֶׁמַּתְחִילִין הַהַתְחָלָה מִכָּל סֵפֶר וּמְסַיְּמִין הַגְּמָר, הַיְנוּ בְּחִינַת הַנַּ"ל, שֶׁעַל -יְדֵי שֶׁמַּתְחִילִין בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ, עַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לִגְמֹר כַּנַּ"ל, כִּי בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה בְּשָׁבוּעוֹת, שֶׁהוּא זְמַן מַתַּן תּוֹרָתֵנוּ, צְרִיכִין לְהַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ מֵחָדָשׁ הֶאָרַת קְדֻשַּׁת כָּל הַצַּדִּיקִים שֶׁהִתְחִילוּ תִּקּוּנִים נוֹרָאִים וְגָמְרוּ שֶׁהֵם בְּחִינַת סִפְרֵיהֶם הַקְּדוֹשִׁים שֶׁגִּלּוּ בָּעוֹלָם וְהָעִקָּר הוּא סִפְרֵי תַּנַ"ךְ וְשַׁ"ס מִשְׁנָיוֹת, שֶׁהֵם כְּלַל כָּל הַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וּבְעַל פֶּה, עַל-כֵּן אוֹמְרִים הַהַתְחָלָה וְהַסּוֹף מִכָּל סְפָרִים הַנַּ"ל כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ מֵחָדָשׁ הַתְחָלַת תִּקּוּנָם, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לִגְמֹר בְּכִי טוֹב וְכַנַּ"ל: 

~ אות כח

וְזֶה

EN:
This is the aspect of what was explained above (§15): the essential geulas Mitzrayim was through the power of Shabbos — therefore the Shabbos before Pesach is called Shabbos HaGadol. This is as above: for the essential geulah is through the Metzach HaRatzon that illuminates on Shabbos.



# Behaaloscha
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/4/3/

Behaaloscha
בהעלותך
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/4/3

Segment 1
HE:
וזה בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. שבעת הנרות הם בחי' שבעה רועים שמכינסין ומאירין האמונה הקדושה בישראל. אבל א"א להתקרב אליהם כ"א ע"י עזות דקדושה שמקבלין ע"י שני הכתרים שהם בחי' נעשהונשמע וכו'. וכבר מבואר לעיל שקשה להבין מהיכן ההתחלה וכו'. ובאמת הכל נעשהע"י הצדיקי אמת והעיקר ע"י הצדיק שהוא בחי' משה משיח שהוא כלול מכל התיקונים המבואריםבתורה הנ"ל. כי משה הוא אחד מהז' רועים וכלול מכולם כ"ש שם והוא בעצמו ממשיך שני הכתרים הנ"ל שהם בחי' נעשה ונמשע כ"ש בכתבים שמשה חזר וזכה בהכתרים הנ"ל כמובא מזה בכונת ישמח משה וכו'. והוא מאיר עלינו אור הכתרים הנ"ל ועי"ז אנו זוכין לשמחה בחי' עזות דקדושה ועי"ז זוכין להתקרב אליו שהוא כלליות השבעה רועים. שעי"ז מאיר וממשיך עלינו אמונה שלימה ונתתקן בחי' חותם הידין שעי"ז זוכין לחותם הרגלין וכו' שהוא ג"כ מתתקן רק על ידו כי רק הוא עושה שלום בי ישראל לאביהם שבשמים שטוען עם הש"י למה ה' יחרה אפך בעמך וכו'. נמצא שכל התיקונים מראש ועד סוף הכל על ידו והוא בחי' פני המנורה שכל השבעת הנרות מאירין על ידו. וזהו אל מול פני המנורה שהוא בחי' משה שכלול מכל התיקונים הנ"ל, יאירו שבעת הנרות כי א"א לקבל אורם כ"א על ידו כנ"ל. וזהו שכתוב הדלקת הנרות בלשון בהעלותך וכו' כי ע"י נרות המנורה מעלין כל הנפשות הנפולין בבחי' ירידה תכלית עלי' הנ"ל. כי כל נפש מישראל הוא בחי' נר כ"ש נר ה' נשמת אדם וכולם עולין מירידתן ומאירין בכח תיקון המנורה הנ"ל. וזוה וזה מעשה המנורה מקשה זהב עד ירכה עד פרחה מקשה היא, מקשה פרש"י שהיתה כל המנורה עשוי' מעשת אחד מראש ועד סוף היינו שכל תקוני המנורה כולם תלויים זה בזה וכולם נעשים מעשת אחד. להורות שכולם נעש/ים מהצדיק בחי' משה בעצמו שממנו כל התיקונים הנ"ל מראש ועד סוף. וזהו עד ירכה עד פרחה מקשה היא, שהצדיק הנ"ל ממשיך כל התיקונים הנ"ל עד שמכניס בחי' עקשנות ועזות דקדושה גם בדיוטא התחתונה מאד בבחי' ירכין ורגלין בבחי' עד ירכה עד פרחה מקשה היא. וזה בחי' עד פרחה בחי' פריחת וזריחת והתנוצצות אלקותו ית' שמאיר גם בבחי' רגלין וירך, שמגודל העזות דקדושה שמכניס בכ"א מישראל ע"י כל התיקונים הנ"ל, עי"ז פורח ומתנוצץ אור זריחת אלקותו ית' גם בבחי' ירך ור גלין בבחי' עד ירכה עד פרחה מקשה היא. וזהו כמראה אשר הראה ה' את משה כן עשה את המנורה ודר"ל שהי' משה מתקשה על מעשה המנורה עד שהראה לו הש"י מנורה של אש וכו'. כי באמ תהכל מאתו ית' כיכל התיקונים הנ"ל נעשין ע"י תורת ה' ותפילת ה' בעצמו כביכול שזהו בחי' המנורה שהראה לו מלמעלה. וכן עשה משהעאת המנורה כי הוא נכלל בו ית' וזכה ג"כ לבחי' תורת ה' ותפלת ה' שעי"ז נמשכין כל החסדים העליונים ונתתקנים כל התיקונים הנ"ל הכלולים במנורה. וע"כ נתקשה משה מאד על מעשה המנורה מחמת שראה שהכל נעשה מעשת א' והכל תלוי זה בזה ואין יודעין מהיכן ההתחלה ע"כ הי' קשה בעיניו מאד איך מכניסין ומאירין תקונים אלו בישראל. עד שהראה לו הש"י שהכל ממנו ית' רק העיקר הוא הרצון האמת שמי שירצה באמת ברצונות חזקים להתקרב להש"י יזכה לכל זה וכנ"ל. וזה שכתוב בסוף מראה המנורה של זכרי' לא בחיל ולא בכח כיאם ברוחי וכו' בחי' רצון. כי העיקר תלוי ברצון טוב וחזק ימים ושנים להש"י באמת לאמתו עי"ז יזכה לכל הנ"ל וכנ"ל:

EN:
And this is the aspect of the mitzvah to bear children. For the more Yisroel multiply into thousands and myriads, the more they are included in their root in the aspect of thousands, and they draw the light from there — from thousands to hundreds — because they are many, as above. And upon this depends the coming of Moshiach. For Moshiach will grasp the light of the thousands in its completeness, and he will know in completeness how to contract the light and divide it into hundreds, in order to "make known to the children of men His mighty acts" etc. , so that "all the peoples of the earth shall know that Hashem is G-d" etc. . And therefore, then, "the earth will be filled with knowledge" etc. , and all will know Him, "from the least of them to the greatest" . And all of this is because he will know how to contract and divide the light in a manner that each one can receive according to his level. For within the aspect of the division of thousands into hundreds are included all types of contractions and all types of mochin d'katnus and gadlus rishon and shaini [small-mindedness and first and second stages of expanded consciousness] etc. Only the essential thing is the beginning — which is the initial contraction of the wondrous light from the aspect of thousands, to divide it into hundreds. But the remaining contractions afterward — the aspect of captains of fifties and captains of tens — are made easily of their own accord. And all of them are called by the name of the division of thousands into hundreds. But in truth there are many types of mochin that are drawn from many aspects of contractions and divisions of the light — the aspect of "at five years for Scripture, at ten years for Mishnah" etc. — which are the general totality of all the mochin d'katnus and gadlus rishon and shaini, as is explained in the kavanos [mystical intentions] of Pesach.

Segment 2
HE:
וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁשָּׁאַל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם עַל מִיתַת רַבִּי עֲקִיבָא כְּשֶׁרָאָה שֶׁסּוֹרְקִין אֶת בְּשָׂרוֹ בְּמַסְרְקוֹת שֶׁל בַּרְזֶל זוֹ תּוֹרָה וְזוֹ שְׂכָרָהּ אָמַר לוֹ ה' יִתְבָּרַךְ שְׁתֹק כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה. הַיְנוּ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, שֶׁמֹּשֶׁה שָׁאַל זוֹ תּוֹרָה וְזוֹ שְׂכָרָהּ. זוֹ תּוֹרָה דַּיְקָא, כִּי עַל-פִּי הַהַנְהָגָה שֶׁעַל-יְדֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהִיא בְּחִינַת שִׁתּוּף מִדַּת הָרַחֲמִים בְּמִדַּת הַדִּין בְּוַדַּאי אֵין מַגִּיעַ לְרַבִּי עֲקִיבָא דִּינִים קָשִׁים כָּאֵלֶּה לִסְרֹק אֶת בְּשָׂרוֹ וְכוּ'. וְזֶהוּ זוֹ תּוֹרָה וְזוֹ שְׂכָרָהּ. זוֹ תּוֹרָה וְזוֹ שְׂכָרָהּ דַּיְקָא כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. הֵשִׁיב לוֹ ה' יִתְבָּרַךְ שְׁתֹק כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה. כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה דַּיְקָא כִּי רַבִּי עֲקִיבָא בְּרֹב חֲסִידוּתוֹ וּקְדֻשָּׁתוֹ הָעֲצוּמָה זָכָה לַעֲלוֹת בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה. הַיְנוּ שֶׁזָּכָה לְהַתַּכְלִית הָעֶלְיוֹן שֶׁזּוֹכִין מִי שֶׁזּוֹכִין, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַתַּכְלִית שֶׁזּוֹכִין עַל-יְדֵי הַהַנְהָגָה שֶׁעָלָה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה לִבְרֹא אֶת הָעוֹלָם בְּמִדַּת הַדִּין, שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁכִין כָּל הַדִּינִים וְהַיִּסּוּרִים הַקָּשִׁים שֶׁל הַצַּדִּיקִים הַנּוֹרָאִים שֶׁה' יִתְבָּרַךְ מְדַקְדֵּק עִמָּהֶם כְּחוּט הַשַּעֲרָה. כִּי הֵם זוֹכִין לִבְחִינַת הַהַנְהָגָה הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל שֶׁעָלָה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה. שֶׁעַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לְתַכְלִית הָעֶלְיוֹן הַגָּבוֹהַּ בְּיוֹתֵר וּמַשִּיגִין מַה שֶּׁמַּשִּיגִין. כִּי זוֹכִין עַל-יְדֵי הַדִּינִים וְהַיִּסּוּרִים לִבְחִינַת הַבִּטּוּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל בִּשְׁלֵמוּת כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְזֶהוּ שְׁתֹק כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה. כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה דַּיְקָא כַּנִּזְכָּר לְעֵיל:

EN:
[continued]

Segment 3
HE:
וְזֶהוּ וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל וְכוּ'. וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה רָאָה אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וְאֵין הָעוֹלָם כְּדַאי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ וְעָמַד וּגְנָזוֹ לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא. הַיְנוּ בְּחִינַת הַנִּזְכָּר לְעֵיל. כִּי אוֹר שֶׁהָיָה מֵאִיר בְּשִׁבְעַת יְמֵי בְּרֵאשִׁית שֶׁהָיָה אָדָם צוֹפֶה בּוֹ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, זֶה הָאוֹר נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת בִּטּוּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל אֶל הָאֵין סוֹף לְמִי שֶׁזּוֹכֶה לָזֶה בִּשְׁלֵמוּת. וְעַל-כֵּן רָאָה ה' יִתְבָּרַךְ שֶׁאֵין הָעוֹלָם כְּדַאי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ, הַיְנוּ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, כִּי רָאָה שֶׁאֵין הָעוֹלָם זוֹכִין לְבַטֵּל עַצְמָן כָּל כָּךְ עַד שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיִים לְקַבֵּל אוֹר הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא הַזֶּה, וּכְשֶׁאֵין רְאוּיִים לְקַבְּלוֹ אֲזַי הוּא בְּחִינַת רִבּוּי אוֹר חַס וְשָׁלוֹם שֶׁגּוֹרֵם חַס וְשָׁלוֹם שְׁבִירַת כֵּלִים שֶׁמִּשָּׁם אֲחִיזַת כָּל הַקְּלִפּוֹת כַּיָּדוּעַ. עַל-כֵּן מִעֵט הָאוֹר, וְלֹא הִמְשִׁיךְ לְזֶה הָעוֹלָם כִּי אִם אוֹר מֻעָט בְּהַדְרָגָה שֶׁנִּמְשָׁךְ מֵאוֹר הָרְשִׁימוּ הַנִּזְכָּר לְעֵיל כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. שֶׁמִּשָּׁם אוֹר הַתּוֹרָה שֶׁמְּלֻבֶּשֶׁת עַכְשָׁו בִּלְבוּשִׁין אֵלּוּ כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לְקַבְּלוֹ. וְהָאוֹר שֶׁל שִׁבְעַת יְמֵי בְּרֵאשִׁית שֶׁהוּא אוֹר הַבִּטּוּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל, עָמַד וּגְנָזוֹ לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא. הַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ צַדִּיקִים גְּדוֹלִים שֶׁמְּבַטְּלִין עַצְמָן בְּבִטּוּל גָּמוּר. כִּי הֵם סוֹתְמִין אֶת עֵינֵיהֶם מֵחֵיזוּ דְּהַאי עָלְמָא לְגַמְרֵי וְכוּ' כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְהֵם בֶּאֱמֶת זוֹכִין לָזֶה הָאוֹר הַגָּנוּז שֶׁהוּא אוֹר הַבִּטּוּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל בְּהֶאָרָה נִפְלָאָה וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל:

EN:
[continued]

Segment 4
HE:
וזהו בחינת מה שאמרו רזל ויחן פני העיר שקבע תחומין עם דמדומי חמה. כי שלש סעודות של שבת הם כנגד ג' אבות. והעיקר הוא יקב שכולל ומחבר שני הדרכים הנ"ל ביחד שזה עיקר בחינת קדושת שבת שנמשך על ידי אכילת שבת דהינו על ידי השלש סעודות וכנ"ל. כי סעודה א' הוא כנגד אברהם איש החסד. שהוא מלמד זכות וממשיך חסדים על ישראל תמיד על ידי הנקודות טובות שמוצא בהם שזהו בחינת הדרך של אזמרה הנ"ל. ויצחק הוא בחינת עולה תמימה בחינת ואיה השה לעולה הנ"ל. שזה הדרך הקודש התחיל על ידי עקידת יצחק ששם נאמר המקרא הזה. כי יצחק ממתיק הגבורות שרשן שהוא העלמת המאמר סתום הנ"ל. שמשם שורש הגבורות הקדושות ושם המתקקתן. כי באמת העהעלמה הוא חסד נפלא מאד (וכמובא בכתבי האריז"ל שעיקר המתקת כל הגבורות בשרשן הוא על ידי בחינת כתר שהוא בחינת איה שם כל תליסר מכללין דרחמי שעיקר החסד והרחמים שנמשך משם הוא מחמת ששם נמתקין הגבורות בשורשן). ועל כן אוכלין ב' סעודות כנגד אברהם ויצחק שהם בחינת ב' הדרכים הנ"ל שהם אזמרה ואיה הנ""ל שעיקר תיקון הדרכים הנ"ל הוא על ידי אכילת שבת שעל ידי זה נעשים דרכים כבושים לרבים כנ"ל. ויעקב הוא בחינת הבריח התיכון מבריח מן הקצה אל הקצה שכולל ומחבר ומיחד ב' הדרכים הנ"ל ביחד שזוה בחינת עיקר שלימות היחוד שנעשה בשבת:

EN:
And this is: "He has not beheld iniquity in Yaakov" — the aspect of the lower point, "and if I make my bed in She'ol, behold You" — as Rashi explains: the Holy One Blessed Be He does not look upon the sins and transgressions they commit etc. This is the aspect of "and if I make my bed in She'ol, behold You" — one must believe that even when a person falls, chas v'shalom, to wherever he falls, Hashem is still with him, His mercy is still upon him, waiting for him to return. Through receiving this expertise from the true Tzadik, one merits always returning to Hashem from wherever one is — the aspect of baki b'nafik. "Hashem his G-d is with him" — the upper point. "And the teru'ah of a king is in him" — the Vav within the Aleph, the aspect of the mitzvah of appointing a king, as is written there.

Segment 5
HE:
וְעַל-כֵּן עַכְשָׁיו בְּסוֹף הַגָּלוּת שֶׁאָז מִתְגַּבֵּר הַבַּעַל דָּבָר בְּיוֹתֵר, שֶׁהוּא בְּחִינַת זוּהֲמַת הַנָּחָשׁ, בְּחִינַת קְלִפַּת הָמָן-עֲמָלֵק, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת חֶבְלֵי מָשִׁיחַ, שֶׁהֵם בְּחִינַת חֶבְלֵי לֵידָה מַמָּשׁ כַּנַּ"ל, בְּחִינַת קִשּׁוּי הוֹלָדָה כַּנַּ"ל, כִּי עַכְשָׁיו הַחֶבְלֵי לֵידָה וְקִשּׁוּי הוֹלָדָה כְּבֵדִים הַרְבֵּה יוֹתֵר מְאֹד מִקִּשּׁוּי הוֹלָדָה שֶׁל גְּאֻלַּת מִצְרַיִם, מֵחֲמַת שֶּׁעַכְשָׁיו תִּהְיֶה הַגְּאֻלָּה אַחֲרוֹנָה, שֶׁהִיא גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה שֶׁאֵין אַחֲרֶיהָ גָּלוּת עוֹד, שֶׁאָז יִתְבַּטֵּל לְגַמְרֵי זוּהֲמַת הַנָּחָשׁ מַמָּשׁ וְכָל יִשְׂרָאֵל יָשׁוּבוּ אֶל ה' בֶּאֱמֶת לְעוֹלָם עַד שֶׁנִּזְכֶּה לִתְחִיַּת הַמֵּתִים, שֶׁאָז יִהְיֶה חִדּוּשׁ הָעוֹלָם וְאָז יִתְקַיֵּם ( יְשַׁעְיָה כ"ה), "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וְכוּ'" וְאָז נִחְיֶה חַיִּים אֲרֻכִּים, חַיִּים נִצְחִיִּים הַנַּ"ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת תְּפִלִּין, בְּחִינַת עֵץ הַחַיִּים כַּנַּ"ל וּמֵחֲמַת שֶׁרוֹאֶה שֶׁקָּרוֹב לָבֹא קִצּוֹ וְסוֹפוֹ, עַל-כֵּן מִתְגַּבֵּר מְאֹד מְאֹד בְּיוֹתֵר כַּנַּ"ל וְעִקַּר הִתְגַּבְּרוּתוֹ הוּא שֶׁרוֹצֶה לְהַפִּיל אֶת יִשְׂרָאֵל ח"ו, לִידֵי זִקְנָה וּתְשׁוּת כֹּחַ ח"ו, כְּאִלּוּ כְּבָר ח"ו, נִזְקְנוּ בְּהַגָּלוּת זֶה זְמַן רַב כָּל כַּךְ כַּמָּה וְכַמָּה מֵאוֹת שָׁנִים עַד שח"ו, אֶפֶס תִּקְוָה ח"ו, וְכֵן הוּא מַפִּיל אֶת כָּל אֶחָד בִּפְרָטִיּוּת לִבְחִינַת זִקְנָה כַּנַּ"ל כְּאִלּוּ כְּבָר נִזְקַן, ח"ו, בְּמַעֲשָֹיו עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לָשׁוּב, שֶׁעִקַּר הַגְּאֻלָּה תְּלוּיָה בָּזֶה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, וְצֵית מִלְּתָא דָּא תַּלְיָא אֶלָּא בִּתְיוּבְתָא וְכוּ' וְעַל זֶה אָנוּ מִתְפַּלְּלִים ( תְּהִלִּים ע"א), "אַל תַּשְׁלִיכֵנוּ לְעֵת זִקְנָה כִּכְלוֹת כֹּחֵנוּ אַל תַּעֲזְבֵנוּ" וְכַמּוּבָא בִּסְפָרִים שֶׁאָנוּ מִתְפַּלְּלִים שֶׁלֹּא נִפֹּל לִידֵי זִקְנָה דְּסִטְרָא אַחֲרָא הַנַּ"ל ח"ו, כִּי הַבַּעַל דָּבָר, בְּחִינַת הָמָן-עֲמָלֵק, נִקְרָא זָקֵן וּכְסִיל כַּנַּ"ל, כִּי הוּא כּוֹפֵר בְּחִדּוּשׁ הָעוֹלָם שֶׁמִּשָּׁם מִבְּחִינַת כְּפִירָה זֹאת, ח"ו, עִקַּר בְּחִינַת הַזִּקְנָה דְּסִטְרָא אַחֲרָא, בְּחִינַת זָקֵן וּכְסִיל הַנַּ"ל. כְּאִלּוּ ח"ו, הָעוֹלָם הַגַּשְׁמִי הַזֶּה הוּא יָשָׁן וְזָקֵן מִכְּבָר, רַחֲמָנָא לִצְלָן, מֵהַאי דעתא שבשתא הָעוֹקֶרֶת אֶת הָאָדָם לְגַמְרֵי מִשְּׁנֵי עוֹלָמוֹת עֲדֵי אוֹבֵד רַחֲמָנָא לישזבן, כִּי עֲמָלֵק הוּא זוּהֲמַת הַנָּחָשׁ שֶׁאָמַר לְחַוָּה, "מִן הָעֵץ אָכַל וּבָרָא אֶת הָעוֹלָם" כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רש"י שָׁם ( בְּרֵאשִׁית ג'), שֶׁזֶּה בְּחִינַת כְּפִירָה בְּחִדּוּשׁ הָעוֹלָם וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי זֶה נִגְזַר מִיתָה שֶׁהֵן הֵפֶךְ הַחַיִּים בְּחִינַת חַיִּים אֲרֻכִּים הַנַּ"ל כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן אֵלּוּ הַזְּקֵנִים שֶׁאֵין בָּהֶם שְׁלֵמוּת, שֶׁאֵין מוֹסִיפִין קְדֻשָּׁה וְדַעַת בְּכָל יוֹם, הֵם נוֹתְנִים כֹּחַ ח"ו, לְאֵלּוּ הַכְּפִירוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת מֶצַח הַנָּחָשׁ, כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה "וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים וְאֶת הָעוֹרְבִים", עַיֵּן שָׁם בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא ( סִימָן ד'). כִּי הֵם בְּחִינָה אַחַת, כִּי מֵאַחַר שֶׁאֵין מוֹסִיפִין קְדֻשָּׁה וְנוֹתְנִים אֲחִיזָה לַזִּקְנָה דְּסִטְרָא אַחֲרָא ח"ו, עַל-יְדֵי זֶה ח"ו, מִתְגַּבְּרִים כְּפִירוֹת הַנַּ"ל שֶׁל מֶצַח הַנָּחָשׁ שֶׁכּוֹפְרִים בְּחִדּוּשׁ הָעוֹלָם, שֶׁהוּא בְּחִינַת זִקְנָה דְּסִטְרָא אַחֲרָא כַּנַּ"ל וְכָל אֵלּוּ הַכְּפִירוֹת הַנַּ"ל שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר כֹּחַ הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁמִּתְגַּבֵּר עַכְשָׁיו מְאֹד בְּסוֹף הַגָּלוּת וְכוּ' כנ"ל, כָּל זֶה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת חָלָל הַפָּנוּי הַנַּ"ל שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁכִין כָּל הַקֻּשְׁיוֹת שֶׁל הַמֶּחְקָרִים וְהַפִּילוֹסוֹפִים שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְתָרְצָם שֶׁמִּשָּׁם כָּל הָאֶפִּיקוֹרְסוּת וְהַכְּפִירוֹת שֶׁלָּהֶם וּמִשָּׁם נִמְשָׁךְ כָּל בְּחִינַת הַיְּצָרִים רָעִים שֶׁל כָּל בְּנֵי אָדָם, כִּי שֹׁרֶשׁ כָּל הַיְּצָרִים רָעִים הוּא בְּחִינַת אֶל אחר כְּפִירוֹת, כַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ ז"ל, הַיְנוּ הַכְּפִירוֹת שֶׁל חָלָל הַפָּנוּי שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר אֲחִיזַת כָּל הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁמִּתְגַּבֵּר עַכְשָׁיו בְּיוֹתֵר, עַל-כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר לְהָנִיחַ תְּפִלִּין דְּרַבֵּנוּ תַּם, שֶׁהֵם הַמֹּחִין שֶׁנִּמְשָׁכִין מֵהַצַּדִּיקִים שֶׁיְּכוֹלִין לִכְנֹס לְשָׁם לְתוֹךְ תְּחִלַּת הַצִּמְצוּם שֶׁל חָלָל הַפָּנוּי וּלְהַמְתִּיק הַדִּין שָׁם וּלְגַלּוֹת אֱלֹקוּתוֹ, לְהוֹדִיעַ לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרוֹתָיו שֶׁגַּם הֶחָלָל הַפָּנוּי וְכָל הַקֻּשְׁיוֹת וְהַכְּפִירוֹת בְּעַצְמָן נִמְשָׁכִין מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, כִּי הוּא מְחַיֶּה אֶת כֻּלָם כַּיָּדוּעַ, כִּי אִי אֶפְשָׁר לֵידַע מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ כִּי אִם עַל-יְדֵי הֶעְדֵּר הַיְּדִיעָה שֶׁקָּדְמָה לַיְּדִיעָה שֶׁהֵם הַקֻּשְׁיוֹת הַנַּ"ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת חָלָל הַפָּנוּי בְּחִינַת הִסְתַּלְּקוּת הַדַּעַת, שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁסִּלֵּק מִשָּׁם מִבְּחִינַת חָלָל הַפָּנוּי כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מָקוֹם לִבְרִיאַת הָעוֹלָם, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְגַלּוֹת יְדִיעַת אֱלֹקוּתוֹ בָּעוֹלָם, כַּמְבֹאָר הֵיטֵב בְּהַתּוֹרָה "בֹּא אֶל פַּרְעֹה הַנַּ"ל", עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב. וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לְהַקְדִּים הָאֱמוּנָה לָעוֹלָם, שֶׁהוּא הָעִקָּר, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מְשַׁבְּרִין הַקְּלִפָּה הַקּוֹדֶמֶת לַפְּרִי, שֶׁהוּא בְּחִינַת חָלָל הַפָּנוּי שֶׁקָּדַם לָעוֹלָם, כִּי עַל-יְדֵי הָאֱמוּנָה עוֹבְרִים עַל הַכֹּל כַּנַּ"ל וְזֶהוּ גַּם כֵּן בְּחִינַת מַעְבַּרְתָּא שֶׁל תְּפִלִּין, כִּי עַל -יְדֵי הַתְּפִלִּין, שֶׁהֵם שֶׁהִתְחַדְּשׁוּת הַמֹּחִין שֶׁזּוֹכִין עַל-יְדֵי אֱמוּנָה, עַל-יְדֵי זֶה עוֹבְרִין עַל הַכֹּל כַּנַּ"ל וּכְשֶׁהוּא חָזָק בֶּאֱמוּנָתוֹ יָמִים וְשָׁנִים הַרְבֵּה וְעוֹבֵד אֶת ה' בֶּאֱמוּנָה לְבַד, זוֹכֶה אַחַר כָּךְ לָדַעַת וּלְהַשִֹּיג אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ בִּידִיעָה נִפְלָאָה הַבָּאָה עַל-יְדֵי אֱמוּנָה, בִּבְחִינַת מָטֵי וְלֹא מָטֵי שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ, שֶׁבִּקֵּשׁ דָּוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, כָּל יָמָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ( תְּהִלִּים כ"ז), "אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ וְגוֹ'" וְעַל-כֵּן עִקַּר תִּקְּוָתֵינוּ עַכְשָׁיו לָצֵאת מֵהַגָּלוּת הַמַּר הַזֶּה וּלְבַטֵּל הַקִּשּׁוּי הוֹלָדָה שֶׁל הַגְּאֻלָּה שֶׁמִּתְגַּבֵּר עַכְשָׁיו מְאֹד בִּכְלָלִיּוּת יִשְׂרָאֵל וּבִפְרָטִיּוּת אֵצֶל כָּל אֶחָד וְאֶחָד שֶׁרוֹצֶה לִכְנֹס בְּדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ, עִקַּר תִּקְּוָתֵינוּ הוּא עַל-יְדֵי כֹּחַ הַצַּדִּיקִים הַנַּ"ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַמֹּחִין שֶׁל תְּפִלִּין דְּרַבֵּנוּ תַּם, שֶׁהֵם מֹחִין גְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר כַּנַּ"ל, עַל-כֵּן צְרִיכִין עַכְשָׁיו לִזָּהֵר בְּיוֹתֵר לְהָנִיחַ תְּפִלִּין דְּרַבֵּנוּ תַּם כַּנַּ"ל כְּדֵי לְקָרֵב הַגְּאֻלָּה בִּכְלָל וּבִפְרָט בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ שֶׁיִּזְכֶּה כָּל אֶחָד לִגְאֻלַּת נַפְשׁוֹ לְהוֹצִיאָהּ מֵהַגָּלוּת הַמַּר שֶׁל הַבְלֵי עוֹלָם הַזֶּה שֶׁנִּלְכַּד בָּהֶם כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ שֶׁצְּרִיכִין לִסְבּוֹל חֶבְלֵי לֵידָה מַמָּשׁ וְלִסְבּוֹל קִשּׁוּי הוֹלָדָה מַמָּשׁ, וּבִפְרַט בָּהַתְחָלָה וְלִצְעֹק כַּמָּה וְכַמָּה קָלִין וּצְעָקוֹת וּגְנִיחוֹת שֶׁל אָח וַאֲבוֹי וְכוּ' וְכַמָּה כפילות והטיות וְכוּ' קֹדֶם שֶׁזּוֹכִין לְהוֹלִיד קְדֻשַּׁת נַפְשׁוֹ לִגְאֹל אוֹתָהּ מִן גָּלוּתָהּ, שֶׁהוּא בְּחִינַת הוֹלָדָה כַּנַּ"ל וְכַמְבֹאָר בַּאֵר הֵיטֵב בִּתְחִלַּת הַתּוֹרָה "וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים וְאֶת הָעוֹרְבִים" הַנַּ"ל וְעַל-יְדֵי זֶה נִזְכֶּה לִגְאֻלָּה שְׁלֵמָה בִּכְלָלִיּוּת וִיקֻיַּם בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ ( יְשַׁעְיָה נ"ד), "רָנִי עֲקָרָה לֹא יָלָדָה וְגוֹ'" וּכְתִיב ( שָׁם ס"ו), "הֲאֲנִי אשביר וְלֹא אוליד וְגוֹ' כִּי חָלָה גַּם יָלָדָה צִיּוֹן אֶת בָּנֶיהָ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, אָמֵן:

EN:
Therefore no one can rebuke — not himself, and certainly not others — unless he connects himself to the true tzaddikei hador who are in the aspect of Moshe, who can rebuke with the voice of Moshe's rebuke — the voice of the song — through which they add good fragrance to the souls. For the essential rebuke must be in the aspect of the song of Chesed — leaning toward Chesed, the aspect of Azamra as stated by our Rebbe : one must find in himself some merit and good point, and likewise in his fellow — in the aspect of: "V'od me'at v'ein rasha" — "Yet a little, and the wicked one is no more." Through this, one truly enters the scale of merit and can merit teshuvah.

Segment 6
HE:
וזהו שסיים אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו. כי כשזוכין לחותמות הנ"ל דהיינו לצמצםאור האין סוף בהדרגה ובמדה כנ"ל עי"ז זוכין לאורייתא דעתיקא סתימאה שהיא כולא ימינא ולית שמאל ולית עושר תמן וכו' כמבואר כל זה היטב באממר הנ"ל. וזהו שימני כחותם וכו' היינו צמצום האור בהדרג' ובמדה בבחי' חותם כנ"ל. כי עזה כמות אהבה וכו' רשפיה רשפי אש שלהבת יה דהיינו שהלב בוער עד אין סוף וע"כ צריכין לצמצום הקדוש בחי' חותמות הנ"ל. ואזי אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו. כי אז ע"י בחי' חותם הנ"ל זוכין לאורייתא דע"ס שאז מבזין כל הון דעלמא כי לית שמאל ולית עושר תמן, שזהו בחי' ונות בית תחלק שלל, שמבזין את המעות בחינת בוז יבוזו לו ע"ש בהמאמר הנ"ל בסופו:

EN:
And therefore, also the shochet himself must have a portion in the Torah. And therefore, the slaughter of an apostate [mumar] and a non-Jew [renders the animal] a nevailah, even if others see him slaughtering properly, and even if he does not worship idolatry. For also the shechitah itself is in the above-mentioned aspect — in the aspect of elevating the kavod to the root of yirah, which is the aspect of the chalif. For the essence of the shechitah is to elevate the souls that are reincarnated in domesticated animals, wild animals, and birds. And these souls are the aspect of the souls of Yisrael that fell through their blemishes and sins until they were reincarnated in animals, etc. And they are laid in the degradation of exile, in animals, etc. And through the shechitah, they are elevated from there.

Segment 7
HE:
וְזֶהוּ הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד. זֶה בְּחִינַת שֶׁבַח מַעֲלַת הַיְשִׁיבוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה שֶׁהֵם נִקְרָאִים אַחִים וְרֵעִים בֶּאֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָא שָׁלוֹם.

וְזֶהוּ:כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ. בְּחִינַת שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ הַנַּ"ל. וְזֶהוּ יֹרֵד עַל הַזָּקָן זְקַן אַהֲרֹן שֶׁיֹּרֵד עַל פִּי מִדּוֹתָיו, שֶׁחוֹשֵׁב כָּל הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הַמְשָׁכַת שֶׁמֶן הַקָּדוֹשׁ שֶׁהוּא הַדַּעַת הַקָּדוֹשׁ מֵרֵאשִׁית הַתְחָלָתוֹ עַד שֶׁנִּמְשָׁךְ לִבְחִינַת עֵצוֹת קְדוֹשׁוֹת. וְזֶהוּ כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ, זֶהוּ בְּחִינַת הַתְחָלָתוֹ שֶׁנִּמְשָׁךְ עַל יְדֵי הַמְשָׁכַת רוּחָנִיּוּת אֱלֹקוּת וְכוּ'. וְאַחַר כָּךְ יוֹרֵד עַל הַזָּקָן זֶה בְּחִינַת אִישׁ תְּבוּנוֹת הַנַּ"ל בְּחִינַת מִזְּקֵנִים אֶתְבּוֹנָן, כִּי זָקֵן זֶה קָנָה חָכְמָה. וְזֶהוּ זְקַן אַהֲרֹן, כִּי עִקָּרוֹ נִמְשָׁךְ עַל יְדֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הָרֹאשׁ שֶׁהוּא בְּחִינַת רָאשֵׁי הַיְשִׁיבוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת כֹּהֲנִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְכוּ'. וְזֶהוּ שֶׁיֹּרֵד עַל פִּי מִדּוֹתָיו, דְּהַיְנוּ שֶׁיּוֹרֵד וְנִמְשָׁךְ לְתוֹךְ הַמִּדּוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת הָעֵצוֹת טוֹבוֹת, כִּי כָּל הָעֵצוֹת טוֹבוֹת הֵם בִּבְחִינַת הַמִּדּוֹת שֶׁהֵם מֵחֶסֶד עַד הוֹד שֶׁשָּׁם כָּל הָעֵצוֹת שֶׁמְּקַבְּלִים מֵהָאִישׁ תְּבוּנוֹת שֶׁמַּמְשִׁיךְ הַשֶּׁמֶן הַנַּ"ל. שֶׁעַל יְדֵי אֵלּוּ הָעֵצוֹת גְּדֵלָה הָאֱמוּנָה בְּחִינַת מַלְכוּת עַל יְדֵי שֶׁמְּקַבֶּלֶת הָעֵצוֹת מֵהַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁהוּא בְּחִינַת צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם. וְזֶהוּ, כְּטַל חֶרְמוֹן שֶׁיּוֹרֵד עַל הַרֲרֵי צִיּוֹן, זֶה בְּחִינַת שֶׁפַע הַטּוֹב שֶׁל הַפַּרְנָסָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁמְּכֻנָּה בְּשֵׁם טַל בְּחִינַת הַמָּן שֶׁהוּא פַּרְנָסָה שֶׁיָּרַד עַל יְדֵי הַטַּל כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וּבְרֶדֶת הַטַּל וְכוּ' יֵרֵד הַמָּן עָלָיו. וְזֶהוּ כְּטַל חֶרְמוֹן וְכוּ' בְּחִינַת שֶׁפַע הַפַּרְנָסָה טוֹבָה שֶׁיֹּרֵד עַל הַרְרֵי צִיּוֹן שֶׁשָּׁם שֹׁרֶשׁ כָּל הַהַשְׁפָּעוֹת כַּיָּדוּעַ. כִּי עַל יְדֵי הַפַּרְנָסָה מְצַחְצֵחַ נִשְׁמָתוֹ שֶׁזֶּהוּ בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת הַשֶּׁמֶן הַנַּ"ל. וְזֶהוּ, כִּי שָׁם צִוָּה ה' אֶת הַבְּרָכָה חַיִּים עַד הָעוֹלָם, הַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה נִמְשָׁךְ הַחַיִּים אֲמִתִּיִּים שֶׁהוּא קִיּוּם הַתּוֹרָה עַד הָעוֹלָם כִּי לֹא יִהְיֶה נִפְסַק לְעוֹלָם זֶה הַטַּל וְהַשֶּׁמֶן עַל יְדֵי גֹּדֶל קְדֻשַּׁת הַיְשִׁיבוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁל הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד:

EN:
And through yirah one merits da'as, which is the aspect of the Bais HaMikdash, for "whoever has da'as, it is as if the Bais HaMikdash was built in his days," as Chazal said (B'rachos 33a). And through da'as one merits Torah sheb'nigleh, for the main revelation of the Torah was in the Bais HaMikdash, from which went forth Torah "between judgment and judgment and between blood and blood," as it is written, "V'kamta v'alisa el hamakom...al pi haTorah asher yorucha v'al pi hamishpat asher yomru l'cha ta'aseh" ["And you shall rise and go up to the place...according to the Torah which they teach you and according to the judgment which they tell you, you shall do"] (D'varim 17:8–11). And through Torah sheb'nigleh one merits t'filah in its completeness, which was in the Bais HaMikdash, for there was the main t'filah, as it is written, "Ki vaisi bais t'filah" ["For My house is a house of prayer"] (Y'shayah 56:7). And through there all t'filos ascend, for one who prays must direct his heart toward the Bais HaMikdash, as Chazal said. And through t'filah one merits Torah sheb'nistar, which is the aspect of the Bais HaMikdash, the aspect of kodesh [holiness], which is "sisray Oraysa" ["the secrets of Torah"], as is explained there in the aforementioned Torah on the pasuk "Har zeh kansah y'mino" ["This mountain His right hand acquired"] (T'hilim 78:54), see there.

Segment 9
HE:
אות לה וזה בחי' משארז"ל נר חנוכה איש וביתו והמהדרין נר לכ"א והמהדרין מן המהדרין וכו' מוסיף והולך:

EN:
It turns out that the Bais HaMikdash was comprised of all the aforementioned tikkunim. And all the aforementioned aspects all depend on the mishpat, upon which everything depends, as was explained above — that the main beginning is from mishpat, meaning hisbod'dus [seclusion] between himself and his Maker etc., as above. Through this, the yirah ascends, for the fallen yiros are nullified. And through this one merits da'as and all the aforementioned aspects.

And therefore, because they blemished the mishpat as above, through this the Bais HaMikdash was destroyed and all the aforementioned aspects were nullified, for the din and yirah clothed themselves in the wicked kingdom of Bavel [Babylon], and they were given permission to destroy it. And everything was through the blemish of the mishpat, as above. And this is what is written, "M'kom hamishpat shamah haresha" etc. ["The place of mishpat — there is the wicked one"] (Koheles 3:16). That is, as above — for the wicked one comes in the place of the mishpat. For because they did not make mishpat and blemished the mishpat, the mishpat clothed itself in the wicked one — N'vuchadnetzar and his fellows — and "in the place of mishpat, there is the wicked one." For he comes in the place of the mishpat, with the ko'ach v'harsha'ah that he received from the mishpat, just like one who comes with a harsha'ah who comes in the place of the claimant — so too, he comes in the place of the mishpat, for the mishpat clothed itself in him, as above.

Segment 10
HE:
כי כבר מבואר שנר חנוכה הוא אור תורת אמת המאיר לעולם ע"י לימוד הישיבות הקדושות שבישראל. וע"כ יש בהם ג' בחינות. שהם הג' בחינות שבמצות נר חנוכה. והוא, כי עיקר נר חונכה הוא איש וביתו כי מבואר לעיל שעיקר קדושת כל בתי בני ישראל הוא מבחי' קדושת בי תהישיבה הקדושה שהוא הרבי שלומד עם תלמידים וכו'. ומשם מאיר אור התורה והמצוות שהואבחי' נר חנוכה כנ"ל. וע"כ עיקר נר חנוכה הוא בבחי' איש וביתו שהראש של הבית שהוא הבעל הבית צריך להדליק ולהאיר אור הנר חנוכה הנ"ל. כי הראש של הבית שהוא הבעה"ב הוא בביתו בחי' הראש של הישיבה הק' ומשם מקבל חיותו וקדושתו שעיקר אור התורה שהוא בחי' נר חנוכה נמשך ממנו. וע"כ עיקר נר חנוכה הוא איש וביתו כנ"ל. והמהדרין נר לכ"א, כי המהדרין מדקדין יותר ונזהרים שגם כ"א מבני הבית ידליק נר חנוכה כי כ"א מבני הבית הוא בבחי' התלמידים של הרבי שהוא הראש ישיבה, והמהדרין מתיגעים בתורה כ"כ עד שגם אותן שהיו בבחי' תלמידים זוכין ג"כ ללמוד ולללמד שדולין תורת רבם ומשקין אותה לאחרים ומאירין אור תורת הרב ועצותיו הקדושים לחבריהם. וזה בחי' הדלקת נר חנוכה שהוא אור התורה של כ"א וא' מבני הבית שהם בבחי' התלמדיים שגם הם צריכים להאיר תורת רבם בעולם שזהו בחי' הדלקת נר חנוכהכנ"ל. והמהדרין מן המהדרין מוסיף והולך, היינו כי אינו מספיק להם מה שמאירים ומלמדים תורת רבם בעצמה לאחרים אף גם הם מוסיפים והולכים בכל יום לחדש גם מעצמם חידושי תורה אמתיים המביאים לידי מעשה והם חותרים ומגלים עצות עמוקות מה שאינו מבואר בפירוש בדברי תורתו של רבם, שעי"ז מחזקין את חבריהם ומעוררים אותם לעבודת הש"י שכל זה הוא בחי' מוסיף והולך בחי' תוספת אור התורה בחי' חידושי תורה שמחדשים בעצמם מתוך דברי תורתו שקיבלו מרבם האמיתי. וזה בחי' המהדרין מן המהדרין מוסיף והולך בכל יום וכנ"ל:

EN:
And this is why they decreed four fasts over the destruction of the Bais HaMikdash. Also, the custom is to mourn during Bain HaMetzarim and to say chatzos [the midnight lamentation] to weep over the destruction of the Bais HaMikdash, and to practice abstinence from meat and wine and the like, each person according to his custom. For all the fasts and self-afflictions that the G-d-fearing practice are all in the aspect of the aforementioned mishpat — that they judge themselves before the din from Above comes, chas v'shalom — in order to nullify the din from Above through the mishpat by which one judges himself, as above.

Segment 12
HE:
אות לו וזה בחי' הלל של חנוכה. זה בחי' המאמרות טהורות נעשין על ידי תיקון המוחין על ידי המגיני ארץ שמתגברין ומשברין ההרהורים רעים ומעלים השמנים מבחי' החתים לבחי' חותם דקדושה וכו' שזהו בחי' נר חנוכה כנ"ל. ומשם נמשכין אמרות ה' אמרות טהורות להחיות ולהשיב את הנפשות הנפולות להחיותם בשבעה משיבי טעם בחי' מזוקק שבעתים שנמשך מהז' ראשים של ב' השינין שבתפילין מוחין חותם דקדושה הנ"ל שנמשכין מהשבעה רועים שמשה רבינו רעיא מהימנא כלול מהם וכו' כ"ש שם, שכל זה אנו ממשיכין ע"י הדלקת השמן הקדוש של נר חנוכה וכנ"ל. כי המוחין של התפילין הם בבחי' שמן הטוב הזה בבחי' ושמן על ראשך אל יחסר אלו תפילין כמו שדרשו רז"ל, שזהו בחי' מה שאנו נוהגין לומר בשע תהנחת תפילין ושמן הטוב תריק על שבעה קני המנורה וכו'. ומכל זה נעשין האמרות טהוורת הנ"ל כמבואר שם. וזה בחי' ההלל של חנוכה. כי הלל הוא כולו בחי' אמרות טהורות המשיבין ומחיין את הנפש מאד בפרט נפש המר שעוברים עלי' בעונותיו מה שעובר. וכשהצדיק האמת מחיה ומשיב נפשו בשבעה משיבי טעם שהם אמרות טהורות הנ"ל, הוא מחי' ומשיב נפשו כ"כ עד שמעוררו ומקיצו שישמח נפשו כ"כ עד משעוררו ומקיצו שישמח נפשו במעט נקודותיו הטובים עד שיפתח פיו וישר ויזמר וירנן ויהלל וישבח להש"י עלכל החסדים הנפלאים שעשה עמו למלטו ולהצילו מבין שיניהם של הס"א וכו', שכל זה הוא בחי' הלל שאומרים בימים שעשה לנו הש"י נסים ברחמיו. שעיקר הנסים והנפלאות והתשועות והמלחמות שעשה עמנו אז וגם עתה שנמשך עלינו קדושת הארת הנס בימים ההם בזמן הזה, הכל הוא מה שברחמיו נצלנו אז ועתה מהס"א והקליפות שהם בחי' מלכות הרשעה בגשמיות ורוחניות. אשר בחמלתו הגדולה הצילנו מהם שלא נאבד ביניהם לגמרי ח"ו שלא השכיחו מאתנו תורתו ולא העבירו אותנו על חוקי רצונו וכו'. ועל זה אנו אומרים הלל בלב שלם כאשר כל דברי ההלל הקדוש מלאים מזה כ"ש מקימי מעפר דל מאשפות ירים אביון וכו'. שומר פתאים ה' דלותי ולי יהושיע. שובי נפשי למנוחיכי כי ה' גמל עליכי, כי חלצת נפשי ממות וכו'. מה אשיב לה' וכו'. מן המיצר קראתי יה ענני במרחב יה. ה' לי לא אירא וכו'. ה' לי בעוזרי וכו', כל גוים סבבונים בשם ה' כי אמילם סבוני גם סבבוני בשם ה' וכו'. סבוני כדבורים וכו' בשם ה' וכו'. וכן הרבה. שכל אלו הדיבורים הקדושים הם בחי' אמרות טהורות הנמשכין ממשה רבינו ומכל הצדיקים שהם בבחי' משה שמחיין ומשיבין את הנפש בהם עד שפותחין את פיהם שידברו בלשונם לעצמן אמרות טהורות הנ"ל להחיות ולהשיב בעצמו את נפשו. כי הדיבור יש לו כח גדול. כי הצדיקים מעוררים אותם בבחי' התנערי מעפר קומי וכו' עורי דברי שיר. וכ"ש בהחרוזים הק' שלו, הרימה קולך הערב בשירות ותודה וכו' דלו עיניך למרום וכו':

EN:
For sometimes a person sees that words alone are not enough, through which he judges himself. And then he himself gives a mishpat upon himself — that he should fast and afflict himself such-and-such for his deeds that he did. And even though in truth, certainly this does not suffice, not even one part in a thousand, against what he blemished — for all our days would not be enough to fast and afflict ourselves for the blemish of a single foreign thought or hirur [improper musing], for one who believes in the enormity of the blemish that reaches the place that it reaches, as above — how much more so one who committed some avairah, chas v'shalom, how much more so one who did very much damage, chas v'shalom, as is common now in these generations, b'avonosainu harabim [due to our abundant sins].

And if so, seemingly, what will these fasts and afflictions help him against his deeds? Yet nevertheless, he can merit atonement for his sins through them. For the main tikkun is the mishpat — meaning, that he himself judges himself. And therefore, since he himself judges himself and does not wait for the din from Above, through this he can nullify the din from Above through his fasts and afflictions. Since he himself judges himself — for when there is din below, there is no din Above, as above.

Segment 14
HE:
אות לז גם ההלל הוא בחי' שמחה וכמו שאומרים זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו. זה בחי' השמחה שממשיכין לחזק כח המלאך לתקן המלאכים שלא יהיו נפגמין השמנים ח"ו ע"י פגם המקרה הבא ח"ו ע"י פגם האכילה שלזה צריכן שמחה כ"ש שם. וזהו בחי' הלל שהוא בחי' שמחה כנ"ל. וזהו בחי' הסעודות שעושין בחנוכה אע"פ שכתב בש"ע שריבוי הסעודות בחנוכה הם סעודות הרשות וכו', הלא מסיק הרמ"א שי"א שיש קצת מצוה בהם. ומסיק והוא העיק, שנוהגים לומר זמירות ושבחות בסעודות שמרבים בהם ואז הוי סועדת מצוה. וכךם הוא האמת. כי בודאי כשמרבים בחנוכה בסעודות בשכרות והוללות וכו', בודאי הם גרועים מסעודת הרשות. אבל רוב ישראל הכשרים והיראים נוהגים לספר בהם מתוקף הנס שעשה לנו אז ואיך נמשך לנו הארת הנסים והתשועות האלו בכל שנה ושנה, כאשר מבואר עתה בכל הספרים הקדושים ובפרט בכתבי האר"י ז" שבכל זמן וזמן מזמנים הקדושים נמשך עלינו הארת אותו הנס שהי' בימים ההם כגון בפסח יציאת מצרים וכו'. ובחנוכה הנס של חנוכה וכו'. ועי"ז אנו שמחים בשמחה של מצוה בסעודות האלו ואז הוו בודאי סעודות מצוה בבח'י אין טוב לאדם כ"א לאכול ולשתות ולשמוח בימים טובים כשדרז"ל. כי עיקר תיקון האכילה שהוא תיקון הברית כנ"ל הוא על ידי שמחה כנ"ל:

EN:
And this is the aspect of how a person can be saved through a single affliction or fast from very harsh and bitter judgments. And also merit through them the life of the World to Come. For it is taught that all the suffering in the world — if it were all gathered upon one person for all seventy years, chas v'shalom — it is nothing compared to a single moment, compared to a single burn of Gehinnom. How much more so when they judge a person twelve months in Gehinnom. How much more so when there are sins, chas v'shalom, for which they descend and never ascend. How much more so when there are many types of harsh and bitter punishments worse than the suffering of the severe Gehinnom, as is brought in the s'farim. And nevertheless, for everything, t'shuvah is effective in this world. And the main t'shuvah is the aspect of the aforementioned mishpat — for through a person secluding himself between himself and his Maker and judging himself on all his deeds and arousing himself to the service of Hashem Yisbarach each time — through there being mishpat below, there is no din Above, as above. And especially if he merits to be aroused to the point that he actually makes mishpat upon himself — meaning, he fasts and afflicts himself, even though it does not amount to anything compared to his deeds, as above — nevertheless, since he himself executes the din on himself, through this he nullifies all the judgments from Above, even though he did thousands and myriads more, without measure or estimate — nevertheless he nullifies them all through his mishpat by which he judges himself, as above. For when there is din below, there is no din Above, as above.

And this is the aspect of the fasts and mourning — that one afflicts oneself with fasts and abstinence from meat and wine and washing, etc., on account of the destruction of the Bais HaMikdash. For the destruction of the Bais HaMikdash was due to the blemish of the mishpat, as above. Therefore we now do t'shuvah and rectify this, and we execute mishpat upon ourselves and fast and afflict ourselves in order to nullify the din from Above, as above.

Segment 15
HE:
ישראל, כִּי ממנו הְיָה מתְחִיל ובו הְיָה מסים (מִנָחוּת
פו:). בִּי בָּל בְּחִינַת הַתְעוררוּת שְלָנוּ הוּא רק כְּמִדְלִיק
נר שאינו עושה כְּלוּם, רק שלוקָה נר וּמדלִיק בו נָרוּת
אחרים לאלָפים וּרְבְבות כַּמו שירצה. וּבְאָמת אם לא
הָיָה לו אלוּ הגרות או הדברים שמדליקין, בּודאי לא
הָיָה אֶפשָר לו לְהַדְלִיק אַבָנִים וְעפָר. וְבַן אִם לא הָיָה
לו נר לְהַדלִיק ממנו, או אִיזֶה דַבָר לְהוּציא ממנו אש,
ְּודאי גּם בָּן לא הָיָה אֶפשָר לו לְהַרְלִיק. נִמִצָא,
שְהְבל מאתוּ יִתְבֶּרך הֶאֶש וְַגֶּר וְהַשָמֶן וְהַפְתִילֶה,
הַמדליק וְהנדְלֶק, הכל מאתו יִתְבֶּרך. ואַף"על"פי"כן
אם לא יעשה הָאדָם הַמעַשָה כָּל שהוא, לְקָח הַגָּר
ולְהַרְלִיק בו אַחָרים, בְּודאי לא יהיו נדְלָקִים מַעַצְמֶם,
ְּי כ בְּרָא ה' יִתְבֶּרַך הַבְּריאָה, שְהַכִין הַבל כַּאָשָר
לכל בְּחְכְמָתו, ואַף"עלפִי"כַן רוצה דַוְקָא שְאִנְחְנו
נעשה | וְנגְמר | עליודי | הַתְשוּררוּתְנוּ | מלֶמטה,
אַף"עַליפִּי שְבְּאָמַת. הכל מַאֶתוּ יִתְבֶּרְף, בִּי כָּל
עבודת הָאָרֶם אֶת ה' יִתְבֶּרך הוא בְּבְחִינַת הַרְלְקַת
הארת אור הַנִּשָמָה, כַּמוּ ש3ְּתוּב בַּזהַר הַקדוש:
אָעָא דַלָא סְלִיק בַּיה נורָא מְבטְשִין לַיה, גופָא דלָא
סְליק בַּיה נְהירא דְנשְמְתָא וְכו'. וְזֶה בְּחִינת גר
הַמערבי שָהוּא עדות שהשכינָה שורה בִישראל, כּי
מִמָנוּ הְיֶה מתְחִיל ובו הְיָה מָסַיִּם, הַינוּ שְהְהְתְחְלֶה
וְהָסִים הֶכל מִמָנו יִתְבֶּרך לְבַד, כִּי גר המערבי הָיָה
דולק בְּנֶם, כָּמוּ שאמרו רבותינו ז"ל (יוּמא לט).
ְַל"כַּן בְּודַאי הָיָה יכל הוא יתְבֶּרך לְהַדְלִיק בַָּצָמו
אֶת כַּל נרות הַמנוּרֶה, וּכמוּ שאמרו רַבוּתִינוּ ז"ל
(מנָחות פו) וְכִי לְאוּרה הוּא צריך וכו', אך צַוָה לְנוּ
ְהַזהִיר מאד על הַדְלָקֶת נרות הַמנוּרה, לְהוּרוּת
שאַף"עליפי | שהַכל | מאתוּ יִתְבֶּר | כנ"ל,
אַף"עַל"פְכַן אָנו מחַיָבִים על בָּל פָנִים לְהַדְלִיק אֶת
גרוּת הַמנוּרה. וְזֶה יְהְיָה נַחֶשָב לְהַתְעוּררוּת שְלָנו,
אף-עליפי שִבְּאָמֶת הכל מאתו יִתְבּרך, כּי ממנו הוא
מִתְחִיל ובו הָיָה מסים.
ְזֶהוּ בְּחִינַת מעשָה הַמְנוּרֶה שְהְיָה כּלֶה מקשָה, עד
ְרְכֶה עד פְּרְחָה מִקֶשָה הַיא, הְהַינוּ שְבַלָּה נעָשִית
מַעַשֶת אֶחֶד מראשה עד סופֶה עַם כָּל הכפְתוּרִים
והפרחִים וכו', הכל נעַשָה מִחַתִיכָה אחֶת. עד
שנְתְקשָה משָה הרבה איך לעָשוּתָה, וְאָמַר לו ה
ְִבֶּרֶך: הַטֶל אֶת הַעָשֶת לְתוך האש וְתְצָא הַפְנורֶה.
הַינוּ, שבָּל הַמנוּרה שהִיא כְּלַל הארת הַתוּרה, הוא
רק מִחְָתִיכָה אֶחַת מִנֶה וּבה שְבָּאָמַת נַעַשִית מַאֶלִיהָ,
ִּי הָיָה בּלְתַי אֶפשָר לָאָדָם לעשוּתָה, כִּי קֶשָה וְבָבַר
לְהְאְדם. שיתְשורר ויְאִיר מעצָמו, ‏ וְאַף"על"פי"כן
צֶריכין לעשות הַמְנורֶה לְמטָה הַיְקָא. וְעַל"כּן בַּאָמַת
נתְקֶשה משה הַרבָּה עַל זֶה, כִּי סוד זה נוגע בִּשָעַר
וְאַף"עַל"פִייכַן צְרִיכִין רק התְשורְרוּת וְרְצוּן ותשוּקָה
אֶל הָאָמַת, וְזֶה נְחֶשֶָב לְהְתְשררוּת. שְלָנו כַנֶ"ל:
ליב כָּל הַקְרְבַת הקטרֶת הָיָה בְּשְעַת הַרְלְקַת
הַמְנורֶה וְהַטַבְתְה, כּמו ש3ְּתוּב (שמות לג): בִּהִיטיבו
אֶת הנרות יקטירְגֶה. ובהעַלוּת אהרן אֶת הנרות וְכו'.
ִּי קטרת, שהיא עקר בַּחִינת תשוּבָה כידוע, כַּי אֶחָד
עֶשָר סמנ הקְטרת. מִכְנִיעִין. סְמְרָא דְמִיתָא, כָּל
הַסְטֶרין ‏ אותרנין, . וּמעֶלין. הַקְדשָה מְעְמְקִי עַמְקִי
הַקְלְפוּת כידוע, שזהו עַקָר בַּחִינת תשוּבֶה. וכמו
שְָתוּב בְּכְתְבִי האר" ז"ל, שִיזְהַר לומר קָטרֶת
בְּכוְנֶה גִדוּלָה וְיועיל לו לחזר בַּתְשוּבָה. נמצַא,
שקטרת בַּבְחִינת תשוּבֶה, אבל עקר הַתִשוּבָה זוכין
בַּבְחִינת הַמְנורֶה, שהוּא בְּחִינת אִמִירְת תְּהְלִים,
שבול וחד אִתְעָרוּתָא דַלְתְתָא וְאַתְעָרוּתָא הַרְעָלא
ְּקֶשֶר נִפְלָא, מה שָאִי אֶפֶשָר לְהְבִין ולְהשוג בָּרֶל.
זֶהוּ בְּחִינַת מה שָראֶה ְכַרְיֶה סוד הַגְאַלֶּה שָלַמָה
עַל-יְדִי הַמְוְרֶה. שרְאֶה, בַּמְבאֶר שֶם בְַּפְסְרְת
בְּהַעלותְף וְשָבַּת הְנִבֶּה שָהוּא זכרה ד): לאִיתי
מנורת זֶהֶב בַּלָה וְגַלֶה על ראשֶה וְכו". וּבֶלל הְנְנְין,
שְהַשָמֶן הַיָה נמשֶך מאַלָיו בָּמו ממָין, כָּמו שְְּתוּב:
גַלָה על ראשה, וכמו שפרש רש"י שם. וסִים שם:
'לא בְּחִיל לא בְכח כִּי אם בַּרוּחִי וְכו". הַינו כָּל ענין
הַנ"ל, שעקר הַתְשוּבָה, שהיא עַקָר הַגָאלָה, הוא 'לא
בְחִיל ולא בכ כַּי אם בְּרוּחי" וכו', בַּי הכל מאתו
ְִבֶּרֶף. וְהְְקָר תְּלוּי בְּבְחִינָה הנ"ל, שְְִכָה שִיהְיָה
נמשָך בֶּחִינת הָאָרת שער הַחֶמשים, שָשָם כְּלוּלִים
יד בְּקֶשָר אֶחָד אִתְעְרוּתָא דַלְפַלָא וְאִתְעָרוּתְא
דַלְתַתָּא, | שְזֶה זוכין | עליידי | אמירת \תְּהְלִים
והְתְבוּדְדוּת וֶשִיִחֶה בִּינו לְבִין קינו יִתְבָּר תְּמִיד,
שבּודאי אינו יוצא ידי חוּבָתו כַּלְל, אף"-על-פי-כן
ְּאָמַת זהוּ סוד נַפְלָא שָאִי אֶפֶשָר לְהַשִיג, בי נָמֶשָך
משָעַר הַחַמשִים שְנְמְשֶך על שְבְעָה קָנִי הַמְנוּרֶה,
שָהֶם כְּלוּלִים כָּל אֶחֶד מִשְבְעָה, בְּחִינַת: ישִבְעָה
ושִבְעָה מוצקות' וכו', שבָּל זֶה כְּלוּל באַמירת תִּהְלִים
שְכוּלֶל כָּל החֶמשים שערי תַשוּבָה (כמובא בלקומי
מוהר"ן ב' - סימן ע"ג, ועיין בפנים), שהֶם תשוּבְתְנוּ
אַליו ותשוּבתוּ אלִינו, כולל כּלֶם יִחד, כִּי הכל אֶחֶד.
ְעַל-יְדִי זה תִּחְיָה הַגְּאַלֶָה עלדודי משִיַ צְדְקנוּ שהוּא
דוִד. וְעַל"כָּן רמז הַגְאַלֶה בְּמַעשָה הַמְנורה. (לקוטי
הלכות - הלכות קריאת שמע ה', אות י"ט)
מעַשָה הַמְנרֶה
ו (במדבר ח, דס
ובשביל זֶה נתְקשה משה מאד על מעַשָה הַמנוּרה
בָּמוּ שאמרו רבותִינוּ ז"ל, וביותַר מבאֶר בּמדרש
ַבֶּה פְּרְשֶת בְַּעָלוּתְף פֶּרשָה ט"ו, מוּבָא בְּיְלֶקש
הֶראוּבני פֶרשת תרוּמה, שנְתְקשה בָּה מאד, ואפלו
בְשָה יִתְבֶּרך גל לו חְזֶר ושְכַה מעַשִיהְבְְּיְרר, וְחזֶר
עֶלֶה ושָאֶל ופרש לו וְחְזֶר ושְכַח וְכֶן מה פְעְמִים, ער
שאמר לו הקְדוּש בְּרוּ הוא: לך אִצַל בַּצַלְאל וְהוא
יעשה אוּתָה וכו', ומיד עֶשָה אוּתָה בַּצַלְאֶל. הַתְחִיל
תְּמַק וְאָמר: אָנִי כַּמָה פְּעָמִים הְרְאֶה לי הקוש בְּרוּף
הוא וְנְתְקַשִיתִי לעשותָה וְאַתָּה שלא רְאִית עָשִיתְ
מִדְעְתֶך - בְּצַלְאֶל 'בּצֶל אֶל' הְיִיתָ שימד בַּשְהְרְאֶה
לי הקדוש בּרוּך הוא עַשִיְתֶה, עד כָּאן לשונו.
וכל רואה ישתומם על המראה הזאת, אי יִתְּכַן
שְמשָה לא ודע וְנתְקשָה כַּמָה פְעָמִים עַל עָשְיְתֶה
וּבצַלָאל עַשָה אוּתָה מיד. וָאם מחמת שְהְיָה עומד
בִּצַל אל כַּשהַראה הַקְדוּש בַּרוּף הוא לְמסשָה
עַשִיְּתֶה, הלא משָה בְּעַצָמו בְְּהָאי עֶמר שִמֶּה וֶה'
ִתְבֶּרך בְּעַצְמו לָמד עַמו וְגְלֶה לו עַשִוְתָה פַעַם אַחַר
ּעַם, וְאַף"ל"פי"כַן נַתְקשָה כָּל כ וּבְצַלְאל שְעָמַר
רק מצדו בַּצַל אל השיג לעשוּתָהּ מיד, אם רַבִּי לא
שְנָה חַיָא מִנְלִיה.
אַך מה שְאפֶשָר לְהַבִין בָּזֶה מרחוק אָנוּ מְחַיּבִים
לְחֶתר וּלְפֶרש הַבַרִי רַבותִינוּ ז"ל הקדושים הָעָמַקִים
מאד מאד, כִּי בְּודאי משה נתְקשָה מאד מאד כַּמָה
פּעָמִים בַּמעַשָה המנוּרה שהוא בַּחִינת לעשות כַּלִי
קדושה וְנוּראה כזאת שיכל לְהְאִיר על יִדֶה הָארַת
הֶרְצון דקְדשָה בְּכֶל ישְראֶל, בְּכֶל אֶחֶר וְאֶחֶר
מִיִשְרְאֶל בְּכֶל מה שְיְעֶבר עָלָיו כָּד ימי חַייו, שִבְּכֶל
מיני חשך וּבְכָל מיני ירידות ונפילות שִיעְברוּ עָלִיו
ְּכַלֶם יִתְגְבָּר בְּתקֶף הֶרצון שְיּאִיר לו לעלות מִכַּלֶם,
בִּי בהאי קשה מאד לְהשִיג הַשְנָת עַשית כָּלו נִפְלְאָה
בּזאת, בפרט שְבְּבֶר רְאֶה משה בְּעִיניו מה שִנעַשָה
ְּזֶה הְעוּלֶם שאחַרי כָּל הֶאוּתוּת נוראות שְעֶשָה עַם
ישְרְאל ביציאת מצרִיִם וּקְריעַת ום"סוף וּמְתְּן תורה
וכו', אֶחר כָּ עְשוּ מה שְעָשו וְכנ"ל, וְהַבִי ורְאֶה כַּמָה
וכמה קֶשָה לעֶזר לְבַעַל בְּחִיִרה, עַליכַּן לא הָיָה יכול
לְהֶשִיג וּלְהַכָנִים בְּרְעְתו עשית הַמנוּרֶה שְהִיא בְּחִינת
הָאָרת. הְרַצון בְּתְקנִים נִפְלָאִים כְּאְכָּה הַמְרְמְזִים
בְּטַבְעָה קָני הַמנוּרֶה וְאִחֶד עֶשָר כפְתורים וְתְשְעָה
ְרְחִים וְעשֶרִים וּשְנִים גָבִיעִים שְבַּלֶם עולים אַרְבָּעִים
ותַשַע, כנְנֶד אַרְבָּעִים וְתְשְעָה יָמִי הַסְפִירֶה שְעְבְרו
על ישראל וְאֶחר כַּך קְבַּלוּ את הַתוּרֶה בִּיוִם
הַחֶמשים, כַמבאר כָּל זֶה בְּכוָנת הָאר"י ז"ל, וּמוּבָא
שהוא שרש הַתוּרֶה בְּחִינַת שער החמשים שְהוּא
שרש הַתוּרֶה שלא השיגו משה בְּחַיִיי רק בַּעָת
ַמְתִלְקוּתוּ נַסְתָלַק לשֶם, בִּי שִם הוא בְּחִינת רךצון
הְעָלִיין, בְּחִינַת רצון שְבָּרצונות שְמַכָנִיס תּקף הרצון
דְקְדשָה בֶּלֶב כָּל יִשְרְאֶל שְיְאיר לָהֶם בְּכֶל מִיני חש
וכו', וְעל-בַּן נתקשה על זֶה מאד.
אַבֶל בַַּלְאֶל שהוא בַּחִינת הַתְּלְמִיד הְהְגּוּן, הַבִין
רְאֶה בְַּלְאֶל, שִמָה שְנְתְקשָה משָה כָּל כָּ הוא
מחמת עצם עָנוְתְנוּתוּ הַגדוּלֶה שהָיה עָנָו מאד ולא
רְצֶה לְהַחָזִיק טוה לְנפשו, וְכַמְבאֶר בּמָקיִם אֶחֶר
ַּרְיָא מְהִימְנָא פּרשָה בְַּעַלותף (דף קנג:) ועל"כן
נתְקֶשָה כָּל כָּך ולא הַבִין אִיך יְעַשָה מִנוּרֶה בְּתְקוּנִים
ְּאִלוּ שְיְאיר הרצון לָנְצַח וֶכו' כּנ"ל, מִחָמַת שְהְבִין
שְהְדְבֶר תְּלוּי בו שָצְריך שְיִהְיָה נִכְלֶל כָּל כָּ בְּרצון
הְעַלְיין עד שיכל לְהַכְנִים הְרְצון לצה בְּכֶל יִשְרְאֶל.
והוא בַּעַנוְתְנוּתו לא הָיָה יכול לְהֶשיג שִיּהְיָה לו כח
ְזֶה, על כ נתְקשָה מאד מאד על זֶה, אבל בְּצַלְאֶל
תַּלְמִידו הֶבִין מרחוק גִדְלַת רבו משָה קְאַדְרבָּא
מחמת עְנוְתְנוּתוּ הַגִדוּלָה כָּל כּך הוא נַכַלֶל בְּתַכְלִית
הַבָטול בְּרְצון הַעָלֶיין, בִּי שִם אי אֶפֶשָר לְהְבֶּלַל
בִּשַלְמוּת בי אם עלדידי תִּכְלִית הְעַנְוָה וְהַבְּטוּל כמו
משָה. עַל"בַּן בְּצְלְאֶל בְּחִינַת הַתַּלְמִיד השונ מוד
עַשִיִתָה כּי הוא אָמר אני בְּטוּח בְּכחו של זֶקַן שהוא
משָה רבנו שבודאי אִעָשָה אוּתָה וְאֶנְמר אוּתָה
ְּרְאוּי, בי אָני מאמין בְּכחו שֶל רַבִּי שְבְְּהאי ימר
ימר וַַכָנִיס הארת הֶרצון בְּזה הְעוּלֶם עד שאר
לָהֶם בְּכָל מיני חשך, בִּי הַצַדיק הָאָמַת אִינו יָוּל
לידע מִגְדְלַת עַצָמו כָּל כך מגדל הַבְּטוּל וְהְעַנְוֶה שלו
כָּמוּ שיכל לְהַשִיג מרחוק בְּחִינת הַתַּלְמִיד, כִּי הַבִין
שְמְחָמת זֶה בְּעַצְמו שָנְתְקשָה כָּל כ על עַשְיּתָה שְוָה
מַחָמַת עְנוְתְנוּתו עַלייָדי זה דַיְקָא ימר הַתְּקוּן שֶל
הַמנוּרה הנ"ל שְהוּא הָארת הַרצון וכו', וְעַל-כַּן
ִּצַלָאל דִיִקָא עָשה אוּתָה כַּרְאוּי וְהַבּל בְּכחוּ של
משה רבו. (לקוטי הלכות - הלכות ברכות השחר ה',
אות מ"ו)
לְמֶה נְִרַע לְבַּלְתִי הַקֶרִיב
(במדבר מט, ז)
אָלוּ הָאַנָשִים שְהִיי טָמַאִים לְנִפש אָדֶם ולא יְכָלו
לעשות הַפֶסַה שִבָּאוּ לשאל לָמה נגֶרע. אלו שאלו
בהגֶן, וְתַקָנוּ בְּזֶה הרבה מאד, כַּי נַתַגִלְגֶל זָכוּת על
יָדֶם שְנְתְגְלָה עלדידי זֶה לֶמשָה דין פֶסַח שְנִי שֶהוּא
תְּקון גול שְהוּא בְּחִינַת הַמשָכַת דרֶף הַתְשוּבָה, בִּ
זה עקר שלמות הַתשוּבָה שאפלו כַּשְרוּאה הָאָדָם
אֶת עַצָמוּ שָהוּא רחוק מָאד מה יִתְבֶּרְך וְטְמְאָתו עְלִיו
ממַעַשָיו הְרְעִים, אַף"על"פי"כַן יחזק אֶת עַצָמו וְיְבוא
ְּקְדָה וְהַכְנעָה לפני הצדיק הָאָמֶת וְלְפָנִי ה' יִתְבֶּרְף
וישאֶל על נפשו כָּמו ששָאַלוּ אלו הָאַנָשִים שְהָי
טְמאִים ששָאָלה לָמָה נִגְרַע לְהַקָריב. אֶת קְרְבַּן ה'
וכו'. בַּמו כן ישאל כָּל אֶחָד על נפשו אם יודע בְּעַצַמו
מאְתוּ מִמעָשִיו שיבוא וְישאל: וְאַם נִפשִי מִטַמָאֶה
בּמעשִי הַרעִים. אף"על-פיזכן לָמָה אַגָרַע לְהַקְריב
קְרְבַּן ה' -- דְהַיָנוּ לָהְתְקֶרב לה' יִתְבֶּרף לעסק בַּתוּרֶה
וּלְהתְפַלָל וכו" שהוא בְּחִינת קְרְבָּנוּת. בי בודאי יש
לו תְּקוָה ג"כ לְהְתְקֶרב לה' יִתְבֶּרף. וְאֶז בְּודַאי
ּמצָא לו ה' יְִבֶּרך תקוּן ויידיע לְהַצְדִיק כָּמי שהודִיע
לְמשָה תְקוּן הַפֶּסַח שְני שְהוּא פְּלִיאָה נַשְגְבָה, בִּ
עַקַר זֶמן הַפֶּסַח הא רק בַשעַת יצִיאֶת מצְרִיִם שא
דג ה' יִתְבָּרֶך על הַקָ וְּאְלֶם. וְאֶז עַקר זְמן הַקְרְבֶת
הַפֶּסַח. וְעַל שם זה נקרא פֶּסַח לְשון פּסִיחָה וְדְלוּג
שָדלג על הַקן, בִּי האיר עַלִיהֶם א הָאֶרֶה נִפלָאֶה,
אבל מי שהְיָה טמא ולא קרב אֶת הַפֶּסַח במועדו
אִיך יבה לְהַקָרים פסַח עוד, אֶבֶל ה' יִתְבֶּרך בְּרְחָמָיו
לה הסוד לְמשָה עלדודי שאלת הַטמָאים דיקא,
והודיע לו שהטמאים יְקֶריבו פֶּסַח שני בְּאִיֶּר בִּימִי
הַסְּפִירֶה. וּבַזה הורה לָנוּ דר הַתִשוּבָה שאין שום
יאוש בְּעולֶם כְּלֶל, בָּי אף"עליפי שְעָבר זֶמַן של עְקַר
הַתּקוּן ואַנחְנוּ טמאים בְּמעשינו עַדין יש תִּקָוָה אפלו
שלא בַּזְמנוּ, בי יש תְּקונים נַפלָאים וְנַעָלְמים מאד
שיכולִים לְתְקֶן אוּתָנו גּם עַתָּה וּבְכָל יום וַים. וּבלְבד
שלא נְיְאֶש עַצְמנוּ מְִעְקָה ותְפַּלָה לשְאל בְּכֶל פַעֶם
לְמָה נגְרַע לְהקְריב אֶת קְרְבַּן ה'. (לקוטי הלכות -
הלכות ברכת הפרות ה', אות ט"ז)
סע דל חנה בְני"דֶן מאָסַּף
לְכֶל-הַמַחָנת
(במדבר י, בה)
עְקָר תּפְלֶה בְּכוְנֶה הוא, לְקשָר וְלְאָסף כָּל הַמְחֶשְבוּת
והרצונות וְהַנְפֶשות לְתוּך דְבוּרי הַתְפְלֶה, לְקַבִּן
ורי הַנִפש שְזֶה בְּחִינַת הַמִחֶשָבות הַמִתְפַזֶרִים
ִּטֶפַת הַתְּפְלֶה אֶל החוץ, וצרי לְקְבִּן הַגִפֶש מן
הַפַזוּר שלא יְהְיָה לו שום מחשבת חוץ, רק לְקֶשר
הַמַחֶשָבָה אֶל הדבוּר בְּקֶשָר אַמִיץ וחְזֶק, וְאַזי מאָסָף
לְכָל הַמַחָנוּת.
ְַל"בַּן הנל מתַגֶה דן הָיָה מאַסֶף לְכָל הַמִחָנוּת ופרש
רש"י שְהְיו מחזירין כָּד הָאָבדות. שֶל יִשְרְאֶל בִּ
מִחֶנֶה דן הוא בַּחִינַת מלְכות שהִיא בְּחִינת תִפַּלָה
כַּמוּבָא בְּדְבַרִי רַבַּנוּ נַרו יאיר במאמר וביום
הַבְּכוּרִים (סימן נו), עַין שם היטב שחנה חן הוא
בְּחִינת דנא דמלְכוּתְא, עין שם. וְעַל"בַּן הוא בְּחִינת
תְפַלֶה בַּבְחִינת די אֶלהים וְגם. שָמַע בֶּקלִי. וְזֶה
בְּהִינַת מאַסֶף לְכֶל הַמִחָנות. שְהָיו מָאִסְפִים כָּל
הַמַחָנות דחֶדשָה, היו בּחִינַת תִּפלָה בְּכונֶה שָעַל"וְרי
ֶה מָאִסְפִים וּמְקבָּצִים כָּל הַמחָנות לְתוך הַקְרֶשָה
בְּבְחִינַת הַחַזֶרת הַגְפשוּת לְאִמָם וֶשֶרשֶם, דְהַיָנוּ אֶל
הַכְּבוּד (עיין בלקוטי מוהר"ן א' - סימן ס"ז, כִּי זֶה
עקר תְפַלֶה בְְּנָה, דדנו לְקשר וְלָאָסף כָּל
המחשבות וְהֶרצוּנות וְהַנִפשוּת לְתוּך דבורי הַתְּפַלָה,
לְקְבִּין פזור הַגִפֶש שְזֶה בְּחִינֶת הַמחֶשְבות הַמְתְפַזָרִים
ִּטֶפַת הַתפְלֶה אֶל החוץ. וְצְרִיך לְקבִּץ הַגִפֶש מן
הַפַזוּר שלא יְהְיָה לו שום מחשבֶת חוץ רק לְקֶשר
הַמַחֶשָבָה אֶל הַדבור בְּחֶשָר אָמִיץ וְחְזק ואַזִי מאָסָף
לְכֶל הַמַחָנות. וְזֶה בְּחִינת הֶשָבת אָבַדֶה, וְעַל"כַּן בי
דֶן שְרְיוּ מאַסְפִים לְבֶל הַמַחָנות הְָיוּ מחָזִירִין כָּל
הָאַבדות, כַּמוּ שפרש רש"י שבשביל זֶה היו נקראים
מאסף וכו'. (הלכות אבידה ומציאה - הלכה א', אות
ג' בהתחלה לפי אוצר היראה - תפילה, אות ק?
ובנוחה יאמר שוּבה ה' רבבות אלפי
יִשֶרְאֶל
(במדבר י, לו)
בל מה שִמְתְרְבִּין וּמִתְהַבָּרִין בִּיּתַר הַרְבַּה ישראל
יחד נִתְרְבָּה קדשתו וכְבודו יִתְבֶּרף בִּייתר וכמו
שאמרו רבותִינוּ ז"ל אינו דומה מעָטין הֶעושין אֶת
הַמַצְוָה לְמרְבִּין וכו" הַינו שָבָּל מה שְהַרְבָּה מִיִשְראֶל
בִּיְתֶר מִתְחַבֶּרִין בְּיחָד לְדְבֶר שְבְּקֶדשָה לעשות
רצונו יִתְבֶּרְך נתְגִלָה אחְדוּתוּ הפשוט בִּיוּתָר עלידי
שרבִּים בּיוּתַר שהם דעות משנות בִּיוּתָר מִתְחַבְּרִין
לְדְעָה אחת לעשות רצונו יִתְבֶּרְף. וְזֶה בַּחִינת ובנוחה
יאמר שוּבה ה' רַבְבוּת אלְפי ישראל ודרשו רבותינו
ז'ל מְלַמָד שָאִין השְבִינָה. שורה בְּפְחוּת. מִשְתִי
רְבָבוּת וְכו' הרי שהיו ישראל וכו' נמַצָא זֶה גורם
כו בִּי כָּ מה שִיִשְרְאֶל רַבִּים בְּיוּתר נָמִשָכֶת
וְנתְגְלֶה הקדשה בַּיוּתַר עלדידי שרבוי דעות כּאלו
שָהֶם משנים כָּל כֶּךְ כִּי כָּל מה שהם רַבִּים בִּייּתָר יש
בָּהֶם שנוי דעות בִּיוּתר וכל מה שְנתְרְבִּין השנויים
ִּיְתְר וּמִתְחַבְּרין בִּיחַד לעבד אות! יִתְבֶּרך נִתְנְלָה
אחְדוּתוּ הפשוט בִּיותַר עלדידי שרבוי דעות כַּאלוּ
שָהֶם פְעַלוּת משְתְנות כָּל כֶּךָ מִתְַבָּרין יִחַד בְּרְעָה
אֶחֶַת לְהתְקֶרב אלָיו יִתְבַּרך. (הלכות כלאי בהמה ד',
אות כ)
ויהי הְעֶם כְּמַתְאנָנִים
י (במדבר יא, 08
הַבְּלֶל, שָעְקָר הא הָאָמָת, כִּי בְְּדַאי אם יִסְתְבַּל על
הָאָמַת לאמתו, בְְּהאי יְחֶתר לה' יַתְבֶּרך עד שישב
בּאָמְת, כּי אף-על-פי"כן מה יּהְיָה בסופו, כַּי סוף כַּל
סוף יְהְיֶה מכְרַח לְהַתְתְּקָן עליודי עָנָשִים קָשִים
ומרים אלָפים שנים, רְחַמְנָא לצלן, הלא טוב לו
שישוב מיד, כִּי בָּאָמַת אין שום יאוש בְּעוּלֶם כּלֶל,
כמבאר אִצַלנוּ כּמה פְּעָמִים. כִּי כָּל. הנפילות
והיאוּשים של הְעולֶָם הוא רק מִחָמת הְרחוּק מאָמָת
שמטעה אֶת עצמו לומר שאינו יכול עוד לֶשוּב, כָּמו
שַבּתוּב: "לא יאמין שוב מנִי חשך", שאינו מאמין
שְאִפֶשָר לו עדון לֶשוּב מִנִּי חשֶך וְכָל זה מִחָמַת
השָקֶר, כּי הוא מבקש לְעַצמוּ עַלִילֶה לְפטר עצמו
מעַבודת ה! יְתְבֶּרך כָּמוּ שפרש רש"י עַל פְּסוּק: "ויהי
הְעָם כְּמְתְאנָנִים', מִבקָשִים עַלִילָה אִיך לפֶרש מן
הַמַקוּם, כִּי כָּל אָדָם בְּטַבָעי יש לו רע המונעו
מעבודת ה' יִתְבּרך וְצריך לְסְבל צַעָר וַינִיעות לשְבַּר
זה הֶרע. ועַל"כן הוא מבקש בְּכֶל פַעַם לפרש עַצַמו
מעבודת ה' יִתְבֶּרך מִרָמַת הְרַע שְבְּטְבָעי, אַבֶּל
אף-על-פי"כן אוי לו מיצרו אוי לו מיוצרו, בי אימת
ַדִין עלָיו ימה יַעשֶה ליום פְּקדה וָכו'. ועל"כַן אַין לו
שום הַתְנצלוּת לְפרש מה' יִתְבֶּרך רק עַלדידי שרואָה
שְמַתְחִיל כַּמָה פַעָמִים לְהְתְקֶרֶב לה' יְתְבּרך וְאִינו
יכול לעמד בשום נסִיון קל אזי מוצא לְעַצַמו תרוּץ
לומר מה אִעָשָה, בָּאָמַת הְיִיתִי רוצה לְשוּב להי
יתְבֶּרף, אָבֶָל מָה אִעֶשָה כִּי יִצְרי מִתְגִּבּר עָלִי בְּכֶל
פַעַם וּמה אועִיל וּמה אוחיל עוד כִּי כְּבָר נַתַפַסְתִי
ְּגָלוּת גדל עד שאי אֶפֶשָר לשוּב עוד, חס וְשָלוּם:
אַבֶל בָּאָמֶת כָּל זֶה הוא פַתוּי הַיִצֶר הַרָע וְהַסְתָת
הַבַּעַל דַבָּר מעצָם הָרַע שְבְּטַבָעו שרוּצָה לפטר עַצָמו
ולְפֶרש מה! יְתְבָּרך עלדורי דַחְיָה וְטַעוּת זֶה. וּבָאָמַת
הוא מַטעָה אֶת עצמו, כִּי סוף כָּל סוף מה יִהְיָה
בּסופו, בִּי 'אִין חשך ואין צַלְמַוֶת לְהַסְתָר שְם כָּל
פעלי אָון'. ובהאי יִהְיָה מכְרַח לְתָּן דין וְחֶשְבּּן לפנ
מל מלְכי הַמַלָכִים הקדוש"בַּרוּף-הוּא ולא יוְתרוּ לו
דבֶר אֶחָד. וְאם הָאְדֶם רק חְכֶם מְעט ראוי לו לְבְלִי
לְהַנִיח להטעות אֶת עצַמו, כִּי בַאָמַת אין שום יאוש
בְּעולֶם כַּלֶל ואיך שהוא צריך לו לְחֶתר וּלְחפֶש
ולְבקט הַצַלָה וּמנוס מַעַמקִי השאול תִּחְתִייּת
וּמִתַּחְתִיו ואם הוא רואה שאף-על"פי שהוּא חוּתר
יָמִים ושָנִים לה' יִתְבֶּרֶך ועדין לא שב מפְעוּתו,
אַף"עליפי"כן יְהְיֶה עַקֶשָן גְדול מאר וַיִתְאַחַו
בעבודֶתו יִתְבְּרְך בְּדרף עַקֶשְנוּת, כָּמו שְבכָּתֶב רַבנו
ז"ל, שֶצֶריכִין להְיית עַקֶשֶן גדל בַּעָבודת ה' יִתְבֶּרְף
ויִתְלָה עִיניו למרום תְּמִיד שְיְבָּה שוב אַלָיו יתְבֶּרְך
או לְהְנְצֶל מַעַתָּה ממה שהוּא צָריף לְהגְצֶל כָּל אֶחָר
לְפִי בְּחִינְתו. וַרְאוּי לְהָאָדֶם הַבַּר דעת שְיִהְיָה מְרְצֶה,
שאפלו אם לא יפעל בַּכָל עַבוּדתו וטרחו וַיגיעו, רק
שעלדידי זה יִנצל פַעַם אחֶת מאיזֶה עברה גִמוּרֶה או
הרהור או תְּאוָה כָּל ימי חַייו, דהִינו שעלדידי עַבוּדתו
וּתְפַלְתו וְהתְבוּדְדוּתו וְכו' זבה שבּסוף יִמִיו יִהְיָה לו
נחְסַר ונַפחַת עַּברָה אֶחָת, הַינוּ שֶעַל-יָדִי עַבוּדְתו זֶכָה
שעכשו יש לו עַבַרֶה אחת פְחוּתָה מחשבון עַוונוּתְיו
מאשר הָיָה לו אם לא הָיָה חוּתָר וּמִתְפּלֶל לְהִנְצַל
מהֶם גַם זֶה הָיָה כַּדאי לו. כִּי סוף כָּל סוף לא נשאֶר
לאָרֶם מִכָּל עַמְלו וַיגִיעו מה שְֶמל וְטֶרח בְַּילֶם הוה
בי אם מה שְוְכָה לִפְעָמִים לְהְנֶצַל. מרע ועברות
וְלחטף לפְעָמִים אִיזֶה מצוות. וְאי אֶפשָר לְהַאריף
ןזה כִּי אלְפים וְרבְבוּת וָרִיעות לא יְסְפִיקו לְבָאֶר
עָד הִיכֶן הָאָדֶם צֶריך לְהְתְחַוק תְּמִיד בְּהְשְתיּקְקוּת
לה' יִתְבֶּרך ולא יָנִּיח אֶת הְרְצוּן לְלֶם, כִּי כָּל אֶחָר
ְאֶחֶד יש לו מניעות וּבַלְבוּלִים אחרים בְּכֶל יים וַיוִם
בִּלִי שעור. וְהַבַּלֶל, שעקר הוא הָאָמַת, כַּי אָמַת הוא
אֶחְד ומי שאינו רוצה להטעוּת אֶת עצמו וּמִסְתַבַּל עַל
הָאָמַת שלא יאבֶּד עולְמו הַנִצַחִי, בּוְדאי ישוב אֶל ה'
מכָּל מקום שהוּא, כַּי אָמת ה' לְעוּלֶם. וְהֶבַן הִיטב
דְברִינוּ וַיעָרבוּ לָך לְעַד וּלְעוּלְמִי עוּלֶמים. (לקומי
הלכות - הלכות שלוחין ג')
וְתְּדְבַּר וְכו' בֶּמשה
(במדבר יב, א :

Segment 16
HE:
וְעַל-כֵּן נֵעוֹרִים כָּל הַלַּיְלָה בְּשָׁבוּעוֹת לְתַקֵּן אֶת הָעֵינַיִם כְּדֵי לְכַוֵּן עֵינֵינוּ לַה' יִתְבָּרַךְ לְבַד עַל-יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה בְּכָל הַלַּיְלָה שֶׁהוּא בְּחִינַת עֵינַיִם, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר יְסוֹד כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ כַּנַּ"ל. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב, עֵינֶיךָ לְנֹכַח יַבִּיטוּ וְעַפְעַפֶּיךָ יַיְשִׁרוּ נֶגְדֶּךָ. וְזֶה שֶׁמּוּבָא שֶׁעַל-יְדֵי שֶׁנֵּעוֹרִים בַּלַּיְלָה מְתַקְּנִים וּמְכַפְּרִים עַל עֲווֹן כָּרֵת, כִּי הָרְשָׁעִים שֶׁעוֹבְרִים עַל הַתּוֹרָה נֶאֱמַר בָּהֶם, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא וְכוּ'. בְּחִינַת יְהִי אַחֲרִיתָם לְהַכְרִית. כִּי כְּמוֹ שֶׁעַל-יְדֵי כָּל הַמִּצְווֹת מְקַשְּׁרִים וּמְיַחֲדִים כָּל הָעוֹלָמוֹת לַה' יִתְבָּרַךְ עַל-יְדֵי שֶׁמַּמְשִׁיכִין עַל-יְדֵי כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה אֱמוּנַת הַהַשְׁגָּחָה שֶׁהַנְהָגַת וּמַלְכוּת הָעוֹלָם מְקֻשָּׁר בּוֹ יִתְבָּרַךְ כִּי הוּא לְבַדּוֹ מֶלֶךְ בָּעוֹלָם כַּנַּ"ל, כְּמוֹ כֵן לְהֵפֶךְ עַל-יְדֵי עֲבֵרוֹת חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁעוֹבְרִים עַל הַתּוֹרָה, עַל-יְדֵי זֶה נִמְשָׁכִין כְּפִירוֹת חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּסֵפֶר הַמִּדּוֹת עַל-פִּי א"ב-הַפֶּשַׁע מַכְנִיס כְּפִירָה בָּאָדָם. וְעַל-יְדֵי הַכְּפִירוֹת הֵם מַפְרִידִין הַמַּלְכוּת מֵה' יִתְבָּרַךְ, דְּהַיְנוּ שֶׁכּוֹפְרִין בְּהַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְעַל-יְדֵי זֶה ה' יִתְבָּרַךְ אֵין מַשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם בְּהַשְׁגָּחָה שְׁלֵמָה כִּי אִם בִּבְחִינַת הַהַשְׁגָּחָה שֶׁמַּשְׁגִּיחַ עַל הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים שֶׁהוּא בְּחִינַת חֲצִי הָרְאוּת, בְּחִינַת בָּתַר כַּתְפֵּהּ, דְּהַיְנוּ שֶׁמְּחַיֶּה אוֹתָם דֶּרֶךְ הַקְּלִפּוֹת וְהַחִיצוֹנִים שֶׁהֵם מַזִּיקֵי עָלְמָא. עַל-כֵּן בֶּאֱמֶת הֵם מְקַבְּלִים עֳנָשִׁים קָשִׁים וּמָרִים עַל יָדָם. וְזֶה עִקַּר בְּחִינַת הַכָּרֵת. כְּמוֹ שֶׁהֵם רָצוּ לְהַפְרִיד וְלִכְרוֹת חַס וְשָׁלוֹם, הַנְהָגַת הַמַּלְכוּת מֵה' יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ כֵן הֵם נִכְרָתִין מֵה' יִתְבָּרַךְ שֶׁאֵין יְכוֹלִין לִכְלֹל בּוֹ יִתְבָּרַךְ וְאֵין יְכוֹלִין לְהַמְשִׁיךְ אֱמוּנַת אֱלֹקוּתוֹ עֲלֵיהֶם בִּבְחִינַת הַשְׁגָּחָה שְׁלֵמָה שֶׁיַּחְזְרוּ וְיִצְטַיְּרוּ בְּעֵינָיו, רַק קֹדֶם שֶׁמַּגִּיעַ כֹּחַ הָרְאוּת מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ עֲלֵיהֶם נִתְפַּזֵּר מִקֹּדֶם בֵּין הַקְּלִפּוֹת וְהַחִיצוֹנִים וְעַל-יְדֵי זֶה הֵם נִכְרָתִין מֵה' יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת יְהִי אַחֲרִיתָם לְהַכְרִית, כִּי הַמְשָׁכַת הַשְׁגָּחָתוֹ וְחִיּוּתוֹ מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ עַל כָּל נִבְרָא זֶה בְּחִינַת 'רֵאשִׁית'. וְאַחַר-כָּךְ כְּשֶׁנִּמְשָׁךְ הַחִיּוּת וְהַהַשְׁגָּחָה עַד שֶׁפּוֹגֵעַ בְּהַנִּבְרָא לְהַחֲיוֹתוֹ וּלְקַיְּמוֹ זֶה בְּחִינַת 'אַחֲרִית'. וּמִי שֶׁמַּאֲמִין בְּהַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית שֶׁמַּאֲמִין שֶׁחִיּוּתוֹ מֵה' יִתְבָּרַךְ לְבַד כִּי הוּא בָּרָא אוֹתוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם יֵשׁ מֵאַיִן הַמֻּחְלָט וְהוּא יִתְבָּרַךְ מְחַיֶּה אוֹתוֹ וְכָל הָעוֹלָם בְּכָל עֵת, עַל-יְדֵי זֶה מַמְשִׁיךְ כֹּחַ הָרְאוּת שֶׁל ה' יִתְבָּרַךְ עָלָיו בִּשְׁלֵמוּת בִּבְחִינַת הַכָּאָה, דְּהַיְנוּ שֶׁאָנוּ חוֹזְרִים וְנִצְטַיְּרִים בְּעֵינָיו כַּנַּ"ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת אוֹר הַיָּשָׁר וְאוֹר הַחוֹזֵר. וַאֲזַי הָאַחֲרִית מְקֻשָּׁר בָּרֵאשִׁית, כִּי כָּל הָעוֹלָם הַזֶּה הַגַּשְׁמִי שֶׁהוּא בְּחִינַת אַחֲרִית, כִּי הוּא סוֹף כָּל דַּרְגִּין מְקַבֵּל חִיּוּתוֹ וְחוֹזֵר וְנִכְלָל בְּרֵאשִׁית הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁהוּא הַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְזֶהוּ בְּחִינַת סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה, כִּי ה' יִתְבָּרַךְ רִאשׁוֹן וְאַחֲרוֹן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹקִים. וְהוּא יִתְבָּרַךְ מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית, כִּי הָאַחֲרִית מְקֻשָּׁר בְּתַכְלִית הָאַחְדוּת. עַל-יְדֵי הַשְׁגָּחָתוֹ הַשְּׁלֵמָה שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מְקֻשָּׁרִין כָּל הָעוֹלָמוֹת וַאֲפִלּוּ הָעוֹלָם הַגַּשְׁמִי הַזֶּה שֶׁהוּא בְּחִינַת סוֹף כָּל דַּרְגִּין בְּחִינַת אַחֲרִית, הַכֹּל מְקֻשָּׁר בְּרֵאשִׁית הַמַּחֲשָׁבָה כַּנַּ"ל:

EN:
The Core Dynamic: The voice that "waters the garden" — the song of the future — subdues the heel of Eisav. This voice is drawn through the prayer of the ba'al ko'ach → which reveals da'as → which produces converts and reveals Hashem's glory → which draws prophecy → which refines the medameh → which produces emunah in chidush ha'olam (renewal of the world from nothing) → which brings the future world where nature is replaced by Providence → which arouses the song → which subdues body-nourishment and elevates soul-nourishment.

Segment 17
HE:
וְזֶה בְּחִינַת 'שְׁמָר תָּם וּרְאֵה יָשָׁר כִּי אַחֲרִית לְאִישׁ שָׁלוֹם'. שֶׁהַפָּסוּק מַזְהִיר אוֹתָנוּ עַל קִיּוּם הַתּוֹרָה. וְזֶהוּ 'שְׁמָר תָּם' לֵילֵךְ בִּתְמִימוּת לְהַאֲמִין בּוֹ יִתְבָּרַךְ בִּתְמִימוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹקֶיךָ. וְזֶהוּ 'וּרְאֵה יָשָׁר'. כִּי אֱמוּנַת הַתְּמִימִים הִוא בְּחִינַת רְאִיָּה יְשָׁרָה זַכָּה וּבָרָה, כִּי הֵם רוֹאִים בְּיֹשֶׁר וּמַבִּיטִים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ לְבַד וּמְכַוְּנִים עֵינֵיהֶם אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בְּדֶרֶךְ יָשָׁר מְאֹד בְּלִי שׁוּם נְטִיָּה אֶל הַצַּד חַס וְשָׁלוֹם, לְיָמִין וְלִשְׂמֹאל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, עֵינֶיךָ לְנֹכַח יַבִּיטוּ וְכוּ' אַל תַּט יָמִין וּשְׂמֹאל, כִּי הֵם מְכַוְּנִים עֵינֵיהֶם לַה' יִתְבָּרַךְ, כִּי הַמַּאֲמִין בֶּאֱמֶת הוּא אֶצְלוֹ כְּאִלּוּ רוֹאֶה בְּעֵינָיו מַמָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּמָקוֹם אַחֵר, דְּהַיְנוּ שֶׁעֵינָיו מַבִּיטִים תָּמִיד לַה' יִתְבָּרַךְ לְבַד בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת וַחֲקִירוֹת, רַק שֶׁמַּבִּיט וְצוֹפֶה וּבוֹטֵחַ בּוֹ יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁכָּל חִיּוּתוֹ וּפַרְנָסָתוֹ הוּא רַק מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ לְבַד. וְעַל-יְדֵי זֶה בֶּאֱמֶת חוֹזֵר הָאוֹר אֵלָיו בִּבְחִינַת אוֹר הַיָּשָׁר וְאוֹר הַחוֹזֵר הַנַּ"ל בִּבְחִינַת רָצוֹא וָשׁוֹב. וְעַל-יְדֵי זֶה נִמְשָׁךְ עָלָיו בְּחִינַת הַשְׁגָּחָה שְׁלֵמָה, דְּהַיְנוּ שֶׁחוֹזֵר וְנִצְטַיֵּר בְּעֵינָיו יִתְבָּרַךְ כַּנַּ"ל. וְאָז מְקֻשָּׁר הָאַחֲרִית בָּרֵאשִׁית שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַתַּכְלִית שֶׁאָנוּ מְקַוִּים. וְזֶהוּ, כִּי אַחֲרִית לְאִישׁ שָׁלוֹם, 'אַחֲרִית' דַּיְקָא, כִּי זֶה עִקַּר הַתַּכְלִית הַמְקֻוָּה שֶׁל הַתְּמִימִים שֶׁיִּזְכּוּ לְאַחֲרִית טוֹב בִּבְחִינַת טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּזְכּוּ שֶׁיִּתְקַשֵּׁר הָאַחֲרִית לְהָרֵאשִׁית, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה נִכְלָל בּוֹ יִתְבָּרַךְ. לֹא כֵן הָרְשָׁעִים שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם, יְהִי אַחֲרִיתָם לְהַכְרִית, 'אַחֲרִיתָם' דַּיְקָא, כִּי 'אַחֲרִית רְשָׁעִים נִכְרָתָה ' עַל-יְדֵי שֶׁרָצוּ חַס וְשָׁלוֹם, לְהַפְרִיד בֵּין הַדְּבֵקִים, לְהַפְרִיד הָאַחֲרִית מֵהָרֵאשִׁית עַל-יְדֵי כְּפִירָתָם שֶׁכָּפְרוּ בֶּאֱמוּנַת הַהַשְׁגָּחָה בְּזֶה הָעוֹלָם הַגַּשְׁמִי שֶׁהוּא בְּחִינַת אַחֲרִית וְסוֹף כָּל דַּרְגִּין וְכַנַּ"ל. אֲבָל הַצַּדִּיקִים הַמַּאֲמִינִים בְּהַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ מֵרֵישׁ כָּל דַּרְגִּין עַד סוֹף כָּל דַּרְגִּין, עַל-יְדֵי זֶה הֵם מְקַשְּׁרִים הָאַחֲרִית בָּרֵאשִׁית וְעַל-יְדֵי זֶה אַחֲרִיתָם טוֹב בִּבְחִינַת כִּי אַחֲרִית לְאִישׁ שָׁלוֹם וְכַנַּ"ל. וְעַל-כֵּן בְּלֵיל שָׁבוּעוֹת שֶׁנֵּעוֹרִים כָּל הַלַּיְלָה לְתַקֵּן כֹּחַ הָרְאוּת לְהַמְשִׁיךְ הַשְׁגָּחָה שְׁלֵמָה בִּבְחִינַת אוֹר הַיָּשָׁר וְאוֹר הַחוֹזֵר שֶׁעַל-יְדֵי זֶה חוֹזְרִים וְנִצְטַיְּרִים בְּעֵינָיו וְנִתְקַשֵּׁר וְנִתְיַחֵד בְּחִינַת הָאַחֲרִית בָּרֵאשִׁית, עַל-כֵּן מְתַקְּנִים אָז בְּחִינַת פְּגַם הַכָּרֵת שֶׁהוּא בְּחִינַת כְּרִיתוּת אַחֲרִית מִבְּחִינַת רֵאשִׁית כַּנַּ"ל. כִּי עַתָּה בְּלֵיל שָׁבוּעוֹת זוֹכִין לְקַשֵּׁר הָאַחֲרִית בָּרֵאשִׁית כַּנַּ"ל שֶׁזֶּהוּ שֹׁרֶשׁ כָּל הַתּוֹרָה שֶׁהוּא בְּחִינַת עֵינַיִם כַּנַּ"ל:

EN:
28 Letters = 28 Joints: The 28 letters of the verse Beraishis bara = the 28 joints of the two hands (ko'ach pirkin d'yadayim). The hands are the instrument through which creation occurred ("My hand laid the foundation of the earth") and through which the heel of Eisav is grasped. Therefore we wash the hands specifically.

Segment 19
HE:
אות יא וּבִשְׁבִיל זֶה הַתְחָלַת הַתּוֹרָה הִוא בְּרֵאשִׁית, שֶׁהוּא בְּחִינַת רְאִיָּה וְהַשְׁגָּחָה, כִּי בְּרֵאשִׁית הוּא בְּחִינַת תְּלַת גְּוָנִין דְּעֵינָא וּבַת עַיִן כַּנַּ"ל. וְסוֹף הַתּוֹרָה הוּא 'לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל'. כִּי הַהַשְׁגָּחָה בְּחִינַת כֹּחַ הָרְאוּת נִמְשָׁךְ מֵרֵאשִׁית וְעַד אַחֲרִית, מֵרֵישׁ כָּל דַּרְגִּין עַד סוֹף כָּל דַּרְגִּין, עַד שֶׁחוֹזֵר וְנִכְלָל הַסּוֹף בְּהָרֹאשׁ, הָאַחֲרִית בָּרֵאשִׁית. שֶׁזֶּהוּ עִקַּר שְׁלֵמוּת הָרְאִיָּה וְהַהַשְׁגָּחָה. נִמְצָא, שֶׁסּוֹף הַתּוֹרָה מְקֻשָּׁר לְרֹאשָׁהּ, כִּי סוֹף הַתּוֹרָה-לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל. וְהַתְחָלַת הַתּוֹרָה הוּא-בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, שֶׁהוּא גַּם-כֵּן בְּחִינַת רְאִיָּה וְהַשְׁגָּחָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת בְּרֵאשִׁית כַּנַּ"ל, כִּי הַסּוֹף וְהָאַחֲרִית מְקֻשָּׁר בְּהָרֵאשִׁית שֶׁזֶּהוּ עִקַּר שְׁלֵמוּת הָרְאִיָּה כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן סוֹף הַתּוֹרָה מְדַבֵּר מֵעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם צוֹפִים וּמַבִּיטִים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ כִּי הֵם מַאֲמִינִים בְּהַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד שֶׁזֶּה זָכוּ עַל-יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, עַל-יְדֵי קַבָּלַת הַתּוֹרָה וְעַל-יְדֵי כָּל הָאוֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים וְכוּ'. שֶׁמִּזֶּה מְדַבְּרִים הַפְּסוּקִים שָׁם בְּסוֹף הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, לְכָל הָאֹתֹת וְהַמּוֹפְתִים וְכוּ'. וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל. וְהַתְחָלַת הַתּוֹרָה מְדַבֶּרֶת מֵעֵינֵי ה' יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת בְּרֵאשִׁית תַּמָּן רָאשֵׁי תַּמָּן בַּת שֶׁהֵם תְּלַת גְּוָנִין דְּעֵינָא וּבַת עַיִן, הַיְנוּ בְּחִינַת עֵינֵי הַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ אֲשֶׁר בָּהֶם הוּא צוֹפֶה וּמַבִּיט מֵרֵאשִׁית הַבְּרִיאָה עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת. וּבָהֶם בָּרָא אֶת כָּל הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֶת הַשָּׁמַיִם וְכוּ'. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב, כִּי הוּא לִקְצוֹת הָאָרֶץ יַבִּיט. וּבָהֶם הוּא מְחַיֶּה אֶת הָעוֹלָם בְּכָל עֵת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, עֵינֵי ה' הֵמָּה מְשֹׁטְטוֹת בְּכָל הָאָרֶץ. נִמְצָא שֶׁהַתְחָלַת הַתּוֹרָה מְדַבֶּרֶת מֵעֵינֵי ה' יִתְבָּרַךְ. וְסִיּוּם הַתּוֹרָה מְדַבֶּרֶת מֵעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל. וְעַל-יְדֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהִוא בְּחִינַת אֱמוּנָה כַּנַּ"ל, עַל-יְדֵי זֶה מְקֻשָּׁר הַסּוֹף וְהָאַחֲרִית בְּהָרֵאשִׁית כַּנַּ"ל. שֶׁזֶּהוּ בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת וּכְלָלִיּוּת עֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם בְּחִינַת אַחֲרִית נֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁהֵם מְקֻשָּׁרִים בּוֹ יִתְבָּרַךְ בְּרֵאשִׁית הַמַּחֲשָׁבָה, כִּי כֻּלָּא חַד, כִּי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאוֹרַיְתָא וְיִשְׂרָאֵל כֻּלָּא חַד, כִּי עַל-יְדֵי שֶׁאָנוּ מַאֲמִינִין בְּהַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ וּמְקַיְּמִין אֶת הַתּוֹרָה עַל-יְדֵי זֶה הַשְׁגָּחָתוֹ מַגִּיעַ עָלֵינוּ בִּשְׁלֵמוּת. וְאָנוּ חוֹזְרִין וְנִצְטַיְּרִין בְּעֵינָיו וְכוּ' כַּנַּ"ל, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מְקֻשָּׁרִים וּמְיֻחָדִים עֵינֵינוּ בְּעֵינָיו יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת וּכְלָלִיּוּת הָאַחֲרִית בָּרֵאשִׁית בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת סוֹף הַתּוֹרָה בִּתְחִלָּתָהּ, כְּלָלִיּוּת עֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵינֵי ה' יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא בְּחִינַת בְּרֵאשִׁית כַּנַּ"ל:

EN:
39 Melachos: The 39 categories of forbidden Shabbos labor derive from Adam's curse — "by the sweat of your brow" — itself a consequence of eating from the Tree of Knowledge through the serpent's counsel. Therefore, water for hand-washing must not have been used for any melachah — to be free of the serpent's contamination.

This concluding portion of Halacha 4 mirrors the themes of Halacha 3 Part 2 but through the specific lens of Tik'u Tochachah (LM II:8), with its emphasis on the ba'al ko'ach's prayer subduing the serpent's cunning, and the mezona d'gufa/mezona d'nishmesa duality.

Segment 21
HE:
אות יב וּבִשְׁבִיל זֶה כְּשֶׁנֵּעוֹרִים בְּלֵיל שָׁבוּעוֹת בִּשְׁבִיל לְתַקֵּן כֹּחַ הָרְאוּת כְּדֵי לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה שֶׁתְּלוּיָה בָּזֶה כַּנַּ"ל, עַל-כֵּן עוֹסְקִים אָז לוֹמַר הָרֵאשִׁית וְהַסּוֹף שֶׁל כָּל סִדְרָא וְשֶׁל כָּל סֵפֶר בַּתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְשֶׁבְּעַל פֶּה, הַיְנוּ כַּנַּ"ל. כְּדֵי לְחַבֵּר הָאַחֲרִית בָּרֵאשִׁית, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת חִבּוּר סוֹף הַתּוֹרָה בִּתְחִלָּתָהּ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שְׁלֵמוּת הַהַשְׁגָּחָה בְּרָצוֹא וָשׁוֹב כַּנַּ"ל:

EN:
Water and creation: Water preceded creation → contains the root of da'as of chidush ha'olam → hence all purification through water → hence all entry into holiness requires water.

Tisha B'Av: The same devastating reading of Eichah 4:1 — "the gold has become dim" = the tzadik is hidden; "the fine gold has changed" = truth inverted, good called evil and evil called good. The "holy stones poured out at the head of every street" = the mefursamim shel sheker (the falsely famous) occupy the public stage. "Even jackals offer the breast" = false compassion of the sitra achra (LM II:8).

Segment 23
HE:
אות יג וְזֶהוּ בְּחִינַת מַה שֶּׁצְּרִיכִין לְהִתְחַזֵּק מְאֹד מְאֹד בְּעֵת הַגְּמָר שֶׁל הַמִּצְוָה וְהָעֲבוֹדָה שֶׁהִתְחִיל. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה,

EN:
Betzi'as HaPas — new material: The five species of grain correspond to the Hei of "HaShishi" (Genesis 1:31) — the world hung in suspense until the sixth of Sivan (Matan Torah), which revealed chidush ha'olam. From there → holiness of Eretz Yisrael → five species receive their nourishing power → mezona d'nishmesa. The Hei of HaMotzi = the Hei of HaShishi = indicates the renewal of the world. Derived from "HaMotzi eschem mitachas sivlos Mitzrayim" — for the Exodus (and the giving of the Torah that followed) revealed chidush ha'olam.

Whole bread: Mezona d'nishmesa = completeness = "I shall not lack." Whole bread reflects this completeness. Those who abandon Jewish custom and serve only slices reveal their eating as mezona d'gufa — "the belly of the wicked shall lack."

Segment 24
HE:
הַמַּתְחִיל בְּמִצְוָה אוֹמְרִים לוֹ גְּמֹר. וְאֵין הַמִּצְוָה נִקְרֵאת אֶלָּא עַל מִי שֶׁגּוֹמְרָהּ. וּכְמוֹ שֶׁרוֹאִין בַּחוּשׁ שֶׁהַגְּמָר קָשֶׁה וְכָבֵד מְאֹד מְאֹד, כִּי הַהַתְחָלָה קָשָׁה מְאֹד. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל הַתְחָלוֹת קָשׁוֹת. וְאַחַר הַהַתְחָלָה הוֹלֵךְ וּמִתְנַהֵג קְצָת כַּסֵּדֶר. וְאַחַר-כָּךְ כְּשֶׁמַּגִּיעִים לַגְּמָר קָשֶׁה וְכָבֵד מְאֹד וְעַל-כֵּן הֻצְרְכוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לְהַזְהִיר מְאֹד עַל הַגְּמָר, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, הַמַּתְחִיל בְּמִצְוָה אוֹמְרִים לוֹ גְּמֹר וְכוּ' וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל. הַיְנוּ עַל-פִּי הַמְבֹאָר לְמַעְלָה, כִּי הַגְּמָר הוּא בְּחִינַת אַחֲרִית וְאֵין זוֹכִין לְקַשֵּׁר הָאַחֲרִית בָּרֵאשִׁית. שֶׁזֶּהוּ תַּכְלִית כָּל הַמִּצְווֹת וְהָעֲבוֹדוֹת כַּנַּ"ל. כִּי אִם כְּשֶׁזּוֹכִין לִגְמֹר הַמִּצְוָה בִּשְׁלֵמוּת, וְעַל -כֵּן מִתְגָּרֶה עַל זֶה הַבַּעַל דָּבָר מְאֹד, וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לְהִתְחַזֵּק מְאֹד לִגְמֹר הַמִּצְוָה וְהָעֲבוֹדָה שֶׁהִתְחִיל, כִּי כָּל מִצְוָה וַעֲבוֹדָה בִּפְרָטִיּוּת יֵשׁ לָהּ הַתְחָלָה וְסוֹף. וְאֵין הַמִּצְוָה שְׁלֵמָה עַד שֶׁגּוֹמֵר אוֹתָהּ, כְּמוֹ לְמָשָׁל כְּשֶׁצָּרִיךְ לִכְתֹּב לוֹ תְּפִלִּין. הִנֵּה בִּתְחִלָּה צָרִיךְ יְגִיעוֹת לְתַקֵּן הָעוֹר וְהַקְּלָף בְּכָל הַתִּקּוּנִים הַצְּרִיכִים. וְאַחַר-כָּךְ לְתַקֵּן הַדְּיוֹ וְלִכְתֹּב עֲלֵיהֶם כַּדָּת וְכַדִּין. וְאַחַר-כָּךְ כְּשֶׁגּוֹמֵר כְּתִיבַת כָּל הַפָּרָשִׁיּוֹת, כָּל זְמַן שֶׁחָסֵר בָּהֶם עֲדַיִן אוֹת אֶחָד אֵינָם בִּכְלַל תְּפִלִּין כְּלָל עַד שֶׁגּוֹמֵר כְּתִיבַת כָּל הַפָּרָשִׁיּוֹת בִּשְׁלֵמוּת. וְאַחַר-כָּךְ כְּשֶׁכְּבָר נִגְמְרוּ הַפָּרָשִׁיּוֹת כְּתִקּוּנָן, אַף-עַל-פִּי-כֵן אֲפִלּוּ אִם יִכְתֹּב אֶלֶף פָּרָשִׁיּוֹת וְיִכְרֹךְ עַצְמוֹ בָּהֶם מֵרֹאשׁוֹ וְעַד סוֹפוֹ אֵינוֹ מְקַיֵּם מִצְוַת תְּפִלִּין, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְקַיֵּם מִצְוַת תְּפִלִּין עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה בָּתִּים שֶׁל עוֹר וְיַכְנִיס הַפָּרָשִׁיּוֹת לְתוֹכָן וְיִתְפְּרֵם בְּגִידִין דַּיְקָא וִיתַקְּנֵם בִּרְצוּעוֹת וְכוּ' וְיַנִּיחֵם עַל הַיָּד וְעַל הָרֹאשׁ בִּמְקוֹמָם הָרָאוּי דַּיְקָא. וְאָז דַּיְקָא קִיֵּם מִצְוַת תְּפִלִּין. נִמְצָא, כָּל זְמַן שֶׁלֹּא תַּגִּיעַ הַמִּצְוָה אֶל הָאַחֲרִית וְהַסּוֹף, דְּהַיְנוּ הַגְּמָר עַל-פִּי דִּין הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה אֵינָהּ מִצְוָה כְּלָל. וְכֵן בְּמִצְוַת צִיצִית אֲפִלּוּ אִם יִכְרֹךְ עַצְמוֹ בְּטַלִּית שֶׁכֻּלָּהּ תְּכֵלֶת אֵינוֹ יוֹצֵא יְדֵי צִיצִית עַד שֶׁיִּתְלֶה הַצִּיצִית בְּכַנְפֵי הַטַּלִּית. וְכֵן בְּמִצְוַת מְזוּזָה אֲפִלּוּ הַבַּיִת מָלֵא סְפָרִים אֵינוֹ יוֹצֵא בָּזֶה עַד שֶׁיִּקְבַּע הַמְזוּזָה אֵצֶל הַפֶּתַח. וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה בְּכָל הַמִּצְווֹת. כִּי כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה יֵשׁ לָהּ שִׁעוּרִים וּגְבוּלִים כְּפִי דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁצְּרִיכִין לַעֲשׂוֹת אוֹתָהּ בְּתִקּוּן זֶה דַּיְקָא כְּפִי הַנִּמְסַר לָנוּ מִפִּי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, אֲשֶׁר דַּיְקָא אִם מְקַיְּמִים אוֹתָהּ כְּתִקּוּנָהּ כְּמוֹ שֶׁנִּמְסַר לָנוּ אָז זוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הָאוֹר הַנִּמְשָׁךְ עַל-יְדֵי כָּל מִצְוָה לְהַמְשִׁיךְ אוֹתוֹ מֵרֵאשִׁית וְעַד אַחֲרִית, מֵרֵישׁ כָּל דַּרְגִּין עַד סוֹף כָּל דַּרְגִּין עַד שֶׁיִּהְיֶה נִכְלָל זֶה הָעוֹלָם בְּשָׁרְשׁוֹ בִּבְחִינַת סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תַּכְלִית עֲבוֹדַת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַשְׁגָּחָה שְׁלֵמָה בְּרָצוֹא וָשׁוֹב כַּנַּ"ל:

EN:
These two sections form a bridge between the Netilas Yadayim material and the main Betzias HaPas halachah. The core teaching: The five species of grain correspond to the Hai of "HaShishi" — the unique letter in the creation narrative that hints at the Torah's reception on the sixth of Sivan. This Hai = the renewal of the world = the holiness of Eretz Yisrael = mezona d'nishmasa [soul-nourishment]. The five grains satiate because they draw from this root. The Hai of HaMotzi = the Hai of HaShishi = the Exodus = the revelation of chiddush ha'olam. Blessing over a whole loaf = shlaimis = mezona d'nishmasa = "I shall not lack." Those who abandon whole bread abandon emunah itself.

Segment 25
HE:
וְעַל יְדֵי תִּקּוּן אֱמוּנַת חֲכָמִים בְּכָל הַבְּחִינוֹת עַל-יְדֵי-זֶה מַכְנִיעִין שַׁעַר שֶׁל אֲרָם שֶׁנּוֹפֵל בִּנְפִלָּה אַחַר נְפִלָּה וּמְקִימִין שַׁעַר הַקְּדֻשָּׁה עַד שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא. וְזֶה בְּחִינַת נֵר חֲנֻכָּה סָמוּךְ לַפֶּתַח, לְהָקִים שַׁעַר וּפֶתַח דִּקְדֻשָּׁה בִּבְחִינַת שְֹאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָשְֹאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם כַּנַּ"ל, וְזֶה בְּחִינַת זֶה הַשַּׁעַר לַה' צַדִּיקִים וְכוּ', כִּי עִקַּר הַשַּׁעַר דִּקְדֻשָּׁה נִבְנָה עַל-יְדֵי הַצַּדִּיקִים, וְזֶה אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי. כִּי זֶה עִקַּר הַהוֹדָאָה שֶׁזָּכָה לְהִתְקָרֵב לַצַּדִּיקִים שֶׁמּוֹצִיאִין אוֹתוֹ מִכָּל הַשַּׁעֲרֵי טֻמְאָה וּמַכְנִיסִין אוֹתוֹ לְכָל הַשַּׁעֲרֵי קְדֻשָּׁה, וְזֶה בְּחִינַת קוֹל רִנָּה וִישׁוּעָה בְּאָהֳלֵי צַדִּיקִים כַּנַּ"ל:

EN:
Therefore, certainly Amalek — who is the head of the Sitra Achrah — has no hold to wage war with the Tzadik himself. Therefore his entire war is to confuse the world at all times, and to make great machlokes [controversy] at all times against this true Tzadik who is the Rosh Bayis — in order to distance Yisrael from him, so that they should not return to Hashem, blessed be He, through this Tzadik who is the Rosh Bayis, who has the power to bring the entire world back to good, as mentioned above. And this evil k'lipah [husk], which is Haman-Amalek — all his schemes and all his war are to conceal and hide the name of this true Tzadik, the Rosh Bayis.

Segment 27
HE:
אות כא וְזֶה בְּחִינַת נֵר שַׁבָּת, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מַמְשִׁיכִין עַל עַצְמוֹ קְדֻשַּׁת שַׁבָּת, כִּי הִיא קְדֻשָּׁה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל שַׁבָּת, כִּי הַתְחָלַת הַמְשָׁכַת קְדֻשַּׁת שַׁבָּת הוּא עַל-יְדֵי הַדְלָקַת הַנֵּרוֹת שַׁבָּת, שֶׁהִיא קֹדֶם לְכָל הַמִּצְווֹת וְהַקְּדוּשׁוֹת שֶׁל שַׁבָּת, כִּי עִקַּר קְדֻשַּׁת שַׁבָּת זוֹכִין עַל-יְדֵי אֱמוּנַת חֲכָמִים שֶׁזּוֹכִין עַל-יְדֵי נֶדֶר כַּנַּ"ל, וְזֶהוּ בְּחִינַת נֵר שַׁבָּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַמְשָׁכַת אוֹר הַצַּדִּיק עַל-יְדֵי בְּחִינַת נֶדֶר כַּנַּ"ל לְעִנְיַן נֵר חֲנֻכָּה שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִמְשַׁךְ קְדֻשַּׁת שַׁבָּת כַּנַּ"ל. כִּי מְבֹאָר בַּכַּוָּנוֹת שֶׁנֵּר חֲנֻכָּה וְנֵר שַׁבָּת הוּא בִּבְחִינָה אַחַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין כְּלָלִיּוּת כָּל הַג' יִחוּדִים שֶׁעוֹלִין נֵר, עַיֵּן שָׁם. רַק שֶׁהַחִלּוּק הוּא שֶׁבַּחֲנֻכָה אֵין עֲלִיָּה לַשְּׁכִינָה רַק מַמְשִׁיכִין לָהּ הָאוֹר הַגָּדוֹל שֶׁהוּא בְּחִינַת נֵר עַל-יְדֵי הַהַדְלָקָה לְמַטָּה בִּמְקוֹמָהּ, אֲבָל בְּשַׁבָּת הִיא עוֹלָה לְמַעְלָה וְשָׁם מְאִירִין בָּהּ הָאוֹר הַגָּדוֹל שֶׁהוּא בְּחִינַת נֵר, עַיֵּן שָׁם. וְעַל-כֵּן צְרִיכִין בְּשַׁבָּת לְהַדְלִיק מִקֹּדֶם נֵר חֲנֻכָּה וְאַחַר-כָּךְ נֵר שַׁבָּת, כִּי רָאוּי לְהַעֲלוֹתָהּ מְעַט מְעַט מִמַּטָּה לְמַעְלָה מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה, אֲבָל אִם הִדְלִיק שֶׁל שַׁבָּת קֹדֶם שֶׁכְּבָר עָלְתָה לְמַעְלָה עַד הָרֹאשׁ, אֵיךְ יַדְלִיק שֶׁל חֲנֻכָּה וְכוּ', עַיֵּן שָׁם. וְכָל הָאוֹרוֹת הַגְּדוֹלִים שֶׁהֵם כְּלָלִיּוּת הַיִּחוּדִים שֶׁהֵם בְּחִינַת הַדְלָקַת הַנֵּר שֶׁל מִצְוָה שֶׁמַּמְשִׁיכִין בַּחֲנֻכָּה וּבְשַׁבָּת, כֻּלָּם נִמְשָׁכִין מֵאוֹר הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל שֶׁהוּא אוֹר כָּל הָאוֹרוֹת וְכַנַּ"ל, דְּהַיְנוּ בְּחִינַת אֱמוּנַת חֲכָמִים שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מֵאִיר בּוֹ אוֹר הַצַּדִּיק שֶׁזּוֹכִין לָזֶה עַל-יְדֵי נֶדֶר שֶׁהוּא הַשֶּׁמֶן שֶׁל הַנֵּר כַּנַּ"ל. וְהָעִנְיָן עַל-פִּי מַה שֶּׁמְּבֹאָר (בְּסִימָן לח בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא) שֶׁלִּפְעָמִים הַצַּדִּיק הוֹלֵךְ וְנוֹסֵעַ לְהַתַּלְמִידִים לְהָאִיר בָּהֶם, וְלִפְעָמִים הַתַּלְמִידִים בָּאִים אֶצְלוֹ, וּמְבֹאָר שָׁם שֶׁזֶּה שֶׁהַצַּדִּיק נוֹסֵעַ לַתַּלְמִידִים הוּא מֵחֲמַת גְּדֻלַּת הַצַּדִּיק שֶׁאוֹרוֹ גָּדוֹל מְאֹד עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַתַּלְמִידִים לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ בִּמְקוֹמוֹ מֵחֲמַת רִבּוּי אוֹר וְכוּ', עַל-כֵּן מֻכְרָח הַצַּדִּיק לְהוֹרִיד וּלְהַכְנִיעַ עַצְמוֹ לֵילֵךְ אֵלָיו כְּדֵי שֶׁיִּתְמַעֵט הָאוֹר כְּדֵי שֶׁיּוּכַל הַתַּלְמִיד לְקַבְּלוֹ וְכוּ', עַיֵּן שָׁם כָּל זֶה הֵיטֵב, וּמְבֹאָר שָׁם בַּסּוֹף שֶׁבְּעִנְיַן זֶה יֵשׁ חִלּוּקִים רַבִּים עַיֵּן שָׁם. וּמוּבָן מִזֶּה שֶׁכְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ חִלּוּקִים בְּעִנְיַן זֶה מִצַּד גְּדֻלַּת הָרַב שֶׁהוּא גָּדוֹל מְאֹד בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיֵּלֵךְ הוּא וְיוֹרִיד עַצְמוֹ לְהַתַּלְמִיד וְכוּ', כְּמוֹ-כֵן יֵשׁ חִלּוּקִים רַבִּים מִצַּד קַטְנוּת הַמְקַבְּלִים, שֶׁלִּפְעָמִים מֵחֲמַת שֶׁהַתַּלְמִידִים הַמְּקַבְּלִים קְטַנִּים בְּמַעֲלָתָם מְאֹד, עַל-כֵּן אִי אֶפְשָׁר שֶׁיַּעֲלוּ אֶל הָרַב לְקַבֵּל אוֹרוֹ הַגָּדוֹל בִּמְקוֹמוֹ, עַל-כֵּן מֻכְרָח הָרַב לְהוֹרִיד אֶת עַצְמוֹ אֲלֵיהֶם לִמְקוֹמָם בְּכַמָּה תַּחְבּוּלוֹת כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהַחֲיוֹתָם לְהָאִיר בָּהֶם בִּמְקוֹמָם, עַיֵּן שָׁם וְהָבֵן. וְזֶהוּ הַחִלּוּק הַנַּ"ל שֶׁבֵּין נֵר שַׁבָּת לְנֵר חֲנֻכָּה, כִּי נֵר חֲנֻכָּה מַדְלִיקִין בַּחֹל שֶׁאָז אֵין עֲלִיָּה וְאָז הָעוֹלָם בְּקַטְנוּת גָּדוֹל רַק עַל -יְדֵי תֹּקֶף הַנִּסִּים שֶׁהָיָה אָז תִּקְּנוּ תִּקּוּן הַזֶּה שֶׁנּוּכַל לְהַמְשִׁיךְ אוֹר הַצַּדִּיק לְמַטָּה לְמַטָּה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מַה שֶּׁהַצַּדִּיק נוֹסֵעַ וְהוֹלֵךְ לְהָעוֹלָם, דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא מַכְנִיעַ אֶת עַצְמוֹ וּמוֹרִיד אֶת עַצְמוֹ בְּאֹפֶן שֶׁיּוּכַל לְהָאִיר בָּהֶם בִּמְקוֹמָם, אֲבָל בְּשַׁבָּת אָז הִיא עֲלִיַּת כָּל הָעוֹלָמוֹת כַּיָּדוּעַ, אָז יְכוֹלִים לַעֲלוֹת מֵחֲמַת קְדֻשַּׁת שַׁבָּת וּלְקַבֵּל אוֹר הַצַּדִּיק בִּמְקוֹמוֹ וְכַנַּ"ל, אֲבָל עַתָּה בְּגָלוּתֵנוּ לֹא הָיִינוּ יְכוֹלִים לַעֲלוֹת לִקְדֻשַּׁת שַׁבָּת לְקַבֵּל אוֹר הַצַּדִּיק בִּמְקוֹמוֹ, לוּלֵא ה' שֶׁהָיָה לָנוּ שֶׁעָשָֹה עִמָּנוּ נִסִּים וְנִפְלָאוֹת בִּימֵי מַתִּתְיָהוּ וְכוּ' שֶׁתִּקְנוּ לָנוּ הַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה, כִּי אָז עָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה שֶׁהִיא בְּחִינַת פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים, שֶׁרָצוּ לְבַטֵּל קְדֻשַּׁת שַׁבָּת שֶׁהוּא כְּלַל הַתּוֹרָה מִיִּשְֹרָאֵל, כִּי גָּזְרוּ שֶׁיְּחַלְּלוּ אֶת הַשַּׁבָּת וְכוּ' הַיְנוּ כַּנַּ"ל, כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים חַס וְשָׁלוֹם אִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל בְּחִינַת קְדֻשַּׁת עֹנֶג שַׁבָּת כַּמְּבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל שֶׁעִקַּר קְדֻשַּׁת שַׁבָּת בְּחִינַת עֹנֶג שַׁבָּת זוֹכִין עַל-יְדֵי תִּקּוּן אֱמוּנַת חֲכָמִים עַיֵּן שָׁם, אֲבָל מַתִּתְיָהוּ וּבָנָיו שֶׁהָיוּ צַדִּיקִים נוֹרָאִים בְּגֹדֶל כֹּחָם הִכְנִיעוּ וְהִפִּילוּ אֶת מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה שֶׁהוּא בְּחִינַת פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים, וְהִמְשִׁיכוּ בְּחִינַת תִּקּוּן אֱמוּנַת חֲכָמִים עַל-יְדֵי נֶדֶר שֶׁהוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה שֶׁתִּקְנוּ לָנוּ כַּנַּ"ל. דְּהַיְנוּ שֶׁתִּקְנוּ לָנוּ לְדוֹרוֹת שֶׁאֲפִלּוּ בְּתֹקֶף הַגָּלוּת הַמַּר הַזֶּה שֶׁאָנוּ בַּחֲלִישׁוּת גָּדוֹל מְאֹד, נוּכַל לְהַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ אוֹר הַצַּדִּיק לִמְקוֹמֵנוּ עַל-יְדֵי הַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה שֶׁהוּא בְּחִינַת שֶׁאוֹר הַצַּדִּיק מוֹרִיד אֶת עַצְמוֹ אֵלֵינוּ בְּכַמָּה דַּרְכֵי נִפְלְאוֹתָיו בְּאֹפֶן שֶׁיָּכוֹל לְהָאִיר בָּנוּ גַּם עַתָּה, בִּבְחִינַת יְמֵי הַחֹל, בְּשִׁפְלֵנוּ. שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מַה שֶּׁהַצַּדִּיק נוֹסֵעַ וְהוֹלֵךְ וּמַקְטִין אֶת עַצְמוֹ לְהָאִיר בְּהַמְּקַבְּלִים וְכַנַּ"ל, וְעַל-יְדֵי-זֶה יֵשׁ לָנוּ כֹּחַ לַחְזֹר וְלַעֲלוֹת לְאוֹר שַׁבָּת, שֶׁזּוֹכִין לָזֶה עַל-יְדֵי תִּקּוּןאֱמוּנַת חֲכָמִים כַּנַּ"ל, כִּי עַל-יְדֵי שֶׁהַצַּדִּיק הוֹרִיד אֶת עַצְמוֹ וְהֵאִיר בָּנוּ אוֹרוֹ הַגָּדוֹל לְמַטָּה בִּמְקוֹמֵנוּ שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה, עַל-יְדֵי-זֶה יֵשׁ לָנוּ כֹּחַ אַחַר-כָּךְ לַעֲלוֹת אֶל אוֹר הַצַּדִּיק לְקַבֵּל הָאוֹר בִּמְקוֹמוֹ שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַדְלָקַת נֵר שַׁבָּת שֶׁהוּא בְּחִינַת שֶׁהוֹלְכִין וְעוֹלִין אֶל אוֹר הַצַּדִּיק כַּנַּ"ל, וְזֶה בְּחִינַת מַעֲלַת שַׁבַּת חֲנֻכָּה, שֶׁאָז מְקַיְּמִין מִצְוַת הַדְלָקַת שְׁנֵי הַנֵּרוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת, שֶׁהֵם נֵר חֲנֻכָּה וְנֵר שַׁבָּת. וְלִכְאוֹרָה הָיָה דַּי בְּהַדְלָקַת נֵר שַׁבָּת לְבַד שֶׁהִיא גְּדוֹלָה יוֹתֵר שֶׁעוֹלִין אָז לְמַעְלָה וְכַנַּ"ל, אַךְ בֶּאֱמֶת צְרִיכִין לְהַדְלִיק מִקֹּדֶם נֵר חֲנֻכָּה, כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ אוֹר הַצַּדִּיק לְמַטָּה בִּמְקוֹמֵנוּ בְּדֶרֶךְ כַּמָּה לְבוּשִׁין וְתַחְבּוּלוֹת, שֶׁזֶּה הַתִּקּוּן הִמְשִׁיכוּ בָּנוּ מַתִּתְיָהוּ וְהַצַּדִּיקִים שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר לְדוֹרוֹת, עַל-יְדֵי תֹּקֶף הַנֵּס שֶׁל חֲנֻכָּה כַּנַּ"ל, וְאַחַר-כָּךְ אָנוּ יְכוֹלִים לְהַדְלִיק נֵר שַׁבָּת, כִּי אַחַר-כָּךְ יְכוֹלִים לַעֲלוֹת אֶל אוֹר הַצַּדִּיק שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מַה שֶּׁהַתַּלְמִידִים נוֹסְעִים אֶל הַצַּדִּיק כַּנַּ"ל. וְכֵן מִתְנַהֲגִים הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים עִמָּנוּ שֶׁכְּשֶׁרוֹאִים חֲלִישׁוּת הָעוֹלָם לְקַבֵּל אוֹרָם הַגָּדוֹל, אֲזַי מַקְטִינִים עַצְמָם בְּכַמָּה הַקְטָנוֹת וּבְכַמָּה בְּחִינוֹת וְנוֹסְעִים וְהוֹלְכִים לְהָעוֹלָם כְּדֵי לְהַחֲיוֹתָם וּלְעוֹרְרָם, וְאַחַר-כָּךְ יֵשׁ כֹּחַ בְּהָעוֹלָם לֵילֵךְ וְלִנְסֹעַ אֲלֵיהֶם לְקַבֵּל אוֹרָם בִּמְקוֹמָם. וְזֶהוּ בְּחִינַת אָנֹכִי אֵרֵד עִמְךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אֲעַלְךָ גַּם עָלֹה, שֶׁבִּתְּחִלָּה מוֹרִיד אֶת עַצְמוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְיִשְֹרָאֵל כַּנַּ"ל, וְאַחַר-כָּךְ הוּא מַעֲלֶה אוֹתָם עַל-יְדֵי-זֶה בַּעֲלִיָּה אַחַר עֲלִיָּה בִּבְחִינַת אֲעַלְךָ גַּם עָלֹה. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁכָּתוּב בִּשְׁמוּאֵל, וְסָבַב בֵּית אֵל וְהַגִּלְגָּל וְהַמִּצְפָּה וּתְשׁוּבָתוֹ הָרָמָתָה כִּי שָׁם בֵּיתוֹ. שֶׁבַּתְּחִלָּה סָבַב אֶת הַמְדִינָה בֵּית אֵל וְהַגִּלְגָּל וְכוּ' שֶׁהָלַךְ וְנָסַע וְהוֹרִיד אֶת עַצְמוֹ לְהָאִיר בְּיִשְֹרָאֵל, וְאַחַר-כָּךְ, וּתְשׁוּבָתוֹ הָרָמָתָה כִּי שָׁם בֵּיתוֹ, שֶׁחָזַר לְבֵיתוֹ לִמְקוֹמוֹ וְכָל הָעוֹלָם הָלְכוּ אֵלָיו, כִּי יָכְלוּ אַחַר-כָּךְ לַעֲלוֹת אֵלָיו לְקַבֵּל הָאוֹר בִּמְקוֹמוֹ כַּנַּ"ל. וְזֶה צָרִיךְ כָּל אָדָם לֵידַע, שֶׁכָּל הָרְמָזִים וְהַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁל תְּשׁוּבָה שֶׁבָּאִים עָלָיו בְּכָל יוֹם, כָּל זֶה נִמְשַׁךְ מֵאוֹר הַשֵּׁם-יִתְבָּרַךְ וְהַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁמּוֹרִידִין אֶת עַצְמָם אֵלָיו לְהָאִיר בּוֹ בִּמְקוֹמוֹ, וְאִם יִתְעוֹרֵר אֵיזֶה הִתְעוֹרְרוּת יוּכַל אַחַר-כָּךְ לַעֲלוֹת אֶל אוֹר הַצַּדִּיק לִמְקוֹמוֹ, בִּבְחִינַת, אָנֹכִי אֵרֵד עִמְךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אֲעַלְךָ גַּם עָלֹה, שֶׁזֶּה נוֹהֵג בְּכָל אָדָם וּבְכָל זְמַן וְהָבֵן הֵיטֵב. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁכָּתוּב בִּיחֶזְקֵאל ו, וְזָכְרוּ פְּלֵיטֵיכֶם אוֹתִי וְכוּ' אֲשֶׁר נִשְׁבַּרְתִּי אֶת לִבָּם הַזּוֹנֶה, עַיֵּן פֵּרוּשׁ רַשִּׁ"י שָׁם שֶׁעִנְיָנוֹ שֶׁכִּבְיָכוֹל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הִשְׁפִּיל עַצְמוֹ לְעוֹרְרָם לִתְשׁוּבָה וְכוּ', הַיְנוּ כַּנַּ"ל שֶׁהַנָּבִיא מוֹכִיחַ אוֹתָם בְּשֵׁם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהִכְנִיעַ וְהִשְׁפִּיל עַצְמוֹ כָּל-כָּךְ כְּדֵי לְעוֹרְרָם וּלְהַעֲלוֹתָם אֵלָיו, וְהֵם לֹא שָֹמוּ אֶל לֵב וְכוּ':

EN:
For the k'lipah of Amalek is pleased that Yisrael should draw close to all the other heads in the world. Not only the heads of the Sitra Achrah literally, who are the essence of the name of impurity — such as the heads of the sects of the philosophers and heretics, for even they have heads over them from whom they learn these alien, confused wisdoms that uproot them from the world. And to ensnare souls to draw them close to these heads, may their names be erased — this is certainly the joy of his way, and for this he certainly exerts himself fully. But even heads who have a share in holiness — who are decent people somewhat, and even if they are Tzadikim — only that they still have some hold of evil and do not have the power to bring Yisrael from bad to good — therefore Amalek is pleased that all these heads should be great and famous with a great name in the world, and should have great pride. And all his evil intent is only to thereby conceal the name of the true Rosh Bayis, who is the Head of all heads in the world, and he is the true Master of the House of the world, through whom specifically is the essential tikun of all people in the world to return to Hashem, blessed be He. And the k'lipah of Amalek — all his war is to conceal and hide the name of this Rosh Bayis specifically.

For there are many heads in the world, as it is written: "and Who exalts Himself as Head over all" (I Chronicles 29:11). And our Sages of blessed memory expounded: "Even a captain of the wells" etc. For all the four y'sodos are called heads, as it is written: "and it became four heads" (Genesis 2:10). And from them, many heads in the world are divided. And even in holiness there are many heads. For each one, according to his share in clarifying some portion of the four y'sodos through clarifying his middos and his desires — so he has some share in headship and leadership that is drawn from the aspect of the clarification of the four y'sodos, which are called four heads. But all these heads — because they have not yet clarified all the four y'sodos completely in the ultimate clarification, since there still remains in them some hold of evil from some middos and desires — and as I heard from the mouth of Rabbeinu of blessed memory, that there are many Tzadikim who broke the desires, but there still remains in them a taint thereof — these Tzadikim do not have the power to bring the children of Yisrael back to good, except through the power of the true Tzadik, the true Rosh Bayis, who merited to nullify the evil utterly, etc., as mentioned above.

Segment 28
HE:
וְעַל-כֵּן בְּשָׁבוּעוֹת, שֶׁהוּא קַבָּלַת הַתּוֹרָה, שֶׁהָעִקָּר לְקַבֵּל הַתּוֹרָה מֵחָדָשׁ בְּאֹפֶן שֶׁנִּזְכֶּה לְקַיְּמָהּ, עַל-כֵּן נוֹהֲגִין שֶׁמַּתְחִילִין הַהַתְחָלָה מִכָּל סֵפֶר וּמְסַיְּמִין הַגְּמָר, הַיְנוּ בְּחִינַת הַנַּ"ל, שֶׁעַל -יְדֵי שֶׁמַּתְחִילִין בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ, עַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לִגְמֹר כַּנַּ"ל, כִּי בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה בְּשָׁבוּעוֹת, שֶׁהוּא זְמַן מַתַּן תּוֹרָתֵנוּ, צְרִיכִין לְהַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ מֵחָדָשׁ הֶאָרַת קְדֻשַּׁת כָּל הַצַּדִּיקִים שֶׁהִתְחִילוּ תִּקּוּנִים נוֹרָאִים וְגָמְרוּ שֶׁהֵם בְּחִינַת סִפְרֵיהֶם הַקְּדוֹשִׁים שֶׁגִּלּוּ בָּעוֹלָם וְהָעִקָּר הוּא סִפְרֵי תַּנַ"ךְ וְשַׁ"ס מִשְׁנָיוֹת, שֶׁהֵם כְּלַל כָּל הַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וּבְעַל פֶּה, עַל-כֵּן אוֹמְרִים הַהַתְחָלָה וְהַסּוֹף מִכָּל סְפָרִים הַנַּ"ל כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ מֵחָדָשׁ הַתְחָלַת תִּקּוּנָם, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לִגְמֹר בְּכִי טוֹב וְכַנַּ"ל: 

~ אות כח

וְזֶה

EN:
This is the aspect of what was explained above (§15): the essential geulas Mitzrayim was through the power of Shabbos — therefore the Shabbos before Pesach is called Shabbos HaGadol. This is as above: for the essential geulah is through the Metzach HaRatzon that illuminates on Shabbos.



# Behaaloscha
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/4/3/

Behaaloscha
בהעלותך
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/4/3

Segment 1
HE:
וזה בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. שבעת הנרות הם בחי' שבעה רועים שמכינסין ומאירין האמונה הקדושה בישראל. אבל א"א להתקרב אליהם כ"א ע"י עזות דקדושה שמקבלין ע"י שני הכתרים שהם בחי' נעשהונשמע וכו'. וכבר מבואר לעיל שקשה להבין מהיכן ההתחלה וכו'. ובאמת הכל נעשהע"י הצדיקי אמת והעיקר ע"י הצדיק שהוא בחי' משה משיח שהוא כלול מכל התיקונים המבואריםבתורה הנ"ל. כי משה הוא אחד מהז' רועים וכלול מכולם כ"ש שם והוא בעצמו ממשיך שני הכתרים הנ"ל שהם בחי' נעשה ונמשע כ"ש בכתבים שמשה חזר וזכה בהכתרים הנ"ל כמובא מזה בכונת ישמח משה וכו'. והוא מאיר עלינו אור הכתרים הנ"ל ועי"ז אנו זוכין לשמחה בחי' עזות דקדושה ועי"ז זוכין להתקרב אליו שהוא כלליות השבעה רועים. שעי"ז מאיר וממשיך עלינו אמונה שלימה ונתתקן בחי' חותם הידין שעי"ז זוכין לחותם הרגלין וכו' שהוא ג"כ מתתקן רק על ידו כי רק הוא עושה שלום בי ישראל לאביהם שבשמים שטוען עם הש"י למה ה' יחרה אפך בעמך וכו'. נמצא שכל התיקונים מראש ועד סוף הכל על ידו והוא בחי' פני המנורה שכל השבעת הנרות מאירין על ידו. וזהו אל מול פני המנורה שהוא בחי' משה שכלול מכל התיקונים הנ"ל, יאירו שבעת הנרות כי א"א לקבל אורם כ"א על ידו כנ"ל. וזהו שכתוב הדלקת הנרות בלשון בהעלותך וכו' כי ע"י נרות המנורה מעלין כל הנפשות הנפולין בבחי' ירידה תכלית עלי' הנ"ל. כי כל נפש מישראל הוא בחי' נר כ"ש נר ה' נשמת אדם וכולם עולין מירידתן ומאירין בכח תיקון המנורה הנ"ל. וזוה וזה מעשה המנורה מקשה זהב עד ירכה עד פרחה מקשה היא, מקשה פרש"י שהיתה כל המנורה עשוי' מעשת אחד מראש ועד סוף היינו שכל תקוני המנורה כולם תלויים זה בזה וכולם נעשים מעשת אחד. להורות שכולם נעש/ים מהצדיק בחי' משה בעצמו שממנו כל התיקונים הנ"ל מראש ועד סוף. וזהו עד ירכה עד פרחה מקשה היא, שהצדיק הנ"ל ממשיך כל התיקונים הנ"ל עד שמכניס בחי' עקשנות ועזות דקדושה גם בדיוטא התחתונה מאד בבחי' ירכין ורגלין בבחי' עד ירכה עד פרחה מקשה היא. וזה בחי' עד פרחה בחי' פריחת וזריחת והתנוצצות אלקותו ית' שמאיר גם בבחי' רגלין וירך, שמגודל העזות דקדושה שמכניס בכ"א מישראל ע"י כל התיקונים הנ"ל, עי"ז פורח ומתנוצץ אור זריחת אלקותו ית' גם בבחי' ירך ור גלין בבחי' עד ירכה עד פרחה מקשה היא. וזהו כמראה אשר הראה ה' את משה כן עשה את המנורה ודר"ל שהי' משה מתקשה על מעשה המנורה עד שהראה לו הש"י מנורה של אש וכו'. כי באמ תהכל מאתו ית' כיכל התיקונים הנ"ל נעשין ע"י תורת ה' ותפילת ה' בעצמו כביכול שזהו בחי' המנורה שהראה לו מלמעלה. וכן עשה משהעאת המנורה כי הוא נכלל בו ית' וזכה ג"כ לבחי' תורת ה' ותפלת ה' שעי"ז נמשכין כל החסדים העליונים ונתתקנים כל התיקונים הנ"ל הכלולים במנורה. וע"כ נתקשה משה מאד על מעשה המנורה מחמת שראה שהכל נעשה מעשת א' והכל תלוי זה בזה ואין יודעין מהיכן ההתחלה ע"כ הי' קשה בעיניו מאד איך מכניסין ומאירין תקונים אלו בישראל. עד שהראה לו הש"י שהכל ממנו ית' רק העיקר הוא הרצון האמת שמי שירצה באמת ברצונות חזקים להתקרב להש"י יזכה לכל זה וכנ"ל. וזה שכתוב בסוף מראה המנורה של זכרי' לא בחיל ולא בכח כיאם ברוחי וכו' בחי' רצון. כי העיקר תלוי ברצון טוב וחזק ימים ושנים להש"י באמת לאמתו עי"ז יזכה לכל הנ"ל וכנ"ל:

EN:
And this is the aspect of the mitzvah to bear children. For the more Yisroel multiply into thousands and myriads, the more they are included in their root in the aspect of thousands, and they draw the light from there — from thousands to hundreds — because they are many, as above. And upon this depends the coming of Moshiach. For Moshiach will grasp the light of the thousands in its completeness, and he will know in completeness how to contract the light and divide it into hundreds, in order to "make known to the children of men His mighty acts" etc. , so that "all the peoples of the earth shall know that Hashem is G-d" etc. . And therefore, then, "the earth will be filled with knowledge" etc. , and all will know Him, "from the least of them to the greatest" . And all of this is because he will know how to contract and divide the light in a manner that each one can receive according to his level. For within the aspect of the division of thousands into hundreds are included all types of contractions and all types of mochin d'katnus and gadlus rishon and shaini [small-mindedness and first and second stages of expanded consciousness] etc. Only the essential thing is the beginning — which is the initial contraction of the wondrous light from the aspect of thousands, to divide it into hundreds. But the remaining contractions afterward — the aspect of captains of fifties and captains of tens — are made easily of their own accord. And all of them are called by the name of the division of thousands into hundreds. But in truth there are many types of mochin that are drawn from many aspects of contractions and divisions of the light — the aspect of "at five years for Scripture, at ten years for Mishnah" etc. — which are the general totality of all the mochin d'katnus and gadlus rishon and shaini, as is explained in the kavanos [mystical intentions] of Pesach.

Segment 2
HE:
וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁשָּׁאַל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם עַל מִיתַת רַבִּי עֲקִיבָא כְּשֶׁרָאָה שֶׁסּוֹרְקִין אֶת בְּשָׂרוֹ בְּמַסְרְקוֹת שֶׁל בַּרְזֶל זוֹ תּוֹרָה וְזוֹ שְׂכָרָהּ אָמַר לוֹ ה' יִתְבָּרַךְ שְׁתֹק כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה. הַיְנוּ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, שֶׁמֹּשֶׁה שָׁאַל זוֹ תּוֹרָה וְזוֹ שְׂכָרָהּ. זוֹ תּוֹרָה דַּיְקָא, כִּי עַל-פִּי הַהַנְהָגָה שֶׁעַל-יְדֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהִיא בְּחִינַת שִׁתּוּף מִדַּת הָרַחֲמִים בְּמִדַּת הַדִּין בְּוַדַּאי אֵין מַגִּיעַ לְרַבִּי עֲקִיבָא דִּינִים קָשִׁים כָּאֵלֶּה לִסְרֹק אֶת בְּשָׂרוֹ וְכוּ'. וְזֶהוּ זוֹ תּוֹרָה וְזוֹ שְׂכָרָהּ. זוֹ תּוֹרָה וְזוֹ שְׂכָרָהּ דַּיְקָא כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. הֵשִׁיב לוֹ ה' יִתְבָּרַךְ שְׁתֹק כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה. כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה דַּיְקָא כִּי רַבִּי עֲקִיבָא בְּרֹב חֲסִידוּתוֹ וּקְדֻשָּׁתוֹ הָעֲצוּמָה זָכָה לַעֲלוֹת בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה. הַיְנוּ שֶׁזָּכָה לְהַתַּכְלִית הָעֶלְיוֹן שֶׁזּוֹכִין מִי שֶׁזּוֹכִין, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַתַּכְלִית שֶׁזּוֹכִין עַל-יְדֵי הַהַנְהָגָה שֶׁעָלָה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה לִבְרֹא אֶת הָעוֹלָם בְּמִדַּת הַדִּין, שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁכִין כָּל הַדִּינִים וְהַיִּסּוּרִים הַקָּשִׁים שֶׁל הַצַּדִּיקִים הַנּוֹרָאִים שֶׁה' יִתְבָּרַךְ מְדַקְדֵּק עִמָּהֶם כְּחוּט הַשַּעֲרָה. כִּי הֵם זוֹכִין לִבְחִינַת הַהַנְהָגָה הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל שֶׁעָלָה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה. שֶׁעַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לְתַכְלִית הָעֶלְיוֹן הַגָּבוֹהַּ בְּיוֹתֵר וּמַשִּיגִין מַה שֶּׁמַּשִּיגִין. כִּי זוֹכִין עַל-יְדֵי הַדִּינִים וְהַיִּסּוּרִים לִבְחִינַת הַבִּטּוּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל בִּשְׁלֵמוּת כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְזֶהוּ שְׁתֹק כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה. כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה דַּיְקָא כַּנִּזְכָּר לְעֵיל:

EN:
[continued]

Segment 3
HE:
וְזֶהוּ וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל וְכוּ'. וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה רָאָה אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וְאֵין הָעוֹלָם כְּדַאי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ וְעָמַד וּגְנָזוֹ לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא. הַיְנוּ בְּחִינַת הַנִּזְכָּר לְעֵיל. כִּי אוֹר שֶׁהָיָה מֵאִיר בְּשִׁבְעַת יְמֵי בְּרֵאשִׁית שֶׁהָיָה אָדָם צוֹפֶה בּוֹ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, זֶה הָאוֹר נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת בִּטּוּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל אֶל הָאֵין סוֹף לְמִי שֶׁזּוֹכֶה לָזֶה בִּשְׁלֵמוּת. וְעַל-כֵּן רָאָה ה' יִתְבָּרַךְ שֶׁאֵין הָעוֹלָם כְּדַאי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ, הַיְנוּ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, כִּי רָאָה שֶׁאֵין הָעוֹלָם זוֹכִין לְבַטֵּל עַצְמָן כָּל כָּךְ עַד שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיִים לְקַבֵּל אוֹר הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא הַזֶּה, וּכְשֶׁאֵין רְאוּיִים לְקַבְּלוֹ אֲזַי הוּא בְּחִינַת רִבּוּי אוֹר חַס וְשָׁלוֹם שֶׁגּוֹרֵם חַס וְשָׁלוֹם שְׁבִירַת כֵּלִים שֶׁמִּשָּׁם אֲחִיזַת כָּל הַקְּלִפּוֹת כַּיָּדוּעַ. עַל-כֵּן מִעֵט הָאוֹר, וְלֹא הִמְשִׁיךְ לְזֶה הָעוֹלָם כִּי אִם אוֹר מֻעָט בְּהַדְרָגָה שֶׁנִּמְשָׁךְ מֵאוֹר הָרְשִׁימוּ הַנִּזְכָּר לְעֵיל כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. שֶׁמִּשָּׁם אוֹר הַתּוֹרָה שֶׁמְּלֻבֶּשֶׁת עַכְשָׁו בִּלְבוּשִׁין אֵלּוּ כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לְקַבְּלוֹ. וְהָאוֹר שֶׁל שִׁבְעַת יְמֵי בְּרֵאשִׁית שֶׁהוּא אוֹר הַבִּטּוּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל, עָמַד וּגְנָזוֹ לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא. הַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ צַדִּיקִים גְּדוֹלִים שֶׁמְּבַטְּלִין עַצְמָן בְּבִטּוּל גָּמוּר. כִּי הֵם סוֹתְמִין אֶת עֵינֵיהֶם מֵחֵיזוּ דְּהַאי עָלְמָא לְגַמְרֵי וְכוּ' כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְהֵם בֶּאֱמֶת זוֹכִין לָזֶה הָאוֹר הַגָּנוּז שֶׁהוּא אוֹר הַבִּטּוּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל בְּהֶאָרָה נִפְלָאָה וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל:

EN:
[continued]

Segment 4
HE:
וזהו בחינת מה שאמרו רזל ויחן פני העיר שקבע תחומין עם דמדומי חמה. כי שלש סעודות של שבת הם כנגד ג' אבות. והעיקר הוא יקב שכולל ומחבר שני הדרכים הנ"ל ביחד שזה עיקר בחינת קדושת שבת שנמשך על ידי אכילת שבת דהינו על ידי השלש סעודות וכנ"ל. כי סעודה א' הוא כנגד אברהם איש החסד. שהוא מלמד זכות וממשיך חסדים על ישראל תמיד על ידי הנקודות טובות שמוצא בהם שזהו בחינת הדרך של אזמרה הנ"ל. ויצחק הוא בחינת עולה תמימה בחינת ואיה השה לעולה הנ"ל. שזה הדרך הקודש התחיל על ידי עקידת יצחק ששם נאמר המקרא הזה. כי יצחק ממתיק הגבורות שרשן שהוא העלמת המאמר סתום הנ"ל. שמשם שורש הגבורות הקדושות ושם המתקקתן. כי באמת העהעלמה הוא חסד נפלא מאד (וכמובא בכתבי האריז"ל שעיקר המתקת כל הגבורות בשרשן הוא על ידי בחינת כתר שהוא בחינת איה שם כל תליסר מכללין דרחמי שעיקר החסד והרחמים שנמשך משם הוא מחמת ששם נמתקין הגבורות בשורשן). ועל כן אוכלין ב' סעודות כנגד אברהם ויצחק שהם בחינת ב' הדרכים הנ"ל שהם אזמרה ואיה הנ""ל שעיקר תיקון הדרכים הנ"ל הוא על ידי אכילת שבת שעל ידי זה נעשים דרכים כבושים לרבים כנ"ל. ויעקב הוא בחינת הבריח התיכון מבריח מן הקצה אל הקצה שכולל ומחבר ומיחד ב' הדרכים הנ"ל ביחד שזוה בחינת עיקר שלימות היחוד שנעשה בשבת:

EN:
And this is: "He has not beheld iniquity in Yaakov" — the aspect of the lower point, "and if I make my bed in She'ol, behold You" — as Rashi explains: the Holy One Blessed Be He does not look upon the sins and transgressions they commit etc. This is the aspect of "and if I make my bed in She'ol, behold You" — one must believe that even when a person falls, chas v'shalom, to wherever he falls, Hashem is still with him, His mercy is still upon him, waiting for him to return. Through receiving this expertise from the true Tzadik, one merits always returning to Hashem from wherever one is — the aspect of baki b'nafik. "Hashem his G-d is with him" — the upper point. "And the teru'ah of a king is in him" — the Vav within the Aleph, the aspect of the mitzvah of appointing a king, as is written there.

Segment 5
HE:
וְעַל-כֵּן עַכְשָׁיו בְּסוֹף הַגָּלוּת שֶׁאָז מִתְגַּבֵּר הַבַּעַל דָּבָר בְּיוֹתֵר, שֶׁהוּא בְּחִינַת זוּהֲמַת הַנָּחָשׁ, בְּחִינַת קְלִפַּת הָמָן-עֲמָלֵק, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת חֶבְלֵי מָשִׁיחַ, שֶׁהֵם בְּחִינַת חֶבְלֵי לֵידָה מַמָּשׁ כַּנַּ"ל, בְּחִינַת קִשּׁוּי הוֹלָדָה כַּנַּ"ל, כִּי עַכְשָׁיו הַחֶבְלֵי לֵידָה וְקִשּׁוּי הוֹלָדָה כְּבֵדִים הַרְבֵּה יוֹתֵר מְאֹד מִקִּשּׁוּי הוֹלָדָה שֶׁל גְּאֻלַּת מִצְרַיִם, מֵחֲמַת שֶּׁעַכְשָׁיו תִּהְיֶה הַגְּאֻלָּה אַחֲרוֹנָה, שֶׁהִיא גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה שֶׁאֵין אַחֲרֶיהָ גָּלוּת עוֹד, שֶׁאָז יִתְבַּטֵּל לְגַמְרֵי זוּהֲמַת הַנָּחָשׁ מַמָּשׁ וְכָל יִשְׂרָאֵל יָשׁוּבוּ אֶל ה' בֶּאֱמֶת לְעוֹלָם עַד שֶׁנִּזְכֶּה לִתְחִיַּת הַמֵּתִים, שֶׁאָז יִהְיֶה חִדּוּשׁ הָעוֹלָם וְאָז יִתְקַיֵּם ( יְשַׁעְיָה כ"ה), "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וְכוּ'" וְאָז נִחְיֶה חַיִּים אֲרֻכִּים, חַיִּים נִצְחִיִּים הַנַּ"ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת תְּפִלִּין, בְּחִינַת עֵץ הַחַיִּים כַּנַּ"ל וּמֵחֲמַת שֶׁרוֹאֶה שֶׁקָּרוֹב לָבֹא קִצּוֹ וְסוֹפוֹ, עַל-כֵּן מִתְגַּבֵּר מְאֹד מְאֹד בְּיוֹתֵר כַּנַּ"ל וְעִקַּר הִתְגַּבְּרוּתוֹ הוּא שֶׁרוֹצֶה לְהַפִּיל אֶת יִשְׂרָאֵל ח"ו, לִידֵי זִקְנָה וּתְשׁוּת כֹּחַ ח"ו, כְּאִלּוּ כְּבָר ח"ו, נִזְקְנוּ בְּהַגָּלוּת זֶה זְמַן רַב כָּל כַּךְ כַּמָּה וְכַמָּה מֵאוֹת שָׁנִים עַד שח"ו, אֶפֶס תִּקְוָה ח"ו, וְכֵן הוּא מַפִּיל אֶת כָּל אֶחָד בִּפְרָטִיּוּת לִבְחִינַת זִקְנָה כַּנַּ"ל כְּאִלּוּ כְּבָר נִזְקַן, ח"ו, בְּמַעֲשָֹיו עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לָשׁוּב, שֶׁעִקַּר הַגְּאֻלָּה תְּלוּיָה בָּזֶה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, וְצֵית מִלְּתָא דָּא תַּלְיָא אֶלָּא בִּתְיוּבְתָא וְכוּ' וְעַל זֶה אָנוּ מִתְפַּלְּלִים ( תְּהִלִּים ע"א), "אַל תַּשְׁלִיכֵנוּ לְעֵת זִקְנָה כִּכְלוֹת כֹּחֵנוּ אַל תַּעֲזְבֵנוּ" וְכַמּוּבָא בִּסְפָרִים שֶׁאָנוּ מִתְפַּלְּלִים שֶׁלֹּא נִפֹּל לִידֵי זִקְנָה דְּסִטְרָא אַחֲרָא הַנַּ"ל ח"ו, כִּי הַבַּעַל דָּבָר, בְּחִינַת הָמָן-עֲמָלֵק, נִקְרָא זָקֵן וּכְסִיל כַּנַּ"ל, כִּי הוּא כּוֹפֵר בְּחִדּוּשׁ הָעוֹלָם שֶׁמִּשָּׁם מִבְּחִינַת כְּפִירָה זֹאת, ח"ו, עִקַּר בְּחִינַת הַזִּקְנָה דְּסִטְרָא אַחֲרָא, בְּחִינַת זָקֵן וּכְסִיל הַנַּ"ל. כְּאִלּוּ ח"ו, הָעוֹלָם הַגַּשְׁמִי הַזֶּה הוּא יָשָׁן וְזָקֵן מִכְּבָר, רַחֲמָנָא לִצְלָן, מֵהַאי דעתא שבשתא הָעוֹקֶרֶת אֶת הָאָדָם לְגַמְרֵי מִשְּׁנֵי עוֹלָמוֹת עֲדֵי אוֹבֵד רַחֲמָנָא לישזבן, כִּי עֲמָלֵק הוּא זוּהֲמַת הַנָּחָשׁ שֶׁאָמַר לְחַוָּה, "מִן הָעֵץ אָכַל וּבָרָא אֶת הָעוֹלָם" כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רש"י שָׁם ( בְּרֵאשִׁית ג'), שֶׁזֶּה בְּחִינַת כְּפִירָה בְּחִדּוּשׁ הָעוֹלָם וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי זֶה נִגְזַר מִיתָה שֶׁהֵן הֵפֶךְ הַחַיִּים בְּחִינַת חַיִּים אֲרֻכִּים הַנַּ"ל כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן אֵלּוּ הַזְּקֵנִים שֶׁאֵין בָּהֶם שְׁלֵמוּת, שֶׁאֵין מוֹסִיפִין קְדֻשָּׁה וְדַעַת בְּכָל יוֹם, הֵם נוֹתְנִים כֹּחַ ח"ו, לְאֵלּוּ הַכְּפִירוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת מֶצַח הַנָּחָשׁ, כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה "וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים וְאֶת הָעוֹרְבִים", עַיֵּן שָׁם בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא ( סִימָן ד'). כִּי הֵם בְּחִינָה אַחַת, כִּי מֵאַחַר שֶׁאֵין מוֹסִיפִין קְדֻשָּׁה וְנוֹתְנִים אֲחִיזָה לַזִּקְנָה דְּסִטְרָא אַחֲרָא ח"ו, עַל-יְדֵי זֶה ח"ו, מִתְגַּבְּרִים כְּפִירוֹת הַנַּ"ל שֶׁל מֶצַח הַנָּחָשׁ שֶׁכּוֹפְרִים בְּחִדּוּשׁ הָעוֹלָם, שֶׁהוּא בְּחִינַת זִקְנָה דְּסִטְרָא אַחֲרָא כַּנַּ"ל וְכָל אֵלּוּ הַכְּפִירוֹת הַנַּ"ל שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר כֹּחַ הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁמִּתְגַּבֵּר עַכְשָׁיו מְאֹד בְּסוֹף הַגָּלוּת וְכוּ' כנ"ל, כָּל זֶה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת חָלָל הַפָּנוּי הַנַּ"ל שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁכִין כָּל הַקֻּשְׁיוֹת שֶׁל הַמֶּחְקָרִים וְהַפִּילוֹסוֹפִים שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְתָרְצָם שֶׁמִּשָּׁם כָּל הָאֶפִּיקוֹרְסוּת וְהַכְּפִירוֹת שֶׁלָּהֶם וּמִשָּׁם נִמְשָׁךְ כָּל בְּחִינַת הַיְּצָרִים רָעִים שֶׁל כָּל בְּנֵי אָדָם, כִּי שֹׁרֶשׁ כָּל הַיְּצָרִים רָעִים הוּא בְּחִינַת אֶל אחר כְּפִירוֹת, כַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ ז"ל, הַיְנוּ הַכְּפִירוֹת שֶׁל חָלָל הַפָּנוּי שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר אֲחִיזַת כָּל הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁמִּתְגַּבֵּר עַכְשָׁיו בְּיוֹתֵר, עַל-כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר לְהָנִיחַ תְּפִלִּין דְּרַבֵּנוּ תַּם, שֶׁהֵם הַמֹּחִין שֶׁנִּמְשָׁכִין מֵהַצַּדִּיקִים שֶׁיְּכוֹלִין לִכְנֹס לְשָׁם לְתוֹךְ תְּחִלַּת הַצִּמְצוּם שֶׁל חָלָל הַפָּנוּי וּלְהַמְתִּיק הַדִּין שָׁם וּלְגַלּוֹת אֱלֹקוּתוֹ, לְהוֹדִיעַ לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרוֹתָיו שֶׁגַּם הֶחָלָל הַפָּנוּי וְכָל הַקֻּשְׁיוֹת וְהַכְּפִירוֹת בְּעַצְמָן נִמְשָׁכִין מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, כִּי הוּא מְחַיֶּה אֶת כֻּלָם כַּיָּדוּעַ, כִּי אִי אֶפְשָׁר לֵידַע מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ כִּי אִם עַל-יְדֵי הֶעְדֵּר הַיְּדִיעָה שֶׁקָּדְמָה לַיְּדִיעָה שֶׁהֵם הַקֻּשְׁיוֹת הַנַּ"ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת חָלָל הַפָּנוּי בְּחִינַת הִסְתַּלְּקוּת הַדַּעַת, שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁסִּלֵּק מִשָּׁם מִבְּחִינַת חָלָל הַפָּנוּי כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מָקוֹם לִבְרִיאַת הָעוֹלָם, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְגַלּוֹת יְדִיעַת אֱלֹקוּתוֹ בָּעוֹלָם, כַּמְבֹאָר הֵיטֵב בְּהַתּוֹרָה "בֹּא אֶל פַּרְעֹה הַנַּ"ל", עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב. וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לְהַקְדִּים הָאֱמוּנָה לָעוֹלָם, שֶׁהוּא הָעִקָּר, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מְשַׁבְּרִין הַקְּלִפָּה הַקּוֹדֶמֶת לַפְּרִי, שֶׁהוּא בְּחִינַת חָלָל הַפָּנוּי שֶׁקָּדַם לָעוֹלָם, כִּי עַל-יְדֵי הָאֱמוּנָה עוֹבְרִים עַל הַכֹּל כַּנַּ"ל וְזֶהוּ גַּם כֵּן בְּחִינַת מַעְבַּרְתָּא שֶׁל תְּפִלִּין, כִּי עַל -יְדֵי הַתְּפִלִּין, שֶׁהֵם שֶׁהִתְחַדְּשׁוּת הַמֹּחִין שֶׁזּוֹכִין עַל-יְדֵי אֱמוּנָה, עַל-יְדֵי זֶה עוֹבְרִין עַל הַכֹּל כַּנַּ"ל וּכְשֶׁהוּא חָזָק בֶּאֱמוּנָתוֹ יָמִים וְשָׁנִים הַרְבֵּה וְעוֹבֵד אֶת ה' בֶּאֱמוּנָה לְבַד, זוֹכֶה אַחַר כָּךְ לָדַעַת וּלְהַשִֹּיג אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ בִּידִיעָה נִפְלָאָה הַבָּאָה עַל-יְדֵי אֱמוּנָה, בִּבְחִינַת מָטֵי וְלֹא מָטֵי שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ, שֶׁבִּקֵּשׁ דָּוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, כָּל יָמָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ( תְּהִלִּים כ"ז), "אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ וְגוֹ'" וְעַל-כֵּן עִקַּר תִּקְּוָתֵינוּ עַכְשָׁיו לָצֵאת מֵהַגָּלוּת הַמַּר הַזֶּה וּלְבַטֵּל הַקִּשּׁוּי הוֹלָדָה שֶׁל הַגְּאֻלָּה שֶׁמִּתְגַּבֵּר עַכְשָׁיו מְאֹד בִּכְלָלִיּוּת יִשְׂרָאֵל וּבִפְרָטִיּוּת אֵצֶל כָּל אֶחָד וְאֶחָד שֶׁרוֹצֶה לִכְנֹס בְּדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ, עִקַּר תִּקְּוָתֵינוּ הוּא עַל-יְדֵי כֹּחַ הַצַּדִּיקִים הַנַּ"ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַמֹּחִין שֶׁל תְּפִלִּין דְּרַבֵּנוּ תַּם, שֶׁהֵם מֹחִין גְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר כַּנַּ"ל, עַל-כֵּן צְרִיכִין עַכְשָׁיו לִזָּהֵר בְּיוֹתֵר לְהָנִיחַ תְּפִלִּין דְּרַבֵּנוּ תַּם כַּנַּ"ל כְּדֵי לְקָרֵב הַגְּאֻלָּה בִּכְלָל וּבִפְרָט בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ שֶׁיִּזְכֶּה כָּל אֶחָד לִגְאֻלַּת נַפְשׁוֹ לְהוֹצִיאָהּ מֵהַגָּלוּת הַמַּר שֶׁל הַבְלֵי עוֹלָם הַזֶּה שֶׁנִּלְכַּד בָּהֶם כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ שֶׁצְּרִיכִין לִסְבּוֹל חֶבְלֵי לֵידָה מַמָּשׁ וְלִסְבּוֹל קִשּׁוּי הוֹלָדָה מַמָּשׁ, וּבִפְרַט בָּהַתְחָלָה וְלִצְעֹק כַּמָּה וְכַמָּה קָלִין וּצְעָקוֹת וּגְנִיחוֹת שֶׁל אָח וַאֲבוֹי וְכוּ' וְכַמָּה כפילות והטיות וְכוּ' קֹדֶם שֶׁזּוֹכִין לְהוֹלִיד קְדֻשַּׁת נַפְשׁוֹ לִגְאֹל אוֹתָהּ מִן גָּלוּתָהּ, שֶׁהוּא בְּחִינַת הוֹלָדָה כַּנַּ"ל וְכַמְבֹאָר בַּאֵר הֵיטֵב בִּתְחִלַּת הַתּוֹרָה "וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים וְאֶת הָעוֹרְבִים" הַנַּ"ל וְעַל-יְדֵי זֶה נִזְכֶּה לִגְאֻלָּה שְׁלֵמָה בִּכְלָלִיּוּת וִיקֻיַּם בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ ( יְשַׁעְיָה נ"ד), "רָנִי עֲקָרָה לֹא יָלָדָה וְגוֹ'" וּכְתִיב ( שָׁם ס"ו), "הֲאֲנִי אשביר וְלֹא אוליד וְגוֹ' כִּי חָלָה גַּם יָלָדָה צִיּוֹן אֶת בָּנֶיהָ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, אָמֵן:

EN:
Therefore no one can rebuke — not himself, and certainly not others — unless he connects himself to the true tzaddikei hador who are in the aspect of Moshe, who can rebuke with the voice of Moshe's rebuke — the voice of the song — through which they add good fragrance to the souls. For the essential rebuke must be in the aspect of the song of Chesed — leaning toward Chesed, the aspect of Azamra as stated by our Rebbe : one must find in himself some merit and good point, and likewise in his fellow — in the aspect of: "V'od me'at v'ein rasha" — "Yet a little, and the wicked one is no more." Through this, one truly enters the scale of merit and can merit teshuvah.

Segment 6
HE:
וזהו שסיים אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו. כי כשזוכין לחותמות הנ"ל דהיינו לצמצםאור האין סוף בהדרגה ובמדה כנ"ל עי"ז זוכין לאורייתא דעתיקא סתימאה שהיא כולא ימינא ולית שמאל ולית עושר תמן וכו' כמבואר כל זה היטב באממר הנ"ל. וזהו שימני כחותם וכו' היינו צמצום האור בהדרג' ובמדה בבחי' חותם כנ"ל. כי עזה כמות אהבה וכו' רשפיה רשפי אש שלהבת יה דהיינו שהלב בוער עד אין סוף וע"כ צריכין לצמצום הקדוש בחי' חותמות הנ"ל. ואזי אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו. כי אז ע"י בחי' חותם הנ"ל זוכין לאורייתא דע"ס שאז מבזין כל הון דעלמא כי לית שמאל ולית עושר תמן, שזהו בחי' ונות בית תחלק שלל, שמבזין את המעות בחינת בוז יבוזו לו ע"ש בהמאמר הנ"ל בסופו:

EN:
And therefore, also the shochet himself must have a portion in the Torah. And therefore, the slaughter of an apostate [mumar] and a non-Jew [renders the animal] a nevailah, even if others see him slaughtering properly, and even if he does not worship idolatry. For also the shechitah itself is in the above-mentioned aspect — in the aspect of elevating the kavod to the root of yirah, which is the aspect of the chalif. For the essence of the shechitah is to elevate the souls that are reincarnated in domesticated animals, wild animals, and birds. And these souls are the aspect of the souls of Yisrael that fell through their blemishes and sins until they were reincarnated in animals, etc. And they are laid in the degradation of exile, in animals, etc. And through the shechitah, they are elevated from there.

Segment 7
HE:
וְזֶהוּ הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד. זֶה בְּחִינַת שֶׁבַח מַעֲלַת הַיְשִׁיבוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה שֶׁהֵם נִקְרָאִים אַחִים וְרֵעִים בֶּאֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָא שָׁלוֹם.

וְזֶהוּ:כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ. בְּחִינַת שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ הַנַּ"ל. וְזֶהוּ יֹרֵד עַל הַזָּקָן זְקַן אַהֲרֹן שֶׁיֹּרֵד עַל פִּי מִדּוֹתָיו, שֶׁחוֹשֵׁב כָּל הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הַמְשָׁכַת שֶׁמֶן הַקָּדוֹשׁ שֶׁהוּא הַדַּעַת הַקָּדוֹשׁ מֵרֵאשִׁית הַתְחָלָתוֹ עַד שֶׁנִּמְשָׁךְ לִבְחִינַת עֵצוֹת קְדוֹשׁוֹת. וְזֶהוּ כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ, זֶהוּ בְּחִינַת הַתְחָלָתוֹ שֶׁנִּמְשָׁךְ עַל יְדֵי הַמְשָׁכַת רוּחָנִיּוּת אֱלֹקוּת וְכוּ'. וְאַחַר כָּךְ יוֹרֵד עַל הַזָּקָן זֶה בְּחִינַת אִישׁ תְּבוּנוֹת הַנַּ"ל בְּחִינַת מִזְּקֵנִים אֶתְבּוֹנָן, כִּי זָקֵן זֶה קָנָה חָכְמָה. וְזֶהוּ זְקַן אַהֲרֹן, כִּי עִקָּרוֹ נִמְשָׁךְ עַל יְדֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הָרֹאשׁ שֶׁהוּא בְּחִינַת רָאשֵׁי הַיְשִׁיבוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת כֹּהֲנִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְכוּ'. וְזֶהוּ שֶׁיֹּרֵד עַל פִּי מִדּוֹתָיו, דְּהַיְנוּ שֶׁיּוֹרֵד וְנִמְשָׁךְ לְתוֹךְ הַמִּדּוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת הָעֵצוֹת טוֹבוֹת, כִּי כָּל הָעֵצוֹת טוֹבוֹת הֵם בִּבְחִינַת הַמִּדּוֹת שֶׁהֵם מֵחֶסֶד עַד הוֹד שֶׁשָּׁם כָּל הָעֵצוֹת שֶׁמְּקַבְּלִים מֵהָאִישׁ תְּבוּנוֹת שֶׁמַּמְשִׁיךְ הַשֶּׁמֶן הַנַּ"ל. שֶׁעַל יְדֵי אֵלּוּ הָעֵצוֹת גְּדֵלָה הָאֱמוּנָה בְּחִינַת מַלְכוּת עַל יְדֵי שֶׁמְּקַבֶּלֶת הָעֵצוֹת מֵהַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁהוּא בְּחִינַת צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם. וְזֶהוּ, כְּטַל חֶרְמוֹן שֶׁיּוֹרֵד עַל הַרֲרֵי צִיּוֹן, זֶה בְּחִינַת שֶׁפַע הַטּוֹב שֶׁל הַפַּרְנָסָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁמְּכֻנָּה בְּשֵׁם טַל בְּחִינַת הַמָּן שֶׁהוּא פַּרְנָסָה שֶׁיָּרַד עַל יְדֵי הַטַּל כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וּבְרֶדֶת הַטַּל וְכוּ' יֵרֵד הַמָּן עָלָיו. וְזֶהוּ כְּטַל חֶרְמוֹן וְכוּ' בְּחִינַת שֶׁפַע הַפַּרְנָסָה טוֹבָה שֶׁיֹּרֵד עַל הַרְרֵי צִיּוֹן שֶׁשָּׁם שֹׁרֶשׁ כָּל הַהַשְׁפָּעוֹת כַּיָּדוּעַ. כִּי עַל יְדֵי הַפַּרְנָסָה מְצַחְצֵחַ נִשְׁמָתוֹ שֶׁזֶּהוּ בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת הַשֶּׁמֶן הַנַּ"ל. וְזֶהוּ, כִּי שָׁם צִוָּה ה' אֶת הַבְּרָכָה חַיִּים עַד הָעוֹלָם, הַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה נִמְשָׁךְ הַחַיִּים אֲמִתִּיִּים שֶׁהוּא קִיּוּם הַתּוֹרָה עַד הָעוֹלָם כִּי לֹא יִהְיֶה נִפְסַק לְעוֹלָם זֶה הַטַּל וְהַשֶּׁמֶן עַל יְדֵי גֹּדֶל קְדֻשַּׁת הַיְשִׁיבוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁל הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד:

EN:
And through yirah one merits da'as, which is the aspect of the Bais HaMikdash, for "whoever has da'as, it is as if the Bais HaMikdash was built in his days," as Chazal said (B'rachos 33a). And through da'as one merits Torah sheb'nigleh, for the main revelation of the Torah was in the Bais HaMikdash, from which went forth Torah "between judgment and judgment and between blood and blood," as it is written, "V'kamta v'alisa el hamakom...al pi haTorah asher yorucha v'al pi hamishpat asher yomru l'cha ta'aseh" ["And you shall rise and go up to the place...according to the Torah which they teach you and according to the judgment which they tell you, you shall do"] (D'varim 17:8–11). And through Torah sheb'nigleh one merits t'filah in its completeness, which was in the Bais HaMikdash, for there was the main t'filah, as it is written, "Ki vaisi bais t'filah" ["For My house is a house of prayer"] (Y'shayah 56:7). And through there all t'filos ascend, for one who prays must direct his heart toward the Bais HaMikdash, as Chazal said. And through t'filah one merits Torah sheb'nistar, which is the aspect of the Bais HaMikdash, the aspect of kodesh [holiness], which is "sisray Oraysa" ["the secrets of Torah"], as is explained there in the aforementioned Torah on the pasuk "Har zeh kansah y'mino" ["This mountain His right hand acquired"] (T'hilim 78:54), see there.

Segment 9
HE:
אות לה וזה בחי' משארז"ל נר חנוכה איש וביתו והמהדרין נר לכ"א והמהדרין מן המהדרין וכו' מוסיף והולך:

EN:
It turns out that the Bais HaMikdash was comprised of all the aforementioned tikkunim. And all the aforementioned aspects all depend on the mishpat, upon which everything depends, as was explained above — that the main beginning is from mishpat, meaning hisbod'dus [seclusion] between himself and his Maker etc., as above. Through this, the yirah ascends, for the fallen yiros are nullified. And through this one merits da'as and all the aforementioned aspects.

And therefore, because they blemished the mishpat as above, through this the Bais HaMikdash was destroyed and all the aforementioned aspects were nullified, for the din and yirah clothed themselves in the wicked kingdom of Bavel [Babylon], and they were given permission to destroy it. And everything was through the blemish of the mishpat, as above. And this is what is written, "M'kom hamishpat shamah haresha" etc. ["The place of mishpat — there is the wicked one"] (Koheles 3:16). That is, as above — for the wicked one comes in the place of the mishpat. For because they did not make mishpat and blemished the mishpat, the mishpat clothed itself in the wicked one — N'vuchadnetzar and his fellows — and "in the place of mishpat, there is the wicked one." For he comes in the place of the mishpat, with the ko'ach v'harsha'ah that he received from the mishpat, just like one who comes with a harsha'ah who comes in the place of the claimant — so too, he comes in the place of the mishpat, for the mishpat clothed itself in him, as above.

Segment 10
HE:
כי כבר מבואר שנר חנוכה הוא אור תורת אמת המאיר לעולם ע"י לימוד הישיבות הקדושות שבישראל. וע"כ יש בהם ג' בחינות. שהם הג' בחינות שבמצות נר חנוכה. והוא, כי עיקר נר חונכה הוא איש וביתו כי מבואר לעיל שעיקר קדושת כל בתי בני ישראל הוא מבחי' קדושת בי תהישיבה הקדושה שהוא הרבי שלומד עם תלמידים וכו'. ומשם מאיר אור התורה והמצוות שהואבחי' נר חנוכה כנ"ל. וע"כ עיקר נר חנוכה הוא בבחי' איש וביתו שהראש של הבית שהוא הבעל הבית צריך להדליק ולהאיר אור הנר חנוכה הנ"ל. כי הראש של הבית שהוא הבעה"ב הוא בביתו בחי' הראש של הישיבה הק' ומשם מקבל חיותו וקדושתו שעיקר אור התורה שהוא בחי' נר חנוכה נמשך ממנו. וע"כ עיקר נר חנוכה הוא איש וביתו כנ"ל. והמהדרין נר לכ"א, כי המהדרין מדקדין יותר ונזהרים שגם כ"א מבני הבית ידליק נר חנוכה כי כ"א מבני הבית הוא בבחי' התלמידים של הרבי שהוא הראש ישיבה, והמהדרין מתיגעים בתורה כ"כ עד שגם אותן שהיו בבחי' תלמידים זוכין ג"כ ללמוד ולללמד שדולין תורת רבם ומשקין אותה לאחרים ומאירין אור תורת הרב ועצותיו הקדושים לחבריהם. וזה בחי' הדלקת נר חנוכה שהוא אור התורה של כ"א וא' מבני הבית שהם בבחי' התלמדיים שגם הם צריכים להאיר תורת רבם בעולם שזהו בחי' הדלקת נר חנוכהכנ"ל. והמהדרין מן המהדרין מוסיף והולך, היינו כי אינו מספיק להם מה שמאירים ומלמדים תורת רבם בעצמה לאחרים אף גם הם מוסיפים והולכים בכל יום לחדש גם מעצמם חידושי תורה אמתיים המביאים לידי מעשה והם חותרים ומגלים עצות עמוקות מה שאינו מבואר בפירוש בדברי תורתו של רבם, שעי"ז מחזקין את חבריהם ומעוררים אותם לעבודת הש"י שכל זה הוא בחי' מוסיף והולך בחי' תוספת אור התורה בחי' חידושי תורה שמחדשים בעצמם מתוך דברי תורתו שקיבלו מרבם האמיתי. וזה בחי' המהדרין מן המהדרין מוסיף והולך בכל יום וכנ"ל:

EN:
And this is why they decreed four fasts over the destruction of the Bais HaMikdash. Also, the custom is to mourn during Bain HaMetzarim and to say chatzos [the midnight lamentation] to weep over the destruction of the Bais HaMikdash, and to practice abstinence from meat and wine and the like, each person according to his custom. For all the fasts and self-afflictions that the G-d-fearing practice are all in the aspect of the aforementioned mishpat — that they judge themselves before the din from Above comes, chas v'shalom — in order to nullify the din from Above through the mishpat by which one judges himself, as above.

Segment 12
HE:
אות לו וזה בחי' הלל של חנוכה. זה בחי' המאמרות טהורות נעשין על ידי תיקון המוחין על ידי המגיני ארץ שמתגברין ומשברין ההרהורים רעים ומעלים השמנים מבחי' החתים לבחי' חותם דקדושה וכו' שזהו בחי' נר חנוכה כנ"ל. ומשם נמשכין אמרות ה' אמרות טהורות להחיות ולהשיב את הנפשות הנפולות להחיותם בשבעה משיבי טעם בחי' מזוקק שבעתים שנמשך מהז' ראשים של ב' השינין שבתפילין מוחין חותם דקדושה הנ"ל שנמשכין מהשבעה רועים שמשה רבינו רעיא מהימנא כלול מהם וכו' כ"ש שם, שכל זה אנו ממשיכין ע"י הדלקת השמן הקדוש של נר חנוכה וכנ"ל. כי המוחין של התפילין הם בבחי' שמן הטוב הזה בבחי' ושמן על ראשך אל יחסר אלו תפילין כמו שדרשו רז"ל, שזהו בחי' מה שאנו נוהגין לומר בשע תהנחת תפילין ושמן הטוב תריק על שבעה קני המנורה וכו'. ומכל זה נעשין האמרות טהוורת הנ"ל כמבואר שם. וזה בחי' ההלל של חנוכה. כי הלל הוא כולו בחי' אמרות טהורות המשיבין ומחיין את הנפש מאד בפרט נפש המר שעוברים עלי' בעונותיו מה שעובר. וכשהצדיק האמת מחיה ומשיב נפשו בשבעה משיבי טעם שהם אמרות טהורות הנ"ל, הוא מחי' ומשיב נפשו כ"כ עד שמעוררו ומקיצו שישמח נפשו כ"כ עד משעוררו ומקיצו שישמח נפשו במעט נקודותיו הטובים עד שיפתח פיו וישר ויזמר וירנן ויהלל וישבח להש"י עלכל החסדים הנפלאים שעשה עמו למלטו ולהצילו מבין שיניהם של הס"א וכו', שכל זה הוא בחי' הלל שאומרים בימים שעשה לנו הש"י נסים ברחמיו. שעיקר הנסים והנפלאות והתשועות והמלחמות שעשה עמנו אז וגם עתה שנמשך עלינו קדושת הארת הנס בימים ההם בזמן הזה, הכל הוא מה שברחמיו נצלנו אז ועתה מהס"א והקליפות שהם בחי' מלכות הרשעה בגשמיות ורוחניות. אשר בחמלתו הגדולה הצילנו מהם שלא נאבד ביניהם לגמרי ח"ו שלא השכיחו מאתנו תורתו ולא העבירו אותנו על חוקי רצונו וכו'. ועל זה אנו אומרים הלל בלב שלם כאשר כל דברי ההלל הקדוש מלאים מזה כ"ש מקימי מעפר דל מאשפות ירים אביון וכו'. שומר פתאים ה' דלותי ולי יהושיע. שובי נפשי למנוחיכי כי ה' גמל עליכי, כי חלצת נפשי ממות וכו'. מה אשיב לה' וכו'. מן המיצר קראתי יה ענני במרחב יה. ה' לי לא אירא וכו'. ה' לי בעוזרי וכו', כל גוים סבבונים בשם ה' כי אמילם סבוני גם סבבוני בשם ה' וכו'. סבוני כדבורים וכו' בשם ה' וכו'. וכן הרבה. שכל אלו הדיבורים הקדושים הם בחי' אמרות טהורות הנמשכין ממשה רבינו ומכל הצדיקים שהם בבחי' משה שמחיין ומשיבין את הנפש בהם עד שפותחין את פיהם שידברו בלשונם לעצמן אמרות טהורות הנ"ל להחיות ולהשיב בעצמו את נפשו. כי הדיבור יש לו כח גדול. כי הצדיקים מעוררים אותם בבחי' התנערי מעפר קומי וכו' עורי דברי שיר. וכ"ש בהחרוזים הק' שלו, הרימה קולך הערב בשירות ותודה וכו' דלו עיניך למרום וכו':

EN:
For sometimes a person sees that words alone are not enough, through which he judges himself. And then he himself gives a mishpat upon himself — that he should fast and afflict himself such-and-such for his deeds that he did. And even though in truth, certainly this does not suffice, not even one part in a thousand, against what he blemished — for all our days would not be enough to fast and afflict ourselves for the blemish of a single foreign thought or hirur [improper musing], for one who believes in the enormity of the blemish that reaches the place that it reaches, as above — how much more so one who committed some avairah, chas v'shalom, how much more so one who did very much damage, chas v'shalom, as is common now in these generations, b'avonosainu harabim [due to our abundant sins].

And if so, seemingly, what will these fasts and afflictions help him against his deeds? Yet nevertheless, he can merit atonement for his sins through them. For the main tikkun is the mishpat — meaning, that he himself judges himself. And therefore, since he himself judges himself and does not wait for the din from Above, through this he can nullify the din from Above through his fasts and afflictions. Since he himself judges himself — for when there is din below, there is no din Above, as above.

Segment 14
HE:
אות לז גם ההלל הוא בחי' שמחה וכמו שאומרים זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו. זה בחי' השמחה שממשיכין לחזק כח המלאך לתקן המלאכים שלא יהיו נפגמין השמנים ח"ו ע"י פגם המקרה הבא ח"ו ע"י פגם האכילה שלזה צריכן שמחה כ"ש שם. וזהו בחי' הלל שהוא בחי' שמחה כנ"ל. וזהו בחי' הסעודות שעושין בחנוכה אע"פ שכתב בש"ע שריבוי הסעודות בחנוכה הם סעודות הרשות וכו', הלא מסיק הרמ"א שי"א שיש קצת מצוה בהם. ומסיק והוא העיק, שנוהגים לומר זמירות ושבחות בסעודות שמרבים בהם ואז הוי סועדת מצוה. וכךם הוא האמת. כי בודאי כשמרבים בחנוכה בסעודות בשכרות והוללות וכו', בודאי הם גרועים מסעודת הרשות. אבל רוב ישראל הכשרים והיראים נוהגים לספר בהם מתוקף הנס שעשה לנו אז ואיך נמשך לנו הארת הנסים והתשועות האלו בכל שנה ושנה, כאשר מבואר עתה בכל הספרים הקדושים ובפרט בכתבי האר"י ז" שבכל זמן וזמן מזמנים הקדושים נמשך עלינו הארת אותו הנס שהי' בימים ההם כגון בפסח יציאת מצרים וכו'. ובחנוכה הנס של חנוכה וכו'. ועי"ז אנו שמחים בשמחה של מצוה בסעודות האלו ואז הוו בודאי סעודות מצוה בבח'י אין טוב לאדם כ"א לאכול ולשתות ולשמוח בימים טובים כשדרז"ל. כי עיקר תיקון האכילה שהוא תיקון הברית כנ"ל הוא על ידי שמחה כנ"ל:

EN:
And this is the aspect of how a person can be saved through a single affliction or fast from very harsh and bitter judgments. And also merit through them the life of the World to Come. For it is taught that all the suffering in the world — if it were all gathered upon one person for all seventy years, chas v'shalom — it is nothing compared to a single moment, compared to a single burn of Gehinnom. How much more so when they judge a person twelve months in Gehinnom. How much more so when there are sins, chas v'shalom, for which they descend and never ascend. How much more so when there are many types of harsh and bitter punishments worse than the suffering of the severe Gehinnom, as is brought in the s'farim. And nevertheless, for everything, t'shuvah is effective in this world. And the main t'shuvah is the aspect of the aforementioned mishpat — for through a person secluding himself between himself and his Maker and judging himself on all his deeds and arousing himself to the service of Hashem Yisbarach each time — through there being mishpat below, there is no din Above, as above. And especially if he merits to be aroused to the point that he actually makes mishpat upon himself — meaning, he fasts and afflicts himself, even though it does not amount to anything compared to his deeds, as above — nevertheless, since he himself executes the din on himself, through this he nullifies all the judgments from Above, even though he did thousands and myriads more, without measure or estimate — nevertheless he nullifies them all through his mishpat by which he judges himself, as above. For when there is din below, there is no din Above, as above.

And this is the aspect of the fasts and mourning — that one afflicts oneself with fasts and abstinence from meat and wine and washing, etc., on account of the destruction of the Bais HaMikdash. For the destruction of the Bais HaMikdash was due to the blemish of the mishpat, as above. Therefore we now do t'shuvah and rectify this, and we execute mishpat upon ourselves and fast and afflict ourselves in order to nullify the din from Above, as above.

Segment 15
HE:
ישראל, כִּי ממנו הְיָה מתְחִיל ובו הְיָה מסים (מִנָחוּת
פו:). בִּי בָּל בְּחִינַת הַתְעוררוּת שְלָנוּ הוּא רק כְּמִדְלִיק
נר שאינו עושה כְּלוּם, רק שלוקָה נר וּמדלִיק בו נָרוּת
אחרים לאלָפים וּרְבְבות כַּמו שירצה. וּבְאָמת אם לא
הָיָה לו אלוּ הגרות או הדברים שמדליקין, בּודאי לא
הָיָה אֶפשָר לו לְהַדְלִיק אַבָנִים וְעפָר. וְבַן אִם לא הָיָה
לו נר לְהַדלִיק ממנו, או אִיזֶה דַבָר לְהוּציא ממנו אש,
ְּודאי גּם בָּן לא הָיָה אֶפשָר לו לְהַרְלִיק. נִמִצָא,
שְהְבל מאתוּ יִתְבֶּרך הֶאֶש וְַגֶּר וְהַשָמֶן וְהַפְתִילֶה,
הַמדליק וְהנדְלֶק, הכל מאתו יִתְבֶּרך. ואַף"על"פי"כן
אם לא יעשה הָאדָם הַמעַשָה כָּל שהוא, לְקָח הַגָּר
ולְהַרְלִיק בו אַחָרים, בְּודאי לא יהיו נדְלָקִים מַעַצְמֶם,
ְּי כ בְּרָא ה' יִתְבֶּרַך הַבְּריאָה, שְהַכִין הַבל כַּאָשָר
לכל בְּחְכְמָתו, ואַף"עלפִי"כַן רוצה דַוְקָא שְאִנְחְנו
נעשה | וְנגְמר | עליודי | הַתְשוּררוּתְנוּ | מלֶמטה,
אַף"עַליפִּי שְבְּאָמַת. הכל מַאֶתוּ יִתְבֶּרְף, בִּי כָּל
עבודת הָאָרֶם אֶת ה' יִתְבֶּרך הוא בְּבְחִינַת הַרְלְקַת
הארת אור הַנִּשָמָה, כַּמוּ ש3ְּתוּב בַּזהַר הַקדוש:
אָעָא דַלָא סְלִיק בַּיה נורָא מְבטְשִין לַיה, גופָא דלָא
סְליק בַּיה נְהירא דְנשְמְתָא וְכו'. וְזֶה בְּחִינת גר
הַמערבי שָהוּא עדות שהשכינָה שורה בִישראל, כּי
מִמָנוּ הְיֶה מתְחִיל ובו הְיָה מָסַיִּם, הַינוּ שְהְהְתְחְלֶה
וְהָסִים הֶכל מִמָנו יִתְבֶּרך לְבַד, כִּי גר המערבי הָיָה
דולק בְּנֶם, כָּמוּ שאמרו רבותינו ז"ל (יוּמא לט).
ְַל"כַּן בְּודַאי הָיָה יכל הוא יתְבֶּרך לְהַדְלִיק בַָּצָמו
אֶת כַּל נרות הַמנוּרֶה, וּכמוּ שאמרו רַבוּתִינוּ ז"ל
(מנָחות פו) וְכִי לְאוּרה הוּא צריך וכו', אך צַוָה לְנוּ
ְהַזהִיר מאד על הַדְלָקֶת נרות הַמנוּרה, לְהוּרוּת
שאַף"עליפי | שהַכל | מאתוּ יִתְבֶּר | כנ"ל,
אַף"עַל"פְכַן אָנו מחַיָבִים על בָּל פָנִים לְהַדְלִיק אֶת
גרוּת הַמנוּרה. וְזֶה יְהְיָה נַחֶשָב לְהַתְעוּררוּת שְלָנו,
אף-עליפי שִבְּאָמֶת הכל מאתו יִתְבּרך, כּי ממנו הוא
מִתְחִיל ובו הָיָה מסים.
ְזֶהוּ בְּחִינַת מעשָה הַמְנוּרֶה שְהְיָה כּלֶה מקשָה, עד
ְרְכֶה עד פְּרְחָה מִקֶשָה הַיא, הְהַינוּ שְבַלָּה נעָשִית
מַעַשֶת אֶחֶד מראשה עד סופֶה עַם כָּל הכפְתוּרִים
והפרחִים וכו', הכל נעַשָה מִחַתִיכָה אחֶת. עד
שנְתְקשָה משָה הרבה איך לעָשוּתָה, וְאָמַר לו ה
ְִבֶּרֶך: הַטֶל אֶת הַעָשֶת לְתוך האש וְתְצָא הַפְנורֶה.
הַינוּ, שבָּל הַמנוּרה שהִיא כְּלַל הארת הַתוּרה, הוא
רק מִחְָתִיכָה אֶחַת מִנֶה וּבה שְבָּאָמַת נַעַשִית מַאֶלִיהָ,
ִּי הָיָה בּלְתַי אֶפשָר לָאָדָם לעשוּתָה, כִּי קֶשָה וְבָבַר
לְהְאְדם. שיתְשורר ויְאִיר מעצָמו, ‏ וְאַף"על"פי"כן
צֶריכין לעשות הַמְנורֶה לְמטָה הַיְקָא. וְעַל"כּן בַּאָמַת
נתְקֶשה משה הַרבָּה עַל זֶה, כִּי סוד זה נוגע בִּשָעַר
וְאַף"עַל"פִייכַן צְרִיכִין רק התְשורְרוּת וְרְצוּן ותשוּקָה
אֶל הָאָמַת, וְזֶה נְחֶשֶָב לְהְתְשררוּת. שְלָנו כַנֶ"ל:
ליב כָּל הַקְרְבַת הקטרֶת הָיָה בְּשְעַת הַרְלְקַת
הַמְנורֶה וְהַטַבְתְה, כּמו ש3ְּתוּב (שמות לג): בִּהִיטיבו
אֶת הנרות יקטירְגֶה. ובהעַלוּת אהרן אֶת הנרות וְכו'.
ִּי קטרת, שהיא עקר בַּחִינת תשוּבָה כידוע, כַּי אֶחָד
עֶשָר סמנ הקְטרת. מִכְנִיעִין. סְמְרָא דְמִיתָא, כָּל
הַסְטֶרין ‏ אותרנין, . וּמעֶלין. הַקְדשָה מְעְמְקִי עַמְקִי
הַקְלְפוּת כידוע, שזהו עַקָר בַּחִינת תשוּבֶה. וכמו
שְָתוּב בְּכְתְבִי האר" ז"ל, שִיזְהַר לומר קָטרֶת
בְּכוְנֶה גִדוּלָה וְיועיל לו לחזר בַּתְשוּבָה. נמצַא,
שקטרת בַּבְחִינת תשוּבֶה, אבל עקר הַתִשוּבָה זוכין
בַּבְחִינת הַמְנורֶה, שהוּא בְּחִינת אִמִירְת תְּהְלִים,
שבול וחד אִתְעָרוּתָא דַלְתְתָא וְאַתְעָרוּתָא הַרְעָלא
ְּקֶשֶר נִפְלָא, מה שָאִי אֶפֶשָר לְהְבִין ולְהשוג בָּרֶל.
זֶהוּ בְּחִינַת מה שָראֶה ְכַרְיֶה סוד הַגְאַלֶּה שָלַמָה
עַל-יְדִי הַמְוְרֶה. שרְאֶה, בַּמְבאֶר שֶם בְַּפְסְרְת
בְּהַעלותְף וְשָבַּת הְנִבֶּה שָהוּא זכרה ד): לאִיתי
מנורת זֶהֶב בַּלָה וְגַלֶה על ראשֶה וְכו". וּבֶלל הְנְנְין,
שְהַשָמֶן הַיָה נמשֶך מאַלָיו בָּמו ממָין, כָּמו שְְּתוּב:
גַלָה על ראשה, וכמו שפרש רש"י שם. וסִים שם:
'לא בְּחִיל לא בְכח כִּי אם בַּרוּחִי וְכו". הַינו כָּל ענין
הַנ"ל, שעקר הַתְשוּבָה, שהיא עַקָר הַגָאלָה, הוא 'לא
בְחִיל ולא בכ כַּי אם בְּרוּחי" וכו', בַּי הכל מאתו
ְִבֶּרֶף. וְהְְקָר תְּלוּי בְּבְחִינָה הנ"ל, שְְִכָה שִיהְיָה
נמשָך בֶּחִינת הָאָרת שער הַחֶמשים, שָשָם כְּלוּלִים
יד בְּקֶשָר אֶחָד אִתְעְרוּתָא דַלְפַלָא וְאִתְעָרוּתְא
דַלְתַתָּא, | שְזֶה זוכין | עליידי | אמירת \תְּהְלִים
והְתְבוּדְדוּת וֶשִיִחֶה בִּינו לְבִין קינו יִתְבָּר תְּמִיד,
שבּודאי אינו יוצא ידי חוּבָתו כַּלְל, אף"-על-פי-כן
ְּאָמַת זהוּ סוד נַפְלָא שָאִי אֶפֶשָר לְהַשִיג, בי נָמֶשָך
משָעַר הַחַמשִים שְנְמְשֶך על שְבְעָה קָנִי הַמְנוּרֶה,
שָהֶם כְּלוּלִים כָּל אֶחֶד מִשְבְעָה, בְּחִינַת: ישִבְעָה
ושִבְעָה מוצקות' וכו', שבָּל זֶה כְּלוּל באַמירת תִּהְלִים
שְכוּלֶל כָּל החֶמשים שערי תַשוּבָה (כמובא בלקומי
מוהר"ן ב' - סימן ע"ג, ועיין בפנים), שהֶם תשוּבְתְנוּ
אַליו ותשוּבתוּ אלִינו, כולל כּלֶם יִחד, כִּי הכל אֶחֶד.
ְעַל-יְדִי זה תִּחְיָה הַגְּאַלֶָה עלדודי משִיַ צְדְקנוּ שהוּא
דוִד. וְעַל"כָּן רמז הַגְאַלֶה בְּמַעשָה הַמְנורה. (לקוטי
הלכות - הלכות קריאת שמע ה', אות י"ט)
מעַשָה הַמְנרֶה
ו (במדבר ח, דס
ובשביל זֶה נתְקשה משה מאד על מעַשָה הַמנוּרה
בָּמוּ שאמרו רבותִינוּ ז"ל, וביותַר מבאֶר בּמדרש
ַבֶּה פְּרְשֶת בְַּעָלוּתְף פֶּרשָה ט"ו, מוּבָא בְּיְלֶקש
הֶראוּבני פֶרשת תרוּמה, שנְתְקשה בָּה מאד, ואפלו
בְשָה יִתְבֶּרך גל לו חְזֶר ושְכַה מעַשִיהְבְְּיְרר, וְחזֶר
עֶלֶה ושָאֶל ופרש לו וְחְזֶר ושְכַח וְכֶן מה פְעְמִים, ער
שאמר לו הקְדוּש בְּרוּ הוא: לך אִצַל בַּצַלְאל וְהוא
יעשה אוּתָה וכו', ומיד עֶשָה אוּתָה בַּצַלְאֶל. הַתְחִיל
תְּמַק וְאָמר: אָנִי כַּמָה פְּעָמִים הְרְאֶה לי הקוש בְּרוּף
הוא וְנְתְקַשִיתִי לעשותָה וְאַתָּה שלא רְאִית עָשִיתְ
מִדְעְתֶך - בְּצַלְאֶל 'בּצֶל אֶל' הְיִיתָ שימד בַּשְהְרְאֶה
לי הקדוש בּרוּך הוא עַשִיְתֶה, עד כָּאן לשונו.
וכל רואה ישתומם על המראה הזאת, אי יִתְּכַן
שְמשָה לא ודע וְנתְקשָה כַּמָה פְעָמִים עַל עָשְיְתֶה
וּבצַלָאל עַשָה אוּתָה מיד. וָאם מחמת שְהְיָה עומד
בִּצַל אל כַּשהַראה הַקְדוּש בַּרוּף הוא לְמסשָה
עַשִיְּתֶה, הלא משָה בְּעַצָמו בְְּהָאי עֶמר שִמֶּה וֶה'
ִתְבֶּרך בְּעַצְמו לָמד עַמו וְגְלֶה לו עַשִוְתָה פַעַם אַחַר
ּעַם, וְאַף"ל"פי"כַן נַתְקשָה כָּל כ וּבְצַלְאל שְעָמַר
רק מצדו בַּצַל אל השיג לעשוּתָהּ מיד, אם רַבִּי לא
שְנָה חַיָא מִנְלִיה.
אַך מה שְאפֶשָר לְהַבִין בָּזֶה מרחוק אָנוּ מְחַיּבִים
לְחֶתר וּלְפֶרש הַבַרִי רַבותִינוּ ז"ל הקדושים הָעָמַקִים
מאד מאד, כִּי בְּודאי משה נתְקשָה מאד מאד כַּמָה
פּעָמִים בַּמעַשָה המנוּרה שהוא בַּחִינת לעשות כַּלִי
קדושה וְנוּראה כזאת שיכל לְהְאִיר על יִדֶה הָארַת
הֶרְצון דקְדשָה בְּכֶל ישְראֶל, בְּכֶל אֶחֶר וְאֶחֶר
מִיִשְרְאֶל בְּכֶל מה שְיְעֶבר עָלָיו כָּד ימי חַייו, שִבְּכֶל
מיני חשך וּבְכָל מיני ירידות ונפילות שִיעְברוּ עָלִיו
ְּכַלֶם יִתְגְבָּר בְּתקֶף הֶרצון שְיּאִיר לו לעלות מִכַּלֶם,
בִּי בהאי קשה מאד לְהשִיג הַשְנָת עַשית כָּלו נִפְלְאָה
בּזאת, בפרט שְבְּבֶר רְאֶה משה בְּעִיניו מה שִנעַשָה
ְּזֶה הְעוּלֶם שאחַרי כָּל הֶאוּתוּת נוראות שְעֶשָה עַם
ישְרְאל ביציאת מצרִיִם וּקְריעַת ום"סוף וּמְתְּן תורה
וכו', אֶחר כָּ עְשוּ מה שְעָשו וְכנ"ל, וְהַבִי ורְאֶה כַּמָה
וכמה קֶשָה לעֶזר לְבַעַל בְּחִיִרה, עַליכַּן לא הָיָה יכול
לְהֶשִיג וּלְהַכָנִים בְּרְעְתו עשית הַמנוּרֶה שְהִיא בְּחִינת
הָאָרת. הְרַצון בְּתְקנִים נִפְלָאִים כְּאְכָּה הַמְרְמְזִים
בְּטַבְעָה קָני הַמנוּרֶה וְאִחֶד עֶשָר כפְתורים וְתְשְעָה
ְרְחִים וְעשֶרִים וּשְנִים גָבִיעִים שְבַּלֶם עולים אַרְבָּעִים
ותַשַע, כנְנֶד אַרְבָּעִים וְתְשְעָה יָמִי הַסְפִירֶה שְעְבְרו
על ישראל וְאֶחר כַּך קְבַּלוּ את הַתוּרֶה בִּיוִם
הַחֶמשים, כַמבאר כָּל זֶה בְּכוָנת הָאר"י ז"ל, וּמוּבָא
שהוא שרש הַתוּרֶה בְּחִינַת שער החמשים שְהוּא
שרש הַתוּרֶה שלא השיגו משה בְּחַיִיי רק בַּעָת
ַמְתִלְקוּתוּ נַסְתָלַק לשֶם, בִּי שִם הוא בְּחִינת רךצון
הְעָלִיין, בְּחִינַת רצון שְבָּרצונות שְמַכָנִיס תּקף הרצון
דְקְדשָה בֶּלֶב כָּל יִשְרְאֶל שְיְאיר לָהֶם בְּכֶל מִיני חש
וכו', וְעל-בַּן נתקשה על זֶה מאד.
אַבֶל בַַּלְאֶל שהוא בַּחִינת הַתְּלְמִיד הְהְגּוּן, הַבִין
רְאֶה בְַּלְאֶל, שִמָה שְנְתְקשָה משָה כָּל כָּ הוא
מחמת עצם עָנוְתְנוּתוּ הַגדוּלֶה שהָיה עָנָו מאד ולא
רְצֶה לְהַחָזִיק טוה לְנפשו, וְכַמְבאֶר בּמָקיִם אֶחֶר
ַּרְיָא מְהִימְנָא פּרשָה בְַּעַלותף (דף קנג:) ועל"כן
נתְקֶשָה כָּל כָּך ולא הַבִין אִיך יְעַשָה מִנוּרֶה בְּתְקוּנִים
ְּאִלוּ שְיְאיר הרצון לָנְצַח וֶכו' כּנ"ל, מִחָמַת שְהְבִין
שְהְדְבֶר תְּלוּי בו שָצְריך שְיִהְיָה נִכְלֶל כָּל כָּ בְּרצון
הְעַלְיין עד שיכל לְהַכְנִים הְרְצון לצה בְּכֶל יִשְרְאֶל.
והוא בַּעַנוְתְנוּתו לא הָיָה יכול לְהֶשיג שִיּהְיָה לו כח
ְזֶה, על כ נתְקשָה מאד מאד על זֶה, אבל בְּצַלְאֶל
תַּלְמִידו הֶבִין מרחוק גִדְלַת רבו משָה קְאַדְרבָּא
מחמת עְנוְתְנוּתוּ הַגִדוּלָה כָּל כּך הוא נַכַלֶל בְּתַכְלִית
הַבָטול בְּרְצון הַעָלֶיין, בִּי שִם אי אֶפֶשָר לְהְבֶּלַל
בִּשַלְמוּת בי אם עלדידי תִּכְלִית הְעַנְוָה וְהַבְּטוּל כמו
משָה. עַל"בַּן בְּצְלְאֶל בְּחִינַת הַתַּלְמִיד השונ מוד
עַשִיִתָה כּי הוא אָמר אני בְּטוּח בְּכחו של זֶקַן שהוא
משָה רבנו שבודאי אִעָשָה אוּתָה וְאֶנְמר אוּתָה
ְּרְאוּי, בי אָני מאמין בְּכחו שֶל רַבִּי שְבְְּהאי ימר
ימר וַַכָנִיס הארת הֶרצון בְּזה הְעוּלֶם עד שאר
לָהֶם בְּכָל מיני חשך, בִּי הַצַדיק הָאָמַת אִינו יָוּל
לידע מִגְדְלַת עַצָמו כָּל כך מגדל הַבְּטוּל וְהְעַנְוֶה שלו
כָּמוּ שיכל לְהַשִיג מרחוק בְּחִינת הַתַּלְמִיד, כִּי הַבִין
שְמְחָמת זֶה בְּעַצְמו שָנְתְקשָה כָּל כ על עַשְיּתָה שְוָה
מַחָמַת עְנוְתְנוּתו עַלייָדי זה דַיְקָא ימר הַתְּקוּן שֶל
הַמנוּרה הנ"ל שְהוּא הָארת הַרצון וכו', וְעַל-כַּן
ִּצַלָאל דִיִקָא עָשה אוּתָה כַּרְאוּי וְהַבּל בְּכחוּ של
משה רבו. (לקוטי הלכות - הלכות ברכות השחר ה',
אות מ"ו)
לְמֶה נְִרַע לְבַּלְתִי הַקֶרִיב
(במדבר מט, ז)
אָלוּ הָאַנָשִים שְהִיי טָמַאִים לְנִפש אָדֶם ולא יְכָלו
לעשות הַפֶסַה שִבָּאוּ לשאל לָמה נגֶרע. אלו שאלו
בהגֶן, וְתַקָנוּ בְּזֶה הרבה מאד, כַּי נַתַגִלְגֶל זָכוּת על
יָדֶם שְנְתְגְלָה עלדידי זֶה לֶמשָה דין פֶסַח שְנִי שֶהוּא
תְּקון גול שְהוּא בְּחִינַת הַמשָכַת דרֶף הַתְשוּבָה, בִּ
זה עקר שלמות הַתשוּבָה שאפלו כַּשְרוּאה הָאָדָם
אֶת עַצָמוּ שָהוּא רחוק מָאד מה יִתְבֶּרְך וְטְמְאָתו עְלִיו
ממַעַשָיו הְרְעִים, אַף"על"פי"כַן יחזק אֶת עַצָמו וְיְבוא
ְּקְדָה וְהַכְנעָה לפני הצדיק הָאָמֶת וְלְפָנִי ה' יִתְבֶּרְף
וישאֶל על נפשו כָּמו ששָאַלוּ אלו הָאַנָשִים שְהָי
טְמאִים ששָאָלה לָמָה נִגְרַע לְהַקָריב. אֶת קְרְבַּן ה'
וכו'. בַּמו כן ישאל כָּל אֶחָד על נפשו אם יודע בְּעַצַמו
מאְתוּ מִמעָשִיו שיבוא וְישאל: וְאַם נִפשִי מִטַמָאֶה
בּמעשִי הַרעִים. אף"על-פיזכן לָמָה אַגָרַע לְהַקְריב
קְרְבַּן ה' -- דְהַיָנוּ לָהְתְקֶרב לה' יִתְבֶּרף לעסק בַּתוּרֶה
וּלְהתְפַלָל וכו" שהוא בְּחִינת קְרְבָּנוּת. בי בודאי יש
לו תְּקוָה ג"כ לְהְתְקֶרב לה' יִתְבֶּרף. וְאֶז בְּודַאי
ּמצָא לו ה' יְִבֶּרך תקוּן ויידיע לְהַצְדִיק כָּמי שהודִיע
לְמשָה תְקוּן הַפֶּסַח שְני שְהוּא פְּלִיאָה נַשְגְבָה, בִּ
עַקַר זֶמן הַפֶּסַח הא רק בַשעַת יצִיאֶת מצְרִיִם שא
דג ה' יִתְבָּרֶך על הַקָ וְּאְלֶם. וְאֶז עַקר זְמן הַקְרְבֶת
הַפֶּסַח. וְעַל שם זה נקרא פֶּסַח לְשון פּסִיחָה וְדְלוּג
שָדלג על הַקן, בִּי האיר עַלִיהֶם א הָאֶרֶה נִפלָאֶה,
אבל מי שהְיָה טמא ולא קרב אֶת הַפֶּסַח במועדו
אִיך יבה לְהַקָרים פסַח עוד, אֶבֶל ה' יִתְבֶּרך בְּרְחָמָיו
לה הסוד לְמשָה עלדודי שאלת הַטמָאים דיקא,
והודיע לו שהטמאים יְקֶריבו פֶּסַח שני בְּאִיֶּר בִּימִי
הַסְּפִירֶה. וּבַזה הורה לָנוּ דר הַתִשוּבָה שאין שום
יאוש בְּעולֶם כְּלֶל, בָּי אף"עליפי שְעָבר זֶמַן של עְקַר
הַתּקוּן ואַנחְנוּ טמאים בְּמעשינו עַדין יש תִּקָוָה אפלו
שלא בַּזְמנוּ, בי יש תְּקונים נַפלָאים וְנַעָלְמים מאד
שיכולִים לְתְקֶן אוּתָנו גּם עַתָּה וּבְכָל יום וַים. וּבלְבד
שלא נְיְאֶש עַצְמנוּ מְִעְקָה ותְפַּלָה לשְאל בְּכֶל פַעֶם
לְמָה נגְרַע לְהקְריב אֶת קְרְבַּן ה'. (לקוטי הלכות -
הלכות ברכת הפרות ה', אות ט"ז)
סע דל חנה בְני"דֶן מאָסַּף
לְכֶל-הַמַחָנת
(במדבר י, בה)
עְקָר תּפְלֶה בְּכוְנֶה הוא, לְקשָר וְלְאָסף כָּל הַמְחֶשְבוּת
והרצונות וְהַנְפֶשות לְתוּך דְבוּרי הַתְפְלֶה, לְקַבִּן
ורי הַנִפש שְזֶה בְּחִינַת הַמִחֶשָבות הַמִתְפַזֶרִים
ִּטֶפַת הַתְּפְלֶה אֶל החוץ, וצרי לְקְבִּן הַגִפֶש מן
הַפַזוּר שלא יְהְיָה לו שום מחשבת חוץ, רק לְקֶשר
הַמַחֶשָבָה אֶל הדבוּר בְּקֶשָר אַמִיץ וחְזֶק, וְאַזי מאָסָף
לְכָל הַמַחָנוּת.
ְַל"בַּן הנל מתַגֶה דן הָיָה מאַסֶף לְכָל הַמִחָנוּת ופרש
רש"י שְהְיו מחזירין כָּד הָאָבדות. שֶל יִשְרְאֶל בִּ
מִחֶנֶה דן הוא בַּחִינַת מלְכות שהִיא בְּחִינת תִפַּלָה
כַּמוּבָא בְּדְבַרִי רַבַּנוּ נַרו יאיר במאמר וביום
הַבְּכוּרִים (סימן נו), עַין שם היטב שחנה חן הוא
בְּחִינת דנא דמלְכוּתְא, עין שם. וְעַל"בַּן הוא בְּחִינת
תְפַלֶה בַּבְחִינת די אֶלהים וְגם. שָמַע בֶּקלִי. וְזֶה
בְּהִינַת מאַסֶף לְכֶל הַמִחָנות. שְהָיו מָאִסְפִים כָּל
הַמַחָנות דחֶדשָה, היו בּחִינַת תִּפלָה בְּכונֶה שָעַל"וְרי
ֶה מָאִסְפִים וּמְקבָּצִים כָּל הַמחָנות לְתוך הַקְרֶשָה
בְּבְחִינַת הַחַזֶרת הַגְפשוּת לְאִמָם וֶשֶרשֶם, דְהַיָנוּ אֶל
הַכְּבוּד (עיין בלקוטי מוהר"ן א' - סימן ס"ז, כִּי זֶה
עקר תְפַלֶה בְְּנָה, דדנו לְקשר וְלָאָסף כָּל
המחשבות וְהֶרצוּנות וְהַנִפשוּת לְתוּך דבורי הַתְּפַלָה,
לְקְבִּין פזור הַגִפֶש שְזֶה בְּחִינֶת הַמחֶשְבות הַמְתְפַזָרִים
ִּטֶפַת הַתפְלֶה אֶל החוץ. וְצְרִיך לְקבִּץ הַגִפֶש מן
הַפַזוּר שלא יְהְיָה לו שום מחשבֶת חוץ רק לְקֶשר
הַמַחֶשָבָה אֶל הַדבור בְּחֶשָר אָמִיץ וְחְזק ואַזִי מאָסָף
לְכֶל הַמַחָנות. וְזֶה בְּחִינת הֶשָבת אָבַדֶה, וְעַל"כַּן בי
דֶן שְרְיוּ מאַסְפִים לְבֶל הַמַחָנות הְָיוּ מחָזִירִין כָּל
הָאַבדות, כַּמוּ שפרש רש"י שבשביל זֶה היו נקראים
מאסף וכו'. (הלכות אבידה ומציאה - הלכה א', אות
ג' בהתחלה לפי אוצר היראה - תפילה, אות ק?
ובנוחה יאמר שוּבה ה' רבבות אלפי
יִשֶרְאֶל
(במדבר י, לו)
בל מה שִמְתְרְבִּין וּמִתְהַבָּרִין בִּיּתַר הַרְבַּה ישראל
יחד נִתְרְבָּה קדשתו וכְבודו יִתְבֶּרף בִּייתר וכמו
שאמרו רבותִינוּ ז"ל אינו דומה מעָטין הֶעושין אֶת
הַמַצְוָה לְמרְבִּין וכו" הַינו שָבָּל מה שְהַרְבָּה מִיִשְראֶל
בִּיְתֶר מִתְחַבֶּרִין בְּיחָד לְדְבֶר שְבְּקֶדשָה לעשות
רצונו יִתְבֶּרְך נתְגִלָה אחְדוּתוּ הפשוט בִּיוּתָר עלידי
שרבִּים בּיוּתַר שהם דעות משנות בִּיוּתָר מִתְחַבְּרִין
לְדְעָה אחת לעשות רצונו יִתְבֶּרְף. וְזֶה בַּחִינת ובנוחה
יאמר שוּבה ה' רַבְבוּת אלְפי ישראל ודרשו רבותינו
ז'ל מְלַמָד שָאִין השְבִינָה. שורה בְּפְחוּת. מִשְתִי
רְבָבוּת וְכו' הרי שהיו ישראל וכו' נמַצָא זֶה גורם
כו בִּי כָּ מה שִיִשְרְאֶל רַבִּים בְּיוּתר נָמִשָכֶת
וְנתְגְלֶה הקדשה בַּיוּתַר עלדידי שרבוי דעות כּאלו
שָהֶם משנים כָּל כֶּךְ כִּי כָּל מה שהם רַבִּים בִּייּתָר יש
בָּהֶם שנוי דעות בִּיוּתר וכל מה שְנתְרְבִּין השנויים
ִּיְתְר וּמִתְחַבְּרין בִּיחַד לעבד אות! יִתְבֶּרך נִתְנְלָה
אחְדוּתוּ הפשוט בִּיותַר עלדידי שרבוי דעות כַּאלוּ
שָהֶם פְעַלוּת משְתְנות כָּל כֶּךָ מִתְַבָּרין יִחַד בְּרְעָה
אֶחֶַת לְהתְקֶרב אלָיו יִתְבַּרך. (הלכות כלאי בהמה ד',
אות כ)
ויהי הְעֶם כְּמַתְאנָנִים
י (במדבר יא, 08
הַבְּלֶל, שָעְקָר הא הָאָמָת, כִּי בְְּדַאי אם יִסְתְבַּל על
הָאָמַת לאמתו, בְְּהאי יְחֶתר לה' יַתְבֶּרך עד שישב
בּאָמְת, כּי אף-על-פי"כן מה יּהְיָה בסופו, כַּי סוף כַּל
סוף יְהְיֶה מכְרַח לְהַתְתְּקָן עליודי עָנָשִים קָשִים
ומרים אלָפים שנים, רְחַמְנָא לצלן, הלא טוב לו
שישוב מיד, כִּי בָּאָמַת אין שום יאוש בְּעוּלֶם כּלֶל,
כמבאר אִצַלנוּ כּמה פְּעָמִים. כִּי כָּל. הנפילות
והיאוּשים של הְעולֶָם הוא רק מִחָמת הְרחוּק מאָמָת
שמטעה אֶת עצמו לומר שאינו יכול עוד לֶשוּב, כָּמו
שַבּתוּב: "לא יאמין שוב מנִי חשך", שאינו מאמין
שְאִפֶשָר לו עדון לֶשוּב מִנִּי חשֶך וְכָל זה מִחָמַת
השָקֶר, כּי הוא מבקש לְעַצמוּ עַלִילֶה לְפטר עצמו
מעַבודת ה! יְתְבֶּרך כָּמוּ שפרש רש"י עַל פְּסוּק: "ויהי
הְעָם כְּמְתְאנָנִים', מִבקָשִים עַלִילָה אִיך לפֶרש מן
הַמַקוּם, כִּי כָּל אָדָם בְּטַבָעי יש לו רע המונעו
מעבודת ה' יִתְבּרך וְצריך לְסְבל צַעָר וַינִיעות לשְבַּר
זה הֶרע. ועַל"כן הוא מבקש בְּכֶל פַעַם לפרש עַצַמו
מעבודת ה' יִתְבֶּרך מִרָמַת הְרַע שְבְּטְבָעי, אַבֶּל
אף-על-פי"כן אוי לו מיצרו אוי לו מיוצרו, בי אימת
ַדִין עלָיו ימה יַעשֶה ליום פְּקדה וָכו'. ועל"כַן אַין לו
שום הַתְנצלוּת לְפרש מה' יִתְבֶּרך רק עַלדידי שרואָה
שְמַתְחִיל כַּמָה פַעָמִים לְהְתְקֶרֶב לה' יְתְבּרך וְאִינו
יכול לעמד בשום נסִיון קל אזי מוצא לְעַצַמו תרוּץ
לומר מה אִעָשָה, בָּאָמַת הְיִיתִי רוצה לְשוּב להי
יתְבֶּרף, אָבֶָל מָה אִעֶשָה כִּי יִצְרי מִתְגִּבּר עָלִי בְּכֶל
פַעַם וּמה אועִיל וּמה אוחיל עוד כִּי כְּבָר נַתַפַסְתִי
ְּגָלוּת גדל עד שאי אֶפֶשָר לשוּב עוד, חס וְשָלוּם:
אַבֶל בָּאָמֶת כָּל זֶה הוא פַתוּי הַיִצֶר הַרָע וְהַסְתָת
הַבַּעַל דַבָּר מעצָם הָרַע שְבְּטַבָעו שרוּצָה לפטר עַצָמו
ולְפֶרש מה! יְתְבָּרך עלדורי דַחְיָה וְטַעוּת זֶה. וּבָאָמַת
הוא מַטעָה אֶת עצמו, כִּי סוף כָּל סוף מה יִהְיָה
בּסופו, בִּי 'אִין חשך ואין צַלְמַוֶת לְהַסְתָר שְם כָּל
פעלי אָון'. ובהאי יִהְיָה מכְרַח לְתָּן דין וְחֶשְבּּן לפנ
מל מלְכי הַמַלָכִים הקדוש"בַּרוּף-הוּא ולא יוְתרוּ לו
דבֶר אֶחָד. וְאם הָאְדֶם רק חְכֶם מְעט ראוי לו לְבְלִי
לְהַנִיח להטעות אֶת עצַמו, כִּי בַאָמַת אין שום יאוש
בְּעולֶם כַּלֶל ואיך שהוא צריך לו לְחֶתר וּלְחפֶש
ולְבקט הַצַלָה וּמנוס מַעַמקִי השאול תִּחְתִייּת
וּמִתַּחְתִיו ואם הוא רואה שאף-על"פי שהוּא חוּתר
יָמִים ושָנִים לה' יִתְבֶּרֶך ועדין לא שב מפְעוּתו,
אַף"עליפי"כן יְהְיֶה עַקֶשָן גְדול מאר וַיִתְאַחַו
בעבודֶתו יִתְבְּרְך בְּדרף עַקֶשְנוּת, כָּמו שְבכָּתֶב רַבנו
ז"ל, שֶצֶריכִין להְיית עַקֶשֶן גדל בַּעָבודת ה' יִתְבֶּרְף
ויִתְלָה עִיניו למרום תְּמִיד שְיְבָּה שוב אַלָיו יתְבֶּרְך
או לְהְנְצֶל מַעַתָּה ממה שהוּא צָריף לְהגְצֶל כָּל אֶחָר
לְפִי בְּחִינְתו. וַרְאוּי לְהָאָדֶם הַבַּר דעת שְיִהְיָה מְרְצֶה,
שאפלו אם לא יפעל בַּכָל עַבוּדתו וטרחו וַיגיעו, רק
שעלדידי זה יִנצל פַעַם אחֶת מאיזֶה עברה גִמוּרֶה או
הרהור או תְּאוָה כָּל ימי חַייו, דהִינו שעלדידי עַבוּדתו
וּתְפַלְתו וְהתְבוּדְדוּתו וְכו' זבה שבּסוף יִמִיו יִהְיָה לו
נחְסַר ונַפחַת עַּברָה אֶחָת, הַינוּ שֶעַל-יָדִי עַבוּדְתו זֶכָה
שעכשו יש לו עַבַרֶה אחת פְחוּתָה מחשבון עַוונוּתְיו
מאשר הָיָה לו אם לא הָיָה חוּתָר וּמִתְפּלֶל לְהִנְצַל
מהֶם גַם זֶה הָיָה כַּדאי לו. כִּי סוף כָּל סוף לא נשאֶר
לאָרֶם מִכָּל עַמְלו וַיגִיעו מה שְֶמל וְטֶרח בְַּילֶם הוה
בי אם מה שְוְכָה לִפְעָמִים לְהְנֶצַל. מרע ועברות
וְלחטף לפְעָמִים אִיזֶה מצוות. וְאי אֶפשָר לְהַאריף
ןזה כִּי אלְפים וְרבְבוּת וָרִיעות לא יְסְפִיקו לְבָאֶר
עָד הִיכֶן הָאָדֶם צֶריך לְהְתְחַוק תְּמִיד בְּהְשְתיּקְקוּת
לה' יִתְבֶּרך ולא יָנִּיח אֶת הְרְצוּן לְלֶם, כִּי כָּל אֶחָר
ְאֶחֶד יש לו מניעות וּבַלְבוּלִים אחרים בְּכֶל יים וַיוִם
בִּלִי שעור. וְהַבַּלֶל, שעקר הוא הָאָמַת, כַּי אָמַת הוא
אֶחְד ומי שאינו רוצה להטעוּת אֶת עצמו וּמִסְתַבַּל עַל
הָאָמַת שלא יאבֶּד עולְמו הַנִצַחִי, בּוְדאי ישוב אֶל ה'
מכָּל מקום שהוּא, כַּי אָמת ה' לְעוּלֶם. וְהֶבַן הִיטב
דְברִינוּ וַיעָרבוּ לָך לְעַד וּלְעוּלְמִי עוּלֶמים. (לקומי
הלכות - הלכות שלוחין ג')
וְתְּדְבַּר וְכו' בֶּמשה
(במדבר יב, א :

Segment 16
HE:
וְעַל-כֵּן נֵעוֹרִים כָּל הַלַּיְלָה בְּשָׁבוּעוֹת לְתַקֵּן אֶת הָעֵינַיִם כְּדֵי לְכַוֵּן עֵינֵינוּ לַה' יִתְבָּרַךְ לְבַד עַל-יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה בְּכָל הַלַּיְלָה שֶׁהוּא בְּחִינַת עֵינַיִם, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר יְסוֹד כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ כַּנַּ"ל. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב, עֵינֶיךָ לְנֹכַח יַבִּיטוּ וְעַפְעַפֶּיךָ יַיְשִׁרוּ נֶגְדֶּךָ. וְזֶה שֶׁמּוּבָא שֶׁעַל-יְדֵי שֶׁנֵּעוֹרִים בַּלַּיְלָה מְתַקְּנִים וּמְכַפְּרִים עַל עֲווֹן כָּרֵת, כִּי הָרְשָׁעִים שֶׁעוֹבְרִים עַל הַתּוֹרָה נֶאֱמַר בָּהֶם, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא וְכוּ'. בְּחִינַת יְהִי אַחֲרִיתָם לְהַכְרִית. כִּי כְּמוֹ שֶׁעַל-יְדֵי כָּל הַמִּצְווֹת מְקַשְּׁרִים וּמְיַחֲדִים כָּל הָעוֹלָמוֹת לַה' יִתְבָּרַךְ עַל-יְדֵי שֶׁמַּמְשִׁיכִין עַל-יְדֵי כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה אֱמוּנַת הַהַשְׁגָּחָה שֶׁהַנְהָגַת וּמַלְכוּת הָעוֹלָם מְקֻשָּׁר בּוֹ יִתְבָּרַךְ כִּי הוּא לְבַדּוֹ מֶלֶךְ בָּעוֹלָם כַּנַּ"ל, כְּמוֹ כֵן לְהֵפֶךְ עַל-יְדֵי עֲבֵרוֹת חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁעוֹבְרִים עַל הַתּוֹרָה, עַל-יְדֵי זֶה נִמְשָׁכִין כְּפִירוֹת חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּסֵפֶר הַמִּדּוֹת עַל-פִּי א"ב-הַפֶּשַׁע מַכְנִיס כְּפִירָה בָּאָדָם. וְעַל-יְדֵי הַכְּפִירוֹת הֵם מַפְרִידִין הַמַּלְכוּת מֵה' יִתְבָּרַךְ, דְּהַיְנוּ שֶׁכּוֹפְרִין בְּהַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְעַל-יְדֵי זֶה ה' יִתְבָּרַךְ אֵין מַשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם בְּהַשְׁגָּחָה שְׁלֵמָה כִּי אִם בִּבְחִינַת הַהַשְׁגָּחָה שֶׁמַּשְׁגִּיחַ עַל הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים שֶׁהוּא בְּחִינַת חֲצִי הָרְאוּת, בְּחִינַת בָּתַר כַּתְפֵּהּ, דְּהַיְנוּ שֶׁמְּחַיֶּה אוֹתָם דֶּרֶךְ הַקְּלִפּוֹת וְהַחִיצוֹנִים שֶׁהֵם מַזִּיקֵי עָלְמָא. עַל-כֵּן בֶּאֱמֶת הֵם מְקַבְּלִים עֳנָשִׁים קָשִׁים וּמָרִים עַל יָדָם. וְזֶה עִקַּר בְּחִינַת הַכָּרֵת. כְּמוֹ שֶׁהֵם רָצוּ לְהַפְרִיד וְלִכְרוֹת חַס וְשָׁלוֹם, הַנְהָגַת הַמַּלְכוּת מֵה' יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ כֵן הֵם נִכְרָתִין מֵה' יִתְבָּרַךְ שֶׁאֵין יְכוֹלִין לִכְלֹל בּוֹ יִתְבָּרַךְ וְאֵין יְכוֹלִין לְהַמְשִׁיךְ אֱמוּנַת אֱלֹקוּתוֹ עֲלֵיהֶם בִּבְחִינַת הַשְׁגָּחָה שְׁלֵמָה שֶׁיַּחְזְרוּ וְיִצְטַיְּרוּ בְּעֵינָיו, רַק קֹדֶם שֶׁמַּגִּיעַ כֹּחַ הָרְאוּת מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ עֲלֵיהֶם נִתְפַּזֵּר מִקֹּדֶם בֵּין הַקְּלִפּוֹת וְהַחִיצוֹנִים וְעַל-יְדֵי זֶה הֵם נִכְרָתִין מֵה' יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת יְהִי אַחֲרִיתָם לְהַכְרִית, כִּי הַמְשָׁכַת הַשְׁגָּחָתוֹ וְחִיּוּתוֹ מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ עַל כָּל נִבְרָא זֶה בְּחִינַת 'רֵאשִׁית'. וְאַחַר-כָּךְ כְּשֶׁנִּמְשָׁךְ הַחִיּוּת וְהַהַשְׁגָּחָה עַד שֶׁפּוֹגֵעַ בְּהַנִּבְרָא לְהַחֲיוֹתוֹ וּלְקַיְּמוֹ זֶה בְּחִינַת 'אַחֲרִית'. וּמִי שֶׁמַּאֲמִין בְּהַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית שֶׁמַּאֲמִין שֶׁחִיּוּתוֹ מֵה' יִתְבָּרַךְ לְבַד כִּי הוּא בָּרָא אוֹתוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם יֵשׁ מֵאַיִן הַמֻּחְלָט וְהוּא יִתְבָּרַךְ מְחַיֶּה אוֹתוֹ וְכָל הָעוֹלָם בְּכָל עֵת, עַל-יְדֵי זֶה מַמְשִׁיךְ כֹּחַ הָרְאוּת שֶׁל ה' יִתְבָּרַךְ עָלָיו בִּשְׁלֵמוּת בִּבְחִינַת הַכָּאָה, דְּהַיְנוּ שֶׁאָנוּ חוֹזְרִים וְנִצְטַיְּרִים בְּעֵינָיו כַּנַּ"ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת אוֹר הַיָּשָׁר וְאוֹר הַחוֹזֵר. וַאֲזַי הָאַחֲרִית מְקֻשָּׁר בָּרֵאשִׁית, כִּי כָּל הָעוֹלָם הַזֶּה הַגַּשְׁמִי שֶׁהוּא בְּחִינַת אַחֲרִית, כִּי הוּא סוֹף כָּל דַּרְגִּין מְקַבֵּל חִיּוּתוֹ וְחוֹזֵר וְנִכְלָל בְּרֵאשִׁית הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁהוּא הַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְזֶהוּ בְּחִינַת סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה, כִּי ה' יִתְבָּרַךְ רִאשׁוֹן וְאַחֲרוֹן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹקִים. וְהוּא יִתְבָּרַךְ מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית, כִּי הָאַחֲרִית מְקֻשָּׁר בְּתַכְלִית הָאַחְדוּת. עַל-יְדֵי הַשְׁגָּחָתוֹ הַשְּׁלֵמָה שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מְקֻשָּׁרִין כָּל הָעוֹלָמוֹת וַאֲפִלּוּ הָעוֹלָם הַגַּשְׁמִי הַזֶּה שֶׁהוּא בְּחִינַת סוֹף כָּל דַּרְגִּין בְּחִינַת אַחֲרִית, הַכֹּל מְקֻשָּׁר בְּרֵאשִׁית הַמַּחֲשָׁבָה כַּנַּ"ל:

EN:
The Core Dynamic: The voice that "waters the garden" — the song of the future — subdues the heel of Eisav. This voice is drawn through the prayer of the ba'al ko'ach → which reveals da'as → which produces converts and reveals Hashem's glory → which draws prophecy → which refines the medameh → which produces emunah in chidush ha'olam (renewal of the world from nothing) → which brings the future world where nature is replaced by Providence → which arouses the song → which subdues body-nourishment and elevates soul-nourishment.

Segment 17
HE:
וְזֶה בְּחִינַת 'שְׁמָר תָּם וּרְאֵה יָשָׁר כִּי אַחֲרִית לְאִישׁ שָׁלוֹם'. שֶׁהַפָּסוּק מַזְהִיר אוֹתָנוּ עַל קִיּוּם הַתּוֹרָה. וְזֶהוּ 'שְׁמָר תָּם' לֵילֵךְ בִּתְמִימוּת לְהַאֲמִין בּוֹ יִתְבָּרַךְ בִּתְמִימוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹקֶיךָ. וְזֶהוּ 'וּרְאֵה יָשָׁר'. כִּי אֱמוּנַת הַתְּמִימִים הִוא בְּחִינַת רְאִיָּה יְשָׁרָה זַכָּה וּבָרָה, כִּי הֵם רוֹאִים בְּיֹשֶׁר וּמַבִּיטִים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ לְבַד וּמְכַוְּנִים עֵינֵיהֶם אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בְּדֶרֶךְ יָשָׁר מְאֹד בְּלִי שׁוּם נְטִיָּה אֶל הַצַּד חַס וְשָׁלוֹם, לְיָמִין וְלִשְׂמֹאל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, עֵינֶיךָ לְנֹכַח יַבִּיטוּ וְכוּ' אַל תַּט יָמִין וּשְׂמֹאל, כִּי הֵם מְכַוְּנִים עֵינֵיהֶם לַה' יִתְבָּרַךְ, כִּי הַמַּאֲמִין בֶּאֱמֶת הוּא אֶצְלוֹ כְּאִלּוּ רוֹאֶה בְּעֵינָיו מַמָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּמָקוֹם אַחֵר, דְּהַיְנוּ שֶׁעֵינָיו מַבִּיטִים תָּמִיד לַה' יִתְבָּרַךְ לְבַד בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת וַחֲקִירוֹת, רַק שֶׁמַּבִּיט וְצוֹפֶה וּבוֹטֵחַ בּוֹ יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁכָּל חִיּוּתוֹ וּפַרְנָסָתוֹ הוּא רַק מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ לְבַד. וְעַל-יְדֵי זֶה בֶּאֱמֶת חוֹזֵר הָאוֹר אֵלָיו בִּבְחִינַת אוֹר הַיָּשָׁר וְאוֹר הַחוֹזֵר הַנַּ"ל בִּבְחִינַת רָצוֹא וָשׁוֹב. וְעַל-יְדֵי זֶה נִמְשָׁךְ עָלָיו בְּחִינַת הַשְׁגָּחָה שְׁלֵמָה, דְּהַיְנוּ שֶׁחוֹזֵר וְנִצְטַיֵּר בְּעֵינָיו יִתְבָּרַךְ כַּנַּ"ל. וְאָז מְקֻשָּׁר הָאַחֲרִית בָּרֵאשִׁית שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַתַּכְלִית שֶׁאָנוּ מְקַוִּים. וְזֶהוּ, כִּי אַחֲרִית לְאִישׁ שָׁלוֹם, 'אַחֲרִית' דַּיְקָא, כִּי זֶה עִקַּר הַתַּכְלִית הַמְקֻוָּה שֶׁל הַתְּמִימִים שֶׁיִּזְכּוּ לְאַחֲרִית טוֹב בִּבְחִינַת טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּזְכּוּ שֶׁיִּתְקַשֵּׁר הָאַחֲרִית לְהָרֵאשִׁית, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה נִכְלָל בּוֹ יִתְבָּרַךְ. לֹא כֵן הָרְשָׁעִים שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם, יְהִי אַחֲרִיתָם לְהַכְרִית, 'אַחֲרִיתָם' דַּיְקָא, כִּי 'אַחֲרִית רְשָׁעִים נִכְרָתָה ' עַל-יְדֵי שֶׁרָצוּ חַס וְשָׁלוֹם, לְהַפְרִיד בֵּין הַדְּבֵקִים, לְהַפְרִיד הָאַחֲרִית מֵהָרֵאשִׁית עַל-יְדֵי כְּפִירָתָם שֶׁכָּפְרוּ בֶּאֱמוּנַת הַהַשְׁגָּחָה בְּזֶה הָעוֹלָם הַגַּשְׁמִי שֶׁהוּא בְּחִינַת אַחֲרִית וְסוֹף כָּל דַּרְגִּין וְכַנַּ"ל. אֲבָל הַצַּדִּיקִים הַמַּאֲמִינִים בְּהַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ מֵרֵישׁ כָּל דַּרְגִּין עַד סוֹף כָּל דַּרְגִּין, עַל-יְדֵי זֶה הֵם מְקַשְּׁרִים הָאַחֲרִית בָּרֵאשִׁית וְעַל-יְדֵי זֶה אַחֲרִיתָם טוֹב בִּבְחִינַת כִּי אַחֲרִית לְאִישׁ שָׁלוֹם וְכַנַּ"ל. וְעַל-כֵּן בְּלֵיל שָׁבוּעוֹת שֶׁנֵּעוֹרִים כָּל הַלַּיְלָה לְתַקֵּן כֹּחַ הָרְאוּת לְהַמְשִׁיךְ הַשְׁגָּחָה שְׁלֵמָה בִּבְחִינַת אוֹר הַיָּשָׁר וְאוֹר הַחוֹזֵר שֶׁעַל-יְדֵי זֶה חוֹזְרִים וְנִצְטַיְּרִים בְּעֵינָיו וְנִתְקַשֵּׁר וְנִתְיַחֵד בְּחִינַת הָאַחֲרִית בָּרֵאשִׁית, עַל-כֵּן מְתַקְּנִים אָז בְּחִינַת פְּגַם הַכָּרֵת שֶׁהוּא בְּחִינַת כְּרִיתוּת אַחֲרִית מִבְּחִינַת רֵאשִׁית כַּנַּ"ל. כִּי עַתָּה בְּלֵיל שָׁבוּעוֹת זוֹכִין לְקַשֵּׁר הָאַחֲרִית בָּרֵאשִׁית כַּנַּ"ל שֶׁזֶּהוּ שֹׁרֶשׁ כָּל הַתּוֹרָה שֶׁהוּא בְּחִינַת עֵינַיִם כַּנַּ"ל:

EN:
28 Letters = 28 Joints: The 28 letters of the verse Beraishis bara = the 28 joints of the two hands (ko'ach pirkin d'yadayim). The hands are the instrument through which creation occurred ("My hand laid the foundation of the earth") and through which the heel of Eisav is grasped. Therefore we wash the hands specifically.

Segment 19
HE:
אות יא וּבִשְׁבִיל זֶה הַתְחָלַת הַתּוֹרָה הִוא בְּרֵאשִׁית, שֶׁהוּא בְּחִינַת רְאִיָּה וְהַשְׁגָּחָה, כִּי בְּרֵאשִׁית הוּא בְּחִינַת תְּלַת גְּוָנִין דְּעֵינָא וּבַת עַיִן כַּנַּ"ל. וְסוֹף הַתּוֹרָה הוּא 'לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל'. כִּי הַהַשְׁגָּחָה בְּחִינַת כֹּחַ הָרְאוּת נִמְשָׁךְ מֵרֵאשִׁית וְעַד אַחֲרִית, מֵרֵישׁ כָּל דַּרְגִּין עַד סוֹף כָּל דַּרְגִּין, עַד שֶׁחוֹזֵר וְנִכְלָל הַסּוֹף בְּהָרֹאשׁ, הָאַחֲרִית בָּרֵאשִׁית. שֶׁזֶּהוּ עִקַּר שְׁלֵמוּת הָרְאִיָּה וְהַהַשְׁגָּחָה. נִמְצָא, שֶׁסּוֹף הַתּוֹרָה מְקֻשָּׁר לְרֹאשָׁהּ, כִּי סוֹף הַתּוֹרָה-לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל. וְהַתְחָלַת הַתּוֹרָה הוּא-בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, שֶׁהוּא גַּם-כֵּן בְּחִינַת רְאִיָּה וְהַשְׁגָּחָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת בְּרֵאשִׁית כַּנַּ"ל, כִּי הַסּוֹף וְהָאַחֲרִית מְקֻשָּׁר בְּהָרֵאשִׁית שֶׁזֶּהוּ עִקַּר שְׁלֵמוּת הָרְאִיָּה כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן סוֹף הַתּוֹרָה מְדַבֵּר מֵעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם צוֹפִים וּמַבִּיטִים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ כִּי הֵם מַאֲמִינִים בְּהַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד שֶׁזֶּה זָכוּ עַל-יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, עַל-יְדֵי קַבָּלַת הַתּוֹרָה וְעַל-יְדֵי כָּל הָאוֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים וְכוּ'. שֶׁמִּזֶּה מְדַבְּרִים הַפְּסוּקִים שָׁם בְּסוֹף הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, לְכָל הָאֹתֹת וְהַמּוֹפְתִים וְכוּ'. וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל. וְהַתְחָלַת הַתּוֹרָה מְדַבֶּרֶת מֵעֵינֵי ה' יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת בְּרֵאשִׁית תַּמָּן רָאשֵׁי תַּמָּן בַּת שֶׁהֵם תְּלַת גְּוָנִין דְּעֵינָא וּבַת עַיִן, הַיְנוּ בְּחִינַת עֵינֵי הַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ אֲשֶׁר בָּהֶם הוּא צוֹפֶה וּמַבִּיט מֵרֵאשִׁית הַבְּרִיאָה עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת. וּבָהֶם בָּרָא אֶת כָּל הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֶת הַשָּׁמַיִם וְכוּ'. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב, כִּי הוּא לִקְצוֹת הָאָרֶץ יַבִּיט. וּבָהֶם הוּא מְחַיֶּה אֶת הָעוֹלָם בְּכָל עֵת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, עֵינֵי ה' הֵמָּה מְשֹׁטְטוֹת בְּכָל הָאָרֶץ. נִמְצָא שֶׁהַתְחָלַת הַתּוֹרָה מְדַבֶּרֶת מֵעֵינֵי ה' יִתְבָּרַךְ. וְסִיּוּם הַתּוֹרָה מְדַבֶּרֶת מֵעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל. וְעַל-יְדֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהִוא בְּחִינַת אֱמוּנָה כַּנַּ"ל, עַל-יְדֵי זֶה מְקֻשָּׁר הַסּוֹף וְהָאַחֲרִית בְּהָרֵאשִׁית כַּנַּ"ל. שֶׁזֶּהוּ בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת וּכְלָלִיּוּת עֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם בְּחִינַת אַחֲרִית נֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁהֵם מְקֻשָּׁרִים בּוֹ יִתְבָּרַךְ בְּרֵאשִׁית הַמַּחֲשָׁבָה, כִּי כֻּלָּא חַד, כִּי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאוֹרַיְתָא וְיִשְׂרָאֵל כֻּלָּא חַד, כִּי עַל-יְדֵי שֶׁאָנוּ מַאֲמִינִין בְּהַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ וּמְקַיְּמִין אֶת הַתּוֹרָה עַל-יְדֵי זֶה הַשְׁגָּחָתוֹ מַגִּיעַ עָלֵינוּ בִּשְׁלֵמוּת. וְאָנוּ חוֹזְרִין וְנִצְטַיְּרִין בְּעֵינָיו וְכוּ' כַּנַּ"ל, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מְקֻשָּׁרִים וּמְיֻחָדִים עֵינֵינוּ בְּעֵינָיו יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת וּכְלָלִיּוּת הָאַחֲרִית בָּרֵאשִׁית בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת סוֹף הַתּוֹרָה בִּתְחִלָּתָהּ, כְּלָלִיּוּת עֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵינֵי ה' יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא בְּחִינַת בְּרֵאשִׁית כַּנַּ"ל:

EN:
39 Melachos: The 39 categories of forbidden Shabbos labor derive from Adam's curse — "by the sweat of your brow" — itself a consequence of eating from the Tree of Knowledge through the serpent's counsel. Therefore, water for hand-washing must not have been used for any melachah — to be free of the serpent's contamination.

This concluding portion of Halacha 4 mirrors the themes of Halacha 3 Part 2 but through the specific lens of Tik'u Tochachah (LM II:8), with its emphasis on the ba'al ko'ach's prayer subduing the serpent's cunning, and the mezona d'gufa/mezona d'nishmesa duality.

Segment 21
HE:
אות יב וּבִשְׁבִיל זֶה כְּשֶׁנֵּעוֹרִים בְּלֵיל שָׁבוּעוֹת בִּשְׁבִיל לְתַקֵּן כֹּחַ הָרְאוּת כְּדֵי לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה שֶׁתְּלוּיָה בָּזֶה כַּנַּ"ל, עַל-כֵּן עוֹסְקִים אָז לוֹמַר הָרֵאשִׁית וְהַסּוֹף שֶׁל כָּל סִדְרָא וְשֶׁל כָּל סֵפֶר בַּתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְשֶׁבְּעַל פֶּה, הַיְנוּ כַּנַּ"ל. כְּדֵי לְחַבֵּר הָאַחֲרִית בָּרֵאשִׁית, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת חִבּוּר סוֹף הַתּוֹרָה בִּתְחִלָּתָהּ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שְׁלֵמוּת הַהַשְׁגָּחָה בְּרָצוֹא וָשׁוֹב כַּנַּ"ל:

EN:
Water and creation: Water preceded creation → contains the root of da'as of chidush ha'olam → hence all purification through water → hence all entry into holiness requires water.

Tisha B'Av: The same devastating reading of Eichah 4:1 — "the gold has become dim" = the tzadik is hidden; "the fine gold has changed" = truth inverted, good called evil and evil called good. The "holy stones poured out at the head of every street" = the mefursamim shel sheker (the falsely famous) occupy the public stage. "Even jackals offer the breast" = false compassion of the sitra achra (LM II:8).

Segment 23
HE:
אות יג וְזֶהוּ בְּחִינַת מַה שֶּׁצְּרִיכִין לְהִתְחַזֵּק מְאֹד מְאֹד בְּעֵת הַגְּמָר שֶׁל הַמִּצְוָה וְהָעֲבוֹדָה שֶׁהִתְחִיל. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה,

EN:
Betzi'as HaPas — new material: The five species of grain correspond to the Hei of "HaShishi" (Genesis 1:31) — the world hung in suspense until the sixth of Sivan (Matan Torah), which revealed chidush ha'olam. From there → holiness of Eretz Yisrael → five species receive their nourishing power → mezona d'nishmesa. The Hei of HaMotzi = the Hei of HaShishi = indicates the renewal of the world. Derived from "HaMotzi eschem mitachas sivlos Mitzrayim" — for the Exodus (and the giving of the Torah that followed) revealed chidush ha'olam.

Whole bread: Mezona d'nishmesa = completeness = "I shall not lack." Whole bread reflects this completeness. Those who abandon Jewish custom and serve only slices reveal their eating as mezona d'gufa — "the belly of the wicked shall lack."

Segment 24
HE:
הַמַּתְחִיל בְּמִצְוָה אוֹמְרִים לוֹ גְּמֹר. וְאֵין הַמִּצְוָה נִקְרֵאת אֶלָּא עַל מִי שֶׁגּוֹמְרָהּ. וּכְמוֹ שֶׁרוֹאִין בַּחוּשׁ שֶׁהַגְּמָר קָשֶׁה וְכָבֵד מְאֹד מְאֹד, כִּי הַהַתְחָלָה קָשָׁה מְאֹד. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל הַתְחָלוֹת קָשׁוֹת. וְאַחַר הַהַתְחָלָה הוֹלֵךְ וּמִתְנַהֵג קְצָת כַּסֵּדֶר. וְאַחַר-כָּךְ כְּשֶׁמַּגִּיעִים לַגְּמָר קָשֶׁה וְכָבֵד מְאֹד וְעַל-כֵּן הֻצְרְכוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לְהַזְהִיר מְאֹד עַל הַגְּמָר, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, הַמַּתְחִיל בְּמִצְוָה אוֹמְרִים לוֹ גְּמֹר וְכוּ' וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל. הַיְנוּ עַל-פִּי הַמְבֹאָר לְמַעְלָה, כִּי הַגְּמָר הוּא בְּחִינַת אַחֲרִית וְאֵין זוֹכִין לְקַשֵּׁר הָאַחֲרִית בָּרֵאשִׁית. שֶׁזֶּהוּ תַּכְלִית כָּל הַמִּצְווֹת וְהָעֲבוֹדוֹת כַּנַּ"ל. כִּי אִם כְּשֶׁזּוֹכִין לִגְמֹר הַמִּצְוָה בִּשְׁלֵמוּת, וְעַל -כֵּן מִתְגָּרֶה עַל זֶה הַבַּעַל דָּבָר מְאֹד, וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לְהִתְחַזֵּק מְאֹד לִגְמֹר הַמִּצְוָה וְהָעֲבוֹדָה שֶׁהִתְחִיל, כִּי כָּל מִצְוָה וַעֲבוֹדָה בִּפְרָטִיּוּת יֵשׁ לָהּ הַתְחָלָה וְסוֹף. וְאֵין הַמִּצְוָה שְׁלֵמָה עַד שֶׁגּוֹמֵר אוֹתָהּ, כְּמוֹ לְמָשָׁל כְּשֶׁצָּרִיךְ לִכְתֹּב לוֹ תְּפִלִּין. הִנֵּה בִּתְחִלָּה צָרִיךְ יְגִיעוֹת לְתַקֵּן הָעוֹר וְהַקְּלָף בְּכָל הַתִּקּוּנִים הַצְּרִיכִים. וְאַחַר-כָּךְ לְתַקֵּן הַדְּיוֹ וְלִכְתֹּב עֲלֵיהֶם כַּדָּת וְכַדִּין. וְאַחַר-כָּךְ כְּשֶׁגּוֹמֵר כְּתִיבַת כָּל הַפָּרָשִׁיּוֹת, כָּל זְמַן שֶׁחָסֵר בָּהֶם עֲדַיִן אוֹת אֶחָד אֵינָם בִּכְלַל תְּפִלִּין כְּלָל עַד שֶׁגּוֹמֵר כְּתִיבַת כָּל הַפָּרָשִׁיּוֹת בִּשְׁלֵמוּת. וְאַחַר-כָּךְ כְּשֶׁכְּבָר נִגְמְרוּ הַפָּרָשִׁיּוֹת כְּתִקּוּנָן, אַף-עַל-פִּי-כֵן אֲפִלּוּ אִם יִכְתֹּב אֶלֶף פָּרָשִׁיּוֹת וְיִכְרֹךְ עַצְמוֹ בָּהֶם מֵרֹאשׁוֹ וְעַד סוֹפוֹ אֵינוֹ מְקַיֵּם מִצְוַת תְּפִלִּין, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְקַיֵּם מִצְוַת תְּפִלִּין עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה בָּתִּים שֶׁל עוֹר וְיַכְנִיס הַפָּרָשִׁיּוֹת לְתוֹכָן וְיִתְפְּרֵם בְּגִידִין דַּיְקָא וִיתַקְּנֵם בִּרְצוּעוֹת וְכוּ' וְיַנִּיחֵם עַל הַיָּד וְעַל הָרֹאשׁ בִּמְקוֹמָם הָרָאוּי דַּיְקָא. וְאָז דַּיְקָא קִיֵּם מִצְוַת תְּפִלִּין. נִמְצָא, כָּל זְמַן שֶׁלֹּא תַּגִּיעַ הַמִּצְוָה אֶל הָאַחֲרִית וְהַסּוֹף, דְּהַיְנוּ הַגְּמָר עַל-פִּי דִּין הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה אֵינָהּ מִצְוָה כְּלָל. וְכֵן בְּמִצְוַת צִיצִית אֲפִלּוּ אִם יִכְרֹךְ עַצְמוֹ בְּטַלִּית שֶׁכֻּלָּהּ תְּכֵלֶת אֵינוֹ יוֹצֵא יְדֵי צִיצִית עַד שֶׁיִּתְלֶה הַצִּיצִית בְּכַנְפֵי הַטַּלִּית. וְכֵן בְּמִצְוַת מְזוּזָה אֲפִלּוּ הַבַּיִת מָלֵא סְפָרִים אֵינוֹ יוֹצֵא בָּזֶה עַד שֶׁיִּקְבַּע הַמְזוּזָה אֵצֶל הַפֶּתַח. וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה בְּכָל הַמִּצְווֹת. כִּי כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה יֵשׁ לָהּ שִׁעוּרִים וּגְבוּלִים כְּפִי דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁצְּרִיכִין לַעֲשׂוֹת אוֹתָהּ בְּתִקּוּן זֶה דַּיְקָא כְּפִי הַנִּמְסַר לָנוּ מִפִּי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, אֲשֶׁר דַּיְקָא אִם מְקַיְּמִים אוֹתָהּ כְּתִקּוּנָהּ כְּמוֹ שֶׁנִּמְסַר לָנוּ אָז זוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הָאוֹר הַנִּמְשָׁךְ עַל-יְדֵי כָּל מִצְוָה לְהַמְשִׁיךְ אוֹתוֹ מֵרֵאשִׁית וְעַד אַחֲרִית, מֵרֵישׁ כָּל דַּרְגִּין עַד סוֹף כָּל דַּרְגִּין עַד שֶׁיִּהְיֶה נִכְלָל זֶה הָעוֹלָם בְּשָׁרְשׁוֹ בִּבְחִינַת סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תַּכְלִית עֲבוֹדַת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַשְׁגָּחָה שְׁלֵמָה בְּרָצוֹא וָשׁוֹב כַּנַּ"ל:

EN:
These two sections form a bridge between the Netilas Yadayim material and the main Betzias HaPas halachah. The core teaching: The five species of grain correspond to the Hai of "HaShishi" — the unique letter in the creation narrative that hints at the Torah's reception on the sixth of Sivan. This Hai = the renewal of the world = the holiness of Eretz Yisrael = mezona d'nishmasa [soul-nourishment]. The five grains satiate because they draw from this root. The Hai of HaMotzi = the Hai of HaShishi = the Exodus = the revelation of chiddush ha'olam. Blessing over a whole loaf = shlaimis = mezona d'nishmasa = "I shall not lack." Those who abandon whole bread abandon emunah itself.

Segment 25
HE:
וְעַל יְדֵי תִּקּוּן אֱמוּנַת חֲכָמִים בְּכָל הַבְּחִינוֹת עַל-יְדֵי-זֶה מַכְנִיעִין שַׁעַר שֶׁל אֲרָם שֶׁנּוֹפֵל בִּנְפִלָּה אַחַר נְפִלָּה וּמְקִימִין שַׁעַר הַקְּדֻשָּׁה עַד שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא. וְזֶה בְּחִינַת נֵר חֲנֻכָּה סָמוּךְ לַפֶּתַח, לְהָקִים שַׁעַר וּפֶתַח דִּקְדֻשָּׁה בִּבְחִינַת שְֹאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָשְֹאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם כַּנַּ"ל, וְזֶה בְּחִינַת זֶה הַשַּׁעַר לַה' צַדִּיקִים וְכוּ', כִּי עִקַּר הַשַּׁעַר דִּקְדֻשָּׁה נִבְנָה עַל-יְדֵי הַצַּדִּיקִים, וְזֶה אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי. כִּי זֶה עִקַּר הַהוֹדָאָה שֶׁזָּכָה לְהִתְקָרֵב לַצַּדִּיקִים שֶׁמּוֹצִיאִין אוֹתוֹ מִכָּל הַשַּׁעֲרֵי טֻמְאָה וּמַכְנִיסִין אוֹתוֹ לְכָל הַשַּׁעֲרֵי קְדֻשָּׁה, וְזֶה בְּחִינַת קוֹל רִנָּה וִישׁוּעָה בְּאָהֳלֵי צַדִּיקִים כַּנַּ"ל:

EN:
Therefore, certainly Amalek — who is the head of the Sitra Achrah — has no hold to wage war with the Tzadik himself. Therefore his entire war is to confuse the world at all times, and to make great machlokes [controversy] at all times against this true Tzadik who is the Rosh Bayis — in order to distance Yisrael from him, so that they should not return to Hashem, blessed be He, through this Tzadik who is the Rosh Bayis, who has the power to bring the entire world back to good, as mentioned above. And this evil k'lipah [husk], which is Haman-Amalek — all his schemes and all his war are to conceal and hide the name of this true Tzadik, the Rosh Bayis.

Segment 27
HE:
אות כא וְזֶה בְּחִינַת נֵר שַׁבָּת, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מַמְשִׁיכִין עַל עַצְמוֹ קְדֻשַּׁת שַׁבָּת, כִּי הִיא קְדֻשָּׁה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל שַׁבָּת, כִּי הַתְחָלַת הַמְשָׁכַת קְדֻשַּׁת שַׁבָּת הוּא עַל-יְדֵי הַדְלָקַת הַנֵּרוֹת שַׁבָּת, שֶׁהִיא קֹדֶם לְכָל הַמִּצְווֹת וְהַקְּדוּשׁוֹת שֶׁל שַׁבָּת, כִּי עִקַּר קְדֻשַּׁת שַׁבָּת זוֹכִין עַל-יְדֵי אֱמוּנַת חֲכָמִים שֶׁזּוֹכִין עַל-יְדֵי נֶדֶר כַּנַּ"ל, וְזֶהוּ בְּחִינַת נֵר שַׁבָּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַמְשָׁכַת אוֹר הַצַּדִּיק עַל-יְדֵי בְּחִינַת נֶדֶר כַּנַּ"ל לְעִנְיַן נֵר חֲנֻכָּה שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִמְשַׁךְ קְדֻשַּׁת שַׁבָּת כַּנַּ"ל. כִּי מְבֹאָר בַּכַּוָּנוֹת שֶׁנֵּר חֲנֻכָּה וְנֵר שַׁבָּת הוּא בִּבְחִינָה אַחַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין כְּלָלִיּוּת כָּל הַג' יִחוּדִים שֶׁעוֹלִין נֵר, עַיֵּן שָׁם. רַק שֶׁהַחִלּוּק הוּא שֶׁבַּחֲנֻכָה אֵין עֲלִיָּה לַשְּׁכִינָה רַק מַמְשִׁיכִין לָהּ הָאוֹר הַגָּדוֹל שֶׁהוּא בְּחִינַת נֵר עַל-יְדֵי הַהַדְלָקָה לְמַטָּה בִּמְקוֹמָהּ, אֲבָל בְּשַׁבָּת הִיא עוֹלָה לְמַעְלָה וְשָׁם מְאִירִין בָּהּ הָאוֹר הַגָּדוֹל שֶׁהוּא בְּחִינַת נֵר, עַיֵּן שָׁם. וְעַל-כֵּן צְרִיכִין בְּשַׁבָּת לְהַדְלִיק מִקֹּדֶם נֵר חֲנֻכָּה וְאַחַר-כָּךְ נֵר שַׁבָּת, כִּי רָאוּי לְהַעֲלוֹתָהּ מְעַט מְעַט מִמַּטָּה לְמַעְלָה מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה, אֲבָל אִם הִדְלִיק שֶׁל שַׁבָּת קֹדֶם שֶׁכְּבָר עָלְתָה לְמַעְלָה עַד הָרֹאשׁ, אֵיךְ יַדְלִיק שֶׁל חֲנֻכָּה וְכוּ', עַיֵּן שָׁם. וְכָל הָאוֹרוֹת הַגְּדוֹלִים שֶׁהֵם כְּלָלִיּוּת הַיִּחוּדִים שֶׁהֵם בְּחִינַת הַדְלָקַת הַנֵּר שֶׁל מִצְוָה שֶׁמַּמְשִׁיכִין בַּחֲנֻכָּה וּבְשַׁבָּת, כֻּלָּם נִמְשָׁכִין מֵאוֹר הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל שֶׁהוּא אוֹר כָּל הָאוֹרוֹת וְכַנַּ"ל, דְּהַיְנוּ בְּחִינַת אֱמוּנַת חֲכָמִים שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מֵאִיר בּוֹ אוֹר הַצַּדִּיק שֶׁזּוֹכִין לָזֶה עַל-יְדֵי נֶדֶר שֶׁהוּא הַשֶּׁמֶן שֶׁל הַנֵּר כַּנַּ"ל. וְהָעִנְיָן עַל-פִּי מַה שֶּׁמְּבֹאָר (בְּסִימָן לח בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא) שֶׁלִּפְעָמִים הַצַּדִּיק הוֹלֵךְ וְנוֹסֵעַ לְהַתַּלְמִידִים לְהָאִיר בָּהֶם, וְלִפְעָמִים הַתַּלְמִידִים בָּאִים אֶצְלוֹ, וּמְבֹאָר שָׁם שֶׁזֶּה שֶׁהַצַּדִּיק נוֹסֵעַ לַתַּלְמִידִים הוּא מֵחֲמַת גְּדֻלַּת הַצַּדִּיק שֶׁאוֹרוֹ גָּדוֹל מְאֹד עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַתַּלְמִידִים לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ בִּמְקוֹמוֹ מֵחֲמַת רִבּוּי אוֹר וְכוּ', עַל-כֵּן מֻכְרָח הַצַּדִּיק לְהוֹרִיד וּלְהַכְנִיעַ עַצְמוֹ לֵילֵךְ אֵלָיו כְּדֵי שֶׁיִּתְמַעֵט הָאוֹר כְּדֵי שֶׁיּוּכַל הַתַּלְמִיד לְקַבְּלוֹ וְכוּ', עַיֵּן שָׁם כָּל זֶה הֵיטֵב, וּמְבֹאָר שָׁם בַּסּוֹף שֶׁבְּעִנְיַן זֶה יֵשׁ חִלּוּקִים רַבִּים עַיֵּן שָׁם. וּמוּבָן מִזֶּה שֶׁכְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ חִלּוּקִים בְּעִנְיַן זֶה מִצַּד גְּדֻלַּת הָרַב שֶׁהוּא גָּדוֹל מְאֹד בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיֵּלֵךְ הוּא וְיוֹרִיד עַצְמוֹ לְהַתַּלְמִיד וְכוּ', כְּמוֹ-כֵן יֵשׁ חִלּוּקִים רַבִּים מִצַּד קַטְנוּת הַמְקַבְּלִים, שֶׁלִּפְעָמִים מֵחֲמַת שֶׁהַתַּלְמִידִים הַמְּקַבְּלִים קְטַנִּים בְּמַעֲלָתָם מְאֹד, עַל-כֵּן אִי אֶפְשָׁר שֶׁיַּעֲלוּ אֶל הָרַב לְקַבֵּל אוֹרוֹ הַגָּדוֹל בִּמְקוֹמוֹ, עַל-כֵּן מֻכְרָח הָרַב לְהוֹרִיד אֶת עַצְמוֹ אֲלֵיהֶם לִמְקוֹמָם בְּכַמָּה תַּחְבּוּלוֹת כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהַחֲיוֹתָם לְהָאִיר בָּהֶם בִּמְקוֹמָם, עַיֵּן שָׁם וְהָבֵן. וְזֶהוּ הַחִלּוּק הַנַּ"ל שֶׁבֵּין נֵר שַׁבָּת לְנֵר חֲנֻכָּה, כִּי נֵר חֲנֻכָּה מַדְלִיקִין בַּחֹל שֶׁאָז אֵין עֲלִיָּה וְאָז הָעוֹלָם בְּקַטְנוּת גָּדוֹל רַק עַל -יְדֵי תֹּקֶף הַנִּסִּים שֶׁהָיָה אָז תִּקְּנוּ תִּקּוּן הַזֶּה שֶׁנּוּכַל לְהַמְשִׁיךְ אוֹר הַצַּדִּיק לְמַטָּה לְמַטָּה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מַה שֶּׁהַצַּדִּיק נוֹסֵעַ וְהוֹלֵךְ לְהָעוֹלָם, דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא מַכְנִיעַ אֶת עַצְמוֹ וּמוֹרִיד אֶת עַצְמוֹ בְּאֹפֶן שֶׁיּוּכַל לְהָאִיר בָּהֶם בִּמְקוֹמָם, אֲבָל בְּשַׁבָּת אָז הִיא עֲלִיַּת כָּל הָעוֹלָמוֹת כַּיָּדוּעַ, אָז יְכוֹלִים לַעֲלוֹת מֵחֲמַת קְדֻשַּׁת שַׁבָּת וּלְקַבֵּל אוֹר הַצַּדִּיק בִּמְקוֹמוֹ וְכַנַּ"ל, אֲבָל עַתָּה בְּגָלוּתֵנוּ לֹא הָיִינוּ יְכוֹלִים לַעֲלוֹת לִקְדֻשַּׁת שַׁבָּת לְקַבֵּל אוֹר הַצַּדִּיק בִּמְקוֹמוֹ, לוּלֵא ה' שֶׁהָיָה לָנוּ שֶׁעָשָֹה עִמָּנוּ נִסִּים וְנִפְלָאוֹת בִּימֵי מַתִּתְיָהוּ וְכוּ' שֶׁתִּקְנוּ לָנוּ הַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה, כִּי אָז עָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה שֶׁהִיא בְּחִינַת פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים, שֶׁרָצוּ לְבַטֵּל קְדֻשַּׁת שַׁבָּת שֶׁהוּא כְּלַל הַתּוֹרָה מִיִּשְֹרָאֵל, כִּי גָּזְרוּ שֶׁיְּחַלְּלוּ אֶת הַשַּׁבָּת וְכוּ' הַיְנוּ כַּנַּ"ל, כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים חַס וְשָׁלוֹם אִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל בְּחִינַת קְדֻשַּׁת עֹנֶג שַׁבָּת כַּמְּבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל שֶׁעִקַּר קְדֻשַּׁת שַׁבָּת בְּחִינַת עֹנֶג שַׁבָּת זוֹכִין עַל-יְדֵי תִּקּוּן אֱמוּנַת חֲכָמִים עַיֵּן שָׁם, אֲבָל מַתִּתְיָהוּ וּבָנָיו שֶׁהָיוּ צַדִּיקִים נוֹרָאִים בְּגֹדֶל כֹּחָם הִכְנִיעוּ וְהִפִּילוּ אֶת מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה שֶׁהוּא בְּחִינַת פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים, וְהִמְשִׁיכוּ בְּחִינַת תִּקּוּן אֱמוּנַת חֲכָמִים עַל-יְדֵי נֶדֶר שֶׁהוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה שֶׁתִּקְנוּ לָנוּ כַּנַּ"ל. דְּהַיְנוּ שֶׁתִּקְנוּ לָנוּ לְדוֹרוֹת שֶׁאֲפִלּוּ בְּתֹקֶף הַגָּלוּת הַמַּר הַזֶּה שֶׁאָנוּ בַּחֲלִישׁוּת גָּדוֹל מְאֹד, נוּכַל לְהַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ אוֹר הַצַּדִּיק לִמְקוֹמֵנוּ עַל-יְדֵי הַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה שֶׁהוּא בְּחִינַת שֶׁאוֹר הַצַּדִּיק מוֹרִיד אֶת עַצְמוֹ אֵלֵינוּ בְּכַמָּה דַּרְכֵי נִפְלְאוֹתָיו בְּאֹפֶן שֶׁיָּכוֹל לְהָאִיר בָּנוּ גַּם עַתָּה, בִּבְחִינַת יְמֵי הַחֹל, בְּשִׁפְלֵנוּ. שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מַה שֶּׁהַצַּדִּיק נוֹסֵעַ וְהוֹלֵךְ וּמַקְטִין אֶת עַצְמוֹ לְהָאִיר בְּהַמְּקַבְּלִים וְכַנַּ"ל, וְעַל-יְדֵי-זֶה יֵשׁ לָנוּ כֹּחַ לַחְזֹר וְלַעֲלוֹת לְאוֹר שַׁבָּת, שֶׁזּוֹכִין לָזֶה עַל-יְדֵי תִּקּוּןאֱמוּנַת חֲכָמִים כַּנַּ"ל, כִּי עַל-יְדֵי שֶׁהַצַּדִּיק הוֹרִיד אֶת עַצְמוֹ וְהֵאִיר בָּנוּ אוֹרוֹ הַגָּדוֹל לְמַטָּה בִּמְקוֹמֵנוּ שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה, עַל-יְדֵי-זֶה יֵשׁ לָנוּ כֹּחַ אַחַר-כָּךְ לַעֲלוֹת אֶל אוֹר הַצַּדִּיק לְקַבֵּל הָאוֹר בִּמְקוֹמוֹ שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַדְלָקַת נֵר שַׁבָּת שֶׁהוּא בְּחִינַת שֶׁהוֹלְכִין וְעוֹלִין אֶל אוֹר הַצַּדִּיק כַּנַּ"ל, וְזֶה בְּחִינַת מַעֲלַת שַׁבַּת חֲנֻכָּה, שֶׁאָז מְקַיְּמִין מִצְוַת הַדְלָקַת שְׁנֵי הַנֵּרוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת, שֶׁהֵם נֵר חֲנֻכָּה וְנֵר שַׁבָּת. וְלִכְאוֹרָה הָיָה דַּי בְּהַדְלָקַת נֵר שַׁבָּת לְבַד שֶׁהִיא גְּדוֹלָה יוֹתֵר שֶׁעוֹלִין אָז לְמַעְלָה וְכַנַּ"ל, אַךְ בֶּאֱמֶת צְרִיכִין לְהַדְלִיק מִקֹּדֶם נֵר חֲנֻכָּה, כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ אוֹר הַצַּדִּיק לְמַטָּה בִּמְקוֹמֵנוּ בְּדֶרֶךְ כַּמָּה לְבוּשִׁין וְתַחְבּוּלוֹת, שֶׁזֶּה הַתִּקּוּן הִמְשִׁיכוּ בָּנוּ מַתִּתְיָהוּ וְהַצַּדִּיקִים שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר לְדוֹרוֹת, עַל-יְדֵי תֹּקֶף הַנֵּס שֶׁל חֲנֻכָּה כַּנַּ"ל, וְאַחַר-כָּךְ אָנוּ יְכוֹלִים לְהַדְלִיק נֵר שַׁבָּת, כִּי אַחַר-כָּךְ יְכוֹלִים לַעֲלוֹת אֶל אוֹר הַצַּדִּיק שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מַה שֶּׁהַתַּלְמִידִים נוֹסְעִים אֶל הַצַּדִּיק כַּנַּ"ל. וְכֵן מִתְנַהֲגִים הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים עִמָּנוּ שֶׁכְּשֶׁרוֹאִים חֲלִישׁוּת הָעוֹלָם לְקַבֵּל אוֹרָם הַגָּדוֹל, אֲזַי מַקְטִינִים עַצְמָם בְּכַמָּה הַקְטָנוֹת וּבְכַמָּה בְּחִינוֹת וְנוֹסְעִים וְהוֹלְכִים לְהָעוֹלָם כְּדֵי לְהַחֲיוֹתָם וּלְעוֹרְרָם, וְאַחַר-כָּךְ יֵשׁ כֹּחַ בְּהָעוֹלָם לֵילֵךְ וְלִנְסֹעַ אֲלֵיהֶם לְקַבֵּל אוֹרָם בִּמְקוֹמָם. וְזֶהוּ בְּחִינַת אָנֹכִי אֵרֵד עִמְךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אֲעַלְךָ גַּם עָלֹה, שֶׁבִּתְּחִלָּה מוֹרִיד אֶת עַצְמוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְיִשְֹרָאֵל כַּנַּ"ל, וְאַחַר-כָּךְ הוּא מַעֲלֶה אוֹתָם עַל-יְדֵי-זֶה בַּעֲלִיָּה אַחַר עֲלִיָּה בִּבְחִינַת אֲעַלְךָ גַּם עָלֹה. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁכָּתוּב בִּשְׁמוּאֵל, וְסָבַב בֵּית אֵל וְהַגִּלְגָּל וְהַמִּצְפָּה וּתְשׁוּבָתוֹ הָרָמָתָה כִּי שָׁם בֵּיתוֹ. שֶׁבַּתְּחִלָּה סָבַב אֶת הַמְדִינָה בֵּית אֵל וְהַגִּלְגָּל וְכוּ' שֶׁהָלַךְ וְנָסַע וְהוֹרִיד אֶת עַצְמוֹ לְהָאִיר בְּיִשְֹרָאֵל, וְאַחַר-כָּךְ, וּתְשׁוּבָתוֹ הָרָמָתָה כִּי שָׁם בֵּיתוֹ, שֶׁחָזַר לְבֵיתוֹ לִמְקוֹמוֹ וְכָל הָעוֹלָם הָלְכוּ אֵלָיו, כִּי יָכְלוּ אַחַר-כָּךְ לַעֲלוֹת אֵלָיו לְקַבֵּל הָאוֹר בִּמְקוֹמוֹ כַּנַּ"ל. וְזֶה צָרִיךְ כָּל אָדָם לֵידַע, שֶׁכָּל הָרְמָזִים וְהַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁל תְּשׁוּבָה שֶׁבָּאִים עָלָיו בְּכָל יוֹם, כָּל זֶה נִמְשַׁךְ מֵאוֹר הַשֵּׁם-יִתְבָּרַךְ וְהַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁמּוֹרִידִין אֶת עַצְמָם אֵלָיו לְהָאִיר בּוֹ בִּמְקוֹמוֹ, וְאִם יִתְעוֹרֵר אֵיזֶה הִתְעוֹרְרוּת יוּכַל אַחַר-כָּךְ לַעֲלוֹת אֶל אוֹר הַצַּדִּיק לִמְקוֹמוֹ, בִּבְחִינַת, אָנֹכִי אֵרֵד עִמְךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אֲעַלְךָ גַּם עָלֹה, שֶׁזֶּה נוֹהֵג בְּכָל אָדָם וּבְכָל זְמַן וְהָבֵן הֵיטֵב. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁכָּתוּב בִּיחֶזְקֵאל ו, וְזָכְרוּ פְּלֵיטֵיכֶם אוֹתִי וְכוּ' אֲשֶׁר נִשְׁבַּרְתִּי אֶת לִבָּם הַזּוֹנֶה, עַיֵּן פֵּרוּשׁ רַשִּׁ"י שָׁם שֶׁעִנְיָנוֹ שֶׁכִּבְיָכוֹל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הִשְׁפִּיל עַצְמוֹ לְעוֹרְרָם לִתְשׁוּבָה וְכוּ', הַיְנוּ כַּנַּ"ל שֶׁהַנָּבִיא מוֹכִיחַ אוֹתָם בְּשֵׁם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהִכְנִיעַ וְהִשְׁפִּיל עַצְמוֹ כָּל-כָּךְ כְּדֵי לְעוֹרְרָם וּלְהַעֲלוֹתָם אֵלָיו, וְהֵם לֹא שָֹמוּ אֶל לֵב וְכוּ':

EN:
For the k'lipah of Amalek is pleased that Yisrael should draw close to all the other heads in the world. Not only the heads of the Sitra Achrah literally, who are the essence of the name of impurity — such as the heads of the sects of the philosophers and heretics, for even they have heads over them from whom they learn these alien, confused wisdoms that uproot them from the world. And to ensnare souls to draw them close to these heads, may their names be erased — this is certainly the joy of his way, and for this he certainly exerts himself fully. But even heads who have a share in holiness — who are decent people somewhat, and even if they are Tzadikim — only that they still have some hold of evil and do not have the power to bring Yisrael from bad to good — therefore Amalek is pleased that all these heads should be great and famous with a great name in the world, and should have great pride. And all his evil intent is only to thereby conceal the name of the true Rosh Bayis, who is the Head of all heads in the world, and he is the true Master of the House of the world, through whom specifically is the essential tikun of all people in the world to return to Hashem, blessed be He. And the k'lipah of Amalek — all his war is to conceal and hide the name of this Rosh Bayis specifically.

For there are many heads in the world, as it is written: "and Who exalts Himself as Head over all" (I Chronicles 29:11). And our Sages of blessed memory expounded: "Even a captain of the wells" etc. For all the four y'sodos are called heads, as it is written: "and it became four heads" (Genesis 2:10). And from them, many heads in the world are divided. And even in holiness there are many heads. For each one, according to his share in clarifying some portion of the four y'sodos through clarifying his middos and his desires — so he has some share in headship and leadership that is drawn from the aspect of the clarification of the four y'sodos, which are called four heads. But all these heads — because they have not yet clarified all the four y'sodos completely in the ultimate clarification, since there still remains in them some hold of evil from some middos and desires — and as I heard from the mouth of Rabbeinu of blessed memory, that there are many Tzadikim who broke the desires, but there still remains in them a taint thereof — these Tzadikim do not have the power to bring the children of Yisrael back to good, except through the power of the true Tzadik, the true Rosh Bayis, who merited to nullify the evil utterly, etc., as mentioned above.

Segment 28
HE:
וְעַל-כֵּן בְּשָׁבוּעוֹת, שֶׁהוּא קַבָּלַת הַתּוֹרָה, שֶׁהָעִקָּר לְקַבֵּל הַתּוֹרָה מֵחָדָשׁ בְּאֹפֶן שֶׁנִּזְכֶּה לְקַיְּמָהּ, עַל-כֵּן נוֹהֲגִין שֶׁמַּתְחִילִין הַהַתְחָלָה מִכָּל סֵפֶר וּמְסַיְּמִין הַגְּמָר, הַיְנוּ בְּחִינַת הַנַּ"ל, שֶׁעַל -יְדֵי שֶׁמַּתְחִילִין בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ, עַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לִגְמֹר כַּנַּ"ל, כִּי בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה בְּשָׁבוּעוֹת, שֶׁהוּא זְמַן מַתַּן תּוֹרָתֵנוּ, צְרִיכִין לְהַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ מֵחָדָשׁ הֶאָרַת קְדֻשַּׁת כָּל הַצַּדִּיקִים שֶׁהִתְחִילוּ תִּקּוּנִים נוֹרָאִים וְגָמְרוּ שֶׁהֵם בְּחִינַת סִפְרֵיהֶם הַקְּדוֹשִׁים שֶׁגִּלּוּ בָּעוֹלָם וְהָעִקָּר הוּא סִפְרֵי תַּנַ"ךְ וְשַׁ"ס מִשְׁנָיוֹת, שֶׁהֵם כְּלַל כָּל הַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וּבְעַל פֶּה, עַל-כֵּן אוֹמְרִים הַהַתְחָלָה וְהַסּוֹף מִכָּל סְפָרִים הַנַּ"ל כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ מֵחָדָשׁ הַתְחָלַת תִּקּוּנָם, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לִגְמֹר בְּכִי טוֹב וְכַנַּ"ל: 

~ אות כח

וְזֶה

EN:
This is the aspect of what was explained above (§15): the essential geulas Mitzrayim was through the power of Shabbos — therefore the Shabbos before Pesach is called Shabbos HaGadol. This is as above: for the essential geulah is through the Metzach HaRatzon that illuminates on Shabbos.



# Shelach - Chumash with Likutey Halachos
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/4/4/

Shelach - Chumash with Likutey Halachos
חומש עם ליקוטי הלכות — פרשת שְׁלַח לְךָ
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/4/4

Segment 1
HE:
ָּשְׁלַח לְך אֲנָשִׁים וְיָתֻרו אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן )במדבר יג,ב'( ׁ ּּפֵרוש:וְאָמְרו מֹשֶׁה לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל ּּשֶׁבָּאו:נִשְׁלְחָה ּאֲנָשִׁים לְפָנֵינוְּ,ִׁכּמו ֹ שֶׁפֵרֵש ׁ רַש"י שָׁם.ּוְעַל־יְדֵי שֶׁרָצו ּלִשְׁלֹח ַ שְׁלוחִים לָתור אֶת הָאָרֶץ עַל־יְדֵי זֶה פָגְמו בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל,ּכִּי עִקַר הַפְגָם הָיָה עַל־יְדֵי הַשְׁלוחִים שֶׁהֵם הַמְרַגְּלִים,ְּּּכִּי הַשָׁלִיח ַ הוא בְּחִינַת טֶבַע שֶׁהִיא במַלְאָך ְחִינַת)כמבואר בפנים(,אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל כִּי לְגַמְרֵי מֵהַטֶבַע ּלְמַעְלָה,ֹ יִתְבָּרַך הַשְׁגָּחָתו שָׁם ְכִּי ּתָמִיד,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב" :ּתָמִיד עֵינֵי ה'ָּּאֱלֹקֶיך בָּה וְכו'ְ". ּוכְשֶׁרָצו לִשְׁלֹח ַ מְרַגְּלִים פָגְמו בַּהַשְׁגָּחָה וׁ ּרָצו לְהִתְנַהֵג ֹ ְּבְּדֶרֶך הַטֶבַע לִשְׁלֹח ַ מְרַגְּלִים לִרְאוֹת אִם יוכְלו לִכְבֹּש ְּּּּעַל־פִי דֶרֶך הַטֶבַע וְלֹא הֶאֱמִינו שֶׁעַל־יְדֵי הַשְׁגָּחָתו ְּיִתְבָּרַך שֶׁנִמְשֶׁכֶת בְּיוֹתֵר בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל יוכְלו לַעֲלוֹת ּאֲפִלו לַשָׁמַיִם.ּומֵחֲמַת שֶׁפָגְמו בַּהַשְׁגָּחָה עַל־כֵּן הָיָה ּעִקַר הַפְגָם עַל־יְדֵי הַשְׁלוחִים דַיְקָא,שֶׁהֵם הַמְרַגְּלִיםַ, בִּבְחִינ ַ הוא הַשָׁלִיח ּּכִּימט ת"ט,הַטֶבַע ּבְּחִינַת, ּשֶׁמִשָׁם אֲחִיזַת עֵץ הַדַעַת טוֹב וָרָע,ִּשֶׁהוא בְּחִינַת ַהַבְּחּּירָה כַּיָדוע.ּּכִּי עִקַר כֹּח ַ הַבְּחִירָה הוא עַל־יְדֵי ּהַטֶבַע.אִם כִּי מִתְנַהֵג הָעוֹלָם הָיָה לֹא אִם כִּי ּּבְּהַשְׁגָּחָה לְבַד תָמִיד לֹא הָיָה בְּחִירָה כְּלָל רַק עִקַר הַטֶבַע ׁ דֶרֶך שֶׁיֵש שֶׁרוֹאִין עַל־יְדֵי הוא ְּּהַבְּחִירָה בָּעוֹלָם,ַ ּ וצְרִיכִין לִהְיוֹת צִיר נֶאֱמָן לְשׁוֹלְחָיו לְהַחֲזִיר הַשָׁלִיח נִכְלָל שֶׁיִהְיֶה קַמָא לְמָרָא ַּהַשְׁלִיחות ּבְּהַמְשַׁלֵח,בְּהַשְׁגָּחָה הַטֶבַע כְּלָלִיות בְּחִינַת ּשֶׁזֶהו אַחַר הַבְּרִיאָה בְּקֹדֶם הַבְּרִיאָה,ּשֶׁזֶהו עִקַרּ הַתַכְלִית. ּוְהַמְרַגְּלִים פָגְמו בְּהַשְׁלִיחות וְלֹא הָיו צִירִים נֶאֱמָנִים ּלְשׁוֹלְחָם וְהוֹצִיאו דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה וְאָמְרו שֶׁקֶר עַל ּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וְשֶׁקֶר הוא עִקַר פְגַם הַהַשְׁגָּחָה,ּכִּי דֹבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶדעֵינָיו...)לקוטי הלכות-הלכות שלוחין ג'(

EN:
And therefore, certainly "mitzvah bo yosair mibishlucho." For even when one wants to fulfill the mitzvah himself, one needs to overcome greatly against the error of the m'dameh -- which is the aspect of an agent -- in which error takes hold, as above. All the more so when one wants to do the mitzvah through an agent. For certainly the more the sh'lichus [agency] is extended, the more the errors can, chas v'shalom, take hold -- for the entire hold of errors is in the aspect of the agent, as above.

Segment 2
HE:
ּעֲלו זֶה בַּנֶּגֶב וַעֲלִיתֶם אֶת הָהָר )במדבר יג,יז( ִׁ ּּופֵרַש ׁ רַש "י: פְּסֹלֶת אֶרֶץ ־ יִשְׂרָאֵל . ּהַכְּלָל הוא,ּשֶׁהַדִבּורִים שֶׁל צַדִיקֹ ,ּּשֶׁמְדַבֵּר בַּתוֹרָה או ּּבַּתְפִלָה,נִקְרָא אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל,ׁכִּי אֶרֶץ הִיא בְּחִינַת נֶפֶש,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב)תהלים קמג:(ּנַפְשִׁי כְּאֶרֶץ וְכו;' ּוְנֶפֶש ׁ הוא בְּחִינַת דִבּור,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב)שיר־השירים הֹ(:נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ ;ּוכְשֶׁהַצַדִיק מְדַבֵּר בַּתוֹרָה או ּּבַּתְפִלָה,נִקְרָא אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל,ּוְהַדִבּורִים שֶׁהוא מְדַבֵּר הֲמוֹן עִם־חֻלִין בְּשִׂיחַת ּעַם,פְסֹלֶת נִקְרָא ּּהוא אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל.ּוְלָמָה מְדַבֵּר שִׂיחַת חֻלִין כְּדֵי לְקַשֵׁר אֶת הֲמוֹן־ּעַם אֶל הַדַעַת,ּשֶׁהוא בְּחִינַת הַר,ָּדְאִיתָא בַּגְּמרָא:אֵין הַר)צ"ל לבנון,ע'גיטין נו,וע'ילקוט פ' ואתחנן בשם ילמדנו(ּאֶלָא בֵּיתׁ־ּּהַמִקְדָש,ּשֶׁנֶאֱמַר: ּהָהָר הַטוֹב הַזֶה וְהַלְבָנוֹן;ּובֵית־ּהַמִקְדָש ׁ הוא בְּחִינַת ּדַעַת,ּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא)ברכות לגֹ (:ּכָּל מִי שֶׁיֵש ׁ בּו ּדַעַתְּ,כבֵּית נִבְנָה ּּאִלו־ׁ בְּיָמָיו ּּהַמִקְדָש; שֶׁבֵּית־ּהַמִקְדָש ׁ נִתַן בֵּין שְׁתֵי אוֹתִיוֹת,ּוְדַעַת נִתַן בֵּין ּּשְׁתֵי אוֹתִיוֹת,כִּי עַל־ּיְדֵי תוֹרָה ותְפִלָה אִי אֶפְשָׁר ּלְקַשְׁרָם אֶל שָׁרְשָׁם,מֵחֲמַת שֶׁהֵם רְחוֹקִים מִן הָאֱמֶתִּ, כהַמֶלֶך בְּתַלְמַי ְּדְאִיתָא)ט מגילה(,כְּשֶׁהוֹשִׁיב ּשִׁבְעִים ושְׁנַיִם זְקֵנִים לִכְתֹב לו ֹ סֵפֶר תוֹרָה,ּוְכָתְבו ּכֻּלָם:ּאֱלֹקִים בָּרָא בְּרֵאשִׁית וְכו'.ּכִּי הוא רָחוֹק מִן הָאֱמֶת,ְּוְהֻצְרְכו לַהֲפֹך אֶת הַצֵרופִים;ְּּכָּך הַצַדִיק, ּּשֶׁרוֹצֶה לְקַשֵׁר אֶת הֲמוֹן עַם הָרְחוֹקִים מִן הַתוֹרָה ּּהָאֲמִתִיוֹתׁ ,ְּצָרִיך לְדַבֵּר עִמָהֶם שִׂיחַת חֻלִין ולְהַלְבִּיש הַתוֹרָה ּבָּהֶם,בְּצֵרופִים מְדַבֵּר שֶׁהוא ּּרַק,וְנִקְרָא אֶרֶץ ּפְסֹלֶת־יִשְׂרָאֵל,אֶרֶץ פְסֹלֶת שֶׁהֵם אַף ּכִּי, אַף־עַל־ּפִי־ּכֵן יֵש ׁ בָּהֶם תוֹרָה,שֶׁהִיא בְּחִינוֹת יִשְׂרָאֵל: ּוְזֶה פֵרוש ׁ הַפָסוק:ּעֲלו–ּּ הַיְנו שֶׁאַתֶם הֲמוֹן־עַם עוֹלִים. ּזֶה בַּנֶגֶב–ּ זֶה הוא בְּחִינַת הַצַדִיק,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב )קהלת יב:(כִּי זֶה כָּל הָאָדָםּ,ּוְדָרְשׁו רַבּוֹתֵינו זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה)שבת ל(,ּשֶׁכָּל הָעוֹלָם לֹא נִבְרָא אֶלָא לְצֶוֶת לָזֶה;בַּנֶגֶב הוא הַצַדִיק ּהַיְנו,פְסֹלֶת ּּהַיְנו אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל,חֻלִין שִׂיחַת ּּהַיְנו,וְעַל־יְדֵי־יָכוֹל זֶה ּלְקַשֵׁר אֶתְכֶם.וַעֲלִיתֶם אֶת הָהָר–ַ הַיְנּו הַדַעַת הַנ"ל. וְעוֹדֹ,ּכִּי לִפְעָמִים הַצַדִיק נוֹפֵל מִמַדְרֵגָתו,ּוכְשֶׁבָּא הֲמוֹן מִן אֶחָד־הַבְלֵי שֶׁל ֹ דְבָרִים עִמו ומְדַבֵּר ּעַם הָעוֹלָם,ּוְהַצַדִיק נֶהֱנֶה מִמֶנו,ּאָז הוא מְחַיֶה לְהַצַדִיק, לְמַדְרֵגָת בָּא ֹּּוְהַצַדִיקו,וְאַחַר־הַצַדִיק יָכוֹל ְּּכָּך הַדַעַת לִבְחִינַת ּלְהַעֲלוֹתָם.ּוְזֶהו:זֶה ּעֲלו–ּ הַיְנוֹ, ְּּכְּשֶׁהַצַדִיק צָרִיך לַעֲלוֹת לְמַדְרֵגָתו,ְּצָרִיך אַתָה לִהְיוֹת ּבַּנֶגֶב,ּהַיְנו לְדַבֵּר עִמו ֹ שִׂיחַת חֻלִיןֹ,כְּדֵי לְהַחֲיוֹתו, וְעַלֵ־יְדי־זֶה:וַעֲלִיתֶם אֶת הָהָר–ּ שֶׁיוכַל אָז הַצַדִיק דַעַת לִבְחִינַת אֶתְכֶם ּּלְקַשֵׁר,הַר ּהַנִקְרָאַ,ּכַּנ"ל. )לקוטי מוהר"ן א'–סימן פ"א( ּּוְהַיָמִים יְמֵי בִּכּורֵי עֲנָבִים )במדבר יג,כ( ּצְרִיכִין לִיזָהֵר מְאֹד מִשְׁתִיַת הַיַיִןבִּפְרָט בִּימֵי הַחֹל,ַכִּי ּּרֹב הָעוֹלָם אֵינָם זוֹכִים לַיַיִן הַמְשַׂמֵח,ֹוְאָז אַדְרַבָּא לֹא ּזָכָה מְשַׁמְמו.ּוְגַם מִתְגַּבְּרִין עַל־יְדֵי זֶה רְתִיחַת הַדָמִים בְּיוֹתֵר,ּּבִּבְחִינַת אַל תֵרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָם,ַּּשֶׁזֶה בְּחִינַת הִתְגּבְּרות קְלִפַת עֲמָלֵק שֶׁאֲחִיזָתו ֹ מֵהַדָמִים שֶׁבֶּחָלָל ּּהַשְׂמֹאל שֶׁבַּלֵב,ּּוְהוא בִּבְחִינַת עֲכִירַת הַדָמִים בְּחִינַת ּעַצְבות,ּשֶׁמִשָׁם הִתְגַּבְּרות כָּל הַתַאֲווֹת בִּפְרָט תַאֲוַת מִשְׁגָּלָ. ּוְעַל־כֵּן כָּל פְגָם הַמְרַגְּלִים הּיָה עַל־יְדֵי פְגַם הָעֲנָבִים הָרִאשׁוֹן אָדָם פָגַם שֶׁבָּזֶה הַיַיִן פְגַם ּשֶׁהואֹ ,ַכְּמו ּּשֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל)ּבְּרֵאשִׁית רַבָּה פָרָשָׁה יט,הֹ(: סָחֲטָה עֲנָבִים וְנָתְנָה לוֹ .וְכֵן נֹח ַ נִכְשַׁל בָּזֶה בִּיצִיאָתו ּמִן הַתֵבָהֶ,ּשֶׁזּהו בְּחִינַת מַה שֶׁהַמְרַגְּלִים רֻבָּם נָטְלו ּאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים וְכו,'ּוכְתִיב)בְּמִדְבַּר יג:(ּוְהַיָמִים יְמֵי ּבִּכּורֵי עֲנָבִים,כִּי כָּל מִכְשׁוֹל חֶטְאָם הָיָה עַל־יְדֵי בְּחִינַת עֲנָבִים שֶׁעוֹשִׂין מֵהֶם יַיִןְ,שֶׁעַל־יְדֵי זֶה נִתּעו ּּבְּדַעְתָם וְאָמְרו שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִכְבּש ׁ אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל,כִּי ּעִקַר טָעותָם הָיָה עַל־יְדֵי קְלִפַת עֲמָלֵק,כִּי הָיָה לָהֶם ֹּדַעַת גָּדוֹל וְרָאו שֶׁעֲמָלֵק הוא קְלִפָה חֲזָקָה מְאֹד מְאֹד מ נֶגֶד דַעְתָם לְבַטֵל הִתְגַּבְּרו ּוְלֹארַבֵּנו ֹּשֶׁה ּּשֶׁאַף־עַל־פִי־כֵן יֶש ׁ לו ֹ כֹּח ַ לְהַכְנִיעו ֹ ולְעָקְרו,וְעַל־כֵּן ּּהִפְחִידו אֶת יִשְׂרָאֵל עַל־יְדֵי עֲמָלֵק דַיְקָא,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב )שָׁם:(ּעֲמָלֵק ישֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶגֶב,ַּוכְמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל)בְּמִדְבַּר רַבָּהּפָרָשָׁה טז,יח.(ּוְעַל־כֵּן נִכְשְׁלו ּעַל־יְדֵי אֶשְׁכֹּל עֲנָבִים דַיְקָא,כִּי שָׁם בַּעֲנָבִים בְּחִינַת ּיַיִן נֶאֱחָז בְּיוֹתֵר קְלִפַת עֲמָלֵק,ּוְזֶהו בְּחִינַת)ּדְבָרִים לב(ּּעֲנָבֵימו ֹ עִנְבֵי רוֹש ׁ אַשְׁכְּלוֹת מְרוֹרוֹת וְכו,'ְּּּשֶׁזֶהו בּּחִינַת תִגְבֹּרֶת הַדָמִים. ּוִיהוֹשֻׁע ַ נִצוֹל מֵעֲצַת מְרַגְּלִים בְּכֹחו ֹ שֶׁל מֹשֶׁה,כִּי עֲמָלֵק קְלִפַת ַ ומַכְרִית ַ מַכְנִיע ּּיְהוֹשֻׁע,לֹא ַוְעַל־כֵּן ּנִכְשַׁל עַל־יְדֵי הָעֲנָבִים הַנ"ּּל שֶׁל הַמְרַגְּלִים שֶׁפָגְמו בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵלְ,ּאַדרַבָּא זָכָה לְהַכְנִיס אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל.עִקַר הוא שֶׁאָז בְּפורִים ּ וְעַל־כֵּן ּכְּרִיתות זַרְעו ֹ שֶׁל עֲמָלֵק,ּעַל־כֵּן אָז הוא מִצְוָה גְּדוֹלָה ּלְהִשְׁתַכֵּר בְּיַיִן,ָּכִּי אָז מַכְנִיעִין עֲמָלֵק עַל־יְדֵי הַיַיִן ֹּדַיְקעַל־יָדו לְשִׂמְחָה שֶׁזוֹכִין ּאֹ ,הַכְנָעָתו עִקַר ּכִּי עַל־יְדֵי שִׂמְחָה) .הלכות שבת–הלכה ז,'אות ס"ח לפי אוצר היראה–שכרות,אות ג'( ויתרו את הארץ )במדבר יג,כא( ּכְּשֶׁפוֹגְמִין בִּכְבוֹד הַצַדִיקַׁ,ּּעַל־יְדֵי־זֶה פוֹגְמִין בִּקְדֻשת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל,מֵהַצַדִיק נִמְשֶׁכֶת קְדֻשָׁתָה ּשֶׁכָּל. ּּוְעַל־יְדֵי־זֶה הוא בִּבְחִינַת פְגַם הַמְרַגְּלִים,וְעַל־יְדֵי־זֶה ּהוא נוֹפֵל לְתַאֲוַת מָמוֹן ובְכָל פַעַם חָסֵר לו ֹ יוֹתֵר, ּוְנוֹסֵע ַ תָמִיד לַמֶרְחַקִיםְּ,ּומְסַכֵּן אֶת עַצְמו ֹ בסַכָּנַת ּדְרָכִים,ֹּּומְשׁוֹטֵט ומְרַגֵּל אֶת הָאָרֶץ בִּשְׁבִיל לְהַרְבּוֹת מָמוֹנוֹ ,ְֹּּכְּאִלו חַס וְשָׁלוֹם אֵין הַשֵׁם יִתְבָּרַך יָכוֹל לִתֵן לו ּּבִּרְכַּת הָעֲשִׁירות כְּשֶׁיֵשֵׁב בְּבֵיתו,ַּשֶׁזֶה בְּעַצְמו ֹ גַם־כֵּן ּבְּחִינַת פְגַם הַמְרגְּלִים,ּּשֶׁלֹא הֶאֱמִינו בַּה'ְיִתְבָּרַך ּּשֶׁיִתֵן לָהֶם אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל שֶׁהִיא מְקוֹר הַבְּרָכוֹת בְּלֹא ְּּדֶרֶך הַטֶבַע כְּלָל.ּּוְאָמְרו שֶׁרוֹצִים דַוְקָא לְרַגֵּל אֶת ְֶּּהָאָרֶץ לִכְבֹּש ׁ אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל מְקוֹר הַבְּרָכָה עַל־פִי דֶרֶך ּהַטּבַע כְּמו ֹ שְׁאָר הָעַכּו"ּם שֶׁשׁוֹלְחִין מְרַגְּלִים לִמְקוֹמוֹת שֶׁרוֹצִין לְכָבְשָׁן.ּאֲבָל בֶּאֱמֶת אָנו צְרִיכִים לְהַאֲמִין בַּה' ּּשֶׁיִכְבֹּש ׁ לָנו אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל בְּלֹא מְרַגְּלִים כְּלָל.ּוכְמו ֹ כֵן ּאֵלו הַמְשֻׁקָעִים בְּתַאֲוַת מָמוֹןּומְסַכְּנִים עַצְמָן בְּסַכָּנַת ּדְרָכִים וְנוֹסְעִים לְמֶרְחַקִים ומְשׁוֹטְטִים ומְרַגְּלִים אֶת הָאָרֶץ,ּּכְּאִלו חַס וְשָׁלוֹם אֵין ה'ְּיִתְבָּרַך יָכוֹל לִתֵן לָהֶם ּבִּרְכַּת עֲשִׁירותָם בְּבֵיתָם.ּנִמְצָא שֶׁהַמְשֻׁקָעִים בְּמָמוֹן נִקְרָאִיםמְרַגְּלִים,ּכִּי בֶּאֱמֶת עִקַר פְגַם תַאֲוַת מָמוֹן ְּנִמְשָׁך מִפְגַם הַמְרַגְּלִים שֶׁהוא פְגַם אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל.וְאָז ּהוא עַל־פִי־רֹב תָמִיד בַּעַל־חוֹב גָּדוֹל,ֹּוְטָרוד בְּכָל עֵת ּבִּזְמַנֵי הַפֵרָעוֹן שֶׁלו.ּּומֵחֲמַת זֶה הַמְשֻׁקָעבְּתַאֲוַת מָמוֹןׁ, ּּשֶׁהוא עֲבוֹדָה זָרָה מַמָש,נִקְרָא'ּפַרְעֹה')ּּעַיֵן פְנִים(, ּּוְכָל זֶה מֵחֲמַת שֶׁנִדְמֶה לו ֹ שֶׁהָעֲבוֹדָה זָרָה הַזֹאת שֶׁל ּתַאֲוַת מָמוֹן,ְֹּּשֶׁמִמֶנָה נִמְשָׁך כָּל הַטְרָדוֹת וְהַיְגִיעוֹת ּשֶׁלו,בָּאָה ֹעַל־יְדֵי־זֶהשֶׁלו וְהָעֲשִׁירות ֹ הַשֶׁפַע ּ לו. ְּּובֶאֱמֶת הוא לְהֵפֶך,ְּּכִּי כָּל הַשֶׁפַע וְהָעֲשִׁירות נִמְשָׁך ְּרַק מֵהַשֵׁם יִתְבָּרַךַ ,ּּוְהָרַע שֶׁל תַאֲוַת מָמוֹן הוא בּוֹלֵע ָּאֶת כָּל הָעֲשִׁירות שֶׁלו ֹ עַד אֲשֶׁר לֹא נוֹדַע כִּי בָאו אֶל ּקִרְבֶּנה,ּּכִּי כָּל מַה שֶׁיֶש ׁ לו ֹ יוֹתֵר,חָסֵר לו ֹ יוֹתֵר, ּוְעַל־יְדֵי־זֶה הוא מָלֵא דְאָגוֹת יוֹתֵר,ּׁכְּאִלו הוא עָנִי ּמַמָש.ּּוְעַל־פִי־רֹב הָרַע שֶׁל תַאֲוַת מָמוֹן הִיא עוֹקֶרֶת ּומְכַלָה אֶת הָעֲשִׁירות שֶׁלו ֹ גַּם בְּגַשְׁמִיות,ׁ ּכַּנִרְאֶה ּבְּחוש.ְְוְאֵין צֹרֶך לְהַאֲרִיך.ּוְכָל זֶה אִי אֶפְשָׁר לְתַקֵן ּאֶלָא עַל־יְדֵי הַצַדִיק־הָאֱמֶת,ּשֶׁמִמֶנו מַמְשִׁיכִין שֶׁפַע ּכְּפולָה,ּשֶׁעַל יְדֵי זֶה נִתְתַקֵן תַאֲוַת מָמוֹן) .לקוטי הלכות-הלכותברכתהמזוןד',אותיותי"ז י"ט, לפי אוצר היראה–ממון ופרנסה,אות י"ד(

Segment 3
HE:
ויבא עד חברון )במדבר יג,כב( כְּשֶׁרוֹצִים לָבוֹא לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל,ּשֶׁשָׁם עִקַר כְּלָלִיות ּּכָּל הַקְדֻשׁוֹת,ַּאֲזַי מִתְגַּבְּרִים ומִשְׁתַטְחִים הַמְנִיעוֹת ּּוְהָעִכּובִים הַנִמְשָׁכִים מִבְּגָדִים הּצוֹאִים,שֶׁאִי אֶפְשָׁר ּלְהַכְנִיעָם כִּי־אִם בְּכֹח ַ הַתוֹרָה וְהַצַדִיקִיםַ ,ּוְהָעִקָר בְּכֹח לִמְנוחָתָם ובָאו נִסְתַלְקו שֶׁכְּבָר הַצַדִיקִים ּקִבְרֵי. עֲצַת מְאֹד שֶׁמִתְגַּבְּרִים כָּלֵב כְּשֶׁרָאָה ּוְעַל־כֵּן הַמְרַגְּלִים שֶׁרוֹצִיםּ לִפְגֹּם בִּקְדֻשַׁת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל,ְהָלַך ּּוְנִשְׁתַטַח עַל קִבְרֵי אָבוֹת.ּּוְעַל־כֵּן גַּם בִּתְחִלַת גְּאֻלַת מִצְרַיִם שֶׁהָיְתָה בִּשְׁבִיל לָבוֹא לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל כְּתִיב: ֹ"ּוַיִקַח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמו",ַבְּחִינַת קֶבֶר ּהַצּדִיק)לקוטי הלכות-הלכותבציעת הפת ה',אות מ"זלפי אוצר היראה-ארץ ישראל,אות י"א(

EN:
8 Or HaGanuz — the Hidden Light created on the first day, stored away for the righteous in the future. It corresponds to the Torah's concealed dimension, accessed through Tefillin.

Segment 4
HE:
וגם זבת חלב ודבש )במדבר יג,כז( ּוְזֶה בְּחִינַת פְגַם הַמְרַגְּלִים שֶׁפָגְמו בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל.כִּי אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל עַל־יְדֵי זוֹכִין הָרָצוֹן ּעִקַרִּ,כשָׁם י וְהַהִשְׁתוֹקְקות הָרָצוֹן הֶאָרַת עִקַר ּבְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל ּוְהַכִּסּופִין לַה'ְיִתְבָּרַך בִּבְחִינַת)ּּתְהִלִים פה,בָ (:רָצִית ה'ָאַרְצֶךַ.ּּוְכֵן אָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ּל שֶׁנִקְרֵאת אֶרֶץ עַל ַּּשֵׁם הָרָצוֹן כְּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינוז"ל)בְּרֵאשִׁית רַבָּה פי"ג,יב.ּורְאֵה שָׁם פ"ה,ח:(ָּּלָמָה נִקְרָא שְׁמָה אֶרֶץ פֵרוֹתֶיה אֶת מְרַצָה ּּשֶׁהִיא.כַּמָה נִתְבָּרְכו ּּוְעַל־כֵּן שְׁבָטִים שֶׁאַרְצָם מְלֵאָה רָצוֹן,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב)ּדְבָרִים לג,כגְ(:ּנַפְתָלִי שְׂבַע רָצוֹן וּכו'.ּוכְתִיב)ּּשָׁם פָסוק טז:( ּורְצוֹן שֹׁכְנִי סְנֶה) .ּושְׁבָטִים שֶׁלֹא נִתְבָּרְכו בָּזֶה הֲרֵי ִׁכְּלָלָם יַעֲקֹב זֶה בָּזֶה שֶׁכָּל הַבְּרָכוֹת שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד ּיָחולו עַל כֻּלָם כְּמו ֹ שֶׁפֵרֵש ׁ רַש"י שָׁם)בְּרֵאשִׁית מט, כחֵ(.וְכִּׁן הוא בְּבִרְכַּת מֹשֶׁה שֶׁהָיְתָה מֵעֵין בִּרְכָתו ֹ שֶׁל ּיַעֲקֹב כְּמו ֹ שֶׁפֵרֵש ׁ רַש"י שָׁם)ּדְבָרִים שָׁם,יג.((ּכִּי עִקַר לַה וְהַהִשְׁתוֹקְקות הֶחָזָק ּּהָרָצוֹן'זוֹכִין ְיִתְבָּרַך בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵלֹ,אֱלֹקותו ומִתְנוֹצֵץ מֵאִיר שָׁם ַ ּּכִּי ְּּיִתְבָּרַך כְּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל)כְּתֻבּוֹת קי:(:ּהַדָר ּבְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל דוֹמֶה כְּמִי שֶׁיֶש ׁ לו ֹ אֱלֹק ַ וְכו'.כִּי הֶאָרַת ּהָרָצוֹן הוא בְּחִינַת רֵיח ַ טוֹב)כַּמְבֹאָר לְעֵיל-אוֹת ב(ֶׁ, ֹ ּוְעִקַר הָרֵיח ַ הַטוֹב וְהַנִפְלָא שּּל הִתְנוֹצְצות אֱלֹקותו ְּיִתְבָּרַך שֶׁעַל־יְדֵי זֶה מִשְׁתוֹקְקִין וְכוֹסְפִין אֵלָיו בְּרָצוֹן ּּחָזָק בְּלִי שִׁעור הוא רַק בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל,ּשֶׁנִקְרֵאת 'ּּאֶרֶץ הַמוֹרִיָה'ּּעַל שֵׁם רֵיח ַ הַטוֹב שֶׁל הַקְטֹרֶתִׁ)רַש"י בְּרֵאשִׁית כב,בְּ.ברֵאשִׁית רַבָּה פנ"ה,ז.(ֹ וְעַל־כֵּן יְרִיחו דֶרֶך בַּתְחִלָה לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל יִשְׂרָאֵל ְּנִכְנְסו ּדַיְקָא,ּשֶׁנִקְרֵאתֹ'יְרִיחוֹ 'כְּמו ַ הַטוֹב רֵיח שֵׁם ַּעַל ּּשֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"לִׁ)רַש"י יְחֶזְקֵאל כז,יז.(ָכִּי שָׁם בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָּּאֵל עִקַר הָרֵיח ַ הַטוֹב בְּחִינַת לְרֵיח ַ שְׁמָנֶיך ְּטוֹבִים שֶׁהוא בְּחִינַת הִתְנוֹצְצות אֱלֹקותו ֹ יִתְבָּרַך שֶׁאִי כְּלָל בָּזֶה לְדַבֵּר אֶפְשָׁר,עִקַר זֶה ּשֶׁעַל־יְדֵי ּּהַהִשְׁתוֹקְקות וְהָרָצוֹן הֶחָזָקִ. שֶׁזוֹכ מַה בְּחוץ־לָאָרֶץ ּוְגַםלְאֵיזֶה לִפְעָמִים ין ּהִתְנוֹצְצות אֱלֹקות שֶׁהוא בְּחִינַת רֵיח ַ הַטוֹב כְּמָאן ּדְאָרַח רֵיחָא,ּּשֶׁעַל־יְדֵי זֶה נִתְעוֹרֵר הִשְׁתוֹקְקות וְרָצוֹן נִפְלָא לַה'ְיִתְבָּרַך—ְ זֶה נִמְשָׁך גַּם־כֵּן מֵאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵלֶ, ּּכִּי כָּל קְדֻשָׁתֵנו מֵארֶץ־יִשְׂרָאֵל,כִּי יִשְׂרָאֵל עַל־יְדֵי ַ ּּעֲבוֹדָתָם מַמְשִׁיכִין קְדֻשַׁת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל לְחוץ־לָאָרֶץ ּּכַּיָדועַ)ּּרְאֵה בְּלִקוטֵי מוֹהֲר"ן סִימָן סא.(ּאֲבָל עִקַר ּּמְקוֹם הֶאָרַת הָרָצוֹן שֶׁהוא בְּחִינַת רֵיח ַ הַטוֹב שֶׁל ּּהִתְנוֹצְצות אֱלֹקוְתו ֹ יִתְבָּרַך,ּּהוא בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל שֶׁשָׁם ּהַבֵּית־הַמִקְדָש ׁ וְכֵלָיו וְהָאָרוֹן עִם הַלוחוֹת וְהַכְּרובִים עִקַר שֶׁשָׁם ׁ קָדָשִׁים קֹדֶש בְּבֵית ּּהָעוֹמְדִים ּהַהִשְׁתוֹקְקות וְהָרָצוֹן וְהָאַהֲבָה וְהַכִּסּופִין הַנִפְלָאִים שֶׁבֵּיןשֶׁבַּשָׁמַיִם לַאֲבִיהֶם ּיִשְׂרָאֵל,בִּבְחִינַת)שִׁיר ּהַשִׁירִים ג,י:(ּתוֹכו ֹ רָצוף אַהֲבָה מִבְּנוֹת יְרושָׁלָיִם. ְּּומִשָׁם נִמְשָׁך הֶאָרַת הָרָצוֹן לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי מַה ְּּּשֶׁמַמְשִׁיך עַל עַצְמו ֹ קְדֻשַׁת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל,מִכָּלשֶׁכֵּן ּּכְּשֶׁזוֹכֶה לָבוֹא לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל מַמָש ׁ לְשֵׁם שָׁמַיִם)לֹא ּבִּשְׁבִיל פְנִיוֹת אֲחֵרוֹת כַּאֲשֶׁר נִמְצָא עַכְשָׁו בַּעֲווֹנוֹתֵינו הָרַבִּים.( מִלָבוֹא מְאֹד וַעֲצומִים רַבִּים הַמְנִיעוֹת ּאֲבָל לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵלֹ,ְּאַך עַל־יְדֵי תקֶף הָרָצוֹן וְהַחֵשֶׁק יְכוֹלִין לְהִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם,בִּפְרָט כִּי הָרְצוֹנוֹת לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל חֲזָקִים בְּיוֹתֵר,ּכִּי תֵכֶף כְּשֶׁרוֹצֶה לָבוֹא לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל שֶׁמֵאִיר הָרָצוֹן מֵהֶאָרַת ֹ הֶאָרָה בּו ּמֵאִיר בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵלָ)כַּמְבֹאּּר מִזֶה בְּמָקוֹם אַחֵר בַּאֲרִיכות( ַּּוְעַל־יְדֵי תֹקֶף הָרָצוֹן וְהַחֵשֶׁק הַבָּא עַל־יְדֵי הַמְנִיעוֹת ּּהַגְּדוֹלוֹת דַיְקָא כַּנ"ל,ּּעַל־יְדֵי זֶה יְכוֹלִין לְדַלֵג עַל כֻּלָם וְלָבוֹא לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. בָּזֶה פָגְמו ּּוְהַמְרַגְּלִיםְ,אָמ כִּיוְשָׁלוֹם שֶׁחַס ּרו מֵהָרָצוֹן חֲזָקִים ּהַמְנִיעוֹת,תְחִלָה אָמְרו ּוְעַל־כֵּן שֶׁבַח אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל"ּוְגַם זָבַת חָלָב ודְבַש ׁ הִיא וְזֶה ּּפִרְיָה"ְּוְאַחַר כָּך סִיְמו בְּהַמְנִיעוֹת הָעֲצומִים לָבוֹא לְשָׁם,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב)בְּמִדְבַּר יג,כח כט:(אֶפֶס כִּי ּּעַז הָעָם וְהֶעָרִים בְּצורוֹת גְּדוֹלוֹת מְאֹד וְכו'עֲמָלֵק וְכו הַנֶגֶב בְּאֶרֶץ ּּיוֹשֵׁב,'דָבָר אָמְרו כִּי ֹּהַיְנו ּּוְהִפוכו,ּּכִּי מַה שֶׁאָמְרו'ּּוְזֶה פִרְיָה'זֶה מוֹרֶה עַל ּגֹּדֶל הֶאָרַת הָרָצוֹן שֶׁמֵאִיר שָׁם,ּכִּי בְּכָל הַפֵרוֹת ּּובְכָל הַתַאֲווֹת שֶׁל זֶה הָעוֹלָם מְלֻבָּשִׁים אֲהָבוֹת שֶׁצְרִיכִים רַק דִקְדֻשָׁה יְקָרִים ורְצוֹנוֹת ַּעֶלְיוֹנוֹת ּּלְהַעֲלוֹתָם כַּיָדוע,ּוְעַל־כֵּן פֵרוֹת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם ּמֻבְחָרִים וגְדוֹלִים וְנִפְלָאִים כָּלְכָּך זֶה מוֹרֶה עַל ּגֹּדֶל הֶאָרַת הָרָצוֹן שֶׁיֶש ׁ שָׁם.ּוְעַל־כֵּן שִׁבְּחָה הַתוֹרָה ּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל בְּפֵרוֹתֶיה ָ כְּמו ֹ שֶׁכָּתוב)ּדְבָרִים ח, ח:(ּאֶרֶץ חִטָה ושְׂעוֹרָה וְגֶפֶן וְכו,'כִּי כָּל זֶה מוֹרֶה עַלּהֶאָרַת הָרָצוֹן שֶׁמֵאִיר שָׁם. ּוְעַל־כֵּן עַתָה מְקֻשָׁר יָפֶה מַה שֶׁאָמְרו:ּּוְזֶה פִרְיָה אֶפֶס כִּי עַז הָעָם,ּהַיְנו שֶׁאָמְרו שֶׁהַפֵרוֹת טוֹבִים וְנִפְלָאִים ּּמְאֹד שֶׁזֶהו מוֹרֶה עַל הֶאָרַת הָרָצוֹן,אֶפֶס כִּי עַז הָעָם ּוְכו',ּשֶׁהַמְנִיעוֹת חֲזָקִים יוֹתֵר מֵהֶם.ּ וְזֶה הָיָה עִקַר שֶׁלָהֶם הַגְּדוֹלָה וְהַכְּפִירָה ּּהַפְגָם,בְּחֹזֶק ּשֶׁכָּפְרו ּּהָרָצוֹן שֶׁיֶש ׁ לו ֹ כֹּח ַ לְשַׁבֵּר עַל יָדו ֹ כָּל הַמְנִיעוֹת,ׁ וְהֵם ְּּּאָמְרו הַהֵפֶך מִזֶה מַמָש,ּכִּי אָמְרו אֶפֶס כִּי עַז הָעָם ּוְכוֹ'ּשֶׁהַמְנִיעוֹת גְּדולִים וַחֲזָקִים מֵהָרָצוֹן עַד שֶׁאִי הַמְנִיעוֹת מֵעֹצֶם לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל לָבוֹא ּאֶפְשָׁר,כִּי ּּאָמְרו שֶׁאֵין כֹּח ַ לְשַׁבְּרָם עַל־יְדֵי הָרָצוֹן מַה שֶׁבֶּאֱמֶת ְּהוא לְהֵפֶך.ְּּוְעַל־כֵּן הָיָה הַפְגָם שֶׁלָהֶם גָּדוֹל מְאֹד ּּוְגָרְמו בְּכִיָה לדוֹרוֹת—ּ חֻרְבַּן בַּיִת רִאשׁוֹן ובַיִת שֵׁנִי )סַנְהֶדְרִין קד(:,ּכִּי כָּל קִיום הַבֵּית־הַמִקְדָש ׁ שֶׁהוא הָרָצוֹן עַל־יְדֵי הוא יִשְׂרָאֵל וקְדֻשַׁת עֲבוֹדַת ּכְּלַל ּּוְהַחֵשֶׁק דִקְדֻשָׁה,ָּּכִּי שָׁם בְּבֵית־הַמִקְדָש ׁ כָּל הָרֵיחוֹת וְכּל הַקָרְבָּנוֹת שֶׁעוֹלִין לְרָצוֹן,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב)ּוַיִקְרָא יט,ה:(תִזְבָּחֻהו ּּלִרְצֹנְכֶם,הַרְבֵּה וְכֵן.ּוכְתִיב )בְּמִדְבַּר כח,ח:(ּאִשֵׁה רֵיח ַ נִיחֹח ַ לַה'.ּוְעִקַר הַתִקון ּהָיָה עַל־יְדֵי יְהוֹשֻׁע ַ וְכָלֵב שֶׁהֶאֱמִינו לְדִבְרֵימֹשֶׁה ּּשֶׁיֵש ׁ כֹּח ַ בְּהָרָצוֹן וְהַחֵשֶׁק לְהִתְגַּבֵּר עַל הַמְנִיעוֹת ּאַף־עַל־פִי שֶׁהַמְנִיעוֹת מִשְׁתַטְחִים מְאֹד מְאֹד עַד לְשַׁבְּרָם אֹפֶן בְּשׁום אֶפְשָׁר שֶׁאִי ּּשֶׁנִדְמֶה ּאַף־עַל־פִי־כֵן צְרִיכִין לְהִתְחַזֵק בְּרָצוֹן וְכו'.וְעַל־כֵּן ּאָמְרו)שָׁם יג,ל:(ּעָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנו אֹתָה וְכו'— ּאֲפִלו אוֹמֵר לָנו עֲשׂו סֻלָמוֹת וַעֲלו לַשָׁמַיִם עָלֹה נַעֲלֶה ִׁ)רַש"י ע"פ סוֹטָה לה.(.ּכִּי אֵין שׁום מְנִיעָה בָּעוֹלָם, ּכִּי עַל־יְדֵי תֹקֶף הַחֵשֶׁק וְהָרָצוֹן יְכוֹלִיןּּ לְשַׁבֵּר ולְדַלֵג עַל הַכֹּל.)ליקוטי הלכות–הלכותברכתהריח ה,' אותז'( ארץ אוכלת יושביה )במדבר יג,לב( מה שה'יתברך משלם לאדם מידה כנגד מידה הוא חסד גדול מאת השם יתברך,כי על־ידי־זה הוא מבין החטא שפגם בו ולשוב בתשובה,ועיקר מה שמשלם השם יתברך מידה כנגד מידה הוא בארץ ישראל,כי שם מדקדקים לשלם לאיש כמעשהו, וזהו:יושביה אוכלת ארץ)י במדבר"ג,ל"ב(- אכל"ת ראשי־תיבות אתה תשלם לאיש כמעשהו )תהלים ס"ב) .(קיצור לקוטי מוהר"ן,אותקפ"ז( ויציאו דבת הארץ אשר תרו אותה )במדבר יג,לב(ְ חֵט ּעִקַרבְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל שֶׁפָגְמו הָיָה הַמְרַגְּלִים ּּא ּּוְהוֹצִיאו דִבָּה עַל הָאָרֶץִ.וְאִיתָא בְּכִתְבֵי הָאֲרַ"י ז"ל ּשֶׁנִשְׁמַת הַמְרַגְּלִים וְדוֹר הַמִדְבָּר הָיו גְּבוֹהִים מִבְּחִינַת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל,ּּכִּי הָיו מִבְּחִינַת לֵאָה וְכו'ִ.ּובשְׁבִיל זֶה לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל לָבוֹא יְכוֹלִים הָיו ּלֹא,שָׁם ּעַיֵןַ. תָמוה הַדָבָר ּוְלִכְאוֹרָה:גְּבוֹהִים שֶׁהָיו מֵאַחַר ּכִּי לִכְנֹס יְכוֹלִים הָיו לֹא זֶה ובִשְׁבִיל ּּמֵאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל לְשָׁם.ּּאִם כֵּן מַה קוֹל הָרַעַש ׁ הַזֶה שֶׁהָּ'יִתְבְרַך חָרָה ְּּעֲלֵיהֶם כָּל כָּך עַל שֶׁפָגְמו בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וְגָזַר עֲלֵיהֶם וְכו לְשָׁם יִכָּנְסו ּשֶׁלֹא?'ַ !גָּבֹה שֶׁנִשְׁמָתָם ּּמֵאַחַר מֵאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וְאֵינָם יְכוֹלִים לִכְנֹס לְשָׁם.ְְּאַך עִקַר שֶׁפָג מַה הוא הַמְרַגְּלִים ּחֵטְאהַצַדִיק בִּבְחִינַת ּמו הַמַדְרֵגוֹת וְכָל הָעוֹלָמוֹת כָּל יַחַד לְקַשֵׁר ּשֶׁיָכוֹל ּּעֶלְיוֹנִים וְתַחְתוֹנִים וְכו,'ּשֶׁעַל־יְדֵי זֶה עִקַר הַתִקון שֶׁל הָעוֹלָם נִבְרָא זֶה שֶׁבִּשְׁבִיל הָעוֹלָמוֹת כָּל.ְׁוְזֹאת ּהַבְּחִינָה בְּתַכְלִית הַשּלֵמות וְהַתִקון אֵין זוֹכִין כִּי אִם בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל,ּׁכִּי שָׁם בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל עוֹמֵד יְרושָׁלַיִם ּובֵית־הַמִקְדָש,ּּכִּי שָׁם בְּבֵית־הַמִקְדָש ׁ הָיָה בְּחִינַת לְמַעְלָה וְתַחְתוֹנִים לְמַטָה ּּעֶלְיוֹנִים.שָׁם ָכִּי ּּבְּבֵית־הַמִקְדּּש ׁ הוא שַׁעַר הַשָׁמַיִם,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב:וְזֶה ּשַׁעַר הַשָׁמָיִם,ּהַיְנו שֶׁשָׁם הַשַׁעַר שֶׁעַל יָדו ֹ מִתְקַשְׁרִין ּּתַחְתוֹנִים בְּעֶלְיוֹנִים אֶרֶץ בְּשָׁמַיִםַ. ּכִּי כָּתַב רַבֵּנו ז"ל בְּסִימָן ע"ּב שֶׁיֵש ׁ יֵצֶר הָרָע גָּדוֹל בְּעִנְיַןּ הַהִתְקָרְבות לַה'ְּּיִתְבָּרַך בְּחִינַת פֶן יֶהֶרְסו אֶל ה'וְכו ּלַעֲלוֹת,'לַה לְהִתְקָרֵב רַק שֶׁמִתְאַוֶה ּהַיְנוֹ ' ְֹּּיִתְבָּרַך וְלַעֲלוֹת תָמִיד בַּעֲלִיָה לְבַד בְּלִי הֶפְסֵק וְאֵינו ּרוֹצֶה לְהוֹרִיד עַצְמו ֹ כְּלָל לַמַדְרֵגוֹת הַתַחְתונוֹת לַעֲבֹד ה אֶת'הַמַדְרֵגוֹת כָּל ַ ולְקָרֵב ולְהַגְבִּיה ּבִּתְמִימות ּּהַתַחְתוֹנוֹת לַה'ְיִתְבָּרַך,ּכִּי נִדְמֶה לו ֹ שֶׁכְּבָר הוא מְקֹרָב לַה'ְיִתְבָּרַך.ּּאֲבָל בֶּאֱמֶת זֶה הוא פְגָם גָּדוֹל,ְכִּי ּבֶּאֱמֶת אֵין שְׁלֵמות לְשׁום צַדִיק וּגָדוֹל כְּשֶׁהוא לְמַעְלָה ּלְבַד וְלֹא לְמַטָה כְּלָל,ּכַּמְבֹאָר בְּהַתוֹרָהז')לקוטי מוהר"ן ב,'עיין שם(ְּ שֶׁעִקַר שְׁלֵמות הַצַדִיק שֶׁיִהְיֶה לּמַעְלָה ולְמַטָה וְכו'. ּוְזֶה הָיָה פְגַם הַמְרַגְּלִים שֶׁפָגְמו בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל.ַכִּי הּמְרַגְּלִים פָגְמו בָּזֶה מְאֹד מְאֹד עַד שֶׁנָפְלו לְגַמְרֵי רַחֲמָנָא לִצְלָן,ּ שֶׁרָאו בְּעַצְמָן שֶׁיֵש ׁ לָהֶם דַעַת גָּדוֹל וְהֵם אֱמונָה מִבְּחִינַת ּגְּבוֹהִים,מַדְרֵגָה הִיא אֱמונָה ַּכִּי ּּהָאַחֲרוֹנָה וְהֵם כְּבָר בָּאו לְמַדְרֵגוֹת הַדַעּת שֶׁגָּבֹה ַ יוֹתֵר ּעַל־כֵּן דִבְּרו סָרָה עַל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וְלֹא יָדְעו וְלֹא ּהֵבִינו שֶׁעֲדַיִן דַעְתָם אֵינָם כְּלום כְּפִי מַה שֶׁהָיו זוֹכִין ּאִם הָיו מְבַטְלִים דַעְתָם וְהָיו מַאֲמִינִים לְדִבְרֵי הֶׁ' ְּיִתְבָּרַך ולְדִבְרֵי מֹשּה רַבֵּנו שֶׁקְדֻשַׁת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל ּגָּבֹה ַ מְאֹד,ּכִּי מִדַת הָאֱמונָה שֶׁזוֹכִין בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל ּאַף־עַל־פִי שֶׁהִיא מַדְרֵגָה הָאַחֲרוֹנָה,ּאַף־עַל־פִי־כֵן ּעַל יָדָה דַיְקָא עוֹלִין עַל כָּל הַמַדְרֵגוֹת כֻּלָן,ִּּכִּי אֱמונָה הִיא בַּבְחִינַת אֶבֶן מָאֲסו הַבֹּנִים הָיְתָה לְרֹאש ׁ פִנָה ּּכַּיָדועַ.ּּוכְמו ֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנו ז"ַּל בְּשִׂיחוֹתָיו הַקְדוֹשׁוֹת ּשֶׁדִבֵּר עִמָנו אַחַר הַתוֹרָה הַנ"ֲּל שֶׁאָמַר אָז שֶׁאֱמונָה ּהִיא מַדְרֵגָה הָאַחֲרוֹנָה אֲבָל עַל יָדָה זוֹכִין לַעלוֹת עַל ּּהַכֹּל ולְהַגִּיע ַ לִבְחִינַת רָצוֹן מֻפְלָג וְכו'שֶׁעוֹלֶה עַל הַכֹּל. הַמְרַגְּלִים צְרִיכִין שֶׁהָיו אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל בְּחִינַת ּּוְזֶהו ּלְסַלֵק שָׁם דַעְתָם ולְקַשֵׁר אֶת עַצְמָם לִבְחִינַת אֱמונָה שֶׁהִיא בְּחִינַת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵלּוְעַל־יְדֵי זֶה הָיו זוֹכִים ּלְדַעַת גָּבֹה ַ מְאֹד,ּאֲבָל הֵם לֹא רָצו לְסַלֵק דַעְתָם וְלֹא ּרָצו לְהוֹרִיד עַצְמָן לִבְחִינַת אֱמונָה וְעַל־יְדֵי זֶה נִכְנְסו ּלִכְפִירוֹת ומָאֲסו בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וְגָרְמו בְּכִיָה לְדוֹרוֹת, כִּי עַל־יְדֵיּ זֶה נֶחֱרַב הַבֵּית־הַמִקְדָש ׁ שֶׁבָּזֶה תְלויִים כָּל הַחֲטָאִים. ּוְזֶה שֶׁאָמְרו הַמְרַגְּלִים:ּוְשָׁם רָאִינו אֶת הַנְּפִילִים וַנְּהִי ּּבְעֵינֵינו כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינו בְּעֵינֵיהֶםׁ .ָּהַיְנו שֶׁהִתְלַבֵּש ּּבָּהֶם קִטְרוג הַמַלְאָכִים שֶׁאּּמְרו מָה אֱנוֹש ׁ וְכו'ּּשֶׁמִשָׁם ּּעִקַר הַיֵצֶר הָרָע.ּכִּי הַנְפִילִים הֵם בְּנֵי שַׁמְחֲזַאי וַעֲזָאֵל ּּשֶׁהָיו מְקַטְרְגִים עַל בְּרִיאַת הָאָדָם וְהִפִיל אוֹתָם ה' מְאֹד וְקִלְקְלו ְּיִתְבָּרַךַ,ז רַבּוֹתֵינו ֹ שֶׁאָמְרו ּּכְּמו"לַ. ה ּומֵאֵלושֶׁאֵינָם הַמְרַגְּלִים פְגַם נִמְשַׁך ְּמְקַטְרְגִים ּּרוֹצִים לְהוֹרִיד עַצְמָן לִבְחִינוֹת אֱמונָה לְקַשֵׁר עַל־יְדֵי זֶה כָּל הָעוֹלָמוֹת יַחַד,ּּשֶׁזֶהו בְּחִינַת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל,כִּי ְּנִדְמֶה לָהֶם שֶׁאֵין שַׁיָך שֶׁהֲ'ְיִתְבָּרַך יְקַבֵּל שַׁעּשׁועִים ּמִמַדְרֵגוֹת הַתַחְתוֹנוֹת וְכו'.ּּוְזֶהו שֶׁאָמְרו:ּוְשָׁם רָאִינו אֶת הַנְּפִילִיםַ,ּשֶׁנִמְשְׁכו מֵהַמְקַטְרְגִים הַנ"ל.ּוְזֶהו:ּוַנְהִי ּּבְעֵינֵינו כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינו בְּעֵינֵיהֶםׁ ,ַּהַיְנו שֶׁהִתְלַבֵּש ה הַקִטְרוג ַּּבָּהֶםּנ"שֶׁהִקְשׁו לַמְבוכָה שֶׁנָפְלו עַד ּל ּהַמַלְאָכִים מָה אֱנוֹש ׁ כִּי תִזְכְּרֶנו וְכו'.ְְּכִּי אֵיך שַׁיָך שֶׁה' ְּיִתְבָּרַך יְקַבֵּל שַׁעֲשׁועִים מִבְּחִינָה פְחותָה כָּזו ֹ וְכו'. ּוְזֶהוְּ:ּוַנְהִי בְעֵינֵינו כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינו בעֵינֵיהֶם,כִּי הָא ּבְּהָא תַלְיָא,ּשֶׁכְּמו ֹ שֶׁהָיו בְּעֵינֵי הַנְפִילִים שֶׁלֹא נֶחְשְׁבו שֶׁה הֶאֱמִינו וְלֹא בְּעָלְמָא כַּחֲגָבִים רַק ּבְּעֵינֵיהֶם' ְּּיִתְבָּרַך מְקַבֵּל נַחַת מֵהֶם וְהִקְשׁו מָה אֱנוֹש ׁ וְכו'ֹ .כְּמו הַמְרַגְּלִי הָיו ּכֵןעַצְמָן בְּעֵינֵי ם,ׁ בָּהֶם הִתְלַבֵּש ַכִּי ּהַקִטְרוג הַנ"ּל וְנֶחְשְׁבו בְּעֵינֵי עַצְמָן כַּחֲגָבִים בְּעָלְמָא ּוְנָפְלו מֵהָאֱמונָה הָאֲמִתִית שֶׁה'ְּּיִתְבָּרַך מְקַבֵּל תַעֲנוג ּוְשַׁעֲשׁועִים מִבְּנֵי אָדָם דַיְקָא אֲפִלו מֵהַנְמוכִים בְּיוֹתֵר. שֶׁפָגְמו הַמְרַגְּלִים שֶׁל הַפְגָם עִקַר הָיָה זֶה ּכִּי ֹ בְּתַכְלִית זו לִבְחִינָה זוֹכִין שֶׁשָׁם ּבְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל ְּהַשְׁלֵמות לִזְכּוֹת לְתַכְלִית הָאֱמונָה עַד שֶׁיִזְכֶּה בְּכָל ּפַעַם לְהוֹרִיד עַצְמו ֹ לְכָל הַמַדְרֵגוֹת הַתַחּתוֹנוֹת בְּיוֹתֵר ּולְהַעֲלוֹתָם ולְקַשְׁרָם כֻּלָם לַה'ְיִתְבָּרַך.ּּוְהֵם פָגְמו בָּזֶה שֶׁאֵינָם הַמַלְאָכִים קִטְרוג ׁ בָּהֶם שֶׁהִתְלַבֵּש ּּעַל־יְדֵי ּמַאֲמִינִים בְּהַשַׁעֲשׁועִים שֶׁמְקַבֵּל ה'ְְיִתְבָּרַך מִבְּנֵי אָדָם ֹ ּהַתַחְתוֹנִים ומּׁחַשְׁבִים אוֹתָם כַּחֲגָבִים בְּעָלְמָא כְּמו ּּשֶׁהֵם בְּעֵינֵי הַמַלְאָכִים הַמְקַטְרְגִים שֶׁאָמְרו מָה אֱנוֹשַ, ּשֶׁמֵהֶם הָיו אֵלו הַנְפִילִים כַּנ"ל.ּוְזֶהו וַנְהִי בְעֵינֵינו ּכַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינו בְּעֵינֵיהֶם: נִמְצָאְ,ּּשֶׁעִקַר פּגַם הַמְרַגְּלִים הוא שֶׁפָגְמו,בִּבְחִינַת ַּהַהִתְקַשְׁרות שֶׁצְרִיכִין לְקַשֵׁר תַחְתוֹנִים וְעֶלְיוֹנִים יַחַד ּשֶׁזֶה זוֹכִין בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל דַיְקָא וְכַנ"ל.ּּוְזֶה שֶׁמובָא גַּסּות עַל־יְדֵי הָיָה הַמְרַגְּלִים ּּשֶׁפְגַםֶׁ,ֹ ש כְּמוּכָּתוב ּבַּזֹהַר שֶׁהָיו כֻּלָם זַכָּאִים,ּאֲבָל נָטְלו עֵיטָא בִּישָׁא, ּאָמְרֵי אִי יַעֲלון יִשְׂרָאֵל לְאַרְעָא נְעִבַּר מִנָן מִלְמֶהֱוֵי רֵישָׁא וִימָנֵי מֹשֶׁה רֵישָׁא אָחֳרָנִין,ּדְהָא בְּמִדְבְּרָא זַכִינָן לֶמֶהֱוֵי רֵישָׁאָ,אֲבָל בְּאַרְעּא לָא נִזְכֵּי וְכו'.ַּהַיְנו ּכִּי מובָן שָׁם בְּהַתוֹרָה הַנ"ַּל בְּסוֹפָה שֶׁכָּל הַבְּחִינָה ּהַנ"ל,ּדְהַיְנו לְהָאִיר ולְקַשֵׁר עֶלְיוֹנִים וְתַחְתוֹנִים זֶה ֶּׁזוֹכֶה הַצַדִיק הַגָּדוֹל עַל־יְדֵי גֹּדֶל עַנְוְתָנותו ֹ שֶׁזוֹכֶה לַעֲנָוָה שּל מֹשֶׁה שֶׁאָמַר וְנַחְנוָ"מ"ה."ַוְעַל־יְדֵי זֶה זוֹכֶה ּלִבְחִינַת הַמַקִיפִים הַנָ"ל שֶׁהֵם בְּחִינַת מ"ָּה רַב טובְך ּוְכו'.ּומִגֹּדֶל עַנְוְתָנותו ֹ הוא מוֹרִיד אֶת עַצְמו ֹ לְכָל ּהַמַדְרֵגוֹת הַתַחְתוֹנוֹת ומַעֲלֶה ומְקַשֵׁר כֻּלָם לַה'ְ יִתְבָּרַך ּוְכו'ּכְּמו ֹ שֶׁהִזְכִּיר שָׁם בְּסוֹף הַתוֹרָה כִּי מֹשֶׁה הָיָה עָנָו ּוַעֲנָוָה גְּדוֹלָה מִכֻּלָם,ּעַיֵן שָׁם.ּמובָן שָׁם שֶׁהַכֹּל תָלוי בָּעֲנָוָהֹ ,ֹּּכִּי בֶּאֱמֶת הָעִקָר הִיא הָעֲנָוָה שֶׁמֵשִׂים עַצְמו ּּכְּאַיִן כְּאִלו אֵינויוֹדֵע ַ כְּלָלֹ ,ּכִּי מְבַטֵל אֶת עַצְמו ּבְּתַכְלִית הַבִּטול וְעַל־יְדֵי זֶה אֵינו ֹ עוֹמֵד עַל דַעְתו ֹ כְּלָל ּומְקַשֵׁר כֻּלָם לַה'ְיִתְבָּרַך.ּוְהַמְרַגְּלִים פָגְמו בָּזֶה שֶׁהָיו ּיְרֵאִים שֶׁלֹא יַעֲבִירו מֵהֶם הָרָאשׁות שֶׁלָהֶם,כִּיּ הֵבִינו ּּשֶׁשָׁם בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין לְהַשִׂיג מֹחִין אֲחֵרִים עַד ּשֶׁיוכְלו לְהַעֲלוֹת כָּל הַנוֹפְלִים לַה'ְיִתְבָּרַך.ּוְהֵם רָאו בְּעַצְמָן שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָהֶם לְהַגִּיע ַ לָזֶה כִּי אֵינָם רוֹצִים ְּלְהוֹרִיד עַצְמָן כָּל כָּך וְכוַ'ּוְכַנ"ל,ּעַל־כֵּן הָיו מִתְיָרְאִים ּשֶׁלֹא יַעֲבִירו מֵהֶם הָרָאשׁות.ּוְעַל־יְדֵי זֶה נָטְלו עֵיטָא ּבִּישָׁא וְדִבְּרו סָרָה עַל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וְגָרְמו מַה שֶׁגָּרְמו. ָּובֶאֱמֶת הָיו צְרִיכִין לְבַטֵל עַצְמָן ולְהַפְקִיר הָרָאשׁות ּשֶׁלהֶם.ּוְגַם אִם הָיו מְבַטְלִין עַצְמָן בֶּאֱמֶת וְהָיו מְסַלְקִין ּדַעְתָם וְהָיו מִתְחַזְקִין בֶּאֱמונָה לְבַד,ּהָיו יְכוֹלִים לִזְכּוֹת לְהַעֲלוֹת כָּך אַחַר וְלִזְכּוֹת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל ְּלִקְדֻשַׁת ּּולְקַשֵׁר הַכֹּל לַהִ'ְַיִתְבָּרַך גְּדוֹלּים וקְטַנִים כַּנ"ל.ּוְאָז הָיו ּּרָאשִׁים בֶּאֱמֶת יוֹתֵר וְיוֹתֵר מִבַּתְחִלָה.ּוְעַל־יְדֵי הַפְגָם ּשֶׁלָהֶם שֶׁפָגְמו בְּכָל זֶה וְלֹא רָצו לְבַטֵל דַעְתָם לְגַבֵּי ְּמֹשֶׁה רַבֵּנו ולְהַמְשִׁיך עַל עַצְמָן הָעֲנָוָה שֶׁל מֹשֶׁה וְכוַ', עּל־יְדֵי זֶה אִבְּדו הַכֹּל וְגָרְמו מַה שֶׁגָּרְמו,כִּי עֲנָוָה ּוֶאֱמונָה תְלויִים זֶה בָּזֶהַ,ּּכְּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל )סוֹטָה ד:(ּכָּל הַמִתְגָּאֶה כְּאִלו עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. נִמְצָאֹ,ּּשֶׁגֵּאות הוא בְּחִינַת כְּפִירוֹת וַעֲבודָה זָרָה. ְּולְהֵפֶך עֲנָוָה הִיא בְּחִינַת אֱמונָה שֶׁעַל־יְדֵי זֶה עִקַר ַּהַהִתְקַשְׁרות עָלְמָא תַתָאָה בְּעָלְמָא עִלָאָה שֶׁזֶה עִקַר ּהַשְׁלֵמות שֶׁזוֹכִין לָזֶה בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל כַּנ"לְ: ּוְעַל־כֵּן אַחַר חֵטְא הַמְרַגְּלִים כְּשֶׁנִתּרַצָה ה'ֹ ְיִתְבָּרַך לְמֹשֶׁה וְאָמַר לוכִּדְבָרֶך ָּסָלַחְתִיְּּ כָּתוב שָׁם סָמוך ּמִיָד:ה כְבוֹד ּוְיִמָלֵא'הָאָרֶץ כָּל אֶת.לְשׁוֹן וְזֶה ּהַמִקְרָא שָׁם:ּוַיֹאמֶר ה'ָּּסָלַחְתִי כִּדְבָרֶך וְאולָם חַי אָנִי ּוְיִמָלֵא כְבוֹד הֶ'אֶת כָּל הָאָרץַ,ּּהַיְנו כַּנ"ל,ּכִּי עִקַר בִּקְדֻשַׁת לְהַאֲמִין רָצו שֶׁלֹא הָיָה הַמְרַגְּלִים ּחֵטְא ּּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל שֶׁעַל־יְדֵי זֶה יְכוֹלִין לְגַלוֹת אֱלֹקותו ֹ בְּכָל ּהָעוֹלָם כֻּלו ֹ ולְקַשֵׁר כֻּלָם לַהַ'ְּיִתְבָּרַך וְכַנ"ל.עַל־כֵּן אָמַר הְ'יִתְֹּבָּרַך לְמֹשֶׁה אַחַר חֶטְאָם שֶׁהוא יִגְמֹר אֶת ּשֶׁלו,מַה וְגָרְמו שֶׁעָשׂו מַה שֶׁעָשׂו אַף־עַל־פִי ּכִּי ּשֶׁגָּרְמו לְהַחֲרִיב הַבֵּית־הַמִקְדָש ׁ וְכו,'ּאַף־עַל־פִי־כֵן ּּאַדִיר בַּמָרוֹם הֹ'ּוְהוא גּוֹמֵר וְיִגְמֹר הַכֹּל כִּרְצוֹנוְ.וּיִמָלֵא כְבוֹד ה'אֶת כָּל הָאָרֶץַ ,כִּי סוֹף כָּל סוֹף יָבוֹא מְשִׁיח ּצִדְקֵנו בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינו וְיַחֲזֹר וְיִבְנֶה בֵּית מִקְדָשֵׁנו בִּנְיַן ְּעוֹלָם וְאָז יִתְגַּלֶה אֱלֹקותו ֹ לְעֵין כֹּל וכְבוֹדו ֹ יִתְבָּרַך יִהְיֶה מָלֵא בְּכָל הָאָרֶץּּכֻּלָה.ּוְגַם מֵאָז וְעַד עַתָה וְעַד ׁ ּשֶׁיָבוֹא מָשִׁיח ַ לֹא עֲזָבָנו אֱלֹקֵינו וְשׁוֹלֵח ַ לָנו צַדִיקִים הַקָדוֹש הַדַעַת בָּנו שֶׁמְאִירִין פַעַם בְּכָל ּנוֹרָאִים ָּשֶׁעַל־יְדֵי זֶה נִתְגַּלֶה כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדו ֹ בְּחִינַת ּוְיִמה כְבוֹד לֵא'פְגַם תִקון שֶׁזֶה הָאָרֶץ כָּל ַּאֶת ּהַמְרַגְּלִים כַּנ"ל: ְוְעַל־כֵּן כָּלֵב שֶׁהָיָה בְּהֵפֶך מֵהַמְרַגְּלִים וְלֹא הָיָה חָפֵץ לִהְיוֹת נִסָּת אַחֲרֵיהֶם,ְּּעַל־כֵּן הָלַך מֵהֶם וְנִשְׁתַטַח עַל קִבְרֵי אָבוֹתַ,ַּכְּמו ֹ שֶׁאָמְרו רּבּוֹתֵינו ז"לַ ,ֹ כִּי יהוֹשֻׁע ֹּנִמְלַט מֵהֶם בִּזְכות וְכֹח ַ מֹשֶׁה רַבּו ֹ שֶׁהָיָה מְשָׁרֵת אוֹתו ְּבֶּאֱמֶת וְלֹא מָש ׁ מִתוֹך אָהֳלוֹ ,עַל־יְדֵי זֶה זָכָה שֶׁבֵּרְכו מֹשֶׁה:ָּיָה יוֹשִׁיעֲך מֵעֲצַת הַמְרַגְּלִים,ּוְעַל־יְדֵי זֶה נִצוֹל ַמֵהֶם כִּיּהֵם פָגְמו בָּאֱמונָה כַּנ"ל.ּוְעִקַר הַפְגָם שֶׁלָהֶם בְּמַעֲלַת הֶאֱמִינו שֶׁלֹא חֲכָמִים בֶּאֱמונַת ּהָיָה ּהַהִתְקָרְבות לְצַדִיקִים אֲמִתִיִים שֶׁזֶה עִקַר קִיום יִשׁוב הָעוֹלָםְ,ּכִּי הַצַדִיקִים אֲמִתִיִים בְּחִינַת מֹשֶׁה מַמשִׁיכִין ּהֶאָרַת דַעְתָם הַקָדוֹש ׁ לִבְנֵיהֶם וְתַלְמִידֵיהֶם לְהוֹדִיע ַ כִּי ה'ּהוא הָאֱלֹקִים,ַּשֶׁכָּל זֶה זוֹכִין בִּשְׁלֵמות עַל־יְדֵי ּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל כַּנ"לַ.ּוְהַמְרַגְּלִים פָגְמו בְּכָל זֶה כַּנ"ל. ּאֲבָל יְהוֹשֻׁע ַ שֶׁזָכָה לְהִתְקָרֵבּּבִּשְׁלֵמות לְמֹשֶׁה רַבֵּנו ּוְזָכָה לְקַבֵּל הֶאָרַת דַעְתו ֹ הַקְדוֹשָׁה לְהָאִיר בָּנו לְדוֹרֵי ּדוֹרוֹת,ּכְּמו ֹ שֶׁאָמְרו:ּמֹשֶׁה קִבֵּל תוֹרָה מִסִּינַי ומְסָרָה ּלִיהוֹשֻׁע ַ וִיהוֹשֻׁע ַ לִזְקֵנִים וְכו'ּּעַד הַיוֹם הַזֶה,עַל־כֵּן ֹ בֶּאֱמֶתרַבּו מֹשֶׁה בִּזְכות הַמְרַגְּלִים מֵעֲצַת ַּּנִצוֹל ּשֶׁבֵּרְכו ֹ כַּנ"ל.ּוְכָלֵב רָאָה שֶׁלֹא בֵּרְכו ֹ מֹשֶׁה וְהָיָה ּמִתְיָרֵא שֶׁלֹא יִהְיֶה נִסָּת אַחֲרֵיהֶם חַס וְשָׁלוֹם,עַל־כֵּן ְּהָלַך וְנִשְׁתַטַח עַל קִבְרֵי אָבוֹת שֶׁזֶהו גַּם־כֵּן הַהֵפְֶך ַ הַצַדִיקִים שֶׁאֵינָם מַאֲמִינִים בְּכֹח הַמְרַגְּלִים ּּמֵעֲצַת לְאַחַר ׁ אֲפִלו הַקָדוֹש דַעְתָן לְהַשְׁאִיר ּשֶׁיְכוֹלִין ּהִסְתַלְקותָן לְדוֹרֵי דוֹרוֹת.ּאֲבָל כָּלֵב רוח ַ אַחֶרֶת הָיְתָה ּּעִמו ֹ וַיְמַלֵא אַחֲרֵי ה'כִּי הֶאֱמִין בְּגֹדֶלּּ כֹּח ַ הַצַדִיקִים ּאֲפִלו לְאַחַר הִסְתַלְקותָם.ְּּוְעַל־כֵּן הָלַך וְנִשְׁתַטַח עַל ּקִבְרֵי אָבוֹת וְהִתְפַלֵל עֲלֵיהֶם שֶׁלֹא יִהְיֶה נִלְכָּד עִמָהֶם. ּובָזֶה הֶרְאָה הָאֱמֶת שֶׁהוא שֶׁלֹא כְּדַעְתָם הָרָעָה.כִּי ּאַדְרַבָּאִ,ּּהַצַדִיקולְאַחַר ַ בְּחַיֵיהֶם כֹּח ׁ לָהֶם יֵש ּּים ּהִסְתַלְקותָם לְהוֹצִיא אֶת הָאָדָם מֵעֲוֹנוֹת כִּי דַעְתֵיהֶן ּהַקָדוֹש ׁ נִשְׁאָר קַיָם לָעַד ולְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים.)הלכות נדרים–הלכה ד,'אותיות יב-יח,כא,לג( ָ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיה )במדבריג,לב( ּכְּשֶׁמְקֹרָב לְהַצַדִיק,ּאַף שֶׁאֵינו ֹ מְקַבֵּל מִמֶנו כְּלָל,ּהוא גַּם־כֵּן טוֹב מְאֹד,ּוְהָאֱמונָה לְבַדָה,ּשֶׁמַאֲמִין בְּהַצַדִיק, ְּמוֹעִיל לַעֲבוֹדַת הַשֵׁם יִתְבָּרַך.כִּי טֶבַע הָאֲכִילָהֹ – ְּשֶׁהַמָזוֹן נִתְהַפֵך לַנִזוןַ,כְּגוֹן כְּשֶׁהַחַי אוֹכֶלֶת צוֹמֵח, עֲשָׂבִים כְּגוֹן,לְחַי הָעֲשָׂבִים ּנִתְהַפְכִין,ָּכְּשֶׁנִכְנָסִין ְבְּתוֹך מֵעֶיה.וְכֵן מֵחַי לִמְדַבֵּר,כְּשֶׁהַמְדַבֵּר אוֹכֵל הַחַי, ְּנִתְהַפֵך הַחַי לִמְדַבֵּרֹ.ּולְכָל מָקוֹם שֶׁנִכְנָס לְשָׁם הַמָזון ּּשֶׁנִתְחַלֵק לְהָאֵיבָרִיםׁ ,ְּנִתְהַפֵך לְמַהות הָאֵיבָר מַמָש לְשָׁם ּשֶׁנִכְנָסַ,לְהַמֹח הַנִכְנָס מֵהַמָזוֹן הַחֵלֶק ּכְּגוֹןַ, ְּנִתְהַפֵך לְמֹח,ּּוְהַנִכְנָס לַלֵב,ְּנִתְהַפֵך לְלֵב,וְכֵן לִשְׁאָר הָאֵיבָרִים.ּוְזֶהוְׁ:ָ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשבֶיה–ּ כִּי אֶרֶץ הוא ּבְּחִינַת אֱמונָה,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב)תהלים לז:(שְׁכָן אֶרֶץ ּּורְעֵה אֱמונָה.ּוְזֶהוָ :אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיה–ּ כִּי כְּשֶׁנִכְנָס לָאָרֶץ,אֱמונָה בְּחִינַת ּשֶׁהִיא,אֶצְלָה ּנֶאֱכָל,ּהַיְנו ְּּּּשֶׁנִתְהַפֵך לְמַהותָה,ּהַיְנוֹּ כְּשֶׁדָבוק לְהַצַדִיק ומַאֲמִין בּו,אֶרֶץ בְּחִינַת ּשֶׁהוא,וְנִתְהַפֵך לְהַצַדִיק ְּׁנֶאֱכָל ּלְמַהות הַצַדִיק מַמָש.וְכֵן אֶרֶץׁ ־ּיִשְׂרָאֵל בְּעַצְמָה יֵש גַּם ּלָה־ַ הַזֶה הַכֹּח ּכֵּן,וְעַלַ־ז רַבּוֹתֵינו אָמְרו ּּכֵּן"ל )כתובות קיא:(ּכָּל הַיוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ־ּיִשְׂרָאֵל שָׁרוי בְּלֹא עָוֹן,ּשֶׁנֶאֱמַר:ּהָעָם הַיוֹשֵׁב בָּה נְשׂוא עָוֹן;ָכִּי הִיא אֶרֶץ אוֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיה,ְּׁשֶׁהַיוֹשֵׁב שָׁם נֶאֱכָל אֶצְלָה וְנִתְהַפֵך ּלְמַהותָה הַקָדוֹש.וְעַלְ־ְּכֵּן אֲפִלו הַמְהַלֵך אַרּבַּע אַמוֹת בְּאֶרֶץ־ּיִשְׂרָאֵל מֻבְטָח לו ֹ שֶׁהוא בֶּן עוֹלָם הַבָּאֹ ,ַכְּמו ז רַבּוֹתֵינו ּּשֶׁאָמְרו"שָׁם ל.ּוְזֶהו:ורְעֵה אֶרֶץ ּשְׁכָן ּאֱמונָה;ּהַיְנו שֶׁאַתָה תִהְיֶה רוֹעֶה ומֵזִין אֶת הָאֱמונָה, ַּהַיְנו שֶׁתִהְיֶה נֶאֱכָל לְהָאֱמונָהּכַּנ"ל,ּבְּחִינַת הַמָזוֹן ְּשֶׁנִתְהַפֵך לַנִזוֹן.ְאַך אַף־עַל־ּפִי־ּכֵן הָעִקָר תָלוי בָּרָצוֹן: ְֹּאִם רְצוֹנו ֹ חָזָק מְאֹד לְהִתְקָרֵב לְהַשֵׁם יִתְבָּרַך וְלַעֲבֹד אוֹתוֹ,ּרַק שֶׁקָשֶׁה לו ֹ לִשְׁבֹּר תַאֲווֹת גּופו,אֲזַי עַל־ְיְדֵי הִתְקָראֲכִילָה בְּחִינַת הוא הַצַדִיקִים וֶאֱמונַת ּבות ּּוְנֶאֱכָל לְהַצַדִיקַ,ְּהַיְנו שֶׁנִתְהַפֵך לְמַהותו ֹ כַּנ"ל;ְאַך אִם ּאֵין רְצוֹנו ֹ כְּלָל לַעֲבֹד אֶת הַשֵׁם,ּלֹא יוֹעִיל לו ֹ שׁום ּּהִתְקָרְבות לְצַדִיקִיםֹ,ּוְהוא בְּחִינַת מָזוֹן שֶׁאֵינוְּ נִתְהַפֵך ּּלַנִזוֹן.כְּגוֹן:אִם אוֹכֵל אֲכִילָה,ֹּשֶׁאֵין הַטֶבַע סוֹבֶלֶת אוֹתו,ְּאֲזַי אֵינו ֹ מִתְעַכֵּל וְאֵינו ֹ מִתְהַפֵך לַנִזוֹן,ֹּרַק הַגּוף מֵקִיא אוֹתוׁ.ּּכֵּן הוא בְּחִינָה זו ֹ מַמָש,כִּי אֵינו ֹ נֶאֱכָל ּּכְּלָל לְהַצַדִיקְ,ֹּאַף שֶׁמקֹרָב אֶצְלו,ֹּּכִּי הַצַדִיק אֵינו ֹ יָכוֹל אוֹתו ֹ ומֵקִיא ּלְסָבְלו.הַכָּתוב בְּחִינַת ּּוְהוא בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל)ויקרא יח:(כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי; אֶצְלָה נֶאֱכָל ֹ לִהְיוֹת לְסָבְלו יְכוֹלָה שֶׁאֵינָה ּדְהַיְנו לְמַהותָה ְּּּּשֶׁיִתְהַפֵךֹ,אוֹתו מְקִיאָה הִיא רַק;ּהַשֵׁם ּּיַצִילֵנו) .לקוטי מוהר"ן א'–סימן קכ"ט( ָ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיה )במדבר יג,לב( ָּולְך ה'חָסֶד,ּכִּי אַתָה תְשַׁלֵם לְאִיש ׁ כְּמַעֲשֵׂהו)תהלים סבַ(.ּהַיְנו שֶׁהוא חֶסֶד גָּדוֹל מֵאֵת הַשֵׁם יִתְבָּרְך,ּשֶׁהוא ּמְשַׁלֵם לְאָדָם מִדָה כְּנֶגֶד מִדָה,שֶׁעַל־יְדֵי־ּזֶה הוא מֵבִין ֹ וְלָשׁוב בּו שֶׁפָגַם הַחֵטְא וְלֵידַע ׁ בְּמַעֲשָׂיו ּלְפַשְׁפֵש ּבִּתְשׁובָה.ְּאַך דַע,ְּשֶׁעִקַר מַה שֶׁמְשַׁלֵם הַשֵׁם יִתְבָּרַך ּּמִדָה בְּמִדָהֶ,ּהוא בְּאֶרץ־יִשְׂרָאֵל,ּכְּמָה שֶׁכָּתוב)איוב כֹ(:ּּיְגַלו שָׁמַיִם עֲוֹנוֹ,וְאֶרֶץ מִתְקוֹמָמָה לו.ּאֶרֶץ הַיְנו בְּחִינוֹת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל,ֹּהִיא מִתְקוֹמְמָה לו ֹ וְשָׁם נִתְגַּלֶה עֲווֹנו,ֶּכִּי שָׁם מְדַקְדְקִין לְשַׁלֵם לְאִיש ׁ כְּמַעֲשֵׂהו מִדָה כְּנּגֶד מִדָה.ּוְזֶה שֶׁכָּתוב עַל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל)במדבר יגָ (: אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיה–רָאשֵׁי־תֵבוֹת:ּּאַתָה תְשַׁלֵם ׁ כְּמַעֲשֵׂהו ּלְאִישַ,ּכַּנ"ל.וְעַל־שָׁם הַיוֹשְׁבִים ּכֵּן בְּאֶרֶץ־יִסּורִין הָרֹב עַל ׁ לָהֶם יֵש ּיִשְׂרָאֵל,ַמֵחֲמַת ּשֶׁמְמּּהֲרִין שָׁם לְשַׁלֵם לְאִיש ׁ כְּמַעֲשֵׂהו) .לקוטי מוהר"ן א'–סימן קפ"ז( ועד אנה לא יאמינו בי )במדבר יד,יא( ּוְזֶה בְּחִינַת חֵטְא הַמְרַגְּלִים שֶׁנָתַן לָהֶם ה'ְיִתְבָּרַך מִדַאי יוֹתֵר לַחְקֹר שֶׁרָצו עַל לִטְעוֹת ּּמָקוֹםֹ ,כְּמו ַשֶׁאָמְרּּו רַבּוֹתֵינו ז"ל,ּאֲנִי אָמַרְתִי לָהֶם שֶׁהִיא טוֹבָה ּּוְהֵם לֹא רָצו לְהַאֲמִין וְכו,'ָּחַיֶיך שֶׁאֲנִי נוֹתֵן לָהֶם מָקוֹם ּלִטְעוֹת וְכו'.ּּכִּי אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל הִיא עִקַר בְּחִינַת אֱמונָהֹ, ּּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב בְּמָקוֹם אַחֵר וְהֵם רָצו לִרְאות בְּעֵינֵיהֶם ְּמִיָד אֵיך בָּאִין לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל.ְּוְלֹא רָצו לִסְמֹך עַל ומוֹפְתִים אוֹתוֹת רָאו שֶׁכְּבָר אַף־עַל־פִי ּאֱמונָה כָּאֵלֶה וְנִפְלָאִים ּנוֹרָאִים,אָמְרו ּּאַף־עַל־פִי־כֵןָ: ּנִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינו וְיַחְפְרו לָנו אֶת הּאָרֶץ וְכו'.כִּי ּרָצו לִרְאוֹת ולְהָבִין הָאֱמֶת מִיָד,עַל־כֵּן נָתַן לָהֶם ה' ְּּיִתְבָּרַך מָקוֹם לִטְעוֹת וְגָרְמו בְּכִיָה לְדוֹרוֹת עַד הַיוֹם ְּּשֶׁמִתְאָרֵך הַגָּלות עַל־יְדֵי זֶה.ּוְעִקַר הַגְּאֻלָה תְלויָה בָּזֶה,ְּכִּי כֵּן דֶרֶך הִ'יְּתְבָּרַך שֶׁהוא עוֹסֵק בְּרַחֲמָיו ּּלְקָרֵב אֶת הָאָדָם בְּכַמָה דְרָכִים,ְּאַך אַף־עַל־פִי־כֵן ּהוא מַנִיח ַ לו ֹ מָקוֹם לְהִסְתַפֵק קְצָת בִּשְׁבִיל נִסָּיוֹן ּובְחִירָה.עַל־יְדֵי שְׁלֵמָה בֶּאֱמונָה ּוכְשֶׁמִתְחַזֵק הָאֱמֶת עַל ּּשֶׁמִסְתַכֵּלה שֶׁעָשָׂה הַחֲסָדִים כָּל עַל' דְרָכִים בְּכַמָה רְמָזִים ֹ מֵרָחוֹק בּו וְהֵאִיר ְּּיִתְבָּרַך ּּלְהוֹדִיעו ֹ הֵיכָן הָאֱמֶת בְּוַדַאי יִזְכֶּה לְכָל טוֹב אֲמִתִי וְנִצְחִיׁ,ּּאֲבָל אִם יִרְצֶה לְבַקֵש ׁ תוֹאֲנוֹת לִפְרֹשֹ ,נוֹתֵן לו הֹ'ְיִתְבָּרַך מָקוְְם לִטְעוֹת יוֹתֵר וְיוֹתֵר וְצָרִיך אַחַר כָּך ּּיְגִיעוֹת גְּדוֹלוֹת וַעֲצומוֹת מְאֹד בְּיוֹתֵר קֹדֶם שֶׁיִזְכֶּה אֶל ּּהָאֱמֶת וְכֻלֵי הַאי וְאולַי.ּּעַד שֶׁיָכוֹל לִפָטֵר מִן הָעוֹלָם שֶׁיִסְבֹּל מַה לִסְבֹּל וְיִצְטָרֵך הָאֱמֶת אֶל יִזְכֶּה ְּּוְלֹא ּולְהִתְגַּלְגֵּל בְּכַמָה גִּלְגּולִים עַד שֶׁיָבוֹא לְהִתְקָרֵב אֶל הָאֱמֶת,ּשֶׁהָיָה בְּיָדו ֹ לִזְכּוֹת בּו ֹ עַתָה עַל־יְדֵי נִסָּיוֹן קַל ְֹּלְהַשְׁלִיך תַאֲוַת הַכָּבוֹד וְהַנִצָחוֹן ולְהִסְתַכֵּל עַל הָאֱמֶת ּלַאֲמִתוֵ: ּוְזֶה שֶׁהִקְפִיד עֲליהֶם ה'ְיִתְבָּרַך וְאָמַר לְמֹשֶׁה:עַד אָנָה ֹּּיְנַאֲצֻנִי הָעָם הַזֶה וְעַד אָנָה לֹא יַאֲמִינו בִי בְּכָל הָאֹתוֹת בְּקִרְבּו עָשִׂיתִי אֲשֶׁרַ.כַּנ ּּהַיְנו"ל,כְּבָר הֲלֹא כִּי ָּהִתְחַלְתִי לְהָאִיר לָהֶם הָאֱמֶת עַל־יְדֵי כָּל הָאוֹתוֹת אֲשֶׁר עשִׂיתִי בְּקִרְבָּם וַעֲדַיִן אֵינָם מַאֲמִינִים מֵחֲמַת ּהַקֻשְׁיוֹת שֶׁלָהֶם שֶׁרוֹצִים לְהָבִין וְלִרְאוֹת הַכֹּל מִיָד. ְְּּּּעַל־כֵּן גָּזַר עֲלֵיהֶם אָז הַגָּלות וְהַחֻרְבָּן שֶׁנִמְשָׁך עַד הֵנָה ּשֶׁיִצְטָרְכו לְהִתְנַסּוֹת בְּכָל דוֹר וָדוֹר בּעִנְיָן זֶה שֶׁמִי ּשֶׁיִרְצֶה לְהִסְתַכֵּל עַל הָאֱמֶת עַל־יְדֵי כָּל מַה שֶׁכְּבָר הִתְחִיל הֹ'ְיִתְבָּרַך לְהָאִיר בּו,ּיוכַל לְהָבִין הֵיכָן הָאֱמֶת ְּוְיִתְחַזֵק בֶּאֱמונָה עַל כָּל מַה שֶׁאֵינו ֹ יָכוֹל לְהָבִין ולְהֵפֶך ְלְהֵפֶךְ.ּּובָזֶה תּלויָה עִקַר הַגְּאֻלָה,ּּכִּי עִקַר הַגְּאֻלָה ּתְלויָה בָּאֱמונָה,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתובׁ :ּתָבוֹאִי תָשׁורִי מֵרֹאש אֲמָנָה.חַיֶיך עַל לָחוס תִרְצֶה אִם הֵיטֵב ָּוְהָבֵן ּּהַנִצְחִיִים.)לקוטי הלכות-שבועות ב,'אותט"ז(

EN:
Our Sages: when Shlomo said "let the King of glory enter," the gates rushed to swallow him. They asked: "who is this King of glory?" — Rashi: they thought he meant himself. When he said "Hashem Tzevakos, He is the King of glory, Selah" — they rested. When one claims kavod for himself (kavod malachim alone), all ask "who is the King of glory?" But when "Hashem Tzevakos He is the King" — the kavod malachim is for Hashem Tzevakos alone, for kavod Elokim — then they rested, unable to question: "the glory of G-d is to conceal a matter."

All this is Shavuos: kavod of Hashem completed through the Torah — "there is no kavod but Torah." "The glory of Hashem was like a consuming fire." Shavuos = Malchus: "this one shall rule over my people" — Malchus Dovid. We read Rus on Shavuos — the birth of Dovid through Boaz and Rus. This perfection belongs to Dovid-Mashiach, who merited Malchus completely through genuine humility: "I am a worm, not a man." He received Malchus not for himself at all. The essential completeness of teshuvah: Dovid — our Sages: "Dovid was not fit for that deed... only to teach teshuvah." Dovid said many times: "all day my shame is before me... I am like a deaf man, not hearing... I was mute, silent, I was still... be still before Hashem" — and much more in Tehillim. The essence of teshuvah is through silence — kavod malachim included in kavod Elokim. This is Malchus Dovid-Mashiach who will return the whole world to teshuvah.

Segment 5
HE:
סְלַחנָאָ לַעֲוֹןהעָםּהַזֶה )במדבר יד,יט( כָּלאֶחָדוְאֶחָדכְּפִימַהּּשֶׁזוֹכֶהֹ לִפְעֹלּבַּקָשָׁתו בְּיוֹם־ּּהַכִּפורִים,ּּדְהַיְנוּבַּקָשַׁתסְלַחנָא,ׁ כֵּןֹ יֵשלו חֲנֻכָּה,כִּיעַל־יְדֵיסְלַחנָאנַעֲשֶׂהחֲנֻכָּה,כִּימשֶׁהׁ ּרַבֵּנו ּבִּקֵש)במדבריד(:סְלַחנָאלַעֲוֹןהָעָםּהַזֶה,עַלחֵטְא הַמְרַגְּלִים,וְעַל־יְדֵיחֵטְאהַמְרַגְּלִיםּגָּרְמוחֻרְבַּן בֵּיתׁ־ּּהַמִקְדָשֹ,כְּמוּשֶׁאָמְרוּרַבּוֹתֵינוזִכְרוֹנָםלִבְרָכָה )תעניתכט(,ּשֶׁהַשֵׁםְיִתְבָּרַךאָמַרלָהֶם:ּאַתֶםבְּכִיתֶם ּבְּכִיָהשֶׁלּחִנָם,אֲנִיאֶקְבַּעלָכֶםּבְּכִיָהלְדוֹרוֹת;ֹ כִּי אוֹתוּהַלַיְלָה,לֵילּתִשְׁעָהבְּאָבהָיָהֹ,שֶׁבּונֶחֱרַב בֵּיתׁ־ּּהַמִקְדָש,ּומשֶׁהׁ ּרַבֵּנוּבִּקֵשעַלזֶהסְלַחנָא,כִּי בְּזֶההַחֵטְאּוְהַפְגָםּּתְלויִיםכָּלהָעֲווֹנוֹת,ַ כִּיעל־יְדֵי־זֶה ּהַפְגָםנֶחֱרַבבֵּיתׁ־ּּהַמִקְדָש.ּובִזְמַןשֶׁבֵּיתׁ־ּּהַמִקְדָשהָיָה ּקַיָם,ּהָיִינוּנְקִיִיםמֵעֲווֹנוֹתֹ,כְּמוּשֶׁכָּתוב)ישעיהא:( צֶדֶקיָלִיןּבָּהׁ,ִׁ ּופֵרַשּרַש"י,כִּיּתָמִידשֶׁלשַׁחַרהָיָה ּמְכַפֵרעַלעֲבֵרוֹתְ שֶׁללַילָה,וְתָמִידשֶׁלבֵּין־הָעַרְבַּיִם הָיָהּמְכַפֵרעַלעֲבֵרוֹתשֶׁליוֹם,כִּייִשְׂרָאֵלׁ עַםקָדוֹש, לְפִיגֹּדֶלּרוחָנִיותָםּּוְדַקותָםאֵיןיְכוֹלִיןּלִשָׂאעֲלֵיהֶם ּּהַמַשָׂאשֶׁלעָוֹןּּאֲפִלויוֹםאֶחָד,עַל־כֵּןּאָנוצְרִיכִיןאֶת בֵּיתׁ־ּּהַמִקְדָש,ּּשֶׁיְכַפֵרּעָלֵינובְּכָליוֹם.ּומֵעֵתאֲשֶׁר חָרַבבֵּית־ּּמִקְדָשֵׁנואֵיןּאָנויְכוֹלִיםּלְנַקוֹתּעַצְמֵנומִן הָעֲווֹנוֹת,כִּיאֵיןמִיּּשֶׁיְכַפֵרּבַּעֲדֵנו;ּומשֶׁהּרַבֵּנו,עָלָיו ּהַשָׁלוֹם,ּשֶׁיָדַעכָּלזֹאת,עַל־ָ כֵּןמֹ סַרנַפְשׁועַליִשְׂרָאֵלׁ, ּּובִקֵש:סְלַחנָאלַעֲוֹןהָעָםּהַזֶהּוְכו,'כִּייָדַעשֶׁבְּזֶה הַחֵטְאּּתָלויחֻרְבַּןהַבַּיִת,ּשֶׁהואכּוֹלֵלכָּלַ הַחֲטָאִים ּכַּנ"ל,ּּוכְשֶׁזָכָהֹ לִפְעֹלּבַּקָשָׁתו,ּמִזֶהנַעֲשֶׂהבְּחִינַת חֲנֻכַּתִ־הַבַּית,בְּחִינַתחֲנֻכָּה,ְהֶפֶךחֻרְבַּןהַבַּיִת.וְכֵןכָּל אֶחָד,כְּפִימַהּּשֶׁזוֹכֶהלִפְעֹלּבַּקָשַׁתסְלַחנָא בְּיוֹם־ּּהַכִּפורִים,שֶׁעַל־יְדֵי־זֶהּּנִתְתַקֵןּפְגַםחֻרְבַּן הַבַּיִתֹ,כְּמו־כֵןנַעֲשֶׂהבְּחִינַתחֲנֻכַּת־הַבַּיִת,בְּחִינַת חֲנֻכָּה.נִמְצָא,שֶׁחֲנֻכָּהנַעֲשֶׂהעַל־יְדֵיסְלַחנָאַ,ּכַּנ"ל, וְעַל־כֵּןרָמַזמשֶׁהּרַבֵּנו,עָלָיוּהַשָׁלוֹם,ּצֵרוף"ּחֲנוכָּה" ּּבַּפָסוקסְלַחנָא,כִּי"סְלַחנָאלַעֲוֹןהָעָםּהַזֶהכְּגֹדֶל ָּחַסְדֶךוְכַאֲשֶׁרנָשָׂאתָה"ּוְכו'–ּהוארָאשֵׁי־תֵבוֹת "ּחֲנוכָּה",כִּיחֲנֻכָּהנַעֲשֶׂהעַל־יְדֵיסְלַח נָאּוְכו') .לקוטי מוהר"ן ב'–סימן י"א( ָּּוַיֹאמֶר יְי ָ סָלַחְתִי כִּדְבָרֶך )במדבר יד,כ( ָּּוַיֹאמֶר יְי ָ סָלַחְתִי כִּדְבָרֶך)במדבר יד(–רָאשֵׁי־תֵבוֹת כּוֹסִי.ָכִּדְבָרֶך–ּ דָבָר רָאשֵׁי־תֵבוֹת:ּדִשַׁנְת ָ בַשֶׁמֶן רֹאשִׁי.אֲמִתִיִים ׁ צַדִיקִים יֵש ּכִּיַ,כֹּח ׁ לָהֶם ּשֶׁיֵש, ּכְּשֶׁשׁוֹתִין יַיִן לִפְעָמִים,לִמְחֹל עֲווֹנוֹת עַל־יְדֵי־זֶה,כִּי ּּאָמְרו רַבּוֹתֵינו זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה)יומא עו(,ֹ ּשֶׁיַיִן יֵש ׁ לו שְׁנֵי בְּחִינוֹת:זָכָהׁ–נַעֲשֶׂה רֹאשׁ,ּּוכְשֶׁנַעֲשֶׂה רֹאש, מֹחִין בְּחִינַת ּשֶׁהוא,עַל־יְדֵי־לְכַפֵר יָכוֹל הוא ּּזֶה עֲווֹנוֹת,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב)משלי טז:(ּּוְאִיש ׁ חָכָם יְכַפְרֶנָה. ּוְזֶהו:ה ּוַיֹאמֶר'כִּדְבָרֶך ָּסָלַחְתִי,כִּיָ"ּדָבר"ּהוא רָאשֵׁי־תֵבוֹתִ:ּדַ'ָ ב ּּשַׁנְתֹ'ר ּשֶׁמֶןַ'כַּנ ּאשִׁי"ל,שֶׁהִיא ּּבְּחִינַת שְׁלֵמות הַמֹחִין)שֶׁהֵם בְּחִינַת)שמות ל:(ׁשֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶש,בְּחִינַת)תהלים קלג:(ּּׁכַּשֶׁמֶן הַטוֹב עַל הָרֹאשַ,ּּכַּיָדוע.(וְזֶה:ּוַיֹאמֶר הִ'ּסָלַחְתָי כִּדְבָרֶך,ּשֶׁהוא רָאשֵׁיַ־כַּנ כּוֹסִי ּתֵבוֹת"ל.ּוְזֶהו:כִּדְבָרֶך ָּסָלַחְתִיְ, שֶׁהַסְּלִיחָה כִּדָ'בֶ'ר'ָּך דַיְקָא,ּכְּפִי בְּחִינַת דִשַׁנְת ָ בַשֶׁמֶן ּרֹאשִׁי שֶׁאַתָה זוֹכֶה,ּהַיְנו כְּפִי הַמֹחִין שֶׁזוֹכֶה הַצַדִיק הָאֱמֶת עַלְ־יּּדֵי שְׁתִיַת הַיַיִןֹ,כְּמו־כֵן זוֹכֶה לִסְלִיחוֹת עֲווֹנוֹת,ּכִּי עִקַר הַסְּלִיחָה–עַל־ּיְדֵי הַחָכְמָה וְהַמֹחִין בִּבְחִינַת שֶׁמְקַבֵּל ּּהַקְדוֹשִׁים:יְכַפְרֶנָה ׁ חָכָם ַּּוְאִיש ּכַּנ"ל.)לקוטי מוהר"ן א'–סימן קע"ז( וימלא כבודה'את כל הארץ )במדבר יד,כא( ְּּוְעַל־כֵּן הָלַך כָּלֵב וְנִשְׁתַטַח עַל קִבְרֵי אָבוֹתֹ ,כְּמו ְּּּשֶׁכָּתוב וַיָבֹא עַד חֶבְרוֹן שֶׁהָלַך עַל קִבְרֵי אָבוֹת שֶׁלֹא הַמְרַגְּלִים בַּעֲצַת נִסָּת יִהְיֶה.פָגְמו הַמְרַגְּלִים ָּּׁכִּי ּבְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל שֶׁשּם עִקַר כְּבוֹד ה'ּכִּי עִקַר הַשְׁרָאַת הוא בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל שֶׁשָׁם ְּשְׁכִינָתו ֹ וכְבוֹדו ֹ יִתְבָּרַך ּמְקוֹם הַבֵּית־הַמִקְדָש ׁ שֶׁשָׁם שׁוֹרֶה כְּבוֹד ה'.ּומֵחֲמַת ּּשֶׁפָגְמו בִּכְבוֹד ה'ַּעַל־יְדֵי זֶה גָּרְמו שֶׁמֵתו הֵם וְכָל דוֹר הדַיְקָא הַכָּבוֹד עַל־יְדֵי ּּמִדְבָּר)בלקוטי כמובא מוהר"ן א'–סימן ס"ז,שהכבוד הוא שורש הנפשות, והנפש מסתלקת לתוך הכבוד שהוא שורשה(.וְזֶה ּשֶׁכָּתוב שָׁם בְּפָרָשַׁת הַמְרַגְּלִים בְּעִנְיַן הַגְּזֵרָה שֶׁגָּזַר עֲלֵיהֶם הֻּ'ְּיִתְבָּרַך שֶׁיָמותו כּּלָם בַּמִדְבָּר נֶאֱמַר שָׁם )בְּמִדְבַּר יד(ּוְיִמָלֵא כְבוֹד ה'אֶת כָּל הָאָרֶץ כִּי כָל ּהָאֲנָשִׁים הָרֹאִים אֶת כְּבֹדִי וְכו'ּאִם יִרְאו אֶת הָאָרֶץ ּוְכו'ִׁ.וְנִדְחַק שָׁם רַש"ּי בְּפֵרוש ׁ וכְבוֹדִי יִמָלֵא וְכו'ַּעַיֵן ּּשָׁם וְעַל־פִי הַנ"ּל מְבֹאָר הֵיטֵב וְיִמָלֵא כְּבוֹד ה'כִּי כָל ּהָאֲנָשִׁים הָרֹאִים אֶת כְּבֹדִי וְכו'ּאִם יִרְאו.ּכִּי יִסְתַלְקו ְּוְיָמותו עַל־יְדֵי הַכָּבוֹד דַיְקָא שֶׁיְמָלֵא אֶת כָּל הָאָרֶץ כִּי ּמֵחֲמַת שֶׁפָגְמו בְּהַכָּבוֹד עַל־כֵּן גָּרְמו שֶׁיִסּתַלְקו קֹדֶם ּּזְמַנָם עַל־יְדֵי הַכָּבוֹד דַיְקָא כִּי הַכָּבוֹד יַאַסְפֵם.וְעַל־כֵּן ּּכָּלֵב שֶׁרָצָה לִהְיוֹת נִצוֹל מֵעֲצַת הַמְרַגְּלִים שֶׁלֹא יִפְגֹּם ּבִּכְבוֹד אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל שֶׁהוא כְּבוֹד הַ'ּכַּנ"ְִל עַל־כֵּן הָלַך עַל קִבְרֵי אָבוֹת וְהּּתְפַלֵל שָׁם וְעַל־יְדֵי זֶה זָכָה לְהִכָּלֵל בִּכְבוֹד ה'ּבִּקְדֻשָׁה גְּדוֹלָה שֶׁעִקַר כָּבוֹד דִקְדֻשָׁה כְּבוֹד ה'ּהוא עַל קִבְרֵי הַצַדִיקִים בִּבְחִינַת כְּבוֹד ה'ָיַאַסְפֶך פְגַם שֶׁהוא הַכָּבוֹד מִפְגַם נִצוֹל זֶה ּוְעַל־יְדֵי אֶרֶץ־ּּיִשְׂרָאֵל שֶׁשָׁם עִקַר כְּבוֹד הַ'ּכַּנ"ל: ּוְזֶה שֶׁכָּתוב)שָׁם:(ּּוִיהוֹשֻׁע ַ וְכָלֵב חָיו מִן הָאֲנָשִׁים וְכוִׁ' ּופֵרֵש ׁ רַש"ּי ומַה תַלְמוד לוֹמַר חָיו וְכו'ּּאֶלָא מְלַמֵד ּשֶׁנָטְלו חֶלְקָם בָּאָרֶץ וְקָמו תַחְתֵיהֶם לְחַיִיםְ.נִמצָא זֶה עַל־יְדֵי חַיִים לָהֶם שֶׁנִתְוַסֵּף ׁ חָיו ּשֶׁפֵרוש.כִּי ּהַמְרַגְּלִים וְאוֹתָן שֶׁשָׁמְעו לָהֶם מֵתו וְנִסְתַלְקו עַל־יְדֵי בִּכְבוֹד שֶׁפָגְמו ֹ עַל־יְדֵי בּו שֶׁפָגְמו ָּׁהַכָּבוֹד דִקְדֻש הַכָּבוֹד עִקַר שֶׁשָׁם ּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵלה שֶׁל הַ' ְּיִתְבָּרַך וְיִשְׂרָאֵל כִּי הַכָּבוֹד אֲסָפָם כַּנ"לַ .אֲבָל יְהוֹשֻׁע ּוְכָלֵב שֶׁעָמְדו בַּנִסָּיוֹן וְלֹא פָגְמו בְּהַכָּבוֹד אַדְרַבָּא ּמִלְאו אַחֲרֵי ה'ַּּוְהִשְׁלִימו אֶת הַכָּבוֹד מְאֹד כִּי צָעֲקו אָז ּוְסִפְרו גֹּדֶל הַשֶׁבּח שֶׁל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל כְּמו ֹ שֶׁכָּתוב)שָׁם יג(ּּוַיַהַס כָּלֵב וְכו'ּעָלֹה נַעֲלֶה וְכו'ּעַל־כֵּן זָכו עַל־יְדֵי ְְהַכָּבוֹד מֵהֵפֶך אֶל הֵפֶך לְטוֹבָה.ּכִּי זָכו עַל־יְדֵי הַכָּבוֹד ּדִקְדֻשָׁה לְקַבֵּל חִיות חָדָש ׁ בְּחִינַת וִיהוֹשֻׁע ַ בִּןּנון וְכָלֵב ּוְכו'ּחָיו.ּּחָיו דַיְקָא.ּּכִּי נִתְוַסֵּף לָהֶם חִיות חָדָש ׁ שֶׁהִיא ּבְּחִינַת נֶפֶש ׁ חֲדָשָׁה שֶׁזָכו עַל־יְדֵי הַכָּבוֹד שֶׁהִשְׁלִימו ּאוֹתו ֹ כִּי הַנֶפֶש ׁ הִיא הַחִיות כְּמו ֹ שֶׁכָּתוב נֶפֶש ׁ חַיָה ּוְכו'.ּכִּי הַכָּבוֹד הואַבְּחִינַת מַתְקְלָא בְּחִינַת מֹאזְנֵי ּצֶדֶק כַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּנו ז"ל בְּמָקוֹם אַחֵר)סִימָן קלא(לְהִזָהֵר צָרִיך לְהָאָדָם כָּבוֹד שֶׁבָּא ְּשֶׁבְּשָׁעָה וְלֹא יִטְלֶנו ֹ שֶׁלֹא בּו יִפְגֹּם שֶׁלֹא מְאֹד ִּּולְהִשָׁמֵר ּּיִשְׁתַמֵש ׁ בּו ֹ בשְׁבִיל עַצְמו ֹ חַס וְשָׁלוֹם רַק לְהַחֲזִיר כָּל הַכָּבוֹד לַה'ְּּיִתְבָּרַך לִבְלִי לְהִשְׁתַמֵש ׁ עִם הַכָּבוֹד כִּי אִם ְלִשְׁמו ֹ יִתְבָּרַך וְלִכְבוֹדו ֹ בֶּאֱמֶת,ּומְבֹאָר שָׁם שֶׁהַכָּבוֹד ּהוא בְּחִינַת מֹאזְנֵי צֶדֶק וְאָז נִשְׁקָל בְּמֹאזְנַיִםּ וְכו'ּעַיֵן שָׁםַ.ּּהַיְנו כַּנַ"ּּל כַּמְבֹאָר בְּהַתוֹרָה הַנ"ּּל כִּי בְּוַדַאי הוא ַּבִּבְחִינַת מֹאזְנֵי צֶדֶק כִּי יָכוֹל לְהִסְתַלֵק קֹדֶם זְמַנו ֹ חַס ּוְשָׁלוֹם עַל־יְדֵי הַכָּבוֹד כַּנ"ְּל וכְשֶׁזוֹכֶה לְקַבְּלו ֹ כָּרָאוי יָכוֹל לִזְכּוֹת לַּּחִיות חָדָש ׁ וְנֶפֶש ׁ חֲדָשָׁה עַל־יְדֵי הַכָּבוֹד ּכַּנ"ּל שֶׁזֶהו בְּחִינַת וִיהוֹשֻׁע ַ וְכָלֵב חָיו וְכו'.)הלכות חובל בחברו ושמירת הנפש-הלכה ג,יא-יב( והקריב על בן הבקר מנחה )במדבר טו,ט( ִ ְּּּוְזֶה בְּחִינַת מַה שֶׁנִסְמָך פָרָשַׁת מנְחוֹת נְסָכִים לְפָרָשַׁת הַמְרַגְּלִים)בְּשַׁלַח ּבְּפָרָשַׁת.(הוא מִנְחָה קָרְבַּן ּכִּי בְּחִינַת הֶאָרַת הָרָצוֹן,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב)ּוַיִקְרָא ב,א:( וְנֶפֶש ׁ כִּי תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָהִׁ,ּּוכְמו ֹ שֶׁפֵרֵש ׁ רַש"י)ע"פ מְנָחוֹת קדֱ:(:לֹא נֶאּמַר נֶפֶש ׁ אֶלָא בְּמִנְחָהֹ ,ּמִי דַרְכּו לְהַקְרִיב מִנְחָה,עָנִי,ֹּּמַעֲלֶה אֲנִי עָלָיו כְּאִלו הִקְרִיב נַפְשׁו.ׁ'נֶפֶש'חָזָק וְהִשְׁתוֹקְקות רָצוֹן בְּחִינַת ּּׁזֶה בִּמְסִירַת נֶפֶש.ִּכִּי כָּל הַקָרְבָּנוֹת שֶׁל בְּהֵמוֹת וְעוֹפוֹת שֶׁסּוֹמְכוְכו אוֹתָם וְשׁוֹחֲטִין עֲלֵיהֶם ּין'בְּחִינַת זֶה ּזְבִיחַת הַיֵצֶר כַּמובָא,ּּאֲבָל הַמִנְחָה אֵין בָּה שְׁחִיטָה, וְהִיא בְּחִינַת קָרְבַּן עָנִי,ּּאֵין עָנִי אֶלָא מִן הַדַעַת)נְדָרִים מא(.,ּּהַיְנו מִי שֶׁהוא עָנִי בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים וְאֵיןּבּו ֹ דַעַת רוֹצֶה הוא וְאַף־עַל־פִי־כֵן ֹ לְגַמְרֵי יִצְרו ַ אֶת ּּלִזְבֹּח לְהַקְרִיב קָרְבָּן לַה'ֹּּנָתְנָה לו ֹ הַתוֹרָה עֵצָה שֶׁיַקְרִיב אֶת ּנַפְשׁו ֹ הַיְנו רְצוֹנו,ּשֶׁזֶהו בְּחִינַת קָרְבַּן מִנְחָה שֶׁנֶאֱמַר ּבָּה נֶפֶש ׁ שֶׁהִיא קָרְבַּן עָנִיּּ שֶׁאֵין בָּה שׁום שְׁחִיטָה ה בְּעֵינֵי מְאֹד יְקָרָה הִיא ּוְאַף־עַל־פִי־כֵן'ְיִתְבָּרַך ְמֵאַחַר שֶׁרְצוֹנו ֹ חָזָק כָּל כָּך לַה'ְּיִתְבָּרַך עַד שֶׁגַּם הוא ּבַּעֲנִיותו ֹ הַגְּדוֹלָה אֵינו ֹ מוֹנֵע ַ אֶת עַצְמו ֹ מִלְהַקְרִיב קָרְבָּן לַה,'ׁ ּדְהַיְנּּו בְּחִינַת קָרְבַּן מִנְחָה שֶׁהוא בְּחִינַת נֶפֶש בְּחִינַת רָצוֹן. ּוְעַל־כֵּן נִסְמְכָה פָרָשַׁת מְנָחוֹת לְפָרָשַׁת מְרַגְּלִים,כִּי בָּרָצוֹן שֶׁפָגְמו הַמְרַגְּלִים תִקון הֵם מְנָחוֹת ּבְּחִינַת )ואמרו שהמניעות לבא לארץ ישראל גדולים כל כך עדלשברם אפשר שאיבשום רצון בעולם(.ַכִּי ּעַל־יְדֵי קָרְבַּן מִנְחָה מַמְשִׁיכִין הֶאָרַת הָרָצוֹן כַּנ"ל ּשֶׁעַל־יְדֵי זֶה סוֹף כָּל סוֹף יִתְתַקֵן הַכֹּל וְנָשׁוב לְאַרְצֵנו בְּקָרוֹב,אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.)לקוטי הלכות–הלכות ברכת הריח ה,'אותח'(

EN:
"Amain v'Amain." Amain = the connection and inclusion of all worlds, lower in upper — the connection of the lower to the upper point through the tikkun of teshuvah = the Alef — through which everything is rectified. Amain v'Amain.

Birchas HaPairos, Halachah 6 is included in Hilchos Netilas Yadayim, Halachah 6.

Segment 6
HE:
ראשית עריסתכם חלה תרימו תרומה )במדבר טו,כ( ְּבְּגָלותֵנו הֶאָרֹך שֶׁעוֹבֵר עָלֵינו מַה שֶׁעוֹבֵר בִּכְלָלִיות ּובִפְרָטִיות צָרוֹת מִצָרוֹת שׁוֹנוֹת אֲשֶׁר כִּמְעַט אָפֵס ּתִקְוָה חַס־וְשָׁלוֹם.ּעַל כֵּן אֵין לָנו עַתָה שׁום חִיותכִּי יִתְבָּרַך אֵלָיו הֶחָזָק וְהָרָצוֹן וְהַתוֹחֶלֶת הַתִקְוָה ְּּאִם ּשֶׁהוא בְּחִינַת הֶאָרַת הָרָצוֹן.ּבִּבְחִינַת מַה תָעִירו ומַה ּתְעוֹרְרו אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶחְפָץ.ַּכִּי אַף עַל פִי ּּשֶׁנִדְמֶה כְּבָר לְהַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁפָעֲלָה הּּרְבֵּה ובִטְלָה ּאוֹתָנו מִכַּמָה קְדֻשׁוֹת בִּכְלָלִיות ובִפְרָטִיות עַל־יְדֵי ּחֻרְבַּן בֵּית הַמִקְדָש ׁ וְעֹל הַגָּלות וְכו'.ּאַף עַל פִי כֵן לֹא ִּהוֹעִילָה כְּלום כִּי עֲדַיִן הַחֵפֶץ וְהָרָצוֹן וְהַכִּסּופִין שֶׁלָנו ּחֲזָקִים וְתַקִיפְים מְאֹד אֵלָיו יִתְבָּרַך.ּומֵאַחַר שֶׁהָרָצוֹן לֹא יוֹעִילו אָז בְּוַדַאי ּדִקְדֻשָׁה חָזָק מְאֹד,עִם כָּל ּהַהַסָּתוֹת וְהַפִתויִים וְהַבִּלְבּולִים וְהַמְנִיעוֹת,ּכִּי כֻּלָם ּיִתְבַּטְלו מֵחֲמַת תקֶף הָרָצוֹןָ.ּוְזֶה בְּחִינַת מִצְוַת חַלַה ּשֶׁתִקְנו רַבּוֹתֵינו ז"שֶׁלֹא לָאָרֶץ בִּכְדֵי ּּל גַּם בְּחוץ ּתִתְבַּטֵל תוֹרַת חַלָה.ּכִּי עִקַר הֶאָרַת הָרָצוֹן דִקְדֻשָׁה זוֹכִין לְקַבֵּל בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה)כמובא בלקוטי מוהר"ן ב'–סימן ז'(ֶ.ּּוְעַל־יְדֵי מִצְוַת חַלָה נִתְתַקֶנת הָאֲכִילָה ּשֶׁיִזְכּו לְקַבֵּל עַל יָדָה הֶאָרַת הָרָצוֹן.וְעַל כֵּן נִקְרֵאת ּחַלָה מִלְשׁוֹן תוֹחֶלֶת וְקִווי שֶׁהוא בְּחִינַת רָצוֹן וְגַעְגּועִים ְּוְרַק זֶה נִשְׁאָר לָנו בְּגָלותֵינו הֶאָרֹך.ֹּוְעַל־כֵּן חַלָה אֵין ּלָה שִׁעור מִדְאורַיְיתָא.ּכִּי הֶאָרַת הָרָצוֹן הוא בִּבְחִינַת ּאֵין שִׁעור.ּּוְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי זֶה דַיְקָא יְכוֹלִין לְהִתְחַזֵק ּתָמִיד וְלִכְבֹּש ׁ כָּל הַמִלְחֲמוֹת מִצְוָה שֶׁצְרִיכִין לִלְחֹם ּבְּזֶה הָעוֹלָם עִם הַיֵצֶר הָרָע וְחֵילוֹתָיוִ,וְהֵם מִתְגַּבְּרים ּמְאֹד מִכָּל צַד וְרוֹצִים לְהַפִיל אֶת הָאָדָם גַּם מֵהָרָצוֹן ּּדִקְדֻשָׁה.ּוְעַל־כֵּן צְרִיכִין לְהִתְחַזֵק בָּזֶה מְאֹד וְלִבְלִי ּלְהִתְיָאֵש ׁ אֶת עַצְמו ֹ בְּשׁום אֹפֶן וְלִהְיוֹת אִיש ׁ חַיִל טוֹבִים בִּרְצוֹנוֹת פָנִים עַל־כָּל ּּולְהִתְגַּבֵּרּּדִקְדֻשָׁה ּשֶׁעַל־יְדֵי זֶה עִקַר הִתְגַּבְּרות הַמִלְחָמָה,ֹ כִּי זֶה נִשְׁאַר ְּקַיָם לְעוֹלָם יִהְיֶה אֵיך שֶׁיִהְיֶה כִּי הוא דָבָר שֶׁאֵין לו ּשִׁעור.ָּוְכָל אֶחָד כְּפִי מַה שֶׁהוא יוכַל לְהִתְחַזֵק בָּזֶה ּּתָמִיד בְּכָל מַה שֶׁעוֹבֵר עָלְּיו כִּי יִהְיֶה אֵיך שֶׁיִהְיֶה אַף ְּעַל פִי כֵן רְצוֹנו ֹ חָזָק מְאֹד אֵלָיו יִתְבָּרַך)לקוטי הלכות -הלכות פדיון־בכור ה,'אות כ"ו כ"ז ל'ל"ב.ועיין הלכות חלה הלכה ד,'אות ד'ה'מבואר גם כן עניין חלה באופן זה רק בשינוי קצ"תלפי אוצר היראה- רצון וכסופין,אות כ"ב(

EN:
Hilchos Pidyon Bechor — Laws of Redemption of the Firstborn

Hilchos Pidyon Bechor — Halacha 1

Cross-references: Hilchos Orlah, Halacha 2, paragraph 8.

For it is stated in the holy writings regarding the greatness of the firstborn [bechor] — based on the secret of "a woman does not form a covenant," etc.; "a woman does not become pregnant," etc. — that the first time [a man cohabits with a woman], he makes for her the bechinas a vessel [kli] within which she afterward receives the male seed from which children are formed. And all the sons she bears — all of them [receive their root] from the bechinas this vessel. And the firstborn, who is the first, receives the essential [share] from the bechinas this vessel, and is included within all of them — therefore they are all obligated to honor him. See there.

And it appears to my humble understanding that this is the bechinas what is stated in the teaching Gezailah [Robbery] in Siman 69 [of Likutay Moharan Part I]: The general principle is that the root of all souls is in wealth [ashirus], and the woman — who is entirely the bechinas nefesh [soul] — all her completion is through wealth. And this is the bechinas the money of kidushin [betrothal] through which he completes her. And therefore through this she becomes acquired to him — and afterward he gives her a k'subah [marriage contract], which is the completion of her soul. And the husband always endeavors to complete her through wealth and sustenance that he gives her. See there. And this wealth is the root of the souls of the children — and all of them depend upon the money through which he completes her. See there carefully.

That is: at first she has no completion whatsoever, and afterward he begins to illuminate her and complete her through the money of kidushin — which is the completion of her soul — but this is only an illumination in the world [ha'arah b'alma], and she is not yet fully completed and acquired to him, except through the chupah [wedding canopy]. And the essential chupah is the yichud [union] — as it states in the halachic authorities. And then, in that single act, he gives her everything he has and illuminates within her the five gevuros [powers of severity], which are the bechinas wealth — in the bechinas "from the north gold comes" [Iyov 37:22] — as is explained there in the aforementioned teaching. For then the essential completion [occurs] — which is through wealth. And therefore he then becomes obligated in the k'subah — for a betrothed woman [arusah] has no k'subah, and the essential obligation of the k'subah is on account of the first conjugal act [zivug], as it states in the halachic authorities. See there. For then he completes her soul through the bechinas wealth, as above. And this is the bechinas the k'subah being money, as above.

And therefore the k'subah is two hundred zuz — in the bechinas [Pe'ah Chapter 8]: "One who has two hundred zuz may not take from charity." It thus emerges that through the k'subah of two hundred zuz, he elevates her from the bechinas poverty and destitution that she was in previously — as is known — and completes her in the bechinas wealth. For one who has two hundred zuz is not poor, as above. And therefore the essential k'subah by Torah law [d'oraisa] is only for a virgin [besulah], as above. And therefore also a rapist or seducer is obligated to pay fifty shekels as a fine — and from there they derived the k'subah, for the money of the k'subah is the bechinas wealth of the vessel mentioned above.

And this is the bechinas the fifty shekels of the k'subah. For at first, before she is completed through her husband — and she is in poverty and destitution — she is in the bechinas tzedek [justice, i.e. malchus], as is known. And it is stated in the words of Rabbeinu [in Siman 67] that the letters of tzedek indicate this — for tzedek is [spelled] Yud-Nun, and the Yud turns its face away from the Nun — which is the bechinas malchus — the bechinas "before the sun, Yinon is his name" [Tehillim 72:17] — and the Dalet [indicates] that she is in destitution and poverty, and the Kuf, etc. And afterward, when he completes her as above and illuminates within her chessed and gevurah — which are the bechinas Hay — she is then transformed from Dalet to Hay and becomes from tzedek — tzedakah [charity/righteousness]. And this is the bechinas the Nun shekels she now receives — for now she is completed and is in the bechinas Nun, as above. And at first she lacked completion, for the Yud was turning its face away from the Nun. And now they turn face to face, and she receives the five chassadim and gevuros — each of which is itself included within [the ten of the] Yud mentioned above — and this is the bechinas Nun.

And now she is completed in all her bechinas, for she is completed in the bechinas Nun which is the bechinas malchus, as above. And this is the bechinas the fifty shekels, which are two hundred zuz — the opposite of poverty, as above. And then, when she has the aforementioned completion, she is fit to bear children — for she has already received the root of the souls of the children, which is the wealth, as above. And then she can receive the souls of the children and give birth to them. And afterward all the children who are born — all of them receive from the bechinas this vessel, that is, the bechinas the wealth which is the root of their souls, as above. And the firstborn receives the first portion against them all. It thus emerges that the greatness of the firstborn is that he has a greater portion in the wealth than his brothers, as above. See there in the aforementioned teaching — the bechinas yerushah [inheritance]. See there.

And the general principle is that the importance of the firstborn is through the bechinas wealth that he has in greater measure. Therefore his redemption [pidyon] is with money [kesef] — for afterward, through the sin of the Golden Calf [chet ha'egel], the firstborn were blemished and the blemish was in the bechinas wealth — in the bechinas "and gold I multiplied for them," etc. [Hoshea 2:10] — the bechinas v'day zahav [literally "enough gold" — alluding to the Golden Calf] — as Rashi explained. And the Kohanim who did not sin were then chosen in their stead. It thus emerges that the Kohanim received and merited the greatness and importance of the firstborn — and therefore they merited the Temple service [avodah] in their place — for the service enriches, like the ketores [incense]. It thus emerges that the vitality [chiyus] of the firstborn is [now] with the Kohen. And the firstborn, having lost his greatness through the blemish, has a foothold of the Sitra Achra in him — particularly because there they [the forces of evil] have the greatest hold: in the bechinas malchus, which is the bechinas the firstborn, as above — the bechinas [Tehillim 89:28]: "I too shall appoint him as firstborn."

And this is the bechinas wealth, which is the bechinas malchus — therefore he must be redeemed through charity [tzedakah] given to the Kohen, in the bechinas "and charity saves from death" [Mishlei 10:2]. As is stated there in the aforementioned teaching — that the rectification of malchus and wealth is through charity. See there. And the charity is given to the Kohen specifically — and in the form of redemption [pidyon] from the Kohen. For the firstborn must be returned to the Kohen — where the root of his soul and vitality lies — for the Kohanim merited them, as above. And through this [the Kohen] elevates him and takes him out from the Sitra Achra's grip — so that they should have no hold on him, Heaven forbid — for they only have a hold on something that has been blemished and whose vitality has departed, as is known. And as is stated in the aforementioned teaching. But when one sanctifies the firstborn and returns him and subjects him to the Kohen — where his vitality is, as above — it emerges that he has returned to his root and vitality. Then they have no hold on him at all. And afterward, when one wishes to redeem him from the Kohen, one must redeem him with money specifically — for the money given to the Kohen is literally in exchange for the firstborn. For the greatness of the firstborn is the bechinas wealth, as above.

And therefore one gives the Kohen five shekels — corresponding to the five chassadim of the bechinas tzedakah — as is stated in the words of Rabbeinu, may his light shine. Through this he redeems him and saves him in the bechinas "and charity saves," etc. And each shekel is four zuz. It thus emerges that in five shekels the bechinas malchus — which is the bechinas wealth, which is the bechinas the firstborn — is alluded to. For at first it was [the letter] Dalet and it was transformed and became Hay when he is redeemed and completed.

And therefore he must be redeemed after thirty days — for in each month the moon, which is the bechinas malchus, is completed and rectified. And therefore the firstborn — who is the bechinas malchus — is then completed. And before thirty days he is still considered a possible stillborn [nefel] — for the plague [ma'aras], Heaven forbid, from there causes askara [croup] among infants, Heaven forbid. And each month [the moon] is filled and its light is rectified. And as is stated in the words of Rabbeinu [in Siman 151] — that the recital of u'v'rashay chodeshaychem [on New Months] is a segulah [remedy] for children. See there. And therefore after one month, the infant is no longer considered a possible stillborn and has become viable [bar kayyama]. And then it is fitting for redemption — through which he is rectified and completed, as above.

And therefore Bnay Yisrael did not merit wealth in Egypt until after the plague of the firstborn. For when the firstborn of Egypt were subjugated and Israel merited the birthright in the bechinas "my firstborn son Israel" [Shemos 4:22] — then Bnay Yisrael merited all the wealth of Egypt. For the wealth is in the bechinas the firstborn, as above. And this is the bechinas [the Haggadah]: "Had He slain their firstborn but not given us their wealth — it would have been sufficient [dayyenu]" — for they are one bechinas, as above. Therefore [the Torah] juxtaposes them to each other, as above.

Hilchos Pidyon Bechor — Halacha 2

Based on the teaching that begins Mishara d'sakina b'mai katlay lah [The sharpening of a knife — with what is it slaughtered?], etc. See there carefully, Siman 30 [of Likutay Moharan Part I].

And it is stated there: that sometimes the bechinas the Dalet falls — which is the bechinas lower wisdom [chochmah tata'ah], the bechinas malchus. And then they [the forces of evil] have nurturing from there, and from this are formed the four kingdoms [arba malchiyos] — which is the wicked kingdom, the kingdom of Amalek that includes them all — the bechinas "the first of the nations is Amalek" [Bamidbar 24:20]. And one must see to cut and separate the bechinas the Dalet from them — so that they should have no nurturing from there. And this is accomplished through chessed [loving-kindness] — the bechinas Avraham. Through this one cuts the bechinas the four kingdoms, the bechinas malchus, from them — in the bechinas "reap according to lovingkindness" [kitzru l'fi chessed] [Hoshea 10:12]. See there.

Section 1. And this is the bechinas the commandment of the firstborn [bechor] that belongs to the Kohen. For the firstborn is the bechinas malchus — the bechinas "I too shall appoint him as firstborn" [Tehillim 89:28]. For the firstborn is the first birth, and all births are the bechinas the revelation of His kingship, blessed be He. For the essential revelation of His kingship, blessed be He, is through the creation of the world, as is known. And therefore the more creatures are born and come into the world, the more His kingship, blessed be He, is revealed. And therefore the firstborn — who is the first birth — is the bechinas the revelation of kingship, as above. For birth is the bechinas the contraction of da'as from supernal wisdom [chochmah ila'ah] to lower wisdom [chochmah tata'ah] — through which birth comes about. It thus emerges that birth is the bechinas lower wisdom, the bechinas malchus. And the essential is the first birth, which is the firstborn — which is the bechinas the beginning of revelation. For everything follows the beginning [ha'kol holech achar ha'hatchalah].

And therefore the bechinas malchus is named with the title "firstborn" — the bechinas "I too shall appoint him as firstborn" — said of King Mashiach, as above. And therefore when the firstborn is born — who is the bechinas the revelation of holy malchus — then, measure for measure [zeh l'umas zeh], the wicked kingdom [malchus harish'ah] wishes to prevail and nurture itself, Heaven forbid, from the holy malchus. For the wicked kingdom is also the bechinas firstborn — the bechinas the kingdom of Esav-Amalek, which is [also called] "firstborn." And this is why Yaakov our patriarch strove greatly to acquire the birthright from Esav — in order to subjugate the wicked kingdom beneath the holy kingdom. For the essential kingship is the bechinas firstborn, as above.

And when he acquired his birthright from him, through this the kingdom of the wicked Esav — which is the wicked kingdom — was nullified. And therefore when a firstborn is born among Israel, one must give him to the Kohen. For when a firstborn is born — who is the bechinas malchus, as above — one must see to separate and cut him off from the wicked kingdom's firstborn of the Sitra Achra, as above. And this is accomplished through the Kohen — the man of chessed. For through chessed, one cuts the holy malchus off from the wicked kingdom — as is explained well in the aforementioned teaching. And therefore through giving the firstborn to the Kohen, one thereby cuts and separates the holy malchus — the bechinas the holy firstborn — from the wicked kingdom — through the Kohen, the man of chessed — in the bechinas "reap according to lovingkindness," as above. For the Kohen is the bechinas chessed, the bechinas Avraham — of whom it is said: "You are a priest forever" [Tehillim 110:4]. And this is the bechinas what is brought: that the firstborn, before he is redeemed, is subject to the dominion of the Sitra Achra. And through the redemption, one takes him out from their power — that is, as above. For they cling to nurture specifically from the bechinas the firstborn — which is the bechinas malchus from which they draw their nurturing, as above. And through the Kohen, the man of chessed, one cuts and separates him from them, as above.

Section 2. And this is the bechinas the redemption — that one redeems him with five shekels given to the Kohen. For it is stated there in the aforementioned teaching that the essential matter of meriting the bechinas lower wisdom — the bechinas malchus mentioned above — is through hating ill-gotten gain [sonay vatza], that one must hate money with utter hatred, etc. See there. For the essential nurturing of the wicked kingdom is through the lust for money — for from there is their essential nurturing, from wealth that is not in holiness. And as is explained regarding this also elsewhere.

And therefore when one wishes to redeem the firstborn from the Kohen, one must then rectify one's money and wealth — which is the bechinas malchus — so that the Sitra Achra should have no nurturing from the bechinas malchus through money. For their essential nurturing is from there. And therefore one must give money to the Kohen. And through this one breaks the lust for money — by having one's money taken and given to the Kohen. And also in this itself one rectifies the money and wealth — which is the bechinas malchus — through giving the money to the Kohen. For the Kohen rectifies money and wealth — for he is a man of chessed who cuts the holy malchus from the Sitra Achra through chessed. And therefore this money and wealth that comes into his hands from the Israelite — namely, the five shekels that the Kohen takes — immediately when the money comes into his hands it is cut and separated from the Sitra Achra, from the wicked kingdom, through chessed, as above.

And when the money and wealth — which is the bechinas malchus, from whose wealth that is not in holiness the essential nurturing of the wicked kingdom comes, as above — are rectified: then immediately upon the rectification of the wealth, the firstborn returns to the Israelite. For now it is already permitted for the firstborn to be in the Israelite's possession — for they no longer have any nurturing from the bechinas the firstborn's malchus — through the five shekels given to the Kohen, through which the money and wealth were rectified and cut and separated from the Sitra Achra, from the wicked kingdom. And now they no longer have any nurturing from the holy malchus — the bechinas the firstborn — for their essential nurturing is through wealth, as above.

Section 3. And therefore one must give specifically five shekels — for malchus is the bechinas Hay, as is known. And when malchus is in exile, Heaven forbid, and they are nurturing from it — it is then in the bechinas Dalet, the bechinas destitution and poverty. For the wealth has been blemished, Heaven forbid, and they draw from there, Heaven forbid, and the wealth flows to them, Heaven forbid. And then the holy malchus is in the bechinas destitution and poverty — the bechinas Dalet. But when one elevates the wealth and malchus to holiness, it is then the bechinas Hay — for all the wealth and all the bounty returns to holiness. And when malchus is in the bechinas wealth, it is the bechinas Hay.

And this is the bechinas the five shekels given to the Kohen — for through this the wealth returns to holiness through the Kohen, the man of chessed, who cuts the Dalet from the wicked kingdom. And then malchus is in the bechinas Hay — the bechinas wealth — the bechinas "and I will pour out upon you blessing until there be no more" [Malachi 3:10]. And this is the bechinas twenty silver [pieces] — for the five shekels given to the Kohen are twenty silver [coins]. This is the bechinas the rectification of the holy malchus, the bechinas lower wisdom — which rises from the wicked kingdom through the Kohen, the man of chessed. And then lower wisdom joins with supernal wisdom — from which is the essential sustenance of lower wisdom, as is understood and explained in the aforementioned teaching.

And when lower wisdom and supernal wisdom are joined — this is the bechinas twenty silver [coins]. For they are two Yuds — the bechinas "ten, ten — the spoon" [asarah asarah ha'kaf] [Bamidbar 7:86] — as is known.

Section 4. And this is what Rashi explains regarding the reason for the five shekels of the redemption of the firstborn: "Thus was the selling price of Yosef — twenty silver [coins] — for he was the firstborn to Rachel," etc. For the commandment of the firstborn was commanded to Bnay Yisrael immediately upon their departure from Egypt — for the essential exodus from Egypt depends on this: to subjugate the firstborn of the Sitra Achra and to take out from there the holy firstborn. For the essential exile of Egypt began through the selling of Yosef, who was a firstborn. And through this, the holy firstborn — which is the bechinas the holy malchus — was brought, as it were, into the exile of Egypt. And particularly since they sold him for twenty silver [coins] and blemished the wealth, as above.

And therefore through this specifically the matter unfolded and they descended to Egypt — for they gave power to the kingdom of Egypt, the wicked kingdom, through selling to them the holy firstborn, which is Yosef, as above. And therefore it was impossible for them to leave until Hashem smote all the firstborn of Egypt — in order to subjugate the firstborn of the Sitra Achra that had nurtured itself from the holy firstborn — from which was their essential power, as above. And therefore when they left, Moshe took the bones of Yosef with him — for on this the essential redemption depended: through returning and bringing out the holy firstborn — the bechinas Yosef — from there, and returning to rectify the aforementioned blemish.

And therefore when they left Egypt they merited the great spoils of the Egyptian wealth [bizas Mitzrayim] — for the wealth returned to holiness, since this was the essential rectification, as above. And this is what is written: "And Moshe took the bones of Yosef," etc. And our Sages of blessed memory said that all of Israel were occupied with the spoils while Moshe was occupied with the bones of Yosef — for in truth they are entirely one and this depends on that. For what Moshe did — taking the bones of Yosef, the holy firstborn, and returning them and taking them out from the wicked kingdom — and what Israel did — taking the possessions of Egypt and all their wealth — these are all one bechinas. And the entire redemption depended on this. For the essential redemption was through subjugating the wicked kingdom's firstborn of the Sitra Achra and elevating from there the holy malchus — the bechinas the holy firstborn, the bechinas Yosef. And then all the wealth must be taken out from the Sitra Achra and brought into holiness, as above.

And therefore at that time it was a great commandment to take the spoils of Egypt — and Hashem blessed be He warned them greatly regarding this, as is explained in the verse there. For it is the bechinas the rectification of the holy malchus — upon which the essential redemption depends, as above. And therefore when they left Egypt, they were commanded immediately regarding the commandment of the firstborn — to redeem him with twenty silver [coins] — just as was the selling of Yosef, through which they descended into the evil Egyptian exile. So too in the opposite direction: at every time when a firstborn is born — when one must see that the wicked kingdom should not have nurturing from there, Heaven forbid — one must give twenty silver [coins] to the Kohen, the man of chessed. And through this one cuts the holy malchus from them — in the bechinas "reap according to lovingkindness," as above.

Section 5. And this is also the bechinas what Rabbeinu explains there regarding the aforementioned matter elsewhere — that through this the womb of the woman in difficult labor [mak'sheh laled] is opened — the bechinas "the doors of my womb" [daltay bitni] [Iyov 3:10]. And this is the bechinas "cut it into four" [chatchu l'arba]. See there. Understand this. And this is the bechinas "every firstborn that opens the womb" [peter kol rechem] — which one gives to the Kohen, the man of chessed. For through chessed comes the bechinas "cut it into four" — through which birth comes about. And the essential is the first birth — for the essential is the beginning. Understand this well.

Blessed be Hashem forever. Amen and Amen.

Hilchos Pidyon Bechor — Halacha 3

Based on the teaching Ki Seitzei la'Milchamah ["When you go out to war"] in Likutay [Moharan] Part II, Siman 82. See the entire teaching there.

Section 1. And the general principle: there is the bechinas k'seder [in order] and the bechinas shelo k'seder [not in order] — which are the bechinas aleph-beis [the Hebrew alphabet in order] and tav-shin-reish-kuf [in reverse] — the bechinas Adam and Chavah. Adam is the bechinas Havayah spelled out with alefs [av"h], gematria 45 [mah]. And Chavah is the bechinas malchus-mouth [peh]. And each person must see to bind the bechinas shelo k'seder — the bechinas Chavah — to the bechinas Adam-mah, to the bechinas k'seder. And then the bechinas shelo k'seder is nullified and all becomes k'seder. For "in a place where there is male and female, they are not mentioned there [in the same breath]" [b'atar d'is d'char nukva lo idkhar taman]. But one who separates the bechinas Chavah-malchus for himself — meaning one who has arrogance and says "I will reign" — it emerges that he is drawing the bechinas malchus to himself and not binding it to Hashem blessed be He, to the bechinas k'seder. Then he goes in the mode of shelo k'seder — for he is within the bechinas shelo k'seder, the tav-shin-reish-kuf of malchus-Chavah. And one must do teshuvah and humble oneself and be in the bechinas mah — as it is written: "And we are what [u'nachnu mah]" [Shemos 16:7]. And then one binds the bechinas malchus to Hashem blessed be He — to the bechinas mah — and the bechinas Chavah returns to the bechinas Adam-mah, and all becomes k'seder. Etc. And the bechinas k'seder is called Yud — for malchus, called "d'lays lah mi'garmah k'lum" [which has nothing of its own], and the Holy One blessed be He draws into it the vitality of wisdom called Yud. And this is Yud Vav Dalet [the spelling-out of Yud]. And this is: "Behind and before You have formed me, and placed Your hand upon me" [achor v'kedem tzartani v'tashet alay kapecha] — "read not kapacha but kapacha [your kafs]" — that is: Yud, gematria kaf [twenty], etc. See there.

Section 2. And this is the bechinas the redemption of the firstborn from the Kohen with twenty silver [coins] — which are five sela'im [shekels]. For the creation in general is the bechinas malchus — for the essential creation was for the sake of the revelation of His kingship, blessed be He. For "there is no king without a people" [ayn melech b'lo am], as is known. And therefore the creation in general is in the bechinas shelo k'seder — the bechinas Chavah-malchus-tav-shin-reish-kuf, as above — the bechinas "in Tishri the world was created" [b'Tishri nivra ha'olam]. Tishri is the bechinas tav-shin-reish-kuf [tav-shin-reish-yud] — not in order [shelo k'seder] — the bechinas din [judgment]. And the essential completion and rectification of creation is when it is bound to Hashem blessed be He — which is the bechinas k'seder, the bechinas Havayah spelled out with alefs — the bechinas aleph-beis in order. For the essential creation was for the sake of wisdom — that is, to know Him blessed be He — as it states: b'gin d'yishtamod'in lah [in order that they know Him] [Zohar]. For this is the essential wisdom: to know and recognize Him blessed be He and to be bound and cleaving to Him always. And then the totality of creation is in completion and everything proceeds in order — for the totality of creation, the bechinas malchus — which is the bechinas shelo k'seder — is nullified to the bechinas Adam-mah-k'seder, as above in the aforementioned teaching.

And when a firstborn son is born, this is the bechinas a new creation [bri'ah chadashah]. For the human being is the ultimate purpose of all created beings — and everything was created for the sake of the human being — and he is the totality of all creation, for within the human being all created beings are included and depend, as is known. And therefore when a person is born into the world, it is the bechinas a new creation. And the essential is the firstborn — who is the first birth — the bechinas a new creation. And therefore one must return him to the bechinas k'seder. For this firstborn that was born — who is the bechinas the totality of creation, the bechinas malchus — is in the bechinas shelo k'seder, and one must return him to k'seder.

For the firstborn is the beginning of malchus — as it is written: "I too shall appoint him as firstborn." Therefore one must give the firstborn — the bechinas the totality of creation, the bechinas malchus — to the Kohen, the man of chessed, who is the bechinas k'seder — the bechinas Havayah spelled with alefs — which is the bechinas chessed. And through this all becomes k'seder — for the totality of creation, the bechinas malchus — which is the bechinas the firstborn — is returned to the Kohen, the man of chessed, who is the bechinas da'as — as it is written: "For the lips of the Kohen preserve knowledge [da'as]" [Malachi 2:7]. For da'as and chessed are one bechinas — as is explained in various places many times. And through this the first birth — which is the bechinas a new creation — is rectified. And all becomes k'seder, as above.

And the bechinas k'seder is the bechinas Yud — gematria kaf [twenty] — as above. And therefore one gives a kaf [twenty] of dinars to the Kohen for the redemption — kaf as above. And therefore one redeems him with silver [kesef] — for wealth and money is on the left [smol] — as it is written: "In her left hand is wealth and honor" [Mishlei 3:16]. And the left is the bechinas din, the bechinas shelo k'seder, as is known. And through giving twenty silver [coins] to the Kohen, the man of chessed — through this one returns the bechinas shelo k'seder, which is the silver and money — the bechinas smol [left] — to k'seder, which is the Kohen, the man of chessed, who is the bechinas k'seder, as above.

Section 3. And therefore the essential exodus from Egypt was through the plague of the firstborn. And then the firstborn of Israel were sanctified, and they were commanded immediately regarding the sanctification of the firstborn — as it is written: "Sanctify to Me every firstborn" [Shemos 13:2], etc. For the essential exile of Egypt was in order to rectify the sin of Adam the First — who blemished the covenant and separated the bechinas Chavah-malchus to himself and separated her from Hashem blessed be He. For this was the essential blemish — that a separation was made between the bechinas Chavah and Adam. For this was the essential counsel of the serpent: to remove the bechinas Adam — as Rashi explained: "In order that Adam should die and he should marry Chavah" — meaning he wished to separate the bechinas Chavah from Adam, so that then the bechinas Chavah would be in the mode of shelo k'seder. And then it has no vitality, and then the grip of the Sitra Achra — which is the impurity of the serpent — dominates it. For their essential nurturing is from the bechinas shelo k'seder when it is separated from the bechinas k'seder, Heaven forbid — in the bechinas "shadow of death and not order" [tzalmavet v'lo sdarim] [Iyov 10:22]: the essential nurturing of the Side of Death, the bechinas tzalmavet, is from the bechinas "not order," the bechinas shelo k'seder, as above.

And therefore the essential counsel [of the serpent] was: "and you shall be as God" [va'hiyyisem k'Elokim] — "you will be creators of worlds like Him" [as Rashi explained] — that is, the bechinas "I will reign" [ana emloch] — that he wished to separate the bechinas Chavah-malchus from Hashem blessed be He, that they should draw the kingship — the bechinas Elokim — to themselves: the bechinas "and you shall be as God." And the essential blemish was the blemish of the covenant — for through the blemish of the covenant one creates a separation between the Holy One blessed be He and His Shechinah as it were, between Adam and Chavah, between the bechinas k'seder and the bechinas shelo k'seder. For one must break one's desire and bend one's evil inclination and emerge from the physical desire — only to intend for the sake of Hashem blessed be He alone, in order to fulfill His commandment alone. And then one binds the bechinas Chavah-woman to Hashem blessed be He — and then all is k'seder.

But when one blemishes the covenant, Heaven forbid, and is drawn after physical desire — then one separates the bechinas Chavah-woman from da'as and separates the totality of creation from Hashem blessed be He. For one wishes to satisfy one's desire and draws the bechinas Chavah to oneself — the bechinas "I will reign" — and does not elevate her to Hashem blessed be He. And then all becomes shelo k'seder — for it is in the bechinas shelo k'seder — until one merits to return to Hashem and return all to k'seder, as above.

And therefore through the sin of Adam the First, all things became in the bechinas shelo k'seder — for nothing proceeds in order; rather, everything requires great toil and effort — the bechinas "in toil shall you eat it" [Bereishis 3:17], which is the bechinas shelo k'seder — the bechinas "and thorns and thistles shall it sprout for you" [ibid. 3:18] — as Rashi explained: when you sow grain and legumes, it sprouts thorns and thistles for you, etc. — which is the bechinas shelo k'seder: that the order is changed, so that thorns and thistles come up from the grain, Heaven forbid. And each person, according to his teshuvah and his good deeds, and according to his humility and meekness — so does he return the bechinas shelo k'seder to the bechinas k'seder and rectify the sin of Adam the First, according to his level.

And this is the bechinas the Egyptian exile — for all the exiles and all the sufferings, Heaven forbid, are all in the bechinas shelo k'seder: that things do not proceed as the person desires, in order. For in truth the essential order of creation was that Israel should be supreme over all and rule over the entire world — for all Israel are the children of kings, and kingship belongs only to them. For they are in the bechinas the firstborn son — who is the bechinas malchus — as it is written: "My firstborn son, Israel" [Shemos 4:22]. And when Israel are in exile, Heaven forbid, and the nations rule over them — this is the bechinas shelo k'seder. And all this flows from the sin of Adam the First, as above.

And therefore the exile was decreed through Avraham our patriarch's blemishing — when he said "whereby shall I know" [bameh eidah] [Bereishis 15:8]. For through this he blemished in da'as — which is the bechinas mah — through saying "whereby shall I know" [bameh eidah]. And through this the bechinas shelo k'seder was generated — which is the bechinas exile, as above. And therefore the Egyptian exile unfolded through the selling of Yosef — who was the firstborn to his mother — for twenty silver [coins]. And they blemished the bechinas the firstborn, the bechinas malchus. For the essential jealousy toward him was about the bechinas malchus that they saw in him — as it is written: "Will you indeed reign over us?" etc. [Bereishis 37:8]. And they did not wish to bind malchus to its root — and they separated malchus: that is, Yosef, who was the firstborn, they separated from his father Yaakov — who is the bechinas wisdom [chochmah], as is known. For Yaakov transmitted all his wisdom to Yosef the firstborn — as it is written: "For he was the son of his old age, ari bar chakim hu leh" [Bereishis 37:3; Onkelos] — all that he had learned from Shem and Ever he transmitted to him. For Yaakov was binding the firstborn — the bechinas malchus — to the root of his vitality, which is wisdom, as above. And they separated him from his father, sold him as a slave to Egypt, and blemished the bechinas the firstborn — the bechinas malchus — and separated him from wisdom, from his father, from the root of his vitality. And they wished to draw malchus to themselves — as it is written: "Will you indeed reign over us?" etc. And through this the matter unfolded and they descended to Egypt — to exile — to the bechinas shelo k'seder — as it is written: "And they embittered their lives with hard service," etc., "all their labor with which they made them labor in crushing rigor" [Shemos 1:14]. And it is brought in the Midrash that they reversed the order and gave the work of man to woman — and likewise the reverse [Medrash Rabbah Shemos 1:12]. For all their labor with them was in the bechinas shelo k'seder, as above.

But Yosef — through his meriting to stand in the trial of the desire for sexual immorality and guarding the covenant and not being drawn after his desire — through this he returned the bechinas Chavah to Adam, the bechinas shelo k'seder to k'seder, as above. And therefore he merited wisdom — as it is written: "There is none as wise and discerning as you" [Bereishis 41:39]. And therefore the essential redemption was through him — as it is written: "And Moshe took the bones of Yosef with him" [Shemos 13:19]. For through Yosef they merited to leave the exile — to return shelo k'seder to the bechinas k'seder, as above.

And therefore the essential redemption was through the sanctification of the firstborn — as it is written: "My firstborn son, Israel." And they were commanded immediately regarding the sanctification of the firstborn. For the sanctification of the firstborn is the bechinas returning the bechinas shelo k'seder — the bechinas malchus — to the bechinas Adam — to the bechinas k'seder. In this depends the essential redemption from all exiles and all sufferings, as above.

Section 4. And this is the bechinas "And you shall say: it is the Pesach sacrifice to Hashem — who passed over the houses of Bnay Yisrael when He smote Egypt and our houses He saved" [Shemos 12:27]. For "judgment is only sweetened at its root" [ayn ha'din nimitak ela b'shorasho]. And therefore when one merits to return the bechinas shelo k'seder to the bechinas k'seder, then all becomes k'seder. And then the essential redemption from the sufferings and exile is through the bechinas shelo k'seder that is included within k'seder. And this is the bechinas "who passed over [pasach] the houses of Bnay Yisrael" — which is the bechinas shelo k'seder — the bechinas skipping and leaping, not in order [dilog v'k'fitzah shelo k'seder]. And this very bechinas itself saved the firstborn of Israel and slew the firstborn of Egypt — as it is written: "He cleared a path for His anger" [Tehillim 78:50]. And Rashi explained: "That same attribute itself that smote Egypt saved Israel." For the bechinas shelo k'seder is the bechinas din. And when it is bound to its vitality — to the bechinas k'seder — then all becomes k'seder, the bechinas rachamim [mercy]. And therefore Israel was saved through this — for this very bechinas shelo k'seder took them out from exile, from the bechinas din, from the bechinas shelo k'seder, and bound them to the root of their vitality — the bechinas k'seder. For now in the redemption, shelo k'seder was included within the bechinas k'seder, as above — through which the essential redemption came, as above.

But Egypt — they separated the bechinas shelo k'seder from k'seder. For Pharaoh said: "Who is Hashem that I should heed His voice?" [Shemos 5:2]. And he separated and uprooted himself from Hashem blessed be He — that is, from the Name Havayah, blessed be He. For he said: "Mine is my river and I made myself" [Yechezkel 29:3] — the arrogance that was in him — the bechinas "I will reign" — and he did not wish to return malchus to Hashem blessed be He. And therefore it is stated that Pharaoh's hold was only upon the Name Elokim and not upon the Name Havayah. For he wished to separate, Heaven forbid, the bechinas Elokim — which is the bechinas malchus — from the bechinas din, the bechinas shelo k'seder — from the bechinas Havayah, k'seder. Therefore he loved the curse and it came upon him — for the entire bechinas shelo k'seder was turned against him. And it avenged him and slew the firstborn of Egypt through p'sichah [stepping over] and leaping — the bechinas shelo k'seder. For he had not bound the bechinas shelo k'seder-malchus to the root of its vitality — which is the bechinas mah. And therefore they were left without vitality and fell as dead corpses. And therefore the essential blow was upon their firstborn — for the firstborn is the bechinas malchus, etc., as above.

And this is the bechinas "And you shall say, the Pesach sacrifice." "And you shall say" specifically — the bechinas speech [dibur] — the bechinas Pesach: peh sach [a mouth that speaks] — which is the bechinas Chavah-malchus — which is the expression of speech. For the essential redemption was through returning the bechinas speech, the bechinas Chavah-malchus-shelo k'seder, to the bechinas k'seder — the bechinas mah, as above. And this is what Moshe said: "And they shall say to me, what is His Name?" — "mah say to them" [Shemos 3:13-14] — mah specifically. For the essential redemption is through the bechinas mah — which is the bechinas k'seder, as above.

And this is the bechinas the Seder of Pesach — for the service done on the night of Pesach is called by the name Seder [order]. For the essential redemption of Pesach was through the bechinas seder — that is, through shelo k'seder being included within k'seder, as above. And therefore on Pesach, the mochin [mental/intellectual states] that are shelo k'seder [not in order] enter — for the mochin d'gadlus [expanded mind] precede the mochin d'katnus [constricted mind]. For through this the bechinas shelo k'seder is sweetened and included within k'seder — which is da'as and the mind. For "judgment is only sweetened at its root." And therefore the mochin were compelled to enter in a shelo k'seder fashion — in order to rectify and sweeten the bechinas shelo k'seder and bind it to the bechinas the mind and da'as. And then all returns to k'seder — for when the bechinas shelo k'seder is bound to da'as, it returns from shelo k'seder and all becomes k'seder, as above.

Section 5. And this is the bechinas the filling of the moon from its diminishment [miluy ha'levanah mi'p'gimosah]. For the sun and moon are the bechinas k'seder and shelo k'seder — Adam and Chavah — as is known. And therefore "the sun knows its setting" [Tehillim 104:19] — but "the moon knows not its setting" [ibid.] — for sometimes it enters along a long path and sometimes along a short path — as our Sages of blessed memory said [Sukkah 29a]. It thus emerges that the motion of the moon is shelo k'seder — for sometimes it comes along a long path, etc. But the sun knows its setting and always travels the same path — the bechinas k'seder. And one must fill the moon from its diminishment and unite the sun and moon — and then all becomes k'seder. Which is the bechinas "and the light of the moon shall be as the light of the sun" [Yeshayahu 30:26], etc.

And therefore Israel was commanded regarding the sanctification of the New Moon [kidush hachodesh] first of all — at the time of the Exodus from Egypt. And there in that Torah portion, the plague of the firstborn and the saving of the firstborn of Israel are mentioned. For the sanctification of the New Moon is the bechinas the rectification of the moon's diminishment — which is "the light of the moon shall be as the light of the sun" — which is the union and conjunction of shelo k'seder with the bechinas k'seder. Which is the bechinas the Exodus from Egypt and the sanctification of the firstborn, as above. And this is the bechinas "and those who are redeemed of him — from a month old shall you redeem" [Bamidbar 18:16] — "from a month old" specifically. For the redemption of the firstborn is in the bechinas the [New] Month [chodesh] — for in each and every month the moon is filled from its diminishment through the commandment of the sanctification of new months. And therefore one does not redeem firstborns until a month has passed over him — which is the bechinas the rectification of the moon's diminishment — through which shelo k'seder returns to the bechinas k'seder — the bechinas "the light of the moon shall be as the light of the sun." Which is the bechinas the redemption of the firstborn, as above.

Section 6. And this is the bechinas the monetary redemption [pidyon b'kesef] performed for all types of sufferings and judgments that come upon a person, Heaven forbid. For all sufferings and judgments, Heaven forbid, flow from the bechinas shelo k'seder, as above. And therefore one gives money to the true sages of the generation — and the money is the bechinas smol [left], shelo k'seder. And the sage is k'seder — which is the bechinas wisdom, as above. For the wise man and the teacher [rav] is the bechinas the Kohen, man of chessed — as it is written: "For the lips of the Kohen preserve knowledge and Torah," etc. [Malachi 2:7]. And our Sages of blessed memory expounded [Mo'ed Katan 17a]: "If the teacher resembles an angel of the Lord of Hosts," etc. And therefore through giving money to the true sage and tzaddik — through this shelo k'seder is returned and all becomes k'seder, and all the judgments — which are the bechinas shelo k'seder — are sweetened and nullified. For all becomes k'seder, as above.

And because through the sin of Adam the First all became shelo k'seder, as above — therefore the order of the birthright was confused, and Esav came out before Yaakov and wished to take the birthright for himself. For the birthright — which is the bechinas Chavah-malchus — was blemished and became in the bechinas shelo k'seder. And therefore Yaakov was compelled to toil with great toil until he merited afterward — through his good deeds — to return and take the birthright from Esav. For Yaakov merited to rectify the sin of Adam the First — and returned shelo k'seder to the bechinas k'seder and all became k'seder. And the birthright returned to him — which is the true order — as it is written: "My firstborn son, Israel."

And therefore Yaakov gave the birthright to Yosef — because Reuven disturbed his father's resting places [bilbel yitz'ay aviv] and separated between husband and wife. Through this he separated shelo k'seder from the bechinas k'seder. And therefore Scripture accounts it to him as if he had lain with her — for disturbing his father's resting places, through which he separated between man and wife — this is literally the bechinas the blemish of the covenant, which also separates the bechinas Chavah-malchus to itself, as above. And through this he blemished in the birthright — which is the bechinas malchus. And therefore the birthright was taken from him and given to Yosef — who had withstood the trial and guarded the covenant — through which he returned the bechinas shelo k'seder to the bechinas k'seder. And through this he merited the birthright — the bechinas malchus, as above.

Section 7. And therefore the essential redemption of Egypt was through Moshe. For Moshe is the bechinas mah — as it is written: "And we are what [u'nachnu mah]" — through which one merits to return the bechinas shelo k'seder to the bechinas k'seder. Through this is the essential redemption, as above. And therefore Moshe gave the Torah to Israel — for the essential wisdom is the Torah. For there is no wisdom like the wisdom of the Torah — as it is written: "Observe and perform it, for it is your wisdom and your understanding" etc. [Devarim 4:6]. For the Torah is the bechinas mah — as it is written: "What [mah] is the testimony," etc. [Shemos 12:26]. And through meriting the Torah — through this one binds all of creation to the root of its vitality, which is the Torah — and all becomes k'seder. And this is the bechinas the sedarim [orders/tractates] within the Torah — the bechinas the fifty-three Torah portions [gimel nun sdarim d'oraisa] and the Six Orders of Mishnah [shishah sidray Mishnah]. For the Torah is in the bechinas mah-wisdom-k'seder — for through fulfilling the Torah all becomes k'seder, as above.

Section 8. And this is the bechinas tefillin-mochin — for the first Torah portion [within the tefillin] is "Sanctify to Me every firstborn" [Shemos 13:2]. For the sanctification of the firstborn is the bechinas returning and binding all of creation to the mind [moach] and wisdom — which is the bechinas binding the tefillin, through which one binds oneself to the mind and wisdom. Which is the bechinas tefillin of the head and tefillin of the arm — on the left arm — binding together shelo k'seder, the bechinas the left, to the bechinas k'seder — to the bechinas the head and mind, as above.

And this is the bechinas why the head tefillin has four compartments [batim] and the arm tefillin has one compartment. For it is stated there in the aforementioned teaching that the path through which one merits to bind shelo k'seder to k'seder is through the path that Moshe took — namely: "If I ascend to heaven, You are there; and if I make my bed in the underworld, behold You are there" [Tehillim 139:8] — to find Hashem blessed be He always, both in descent and in ascent. For sometimes when a person rises upward he forgets Hashem blessed be He, etc. And this comes from an excess of light, etc. And therefore one must contract the light — the bechinas "and I will shield My hand" — said of Moshe. And therefore the head tefillin — which alludes to the bechinas "if I ascend to heaven" — has four compartments. For there, because of the abundance of light, more contractions are needed — the bechinas four compartments. But in the arm tefillin there is only one compartment — for the arm tefillin is bound on the left arm, the weak arm [yad kehah]. This is the bechinas "and if I make my bed in the underworld, behold You are there" — that even in the Sitra d'Smala [Side of the Left], in the bechinas the weak arm — even there one can find Hashem blessed be He — in the bechinas "behold You are there." Therefore there is only one compartment — for there one does not need to contract the light as much, because there the light is small. On the contrary — one needs to reveal it there — in the bechinas "behold You are there." Therefore there is only one compartment, as above.

And this is the bechinas "if I ascend to heaven, You are there" — "there You are" [sham atah] specifically — which is an expression of hiddenness and concealment. That is: there in heaven, if I ascend there — "You are there" — meaning that You conceal Yourself from me there, for You are far from me. But "if I make my bed in the underworld, behold You are there" [hinecha] — the bechinas "the whole earth is filled with His glory" [Yeshayahu 6:3]. For specifically below one can find His Divinity in greater revelation — if one seeks Him there — in the bechinas "behold You are there" [hinecha]. And as is understood in the words of Rabbeinu of blessed memory in the teaching Ki M'rachamam Yin'halem [Likutay Tani'na, Siman 7] — for above they ask "Where is the place of His glory?" and below they say "The whole earth is filled with His glory," etc. See there.

Section 9. And therefore the essential redemption of the firstborn is specifically a firstborn to the mother — for the mother is the bechinas Chavah, the mother of all living, which is the bechinas shelo k'seder. From there all sins flow, Heaven forbid, when one does not merit to return the bechinas Chavah-shelo k'seder to the bechinas Adam-k'seder — in the bechinas "for in iniquity was I formed, and in sin did my mother conceive me" [Tehillim 51:7]. And this is the bechinas "a wise son brings joy to a father" [Mishlei 10:1] specifically. And "a foolish son is the grief of his mother" [ibid.] specifically. For from the bechinas father — who is the bechinas Adam-k'seder — wisdom flows, the bechinas a wise son. And from the bechinas mother-Chavah-shelo k'seder — from there comes the grip of foolishness, whose grip is only in the bechinas shelo k'seder. And therefore one must see to return the bechinas Chavah-shelo k'seder to the bechinas k'seder. And therefore the essential redemption of the firstborn is of a firstborn to the mother — in order to return the bechinas Chavah, the mother of all living, the bechinas shelo k'seder, to the bechinas k'seder — to the bechinas wisdom. Which is the bechinas the redemption of the firstborn given to the Kohen, as above.

Hilchos Pidyon Bechor — Halacha 4

Section 1. Based on the Torah V'es ha'aravim tzivisi l'chalk'lecha ["And the ravens I have commanded to sustain you"] in Likutay [Moharan] Part II, Siman 4. See the entire Torah there carefully.

And the general principle for our purposes: The festivals [yamim tovim] call out and reveal that everything proceeds according to His will alone, blessed be He — and there is no natural compulsion [chiuv ha'teva] whatsoever. For on every festival, Hashem blessed be He performed awe-inspiring signs and wonders for us, etc. However, there are "evil beasts" [chayyos ra'os] that pounce and tear — which are the sages of nature [chachmay ha'teva] — who prevail with the roar of their growl against the proclamation-voice of the festival. For they wish to demonstrate with their deceptive wisdom that everything proceeds according to nature, Heaven forbid, and they deny [the existence of] [Divine] will, etc.

Segment 7
HE:
ראשית ערסתכם חלה תרימו תרומה כתרומת גרן )במדבר טו,כ( הָיָה הַקְלִפוֹת בֵּין הַנִיצוֹצוֹת פִזור שֶׁעִקַר ּמֵחֲמַת ּעַל־יְדֵי חֵטְא אֲכִילַת עֵץ הַדַעַת טוֹב וָרַע,ַעַל־כֵּן רֹב ּּהַנִיצוֹצוֹת נָפְלו בְּיוֹתֵר לִדְבָרִים שֶׁל מאֲכָל,וְעַל־כֵּן הַמַאֲכָל שֶׁמְבָרְרִין קֹדֶם גְּדוֹלוֹת יְגִיעוֹת ּּצְרִיכִין וְרוחָנִיות בְּגַשְׁמִיות ּמִפְסֹלֶת.ׁ כַּמָה יֵש ּוְעַל־כֵּן ּמְלָאכוֹת בַּפַת וְכֵן יֵש ׁ כַּמָה מִצְוֹת בַּפַת,ַּכִּי הַלֶחֶם ּהוא עִקַר הַמַאֲכָל הַמַשְׂבִּיעְ,וַּעִקַר הַבֵּרור הוא עַל־יְדֵי ּאֱמונָה כַּיָדוע,ּּוצְרִיכִין לִהְיוֹת חָזָק בֶּאֱמונָה מְאֹד,עַד ּשֶׁיִזְכֶּה לְהֶאָרַת הָרָצוֹן בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה,ּּשֶׁיִשְׁתוֹקֵק ְּּוְיִכְסֹף לְהַשֵׁם יִתְבָּרַך בְּרָצוֹן מֻפְלָג וְכו'עַד אֵין סוֹףַ, עִק ּכִּיהָעֶלְיוֹן מֵהָרָצוֹן הוא וְהַשְׂבִיעָה הָאֲכִילָה ּּר, בִּבְחִינַת"ּומַשְׂבִּיע ַ לְכָל חַי רָצוֹן",ּומִשָׁם עִקַר הַתַעֲנוג ּּוְהַטַעַם שֶׁל כָּל דְבַר מַאֲכָל.ְּׁוְצָרִיך כָּל אֶחָד שֶׁיִתְגַּבֵּר ֹּבִּשְׁעַת אֲכִילָתו ֹ שֶׁיַעֲלֶה הַכֹּל לְשָׁרְשו,ּשֶׁיִזְכֶּה עַל־יְדֵי ּהָאֲכִילָה דַיְקָא לְהֶאָרַת הָרָצוֹן,ּשֶׁזֶה עִקַר שְׁלֵמות הַקְדוֹשִׁים הַנִיצוֹצוֹת כָּל שֶׁל וְהָעֲלִיָה ּהַבֵּרור ּשֶׁבַּמַאֲכָל,שָׁרְשָׁם שֶׁהוא הָעֶלְיוֹן לָרָצוֹן ַּכְּשֶׁעוֹלִין ּּהָעֶלְיוֹן כַּיָדועֹ.ַ וְזֶה יָכול כָּל אָדָם לִזְכּוֹת עַל־יְדֵי כֹּח וְתַלְמִיד בֵּן ֹ הֶאָרַת בּו שֶׁמֵאִיר הָאֱמֶת ּהַצַדִיק, הַנְמוֹכִים הַמְקוֹמוֹת בְּכָל גַּם מְאִירִין ּּשֶׁעַל־יְדֵי־זֶה ּּוְהַנְפולִים,ּשֶׁיֵדְעו כִּי עֲדַיִן הַשֵׁם עִמָם,ֹכִּי מְלֹא כָל כְּבוֹדו הָאָרֶץְּ,בחִינַת"עָפָר שֹׁכְנֵי וְרַנְנו ּהָקִיצו", ּּוְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְעוֹרְרִין וְעוֹלִין כָּל הַנִיצוֹצוֹת שֶׁבַּמַאֲכָל בִּשְׁלֵמות לְשָׁרְשָׁן ּגַּם־כֵּן)בִּפְנִים כַּמְבֹאָר(.ְִּּוְסָמוך ּלִגְמַר הַלֶחֶם צְרִיכִין לִתֵן חַלָה מִן הָעִסָּה כָּל זֶה בכְדֵי ְּלְהַמְשִׁיך הַדַעַת שֶׁל כְּלָלִיות בֵּן וְתַלְמִיד,ּשֶׁמִשָׁם עִקַר ּשְׁלֵמות הָאֱמונָה הַקְדוֹשָׁה לֵידַע כִּי ה'ּהוא הָאֱלֹקִים, ּשֶׁעַל־יְדֵי־זֶה עִקַר בֵּרור הַמַאֲכָלִים עַד שֶׁעוֹלִין אֶל הָרָצוֹן בְּחִינַתַ,לְהֶאָר שֶׁזוֹכִין ּעַדבִּשְׁעַת הָרָצוֹן ת ּהָאֲכִילָה דַיְקָא. ְּוְזֶה שֶׁנִסְמָך פָרָשַׁת חַלָה לְפָרָשַׁת מְרַגְּלִים בְּסֵדֶר שְׁלַח ָּּלְך כִּי הַמְרַגְּלִים פָגְמו בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל,ּ כִּי הֵם עָבְרו עֲדַיִן בַּגּוֹלָה כְּבושָׁה שֶׁהָיְתָה בְּעֵת ּבְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל ּתַחַת יַד הַשִׁבְעָה עֲמָמִין וכְשֶׁבָּאו לְשָׁם הָיָה לָהֶם ּפְחָדִים וְהָיו מֻנָחִים שָׁם בְּקַטְנות וְשִׁפְלות בִּבְחִינַת ּגָּלות כְּמו ֹ שֶׁכָּתוב וַנְהִי בְעֵינֵינו כַּחֲגָבִים וְכו'.ּאֲבָל הָיו ּצְרִיכִין לְחַזֵק אֶת עַצְמָם לְהַאֲמִיןבַּהֹ 'ּּובְמֹשֶׁה עַבְדו שֶׁבְּכֹחו ֹ הַגָּדוֹל יִכְבֹּש ׁ לִפְנֵיהֶם הַכֹּל וְיֻחְזַר הַכֹּל לַה' ְְּיִתְבָּרַך ולְיִשְׂרָאֵל כְּמו ֹ שֶׁהָיָה אַחַר כָּך בֶּאֱמֶת אֲבָל ּהֵם כָּפְרו בָּזֶה.ְּׂוְעַל־כֵּן נִגְזַר עֲלֵיהֶם בְּכִיָה לְדוֹרוֹת ּשֶׁצְרִיכִין יִשְּּרָאֵל לְהִתְמַהְמֵה ַ בַּגָּלות כָּל כָּך וְעַל־יְדֵי ּשֶׁנִמְצָאִים גַּם עַתָה צַדִיקִים שֶׁמְחַזְקִין אוֹתָנו לְהַאֲמִין בַּה'ְּיִתְבָּרַך שֶׁיִכְבֹּש ׁ לְפָנֵינו הַכֹּל וְהַכֹּל תַעֲלֶה לַה' ְּיִתְבָּרַך בִּבְחִינַת וְנִשְׁאַר גַּם הוא לֵאלֹקֵיּנו,וְעַל־יְדֵי זֶה ּאָנו מְתַקְנִין חֵטְא הַמְרַגְּלִים שֶׁפָגְמו בָּזֶה וְעַל־יְדֵי זֶה ּיָבוֹא מְשִׁיח ַ צִדְקֵנו וְיִגְאָלֵנו מְהֵרָה וְיָשׁוב הַכֹּל לַה' ְיִתְבָּרַך. ְּּוְזֶה בְּחִינַת פָרָשַׁת מִנְחַת נְסָכִים שֶׁנִסְמָך לְפָרָשַׁת מְרַגְּלִיםְּּמִיָד וְאַחַר כָּך תֵכֶף פָרָשַׁת חַלָה כִּי מְנָחוֹת ּמְבִיאִין מִקֶמַח שֶׁשָׁם עִקַר הַבֵּרור שֶׁזֶהו בְּחִינַת חַלָה. ְּּוְעַל־כֵּן נִסְמָך לְפָרָשַׁת מְרַגְּלִים שֶׁפָגְמו בְּכָל זֶה,כִּי ּעַל־יְדֵי מְנָחוֹת וְחַלָה שֶׁהֵם תִקון הַלֶחֶםשֶׁעַל־יְדֵי זֶה וְכו הָרָצוֹן לְהֶאָרַת ּזוֹכִין'פְגַם נִתְתַקֵן זֶה ּעַל־יְדֵי ּּהַמְרַגְּלִים כִּי עַל־יְדֵי זֶה נִזְכֶּה לָצֵאת מֵהַגָּלות וְיִתְבָּרְרו ּוְיַעֲלו כָּל הַנִיצוֹצוֹת וְיִתְקַיֵם מְהֵרָה וְנִשְׁאַר גַּם הוא ּּלֵאלֹקֵינו וְכוְ'בִּמּהֵרָה בְּיָמֵינו אָמֵן.)הלכותחלה– הלכהד',אות גי לפי אוצר היראה–אכילה,אות קפ"ו;עיין גם הלכות חלה ד,'אות י'( ולא תתורו )במדבר טו,לט( ּיֵש ׁ מָגִנֵי־אֶרֶץ,ֹּּשֶׁמְשַׁבְּרִין תַאֲוָתָן בְּכָל עֵת בִּיגִיעוֹת ּוְיִסּורִים ומְרִירות גָּדול,ּּובְכָל פַעַם שׁוֹטְפִים עֲלֵיהֶם רָעִים וְרַעְיוֹנִים ּהִרְהורִים,מִשְׁגָּל הִרְהורֵי ּשֶׁהֵם, ּּשֶׁמִתְגַּבְּרִים בְּיוֹתֵר עַל כְּשֵׁרֵי הַדוֹר הָרוֹצִים לְהִתְקָרֵב אֶל הָאֱמֶתֹ,כִּי כָל הַגָּדוֹל מֵחֲבֵרו,ּיִצְרו ֹ גָּדוֹל מִמֶנוְּ, מְשַׁב וְהֵםדַעְתָם כָּל ומַמְשִׁיכִין תַאֲוָתָם ּרִים ְּּומַחֲשַׁבְתָם לְתוֹך מֵימֵי הַתוֹרָה וְהַדַעַת דִקְדֻשָׁה,עַד ּּשֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מְהַפְכִין ומַעֲלִין מִבְּחִינַתֹ'ּהֶחְתִים בְּשָׂרו' ּוְכו'ּלִבְחִינַת פִתוחֵי חוֹתָם קֹדֶש ׁ לַהִ',וְהֵם מַמְשִׁיכין ּּבְּחִינַת תְפִלִין־מֹחִין,ּּוְזוֹכִין לְתַקֵן הַמֹחִין,ּּוְגַם הַצִמְצום ּשֶׁל הַמֹחִין,ּשֶׁלֹא יֵצֵא הַמֹח ַ חוץ לַגְּבול,ּשֶׁזֶהו עִקַר ּהַתִקון,ּכִּי עַל־יְדֵי שֶׁתוֹפְסִין אֶת הַמֹח ַ וְהַמַחֲשָׁבָה ּּשֶׁלֹא תֵצֵא לַחוץ לְהַרְהֵר חַסוְשָׁלוֹםֹ ,ּומַכְנִיסִין אוֹתו ְּּלְתוֹך מַחֲשָׁבוֹת קְדוֹשׁוֹת שֶׁל דַעַת הַתוֹרָה,עַל־יְדֵי־זֶה ּּזוֹכִין לְתַקֵן הַדַעַתׁ ,ּשֶׁגַּם בַּקְדֻשָׁה יִהְיֶה צִמְצום קָדוֹש ּלְהַדַעַת,ּשֶׁלֹא יְשׁוֹטֵט בְּמַה שֶׁאֵין לו ֹ רְשׁות,ִבְּחִינַת מ ּבַּמֻפְלָאׁ וְכו תִדְרֹש אַל ָּּּמְך') .הלכות לקוטי- הלכותסימני דגים ה,'אות א'לפי אוצר היראה- מחשבות והרהורים,אות ט'( ולא תתורו )במדבר טו,לט( ּּהַיֵצֶר הָרָע וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא נִקְרָאִים גַּנָבִים,ֹכִּי הֵם כְּמו עֵת בְּכָל הָאָדָם עַל ׁאוֹרְבִיםמַמָש ּּ גַנָבִים, ּׁוְהוֹלְכִים עִם הָאָדָם בְּכַמָה מִינֵי רַמָאות וְהַטְעָאוֹת ּונְכָלִים וְעַרְמומִיות כְּמו ֹ גַנָבִים מַמָש,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב: "ּיֵשֵׁב בְּמַאֲרַב חֲצֵרִים בַּמִסְתָרִים וְכו'",ּוכְתִיב" :יֶאֱרֹב ּבַּמִסְתָר וְכו'יֶאֱרֹבּ לַחְטֹף עָנִי וְכו'ֹ ".ּּוְעִקַר הַגְּנֵבָה שֶׁלו ּּהוא בְּעִנְיַן הַמַחֲשָׁבוֹת שֶׁבָּאָדָם,ּּשֶׁשָׁם עִקַר הַתְחָלַת הָרָע הַיֵצֶר ּשְׁלִיטַת,וְשָׁלוֹם חַס,נִזְהָרִין אֵין אִם ּוְנִשְׁמָרִין מִמֶנו הֵיטֵבֹ,ּכִּי עִקַר הַיִצְרִין הֵם הַמַחֲשָׁבות שֶׁבָּאָדָם,ּּכַּמובָא בְּמָקוֹם אַחֵר.ּוְהַיֵצֶר הָרָע,שֶׁהֵם ּהַמַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת,ֹאוֹרְבִין עַל הָאָדָם בְּכָל עֵת וָרֶגַע ּכְּמו ֹ גַנָבִים מַמָש ׁ כְּדֵי שֶׁיִתְאַחֲזו בְּמַחֲשַׁבְתוֹ ,וְלַהֲבִיאו ּלִידֵי הִרְהורִים וְתַאֲווֹת רָעוֹתָׁ,חַס וְשלוֹםַ ,ֹכַּאֲשֶׁר יוֹדֵע כָּל אֶחָד בְּנַפְשׁו,ּכִּי עִקַר הַיֵצֶר הָרָע הוא עַל תַאֲוַת ּנִאוףׁ,ּכַּמובָא בַּזֹהַר הַקָדוֹש:ּעִקָרָא דְיִצְרָא בִּישָׁא עַל ּעֶרְיִין וְכו,'ּוְזֹאת הַתַאֲוָה עִקָרָה תְלויָה בַּמַחֲשָׁבָה.ּומִי ּשֶׁשׁוֹמֵרלַחְשֹׁב שֶׁלֹא יַתְחִיל ֹ הֵיטֵב ּּ אֶת מַחֲשַׁבְתו ּבְּעִנְיָן זֶה כְּלָל וְלֹא יָבוֹא לִידֵי הִרְהור,ּּבְּוַדַאי הוא ּּנִצוֹל מִתַאֲוָה זֹאת.ְָּאַך עִקַר כָּל הִרְהורִים וְהִתְגַּבְּרות ְּּזֹאת הַתַאֲוָה נִמְשָׁך מֵחֲמַת שֶׁאֵין שׁוֹמְרִים מַחֲשַׁבְתם ּכָּרָאויֹ .ּּוְזֶה מֵחֲמַת שֶׁהַיֵצֶר הָרַע אוֹרֵב בְּמַחֲשַׁבְתו ּתָמִידׁ,ּּכְּמו ֹ גַנָב מַמָש,ּּוְחוֹתֵר אֶת עַצְמו ֹ תַחַת מְחִצוֹת ּהַמֹחִין,ּשֶׁהֵם מְחִצוֹת פְרוסוֹת בִּפְנֵי תַאֲוָה זֹאת,ָּוְהוא ֹ תַחְת עַצְמו אֶת וְחוֹתֵר אוֹרֵב ּּבִּנְכָלָיום,ּּומַטֶה מַחֲשֶׁבֶת הָאָדָם מְעַט מְעַט בִּגְנֵבָה וְעָרְמָה גְדוֹלָה,עַד ּּשֶׁפִתְאֹם בָּא לִידֵי הִרְהורִים וְתַאֲווֹת.ּכִּי בְּוַדַאי כָּל ּאֶחָד מִיִשְׂרָאֵל הוא חָפֵץ מְאֹד לְהִנָצֵל מֵהִרְהורִים ּּאֵלוְ,ְּאַך הַיֵצֶר הָרָע חוֹתֵר עָלָיו בִּגנֵבָה גְדוֹלָה וְגוֹנֵב ּאֶת מַחֲשַׁבְתו ֹ שֶׁתֵצֵא לַחוץ לַחְשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת, ּעַד שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הוא תוֹפְסו ֹ בְּמִכְמָרְתו ֹ חַס וְשָׁלוֹם. מְאֹד ֹ מְאֹד עַצְמו אֶת לִשְׁמֹר הָאָדָם צָרִיך ְעַל־כֵּן בִּשְׁמִירָה יְתֵרָה בְּכָל עֵת,בְּאֹפֶןּשֶׁלֹא יַתְחִיל לְהוֹצִיא ּּמַחֲשַׁבְתו ֹ אֶל הַחוץ,חַס וְשָׁלוֹם,ּכִּי בֶּאֱמֶת הַמַחֲשָׁבָה בְּיַד הָאָדָם.)לקוטי הלכות-הלכות גניבה ד',אות ב';ועיין ברית וכו'אות פ'לפי אוצר היראה- מחשבות והרהורים,אות י"ח(

EN:
And this is: “Ashray adam oz lo bach m’silos b’levavam — Fortunate is the man whose strength is in You, in whose heart are the highways.” For all of this is received through the learning of the holy yeshiva — to always be strong and steadfast in the Holy One, blessed be He, however things may be. For they are deeply versed in halacha — in the aspect of “expert at entering and expert at departing,” etc. And this is: “highways [m’silos] in their hearts.”

This is the aspect of: “A voice cries out in the wilderness: clear the way of Hashem, straighten in the desert a highway [m’silah] for our God” — that even in the wilderness of the fiery serpent and scorpion and drought, even there one hears the voice that calls out: clear the way of Hashem, to straighten in the desert and to forge a highway for our God. This is the aspect of “highways in their hearts” — that they teach them that there are highways in their hearts to draw close to the Holy One, blessed be He, from wherever one is, even from wilderness and from the depths of the earth, etc.

Segment 8
HE:
ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם )במדבר טו,לט( ְּעִקַר אוֹר הָעֵינַיִם הוא נִמְשָׁך מֵהַצַדִיק שֶׁהוא עִקַר ּהָאוֹר הַמֵאִיר בְּכָל הָעוֹלָמוֹת,ּומִמֶנו מְקַבְּלִין הָעֵינַיִם ּּוְכָל בַּעֲלֵי אוֹר לְהָאִיר וְכַמובָן בְּמָקוֹם אַחֵר,ֵוְעַל כֵּן עֵינ הַצַדִיקִים ּּנִקְרָאִיםאוֹר עִקַר הֵם כִּי הָעֵדָה ּי הָעֵינַיִם.ְּאַך מֵחֲמַת גֹּדֶל כֹּח ַ הַבְּחִירָה יוכַל הָאָדָם ְּּּלְהִשְׁתַמֵש ׁ בִּמְאוֹר עֵינָיו לְהֵיפֶך חַס וְשָׁלוֹם לְהִסְתַכֵּל ּעַל גַּשְׁמִיות הָעוֹלָם הַזֶה וַהֲבָלָיו,ֵּּּשֶׁהֵם עִקַר הַמְנִיעָה ּּמִלְהִסְתַכוְהַתוֹרָה הַצַדִיק אוֹר אֶת וְלִרְאוֹת ּל ּהַקְדוֹשָׁה.ּוְעַל זֶה הִזְהִיר הַכָּתוב וְלֹא תָתורו אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם.ָּוְנֶאֱמַר עֵינֶיך לְנֹכַח יַבִּיטו,כִּי אִם כִּי בָּאָדָם נִתַן לֹא וְהַדַעַת הָעֵינַיִם אוֹר ְּעִקַר ּשֶׁיִריִתְבָּרַך ֹ לְהַשֵׁם ובְדַעְתו בְּעֵינָיו וְיִסְתַכֵּל ְּאֶה ומִצְווֹת ובְהַתוֹרָה ּולְהַצַדִיקִים,מֵהֶם רַק ַשֶׁבֶּאֱמֶת ְּנִמְשָׁך עִקַר אוֹר הָעֵינַיִם וְהַדַעַת שֶׁלו ֹ כַּנ"ל.)לקוטי הלכות-הלכותכלאי בגדים ד,'אות ד'לפי אוצר היראה–צדיק,אות קנ"ג(

EN:
Halacha One

Based on the Torah “Tefillah l’Chavakuk” [A prayer of Chavakuk] — Likutay [Moharan] II, Section 19. See there.

Halacha Five of Hilchos Chalah is subsumed within Halacha Five of Hilchos Pidyon HaBechor, letter 26.

Segment 9
HE:
וזכרתם את כל מצוות ה' )במדבר טו,לט( בְּרֵאשִׁית שֶׁל סָתום הַמַאֲמָר בִּבְחִינַת הֵם ּּצִיצִת ּשֶׁכּוֹלֵל כָּל הַמַאֲמָרוֹת שֶׁהֵם כְּלָלִיות כָּל הַתוֹרָה,וְזֶה ּּבְּחִינַת וזְכַרְתֶם אֶת כָּל מִצְווֹת ה'ּהַנֶאֱמַר בְּצִיצִת.וְעַל ּכֵּן הֵם מֵאַרְבַּע רוחוֹת,ּכִּי עַל יָדָם זוֹכִין לְחַפֵש ׂ אַחַר ְּכְּבוֹדו ֹ יִתְבָּרַך בְּכָל צַד שֶׁפוֹנֶה,ַּבִּבְחִינַת אַיֵה מְקוֹם ּכְּבוֹדו ֹ שֶׁהִיא בְּחִינַת הַמַאֲמָר סָתום הַנ"ל,ִוְעַל־כֵּן הֵם ּשְׁמִירָה מֵהַקְלִפוֹת ומְתַקְנִין הּּרְהור הַלֵב,ּכִּי זֶה עִקַר ּתִקון הִרְהור הַלֵב,ּשֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁנוֹפֵל לְשָׁם אֲפִלו ּלַמְקוֹמוֹת הָרְחוֹקִים מְאֹדׁ ,ּאַף עַל פִי כֵן אַל יִתְיָאֵש ְּאֶת עַצְמו ֹ וִיחַפֵש ׂ וְיִדְרֹש ׁ שָׁם אַחַר כְּבוֹדו ֹ יִתְבָּרַךֹ, ֹּבִּבְחִינַת אַיֵה מְקום כְּבוֹדו.ּוְגַם עַל־יְדֵי צִיצִת מְתַקְנִין ּבְּחִינַת נֹגַה.)הלכותציצית–הלכהב'לפי אוצר היראה–ציצית,אות ד'( ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם )במדבר טו,לט( ּּכְּלַל כָּל הַתוֹרָה הוא בִּשְׁבִיל לִכְלֹל בְּאֶחָד,ְּלִכְלֹל ֹ אַחַר הַבּרִיאָה בְּקֹדֶם הַבְּרִיאָה שֶׁהוא כֻּלו ֹ אֶחָד כֻּלו טוֹב,ּּכִּי זֶה עִקַר הַתַכְלִית שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה נִבְרָא הָאָדָם ַּכְּדֵי לִכְלֹל כָּל הָעוֹלָמוֹת בְּאֶחָד עַל־יְדֵי קִיום הַתוֹרָה ּוְהַמִצְווֹת בָּעוֹלָם הַזֶה שֶׁהֵם אַחְדותו ֹ כַּיָדוע.ּ ובִשְׁבִיל ּזֶה כָּל הַתוֹרָה כֻּלָה הוא בְּחִינַת עֵינַיִם,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב: "מִצְוַת ה'בָּרָה מְאִירַת עֵינָיִם."ּכִּי עַל־יְדֵי הַתוֹרָה ּמַמְשִׁיכִין עֵינֵי הַשְׁגָּחָתו ֹ עָלֵינו שֶׁעַל־יְדֵי זֶה נִכְלָל אַחַר הַבְּרִיאָה בְּקֹדֶם הַבְּרִיאָהֹ ,ּּ בִּבְחִינַת כֻּלו ֹ אֶחָד כֻּלו טוֹב.ּוְזֶה שֶׁכָּתוב" :ּּוְלֹא תָתורו אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי ּעֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם."ּּכִּי עִקַר פְגַם כָּל ּּהָעֲבֵרוֹת הוא שֶׁפוֹגֵם בְּעֵינֵי ה,'כִּבְיָכוֹל,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב: ְּ"וְהָרַע בָעֵינֶיך עָשִׂיתִי) "ּּתְהִלִים נא.(ּוכְתִיב)בְּרֵאשִׁית ּּפָרָשַׁת וַיֵשֶׁב" :(רַע בְּעֵינֵי ה'",ּהַיְנו שֶׁעַל־יְדֵי הָעֲבֵרָה ּשֶׁהוא רַע בְּעֵינֵי ה,'ַּעַל־יְדֵי זֶה כִּבְיָכוֹל מְסַלֵק עֵינֵי ּהַשְׁגָּחָתו ֹ מִמֶנו וְעַל־יְדֵי זֶה נִפְרָד אַחַר הּבְּרִיאָה מִקֹדֶם ֹ אֶחָד כֻּלו מִבְּחִינַת וְנִתְרַחֵק ּהַבְּרִיאָה,עִקַר ּשֶׁזֶהו ּהַפְגָם וְהַפֵרוד שֶׁעוֹשֶׂה עַל־יְדֵי הָעֲבֵרָה בְּחִינַת וְנִרְגָּן אַלוף ּּמַפְרִיד,מִקֹדֶם הַבְּרִיאָה אַחַר מַפְרִיד ָּכִּי ּהַבְּרִיאָה עַל־יְדֵי פְגַם הָעֲבֵרה,ּּשֶׁהוא פְגַם הָעֵינַיִם,כִּי ּעִקַר כְּלָלִיות בְּאֶחָד,אַחַר הַבְּרִיאָה בְּקֹדֶם הַבְּרִיאָה ּהוא עַל־יְדֵי בְּחִינַת הָעֵינַיִםַ,ּּהַיְנו עֵינֵי הַהַשְׁגָּחָה כַּנ"לַ. ּוְזֶהו שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל" :אַחֲרֵי לְבַבְכֶם",ּּזֶהו מִינות. ְ"ועֵינֵיכֶם אַחֲרֵי",נִאוף ּּזֶהו,פְגַם שֶׁהוא נִאוף ּׁכִּי ּהָעֵינַיִם הוא מִינות מַמָש,ּכִּי עַל־יְדֵי פְגַם הָעֵינַיִם מֵאֶחָד הַבְּרִיאָה מַפְרִיד,מִינות בְּחִינַת ּשֶׁזֶהו וַעֲבוֹדָה־זָרָה,רַחֲמָנָא לִצְלַן) .הלכות שלוחין ג'( וראיתם אותו )במדבר טו,לט( ּּהַתוֹרָה הַקְדוֹשָׁה הִיא בְּחִינַת טנת"א]טְעָמִים,ּנְקֻדוֹת, ּתָגִין,ּאוֹתִיוֹת[,ּתְלַת גְּוָנִין דְעֵינָא ובַת עַיִן,כִּי כָּל ּמִצְווֹת הַתוֹרָה הֵם בְּחִינַת תִקון הָעֵינַיִם,ָּכִּי עִקַר ּהַשְׁבִירָה הָיְתָה בְּאוֹר העֵינַיִם)ּכַּמובָא בְּעֵץ חַיִים.( וְעַל־ּכֵּן עִקַר הַתִקון עַל־ּיְדֵי הַתוֹרָה שֶׁהִיא בְּחִינַת ּתְלַת גְּוָנִין דְעֵינָא ובַת עַיִן,ּכִּי זֶה יָדוע ַ שֶׁכָּל מִצְווֹת שֶׁנָפְלו הַנִיצוֹצוֹת ולְהַעֲלוֹת לְתַקֵן הֵם ֵּּהַתוֹרָה בִּשְׁבִירַת כלִים עַל־יְדֵי אוֹר הָעֵינַיִם. וְעַל־ּכֵּן שַׁבָּת הוא שָׁקול כְּנֶגֶד כָּל הַתוֹרָה כֻּלָה,כִּי 'שַׁבָּת'ּהוא:שִׁי"ן,בַּת.שִׁי"ן,ּּתְלַת גְּוָנִין דְעֵינָא,בַּת עַיִן.וְעַל־ּכֵּן הוא בְּחִינַת כְּלָלִיות הַתוֹרָה.ְּגַּם צִיצִית ּשָׁקול כּנֶגֶד כָּל הַתוֹרָה,ּכִּי גַּם צִיצִית הוא בְּחִינַת עֵינַיִם בְּחִינַת)ּשִׁיר הַשִׁירִים ב:(מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים, ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנו נֵרו ֹ יָאִיר)סִימָן ז.(וְעַל־כֵּן נֶאֱמַר בְּצִיצִית)בְּמִדְבַּר טו:(ּּורְאִיתֶם אֹתו ֹ וְכו'ּוְלֹא תָתוּרו ּוְכו'ּוְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם וְכו,'ַּכִּי צִיצִית הוא תִקון הָעֵינַיִם ּשֶׁזֶהו בְּחִינַת כְּלָלִיות הַתוֹרָה כַּנ"ל.ּׁוְזֶה שֶׁנִסְמְכָה ּפָרָשַׁת צִיצִית לְפָרָשַׁת מְקוֹשֵׁשִׁ,ּכְּמו ֹ שֶׁפֵרֵש ׁ רַש"י שָׁםַ. ְּוְזֶה שֶׁנִסְמַך מַחֲלֹקֶת קֹרח לְפָרָשַׁת צִיצִית,ַּוְאָמְרו ּרַבּוֹתֵינו ז"ל)ּּתַנְחומָא קֹרַח(ּכִּי קֹרַח הִלְבִּישָׁן טַלִיתוֹת ּּשֶׁכֻּלָן תְכֵלֶת,וְעַל־ּיְדֵי זֶה חָלַק עַל מֹשֶׁה עַיֵן שָׁם.כִּי ּעִקַר אֲחִיזַת מַחֲלֹקֶת קֹרַח שֶׁהוא מַחֲלֹקֶת דְסִטְרָא אָחֳרָא,ּשֶׁהואּּבְּחִינַת הֵיכְלֵי הַתְמורוֹת,ּהוא עַל־יְדֵי ּפְגַם צִיצִית,ּּדְהַיְנו פְגַם הָעֵינַיִם,ּכִּי מִפְגַם הָעֵינַיִם ּמִשָׁם נֶאֱחֶזֶת מַחֲלֹקֶת דְסִטְרָא אָחֳרָא שֶׁהוא בְּחִינַת שֶׁהָיָה כֵּלִים מִשְׁבִירַת שֶׁבָּאִים הַתְמורוֹת ּהֵיכְלֵי עַל־יְדֵיּפְגַם אוֹר הָעֵינַיִם.וְעַל־ּכֵּן קֹרַח פָגַם תְחִלָה ּבַּצִיצִית,הַשְׁבִירָה תִקון ּשֶׁהוא,הַמַחֲלֹקֶת ּתִקון. וְעַל־ּיְדֵי זֶה הָיָה לו ֹ כֹּח ַ לְעוֹרֵר מַחֲלֹקֶת דְסִטְרָא אָחֳרָא ּשֶׁהוא בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת קֹרַח.)הלכות בשר שנתעלם מן העין-הלכה ג,'ג'( ּּוְלֹא תָתורו אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם )במדבר טו,לט( ּיוֹסֵף,ּּבְּחִינַת הַצַדִיק הָאֱמֶת,עוֹלֶה עַל הָעַיִן,ּכִּי הוא ֹּסוֹתֵם עֵינָיו מֵחֵיזו דְהַאי עָלְמָא לְגַמְרֵי וְאֵין לו ֹ שׁום ּּהִסְתַכְּלות בְּזֶה הָעוּּלָם אֲפִלו כְּהֶרֶף עַיִן,וְעַל־כֵּן נִקְרָא 'עוֹלֶה עָיִן,'ּּכִּי הוא עוֹלֶה עַל הָעַיִן ומוֹשֵׁל עָלָיו.כִּי מִי ּשֶׁיֶש ׁ לו ֹ הִסְתַכְּלות בְּזֶה הָעוֹלָם כְּפִי הִסְתַכְּלותו ֹ כֵּן ּּהוא תַחַת הָעַיִןִ,ּכִּי הָעַיִן מוֹשֵׁל עָלָיו מֵאַחַר שֶׁנְמְשָׁך אַחַר עֵינָיוַ,ּּכְּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל)סוֹטה ט(ֶׁעַל ּכַּמָה ש'ְהָלַך אַחַר עֵינָיו,'ּּשֶׁזֶהו בְּחִינַת)בְּמִדְבַּר טו( ּּוְלֹא תָתורו אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם,ּשֶׁלֹא תִהְיֶה ּהָעַיִן רוֹאָה וְהַלֵב חוֹמֵד שׁוֹלְטִיןעָלָיו,ּרַק הוא יִתְגַּבֵּר ּעֲלֵי הָעַיִן וְהַלֵב וְיַעֲלֶה עֲלֵיהֶם וְיִמְשֹׁל בָּהֶם,בִּבְחִינַת 'עוֹלֵי עָיִן'.ּשֶׁלֹא יִהְיֶה לו ֹ שׁום הִסְתַכְּלות בְּזֶה הָעוֹלָם, ּשֶׁזֶהו בְּחִינַת יוֹסֵף שֶׁנִקְרָא'עוֹלֵי עָיִן,'ּוְעַל־כֵּן הוא ּמְבַטֵלּּ כָּל הַחֲרָפוֹת וְהַבּושׁוֹת שֶׁהֵם כְּלַל הַתַאֲווֹת וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא,בִּבְחִינַת)בְּרֵאשִׁית ל(אָסַף אֱלֹקִים ּאֶת חֶרְפָתִי.)הלכות נטילת ידים שחרית–הלכה ד,' אות ז'( ּורְאִיתֶם אֹתו ֹ וזְכַרְתֶם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' )במדבר טו,לט( ּכָּל אֶחָד מִיִשְׂרָאֵל בִּפְנִימִיות נַפְשׁו ֹ הוא מִשְׁתוֹקֵק ּובוֹעֵר מְאֹד מְאֹד לַה'ְּיִתְבָּרַך מֵחֲמַת שֶׁבַּפְנִימִיות הוא ֹּמִסְתַכֵּל בְּכָל עֵת אֶל הַתַכְלִית שֶׁהוא אוֹר הָאֵין סוֹף שָׁרְשׁו ּּשֶׁמִשָׁםֵ,ולְהִכָּל לְהִדָבֵק ּּוְרוֹצֶהשָׁם ל.ְאַך ּמֵחֲמַת שֶׁבְּחִינָה זֹאת הוא תָמִיד בִּבְחִינַת וְהַחַיוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב,ּּוכְשֶׁהוא בִּבְחִינַת'וָשׁוֹב'אֵין הַכֵּלִים שֶׁל ּהַמֹחִין,ּּשֶׁהֵם בְּחִינַת הַלְבושִׁין,ַּיְכוֹלִים לְקַבֵּל אוֹר ּּהַזְרִיחָה מִשָׁם וְעַל־כֵּן אֵין לו ֹ בֹּמֶה לְקָרֵר הַצִמָאוֹן ּשֶׁלו,ּוְאָז עַל־פִי רֹב נִשְׁכָּח מִמֶנו לְגַמְרֵי.ּוְעַל־כֵּן הַיֵצֶר מֵחֲמַת בְּיוֹתֵר בְּיִשְׂרָאֵל מִתְגָּרִין וְחֵילוֹתָיו הָרָע ּּשֶׁרוֹאִין שֶׁרוֹצֶה לִבְרֹח ַ בְּכָל פַעַם אֶל הַתַכְלִית,בִּפְרָט ּבְּהַתַלְמִידֵיּּחֲכָמִים הַכְּשֵׁרִים הַחֲפֵצִים ומִשְׁתוֹקְקִים בְּיוֹתֵר מִתְגָּרֶה שֶׁבָּהֶם הַתַכְלִית אֶל ּבְּיוֹתֵרֹ ,ַכְּמו ּּשֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל)סֻכָּה נב(,ַּהַיְנו מֵחֲמַת בְּחִינָה ּהַנ"ל,ּכִּי יֵש ׁ בְּעִנְיָן זֶה שֶׁל בְּחִינַת בִּטול וְהִסְתַכְּלות ּאֶל הַתַכְלִית כַּמָה וְכַמָה אֲלָפִים וְרִבֵּי רִבְבוֹת בְּחִינוֹת ּומַדְרֵגוֹת בֵּין כָּל אָדָם וְאָדָם.ּּוַאֲפִלו בְּאָדָם אֶחָד ּבְּעַצְמו ֹ יֵש ׁ כַּמָה שִׁנויִים בֵּין כָּל זְמַן וָעֵת. ּוְעַל־כֵּן צִיצִית הוא מִצְוָה רִאשׁוֹנָה בַּבֹּקֶרֶׁ,שּתֵכֶף אֶל בִּטול בְּחִינַת ֹ שֶׁהוא ֹ מִשְׁנָתו בַּהֲקִיצו ּבַּבֹּקֶר ּהַתַכְלִית,ְּתֵכֶף צְרִיכִין לְהִתְלַבֵּש ׁ בְּצִיצִית לְהַמְשִׁיך ּאוֹר הַצִיצִית,ְּלְתַקֵן בְּחִינַת הַמַלְבּושִׁים שֶׁהֵם בְּחִינַת ּהַכֵּלִים כְּדֵי שֶׁיוכַל לְקַבֵּל אוֹר הַזּרִיחָה שֶׁל הָרְשִׁימו ּּמִן הַבִּטול.וְזֶה בְּחִינַת)בְּמִדְבַּר טוֹ (:ּורְאִיתֶם אֹתו ה מִצְוֹת כָּל אֶת ּּוזְכַרְתֶם'ּוְכו,'הַצִיצִית אוֹר ּכִּי הַתַכְלִית אֶל הִסְתַכְּלות מִבְּחִינַת נִמְשָׁך ְּבְּשָׁרְשָׁם הַתוֹרָה ׁ כָּל שֹׁרֶש ּשֶׁמִשָׁם...תְכֵלֶת בְּחִינַת ּוְזֶה ּשֶׁבַּצִיצִית,הַתַכְלִית בְּחִינַת תְכֵלֶת ּּכִּי,כַּמְבֹאָר )בְּסִימָן יח.(וְעַל זֶה נֶאֱמַרֹ: "ּורְאִיתֶם אֹתו"ֹ ,ּשֶׁעִקָרו ּנֶאֱמַר עַל הַתְכֵלֶת,ּהַיְנו שֶׁצְרִיכִין לִרְאוֹת ולְהִסְתַכֵּל ּּמְאֹד עַל הַתְכֵלֶת שֶׁהוּּא בְּחִינַת הַתַכְלִית כִּי תְכֵלֶת ּּדוֹמָה לְיָם וְכו'עַד כִּסֵּא הַכָּבוֹד)מְנָחוֹת מג(:ּשֶׁשָׁם ְשׁוֹרֶה כְּבוֹדו ֹ יִתְבָּרַך,בְּחִינַת אוֹר הָאֵין סוֹף,ּשֶׁהוא הַתַכְלִית ּבְּחִינַת.ּוְזֶהו)שָׁם" :(אַחֲרֵי תָתורו ֵּּוְלֹא לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עּינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם." ּדְהַיְנו שֶׁלֹא יִסְתַכֵּל מִן הַצַד עַל הַבְלֵי עוֹלָם הַזֶה,רַק ּיְכַוֵן רְאִיָתו ֹ וְהִסְתַכְּלותו ֹ אֶל הַתַכְלִית לְבַד,ַּשֶׁהוא כַּנ תְכֵלֶת ּּבְּחִינַת"ל.אוֹר מַמְשִׁיכִין זֶה ַוְעַל־יְדֵי ּמֵהַתּכְלִית לְתַקֵן בְּחִינַת הַמַלְבּושִׁים,שֶׁהֵם הַכֵּלִיםַ, ּכְּדֵי שֶׁיוכְלו לְקַבֵּל אוֹר הָרְשִׁימו כַּנ"ַּּל שֶׁמִשָׁם כָּל ּּהַתוֹרָה כַּנ"ל.וְזֶה" :ּורְאִיתֶם אֹתו ֹ וזְכַרְתֶם אֶת כָּל מִצְוֹת ה'"ּכִּי כָּל הַמִצְוֹתָ,ּשֶׁהֵם כְּלַל הַתוֹרה,ַנִמְשָׁכִין ּּמֵאוֹר הָרְשִׁימו הַנ"ל.)הלכות נטילת ידים שחרית– הלכה ד,'אות ח'( למען תזכרו )במדבר טו,מ( כַּמָה מִצְוֹת סְגֻלוֹת ּּמְבֹאָר בִּסְפָרִים,ּשֶׁמִצְוָה זֹאת זֶה ולְעִנְיָן הַזֹאת לַמַעֲלָה עַל־יָדָה לָבוֹא ּמְסֻגֶּלֶתְ, ּומִצלְמַעֲלָה עַל־יָדָה לִזְכּוֹת מְסֻגֶּלֶת הָאַחֶרֶת ּוָה אַחֶרֶת,ּוכְעֵין שֶׁמָצִינו בְּמִצְוַת צִיצִת מְבֹאָר לְהֶדְיָא בְּתוֹרַת מֹשֶׁה" :ּּלְמַעַן תִזְכְּרו וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי ּוְכו'",וְכֵן" :ּוְלֹא תָתורו אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְכו'"ְ,ֹ ּוכמו שֶׁבָּאו זֶה שֶׁל הַמַעֲשֶׂה בַּגְּמָרָא בֶּאֱמֶת ּשֶׁמְבֹאָר ּהַצִיצִת וְטָפְחו לו ֹ עַל פָנָיו,ּוְעַל־יְדֵי־זֶה נִצוֹל מִזְנות; ּוְכֵן בִּתְפִלִין כְּתִיב" :ּּלְמַעַן תִהְיֶה תוֹרַת ה'ָּבְּפִיך וְכו'"ׁ, ּוְכֵן לְכָל מִצְוָה וְעֻבְדָא טוֹבָה יֶשּּ לָה סְגֻלָה מְיֻחֶדֶת ומַדְרֵגָה מַעֲלָה לְאֵיזֶה עַל־יָדָה לִזְכּוֹת ּשֶׁיְכוֹלִין. ּוְאַף־עַל־פִי־כֵן אִם רוֹאֶה הָאָדָם שֶׁקִיֵם מִצְוָה זֹאת וְלֹא ּזָכָה לְזֶה הָעִנְיָן וְהַמַעֲלָה הַזֹאת אַל יִפֹל לֵב הָאָדָם מִזֶה כְּלָל,ּכִּי בְּוַדַאיַּכָּל דִבְרֵי הַתוֹרָה וְכָל דִבְרֵי רַבּוֹתֵינו ז"ּל אֱמֶת וְיַצִיב,ּוְאָסור לְהַרְהֵר אַחֲרֵיהֶם כְּלָל,ְאַך אֵין ּאָנו מְבִינִים דַרְכֵי הַשֵׁם,ּכִּי מְאֹד עָמְקו מַחְשְׁבוֹתָיו, ְּּומִי יוֹדֵע ַ דְרָכָיו יִתְבָּרַך?ְּּוְאולַי הַשֵׁם יִתְבָּרַךהֶעֱלָה ְּּהָעֻבְדָא וְהַמִצְוָה שֶׁלו ֹ לְצֹרֶך תִקון גָּבוֹה ַ וְנִפְלָא עוֹד יוֹתֵרַ?ּוכְעֵין שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ּל בְּעִנְיַן שִׁלוח ַ הַקֵן ּוְכִבּוד אָב:ּהֲרֵי שֶׁאָמַר לו ֹ אָבִיו וְכו,'הֵיכָן אֲרִיכַת ּיָמָיו שֶׁל זֶה וְכוְ',ּאֶלָא לְּעוֹלָם שֶׁכֻּלו ֹ אָרֹךׁ .וְעוֹד יֵש שֶׁנֶעֶלְמו מִבְּנֵי־אָדָם וְאִי כַּמָה וְכַמָה בְּחִינוֹת ּבָּזֶה ּאֶפְשָׁר לַהֲבִינָם בִּשְׁלֵמות,וְהַכֹּל בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה. ְּוְיִהְיֶה אֵיך שֶׁיִהְיֶה,ּּעַל־כָּל־פָנִים זֶה הַטוֹב שֶׁעוֹשֶׂה ּלְעֵת־עַתָהּ בְּוַדַאי אֵינו ֹ נֶאֱבָד לְעוֹלָם,ּכִּי לֵית רְעותָא ּטָבָא דְאִתְאֲבִיד.)לקוטי הלכות-הלכותסימני בהמה וחיה ד',אות מ"ט.ועיין עוד מזה התחזקות, אות נ"ה,לפי אוצר היראה–מצוות ומעשים טובים, אות ו'(

EN:
"This is my comfort in my affliction, for Your word has given me life." (Tehillim 119:50)

As above.

And this is the aspect of the kindling of the ner Chanukah. Mattisyahu and his sons and all the tzaddikim of that generation merited the bittul mentioned above in completeness, until they afterward drew a great [illumination] from the reshimu mentioned above — which is the aspect of receiving the Torah — through which they overpowered the wicked kingdom of the nations, as above. And from the greatness of this illumination, they merited to draw for all generations a great illumination each year — "bayamim haheim bazman hazeh" [in those days, at this time] — and they established for us these eight days of Chanukah and ordained to kindle the ner Chanukah during them.

For this holy kindling is the aspect of drawing the light and the radiance of the reshimu from the bittul — from which comes the receiving of the Torah. Through this we prevail against all who rise against us, who intensify more and more each time, in the manner of two people fighting one another, as above. But through the aspect of receiving the Torah from the light of the reshimu mentioned above — which is the aspect of the kindling of the ner Chanukah — through this we prevail over them, as above.

And therefore there are eight days of Chanukah — in order to draw the illumination of the receiving of the Torah from its root, which is the aspect of the eighth day, which is the aspect of Binah11 — which encompasses the three upper [sefiros] — where the light of the radiance of the reshimu is grasped and held. For Binah is the heart — which is the aspect of simchah, the aspect of: "Nasata simchah b'libi" — "You have placed joy in my heart" (Tehillim 4:8) — which is the vessel for receiving the Torah, which is then drawn into the seven days of building, which are the aspect of the seven middos [attributes / emotional faculties], which are the aspect of the totality of the Torah, the aspect of: "Chatzva amudeiha shiv'ah" — "She has hewn out her seven pillars" (Mishlei 9:1), as is known.12

Segment 10
HE:
ֹ ּּלְמַעַן תִזְכְּרו וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְותָי )במדבר טו,מ( ּוְזֶהו בְּחִינַת יְצִיאַת מִצְרַיִם שֶׁבְּכָל דוֹר וָדוֹר ובְכָל שָׁנָה וְשָׁנָהַ,ּּכְּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל)ּפְסָחִים פ"י מ"הֹ (:ִּּבְּכָל דוֹר וָדוֹר חַיָב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמו מִמִצְרַי יָצָא הוא ּכְּאִלווְכו ּם'.נִשְׁקָעִים רַבִּים כִּי ּבְּגָלות נַפְשָׁם וְתַאֲוָתָם עַל־יְדֵי זֻהֲמַת הַנָחָש ׁ שֶׁנֶאֱחַז בָּהֶם שֶׁהֵם הָעֵצוֹת שֶׁאֵינָן טוֹבוֹת שֶׁל הַחוֹלְקִים עַל הָאֱמֶת.וְכָל זֶה זוֹכִין עַל־יְדֵי מִצְוַת צִיצִית)כמובא בלקוטי מוהר"ן א'–סימן ז,'עיין שם(,וְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת כְּתִיב בְּצִיצִית)בְּמִדְבַּר טו,מ" :(ּּלְמַעַן תִזְכְּרו וַעֲשִׂיתֶם ּאֶת כָּל מִצְוֹתָי וְכו'",ַכִּי עַל־יְדֵי צִיצִית זוֹכִין לְקַבֵּל ּהַתַרְי"ּּג עֵטִין דְאוֹרַיְתָא שֶׁמֵהֶם נִמְשָׁכִין כָּל הָעֵצוֹת קְדוֹשׁוֹת שֶׁלּ צַדִיקֵי אֱמֶת.ּוְזֶהו בְּחִינַת יְצִיאַת מִצְרַיִם, ּוְאִיתָא שֶׁמִצְרַיִם הוא אוֹתִיוֹת'מֵצַר יָם,'ּשֶׁהָיו כָּל ּהַמֹחִין בְּגָלות ובְמֵצַר,כִּי'מֵצַר'ּּהוא אוֹתִיוֹת'צֶמֶרַ' ּּכַּיָדוע,ּכַּמובָא בַּכַּוָנוֹת עַל פָסוק מִן הַמֵצַר וְכּו,'ּהַיְנו ּשֶׁעַל־יְדֵי צִיצִית שֶׁל צֶמֶר זוֹכִין לָצֵאת מִגָּלות מִצְרַיִם ּומֵעֵצוֹת רָעוֹת וְזוֹכִין לְעֵצוֹת קְדוֹשׁוֹת,שֶׁהִיא בְּחִינַת ּּקַבָּלַת הַתוֹרָה בְּשָׁבועוֹת) .הלכות פסח–הלכה ז,' אות כ"ו( שבת שלום לאחינו כל בית ישראל הוצאת חומשים עם פירוש הלקוטי הלכות במחיר הקרן 125 § לסט )

EN:
And all of this one merits through the mitzvah of tzitzis, as mentioned above. And therefore in truth it is written regarding tzitzis, "So that you shall remember and do all My mitzvos," etc. For through tzitzis one merits to receive the 613 aitzos of the Torah, from which are drawn all the holy aitzos of the true tzaddikim, as mentioned above. And this is the aspect of Yetzias Mitzrayim. And it is taught that Mitzrayim has the letters "maitzar yam" ("the straits of the sea") — that all the mochin were in galus and in straits. For "maitzar" (straits) has the same letters as "tzemer" (wool), as is known, as brought in the kavanos on the pasuk "Min hamaitzar," etc. That is, through the tzitzis of wool one merits to leave galus Mitzrayim and the evil aitzos, and to merit holy aitzos — which is the aspect of receiving the Torah on Shavuos, as mentioned above.

* * *

Segment 11
HE:
5 כרכים ( פרטים והזמנה : 054-8429006 ) מאיר (



# Shelach - Chumash with Likutey Halachos
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/4/4/

Shelach - Chumash with Likutey Halachos
חומש עם ליקוטי הלכות — פרשת שְׁלַח לְךָ
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/4/4

Segment 1
HE:
ָּשְׁלַח לְך אֲנָשִׁים וְיָתֻרו אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן )במדבר יג,ב'( ׁ ּּפֵרוש:וְאָמְרו מֹשֶׁה לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל ּּשֶׁבָּאו:נִשְׁלְחָה ּאֲנָשִׁים לְפָנֵינוְּ,ִׁכּמו ֹ שֶׁפֵרֵש ׁ רַש"י שָׁם.ּוְעַל־יְדֵי שֶׁרָצו ּלִשְׁלֹח ַ שְׁלוחִים לָתור אֶת הָאָרֶץ עַל־יְדֵי זֶה פָגְמו בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל,ּכִּי עִקַר הַפְגָם הָיָה עַל־יְדֵי הַשְׁלוחִים שֶׁהֵם הַמְרַגְּלִים,ְּּּכִּי הַשָׁלִיח ַ הוא בְּחִינַת טֶבַע שֶׁהִיא במַלְאָך ְחִינַת)כמבואר בפנים(,אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל כִּי לְגַמְרֵי מֵהַטֶבַע ּלְמַעְלָה,ֹ יִתְבָּרַך הַשְׁגָּחָתו שָׁם ְכִּי ּתָמִיד,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב" :ּתָמִיד עֵינֵי ה'ָּּאֱלֹקֶיך בָּה וְכו'ְ". ּוכְשֶׁרָצו לִשְׁלֹח ַ מְרַגְּלִים פָגְמו בַּהַשְׁגָּחָה וׁ ּרָצו לְהִתְנַהֵג ֹ ְּבְּדֶרֶך הַטֶבַע לִשְׁלֹח ַ מְרַגְּלִים לִרְאוֹת אִם יוכְלו לִכְבֹּש ְּּּּעַל־פִי דֶרֶך הַטֶבַע וְלֹא הֶאֱמִינו שֶׁעַל־יְדֵי הַשְׁגָּחָתו ְּיִתְבָּרַך שֶׁנִמְשֶׁכֶת בְּיוֹתֵר בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל יוכְלו לַעֲלוֹת ּאֲפִלו לַשָׁמַיִם.ּומֵחֲמַת שֶׁפָגְמו בַּהַשְׁגָּחָה עַל־כֵּן הָיָה ּעִקַר הַפְגָם עַל־יְדֵי הַשְׁלוחִים דַיְקָא,שֶׁהֵם הַמְרַגְּלִיםַ, בִּבְחִינ ַ הוא הַשָׁלִיח ּּכִּימט ת"ט,הַטֶבַע ּבְּחִינַת, ּשֶׁמִשָׁם אֲחִיזַת עֵץ הַדַעַת טוֹב וָרָע,ִּשֶׁהוא בְּחִינַת ַהַבְּחּּירָה כַּיָדוע.ּּכִּי עִקַר כֹּח ַ הַבְּחִירָה הוא עַל־יְדֵי ּהַטֶבַע.אִם כִּי מִתְנַהֵג הָעוֹלָם הָיָה לֹא אִם כִּי ּּבְּהַשְׁגָּחָה לְבַד תָמִיד לֹא הָיָה בְּחִירָה כְּלָל רַק עִקַר הַטֶבַע ׁ דֶרֶך שֶׁיֵש שֶׁרוֹאִין עַל־יְדֵי הוא ְּּהַבְּחִירָה בָּעוֹלָם,ַ ּ וצְרִיכִין לִהְיוֹת צִיר נֶאֱמָן לְשׁוֹלְחָיו לְהַחֲזִיר הַשָׁלִיח נִכְלָל שֶׁיִהְיֶה קַמָא לְמָרָא ַּהַשְׁלִיחות ּבְּהַמְשַׁלֵח,בְּהַשְׁגָּחָה הַטֶבַע כְּלָלִיות בְּחִינַת ּשֶׁזֶהו אַחַר הַבְּרִיאָה בְּקֹדֶם הַבְּרִיאָה,ּשֶׁזֶהו עִקַרּ הַתַכְלִית. ּוְהַמְרַגְּלִים פָגְמו בְּהַשְׁלִיחות וְלֹא הָיו צִירִים נֶאֱמָנִים ּלְשׁוֹלְחָם וְהוֹצִיאו דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה וְאָמְרו שֶׁקֶר עַל ּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וְשֶׁקֶר הוא עִקַר פְגַם הַהַשְׁגָּחָה,ּכִּי דֹבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶדעֵינָיו...)לקוטי הלכות-הלכות שלוחין ג'(

EN:
And therefore, certainly "mitzvah bo yosair mibishlucho." For even when one wants to fulfill the mitzvah himself, one needs to overcome greatly against the error of the m'dameh -- which is the aspect of an agent -- in which error takes hold, as above. All the more so when one wants to do the mitzvah through an agent. For certainly the more the sh'lichus [agency] is extended, the more the errors can, chas v'shalom, take hold -- for the entire hold of errors is in the aspect of the agent, as above.

Segment 2
HE:
ּעֲלו זֶה בַּנֶּגֶב וַעֲלִיתֶם אֶת הָהָר )במדבר יג,יז( ִׁ ּּופֵרַש ׁ רַש "י: פְּסֹלֶת אֶרֶץ ־ יִשְׂרָאֵל . ּהַכְּלָל הוא,ּשֶׁהַדִבּורִים שֶׁל צַדִיקֹ ,ּּשֶׁמְדַבֵּר בַּתוֹרָה או ּּבַּתְפִלָה,נִקְרָא אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל,ׁכִּי אֶרֶץ הִיא בְּחִינַת נֶפֶש,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב)תהלים קמג:(ּנַפְשִׁי כְּאֶרֶץ וְכו;' ּוְנֶפֶש ׁ הוא בְּחִינַת דִבּור,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב)שיר־השירים הֹ(:נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ ;ּוכְשֶׁהַצַדִיק מְדַבֵּר בַּתוֹרָה או ּּבַּתְפִלָה,נִקְרָא אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל,ּוְהַדִבּורִים שֶׁהוא מְדַבֵּר הֲמוֹן עִם־חֻלִין בְּשִׂיחַת ּעַם,פְסֹלֶת נִקְרָא ּּהוא אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל.ּוְלָמָה מְדַבֵּר שִׂיחַת חֻלִין כְּדֵי לְקַשֵׁר אֶת הֲמוֹן־ּעַם אֶל הַדַעַת,ּשֶׁהוא בְּחִינַת הַר,ָּדְאִיתָא בַּגְּמרָא:אֵין הַר)צ"ל לבנון,ע'גיטין נו,וע'ילקוט פ' ואתחנן בשם ילמדנו(ּאֶלָא בֵּיתׁ־ּּהַמִקְדָש,ּשֶׁנֶאֱמַר: ּהָהָר הַטוֹב הַזֶה וְהַלְבָנוֹן;ּובֵית־ּהַמִקְדָש ׁ הוא בְּחִינַת ּדַעַת,ּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא)ברכות לגֹ (:ּכָּל מִי שֶׁיֵש ׁ בּו ּדַעַתְּ,כבֵּית נִבְנָה ּּאִלו־ׁ בְּיָמָיו ּּהַמִקְדָש; שֶׁבֵּית־ּהַמִקְדָש ׁ נִתַן בֵּין שְׁתֵי אוֹתִיוֹת,ּוְדַעַת נִתַן בֵּין ּּשְׁתֵי אוֹתִיוֹת,כִּי עַל־ּיְדֵי תוֹרָה ותְפִלָה אִי אֶפְשָׁר ּלְקַשְׁרָם אֶל שָׁרְשָׁם,מֵחֲמַת שֶׁהֵם רְחוֹקִים מִן הָאֱמֶתִּ, כהַמֶלֶך בְּתַלְמַי ְּדְאִיתָא)ט מגילה(,כְּשֶׁהוֹשִׁיב ּשִׁבְעִים ושְׁנַיִם זְקֵנִים לִכְתֹב לו ֹ סֵפֶר תוֹרָה,ּוְכָתְבו ּכֻּלָם:ּאֱלֹקִים בָּרָא בְּרֵאשִׁית וְכו'.ּכִּי הוא רָחוֹק מִן הָאֱמֶת,ְּוְהֻצְרְכו לַהֲפֹך אֶת הַצֵרופִים;ְּּכָּך הַצַדִיק, ּּשֶׁרוֹצֶה לְקַשֵׁר אֶת הֲמוֹן עַם הָרְחוֹקִים מִן הַתוֹרָה ּּהָאֲמִתִיוֹתׁ ,ְּצָרִיך לְדַבֵּר עִמָהֶם שִׂיחַת חֻלִין ולְהַלְבִּיש הַתוֹרָה ּבָּהֶם,בְּצֵרופִים מְדַבֵּר שֶׁהוא ּּרַק,וְנִקְרָא אֶרֶץ ּפְסֹלֶת־יִשְׂרָאֵל,אֶרֶץ פְסֹלֶת שֶׁהֵם אַף ּכִּי, אַף־עַל־ּפִי־ּכֵן יֵש ׁ בָּהֶם תוֹרָה,שֶׁהִיא בְּחִינוֹת יִשְׂרָאֵל: ּוְזֶה פֵרוש ׁ הַפָסוק:ּעֲלו–ּּ הַיְנו שֶׁאַתֶם הֲמוֹן־עַם עוֹלִים. ּזֶה בַּנֶגֶב–ּ זֶה הוא בְּחִינַת הַצַדִיק,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב )קהלת יב:(כִּי זֶה כָּל הָאָדָםּ,ּוְדָרְשׁו רַבּוֹתֵינו זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה)שבת ל(,ּשֶׁכָּל הָעוֹלָם לֹא נִבְרָא אֶלָא לְצֶוֶת לָזֶה;בַּנֶגֶב הוא הַצַדִיק ּהַיְנו,פְסֹלֶת ּּהַיְנו אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל,חֻלִין שִׂיחַת ּּהַיְנו,וְעַל־יְדֵי־יָכוֹל זֶה ּלְקַשֵׁר אֶתְכֶם.וַעֲלִיתֶם אֶת הָהָר–ַ הַיְנּו הַדַעַת הַנ"ל. וְעוֹדֹ,ּכִּי לִפְעָמִים הַצַדִיק נוֹפֵל מִמַדְרֵגָתו,ּוכְשֶׁבָּא הֲמוֹן מִן אֶחָד־הַבְלֵי שֶׁל ֹ דְבָרִים עִמו ומְדַבֵּר ּעַם הָעוֹלָם,ּוְהַצַדִיק נֶהֱנֶה מִמֶנו,ּאָז הוא מְחַיֶה לְהַצַדִיק, לְמַדְרֵגָת בָּא ֹּּוְהַצַדִיקו,וְאַחַר־הַצַדִיק יָכוֹל ְּּכָּך הַדַעַת לִבְחִינַת ּלְהַעֲלוֹתָם.ּוְזֶהו:זֶה ּעֲלו–ּ הַיְנוֹ, ְּּכְּשֶׁהַצַדִיק צָרִיך לַעֲלוֹת לְמַדְרֵגָתו,ְּצָרִיך אַתָה לִהְיוֹת ּבַּנֶגֶב,ּהַיְנו לְדַבֵּר עִמו ֹ שִׂיחַת חֻלִיןֹ,כְּדֵי לְהַחֲיוֹתו, וְעַלֵ־יְדי־זֶה:וַעֲלִיתֶם אֶת הָהָר–ּ שֶׁיוכַל אָז הַצַדִיק דַעַת לִבְחִינַת אֶתְכֶם ּּלְקַשֵׁר,הַר ּהַנִקְרָאַ,ּכַּנ"ל. )לקוטי מוהר"ן א'–סימן פ"א( ּּוְהַיָמִים יְמֵי בִּכּורֵי עֲנָבִים )במדבר יג,כ( ּצְרִיכִין לִיזָהֵר מְאֹד מִשְׁתִיַת הַיַיִןבִּפְרָט בִּימֵי הַחֹל,ַכִּי ּּרֹב הָעוֹלָם אֵינָם זוֹכִים לַיַיִן הַמְשַׂמֵח,ֹוְאָז אַדְרַבָּא לֹא ּזָכָה מְשַׁמְמו.ּוְגַם מִתְגַּבְּרִין עַל־יְדֵי זֶה רְתִיחַת הַדָמִים בְּיוֹתֵר,ּּבִּבְחִינַת אַל תֵרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָם,ַּּשֶׁזֶה בְּחִינַת הִתְגּבְּרות קְלִפַת עֲמָלֵק שֶׁאֲחִיזָתו ֹ מֵהַדָמִים שֶׁבֶּחָלָל ּּהַשְׂמֹאל שֶׁבַּלֵב,ּּוְהוא בִּבְחִינַת עֲכִירַת הַדָמִים בְּחִינַת ּעַצְבות,ּשֶׁמִשָׁם הִתְגַּבְּרות כָּל הַתַאֲווֹת בִּפְרָט תַאֲוַת מִשְׁגָּלָ. ּוְעַל־כֵּן כָּל פְגָם הַמְרַגְּלִים הּיָה עַל־יְדֵי פְגַם הָעֲנָבִים הָרִאשׁוֹן אָדָם פָגַם שֶׁבָּזֶה הַיַיִן פְגַם ּשֶׁהואֹ ,ַכְּמו ּּשֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל)ּבְּרֵאשִׁית רַבָּה פָרָשָׁה יט,הֹ(: סָחֲטָה עֲנָבִים וְנָתְנָה לוֹ .וְכֵן נֹח ַ נִכְשַׁל בָּזֶה בִּיצִיאָתו ּמִן הַתֵבָהֶ,ּשֶׁזּהו בְּחִינַת מַה שֶׁהַמְרַגְּלִים רֻבָּם נָטְלו ּאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים וְכו,'ּוכְתִיב)בְּמִדְבַּר יג:(ּוְהַיָמִים יְמֵי ּבִּכּורֵי עֲנָבִים,כִּי כָּל מִכְשׁוֹל חֶטְאָם הָיָה עַל־יְדֵי בְּחִינַת עֲנָבִים שֶׁעוֹשִׂין מֵהֶם יַיִןְ,שֶׁעַל־יְדֵי זֶה נִתּעו ּּבְּדַעְתָם וְאָמְרו שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִכְבּש ׁ אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל,כִּי ּעִקַר טָעותָם הָיָה עַל־יְדֵי קְלִפַת עֲמָלֵק,כִּי הָיָה לָהֶם ֹּדַעַת גָּדוֹל וְרָאו שֶׁעֲמָלֵק הוא קְלִפָה חֲזָקָה מְאֹד מְאֹד מ נֶגֶד דַעְתָם לְבַטֵל הִתְגַּבְּרו ּוְלֹארַבֵּנו ֹּשֶׁה ּּשֶׁאַף־עַל־פִי־כֵן יֶש ׁ לו ֹ כֹּח ַ לְהַכְנִיעו ֹ ולְעָקְרו,וְעַל־כֵּן ּּהִפְחִידו אֶת יִשְׂרָאֵל עַל־יְדֵי עֲמָלֵק דַיְקָא,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב )שָׁם:(ּעֲמָלֵק ישֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶגֶב,ַּוכְמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל)בְּמִדְבַּר רַבָּהּפָרָשָׁה טז,יח.(ּוְעַל־כֵּן נִכְשְׁלו ּעַל־יְדֵי אֶשְׁכֹּל עֲנָבִים דַיְקָא,כִּי שָׁם בַּעֲנָבִים בְּחִינַת ּיַיִן נֶאֱחָז בְּיוֹתֵר קְלִפַת עֲמָלֵק,ּוְזֶהו בְּחִינַת)ּדְבָרִים לב(ּּעֲנָבֵימו ֹ עִנְבֵי רוֹש ׁ אַשְׁכְּלוֹת מְרוֹרוֹת וְכו,'ְּּּשֶׁזֶהו בּּחִינַת תִגְבֹּרֶת הַדָמִים. ּוִיהוֹשֻׁע ַ נִצוֹל מֵעֲצַת מְרַגְּלִים בְּכֹחו ֹ שֶׁל מֹשֶׁה,כִּי עֲמָלֵק קְלִפַת ַ ומַכְרִית ַ מַכְנִיע ּּיְהוֹשֻׁע,לֹא ַוְעַל־כֵּן ּנִכְשַׁל עַל־יְדֵי הָעֲנָבִים הַנ"ּּל שֶׁל הַמְרַגְּלִים שֶׁפָגְמו בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵלְ,ּאַדרַבָּא זָכָה לְהַכְנִיס אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל.עִקַר הוא שֶׁאָז בְּפורִים ּ וְעַל־כֵּן ּכְּרִיתות זַרְעו ֹ שֶׁל עֲמָלֵק,ּעַל־כֵּן אָז הוא מִצְוָה גְּדוֹלָה ּלְהִשְׁתַכֵּר בְּיַיִן,ָּכִּי אָז מַכְנִיעִין עֲמָלֵק עַל־יְדֵי הַיַיִן ֹּדַיְקעַל־יָדו לְשִׂמְחָה שֶׁזוֹכִין ּאֹ ,הַכְנָעָתו עִקַר ּכִּי עַל־יְדֵי שִׂמְחָה) .הלכות שבת–הלכה ז,'אות ס"ח לפי אוצר היראה–שכרות,אות ג'( ויתרו את הארץ )במדבר יג,כא( ּכְּשֶׁפוֹגְמִין בִּכְבוֹד הַצַדִיקַׁ,ּּעַל־יְדֵי־זֶה פוֹגְמִין בִּקְדֻשת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל,מֵהַצַדִיק נִמְשֶׁכֶת קְדֻשָׁתָה ּשֶׁכָּל. ּּוְעַל־יְדֵי־זֶה הוא בִּבְחִינַת פְגַם הַמְרַגְּלִים,וְעַל־יְדֵי־זֶה ּהוא נוֹפֵל לְתַאֲוַת מָמוֹן ובְכָל פַעַם חָסֵר לו ֹ יוֹתֵר, ּוְנוֹסֵע ַ תָמִיד לַמֶרְחַקִיםְּ,ּומְסַכֵּן אֶת עַצְמו ֹ בסַכָּנַת ּדְרָכִים,ֹּּומְשׁוֹטֵט ומְרַגֵּל אֶת הָאָרֶץ בִּשְׁבִיל לְהַרְבּוֹת מָמוֹנוֹ ,ְֹּּכְּאִלו חַס וְשָׁלוֹם אֵין הַשֵׁם יִתְבָּרַך יָכוֹל לִתֵן לו ּּבִּרְכַּת הָעֲשִׁירות כְּשֶׁיֵשֵׁב בְּבֵיתו,ַּשֶׁזֶה בְּעַצְמו ֹ גַם־כֵּן ּבְּחִינַת פְגַם הַמְרגְּלִים,ּּשֶׁלֹא הֶאֱמִינו בַּה'ְיִתְבָּרַך ּּשֶׁיִתֵן לָהֶם אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל שֶׁהִיא מְקוֹר הַבְּרָכוֹת בְּלֹא ְּּדֶרֶך הַטֶבַע כְּלָל.ּּוְאָמְרו שֶׁרוֹצִים דַוְקָא לְרַגֵּל אֶת ְֶּּהָאָרֶץ לִכְבֹּש ׁ אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל מְקוֹר הַבְּרָכָה עַל־פִי דֶרֶך ּהַטּבַע כְּמו ֹ שְׁאָר הָעַכּו"ּם שֶׁשׁוֹלְחִין מְרַגְּלִים לִמְקוֹמוֹת שֶׁרוֹצִין לְכָבְשָׁן.ּאֲבָל בֶּאֱמֶת אָנו צְרִיכִים לְהַאֲמִין בַּה' ּּשֶׁיִכְבֹּש ׁ לָנו אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל בְּלֹא מְרַגְּלִים כְּלָל.ּוכְמו ֹ כֵן ּאֵלו הַמְשֻׁקָעִים בְּתַאֲוַת מָמוֹןּומְסַכְּנִים עַצְמָן בְּסַכָּנַת ּדְרָכִים וְנוֹסְעִים לְמֶרְחַקִים ומְשׁוֹטְטִים ומְרַגְּלִים אֶת הָאָרֶץ,ּּכְּאִלו חַס וְשָׁלוֹם אֵין ה'ְּיִתְבָּרַך יָכוֹל לִתֵן לָהֶם ּבִּרְכַּת עֲשִׁירותָם בְּבֵיתָם.ּנִמְצָא שֶׁהַמְשֻׁקָעִים בְּמָמוֹן נִקְרָאִיםמְרַגְּלִים,ּכִּי בֶּאֱמֶת עִקַר פְגַם תַאֲוַת מָמוֹן ְּנִמְשָׁך מִפְגַם הַמְרַגְּלִים שֶׁהוא פְגַם אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל.וְאָז ּהוא עַל־פִי־רֹב תָמִיד בַּעַל־חוֹב גָּדוֹל,ֹּוְטָרוד בְּכָל עֵת ּבִּזְמַנֵי הַפֵרָעוֹן שֶׁלו.ּּומֵחֲמַת זֶה הַמְשֻׁקָעבְּתַאֲוַת מָמוֹןׁ, ּּשֶׁהוא עֲבוֹדָה זָרָה מַמָש,נִקְרָא'ּפַרְעֹה')ּּעַיֵן פְנִים(, ּּוְכָל זֶה מֵחֲמַת שֶׁנִדְמֶה לו ֹ שֶׁהָעֲבוֹדָה זָרָה הַזֹאת שֶׁל ּתַאֲוַת מָמוֹן,ְֹּּשֶׁמִמֶנָה נִמְשָׁך כָּל הַטְרָדוֹת וְהַיְגִיעוֹת ּשֶׁלו,בָּאָה ֹעַל־יְדֵי־זֶהשֶׁלו וְהָעֲשִׁירות ֹ הַשֶׁפַע ּ לו. ְּּובֶאֱמֶת הוא לְהֵפֶך,ְּּכִּי כָּל הַשֶׁפַע וְהָעֲשִׁירות נִמְשָׁך ְּרַק מֵהַשֵׁם יִתְבָּרַךַ ,ּּוְהָרַע שֶׁל תַאֲוַת מָמוֹן הוא בּוֹלֵע ָּאֶת כָּל הָעֲשִׁירות שֶׁלו ֹ עַד אֲשֶׁר לֹא נוֹדַע כִּי בָאו אֶל ּקִרְבֶּנה,ּּכִּי כָּל מַה שֶׁיֶש ׁ לו ֹ יוֹתֵר,חָסֵר לו ֹ יוֹתֵר, ּוְעַל־יְדֵי־זֶה הוא מָלֵא דְאָגוֹת יוֹתֵר,ּׁכְּאִלו הוא עָנִי ּמַמָש.ּּוְעַל־פִי־רֹב הָרַע שֶׁל תַאֲוַת מָמוֹן הִיא עוֹקֶרֶת ּומְכַלָה אֶת הָעֲשִׁירות שֶׁלו ֹ גַּם בְּגַשְׁמִיות,ׁ ּכַּנִרְאֶה ּבְּחוש.ְְוְאֵין צֹרֶך לְהַאֲרִיך.ּוְכָל זֶה אִי אֶפְשָׁר לְתַקֵן ּאֶלָא עַל־יְדֵי הַצַדִיק־הָאֱמֶת,ּשֶׁמִמֶנו מַמְשִׁיכִין שֶׁפַע ּכְּפולָה,ּשֶׁעַל יְדֵי זֶה נִתְתַקֵן תַאֲוַת מָמוֹן) .לקוטי הלכות-הלכותברכתהמזוןד',אותיותי"ז י"ט, לפי אוצר היראה–ממון ופרנסה,אות י"ד(

Segment 3
HE:
ויבא עד חברון )במדבר יג,כב( כְּשֶׁרוֹצִים לָבוֹא לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל,ּשֶׁשָׁם עִקַר כְּלָלִיות ּּכָּל הַקְדֻשׁוֹת,ַּאֲזַי מִתְגַּבְּרִים ומִשְׁתַטְחִים הַמְנִיעוֹת ּּוְהָעִכּובִים הַנִמְשָׁכִים מִבְּגָדִים הּצוֹאִים,שֶׁאִי אֶפְשָׁר ּלְהַכְנִיעָם כִּי־אִם בְּכֹח ַ הַתוֹרָה וְהַצַדִיקִיםַ ,ּוְהָעִקָר בְּכֹח לִמְנוחָתָם ובָאו נִסְתַלְקו שֶׁכְּבָר הַצַדִיקִים ּקִבְרֵי. עֲצַת מְאֹד שֶׁמִתְגַּבְּרִים כָּלֵב כְּשֶׁרָאָה ּוְעַל־כֵּן הַמְרַגְּלִים שֶׁרוֹצִיםּ לִפְגֹּם בִּקְדֻשַׁת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל,ְהָלַך ּּוְנִשְׁתַטַח עַל קִבְרֵי אָבוֹת.ּּוְעַל־כֵּן גַּם בִּתְחִלַת גְּאֻלַת מִצְרַיִם שֶׁהָיְתָה בִּשְׁבִיל לָבוֹא לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל כְּתִיב: ֹ"ּוַיִקַח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמו",ַבְּחִינַת קֶבֶר ּהַצּדִיק)לקוטי הלכות-הלכותבציעת הפת ה',אות מ"זלפי אוצר היראה-ארץ ישראל,אות י"א(

EN:
8 Or HaGanuz — the Hidden Light created on the first day, stored away for the righteous in the future. It corresponds to the Torah's concealed dimension, accessed through Tefillin.

Segment 4
HE:
וגם זבת חלב ודבש )במדבר יג,כז( ּוְזֶה בְּחִינַת פְגַם הַמְרַגְּלִים שֶׁפָגְמו בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל.כִּי אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל עַל־יְדֵי זוֹכִין הָרָצוֹן ּעִקַרִּ,כשָׁם י וְהַהִשְׁתוֹקְקות הָרָצוֹן הֶאָרַת עִקַר ּבְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל ּוְהַכִּסּופִין לַה'ְיִתְבָּרַך בִּבְחִינַת)ּּתְהִלִים פה,בָ (:רָצִית ה'ָאַרְצֶךַ.ּּוְכֵן אָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ּל שֶׁנִקְרֵאת אֶרֶץ עַל ַּּשֵׁם הָרָצוֹן כְּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינוז"ל)בְּרֵאשִׁית רַבָּה פי"ג,יב.ּורְאֵה שָׁם פ"ה,ח:(ָּּלָמָה נִקְרָא שְׁמָה אֶרֶץ פֵרוֹתֶיה אֶת מְרַצָה ּּשֶׁהִיא.כַּמָה נִתְבָּרְכו ּּוְעַל־כֵּן שְׁבָטִים שֶׁאַרְצָם מְלֵאָה רָצוֹן,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב)ּדְבָרִים לג,כגְ(:ּנַפְתָלִי שְׂבַע רָצוֹן וּכו'.ּוכְתִיב)ּּשָׁם פָסוק טז:( ּורְצוֹן שֹׁכְנִי סְנֶה) .ּושְׁבָטִים שֶׁלֹא נִתְבָּרְכו בָּזֶה הֲרֵי ִׁכְּלָלָם יַעֲקֹב זֶה בָּזֶה שֶׁכָּל הַבְּרָכוֹת שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד ּיָחולו עַל כֻּלָם כְּמו ֹ שֶׁפֵרֵש ׁ רַש"י שָׁם)בְּרֵאשִׁית מט, כחֵ(.וְכִּׁן הוא בְּבִרְכַּת מֹשֶׁה שֶׁהָיְתָה מֵעֵין בִּרְכָתו ֹ שֶׁל ּיַעֲקֹב כְּמו ֹ שֶׁפֵרֵש ׁ רַש"י שָׁם)ּדְבָרִים שָׁם,יג.((ּכִּי עִקַר לַה וְהַהִשְׁתוֹקְקות הֶחָזָק ּּהָרָצוֹן'זוֹכִין ְיִתְבָּרַך בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵלֹ,אֱלֹקותו ומִתְנוֹצֵץ מֵאִיר שָׁם ַ ּּכִּי ְּּיִתְבָּרַך כְּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל)כְּתֻבּוֹת קי:(:ּהַדָר ּבְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל דוֹמֶה כְּמִי שֶׁיֶש ׁ לו ֹ אֱלֹק ַ וְכו'.כִּי הֶאָרַת ּהָרָצוֹן הוא בְּחִינַת רֵיח ַ טוֹב)כַּמְבֹאָר לְעֵיל-אוֹת ב(ֶׁ, ֹ ּוְעִקַר הָרֵיח ַ הַטוֹב וְהַנִפְלָא שּּל הִתְנוֹצְצות אֱלֹקותו ְּיִתְבָּרַך שֶׁעַל־יְדֵי זֶה מִשְׁתוֹקְקִין וְכוֹסְפִין אֵלָיו בְּרָצוֹן ּּחָזָק בְּלִי שִׁעור הוא רַק בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל,ּשֶׁנִקְרֵאת 'ּּאֶרֶץ הַמוֹרִיָה'ּּעַל שֵׁם רֵיח ַ הַטוֹב שֶׁל הַקְטֹרֶתִׁ)רַש"י בְּרֵאשִׁית כב,בְּ.ברֵאשִׁית רַבָּה פנ"ה,ז.(ֹ וְעַל־כֵּן יְרִיחו דֶרֶך בַּתְחִלָה לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל יִשְׂרָאֵל ְּנִכְנְסו ּדַיְקָא,ּשֶׁנִקְרֵאתֹ'יְרִיחוֹ 'כְּמו ַ הַטוֹב רֵיח שֵׁם ַּעַל ּּשֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"לִׁ)רַש"י יְחֶזְקֵאל כז,יז.(ָכִּי שָׁם בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָּּאֵל עִקַר הָרֵיח ַ הַטוֹב בְּחִינַת לְרֵיח ַ שְׁמָנֶיך ְּטוֹבִים שֶׁהוא בְּחִינַת הִתְנוֹצְצות אֱלֹקותו ֹ יִתְבָּרַך שֶׁאִי כְּלָל בָּזֶה לְדַבֵּר אֶפְשָׁר,עִקַר זֶה ּשֶׁעַל־יְדֵי ּּהַהִשְׁתוֹקְקות וְהָרָצוֹן הֶחָזָקִ. שֶׁזוֹכ מַה בְּחוץ־לָאָרֶץ ּוְגַםלְאֵיזֶה לִפְעָמִים ין ּהִתְנוֹצְצות אֱלֹקות שֶׁהוא בְּחִינַת רֵיח ַ הַטוֹב כְּמָאן ּדְאָרַח רֵיחָא,ּּשֶׁעַל־יְדֵי זֶה נִתְעוֹרֵר הִשְׁתוֹקְקות וְרָצוֹן נִפְלָא לַה'ְיִתְבָּרַך—ְ זֶה נִמְשָׁך גַּם־כֵּן מֵאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵלֶ, ּּכִּי כָּל קְדֻשָׁתֵנו מֵארֶץ־יִשְׂרָאֵל,כִּי יִשְׂרָאֵל עַל־יְדֵי ַ ּּעֲבוֹדָתָם מַמְשִׁיכִין קְדֻשַׁת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל לְחוץ־לָאָרֶץ ּּכַּיָדועַ)ּּרְאֵה בְּלִקוטֵי מוֹהֲר"ן סִימָן סא.(ּאֲבָל עִקַר ּּמְקוֹם הֶאָרַת הָרָצוֹן שֶׁהוא בְּחִינַת רֵיח ַ הַטוֹב שֶׁל ּּהִתְנוֹצְצות אֱלֹקוְתו ֹ יִתְבָּרַך,ּּהוא בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל שֶׁשָׁם ּהַבֵּית־הַמִקְדָש ׁ וְכֵלָיו וְהָאָרוֹן עִם הַלוחוֹת וְהַכְּרובִים עִקַר שֶׁשָׁם ׁ קָדָשִׁים קֹדֶש בְּבֵית ּּהָעוֹמְדִים ּהַהִשְׁתוֹקְקות וְהָרָצוֹן וְהָאַהֲבָה וְהַכִּסּופִין הַנִפְלָאִים שֶׁבֵּיןשֶׁבַּשָׁמַיִם לַאֲבִיהֶם ּיִשְׂרָאֵל,בִּבְחִינַת)שִׁיר ּהַשִׁירִים ג,י:(ּתוֹכו ֹ רָצוף אַהֲבָה מִבְּנוֹת יְרושָׁלָיִם. ְּּומִשָׁם נִמְשָׁך הֶאָרַת הָרָצוֹן לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי מַה ְּּּשֶׁמַמְשִׁיך עַל עַצְמו ֹ קְדֻשַׁת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל,מִכָּלשֶׁכֵּן ּּכְּשֶׁזוֹכֶה לָבוֹא לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל מַמָש ׁ לְשֵׁם שָׁמַיִם)לֹא ּבִּשְׁבִיל פְנִיוֹת אֲחֵרוֹת כַּאֲשֶׁר נִמְצָא עַכְשָׁו בַּעֲווֹנוֹתֵינו הָרַבִּים.( מִלָבוֹא מְאֹד וַעֲצומִים רַבִּים הַמְנִיעוֹת ּאֲבָל לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵלֹ,ְּאַך עַל־יְדֵי תקֶף הָרָצוֹן וְהַחֵשֶׁק יְכוֹלִין לְהִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם,בִּפְרָט כִּי הָרְצוֹנוֹת לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל חֲזָקִים בְּיוֹתֵר,ּכִּי תֵכֶף כְּשֶׁרוֹצֶה לָבוֹא לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל שֶׁמֵאִיר הָרָצוֹן מֵהֶאָרַת ֹ הֶאָרָה בּו ּמֵאִיר בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵלָ)כַּמְבֹאּּר מִזֶה בְּמָקוֹם אַחֵר בַּאֲרִיכות( ַּּוְעַל־יְדֵי תֹקֶף הָרָצוֹן וְהַחֵשֶׁק הַבָּא עַל־יְדֵי הַמְנִיעוֹת ּּהַגְּדוֹלוֹת דַיְקָא כַּנ"ל,ּּעַל־יְדֵי זֶה יְכוֹלִין לְדַלֵג עַל כֻּלָם וְלָבוֹא לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. בָּזֶה פָגְמו ּּוְהַמְרַגְּלִיםְ,אָמ כִּיוְשָׁלוֹם שֶׁחַס ּרו מֵהָרָצוֹן חֲזָקִים ּהַמְנִיעוֹת,תְחִלָה אָמְרו ּוְעַל־כֵּן שֶׁבַח אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל"ּוְגַם זָבַת חָלָב ודְבַש ׁ הִיא וְזֶה ּּפִרְיָה"ְּוְאַחַר כָּך סִיְמו בְּהַמְנִיעוֹת הָעֲצומִים לָבוֹא לְשָׁם,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב)בְּמִדְבַּר יג,כח כט:(אֶפֶס כִּי ּּעַז הָעָם וְהֶעָרִים בְּצורוֹת גְּדוֹלוֹת מְאֹד וְכו'עֲמָלֵק וְכו הַנֶגֶב בְּאֶרֶץ ּּיוֹשֵׁב,'דָבָר אָמְרו כִּי ֹּהַיְנו ּּוְהִפוכו,ּּכִּי מַה שֶׁאָמְרו'ּּוְזֶה פִרְיָה'זֶה מוֹרֶה עַל ּגֹּדֶל הֶאָרַת הָרָצוֹן שֶׁמֵאִיר שָׁם,ּכִּי בְּכָל הַפֵרוֹת ּּובְכָל הַתַאֲווֹת שֶׁל זֶה הָעוֹלָם מְלֻבָּשִׁים אֲהָבוֹת שֶׁצְרִיכִים רַק דִקְדֻשָׁה יְקָרִים ורְצוֹנוֹת ַּעֶלְיוֹנוֹת ּּלְהַעֲלוֹתָם כַּיָדוע,ּוְעַל־כֵּן פֵרוֹת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם ּמֻבְחָרִים וגְדוֹלִים וְנִפְלָאִים כָּלְכָּך זֶה מוֹרֶה עַל ּגֹּדֶל הֶאָרַת הָרָצוֹן שֶׁיֶש ׁ שָׁם.ּוְעַל־כֵּן שִׁבְּחָה הַתוֹרָה ּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל בְּפֵרוֹתֶיה ָ כְּמו ֹ שֶׁכָּתוב)ּדְבָרִים ח, ח:(ּאֶרֶץ חִטָה ושְׂעוֹרָה וְגֶפֶן וְכו,'כִּי כָּל זֶה מוֹרֶה עַלּהֶאָרַת הָרָצוֹן שֶׁמֵאִיר שָׁם. ּוְעַל־כֵּן עַתָה מְקֻשָׁר יָפֶה מַה שֶׁאָמְרו:ּּוְזֶה פִרְיָה אֶפֶס כִּי עַז הָעָם,ּהַיְנו שֶׁאָמְרו שֶׁהַפֵרוֹת טוֹבִים וְנִפְלָאִים ּּמְאֹד שֶׁזֶהו מוֹרֶה עַל הֶאָרַת הָרָצוֹן,אֶפֶס כִּי עַז הָעָם ּוְכו',ּשֶׁהַמְנִיעוֹת חֲזָקִים יוֹתֵר מֵהֶם.ּ וְזֶה הָיָה עִקַר שֶׁלָהֶם הַגְּדוֹלָה וְהַכְּפִירָה ּּהַפְגָם,בְּחֹזֶק ּשֶׁכָּפְרו ּּהָרָצוֹן שֶׁיֶש ׁ לו ֹ כֹּח ַ לְשַׁבֵּר עַל יָדו ֹ כָּל הַמְנִיעוֹת,ׁ וְהֵם ְּּּאָמְרו הַהֵפֶך מִזֶה מַמָש,ּכִּי אָמְרו אֶפֶס כִּי עַז הָעָם ּוְכוֹ'ּשֶׁהַמְנִיעוֹת גְּדולִים וַחֲזָקִים מֵהָרָצוֹן עַד שֶׁאִי הַמְנִיעוֹת מֵעֹצֶם לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל לָבוֹא ּאֶפְשָׁר,כִּי ּּאָמְרו שֶׁאֵין כֹּח ַ לְשַׁבְּרָם עַל־יְדֵי הָרָצוֹן מַה שֶׁבֶּאֱמֶת ְּהוא לְהֵפֶך.ְּּוְעַל־כֵּן הָיָה הַפְגָם שֶׁלָהֶם גָּדוֹל מְאֹד ּּוְגָרְמו בְּכִיָה לדוֹרוֹת—ּ חֻרְבַּן בַּיִת רִאשׁוֹן ובַיִת שֵׁנִי )סַנְהֶדְרִין קד(:,ּכִּי כָּל קִיום הַבֵּית־הַמִקְדָש ׁ שֶׁהוא הָרָצוֹן עַל־יְדֵי הוא יִשְׂרָאֵל וקְדֻשַׁת עֲבוֹדַת ּכְּלַל ּּוְהַחֵשֶׁק דִקְדֻשָׁה,ָּּכִּי שָׁם בְּבֵית־הַמִקְדָש ׁ כָּל הָרֵיחוֹת וְכּל הַקָרְבָּנוֹת שֶׁעוֹלִין לְרָצוֹן,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב)ּוַיִקְרָא יט,ה:(תִזְבָּחֻהו ּּלִרְצֹנְכֶם,הַרְבֵּה וְכֵן.ּוכְתִיב )בְּמִדְבַּר כח,ח:(ּאִשֵׁה רֵיח ַ נִיחֹח ַ לַה'.ּוְעִקַר הַתִקון ּהָיָה עַל־יְדֵי יְהוֹשֻׁע ַ וְכָלֵב שֶׁהֶאֱמִינו לְדִבְרֵימֹשֶׁה ּּשֶׁיֵש ׁ כֹּח ַ בְּהָרָצוֹן וְהַחֵשֶׁק לְהִתְגַּבֵּר עַל הַמְנִיעוֹת ּאַף־עַל־פִי שֶׁהַמְנִיעוֹת מִשְׁתַטְחִים מְאֹד מְאֹד עַד לְשַׁבְּרָם אֹפֶן בְּשׁום אֶפְשָׁר שֶׁאִי ּּשֶׁנִדְמֶה ּאַף־עַל־פִי־כֵן צְרִיכִין לְהִתְחַזֵק בְּרָצוֹן וְכו'.וְעַל־כֵּן ּאָמְרו)שָׁם יג,ל:(ּעָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנו אֹתָה וְכו'— ּאֲפִלו אוֹמֵר לָנו עֲשׂו סֻלָמוֹת וַעֲלו לַשָׁמַיִם עָלֹה נַעֲלֶה ִׁ)רַש"י ע"פ סוֹטָה לה.(.ּכִּי אֵין שׁום מְנִיעָה בָּעוֹלָם, ּכִּי עַל־יְדֵי תֹקֶף הַחֵשֶׁק וְהָרָצוֹן יְכוֹלִיןּּ לְשַׁבֵּר ולְדַלֵג עַל הַכֹּל.)ליקוטי הלכות–הלכותברכתהריח ה,' אותז'( ארץ אוכלת יושביה )במדבר יג,לב( מה שה'יתברך משלם לאדם מידה כנגד מידה הוא חסד גדול מאת השם יתברך,כי על־ידי־זה הוא מבין החטא שפגם בו ולשוב בתשובה,ועיקר מה שמשלם השם יתברך מידה כנגד מידה הוא בארץ ישראל,כי שם מדקדקים לשלם לאיש כמעשהו, וזהו:יושביה אוכלת ארץ)י במדבר"ג,ל"ב(- אכל"ת ראשי־תיבות אתה תשלם לאיש כמעשהו )תהלים ס"ב) .(קיצור לקוטי מוהר"ן,אותקפ"ז( ויציאו דבת הארץ אשר תרו אותה )במדבר יג,לב(ְ חֵט ּעִקַרבְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל שֶׁפָגְמו הָיָה הַמְרַגְּלִים ּּא ּּוְהוֹצִיאו דִבָּה עַל הָאָרֶץִ.וְאִיתָא בְּכִתְבֵי הָאֲרַ"י ז"ל ּשֶׁנִשְׁמַת הַמְרַגְּלִים וְדוֹר הַמִדְבָּר הָיו גְּבוֹהִים מִבְּחִינַת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל,ּּכִּי הָיו מִבְּחִינַת לֵאָה וְכו'ִ.ּובשְׁבִיל זֶה לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל לָבוֹא יְכוֹלִים הָיו ּלֹא,שָׁם ּעַיֵןַ. תָמוה הַדָבָר ּוְלִכְאוֹרָה:גְּבוֹהִים שֶׁהָיו מֵאַחַר ּכִּי לִכְנֹס יְכוֹלִים הָיו לֹא זֶה ובִשְׁבִיל ּּמֵאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל לְשָׁם.ּּאִם כֵּן מַה קוֹל הָרַעַש ׁ הַזֶה שֶׁהָּ'יִתְבְרַך חָרָה ְּּעֲלֵיהֶם כָּל כָּך עַל שֶׁפָגְמו בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וְגָזַר עֲלֵיהֶם וְכו לְשָׁם יִכָּנְסו ּשֶׁלֹא?'ַ !גָּבֹה שֶׁנִשְׁמָתָם ּּמֵאַחַר מֵאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וְאֵינָם יְכוֹלִים לִכְנֹס לְשָׁם.ְְּאַך עִקַר שֶׁפָג מַה הוא הַמְרַגְּלִים ּחֵטְאהַצַדִיק בִּבְחִינַת ּמו הַמַדְרֵגוֹת וְכָל הָעוֹלָמוֹת כָּל יַחַד לְקַשֵׁר ּשֶׁיָכוֹל ּּעֶלְיוֹנִים וְתַחְתוֹנִים וְכו,'ּשֶׁעַל־יְדֵי זֶה עִקַר הַתִקון שֶׁל הָעוֹלָם נִבְרָא זֶה שֶׁבִּשְׁבִיל הָעוֹלָמוֹת כָּל.ְׁוְזֹאת ּהַבְּחִינָה בְּתַכְלִית הַשּלֵמות וְהַתִקון אֵין זוֹכִין כִּי אִם בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל,ּׁכִּי שָׁם בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל עוֹמֵד יְרושָׁלַיִם ּובֵית־הַמִקְדָש,ּּכִּי שָׁם בְּבֵית־הַמִקְדָש ׁ הָיָה בְּחִינַת לְמַעְלָה וְתַחְתוֹנִים לְמַטָה ּּעֶלְיוֹנִים.שָׁם ָכִּי ּּבְּבֵית־הַמִקְדּּש ׁ הוא שַׁעַר הַשָׁמַיִם,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב:וְזֶה ּשַׁעַר הַשָׁמָיִם,ּהַיְנו שֶׁשָׁם הַשַׁעַר שֶׁעַל יָדו ֹ מִתְקַשְׁרִין ּּתַחְתוֹנִים בְּעֶלְיוֹנִים אֶרֶץ בְּשָׁמַיִםַ. ּכִּי כָּתַב רַבֵּנו ז"ל בְּסִימָן ע"ּב שֶׁיֵש ׁ יֵצֶר הָרָע גָּדוֹל בְּעִנְיַןּ הַהִתְקָרְבות לַה'ְּּיִתְבָּרַך בְּחִינַת פֶן יֶהֶרְסו אֶל ה'וְכו ּלַעֲלוֹת,'לַה לְהִתְקָרֵב רַק שֶׁמִתְאַוֶה ּהַיְנוֹ ' ְֹּּיִתְבָּרַך וְלַעֲלוֹת תָמִיד בַּעֲלִיָה לְבַד בְּלִי הֶפְסֵק וְאֵינו ּרוֹצֶה לְהוֹרִיד עַצְמו ֹ כְּלָל לַמַדְרֵגוֹת הַתַחְתונוֹת לַעֲבֹד ה אֶת'הַמַדְרֵגוֹת כָּל ַ ולְקָרֵב ולְהַגְבִּיה ּבִּתְמִימות ּּהַתַחְתוֹנוֹת לַה'ְיִתְבָּרַך,ּכִּי נִדְמֶה לו ֹ שֶׁכְּבָר הוא מְקֹרָב לַה'ְיִתְבָּרַך.ּּאֲבָל בֶּאֱמֶת זֶה הוא פְגָם גָּדוֹל,ְכִּי ּבֶּאֱמֶת אֵין שְׁלֵמות לְשׁום צַדִיק וּגָדוֹל כְּשֶׁהוא לְמַעְלָה ּלְבַד וְלֹא לְמַטָה כְּלָל,ּכַּמְבֹאָר בְּהַתוֹרָהז')לקוטי מוהר"ן ב,'עיין שם(ְּ שֶׁעִקַר שְׁלֵמות הַצַדִיק שֶׁיִהְיֶה לּמַעְלָה ולְמַטָה וְכו'. ּוְזֶה הָיָה פְגַם הַמְרַגְּלִים שֶׁפָגְמו בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל.ַכִּי הּמְרַגְּלִים פָגְמו בָּזֶה מְאֹד מְאֹד עַד שֶׁנָפְלו לְגַמְרֵי רַחֲמָנָא לִצְלָן,ּ שֶׁרָאו בְּעַצְמָן שֶׁיֵש ׁ לָהֶם דַעַת גָּדוֹל וְהֵם אֱמונָה מִבְּחִינַת ּגְּבוֹהִים,מַדְרֵגָה הִיא אֱמונָה ַּכִּי ּּהָאַחֲרוֹנָה וְהֵם כְּבָר בָּאו לְמַדְרֵגוֹת הַדַעּת שֶׁגָּבֹה ַ יוֹתֵר ּעַל־כֵּן דִבְּרו סָרָה עַל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וְלֹא יָדְעו וְלֹא ּהֵבִינו שֶׁעֲדַיִן דַעְתָם אֵינָם כְּלום כְּפִי מַה שֶׁהָיו זוֹכִין ּאִם הָיו מְבַטְלִים דַעְתָם וְהָיו מַאֲמִינִים לְדִבְרֵי הֶׁ' ְּיִתְבָּרַך ולְדִבְרֵי מֹשּה רַבֵּנו שֶׁקְדֻשַׁת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל ּגָּבֹה ַ מְאֹד,ּכִּי מִדַת הָאֱמונָה שֶׁזוֹכִין בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל ּאַף־עַל־פִי שֶׁהִיא מַדְרֵגָה הָאַחֲרוֹנָה,ּאַף־עַל־פִי־כֵן ּעַל יָדָה דַיְקָא עוֹלִין עַל כָּל הַמַדְרֵגוֹת כֻּלָן,ִּּכִּי אֱמונָה הִיא בַּבְחִינַת אֶבֶן מָאֲסו הַבֹּנִים הָיְתָה לְרֹאש ׁ פִנָה ּּכַּיָדועַ.ּּוכְמו ֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנו ז"ַּל בְּשִׂיחוֹתָיו הַקְדוֹשׁוֹת ּשֶׁדִבֵּר עִמָנו אַחַר הַתוֹרָה הַנ"ֲּל שֶׁאָמַר אָז שֶׁאֱמונָה ּהִיא מַדְרֵגָה הָאַחֲרוֹנָה אֲבָל עַל יָדָה זוֹכִין לַעלוֹת עַל ּּהַכֹּל ולְהַגִּיע ַ לִבְחִינַת רָצוֹן מֻפְלָג וְכו'שֶׁעוֹלֶה עַל הַכֹּל. הַמְרַגְּלִים צְרִיכִין שֶׁהָיו אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל בְּחִינַת ּּוְזֶהו ּלְסַלֵק שָׁם דַעְתָם ולְקַשֵׁר אֶת עַצְמָם לִבְחִינַת אֱמונָה שֶׁהִיא בְּחִינַת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵלּוְעַל־יְדֵי זֶה הָיו זוֹכִים ּלְדַעַת גָּבֹה ַ מְאֹד,ּאֲבָל הֵם לֹא רָצו לְסַלֵק דַעְתָם וְלֹא ּרָצו לְהוֹרִיד עַצְמָן לִבְחִינַת אֱמונָה וְעַל־יְדֵי זֶה נִכְנְסו ּלִכְפִירוֹת ומָאֲסו בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וְגָרְמו בְּכִיָה לְדוֹרוֹת, כִּי עַל־יְדֵיּ זֶה נֶחֱרַב הַבֵּית־הַמִקְדָש ׁ שֶׁבָּזֶה תְלויִים כָּל הַחֲטָאִים. ּוְזֶה שֶׁאָמְרו הַמְרַגְּלִים:ּוְשָׁם רָאִינו אֶת הַנְּפִילִים וַנְּהִי ּּבְעֵינֵינו כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינו בְּעֵינֵיהֶםׁ .ָּהַיְנו שֶׁהִתְלַבֵּש ּּבָּהֶם קִטְרוג הַמַלְאָכִים שֶׁאּּמְרו מָה אֱנוֹש ׁ וְכו'ּּשֶׁמִשָׁם ּּעִקַר הַיֵצֶר הָרָע.ּכִּי הַנְפִילִים הֵם בְּנֵי שַׁמְחֲזַאי וַעֲזָאֵל ּּשֶׁהָיו מְקַטְרְגִים עַל בְּרִיאַת הָאָדָם וְהִפִיל אוֹתָם ה' מְאֹד וְקִלְקְלו ְּיִתְבָּרַךַ,ז רַבּוֹתֵינו ֹ שֶׁאָמְרו ּּכְּמו"לַ. ה ּומֵאֵלושֶׁאֵינָם הַמְרַגְּלִים פְגַם נִמְשַׁך ְּמְקַטְרְגִים ּּרוֹצִים לְהוֹרִיד עַצְמָן לִבְחִינוֹת אֱמונָה לְקַשֵׁר עַל־יְדֵי זֶה כָּל הָעוֹלָמוֹת יַחַד,ּּשֶׁזֶהו בְּחִינַת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל,כִּי ְּנִדְמֶה לָהֶם שֶׁאֵין שַׁיָך שֶׁהֲ'ְיִתְבָּרַך יְקַבֵּל שַׁעּשׁועִים ּמִמַדְרֵגוֹת הַתַחְתוֹנוֹת וְכו'.ּּוְזֶהו שֶׁאָמְרו:ּוְשָׁם רָאִינו אֶת הַנְּפִילִיםַ,ּשֶׁנִמְשְׁכו מֵהַמְקַטְרְגִים הַנ"ל.ּוְזֶהו:ּוַנְהִי ּּבְעֵינֵינו כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינו בְּעֵינֵיהֶםׁ ,ַּהַיְנו שֶׁהִתְלַבֵּש ה הַקִטְרוג ַּּבָּהֶםּנ"שֶׁהִקְשׁו לַמְבוכָה שֶׁנָפְלו עַד ּל ּהַמַלְאָכִים מָה אֱנוֹש ׁ כִּי תִזְכְּרֶנו וְכו'.ְְּכִּי אֵיך שַׁיָך שֶׁה' ְּיִתְבָּרַך יְקַבֵּל שַׁעֲשׁועִים מִבְּחִינָה פְחותָה כָּזו ֹ וְכו'. ּוְזֶהוְּ:ּוַנְהִי בְעֵינֵינו כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינו בעֵינֵיהֶם,כִּי הָא ּבְּהָא תַלְיָא,ּשֶׁכְּמו ֹ שֶׁהָיו בְּעֵינֵי הַנְפִילִים שֶׁלֹא נֶחְשְׁבו שֶׁה הֶאֱמִינו וְלֹא בְּעָלְמָא כַּחֲגָבִים רַק ּבְּעֵינֵיהֶם' ְּּיִתְבָּרַך מְקַבֵּל נַחַת מֵהֶם וְהִקְשׁו מָה אֱנוֹש ׁ וְכו'ֹ .כְּמו הַמְרַגְּלִי הָיו ּכֵןעַצְמָן בְּעֵינֵי ם,ׁ בָּהֶם הִתְלַבֵּש ַכִּי ּהַקִטְרוג הַנ"ּל וְנֶחְשְׁבו בְּעֵינֵי עַצְמָן כַּחֲגָבִים בְּעָלְמָא ּוְנָפְלו מֵהָאֱמונָה הָאֲמִתִית שֶׁה'ְּּיִתְבָּרַך מְקַבֵּל תַעֲנוג ּוְשַׁעֲשׁועִים מִבְּנֵי אָדָם דַיְקָא אֲפִלו מֵהַנְמוכִים בְּיוֹתֵר. שֶׁפָגְמו הַמְרַגְּלִים שֶׁל הַפְגָם עִקַר הָיָה זֶה ּכִּי ֹ בְּתַכְלִית זו לִבְחִינָה זוֹכִין שֶׁשָׁם ּבְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל ְּהַשְׁלֵמות לִזְכּוֹת לְתַכְלִית הָאֱמונָה עַד שֶׁיִזְכֶּה בְּכָל ּפַעַם לְהוֹרִיד עַצְמו ֹ לְכָל הַמַדְרֵגוֹת הַתַחּתוֹנוֹת בְּיוֹתֵר ּולְהַעֲלוֹתָם ולְקַשְׁרָם כֻּלָם לַה'ְיִתְבָּרַך.ּּוְהֵם פָגְמו בָּזֶה שֶׁאֵינָם הַמַלְאָכִים קִטְרוג ׁ בָּהֶם שֶׁהִתְלַבֵּש ּּעַל־יְדֵי ּמַאֲמִינִים בְּהַשַׁעֲשׁועִים שֶׁמְקַבֵּל ה'ְְיִתְבָּרַך מִבְּנֵי אָדָם ֹ ּהַתַחְתוֹנִים ומּׁחַשְׁבִים אוֹתָם כַּחֲגָבִים בְּעָלְמָא כְּמו ּּשֶׁהֵם בְּעֵינֵי הַמַלְאָכִים הַמְקַטְרְגִים שֶׁאָמְרו מָה אֱנוֹשַ, ּשֶׁמֵהֶם הָיו אֵלו הַנְפִילִים כַּנ"ל.ּוְזֶהו וַנְהִי בְעֵינֵינו ּכַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינו בְּעֵינֵיהֶם: נִמְצָאְ,ּּשֶׁעִקַר פּגַם הַמְרַגְּלִים הוא שֶׁפָגְמו,בִּבְחִינַת ַּהַהִתְקַשְׁרות שֶׁצְרִיכִין לְקַשֵׁר תַחְתוֹנִים וְעֶלְיוֹנִים יַחַד ּשֶׁזֶה זוֹכִין בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל דַיְקָא וְכַנ"ל.ּּוְזֶה שֶׁמובָא גַּסּות עַל־יְדֵי הָיָה הַמְרַגְּלִים ּּשֶׁפְגַםֶׁ,ֹ ש כְּמוּכָּתוב ּבַּזֹהַר שֶׁהָיו כֻּלָם זַכָּאִים,ּאֲבָל נָטְלו עֵיטָא בִּישָׁא, ּאָמְרֵי אִי יַעֲלון יִשְׂרָאֵל לְאַרְעָא נְעִבַּר מִנָן מִלְמֶהֱוֵי רֵישָׁא וִימָנֵי מֹשֶׁה רֵישָׁא אָחֳרָנִין,ּדְהָא בְּמִדְבְּרָא זַכִינָן לֶמֶהֱוֵי רֵישָׁאָ,אֲבָל בְּאַרְעּא לָא נִזְכֵּי וְכו'.ַּהַיְנו ּכִּי מובָן שָׁם בְּהַתוֹרָה הַנ"ַּל בְּסוֹפָה שֶׁכָּל הַבְּחִינָה ּהַנ"ל,ּדְהַיְנו לְהָאִיר ולְקַשֵׁר עֶלְיוֹנִים וְתַחְתוֹנִים זֶה ֶּׁזוֹכֶה הַצַדִיק הַגָּדוֹל עַל־יְדֵי גֹּדֶל עַנְוְתָנותו ֹ שֶׁזוֹכֶה לַעֲנָוָה שּל מֹשֶׁה שֶׁאָמַר וְנַחְנוָ"מ"ה."ַוְעַל־יְדֵי זֶה זוֹכֶה ּלִבְחִינַת הַמַקִיפִים הַנָ"ל שֶׁהֵם בְּחִינַת מ"ָּה רַב טובְך ּוְכו'.ּומִגֹּדֶל עַנְוְתָנותו ֹ הוא מוֹרִיד אֶת עַצְמו ֹ לְכָל ּהַמַדְרֵגוֹת הַתַחְתוֹנוֹת ומַעֲלֶה ומְקַשֵׁר כֻּלָם לַה'ְ יִתְבָּרַך ּוְכו'ּכְּמו ֹ שֶׁהִזְכִּיר שָׁם בְּסוֹף הַתוֹרָה כִּי מֹשֶׁה הָיָה עָנָו ּוַעֲנָוָה גְּדוֹלָה מִכֻּלָם,ּעַיֵן שָׁם.ּמובָן שָׁם שֶׁהַכֹּל תָלוי בָּעֲנָוָהֹ ,ֹּּכִּי בֶּאֱמֶת הָעִקָר הִיא הָעֲנָוָה שֶׁמֵשִׂים עַצְמו ּּכְּאַיִן כְּאִלו אֵינויוֹדֵע ַ כְּלָלֹ ,ּכִּי מְבַטֵל אֶת עַצְמו ּבְּתַכְלִית הַבִּטול וְעַל־יְדֵי זֶה אֵינו ֹ עוֹמֵד עַל דַעְתו ֹ כְּלָל ּומְקַשֵׁר כֻּלָם לַה'ְיִתְבָּרַך.ּוְהַמְרַגְּלִים פָגְמו בָּזֶה שֶׁהָיו ּיְרֵאִים שֶׁלֹא יַעֲבִירו מֵהֶם הָרָאשׁות שֶׁלָהֶם,כִּיּ הֵבִינו ּּשֶׁשָׁם בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין לְהַשִׂיג מֹחִין אֲחֵרִים עַד ּשֶׁיוכְלו לְהַעֲלוֹת כָּל הַנוֹפְלִים לַה'ְיִתְבָּרַך.ּוְהֵם רָאו בְּעַצְמָן שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָהֶם לְהַגִּיע ַ לָזֶה כִּי אֵינָם רוֹצִים ְּלְהוֹרִיד עַצְמָן כָּל כָּך וְכוַ'ּוְכַנ"ל,ּעַל־כֵּן הָיו מִתְיָרְאִים ּשֶׁלֹא יַעֲבִירו מֵהֶם הָרָאשׁות.ּוְעַל־יְדֵי זֶה נָטְלו עֵיטָא ּבִּישָׁא וְדִבְּרו סָרָה עַל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וְגָרְמו מַה שֶׁגָּרְמו. ָּובֶאֱמֶת הָיו צְרִיכִין לְבַטֵל עַצְמָן ולְהַפְקִיר הָרָאשׁות ּשֶׁלהֶם.ּוְגַם אִם הָיו מְבַטְלִין עַצְמָן בֶּאֱמֶת וְהָיו מְסַלְקִין ּדַעְתָם וְהָיו מִתְחַזְקִין בֶּאֱמונָה לְבַד,ּהָיו יְכוֹלִים לִזְכּוֹת לְהַעֲלוֹת כָּך אַחַר וְלִזְכּוֹת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל ְּלִקְדֻשַׁת ּּולְקַשֵׁר הַכֹּל לַהִ'ְַיִתְבָּרַך גְּדוֹלּים וקְטַנִים כַּנ"ל.ּוְאָז הָיו ּּרָאשִׁים בֶּאֱמֶת יוֹתֵר וְיוֹתֵר מִבַּתְחִלָה.ּוְעַל־יְדֵי הַפְגָם ּשֶׁלָהֶם שֶׁפָגְמו בְּכָל זֶה וְלֹא רָצו לְבַטֵל דַעְתָם לְגַבֵּי ְּמֹשֶׁה רַבֵּנו ולְהַמְשִׁיך עַל עַצְמָן הָעֲנָוָה שֶׁל מֹשֶׁה וְכוַ', עּל־יְדֵי זֶה אִבְּדו הַכֹּל וְגָרְמו מַה שֶׁגָּרְמו,כִּי עֲנָוָה ּוֶאֱמונָה תְלויִים זֶה בָּזֶהַ,ּּכְּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל )סוֹטָה ד:(ּכָּל הַמִתְגָּאֶה כְּאִלו עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. נִמְצָאֹ,ּּשֶׁגֵּאות הוא בְּחִינַת כְּפִירוֹת וַעֲבודָה זָרָה. ְּולְהֵפֶך עֲנָוָה הִיא בְּחִינַת אֱמונָה שֶׁעַל־יְדֵי זֶה עִקַר ַּהַהִתְקַשְׁרות עָלְמָא תַתָאָה בְּעָלְמָא עִלָאָה שֶׁזֶה עִקַר ּהַשְׁלֵמות שֶׁזוֹכִין לָזֶה בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל כַּנ"לְ: ּוְעַל־כֵּן אַחַר חֵטְא הַמְרַגְּלִים כְּשֶׁנִתּרַצָה ה'ֹ ְיִתְבָּרַך לְמֹשֶׁה וְאָמַר לוכִּדְבָרֶך ָּסָלַחְתִיְּּ כָּתוב שָׁם סָמוך ּמִיָד:ה כְבוֹד ּוְיִמָלֵא'הָאָרֶץ כָּל אֶת.לְשׁוֹן וְזֶה ּהַמִקְרָא שָׁם:ּוַיֹאמֶר ה'ָּּסָלַחְתִי כִּדְבָרֶך וְאולָם חַי אָנִי ּוְיִמָלֵא כְבוֹד הֶ'אֶת כָּל הָאָרץַ,ּּהַיְנו כַּנ"ל,ּכִּי עִקַר בִּקְדֻשַׁת לְהַאֲמִין רָצו שֶׁלֹא הָיָה הַמְרַגְּלִים ּחֵטְא ּּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל שֶׁעַל־יְדֵי זֶה יְכוֹלִין לְגַלוֹת אֱלֹקותו ֹ בְּכָל ּהָעוֹלָם כֻּלו ֹ ולְקַשֵׁר כֻּלָם לַהַ'ְּיִתְבָּרַך וְכַנ"ל.עַל־כֵּן אָמַר הְ'יִתְֹּבָּרַך לְמֹשֶׁה אַחַר חֶטְאָם שֶׁהוא יִגְמֹר אֶת ּשֶׁלו,מַה וְגָרְמו שֶׁעָשׂו מַה שֶׁעָשׂו אַף־עַל־פִי ּכִּי ּשֶׁגָּרְמו לְהַחֲרִיב הַבֵּית־הַמִקְדָש ׁ וְכו,'ּאַף־עַל־פִי־כֵן ּּאַדִיר בַּמָרוֹם הֹ'ּוְהוא גּוֹמֵר וְיִגְמֹר הַכֹּל כִּרְצוֹנוְ.וּיִמָלֵא כְבוֹד ה'אֶת כָּל הָאָרֶץַ ,כִּי סוֹף כָּל סוֹף יָבוֹא מְשִׁיח ּצִדְקֵנו בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינו וְיַחֲזֹר וְיִבְנֶה בֵּית מִקְדָשֵׁנו בִּנְיַן ְּעוֹלָם וְאָז יִתְגַּלֶה אֱלֹקותו ֹ לְעֵין כֹּל וכְבוֹדו ֹ יִתְבָּרַך יִהְיֶה מָלֵא בְּכָל הָאָרֶץּּכֻּלָה.ּוְגַם מֵאָז וְעַד עַתָה וְעַד ׁ ּשֶׁיָבוֹא מָשִׁיח ַ לֹא עֲזָבָנו אֱלֹקֵינו וְשׁוֹלֵח ַ לָנו צַדִיקִים הַקָדוֹש הַדַעַת בָּנו שֶׁמְאִירִין פַעַם בְּכָל ּנוֹרָאִים ָּשֶׁעַל־יְדֵי זֶה נִתְגַּלֶה כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדו ֹ בְּחִינַת ּוְיִמה כְבוֹד לֵא'פְגַם תִקון שֶׁזֶה הָאָרֶץ כָּל ַּאֶת ּהַמְרַגְּלִים כַּנ"ל: ְוְעַל־כֵּן כָּלֵב שֶׁהָיָה בְּהֵפֶך מֵהַמְרַגְּלִים וְלֹא הָיָה חָפֵץ לִהְיוֹת נִסָּת אַחֲרֵיהֶם,ְּּעַל־כֵּן הָלַך מֵהֶם וְנִשְׁתַטַח עַל קִבְרֵי אָבוֹתַ,ַּכְּמו ֹ שֶׁאָמְרו רּבּוֹתֵינו ז"לַ ,ֹ כִּי יהוֹשֻׁע ֹּנִמְלַט מֵהֶם בִּזְכות וְכֹח ַ מֹשֶׁה רַבּו ֹ שֶׁהָיָה מְשָׁרֵת אוֹתו ְּבֶּאֱמֶת וְלֹא מָש ׁ מִתוֹך אָהֳלוֹ ,עַל־יְדֵי זֶה זָכָה שֶׁבֵּרְכו מֹשֶׁה:ָּיָה יוֹשִׁיעֲך מֵעֲצַת הַמְרַגְּלִים,ּוְעַל־יְדֵי זֶה נִצוֹל ַמֵהֶם כִּיּהֵם פָגְמו בָּאֱמונָה כַּנ"ל.ּוְעִקַר הַפְגָם שֶׁלָהֶם בְּמַעֲלַת הֶאֱמִינו שֶׁלֹא חֲכָמִים בֶּאֱמונַת ּהָיָה ּהַהִתְקָרְבות לְצַדִיקִים אֲמִתִיִים שֶׁזֶה עִקַר קִיום יִשׁוב הָעוֹלָםְ,ּכִּי הַצַדִיקִים אֲמִתִיִים בְּחִינַת מֹשֶׁה מַמשִׁיכִין ּהֶאָרַת דַעְתָם הַקָדוֹש ׁ לִבְנֵיהֶם וְתַלְמִידֵיהֶם לְהוֹדִיע ַ כִּי ה'ּהוא הָאֱלֹקִים,ַּשֶׁכָּל זֶה זוֹכִין בִּשְׁלֵמות עַל־יְדֵי ּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל כַּנ"לַ.ּוְהַמְרַגְּלִים פָגְמו בְּכָל זֶה כַּנ"ל. ּאֲבָל יְהוֹשֻׁע ַ שֶׁזָכָה לְהִתְקָרֵבּּבִּשְׁלֵמות לְמֹשֶׁה רַבֵּנו ּוְזָכָה לְקַבֵּל הֶאָרַת דַעְתו ֹ הַקְדוֹשָׁה לְהָאִיר בָּנו לְדוֹרֵי ּדוֹרוֹת,ּכְּמו ֹ שֶׁאָמְרו:ּמֹשֶׁה קִבֵּל תוֹרָה מִסִּינַי ומְסָרָה ּלִיהוֹשֻׁע ַ וִיהוֹשֻׁע ַ לִזְקֵנִים וְכו'ּּעַד הַיוֹם הַזֶה,עַל־כֵּן ֹ בֶּאֱמֶתרַבּו מֹשֶׁה בִּזְכות הַמְרַגְּלִים מֵעֲצַת ַּּנִצוֹל ּשֶׁבֵּרְכו ֹ כַּנ"ל.ּוְכָלֵב רָאָה שֶׁלֹא בֵּרְכו ֹ מֹשֶׁה וְהָיָה ּמִתְיָרֵא שֶׁלֹא יִהְיֶה נִסָּת אַחֲרֵיהֶם חַס וְשָׁלוֹם,עַל־כֵּן ְּהָלַך וְנִשְׁתַטַח עַל קִבְרֵי אָבוֹת שֶׁזֶהו גַּם־כֵּן הַהֵפְֶך ַ הַצַדִיקִים שֶׁאֵינָם מַאֲמִינִים בְּכֹח הַמְרַגְּלִים ּּמֵעֲצַת לְאַחַר ׁ אֲפִלו הַקָדוֹש דַעְתָן לְהַשְׁאִיר ּשֶׁיְכוֹלִין ּהִסְתַלְקותָן לְדוֹרֵי דוֹרוֹת.ּאֲבָל כָּלֵב רוח ַ אַחֶרֶת הָיְתָה ּּעִמו ֹ וַיְמַלֵא אַחֲרֵי ה'כִּי הֶאֱמִין בְּגֹדֶלּּ כֹּח ַ הַצַדִיקִים ּאֲפִלו לְאַחַר הִסְתַלְקותָם.ְּּוְעַל־כֵּן הָלַך וְנִשְׁתַטַח עַל ּקִבְרֵי אָבוֹת וְהִתְפַלֵל עֲלֵיהֶם שֶׁלֹא יִהְיֶה נִלְכָּד עִמָהֶם. ּובָזֶה הֶרְאָה הָאֱמֶת שֶׁהוא שֶׁלֹא כְּדַעְתָם הָרָעָה.כִּי ּאַדְרַבָּאִ,ּּהַצַדִיקולְאַחַר ַ בְּחַיֵיהֶם כֹּח ׁ לָהֶם יֵש ּּים ּהִסְתַלְקותָם לְהוֹצִיא אֶת הָאָדָם מֵעֲוֹנוֹת כִּי דַעְתֵיהֶן ּהַקָדוֹש ׁ נִשְׁאָר קַיָם לָעַד ולְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים.)הלכות נדרים–הלכה ד,'אותיות יב-יח,כא,לג( ָ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיה )במדבריג,לב( ּכְּשֶׁמְקֹרָב לְהַצַדִיק,ּאַף שֶׁאֵינו ֹ מְקַבֵּל מִמֶנו כְּלָל,ּהוא גַּם־כֵּן טוֹב מְאֹד,ּוְהָאֱמונָה לְבַדָה,ּשֶׁמַאֲמִין בְּהַצַדִיק, ְּמוֹעִיל לַעֲבוֹדַת הַשֵׁם יִתְבָּרַך.כִּי טֶבַע הָאֲכִילָהֹ – ְּשֶׁהַמָזוֹן נִתְהַפֵך לַנִזוןַ,כְּגוֹן כְּשֶׁהַחַי אוֹכֶלֶת צוֹמֵח, עֲשָׂבִים כְּגוֹן,לְחַי הָעֲשָׂבִים ּנִתְהַפְכִין,ָּכְּשֶׁנִכְנָסִין ְבְּתוֹך מֵעֶיה.וְכֵן מֵחַי לִמְדַבֵּר,כְּשֶׁהַמְדַבֵּר אוֹכֵל הַחַי, ְּנִתְהַפֵך הַחַי לִמְדַבֵּרֹ.ּולְכָל מָקוֹם שֶׁנִכְנָס לְשָׁם הַמָזון ּּשֶׁנִתְחַלֵק לְהָאֵיבָרִיםׁ ,ְּנִתְהַפֵך לְמַהות הָאֵיבָר מַמָש לְשָׁם ּשֶׁנִכְנָסַ,לְהַמֹח הַנִכְנָס מֵהַמָזוֹן הַחֵלֶק ּכְּגוֹןַ, ְּנִתְהַפֵך לְמֹח,ּּוְהַנִכְנָס לַלֵב,ְּנִתְהַפֵך לְלֵב,וְכֵן לִשְׁאָר הָאֵיבָרִים.ּוְזֶהוְׁ:ָ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשבֶיה–ּ כִּי אֶרֶץ הוא ּבְּחִינַת אֱמונָה,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב)תהלים לז:(שְׁכָן אֶרֶץ ּּורְעֵה אֱמונָה.ּוְזֶהוָ :אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיה–ּ כִּי כְּשֶׁנִכְנָס לָאָרֶץ,אֱמונָה בְּחִינַת ּשֶׁהִיא,אֶצְלָה ּנֶאֱכָל,ּהַיְנו ְּּּּשֶׁנִתְהַפֵך לְמַהותָה,ּהַיְנוֹּ כְּשֶׁדָבוק לְהַצַדִיק ומַאֲמִין בּו,אֶרֶץ בְּחִינַת ּשֶׁהוא,וְנִתְהַפֵך לְהַצַדִיק ְּׁנֶאֱכָל ּלְמַהות הַצַדִיק מַמָש.וְכֵן אֶרֶץׁ ־ּיִשְׂרָאֵל בְּעַצְמָה יֵש גַּם ּלָה־ַ הַזֶה הַכֹּח ּכֵּן,וְעַלַ־ז רַבּוֹתֵינו אָמְרו ּּכֵּן"ל )כתובות קיא:(ּכָּל הַיוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ־ּיִשְׂרָאֵל שָׁרוי בְּלֹא עָוֹן,ּשֶׁנֶאֱמַר:ּהָעָם הַיוֹשֵׁב בָּה נְשׂוא עָוֹן;ָכִּי הִיא אֶרֶץ אוֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיה,ְּׁשֶׁהַיוֹשֵׁב שָׁם נֶאֱכָל אֶצְלָה וְנִתְהַפֵך ּלְמַהותָה הַקָדוֹש.וְעַלְ־ְּכֵּן אֲפִלו הַמְהַלֵך אַרּבַּע אַמוֹת בְּאֶרֶץ־ּיִשְׂרָאֵל מֻבְטָח לו ֹ שֶׁהוא בֶּן עוֹלָם הַבָּאֹ ,ַכְּמו ז רַבּוֹתֵינו ּּשֶׁאָמְרו"שָׁם ל.ּוְזֶהו:ורְעֵה אֶרֶץ ּשְׁכָן ּאֱמונָה;ּהַיְנו שֶׁאַתָה תִהְיֶה רוֹעֶה ומֵזִין אֶת הָאֱמונָה, ַּהַיְנו שֶׁתִהְיֶה נֶאֱכָל לְהָאֱמונָהּכַּנ"ל,ּבְּחִינַת הַמָזוֹן ְּשֶׁנִתְהַפֵך לַנִזוֹן.ְאַך אַף־עַל־ּפִי־ּכֵן הָעִקָר תָלוי בָּרָצוֹן: ְֹּאִם רְצוֹנו ֹ חָזָק מְאֹד לְהִתְקָרֵב לְהַשֵׁם יִתְבָּרַך וְלַעֲבֹד אוֹתוֹ,ּרַק שֶׁקָשֶׁה לו ֹ לִשְׁבֹּר תַאֲווֹת גּופו,אֲזַי עַל־ְיְדֵי הִתְקָראֲכִילָה בְּחִינַת הוא הַצַדִיקִים וֶאֱמונַת ּבות ּּוְנֶאֱכָל לְהַצַדִיקַ,ְּהַיְנו שֶׁנִתְהַפֵך לְמַהותו ֹ כַּנ"ל;ְאַך אִם ּאֵין רְצוֹנו ֹ כְּלָל לַעֲבֹד אֶת הַשֵׁם,ּלֹא יוֹעִיל לו ֹ שׁום ּּהִתְקָרְבות לְצַדִיקִיםֹ,ּוְהוא בְּחִינַת מָזוֹן שֶׁאֵינוְּ נִתְהַפֵך ּּלַנִזוֹן.כְּגוֹן:אִם אוֹכֵל אֲכִילָה,ֹּשֶׁאֵין הַטֶבַע סוֹבֶלֶת אוֹתו,ְּאֲזַי אֵינו ֹ מִתְעַכֵּל וְאֵינו ֹ מִתְהַפֵך לַנִזוֹן,ֹּרַק הַגּוף מֵקִיא אוֹתוׁ.ּּכֵּן הוא בְּחִינָה זו ֹ מַמָש,כִּי אֵינו ֹ נֶאֱכָל ּּכְּלָל לְהַצַדִיקְ,ֹּאַף שֶׁמקֹרָב אֶצְלו,ֹּּכִּי הַצַדִיק אֵינו ֹ יָכוֹל אוֹתו ֹ ומֵקִיא ּלְסָבְלו.הַכָּתוב בְּחִינַת ּּוְהוא בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל)ויקרא יח:(כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי; אֶצְלָה נֶאֱכָל ֹ לִהְיוֹת לְסָבְלו יְכוֹלָה שֶׁאֵינָה ּדְהַיְנו לְמַהותָה ְּּּּשֶׁיִתְהַפֵךֹ,אוֹתו מְקִיאָה הִיא רַק;ּהַשֵׁם ּּיַצִילֵנו) .לקוטי מוהר"ן א'–סימן קכ"ט( ָ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיה )במדבר יג,לב( ָּולְך ה'חָסֶד,ּכִּי אַתָה תְשַׁלֵם לְאִיש ׁ כְּמַעֲשֵׂהו)תהלים סבַ(.ּהַיְנו שֶׁהוא חֶסֶד גָּדוֹל מֵאֵת הַשֵׁם יִתְבָּרְך,ּשֶׁהוא ּמְשַׁלֵם לְאָדָם מִדָה כְּנֶגֶד מִדָה,שֶׁעַל־יְדֵי־ּזֶה הוא מֵבִין ֹ וְלָשׁוב בּו שֶׁפָגַם הַחֵטְא וְלֵידַע ׁ בְּמַעֲשָׂיו ּלְפַשְׁפֵש ּבִּתְשׁובָה.ְּאַך דַע,ְּשֶׁעִקַר מַה שֶׁמְשַׁלֵם הַשֵׁם יִתְבָּרַך ּּמִדָה בְּמִדָהֶ,ּהוא בְּאֶרץ־יִשְׂרָאֵל,ּכְּמָה שֶׁכָּתוב)איוב כֹ(:ּּיְגַלו שָׁמַיִם עֲוֹנוֹ,וְאֶרֶץ מִתְקוֹמָמָה לו.ּאֶרֶץ הַיְנו בְּחִינוֹת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל,ֹּהִיא מִתְקוֹמְמָה לו ֹ וְשָׁם נִתְגַּלֶה עֲווֹנו,ֶּכִּי שָׁם מְדַקְדְקִין לְשַׁלֵם לְאִיש ׁ כְּמַעֲשֵׂהו מִדָה כְּנּגֶד מִדָה.ּוְזֶה שֶׁכָּתוב עַל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל)במדבר יגָ (: אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיה–רָאשֵׁי־תֵבוֹת:ּּאַתָה תְשַׁלֵם ׁ כְּמַעֲשֵׂהו ּלְאִישַ,ּכַּנ"ל.וְעַל־שָׁם הַיוֹשְׁבִים ּכֵּן בְּאֶרֶץ־יִסּורִין הָרֹב עַל ׁ לָהֶם יֵש ּיִשְׂרָאֵל,ַמֵחֲמַת ּשֶׁמְמּּהֲרִין שָׁם לְשַׁלֵם לְאִיש ׁ כְּמַעֲשֵׂהו) .לקוטי מוהר"ן א'–סימן קפ"ז( ועד אנה לא יאמינו בי )במדבר יד,יא( ּוְזֶה בְּחִינַת חֵטְא הַמְרַגְּלִים שֶׁנָתַן לָהֶם ה'ְיִתְבָּרַך מִדַאי יוֹתֵר לַחְקֹר שֶׁרָצו עַל לִטְעוֹת ּּמָקוֹםֹ ,כְּמו ַשֶׁאָמְרּּו רַבּוֹתֵינו ז"ל,ּאֲנִי אָמַרְתִי לָהֶם שֶׁהִיא טוֹבָה ּּוְהֵם לֹא רָצו לְהַאֲמִין וְכו,'ָּחַיֶיך שֶׁאֲנִי נוֹתֵן לָהֶם מָקוֹם ּלִטְעוֹת וְכו'.ּּכִּי אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל הִיא עִקַר בְּחִינַת אֱמונָהֹ, ּּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב בְּמָקוֹם אַחֵר וְהֵם רָצו לִרְאות בְּעֵינֵיהֶם ְּמִיָד אֵיך בָּאִין לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל.ְּוְלֹא רָצו לִסְמֹך עַל ומוֹפְתִים אוֹתוֹת רָאו שֶׁכְּבָר אַף־עַל־פִי ּאֱמונָה כָּאֵלֶה וְנִפְלָאִים ּנוֹרָאִים,אָמְרו ּּאַף־עַל־פִי־כֵןָ: ּנִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינו וְיַחְפְרו לָנו אֶת הּאָרֶץ וְכו'.כִּי ּרָצו לִרְאוֹת ולְהָבִין הָאֱמֶת מִיָד,עַל־כֵּן נָתַן לָהֶם ה' ְּּיִתְבָּרַך מָקוֹם לִטְעוֹת וְגָרְמו בְּכִיָה לְדוֹרוֹת עַד הַיוֹם ְּּשֶׁמִתְאָרֵך הַגָּלות עַל־יְדֵי זֶה.ּוְעִקַר הַגְּאֻלָה תְלויָה בָּזֶה,ְּכִּי כֵּן דֶרֶך הִ'יְּתְבָּרַך שֶׁהוא עוֹסֵק בְּרַחֲמָיו ּּלְקָרֵב אֶת הָאָדָם בְּכַמָה דְרָכִים,ְּאַך אַף־עַל־פִי־כֵן ּהוא מַנִיח ַ לו ֹ מָקוֹם לְהִסְתַפֵק קְצָת בִּשְׁבִיל נִסָּיוֹן ּובְחִירָה.עַל־יְדֵי שְׁלֵמָה בֶּאֱמונָה ּוכְשֶׁמִתְחַזֵק הָאֱמֶת עַל ּּשֶׁמִסְתַכֵּלה שֶׁעָשָׂה הַחֲסָדִים כָּל עַל' דְרָכִים בְּכַמָה רְמָזִים ֹ מֵרָחוֹק בּו וְהֵאִיר ְּּיִתְבָּרַך ּּלְהוֹדִיעו ֹ הֵיכָן הָאֱמֶת בְּוַדַאי יִזְכֶּה לְכָל טוֹב אֲמִתִי וְנִצְחִיׁ,ּּאֲבָל אִם יִרְצֶה לְבַקֵש ׁ תוֹאֲנוֹת לִפְרֹשֹ ,נוֹתֵן לו הֹ'ְיִתְבָּרַך מָקוְְם לִטְעוֹת יוֹתֵר וְיוֹתֵר וְצָרִיך אַחַר כָּך ּּיְגִיעוֹת גְּדוֹלוֹת וַעֲצומוֹת מְאֹד בְּיוֹתֵר קֹדֶם שֶׁיִזְכֶּה אֶל ּּהָאֱמֶת וְכֻלֵי הַאי וְאולַי.ּּעַד שֶׁיָכוֹל לִפָטֵר מִן הָעוֹלָם שֶׁיִסְבֹּל מַה לִסְבֹּל וְיִצְטָרֵך הָאֱמֶת אֶל יִזְכֶּה ְּּוְלֹא ּולְהִתְגַּלְגֵּל בְּכַמָה גִּלְגּולִים עַד שֶׁיָבוֹא לְהִתְקָרֵב אֶל הָאֱמֶת,ּשֶׁהָיָה בְּיָדו ֹ לִזְכּוֹת בּו ֹ עַתָה עַל־יְדֵי נִסָּיוֹן קַל ְֹּלְהַשְׁלִיך תַאֲוַת הַכָּבוֹד וְהַנִצָחוֹן ולְהִסְתַכֵּל עַל הָאֱמֶת ּלַאֲמִתוֵ: ּוְזֶה שֶׁהִקְפִיד עֲליהֶם ה'ְיִתְבָּרַך וְאָמַר לְמֹשֶׁה:עַד אָנָה ֹּּיְנַאֲצֻנִי הָעָם הַזֶה וְעַד אָנָה לֹא יַאֲמִינו בִי בְּכָל הָאֹתוֹת בְּקִרְבּו עָשִׂיתִי אֲשֶׁרַ.כַּנ ּּהַיְנו"ל,כְּבָר הֲלֹא כִּי ָּהִתְחַלְתִי לְהָאִיר לָהֶם הָאֱמֶת עַל־יְדֵי כָּל הָאוֹתוֹת אֲשֶׁר עשִׂיתִי בְּקִרְבָּם וַעֲדַיִן אֵינָם מַאֲמִינִים מֵחֲמַת ּהַקֻשְׁיוֹת שֶׁלָהֶם שֶׁרוֹצִים לְהָבִין וְלִרְאוֹת הַכֹּל מִיָד. ְְּּּּעַל־כֵּן גָּזַר עֲלֵיהֶם אָז הַגָּלות וְהַחֻרְבָּן שֶׁנִמְשָׁך עַד הֵנָה ּשֶׁיִצְטָרְכו לְהִתְנַסּוֹת בְּכָל דוֹר וָדוֹר בּעִנְיָן זֶה שֶׁמִי ּשֶׁיִרְצֶה לְהִסְתַכֵּל עַל הָאֱמֶת עַל־יְדֵי כָּל מַה שֶׁכְּבָר הִתְחִיל הֹ'ְיִתְבָּרַך לְהָאִיר בּו,ּיוכַל לְהָבִין הֵיכָן הָאֱמֶת ְּוְיִתְחַזֵק בֶּאֱמונָה עַל כָּל מַה שֶׁאֵינו ֹ יָכוֹל לְהָבִין ולְהֵפֶך ְלְהֵפֶךְ.ּּובָזֶה תּלויָה עִקַר הַגְּאֻלָה,ּּכִּי עִקַר הַגְּאֻלָה ּתְלויָה בָּאֱמונָה,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתובׁ :ּתָבוֹאִי תָשׁורִי מֵרֹאש אֲמָנָה.חַיֶיך עַל לָחוס תִרְצֶה אִם הֵיטֵב ָּוְהָבֵן ּּהַנִצְחִיִים.)לקוטי הלכות-שבועות ב,'אותט"ז(

EN:
Our Sages: when Shlomo said "let the King of glory enter," the gates rushed to swallow him. They asked: "who is this King of glory?" — Rashi: they thought he meant himself. When he said "Hashem Tzevakos, He is the King of glory, Selah" — they rested. When one claims kavod for himself (kavod malachim alone), all ask "who is the King of glory?" But when "Hashem Tzevakos He is the King" — the kavod malachim is for Hashem Tzevakos alone, for kavod Elokim — then they rested, unable to question: "the glory of G-d is to conceal a matter."

All this is Shavuos: kavod of Hashem completed through the Torah — "there is no kavod but Torah." "The glory of Hashem was like a consuming fire." Shavuos = Malchus: "this one shall rule over my people" — Malchus Dovid. We read Rus on Shavuos — the birth of Dovid through Boaz and Rus. This perfection belongs to Dovid-Mashiach, who merited Malchus completely through genuine humility: "I am a worm, not a man." He received Malchus not for himself at all. The essential completeness of teshuvah: Dovid — our Sages: "Dovid was not fit for that deed... only to teach teshuvah." Dovid said many times: "all day my shame is before me... I am like a deaf man, not hearing... I was mute, silent, I was still... be still before Hashem" — and much more in Tehillim. The essence of teshuvah is through silence — kavod malachim included in kavod Elokim. This is Malchus Dovid-Mashiach who will return the whole world to teshuvah.

Segment 5
HE:
סְלַחנָאָ לַעֲוֹןהעָםּהַזֶה )במדבר יד,יט( כָּלאֶחָדוְאֶחָדכְּפִימַהּּשֶׁזוֹכֶהֹ לִפְעֹלּבַּקָשָׁתו בְּיוֹם־ּּהַכִּפורִים,ּּדְהַיְנוּבַּקָשַׁתסְלַחנָא,ׁ כֵּןֹ יֵשלו חֲנֻכָּה,כִּיעַל־יְדֵיסְלַחנָאנַעֲשֶׂהחֲנֻכָּה,כִּימשֶׁהׁ ּרַבֵּנו ּבִּקֵש)במדבריד(:סְלַחנָאלַעֲוֹןהָעָםּהַזֶה,עַלחֵטְא הַמְרַגְּלִים,וְעַל־יְדֵיחֵטְאהַמְרַגְּלִיםּגָּרְמוחֻרְבַּן בֵּיתׁ־ּּהַמִקְדָשֹ,כְּמוּשֶׁאָמְרוּרַבּוֹתֵינוזִכְרוֹנָםלִבְרָכָה )תעניתכט(,ּשֶׁהַשֵׁםְיִתְבָּרַךאָמַרלָהֶם:ּאַתֶםבְּכִיתֶם ּבְּכִיָהשֶׁלּחִנָם,אֲנִיאֶקְבַּעלָכֶםּבְּכִיָהלְדוֹרוֹת;ֹ כִּי אוֹתוּהַלַיְלָה,לֵילּתִשְׁעָהבְּאָבהָיָהֹ,שֶׁבּונֶחֱרַב בֵּיתׁ־ּּהַמִקְדָש,ּומשֶׁהׁ ּרַבֵּנוּבִּקֵשעַלזֶהסְלַחנָא,כִּי בְּזֶההַחֵטְאּוְהַפְגָםּּתְלויִיםכָּלהָעֲווֹנוֹת,ַ כִּיעל־יְדֵי־זֶה ּהַפְגָםנֶחֱרַבבֵּיתׁ־ּּהַמִקְדָש.ּובִזְמַןשֶׁבֵּיתׁ־ּּהַמִקְדָשהָיָה ּקַיָם,ּהָיִינוּנְקִיִיםמֵעֲווֹנוֹתֹ,כְּמוּשֶׁכָּתוב)ישעיהא:( צֶדֶקיָלִיןּבָּהׁ,ִׁ ּופֵרַשּרַש"י,כִּיּתָמִידשֶׁלשַׁחַרהָיָה ּמְכַפֵרעַלעֲבֵרוֹתְ שֶׁללַילָה,וְתָמִידשֶׁלבֵּין־הָעַרְבַּיִם הָיָהּמְכַפֵרעַלעֲבֵרוֹתשֶׁליוֹם,כִּייִשְׂרָאֵלׁ עַםקָדוֹש, לְפִיגֹּדֶלּרוחָנִיותָםּּוְדַקותָםאֵיןיְכוֹלִיןּלִשָׂאעֲלֵיהֶם ּּהַמַשָׂאשֶׁלעָוֹןּּאֲפִלויוֹםאֶחָד,עַל־כֵּןּאָנוצְרִיכִיןאֶת בֵּיתׁ־ּּהַמִקְדָש,ּּשֶׁיְכַפֵרּעָלֵינובְּכָליוֹם.ּומֵעֵתאֲשֶׁר חָרַבבֵּית־ּּמִקְדָשֵׁנואֵיןּאָנויְכוֹלִיםּלְנַקוֹתּעַצְמֵנומִן הָעֲווֹנוֹת,כִּיאֵיןמִיּּשֶׁיְכַפֵרּבַּעֲדֵנו;ּומשֶׁהּרַבֵּנו,עָלָיו ּהַשָׁלוֹם,ּשֶׁיָדַעכָּלזֹאת,עַל־ָ כֵּןמֹ סַרנַפְשׁועַליִשְׂרָאֵלׁ, ּּובִקֵש:סְלַחנָאלַעֲוֹןהָעָםּהַזֶהּוְכו,'כִּייָדַעשֶׁבְּזֶה הַחֵטְאּּתָלויחֻרְבַּןהַבַּיִת,ּשֶׁהואכּוֹלֵלכָּלַ הַחֲטָאִים ּכַּנ"ל,ּּוכְשֶׁזָכָהֹ לִפְעֹלּבַּקָשָׁתו,ּמִזֶהנַעֲשֶׂהבְּחִינַת חֲנֻכַּתִ־הַבַּית,בְּחִינַתחֲנֻכָּה,ְהֶפֶךחֻרְבַּןהַבַּיִת.וְכֵןכָּל אֶחָד,כְּפִימַהּּשֶׁזוֹכֶהלִפְעֹלּבַּקָשַׁתסְלַחנָא בְּיוֹם־ּּהַכִּפורִים,שֶׁעַל־יְדֵי־זֶהּּנִתְתַקֵןּפְגַםחֻרְבַּן הַבַּיִתֹ,כְּמו־כֵןנַעֲשֶׂהבְּחִינַתחֲנֻכַּת־הַבַּיִת,בְּחִינַת חֲנֻכָּה.נִמְצָא,שֶׁחֲנֻכָּהנַעֲשֶׂהעַל־יְדֵיסְלַחנָאַ,ּכַּנ"ל, וְעַל־כֵּןרָמַזמשֶׁהּרַבֵּנו,עָלָיוּהַשָׁלוֹם,ּצֵרוף"ּחֲנוכָּה" ּּבַּפָסוקסְלַחנָא,כִּי"סְלַחנָאלַעֲוֹןהָעָםּהַזֶהכְּגֹדֶל ָּחַסְדֶךוְכַאֲשֶׁרנָשָׂאתָה"ּוְכו'–ּהוארָאשֵׁי־תֵבוֹת "ּחֲנוכָּה",כִּיחֲנֻכָּהנַעֲשֶׂהעַל־יְדֵיסְלַח נָאּוְכו') .לקוטי מוהר"ן ב'–סימן י"א( ָּּוַיֹאמֶר יְי ָ סָלַחְתִי כִּדְבָרֶך )במדבר יד,כ( ָּּוַיֹאמֶר יְי ָ סָלַחְתִי כִּדְבָרֶך)במדבר יד(–רָאשֵׁי־תֵבוֹת כּוֹסִי.ָכִּדְבָרֶך–ּ דָבָר רָאשֵׁי־תֵבוֹת:ּדִשַׁנְת ָ בַשֶׁמֶן רֹאשִׁי.אֲמִתִיִים ׁ צַדִיקִים יֵש ּכִּיַ,כֹּח ׁ לָהֶם ּשֶׁיֵש, ּכְּשֶׁשׁוֹתִין יַיִן לִפְעָמִים,לִמְחֹל עֲווֹנוֹת עַל־יְדֵי־זֶה,כִּי ּּאָמְרו רַבּוֹתֵינו זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה)יומא עו(,ֹ ּשֶׁיַיִן יֵש ׁ לו שְׁנֵי בְּחִינוֹת:זָכָהׁ–נַעֲשֶׂה רֹאשׁ,ּּוכְשֶׁנַעֲשֶׂה רֹאש, מֹחִין בְּחִינַת ּשֶׁהוא,עַל־יְדֵי־לְכַפֵר יָכוֹל הוא ּּזֶה עֲווֹנוֹת,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב)משלי טז:(ּּוְאִיש ׁ חָכָם יְכַפְרֶנָה. ּוְזֶהו:ה ּוַיֹאמֶר'כִּדְבָרֶך ָּסָלַחְתִי,כִּיָ"ּדָבר"ּהוא רָאשֵׁי־תֵבוֹתִ:ּדַ'ָ ב ּּשַׁנְתֹ'ר ּשֶׁמֶןַ'כַּנ ּאשִׁי"ל,שֶׁהִיא ּּבְּחִינַת שְׁלֵמות הַמֹחִין)שֶׁהֵם בְּחִינַת)שמות ל:(ׁשֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶש,בְּחִינַת)תהלים קלג:(ּּׁכַּשֶׁמֶן הַטוֹב עַל הָרֹאשַ,ּּכַּיָדוע.(וְזֶה:ּוַיֹאמֶר הִ'ּסָלַחְתָי כִּדְבָרֶך,ּשֶׁהוא רָאשֵׁיַ־כַּנ כּוֹסִי ּתֵבוֹת"ל.ּוְזֶהו:כִּדְבָרֶך ָּסָלַחְתִיְ, שֶׁהַסְּלִיחָה כִּדָ'בֶ'ר'ָּך דַיְקָא,ּכְּפִי בְּחִינַת דִשַׁנְת ָ בַשֶׁמֶן ּרֹאשִׁי שֶׁאַתָה זוֹכֶה,ּהַיְנו כְּפִי הַמֹחִין שֶׁזוֹכֶה הַצַדִיק הָאֱמֶת עַלְ־יּּדֵי שְׁתִיַת הַיַיִןֹ,כְּמו־כֵן זוֹכֶה לִסְלִיחוֹת עֲווֹנוֹת,ּכִּי עִקַר הַסְּלִיחָה–עַל־ּיְדֵי הַחָכְמָה וְהַמֹחִין בִּבְחִינַת שֶׁמְקַבֵּל ּּהַקְדוֹשִׁים:יְכַפְרֶנָה ׁ חָכָם ַּּוְאִיש ּכַּנ"ל.)לקוטי מוהר"ן א'–סימן קע"ז( וימלא כבודה'את כל הארץ )במדבר יד,כא( ְּּוְעַל־כֵּן הָלַך כָּלֵב וְנִשְׁתַטַח עַל קִבְרֵי אָבוֹתֹ ,כְּמו ְּּּשֶׁכָּתוב וַיָבֹא עַד חֶבְרוֹן שֶׁהָלַך עַל קִבְרֵי אָבוֹת שֶׁלֹא הַמְרַגְּלִים בַּעֲצַת נִסָּת יִהְיֶה.פָגְמו הַמְרַגְּלִים ָּּׁכִּי ּבְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל שֶׁשּם עִקַר כְּבוֹד ה'ּכִּי עִקַר הַשְׁרָאַת הוא בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל שֶׁשָׁם ְּשְׁכִינָתו ֹ וכְבוֹדו ֹ יִתְבָּרַך ּמְקוֹם הַבֵּית־הַמִקְדָש ׁ שֶׁשָׁם שׁוֹרֶה כְּבוֹד ה'.ּומֵחֲמַת ּּשֶׁפָגְמו בִּכְבוֹד ה'ַּעַל־יְדֵי זֶה גָּרְמו שֶׁמֵתו הֵם וְכָל דוֹר הדַיְקָא הַכָּבוֹד עַל־יְדֵי ּּמִדְבָּר)בלקוטי כמובא מוהר"ן א'–סימן ס"ז,שהכבוד הוא שורש הנפשות, והנפש מסתלקת לתוך הכבוד שהוא שורשה(.וְזֶה ּשֶׁכָּתוב שָׁם בְּפָרָשַׁת הַמְרַגְּלִים בְּעִנְיַן הַגְּזֵרָה שֶׁגָּזַר עֲלֵיהֶם הֻּ'ְּיִתְבָּרַך שֶׁיָמותו כּּלָם בַּמִדְבָּר נֶאֱמַר שָׁם )בְּמִדְבַּר יד(ּוְיִמָלֵא כְבוֹד ה'אֶת כָּל הָאָרֶץ כִּי כָל ּהָאֲנָשִׁים הָרֹאִים אֶת כְּבֹדִי וְכו'ּאִם יִרְאו אֶת הָאָרֶץ ּוְכו'ִׁ.וְנִדְחַק שָׁם רַש"ּי בְּפֵרוש ׁ וכְבוֹדִי יִמָלֵא וְכו'ַּעַיֵן ּּשָׁם וְעַל־פִי הַנ"ּל מְבֹאָר הֵיטֵב וְיִמָלֵא כְּבוֹד ה'כִּי כָל ּהָאֲנָשִׁים הָרֹאִים אֶת כְּבֹדִי וְכו'ּאִם יִרְאו.ּכִּי יִסְתַלְקו ְּוְיָמותו עַל־יְדֵי הַכָּבוֹד דַיְקָא שֶׁיְמָלֵא אֶת כָּל הָאָרֶץ כִּי ּמֵחֲמַת שֶׁפָגְמו בְּהַכָּבוֹד עַל־כֵּן גָּרְמו שֶׁיִסּתַלְקו קֹדֶם ּּזְמַנָם עַל־יְדֵי הַכָּבוֹד דַיְקָא כִּי הַכָּבוֹד יַאַסְפֵם.וְעַל־כֵּן ּּכָּלֵב שֶׁרָצָה לִהְיוֹת נִצוֹל מֵעֲצַת הַמְרַגְּלִים שֶׁלֹא יִפְגֹּם ּבִּכְבוֹד אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל שֶׁהוא כְּבוֹד הַ'ּכַּנ"ְִל עַל־כֵּן הָלַך עַל קִבְרֵי אָבוֹת וְהּּתְפַלֵל שָׁם וְעַל־יְדֵי זֶה זָכָה לְהִכָּלֵל בִּכְבוֹד ה'ּבִּקְדֻשָׁה גְּדוֹלָה שֶׁעִקַר כָּבוֹד דִקְדֻשָׁה כְּבוֹד ה'ּהוא עַל קִבְרֵי הַצַדִיקִים בִּבְחִינַת כְּבוֹד ה'ָיַאַסְפֶך פְגַם שֶׁהוא הַכָּבוֹד מִפְגַם נִצוֹל זֶה ּוְעַל־יְדֵי אֶרֶץ־ּּיִשְׂרָאֵל שֶׁשָׁם עִקַר כְּבוֹד הַ'ּכַּנ"ל: ּוְזֶה שֶׁכָּתוב)שָׁם:(ּּוִיהוֹשֻׁע ַ וְכָלֵב חָיו מִן הָאֲנָשִׁים וְכוִׁ' ּופֵרֵש ׁ רַש"ּי ומַה תַלְמוד לוֹמַר חָיו וְכו'ּּאֶלָא מְלַמֵד ּשֶׁנָטְלו חֶלְקָם בָּאָרֶץ וְקָמו תַחְתֵיהֶם לְחַיִיםְ.נִמצָא זֶה עַל־יְדֵי חַיִים לָהֶם שֶׁנִתְוַסֵּף ׁ חָיו ּשֶׁפֵרוש.כִּי ּהַמְרַגְּלִים וְאוֹתָן שֶׁשָׁמְעו לָהֶם מֵתו וְנִסְתַלְקו עַל־יְדֵי בִּכְבוֹד שֶׁפָגְמו ֹ עַל־יְדֵי בּו שֶׁפָגְמו ָּׁהַכָּבוֹד דִקְדֻש הַכָּבוֹד עִקַר שֶׁשָׁם ּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵלה שֶׁל הַ' ְּיִתְבָּרַך וְיִשְׂרָאֵל כִּי הַכָּבוֹד אֲסָפָם כַּנ"לַ .אֲבָל יְהוֹשֻׁע ּוְכָלֵב שֶׁעָמְדו בַּנִסָּיוֹן וְלֹא פָגְמו בְּהַכָּבוֹד אַדְרַבָּא ּמִלְאו אַחֲרֵי ה'ַּּוְהִשְׁלִימו אֶת הַכָּבוֹד מְאֹד כִּי צָעֲקו אָז ּוְסִפְרו גֹּדֶל הַשֶׁבּח שֶׁל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל כְּמו ֹ שֶׁכָּתוב)שָׁם יג(ּּוַיַהַס כָּלֵב וְכו'ּעָלֹה נַעֲלֶה וְכו'ּעַל־כֵּן זָכו עַל־יְדֵי ְְהַכָּבוֹד מֵהֵפֶך אֶל הֵפֶך לְטוֹבָה.ּכִּי זָכו עַל־יְדֵי הַכָּבוֹד ּדִקְדֻשָׁה לְקַבֵּל חִיות חָדָש ׁ בְּחִינַת וִיהוֹשֻׁע ַ בִּןּנון וְכָלֵב ּוְכו'ּחָיו.ּּחָיו דַיְקָא.ּּכִּי נִתְוַסֵּף לָהֶם חִיות חָדָש ׁ שֶׁהִיא ּבְּחִינַת נֶפֶש ׁ חֲדָשָׁה שֶׁזָכו עַל־יְדֵי הַכָּבוֹד שֶׁהִשְׁלִימו ּאוֹתו ֹ כִּי הַנֶפֶש ׁ הִיא הַחִיות כְּמו ֹ שֶׁכָּתוב נֶפֶש ׁ חַיָה ּוְכו'.ּכִּי הַכָּבוֹד הואַבְּחִינַת מַתְקְלָא בְּחִינַת מֹאזְנֵי ּצֶדֶק כַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּנו ז"ל בְּמָקוֹם אַחֵר)סִימָן קלא(לְהִזָהֵר צָרִיך לְהָאָדָם כָּבוֹד שֶׁבָּא ְּשֶׁבְּשָׁעָה וְלֹא יִטְלֶנו ֹ שֶׁלֹא בּו יִפְגֹּם שֶׁלֹא מְאֹד ִּּולְהִשָׁמֵר ּּיִשְׁתַמֵש ׁ בּו ֹ בשְׁבִיל עַצְמו ֹ חַס וְשָׁלוֹם רַק לְהַחֲזִיר כָּל הַכָּבוֹד לַה'ְּּיִתְבָּרַך לִבְלִי לְהִשְׁתַמֵש ׁ עִם הַכָּבוֹד כִּי אִם ְלִשְׁמו ֹ יִתְבָּרַך וְלִכְבוֹדו ֹ בֶּאֱמֶת,ּומְבֹאָר שָׁם שֶׁהַכָּבוֹד ּהוא בְּחִינַת מֹאזְנֵי צֶדֶק וְאָז נִשְׁקָל בְּמֹאזְנַיִםּ וְכו'ּעַיֵן שָׁםַ.ּּהַיְנו כַּנַ"ּּל כַּמְבֹאָר בְּהַתוֹרָה הַנ"ּּל כִּי בְּוַדַאי הוא ַּבִּבְחִינַת מֹאזְנֵי צֶדֶק כִּי יָכוֹל לְהִסְתַלֵק קֹדֶם זְמַנו ֹ חַס ּוְשָׁלוֹם עַל־יְדֵי הַכָּבוֹד כַּנ"ְּל וכְשֶׁזוֹכֶה לְקַבְּלו ֹ כָּרָאוי יָכוֹל לִזְכּוֹת לַּּחִיות חָדָש ׁ וְנֶפֶש ׁ חֲדָשָׁה עַל־יְדֵי הַכָּבוֹד ּכַּנ"ּל שֶׁזֶהו בְּחִינַת וִיהוֹשֻׁע ַ וְכָלֵב חָיו וְכו'.)הלכות חובל בחברו ושמירת הנפש-הלכה ג,יא-יב( והקריב על בן הבקר מנחה )במדבר טו,ט( ִ ְּּּוְזֶה בְּחִינַת מַה שֶׁנִסְמָך פָרָשַׁת מנְחוֹת נְסָכִים לְפָרָשַׁת הַמְרַגְּלִים)בְּשַׁלַח ּבְּפָרָשַׁת.(הוא מִנְחָה קָרְבַּן ּכִּי בְּחִינַת הֶאָרַת הָרָצוֹן,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב)ּוַיִקְרָא ב,א:( וְנֶפֶש ׁ כִּי תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָהִׁ,ּּוכְמו ֹ שֶׁפֵרֵש ׁ רַש"י)ע"פ מְנָחוֹת קדֱ:(:לֹא נֶאּמַר נֶפֶש ׁ אֶלָא בְּמִנְחָהֹ ,ּמִי דַרְכּו לְהַקְרִיב מִנְחָה,עָנִי,ֹּּמַעֲלֶה אֲנִי עָלָיו כְּאִלו הִקְרִיב נַפְשׁו.ׁ'נֶפֶש'חָזָק וְהִשְׁתוֹקְקות רָצוֹן בְּחִינַת ּּׁזֶה בִּמְסִירַת נֶפֶש.ִּכִּי כָּל הַקָרְבָּנוֹת שֶׁל בְּהֵמוֹת וְעוֹפוֹת שֶׁסּוֹמְכוְכו אוֹתָם וְשׁוֹחֲטִין עֲלֵיהֶם ּין'בְּחִינַת זֶה ּזְבִיחַת הַיֵצֶר כַּמובָא,ּּאֲבָל הַמִנְחָה אֵין בָּה שְׁחִיטָה, וְהִיא בְּחִינַת קָרְבַּן עָנִי,ּּאֵין עָנִי אֶלָא מִן הַדַעַת)נְדָרִים מא(.,ּּהַיְנו מִי שֶׁהוא עָנִי בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים וְאֵיןּבּו ֹ דַעַת רוֹצֶה הוא וְאַף־עַל־פִי־כֵן ֹ לְגַמְרֵי יִצְרו ַ אֶת ּּלִזְבֹּח לְהַקְרִיב קָרְבָּן לַה'ֹּּנָתְנָה לו ֹ הַתוֹרָה עֵצָה שֶׁיַקְרִיב אֶת ּנַפְשׁו ֹ הַיְנו רְצוֹנו,ּשֶׁזֶהו בְּחִינַת קָרְבַּן מִנְחָה שֶׁנֶאֱמַר ּבָּה נֶפֶש ׁ שֶׁהִיא קָרְבַּן עָנִיּּ שֶׁאֵין בָּה שׁום שְׁחִיטָה ה בְּעֵינֵי מְאֹד יְקָרָה הִיא ּוְאַף־עַל־פִי־כֵן'ְיִתְבָּרַך ְמֵאַחַר שֶׁרְצוֹנו ֹ חָזָק כָּל כָּך לַה'ְּיִתְבָּרַך עַד שֶׁגַּם הוא ּבַּעֲנִיותו ֹ הַגְּדוֹלָה אֵינו ֹ מוֹנֵע ַ אֶת עַצְמו ֹ מִלְהַקְרִיב קָרְבָּן לַה,'ׁ ּדְהַיְנּּו בְּחִינַת קָרְבַּן מִנְחָה שֶׁהוא בְּחִינַת נֶפֶש בְּחִינַת רָצוֹן. ּוְעַל־כֵּן נִסְמְכָה פָרָשַׁת מְנָחוֹת לְפָרָשַׁת מְרַגְּלִים,כִּי בָּרָצוֹן שֶׁפָגְמו הַמְרַגְּלִים תִקון הֵם מְנָחוֹת ּבְּחִינַת )ואמרו שהמניעות לבא לארץ ישראל גדולים כל כך עדלשברם אפשר שאיבשום רצון בעולם(.ַכִּי ּעַל־יְדֵי קָרְבַּן מִנְחָה מַמְשִׁיכִין הֶאָרַת הָרָצוֹן כַּנ"ל ּשֶׁעַל־יְדֵי זֶה סוֹף כָּל סוֹף יִתְתַקֵן הַכֹּל וְנָשׁוב לְאַרְצֵנו בְּקָרוֹב,אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.)לקוטי הלכות–הלכות ברכת הריח ה,'אותח'(

EN:
"Amain v'Amain." Amain = the connection and inclusion of all worlds, lower in upper — the connection of the lower to the upper point through the tikkun of teshuvah = the Alef — through which everything is rectified. Amain v'Amain.

Birchas HaPairos, Halachah 6 is included in Hilchos Netilas Yadayim, Halachah 6.

Segment 6
HE:
ראשית עריסתכם חלה תרימו תרומה )במדבר טו,כ( ְּבְּגָלותֵנו הֶאָרֹך שֶׁעוֹבֵר עָלֵינו מַה שֶׁעוֹבֵר בִּכְלָלִיות ּובִפְרָטִיות צָרוֹת מִצָרוֹת שׁוֹנוֹת אֲשֶׁר כִּמְעַט אָפֵס ּתִקְוָה חַס־וְשָׁלוֹם.ּעַל כֵּן אֵין לָנו עַתָה שׁום חִיותכִּי יִתְבָּרַך אֵלָיו הֶחָזָק וְהָרָצוֹן וְהַתוֹחֶלֶת הַתִקְוָה ְּּאִם ּשֶׁהוא בְּחִינַת הֶאָרַת הָרָצוֹן.ּבִּבְחִינַת מַה תָעִירו ומַה ּתְעוֹרְרו אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶחְפָץ.ַּכִּי אַף עַל פִי ּּשֶׁנִדְמֶה כְּבָר לְהַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁפָעֲלָה הּּרְבֵּה ובִטְלָה ּאוֹתָנו מִכַּמָה קְדֻשׁוֹת בִּכְלָלִיות ובִפְרָטִיות עַל־יְדֵי ּחֻרְבַּן בֵּית הַמִקְדָש ׁ וְעֹל הַגָּלות וְכו'.ּאַף עַל פִי כֵן לֹא ִּהוֹעִילָה כְּלום כִּי עֲדַיִן הַחֵפֶץ וְהָרָצוֹן וְהַכִּסּופִין שֶׁלָנו ּחֲזָקִים וְתַקִיפְים מְאֹד אֵלָיו יִתְבָּרַך.ּומֵאַחַר שֶׁהָרָצוֹן לֹא יוֹעִילו אָז בְּוַדַאי ּדִקְדֻשָׁה חָזָק מְאֹד,עִם כָּל ּהַהַסָּתוֹת וְהַפִתויִים וְהַבִּלְבּולִים וְהַמְנִיעוֹת,ּכִּי כֻּלָם ּיִתְבַּטְלו מֵחֲמַת תקֶף הָרָצוֹןָ.ּוְזֶה בְּחִינַת מִצְוַת חַלַה ּשֶׁתִקְנו רַבּוֹתֵינו ז"שֶׁלֹא לָאָרֶץ בִּכְדֵי ּּל גַּם בְּחוץ ּתִתְבַּטֵל תוֹרַת חַלָה.ּכִּי עִקַר הֶאָרַת הָרָצוֹן דִקְדֻשָׁה זוֹכִין לְקַבֵּל בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה)כמובא בלקוטי מוהר"ן ב'–סימן ז'(ֶ.ּּוְעַל־יְדֵי מִצְוַת חַלָה נִתְתַקֶנת הָאֲכִילָה ּשֶׁיִזְכּו לְקַבֵּל עַל יָדָה הֶאָרַת הָרָצוֹן.וְעַל כֵּן נִקְרֵאת ּחַלָה מִלְשׁוֹן תוֹחֶלֶת וְקִווי שֶׁהוא בְּחִינַת רָצוֹן וְגַעְגּועִים ְּוְרַק זֶה נִשְׁאָר לָנו בְּגָלותֵינו הֶאָרֹך.ֹּוְעַל־כֵּן חַלָה אֵין ּלָה שִׁעור מִדְאורַיְיתָא.ּכִּי הֶאָרַת הָרָצוֹן הוא בִּבְחִינַת ּאֵין שִׁעור.ּּוְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי זֶה דַיְקָא יְכוֹלִין לְהִתְחַזֵק ּתָמִיד וְלִכְבֹּש ׁ כָּל הַמִלְחֲמוֹת מִצְוָה שֶׁצְרִיכִין לִלְחֹם ּבְּזֶה הָעוֹלָם עִם הַיֵצֶר הָרָע וְחֵילוֹתָיוִ,וְהֵם מִתְגַּבְּרים ּמְאֹד מִכָּל צַד וְרוֹצִים לְהַפִיל אֶת הָאָדָם גַּם מֵהָרָצוֹן ּּדִקְדֻשָׁה.ּוְעַל־כֵּן צְרִיכִין לְהִתְחַזֵק בָּזֶה מְאֹד וְלִבְלִי ּלְהִתְיָאֵש ׁ אֶת עַצְמו ֹ בְּשׁום אֹפֶן וְלִהְיוֹת אִיש ׁ חַיִל טוֹבִים בִּרְצוֹנוֹת פָנִים עַל־כָּל ּּולְהִתְגַּבֵּרּּדִקְדֻשָׁה ּשֶׁעַל־יְדֵי זֶה עִקַר הִתְגַּבְּרות הַמִלְחָמָה,ֹ כִּי זֶה נִשְׁאַר ְּקַיָם לְעוֹלָם יִהְיֶה אֵיך שֶׁיִהְיֶה כִּי הוא דָבָר שֶׁאֵין לו ּשִׁעור.ָּוְכָל אֶחָד כְּפִי מַה שֶׁהוא יוכַל לְהִתְחַזֵק בָּזֶה ּּתָמִיד בְּכָל מַה שֶׁעוֹבֵר עָלְּיו כִּי יִהְיֶה אֵיך שֶׁיִהְיֶה אַף ְּעַל פִי כֵן רְצוֹנו ֹ חָזָק מְאֹד אֵלָיו יִתְבָּרַך)לקוטי הלכות -הלכות פדיון־בכור ה,'אות כ"ו כ"ז ל'ל"ב.ועיין הלכות חלה הלכה ד,'אות ד'ה'מבואר גם כן עניין חלה באופן זה רק בשינוי קצ"תלפי אוצר היראה- רצון וכסופין,אות כ"ב(

EN:
Hilchos Pidyon Bechor — Laws of Redemption of the Firstborn

Hilchos Pidyon Bechor — Halacha 1

Cross-references: Hilchos Orlah, Halacha 2, paragraph 8.

For it is stated in the holy writings regarding the greatness of the firstborn [bechor] — based on the secret of "a woman does not form a covenant," etc.; "a woman does not become pregnant," etc. — that the first time [a man cohabits with a woman], he makes for her the bechinas a vessel [kli] within which she afterward receives the male seed from which children are formed. And all the sons she bears — all of them [receive their root] from the bechinas this vessel. And the firstborn, who is the first, receives the essential [share] from the bechinas this vessel, and is included within all of them — therefore they are all obligated to honor him. See there.

And it appears to my humble understanding that this is the bechinas what is stated in the teaching Gezailah [Robbery] in Siman 69 [of Likutay Moharan Part I]: The general principle is that the root of all souls is in wealth [ashirus], and the woman — who is entirely the bechinas nefesh [soul] — all her completion is through wealth. And this is the bechinas the money of kidushin [betrothal] through which he completes her. And therefore through this she becomes acquired to him — and afterward he gives her a k'subah [marriage contract], which is the completion of her soul. And the husband always endeavors to complete her through wealth and sustenance that he gives her. See there. And this wealth is the root of the souls of the children — and all of them depend upon the money through which he completes her. See there carefully.

That is: at first she has no completion whatsoever, and afterward he begins to illuminate her and complete her through the money of kidushin — which is the completion of her soul — but this is only an illumination in the world [ha'arah b'alma], and she is not yet fully completed and acquired to him, except through the chupah [wedding canopy]. And the essential chupah is the yichud [union] — as it states in the halachic authorities. And then, in that single act, he gives her everything he has and illuminates within her the five gevuros [powers of severity], which are the bechinas wealth — in the bechinas "from the north gold comes" [Iyov 37:22] — as is explained there in the aforementioned teaching. For then the essential completion [occurs] — which is through wealth. And therefore he then becomes obligated in the k'subah — for a betrothed woman [arusah] has no k'subah, and the essential obligation of the k'subah is on account of the first conjugal act [zivug], as it states in the halachic authorities. See there. For then he completes her soul through the bechinas wealth, as above. And this is the bechinas the k'subah being money, as above.

And therefore the k'subah is two hundred zuz — in the bechinas [Pe'ah Chapter 8]: "One who has two hundred zuz may not take from charity." It thus emerges that through the k'subah of two hundred zuz, he elevates her from the bechinas poverty and destitution that she was in previously — as is known — and completes her in the bechinas wealth. For one who has two hundred zuz is not poor, as above. And therefore the essential k'subah by Torah law [d'oraisa] is only for a virgin [besulah], as above. And therefore also a rapist or seducer is obligated to pay fifty shekels as a fine — and from there they derived the k'subah, for the money of the k'subah is the bechinas wealth of the vessel mentioned above.

And this is the bechinas the fifty shekels of the k'subah. For at first, before she is completed through her husband — and she is in poverty and destitution — she is in the bechinas tzedek [justice, i.e. malchus], as is known. And it is stated in the words of Rabbeinu [in Siman 67] that the letters of tzedek indicate this — for tzedek is [spelled] Yud-Nun, and the Yud turns its face away from the Nun — which is the bechinas malchus — the bechinas "before the sun, Yinon is his name" [Tehillim 72:17] — and the Dalet [indicates] that she is in destitution and poverty, and the Kuf, etc. And afterward, when he completes her as above and illuminates within her chessed and gevurah — which are the bechinas Hay — she is then transformed from Dalet to Hay and becomes from tzedek — tzedakah [charity/righteousness]. And this is the bechinas the Nun shekels she now receives — for now she is completed and is in the bechinas Nun, as above. And at first she lacked completion, for the Yud was turning its face away from the Nun. And now they turn face to face, and she receives the five chassadim and gevuros — each of which is itself included within [the ten of the] Yud mentioned above — and this is the bechinas Nun.

And now she is completed in all her bechinas, for she is completed in the bechinas Nun which is the bechinas malchus, as above. And this is the bechinas the fifty shekels, which are two hundred zuz — the opposite of poverty, as above. And then, when she has the aforementioned completion, she is fit to bear children — for she has already received the root of the souls of the children, which is the wealth, as above. And then she can receive the souls of the children and give birth to them. And afterward all the children who are born — all of them receive from the bechinas this vessel, that is, the bechinas the wealth which is the root of their souls, as above. And the firstborn receives the first portion against them all. It thus emerges that the greatness of the firstborn is that he has a greater portion in the wealth than his brothers, as above. See there in the aforementioned teaching — the bechinas yerushah [inheritance]. See there.

And the general principle is that the importance of the firstborn is through the bechinas wealth that he has in greater measure. Therefore his redemption [pidyon] is with money [kesef] — for afterward, through the sin of the Golden Calf [chet ha'egel], the firstborn were blemished and the blemish was in the bechinas wealth — in the bechinas "and gold I multiplied for them," etc. [Hoshea 2:10] — the bechinas v'day zahav [literally "enough gold" — alluding to the Golden Calf] — as Rashi explained. And the Kohanim who did not sin were then chosen in their stead. It thus emerges that the Kohanim received and merited the greatness and importance of the firstborn — and therefore they merited the Temple service [avodah] in their place — for the service enriches, like the ketores [incense]. It thus emerges that the vitality [chiyus] of the firstborn is [now] with the Kohen. And the firstborn, having lost his greatness through the blemish, has a foothold of the Sitra Achra in him — particularly because there they [the forces of evil] have the greatest hold: in the bechinas malchus, which is the bechinas the firstborn, as above — the bechinas [Tehillim 89:28]: "I too shall appoint him as firstborn."

And this is the bechinas wealth, which is the bechinas malchus — therefore he must be redeemed through charity [tzedakah] given to the Kohen, in the bechinas "and charity saves from death" [Mishlei 10:2]. As is stated there in the aforementioned teaching — that the rectification of malchus and wealth is through charity. See there. And the charity is given to the Kohen specifically — and in the form of redemption [pidyon] from the Kohen. For the firstborn must be returned to the Kohen — where the root of his soul and vitality lies — for the Kohanim merited them, as above. And through this [the Kohen] elevates him and takes him out from the Sitra Achra's grip — so that they should have no hold on him, Heaven forbid — for they only have a hold on something that has been blemished and whose vitality has departed, as is known. And as is stated in the aforementioned teaching. But when one sanctifies the firstborn and returns him and subjects him to the Kohen — where his vitality is, as above — it emerges that he has returned to his root and vitality. Then they have no hold on him at all. And afterward, when one wishes to redeem him from the Kohen, one must redeem him with money specifically — for the money given to the Kohen is literally in exchange for the firstborn. For the greatness of the firstborn is the bechinas wealth, as above.

And therefore one gives the Kohen five shekels — corresponding to the five chassadim of the bechinas tzedakah — as is stated in the words of Rabbeinu, may his light shine. Through this he redeems him and saves him in the bechinas "and charity saves," etc. And each shekel is four zuz. It thus emerges that in five shekels the bechinas malchus — which is the bechinas wealth, which is the bechinas the firstborn — is alluded to. For at first it was [the letter] Dalet and it was transformed and became Hay when he is redeemed and completed.

And therefore he must be redeemed after thirty days — for in each month the moon, which is the bechinas malchus, is completed and rectified. And therefore the firstborn — who is the bechinas malchus — is then completed. And before thirty days he is still considered a possible stillborn [nefel] — for the plague [ma'aras], Heaven forbid, from there causes askara [croup] among infants, Heaven forbid. And each month [the moon] is filled and its light is rectified. And as is stated in the words of Rabbeinu [in Siman 151] — that the recital of u'v'rashay chodeshaychem [on New Months] is a segulah [remedy] for children. See there. And therefore after one month, the infant is no longer considered a possible stillborn and has become viable [bar kayyama]. And then it is fitting for redemption — through which he is rectified and completed, as above.

And therefore Bnay Yisrael did not merit wealth in Egypt until after the plague of the firstborn. For when the firstborn of Egypt were subjugated and Israel merited the birthright in the bechinas "my firstborn son Israel" [Shemos 4:22] — then Bnay Yisrael merited all the wealth of Egypt. For the wealth is in the bechinas the firstborn, as above. And this is the bechinas [the Haggadah]: "Had He slain their firstborn but not given us their wealth — it would have been sufficient [dayyenu]" — for they are one bechinas, as above. Therefore [the Torah] juxtaposes them to each other, as above.

Hilchos Pidyon Bechor — Halacha 2

Based on the teaching that begins Mishara d'sakina b'mai katlay lah [The sharpening of a knife — with what is it slaughtered?], etc. See there carefully, Siman 30 [of Likutay Moharan Part I].

And it is stated there: that sometimes the bechinas the Dalet falls — which is the bechinas lower wisdom [chochmah tata'ah], the bechinas malchus. And then they [the forces of evil] have nurturing from there, and from this are formed the four kingdoms [arba malchiyos] — which is the wicked kingdom, the kingdom of Amalek that includes them all — the bechinas "the first of the nations is Amalek" [Bamidbar 24:20]. And one must see to cut and separate the bechinas the Dalet from them — so that they should have no nurturing from there. And this is accomplished through chessed [loving-kindness] — the bechinas Avraham. Through this one cuts the bechinas the four kingdoms, the bechinas malchus, from them — in the bechinas "reap according to lovingkindness" [kitzru l'fi chessed] [Hoshea 10:12]. See there.

Section 1. And this is the bechinas the commandment of the firstborn [bechor] that belongs to the Kohen. For the firstborn is the bechinas malchus — the bechinas "I too shall appoint him as firstborn" [Tehillim 89:28]. For the firstborn is the first birth, and all births are the bechinas the revelation of His kingship, blessed be He. For the essential revelation of His kingship, blessed be He, is through the creation of the world, as is known. And therefore the more creatures are born and come into the world, the more His kingship, blessed be He, is revealed. And therefore the firstborn — who is the first birth — is the bechinas the revelation of kingship, as above. For birth is the bechinas the contraction of da'as from supernal wisdom [chochmah ila'ah] to lower wisdom [chochmah tata'ah] — through which birth comes about. It thus emerges that birth is the bechinas lower wisdom, the bechinas malchus. And the essential is the first birth, which is the firstborn — which is the bechinas the beginning of revelation. For everything follows the beginning [ha'kol holech achar ha'hatchalah].

And therefore the bechinas malchus is named with the title "firstborn" — the bechinas "I too shall appoint him as firstborn" — said of King Mashiach, as above. And therefore when the firstborn is born — who is the bechinas the revelation of holy malchus — then, measure for measure [zeh l'umas zeh], the wicked kingdom [malchus harish'ah] wishes to prevail and nurture itself, Heaven forbid, from the holy malchus. For the wicked kingdom is also the bechinas firstborn — the bechinas the kingdom of Esav-Amalek, which is [also called] "firstborn." And this is why Yaakov our patriarch strove greatly to acquire the birthright from Esav — in order to subjugate the wicked kingdom beneath the holy kingdom. For the essential kingship is the bechinas firstborn, as above.

And when he acquired his birthright from him, through this the kingdom of the wicked Esav — which is the wicked kingdom — was nullified. And therefore when a firstborn is born among Israel, one must give him to the Kohen. For when a firstborn is born — who is the bechinas malchus, as above — one must see to separate and cut him off from the wicked kingdom's firstborn of the Sitra Achra, as above. And this is accomplished through the Kohen — the man of chessed. For through chessed, one cuts the holy malchus off from the wicked kingdom — as is explained well in the aforementioned teaching. And therefore through giving the firstborn to the Kohen, one thereby cuts and separates the holy malchus — the bechinas the holy firstborn — from the wicked kingdom — through the Kohen, the man of chessed — in the bechinas "reap according to lovingkindness," as above. For the Kohen is the bechinas chessed, the bechinas Avraham — of whom it is said: "You are a priest forever" [Tehillim 110:4]. And this is the bechinas what is brought: that the firstborn, before he is redeemed, is subject to the dominion of the Sitra Achra. And through the redemption, one takes him out from their power — that is, as above. For they cling to nurture specifically from the bechinas the firstborn — which is the bechinas malchus from which they draw their nurturing, as above. And through the Kohen, the man of chessed, one cuts and separates him from them, as above.

Section 2. And this is the bechinas the redemption — that one redeems him with five shekels given to the Kohen. For it is stated there in the aforementioned teaching that the essential matter of meriting the bechinas lower wisdom — the bechinas malchus mentioned above — is through hating ill-gotten gain [sonay vatza], that one must hate money with utter hatred, etc. See there. For the essential nurturing of the wicked kingdom is through the lust for money — for from there is their essential nurturing, from wealth that is not in holiness. And as is explained regarding this also elsewhere.

And therefore when one wishes to redeem the firstborn from the Kohen, one must then rectify one's money and wealth — which is the bechinas malchus — so that the Sitra Achra should have no nurturing from the bechinas malchus through money. For their essential nurturing is from there. And therefore one must give money to the Kohen. And through this one breaks the lust for money — by having one's money taken and given to the Kohen. And also in this itself one rectifies the money and wealth — which is the bechinas malchus — through giving the money to the Kohen. For the Kohen rectifies money and wealth — for he is a man of chessed who cuts the holy malchus from the Sitra Achra through chessed. And therefore this money and wealth that comes into his hands from the Israelite — namely, the five shekels that the Kohen takes — immediately when the money comes into his hands it is cut and separated from the Sitra Achra, from the wicked kingdom, through chessed, as above.

And when the money and wealth — which is the bechinas malchus, from whose wealth that is not in holiness the essential nurturing of the wicked kingdom comes, as above — are rectified: then immediately upon the rectification of the wealth, the firstborn returns to the Israelite. For now it is already permitted for the firstborn to be in the Israelite's possession — for they no longer have any nurturing from the bechinas the firstborn's malchus — through the five shekels given to the Kohen, through which the money and wealth were rectified and cut and separated from the Sitra Achra, from the wicked kingdom. And now they no longer have any nurturing from the holy malchus — the bechinas the firstborn — for their essential nurturing is through wealth, as above.

Section 3. And therefore one must give specifically five shekels — for malchus is the bechinas Hay, as is known. And when malchus is in exile, Heaven forbid, and they are nurturing from it — it is then in the bechinas Dalet, the bechinas destitution and poverty. For the wealth has been blemished, Heaven forbid, and they draw from there, Heaven forbid, and the wealth flows to them, Heaven forbid. And then the holy malchus is in the bechinas destitution and poverty — the bechinas Dalet. But when one elevates the wealth and malchus to holiness, it is then the bechinas Hay — for all the wealth and all the bounty returns to holiness. And when malchus is in the bechinas wealth, it is the bechinas Hay.

And this is the bechinas the five shekels given to the Kohen — for through this the wealth returns to holiness through the Kohen, the man of chessed, who cuts the Dalet from the wicked kingdom. And then malchus is in the bechinas Hay — the bechinas wealth — the bechinas "and I will pour out upon you blessing until there be no more" [Malachi 3:10]. And this is the bechinas twenty silver [pieces] — for the five shekels given to the Kohen are twenty silver [coins]. This is the bechinas the rectification of the holy malchus, the bechinas lower wisdom — which rises from the wicked kingdom through the Kohen, the man of chessed. And then lower wisdom joins with supernal wisdom — from which is the essential sustenance of lower wisdom, as is understood and explained in the aforementioned teaching.

And when lower wisdom and supernal wisdom are joined — this is the bechinas twenty silver [coins]. For they are two Yuds — the bechinas "ten, ten — the spoon" [asarah asarah ha'kaf] [Bamidbar 7:86] — as is known.

Section 4. And this is what Rashi explains regarding the reason for the five shekels of the redemption of the firstborn: "Thus was the selling price of Yosef — twenty silver [coins] — for he was the firstborn to Rachel," etc. For the commandment of the firstborn was commanded to Bnay Yisrael immediately upon their departure from Egypt — for the essential exodus from Egypt depends on this: to subjugate the firstborn of the Sitra Achra and to take out from there the holy firstborn. For the essential exile of Egypt began through the selling of Yosef, who was a firstborn. And through this, the holy firstborn — which is the bechinas the holy malchus — was brought, as it were, into the exile of Egypt. And particularly since they sold him for twenty silver [coins] and blemished the wealth, as above.

And therefore through this specifically the matter unfolded and they descended to Egypt — for they gave power to the kingdom of Egypt, the wicked kingdom, through selling to them the holy firstborn, which is Yosef, as above. And therefore it was impossible for them to leave until Hashem smote all the firstborn of Egypt — in order to subjugate the firstborn of the Sitra Achra that had nurtured itself from the holy firstborn — from which was their essential power, as above. And therefore when they left, Moshe took the bones of Yosef with him — for on this the essential redemption depended: through returning and bringing out the holy firstborn — the bechinas Yosef — from there, and returning to rectify the aforementioned blemish.

And therefore when they left Egypt they merited the great spoils of the Egyptian wealth [bizas Mitzrayim] — for the wealth returned to holiness, since this was the essential rectification, as above. And this is what is written: "And Moshe took the bones of Yosef," etc. And our Sages of blessed memory said that all of Israel were occupied with the spoils while Moshe was occupied with the bones of Yosef — for in truth they are entirely one and this depends on that. For what Moshe did — taking the bones of Yosef, the holy firstborn, and returning them and taking them out from the wicked kingdom — and what Israel did — taking the possessions of Egypt and all their wealth — these are all one bechinas. And the entire redemption depended on this. For the essential redemption was through subjugating the wicked kingdom's firstborn of the Sitra Achra and elevating from there the holy malchus — the bechinas the holy firstborn, the bechinas Yosef. And then all the wealth must be taken out from the Sitra Achra and brought into holiness, as above.

And therefore at that time it was a great commandment to take the spoils of Egypt — and Hashem blessed be He warned them greatly regarding this, as is explained in the verse there. For it is the bechinas the rectification of the holy malchus — upon which the essential redemption depends, as above. And therefore when they left Egypt, they were commanded immediately regarding the commandment of the firstborn — to redeem him with twenty silver [coins] — just as was the selling of Yosef, through which they descended into the evil Egyptian exile. So too in the opposite direction: at every time when a firstborn is born — when one must see that the wicked kingdom should not have nurturing from there, Heaven forbid — one must give twenty silver [coins] to the Kohen, the man of chessed. And through this one cuts the holy malchus from them — in the bechinas "reap according to lovingkindness," as above.

Section 5. And this is also the bechinas what Rabbeinu explains there regarding the aforementioned matter elsewhere — that through this the womb of the woman in difficult labor [mak'sheh laled] is opened — the bechinas "the doors of my womb" [daltay bitni] [Iyov 3:10]. And this is the bechinas "cut it into four" [chatchu l'arba]. See there. Understand this. And this is the bechinas "every firstborn that opens the womb" [peter kol rechem] — which one gives to the Kohen, the man of chessed. For through chessed comes the bechinas "cut it into four" — through which birth comes about. And the essential is the first birth — for the essential is the beginning. Understand this well.

Blessed be Hashem forever. Amen and Amen.

Hilchos Pidyon Bechor — Halacha 3

Based on the teaching Ki Seitzei la'Milchamah ["When you go out to war"] in Likutay [Moharan] Part II, Siman 82. See the entire teaching there.

Section 1. And the general principle: there is the bechinas k'seder [in order] and the bechinas shelo k'seder [not in order] — which are the bechinas aleph-beis [the Hebrew alphabet in order] and tav-shin-reish-kuf [in reverse] — the bechinas Adam and Chavah. Adam is the bechinas Havayah spelled out with alefs [av"h], gematria 45 [mah]. And Chavah is the bechinas malchus-mouth [peh]. And each person must see to bind the bechinas shelo k'seder — the bechinas Chavah — to the bechinas Adam-mah, to the bechinas k'seder. And then the bechinas shelo k'seder is nullified and all becomes k'seder. For "in a place where there is male and female, they are not mentioned there [in the same breath]" [b'atar d'is d'char nukva lo idkhar taman]. But one who separates the bechinas Chavah-malchus for himself — meaning one who has arrogance and says "I will reign" — it emerges that he is drawing the bechinas malchus to himself and not binding it to Hashem blessed be He, to the bechinas k'seder. Then he goes in the mode of shelo k'seder — for he is within the bechinas shelo k'seder, the tav-shin-reish-kuf of malchus-Chavah. And one must do teshuvah and humble oneself and be in the bechinas mah — as it is written: "And we are what [u'nachnu mah]" [Shemos 16:7]. And then one binds the bechinas malchus to Hashem blessed be He — to the bechinas mah — and the bechinas Chavah returns to the bechinas Adam-mah, and all becomes k'seder. Etc. And the bechinas k'seder is called Yud — for malchus, called "d'lays lah mi'garmah k'lum" [which has nothing of its own], and the Holy One blessed be He draws into it the vitality of wisdom called Yud. And this is Yud Vav Dalet [the spelling-out of Yud]. And this is: "Behind and before You have formed me, and placed Your hand upon me" [achor v'kedem tzartani v'tashet alay kapecha] — "read not kapacha but kapacha [your kafs]" — that is: Yud, gematria kaf [twenty], etc. See there.

Section 2. And this is the bechinas the redemption of the firstborn from the Kohen with twenty silver [coins] — which are five sela'im [shekels]. For the creation in general is the bechinas malchus — for the essential creation was for the sake of the revelation of His kingship, blessed be He. For "there is no king without a people" [ayn melech b'lo am], as is known. And therefore the creation in general is in the bechinas shelo k'seder — the bechinas Chavah-malchus-tav-shin-reish-kuf, as above — the bechinas "in Tishri the world was created" [b'Tishri nivra ha'olam]. Tishri is the bechinas tav-shin-reish-kuf [tav-shin-reish-yud] — not in order [shelo k'seder] — the bechinas din [judgment]. And the essential completion and rectification of creation is when it is bound to Hashem blessed be He — which is the bechinas k'seder, the bechinas Havayah spelled out with alefs — the bechinas aleph-beis in order. For the essential creation was for the sake of wisdom — that is, to know Him blessed be He — as it states: b'gin d'yishtamod'in lah [in order that they know Him] [Zohar]. For this is the essential wisdom: to know and recognize Him blessed be He and to be bound and cleaving to Him always. And then the totality of creation is in completion and everything proceeds in order — for the totality of creation, the bechinas malchus — which is the bechinas shelo k'seder — is nullified to the bechinas Adam-mah-k'seder, as above in the aforementioned teaching.

And when a firstborn son is born, this is the bechinas a new creation [bri'ah chadashah]. For the human being is the ultimate purpose of all created beings — and everything was created for the sake of the human being — and he is the totality of all creation, for within the human being all created beings are included and depend, as is known. And therefore when a person is born into the world, it is the bechinas a new creation. And the essential is the firstborn — who is the first birth — the bechinas a new creation. And therefore one must return him to the bechinas k'seder. For this firstborn that was born — who is the bechinas the totality of creation, the bechinas malchus — is in the bechinas shelo k'seder, and one must return him to k'seder.

For the firstborn is the beginning of malchus — as it is written: "I too shall appoint him as firstborn." Therefore one must give the firstborn — the bechinas the totality of creation, the bechinas malchus — to the Kohen, the man of chessed, who is the bechinas k'seder — the bechinas Havayah spelled with alefs — which is the bechinas chessed. And through this all becomes k'seder — for the totality of creation, the bechinas malchus — which is the bechinas the firstborn — is returned to the Kohen, the man of chessed, who is the bechinas da'as — as it is written: "For the lips of the Kohen preserve knowledge [da'as]" [Malachi 2:7]. For da'as and chessed are one bechinas — as is explained in various places many times. And through this the first birth — which is the bechinas a new creation — is rectified. And all becomes k'seder, as above.

And the bechinas k'seder is the bechinas Yud — gematria kaf [twenty] — as above. And therefore one gives a kaf [twenty] of dinars to the Kohen for the redemption — kaf as above. And therefore one redeems him with silver [kesef] — for wealth and money is on the left [smol] — as it is written: "In her left hand is wealth and honor" [Mishlei 3:16]. And the left is the bechinas din, the bechinas shelo k'seder, as is known. And through giving twenty silver [coins] to the Kohen, the man of chessed — through this one returns the bechinas shelo k'seder, which is the silver and money — the bechinas smol [left] — to k'seder, which is the Kohen, the man of chessed, who is the bechinas k'seder, as above.

Section 3. And therefore the essential exodus from Egypt was through the plague of the firstborn. And then the firstborn of Israel were sanctified, and they were commanded immediately regarding the sanctification of the firstborn — as it is written: "Sanctify to Me every firstborn" [Shemos 13:2], etc. For the essential exile of Egypt was in order to rectify the sin of Adam the First — who blemished the covenant and separated the bechinas Chavah-malchus to himself and separated her from Hashem blessed be He. For this was the essential blemish — that a separation was made between the bechinas Chavah and Adam. For this was the essential counsel of the serpent: to remove the bechinas Adam — as Rashi explained: "In order that Adam should die and he should marry Chavah" — meaning he wished to separate the bechinas Chavah from Adam, so that then the bechinas Chavah would be in the mode of shelo k'seder. And then it has no vitality, and then the grip of the Sitra Achra — which is the impurity of the serpent — dominates it. For their essential nurturing is from the bechinas shelo k'seder when it is separated from the bechinas k'seder, Heaven forbid — in the bechinas "shadow of death and not order" [tzalmavet v'lo sdarim] [Iyov 10:22]: the essential nurturing of the Side of Death, the bechinas tzalmavet, is from the bechinas "not order," the bechinas shelo k'seder, as above.

And therefore the essential counsel [of the serpent] was: "and you shall be as God" [va'hiyyisem k'Elokim] — "you will be creators of worlds like Him" [as Rashi explained] — that is, the bechinas "I will reign" [ana emloch] — that he wished to separate the bechinas Chavah-malchus from Hashem blessed be He, that they should draw the kingship — the bechinas Elokim — to themselves: the bechinas "and you shall be as God." And the essential blemish was the blemish of the covenant — for through the blemish of the covenant one creates a separation between the Holy One blessed be He and His Shechinah as it were, between Adam and Chavah, between the bechinas k'seder and the bechinas shelo k'seder. For one must break one's desire and bend one's evil inclination and emerge from the physical desire — only to intend for the sake of Hashem blessed be He alone, in order to fulfill His commandment alone. And then one binds the bechinas Chavah-woman to Hashem blessed be He — and then all is k'seder.

But when one blemishes the covenant, Heaven forbid, and is drawn after physical desire — then one separates the bechinas Chavah-woman from da'as and separates the totality of creation from Hashem blessed be He. For one wishes to satisfy one's desire and draws the bechinas Chavah to oneself — the bechinas "I will reign" — and does not elevate her to Hashem blessed be He. And then all becomes shelo k'seder — for it is in the bechinas shelo k'seder — until one merits to return to Hashem and return all to k'seder, as above.

And therefore through the sin of Adam the First, all things became in the bechinas shelo k'seder — for nothing proceeds in order; rather, everything requires great toil and effort — the bechinas "in toil shall you eat it" [Bereishis 3:17], which is the bechinas shelo k'seder — the bechinas "and thorns and thistles shall it sprout for you" [ibid. 3:18] — as Rashi explained: when you sow grain and legumes, it sprouts thorns and thistles for you, etc. — which is the bechinas shelo k'seder: that the order is changed, so that thorns and thistles come up from the grain, Heaven forbid. And each person, according to his teshuvah and his good deeds, and according to his humility and meekness — so does he return the bechinas shelo k'seder to the bechinas k'seder and rectify the sin of Adam the First, according to his level.

And this is the bechinas the Egyptian exile — for all the exiles and all the sufferings, Heaven forbid, are all in the bechinas shelo k'seder: that things do not proceed as the person desires, in order. For in truth the essential order of creation was that Israel should be supreme over all and rule over the entire world — for all Israel are the children of kings, and kingship belongs only to them. For they are in the bechinas the firstborn son — who is the bechinas malchus — as it is written: "My firstborn son, Israel" [Shemos 4:22]. And when Israel are in exile, Heaven forbid, and the nations rule over them — this is the bechinas shelo k'seder. And all this flows from the sin of Adam the First, as above.

And therefore the exile was decreed through Avraham our patriarch's blemishing — when he said "whereby shall I know" [bameh eidah] [Bereishis 15:8]. For through this he blemished in da'as — which is the bechinas mah — through saying "whereby shall I know" [bameh eidah]. And through this the bechinas shelo k'seder was generated — which is the bechinas exile, as above. And therefore the Egyptian exile unfolded through the selling of Yosef — who was the firstborn to his mother — for twenty silver [coins]. And they blemished the bechinas the firstborn, the bechinas malchus. For the essential jealousy toward him was about the bechinas malchus that they saw in him — as it is written: "Will you indeed reign over us?" etc. [Bereishis 37:8]. And they did not wish to bind malchus to its root — and they separated malchus: that is, Yosef, who was the firstborn, they separated from his father Yaakov — who is the bechinas wisdom [chochmah], as is known. For Yaakov transmitted all his wisdom to Yosef the firstborn — as it is written: "For he was the son of his old age, ari bar chakim hu leh" [Bereishis 37:3; Onkelos] — all that he had learned from Shem and Ever he transmitted to him. For Yaakov was binding the firstborn — the bechinas malchus — to the root of his vitality, which is wisdom, as above. And they separated him from his father, sold him as a slave to Egypt, and blemished the bechinas the firstborn — the bechinas malchus — and separated him from wisdom, from his father, from the root of his vitality. And they wished to draw malchus to themselves — as it is written: "Will you indeed reign over us?" etc. And through this the matter unfolded and they descended to Egypt — to exile — to the bechinas shelo k'seder — as it is written: "And they embittered their lives with hard service," etc., "all their labor with which they made them labor in crushing rigor" [Shemos 1:14]. And it is brought in the Midrash that they reversed the order and gave the work of man to woman — and likewise the reverse [Medrash Rabbah Shemos 1:12]. For all their labor with them was in the bechinas shelo k'seder, as above.

But Yosef — through his meriting to stand in the trial of the desire for sexual immorality and guarding the covenant and not being drawn after his desire — through this he returned the bechinas Chavah to Adam, the bechinas shelo k'seder to k'seder, as above. And therefore he merited wisdom — as it is written: "There is none as wise and discerning as you" [Bereishis 41:39]. And therefore the essential redemption was through him — as it is written: "And Moshe took the bones of Yosef with him" [Shemos 13:19]. For through Yosef they merited to leave the exile — to return shelo k'seder to the bechinas k'seder, as above.

And therefore the essential redemption was through the sanctification of the firstborn — as it is written: "My firstborn son, Israel." And they were commanded immediately regarding the sanctification of the firstborn. For the sanctification of the firstborn is the bechinas returning the bechinas shelo k'seder — the bechinas malchus — to the bechinas Adam — to the bechinas k'seder. In this depends the essential redemption from all exiles and all sufferings, as above.

Section 4. And this is the bechinas "And you shall say: it is the Pesach sacrifice to Hashem — who passed over the houses of Bnay Yisrael when He smote Egypt and our houses He saved" [Shemos 12:27]. For "judgment is only sweetened at its root" [ayn ha'din nimitak ela b'shorasho]. And therefore when one merits to return the bechinas shelo k'seder to the bechinas k'seder, then all becomes k'seder. And then the essential redemption from the sufferings and exile is through the bechinas shelo k'seder that is included within k'seder. And this is the bechinas "who passed over [pasach] the houses of Bnay Yisrael" — which is the bechinas shelo k'seder — the bechinas skipping and leaping, not in order [dilog v'k'fitzah shelo k'seder]. And this very bechinas itself saved the firstborn of Israel and slew the firstborn of Egypt — as it is written: "He cleared a path for His anger" [Tehillim 78:50]. And Rashi explained: "That same attribute itself that smote Egypt saved Israel." For the bechinas shelo k'seder is the bechinas din. And when it is bound to its vitality — to the bechinas k'seder — then all becomes k'seder, the bechinas rachamim [mercy]. And therefore Israel was saved through this — for this very bechinas shelo k'seder took them out from exile, from the bechinas din, from the bechinas shelo k'seder, and bound them to the root of their vitality — the bechinas k'seder. For now in the redemption, shelo k'seder was included within the bechinas k'seder, as above — through which the essential redemption came, as above.

But Egypt — they separated the bechinas shelo k'seder from k'seder. For Pharaoh said: "Who is Hashem that I should heed His voice?" [Shemos 5:2]. And he separated and uprooted himself from Hashem blessed be He — that is, from the Name Havayah, blessed be He. For he said: "Mine is my river and I made myself" [Yechezkel 29:3] — the arrogance that was in him — the bechinas "I will reign" — and he did not wish to return malchus to Hashem blessed be He. And therefore it is stated that Pharaoh's hold was only upon the Name Elokim and not upon the Name Havayah. For he wished to separate, Heaven forbid, the bechinas Elokim — which is the bechinas malchus — from the bechinas din, the bechinas shelo k'seder — from the bechinas Havayah, k'seder. Therefore he loved the curse and it came upon him — for the entire bechinas shelo k'seder was turned against him. And it avenged him and slew the firstborn of Egypt through p'sichah [stepping over] and leaping — the bechinas shelo k'seder. For he had not bound the bechinas shelo k'seder-malchus to the root of its vitality — which is the bechinas mah. And therefore they were left without vitality and fell as dead corpses. And therefore the essential blow was upon their firstborn — for the firstborn is the bechinas malchus, etc., as above.

And this is the bechinas "And you shall say, the Pesach sacrifice." "And you shall say" specifically — the bechinas speech [dibur] — the bechinas Pesach: peh sach [a mouth that speaks] — which is the bechinas Chavah-malchus — which is the expression of speech. For the essential redemption was through returning the bechinas speech, the bechinas Chavah-malchus-shelo k'seder, to the bechinas k'seder — the bechinas mah, as above. And this is what Moshe said: "And they shall say to me, what is His Name?" — "mah say to them" [Shemos 3:13-14] — mah specifically. For the essential redemption is through the bechinas mah — which is the bechinas k'seder, as above.

And this is the bechinas the Seder of Pesach — for the service done on the night of Pesach is called by the name Seder [order]. For the essential redemption of Pesach was through the bechinas seder — that is, through shelo k'seder being included within k'seder, as above. And therefore on Pesach, the mochin [mental/intellectual states] that are shelo k'seder [not in order] enter — for the mochin d'gadlus [expanded mind] precede the mochin d'katnus [constricted mind]. For through this the bechinas shelo k'seder is sweetened and included within k'seder — which is da'as and the mind. For "judgment is only sweetened at its root." And therefore the mochin were compelled to enter in a shelo k'seder fashion — in order to rectify and sweeten the bechinas shelo k'seder and bind it to the bechinas the mind and da'as. And then all returns to k'seder — for when the bechinas shelo k'seder is bound to da'as, it returns from shelo k'seder and all becomes k'seder, as above.

Section 5. And this is the bechinas the filling of the moon from its diminishment [miluy ha'levanah mi'p'gimosah]. For the sun and moon are the bechinas k'seder and shelo k'seder — Adam and Chavah — as is known. And therefore "the sun knows its setting" [Tehillim 104:19] — but "the moon knows not its setting" [ibid.] — for sometimes it enters along a long path and sometimes along a short path — as our Sages of blessed memory said [Sukkah 29a]. It thus emerges that the motion of the moon is shelo k'seder — for sometimes it comes along a long path, etc. But the sun knows its setting and always travels the same path — the bechinas k'seder. And one must fill the moon from its diminishment and unite the sun and moon — and then all becomes k'seder. Which is the bechinas "and the light of the moon shall be as the light of the sun" [Yeshayahu 30:26], etc.

And therefore Israel was commanded regarding the sanctification of the New Moon [kidush hachodesh] first of all — at the time of the Exodus from Egypt. And there in that Torah portion, the plague of the firstborn and the saving of the firstborn of Israel are mentioned. For the sanctification of the New Moon is the bechinas the rectification of the moon's diminishment — which is "the light of the moon shall be as the light of the sun" — which is the union and conjunction of shelo k'seder with the bechinas k'seder. Which is the bechinas the Exodus from Egypt and the sanctification of the firstborn, as above. And this is the bechinas "and those who are redeemed of him — from a month old shall you redeem" [Bamidbar 18:16] — "from a month old" specifically. For the redemption of the firstborn is in the bechinas the [New] Month [chodesh] — for in each and every month the moon is filled from its diminishment through the commandment of the sanctification of new months. And therefore one does not redeem firstborns until a month has passed over him — which is the bechinas the rectification of the moon's diminishment — through which shelo k'seder returns to the bechinas k'seder — the bechinas "the light of the moon shall be as the light of the sun." Which is the bechinas the redemption of the firstborn, as above.

Section 6. And this is the bechinas the monetary redemption [pidyon b'kesef] performed for all types of sufferings and judgments that come upon a person, Heaven forbid. For all sufferings and judgments, Heaven forbid, flow from the bechinas shelo k'seder, as above. And therefore one gives money to the true sages of the generation — and the money is the bechinas smol [left], shelo k'seder. And the sage is k'seder — which is the bechinas wisdom, as above. For the wise man and the teacher [rav] is the bechinas the Kohen, man of chessed — as it is written: "For the lips of the Kohen preserve knowledge and Torah," etc. [Malachi 2:7]. And our Sages of blessed memory expounded [Mo'ed Katan 17a]: "If the teacher resembles an angel of the Lord of Hosts," etc. And therefore through giving money to the true sage and tzaddik — through this shelo k'seder is returned and all becomes k'seder, and all the judgments — which are the bechinas shelo k'seder — are sweetened and nullified. For all becomes k'seder, as above.

And because through the sin of Adam the First all became shelo k'seder, as above — therefore the order of the birthright was confused, and Esav came out before Yaakov and wished to take the birthright for himself. For the birthright — which is the bechinas Chavah-malchus — was blemished and became in the bechinas shelo k'seder. And therefore Yaakov was compelled to toil with great toil until he merited afterward — through his good deeds — to return and take the birthright from Esav. For Yaakov merited to rectify the sin of Adam the First — and returned shelo k'seder to the bechinas k'seder and all became k'seder. And the birthright returned to him — which is the true order — as it is written: "My firstborn son, Israel."

And therefore Yaakov gave the birthright to Yosef — because Reuven disturbed his father's resting places [bilbel yitz'ay aviv] and separated between husband and wife. Through this he separated shelo k'seder from the bechinas k'seder. And therefore Scripture accounts it to him as if he had lain with her — for disturbing his father's resting places, through which he separated between man and wife — this is literally the bechinas the blemish of the covenant, which also separates the bechinas Chavah-malchus to itself, as above. And through this he blemished in the birthright — which is the bechinas malchus. And therefore the birthright was taken from him and given to Yosef — who had withstood the trial and guarded the covenant — through which he returned the bechinas shelo k'seder to the bechinas k'seder. And through this he merited the birthright — the bechinas malchus, as above.

Section 7. And therefore the essential redemption of Egypt was through Moshe. For Moshe is the bechinas mah — as it is written: "And we are what [u'nachnu mah]" — through which one merits to return the bechinas shelo k'seder to the bechinas k'seder. Through this is the essential redemption, as above. And therefore Moshe gave the Torah to Israel — for the essential wisdom is the Torah. For there is no wisdom like the wisdom of the Torah — as it is written: "Observe and perform it, for it is your wisdom and your understanding" etc. [Devarim 4:6]. For the Torah is the bechinas mah — as it is written: "What [mah] is the testimony," etc. [Shemos 12:26]. And through meriting the Torah — through this one binds all of creation to the root of its vitality, which is the Torah — and all becomes k'seder. And this is the bechinas the sedarim [orders/tractates] within the Torah — the bechinas the fifty-three Torah portions [gimel nun sdarim d'oraisa] and the Six Orders of Mishnah [shishah sidray Mishnah]. For the Torah is in the bechinas mah-wisdom-k'seder — for through fulfilling the Torah all becomes k'seder, as above.

Section 8. And this is the bechinas tefillin-mochin — for the first Torah portion [within the tefillin] is "Sanctify to Me every firstborn" [Shemos 13:2]. For the sanctification of the firstborn is the bechinas returning and binding all of creation to the mind [moach] and wisdom — which is the bechinas binding the tefillin, through which one binds oneself to the mind and wisdom. Which is the bechinas tefillin of the head and tefillin of the arm — on the left arm — binding together shelo k'seder, the bechinas the left, to the bechinas k'seder — to the bechinas the head and mind, as above.

And this is the bechinas why the head tefillin has four compartments [batim] and the arm tefillin has one compartment. For it is stated there in the aforementioned teaching that the path through which one merits to bind shelo k'seder to k'seder is through the path that Moshe took — namely: "If I ascend to heaven, You are there; and if I make my bed in the underworld, behold You are there" [Tehillim 139:8] — to find Hashem blessed be He always, both in descent and in ascent. For sometimes when a person rises upward he forgets Hashem blessed be He, etc. And this comes from an excess of light, etc. And therefore one must contract the light — the bechinas "and I will shield My hand" — said of Moshe. And therefore the head tefillin — which alludes to the bechinas "if I ascend to heaven" — has four compartments. For there, because of the abundance of light, more contractions are needed — the bechinas four compartments. But in the arm tefillin there is only one compartment — for the arm tefillin is bound on the left arm, the weak arm [yad kehah]. This is the bechinas "and if I make my bed in the underworld, behold You are there" — that even in the Sitra d'Smala [Side of the Left], in the bechinas the weak arm — even there one can find Hashem blessed be He — in the bechinas "behold You are there." Therefore there is only one compartment — for there one does not need to contract the light as much, because there the light is small. On the contrary — one needs to reveal it there — in the bechinas "behold You are there." Therefore there is only one compartment, as above.

And this is the bechinas "if I ascend to heaven, You are there" — "there You are" [sham atah] specifically — which is an expression of hiddenness and concealment. That is: there in heaven, if I ascend there — "You are there" — meaning that You conceal Yourself from me there, for You are far from me. But "if I make my bed in the underworld, behold You are there" [hinecha] — the bechinas "the whole earth is filled with His glory" [Yeshayahu 6:3]. For specifically below one can find His Divinity in greater revelation — if one seeks Him there — in the bechinas "behold You are there" [hinecha]. And as is understood in the words of Rabbeinu of blessed memory in the teaching Ki M'rachamam Yin'halem [Likutay Tani'na, Siman 7] — for above they ask "Where is the place of His glory?" and below they say "The whole earth is filled with His glory," etc. See there.

Section 9. And therefore the essential redemption of the firstborn is specifically a firstborn to the mother — for the mother is the bechinas Chavah, the mother of all living, which is the bechinas shelo k'seder. From there all sins flow, Heaven forbid, when one does not merit to return the bechinas Chavah-shelo k'seder to the bechinas Adam-k'seder — in the bechinas "for in iniquity was I formed, and in sin did my mother conceive me" [Tehillim 51:7]. And this is the bechinas "a wise son brings joy to a father" [Mishlei 10:1] specifically. And "a foolish son is the grief of his mother" [ibid.] specifically. For from the bechinas father — who is the bechinas Adam-k'seder — wisdom flows, the bechinas a wise son. And from the bechinas mother-Chavah-shelo k'seder — from there comes the grip of foolishness, whose grip is only in the bechinas shelo k'seder. And therefore one must see to return the bechinas Chavah-shelo k'seder to the bechinas k'seder. And therefore the essential redemption of the firstborn is of a firstborn to the mother — in order to return the bechinas Chavah, the mother of all living, the bechinas shelo k'seder, to the bechinas k'seder — to the bechinas wisdom. Which is the bechinas the redemption of the firstborn given to the Kohen, as above.

Hilchos Pidyon Bechor — Halacha 4

Section 1. Based on the Torah V'es ha'aravim tzivisi l'chalk'lecha ["And the ravens I have commanded to sustain you"] in Likutay [Moharan] Part II, Siman 4. See the entire Torah there carefully.

And the general principle for our purposes: The festivals [yamim tovim] call out and reveal that everything proceeds according to His will alone, blessed be He — and there is no natural compulsion [chiuv ha'teva] whatsoever. For on every festival, Hashem blessed be He performed awe-inspiring signs and wonders for us, etc. However, there are "evil beasts" [chayyos ra'os] that pounce and tear — which are the sages of nature [chachmay ha'teva] — who prevail with the roar of their growl against the proclamation-voice of the festival. For they wish to demonstrate with their deceptive wisdom that everything proceeds according to nature, Heaven forbid, and they deny [the existence of] [Divine] will, etc.

Segment 7
HE:
ראשית ערסתכם חלה תרימו תרומה כתרומת גרן )במדבר טו,כ( הָיָה הַקְלִפוֹת בֵּין הַנִיצוֹצוֹת פִזור שֶׁעִקַר ּמֵחֲמַת ּעַל־יְדֵי חֵטְא אֲכִילַת עֵץ הַדַעַת טוֹב וָרַע,ַעַל־כֵּן רֹב ּּהַנִיצוֹצוֹת נָפְלו בְּיוֹתֵר לִדְבָרִים שֶׁל מאֲכָל,וְעַל־כֵּן הַמַאֲכָל שֶׁמְבָרְרִין קֹדֶם גְּדוֹלוֹת יְגִיעוֹת ּּצְרִיכִין וְרוחָנִיות בְּגַשְׁמִיות ּמִפְסֹלֶת.ׁ כַּמָה יֵש ּוְעַל־כֵּן ּמְלָאכוֹת בַּפַת וְכֵן יֵש ׁ כַּמָה מִצְוֹת בַּפַת,ַּכִּי הַלֶחֶם ּהוא עִקַר הַמַאֲכָל הַמַשְׂבִּיעְ,וַּעִקַר הַבֵּרור הוא עַל־יְדֵי ּאֱמונָה כַּיָדוע,ּּוצְרִיכִין לִהְיוֹת חָזָק בֶּאֱמונָה מְאֹד,עַד ּשֶׁיִזְכֶּה לְהֶאָרַת הָרָצוֹן בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה,ּּשֶׁיִשְׁתוֹקֵק ְּּוְיִכְסֹף לְהַשֵׁם יִתְבָּרַך בְּרָצוֹן מֻפְלָג וְכו'עַד אֵין סוֹףַ, עִק ּכִּיהָעֶלְיוֹן מֵהָרָצוֹן הוא וְהַשְׂבִיעָה הָאֲכִילָה ּּר, בִּבְחִינַת"ּומַשְׂבִּיע ַ לְכָל חַי רָצוֹן",ּומִשָׁם עִקַר הַתַעֲנוג ּּוְהַטַעַם שֶׁל כָּל דְבַר מַאֲכָל.ְּׁוְצָרִיך כָּל אֶחָד שֶׁיִתְגַּבֵּר ֹּבִּשְׁעַת אֲכִילָתו ֹ שֶׁיַעֲלֶה הַכֹּל לְשָׁרְשו,ּשֶׁיִזְכֶּה עַל־יְדֵי ּהָאֲכִילָה דַיְקָא לְהֶאָרַת הָרָצוֹן,ּשֶׁזֶה עִקַר שְׁלֵמות הַקְדוֹשִׁים הַנִיצוֹצוֹת כָּל שֶׁל וְהָעֲלִיָה ּהַבֵּרור ּשֶׁבַּמַאֲכָל,שָׁרְשָׁם שֶׁהוא הָעֶלְיוֹן לָרָצוֹן ַּכְּשֶׁעוֹלִין ּּהָעֶלְיוֹן כַּיָדועֹ.ַ וְזֶה יָכול כָּל אָדָם לִזְכּוֹת עַל־יְדֵי כֹּח וְתַלְמִיד בֵּן ֹ הֶאָרַת בּו שֶׁמֵאִיר הָאֱמֶת ּהַצַדִיק, הַנְמוֹכִים הַמְקוֹמוֹת בְּכָל גַּם מְאִירִין ּּשֶׁעַל־יְדֵי־זֶה ּּוְהַנְפולִים,ּשֶׁיֵדְעו כִּי עֲדַיִן הַשֵׁם עִמָם,ֹכִּי מְלֹא כָל כְּבוֹדו הָאָרֶץְּ,בחִינַת"עָפָר שֹׁכְנֵי וְרַנְנו ּהָקִיצו", ּּוְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְעוֹרְרִין וְעוֹלִין כָּל הַנִיצוֹצוֹת שֶׁבַּמַאֲכָל בִּשְׁלֵמות לְשָׁרְשָׁן ּגַּם־כֵּן)בִּפְנִים כַּמְבֹאָר(.ְִּּוְסָמוך ּלִגְמַר הַלֶחֶם צְרִיכִין לִתֵן חַלָה מִן הָעִסָּה כָּל זֶה בכְדֵי ְּלְהַמְשִׁיך הַדַעַת שֶׁל כְּלָלִיות בֵּן וְתַלְמִיד,ּשֶׁמִשָׁם עִקַר ּשְׁלֵמות הָאֱמונָה הַקְדוֹשָׁה לֵידַע כִּי ה'ּהוא הָאֱלֹקִים, ּשֶׁעַל־יְדֵי־זֶה עִקַר בֵּרור הַמַאֲכָלִים עַד שֶׁעוֹלִין אֶל הָרָצוֹן בְּחִינַתַ,לְהֶאָר שֶׁזוֹכִין ּעַדבִּשְׁעַת הָרָצוֹן ת ּהָאֲכִילָה דַיְקָא. ְּוְזֶה שֶׁנִסְמָך פָרָשַׁת חַלָה לְפָרָשַׁת מְרַגְּלִים בְּסֵדֶר שְׁלַח ָּּלְך כִּי הַמְרַגְּלִים פָגְמו בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל,ּ כִּי הֵם עָבְרו עֲדַיִן בַּגּוֹלָה כְּבושָׁה שֶׁהָיְתָה בְּעֵת ּבְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל ּתַחַת יַד הַשִׁבְעָה עֲמָמִין וכְשֶׁבָּאו לְשָׁם הָיָה לָהֶם ּפְחָדִים וְהָיו מֻנָחִים שָׁם בְּקַטְנות וְשִׁפְלות בִּבְחִינַת ּגָּלות כְּמו ֹ שֶׁכָּתוב וַנְהִי בְעֵינֵינו כַּחֲגָבִים וְכו'.ּאֲבָל הָיו ּצְרִיכִין לְחַזֵק אֶת עַצְמָם לְהַאֲמִיןבַּהֹ 'ּּובְמֹשֶׁה עַבְדו שֶׁבְּכֹחו ֹ הַגָּדוֹל יִכְבֹּש ׁ לִפְנֵיהֶם הַכֹּל וְיֻחְזַר הַכֹּל לַה' ְְּיִתְבָּרַך ולְיִשְׂרָאֵל כְּמו ֹ שֶׁהָיָה אַחַר כָּך בֶּאֱמֶת אֲבָל ּהֵם כָּפְרו בָּזֶה.ְּׂוְעַל־כֵּן נִגְזַר עֲלֵיהֶם בְּכִיָה לְדוֹרוֹת ּשֶׁצְרִיכִין יִשְּּרָאֵל לְהִתְמַהְמֵה ַ בַּגָּלות כָּל כָּך וְעַל־יְדֵי ּשֶׁנִמְצָאִים גַּם עַתָה צַדִיקִים שֶׁמְחַזְקִין אוֹתָנו לְהַאֲמִין בַּה'ְּיִתְבָּרַך שֶׁיִכְבֹּש ׁ לְפָנֵינו הַכֹּל וְהַכֹּל תַעֲלֶה לַה' ְּיִתְבָּרַך בִּבְחִינַת וְנִשְׁאַר גַּם הוא לֵאלֹקֵיּנו,וְעַל־יְדֵי זֶה ּאָנו מְתַקְנִין חֵטְא הַמְרַגְּלִים שֶׁפָגְמו בָּזֶה וְעַל־יְדֵי זֶה ּיָבוֹא מְשִׁיח ַ צִדְקֵנו וְיִגְאָלֵנו מְהֵרָה וְיָשׁוב הַכֹּל לַה' ְיִתְבָּרַך. ְּּוְזֶה בְּחִינַת פָרָשַׁת מִנְחַת נְסָכִים שֶׁנִסְמָך לְפָרָשַׁת מְרַגְּלִיםְּּמִיָד וְאַחַר כָּך תֵכֶף פָרָשַׁת חַלָה כִּי מְנָחוֹת ּמְבִיאִין מִקֶמַח שֶׁשָׁם עִקַר הַבֵּרור שֶׁזֶהו בְּחִינַת חַלָה. ְּּוְעַל־כֵּן נִסְמָך לְפָרָשַׁת מְרַגְּלִים שֶׁפָגְמו בְּכָל זֶה,כִּי ּעַל־יְדֵי מְנָחוֹת וְחַלָה שֶׁהֵם תִקון הַלֶחֶםשֶׁעַל־יְדֵי זֶה וְכו הָרָצוֹן לְהֶאָרַת ּזוֹכִין'פְגַם נִתְתַקֵן זֶה ּעַל־יְדֵי ּּהַמְרַגְּלִים כִּי עַל־יְדֵי זֶה נִזְכֶּה לָצֵאת מֵהַגָּלות וְיִתְבָּרְרו ּוְיַעֲלו כָּל הַנִיצוֹצוֹת וְיִתְקַיֵם מְהֵרָה וְנִשְׁאַר גַּם הוא ּּלֵאלֹקֵינו וְכוְ'בִּמּהֵרָה בְּיָמֵינו אָמֵן.)הלכותחלה– הלכהד',אות גי לפי אוצר היראה–אכילה,אות קפ"ו;עיין גם הלכות חלה ד,'אות י'( ולא תתורו )במדבר טו,לט( ּיֵש ׁ מָגִנֵי־אֶרֶץ,ֹּּשֶׁמְשַׁבְּרִין תַאֲוָתָן בְּכָל עֵת בִּיגִיעוֹת ּוְיִסּורִים ומְרִירות גָּדול,ּּובְכָל פַעַם שׁוֹטְפִים עֲלֵיהֶם רָעִים וְרַעְיוֹנִים ּהִרְהורִים,מִשְׁגָּל הִרְהורֵי ּשֶׁהֵם, ּּשֶׁמִתְגַּבְּרִים בְּיוֹתֵר עַל כְּשֵׁרֵי הַדוֹר הָרוֹצִים לְהִתְקָרֵב אֶל הָאֱמֶתֹ,כִּי כָל הַגָּדוֹל מֵחֲבֵרו,ּיִצְרו ֹ גָּדוֹל מִמֶנוְּ, מְשַׁב וְהֵםדַעְתָם כָּל ומַמְשִׁיכִין תַאֲוָתָם ּרִים ְּּומַחֲשַׁבְתָם לְתוֹך מֵימֵי הַתוֹרָה וְהַדַעַת דִקְדֻשָׁה,עַד ּּשֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מְהַפְכִין ומַעֲלִין מִבְּחִינַתֹ'ּהֶחְתִים בְּשָׂרו' ּוְכו'ּלִבְחִינַת פִתוחֵי חוֹתָם קֹדֶש ׁ לַהִ',וְהֵם מַמְשִׁיכין ּּבְּחִינַת תְפִלִין־מֹחִין,ּּוְזוֹכִין לְתַקֵן הַמֹחִין,ּּוְגַם הַצִמְצום ּשֶׁל הַמֹחִין,ּשֶׁלֹא יֵצֵא הַמֹח ַ חוץ לַגְּבול,ּשֶׁזֶהו עִקַר ּהַתִקון,ּכִּי עַל־יְדֵי שֶׁתוֹפְסִין אֶת הַמֹח ַ וְהַמַחֲשָׁבָה ּּשֶׁלֹא תֵצֵא לַחוץ לְהַרְהֵר חַסוְשָׁלוֹםֹ ,ּומַכְנִיסִין אוֹתו ְּּלְתוֹך מַחֲשָׁבוֹת קְדוֹשׁוֹת שֶׁל דַעַת הַתוֹרָה,עַל־יְדֵי־זֶה ּּזוֹכִין לְתַקֵן הַדַעַתׁ ,ּשֶׁגַּם בַּקְדֻשָׁה יִהְיֶה צִמְצום קָדוֹש ּלְהַדַעַת,ּשֶׁלֹא יְשׁוֹטֵט בְּמַה שֶׁאֵין לו ֹ רְשׁות,ִבְּחִינַת מ ּבַּמֻפְלָאׁ וְכו תִדְרֹש אַל ָּּּמְך') .הלכות לקוטי- הלכותסימני דגים ה,'אות א'לפי אוצר היראה- מחשבות והרהורים,אות ט'( ולא תתורו )במדבר טו,לט( ּּהַיֵצֶר הָרָע וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא נִקְרָאִים גַּנָבִים,ֹכִּי הֵם כְּמו עֵת בְּכָל הָאָדָם עַל ׁאוֹרְבִיםמַמָש ּּ גַנָבִים, ּׁוְהוֹלְכִים עִם הָאָדָם בְּכַמָה מִינֵי רַמָאות וְהַטְעָאוֹת ּונְכָלִים וְעַרְמומִיות כְּמו ֹ גַנָבִים מַמָש,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב: "ּיֵשֵׁב בְּמַאֲרַב חֲצֵרִים בַּמִסְתָרִים וְכו'",ּוכְתִיב" :יֶאֱרֹב ּבַּמִסְתָר וְכו'יֶאֱרֹבּ לַחְטֹף עָנִי וְכו'ֹ ".ּּוְעִקַר הַגְּנֵבָה שֶׁלו ּּהוא בְּעִנְיַן הַמַחֲשָׁבוֹת שֶׁבָּאָדָם,ּּשֶׁשָׁם עִקַר הַתְחָלַת הָרָע הַיֵצֶר ּשְׁלִיטַת,וְשָׁלוֹם חַס,נִזְהָרִין אֵין אִם ּוְנִשְׁמָרִין מִמֶנו הֵיטֵבֹ,ּכִּי עִקַר הַיִצְרִין הֵם הַמַחֲשָׁבות שֶׁבָּאָדָם,ּּכַּמובָא בְּמָקוֹם אַחֵר.ּוְהַיֵצֶר הָרָע,שֶׁהֵם ּהַמַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת,ֹאוֹרְבִין עַל הָאָדָם בְּכָל עֵת וָרֶגַע ּכְּמו ֹ גַנָבִים מַמָש ׁ כְּדֵי שֶׁיִתְאַחֲזו בְּמַחֲשַׁבְתוֹ ,וְלַהֲבִיאו ּלִידֵי הִרְהורִים וְתַאֲווֹת רָעוֹתָׁ,חַס וְשלוֹםַ ,ֹכַּאֲשֶׁר יוֹדֵע כָּל אֶחָד בְּנַפְשׁו,ּכִּי עִקַר הַיֵצֶר הָרָע הוא עַל תַאֲוַת ּנִאוףׁ,ּכַּמובָא בַּזֹהַר הַקָדוֹש:ּעִקָרָא דְיִצְרָא בִּישָׁא עַל ּעֶרְיִין וְכו,'ּוְזֹאת הַתַאֲוָה עִקָרָה תְלויָה בַּמַחֲשָׁבָה.ּומִי ּשֶׁשׁוֹמֵרלַחְשֹׁב שֶׁלֹא יַתְחִיל ֹ הֵיטֵב ּּ אֶת מַחֲשַׁבְתו ּבְּעִנְיָן זֶה כְּלָל וְלֹא יָבוֹא לִידֵי הִרְהור,ּּבְּוַדַאי הוא ּּנִצוֹל מִתַאֲוָה זֹאת.ְָּאַך עִקַר כָּל הִרְהורִים וְהִתְגַּבְּרות ְּּזֹאת הַתַאֲוָה נִמְשָׁך מֵחֲמַת שֶׁאֵין שׁוֹמְרִים מַחֲשַׁבְתם ּכָּרָאויֹ .ּּוְזֶה מֵחֲמַת שֶׁהַיֵצֶר הָרַע אוֹרֵב בְּמַחֲשַׁבְתו ּתָמִידׁ,ּּכְּמו ֹ גַנָב מַמָש,ּּוְחוֹתֵר אֶת עַצְמו ֹ תַחַת מְחִצוֹת ּהַמֹחִין,ּשֶׁהֵם מְחִצוֹת פְרוסוֹת בִּפְנֵי תַאֲוָה זֹאת,ָּוְהוא ֹ תַחְת עַצְמו אֶת וְחוֹתֵר אוֹרֵב ּּבִּנְכָלָיום,ּּומַטֶה מַחֲשֶׁבֶת הָאָדָם מְעַט מְעַט בִּגְנֵבָה וְעָרְמָה גְדוֹלָה,עַד ּּשֶׁפִתְאֹם בָּא לִידֵי הִרְהורִים וְתַאֲווֹת.ּכִּי בְּוַדַאי כָּל ּאֶחָד מִיִשְׂרָאֵל הוא חָפֵץ מְאֹד לְהִנָצֵל מֵהִרְהורִים ּּאֵלוְ,ְּאַך הַיֵצֶר הָרָע חוֹתֵר עָלָיו בִּגנֵבָה גְדוֹלָה וְגוֹנֵב ּאֶת מַחֲשַׁבְתו ֹ שֶׁתֵצֵא לַחוץ לַחְשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת, ּעַד שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הוא תוֹפְסו ֹ בְּמִכְמָרְתו ֹ חַס וְשָׁלוֹם. מְאֹד ֹ מְאֹד עַצְמו אֶת לִשְׁמֹר הָאָדָם צָרִיך ְעַל־כֵּן בִּשְׁמִירָה יְתֵרָה בְּכָל עֵת,בְּאֹפֶןּשֶׁלֹא יַתְחִיל לְהוֹצִיא ּּמַחֲשַׁבְתו ֹ אֶל הַחוץ,חַס וְשָׁלוֹם,ּכִּי בֶּאֱמֶת הַמַחֲשָׁבָה בְּיַד הָאָדָם.)לקוטי הלכות-הלכות גניבה ד',אות ב';ועיין ברית וכו'אות פ'לפי אוצר היראה- מחשבות והרהורים,אות י"ח(

EN:
And this is: “Ashray adam oz lo bach m’silos b’levavam — Fortunate is the man whose strength is in You, in whose heart are the highways.” For all of this is received through the learning of the holy yeshiva — to always be strong and steadfast in the Holy One, blessed be He, however things may be. For they are deeply versed in halacha — in the aspect of “expert at entering and expert at departing,” etc. And this is: “highways [m’silos] in their hearts.”

This is the aspect of: “A voice cries out in the wilderness: clear the way of Hashem, straighten in the desert a highway [m’silah] for our God” — that even in the wilderness of the fiery serpent and scorpion and drought, even there one hears the voice that calls out: clear the way of Hashem, to straighten in the desert and to forge a highway for our God. This is the aspect of “highways in their hearts” — that they teach them that there are highways in their hearts to draw close to the Holy One, blessed be He, from wherever one is, even from wilderness and from the depths of the earth, etc.

Segment 8
HE:
ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם )במדבר טו,לט( ְּעִקַר אוֹר הָעֵינַיִם הוא נִמְשָׁך מֵהַצַדִיק שֶׁהוא עִקַר ּהָאוֹר הַמֵאִיר בְּכָל הָעוֹלָמוֹת,ּומִמֶנו מְקַבְּלִין הָעֵינַיִם ּּוְכָל בַּעֲלֵי אוֹר לְהָאִיר וְכַמובָן בְּמָקוֹם אַחֵר,ֵוְעַל כֵּן עֵינ הַצַדִיקִים ּּנִקְרָאִיםאוֹר עִקַר הֵם כִּי הָעֵדָה ּי הָעֵינַיִם.ְּאַך מֵחֲמַת גֹּדֶל כֹּח ַ הַבְּחִירָה יוכַל הָאָדָם ְּּּלְהִשְׁתַמֵש ׁ בִּמְאוֹר עֵינָיו לְהֵיפֶך חַס וְשָׁלוֹם לְהִסְתַכֵּל ּעַל גַּשְׁמִיות הָעוֹלָם הַזֶה וַהֲבָלָיו,ֵּּּשֶׁהֵם עִקַר הַמְנִיעָה ּּמִלְהִסְתַכוְהַתוֹרָה הַצַדִיק אוֹר אֶת וְלִרְאוֹת ּל ּהַקְדוֹשָׁה.ּוְעַל זֶה הִזְהִיר הַכָּתוב וְלֹא תָתורו אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם.ָּוְנֶאֱמַר עֵינֶיך לְנֹכַח יַבִּיטו,כִּי אִם כִּי בָּאָדָם נִתַן לֹא וְהַדַעַת הָעֵינַיִם אוֹר ְּעִקַר ּשֶׁיִריִתְבָּרַך ֹ לְהַשֵׁם ובְדַעְתו בְּעֵינָיו וְיִסְתַכֵּל ְּאֶה ומִצְווֹת ובְהַתוֹרָה ּולְהַצַדִיקִים,מֵהֶם רַק ַשֶׁבֶּאֱמֶת ְּנִמְשָׁך עִקַר אוֹר הָעֵינַיִם וְהַדַעַת שֶׁלו ֹ כַּנ"ל.)לקוטי הלכות-הלכותכלאי בגדים ד,'אות ד'לפי אוצר היראה–צדיק,אות קנ"ג(

EN:
Halacha One

Based on the Torah “Tefillah l’Chavakuk” [A prayer of Chavakuk] — Likutay [Moharan] II, Section 19. See there.

Halacha Five of Hilchos Chalah is subsumed within Halacha Five of Hilchos Pidyon HaBechor, letter 26.

Segment 9
HE:
וזכרתם את כל מצוות ה' )במדבר טו,לט( בְּרֵאשִׁית שֶׁל סָתום הַמַאֲמָר בִּבְחִינַת הֵם ּּצִיצִת ּשֶׁכּוֹלֵל כָּל הַמַאֲמָרוֹת שֶׁהֵם כְּלָלִיות כָּל הַתוֹרָה,וְזֶה ּּבְּחִינַת וזְכַרְתֶם אֶת כָּל מִצְווֹת ה'ּהַנֶאֱמַר בְּצִיצִת.וְעַל ּכֵּן הֵם מֵאַרְבַּע רוחוֹת,ּכִּי עַל יָדָם זוֹכִין לְחַפֵש ׂ אַחַר ְּכְּבוֹדו ֹ יִתְבָּרַך בְּכָל צַד שֶׁפוֹנֶה,ַּבִּבְחִינַת אַיֵה מְקוֹם ּכְּבוֹדו ֹ שֶׁהִיא בְּחִינַת הַמַאֲמָר סָתום הַנ"ל,ִוְעַל־כֵּן הֵם ּשְׁמִירָה מֵהַקְלִפוֹת ומְתַקְנִין הּּרְהור הַלֵב,ּכִּי זֶה עִקַר ּתִקון הִרְהור הַלֵב,ּשֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁנוֹפֵל לְשָׁם אֲפִלו ּלַמְקוֹמוֹת הָרְחוֹקִים מְאֹדׁ ,ּאַף עַל פִי כֵן אַל יִתְיָאֵש ְּאֶת עַצְמו ֹ וִיחַפֵש ׂ וְיִדְרֹש ׁ שָׁם אַחַר כְּבוֹדו ֹ יִתְבָּרַךֹ, ֹּבִּבְחִינַת אַיֵה מְקום כְּבוֹדו.ּוְגַם עַל־יְדֵי צִיצִת מְתַקְנִין ּבְּחִינַת נֹגַה.)הלכותציצית–הלכהב'לפי אוצר היראה–ציצית,אות ד'( ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם )במדבר טו,לט( ּּכְּלַל כָּל הַתוֹרָה הוא בִּשְׁבִיל לִכְלֹל בְּאֶחָד,ְּלִכְלֹל ֹ אַחַר הַבּרִיאָה בְּקֹדֶם הַבְּרִיאָה שֶׁהוא כֻּלו ֹ אֶחָד כֻּלו טוֹב,ּּכִּי זֶה עִקַר הַתַכְלִית שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה נִבְרָא הָאָדָם ַּכְּדֵי לִכְלֹל כָּל הָעוֹלָמוֹת בְּאֶחָד עַל־יְדֵי קִיום הַתוֹרָה ּוְהַמִצְווֹת בָּעוֹלָם הַזֶה שֶׁהֵם אַחְדותו ֹ כַּיָדוע.ּ ובִשְׁבִיל ּזֶה כָּל הַתוֹרָה כֻּלָה הוא בְּחִינַת עֵינַיִם,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב: "מִצְוַת ה'בָּרָה מְאִירַת עֵינָיִם."ּכִּי עַל־יְדֵי הַתוֹרָה ּמַמְשִׁיכִין עֵינֵי הַשְׁגָּחָתו ֹ עָלֵינו שֶׁעַל־יְדֵי זֶה נִכְלָל אַחַר הַבְּרִיאָה בְּקֹדֶם הַבְּרִיאָהֹ ,ּּ בִּבְחִינַת כֻּלו ֹ אֶחָד כֻּלו טוֹב.ּוְזֶה שֶׁכָּתוב" :ּּוְלֹא תָתורו אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי ּעֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם."ּּכִּי עִקַר פְגַם כָּל ּּהָעֲבֵרוֹת הוא שֶׁפוֹגֵם בְּעֵינֵי ה,'כִּבְיָכוֹל,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב: ְּ"וְהָרַע בָעֵינֶיך עָשִׂיתִי) "ּּתְהִלִים נא.(ּוכְתִיב)בְּרֵאשִׁית ּּפָרָשַׁת וַיֵשֶׁב" :(רַע בְּעֵינֵי ה'",ּהַיְנו שֶׁעַל־יְדֵי הָעֲבֵרָה ּשֶׁהוא רַע בְּעֵינֵי ה,'ַּעַל־יְדֵי זֶה כִּבְיָכוֹל מְסַלֵק עֵינֵי ּהַשְׁגָּחָתו ֹ מִמֶנו וְעַל־יְדֵי זֶה נִפְרָד אַחַר הּבְּרִיאָה מִקֹדֶם ֹ אֶחָד כֻּלו מִבְּחִינַת וְנִתְרַחֵק ּהַבְּרִיאָה,עִקַר ּשֶׁזֶהו ּהַפְגָם וְהַפֵרוד שֶׁעוֹשֶׂה עַל־יְדֵי הָעֲבֵרָה בְּחִינַת וְנִרְגָּן אַלוף ּּמַפְרִיד,מִקֹדֶם הַבְּרִיאָה אַחַר מַפְרִיד ָּכִּי ּהַבְּרִיאָה עַל־יְדֵי פְגַם הָעֲבֵרה,ּּשֶׁהוא פְגַם הָעֵינַיִם,כִּי ּעִקַר כְּלָלִיות בְּאֶחָד,אַחַר הַבְּרִיאָה בְּקֹדֶם הַבְּרִיאָה ּהוא עַל־יְדֵי בְּחִינַת הָעֵינַיִםַ,ּּהַיְנו עֵינֵי הַהַשְׁגָּחָה כַּנ"לַ. ּוְזֶהו שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל" :אַחֲרֵי לְבַבְכֶם",ּּזֶהו מִינות. ְ"ועֵינֵיכֶם אַחֲרֵי",נִאוף ּּזֶהו,פְגַם שֶׁהוא נִאוף ּׁכִּי ּהָעֵינַיִם הוא מִינות מַמָש,ּכִּי עַל־יְדֵי פְגַם הָעֵינַיִם מֵאֶחָד הַבְּרִיאָה מַפְרִיד,מִינות בְּחִינַת ּשֶׁזֶהו וַעֲבוֹדָה־זָרָה,רַחֲמָנָא לִצְלַן) .הלכות שלוחין ג'( וראיתם אותו )במדבר טו,לט( ּּהַתוֹרָה הַקְדוֹשָׁה הִיא בְּחִינַת טנת"א]טְעָמִים,ּנְקֻדוֹת, ּתָגִין,ּאוֹתִיוֹת[,ּתְלַת גְּוָנִין דְעֵינָא ובַת עַיִן,כִּי כָּל ּמִצְווֹת הַתוֹרָה הֵם בְּחִינַת תִקון הָעֵינַיִם,ָּכִּי עִקַר ּהַשְׁבִירָה הָיְתָה בְּאוֹר העֵינַיִם)ּכַּמובָא בְּעֵץ חַיִים.( וְעַל־ּכֵּן עִקַר הַתִקון עַל־ּיְדֵי הַתוֹרָה שֶׁהִיא בְּחִינַת ּתְלַת גְּוָנִין דְעֵינָא ובַת עַיִן,ּכִּי זֶה יָדוע ַ שֶׁכָּל מִצְווֹת שֶׁנָפְלו הַנִיצוֹצוֹת ולְהַעֲלוֹת לְתַקֵן הֵם ֵּּהַתוֹרָה בִּשְׁבִירַת כלִים עַל־יְדֵי אוֹר הָעֵינַיִם. וְעַל־ּכֵּן שַׁבָּת הוא שָׁקול כְּנֶגֶד כָּל הַתוֹרָה כֻּלָה,כִּי 'שַׁבָּת'ּהוא:שִׁי"ן,בַּת.שִׁי"ן,ּּתְלַת גְּוָנִין דְעֵינָא,בַּת עַיִן.וְעַל־ּכֵּן הוא בְּחִינַת כְּלָלִיות הַתוֹרָה.ְּגַּם צִיצִית ּשָׁקול כּנֶגֶד כָּל הַתוֹרָה,ּכִּי גַּם צִיצִית הוא בְּחִינַת עֵינַיִם בְּחִינַת)ּשִׁיר הַשִׁירִים ב:(מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים, ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנו נֵרו ֹ יָאִיר)סִימָן ז.(וְעַל־כֵּן נֶאֱמַר בְּצִיצִית)בְּמִדְבַּר טו:(ּּורְאִיתֶם אֹתו ֹ וְכו'ּוְלֹא תָתוּרו ּוְכו'ּוְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם וְכו,'ַּכִּי צִיצִית הוא תִקון הָעֵינַיִם ּשֶׁזֶהו בְּחִינַת כְּלָלִיות הַתוֹרָה כַּנ"ל.ּׁוְזֶה שֶׁנִסְמְכָה ּפָרָשַׁת צִיצִית לְפָרָשַׁת מְקוֹשֵׁשִׁ,ּכְּמו ֹ שֶׁפֵרֵש ׁ רַש"י שָׁםַ. ְּוְזֶה שֶׁנִסְמַך מַחֲלֹקֶת קֹרח לְפָרָשַׁת צִיצִית,ַּוְאָמְרו ּרַבּוֹתֵינו ז"ל)ּּתַנְחומָא קֹרַח(ּכִּי קֹרַח הִלְבִּישָׁן טַלִיתוֹת ּּשֶׁכֻּלָן תְכֵלֶת,וְעַל־ּיְדֵי זֶה חָלַק עַל מֹשֶׁה עַיֵן שָׁם.כִּי ּעִקַר אֲחִיזַת מַחֲלֹקֶת קֹרַח שֶׁהוא מַחֲלֹקֶת דְסִטְרָא אָחֳרָא,ּשֶׁהואּּבְּחִינַת הֵיכְלֵי הַתְמורוֹת,ּהוא עַל־יְדֵי ּפְגַם צִיצִית,ּּדְהַיְנו פְגַם הָעֵינַיִם,ּכִּי מִפְגַם הָעֵינַיִם ּמִשָׁם נֶאֱחֶזֶת מַחֲלֹקֶת דְסִטְרָא אָחֳרָא שֶׁהוא בְּחִינַת שֶׁהָיָה כֵּלִים מִשְׁבִירַת שֶׁבָּאִים הַתְמורוֹת ּהֵיכְלֵי עַל־יְדֵיּפְגַם אוֹר הָעֵינַיִם.וְעַל־ּכֵּן קֹרַח פָגַם תְחִלָה ּבַּצִיצִית,הַשְׁבִירָה תִקון ּשֶׁהוא,הַמַחֲלֹקֶת ּתִקון. וְעַל־ּיְדֵי זֶה הָיָה לו ֹ כֹּח ַ לְעוֹרֵר מַחֲלֹקֶת דְסִטְרָא אָחֳרָא ּשֶׁהוא בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת קֹרַח.)הלכות בשר שנתעלם מן העין-הלכה ג,'ג'( ּּוְלֹא תָתורו אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם )במדבר טו,לט( ּיוֹסֵף,ּּבְּחִינַת הַצַדִיק הָאֱמֶת,עוֹלֶה עַל הָעַיִן,ּכִּי הוא ֹּסוֹתֵם עֵינָיו מֵחֵיזו דְהַאי עָלְמָא לְגַמְרֵי וְאֵין לו ֹ שׁום ּּהִסְתַכְּלות בְּזֶה הָעוּּלָם אֲפִלו כְּהֶרֶף עַיִן,וְעַל־כֵּן נִקְרָא 'עוֹלֶה עָיִן,'ּּכִּי הוא עוֹלֶה עַל הָעַיִן ומוֹשֵׁל עָלָיו.כִּי מִי ּשֶׁיֶש ׁ לו ֹ הִסְתַכְּלות בְּזֶה הָעוֹלָם כְּפִי הִסְתַכְּלותו ֹ כֵּן ּּהוא תַחַת הָעַיִןִ,ּכִּי הָעַיִן מוֹשֵׁל עָלָיו מֵאַחַר שֶׁנְמְשָׁך אַחַר עֵינָיוַ,ּּכְּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל)סוֹטה ט(ֶׁעַל ּכַּמָה ש'ְהָלַך אַחַר עֵינָיו,'ּּשֶׁזֶהו בְּחִינַת)בְּמִדְבַּר טו( ּּוְלֹא תָתורו אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם,ּשֶׁלֹא תִהְיֶה ּהָעַיִן רוֹאָה וְהַלֵב חוֹמֵד שׁוֹלְטִיןעָלָיו,ּרַק הוא יִתְגַּבֵּר ּעֲלֵי הָעַיִן וְהַלֵב וְיַעֲלֶה עֲלֵיהֶם וְיִמְשֹׁל בָּהֶם,בִּבְחִינַת 'עוֹלֵי עָיִן'.ּשֶׁלֹא יִהְיֶה לו ֹ שׁום הִסְתַכְּלות בְּזֶה הָעוֹלָם, ּשֶׁזֶהו בְּחִינַת יוֹסֵף שֶׁנִקְרָא'עוֹלֵי עָיִן,'ּוְעַל־כֵּן הוא ּמְבַטֵלּּ כָּל הַחֲרָפוֹת וְהַבּושׁוֹת שֶׁהֵם כְּלַל הַתַאֲווֹת וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא,בִּבְחִינַת)בְּרֵאשִׁית ל(אָסַף אֱלֹקִים ּאֶת חֶרְפָתִי.)הלכות נטילת ידים שחרית–הלכה ד,' אות ז'( ּורְאִיתֶם אֹתו ֹ וזְכַרְתֶם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' )במדבר טו,לט( ּכָּל אֶחָד מִיִשְׂרָאֵל בִּפְנִימִיות נַפְשׁו ֹ הוא מִשְׁתוֹקֵק ּובוֹעֵר מְאֹד מְאֹד לַה'ְּיִתְבָּרַך מֵחֲמַת שֶׁבַּפְנִימִיות הוא ֹּמִסְתַכֵּל בְּכָל עֵת אֶל הַתַכְלִית שֶׁהוא אוֹר הָאֵין סוֹף שָׁרְשׁו ּּשֶׁמִשָׁםֵ,ולְהִכָּל לְהִדָבֵק ּּוְרוֹצֶהשָׁם ל.ְאַך ּמֵחֲמַת שֶׁבְּחִינָה זֹאת הוא תָמִיד בִּבְחִינַת וְהַחַיוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב,ּּוכְשֶׁהוא בִּבְחִינַת'וָשׁוֹב'אֵין הַכֵּלִים שֶׁל ּהַמֹחִין,ּּשֶׁהֵם בְּחִינַת הַלְבושִׁין,ַּיְכוֹלִים לְקַבֵּל אוֹר ּּהַזְרִיחָה מִשָׁם וְעַל־כֵּן אֵין לו ֹ בֹּמֶה לְקָרֵר הַצִמָאוֹן ּשֶׁלו,ּוְאָז עַל־פִי רֹב נִשְׁכָּח מִמֶנו לְגַמְרֵי.ּוְעַל־כֵּן הַיֵצֶר מֵחֲמַת בְּיוֹתֵר בְּיִשְׂרָאֵל מִתְגָּרִין וְחֵילוֹתָיו הָרָע ּּשֶׁרוֹאִין שֶׁרוֹצֶה לִבְרֹח ַ בְּכָל פַעַם אֶל הַתַכְלִית,בִּפְרָט ּבְּהַתַלְמִידֵיּּחֲכָמִים הַכְּשֵׁרִים הַחֲפֵצִים ומִשְׁתוֹקְקִים בְּיוֹתֵר מִתְגָּרֶה שֶׁבָּהֶם הַתַכְלִית אֶל ּבְּיוֹתֵרֹ ,ַכְּמו ּּשֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל)סֻכָּה נב(,ַּהַיְנו מֵחֲמַת בְּחִינָה ּהַנ"ל,ּכִּי יֵש ׁ בְּעִנְיָן זֶה שֶׁל בְּחִינַת בִּטול וְהִסְתַכְּלות ּאֶל הַתַכְלִית כַּמָה וְכַמָה אֲלָפִים וְרִבֵּי רִבְבוֹת בְּחִינוֹת ּומַדְרֵגוֹת בֵּין כָּל אָדָם וְאָדָם.ּּוַאֲפִלו בְּאָדָם אֶחָד ּבְּעַצְמו ֹ יֵש ׁ כַּמָה שִׁנויִים בֵּין כָּל זְמַן וָעֵת. ּוְעַל־כֵּן צִיצִית הוא מִצְוָה רִאשׁוֹנָה בַּבֹּקֶרֶׁ,שּתֵכֶף אֶל בִּטול בְּחִינַת ֹ שֶׁהוא ֹ מִשְׁנָתו בַּהֲקִיצו ּבַּבֹּקֶר ּהַתַכְלִית,ְּתֵכֶף צְרִיכִין לְהִתְלַבֵּש ׁ בְּצִיצִית לְהַמְשִׁיך ּאוֹר הַצִיצִית,ְּלְתַקֵן בְּחִינַת הַמַלְבּושִׁים שֶׁהֵם בְּחִינַת ּהַכֵּלִים כְּדֵי שֶׁיוכַל לְקַבֵּל אוֹר הַזּרִיחָה שֶׁל הָרְשִׁימו ּּמִן הַבִּטול.וְזֶה בְּחִינַת)בְּמִדְבַּר טוֹ (:ּורְאִיתֶם אֹתו ה מִצְוֹת כָּל אֶת ּּוזְכַרְתֶם'ּוְכו,'הַצִיצִית אוֹר ּכִּי הַתַכְלִית אֶל הִסְתַכְּלות מִבְּחִינַת נִמְשָׁך ְּבְּשָׁרְשָׁם הַתוֹרָה ׁ כָּל שֹׁרֶש ּשֶׁמִשָׁם...תְכֵלֶת בְּחִינַת ּוְזֶה ּשֶׁבַּצִיצִית,הַתַכְלִית בְּחִינַת תְכֵלֶת ּּכִּי,כַּמְבֹאָר )בְּסִימָן יח.(וְעַל זֶה נֶאֱמַרֹ: "ּורְאִיתֶם אֹתו"ֹ ,ּשֶׁעִקָרו ּנֶאֱמַר עַל הַתְכֵלֶת,ּהַיְנו שֶׁצְרִיכִין לִרְאוֹת ולְהִסְתַכֵּל ּּמְאֹד עַל הַתְכֵלֶת שֶׁהוּּא בְּחִינַת הַתַכְלִית כִּי תְכֵלֶת ּּדוֹמָה לְיָם וְכו'עַד כִּסֵּא הַכָּבוֹד)מְנָחוֹת מג(:ּשֶׁשָׁם ְשׁוֹרֶה כְּבוֹדו ֹ יִתְבָּרַך,בְּחִינַת אוֹר הָאֵין סוֹף,ּשֶׁהוא הַתַכְלִית ּבְּחִינַת.ּוְזֶהו)שָׁם" :(אַחֲרֵי תָתורו ֵּּוְלֹא לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עּינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם." ּדְהַיְנו שֶׁלֹא יִסְתַכֵּל מִן הַצַד עַל הַבְלֵי עוֹלָם הַזֶה,רַק ּיְכַוֵן רְאִיָתו ֹ וְהִסְתַכְּלותו ֹ אֶל הַתַכְלִית לְבַד,ַּשֶׁהוא כַּנ תְכֵלֶת ּּבְּחִינַת"ל.אוֹר מַמְשִׁיכִין זֶה ַוְעַל־יְדֵי ּמֵהַתּכְלִית לְתַקֵן בְּחִינַת הַמַלְבּושִׁים,שֶׁהֵם הַכֵּלִיםַ, ּכְּדֵי שֶׁיוכְלו לְקַבֵּל אוֹר הָרְשִׁימו כַּנ"ַּּל שֶׁמִשָׁם כָּל ּּהַתוֹרָה כַּנ"ל.וְזֶה" :ּורְאִיתֶם אֹתו ֹ וזְכַרְתֶם אֶת כָּל מִצְוֹת ה'"ּכִּי כָּל הַמִצְוֹתָ,ּשֶׁהֵם כְּלַל הַתוֹרה,ַנִמְשָׁכִין ּּמֵאוֹר הָרְשִׁימו הַנ"ל.)הלכות נטילת ידים שחרית– הלכה ד,'אות ח'( למען תזכרו )במדבר טו,מ( כַּמָה מִצְוֹת סְגֻלוֹת ּּמְבֹאָר בִּסְפָרִים,ּשֶׁמִצְוָה זֹאת זֶה ולְעִנְיָן הַזֹאת לַמַעֲלָה עַל־יָדָה לָבוֹא ּמְסֻגֶּלֶתְ, ּומִצלְמַעֲלָה עַל־יָדָה לִזְכּוֹת מְסֻגֶּלֶת הָאַחֶרֶת ּוָה אַחֶרֶת,ּוכְעֵין שֶׁמָצִינו בְּמִצְוַת צִיצִת מְבֹאָר לְהֶדְיָא בְּתוֹרַת מֹשֶׁה" :ּּלְמַעַן תִזְכְּרו וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי ּוְכו'",וְכֵן" :ּוְלֹא תָתורו אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְכו'"ְ,ֹ ּוכמו שֶׁבָּאו זֶה שֶׁל הַמַעֲשֶׂה בַּגְּמָרָא בֶּאֱמֶת ּשֶׁמְבֹאָר ּהַצִיצִת וְטָפְחו לו ֹ עַל פָנָיו,ּוְעַל־יְדֵי־זֶה נִצוֹל מִזְנות; ּוְכֵן בִּתְפִלִין כְּתִיב" :ּּלְמַעַן תִהְיֶה תוֹרַת ה'ָּבְּפִיך וְכו'"ׁ, ּוְכֵן לְכָל מִצְוָה וְעֻבְדָא טוֹבָה יֶשּּ לָה סְגֻלָה מְיֻחֶדֶת ומַדְרֵגָה מַעֲלָה לְאֵיזֶה עַל־יָדָה לִזְכּוֹת ּשֶׁיְכוֹלִין. ּוְאַף־עַל־פִי־כֵן אִם רוֹאֶה הָאָדָם שֶׁקִיֵם מִצְוָה זֹאת וְלֹא ּזָכָה לְזֶה הָעִנְיָן וְהַמַעֲלָה הַזֹאת אַל יִפֹל לֵב הָאָדָם מִזֶה כְּלָל,ּכִּי בְּוַדַאיַּכָּל דִבְרֵי הַתוֹרָה וְכָל דִבְרֵי רַבּוֹתֵינו ז"ּל אֱמֶת וְיַצִיב,ּוְאָסור לְהַרְהֵר אַחֲרֵיהֶם כְּלָל,ְאַך אֵין ּאָנו מְבִינִים דַרְכֵי הַשֵׁם,ּכִּי מְאֹד עָמְקו מַחְשְׁבוֹתָיו, ְּּומִי יוֹדֵע ַ דְרָכָיו יִתְבָּרַך?ְּּוְאולַי הַשֵׁם יִתְבָּרַךהֶעֱלָה ְּּהָעֻבְדָא וְהַמִצְוָה שֶׁלו ֹ לְצֹרֶך תִקון גָּבוֹה ַ וְנִפְלָא עוֹד יוֹתֵרַ?ּוכְעֵין שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ּל בְּעִנְיַן שִׁלוח ַ הַקֵן ּוְכִבּוד אָב:ּהֲרֵי שֶׁאָמַר לו ֹ אָבִיו וְכו,'הֵיכָן אֲרִיכַת ּיָמָיו שֶׁל זֶה וְכוְ',ּאֶלָא לְּעוֹלָם שֶׁכֻּלו ֹ אָרֹךׁ .וְעוֹד יֵש שֶׁנֶעֶלְמו מִבְּנֵי־אָדָם וְאִי כַּמָה וְכַמָה בְּחִינוֹת ּבָּזֶה ּאֶפְשָׁר לַהֲבִינָם בִּשְׁלֵמות,וְהַכֹּל בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה. ְּוְיִהְיֶה אֵיך שֶׁיִהְיֶה,ּּעַל־כָּל־פָנִים זֶה הַטוֹב שֶׁעוֹשֶׂה ּלְעֵת־עַתָהּ בְּוַדַאי אֵינו ֹ נֶאֱבָד לְעוֹלָם,ּכִּי לֵית רְעותָא ּטָבָא דְאִתְאֲבִיד.)לקוטי הלכות-הלכותסימני בהמה וחיה ד',אות מ"ט.ועיין עוד מזה התחזקות, אות נ"ה,לפי אוצר היראה–מצוות ומעשים טובים, אות ו'(

EN:
"This is my comfort in my affliction, for Your word has given me life." (Tehillim 119:50)

As above.

And this is the aspect of the kindling of the ner Chanukah. Mattisyahu and his sons and all the tzaddikim of that generation merited the bittul mentioned above in completeness, until they afterward drew a great [illumination] from the reshimu mentioned above — which is the aspect of receiving the Torah — through which they overpowered the wicked kingdom of the nations, as above. And from the greatness of this illumination, they merited to draw for all generations a great illumination each year — "bayamim haheim bazman hazeh" [in those days, at this time] — and they established for us these eight days of Chanukah and ordained to kindle the ner Chanukah during them.

For this holy kindling is the aspect of drawing the light and the radiance of the reshimu from the bittul — from which comes the receiving of the Torah. Through this we prevail against all who rise against us, who intensify more and more each time, in the manner of two people fighting one another, as above. But through the aspect of receiving the Torah from the light of the reshimu mentioned above — which is the aspect of the kindling of the ner Chanukah — through this we prevail over them, as above.

And therefore there are eight days of Chanukah — in order to draw the illumination of the receiving of the Torah from its root, which is the aspect of the eighth day, which is the aspect of Binah11 — which encompasses the three upper [sefiros] — where the light of the radiance of the reshimu is grasped and held. For Binah is the heart — which is the aspect of simchah, the aspect of: "Nasata simchah b'libi" — "You have placed joy in my heart" (Tehillim 4:8) — which is the vessel for receiving the Torah, which is then drawn into the seven days of building, which are the aspect of the seven middos [attributes / emotional faculties], which are the aspect of the totality of the Torah, the aspect of: "Chatzva amudeiha shiv'ah" — "She has hewn out her seven pillars" (Mishlei 9:1), as is known.12

Segment 10
HE:
ֹ ּּלְמַעַן תִזְכְּרו וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְותָי )במדבר טו,מ( ּוְזֶהו בְּחִינַת יְצִיאַת מִצְרַיִם שֶׁבְּכָל דוֹר וָדוֹר ובְכָל שָׁנָה וְשָׁנָהַ,ּּכְּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל)ּפְסָחִים פ"י מ"הֹ (:ִּּבְּכָל דוֹר וָדוֹר חַיָב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמו מִמִצְרַי יָצָא הוא ּכְּאִלווְכו ּם'.נִשְׁקָעִים רַבִּים כִּי ּבְּגָלות נַפְשָׁם וְתַאֲוָתָם עַל־יְדֵי זֻהֲמַת הַנָחָש ׁ שֶׁנֶאֱחַז בָּהֶם שֶׁהֵם הָעֵצוֹת שֶׁאֵינָן טוֹבוֹת שֶׁל הַחוֹלְקִים עַל הָאֱמֶת.וְכָל זֶה זוֹכִין עַל־יְדֵי מִצְוַת צִיצִית)כמובא בלקוטי מוהר"ן א'–סימן ז,'עיין שם(,וְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת כְּתִיב בְּצִיצִית)בְּמִדְבַּר טו,מ" :(ּּלְמַעַן תִזְכְּרו וַעֲשִׂיתֶם ּאֶת כָּל מִצְוֹתָי וְכו'",ַכִּי עַל־יְדֵי צִיצִית זוֹכִין לְקַבֵּל ּהַתַרְי"ּּג עֵטִין דְאוֹרַיְתָא שֶׁמֵהֶם נִמְשָׁכִין כָּל הָעֵצוֹת קְדוֹשׁוֹת שֶׁלּ צַדִיקֵי אֱמֶת.ּוְזֶהו בְּחִינַת יְצִיאַת מִצְרַיִם, ּוְאִיתָא שֶׁמִצְרַיִם הוא אוֹתִיוֹת'מֵצַר יָם,'ּשֶׁהָיו כָּל ּהַמֹחִין בְּגָלות ובְמֵצַר,כִּי'מֵצַר'ּּהוא אוֹתִיוֹת'צֶמֶרַ' ּּכַּיָדוע,ּכַּמובָא בַּכַּוָנוֹת עַל פָסוק מִן הַמֵצַר וְכּו,'ּהַיְנו ּשֶׁעַל־יְדֵי צִיצִית שֶׁל צֶמֶר זוֹכִין לָצֵאת מִגָּלות מִצְרַיִם ּומֵעֵצוֹת רָעוֹת וְזוֹכִין לְעֵצוֹת קְדוֹשׁוֹת,שֶׁהִיא בְּחִינַת ּּקַבָּלַת הַתוֹרָה בְּשָׁבועוֹת) .הלכות פסח–הלכה ז,' אות כ"ו( שבת שלום לאחינו כל בית ישראל הוצאת חומשים עם פירוש הלקוטי הלכות במחיר הקרן 125 § לסט )

EN:
And all of this one merits through the mitzvah of tzitzis, as mentioned above. And therefore in truth it is written regarding tzitzis, "So that you shall remember and do all My mitzvos," etc. For through tzitzis one merits to receive the 613 aitzos of the Torah, from which are drawn all the holy aitzos of the true tzaddikim, as mentioned above. And this is the aspect of Yetzias Mitzrayim. And it is taught that Mitzrayim has the letters "maitzar yam" ("the straits of the sea") — that all the mochin were in galus and in straits. For "maitzar" (straits) has the same letters as "tzemer" (wool), as is known, as brought in the kavanos on the pasuk "Min hamaitzar," etc. That is, through the tzitzis of wool one merits to leave galus Mitzrayim and the evil aitzos, and to merit holy aitzos — which is the aspect of receiving the Torah on Shavuos, as mentioned above.

* * *

Segment 11
HE:
5 כרכים ( פרטים והזמנה : 054-8429006 ) מאיר (



# Shelach - Chumash with Likutey Halachos
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/4/4/

Shelach - Chumash with Likutey Halachos
חומש עם ליקוטי הלכות — פרשת שְׁלַח לְךָ
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/4/4

Segment 1
HE:
ָּשְׁלַח לְך אֲנָשִׁים וְיָתֻרו אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן )במדבר יג,ב'( ׁ ּּפֵרוש:וְאָמְרו מֹשֶׁה לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל ּּשֶׁבָּאו:נִשְׁלְחָה ּאֲנָשִׁים לְפָנֵינוְּ,ִׁכּמו ֹ שֶׁפֵרֵש ׁ רַש"י שָׁם.ּוְעַל־יְדֵי שֶׁרָצו ּלִשְׁלֹח ַ שְׁלוחִים לָתור אֶת הָאָרֶץ עַל־יְדֵי זֶה פָגְמו בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל,ּכִּי עִקַר הַפְגָם הָיָה עַל־יְדֵי הַשְׁלוחִים שֶׁהֵם הַמְרַגְּלִים,ְּּּכִּי הַשָׁלִיח ַ הוא בְּחִינַת טֶבַע שֶׁהִיא במַלְאָך ְחִינַת)כמבואר בפנים(,אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל כִּי לְגַמְרֵי מֵהַטֶבַע ּלְמַעְלָה,ֹ יִתְבָּרַך הַשְׁגָּחָתו שָׁם ְכִּי ּתָמִיד,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב" :ּתָמִיד עֵינֵי ה'ָּּאֱלֹקֶיך בָּה וְכו'ְ". ּוכְשֶׁרָצו לִשְׁלֹח ַ מְרַגְּלִים פָגְמו בַּהַשְׁגָּחָה וׁ ּרָצו לְהִתְנַהֵג ֹ ְּבְּדֶרֶך הַטֶבַע לִשְׁלֹח ַ מְרַגְּלִים לִרְאוֹת אִם יוכְלו לִכְבֹּש ְּּּּעַל־פִי דֶרֶך הַטֶבַע וְלֹא הֶאֱמִינו שֶׁעַל־יְדֵי הַשְׁגָּחָתו ְּיִתְבָּרַך שֶׁנִמְשֶׁכֶת בְּיוֹתֵר בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל יוכְלו לַעֲלוֹת ּאֲפִלו לַשָׁמַיִם.ּומֵחֲמַת שֶׁפָגְמו בַּהַשְׁגָּחָה עַל־כֵּן הָיָה ּעִקַר הַפְגָם עַל־יְדֵי הַשְׁלוחִים דַיְקָא,שֶׁהֵם הַמְרַגְּלִיםַ, בִּבְחִינ ַ הוא הַשָׁלִיח ּּכִּימט ת"ט,הַטֶבַע ּבְּחִינַת, ּשֶׁמִשָׁם אֲחִיזַת עֵץ הַדַעַת טוֹב וָרָע,ִּשֶׁהוא בְּחִינַת ַהַבְּחּּירָה כַּיָדוע.ּּכִּי עִקַר כֹּח ַ הַבְּחִירָה הוא עַל־יְדֵי ּהַטֶבַע.אִם כִּי מִתְנַהֵג הָעוֹלָם הָיָה לֹא אִם כִּי ּּבְּהַשְׁגָּחָה לְבַד תָמִיד לֹא הָיָה בְּחִירָה כְּלָל רַק עִקַר הַטֶבַע ׁ דֶרֶך שֶׁיֵש שֶׁרוֹאִין עַל־יְדֵי הוא ְּּהַבְּחִירָה בָּעוֹלָם,ַ ּ וצְרִיכִין לִהְיוֹת צִיר נֶאֱמָן לְשׁוֹלְחָיו לְהַחֲזִיר הַשָׁלִיח נִכְלָל שֶׁיִהְיֶה קַמָא לְמָרָא ַּהַשְׁלִיחות ּבְּהַמְשַׁלֵח,בְּהַשְׁגָּחָה הַטֶבַע כְּלָלִיות בְּחִינַת ּשֶׁזֶהו אַחַר הַבְּרִיאָה בְּקֹדֶם הַבְּרִיאָה,ּשֶׁזֶהו עִקַרּ הַתַכְלִית. ּוְהַמְרַגְּלִים פָגְמו בְּהַשְׁלִיחות וְלֹא הָיו צִירִים נֶאֱמָנִים ּלְשׁוֹלְחָם וְהוֹצִיאו דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה וְאָמְרו שֶׁקֶר עַל ּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וְשֶׁקֶר הוא עִקַר פְגַם הַהַשְׁגָּחָה,ּכִּי דֹבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶדעֵינָיו...)לקוטי הלכות-הלכות שלוחין ג'(

EN:
And therefore, certainly "mitzvah bo yosair mibishlucho." For even when one wants to fulfill the mitzvah himself, one needs to overcome greatly against the error of the m'dameh -- which is the aspect of an agent -- in which error takes hold, as above. All the more so when one wants to do the mitzvah through an agent. For certainly the more the sh'lichus [agency] is extended, the more the errors can, chas v'shalom, take hold -- for the entire hold of errors is in the aspect of the agent, as above.

Segment 2
HE:
ּעֲלו זֶה בַּנֶּגֶב וַעֲלִיתֶם אֶת הָהָר )במדבר יג,יז( ִׁ ּּופֵרַש ׁ רַש "י: פְּסֹלֶת אֶרֶץ ־ יִשְׂרָאֵל . ּהַכְּלָל הוא,ּשֶׁהַדִבּורִים שֶׁל צַדִיקֹ ,ּּשֶׁמְדַבֵּר בַּתוֹרָה או ּּבַּתְפִלָה,נִקְרָא אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל,ׁכִּי אֶרֶץ הִיא בְּחִינַת נֶפֶש,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב)תהלים קמג:(ּנַפְשִׁי כְּאֶרֶץ וְכו;' ּוְנֶפֶש ׁ הוא בְּחִינַת דִבּור,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב)שיר־השירים הֹ(:נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ ;ּוכְשֶׁהַצַדִיק מְדַבֵּר בַּתוֹרָה או ּּבַּתְפִלָה,נִקְרָא אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל,ּוְהַדִבּורִים שֶׁהוא מְדַבֵּר הֲמוֹן עִם־חֻלִין בְּשִׂיחַת ּעַם,פְסֹלֶת נִקְרָא ּּהוא אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל.ּוְלָמָה מְדַבֵּר שִׂיחַת חֻלִין כְּדֵי לְקַשֵׁר אֶת הֲמוֹן־ּעַם אֶל הַדַעַת,ּשֶׁהוא בְּחִינַת הַר,ָּדְאִיתָא בַּגְּמרָא:אֵין הַר)צ"ל לבנון,ע'גיטין נו,וע'ילקוט פ' ואתחנן בשם ילמדנו(ּאֶלָא בֵּיתׁ־ּּהַמִקְדָש,ּשֶׁנֶאֱמַר: ּהָהָר הַטוֹב הַזֶה וְהַלְבָנוֹן;ּובֵית־ּהַמִקְדָש ׁ הוא בְּחִינַת ּדַעַת,ּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא)ברכות לגֹ (:ּכָּל מִי שֶׁיֵש ׁ בּו ּדַעַתְּ,כבֵּית נִבְנָה ּּאִלו־ׁ בְּיָמָיו ּּהַמִקְדָש; שֶׁבֵּית־ּהַמִקְדָש ׁ נִתַן בֵּין שְׁתֵי אוֹתִיוֹת,ּוְדַעַת נִתַן בֵּין ּּשְׁתֵי אוֹתִיוֹת,כִּי עַל־ּיְדֵי תוֹרָה ותְפִלָה אִי אֶפְשָׁר ּלְקַשְׁרָם אֶל שָׁרְשָׁם,מֵחֲמַת שֶׁהֵם רְחוֹקִים מִן הָאֱמֶתִּ, כהַמֶלֶך בְּתַלְמַי ְּדְאִיתָא)ט מגילה(,כְּשֶׁהוֹשִׁיב ּשִׁבְעִים ושְׁנַיִם זְקֵנִים לִכְתֹב לו ֹ סֵפֶר תוֹרָה,ּוְכָתְבו ּכֻּלָם:ּאֱלֹקִים בָּרָא בְּרֵאשִׁית וְכו'.ּכִּי הוא רָחוֹק מִן הָאֱמֶת,ְּוְהֻצְרְכו לַהֲפֹך אֶת הַצֵרופִים;ְּּכָּך הַצַדִיק, ּּשֶׁרוֹצֶה לְקַשֵׁר אֶת הֲמוֹן עַם הָרְחוֹקִים מִן הַתוֹרָה ּּהָאֲמִתִיוֹתׁ ,ְּצָרִיך לְדַבֵּר עִמָהֶם שִׂיחַת חֻלִין ולְהַלְבִּיש הַתוֹרָה ּבָּהֶם,בְּצֵרופִים מְדַבֵּר שֶׁהוא ּּרַק,וְנִקְרָא אֶרֶץ ּפְסֹלֶת־יִשְׂרָאֵל,אֶרֶץ פְסֹלֶת שֶׁהֵם אַף ּכִּי, אַף־עַל־ּפִי־ּכֵן יֵש ׁ בָּהֶם תוֹרָה,שֶׁהִיא בְּחִינוֹת יִשְׂרָאֵל: ּוְזֶה פֵרוש ׁ הַפָסוק:ּעֲלו–ּּ הַיְנו שֶׁאַתֶם הֲמוֹן־עַם עוֹלִים. ּזֶה בַּנֶגֶב–ּ זֶה הוא בְּחִינַת הַצַדִיק,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב )קהלת יב:(כִּי זֶה כָּל הָאָדָםּ,ּוְדָרְשׁו רַבּוֹתֵינו זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה)שבת ל(,ּשֶׁכָּל הָעוֹלָם לֹא נִבְרָא אֶלָא לְצֶוֶת לָזֶה;בַּנֶגֶב הוא הַצַדִיק ּהַיְנו,פְסֹלֶת ּּהַיְנו אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל,חֻלִין שִׂיחַת ּּהַיְנו,וְעַל־יְדֵי־יָכוֹל זֶה ּלְקַשֵׁר אֶתְכֶם.וַעֲלִיתֶם אֶת הָהָר–ַ הַיְנּו הַדַעַת הַנ"ל. וְעוֹדֹ,ּכִּי לִפְעָמִים הַצַדִיק נוֹפֵל מִמַדְרֵגָתו,ּוכְשֶׁבָּא הֲמוֹן מִן אֶחָד־הַבְלֵי שֶׁל ֹ דְבָרִים עִמו ומְדַבֵּר ּעַם הָעוֹלָם,ּוְהַצַדִיק נֶהֱנֶה מִמֶנו,ּאָז הוא מְחַיֶה לְהַצַדִיק, לְמַדְרֵגָת בָּא ֹּּוְהַצַדִיקו,וְאַחַר־הַצַדִיק יָכוֹל ְּּכָּך הַדַעַת לִבְחִינַת ּלְהַעֲלוֹתָם.ּוְזֶהו:זֶה ּעֲלו–ּ הַיְנוֹ, ְּּכְּשֶׁהַצַדִיק צָרִיך לַעֲלוֹת לְמַדְרֵגָתו,ְּצָרִיך אַתָה לִהְיוֹת ּבַּנֶגֶב,ּהַיְנו לְדַבֵּר עִמו ֹ שִׂיחַת חֻלִיןֹ,כְּדֵי לְהַחֲיוֹתו, וְעַלֵ־יְדי־זֶה:וַעֲלִיתֶם אֶת הָהָר–ּ שֶׁיוכַל אָז הַצַדִיק דַעַת לִבְחִינַת אֶתְכֶם ּּלְקַשֵׁר,הַר ּהַנִקְרָאַ,ּכַּנ"ל. )לקוטי מוהר"ן א'–סימן פ"א( ּּוְהַיָמִים יְמֵי בִּכּורֵי עֲנָבִים )במדבר יג,כ( ּצְרִיכִין לִיזָהֵר מְאֹד מִשְׁתִיַת הַיַיִןבִּפְרָט בִּימֵי הַחֹל,ַכִּי ּּרֹב הָעוֹלָם אֵינָם זוֹכִים לַיַיִן הַמְשַׂמֵח,ֹוְאָז אַדְרַבָּא לֹא ּזָכָה מְשַׁמְמו.ּוְגַם מִתְגַּבְּרִין עַל־יְדֵי זֶה רְתִיחַת הַדָמִים בְּיוֹתֵר,ּּבִּבְחִינַת אַל תֵרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָם,ַּּשֶׁזֶה בְּחִינַת הִתְגּבְּרות קְלִפַת עֲמָלֵק שֶׁאֲחִיזָתו ֹ מֵהַדָמִים שֶׁבֶּחָלָל ּּהַשְׂמֹאל שֶׁבַּלֵב,ּּוְהוא בִּבְחִינַת עֲכִירַת הַדָמִים בְּחִינַת ּעַצְבות,ּשֶׁמִשָׁם הִתְגַּבְּרות כָּל הַתַאֲווֹת בִּפְרָט תַאֲוַת מִשְׁגָּלָ. ּוְעַל־כֵּן כָּל פְגָם הַמְרַגְּלִים הּיָה עַל־יְדֵי פְגַם הָעֲנָבִים הָרִאשׁוֹן אָדָם פָגַם שֶׁבָּזֶה הַיַיִן פְגַם ּשֶׁהואֹ ,ַכְּמו ּּשֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל)ּבְּרֵאשִׁית רַבָּה פָרָשָׁה יט,הֹ(: סָחֲטָה עֲנָבִים וְנָתְנָה לוֹ .וְכֵן נֹח ַ נִכְשַׁל בָּזֶה בִּיצִיאָתו ּמִן הַתֵבָהֶ,ּשֶׁזּהו בְּחִינַת מַה שֶׁהַמְרַגְּלִים רֻבָּם נָטְלו ּאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים וְכו,'ּוכְתִיב)בְּמִדְבַּר יג:(ּוְהַיָמִים יְמֵי ּבִּכּורֵי עֲנָבִים,כִּי כָּל מִכְשׁוֹל חֶטְאָם הָיָה עַל־יְדֵי בְּחִינַת עֲנָבִים שֶׁעוֹשִׂין מֵהֶם יַיִןְ,שֶׁעַל־יְדֵי זֶה נִתּעו ּּבְּדַעְתָם וְאָמְרו שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִכְבּש ׁ אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל,כִּי ּעִקַר טָעותָם הָיָה עַל־יְדֵי קְלִפַת עֲמָלֵק,כִּי הָיָה לָהֶם ֹּדַעַת גָּדוֹל וְרָאו שֶׁעֲמָלֵק הוא קְלִפָה חֲזָקָה מְאֹד מְאֹד מ נֶגֶד דַעְתָם לְבַטֵל הִתְגַּבְּרו ּוְלֹארַבֵּנו ֹּשֶׁה ּּשֶׁאַף־עַל־פִי־כֵן יֶש ׁ לו ֹ כֹּח ַ לְהַכְנִיעו ֹ ולְעָקְרו,וְעַל־כֵּן ּּהִפְחִידו אֶת יִשְׂרָאֵל עַל־יְדֵי עֲמָלֵק דַיְקָא,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב )שָׁם:(ּעֲמָלֵק ישֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶגֶב,ַּוכְמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל)בְּמִדְבַּר רַבָּהּפָרָשָׁה טז,יח.(ּוְעַל־כֵּן נִכְשְׁלו ּעַל־יְדֵי אֶשְׁכֹּל עֲנָבִים דַיְקָא,כִּי שָׁם בַּעֲנָבִים בְּחִינַת ּיַיִן נֶאֱחָז בְּיוֹתֵר קְלִפַת עֲמָלֵק,ּוְזֶהו בְּחִינַת)ּדְבָרִים לב(ּּעֲנָבֵימו ֹ עִנְבֵי רוֹש ׁ אַשְׁכְּלוֹת מְרוֹרוֹת וְכו,'ְּּּשֶׁזֶהו בּּחִינַת תִגְבֹּרֶת הַדָמִים. ּוִיהוֹשֻׁע ַ נִצוֹל מֵעֲצַת מְרַגְּלִים בְּכֹחו ֹ שֶׁל מֹשֶׁה,כִּי עֲמָלֵק קְלִפַת ַ ומַכְרִית ַ מַכְנִיע ּּיְהוֹשֻׁע,לֹא ַוְעַל־כֵּן ּנִכְשַׁל עַל־יְדֵי הָעֲנָבִים הַנ"ּּל שֶׁל הַמְרַגְּלִים שֶׁפָגְמו בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵלְ,ּאַדרַבָּא זָכָה לְהַכְנִיס אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל.עִקַר הוא שֶׁאָז בְּפורִים ּ וְעַל־כֵּן ּכְּרִיתות זַרְעו ֹ שֶׁל עֲמָלֵק,ּעַל־כֵּן אָז הוא מִצְוָה גְּדוֹלָה ּלְהִשְׁתַכֵּר בְּיַיִן,ָּכִּי אָז מַכְנִיעִין עֲמָלֵק עַל־יְדֵי הַיַיִן ֹּדַיְקעַל־יָדו לְשִׂמְחָה שֶׁזוֹכִין ּאֹ ,הַכְנָעָתו עִקַר ּכִּי עַל־יְדֵי שִׂמְחָה) .הלכות שבת–הלכה ז,'אות ס"ח לפי אוצר היראה–שכרות,אות ג'( ויתרו את הארץ )במדבר יג,כא( ּכְּשֶׁפוֹגְמִין בִּכְבוֹד הַצַדִיקַׁ,ּּעַל־יְדֵי־זֶה פוֹגְמִין בִּקְדֻשת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל,מֵהַצַדִיק נִמְשֶׁכֶת קְדֻשָׁתָה ּשֶׁכָּל. ּּוְעַל־יְדֵי־זֶה הוא בִּבְחִינַת פְגַם הַמְרַגְּלִים,וְעַל־יְדֵי־זֶה ּהוא נוֹפֵל לְתַאֲוַת מָמוֹן ובְכָל פַעַם חָסֵר לו ֹ יוֹתֵר, ּוְנוֹסֵע ַ תָמִיד לַמֶרְחַקִיםְּ,ּומְסַכֵּן אֶת עַצְמו ֹ בסַכָּנַת ּדְרָכִים,ֹּּומְשׁוֹטֵט ומְרַגֵּל אֶת הָאָרֶץ בִּשְׁבִיל לְהַרְבּוֹת מָמוֹנוֹ ,ְֹּּכְּאִלו חַס וְשָׁלוֹם אֵין הַשֵׁם יִתְבָּרַך יָכוֹל לִתֵן לו ּּבִּרְכַּת הָעֲשִׁירות כְּשֶׁיֵשֵׁב בְּבֵיתו,ַּשֶׁזֶה בְּעַצְמו ֹ גַם־כֵּן ּבְּחִינַת פְגַם הַמְרגְּלִים,ּּשֶׁלֹא הֶאֱמִינו בַּה'ְיִתְבָּרַך ּּשֶׁיִתֵן לָהֶם אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל שֶׁהִיא מְקוֹר הַבְּרָכוֹת בְּלֹא ְּּדֶרֶך הַטֶבַע כְּלָל.ּּוְאָמְרו שֶׁרוֹצִים דַוְקָא לְרַגֵּל אֶת ְֶּּהָאָרֶץ לִכְבֹּש ׁ אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל מְקוֹר הַבְּרָכָה עַל־פִי דֶרֶך ּהַטּבַע כְּמו ֹ שְׁאָר הָעַכּו"ּם שֶׁשׁוֹלְחִין מְרַגְּלִים לִמְקוֹמוֹת שֶׁרוֹצִין לְכָבְשָׁן.ּאֲבָל בֶּאֱמֶת אָנו צְרִיכִים לְהַאֲמִין בַּה' ּּשֶׁיִכְבֹּש ׁ לָנו אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל בְּלֹא מְרַגְּלִים כְּלָל.ּוכְמו ֹ כֵן ּאֵלו הַמְשֻׁקָעִים בְּתַאֲוַת מָמוֹןּומְסַכְּנִים עַצְמָן בְּסַכָּנַת ּדְרָכִים וְנוֹסְעִים לְמֶרְחַקִים ומְשׁוֹטְטִים ומְרַגְּלִים אֶת הָאָרֶץ,ּּכְּאִלו חַס וְשָׁלוֹם אֵין ה'ְּיִתְבָּרַך יָכוֹל לִתֵן לָהֶם ּבִּרְכַּת עֲשִׁירותָם בְּבֵיתָם.ּנִמְצָא שֶׁהַמְשֻׁקָעִים בְּמָמוֹן נִקְרָאִיםמְרַגְּלִים,ּכִּי בֶּאֱמֶת עִקַר פְגַם תַאֲוַת מָמוֹן ְּנִמְשָׁך מִפְגַם הַמְרַגְּלִים שֶׁהוא פְגַם אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל.וְאָז ּהוא עַל־פִי־רֹב תָמִיד בַּעַל־חוֹב גָּדוֹל,ֹּוְטָרוד בְּכָל עֵת ּבִּזְמַנֵי הַפֵרָעוֹן שֶׁלו.ּּומֵחֲמַת זֶה הַמְשֻׁקָעבְּתַאֲוַת מָמוֹןׁ, ּּשֶׁהוא עֲבוֹדָה זָרָה מַמָש,נִקְרָא'ּפַרְעֹה')ּּעַיֵן פְנִים(, ּּוְכָל זֶה מֵחֲמַת שֶׁנִדְמֶה לו ֹ שֶׁהָעֲבוֹדָה זָרָה הַזֹאת שֶׁל ּתַאֲוַת מָמוֹן,ְֹּּשֶׁמִמֶנָה נִמְשָׁך כָּל הַטְרָדוֹת וְהַיְגִיעוֹת ּשֶׁלו,בָּאָה ֹעַל־יְדֵי־זֶהשֶׁלו וְהָעֲשִׁירות ֹ הַשֶׁפַע ּ לו. ְּּובֶאֱמֶת הוא לְהֵפֶך,ְּּכִּי כָּל הַשֶׁפַע וְהָעֲשִׁירות נִמְשָׁך ְּרַק מֵהַשֵׁם יִתְבָּרַךַ ,ּּוְהָרַע שֶׁל תַאֲוַת מָמוֹן הוא בּוֹלֵע ָּאֶת כָּל הָעֲשִׁירות שֶׁלו ֹ עַד אֲשֶׁר לֹא נוֹדַע כִּי בָאו אֶל ּקִרְבֶּנה,ּּכִּי כָּל מַה שֶׁיֶש ׁ לו ֹ יוֹתֵר,חָסֵר לו ֹ יוֹתֵר, ּוְעַל־יְדֵי־זֶה הוא מָלֵא דְאָגוֹת יוֹתֵר,ּׁכְּאִלו הוא עָנִי ּמַמָש.ּּוְעַל־פִי־רֹב הָרַע שֶׁל תַאֲוַת מָמוֹן הִיא עוֹקֶרֶת ּומְכַלָה אֶת הָעֲשִׁירות שֶׁלו ֹ גַּם בְּגַשְׁמִיות,ׁ ּכַּנִרְאֶה ּבְּחוש.ְְוְאֵין צֹרֶך לְהַאֲרִיך.ּוְכָל זֶה אִי אֶפְשָׁר לְתַקֵן ּאֶלָא עַל־יְדֵי הַצַדִיק־הָאֱמֶת,ּשֶׁמִמֶנו מַמְשִׁיכִין שֶׁפַע ּכְּפולָה,ּשֶׁעַל יְדֵי זֶה נִתְתַקֵן תַאֲוַת מָמוֹן) .לקוטי הלכות-הלכותברכתהמזוןד',אותיותי"ז י"ט, לפי אוצר היראה–ממון ופרנסה,אות י"ד(

Segment 3
HE:
ויבא עד חברון )במדבר יג,כב( כְּשֶׁרוֹצִים לָבוֹא לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל,ּשֶׁשָׁם עִקַר כְּלָלִיות ּּכָּל הַקְדֻשׁוֹת,ַּאֲזַי מִתְגַּבְּרִים ומִשְׁתַטְחִים הַמְנִיעוֹת ּּוְהָעִכּובִים הַנִמְשָׁכִים מִבְּגָדִים הּצוֹאִים,שֶׁאִי אֶפְשָׁר ּלְהַכְנִיעָם כִּי־אִם בְּכֹח ַ הַתוֹרָה וְהַצַדִיקִיםַ ,ּוְהָעִקָר בְּכֹח לִמְנוחָתָם ובָאו נִסְתַלְקו שֶׁכְּבָר הַצַדִיקִים ּקִבְרֵי. עֲצַת מְאֹד שֶׁמִתְגַּבְּרִים כָּלֵב כְּשֶׁרָאָה ּוְעַל־כֵּן הַמְרַגְּלִים שֶׁרוֹצִיםּ לִפְגֹּם בִּקְדֻשַׁת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל,ְהָלַך ּּוְנִשְׁתַטַח עַל קִבְרֵי אָבוֹת.ּּוְעַל־כֵּן גַּם בִּתְחִלַת גְּאֻלַת מִצְרַיִם שֶׁהָיְתָה בִּשְׁבִיל לָבוֹא לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל כְּתִיב: ֹ"ּוַיִקַח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמו",ַבְּחִינַת קֶבֶר ּהַצּדִיק)לקוטי הלכות-הלכותבציעת הפת ה',אות מ"זלפי אוצר היראה-ארץ ישראל,אות י"א(

EN:
8 Or HaGanuz — the Hidden Light created on the first day, stored away for the righteous in the future. It corresponds to the Torah's concealed dimension, accessed through Tefillin.

Segment 4
HE:
וגם זבת חלב ודבש )במדבר יג,כז( ּוְזֶה בְּחִינַת פְגַם הַמְרַגְּלִים שֶׁפָגְמו בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל.כִּי אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל עַל־יְדֵי זוֹכִין הָרָצוֹן ּעִקַרִּ,כשָׁם י וְהַהִשְׁתוֹקְקות הָרָצוֹן הֶאָרַת עִקַר ּבְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל ּוְהַכִּסּופִין לַה'ְיִתְבָּרַך בִּבְחִינַת)ּּתְהִלִים פה,בָ (:רָצִית ה'ָאַרְצֶךַ.ּּוְכֵן אָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ּל שֶׁנִקְרֵאת אֶרֶץ עַל ַּּשֵׁם הָרָצוֹן כְּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינוז"ל)בְּרֵאשִׁית רַבָּה פי"ג,יב.ּורְאֵה שָׁם פ"ה,ח:(ָּּלָמָה נִקְרָא שְׁמָה אֶרֶץ פֵרוֹתֶיה אֶת מְרַצָה ּּשֶׁהִיא.כַּמָה נִתְבָּרְכו ּּוְעַל־כֵּן שְׁבָטִים שֶׁאַרְצָם מְלֵאָה רָצוֹן,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב)ּדְבָרִים לג,כגְ(:ּנַפְתָלִי שְׂבַע רָצוֹן וּכו'.ּוכְתִיב)ּּשָׁם פָסוק טז:( ּורְצוֹן שֹׁכְנִי סְנֶה) .ּושְׁבָטִים שֶׁלֹא נִתְבָּרְכו בָּזֶה הֲרֵי ִׁכְּלָלָם יַעֲקֹב זֶה בָּזֶה שֶׁכָּל הַבְּרָכוֹת שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד ּיָחולו עַל כֻּלָם כְּמו ֹ שֶׁפֵרֵש ׁ רַש"י שָׁם)בְּרֵאשִׁית מט, כחֵ(.וְכִּׁן הוא בְּבִרְכַּת מֹשֶׁה שֶׁהָיְתָה מֵעֵין בִּרְכָתו ֹ שֶׁל ּיַעֲקֹב כְּמו ֹ שֶׁפֵרֵש ׁ רַש"י שָׁם)ּדְבָרִים שָׁם,יג.((ּכִּי עִקַר לַה וְהַהִשְׁתוֹקְקות הֶחָזָק ּּהָרָצוֹן'זוֹכִין ְיִתְבָּרַך בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵלֹ,אֱלֹקותו ומִתְנוֹצֵץ מֵאִיר שָׁם ַ ּּכִּי ְּּיִתְבָּרַך כְּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל)כְּתֻבּוֹת קי:(:ּהַדָר ּבְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל דוֹמֶה כְּמִי שֶׁיֶש ׁ לו ֹ אֱלֹק ַ וְכו'.כִּי הֶאָרַת ּהָרָצוֹן הוא בְּחִינַת רֵיח ַ טוֹב)כַּמְבֹאָר לְעֵיל-אוֹת ב(ֶׁ, ֹ ּוְעִקַר הָרֵיח ַ הַטוֹב וְהַנִפְלָא שּּל הִתְנוֹצְצות אֱלֹקותו ְּיִתְבָּרַך שֶׁעַל־יְדֵי זֶה מִשְׁתוֹקְקִין וְכוֹסְפִין אֵלָיו בְּרָצוֹן ּּחָזָק בְּלִי שִׁעור הוא רַק בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל,ּשֶׁנִקְרֵאת 'ּּאֶרֶץ הַמוֹרִיָה'ּּעַל שֵׁם רֵיח ַ הַטוֹב שֶׁל הַקְטֹרֶתִׁ)רַש"י בְּרֵאשִׁית כב,בְּ.ברֵאשִׁית רַבָּה פנ"ה,ז.(ֹ וְעַל־כֵּן יְרִיחו דֶרֶך בַּתְחִלָה לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל יִשְׂרָאֵל ְּנִכְנְסו ּדַיְקָא,ּשֶׁנִקְרֵאתֹ'יְרִיחוֹ 'כְּמו ַ הַטוֹב רֵיח שֵׁם ַּעַל ּּשֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"לִׁ)רַש"י יְחֶזְקֵאל כז,יז.(ָכִּי שָׁם בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָּּאֵל עִקַר הָרֵיח ַ הַטוֹב בְּחִינַת לְרֵיח ַ שְׁמָנֶיך ְּטוֹבִים שֶׁהוא בְּחִינַת הִתְנוֹצְצות אֱלֹקותו ֹ יִתְבָּרַך שֶׁאִי כְּלָל בָּזֶה לְדַבֵּר אֶפְשָׁר,עִקַר זֶה ּשֶׁעַל־יְדֵי ּּהַהִשְׁתוֹקְקות וְהָרָצוֹן הֶחָזָקִ. שֶׁזוֹכ מַה בְּחוץ־לָאָרֶץ ּוְגַםלְאֵיזֶה לִפְעָמִים ין ּהִתְנוֹצְצות אֱלֹקות שֶׁהוא בְּחִינַת רֵיח ַ הַטוֹב כְּמָאן ּדְאָרַח רֵיחָא,ּּשֶׁעַל־יְדֵי זֶה נִתְעוֹרֵר הִשְׁתוֹקְקות וְרָצוֹן נִפְלָא לַה'ְיִתְבָּרַך—ְ זֶה נִמְשָׁך גַּם־כֵּן מֵאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵלֶ, ּּכִּי כָּל קְדֻשָׁתֵנו מֵארֶץ־יִשְׂרָאֵל,כִּי יִשְׂרָאֵל עַל־יְדֵי ַ ּּעֲבוֹדָתָם מַמְשִׁיכִין קְדֻשַׁת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל לְחוץ־לָאָרֶץ ּּכַּיָדועַ)ּּרְאֵה בְּלִקוטֵי מוֹהֲר"ן סִימָן סא.(ּאֲבָל עִקַר ּּמְקוֹם הֶאָרַת הָרָצוֹן שֶׁהוא בְּחִינַת רֵיח ַ הַטוֹב שֶׁל ּּהִתְנוֹצְצות אֱלֹקוְתו ֹ יִתְבָּרַך,ּּהוא בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל שֶׁשָׁם ּהַבֵּית־הַמִקְדָש ׁ וְכֵלָיו וְהָאָרוֹן עִם הַלוחוֹת וְהַכְּרובִים עִקַר שֶׁשָׁם ׁ קָדָשִׁים קֹדֶש בְּבֵית ּּהָעוֹמְדִים ּהַהִשְׁתוֹקְקות וְהָרָצוֹן וְהָאַהֲבָה וְהַכִּסּופִין הַנִפְלָאִים שֶׁבֵּיןשֶׁבַּשָׁמַיִם לַאֲבִיהֶם ּיִשְׂרָאֵל,בִּבְחִינַת)שִׁיר ּהַשִׁירִים ג,י:(ּתוֹכו ֹ רָצוף אַהֲבָה מִבְּנוֹת יְרושָׁלָיִם. ְּּומִשָׁם נִמְשָׁך הֶאָרַת הָרָצוֹן לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי מַה ְּּּשֶׁמַמְשִׁיך עַל עַצְמו ֹ קְדֻשַׁת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל,מִכָּלשֶׁכֵּן ּּכְּשֶׁזוֹכֶה לָבוֹא לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל מַמָש ׁ לְשֵׁם שָׁמַיִם)לֹא ּבִּשְׁבִיל פְנִיוֹת אֲחֵרוֹת כַּאֲשֶׁר נִמְצָא עַכְשָׁו בַּעֲווֹנוֹתֵינו הָרַבִּים.( מִלָבוֹא מְאֹד וַעֲצומִים רַבִּים הַמְנִיעוֹת ּאֲבָל לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵלֹ,ְּאַך עַל־יְדֵי תקֶף הָרָצוֹן וְהַחֵשֶׁק יְכוֹלִין לְהִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם,בִּפְרָט כִּי הָרְצוֹנוֹת לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל חֲזָקִים בְּיוֹתֵר,ּכִּי תֵכֶף כְּשֶׁרוֹצֶה לָבוֹא לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל שֶׁמֵאִיר הָרָצוֹן מֵהֶאָרַת ֹ הֶאָרָה בּו ּמֵאִיר בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵלָ)כַּמְבֹאּּר מִזֶה בְּמָקוֹם אַחֵר בַּאֲרִיכות( ַּּוְעַל־יְדֵי תֹקֶף הָרָצוֹן וְהַחֵשֶׁק הַבָּא עַל־יְדֵי הַמְנִיעוֹת ּּהַגְּדוֹלוֹת דַיְקָא כַּנ"ל,ּּעַל־יְדֵי זֶה יְכוֹלִין לְדַלֵג עַל כֻּלָם וְלָבוֹא לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. בָּזֶה פָגְמו ּּוְהַמְרַגְּלִיםְ,אָמ כִּיוְשָׁלוֹם שֶׁחַס ּרו מֵהָרָצוֹן חֲזָקִים ּהַמְנִיעוֹת,תְחִלָה אָמְרו ּוְעַל־כֵּן שֶׁבַח אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל"ּוְגַם זָבַת חָלָב ודְבַש ׁ הִיא וְזֶה ּּפִרְיָה"ְּוְאַחַר כָּך סִיְמו בְּהַמְנִיעוֹת הָעֲצומִים לָבוֹא לְשָׁם,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב)בְּמִדְבַּר יג,כח כט:(אֶפֶס כִּי ּּעַז הָעָם וְהֶעָרִים בְּצורוֹת גְּדוֹלוֹת מְאֹד וְכו'עֲמָלֵק וְכו הַנֶגֶב בְּאֶרֶץ ּּיוֹשֵׁב,'דָבָר אָמְרו כִּי ֹּהַיְנו ּּוְהִפוכו,ּּכִּי מַה שֶׁאָמְרו'ּּוְזֶה פִרְיָה'זֶה מוֹרֶה עַל ּגֹּדֶל הֶאָרַת הָרָצוֹן שֶׁמֵאִיר שָׁם,ּכִּי בְּכָל הַפֵרוֹת ּּובְכָל הַתַאֲווֹת שֶׁל זֶה הָעוֹלָם מְלֻבָּשִׁים אֲהָבוֹת שֶׁצְרִיכִים רַק דִקְדֻשָׁה יְקָרִים ורְצוֹנוֹת ַּעֶלְיוֹנוֹת ּּלְהַעֲלוֹתָם כַּיָדוע,ּוְעַל־כֵּן פֵרוֹת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם ּמֻבְחָרִים וגְדוֹלִים וְנִפְלָאִים כָּלְכָּך זֶה מוֹרֶה עַל ּגֹּדֶל הֶאָרַת הָרָצוֹן שֶׁיֶש ׁ שָׁם.ּוְעַל־כֵּן שִׁבְּחָה הַתוֹרָה ּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל בְּפֵרוֹתֶיה ָ כְּמו ֹ שֶׁכָּתוב)ּדְבָרִים ח, ח:(ּאֶרֶץ חִטָה ושְׂעוֹרָה וְגֶפֶן וְכו,'כִּי כָּל זֶה מוֹרֶה עַלּהֶאָרַת הָרָצוֹן שֶׁמֵאִיר שָׁם. ּוְעַל־כֵּן עַתָה מְקֻשָׁר יָפֶה מַה שֶׁאָמְרו:ּּוְזֶה פִרְיָה אֶפֶס כִּי עַז הָעָם,ּהַיְנו שֶׁאָמְרו שֶׁהַפֵרוֹת טוֹבִים וְנִפְלָאִים ּּמְאֹד שֶׁזֶהו מוֹרֶה עַל הֶאָרַת הָרָצוֹן,אֶפֶס כִּי עַז הָעָם ּוְכו',ּשֶׁהַמְנִיעוֹת חֲזָקִים יוֹתֵר מֵהֶם.ּ וְזֶה הָיָה עִקַר שֶׁלָהֶם הַגְּדוֹלָה וְהַכְּפִירָה ּּהַפְגָם,בְּחֹזֶק ּשֶׁכָּפְרו ּּהָרָצוֹן שֶׁיֶש ׁ לו ֹ כֹּח ַ לְשַׁבֵּר עַל יָדו ֹ כָּל הַמְנִיעוֹת,ׁ וְהֵם ְּּּאָמְרו הַהֵפֶך מִזֶה מַמָש,ּכִּי אָמְרו אֶפֶס כִּי עַז הָעָם ּוְכוֹ'ּשֶׁהַמְנִיעוֹת גְּדולִים וַחֲזָקִים מֵהָרָצוֹן עַד שֶׁאִי הַמְנִיעוֹת מֵעֹצֶם לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל לָבוֹא ּאֶפְשָׁר,כִּי ּּאָמְרו שֶׁאֵין כֹּח ַ לְשַׁבְּרָם עַל־יְדֵי הָרָצוֹן מַה שֶׁבֶּאֱמֶת ְּהוא לְהֵפֶך.ְּּוְעַל־כֵּן הָיָה הַפְגָם שֶׁלָהֶם גָּדוֹל מְאֹד ּּוְגָרְמו בְּכִיָה לדוֹרוֹת—ּ חֻרְבַּן בַּיִת רִאשׁוֹן ובַיִת שֵׁנִי )סַנְהֶדְרִין קד(:,ּכִּי כָּל קִיום הַבֵּית־הַמִקְדָש ׁ שֶׁהוא הָרָצוֹן עַל־יְדֵי הוא יִשְׂרָאֵל וקְדֻשַׁת עֲבוֹדַת ּכְּלַל ּּוְהַחֵשֶׁק דִקְדֻשָׁה,ָּּכִּי שָׁם בְּבֵית־הַמִקְדָש ׁ כָּל הָרֵיחוֹת וְכּל הַקָרְבָּנוֹת שֶׁעוֹלִין לְרָצוֹן,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב)ּוַיִקְרָא יט,ה:(תִזְבָּחֻהו ּּלִרְצֹנְכֶם,הַרְבֵּה וְכֵן.ּוכְתִיב )בְּמִדְבַּר כח,ח:(ּאִשֵׁה רֵיח ַ נִיחֹח ַ לַה'.ּוְעִקַר הַתִקון ּהָיָה עַל־יְדֵי יְהוֹשֻׁע ַ וְכָלֵב שֶׁהֶאֱמִינו לְדִבְרֵימֹשֶׁה ּּשֶׁיֵש ׁ כֹּח ַ בְּהָרָצוֹן וְהַחֵשֶׁק לְהִתְגַּבֵּר עַל הַמְנִיעוֹת ּאַף־עַל־פִי שֶׁהַמְנִיעוֹת מִשְׁתַטְחִים מְאֹד מְאֹד עַד לְשַׁבְּרָם אֹפֶן בְּשׁום אֶפְשָׁר שֶׁאִי ּּשֶׁנִדְמֶה ּאַף־עַל־פִי־כֵן צְרִיכִין לְהִתְחַזֵק בְּרָצוֹן וְכו'.וְעַל־כֵּן ּאָמְרו)שָׁם יג,ל:(ּעָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנו אֹתָה וְכו'— ּאֲפִלו אוֹמֵר לָנו עֲשׂו סֻלָמוֹת וַעֲלו לַשָׁמַיִם עָלֹה נַעֲלֶה ִׁ)רַש"י ע"פ סוֹטָה לה.(.ּכִּי אֵין שׁום מְנִיעָה בָּעוֹלָם, ּכִּי עַל־יְדֵי תֹקֶף הַחֵשֶׁק וְהָרָצוֹן יְכוֹלִיןּּ לְשַׁבֵּר ולְדַלֵג עַל הַכֹּל.)ליקוטי הלכות–הלכותברכתהריח ה,' אותז'( ארץ אוכלת יושביה )במדבר יג,לב( מה שה'יתברך משלם לאדם מידה כנגד מידה הוא חסד גדול מאת השם יתברך,כי על־ידי־זה הוא מבין החטא שפגם בו ולשוב בתשובה,ועיקר מה שמשלם השם יתברך מידה כנגד מידה הוא בארץ ישראל,כי שם מדקדקים לשלם לאיש כמעשהו, וזהו:יושביה אוכלת ארץ)י במדבר"ג,ל"ב(- אכל"ת ראשי־תיבות אתה תשלם לאיש כמעשהו )תהלים ס"ב) .(קיצור לקוטי מוהר"ן,אותקפ"ז( ויציאו דבת הארץ אשר תרו אותה )במדבר יג,לב(ְ חֵט ּעִקַרבְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל שֶׁפָגְמו הָיָה הַמְרַגְּלִים ּּא ּּוְהוֹצִיאו דִבָּה עַל הָאָרֶץִ.וְאִיתָא בְּכִתְבֵי הָאֲרַ"י ז"ל ּשֶׁנִשְׁמַת הַמְרַגְּלִים וְדוֹר הַמִדְבָּר הָיו גְּבוֹהִים מִבְּחִינַת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל,ּּכִּי הָיו מִבְּחִינַת לֵאָה וְכו'ִ.ּובשְׁבִיל זֶה לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל לָבוֹא יְכוֹלִים הָיו ּלֹא,שָׁם ּעַיֵןַ. תָמוה הַדָבָר ּוְלִכְאוֹרָה:גְּבוֹהִים שֶׁהָיו מֵאַחַר ּכִּי לִכְנֹס יְכוֹלִים הָיו לֹא זֶה ובִשְׁבִיל ּּמֵאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל לְשָׁם.ּּאִם כֵּן מַה קוֹל הָרַעַש ׁ הַזֶה שֶׁהָּ'יִתְבְרַך חָרָה ְּּעֲלֵיהֶם כָּל כָּך עַל שֶׁפָגְמו בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וְגָזַר עֲלֵיהֶם וְכו לְשָׁם יִכָּנְסו ּשֶׁלֹא?'ַ !גָּבֹה שֶׁנִשְׁמָתָם ּּמֵאַחַר מֵאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וְאֵינָם יְכוֹלִים לִכְנֹס לְשָׁם.ְְּאַך עִקַר שֶׁפָג מַה הוא הַמְרַגְּלִים ּחֵטְאהַצַדִיק בִּבְחִינַת ּמו הַמַדְרֵגוֹת וְכָל הָעוֹלָמוֹת כָּל יַחַד לְקַשֵׁר ּשֶׁיָכוֹל ּּעֶלְיוֹנִים וְתַחְתוֹנִים וְכו,'ּשֶׁעַל־יְדֵי זֶה עִקַר הַתִקון שֶׁל הָעוֹלָם נִבְרָא זֶה שֶׁבִּשְׁבִיל הָעוֹלָמוֹת כָּל.ְׁוְזֹאת ּהַבְּחִינָה בְּתַכְלִית הַשּלֵמות וְהַתִקון אֵין זוֹכִין כִּי אִם בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל,ּׁכִּי שָׁם בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל עוֹמֵד יְרושָׁלַיִם ּובֵית־הַמִקְדָש,ּּכִּי שָׁם בְּבֵית־הַמִקְדָש ׁ הָיָה בְּחִינַת לְמַעְלָה וְתַחְתוֹנִים לְמַטָה ּּעֶלְיוֹנִים.שָׁם ָכִּי ּּבְּבֵית־הַמִקְדּּש ׁ הוא שַׁעַר הַשָׁמַיִם,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב:וְזֶה ּשַׁעַר הַשָׁמָיִם,ּהַיְנו שֶׁשָׁם הַשַׁעַר שֶׁעַל יָדו ֹ מִתְקַשְׁרִין ּּתַחְתוֹנִים בְּעֶלְיוֹנִים אֶרֶץ בְּשָׁמַיִםַ. ּכִּי כָּתַב רַבֵּנו ז"ל בְּסִימָן ע"ּב שֶׁיֵש ׁ יֵצֶר הָרָע גָּדוֹל בְּעִנְיַןּ הַהִתְקָרְבות לַה'ְּּיִתְבָּרַך בְּחִינַת פֶן יֶהֶרְסו אֶל ה'וְכו ּלַעֲלוֹת,'לַה לְהִתְקָרֵב רַק שֶׁמִתְאַוֶה ּהַיְנוֹ ' ְֹּּיִתְבָּרַך וְלַעֲלוֹת תָמִיד בַּעֲלִיָה לְבַד בְּלִי הֶפְסֵק וְאֵינו ּרוֹצֶה לְהוֹרִיד עַצְמו ֹ כְּלָל לַמַדְרֵגוֹת הַתַחְתונוֹת לַעֲבֹד ה אֶת'הַמַדְרֵגוֹת כָּל ַ ולְקָרֵב ולְהַגְבִּיה ּבִּתְמִימות ּּהַתַחְתוֹנוֹת לַה'ְיִתְבָּרַך,ּכִּי נִדְמֶה לו ֹ שֶׁכְּבָר הוא מְקֹרָב לַה'ְיִתְבָּרַך.ּּאֲבָל בֶּאֱמֶת זֶה הוא פְגָם גָּדוֹל,ְכִּי ּבֶּאֱמֶת אֵין שְׁלֵמות לְשׁום צַדִיק וּגָדוֹל כְּשֶׁהוא לְמַעְלָה ּלְבַד וְלֹא לְמַטָה כְּלָל,ּכַּמְבֹאָר בְּהַתוֹרָהז')לקוטי מוהר"ן ב,'עיין שם(ְּ שֶׁעִקַר שְׁלֵמות הַצַדִיק שֶׁיִהְיֶה לּמַעְלָה ולְמַטָה וְכו'. ּוְזֶה הָיָה פְגַם הַמְרַגְּלִים שֶׁפָגְמו בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל.ַכִּי הּמְרַגְּלִים פָגְמו בָּזֶה מְאֹד מְאֹד עַד שֶׁנָפְלו לְגַמְרֵי רַחֲמָנָא לִצְלָן,ּ שֶׁרָאו בְּעַצְמָן שֶׁיֵש ׁ לָהֶם דַעַת גָּדוֹל וְהֵם אֱמונָה מִבְּחִינַת ּגְּבוֹהִים,מַדְרֵגָה הִיא אֱמונָה ַּכִּי ּּהָאַחֲרוֹנָה וְהֵם כְּבָר בָּאו לְמַדְרֵגוֹת הַדַעּת שֶׁגָּבֹה ַ יוֹתֵר ּעַל־כֵּן דִבְּרו סָרָה עַל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וְלֹא יָדְעו וְלֹא ּהֵבִינו שֶׁעֲדַיִן דַעְתָם אֵינָם כְּלום כְּפִי מַה שֶׁהָיו זוֹכִין ּאִם הָיו מְבַטְלִים דַעְתָם וְהָיו מַאֲמִינִים לְדִבְרֵי הֶׁ' ְּיִתְבָּרַך ולְדִבְרֵי מֹשּה רַבֵּנו שֶׁקְדֻשַׁת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל ּגָּבֹה ַ מְאֹד,ּכִּי מִדַת הָאֱמונָה שֶׁזוֹכִין בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל ּאַף־עַל־פִי שֶׁהִיא מַדְרֵגָה הָאַחֲרוֹנָה,ּאַף־עַל־פִי־כֵן ּעַל יָדָה דַיְקָא עוֹלִין עַל כָּל הַמַדְרֵגוֹת כֻּלָן,ִּּכִּי אֱמונָה הִיא בַּבְחִינַת אֶבֶן מָאֲסו הַבֹּנִים הָיְתָה לְרֹאש ׁ פִנָה ּּכַּיָדועַ.ּּוכְמו ֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנו ז"ַּל בְּשִׂיחוֹתָיו הַקְדוֹשׁוֹת ּשֶׁדִבֵּר עִמָנו אַחַר הַתוֹרָה הַנ"ֲּל שֶׁאָמַר אָז שֶׁאֱמונָה ּהִיא מַדְרֵגָה הָאַחֲרוֹנָה אֲבָל עַל יָדָה זוֹכִין לַעלוֹת עַל ּּהַכֹּל ולְהַגִּיע ַ לִבְחִינַת רָצוֹן מֻפְלָג וְכו'שֶׁעוֹלֶה עַל הַכֹּל. הַמְרַגְּלִים צְרִיכִין שֶׁהָיו אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל בְּחִינַת ּּוְזֶהו ּלְסַלֵק שָׁם דַעְתָם ולְקַשֵׁר אֶת עַצְמָם לִבְחִינַת אֱמונָה שֶׁהִיא בְּחִינַת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵלּוְעַל־יְדֵי זֶה הָיו זוֹכִים ּלְדַעַת גָּבֹה ַ מְאֹד,ּאֲבָל הֵם לֹא רָצו לְסַלֵק דַעְתָם וְלֹא ּרָצו לְהוֹרִיד עַצְמָן לִבְחִינַת אֱמונָה וְעַל־יְדֵי זֶה נִכְנְסו ּלִכְפִירוֹת ומָאֲסו בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וְגָרְמו בְּכִיָה לְדוֹרוֹת, כִּי עַל־יְדֵיּ זֶה נֶחֱרַב הַבֵּית־הַמִקְדָש ׁ שֶׁבָּזֶה תְלויִים כָּל הַחֲטָאִים. ּוְזֶה שֶׁאָמְרו הַמְרַגְּלִים:ּוְשָׁם רָאִינו אֶת הַנְּפִילִים וַנְּהִי ּּבְעֵינֵינו כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינו בְּעֵינֵיהֶםׁ .ָּהַיְנו שֶׁהִתְלַבֵּש ּּבָּהֶם קִטְרוג הַמַלְאָכִים שֶׁאּּמְרו מָה אֱנוֹש ׁ וְכו'ּּשֶׁמִשָׁם ּּעִקַר הַיֵצֶר הָרָע.ּכִּי הַנְפִילִים הֵם בְּנֵי שַׁמְחֲזַאי וַעֲזָאֵל ּּשֶׁהָיו מְקַטְרְגִים עַל בְּרִיאַת הָאָדָם וְהִפִיל אוֹתָם ה' מְאֹד וְקִלְקְלו ְּיִתְבָּרַךַ,ז רַבּוֹתֵינו ֹ שֶׁאָמְרו ּּכְּמו"לַ. ה ּומֵאֵלושֶׁאֵינָם הַמְרַגְּלִים פְגַם נִמְשַׁך ְּמְקַטְרְגִים ּּרוֹצִים לְהוֹרִיד עַצְמָן לִבְחִינוֹת אֱמונָה לְקַשֵׁר עַל־יְדֵי זֶה כָּל הָעוֹלָמוֹת יַחַד,ּּשֶׁזֶהו בְּחִינַת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל,כִּי ְּנִדְמֶה לָהֶם שֶׁאֵין שַׁיָך שֶׁהֲ'ְיִתְבָּרַך יְקַבֵּל שַׁעּשׁועִים ּמִמַדְרֵגוֹת הַתַחְתוֹנוֹת וְכו'.ּּוְזֶהו שֶׁאָמְרו:ּוְשָׁם רָאִינו אֶת הַנְּפִילִיםַ,ּשֶׁנִמְשְׁכו מֵהַמְקַטְרְגִים הַנ"ל.ּוְזֶהו:ּוַנְהִי ּּבְעֵינֵינו כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינו בְּעֵינֵיהֶםׁ ,ַּהַיְנו שֶׁהִתְלַבֵּש ה הַקִטְרוג ַּּבָּהֶםּנ"שֶׁהִקְשׁו לַמְבוכָה שֶׁנָפְלו עַד ּל ּהַמַלְאָכִים מָה אֱנוֹש ׁ כִּי תִזְכְּרֶנו וְכו'.ְְּכִּי אֵיך שַׁיָך שֶׁה' ְּיִתְבָּרַך יְקַבֵּל שַׁעֲשׁועִים מִבְּחִינָה פְחותָה כָּזו ֹ וְכו'. ּוְזֶהוְּ:ּוַנְהִי בְעֵינֵינו כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינו בעֵינֵיהֶם,כִּי הָא ּבְּהָא תַלְיָא,ּשֶׁכְּמו ֹ שֶׁהָיו בְּעֵינֵי הַנְפִילִים שֶׁלֹא נֶחְשְׁבו שֶׁה הֶאֱמִינו וְלֹא בְּעָלְמָא כַּחֲגָבִים רַק ּבְּעֵינֵיהֶם' ְּּיִתְבָּרַך מְקַבֵּל נַחַת מֵהֶם וְהִקְשׁו מָה אֱנוֹש ׁ וְכו'ֹ .כְּמו הַמְרַגְּלִי הָיו ּכֵןעַצְמָן בְּעֵינֵי ם,ׁ בָּהֶם הִתְלַבֵּש ַכִּי ּהַקִטְרוג הַנ"ּל וְנֶחְשְׁבו בְּעֵינֵי עַצְמָן כַּחֲגָבִים בְּעָלְמָא ּוְנָפְלו מֵהָאֱמונָה הָאֲמִתִית שֶׁה'ְּּיִתְבָּרַך מְקַבֵּל תַעֲנוג ּוְשַׁעֲשׁועִים מִבְּנֵי אָדָם דַיְקָא אֲפִלו מֵהַנְמוכִים בְּיוֹתֵר. שֶׁפָגְמו הַמְרַגְּלִים שֶׁל הַפְגָם עִקַר הָיָה זֶה ּכִּי ֹ בְּתַכְלִית זו לִבְחִינָה זוֹכִין שֶׁשָׁם ּבְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל ְּהַשְׁלֵמות לִזְכּוֹת לְתַכְלִית הָאֱמונָה עַד שֶׁיִזְכֶּה בְּכָל ּפַעַם לְהוֹרִיד עַצְמו ֹ לְכָל הַמַדְרֵגוֹת הַתַחּתוֹנוֹת בְּיוֹתֵר ּולְהַעֲלוֹתָם ולְקַשְׁרָם כֻּלָם לַה'ְיִתְבָּרַך.ּּוְהֵם פָגְמו בָּזֶה שֶׁאֵינָם הַמַלְאָכִים קִטְרוג ׁ בָּהֶם שֶׁהִתְלַבֵּש ּּעַל־יְדֵי ּמַאֲמִינִים בְּהַשַׁעֲשׁועִים שֶׁמְקַבֵּל ה'ְְיִתְבָּרַך מִבְּנֵי אָדָם ֹ ּהַתַחְתוֹנִים ומּׁחַשְׁבִים אוֹתָם כַּחֲגָבִים בְּעָלְמָא כְּמו ּּשֶׁהֵם בְּעֵינֵי הַמַלְאָכִים הַמְקַטְרְגִים שֶׁאָמְרו מָה אֱנוֹשַ, ּשֶׁמֵהֶם הָיו אֵלו הַנְפִילִים כַּנ"ל.ּוְזֶהו וַנְהִי בְעֵינֵינו ּכַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינו בְּעֵינֵיהֶם: נִמְצָאְ,ּּשֶׁעִקַר פּגַם הַמְרַגְּלִים הוא שֶׁפָגְמו,בִּבְחִינַת ַּהַהִתְקַשְׁרות שֶׁצְרִיכִין לְקַשֵׁר תַחְתוֹנִים וְעֶלְיוֹנִים יַחַד ּשֶׁזֶה זוֹכִין בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל דַיְקָא וְכַנ"ל.ּּוְזֶה שֶׁמובָא גַּסּות עַל־יְדֵי הָיָה הַמְרַגְּלִים ּּשֶׁפְגַםֶׁ,ֹ ש כְּמוּכָּתוב ּבַּזֹהַר שֶׁהָיו כֻּלָם זַכָּאִים,ּאֲבָל נָטְלו עֵיטָא בִּישָׁא, ּאָמְרֵי אִי יַעֲלון יִשְׂרָאֵל לְאַרְעָא נְעִבַּר מִנָן מִלְמֶהֱוֵי רֵישָׁא וִימָנֵי מֹשֶׁה רֵישָׁא אָחֳרָנִין,ּדְהָא בְּמִדְבְּרָא זַכִינָן לֶמֶהֱוֵי רֵישָׁאָ,אֲבָל בְּאַרְעּא לָא נִזְכֵּי וְכו'.ַּהַיְנו ּכִּי מובָן שָׁם בְּהַתוֹרָה הַנ"ַּל בְּסוֹפָה שֶׁכָּל הַבְּחִינָה ּהַנ"ל,ּדְהַיְנו לְהָאִיר ולְקַשֵׁר עֶלְיוֹנִים וְתַחְתוֹנִים זֶה ֶּׁזוֹכֶה הַצַדִיק הַגָּדוֹל עַל־יְדֵי גֹּדֶל עַנְוְתָנותו ֹ שֶׁזוֹכֶה לַעֲנָוָה שּל מֹשֶׁה שֶׁאָמַר וְנַחְנוָ"מ"ה."ַוְעַל־יְדֵי זֶה זוֹכֶה ּלִבְחִינַת הַמַקִיפִים הַנָ"ל שֶׁהֵם בְּחִינַת מ"ָּה רַב טובְך ּוְכו'.ּומִגֹּדֶל עַנְוְתָנותו ֹ הוא מוֹרִיד אֶת עַצְמו ֹ לְכָל ּהַמַדְרֵגוֹת הַתַחְתוֹנוֹת ומַעֲלֶה ומְקַשֵׁר כֻּלָם לַה'ְ יִתְבָּרַך ּוְכו'ּכְּמו ֹ שֶׁהִזְכִּיר שָׁם בְּסוֹף הַתוֹרָה כִּי מֹשֶׁה הָיָה עָנָו ּוַעֲנָוָה גְּדוֹלָה מִכֻּלָם,ּעַיֵן שָׁם.ּמובָן שָׁם שֶׁהַכֹּל תָלוי בָּעֲנָוָהֹ ,ֹּּכִּי בֶּאֱמֶת הָעִקָר הִיא הָעֲנָוָה שֶׁמֵשִׂים עַצְמו ּּכְּאַיִן כְּאִלו אֵינויוֹדֵע ַ כְּלָלֹ ,ּכִּי מְבַטֵל אֶת עַצְמו ּבְּתַכְלִית הַבִּטול וְעַל־יְדֵי זֶה אֵינו ֹ עוֹמֵד עַל דַעְתו ֹ כְּלָל ּומְקַשֵׁר כֻּלָם לַה'ְיִתְבָּרַך.ּוְהַמְרַגְּלִים פָגְמו בָּזֶה שֶׁהָיו ּיְרֵאִים שֶׁלֹא יַעֲבִירו מֵהֶם הָרָאשׁות שֶׁלָהֶם,כִּיּ הֵבִינו ּּשֶׁשָׁם בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין לְהַשִׂיג מֹחִין אֲחֵרִים עַד ּשֶׁיוכְלו לְהַעֲלוֹת כָּל הַנוֹפְלִים לַה'ְיִתְבָּרַך.ּוְהֵם רָאו בְּעַצְמָן שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָהֶם לְהַגִּיע ַ לָזֶה כִּי אֵינָם רוֹצִים ְּלְהוֹרִיד עַצְמָן כָּל כָּך וְכוַ'ּוְכַנ"ל,ּעַל־כֵּן הָיו מִתְיָרְאִים ּשֶׁלֹא יַעֲבִירו מֵהֶם הָרָאשׁות.ּוְעַל־יְדֵי זֶה נָטְלו עֵיטָא ּבִּישָׁא וְדִבְּרו סָרָה עַל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וְגָרְמו מַה שֶׁגָּרְמו. ָּובֶאֱמֶת הָיו צְרִיכִין לְבַטֵל עַצְמָן ולְהַפְקִיר הָרָאשׁות ּשֶׁלהֶם.ּוְגַם אִם הָיו מְבַטְלִין עַצְמָן בֶּאֱמֶת וְהָיו מְסַלְקִין ּדַעְתָם וְהָיו מִתְחַזְקִין בֶּאֱמונָה לְבַד,ּהָיו יְכוֹלִים לִזְכּוֹת לְהַעֲלוֹת כָּך אַחַר וְלִזְכּוֹת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל ְּלִקְדֻשַׁת ּּולְקַשֵׁר הַכֹּל לַהִ'ְַיִתְבָּרַך גְּדוֹלּים וקְטַנִים כַּנ"ל.ּוְאָז הָיו ּּרָאשִׁים בֶּאֱמֶת יוֹתֵר וְיוֹתֵר מִבַּתְחִלָה.ּוְעַל־יְדֵי הַפְגָם ּשֶׁלָהֶם שֶׁפָגְמו בְּכָל זֶה וְלֹא רָצו לְבַטֵל דַעְתָם לְגַבֵּי ְּמֹשֶׁה רַבֵּנו ולְהַמְשִׁיך עַל עַצְמָן הָעֲנָוָה שֶׁל מֹשֶׁה וְכוַ', עּל־יְדֵי זֶה אִבְּדו הַכֹּל וְגָרְמו מַה שֶׁגָּרְמו,כִּי עֲנָוָה ּוֶאֱמונָה תְלויִים זֶה בָּזֶהַ,ּּכְּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל )סוֹטָה ד:(ּכָּל הַמִתְגָּאֶה כְּאִלו עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. נִמְצָאֹ,ּּשֶׁגֵּאות הוא בְּחִינַת כְּפִירוֹת וַעֲבודָה זָרָה. ְּולְהֵפֶך עֲנָוָה הִיא בְּחִינַת אֱמונָה שֶׁעַל־יְדֵי זֶה עִקַר ַּהַהִתְקַשְׁרות עָלְמָא תַתָאָה בְּעָלְמָא עִלָאָה שֶׁזֶה עִקַר ּהַשְׁלֵמות שֶׁזוֹכִין לָזֶה בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל כַּנ"לְ: ּוְעַל־כֵּן אַחַר חֵטְא הַמְרַגְּלִים כְּשֶׁנִתּרַצָה ה'ֹ ְיִתְבָּרַך לְמֹשֶׁה וְאָמַר לוכִּדְבָרֶך ָּסָלַחְתִיְּּ כָּתוב שָׁם סָמוך ּמִיָד:ה כְבוֹד ּוְיִמָלֵא'הָאָרֶץ כָּל אֶת.לְשׁוֹן וְזֶה ּהַמִקְרָא שָׁם:ּוַיֹאמֶר ה'ָּּסָלַחְתִי כִּדְבָרֶך וְאולָם חַי אָנִי ּוְיִמָלֵא כְבוֹד הֶ'אֶת כָּל הָאָרץַ,ּּהַיְנו כַּנ"ל,ּכִּי עִקַר בִּקְדֻשַׁת לְהַאֲמִין רָצו שֶׁלֹא הָיָה הַמְרַגְּלִים ּחֵטְא ּּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל שֶׁעַל־יְדֵי זֶה יְכוֹלִין לְגַלוֹת אֱלֹקותו ֹ בְּכָל ּהָעוֹלָם כֻּלו ֹ ולְקַשֵׁר כֻּלָם לַהַ'ְּיִתְבָּרַך וְכַנ"ל.עַל־כֵּן אָמַר הְ'יִתְֹּבָּרַך לְמֹשֶׁה אַחַר חֶטְאָם שֶׁהוא יִגְמֹר אֶת ּשֶׁלו,מַה וְגָרְמו שֶׁעָשׂו מַה שֶׁעָשׂו אַף־עַל־פִי ּכִּי ּשֶׁגָּרְמו לְהַחֲרִיב הַבֵּית־הַמִקְדָש ׁ וְכו,'ּאַף־עַל־פִי־כֵן ּּאַדִיר בַּמָרוֹם הֹ'ּוְהוא גּוֹמֵר וְיִגְמֹר הַכֹּל כִּרְצוֹנוְ.וּיִמָלֵא כְבוֹד ה'אֶת כָּל הָאָרֶץַ ,כִּי סוֹף כָּל סוֹף יָבוֹא מְשִׁיח ּצִדְקֵנו בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינו וְיַחֲזֹר וְיִבְנֶה בֵּית מִקְדָשֵׁנו בִּנְיַן ְּעוֹלָם וְאָז יִתְגַּלֶה אֱלֹקותו ֹ לְעֵין כֹּל וכְבוֹדו ֹ יִתְבָּרַך יִהְיֶה מָלֵא בְּכָל הָאָרֶץּּכֻּלָה.ּוְגַם מֵאָז וְעַד עַתָה וְעַד ׁ ּשֶׁיָבוֹא מָשִׁיח ַ לֹא עֲזָבָנו אֱלֹקֵינו וְשׁוֹלֵח ַ לָנו צַדִיקִים הַקָדוֹש הַדַעַת בָּנו שֶׁמְאִירִין פַעַם בְּכָל ּנוֹרָאִים ָּשֶׁעַל־יְדֵי זֶה נִתְגַּלֶה כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדו ֹ בְּחִינַת ּוְיִמה כְבוֹד לֵא'פְגַם תִקון שֶׁזֶה הָאָרֶץ כָּל ַּאֶת ּהַמְרַגְּלִים כַּנ"ל: ְוְעַל־כֵּן כָּלֵב שֶׁהָיָה בְּהֵפֶך מֵהַמְרַגְּלִים וְלֹא הָיָה חָפֵץ לִהְיוֹת נִסָּת אַחֲרֵיהֶם,ְּּעַל־כֵּן הָלַך מֵהֶם וְנִשְׁתַטַח עַל קִבְרֵי אָבוֹתַ,ַּכְּמו ֹ שֶׁאָמְרו רּבּוֹתֵינו ז"לַ ,ֹ כִּי יהוֹשֻׁע ֹּנִמְלַט מֵהֶם בִּזְכות וְכֹח ַ מֹשֶׁה רַבּו ֹ שֶׁהָיָה מְשָׁרֵת אוֹתו ְּבֶּאֱמֶת וְלֹא מָש ׁ מִתוֹך אָהֳלוֹ ,עַל־יְדֵי זֶה זָכָה שֶׁבֵּרְכו מֹשֶׁה:ָּיָה יוֹשִׁיעֲך מֵעֲצַת הַמְרַגְּלִים,ּוְעַל־יְדֵי זֶה נִצוֹל ַמֵהֶם כִּיּהֵם פָגְמו בָּאֱמונָה כַּנ"ל.ּוְעִקַר הַפְגָם שֶׁלָהֶם בְּמַעֲלַת הֶאֱמִינו שֶׁלֹא חֲכָמִים בֶּאֱמונַת ּהָיָה ּהַהִתְקָרְבות לְצַדִיקִים אֲמִתִיִים שֶׁזֶה עִקַר קִיום יִשׁוב הָעוֹלָםְ,ּכִּי הַצַדִיקִים אֲמִתִיִים בְּחִינַת מֹשֶׁה מַמשִׁיכִין ּהֶאָרַת דַעְתָם הַקָדוֹש ׁ לִבְנֵיהֶם וְתַלְמִידֵיהֶם לְהוֹדִיע ַ כִּי ה'ּהוא הָאֱלֹקִים,ַּשֶׁכָּל זֶה זוֹכִין בִּשְׁלֵמות עַל־יְדֵי ּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל כַּנ"לַ.ּוְהַמְרַגְּלִים פָגְמו בְּכָל זֶה כַּנ"ל. ּאֲבָל יְהוֹשֻׁע ַ שֶׁזָכָה לְהִתְקָרֵבּּבִּשְׁלֵמות לְמֹשֶׁה רַבֵּנו ּוְזָכָה לְקַבֵּל הֶאָרַת דַעְתו ֹ הַקְדוֹשָׁה לְהָאִיר בָּנו לְדוֹרֵי ּדוֹרוֹת,ּכְּמו ֹ שֶׁאָמְרו:ּמֹשֶׁה קִבֵּל תוֹרָה מִסִּינַי ומְסָרָה ּלִיהוֹשֻׁע ַ וִיהוֹשֻׁע ַ לִזְקֵנִים וְכו'ּּעַד הַיוֹם הַזֶה,עַל־כֵּן ֹ בֶּאֱמֶתרַבּו מֹשֶׁה בִּזְכות הַמְרַגְּלִים מֵעֲצַת ַּּנִצוֹל ּשֶׁבֵּרְכו ֹ כַּנ"ל.ּוְכָלֵב רָאָה שֶׁלֹא בֵּרְכו ֹ מֹשֶׁה וְהָיָה ּמִתְיָרֵא שֶׁלֹא יִהְיֶה נִסָּת אַחֲרֵיהֶם חַס וְשָׁלוֹם,עַל־כֵּן ְּהָלַך וְנִשְׁתַטַח עַל קִבְרֵי אָבוֹת שֶׁזֶהו גַּם־כֵּן הַהֵפְֶך ַ הַצַדִיקִים שֶׁאֵינָם מַאֲמִינִים בְּכֹח הַמְרַגְּלִים ּּמֵעֲצַת לְאַחַר ׁ אֲפִלו הַקָדוֹש דַעְתָן לְהַשְׁאִיר ּשֶׁיְכוֹלִין ּהִסְתַלְקותָן לְדוֹרֵי דוֹרוֹת.ּאֲבָל כָּלֵב רוח ַ אַחֶרֶת הָיְתָה ּּעִמו ֹ וַיְמַלֵא אַחֲרֵי ה'כִּי הֶאֱמִין בְּגֹדֶלּּ כֹּח ַ הַצַדִיקִים ּאֲפִלו לְאַחַר הִסְתַלְקותָם.ְּּוְעַל־כֵּן הָלַך וְנִשְׁתַטַח עַל ּקִבְרֵי אָבוֹת וְהִתְפַלֵל עֲלֵיהֶם שֶׁלֹא יִהְיֶה נִלְכָּד עִמָהֶם. ּובָזֶה הֶרְאָה הָאֱמֶת שֶׁהוא שֶׁלֹא כְּדַעְתָם הָרָעָה.כִּי ּאַדְרַבָּאִ,ּּהַצַדִיקולְאַחַר ַ בְּחַיֵיהֶם כֹּח ׁ לָהֶם יֵש ּּים ּהִסְתַלְקותָם לְהוֹצִיא אֶת הָאָדָם מֵעֲוֹנוֹת כִּי דַעְתֵיהֶן ּהַקָדוֹש ׁ נִשְׁאָר קַיָם לָעַד ולְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים.)הלכות נדרים–הלכה ד,'אותיות יב-יח,כא,לג( ָ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיה )במדבריג,לב( ּכְּשֶׁמְקֹרָב לְהַצַדִיק,ּאַף שֶׁאֵינו ֹ מְקַבֵּל מִמֶנו כְּלָל,ּהוא גַּם־כֵּן טוֹב מְאֹד,ּוְהָאֱמונָה לְבַדָה,ּשֶׁמַאֲמִין בְּהַצַדִיק, ְּמוֹעִיל לַעֲבוֹדַת הַשֵׁם יִתְבָּרַך.כִּי טֶבַע הָאֲכִילָהֹ – ְּשֶׁהַמָזוֹן נִתְהַפֵך לַנִזוןַ,כְּגוֹן כְּשֶׁהַחַי אוֹכֶלֶת צוֹמֵח, עֲשָׂבִים כְּגוֹן,לְחַי הָעֲשָׂבִים ּנִתְהַפְכִין,ָּכְּשֶׁנִכְנָסִין ְבְּתוֹך מֵעֶיה.וְכֵן מֵחַי לִמְדַבֵּר,כְּשֶׁהַמְדַבֵּר אוֹכֵל הַחַי, ְּנִתְהַפֵך הַחַי לִמְדַבֵּרֹ.ּולְכָל מָקוֹם שֶׁנִכְנָס לְשָׁם הַמָזון ּּשֶׁנִתְחַלֵק לְהָאֵיבָרִיםׁ ,ְּנִתְהַפֵך לְמַהות הָאֵיבָר מַמָש לְשָׁם ּשֶׁנִכְנָסַ,לְהַמֹח הַנִכְנָס מֵהַמָזוֹן הַחֵלֶק ּכְּגוֹןַ, ְּנִתְהַפֵך לְמֹח,ּּוְהַנִכְנָס לַלֵב,ְּנִתְהַפֵך לְלֵב,וְכֵן לִשְׁאָר הָאֵיבָרִים.ּוְזֶהוְׁ:ָ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשבֶיה–ּ כִּי אֶרֶץ הוא ּבְּחִינַת אֱמונָה,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב)תהלים לז:(שְׁכָן אֶרֶץ ּּורְעֵה אֱמונָה.ּוְזֶהוָ :אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיה–ּ כִּי כְּשֶׁנִכְנָס לָאָרֶץ,אֱמונָה בְּחִינַת ּשֶׁהִיא,אֶצְלָה ּנֶאֱכָל,ּהַיְנו ְּּּּשֶׁנִתְהַפֵך לְמַהותָה,ּהַיְנוֹּ כְּשֶׁדָבוק לְהַצַדִיק ומַאֲמִין בּו,אֶרֶץ בְּחִינַת ּשֶׁהוא,וְנִתְהַפֵך לְהַצַדִיק ְּׁנֶאֱכָל ּלְמַהות הַצַדִיק מַמָש.וְכֵן אֶרֶץׁ ־ּיִשְׂרָאֵל בְּעַצְמָה יֵש גַּם ּלָה־ַ הַזֶה הַכֹּח ּכֵּן,וְעַלַ־ז רַבּוֹתֵינו אָמְרו ּּכֵּן"ל )כתובות קיא:(ּכָּל הַיוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ־ּיִשְׂרָאֵל שָׁרוי בְּלֹא עָוֹן,ּשֶׁנֶאֱמַר:ּהָעָם הַיוֹשֵׁב בָּה נְשׂוא עָוֹן;ָכִּי הִיא אֶרֶץ אוֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיה,ְּׁשֶׁהַיוֹשֵׁב שָׁם נֶאֱכָל אֶצְלָה וְנִתְהַפֵך ּלְמַהותָה הַקָדוֹש.וְעַלְ־ְּכֵּן אֲפִלו הַמְהַלֵך אַרּבַּע אַמוֹת בְּאֶרֶץ־ּיִשְׂרָאֵל מֻבְטָח לו ֹ שֶׁהוא בֶּן עוֹלָם הַבָּאֹ ,ַכְּמו ז רַבּוֹתֵינו ּּשֶׁאָמְרו"שָׁם ל.ּוְזֶהו:ורְעֵה אֶרֶץ ּשְׁכָן ּאֱמונָה;ּהַיְנו שֶׁאַתָה תִהְיֶה רוֹעֶה ומֵזִין אֶת הָאֱמונָה, ַּהַיְנו שֶׁתִהְיֶה נֶאֱכָל לְהָאֱמונָהּכַּנ"ל,ּבְּחִינַת הַמָזוֹן ְּשֶׁנִתְהַפֵך לַנִזוֹן.ְאַך אַף־עַל־ּפִי־ּכֵן הָעִקָר תָלוי בָּרָצוֹן: ְֹּאִם רְצוֹנו ֹ חָזָק מְאֹד לְהִתְקָרֵב לְהַשֵׁם יִתְבָּרַך וְלַעֲבֹד אוֹתוֹ,ּרַק שֶׁקָשֶׁה לו ֹ לִשְׁבֹּר תַאֲווֹת גּופו,אֲזַי עַל־ְיְדֵי הִתְקָראֲכִילָה בְּחִינַת הוא הַצַדִיקִים וֶאֱמונַת ּבות ּּוְנֶאֱכָל לְהַצַדִיקַ,ְּהַיְנו שֶׁנִתְהַפֵך לְמַהותו ֹ כַּנ"ל;ְאַך אִם ּאֵין רְצוֹנו ֹ כְּלָל לַעֲבֹד אֶת הַשֵׁם,ּלֹא יוֹעִיל לו ֹ שׁום ּּהִתְקָרְבות לְצַדִיקִיםֹ,ּוְהוא בְּחִינַת מָזוֹן שֶׁאֵינוְּ נִתְהַפֵך ּּלַנִזוֹן.כְּגוֹן:אִם אוֹכֵל אֲכִילָה,ֹּשֶׁאֵין הַטֶבַע סוֹבֶלֶת אוֹתו,ְּאֲזַי אֵינו ֹ מִתְעַכֵּל וְאֵינו ֹ מִתְהַפֵך לַנִזוֹן,ֹּרַק הַגּוף מֵקִיא אוֹתוׁ.ּּכֵּן הוא בְּחִינָה זו ֹ מַמָש,כִּי אֵינו ֹ נֶאֱכָל ּּכְּלָל לְהַצַדִיקְ,ֹּאַף שֶׁמקֹרָב אֶצְלו,ֹּּכִּי הַצַדִיק אֵינו ֹ יָכוֹל אוֹתו ֹ ומֵקִיא ּלְסָבְלו.הַכָּתוב בְּחִינַת ּּוְהוא בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל)ויקרא יח:(כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי; אֶצְלָה נֶאֱכָל ֹ לִהְיוֹת לְסָבְלו יְכוֹלָה שֶׁאֵינָה ּדְהַיְנו לְמַהותָה ְּּּּשֶׁיִתְהַפֵךֹ,אוֹתו מְקִיאָה הִיא רַק;ּהַשֵׁם ּּיַצִילֵנו) .לקוטי מוהר"ן א'–סימן קכ"ט( ָ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיה )במדבר יג,לב( ָּולְך ה'חָסֶד,ּכִּי אַתָה תְשַׁלֵם לְאִיש ׁ כְּמַעֲשֵׂהו)תהלים סבַ(.ּהַיְנו שֶׁהוא חֶסֶד גָּדוֹל מֵאֵת הַשֵׁם יִתְבָּרְך,ּשֶׁהוא ּמְשַׁלֵם לְאָדָם מִדָה כְּנֶגֶד מִדָה,שֶׁעַל־יְדֵי־ּזֶה הוא מֵבִין ֹ וְלָשׁוב בּו שֶׁפָגַם הַחֵטְא וְלֵידַע ׁ בְּמַעֲשָׂיו ּלְפַשְׁפֵש ּבִּתְשׁובָה.ְּאַך דַע,ְּשֶׁעִקַר מַה שֶׁמְשַׁלֵם הַשֵׁם יִתְבָּרַך ּּמִדָה בְּמִדָהֶ,ּהוא בְּאֶרץ־יִשְׂרָאֵל,ּכְּמָה שֶׁכָּתוב)איוב כֹ(:ּּיְגַלו שָׁמַיִם עֲוֹנוֹ,וְאֶרֶץ מִתְקוֹמָמָה לו.ּאֶרֶץ הַיְנו בְּחִינוֹת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל,ֹּהִיא מִתְקוֹמְמָה לו ֹ וְשָׁם נִתְגַּלֶה עֲווֹנו,ֶּכִּי שָׁם מְדַקְדְקִין לְשַׁלֵם לְאִיש ׁ כְּמַעֲשֵׂהו מִדָה כְּנּגֶד מִדָה.ּוְזֶה שֶׁכָּתוב עַל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל)במדבר יגָ (: אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיה–רָאשֵׁי־תֵבוֹת:ּּאַתָה תְשַׁלֵם ׁ כְּמַעֲשֵׂהו ּלְאִישַ,ּכַּנ"ל.וְעַל־שָׁם הַיוֹשְׁבִים ּכֵּן בְּאֶרֶץ־יִסּורִין הָרֹב עַל ׁ לָהֶם יֵש ּיִשְׂרָאֵל,ַמֵחֲמַת ּשֶׁמְמּּהֲרִין שָׁם לְשַׁלֵם לְאִיש ׁ כְּמַעֲשֵׂהו) .לקוטי מוהר"ן א'–סימן קפ"ז( ועד אנה לא יאמינו בי )במדבר יד,יא( ּוְזֶה בְּחִינַת חֵטְא הַמְרַגְּלִים שֶׁנָתַן לָהֶם ה'ְיִתְבָּרַך מִדַאי יוֹתֵר לַחְקֹר שֶׁרָצו עַל לִטְעוֹת ּּמָקוֹםֹ ,כְּמו ַשֶׁאָמְרּּו רַבּוֹתֵינו ז"ל,ּאֲנִי אָמַרְתִי לָהֶם שֶׁהִיא טוֹבָה ּּוְהֵם לֹא רָצו לְהַאֲמִין וְכו,'ָּחַיֶיך שֶׁאֲנִי נוֹתֵן לָהֶם מָקוֹם ּלִטְעוֹת וְכו'.ּּכִּי אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל הִיא עִקַר בְּחִינַת אֱמונָהֹ, ּּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב בְּמָקוֹם אַחֵר וְהֵם רָצו לִרְאות בְּעֵינֵיהֶם ְּמִיָד אֵיך בָּאִין לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל.ְּוְלֹא רָצו לִסְמֹך עַל ומוֹפְתִים אוֹתוֹת רָאו שֶׁכְּבָר אַף־עַל־פִי ּאֱמונָה כָּאֵלֶה וְנִפְלָאִים ּנוֹרָאִים,אָמְרו ּּאַף־עַל־פִי־כֵןָ: ּנִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינו וְיַחְפְרו לָנו אֶת הּאָרֶץ וְכו'.כִּי ּרָצו לִרְאוֹת ולְהָבִין הָאֱמֶת מִיָד,עַל־כֵּן נָתַן לָהֶם ה' ְּּיִתְבָּרַך מָקוֹם לִטְעוֹת וְגָרְמו בְּכִיָה לְדוֹרוֹת עַד הַיוֹם ְּּשֶׁמִתְאָרֵך הַגָּלות עַל־יְדֵי זֶה.ּוְעִקַר הַגְּאֻלָה תְלויָה בָּזֶה,ְּכִּי כֵּן דֶרֶך הִ'יְּתְבָּרַך שֶׁהוא עוֹסֵק בְּרַחֲמָיו ּּלְקָרֵב אֶת הָאָדָם בְּכַמָה דְרָכִים,ְּאַך אַף־עַל־פִי־כֵן ּהוא מַנִיח ַ לו ֹ מָקוֹם לְהִסְתַפֵק קְצָת בִּשְׁבִיל נִסָּיוֹן ּובְחִירָה.עַל־יְדֵי שְׁלֵמָה בֶּאֱמונָה ּוכְשֶׁמִתְחַזֵק הָאֱמֶת עַל ּּשֶׁמִסְתַכֵּלה שֶׁעָשָׂה הַחֲסָדִים כָּל עַל' דְרָכִים בְּכַמָה רְמָזִים ֹ מֵרָחוֹק בּו וְהֵאִיר ְּּיִתְבָּרַך ּּלְהוֹדִיעו ֹ הֵיכָן הָאֱמֶת בְּוַדַאי יִזְכֶּה לְכָל טוֹב אֲמִתִי וְנִצְחִיׁ,ּּאֲבָל אִם יִרְצֶה לְבַקֵש ׁ תוֹאֲנוֹת לִפְרֹשֹ ,נוֹתֵן לו הֹ'ְיִתְבָּרַך מָקוְְם לִטְעוֹת יוֹתֵר וְיוֹתֵר וְצָרִיך אַחַר כָּך ּּיְגִיעוֹת גְּדוֹלוֹת וַעֲצומוֹת מְאֹד בְּיוֹתֵר קֹדֶם שֶׁיִזְכֶּה אֶל ּּהָאֱמֶת וְכֻלֵי הַאי וְאולַי.ּּעַד שֶׁיָכוֹל לִפָטֵר מִן הָעוֹלָם שֶׁיִסְבֹּל מַה לִסְבֹּל וְיִצְטָרֵך הָאֱמֶת אֶל יִזְכֶּה ְּּוְלֹא ּולְהִתְגַּלְגֵּל בְּכַמָה גִּלְגּולִים עַד שֶׁיָבוֹא לְהִתְקָרֵב אֶל הָאֱמֶת,ּשֶׁהָיָה בְּיָדו ֹ לִזְכּוֹת בּו ֹ עַתָה עַל־יְדֵי נִסָּיוֹן קַל ְֹּלְהַשְׁלִיך תַאֲוַת הַכָּבוֹד וְהַנִצָחוֹן ולְהִסְתַכֵּל עַל הָאֱמֶת ּלַאֲמִתוֵ: ּוְזֶה שֶׁהִקְפִיד עֲליהֶם ה'ְיִתְבָּרַך וְאָמַר לְמֹשֶׁה:עַד אָנָה ֹּּיְנַאֲצֻנִי הָעָם הַזֶה וְעַד אָנָה לֹא יַאֲמִינו בִי בְּכָל הָאֹתוֹת בְּקִרְבּו עָשִׂיתִי אֲשֶׁרַ.כַּנ ּּהַיְנו"ל,כְּבָר הֲלֹא כִּי ָּהִתְחַלְתִי לְהָאִיר לָהֶם הָאֱמֶת עַל־יְדֵי כָּל הָאוֹתוֹת אֲשֶׁר עשִׂיתִי בְּקִרְבָּם וַעֲדַיִן אֵינָם מַאֲמִינִים מֵחֲמַת ּהַקֻשְׁיוֹת שֶׁלָהֶם שֶׁרוֹצִים לְהָבִין וְלִרְאוֹת הַכֹּל מִיָד. ְְּּּּעַל־כֵּן גָּזַר עֲלֵיהֶם אָז הַגָּלות וְהַחֻרְבָּן שֶׁנִמְשָׁך עַד הֵנָה ּשֶׁיִצְטָרְכו לְהִתְנַסּוֹת בְּכָל דוֹר וָדוֹר בּעִנְיָן זֶה שֶׁמִי ּשֶׁיִרְצֶה לְהִסְתַכֵּל עַל הָאֱמֶת עַל־יְדֵי כָּל מַה שֶׁכְּבָר הִתְחִיל הֹ'ְיִתְבָּרַך לְהָאִיר בּו,ּיוכַל לְהָבִין הֵיכָן הָאֱמֶת ְּוְיִתְחַזֵק בֶּאֱמונָה עַל כָּל מַה שֶׁאֵינו ֹ יָכוֹל לְהָבִין ולְהֵפֶך ְלְהֵפֶךְ.ּּובָזֶה תּלויָה עִקַר הַגְּאֻלָה,ּּכִּי עִקַר הַגְּאֻלָה ּתְלויָה בָּאֱמונָה,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתובׁ :ּתָבוֹאִי תָשׁורִי מֵרֹאש אֲמָנָה.חַיֶיך עַל לָחוס תִרְצֶה אִם הֵיטֵב ָּוְהָבֵן ּּהַנִצְחִיִים.)לקוטי הלכות-שבועות ב,'אותט"ז(

EN:
Our Sages: when Shlomo said "let the King of glory enter," the gates rushed to swallow him. They asked: "who is this King of glory?" — Rashi: they thought he meant himself. When he said "Hashem Tzevakos, He is the King of glory, Selah" — they rested. When one claims kavod for himself (kavod malachim alone), all ask "who is the King of glory?" But when "Hashem Tzevakos He is the King" — the kavod malachim is for Hashem Tzevakos alone, for kavod Elokim — then they rested, unable to question: "the glory of G-d is to conceal a matter."

All this is Shavuos: kavod of Hashem completed through the Torah — "there is no kavod but Torah." "The glory of Hashem was like a consuming fire." Shavuos = Malchus: "this one shall rule over my people" — Malchus Dovid. We read Rus on Shavuos — the birth of Dovid through Boaz and Rus. This perfection belongs to Dovid-Mashiach, who merited Malchus completely through genuine humility: "I am a worm, not a man." He received Malchus not for himself at all. The essential completeness of teshuvah: Dovid — our Sages: "Dovid was not fit for that deed... only to teach teshuvah." Dovid said many times: "all day my shame is before me... I am like a deaf man, not hearing... I was mute, silent, I was still... be still before Hashem" — and much more in Tehillim. The essence of teshuvah is through silence — kavod malachim included in kavod Elokim. This is Malchus Dovid-Mashiach who will return the whole world to teshuvah.

Segment 5
HE:
סְלַחנָאָ לַעֲוֹןהעָםּהַזֶה )במדבר יד,יט( כָּלאֶחָדוְאֶחָדכְּפִימַהּּשֶׁזוֹכֶהֹ לִפְעֹלּבַּקָשָׁתו בְּיוֹם־ּּהַכִּפורִים,ּּדְהַיְנוּבַּקָשַׁתסְלַחנָא,ׁ כֵּןֹ יֵשלו חֲנֻכָּה,כִּיעַל־יְדֵיסְלַחנָאנַעֲשֶׂהחֲנֻכָּה,כִּימשֶׁהׁ ּרַבֵּנו ּבִּקֵש)במדבריד(:סְלַחנָאלַעֲוֹןהָעָםּהַזֶה,עַלחֵטְא הַמְרַגְּלִים,וְעַל־יְדֵיחֵטְאהַמְרַגְּלִיםּגָּרְמוחֻרְבַּן בֵּיתׁ־ּּהַמִקְדָשֹ,כְּמוּשֶׁאָמְרוּרַבּוֹתֵינוזִכְרוֹנָםלִבְרָכָה )תעניתכט(,ּשֶׁהַשֵׁםְיִתְבָּרַךאָמַרלָהֶם:ּאַתֶםבְּכִיתֶם ּבְּכִיָהשֶׁלּחִנָם,אֲנִיאֶקְבַּעלָכֶםּבְּכִיָהלְדוֹרוֹת;ֹ כִּי אוֹתוּהַלַיְלָה,לֵילּתִשְׁעָהבְּאָבהָיָהֹ,שֶׁבּונֶחֱרַב בֵּיתׁ־ּּהַמִקְדָש,ּומשֶׁהׁ ּרַבֵּנוּבִּקֵשעַלזֶהסְלַחנָא,כִּי בְּזֶההַחֵטְאּוְהַפְגָםּּתְלויִיםכָּלהָעֲווֹנוֹת,ַ כִּיעל־יְדֵי־זֶה ּהַפְגָםנֶחֱרַבבֵּיתׁ־ּּהַמִקְדָש.ּובִזְמַןשֶׁבֵּיתׁ־ּּהַמִקְדָשהָיָה ּקַיָם,ּהָיִינוּנְקִיִיםמֵעֲווֹנוֹתֹ,כְּמוּשֶׁכָּתוב)ישעיהא:( צֶדֶקיָלִיןּבָּהׁ,ִׁ ּופֵרַשּרַש"י,כִּיּתָמִידשֶׁלשַׁחַרהָיָה ּמְכַפֵרעַלעֲבֵרוֹתְ שֶׁללַילָה,וְתָמִידשֶׁלבֵּין־הָעַרְבַּיִם הָיָהּמְכַפֵרעַלעֲבֵרוֹתשֶׁליוֹם,כִּייִשְׂרָאֵלׁ עַםקָדוֹש, לְפִיגֹּדֶלּרוחָנִיותָםּּוְדַקותָםאֵיןיְכוֹלִיןּלִשָׂאעֲלֵיהֶם ּּהַמַשָׂאשֶׁלעָוֹןּּאֲפִלויוֹםאֶחָד,עַל־כֵּןּאָנוצְרִיכִיןאֶת בֵּיתׁ־ּּהַמִקְדָש,ּּשֶׁיְכַפֵרּעָלֵינובְּכָליוֹם.ּומֵעֵתאֲשֶׁר חָרַבבֵּית־ּּמִקְדָשֵׁנואֵיןּאָנויְכוֹלִיםּלְנַקוֹתּעַצְמֵנומִן הָעֲווֹנוֹת,כִּיאֵיןמִיּּשֶׁיְכַפֵרּבַּעֲדֵנו;ּומשֶׁהּרַבֵּנו,עָלָיו ּהַשָׁלוֹם,ּשֶׁיָדַעכָּלזֹאת,עַל־ָ כֵּןמֹ סַרנַפְשׁועַליִשְׂרָאֵלׁ, ּּובִקֵש:סְלַחנָאלַעֲוֹןהָעָםּהַזֶהּוְכו,'כִּייָדַעשֶׁבְּזֶה הַחֵטְאּּתָלויחֻרְבַּןהַבַּיִת,ּשֶׁהואכּוֹלֵלכָּלַ הַחֲטָאִים ּכַּנ"ל,ּּוכְשֶׁזָכָהֹ לִפְעֹלּבַּקָשָׁתו,ּמִזֶהנַעֲשֶׂהבְּחִינַת חֲנֻכַּתִ־הַבַּית,בְּחִינַתחֲנֻכָּה,ְהֶפֶךחֻרְבַּןהַבַּיִת.וְכֵןכָּל אֶחָד,כְּפִימַהּּשֶׁזוֹכֶהלִפְעֹלּבַּקָשַׁתסְלַחנָא בְּיוֹם־ּּהַכִּפורִים,שֶׁעַל־יְדֵי־זֶהּּנִתְתַקֵןּפְגַםחֻרְבַּן הַבַּיִתֹ,כְּמו־כֵןנַעֲשֶׂהבְּחִינַתחֲנֻכַּת־הַבַּיִת,בְּחִינַת חֲנֻכָּה.נִמְצָא,שֶׁחֲנֻכָּהנַעֲשֶׂהעַל־יְדֵיסְלַחנָאַ,ּכַּנ"ל, וְעַל־כֵּןרָמַזמשֶׁהּרַבֵּנו,עָלָיוּהַשָׁלוֹם,ּצֵרוף"ּחֲנוכָּה" ּּבַּפָסוקסְלַחנָא,כִּי"סְלַחנָאלַעֲוֹןהָעָםּהַזֶהכְּגֹדֶל ָּחַסְדֶךוְכַאֲשֶׁרנָשָׂאתָה"ּוְכו'–ּהוארָאשֵׁי־תֵבוֹת "ּחֲנוכָּה",כִּיחֲנֻכָּהנַעֲשֶׂהעַל־יְדֵיסְלַח נָאּוְכו') .לקוטי מוהר"ן ב'–סימן י"א( ָּּוַיֹאמֶר יְי ָ סָלַחְתִי כִּדְבָרֶך )במדבר יד,כ( ָּּוַיֹאמֶר יְי ָ סָלַחְתִי כִּדְבָרֶך)במדבר יד(–רָאשֵׁי־תֵבוֹת כּוֹסִי.ָכִּדְבָרֶך–ּ דָבָר רָאשֵׁי־תֵבוֹת:ּדִשַׁנְת ָ בַשֶׁמֶן רֹאשִׁי.אֲמִתִיִים ׁ צַדִיקִים יֵש ּכִּיַ,כֹּח ׁ לָהֶם ּשֶׁיֵש, ּכְּשֶׁשׁוֹתִין יַיִן לִפְעָמִים,לִמְחֹל עֲווֹנוֹת עַל־יְדֵי־זֶה,כִּי ּּאָמְרו רַבּוֹתֵינו זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה)יומא עו(,ֹ ּשֶׁיַיִן יֵש ׁ לו שְׁנֵי בְּחִינוֹת:זָכָהׁ–נַעֲשֶׂה רֹאשׁ,ּּוכְשֶׁנַעֲשֶׂה רֹאש, מֹחִין בְּחִינַת ּשֶׁהוא,עַל־יְדֵי־לְכַפֵר יָכוֹל הוא ּּזֶה עֲווֹנוֹת,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב)משלי טז:(ּּוְאִיש ׁ חָכָם יְכַפְרֶנָה. ּוְזֶהו:ה ּוַיֹאמֶר'כִּדְבָרֶך ָּסָלַחְתִי,כִּיָ"ּדָבר"ּהוא רָאשֵׁי־תֵבוֹתִ:ּדַ'ָ ב ּּשַׁנְתֹ'ר ּשֶׁמֶןַ'כַּנ ּאשִׁי"ל,שֶׁהִיא ּּבְּחִינַת שְׁלֵמות הַמֹחִין)שֶׁהֵם בְּחִינַת)שמות ל:(ׁשֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶש,בְּחִינַת)תהלים קלג:(ּּׁכַּשֶׁמֶן הַטוֹב עַל הָרֹאשַ,ּּכַּיָדוע.(וְזֶה:ּוַיֹאמֶר הִ'ּסָלַחְתָי כִּדְבָרֶך,ּשֶׁהוא רָאשֵׁיַ־כַּנ כּוֹסִי ּתֵבוֹת"ל.ּוְזֶהו:כִּדְבָרֶך ָּסָלַחְתִיְ, שֶׁהַסְּלִיחָה כִּדָ'בֶ'ר'ָּך דַיְקָא,ּכְּפִי בְּחִינַת דִשַׁנְת ָ בַשֶׁמֶן ּרֹאשִׁי שֶׁאַתָה זוֹכֶה,ּהַיְנו כְּפִי הַמֹחִין שֶׁזוֹכֶה הַצַדִיק הָאֱמֶת עַלְ־יּּדֵי שְׁתִיַת הַיַיִןֹ,כְּמו־כֵן זוֹכֶה לִסְלִיחוֹת עֲווֹנוֹת,ּכִּי עִקַר הַסְּלִיחָה–עַל־ּיְדֵי הַחָכְמָה וְהַמֹחִין בִּבְחִינַת שֶׁמְקַבֵּל ּּהַקְדוֹשִׁים:יְכַפְרֶנָה ׁ חָכָם ַּּוְאִיש ּכַּנ"ל.)לקוטי מוהר"ן א'–סימן קע"ז( וימלא כבודה'את כל הארץ )במדבר יד,כא( ְּּוְעַל־כֵּן הָלַך כָּלֵב וְנִשְׁתַטַח עַל קִבְרֵי אָבוֹתֹ ,כְּמו ְּּּשֶׁכָּתוב וַיָבֹא עַד חֶבְרוֹן שֶׁהָלַך עַל קִבְרֵי אָבוֹת שֶׁלֹא הַמְרַגְּלִים בַּעֲצַת נִסָּת יִהְיֶה.פָגְמו הַמְרַגְּלִים ָּּׁכִּי ּבְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל שֶׁשּם עִקַר כְּבוֹד ה'ּכִּי עִקַר הַשְׁרָאַת הוא בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל שֶׁשָׁם ְּשְׁכִינָתו ֹ וכְבוֹדו ֹ יִתְבָּרַך ּמְקוֹם הַבֵּית־הַמִקְדָש ׁ שֶׁשָׁם שׁוֹרֶה כְּבוֹד ה'.ּומֵחֲמַת ּּשֶׁפָגְמו בִּכְבוֹד ה'ַּעַל־יְדֵי זֶה גָּרְמו שֶׁמֵתו הֵם וְכָל דוֹר הדַיְקָא הַכָּבוֹד עַל־יְדֵי ּּמִדְבָּר)בלקוטי כמובא מוהר"ן א'–סימן ס"ז,שהכבוד הוא שורש הנפשות, והנפש מסתלקת לתוך הכבוד שהוא שורשה(.וְזֶה ּשֶׁכָּתוב שָׁם בְּפָרָשַׁת הַמְרַגְּלִים בְּעִנְיַן הַגְּזֵרָה שֶׁגָּזַר עֲלֵיהֶם הֻּ'ְּיִתְבָּרַך שֶׁיָמותו כּּלָם בַּמִדְבָּר נֶאֱמַר שָׁם )בְּמִדְבַּר יד(ּוְיִמָלֵא כְבוֹד ה'אֶת כָּל הָאָרֶץ כִּי כָל ּהָאֲנָשִׁים הָרֹאִים אֶת כְּבֹדִי וְכו'ּאִם יִרְאו אֶת הָאָרֶץ ּוְכו'ִׁ.וְנִדְחַק שָׁם רַש"ּי בְּפֵרוש ׁ וכְבוֹדִי יִמָלֵא וְכו'ַּעַיֵן ּּשָׁם וְעַל־פִי הַנ"ּל מְבֹאָר הֵיטֵב וְיִמָלֵא כְּבוֹד ה'כִּי כָל ּהָאֲנָשִׁים הָרֹאִים אֶת כְּבֹדִי וְכו'ּאִם יִרְאו.ּכִּי יִסְתַלְקו ְּוְיָמותו עַל־יְדֵי הַכָּבוֹד דַיְקָא שֶׁיְמָלֵא אֶת כָּל הָאָרֶץ כִּי ּמֵחֲמַת שֶׁפָגְמו בְּהַכָּבוֹד עַל־כֵּן גָּרְמו שֶׁיִסּתַלְקו קֹדֶם ּּזְמַנָם עַל־יְדֵי הַכָּבוֹד דַיְקָא כִּי הַכָּבוֹד יַאַסְפֵם.וְעַל־כֵּן ּּכָּלֵב שֶׁרָצָה לִהְיוֹת נִצוֹל מֵעֲצַת הַמְרַגְּלִים שֶׁלֹא יִפְגֹּם ּבִּכְבוֹד אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל שֶׁהוא כְּבוֹד הַ'ּכַּנ"ְִל עַל־כֵּן הָלַך עַל קִבְרֵי אָבוֹת וְהּּתְפַלֵל שָׁם וְעַל־יְדֵי זֶה זָכָה לְהִכָּלֵל בִּכְבוֹד ה'ּבִּקְדֻשָׁה גְּדוֹלָה שֶׁעִקַר כָּבוֹד דִקְדֻשָׁה כְּבוֹד ה'ּהוא עַל קִבְרֵי הַצַדִיקִים בִּבְחִינַת כְּבוֹד ה'ָיַאַסְפֶך פְגַם שֶׁהוא הַכָּבוֹד מִפְגַם נִצוֹל זֶה ּוְעַל־יְדֵי אֶרֶץ־ּּיִשְׂרָאֵל שֶׁשָׁם עִקַר כְּבוֹד הַ'ּכַּנ"ל: ּוְזֶה שֶׁכָּתוב)שָׁם:(ּּוִיהוֹשֻׁע ַ וְכָלֵב חָיו מִן הָאֲנָשִׁים וְכוִׁ' ּופֵרֵש ׁ רַש"ּי ומַה תַלְמוד לוֹמַר חָיו וְכו'ּּאֶלָא מְלַמֵד ּשֶׁנָטְלו חֶלְקָם בָּאָרֶץ וְקָמו תַחְתֵיהֶם לְחַיִיםְ.נִמצָא זֶה עַל־יְדֵי חַיִים לָהֶם שֶׁנִתְוַסֵּף ׁ חָיו ּשֶׁפֵרוש.כִּי ּהַמְרַגְּלִים וְאוֹתָן שֶׁשָׁמְעו לָהֶם מֵתו וְנִסְתַלְקו עַל־יְדֵי בִּכְבוֹד שֶׁפָגְמו ֹ עַל־יְדֵי בּו שֶׁפָגְמו ָּׁהַכָּבוֹד דִקְדֻש הַכָּבוֹד עִקַר שֶׁשָׁם ּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵלה שֶׁל הַ' ְּיִתְבָּרַך וְיִשְׂרָאֵל כִּי הַכָּבוֹד אֲסָפָם כַּנ"לַ .אֲבָל יְהוֹשֻׁע ּוְכָלֵב שֶׁעָמְדו בַּנִסָּיוֹן וְלֹא פָגְמו בְּהַכָּבוֹד אַדְרַבָּא ּמִלְאו אַחֲרֵי ה'ַּּוְהִשְׁלִימו אֶת הַכָּבוֹד מְאֹד כִּי צָעֲקו אָז ּוְסִפְרו גֹּדֶל הַשֶׁבּח שֶׁל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל כְּמו ֹ שֶׁכָּתוב)שָׁם יג(ּּוַיַהַס כָּלֵב וְכו'ּעָלֹה נַעֲלֶה וְכו'ּעַל־כֵּן זָכו עַל־יְדֵי ְְהַכָּבוֹד מֵהֵפֶך אֶל הֵפֶך לְטוֹבָה.ּכִּי זָכו עַל־יְדֵי הַכָּבוֹד ּדִקְדֻשָׁה לְקַבֵּל חִיות חָדָש ׁ בְּחִינַת וִיהוֹשֻׁע ַ בִּןּנון וְכָלֵב ּוְכו'ּחָיו.ּּחָיו דַיְקָא.ּּכִּי נִתְוַסֵּף לָהֶם חִיות חָדָש ׁ שֶׁהִיא ּבְּחִינַת נֶפֶש ׁ חֲדָשָׁה שֶׁזָכו עַל־יְדֵי הַכָּבוֹד שֶׁהִשְׁלִימו ּאוֹתו ֹ כִּי הַנֶפֶש ׁ הִיא הַחִיות כְּמו ֹ שֶׁכָּתוב נֶפֶש ׁ חַיָה ּוְכו'.ּכִּי הַכָּבוֹד הואַבְּחִינַת מַתְקְלָא בְּחִינַת מֹאזְנֵי ּצֶדֶק כַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּנו ז"ל בְּמָקוֹם אַחֵר)סִימָן קלא(לְהִזָהֵר צָרִיך לְהָאָדָם כָּבוֹד שֶׁבָּא ְּשֶׁבְּשָׁעָה וְלֹא יִטְלֶנו ֹ שֶׁלֹא בּו יִפְגֹּם שֶׁלֹא מְאֹד ִּּולְהִשָׁמֵר ּּיִשְׁתַמֵש ׁ בּו ֹ בשְׁבִיל עַצְמו ֹ חַס וְשָׁלוֹם רַק לְהַחֲזִיר כָּל הַכָּבוֹד לַה'ְּּיִתְבָּרַך לִבְלִי לְהִשְׁתַמֵש ׁ עִם הַכָּבוֹד כִּי אִם ְלִשְׁמו ֹ יִתְבָּרַך וְלִכְבוֹדו ֹ בֶּאֱמֶת,ּומְבֹאָר שָׁם שֶׁהַכָּבוֹד ּהוא בְּחִינַת מֹאזְנֵי צֶדֶק וְאָז נִשְׁקָל בְּמֹאזְנַיִםּ וְכו'ּעַיֵן שָׁםַ.ּּהַיְנו כַּנַ"ּּל כַּמְבֹאָר בְּהַתוֹרָה הַנ"ּּל כִּי בְּוַדַאי הוא ַּבִּבְחִינַת מֹאזְנֵי צֶדֶק כִּי יָכוֹל לְהִסְתַלֵק קֹדֶם זְמַנו ֹ חַס ּוְשָׁלוֹם עַל־יְדֵי הַכָּבוֹד כַּנ"ְּל וכְשֶׁזוֹכֶה לְקַבְּלו ֹ כָּרָאוי יָכוֹל לִזְכּוֹת לַּּחִיות חָדָש ׁ וְנֶפֶש ׁ חֲדָשָׁה עַל־יְדֵי הַכָּבוֹד ּכַּנ"ּל שֶׁזֶהו בְּחִינַת וִיהוֹשֻׁע ַ וְכָלֵב חָיו וְכו'.)הלכות חובל בחברו ושמירת הנפש-הלכה ג,יא-יב( והקריב על בן הבקר מנחה )במדבר טו,ט( ִ ְּּּוְזֶה בְּחִינַת מַה שֶׁנִסְמָך פָרָשַׁת מנְחוֹת נְסָכִים לְפָרָשַׁת הַמְרַגְּלִים)בְּשַׁלַח ּבְּפָרָשַׁת.(הוא מִנְחָה קָרְבַּן ּכִּי בְּחִינַת הֶאָרַת הָרָצוֹן,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב)ּוַיִקְרָא ב,א:( וְנֶפֶש ׁ כִּי תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָהִׁ,ּּוכְמו ֹ שֶׁפֵרֵש ׁ רַש"י)ע"פ מְנָחוֹת קדֱ:(:לֹא נֶאּמַר נֶפֶש ׁ אֶלָא בְּמִנְחָהֹ ,ּמִי דַרְכּו לְהַקְרִיב מִנְחָה,עָנִי,ֹּּמַעֲלֶה אֲנִי עָלָיו כְּאִלו הִקְרִיב נַפְשׁו.ׁ'נֶפֶש'חָזָק וְהִשְׁתוֹקְקות רָצוֹן בְּחִינַת ּּׁזֶה בִּמְסִירַת נֶפֶש.ִּכִּי כָּל הַקָרְבָּנוֹת שֶׁל בְּהֵמוֹת וְעוֹפוֹת שֶׁסּוֹמְכוְכו אוֹתָם וְשׁוֹחֲטִין עֲלֵיהֶם ּין'בְּחִינַת זֶה ּזְבִיחַת הַיֵצֶר כַּמובָא,ּּאֲבָל הַמִנְחָה אֵין בָּה שְׁחִיטָה, וְהִיא בְּחִינַת קָרְבַּן עָנִי,ּּאֵין עָנִי אֶלָא מִן הַדַעַת)נְדָרִים מא(.,ּּהַיְנו מִי שֶׁהוא עָנִי בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים וְאֵיןּבּו ֹ דַעַת רוֹצֶה הוא וְאַף־עַל־פִי־כֵן ֹ לְגַמְרֵי יִצְרו ַ אֶת ּּלִזְבֹּח לְהַקְרִיב קָרְבָּן לַה'ֹּּנָתְנָה לו ֹ הַתוֹרָה עֵצָה שֶׁיַקְרִיב אֶת ּנַפְשׁו ֹ הַיְנו רְצוֹנו,ּשֶׁזֶהו בְּחִינַת קָרְבַּן מִנְחָה שֶׁנֶאֱמַר ּבָּה נֶפֶש ׁ שֶׁהִיא קָרְבַּן עָנִיּּ שֶׁאֵין בָּה שׁום שְׁחִיטָה ה בְּעֵינֵי מְאֹד יְקָרָה הִיא ּוְאַף־עַל־פִי־כֵן'ְיִתְבָּרַך ְמֵאַחַר שֶׁרְצוֹנו ֹ חָזָק כָּל כָּך לַה'ְּיִתְבָּרַך עַד שֶׁגַּם הוא ּבַּעֲנִיותו ֹ הַגְּדוֹלָה אֵינו ֹ מוֹנֵע ַ אֶת עַצְמו ֹ מִלְהַקְרִיב קָרְבָּן לַה,'ׁ ּדְהַיְנּּו בְּחִינַת קָרְבַּן מִנְחָה שֶׁהוא בְּחִינַת נֶפֶש בְּחִינַת רָצוֹן. ּוְעַל־כֵּן נִסְמְכָה פָרָשַׁת מְנָחוֹת לְפָרָשַׁת מְרַגְּלִים,כִּי בָּרָצוֹן שֶׁפָגְמו הַמְרַגְּלִים תִקון הֵם מְנָחוֹת ּבְּחִינַת )ואמרו שהמניעות לבא לארץ ישראל גדולים כל כך עדלשברם אפשר שאיבשום רצון בעולם(.ַכִּי ּעַל־יְדֵי קָרְבַּן מִנְחָה מַמְשִׁיכִין הֶאָרַת הָרָצוֹן כַּנ"ל ּשֶׁעַל־יְדֵי זֶה סוֹף כָּל סוֹף יִתְתַקֵן הַכֹּל וְנָשׁוב לְאַרְצֵנו בְּקָרוֹב,אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.)לקוטי הלכות–הלכות ברכת הריח ה,'אותח'(

EN:
"Amain v'Amain." Amain = the connection and inclusion of all worlds, lower in upper — the connection of the lower to the upper point through the tikkun of teshuvah = the Alef — through which everything is rectified. Amain v'Amain.

Birchas HaPairos, Halachah 6 is included in Hilchos Netilas Yadayim, Halachah 6.

Segment 6
HE:
ראשית עריסתכם חלה תרימו תרומה )במדבר טו,כ( ְּבְּגָלותֵנו הֶאָרֹך שֶׁעוֹבֵר עָלֵינו מַה שֶׁעוֹבֵר בִּכְלָלִיות ּובִפְרָטִיות צָרוֹת מִצָרוֹת שׁוֹנוֹת אֲשֶׁר כִּמְעַט אָפֵס ּתִקְוָה חַס־וְשָׁלוֹם.ּעַל כֵּן אֵין לָנו עַתָה שׁום חִיותכִּי יִתְבָּרַך אֵלָיו הֶחָזָק וְהָרָצוֹן וְהַתוֹחֶלֶת הַתִקְוָה ְּּאִם ּשֶׁהוא בְּחִינַת הֶאָרַת הָרָצוֹן.ּבִּבְחִינַת מַה תָעִירו ומַה ּתְעוֹרְרו אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶחְפָץ.ַּכִּי אַף עַל פִי ּּשֶׁנִדְמֶה כְּבָר לְהַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁפָעֲלָה הּּרְבֵּה ובִטְלָה ּאוֹתָנו מִכַּמָה קְדֻשׁוֹת בִּכְלָלִיות ובִפְרָטִיות עַל־יְדֵי ּחֻרְבַּן בֵּית הַמִקְדָש ׁ וְעֹל הַגָּלות וְכו'.ּאַף עַל פִי כֵן לֹא ִּהוֹעִילָה כְּלום כִּי עֲדַיִן הַחֵפֶץ וְהָרָצוֹן וְהַכִּסּופִין שֶׁלָנו ּחֲזָקִים וְתַקִיפְים מְאֹד אֵלָיו יִתְבָּרַך.ּומֵאַחַר שֶׁהָרָצוֹן לֹא יוֹעִילו אָז בְּוַדַאי ּדִקְדֻשָׁה חָזָק מְאֹד,עִם כָּל ּהַהַסָּתוֹת וְהַפִתויִים וְהַבִּלְבּולִים וְהַמְנִיעוֹת,ּכִּי כֻּלָם ּיִתְבַּטְלו מֵחֲמַת תקֶף הָרָצוֹןָ.ּוְזֶה בְּחִינַת מִצְוַת חַלַה ּשֶׁתִקְנו רַבּוֹתֵינו ז"שֶׁלֹא לָאָרֶץ בִּכְדֵי ּּל גַּם בְּחוץ ּתִתְבַּטֵל תוֹרַת חַלָה.ּכִּי עִקַר הֶאָרַת הָרָצוֹן דִקְדֻשָׁה זוֹכִין לְקַבֵּל בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה)כמובא בלקוטי מוהר"ן ב'–סימן ז'(ֶ.ּּוְעַל־יְדֵי מִצְוַת חַלָה נִתְתַקֶנת הָאֲכִילָה ּשֶׁיִזְכּו לְקַבֵּל עַל יָדָה הֶאָרַת הָרָצוֹן.וְעַל כֵּן נִקְרֵאת ּחַלָה מִלְשׁוֹן תוֹחֶלֶת וְקִווי שֶׁהוא בְּחִינַת רָצוֹן וְגַעְגּועִים ְּוְרַק זֶה נִשְׁאָר לָנו בְּגָלותֵינו הֶאָרֹך.ֹּוְעַל־כֵּן חַלָה אֵין ּלָה שִׁעור מִדְאורַיְיתָא.ּכִּי הֶאָרַת הָרָצוֹן הוא בִּבְחִינַת ּאֵין שִׁעור.ּּוְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי זֶה דַיְקָא יְכוֹלִין לְהִתְחַזֵק ּתָמִיד וְלִכְבֹּש ׁ כָּל הַמִלְחֲמוֹת מִצְוָה שֶׁצְרִיכִין לִלְחֹם ּבְּזֶה הָעוֹלָם עִם הַיֵצֶר הָרָע וְחֵילוֹתָיוִ,וְהֵם מִתְגַּבְּרים ּמְאֹד מִכָּל צַד וְרוֹצִים לְהַפִיל אֶת הָאָדָם גַּם מֵהָרָצוֹן ּּדִקְדֻשָׁה.ּוְעַל־כֵּן צְרִיכִין לְהִתְחַזֵק בָּזֶה מְאֹד וְלִבְלִי ּלְהִתְיָאֵש ׁ אֶת עַצְמו ֹ בְּשׁום אֹפֶן וְלִהְיוֹת אִיש ׁ חַיִל טוֹבִים בִּרְצוֹנוֹת פָנִים עַל־כָּל ּּולְהִתְגַּבֵּרּּדִקְדֻשָׁה ּשֶׁעַל־יְדֵי זֶה עִקַר הִתְגַּבְּרות הַמִלְחָמָה,ֹ כִּי זֶה נִשְׁאַר ְּקַיָם לְעוֹלָם יִהְיֶה אֵיך שֶׁיִהְיֶה כִּי הוא דָבָר שֶׁאֵין לו ּשִׁעור.ָּוְכָל אֶחָד כְּפִי מַה שֶׁהוא יוכַל לְהִתְחַזֵק בָּזֶה ּּתָמִיד בְּכָל מַה שֶׁעוֹבֵר עָלְּיו כִּי יִהְיֶה אֵיך שֶׁיִהְיֶה אַף ְּעַל פִי כֵן רְצוֹנו ֹ חָזָק מְאֹד אֵלָיו יִתְבָּרַך)לקוטי הלכות -הלכות פדיון־בכור ה,'אות כ"ו כ"ז ל'ל"ב.ועיין הלכות חלה הלכה ד,'אות ד'ה'מבואר גם כן עניין חלה באופן זה רק בשינוי קצ"תלפי אוצר היראה- רצון וכסופין,אות כ"ב(

EN:
Hilchos Pidyon Bechor — Laws of Redemption of the Firstborn

Hilchos Pidyon Bechor — Halacha 1

Cross-references: Hilchos Orlah, Halacha 2, paragraph 8.

For it is stated in the holy writings regarding the greatness of the firstborn [bechor] — based on the secret of "a woman does not form a covenant," etc.; "a woman does not become pregnant," etc. — that the first time [a man cohabits with a woman], he makes for her the bechinas a vessel [kli] within which she afterward receives the male seed from which children are formed. And all the sons she bears — all of them [receive their root] from the bechinas this vessel. And the firstborn, who is the first, receives the essential [share] from the bechinas this vessel, and is included within all of them — therefore they are all obligated to honor him. See there.

And it appears to my humble understanding that this is the bechinas what is stated in the teaching Gezailah [Robbery] in Siman 69 [of Likutay Moharan Part I]: The general principle is that the root of all souls is in wealth [ashirus], and the woman — who is entirely the bechinas nefesh [soul] — all her completion is through wealth. And this is the bechinas the money of kidushin [betrothal] through which he completes her. And therefore through this she becomes acquired to him — and afterward he gives her a k'subah [marriage contract], which is the completion of her soul. And the husband always endeavors to complete her through wealth and sustenance that he gives her. See there. And this wealth is the root of the souls of the children — and all of them depend upon the money through which he completes her. See there carefully.

That is: at first she has no completion whatsoever, and afterward he begins to illuminate her and complete her through the money of kidushin — which is the completion of her soul — but this is only an illumination in the world [ha'arah b'alma], and she is not yet fully completed and acquired to him, except through the chupah [wedding canopy]. And the essential chupah is the yichud [union] — as it states in the halachic authorities. And then, in that single act, he gives her everything he has and illuminates within her the five gevuros [powers of severity], which are the bechinas wealth — in the bechinas "from the north gold comes" [Iyov 37:22] — as is explained there in the aforementioned teaching. For then the essential completion [occurs] — which is through wealth. And therefore he then becomes obligated in the k'subah — for a betrothed woman [arusah] has no k'subah, and the essential obligation of the k'subah is on account of the first conjugal act [zivug], as it states in the halachic authorities. See there. For then he completes her soul through the bechinas wealth, as above. And this is the bechinas the k'subah being money, as above.

And therefore the k'subah is two hundred zuz — in the bechinas [Pe'ah Chapter 8]: "One who has two hundred zuz may not take from charity." It thus emerges that through the k'subah of two hundred zuz, he elevates her from the bechinas poverty and destitution that she was in previously — as is known — and completes her in the bechinas wealth. For one who has two hundred zuz is not poor, as above. And therefore the essential k'subah by Torah law [d'oraisa] is only for a virgin [besulah], as above. And therefore also a rapist or seducer is obligated to pay fifty shekels as a fine — and from there they derived the k'subah, for the money of the k'subah is the bechinas wealth of the vessel mentioned above.

And this is the bechinas the fifty shekels of the k'subah. For at first, before she is completed through her husband — and she is in poverty and destitution — she is in the bechinas tzedek [justice, i.e. malchus], as is known. And it is stated in the words of Rabbeinu [in Siman 67] that the letters of tzedek indicate this — for tzedek is [spelled] Yud-Nun, and the Yud turns its face away from the Nun — which is the bechinas malchus — the bechinas "before the sun, Yinon is his name" [Tehillim 72:17] — and the Dalet [indicates] that she is in destitution and poverty, and the Kuf, etc. And afterward, when he completes her as above and illuminates within her chessed and gevurah — which are the bechinas Hay — she is then transformed from Dalet to Hay and becomes from tzedek — tzedakah [charity/righteousness]. And this is the bechinas the Nun shekels she now receives — for now she is completed and is in the bechinas Nun, as above. And at first she lacked completion, for the Yud was turning its face away from the Nun. And now they turn face to face, and she receives the five chassadim and gevuros — each of which is itself included within [the ten of the] Yud mentioned above — and this is the bechinas Nun.

And now she is completed in all her bechinas, for she is completed in the bechinas Nun which is the bechinas malchus, as above. And this is the bechinas the fifty shekels, which are two hundred zuz — the opposite of poverty, as above. And then, when she has the aforementioned completion, she is fit to bear children — for she has already received the root of the souls of the children, which is the wealth, as above. And then she can receive the souls of the children and give birth to them. And afterward all the children who are born — all of them receive from the bechinas this vessel, that is, the bechinas the wealth which is the root of their souls, as above. And the firstborn receives the first portion against them all. It thus emerges that the greatness of the firstborn is that he has a greater portion in the wealth than his brothers, as above. See there in the aforementioned teaching — the bechinas yerushah [inheritance]. See there.

And the general principle is that the importance of the firstborn is through the bechinas wealth that he has in greater measure. Therefore his redemption [pidyon] is with money [kesef] — for afterward, through the sin of the Golden Calf [chet ha'egel], the firstborn were blemished and the blemish was in the bechinas wealth — in the bechinas "and gold I multiplied for them," etc. [Hoshea 2:10] — the bechinas v'day zahav [literally "enough gold" — alluding to the Golden Calf] — as Rashi explained. And the Kohanim who did not sin were then chosen in their stead. It thus emerges that the Kohanim received and merited the greatness and importance of the firstborn — and therefore they merited the Temple service [avodah] in their place — for the service enriches, like the ketores [incense]. It thus emerges that the vitality [chiyus] of the firstborn is [now] with the Kohen. And the firstborn, having lost his greatness through the blemish, has a foothold of the Sitra Achra in him — particularly because there they [the forces of evil] have the greatest hold: in the bechinas malchus, which is the bechinas the firstborn, as above — the bechinas [Tehillim 89:28]: "I too shall appoint him as firstborn."

And this is the bechinas wealth, which is the bechinas malchus — therefore he must be redeemed through charity [tzedakah] given to the Kohen, in the bechinas "and charity saves from death" [Mishlei 10:2]. As is stated there in the aforementioned teaching — that the rectification of malchus and wealth is through charity. See there. And the charity is given to the Kohen specifically — and in the form of redemption [pidyon] from the Kohen. For the firstborn must be returned to the Kohen — where the root of his soul and vitality lies — for the Kohanim merited them, as above. And through this [the Kohen] elevates him and takes him out from the Sitra Achra's grip — so that they should have no hold on him, Heaven forbid — for they only have a hold on something that has been blemished and whose vitality has departed, as is known. And as is stated in the aforementioned teaching. But when one sanctifies the firstborn and returns him and subjects him to the Kohen — where his vitality is, as above — it emerges that he has returned to his root and vitality. Then they have no hold on him at all. And afterward, when one wishes to redeem him from the Kohen, one must redeem him with money specifically — for the money given to the Kohen is literally in exchange for the firstborn. For the greatness of the firstborn is the bechinas wealth, as above.

And therefore one gives the Kohen five shekels — corresponding to the five chassadim of the bechinas tzedakah — as is stated in the words of Rabbeinu, may his light shine. Through this he redeems him and saves him in the bechinas "and charity saves," etc. And each shekel is four zuz. It thus emerges that in five shekels the bechinas malchus — which is the bechinas wealth, which is the bechinas the firstborn — is alluded to. For at first it was [the letter] Dalet and it was transformed and became Hay when he is redeemed and completed.

And therefore he must be redeemed after thirty days — for in each month the moon, which is the bechinas malchus, is completed and rectified. And therefore the firstborn — who is the bechinas malchus — is then completed. And before thirty days he is still considered a possible stillborn [nefel] — for the plague [ma'aras], Heaven forbid, from there causes askara [croup] among infants, Heaven forbid. And each month [the moon] is filled and its light is rectified. And as is stated in the words of Rabbeinu [in Siman 151] — that the recital of u'v'rashay chodeshaychem [on New Months] is a segulah [remedy] for children. See there. And therefore after one month, the infant is no longer considered a possible stillborn and has become viable [bar kayyama]. And then it is fitting for redemption — through which he is rectified and completed, as above.

And therefore Bnay Yisrael did not merit wealth in Egypt until after the plague of the firstborn. For when the firstborn of Egypt were subjugated and Israel merited the birthright in the bechinas "my firstborn son Israel" [Shemos 4:22] — then Bnay Yisrael merited all the wealth of Egypt. For the wealth is in the bechinas the firstborn, as above. And this is the bechinas [the Haggadah]: "Had He slain their firstborn but not given us their wealth — it would have been sufficient [dayyenu]" — for they are one bechinas, as above. Therefore [the Torah] juxtaposes them to each other, as above.

Hilchos Pidyon Bechor — Halacha 2

Based on the teaching that begins Mishara d'sakina b'mai katlay lah [The sharpening of a knife — with what is it slaughtered?], etc. See there carefully, Siman 30 [of Likutay Moharan Part I].

And it is stated there: that sometimes the bechinas the Dalet falls — which is the bechinas lower wisdom [chochmah tata'ah], the bechinas malchus. And then they [the forces of evil] have nurturing from there, and from this are formed the four kingdoms [arba malchiyos] — which is the wicked kingdom, the kingdom of Amalek that includes them all — the bechinas "the first of the nations is Amalek" [Bamidbar 24:20]. And one must see to cut and separate the bechinas the Dalet from them — so that they should have no nurturing from there. And this is accomplished through chessed [loving-kindness] — the bechinas Avraham. Through this one cuts the bechinas the four kingdoms, the bechinas malchus, from them — in the bechinas "reap according to lovingkindness" [kitzru l'fi chessed] [Hoshea 10:12]. See there.

Section 1. And this is the bechinas the commandment of the firstborn [bechor] that belongs to the Kohen. For the firstborn is the bechinas malchus — the bechinas "I too shall appoint him as firstborn" [Tehillim 89:28]. For the firstborn is the first birth, and all births are the bechinas the revelation of His kingship, blessed be He. For the essential revelation of His kingship, blessed be He, is through the creation of the world, as is known. And therefore the more creatures are born and come into the world, the more His kingship, blessed be He, is revealed. And therefore the firstborn — who is the first birth — is the bechinas the revelation of kingship, as above. For birth is the bechinas the contraction of da'as from supernal wisdom [chochmah ila'ah] to lower wisdom [chochmah tata'ah] — through which birth comes about. It thus emerges that birth is the bechinas lower wisdom, the bechinas malchus. And the essential is the first birth, which is the firstborn — which is the bechinas the beginning of revelation. For everything follows the beginning [ha'kol holech achar ha'hatchalah].

And therefore the bechinas malchus is named with the title "firstborn" — the bechinas "I too shall appoint him as firstborn" — said of King Mashiach, as above. And therefore when the firstborn is born — who is the bechinas the revelation of holy malchus — then, measure for measure [zeh l'umas zeh], the wicked kingdom [malchus harish'ah] wishes to prevail and nurture itself, Heaven forbid, from the holy malchus. For the wicked kingdom is also the bechinas firstborn — the bechinas the kingdom of Esav-Amalek, which is [also called] "firstborn." And this is why Yaakov our patriarch strove greatly to acquire the birthright from Esav — in order to subjugate the wicked kingdom beneath the holy kingdom. For the essential kingship is the bechinas firstborn, as above.

And when he acquired his birthright from him, through this the kingdom of the wicked Esav — which is the wicked kingdom — was nullified. And therefore when a firstborn is born among Israel, one must give him to the Kohen. For when a firstborn is born — who is the bechinas malchus, as above — one must see to separate and cut him off from the wicked kingdom's firstborn of the Sitra Achra, as above. And this is accomplished through the Kohen — the man of chessed. For through chessed, one cuts the holy malchus off from the wicked kingdom — as is explained well in the aforementioned teaching. And therefore through giving the firstborn to the Kohen, one thereby cuts and separates the holy malchus — the bechinas the holy firstborn — from the wicked kingdom — through the Kohen, the man of chessed — in the bechinas "reap according to lovingkindness," as above. For the Kohen is the bechinas chessed, the bechinas Avraham — of whom it is said: "You are a priest forever" [Tehillim 110:4]. And this is the bechinas what is brought: that the firstborn, before he is redeemed, is subject to the dominion of the Sitra Achra. And through the redemption, one takes him out from their power — that is, as above. For they cling to nurture specifically from the bechinas the firstborn — which is the bechinas malchus from which they draw their nurturing, as above. And through the Kohen, the man of chessed, one cuts and separates him from them, as above.

Section 2. And this is the bechinas the redemption — that one redeems him with five shekels given to the Kohen. For it is stated there in the aforementioned teaching that the essential matter of meriting the bechinas lower wisdom — the bechinas malchus mentioned above — is through hating ill-gotten gain [sonay vatza], that one must hate money with utter hatred, etc. See there. For the essential nurturing of the wicked kingdom is through the lust for money — for from there is their essential nurturing, from wealth that is not in holiness. And as is explained regarding this also elsewhere.

And therefore when one wishes to redeem the firstborn from the Kohen, one must then rectify one's money and wealth — which is the bechinas malchus — so that the Sitra Achra should have no nurturing from the bechinas malchus through money. For their essential nurturing is from there. And therefore one must give money to the Kohen. And through this one breaks the lust for money — by having one's money taken and given to the Kohen. And also in this itself one rectifies the money and wealth — which is the bechinas malchus — through giving the money to the Kohen. For the Kohen rectifies money and wealth — for he is a man of chessed who cuts the holy malchus from the Sitra Achra through chessed. And therefore this money and wealth that comes into his hands from the Israelite — namely, the five shekels that the Kohen takes — immediately when the money comes into his hands it is cut and separated from the Sitra Achra, from the wicked kingdom, through chessed, as above.

And when the money and wealth — which is the bechinas malchus, from whose wealth that is not in holiness the essential nurturing of the wicked kingdom comes, as above — are rectified: then immediately upon the rectification of the wealth, the firstborn returns to the Israelite. For now it is already permitted for the firstborn to be in the Israelite's possession — for they no longer have any nurturing from the bechinas the firstborn's malchus — through the five shekels given to the Kohen, through which the money and wealth were rectified and cut and separated from the Sitra Achra, from the wicked kingdom. And now they no longer have any nurturing from the holy malchus — the bechinas the firstborn — for their essential nurturing is through wealth, as above.

Section 3. And therefore one must give specifically five shekels — for malchus is the bechinas Hay, as is known. And when malchus is in exile, Heaven forbid, and they are nurturing from it — it is then in the bechinas Dalet, the bechinas destitution and poverty. For the wealth has been blemished, Heaven forbid, and they draw from there, Heaven forbid, and the wealth flows to them, Heaven forbid. And then the holy malchus is in the bechinas destitution and poverty — the bechinas Dalet. But when one elevates the wealth and malchus to holiness, it is then the bechinas Hay — for all the wealth and all the bounty returns to holiness. And when malchus is in the bechinas wealth, it is the bechinas Hay.

And this is the bechinas the five shekels given to the Kohen — for through this the wealth returns to holiness through the Kohen, the man of chessed, who cuts the Dalet from the wicked kingdom. And then malchus is in the bechinas Hay — the bechinas wealth — the bechinas "and I will pour out upon you blessing until there be no more" [Malachi 3:10]. And this is the bechinas twenty silver [pieces] — for the five shekels given to the Kohen are twenty silver [coins]. This is the bechinas the rectification of the holy malchus, the bechinas lower wisdom — which rises from the wicked kingdom through the Kohen, the man of chessed. And then lower wisdom joins with supernal wisdom — from which is the essential sustenance of lower wisdom, as is understood and explained in the aforementioned teaching.

And when lower wisdom and supernal wisdom are joined — this is the bechinas twenty silver [coins]. For they are two Yuds — the bechinas "ten, ten — the spoon" [asarah asarah ha'kaf] [Bamidbar 7:86] — as is known.

Section 4. And this is what Rashi explains regarding the reason for the five shekels of the redemption of the firstborn: "Thus was the selling price of Yosef — twenty silver [coins] — for he was the firstborn to Rachel," etc. For the commandment of the firstborn was commanded to Bnay Yisrael immediately upon their departure from Egypt — for the essential exodus from Egypt depends on this: to subjugate the firstborn of the Sitra Achra and to take out from there the holy firstborn. For the essential exile of Egypt began through the selling of Yosef, who was a firstborn. And through this, the holy firstborn — which is the bechinas the holy malchus — was brought, as it were, into the exile of Egypt. And particularly since they sold him for twenty silver [coins] and blemished the wealth, as above.

And therefore through this specifically the matter unfolded and they descended to Egypt — for they gave power to the kingdom of Egypt, the wicked kingdom, through selling to them the holy firstborn, which is Yosef, as above. And therefore it was impossible for them to leave until Hashem smote all the firstborn of Egypt — in order to subjugate the firstborn of the Sitra Achra that had nurtured itself from the holy firstborn — from which was their essential power, as above. And therefore when they left, Moshe took the bones of Yosef with him — for on this the essential redemption depended: through returning and bringing out the holy firstborn — the bechinas Yosef — from there, and returning to rectify the aforementioned blemish.

And therefore when they left Egypt they merited the great spoils of the Egyptian wealth [bizas Mitzrayim] — for the wealth returned to holiness, since this was the essential rectification, as above. And this is what is written: "And Moshe took the bones of Yosef," etc. And our Sages of blessed memory said that all of Israel were occupied with the spoils while Moshe was occupied with the bones of Yosef — for in truth they are entirely one and this depends on that. For what Moshe did — taking the bones of Yosef, the holy firstborn, and returning them and taking them out from the wicked kingdom — and what Israel did — taking the possessions of Egypt and all their wealth — these are all one bechinas. And the entire redemption depended on this. For the essential redemption was through subjugating the wicked kingdom's firstborn of the Sitra Achra and elevating from there the holy malchus — the bechinas the holy firstborn, the bechinas Yosef. And then all the wealth must be taken out from the Sitra Achra and brought into holiness, as above.

And therefore at that time it was a great commandment to take the spoils of Egypt — and Hashem blessed be He warned them greatly regarding this, as is explained in the verse there. For it is the bechinas the rectification of the holy malchus — upon which the essential redemption depends, as above. And therefore when they left Egypt, they were commanded immediately regarding the commandment of the firstborn — to redeem him with twenty silver [coins] — just as was the selling of Yosef, through which they descended into the evil Egyptian exile. So too in the opposite direction: at every time when a firstborn is born — when one must see that the wicked kingdom should not have nurturing from there, Heaven forbid — one must give twenty silver [coins] to the Kohen, the man of chessed. And through this one cuts the holy malchus from them — in the bechinas "reap according to lovingkindness," as above.

Section 5. And this is also the bechinas what Rabbeinu explains there regarding the aforementioned matter elsewhere — that through this the womb of the woman in difficult labor [mak'sheh laled] is opened — the bechinas "the doors of my womb" [daltay bitni] [Iyov 3:10]. And this is the bechinas "cut it into four" [chatchu l'arba]. See there. Understand this. And this is the bechinas "every firstborn that opens the womb" [peter kol rechem] — which one gives to the Kohen, the man of chessed. For through chessed comes the bechinas "cut it into four" — through which birth comes about. And the essential is the first birth — for the essential is the beginning. Understand this well.

Blessed be Hashem forever. Amen and Amen.

Hilchos Pidyon Bechor — Halacha 3

Based on the teaching Ki Seitzei la'Milchamah ["When you go out to war"] in Likutay [Moharan] Part II, Siman 82. See the entire teaching there.

Section 1. And the general principle: there is the bechinas k'seder [in order] and the bechinas shelo k'seder [not in order] — which are the bechinas aleph-beis [the Hebrew alphabet in order] and tav-shin-reish-kuf [in reverse] — the bechinas Adam and Chavah. Adam is the bechinas Havayah spelled out with alefs [av"h], gematria 45 [mah]. And Chavah is the bechinas malchus-mouth [peh]. And each person must see to bind the bechinas shelo k'seder — the bechinas Chavah — to the bechinas Adam-mah, to the bechinas k'seder. And then the bechinas shelo k'seder is nullified and all becomes k'seder. For "in a place where there is male and female, they are not mentioned there [in the same breath]" [b'atar d'is d'char nukva lo idkhar taman]. But one who separates the bechinas Chavah-malchus for himself — meaning one who has arrogance and says "I will reign" — it emerges that he is drawing the bechinas malchus to himself and not binding it to Hashem blessed be He, to the bechinas k'seder. Then he goes in the mode of shelo k'seder — for he is within the bechinas shelo k'seder, the tav-shin-reish-kuf of malchus-Chavah. And one must do teshuvah and humble oneself and be in the bechinas mah — as it is written: "And we are what [u'nachnu mah]" [Shemos 16:7]. And then one binds the bechinas malchus to Hashem blessed be He — to the bechinas mah — and the bechinas Chavah returns to the bechinas Adam-mah, and all becomes k'seder. Etc. And the bechinas k'seder is called Yud — for malchus, called "d'lays lah mi'garmah k'lum" [which has nothing of its own], and the Holy One blessed be He draws into it the vitality of wisdom called Yud. And this is Yud Vav Dalet [the spelling-out of Yud]. And this is: "Behind and before You have formed me, and placed Your hand upon me" [achor v'kedem tzartani v'tashet alay kapecha] — "read not kapacha but kapacha [your kafs]" — that is: Yud, gematria kaf [twenty], etc. See there.

Section 2. And this is the bechinas the redemption of the firstborn from the Kohen with twenty silver [coins] — which are five sela'im [shekels]. For the creation in general is the bechinas malchus — for the essential creation was for the sake of the revelation of His kingship, blessed be He. For "there is no king without a people" [ayn melech b'lo am], as is known. And therefore the creation in general is in the bechinas shelo k'seder — the bechinas Chavah-malchus-tav-shin-reish-kuf, as above — the bechinas "in Tishri the world was created" [b'Tishri nivra ha'olam]. Tishri is the bechinas tav-shin-reish-kuf [tav-shin-reish-yud] — not in order [shelo k'seder] — the bechinas din [judgment]. And the essential completion and rectification of creation is when it is bound to Hashem blessed be He — which is the bechinas k'seder, the bechinas Havayah spelled out with alefs — the bechinas aleph-beis in order. For the essential creation was for the sake of wisdom — that is, to know Him blessed be He — as it states: b'gin d'yishtamod'in lah [in order that they know Him] [Zohar]. For this is the essential wisdom: to know and recognize Him blessed be He and to be bound and cleaving to Him always. And then the totality of creation is in completion and everything proceeds in order — for the totality of creation, the bechinas malchus — which is the bechinas shelo k'seder — is nullified to the bechinas Adam-mah-k'seder, as above in the aforementioned teaching.

And when a firstborn son is born, this is the bechinas a new creation [bri'ah chadashah]. For the human being is the ultimate purpose of all created beings — and everything was created for the sake of the human being — and he is the totality of all creation, for within the human being all created beings are included and depend, as is known. And therefore when a person is born into the world, it is the bechinas a new creation. And the essential is the firstborn — who is the first birth — the bechinas a new creation. And therefore one must return him to the bechinas k'seder. For this firstborn that was born — who is the bechinas the totality of creation, the bechinas malchus — is in the bechinas shelo k'seder, and one must return him to k'seder.

For the firstborn is the beginning of malchus — as it is written: "I too shall appoint him as firstborn." Therefore one must give the firstborn — the bechinas the totality of creation, the bechinas malchus — to the Kohen, the man of chessed, who is the bechinas k'seder — the bechinas Havayah spelled with alefs — which is the bechinas chessed. And through this all becomes k'seder — for the totality of creation, the bechinas malchus — which is the bechinas the firstborn — is returned to the Kohen, the man of chessed, who is the bechinas da'as — as it is written: "For the lips of the Kohen preserve knowledge [da'as]" [Malachi 2:7]. For da'as and chessed are one bechinas — as is explained in various places many times. And through this the first birth — which is the bechinas a new creation — is rectified. And all becomes k'seder, as above.

And the bechinas k'seder is the bechinas Yud — gematria kaf [twenty] — as above. And therefore one gives a kaf [twenty] of dinars to the Kohen for the redemption — kaf as above. And therefore one redeems him with silver [kesef] — for wealth and money is on the left [smol] — as it is written: "In her left hand is wealth and honor" [Mishlei 3:16]. And the left is the bechinas din, the bechinas shelo k'seder, as is known. And through giving twenty silver [coins] to the Kohen, the man of chessed — through this one returns the bechinas shelo k'seder, which is the silver and money — the bechinas smol [left] — to k'seder, which is the Kohen, the man of chessed, who is the bechinas k'seder, as above.

Section 3. And therefore the essential exodus from Egypt was through the plague of the firstborn. And then the firstborn of Israel were sanctified, and they were commanded immediately regarding the sanctification of the firstborn — as it is written: "Sanctify to Me every firstborn" [Shemos 13:2], etc. For the essential exile of Egypt was in order to rectify the sin of Adam the First — who blemished the covenant and separated the bechinas Chavah-malchus to himself and separated her from Hashem blessed be He. For this was the essential blemish — that a separation was made between the bechinas Chavah and Adam. For this was the essential counsel of the serpent: to remove the bechinas Adam — as Rashi explained: "In order that Adam should die and he should marry Chavah" — meaning he wished to separate the bechinas Chavah from Adam, so that then the bechinas Chavah would be in the mode of shelo k'seder. And then it has no vitality, and then the grip of the Sitra Achra — which is the impurity of the serpent — dominates it. For their essential nurturing is from the bechinas shelo k'seder when it is separated from the bechinas k'seder, Heaven forbid — in the bechinas "shadow of death and not order" [tzalmavet v'lo sdarim] [Iyov 10:22]: the essential nurturing of the Side of Death, the bechinas tzalmavet, is from the bechinas "not order," the bechinas shelo k'seder, as above.

And therefore the essential counsel [of the serpent] was: "and you shall be as God" [va'hiyyisem k'Elokim] — "you will be creators of worlds like Him" [as Rashi explained] — that is, the bechinas "I will reign" [ana emloch] — that he wished to separate the bechinas Chavah-malchus from Hashem blessed be He, that they should draw the kingship — the bechinas Elokim — to themselves: the bechinas "and you shall be as God." And the essential blemish was the blemish of the covenant — for through the blemish of the covenant one creates a separation between the Holy One blessed be He and His Shechinah as it were, between Adam and Chavah, between the bechinas k'seder and the bechinas shelo k'seder. For one must break one's desire and bend one's evil inclination and emerge from the physical desire — only to intend for the sake of Hashem blessed be He alone, in order to fulfill His commandment alone. And then one binds the bechinas Chavah-woman to Hashem blessed be He — and then all is k'seder.

But when one blemishes the covenant, Heaven forbid, and is drawn after physical desire — then one separates the bechinas Chavah-woman from da'as and separates the totality of creation from Hashem blessed be He. For one wishes to satisfy one's desire and draws the bechinas Chavah to oneself — the bechinas "I will reign" — and does not elevate her to Hashem blessed be He. And then all becomes shelo k'seder — for it is in the bechinas shelo k'seder — until one merits to return to Hashem and return all to k'seder, as above.

And therefore through the sin of Adam the First, all things became in the bechinas shelo k'seder — for nothing proceeds in order; rather, everything requires great toil and effort — the bechinas "in toil shall you eat it" [Bereishis 3:17], which is the bechinas shelo k'seder — the bechinas "and thorns and thistles shall it sprout for you" [ibid. 3:18] — as Rashi explained: when you sow grain and legumes, it sprouts thorns and thistles for you, etc. — which is the bechinas shelo k'seder: that the order is changed, so that thorns and thistles come up from the grain, Heaven forbid. And each person, according to his teshuvah and his good deeds, and according to his humility and meekness — so does he return the bechinas shelo k'seder to the bechinas k'seder and rectify the sin of Adam the First, according to his level.

And this is the bechinas the Egyptian exile — for all the exiles and all the sufferings, Heaven forbid, are all in the bechinas shelo k'seder: that things do not proceed as the person desires, in order. For in truth the essential order of creation was that Israel should be supreme over all and rule over the entire world — for all Israel are the children of kings, and kingship belongs only to them. For they are in the bechinas the firstborn son — who is the bechinas malchus — as it is written: "My firstborn son, Israel" [Shemos 4:22]. And when Israel are in exile, Heaven forbid, and the nations rule over them — this is the bechinas shelo k'seder. And all this flows from the sin of Adam the First, as above.

And therefore the exile was decreed through Avraham our patriarch's blemishing — when he said "whereby shall I know" [bameh eidah] [Bereishis 15:8]. For through this he blemished in da'as — which is the bechinas mah — through saying "whereby shall I know" [bameh eidah]. And through this the bechinas shelo k'seder was generated — which is the bechinas exile, as above. And therefore the Egyptian exile unfolded through the selling of Yosef — who was the firstborn to his mother — for twenty silver [coins]. And they blemished the bechinas the firstborn, the bechinas malchus. For the essential jealousy toward him was about the bechinas malchus that they saw in him — as it is written: "Will you indeed reign over us?" etc. [Bereishis 37:8]. And they did not wish to bind malchus to its root — and they separated malchus: that is, Yosef, who was the firstborn, they separated from his father Yaakov — who is the bechinas wisdom [chochmah], as is known. For Yaakov transmitted all his wisdom to Yosef the firstborn — as it is written: "For he was the son of his old age, ari bar chakim hu leh" [Bereishis 37:3; Onkelos] — all that he had learned from Shem and Ever he transmitted to him. For Yaakov was binding the firstborn — the bechinas malchus — to the root of his vitality, which is wisdom, as above. And they separated him from his father, sold him as a slave to Egypt, and blemished the bechinas the firstborn — the bechinas malchus — and separated him from wisdom, from his father, from the root of his vitality. And they wished to draw malchus to themselves — as it is written: "Will you indeed reign over us?" etc. And through this the matter unfolded and they descended to Egypt — to exile — to the bechinas shelo k'seder — as it is written: "And they embittered their lives with hard service," etc., "all their labor with which they made them labor in crushing rigor" [Shemos 1:14]. And it is brought in the Midrash that they reversed the order and gave the work of man to woman — and likewise the reverse [Medrash Rabbah Shemos 1:12]. For all their labor with them was in the bechinas shelo k'seder, as above.

But Yosef — through his meriting to stand in the trial of the desire for sexual immorality and guarding the covenant and not being drawn after his desire — through this he returned the bechinas Chavah to Adam, the bechinas shelo k'seder to k'seder, as above. And therefore he merited wisdom — as it is written: "There is none as wise and discerning as you" [Bereishis 41:39]. And therefore the essential redemption was through him — as it is written: "And Moshe took the bones of Yosef with him" [Shemos 13:19]. For through Yosef they merited to leave the exile — to return shelo k'seder to the bechinas k'seder, as above.

And therefore the essential redemption was through the sanctification of the firstborn — as it is written: "My firstborn son, Israel." And they were commanded immediately regarding the sanctification of the firstborn. For the sanctification of the firstborn is the bechinas returning the bechinas shelo k'seder — the bechinas malchus — to the bechinas Adam — to the bechinas k'seder. In this depends the essential redemption from all exiles and all sufferings, as above.

Section 4. And this is the bechinas "And you shall say: it is the Pesach sacrifice to Hashem — who passed over the houses of Bnay Yisrael when He smote Egypt and our houses He saved" [Shemos 12:27]. For "judgment is only sweetened at its root" [ayn ha'din nimitak ela b'shorasho]. And therefore when one merits to return the bechinas shelo k'seder to the bechinas k'seder, then all becomes k'seder. And then the essential redemption from the sufferings and exile is through the bechinas shelo k'seder that is included within k'seder. And this is the bechinas "who passed over [pasach] the houses of Bnay Yisrael" — which is the bechinas shelo k'seder — the bechinas skipping and leaping, not in order [dilog v'k'fitzah shelo k'seder]. And this very bechinas itself saved the firstborn of Israel and slew the firstborn of Egypt — as it is written: "He cleared a path for His anger" [Tehillim 78:50]. And Rashi explained: "That same attribute itself that smote Egypt saved Israel." For the bechinas shelo k'seder is the bechinas din. And when it is bound to its vitality — to the bechinas k'seder — then all becomes k'seder, the bechinas rachamim [mercy]. And therefore Israel was saved through this — for this very bechinas shelo k'seder took them out from exile, from the bechinas din, from the bechinas shelo k'seder, and bound them to the root of their vitality — the bechinas k'seder. For now in the redemption, shelo k'seder was included within the bechinas k'seder, as above — through which the essential redemption came, as above.

But Egypt — they separated the bechinas shelo k'seder from k'seder. For Pharaoh said: "Who is Hashem that I should heed His voice?" [Shemos 5:2]. And he separated and uprooted himself from Hashem blessed be He — that is, from the Name Havayah, blessed be He. For he said: "Mine is my river and I made myself" [Yechezkel 29:3] — the arrogance that was in him — the bechinas "I will reign" — and he did not wish to return malchus to Hashem blessed be He. And therefore it is stated that Pharaoh's hold was only upon the Name Elokim and not upon the Name Havayah. For he wished to separate, Heaven forbid, the bechinas Elokim — which is the bechinas malchus — from the bechinas din, the bechinas shelo k'seder — from the bechinas Havayah, k'seder. Therefore he loved the curse and it came upon him — for the entire bechinas shelo k'seder was turned against him. And it avenged him and slew the firstborn of Egypt through p'sichah [stepping over] and leaping — the bechinas shelo k'seder. For he had not bound the bechinas shelo k'seder-malchus to the root of its vitality — which is the bechinas mah. And therefore they were left without vitality and fell as dead corpses. And therefore the essential blow was upon their firstborn — for the firstborn is the bechinas malchus, etc., as above.

And this is the bechinas "And you shall say, the Pesach sacrifice." "And you shall say" specifically — the bechinas speech [dibur] — the bechinas Pesach: peh sach [a mouth that speaks] — which is the bechinas Chavah-malchus — which is the expression of speech. For the essential redemption was through returning the bechinas speech, the bechinas Chavah-malchus-shelo k'seder, to the bechinas k'seder — the bechinas mah, as above. And this is what Moshe said: "And they shall say to me, what is His Name?" — "mah say to them" [Shemos 3:13-14] — mah specifically. For the essential redemption is through the bechinas mah — which is the bechinas k'seder, as above.

And this is the bechinas the Seder of Pesach — for the service done on the night of Pesach is called by the name Seder [order]. For the essential redemption of Pesach was through the bechinas seder — that is, through shelo k'seder being included within k'seder, as above. And therefore on Pesach, the mochin [mental/intellectual states] that are shelo k'seder [not in order] enter — for the mochin d'gadlus [expanded mind] precede the mochin d'katnus [constricted mind]. For through this the bechinas shelo k'seder is sweetened and included within k'seder — which is da'as and the mind. For "judgment is only sweetened at its root." And therefore the mochin were compelled to enter in a shelo k'seder fashion — in order to rectify and sweeten the bechinas shelo k'seder and bind it to the bechinas the mind and da'as. And then all returns to k'seder — for when the bechinas shelo k'seder is bound to da'as, it returns from shelo k'seder and all becomes k'seder, as above.

Section 5. And this is the bechinas the filling of the moon from its diminishment [miluy ha'levanah mi'p'gimosah]. For the sun and moon are the bechinas k'seder and shelo k'seder — Adam and Chavah — as is known. And therefore "the sun knows its setting" [Tehillim 104:19] — but "the moon knows not its setting" [ibid.] — for sometimes it enters along a long path and sometimes along a short path — as our Sages of blessed memory said [Sukkah 29a]. It thus emerges that the motion of the moon is shelo k'seder — for sometimes it comes along a long path, etc. But the sun knows its setting and always travels the same path — the bechinas k'seder. And one must fill the moon from its diminishment and unite the sun and moon — and then all becomes k'seder. Which is the bechinas "and the light of the moon shall be as the light of the sun" [Yeshayahu 30:26], etc.

And therefore Israel was commanded regarding the sanctification of the New Moon [kidush hachodesh] first of all — at the time of the Exodus from Egypt. And there in that Torah portion, the plague of the firstborn and the saving of the firstborn of Israel are mentioned. For the sanctification of the New Moon is the bechinas the rectification of the moon's diminishment — which is "the light of the moon shall be as the light of the sun" — which is the union and conjunction of shelo k'seder with the bechinas k'seder. Which is the bechinas the Exodus from Egypt and the sanctification of the firstborn, as above. And this is the bechinas "and those who are redeemed of him — from a month old shall you redeem" [Bamidbar 18:16] — "from a month old" specifically. For the redemption of the firstborn is in the bechinas the [New] Month [chodesh] — for in each and every month the moon is filled from its diminishment through the commandment of the sanctification of new months. And therefore one does not redeem firstborns until a month has passed over him — which is the bechinas the rectification of the moon's diminishment — through which shelo k'seder returns to the bechinas k'seder — the bechinas "the light of the moon shall be as the light of the sun." Which is the bechinas the redemption of the firstborn, as above.

Section 6. And this is the bechinas the monetary redemption [pidyon b'kesef] performed for all types of sufferings and judgments that come upon a person, Heaven forbid. For all sufferings and judgments, Heaven forbid, flow from the bechinas shelo k'seder, as above. And therefore one gives money to the true sages of the generation — and the money is the bechinas smol [left], shelo k'seder. And the sage is k'seder — which is the bechinas wisdom, as above. For the wise man and the teacher [rav] is the bechinas the Kohen, man of chessed — as it is written: "For the lips of the Kohen preserve knowledge and Torah," etc. [Malachi 2:7]. And our Sages of blessed memory expounded [Mo'ed Katan 17a]: "If the teacher resembles an angel of the Lord of Hosts," etc. And therefore through giving money to the true sage and tzaddik — through this shelo k'seder is returned and all becomes k'seder, and all the judgments — which are the bechinas shelo k'seder — are sweetened and nullified. For all becomes k'seder, as above.

And because through the sin of Adam the First all became shelo k'seder, as above — therefore the order of the birthright was confused, and Esav came out before Yaakov and wished to take the birthright for himself. For the birthright — which is the bechinas Chavah-malchus — was blemished and became in the bechinas shelo k'seder. And therefore Yaakov was compelled to toil with great toil until he merited afterward — through his good deeds — to return and take the birthright from Esav. For Yaakov merited to rectify the sin of Adam the First — and returned shelo k'seder to the bechinas k'seder and all became k'seder. And the birthright returned to him — which is the true order — as it is written: "My firstborn son, Israel."

And therefore Yaakov gave the birthright to Yosef — because Reuven disturbed his father's resting places [bilbel yitz'ay aviv] and separated between husband and wife. Through this he separated shelo k'seder from the bechinas k'seder. And therefore Scripture accounts it to him as if he had lain with her — for disturbing his father's resting places, through which he separated between man and wife — this is literally the bechinas the blemish of the covenant, which also separates the bechinas Chavah-malchus to itself, as above. And through this he blemished in the birthright — which is the bechinas malchus. And therefore the birthright was taken from him and given to Yosef — who had withstood the trial and guarded the covenant — through which he returned the bechinas shelo k'seder to the bechinas k'seder. And through this he merited the birthright — the bechinas malchus, as above.

Section 7. And therefore the essential redemption of Egypt was through Moshe. For Moshe is the bechinas mah — as it is written: "And we are what [u'nachnu mah]" — through which one merits to return the bechinas shelo k'seder to the bechinas k'seder. Through this is the essential redemption, as above. And therefore Moshe gave the Torah to Israel — for the essential wisdom is the Torah. For there is no wisdom like the wisdom of the Torah — as it is written: "Observe and perform it, for it is your wisdom and your understanding" etc. [Devarim 4:6]. For the Torah is the bechinas mah — as it is written: "What [mah] is the testimony," etc. [Shemos 12:26]. And through meriting the Torah — through this one binds all of creation to the root of its vitality, which is the Torah — and all becomes k'seder. And this is the bechinas the sedarim [orders/tractates] within the Torah — the bechinas the fifty-three Torah portions [gimel nun sdarim d'oraisa] and the Six Orders of Mishnah [shishah sidray Mishnah]. For the Torah is in the bechinas mah-wisdom-k'seder — for through fulfilling the Torah all becomes k'seder, as above.

Section 8. And this is the bechinas tefillin-mochin — for the first Torah portion [within the tefillin] is "Sanctify to Me every firstborn" [Shemos 13:2]. For the sanctification of the firstborn is the bechinas returning and binding all of creation to the mind [moach] and wisdom — which is the bechinas binding the tefillin, through which one binds oneself to the mind and wisdom. Which is the bechinas tefillin of the head and tefillin of the arm — on the left arm — binding together shelo k'seder, the bechinas the left, to the bechinas k'seder — to the bechinas the head and mind, as above.

And this is the bechinas why the head tefillin has four compartments [batim] and the arm tefillin has one compartment. For it is stated there in the aforementioned teaching that the path through which one merits to bind shelo k'seder to k'seder is through the path that Moshe took — namely: "If I ascend to heaven, You are there; and if I make my bed in the underworld, behold You are there" [Tehillim 139:8] — to find Hashem blessed be He always, both in descent and in ascent. For sometimes when a person rises upward he forgets Hashem blessed be He, etc. And this comes from an excess of light, etc. And therefore one must contract the light — the bechinas "and I will shield My hand" — said of Moshe. And therefore the head tefillin — which alludes to the bechinas "if I ascend to heaven" — has four compartments. For there, because of the abundance of light, more contractions are needed — the bechinas four compartments. But in the arm tefillin there is only one compartment — for the arm tefillin is bound on the left arm, the weak arm [yad kehah]. This is the bechinas "and if I make my bed in the underworld, behold You are there" — that even in the Sitra d'Smala [Side of the Left], in the bechinas the weak arm — even there one can find Hashem blessed be He — in the bechinas "behold You are there." Therefore there is only one compartment — for there one does not need to contract the light as much, because there the light is small. On the contrary — one needs to reveal it there — in the bechinas "behold You are there." Therefore there is only one compartment, as above.

And this is the bechinas "if I ascend to heaven, You are there" — "there You are" [sham atah] specifically — which is an expression of hiddenness and concealment. That is: there in heaven, if I ascend there — "You are there" — meaning that You conceal Yourself from me there, for You are far from me. But "if I make my bed in the underworld, behold You are there" [hinecha] — the bechinas "the whole earth is filled with His glory" [Yeshayahu 6:3]. For specifically below one can find His Divinity in greater revelation — if one seeks Him there — in the bechinas "behold You are there" [hinecha]. And as is understood in the words of Rabbeinu of blessed memory in the teaching Ki M'rachamam Yin'halem [Likutay Tani'na, Siman 7] — for above they ask "Where is the place of His glory?" and below they say "The whole earth is filled with His glory," etc. See there.

Section 9. And therefore the essential redemption of the firstborn is specifically a firstborn to the mother — for the mother is the bechinas Chavah, the mother of all living, which is the bechinas shelo k'seder. From there all sins flow, Heaven forbid, when one does not merit to return the bechinas Chavah-shelo k'seder to the bechinas Adam-k'seder — in the bechinas "for in iniquity was I formed, and in sin did my mother conceive me" [Tehillim 51:7]. And this is the bechinas "a wise son brings joy to a father" [Mishlei 10:1] specifically. And "a foolish son is the grief of his mother" [ibid.] specifically. For from the bechinas father — who is the bechinas Adam-k'seder — wisdom flows, the bechinas a wise son. And from the bechinas mother-Chavah-shelo k'seder — from there comes the grip of foolishness, whose grip is only in the bechinas shelo k'seder. And therefore one must see to return the bechinas Chavah-shelo k'seder to the bechinas k'seder. And therefore the essential redemption of the firstborn is of a firstborn to the mother — in order to return the bechinas Chavah, the mother of all living, the bechinas shelo k'seder, to the bechinas k'seder — to the bechinas wisdom. Which is the bechinas the redemption of the firstborn given to the Kohen, as above.

Hilchos Pidyon Bechor — Halacha 4

Section 1. Based on the Torah V'es ha'aravim tzivisi l'chalk'lecha ["And the ravens I have commanded to sustain you"] in Likutay [Moharan] Part II, Siman 4. See the entire Torah there carefully.

And the general principle for our purposes: The festivals [yamim tovim] call out and reveal that everything proceeds according to His will alone, blessed be He — and there is no natural compulsion [chiuv ha'teva] whatsoever. For on every festival, Hashem blessed be He performed awe-inspiring signs and wonders for us, etc. However, there are "evil beasts" [chayyos ra'os] that pounce and tear — which are the sages of nature [chachmay ha'teva] — who prevail with the roar of their growl against the proclamation-voice of the festival. For they wish to demonstrate with their deceptive wisdom that everything proceeds according to nature, Heaven forbid, and they deny [the existence of] [Divine] will, etc.

Segment 7
HE:
ראשית ערסתכם חלה תרימו תרומה כתרומת גרן )במדבר טו,כ( הָיָה הַקְלִפוֹת בֵּין הַנִיצוֹצוֹת פִזור שֶׁעִקַר ּמֵחֲמַת ּעַל־יְדֵי חֵטְא אֲכִילַת עֵץ הַדַעַת טוֹב וָרַע,ַעַל־כֵּן רֹב ּּהַנִיצוֹצוֹת נָפְלו בְּיוֹתֵר לִדְבָרִים שֶׁל מאֲכָל,וְעַל־כֵּן הַמַאֲכָל שֶׁמְבָרְרִין קֹדֶם גְּדוֹלוֹת יְגִיעוֹת ּּצְרִיכִין וְרוחָנִיות בְּגַשְׁמִיות ּמִפְסֹלֶת.ׁ כַּמָה יֵש ּוְעַל־כֵּן ּמְלָאכוֹת בַּפַת וְכֵן יֵש ׁ כַּמָה מִצְוֹת בַּפַת,ַּכִּי הַלֶחֶם ּהוא עִקַר הַמַאֲכָל הַמַשְׂבִּיעְ,וַּעִקַר הַבֵּרור הוא עַל־יְדֵי ּאֱמונָה כַּיָדוע,ּּוצְרִיכִין לִהְיוֹת חָזָק בֶּאֱמונָה מְאֹד,עַד ּשֶׁיִזְכֶּה לְהֶאָרַת הָרָצוֹן בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה,ּּשֶׁיִשְׁתוֹקֵק ְּּוְיִכְסֹף לְהַשֵׁם יִתְבָּרַך בְּרָצוֹן מֻפְלָג וְכו'עַד אֵין סוֹףַ, עִק ּכִּיהָעֶלְיוֹן מֵהָרָצוֹן הוא וְהַשְׂבִיעָה הָאֲכִילָה ּּר, בִּבְחִינַת"ּומַשְׂבִּיע ַ לְכָל חַי רָצוֹן",ּומִשָׁם עִקַר הַתַעֲנוג ּּוְהַטַעַם שֶׁל כָּל דְבַר מַאֲכָל.ְּׁוְצָרִיך כָּל אֶחָד שֶׁיִתְגַּבֵּר ֹּבִּשְׁעַת אֲכִילָתו ֹ שֶׁיַעֲלֶה הַכֹּל לְשָׁרְשו,ּשֶׁיִזְכֶּה עַל־יְדֵי ּהָאֲכִילָה דַיְקָא לְהֶאָרַת הָרָצוֹן,ּשֶׁזֶה עִקַר שְׁלֵמות הַקְדוֹשִׁים הַנִיצוֹצוֹת כָּל שֶׁל וְהָעֲלִיָה ּהַבֵּרור ּשֶׁבַּמַאֲכָל,שָׁרְשָׁם שֶׁהוא הָעֶלְיוֹן לָרָצוֹן ַּכְּשֶׁעוֹלִין ּּהָעֶלְיוֹן כַּיָדועֹ.ַ וְזֶה יָכול כָּל אָדָם לִזְכּוֹת עַל־יְדֵי כֹּח וְתַלְמִיד בֵּן ֹ הֶאָרַת בּו שֶׁמֵאִיר הָאֱמֶת ּהַצַדִיק, הַנְמוֹכִים הַמְקוֹמוֹת בְּכָל גַּם מְאִירִין ּּשֶׁעַל־יְדֵי־זֶה ּּוְהַנְפולִים,ּשֶׁיֵדְעו כִּי עֲדַיִן הַשֵׁם עִמָם,ֹכִּי מְלֹא כָל כְּבוֹדו הָאָרֶץְּ,בחִינַת"עָפָר שֹׁכְנֵי וְרַנְנו ּהָקִיצו", ּּוְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְעוֹרְרִין וְעוֹלִין כָּל הַנִיצוֹצוֹת שֶׁבַּמַאֲכָל בִּשְׁלֵמות לְשָׁרְשָׁן ּגַּם־כֵּן)בִּפְנִים כַּמְבֹאָר(.ְִּּוְסָמוך ּלִגְמַר הַלֶחֶם צְרִיכִין לִתֵן חַלָה מִן הָעִסָּה כָּל זֶה בכְדֵי ְּלְהַמְשִׁיך הַדַעַת שֶׁל כְּלָלִיות בֵּן וְתַלְמִיד,ּשֶׁמִשָׁם עִקַר ּשְׁלֵמות הָאֱמונָה הַקְדוֹשָׁה לֵידַע כִּי ה'ּהוא הָאֱלֹקִים, ּשֶׁעַל־יְדֵי־זֶה עִקַר בֵּרור הַמַאֲכָלִים עַד שֶׁעוֹלִין אֶל הָרָצוֹן בְּחִינַתַ,לְהֶאָר שֶׁזוֹכִין ּעַדבִּשְׁעַת הָרָצוֹן ת ּהָאֲכִילָה דַיְקָא. ְּוְזֶה שֶׁנִסְמָך פָרָשַׁת חַלָה לְפָרָשַׁת מְרַגְּלִים בְּסֵדֶר שְׁלַח ָּּלְך כִּי הַמְרַגְּלִים פָגְמו בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל,ּ כִּי הֵם עָבְרו עֲדַיִן בַּגּוֹלָה כְּבושָׁה שֶׁהָיְתָה בְּעֵת ּבְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל ּתַחַת יַד הַשִׁבְעָה עֲמָמִין וכְשֶׁבָּאו לְשָׁם הָיָה לָהֶם ּפְחָדִים וְהָיו מֻנָחִים שָׁם בְּקַטְנות וְשִׁפְלות בִּבְחִינַת ּגָּלות כְּמו ֹ שֶׁכָּתוב וַנְהִי בְעֵינֵינו כַּחֲגָבִים וְכו'.ּאֲבָל הָיו ּצְרִיכִין לְחַזֵק אֶת עַצְמָם לְהַאֲמִיןבַּהֹ 'ּּובְמֹשֶׁה עַבְדו שֶׁבְּכֹחו ֹ הַגָּדוֹל יִכְבֹּש ׁ לִפְנֵיהֶם הַכֹּל וְיֻחְזַר הַכֹּל לַה' ְְּיִתְבָּרַך ולְיִשְׂרָאֵל כְּמו ֹ שֶׁהָיָה אַחַר כָּך בֶּאֱמֶת אֲבָל ּהֵם כָּפְרו בָּזֶה.ְּׂוְעַל־כֵּן נִגְזַר עֲלֵיהֶם בְּכִיָה לְדוֹרוֹת ּשֶׁצְרִיכִין יִשְּּרָאֵל לְהִתְמַהְמֵה ַ בַּגָּלות כָּל כָּך וְעַל־יְדֵי ּשֶׁנִמְצָאִים גַּם עַתָה צַדִיקִים שֶׁמְחַזְקִין אוֹתָנו לְהַאֲמִין בַּה'ְּיִתְבָּרַך שֶׁיִכְבֹּש ׁ לְפָנֵינו הַכֹּל וְהַכֹּל תַעֲלֶה לַה' ְּיִתְבָּרַך בִּבְחִינַת וְנִשְׁאַר גַּם הוא לֵאלֹקֵיּנו,וְעַל־יְדֵי זֶה ּאָנו מְתַקְנִין חֵטְא הַמְרַגְּלִים שֶׁפָגְמו בָּזֶה וְעַל־יְדֵי זֶה ּיָבוֹא מְשִׁיח ַ צִדְקֵנו וְיִגְאָלֵנו מְהֵרָה וְיָשׁוב הַכֹּל לַה' ְיִתְבָּרַך. ְּּוְזֶה בְּחִינַת פָרָשַׁת מִנְחַת נְסָכִים שֶׁנִסְמָך לְפָרָשַׁת מְרַגְּלִיםְּּמִיָד וְאַחַר כָּך תֵכֶף פָרָשַׁת חַלָה כִּי מְנָחוֹת ּמְבִיאִין מִקֶמַח שֶׁשָׁם עִקַר הַבֵּרור שֶׁזֶהו בְּחִינַת חַלָה. ְּּוְעַל־כֵּן נִסְמָך לְפָרָשַׁת מְרַגְּלִים שֶׁפָגְמו בְּכָל זֶה,כִּי ּעַל־יְדֵי מְנָחוֹת וְחַלָה שֶׁהֵם תִקון הַלֶחֶםשֶׁעַל־יְדֵי זֶה וְכו הָרָצוֹן לְהֶאָרַת ּזוֹכִין'פְגַם נִתְתַקֵן זֶה ּעַל־יְדֵי ּּהַמְרַגְּלִים כִּי עַל־יְדֵי זֶה נִזְכֶּה לָצֵאת מֵהַגָּלות וְיִתְבָּרְרו ּוְיַעֲלו כָּל הַנִיצוֹצוֹת וְיִתְקַיֵם מְהֵרָה וְנִשְׁאַר גַּם הוא ּּלֵאלֹקֵינו וְכוְ'בִּמּהֵרָה בְּיָמֵינו אָמֵן.)הלכותחלה– הלכהד',אות גי לפי אוצר היראה–אכילה,אות קפ"ו;עיין גם הלכות חלה ד,'אות י'( ולא תתורו )במדבר טו,לט( ּיֵש ׁ מָגִנֵי־אֶרֶץ,ֹּּשֶׁמְשַׁבְּרִין תַאֲוָתָן בְּכָל עֵת בִּיגִיעוֹת ּוְיִסּורִים ומְרִירות גָּדול,ּּובְכָל פַעַם שׁוֹטְפִים עֲלֵיהֶם רָעִים וְרַעְיוֹנִים ּהִרְהורִים,מִשְׁגָּל הִרְהורֵי ּשֶׁהֵם, ּּשֶׁמִתְגַּבְּרִים בְּיוֹתֵר עַל כְּשֵׁרֵי הַדוֹר הָרוֹצִים לְהִתְקָרֵב אֶל הָאֱמֶתֹ,כִּי כָל הַגָּדוֹל מֵחֲבֵרו,ּיִצְרו ֹ גָּדוֹל מִמֶנוְּ, מְשַׁב וְהֵםדַעְתָם כָּל ומַמְשִׁיכִין תַאֲוָתָם ּרִים ְּּומַחֲשַׁבְתָם לְתוֹך מֵימֵי הַתוֹרָה וְהַדַעַת דִקְדֻשָׁה,עַד ּּשֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מְהַפְכִין ומַעֲלִין מִבְּחִינַתֹ'ּהֶחְתִים בְּשָׂרו' ּוְכו'ּלִבְחִינַת פִתוחֵי חוֹתָם קֹדֶש ׁ לַהִ',וְהֵם מַמְשִׁיכין ּּבְּחִינַת תְפִלִין־מֹחִין,ּּוְזוֹכִין לְתַקֵן הַמֹחִין,ּּוְגַם הַצִמְצום ּשֶׁל הַמֹחִין,ּשֶׁלֹא יֵצֵא הַמֹח ַ חוץ לַגְּבול,ּשֶׁזֶהו עִקַר ּהַתִקון,ּכִּי עַל־יְדֵי שֶׁתוֹפְסִין אֶת הַמֹח ַ וְהַמַחֲשָׁבָה ּּשֶׁלֹא תֵצֵא לַחוץ לְהַרְהֵר חַסוְשָׁלוֹםֹ ,ּומַכְנִיסִין אוֹתו ְּּלְתוֹך מַחֲשָׁבוֹת קְדוֹשׁוֹת שֶׁל דַעַת הַתוֹרָה,עַל־יְדֵי־זֶה ּּזוֹכִין לְתַקֵן הַדַעַתׁ ,ּשֶׁגַּם בַּקְדֻשָׁה יִהְיֶה צִמְצום קָדוֹש ּלְהַדַעַת,ּשֶׁלֹא יְשׁוֹטֵט בְּמַה שֶׁאֵין לו ֹ רְשׁות,ִבְּחִינַת מ ּבַּמֻפְלָאׁ וְכו תִדְרֹש אַל ָּּּמְך') .הלכות לקוטי- הלכותסימני דגים ה,'אות א'לפי אוצר היראה- מחשבות והרהורים,אות ט'( ולא תתורו )במדבר טו,לט( ּּהַיֵצֶר הָרָע וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא נִקְרָאִים גַּנָבִים,ֹכִּי הֵם כְּמו עֵת בְּכָל הָאָדָם עַל ׁאוֹרְבִיםמַמָש ּּ גַנָבִים, ּׁוְהוֹלְכִים עִם הָאָדָם בְּכַמָה מִינֵי רַמָאות וְהַטְעָאוֹת ּונְכָלִים וְעַרְמומִיות כְּמו ֹ גַנָבִים מַמָש,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב: "ּיֵשֵׁב בְּמַאֲרַב חֲצֵרִים בַּמִסְתָרִים וְכו'",ּוכְתִיב" :יֶאֱרֹב ּבַּמִסְתָר וְכו'יֶאֱרֹבּ לַחְטֹף עָנִי וְכו'ֹ ".ּּוְעִקַר הַגְּנֵבָה שֶׁלו ּּהוא בְּעִנְיַן הַמַחֲשָׁבוֹת שֶׁבָּאָדָם,ּּשֶׁשָׁם עִקַר הַתְחָלַת הָרָע הַיֵצֶר ּשְׁלִיטַת,וְשָׁלוֹם חַס,נִזְהָרִין אֵין אִם ּוְנִשְׁמָרִין מִמֶנו הֵיטֵבֹ,ּכִּי עִקַר הַיִצְרִין הֵם הַמַחֲשָׁבות שֶׁבָּאָדָם,ּּכַּמובָא בְּמָקוֹם אַחֵר.ּוְהַיֵצֶר הָרָע,שֶׁהֵם ּהַמַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת,ֹאוֹרְבִין עַל הָאָדָם בְּכָל עֵת וָרֶגַע ּכְּמו ֹ גַנָבִים מַמָש ׁ כְּדֵי שֶׁיִתְאַחֲזו בְּמַחֲשַׁבְתוֹ ,וְלַהֲבִיאו ּלִידֵי הִרְהורִים וְתַאֲווֹת רָעוֹתָׁ,חַס וְשלוֹםַ ,ֹכַּאֲשֶׁר יוֹדֵע כָּל אֶחָד בְּנַפְשׁו,ּכִּי עִקַר הַיֵצֶר הָרָע הוא עַל תַאֲוַת ּנִאוףׁ,ּכַּמובָא בַּזֹהַר הַקָדוֹש:ּעִקָרָא דְיִצְרָא בִּישָׁא עַל ּעֶרְיִין וְכו,'ּוְזֹאת הַתַאֲוָה עִקָרָה תְלויָה בַּמַחֲשָׁבָה.ּומִי ּשֶׁשׁוֹמֵרלַחְשֹׁב שֶׁלֹא יַתְחִיל ֹ הֵיטֵב ּּ אֶת מַחֲשַׁבְתו ּבְּעִנְיָן זֶה כְּלָל וְלֹא יָבוֹא לִידֵי הִרְהור,ּּבְּוַדַאי הוא ּּנִצוֹל מִתַאֲוָה זֹאת.ְָּאַך עִקַר כָּל הִרְהורִים וְהִתְגַּבְּרות ְּּזֹאת הַתַאֲוָה נִמְשָׁך מֵחֲמַת שֶׁאֵין שׁוֹמְרִים מַחֲשַׁבְתם ּכָּרָאויֹ .ּּוְזֶה מֵחֲמַת שֶׁהַיֵצֶר הָרַע אוֹרֵב בְּמַחֲשַׁבְתו ּתָמִידׁ,ּּכְּמו ֹ גַנָב מַמָש,ּּוְחוֹתֵר אֶת עַצְמו ֹ תַחַת מְחִצוֹת ּהַמֹחִין,ּשֶׁהֵם מְחִצוֹת פְרוסוֹת בִּפְנֵי תַאֲוָה זֹאת,ָּוְהוא ֹ תַחְת עַצְמו אֶת וְחוֹתֵר אוֹרֵב ּּבִּנְכָלָיום,ּּומַטֶה מַחֲשֶׁבֶת הָאָדָם מְעַט מְעַט בִּגְנֵבָה וְעָרְמָה גְדוֹלָה,עַד ּּשֶׁפִתְאֹם בָּא לִידֵי הִרְהורִים וְתַאֲווֹת.ּכִּי בְּוַדַאי כָּל ּאֶחָד מִיִשְׂרָאֵל הוא חָפֵץ מְאֹד לְהִנָצֵל מֵהִרְהורִים ּּאֵלוְ,ְּאַך הַיֵצֶר הָרָע חוֹתֵר עָלָיו בִּגנֵבָה גְדוֹלָה וְגוֹנֵב ּאֶת מַחֲשַׁבְתו ֹ שֶׁתֵצֵא לַחוץ לַחְשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת, ּעַד שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הוא תוֹפְסו ֹ בְּמִכְמָרְתו ֹ חַס וְשָׁלוֹם. מְאֹד ֹ מְאֹד עַצְמו אֶת לִשְׁמֹר הָאָדָם צָרִיך ְעַל־כֵּן בִּשְׁמִירָה יְתֵרָה בְּכָל עֵת,בְּאֹפֶןּשֶׁלֹא יַתְחִיל לְהוֹצִיא ּּמַחֲשַׁבְתו ֹ אֶל הַחוץ,חַס וְשָׁלוֹם,ּכִּי בֶּאֱמֶת הַמַחֲשָׁבָה בְּיַד הָאָדָם.)לקוטי הלכות-הלכות גניבה ד',אות ב';ועיין ברית וכו'אות פ'לפי אוצר היראה- מחשבות והרהורים,אות י"ח(

EN:
And this is: “Ashray adam oz lo bach m’silos b’levavam — Fortunate is the man whose strength is in You, in whose heart are the highways.” For all of this is received through the learning of the holy yeshiva — to always be strong and steadfast in the Holy One, blessed be He, however things may be. For they are deeply versed in halacha — in the aspect of “expert at entering and expert at departing,” etc. And this is: “highways [m’silos] in their hearts.”

This is the aspect of: “A voice cries out in the wilderness: clear the way of Hashem, straighten in the desert a highway [m’silah] for our God” — that even in the wilderness of the fiery serpent and scorpion and drought, even there one hears the voice that calls out: clear the way of Hashem, to straighten in the desert and to forge a highway for our God. This is the aspect of “highways in their hearts” — that they teach them that there are highways in their hearts to draw close to the Holy One, blessed be He, from wherever one is, even from wilderness and from the depths of the earth, etc.

Segment 8
HE:
ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם )במדבר טו,לט( ְּעִקַר אוֹר הָעֵינַיִם הוא נִמְשָׁך מֵהַצַדִיק שֶׁהוא עִקַר ּהָאוֹר הַמֵאִיר בְּכָל הָעוֹלָמוֹת,ּומִמֶנו מְקַבְּלִין הָעֵינַיִם ּּוְכָל בַּעֲלֵי אוֹר לְהָאִיר וְכַמובָן בְּמָקוֹם אַחֵר,ֵוְעַל כֵּן עֵינ הַצַדִיקִים ּּנִקְרָאִיםאוֹר עִקַר הֵם כִּי הָעֵדָה ּי הָעֵינַיִם.ְּאַך מֵחֲמַת גֹּדֶל כֹּח ַ הַבְּחִירָה יוכַל הָאָדָם ְּּּלְהִשְׁתַמֵש ׁ בִּמְאוֹר עֵינָיו לְהֵיפֶך חַס וְשָׁלוֹם לְהִסְתַכֵּל ּעַל גַּשְׁמִיות הָעוֹלָם הַזֶה וַהֲבָלָיו,ֵּּּשֶׁהֵם עִקַר הַמְנִיעָה ּּמִלְהִסְתַכוְהַתוֹרָה הַצַדִיק אוֹר אֶת וְלִרְאוֹת ּל ּהַקְדוֹשָׁה.ּוְעַל זֶה הִזְהִיר הַכָּתוב וְלֹא תָתורו אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם.ָּוְנֶאֱמַר עֵינֶיך לְנֹכַח יַבִּיטו,כִּי אִם כִּי בָּאָדָם נִתַן לֹא וְהַדַעַת הָעֵינַיִם אוֹר ְּעִקַר ּשֶׁיִריִתְבָּרַך ֹ לְהַשֵׁם ובְדַעְתו בְּעֵינָיו וְיִסְתַכֵּל ְּאֶה ומִצְווֹת ובְהַתוֹרָה ּולְהַצַדִיקִים,מֵהֶם רַק ַשֶׁבֶּאֱמֶת ְּנִמְשָׁך עִקַר אוֹר הָעֵינַיִם וְהַדַעַת שֶׁלו ֹ כַּנ"ל.)לקוטי הלכות-הלכותכלאי בגדים ד,'אות ד'לפי אוצר היראה–צדיק,אות קנ"ג(

EN:
Halacha One

Based on the Torah “Tefillah l’Chavakuk” [A prayer of Chavakuk] — Likutay [Moharan] II, Section 19. See there.

Halacha Five of Hilchos Chalah is subsumed within Halacha Five of Hilchos Pidyon HaBechor, letter 26.

Segment 9
HE:
וזכרתם את כל מצוות ה' )במדבר טו,לט( בְּרֵאשִׁית שֶׁל סָתום הַמַאֲמָר בִּבְחִינַת הֵם ּּצִיצִת ּשֶׁכּוֹלֵל כָּל הַמַאֲמָרוֹת שֶׁהֵם כְּלָלִיות כָּל הַתוֹרָה,וְזֶה ּּבְּחִינַת וזְכַרְתֶם אֶת כָּל מִצְווֹת ה'ּהַנֶאֱמַר בְּצִיצִת.וְעַל ּכֵּן הֵם מֵאַרְבַּע רוחוֹת,ּכִּי עַל יָדָם זוֹכִין לְחַפֵש ׂ אַחַר ְּכְּבוֹדו ֹ יִתְבָּרַך בְּכָל צַד שֶׁפוֹנֶה,ַּבִּבְחִינַת אַיֵה מְקוֹם ּכְּבוֹדו ֹ שֶׁהִיא בְּחִינַת הַמַאֲמָר סָתום הַנ"ל,ִוְעַל־כֵּן הֵם ּשְׁמִירָה מֵהַקְלִפוֹת ומְתַקְנִין הּּרְהור הַלֵב,ּכִּי זֶה עִקַר ּתִקון הִרְהור הַלֵב,ּשֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁנוֹפֵל לְשָׁם אֲפִלו ּלַמְקוֹמוֹת הָרְחוֹקִים מְאֹדׁ ,ּאַף עַל פִי כֵן אַל יִתְיָאֵש ְּאֶת עַצְמו ֹ וִיחַפֵש ׂ וְיִדְרֹש ׁ שָׁם אַחַר כְּבוֹדו ֹ יִתְבָּרַךֹ, ֹּבִּבְחִינַת אַיֵה מְקום כְּבוֹדו.ּוְגַם עַל־יְדֵי צִיצִת מְתַקְנִין ּבְּחִינַת נֹגַה.)הלכותציצית–הלכהב'לפי אוצר היראה–ציצית,אות ד'( ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם )במדבר טו,לט( ּּכְּלַל כָּל הַתוֹרָה הוא בִּשְׁבִיל לִכְלֹל בְּאֶחָד,ְּלִכְלֹל ֹ אַחַר הַבּרִיאָה בְּקֹדֶם הַבְּרִיאָה שֶׁהוא כֻּלו ֹ אֶחָד כֻּלו טוֹב,ּּכִּי זֶה עִקַר הַתַכְלִית שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה נִבְרָא הָאָדָם ַּכְּדֵי לִכְלֹל כָּל הָעוֹלָמוֹת בְּאֶחָד עַל־יְדֵי קִיום הַתוֹרָה ּוְהַמִצְווֹת בָּעוֹלָם הַזֶה שֶׁהֵם אַחְדותו ֹ כַּיָדוע.ּ ובִשְׁבִיל ּזֶה כָּל הַתוֹרָה כֻּלָה הוא בְּחִינַת עֵינַיִם,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב: "מִצְוַת ה'בָּרָה מְאִירַת עֵינָיִם."ּכִּי עַל־יְדֵי הַתוֹרָה ּמַמְשִׁיכִין עֵינֵי הַשְׁגָּחָתו ֹ עָלֵינו שֶׁעַל־יְדֵי זֶה נִכְלָל אַחַר הַבְּרִיאָה בְּקֹדֶם הַבְּרִיאָהֹ ,ּּ בִּבְחִינַת כֻּלו ֹ אֶחָד כֻּלו טוֹב.ּוְזֶה שֶׁכָּתוב" :ּּוְלֹא תָתורו אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי ּעֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם."ּּכִּי עִקַר פְגַם כָּל ּּהָעֲבֵרוֹת הוא שֶׁפוֹגֵם בְּעֵינֵי ה,'כִּבְיָכוֹל,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב: ְּ"וְהָרַע בָעֵינֶיך עָשִׂיתִי) "ּּתְהִלִים נא.(ּוכְתִיב)בְּרֵאשִׁית ּּפָרָשַׁת וַיֵשֶׁב" :(רַע בְּעֵינֵי ה'",ּהַיְנו שֶׁעַל־יְדֵי הָעֲבֵרָה ּשֶׁהוא רַע בְּעֵינֵי ה,'ַּעַל־יְדֵי זֶה כִּבְיָכוֹל מְסַלֵק עֵינֵי ּהַשְׁגָּחָתו ֹ מִמֶנו וְעַל־יְדֵי זֶה נִפְרָד אַחַר הּבְּרִיאָה מִקֹדֶם ֹ אֶחָד כֻּלו מִבְּחִינַת וְנִתְרַחֵק ּהַבְּרִיאָה,עִקַר ּשֶׁזֶהו ּהַפְגָם וְהַפֵרוד שֶׁעוֹשֶׂה עַל־יְדֵי הָעֲבֵרָה בְּחִינַת וְנִרְגָּן אַלוף ּּמַפְרִיד,מִקֹדֶם הַבְּרִיאָה אַחַר מַפְרִיד ָּכִּי ּהַבְּרִיאָה עַל־יְדֵי פְגַם הָעֲבֵרה,ּּשֶׁהוא פְגַם הָעֵינַיִם,כִּי ּעִקַר כְּלָלִיות בְּאֶחָד,אַחַר הַבְּרִיאָה בְּקֹדֶם הַבְּרִיאָה ּהוא עַל־יְדֵי בְּחִינַת הָעֵינַיִםַ,ּּהַיְנו עֵינֵי הַהַשְׁגָּחָה כַּנ"לַ. ּוְזֶהו שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל" :אַחֲרֵי לְבַבְכֶם",ּּזֶהו מִינות. ְ"ועֵינֵיכֶם אַחֲרֵי",נִאוף ּּזֶהו,פְגַם שֶׁהוא נִאוף ּׁכִּי ּהָעֵינַיִם הוא מִינות מַמָש,ּכִּי עַל־יְדֵי פְגַם הָעֵינַיִם מֵאֶחָד הַבְּרִיאָה מַפְרִיד,מִינות בְּחִינַת ּשֶׁזֶהו וַעֲבוֹדָה־זָרָה,רַחֲמָנָא לִצְלַן) .הלכות שלוחין ג'( וראיתם אותו )במדבר טו,לט( ּּהַתוֹרָה הַקְדוֹשָׁה הִיא בְּחִינַת טנת"א]טְעָמִים,ּנְקֻדוֹת, ּתָגִין,ּאוֹתִיוֹת[,ּתְלַת גְּוָנִין דְעֵינָא ובַת עַיִן,כִּי כָּל ּמִצְווֹת הַתוֹרָה הֵם בְּחִינַת תִקון הָעֵינַיִם,ָּכִּי עִקַר ּהַשְׁבִירָה הָיְתָה בְּאוֹר העֵינַיִם)ּכַּמובָא בְּעֵץ חַיִים.( וְעַל־ּכֵּן עִקַר הַתִקון עַל־ּיְדֵי הַתוֹרָה שֶׁהִיא בְּחִינַת ּתְלַת גְּוָנִין דְעֵינָא ובַת עַיִן,ּכִּי זֶה יָדוע ַ שֶׁכָּל מִצְווֹת שֶׁנָפְלו הַנִיצוֹצוֹת ולְהַעֲלוֹת לְתַקֵן הֵם ֵּּהַתוֹרָה בִּשְׁבִירַת כלִים עַל־יְדֵי אוֹר הָעֵינַיִם. וְעַל־ּכֵּן שַׁבָּת הוא שָׁקול כְּנֶגֶד כָּל הַתוֹרָה כֻּלָה,כִּי 'שַׁבָּת'ּהוא:שִׁי"ן,בַּת.שִׁי"ן,ּּתְלַת גְּוָנִין דְעֵינָא,בַּת עַיִן.וְעַל־ּכֵּן הוא בְּחִינַת כְּלָלִיות הַתוֹרָה.ְּגַּם צִיצִית ּשָׁקול כּנֶגֶד כָּל הַתוֹרָה,ּכִּי גַּם צִיצִית הוא בְּחִינַת עֵינַיִם בְּחִינַת)ּשִׁיר הַשִׁירִים ב:(מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים, ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנו נֵרו ֹ יָאִיר)סִימָן ז.(וְעַל־כֵּן נֶאֱמַר בְּצִיצִית)בְּמִדְבַּר טו:(ּּורְאִיתֶם אֹתו ֹ וְכו'ּוְלֹא תָתוּרו ּוְכו'ּוְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם וְכו,'ַּכִּי צִיצִית הוא תִקון הָעֵינַיִם ּשֶׁזֶהו בְּחִינַת כְּלָלִיות הַתוֹרָה כַּנ"ל.ּׁוְזֶה שֶׁנִסְמְכָה ּפָרָשַׁת צִיצִית לְפָרָשַׁת מְקוֹשֵׁשִׁ,ּכְּמו ֹ שֶׁפֵרֵש ׁ רַש"י שָׁםַ. ְּוְזֶה שֶׁנִסְמַך מַחֲלֹקֶת קֹרח לְפָרָשַׁת צִיצִית,ַּוְאָמְרו ּרַבּוֹתֵינו ז"ל)ּּתַנְחומָא קֹרַח(ּכִּי קֹרַח הִלְבִּישָׁן טַלִיתוֹת ּּשֶׁכֻּלָן תְכֵלֶת,וְעַל־ּיְדֵי זֶה חָלַק עַל מֹשֶׁה עַיֵן שָׁם.כִּי ּעִקַר אֲחִיזַת מַחֲלֹקֶת קֹרַח שֶׁהוא מַחֲלֹקֶת דְסִטְרָא אָחֳרָא,ּשֶׁהואּּבְּחִינַת הֵיכְלֵי הַתְמורוֹת,ּהוא עַל־יְדֵי ּפְגַם צִיצִית,ּּדְהַיְנו פְגַם הָעֵינַיִם,ּכִּי מִפְגַם הָעֵינַיִם ּמִשָׁם נֶאֱחֶזֶת מַחֲלֹקֶת דְסִטְרָא אָחֳרָא שֶׁהוא בְּחִינַת שֶׁהָיָה כֵּלִים מִשְׁבִירַת שֶׁבָּאִים הַתְמורוֹת ּהֵיכְלֵי עַל־יְדֵיּפְגַם אוֹר הָעֵינַיִם.וְעַל־ּכֵּן קֹרַח פָגַם תְחִלָה ּבַּצִיצִית,הַשְׁבִירָה תִקון ּשֶׁהוא,הַמַחֲלֹקֶת ּתִקון. וְעַל־ּיְדֵי זֶה הָיָה לו ֹ כֹּח ַ לְעוֹרֵר מַחֲלֹקֶת דְסִטְרָא אָחֳרָא ּשֶׁהוא בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת קֹרַח.)הלכות בשר שנתעלם מן העין-הלכה ג,'ג'( ּּוְלֹא תָתורו אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם )במדבר טו,לט( ּיוֹסֵף,ּּבְּחִינַת הַצַדִיק הָאֱמֶת,עוֹלֶה עַל הָעַיִן,ּכִּי הוא ֹּסוֹתֵם עֵינָיו מֵחֵיזו דְהַאי עָלְמָא לְגַמְרֵי וְאֵין לו ֹ שׁום ּּהִסְתַכְּלות בְּזֶה הָעוּּלָם אֲפִלו כְּהֶרֶף עַיִן,וְעַל־כֵּן נִקְרָא 'עוֹלֶה עָיִן,'ּּכִּי הוא עוֹלֶה עַל הָעַיִן ומוֹשֵׁל עָלָיו.כִּי מִי ּשֶׁיֶש ׁ לו ֹ הִסְתַכְּלות בְּזֶה הָעוֹלָם כְּפִי הִסְתַכְּלותו ֹ כֵּן ּּהוא תַחַת הָעַיִןִ,ּכִּי הָעַיִן מוֹשֵׁל עָלָיו מֵאַחַר שֶׁנְמְשָׁך אַחַר עֵינָיוַ,ּּכְּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל)סוֹטה ט(ֶׁעַל ּכַּמָה ש'ְהָלַך אַחַר עֵינָיו,'ּּשֶׁזֶהו בְּחִינַת)בְּמִדְבַּר טו( ּּוְלֹא תָתורו אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם,ּשֶׁלֹא תִהְיֶה ּהָעַיִן רוֹאָה וְהַלֵב חוֹמֵד שׁוֹלְטִיןעָלָיו,ּרַק הוא יִתְגַּבֵּר ּעֲלֵי הָעַיִן וְהַלֵב וְיַעֲלֶה עֲלֵיהֶם וְיִמְשֹׁל בָּהֶם,בִּבְחִינַת 'עוֹלֵי עָיִן'.ּשֶׁלֹא יִהְיֶה לו ֹ שׁום הִסְתַכְּלות בְּזֶה הָעוֹלָם, ּשֶׁזֶהו בְּחִינַת יוֹסֵף שֶׁנִקְרָא'עוֹלֵי עָיִן,'ּוְעַל־כֵּן הוא ּמְבַטֵלּּ כָּל הַחֲרָפוֹת וְהַבּושׁוֹת שֶׁהֵם כְּלַל הַתַאֲווֹת וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא,בִּבְחִינַת)בְּרֵאשִׁית ל(אָסַף אֱלֹקִים ּאֶת חֶרְפָתִי.)הלכות נטילת ידים שחרית–הלכה ד,' אות ז'( ּורְאִיתֶם אֹתו ֹ וזְכַרְתֶם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' )במדבר טו,לט( ּכָּל אֶחָד מִיִשְׂרָאֵל בִּפְנִימִיות נַפְשׁו ֹ הוא מִשְׁתוֹקֵק ּובוֹעֵר מְאֹד מְאֹד לַה'ְּיִתְבָּרַך מֵחֲמַת שֶׁבַּפְנִימִיות הוא ֹּמִסְתַכֵּל בְּכָל עֵת אֶל הַתַכְלִית שֶׁהוא אוֹר הָאֵין סוֹף שָׁרְשׁו ּּשֶׁמִשָׁםֵ,ולְהִכָּל לְהִדָבֵק ּּוְרוֹצֶהשָׁם ל.ְאַך ּמֵחֲמַת שֶׁבְּחִינָה זֹאת הוא תָמִיד בִּבְחִינַת וְהַחַיוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב,ּּוכְשֶׁהוא בִּבְחִינַת'וָשׁוֹב'אֵין הַכֵּלִים שֶׁל ּהַמֹחִין,ּּשֶׁהֵם בְּחִינַת הַלְבושִׁין,ַּיְכוֹלִים לְקַבֵּל אוֹר ּּהַזְרִיחָה מִשָׁם וְעַל־כֵּן אֵין לו ֹ בֹּמֶה לְקָרֵר הַצִמָאוֹן ּשֶׁלו,ּוְאָז עַל־פִי רֹב נִשְׁכָּח מִמֶנו לְגַמְרֵי.ּוְעַל־כֵּן הַיֵצֶר מֵחֲמַת בְּיוֹתֵר בְּיִשְׂרָאֵל מִתְגָּרִין וְחֵילוֹתָיו הָרָע ּּשֶׁרוֹאִין שֶׁרוֹצֶה לִבְרֹח ַ בְּכָל פַעַם אֶל הַתַכְלִית,בִּפְרָט ּבְּהַתַלְמִידֵיּּחֲכָמִים הַכְּשֵׁרִים הַחֲפֵצִים ומִשְׁתוֹקְקִים בְּיוֹתֵר מִתְגָּרֶה שֶׁבָּהֶם הַתַכְלִית אֶל ּבְּיוֹתֵרֹ ,ַכְּמו ּּשֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל)סֻכָּה נב(,ַּהַיְנו מֵחֲמַת בְּחִינָה ּהַנ"ל,ּכִּי יֵש ׁ בְּעִנְיָן זֶה שֶׁל בְּחִינַת בִּטול וְהִסְתַכְּלות ּאֶל הַתַכְלִית כַּמָה וְכַמָה אֲלָפִים וְרִבֵּי רִבְבוֹת בְּחִינוֹת ּומַדְרֵגוֹת בֵּין כָּל אָדָם וְאָדָם.ּּוַאֲפִלו בְּאָדָם אֶחָד ּבְּעַצְמו ֹ יֵש ׁ כַּמָה שִׁנויִים בֵּין כָּל זְמַן וָעֵת. ּוְעַל־כֵּן צִיצִית הוא מִצְוָה רִאשׁוֹנָה בַּבֹּקֶרֶׁ,שּתֵכֶף אֶל בִּטול בְּחִינַת ֹ שֶׁהוא ֹ מִשְׁנָתו בַּהֲקִיצו ּבַּבֹּקֶר ּהַתַכְלִית,ְּתֵכֶף צְרִיכִין לְהִתְלַבֵּש ׁ בְּצִיצִית לְהַמְשִׁיך ּאוֹר הַצִיצִית,ְּלְתַקֵן בְּחִינַת הַמַלְבּושִׁים שֶׁהֵם בְּחִינַת ּהַכֵּלִים כְּדֵי שֶׁיוכַל לְקַבֵּל אוֹר הַזּרִיחָה שֶׁל הָרְשִׁימו ּּמִן הַבִּטול.וְזֶה בְּחִינַת)בְּמִדְבַּר טוֹ (:ּורְאִיתֶם אֹתו ה מִצְוֹת כָּל אֶת ּּוזְכַרְתֶם'ּוְכו,'הַצִיצִית אוֹר ּכִּי הַתַכְלִית אֶל הִסְתַכְּלות מִבְּחִינַת נִמְשָׁך ְּבְּשָׁרְשָׁם הַתוֹרָה ׁ כָּל שֹׁרֶש ּשֶׁמִשָׁם...תְכֵלֶת בְּחִינַת ּוְזֶה ּשֶׁבַּצִיצִית,הַתַכְלִית בְּחִינַת תְכֵלֶת ּּכִּי,כַּמְבֹאָר )בְּסִימָן יח.(וְעַל זֶה נֶאֱמַרֹ: "ּורְאִיתֶם אֹתו"ֹ ,ּשֶׁעִקָרו ּנֶאֱמַר עַל הַתְכֵלֶת,ּהַיְנו שֶׁצְרִיכִין לִרְאוֹת ולְהִסְתַכֵּל ּּמְאֹד עַל הַתְכֵלֶת שֶׁהוּּא בְּחִינַת הַתַכְלִית כִּי תְכֵלֶת ּּדוֹמָה לְיָם וְכו'עַד כִּסֵּא הַכָּבוֹד)מְנָחוֹת מג(:ּשֶׁשָׁם ְשׁוֹרֶה כְּבוֹדו ֹ יִתְבָּרַך,בְּחִינַת אוֹר הָאֵין סוֹף,ּשֶׁהוא הַתַכְלִית ּבְּחִינַת.ּוְזֶהו)שָׁם" :(אַחֲרֵי תָתורו ֵּּוְלֹא לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עּינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם." ּדְהַיְנו שֶׁלֹא יִסְתַכֵּל מִן הַצַד עַל הַבְלֵי עוֹלָם הַזֶה,רַק ּיְכַוֵן רְאִיָתו ֹ וְהִסְתַכְּלותו ֹ אֶל הַתַכְלִית לְבַד,ַּשֶׁהוא כַּנ תְכֵלֶת ּּבְּחִינַת"ל.אוֹר מַמְשִׁיכִין זֶה ַוְעַל־יְדֵי ּמֵהַתּכְלִית לְתַקֵן בְּחִינַת הַמַלְבּושִׁים,שֶׁהֵם הַכֵּלִיםַ, ּכְּדֵי שֶׁיוכְלו לְקַבֵּל אוֹר הָרְשִׁימו כַּנ"ַּּל שֶׁמִשָׁם כָּל ּּהַתוֹרָה כַּנ"ל.וְזֶה" :ּורְאִיתֶם אֹתו ֹ וזְכַרְתֶם אֶת כָּל מִצְוֹת ה'"ּכִּי כָּל הַמִצְוֹתָ,ּשֶׁהֵם כְּלַל הַתוֹרה,ַנִמְשָׁכִין ּּמֵאוֹר הָרְשִׁימו הַנ"ל.)הלכות נטילת ידים שחרית– הלכה ד,'אות ח'( למען תזכרו )במדבר טו,מ( כַּמָה מִצְוֹת סְגֻלוֹת ּּמְבֹאָר בִּסְפָרִים,ּשֶׁמִצְוָה זֹאת זֶה ולְעִנְיָן הַזֹאת לַמַעֲלָה עַל־יָדָה לָבוֹא ּמְסֻגֶּלֶתְ, ּומִצלְמַעֲלָה עַל־יָדָה לִזְכּוֹת מְסֻגֶּלֶת הָאַחֶרֶת ּוָה אַחֶרֶת,ּוכְעֵין שֶׁמָצִינו בְּמִצְוַת צִיצִת מְבֹאָר לְהֶדְיָא בְּתוֹרַת מֹשֶׁה" :ּּלְמַעַן תִזְכְּרו וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי ּוְכו'",וְכֵן" :ּוְלֹא תָתורו אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְכו'"ְ,ֹ ּוכמו שֶׁבָּאו זֶה שֶׁל הַמַעֲשֶׂה בַּגְּמָרָא בֶּאֱמֶת ּשֶׁמְבֹאָר ּהַצִיצִת וְטָפְחו לו ֹ עַל פָנָיו,ּוְעַל־יְדֵי־זֶה נִצוֹל מִזְנות; ּוְכֵן בִּתְפִלִין כְּתִיב" :ּּלְמַעַן תִהְיֶה תוֹרַת ה'ָּבְּפִיך וְכו'"ׁ, ּוְכֵן לְכָל מִצְוָה וְעֻבְדָא טוֹבָה יֶשּּ לָה סְגֻלָה מְיֻחֶדֶת ומַדְרֵגָה מַעֲלָה לְאֵיזֶה עַל־יָדָה לִזְכּוֹת ּשֶׁיְכוֹלִין. ּוְאַף־עַל־פִי־כֵן אִם רוֹאֶה הָאָדָם שֶׁקִיֵם מִצְוָה זֹאת וְלֹא ּזָכָה לְזֶה הָעִנְיָן וְהַמַעֲלָה הַזֹאת אַל יִפֹל לֵב הָאָדָם מִזֶה כְּלָל,ּכִּי בְּוַדַאיַּכָּל דִבְרֵי הַתוֹרָה וְכָל דִבְרֵי רַבּוֹתֵינו ז"ּל אֱמֶת וְיַצִיב,ּוְאָסור לְהַרְהֵר אַחֲרֵיהֶם כְּלָל,ְאַך אֵין ּאָנו מְבִינִים דַרְכֵי הַשֵׁם,ּכִּי מְאֹד עָמְקו מַחְשְׁבוֹתָיו, ְּּומִי יוֹדֵע ַ דְרָכָיו יִתְבָּרַך?ְּּוְאולַי הַשֵׁם יִתְבָּרַךהֶעֱלָה ְּּהָעֻבְדָא וְהַמִצְוָה שֶׁלו ֹ לְצֹרֶך תִקון גָּבוֹה ַ וְנִפְלָא עוֹד יוֹתֵרַ?ּוכְעֵין שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ּל בְּעִנְיַן שִׁלוח ַ הַקֵן ּוְכִבּוד אָב:ּהֲרֵי שֶׁאָמַר לו ֹ אָבִיו וְכו,'הֵיכָן אֲרִיכַת ּיָמָיו שֶׁל זֶה וְכוְ',ּאֶלָא לְּעוֹלָם שֶׁכֻּלו ֹ אָרֹךׁ .וְעוֹד יֵש שֶׁנֶעֶלְמו מִבְּנֵי־אָדָם וְאִי כַּמָה וְכַמָה בְּחִינוֹת ּבָּזֶה ּאֶפְשָׁר לַהֲבִינָם בִּשְׁלֵמות,וְהַכֹּל בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה. ְּוְיִהְיֶה אֵיך שֶׁיִהְיֶה,ּּעַל־כָּל־פָנִים זֶה הַטוֹב שֶׁעוֹשֶׂה ּלְעֵת־עַתָהּ בְּוַדַאי אֵינו ֹ נֶאֱבָד לְעוֹלָם,ּכִּי לֵית רְעותָא ּטָבָא דְאִתְאֲבִיד.)לקוטי הלכות-הלכותסימני בהמה וחיה ד',אות מ"ט.ועיין עוד מזה התחזקות, אות נ"ה,לפי אוצר היראה–מצוות ומעשים טובים, אות ו'(

EN:
"This is my comfort in my affliction, for Your word has given me life." (Tehillim 119:50)

As above.

And this is the aspect of the kindling of the ner Chanukah. Mattisyahu and his sons and all the tzaddikim of that generation merited the bittul mentioned above in completeness, until they afterward drew a great [illumination] from the reshimu mentioned above — which is the aspect of receiving the Torah — through which they overpowered the wicked kingdom of the nations, as above. And from the greatness of this illumination, they merited to draw for all generations a great illumination each year — "bayamim haheim bazman hazeh" [in those days, at this time] — and they established for us these eight days of Chanukah and ordained to kindle the ner Chanukah during them.

For this holy kindling is the aspect of drawing the light and the radiance of the reshimu from the bittul — from which comes the receiving of the Torah. Through this we prevail against all who rise against us, who intensify more and more each time, in the manner of two people fighting one another, as above. But through the aspect of receiving the Torah from the light of the reshimu mentioned above — which is the aspect of the kindling of the ner Chanukah — through this we prevail over them, as above.

And therefore there are eight days of Chanukah — in order to draw the illumination of the receiving of the Torah from its root, which is the aspect of the eighth day, which is the aspect of Binah11 — which encompasses the three upper [sefiros] — where the light of the radiance of the reshimu is grasped and held. For Binah is the heart — which is the aspect of simchah, the aspect of: "Nasata simchah b'libi" — "You have placed joy in my heart" (Tehillim 4:8) — which is the vessel for receiving the Torah, which is then drawn into the seven days of building, which are the aspect of the seven middos [attributes / emotional faculties], which are the aspect of the totality of the Torah, the aspect of: "Chatzva amudeiha shiv'ah" — "She has hewn out her seven pillars" (Mishlei 9:1), as is known.12

Segment 10
HE:
ֹ ּּלְמַעַן תִזְכְּרו וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְותָי )במדבר טו,מ( ּוְזֶהו בְּחִינַת יְצִיאַת מִצְרַיִם שֶׁבְּכָל דוֹר וָדוֹר ובְכָל שָׁנָה וְשָׁנָהַ,ּּכְּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל)ּפְסָחִים פ"י מ"הֹ (:ִּּבְּכָל דוֹר וָדוֹר חַיָב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמו מִמִצְרַי יָצָא הוא ּכְּאִלווְכו ּם'.נִשְׁקָעִים רַבִּים כִּי ּבְּגָלות נַפְשָׁם וְתַאֲוָתָם עַל־יְדֵי זֻהֲמַת הַנָחָש ׁ שֶׁנֶאֱחַז בָּהֶם שֶׁהֵם הָעֵצוֹת שֶׁאֵינָן טוֹבוֹת שֶׁל הַחוֹלְקִים עַל הָאֱמֶת.וְכָל זֶה זוֹכִין עַל־יְדֵי מִצְוַת צִיצִית)כמובא בלקוטי מוהר"ן א'–סימן ז,'עיין שם(,וְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת כְּתִיב בְּצִיצִית)בְּמִדְבַּר טו,מ" :(ּּלְמַעַן תִזְכְּרו וַעֲשִׂיתֶם ּאֶת כָּל מִצְוֹתָי וְכו'",ַכִּי עַל־יְדֵי צִיצִית זוֹכִין לְקַבֵּל ּהַתַרְי"ּּג עֵטִין דְאוֹרַיְתָא שֶׁמֵהֶם נִמְשָׁכִין כָּל הָעֵצוֹת קְדוֹשׁוֹת שֶׁלּ צַדִיקֵי אֱמֶת.ּוְזֶהו בְּחִינַת יְצִיאַת מִצְרַיִם, ּוְאִיתָא שֶׁמִצְרַיִם הוא אוֹתִיוֹת'מֵצַר יָם,'ּשֶׁהָיו כָּל ּהַמֹחִין בְּגָלות ובְמֵצַר,כִּי'מֵצַר'ּּהוא אוֹתִיוֹת'צֶמֶרַ' ּּכַּיָדוע,ּכַּמובָא בַּכַּוָנוֹת עַל פָסוק מִן הַמֵצַר וְכּו,'ּהַיְנו ּשֶׁעַל־יְדֵי צִיצִית שֶׁל צֶמֶר זוֹכִין לָצֵאת מִגָּלות מִצְרַיִם ּומֵעֵצוֹת רָעוֹת וְזוֹכִין לְעֵצוֹת קְדוֹשׁוֹת,שֶׁהִיא בְּחִינַת ּּקַבָּלַת הַתוֹרָה בְּשָׁבועוֹת) .הלכות פסח–הלכה ז,' אות כ"ו( שבת שלום לאחינו כל בית ישראל הוצאת חומשים עם פירוש הלקוטי הלכות במחיר הקרן 125 § לסט )

EN:
And all of this one merits through the mitzvah of tzitzis, as mentioned above. And therefore in truth it is written regarding tzitzis, "So that you shall remember and do all My mitzvos," etc. For through tzitzis one merits to receive the 613 aitzos of the Torah, from which are drawn all the holy aitzos of the true tzaddikim, as mentioned above. And this is the aspect of Yetzias Mitzrayim. And it is taught that Mitzrayim has the letters "maitzar yam" ("the straits of the sea") — that all the mochin were in galus and in straits. For "maitzar" (straits) has the same letters as "tzemer" (wool), as is known, as brought in the kavanos on the pasuk "Min hamaitzar," etc. That is, through the tzitzis of wool one merits to leave galus Mitzrayim and the evil aitzos, and to merit holy aitzos — which is the aspect of receiving the Torah on Shavuos, as mentioned above.

* * *

Segment 11
HE:
5 כרכים ( פרטים והזמנה : 054-8429006 ) מאיר (



# Korach - Chumash with Likutey Halachos
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/4/5/

Korach - Chumash with Likutey Halachos
חומש עם ליקוטי הלכות — פרשת קֹרַח
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/4/5

Segment 1
HE:
ּּוַיִקַח קֹרַח )במדבר טז,א'( ַ ּוְזֶה בְּחִינַת מַה שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל)בְּמִדְבַּר רַבָּה יח(ּשֶׁקֹרַח עֵינו ֹ הִטְעַתו.רָאָה שַׁלְשֶׁלֶת גְּדוֹלָה יוֹצְאָה ּמִמֶנו שְׁמואֵל ובָנָיו וְעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מִשְׁמָרוֹת וְכו'ֹ. ֹ ּּהַיְנו כִּי עַל־יְדֵי זֶה טָעָה וְהִתְלַבֵּש ׁ הַיֵצֶר הָרָע אֶצְלו בְּמִצְווֹת כְּדַרְכּו)ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב בְּסִימָן א.(כִּי סָבַר שֶׁכְּבוֹד הֹ 'ְֹּיִתְבָּרַך לְגַלוֹת כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדו ּרָאוי לִהְיוֹת עַל יָדוָּ,ּמֵאַחַר שֶׁזֶה הַכּבוֹד צְרִיכִין לְגַלוֹת ּמִדוֹר לְדוֹר)כמבוארבלקוטי מוהר"ן ב'–סימן ז'(, שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה צְרִיכִין לְהַשְׁאִיר בָּנִים וְתַלְמִידִים שֶׁהֵם ּהַחֲלִיפוֹת וְכוַ'ּכַּנ"ל,ֶּׁעַל־כֵּן סָבַר מֵאַחַר שֶׁהוא רוֹאֶה ּשֶׁמִמֶנו יֵצְאו דוֹרוֹת קְדוֹשִׁים שּל צַדִיקִים כָּאֵלו שֶׁיְגַלו ְּּכְּבוֹדו ֹ יִתְבָּרַך שֶׁהֵם שְׁמואֵל וְכו,'ּבְּוַדַאי מַגִּיע ַ לו ֹ כָּל ּהַגְּדֻלָה וְהַכָּבוֹד שֶׁל הַנְשִׂיאות,ּּכִּי בֶּאֱמֶת זֶה הַצַדִיק ֹ ְּּשֶׁצָרִיך לְהָאִיר הַדַעַת הַקָדוֹש ׁ בָּעוֹלָם בְּוַדַאי רָאוי ּשֶׁיִהְיֶה לו ֹ כָּל הַכָּבוֹד שֶׁיָבוֹאו כָּל יִשְׂרָאֵל אֵלָיו לְכַבְּדו ּכְּדֵי שֶׁיוכְלו לְקַבֵּל מִמֶנו תוֹרָה וָדַעַת עַל־יְדֵי זֶה. דִקְדֻשָׁה כָּבוֹד הוא ׁ הַתוֹרָה שֹׁרֶש ּכִּי,ַּּוְכַמובָן בִּדְבָרָיו ז"ּל בְּכַמָה מְקוֹמוֹתֶ.וְזה בְּחִינַת)מִשְׁלֵי ג, לה:(ּכָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלו.וְעָלָיו נֶאֱמַר)ּשְׁמואֵל־א ב, ל:(כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד.ּּכִּי מֵאַחַר שֶׁהוא עוֹסֵק לְגַלוֹת ְְּכְּבוֹדו ֹ יִתְבָּרַך בְּוַדַאי רָאוי שֶׁיִהְיֶה לו ֹ כָּל הַכָּבוֹד ומ מְכֻבָּד ּּשֶׁיִהְיֶהֹ מֶמְשָׁלָה לו וְיִהְיֶה גָּדוֹל פֻרְסָם ְּונְשִׂיאות כְּדֵי שֶׁיוכַל לִמְשֹׁל בָּעוֹלָם ולְהַדְרִיך אֶת ְּיִשְׂרָאֵל בְּדֶרֶך הַקְדֻשָׁה לְהָאִיר דַעַת הַקָדוֹש ׁ בָּעוֹלָם. נְשִׂיאִים צַדִיקִים כַּמָה הָיו זֶה ּובִשְׁבִילּומְלָכִים ּומְכֻבָּדִים מְאֹד. ּאֲבָל זֶה הַצַדִיק שֶׁמְקַבֵּל הַכָּבוֹד,ְּצָרִיך שֶׁיִהְיֶה עָנָו גָּדוֹל בְּתַכְלִית בִּבְחִינַת מֹשֶׁה וְיִהְיֶה בּוֹרֵח ַ מִן הַכָּבוֹד ּבֶּאֱמֶת לַאֲמִתו ֹ וְלֹא יְקַבֵּל הַכָּבוֹד לְעַצְמו ֹ רַק לְמַעַן כְּבוֹדה'ְּיִתְבָּרַך כְּדֵי שֶׁיוכַל עַל־יְדֵי זֶה לְהָאִיר הַדַעַת ּבָּעוֹלָם מִדוֹר לְדוֹר.ּּוְקֹרַח טָעָה בָּזֶה שֶׁרָאָה שֶׁיֵצְאו ְַּמִמֶנו דוֹרוֹת צַדִיקִים שֶׁיִתְגַּלֶה כְּבוֹדו ֹ יִתְבָּרַך עַל יָדָם ּוְסָבַר שֶׁהַדַעַת הַקָדוֹש ׁ שֶׁלָהֶם לְגְֹּלוֹת כְּבוֹדו ֹ יִתְבָּרַך ְיִהְיֶה נִמְשָׁך עַל יָדו.ּוְעַל־כֵּן אָמַר שֶׁרָאוי לו ֹ כָּל הַכָּבוֹד ְּּּּכְּדֵי שֶׁיוכַל לְהַמְשִׁיך הַדַעַת מִדוֹר לְדוֹרֹ ,ֹּאֲבָל כַּוָנָתו ּלֹא הָיָה לַשָׁמַיִם כִּי אִם בִּשְׁבִיל כְּבוֹד עַצְמו.ָּאֲבָל הוא הָיָה חּזָק בְּדַעְתו ֹ וְנִכְנַס לְאוֹתו ֹ חֲזָקָה שֶׁהוא יִמָלֵט. מִמֶנו שֶׁיֵצְאו כָּזֹאת שַׁלְשֶׁלֶת שֶׁרָאָה ִּׁמֵאַחַר ּשֶׁיִשְׁתַלְשֵׁל מִמֶנו דוֹרוֹת קְדוֹשִׁים שֶׁיַמְשּּיכו דַעַת כָּזֶה בָּעוֹלָםֵ. וְעַל־יְדי־ְּּזֶה נִתְעָה כָּל כָּך עַד שֶׁמָרַד בְּמֹשֶׁה רַבֵּנו ּשֶׁמִמֶנו כָּל הַמְשָׁכַת הַדַעַת הַקָדוֹש ׁ הַזֶה וְחָלַק עָלָיו. וְאָמַר:ּכֻּלָם שָׁמְעו מִסִּינַי אָנֹכִי וְכו,'ּּכְּאִלו קַבָּלַת יָרְשׁו הַדַעַת הַמְשָׁכַת עִקַר שֶׁהוא ּהַתוֹרָהּכֻּלָם ּּמֵאֲבוֹתֵיהֶם מֵעַצְמָם שֶׁלֹא עַל־יְדֵי כֹּחו ֹ שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנו. ּובָזֶה טוֹעִים הַרְבֵּה גַּם בַּדוֹרוֹת הָאֵלו כְּאִלו הַתוֹרָה ּּהוֹלֶכֶת בִּירֻשָׁה וְכו'ּּכַּיָדוע ַ לַבְּקִיאִים קְצָת בְּהַנְהָגַת ּהָעוֹלָם עַתָהַ.ּוְרַבּוֹתֵינו ז"ְּל אָמְרו בְּהֵפֶך:כֶּתֶר שֵׁם ּטוֹב מֻנָח,ּכָּל הָרוֹצֶה יָבוֹא וְיִטֹל.ּוכְתִיב)יְחֶזְקֵאל יח, כ:(ּאָב לֹא יִשָׂא בַּעֲוֹן הַבֵּן ובֵן לֹא יִשָׂא בַּעֲוֹן הָאָב ּוְכו'.ֵּּוכְמו ֹ שֶׁרָאִינו בְּכָל הַדוֹרוֹת שֶׁהָיו צַדִיקִים גְּדוֹלִים הַרְבה שֶׁהָיָה לָהֶם בָּנִים רְשָׁעִים,ַּוְהָיו רְשָׁעִים הַרְבֵּה ּשֶׁהָיו לָהֶם בָּנִים צַדִיקִים וכְמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל )אָבוֹת פ"ב מי"ב:(ְּּּוְאַל תֹאמַר שֶׁהִיא יְרֻשָׁה לָך וְכו'ֹ. הַקְדו וְהָאֱמונָה הַדַעַת שֶׁעִקַר אַף־עַל־פִי ּכִּישָׁה הִתְחִיל מֵהָאָבוֹת,ּאַף־עַל־פִי־כֵן לֹא הָיָה מִי שֶׁהֵאִיר ְּּוְהִמְשִׁיך זֶה הַדַעַת בְּכָל הָעוֹלָם כְּמו ֹ מֹשֶׁה רַבֵּנו עָלָיו ּהַשָׁלוֹם,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב)ּדְבָרִים ד,לב:(כִּי שְׁאַל נָא ּלְיָמִים רִאשׁוֹנִים וְכו'ָּ.ּהֲנִהְיָה כַּדָבָר הַגּּדוֹל הַזֶה וְכו'. ּוַאֲפִלו עַתָה בַּדוֹרוֹת שֶׁאַחַר מַתַן תוֹרָה,אִי אֶפְשָׁר ְּּלְהַמְשִׁיך הַדַעַת הַקָדוֹש ׁ כִּי אִם עַל־יְדֵי גְּדוֹלֵי מֻבְחֲרֵי ּּהַצַדִיקִים שֶׁה'ְּיִתְבָּרַך שׁוֹלֵח ַ בְּכָל דוֹר וָדוֹר,ּּוְכַמובָן ּלַמַשְׂכִּיל מִכָּלּ הַמַעֲשִׂיוֹת שֶׁעָבְרו בְּיִשְׂרָאֵל בְּכָל דוֹר ּּוָדוֹר עַד הַיוֹם הַזֶה.ּוְקֹרַח פָגַם בָּזֶה מְאֹד מְאֹד מֵחֲמַת מִמֶנו יֵצְאו קְדוֹשִׁים שֶׁדוֹרוֹת ּשֶׁצָפָה,סָבַר עַל־כֵּן ּשֶׁהוא הִשִׂיג הַדַעַתֻ.וְרָצָה לְהָבִין הַכֹּל וְנִכְנַס בְּקֹשְׁיוֹת ּּשֶׁהֵם לְמַעְלָה מֵהַזְמַן עַד שֶׁכָּפַר בְּמֹשֶׁה ובְתוֹרָתו,עַד ּשֶׁכָּפַר בָּעִקָר.)לקוטי הלכות–הלכות נתילת ידיים ו,'אותס"ז(

EN:
Therefore ketores atones. For there, at the aspect of bitul, everything is good, everything is one — there the evil is nullified completely. Therefore through the smell of the ketores, the Kohain Gadol could enter the Kodesh HaKodashim on Yom Kippur — the essence of atonement. For ketores is the aspect of smell — Olam HaBa pleasure — the bitul where all is good. There, evil has no place and all sins are atoned. "The cloud of the ketores shall cover the Kapores that is upon the Aron, and he shall not die." Through the cloud of the ketores's smoke — the aspect of the bitul, the reshima of bitul — the Kohain can enter the Kodesh HaKodashim and effect atonement. Therefore ketores atones for lashon hara, as our Sages say: "let something done in secret atone for something done in secret." For at the level of bitul — to which ketores ascends — all evil speech is nullified and rectified. Even the judgments and prosecutions caused by evil speech are silenced and nullified there, for there all is one and all is good.

Segment 2
HE:
ּּוַיִקַח קֹרַח )במדבר טז,א'( ֹ ּוְתַרְגּומו:ּוְאִתְפְלֵג קֹרַחַ,שֶׁחָלַק לּּמְדָן מִצַדִיק וְאָמַר ּּשֶׁלַמְדָן בְּעַצְמו ֹ הוא מַעֲלָה.וְזֶה שֶׁאָמַר)שָׁם,ג:(כִּי כָל ּהָעֵדָה כֻּלָם קְדוֹשִׁיםִׁ,ּופֵרֵש ׁ רַש"י:ּּכֻּלָם שָׁמְעו בְּסִינַי 'אָנֹכִי'ּוְכו,'ּהַיְנו שֶׁאָמַר מֵאַחַר שֶׁכֻּלָם קִבְּלו אֶת ּּהַתוֹרָה וְכֻלָםּשָׁמְעו בְּסִינַי'אָנֹכִי'ּעַל־כֵּן כָּל אַפִין שָׁוִין חַס וְשָׁלוֹם.ּּובָזֶה פָגַם וְחָטָא מְאֹד,ּכִּי אַף־עַל־פִי ּשֶׁכֻּלָם קִבְּלו לִמוד הַתוֹרָה בְּסִינַי אֲבָל אֵין כֻּלָם שָׁוִין ּבְּקִיום הַתוֹרָה.ּוְעִקַר הַשְׁלֵמות הוא רַק כְּפִיּ הַצִדְקות ּשֶׁל כָּל אֶחָד כְּפִי מַה שֶׁזוֹכֶה כָּל אֶחָד לְקִיום הַתוֹרָה ּבִּשְׁלֵמות,ֹּוְהַכֹּל תָלוי בִּקְדֻשַׁת הַבְּרִית שֶׁזֶה אֵין שׁום חֲבֵרו עִם שֶׁנַעֲשֶׂה ַ מַה יוֹדֵע ּּאָדָםַ ,יוֹדֵע הוא ֵּרַק ְּּהַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁלו ֹ אֵיך הוא אוֹחז בָּזֶה.ּעַל־כֵּן בְּוַדַאי ּרָאוי לו ֹ לְהִתְבַּטֵל נֶגֶד הַצַדִיק הָאֱמֶת שֶׁהוא בְּחִינַת ַ ּמֹשֶׁה שֶׁרוֹאִים עֹצֶם נִפְלְאוֹת קְדֻשָׁתו ֹ עַל־יְדֵי נִפְלְאוֹת ְַּּּהַתוֹרָה שֶׁגִּלָה לָנו וְלִסְמֹך עַל דְבָרָיו שֶׁבְּוַדַאי יוֹדֵע ֹּלְמִי לִתֵן הּּגְּדֻלָה כָּרָאוי לוֹ ,ּבִּפְרָט מֹשֶׁה רַבֵּנו בְּעַצְמו ּשֶׁעָשָׂה הַכֹּל עַל־פִי הַדִבּור.וְקֹרַח עַל־יְדֵי גַּאֲוָתו ֹ חָלַק ּעָלָיו וְהִתְפָאֵר בְּחָכְמָתו ֹ וְלָמַד וְדָן קַל וָחֹמֶר שֶׁל שֶׁקֶרָ, ּוְגִלָה פָנִים בַּתוֹרָה שֶׁלֹא כַּהֲלָכָה וְאמַר:ּומַה טַלִית ּשֶׁל מִין אַחֵר חוט שֶׁל תְכֵלֶת פוֹטְרָה וְכו'.וְכֵן בַּיִת ּמָלֵא סְפָרִים אִם חַיָב בִּמְזוזָה וְכו')ּּתַנְחומָא קֹרַח ב.( ּכִּי כְּשֶׁאֵין בּו ֹ אֱמונָה,ּומַפְרִיד לִמוד הַתוֹרָה מֵהַצַדִיקְ, ּּבְּוַדַאי יוכַל לָצֵאת לּגַמְרֵי מֵהַדָת לְגַלוֹת פָנִים בַּתוֹרָה ּשֶׁלֹא כַּהֲלָכָה,כְּמו ֹ קֹרַח שֶׁחָלַק עַל מֹשֶׁה עַל־יְדֵי זֶה, ּוְאַחֵר שֶׁקִצֵץ בַּנְטִיעוֹת עַל־יְדֵי זֶה. ּוְעַל־כֵּן חָלַק קֹרַח עַל הַכְּהֻנָה,ֱּכִּי הַכֹּהֵן הוא בְּחִינַת הָרַב הָאמֶת,בְּחִינַת)מַלְאָכִי ב,ז:(כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן ּּיִשְׁמְרו דַעַת וְתוֹרָה וְכו'—ְּ אִם הָרַב דוֹמֶה לְמַלְאַך ה' ּצְבָאוֹת וְכו'.כִּי כֹּהֵן בְּחִינַת חֶסֶד בְּחִינַת אַבְרָהָם, דִקְדֻשָׁה וְכִסּופִין וְהִשְׁתוֹקְקות אַהֲבָה בְּחִינַת ּהַיְנו ְּשֶׁזוֹכִין עַל־יְדֵי הָרַב הַזֶה שֶׁדוֹמֶה לְמַלְאַך ה'ַצְבָאוֹת ּוְכַנ"ל.ַּוְקֹרַח שֶׁפָגַם בָּזֶה וְרָצָה לַחֲלֹק לַמְדָן מִצַדִיק ּכַּנ"ל,ּעַל־כֵּן חָלַק עַל הַכְּהֻנָה. ה צִוָה ּוְעַל־כֵּןְ'עַל־י הָאֱמֶת לְבָרֵר ְיִתְבָּרַךדֵי ּּהַמַטוֹת,ּּוכְמו ֹ שֶׁכָּתוב)בְּמִדְבַּר יז,כׁ (:וְהָיָה הָאִיש ּּאֲשֶׁר אֶבְחַר בּו ֹ מַטֵהו יִפְרָח,ּּכִּי מַטֶה דָא מט"ט)זֹהַר בְּרֵאשִׁית כז(.ְּשֶׁהוא בְּחִינַת לַמְדָן שֶׁכָּלול מִשִׁשָׁה ּסִדְרֵי מִשְׁנָה שֶׁהֵם בְּחִינַת אָסור ומֻתָר וּכוֹ ',כְּמו ּּשֶׁכָּתוב בְּהַתוֹרָה.ּוְעַל־כֵּן צִוָה ה'ְיִתְבָּרַך שֶׁכָּל אֶחָד ּיַכְנִיס מַטֶה שֶׁלו ֹ לִפְנֵי אֲרוֹן הָעֵדות,וְהָיָה הָאִיש ׁ אֲשֶׁר ּּיִבְחַר בּו ֹ מַטֵהו יִפְרָח,ּלְהוֹרוֹת שֶׁמַטֵה אַהֲרֹן שֶׁהוא ּבְּחִינַת רַב הָאֱמֶת שֶׁהואְמַלְאַך ה'צְבָאוֹת שֶׁכּוֹלֵל ּּומְיַחֵד לַמְדָן וְצַדִיק,ּוַאֲזַי הוא בְּוַדַאי עוֹשֶׂה פֵרוֹת ֵּדְהַיְנו שֶׁהוא לְבַדו ֹ מְחַדֵש ׁ חִדושִׁין דְאוֹרַיְתָא אֲמִתִיִים ּבַּתוֹרָה שֶׁהֵם בְּחִינַת פַרְד"ס,ּכִּי רַק מַטֶה שֶׁלו ֹ פָרַח וְגָדַלּּ וְעָשָׂה פֵרוֹת כְּמו ֹ שֶׁכָּתוב)בְּמִדְבַּר שָׁם,כג(ּוַיֹצֵא ּּפֶרַח וַיָצֵץ צִיץ וְכו,'ּדְהַיְנו שֶׁלִמוד הַתוֹרָה שֶׁלו ֹ שֶׁהוא ּבְּחִינַת מַטֶה,ּהוא לְבַדו ֹ הִצְלִיח ַ וְעָשָׂה פְרִי,ּכִּי הוא ְמַלְאַך ה'ּּצְבָאוֹת שֶׁמְקַשֵׁר לַמְדָןֵּ לְצַדִיק שֶׁעַל־יְדֵי זֶה ּעִקַר שְׁלֵמות חִדושֵׁי הַתוֹרָה שֶׁהֵם בְּחִינַת פַרְד"ס. ּּוְעַל־כֵּן בְּוַדַאי לו ֹ מַגִּיע ַ הַכְּהֻנָה,ּּכִּי הוא זָכָה לְכִסּופִין ּוְאַהֲבָה דִקְדֻשָׁה שֶׁהוא בְּחִינַת כֹּהֵן אִיש ׁ חֶסֶד. ּּאֲבָל הַמַטוֹתּ שֶׁל שְׁאָר הַנְשִׂיאִים לֹא פָרְחו וְלֹא ּּעָשׂו פֵרוֹתׁ ,ֵּלְהוֹרוֹת לָהֶם ולְגַלוֹת שֶׁאֵין יְכוֹלִים לְחַדֵש ּבַּתוֹרָה בַּפַרְד"ּס שֶׁזֶה נִקְרָא'ּּעֵץ פְרִי עֹשֶׂה פְרִיַ 'ּּכַּיָדוע )ּעַיֵן זֹהַר בָּלָק רב(.,אֵין יְכוֹלִין לִזְכּוֹת לָזֶהכִּי אִם ּעַל־יְדֵי כֹּח ַ אַהֲרֹן הַכֹּהֵן שֶׁהוא בְּחִינַת רַב הָאֱמֶת ְּשֶׁדוֹמֶה לְמַלְאַך ה'ּצְבָאוֹת שֶׁכָּלול מִלַמְדָן וְצַדִיק, ּוְעַל־כֵּן לו ֹ לְבַד מַגִּיע ַ הַכְּהֻנָהֹ .ּׁאֲבָל מִי שֶׁמַפְרִיד עַצְמו ּמִמֶנו הוא בְּחִינַת עֵץ יָבֵשַ,כִּי אּּף־עַל־פִי שֶׁנִדְמֶה ּשֶׁמְחַדֵש ׁ אֵיזֶה חִדוש ׁ אֵינו ֹ נֶחְשָׁב בְּשֵׁם עֲשִׂיַת פֵרוֹת כְּלָל,ּּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב בַּזֹהַר)ּבְּהַקְדָמָה ה(.ּּשֶׁחִדושִׁין ּּשֶׁאֵינָם כָּרָאוי הֵם בְּחִינַת רְקִיעִין דְשָׁוְא חַס וְשָׁלוֹםְּ. ּּוכְמו ֹ שֶׁמְבֹאָר בּּהַתוֹרָה וַיְהִי מִקֵץ סִימָן נ"ד)אוֹת ו( שֶׁהֵם בִּבְחִינַת שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב חַס וְשָׁלוֹם,ּשֶׁהוא ְּּהֵפֶך עֲשִׂיַת פֵרוֹת.ּכִּי אִי אֶפְשָׁר לְהַצְלִיח ַ בַּתוֹרָה בֶּאֱמֶת פֵרוֹת ּוְלַעֲשׂוֹתֹ ,עַצְמו כְּשֶׁמְקַשְׁרִין אִם ּּכִּי ּּלְהַצַדִיּּק הָאֱמֶת שֶׁהוא בְּחִינַת אַהֲרֹן הַכֹּהֵן שֶׁהוא ּּבְּחִינַת כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרו דַעַת וְכו,'ּשֶׁרַק הוא זָכָה ּשֶׁמַטֶה שֶׁלו ֹ שֶׁהוא בְּחִינַת לַמְדָן בְּחִינַת מט"ט יִפְרַח ּּוְיוֹצִיא פֶרַח וְיָצֵץ צִיץ וְכוִ',ּּכִּי עִקַר שְׁלֵמות חֵּּדושֵׁי ּתוֹרָה שֶׁהֵם בְּחִינַת פַרְד"ּס שֶׁגְּדֵלִים בּו ֹ כָּל מִינֵי פֵרוֹת, ּּהוא רַק עַל־יְדֵי כִּסּופִים טוֹבִים שֶׁעַל־יְדֵי זֶה זוֹכִים לְמַעֲשִׂים טוֹבִים.)ליקוטי הלכות-הלכות הודאה ה,' אותח'( ֹ ּּוַיִקַח קרַח )במדבר טז,א'(ַ ּּוְזֶה בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת קֹרַח שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל ּשֶׁמַחֲלֻקְתו ֹ הָיָה שֶׁשָׁאַל:ּטַלִית שֶׁכֻּלָה תְכֵלֶת חַיֶבֶת בְּצִיצִיתֹ?אָמַר לו:הֵן.הִתְחִיל מְשַׂחֵק עָלָיו:ֵּּמַה טַלִית ּּשֶׁל מִין אַחֵר חוט אֶחָד שֶׁל תְכּּלֶת פוֹטְרָה,קַל וָחֹמֶר ּוְכו'.וְכֵן שָׁאַל:ּבַּיִת מָלֵא סְפָרִים חַיָב בִּמְזוזָה וְכו,'כִּי ּקֹרַח כָּפַר בָּעִקָר.ּובֶאֱמֶת חָלַק עַל הַתוֹרָה כֻּלָה,ֹ וְלֹא ֹ וְחִיותו הַשְׁגָּחָתו לְהַמְשִׁיך שֶׁיְכוֹלִין לְהַאֲמִין ְַּרָצָה ּעָלֵינו עּל־יְדֵי קִיום הַתוֹרָה וְהַמִצְווֹת,כִּי נָפַל בִּכְפִירַת ּהַכּוֹפְרִים שֶׁאוֹמְרִים שֶׁאִי אֶפְשָׁר חַס וְשָׁלוֹם שֶׁיָבוֹא ּהַשְׁגָּחָתו ֹ בְּעַצְמו ֹ עָלֵינו.ּּוְעַל־כֵּן עָשָׂה לֵיצָנות מִפְרָטֵי ּהַמִצְווֹתִ,ּכִּי בִּכְלָלִיות הַמִצְווֹת יְכוֹלין לוֹמַר אֵיזֶה טַעַם וְהַכּוֹפְרִים הַמְחַקְרִים שֶׁל וָהֶבֶל שְׁטות ּּשֶׁל) ֹ .כְּמו ּשֶׁנִמְצָא גַּם עַכְשָׁו שֶׁאוֹמְרִים טְעָמִים שֶׁל הֶבֶל עַל ּהַמִצְווֹת וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר,ֹכִּי הֵם אֵינָם רוֹצִים אַחְדותו הֵם שֶׁהַמִצְווֹת ּּלְהַאֲמִיןיָדָם וְעַל ְ יִתְבָּרַך ְנִכְלָלִין בּו ֹ יִתְבָּרַך,ּוְכָל מִצְוָה ומִצְוָה הוֹלֶכֶת וְעוֹלָה ּבְּכָל הָעוֹלָמוֹת עַד אֵין סוֹף וְאֵין תַכְלִית.(אֲבָל בִּפְרָטֵי ּדִינֵי הַמִצְוָה מִזֶה שִׁנֵיהֶם קֵהוֹת וְאֵינָם יְכוֹלִים לִמְצֹא בָּהֶם טַעַם.וְעַל־ַּּכֵּן בֶּאֱמֶת מִתְלוֹצְצִים מִדִבְרֵי רַבּוֹתֵינו ז"ּל וְכוֹפְרִים בְּכָל הַתוֹרָה,ּובְיוֹתֵר בַּתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶה. ְּוְאֵין צְרִיכִין לְהַאֲרִיך בִּגְנות דַעְתָם הָרָעָה. ּוְעַל־כֵּן קֹרַח שֶׁנָפַל לִכְפִירוֹת אֵלוִ,כִּי כָּפַר בָּעּקָרַ, ּּכְּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל,ּעַל־כֵּן הִתְלוֹצֵץ מִפְרָטֵי ּהַמִצְווֹת,ּּכִּי הוא אֵינו ֹ מַאֲמִין שֶׁיֵש ׁ סוֹדוֹת נוֹרָאִים ּבְּהַמִצְווֹת,שֶׁהַמִצְווֹת הַסּוֹדוֹת אֵלו עַל־פִי ּאֲשֶׁר ּנוֹגְעִים לְמָקוֹם שֶׁנוֹגְעִיםִ,עַל־כֵּן צְרִיכּּים לְקַיֵם הַמִצְווֹת ְּבְּדֶרֶך זֶה דַיְקָא כְּמו ֹ שֶׁצִוָה מֹשֶׁה רַבֵּנו עָלָיו הַשָׁלוֹם ּּבִּפְרָטִיות,ּּלִתְלוֹת הַצִיצִית עַל כַּנְפֵי הַבֶּגֶד דַיְקָא,וְכָל ְּזְמַן שֶׁאֵינו ֹ תוֹלֶה אוֹתָם בְּכַנְפֵי הַבֶּגֶד אֲפִלו אִם יִתְלֶה לִפ ֹ אוֹתָםעַצְמו יִכְרֹך אִם וַאֲפִלו תָמִיד עֵינָיו ְּנֵי ּבְּהַצִיצִית מֵרֹאשׁו ֹ וְעַד רַגְלו ֹ או ֹ יִלְבַּש ׁ טַלִית שֶׁכֻּלָה ּתְכֵלֶת אֵינו ֹ יוֹצֵא בָּזֶה)מִצְוַת(צִיצִית כְּלָל,ּאַדְרַבָּא, ּהוא כּוֹפֵר ומְחָרֵף ומְגַדֵף אֶת תוֹרַת מֹשֶׁה.כִּי כָּל ּאִמְרַת אֱלֹקַי צְרופָה,בְּחִינַת)ּּתְהִלִים יב,ז:(אִמְרוֹת ה'שִׁבְעָתָיִם מְזֻקָק טְהֹרוֹת ּאֲמָרוֹת.הַמִצְווֹת ּוְכָל לְקַיְמָם שֶׁצְרִיכִין ֹ יִתְבָּרַך מֵאִתו ומְזֻקָקִים ְֹּּצְרופִים ּבְּאֹפֶן זֶה דַיְקָא כְּפִי דִבְרֵי תוֹרָתֵנו הַקְדושָׁה.וְעַל־כֵּן קֹרַח שֶׁכָּפַר בָּזֶה,עַל־כֵּן שָׁאַל:ּטַלִית שֶׁכֻּלָה תְכֵלֶת ּּחַיֶבֶת בְּצִיצִית וְכו,'ּוְשָׂחַק מִזֶה בַּמֶה שֶׁחוט אֶחָד שֶׁל ּתְכֵלֶת פוֹטֵר כָּל הַטַלִית,ּוְטַלִית שֶׁכֻּלָה תְכֵלֶת חַיֶבֶת בְּצִיצִיתֱ,הֶא לֹא כִּיכָּל מְקַשְׁרִין שֶׁהַמִצְווֹת ּּמִין ּהָעוֹלָמוֹת מֵרֵאשִׁית וְעַד אַחֲרִית עַד שֶׁמַעֲלִין וְכוֹלְלִין הָאַחֲרִית בָּרֵאשִׁית,ּאֲשֶׁר בִּשְׁבִיל זֶה צְרִיכִין לְקַיֵם ִּּהַמִצְוָה מֵרֹאש ׁ וְעַד סוֹף כְּפִי דִינֶיה ָ ופְרָטֶיה ָ בִּשְׁלֵמות ּעַד שֶׁיַגְּּיע ַ עַל־יְדֵי הַמִצְוָה אוֹרו ֹ יִתְבָּרַך עָלֵינו בִּבְחִינַת ְּּּהַשְׁגָּחָה שְׁלֵמָה שֶׁיִהְיֶה נִכְלָל הָעוֹלָם בּו ֹ יִתְבָּרַך שֶׁזֶהו ּּבְּחִינַת כְּלָלִיות הָאַחֲרִית בָּרֵאשִׁית.)לקוטי הלכות- הלכות משא ומתן ד,'אותי"ד(

EN:
For it is brought in the words of Rabbeinu — may his light shine — in the ma'amar "T'hilah l'David" (Torah 12): that one who is a tzadik and learns his Torah lishmah [for its own sake] and his Torah is very pure, even so, it is necessarily required that there be in his Torah some aspect of shelo lishmah [not for its own sake] — so that he can draw shefa [bounty] to the world, in the aspect of "in her left hand are riches and honor" (Proverbs 3:16); see there well.

For from Chumash [the five books] alone one is not called a lamdan [scholar] — only one who learns Gemara and poskim [halachic authorities]; see there.

Segment 3
HE:
נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד )במדבר טז,ב'( ּׁוְזֶה בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת קֹרַח וְכָל עֲדָתו ֹ שֶׁהָיו אֲנָשִׁים ּגְּדוֹלִים מְאֹד מְאֹד בַּעֲלֵי הַשָׂגָה וְרוח ַ הַקֹדֶשֹ ,כְּמו ּשֶׁכָּתוב:וְכו מוֹעֵד קְרִאֵי עֵדָה ּנְשִׂיאֵי,'רָאשֵׁי ּסַנְהֶדְרָאוֹת וְכו,'ּוּבִפְרָט קֹרַח שֶׁהָיָה גָּדוֹל מִכָּל הַלְוִיִם, כַּמְבֹאָר בְּכָל הַסְּפָרִים,ְּּומֵהֵיכָן בָּא זֹאת לִפֹל כָּל כָּך לַחֲלֹק עַל ה'וְעַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן?!ְְאַך כָּל זֶה נִמְשָׁך מִבְּחִינָה,ֵּשֶׁאֲפִלו צַדִיקִים גְּדוֹלִים וְנוֹרָאִים יֵש ׁ לָהֶם יצֶר הָרָעׁ,ְּּּרַק שֶׁהוא בְּחִינַת מַלְאָך הַקָדוֹש ׁ מַמָש,ּהַיְנו ּּבְּחִינַת גְּבורוֹת וְדִינִים עֶלְיוֹנִים וגְבוֹהִים שֶׁהֵם צְרִיכִין ּּלְהַמְתִיקָם וְכו'.ַּוְהֵם צְרִיכִים מִלְחָמָה גְּדוֹלָה בְּדַעְתָם ׁ ּּלִכְבֹּש ׁ ולְשַׁבֵּר זֶה הַיֵצֶר הָרָע אּּף־עַל־פִי שֶׁהוא קָדוֹש ְּוְזַך ומִי שֶׁפוֹגֵם בָּזֶה וְאֵינו ֹ מַמְתִיק הַדִין כָּרָאוי יָכוֹל ּלִפֹל בְּטָעותִים ומִכְשׁוֹלוֹת הַרְבֵּה עַל־יְדֵי זֶהׁ ,ְאַך יֵש בָּזֶה אֲלָפִים וְרִבְבוֹת בְּחִינוֹת,ֶּּכִּי יֵש ׁ כַּמָה צַדִיקִים ּּשֶׁפָגְמו בָּזה,ּוְאַף־עַל־פִי שֶׁהַפְגָם שֶׁלָהֶם הָיָה גָּדוֹל ּמְאֹד אַף־עַל־פִי־כֵן נִשְׁאֲרו עַל עָמְדָם ומֵתו בְּצִדְקָתָםַ, ּאֲבָל יֵש ׁ שֶׁפָגְמו בִּבְחִינַת הַיֵצֶר הָרָע הַגָּבֹה ַ הַנ"ָל ְּוְעַל־יְדֵי זֶה הִתְגָּרָה בָּהֶם כָּל כָּך עַד שֶׁהִפִיל אוֹתם ּמַטָה מַטָה עַד שֶׁנָפְלו לְגַמְרֵי לְגַמְרֵי רַחֲמָנָא לִצְלָן, ּּוְכָפְרו בָּעִקָר רַחֲמָנָא לִצְלָן,ּּכְּמו ֹ שֶׁמָצִינו בְּאַרְבָּעָה ּשֶׁנִכְנְסו לַפַרְדֵס,ָּּּשֶׁבְּוַדַאי כָּל הָאַרְבָּעָה הָיו גְּבוֹהִים ּּבְּמַעֲלָה מְאֹד מְאֹד שֶׁזָכו לִכּּנֵס לַפַרְדֵס,ְאַך לֹא נִמְלַט ּמֵהֶם בִּשְׁלֵמות כִּי אִם אֶחָד,ּּהוא רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁנִכְנַס בְּשָׁלוֹם וְיָצָא בְּשָׁלוֹם,ּּאֲבָל בֶּן עַזַאי ובֶן זוֹמָא הֵצִיץ ומֵת וְהֵצִיץ ּוְנִפְגַּע,נִשְׁאֲרו אַף־עַל־פִי־כֵן ְְּּּאַך ּּבְּצִדְקָתָם ומֵתו בּצִדְקָתָם רַק שֶׁפָגְמו אֵיזֶה פְגָם וְשָׁגו ּמַה שֶׁשָׁגוֹ ,ּּאֲבָל אַחֵר קִצֵץ בַּנְטִיעוֹת וְיָצָא מֵעוֹלָמו לְגַמְרֵי רַחֲמָנָא לִצְלָן.ּּוְעִקַר טָעותו ֹ עַל־יְדֵי בְּחִינַת ְּהַמַלְאָך,ְּהַיְנו עַל־יְדֵי שֶׁרָאָה מַלְאָך מט"ֵּט דְאִתְיַהִיב לּה רְשׁותָא לְמִכְתַב זְכותְיְהו וְכוֹ ',ּהַיְנו שֶׁהַטָעות שֶׁלו ְּּהָיָה עַל־יְדֵי תֹקֶף הַדִין שֶׁהִתְלַבֵּש ׁ אָז בִּבְחִינַת מַלְאָך וְנָתַן לו ֹ מָקוֹם לִטְעוֹת,ּּוְהוא לֹא עָמַד בַּנִסָּיוֹן לְהַשְׁלִיִ ך ְּּדַעְתו ֹ וְחָכְמָתו ֹ וְהָלַך אַחַר הּתְבּוֹנְנות שִׂכְלו ֹ עַד שֶׁקִצֵץ ּבַּנְטִיעוֹת,רַחֲמָנָא לִצְלָןַ,ּּוְעַל־כֵּן אָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל בֶּאֱמֶת:לִמט ּּשֶׁאַיְתוהו"פולְסֵי שִׁתִין לֵה וְיָהֲבו ּט מִקַמֵה קָם לָא טַעֲמָא מַאי ּדְנורָא.מִזֶה ּּמובָן שֶׁהִתְלַבֵּש ׁ אָז אֵיזֶהּ דִין בִּמטֹ "ֹט שֶׁרָצָה לְהִתְגָּרוֹת בּו ּולְנַסּוֹתו.ּׁוְזֶה הוא בְּחִינַת הַיֵצֶר הָרָע שֶׁל מַעְלָה שֶׁהוא ְּבְּחִינַת מַלְאָך הַקָדוֹשַ,ּבְּחִינַת דִינִים וגְבורוֹת כַּנ"לֹ: וְזֶה בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת קֹרַח וַעֲדָתו,כִּי קֹרַח הָיָה לֵוִי ּוְהָיָה גְּדוֹל הַלְוִיִםׁ ,ּוְזֶה יָדוע ַ שֶׁלֵוִי הוא בְּחִינַת שֹׁרֶש ּהַדִין הַקָדוֹש ׁ וְהַנוֹרָא,ּכִּי כֹּהֵן הוא בְּחִינַת חֶסֶד וְלֵוִי ּהוא בְּחִינַת גְּבורָה וְדִין כַּיָדוע ַ וְעַל־כֵּן נָתַן ה'ְִיִתְבָּרַך ּּהַלְוִיִם לְהַכֹּהֲנִים שֶׁיֹּהְיו נִלְוִים אֲלֵיהֶם לַעֲבוֹדָתָם כְּדֵי ּשֶׁיִהְיֶה נִכְלָל הַלֵוִי בְּכֹהֵן כְּדֵי לְהַמְתִיק הַדִין בְּשָׁרְשׁו. ּוְעַל־כֵּן עִקַר הַתִקון עַל־יְדֵי שֶׁהַלֵוִי שֶׁהוא בְּחִינַת דִין ּּהוא נִלְוֶה אֶל הַכֹּהֵן ומְשָׁרְתו ֹ בָּעֲבוֹדָהְ,עַל־ידֵי זֶה ּנִמְתָקִין כָּל הַדִינִים בְּשָׁרְשָׁן וְנִתְתַקְנִין כָּל הָעוֹלָמוֹת הָעֲוֹנוֹת כָּל וְנִתְכַּפְרִין ּוְנִמְחָלִין,הָעֲוֹנוֹת כָּל כִּי ּּוְהַחֲטָאִים הֵם עַל־יְדֵי הַיְצָרִין רָעִין שֶׁנִמְשָׁכִין כֻּלָם ֹּּמִבְּחִינַת דִינִים וְאֵין הַדִיןּּנִמְתָק אֶלָא בְּשָׁרְשׁו,עַל־כֵּן ּלֹא הָיָה בְּאֶפְשָׁר שֶׁתִהְיֶה הַכַּפָרָה וְהַתִקון שֶׁל עֲבוֹדַת לְבַד ׁ הַחֶסֶד אִיש הַכֹּהֵן ׁ עַל־יְדֵי ּּבֵּית־הַמִקְדָש,ֹכִּי ּּצְרִיכִין לְהַמְתִיק הַדִין בְּשָׁרְשׁו,ּעַל־כֵּן הֻכְרַח שֶׁיִהְיֶה ׁ נִלְוֶהולְשַׁמֵש אֵלָיו טָפֵל וְלִהְיוֹת הַכֹּהֵן אֶל ּ הַלֵוִי ּּולְשָׁרֵת אוֹתו ֹ בְּכָל צָרְכֵי הָעֲבוֹדָה כְּמו ֹ שֶׁכָּתוב:ּוְנִלְוו ָָּעָלֶיך וִישָׁרֲתוך,ֹּוְעַל־יְדֵי שֶׁהַלֵוִי שֶׁהוא שֹׁרֶש ׁ הַדִין הָיָה טָפֵל אֶל הַכֹּהֵן וְשֵׁרֵת אוֹתו,עַל־יְדֵיּזֶה נִכְלַל הַדִין ּשֶׁהוא הַלֵוִי בְּהַכֹּהֵן שֶׁהוא חֶסֶד וְנִמְתַק הַדִין שֶׁל הַלֵוִי ׁ הַדִין שֹׁרֶש ּּשֶׁהוא,הַדִין הַמְתָקַת בְּחִינַת ּשֶׁזֶהו ּבְּשָׁרְשׁו ֹ שֶׁעַל־יְדֵי זֶה עִקַר הַתִקון,וְעַל־יְדֵי זֶה הָיָה כָּל ּּהַכַּפָרוֹת וסְלִיחוֹת עֲוֹנוֹת,ּּכִּי נִתְבַּטֵל כֹּח ַ הַיֵצֶר הָרָע ּּבְּשָׁרְשׁו ֹ שֶׁהוא הַדִין,ּּכִּי נִמְתַק הַדִין בְּשָׁרְשׁו ֹ עַל־יְדֵי ּהָעֲבוֹדָה שֶׁל הַכֹּהֵן שֶׁנִלְוֶה אֵלָיו הַלֵוִי לְשָׁרְתו ֹ וְכו'ַ. ּוְקֹרַח הָיָה לֵוִי וְהָיָה גְּדוֹל הַלְוִיִם ובְוַדאי הָיָה נֶאֱחָז הַרְבֵּה וגְבורוֹת דִינִים בִּבְחִינַת ֹ בְּיוֹתֵר ּבְּשָׁרְשׁוֹ, ּּובֶאֱמֶת זֶה הָיָה מִצַד מַעֲלָתו,ּּכִּי בְּהַשֹׁרֶש ׁ כָּל הַדִינִים ִּהֵם קְדוֹשִׁים וְזַכִּים מְאֹד מְאֹד וְהֵם שְׁלֵמות וְתִקון ּּהָעוֹלָמוֹת רַק שֶׁצְרִיכִים לְהַמְתַיקָם לְכָלְלָם בְּחֶסֶד וְזֶה ּכָּל עֲבוֹדָתֵנו כַּיָדוע.וְקֹרַח לְפִי גֹּדֶל מַעֲלָתו ֹ שֶׁהָיָה ּגְּדוֹל הַלְוִיִם בְּוַדַאי הָיָה בּו ֹ דִינִים גְּבוֹהִים הַרְבֵּה מְאֹד לְהַמְתִיקָם צָרִיך שֶׁהָיָה ֹ הָיָה עֲבוֹדָתו ְּוְכָל,ֹ ּוְעִקַר ּהַמְתָקָתוֹ בְּתַכְלִית עַצְמו אֶת לְבַטֵל צָרִיך ְּשֶׁהָיָה ּהַבִּטול נֶגֶד אַהֲרֹן הַכֹּהֵן שֶׁהָיָה תַכְלִית הַחֶסֶד,אֲבָל בַּנִסָּיוֹן עָמַד וְלֹא ֹ הַדִין בּו ֹ נִתְגָּרָה גַּסּותו ֹּמֵחֲמַת ּוְנִתְקַנֵא בְּאַהֲרֹן וְלֹא רָצָה לִכָּלֵל בּו,וְתֵכֶף שֶׁהִפְרִיד ּאֶת עַצְמו ֹ בְּלִבּו ֹ מֵאַהֲרֹן תֵכֶף הִתְגַּבְּרו בּו ֹ הַדִינִים בְּיוֹתֵר וְנִפְרַד יוֹתֵרֹ ,ּוְכָל מַה שֶׁנִפְרַד יוֹתֵר נִתְגָּרו בּו ּהַדִינִים יוֹתֵר,ַּכִּי שָׁרְשׁו ֹ הָיו דִינִים וגְבורוֹת הַרְבֵּה ּכַּנ"לָּ,ּעַד שֶׁהִתְגָּרו בּו ֹ כָּל כְּּך עַד שֶׁהִפִילו אוֹתו ֹ לְגַמְרֵי עַד שֶׁחָלַק עַל ה'וְעַל מְשִׁיחו ֹ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וְעַל כֻּלָה הַתוֹרָה ּכָּלֹ ,שֶׁהָיָה בּו הַדִינִים ּומִתֹקֶף רִבּוי ֹ כֹּחַ לו הָיָה עַל־כֵּן רָעִים הַיְצָרִין אֲחִיזַת ּשֶׁמֵהֶם ַ ּלְהַטְעוֹת לְהָסִית וּלְהַדִיח ַ אֶת גְּדוֹלֵי צַדִיקִים בַּעֲלֵי רוח רָאשֵׁי וַחֲמִשִׁים מָאתַיִם שֶׁהֵם ׁ כָּאֵלו ּהַקֹדֶש ּסַנְהֶדְרָאוֹת נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד וְכוַ',ּּהַיְנו כַּנ"ל, ִּכִּי עִקַר הַיֵצֶר הָרָע שֶׁל הַגְּדוֹלִים הוא בְּחִינַת גְּבורוֹת וְדּינִים שֶׁאֵינָם זוֹכִים לְהַמְתִיקָם,ַּּשֶׁזֶהו בְּחִינַת קֹרַח ּשֶׁהָיָה לֵוִי שֶׁשָׁרְשׁו ֹ דִין שֶׁלֹא זָכָה לְהַמְתִיק הַדִין כַּנ"ל. ְוְעַל־כֵּן הָיָה לו ֹ כֹּח ַ לְהַטְעוֹת גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל כָּל כָּך. )הלכות שלוח הקן-הלכהד,'אותח'( קְרִאֵי מוֹעֵד,אַנְשֵׁי־שֵׁם )במדבר טז,ב'( וְזֶה בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת קֹרַח,שֶׁהִתְלַבֵּש ׁ עַצְמו ֹ הַסִּטְרָא אָחֳרָא,הָמָן־עֲמָלֵק קְלִפַת ּבְּחִינַת,בְּנֵי בְּרָאשֵׁי וַחֲמִשִׁים מָאתַיִם ֹ שֶׁהָיו וַעֲדָתו קֹרַח שֶׁהֵם ְּּיִשְׂרָאֵל סַנ רָאשֵׁיהֶדְרָאוֹת,שְׁמָם לְהַגְדִיל ּוְרָצָה,וְהִכְנִיס ּבְּלִבָּם שֶׁיַחֲלֹקו כֻּלָם עַל מֹשֶׁה רַבֵּנו עָלָיו הַשָׁלוֹםֹ ,ּוכְמו ּשֶׁכָּתוב שָׁם)בְּמִדְבַּר טז:(קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם, 'אַנְשֵׁי שֵׁם'ּדַיְקָא,ּּשֶׁרָצָה הַבַּעַל דָבָר לְהַגְדִילשְׁמָם ּדַיְקָא,ּמֵחֲמַת שֶׁהֵם חוֹלְקִים עַל הָרֹאש ׁ בַּיִת שֶׁהוא מֹשֶׁה,ּכְּדֵי לְהַסְתִיר ולְהַעְלִים שֵׁם מֹשֶׁה רַבֵּנו שֶׁהוא בְּחִינַת הָרֹאש ׁ בַּיִת,ּשֶׁהוא כְּלָל וְשֹׁרֶש ׁ וִיסוֹד שֶׁל כָּל ּּהַתוֹרָה הַקְדוֹשָׁהִ.ַּוְזֶה שֶׁשָׁמַעְנו מִפּי רַבֵּנו ז"ל)ַּחַיֵי מוֹהֲר"ן סִימָן צ(ּּשֶׁפַעַם אַחַת הָיָה כָּל עִסְקו ֹ בְּפורִים ּלְתַקֵן פְגַם קֹרַח וְכו,'ּעַיֵן שָׁם.כִּי מִלְחֶמֶת הָמָן־עֲמָלֵק ּשֶׁזֶהו בְּחִינַת פורִים,ּּוְתִקון מַחֲלֹקֶת קֹרַח,הַכֹּל בְּחִינָה אַחַת,ּּדְהַיְנוּשֶׁבְּכֹח ַ קְדֻשַׁת הַנֵס שֶׁל פורִים שֶׁנַעֲשֶׂה ּבְּכָל דוֹר וָדוֹר,ּנִזְכֶּה שֶׁיִתְגַּלֶה הָאֱמֶת לַאֲמִתו ֹ בָּעוֹלָם, ּשֶׁלֹא יִהְיֶה עוֹד כֹּח ַ לְהַקְלִפָה לְהַעְלִים ולְהַסְתִיר שֵׁם ּהַצַדִיק שֶׁהוא שֵׁם ה')כמובא בלקוטי מוהר"ן ב'– סימן ס"ז(,ּשֶׁזֶהו בְּחִינַת הַכְנָעַת קֹרַח וַעֲדָתו ֹ שֶׁהָיו ּאַנְשֵׁי שֵׁם שֶׁחָלְקו עַל מֹשֶׁה שֶׁהוא רֹאש ׁ בַּיִת הָאֲמִתִי ּוְכו'.)לקוטי הלכות-הלכות שבת ה,'אותי"א(

EN:
And therefore it is forbidden to teach for a fee — so that the aspect of shelo lishmah should not intensify; that is, that his learning should be for the sake of money. And then, G-d forbid, the very opposite of the renewal of the mind would be made — for it would be made, G-d forbid, the aspect of suspisa d'dahava [dross of gold], which is the aspect of the muddying of the mind. And therefore it is forbidden to teach for a fee — so that one can renew one's mind through the learning with the child, which is the aspect of sleep. And the primary renewal of the mind is to clarify it from the aspect of suspisa d'dahava, which is the waste, as is explained there.

And the primary prohibition is regarding Torah sheb'al peh, which is the aspect of s'mol, the aspect of night — where the shelo lishmah intensifies most, as mentioned above. But Torah shebichsav, which is the aspect of day, the aspect of yamin, the aspect of lishmah — there is not as much fear there of the shelo lishmah. For in Torah shebichsav, the shelo lishmah does not intensify so much, as mentioned above. Therefore it is permitted to teach it for a fee in a place where this is customary — for the aspect of shelo lishmah does not intensify so much there. And then, on the contrary, it is proper to teach for a fee. For even if on account of this some subtle p'niyah [ulterior motive] of shelo lishmah enters — it is considered praiseworthy. Since the entire essence of learning Torah shebichsav is the aspect of lishmah, as mentioned above, then precisely there one needs some slight and subtle movement of shelo lishmah — in order to draw shefa, the aspect of "in her left hand are riches and honor."

Segment 4
HE:
נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי־שֵׁם )במדבר טז,ב'(ִ הַכְּלָל מֹ ּי שֶׁרוֹצֶה לָחוס עַל חַיָיו ולְהִסְתַכֵּל עַל ְּהַתַכְלִית לְמַעַן יִיטַב לו ֹ לָעַד צָרִיך לְהִשְׁתַדֵל בְּכָל כֹּחו ּשֶׁיִהְיֶה עַל־כָּל־פָנִים שָׁכֵן לְכָל מָקוֹם שֶׁמוֹצֵא אֵיזֶה ּקִבּוץ שֶׁל כְּשֵׁרִים וְיִרְאֵי הֱ'ּהַמְקֹרָבִים לְצַדִיקֵי אַ מֶת ּהָעוֹסְקִים לָגֶשֶׁת אֶל הַקֹדֶש ׁ ולְהִתְפַלֵל בְּכַוָנָה ובְכֹח ּוְכו,'ּּכִּי צְרִיכִין לִזָהֵר מְאֹד לִהְיוֹת נִטְפָל לְעוֹשֵׂי מִצְוָהַ, ּּכְּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ּּל קַל וָחֹמֶר שֶׁיְשַׁלֵם שָׂכָר ּּלְנִטְפָל לְעוֹשֵׂי מִצְוָה וְכו,'ּּ וכְמו ֹ שֶׁאָמַר דָוִד" :חָבֵר אָנִי פִקודֶיך אֲשֶׁר יְרֵאוך ולְשֹׁמְרֵי ָָּלְכָל."עֵרֶך אֵין ְכִּי ּלְהָעֲבוֹדָה שֶׁיַעֲבֹד הָאָדָם בְּעַצְמו ֹ אֲפִלו כָּל הַיוֹם אִם ּהוא חָלוק מִיִרְאֵי ה'ְּּהָאֲמִתִיִים לִנְקֻדָה טוֹבָה אַחַת שֶׁעוֹשֶׂה כּשֶׁמִצְטָרֵף ומִתְחַבֵּר לְקִבּוץ הַיְרֵאִים בֶּאֱמֶתֹ, ּּכִּי טוֹב לַצַדִיק טוֹב לִשְׁכֵנו,ּּכִּי כְּשֶׁמִתְחַבֵּר לְקִבּוץ ּּהַכְּשֵׁרִים וְהַיְרֵאִים הוא בִּבְחִינַת תוֹסֶפֶת שָׁכֵן אֲלֵיהֶםָ, ּשֶׁעַל־יְדֵי זֶה מִתְרַבֶּה ומִתְגַּדֵל בֵּית הַתְפִלה אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת לְאֵין קֵץ)כמובא בלקוטי מוהר"ן ב'–סימן ח'(.ּּוְעַל־כֵּן מִתְגַּבֵּר ומִתְגָּרֶה הַבַּעַל דָבָר עַל מַחֲלֹקֶת ֹ לְהַרְבּוֹת ֹ ולְרָחְבּו לְאָרְכּו מְאֹד ְּמְאֹד ּהַצַדִיק הַגָּדוֹל הָאֲמִתִי הָעוֹסֵק בָּזֶה לְצָרֵף ולִבְנוֹת עֹצֶם שֶׁמְקַבֵּץ עַל־יְדֵי הַנִפְלָאִים הַקְדוֹשִׁים בָּתִים ּׁרִבּוי ּומוֹסִיף בְּכָל פַעַם נַפְשׁוֹת הַשְׁכֵנִים עַל הַקִבּוץ הַקָדוֹש, ּּכִּי אִם לֹא הָיָה מַחֲלֹקֶת הָיו מִתְרַבִּין הַבָּתִים שֶׁל ְּּּהַתְפִלָה כָּל־כָּך עַל־יְדֵי תוֹסֶפֶת שְׁכֵנִים הַרְבֵּה עַד ּּשֶׁכְּבָר הָיו כָּל הַטוֹבוֹת לְיִשְׂרָאֵל.ּוְזֶה עִקַר מַחֲלֹקֶת ּקֹרַח וַעֲדָתו ֹ עַל מֹשֶׁה רַבֵּנו שֶׁהוא בְּכָל דוֹר וָדוֹר,כִּי ּּבְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵש ׁ מַחֲלֹקֶת יֵש ׁ בָּהֶם נִיצוֹצֵי קֹרַח דָתָן ּּוַאֲבִירָם כַּמובָא,ּכִּי כָּל צַדִיק אֲמִתִי הוא בְּחִינַת מֹשֶׁה וְהַחוֹלְקִים עָלָיו הֵם בְּחִינַת קֹרַח וַעֲדָתו ֹ שֶׁהָיָה בָּהֶם ר"נ רָאשֵׁי סַנְהֶדְרָאוֹת.ּּוכְמו ֹ שֶׁכָּתוב" :נְשִׂיאֵי עֵדָה ּוְכו'") .הלכות נזקי שכנים–הלכה ד,'אות י"א( אַנְשֵׁי־שֵׁם )במדבר טז,ב'( ּּוְזֶה בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת קֹרַח שֶׁחָלַק עַצְמו ֹ מִמֹשֶׁה רַבֵּנו ּּשֶׁעִקַר הַגְדָלַת שֵׁם הֹ'עַל יָדו,כִּי עַל יָדו ֹ יָכוֹל כָּל אֶחָד ּמִיִשְׂרָאֵל לְהִכָּלֵל שְׁמו ֹ בְּשֵׁם ה'ּעַל־יְדֵי שֶׁנִכְלָל בְּשֵׁם ּּהַצַדִיק שֶׁכְּבָר הִשְׁלִיםּּ אֶת שְׁמו ֹ בְּתַכְלִית הַשְׁלֵמות וְנִכְלַל בְּשֵׁם ה,'ּשֶׁזֶה עִקַר מִלוי שֵׁם הֹ ',כִּי שְׁמו ּמְשֻׁתָף בִּשְׁמֵנו וְכָל אֶחָד לְפִי תִקון מַעֲשָׂיו כֵּן נִכְלָל שְׁמו ֹ בְּשֵׁם ה'ְוְנִשְׁלָם שְׁמו ֹ יִתְבָּרַך,כִּבְיָכוֹל,ְּוְנִתְגַּדֵל וְנִתׁ יוֹתֵר ּקַדֵש.פוֹגֵם וַעֲבֵרָה פְגָם עַל־יְדֵי ְּּּולְהֵפֶך ּומְשַׁקֵר בִּשְׁמָא דְמַלְכָּא וכְאִלו מְמַעֵט שְׁמו ֹ חַס וְשָׁלוֹם, ּּוְעַל־כֵּן אָנו אוֹמְרִים ומְבַקְשִׁים:ּותְמַלֵא כָּל הַשֵׁמוֹת הַגָּדוֹל בְּשִׁמְך ָּּשֶׁפָגַמְתִי.ּּוְהַצַדִיקלְתַכְלִית ּ שֶׁזָכָה ּּהַשְׁלֵמות כְּבָר הִשְׁלִים אֶת שְׁמו ֹ וְנִכְלָל בְּשֵׁם ה'.וְלֹא ּעוֹד אֶלָא שֶׁיֵש ׁ בְּכֹחו ֹ לְהַעֲלוֹת הַטוֹב שֶׁבְּכָל אֶחָד ּמִיִשְׂרָאֵל לְכָלְלו ֹ בְּשֵׁם ה,'ָכִּי כְּלַל יִשְׂרָאֵל כָּל מִי ֹ שֶׁעֲדַיִן שֵׁם יִשְׂרָאֵל נִקְרּּא עָלָיו אַף־עַל־פִי שֶׁהוא כְּמו ּשֶׁהוא עֲדַיִן יֶש ׁ לו ֹ אֵיזֶה אֲחִיזָה וכְלָלִיות בְּשֵׁם ה' ּּמֵאַחַר שֶׁנִקְרָא עַל שֵׁם יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם כְּלולִים בִּשְׁמָא ּדְמַלְכָּא,ה עָלֵינו נִקְרָא ֹ יִתְבָּרַך שְׁמו ְּכִּי'אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵלִ,אֲבָל עּקַר הַכְּלָלִיות עַל־יְדֵי הַצַדִיק הָאֱמֶת הַשְׁלֵמות ֹ בְּתַכְלִית שְׁמו הִשְׁלִים ּּשֶׁכְּבָר.מִי וְכָל ּשֶׁנִקְרָא עַל שֵׁם הַצַדִיק הוא נִכְלָל בּו ֹ וְעַל־יְדֵי זֶה הוא נִכְלָל בְּשֵׁם ה,'ִּּאֲבָל הַחוֹלֵק עַל הַצַדִיק כְּחוֹלֵק עַל ּהַשְׁכינָה,ּכִּי חוֹלֵק עַצְמו ֹ מִשֵׁם ה,'כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהִכָּלֵל בְּשֵׁם ה'ּּכִּי אִם עַל־יְדֵי הַצַדִיק שֶׁהִשְׁלִים נִכְלָל שֶׁהוא וְהַשְׁלֵמות הַקְדֻשָׁה בְּתַכְלִית ּמַעֲשָׂיו ּבֶּאֱמֶת בִּשְׁלֵמות בְּשֵׁם הָּ'וְעַל יָדו ֹ יְכוֹלִין הַכֹּל לְהִכלֵל בְּשֵׁם ה'.ּוְזֶהו בְּחִינַת פְגָם הֶעָצום שֶׁל מַחֲלֹקֶת קֹרַח שֶׁחָלַק עַצְמו ֹ מֵהֹ 'ְיִתְבָּרַך עַל־יְדֵי שֶׁחָלַק עַל מֹשֶׁה רַבּו קֹרַח ּּבִּבְחִינַת וַיִקַח:קֹרַח ּוְאִתְפְלֵיגֹ .עַצְמו שֶׁחָלַק ּוַעֲדָתו ֹ מִשֵׁם הֶׁ'עַל־יְדֵי שֶׁחָלַק עַל מֹשּה וְאָמַר שֶׁהוא בְּעַצְמו ֹ יוֹדֵע ַ שֵׁם ה,'ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב:ּכִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָם ּקְדֹשִׁים ובְתוֹכָם ה'ּוְכו'.ּשֶׁאָמַר שֶׁשֵׁם ה'ְּהוא בְּתוֹך כָּל הָעֵדָה.ּוְהָאֱמֶת הוא כֵּן,ַּּאֲבָל עִוֵת ופָשַׁע מְאֹד ּבְּמַה שֶׁרָצָה לְהַטְעוֹת אֶת עּּצְמו ֹ וְאֶת יִשְׂרָאֵל כְּאִלו שֵׁם ה'ְּּבְּתוֹך יִשְׂרָאֵל בְּלִי הַצַדִיק מֹשֶׁה רַבָּם,כִּי הָאֱמֶת שֶׁה'ְְיִתְבָּרַך בְּתוֹך יִשְׂרָאֵל אֲבָל הַכֹּל עַל־יְדֵי ּהַצַדִיק מֹשֶׁה רַבֵּנו.ּאֲבָל תֵכֶף כְּשֶׁחוֹלֵק עַל מֹשֶׁה, ּשֶׁהוא הָרַב הָאֱמֶת,ּ הֲרֵי עוֹקֵר עַצְמו ֹ וְאֶת הַשׁוֹמְעִים ּּלְמַחֲלֻקְתו ֹ מִשֵׁם ה,'כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהִכָּלֵל בְּשֵׁם ה'ַכִּי ּאִם עַל־יְדֵי הָרַב הָאֱמֶת וְכַנ"ל.ּּוְזֶה שֶׁקָרָא הַכָּתוב אֶת עֲדַת קֹרַח'אַנְשֵׁי שֵׁם,'ֲּכִּי זֶה הָיָה עִקַר הַפְגָם שֶׁרָצו לַעּּשׂוֹת לְעַצְמָן שֵׁם לַחֲלֹק עַצְמָן מִמֹשֶׁה מֵחֲמַת גַּסּותָם ּשֶׁרָצו שֶׁיִהְיֶה לָהֶם שֵׁם וְכָבוֹד ופִרְסום.ּוְעַל־כֵּן עִקַר ּהַהִתְקָרְבות לַה'ְֵּיִתְבָּרַך הוא עַל־יְדֵי בְּחִינַת בִּטול ֹ ּהַגֵּאות וְהַכָּבוֹד שֶׁהֵם בְּחִינַת שֵׁם ולְבַטּל עַצְמו ֹ וכְבוֹדו ּושְׁמו ֹ נֶגֶד שֵׁם כְּבוֹד מַלְכותו ֹ כִּי עֲנָוָה גְּדוֹלָה מִכֻּלָם. ּּוְכֵן אִי אֶפְשָׁר לְהִתְקָרֵב לְהַצַדִיק וְהָרַב הָאֱמֶת כִּי אִם ְּּעַל־יְדֵי שֶׁמְבַטֵל שְׁמו ֹ וכְבוֹדו ֹ בְּתַכְלִית הַבִּטול וְאָז יִזְכֶּה לְהִכָּלֵל בּשֵׁם הַצַדִיק וְעַל־יְדֵי זֶה הוא נִכְלָל בְּשֵׁם ה'.וְעָלָיו נֶאֱמַר:ּוְהָיָה כָּל הַנִקְרָא בְּשֵׁם ה'ּּיִמָלֵט וְכו' ּּובַשְׂרִידִים אֲשֶׁר ה'קֹרֵא) .הלכות שבועות-הלכה ב,'אות כ'( ּומַדוע ַ תִתְנַשְׂאו )במדבר טז,ג'( כָּל־אָדָם,ְּאֵיך שֶׁהוא,ְּּצָרִיך לִזָהֵר עַל־כָּל־פָנִים מֵחָכְמוֹתֹ,ּשֶׁלֹא יִהְיֶה חָכָם בְּעֵינֵי עַצְמו,כִּי הַחָכְמוֹת ּשֶׁל הָעוֹלָם מַזִיקִין מְאֹד מְאֹד,בִּפְרָט שֶׁבָּא עַל־יְדֵי־זֶה וְשָׁלוֹם חַס מַחֲלֹקֶת לִידֵי,מִכָּל־שֶׁכֵּןכְּשֶׁחוֹלֵק ּעַל־יְדֵי־זֶה עַל יְרֵאִים וכְשֵׁרִים מִמֶנו.וְיֵש ׁ שֶׁאוֹמְרִים בְּפֶה מָלֵא:ּאֱמֶת שֶׁהוא יְרֵא הַשֵׁם וְטוֹב וְכָשֵׁר מִמֶנו, ּּאֲבָל אַף־עַל־פִי־כֵן אֵינו ֹ מִתְנַהֵג כָּרָאויֹ !ָּלְפִי דַעְתו בְּעֵינ חָכָם ֹ שֶׁהוא לו ּּשֶׁנִדְמֶהיו,הַרְבֵּה זֶה ּּכַּמָצוי בְּחִינוֹת ּבְּכַמָה.מִכָּל יוֹתֵר אֶחָד לְכָל מַזִיק ּוְזֶה הָעֲונוֹת,מֵהַכֹּל קָשֶׁה חִנָם וְשִׂנְאַת מַחֲלֹקֶת ּכִּי, ׁ וְכו הַבֵּית־הַמִקְדָש נֶחֱרַב ּוְעַל־יְדֵי־זֶה'.ִוְכָל־זְמַן מ ֹ מִכָּל עַצְמו אֶת שׁוֹמֵר שֶׁהָאָדָםעַל מַחֲלֹקֶת ינֵי הָאֱמֶת,ּומְבַטֵל דַעְתו ֹ נֶגֶד דַעַת הַתוֹרָה וְהַצַדִיקִים ּּאֲמִתִיִים,ּיֶשׁ־לו ֹ תִקְוָה לְעוֹלָם,ְּיִהְיֶה אֵיך שֶׁיִהְיֶה,כִּי ְּּגְּדֻלַת הַשֵׁם יִתְבָּרַך אֵין חֵקֶר,ֶּוְהַכֹּל יוכַל לְהִתְתַקֵן ו תְמִימות ּּעַל־יְדֵייִתְבָּרַך בְּהַשֵׁם שְׁלֵמָה ְּּאֱמונָה ּובַצַדִיקִים הַקְדוֹשִׁים.ּּוְעִקַר הַפְגָם שֶׁל קֹרַח,שֶׁהָיָה מְאֹד בְּמַעֲלָה גָדוֹלַ,ז רַבּוֹתֵינו ּכְּמַאֲמַר"ל,וְנָפַל ָּלִשְׁאוֹל תַחְתִיוֹת עַל־יְדֵי שֶׁחָלַק עַל מֹשֶׁה הַכֹּל הָיָה עַל־יְדֵי שֶׁעְּּמַד וְסָמַך עַל דַעְתו ֹ וְהָיָה חָכָם בְּעֵינָיוַ, ּּכַּמְרֻמָז בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינו ז"ל,שֶׁחָרָה לו ֹ וְאָמַר:לֹא דַי ּשֶׁהוֹצִיאו אוֹתִי מִכְּלַל כְּהֻנָה ומַתָנוֹת,ּּאֶלָא שֶׁגִּלַח רֹאשִׁי וְעָשָׂה אוֹתִי סָכָל!ּּמִיָד נִתְקַנֵא עַל מֹשֶׁהלְעַרְעֵר. ּמובָן שֶׁעִקַר הַקִנְאָה הָיָה עַל־יְדֵי שֶׁהוא רָצָה לִהְיוֹת חָכָם.וְעַל זֶה נֶאֱמַר" :רָאִית ָ אִיש ׁ חָכָם בְּעֵינָיו,ּתִקְוָה ּלִכְסִיל מִמֶנו."ּוְהַלְוַאי הָיָה סָכָל בְּעֵינֵי עַצְמו ֹ לְבַטֵל ּּדַעְתו ֹ נֶגֶד מֹשֶׁהֵ,אָז הָיָה יוֹדּע ַ כִּי כָל מַה שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה ּעִמו ֹ הוא לְטוֹבָתו ֹ וְהַצְלָחָתו ֹ הַנִצְחִית,כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. הַכְּלָלֹ ,ּכִּי עִקַר הַקְדֻשָׁה וְהַחָכְמָה הוא לְבַטֵל דַעְתו ּּלְגַמְרֵי נֶגֶד דַעַת רַבּו ֹ הָאֲמִתִיֹ,וְאָז טוֹב לו) .לקוטי הלכות-הלכותנטילתידיםלסעודהו',אות ז'לפי אוצר היראה–מחלוקת,אות ו'(

EN:
And this is the aspect of "Taste and see that Hashem is good" (Psalms 34:9). For the te'amim are the aspect of entirely good, as mentioned above.

Segment 5
HE:
ּּכֻלָם קְדֹשִׁים...ּומַדוע ַ תִתְנַשְׂאו )במדבר טז,ג'( ּּכָּל הַטָעות שֶׁלקֹרַחֹּּהָיָה שֶׁמֵחֲמַת גַּסּותו ֹ נִדְמָה לו שֶׁגַּם לְהַאֲמִין רָצָה וְלֹא שָׁוִין שֶׁהַכֹּלּּ הַצַדִיקִים הָרָע הַיֵצֶר עִם גְּדוֹלָה מִלְחָמָה צְרִיכִין ּּהַקְדוֹשִׁים ּשֶׁלְמַעְלָה שֶׁהוא בְּחִינַת דִינִים,ּּ וְאָמַר שֶׁמִי שֶׁזוֹכֶה ְּלְמַעֲלַת הַגְּדוֹלִים שׁוב אֵין צָרִיך מִלְחָמָה כְּלָל,ֹוְאִם כֵּן ּּהַכֹּל שָׁוִין וְאֵין חִלוק בֵּין מּשֶׁה וְאַהֲרֹן ובֵין שְׁאָר הַגְּדוֹלִיםַ ,ּובִפְרָט שֶׁאָז הָיו כָּל יִשְׂרָאֵל בְּמַעֲלָה גָּבֹה מְאֹד,ּכִּי זָכו כֻּלָם לְהַשָׂגַת נְבואַת פָנִים בְּפָנִים.ּוְזֶהו שֶׁאָמַר:ּּרַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָם קְדֹשִׁים ובְתוֹכָם הַ 'ּומַדועה קְהַל עַל ּתִתְנַשְׂאו'ַ .מַדוע ּּשֶׁהִקְשָׁה ּתִתְנַשְׂאו וְכו'ּמֵאַחַר שֶׁכֻּלָם קְדוֹשִׁים וְכֻלָם שָׁמְעו ּּבְּסִינַי מִפִי הַגְּבורָהַ,ּכְּמו ֹ שֶׁדָרְשׁו רַבּוֹתֵינו ז"ל,ּהַיְנו ּשֶׁכֻּלָם בְּמַעֲלָה גָּבֹה ַ וְנִתְבַּטֵל מֵהֶם הַיֵצֶרהָרָע,כִּי ּפָסְקָה זֻהֲמָתָן וְזָכו לִנְבואַת פָנִים בְּפָנִים לִשְׁמֹע ַ מִסִּינַי לְך יִהְיֶה וְלֹא אָנֹכִי הַגְּבורָה ָּּמִפִי.מַה כֵּן וְאִם ּמַעֲלַתְכֶם שֶׁל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן גָּבֹה ַ יוֹתֵר מִכֻּלָם,ְֵכִּי אֵיך ְּשַׁיָך עוֹד מַעֲלָה יְתֵרָה מּאַחַר שֶׁכְּבָר פָסְקָה זֻהֲמָתָן ּובָטַל מֵהֶם הַיֵצֶר הָרָע וְכֻלָם קְדוֹשִׁים.ֹאֲבָל בֶּאֱמֶת כָּל ּזֶה טָעָה מֵחֲמַת גַּסּותו,ּּכִּי בֶּאֱמֶת אַף־עַל־פִי שֶׁפָסְקָה ֵּזֻהֲמָתָן עֲדַיִן הָיו צְרִיכִין כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִלְחָמָה גְּדוֹלָה ׁ ּעִם הַיְּּּצֶר הָרָע שֶׁלְמַעְלָה שֶׁהוא בְּחִינַת מַלְאָך הַקָדוֹש ּבְּחִינַת גְּבורוֹת וְדִינִים.ּּוְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת כַּמָה נִכְשְׁלו ְּאַחַר כָּך בְּחֵטְא הָעֵגֶל ומְרַגְּלִים.ִּּוַאֲפִלו אוֹתָן שֶׁלֹא ַּנִכְשְׁלו אֲבָל עֲדַיִן יֵש ׁ עֲלֵיהֶם מִלְחָמוֹת בּבְחִינָה הַנ"ל. ּומֵאַחַר שֶׁיֵש ׁ לָהֶם עֲדַיִן מִלְחָמוֹת בְּוַדַאי אֵין כֻּלָם ּשָׁוִים וְיֵש ׁ בֵּינֵיהֶם מַדְרֵגוֹת בְּלִי שִׁעור,ֹכִּי כָּל אֶחָד ּכְּפִי מַה שֶׁזָכָה לְשַׁבֵּר הַיֵצֶר הָרָע הַגָּבֹה ַ שֶׁלו,ְּּּדְהַיְנו ּּלְהַמְתִיק הַדִין כּמו ֹ כֵן זוֹכֶה לְאֵיזֶה דַרְגָּא.וְעַל־כֵּן יִשְׂרָאֵל בְּנֵי שְׁאָר ולְהִדָמוֹת לְהַעֲרִיך אֵין ְּבְּוַדַאי ּּאַף־עַל־פִי שֶׁכֻּלָם קְדוֹשִׁים,כְּנֶגֶד רַגְלֵי מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, ַּוַאֲפִלו גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל הָאֲמִתִיִים אֵין לָהֶם לְהַשְׁווֹת עּצְמָן לְמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן שֶׁזָכו לְמַה שֶׁזָכו.ּוְקֹרַח פָגַם בָּזֶה וְאָמַר:ּּכִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָם קְדֹשִׁים ובְתוֹכָם הַ 'ּומַדוע ּתִתְנַשְׂאו עַל קְהַל ה'.ּומֵאַחַר שֶׁכָּפַר בְּמַעֲלַת מֹשֶׁה וְאַהֲרֹןָ,ּכָּפַר בְּכָל הַתוֹרָה שֶׁנִתְנֹּּה עַל יָדָם עַד שֶׁנֶאֶבְדו ּהוא וְכָל עֲדָתו,ּוְהַכֹּל עַל־יְדֵי הִתְגָּרות הַדִינִים שֶׁמֵהֶם ּעִקַר כָּל הַיְצָרִין רָעִים מֵרֹאש ׁ וְעַד סוֹף.)לקוטי הלכות –הלכות שילוח הקן ד,'אותט'(

EN:
And therefore for Torah sheb'al peh it is forbidden to receive payment. For through the payment and money that one receives for Torah sheb'al peh, they are able to take hold, G-d forbid — for their primary hold is in money, where is the hold of all avodah zarah and k'firos, as Rabbeinu of blessed memory wrote elsewhere (Torah 23). And then through this they can completely hide the light, and one will not merit this da'as of the aspect of "the whole earth is full of His glory" — through their concealing the light, G-d forbid.

But for Torah shebichsav, which is the aspect of Ayay, it is permitted to receive payment. For there they have no hold whatsoever — for their primary sustenance is only from this aspect, from the aspect of Ayay — that is, the aspect of the hiddenness and concealment of this aspect. But one who merits this perception in kedushah, in the aspect of "the ultimate of knowledge is that we do not know (tachlis hayedi'ah asher lo neida)" — and since he knows the concealment, therefore they have no hold any longer.

Segment 6
HE:
ּומַדוע ַ תִתְנַשְׂאו עַל קְהַל ה' )במדבר טז,ג'( ּוְעַל־כֵּן קֹרַח שֶׁחָלַק עַל מֹשֶׁה הָיָה כָּל פְגָמו ֹ עַל־יְדֵי ּפְגַם הַטַלִית,ּכִּי הִלְבִּישָׁם טַלִיתִים שֶׁכֻּלָם תְכֵלֶת וְכוַ', ּּכְּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל,ַּכִּי כָּל כְּפִירוֹתָיו הָיָה שֶׁלֹא הָיָה מַאֲמִין בְּמֹשֶׁה רּבֵּנו בְּחִינַת הַצַדִיק הָאֱמֶת שֶׁכָּל ּדְבָרָיו ומַעֲשָׂיו אֵינָם פְשׁוטִים אֶלָא יֵש ׁ בָּהֶם רָזִין,מִכָּל ּשֶׁכֵּן מֹשֶׁה בְּעַצְמו ֹ שֶׁנָתַן לָנו הַתוֹרָה הַקְדוֹשָׁה שֶׁכֻּלָה ּּמְלֵאָה רָזִין עִלָאִין וְכו'ֵ.ּּוְקֹרַח כָּפַר כְּאִלו אין בְּמִצְוַת ּצִיצִית שֶׁהֵם תִקון הַלְבושִׁים שׁום סוֹד ופְנִימִיות רַק ּּמֹשֶׁה רוֹצֶה לְשַׁנוֹת מַלְבּושֵׁיהֶם בִּשְׁבִיל אוֹת וְסִימָן וְשֶׁקֶר וְהֶבֶל שְׁטות שֶׁל הַטְעָמִים כְּדֶרֶך ְּּלְכָבוֹד ּּשֶׁנוֹתְנִין הַמְחַקְרִים לְמִצְוַת צִיצִיתוְלִשְׁאָרֵי מִצְווֹת ּהַקְדוֹשׁוֹת,בִּלְבושִׁים יַלְבִּישֵׁם שֶׁהוא אָמַר ּּעַל־כֵּן ּנָאִים ומְסֻמָנִים יוֹתֵר שֶׁהֵם טַלִיתוֹת שֶׁכֻּלָם תְכֵלֶת,כִּי בַּפְנִימִיות הֶאֱמִין ֹ וְלֹא חָכְמָתו עַל סָמַך ְּקֹרַח ּּשֶׁבְּהַלְבושִׁיןִ,ּּכְּאִלו חִיצוֹנּית הַלְבוש ׁ הוא עִקָר שֶׁמִשָׁם ּכָּל הַכְּפִירוֹת וְהַפְגָמִים,ּּכִּי הִתְקַנֵא בִּלְבושֵׁי כָּבוֹד שֶׁל אַהֲרֹן הַכֹּהֵןַ,ּּכְּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל שֶׁאָמַר עַל וְכו ֹ כְּכַלָה שֶׁקִשְׁטו ּאַהֲרֹן,'שֶׁל הַקִנְאָה רֹב ָּכִּי בְּנֵי־אָדּם זֶה בָּזֶה הוא בְּעִנְיַן הַמַלְבּושֵׁי כָּבוֹד,וְעַל־יְדֵי ּּזֶה בָּא לִידֵי כְּפִירוֹת כָּאֵלו עַל־יְדֵי שֶׁחָלַק עַל מֹשֶׁה ּוְאַהֲרֹן שֶׁהֵם בְּחִינַת צַדִיקֵי אֱמֶת וְלֹא הֶאֱמִין בָּהֶם וְדִבּורֵיהֶם מַעֲשֵׂיהֶם בְּכָל רָזִין מְלֵאִים ּשֶׁהֵם ּּותְנועוֹתֵיהֶם,ּוְעַל־יְדֵי זֶה יָרַד לִשְׁאוֹל תַחְתִיוֹת עַל־יְדֵי ּתֹקֶף הַדִינִים הַקָשִׁים שֶׁהִתְגַּבְּרו עָלָיו שֶׁכָּל הַמְתָקָתָם ּעַל־יְדֵי אֱמונַת חֲכָמִים)כמובא בלקוטי מוהר"ן א'– סימן מ"ב(.ְּומֵאַחַר שֶׁפָגַם בָּאֱמונָה כָּל־כָּךעַל־כֵּן הַדִינִים תֹקֶף עָלָיו וְהִתְגַּבְּרו הַגַּלְגַּל עָלָיו ְּּנִתְהַפֵך כָּל־כָּך ְּהַקָשִׁים,עַל־יְדֵי הַדִינִים הַמְתָקַת עִקַר ּכִּי ּאֱמונַת חֲכָמִים) .הלכות חזקת מטלטלין-הלכהה,' אות ח'( ְ ּומַדוע ַ תִתּּנַשְׂאו עַל קְהַל ה' )במדבר טז,ג'( קֹרַח שֶׁשָׁאַל ּוְזֶה:חַיֶבֶת תְכֵלֶת שֶׁכֻּלָה ּטַלִית בְּצִיצִית?ּוְכו,'הִתְחִיל מְשַׂחֵק:ּומַה טַלִית וְכו'.בַּיִת ּּמָלֵא סְפָרִים חַיָב בִּמְזוזָה?ּוְכו'.בַּהֶרֶת בְּכִגְרִיס טָמֵא ּּפָרְחָה בְּכֻלּו ֹ טָהוֹר וְכוַ',ּּכְּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל, ּּהַיְנו שֶׁרָצָה לְהָבִין הַכֹּל בְּחָכְמָתו ֹ וְסָבַר שֶׁאֵין דַעַת שֶׁל בִּסְבָרוֹת ֹ וְהָלַך ֹ וְשִׂכְלו מִדַעְתו לְמַעְלָה ְֹּּוְשֵׂכֶל ּּטָעות שֶׁלו.וְעַל־כֵּן שָׁאַל:ּטַלִית שֶׁכֻּלָה תְכֵלֶתְאֵיך ְּשַׁיָך שֶׁתִתְחַיֵב בְּצִיצִית,ּכִּי הֲלֹא טַלִית שֶׁל מִין אַחֵר ּחוט אֶחָד שֶׁל תְכֵלֶת פוֹטְרָה וְכו'ּּהַיְנו מֵאַחַר שֶׁתְכֵלֶת ְּּּגָּבֹה ַ וְקָדוֹש ׁ כָּל כָּך עַד שֶׁיֵש ׁ כֹּח ַ לְחוט אֶחָד שֶׁל ּתְכֵלֶת לְתַקֵן אֶת הַטַלִית שֶׁל מִיּן אַחֵר וְלַעֲשׂוֹת אוֹתָה ּכְּאִלו הִיא כֻּלָה צִיצִית ותְכֵלֶת,ּובֶאֱמֶת בְּוַדַאי כֵּן הוא ּשֶׁעַל־יְדֵי חוטֵי הַצִיצִית נַעֲשֶׂה כָּל הַטַלִית כְּאִלו כֻּלָה צִיצִית,שֶׁעִקָרָן הַצִיצִית קְדֻשַׁת נִמְשָׁך בְּוַדַאי ְַּכִּי ּתְכֵלֶת עּל כָּל הַטַלִית וְנַעֲשֶׂה הַטַלִית כְּאִלו הִיא כֻּלָה ּתְכֵלֶת כֻּלָה צִיצִית,ֹ ּּוְעַל־כֵּן אָנו מְבָרְכִין לְהִתְעַטֵף ּבַּצִיצִית וְאֵין מְבָרְכִין לְהִתְעַטֵף בְּטַלִית שֶׁתְלויִים בּו צִיצִית,ּּכִּי עֲטִיפָתֵנו הוא רַק בְּצִיצִיתִּ,כּי עַל־יְדֵי חוטֵי ּהַצִיצִית נַעֲשֶׂה הַטַלִית קָדוֹש ׁ כֻּלו ֹ בִּקְדֻשַׁת הַצִיצִית ּוכְאִלו הוא כֻּלו ֹ צִיצִית,ַ וְעַל־כֵּן טָעָה קֹרַח וְשָׁאַל ְֶּּּמֵאַחַר שֶׁתְכֵלֶת גָּבֹה ַ וקְדוֹשָׁה כָּל כָּך עַד שֶׁיֵש ׁ לָה כֹּח ּּשֶׁחוט אֶחָד שֶׁל תְכֵלּּת יִפְטֹר אֶת הַטַלִית שֶׁל מִין ּאַחֵר וְיַעֲשֶׂה אֶת הַטַלִית כְּאִלו הוא תְכֵלֶת,אִם כֵּן ּמִכָּל שֶׁכֵּן וְקַל וָחֹמֶר כְּשֶׁהַטַלִית בְּעַצְמָה הִיא כֻּלָה שֶׁל ּתְכֵלֶת אֵינו ֹ בְּדִין שֶׁתִפְטֹר אֶת עַצְמָה.ְּּּובְוַדַאי הִיא ג קֻשְׁיָהשֶׁמַגִּיעִים שֶׁכֵּיוָן ֹ שֶׁאָמַר טָעותו לְפִי ּּדוֹלָה ְְּלְמַדְרֵגוֹת עֶלְיוֹנוֹת שׁוב אֵין שַׁיָך יֵצֶר הָרָע וְאֵין שַׁיָך ּחִלוק בֵּין הַגָּבֹה ַ לְגָבֹה ַ מֵעַל גָּבֹה ַ וְעַל־כֵּן אָמַר:כִּי כָל ּּהָעֵדָה כֻּלָם קְדֹשִׁים וְכוִ'ּומַדוע ַ תּתְנַשְׂאו וְכו'.אֲבָל ּבֶּאֱמֶת גָּבֹה ַ מֵעַל גָּבֹה ַ שׁוֹמֵר וגְבוֹהִים עֲלֵיהֶם עַד אֵין ּקֵץ וְאֵין סוֹף וְאֵין תַכְלִית,וְאוֹרַיְתָא וְיִשְׂרָאֵל וְקֻדְשָׁא ְּּבְּרִיך הוא כֹּלָא חַד,ָׁוְאֵין קֵץ וְאֵין סוֹף לְמַעֲלַת מִצְוַת ּּהַתוֹרָה הַקְדוֹשה,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב:ּלְכָל תִכְלָה רָאִיתִי קֵץ ָרְחָבָה מִצְוָתְך מְאֹד,ְּוכְמו ֹ שֶׁהַפָחות שֶׁבַּפְחותִים צָרִיך ֹּלְקַיֵם מִצְוַת הַתוֹרָה לְהִתְעַטֵף בְּצִיצִית ושְׁאָרֵי הַמִצְוֹת ּכְּדֵי לְתַקְנו ֹ ולְקַדְשׁוֶׁ,כְּמו ֹ כֵן גַּם הַגָּדוֹל שבַּגְּדוֹלִים ְּּהַקָדוֹש ׁ מְאֹד מְאֹד צָרִיך גַּם־כֵּן לְהִתְעַטֵף בְּצִיצִית אֵלו וְכֵן בִּשְׁאָרֵי מִצְוֹת,ּרַק שֶׁבְּוַדַאי אֶצְלו ֹ נַעֲשֶׂה הַתִקון ְּּעַל־יְדֵי הַמִצְוָה כְּפִי מַה שֶׁצָרִיך הוא,ְּוְכַמובָן בְּתִקונֵי ּזֹהַר לְעִנְיַן תּפִלִין לִרְשָׁעִים אִנון קִשׁורָא לְכָל מְקַטְרְגִין וְכו ּּדִילְהוֹן'וְכו ּלְבֵינוֹנִים'וְכו ּלְצַדִיקַיָא,'אֲבָל ּאַף־עַל־פִי־כֵן כֻּלָם צְרִיכִין לְהָנִיח ַ תְפִלִין בְּשָׁוֶה וְאֵין שֶׁל הַתְפִלִין בֵּין הַתְפִלִין בַּעֲשִׂיַת ּחִלוקהָרְשָׁעִים ּלְהַתְפִלִין שֶׁל הַצַדִיקִים הַגְּדוֹלִים,ּרַק שֶׁהַתִקון הַנַעֲשֶׂה ּעַל־יְדֵי הַתְפִלִין בְּוַדַאי לָאו כָּל אַפִין שָׁוִין,ֹכִּי הֵם ּּמְתַקְנִין אֵצֶל כָּל אֶחָד כְּפִי בְּחִינָתו ֹ וכְפִי מַדְרֵגָתו,וְכֵן ּבְּכָל הַמִצְוֹתִּ,כּי טַעֲמֵי הַמִצְוֹת אֵין אָנו יְכוֹלִין לְהַשִׂיג כְּלָל,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב:ָּפְלָאוֹת עֵדְוֹתֶיך עַל־כֵּן נְצָרָתַם נַפְשִׁי,ּוְכַמְבֹאָר אֶצְלֵנו מִזֶה כַּמָה פְעָמִים.וְעַל־כֵּן ּאַף־עַל־פִי שֶׁחוט אֶחָד שֶׁל תְכֵלֶת יֶש ׁ לו ֹ כֹּח ַ לְתַקֵןכָּל ּהַטַלִית עַד שֶׁנַעֲשֶׂה הַטַלִית כְּאִלו הוא כֻּלו ֹ צִיצִית, ּאַף־עַל־פִי־כֵן גַּם טַלִית שֶׁכֻּלָה תְכֵלֶת חַיֶבֶת בְּצִיצִית, ּכִּי גַּם טַלִית שֶׁכֻּלָה תְכֵלֶת צְרִיכָה תִקון הַצִיצִית אֲפִלו לְפִי סְבָרָתוֹֹ ,שֶׁסְּבָרָתוּשֶׁטַלִית שֶׁכֻּלָה תְכֵלֶת יֵש ׁ לָה ּּמַעֲלָה וקְדֻשָׁה יְתֵרָה,ּאֲבָל בֶּאֱמֶת אֵין שׁום מַעֲלָה ּוקְדֻשָׁה לְטַלִית שֶׁכֻּלָה תְכֵלֶת עַל שְׁאָר טַלֵיתִים,כִּי ָּעִקַר מַעֲלַת הַתְכֵלֶת הוא רַק כְּשֶׁעוֹשִׂין מֵהֶם חוטֵי צִיצִית כְּדִינּּם לִשְׁמָה או ֹ בְּבִגְדֵי כְּהֻנָה,ּאֲבָל שֶׁלֹא ּבִּמְקוֹם מִצְוָתָן אֵין שׁום מַעֲלָה לִתְכֵלֶת עַל שְׁאָר מִינִים,ּּוְהוא טָעָה בִּשְׁתַיִם,ּּשֶׁטָעָה וְסָבַר שֶׁיֵש ׁ מַעֲלָה ּלְטַלִית שֶׁכֻּלָה תְכֵלֶת,ּוַאֲפִלו לְפִי טָעותו ֹ טָעָה הַרְבֵּה, ּכִּי אֲפִלו אִם הָיָה מַעֲלָה גְּדוֹלָה לְטַלִית שֶׁכֻּלָה תְכֵלֶת ּאַף־עַל־פִי־כֵן הִיא גַּם הִיא צְרִיכָה תִקון הַצִיצִית לְפִי ּבְּחִינָתָה,ּכְּמו ֹ שֶׁגַּם הַצַדִיקִים הַגְּבוֹהִים צְרִיכִין תִקון ּהַמִצְוֹת לְפִי מַעֲלָתָםַּ,ׁ כִּי גַּם בבְּחִינוֹת הַגְּבוֹהוֹת יֵש בְּחִינַת יֵצֶר הָרָע,ּבְּחִינַת גְּבורוֹת וְדִינִים,ּוצְרִיכִין גַּם ּשָׁם תִקון וְהַמְתָקָהׁ ,ּוְכָל הַתִקונִים וְהַמְתָקוֹת מֵרֹאש ּוְעַד סוֹף הַכֹּל נַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי אֵלו הַמִצְוֹת שֶׁנָתַן לָנו ה' ְיִתְבָּרַךּ עַל־יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּנו,ּכִּי כָּל הַמִצְוֹת גְּבוֹהִים ּמְאֹד וְהֵם כְּלולִים מְאֹד מִכָּל מִינֵי תִקונִים שֶׁצְרִיכִין בְּכָל הָעוֹלָמוֹת מֵרֹאש ׁ וְעַד סוֹף. ְוְכֵן לְהֵפֶך טָעָה גַּם־כֵּן וְשָׁאַל:ָּבַּהֶרֶת כִּגְרִיס מְטַמֵא ּפּרְחָה בְּכֻלו ֹ טָהוֹר,ּשֶׁכָּל טָעותו ֹ שֶׁסָּבַר שֶׁיֵש ׁ גְּבול ְּשֶׁמִי שֶׁהוא בְּמַדְרֵגָה גָּבֹה ַ שׁוב אֵין צָרִיך עֲבוֹדָה ּוְתִקון וַעֲלִיָה יוֹתֵר,ְַּּוְכֵן טָעָה לְהֵפֶך וְסָבַר שֶׁמִי שֶׁהוא ּחַס וְשָׁלוֹם בַּדְיוֹטָא הַתַחְתוֹנָה וְנָפּל לִבְחִינַת הַטֻמְאָה חַס וְשָׁלוֹם,ּכְּבָר אָבְדָה תִקְוָתו ֹ מֵה'ּחַס וְשָׁלוֹם וְשׁוב אֵין לו ֹ טָהֳרָה.ְּובֶאֱמֶת הַכֹּל לְהֵפֶך,ַ ּכִּי גַּם מִי שֶׁהוא גָּבֹה ַ מֵעַל גָּבֹה מְאֹד מְאֹד גְּבוֹהוֹת ֹּּבְּמַדְרֵגוֹת ּאַף־עַל־פִי־כֵן עֲדַיִן יֵש ׁ גְּבוּהִים עֲלֵיהֶם בְּלִי שִׁעור עַד סוֹף אֵין,הַשִׁבְעָה שֶׁל בְּהַמַעֲשֶׂה מִזֶה ּוְכַמובָן הַכִּתוֹת כָּל שֶׁל הִתְפָאֲרות מִינֵי ׂ בְּכָל ּבֶּעטְלֶירְש וְהַנוֹרָאוֹת ּּהַקְדוֹשׁוֹת,שֶׁהַקָטָן שָׁם מֵהֶם ּׁשֶׁמְסַפֵר הַקָדוֹש וְכַת כַּת ּשֶׁבְּכָלמְאֹד ַ מְאֹד גָּבֹה ּ הָיָה ְּוְאַף־עַל־פִי־כֵן לֹא הָיָה לו ֹ עֵרֶך נֶגֶד הַגָּבֹה ַ מִמֶנו,וְגַם ְּּּהַגָּבֹה ַ מִמֶנו לֹא הָיָה לו ֹ עֵרֶך נֶגֶד הַגָּבֹה ַ עוֹד יוֹתֵר וְכֵן ּלְהַלָן)ּּכַּמְבֹאָר בִּדְבָרֵינו מִזֶה בְּמָקוֹם אַחֵר וְאֵין כָּאן מְקוֹמבָּזֶה ֹ לְהַאֲרִיך ְו(שֶׁהוא מִי אֲפִלו לְהֵפֶך ְּוְכֵן וְהַפְחִיתות הַשִׁפְלות בְּתַכְלִית הַתַחְתוֹנָה ּבַּדְיוֹטָא ּאֲפִלו בְּהֵיכָלִין דִמְסָאֲבותָא גַּם שָׁם אֵין קֵץ וגְבול ְּלֶאֱלֹקותו ֹ יִתְבָּרַךְּ,ּּוכְמו ֹ שֶׁאֵין סוֹף לֶאֱלֹקותו ֹ במַעֲלוֹת עֶלְיוֹנוֹת,ּכִּי גָּבֹה ַ מֵעַל גָּבֹה ַ וְכו,'ּכְּמו ֹ כֵן מַמָש ׁ אֵין סוֹף ְּּּוְתַכְלִית לֶאֱלֹקותו ֹ יִתְבָּרַך בְּמַדְרֵגוֹת הַתַחְתוֹנוֹת,כִּי דְיוֹטָא תַכְלִית הַתַחְתוֹנוֹת בְּתַכְלִית ּגַּם בַּמַדְרֵגוֹת ּּהַתַחְתוֹנָה חַס וְשָׁלוֹם,ּאֵין מָקוֹם וְאֵין טֻמְאָה שֶׁלֹא ּּיוכְלו לִמְצֹא גַּם שָׁם אֶת ה'ְיִתְבָּרַך,ַּכִּי מַלְכותו ֹ בַּכֹּל ּמָשָׁלָה וְכַמְבֹאָר בְּדִבְרֵי אֲדוֹנֵנו מוֹרֵנו וְרַבֵּנו ז"ּל מִזֶה פְעָמִים ּּכַּמָה,ּאַדְרַבָּא,בַּדְיוֹטָא כְּשֶׁאָדָם ַּלִפְעָמִים ּהַתוְהַטֻמְאָה אָחֳרָא וְהַסִּטְרָא מְאֹד מְאֹד ּּחְתוֹנָה ּּמִתְפַשְׁטִין עָלָיו מְאֹד וְרוֹצִין לְבָלְעו ֹ לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם, חַס וְשָׁלוֹםַ ,ְְּּאָז דַיְקָא הוא יִתְבָּרַך מְרַחֵם עָלָיו וְשׁוֹלֵח ֹ ּלו ֹ טָהֳרָה וְסִיוע ַ מִלְעֵלָא כְּדֵי שֶׁיוכַל להַחֲיוֹת אֶת עַצְמו ְּוְלָשׁוב אֵלָיו יִתְבָּרַך,ּאו ֹ עַל כָּל פָנִים לֹא יֹאבַד לְגַמְרֵי כִּי לֹא אָמַר ה'לִמְחוֹת שֵׁם יִשְׂרָאֵל,ּּוכְמו ֹ שֶׁכָּתוב:כִּי ּיִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד וְאֶפֶס עָצור וְעָזוב וְכו'ּּרְאו עַתָה כִּי ּאֲנִי אֲנִי הוא וְכּו'.ּוכְתִיב:ּוְאַבִּיט וְאֵין עֹזֵר וְאֶשְׁתוֹמֵם ְּּכִּי אֵין סוֹמֵך וַתוֹשַׁע לִי זְרֹעִי וְכו'.ּוְזֶה מְרֻמָז בְּמִצְוָה זֹאת שֶׁל נְגָעִיםְּ,ֹ ּשֶׁבַּהֶרֶת כִּגְרִיס טָמֵא ופָרְחָה בּכֻלו טָהוֹר,ּכִּי דַיְקָא לִפְעָמִים כְּשֶׁבָּא לְתַכְלִית הַיְרִידָה אָז ְּּּהוא תַכְלִית הָעֲלִיָה וְנִמְשָׁך עָלָיו טָהֳרָה וְתִקון מִמָקוֹם ְּשֶׁנִמְשָׁך עָלָיוֹ ,ְְּּכִּי אֵין חֵקֶר לִתְבונָתו ֹ יִתְבָּרַך וְלִגְדֻלָתו אֵין חֵקֶר וְאִי אֶפְשָׁר לְּּהַשִׂיג דְרָכָיו יִתְבָּרַך,ּוְקֹרַח פָגַם ּוְטָעָה בְּכָל זֶה עַד שֶׁקִצֵץ בַּנְטִיעוֹת,ּדְהַיְנו שֶׁנָתַן גְּבול ְּוְקֵץ לְמִצְוֹת הַתוֹרָה שֶׁהֵם אַחְדות פָשׁוט עִמו ֹ יִתְבָּרַךַ, ּעַל־כֵּן שָׁאַל כָּל אֵלו הַקֻשְׁיוֹת שֶׁל הֶבֶל הַנ"ל.)הלכות שלוח הקן-הלכהד,'אותיות י'י"א( בֹּקֶר וְיֹדַע ה'אֶת־אֲשֶׁרֹ־לו )במדבר טז,ה'( 'בֹּקֶר'ּדַיְקָא,ּכִּי מֹשֶׁה רָאָה שֶׁקֹרַח מִתְגַּבֵּר מְאֹד ּבְּמַחֲלֹקֶת עַד שֶׁכִּמְעַט כָּל יִשְׂרָאֵל נִסּוֹתו אַחֲרָיו,ֲעַד ּשֶׁנִדְמָה לְהַחֹּלושֵׁי כֹּח ַ שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל שֶׁנָטו אַחֲרֵי מֹשֶׁה ּשֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲמֹד נֶגְדו.עַל־כֵּן אָמַר מֹשֶׁה" :בֹּקֶר וְיֹדַע ה'ּוְכו'",כִּי בְּכָל יוֹם וָיוֹם מִתְגַּבֵּר הָאֱמֶת עַל ּהַשֶׁקֶר,כִּי הִ'ְּיִתְבָּרַך מְחַדֵש ׁ בְּטובו ֹ בְּכָל יוֹם תָמיד מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁיתַ ,ְּּכִּי בְּכָל יוֹם הוא יִתְבָּרַך פוֹתֵח ּדַלְתוֹת שַׁעֲרֵי מִזְרָח ובוֹקֵע ַ חַלוֹנֵי רָקִיע ַ ומֵאִיר לָעוֹלָם ּּכֻּלו ֹ וְכו'.ּּוְעִקַר אוֹר כָּל הָאוֹרוֹת הוא הָאֱמֶת,ּשֶׁהוא ה' ְּיִתְבָּרַך בְּעַצְמו ֹ שֶׁהוא אוֹר כָּל הָאוֹרוֹת,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב: "ה'ּאוֹרִי וְיִשְׁעִי וְכו'".)ליקוטי הלכות-הלכות הכשר כלים ד,'אותמ"ח( בֹּקֶר וְיֹדַע ה'אֶת־אֲשֶׁרֹ־לו )במדבר טז,ה'(ֹ ֵּלִפְעָמִים נִמְצָא אֶחָד שֶׁמִשְׂתָרֵר ומִתְגַּדֵל אֶת עַצְמו עַל יִשְׂרָאּּל וְאָמַר שֶׁכַּוָנָתו ֹ לַשָׁמַיִם,ּּובֶאֱמֶת הוא נִלְכָּד ּבְּגֵאות,עַל־כֵּן צְרִיכִין הַבְחָנָה לְהַבְחִין בֵּין יוֹם לְלַיְלָה ְּבֵּין אוֹר לְחֹשֶׁך בֵּין מָוֶת לְחַיִים.ְלֵידַע אֵיך לְהִתְנַהֵג בָּזֶה בֶּאֱמֶת,ַּוכְמו ֹ שֶׁאָמַר אֲדוֹנֵנו מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנו ז"ל ּּשֶׁצְרִיכִין לְבַקֵש ׁ הַרְבֵּה אֶת ה'ְיִתְבָּרַך עַל זֶה.וְעַל־כֵּן ּּקֹרַח שֶׁפָגַם בְּגֵּאות,ּכִּי כָּל מַחֲלֹקֶת שֶׁלו ֹ עַל מֹשֶׁה ּוְאַהֲרֹן הָיָה רַק עַל־יְדֵי גֹּדֶל גֵּאותו ֹ שֶׁהִתְקַנֵא בִּגְדֻלַת ּאַהֲרֹן ובִנְשִׂיאַת אֱלִיּצָפָן וְכו,'עַל־כֵּן אָמַר לו ֹ מֹשֶׁה: "בֹּקֶר וְיוֹדַע הֹ'אֶת אֲשֶׁר לו) "בְּמִדְבַּר טזׁ (.ִּׁופֵרֵש רַש"יֹ:בְּעוֹלָמו הוא ׁ בָּרוך הַקָדוֹש חִלֵק ְּּּגְּבולוֹת, ְּּיְכוֹלִים אַתֶם לַהֲפֹך עֶרֶב לְבֹקֶר וְכוֹ ',ּהַיְנו שֶׁאָמַר לו ְשֶׁרוֹצֶה לַהֲפֹךעֶרֶב לְבֹקֶרֹ ,ּכִּי בֶּאֱמֶת כָּל מַחֲלֻקְתו ּּהוא רַק גֵּאות.ּּאֲבָל קֹרַח אָמַר שֶׁכַּוָנָתו ֹ לַשָׁמַיִם,כִּי ְּהִפֵך הָאֱמֶת וְאָמַר שֶׁמְקַנֵא קִנְאַת ה'צְבָאוֹת,כַּמְבֹאָר ּבַּפָרָשָׁה שֶׁאָמַר" :ּּכִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָם קְדוֹשִׁים ובְתוֹכָם ה'ּומַדוע ַ תִתְנַשְׂאו עַל קְהַל ה'",ֹ ּכְּאִלו הוא מְקַנֵא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל עַם קָדוֹש ׁ וְאֵינו ֹ חוֹשֵׁש ׁ עַל כְּבוֹד עַצְמו כְּלָל,ּאַדְרַבָּא,ּאָמַר שֶׁמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן הֵם גֵּוְותָנִים חַס וְשָׁלוֹם,ּּוַחֲפֵצִים בְּכָבוֹד וְהִתְנַשְׂאות,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב: "ּומַדוע ַ תִתְנַשְׂאו עַל קְהַל ה'."עַל־כֵּן אָמַר לו ֹ מֹשֶׁה: "בֹּקֶר וְיוֹדַע ה'ּוְכו'."ּהַיְנו שֶׁבְּדִבְרֵי כָּזָב שֶׁלָכֶם שֶׁאַתֶם ְַּּרוֹצִים לְרַמוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל אַתֶם רוֹצִים לַהֲפֹך עֶרֶב ּלְבֹקֶר וְכַנ"לֶ.ִׁוְזּּהו שֶׁפֵרֵש ׁ רַש"י שָׁם,ּשֶׁכְּמו ֹ שֶׁהִבְדִיל ה'ְְבֵּין אוֹר לְחֹשֶׁך כָּךֹ'ּּוַיִבָּדֵל אַהֲרֹן לְהַקְדִישׁו,'כִּי ְֹּּקְדֻשַׁת אַהֲרֹן נִמְשָׁך מֵעֲנָוָה אֲמִתִיִית שֶׁהוא בְּחִינַת ָוְרָאֲך וְשָׂמַח בְּלִבּו.)לקוטי הלכות-הלכות תפילין ו,'אותיותי"ט-כ'(

EN:
.translator-summary p { font-size: 16.5px; line-height: 1.75; margin-bottom: 12px; }

.translator-summary .translator-note { font-size: 14px; color: #666; text-align: center; margin-top: 16px; font-style: italic; }

Likutay Halachos · Choshen Mishpat

Segment 7
HE:
ּּקְחו לָכֶם מַחְתוֹתּ קֹרַח וְכו' ּוְשִׂימו עֲלֵיהֶן קְטֹרֶת )במדבר טז,ו'( ִׁ ּופֵרֵש ׁ רַש"י:ּּהֵא לָכֶם תַשְׁמִיש ׁ חָבִיב הִיא הַקְטֹרֶת ָּהַחֲבִיבָה מִן הַכֹּל וְסַם הַמָוֶת נָתון בְּתוֹכו ֹ שֶׁבּו ֹ נִשְׂרְפו נָדּּב וַאֲבִיהוא וְכו'.ּׁכִּי גַּם נָדָב וַאֲבִיהוא פָגְמו עַל־יְדֵי ְּּבְּחִינַת הַיֵצֶר הָרָע שֶׁל מַעְלָה בְּחִינַת מַלְאָך הַקָדוֹש, ּבְּחִינַת דִינִים וגְבורוֹת,ִּכִּי נִדְמָה לָהֶם שֶׁלְפִי גֹּדֶל ּקְדֻשָׁתָם הָעֲצומָה גַּם הֵם רְאויִים לְהַקְטיר קְטֹרֶת,ְאַך ּהֵם לֹא נִכְשְׁלו רַק בְּדַקות גָּדוֹל וְעָבְרו עַל פֶן יֶהֶרְסו אֶל ה'לַעֲלוֹת,ּּשֶׁזֶהו בְּחִינַת בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה'ּּוַיָמֻתוַ. ּוכְמו ֹ שֶׁכָּתַב אֲדוֹנֵנו מוֹרֵנו וְרַבֵּנו ז"ל בְּסִימָן ע"ֵב ּבְּשִׂיחָה מֵעִנְיַן הַיּצֶר הָרָע הַגָּבֹה ַ שֶׁל הַצַדִיקִים,שֶׁכָּתַב ּשָׁם וְגַם בְּעִנְיַן הַהִתְקָרְבות אֶל ה'ְיִתְבָּרַך יֵש ׁ יֵצֶר הָרָע ּגָּדוֹל בְּחִינַת פֶן יֶהֶרְסו וְכו,'ּעַיֵן שָׁםֹ .ֵּוְזֶהו בְּעַצְמו ּבְּחִינַת פְגַם בֶּן עַזַאי ובֶן זוֹמָא שֶׁהֵצִיצו יוֹתּר מִדַאי ּוְכו,'ּכִּי קְטֹרֶת גָּבֹה ַ מְאֹד מְאֹד וְהוא מְבַטֵל מוֹתָנָא, ּּׁכִּי קְטֹרֶת מַמְתִיק כָּל הַדִינִים מֵרֹאש ׁ וְעַד סוֹף כִּי ּסִלוקָא דִקְטֹרֶת עַד אֵין סוֹף וְכַמובָא בַּזֹהַר הַקָדוֹשֵ, ּאֲבָל לְפִי עֹצֶם קְדֻשָׁתו ֹ שֶׁל קְטֹרֶת אּין מִי שֶׁרָאוי ְּּשֶׁיַעֲסֹק בּו ֹ כִּי אִם הַכֹּהֵן הָרָאוי לְכָך,ּּאֲבָל הַזָר הַקָרֵב ּיומַת,ּכִּי אַדְרַבָּא,ּמִתְגָּרֶה בּו ֹ הַדִין יוֹתֵר,ׁכִּי כָּל ּהַדִינִים יֵש ׁ לָהֶם שֹׁרֶשׁ ,ּוְזֶה הַשֹׁרֶש ׁ יֶש ׁ לו ֹ עוֹד שֹׁרֶש ּלְמַעְלָה גָּבֹה ַ מִמֶנו,ּוְכֵן לְמַעְלָה מַעְלָה וְכו,'ׁ וְכָל מַה נִקְלָש ׁ הַגָּבֹה ַ מִמֶנו שֶׁלְמַטָה לְשֹׁרֶש הַדִין ֹּשֶׁמַעֲלִין ּוְנִמְתָק הַדִין בִּבְחִינַת הַמְתָקַת הַדִין בְּשָׁרְשׁו,ֵאֲבָל ּּעֲדַיִן גַּם שָׁם יֵש ׁ אֵיזֶה דִין וצְרִיכִין לְהַעֲלוֹתו ֹ יוֹתר עַד ּתַכְלִית הַשֹׁרֶש ׁ שֶׁשָׁם נִמְתָק לְגַמְרֵי,ֹאֲבָל מִי שֶׁאֵין ְּּרָאוי לְכָך אֲזַי לֹא דַי שֶׁאֵינו ֹ מַמְתִיק הַדִין בְּשָׁרְשׁו, ּאַדְרַבָּאֹ,ּעַל יָדו ֹ יוֹנֵק יוֹתֵר וְיוֹתֵר מִשָׁרְשׁו,ָּמֵחֲמַת ּּשֶׁרָצָה זֶה לִגַּע בִּקְדֻשָׁה גָּבֹה ַ כְּּל כָּך שֶׁאֵינו ֹ רָאוי לָה, ּּוַאֲזַי חַס וְשָׁלוֹם נִתְעוֹרֵר בְּיוֹתֵר הַדִין שֶׁיֵש ׁ שָׁם וְיוֹנְקִים ּהַדִינִים שֶׁלְמַטָה יוֹתֵר וְיוֹתֵר חַס וְשָׁלוֹם,ּוְזֶהו בְּחִינַת ּגֹּדֶל הָאִסּור עַל הַזָרִים לְהִתְקָרֵב לִדְבָרִים הַמְקֻדָשִׁים ׁ כְּגּוֹן לֶאֱכֹל תְרומָה וְקֹדֶש ׁ או ֹ לִשָׂא הָאָרוֹן וכְלֵי הַקֹדֶש ּוְכו'ּוְכו,'ּּכַּמְבֹאָר בַּתוֹרָה בְּכַמָה אַזְהָרוֹת.וְעַל־כֵּן ַ ּקֹרַח וַעֲדָתו ֹ שֶׁרָצו לִגַּע בְּמַה שֶׁאֵינו ֹ שֶׁלָהֶם הִתְרָה שֶׁגָּבֹה הַקְטֹרֶת בְּעִנְיַן מֹשֶׁה ּּבָּהֶםהַכֹּל מִן, הָרָע לִזָהֵר מֵהַיֵצֶר צְרִיכִין שָׁם ּוְאַף־עַל־פִי־כֵן גַּם ּּוְהַדִין שֶׁיֵש ׁ שָׁם,ֹּכִּי מִי שֶׁנוֹגֵע ַ בּו ֹ שֶׁלֹא כָּרָאוי כְּגוֹן ֹ ובִזְמַנו בְּעִתו ּשֶׁלֹא,זָר שֶׁכֵּן מִכָּל,אַדְרַבָּא ּאֲזַיֶ, ּהַקְטֹרֶת מֵמִית אוֹתו ֹ מֵעֹצּּם קְדֻשָׁתו ֹ דַיְקָא,כִּי נִתְעוֹרֵר ּעַל יָדו ֹ שֹׁרֶש ׁ הַדִין שֶׁיֵש ׁ שָׁם וְיוֹנְקִים הַדִינִים שֶׁלְמַטָה יוֹתֵר,חַס וְשָׁלוֹם.קֹרַח שֶׁנֶאֶבְדו הָיָה בֶּאֱמֶת ּּוְכֵן וַעֲדָתו ֹ עַל־יְדֵי זֶה.ַּאֲבָל הַכֹּהֵן הָרָאוי לְהַקְטִיר קְטֹרֶת ּהוא מְבּטֵל מוֹתָנָא ומַמְתִיק ומְבַטֵל כָּל מִינֵי דִינִים ּּשֶׁבָּעוֹלָם עַל־יְדֵי הַקְטֹרֶת הַגָּבֹה ַ מְאֹד מְאֹד.וְעַל־כֵּן ּּאַחַר בְּלִיעַת קֹרַח שֶׁהִתְלוֹנְנו יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁהֵחֵל הַנֶגֶף ּצִוָה מֹשֶׁה אֶת אַהֲרֹן שֶׁיָרוץ וִימַהֵר לְהַקְטִירקְטֹרֶת,ֹ כִּי ּקְטֹרֶת מַמְתִיק כָּל הַדִינִים שֶׁבָּעוֹלָם כְּשֶׁמַקְטִיר אוֹתו ְּהָרָאוי לְכָך,ּוְאָז הֶרְאָה לָהֶם שֶׁאֵין הַקְטֹרֶת מֵמִית חַס וְשָׁלוֹםׁ ,ִּׁכְּמו ֹ שֶׁהָיו מְרַנְנִים ומְלִיזִים אַחֲרָיו כְּמו ֹ שֶׁפֵרֵש רַש"י שָׁם,רַק הַחֵטְא הּוא הַמֵמִית כְּשֶׁמַקְרִיב אוֹתו ֹ מִי ְּשֶׁאֵינו ֹ רָאוי לְכָך,ּּאֲבָל כְּשֶׁמַקְטִיר אוֹתו ֹ הַכֹּהֵן הָרָאוי ְּלְכָך הוא עוֹצֵר הַמַגֵּפָה ומְבַטֵל מוֹתָנָא,כִּי אֵין קָרְבָּן ּשֶׁמַמְתִיק כָּל הַדִינִים כְּמו ֹ הַקְטֹרֶת) .הלכות שלוח הקן -הלכהד,'אות י"ד( רַב־לָכֶם בְּנֵי לֵוִי)במדבר טז,ז'( כָּל הָעֲסָקִים שֶׁבָּעוֹלָם,ּהַכֹּל בִּשְׁבִיל בֵּרור הָאֱמֶת, ְּשֶׁהוא עִקַר בֵּרור הַנִיצוֹצוֹת הַקְדוֹשׁוֹת שֶׁצָרִיך כָּל ּּאֶחָד לְבָרֵר כָּל יָמָיו ולְהַנִיח ַ בָּנִיםאַחֲרָיו בִּכְדֵי לְבָרֵר ּהָאֱמֶת מִדוֹר לְדוֹר כַּמְבֹאָר בִּפְנִים.וְעַל־כֵּן"טוֹבִים ּהַשְׁנַיִם מִן הָאֶחָד",ֹכִּי אִי אֶפְשָׁר לְבָרֵר הָאֱמֶת עַל־יְדֵי ּאֶחָד לְבַדו,ּּכִּי כְבָר מְבֹאָר שֶׁאֱמֶת הַפָשׁוט,אֵין זֶה הָאֱמֶת ּשְׁלֵמותָ,הָעִק ּרַקבִּמְקוֹם הָאֱמֶת לְבָרֵר ר ְּשֶׁיְכוֹלִין לִטְעוֹת בְּאֵיזֶה סְבָרָא לְהֵפֶך,וְעַל־כֵּן צְרִיכִין ּשְׁנַיִם דַיְקָא,ַּכִּי בְּוַדַאי יֵש ׁ בֵּינֵיהֶם שִׁנוי דֵעוֹת כְּמַאֲמַר ּרַבּוֹתֵינו ז"ל,ֶּׁוְעַל־כֵּן כְּשֶׁשְׁנַיִם עוֹסְקִים בַּהֲלָכָה זֶה מַקְשה וְזֶה מְתָרֵץ,זֶה בּוֹנֶה וְזֶה סוֹתֵר,עַל־יְדֵי־זֶה ּּדַיְקָא מִתְבָּרֶרֶת הַהֲלָכָה בִּשְׁלֵמות;ְאַך בִּשְׁנַיִם,יָכוֹל ֹּלִהְיוֹת שֶׁלֹא יִהְיֶה בֵּינֵיהֶם הַכְרָעָה וְכָל אֶחָד יַחֲזִיק ּבְּדַעְתו,ּוְאָז לֹא יוכַל לְהִתְבָּרֵר הָאֱמֶתֶׁ,וְזֶה שּסִּיֵם ּהַכָּתוב" :ּוְהַחוט הַמְשֻׁלָש ׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָתֵק",כִּי זֶה ּעִקַר הַשְׁלֵמות,ּכְּשֶׁיֵש ׁ הַכְרָעָה אֲמִתִית בֵּין הַשְׁנַיִם ּּעַל־יְדֵי הַשְׁלִישִׁי הַמַכְרִיע ַ בֵּינֵיהֶם,ּּכִּי עִקַר שְׁלֵמות הָאֱמֶתֵ,ּבִּבְחִינַת שְׁלֹשָׁה קַוי אֱמֶת,בְּחִינַתׁ'רֹאש, ְּתוֹך,סוֹף,'כַּמְבֹאָר אָבוֹת הַשְׁלֹשָׁה בְּחִינַת ּּשֶׁזֶה בִּפְנִיםַ.ּּוְזֶה שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל:כָּל מַחֲלֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם,ּסוֹפָה לְהִתְקַיֵם וְכו,'ּּכִּי עִקַר שְׁלֵמות ּהִתְגַּלות הָאֱמֶת הוא בַּסּוֹף כַּמְבֹאָר בִּפְנִים;וְעַל־כֵּן וְהִלֵל שַׁמַאי מַחֲלֹקֶת כְּעֵין שָׁמַיִם לְשֵׁם ּּמַחֲלֹקֶת, הָאֱמֶת מִתְבָּרֵר דֵעוֹתֵיהֶם שִׁנוי עַל־יְדֵי ּשֶׁדַיְקָא ּבִּשְׁלֵמות;וְזֶה" :לְהִתְקַיֵם ּּסוֹפָה"דַיְקָא ּּסוֹפָה,ֹכִּי ּבְּוַדַאי רַק בַּסּוּף הָאַחֲרוֹן יִתְגַּלֶה אֲמִתַת הַמַחֲלֹקֶת ְּּהַזֹאת אֵיך שֶׁשְׁנֵיהֶם דִבְרֵי אֱלֹקִים חַיִים.אֲבָל מַחֲלֹקֶת ּשֶׁהִיא שֶׁלֹא לְשֵׁם שָׁמַיִם,ּּאֵין סוֹפָה לְהִתְקַיֵם,כִּי ּמֵאַחַר שֶׁכַּוָנַת הַחוֹלְקִים הוא שֶׁלֹא בִשְׁבִיל הָאֱמֶת, אַף־עַל־דִבְרֵיהֶם מַלְבִּישִׁין הֵם גַּם שֶׁמִסְּתָמָא ּפִי ּבְּאֵיזֶה אֱמֶת הַמְדֻמֶה שֶׁלָהֶם וְאוֹמְרִים שֶׁהָאֱמֶת אִתָם ּוְכָל כַּוָנָתָם בִּשְׁבִיל הָאֱמֶת,ְֹּּוְכַמובָן מִתוֹך דִבְרֵי קֹרַח וַעֲדָתו,ּשֶׁאָמַר לְמֹשֶׁה רַבֵּנו,ּעָלָיו הַשָׁלוֹםַ: "רֹב לָכֶם וְגו'",ּכְּאִלו כַּוָנָתָם רַק בִּשְׁבִיל קִנְאַת הָאֱמֶת,ֹאֲבָל ּּסוֹף כָּל סוֹף יִתְגַּלֶה הָאֱמֶת לַאֲמִתו,ֹּּוְיִפְלו הַחוֹלְקִים ּעַל הָאֱמֶת מִבְּלִי תְקומָה כְּמַפֶלֶת קֹרַח וַעֲדָתו,וְאָז ּבְּוַדַאי יָרוצו הַכֹּל לְהִתְקָרֵב אֶלהָאֱמֶת,אֲבָל אָז אֵין ּּשׁום מַעֲשֶׂה וְעֻבְדָא,ּכִּי רַק מִי שֶׁטָרַח בְּעֶרֶב־שַׁבָּת בְּשַׁבָּת יאכַל,בְּעֶרֶב־שַׁבָּת טָרַח שֶׁלֹא מִי ּאֲבָל, ּוְהִמְתִין מִלְהִתְקָרֵב אֶל הָאֱמֶת עַד שֶׁיִתְגַּלֶה הָאֱמֶת לְעֵין כֹּלָּ,ּעַד שֶׁכָּל חֲלוקַת הַכבוֹד יִהְיֶה אֵצֶל הָאֱמֶת ּמַה יאכַל בְּשַׁבָּת?)ּכִּי עִקַר בִּיאַת הָאָדָם לְזֶה הָעוֹלָם ְּּּּהוא לְבָרֵר הָאֱמֶת מִתוֹך הַשֶׁקֶר דַיְקָא,ַּכִּי זֶה עִקַר ּּשְׁלֵמות הָאֱמֶת כַּנ"ל) .(לקוטי הלכות-הלכותמלוה ד,'אותיות כ"ח כ"טלפי אוצר היראה–אמת,אות ל"ח,ועייןעודתלמוד-תורה,אות מ"ח(

EN:
Section 2 (Beis — ב)

Segment 8
HE:
ּוְאַהֲרֹן מַה הוא )במדבר טז,יא( ּכָּל הַמַחֲלֹקֶת שֶׁעַל הַצַדִיקֵי אֱמֶת הֵם מִבְּחִינַת ּשֶׁלֹא כַּסֵּדֶרֹ ,ְשֶׁרוֹצִים הַחוֹלְקִים לַהֲפֹך הָאֱמֶת מִסִּדְרו הַצַדִיק עַל וְאוֹמְרִים ּהָאֲמִתִימִן הֲפוכוֹת ֹּסְבָרוֹת ּהָאֱמֶת לַאֲמִתוֹ .ּוְעַל־כֵּן הַתִקון לָזֶה הוא לְבַטֵל עַצְמו ְּבֶּאֱמֶת לְהַשֵׁם יִתְבָּרַך בְּחִינַת'מָה,'וְעַל־יְדֵי־זֶה נִכְלָל ּּהַכֹּל בִּבְחִינַת כַּסֵּדֶר וְנִתְבַּטֵל בְּחִינַת שֶׁלֹא כַּסֵּדֶרְ, וְעַל־יְדֵי־זֶה יִתּבַּטְלו וְיִפְלו כָּל הַשׂוֹנְאִים וְהַחוֹלְקִים, ּּשֶׁיְנִיקָתָם מִבְּחִינַת שֶׁלֹא כַּסֵּדֶר.ּוְעַל־כֵּן מֹשֶׁה רַבֵּנו, ּעָלָיו הַשָׁלוֹם,בְּעֵת שֶׁהָיָה מַחֲלֹקֶת עָלָיו וְעַל אַהֲרֹן, אָמַר"ּוְנַחְנו מָה",וְכֵן" :ּּוְאַהֲרֹן מַה הוא וְכו'",ַּהַיְנו ּבְּחִינַת בִּטול הַנ"ל,ּשֶׁזֶה עִקַר הַתִקון) .לקוטי הלכות -הלכותעדות ה,'אות ה'לפי אוצר היראה– מחלוקת,אות מ"א(

EN:
It emerges that the essential wealth and mamon of holiness is when it is connected to the da'as, for then it is in the aspect of shefa k'fulah, as above. And conversely, the lust for money, G-d forbid, is when the mamon is separated from its root, G-d forbid — for then he does not have half his desire, etc., as above. And the mamon of Yisra'ail in general is the aspect of mamon of holiness, for Yisra'ail in general are in the aspect of guardians of the bris [covenant], as it is written: "and Your people are all tzaddikim" (Yeshayahu 60:21). And as is brought in the teaching mentioned above — the essential rectification of the lust for money is through sh'miras habris, as above. And therefore the mamon of a Yisra'ail is the aspect of mamon of holiness, which is in the aspect of shefa k'fulah that is drawn from the holiness of Shabbos, the aspect of lechem mishneh, as above.

And the essential mamon of holiness, the aspect of shefa k'fulah, is through being connected to the da'as, which is the aspect of ainayim [eyes], as above — that is, the aspect of the hashgachah of Hashem, blessed be He, from where all the hashpa'os are drawn, from the aspect of "the eyes of Hashem" — through His hashgachah, blessed be He, in the aspect of: "constantly the eyes of Hashem your G-d are upon it" — which is said regarding Eretz Yisra'ail, from where all the hashpa'os and all the wealth are drawn to the entire world, as is brought. And one who blemishes the mamon and falls into the lust for money, G-d forbid — regarding him it is said: "also his eyes are not satisfied with wealth" (Koheles 4:8) — "his eyes" specifically, for he blemished the eyes, as above, the aspect of "he set his eyes on the money." For two eyes is the aspect of one hundred and forty cries mentioned above, that one must cry out to break the eyes of the Sitra Achara, which is the seventy anpin chashuchin, which lusts for money in the aspect of "the eye sees and the heart desires" — and to merit connecting the mamon to its root in holiness, to the aspect of da'as, the aspect of "the eyes of Hashem", the aspect of: "Behold, the eye of Hashem is upon those who fear Him, upon those who hope for His kindness, to rescue their soul from death and to sustain them in famine" (Tehillim 33:18–19). "To rescue from death" — from the aspect of anpin chashuchin, which are the aspect of death, as is brought in the teaching mentioned above. "And to sustain them in famine" — that is, the aspect of parnassah and wealth that one merits through the eyes of Hashem, which is drawn from mazala d'chol m'zonay baih tal'yan, which is the aspect of aina chad d'rachamay, the aspect of "Behold, the eye of Hashem is upon those who fear Him," as above.

§8

Segment 9
HE:
לֹא נַעֲלֶה)במדבר טז,יב( ַּעֲדַת קֹרַח כְּשֶׁחָטְאו נֶגֶד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן שֶׁהֵם בְּחִינַת ִׁהּצַדִיקֵי אֱמֶת שֶׁבְּכָל דוֹר אָמְרו לֹא נַעֲלֶה ופֵרֵש ׁ רַש"י ּפִיהֶם הִכְשִׁילָם.ֹ ּּכִּי אֵין לָהֶם אֶלָא יְרִידָה כִּי רום ָּוְתַחַת שֶׁהֵם שָׁמַיִם וָאָרֶץ הֵם בְּחִינַת יָמִין ושְׂמֹאל כְּמו ּּשֶׁכָּתוב אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ וִימִינִי טִפְחה שָׁמָיִם וְכָל ּעֲבוֹדַת הָאָדָם בָּאָרֶץ הַזֹאת הוא לְהַגְבִּיה ַ הָאָרֶץ וְכָל עֲלִיַת בְּחִינַת שֶׁזֶהו לְמַעְלָה לְמַעְלָה בָּה ַּאֲשֶׁר ּהָעוֹלָמוֹת שֶׁנַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי עֲבוֹדַת הָאָדָם כַּיָדוע.ּּשֶׁזֶהו ּבְּחִינַת מַעֲלַת מֹשֶׁה שֶׁכָּתובּ בּו ֹ מִי עָלָה שָׁמַיִם וְכו'מִי ּּהֵקִים כָּל אַפְסֵי אָרֶץ שֶׁמֹשֶׁה הָיָה יָכוֹל לַעֲלוֹת לַשָׁמַיִם ּוְכו'ּעַד אֲשֶׁר הֵקִים וְהֵרִים וְהִגְבִּיה ַ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ.כִּי ּהֵקִים וְהֵרִים הָאָרֶץ לַשָׁמַיִם כִּי כָּלַל עוֹלָם הַתַחְתוֹן בְּעֶלְיּוֹן שֶׁזֶהו בְּחִינַת כְּלָלִיות שְׂמֹאל בְּיָמִין.אֲבָל קֹרַח ּוַעֲדָתו ֹ שֶׁרָצו לְהַגְבִּיר הַשְׂמֹאל עַל הַיָמִין חַס וְשָׁלוֹם )כי הלוי הוא בחינת שמאל(,ְּ עַל־כֵּן אָמְרו לֹא נַעֲלֶה ַּכִּי לֹא רָצו לְהַעֲלוֹת הַתַחְתוֹן לְכָלְלו ֹ בְּעֶלְיוֹן וּכַנ"ל, לְתַחְתִית שֶׁיָרְדו בְּמִדָה מִדָה עָנְשָׁם הָיָה ּוְעַל־כֵּן שְׁאוֹלָה חַיִים וְיָרְדו אוֹתָם הָאָרֶץ שֶׁבָּלְעָה ּּהָאָרֶץ ַּלְתַחְתִית תַחְתִית הָאָרֶץ כִּי מֵאַחַר שֶׁלֹא רָצו בַּעֲלִיָה ּּלְהַעֲלוֹת הָאָרֶץ לַשָׁמַיִם שֶׁהוא בְּחִינּּת כְּלָלִיות שְׂמֹאל ּבְּיָמִין עַל־כֵּן יָרְדו מַטָה מַטָה כְּמִדָתָם. ּוְעַל־כֵּן תִקון קֹרַח עַל־יְדֵי שְׁמואֵל הָרָמָתִי שֶׁיָצָא ּמֵאֶלְקָנָה שֶׁנֶאֱמַר בּו ֹ וְעָלָה הָאִיש ׁ הַהוא וְכו'.ְּוְכֵן ֹ ּשְׁמואֵל נִקְרָא עַל שֵׁם רָמָה כּּמו ֹ שֶׁכָּתוב ותְשֻׁבָתו ּּהָרָמָתָה כִּי שְׁמואֵל זָכָה לְהַעֲלוֹת מֵאֶרֶץ לַשָׁמַיִם כִּי ּּהָיָה לֵוִי שֶׁהוא בְּחִינַת שְׂמֹאל וְעָבַד עֲבוֹדָתו ֹ בִּשְׁלֵמות ּעַד שֶׁנִכְלַל בִּבְחִינַת כֻּלו ֹ יָמִין שֶׁהוא בְּחִינַת עֲלִיָה ּמֵאֶרֶץ לַשָׁמַיִם.ּ וְעַל־כֵּן עַל יָדו ֹ יִתְתַקְנו עֲדַת קֹרַח בִּבְחִינַת ה'ּמֵמִית ומְחַיֶה מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָעַל שֶׁאָמְרָה ּחַנָה כְּשֶׁזָכְתָה שֶׁנוֹלַד שְׁמואֵל וְכַמובָא מִזֶה) .הלכות תרומות ומעשרות–הלכותד,'אותיות ו'ז'( ֹ ּאֵל אֱלֹקֵי הָרוחת )במדבר טז,כב(ֹ ּּוְזֶה שֶׁכָּתוב בְּמַחֲלֹקֶת קֹרַח כְּשֶׁהִתְגַּבֵּר בְּמַחֲלֻקְתו מְאֹד כְּנֶגֶד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן" :ּוַיִפְלו עַל פְנֵיהֶם וַיֹאמְרו אֵל ּּאֱלֹקֵי הָרוחֹת וְכו'",ַּהַיְנו מֵחֲמַת שֶׁרָאו עֹצֶם הַמְנִיעוֹת ּבְּלִי שִׁעור הַמִתְפּשְׁטִין עַל כָּל אֶחָד עַל־ֹיְדֵי מַחֲלֹקֶת וַעֲדָתו קֹרַח,וְהִתְנַגְּדות כְּפִירוֹת מַכְנִיסִים הֵם ּכִּי וְקֻשְׁיוֹת הַרְבֵּה בְּמֹח ַ וָלֵב שֶׁל רֹב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד ּשֶׁקָשֶׁה מְאֹד לְהִתְקָרֵב מֵרִבּוי הַמְנִיעוֹת,עַל־ָכֵּן הִזְכִּיר ֹּבְּבַקשָׁתו:ּאֱלֹקֵי הָרוחֹת,ּהָרוחֹת דַיְקָא בְּחִינַת שְׁתֵי ּהָרוחוֹת,ּכִּי עִקַר הַתִקון עַל זֶה הוא עַל־ּיְדֵי בְּחִינַת פִי שְׁנַיִם)המובא בלקוטי מוהר"ן א'–סימן ס"ו,עיין שם(,ַּשֶׁמַמְשִׁיכִין אוֹתָם הַמְעַט הַכְּשֵׁרִים הָאוֹחֲזִים עִם ּהַצּדִיק הָאֱמֶת בְּחִינַת מֹשֶׁה,ּכִּי טוֹב מְעַט לַצַדִיק וְכו,' עַל כִּי־תוֹרָה חִדושֵׁי ׁ שֶׁל הַקָדוֹש הַלִמוד ּיְדֵי ּשֶׁמַמְשִׁיכִין עַל־ְּיְדֵי זֶה מַכְנִיעִין הָרְשָׁעִים הַחוֹלְקִים ב שֶׁיִתְגַּבְּרו בֶּאֱמֶת הַחֲפֵצִים בְּלֵב ּומַכְנִיסִיןחֵשֶׁק הַמְנִיעוֹת כָּל שֶׁיְשַׁבְּרו עַד הַמְנִיעָה כְּפִי ּאֲמִתִי ּּוְיִתְקָרְבו לִנְקֻדַת הָאֱמֶת)ּּכְּמו ֹ שֶׁמְבֹאָר שָׁם בְּהַתוֹרָה ּהַנַ"ל.(וְעַלׁ־ּכֵּן בִּקֵש" :ּאֵל אֱלֹקֵי הָרוחֹת הָאִיש ׁ אֶחָד ּיֶחֱטָא וְעַל כָּל הָעֵדָה תִקְצֹף?ְ!"וְלִכאוֹרָה קָשֶׁה:הֲלֹא ּהַרְבֵּה מֵעֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נִתְעַרְבְּבו בַּמַחֲלֹקֶת הַזֶה שֶׁל קֹרַח,ּעַד שֶׁכִּמְעַט כָּל יִשְׂרָאֵל נֶחֶלְקו עַל מֹשֶׁהַ, ּכַּמובָן בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינו זִׁ"ּּל ובְפֵרוש ׁ רַש"י.ְאַך מֹשֶׁה ּבִּקֵש ׁ מֵה'ְיִתְבָּרַךּּ שֶׁיִסְתַכֵּל בְּרַחֲמָיו,ּּשֶׁעִקַר הַמַחֲלֹקֶת ּנִתְהַוָה מֵאִיש ׁ אֶחָד,ּשֶׁהוא קֹרַח,ּּשֶׁנִתְקַנֵא בְּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל־ּּיְדֵי גֵּאותו ֹ וְגַסּותו ֹ הָרָעָה,ְּׁשֶׁרָצָה לִקַח כָּל ּּהַמֶמְשָׁלָה עַל יִשְׂרָאֵל לְעַצְמו ֹ ושְׁאָר כָּל הָעָם נִמְשּכו ּאַחֲרָיו בְּטָעות לְפִי תֻמָם,עַלׁ־ּכֵּן בִּקֵש:'אֵל אֱלֹקֵי ּּהָרוחֹת וְכו'ּהָאִיש ׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְכו,''ּּשֶׁרָאוי שֶׁיְרַחֵם ִעַל יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִקְצֹף עֲלֵיהֶם כִּי אִם עַל הָאִיש ׁ הָאֶחָד ּשֶׁהוא הָעִקָר בְּהַמַחֲלֹקֶת ושְׁאָר כָּל יּּשְׂרָאֵל יִנָצְלו עַלַ־הַנ הָרוחוֹת שְׁתֵי בְּחִינַת הֶאָרַת ּיְדֵי"שֶׁהֵם ל שְׁנַיִם פִי ּבְּחִינַת,עַל ּשֶׁמֵאִיר־הַתַלְמִידִים ּיְדֵי הַכְּשֵׁרִים,שֶׁעַל־ּיְדֵי זֶה סוֹף כָּל סוֹף הַכֹּל יִתְקָרְבו אֶל ֹּהָאֱמֶת לַאֲמִתו: וְזֶה"ּוַתִפְתַח הָאָרֶץ אֶת פִיה ָ וְכו'."כִּי קֹרַח חָלַק עַל ּּמֹשֶׁה וְרָצָה לִמְנֹע ַ אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל מֵהַתוֹרָה וְהַמִצְווֹת. ּוְאִם הָיָה מִתְקַיֵם דַעְתו ֹ הָרָעָה חַס וְשָׁלוֹם,הָיָה מַחֲזִיר ּּאֶת כָּל הָעוֹלָם לְתֹהו וָבֹהוִ,כִּי עּקַר קִיום הָעוֹלָם הוא עַל־ּיְדֵי הַתוֹרָה וְהַמִצְווֹת שֶׁנָתַן לָנו מֹשֶׁה,שֶׁעַל־יְדֵי זֶה ּמוֹצִיאִין כָּל הַבְּרִיאָה מִכֹּח ַ אֶל הַפֹעַל.ּוְעִקַר בְּחִינַת ּּמוֹצִיא מִכֹּח ַ אֶל הַפֹעַל הוא עַל־ּיְדֵי בְּחִינַת פֶתַח, ַּהַמְבֹאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנ"ל)לקוטי מוהר"ן א'–סימן ס"ו(ַ ,ּכִּי עִקַר הַמְשָׁכַת הַחִיות מֵהָרוח ַ דִלְעֵלָא לְהָרוח ּדִלְתַתָא הוא עַל־ּיְדֵי בְּחִינַת פֶתַח,ּּכִּי הָעִקָר הוא ּלַעֲשׂוֹת ולְתַקֵן בְּחִינַת פֶתַח,ִּּׁכְּדֵי שֶׁיוכַל לִכְנֹס לְשָׁם ּולְהַמְשובְמִדָה בְּהַדְרָגָה מִשָׁם הָאוֹר ְּיך,אוֹר כִּי ּּהָעֶלְיוֹן רוֹצֶה לְהַשְׁפִיע ַ תָמִיד,רַק אִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל אוֹר רִבּוי ֹ מֵחֲמַת חִיותו ּהַשְׁפָעַת.עַל־צְרִיכִין כֵּן לַעֲשׂוֹת כֵּלִים,ְְּּדְהַיְנו צִמְצומִים כְּדֵי שֶׁיֻמְשַׁך הָאוֹר ֹבּהַדְרָגָה ובְמִדָה כְּדֵי שֶׁנוכַל לְקַבְּלו,ּאֲבָל כְּשֶׁנַעֲשֶׂה ּּצִמְצום צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת בְּחָכְמָה נִפְלָאָה בְּאֹפֶן שֶׁלֹא ּיִתְעַלֵם הָאוֹר לְגַמְרֵי עַל־ּיְדֵי רִבּוי הַצִמְצומִים,רַק עַל נַעֲשִׂים ּשֶׁיִהְיֶהְּ־ב הַצִמְצומִים ּּיְדֵיבָּתִים ּחִינַת ְּּוְהֵיכָלוֹת וְכֵלִים וְצִנוֹרוֹת שֶׁיִהְיֶה הָאוֹר נִמְשָׁך עַל־יָדָם בְּהַדְרָגָה,ּדְהַיְנו שֶׁיִתְצַמְצֵם הָאוֹר עַל־יָדָם,רַק יִהְיֶה שֶׁעַל פֶתַח בְּחִינַת ּנִשְׁאָר־הָאוֹר נִמְשָׁך ֹ יִהְיֶה ְִיָדו ּוְהַחִיות בְּהַדְרָגָה ובְמּדָה.וְעַל־ּכֵּן עִקַר בְּחִינַת מוֹצִיא עַל הוא הַפֹעַל ַ אֶל ּּמִכֹּח־פֶתַח בְּחִינַת ּיְדֵיֹ )ַכְּמו ּשֶׁכָּתוב שָׁם בְּהַתוֹרָה הַנ"ל(,ְכִּי אִי אֶפְשָׁר לְהַמְשִׁיך ּהַחִיות מֵהָרוח ַ דִלְעֵלָא לְהָרוח ַ דִלְתַתָא כִּי אִם עַל־יְדֵי בְּחִינַתובְמִדָה בְּהַדְרָגָה הַחִיות לְקַבֵּל כְּדֵי ּפֶתַח בִּבְחִינַת רָצוֹא וָשׁוֹב,ּוְזֶה בְּכָל דַרְגָּא וְדַרְגָּא,ּּכִּי אֲפִלו ּּכְּשֶׁזוֹכֶה לְאֵיזֶה דַרְגָּא,ָּדְהַיְנו שֶׁזוֹכֶה לְתַקֵן אֵיזֶה פֶתַח ְּלְהַמְשִׁיך הַחִיות מֵהָרוח ַ דִלְעֵלּא מֵאֵיזֶה דַרְגָּא,עֲדַיִן ְּּהוא צָרִיך לְתַקֵן פְתָחִים בְּהַמַדְרֵגוֹת הַגְּבוֹהוֹת יוֹתֵר, יוֹתֵר ַ עוֹד הַגָּבֹה לַמַדְרֵגָה לַעֲלוֹת כְּשֶׁצָרִיך ְּּּכִּי ַ דִלְעֵלָא מֵהָרוח הַחִיות ְּולְהַמְשִׁיךַ ,גָּבֹה ּּמִמַדְרֵגָה יוֹתֵר,ְּהוא צָרִיךּלַעֲשׂוֹת פֶתַח שָׁם,שֶׁעַל־ּיְדֵי זֶה הוא ּמוֹצִיא מִכֹּח ַ אֶל הַפֹעַל מִמַדְרֵגָה גָּבֹה ַ יוֹתֵר.וְכֵן בְּכָל ְּּּפַעַם שֶׁצָרִיך לַעֲלוֹת מִדַרְגָּא לְדַרְגָּא עַד לְעֵלָא לְעֵלָא ּוְכו'.מִדַרְגָּא לַעֲלוֹת צָרִיך ַ שֶׁהָאָדָם יָדוע זֶה ְְּּכִּי לדַרְגָּא,ּדְהַיְנו שֶׁיְקַבֵּל אוֹר וְחִיות מֵהָרוח ַ דִלְעֵלָא ּּמִבְּחִינָה גָּבֹה ַ יוֹתֵר בְּכָל פַעַם.ּּשֶׁזֶהו בְּחִינַת מוֹצִיא ּמִכֹּח ַ אֶל הַפֹעַלַ,ּוְעִקָר תָלוי בְּתִקון הַפֶתַח כַּנ"לִ. וְקֹרַח שֶׁחָלַק עַל מֹשֶׁה וְרָצָה למְנֹע ַ אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל ּמִלְהִתְקָרֵב לְמֹשֶׁה שֶׁהוא הַצַדִיק הָאֱמֶת,שֶׁעַלֹ ־יָדו ּעִקַר תִקון הַפְתָחִים שֶׁל הַקְדֻשָׁה שֶׁעַל־ַיְדֵי זֶה מוֹצִיאִין ּּמִכֹּח ַ אֶל הַפֹעַל כַּנ"ל,עַל־כֵּן הָיָה עָנְשׁו ֹ עַל־יְדֵי זֶה בְּעַצְמו ֹ שֶׁגָּזַרמֹשֶׁה" :ּאִם כְּמוֹת כָּל הָאָדָם וְכו'וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא ה'ּופָצְתָה הָאָרֶץ אֶת פִיה ָ וְכו"'.ֹשֶׁבָּזֶה הֶרְאָה מֹשֶׁה עֹצֶם גֹּדֶל כֹּחו,ּשֶׁיֶש ׁ לו ֹ כֹּח ַ לְהוֹצִיא ּבְּרִיאָה חֲדָשָׁה מִכֹּח ַ אֶל הַפֹעַל,שֶׁהִיא עַל־ָּיְדֵי עֲשִׂיַת ּפְתּחִים ושְׁעָרִים,ְּלְהַמְשִׁיך הַחִיות דִלְעֵלָא מֵרום כָּל ּּדַרְגִין עַד סוֹף כָּל דַרְגִין,ּּעַד שֶׁיִהְיֶה נַעֲשֶׂה פֶתַח שֶׁהוא הַזֹאת הָאָרֶץ גַּשְׁמִיות בְּתַחְתִיוֹת ּבְּגַשְׁמִיות ּתַכְלִית הַגַּשְׁמִיותֹ,ּשֶׁמִשָׁם כָּל הַמְנִיעות שֶׁבָּעוֹלָם.ׁ כִּי ְּּּעִקַר הַמְנִיעוֹת שֶׁל הָאָדָם נִמְשָׁך מֵחֲמַת שֶׁהוא מְלֻבָּש ּּבְּגוף מְגֻשָׁם כָּזֶה,בְּאֶרֶץ גַּשְׁמִי כָּזֶה.ּוְזֶה עִקַר נִסְיוֹן הָאָדָם.ֶּוְעִקַר כֹּח ַ הַצַדִיק הוא שֶׁיָכוֹל לַעֲשׂוֹת פְתָחִים הָע ּבַּמַדְרֵגוֹתלְיוֹנוֹת,הָאוֹר לְהַמְשִׁיך שֶׁיָכוֹל ְּעַד ּּוְהַחִיות,ְּדְהַיְנו הִתְגַּלות אֱלֹקותו ֹ יִתְבָּרַך גַּם בָּעוֹלָם עַד הַתַחְתוֹנוֹת מַדְרֵגוֹת בְּתַכְלִית הַזֶה ּהַגַּשְׁמִי ּּשֶׁיִתְקַיֵם" :ֹ וְכו פְעַלְתו אַתָה כִּי פָעול כָּל ּוְיֵדַע'ַ". וְכּּמְבֹאָר כְּבָר כַּמָה פְעָמִים,ּשֶׁעִקַר גְּדֻלַת הַצַדִיק ּבְּחַיָיו וְאַחַר הִסְתַלְקותו ֹ שֶׁכָּל מַה שֶׁעוֹלֶה לְמַדְרֵגָה ְּּגָּבֹה ַ יוֹתֵר יַמְשִׁיך וְיָאִיר הָאוֹר לַמַדְרֵגוֹת הַתַחְתוֹנוֹת יוֹתֵר ּוְהַמְגֻשָׁםֵּ.רַב מֹשֶׁה הֶרְאָה וְזֶהבְּעֹצֶם אָז ּנו ּּגְּבורַת כֹּחו ֹ הַנִפְלָא,ּכִּי קֹרַח וַעֲדָתו ֹ נָפְלו כָּל־ְכָּך עַד ּשֶׁבָּאו לִכְפִירוֹתַ,ּּכְּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל:קֹרַח מִין הָיָה.ּּעַד שֶׁאָמְרו שֶׁכָּל אַפִין שָׁוִין,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב" :ְכִּי ּכָל הָעֵדָה כֻּלָם קּדֹשִׁים וְכו'"ֹ ּּוְלֹא הֶאֱמִינו בִּגְדֻלַת אֱלֹקותו ֹ וְהִתְגַּלות חִיותו לְהַמְשִׁיך שֶׁיָכוֹל ְּּּהַצַדִיק ַ כָּל לְהַגְבִּיה שֶׁיָכוֹל עַד פַעַם ַ בְּכָל גָּבֹה ּמִמַדְרֵגָה ּהַנוֹפְלִים וְהַמְגֻשָׁמִים וְכו'.וְעַלֶ־ׁ ּכֵּן הֶרְאָה מֹשֶׁה שֶׁיש ּׁלו ֹ כֹּח ַ לְהַרְאוֹת לְעֵין כֹּל שֶׁהוא יָכוֹל לְהוֹצִיא מִכֹּח ַ אֶל ּּהַפֹעַל בְּרִיאָה חֲדָשָׁה מַמָש,ּּׁעַד שֶׁיִהְיֶה נַעֲשֶׂה פֶתַח ּבְּגַשְׁמִיות הָאָרֶץ מַמָש.ּּוְכֵן נִתְקַיֵם מִיָד,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב: "ּּוַיְהִי כְּכַלֹתו ֹ לְדַבֵּר וְכו'ּּ וַתִבָּקַע הָאָרֶץ וְכו'ּּוַתִפְתַח ּּהָאָרֶץ אֶת פִיה ָ וְכו'",ּּׁשֶׁנַעֲשָׂה פֶתַח בְּהָאָרֶץ הַגַּשְׁמִי ּמַמָש.וְעַל־ּּיְדֵי זֶה הָרְשָׁעִים וְהַמוֹנְעִים וְהַחוֹלְקִים קִבְּלו ּּעָנְשָׁם וְנִבְלְעו מִיָד.ּוְכָל יִשְׂרָאֵל רָאו עַלַ־ֹ יְדֵי זֶה בְּעצְמו ּגֹּדֶל כֹּחו ֹ שֶׁל מֹשֶׁה שֶׁיֶש ׁ לו ֹ כֹּח ַ לַעֲשׂוֹת פֶתַח מֵרום כָּל ּּדַרְגִין עַד סוֹף כָּל דַרְגִין,ּּשֶׁזֶהו בְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּח ַ אֶל ּהַפֹעַל) .הלכות הכשר כלים-הלכהד,'אותיות מ"ה מ"ט( ּוְיָרְדוּ חַיִים שְׁאוֹלָה )במדבר טז,ל'( ּעִקַר הַתִקון שֶׁל כָּל אָדָם הוא כְּפִי הַתוֹרָה ומַעֲשִׂים ּּטוֹבִים שֶׁמְסַגֵּל בְּחַיָיו,ְשֶׁעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה אַחַר־כָּך ֹ יוֹרֵד וְגופו לְמַעְלָה ֹ עוֹלָה ֹ שֶׁנִשְׁמָתו מִיתָתו ּּבְּעֵת ּלְמַטָהְׁ.ֹאֲבָל נִשּּאָר בּו ֹ רֹשֶׁם מֵחִיות נַפְשׁו,ּׁשֶׁהוא סוֹד ּּהַבְלֵי דְגַרְמֵי הַמְבֹאָר בַּזֹהַר הַקָדוֹש,ּּשֶׁהוא סוֹד הַשֵׁםֹ, ּּשֶׁשׁוֹאֲלִין אֶת הָאָדָם אַחַר מִיתָתו ֹ מַה שְׁמו,ּשֶׁהוא ּבְּחִינַת נַפְשׁו ֹ הַנִשְׁאֶרֶת עִמו ֹ בַּקֶבֶר.ּוְכָל תִקונו ֹ עַל־יְדֵי דַיְקָא ֹ בָּאָרֶץ קְבורָתו מִתוֹך ְּּּשֶׁמִתְקַשֵׁר)ּתַכְלִית ּגַּשְׁמִיות הַמָקוֹםֹ(ּלְשֹׁרֶש ׁ נַפְשׁו ֹ וְרוחו ֹ וְנִשְׁמָתו,עַד ּשֶׁיִזְכֶּה עַל־יְדֵי קְבורָתו ֹ בָּאָרֶץ דַיְקָא לַעֲלוֹת וְלִכְלֹל מֵהַמָקוֹם לְמַעְלָה ּבִּבְחִינַתֹ)ּובְיולָזֶה מְסֻגֶּלֶת תֵר ּקְבורַת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל,שֶׁעָלֶיה ָ נֶאֱמַר" : ֹֹּוְכִפֶר אַדְמָתו ּעַמו",ּכִּי עַל־יְדֵי קְדֻשַׁת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל זוֹכִין בְּיוֹתֵר לְמַעְלָה לִבְחִינַת הַמָקוֹם מִבְּחִינַת וְלִכְלֹל ּלַעֲלוֹת ּמֵהַמָקוֹםַּ,שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְכּפְרִין כָּל הָעֲונוֹת.(אֲבָל כָּל ּּזֶה אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת כִּי אִם עַל־יְדֵי הַצַדִיק הַגָּדוֹל, ּשֶׁזָכָה בְּחַיָיו לְשַׁבֵּר כָּל תַאֲווֹת עוֹלָם הַזֶה וְכו'ּוְכו,'עַד ּּשֶׁזָכָה לְהִכָּלֵל בִּבְחִינַת לְמַעְלָה הַמָקוֹם,ַּשֶׁהוא בְּחִינַת הּבַּעַל הַשָׂדֶהֹ,ּשֶׁכָּל תִקון נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל עַל יָדו.וְאוֹי לָהֶם לָרְשָׁעִים הַחוֹטְאִים בְּזֶה הָעוֹלָם,וְלֹא דַי לָהֶם בָּזֶה,ּּאַף גַּם הֵם חוֹלְקִין עַל הַצַדִיק־הָאֱמֶת,וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר" :ּומְקֻלָלָיו יִכָּרֵתו"ָ,כִּי הֵם נִכְרּתִים מִשָׁרְשָׁם,כִּי יְכוֹלִים וְאֵינָם הָאָרֶץ בְּגַשְׁמִיות קְבורִים ּנִשְׁאָרִים ּלְהַגְבִּיה ַ עַצְמָן לְמַעְלָה,ּּשֶׁזֶה עִקַר סוֹד הַכָּרֵת רַחֲמָנָא ּלִצְלָן,ּּכַּמובָא.ּוכְמו ֹ שֶׁמָצִינו בְּיוֹתֵר אֵצֶל קֹרַח,ַשֶׁחָלַק עַל מֹשֶׁה וְיָרַד חּיִים שְׁאוֹלָה,ֹּּכִּי נִפְסַק מִשָׁרְשׁו ֹ בַּחַיִים ְּחַיָתו ֹ וְיָרַד לְתוֹך גַּשְׁמִיות הָאָרֶץ עִם כָּל חִיותו,ַּשֶׁזֶה ּסוֹד הַכָּרֵת כַּנ"לֹ .ּוְסוֹף כָּל סוֹף יִהְיֶה עֲלִיָתו ֹ וְתִקונו מֹשֶׁה עַל־יְדֵי,בַּעֲלֵי הֵם הַצַדִיקֵי־אֱמֶת ּּכִּיחֶסֶד ּּוְרַחֲמִים כָּאֵלו,ּעַד שֶׁהֵם מַעֲלִים אֶת כָּל הַנְפָשׁוֹת, ּאֲפִלו הַיְרודִים מְאֹד לְעִמְקֵי תְהוֹם תַחְתִיוֹת,גַּם אוֹתָן לְשָׁרְשָׁן אוֹתָם מַעֲלִים ּהַנְפָשׁוֹת,לְמַעְלָה לִבְחִינַת ּמֵהַמָקוֹם,ּוְסוֹף כָּל סוֹף יַעֲלו וִיתַקְנוּ גַּם אוֹתָן הַנְפָשׁוֹת שֶׁל הַחוֹלְקִים עֲלֵיהֶם גַּם־כֵּן,בִּבְחִינַת"מוֹרִיד שְׁאוֹל ּוַיָעַל"ּשֶׁנֶאֱמַר עַל קֹרַח,ּּרַק שֶׁצְרִיכִין לִסְבֹּל מְרִירות גָּדוֹל וְצַעַר גָּדוֹל וְקָשֶׁה וָמַר יָמִים וְשָׁנִים הַרְבֵּהֹ )ֹכְּמו ֹּּשֶׁמָצִינו אֵצֶל קרַח וַעֲדָתו(,עַד שֶׁסּוֹף כָּל סוֹף אַחַר כָּל בְּלִי ובושׁוֹת וַחֲרָפוֹת שֶׁסָּבְלו דִמְרִירות ּהַמְרִירות ְּשִׁעור וָעֵרֶך,ּּיִצְטָרְכו עוֹד לְהִתְבַּיֵש ׁ הַרְבֵּה וְלָבוֹא לִפְנֵי ֹּהַצַדִיק־הָאֱמֶת בְּחִינַת מֹשֶׁה ולְקַבֵּל תִקון עַל יָדו. )לקוטי הלכות-הלכות אפותיקי ה',אותיות ל"ד ל"זמ"במ"גלפיאוצרהיראה–חיים,אות מ"ו(

EN:
§4

And therefore when one needs to draw m'zonos [sustenance] and wealth, which come from s'mol, as above — then two times ayin cries are needed. For the da'as, the aspect of Torah, in general is in the aspect of ayin yamin, as above. And when one draws the da'as from the aspect of aina chad, as above, from the aspect of kola y'mina downward to the aspect of yamin below — one needs the aspect of seventy cries, as above. And therefore the m'zonos, which come from s'mol — two aspects of descent are needed, for afterwards one must still descend from yamin to s'mol. Therefore two times seventy cries are needed. For the essential hold of the anpin chashuchin — because of which one must cry out the seventy cries, as above — is from the aspect of s'mol, as is known. And therefore even when da'as is drawn, the aspect of Torah, the aspect of birth, as above, which is in the aspect of yamin — nevertheless seventy cries are needed, for since below there is also an aspect of s'mol, therefore even though one is drawing da'as, the aspect of yamin, seventy cries are needed so that, G-d forbid, the seventy anpin chashuchin — whose hold is from s'mol — should not overpower. And therefore when one draws m'zonos, which come from s'mol — another seventy cries are needed, the aspect of seventy doubled cries, so that the anpin chashuchin — whose essential hold is there in the s'mol — should not overpower. And therefore they are doubled — corresponding to two aspects of descent, from yamin to yamin and from yamin to s'mol. And therefore they are as difficult as double the pains of a woman in labor, as above.

§5

Segment 10
HE:
ְּּוַיאבְדו מִתוֹך הַקָהָל )במדבר טז,לג( ּּהַרְבֵּה הַרְבֵּה אֲנָשִׁים נֶאֶבְדו מִשְׁנֵי עוֹלָמוֹת עַל יְדֵי שֶׁאוֹחֲזִים בְּמַחֲלֹקֶת עַל הַכְּשֵׁרִיםּּ וִירֵאִים אֲמִתִיִים,כִּי ּבְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵש ׁ מַחֲלֹקֶת,ּיֵש ׁ שָׁם נִיצוֹצֵי קֹרַח דָתָן וַאֲבִירָם,ּּכַּמובָא,ּובָהֶם נֶאֱמַר" :ְּּוַיאבְדו מִתוֹך הַקָהָל." הֵם גַּם עֲתִידִין סוֹף כָּל סוֹף אַף־עַל־פִי־כֵן ְּאַך ו ׁ ולְהִמָצֵא ּלְהִתְבַּקֵשּּלְהִתְתַקֵן,יִהְיֶה תִקונָם ּוְעִקַר ּּעַל־יְדֵי הָעֲבוֹדָה שֶׁל אֵלו הַכְּשֵׁרִים בְּעַצְמָם,ּשֶׁחָלְקו אוֹתָם ּעֲלֵיהֶם וְרָדְפו,הַצַדִיקִים וְהַכְּשֵׁרִים אֵלו ּכִּי ה בְּתוֹרַת הַהוֹלְכִים ְּותְמִימֵי־דֶרֶך'בֶּאֱמֶת,ָּעִקַר ּשְׁלֵמות עֲבוֹדּתָם הוא מַה שֶׁזוֹכִין לְכִסּופִין טוֹבִים עֵת בְּכָל,בְּמַדְרֵגָתָם עַצְמָן מִסְתַפְקִים ּּוְאֵינָם וַעֲבוֹדָתָם,יְתֵרָה לְמַעֲלָה כְּשֶׁמַגִּיעִין אֲפִלו ּרַק ּבַּעֲבוֹדַת הַשֵׁם,ְּאַף־עַל־פִי־כֵן הֵם נִכְסָפִין מְאֹד מְאֹד י לְמַעֲלָה לִזְכּוֹתהַשֵׁם בַּעֲבוֹדַת בְּיוֹתֵר עוֹד ּתֵרָה, לִזְכּוֹת עֵת בְּכָל ומְחַפְשִׂים ומְבַקְשִׁים ּוְדוֹרְשִׁים ּּלִשְׁלֵמות יוֹתֵר בַּעֲבוֹדַת הַשֵׁםֹ,ּכִּמְחַפֵש ׂ אַחַר אֲבֵדָתו, ְּומִתְחַנְנִים לְפָנָיו יִתְבָּרַך הַרְבֵּה עַל זֶה.ּוכְמו ֹ שֶׁמָצִינו אֵצֶלְּּ דָוִד הַמֶלֶך,ּעָלָיו הַשָׁלוֹםַ ,ּּשֶׁמַעֲלָתו ֹ הָיָה גָבוֹה מְאֹד מְאֹד,ּאַף־עַל־פִי־כֵן בְּסוֹף תְמַנְיָא אַפֵי סִיֵם: "ָּּתָעִיתִי כְּשֶׂה אֹבֵד בַּקֵש ׁ עַבְדֶך וְכו'."ַּּומִזֶה יְכוֹלִין הַצ קְדֻשַׁת מַעֲלַת גֹּדֶל קְצָת מֵרָחוֹק ּּלְהָבִיןּדִיקִים דִקְדֻשָׁה הַכִּסּופִין קְדֻשַׁת וְגֹדֶל אֲמִתִיִים ּוְהַכְּשֵׁרִים ּשֶׁלָהֶם,שֶׁמְבַקְשִׁים בִּתְפִלָתָם פוֹעֲלִים הֵם ּובְוַדַאי "ָּּבַּקֵש ׁ עַבְדֶך"ּוְכוׁ',ּּוַעֲתִידִים בְּוַדַאי לְהִתְבַּקֵש,ְּובְכֹחָם ּוזְכותָם יִתְבַּקְשׁו וּּיַעֲלו כָּל הָאֲבֵדוֹת כֻּלָם,ּּעַד שֶׁיַעֲלו עַל־יְדֵי־זֶה גַם כָּל הַחוֹלְקִים עֲלֵיהֶם וְהָרְחוֹקִים מֵהֶם ּוְיָשׁובו כֻּלָם אֲלֵיהֶם.ַּּוְכָל זֶה מְרֻמָז בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינו ז"ּל שֶׁאָמְרו:ּעֲדַת קֹרַח עֲתִידָה לְהִתְבַּקֵש ׁ וְלַעֲלוֹתִ; כְּתיב"הַקָהָל מִתוֹך ְּּוַיאבְדו",אוֹמֵר הוא ּּובְדָוִד: "ָּתָעִיתִי כְּשֶׂה אֹבֵד בַּקֵש ׁ עַבְדֶך"ּׁמָה אֲבֵדָה שֶׁנֶאֱמַר ּבְּדָוִד עֲתִידָה לְהִתְבַּקֵש,אַף כָּאן אֲבֵדָה הָעֲתִידָה ּּלְהִתְבַּקֵש ׁ וְכוַ',ּּהַיְנו כַּנ"ל.)לקוטי הלכות-הלכות אומניןד',אות ל"הלפי אוצר היראה–מחלוקת, אות נ"ו(

EN:
And this is what our Sages of blessed memory said: that it is permitted to receive payment for Torah shebichsav, for it is payment for pisuk te'amim. "Payment for pisuk te'amim" specifically — for the te'amim are an exceedingly exalted light that is impossible to attain, which is the aspect of Ayay, as is brought in the Writings [of the Ari z"l]. And therefore it is permitted to receive payment — for there they have no hold, as mentioned above. For the vitality of the sitra achra is only from the concealment and hiddenness of the aspect of Ayay, as mentioned above. But one who attains this perception — which is the aspect of pisuk te'amim, as mentioned above — then they have no vitality at all and are completely nullified. And therefore, even when one receives payment for this learning, they cannot take hold in it, G-d forbid. For there, in this perception, they have no power to take hold, G-d forbid. On the contrary, through this perception of the aspect of Ayay, the aspect of te'amim, they are completely nullified, as mentioned above.

And understand this well, for it is impossible to explain these matters in writing. Baruch Hashem l'olam, Amen v'Amen.

Segment 11
HE:
ּּאֵת מַחְתוֹת הַחַטָאִים )במדבר יז,ג'( ּוְזֶהו בְּחִינַת פְגַם קֹרַח שֶׁהוא בְּחִינַת הַמַחֲלֹקֶת שֶׁל ּהַמִתְנַגְּדִים עַל הַצַדִיקִים וְהַחֲסִידִים הָאֲמִתִיִים,שֶׁכָּל תוֹרָה שֶׁלָמְדו שֶׁלָהֶם הַלִמוד ּכֹּחָם מֵחֲמַת.קְצָתָם לוֹמְדִים בְּגפ"ת)גְּמָרָאִׁ,ּּפֵרוש ׁ רַש"י,ּתוֹסָפוֹת(ׁ ,וְיֵש ּּשֶׁלוֹמְדִים גַּם קַבָּלָה וכְתָבִים אֲבָל מַעֲשֵׂיהֶם אֵינָם כַּהֹגֶןֲ,וְיֵש ׁ מֵהֶם מְקֻלְקָלִים לְגַמְרֵי רַחמָנָא לִצְלַןׁ ,וְיֵש ְּּּשֶׁאֵין יוֹדְעִים מִקִלְקולָם כָּל־כָּך אֲבָל עַל־כָּל־פָנִים הֵם ה בַּעֲבוֹדַת ּמִתְרַשְׁלִים'בְּכַוָנָה מִתְפַלְלִים ּוְאֵין ּובִיגִיעוֹת,וְכָבוֹד מָמוֹן שֶׁל הַהֶבֶל אַחַר וְרוֹדְפִים ּוְהִתְנַשְׂאות וְכַיוֹצֵאְ,וְהֵם מִתגָּרִים בְּהַכְּשֵׁרִים וִירֵאִים ְּּתְמִימֵי הַדֶרֶך הַהוֹלְכִים בְּתוֹרַת ה'בֶּאֱמֶת הָעוֹסְקִים ּבִּתְפִלָה ובְמַעֲשִׂים טוֹבִים בְּכֹח ַ ובְכַוָנַת הַלֵב לַשָׁמַיִם, ּּוְהֵם עוֹמְדִים בְּכָל פַעַם וְחוֹלְקִים עֲלֵיהֶם בְּכַמָה מִינֵי ּּרְדִיפוֹת וְלֵיצָנות בְּלִי שִׁעור. וְזֶה בְּחִינַת עֲדַת קֹרַח,כִּי קֹרַח הָיָה חָכָם וְלַמְדָן גָּדוֹלֹ ,ּוְעִקַר הַפְגָם שֶׁלו—שֶׁרָצָה לְהַפְרִיד בֵּין לַמְדָן ּוְצַדִיק,ּכְּאִלו עִקַר הַמַעֲלָה הוא בְּחִינַת לַמְדָן לְבַדֶׁ. ּוְזֶהו שּאָמְרו)בְּמִדְבַּר טז,ג:(ּכִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָם ּקְדֹשִׁים וְכוַ',ּּוְדָרְשׁו רַבּוֹתֵינו ז"ל)ּּתַנְחומָא שָׁם ד:( ּּכֻּלָם שָׁמְעו בְּסִינַי אָנֹכִי ה'ָּאֱלֹקֶיך וְכו,'ִּּהַיְנו שֶׁאָמְרו ּמֵאַחַר שֶׁכֻּלָם שָׁמְעו אָנֹכִי וְכָל עֲשֶׂרֶת הַדבְּרוֹת שֶׁהֵם ּכְּלַל הַתוֹרָה,ּאִם כֵּן אֵין לְמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן שׁום מַעֲלָה ּוְהִתְנַשְׂאות כְּמו ֹ שֶׁכָּתוב שָׁם ומַדוע ַ תִתְנַשְׂאו עַל קְהַל ה'ַ.ּּוְזֶה בְּחִינַת פְגָם הַנ"ְּל שֶׁסָּמְכו עַל הַלִמוד לְבַד וְכָפּּרו בְּעִקַר הָאֱמֶת. ּכִּי עִקַר הַמַעֲלָה וְהַהִתְנַשְׂאות אֱמֶת שֶׁל כָּל אֶחָד ּּמִיִשְׂרָאֵל עַל חֲבֵרו ֹ הוא רַק עַל־יְדֵי מַעֲשִׂים טוֹבִים,כִּי ּלֹא הַמִדְרָש ׁ הוא הָעִקָר אֶלָא הַמַעֲשֶׂה)אָבוֹת פ"א(ַ, ּוכְמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל:ּ שֶׁלֹא יְהֵא אָדָם קוֹרֵא ּוְשׁוֹנֶה ובוֹעֵט בְּרַבּו ֹ ובְאָבִיו ובְמִי שֶׁגָּדוֹל מִמֶנו וְכו'.כִּי ּאִם הָיו מַאֲמִינִים בְּהָאֱמֶת שֶׁהָעִקָר הוא קִיום הַתוֹרָה, ּלֹא הָיו אוֹמְרִים'ּומַדוע ַ תִתְנַשְׂאו'ּוְכו,'ֶּכִּי הָיָה רָאוי לָהּם לְהָבִין הָאֱמֶת שֶׁמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן קְדֻשָׁתָם גָּבֹה ַ מְאֹד מְאֹדֹ ,ַּּוְהֵם מְשֻׁקָעִים עֲדַיִן בְּתַאֲווֹת עוֹלָם הַזֶה כְּמו ּּשֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ּּל עַל פָסוק)שָׁם יז,ג:(ּאֵת מַחְתוֹת ּּהַחַטָאִים וְכו'—ּ הֵם חָטְאו עַל נַפְשׁוֹתָם וְכּו'.אֲבָל הֵם ּרָצו לְהַפְרִיד בְּחִינַת לַמְדָן מִצַדִיק,ּכְּאִלו הָעִקָר הוא ּלַמְדָן וְכו'.ּוְזֶהו:ּּוַיִקַח קֹרַח,ּּוְתִרְגֵּם אונְקְלוס:ּוְאִתְפְלֵג קֹרַחַ,ּשֶׁחָלַק לַמְדָן מִצַדִיק וְכַנ"ל: וְעַל־כֵּן אָמַר לו ֹ מֹשֶׁהָׁ)שם טז,ו:(ּּקְחו לָכֶם מַחְתוֹת ּוְכו,'ּּשֶׁיַקְרִיבו קְטֹרֶתִׁ.ּּוכְמו ֹ שֶׁפֵרֵש ׁ רַש"י:הֵא לָכֶם ּקְטֹרֶת הֶחָבִיב מִן הַכֹּל וְכו'.ּּהַיְנו שֶׁמֹשֶׁה אָמַר לָהֶם הֲרֵינִי מַרְאֶה לָכֶם מִי חָבִיב לִפְנֵי ה'ְיִתְבָּרַך.ִכִּי לְפִי ּדַעַת קֹרַח הָעּקָר הוא הַלִמוד וְהַחָכְמָה שֶׁל הַתוֹרָה, ּאַף־עַל־פִי שֶׁאֵינו ֹ מְקַיְמָה כְּלָל,ּוְלֹא עוֹד אֶלָא שֶׁחוֹלֵק ּעַל הַצַדִיק הָאֱמֶת שֶׁהוא מֹשֶׁה שֶׁנָתַן הַתוֹרָה ומְקַיֵם ּּאֶת הַתוֹרָה בִּקְדֻשָׁה נִפְלָאָהֹ,עַל־כֵּן אָמַר לוְ:הֲרֵי לָך הַכֹּל מִן שֶׁחָבִיב קְטֹרֶת,לְהַקְטִיר כֻּלְכֶם ּּוְתִכָּנְסו, ּּוְנִרְאֶה דְבַר מִי יָקום.כִּי קֹרַח הָיָה לַמְדָן וְחָכָם גָּדוֹל ּגַּם בְּחָכְמוֹת הַקַבָּלָה,ּּוְיָדַע בְּוַדַאי הַסּוֹד וְהַכַּוָנָה שֶׁל קְטֹרֶת,ְוְעַל־כֵּן סָמַך עַל רֹב חָכְמָתו ֹ לַחֲלֹק עַל מֹשֶׁה ּוְאַהֲרֹן ולְבַקֵש ׁ כְּהֻנָה גְּדוֹלָהַ ,ּמֵאַחַר שֶׁגַּם הוא יוֹדֵע ּכַּוָנַת הַקָרְבָּנוֹת וְהַקְטֹרֶת.ּעַל־כֵּן אָמַר לו ֹ מֹשֶׁה עַתָה נִרְאֶה הָאֱמֶת:ּקְחו לָכֶם מַחְתוֹת וְכו'ּוְאַתָה וְאַהֲרֹן ּּאִיש ׁ מַחְתָתו ֹ וְכו'ּוּּתְנו בָהֵן אֵש ׁ וְשִׂימו עֲלֵיהֶן קְטֹרֶת ּוְכו'וְהָיָה הָאִיש ׁ אֲשֶׁר יִבְחַר הׁ'ּּהוא הַקָדוֹש.וְקֹרַח ְּסָמַך עַל חָכְמָתו ֹ וְנִתְרַצָה לָזֶהֹ ,ּּכִּי סָבַר שֶׁקְטֹרֶת שֶׁלו ְּּיִתְקַבֵּל מֵאַחַר שֶׁהוא חָכָם וְלַמְדָן כָּל־כָּך וְיוֹדֵע ַ דִין ְּּוְכַוָנוֹת הַקְטֹרֶת כָּל־כָּך. ּאֲבָל מֹשֶׁה הִתְרָה בָּהֶם וְאָמַר לָהֶם שֶׁסַּם הַמָוֶת ּנָתון בְּתוֹכו ֹ שֶׁבּו ֹ נִשְׂרְפו נָדָב וַאֲבִיהוא,ּלוֹמַר שֶׁרָאוי ְּּלָהֶם לִלְמֹד קַל וָחֹמֶר מִנָדָב וַאֲבִיהוא שֶׁהָיו צַדִיקִים גדוֹלִים מְאֹד,ּּאַף־עַל־פִי־כֵן מֵאַחַר שֶׁהִקְטִירו קְטֹרֶת ּשֶׁלֹא בִּזְמַנו ֹ נִשְׂרְפו.כִּי'ּנָדָב וַאֲבִיהוא'הֵם בְּחִינַת'בֶּן ּּעַזַאי ובֶן זוֹמָא'ּשֶׁזֶה הֵצִיץ וְנִפְגַּע וְזֶה הֵצִיץ וָמֵת, ּשֶׁאַף־עַל־פִי שֶׁהָיו צַדִיקִים גְּדוֹלִיםֲ,אּבָל שָׁגו קְצָת ּכְּשֶׁנִכְנְסו לַפַרְדֵס וְהֵצִיצו יוֹתֵר מִדַאי וְנֶעֶנְשׁו,ּּשֶׁזֶהו וַאֲבִיהוא נָדָב פְגַם ּּבְּחִינַת,אַחַת בְּחִינָה הֵם כִּי ּּכַּמובָא.ֶּוְעַל־כֵּן רָמַז לָהֶם מֹשֶׁה שֶׁיִזָהֲרו שֶׁלֹא יִתְעַנְשׁו ּעַל־יְדֵי הַקְטֹרּת דַיְקָא,ּּכִּי גַּם נָדָב וַאֲבִיהוא שֶׁהָיו שֶׁפָגְמו עַל־יְדֵי בְּשָׁלוֹם יָצְאו לֹא גְּדוֹלִים ּצַדִיקִים ּבִּבְחִינַת אַרְבָּעָה שֶׁנִכְנְסו לַפַרְדֵס,מִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן ּאַתֶם.ּוְהֵם לֹא שָׁמְעו,ּוְסָמְכו עַל חָכְמָתָם,ּּופָגְמו ּהַפְגָם שֶׁל'אַחֵר'ּשֶׁקִלְקֵל לְגַמְרֵי וְקִצֵץ בַּנְטִיעוֹת,כִּי ּזֶהו בְּחִינַת הַפְגָם שֶׁל קֹרַח וַעֲדָתו ֹ שֶׁהִפְרִידו בְּחִינַת ּלַמְדָן מִצַדִיק וְסָמְכו עַל חָכְמַת לִמודָם,ּּשֶׁזֶהו בְּחִינַת ּּמְקַצֵץ בַּנְטִיעוֹתְּ,בּחִינַת וְאִתְפְלֵג קֹרַח. ֹּוְעַל־כֵּן הָיָה עָנְשָׁם שֶׁנִשְׂרְפו עַל־יְדֵי אֵש ׁ הַקְטֹרֶת בְּעַצְמו,ּּשֶׁזֶהו בְּחִינַת'לֹא זָכָה—ּ נַעֲשֵׂית לו ֹ הַתוֹרָה סַם מָוֶת'ְּעַל־יְדֵי שֶׁמְצַיֵר אוֹתִיוֹת הַתוֹרָה לְהֵפֶך,כִּי ּהַתוֹרָה בְּחִינַתֵ'ׁאש'ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב)יִרְמְיָה כג,כטׁ(: כָּאֵש דְבָרִי כֹה הֲלוֹא.ומְצַיְרִין בָּה ּוכְשֶׁפוֹגְמִין ְּהָאוֹתִיוֹת לְהֵפֶך,ּּמִתְגַּבֵּר תַבְעֵרַת אֵש ׁ מַמָש ׁ רַחֲמָנָא לִצְלַן,ּּכִּי מֵהָאֵש ׁ יָצָאו וְהָאֵש ׁ תֹאכְלֵם)יְחֶזְקֵאל טו(. )לקוטי הלכות–הלכות אומנין ד,'אותל"ה(

Segment 12
HE:
ָ ּוַיּבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל הָעֵדות ּּוְהִנֵּה פָרַח מַטֵה אַהֲרֹן לְבֵית לֵוִי )במדבר יז,כג( ּמַטֶה הוא בְּחִינַת הַבְּחִירָה שֶׁהוא בְּחִינַת מַטֶה ּּשֶׁמַטֶה לְצַד זֶה או ֹ לְצַד זֶהֶׁ.ּּוְזֶהו בְּחִינַת מַטֵה מֹשה ׁ לְמַטֶה ׁ ומִנָחָש לְנָחָש מִמַטֶה ְּשֶׁנִתְהַפֵך,ּּכַּמובָן ּבַּתִקונִיםַ,ּוְכַמובָא בְּדִבְרֵי אֲדוֹנֵנו מוֹרֵנו וְרַבֵּנו ז"ל ּבְּהַתוֹרָה בְּטַח בַּה'וַעֲשֵׂה טוֹב בְּסִימָן ע"ט.ֹ ּומֹשֶׁה זָכָה ּבְּמַרְאֵה הַסְּנֶה לְהַפְשִׁיט גּופולְגַמְרֵי,ּכַּמובָא בַּתִקונֵי זֹהַר,ְוְאָז נֶאֱמַר בּו ֹ אַחַר כָּך:ּּומַטֵה הָאֱלֹקִים בְּיָדִי, 'בְּיָדִי'ּדַיְקָא שֶׁהָיְתָה הַבְּחִירָה בְּיָדו ֹ לְגַמְרֵי בִּבְחִינַת ּּצַדִיקִים לִבָּן בִּרְשׁותָן,ּכַּמובָא בְּהַתוֹרָה בְּטַח בַּה,'ּעַיֵן שָׁם.ּוְכֵן אַהֲרֹן בְּוַדַאי זָכָה גַּם־כֵּן לָזֶה,כִּי מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן ּשְׁנֵיהֶם שְׁקולִים זֶה כְּזֶהַ,ּּכְּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל.וְזֶה ּּשֶׁצִוָה ה'ְּיִתְבָּרַך לְהַרְאוֹת אוֹת ומוֹפֵת נוֹרָא עַל־יְדֵי דַיְקָא ּהַמַטוֹתַ,מַעֲל לְהוֹרוֹתשֶׁאַף־עַל־פִי אַהֲרֹן ּת הַבְּחִירָה שָׁבַר שֶׁכְּבָר הַשְׁלֵמות לְתַכְלִית ּשֶׁזָכָה שֶׁלוֹ שֶׁמַטֶה וְזָכָה ּלְגַמְרֵי,הַבְּחִירָה ּּדְהַיְנו,הָיָה ּבִּבְחִינַת מַטֵה מֹשֶׁה בִּבְחִינַת ומַטֵה הָאֱלֹקִים בְּיָדִיִּ, ּּדְהַיְנו שֶׁכְּבָר לִבּו ֹ בּּרְשׁותו ֹ לְגַמְרֵי בִּבְחִינַת לֹא יְאֻנֶה ּלַצַדִיק כָּל אָוֶן וְאֵינו ֹ מִתְיָרֵא עוֹד מֵהַיֵצֶר הָרָע הַגַּשְׁמִי ּּשֶׁל תַאֲווֹת עוֹלָם הַזֶה כְּלָלֹ ,ּאַף־עַל־פִי־כֵן עֲדַיִן אֵינו ּמִסְתַפֵק עַצְמו ֹ בָּזֶה רַק עֲדַיִן הוא עוֹבֵד ה'ְיִתְבָּרַך ּּבִּמְסִירַת נֶפֶש ׁ נִפְלָא וְזוֹכֶה בְּכָל פַעַם לְשַׁבֵּר הַיֵצֶר ְּּּּהָרָע שֶׁלו ֹ שֶׁהוא מַלְאָך הַקָדוֹש ׁ בְּחִינַת דִינִים.וְעַל־יְדֵי ַּזֶה גַּם עַתָה אַחַר שֶׁשִׁבֵּר הַבְּחִירָה הַגַּשְׁמִיִית וְהַמַטֶה ּבְּיָדו ֹ כַּנ"לַ,ּאַף־עַל־פִי־כֵן עֲדּּיִן הוא עוֹלֶה מִדַרְגָּא ּלְדַרְגָּא וְהוא גָּדֵל וְצוֹמֵח ַ בְּכָל פַעַם בִּבְחִינַת צַדִיק ּּכַּתָמָר יִפְרָח וְכו'.ּּוְזֶהו בְּחִינַת כִּי פָרַח מַטֵה אַהֲרֹן ּלְבֵית לֵוִי וַיֹצֵא פֶרַח וַיָצֵץ צִיץ וְכו,'ַּּדְהַיְנו שֶׁגַּם אַחַר ה ַּשֶׁשִׁבֵּרֹ כַּנ בְּיָדו הָאֱלֹקִים ומַטֵה ּבְּחִירָה"ל, ּאַף־עַל־פִי־כֵן הוא פוֹרֵח ַ וְצוֹמֵח ַ כִּי אֵינו ֹ עֵץ יָבֵש ׁ חַס וְשָׁלוֹם,וְאֵינו ֹ עוֹמֵד עַל מַדְרֵגָה אַחַת,ּרַק הוא צָץ לְדַרְגָּא מִדַרְגָּא ֹ יִתְבָּרַך ַ בַּעֲבוֹדָתו ְּּופוֹרֵח,גַּם ִכִּי ּּהַצַדּיקִים שֶׁשִׁבְּרו הַיֵצֶר הָרָע הַגַּשְׁמִי שֶׁזֶהו בְּחִינַת ּּומַטֵה הָאֱלֹקִים בְּיָדִי,גַּם הֵם עֲדַיִן יֵש ׁ לָהֶם יֵצֶר הָרָע שֶׁל מַעְלָהֹ,ּ וצְרִיכִים לְשַׁבְּרו,ָּּּוכְשֶׁיֵש ׁ לָהֶם מִלְחָמוֹת ּּעֲדַיִן בְּוַדַאי הֵם עוֹלִים עֲדַיִן מִדַרְגא לְדַרְגָּא בְּחִינַת ּוַיֹצֵא פֶרַח וַיָצֵץ צִיץ וְכו'.וְעַל־כֵּן נָתַן זֹאת לְסִימָן: ּּוְהָיָה הָאִיש ׁ אֲשֶׁר אֶבְחַר בּו ֹ מַטֵהו יִפְרָח,ֹ לְהוֹרוֹת ְּׂשֶׁהוא פוֹרֵח ַ וְעוֹלֶה עֲדַיִן מִדַרְגָּא לְדַרְגָּא וְזֶהו מַעֲלָתו עַל שְׁאָר נְשִׂיאֵי יִשרָאֵל,ּּכִּי גַּם בֵּין הַצַדִיקִים הַגְּדוֹלִים ּּהָאֲמִתִיִים בְּחִינַת נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל,ּּיֵש ׁ חִלוק גָּדוֹל בֵּינָם ּּלְבֵין הַצַדִיק הַגָּדוֹל מֵהֶם הַרְבֵּה,בְּחִינַת מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן ּוְכו,'ְּהֵפֶך דֵעָה רָעָה שֶׁל קֹרַח וַעֲדָתו ֹ שֶׁכָּפְרּו בָּזֶה ּוְאָמְרו:ּּכִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָם קְדֹשִׁים וְכו'ּומַדוע ַ תִתְנַשְׂאו ּוְכו') .הלכות שלוח הקן-הלכהד,'אות ט"ו( ָּׁאַתָה ובֵית אָבִיך תִשְׂאו ּּאֶת עֲוֹן הַמִקְדָש )במדבר יח,א'( ּכִּי זֶהו עֲבוֹדַת הַצַדִיקִים לְהַמְתִיקּ הַדִינִים מִכָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁעַל־יְדֵי זֶה מוֹצִיאִין אוֹתָם מֵעֲוֹנוֹת שֶׁבָּאִים ּעַל־יְדֵי הַיֵצֶר הָרָע שֶׁיְנִיקָתו ֹ מֵהַדִינִים,ּּכִּי הַצַדִיקִים שֶׁהוא מַעְלָה שֶׁל הָרָע הַיֵצֶר מְשַׁבְּרִים ּּהַגְּדוֹלִים ומַמְתִיקִים דִינִים ּבְּחִינַתהַדִינִים כָּל ּומְבַטְלִים, ּוְעַל־יְדֵי זֶה מְבַטְלִין כֹּח ַ הַיֵצֶר הָרָע ומַצִילִין יִשְׂרָאֵל מֵעֲוֹנוֹת,ּוְעַל־כֵּן הַצַדִיקִים מְקַבְּלִים עַל עַצְמָן יִסּורִין בִּשְׁבִיל עֲוֹנוֹת יִשְׂרָאֵל,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב:ַּּאָכֵן חֳלָיֵנו הוא נָשָׂא וּעֲוֹנוֹתָם הוא יִסְבֹּל.ּכִּי הַצַדִיקִים הַגְּדוֹלִים תוֹלִין שֶׁאֵינָם שֶׁמֵחֲמַת שֶׁאוֹמְרִים הַחֶסְרוֹנוֹת בְּעַצְמָן ּכָּל ּמַמְתִיקִין הַדִין כָּרָאוי מֵחֲמַת זֶה בָּאִים יִשְׂרָאֵל לַעֲוֹנוֹת חַס וְשָׁלוֹםִ.וְעַל־כֵּן הֵם סוֹבְלִים עֲוֹנוֹת ישְׂרָאֵל.וְזֶה ָּבְּחִינַת אַתָה ובֵית אָבִיך תִשְׂאו אֶת עֲוֹן הַמִקְדָש ׁ וְכו,' כִּי הֵם צְרִיכִים לִשְׁמֹר יִשְׂרָאֵל מֵעֲוֹנוֹת כִּי צְרִיכִין ּּלַעֲסֹק לְהַמְתִיק כָּל הַדִינִים שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁעַל־יְדֵי זֶה ו הָרָע ַ הַיֵצֶר כֹּח ּמְבַטְלִיןמֵעֲוֹנוֹת יִשְׂרָאֵל ּמַצִילִין. )הלכות שלוח הקן-הלכהד,'אות ט"ז( ִ ּוַאֲנִי הִנֵּה נָתַתָי לְך אֶתּּמִשְׁמֶרֶת תְרומֹתָי )במדבר יח,ח'( ַּכָּל אֲחִיזַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא וְהַיֵצֶר הָרַע הוא מִדִינִים ּּכַּיָדועְ,שֶׁהֵם נֶאֱחָזִים מִסִּטּרָא דִשְׂמָאלָא,ּוְכָל הַתוֹרָה ַּוְהַמִצְווֹת הֵם לְבַטֵל אֲחִיזַת הַדִינִים לְהַמְתִיק הַדִין ּהַנֶאֱחָז בִּשְׂמֹאל ולְאַכְלְלָא שְׂמֹאלָא בִּימִינָא כַּיָדוע. ֹּוְזֶה גֹּדֶל מַעֲלַת מִצְוַת צְדָקָה שֶׁשְׁקולָה כְּכָל הַתוֹרָה ַכְּמַאֲמַר רַבּוּתֵינו ז"ל,ּּכִּי הַמָמוֹן הוא בְּחִינַת שְׂמֹאל, ּוכְשֶׁנוֹתֵן צְדָקָה לְעָנִי הָגון וְצַדִיק הָעוֹבֵד ה'בֶּאֱמֶת ּּשֶׁהוא כֻּלו ֹ יָמִין,ְכִּי אֹרֶך יָמִים בִּימִינָא,עַל־יְדֵי זֶה ּנִכְלָל שְׂמֹאל בַּיָמִיןַ,ּשֶׁהוא כְּלַל כָּל הַתִקונִים הַנעֲשִׂים ּעַל־יְדֵי כָּל הַתוֹרָהֹ.ּעַל־כֵּן הָעִקָר לִתֵן צְדָקָה בְּכַוָנָה זו, ּכְּדֵי לְהִתְקָרֵב ולְהִתְקַשֵׁר לְצַדִיקֵי אֱמֶת שֶׁהֵם בִּבְחִינַת ּכֻּלָא יְמִינָא,ּכִּי כָּל מַה שֶׁהַצַדִיק גָּדוֹל בְּיוֹתֵר הוא נִכְלָל בְּיָמִין בְּיוֹתֵר,ּ עַד שֶׁיֵש ׁ צַדִיקִים בְּנֵי עֲלִיָה שֶׁהֵם ּמַשִׂיגִים אוֹרַיְיתָא דְעַתִיקָא סְתִימָאָה וְנִכְלָלִים שָׁם, ּוְשָׁם כֻּלָא יְמִינָא וְלֵית שְׂמֹאל תַמָן.ּּוכְשֶׁנוֹתֵן צְדָקָה ּלְצַדִיקִים כָּאֵלו וְהַנִלְוִים אֲלֵיהֶםֱ,ּוְכָל כַּוָנָתו ֹ בֶּאמֶת ּבִּשְׁבִיל קִיום הַתוֹרָה כְּדֵי לְהִכָּלֵל בַּיָמִין,עַל יְדֵי זֶה ּעוֹשֶׂה תִקון גָּדוֹל וְנֶחְשָׁב כְּאִלו קִיֵם כָּל הַתוֹרָה כֻּלָה, ּכִּי נִכְלָל מָמוֹנו ֹ שֶׁהוא בְּחִינַת שְׂמֹאלֹ ,ֶּוְנִכְלָל עִמו ּבִּבְחִינַת יָמִין שֶׁזּהו כְּלַל כָּל הַתִקונִים. תְרומָה נְתִינַת שֶׁל זֹאת פָרָשָׁה נִסְמָך ְּוְעַל־כֵּן ּומַעֲשֵׂר וְכָל מַתְנוֹת כְּהֻנָה לְפָרָשַׁת קֹרַח כִּי זֶה הָיָה ּעִקַר פְגַם קֹרַח שֶׁחָלַק עַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן ובְעָא לְאַחְלָפָא שְׂמָאלָא לִימִינָאְּ.כּמו ֹ שֶׁכָּתוב בַּזֹהַר הַקָדוֹש ׁ כִּי אַהֲרֹן הָיָה כֹּהֵן אִיש ׁ הַחֶסֶד בְּחִינַת יָמִין וְקֹרַח הָיָה לֵוִי ּבְּחִינַת שְׂמֹאל וְכָל תִקונו ֹ הָיָה שֶׁיִהְיֶה נִכְלָל בְּאַהֲרֹן ַ ּהַכֹּהֵן בְּחִינַת יָמִין שֶׁזֶהו בְּחִינַת כְּלַל כָּל הַתִקונִים ּשֶׁכָּל תִקון הָעוֹלָמוֹת תָלוי בָּזֶה כַּנ"ל.וְקֹרַח מֵחֲמַת ּגַּסּותו ֹ רָצָה לְהִתְגַּבֵּר עַל אַהֲרֹן לְהַגְבִּיר שְׂמֹאל עַל ָּיָמִין חַס וְשָׁלוֹם וְעַל־כֵּן הָיָה כּוֹפֵר בְּכָל הַתוֹרָה כֻּלָה ּכִּי כָּל הַתוֹרָה תְלויָה בָּזֶה לְאַכְלָלא שְׂמָאלָא בִּימִינָא ְַּּוְהוא רָצָה לְהֵפֶך חַס וְשָׁלוֹם עַל־כֵּן אַחַר פָרָשַׁת קֹרַח ּנֶאֶמְרו פָרָשָׁה הַנ"ּל שֶׁל תְרומָה וְכו'. ִּּוְעַל־כֵּן נִקְרֵאת בְּשֵׁם תְרומָה וְכֵן כָּל הָעֶשְׂרִים נִקְרָא כְּהֻנָה מַתְנוֹת ֹ ּּוְאַרְבַּעכְּמו תְרומָה בְּשֵׁם ּּים ּשֶׁכָּתוב בִּתְחִלַת הַפָרָשָׁה עַל עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מַתְנוֹת ָּּּכְּהֻנָה וַאֲנִי הִנֵה נָתַתִי לְך אֶת מִשְׁמֶרֶת תְרומֹתָי לְכָל ּקָדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל וְכו'ּהֲרֵי שֶׁקָרָא כָּל הַמַתָנוֹת בְּשֵׁם ּּתְרומָהּכִּי כָּל הַמַתְנוֹת כְּהֻנָה הֵם בְּחִינַת תְרומָה עַל־יְדֵי לְמַעְלָה הָעוֹלָם כָּל מְרִימִין זֶה שֶׁעַל־יְדֵי ּשֶׁנִכְלָל שְׂמֹאל בְּיָמִין עַל־יְדֵי הַנְתִינָה לַכֹּהֵן שֶׁהוא בְּחִינַת יָמִין.)הלכות תרומות ומעשרות–הלכהד,' אותיותביג'ד'ח'לפי אוצר היראה-צדקה וגמילות חסדים,אות נ"ו( ּופְדויָו מִבֶּן חֹדֶש ׁ תִפְדֶה )במדבר יח,טז( ְּעִקַר הַחִיות הוא עֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךֹ .ּוכְשֶׁאֵינו ּמוֹסִיף קְדֻשָׁה וָדַעַת בְּכָל יוֹם,ּהוא קְצַר יָמִים,ֵּומִי יוֹדּע ַ אִם יַעֲלו כָּל שִׁבְעִים שְׁנוֹתָיו לְיוֹם אֶחָד?וְעַל־כֵּן ּהָרְשָׁעִים גְּמורִים,ּהָרְחוֹקִים מִן הַתוֹרָה לְגַמְרֵי,הֵם ּנִקְרָאִים בְּחַיֵיהֶם מֵתִים.ְּאַך אֲפִלו הָעוֹבֵד אֶת הַשֵׁם קְצָתַ,ּאֵינו ֹ נִמְנֶה בִּימֵי חַיָיו כִּי אִם כְּפִי מְעט הָעֲבוֹדָה ּומַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁזָכָה לַעֲשׂוֹת בְּחַיָיו,וְעַל־כֵּן יָכוֹל ּּלִהְיוֹת שֶׁכָּל חִיותו ֹ לֹא יַעֲלֶה כִּי אִם לְיוֹם אֶחָד.אֲבָל ּמִי שֶׁזוֹכֶה לְהוֹסִיף קְדֻשָׁה וָדַעַת וְלִחְיוֹת חַיִים חֲדָשִׁים בְּכָל עֵת,ּהוא זוֹכֶה לִחְיוֹתּשִׁבְעִים שְׁנוֹתָיו בִּשְׁלֵמות. ּּוְזֶהו בְּחִינַת קְדֻשַׁת הַבְּכוֹר,ּּשֶׁצְרִיכִין לִפְדוֹתו ֹ מִן ְּּהַכֹּהֵן בִּשְׁבִיל לְהַמְשִׁיך עַל־יְדֵי זֶה בְּחִינַת הִתְחַדְשׁות ּהַחִיות וְהַמֹחִין,ֶּוְזֶהו שֶׁעִקַר פִדְיוֹן בְּכוֹר הוא מִבֶּן ׁחֹדש,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב)ּבַּמִדְבָּר יח" :( ּּׁופְדויָו מִבֶּן חֹדֶש ּּתִפְדֶה."ׁ'חֹדֶש מִבֶּן'ּדַיְקָא,הוא הַפִדְיוֹן עִקַר ּכִּי הַחִיות הִתְחַדְשׁות ּבִּשְׁבִילׁ,חֹדֶש בְּחִינַת ּשֶׁהוא, ּבְּחִינַת מְחַדֵש ׁ חֳדָשִׁים.)הלכות תפלין–הלכה ה,' אות כ'לפי אוצר היראה–חיים,אות ד'( שבת שלום לאחינו כל בית ישראל הוצאת חומשים עם פירוש הלקוטי הלכות במחיר הקרן 125 § לסט )

Segment 13
HE:
5 כרכים ( פרטים והזמנה : 054-8429006 ) מאיר (



# Korach - Chumash with Likutey Halachos
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/4/5/

Korach - Chumash with Likutey Halachos
חומש עם ליקוטי הלכות — פרשת קֹרַח
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/4/5

Segment 1
HE:
ּּוַיִקַח קֹרַח )במדבר טז,א'( ַ ּוְזֶה בְּחִינַת מַה שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל)בְּמִדְבַּר רַבָּה יח(ּשֶׁקֹרַח עֵינו ֹ הִטְעַתו.רָאָה שַׁלְשֶׁלֶת גְּדוֹלָה יוֹצְאָה ּמִמֶנו שְׁמואֵל ובָנָיו וְעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מִשְׁמָרוֹת וְכו'ֹ. ֹ ּּהַיְנו כִּי עַל־יְדֵי זֶה טָעָה וְהִתְלַבֵּש ׁ הַיֵצֶר הָרָע אֶצְלו בְּמִצְווֹת כְּדַרְכּו)ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב בְּסִימָן א.(כִּי סָבַר שֶׁכְּבוֹד הֹ 'ְֹּיִתְבָּרַך לְגַלוֹת כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדו ּרָאוי לִהְיוֹת עַל יָדוָּ,ּמֵאַחַר שֶׁזֶה הַכּבוֹד צְרִיכִין לְגַלוֹת ּמִדוֹר לְדוֹר)כמבוארבלקוטי מוהר"ן ב'–סימן ז'(, שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה צְרִיכִין לְהַשְׁאִיר בָּנִים וְתַלְמִידִים שֶׁהֵם ּהַחֲלִיפוֹת וְכוַ'ּכַּנ"ל,ֶּׁעַל־כֵּן סָבַר מֵאַחַר שֶׁהוא רוֹאֶה ּשֶׁמִמֶנו יֵצְאו דוֹרוֹת קְדוֹשִׁים שּל צַדִיקִים כָּאֵלו שֶׁיְגַלו ְּּכְּבוֹדו ֹ יִתְבָּרַך שֶׁהֵם שְׁמואֵל וְכו,'ּבְּוַדַאי מַגִּיע ַ לו ֹ כָּל ּהַגְּדֻלָה וְהַכָּבוֹד שֶׁל הַנְשִׂיאות,ּּכִּי בֶּאֱמֶת זֶה הַצַדִיק ֹ ְּּשֶׁצָרִיך לְהָאִיר הַדַעַת הַקָדוֹש ׁ בָּעוֹלָם בְּוַדַאי רָאוי ּשֶׁיִהְיֶה לו ֹ כָּל הַכָּבוֹד שֶׁיָבוֹאו כָּל יִשְׂרָאֵל אֵלָיו לְכַבְּדו ּכְּדֵי שֶׁיוכְלו לְקַבֵּל מִמֶנו תוֹרָה וָדַעַת עַל־יְדֵי זֶה. דִקְדֻשָׁה כָּבוֹד הוא ׁ הַתוֹרָה שֹׁרֶש ּכִּי,ַּּוְכַמובָן בִּדְבָרָיו ז"ּל בְּכַמָה מְקוֹמוֹתֶ.וְזה בְּחִינַת)מִשְׁלֵי ג, לה:(ּכָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלו.וְעָלָיו נֶאֱמַר)ּשְׁמואֵל־א ב, ל:(כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד.ּּכִּי מֵאַחַר שֶׁהוא עוֹסֵק לְגַלוֹת ְְּכְּבוֹדו ֹ יִתְבָּרַך בְּוַדַאי רָאוי שֶׁיִהְיֶה לו ֹ כָּל הַכָּבוֹד ומ מְכֻבָּד ּּשֶׁיִהְיֶהֹ מֶמְשָׁלָה לו וְיִהְיֶה גָּדוֹל פֻרְסָם ְּונְשִׂיאות כְּדֵי שֶׁיוכַל לִמְשֹׁל בָּעוֹלָם ולְהַדְרִיך אֶת ְּיִשְׂרָאֵל בְּדֶרֶך הַקְדֻשָׁה לְהָאִיר דַעַת הַקָדוֹש ׁ בָּעוֹלָם. נְשִׂיאִים צַדִיקִים כַּמָה הָיו זֶה ּובִשְׁבִילּומְלָכִים ּומְכֻבָּדִים מְאֹד. ּאֲבָל זֶה הַצַדִיק שֶׁמְקַבֵּל הַכָּבוֹד,ְּצָרִיך שֶׁיִהְיֶה עָנָו גָּדוֹל בְּתַכְלִית בִּבְחִינַת מֹשֶׁה וְיִהְיֶה בּוֹרֵח ַ מִן הַכָּבוֹד ּבֶּאֱמֶת לַאֲמִתו ֹ וְלֹא יְקַבֵּל הַכָּבוֹד לְעַצְמו ֹ רַק לְמַעַן כְּבוֹדה'ְּיִתְבָּרַך כְּדֵי שֶׁיוכַל עַל־יְדֵי זֶה לְהָאִיר הַדַעַת ּבָּעוֹלָם מִדוֹר לְדוֹר.ּּוְקֹרַח טָעָה בָּזֶה שֶׁרָאָה שֶׁיֵצְאו ְַּמִמֶנו דוֹרוֹת צַדִיקִים שֶׁיִתְגַּלֶה כְּבוֹדו ֹ יִתְבָּרַך עַל יָדָם ּוְסָבַר שֶׁהַדַעַת הַקָדוֹש ׁ שֶׁלָהֶם לְגְֹּלוֹת כְּבוֹדו ֹ יִתְבָּרַך ְיִהְיֶה נִמְשָׁך עַל יָדו.ּוְעַל־כֵּן אָמַר שֶׁרָאוי לו ֹ כָּל הַכָּבוֹד ְּּּּכְּדֵי שֶׁיוכַל לְהַמְשִׁיך הַדַעַת מִדוֹר לְדוֹרֹ ,ֹּאֲבָל כַּוָנָתו ּלֹא הָיָה לַשָׁמַיִם כִּי אִם בִּשְׁבִיל כְּבוֹד עַצְמו.ָּאֲבָל הוא הָיָה חּזָק בְּדַעְתו ֹ וְנִכְנַס לְאוֹתו ֹ חֲזָקָה שֶׁהוא יִמָלֵט. מִמֶנו שֶׁיֵצְאו כָּזֹאת שַׁלְשֶׁלֶת שֶׁרָאָה ִּׁמֵאַחַר ּשֶׁיִשְׁתַלְשֵׁל מִמֶנו דוֹרוֹת קְדוֹשִׁים שֶׁיַמְשּּיכו דַעַת כָּזֶה בָּעוֹלָםֵ. וְעַל־יְדי־ְּּזֶה נִתְעָה כָּל כָּך עַד שֶׁמָרַד בְּמֹשֶׁה רַבֵּנו ּשֶׁמִמֶנו כָּל הַמְשָׁכַת הַדַעַת הַקָדוֹש ׁ הַזֶה וְחָלַק עָלָיו. וְאָמַר:ּכֻּלָם שָׁמְעו מִסִּינַי אָנֹכִי וְכו,'ּּכְּאִלו קַבָּלַת יָרְשׁו הַדַעַת הַמְשָׁכַת עִקַר שֶׁהוא ּהַתוֹרָהּכֻּלָם ּּמֵאֲבוֹתֵיהֶם מֵעַצְמָם שֶׁלֹא עַל־יְדֵי כֹּחו ֹ שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנו. ּובָזֶה טוֹעִים הַרְבֵּה גַּם בַּדוֹרוֹת הָאֵלו כְּאִלו הַתוֹרָה ּּהוֹלֶכֶת בִּירֻשָׁה וְכו'ּּכַּיָדוע ַ לַבְּקִיאִים קְצָת בְּהַנְהָגַת ּהָעוֹלָם עַתָהַ.ּוְרַבּוֹתֵינו ז"ְּל אָמְרו בְּהֵפֶך:כֶּתֶר שֵׁם ּטוֹב מֻנָח,ּכָּל הָרוֹצֶה יָבוֹא וְיִטֹל.ּוכְתִיב)יְחֶזְקֵאל יח, כ:(ּאָב לֹא יִשָׂא בַּעֲוֹן הַבֵּן ובֵן לֹא יִשָׂא בַּעֲוֹן הָאָב ּוְכו'.ֵּּוכְמו ֹ שֶׁרָאִינו בְּכָל הַדוֹרוֹת שֶׁהָיו צַדִיקִים גְּדוֹלִים הַרְבה שֶׁהָיָה לָהֶם בָּנִים רְשָׁעִים,ַּוְהָיו רְשָׁעִים הַרְבֵּה ּשֶׁהָיו לָהֶם בָּנִים צַדִיקִים וכְמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל )אָבוֹת פ"ב מי"ב:(ְּּּוְאַל תֹאמַר שֶׁהִיא יְרֻשָׁה לָך וְכו'ֹ. הַקְדו וְהָאֱמונָה הַדַעַת שֶׁעִקַר אַף־עַל־פִי ּכִּישָׁה הִתְחִיל מֵהָאָבוֹת,ּאַף־עַל־פִי־כֵן לֹא הָיָה מִי שֶׁהֵאִיר ְּּוְהִמְשִׁיך זֶה הַדַעַת בְּכָל הָעוֹלָם כְּמו ֹ מֹשֶׁה רַבֵּנו עָלָיו ּהַשָׁלוֹם,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב)ּדְבָרִים ד,לב:(כִּי שְׁאַל נָא ּלְיָמִים רִאשׁוֹנִים וְכו'ָּ.ּהֲנִהְיָה כַּדָבָר הַגּּדוֹל הַזֶה וְכו'. ּוַאֲפִלו עַתָה בַּדוֹרוֹת שֶׁאַחַר מַתַן תוֹרָה,אִי אֶפְשָׁר ְּּלְהַמְשִׁיך הַדַעַת הַקָדוֹש ׁ כִּי אִם עַל־יְדֵי גְּדוֹלֵי מֻבְחֲרֵי ּּהַצַדִיקִים שֶׁה'ְּיִתְבָּרַך שׁוֹלֵח ַ בְּכָל דוֹר וָדוֹר,ּּוְכַמובָן ּלַמַשְׂכִּיל מִכָּלּ הַמַעֲשִׂיוֹת שֶׁעָבְרו בְּיִשְׂרָאֵל בְּכָל דוֹר ּּוָדוֹר עַד הַיוֹם הַזֶה.ּוְקֹרַח פָגַם בָּזֶה מְאֹד מְאֹד מֵחֲמַת מִמֶנו יֵצְאו קְדוֹשִׁים שֶׁדוֹרוֹת ּשֶׁצָפָה,סָבַר עַל־כֵּן ּשֶׁהוא הִשִׂיג הַדַעַתֻ.וְרָצָה לְהָבִין הַכֹּל וְנִכְנַס בְּקֹשְׁיוֹת ּּשֶׁהֵם לְמַעְלָה מֵהַזְמַן עַד שֶׁכָּפַר בְּמֹשֶׁה ובְתוֹרָתו,עַד ּשֶׁכָּפַר בָּעִקָר.)לקוטי הלכות–הלכות נתילת ידיים ו,'אותס"ז(

EN:
Therefore ketores atones. For there, at the aspect of bitul, everything is good, everything is one — there the evil is nullified completely. Therefore through the smell of the ketores, the Kohain Gadol could enter the Kodesh HaKodashim on Yom Kippur — the essence of atonement. For ketores is the aspect of smell — Olam HaBa pleasure — the bitul where all is good. There, evil has no place and all sins are atoned. "The cloud of the ketores shall cover the Kapores that is upon the Aron, and he shall not die." Through the cloud of the ketores's smoke — the aspect of the bitul, the reshima of bitul — the Kohain can enter the Kodesh HaKodashim and effect atonement. Therefore ketores atones for lashon hara, as our Sages say: "let something done in secret atone for something done in secret." For at the level of bitul — to which ketores ascends — all evil speech is nullified and rectified. Even the judgments and prosecutions caused by evil speech are silenced and nullified there, for there all is one and all is good.

Segment 2
HE:
ּּוַיִקַח קֹרַח )במדבר טז,א'( ֹ ּוְתַרְגּומו:ּוְאִתְפְלֵג קֹרַחַ,שֶׁחָלַק לּּמְדָן מִצַדִיק וְאָמַר ּּשֶׁלַמְדָן בְּעַצְמו ֹ הוא מַעֲלָה.וְזֶה שֶׁאָמַר)שָׁם,ג:(כִּי כָל ּהָעֵדָה כֻּלָם קְדוֹשִׁיםִׁ,ּופֵרֵש ׁ רַש"י:ּּכֻּלָם שָׁמְעו בְּסִינַי 'אָנֹכִי'ּוְכו,'ּהַיְנו שֶׁאָמַר מֵאַחַר שֶׁכֻּלָם קִבְּלו אֶת ּּהַתוֹרָה וְכֻלָםּשָׁמְעו בְּסִינַי'אָנֹכִי'ּעַל־כֵּן כָּל אַפִין שָׁוִין חַס וְשָׁלוֹם.ּּובָזֶה פָגַם וְחָטָא מְאֹד,ּכִּי אַף־עַל־פִי ּשֶׁכֻּלָם קִבְּלו לִמוד הַתוֹרָה בְּסִינַי אֲבָל אֵין כֻּלָם שָׁוִין ּבְּקִיום הַתוֹרָה.ּוְעִקַר הַשְׁלֵמות הוא רַק כְּפִיּ הַצִדְקות ּשֶׁל כָּל אֶחָד כְּפִי מַה שֶׁזוֹכֶה כָּל אֶחָד לְקִיום הַתוֹרָה ּבִּשְׁלֵמות,ֹּוְהַכֹּל תָלוי בִּקְדֻשַׁת הַבְּרִית שֶׁזֶה אֵין שׁום חֲבֵרו עִם שֶׁנַעֲשֶׂה ַ מַה יוֹדֵע ּּאָדָםַ ,יוֹדֵע הוא ֵּרַק ְּּהַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁלו ֹ אֵיך הוא אוֹחז בָּזֶה.ּעַל־כֵּן בְּוַדַאי ּרָאוי לו ֹ לְהִתְבַּטֵל נֶגֶד הַצַדִיק הָאֱמֶת שֶׁהוא בְּחִינַת ַ ּמֹשֶׁה שֶׁרוֹאִים עֹצֶם נִפְלְאוֹת קְדֻשָׁתו ֹ עַל־יְדֵי נִפְלְאוֹת ְַּּּהַתוֹרָה שֶׁגִּלָה לָנו וְלִסְמֹך עַל דְבָרָיו שֶׁבְּוַדַאי יוֹדֵע ֹּלְמִי לִתֵן הּּגְּדֻלָה כָּרָאוי לוֹ ,ּבִּפְרָט מֹשֶׁה רַבֵּנו בְּעַצְמו ּשֶׁעָשָׂה הַכֹּל עַל־פִי הַדִבּור.וְקֹרַח עַל־יְדֵי גַּאֲוָתו ֹ חָלַק ּעָלָיו וְהִתְפָאֵר בְּחָכְמָתו ֹ וְלָמַד וְדָן קַל וָחֹמֶר שֶׁל שֶׁקֶרָ, ּוְגִלָה פָנִים בַּתוֹרָה שֶׁלֹא כַּהֲלָכָה וְאמַר:ּומַה טַלִית ּשֶׁל מִין אַחֵר חוט שֶׁל תְכֵלֶת פוֹטְרָה וְכו'.וְכֵן בַּיִת ּמָלֵא סְפָרִים אִם חַיָב בִּמְזוזָה וְכו')ּּתַנְחומָא קֹרַח ב.( ּכִּי כְּשֶׁאֵין בּו ֹ אֱמונָה,ּומַפְרִיד לִמוד הַתוֹרָה מֵהַצַדִיקְ, ּּבְּוַדַאי יוכַל לָצֵאת לּגַמְרֵי מֵהַדָת לְגַלוֹת פָנִים בַּתוֹרָה ּשֶׁלֹא כַּהֲלָכָה,כְּמו ֹ קֹרַח שֶׁחָלַק עַל מֹשֶׁה עַל־יְדֵי זֶה, ּוְאַחֵר שֶׁקִצֵץ בַּנְטִיעוֹת עַל־יְדֵי זֶה. ּוְעַל־כֵּן חָלַק קֹרַח עַל הַכְּהֻנָה,ֱּכִּי הַכֹּהֵן הוא בְּחִינַת הָרַב הָאמֶת,בְּחִינַת)מַלְאָכִי ב,ז:(כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן ּּיִשְׁמְרו דַעַת וְתוֹרָה וְכו'—ְּ אִם הָרַב דוֹמֶה לְמַלְאַך ה' ּצְבָאוֹת וְכו'.כִּי כֹּהֵן בְּחִינַת חֶסֶד בְּחִינַת אַבְרָהָם, דִקְדֻשָׁה וְכִסּופִין וְהִשְׁתוֹקְקות אַהֲבָה בְּחִינַת ּהַיְנו ְּשֶׁזוֹכִין עַל־יְדֵי הָרַב הַזֶה שֶׁדוֹמֶה לְמַלְאַך ה'ַצְבָאוֹת ּוְכַנ"ל.ַּוְקֹרַח שֶׁפָגַם בָּזֶה וְרָצָה לַחֲלֹק לַמְדָן מִצַדִיק ּכַּנ"ל,ּעַל־כֵּן חָלַק עַל הַכְּהֻנָה. ה צִוָה ּוְעַל־כֵּןְ'עַל־י הָאֱמֶת לְבָרֵר ְיִתְבָּרַךדֵי ּּהַמַטוֹת,ּּוכְמו ֹ שֶׁכָּתוב)בְּמִדְבַּר יז,כׁ (:וְהָיָה הָאִיש ּּאֲשֶׁר אֶבְחַר בּו ֹ מַטֵהו יִפְרָח,ּּכִּי מַטֶה דָא מט"ט)זֹהַר בְּרֵאשִׁית כז(.ְּשֶׁהוא בְּחִינַת לַמְדָן שֶׁכָּלול מִשִׁשָׁה ּסִדְרֵי מִשְׁנָה שֶׁהֵם בְּחִינַת אָסור ומֻתָר וּכוֹ ',כְּמו ּּשֶׁכָּתוב בְּהַתוֹרָה.ּוְעַל־כֵּן צִוָה ה'ְיִתְבָּרַך שֶׁכָּל אֶחָד ּיַכְנִיס מַטֶה שֶׁלו ֹ לִפְנֵי אֲרוֹן הָעֵדות,וְהָיָה הָאִיש ׁ אֲשֶׁר ּּיִבְחַר בּו ֹ מַטֵהו יִפְרָח,ּלְהוֹרוֹת שֶׁמַטֵה אַהֲרֹן שֶׁהוא ּבְּחִינַת רַב הָאֱמֶת שֶׁהואְמַלְאַך ה'צְבָאוֹת שֶׁכּוֹלֵל ּּומְיַחֵד לַמְדָן וְצַדִיק,ּוַאֲזַי הוא בְּוַדַאי עוֹשֶׂה פֵרוֹת ֵּדְהַיְנו שֶׁהוא לְבַדו ֹ מְחַדֵש ׁ חִדושִׁין דְאוֹרַיְתָא אֲמִתִיִים ּבַּתוֹרָה שֶׁהֵם בְּחִינַת פַרְד"ס,ּכִּי רַק מַטֶה שֶׁלו ֹ פָרַח וְגָדַלּּ וְעָשָׂה פֵרוֹת כְּמו ֹ שֶׁכָּתוב)בְּמִדְבַּר שָׁם,כג(ּוַיֹצֵא ּּפֶרַח וַיָצֵץ צִיץ וְכו,'ּדְהַיְנו שֶׁלִמוד הַתוֹרָה שֶׁלו ֹ שֶׁהוא ּבְּחִינַת מַטֶה,ּהוא לְבַדו ֹ הִצְלִיח ַ וְעָשָׂה פְרִי,ּכִּי הוא ְמַלְאַך ה'ּּצְבָאוֹת שֶׁמְקַשֵׁר לַמְדָןֵּ לְצַדִיק שֶׁעַל־יְדֵי זֶה ּעִקַר שְׁלֵמות חִדושֵׁי הַתוֹרָה שֶׁהֵם בְּחִינַת פַרְד"ס. ּּוְעַל־כֵּן בְּוַדַאי לו ֹ מַגִּיע ַ הַכְּהֻנָה,ּּכִּי הוא זָכָה לְכִסּופִין ּוְאַהֲבָה דִקְדֻשָׁה שֶׁהוא בְּחִינַת כֹּהֵן אִיש ׁ חֶסֶד. ּּאֲבָל הַמַטוֹתּ שֶׁל שְׁאָר הַנְשִׂיאִים לֹא פָרְחו וְלֹא ּּעָשׂו פֵרוֹתׁ ,ֵּלְהוֹרוֹת לָהֶם ולְגַלוֹת שֶׁאֵין יְכוֹלִים לְחַדֵש ּבַּתוֹרָה בַּפַרְד"ּס שֶׁזֶה נִקְרָא'ּּעֵץ פְרִי עֹשֶׂה פְרִיַ 'ּּכַּיָדוע )ּעַיֵן זֹהַר בָּלָק רב(.,אֵין יְכוֹלִין לִזְכּוֹת לָזֶהכִּי אִם ּעַל־יְדֵי כֹּח ַ אַהֲרֹן הַכֹּהֵן שֶׁהוא בְּחִינַת רַב הָאֱמֶת ְּשֶׁדוֹמֶה לְמַלְאַך ה'ּצְבָאוֹת שֶׁכָּלול מִלַמְדָן וְצַדִיק, ּוְעַל־כֵּן לו ֹ לְבַד מַגִּיע ַ הַכְּהֻנָהֹ .ּׁאֲבָל מִי שֶׁמַפְרִיד עַצְמו ּמִמֶנו הוא בְּחִינַת עֵץ יָבֵשַ,כִּי אּּף־עַל־פִי שֶׁנִדְמֶה ּשֶׁמְחַדֵש ׁ אֵיזֶה חִדוש ׁ אֵינו ֹ נֶחְשָׁב בְּשֵׁם עֲשִׂיַת פֵרוֹת כְּלָל,ּּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב בַּזֹהַר)ּבְּהַקְדָמָה ה(.ּּשֶׁחִדושִׁין ּּשֶׁאֵינָם כָּרָאוי הֵם בְּחִינַת רְקִיעִין דְשָׁוְא חַס וְשָׁלוֹםְּ. ּּוכְמו ֹ שֶׁמְבֹאָר בּּהַתוֹרָה וַיְהִי מִקֵץ סִימָן נ"ד)אוֹת ו( שֶׁהֵם בִּבְחִינַת שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב חַס וְשָׁלוֹם,ּשֶׁהוא ְּּהֵפֶך עֲשִׂיַת פֵרוֹת.ּכִּי אִי אֶפְשָׁר לְהַצְלִיח ַ בַּתוֹרָה בֶּאֱמֶת פֵרוֹת ּוְלַעֲשׂוֹתֹ ,עַצְמו כְּשֶׁמְקַשְׁרִין אִם ּּכִּי ּּלְהַצַדִיּּק הָאֱמֶת שֶׁהוא בְּחִינַת אַהֲרֹן הַכֹּהֵן שֶׁהוא ּּבְּחִינַת כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרו דַעַת וְכו,'ּשֶׁרַק הוא זָכָה ּשֶׁמַטֶה שֶׁלו ֹ שֶׁהוא בְּחִינַת לַמְדָן בְּחִינַת מט"ט יִפְרַח ּּוְיוֹצִיא פֶרַח וְיָצֵץ צִיץ וְכוִ',ּּכִּי עִקַר שְׁלֵמות חֵּּדושֵׁי ּתוֹרָה שֶׁהֵם בְּחִינַת פַרְד"ּס שֶׁגְּדֵלִים בּו ֹ כָּל מִינֵי פֵרוֹת, ּּהוא רַק עַל־יְדֵי כִּסּופִים טוֹבִים שֶׁעַל־יְדֵי זֶה זוֹכִים לְמַעֲשִׂים טוֹבִים.)ליקוטי הלכות-הלכות הודאה ה,' אותח'( ֹ ּּוַיִקַח קרַח )במדבר טז,א'(ַ ּּוְזֶה בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת קֹרַח שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל ּשֶׁמַחֲלֻקְתו ֹ הָיָה שֶׁשָׁאַל:ּטַלִית שֶׁכֻּלָה תְכֵלֶת חַיֶבֶת בְּצִיצִיתֹ?אָמַר לו:הֵן.הִתְחִיל מְשַׂחֵק עָלָיו:ֵּּמַה טַלִית ּּשֶׁל מִין אַחֵר חוט אֶחָד שֶׁל תְכּּלֶת פוֹטְרָה,קַל וָחֹמֶר ּוְכו'.וְכֵן שָׁאַל:ּבַּיִת מָלֵא סְפָרִים חַיָב בִּמְזוזָה וְכו,'כִּי ּקֹרַח כָּפַר בָּעִקָר.ּובֶאֱמֶת חָלַק עַל הַתוֹרָה כֻּלָה,ֹ וְלֹא ֹ וְחִיותו הַשְׁגָּחָתו לְהַמְשִׁיך שֶׁיְכוֹלִין לְהַאֲמִין ְַּרָצָה ּעָלֵינו עּל־יְדֵי קִיום הַתוֹרָה וְהַמִצְווֹת,כִּי נָפַל בִּכְפִירַת ּהַכּוֹפְרִים שֶׁאוֹמְרִים שֶׁאִי אֶפְשָׁר חַס וְשָׁלוֹם שֶׁיָבוֹא ּהַשְׁגָּחָתו ֹ בְּעַצְמו ֹ עָלֵינו.ּּוְעַל־כֵּן עָשָׂה לֵיצָנות מִפְרָטֵי ּהַמִצְווֹתִ,ּכִּי בִּכְלָלִיות הַמִצְווֹת יְכוֹלין לוֹמַר אֵיזֶה טַעַם וְהַכּוֹפְרִים הַמְחַקְרִים שֶׁל וָהֶבֶל שְׁטות ּּשֶׁל) ֹ .כְּמו ּשֶׁנִמְצָא גַּם עַכְשָׁו שֶׁאוֹמְרִים טְעָמִים שֶׁל הֶבֶל עַל ּהַמִצְווֹת וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר,ֹכִּי הֵם אֵינָם רוֹצִים אַחְדותו הֵם שֶׁהַמִצְווֹת ּּלְהַאֲמִיןיָדָם וְעַל ְ יִתְבָּרַך ְנִכְלָלִין בּו ֹ יִתְבָּרַך,ּוְכָל מִצְוָה ומִצְוָה הוֹלֶכֶת וְעוֹלָה ּבְּכָל הָעוֹלָמוֹת עַד אֵין סוֹף וְאֵין תַכְלִית.(אֲבָל בִּפְרָטֵי ּדִינֵי הַמִצְוָה מִזֶה שִׁנֵיהֶם קֵהוֹת וְאֵינָם יְכוֹלִים לִמְצֹא בָּהֶם טַעַם.וְעַל־ַּּכֵּן בֶּאֱמֶת מִתְלוֹצְצִים מִדִבְרֵי רַבּוֹתֵינו ז"ּל וְכוֹפְרִים בְּכָל הַתוֹרָה,ּובְיוֹתֵר בַּתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶה. ְּוְאֵין צְרִיכִין לְהַאֲרִיך בִּגְנות דַעְתָם הָרָעָה. ּוְעַל־כֵּן קֹרַח שֶׁנָפַל לִכְפִירוֹת אֵלוִ,כִּי כָּפַר בָּעּקָרַ, ּּכְּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל,ּעַל־כֵּן הִתְלוֹצֵץ מִפְרָטֵי ּהַמִצְווֹת,ּּכִּי הוא אֵינו ֹ מַאֲמִין שֶׁיֵש ׁ סוֹדוֹת נוֹרָאִים ּבְּהַמִצְווֹת,שֶׁהַמִצְווֹת הַסּוֹדוֹת אֵלו עַל־פִי ּאֲשֶׁר ּנוֹגְעִים לְמָקוֹם שֶׁנוֹגְעִיםִ,עַל־כֵּן צְרִיכּּים לְקַיֵם הַמִצְווֹת ְּבְּדֶרֶך זֶה דַיְקָא כְּמו ֹ שֶׁצִוָה מֹשֶׁה רַבֵּנו עָלָיו הַשָׁלוֹם ּּבִּפְרָטִיות,ּּלִתְלוֹת הַצִיצִית עַל כַּנְפֵי הַבֶּגֶד דַיְקָא,וְכָל ְּזְמַן שֶׁאֵינו ֹ תוֹלֶה אוֹתָם בְּכַנְפֵי הַבֶּגֶד אֲפִלו אִם יִתְלֶה לִפ ֹ אוֹתָםעַצְמו יִכְרֹך אִם וַאֲפִלו תָמִיד עֵינָיו ְּנֵי ּבְּהַצִיצִית מֵרֹאשׁו ֹ וְעַד רַגְלו ֹ או ֹ יִלְבַּש ׁ טַלִית שֶׁכֻּלָה ּתְכֵלֶת אֵינו ֹ יוֹצֵא בָּזֶה)מִצְוַת(צִיצִית כְּלָל,ּאַדְרַבָּא, ּהוא כּוֹפֵר ומְחָרֵף ומְגַדֵף אֶת תוֹרַת מֹשֶׁה.כִּי כָּל ּאִמְרַת אֱלֹקַי צְרופָה,בְּחִינַת)ּּתְהִלִים יב,ז:(אִמְרוֹת ה'שִׁבְעָתָיִם מְזֻקָק טְהֹרוֹת ּאֲמָרוֹת.הַמִצְווֹת ּוְכָל לְקַיְמָם שֶׁצְרִיכִין ֹ יִתְבָּרַך מֵאִתו ומְזֻקָקִים ְֹּּצְרופִים ּבְּאֹפֶן זֶה דַיְקָא כְּפִי דִבְרֵי תוֹרָתֵנו הַקְדושָׁה.וְעַל־כֵּן קֹרַח שֶׁכָּפַר בָּזֶה,עַל־כֵּן שָׁאַל:ּטַלִית שֶׁכֻּלָה תְכֵלֶת ּּחַיֶבֶת בְּצִיצִית וְכו,'ּוְשָׂחַק מִזֶה בַּמֶה שֶׁחוט אֶחָד שֶׁל ּתְכֵלֶת פוֹטֵר כָּל הַטַלִית,ּוְטַלִית שֶׁכֻּלָה תְכֵלֶת חַיֶבֶת בְּצִיצִיתֱ,הֶא לֹא כִּיכָּל מְקַשְׁרִין שֶׁהַמִצְווֹת ּּמִין ּהָעוֹלָמוֹת מֵרֵאשִׁית וְעַד אַחֲרִית עַד שֶׁמַעֲלִין וְכוֹלְלִין הָאַחֲרִית בָּרֵאשִׁית,ּאֲשֶׁר בִּשְׁבִיל זֶה צְרִיכִין לְקַיֵם ִּּהַמִצְוָה מֵרֹאש ׁ וְעַד סוֹף כְּפִי דִינֶיה ָ ופְרָטֶיה ָ בִּשְׁלֵמות ּעַד שֶׁיַגְּּיע ַ עַל־יְדֵי הַמִצְוָה אוֹרו ֹ יִתְבָּרַך עָלֵינו בִּבְחִינַת ְּּּהַשְׁגָּחָה שְׁלֵמָה שֶׁיִהְיֶה נִכְלָל הָעוֹלָם בּו ֹ יִתְבָּרַך שֶׁזֶהו ּּבְּחִינַת כְּלָלִיות הָאַחֲרִית בָּרֵאשִׁית.)לקוטי הלכות- הלכות משא ומתן ד,'אותי"ד(

EN:
For it is brought in the words of Rabbeinu — may his light shine — in the ma'amar "T'hilah l'David" (Torah 12): that one who is a tzadik and learns his Torah lishmah [for its own sake] and his Torah is very pure, even so, it is necessarily required that there be in his Torah some aspect of shelo lishmah [not for its own sake] — so that he can draw shefa [bounty] to the world, in the aspect of "in her left hand are riches and honor" (Proverbs 3:16); see there well.

For from Chumash [the five books] alone one is not called a lamdan [scholar] — only one who learns Gemara and poskim [halachic authorities]; see there.

Segment 3
HE:
נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד )במדבר טז,ב'( ּׁוְזֶה בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת קֹרַח וְכָל עֲדָתו ֹ שֶׁהָיו אֲנָשִׁים ּגְּדוֹלִים מְאֹד מְאֹד בַּעֲלֵי הַשָׂגָה וְרוח ַ הַקֹדֶשֹ ,כְּמו ּשֶׁכָּתוב:וְכו מוֹעֵד קְרִאֵי עֵדָה ּנְשִׂיאֵי,'רָאשֵׁי ּסַנְהֶדְרָאוֹת וְכו,'ּוּבִפְרָט קֹרַח שֶׁהָיָה גָּדוֹל מִכָּל הַלְוִיִם, כַּמְבֹאָר בְּכָל הַסְּפָרִים,ְּּומֵהֵיכָן בָּא זֹאת לִפֹל כָּל כָּך לַחֲלֹק עַל ה'וְעַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן?!ְְאַך כָּל זֶה נִמְשָׁך מִבְּחִינָה,ֵּשֶׁאֲפִלו צַדִיקִים גְּדוֹלִים וְנוֹרָאִים יֵש ׁ לָהֶם יצֶר הָרָעׁ,ְּּּרַק שֶׁהוא בְּחִינַת מַלְאָך הַקָדוֹש ׁ מַמָש,ּהַיְנו ּּבְּחִינַת גְּבורוֹת וְדִינִים עֶלְיוֹנִים וגְבוֹהִים שֶׁהֵם צְרִיכִין ּּלְהַמְתִיקָם וְכו'.ַּוְהֵם צְרִיכִים מִלְחָמָה גְּדוֹלָה בְּדַעְתָם ׁ ּּלִכְבֹּש ׁ ולְשַׁבֵּר זֶה הַיֵצֶר הָרָע אּּף־עַל־פִי שֶׁהוא קָדוֹש ְּוְזַך ומִי שֶׁפוֹגֵם בָּזֶה וְאֵינו ֹ מַמְתִיק הַדִין כָּרָאוי יָכוֹל ּלִפֹל בְּטָעותִים ומִכְשׁוֹלוֹת הַרְבֵּה עַל־יְדֵי זֶהׁ ,ְאַך יֵש בָּזֶה אֲלָפִים וְרִבְבוֹת בְּחִינוֹת,ֶּּכִּי יֵש ׁ כַּמָה צַדִיקִים ּּשֶׁפָגְמו בָּזה,ּוְאַף־עַל־פִי שֶׁהַפְגָם שֶׁלָהֶם הָיָה גָּדוֹל ּמְאֹד אַף־עַל־פִי־כֵן נִשְׁאֲרו עַל עָמְדָם ומֵתו בְּצִדְקָתָםַ, ּאֲבָל יֵש ׁ שֶׁפָגְמו בִּבְחִינַת הַיֵצֶר הָרָע הַגָּבֹה ַ הַנ"ָל ְּוְעַל־יְדֵי זֶה הִתְגָּרָה בָּהֶם כָּל כָּך עַד שֶׁהִפִיל אוֹתם ּמַטָה מַטָה עַד שֶׁנָפְלו לְגַמְרֵי לְגַמְרֵי רַחֲמָנָא לִצְלָן, ּּוְכָפְרו בָּעִקָר רַחֲמָנָא לִצְלָן,ּּכְּמו ֹ שֶׁמָצִינו בְּאַרְבָּעָה ּשֶׁנִכְנְסו לַפַרְדֵס,ָּּּשֶׁבְּוַדַאי כָּל הָאַרְבָּעָה הָיו גְּבוֹהִים ּּבְּמַעֲלָה מְאֹד מְאֹד שֶׁזָכו לִכּּנֵס לַפַרְדֵס,ְאַך לֹא נִמְלַט ּמֵהֶם בִּשְׁלֵמות כִּי אִם אֶחָד,ּּהוא רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁנִכְנַס בְּשָׁלוֹם וְיָצָא בְּשָׁלוֹם,ּּאֲבָל בֶּן עַזַאי ובֶן זוֹמָא הֵצִיץ ומֵת וְהֵצִיץ ּוְנִפְגַּע,נִשְׁאֲרו אַף־עַל־פִי־כֵן ְְּּּאַך ּּבְּצִדְקָתָם ומֵתו בּצִדְקָתָם רַק שֶׁפָגְמו אֵיזֶה פְגָם וְשָׁגו ּמַה שֶׁשָׁגוֹ ,ּּאֲבָל אַחֵר קִצֵץ בַּנְטִיעוֹת וְיָצָא מֵעוֹלָמו לְגַמְרֵי רַחֲמָנָא לִצְלָן.ּּוְעִקַר טָעותו ֹ עַל־יְדֵי בְּחִינַת ְּהַמַלְאָך,ְּהַיְנו עַל־יְדֵי שֶׁרָאָה מַלְאָך מט"ֵּט דְאִתְיַהִיב לּה רְשׁותָא לְמִכְתַב זְכותְיְהו וְכוֹ ',ּהַיְנו שֶׁהַטָעות שֶׁלו ְּּהָיָה עַל־יְדֵי תֹקֶף הַדִין שֶׁהִתְלַבֵּש ׁ אָז בִּבְחִינַת מַלְאָך וְנָתַן לו ֹ מָקוֹם לִטְעוֹת,ּּוְהוא לֹא עָמַד בַּנִסָּיוֹן לְהַשְׁלִיִ ך ְּּדַעְתו ֹ וְחָכְמָתו ֹ וְהָלַך אַחַר הּתְבּוֹנְנות שִׂכְלו ֹ עַד שֶׁקִצֵץ ּבַּנְטִיעוֹת,רַחֲמָנָא לִצְלָןַ,ּּוְעַל־כֵּן אָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל בֶּאֱמֶת:לִמט ּּשֶׁאַיְתוהו"פולְסֵי שִׁתִין לֵה וְיָהֲבו ּט מִקַמֵה קָם לָא טַעֲמָא מַאי ּדְנורָא.מִזֶה ּּמובָן שֶׁהִתְלַבֵּש ׁ אָז אֵיזֶהּ דִין בִּמטֹ "ֹט שֶׁרָצָה לְהִתְגָּרוֹת בּו ּולְנַסּוֹתו.ּׁוְזֶה הוא בְּחִינַת הַיֵצֶר הָרָע שֶׁל מַעְלָה שֶׁהוא ְּבְּחִינַת מַלְאָך הַקָדוֹשַ,ּבְּחִינַת דִינִים וגְבורוֹת כַּנ"לֹ: וְזֶה בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת קֹרַח וַעֲדָתו,כִּי קֹרַח הָיָה לֵוִי ּוְהָיָה גְּדוֹל הַלְוִיִםׁ ,ּוְזֶה יָדוע ַ שֶׁלֵוִי הוא בְּחִינַת שֹׁרֶש ּהַדִין הַקָדוֹש ׁ וְהַנוֹרָא,ּכִּי כֹּהֵן הוא בְּחִינַת חֶסֶד וְלֵוִי ּהוא בְּחִינַת גְּבורָה וְדִין כַּיָדוע ַ וְעַל־כֵּן נָתַן ה'ְִיִתְבָּרַך ּּהַלְוִיִם לְהַכֹּהֲנִים שֶׁיֹּהְיו נִלְוִים אֲלֵיהֶם לַעֲבוֹדָתָם כְּדֵי ּשֶׁיִהְיֶה נִכְלָל הַלֵוִי בְּכֹהֵן כְּדֵי לְהַמְתִיק הַדִין בְּשָׁרְשׁו. ּוְעַל־כֵּן עִקַר הַתִקון עַל־יְדֵי שֶׁהַלֵוִי שֶׁהוא בְּחִינַת דִין ּּהוא נִלְוֶה אֶל הַכֹּהֵן ומְשָׁרְתו ֹ בָּעֲבוֹדָהְ,עַל־ידֵי זֶה ּנִמְתָקִין כָּל הַדִינִים בְּשָׁרְשָׁן וְנִתְתַקְנִין כָּל הָעוֹלָמוֹת הָעֲוֹנוֹת כָּל וְנִתְכַּפְרִין ּוְנִמְחָלִין,הָעֲוֹנוֹת כָּל כִּי ּּוְהַחֲטָאִים הֵם עַל־יְדֵי הַיְצָרִין רָעִין שֶׁנִמְשָׁכִין כֻּלָם ֹּּמִבְּחִינַת דִינִים וְאֵין הַדִיןּּנִמְתָק אֶלָא בְּשָׁרְשׁו,עַל־כֵּן ּלֹא הָיָה בְּאֶפְשָׁר שֶׁתִהְיֶה הַכַּפָרָה וְהַתִקון שֶׁל עֲבוֹדַת לְבַד ׁ הַחֶסֶד אִיש הַכֹּהֵן ׁ עַל־יְדֵי ּּבֵּית־הַמִקְדָש,ֹכִּי ּּצְרִיכִין לְהַמְתִיק הַדִין בְּשָׁרְשׁו,ּעַל־כֵּן הֻכְרַח שֶׁיִהְיֶה ׁ נִלְוֶהולְשַׁמֵש אֵלָיו טָפֵל וְלִהְיוֹת הַכֹּהֵן אֶל ּ הַלֵוִי ּּולְשָׁרֵת אוֹתו ֹ בְּכָל צָרְכֵי הָעֲבוֹדָה כְּמו ֹ שֶׁכָּתוב:ּוְנִלְוו ָָּעָלֶיך וִישָׁרֲתוך,ֹּוְעַל־יְדֵי שֶׁהַלֵוִי שֶׁהוא שֹׁרֶש ׁ הַדִין הָיָה טָפֵל אֶל הַכֹּהֵן וְשֵׁרֵת אוֹתו,עַל־יְדֵיּזֶה נִכְלַל הַדִין ּשֶׁהוא הַלֵוִי בְּהַכֹּהֵן שֶׁהוא חֶסֶד וְנִמְתַק הַדִין שֶׁל הַלֵוִי ׁ הַדִין שֹׁרֶש ּּשֶׁהוא,הַדִין הַמְתָקַת בְּחִינַת ּשֶׁזֶהו ּבְּשָׁרְשׁו ֹ שֶׁעַל־יְדֵי זֶה עִקַר הַתִקון,וְעַל־יְדֵי זֶה הָיָה כָּל ּּהַכַּפָרוֹת וסְלִיחוֹת עֲוֹנוֹת,ּּכִּי נִתְבַּטֵל כֹּח ַ הַיֵצֶר הָרָע ּּבְּשָׁרְשׁו ֹ שֶׁהוא הַדִין,ּּכִּי נִמְתַק הַדִין בְּשָׁרְשׁו ֹ עַל־יְדֵי ּהָעֲבוֹדָה שֶׁל הַכֹּהֵן שֶׁנִלְוֶה אֵלָיו הַלֵוִי לְשָׁרְתו ֹ וְכו'ַ. ּוְקֹרַח הָיָה לֵוִי וְהָיָה גְּדוֹל הַלְוִיִם ובְוַדאי הָיָה נֶאֱחָז הַרְבֵּה וגְבורוֹת דִינִים בִּבְחִינַת ֹ בְּיוֹתֵר ּבְּשָׁרְשׁוֹ, ּּובֶאֱמֶת זֶה הָיָה מִצַד מַעֲלָתו,ּּכִּי בְּהַשֹׁרֶש ׁ כָּל הַדִינִים ִּהֵם קְדוֹשִׁים וְזַכִּים מְאֹד מְאֹד וְהֵם שְׁלֵמות וְתִקון ּּהָעוֹלָמוֹת רַק שֶׁצְרִיכִים לְהַמְתַיקָם לְכָלְלָם בְּחֶסֶד וְזֶה ּכָּל עֲבוֹדָתֵנו כַּיָדוע.וְקֹרַח לְפִי גֹּדֶל מַעֲלָתו ֹ שֶׁהָיָה ּגְּדוֹל הַלְוִיִם בְּוַדַאי הָיָה בּו ֹ דִינִים גְּבוֹהִים הַרְבֵּה מְאֹד לְהַמְתִיקָם צָרִיך שֶׁהָיָה ֹ הָיָה עֲבוֹדָתו ְּוְכָל,ֹ ּוְעִקַר ּהַמְתָקָתוֹ בְּתַכְלִית עַצְמו אֶת לְבַטֵל צָרִיך ְּשֶׁהָיָה ּהַבִּטול נֶגֶד אַהֲרֹן הַכֹּהֵן שֶׁהָיָה תַכְלִית הַחֶסֶד,אֲבָל בַּנִסָּיוֹן עָמַד וְלֹא ֹ הַדִין בּו ֹ נִתְגָּרָה גַּסּותו ֹּמֵחֲמַת ּוְנִתְקַנֵא בְּאַהֲרֹן וְלֹא רָצָה לִכָּלֵל בּו,וְתֵכֶף שֶׁהִפְרִיד ּאֶת עַצְמו ֹ בְּלִבּו ֹ מֵאַהֲרֹן תֵכֶף הִתְגַּבְּרו בּו ֹ הַדִינִים בְּיוֹתֵר וְנִפְרַד יוֹתֵרֹ ,ּוְכָל מַה שֶׁנִפְרַד יוֹתֵר נִתְגָּרו בּו ּהַדִינִים יוֹתֵר,ַּכִּי שָׁרְשׁו ֹ הָיו דִינִים וגְבורוֹת הַרְבֵּה ּכַּנ"לָּ,ּעַד שֶׁהִתְגָּרו בּו ֹ כָּל כְּּך עַד שֶׁהִפִילו אוֹתו ֹ לְגַמְרֵי עַד שֶׁחָלַק עַל ה'וְעַל מְשִׁיחו ֹ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וְעַל כֻּלָה הַתוֹרָה ּכָּלֹ ,שֶׁהָיָה בּו הַדִינִים ּומִתֹקֶף רִבּוי ֹ כֹּחַ לו הָיָה עַל־כֵּן רָעִים הַיְצָרִין אֲחִיזַת ּשֶׁמֵהֶם ַ ּלְהַטְעוֹת לְהָסִית וּלְהַדִיח ַ אֶת גְּדוֹלֵי צַדִיקִים בַּעֲלֵי רוח רָאשֵׁי וַחֲמִשִׁים מָאתַיִם שֶׁהֵם ׁ כָּאֵלו ּהַקֹדֶש ּסַנְהֶדְרָאוֹת נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד וְכוַ',ּּהַיְנו כַּנ"ל, ִּכִּי עִקַר הַיֵצֶר הָרָע שֶׁל הַגְּדוֹלִים הוא בְּחִינַת גְּבורוֹת וְדּינִים שֶׁאֵינָם זוֹכִים לְהַמְתִיקָם,ַּּשֶׁזֶהו בְּחִינַת קֹרַח ּשֶׁהָיָה לֵוִי שֶׁשָׁרְשׁו ֹ דִין שֶׁלֹא זָכָה לְהַמְתִיק הַדִין כַּנ"ל. ְוְעַל־כֵּן הָיָה לו ֹ כֹּח ַ לְהַטְעוֹת גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל כָּל כָּך. )הלכות שלוח הקן-הלכהד,'אותח'( קְרִאֵי מוֹעֵד,אַנְשֵׁי־שֵׁם )במדבר טז,ב'( וְזֶה בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת קֹרַח,שֶׁהִתְלַבֵּש ׁ עַצְמו ֹ הַסִּטְרָא אָחֳרָא,הָמָן־עֲמָלֵק קְלִפַת ּבְּחִינַת,בְּנֵי בְּרָאשֵׁי וַחֲמִשִׁים מָאתַיִם ֹ שֶׁהָיו וַעֲדָתו קֹרַח שֶׁהֵם ְּּיִשְׂרָאֵל סַנ רָאשֵׁיהֶדְרָאוֹת,שְׁמָם לְהַגְדִיל ּוְרָצָה,וְהִכְנִיס ּבְּלִבָּם שֶׁיַחֲלֹקו כֻּלָם עַל מֹשֶׁה רַבֵּנו עָלָיו הַשָׁלוֹםֹ ,ּוכְמו ּשֶׁכָּתוב שָׁם)בְּמִדְבַּר טז:(קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם, 'אַנְשֵׁי שֵׁם'ּדַיְקָא,ּּשֶׁרָצָה הַבַּעַל דָבָר לְהַגְדִילשְׁמָם ּדַיְקָא,ּמֵחֲמַת שֶׁהֵם חוֹלְקִים עַל הָרֹאש ׁ בַּיִת שֶׁהוא מֹשֶׁה,ּכְּדֵי לְהַסְתִיר ולְהַעְלִים שֵׁם מֹשֶׁה רַבֵּנו שֶׁהוא בְּחִינַת הָרֹאש ׁ בַּיִת,ּשֶׁהוא כְּלָל וְשֹׁרֶש ׁ וִיסוֹד שֶׁל כָּל ּּהַתוֹרָה הַקְדוֹשָׁהִ.ַּוְזֶה שֶׁשָׁמַעְנו מִפּי רַבֵּנו ז"ל)ַּחַיֵי מוֹהֲר"ן סִימָן צ(ּּשֶׁפַעַם אַחַת הָיָה כָּל עִסְקו ֹ בְּפורִים ּלְתַקֵן פְגַם קֹרַח וְכו,'ּעַיֵן שָׁם.כִּי מִלְחֶמֶת הָמָן־עֲמָלֵק ּשֶׁזֶהו בְּחִינַת פורִים,ּּוְתִקון מַחֲלֹקֶת קֹרַח,הַכֹּל בְּחִינָה אַחַת,ּּדְהַיְנוּשֶׁבְּכֹח ַ קְדֻשַׁת הַנֵס שֶׁל פורִים שֶׁנַעֲשֶׂה ּבְּכָל דוֹר וָדוֹר,ּנִזְכֶּה שֶׁיִתְגַּלֶה הָאֱמֶת לַאֲמִתו ֹ בָּעוֹלָם, ּשֶׁלֹא יִהְיֶה עוֹד כֹּח ַ לְהַקְלִפָה לְהַעְלִים ולְהַסְתִיר שֵׁם ּהַצַדִיק שֶׁהוא שֵׁם ה')כמובא בלקוטי מוהר"ן ב'– סימן ס"ז(,ּשֶׁזֶהו בְּחִינַת הַכְנָעַת קֹרַח וַעֲדָתו ֹ שֶׁהָיו ּאַנְשֵׁי שֵׁם שֶׁחָלְקו עַל מֹשֶׁה שֶׁהוא רֹאש ׁ בַּיִת הָאֲמִתִי ּוְכו'.)לקוטי הלכות-הלכות שבת ה,'אותי"א(

EN:
And therefore it is forbidden to teach for a fee — so that the aspect of shelo lishmah should not intensify; that is, that his learning should be for the sake of money. And then, G-d forbid, the very opposite of the renewal of the mind would be made — for it would be made, G-d forbid, the aspect of suspisa d'dahava [dross of gold], which is the aspect of the muddying of the mind. And therefore it is forbidden to teach for a fee — so that one can renew one's mind through the learning with the child, which is the aspect of sleep. And the primary renewal of the mind is to clarify it from the aspect of suspisa d'dahava, which is the waste, as is explained there.

And the primary prohibition is regarding Torah sheb'al peh, which is the aspect of s'mol, the aspect of night — where the shelo lishmah intensifies most, as mentioned above. But Torah shebichsav, which is the aspect of day, the aspect of yamin, the aspect of lishmah — there is not as much fear there of the shelo lishmah. For in Torah shebichsav, the shelo lishmah does not intensify so much, as mentioned above. Therefore it is permitted to teach it for a fee in a place where this is customary — for the aspect of shelo lishmah does not intensify so much there. And then, on the contrary, it is proper to teach for a fee. For even if on account of this some subtle p'niyah [ulterior motive] of shelo lishmah enters — it is considered praiseworthy. Since the entire essence of learning Torah shebichsav is the aspect of lishmah, as mentioned above, then precisely there one needs some slight and subtle movement of shelo lishmah — in order to draw shefa, the aspect of "in her left hand are riches and honor."

Segment 4
HE:
נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי־שֵׁם )במדבר טז,ב'(ִ הַכְּלָל מֹ ּי שֶׁרוֹצֶה לָחוס עַל חַיָיו ולְהִסְתַכֵּל עַל ְּהַתַכְלִית לְמַעַן יִיטַב לו ֹ לָעַד צָרִיך לְהִשְׁתַדֵל בְּכָל כֹּחו ּשֶׁיִהְיֶה עַל־כָּל־פָנִים שָׁכֵן לְכָל מָקוֹם שֶׁמוֹצֵא אֵיזֶה ּקִבּוץ שֶׁל כְּשֵׁרִים וְיִרְאֵי הֱ'ּהַמְקֹרָבִים לְצַדִיקֵי אַ מֶת ּהָעוֹסְקִים לָגֶשֶׁת אֶל הַקֹדֶש ׁ ולְהִתְפַלֵל בְּכַוָנָה ובְכֹח ּוְכו,'ּּכִּי צְרִיכִין לִזָהֵר מְאֹד לִהְיוֹת נִטְפָל לְעוֹשֵׂי מִצְוָהַ, ּּכְּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ּּל קַל וָחֹמֶר שֶׁיְשַׁלֵם שָׂכָר ּּלְנִטְפָל לְעוֹשֵׂי מִצְוָה וְכו,'ּּ וכְמו ֹ שֶׁאָמַר דָוִד" :חָבֵר אָנִי פִקודֶיך אֲשֶׁר יְרֵאוך ולְשֹׁמְרֵי ָָּלְכָל."עֵרֶך אֵין ְכִּי ּלְהָעֲבוֹדָה שֶׁיַעֲבֹד הָאָדָם בְּעַצְמו ֹ אֲפִלו כָּל הַיוֹם אִם ּהוא חָלוק מִיִרְאֵי ה'ְּּהָאֲמִתִיִים לִנְקֻדָה טוֹבָה אַחַת שֶׁעוֹשֶׂה כּשֶׁמִצְטָרֵף ומִתְחַבֵּר לְקִבּוץ הַיְרֵאִים בֶּאֱמֶתֹ, ּּכִּי טוֹב לַצַדִיק טוֹב לִשְׁכֵנו,ּּכִּי כְּשֶׁמִתְחַבֵּר לְקִבּוץ ּּהַכְּשֵׁרִים וְהַיְרֵאִים הוא בִּבְחִינַת תוֹסֶפֶת שָׁכֵן אֲלֵיהֶםָ, ּשֶׁעַל־יְדֵי זֶה מִתְרַבֶּה ומִתְגַּדֵל בֵּית הַתְפִלה אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת לְאֵין קֵץ)כמובא בלקוטי מוהר"ן ב'–סימן ח'(.ּּוְעַל־כֵּן מִתְגַּבֵּר ומִתְגָּרֶה הַבַּעַל דָבָר עַל מַחֲלֹקֶת ֹ לְהַרְבּוֹת ֹ ולְרָחְבּו לְאָרְכּו מְאֹד ְּמְאֹד ּהַצַדִיק הַגָּדוֹל הָאֲמִתִי הָעוֹסֵק בָּזֶה לְצָרֵף ולִבְנוֹת עֹצֶם שֶׁמְקַבֵּץ עַל־יְדֵי הַנִפְלָאִים הַקְדוֹשִׁים בָּתִים ּׁרִבּוי ּומוֹסִיף בְּכָל פַעַם נַפְשׁוֹת הַשְׁכֵנִים עַל הַקִבּוץ הַקָדוֹש, ּּכִּי אִם לֹא הָיָה מַחֲלֹקֶת הָיו מִתְרַבִּין הַבָּתִים שֶׁל ְּּּהַתְפִלָה כָּל־כָּך עַל־יְדֵי תוֹסֶפֶת שְׁכֵנִים הַרְבֵּה עַד ּּשֶׁכְּבָר הָיו כָּל הַטוֹבוֹת לְיִשְׂרָאֵל.ּוְזֶה עִקַר מַחֲלֹקֶת ּקֹרַח וַעֲדָתו ֹ עַל מֹשֶׁה רַבֵּנו שֶׁהוא בְּכָל דוֹר וָדוֹר,כִּי ּּבְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵש ׁ מַחֲלֹקֶת יֵש ׁ בָּהֶם נִיצוֹצֵי קֹרַח דָתָן ּּוַאֲבִירָם כַּמובָא,ּכִּי כָּל צַדִיק אֲמִתִי הוא בְּחִינַת מֹשֶׁה וְהַחוֹלְקִים עָלָיו הֵם בְּחִינַת קֹרַח וַעֲדָתו ֹ שֶׁהָיָה בָּהֶם ר"נ רָאשֵׁי סַנְהֶדְרָאוֹת.ּּוכְמו ֹ שֶׁכָּתוב" :נְשִׂיאֵי עֵדָה ּוְכו'") .הלכות נזקי שכנים–הלכה ד,'אות י"א( אַנְשֵׁי־שֵׁם )במדבר טז,ב'( ּּוְזֶה בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת קֹרַח שֶׁחָלַק עַצְמו ֹ מִמֹשֶׁה רַבֵּנו ּּשֶׁעִקַר הַגְדָלַת שֵׁם הֹ'עַל יָדו,כִּי עַל יָדו ֹ יָכוֹל כָּל אֶחָד ּמִיִשְׂרָאֵל לְהִכָּלֵל שְׁמו ֹ בְּשֵׁם ה'ּעַל־יְדֵי שֶׁנִכְלָל בְּשֵׁם ּּהַצַדִיק שֶׁכְּבָר הִשְׁלִיםּּ אֶת שְׁמו ֹ בְּתַכְלִית הַשְׁלֵמות וְנִכְלַל בְּשֵׁם ה,'ּשֶׁזֶה עִקַר מִלוי שֵׁם הֹ ',כִּי שְׁמו ּמְשֻׁתָף בִּשְׁמֵנו וְכָל אֶחָד לְפִי תִקון מַעֲשָׂיו כֵּן נִכְלָל שְׁמו ֹ בְּשֵׁם ה'ְוְנִשְׁלָם שְׁמו ֹ יִתְבָּרַך,כִּבְיָכוֹל,ְּוְנִתְגַּדֵל וְנִתׁ יוֹתֵר ּקַדֵש.פוֹגֵם וַעֲבֵרָה פְגָם עַל־יְדֵי ְּּּולְהֵפֶך ּומְשַׁקֵר בִּשְׁמָא דְמַלְכָּא וכְאִלו מְמַעֵט שְׁמו ֹ חַס וְשָׁלוֹם, ּּוְעַל־כֵּן אָנו אוֹמְרִים ומְבַקְשִׁים:ּותְמַלֵא כָּל הַשֵׁמוֹת הַגָּדוֹל בְּשִׁמְך ָּּשֶׁפָגַמְתִי.ּּוְהַצַדִיקלְתַכְלִית ּ שֶׁזָכָה ּּהַשְׁלֵמות כְּבָר הִשְׁלִים אֶת שְׁמו ֹ וְנִכְלָל בְּשֵׁם ה'.וְלֹא ּעוֹד אֶלָא שֶׁיֵש ׁ בְּכֹחו ֹ לְהַעֲלוֹת הַטוֹב שֶׁבְּכָל אֶחָד ּמִיִשְׂרָאֵל לְכָלְלו ֹ בְּשֵׁם ה,'ָכִּי כְּלַל יִשְׂרָאֵל כָּל מִי ֹ שֶׁעֲדַיִן שֵׁם יִשְׂרָאֵל נִקְרּּא עָלָיו אַף־עַל־פִי שֶׁהוא כְּמו ּשֶׁהוא עֲדַיִן יֶש ׁ לו ֹ אֵיזֶה אֲחִיזָה וכְלָלִיות בְּשֵׁם ה' ּּמֵאַחַר שֶׁנִקְרָא עַל שֵׁם יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם כְּלולִים בִּשְׁמָא ּדְמַלְכָּא,ה עָלֵינו נִקְרָא ֹ יִתְבָּרַך שְׁמו ְּכִּי'אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵלִ,אֲבָל עּקַר הַכְּלָלִיות עַל־יְדֵי הַצַדִיק הָאֱמֶת הַשְׁלֵמות ֹ בְּתַכְלִית שְׁמו הִשְׁלִים ּּשֶׁכְּבָר.מִי וְכָל ּשֶׁנִקְרָא עַל שֵׁם הַצַדִיק הוא נִכְלָל בּו ֹ וְעַל־יְדֵי זֶה הוא נִכְלָל בְּשֵׁם ה,'ִּּאֲבָל הַחוֹלֵק עַל הַצַדִיק כְּחוֹלֵק עַל ּהַשְׁכינָה,ּכִּי חוֹלֵק עַצְמו ֹ מִשֵׁם ה,'כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהִכָּלֵל בְּשֵׁם ה'ּּכִּי אִם עַל־יְדֵי הַצַדִיק שֶׁהִשְׁלִים נִכְלָל שֶׁהוא וְהַשְׁלֵמות הַקְדֻשָׁה בְּתַכְלִית ּמַעֲשָׂיו ּבֶּאֱמֶת בִּשְׁלֵמות בְּשֵׁם הָּ'וְעַל יָדו ֹ יְכוֹלִין הַכֹּל לְהִכלֵל בְּשֵׁם ה'.ּוְזֶהו בְּחִינַת פְגָם הֶעָצום שֶׁל מַחֲלֹקֶת קֹרַח שֶׁחָלַק עַצְמו ֹ מֵהֹ 'ְיִתְבָּרַך עַל־יְדֵי שֶׁחָלַק עַל מֹשֶׁה רַבּו קֹרַח ּּבִּבְחִינַת וַיִקַח:קֹרַח ּוְאִתְפְלֵיגֹ .עַצְמו שֶׁחָלַק ּוַעֲדָתו ֹ מִשֵׁם הֶׁ'עַל־יְדֵי שֶׁחָלַק עַל מֹשּה וְאָמַר שֶׁהוא בְּעַצְמו ֹ יוֹדֵע ַ שֵׁם ה,'ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב:ּכִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָם ּקְדֹשִׁים ובְתוֹכָם ה'ּוְכו'.ּשֶׁאָמַר שֶׁשֵׁם ה'ְּהוא בְּתוֹך כָּל הָעֵדָה.ּוְהָאֱמֶת הוא כֵּן,ַּּאֲבָל עִוֵת ופָשַׁע מְאֹד ּבְּמַה שֶׁרָצָה לְהַטְעוֹת אֶת עּּצְמו ֹ וְאֶת יִשְׂרָאֵל כְּאִלו שֵׁם ה'ְּּבְּתוֹך יִשְׂרָאֵל בְּלִי הַצַדִיק מֹשֶׁה רַבָּם,כִּי הָאֱמֶת שֶׁה'ְְיִתְבָּרַך בְּתוֹך יִשְׂרָאֵל אֲבָל הַכֹּל עַל־יְדֵי ּהַצַדִיק מֹשֶׁה רַבֵּנו.ּאֲבָל תֵכֶף כְּשֶׁחוֹלֵק עַל מֹשֶׁה, ּשֶׁהוא הָרַב הָאֱמֶת,ּ הֲרֵי עוֹקֵר עַצְמו ֹ וְאֶת הַשׁוֹמְעִים ּּלְמַחֲלֻקְתו ֹ מִשֵׁם ה,'כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהִכָּלֵל בְּשֵׁם ה'ַכִּי ּאִם עַל־יְדֵי הָרַב הָאֱמֶת וְכַנ"ל.ּּוְזֶה שֶׁקָרָא הַכָּתוב אֶת עֲדַת קֹרַח'אַנְשֵׁי שֵׁם,'ֲּכִּי זֶה הָיָה עִקַר הַפְגָם שֶׁרָצו לַעּּשׂוֹת לְעַצְמָן שֵׁם לַחֲלֹק עַצְמָן מִמֹשֶׁה מֵחֲמַת גַּסּותָם ּשֶׁרָצו שֶׁיִהְיֶה לָהֶם שֵׁם וְכָבוֹד ופִרְסום.ּוְעַל־כֵּן עִקַר ּהַהִתְקָרְבות לַה'ְֵּיִתְבָּרַך הוא עַל־יְדֵי בְּחִינַת בִּטול ֹ ּהַגֵּאות וְהַכָּבוֹד שֶׁהֵם בְּחִינַת שֵׁם ולְבַטּל עַצְמו ֹ וכְבוֹדו ּושְׁמו ֹ נֶגֶד שֵׁם כְּבוֹד מַלְכותו ֹ כִּי עֲנָוָה גְּדוֹלָה מִכֻּלָם. ּּוְכֵן אִי אֶפְשָׁר לְהִתְקָרֵב לְהַצַדִיק וְהָרַב הָאֱמֶת כִּי אִם ְּּעַל־יְדֵי שֶׁמְבַטֵל שְׁמו ֹ וכְבוֹדו ֹ בְּתַכְלִית הַבִּטול וְאָז יִזְכֶּה לְהִכָּלֵל בּשֵׁם הַצַדִיק וְעַל־יְדֵי זֶה הוא נִכְלָל בְּשֵׁם ה'.וְעָלָיו נֶאֱמַר:ּוְהָיָה כָּל הַנִקְרָא בְּשֵׁם ה'ּּיִמָלֵט וְכו' ּּובַשְׂרִידִים אֲשֶׁר ה'קֹרֵא) .הלכות שבועות-הלכה ב,'אות כ'( ּומַדוע ַ תִתְנַשְׂאו )במדבר טז,ג'( כָּל־אָדָם,ְּאֵיך שֶׁהוא,ְּּצָרִיך לִזָהֵר עַל־כָּל־פָנִים מֵחָכְמוֹתֹ,ּשֶׁלֹא יִהְיֶה חָכָם בְּעֵינֵי עַצְמו,כִּי הַחָכְמוֹת ּשֶׁל הָעוֹלָם מַזִיקִין מְאֹד מְאֹד,בִּפְרָט שֶׁבָּא עַל־יְדֵי־זֶה וְשָׁלוֹם חַס מַחֲלֹקֶת לִידֵי,מִכָּל־שֶׁכֵּןכְּשֶׁחוֹלֵק ּעַל־יְדֵי־זֶה עַל יְרֵאִים וכְשֵׁרִים מִמֶנו.וְיֵש ׁ שֶׁאוֹמְרִים בְּפֶה מָלֵא:ּאֱמֶת שֶׁהוא יְרֵא הַשֵׁם וְטוֹב וְכָשֵׁר מִמֶנו, ּּאֲבָל אַף־עַל־פִי־כֵן אֵינו ֹ מִתְנַהֵג כָּרָאויֹ !ָּלְפִי דַעְתו בְּעֵינ חָכָם ֹ שֶׁהוא לו ּּשֶׁנִדְמֶהיו,הַרְבֵּה זֶה ּּכַּמָצוי בְּחִינוֹת ּבְּכַמָה.מִכָּל יוֹתֵר אֶחָד לְכָל מַזִיק ּוְזֶה הָעֲונוֹת,מֵהַכֹּל קָשֶׁה חִנָם וְשִׂנְאַת מַחֲלֹקֶת ּכִּי, ׁ וְכו הַבֵּית־הַמִקְדָש נֶחֱרַב ּוְעַל־יְדֵי־זֶה'.ִוְכָל־זְמַן מ ֹ מִכָּל עַצְמו אֶת שׁוֹמֵר שֶׁהָאָדָםעַל מַחֲלֹקֶת ינֵי הָאֱמֶת,ּומְבַטֵל דַעְתו ֹ נֶגֶד דַעַת הַתוֹרָה וְהַצַדִיקִים ּּאֲמִתִיִים,ּיֶשׁ־לו ֹ תִקְוָה לְעוֹלָם,ְּיִהְיֶה אֵיך שֶׁיִהְיֶה,כִּי ְּּגְּדֻלַת הַשֵׁם יִתְבָּרַך אֵין חֵקֶר,ֶּוְהַכֹּל יוכַל לְהִתְתַקֵן ו תְמִימות ּּעַל־יְדֵייִתְבָּרַך בְּהַשֵׁם שְׁלֵמָה ְּּאֱמונָה ּובַצַדִיקִים הַקְדוֹשִׁים.ּּוְעִקַר הַפְגָם שֶׁל קֹרַח,שֶׁהָיָה מְאֹד בְּמַעֲלָה גָדוֹלַ,ז רַבּוֹתֵינו ּכְּמַאֲמַר"ל,וְנָפַל ָּלִשְׁאוֹל תַחְתִיוֹת עַל־יְדֵי שֶׁחָלַק עַל מֹשֶׁה הַכֹּל הָיָה עַל־יְדֵי שֶׁעְּּמַד וְסָמַך עַל דַעְתו ֹ וְהָיָה חָכָם בְּעֵינָיוַ, ּּכַּמְרֻמָז בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינו ז"ל,שֶׁחָרָה לו ֹ וְאָמַר:לֹא דַי ּשֶׁהוֹצִיאו אוֹתִי מִכְּלַל כְּהֻנָה ומַתָנוֹת,ּּאֶלָא שֶׁגִּלַח רֹאשִׁי וְעָשָׂה אוֹתִי סָכָל!ּּמִיָד נִתְקַנֵא עַל מֹשֶׁהלְעַרְעֵר. ּמובָן שֶׁעִקַר הַקִנְאָה הָיָה עַל־יְדֵי שֶׁהוא רָצָה לִהְיוֹת חָכָם.וְעַל זֶה נֶאֱמַר" :רָאִית ָ אִיש ׁ חָכָם בְּעֵינָיו,ּתִקְוָה ּלִכְסִיל מִמֶנו."ּוְהַלְוַאי הָיָה סָכָל בְּעֵינֵי עַצְמו ֹ לְבַטֵל ּּדַעְתו ֹ נֶגֶד מֹשֶׁהֵ,אָז הָיָה יוֹדּע ַ כִּי כָל מַה שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה ּעִמו ֹ הוא לְטוֹבָתו ֹ וְהַצְלָחָתו ֹ הַנִצְחִית,כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. הַכְּלָלֹ ,ּכִּי עִקַר הַקְדֻשָׁה וְהַחָכְמָה הוא לְבַטֵל דַעְתו ּּלְגַמְרֵי נֶגֶד דַעַת רַבּו ֹ הָאֲמִתִיֹ,וְאָז טוֹב לו) .לקוטי הלכות-הלכותנטילתידיםלסעודהו',אות ז'לפי אוצר היראה–מחלוקת,אות ו'(

EN:
And this is the aspect of "Taste and see that Hashem is good" (Psalms 34:9). For the te'amim are the aspect of entirely good, as mentioned above.

Segment 5
HE:
ּּכֻלָם קְדֹשִׁים...ּומַדוע ַ תִתְנַשְׂאו )במדבר טז,ג'( ּּכָּל הַטָעות שֶׁלקֹרַחֹּּהָיָה שֶׁמֵחֲמַת גַּסּותו ֹ נִדְמָה לו שֶׁגַּם לְהַאֲמִין רָצָה וְלֹא שָׁוִין שֶׁהַכֹּלּּ הַצַדִיקִים הָרָע הַיֵצֶר עִם גְּדוֹלָה מִלְחָמָה צְרִיכִין ּּהַקְדוֹשִׁים ּשֶׁלְמַעְלָה שֶׁהוא בְּחִינַת דִינִים,ּּ וְאָמַר שֶׁמִי שֶׁזוֹכֶה ְּלְמַעֲלַת הַגְּדוֹלִים שׁוב אֵין צָרִיך מִלְחָמָה כְּלָל,ֹוְאִם כֵּן ּּהַכֹּל שָׁוִין וְאֵין חִלוק בֵּין מּשֶׁה וְאַהֲרֹן ובֵין שְׁאָר הַגְּדוֹלִיםַ ,ּובִפְרָט שֶׁאָז הָיו כָּל יִשְׂרָאֵל בְּמַעֲלָה גָּבֹה מְאֹד,ּכִּי זָכו כֻּלָם לְהַשָׂגַת נְבואַת פָנִים בְּפָנִים.ּוְזֶהו שֶׁאָמַר:ּּרַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָם קְדֹשִׁים ובְתוֹכָם הַ 'ּומַדועה קְהַל עַל ּתִתְנַשְׂאו'ַ .מַדוע ּּשֶׁהִקְשָׁה ּתִתְנַשְׂאו וְכו'ּמֵאַחַר שֶׁכֻּלָם קְדוֹשִׁים וְכֻלָם שָׁמְעו ּּבְּסִינַי מִפִי הַגְּבורָהַ,ּכְּמו ֹ שֶׁדָרְשׁו רַבּוֹתֵינו ז"ל,ּהַיְנו ּשֶׁכֻּלָם בְּמַעֲלָה גָּבֹה ַ וְנִתְבַּטֵל מֵהֶם הַיֵצֶרהָרָע,כִּי ּפָסְקָה זֻהֲמָתָן וְזָכו לִנְבואַת פָנִים בְּפָנִים לִשְׁמֹע ַ מִסִּינַי לְך יִהְיֶה וְלֹא אָנֹכִי הַגְּבורָה ָּּמִפִי.מַה כֵּן וְאִם ּמַעֲלַתְכֶם שֶׁל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן גָּבֹה ַ יוֹתֵר מִכֻּלָם,ְֵכִּי אֵיך ְּשַׁיָך עוֹד מַעֲלָה יְתֵרָה מּאַחַר שֶׁכְּבָר פָסְקָה זֻהֲמָתָן ּובָטַל מֵהֶם הַיֵצֶר הָרָע וְכֻלָם קְדוֹשִׁים.ֹאֲבָל בֶּאֱמֶת כָּל ּזֶה טָעָה מֵחֲמַת גַּסּותו,ּּכִּי בֶּאֱמֶת אַף־עַל־פִי שֶׁפָסְקָה ֵּזֻהֲמָתָן עֲדַיִן הָיו צְרִיכִין כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִלְחָמָה גְּדוֹלָה ׁ ּעִם הַיְּּּצֶר הָרָע שֶׁלְמַעְלָה שֶׁהוא בְּחִינַת מַלְאָך הַקָדוֹש ּבְּחִינַת גְּבורוֹת וְדִינִים.ּּוְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת כַּמָה נִכְשְׁלו ְּאַחַר כָּך בְּחֵטְא הָעֵגֶל ומְרַגְּלִים.ִּּוַאֲפִלו אוֹתָן שֶׁלֹא ַּנִכְשְׁלו אֲבָל עֲדַיִן יֵש ׁ עֲלֵיהֶם מִלְחָמוֹת בּבְחִינָה הַנ"ל. ּומֵאַחַר שֶׁיֵש ׁ לָהֶם עֲדַיִן מִלְחָמוֹת בְּוַדַאי אֵין כֻּלָם ּשָׁוִים וְיֵש ׁ בֵּינֵיהֶם מַדְרֵגוֹת בְּלִי שִׁעור,ֹכִּי כָּל אֶחָד ּכְּפִי מַה שֶׁזָכָה לְשַׁבֵּר הַיֵצֶר הָרָע הַגָּבֹה ַ שֶׁלו,ְּּּדְהַיְנו ּּלְהַמְתִיק הַדִין כּמו ֹ כֵן זוֹכֶה לְאֵיזֶה דַרְגָּא.וְעַל־כֵּן יִשְׂרָאֵל בְּנֵי שְׁאָר ולְהִדָמוֹת לְהַעֲרִיך אֵין ְּבְּוַדַאי ּּאַף־עַל־פִי שֶׁכֻּלָם קְדוֹשִׁים,כְּנֶגֶד רַגְלֵי מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, ַּוַאֲפִלו גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל הָאֲמִתִיִים אֵין לָהֶם לְהַשְׁווֹת עּצְמָן לְמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן שֶׁזָכו לְמַה שֶׁזָכו.ּוְקֹרַח פָגַם בָּזֶה וְאָמַר:ּּכִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָם קְדֹשִׁים ובְתוֹכָם הַ 'ּומַדוע ּתִתְנַשְׂאו עַל קְהַל ה'.ּומֵאַחַר שֶׁכָּפַר בְּמַעֲלַת מֹשֶׁה וְאַהֲרֹןָ,ּכָּפַר בְּכָל הַתוֹרָה שֶׁנִתְנֹּּה עַל יָדָם עַד שֶׁנֶאֶבְדו ּהוא וְכָל עֲדָתו,ּוְהַכֹּל עַל־יְדֵי הִתְגָּרות הַדִינִים שֶׁמֵהֶם ּעִקַר כָּל הַיְצָרִין רָעִים מֵרֹאש ׁ וְעַד סוֹף.)לקוטי הלכות –הלכות שילוח הקן ד,'אותט'(

EN:
And therefore for Torah sheb'al peh it is forbidden to receive payment. For through the payment and money that one receives for Torah sheb'al peh, they are able to take hold, G-d forbid — for their primary hold is in money, where is the hold of all avodah zarah and k'firos, as Rabbeinu of blessed memory wrote elsewhere (Torah 23). And then through this they can completely hide the light, and one will not merit this da'as of the aspect of "the whole earth is full of His glory" — through their concealing the light, G-d forbid.

But for Torah shebichsav, which is the aspect of Ayay, it is permitted to receive payment. For there they have no hold whatsoever — for their primary sustenance is only from this aspect, from the aspect of Ayay — that is, the aspect of the hiddenness and concealment of this aspect. But one who merits this perception in kedushah, in the aspect of "the ultimate of knowledge is that we do not know (tachlis hayedi'ah asher lo neida)" — and since he knows the concealment, therefore they have no hold any longer.

Segment 6
HE:
ּומַדוע ַ תִתְנַשְׂאו עַל קְהַל ה' )במדבר טז,ג'( ּוְעַל־כֵּן קֹרַח שֶׁחָלַק עַל מֹשֶׁה הָיָה כָּל פְגָמו ֹ עַל־יְדֵי ּפְגַם הַטַלִית,ּכִּי הִלְבִּישָׁם טַלִיתִים שֶׁכֻּלָם תְכֵלֶת וְכוַ', ּּכְּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל,ַּכִּי כָּל כְּפִירוֹתָיו הָיָה שֶׁלֹא הָיָה מַאֲמִין בְּמֹשֶׁה רּבֵּנו בְּחִינַת הַצַדִיק הָאֱמֶת שֶׁכָּל ּדְבָרָיו ומַעֲשָׂיו אֵינָם פְשׁוטִים אֶלָא יֵש ׁ בָּהֶם רָזִין,מִכָּל ּשֶׁכֵּן מֹשֶׁה בְּעַצְמו ֹ שֶׁנָתַן לָנו הַתוֹרָה הַקְדוֹשָׁה שֶׁכֻּלָה ּּמְלֵאָה רָזִין עִלָאִין וְכו'ֵ.ּּוְקֹרַח כָּפַר כְּאִלו אין בְּמִצְוַת ּצִיצִית שֶׁהֵם תִקון הַלְבושִׁים שׁום סוֹד ופְנִימִיות רַק ּּמֹשֶׁה רוֹצֶה לְשַׁנוֹת מַלְבּושֵׁיהֶם בִּשְׁבִיל אוֹת וְסִימָן וְשֶׁקֶר וְהֶבֶל שְׁטות שֶׁל הַטְעָמִים כְּדֶרֶך ְּּלְכָבוֹד ּּשֶׁנוֹתְנִין הַמְחַקְרִים לְמִצְוַת צִיצִיתוְלִשְׁאָרֵי מִצְווֹת ּהַקְדוֹשׁוֹת,בִּלְבושִׁים יַלְבִּישֵׁם שֶׁהוא אָמַר ּּעַל־כֵּן ּנָאִים ומְסֻמָנִים יוֹתֵר שֶׁהֵם טַלִיתוֹת שֶׁכֻּלָם תְכֵלֶת,כִּי בַּפְנִימִיות הֶאֱמִין ֹ וְלֹא חָכְמָתו עַל סָמַך ְּקֹרַח ּּשֶׁבְּהַלְבושִׁיןִ,ּּכְּאִלו חִיצוֹנּית הַלְבוש ׁ הוא עִקָר שֶׁמִשָׁם ּכָּל הַכְּפִירוֹת וְהַפְגָמִים,ּּכִּי הִתְקַנֵא בִּלְבושֵׁי כָּבוֹד שֶׁל אַהֲרֹן הַכֹּהֵןַ,ּּכְּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל שֶׁאָמַר עַל וְכו ֹ כְּכַלָה שֶׁקִשְׁטו ּאַהֲרֹן,'שֶׁל הַקִנְאָה רֹב ָּכִּי בְּנֵי־אָדּם זֶה בָּזֶה הוא בְּעִנְיַן הַמַלְבּושֵׁי כָּבוֹד,וְעַל־יְדֵי ּּזֶה בָּא לִידֵי כְּפִירוֹת כָּאֵלו עַל־יְדֵי שֶׁחָלַק עַל מֹשֶׁה ּוְאַהֲרֹן שֶׁהֵם בְּחִינַת צַדִיקֵי אֱמֶת וְלֹא הֶאֱמִין בָּהֶם וְדִבּורֵיהֶם מַעֲשֵׂיהֶם בְּכָל רָזִין מְלֵאִים ּשֶׁהֵם ּּותְנועוֹתֵיהֶם,ּוְעַל־יְדֵי זֶה יָרַד לִשְׁאוֹל תַחְתִיוֹת עַל־יְדֵי ּתֹקֶף הַדִינִים הַקָשִׁים שֶׁהִתְגַּבְּרו עָלָיו שֶׁכָּל הַמְתָקָתָם ּעַל־יְדֵי אֱמונַת חֲכָמִים)כמובא בלקוטי מוהר"ן א'– סימן מ"ב(.ְּומֵאַחַר שֶׁפָגַם בָּאֱמונָה כָּל־כָּךעַל־כֵּן הַדִינִים תֹקֶף עָלָיו וְהִתְגַּבְּרו הַגַּלְגַּל עָלָיו ְּּנִתְהַפֵך כָּל־כָּך ְּהַקָשִׁים,עַל־יְדֵי הַדִינִים הַמְתָקַת עִקַר ּכִּי ּאֱמונַת חֲכָמִים) .הלכות חזקת מטלטלין-הלכהה,' אות ח'( ְ ּומַדוע ַ תִתּּנַשְׂאו עַל קְהַל ה' )במדבר טז,ג'( קֹרַח שֶׁשָׁאַל ּוְזֶה:חַיֶבֶת תְכֵלֶת שֶׁכֻּלָה ּטַלִית בְּצִיצִית?ּוְכו,'הִתְחִיל מְשַׂחֵק:ּומַה טַלִית וְכו'.בַּיִת ּּמָלֵא סְפָרִים חַיָב בִּמְזוזָה?ּוְכו'.בַּהֶרֶת בְּכִגְרִיס טָמֵא ּּפָרְחָה בְּכֻלּו ֹ טָהוֹר וְכוַ',ּּכְּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל, ּּהַיְנו שֶׁרָצָה לְהָבִין הַכֹּל בְּחָכְמָתו ֹ וְסָבַר שֶׁאֵין דַעַת שֶׁל בִּסְבָרוֹת ֹ וְהָלַך ֹ וְשִׂכְלו מִדַעְתו לְמַעְלָה ְֹּּוְשֵׂכֶל ּּטָעות שֶׁלו.וְעַל־כֵּן שָׁאַל:ּטַלִית שֶׁכֻּלָה תְכֵלֶתְאֵיך ְּשַׁיָך שֶׁתִתְחַיֵב בְּצִיצִית,ּכִּי הֲלֹא טַלִית שֶׁל מִין אַחֵר ּחוט אֶחָד שֶׁל תְכֵלֶת פוֹטְרָה וְכו'ּּהַיְנו מֵאַחַר שֶׁתְכֵלֶת ְּּּגָּבֹה ַ וְקָדוֹש ׁ כָּל כָּך עַד שֶׁיֵש ׁ כֹּח ַ לְחוט אֶחָד שֶׁל ּתְכֵלֶת לְתַקֵן אֶת הַטַלִית שֶׁל מִיּן אַחֵר וְלַעֲשׂוֹת אוֹתָה ּכְּאִלו הִיא כֻּלָה צִיצִית ותְכֵלֶת,ּובֶאֱמֶת בְּוַדַאי כֵּן הוא ּשֶׁעַל־יְדֵי חוטֵי הַצִיצִית נַעֲשֶׂה כָּל הַטַלִית כְּאִלו כֻּלָה צִיצִית,שֶׁעִקָרָן הַצִיצִית קְדֻשַׁת נִמְשָׁך בְּוַדַאי ְַּכִּי ּתְכֵלֶת עּל כָּל הַטַלִית וְנַעֲשֶׂה הַטַלִית כְּאִלו הִיא כֻּלָה ּתְכֵלֶת כֻּלָה צִיצִית,ֹ ּּוְעַל־כֵּן אָנו מְבָרְכִין לְהִתְעַטֵף ּבַּצִיצִית וְאֵין מְבָרְכִין לְהִתְעַטֵף בְּטַלִית שֶׁתְלויִים בּו צִיצִית,ּּכִּי עֲטִיפָתֵנו הוא רַק בְּצִיצִיתִּ,כּי עַל־יְדֵי חוטֵי ּהַצִיצִית נַעֲשֶׂה הַטַלִית קָדוֹש ׁ כֻּלו ֹ בִּקְדֻשַׁת הַצִיצִית ּוכְאִלו הוא כֻּלו ֹ צִיצִית,ַ וְעַל־כֵּן טָעָה קֹרַח וְשָׁאַל ְֶּּּמֵאַחַר שֶׁתְכֵלֶת גָּבֹה ַ וקְדוֹשָׁה כָּל כָּך עַד שֶׁיֵש ׁ לָה כֹּח ּּשֶׁחוט אֶחָד שֶׁל תְכֵלּּת יִפְטֹר אֶת הַטַלִית שֶׁל מִין ּאַחֵר וְיַעֲשֶׂה אֶת הַטַלִית כְּאִלו הוא תְכֵלֶת,אִם כֵּן ּמִכָּל שֶׁכֵּן וְקַל וָחֹמֶר כְּשֶׁהַטַלִית בְּעַצְמָה הִיא כֻּלָה שֶׁל ּתְכֵלֶת אֵינו ֹ בְּדִין שֶׁתִפְטֹר אֶת עַצְמָה.ְּּּובְוַדַאי הִיא ג קֻשְׁיָהשֶׁמַגִּיעִים שֶׁכֵּיוָן ֹ שֶׁאָמַר טָעותו לְפִי ּּדוֹלָה ְְּלְמַדְרֵגוֹת עֶלְיוֹנוֹת שׁוב אֵין שַׁיָך יֵצֶר הָרָע וְאֵין שַׁיָך ּחִלוק בֵּין הַגָּבֹה ַ לְגָבֹה ַ מֵעַל גָּבֹה ַ וְעַל־כֵּן אָמַר:כִּי כָל ּּהָעֵדָה כֻּלָם קְדֹשִׁים וְכוִ'ּומַדוע ַ תּתְנַשְׂאו וְכו'.אֲבָל ּבֶּאֱמֶת גָּבֹה ַ מֵעַל גָּבֹה ַ שׁוֹמֵר וגְבוֹהִים עֲלֵיהֶם עַד אֵין ּקֵץ וְאֵין סוֹף וְאֵין תַכְלִית,וְאוֹרַיְתָא וְיִשְׂרָאֵל וְקֻדְשָׁא ְּּבְּרִיך הוא כֹּלָא חַד,ָׁוְאֵין קֵץ וְאֵין סוֹף לְמַעֲלַת מִצְוַת ּּהַתוֹרָה הַקְדוֹשה,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב:ּלְכָל תִכְלָה רָאִיתִי קֵץ ָרְחָבָה מִצְוָתְך מְאֹד,ְּוכְמו ֹ שֶׁהַפָחות שֶׁבַּפְחותִים צָרִיך ֹּלְקַיֵם מִצְוַת הַתוֹרָה לְהִתְעַטֵף בְּצִיצִית ושְׁאָרֵי הַמִצְוֹת ּכְּדֵי לְתַקְנו ֹ ולְקַדְשׁוֶׁ,כְּמו ֹ כֵן גַּם הַגָּדוֹל שבַּגְּדוֹלִים ְּּהַקָדוֹש ׁ מְאֹד מְאֹד צָרִיך גַּם־כֵּן לְהִתְעַטֵף בְּצִיצִית אֵלו וְכֵן בִּשְׁאָרֵי מִצְוֹת,ּרַק שֶׁבְּוַדַאי אֶצְלו ֹ נַעֲשֶׂה הַתִקון ְּּעַל־יְדֵי הַמִצְוָה כְּפִי מַה שֶׁצָרִיך הוא,ְּוְכַמובָן בְּתִקונֵי ּזֹהַר לְעִנְיַן תּפִלִין לִרְשָׁעִים אִנון קִשׁורָא לְכָל מְקַטְרְגִין וְכו ּּדִילְהוֹן'וְכו ּלְבֵינוֹנִים'וְכו ּלְצַדִיקַיָא,'אֲבָל ּאַף־עַל־פִי־כֵן כֻּלָם צְרִיכִין לְהָנִיח ַ תְפִלִין בְּשָׁוֶה וְאֵין שֶׁל הַתְפִלִין בֵּין הַתְפִלִין בַּעֲשִׂיַת ּחִלוקהָרְשָׁעִים ּלְהַתְפִלִין שֶׁל הַצַדִיקִים הַגְּדוֹלִים,ּרַק שֶׁהַתִקון הַנַעֲשֶׂה ּעַל־יְדֵי הַתְפִלִין בְּוַדַאי לָאו כָּל אַפִין שָׁוִין,ֹכִּי הֵם ּּמְתַקְנִין אֵצֶל כָּל אֶחָד כְּפִי בְּחִינָתו ֹ וכְפִי מַדְרֵגָתו,וְכֵן ּבְּכָל הַמִצְוֹתִּ,כּי טַעֲמֵי הַמִצְוֹת אֵין אָנו יְכוֹלִין לְהַשִׂיג כְּלָל,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב:ָּפְלָאוֹת עֵדְוֹתֶיך עַל־כֵּן נְצָרָתַם נַפְשִׁי,ּוְכַמְבֹאָר אֶצְלֵנו מִזֶה כַּמָה פְעָמִים.וְעַל־כֵּן ּאַף־עַל־פִי שֶׁחוט אֶחָד שֶׁל תְכֵלֶת יֶש ׁ לו ֹ כֹּח ַ לְתַקֵןכָּל ּהַטַלִית עַד שֶׁנַעֲשֶׂה הַטַלִית כְּאִלו הוא כֻּלו ֹ צִיצִית, ּאַף־עַל־פִי־כֵן גַּם טַלִית שֶׁכֻּלָה תְכֵלֶת חַיֶבֶת בְּצִיצִית, ּכִּי גַּם טַלִית שֶׁכֻּלָה תְכֵלֶת צְרִיכָה תִקון הַצִיצִית אֲפִלו לְפִי סְבָרָתוֹֹ ,שֶׁסְּבָרָתוּשֶׁטַלִית שֶׁכֻּלָה תְכֵלֶת יֵש ׁ לָה ּּמַעֲלָה וקְדֻשָׁה יְתֵרָה,ּאֲבָל בֶּאֱמֶת אֵין שׁום מַעֲלָה ּוקְדֻשָׁה לְטַלִית שֶׁכֻּלָה תְכֵלֶת עַל שְׁאָר טַלֵיתִים,כִּי ָּעִקַר מַעֲלַת הַתְכֵלֶת הוא רַק כְּשֶׁעוֹשִׂין מֵהֶם חוטֵי צִיצִית כְּדִינּּם לִשְׁמָה או ֹ בְּבִגְדֵי כְּהֻנָה,ּאֲבָל שֶׁלֹא ּבִּמְקוֹם מִצְוָתָן אֵין שׁום מַעֲלָה לִתְכֵלֶת עַל שְׁאָר מִינִים,ּּוְהוא טָעָה בִּשְׁתַיִם,ּּשֶׁטָעָה וְסָבַר שֶׁיֵש ׁ מַעֲלָה ּלְטַלִית שֶׁכֻּלָה תְכֵלֶת,ּוַאֲפִלו לְפִי טָעותו ֹ טָעָה הַרְבֵּה, ּכִּי אֲפִלו אִם הָיָה מַעֲלָה גְּדוֹלָה לְטַלִית שֶׁכֻּלָה תְכֵלֶת ּאַף־עַל־פִי־כֵן הִיא גַּם הִיא צְרִיכָה תִקון הַצִיצִית לְפִי ּבְּחִינָתָה,ּכְּמו ֹ שֶׁגַּם הַצַדִיקִים הַגְּבוֹהִים צְרִיכִין תִקון ּהַמִצְוֹת לְפִי מַעֲלָתָםַּ,ׁ כִּי גַּם בבְּחִינוֹת הַגְּבוֹהוֹת יֵש בְּחִינַת יֵצֶר הָרָע,ּבְּחִינַת גְּבורוֹת וְדִינִים,ּוצְרִיכִין גַּם ּשָׁם תִקון וְהַמְתָקָהׁ ,ּוְכָל הַתִקונִים וְהַמְתָקוֹת מֵרֹאש ּוְעַד סוֹף הַכֹּל נַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי אֵלו הַמִצְוֹת שֶׁנָתַן לָנו ה' ְיִתְבָּרַךּ עַל־יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּנו,ּכִּי כָּל הַמִצְוֹת גְּבוֹהִים ּמְאֹד וְהֵם כְּלולִים מְאֹד מִכָּל מִינֵי תִקונִים שֶׁצְרִיכִין בְּכָל הָעוֹלָמוֹת מֵרֹאש ׁ וְעַד סוֹף. ְוְכֵן לְהֵפֶך טָעָה גַּם־כֵּן וְשָׁאַל:ָּבַּהֶרֶת כִּגְרִיס מְטַמֵא ּפּרְחָה בְּכֻלו ֹ טָהוֹר,ּשֶׁכָּל טָעותו ֹ שֶׁסָּבַר שֶׁיֵש ׁ גְּבול ְּשֶׁמִי שֶׁהוא בְּמַדְרֵגָה גָּבֹה ַ שׁוב אֵין צָרִיך עֲבוֹדָה ּוְתִקון וַעֲלִיָה יוֹתֵר,ְַּּוְכֵן טָעָה לְהֵפֶך וְסָבַר שֶׁמִי שֶׁהוא ּחַס וְשָׁלוֹם בַּדְיוֹטָא הַתַחְתוֹנָה וְנָפּל לִבְחִינַת הַטֻמְאָה חַס וְשָׁלוֹם,ּכְּבָר אָבְדָה תִקְוָתו ֹ מֵה'ּחַס וְשָׁלוֹם וְשׁוב אֵין לו ֹ טָהֳרָה.ְּובֶאֱמֶת הַכֹּל לְהֵפֶך,ַ ּכִּי גַּם מִי שֶׁהוא גָּבֹה ַ מֵעַל גָּבֹה מְאֹד מְאֹד גְּבוֹהוֹת ֹּּבְּמַדְרֵגוֹת ּאַף־עַל־פִי־כֵן עֲדַיִן יֵש ׁ גְּבוּהִים עֲלֵיהֶם בְּלִי שִׁעור עַד סוֹף אֵין,הַשִׁבְעָה שֶׁל בְּהַמַעֲשֶׂה מִזֶה ּוְכַמובָן הַכִּתוֹת כָּל שֶׁל הִתְפָאֲרות מִינֵי ׂ בְּכָל ּבֶּעטְלֶירְש וְהַנוֹרָאוֹת ּּהַקְדוֹשׁוֹת,שֶׁהַקָטָן שָׁם מֵהֶם ּׁשֶׁמְסַפֵר הַקָדוֹש וְכַת כַּת ּשֶׁבְּכָלמְאֹד ַ מְאֹד גָּבֹה ּ הָיָה ְּוְאַף־עַל־פִי־כֵן לֹא הָיָה לו ֹ עֵרֶך נֶגֶד הַגָּבֹה ַ מִמֶנו,וְגַם ְּּּהַגָּבֹה ַ מִמֶנו לֹא הָיָה לו ֹ עֵרֶך נֶגֶד הַגָּבֹה ַ עוֹד יוֹתֵר וְכֵן ּלְהַלָן)ּּכַּמְבֹאָר בִּדְבָרֵינו מִזֶה בְּמָקוֹם אַחֵר וְאֵין כָּאן מְקוֹמבָּזֶה ֹ לְהַאֲרִיך ְו(שֶׁהוא מִי אֲפִלו לְהֵפֶך ְּוְכֵן וְהַפְחִיתות הַשִׁפְלות בְּתַכְלִית הַתַחְתוֹנָה ּבַּדְיוֹטָא ּאֲפִלו בְּהֵיכָלִין דִמְסָאֲבותָא גַּם שָׁם אֵין קֵץ וגְבול ְּלֶאֱלֹקותו ֹ יִתְבָּרַךְּ,ּּוכְמו ֹ שֶׁאֵין סוֹף לֶאֱלֹקותו ֹ במַעֲלוֹת עֶלְיוֹנוֹת,ּכִּי גָּבֹה ַ מֵעַל גָּבֹה ַ וְכו,'ּכְּמו ֹ כֵן מַמָש ׁ אֵין סוֹף ְּּּוְתַכְלִית לֶאֱלֹקותו ֹ יִתְבָּרַך בְּמַדְרֵגוֹת הַתַחְתוֹנוֹת,כִּי דְיוֹטָא תַכְלִית הַתַחְתוֹנוֹת בְּתַכְלִית ּגַּם בַּמַדְרֵגוֹת ּּהַתַחְתוֹנָה חַס וְשָׁלוֹם,ּאֵין מָקוֹם וְאֵין טֻמְאָה שֶׁלֹא ּּיוכְלו לִמְצֹא גַּם שָׁם אֶת ה'ְיִתְבָּרַך,ַּכִּי מַלְכותו ֹ בַּכֹּל ּמָשָׁלָה וְכַמְבֹאָר בְּדִבְרֵי אֲדוֹנֵנו מוֹרֵנו וְרַבֵּנו ז"ּל מִזֶה פְעָמִים ּּכַּמָה,ּאַדְרַבָּא,בַּדְיוֹטָא כְּשֶׁאָדָם ַּלִפְעָמִים ּהַתוְהַטֻמְאָה אָחֳרָא וְהַסִּטְרָא מְאֹד מְאֹד ּּחְתוֹנָה ּּמִתְפַשְׁטִין עָלָיו מְאֹד וְרוֹצִין לְבָלְעו ֹ לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם, חַס וְשָׁלוֹםַ ,ְְּּאָז דַיְקָא הוא יִתְבָּרַך מְרַחֵם עָלָיו וְשׁוֹלֵח ֹ ּלו ֹ טָהֳרָה וְסִיוע ַ מִלְעֵלָא כְּדֵי שֶׁיוכַל להַחֲיוֹת אֶת עַצְמו ְּוְלָשׁוב אֵלָיו יִתְבָּרַך,ּאו ֹ עַל כָּל פָנִים לֹא יֹאבַד לְגַמְרֵי כִּי לֹא אָמַר ה'לִמְחוֹת שֵׁם יִשְׂרָאֵל,ּּוכְמו ֹ שֶׁכָּתוב:כִּי ּיִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד וְאֶפֶס עָצור וְעָזוב וְכו'ּּרְאו עַתָה כִּי ּאֲנִי אֲנִי הוא וְכּו'.ּוכְתִיב:ּוְאַבִּיט וְאֵין עֹזֵר וְאֶשְׁתוֹמֵם ְּּכִּי אֵין סוֹמֵך וַתוֹשַׁע לִי זְרֹעִי וְכו'.ּוְזֶה מְרֻמָז בְּמִצְוָה זֹאת שֶׁל נְגָעִיםְּ,ֹ ּשֶׁבַּהֶרֶת כִּגְרִיס טָמֵא ופָרְחָה בּכֻלו טָהוֹר,ּכִּי דַיְקָא לִפְעָמִים כְּשֶׁבָּא לְתַכְלִית הַיְרִידָה אָז ְּּּהוא תַכְלִית הָעֲלִיָה וְנִמְשָׁך עָלָיו טָהֳרָה וְתִקון מִמָקוֹם ְּשֶׁנִמְשָׁך עָלָיוֹ ,ְְּּכִּי אֵין חֵקֶר לִתְבונָתו ֹ יִתְבָּרַך וְלִגְדֻלָתו אֵין חֵקֶר וְאִי אֶפְשָׁר לְּּהַשִׂיג דְרָכָיו יִתְבָּרַך,ּוְקֹרַח פָגַם ּוְטָעָה בְּכָל זֶה עַד שֶׁקִצֵץ בַּנְטִיעוֹת,ּדְהַיְנו שֶׁנָתַן גְּבול ְּוְקֵץ לְמִצְוֹת הַתוֹרָה שֶׁהֵם אַחְדות פָשׁוט עִמו ֹ יִתְבָּרַךַ, ּעַל־כֵּן שָׁאַל כָּל אֵלו הַקֻשְׁיוֹת שֶׁל הֶבֶל הַנ"ל.)הלכות שלוח הקן-הלכהד,'אותיות י'י"א( בֹּקֶר וְיֹדַע ה'אֶת־אֲשֶׁרֹ־לו )במדבר טז,ה'( 'בֹּקֶר'ּדַיְקָא,ּכִּי מֹשֶׁה רָאָה שֶׁקֹרַח מִתְגַּבֵּר מְאֹד ּבְּמַחֲלֹקֶת עַד שֶׁכִּמְעַט כָּל יִשְׂרָאֵל נִסּוֹתו אַחֲרָיו,ֲעַד ּשֶׁנִדְמָה לְהַחֹּלושֵׁי כֹּח ַ שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל שֶׁנָטו אַחֲרֵי מֹשֶׁה ּשֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲמֹד נֶגְדו.עַל־כֵּן אָמַר מֹשֶׁה" :בֹּקֶר וְיֹדַע ה'ּוְכו'",כִּי בְּכָל יוֹם וָיוֹם מִתְגַּבֵּר הָאֱמֶת עַל ּהַשֶׁקֶר,כִּי הִ'ְּיִתְבָּרַך מְחַדֵש ׁ בְּטובו ֹ בְּכָל יוֹם תָמיד מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁיתַ ,ְּּכִּי בְּכָל יוֹם הוא יִתְבָּרַך פוֹתֵח ּדַלְתוֹת שַׁעֲרֵי מִזְרָח ובוֹקֵע ַ חַלוֹנֵי רָקִיע ַ ומֵאִיר לָעוֹלָם ּּכֻּלו ֹ וְכו'.ּּוְעִקַר אוֹר כָּל הָאוֹרוֹת הוא הָאֱמֶת,ּשֶׁהוא ה' ְּיִתְבָּרַך בְּעַצְמו ֹ שֶׁהוא אוֹר כָּל הָאוֹרוֹת,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב: "ה'ּאוֹרִי וְיִשְׁעִי וְכו'".)ליקוטי הלכות-הלכות הכשר כלים ד,'אותמ"ח( בֹּקֶר וְיֹדַע ה'אֶת־אֲשֶׁרֹ־לו )במדבר טז,ה'(ֹ ֵּלִפְעָמִים נִמְצָא אֶחָד שֶׁמִשְׂתָרֵר ומִתְגַּדֵל אֶת עַצְמו עַל יִשְׂרָאּּל וְאָמַר שֶׁכַּוָנָתו ֹ לַשָׁמַיִם,ּּובֶאֱמֶת הוא נִלְכָּד ּבְּגֵאות,עַל־כֵּן צְרִיכִין הַבְחָנָה לְהַבְחִין בֵּין יוֹם לְלַיְלָה ְּבֵּין אוֹר לְחֹשֶׁך בֵּין מָוֶת לְחַיִים.ְלֵידַע אֵיך לְהִתְנַהֵג בָּזֶה בֶּאֱמֶת,ַּוכְמו ֹ שֶׁאָמַר אֲדוֹנֵנו מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנו ז"ל ּּשֶׁצְרִיכִין לְבַקֵש ׁ הַרְבֵּה אֶת ה'ְיִתְבָּרַך עַל זֶה.וְעַל־כֵּן ּּקֹרַח שֶׁפָגַם בְּגֵּאות,ּכִּי כָּל מַחֲלֹקֶת שֶׁלו ֹ עַל מֹשֶׁה ּוְאַהֲרֹן הָיָה רַק עַל־יְדֵי גֹּדֶל גֵּאותו ֹ שֶׁהִתְקַנֵא בִּגְדֻלַת ּאַהֲרֹן ובִנְשִׂיאַת אֱלִיּצָפָן וְכו,'עַל־כֵּן אָמַר לו ֹ מֹשֶׁה: "בֹּקֶר וְיוֹדַע הֹ'אֶת אֲשֶׁר לו) "בְּמִדְבַּר טזׁ (.ִּׁופֵרֵש רַש"יֹ:בְּעוֹלָמו הוא ׁ בָּרוך הַקָדוֹש חִלֵק ְּּּגְּבולוֹת, ְּּיְכוֹלִים אַתֶם לַהֲפֹך עֶרֶב לְבֹקֶר וְכוֹ ',ּהַיְנו שֶׁאָמַר לו ְשֶׁרוֹצֶה לַהֲפֹךעֶרֶב לְבֹקֶרֹ ,ּכִּי בֶּאֱמֶת כָּל מַחֲלֻקְתו ּּהוא רַק גֵּאות.ּּאֲבָל קֹרַח אָמַר שֶׁכַּוָנָתו ֹ לַשָׁמַיִם,כִּי ְּהִפֵך הָאֱמֶת וְאָמַר שֶׁמְקַנֵא קִנְאַת ה'צְבָאוֹת,כַּמְבֹאָר ּבַּפָרָשָׁה שֶׁאָמַר" :ּּכִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָם קְדוֹשִׁים ובְתוֹכָם ה'ּומַדוע ַ תִתְנַשְׂאו עַל קְהַל ה'",ֹ ּכְּאִלו הוא מְקַנֵא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל עַם קָדוֹש ׁ וְאֵינו ֹ חוֹשֵׁש ׁ עַל כְּבוֹד עַצְמו כְּלָל,ּאַדְרַבָּא,ּאָמַר שֶׁמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן הֵם גֵּוְותָנִים חַס וְשָׁלוֹם,ּּוַחֲפֵצִים בְּכָבוֹד וְהִתְנַשְׂאות,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב: "ּומַדוע ַ תִתְנַשְׂאו עַל קְהַל ה'."עַל־כֵּן אָמַר לו ֹ מֹשֶׁה: "בֹּקֶר וְיוֹדַע ה'ּוְכו'."ּהַיְנו שֶׁבְּדִבְרֵי כָּזָב שֶׁלָכֶם שֶׁאַתֶם ְַּּרוֹצִים לְרַמוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל אַתֶם רוֹצִים לַהֲפֹך עֶרֶב ּלְבֹקֶר וְכַנ"לֶ.ִׁוְזּּהו שֶׁפֵרֵש ׁ רַש"י שָׁם,ּשֶׁכְּמו ֹ שֶׁהִבְדִיל ה'ְְבֵּין אוֹר לְחֹשֶׁך כָּךֹ'ּּוַיִבָּדֵל אַהֲרֹן לְהַקְדִישׁו,'כִּי ְֹּּקְדֻשַׁת אַהֲרֹן נִמְשָׁך מֵעֲנָוָה אֲמִתִיִית שֶׁהוא בְּחִינַת ָוְרָאֲך וְשָׂמַח בְּלִבּו.)לקוטי הלכות-הלכות תפילין ו,'אותיותי"ט-כ'(

EN:
.translator-summary p { font-size: 16.5px; line-height: 1.75; margin-bottom: 12px; }

.translator-summary .translator-note { font-size: 14px; color: #666; text-align: center; margin-top: 16px; font-style: italic; }

Likutay Halachos · Choshen Mishpat

Segment 7
HE:
ּּקְחו לָכֶם מַחְתוֹתּ קֹרַח וְכו' ּוְשִׂימו עֲלֵיהֶן קְטֹרֶת )במדבר טז,ו'( ִׁ ּופֵרֵש ׁ רַש"י:ּּהֵא לָכֶם תַשְׁמִיש ׁ חָבִיב הִיא הַקְטֹרֶת ָּהַחֲבִיבָה מִן הַכֹּל וְסַם הַמָוֶת נָתון בְּתוֹכו ֹ שֶׁבּו ֹ נִשְׂרְפו נָדּּב וַאֲבִיהוא וְכו'.ּׁכִּי גַּם נָדָב וַאֲבִיהוא פָגְמו עַל־יְדֵי ְּּבְּחִינַת הַיֵצֶר הָרָע שֶׁל מַעְלָה בְּחִינַת מַלְאָך הַקָדוֹש, ּבְּחִינַת דִינִים וגְבורוֹת,ִּכִּי נִדְמָה לָהֶם שֶׁלְפִי גֹּדֶל ּקְדֻשָׁתָם הָעֲצומָה גַּם הֵם רְאויִים לְהַקְטיר קְטֹרֶת,ְאַך ּהֵם לֹא נִכְשְׁלו רַק בְּדַקות גָּדוֹל וְעָבְרו עַל פֶן יֶהֶרְסו אֶל ה'לַעֲלוֹת,ּּשֶׁזֶהו בְּחִינַת בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה'ּּוַיָמֻתוַ. ּוכְמו ֹ שֶׁכָּתַב אֲדוֹנֵנו מוֹרֵנו וְרַבֵּנו ז"ל בְּסִימָן ע"ֵב ּבְּשִׂיחָה מֵעִנְיַן הַיּצֶר הָרָע הַגָּבֹה ַ שֶׁל הַצַדִיקִים,שֶׁכָּתַב ּשָׁם וְגַם בְּעִנְיַן הַהִתְקָרְבות אֶל ה'ְיִתְבָּרַך יֵש ׁ יֵצֶר הָרָע ּגָּדוֹל בְּחִינַת פֶן יֶהֶרְסו וְכו,'ּעַיֵן שָׁםֹ .ֵּוְזֶהו בְּעַצְמו ּבְּחִינַת פְגַם בֶּן עַזַאי ובֶן זוֹמָא שֶׁהֵצִיצו יוֹתּר מִדַאי ּוְכו,'ּכִּי קְטֹרֶת גָּבֹה ַ מְאֹד מְאֹד וְהוא מְבַטֵל מוֹתָנָא, ּּׁכִּי קְטֹרֶת מַמְתִיק כָּל הַדִינִים מֵרֹאש ׁ וְעַד סוֹף כִּי ּסִלוקָא דִקְטֹרֶת עַד אֵין סוֹף וְכַמובָא בַּזֹהַר הַקָדוֹשֵ, ּאֲבָל לְפִי עֹצֶם קְדֻשָׁתו ֹ שֶׁל קְטֹרֶת אּין מִי שֶׁרָאוי ְּּשֶׁיַעֲסֹק בּו ֹ כִּי אִם הַכֹּהֵן הָרָאוי לְכָך,ּּאֲבָל הַזָר הַקָרֵב ּיומַת,ּכִּי אַדְרַבָּא,ּמִתְגָּרֶה בּו ֹ הַדִין יוֹתֵר,ׁכִּי כָּל ּהַדִינִים יֵש ׁ לָהֶם שֹׁרֶשׁ ,ּוְזֶה הַשֹׁרֶש ׁ יֶש ׁ לו ֹ עוֹד שֹׁרֶש ּלְמַעְלָה גָּבֹה ַ מִמֶנו,ּוְכֵן לְמַעְלָה מַעְלָה וְכו,'ׁ וְכָל מַה נִקְלָש ׁ הַגָּבֹה ַ מִמֶנו שֶׁלְמַטָה לְשֹׁרֶש הַדִין ֹּשֶׁמַעֲלִין ּוְנִמְתָק הַדִין בִּבְחִינַת הַמְתָקַת הַדִין בְּשָׁרְשׁו,ֵאֲבָל ּּעֲדַיִן גַּם שָׁם יֵש ׁ אֵיזֶה דִין וצְרִיכִין לְהַעֲלוֹתו ֹ יוֹתר עַד ּתַכְלִית הַשֹׁרֶש ׁ שֶׁשָׁם נִמְתָק לְגַמְרֵי,ֹאֲבָל מִי שֶׁאֵין ְּּרָאוי לְכָך אֲזַי לֹא דַי שֶׁאֵינו ֹ מַמְתִיק הַדִין בְּשָׁרְשׁו, ּאַדְרַבָּאֹ,ּעַל יָדו ֹ יוֹנֵק יוֹתֵר וְיוֹתֵר מִשָׁרְשׁו,ָּמֵחֲמַת ּּשֶׁרָצָה זֶה לִגַּע בִּקְדֻשָׁה גָּבֹה ַ כְּּל כָּך שֶׁאֵינו ֹ רָאוי לָה, ּּוַאֲזַי חַס וְשָׁלוֹם נִתְעוֹרֵר בְּיוֹתֵר הַדִין שֶׁיֵש ׁ שָׁם וְיוֹנְקִים ּהַדִינִים שֶׁלְמַטָה יוֹתֵר וְיוֹתֵר חַס וְשָׁלוֹם,ּוְזֶהו בְּחִינַת ּגֹּדֶל הָאִסּור עַל הַזָרִים לְהִתְקָרֵב לִדְבָרִים הַמְקֻדָשִׁים ׁ כְּגּוֹן לֶאֱכֹל תְרומָה וְקֹדֶש ׁ או ֹ לִשָׂא הָאָרוֹן וכְלֵי הַקֹדֶש ּוְכו'ּוְכו,'ּּכַּמְבֹאָר בַּתוֹרָה בְּכַמָה אַזְהָרוֹת.וְעַל־כֵּן ַ ּקֹרַח וַעֲדָתו ֹ שֶׁרָצו לִגַּע בְּמַה שֶׁאֵינו ֹ שֶׁלָהֶם הִתְרָה שֶׁגָּבֹה הַקְטֹרֶת בְּעִנְיַן מֹשֶׁה ּּבָּהֶםהַכֹּל מִן, הָרָע לִזָהֵר מֵהַיֵצֶר צְרִיכִין שָׁם ּוְאַף־עַל־פִי־כֵן גַּם ּּוְהַדִין שֶׁיֵש ׁ שָׁם,ֹּכִּי מִי שֶׁנוֹגֵע ַ בּו ֹ שֶׁלֹא כָּרָאוי כְּגוֹן ֹ ובִזְמַנו בְּעִתו ּשֶׁלֹא,זָר שֶׁכֵּן מִכָּל,אַדְרַבָּא ּאֲזַיֶ, ּהַקְטֹרֶת מֵמִית אוֹתו ֹ מֵעֹצּּם קְדֻשָׁתו ֹ דַיְקָא,כִּי נִתְעוֹרֵר ּעַל יָדו ֹ שֹׁרֶש ׁ הַדִין שֶׁיֵש ׁ שָׁם וְיוֹנְקִים הַדִינִים שֶׁלְמַטָה יוֹתֵר,חַס וְשָׁלוֹם.קֹרַח שֶׁנֶאֶבְדו הָיָה בֶּאֱמֶת ּּוְכֵן וַעֲדָתו ֹ עַל־יְדֵי זֶה.ַּאֲבָל הַכֹּהֵן הָרָאוי לְהַקְטִיר קְטֹרֶת ּהוא מְבּטֵל מוֹתָנָא ומַמְתִיק ומְבַטֵל כָּל מִינֵי דִינִים ּּשֶׁבָּעוֹלָם עַל־יְדֵי הַקְטֹרֶת הַגָּבֹה ַ מְאֹד מְאֹד.וְעַל־כֵּן ּּאַחַר בְּלִיעַת קֹרַח שֶׁהִתְלוֹנְנו יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁהֵחֵל הַנֶגֶף ּצִוָה מֹשֶׁה אֶת אַהֲרֹן שֶׁיָרוץ וִימַהֵר לְהַקְטִירקְטֹרֶת,ֹ כִּי ּקְטֹרֶת מַמְתִיק כָּל הַדִינִים שֶׁבָּעוֹלָם כְּשֶׁמַקְטִיר אוֹתו ְּהָרָאוי לְכָך,ּוְאָז הֶרְאָה לָהֶם שֶׁאֵין הַקְטֹרֶת מֵמִית חַס וְשָׁלוֹםׁ ,ִּׁכְּמו ֹ שֶׁהָיו מְרַנְנִים ומְלִיזִים אַחֲרָיו כְּמו ֹ שֶׁפֵרֵש רַש"י שָׁם,רַק הַחֵטְא הּוא הַמֵמִית כְּשֶׁמַקְרִיב אוֹתו ֹ מִי ְּשֶׁאֵינו ֹ רָאוי לְכָך,ּּאֲבָל כְּשֶׁמַקְטִיר אוֹתו ֹ הַכֹּהֵן הָרָאוי ְּלְכָך הוא עוֹצֵר הַמַגֵּפָה ומְבַטֵל מוֹתָנָא,כִּי אֵין קָרְבָּן ּשֶׁמַמְתִיק כָּל הַדִינִים כְּמו ֹ הַקְטֹרֶת) .הלכות שלוח הקן -הלכהד,'אות י"ד( רַב־לָכֶם בְּנֵי לֵוִי)במדבר טז,ז'( כָּל הָעֲסָקִים שֶׁבָּעוֹלָם,ּהַכֹּל בִּשְׁבִיל בֵּרור הָאֱמֶת, ְּשֶׁהוא עִקַר בֵּרור הַנִיצוֹצוֹת הַקְדוֹשׁוֹת שֶׁצָרִיך כָּל ּּאֶחָד לְבָרֵר כָּל יָמָיו ולְהַנִיח ַ בָּנִיםאַחֲרָיו בִּכְדֵי לְבָרֵר ּהָאֱמֶת מִדוֹר לְדוֹר כַּמְבֹאָר בִּפְנִים.וְעַל־כֵּן"טוֹבִים ּהַשְׁנַיִם מִן הָאֶחָד",ֹכִּי אִי אֶפְשָׁר לְבָרֵר הָאֱמֶת עַל־יְדֵי ּאֶחָד לְבַדו,ּּכִּי כְבָר מְבֹאָר שֶׁאֱמֶת הַפָשׁוט,אֵין זֶה הָאֱמֶת ּשְׁלֵמותָ,הָעִק ּרַקבִּמְקוֹם הָאֱמֶת לְבָרֵר ר ְּשֶׁיְכוֹלִין לִטְעוֹת בְּאֵיזֶה סְבָרָא לְהֵפֶך,וְעַל־כֵּן צְרִיכִין ּשְׁנַיִם דַיְקָא,ַּכִּי בְּוַדַאי יֵש ׁ בֵּינֵיהֶם שִׁנוי דֵעוֹת כְּמַאֲמַר ּרַבּוֹתֵינו ז"ל,ֶּׁוְעַל־כֵּן כְּשֶׁשְׁנַיִם עוֹסְקִים בַּהֲלָכָה זֶה מַקְשה וְזֶה מְתָרֵץ,זֶה בּוֹנֶה וְזֶה סוֹתֵר,עַל־יְדֵי־זֶה ּּדַיְקָא מִתְבָּרֶרֶת הַהֲלָכָה בִּשְׁלֵמות;ְאַך בִּשְׁנַיִם,יָכוֹל ֹּלִהְיוֹת שֶׁלֹא יִהְיֶה בֵּינֵיהֶם הַכְרָעָה וְכָל אֶחָד יַחֲזִיק ּבְּדַעְתו,ּוְאָז לֹא יוכַל לְהִתְבָּרֵר הָאֱמֶתֶׁ,וְזֶה שּסִּיֵם ּהַכָּתוב" :ּוְהַחוט הַמְשֻׁלָש ׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָתֵק",כִּי זֶה ּעִקַר הַשְׁלֵמות,ּכְּשֶׁיֵש ׁ הַכְרָעָה אֲמִתִית בֵּין הַשְׁנַיִם ּּעַל־יְדֵי הַשְׁלִישִׁי הַמַכְרִיע ַ בֵּינֵיהֶם,ּּכִּי עִקַר שְׁלֵמות הָאֱמֶתֵ,ּבִּבְחִינַת שְׁלֹשָׁה קַוי אֱמֶת,בְּחִינַתׁ'רֹאש, ְּתוֹך,סוֹף,'כַּמְבֹאָר אָבוֹת הַשְׁלֹשָׁה בְּחִינַת ּּשֶׁזֶה בִּפְנִיםַ.ּּוְזֶה שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל:כָּל מַחֲלֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם,ּסוֹפָה לְהִתְקַיֵם וְכו,'ּּכִּי עִקַר שְׁלֵמות ּהִתְגַּלות הָאֱמֶת הוא בַּסּוֹף כַּמְבֹאָר בִּפְנִים;וְעַל־כֵּן וְהִלֵל שַׁמַאי מַחֲלֹקֶת כְּעֵין שָׁמַיִם לְשֵׁם ּּמַחֲלֹקֶת, הָאֱמֶת מִתְבָּרֵר דֵעוֹתֵיהֶם שִׁנוי עַל־יְדֵי ּשֶׁדַיְקָא ּבִּשְׁלֵמות;וְזֶה" :לְהִתְקַיֵם ּּסוֹפָה"דַיְקָא ּּסוֹפָה,ֹכִּי ּבְּוַדַאי רַק בַּסּוּף הָאַחֲרוֹן יִתְגַּלֶה אֲמִתַת הַמַחֲלֹקֶת ְּּהַזֹאת אֵיך שֶׁשְׁנֵיהֶם דִבְרֵי אֱלֹקִים חַיִים.אֲבָל מַחֲלֹקֶת ּשֶׁהִיא שֶׁלֹא לְשֵׁם שָׁמַיִם,ּּאֵין סוֹפָה לְהִתְקַיֵם,כִּי ּמֵאַחַר שֶׁכַּוָנַת הַחוֹלְקִים הוא שֶׁלֹא בִשְׁבִיל הָאֱמֶת, אַף־עַל־דִבְרֵיהֶם מַלְבִּישִׁין הֵם גַּם שֶׁמִסְּתָמָא ּפִי ּבְּאֵיזֶה אֱמֶת הַמְדֻמֶה שֶׁלָהֶם וְאוֹמְרִים שֶׁהָאֱמֶת אִתָם ּוְכָל כַּוָנָתָם בִּשְׁבִיל הָאֱמֶת,ְֹּּוְכַמובָן מִתוֹך דִבְרֵי קֹרַח וַעֲדָתו,ּשֶׁאָמַר לְמֹשֶׁה רַבֵּנו,ּעָלָיו הַשָׁלוֹםַ: "רֹב לָכֶם וְגו'",ּכְּאִלו כַּוָנָתָם רַק בִּשְׁבִיל קִנְאַת הָאֱמֶת,ֹאֲבָל ּּסוֹף כָּל סוֹף יִתְגַּלֶה הָאֱמֶת לַאֲמִתו,ֹּּוְיִפְלו הַחוֹלְקִים ּעַל הָאֱמֶת מִבְּלִי תְקומָה כְּמַפֶלֶת קֹרַח וַעֲדָתו,וְאָז ּבְּוַדַאי יָרוצו הַכֹּל לְהִתְקָרֵב אֶלהָאֱמֶת,אֲבָל אָז אֵין ּּשׁום מַעֲשֶׂה וְעֻבְדָא,ּכִּי רַק מִי שֶׁטָרַח בְּעֶרֶב־שַׁבָּת בְּשַׁבָּת יאכַל,בְּעֶרֶב־שַׁבָּת טָרַח שֶׁלֹא מִי ּאֲבָל, ּוְהִמְתִין מִלְהִתְקָרֵב אֶל הָאֱמֶת עַד שֶׁיִתְגַּלֶה הָאֱמֶת לְעֵין כֹּלָּ,ּעַד שֶׁכָּל חֲלוקַת הַכבוֹד יִהְיֶה אֵצֶל הָאֱמֶת ּמַה יאכַל בְּשַׁבָּת?)ּכִּי עִקַר בִּיאַת הָאָדָם לְזֶה הָעוֹלָם ְּּּּהוא לְבָרֵר הָאֱמֶת מִתוֹך הַשֶׁקֶר דַיְקָא,ַּכִּי זֶה עִקַר ּּשְׁלֵמות הָאֱמֶת כַּנ"ל) .(לקוטי הלכות-הלכותמלוה ד,'אותיות כ"ח כ"טלפי אוצר היראה–אמת,אות ל"ח,ועייןעודתלמוד-תורה,אות מ"ח(

EN:
Section 2 (Beis — ב)

Segment 8
HE:
ּוְאַהֲרֹן מַה הוא )במדבר טז,יא( ּכָּל הַמַחֲלֹקֶת שֶׁעַל הַצַדִיקֵי אֱמֶת הֵם מִבְּחִינַת ּשֶׁלֹא כַּסֵּדֶרֹ ,ְשֶׁרוֹצִים הַחוֹלְקִים לַהֲפֹך הָאֱמֶת מִסִּדְרו הַצַדִיק עַל וְאוֹמְרִים ּהָאֲמִתִימִן הֲפוכוֹת ֹּסְבָרוֹת ּהָאֱמֶת לַאֲמִתוֹ .ּוְעַל־כֵּן הַתִקון לָזֶה הוא לְבַטֵל עַצְמו ְּבֶּאֱמֶת לְהַשֵׁם יִתְבָּרַך בְּחִינַת'מָה,'וְעַל־יְדֵי־זֶה נִכְלָל ּּהַכֹּל בִּבְחִינַת כַּסֵּדֶר וְנִתְבַּטֵל בְּחִינַת שֶׁלֹא כַּסֵּדֶרְ, וְעַל־יְדֵי־זֶה יִתּבַּטְלו וְיִפְלו כָּל הַשׂוֹנְאִים וְהַחוֹלְקִים, ּּשֶׁיְנִיקָתָם מִבְּחִינַת שֶׁלֹא כַּסֵּדֶר.ּוְעַל־כֵּן מֹשֶׁה רַבֵּנו, ּעָלָיו הַשָׁלוֹם,בְּעֵת שֶׁהָיָה מַחֲלֹקֶת עָלָיו וְעַל אַהֲרֹן, אָמַר"ּוְנַחְנו מָה",וְכֵן" :ּּוְאַהֲרֹן מַה הוא וְכו'",ַּהַיְנו ּבְּחִינַת בִּטול הַנ"ל,ּשֶׁזֶה עִקַר הַתִקון) .לקוטי הלכות -הלכותעדות ה,'אות ה'לפי אוצר היראה– מחלוקת,אות מ"א(

EN:
It emerges that the essential wealth and mamon of holiness is when it is connected to the da'as, for then it is in the aspect of shefa k'fulah, as above. And conversely, the lust for money, G-d forbid, is when the mamon is separated from its root, G-d forbid — for then he does not have half his desire, etc., as above. And the mamon of Yisra'ail in general is the aspect of mamon of holiness, for Yisra'ail in general are in the aspect of guardians of the bris [covenant], as it is written: "and Your people are all tzaddikim" (Yeshayahu 60:21). And as is brought in the teaching mentioned above — the essential rectification of the lust for money is through sh'miras habris, as above. And therefore the mamon of a Yisra'ail is the aspect of mamon of holiness, which is in the aspect of shefa k'fulah that is drawn from the holiness of Shabbos, the aspect of lechem mishneh, as above.

And the essential mamon of holiness, the aspect of shefa k'fulah, is through being connected to the da'as, which is the aspect of ainayim [eyes], as above — that is, the aspect of the hashgachah of Hashem, blessed be He, from where all the hashpa'os are drawn, from the aspect of "the eyes of Hashem" — through His hashgachah, blessed be He, in the aspect of: "constantly the eyes of Hashem your G-d are upon it" — which is said regarding Eretz Yisra'ail, from where all the hashpa'os and all the wealth are drawn to the entire world, as is brought. And one who blemishes the mamon and falls into the lust for money, G-d forbid — regarding him it is said: "also his eyes are not satisfied with wealth" (Koheles 4:8) — "his eyes" specifically, for he blemished the eyes, as above, the aspect of "he set his eyes on the money." For two eyes is the aspect of one hundred and forty cries mentioned above, that one must cry out to break the eyes of the Sitra Achara, which is the seventy anpin chashuchin, which lusts for money in the aspect of "the eye sees and the heart desires" — and to merit connecting the mamon to its root in holiness, to the aspect of da'as, the aspect of "the eyes of Hashem", the aspect of: "Behold, the eye of Hashem is upon those who fear Him, upon those who hope for His kindness, to rescue their soul from death and to sustain them in famine" (Tehillim 33:18–19). "To rescue from death" — from the aspect of anpin chashuchin, which are the aspect of death, as is brought in the teaching mentioned above. "And to sustain them in famine" — that is, the aspect of parnassah and wealth that one merits through the eyes of Hashem, which is drawn from mazala d'chol m'zonay baih tal'yan, which is the aspect of aina chad d'rachamay, the aspect of "Behold, the eye of Hashem is upon those who fear Him," as above.

§8

Segment 9
HE:
לֹא נַעֲלֶה)במדבר טז,יב( ַּעֲדַת קֹרַח כְּשֶׁחָטְאו נֶגֶד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן שֶׁהֵם בְּחִינַת ִׁהּצַדִיקֵי אֱמֶת שֶׁבְּכָל דוֹר אָמְרו לֹא נַעֲלֶה ופֵרֵש ׁ רַש"י ּפִיהֶם הִכְשִׁילָם.ֹ ּּכִּי אֵין לָהֶם אֶלָא יְרִידָה כִּי רום ָּוְתַחַת שֶׁהֵם שָׁמַיִם וָאָרֶץ הֵם בְּחִינַת יָמִין ושְׂמֹאל כְּמו ּּשֶׁכָּתוב אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ וִימִינִי טִפְחה שָׁמָיִם וְכָל ּעֲבוֹדַת הָאָדָם בָּאָרֶץ הַזֹאת הוא לְהַגְבִּיה ַ הָאָרֶץ וְכָל עֲלִיַת בְּחִינַת שֶׁזֶהו לְמַעְלָה לְמַעְלָה בָּה ַּאֲשֶׁר ּהָעוֹלָמוֹת שֶׁנַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי עֲבוֹדַת הָאָדָם כַּיָדוע.ּּשֶׁזֶהו ּבְּחִינַת מַעֲלַת מֹשֶׁה שֶׁכָּתובּ בּו ֹ מִי עָלָה שָׁמַיִם וְכו'מִי ּּהֵקִים כָּל אַפְסֵי אָרֶץ שֶׁמֹשֶׁה הָיָה יָכוֹל לַעֲלוֹת לַשָׁמַיִם ּוְכו'ּעַד אֲשֶׁר הֵקִים וְהֵרִים וְהִגְבִּיה ַ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ.כִּי ּהֵקִים וְהֵרִים הָאָרֶץ לַשָׁמַיִם כִּי כָּלַל עוֹלָם הַתַחְתוֹן בְּעֶלְיּוֹן שֶׁזֶהו בְּחִינַת כְּלָלִיות שְׂמֹאל בְּיָמִין.אֲבָל קֹרַח ּוַעֲדָתו ֹ שֶׁרָצו לְהַגְבִּיר הַשְׂמֹאל עַל הַיָמִין חַס וְשָׁלוֹם )כי הלוי הוא בחינת שמאל(,ְּ עַל־כֵּן אָמְרו לֹא נַעֲלֶה ַּכִּי לֹא רָצו לְהַעֲלוֹת הַתַחְתוֹן לְכָלְלו ֹ בְּעֶלְיוֹן וּכַנ"ל, לְתַחְתִית שֶׁיָרְדו בְּמִדָה מִדָה עָנְשָׁם הָיָה ּוְעַל־כֵּן שְׁאוֹלָה חַיִים וְיָרְדו אוֹתָם הָאָרֶץ שֶׁבָּלְעָה ּּהָאָרֶץ ַּלְתַחְתִית תַחְתִית הָאָרֶץ כִּי מֵאַחַר שֶׁלֹא רָצו בַּעֲלִיָה ּּלְהַעֲלוֹת הָאָרֶץ לַשָׁמַיִם שֶׁהוא בְּחִינּּת כְּלָלִיות שְׂמֹאל ּבְּיָמִין עַל־כֵּן יָרְדו מַטָה מַטָה כְּמִדָתָם. ּוְעַל־כֵּן תִקון קֹרַח עַל־יְדֵי שְׁמואֵל הָרָמָתִי שֶׁיָצָא ּמֵאֶלְקָנָה שֶׁנֶאֱמַר בּו ֹ וְעָלָה הָאִיש ׁ הַהוא וְכו'.ְּוְכֵן ֹ ּשְׁמואֵל נִקְרָא עַל שֵׁם רָמָה כּּמו ֹ שֶׁכָּתוב ותְשֻׁבָתו ּּהָרָמָתָה כִּי שְׁמואֵל זָכָה לְהַעֲלוֹת מֵאֶרֶץ לַשָׁמַיִם כִּי ּּהָיָה לֵוִי שֶׁהוא בְּחִינַת שְׂמֹאל וְעָבַד עֲבוֹדָתו ֹ בִּשְׁלֵמות ּעַד שֶׁנִכְלַל בִּבְחִינַת כֻּלו ֹ יָמִין שֶׁהוא בְּחִינַת עֲלִיָה ּמֵאֶרֶץ לַשָׁמַיִם.ּ וְעַל־כֵּן עַל יָדו ֹ יִתְתַקְנו עֲדַת קֹרַח בִּבְחִינַת ה'ּמֵמִית ומְחַיֶה מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָעַל שֶׁאָמְרָה ּחַנָה כְּשֶׁזָכְתָה שֶׁנוֹלַד שְׁמואֵל וְכַמובָא מִזֶה) .הלכות תרומות ומעשרות–הלכותד,'אותיות ו'ז'( ֹ ּאֵל אֱלֹקֵי הָרוחת )במדבר טז,כב(ֹ ּּוְזֶה שֶׁכָּתוב בְּמַחֲלֹקֶת קֹרַח כְּשֶׁהִתְגַּבֵּר בְּמַחֲלֻקְתו מְאֹד כְּנֶגֶד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן" :ּוַיִפְלו עַל פְנֵיהֶם וַיֹאמְרו אֵל ּּאֱלֹקֵי הָרוחֹת וְכו'",ַּהַיְנו מֵחֲמַת שֶׁרָאו עֹצֶם הַמְנִיעוֹת ּבְּלִי שִׁעור הַמִתְפּשְׁטִין עַל כָּל אֶחָד עַל־ֹיְדֵי מַחֲלֹקֶת וַעֲדָתו קֹרַח,וְהִתְנַגְּדות כְּפִירוֹת מַכְנִיסִים הֵם ּכִּי וְקֻשְׁיוֹת הַרְבֵּה בְּמֹח ַ וָלֵב שֶׁל רֹב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד ּשֶׁקָשֶׁה מְאֹד לְהִתְקָרֵב מֵרִבּוי הַמְנִיעוֹת,עַל־ָכֵּן הִזְכִּיר ֹּבְּבַקשָׁתו:ּאֱלֹקֵי הָרוחֹת,ּהָרוחֹת דַיְקָא בְּחִינַת שְׁתֵי ּהָרוחוֹת,ּכִּי עִקַר הַתִקון עַל זֶה הוא עַל־ּיְדֵי בְּחִינַת פִי שְׁנַיִם)המובא בלקוטי מוהר"ן א'–סימן ס"ו,עיין שם(,ַּשֶׁמַמְשִׁיכִין אוֹתָם הַמְעַט הַכְּשֵׁרִים הָאוֹחֲזִים עִם ּהַצּדִיק הָאֱמֶת בְּחִינַת מֹשֶׁה,ּכִּי טוֹב מְעַט לַצַדִיק וְכו,' עַל כִּי־תוֹרָה חִדושֵׁי ׁ שֶׁל הַקָדוֹש הַלִמוד ּיְדֵי ּשֶׁמַמְשִׁיכִין עַל־ְּיְדֵי זֶה מַכְנִיעִין הָרְשָׁעִים הַחוֹלְקִים ב שֶׁיִתְגַּבְּרו בֶּאֱמֶת הַחֲפֵצִים בְּלֵב ּומַכְנִיסִיןחֵשֶׁק הַמְנִיעוֹת כָּל שֶׁיְשַׁבְּרו עַד הַמְנִיעָה כְּפִי ּאֲמִתִי ּּוְיִתְקָרְבו לִנְקֻדַת הָאֱמֶת)ּּכְּמו ֹ שֶׁמְבֹאָר שָׁם בְּהַתוֹרָה ּהַנַ"ל.(וְעַלׁ־ּכֵּן בִּקֵש" :ּאֵל אֱלֹקֵי הָרוחֹת הָאִיש ׁ אֶחָד ּיֶחֱטָא וְעַל כָּל הָעֵדָה תִקְצֹף?ְ!"וְלִכאוֹרָה קָשֶׁה:הֲלֹא ּהַרְבֵּה מֵעֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נִתְעַרְבְּבו בַּמַחֲלֹקֶת הַזֶה שֶׁל קֹרַח,ּעַד שֶׁכִּמְעַט כָּל יִשְׂרָאֵל נֶחֶלְקו עַל מֹשֶׁהַ, ּכַּמובָן בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינו זִׁ"ּּל ובְפֵרוש ׁ רַש"י.ְאַך מֹשֶׁה ּבִּקֵש ׁ מֵה'ְיִתְבָּרַךּּ שֶׁיִסְתַכֵּל בְּרַחֲמָיו,ּּשֶׁעִקַר הַמַחֲלֹקֶת ּנִתְהַוָה מֵאִיש ׁ אֶחָד,ּשֶׁהוא קֹרַח,ּּשֶׁנִתְקַנֵא בְּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל־ּּיְדֵי גֵּאותו ֹ וְגַסּותו ֹ הָרָעָה,ְּׁשֶׁרָצָה לִקַח כָּל ּּהַמֶמְשָׁלָה עַל יִשְׂרָאֵל לְעַצְמו ֹ ושְׁאָר כָּל הָעָם נִמְשּכו ּאַחֲרָיו בְּטָעות לְפִי תֻמָם,עַלׁ־ּכֵּן בִּקֵש:'אֵל אֱלֹקֵי ּּהָרוחֹת וְכו'ּהָאִיש ׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְכו,''ּּשֶׁרָאוי שֶׁיְרַחֵם ִעַל יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִקְצֹף עֲלֵיהֶם כִּי אִם עַל הָאִיש ׁ הָאֶחָד ּשֶׁהוא הָעִקָר בְּהַמַחֲלֹקֶת ושְׁאָר כָּל יּּשְׂרָאֵל יִנָצְלו עַלַ־הַנ הָרוחוֹת שְׁתֵי בְּחִינַת הֶאָרַת ּיְדֵי"שֶׁהֵם ל שְׁנַיִם פִי ּבְּחִינַת,עַל ּשֶׁמֵאִיר־הַתַלְמִידִים ּיְדֵי הַכְּשֵׁרִים,שֶׁעַל־ּיְדֵי זֶה סוֹף כָּל סוֹף הַכֹּל יִתְקָרְבו אֶל ֹּהָאֱמֶת לַאֲמִתו: וְזֶה"ּוַתִפְתַח הָאָרֶץ אֶת פִיה ָ וְכו'."כִּי קֹרַח חָלַק עַל ּּמֹשֶׁה וְרָצָה לִמְנֹע ַ אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל מֵהַתוֹרָה וְהַמִצְווֹת. ּוְאִם הָיָה מִתְקַיֵם דַעְתו ֹ הָרָעָה חַס וְשָׁלוֹם,הָיָה מַחֲזִיר ּּאֶת כָּל הָעוֹלָם לְתֹהו וָבֹהוִ,כִּי עּקַר קִיום הָעוֹלָם הוא עַל־ּיְדֵי הַתוֹרָה וְהַמִצְווֹת שֶׁנָתַן לָנו מֹשֶׁה,שֶׁעַל־יְדֵי זֶה ּמוֹצִיאִין כָּל הַבְּרִיאָה מִכֹּח ַ אֶל הַפֹעַל.ּוְעִקַר בְּחִינַת ּּמוֹצִיא מִכֹּח ַ אֶל הַפֹעַל הוא עַל־ּיְדֵי בְּחִינַת פֶתַח, ַּהַמְבֹאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנ"ל)לקוטי מוהר"ן א'–סימן ס"ו(ַ ,ּכִּי עִקַר הַמְשָׁכַת הַחִיות מֵהָרוח ַ דִלְעֵלָא לְהָרוח ּדִלְתַתָא הוא עַל־ּיְדֵי בְּחִינַת פֶתַח,ּּכִּי הָעִקָר הוא ּלַעֲשׂוֹת ולְתַקֵן בְּחִינַת פֶתַח,ִּּׁכְּדֵי שֶׁיוכַל לִכְנֹס לְשָׁם ּולְהַמְשובְמִדָה בְּהַדְרָגָה מִשָׁם הָאוֹר ְּיך,אוֹר כִּי ּּהָעֶלְיוֹן רוֹצֶה לְהַשְׁפִיע ַ תָמִיד,רַק אִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל אוֹר רִבּוי ֹ מֵחֲמַת חִיותו ּהַשְׁפָעַת.עַל־צְרִיכִין כֵּן לַעֲשׂוֹת כֵּלִים,ְְּּדְהַיְנו צִמְצומִים כְּדֵי שֶׁיֻמְשַׁך הָאוֹר ֹבּהַדְרָגָה ובְמִדָה כְּדֵי שֶׁנוכַל לְקַבְּלו,ּאֲבָל כְּשֶׁנַעֲשֶׂה ּּצִמְצום צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת בְּחָכְמָה נִפְלָאָה בְּאֹפֶן שֶׁלֹא ּיִתְעַלֵם הָאוֹר לְגַמְרֵי עַל־ּיְדֵי רִבּוי הַצִמְצומִים,רַק עַל נַעֲשִׂים ּשֶׁיִהְיֶהְּ־ב הַצִמְצומִים ּּיְדֵיבָּתִים ּחִינַת ְּּוְהֵיכָלוֹת וְכֵלִים וְצִנוֹרוֹת שֶׁיִהְיֶה הָאוֹר נִמְשָׁך עַל־יָדָם בְּהַדְרָגָה,ּדְהַיְנו שֶׁיִתְצַמְצֵם הָאוֹר עַל־יָדָם,רַק יִהְיֶה שֶׁעַל פֶתַח בְּחִינַת ּנִשְׁאָר־הָאוֹר נִמְשָׁך ֹ יִהְיֶה ְִיָדו ּוְהַחִיות בְּהַדְרָגָה ובְמּדָה.וְעַל־ּכֵּן עִקַר בְּחִינַת מוֹצִיא עַל הוא הַפֹעַל ַ אֶל ּּמִכֹּח־פֶתַח בְּחִינַת ּיְדֵיֹ )ַכְּמו ּשֶׁכָּתוב שָׁם בְּהַתוֹרָה הַנ"ל(,ְכִּי אִי אֶפְשָׁר לְהַמְשִׁיך ּהַחִיות מֵהָרוח ַ דִלְעֵלָא לְהָרוח ַ דִלְתַתָא כִּי אִם עַל־יְדֵי בְּחִינַתובְמִדָה בְּהַדְרָגָה הַחִיות לְקַבֵּל כְּדֵי ּפֶתַח בִּבְחִינַת רָצוֹא וָשׁוֹב,ּוְזֶה בְּכָל דַרְגָּא וְדַרְגָּא,ּּכִּי אֲפִלו ּּכְּשֶׁזוֹכֶה לְאֵיזֶה דַרְגָּא,ָּדְהַיְנו שֶׁזוֹכֶה לְתַקֵן אֵיזֶה פֶתַח ְּלְהַמְשִׁיך הַחִיות מֵהָרוח ַ דִלְעֵלּא מֵאֵיזֶה דַרְגָּא,עֲדַיִן ְּּהוא צָרִיך לְתַקֵן פְתָחִים בְּהַמַדְרֵגוֹת הַגְּבוֹהוֹת יוֹתֵר, יוֹתֵר ַ עוֹד הַגָּבֹה לַמַדְרֵגָה לַעֲלוֹת כְּשֶׁצָרִיך ְּּּכִּי ַ דִלְעֵלָא מֵהָרוח הַחִיות ְּולְהַמְשִׁיךַ ,גָּבֹה ּּמִמַדְרֵגָה יוֹתֵר,ְּהוא צָרִיךּלַעֲשׂוֹת פֶתַח שָׁם,שֶׁעַל־ּיְדֵי זֶה הוא ּמוֹצִיא מִכֹּח ַ אֶל הַפֹעַל מִמַדְרֵגָה גָּבֹה ַ יוֹתֵר.וְכֵן בְּכָל ְּּּפַעַם שֶׁצָרִיך לַעֲלוֹת מִדַרְגָּא לְדַרְגָּא עַד לְעֵלָא לְעֵלָא ּוְכו'.מִדַרְגָּא לַעֲלוֹת צָרִיך ַ שֶׁהָאָדָם יָדוע זֶה ְְּּכִּי לדַרְגָּא,ּדְהַיְנו שֶׁיְקַבֵּל אוֹר וְחִיות מֵהָרוח ַ דִלְעֵלָא ּּמִבְּחִינָה גָּבֹה ַ יוֹתֵר בְּכָל פַעַם.ּּשֶׁזֶהו בְּחִינַת מוֹצִיא ּמִכֹּח ַ אֶל הַפֹעַלַ,ּוְעִקָר תָלוי בְּתִקון הַפֶתַח כַּנ"לִ. וְקֹרַח שֶׁחָלַק עַל מֹשֶׁה וְרָצָה למְנֹע ַ אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל ּמִלְהִתְקָרֵב לְמֹשֶׁה שֶׁהוא הַצַדִיק הָאֱמֶת,שֶׁעַלֹ ־יָדו ּעִקַר תִקון הַפְתָחִים שֶׁל הַקְדֻשָׁה שֶׁעַל־ַיְדֵי זֶה מוֹצִיאִין ּּמִכֹּח ַ אֶל הַפֹעַל כַּנ"ל,עַל־כֵּן הָיָה עָנְשׁו ֹ עַל־יְדֵי זֶה בְּעַצְמו ֹ שֶׁגָּזַרמֹשֶׁה" :ּאִם כְּמוֹת כָּל הָאָדָם וְכו'וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא ה'ּופָצְתָה הָאָרֶץ אֶת פִיה ָ וְכו"'.ֹשֶׁבָּזֶה הֶרְאָה מֹשֶׁה עֹצֶם גֹּדֶל כֹּחו,ּשֶׁיֶש ׁ לו ֹ כֹּח ַ לְהוֹצִיא ּבְּרִיאָה חֲדָשָׁה מִכֹּח ַ אֶל הַפֹעַל,שֶׁהִיא עַל־ָּיְדֵי עֲשִׂיַת ּפְתּחִים ושְׁעָרִים,ְּלְהַמְשִׁיך הַחִיות דִלְעֵלָא מֵרום כָּל ּּדַרְגִין עַד סוֹף כָּל דַרְגִין,ּּעַד שֶׁיִהְיֶה נַעֲשֶׂה פֶתַח שֶׁהוא הַזֹאת הָאָרֶץ גַּשְׁמִיות בְּתַחְתִיוֹת ּבְּגַשְׁמִיות ּתַכְלִית הַגַּשְׁמִיותֹ,ּשֶׁמִשָׁם כָּל הַמְנִיעות שֶׁבָּעוֹלָם.ׁ כִּי ְּּּעִקַר הַמְנִיעוֹת שֶׁל הָאָדָם נִמְשָׁך מֵחֲמַת שֶׁהוא מְלֻבָּש ּּבְּגוף מְגֻשָׁם כָּזֶה,בְּאֶרֶץ גַּשְׁמִי כָּזֶה.ּוְזֶה עִקַר נִסְיוֹן הָאָדָם.ֶּוְעִקַר כֹּח ַ הַצַדִיק הוא שֶׁיָכוֹל לַעֲשׂוֹת פְתָחִים הָע ּבַּמַדְרֵגוֹתלְיוֹנוֹת,הָאוֹר לְהַמְשִׁיך שֶׁיָכוֹל ְּעַד ּּוְהַחִיות,ְּדְהַיְנו הִתְגַּלות אֱלֹקותו ֹ יִתְבָּרַך גַּם בָּעוֹלָם עַד הַתַחְתוֹנוֹת מַדְרֵגוֹת בְּתַכְלִית הַזֶה ּהַגַּשְׁמִי ּּשֶׁיִתְקַיֵם" :ֹ וְכו פְעַלְתו אַתָה כִּי פָעול כָּל ּוְיֵדַע'ַ". וְכּּמְבֹאָר כְּבָר כַּמָה פְעָמִים,ּשֶׁעִקַר גְּדֻלַת הַצַדִיק ּבְּחַיָיו וְאַחַר הִסְתַלְקותו ֹ שֶׁכָּל מַה שֶׁעוֹלֶה לְמַדְרֵגָה ְּּגָּבֹה ַ יוֹתֵר יַמְשִׁיך וְיָאִיר הָאוֹר לַמַדְרֵגוֹת הַתַחְתוֹנוֹת יוֹתֵר ּוְהַמְגֻשָׁםֵּ.רַב מֹשֶׁה הֶרְאָה וְזֶהבְּעֹצֶם אָז ּנו ּּגְּבורַת כֹּחו ֹ הַנִפְלָא,ּכִּי קֹרַח וַעֲדָתו ֹ נָפְלו כָּל־ְכָּך עַד ּשֶׁבָּאו לִכְפִירוֹתַ,ּּכְּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל:קֹרַח מִין הָיָה.ּּעַד שֶׁאָמְרו שֶׁכָּל אַפִין שָׁוִין,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב" :ְכִּי ּכָל הָעֵדָה כֻּלָם קּדֹשִׁים וְכו'"ֹ ּּוְלֹא הֶאֱמִינו בִּגְדֻלַת אֱלֹקותו ֹ וְהִתְגַּלות חִיותו לְהַמְשִׁיך שֶׁיָכוֹל ְּּּהַצַדִיק ַ כָּל לְהַגְבִּיה שֶׁיָכוֹל עַד פַעַם ַ בְּכָל גָּבֹה ּמִמַדְרֵגָה ּהַנוֹפְלִים וְהַמְגֻשָׁמִים וְכו'.וְעַלֶ־ׁ ּכֵּן הֶרְאָה מֹשֶׁה שֶׁיש ּׁלו ֹ כֹּח ַ לְהַרְאוֹת לְעֵין כֹּל שֶׁהוא יָכוֹל לְהוֹצִיא מִכֹּח ַ אֶל ּּהַפֹעַל בְּרִיאָה חֲדָשָׁה מַמָש,ּּׁעַד שֶׁיִהְיֶה נַעֲשֶׂה פֶתַח ּבְּגַשְׁמִיות הָאָרֶץ מַמָש.ּּוְכֵן נִתְקַיֵם מִיָד,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב: "ּּוַיְהִי כְּכַלֹתו ֹ לְדַבֵּר וְכו'ּּ וַתִבָּקַע הָאָרֶץ וְכו'ּּוַתִפְתַח ּּהָאָרֶץ אֶת פִיה ָ וְכו'",ּּׁשֶׁנַעֲשָׂה פֶתַח בְּהָאָרֶץ הַגַּשְׁמִי ּמַמָש.וְעַל־ּּיְדֵי זֶה הָרְשָׁעִים וְהַמוֹנְעִים וְהַחוֹלְקִים קִבְּלו ּּעָנְשָׁם וְנִבְלְעו מִיָד.ּוְכָל יִשְׂרָאֵל רָאו עַלַ־ֹ יְדֵי זֶה בְּעצְמו ּגֹּדֶל כֹּחו ֹ שֶׁל מֹשֶׁה שֶׁיֶש ׁ לו ֹ כֹּח ַ לַעֲשׂוֹת פֶתַח מֵרום כָּל ּּדַרְגִין עַד סוֹף כָּל דַרְגִין,ּּשֶׁזֶהו בְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּח ַ אֶל ּהַפֹעַל) .הלכות הכשר כלים-הלכהד,'אותיות מ"ה מ"ט( ּוְיָרְדוּ חַיִים שְׁאוֹלָה )במדבר טז,ל'( ּעִקַר הַתִקון שֶׁל כָּל אָדָם הוא כְּפִי הַתוֹרָה ומַעֲשִׂים ּּטוֹבִים שֶׁמְסַגֵּל בְּחַיָיו,ְשֶׁעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה אַחַר־כָּך ֹ יוֹרֵד וְגופו לְמַעְלָה ֹ עוֹלָה ֹ שֶׁנִשְׁמָתו מִיתָתו ּּבְּעֵת ּלְמַטָהְׁ.ֹאֲבָל נִשּּאָר בּו ֹ רֹשֶׁם מֵחִיות נַפְשׁו,ּׁשֶׁהוא סוֹד ּּהַבְלֵי דְגַרְמֵי הַמְבֹאָר בַּזֹהַר הַקָדוֹש,ּּשֶׁהוא סוֹד הַשֵׁםֹ, ּּשֶׁשׁוֹאֲלִין אֶת הָאָדָם אַחַר מִיתָתו ֹ מַה שְׁמו,ּשֶׁהוא ּבְּחִינַת נַפְשׁו ֹ הַנִשְׁאֶרֶת עִמו ֹ בַּקֶבֶר.ּוְכָל תִקונו ֹ עַל־יְדֵי דַיְקָא ֹ בָּאָרֶץ קְבורָתו מִתוֹך ְּּּשֶׁמִתְקַשֵׁר)ּתַכְלִית ּגַּשְׁמִיות הַמָקוֹםֹ(ּלְשֹׁרֶש ׁ נַפְשׁו ֹ וְרוחו ֹ וְנִשְׁמָתו,עַד ּשֶׁיִזְכֶּה עַל־יְדֵי קְבורָתו ֹ בָּאָרֶץ דַיְקָא לַעֲלוֹת וְלִכְלֹל מֵהַמָקוֹם לְמַעְלָה ּבִּבְחִינַתֹ)ּובְיולָזֶה מְסֻגֶּלֶת תֵר ּקְבורַת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל,שֶׁעָלֶיה ָ נֶאֱמַר" : ֹֹּוְכִפֶר אַדְמָתו ּעַמו",ּכִּי עַל־יְדֵי קְדֻשַׁת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל זוֹכִין בְּיוֹתֵר לְמַעְלָה לִבְחִינַת הַמָקוֹם מִבְּחִינַת וְלִכְלֹל ּלַעֲלוֹת ּמֵהַמָקוֹםַּ,שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְכּפְרִין כָּל הָעֲונוֹת.(אֲבָל כָּל ּּזֶה אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת כִּי אִם עַל־יְדֵי הַצַדִיק הַגָּדוֹל, ּשֶׁזָכָה בְּחַיָיו לְשַׁבֵּר כָּל תַאֲווֹת עוֹלָם הַזֶה וְכו'ּוְכו,'עַד ּּשֶׁזָכָה לְהִכָּלֵל בִּבְחִינַת לְמַעְלָה הַמָקוֹם,ַּשֶׁהוא בְּחִינַת הּבַּעַל הַשָׂדֶהֹ,ּשֶׁכָּל תִקון נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל עַל יָדו.וְאוֹי לָהֶם לָרְשָׁעִים הַחוֹטְאִים בְּזֶה הָעוֹלָם,וְלֹא דַי לָהֶם בָּזֶה,ּּאַף גַּם הֵם חוֹלְקִין עַל הַצַדִיק־הָאֱמֶת,וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר" :ּומְקֻלָלָיו יִכָּרֵתו"ָ,כִּי הֵם נִכְרּתִים מִשָׁרְשָׁם,כִּי יְכוֹלִים וְאֵינָם הָאָרֶץ בְּגַשְׁמִיות קְבורִים ּנִשְׁאָרִים ּלְהַגְבִּיה ַ עַצְמָן לְמַעְלָה,ּּשֶׁזֶה עִקַר סוֹד הַכָּרֵת רַחֲמָנָא ּלִצְלָן,ּּכַּמובָא.ּוכְמו ֹ שֶׁמָצִינו בְּיוֹתֵר אֵצֶל קֹרַח,ַשֶׁחָלַק עַל מֹשֶׁה וְיָרַד חּיִים שְׁאוֹלָה,ֹּּכִּי נִפְסַק מִשָׁרְשׁו ֹ בַּחַיִים ְּחַיָתו ֹ וְיָרַד לְתוֹך גַּשְׁמִיות הָאָרֶץ עִם כָּל חִיותו,ַּשֶׁזֶה ּסוֹד הַכָּרֵת כַּנ"לֹ .ּוְסוֹף כָּל סוֹף יִהְיֶה עֲלִיָתו ֹ וְתִקונו מֹשֶׁה עַל־יְדֵי,בַּעֲלֵי הֵם הַצַדִיקֵי־אֱמֶת ּּכִּיחֶסֶד ּּוְרַחֲמִים כָּאֵלו,ּעַד שֶׁהֵם מַעֲלִים אֶת כָּל הַנְפָשׁוֹת, ּאֲפִלו הַיְרודִים מְאֹד לְעִמְקֵי תְהוֹם תַחְתִיוֹת,גַּם אוֹתָן לְשָׁרְשָׁן אוֹתָם מַעֲלִים ּהַנְפָשׁוֹת,לְמַעְלָה לִבְחִינַת ּמֵהַמָקוֹם,ּוְסוֹף כָּל סוֹף יַעֲלו וִיתַקְנוּ גַּם אוֹתָן הַנְפָשׁוֹת שֶׁל הַחוֹלְקִים עֲלֵיהֶם גַּם־כֵּן,בִּבְחִינַת"מוֹרִיד שְׁאוֹל ּוַיָעַל"ּשֶׁנֶאֱמַר עַל קֹרַח,ּּרַק שֶׁצְרִיכִין לִסְבֹּל מְרִירות גָּדוֹל וְצַעַר גָּדוֹל וְקָשֶׁה וָמַר יָמִים וְשָׁנִים הַרְבֵּהֹ )ֹכְּמו ֹּּשֶׁמָצִינו אֵצֶל קרַח וַעֲדָתו(,עַד שֶׁסּוֹף כָּל סוֹף אַחַר כָּל בְּלִי ובושׁוֹת וַחֲרָפוֹת שֶׁסָּבְלו דִמְרִירות ּהַמְרִירות ְּשִׁעור וָעֵרֶך,ּּיִצְטָרְכו עוֹד לְהִתְבַּיֵש ׁ הַרְבֵּה וְלָבוֹא לִפְנֵי ֹּהַצַדִיק־הָאֱמֶת בְּחִינַת מֹשֶׁה ולְקַבֵּל תִקון עַל יָדו. )לקוטי הלכות-הלכות אפותיקי ה',אותיות ל"ד ל"זמ"במ"גלפיאוצרהיראה–חיים,אות מ"ו(

EN:
§4

And therefore when one needs to draw m'zonos [sustenance] and wealth, which come from s'mol, as above — then two times ayin cries are needed. For the da'as, the aspect of Torah, in general is in the aspect of ayin yamin, as above. And when one draws the da'as from the aspect of aina chad, as above, from the aspect of kola y'mina downward to the aspect of yamin below — one needs the aspect of seventy cries, as above. And therefore the m'zonos, which come from s'mol — two aspects of descent are needed, for afterwards one must still descend from yamin to s'mol. Therefore two times seventy cries are needed. For the essential hold of the anpin chashuchin — because of which one must cry out the seventy cries, as above — is from the aspect of s'mol, as is known. And therefore even when da'as is drawn, the aspect of Torah, the aspect of birth, as above, which is in the aspect of yamin — nevertheless seventy cries are needed, for since below there is also an aspect of s'mol, therefore even though one is drawing da'as, the aspect of yamin, seventy cries are needed so that, G-d forbid, the seventy anpin chashuchin — whose hold is from s'mol — should not overpower. And therefore when one draws m'zonos, which come from s'mol — another seventy cries are needed, the aspect of seventy doubled cries, so that the anpin chashuchin — whose essential hold is there in the s'mol — should not overpower. And therefore they are doubled — corresponding to two aspects of descent, from yamin to yamin and from yamin to s'mol. And therefore they are as difficult as double the pains of a woman in labor, as above.

§5

Segment 10
HE:
ְּּוַיאבְדו מִתוֹך הַקָהָל )במדבר טז,לג( ּּהַרְבֵּה הַרְבֵּה אֲנָשִׁים נֶאֶבְדו מִשְׁנֵי עוֹלָמוֹת עַל יְדֵי שֶׁאוֹחֲזִים בְּמַחֲלֹקֶת עַל הַכְּשֵׁרִיםּּ וִירֵאִים אֲמִתִיִים,כִּי ּבְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵש ׁ מַחֲלֹקֶת,ּיֵש ׁ שָׁם נִיצוֹצֵי קֹרַח דָתָן וַאֲבִירָם,ּּכַּמובָא,ּובָהֶם נֶאֱמַר" :ְּּוַיאבְדו מִתוֹך הַקָהָל." הֵם גַּם עֲתִידִין סוֹף כָּל סוֹף אַף־עַל־פִי־כֵן ְּאַך ו ׁ ולְהִמָצֵא ּלְהִתְבַּקֵשּּלְהִתְתַקֵן,יִהְיֶה תִקונָם ּוְעִקַר ּּעַל־יְדֵי הָעֲבוֹדָה שֶׁל אֵלו הַכְּשֵׁרִים בְּעַצְמָם,ּשֶׁחָלְקו אוֹתָם ּעֲלֵיהֶם וְרָדְפו,הַצַדִיקִים וְהַכְּשֵׁרִים אֵלו ּכִּי ה בְּתוֹרַת הַהוֹלְכִים ְּותְמִימֵי־דֶרֶך'בֶּאֱמֶת,ָּעִקַר ּשְׁלֵמות עֲבוֹדּתָם הוא מַה שֶׁזוֹכִין לְכִסּופִין טוֹבִים עֵת בְּכָל,בְּמַדְרֵגָתָם עַצְמָן מִסְתַפְקִים ּּוְאֵינָם וַעֲבוֹדָתָם,יְתֵרָה לְמַעֲלָה כְּשֶׁמַגִּיעִין אֲפִלו ּרַק ּבַּעֲבוֹדַת הַשֵׁם,ְּאַף־עַל־פִי־כֵן הֵם נִכְסָפִין מְאֹד מְאֹד י לְמַעֲלָה לִזְכּוֹתהַשֵׁם בַּעֲבוֹדַת בְּיוֹתֵר עוֹד ּתֵרָה, לִזְכּוֹת עֵת בְּכָל ומְחַפְשִׂים ומְבַקְשִׁים ּוְדוֹרְשִׁים ּּלִשְׁלֵמות יוֹתֵר בַּעֲבוֹדַת הַשֵׁםֹ,ּכִּמְחַפֵש ׂ אַחַר אֲבֵדָתו, ְּומִתְחַנְנִים לְפָנָיו יִתְבָּרַך הַרְבֵּה עַל זֶה.ּוכְמו ֹ שֶׁמָצִינו אֵצֶלְּּ דָוִד הַמֶלֶך,ּעָלָיו הַשָׁלוֹםַ ,ּּשֶׁמַעֲלָתו ֹ הָיָה גָבוֹה מְאֹד מְאֹד,ּאַף־עַל־פִי־כֵן בְּסוֹף תְמַנְיָא אַפֵי סִיֵם: "ָּּתָעִיתִי כְּשֶׂה אֹבֵד בַּקֵש ׁ עַבְדֶך וְכו'."ַּּומִזֶה יְכוֹלִין הַצ קְדֻשַׁת מַעֲלַת גֹּדֶל קְצָת מֵרָחוֹק ּּלְהָבִיןּדִיקִים דִקְדֻשָׁה הַכִּסּופִין קְדֻשַׁת וְגֹדֶל אֲמִתִיִים ּוְהַכְּשֵׁרִים ּשֶׁלָהֶם,שֶׁמְבַקְשִׁים בִּתְפִלָתָם פוֹעֲלִים הֵם ּובְוַדַאי "ָּּבַּקֵש ׁ עַבְדֶך"ּוְכוׁ',ּּוַעֲתִידִים בְּוַדַאי לְהִתְבַּקֵש,ְּובְכֹחָם ּוזְכותָם יִתְבַּקְשׁו וּּיַעֲלו כָּל הָאֲבֵדוֹת כֻּלָם,ּּעַד שֶׁיַעֲלו עַל־יְדֵי־זֶה גַם כָּל הַחוֹלְקִים עֲלֵיהֶם וְהָרְחוֹקִים מֵהֶם ּוְיָשׁובו כֻּלָם אֲלֵיהֶם.ַּּוְכָל זֶה מְרֻמָז בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינו ז"ּל שֶׁאָמְרו:ּעֲדַת קֹרַח עֲתִידָה לְהִתְבַּקֵש ׁ וְלַעֲלוֹתִ; כְּתיב"הַקָהָל מִתוֹך ְּּוַיאבְדו",אוֹמֵר הוא ּּובְדָוִד: "ָּתָעִיתִי כְּשֶׂה אֹבֵד בַּקֵש ׁ עַבְדֶך"ּׁמָה אֲבֵדָה שֶׁנֶאֱמַר ּבְּדָוִד עֲתִידָה לְהִתְבַּקֵש,אַף כָּאן אֲבֵדָה הָעֲתִידָה ּּלְהִתְבַּקֵש ׁ וְכוַ',ּּהַיְנו כַּנ"ל.)לקוטי הלכות-הלכות אומניןד',אות ל"הלפי אוצר היראה–מחלוקת, אות נ"ו(

EN:
And this is what our Sages of blessed memory said: that it is permitted to receive payment for Torah shebichsav, for it is payment for pisuk te'amim. "Payment for pisuk te'amim" specifically — for the te'amim are an exceedingly exalted light that is impossible to attain, which is the aspect of Ayay, as is brought in the Writings [of the Ari z"l]. And therefore it is permitted to receive payment — for there they have no hold, as mentioned above. For the vitality of the sitra achra is only from the concealment and hiddenness of the aspect of Ayay, as mentioned above. But one who attains this perception — which is the aspect of pisuk te'amim, as mentioned above — then they have no vitality at all and are completely nullified. And therefore, even when one receives payment for this learning, they cannot take hold in it, G-d forbid. For there, in this perception, they have no power to take hold, G-d forbid. On the contrary, through this perception of the aspect of Ayay, the aspect of te'amim, they are completely nullified, as mentioned above.

And understand this well, for it is impossible to explain these matters in writing. Baruch Hashem l'olam, Amen v'Amen.

Segment 11
HE:
ּּאֵת מַחְתוֹת הַחַטָאִים )במדבר יז,ג'( ּוְזֶהו בְּחִינַת פְגַם קֹרַח שֶׁהוא בְּחִינַת הַמַחֲלֹקֶת שֶׁל ּהַמִתְנַגְּדִים עַל הַצַדִיקִים וְהַחֲסִידִים הָאֲמִתִיִים,שֶׁכָּל תוֹרָה שֶׁלָמְדו שֶׁלָהֶם הַלִמוד ּכֹּחָם מֵחֲמַת.קְצָתָם לוֹמְדִים בְּגפ"ת)גְּמָרָאִׁ,ּּפֵרוש ׁ רַש"י,ּתוֹסָפוֹת(ׁ ,וְיֵש ּּשֶׁלוֹמְדִים גַּם קַבָּלָה וכְתָבִים אֲבָל מַעֲשֵׂיהֶם אֵינָם כַּהֹגֶןֲ,וְיֵש ׁ מֵהֶם מְקֻלְקָלִים לְגַמְרֵי רַחמָנָא לִצְלַןׁ ,וְיֵש ְּּּשֶׁאֵין יוֹדְעִים מִקִלְקולָם כָּל־כָּך אֲבָל עַל־כָּל־פָנִים הֵם ה בַּעֲבוֹדַת ּמִתְרַשְׁלִים'בְּכַוָנָה מִתְפַלְלִים ּוְאֵין ּובִיגִיעוֹת,וְכָבוֹד מָמוֹן שֶׁל הַהֶבֶל אַחַר וְרוֹדְפִים ּוְהִתְנַשְׂאות וְכַיוֹצֵאְ,וְהֵם מִתגָּרִים בְּהַכְּשֵׁרִים וִירֵאִים ְּּתְמִימֵי הַדֶרֶך הַהוֹלְכִים בְּתוֹרַת ה'בֶּאֱמֶת הָעוֹסְקִים ּבִּתְפִלָה ובְמַעֲשִׂים טוֹבִים בְּכֹח ַ ובְכַוָנַת הַלֵב לַשָׁמַיִם, ּּוְהֵם עוֹמְדִים בְּכָל פַעַם וְחוֹלְקִים עֲלֵיהֶם בְּכַמָה מִינֵי ּּרְדִיפוֹת וְלֵיצָנות בְּלִי שִׁעור. וְזֶה בְּחִינַת עֲדַת קֹרַח,כִּי קֹרַח הָיָה חָכָם וְלַמְדָן גָּדוֹלֹ ,ּוְעִקַר הַפְגָם שֶׁלו—שֶׁרָצָה לְהַפְרִיד בֵּין לַמְדָן ּוְצַדִיק,ּכְּאִלו עִקַר הַמַעֲלָה הוא בְּחִינַת לַמְדָן לְבַדֶׁ. ּוְזֶהו שּאָמְרו)בְּמִדְבַּר טז,ג:(ּכִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָם ּקְדֹשִׁים וְכוַ',ּּוְדָרְשׁו רַבּוֹתֵינו ז"ל)ּּתַנְחומָא שָׁם ד:( ּּכֻּלָם שָׁמְעו בְּסִינַי אָנֹכִי ה'ָּאֱלֹקֶיך וְכו,'ִּּהַיְנו שֶׁאָמְרו ּמֵאַחַר שֶׁכֻּלָם שָׁמְעו אָנֹכִי וְכָל עֲשֶׂרֶת הַדבְּרוֹת שֶׁהֵם ּכְּלַל הַתוֹרָה,ּאִם כֵּן אֵין לְמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן שׁום מַעֲלָה ּוְהִתְנַשְׂאות כְּמו ֹ שֶׁכָּתוב שָׁם ומַדוע ַ תִתְנַשְׂאו עַל קְהַל ה'ַ.ּּוְזֶה בְּחִינַת פְגָם הַנ"ְּל שֶׁסָּמְכו עַל הַלִמוד לְבַד וְכָפּּרו בְּעִקַר הָאֱמֶת. ּכִּי עִקַר הַמַעֲלָה וְהַהִתְנַשְׂאות אֱמֶת שֶׁל כָּל אֶחָד ּּמִיִשְׂרָאֵל עַל חֲבֵרו ֹ הוא רַק עַל־יְדֵי מַעֲשִׂים טוֹבִים,כִּי ּלֹא הַמִדְרָש ׁ הוא הָעִקָר אֶלָא הַמַעֲשֶׂה)אָבוֹת פ"א(ַ, ּוכְמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל:ּ שֶׁלֹא יְהֵא אָדָם קוֹרֵא ּוְשׁוֹנֶה ובוֹעֵט בְּרַבּו ֹ ובְאָבִיו ובְמִי שֶׁגָּדוֹל מִמֶנו וְכו'.כִּי ּאִם הָיו מַאֲמִינִים בְּהָאֱמֶת שֶׁהָעִקָר הוא קִיום הַתוֹרָה, ּלֹא הָיו אוֹמְרִים'ּומַדוע ַ תִתְנַשְׂאו'ּוְכו,'ֶּכִּי הָיָה רָאוי לָהּם לְהָבִין הָאֱמֶת שֶׁמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן קְדֻשָׁתָם גָּבֹה ַ מְאֹד מְאֹדֹ ,ַּּוְהֵם מְשֻׁקָעִים עֲדַיִן בְּתַאֲווֹת עוֹלָם הַזֶה כְּמו ּּשֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ּּל עַל פָסוק)שָׁם יז,ג:(ּאֵת מַחְתוֹת ּּהַחַטָאִים וְכו'—ּ הֵם חָטְאו עַל נַפְשׁוֹתָם וְכּו'.אֲבָל הֵם ּרָצו לְהַפְרִיד בְּחִינַת לַמְדָן מִצַדִיק,ּכְּאִלו הָעִקָר הוא ּלַמְדָן וְכו'.ּוְזֶהו:ּּוַיִקַח קֹרַח,ּּוְתִרְגֵּם אונְקְלוס:ּוְאִתְפְלֵג קֹרַחַ,ּשֶׁחָלַק לַמְדָן מִצַדִיק וְכַנ"ל: וְעַל־כֵּן אָמַר לו ֹ מֹשֶׁהָׁ)שם טז,ו:(ּּקְחו לָכֶם מַחְתוֹת ּוְכו,'ּּשֶׁיַקְרִיבו קְטֹרֶתִׁ.ּּוכְמו ֹ שֶׁפֵרֵש ׁ רַש"י:הֵא לָכֶם ּקְטֹרֶת הֶחָבִיב מִן הַכֹּל וְכו'.ּּהַיְנו שֶׁמֹשֶׁה אָמַר לָהֶם הֲרֵינִי מַרְאֶה לָכֶם מִי חָבִיב לִפְנֵי ה'ְיִתְבָּרַך.ִכִּי לְפִי ּדַעַת קֹרַח הָעּקָר הוא הַלִמוד וְהַחָכְמָה שֶׁל הַתוֹרָה, ּאַף־עַל־פִי שֶׁאֵינו ֹ מְקַיְמָה כְּלָל,ּוְלֹא עוֹד אֶלָא שֶׁחוֹלֵק ּעַל הַצַדִיק הָאֱמֶת שֶׁהוא מֹשֶׁה שֶׁנָתַן הַתוֹרָה ומְקַיֵם ּּאֶת הַתוֹרָה בִּקְדֻשָׁה נִפְלָאָהֹ,עַל־כֵּן אָמַר לוְ:הֲרֵי לָך הַכֹּל מִן שֶׁחָבִיב קְטֹרֶת,לְהַקְטִיר כֻּלְכֶם ּּוְתִכָּנְסו, ּּוְנִרְאֶה דְבַר מִי יָקום.כִּי קֹרַח הָיָה לַמְדָן וְחָכָם גָּדוֹל ּגַּם בְּחָכְמוֹת הַקַבָּלָה,ּּוְיָדַע בְּוַדַאי הַסּוֹד וְהַכַּוָנָה שֶׁל קְטֹרֶת,ְוְעַל־כֵּן סָמַך עַל רֹב חָכְמָתו ֹ לַחֲלֹק עַל מֹשֶׁה ּוְאַהֲרֹן ולְבַקֵש ׁ כְּהֻנָה גְּדוֹלָהַ ,ּמֵאַחַר שֶׁגַּם הוא יוֹדֵע ּכַּוָנַת הַקָרְבָּנוֹת וְהַקְטֹרֶת.ּעַל־כֵּן אָמַר לו ֹ מֹשֶׁה עַתָה נִרְאֶה הָאֱמֶת:ּקְחו לָכֶם מַחְתוֹת וְכו'ּוְאַתָה וְאַהֲרֹן ּּאִיש ׁ מַחְתָתו ֹ וְכו'ּוּּתְנו בָהֵן אֵש ׁ וְשִׂימו עֲלֵיהֶן קְטֹרֶת ּוְכו'וְהָיָה הָאִיש ׁ אֲשֶׁר יִבְחַר הׁ'ּּהוא הַקָדוֹש.וְקֹרַח ְּסָמַך עַל חָכְמָתו ֹ וְנִתְרַצָה לָזֶהֹ ,ּּכִּי סָבַר שֶׁקְטֹרֶת שֶׁלו ְּּיִתְקַבֵּל מֵאַחַר שֶׁהוא חָכָם וְלַמְדָן כָּל־כָּך וְיוֹדֵע ַ דִין ְּּוְכַוָנוֹת הַקְטֹרֶת כָּל־כָּך. ּאֲבָל מֹשֶׁה הִתְרָה בָּהֶם וְאָמַר לָהֶם שֶׁסַּם הַמָוֶת ּנָתון בְּתוֹכו ֹ שֶׁבּו ֹ נִשְׂרְפו נָדָב וַאֲבִיהוא,ּלוֹמַר שֶׁרָאוי ְּּלָהֶם לִלְמֹד קַל וָחֹמֶר מִנָדָב וַאֲבִיהוא שֶׁהָיו צַדִיקִים גדוֹלִים מְאֹד,ּּאַף־עַל־פִי־כֵן מֵאַחַר שֶׁהִקְטִירו קְטֹרֶת ּשֶׁלֹא בִּזְמַנו ֹ נִשְׂרְפו.כִּי'ּנָדָב וַאֲבִיהוא'הֵם בְּחִינַת'בֶּן ּּעַזַאי ובֶן זוֹמָא'ּשֶׁזֶה הֵצִיץ וְנִפְגַּע וְזֶה הֵצִיץ וָמֵת, ּשֶׁאַף־עַל־פִי שֶׁהָיו צַדִיקִים גְּדוֹלִיםֲ,אּבָל שָׁגו קְצָת ּכְּשֶׁנִכְנְסו לַפַרְדֵס וְהֵצִיצו יוֹתֵר מִדַאי וְנֶעֶנְשׁו,ּּשֶׁזֶהו וַאֲבִיהוא נָדָב פְגַם ּּבְּחִינַת,אַחַת בְּחִינָה הֵם כִּי ּּכַּמובָא.ֶּוְעַל־כֵּן רָמַז לָהֶם מֹשֶׁה שֶׁיִזָהֲרו שֶׁלֹא יִתְעַנְשׁו ּעַל־יְדֵי הַקְטֹרּת דַיְקָא,ּּכִּי גַּם נָדָב וַאֲבִיהוא שֶׁהָיו שֶׁפָגְמו עַל־יְדֵי בְּשָׁלוֹם יָצְאו לֹא גְּדוֹלִים ּצַדִיקִים ּבִּבְחִינַת אַרְבָּעָה שֶׁנִכְנְסו לַפַרְדֵס,מִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן ּאַתֶם.ּוְהֵם לֹא שָׁמְעו,ּוְסָמְכו עַל חָכְמָתָם,ּּופָגְמו ּהַפְגָם שֶׁל'אַחֵר'ּשֶׁקִלְקֵל לְגַמְרֵי וְקִצֵץ בַּנְטִיעוֹת,כִּי ּזֶהו בְּחִינַת הַפְגָם שֶׁל קֹרַח וַעֲדָתו ֹ שֶׁהִפְרִידו בְּחִינַת ּלַמְדָן מִצַדִיק וְסָמְכו עַל חָכְמַת לִמודָם,ּּשֶׁזֶהו בְּחִינַת ּּמְקַצֵץ בַּנְטִיעוֹתְּ,בּחִינַת וְאִתְפְלֵג קֹרַח. ֹּוְעַל־כֵּן הָיָה עָנְשָׁם שֶׁנִשְׂרְפו עַל־יְדֵי אֵש ׁ הַקְטֹרֶת בְּעַצְמו,ּּשֶׁזֶהו בְּחִינַת'לֹא זָכָה—ּ נַעֲשֵׂית לו ֹ הַתוֹרָה סַם מָוֶת'ְּעַל־יְדֵי שֶׁמְצַיֵר אוֹתִיוֹת הַתוֹרָה לְהֵפֶך,כִּי ּהַתוֹרָה בְּחִינַתֵ'ׁאש'ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב)יִרְמְיָה כג,כטׁ(: כָּאֵש דְבָרִי כֹה הֲלוֹא.ומְצַיְרִין בָּה ּוכְשֶׁפוֹגְמִין ְּהָאוֹתִיוֹת לְהֵפֶך,ּּמִתְגַּבֵּר תַבְעֵרַת אֵש ׁ מַמָש ׁ רַחֲמָנָא לִצְלַן,ּּכִּי מֵהָאֵש ׁ יָצָאו וְהָאֵש ׁ תֹאכְלֵם)יְחֶזְקֵאל טו(. )לקוטי הלכות–הלכות אומנין ד,'אותל"ה(

Segment 12
HE:
ָ ּוַיּבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל הָעֵדות ּּוְהִנֵּה פָרַח מַטֵה אַהֲרֹן לְבֵית לֵוִי )במדבר יז,כג( ּמַטֶה הוא בְּחִינַת הַבְּחִירָה שֶׁהוא בְּחִינַת מַטֶה ּּשֶׁמַטֶה לְצַד זֶה או ֹ לְצַד זֶהֶׁ.ּּוְזֶהו בְּחִינַת מַטֵה מֹשה ׁ לְמַטֶה ׁ ומִנָחָש לְנָחָש מִמַטֶה ְּשֶׁנִתְהַפֵך,ּּכַּמובָן ּבַּתִקונִיםַ,ּוְכַמובָא בְּדִבְרֵי אֲדוֹנֵנו מוֹרֵנו וְרַבֵּנו ז"ל ּבְּהַתוֹרָה בְּטַח בַּה'וַעֲשֵׂה טוֹב בְּסִימָן ע"ט.ֹ ּומֹשֶׁה זָכָה ּבְּמַרְאֵה הַסְּנֶה לְהַפְשִׁיט גּופולְגַמְרֵי,ּכַּמובָא בַּתִקונֵי זֹהַר,ְוְאָז נֶאֱמַר בּו ֹ אַחַר כָּך:ּּומַטֵה הָאֱלֹקִים בְּיָדִי, 'בְּיָדִי'ּדַיְקָא שֶׁהָיְתָה הַבְּחִירָה בְּיָדו ֹ לְגַמְרֵי בִּבְחִינַת ּּצַדִיקִים לִבָּן בִּרְשׁותָן,ּכַּמובָא בְּהַתוֹרָה בְּטַח בַּה,'ּעַיֵן שָׁם.ּוְכֵן אַהֲרֹן בְּוַדַאי זָכָה גַּם־כֵּן לָזֶה,כִּי מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן ּשְׁנֵיהֶם שְׁקולִים זֶה כְּזֶהַ,ּּכְּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל.וְזֶה ּּשֶׁצִוָה ה'ְּיִתְבָּרַך לְהַרְאוֹת אוֹת ומוֹפֵת נוֹרָא עַל־יְדֵי דַיְקָא ּהַמַטוֹתַ,מַעֲל לְהוֹרוֹתשֶׁאַף־עַל־פִי אַהֲרֹן ּת הַבְּחִירָה שָׁבַר שֶׁכְּבָר הַשְׁלֵמות לְתַכְלִית ּשֶׁזָכָה שֶׁלוֹ שֶׁמַטֶה וְזָכָה ּלְגַמְרֵי,הַבְּחִירָה ּּדְהַיְנו,הָיָה ּבִּבְחִינַת מַטֵה מֹשֶׁה בִּבְחִינַת ומַטֵה הָאֱלֹקִים בְּיָדִיִּ, ּּדְהַיְנו שֶׁכְּבָר לִבּו ֹ בּּרְשׁותו ֹ לְגַמְרֵי בִּבְחִינַת לֹא יְאֻנֶה ּלַצַדִיק כָּל אָוֶן וְאֵינו ֹ מִתְיָרֵא עוֹד מֵהַיֵצֶר הָרָע הַגַּשְׁמִי ּּשֶׁל תַאֲווֹת עוֹלָם הַזֶה כְּלָלֹ ,ּאַף־עַל־פִי־כֵן עֲדַיִן אֵינו ּמִסְתַפֵק עַצְמו ֹ בָּזֶה רַק עֲדַיִן הוא עוֹבֵד ה'ְיִתְבָּרַך ּּבִּמְסִירַת נֶפֶש ׁ נִפְלָא וְזוֹכֶה בְּכָל פַעַם לְשַׁבֵּר הַיֵצֶר ְּּּּהָרָע שֶׁלו ֹ שֶׁהוא מַלְאָך הַקָדוֹש ׁ בְּחִינַת דִינִים.וְעַל־יְדֵי ַּזֶה גַּם עַתָה אַחַר שֶׁשִׁבֵּר הַבְּחִירָה הַגַּשְׁמִיִית וְהַמַטֶה ּבְּיָדו ֹ כַּנ"לַ,ּאַף־עַל־פִי־כֵן עֲדּּיִן הוא עוֹלֶה מִדַרְגָּא ּלְדַרְגָּא וְהוא גָּדֵל וְצוֹמֵח ַ בְּכָל פַעַם בִּבְחִינַת צַדִיק ּּכַּתָמָר יִפְרָח וְכו'.ּּוְזֶהו בְּחִינַת כִּי פָרַח מַטֵה אַהֲרֹן ּלְבֵית לֵוִי וַיֹצֵא פֶרַח וַיָצֵץ צִיץ וְכו,'ַּּדְהַיְנו שֶׁגַּם אַחַר ה ַּשֶׁשִׁבֵּרֹ כַּנ בְּיָדו הָאֱלֹקִים ומַטֵה ּבְּחִירָה"ל, ּאַף־עַל־פִי־כֵן הוא פוֹרֵח ַ וְצוֹמֵח ַ כִּי אֵינו ֹ עֵץ יָבֵש ׁ חַס וְשָׁלוֹם,וְאֵינו ֹ עוֹמֵד עַל מַדְרֵגָה אַחַת,ּרַק הוא צָץ לְדַרְגָּא מִדַרְגָּא ֹ יִתְבָּרַך ַ בַּעֲבוֹדָתו ְּּופוֹרֵח,גַּם ִכִּי ּּהַצַדּיקִים שֶׁשִׁבְּרו הַיֵצֶר הָרָע הַגַּשְׁמִי שֶׁזֶהו בְּחִינַת ּּומַטֵה הָאֱלֹקִים בְּיָדִי,גַּם הֵם עֲדַיִן יֵש ׁ לָהֶם יֵצֶר הָרָע שֶׁל מַעְלָהֹ,ּ וצְרִיכִים לְשַׁבְּרו,ָּּּוכְשֶׁיֵש ׁ לָהֶם מִלְחָמוֹת ּּעֲדַיִן בְּוַדַאי הֵם עוֹלִים עֲדַיִן מִדַרְגא לְדַרְגָּא בְּחִינַת ּוַיֹצֵא פֶרַח וַיָצֵץ צִיץ וְכו'.וְעַל־כֵּן נָתַן זֹאת לְסִימָן: ּּוְהָיָה הָאִיש ׁ אֲשֶׁר אֶבְחַר בּו ֹ מַטֵהו יִפְרָח,ֹ לְהוֹרוֹת ְּׂשֶׁהוא פוֹרֵח ַ וְעוֹלֶה עֲדַיִן מִדַרְגָּא לְדַרְגָּא וְזֶהו מַעֲלָתו עַל שְׁאָר נְשִׂיאֵי יִשרָאֵל,ּּכִּי גַּם בֵּין הַצַדִיקִים הַגְּדוֹלִים ּּהָאֲמִתִיִים בְּחִינַת נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל,ּּיֵש ׁ חִלוק גָּדוֹל בֵּינָם ּּלְבֵין הַצַדִיק הַגָּדוֹל מֵהֶם הַרְבֵּה,בְּחִינַת מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן ּוְכו,'ְּהֵפֶך דֵעָה רָעָה שֶׁל קֹרַח וַעֲדָתו ֹ שֶׁכָּפְרּו בָּזֶה ּוְאָמְרו:ּּכִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָם קְדֹשִׁים וְכו'ּומַדוע ַ תִתְנַשְׂאו ּוְכו') .הלכות שלוח הקן-הלכהד,'אות ט"ו( ָּׁאַתָה ובֵית אָבִיך תִשְׂאו ּּאֶת עֲוֹן הַמִקְדָש )במדבר יח,א'( ּכִּי זֶהו עֲבוֹדַת הַצַדִיקִים לְהַמְתִיקּ הַדִינִים מִכָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁעַל־יְדֵי זֶה מוֹצִיאִין אוֹתָם מֵעֲוֹנוֹת שֶׁבָּאִים ּעַל־יְדֵי הַיֵצֶר הָרָע שֶׁיְנִיקָתו ֹ מֵהַדִינִים,ּּכִּי הַצַדִיקִים שֶׁהוא מַעְלָה שֶׁל הָרָע הַיֵצֶר מְשַׁבְּרִים ּּהַגְּדוֹלִים ומַמְתִיקִים דִינִים ּבְּחִינַתהַדִינִים כָּל ּומְבַטְלִים, ּוְעַל־יְדֵי זֶה מְבַטְלִין כֹּח ַ הַיֵצֶר הָרָע ומַצִילִין יִשְׂרָאֵל מֵעֲוֹנוֹת,ּוְעַל־כֵּן הַצַדִיקִים מְקַבְּלִים עַל עַצְמָן יִסּורִין בִּשְׁבִיל עֲוֹנוֹת יִשְׂרָאֵל,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב:ַּּאָכֵן חֳלָיֵנו הוא נָשָׂא וּעֲוֹנוֹתָם הוא יִסְבֹּל.ּכִּי הַצַדִיקִים הַגְּדוֹלִים תוֹלִין שֶׁאֵינָם שֶׁמֵחֲמַת שֶׁאוֹמְרִים הַחֶסְרוֹנוֹת בְּעַצְמָן ּכָּל ּמַמְתִיקִין הַדִין כָּרָאוי מֵחֲמַת זֶה בָּאִים יִשְׂרָאֵל לַעֲוֹנוֹת חַס וְשָׁלוֹםִ.וְעַל־כֵּן הֵם סוֹבְלִים עֲוֹנוֹת ישְׂרָאֵל.וְזֶה ָּבְּחִינַת אַתָה ובֵית אָבִיך תִשְׂאו אֶת עֲוֹן הַמִקְדָש ׁ וְכו,' כִּי הֵם צְרִיכִים לִשְׁמֹר יִשְׂרָאֵל מֵעֲוֹנוֹת כִּי צְרִיכִין ּּלַעֲסֹק לְהַמְתִיק כָּל הַדִינִים שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁעַל־יְדֵי זֶה ו הָרָע ַ הַיֵצֶר כֹּח ּמְבַטְלִיןמֵעֲוֹנוֹת יִשְׂרָאֵל ּמַצִילִין. )הלכות שלוח הקן-הלכהד,'אות ט"ז( ִ ּוַאֲנִי הִנֵּה נָתַתָי לְך אֶתּּמִשְׁמֶרֶת תְרומֹתָי )במדבר יח,ח'( ַּכָּל אֲחִיזַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא וְהַיֵצֶר הָרַע הוא מִדִינִים ּּכַּיָדועְ,שֶׁהֵם נֶאֱחָזִים מִסִּטּרָא דִשְׂמָאלָא,ּוְכָל הַתוֹרָה ַּוְהַמִצְווֹת הֵם לְבַטֵל אֲחִיזַת הַדִינִים לְהַמְתִיק הַדִין ּהַנֶאֱחָז בִּשְׂמֹאל ולְאַכְלְלָא שְׂמֹאלָא בִּימִינָא כַּיָדוע. ֹּוְזֶה גֹּדֶל מַעֲלַת מִצְוַת צְדָקָה שֶׁשְׁקולָה כְּכָל הַתוֹרָה ַכְּמַאֲמַר רַבּוּתֵינו ז"ל,ּּכִּי הַמָמוֹן הוא בְּחִינַת שְׂמֹאל, ּוכְשֶׁנוֹתֵן צְדָקָה לְעָנִי הָגון וְצַדִיק הָעוֹבֵד ה'בֶּאֱמֶת ּּשֶׁהוא כֻּלו ֹ יָמִין,ְכִּי אֹרֶך יָמִים בִּימִינָא,עַל־יְדֵי זֶה ּנִכְלָל שְׂמֹאל בַּיָמִיןַ,ּשֶׁהוא כְּלַל כָּל הַתִקונִים הַנעֲשִׂים ּעַל־יְדֵי כָּל הַתוֹרָהֹ.ּעַל־כֵּן הָעִקָר לִתֵן צְדָקָה בְּכַוָנָה זו, ּכְּדֵי לְהִתְקָרֵב ולְהִתְקַשֵׁר לְצַדִיקֵי אֱמֶת שֶׁהֵם בִּבְחִינַת ּכֻּלָא יְמִינָא,ּכִּי כָּל מַה שֶׁהַצַדִיק גָּדוֹל בְּיוֹתֵר הוא נִכְלָל בְּיָמִין בְּיוֹתֵר,ּ עַד שֶׁיֵש ׁ צַדִיקִים בְּנֵי עֲלִיָה שֶׁהֵם ּמַשִׂיגִים אוֹרַיְיתָא דְעַתִיקָא סְתִימָאָה וְנִכְלָלִים שָׁם, ּוְשָׁם כֻּלָא יְמִינָא וְלֵית שְׂמֹאל תַמָן.ּּוכְשֶׁנוֹתֵן צְדָקָה ּלְצַדִיקִים כָּאֵלו וְהַנִלְוִים אֲלֵיהֶםֱ,ּוְכָל כַּוָנָתו ֹ בֶּאמֶת ּבִּשְׁבִיל קִיום הַתוֹרָה כְּדֵי לְהִכָּלֵל בַּיָמִין,עַל יְדֵי זֶה ּעוֹשֶׂה תִקון גָּדוֹל וְנֶחְשָׁב כְּאִלו קִיֵם כָּל הַתוֹרָה כֻּלָה, ּכִּי נִכְלָל מָמוֹנו ֹ שֶׁהוא בְּחִינַת שְׂמֹאלֹ ,ֶּוְנִכְלָל עִמו ּבִּבְחִינַת יָמִין שֶׁזּהו כְּלַל כָּל הַתִקונִים. תְרומָה נְתִינַת שֶׁל זֹאת פָרָשָׁה נִסְמָך ְּוְעַל־כֵּן ּומַעֲשֵׂר וְכָל מַתְנוֹת כְּהֻנָה לְפָרָשַׁת קֹרַח כִּי זֶה הָיָה ּעִקַר פְגַם קֹרַח שֶׁחָלַק עַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן ובְעָא לְאַחְלָפָא שְׂמָאלָא לִימִינָאְּ.כּמו ֹ שֶׁכָּתוב בַּזֹהַר הַקָדוֹש ׁ כִּי אַהֲרֹן הָיָה כֹּהֵן אִיש ׁ הַחֶסֶד בְּחִינַת יָמִין וְקֹרַח הָיָה לֵוִי ּבְּחִינַת שְׂמֹאל וְכָל תִקונו ֹ הָיָה שֶׁיִהְיֶה נִכְלָל בְּאַהֲרֹן ַ ּהַכֹּהֵן בְּחִינַת יָמִין שֶׁזֶהו בְּחִינַת כְּלַל כָּל הַתִקונִים ּשֶׁכָּל תִקון הָעוֹלָמוֹת תָלוי בָּזֶה כַּנ"ל.וְקֹרַח מֵחֲמַת ּגַּסּותו ֹ רָצָה לְהִתְגַּבֵּר עַל אַהֲרֹן לְהַגְבִּיר שְׂמֹאל עַל ָּיָמִין חַס וְשָׁלוֹם וְעַל־כֵּן הָיָה כּוֹפֵר בְּכָל הַתוֹרָה כֻּלָה ּכִּי כָּל הַתוֹרָה תְלויָה בָּזֶה לְאַכְלָלא שְׂמָאלָא בִּימִינָא ְַּּוְהוא רָצָה לְהֵפֶך חַס וְשָׁלוֹם עַל־כֵּן אַחַר פָרָשַׁת קֹרַח ּנֶאֶמְרו פָרָשָׁה הַנ"ּל שֶׁל תְרומָה וְכו'. ִּּוְעַל־כֵּן נִקְרֵאת בְּשֵׁם תְרומָה וְכֵן כָּל הָעֶשְׂרִים נִקְרָא כְּהֻנָה מַתְנוֹת ֹ ּּוְאַרְבַּעכְּמו תְרומָה בְּשֵׁם ּּים ּשֶׁכָּתוב בִּתְחִלַת הַפָרָשָׁה עַל עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מַתְנוֹת ָּּּכְּהֻנָה וַאֲנִי הִנֵה נָתַתִי לְך אֶת מִשְׁמֶרֶת תְרומֹתָי לְכָל ּקָדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל וְכו'ּהֲרֵי שֶׁקָרָא כָּל הַמַתָנוֹת בְּשֵׁם ּּתְרומָהּכִּי כָּל הַמַתְנוֹת כְּהֻנָה הֵם בְּחִינַת תְרומָה עַל־יְדֵי לְמַעְלָה הָעוֹלָם כָּל מְרִימִין זֶה שֶׁעַל־יְדֵי ּשֶׁנִכְלָל שְׂמֹאל בְּיָמִין עַל־יְדֵי הַנְתִינָה לַכֹּהֵן שֶׁהוא בְּחִינַת יָמִין.)הלכות תרומות ומעשרות–הלכהד,' אותיותביג'ד'ח'לפי אוצר היראה-צדקה וגמילות חסדים,אות נ"ו( ּופְדויָו מִבֶּן חֹדֶש ׁ תִפְדֶה )במדבר יח,טז( ְּעִקַר הַחִיות הוא עֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךֹ .ּוכְשֶׁאֵינו ּמוֹסִיף קְדֻשָׁה וָדַעַת בְּכָל יוֹם,ּהוא קְצַר יָמִים,ֵּומִי יוֹדּע ַ אִם יַעֲלו כָּל שִׁבְעִים שְׁנוֹתָיו לְיוֹם אֶחָד?וְעַל־כֵּן ּהָרְשָׁעִים גְּמורִים,ּהָרְחוֹקִים מִן הַתוֹרָה לְגַמְרֵי,הֵם ּנִקְרָאִים בְּחַיֵיהֶם מֵתִים.ְּאַך אֲפִלו הָעוֹבֵד אֶת הַשֵׁם קְצָתַ,ּאֵינו ֹ נִמְנֶה בִּימֵי חַיָיו כִּי אִם כְּפִי מְעט הָעֲבוֹדָה ּומַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁזָכָה לַעֲשׂוֹת בְּחַיָיו,וְעַל־כֵּן יָכוֹל ּּלִהְיוֹת שֶׁכָּל חִיותו ֹ לֹא יַעֲלֶה כִּי אִם לְיוֹם אֶחָד.אֲבָל ּמִי שֶׁזוֹכֶה לְהוֹסִיף קְדֻשָׁה וָדַעַת וְלִחְיוֹת חַיִים חֲדָשִׁים בְּכָל עֵת,ּהוא זוֹכֶה לִחְיוֹתּשִׁבְעִים שְׁנוֹתָיו בִּשְׁלֵמות. ּּוְזֶהו בְּחִינַת קְדֻשַׁת הַבְּכוֹר,ּּשֶׁצְרִיכִין לִפְדוֹתו ֹ מִן ְּּהַכֹּהֵן בִּשְׁבִיל לְהַמְשִׁיך עַל־יְדֵי זֶה בְּחִינַת הִתְחַדְשׁות ּהַחִיות וְהַמֹחִין,ֶּוְזֶהו שֶׁעִקַר פִדְיוֹן בְּכוֹר הוא מִבֶּן ׁחֹדש,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב)ּבַּמִדְבָּר יח" :( ּּׁופְדויָו מִבֶּן חֹדֶש ּּתִפְדֶה."ׁ'חֹדֶש מִבֶּן'ּדַיְקָא,הוא הַפִדְיוֹן עִקַר ּכִּי הַחִיות הִתְחַדְשׁות ּבִּשְׁבִילׁ,חֹדֶש בְּחִינַת ּשֶׁהוא, ּבְּחִינַת מְחַדֵש ׁ חֳדָשִׁים.)הלכות תפלין–הלכה ה,' אות כ'לפי אוצר היראה–חיים,אות ד'( שבת שלום לאחינו כל בית ישראל הוצאת חומשים עם פירוש הלקוטי הלכות במחיר הקרן 125 § לסט )

Segment 13
HE:
5 כרכים ( פרטים והזמנה : 054-8429006 ) מאיר (



# Korach - Chumash with Likutey Halachos
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/4/5/

Korach - Chumash with Likutey Halachos
חומש עם ליקוטי הלכות — פרשת קֹרַח
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/4/5

Segment 1
HE:
ּּוַיִקַח קֹרַח )במדבר טז,א'( ַ ּוְזֶה בְּחִינַת מַה שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל)בְּמִדְבַּר רַבָּה יח(ּשֶׁקֹרַח עֵינו ֹ הִטְעַתו.רָאָה שַׁלְשֶׁלֶת גְּדוֹלָה יוֹצְאָה ּמִמֶנו שְׁמואֵל ובָנָיו וְעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מִשְׁמָרוֹת וְכו'ֹ. ֹ ּּהַיְנו כִּי עַל־יְדֵי זֶה טָעָה וְהִתְלַבֵּש ׁ הַיֵצֶר הָרָע אֶצְלו בְּמִצְווֹת כְּדַרְכּו)ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב בְּסִימָן א.(כִּי סָבַר שֶׁכְּבוֹד הֹ 'ְֹּיִתְבָּרַך לְגַלוֹת כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדו ּרָאוי לִהְיוֹת עַל יָדוָּ,ּמֵאַחַר שֶׁזֶה הַכּבוֹד צְרִיכִין לְגַלוֹת ּמִדוֹר לְדוֹר)כמבוארבלקוטי מוהר"ן ב'–סימן ז'(, שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה צְרִיכִין לְהַשְׁאִיר בָּנִים וְתַלְמִידִים שֶׁהֵם ּהַחֲלִיפוֹת וְכוַ'ּכַּנ"ל,ֶּׁעַל־כֵּן סָבַר מֵאַחַר שֶׁהוא רוֹאֶה ּשֶׁמִמֶנו יֵצְאו דוֹרוֹת קְדוֹשִׁים שּל צַדִיקִים כָּאֵלו שֶׁיְגַלו ְּּכְּבוֹדו ֹ יִתְבָּרַך שֶׁהֵם שְׁמואֵל וְכו,'ּבְּוַדַאי מַגִּיע ַ לו ֹ כָּל ּהַגְּדֻלָה וְהַכָּבוֹד שֶׁל הַנְשִׂיאות,ּּכִּי בֶּאֱמֶת זֶה הַצַדִיק ֹ ְּּשֶׁצָרִיך לְהָאִיר הַדַעַת הַקָדוֹש ׁ בָּעוֹלָם בְּוַדַאי רָאוי ּשֶׁיִהְיֶה לו ֹ כָּל הַכָּבוֹד שֶׁיָבוֹאו כָּל יִשְׂרָאֵל אֵלָיו לְכַבְּדו ּכְּדֵי שֶׁיוכְלו לְקַבֵּל מִמֶנו תוֹרָה וָדַעַת עַל־יְדֵי זֶה. דִקְדֻשָׁה כָּבוֹד הוא ׁ הַתוֹרָה שֹׁרֶש ּכִּי,ַּּוְכַמובָן בִּדְבָרָיו ז"ּל בְּכַמָה מְקוֹמוֹתֶ.וְזה בְּחִינַת)מִשְׁלֵי ג, לה:(ּכָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלו.וְעָלָיו נֶאֱמַר)ּשְׁמואֵל־א ב, ל:(כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד.ּּכִּי מֵאַחַר שֶׁהוא עוֹסֵק לְגַלוֹת ְְּכְּבוֹדו ֹ יִתְבָּרַך בְּוַדַאי רָאוי שֶׁיִהְיֶה לו ֹ כָּל הַכָּבוֹד ומ מְכֻבָּד ּּשֶׁיִהְיֶהֹ מֶמְשָׁלָה לו וְיִהְיֶה גָּדוֹל פֻרְסָם ְּונְשִׂיאות כְּדֵי שֶׁיוכַל לִמְשֹׁל בָּעוֹלָם ולְהַדְרִיך אֶת ְּיִשְׂרָאֵל בְּדֶרֶך הַקְדֻשָׁה לְהָאִיר דַעַת הַקָדוֹש ׁ בָּעוֹלָם. נְשִׂיאִים צַדִיקִים כַּמָה הָיו זֶה ּובִשְׁבִילּומְלָכִים ּומְכֻבָּדִים מְאֹד. ּאֲבָל זֶה הַצַדִיק שֶׁמְקַבֵּל הַכָּבוֹד,ְּצָרִיך שֶׁיִהְיֶה עָנָו גָּדוֹל בְּתַכְלִית בִּבְחִינַת מֹשֶׁה וְיִהְיֶה בּוֹרֵח ַ מִן הַכָּבוֹד ּבֶּאֱמֶת לַאֲמִתו ֹ וְלֹא יְקַבֵּל הַכָּבוֹד לְעַצְמו ֹ רַק לְמַעַן כְּבוֹדה'ְּיִתְבָּרַך כְּדֵי שֶׁיוכַל עַל־יְדֵי זֶה לְהָאִיר הַדַעַת ּבָּעוֹלָם מִדוֹר לְדוֹר.ּּוְקֹרַח טָעָה בָּזֶה שֶׁרָאָה שֶׁיֵצְאו ְַּמִמֶנו דוֹרוֹת צַדִיקִים שֶׁיִתְגַּלֶה כְּבוֹדו ֹ יִתְבָּרַך עַל יָדָם ּוְסָבַר שֶׁהַדַעַת הַקָדוֹש ׁ שֶׁלָהֶם לְגְֹּלוֹת כְּבוֹדו ֹ יִתְבָּרַך ְיִהְיֶה נִמְשָׁך עַל יָדו.ּוְעַל־כֵּן אָמַר שֶׁרָאוי לו ֹ כָּל הַכָּבוֹד ְּּּּכְּדֵי שֶׁיוכַל לְהַמְשִׁיך הַדַעַת מִדוֹר לְדוֹרֹ ,ֹּאֲבָל כַּוָנָתו ּלֹא הָיָה לַשָׁמַיִם כִּי אִם בִּשְׁבִיל כְּבוֹד עַצְמו.ָּאֲבָל הוא הָיָה חּזָק בְּדַעְתו ֹ וְנִכְנַס לְאוֹתו ֹ חֲזָקָה שֶׁהוא יִמָלֵט. מִמֶנו שֶׁיֵצְאו כָּזֹאת שַׁלְשֶׁלֶת שֶׁרָאָה ִּׁמֵאַחַר ּשֶׁיִשְׁתַלְשֵׁל מִמֶנו דוֹרוֹת קְדוֹשִׁים שֶׁיַמְשּּיכו דַעַת כָּזֶה בָּעוֹלָםֵ. וְעַל־יְדי־ְּּזֶה נִתְעָה כָּל כָּך עַד שֶׁמָרַד בְּמֹשֶׁה רַבֵּנו ּשֶׁמִמֶנו כָּל הַמְשָׁכַת הַדַעַת הַקָדוֹש ׁ הַזֶה וְחָלַק עָלָיו. וְאָמַר:ּכֻּלָם שָׁמְעו מִסִּינַי אָנֹכִי וְכו,'ּּכְּאִלו קַבָּלַת יָרְשׁו הַדַעַת הַמְשָׁכַת עִקַר שֶׁהוא ּהַתוֹרָהּכֻּלָם ּּמֵאֲבוֹתֵיהֶם מֵעַצְמָם שֶׁלֹא עַל־יְדֵי כֹּחו ֹ שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנו. ּובָזֶה טוֹעִים הַרְבֵּה גַּם בַּדוֹרוֹת הָאֵלו כְּאִלו הַתוֹרָה ּּהוֹלֶכֶת בִּירֻשָׁה וְכו'ּּכַּיָדוע ַ לַבְּקִיאִים קְצָת בְּהַנְהָגַת ּהָעוֹלָם עַתָהַ.ּוְרַבּוֹתֵינו ז"ְּל אָמְרו בְּהֵפֶך:כֶּתֶר שֵׁם ּטוֹב מֻנָח,ּכָּל הָרוֹצֶה יָבוֹא וְיִטֹל.ּוכְתִיב)יְחֶזְקֵאל יח, כ:(ּאָב לֹא יִשָׂא בַּעֲוֹן הַבֵּן ובֵן לֹא יִשָׂא בַּעֲוֹן הָאָב ּוְכו'.ֵּּוכְמו ֹ שֶׁרָאִינו בְּכָל הַדוֹרוֹת שֶׁהָיו צַדִיקִים גְּדוֹלִים הַרְבה שֶׁהָיָה לָהֶם בָּנִים רְשָׁעִים,ַּוְהָיו רְשָׁעִים הַרְבֵּה ּשֶׁהָיו לָהֶם בָּנִים צַדִיקִים וכְמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל )אָבוֹת פ"ב מי"ב:(ְּּּוְאַל תֹאמַר שֶׁהִיא יְרֻשָׁה לָך וְכו'ֹ. הַקְדו וְהָאֱמונָה הַדַעַת שֶׁעִקַר אַף־עַל־פִי ּכִּישָׁה הִתְחִיל מֵהָאָבוֹת,ּאַף־עַל־פִי־כֵן לֹא הָיָה מִי שֶׁהֵאִיר ְּּוְהִמְשִׁיך זֶה הַדַעַת בְּכָל הָעוֹלָם כְּמו ֹ מֹשֶׁה רַבֵּנו עָלָיו ּהַשָׁלוֹם,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב)ּדְבָרִים ד,לב:(כִּי שְׁאַל נָא ּלְיָמִים רִאשׁוֹנִים וְכו'ָּ.ּהֲנִהְיָה כַּדָבָר הַגּּדוֹל הַזֶה וְכו'. ּוַאֲפִלו עַתָה בַּדוֹרוֹת שֶׁאַחַר מַתַן תוֹרָה,אִי אֶפְשָׁר ְּּלְהַמְשִׁיך הַדַעַת הַקָדוֹש ׁ כִּי אִם עַל־יְדֵי גְּדוֹלֵי מֻבְחֲרֵי ּּהַצַדִיקִים שֶׁה'ְּיִתְבָּרַך שׁוֹלֵח ַ בְּכָל דוֹר וָדוֹר,ּּוְכַמובָן ּלַמַשְׂכִּיל מִכָּלּ הַמַעֲשִׂיוֹת שֶׁעָבְרו בְּיִשְׂרָאֵל בְּכָל דוֹר ּּוָדוֹר עַד הַיוֹם הַזֶה.ּוְקֹרַח פָגַם בָּזֶה מְאֹד מְאֹד מֵחֲמַת מִמֶנו יֵצְאו קְדוֹשִׁים שֶׁדוֹרוֹת ּשֶׁצָפָה,סָבַר עַל־כֵּן ּשֶׁהוא הִשִׂיג הַדַעַתֻ.וְרָצָה לְהָבִין הַכֹּל וְנִכְנַס בְּקֹשְׁיוֹת ּּשֶׁהֵם לְמַעְלָה מֵהַזְמַן עַד שֶׁכָּפַר בְּמֹשֶׁה ובְתוֹרָתו,עַד ּשֶׁכָּפַר בָּעִקָר.)לקוטי הלכות–הלכות נתילת ידיים ו,'אותס"ז(

EN:
Therefore ketores atones. For there, at the aspect of bitul, everything is good, everything is one — there the evil is nullified completely. Therefore through the smell of the ketores, the Kohain Gadol could enter the Kodesh HaKodashim on Yom Kippur — the essence of atonement. For ketores is the aspect of smell — Olam HaBa pleasure — the bitul where all is good. There, evil has no place and all sins are atoned. "The cloud of the ketores shall cover the Kapores that is upon the Aron, and he shall not die." Through the cloud of the ketores's smoke — the aspect of the bitul, the reshima of bitul — the Kohain can enter the Kodesh HaKodashim and effect atonement. Therefore ketores atones for lashon hara, as our Sages say: "let something done in secret atone for something done in secret." For at the level of bitul — to which ketores ascends — all evil speech is nullified and rectified. Even the judgments and prosecutions caused by evil speech are silenced and nullified there, for there all is one and all is good.

Segment 2
HE:
ּּוַיִקַח קֹרַח )במדבר טז,א'( ֹ ּוְתַרְגּומו:ּוְאִתְפְלֵג קֹרַחַ,שֶׁחָלַק לּּמְדָן מִצַדִיק וְאָמַר ּּשֶׁלַמְדָן בְּעַצְמו ֹ הוא מַעֲלָה.וְזֶה שֶׁאָמַר)שָׁם,ג:(כִּי כָל ּהָעֵדָה כֻּלָם קְדוֹשִׁיםִׁ,ּופֵרֵש ׁ רַש"י:ּּכֻּלָם שָׁמְעו בְּסִינַי 'אָנֹכִי'ּוְכו,'ּהַיְנו שֶׁאָמַר מֵאַחַר שֶׁכֻּלָם קִבְּלו אֶת ּּהַתוֹרָה וְכֻלָםּשָׁמְעו בְּסִינַי'אָנֹכִי'ּעַל־כֵּן כָּל אַפִין שָׁוִין חַס וְשָׁלוֹם.ּּובָזֶה פָגַם וְחָטָא מְאֹד,ּכִּי אַף־עַל־פִי ּשֶׁכֻּלָם קִבְּלו לִמוד הַתוֹרָה בְּסִינַי אֲבָל אֵין כֻּלָם שָׁוִין ּבְּקִיום הַתוֹרָה.ּוְעִקַר הַשְׁלֵמות הוא רַק כְּפִיּ הַצִדְקות ּשֶׁל כָּל אֶחָד כְּפִי מַה שֶׁזוֹכֶה כָּל אֶחָד לְקִיום הַתוֹרָה ּבִּשְׁלֵמות,ֹּוְהַכֹּל תָלוי בִּקְדֻשַׁת הַבְּרִית שֶׁזֶה אֵין שׁום חֲבֵרו עִם שֶׁנַעֲשֶׂה ַ מַה יוֹדֵע ּּאָדָםַ ,יוֹדֵע הוא ֵּרַק ְּּהַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁלו ֹ אֵיך הוא אוֹחז בָּזֶה.ּעַל־כֵּן בְּוַדַאי ּרָאוי לו ֹ לְהִתְבַּטֵל נֶגֶד הַצַדִיק הָאֱמֶת שֶׁהוא בְּחִינַת ַ ּמֹשֶׁה שֶׁרוֹאִים עֹצֶם נִפְלְאוֹת קְדֻשָׁתו ֹ עַל־יְדֵי נִפְלְאוֹת ְַּּּהַתוֹרָה שֶׁגִּלָה לָנו וְלִסְמֹך עַל דְבָרָיו שֶׁבְּוַדַאי יוֹדֵע ֹּלְמִי לִתֵן הּּגְּדֻלָה כָּרָאוי לוֹ ,ּבִּפְרָט מֹשֶׁה רַבֵּנו בְּעַצְמו ּשֶׁעָשָׂה הַכֹּל עַל־פִי הַדִבּור.וְקֹרַח עַל־יְדֵי גַּאֲוָתו ֹ חָלַק ּעָלָיו וְהִתְפָאֵר בְּחָכְמָתו ֹ וְלָמַד וְדָן קַל וָחֹמֶר שֶׁל שֶׁקֶרָ, ּוְגִלָה פָנִים בַּתוֹרָה שֶׁלֹא כַּהֲלָכָה וְאמַר:ּומַה טַלִית ּשֶׁל מִין אַחֵר חוט שֶׁל תְכֵלֶת פוֹטְרָה וְכו'.וְכֵן בַּיִת ּמָלֵא סְפָרִים אִם חַיָב בִּמְזוזָה וְכו')ּּתַנְחומָא קֹרַח ב.( ּכִּי כְּשֶׁאֵין בּו ֹ אֱמונָה,ּומַפְרִיד לִמוד הַתוֹרָה מֵהַצַדִיקְ, ּּבְּוַדַאי יוכַל לָצֵאת לּגַמְרֵי מֵהַדָת לְגַלוֹת פָנִים בַּתוֹרָה ּשֶׁלֹא כַּהֲלָכָה,כְּמו ֹ קֹרַח שֶׁחָלַק עַל מֹשֶׁה עַל־יְדֵי זֶה, ּוְאַחֵר שֶׁקִצֵץ בַּנְטִיעוֹת עַל־יְדֵי זֶה. ּוְעַל־כֵּן חָלַק קֹרַח עַל הַכְּהֻנָה,ֱּכִּי הַכֹּהֵן הוא בְּחִינַת הָרַב הָאמֶת,בְּחִינַת)מַלְאָכִי ב,ז:(כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן ּּיִשְׁמְרו דַעַת וְתוֹרָה וְכו'—ְּ אִם הָרַב דוֹמֶה לְמַלְאַך ה' ּצְבָאוֹת וְכו'.כִּי כֹּהֵן בְּחִינַת חֶסֶד בְּחִינַת אַבְרָהָם, דִקְדֻשָׁה וְכִסּופִין וְהִשְׁתוֹקְקות אַהֲבָה בְּחִינַת ּהַיְנו ְּשֶׁזוֹכִין עַל־יְדֵי הָרַב הַזֶה שֶׁדוֹמֶה לְמַלְאַך ה'ַצְבָאוֹת ּוְכַנ"ל.ַּוְקֹרַח שֶׁפָגַם בָּזֶה וְרָצָה לַחֲלֹק לַמְדָן מִצַדִיק ּכַּנ"ל,ּעַל־כֵּן חָלַק עַל הַכְּהֻנָה. ה צִוָה ּוְעַל־כֵּןְ'עַל־י הָאֱמֶת לְבָרֵר ְיִתְבָּרַךדֵי ּּהַמַטוֹת,ּּוכְמו ֹ שֶׁכָּתוב)בְּמִדְבַּר יז,כׁ (:וְהָיָה הָאִיש ּּאֲשֶׁר אֶבְחַר בּו ֹ מַטֵהו יִפְרָח,ּּכִּי מַטֶה דָא מט"ט)זֹהַר בְּרֵאשִׁית כז(.ְּשֶׁהוא בְּחִינַת לַמְדָן שֶׁכָּלול מִשִׁשָׁה ּסִדְרֵי מִשְׁנָה שֶׁהֵם בְּחִינַת אָסור ומֻתָר וּכוֹ ',כְּמו ּּשֶׁכָּתוב בְּהַתוֹרָה.ּוְעַל־כֵּן צִוָה ה'ְיִתְבָּרַך שֶׁכָּל אֶחָד ּיַכְנִיס מַטֶה שֶׁלו ֹ לִפְנֵי אֲרוֹן הָעֵדות,וְהָיָה הָאִיש ׁ אֲשֶׁר ּּיִבְחַר בּו ֹ מַטֵהו יִפְרָח,ּלְהוֹרוֹת שֶׁמַטֵה אַהֲרֹן שֶׁהוא ּבְּחִינַת רַב הָאֱמֶת שֶׁהואְמַלְאַך ה'צְבָאוֹת שֶׁכּוֹלֵל ּּומְיַחֵד לַמְדָן וְצַדִיק,ּוַאֲזַי הוא בְּוַדַאי עוֹשֶׂה פֵרוֹת ֵּדְהַיְנו שֶׁהוא לְבַדו ֹ מְחַדֵש ׁ חִדושִׁין דְאוֹרַיְתָא אֲמִתִיִים ּבַּתוֹרָה שֶׁהֵם בְּחִינַת פַרְד"ס,ּכִּי רַק מַטֶה שֶׁלו ֹ פָרַח וְגָדַלּּ וְעָשָׂה פֵרוֹת כְּמו ֹ שֶׁכָּתוב)בְּמִדְבַּר שָׁם,כג(ּוַיֹצֵא ּּפֶרַח וַיָצֵץ צִיץ וְכו,'ּדְהַיְנו שֶׁלִמוד הַתוֹרָה שֶׁלו ֹ שֶׁהוא ּבְּחִינַת מַטֶה,ּהוא לְבַדו ֹ הִצְלִיח ַ וְעָשָׂה פְרִי,ּכִּי הוא ְמַלְאַך ה'ּּצְבָאוֹת שֶׁמְקַשֵׁר לַמְדָןֵּ לְצַדִיק שֶׁעַל־יְדֵי זֶה ּעִקַר שְׁלֵמות חִדושֵׁי הַתוֹרָה שֶׁהֵם בְּחִינַת פַרְד"ס. ּּוְעַל־כֵּן בְּוַדַאי לו ֹ מַגִּיע ַ הַכְּהֻנָה,ּּכִּי הוא זָכָה לְכִסּופִין ּוְאַהֲבָה דִקְדֻשָׁה שֶׁהוא בְּחִינַת כֹּהֵן אִיש ׁ חֶסֶד. ּּאֲבָל הַמַטוֹתּ שֶׁל שְׁאָר הַנְשִׂיאִים לֹא פָרְחו וְלֹא ּּעָשׂו פֵרוֹתׁ ,ֵּלְהוֹרוֹת לָהֶם ולְגַלוֹת שֶׁאֵין יְכוֹלִים לְחַדֵש ּבַּתוֹרָה בַּפַרְד"ּס שֶׁזֶה נִקְרָא'ּּעֵץ פְרִי עֹשֶׂה פְרִיַ 'ּּכַּיָדוע )ּעַיֵן זֹהַר בָּלָק רב(.,אֵין יְכוֹלִין לִזְכּוֹת לָזֶהכִּי אִם ּעַל־יְדֵי כֹּח ַ אַהֲרֹן הַכֹּהֵן שֶׁהוא בְּחִינַת רַב הָאֱמֶת ְּשֶׁדוֹמֶה לְמַלְאַך ה'ּצְבָאוֹת שֶׁכָּלול מִלַמְדָן וְצַדִיק, ּוְעַל־כֵּן לו ֹ לְבַד מַגִּיע ַ הַכְּהֻנָהֹ .ּׁאֲבָל מִי שֶׁמַפְרִיד עַצְמו ּמִמֶנו הוא בְּחִינַת עֵץ יָבֵשַ,כִּי אּּף־עַל־פִי שֶׁנִדְמֶה ּשֶׁמְחַדֵש ׁ אֵיזֶה חִדוש ׁ אֵינו ֹ נֶחְשָׁב בְּשֵׁם עֲשִׂיַת פֵרוֹת כְּלָל,ּּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב בַּזֹהַר)ּבְּהַקְדָמָה ה(.ּּשֶׁחִדושִׁין ּּשֶׁאֵינָם כָּרָאוי הֵם בְּחִינַת רְקִיעִין דְשָׁוְא חַס וְשָׁלוֹםְּ. ּּוכְמו ֹ שֶׁמְבֹאָר בּּהַתוֹרָה וַיְהִי מִקֵץ סִימָן נ"ד)אוֹת ו( שֶׁהֵם בִּבְחִינַת שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב חַס וְשָׁלוֹם,ּשֶׁהוא ְּּהֵפֶך עֲשִׂיַת פֵרוֹת.ּכִּי אִי אֶפְשָׁר לְהַצְלִיח ַ בַּתוֹרָה בֶּאֱמֶת פֵרוֹת ּוְלַעֲשׂוֹתֹ ,עַצְמו כְּשֶׁמְקַשְׁרִין אִם ּּכִּי ּּלְהַצַדִיּּק הָאֱמֶת שֶׁהוא בְּחִינַת אַהֲרֹן הַכֹּהֵן שֶׁהוא ּּבְּחִינַת כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרו דַעַת וְכו,'ּשֶׁרַק הוא זָכָה ּשֶׁמַטֶה שֶׁלו ֹ שֶׁהוא בְּחִינַת לַמְדָן בְּחִינַת מט"ט יִפְרַח ּּוְיוֹצִיא פֶרַח וְיָצֵץ צִיץ וְכוִ',ּּכִּי עִקַר שְׁלֵמות חֵּּדושֵׁי ּתוֹרָה שֶׁהֵם בְּחִינַת פַרְד"ּס שֶׁגְּדֵלִים בּו ֹ כָּל מִינֵי פֵרוֹת, ּּהוא רַק עַל־יְדֵי כִּסּופִים טוֹבִים שֶׁעַל־יְדֵי זֶה זוֹכִים לְמַעֲשִׂים טוֹבִים.)ליקוטי הלכות-הלכות הודאה ה,' אותח'( ֹ ּּוַיִקַח קרַח )במדבר טז,א'(ַ ּּוְזֶה בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת קֹרַח שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל ּשֶׁמַחֲלֻקְתו ֹ הָיָה שֶׁשָׁאַל:ּטַלִית שֶׁכֻּלָה תְכֵלֶת חַיֶבֶת בְּצִיצִיתֹ?אָמַר לו:הֵן.הִתְחִיל מְשַׂחֵק עָלָיו:ֵּּמַה טַלִית ּּשֶׁל מִין אַחֵר חוט אֶחָד שֶׁל תְכּּלֶת פוֹטְרָה,קַל וָחֹמֶר ּוְכו'.וְכֵן שָׁאַל:ּבַּיִת מָלֵא סְפָרִים חַיָב בִּמְזוזָה וְכו,'כִּי ּקֹרַח כָּפַר בָּעִקָר.ּובֶאֱמֶת חָלַק עַל הַתוֹרָה כֻּלָה,ֹ וְלֹא ֹ וְחִיותו הַשְׁגָּחָתו לְהַמְשִׁיך שֶׁיְכוֹלִין לְהַאֲמִין ְַּרָצָה ּעָלֵינו עּל־יְדֵי קִיום הַתוֹרָה וְהַמִצְווֹת,כִּי נָפַל בִּכְפִירַת ּהַכּוֹפְרִים שֶׁאוֹמְרִים שֶׁאִי אֶפְשָׁר חַס וְשָׁלוֹם שֶׁיָבוֹא ּהַשְׁגָּחָתו ֹ בְּעַצְמו ֹ עָלֵינו.ּּוְעַל־כֵּן עָשָׂה לֵיצָנות מִפְרָטֵי ּהַמִצְווֹתִ,ּכִּי בִּכְלָלִיות הַמִצְווֹת יְכוֹלין לוֹמַר אֵיזֶה טַעַם וְהַכּוֹפְרִים הַמְחַקְרִים שֶׁל וָהֶבֶל שְׁטות ּּשֶׁל) ֹ .כְּמו ּשֶׁנִמְצָא גַּם עַכְשָׁו שֶׁאוֹמְרִים טְעָמִים שֶׁל הֶבֶל עַל ּהַמִצְווֹת וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר,ֹכִּי הֵם אֵינָם רוֹצִים אַחְדותו הֵם שֶׁהַמִצְווֹת ּּלְהַאֲמִיןיָדָם וְעַל ְ יִתְבָּרַך ְנִכְלָלִין בּו ֹ יִתְבָּרַך,ּוְכָל מִצְוָה ומִצְוָה הוֹלֶכֶת וְעוֹלָה ּבְּכָל הָעוֹלָמוֹת עַד אֵין סוֹף וְאֵין תַכְלִית.(אֲבָל בִּפְרָטֵי ּדִינֵי הַמִצְוָה מִזֶה שִׁנֵיהֶם קֵהוֹת וְאֵינָם יְכוֹלִים לִמְצֹא בָּהֶם טַעַם.וְעַל־ַּּכֵּן בֶּאֱמֶת מִתְלוֹצְצִים מִדִבְרֵי רַבּוֹתֵינו ז"ּל וְכוֹפְרִים בְּכָל הַתוֹרָה,ּובְיוֹתֵר בַּתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶה. ְּוְאֵין צְרִיכִין לְהַאֲרִיך בִּגְנות דַעְתָם הָרָעָה. ּוְעַל־כֵּן קֹרַח שֶׁנָפַל לִכְפִירוֹת אֵלוִ,כִּי כָּפַר בָּעּקָרַ, ּּכְּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל,ּעַל־כֵּן הִתְלוֹצֵץ מִפְרָטֵי ּהַמִצְווֹת,ּּכִּי הוא אֵינו ֹ מַאֲמִין שֶׁיֵש ׁ סוֹדוֹת נוֹרָאִים ּבְּהַמִצְווֹת,שֶׁהַמִצְווֹת הַסּוֹדוֹת אֵלו עַל־פִי ּאֲשֶׁר ּנוֹגְעִים לְמָקוֹם שֶׁנוֹגְעִיםִ,עַל־כֵּן צְרִיכּּים לְקַיֵם הַמִצְווֹת ְּבְּדֶרֶך זֶה דַיְקָא כְּמו ֹ שֶׁצִוָה מֹשֶׁה רַבֵּנו עָלָיו הַשָׁלוֹם ּּבִּפְרָטִיות,ּּלִתְלוֹת הַצִיצִית עַל כַּנְפֵי הַבֶּגֶד דַיְקָא,וְכָל ְּזְמַן שֶׁאֵינו ֹ תוֹלֶה אוֹתָם בְּכַנְפֵי הַבֶּגֶד אֲפִלו אִם יִתְלֶה לִפ ֹ אוֹתָםעַצְמו יִכְרֹך אִם וַאֲפִלו תָמִיד עֵינָיו ְּנֵי ּבְּהַצִיצִית מֵרֹאשׁו ֹ וְעַד רַגְלו ֹ או ֹ יִלְבַּש ׁ טַלִית שֶׁכֻּלָה ּתְכֵלֶת אֵינו ֹ יוֹצֵא בָּזֶה)מִצְוַת(צִיצִית כְּלָל,ּאַדְרַבָּא, ּהוא כּוֹפֵר ומְחָרֵף ומְגַדֵף אֶת תוֹרַת מֹשֶׁה.כִּי כָּל ּאִמְרַת אֱלֹקַי צְרופָה,בְּחִינַת)ּּתְהִלִים יב,ז:(אִמְרוֹת ה'שִׁבְעָתָיִם מְזֻקָק טְהֹרוֹת ּאֲמָרוֹת.הַמִצְווֹת ּוְכָל לְקַיְמָם שֶׁצְרִיכִין ֹ יִתְבָּרַך מֵאִתו ומְזֻקָקִים ְֹּּצְרופִים ּבְּאֹפֶן זֶה דַיְקָא כְּפִי דִבְרֵי תוֹרָתֵנו הַקְדושָׁה.וְעַל־כֵּן קֹרַח שֶׁכָּפַר בָּזֶה,עַל־כֵּן שָׁאַל:ּטַלִית שֶׁכֻּלָה תְכֵלֶת ּּחַיֶבֶת בְּצִיצִית וְכו,'ּוְשָׂחַק מִזֶה בַּמֶה שֶׁחוט אֶחָד שֶׁל ּתְכֵלֶת פוֹטֵר כָּל הַטַלִית,ּוְטַלִית שֶׁכֻּלָה תְכֵלֶת חַיֶבֶת בְּצִיצִיתֱ,הֶא לֹא כִּיכָּל מְקַשְׁרִין שֶׁהַמִצְווֹת ּּמִין ּהָעוֹלָמוֹת מֵרֵאשִׁית וְעַד אַחֲרִית עַד שֶׁמַעֲלִין וְכוֹלְלִין הָאַחֲרִית בָּרֵאשִׁית,ּאֲשֶׁר בִּשְׁבִיל זֶה צְרִיכִין לְקַיֵם ִּּהַמִצְוָה מֵרֹאש ׁ וְעַד סוֹף כְּפִי דִינֶיה ָ ופְרָטֶיה ָ בִּשְׁלֵמות ּעַד שֶׁיַגְּּיע ַ עַל־יְדֵי הַמִצְוָה אוֹרו ֹ יִתְבָּרַך עָלֵינו בִּבְחִינַת ְּּּהַשְׁגָּחָה שְׁלֵמָה שֶׁיִהְיֶה נִכְלָל הָעוֹלָם בּו ֹ יִתְבָּרַך שֶׁזֶהו ּּבְּחִינַת כְּלָלִיות הָאַחֲרִית בָּרֵאשִׁית.)לקוטי הלכות- הלכות משא ומתן ד,'אותי"ד(

EN:
For it is brought in the words of Rabbeinu — may his light shine — in the ma'amar "T'hilah l'David" (Torah 12): that one who is a tzadik and learns his Torah lishmah [for its own sake] and his Torah is very pure, even so, it is necessarily required that there be in his Torah some aspect of shelo lishmah [not for its own sake] — so that he can draw shefa [bounty] to the world, in the aspect of "in her left hand are riches and honor" (Proverbs 3:16); see there well.

For from Chumash [the five books] alone one is not called a lamdan [scholar] — only one who learns Gemara and poskim [halachic authorities]; see there.

Segment 3
HE:
נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד )במדבר טז,ב'( ּׁוְזֶה בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת קֹרַח וְכָל עֲדָתו ֹ שֶׁהָיו אֲנָשִׁים ּגְּדוֹלִים מְאֹד מְאֹד בַּעֲלֵי הַשָׂגָה וְרוח ַ הַקֹדֶשֹ ,כְּמו ּשֶׁכָּתוב:וְכו מוֹעֵד קְרִאֵי עֵדָה ּנְשִׂיאֵי,'רָאשֵׁי ּסַנְהֶדְרָאוֹת וְכו,'ּוּבִפְרָט קֹרַח שֶׁהָיָה גָּדוֹל מִכָּל הַלְוִיִם, כַּמְבֹאָר בְּכָל הַסְּפָרִים,ְּּומֵהֵיכָן בָּא זֹאת לִפֹל כָּל כָּך לַחֲלֹק עַל ה'וְעַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן?!ְְאַך כָּל זֶה נִמְשָׁך מִבְּחִינָה,ֵּשֶׁאֲפִלו צַדִיקִים גְּדוֹלִים וְנוֹרָאִים יֵש ׁ לָהֶם יצֶר הָרָעׁ,ְּּּרַק שֶׁהוא בְּחִינַת מַלְאָך הַקָדוֹש ׁ מַמָש,ּהַיְנו ּּבְּחִינַת גְּבורוֹת וְדִינִים עֶלְיוֹנִים וגְבוֹהִים שֶׁהֵם צְרִיכִין ּּלְהַמְתִיקָם וְכו'.ַּוְהֵם צְרִיכִים מִלְחָמָה גְּדוֹלָה בְּדַעְתָם ׁ ּּלִכְבֹּש ׁ ולְשַׁבֵּר זֶה הַיֵצֶר הָרָע אּּף־עַל־פִי שֶׁהוא קָדוֹש ְּוְזַך ומִי שֶׁפוֹגֵם בָּזֶה וְאֵינו ֹ מַמְתִיק הַדִין כָּרָאוי יָכוֹל ּלִפֹל בְּטָעותִים ומִכְשׁוֹלוֹת הַרְבֵּה עַל־יְדֵי זֶהׁ ,ְאַך יֵש בָּזֶה אֲלָפִים וְרִבְבוֹת בְּחִינוֹת,ֶּּכִּי יֵש ׁ כַּמָה צַדִיקִים ּּשֶׁפָגְמו בָּזה,ּוְאַף־עַל־פִי שֶׁהַפְגָם שֶׁלָהֶם הָיָה גָּדוֹל ּמְאֹד אַף־עַל־פִי־כֵן נִשְׁאֲרו עַל עָמְדָם ומֵתו בְּצִדְקָתָםַ, ּאֲבָל יֵש ׁ שֶׁפָגְמו בִּבְחִינַת הַיֵצֶר הָרָע הַגָּבֹה ַ הַנ"ָל ְּוְעַל־יְדֵי זֶה הִתְגָּרָה בָּהֶם כָּל כָּך עַד שֶׁהִפִיל אוֹתם ּמַטָה מַטָה עַד שֶׁנָפְלו לְגַמְרֵי לְגַמְרֵי רַחֲמָנָא לִצְלָן, ּּוְכָפְרו בָּעִקָר רַחֲמָנָא לִצְלָן,ּּכְּמו ֹ שֶׁמָצִינו בְּאַרְבָּעָה ּשֶׁנִכְנְסו לַפַרְדֵס,ָּּּשֶׁבְּוַדַאי כָּל הָאַרְבָּעָה הָיו גְּבוֹהִים ּּבְּמַעֲלָה מְאֹד מְאֹד שֶׁזָכו לִכּּנֵס לַפַרְדֵס,ְאַך לֹא נִמְלַט ּמֵהֶם בִּשְׁלֵמות כִּי אִם אֶחָד,ּּהוא רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁנִכְנַס בְּשָׁלוֹם וְיָצָא בְּשָׁלוֹם,ּּאֲבָל בֶּן עַזַאי ובֶן זוֹמָא הֵצִיץ ומֵת וְהֵצִיץ ּוְנִפְגַּע,נִשְׁאֲרו אַף־עַל־פִי־כֵן ְְּּּאַך ּּבְּצִדְקָתָם ומֵתו בּצִדְקָתָם רַק שֶׁפָגְמו אֵיזֶה פְגָם וְשָׁגו ּמַה שֶׁשָׁגוֹ ,ּּאֲבָל אַחֵר קִצֵץ בַּנְטִיעוֹת וְיָצָא מֵעוֹלָמו לְגַמְרֵי רַחֲמָנָא לִצְלָן.ּּוְעִקַר טָעותו ֹ עַל־יְדֵי בְּחִינַת ְּהַמַלְאָך,ְּהַיְנו עַל־יְדֵי שֶׁרָאָה מַלְאָך מט"ֵּט דְאִתְיַהִיב לּה רְשׁותָא לְמִכְתַב זְכותְיְהו וְכוֹ ',ּהַיְנו שֶׁהַטָעות שֶׁלו ְּּהָיָה עַל־יְדֵי תֹקֶף הַדִין שֶׁהִתְלַבֵּש ׁ אָז בִּבְחִינַת מַלְאָך וְנָתַן לו ֹ מָקוֹם לִטְעוֹת,ּּוְהוא לֹא עָמַד בַּנִסָּיוֹן לְהַשְׁלִיִ ך ְּּדַעְתו ֹ וְחָכְמָתו ֹ וְהָלַך אַחַר הּתְבּוֹנְנות שִׂכְלו ֹ עַד שֶׁקִצֵץ ּבַּנְטִיעוֹת,רַחֲמָנָא לִצְלָןַ,ּּוְעַל־כֵּן אָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל בֶּאֱמֶת:לִמט ּּשֶׁאַיְתוהו"פולְסֵי שִׁתִין לֵה וְיָהֲבו ּט מִקַמֵה קָם לָא טַעֲמָא מַאי ּדְנורָא.מִזֶה ּּמובָן שֶׁהִתְלַבֵּש ׁ אָז אֵיזֶהּ דִין בִּמטֹ "ֹט שֶׁרָצָה לְהִתְגָּרוֹת בּו ּולְנַסּוֹתו.ּׁוְזֶה הוא בְּחִינַת הַיֵצֶר הָרָע שֶׁל מַעְלָה שֶׁהוא ְּבְּחִינַת מַלְאָך הַקָדוֹשַ,ּבְּחִינַת דִינִים וגְבורוֹת כַּנ"לֹ: וְזֶה בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת קֹרַח וַעֲדָתו,כִּי קֹרַח הָיָה לֵוִי ּוְהָיָה גְּדוֹל הַלְוִיִםׁ ,ּוְזֶה יָדוע ַ שֶׁלֵוִי הוא בְּחִינַת שֹׁרֶש ּהַדִין הַקָדוֹש ׁ וְהַנוֹרָא,ּכִּי כֹּהֵן הוא בְּחִינַת חֶסֶד וְלֵוִי ּהוא בְּחִינַת גְּבורָה וְדִין כַּיָדוע ַ וְעַל־כֵּן נָתַן ה'ְִיִתְבָּרַך ּּהַלְוִיִם לְהַכֹּהֲנִים שֶׁיֹּהְיו נִלְוִים אֲלֵיהֶם לַעֲבוֹדָתָם כְּדֵי ּשֶׁיִהְיֶה נִכְלָל הַלֵוִי בְּכֹהֵן כְּדֵי לְהַמְתִיק הַדִין בְּשָׁרְשׁו. ּוְעַל־כֵּן עִקַר הַתִקון עַל־יְדֵי שֶׁהַלֵוִי שֶׁהוא בְּחִינַת דִין ּּהוא נִלְוֶה אֶל הַכֹּהֵן ומְשָׁרְתו ֹ בָּעֲבוֹדָהְ,עַל־ידֵי זֶה ּנִמְתָקִין כָּל הַדִינִים בְּשָׁרְשָׁן וְנִתְתַקְנִין כָּל הָעוֹלָמוֹת הָעֲוֹנוֹת כָּל וְנִתְכַּפְרִין ּוְנִמְחָלִין,הָעֲוֹנוֹת כָּל כִּי ּּוְהַחֲטָאִים הֵם עַל־יְדֵי הַיְצָרִין רָעִין שֶׁנִמְשָׁכִין כֻּלָם ֹּּמִבְּחִינַת דִינִים וְאֵין הַדִיןּּנִמְתָק אֶלָא בְּשָׁרְשׁו,עַל־כֵּן ּלֹא הָיָה בְּאֶפְשָׁר שֶׁתִהְיֶה הַכַּפָרָה וְהַתִקון שֶׁל עֲבוֹדַת לְבַד ׁ הַחֶסֶד אִיש הַכֹּהֵן ׁ עַל־יְדֵי ּּבֵּית־הַמִקְדָש,ֹכִּי ּּצְרִיכִין לְהַמְתִיק הַדִין בְּשָׁרְשׁו,ּעַל־כֵּן הֻכְרַח שֶׁיִהְיֶה ׁ נִלְוֶהולְשַׁמֵש אֵלָיו טָפֵל וְלִהְיוֹת הַכֹּהֵן אֶל ּ הַלֵוִי ּּולְשָׁרֵת אוֹתו ֹ בְּכָל צָרְכֵי הָעֲבוֹדָה כְּמו ֹ שֶׁכָּתוב:ּוְנִלְוו ָָּעָלֶיך וִישָׁרֲתוך,ֹּוְעַל־יְדֵי שֶׁהַלֵוִי שֶׁהוא שֹׁרֶש ׁ הַדִין הָיָה טָפֵל אֶל הַכֹּהֵן וְשֵׁרֵת אוֹתו,עַל־יְדֵיּזֶה נִכְלַל הַדִין ּשֶׁהוא הַלֵוִי בְּהַכֹּהֵן שֶׁהוא חֶסֶד וְנִמְתַק הַדִין שֶׁל הַלֵוִי ׁ הַדִין שֹׁרֶש ּּשֶׁהוא,הַדִין הַמְתָקַת בְּחִינַת ּשֶׁזֶהו ּבְּשָׁרְשׁו ֹ שֶׁעַל־יְדֵי זֶה עִקַר הַתִקון,וְעַל־יְדֵי זֶה הָיָה כָּל ּּהַכַּפָרוֹת וסְלִיחוֹת עֲוֹנוֹת,ּּכִּי נִתְבַּטֵל כֹּח ַ הַיֵצֶר הָרָע ּּבְּשָׁרְשׁו ֹ שֶׁהוא הַדִין,ּּכִּי נִמְתַק הַדִין בְּשָׁרְשׁו ֹ עַל־יְדֵי ּהָעֲבוֹדָה שֶׁל הַכֹּהֵן שֶׁנִלְוֶה אֵלָיו הַלֵוִי לְשָׁרְתו ֹ וְכו'ַ. ּוְקֹרַח הָיָה לֵוִי וְהָיָה גְּדוֹל הַלְוִיִם ובְוַדאי הָיָה נֶאֱחָז הַרְבֵּה וגְבורוֹת דִינִים בִּבְחִינַת ֹ בְּיוֹתֵר ּבְּשָׁרְשׁוֹ, ּּובֶאֱמֶת זֶה הָיָה מִצַד מַעֲלָתו,ּּכִּי בְּהַשֹׁרֶש ׁ כָּל הַדִינִים ִּהֵם קְדוֹשִׁים וְזַכִּים מְאֹד מְאֹד וְהֵם שְׁלֵמות וְתִקון ּּהָעוֹלָמוֹת רַק שֶׁצְרִיכִים לְהַמְתַיקָם לְכָלְלָם בְּחֶסֶד וְזֶה ּכָּל עֲבוֹדָתֵנו כַּיָדוע.וְקֹרַח לְפִי גֹּדֶל מַעֲלָתו ֹ שֶׁהָיָה ּגְּדוֹל הַלְוִיִם בְּוַדַאי הָיָה בּו ֹ דִינִים גְּבוֹהִים הַרְבֵּה מְאֹד לְהַמְתִיקָם צָרִיך שֶׁהָיָה ֹ הָיָה עֲבוֹדָתו ְּוְכָל,ֹ ּוְעִקַר ּהַמְתָקָתוֹ בְּתַכְלִית עַצְמו אֶת לְבַטֵל צָרִיך ְּשֶׁהָיָה ּהַבִּטול נֶגֶד אַהֲרֹן הַכֹּהֵן שֶׁהָיָה תַכְלִית הַחֶסֶד,אֲבָל בַּנִסָּיוֹן עָמַד וְלֹא ֹ הַדִין בּו ֹ נִתְגָּרָה גַּסּותו ֹּמֵחֲמַת ּוְנִתְקַנֵא בְּאַהֲרֹן וְלֹא רָצָה לִכָּלֵל בּו,וְתֵכֶף שֶׁהִפְרִיד ּאֶת עַצְמו ֹ בְּלִבּו ֹ מֵאַהֲרֹן תֵכֶף הִתְגַּבְּרו בּו ֹ הַדִינִים בְּיוֹתֵר וְנִפְרַד יוֹתֵרֹ ,ּוְכָל מַה שֶׁנִפְרַד יוֹתֵר נִתְגָּרו בּו ּהַדִינִים יוֹתֵר,ַּכִּי שָׁרְשׁו ֹ הָיו דִינִים וגְבורוֹת הַרְבֵּה ּכַּנ"לָּ,ּעַד שֶׁהִתְגָּרו בּו ֹ כָּל כְּּך עַד שֶׁהִפִילו אוֹתו ֹ לְגַמְרֵי עַד שֶׁחָלַק עַל ה'וְעַל מְשִׁיחו ֹ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וְעַל כֻּלָה הַתוֹרָה ּכָּלֹ ,שֶׁהָיָה בּו הַדִינִים ּומִתֹקֶף רִבּוי ֹ כֹּחַ לו הָיָה עַל־כֵּן רָעִים הַיְצָרִין אֲחִיזַת ּשֶׁמֵהֶם ַ ּלְהַטְעוֹת לְהָסִית וּלְהַדִיח ַ אֶת גְּדוֹלֵי צַדִיקִים בַּעֲלֵי רוח רָאשֵׁי וַחֲמִשִׁים מָאתַיִם שֶׁהֵם ׁ כָּאֵלו ּהַקֹדֶש ּסַנְהֶדְרָאוֹת נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד וְכוַ',ּּהַיְנו כַּנ"ל, ִּכִּי עִקַר הַיֵצֶר הָרָע שֶׁל הַגְּדוֹלִים הוא בְּחִינַת גְּבורוֹת וְדּינִים שֶׁאֵינָם זוֹכִים לְהַמְתִיקָם,ַּּשֶׁזֶהו בְּחִינַת קֹרַח ּשֶׁהָיָה לֵוִי שֶׁשָׁרְשׁו ֹ דִין שֶׁלֹא זָכָה לְהַמְתִיק הַדִין כַּנ"ל. ְוְעַל־כֵּן הָיָה לו ֹ כֹּח ַ לְהַטְעוֹת גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל כָּל כָּך. )הלכות שלוח הקן-הלכהד,'אותח'( קְרִאֵי מוֹעֵד,אַנְשֵׁי־שֵׁם )במדבר טז,ב'( וְזֶה בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת קֹרַח,שֶׁהִתְלַבֵּש ׁ עַצְמו ֹ הַסִּטְרָא אָחֳרָא,הָמָן־עֲמָלֵק קְלִפַת ּבְּחִינַת,בְּנֵי בְּרָאשֵׁי וַחֲמִשִׁים מָאתַיִם ֹ שֶׁהָיו וַעֲדָתו קֹרַח שֶׁהֵם ְּּיִשְׂרָאֵל סַנ רָאשֵׁיהֶדְרָאוֹת,שְׁמָם לְהַגְדִיל ּוְרָצָה,וְהִכְנִיס ּבְּלִבָּם שֶׁיַחֲלֹקו כֻּלָם עַל מֹשֶׁה רַבֵּנו עָלָיו הַשָׁלוֹםֹ ,ּוכְמו ּשֶׁכָּתוב שָׁם)בְּמִדְבַּר טז:(קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם, 'אַנְשֵׁי שֵׁם'ּדַיְקָא,ּּשֶׁרָצָה הַבַּעַל דָבָר לְהַגְדִילשְׁמָם ּדַיְקָא,ּמֵחֲמַת שֶׁהֵם חוֹלְקִים עַל הָרֹאש ׁ בַּיִת שֶׁהוא מֹשֶׁה,ּכְּדֵי לְהַסְתִיר ולְהַעְלִים שֵׁם מֹשֶׁה רַבֵּנו שֶׁהוא בְּחִינַת הָרֹאש ׁ בַּיִת,ּשֶׁהוא כְּלָל וְשֹׁרֶש ׁ וִיסוֹד שֶׁל כָּל ּּהַתוֹרָה הַקְדוֹשָׁהִ.ַּוְזֶה שֶׁשָׁמַעְנו מִפּי רַבֵּנו ז"ל)ַּחַיֵי מוֹהֲר"ן סִימָן צ(ּּשֶׁפַעַם אַחַת הָיָה כָּל עִסְקו ֹ בְּפורִים ּלְתַקֵן פְגַם קֹרַח וְכו,'ּעַיֵן שָׁם.כִּי מִלְחֶמֶת הָמָן־עֲמָלֵק ּשֶׁזֶהו בְּחִינַת פורִים,ּּוְתִקון מַחֲלֹקֶת קֹרַח,הַכֹּל בְּחִינָה אַחַת,ּּדְהַיְנוּשֶׁבְּכֹח ַ קְדֻשַׁת הַנֵס שֶׁל פורִים שֶׁנַעֲשֶׂה ּבְּכָל דוֹר וָדוֹר,ּנִזְכֶּה שֶׁיִתְגַּלֶה הָאֱמֶת לַאֲמִתו ֹ בָּעוֹלָם, ּשֶׁלֹא יִהְיֶה עוֹד כֹּח ַ לְהַקְלִפָה לְהַעְלִים ולְהַסְתִיר שֵׁם ּהַצַדִיק שֶׁהוא שֵׁם ה')כמובא בלקוטי מוהר"ן ב'– סימן ס"ז(,ּשֶׁזֶהו בְּחִינַת הַכְנָעַת קֹרַח וַעֲדָתו ֹ שֶׁהָיו ּאַנְשֵׁי שֵׁם שֶׁחָלְקו עַל מֹשֶׁה שֶׁהוא רֹאש ׁ בַּיִת הָאֲמִתִי ּוְכו'.)לקוטי הלכות-הלכות שבת ה,'אותי"א(

EN:
And therefore it is forbidden to teach for a fee — so that the aspect of shelo lishmah should not intensify; that is, that his learning should be for the sake of money. And then, G-d forbid, the very opposite of the renewal of the mind would be made — for it would be made, G-d forbid, the aspect of suspisa d'dahava [dross of gold], which is the aspect of the muddying of the mind. And therefore it is forbidden to teach for a fee — so that one can renew one's mind through the learning with the child, which is the aspect of sleep. And the primary renewal of the mind is to clarify it from the aspect of suspisa d'dahava, which is the waste, as is explained there.

And the primary prohibition is regarding Torah sheb'al peh, which is the aspect of s'mol, the aspect of night — where the shelo lishmah intensifies most, as mentioned above. But Torah shebichsav, which is the aspect of day, the aspect of yamin, the aspect of lishmah — there is not as much fear there of the shelo lishmah. For in Torah shebichsav, the shelo lishmah does not intensify so much, as mentioned above. Therefore it is permitted to teach it for a fee in a place where this is customary — for the aspect of shelo lishmah does not intensify so much there. And then, on the contrary, it is proper to teach for a fee. For even if on account of this some subtle p'niyah [ulterior motive] of shelo lishmah enters — it is considered praiseworthy. Since the entire essence of learning Torah shebichsav is the aspect of lishmah, as mentioned above, then precisely there one needs some slight and subtle movement of shelo lishmah — in order to draw shefa, the aspect of "in her left hand are riches and honor."

Segment 4
HE:
נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי־שֵׁם )במדבר טז,ב'(ִ הַכְּלָל מֹ ּי שֶׁרוֹצֶה לָחוס עַל חַיָיו ולְהִסְתַכֵּל עַל ְּהַתַכְלִית לְמַעַן יִיטַב לו ֹ לָעַד צָרִיך לְהִשְׁתַדֵל בְּכָל כֹּחו ּשֶׁיִהְיֶה עַל־כָּל־פָנִים שָׁכֵן לְכָל מָקוֹם שֶׁמוֹצֵא אֵיזֶה ּקִבּוץ שֶׁל כְּשֵׁרִים וְיִרְאֵי הֱ'ּהַמְקֹרָבִים לְצַדִיקֵי אַ מֶת ּהָעוֹסְקִים לָגֶשֶׁת אֶל הַקֹדֶש ׁ ולְהִתְפַלֵל בְּכַוָנָה ובְכֹח ּוְכו,'ּּכִּי צְרִיכִין לִזָהֵר מְאֹד לִהְיוֹת נִטְפָל לְעוֹשֵׂי מִצְוָהַ, ּּכְּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ּּל קַל וָחֹמֶר שֶׁיְשַׁלֵם שָׂכָר ּּלְנִטְפָל לְעוֹשֵׂי מִצְוָה וְכו,'ּּ וכְמו ֹ שֶׁאָמַר דָוִד" :חָבֵר אָנִי פִקודֶיך אֲשֶׁר יְרֵאוך ולְשֹׁמְרֵי ָָּלְכָל."עֵרֶך אֵין ְכִּי ּלְהָעֲבוֹדָה שֶׁיַעֲבֹד הָאָדָם בְּעַצְמו ֹ אֲפִלו כָּל הַיוֹם אִם ּהוא חָלוק מִיִרְאֵי ה'ְּּהָאֲמִתִיִים לִנְקֻדָה טוֹבָה אַחַת שֶׁעוֹשֶׂה כּשֶׁמִצְטָרֵף ומִתְחַבֵּר לְקִבּוץ הַיְרֵאִים בֶּאֱמֶתֹ, ּּכִּי טוֹב לַצַדִיק טוֹב לִשְׁכֵנו,ּּכִּי כְּשֶׁמִתְחַבֵּר לְקִבּוץ ּּהַכְּשֵׁרִים וְהַיְרֵאִים הוא בִּבְחִינַת תוֹסֶפֶת שָׁכֵן אֲלֵיהֶםָ, ּשֶׁעַל־יְדֵי זֶה מִתְרַבֶּה ומִתְגַּדֵל בֵּית הַתְפִלה אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת לְאֵין קֵץ)כמובא בלקוטי מוהר"ן ב'–סימן ח'(.ּּוְעַל־כֵּן מִתְגַּבֵּר ומִתְגָּרֶה הַבַּעַל דָבָר עַל מַחֲלֹקֶת ֹ לְהַרְבּוֹת ֹ ולְרָחְבּו לְאָרְכּו מְאֹד ְּמְאֹד ּהַצַדִיק הַגָּדוֹל הָאֲמִתִי הָעוֹסֵק בָּזֶה לְצָרֵף ולִבְנוֹת עֹצֶם שֶׁמְקַבֵּץ עַל־יְדֵי הַנִפְלָאִים הַקְדוֹשִׁים בָּתִים ּׁרִבּוי ּומוֹסִיף בְּכָל פַעַם נַפְשׁוֹת הַשְׁכֵנִים עַל הַקִבּוץ הַקָדוֹש, ּּכִּי אִם לֹא הָיָה מַחֲלֹקֶת הָיו מִתְרַבִּין הַבָּתִים שֶׁל ְּּּהַתְפִלָה כָּל־כָּך עַל־יְדֵי תוֹסֶפֶת שְׁכֵנִים הַרְבֵּה עַד ּּשֶׁכְּבָר הָיו כָּל הַטוֹבוֹת לְיִשְׂרָאֵל.ּוְזֶה עִקַר מַחֲלֹקֶת ּקֹרַח וַעֲדָתו ֹ עַל מֹשֶׁה רַבֵּנו שֶׁהוא בְּכָל דוֹר וָדוֹר,כִּי ּּבְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵש ׁ מַחֲלֹקֶת יֵש ׁ בָּהֶם נִיצוֹצֵי קֹרַח דָתָן ּּוַאֲבִירָם כַּמובָא,ּכִּי כָּל צַדִיק אֲמִתִי הוא בְּחִינַת מֹשֶׁה וְהַחוֹלְקִים עָלָיו הֵם בְּחִינַת קֹרַח וַעֲדָתו ֹ שֶׁהָיָה בָּהֶם ר"נ רָאשֵׁי סַנְהֶדְרָאוֹת.ּּוכְמו ֹ שֶׁכָּתוב" :נְשִׂיאֵי עֵדָה ּוְכו'") .הלכות נזקי שכנים–הלכה ד,'אות י"א( אַנְשֵׁי־שֵׁם )במדבר טז,ב'( ּּוְזֶה בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת קֹרַח שֶׁחָלַק עַצְמו ֹ מִמֹשֶׁה רַבֵּנו ּּשֶׁעִקַר הַגְדָלַת שֵׁם הֹ'עַל יָדו,כִּי עַל יָדו ֹ יָכוֹל כָּל אֶחָד ּמִיִשְׂרָאֵל לְהִכָּלֵל שְׁמו ֹ בְּשֵׁם ה'ּעַל־יְדֵי שֶׁנִכְלָל בְּשֵׁם ּּהַצַדִיק שֶׁכְּבָר הִשְׁלִיםּּ אֶת שְׁמו ֹ בְּתַכְלִית הַשְׁלֵמות וְנִכְלַל בְּשֵׁם ה,'ּשֶׁזֶה עִקַר מִלוי שֵׁם הֹ ',כִּי שְׁמו ּמְשֻׁתָף בִּשְׁמֵנו וְכָל אֶחָד לְפִי תִקון מַעֲשָׂיו כֵּן נִכְלָל שְׁמו ֹ בְּשֵׁם ה'ְוְנִשְׁלָם שְׁמו ֹ יִתְבָּרַך,כִּבְיָכוֹל,ְּוְנִתְגַּדֵל וְנִתׁ יוֹתֵר ּקַדֵש.פוֹגֵם וַעֲבֵרָה פְגָם עַל־יְדֵי ְּּּולְהֵפֶך ּומְשַׁקֵר בִּשְׁמָא דְמַלְכָּא וכְאִלו מְמַעֵט שְׁמו ֹ חַס וְשָׁלוֹם, ּּוְעַל־כֵּן אָנו אוֹמְרִים ומְבַקְשִׁים:ּותְמַלֵא כָּל הַשֵׁמוֹת הַגָּדוֹל בְּשִׁמְך ָּּשֶׁפָגַמְתִי.ּּוְהַצַדִיקלְתַכְלִית ּ שֶׁזָכָה ּּהַשְׁלֵמות כְּבָר הִשְׁלִים אֶת שְׁמו ֹ וְנִכְלָל בְּשֵׁם ה'.וְלֹא ּעוֹד אֶלָא שֶׁיֵש ׁ בְּכֹחו ֹ לְהַעֲלוֹת הַטוֹב שֶׁבְּכָל אֶחָד ּמִיִשְׂרָאֵל לְכָלְלו ֹ בְּשֵׁם ה,'ָכִּי כְּלַל יִשְׂרָאֵל כָּל מִי ֹ שֶׁעֲדַיִן שֵׁם יִשְׂרָאֵל נִקְרּּא עָלָיו אַף־עַל־פִי שֶׁהוא כְּמו ּשֶׁהוא עֲדַיִן יֶש ׁ לו ֹ אֵיזֶה אֲחִיזָה וכְלָלִיות בְּשֵׁם ה' ּּמֵאַחַר שֶׁנִקְרָא עַל שֵׁם יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם כְּלולִים בִּשְׁמָא ּדְמַלְכָּא,ה עָלֵינו נִקְרָא ֹ יִתְבָּרַך שְׁמו ְּכִּי'אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵלִ,אֲבָל עּקַר הַכְּלָלִיות עַל־יְדֵי הַצַדִיק הָאֱמֶת הַשְׁלֵמות ֹ בְּתַכְלִית שְׁמו הִשְׁלִים ּּשֶׁכְּבָר.מִי וְכָל ּשֶׁנִקְרָא עַל שֵׁם הַצַדִיק הוא נִכְלָל בּו ֹ וְעַל־יְדֵי זֶה הוא נִכְלָל בְּשֵׁם ה,'ִּּאֲבָל הַחוֹלֵק עַל הַצַדִיק כְּחוֹלֵק עַל ּהַשְׁכינָה,ּכִּי חוֹלֵק עַצְמו ֹ מִשֵׁם ה,'כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהִכָּלֵל בְּשֵׁם ה'ּּכִּי אִם עַל־יְדֵי הַצַדִיק שֶׁהִשְׁלִים נִכְלָל שֶׁהוא וְהַשְׁלֵמות הַקְדֻשָׁה בְּתַכְלִית ּמַעֲשָׂיו ּבֶּאֱמֶת בִּשְׁלֵמות בְּשֵׁם הָּ'וְעַל יָדו ֹ יְכוֹלִין הַכֹּל לְהִכלֵל בְּשֵׁם ה'.ּוְזֶהו בְּחִינַת פְגָם הֶעָצום שֶׁל מַחֲלֹקֶת קֹרַח שֶׁחָלַק עַצְמו ֹ מֵהֹ 'ְיִתְבָּרַך עַל־יְדֵי שֶׁחָלַק עַל מֹשֶׁה רַבּו קֹרַח ּּבִּבְחִינַת וַיִקַח:קֹרַח ּוְאִתְפְלֵיגֹ .עַצְמו שֶׁחָלַק ּוַעֲדָתו ֹ מִשֵׁם הֶׁ'עַל־יְדֵי שֶׁחָלַק עַל מֹשּה וְאָמַר שֶׁהוא בְּעַצְמו ֹ יוֹדֵע ַ שֵׁם ה,'ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב:ּכִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָם ּקְדֹשִׁים ובְתוֹכָם ה'ּוְכו'.ּשֶׁאָמַר שֶׁשֵׁם ה'ְּהוא בְּתוֹך כָּל הָעֵדָה.ּוְהָאֱמֶת הוא כֵּן,ַּּאֲבָל עִוֵת ופָשַׁע מְאֹד ּבְּמַה שֶׁרָצָה לְהַטְעוֹת אֶת עּּצְמו ֹ וְאֶת יִשְׂרָאֵל כְּאִלו שֵׁם ה'ְּּבְּתוֹך יִשְׂרָאֵל בְּלִי הַצַדִיק מֹשֶׁה רַבָּם,כִּי הָאֱמֶת שֶׁה'ְְיִתְבָּרַך בְּתוֹך יִשְׂרָאֵל אֲבָל הַכֹּל עַל־יְדֵי ּהַצַדִיק מֹשֶׁה רַבֵּנו.ּאֲבָל תֵכֶף כְּשֶׁחוֹלֵק עַל מֹשֶׁה, ּשֶׁהוא הָרַב הָאֱמֶת,ּ הֲרֵי עוֹקֵר עַצְמו ֹ וְאֶת הַשׁוֹמְעִים ּּלְמַחֲלֻקְתו ֹ מִשֵׁם ה,'כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהִכָּלֵל בְּשֵׁם ה'ַכִּי ּאִם עַל־יְדֵי הָרַב הָאֱמֶת וְכַנ"ל.ּּוְזֶה שֶׁקָרָא הַכָּתוב אֶת עֲדַת קֹרַח'אַנְשֵׁי שֵׁם,'ֲּכִּי זֶה הָיָה עִקַר הַפְגָם שֶׁרָצו לַעּּשׂוֹת לְעַצְמָן שֵׁם לַחֲלֹק עַצְמָן מִמֹשֶׁה מֵחֲמַת גַּסּותָם ּשֶׁרָצו שֶׁיִהְיֶה לָהֶם שֵׁם וְכָבוֹד ופִרְסום.ּוְעַל־כֵּן עִקַר ּהַהִתְקָרְבות לַה'ְֵּיִתְבָּרַך הוא עַל־יְדֵי בְּחִינַת בִּטול ֹ ּהַגֵּאות וְהַכָּבוֹד שֶׁהֵם בְּחִינַת שֵׁם ולְבַטּל עַצְמו ֹ וכְבוֹדו ּושְׁמו ֹ נֶגֶד שֵׁם כְּבוֹד מַלְכותו ֹ כִּי עֲנָוָה גְּדוֹלָה מִכֻּלָם. ּּוְכֵן אִי אֶפְשָׁר לְהִתְקָרֵב לְהַצַדִיק וְהָרַב הָאֱמֶת כִּי אִם ְּּעַל־יְדֵי שֶׁמְבַטֵל שְׁמו ֹ וכְבוֹדו ֹ בְּתַכְלִית הַבִּטול וְאָז יִזְכֶּה לְהִכָּלֵל בּשֵׁם הַצַדִיק וְעַל־יְדֵי זֶה הוא נִכְלָל בְּשֵׁם ה'.וְעָלָיו נֶאֱמַר:ּוְהָיָה כָּל הַנִקְרָא בְּשֵׁם ה'ּּיִמָלֵט וְכו' ּּובַשְׂרִידִים אֲשֶׁר ה'קֹרֵא) .הלכות שבועות-הלכה ב,'אות כ'( ּומַדוע ַ תִתְנַשְׂאו )במדבר טז,ג'( כָּל־אָדָם,ְּאֵיך שֶׁהוא,ְּּצָרִיך לִזָהֵר עַל־כָּל־פָנִים מֵחָכְמוֹתֹ,ּשֶׁלֹא יִהְיֶה חָכָם בְּעֵינֵי עַצְמו,כִּי הַחָכְמוֹת ּשֶׁל הָעוֹלָם מַזִיקִין מְאֹד מְאֹד,בִּפְרָט שֶׁבָּא עַל־יְדֵי־זֶה וְשָׁלוֹם חַס מַחֲלֹקֶת לִידֵי,מִכָּל־שֶׁכֵּןכְּשֶׁחוֹלֵק ּעַל־יְדֵי־זֶה עַל יְרֵאִים וכְשֵׁרִים מִמֶנו.וְיֵש ׁ שֶׁאוֹמְרִים בְּפֶה מָלֵא:ּאֱמֶת שֶׁהוא יְרֵא הַשֵׁם וְטוֹב וְכָשֵׁר מִמֶנו, ּּאֲבָל אַף־עַל־פִי־כֵן אֵינו ֹ מִתְנַהֵג כָּרָאויֹ !ָּלְפִי דַעְתו בְּעֵינ חָכָם ֹ שֶׁהוא לו ּּשֶׁנִדְמֶהיו,הַרְבֵּה זֶה ּּכַּמָצוי בְּחִינוֹת ּבְּכַמָה.מִכָּל יוֹתֵר אֶחָד לְכָל מַזִיק ּוְזֶה הָעֲונוֹת,מֵהַכֹּל קָשֶׁה חִנָם וְשִׂנְאַת מַחֲלֹקֶת ּכִּי, ׁ וְכו הַבֵּית־הַמִקְדָש נֶחֱרַב ּוְעַל־יְדֵי־זֶה'.ִוְכָל־זְמַן מ ֹ מִכָּל עַצְמו אֶת שׁוֹמֵר שֶׁהָאָדָםעַל מַחֲלֹקֶת ינֵי הָאֱמֶת,ּומְבַטֵל דַעְתו ֹ נֶגֶד דַעַת הַתוֹרָה וְהַצַדִיקִים ּּאֲמִתִיִים,ּיֶשׁ־לו ֹ תִקְוָה לְעוֹלָם,ְּיִהְיֶה אֵיך שֶׁיִהְיֶה,כִּי ְּּגְּדֻלַת הַשֵׁם יִתְבָּרַך אֵין חֵקֶר,ֶּוְהַכֹּל יוכַל לְהִתְתַקֵן ו תְמִימות ּּעַל־יְדֵייִתְבָּרַך בְּהַשֵׁם שְׁלֵמָה ְּּאֱמונָה ּובַצַדִיקִים הַקְדוֹשִׁים.ּּוְעִקַר הַפְגָם שֶׁל קֹרַח,שֶׁהָיָה מְאֹד בְּמַעֲלָה גָדוֹלַ,ז רַבּוֹתֵינו ּכְּמַאֲמַר"ל,וְנָפַל ָּלִשְׁאוֹל תַחְתִיוֹת עַל־יְדֵי שֶׁחָלַק עַל מֹשֶׁה הַכֹּל הָיָה עַל־יְדֵי שֶׁעְּּמַד וְסָמַך עַל דַעְתו ֹ וְהָיָה חָכָם בְּעֵינָיוַ, ּּכַּמְרֻמָז בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינו ז"ל,שֶׁחָרָה לו ֹ וְאָמַר:לֹא דַי ּשֶׁהוֹצִיאו אוֹתִי מִכְּלַל כְּהֻנָה ומַתָנוֹת,ּּאֶלָא שֶׁגִּלַח רֹאשִׁי וְעָשָׂה אוֹתִי סָכָל!ּּמִיָד נִתְקַנֵא עַל מֹשֶׁהלְעַרְעֵר. ּמובָן שֶׁעִקַר הַקִנְאָה הָיָה עַל־יְדֵי שֶׁהוא רָצָה לִהְיוֹת חָכָם.וְעַל זֶה נֶאֱמַר" :רָאִית ָ אִיש ׁ חָכָם בְּעֵינָיו,ּתִקְוָה ּלִכְסִיל מִמֶנו."ּוְהַלְוַאי הָיָה סָכָל בְּעֵינֵי עַצְמו ֹ לְבַטֵל ּּדַעְתו ֹ נֶגֶד מֹשֶׁהֵ,אָז הָיָה יוֹדּע ַ כִּי כָל מַה שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה ּעִמו ֹ הוא לְטוֹבָתו ֹ וְהַצְלָחָתו ֹ הַנִצְחִית,כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. הַכְּלָלֹ ,ּכִּי עִקַר הַקְדֻשָׁה וְהַחָכְמָה הוא לְבַטֵל דַעְתו ּּלְגַמְרֵי נֶגֶד דַעַת רַבּו ֹ הָאֲמִתִיֹ,וְאָז טוֹב לו) .לקוטי הלכות-הלכותנטילתידיםלסעודהו',אות ז'לפי אוצר היראה–מחלוקת,אות ו'(

EN:
And this is the aspect of "Taste and see that Hashem is good" (Psalms 34:9). For the te'amim are the aspect of entirely good, as mentioned above.

Segment 5
HE:
ּּכֻלָם קְדֹשִׁים...ּומַדוע ַ תִתְנַשְׂאו )במדבר טז,ג'( ּּכָּל הַטָעות שֶׁלקֹרַחֹּּהָיָה שֶׁמֵחֲמַת גַּסּותו ֹ נִדְמָה לו שֶׁגַּם לְהַאֲמִין רָצָה וְלֹא שָׁוִין שֶׁהַכֹּלּּ הַצַדִיקִים הָרָע הַיֵצֶר עִם גְּדוֹלָה מִלְחָמָה צְרִיכִין ּּהַקְדוֹשִׁים ּשֶׁלְמַעְלָה שֶׁהוא בְּחִינַת דִינִים,ּּ וְאָמַר שֶׁמִי שֶׁזוֹכֶה ְּלְמַעֲלַת הַגְּדוֹלִים שׁוב אֵין צָרִיך מִלְחָמָה כְּלָל,ֹוְאִם כֵּן ּּהַכֹּל שָׁוִין וְאֵין חִלוק בֵּין מּשֶׁה וְאַהֲרֹן ובֵין שְׁאָר הַגְּדוֹלִיםַ ,ּובִפְרָט שֶׁאָז הָיו כָּל יִשְׂרָאֵל בְּמַעֲלָה גָּבֹה מְאֹד,ּכִּי זָכו כֻּלָם לְהַשָׂגַת נְבואַת פָנִים בְּפָנִים.ּוְזֶהו שֶׁאָמַר:ּּרַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָם קְדֹשִׁים ובְתוֹכָם הַ 'ּומַדועה קְהַל עַל ּתִתְנַשְׂאו'ַ .מַדוע ּּשֶׁהִקְשָׁה ּתִתְנַשְׂאו וְכו'ּמֵאַחַר שֶׁכֻּלָם קְדוֹשִׁים וְכֻלָם שָׁמְעו ּּבְּסִינַי מִפִי הַגְּבורָהַ,ּכְּמו ֹ שֶׁדָרְשׁו רַבּוֹתֵינו ז"ל,ּהַיְנו ּשֶׁכֻּלָם בְּמַעֲלָה גָּבֹה ַ וְנִתְבַּטֵל מֵהֶם הַיֵצֶרהָרָע,כִּי ּפָסְקָה זֻהֲמָתָן וְזָכו לִנְבואַת פָנִים בְּפָנִים לִשְׁמֹע ַ מִסִּינַי לְך יִהְיֶה וְלֹא אָנֹכִי הַגְּבורָה ָּּמִפִי.מַה כֵּן וְאִם ּמַעֲלַתְכֶם שֶׁל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן גָּבֹה ַ יוֹתֵר מִכֻּלָם,ְֵכִּי אֵיך ְּשַׁיָך עוֹד מַעֲלָה יְתֵרָה מּאַחַר שֶׁכְּבָר פָסְקָה זֻהֲמָתָן ּובָטַל מֵהֶם הַיֵצֶר הָרָע וְכֻלָם קְדוֹשִׁים.ֹאֲבָל בֶּאֱמֶת כָּל ּזֶה טָעָה מֵחֲמַת גַּסּותו,ּּכִּי בֶּאֱמֶת אַף־עַל־פִי שֶׁפָסְקָה ֵּזֻהֲמָתָן עֲדַיִן הָיו צְרִיכִין כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִלְחָמָה גְּדוֹלָה ׁ ּעִם הַיְּּּצֶר הָרָע שֶׁלְמַעְלָה שֶׁהוא בְּחִינַת מַלְאָך הַקָדוֹש ּבְּחִינַת גְּבורוֹת וְדִינִים.ּּוְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת כַּמָה נִכְשְׁלו ְּאַחַר כָּך בְּחֵטְא הָעֵגֶל ומְרַגְּלִים.ִּּוַאֲפִלו אוֹתָן שֶׁלֹא ַּנִכְשְׁלו אֲבָל עֲדַיִן יֵש ׁ עֲלֵיהֶם מִלְחָמוֹת בּבְחִינָה הַנ"ל. ּומֵאַחַר שֶׁיֵש ׁ לָהֶם עֲדַיִן מִלְחָמוֹת בְּוַדַאי אֵין כֻּלָם ּשָׁוִים וְיֵש ׁ בֵּינֵיהֶם מַדְרֵגוֹת בְּלִי שִׁעור,ֹכִּי כָּל אֶחָד ּכְּפִי מַה שֶׁזָכָה לְשַׁבֵּר הַיֵצֶר הָרָע הַגָּבֹה ַ שֶׁלו,ְּּּדְהַיְנו ּּלְהַמְתִיק הַדִין כּמו ֹ כֵן זוֹכֶה לְאֵיזֶה דַרְגָּא.וְעַל־כֵּן יִשְׂרָאֵל בְּנֵי שְׁאָר ולְהִדָמוֹת לְהַעֲרִיך אֵין ְּבְּוַדַאי ּּאַף־עַל־פִי שֶׁכֻּלָם קְדוֹשִׁים,כְּנֶגֶד רַגְלֵי מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, ַּוַאֲפִלו גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל הָאֲמִתִיִים אֵין לָהֶם לְהַשְׁווֹת עּצְמָן לְמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן שֶׁזָכו לְמַה שֶׁזָכו.ּוְקֹרַח פָגַם בָּזֶה וְאָמַר:ּּכִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָם קְדֹשִׁים ובְתוֹכָם הַ 'ּומַדוע ּתִתְנַשְׂאו עַל קְהַל ה'.ּומֵאַחַר שֶׁכָּפַר בְּמַעֲלַת מֹשֶׁה וְאַהֲרֹןָ,ּכָּפַר בְּכָל הַתוֹרָה שֶׁנִתְנֹּּה עַל יָדָם עַד שֶׁנֶאֶבְדו ּהוא וְכָל עֲדָתו,ּוְהַכֹּל עַל־יְדֵי הִתְגָּרות הַדִינִים שֶׁמֵהֶם ּעִקַר כָּל הַיְצָרִין רָעִים מֵרֹאש ׁ וְעַד סוֹף.)לקוטי הלכות –הלכות שילוח הקן ד,'אותט'(

EN:
And therefore for Torah sheb'al peh it is forbidden to receive payment. For through the payment and money that one receives for Torah sheb'al peh, they are able to take hold, G-d forbid — for their primary hold is in money, where is the hold of all avodah zarah and k'firos, as Rabbeinu of blessed memory wrote elsewhere (Torah 23). And then through this they can completely hide the light, and one will not merit this da'as of the aspect of "the whole earth is full of His glory" — through their concealing the light, G-d forbid.

But for Torah shebichsav, which is the aspect of Ayay, it is permitted to receive payment. For there they have no hold whatsoever — for their primary sustenance is only from this aspect, from the aspect of Ayay — that is, the aspect of the hiddenness and concealment of this aspect. But one who merits this perception in kedushah, in the aspect of "the ultimate of knowledge is that we do not know (tachlis hayedi'ah asher lo neida)" — and since he knows the concealment, therefore they have no hold any longer.

Segment 6
HE:
ּומַדוע ַ תִתְנַשְׂאו עַל קְהַל ה' )במדבר טז,ג'( ּוְעַל־כֵּן קֹרַח שֶׁחָלַק עַל מֹשֶׁה הָיָה כָּל פְגָמו ֹ עַל־יְדֵי ּפְגַם הַטַלִית,ּכִּי הִלְבִּישָׁם טַלִיתִים שֶׁכֻּלָם תְכֵלֶת וְכוַ', ּּכְּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל,ַּכִּי כָּל כְּפִירוֹתָיו הָיָה שֶׁלֹא הָיָה מַאֲמִין בְּמֹשֶׁה רּבֵּנו בְּחִינַת הַצַדִיק הָאֱמֶת שֶׁכָּל ּדְבָרָיו ומַעֲשָׂיו אֵינָם פְשׁוטִים אֶלָא יֵש ׁ בָּהֶם רָזִין,מִכָּל ּשֶׁכֵּן מֹשֶׁה בְּעַצְמו ֹ שֶׁנָתַן לָנו הַתוֹרָה הַקְדוֹשָׁה שֶׁכֻּלָה ּּמְלֵאָה רָזִין עִלָאִין וְכו'ֵ.ּּוְקֹרַח כָּפַר כְּאִלו אין בְּמִצְוַת ּצִיצִית שֶׁהֵם תִקון הַלְבושִׁים שׁום סוֹד ופְנִימִיות רַק ּּמֹשֶׁה רוֹצֶה לְשַׁנוֹת מַלְבּושֵׁיהֶם בִּשְׁבִיל אוֹת וְסִימָן וְשֶׁקֶר וְהֶבֶל שְׁטות שֶׁל הַטְעָמִים כְּדֶרֶך ְּּלְכָבוֹד ּּשֶׁנוֹתְנִין הַמְחַקְרִים לְמִצְוַת צִיצִיתוְלִשְׁאָרֵי מִצְווֹת ּהַקְדוֹשׁוֹת,בִּלְבושִׁים יַלְבִּישֵׁם שֶׁהוא אָמַר ּּעַל־כֵּן ּנָאִים ומְסֻמָנִים יוֹתֵר שֶׁהֵם טַלִיתוֹת שֶׁכֻּלָם תְכֵלֶת,כִּי בַּפְנִימִיות הֶאֱמִין ֹ וְלֹא חָכְמָתו עַל סָמַך ְּקֹרַח ּּשֶׁבְּהַלְבושִׁיןִ,ּּכְּאִלו חִיצוֹנּית הַלְבוש ׁ הוא עִקָר שֶׁמִשָׁם ּכָּל הַכְּפִירוֹת וְהַפְגָמִים,ּּכִּי הִתְקַנֵא בִּלְבושֵׁי כָּבוֹד שֶׁל אַהֲרֹן הַכֹּהֵןַ,ּּכְּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל שֶׁאָמַר עַל וְכו ֹ כְּכַלָה שֶׁקִשְׁטו ּאַהֲרֹן,'שֶׁל הַקִנְאָה רֹב ָּכִּי בְּנֵי־אָדּם זֶה בָּזֶה הוא בְּעִנְיַן הַמַלְבּושֵׁי כָּבוֹד,וְעַל־יְדֵי ּּזֶה בָּא לִידֵי כְּפִירוֹת כָּאֵלו עַל־יְדֵי שֶׁחָלַק עַל מֹשֶׁה ּוְאַהֲרֹן שֶׁהֵם בְּחִינַת צַדִיקֵי אֱמֶת וְלֹא הֶאֱמִין בָּהֶם וְדִבּורֵיהֶם מַעֲשֵׂיהֶם בְּכָל רָזִין מְלֵאִים ּשֶׁהֵם ּּותְנועוֹתֵיהֶם,ּוְעַל־יְדֵי זֶה יָרַד לִשְׁאוֹל תַחְתִיוֹת עַל־יְדֵי ּתֹקֶף הַדִינִים הַקָשִׁים שֶׁהִתְגַּבְּרו עָלָיו שֶׁכָּל הַמְתָקָתָם ּעַל־יְדֵי אֱמונַת חֲכָמִים)כמובא בלקוטי מוהר"ן א'– סימן מ"ב(.ְּומֵאַחַר שֶׁפָגַם בָּאֱמונָה כָּל־כָּךעַל־כֵּן הַדִינִים תֹקֶף עָלָיו וְהִתְגַּבְּרו הַגַּלְגַּל עָלָיו ְּּנִתְהַפֵך כָּל־כָּך ְּהַקָשִׁים,עַל־יְדֵי הַדִינִים הַמְתָקַת עִקַר ּכִּי ּאֱמונַת חֲכָמִים) .הלכות חזקת מטלטלין-הלכהה,' אות ח'( ְ ּומַדוע ַ תִתּּנַשְׂאו עַל קְהַל ה' )במדבר טז,ג'( קֹרַח שֶׁשָׁאַל ּוְזֶה:חַיֶבֶת תְכֵלֶת שֶׁכֻּלָה ּטַלִית בְּצִיצִית?ּוְכו,'הִתְחִיל מְשַׂחֵק:ּומַה טַלִית וְכו'.בַּיִת ּּמָלֵא סְפָרִים חַיָב בִּמְזוזָה?ּוְכו'.בַּהֶרֶת בְּכִגְרִיס טָמֵא ּּפָרְחָה בְּכֻלּו ֹ טָהוֹר וְכוַ',ּּכְּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל, ּּהַיְנו שֶׁרָצָה לְהָבִין הַכֹּל בְּחָכְמָתו ֹ וְסָבַר שֶׁאֵין דַעַת שֶׁל בִּסְבָרוֹת ֹ וְהָלַך ֹ וְשִׂכְלו מִדַעְתו לְמַעְלָה ְֹּּוְשֵׂכֶל ּּטָעות שֶׁלו.וְעַל־כֵּן שָׁאַל:ּטַלִית שֶׁכֻּלָה תְכֵלֶתְאֵיך ְּשַׁיָך שֶׁתִתְחַיֵב בְּצִיצִית,ּכִּי הֲלֹא טַלִית שֶׁל מִין אַחֵר ּחוט אֶחָד שֶׁל תְכֵלֶת פוֹטְרָה וְכו'ּּהַיְנו מֵאַחַר שֶׁתְכֵלֶת ְּּּגָּבֹה ַ וְקָדוֹש ׁ כָּל כָּך עַד שֶׁיֵש ׁ כֹּח ַ לְחוט אֶחָד שֶׁל ּתְכֵלֶת לְתַקֵן אֶת הַטַלִית שֶׁל מִיּן אַחֵר וְלַעֲשׂוֹת אוֹתָה ּכְּאִלו הִיא כֻּלָה צִיצִית ותְכֵלֶת,ּובֶאֱמֶת בְּוַדַאי כֵּן הוא ּשֶׁעַל־יְדֵי חוטֵי הַצִיצִית נַעֲשֶׂה כָּל הַטַלִית כְּאִלו כֻּלָה צִיצִית,שֶׁעִקָרָן הַצִיצִית קְדֻשַׁת נִמְשָׁך בְּוַדַאי ְַּכִּי ּתְכֵלֶת עּל כָּל הַטַלִית וְנַעֲשֶׂה הַטַלִית כְּאִלו הִיא כֻּלָה ּתְכֵלֶת כֻּלָה צִיצִית,ֹ ּּוְעַל־כֵּן אָנו מְבָרְכִין לְהִתְעַטֵף ּבַּצִיצִית וְאֵין מְבָרְכִין לְהִתְעַטֵף בְּטַלִית שֶׁתְלויִים בּו צִיצִית,ּּכִּי עֲטִיפָתֵנו הוא רַק בְּצִיצִיתִּ,כּי עַל־יְדֵי חוטֵי ּהַצִיצִית נַעֲשֶׂה הַטַלִית קָדוֹש ׁ כֻּלו ֹ בִּקְדֻשַׁת הַצִיצִית ּוכְאִלו הוא כֻּלו ֹ צִיצִית,ַ וְעַל־כֵּן טָעָה קֹרַח וְשָׁאַל ְֶּּּמֵאַחַר שֶׁתְכֵלֶת גָּבֹה ַ וקְדוֹשָׁה כָּל כָּך עַד שֶׁיֵש ׁ לָה כֹּח ּּשֶׁחוט אֶחָד שֶׁל תְכֵלּּת יִפְטֹר אֶת הַטַלִית שֶׁל מִין ּאַחֵר וְיַעֲשֶׂה אֶת הַטַלִית כְּאִלו הוא תְכֵלֶת,אִם כֵּן ּמִכָּל שֶׁכֵּן וְקַל וָחֹמֶר כְּשֶׁהַטַלִית בְּעַצְמָה הִיא כֻּלָה שֶׁל ּתְכֵלֶת אֵינו ֹ בְּדִין שֶׁתִפְטֹר אֶת עַצְמָה.ְּּּובְוַדַאי הִיא ג קֻשְׁיָהשֶׁמַגִּיעִים שֶׁכֵּיוָן ֹ שֶׁאָמַר טָעותו לְפִי ּּדוֹלָה ְְּלְמַדְרֵגוֹת עֶלְיוֹנוֹת שׁוב אֵין שַׁיָך יֵצֶר הָרָע וְאֵין שַׁיָך ּחִלוק בֵּין הַגָּבֹה ַ לְגָבֹה ַ מֵעַל גָּבֹה ַ וְעַל־כֵּן אָמַר:כִּי כָל ּּהָעֵדָה כֻּלָם קְדֹשִׁים וְכוִ'ּומַדוע ַ תּתְנַשְׂאו וְכו'.אֲבָל ּבֶּאֱמֶת גָּבֹה ַ מֵעַל גָּבֹה ַ שׁוֹמֵר וגְבוֹהִים עֲלֵיהֶם עַד אֵין ּקֵץ וְאֵין סוֹף וְאֵין תַכְלִית,וְאוֹרַיְתָא וְיִשְׂרָאֵל וְקֻדְשָׁא ְּּבְּרִיך הוא כֹּלָא חַד,ָׁוְאֵין קֵץ וְאֵין סוֹף לְמַעֲלַת מִצְוַת ּּהַתוֹרָה הַקְדוֹשה,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב:ּלְכָל תִכְלָה רָאִיתִי קֵץ ָרְחָבָה מִצְוָתְך מְאֹד,ְּוכְמו ֹ שֶׁהַפָחות שֶׁבַּפְחותִים צָרִיך ֹּלְקַיֵם מִצְוַת הַתוֹרָה לְהִתְעַטֵף בְּצִיצִית ושְׁאָרֵי הַמִצְוֹת ּכְּדֵי לְתַקְנו ֹ ולְקַדְשׁוֶׁ,כְּמו ֹ כֵן גַּם הַגָּדוֹל שבַּגְּדוֹלִים ְּּהַקָדוֹש ׁ מְאֹד מְאֹד צָרִיך גַּם־כֵּן לְהִתְעַטֵף בְּצִיצִית אֵלו וְכֵן בִּשְׁאָרֵי מִצְוֹת,ּרַק שֶׁבְּוַדַאי אֶצְלו ֹ נַעֲשֶׂה הַתִקון ְּּעַל־יְדֵי הַמִצְוָה כְּפִי מַה שֶׁצָרִיך הוא,ְּוְכַמובָן בְּתִקונֵי ּזֹהַר לְעִנְיַן תּפִלִין לִרְשָׁעִים אִנון קִשׁורָא לְכָל מְקַטְרְגִין וְכו ּּדִילְהוֹן'וְכו ּלְבֵינוֹנִים'וְכו ּלְצַדִיקַיָא,'אֲבָל ּאַף־עַל־פִי־כֵן כֻּלָם צְרִיכִין לְהָנִיח ַ תְפִלִין בְּשָׁוֶה וְאֵין שֶׁל הַתְפִלִין בֵּין הַתְפִלִין בַּעֲשִׂיַת ּחִלוקהָרְשָׁעִים ּלְהַתְפִלִין שֶׁל הַצַדִיקִים הַגְּדוֹלִים,ּרַק שֶׁהַתִקון הַנַעֲשֶׂה ּעַל־יְדֵי הַתְפִלִין בְּוַדַאי לָאו כָּל אַפִין שָׁוִין,ֹכִּי הֵם ּּמְתַקְנִין אֵצֶל כָּל אֶחָד כְּפִי בְּחִינָתו ֹ וכְפִי מַדְרֵגָתו,וְכֵן ּבְּכָל הַמִצְוֹתִּ,כּי טַעֲמֵי הַמִצְוֹת אֵין אָנו יְכוֹלִין לְהַשִׂיג כְּלָל,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב:ָּפְלָאוֹת עֵדְוֹתֶיך עַל־כֵּן נְצָרָתַם נַפְשִׁי,ּוְכַמְבֹאָר אֶצְלֵנו מִזֶה כַּמָה פְעָמִים.וְעַל־כֵּן ּאַף־עַל־פִי שֶׁחוט אֶחָד שֶׁל תְכֵלֶת יֶש ׁ לו ֹ כֹּח ַ לְתַקֵןכָּל ּהַטַלִית עַד שֶׁנַעֲשֶׂה הַטַלִית כְּאִלו הוא כֻּלו ֹ צִיצִית, ּאַף־עַל־פִי־כֵן גַּם טַלִית שֶׁכֻּלָה תְכֵלֶת חַיֶבֶת בְּצִיצִית, ּכִּי גַּם טַלִית שֶׁכֻּלָה תְכֵלֶת צְרִיכָה תִקון הַצִיצִית אֲפִלו לְפִי סְבָרָתוֹֹ ,שֶׁסְּבָרָתוּשֶׁטַלִית שֶׁכֻּלָה תְכֵלֶת יֵש ׁ לָה ּּמַעֲלָה וקְדֻשָׁה יְתֵרָה,ּאֲבָל בֶּאֱמֶת אֵין שׁום מַעֲלָה ּוקְדֻשָׁה לְטַלִית שֶׁכֻּלָה תְכֵלֶת עַל שְׁאָר טַלֵיתִים,כִּי ָּעִקַר מַעֲלַת הַתְכֵלֶת הוא רַק כְּשֶׁעוֹשִׂין מֵהֶם חוטֵי צִיצִית כְּדִינּּם לִשְׁמָה או ֹ בְּבִגְדֵי כְּהֻנָה,ּאֲבָל שֶׁלֹא ּבִּמְקוֹם מִצְוָתָן אֵין שׁום מַעֲלָה לִתְכֵלֶת עַל שְׁאָר מִינִים,ּּוְהוא טָעָה בִּשְׁתַיִם,ּּשֶׁטָעָה וְסָבַר שֶׁיֵש ׁ מַעֲלָה ּלְטַלִית שֶׁכֻּלָה תְכֵלֶת,ּוַאֲפִלו לְפִי טָעותו ֹ טָעָה הַרְבֵּה, ּכִּי אֲפִלו אִם הָיָה מַעֲלָה גְּדוֹלָה לְטַלִית שֶׁכֻּלָה תְכֵלֶת ּאַף־עַל־פִי־כֵן הִיא גַּם הִיא צְרִיכָה תִקון הַצִיצִית לְפִי ּבְּחִינָתָה,ּכְּמו ֹ שֶׁגַּם הַצַדִיקִים הַגְּבוֹהִים צְרִיכִין תִקון ּהַמִצְוֹת לְפִי מַעֲלָתָםַּ,ׁ כִּי גַּם בבְּחִינוֹת הַגְּבוֹהוֹת יֵש בְּחִינַת יֵצֶר הָרָע,ּבְּחִינַת גְּבורוֹת וְדִינִים,ּוצְרִיכִין גַּם ּשָׁם תִקון וְהַמְתָקָהׁ ,ּוְכָל הַתִקונִים וְהַמְתָקוֹת מֵרֹאש ּוְעַד סוֹף הַכֹּל נַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי אֵלו הַמִצְוֹת שֶׁנָתַן לָנו ה' ְיִתְבָּרַךּ עַל־יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּנו,ּכִּי כָּל הַמִצְוֹת גְּבוֹהִים ּמְאֹד וְהֵם כְּלולִים מְאֹד מִכָּל מִינֵי תִקונִים שֶׁצְרִיכִין בְּכָל הָעוֹלָמוֹת מֵרֹאש ׁ וְעַד סוֹף. ְוְכֵן לְהֵפֶך טָעָה גַּם־כֵּן וְשָׁאַל:ָּבַּהֶרֶת כִּגְרִיס מְטַמֵא ּפּרְחָה בְּכֻלו ֹ טָהוֹר,ּשֶׁכָּל טָעותו ֹ שֶׁסָּבַר שֶׁיֵש ׁ גְּבול ְּשֶׁמִי שֶׁהוא בְּמַדְרֵגָה גָּבֹה ַ שׁוב אֵין צָרִיך עֲבוֹדָה ּוְתִקון וַעֲלִיָה יוֹתֵר,ְַּּוְכֵן טָעָה לְהֵפֶך וְסָבַר שֶׁמִי שֶׁהוא ּחַס וְשָׁלוֹם בַּדְיוֹטָא הַתַחְתוֹנָה וְנָפּל לִבְחִינַת הַטֻמְאָה חַס וְשָׁלוֹם,ּכְּבָר אָבְדָה תִקְוָתו ֹ מֵה'ּחַס וְשָׁלוֹם וְשׁוב אֵין לו ֹ טָהֳרָה.ְּובֶאֱמֶת הַכֹּל לְהֵפֶך,ַ ּכִּי גַּם מִי שֶׁהוא גָּבֹה ַ מֵעַל גָּבֹה מְאֹד מְאֹד גְּבוֹהוֹת ֹּּבְּמַדְרֵגוֹת ּאַף־עַל־פִי־כֵן עֲדַיִן יֵש ׁ גְּבוּהִים עֲלֵיהֶם בְּלִי שִׁעור עַד סוֹף אֵין,הַשִׁבְעָה שֶׁל בְּהַמַעֲשֶׂה מִזֶה ּוְכַמובָן הַכִּתוֹת כָּל שֶׁל הִתְפָאֲרות מִינֵי ׂ בְּכָל ּבֶּעטְלֶירְש וְהַנוֹרָאוֹת ּּהַקְדוֹשׁוֹת,שֶׁהַקָטָן שָׁם מֵהֶם ּׁשֶׁמְסַפֵר הַקָדוֹש וְכַת כַּת ּשֶׁבְּכָלמְאֹד ַ מְאֹד גָּבֹה ּ הָיָה ְּוְאַף־עַל־פִי־כֵן לֹא הָיָה לו ֹ עֵרֶך נֶגֶד הַגָּבֹה ַ מִמֶנו,וְגַם ְּּּהַגָּבֹה ַ מִמֶנו לֹא הָיָה לו ֹ עֵרֶך נֶגֶד הַגָּבֹה ַ עוֹד יוֹתֵר וְכֵן ּלְהַלָן)ּּכַּמְבֹאָר בִּדְבָרֵינו מִזֶה בְּמָקוֹם אַחֵר וְאֵין כָּאן מְקוֹמבָּזֶה ֹ לְהַאֲרִיך ְו(שֶׁהוא מִי אֲפִלו לְהֵפֶך ְּוְכֵן וְהַפְחִיתות הַשִׁפְלות בְּתַכְלִית הַתַחְתוֹנָה ּבַּדְיוֹטָא ּאֲפִלו בְּהֵיכָלִין דִמְסָאֲבותָא גַּם שָׁם אֵין קֵץ וגְבול ְּלֶאֱלֹקותו ֹ יִתְבָּרַךְּ,ּּוכְמו ֹ שֶׁאֵין סוֹף לֶאֱלֹקותו ֹ במַעֲלוֹת עֶלְיוֹנוֹת,ּכִּי גָּבֹה ַ מֵעַל גָּבֹה ַ וְכו,'ּכְּמו ֹ כֵן מַמָש ׁ אֵין סוֹף ְּּּוְתַכְלִית לֶאֱלֹקותו ֹ יִתְבָּרַך בְּמַדְרֵגוֹת הַתַחְתוֹנוֹת,כִּי דְיוֹטָא תַכְלִית הַתַחְתוֹנוֹת בְּתַכְלִית ּגַּם בַּמַדְרֵגוֹת ּּהַתַחְתוֹנָה חַס וְשָׁלוֹם,ּאֵין מָקוֹם וְאֵין טֻמְאָה שֶׁלֹא ּּיוכְלו לִמְצֹא גַּם שָׁם אֶת ה'ְיִתְבָּרַך,ַּכִּי מַלְכותו ֹ בַּכֹּל ּמָשָׁלָה וְכַמְבֹאָר בְּדִבְרֵי אֲדוֹנֵנו מוֹרֵנו וְרַבֵּנו ז"ּל מִזֶה פְעָמִים ּּכַּמָה,ּאַדְרַבָּא,בַּדְיוֹטָא כְּשֶׁאָדָם ַּלִפְעָמִים ּהַתוְהַטֻמְאָה אָחֳרָא וְהַסִּטְרָא מְאֹד מְאֹד ּּחְתוֹנָה ּּמִתְפַשְׁטִין עָלָיו מְאֹד וְרוֹצִין לְבָלְעו ֹ לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם, חַס וְשָׁלוֹםַ ,ְְּּאָז דַיְקָא הוא יִתְבָּרַך מְרַחֵם עָלָיו וְשׁוֹלֵח ֹ ּלו ֹ טָהֳרָה וְסִיוע ַ מִלְעֵלָא כְּדֵי שֶׁיוכַל להַחֲיוֹת אֶת עַצְמו ְּוְלָשׁוב אֵלָיו יִתְבָּרַך,ּאו ֹ עַל כָּל פָנִים לֹא יֹאבַד לְגַמְרֵי כִּי לֹא אָמַר ה'לִמְחוֹת שֵׁם יִשְׂרָאֵל,ּּוכְמו ֹ שֶׁכָּתוב:כִּי ּיִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד וְאֶפֶס עָצור וְעָזוב וְכו'ּּרְאו עַתָה כִּי ּאֲנִי אֲנִי הוא וְכּו'.ּוכְתִיב:ּוְאַבִּיט וְאֵין עֹזֵר וְאֶשְׁתוֹמֵם ְּּכִּי אֵין סוֹמֵך וַתוֹשַׁע לִי זְרֹעִי וְכו'.ּוְזֶה מְרֻמָז בְּמִצְוָה זֹאת שֶׁל נְגָעִיםְּ,ֹ ּשֶׁבַּהֶרֶת כִּגְרִיס טָמֵא ופָרְחָה בּכֻלו טָהוֹר,ּכִּי דַיְקָא לִפְעָמִים כְּשֶׁבָּא לְתַכְלִית הַיְרִידָה אָז ְּּּהוא תַכְלִית הָעֲלִיָה וְנִמְשָׁך עָלָיו טָהֳרָה וְתִקון מִמָקוֹם ְּשֶׁנִמְשָׁך עָלָיוֹ ,ְְּּכִּי אֵין חֵקֶר לִתְבונָתו ֹ יִתְבָּרַך וְלִגְדֻלָתו אֵין חֵקֶר וְאִי אֶפְשָׁר לְּּהַשִׂיג דְרָכָיו יִתְבָּרַך,ּוְקֹרַח פָגַם ּוְטָעָה בְּכָל זֶה עַד שֶׁקִצֵץ בַּנְטִיעוֹת,ּדְהַיְנו שֶׁנָתַן גְּבול ְּוְקֵץ לְמִצְוֹת הַתוֹרָה שֶׁהֵם אַחְדות פָשׁוט עִמו ֹ יִתְבָּרַךַ, ּעַל־כֵּן שָׁאַל כָּל אֵלו הַקֻשְׁיוֹת שֶׁל הֶבֶל הַנ"ל.)הלכות שלוח הקן-הלכהד,'אותיות י'י"א( בֹּקֶר וְיֹדַע ה'אֶת־אֲשֶׁרֹ־לו )במדבר טז,ה'( 'בֹּקֶר'ּדַיְקָא,ּכִּי מֹשֶׁה רָאָה שֶׁקֹרַח מִתְגַּבֵּר מְאֹד ּבְּמַחֲלֹקֶת עַד שֶׁכִּמְעַט כָּל יִשְׂרָאֵל נִסּוֹתו אַחֲרָיו,ֲעַד ּשֶׁנִדְמָה לְהַחֹּלושֵׁי כֹּח ַ שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל שֶׁנָטו אַחֲרֵי מֹשֶׁה ּשֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲמֹד נֶגְדו.עַל־כֵּן אָמַר מֹשֶׁה" :בֹּקֶר וְיֹדַע ה'ּוְכו'",כִּי בְּכָל יוֹם וָיוֹם מִתְגַּבֵּר הָאֱמֶת עַל ּהַשֶׁקֶר,כִּי הִ'ְּיִתְבָּרַך מְחַדֵש ׁ בְּטובו ֹ בְּכָל יוֹם תָמיד מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁיתַ ,ְּּכִּי בְּכָל יוֹם הוא יִתְבָּרַך פוֹתֵח ּדַלְתוֹת שַׁעֲרֵי מִזְרָח ובוֹקֵע ַ חַלוֹנֵי רָקִיע ַ ומֵאִיר לָעוֹלָם ּּכֻּלו ֹ וְכו'.ּּוְעִקַר אוֹר כָּל הָאוֹרוֹת הוא הָאֱמֶת,ּשֶׁהוא ה' ְּיִתְבָּרַך בְּעַצְמו ֹ שֶׁהוא אוֹר כָּל הָאוֹרוֹת,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב: "ה'ּאוֹרִי וְיִשְׁעִי וְכו'".)ליקוטי הלכות-הלכות הכשר כלים ד,'אותמ"ח( בֹּקֶר וְיֹדַע ה'אֶת־אֲשֶׁרֹ־לו )במדבר טז,ה'(ֹ ֵּלִפְעָמִים נִמְצָא אֶחָד שֶׁמִשְׂתָרֵר ומִתְגַּדֵל אֶת עַצְמו עַל יִשְׂרָאּּל וְאָמַר שֶׁכַּוָנָתו ֹ לַשָׁמַיִם,ּּובֶאֱמֶת הוא נִלְכָּד ּבְּגֵאות,עַל־כֵּן צְרִיכִין הַבְחָנָה לְהַבְחִין בֵּין יוֹם לְלַיְלָה ְּבֵּין אוֹר לְחֹשֶׁך בֵּין מָוֶת לְחַיִים.ְלֵידַע אֵיך לְהִתְנַהֵג בָּזֶה בֶּאֱמֶת,ַּוכְמו ֹ שֶׁאָמַר אֲדוֹנֵנו מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנו ז"ל ּּשֶׁצְרִיכִין לְבַקֵש ׁ הַרְבֵּה אֶת ה'ְיִתְבָּרַך עַל זֶה.וְעַל־כֵּן ּּקֹרַח שֶׁפָגַם בְּגֵּאות,ּכִּי כָּל מַחֲלֹקֶת שֶׁלו ֹ עַל מֹשֶׁה ּוְאַהֲרֹן הָיָה רַק עַל־יְדֵי גֹּדֶל גֵּאותו ֹ שֶׁהִתְקַנֵא בִּגְדֻלַת ּאַהֲרֹן ובִנְשִׂיאַת אֱלִיּצָפָן וְכו,'עַל־כֵּן אָמַר לו ֹ מֹשֶׁה: "בֹּקֶר וְיוֹדַע הֹ'אֶת אֲשֶׁר לו) "בְּמִדְבַּר טזׁ (.ִּׁופֵרֵש רַש"יֹ:בְּעוֹלָמו הוא ׁ בָּרוך הַקָדוֹש חִלֵק ְּּּגְּבולוֹת, ְּּיְכוֹלִים אַתֶם לַהֲפֹך עֶרֶב לְבֹקֶר וְכוֹ ',ּהַיְנו שֶׁאָמַר לו ְשֶׁרוֹצֶה לַהֲפֹךעֶרֶב לְבֹקֶרֹ ,ּכִּי בֶּאֱמֶת כָּל מַחֲלֻקְתו ּּהוא רַק גֵּאות.ּּאֲבָל קֹרַח אָמַר שֶׁכַּוָנָתו ֹ לַשָׁמַיִם,כִּי ְּהִפֵך הָאֱמֶת וְאָמַר שֶׁמְקַנֵא קִנְאַת ה'צְבָאוֹת,כַּמְבֹאָר ּבַּפָרָשָׁה שֶׁאָמַר" :ּּכִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָם קְדוֹשִׁים ובְתוֹכָם ה'ּומַדוע ַ תִתְנַשְׂאו עַל קְהַל ה'",ֹ ּכְּאִלו הוא מְקַנֵא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל עַם קָדוֹש ׁ וְאֵינו ֹ חוֹשֵׁש ׁ עַל כְּבוֹד עַצְמו כְּלָל,ּאַדְרַבָּא,ּאָמַר שֶׁמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן הֵם גֵּוְותָנִים חַס וְשָׁלוֹם,ּּוַחֲפֵצִים בְּכָבוֹד וְהִתְנַשְׂאות,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב: "ּומַדוע ַ תִתְנַשְׂאו עַל קְהַל ה'."עַל־כֵּן אָמַר לו ֹ מֹשֶׁה: "בֹּקֶר וְיוֹדַע ה'ּוְכו'."ּהַיְנו שֶׁבְּדִבְרֵי כָּזָב שֶׁלָכֶם שֶׁאַתֶם ְַּּרוֹצִים לְרַמוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל אַתֶם רוֹצִים לַהֲפֹך עֶרֶב ּלְבֹקֶר וְכַנ"לֶ.ִׁוְזּּהו שֶׁפֵרֵש ׁ רַש"י שָׁם,ּשֶׁכְּמו ֹ שֶׁהִבְדִיל ה'ְְבֵּין אוֹר לְחֹשֶׁך כָּךֹ'ּּוַיִבָּדֵל אַהֲרֹן לְהַקְדִישׁו,'כִּי ְֹּּקְדֻשַׁת אַהֲרֹן נִמְשָׁך מֵעֲנָוָה אֲמִתִיִית שֶׁהוא בְּחִינַת ָוְרָאֲך וְשָׂמַח בְּלִבּו.)לקוטי הלכות-הלכות תפילין ו,'אותיותי"ט-כ'(

EN:
.translator-summary p { font-size: 16.5px; line-height: 1.75; margin-bottom: 12px; }

.translator-summary .translator-note { font-size: 14px; color: #666; text-align: center; margin-top: 16px; font-style: italic; }

Likutay Halachos · Choshen Mishpat

Segment 7
HE:
ּּקְחו לָכֶם מַחְתוֹתּ קֹרַח וְכו' ּוְשִׂימו עֲלֵיהֶן קְטֹרֶת )במדבר טז,ו'( ִׁ ּופֵרֵש ׁ רַש"י:ּּהֵא לָכֶם תַשְׁמִיש ׁ חָבִיב הִיא הַקְטֹרֶת ָּהַחֲבִיבָה מִן הַכֹּל וְסַם הַמָוֶת נָתון בְּתוֹכו ֹ שֶׁבּו ֹ נִשְׂרְפו נָדּּב וַאֲבִיהוא וְכו'.ּׁכִּי גַּם נָדָב וַאֲבִיהוא פָגְמו עַל־יְדֵי ְּּבְּחִינַת הַיֵצֶר הָרָע שֶׁל מַעְלָה בְּחִינַת מַלְאָך הַקָדוֹש, ּבְּחִינַת דִינִים וגְבורוֹת,ִּכִּי נִדְמָה לָהֶם שֶׁלְפִי גֹּדֶל ּקְדֻשָׁתָם הָעֲצומָה גַּם הֵם רְאויִים לְהַקְטיר קְטֹרֶת,ְאַך ּהֵם לֹא נִכְשְׁלו רַק בְּדַקות גָּדוֹל וְעָבְרו עַל פֶן יֶהֶרְסו אֶל ה'לַעֲלוֹת,ּּשֶׁזֶהו בְּחִינַת בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה'ּּוַיָמֻתוַ. ּוכְמו ֹ שֶׁכָּתַב אֲדוֹנֵנו מוֹרֵנו וְרַבֵּנו ז"ל בְּסִימָן ע"ֵב ּבְּשִׂיחָה מֵעִנְיַן הַיּצֶר הָרָע הַגָּבֹה ַ שֶׁל הַצַדִיקִים,שֶׁכָּתַב ּשָׁם וְגַם בְּעִנְיַן הַהִתְקָרְבות אֶל ה'ְיִתְבָּרַך יֵש ׁ יֵצֶר הָרָע ּגָּדוֹל בְּחִינַת פֶן יֶהֶרְסו וְכו,'ּעַיֵן שָׁםֹ .ֵּוְזֶהו בְּעַצְמו ּבְּחִינַת פְגַם בֶּן עַזַאי ובֶן זוֹמָא שֶׁהֵצִיצו יוֹתּר מִדַאי ּוְכו,'ּכִּי קְטֹרֶת גָּבֹה ַ מְאֹד מְאֹד וְהוא מְבַטֵל מוֹתָנָא, ּּׁכִּי קְטֹרֶת מַמְתִיק כָּל הַדִינִים מֵרֹאש ׁ וְעַד סוֹף כִּי ּסִלוקָא דִקְטֹרֶת עַד אֵין סוֹף וְכַמובָא בַּזֹהַר הַקָדוֹשֵ, ּאֲבָל לְפִי עֹצֶם קְדֻשָׁתו ֹ שֶׁל קְטֹרֶת אּין מִי שֶׁרָאוי ְּּשֶׁיַעֲסֹק בּו ֹ כִּי אִם הַכֹּהֵן הָרָאוי לְכָך,ּּאֲבָל הַזָר הַקָרֵב ּיומַת,ּכִּי אַדְרַבָּא,ּמִתְגָּרֶה בּו ֹ הַדִין יוֹתֵר,ׁכִּי כָּל ּהַדִינִים יֵש ׁ לָהֶם שֹׁרֶשׁ ,ּוְזֶה הַשֹׁרֶש ׁ יֶש ׁ לו ֹ עוֹד שֹׁרֶש ּלְמַעְלָה גָּבֹה ַ מִמֶנו,ּוְכֵן לְמַעְלָה מַעְלָה וְכו,'ׁ וְכָל מַה נִקְלָש ׁ הַגָּבֹה ַ מִמֶנו שֶׁלְמַטָה לְשֹׁרֶש הַדִין ֹּשֶׁמַעֲלִין ּוְנִמְתָק הַדִין בִּבְחִינַת הַמְתָקַת הַדִין בְּשָׁרְשׁו,ֵאֲבָל ּּעֲדַיִן גַּם שָׁם יֵש ׁ אֵיזֶה דִין וצְרִיכִין לְהַעֲלוֹתו ֹ יוֹתר עַד ּתַכְלִית הַשֹׁרֶש ׁ שֶׁשָׁם נִמְתָק לְגַמְרֵי,ֹאֲבָל מִי שֶׁאֵין ְּּרָאוי לְכָך אֲזַי לֹא דַי שֶׁאֵינו ֹ מַמְתִיק הַדִין בְּשָׁרְשׁו, ּאַדְרַבָּאֹ,ּעַל יָדו ֹ יוֹנֵק יוֹתֵר וְיוֹתֵר מִשָׁרְשׁו,ָּמֵחֲמַת ּּשֶׁרָצָה זֶה לִגַּע בִּקְדֻשָׁה גָּבֹה ַ כְּּל כָּך שֶׁאֵינו ֹ רָאוי לָה, ּּוַאֲזַי חַס וְשָׁלוֹם נִתְעוֹרֵר בְּיוֹתֵר הַדִין שֶׁיֵש ׁ שָׁם וְיוֹנְקִים ּהַדִינִים שֶׁלְמַטָה יוֹתֵר וְיוֹתֵר חַס וְשָׁלוֹם,ּוְזֶהו בְּחִינַת ּגֹּדֶל הָאִסּור עַל הַזָרִים לְהִתְקָרֵב לִדְבָרִים הַמְקֻדָשִׁים ׁ כְּגּוֹן לֶאֱכֹל תְרומָה וְקֹדֶש ׁ או ֹ לִשָׂא הָאָרוֹן וכְלֵי הַקֹדֶש ּוְכו'ּוְכו,'ּּכַּמְבֹאָר בַּתוֹרָה בְּכַמָה אַזְהָרוֹת.וְעַל־כֵּן ַ ּקֹרַח וַעֲדָתו ֹ שֶׁרָצו לִגַּע בְּמַה שֶׁאֵינו ֹ שֶׁלָהֶם הִתְרָה שֶׁגָּבֹה הַקְטֹרֶת בְּעִנְיַן מֹשֶׁה ּּבָּהֶםהַכֹּל מִן, הָרָע לִזָהֵר מֵהַיֵצֶר צְרִיכִין שָׁם ּוְאַף־עַל־פִי־כֵן גַּם ּּוְהַדִין שֶׁיֵש ׁ שָׁם,ֹּכִּי מִי שֶׁנוֹגֵע ַ בּו ֹ שֶׁלֹא כָּרָאוי כְּגוֹן ֹ ובִזְמַנו בְּעִתו ּשֶׁלֹא,זָר שֶׁכֵּן מִכָּל,אַדְרַבָּא ּאֲזַיֶ, ּהַקְטֹרֶת מֵמִית אוֹתו ֹ מֵעֹצּּם קְדֻשָׁתו ֹ דַיְקָא,כִּי נִתְעוֹרֵר ּעַל יָדו ֹ שֹׁרֶש ׁ הַדִין שֶׁיֵש ׁ שָׁם וְיוֹנְקִים הַדִינִים שֶׁלְמַטָה יוֹתֵר,חַס וְשָׁלוֹם.קֹרַח שֶׁנֶאֶבְדו הָיָה בֶּאֱמֶת ּּוְכֵן וַעֲדָתו ֹ עַל־יְדֵי זֶה.ַּאֲבָל הַכֹּהֵן הָרָאוי לְהַקְטִיר קְטֹרֶת ּהוא מְבּטֵל מוֹתָנָא ומַמְתִיק ומְבַטֵל כָּל מִינֵי דִינִים ּּשֶׁבָּעוֹלָם עַל־יְדֵי הַקְטֹרֶת הַגָּבֹה ַ מְאֹד מְאֹד.וְעַל־כֵּן ּּאַחַר בְּלִיעַת קֹרַח שֶׁהִתְלוֹנְנו יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁהֵחֵל הַנֶגֶף ּצִוָה מֹשֶׁה אֶת אַהֲרֹן שֶׁיָרוץ וִימַהֵר לְהַקְטִירקְטֹרֶת,ֹ כִּי ּקְטֹרֶת מַמְתִיק כָּל הַדִינִים שֶׁבָּעוֹלָם כְּשֶׁמַקְטִיר אוֹתו ְּהָרָאוי לְכָך,ּוְאָז הֶרְאָה לָהֶם שֶׁאֵין הַקְטֹרֶת מֵמִית חַס וְשָׁלוֹםׁ ,ִּׁכְּמו ֹ שֶׁהָיו מְרַנְנִים ומְלִיזִים אַחֲרָיו כְּמו ֹ שֶׁפֵרֵש רַש"י שָׁם,רַק הַחֵטְא הּוא הַמֵמִית כְּשֶׁמַקְרִיב אוֹתו ֹ מִי ְּשֶׁאֵינו ֹ רָאוי לְכָך,ּּאֲבָל כְּשֶׁמַקְטִיר אוֹתו ֹ הַכֹּהֵן הָרָאוי ְּלְכָך הוא עוֹצֵר הַמַגֵּפָה ומְבַטֵל מוֹתָנָא,כִּי אֵין קָרְבָּן ּשֶׁמַמְתִיק כָּל הַדִינִים כְּמו ֹ הַקְטֹרֶת) .הלכות שלוח הקן -הלכהד,'אות י"ד( רַב־לָכֶם בְּנֵי לֵוִי)במדבר טז,ז'( כָּל הָעֲסָקִים שֶׁבָּעוֹלָם,ּהַכֹּל בִּשְׁבִיל בֵּרור הָאֱמֶת, ְּשֶׁהוא עִקַר בֵּרור הַנִיצוֹצוֹת הַקְדוֹשׁוֹת שֶׁצָרִיך כָּל ּּאֶחָד לְבָרֵר כָּל יָמָיו ולְהַנִיח ַ בָּנִיםאַחֲרָיו בִּכְדֵי לְבָרֵר ּהָאֱמֶת מִדוֹר לְדוֹר כַּמְבֹאָר בִּפְנִים.וְעַל־כֵּן"טוֹבִים ּהַשְׁנַיִם מִן הָאֶחָד",ֹכִּי אִי אֶפְשָׁר לְבָרֵר הָאֱמֶת עַל־יְדֵי ּאֶחָד לְבַדו,ּּכִּי כְבָר מְבֹאָר שֶׁאֱמֶת הַפָשׁוט,אֵין זֶה הָאֱמֶת ּשְׁלֵמותָ,הָעִק ּרַקבִּמְקוֹם הָאֱמֶת לְבָרֵר ר ְּשֶׁיְכוֹלִין לִטְעוֹת בְּאֵיזֶה סְבָרָא לְהֵפֶך,וְעַל־כֵּן צְרִיכִין ּשְׁנַיִם דַיְקָא,ַּכִּי בְּוַדַאי יֵש ׁ בֵּינֵיהֶם שִׁנוי דֵעוֹת כְּמַאֲמַר ּרַבּוֹתֵינו ז"ל,ֶּׁוְעַל־כֵּן כְּשֶׁשְׁנַיִם עוֹסְקִים בַּהֲלָכָה זֶה מַקְשה וְזֶה מְתָרֵץ,זֶה בּוֹנֶה וְזֶה סוֹתֵר,עַל־יְדֵי־זֶה ּּדַיְקָא מִתְבָּרֶרֶת הַהֲלָכָה בִּשְׁלֵמות;ְאַך בִּשְׁנַיִם,יָכוֹל ֹּלִהְיוֹת שֶׁלֹא יִהְיֶה בֵּינֵיהֶם הַכְרָעָה וְכָל אֶחָד יַחֲזִיק ּבְּדַעְתו,ּוְאָז לֹא יוכַל לְהִתְבָּרֵר הָאֱמֶתֶׁ,וְזֶה שּסִּיֵם ּהַכָּתוב" :ּוְהַחוט הַמְשֻׁלָש ׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָתֵק",כִּי זֶה ּעִקַר הַשְׁלֵמות,ּכְּשֶׁיֵש ׁ הַכְרָעָה אֲמִתִית בֵּין הַשְׁנַיִם ּּעַל־יְדֵי הַשְׁלִישִׁי הַמַכְרִיע ַ בֵּינֵיהֶם,ּּכִּי עִקַר שְׁלֵמות הָאֱמֶתֵ,ּבִּבְחִינַת שְׁלֹשָׁה קַוי אֱמֶת,בְּחִינַתׁ'רֹאש, ְּתוֹך,סוֹף,'כַּמְבֹאָר אָבוֹת הַשְׁלֹשָׁה בְּחִינַת ּּשֶׁזֶה בִּפְנִיםַ.ּּוְזֶה שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל:כָּל מַחֲלֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם,ּסוֹפָה לְהִתְקַיֵם וְכו,'ּּכִּי עִקַר שְׁלֵמות ּהִתְגַּלות הָאֱמֶת הוא בַּסּוֹף כַּמְבֹאָר בִּפְנִים;וְעַל־כֵּן וְהִלֵל שַׁמַאי מַחֲלֹקֶת כְּעֵין שָׁמַיִם לְשֵׁם ּּמַחֲלֹקֶת, הָאֱמֶת מִתְבָּרֵר דֵעוֹתֵיהֶם שִׁנוי עַל־יְדֵי ּשֶׁדַיְקָא ּבִּשְׁלֵמות;וְזֶה" :לְהִתְקַיֵם ּּסוֹפָה"דַיְקָא ּּסוֹפָה,ֹכִּי ּבְּוַדַאי רַק בַּסּוּף הָאַחֲרוֹן יִתְגַּלֶה אֲמִתַת הַמַחֲלֹקֶת ְּּהַזֹאת אֵיך שֶׁשְׁנֵיהֶם דִבְרֵי אֱלֹקִים חַיִים.אֲבָל מַחֲלֹקֶת ּשֶׁהִיא שֶׁלֹא לְשֵׁם שָׁמַיִם,ּּאֵין סוֹפָה לְהִתְקַיֵם,כִּי ּמֵאַחַר שֶׁכַּוָנַת הַחוֹלְקִים הוא שֶׁלֹא בִשְׁבִיל הָאֱמֶת, אַף־עַל־דִבְרֵיהֶם מַלְבִּישִׁין הֵם גַּם שֶׁמִסְּתָמָא ּפִי ּבְּאֵיזֶה אֱמֶת הַמְדֻמֶה שֶׁלָהֶם וְאוֹמְרִים שֶׁהָאֱמֶת אִתָם ּוְכָל כַּוָנָתָם בִּשְׁבִיל הָאֱמֶת,ְֹּּוְכַמובָן מִתוֹך דִבְרֵי קֹרַח וַעֲדָתו,ּשֶׁאָמַר לְמֹשֶׁה רַבֵּנו,ּעָלָיו הַשָׁלוֹםַ: "רֹב לָכֶם וְגו'",ּכְּאִלו כַּוָנָתָם רַק בִּשְׁבִיל קִנְאַת הָאֱמֶת,ֹאֲבָל ּּסוֹף כָּל סוֹף יִתְגַּלֶה הָאֱמֶת לַאֲמִתו,ֹּּוְיִפְלו הַחוֹלְקִים ּעַל הָאֱמֶת מִבְּלִי תְקומָה כְּמַפֶלֶת קֹרַח וַעֲדָתו,וְאָז ּבְּוַדַאי יָרוצו הַכֹּל לְהִתְקָרֵב אֶלהָאֱמֶת,אֲבָל אָז אֵין ּּשׁום מַעֲשֶׂה וְעֻבְדָא,ּכִּי רַק מִי שֶׁטָרַח בְּעֶרֶב־שַׁבָּת בְּשַׁבָּת יאכַל,בְּעֶרֶב־שַׁבָּת טָרַח שֶׁלֹא מִי ּאֲבָל, ּוְהִמְתִין מִלְהִתְקָרֵב אֶל הָאֱמֶת עַד שֶׁיִתְגַּלֶה הָאֱמֶת לְעֵין כֹּלָּ,ּעַד שֶׁכָּל חֲלוקַת הַכבוֹד יִהְיֶה אֵצֶל הָאֱמֶת ּמַה יאכַל בְּשַׁבָּת?)ּכִּי עִקַר בִּיאַת הָאָדָם לְזֶה הָעוֹלָם ְּּּּהוא לְבָרֵר הָאֱמֶת מִתוֹך הַשֶׁקֶר דַיְקָא,ַּכִּי זֶה עִקַר ּּשְׁלֵמות הָאֱמֶת כַּנ"ל) .(לקוטי הלכות-הלכותמלוה ד,'אותיות כ"ח כ"טלפי אוצר היראה–אמת,אות ל"ח,ועייןעודתלמוד-תורה,אות מ"ח(

EN:
Section 2 (Beis — ב)

Segment 8
HE:
ּוְאַהֲרֹן מַה הוא )במדבר טז,יא( ּכָּל הַמַחֲלֹקֶת שֶׁעַל הַצַדִיקֵי אֱמֶת הֵם מִבְּחִינַת ּשֶׁלֹא כַּסֵּדֶרֹ ,ְשֶׁרוֹצִים הַחוֹלְקִים לַהֲפֹך הָאֱמֶת מִסִּדְרו הַצַדִיק עַל וְאוֹמְרִים ּהָאֲמִתִימִן הֲפוכוֹת ֹּסְבָרוֹת ּהָאֱמֶת לַאֲמִתוֹ .ּוְעַל־כֵּן הַתִקון לָזֶה הוא לְבַטֵל עַצְמו ְּבֶּאֱמֶת לְהַשֵׁם יִתְבָּרַך בְּחִינַת'מָה,'וְעַל־יְדֵי־זֶה נִכְלָל ּּהַכֹּל בִּבְחִינַת כַּסֵּדֶר וְנִתְבַּטֵל בְּחִינַת שֶׁלֹא כַּסֵּדֶרְ, וְעַל־יְדֵי־זֶה יִתּבַּטְלו וְיִפְלו כָּל הַשׂוֹנְאִים וְהַחוֹלְקִים, ּּשֶׁיְנִיקָתָם מִבְּחִינַת שֶׁלֹא כַּסֵּדֶר.ּוְעַל־כֵּן מֹשֶׁה רַבֵּנו, ּעָלָיו הַשָׁלוֹם,בְּעֵת שֶׁהָיָה מַחֲלֹקֶת עָלָיו וְעַל אַהֲרֹן, אָמַר"ּוְנַחְנו מָה",וְכֵן" :ּּוְאַהֲרֹן מַה הוא וְכו'",ַּהַיְנו ּבְּחִינַת בִּטול הַנ"ל,ּשֶׁזֶה עִקַר הַתִקון) .לקוטי הלכות -הלכותעדות ה,'אות ה'לפי אוצר היראה– מחלוקת,אות מ"א(

EN:
It emerges that the essential wealth and mamon of holiness is when it is connected to the da'as, for then it is in the aspect of shefa k'fulah, as above. And conversely, the lust for money, G-d forbid, is when the mamon is separated from its root, G-d forbid — for then he does not have half his desire, etc., as above. And the mamon of Yisra'ail in general is the aspect of mamon of holiness, for Yisra'ail in general are in the aspect of guardians of the bris [covenant], as it is written: "and Your people are all tzaddikim" (Yeshayahu 60:21). And as is brought in the teaching mentioned above — the essential rectification of the lust for money is through sh'miras habris, as above. And therefore the mamon of a Yisra'ail is the aspect of mamon of holiness, which is in the aspect of shefa k'fulah that is drawn from the holiness of Shabbos, the aspect of lechem mishneh, as above.

And the essential mamon of holiness, the aspect of shefa k'fulah, is through being connected to the da'as, which is the aspect of ainayim [eyes], as above — that is, the aspect of the hashgachah of Hashem, blessed be He, from where all the hashpa'os are drawn, from the aspect of "the eyes of Hashem" — through His hashgachah, blessed be He, in the aspect of: "constantly the eyes of Hashem your G-d are upon it" — which is said regarding Eretz Yisra'ail, from where all the hashpa'os and all the wealth are drawn to the entire world, as is brought. And one who blemishes the mamon and falls into the lust for money, G-d forbid — regarding him it is said: "also his eyes are not satisfied with wealth" (Koheles 4:8) — "his eyes" specifically, for he blemished the eyes, as above, the aspect of "he set his eyes on the money." For two eyes is the aspect of one hundred and forty cries mentioned above, that one must cry out to break the eyes of the Sitra Achara, which is the seventy anpin chashuchin, which lusts for money in the aspect of "the eye sees and the heart desires" — and to merit connecting the mamon to its root in holiness, to the aspect of da'as, the aspect of "the eyes of Hashem", the aspect of: "Behold, the eye of Hashem is upon those who fear Him, upon those who hope for His kindness, to rescue their soul from death and to sustain them in famine" (Tehillim 33:18–19). "To rescue from death" — from the aspect of anpin chashuchin, which are the aspect of death, as is brought in the teaching mentioned above. "And to sustain them in famine" — that is, the aspect of parnassah and wealth that one merits through the eyes of Hashem, which is drawn from mazala d'chol m'zonay baih tal'yan, which is the aspect of aina chad d'rachamay, the aspect of "Behold, the eye of Hashem is upon those who fear Him," as above.

§8

Segment 9
HE:
לֹא נַעֲלֶה)במדבר טז,יב( ַּעֲדַת קֹרַח כְּשֶׁחָטְאו נֶגֶד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן שֶׁהֵם בְּחִינַת ִׁהּצַדִיקֵי אֱמֶת שֶׁבְּכָל דוֹר אָמְרו לֹא נַעֲלֶה ופֵרֵש ׁ רַש"י ּפִיהֶם הִכְשִׁילָם.ֹ ּּכִּי אֵין לָהֶם אֶלָא יְרִידָה כִּי רום ָּוְתַחַת שֶׁהֵם שָׁמַיִם וָאָרֶץ הֵם בְּחִינַת יָמִין ושְׂמֹאל כְּמו ּּשֶׁכָּתוב אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ וִימִינִי טִפְחה שָׁמָיִם וְכָל ּעֲבוֹדַת הָאָדָם בָּאָרֶץ הַזֹאת הוא לְהַגְבִּיה ַ הָאָרֶץ וְכָל עֲלִיַת בְּחִינַת שֶׁזֶהו לְמַעְלָה לְמַעְלָה בָּה ַּאֲשֶׁר ּהָעוֹלָמוֹת שֶׁנַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי עֲבוֹדַת הָאָדָם כַּיָדוע.ּּשֶׁזֶהו ּבְּחִינַת מַעֲלַת מֹשֶׁה שֶׁכָּתובּ בּו ֹ מִי עָלָה שָׁמַיִם וְכו'מִי ּּהֵקִים כָּל אַפְסֵי אָרֶץ שֶׁמֹשֶׁה הָיָה יָכוֹל לַעֲלוֹת לַשָׁמַיִם ּוְכו'ּעַד אֲשֶׁר הֵקִים וְהֵרִים וְהִגְבִּיה ַ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ.כִּי ּהֵקִים וְהֵרִים הָאָרֶץ לַשָׁמַיִם כִּי כָּלַל עוֹלָם הַתַחְתוֹן בְּעֶלְיּוֹן שֶׁזֶהו בְּחִינַת כְּלָלִיות שְׂמֹאל בְּיָמִין.אֲבָל קֹרַח ּוַעֲדָתו ֹ שֶׁרָצו לְהַגְבִּיר הַשְׂמֹאל עַל הַיָמִין חַס וְשָׁלוֹם )כי הלוי הוא בחינת שמאל(,ְּ עַל־כֵּן אָמְרו לֹא נַעֲלֶה ַּכִּי לֹא רָצו לְהַעֲלוֹת הַתַחְתוֹן לְכָלְלו ֹ בְּעֶלְיוֹן וּכַנ"ל, לְתַחְתִית שֶׁיָרְדו בְּמִדָה מִדָה עָנְשָׁם הָיָה ּוְעַל־כֵּן שְׁאוֹלָה חַיִים וְיָרְדו אוֹתָם הָאָרֶץ שֶׁבָּלְעָה ּּהָאָרֶץ ַּלְתַחְתִית תַחְתִית הָאָרֶץ כִּי מֵאַחַר שֶׁלֹא רָצו בַּעֲלִיָה ּּלְהַעֲלוֹת הָאָרֶץ לַשָׁמַיִם שֶׁהוא בְּחִינּּת כְּלָלִיות שְׂמֹאל ּבְּיָמִין עַל־כֵּן יָרְדו מַטָה מַטָה כְּמִדָתָם. ּוְעַל־כֵּן תִקון קֹרַח עַל־יְדֵי שְׁמואֵל הָרָמָתִי שֶׁיָצָא ּמֵאֶלְקָנָה שֶׁנֶאֱמַר בּו ֹ וְעָלָה הָאִיש ׁ הַהוא וְכו'.ְּוְכֵן ֹ ּשְׁמואֵל נִקְרָא עַל שֵׁם רָמָה כּּמו ֹ שֶׁכָּתוב ותְשֻׁבָתו ּּהָרָמָתָה כִּי שְׁמואֵל זָכָה לְהַעֲלוֹת מֵאֶרֶץ לַשָׁמַיִם כִּי ּּהָיָה לֵוִי שֶׁהוא בְּחִינַת שְׂמֹאל וְעָבַד עֲבוֹדָתו ֹ בִּשְׁלֵמות ּעַד שֶׁנִכְלַל בִּבְחִינַת כֻּלו ֹ יָמִין שֶׁהוא בְּחִינַת עֲלִיָה ּמֵאֶרֶץ לַשָׁמַיִם.ּ וְעַל־כֵּן עַל יָדו ֹ יִתְתַקְנו עֲדַת קֹרַח בִּבְחִינַת ה'ּמֵמִית ומְחַיֶה מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָעַל שֶׁאָמְרָה ּחַנָה כְּשֶׁזָכְתָה שֶׁנוֹלַד שְׁמואֵל וְכַמובָא מִזֶה) .הלכות תרומות ומעשרות–הלכותד,'אותיות ו'ז'( ֹ ּאֵל אֱלֹקֵי הָרוחת )במדבר טז,כב(ֹ ּּוְזֶה שֶׁכָּתוב בְּמַחֲלֹקֶת קֹרַח כְּשֶׁהִתְגַּבֵּר בְּמַחֲלֻקְתו מְאֹד כְּנֶגֶד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן" :ּוַיִפְלו עַל פְנֵיהֶם וַיֹאמְרו אֵל ּּאֱלֹקֵי הָרוחֹת וְכו'",ַּהַיְנו מֵחֲמַת שֶׁרָאו עֹצֶם הַמְנִיעוֹת ּבְּלִי שִׁעור הַמִתְפּשְׁטִין עַל כָּל אֶחָד עַל־ֹיְדֵי מַחֲלֹקֶת וַעֲדָתו קֹרַח,וְהִתְנַגְּדות כְּפִירוֹת מַכְנִיסִים הֵם ּכִּי וְקֻשְׁיוֹת הַרְבֵּה בְּמֹח ַ וָלֵב שֶׁל רֹב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד ּשֶׁקָשֶׁה מְאֹד לְהִתְקָרֵב מֵרִבּוי הַמְנִיעוֹת,עַל־ָכֵּן הִזְכִּיר ֹּבְּבַקשָׁתו:ּאֱלֹקֵי הָרוחֹת,ּהָרוחֹת דַיְקָא בְּחִינַת שְׁתֵי ּהָרוחוֹת,ּכִּי עִקַר הַתִקון עַל זֶה הוא עַל־ּיְדֵי בְּחִינַת פִי שְׁנַיִם)המובא בלקוטי מוהר"ן א'–סימן ס"ו,עיין שם(,ַּשֶׁמַמְשִׁיכִין אוֹתָם הַמְעַט הַכְּשֵׁרִים הָאוֹחֲזִים עִם ּהַצּדִיק הָאֱמֶת בְּחִינַת מֹשֶׁה,ּכִּי טוֹב מְעַט לַצַדִיק וְכו,' עַל כִּי־תוֹרָה חִדושֵׁי ׁ שֶׁל הַקָדוֹש הַלִמוד ּיְדֵי ּשֶׁמַמְשִׁיכִין עַל־ְּיְדֵי זֶה מַכְנִיעִין הָרְשָׁעִים הַחוֹלְקִים ב שֶׁיִתְגַּבְּרו בֶּאֱמֶת הַחֲפֵצִים בְּלֵב ּומַכְנִיסִיןחֵשֶׁק הַמְנִיעוֹת כָּל שֶׁיְשַׁבְּרו עַד הַמְנִיעָה כְּפִי ּאֲמִתִי ּּוְיִתְקָרְבו לִנְקֻדַת הָאֱמֶת)ּּכְּמו ֹ שֶׁמְבֹאָר שָׁם בְּהַתוֹרָה ּהַנַ"ל.(וְעַלׁ־ּכֵּן בִּקֵש" :ּאֵל אֱלֹקֵי הָרוחֹת הָאִיש ׁ אֶחָד ּיֶחֱטָא וְעַל כָּל הָעֵדָה תִקְצֹף?ְ!"וְלִכאוֹרָה קָשֶׁה:הֲלֹא ּהַרְבֵּה מֵעֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נִתְעַרְבְּבו בַּמַחֲלֹקֶת הַזֶה שֶׁל קֹרַח,ּעַד שֶׁכִּמְעַט כָּל יִשְׂרָאֵל נֶחֶלְקו עַל מֹשֶׁהַ, ּכַּמובָן בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינו זִׁ"ּּל ובְפֵרוש ׁ רַש"י.ְאַך מֹשֶׁה ּבִּקֵש ׁ מֵה'ְיִתְבָּרַךּּ שֶׁיִסְתַכֵּל בְּרַחֲמָיו,ּּשֶׁעִקַר הַמַחֲלֹקֶת ּנִתְהַוָה מֵאִיש ׁ אֶחָד,ּשֶׁהוא קֹרַח,ּּשֶׁנִתְקַנֵא בְּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל־ּּיְדֵי גֵּאותו ֹ וְגַסּותו ֹ הָרָעָה,ְּׁשֶׁרָצָה לִקַח כָּל ּּהַמֶמְשָׁלָה עַל יִשְׂרָאֵל לְעַצְמו ֹ ושְׁאָר כָּל הָעָם נִמְשּכו ּאַחֲרָיו בְּטָעות לְפִי תֻמָם,עַלׁ־ּכֵּן בִּקֵש:'אֵל אֱלֹקֵי ּּהָרוחֹת וְכו'ּהָאִיש ׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְכו,''ּּשֶׁרָאוי שֶׁיְרַחֵם ִעַל יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִקְצֹף עֲלֵיהֶם כִּי אִם עַל הָאִיש ׁ הָאֶחָד ּשֶׁהוא הָעִקָר בְּהַמַחֲלֹקֶת ושְׁאָר כָּל יּּשְׂרָאֵל יִנָצְלו עַלַ־הַנ הָרוחוֹת שְׁתֵי בְּחִינַת הֶאָרַת ּיְדֵי"שֶׁהֵם ל שְׁנַיִם פִי ּבְּחִינַת,עַל ּשֶׁמֵאִיר־הַתַלְמִידִים ּיְדֵי הַכְּשֵׁרִים,שֶׁעַל־ּיְדֵי זֶה סוֹף כָּל סוֹף הַכֹּל יִתְקָרְבו אֶל ֹּהָאֱמֶת לַאֲמִתו: וְזֶה"ּוַתִפְתַח הָאָרֶץ אֶת פִיה ָ וְכו'."כִּי קֹרַח חָלַק עַל ּּמֹשֶׁה וְרָצָה לִמְנֹע ַ אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל מֵהַתוֹרָה וְהַמִצְווֹת. ּוְאִם הָיָה מִתְקַיֵם דַעְתו ֹ הָרָעָה חַס וְשָׁלוֹם,הָיָה מַחֲזִיר ּּאֶת כָּל הָעוֹלָם לְתֹהו וָבֹהוִ,כִּי עּקַר קִיום הָעוֹלָם הוא עַל־ּיְדֵי הַתוֹרָה וְהַמִצְווֹת שֶׁנָתַן לָנו מֹשֶׁה,שֶׁעַל־יְדֵי זֶה ּמוֹצִיאִין כָּל הַבְּרִיאָה מִכֹּח ַ אֶל הַפֹעַל.ּוְעִקַר בְּחִינַת ּּמוֹצִיא מִכֹּח ַ אֶל הַפֹעַל הוא עַל־ּיְדֵי בְּחִינַת פֶתַח, ַּהַמְבֹאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנ"ל)לקוטי מוהר"ן א'–סימן ס"ו(ַ ,ּכִּי עִקַר הַמְשָׁכַת הַחִיות מֵהָרוח ַ דִלְעֵלָא לְהָרוח ּדִלְתַתָא הוא עַל־ּיְדֵי בְּחִינַת פֶתַח,ּּכִּי הָעִקָר הוא ּלַעֲשׂוֹת ולְתַקֵן בְּחִינַת פֶתַח,ִּּׁכְּדֵי שֶׁיוכַל לִכְנֹס לְשָׁם ּולְהַמְשובְמִדָה בְּהַדְרָגָה מִשָׁם הָאוֹר ְּיך,אוֹר כִּי ּּהָעֶלְיוֹן רוֹצֶה לְהַשְׁפִיע ַ תָמִיד,רַק אִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל אוֹר רִבּוי ֹ מֵחֲמַת חִיותו ּהַשְׁפָעַת.עַל־צְרִיכִין כֵּן לַעֲשׂוֹת כֵּלִים,ְְּּדְהַיְנו צִמְצומִים כְּדֵי שֶׁיֻמְשַׁך הָאוֹר ֹבּהַדְרָגָה ובְמִדָה כְּדֵי שֶׁנוכַל לְקַבְּלו,ּאֲבָל כְּשֶׁנַעֲשֶׂה ּּצִמְצום צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת בְּחָכְמָה נִפְלָאָה בְּאֹפֶן שֶׁלֹא ּיִתְעַלֵם הָאוֹר לְגַמְרֵי עַל־ּיְדֵי רִבּוי הַצִמְצומִים,רַק עַל נַעֲשִׂים ּשֶׁיִהְיֶהְּ־ב הַצִמְצומִים ּּיְדֵיבָּתִים ּחִינַת ְּּוְהֵיכָלוֹת וְכֵלִים וְצִנוֹרוֹת שֶׁיִהְיֶה הָאוֹר נִמְשָׁך עַל־יָדָם בְּהַדְרָגָה,ּדְהַיְנו שֶׁיִתְצַמְצֵם הָאוֹר עַל־יָדָם,רַק יִהְיֶה שֶׁעַל פֶתַח בְּחִינַת ּנִשְׁאָר־הָאוֹר נִמְשָׁך ֹ יִהְיֶה ְִיָדו ּוְהַחִיות בְּהַדְרָגָה ובְמּדָה.וְעַל־ּכֵּן עִקַר בְּחִינַת מוֹצִיא עַל הוא הַפֹעַל ַ אֶל ּּמִכֹּח־פֶתַח בְּחִינַת ּיְדֵיֹ )ַכְּמו ּשֶׁכָּתוב שָׁם בְּהַתוֹרָה הַנ"ל(,ְכִּי אִי אֶפְשָׁר לְהַמְשִׁיך ּהַחִיות מֵהָרוח ַ דִלְעֵלָא לְהָרוח ַ דִלְתַתָא כִּי אִם עַל־יְדֵי בְּחִינַתובְמִדָה בְּהַדְרָגָה הַחִיות לְקַבֵּל כְּדֵי ּפֶתַח בִּבְחִינַת רָצוֹא וָשׁוֹב,ּוְזֶה בְּכָל דַרְגָּא וְדַרְגָּא,ּּכִּי אֲפִלו ּּכְּשֶׁזוֹכֶה לְאֵיזֶה דַרְגָּא,ָּדְהַיְנו שֶׁזוֹכֶה לְתַקֵן אֵיזֶה פֶתַח ְּלְהַמְשִׁיך הַחִיות מֵהָרוח ַ דִלְעֵלּא מֵאֵיזֶה דַרְגָּא,עֲדַיִן ְּּהוא צָרִיך לְתַקֵן פְתָחִים בְּהַמַדְרֵגוֹת הַגְּבוֹהוֹת יוֹתֵר, יוֹתֵר ַ עוֹד הַגָּבֹה לַמַדְרֵגָה לַעֲלוֹת כְּשֶׁצָרִיך ְּּּכִּי ַ דִלְעֵלָא מֵהָרוח הַחִיות ְּולְהַמְשִׁיךַ ,גָּבֹה ּּמִמַדְרֵגָה יוֹתֵר,ְּהוא צָרִיךּלַעֲשׂוֹת פֶתַח שָׁם,שֶׁעַל־ּיְדֵי זֶה הוא ּמוֹצִיא מִכֹּח ַ אֶל הַפֹעַל מִמַדְרֵגָה גָּבֹה ַ יוֹתֵר.וְכֵן בְּכָל ְּּּפַעַם שֶׁצָרִיך לַעֲלוֹת מִדַרְגָּא לְדַרְגָּא עַד לְעֵלָא לְעֵלָא ּוְכו'.מִדַרְגָּא לַעֲלוֹת צָרִיך ַ שֶׁהָאָדָם יָדוע זֶה ְְּּכִּי לדַרְגָּא,ּדְהַיְנו שֶׁיְקַבֵּל אוֹר וְחִיות מֵהָרוח ַ דִלְעֵלָא ּּמִבְּחִינָה גָּבֹה ַ יוֹתֵר בְּכָל פַעַם.ּּשֶׁזֶהו בְּחִינַת מוֹצִיא ּמִכֹּח ַ אֶל הַפֹעַלַ,ּוְעִקָר תָלוי בְּתִקון הַפֶתַח כַּנ"לִ. וְקֹרַח שֶׁחָלַק עַל מֹשֶׁה וְרָצָה למְנֹע ַ אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל ּמִלְהִתְקָרֵב לְמֹשֶׁה שֶׁהוא הַצַדִיק הָאֱמֶת,שֶׁעַלֹ ־יָדו ּעִקַר תִקון הַפְתָחִים שֶׁל הַקְדֻשָׁה שֶׁעַל־ַיְדֵי זֶה מוֹצִיאִין ּּמִכֹּח ַ אֶל הַפֹעַל כַּנ"ל,עַל־כֵּן הָיָה עָנְשׁו ֹ עַל־יְדֵי זֶה בְּעַצְמו ֹ שֶׁגָּזַרמֹשֶׁה" :ּאִם כְּמוֹת כָּל הָאָדָם וְכו'וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא ה'ּופָצְתָה הָאָרֶץ אֶת פִיה ָ וְכו"'.ֹשֶׁבָּזֶה הֶרְאָה מֹשֶׁה עֹצֶם גֹּדֶל כֹּחו,ּשֶׁיֶש ׁ לו ֹ כֹּח ַ לְהוֹצִיא ּבְּרִיאָה חֲדָשָׁה מִכֹּח ַ אֶל הַפֹעַל,שֶׁהִיא עַל־ָּיְדֵי עֲשִׂיַת ּפְתּחִים ושְׁעָרִים,ְּלְהַמְשִׁיך הַחִיות דִלְעֵלָא מֵרום כָּל ּּדַרְגִין עַד סוֹף כָּל דַרְגִין,ּּעַד שֶׁיִהְיֶה נַעֲשֶׂה פֶתַח שֶׁהוא הַזֹאת הָאָרֶץ גַּשְׁמִיות בְּתַחְתִיוֹת ּבְּגַשְׁמִיות ּתַכְלִית הַגַּשְׁמִיותֹ,ּשֶׁמִשָׁם כָּל הַמְנִיעות שֶׁבָּעוֹלָם.ׁ כִּי ְּּּעִקַר הַמְנִיעוֹת שֶׁל הָאָדָם נִמְשָׁך מֵחֲמַת שֶׁהוא מְלֻבָּש ּּבְּגוף מְגֻשָׁם כָּזֶה,בְּאֶרֶץ גַּשְׁמִי כָּזֶה.ּוְזֶה עִקַר נִסְיוֹן הָאָדָם.ֶּוְעִקַר כֹּח ַ הַצַדִיק הוא שֶׁיָכוֹל לַעֲשׂוֹת פְתָחִים הָע ּבַּמַדְרֵגוֹתלְיוֹנוֹת,הָאוֹר לְהַמְשִׁיך שֶׁיָכוֹל ְּעַד ּּוְהַחִיות,ְּדְהַיְנו הִתְגַּלות אֱלֹקותו ֹ יִתְבָּרַך גַּם בָּעוֹלָם עַד הַתַחְתוֹנוֹת מַדְרֵגוֹת בְּתַכְלִית הַזֶה ּהַגַּשְׁמִי ּּשֶׁיִתְקַיֵם" :ֹ וְכו פְעַלְתו אַתָה כִּי פָעול כָּל ּוְיֵדַע'ַ". וְכּּמְבֹאָר כְּבָר כַּמָה פְעָמִים,ּשֶׁעִקַר גְּדֻלַת הַצַדִיק ּבְּחַיָיו וְאַחַר הִסְתַלְקותו ֹ שֶׁכָּל מַה שֶׁעוֹלֶה לְמַדְרֵגָה ְּּגָּבֹה ַ יוֹתֵר יַמְשִׁיך וְיָאִיר הָאוֹר לַמַדְרֵגוֹת הַתַחְתוֹנוֹת יוֹתֵר ּוְהַמְגֻשָׁםֵּ.רַב מֹשֶׁה הֶרְאָה וְזֶהבְּעֹצֶם אָז ּנו ּּגְּבורַת כֹּחו ֹ הַנִפְלָא,ּכִּי קֹרַח וַעֲדָתו ֹ נָפְלו כָּל־ְכָּך עַד ּשֶׁבָּאו לִכְפִירוֹתַ,ּּכְּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל:קֹרַח מִין הָיָה.ּּעַד שֶׁאָמְרו שֶׁכָּל אַפִין שָׁוִין,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב" :ְכִּי ּכָל הָעֵדָה כֻּלָם קּדֹשִׁים וְכו'"ֹ ּּוְלֹא הֶאֱמִינו בִּגְדֻלַת אֱלֹקותו ֹ וְהִתְגַּלות חִיותו לְהַמְשִׁיך שֶׁיָכוֹל ְּּּהַצַדִיק ַ כָּל לְהַגְבִּיה שֶׁיָכוֹל עַד פַעַם ַ בְּכָל גָּבֹה ּמִמַדְרֵגָה ּהַנוֹפְלִים וְהַמְגֻשָׁמִים וְכו'.וְעַלֶ־ׁ ּכֵּן הֶרְאָה מֹשֶׁה שֶׁיש ּׁלו ֹ כֹּח ַ לְהַרְאוֹת לְעֵין כֹּל שֶׁהוא יָכוֹל לְהוֹצִיא מִכֹּח ַ אֶל ּּהַפֹעַל בְּרִיאָה חֲדָשָׁה מַמָש,ּּׁעַד שֶׁיִהְיֶה נַעֲשֶׂה פֶתַח ּבְּגַשְׁמִיות הָאָרֶץ מַמָש.ּּוְכֵן נִתְקַיֵם מִיָד,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב: "ּּוַיְהִי כְּכַלֹתו ֹ לְדַבֵּר וְכו'ּּ וַתִבָּקַע הָאָרֶץ וְכו'ּּוַתִפְתַח ּּהָאָרֶץ אֶת פִיה ָ וְכו'",ּּׁשֶׁנַעֲשָׂה פֶתַח בְּהָאָרֶץ הַגַּשְׁמִי ּמַמָש.וְעַל־ּּיְדֵי זֶה הָרְשָׁעִים וְהַמוֹנְעִים וְהַחוֹלְקִים קִבְּלו ּּעָנְשָׁם וְנִבְלְעו מִיָד.ּוְכָל יִשְׂרָאֵל רָאו עַלַ־ֹ יְדֵי זֶה בְּעצְמו ּגֹּדֶל כֹּחו ֹ שֶׁל מֹשֶׁה שֶׁיֶש ׁ לו ֹ כֹּח ַ לַעֲשׂוֹת פֶתַח מֵרום כָּל ּּדַרְגִין עַד סוֹף כָּל דַרְגִין,ּּשֶׁזֶהו בְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּח ַ אֶל ּהַפֹעַל) .הלכות הכשר כלים-הלכהד,'אותיות מ"ה מ"ט( ּוְיָרְדוּ חַיִים שְׁאוֹלָה )במדבר טז,ל'( ּעִקַר הַתִקון שֶׁל כָּל אָדָם הוא כְּפִי הַתוֹרָה ומַעֲשִׂים ּּטוֹבִים שֶׁמְסַגֵּל בְּחַיָיו,ְשֶׁעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה אַחַר־כָּך ֹ יוֹרֵד וְגופו לְמַעְלָה ֹ עוֹלָה ֹ שֶׁנִשְׁמָתו מִיתָתו ּּבְּעֵת ּלְמַטָהְׁ.ֹאֲבָל נִשּּאָר בּו ֹ רֹשֶׁם מֵחִיות נַפְשׁו,ּׁשֶׁהוא סוֹד ּּהַבְלֵי דְגַרְמֵי הַמְבֹאָר בַּזֹהַר הַקָדוֹש,ּּשֶׁהוא סוֹד הַשֵׁםֹ, ּּשֶׁשׁוֹאֲלִין אֶת הָאָדָם אַחַר מִיתָתו ֹ מַה שְׁמו,ּשֶׁהוא ּבְּחִינַת נַפְשׁו ֹ הַנִשְׁאֶרֶת עִמו ֹ בַּקֶבֶר.ּוְכָל תִקונו ֹ עַל־יְדֵי דַיְקָא ֹ בָּאָרֶץ קְבורָתו מִתוֹך ְּּּשֶׁמִתְקַשֵׁר)ּתַכְלִית ּגַּשְׁמִיות הַמָקוֹםֹ(ּלְשֹׁרֶש ׁ נַפְשׁו ֹ וְרוחו ֹ וְנִשְׁמָתו,עַד ּשֶׁיִזְכֶּה עַל־יְדֵי קְבורָתו ֹ בָּאָרֶץ דַיְקָא לַעֲלוֹת וְלִכְלֹל מֵהַמָקוֹם לְמַעְלָה ּבִּבְחִינַתֹ)ּובְיולָזֶה מְסֻגֶּלֶת תֵר ּקְבורַת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל,שֶׁעָלֶיה ָ נֶאֱמַר" : ֹֹּוְכִפֶר אַדְמָתו ּעַמו",ּכִּי עַל־יְדֵי קְדֻשַׁת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל זוֹכִין בְּיוֹתֵר לְמַעְלָה לִבְחִינַת הַמָקוֹם מִבְּחִינַת וְלִכְלֹל ּלַעֲלוֹת ּמֵהַמָקוֹםַּ,שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְכּפְרִין כָּל הָעֲונוֹת.(אֲבָל כָּל ּּזֶה אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת כִּי אִם עַל־יְדֵי הַצַדִיק הַגָּדוֹל, ּשֶׁזָכָה בְּחַיָיו לְשַׁבֵּר כָּל תַאֲווֹת עוֹלָם הַזֶה וְכו'ּוְכו,'עַד ּּשֶׁזָכָה לְהִכָּלֵל בִּבְחִינַת לְמַעְלָה הַמָקוֹם,ַּשֶׁהוא בְּחִינַת הּבַּעַל הַשָׂדֶהֹ,ּשֶׁכָּל תִקון נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל עַל יָדו.וְאוֹי לָהֶם לָרְשָׁעִים הַחוֹטְאִים בְּזֶה הָעוֹלָם,וְלֹא דַי לָהֶם בָּזֶה,ּּאַף גַּם הֵם חוֹלְקִין עַל הַצַדִיק־הָאֱמֶת,וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר" :ּומְקֻלָלָיו יִכָּרֵתו"ָ,כִּי הֵם נִכְרּתִים מִשָׁרְשָׁם,כִּי יְכוֹלִים וְאֵינָם הָאָרֶץ בְּגַשְׁמִיות קְבורִים ּנִשְׁאָרִים ּלְהַגְבִּיה ַ עַצְמָן לְמַעְלָה,ּּשֶׁזֶה עִקַר סוֹד הַכָּרֵת רַחֲמָנָא ּלִצְלָן,ּּכַּמובָא.ּוכְמו ֹ שֶׁמָצִינו בְּיוֹתֵר אֵצֶל קֹרַח,ַשֶׁחָלַק עַל מֹשֶׁה וְיָרַד חּיִים שְׁאוֹלָה,ֹּּכִּי נִפְסַק מִשָׁרְשׁו ֹ בַּחַיִים ְּחַיָתו ֹ וְיָרַד לְתוֹך גַּשְׁמִיות הָאָרֶץ עִם כָּל חִיותו,ַּשֶׁזֶה ּסוֹד הַכָּרֵת כַּנ"לֹ .ּוְסוֹף כָּל סוֹף יִהְיֶה עֲלִיָתו ֹ וְתִקונו מֹשֶׁה עַל־יְדֵי,בַּעֲלֵי הֵם הַצַדִיקֵי־אֱמֶת ּּכִּיחֶסֶד ּּוְרַחֲמִים כָּאֵלו,ּעַד שֶׁהֵם מַעֲלִים אֶת כָּל הַנְפָשׁוֹת, ּאֲפִלו הַיְרודִים מְאֹד לְעִמְקֵי תְהוֹם תַחְתִיוֹת,גַּם אוֹתָן לְשָׁרְשָׁן אוֹתָם מַעֲלִים ּהַנְפָשׁוֹת,לְמַעְלָה לִבְחִינַת ּמֵהַמָקוֹם,ּוְסוֹף כָּל סוֹף יַעֲלו וִיתַקְנוּ גַּם אוֹתָן הַנְפָשׁוֹת שֶׁל הַחוֹלְקִים עֲלֵיהֶם גַּם־כֵּן,בִּבְחִינַת"מוֹרִיד שְׁאוֹל ּוַיָעַל"ּשֶׁנֶאֱמַר עַל קֹרַח,ּּרַק שֶׁצְרִיכִין לִסְבֹּל מְרִירות גָּדוֹל וְצַעַר גָּדוֹל וְקָשֶׁה וָמַר יָמִים וְשָׁנִים הַרְבֵּהֹ )ֹכְּמו ֹּּשֶׁמָצִינו אֵצֶל קרַח וַעֲדָתו(,עַד שֶׁסּוֹף כָּל סוֹף אַחַר כָּל בְּלִי ובושׁוֹת וַחֲרָפוֹת שֶׁסָּבְלו דִמְרִירות ּהַמְרִירות ְּשִׁעור וָעֵרֶך,ּּיִצְטָרְכו עוֹד לְהִתְבַּיֵש ׁ הַרְבֵּה וְלָבוֹא לִפְנֵי ֹּהַצַדִיק־הָאֱמֶת בְּחִינַת מֹשֶׁה ולְקַבֵּל תִקון עַל יָדו. )לקוטי הלכות-הלכות אפותיקי ה',אותיות ל"ד ל"זמ"במ"גלפיאוצרהיראה–חיים,אות מ"ו(

EN:
§4

And therefore when one needs to draw m'zonos [sustenance] and wealth, which come from s'mol, as above — then two times ayin cries are needed. For the da'as, the aspect of Torah, in general is in the aspect of ayin yamin, as above. And when one draws the da'as from the aspect of aina chad, as above, from the aspect of kola y'mina downward to the aspect of yamin below — one needs the aspect of seventy cries, as above. And therefore the m'zonos, which come from s'mol — two aspects of descent are needed, for afterwards one must still descend from yamin to s'mol. Therefore two times seventy cries are needed. For the essential hold of the anpin chashuchin — because of which one must cry out the seventy cries, as above — is from the aspect of s'mol, as is known. And therefore even when da'as is drawn, the aspect of Torah, the aspect of birth, as above, which is in the aspect of yamin — nevertheless seventy cries are needed, for since below there is also an aspect of s'mol, therefore even though one is drawing da'as, the aspect of yamin, seventy cries are needed so that, G-d forbid, the seventy anpin chashuchin — whose hold is from s'mol — should not overpower. And therefore when one draws m'zonos, which come from s'mol — another seventy cries are needed, the aspect of seventy doubled cries, so that the anpin chashuchin — whose essential hold is there in the s'mol — should not overpower. And therefore they are doubled — corresponding to two aspects of descent, from yamin to yamin and from yamin to s'mol. And therefore they are as difficult as double the pains of a woman in labor, as above.

§5

Segment 10
HE:
ְּּוַיאבְדו מִתוֹך הַקָהָל )במדבר טז,לג( ּּהַרְבֵּה הַרְבֵּה אֲנָשִׁים נֶאֶבְדו מִשְׁנֵי עוֹלָמוֹת עַל יְדֵי שֶׁאוֹחֲזִים בְּמַחֲלֹקֶת עַל הַכְּשֵׁרִיםּּ וִירֵאִים אֲמִתִיִים,כִּי ּבְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵש ׁ מַחֲלֹקֶת,ּיֵש ׁ שָׁם נִיצוֹצֵי קֹרַח דָתָן וַאֲבִירָם,ּּכַּמובָא,ּובָהֶם נֶאֱמַר" :ְּּוַיאבְדו מִתוֹך הַקָהָל." הֵם גַּם עֲתִידִין סוֹף כָּל סוֹף אַף־עַל־פִי־כֵן ְּאַך ו ׁ ולְהִמָצֵא ּלְהִתְבַּקֵשּּלְהִתְתַקֵן,יִהְיֶה תִקונָם ּוְעִקַר ּּעַל־יְדֵי הָעֲבוֹדָה שֶׁל אֵלו הַכְּשֵׁרִים בְּעַצְמָם,ּשֶׁחָלְקו אוֹתָם ּעֲלֵיהֶם וְרָדְפו,הַצַדִיקִים וְהַכְּשֵׁרִים אֵלו ּכִּי ה בְּתוֹרַת הַהוֹלְכִים ְּותְמִימֵי־דֶרֶך'בֶּאֱמֶת,ָּעִקַר ּשְׁלֵמות עֲבוֹדּתָם הוא מַה שֶׁזוֹכִין לְכִסּופִין טוֹבִים עֵת בְּכָל,בְּמַדְרֵגָתָם עַצְמָן מִסְתַפְקִים ּּוְאֵינָם וַעֲבוֹדָתָם,יְתֵרָה לְמַעֲלָה כְּשֶׁמַגִּיעִין אֲפִלו ּרַק ּבַּעֲבוֹדַת הַשֵׁם,ְּאַף־עַל־פִי־כֵן הֵם נִכְסָפִין מְאֹד מְאֹד י לְמַעֲלָה לִזְכּוֹתהַשֵׁם בַּעֲבוֹדַת בְּיוֹתֵר עוֹד ּתֵרָה, לִזְכּוֹת עֵת בְּכָל ומְחַפְשִׂים ומְבַקְשִׁים ּוְדוֹרְשִׁים ּּלִשְׁלֵמות יוֹתֵר בַּעֲבוֹדַת הַשֵׁםֹ,ּכִּמְחַפֵש ׂ אַחַר אֲבֵדָתו, ְּומִתְחַנְנִים לְפָנָיו יִתְבָּרַך הַרְבֵּה עַל זֶה.ּוכְמו ֹ שֶׁמָצִינו אֵצֶלְּּ דָוִד הַמֶלֶך,ּעָלָיו הַשָׁלוֹםַ ,ּּשֶׁמַעֲלָתו ֹ הָיָה גָבוֹה מְאֹד מְאֹד,ּאַף־עַל־פִי־כֵן בְּסוֹף תְמַנְיָא אַפֵי סִיֵם: "ָּּתָעִיתִי כְּשֶׂה אֹבֵד בַּקֵש ׁ עַבְדֶך וְכו'."ַּּומִזֶה יְכוֹלִין הַצ קְדֻשַׁת מַעֲלַת גֹּדֶל קְצָת מֵרָחוֹק ּּלְהָבִיןּדִיקִים דִקְדֻשָׁה הַכִּסּופִין קְדֻשַׁת וְגֹדֶל אֲמִתִיִים ּוְהַכְּשֵׁרִים ּשֶׁלָהֶם,שֶׁמְבַקְשִׁים בִּתְפִלָתָם פוֹעֲלִים הֵם ּובְוַדַאי "ָּּבַּקֵש ׁ עַבְדֶך"ּוְכוׁ',ּּוַעֲתִידִים בְּוַדַאי לְהִתְבַּקֵש,ְּובְכֹחָם ּוזְכותָם יִתְבַּקְשׁו וּּיַעֲלו כָּל הָאֲבֵדוֹת כֻּלָם,ּּעַד שֶׁיַעֲלו עַל־יְדֵי־זֶה גַם כָּל הַחוֹלְקִים עֲלֵיהֶם וְהָרְחוֹקִים מֵהֶם ּוְיָשׁובו כֻּלָם אֲלֵיהֶם.ַּּוְכָל זֶה מְרֻמָז בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינו ז"ּל שֶׁאָמְרו:ּעֲדַת קֹרַח עֲתִידָה לְהִתְבַּקֵש ׁ וְלַעֲלוֹתִ; כְּתיב"הַקָהָל מִתוֹך ְּּוַיאבְדו",אוֹמֵר הוא ּּובְדָוִד: "ָּתָעִיתִי כְּשֶׂה אֹבֵד בַּקֵש ׁ עַבְדֶך"ּׁמָה אֲבֵדָה שֶׁנֶאֱמַר ּבְּדָוִד עֲתִידָה לְהִתְבַּקֵש,אַף כָּאן אֲבֵדָה הָעֲתִידָה ּּלְהִתְבַּקֵש ׁ וְכוַ',ּּהַיְנו כַּנ"ל.)לקוטי הלכות-הלכות אומניןד',אות ל"הלפי אוצר היראה–מחלוקת, אות נ"ו(

EN:
And this is what our Sages of blessed memory said: that it is permitted to receive payment for Torah shebichsav, for it is payment for pisuk te'amim. "Payment for pisuk te'amim" specifically — for the te'amim are an exceedingly exalted light that is impossible to attain, which is the aspect of Ayay, as is brought in the Writings [of the Ari z"l]. And therefore it is permitted to receive payment — for there they have no hold, as mentioned above. For the vitality of the sitra achra is only from the concealment and hiddenness of the aspect of Ayay, as mentioned above. But one who attains this perception — which is the aspect of pisuk te'amim, as mentioned above — then they have no vitality at all and are completely nullified. And therefore, even when one receives payment for this learning, they cannot take hold in it, G-d forbid. For there, in this perception, they have no power to take hold, G-d forbid. On the contrary, through this perception of the aspect of Ayay, the aspect of te'amim, they are completely nullified, as mentioned above.

And understand this well, for it is impossible to explain these matters in writing. Baruch Hashem l'olam, Amen v'Amen.

Segment 11
HE:
ּּאֵת מַחְתוֹת הַחַטָאִים )במדבר יז,ג'( ּוְזֶהו בְּחִינַת פְגַם קֹרַח שֶׁהוא בְּחִינַת הַמַחֲלֹקֶת שֶׁל ּהַמִתְנַגְּדִים עַל הַצַדִיקִים וְהַחֲסִידִים הָאֲמִתִיִים,שֶׁכָּל תוֹרָה שֶׁלָמְדו שֶׁלָהֶם הַלִמוד ּכֹּחָם מֵחֲמַת.קְצָתָם לוֹמְדִים בְּגפ"ת)גְּמָרָאִׁ,ּּפֵרוש ׁ רַש"י,ּתוֹסָפוֹת(ׁ ,וְיֵש ּּשֶׁלוֹמְדִים גַּם קַבָּלָה וכְתָבִים אֲבָל מַעֲשֵׂיהֶם אֵינָם כַּהֹגֶןֲ,וְיֵש ׁ מֵהֶם מְקֻלְקָלִים לְגַמְרֵי רַחמָנָא לִצְלַןׁ ,וְיֵש ְּּּשֶׁאֵין יוֹדְעִים מִקִלְקולָם כָּל־כָּך אֲבָל עַל־כָּל־פָנִים הֵם ה בַּעֲבוֹדַת ּמִתְרַשְׁלִים'בְּכַוָנָה מִתְפַלְלִים ּוְאֵין ּובִיגִיעוֹת,וְכָבוֹד מָמוֹן שֶׁל הַהֶבֶל אַחַר וְרוֹדְפִים ּוְהִתְנַשְׂאות וְכַיוֹצֵאְ,וְהֵם מִתגָּרִים בְּהַכְּשֵׁרִים וִירֵאִים ְּּתְמִימֵי הַדֶרֶך הַהוֹלְכִים בְּתוֹרַת ה'בֶּאֱמֶת הָעוֹסְקִים ּבִּתְפִלָה ובְמַעֲשִׂים טוֹבִים בְּכֹח ַ ובְכַוָנַת הַלֵב לַשָׁמַיִם, ּּוְהֵם עוֹמְדִים בְּכָל פַעַם וְחוֹלְקִים עֲלֵיהֶם בְּכַמָה מִינֵי ּּרְדִיפוֹת וְלֵיצָנות בְּלִי שִׁעור. וְזֶה בְּחִינַת עֲדַת קֹרַח,כִּי קֹרַח הָיָה חָכָם וְלַמְדָן גָּדוֹלֹ ,ּוְעִקַר הַפְגָם שֶׁלו—שֶׁרָצָה לְהַפְרִיד בֵּין לַמְדָן ּוְצַדִיק,ּכְּאִלו עִקַר הַמַעֲלָה הוא בְּחִינַת לַמְדָן לְבַדֶׁ. ּוְזֶהו שּאָמְרו)בְּמִדְבַּר טז,ג:(ּכִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָם ּקְדֹשִׁים וְכוַ',ּּוְדָרְשׁו רַבּוֹתֵינו ז"ל)ּּתַנְחומָא שָׁם ד:( ּּכֻּלָם שָׁמְעו בְּסִינַי אָנֹכִי ה'ָּאֱלֹקֶיך וְכו,'ִּּהַיְנו שֶׁאָמְרו ּמֵאַחַר שֶׁכֻּלָם שָׁמְעו אָנֹכִי וְכָל עֲשֶׂרֶת הַדבְּרוֹת שֶׁהֵם ּכְּלַל הַתוֹרָה,ּאִם כֵּן אֵין לְמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן שׁום מַעֲלָה ּוְהִתְנַשְׂאות כְּמו ֹ שֶׁכָּתוב שָׁם ומַדוע ַ תִתְנַשְׂאו עַל קְהַל ה'ַ.ּּוְזֶה בְּחִינַת פְגָם הַנ"ְּל שֶׁסָּמְכו עַל הַלִמוד לְבַד וְכָפּּרו בְּעִקַר הָאֱמֶת. ּכִּי עִקַר הַמַעֲלָה וְהַהִתְנַשְׂאות אֱמֶת שֶׁל כָּל אֶחָד ּּמִיִשְׂרָאֵל עַל חֲבֵרו ֹ הוא רַק עַל־יְדֵי מַעֲשִׂים טוֹבִים,כִּי ּלֹא הַמִדְרָש ׁ הוא הָעִקָר אֶלָא הַמַעֲשֶׂה)אָבוֹת פ"א(ַ, ּוכְמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל:ּ שֶׁלֹא יְהֵא אָדָם קוֹרֵא ּוְשׁוֹנֶה ובוֹעֵט בְּרַבּו ֹ ובְאָבִיו ובְמִי שֶׁגָּדוֹל מִמֶנו וְכו'.כִּי ּאִם הָיו מַאֲמִינִים בְּהָאֱמֶת שֶׁהָעִקָר הוא קִיום הַתוֹרָה, ּלֹא הָיו אוֹמְרִים'ּומַדוע ַ תִתְנַשְׂאו'ּוְכו,'ֶּכִּי הָיָה רָאוי לָהּם לְהָבִין הָאֱמֶת שֶׁמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן קְדֻשָׁתָם גָּבֹה ַ מְאֹד מְאֹדֹ ,ַּּוְהֵם מְשֻׁקָעִים עֲדַיִן בְּתַאֲווֹת עוֹלָם הַזֶה כְּמו ּּשֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ּּל עַל פָסוק)שָׁם יז,ג:(ּאֵת מַחְתוֹת ּּהַחַטָאִים וְכו'—ּ הֵם חָטְאו עַל נַפְשׁוֹתָם וְכּו'.אֲבָל הֵם ּרָצו לְהַפְרִיד בְּחִינַת לַמְדָן מִצַדִיק,ּכְּאִלו הָעִקָר הוא ּלַמְדָן וְכו'.ּוְזֶהו:ּּוַיִקַח קֹרַח,ּּוְתִרְגֵּם אונְקְלוס:ּוְאִתְפְלֵג קֹרַחַ,ּשֶׁחָלַק לַמְדָן מִצַדִיק וְכַנ"ל: וְעַל־כֵּן אָמַר לו ֹ מֹשֶׁהָׁ)שם טז,ו:(ּּקְחו לָכֶם מַחְתוֹת ּוְכו,'ּּשֶׁיַקְרִיבו קְטֹרֶתִׁ.ּּוכְמו ֹ שֶׁפֵרֵש ׁ רַש"י:הֵא לָכֶם ּקְטֹרֶת הֶחָבִיב מִן הַכֹּל וְכו'.ּּהַיְנו שֶׁמֹשֶׁה אָמַר לָהֶם הֲרֵינִי מַרְאֶה לָכֶם מִי חָבִיב לִפְנֵי ה'ְיִתְבָּרַך.ִכִּי לְפִי ּדַעַת קֹרַח הָעּקָר הוא הַלִמוד וְהַחָכְמָה שֶׁל הַתוֹרָה, ּאַף־עַל־פִי שֶׁאֵינו ֹ מְקַיְמָה כְּלָל,ּוְלֹא עוֹד אֶלָא שֶׁחוֹלֵק ּעַל הַצַדִיק הָאֱמֶת שֶׁהוא מֹשֶׁה שֶׁנָתַן הַתוֹרָה ומְקַיֵם ּּאֶת הַתוֹרָה בִּקְדֻשָׁה נִפְלָאָהֹ,עַל־כֵּן אָמַר לוְ:הֲרֵי לָך הַכֹּל מִן שֶׁחָבִיב קְטֹרֶת,לְהַקְטִיר כֻּלְכֶם ּּוְתִכָּנְסו, ּּוְנִרְאֶה דְבַר מִי יָקום.כִּי קֹרַח הָיָה לַמְדָן וְחָכָם גָּדוֹל ּגַּם בְּחָכְמוֹת הַקַבָּלָה,ּּוְיָדַע בְּוַדַאי הַסּוֹד וְהַכַּוָנָה שֶׁל קְטֹרֶת,ְוְעַל־כֵּן סָמַך עַל רֹב חָכְמָתו ֹ לַחֲלֹק עַל מֹשֶׁה ּוְאַהֲרֹן ולְבַקֵש ׁ כְּהֻנָה גְּדוֹלָהַ ,ּמֵאַחַר שֶׁגַּם הוא יוֹדֵע ּכַּוָנַת הַקָרְבָּנוֹת וְהַקְטֹרֶת.ּעַל־כֵּן אָמַר לו ֹ מֹשֶׁה עַתָה נִרְאֶה הָאֱמֶת:ּקְחו לָכֶם מַחְתוֹת וְכו'ּוְאַתָה וְאַהֲרֹן ּּאִיש ׁ מַחְתָתו ֹ וְכו'ּוּּתְנו בָהֵן אֵש ׁ וְשִׂימו עֲלֵיהֶן קְטֹרֶת ּוְכו'וְהָיָה הָאִיש ׁ אֲשֶׁר יִבְחַר הׁ'ּּהוא הַקָדוֹש.וְקֹרַח ְּסָמַך עַל חָכְמָתו ֹ וְנִתְרַצָה לָזֶהֹ ,ּּכִּי סָבַר שֶׁקְטֹרֶת שֶׁלו ְּּיִתְקַבֵּל מֵאַחַר שֶׁהוא חָכָם וְלַמְדָן כָּל־כָּך וְיוֹדֵע ַ דִין ְּּוְכַוָנוֹת הַקְטֹרֶת כָּל־כָּך. ּאֲבָל מֹשֶׁה הִתְרָה בָּהֶם וְאָמַר לָהֶם שֶׁסַּם הַמָוֶת ּנָתון בְּתוֹכו ֹ שֶׁבּו ֹ נִשְׂרְפו נָדָב וַאֲבִיהוא,ּלוֹמַר שֶׁרָאוי ְּּלָהֶם לִלְמֹד קַל וָחֹמֶר מִנָדָב וַאֲבִיהוא שֶׁהָיו צַדִיקִים גדוֹלִים מְאֹד,ּּאַף־עַל־פִי־כֵן מֵאַחַר שֶׁהִקְטִירו קְטֹרֶת ּשֶׁלֹא בִּזְמַנו ֹ נִשְׂרְפו.כִּי'ּנָדָב וַאֲבִיהוא'הֵם בְּחִינַת'בֶּן ּּעַזַאי ובֶן זוֹמָא'ּשֶׁזֶה הֵצִיץ וְנִפְגַּע וְזֶה הֵצִיץ וָמֵת, ּשֶׁאַף־עַל־פִי שֶׁהָיו צַדִיקִים גְּדוֹלִיםֲ,אּבָל שָׁגו קְצָת ּכְּשֶׁנִכְנְסו לַפַרְדֵס וְהֵצִיצו יוֹתֵר מִדַאי וְנֶעֶנְשׁו,ּּשֶׁזֶהו וַאֲבִיהוא נָדָב פְגַם ּּבְּחִינַת,אַחַת בְּחִינָה הֵם כִּי ּּכַּמובָא.ֶּוְעַל־כֵּן רָמַז לָהֶם מֹשֶׁה שֶׁיִזָהֲרו שֶׁלֹא יִתְעַנְשׁו ּעַל־יְדֵי הַקְטֹרּת דַיְקָא,ּּכִּי גַּם נָדָב וַאֲבִיהוא שֶׁהָיו שֶׁפָגְמו עַל־יְדֵי בְּשָׁלוֹם יָצְאו לֹא גְּדוֹלִים ּצַדִיקִים ּבִּבְחִינַת אַרְבָּעָה שֶׁנִכְנְסו לַפַרְדֵס,מִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן ּאַתֶם.ּוְהֵם לֹא שָׁמְעו,ּוְסָמְכו עַל חָכְמָתָם,ּּופָגְמו ּהַפְגָם שֶׁל'אַחֵר'ּשֶׁקִלְקֵל לְגַמְרֵי וְקִצֵץ בַּנְטִיעוֹת,כִּי ּזֶהו בְּחִינַת הַפְגָם שֶׁל קֹרַח וַעֲדָתו ֹ שֶׁהִפְרִידו בְּחִינַת ּלַמְדָן מִצַדִיק וְסָמְכו עַל חָכְמַת לִמודָם,ּּשֶׁזֶהו בְּחִינַת ּּמְקַצֵץ בַּנְטִיעוֹתְּ,בּחִינַת וְאִתְפְלֵג קֹרַח. ֹּוְעַל־כֵּן הָיָה עָנְשָׁם שֶׁנִשְׂרְפו עַל־יְדֵי אֵש ׁ הַקְטֹרֶת בְּעַצְמו,ּּשֶׁזֶהו בְּחִינַת'לֹא זָכָה—ּ נַעֲשֵׂית לו ֹ הַתוֹרָה סַם מָוֶת'ְּעַל־יְדֵי שֶׁמְצַיֵר אוֹתִיוֹת הַתוֹרָה לְהֵפֶך,כִּי ּהַתוֹרָה בְּחִינַתֵ'ׁאש'ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב)יִרְמְיָה כג,כטׁ(: כָּאֵש דְבָרִי כֹה הֲלוֹא.ומְצַיְרִין בָּה ּוכְשֶׁפוֹגְמִין ְּהָאוֹתִיוֹת לְהֵפֶך,ּּמִתְגַּבֵּר תַבְעֵרַת אֵש ׁ מַמָש ׁ רַחֲמָנָא לִצְלַן,ּּכִּי מֵהָאֵש ׁ יָצָאו וְהָאֵש ׁ תֹאכְלֵם)יְחֶזְקֵאל טו(. )לקוטי הלכות–הלכות אומנין ד,'אותל"ה(

Segment 12
HE:
ָ ּוַיּבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל הָעֵדות ּּוְהִנֵּה פָרַח מַטֵה אַהֲרֹן לְבֵית לֵוִי )במדבר יז,כג( ּמַטֶה הוא בְּחִינַת הַבְּחִירָה שֶׁהוא בְּחִינַת מַטֶה ּּשֶׁמַטֶה לְצַד זֶה או ֹ לְצַד זֶהֶׁ.ּּוְזֶהו בְּחִינַת מַטֵה מֹשה ׁ לְמַטֶה ׁ ומִנָחָש לְנָחָש מִמַטֶה ְּשֶׁנִתְהַפֵך,ּּכַּמובָן ּבַּתִקונִיםַ,ּוְכַמובָא בְּדִבְרֵי אֲדוֹנֵנו מוֹרֵנו וְרַבֵּנו ז"ל ּבְּהַתוֹרָה בְּטַח בַּה'וַעֲשֵׂה טוֹב בְּסִימָן ע"ט.ֹ ּומֹשֶׁה זָכָה ּבְּמַרְאֵה הַסְּנֶה לְהַפְשִׁיט גּופולְגַמְרֵי,ּכַּמובָא בַּתִקונֵי זֹהַר,ְוְאָז נֶאֱמַר בּו ֹ אַחַר כָּך:ּּומַטֵה הָאֱלֹקִים בְּיָדִי, 'בְּיָדִי'ּדַיְקָא שֶׁהָיְתָה הַבְּחִירָה בְּיָדו ֹ לְגַמְרֵי בִּבְחִינַת ּּצַדִיקִים לִבָּן בִּרְשׁותָן,ּכַּמובָא בְּהַתוֹרָה בְּטַח בַּה,'ּעַיֵן שָׁם.ּוְכֵן אַהֲרֹן בְּוַדַאי זָכָה גַּם־כֵּן לָזֶה,כִּי מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן ּשְׁנֵיהֶם שְׁקולִים זֶה כְּזֶהַ,ּּכְּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל.וְזֶה ּּשֶׁצִוָה ה'ְּיִתְבָּרַך לְהַרְאוֹת אוֹת ומוֹפֵת נוֹרָא עַל־יְדֵי דַיְקָא ּהַמַטוֹתַ,מַעֲל לְהוֹרוֹתשֶׁאַף־עַל־פִי אַהֲרֹן ּת הַבְּחִירָה שָׁבַר שֶׁכְּבָר הַשְׁלֵמות לְתַכְלִית ּשֶׁזָכָה שֶׁלוֹ שֶׁמַטֶה וְזָכָה ּלְגַמְרֵי,הַבְּחִירָה ּּדְהַיְנו,הָיָה ּבִּבְחִינַת מַטֵה מֹשֶׁה בִּבְחִינַת ומַטֵה הָאֱלֹקִים בְּיָדִיִּ, ּּדְהַיְנו שֶׁכְּבָר לִבּו ֹ בּּרְשׁותו ֹ לְגַמְרֵי בִּבְחִינַת לֹא יְאֻנֶה ּלַצַדִיק כָּל אָוֶן וְאֵינו ֹ מִתְיָרֵא עוֹד מֵהַיֵצֶר הָרָע הַגַּשְׁמִי ּּשֶׁל תַאֲווֹת עוֹלָם הַזֶה כְּלָלֹ ,ּאַף־עַל־פִי־כֵן עֲדַיִן אֵינו ּמִסְתַפֵק עַצְמו ֹ בָּזֶה רַק עֲדַיִן הוא עוֹבֵד ה'ְיִתְבָּרַך ּּבִּמְסִירַת נֶפֶש ׁ נִפְלָא וְזוֹכֶה בְּכָל פַעַם לְשַׁבֵּר הַיֵצֶר ְּּּּהָרָע שֶׁלו ֹ שֶׁהוא מַלְאָך הַקָדוֹש ׁ בְּחִינַת דִינִים.וְעַל־יְדֵי ַּזֶה גַּם עַתָה אַחַר שֶׁשִׁבֵּר הַבְּחִירָה הַגַּשְׁמִיִית וְהַמַטֶה ּבְּיָדו ֹ כַּנ"לַ,ּאַף־עַל־פִי־כֵן עֲדּּיִן הוא עוֹלֶה מִדַרְגָּא ּלְדַרְגָּא וְהוא גָּדֵל וְצוֹמֵח ַ בְּכָל פַעַם בִּבְחִינַת צַדִיק ּּכַּתָמָר יִפְרָח וְכו'.ּּוְזֶהו בְּחִינַת כִּי פָרַח מַטֵה אַהֲרֹן ּלְבֵית לֵוִי וַיֹצֵא פֶרַח וַיָצֵץ צִיץ וְכו,'ַּּדְהַיְנו שֶׁגַּם אַחַר ה ַּשֶׁשִׁבֵּרֹ כַּנ בְּיָדו הָאֱלֹקִים ומַטֵה ּבְּחִירָה"ל, ּאַף־עַל־פִי־כֵן הוא פוֹרֵח ַ וְצוֹמֵח ַ כִּי אֵינו ֹ עֵץ יָבֵש ׁ חַס וְשָׁלוֹם,וְאֵינו ֹ עוֹמֵד עַל מַדְרֵגָה אַחַת,ּרַק הוא צָץ לְדַרְגָּא מִדַרְגָּא ֹ יִתְבָּרַך ַ בַּעֲבוֹדָתו ְּּופוֹרֵח,גַּם ִכִּי ּּהַצַדּיקִים שֶׁשִׁבְּרו הַיֵצֶר הָרָע הַגַּשְׁמִי שֶׁזֶהו בְּחִינַת ּּומַטֵה הָאֱלֹקִים בְּיָדִי,גַּם הֵם עֲדַיִן יֵש ׁ לָהֶם יֵצֶר הָרָע שֶׁל מַעְלָהֹ,ּ וצְרִיכִים לְשַׁבְּרו,ָּּּוכְשֶׁיֵש ׁ לָהֶם מִלְחָמוֹת ּּעֲדַיִן בְּוַדַאי הֵם עוֹלִים עֲדַיִן מִדַרְגא לְדַרְגָּא בְּחִינַת ּוַיֹצֵא פֶרַח וַיָצֵץ צִיץ וְכו'.וְעַל־כֵּן נָתַן זֹאת לְסִימָן: ּּוְהָיָה הָאִיש ׁ אֲשֶׁר אֶבְחַר בּו ֹ מַטֵהו יִפְרָח,ֹ לְהוֹרוֹת ְּׂשֶׁהוא פוֹרֵח ַ וְעוֹלֶה עֲדַיִן מִדַרְגָּא לְדַרְגָּא וְזֶהו מַעֲלָתו עַל שְׁאָר נְשִׂיאֵי יִשרָאֵל,ּּכִּי גַּם בֵּין הַצַדִיקִים הַגְּדוֹלִים ּּהָאֲמִתִיִים בְּחִינַת נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל,ּּיֵש ׁ חִלוק גָּדוֹל בֵּינָם ּּלְבֵין הַצַדִיק הַגָּדוֹל מֵהֶם הַרְבֵּה,בְּחִינַת מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן ּוְכו,'ְּהֵפֶך דֵעָה רָעָה שֶׁל קֹרַח וַעֲדָתו ֹ שֶׁכָּפְרּו בָּזֶה ּוְאָמְרו:ּּכִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָם קְדֹשִׁים וְכו'ּומַדוע ַ תִתְנַשְׂאו ּוְכו') .הלכות שלוח הקן-הלכהד,'אות ט"ו( ָּׁאַתָה ובֵית אָבִיך תִשְׂאו ּּאֶת עֲוֹן הַמִקְדָש )במדבר יח,א'( ּכִּי זֶהו עֲבוֹדַת הַצַדִיקִים לְהַמְתִיקּ הַדִינִים מִכָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁעַל־יְדֵי זֶה מוֹצִיאִין אוֹתָם מֵעֲוֹנוֹת שֶׁבָּאִים ּעַל־יְדֵי הַיֵצֶר הָרָע שֶׁיְנִיקָתו ֹ מֵהַדִינִים,ּּכִּי הַצַדִיקִים שֶׁהוא מַעְלָה שֶׁל הָרָע הַיֵצֶר מְשַׁבְּרִים ּּהַגְּדוֹלִים ומַמְתִיקִים דִינִים ּבְּחִינַתהַדִינִים כָּל ּומְבַטְלִים, ּוְעַל־יְדֵי זֶה מְבַטְלִין כֹּח ַ הַיֵצֶר הָרָע ומַצִילִין יִשְׂרָאֵל מֵעֲוֹנוֹת,ּוְעַל־כֵּן הַצַדִיקִים מְקַבְּלִים עַל עַצְמָן יִסּורִין בִּשְׁבִיל עֲוֹנוֹת יִשְׂרָאֵל,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב:ַּּאָכֵן חֳלָיֵנו הוא נָשָׂא וּעֲוֹנוֹתָם הוא יִסְבֹּל.ּכִּי הַצַדִיקִים הַגְּדוֹלִים תוֹלִין שֶׁאֵינָם שֶׁמֵחֲמַת שֶׁאוֹמְרִים הַחֶסְרוֹנוֹת בְּעַצְמָן ּכָּל ּמַמְתִיקִין הַדִין כָּרָאוי מֵחֲמַת זֶה בָּאִים יִשְׂרָאֵל לַעֲוֹנוֹת חַס וְשָׁלוֹםִ.וְעַל־כֵּן הֵם סוֹבְלִים עֲוֹנוֹת ישְׂרָאֵל.וְזֶה ָּבְּחִינַת אַתָה ובֵית אָבִיך תִשְׂאו אֶת עֲוֹן הַמִקְדָש ׁ וְכו,' כִּי הֵם צְרִיכִים לִשְׁמֹר יִשְׂרָאֵל מֵעֲוֹנוֹת כִּי צְרִיכִין ּּלַעֲסֹק לְהַמְתִיק כָּל הַדִינִים שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁעַל־יְדֵי זֶה ו הָרָע ַ הַיֵצֶר כֹּח ּמְבַטְלִיןמֵעֲוֹנוֹת יִשְׂרָאֵל ּמַצִילִין. )הלכות שלוח הקן-הלכהד,'אות ט"ז( ִ ּוַאֲנִי הִנֵּה נָתַתָי לְך אֶתּּמִשְׁמֶרֶת תְרומֹתָי )במדבר יח,ח'( ַּכָּל אֲחִיזַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא וְהַיֵצֶר הָרַע הוא מִדִינִים ּּכַּיָדועְ,שֶׁהֵם נֶאֱחָזִים מִסִּטּרָא דִשְׂמָאלָא,ּוְכָל הַתוֹרָה ַּוְהַמִצְווֹת הֵם לְבַטֵל אֲחִיזַת הַדִינִים לְהַמְתִיק הַדִין ּהַנֶאֱחָז בִּשְׂמֹאל ולְאַכְלְלָא שְׂמֹאלָא בִּימִינָא כַּיָדוע. ֹּוְזֶה גֹּדֶל מַעֲלַת מִצְוַת צְדָקָה שֶׁשְׁקולָה כְּכָל הַתוֹרָה ַכְּמַאֲמַר רַבּוּתֵינו ז"ל,ּּכִּי הַמָמוֹן הוא בְּחִינַת שְׂמֹאל, ּוכְשֶׁנוֹתֵן צְדָקָה לְעָנִי הָגון וְצַדִיק הָעוֹבֵד ה'בֶּאֱמֶת ּּשֶׁהוא כֻּלו ֹ יָמִין,ְכִּי אֹרֶך יָמִים בִּימִינָא,עַל־יְדֵי זֶה ּנִכְלָל שְׂמֹאל בַּיָמִיןַ,ּשֶׁהוא כְּלַל כָּל הַתִקונִים הַנעֲשִׂים ּעַל־יְדֵי כָּל הַתוֹרָהֹ.ּעַל־כֵּן הָעִקָר לִתֵן צְדָקָה בְּכַוָנָה זו, ּכְּדֵי לְהִתְקָרֵב ולְהִתְקַשֵׁר לְצַדִיקֵי אֱמֶת שֶׁהֵם בִּבְחִינַת ּכֻּלָא יְמִינָא,ּכִּי כָּל מַה שֶׁהַצַדִיק גָּדוֹל בְּיוֹתֵר הוא נִכְלָל בְּיָמִין בְּיוֹתֵר,ּ עַד שֶׁיֵש ׁ צַדִיקִים בְּנֵי עֲלִיָה שֶׁהֵם ּמַשִׂיגִים אוֹרַיְיתָא דְעַתִיקָא סְתִימָאָה וְנִכְלָלִים שָׁם, ּוְשָׁם כֻּלָא יְמִינָא וְלֵית שְׂמֹאל תַמָן.ּּוכְשֶׁנוֹתֵן צְדָקָה ּלְצַדִיקִים כָּאֵלו וְהַנִלְוִים אֲלֵיהֶםֱ,ּוְכָל כַּוָנָתו ֹ בֶּאמֶת ּבִּשְׁבִיל קִיום הַתוֹרָה כְּדֵי לְהִכָּלֵל בַּיָמִין,עַל יְדֵי זֶה ּעוֹשֶׂה תִקון גָּדוֹל וְנֶחְשָׁב כְּאִלו קִיֵם כָּל הַתוֹרָה כֻּלָה, ּכִּי נִכְלָל מָמוֹנו ֹ שֶׁהוא בְּחִינַת שְׂמֹאלֹ ,ֶּוְנִכְלָל עִמו ּבִּבְחִינַת יָמִין שֶׁזּהו כְּלַל כָּל הַתִקונִים. תְרומָה נְתִינַת שֶׁל זֹאת פָרָשָׁה נִסְמָך ְּוְעַל־כֵּן ּומַעֲשֵׂר וְכָל מַתְנוֹת כְּהֻנָה לְפָרָשַׁת קֹרַח כִּי זֶה הָיָה ּעִקַר פְגַם קֹרַח שֶׁחָלַק עַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן ובְעָא לְאַחְלָפָא שְׂמָאלָא לִימִינָאְּ.כּמו ֹ שֶׁכָּתוב בַּזֹהַר הַקָדוֹש ׁ כִּי אַהֲרֹן הָיָה כֹּהֵן אִיש ׁ הַחֶסֶד בְּחִינַת יָמִין וְקֹרַח הָיָה לֵוִי ּבְּחִינַת שְׂמֹאל וְכָל תִקונו ֹ הָיָה שֶׁיִהְיֶה נִכְלָל בְּאַהֲרֹן ַ ּהַכֹּהֵן בְּחִינַת יָמִין שֶׁזֶהו בְּחִינַת כְּלַל כָּל הַתִקונִים ּשֶׁכָּל תִקון הָעוֹלָמוֹת תָלוי בָּזֶה כַּנ"ל.וְקֹרַח מֵחֲמַת ּגַּסּותו ֹ רָצָה לְהִתְגַּבֵּר עַל אַהֲרֹן לְהַגְבִּיר שְׂמֹאל עַל ָּיָמִין חַס וְשָׁלוֹם וְעַל־כֵּן הָיָה כּוֹפֵר בְּכָל הַתוֹרָה כֻּלָה ּכִּי כָּל הַתוֹרָה תְלויָה בָּזֶה לְאַכְלָלא שְׂמָאלָא בִּימִינָא ְַּּוְהוא רָצָה לְהֵפֶך חַס וְשָׁלוֹם עַל־כֵּן אַחַר פָרָשַׁת קֹרַח ּנֶאֶמְרו פָרָשָׁה הַנ"ּל שֶׁל תְרומָה וְכו'. ִּּוְעַל־כֵּן נִקְרֵאת בְּשֵׁם תְרומָה וְכֵן כָּל הָעֶשְׂרִים נִקְרָא כְּהֻנָה מַתְנוֹת ֹ ּּוְאַרְבַּעכְּמו תְרומָה בְּשֵׁם ּּים ּשֶׁכָּתוב בִּתְחִלַת הַפָרָשָׁה עַל עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מַתְנוֹת ָּּּכְּהֻנָה וַאֲנִי הִנֵה נָתַתִי לְך אֶת מִשְׁמֶרֶת תְרומֹתָי לְכָל ּקָדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל וְכו'ּהֲרֵי שֶׁקָרָא כָּל הַמַתָנוֹת בְּשֵׁם ּּתְרומָהּכִּי כָּל הַמַתְנוֹת כְּהֻנָה הֵם בְּחִינַת תְרומָה עַל־יְדֵי לְמַעְלָה הָעוֹלָם כָּל מְרִימִין זֶה שֶׁעַל־יְדֵי ּשֶׁנִכְלָל שְׂמֹאל בְּיָמִין עַל־יְדֵי הַנְתִינָה לַכֹּהֵן שֶׁהוא בְּחִינַת יָמִין.)הלכות תרומות ומעשרות–הלכהד,' אותיותביג'ד'ח'לפי אוצר היראה-צדקה וגמילות חסדים,אות נ"ו( ּופְדויָו מִבֶּן חֹדֶש ׁ תִפְדֶה )במדבר יח,טז( ְּעִקַר הַחִיות הוא עֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךֹ .ּוכְשֶׁאֵינו ּמוֹסִיף קְדֻשָׁה וָדַעַת בְּכָל יוֹם,ּהוא קְצַר יָמִים,ֵּומִי יוֹדּע ַ אִם יַעֲלו כָּל שִׁבְעִים שְׁנוֹתָיו לְיוֹם אֶחָד?וְעַל־כֵּן ּהָרְשָׁעִים גְּמורִים,ּהָרְחוֹקִים מִן הַתוֹרָה לְגַמְרֵי,הֵם ּנִקְרָאִים בְּחַיֵיהֶם מֵתִים.ְּאַך אֲפִלו הָעוֹבֵד אֶת הַשֵׁם קְצָתַ,ּאֵינו ֹ נִמְנֶה בִּימֵי חַיָיו כִּי אִם כְּפִי מְעט הָעֲבוֹדָה ּומַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁזָכָה לַעֲשׂוֹת בְּחַיָיו,וְעַל־כֵּן יָכוֹל ּּלִהְיוֹת שֶׁכָּל חִיותו ֹ לֹא יַעֲלֶה כִּי אִם לְיוֹם אֶחָד.אֲבָל ּמִי שֶׁזוֹכֶה לְהוֹסִיף קְדֻשָׁה וָדַעַת וְלִחְיוֹת חַיִים חֲדָשִׁים בְּכָל עֵת,ּהוא זוֹכֶה לִחְיוֹתּשִׁבְעִים שְׁנוֹתָיו בִּשְׁלֵמות. ּּוְזֶהו בְּחִינַת קְדֻשַׁת הַבְּכוֹר,ּּשֶׁצְרִיכִין לִפְדוֹתו ֹ מִן ְּּהַכֹּהֵן בִּשְׁבִיל לְהַמְשִׁיך עַל־יְדֵי זֶה בְּחִינַת הִתְחַדְשׁות ּהַחִיות וְהַמֹחִין,ֶּוְזֶהו שֶׁעִקַר פִדְיוֹן בְּכוֹר הוא מִבֶּן ׁחֹדש,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב)ּבַּמִדְבָּר יח" :( ּּׁופְדויָו מִבֶּן חֹדֶש ּּתִפְדֶה."ׁ'חֹדֶש מִבֶּן'ּדַיְקָא,הוא הַפִדְיוֹן עִקַר ּכִּי הַחִיות הִתְחַדְשׁות ּבִּשְׁבִילׁ,חֹדֶש בְּחִינַת ּשֶׁהוא, ּבְּחִינַת מְחַדֵש ׁ חֳדָשִׁים.)הלכות תפלין–הלכה ה,' אות כ'לפי אוצר היראה–חיים,אות ד'( שבת שלום לאחינו כל בית ישראל הוצאת חומשים עם פירוש הלקוטי הלכות במחיר הקרן 125 § לסט )

Segment 13
HE:
5 כרכים ( פרטים והזמנה : 054-8429006 ) מאיר (



# Chukas - Chumash with Likutey Halachos
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/4/6/

Chukas
חוקת
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/4/6

Segment 1
HE:
נמצא שעיקר בחינת התעוררות השינה הוא על ידי הנקודות טובות שמוצאין בעצמו אפילו כשהוא ח"ו במדריגה התחתונה מאד וכו' כנ"ל. כי בלילה שהוא זמן השינה. אזי השכינה מבררת בירורים כידוע וזה מרמז על הנ"ל שכשמתגבר בחינת השינה על האדם אזי צריך לבקש ולחפש למצוא בעצמו נקודות טובות ועל ידי זה יתעורר משינתו כנ"ל וזה בחינת (שם עז) אזכרה נגינתי בלילה עם לבי אשיחה ויחפש רוחי, שאני מחפש ומבקש הרוח טובה בחינת נקודה טובה. ועל ידי זה נעשין נגונים כנ"ל בחינת אזכרה נגינתי בלילה וכנ"ל. ועל ידי זה שמתגבר להתעורר משינתו על ידי הנקודות טובות שמוצא בעצמו כנ"ל. על ידי זה עיקר תיקון התפלה. כי עיקר התפלה הוא רק כשזוכה למצוא בעצמו הנקודות טובות. בבחינת אזמרה לאלהי בעודי כנ"ל. וזהו בחינת סדר התפלה שבתחלה אומרים קרבנות וקטרת שהם בחינת בירורים שמוצאין ומבררין נקודות טובות אפילו מבחינת בהמיות מתכלית העשיה כידוע. כי זה עיקר בחינת הקרבן להעלות מבהמה לאדם. וזה בחינ קטרת שהיו בהם חלבנה דהיינו שמבררין ומוצאין הטוב אפילו בפושעי ישראל בבחינת חלבנה, וכמו שלמדו רז"ל מזה (כריתות ו' ע"ב) כל תפלה שאין בה מתפלת פושעי ישראל אינה תפלה (א) כי עיקר התפלה בבחינת קטרת על ידי שמבררין ומוצאין נקודותטובות אפילו בפושעי ישראל בבחינת חלבנה כנ"ל. וזה בחינת י"א סמני הקטרת היינו יו"ד סמנים חוץ חלבנה. זה בחינת עשרה מיני זמרה שהם נעשין על ידי שמבררין ומוצאין הטוב שבפושעי ישראל בבחינת חלבנה כנ"ל:

EN:
And therefore Moshe did not yet know how to accurately determine exactly when midnight was, for it was still before the giving of the Torah, and there was not yet the arousal from below, for there were not yet enough tzadikim who rose at midnight and engaged in Torah — because it was before the giving of the Torah. And therefore it was difficult to accurately gauge the point of midnight. And even according to the opinion that Moshe also knew — nevertheless, he was not able to speak about it to such an extent, and he was still apprehensive lest they err, etc. For he was not yet able to draw this illumination into a revealed state, because it was before the giving of the Torah. But David — he knew, for a harp was suspended above his bed. And the power of the harp is drawn from the Torah, as is brought in the words of our master, our teacher, our Rebbe, of blessed memory. For the harp of David had five strings, corresponding to the Five Books of the Torah, and it would awaken him from his sleep until he knew how to accurately determine the exact hour and point of midnight. For David is the aspect of Mashiach, who constantly engages in the rectification of the souls of Israel, to awaken them from their sleep through the above — through the nekudos tovos he finds in each one, and he teaches each one and illuminates in his heart, so that he can search and seek and find within himself nekudos tovos always, in order to awaken him from his sleep and his fall, so that he should not fall completely, G-d forbid. And the main thing is to gauge accurately the time when he is nearly, nearly about to fall, G-d forbid — then specifically, [Hashem] will shine upon him in His kindness to save him and to awaken him, in the aspect of: "Though he fall, he shall not be utterly cast down" — etc.; in the aspect of: "[The wicked one] watches… Hashem will not abandon him into his hand" ; in the aspect of: "For He will see that the power is gone, and there is nothing retained or remaining… and He will say… See now that I, I am He" — etc. And all this is through the power of the Torah that we have already received through Moshe Rabbeinu and through all the tzadikim who have been until now, who have explained to us the pathways of the Torah well.

Segment 3
HE:
אות ז וּכְשֶׁאָנוּ אוֹמְרִים פָּרָשַׁת הַקָּרְבָּנוֹת כְּאִלּוּ הִקְרַבְנוּם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כָּל הָעוֹסֵק בְּתוֹרַת עוֹלָה כְּאִלּוּ הִקְרִיב עוֹלָה וְכוּ' ( ב) כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַקָּרְבָּנוֹת הוּא בִּבְחִינַת הַדִּבּוּר לְהַעֲלוֹת מִדּוֹמֵם צוֹמֵחַ חַי לִמְדַבֵּר, כִּי הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת כְּשֶׁעוֹלִין מִמָּקוֹם שֶׁעוֹלִין מִמַּדְרֵגוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת הָעִקָּר הוּא שֶׁיַּעֲלוּ לִבְחִינַת דִּבּוּר, כִּי מִתְּחִלָּה כְּשֶׁאֵין נִתְבָּרֵר וְנִכָּר הַטּוֹב מֵחֲמַת הָרָע שֶׁחוֹפֶה עָלָיו, אֲזַי הוּא בִּבְחִינַת אִלֵּם שֶׁאֵין לוֹ דִּבּוּר, בִּבְחִינַת ( תהלים ל"ט) נֶאֱלַמְתִּי דּוּמִיָּה הֶחֱשֵׁיתִי מִטּוֹב וְכוּ', וּכְשֶׁמְּגַלִּין אֶת הַטּוֹב כַּנַּ"ל אֲזַי עִקַּר הִתְגַּלּוּת הַטּוֹב וַעֲלִיָּתוֹ הוּא בְּחִינַת הַדִּבּוּר וְזֶה בְּחִינַת ( שיר השירים ב') יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסָּלַע בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה, זֶה בְּחִינַת הַנְּקֻדָּה טוֹבָה שֶׁהִיא בְּחִינַת יוֹנָה תַּמָּה שֶׁתְּמִימָה עִם בֶּן זוּגָהּ וְאֵינָה מַנַּחַת אוֹתוֹ לְעוֹלָם וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( מדרש שיר השירים ד') כִּי הַנְּקֻדָּה טוֹבָה שֶׁיֵּשׁ בְּכָל אֶחָד אֲפִלּוּ בְּהַפָּחוֹת שֶׁבַּפְּחוּתִים הִיא דְּבוּקָה תָּמִיד עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְעוֹלָם בְּכָל מָקוֹם שֶׁהִיא, וּכְשֶׁהִיא נוֹפֶלֶת ח"ו בְּעִמְקֵי הַקְלִפּוֹת הַמַּקִּיפִין אוֹתָהּ מִכָּל צַד בְּחִינַת יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסָּלַע בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה בְּתַכְלִית הַהַסְתָּרָה, אֲזַי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אוֹמֵר לָהּ ( שם), "הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵךְ כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵךְ נָאוָה", כִּי אַף-עַל-פִּי שֶּׁאַתָּה בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה, אַף-עַל-פִּי-כֵן אַתָּה בְּעַצְמְךָ נָאוֶה מְאֹד בִּבְחִינַת שְׁחֹרָה אֲנִי וְנָאוָה כַּנַּ"ל, וְעַל-כֵּן תְגַלֶּה אֶת עַצְמְךָ וְתַרְאֶה אֶת מַרְאֶיךָ, כִּי עֲדַיִן אַתָּה נָאֶה, כִּי הַנְּקֻדָּה טוֹבָה נָאוֶה תָּמִיד, וְעַל-כֵּן 'הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵךְ', הַיְנוּ שֶׁתְּגַלֶּה וְתִמְצָא מַרְאוֹת יְפִי הַנְּקֻדָּה טוֹבָה, וְעַל-יְדֵי זֶה 'הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵךְ' כִּי עַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לְדִבּוּר, כִּי אָז יְכוֹלִין לְדַבֵּר לְהֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי מִקֹּדֶם לֹא הָיָה יָכוֹל לְדַבֵּר כְּלָל כַּנַּ"ל וְזֶהוּ בְּחִינַת ( שם ח') הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ הַשְׁמִעִינִי וּפֵרֵשׁ רש"י, 'הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים', בֵּין הָאֻמּוֹת וְכוּ', הַיְנוּ בְּחִינַת הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת, שֶׁהֵם יוֹשְׁבִים וּמֻנָּחִים בֵּין הָאֻמּוֹת, שֶׁהֵם הַתַּאֲווֹת רָעוֹת וּפְגָמִים וְכוּ', שֶׁהֵם בְּחִינַת או"ה כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר ( סימן לו ח"א) וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִתְאַוֶּה לְקוֹלָם וְזֶהוּ 'חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִינִי', כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִתְאַוֶּה שֶׁיִּתְגַּלּוּ הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת וְיַשְׁמִיעוּ אֶת קוֹלָם בְּזֶמֶר וְהַלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת הַקָּרְבָּן שֶׁמַּעֲלִין הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת לִבְחִינַת מִדְבָּר כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן הָעוֹסֵק בְּתוֹרַת עוֹלָה כְּאִלּוּ הִקְרִיב וְכוּ', כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַקָּרְבָּן הוּא בִּבְחִינַת הַדִּבּוּר כַּנַּ"ל: 

~ אות ח

 וְזֶה

EN:
And therefore David knew exactly when midnight was, through the harp mentioned above. For he was a skilled musician . For this entire holy teaching — to search for the good and to revive oneself through it — all of this is the aspect of holy nigunim that issue from the harp of David, the aspect of "Azamrah" specifically, as above — the aspect of "Awake… O nevel and kinor! I shall awaken the dawn" — as above. And through this, David merited to know how to accurately determine the point of midnight mentioned above, upon which the final redemption depends — both collectively and individually, for every Jewish soul — for David is Mashiach, through whom the final redemption will come, which is the complete redemption after which there will be no more exile. And the main thing is through the aspect of the zemiros and nigunim mentioned above, in the aspect of: "the anointed of the G-d of Yaakov, and the sweet singer of Israel" — that is, through the aspect of Azamrah mentioned above. Speedily in our days, amen.

And understand these matters well, for it is impossible to explain everything. Rather, each person, according to what passes over him all the days of his life — in the days of his youth and in the days of his old age — can revive himself always through all of these words of ours, which explain somewhat the truth of the advice and the holy teaching of "Azamrah — I shall sing to my G-d with my odi" — about which our master, our teacher, our Rebbe, of blessed memory, urged us very, very much to follow. Fortunate is he who grasps hold of it.

Segment 5
HE:
אות ח וְזֶה בְּחִינַת ( מגילה ג') כֹּהֲנִים בַּעֲבוֹדָתָם וּלְוִיִּם בְּדוּכָנָם וְיִשְֹרָאֵל בְּמַעֲמָדָם, כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַקָּרְבָּן, שֶׁהוּא לִמְצֹא וּלְבָרֵר הַנְּקֻדָּה טוֹבָה מִתּוֹךְ הַפְּסֹלֶת מִבְּחִינַת הַבְּהֵמִיּוּת, הוּא עַל-יְדֵי הַכֹּהֵן אִישׁ הַחֶסֶד, כִּי עַל-יְדֵי שֶׁמַּטֶּה כְּלַפֵּי חֶסֶד וְדָן לְכַף זְכוּת, עַל-יְדֵי זֶה מוֹצְאִין נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת בְּכָל מַדְרֵגוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַקָּרְבָּנוֹת כַּנַּ"ל, וְעַל-כֵּן כָּל תִּקּוּנֵי הַקָּרְבָּן נַעֲשִֹין עַל-יְדֵי הַכֹּהֵן אִישׁ הַחֶסֶד, שֶׁהוּא בְּחִינַת אַבְרָהָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ( תהלים ק"י), "אַתָּה כֹּהֵן לְעוֹלָם" וְכַנַּ"ל וְעַל -יְדֵי זֶה נַעֲשִֹין נִגּוּנִים כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת לְוִיִּם בְּדוּכָנָם שֶׁהָיוּ מְנַצְּחִים בְּשִׁיר עַל הַדּוּכָן בִּשְׁעַת הַקְרָבַת הַקָּרְבָּן, כִּי עַל -יְדֵי בְּחִינַת הַקָּרְבָּן הַנַּעֲשֶֹה עַל-יְדֵי הַכֹּהֵן אִישׁ הַחֶסֶד, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שֶׁמְּבַרְרִין וּמוֹצְאִין טוֹב עַל-יְדֵי שֶׁמַּטִּין כְּלַפֵּי חֶסֶד, עַל-יְדֵי זֶה נַעֲשִֹין נִגּוּנִים כַּנַּ"ל וְיִשְֹרָאֵל בְּמַעֲמָדָן שֶׁהָיוּ עוֹסְקִין בַּתּוֹרָה, זֶה בְּחִינַת הַדִּבּוּר שֶׁעַל-יְדֵי זֶה הָיוּ מַעֲלִים הַטּוֹב לְהַדִּבּוּר, שֶׁזֶּה עִקַּר עֲלִיָּתוֹ כַּנַּ"ל, וְעַל-כֵּן הָיוּ אֲנְשֵׁי הַמַּעֲמָד קוֹרִין בְּפָרָשַׁת בְּרֵאשִׁית ( תענית כ"ו) וּבְפָרָשַׁת הַאֲזִינוּ כִּי מַעֲשֵֹה בְּרֵאשִׁית עִקָּרוֹ עַל-יְדֵי בֵּרוּר הַטּוֹב, בִּבְחִינַת וּבְטוּבוֹ מְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵֹה בְּרֵאשִׁית וְזֶה בְּחִינַת כִּי טוֹב הַנֶּאֱמַר בְּכָל שֵׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית, כִּי קֹדֶם תִּקוּן מַעֲשֵֹה בְּרֵאשִׁית נֶאֱמַר ( בראשית א'), "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחשֶׁךְ" זֶה בְּחִינַת הִתְגַּבְּרוּת הָרַע שֶׁחוֹפֶה עַל הַטּוֹב, וְהַתִּקּוּן הָיָה עַל-יְדֵי בְּחִינַת ( שם) וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת-דָּא רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַטּוֹב, כִּי כָל הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁמּוֹצְאִין בְּכָל אֶחָד מִיִּשְֹרָאֵל, זֶה בְּחִינַת הִתְנוֹצְצוּת מָשִׁיחַ, כִּי עִקַּר הַטּוֹב הוּא מָשִׁיחַ, בְּחִינַת מֹשֶׁה, בִּבְחִינַת ( רות ג') וְהָיָה בַבֹּקֶר אִם יִגְאָלֵךְ טוב יגאל וְעַל-יְדֵי בְּחִינַת רוּחַ אֱלֹהִים, רוּחַ טוֹבָה, בְּחִינַת רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, עַל-יְדֵי זֶה עִקַּר קִיּוּם וּבִנְיַן הָעוֹלָם וְעַל-יְדֵי זֶה, עַל-יְדֵי הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁמּוֹצְאִין מִתּוֹךְ תֹּהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ, עַל -יְדֵי זֶה ( בראשית א') "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר וְכוּ'". וַאֲזַי ( שם), "וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וְהַחֹשֶׁךְ וְכוּ'", כִּי עַל -יְדֵי הַנְּקֻדָּה טוֹבָה נִכְנַס בֶּאֱמֶת לְכַף זְכוּת וַאֲזַי נִתְגַּלֶּה הָאוֹר וְנִבְדַּל וְנִפְרַשׁ הַחֹשֶׁךְ מִן הָאוֹר הָרַע מִן הַטּוֹב וְכוּ' וְכַנַּ"ל. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר מַעֲשֵֹה בְּרֵאשִׁית עַל-יְדֵי שֶׁמּוֹצְאִין וּמְבָרְרִין הַנְּקֻדָּה טוֹבָה כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת ( עיין בהקדמת התיקונים) צִיּוּרָא דְמַשְׁכְּנָא כְּצִיּוּרָא דְעוֹבָדָא דִּבְרֵאשִׁית, כִּי הַמִּשְׁכָּן הוּא גַּם כֵּן מִבְּחִינַת הַטּוֹב שֶׁנִּתְבָּרֵר וְכוּ' כַּנַּ"ל, וְעַל-כֵּן הָיוּ עוֹסְקִים אֲנְשֵׁי הַמַּעֲמָד שֶׁהָיוּ עוֹמְדִין עַל הַקָּרְבָּנוֹת בְּמַעֲשֵֹה בְרֵאשִׁית, כִּי הַקָּרְבָּן הוּא בִּבְחִינַת מַעֲשֵֹה בְרֵאשִׁית, שֶׁהוּא בְּחִינַת בֵּרוּר הַטּוֹב וְכוּ' כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן הָיָה הַקָּרְבָּן נַעֲשֶֹה בַּמִּשְׁכָּן אוֹ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, כִּי הַמִּשְׁכָּן וְהַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הֵם גַּם כֵּן נִבְנִים עַל-יְדֵי בֵּרוּר הַטּוֹב וְכוּ' כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת ( דברים ג') הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה הַנֶּאֱמַר בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וְזֶה בְּחִינַת פָּרָשַׁת הַאֲזִינוּ שֶׁהָיוּ קוֹרִין אֲנְשֵׁי הַמַּעֲמָד, כִּי פָּרָשַׁת הַאֲזִינוּ הִיא הַשִּׁירָה שֶׁהִבְטִיחַ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁעַל-יְדֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לֹא תִשָּׁכַח הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ( שם ל"א) וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְכוּ', שֶׁאֲפִלּוּ בְּתַכְלִית הַהַסְתָּרָה בְּחִינַת ( שם) וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר תִּהְיֶה הַשִּׁירָה לָעַד, כִּי הַשִּׁירָה מְרַמֶּזֶת שֶׁאֲפִלּוּ אִם יִשְֹרָאֵל רְחוֹקִים מְאֹד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּתַכְלִית הַהַסְתָּרָה, אַף-עַל-פִּי-כֵן הֵם קְרוֹבִים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, כִּי עֲדַיִן נִמְצָאִים בָּהֶם אֲפִלּוּ בְּהַפְּחוּתִים נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת וְכַנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת ( שם ל"ב) כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ יַעֲקֹב וְכוּ' יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר, שֶׁאֲפִלּוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וּבְתֹהוּ מוֹצְאִין חֵלֶק ה' עַמּוֹ, הַיְנוּ בְּחִינַת נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת חֵלֶק ה' עַמּוֹ וְכוּ' וְעַל-כֵּן קוֹרִין בְּפָרָשַׁת הַאֲזִינוּ עַל הַקָּרְבָּנוֹת וְכַנַּ"ל, כִּי עַל-כֵּן נִקְרֵאת פָּרָשַׁת הַאֲזִינוּ שִׁירָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וְעָנְתָה הַשִּׁירָה וְכוּ'", כִּי מֵהַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת הַנַּ"ל שֶׁמּוֹצְאִין בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וּבְתֹהוּ וְכוּ' כַּנַּ"ל, מִזֶּה נַעֲשֶֹה שִׁירָה וְנִגּוּן כַּנַּ"ל וְאַחַר אֲמִירַת הַקָּרְבָּנוֹת וּקְטֹרֶת, שֶׁהֵם בְּחִינַת שֶׁמְּבַרְרִין וּמוֹצְאִין נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת אֲפִלּוּ בַּמַּדְרֵגוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת מְאֹד כַּנַּ"ל אַחַר כָּךְ אוֹמְרִים פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה, כִּי עַל-יְדֵי הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת הַנַּ"ל, עַל-יְדֵי זֶה נַעֲשִֹין נִגּוּנִים, בְּחִינַת אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי, 'אֲזַמְּרָה' דַּיְקָא כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַזְּמִירוֹת וְהַנִּגּוּנִים שֶׁנַּעֲשִֹין עַל-יְדֵי שֶׁמְּבַרְרִין וּמוֹצְאִין נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁבַּמַּדְרֵגוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן אוֹמְרִים בְּתוֹךְ פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה פָּסוּק אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי הַנַּ"ל וְכַנַּ"ל:

EN:
And this is the aspect of: "Awake, my glory! Awake, O nevel and kinor! I shall awaken the dawn!" . That is, a person must arouse himself from his sleep and from his fallen state. And through what will he arouse himself? Through the nekudos tovos that he still finds within himself. And this is: "I shall awaken the dawn [shachar]" — for the nekudah tovah is in the aspect of shachar, in the aspect of: "I am black [shechorah] but comely, O daughters of Jerusalem" . For since this nekudah is intermingled with much pesoles and with many blemishes that this person has committed, therefore it appears as though she is shechorah — for she lies in gloom and darkness, G-d forbid, within him. But when one judges himself to the side of merit and arouses and finds within himself the nekudah tovah, as above, then she declares: "I am black but comely — do not gaze upon me that I am swarthy," etc. — for the darkness is not from me, etc., as Rashi explained there. For the nekudah tovah itself that exists within a person — even within the sinners of Israel — is comely and beautiful exceedingly. Only the darkness covers over her. But when one arouses her, she declares: "I am black but comely — do not gaze upon me that I am swarthy" — for on my own account, I am comely exceedingly. And this is the aspect of what our Sages, of blessed memory, said : "I am black" — through the deed of the [Golden] Calf; "and I am comely" — through the making of the Mishkan. That is, even though I have many sins and have become very distant from Him, yisbarach — and this is the aspect of the deed of the Calf, which encompasses all the sins in the world, for "anyone who acknowledges idolatry is as if he denies the entire Torah" — even so: "I am comely through the making of the Mishkan" — that is, the aspect of the little bit of good that I still find within myself. For immediately after the deed of the Calf they were commanded regarding the work of the Mishkan, since Hashem yisbarach became appeased toward Israel through Moshe, who devoted his very life on their behalf and prayed for them. For Moshe was able to find a nekudah tovah even in the most lowly of the lowly, as is explained in the words of our Rebbe, of blessed memory, many times . And through this he was able to pray on their behalf, even when they had blemished the entire Torah through the deed of the Calf; nevertheless, he found nekudos tovos within them. And therefore Moshe said: "Why, Hashem, should Your anger flare against Your people?" — etc. For he found the good within them, and then the evil is completely repelled, as above. And therefore he said: "Why, Hashem, should Your anger flare against Your people?" — for the evil is not considered at all in comparison to the bit of good that is still within them. And Hashem yisbarach was appeased by him: "and Hashem relented regarding the evil" , etc. And then Hashem yisbarach taught Moshe the order of prayer, and arranged before him the Thirteen Attributes of Mercy. And this is: "and He said: I shall cause all My goodness to pass before you" — etc. That He taught him and revealed to him all of His goodness, yisbarach, as it were — so that he should know that Hashem yisbarach is good to all, always, and one can awaken the good in the worst of the worst, and bring him to the side of merit, and return him in teshuvah. And this is the aspect of the Thirteen Attributes of Mercy, the aspect of: "Hashem, Hashem, G-d, compassionate and gracious, slow to anger" — etc. That Hashem yisbarach is full of mercy and good to all, and extends patience to the righteous and to the wicked alike. For He inclines toward chesed and judges everyone to the side of merit, and finds a nekudah tovah even in the sinners of Israel. And through this, He tips the scale to the side of merit, as above. And this is the aspect of: "He preserves chesed for thousands" — that the aspect of chesed, His inclining toward chesed, yisbarach, and judging to the side of merit, and finding a nekudah tovah, etc. — this chesed is preserved and sweetens for "thousands" — that is, even though there are thousands and myriads of blemishes that this person committed standing against it, even so, the little bit of good that is found through the chesed repels everything, as above. And through this: "He bears iniquity and transgression" — etc. For through this, one truly enters the side of merit, etc., as above.

And then, when Hashem yisbarach became appeased by Moshe — through his finding good in all of Israel even after the deed of the Calf, as above — for Moshe was entirely good, in the aspect of: "and she saw him, that he was good" , and therefore he always had the power to find the good in each person, even in the sinners of Israel, as above — through this, Hashem yisbarach was appeased, as above. And then He commanded them regarding the work of the Mishkan: that each one should bring the donation of his heart for the work of the Mishkan. For He was arousing the good within each person, and each one, according to the good he possessed, brought the donation of his good heart for the work of the Mishkan. For the Mishkan was built from all the good that was sifted and clarified from each individual of Israel. And this is the aspect of: "gold and silver and copper, and turquoise and purple and scarlet thread" — etc. — that each and every person brought according to the nekudah tovah that was his. For gold, silver, copper, and turquoise, etc. are aspects of the supernal colors, which are aspects of the good that exists within each Jew. And this is the aspect of: "Israel, in whom I take glory" — that they are comprised of many colors — that is, the nekudos tovos that exist in each Jew. There is a nekudah tovah even in the most lowly among them, which his fellow does not possess, as is explained elsewhere . And Hashem yisbarach takes glory in them, as above. And this is the aspect of the colors in the Beis HaMikdash and the Mishkan, the aspect of gold and silver, etc., that each one brought from the donation of his good heart. For there, all the nekudos tovos were gathered — which are the aspect of the supernal colors that exist in each Jew. And therefore, after the deed of the Calf, when Moshe needed to search and find the nekudos tovos in each Jew, as above — therefore at that time specifically they were commanded regarding the work of the Mishkan. For the Mishkan was built from this — from the nekudos tovos, as above. And this is: "I am black" — through the deed of the Calf; "and I am comely" — through the work of the Mishkan — that is, through the nekudos tovos that I find within myself, which are the aspect of the work of the Mishkan, as above. And similarly it is understood from the words of our Rebbe mentioned above: that through the good found in each Jew, the Mishkan is built. And therefore, he who can find all the good in Israel — who is the aspect of the chazan, as above — he knows all the aspects pertaining to the Mishkanos of each of the tzadikim mentioned above — see there. For the essential building of the Mishkan is through this — through the good mentioned above. And in this, the words of our Rebbe mentioned above are beautifully connected — see there well.

Segment 6
HE:
וּבִשְׁבִיל זֶה מַיִם מְטַהֲרִין מִכָּל הַטֻּמְאוֹת. וְאִי אֶפְשָׁר לִכְנֹס לְשׁוּם קְדֻשָּׁה בְּלִי מַיִם כְּגוֹן הַכֹּהֲנִים בַּעֲבוֹדָתָם. וְכֵן בַּבֹּקֶר בְּקוּמוֹ. וְכֵן קֹדֶם תְּפִלָּה וְתוֹרָה צְרִיכִין לִטְבֹּל אוֹ לִטֹּל יָדָיו בְּמַיִם. וְכֵן כָּל הַטְּמֵאִים אֵינָם עוֹלִים מִטֻּמְאָתָן כִּי אִם עַל-יְדֵי מַיִם, כִּי מַיִם מְרַמְּזִים עַל הַדַּעַת שֶׁל חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, כִּי מַיִם קָדְמוּ לְכָל הַבְּרִיאָה, כִּי הַתְחָלַת הַבְּרִיאָה הָיוּ הַמַּיִם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר חִדּוּשׁ הָעוֹלָם הִתְחִילוּ מִן הַמַּיִם. וְעַל-כֵּן שָׁם עִקַּר שֹׁרֶשׁ הַדַּעַת שֶׁל חִדּוּשׁ הָעוֹלָם שֶׁעַל-יְדֵי זֶה עִקַּר הַטָּהֳרָה וְרַק עַל-יְדֵי זֶה נִכְנָסִין בַּעֲבוֹדַת ה'. כִּי זֶה עִקַּר יְסוֹד הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה לְהַאֲמִין בְּחִדּוּשׁ הָעוֹלָם בְּחִינַת בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים וְכוּ'. שֶׁהוּא הַתְחָלַת הַתּוֹרָה. וְזֶה עִקַּר הַקְּדֻשָּׁה וְהַטָּהֳרָה, כִּי לְהֵפֶךְ כָּל הַטֻּמְאוֹת נִמְשָׁכִין מִזֻּהֲמַת הַנָּחָשׁ שֶׁהֵבִיא מִיתָה שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר הַטֻּמְאָה וְעִקַּר זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ הוּא הַכְּפִירָה שֶׁל הַכּוֹפְרִים בְּחִדּוּשׁ הָעוֹלָם חַס וְשָׁלוֹם, וְעַל-כֵּן מַיִם שֶׁהֵם בְּחִינַת מֵימֵי הַדַּעַת הַנַּ"ל שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִמְשָׁךְ אֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, עַל-יְדֵי זֶה כָּל הַטְּהָרוֹת שֶׁבָּעוֹלָם. וְאִי אֶפְשָׁר לִכְנֹס לְשׁוּם קְדֻשָּׁה וַעֲבוֹדָה כִּי אִם עַל-יְדֵי מַיִם, כִּי כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת וְכָל עֲבוֹדוֹת ה' תְּלוּיִים בֶּאֱמוּנָה זוֹ שֶׁל חִדּוּשׁ הָעוֹלָם שֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ עַל-יְדֵי טָהֳרָה בְּמַיִם עַל-יְדֵי טְבִילָה אוֹ נְטִילָה כְּפִי הַדִּין. כִּי עַל-יְדֵי הַטָּהֳרָה בְּמַיִם מַמְשִׁיכִים עַל עַצְמוֹ בְּחִינַת הֶאָרַת מֵימֵי הַדַּעַת שֶׁיִּתְגַּלֶּה לֶעָתִיד שֶׁעַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לֶאֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם שֶׁהוּא יְסוֹד הַתּוֹרָה וְהָעֲבוֹדָה כַּנַּ"ל:

EN:
But we are warned against all this. And therefore we are warned that all our eating should be in accordance with the Torah, as it is written, "and Your Torah is in my inward parts" — and as Rashi explains there: "All my eating [is] according to Your word". Because we must eat all foods in holiness according to the Torah and recite a blessing over each thing before and after, so that through the eating we merit to receive vitality, which is holy intellect [sekhel d'kedusha] — for the main intellect is the wisdoms of the holy Torah, whose main [goal] is the study that leads to deed — to the eternal observance of Torah, as above. Therefore the main food should be bread and salt, as above, for their root is drawn from this holy study, within which all the world's studies are included — which are the aspect of all the flavors of the fruits and foods of the world, as above. But now on Rosh Hashanah, we must merit teshuva — to turn everything to goodness through the power of the true tzadikim who have completely separated themselves from all the desires of this world. Therefore we eat bread with honey at birchas hamotzi — to indicate that we hope to merit a good and sweet year, which is to merit teshuva and good deeds, which is the main goodness — that we merit to have the honey included within the bread, that we merit to sense all the sweetness of flavors in the world — which are the aspect of honey — to sense them all within eating bread, which is the aspect of eating manna — which is the aspect of the shofar, which is the aspect of receiving the Torah that is recalled on Rosh Hashanah, in the aspect of "You revealed Yourself", etc. . For "the Torah was given only to those who ate the manna", etc. — as above. And therefore it is explained in the mystical intentions [kavanos] of the Arizal that honey is alluded to in the shin-vov [numerical value 306] of shofar, which equals [the numerical value of] honey [dvash]. And together with the hand holding the shofar it is shin-chaf [320], etc. And through this the dinim [harsh judgments] are sweetened. And according to our approach, this alludes to the above matter — that the main rectification is through the remozim of daas, as above, within which all the world's flavors are included — which are the aspect of honey. And this is the hand that holds the shofar, which is the aspect of remozim, the aspect of "I have stretched out My hand", as above — and it rectifies the honey, because the main rectification of all the imagined sweetness of this world is through the remozim, as above — through which one understands [how] to accustom oneself to separate from it and to be satisfied with little, in the aspect of "If you have found honey, eat what is sufficient for you, lest you surfeit of it and vomit it", etc. — until one merits that all flavors be included within the bread. And similarly all the flavors of all types of intellect will be included within the true intellect — which is the intellect of the observance of Torah — that all one's wisdom and intellect will be only to understand counsel that will bring to the eternal observance of Torah. This is the aspect of "The beginning of wisdom is the fear of Hashem; a good intellect have all who practice it" . And it is written, "Behold, the fear of Hashem — that is wisdom", etc. . And all this is the aspect of the hand that holds the shofar, as above — for the sounds of the shofar too are the aspect of the above-mentioned remozim, as above.

Segment 7
HE:
וזה בחי' שופר כי קול השופר ההולך וחזק מאד הוא בחי' יראה בבחי' (עמוס

EN:
And this is the aspect of what is called "keren" [horn] — the aspect of keren kayemes [principal that endures] — the aspect of money [mamon] — as Rabbainu, may his light shine, explained in the Torah-teaching "Va'yehi heim merikim sakaiyhem" ["And it was as they were emptying their sacks"] — on the saying of our Sages of blessed memory: "a small creature in the sea that had horns" [briyah kalah she'b'yam d'havu lah karnei]. For the keren is the aspect of money — the aspect of enduring principal, as above. For the horns — which are the aspect of the surplus of the minds — from there flows the holy abundance of money: the aspect of enduring principal, as above. (As is explained above in Laws of Chailev, Halacha 1.)

Segment 9
HE:
אות ג הֲיִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ. וְיִרְאָה הִוא בְּחִינַת אֵשׁ, בְּחִינַת מִשְׁפָּט הַנַּ"ל, בִּבְחִינַת כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא. וְעַל-כֵּן קוֹל הַשּׁוֹפָר, שֶׁהוּא בְּחִינַת גְּבוּרוֹת, בְּחִינַת יִרְאָה בְּחִינַת מִשְׁפָּט, עַל-כֵּן עַל-יְדֵי-זֶה הַקּוֹל מְעוֹרְרִין אֵשׁ הַמִּשְׁפָּט הַנַּ"ל בִּבְחִינַת (תְּ

EN:
And therefore in the horns — which are of the aspect of the surplus of the minds, where there is the aspect of money — there it is apparent which is a wild beast and which is an animal: which has permitted fat and which has forbidden fat. For fat is of the aspect of the surplus of the minds — the aspect of money, as above.

Reb Noson reveals the deep spiritual logic behind the two kosher signs — cud-chewing and split hooves — and the distinction between beheimah (animal) and chayah (wild beast). The entire framework rests on three axes:

Segment 10
HE:
כי שופר של ר"ה הוא שופר של איל בחי' אילו של יצחק שהוא בחי' קול השופר של מתן תורה וכמו שאנו זוכרין את הקולות של השופר של מתן תורה בר"ה. כ"ש אתה נגלית וכו' וקול שופר של מתן תורה הזה יוצא באש ולפידים כ"ש וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים וכו' וכן בפסוקים הרבה כי בשעת מתן תורה היו כל ישראל בבחי' גרים כי בשעת מתן תורה היו כל ישראל בבחי' גרים כי אז היה התחלת התקרבותן לאביהם שבשמים שיצאו מטומאת מצרים לקדושת ישראל וכמו שפרש"י שם. וע"כ קורין רות בשבועות. כי שבועות שהוא מתן תורההוא בחי' התקרבות גרים ובעלי תשובה. ומחמת זההיה במתן תורה קול שופר ואש ולפידים שכל זה הוא בחי' אש המשפט הנ"ל. כדי לשרוף הרע שהיה נאחז בהם מטומאת מצרים. וע"כ ניתנה התורה באש היינו בחי' אש המשפט הנ"ל כי התורה בעצמה נקראת משפט. ומחמת שאז בשעת מתן תורה נתעורר בשלימות אש המשפט הנ"ל. כ"ש ודבריו שמענו מתוך האש וכו'. ע"כ באמת נזדככו אז לגמרי מאחיזת הרע. כ"ש (עירובין נ"ד) חרות על הלוחות חירות ממלאך המות וכו' כי נתבטל אז זוהמת הנחש לגמרי כי פסקה זוהמתן בשעת תמן תורה ע"י בחי' אש המשפט הנ"ל. שנתעורר ע"י קול השופר שיש לו כח לעורר אש המשפט. בבחי' קול ה' חוצב להבות אשר ועיקר הקלקול שנתקלקל אחר כך בחטא העגל היה רק ע"י הערב רב שהם בחי' הגרים שאסור לגיירם שאין כח במשפט הנ"ל להכניע הרע שלהם כמבואר היטב במאמר הנ"ל בסופו. וזה בחי' מ"ס וסמ"ך שבלוחות הנזכר במאמר הנ"ל כי הלוחות שהם התורה שעל ידם נכנע הרע שלהם ופסקה זוהמתן כי ניתנו מתוך האש כנ"ל. הם בעצמן בבחי' מ"ם וסמ"ך הנ"ל שהוא עיגולא ורבועא הנ"ל שהוא בחי' ביטול הרע כנ"ל:

EN:
Behold, we, the Children of Israel, need our eating to be holy — in order that during the time of eating the illumination of the Will [he'aras ha-ratzon] should shine, as above. And therefore it is forbidden for us to eat impure species — only pure species that have signs of purity [simanei taharah]. For the signs hint that in these species there has already begun to shine the illumination of the above-mentioned tzadik who illuminates in all the worlds — in the dwellers above and in the dwellers below. For the above-mentioned tzadik rectifies and gives life to all the worlds — of the aspect of the World of Rectification [olam ha-tikun]. For "the tzadik is the foundation of the world" — he is the aspect of the rectification.

Segment 11
HE:
וע"כ בעת ההתחלה שנתלגה הש"י למשה לפדות את ישראל ממצרים. נמאר שם המקרא המובא במאמר הנ"ל המובא במאמר הנ"ל. וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנא כי מחמת שהש"י ציוהו להוציא בני ישראל מטומאת מצמרים ולקרבם להש"י שזהו בחי' גרים ובעלי תשובה. ע"כ נתעורר תיכף אש המלאכים שהם בחי' אש המשפט כי רק עי"ז יוכל לקרב ישראל להש"י כנ"ל:

EN:
(For the rectification is through the Eighth King — who is "Hadar" — who is the aspect of Yesod, the aspect of the tzadik. For the above-mentioned tzadik merits the aspect of mah, as above. And from there the rectification of the worlds flows. For the World of Rectification is through the new light of "mah" — as it is stated in the Etz Chaim, Heichal 2, Sha'ar Ha-Tikun, Chapter 2.)

Segment 13
HE:
אות ז נִמְצָא, שֶׁקּוֹל שׁוֹפָר מְעוֹרֵר אֵשׁ הַמִּשְׁפָּט הַנַּ"ל שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִכְנָע הָרַע וְעַל-יְדֵי-זֶה דַּיְקָא יְכוֹלִין לְקָרֵב גֵּרִים וּרְחוֹקִים לַה' יִתְבָּרַךְ. וְזֶהוּ בְּחִינַת (תְּהִלִּים פא) תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֶּסֶא לְיוֹם חַגֵּנוּ כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵאלֹקֵי יַעֲקֹב. 'מִשְׁפָּט' דַּיְקָא, כִּי צְרִיכִין לִתְקֹעַ בְּשׁוֹפָר כְּדֵי לְעוֹרֵר עַל יָדוֹ מִשְׁפָּט הַנַּ"ל כַּנַּ"ל. וְזֶה שֶׁאוֹמְרִים קֹדֶם הַשּׁוֹפָר מִזְמוֹר מז שֶׁבִּתְהִלִּים, שֶׁכֻּלּוֹ מְדַבֵּר מֵהִתְקָרְבוּת כָּל הָעַמִּים לַה' יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּתְגַּיְּרוּ כֻּלָּם וְיָשׁוּבוּ לַה' יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, כָּל הָעַמִּים תִּקְעוּ כָף וְכוּ' כִּי ה' עֶלְיוֹן נוֹרָא מֶלֶךְ גָּדוֹל עַל וְכוּ', בְּחִינַת יִרְאָה, שֶׁהִוא בְּחִינַת מִשְׁפָּט. וְזֶהוּ, מֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל הָאָרֶץ. כִּי כֻּלָּם יִתְגַּיְּרוּ וְיָשׁוּבוּ אֵלָיו. וְזֶהוּ, יַדְבֵּר עַמִּים תַּחְתֵּנוּ וְכוּ'. וְזֶהוּ, יִבְחַר לָנוּ אֶת נַחֲלָתֵנוּ. נַחֲלָה זוֹ יְרוּשָׁלַיִם, כִּי עַל-יְדֵי-זֶה שֶׁמְגַּיְּרִין גֵּרִים נִבְנֶה יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ שֶׁהִוא בְּחִינַת הֵיכַל הַקֹּדֶשׁ שֶׁנַּעֲשֶׂה עַל-יְדֵי הַגֵּרִים, כַּמְבֹאָר בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל. וְזֶהוּ, אֶת גְּאוֹן יַעֲקֹב וְכוּ'. 'יַעֲקֹב' דַּיְקָא, כִּי יַעֲקֹב הוּא בְּחִינַת מִשְׁפָּט, בְּחִינַת מִשְׁפָּט לֵאלֹקֵי יַעֲקֹב וְכָל זֶה נִתְעוֹרֵר עַל-יְדֵי הַשּׁוֹפָר. וְזֶהוּ, עָלָה אֱלֹקִים בִּתְרוּעָה ה' בְּקוֹל שׁוֹפָר. שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִתְעוֹרֵר הַמִּשְׁפָּט כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ שֶׁסִּיֵּם, נְדִיבֵי עַמִּים נֶאֱסָפוּ עַם אֱלֹקֵי אַבְרָהָם, דְּהַיְנוּ גֵּרִים, כִּי אַבְרָהָם הָיָה רֹאשׁ לַגֵּרִים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל עַל פָּסוּק זֶה, כִּי עַל-יְדֵי קוֹל הַשּׁוֹפָר שֶׁהוּא בְּחִינַת מִשְׁפָּט עַל-יְדֵי-זֶה נַעֲשִׂין גֵּרִים. בִּשְׁבִיל זֶה אוֹמְרִים כָּל הַמִּזְמוֹר הַזֶּה הַמְדַבֵּר מִגֵּרִים קֹדֶם תְּקִיעַת שׁוֹפָר כַּנַּ"ל, כִּי שׁוֹפָר מְקַבֵּץ כָּל הַנִּדָּחִים שֶׁהֵם בְּחִינַת גֵּרִים, דְּהַיְנוּ כָּל הָרְחוֹקִים וְהַנִּדָּחִים מֵה' יִתְבָּרַךְ כֻּלָּם נִתְקָרְבִין לַה' יִתְבָּרַךְ עַל-יְדֵי קוֹל הַשּׁוֹפָר שֶׁהוּא בְּחִינַת מִשְׁפָּט כַּנַּ"ל. כְּמוֹ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, תְּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל לְחֵרוּתֵנוּ וְשָׂא נֵס לְקַבֵּץ גָּלֻיּוֹתֵינוּ וְקָרֵב פְּזוּרֵינוּ מִבֵּין הַגּוֹיִם וְכוּ'. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב, בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וְהִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלָיִם, כִּי הַשּׁוֹפָר מְקַבֵּץ וּמְקָרֵב הָאוֹבְדִים וְהַנִּדָּחִים שֶׁהֵם הָרְחוֹקִים מֵהַקְּדֻשָּׁה שֶׁמִּתְקָרְבִים לַה' יִתְבָּרַךְ עַל-יְדֵי אֵשׁ הַמִּשְׁפָּט שֶׁהוּא בְּחִינַת קוֹל הַשּׁוֹפָר. וְעַל-יְדֵי-זֶה נִבְנֶה הֵיכַל הַקֹּדֶשׁ שֶׁהוּא בְּחִינַת יְרוּשָׁלַיִם. וְזֶהוּ, וְהִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלָיִם. 'בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלָיִם' דַּיְקָא, הַיְנוּ בְּחִינַת הֵיכַל הַקֹּדֶשׁ הַנַּ"ל שֶׁנִּבְנֶה עַל-יְדֵי הָאוֹבְדִים וְהַנִּדָּחִים שֶׁהֵם הָרְחוֹקִים הַבָּאִים לְהִשְׁתַּחֲווֹת לַה' וּלְהִתְקָרֵב לַעֲב

EN:
And therefore he rectifies and gives life to the dwellers above and the dwellers below. For all of them require rectification. For the flaw and ruin of the worlds through the breaking of the vessels [sheviyas ha-kailim] came because of the excess of light — because they could not endure the excess of the light — and through this they were broken, and the light rose upward, and the vessels were broken and descended in the Creation, and so on. And afterward they were rectified. Only several sparks [nitzotzos] still remained below — and with these the tzadikim and all Israel are engaged — to clarify them and elevate them in every generation, as is known. And those sparks fell and spread into all the worlds, even into the world of Asiyah [Action].

And therefore the tzadik — who is the rectification — rectifies and gives life to the dwellers above and the dwellers below. That is to say: the dwellers above — where the flaw and the breaking occurred because of the excess of light — he gives life and rectifies them through the aspect of Ayyeh [Where?], the aspect of: "meh chamisa" [what did you see?]. That is to say, he shows them that they are distant from Him Yisborach. And through this they are able to endure the light and are not nullified. For he shows them that they are distant from Him Yisborach — of the aspect of "meh chamisa", the aspect of: "Where is the place of His glory?"

Segment 15
HE:
אות ח וע"כ כל הקולו של השופר הם משולשים. כ"ש שיעור תקיעה כשלש תרועות שיעור תרועה וכו'. זה בחי' משפט שהוא משולש תרועה וכו'. זה בחי' משפט שהוא משולש כי המשפט הוא בב"ד של שלשה וע"כ עיקר המשפט הוא בחי' יעקב בחי' משפט לאלקי יעקב. כי יעקב משולש באבהן בחי' יעקב חבל נחלתו וכו' כמובא כחבל הגדל בשלשה. כי יעקב כלול משלשה אבו תשהם בחי' ב"ד של שלשה שמהם יוצא המשפט. שעי"ז מגיירין גרים בב"ד של שלשה שמקבלין כח משלשה אבות. והעיקר הוא יעקב שהיתה מטתו שלימה בלי שום פסול כי כל זמן שלא בא יעקב השלישי לאבות המכריע שעל ידו עיקר המשפט הי' אפשר לבער הרע לגמרי. וע"כ אברהם ויצחק שהי' מגיירים גירם לא נמלטו מאחיזת הרע לגמרי. וע,כ אברםה יצא ממנו ישמעאל ויצחק יצא ממנו עשו כי עדיין לא יצא לאור המשפט בשלימות להכניע ולבטל הרע לגמרי עד שבא יעקב השלישי שהוא עיקר שלימות המשפט ואז נכנע הרע לגמרי ע"י המשפט שהי' בשלימות אצלו. וע"כ היתה מטתו שלימה בלי שום אחיזת הרע ופסולת כלל:

EN:
And the dwellers below — where the fallen sparks are, which fell completely from the place of their holiness from the time of the breaking, and fell to all the lower levels until they spread even into animals and wild beasts and birds — and because of the greatness of their descent they forgot their original elevated state, and it appears to them that they are exceedingly, exceedingly distant from Him Yisborach, to the point that they are no longer able to raise themselves up to ascend — therefore the tzadik gives them life through the aspect of: "The whole earth is filled with His glory" . Of the aspect of the resurrection of the dead [techias ha-meisim] — which is the aspect of the World of Rectification — the aspect of: "Your dead shall live, my corpse shall arise; awaken and sing, you who dwell in the dust" . That is to say, he arouses and gives life to those sparks that descended very far below — lest they despair of themselves. For "the whole earth is filled with His glory."

And this is the aspect of pure species and impure species. For we are able to eat only those species in which the illumination of the World of Rectification has already begun to shine — that is, the illumination of the above-mentioned tzadik. Only those specifically are we permitted to eat. For we have the power to clarify them through our eating. But the species in which the illumination of the rectification has not shone — we do not have the power to clarify them, and we are forbidden to eat them.

Segment 16
HE:
ואחר כך על ידי כל התיקונים האלה שזכו לבחינת מקיפים שהוא שלימו הדעת. על כן אחר כך שמחת תורה. כי אז אנו זוכין להשגת תורה הסתומה בחינת אורייתא דעיקא סתימאה דעתידא לאתגליא לעתיד לבא. כי שמחת תורה הוא בחינת התכלית האחרון (כמובא בספרים) ועל כן מסיימין אז התורה ומתחילין תיכף להורות שזוכין לבחינת אורייתא דעתיקא שהוא כלא ימינא. ואין בה ראש וסוף. רק כולה אחדות פשוט. וזה בחינת ההקפות שמקיפים עם התורה בבחינת כולא ימינא. כי המקיף מקיף דרך ימין כמו שכתוב במשנה. נמצא שבבחינת ההקפות אין שם ראש וסוף וצדדים והם בחינת כולא ימינא כנ"ל ששזה בחינת התורה הסתימה הנ"ל שזוכין אז כנ"ל.כי עיקר השגת אירייתא סתימאה הנ"ל הוא על ידי הכנעת הרע כמו שכתב רבינו ז"ל במאמר מי האיש החפץ חיים (בסימן ל"ג) שעל ידי שמתגבר על יצרו על ידי זה מכניע ומבטל הרע ששוכן על הטוב ועל ידי זה נתגלה התורה המוכסה ונעלמת בין לשונות העמים ואז על ידי זה זוכה כנ"ל לאורייתא דעתיקא סתימאה הנ"ל (עיין שם היטב). וזהו בחינת ניסוך המים המרומז בין נסכי הפרים שהם כנגד שבעים אומות שמתמעטין והולכין כמו שאמרו רז"ל להורות שם בין האומות הנ"ל מלובש שם התורה הנעלמת ביניהם. ועל כן כשמכניעין אותן שיהיו מתמעטין והולכין אז נתגלה התרוה שביניהם שהיתה מכוסה עד עכשיו כי המים הם בבחינת התורה הסתומה הנ"ל כמו שכתוב ושאבתם מים בששון ותרגומו ומקלבון אולפן חדת ועל כן נעשה זה בסוכות שאז הוא הכנעת הרע של כל השבעים אומות על ידי התיקונים שעושין אז כנ"ל. וזה בחינת שמחת בית השואבה. וזה בחינת שמח תורה שמחים מאד שזכו להשיג אורייתא סתימאה על ידי נצחון המלחמה והתיקונים של ימי הסוכות כנ"ל ברוך ה' לעולם אמן ואמן.

EN:
And therefore Ya'akov, by taking the b'chorah from Eisav, through this he took the blessing from him — as it is written: "He took my b'chorah, and behold, now he has taken my blessing." For one depends on the other. And therefore Ya'akov took the blessing from his father through the delicacies (mat'amim) he made for his father as he loved — for the mat'amim of Ya'akov are the aspect of eating in holiness, the aspect of oneg Shabbos, as it is written: "See, the fragrance of my son is like the fragrance of a field that Hashem has blessed" — which is the chakal tapuchin kadishin (holy apple orchard), as Rashi explains there — which is the aspect of the seudas Shabbos, known as chakal tapuchin kadishin. And therefore Ya'akov received the blessing on the night of Pesach, through the two kids of goats he made for his father — one he offered for Pesach and one for the chagigah. For korbanos are the aspect of neder, through which one merits oneg Shabbos and subdues the liver full of blood, which is Eisav — and one takes from him the b'chorah and the blessing and restores them to the brain, which is the b'chor of holiness, the aspect of Ya'akov. This is the essential aspect of the Exodus from Mitzrayim, which was on the night of Pesach, when Ya'akov received the blessing — all the sustenance and all the wealth, as it is written: "And G-d shall give you from the dew of heaven and from the fatness of the earth," etc. — the aspect of: "And afterward they shall go out with great possessions."

Segment 17
HE:
דע, שיש נֶשָמָה בְּעולֶם, שֶעֶליְרֶה נָתְְלָה בְאוּרי
ופרוּשי הַתוּרה, וְהִיא מסַבֶּלֶת בִּיסוּרין. פת בַּמַלָה
תאכל ומים במשוּרֶה תִּשְתָּה, כִּי כֶּךְ דַרְכָּה של תורה
(אבות פ"ו). וְכָל מפרשי הַתוּרֶה הַן מקְַבְּלִין מזאת
הֶַשָמָה, וזאת הַגְשָמָה, כָּל דְבְרִיה בְּנחָלי אש, בָּי או
אֶפֶשָר לְקְבָּל ולשאב מִימִי הַתוּרֶה, אלָא מי שְרְבָרִיו
ַּגַחָלִי אֶש, בַּבְחִינת (ירמיה כג): הלוא כה דְבָרִי
בָּאש. וּכְשְהַנְשמה הַזאת נוּפְלֶת מבְּחִינת: הלוא כה
דברי כָּאּש: וְאִין דברִיה כְְּחָלי אש, וּדבריה נַצְמַנְִין
הַתורֶה הַגְּמִשָכֶת עַלידֶה, ואי כָּר מִפְרֶשִי התוּרה
אין יכולין לְהשיג. שום בַּאוּר הַתוּרה, וְאֶז נתעוּרַר
מְרִיבָה עַל הַצָדִיקִים. בִּי עַקַר הַמַחְלקֶת שְבְּעּלֶם
נעשָה על-ידי הַסְתְּלְקוּת באוּרִי הַתּוּרֶה, כַּי הבאוּר
הוא תַּרוּץ עַל קשיות ומריבות. וְזֶה בְּחִינת (במדבר
כ): מַדְבַּר צִין, שהוּא בַּחִינת דבור מצַנן, ששם מִתָה

Segment 18
HE:
נמצא שעיקר בחינת המיתה הוא על ידי התגברות העבד על הבן הגוף על הנפש שהוא בחינת חטא אדם הראשון שעל ידי זה נגזר מיתה על העולם וכנ"ל. ומשם נמשך כל החולאת שהם בחינת מיתה הסתלקות החיות והכחות כנ"ל שנמשך מהתגברות הגוף על הנפש. כי עיקר החולאת והמיתה הוא ממחלוקת שבין הנפש והגוף שאינם מתנהגים במזג השוה עד שמתגברים הד' יסודות ח"ו עד שאין הנפש יכול לדור עמם יחד ומתחיל להסתלק מהם. וכל זה נמשך מבחינת המחלוקת של העבד על הבן הנ"ל שנחלפו וכו' נ"ל. כי הד' יסודות הם בחינת עבדים כמו שכתוב בהתורה אנכי בסופה (בסימן ד' לקוטי א' עיין שם):

EN:
The dispute is only for your sake — that you should return from death to life. For ostensibly one could become more distant through the disputes among the Tzaddikim, not knowing how to draw close, troubled by questions on account of the dispute. But in truth, the holy dispute is specifically their rectification. In truth, they deserve to be pushed away from teshuvah, for of them it says "Kol ba'eiha lo yeshuvun." But as soon as they sense this — seeing and understanding that they are being pushed away — and as our Rebbe wrote there: "Certainly if your brain had not been blemished, you would not hear the disputes… and the dispute is only for your sake, making you hear a rebuke" — then in this very thing they hear the rebuke. When they see that the dispute reaches their ears, they understand the magnitude of their blemish, and begin to have compassion on themselves, looking at where they are in the world — having blemished so greatly that they are being pushed away. Then the distancing itself becomes the ultimate closeness.

Segment 20
HE:
אות כב וּבִשְׁבִיל זֶה כְּשֶׁמִּתְפַּלְּלִין עַל הַחוֹלֶה מַזְכִּירִין שֵׁם אִמּוֹ דַּיְקָא, כִּי עִקַּר הַחִיּוּת שֶׁל הָאָדָם וְשֶׁל כָּל הַנִּבְרָאִים וְהַנּוֹצָרִים וְהַנַּעֲשִֹים הוּא עַל-יְדֵי הַשֵּׁם בִּבְחִינַת נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ, כִּי עַל-יְדֵי הַשֵּׁם שֶׁל כָּל דָּבָר נִמְשָׁךְ הַחִיּוּת לְתוֹכוֹ מֵחֵי הַחַיִּים וְגַם מֵחֵי הַחַיִּים אִי אֶפְשָׁר לְהַמְשִׁיךְ הַחִיּוּת כִּי אִם עַל-יְדֵי שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּבְיָכוֹל, כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה "וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים הַסְתָּרָה וְכוּ'" ( סִימָן נ"ו), שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִמְשֹׁךְ הַחִיּוּת מֵחֵי הַחַיִּים כִּי אִם כְּשֶׁקּוֹרִין אוֹתוֹ בִּשְׁמוֹ שֶׁהוּא הַתּוֹרָה, עַיֵּן שָׁם כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בי' כְּלָל וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִין מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ כִּי אִם עַל -יְדֵי שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ לְבַד כְּמוֹ מֶלֶךְ גָּדוֹל שֶׁהוּא נִסְתָּר מִבְּנֵי מְדִינָתוֹ וְאֵין רוֹאִין אוֹתוֹ רַק יוֹדְעִין אוֹתוֹ עַל-יְדֵי הַשֵּׁם לְבַד, כְּמוֹ כֵן לֵית דְּיָדַע בך כְּלָל, רַק שֶׁאָנוּ יוֹדְעִין אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ עַל -יְדֵי שְׁמוֹ לְבַד, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִצַּד רַחֲמָיו צִמְצֵם עַצְמוֹ בְּכַמָּה צִמְצוּמִים עַד שֶׁעָשָֹה לְעַצְמוֹ שָׁם בִּבְחִינַת ותעש לְךָ שֵׁם כְּהַיּוֹם הַזֶּה עַד שֶׁיְּכוֹלִין לֵידַע מִמֶּנּוּ עַל-יְדֵי שְׁמוֹ לְבַד. שֶׁיּוֹדְעִין אוֹתוֹ עַל-יְדֵי שְׁמוֹ שֶׁיֵּשׁ אָדוֹן מוֹשֵׁל וּמַנְהִיג אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד וְכוּ' וּמִבְּחִינַת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא הַזֶּה נִמְשָׁךְ הַחִיּוּת לְכָל הַבְּרוּאִים שֶׁבָּעוֹלָם עַל-יְדֵי שְׁמָם דַּיְקָא, כִּי כָּל דָּבָר מְקַבֵּל חִיּוּתוֹ עַל-יְדֵי שְׁמוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִשֵּׁם ה' הַמְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם כַּנַּ"ל: 

~ אות כג

וְהִנֵּה כְּתִיב (

EN:
For in truth, to its very depths, nothing stands before teshuvah. Even though it says "Kol ba'eiha lo yeshuvun," and the Zohar says teshuvah does not avail for the blemish of the drops of the brain — nevertheless, in ultimate truth, teshuvah does avail, as brought in all the mussar sefarim, and as I heard explicitly from our Rebbe. Only, because he blemished so greatly, he must be tested and refined, standing in this trial of being pushed away — enduring all manner of distancing, even that they write of him that teshuvah does not avail. A fool finds an excuse to distance himself from teshuvah since it is written that it does not avail. But one who truly thinks about his ultimate purpose and has compassion on himself — even though he sees every kind of distancing and even though it is written that teshuvah does not avail — does not look at this at all. On the contrary, he has even more compassion on himself — for what will be his end, and what will he do on the day of reckoning? One who does not wish to deceive himself: every additional distancing he encounters, he has more compassion on himself and cries out to Hashem more and more me'umka d'liba — from the depths of his heart — until "yashkif v'yeireh Hashem miShamayim" — "Hashem looks down and sees from Heaven." For in truth, Hashem desires kindness and nothing stands before teshuvah.

When he merits standing in this trial and repents fully despite feeling pushed away — then Hashem has mercy on him, and he is drawn close through this very thing. This is itself the holy dispute among the true Tzaddikim — through this very Da'as, they draw close and return from death to life those who blemished the drops of the brain. But the fool — "like a horse, like a mule, without understanding" — becomes more distant through seeing the disputes. But one who has a brain in his skull hears the "rebuke of life" through hearing the disputes — seeing thereby the magnitude of his distance from Hashem, remembering his blemish, and returning through teshuvah. For in truth, the dispute among the true Tzaddikim is only to draw close and return the distant ones from death to life, as our Rebbe said: "The dispute is only for your sake — that you should return from death to life."

Segment 21
HE:
עבודתו, שעליידו נִכנָעִים כָּל הָאוּיבים, הַן לֶמטה
הַן לְמַעַלֶה. וְזֶהוּ (תהלים קי): מטה עַזֶך ישלח ה'
מציון; הינו המצוות ומעשים מובים, שְהַן צִיוּנִים
ְדְברִים עָלְיּנִים, שָמָהֶם נעַשָה מטֶה עז לְהכְנִיע
אויָבים, וזֶה: רדה בְּקָרֶב איְבִיך. נמְצא, מי שהוּא
אַעֶל הַחְכֶם בִּשְעַת בַּאוּר התורה, נְמַצָא שְנְכֶנְע
הֶרַע שלו:
וזֶהו: שפכי כמים לְבֶּךָ נכח פני ה' (איכה ב). פָּנִי
ה' זֶה בְּחִינת בַּאוּרי ודרוּשי הַתוּרה, כַּמו (ויקרא
יט וְהַדרְתַ פָּנִי זקן. זֶקן זה הַדרתתפַנִים, וָהֶם
שלש-עָשרה תקוני דַקְנָא, והם שלש-עָשרה מדות
שהַתוּרה נדרשֶת בֶּהֶן, שצֶריד לשפך שיח! וּתְפַלְתו
קדם שממשיך בַּאוּרִי הַתוּרה. וְזֶהו: וַיִפְּלוּ על פְּנִיהֶם
- כְּשָשְמָעוּ הַמְרִיבָה, | הַבינו . שעלדידי. בַּאוּרי
הַתּוּרֶה, שָהֶם בָּחִינת פּנִים כַנ"ל, מחָמת הַנְפִילֶה
הַנ"ל, מחָמַת זֶה הְתְחִיל הַמְרִיבָה:
ובשָמתְפַלַל קרֶם הַדרוּש, צָרִיף לְהְתְפַלָל
בְּתְחָנוּנים, ויבקש | מאת ‏ הַקְדוש"בְּרוּךָ-הוּא
מִתִּנַת-חְגֶם, ולא יִתְלָה בִּזְכוּת עצמו, אף-על-פי
שעכשו נתְעורר מטה עזו של עַבודתו, אין זֶה
הַמטֶה כָּדִי לְהְתְנָאוּת,, אִלָא כָּדי לְהַכֶניע הֶרַע
שִבְּעָדָה, כַּי בְּרְבִּים יש בָּהֶם טובים וְרְעִים, וְצְרִי
לְהַכֶנִיע הֶרַע שְבְּרעִים כנ"ל. אבל לפנ השם
ִתְבֶּרך יעמד כְּדֶל וּכְרש, וידבר תִּחָנוּנים, ולא
יִתְלָה בַּשוּם זְכוּת.
הו טעות שטעָה משה, שהקדוש-בְּרוּךָ-הוּא
אָמַר לְמשָה: קח אֶת הַמֶטָה וְהַקְהֶל. אֶת הְעָדָה
וְדבַּרת אֶל הַסֶלע לְעִיניהֶם - שִיּקָה מְמִשְלֶת עַזו,
שיש לו ממצוות וממעשים טובים שלו; וְהַקְהַל אֶת
הְעַדה - כִּי בַּשָעַת הַקְהֶל, שיש בָּהֶם גַם רעִים, צָריף
מה עז כָּדִי לְהַכָנִיע רשְעְתְֶם כנ"ל, וְאהַר"כֶּף:
ְדבַּרתּ אֶל הַסְלע לְעִיניהֶם - אִין דבור אִלָּא נָחַת
(שבת סג. ומ"ר שה"ש סמוך לסופו. וע' זוהר תצא
רעט: ודברתם אל הסלע וכו' בדבור ופיוס וכו) -
שישפך שיחו וּתְפַלְתוּ בִּתְחָנוּנים כַּדֶל וכרש. אֶל
הַקָהֶל בְּשָעַת מעַשָה, כַּרִי שִיִקשָר אֶת עַצָמוּ עָם
נשמְתֶם כנ"ל. והוּא לא כן עשה, שְזֶכַר מובו
וצדקתו בִּשעַת תִּפַלָתוּ, שלא הַשְתְמש עַם הַמטה
ַּשְבִיל הַקְרֶל, אֶלָא השְתְּמש עם הַמטָה בְּשְעַת
תְּפַלְתו. וזה בַּחִינת: וַירם משה אֶת ידו. ידו זֶה
תִּפַלָתו, כָּמו שבַתוּב (שמות יז): ויהי יִדיו אַמוּנָה;
תרגוּמו: פרישן בִּצלו - שהרים אֶת תִפַלְתוּ, ולא
קֶשר אֶת עַצָמו עַם הַקְרֶל. ויד אֶת הַסְּלַע בְּמַטְהו
פּעַמִיִם - כַּבְיִכוּל, הַכָּה צור ויזובוּ מים (תהלים עח)
- שְהַכָּה לב הְעָלָיין, בְּמו שָלוּקְחִין אִיזֶה דְבֶר בְּכחַ
וּבאנָס, כַּי בָּא בְּכח מעשיו הַטובים. וְזֶהוּ הַכָּאֶת
הַסֶּלַע פעמים: הַכָּאֶה אַחַת - שלְקָה בַּאוּרִי הַתּוּרֶה
בְּכח וּבְאנֶם, ולא בַּקָש מִתְנַת חַנִם כנ"ל; וְהַכָּאֶה
אחת - כַּי מי שדוחק אֶת הַשְעָה, שְעָה דוחקתו
(ברכות סד. ועירובין יג); וְנַסְתַּלק קדם זֶמנוּ, וְעַל
הַסְתִּלְקוּתוּ - הַשְכִינָה,, שהִיא הַלָב הַנִ"ל, היא
מִיִלָּלֶת וּבוכָה עָלֶיו. וזה פַּעַמִים - בִּי מתוּ משה
וְאַהֶרן עלדורי הַבָּאֶה, כְּמוּ שְבָּתוּב: הַמָה מי מְרִיבָה
וכו'. ובשביל זֶה אין לָאדֶם לדחק אֶת עצמו עַל שום
דְבֶר, אִלָּא יבקש בַּתְחָנונים, אם יִתַּן לו השם
יִתְבֶּרך - יְתַן, וְאִם לָאו - לָאו. וְזה: יְעַן לא
הָאָמַנְתֶם בּי, הַיִנוּ הַתְּפלָה כנ"ל, שָהַרים תִּפַלְתו
מִתְּפְלַת הַקְהֶל, שלא קשר את עצמו עִם הַקְהֶל,
וְהַתַּפלָה היא אִמוּנָה, כָּמ ויהי ידיי אִמוּנָה.
להקֶדישני לְעיני בי ישראל - לְהַקְדישָני דַיִקָא, כַּי
עַליידי הַתְּפלֶה של רבִּים נתְקדש השם יִתְבֶּרַף
ָּנ'ל. לֶכַן לא תְבִיאוּ וֶבוּ' אֶל הָאָרֶץ - רמז עָל
הַמְתַּלְקותּ, בִּי- הַקְדשָה גִּםיכָּן נְתוּסַף לְמעְלָה
בּשְעַת פֶטירת הַצדיק, כַידוּעַ. נמְצָא, מה שְנְחֶסֶר
על"ידם נִשלֶם עַל-ידֶם. (מתוך לקוטי מוהר"ן א' -
סימן כ', עיין שם)
ודברתם אל הסלע
(במדבר כ, ח)
מי שאִינו משִתְּדֶל לְהְתְבוּדְד וּלְדְבַּר בִּינו לְבִין
קונו לְעוּרֶר לבו לְהֶשם יִתְבֶּרְך, זה בְּחִינַת מחַלקֶת,
בּחִינַת "חֶלְק לְבָּם", כי לבו חֶלק מפיו, מִבְּחִינת
הַגְּקֶדָה הקדוּשָה, שהוּא בְּחִינת "פי ידבר חְכְמוּת".
וְכַן כּשְחֶס ושלוּם אִין שלום בִּישְרְאֶל, ואפלו כְּשָאִין
מִחְלקֶת, רק שָאִין הְאַהַבֶה שְבִּיִיהֶם בְִּלְמוּת, אָז
אִינִָם יכולים לְדְבַּר זֶה עַם זה כַּראוי וּלְהָאיר זֶה בַּזֶה
אור הַנְּקְדָה הַקְדוּשָה. מִכֶּלישָבּן בְּשֶחוּלְהִין. חס
ושלום על הַצדיק הָאָמַת, שהוא עקר נַקדָה הַכְּלָלִית
של ושראל, וכָטחולקין עָלִיו, אֶז אין יבולין לְקְבַּל
אור הַנְּקְדָה שָלו. וְלְפַעָמִים מִתִגְּבַר פָּנִם הַמְחְלקֶת
ָּיבֶּךָ, עד שְמְבַלְבַּל חס ושָלוּם גַם דעת הַצדיק,
וייכל לְגָרם חס ושלוּם הַסְתְלְקוּת הצדיק עַלדידִי זֶה.
וזֶה גָרֶם מה שנְכשל משה בְּהְכָּאֶת הצור עליידי
הַמחֶלקֶת, כְּמאמר רבותִינוּ ז"ל, וְעַליידִייזֶה לא
הכיס את ושראל לָאָרין, שמּוֶה נִמשך כָּל
הַקְלְקוּלִים וְהַגִּלִייּת, וְכן הוא בְּכֶל דור וַדור. השם
יִתְבֶּרך יִרְחם וְיתְקָן הכל לְטוּבָה. (לקוטי הלכות -
הלכות נשיאת כפים ה', אות ט"ז לפי אוצר היראה -

Segment 22
HE:
וְעַל-כֵּן עִקַּר קַבָּלַת הַתַּעֲנִית הוּא בִּזְמַן מִנְחָה. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל תַּעֲנִית שֶׁלֹּא קִבְּלוֹ עָלָיו בְּמִנְחָה אֵינוֹ תַּעֲנִית, כִּי כָּל הַתַּעֲנִיתִים הֵם בִּשְׁבִיל תְּשׁוּבָה, וְעִקַּר הַתְּשׁוּבָה זוֹכִין עַל-יְדֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁהוּא בְּחִינַת מֹשֶׁה שֶׁיָּכוֹל לְהַמְשִׁיךְ הַהַמְתָּקָה שֶׁל בְּחִינַת תְּפִלַּת הַמִּנְחָה. כִּי כָּל הַחֲטָאִים נִמְשָׁכִין מֵהַיֵּצֶר הָרָע שֶׁכָּל כֹּחוֹ וַאֲחִיזָתוֹ מִמֹּחִין דְּקַטְנוּת כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן עִקַּר הַתְּשׁוּבָה שֶׁהִוא תִּקּוּן כָּל הַחֲטָאִים נִמְשָׁךְ עַל-יְדֵי הַהַמְתָּקָה שֶׁל תְּפִלַּת הַמִּנְחָה שֶׁאָז עִקַּר הַהַמְתָּקָה שֶׁל כָּל הַמֹּחִין דְּקַטְנוּת עַל-יְדֵי שָׁרְשָׁם הָעֶלְיוֹן שֶׁשָּׁם גַּדְלוּת וְקַטְנוּת כֻּלָּא חַד כַּנַּ"ל:

EN:
[continued]

Segment 23
HE:
אות ד

EN:
Section 4

Segment 24
HE:
וְזֶה בְּחִינַת עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים וְכוּ', שֶׁפֵּרוּשׁוֹ עַל עִנְיַן הַפְּגָמִים וְהַחֲטָאִים שֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר אַחַר כָּל הַגְּדֻלָּה וְהַטּוֹבוֹת שֶׁזָּכוּ שָׁם, כַּמְבֹאָר בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י שָׁם. וְזֶה בְּחִינַת אֵיכָה תִרְעֶה אֵיכָה תַּרְבִּיץ בַּצָּהֳרָיִם, בַּצָּהֳרָיִם דַּיְקָא, כִּי עִקַּר אֲחִיזַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא הוּא מִבְּחִינַת צָהֳרַיִם בְּחִינַת עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם. שֶׁאָז תֵּכֶף בַּצָּהֳרַיִם בְּעֵת הִתְגַּבְּרוּת אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁהוּא בַּחֲצוֹת הַיּוֹם, אָז תֵּכֶף מַתְחִיל הַמִּעוּט. כִּי אָז תֵּכֶף מַתְחִיל הַחַמָּה לִהְיוֹת נוֹטֶה לַמַּעֲרָב לִמְקוֹם שְׁקִיעָתָהּ. וְאָז דַּיְקָא עִקַּר אֲחִיזַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא בִּתְחִלַּת אֲחִיזַת מֹחִין דְּקַטְנוּת שֶׁהוּא בְּהַתְחָלַת עֲרִיבַת הַיּוֹם שֶׁמַּתְחִיל תֵּכֶף בַּחֲצוֹת הַיּוֹם. כִּי תֵּכֶף בְּאוֹתָהּ הָרֶגַע שֶׁל חֲצוֹת הַיּוֹם מַתְחִיל תֵּכֶף הַחַמָּה לִהְיוֹת נוֹטֶה לְהַעֲרִיב וּלְהַחֲשִׁיךְ. שֶׁאָז הִיא בְּחִינַת מֹחִין דְּקַטְנוּת שֶׁהִיא בְּחִינַת חֶשְׁכַת לַיְלָה כַּנַּ"ל. וְעִקַּר שֹׁרֶשׁ אֲחִיזַת חֶשְׁכַת לַיְלָה שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ מֹחִין דְּקַטְנוּת עִקַּר שָׁרְשׁוֹ מִתְּחִלַּת עֲרִיבַת הַיּוֹם שֶׁהוּא בָּרֶגַע שֶׁל חֲצוֹת הַיּוֹם וְשָׁם עִקַּר הַמְתָּקַת הַדִּינִים. כִּי עִקַּר הַהַמְתָּקָה בִּתְחִלַּת אֲחִיזָתָם דַּיְקָא כַּנַּ"ל. וּכְשֶׁאֵין זוֹכִין לְהַמְתִּיקָם שָׁם, מִשָּׁם עִקַּר אֲחִיזַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא. וְעַל זֶה צוֹעֵק הַפָּסוּק אֵיכָה תִרְעֶה אֵיכָה תַּרְבִּיץ בַּצָּהֳרָיִם דַּיְקָא כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם דַּיְקָא, כִּי מִשָּׁם עִקַּר אֲחִיזָתָם כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן שָׁם דַּיְקָא צְרִיכִין לְהִתְגַּבֵּר לְהַמְתִּיק הַדִּינִים בְּשָׁרְשָׁם שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תְּפִלַּת הַמִּנְחָה שֶׁנִּקְרֵאת בַּפָּסוּק תְּפִלַּת הַצָּהֳרַיִם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרָיִם אָשִׂיחָה וְאֶהֱמֶה וְכוּ':

EN:
[continued]

Segment 25
HE:
וע"כ נסתלקו משה ואהרן על גבולי א"י כי מחמת עוונות ישראל לא יכלו לגמור בחייהם לכבוש אלו המצרים אבל גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם וסוף כל סוף יכבשו כלאלו המצרים ע"י שהם נגנזו שם וע"כ דקדקה התורה וביארה במיתת משה ואהרן שהי' בגבול ארץ אדום ובארץ מואב כ"ש במיתת אהרן ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בהר ההר על גבול ארץ אדום וכו' יאסף אהרן וכו' וכן במשה כתיב ויקבר אותו בגיא בארץ מואב כי עיקר גניזתם שם הי' מחמת שהם מיצרי הקדושה כי עומדים על גבול א"י שזה עיקר המלחמה לכבוש המצרים הקשים כנ"ל. ע"כ נסתלקו משה ואהרן ונתקברו שם כדי שבגודל כחם יכבשו גם מצרים אלו. שעי"ז נזכה ליכנוס לארץ ישראל ולכובשה לנו לעולם בב"א:

EN:
[continued]

Segment 26
HE:
אות ט

EN:
Section 9

Segment 27
HE:
וּבָזֶה יִתְבָּאֵר כָּל דִּבְרֵי הַמִּדְרָשׁ הַמּוּבָא לְעֵיל וְזֶה לְשׁוֹנוֹ, (בַּפָּסוּק 'כִּי רַבּוֹת אַנְחֹתַי וְלִבִּי דַוָּי') אַתָּה מוֹצֵא שֶׁבְּדָבָר שֶׁחָטְאוּ יִשְֹרָאֵל בּוֹ לָקוּ וּבוֹ מִתְנַחֲמִים. חָטְאוּ בְּרֹאשׁ וְלָקוּ בְּרֹאשׁ וּמִתְנַחֲמִים בְּרֹאשׁ. חָטְאוּ בְּרֹאשׁ, דִּכְתִיב, "נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה". וְלָקוּ בְּרֹאשׁ, דִּכְתִיב, "כָּל רֹאשׁ לָחֳלִי". וּמִתְנַחֲמִין בְּרֹאשׁ, דִּכְתִיב, "וְיַעֲבֹר מַלְכָּם לִפְנֵיהֶם וַה' בְּרֹאשָׁם". חָטְאוּ בְּאֹזֶן וְכוּ' וְלָקוּ בְּאֹזֶן וּמִתְנַחֲמִים בְּאֹזֶן וְכוּ'. חָטְאוּ בְּעַיִן וְלָקוּ בְּעַיִן וּמִתְנַחֲמִין בְּעַיִן. חָטְאוּ בְּאַף וְלָקוּ בְּאַף וּמִתְנַחֲמִין בְּאַף. חָטְאוּ בְּפֶה וְלָקוּ בְּפֶה וּמִתְנַחֲמִין בְּפֶה. חָטְאוּ בְּלָשׁוֹן וְלָקוּ בְּלָשׁוֹן וּמִתְנַחֲמִין בְּלָשׁוֹן. חָטְאוּ בְּלֵב וְלָקוּ בְּלֵב וּמִתְנַחֲמִין בְּלֵב. חָטְאוּ בְּיָד וְלָקוּ בְּיָד וּמִתְנַחֲמִים בְּיָד. חָטְאוּ בְּרֶגֶל וְלָקוּ בְּרֶגֶל וּמִתְנַחֲמִים בְּרֶגֶל. חָטְאוּ בְּהוּא וְלָקוּ בְּהוּא וּמִתְנַחֲמִין בְּהוּא. חָטְאוּ בְּזֶה וְלָקוּ בְּזֶה וּמִתְנַחֲמִין בְּזֶה. חָטְאוּ בְּאֵשׁ וְלָקוּ בְּאֵשׁ וּמִתְנַחֲמִין בְּאֵשׁ. חָטְאוּ בְּיֵשׁ וְלָקוּ בְּיֵשׁ וּמִתְנַחֲמִין בְּיֵשׁ. חָטְאוּ בְּכִפְלַיִם וְלָקוּ בְּכִפְלַיִם וּמִתְנַחֲמִין בְּכִפְלַיִם, דִּכְתִיב, "נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱלֹקֵיכֶם". עַד כָּאן לְשׁוֹן הַמִּדְרָשׁ, רַק שֶׁשָּׁם מְפָרֵשׁ בְּכָל אֶחָד רְאָיוֹת מִן הַמִּקְרָא שֶׁבְּאֵלּוּ הַדְּבָרִים הַנַּ"ל חָטְאוּ וּבוֹ לָקוּ וּבוֹ מִתְנַחֲמִין, עַיֵּן שָׁם. וְהָעִנְיָן פֶּלֶא מַה שֶּׁפֵּרְטוּ דְּבָרִים אֵלּוּ דַּיְקָא: אַךְ הַנִּרְאֶה לַעֲנִיּוּת דַּעְתִּי שֶׁבְּאֵלּוּ הַדְּבָרִים כְּלוּלִים כָּל הַפְּגָמִים שֶׁפָּגְמוּ בְּכָל הָעֲווֹנוֹת שֶׁלָּהֶם וְעַל כֵּן בָּהֶם לָקוּ וּבָהֶם יִתְנַחֲמוּ, כִּי עִקַּר הַפְּגָם שֶׁעַל יְדֵי זֶה נֶחֱרַב הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הוּא מַה שֶּׁפָּגְמוּ בִּכְבוֹד הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת וְכַנַּ"ל, כִּי עִקַּר הַחִיּוּת וְהַתִּקְוָה וְהַיְשׁוּעָה וְהַנֶּחָמָה מִכָּל הַצָּרוֹת בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת הוּא הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁהוּא הָרֹאשׁ בַּיִת שֶׁהוּא הַנָּהָר הַיּוֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן וְכוּ' שֶׁמִּמֶּנּוּ חִיּוּת וְקִיּוּם שֶׁל כָּל הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת שֶׁהֵם כְּלַל כָּל הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ. וּמְבֹאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל שֶׁזֶּה הַצַּדִּיק הוּא הַפְּאֵר וְהַחֵן וְהַיֹּפִי וְהַהִדּוּר שֶׁל כָּל הָעוֹלָם וְכָל מִי שֶׁנִּכְלָל בּוֹ מִסְתַּכֵּל עַל עַצְמוֹ בְּכָל הַמִּדּוֹת וְהַתַּאֲווֹת הַנִּמְשָׁכִין מֵהָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת וְכוּ'. וְהִנֵּה אִם תִּסְתַּכֵּל וּתְעַיֵּן הֵיטֵב בְּדִבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת תִּמְצָא שֶׁמַּזְכִּיר שָׁם כַּמָּה פְּרָטִים מֵעִנְיַן קְדֻשַּׁת הַצַּדִּיק, דְּהַיְנוּ שֵׁם הַצַּדִּיק, שֶׁהוּא הַשֵּׁם וְהַפִּרְסוּם שֶׁלּוֹ וְהַפְּאֵר וְהַחֵן וְהַיֹּפִי וְהַהִדּוּר שֶׁלּוֹ, דְּהַיְנוּ מִי שֶׁזּוֹכֶה לִהְיוֹת נִכְלָל בְּשֵׁם הַצַּדִּיק, דְּהַיְנוּ שֶׁשֵּׁם הַצַּדִּיק נִקְרָא עָלָיו, אוֹ שֶׁעַל כָּל פָּנִים נִכְנַס בְּלִבּוֹ שֵׁם הַצַּדִּיק וְהוּא מַאֲמִין בּוֹ וְהוּא יָקָר וְחָשׁוּב בְּעֵינָיו וְנִכְלָל בְּהַפְּאֵר וְהַיֹּפִי וְהַחֵן הָאֱמֶת שֶׁל הַצַּדִּיק אוֹ שֶׁרוֹאֶה אוֹתוֹ בְּעֵינָיו וְכוּ'. שֶׁעַל יְדֵי כָּל זֶה נִמְשָׁךְ עָלָיו קְדֻשַּׁת הַצַּדִּיק, שֶׁהוּא הָרֹאשׁ בַּיִת, שֶׁעַל יְדֵי זֶה מִסְתַּכֵּל עַל עַצְמוֹ בְּכָל הַמִּדּוֹת שֶׁהֵם כְּלַל הַתּוֹרָה עַד שֶׁזּוֹכֶה לָשׁוּב אֶל ה', כִּי עִקַּר הַחִיּוּת וְהַתִּקּוּן שֶׁל כָּל יִשְֹרָאֵל בִּכְלָל וּבִפְרָט הוּא עַל יְדֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁהוּא הָרֹאשׁ בַּיִת הָאֱמֶת, שֶׁהוּא הַנָּהָר הַיּוֹצֵא מֵעֵדֶן וְכוּ' שֶׁמִּמֶּנּוּ חִיּוּת וְקִיּוּם הַכֹּל וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְזֶה הַצַּדִּיק הוּא בְּחִינַת שַׁבָּת וּמֵאִיר לְהַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּבְחִינַת רֹאשׁ בַּיִת שֶׁהָרֹאשׁ בְּחִינַת מֹחִין, דְּהַיְנוּ הַצַּדִּיק מֵאִיר לְהַבַּיִת שֶׁהוּא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁהוּא בְּחִינַת עֵינַיִם וְכוּ'. וּכְשֶׁפָּגְמוּ בִּכְבוֹד הַצַּדִּיק נִתְעַלֵּם וְנִסְתַּלֵּק הָרֹאשׁ מֵהַבַּיִת וְעַל יְדֵי זֶה נֶחֱרַב הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כִּי נִסְתַּלְּקוּ מְאוֹרֵי אוֹר, שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹר הַצַּדִּיק וְהִתְגַּבְּרוּ מְאוֹרֵי אֵשׁ, שֶׁהוּא בְּחִינַת פְּגַם וְקִלְקוּל הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת בְּחִינַת עֲנָנִין דְמְכַסְיָּין עַל עֵינִין, בְּחִינַת רוֹמִי רַבְּתָא וְרוֹמִי זְעִירְתָּא, בְּחִינַת עֵשָֹו וְיִשְׁמָעֵאל שֶׁהֵם בְּחִינַת כְּלַל כָּל הַ

EN:
[continued]

Segment 28
HE:
וְאֶשֶׁד הַנְּחָלִים אֲשֶׁר נָטָה לְשֶׁבֶת עָר (בְּמִדְבַּר כא) שֶׁכֵּיוָן שֶׁרָצוּ יִשְׂרָאֵל לִכְנֹס לָאָרֶץ חָרַד הָהָר שֶׁל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וּבָא לִקְרָאתָם כְּחָתָן לִקְרַאת כַּלָּה וְכוּ', הַיְנוּ כַּנַּ"ל. שֶׁמֵּחֲמַת שֶׁרָצוּ לִכְנֹס לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל בָּא קְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל לִקְרָאתָם וְסִיְּעָה אוֹתָם לְהַכְנִיעַ הָאֱמוֹרִי וְהָאֻמּוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת הַמּוֹנְעִים מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וְאָז מֵחֲמַת שֶׁרָצוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לִכְנֹס לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל נִתְעוֹרְרָה קְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וְיָצְאָה לִקְרָאתָם בְּהֶאָרָה גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ עַד שֶׁגַּם בְּגַשְׁמִיּוּת נִתְקָרֵב הָהָר וּבָא לִקְרָאתָם כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם. וְעַל-כֵּן קֹדֶם קַבָּלַת הַתּוֹרָה שֶׁתַּכְלִיתָהּ הִיא לִזְכּוֹת לְבֵרוּר הַמְדַמֶּה. כְּדֵי לִזְכּוֹת לֶאֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִזְכֶּה לְחִדּוּשׁ הָעוֹלָם שֶׁל לֶעָתִיד שֶׁהוּא בְּחִינַת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁעַל-יְדֵי זֶה יִתְעוֹרֵר שִׁיר שֶׁל נִפְלָאוֹת וְכוּ'. שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַתַּכְלִית שֶׁעַל-יְדֵי כָּל זֶה נִזְכֶּה לְהַכִּיר אֶת בּוֹרְאֵנוּ וְיוֹצְרֵנוּ יִתְבָּרַךְ, עַל-כֵּן קֹדֶם קַבָּלַת הַתּוֹרָה אָנוּ צְרִיכִין לִסְפֹּר סְפִירַת הָעֹמֶר. כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ קְדֻשַּׁת בֵּרוּר הַמְדַמֶּה עַל-יְדֵי מִצְוָה זֹאת כַּנַּ"ל. שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת קְדֻשַּׁת קַבָּלַת הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל. וְעַל-יְדֵי זֶה שֶׁאָנוּ מַמְשִׁיכִין עָלֵינוּ קְדֻשָּׁה זֹאת שֶׁל קַבָּלַת הַתּוֹרָה. עַל-יְדֵי זֶה בְּעַצְמוֹ יֵשׁ לָנוּ כֹּחַ לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה בְּשָׁבוּעוֹת. וְאָז זוֹכִין לְתַכְלִית שְׁלֵמוּת תִּקּוּן בֵּרוּר הַמְדַמֶּה כַּנַּ"ל:

EN:
[continued]



# Chukas
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/4/6/

Chukas
חוקת
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/4/6

Segment 1
HE:
נמצא שעיקר בחינת התעוררות השינה הוא על ידי הנקודות טובות שמוצאין בעצמו אפילו כשהוא ח"ו במדריגה התחתונה מאד וכו' כנ"ל. כי בלילה שהוא זמן השינה. אזי השכינה מבררת בירורים כידוע וזה מרמז על הנ"ל שכשמתגבר בחינת השינה על האדם אזי צריך לבקש ולחפש למצוא בעצמו נקודות טובות ועל ידי זה יתעורר משינתו כנ"ל וזה בחינת (שם עז) אזכרה נגינתי בלילה עם לבי אשיחה ויחפש רוחי, שאני מחפש ומבקש הרוח טובה בחינת נקודה טובה. ועל ידי זה נעשין נגונים כנ"ל בחינת אזכרה נגינתי בלילה וכנ"ל. ועל ידי זה שמתגבר להתעורר משינתו על ידי הנקודות טובות שמוצא בעצמו כנ"ל. על ידי זה עיקר תיקון התפלה. כי עיקר התפלה הוא רק כשזוכה למצוא בעצמו הנקודות טובות. בבחינת אזמרה לאלהי בעודי כנ"ל. וזהו בחינת סדר התפלה שבתחלה אומרים קרבנות וקטרת שהם בחינת בירורים שמוצאין ומבררין נקודות טובות אפילו מבחינת בהמיות מתכלית העשיה כידוע. כי זה עיקר בחינת הקרבן להעלות מבהמה לאדם. וזה בחינ קטרת שהיו בהם חלבנה דהיינו שמבררין ומוצאין הטוב אפילו בפושעי ישראל בבחינת חלבנה, וכמו שלמדו רז"ל מזה (כריתות ו' ע"ב) כל תפלה שאין בה מתפלת פושעי ישראל אינה תפלה (א) כי עיקר התפלה בבחינת קטרת על ידי שמבררין ומוצאין נקודותטובות אפילו בפושעי ישראל בבחינת חלבנה כנ"ל. וזה בחינת י"א סמני הקטרת היינו יו"ד סמנים חוץ חלבנה. זה בחינת עשרה מיני זמרה שהם נעשין על ידי שמבררין ומוצאין הטוב שבפושעי ישראל בבחינת חלבנה כנ"ל:

EN:
And therefore Moshe did not yet know how to accurately determine exactly when midnight was, for it was still before the giving of the Torah, and there was not yet the arousal from below, for there were not yet enough tzadikim who rose at midnight and engaged in Torah — because it was before the giving of the Torah. And therefore it was difficult to accurately gauge the point of midnight. And even according to the opinion that Moshe also knew — nevertheless, he was not able to speak about it to such an extent, and he was still apprehensive lest they err, etc. For he was not yet able to draw this illumination into a revealed state, because it was before the giving of the Torah. But David — he knew, for a harp was suspended above his bed. And the power of the harp is drawn from the Torah, as is brought in the words of our master, our teacher, our Rebbe, of blessed memory. For the harp of David had five strings, corresponding to the Five Books of the Torah, and it would awaken him from his sleep until he knew how to accurately determine the exact hour and point of midnight. For David is the aspect of Mashiach, who constantly engages in the rectification of the souls of Israel, to awaken them from their sleep through the above — through the nekudos tovos he finds in each one, and he teaches each one and illuminates in his heart, so that he can search and seek and find within himself nekudos tovos always, in order to awaken him from his sleep and his fall, so that he should not fall completely, G-d forbid. And the main thing is to gauge accurately the time when he is nearly, nearly about to fall, G-d forbid — then specifically, [Hashem] will shine upon him in His kindness to save him and to awaken him, in the aspect of: "Though he fall, he shall not be utterly cast down" — etc.; in the aspect of: "[The wicked one] watches… Hashem will not abandon him into his hand" ; in the aspect of: "For He will see that the power is gone, and there is nothing retained or remaining… and He will say… See now that I, I am He" — etc. And all this is through the power of the Torah that we have already received through Moshe Rabbeinu and through all the tzadikim who have been until now, who have explained to us the pathways of the Torah well.

Segment 3
HE:
אות ז וּכְשֶׁאָנוּ אוֹמְרִים פָּרָשַׁת הַקָּרְבָּנוֹת כְּאִלּוּ הִקְרַבְנוּם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כָּל הָעוֹסֵק בְּתוֹרַת עוֹלָה כְּאִלּוּ הִקְרִיב עוֹלָה וְכוּ' ( ב) כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַקָּרְבָּנוֹת הוּא בִּבְחִינַת הַדִּבּוּר לְהַעֲלוֹת מִדּוֹמֵם צוֹמֵחַ חַי לִמְדַבֵּר, כִּי הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת כְּשֶׁעוֹלִין מִמָּקוֹם שֶׁעוֹלִין מִמַּדְרֵגוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת הָעִקָּר הוּא שֶׁיַּעֲלוּ לִבְחִינַת דִּבּוּר, כִּי מִתְּחִלָּה כְּשֶׁאֵין נִתְבָּרֵר וְנִכָּר הַטּוֹב מֵחֲמַת הָרָע שֶׁחוֹפֶה עָלָיו, אֲזַי הוּא בִּבְחִינַת אִלֵּם שֶׁאֵין לוֹ דִּבּוּר, בִּבְחִינַת ( תהלים ל"ט) נֶאֱלַמְתִּי דּוּמִיָּה הֶחֱשֵׁיתִי מִטּוֹב וְכוּ', וּכְשֶׁמְּגַלִּין אֶת הַטּוֹב כַּנַּ"ל אֲזַי עִקַּר הִתְגַּלּוּת הַטּוֹב וַעֲלִיָּתוֹ הוּא בְּחִינַת הַדִּבּוּר וְזֶה בְּחִינַת ( שיר השירים ב') יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסָּלַע בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה, זֶה בְּחִינַת הַנְּקֻדָּה טוֹבָה שֶׁהִיא בְּחִינַת יוֹנָה תַּמָּה שֶׁתְּמִימָה עִם בֶּן זוּגָהּ וְאֵינָה מַנַּחַת אוֹתוֹ לְעוֹלָם וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( מדרש שיר השירים ד') כִּי הַנְּקֻדָּה טוֹבָה שֶׁיֵּשׁ בְּכָל אֶחָד אֲפִלּוּ בְּהַפָּחוֹת שֶׁבַּפְּחוּתִים הִיא דְּבוּקָה תָּמִיד עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְעוֹלָם בְּכָל מָקוֹם שֶׁהִיא, וּכְשֶׁהִיא נוֹפֶלֶת ח"ו בְּעִמְקֵי הַקְלִפּוֹת הַמַּקִּיפִין אוֹתָהּ מִכָּל צַד בְּחִינַת יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסָּלַע בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה בְּתַכְלִית הַהַסְתָּרָה, אֲזַי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אוֹמֵר לָהּ ( שם), "הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵךְ כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵךְ נָאוָה", כִּי אַף-עַל-פִּי שֶּׁאַתָּה בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה, אַף-עַל-פִּי-כֵן אַתָּה בְּעַצְמְךָ נָאוֶה מְאֹד בִּבְחִינַת שְׁחֹרָה אֲנִי וְנָאוָה כַּנַּ"ל, וְעַל-כֵּן תְגַלֶּה אֶת עַצְמְךָ וְתַרְאֶה אֶת מַרְאֶיךָ, כִּי עֲדַיִן אַתָּה נָאֶה, כִּי הַנְּקֻדָּה טוֹבָה נָאוֶה תָּמִיד, וְעַל-כֵּן 'הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵךְ', הַיְנוּ שֶׁתְּגַלֶּה וְתִמְצָא מַרְאוֹת יְפִי הַנְּקֻדָּה טוֹבָה, וְעַל-יְדֵי זֶה 'הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵךְ' כִּי עַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לְדִבּוּר, כִּי אָז יְכוֹלִין לְדַבֵּר לְהֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי מִקֹּדֶם לֹא הָיָה יָכוֹל לְדַבֵּר כְּלָל כַּנַּ"ל וְזֶהוּ בְּחִינַת ( שם ח') הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ הַשְׁמִעִינִי וּפֵרֵשׁ רש"י, 'הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים', בֵּין הָאֻמּוֹת וְכוּ', הַיְנוּ בְּחִינַת הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת, שֶׁהֵם יוֹשְׁבִים וּמֻנָּחִים בֵּין הָאֻמּוֹת, שֶׁהֵם הַתַּאֲווֹת רָעוֹת וּפְגָמִים וְכוּ', שֶׁהֵם בְּחִינַת או"ה כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר ( סימן לו ח"א) וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִתְאַוֶּה לְקוֹלָם וְזֶהוּ 'חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִינִי', כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִתְאַוֶּה שֶׁיִּתְגַּלּוּ הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת וְיַשְׁמִיעוּ אֶת קוֹלָם בְּזֶמֶר וְהַלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת הַקָּרְבָּן שֶׁמַּעֲלִין הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת לִבְחִינַת מִדְבָּר כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן הָעוֹסֵק בְּתוֹרַת עוֹלָה כְּאִלּוּ הִקְרִיב וְכוּ', כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַקָּרְבָּן הוּא בִּבְחִינַת הַדִּבּוּר כַּנַּ"ל: 

~ אות ח

 וְזֶה

EN:
And therefore David knew exactly when midnight was, through the harp mentioned above. For he was a skilled musician . For this entire holy teaching — to search for the good and to revive oneself through it — all of this is the aspect of holy nigunim that issue from the harp of David, the aspect of "Azamrah" specifically, as above — the aspect of "Awake… O nevel and kinor! I shall awaken the dawn" — as above. And through this, David merited to know how to accurately determine the point of midnight mentioned above, upon which the final redemption depends — both collectively and individually, for every Jewish soul — for David is Mashiach, through whom the final redemption will come, which is the complete redemption after which there will be no more exile. And the main thing is through the aspect of the zemiros and nigunim mentioned above, in the aspect of: "the anointed of the G-d of Yaakov, and the sweet singer of Israel" — that is, through the aspect of Azamrah mentioned above. Speedily in our days, amen.

And understand these matters well, for it is impossible to explain everything. Rather, each person, according to what passes over him all the days of his life — in the days of his youth and in the days of his old age — can revive himself always through all of these words of ours, which explain somewhat the truth of the advice and the holy teaching of "Azamrah — I shall sing to my G-d with my odi" — about which our master, our teacher, our Rebbe, of blessed memory, urged us very, very much to follow. Fortunate is he who grasps hold of it.

Segment 5
HE:
אות ח וְזֶה בְּחִינַת ( מגילה ג') כֹּהֲנִים בַּעֲבוֹדָתָם וּלְוִיִּם בְּדוּכָנָם וְיִשְֹרָאֵל בְּמַעֲמָדָם, כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַקָּרְבָּן, שֶׁהוּא לִמְצֹא וּלְבָרֵר הַנְּקֻדָּה טוֹבָה מִתּוֹךְ הַפְּסֹלֶת מִבְּחִינַת הַבְּהֵמִיּוּת, הוּא עַל-יְדֵי הַכֹּהֵן אִישׁ הַחֶסֶד, כִּי עַל-יְדֵי שֶׁמַּטֶּה כְּלַפֵּי חֶסֶד וְדָן לְכַף זְכוּת, עַל-יְדֵי זֶה מוֹצְאִין נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת בְּכָל מַדְרֵגוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַקָּרְבָּנוֹת כַּנַּ"ל, וְעַל-כֵּן כָּל תִּקּוּנֵי הַקָּרְבָּן נַעֲשִֹין עַל-יְדֵי הַכֹּהֵן אִישׁ הַחֶסֶד, שֶׁהוּא בְּחִינַת אַבְרָהָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ( תהלים ק"י), "אַתָּה כֹּהֵן לְעוֹלָם" וְכַנַּ"ל וְעַל -יְדֵי זֶה נַעֲשִֹין נִגּוּנִים כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת לְוִיִּם בְּדוּכָנָם שֶׁהָיוּ מְנַצְּחִים בְּשִׁיר עַל הַדּוּכָן בִּשְׁעַת הַקְרָבַת הַקָּרְבָּן, כִּי עַל -יְדֵי בְּחִינַת הַקָּרְבָּן הַנַּעֲשֶֹה עַל-יְדֵי הַכֹּהֵן אִישׁ הַחֶסֶד, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שֶׁמְּבַרְרִין וּמוֹצְאִין טוֹב עַל-יְדֵי שֶׁמַּטִּין כְּלַפֵּי חֶסֶד, עַל-יְדֵי זֶה נַעֲשִֹין נִגּוּנִים כַּנַּ"ל וְיִשְֹרָאֵל בְּמַעֲמָדָן שֶׁהָיוּ עוֹסְקִין בַּתּוֹרָה, זֶה בְּחִינַת הַדִּבּוּר שֶׁעַל-יְדֵי זֶה הָיוּ מַעֲלִים הַטּוֹב לְהַדִּבּוּר, שֶׁזֶּה עִקַּר עֲלִיָּתוֹ כַּנַּ"ל, וְעַל-כֵּן הָיוּ אֲנְשֵׁי הַמַּעֲמָד קוֹרִין בְּפָרָשַׁת בְּרֵאשִׁית ( תענית כ"ו) וּבְפָרָשַׁת הַאֲזִינוּ כִּי מַעֲשֵֹה בְּרֵאשִׁית עִקָּרוֹ עַל-יְדֵי בֵּרוּר הַטּוֹב, בִּבְחִינַת וּבְטוּבוֹ מְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵֹה בְּרֵאשִׁית וְזֶה בְּחִינַת כִּי טוֹב הַנֶּאֱמַר בְּכָל שֵׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית, כִּי קֹדֶם תִּקוּן מַעֲשֵֹה בְּרֵאשִׁית נֶאֱמַר ( בראשית א'), "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחשֶׁךְ" זֶה בְּחִינַת הִתְגַּבְּרוּת הָרַע שֶׁחוֹפֶה עַל הַטּוֹב, וְהַתִּקּוּן הָיָה עַל-יְדֵי בְּחִינַת ( שם) וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת-דָּא רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַטּוֹב, כִּי כָל הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁמּוֹצְאִין בְּכָל אֶחָד מִיִּשְֹרָאֵל, זֶה בְּחִינַת הִתְנוֹצְצוּת מָשִׁיחַ, כִּי עִקַּר הַטּוֹב הוּא מָשִׁיחַ, בְּחִינַת מֹשֶׁה, בִּבְחִינַת ( רות ג') וְהָיָה בַבֹּקֶר אִם יִגְאָלֵךְ טוב יגאל וְעַל-יְדֵי בְּחִינַת רוּחַ אֱלֹהִים, רוּחַ טוֹבָה, בְּחִינַת רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, עַל-יְדֵי זֶה עִקַּר קִיּוּם וּבִנְיַן הָעוֹלָם וְעַל-יְדֵי זֶה, עַל-יְדֵי הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁמּוֹצְאִין מִתּוֹךְ תֹּהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ, עַל -יְדֵי זֶה ( בראשית א') "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר וְכוּ'". וַאֲזַי ( שם), "וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וְהַחֹשֶׁךְ וְכוּ'", כִּי עַל -יְדֵי הַנְּקֻדָּה טוֹבָה נִכְנַס בֶּאֱמֶת לְכַף זְכוּת וַאֲזַי נִתְגַּלֶּה הָאוֹר וְנִבְדַּל וְנִפְרַשׁ הַחֹשֶׁךְ מִן הָאוֹר הָרַע מִן הַטּוֹב וְכוּ' וְכַנַּ"ל. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר מַעֲשֵֹה בְּרֵאשִׁית עַל-יְדֵי שֶׁמּוֹצְאִין וּמְבָרְרִין הַנְּקֻדָּה טוֹבָה כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת ( עיין בהקדמת התיקונים) צִיּוּרָא דְמַשְׁכְּנָא כְּצִיּוּרָא דְעוֹבָדָא דִּבְרֵאשִׁית, כִּי הַמִּשְׁכָּן הוּא גַּם כֵּן מִבְּחִינַת הַטּוֹב שֶׁנִּתְבָּרֵר וְכוּ' כַּנַּ"ל, וְעַל-כֵּן הָיוּ עוֹסְקִים אֲנְשֵׁי הַמַּעֲמָד שֶׁהָיוּ עוֹמְדִין עַל הַקָּרְבָּנוֹת בְּמַעֲשֵֹה בְרֵאשִׁית, כִּי הַקָּרְבָּן הוּא בִּבְחִינַת מַעֲשֵֹה בְרֵאשִׁית, שֶׁהוּא בְּחִינַת בֵּרוּר הַטּוֹב וְכוּ' כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן הָיָה הַקָּרְבָּן נַעֲשֶֹה בַּמִּשְׁכָּן אוֹ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, כִּי הַמִּשְׁכָּן וְהַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הֵם גַּם כֵּן נִבְנִים עַל-יְדֵי בֵּרוּר הַטּוֹב וְכוּ' כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת ( דברים ג') הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה הַנֶּאֱמַר בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וְזֶה בְּחִינַת פָּרָשַׁת הַאֲזִינוּ שֶׁהָיוּ קוֹרִין אֲנְשֵׁי הַמַּעֲמָד, כִּי פָּרָשַׁת הַאֲזִינוּ הִיא הַשִּׁירָה שֶׁהִבְטִיחַ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁעַל-יְדֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לֹא תִשָּׁכַח הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ( שם ל"א) וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְכוּ', שֶׁאֲפִלּוּ בְּתַכְלִית הַהַסְתָּרָה בְּחִינַת ( שם) וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר תִּהְיֶה הַשִּׁירָה לָעַד, כִּי הַשִּׁירָה מְרַמֶּזֶת שֶׁאֲפִלּוּ אִם יִשְֹרָאֵל רְחוֹקִים מְאֹד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּתַכְלִית הַהַסְתָּרָה, אַף-עַל-פִּי-כֵן הֵם קְרוֹבִים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, כִּי עֲדַיִן נִמְצָאִים בָּהֶם אֲפִלּוּ בְּהַפְּחוּתִים נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת וְכַנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת ( שם ל"ב) כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ יַעֲקֹב וְכוּ' יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר, שֶׁאֲפִלּוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וּבְתֹהוּ מוֹצְאִין חֵלֶק ה' עַמּוֹ, הַיְנוּ בְּחִינַת נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת חֵלֶק ה' עַמּוֹ וְכוּ' וְעַל-כֵּן קוֹרִין בְּפָרָשַׁת הַאֲזִינוּ עַל הַקָּרְבָּנוֹת וְכַנַּ"ל, כִּי עַל-כֵּן נִקְרֵאת פָּרָשַׁת הַאֲזִינוּ שִׁירָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וְעָנְתָה הַשִּׁירָה וְכוּ'", כִּי מֵהַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת הַנַּ"ל שֶׁמּוֹצְאִין בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וּבְתֹהוּ וְכוּ' כַּנַּ"ל, מִזֶּה נַעֲשֶֹה שִׁירָה וְנִגּוּן כַּנַּ"ל וְאַחַר אֲמִירַת הַקָּרְבָּנוֹת וּקְטֹרֶת, שֶׁהֵם בְּחִינַת שֶׁמְּבַרְרִין וּמוֹצְאִין נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת אֲפִלּוּ בַּמַּדְרֵגוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת מְאֹד כַּנַּ"ל אַחַר כָּךְ אוֹמְרִים פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה, כִּי עַל-יְדֵי הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת הַנַּ"ל, עַל-יְדֵי זֶה נַעֲשִֹין נִגּוּנִים, בְּחִינַת אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי, 'אֲזַמְּרָה' דַּיְקָא כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַזְּמִירוֹת וְהַנִּגּוּנִים שֶׁנַּעֲשִֹין עַל-יְדֵי שֶׁמְּבַרְרִין וּמוֹצְאִין נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁבַּמַּדְרֵגוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן אוֹמְרִים בְּתוֹךְ פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה פָּסוּק אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי הַנַּ"ל וְכַנַּ"ל:

EN:
And this is the aspect of: "Awake, my glory! Awake, O nevel and kinor! I shall awaken the dawn!" . That is, a person must arouse himself from his sleep and from his fallen state. And through what will he arouse himself? Through the nekudos tovos that he still finds within himself. And this is: "I shall awaken the dawn [shachar]" — for the nekudah tovah is in the aspect of shachar, in the aspect of: "I am black [shechorah] but comely, O daughters of Jerusalem" . For since this nekudah is intermingled with much pesoles and with many blemishes that this person has committed, therefore it appears as though she is shechorah — for she lies in gloom and darkness, G-d forbid, within him. But when one judges himself to the side of merit and arouses and finds within himself the nekudah tovah, as above, then she declares: "I am black but comely — do not gaze upon me that I am swarthy," etc. — for the darkness is not from me, etc., as Rashi explained there. For the nekudah tovah itself that exists within a person — even within the sinners of Israel — is comely and beautiful exceedingly. Only the darkness covers over her. But when one arouses her, she declares: "I am black but comely — do not gaze upon me that I am swarthy" — for on my own account, I am comely exceedingly. And this is the aspect of what our Sages, of blessed memory, said : "I am black" — through the deed of the [Golden] Calf; "and I am comely" — through the making of the Mishkan. That is, even though I have many sins and have become very distant from Him, yisbarach — and this is the aspect of the deed of the Calf, which encompasses all the sins in the world, for "anyone who acknowledges idolatry is as if he denies the entire Torah" — even so: "I am comely through the making of the Mishkan" — that is, the aspect of the little bit of good that I still find within myself. For immediately after the deed of the Calf they were commanded regarding the work of the Mishkan, since Hashem yisbarach became appeased toward Israel through Moshe, who devoted his very life on their behalf and prayed for them. For Moshe was able to find a nekudah tovah even in the most lowly of the lowly, as is explained in the words of our Rebbe, of blessed memory, many times . And through this he was able to pray on their behalf, even when they had blemished the entire Torah through the deed of the Calf; nevertheless, he found nekudos tovos within them. And therefore Moshe said: "Why, Hashem, should Your anger flare against Your people?" — etc. For he found the good within them, and then the evil is completely repelled, as above. And therefore he said: "Why, Hashem, should Your anger flare against Your people?" — for the evil is not considered at all in comparison to the bit of good that is still within them. And Hashem yisbarach was appeased by him: "and Hashem relented regarding the evil" , etc. And then Hashem yisbarach taught Moshe the order of prayer, and arranged before him the Thirteen Attributes of Mercy. And this is: "and He said: I shall cause all My goodness to pass before you" — etc. That He taught him and revealed to him all of His goodness, yisbarach, as it were — so that he should know that Hashem yisbarach is good to all, always, and one can awaken the good in the worst of the worst, and bring him to the side of merit, and return him in teshuvah. And this is the aspect of the Thirteen Attributes of Mercy, the aspect of: "Hashem, Hashem, G-d, compassionate and gracious, slow to anger" — etc. That Hashem yisbarach is full of mercy and good to all, and extends patience to the righteous and to the wicked alike. For He inclines toward chesed and judges everyone to the side of merit, and finds a nekudah tovah even in the sinners of Israel. And through this, He tips the scale to the side of merit, as above. And this is the aspect of: "He preserves chesed for thousands" — that the aspect of chesed, His inclining toward chesed, yisbarach, and judging to the side of merit, and finding a nekudah tovah, etc. — this chesed is preserved and sweetens for "thousands" — that is, even though there are thousands and myriads of blemishes that this person committed standing against it, even so, the little bit of good that is found through the chesed repels everything, as above. And through this: "He bears iniquity and transgression" — etc. For through this, one truly enters the side of merit, etc., as above.

And then, when Hashem yisbarach became appeased by Moshe — through his finding good in all of Israel even after the deed of the Calf, as above — for Moshe was entirely good, in the aspect of: "and she saw him, that he was good" , and therefore he always had the power to find the good in each person, even in the sinners of Israel, as above — through this, Hashem yisbarach was appeased, as above. And then He commanded them regarding the work of the Mishkan: that each one should bring the donation of his heart for the work of the Mishkan. For He was arousing the good within each person, and each one, according to the good he possessed, brought the donation of his good heart for the work of the Mishkan. For the Mishkan was built from all the good that was sifted and clarified from each individual of Israel. And this is the aspect of: "gold and silver and copper, and turquoise and purple and scarlet thread" — etc. — that each and every person brought according to the nekudah tovah that was his. For gold, silver, copper, and turquoise, etc. are aspects of the supernal colors, which are aspects of the good that exists within each Jew. And this is the aspect of: "Israel, in whom I take glory" — that they are comprised of many colors — that is, the nekudos tovos that exist in each Jew. There is a nekudah tovah even in the most lowly among them, which his fellow does not possess, as is explained elsewhere . And Hashem yisbarach takes glory in them, as above. And this is the aspect of the colors in the Beis HaMikdash and the Mishkan, the aspect of gold and silver, etc., that each one brought from the donation of his good heart. For there, all the nekudos tovos were gathered — which are the aspect of the supernal colors that exist in each Jew. And therefore, after the deed of the Calf, when Moshe needed to search and find the nekudos tovos in each Jew, as above — therefore at that time specifically they were commanded regarding the work of the Mishkan. For the Mishkan was built from this — from the nekudos tovos, as above. And this is: "I am black" — through the deed of the Calf; "and I am comely" — through the work of the Mishkan — that is, through the nekudos tovos that I find within myself, which are the aspect of the work of the Mishkan, as above. And similarly it is understood from the words of our Rebbe mentioned above: that through the good found in each Jew, the Mishkan is built. And therefore, he who can find all the good in Israel — who is the aspect of the chazan, as above — he knows all the aspects pertaining to the Mishkanos of each of the tzadikim mentioned above — see there. For the essential building of the Mishkan is through this — through the good mentioned above. And in this, the words of our Rebbe mentioned above are beautifully connected — see there well.

Segment 6
HE:
וּבִשְׁבִיל זֶה מַיִם מְטַהֲרִין מִכָּל הַטֻּמְאוֹת. וְאִי אֶפְשָׁר לִכְנֹס לְשׁוּם קְדֻשָּׁה בְּלִי מַיִם כְּגוֹן הַכֹּהֲנִים בַּעֲבוֹדָתָם. וְכֵן בַּבֹּקֶר בְּקוּמוֹ. וְכֵן קֹדֶם תְּפִלָּה וְתוֹרָה צְרִיכִין לִטְבֹּל אוֹ לִטֹּל יָדָיו בְּמַיִם. וְכֵן כָּל הַטְּמֵאִים אֵינָם עוֹלִים מִטֻּמְאָתָן כִּי אִם עַל-יְדֵי מַיִם, כִּי מַיִם מְרַמְּזִים עַל הַדַּעַת שֶׁל חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, כִּי מַיִם קָדְמוּ לְכָל הַבְּרִיאָה, כִּי הַתְחָלַת הַבְּרִיאָה הָיוּ הַמַּיִם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר חִדּוּשׁ הָעוֹלָם הִתְחִילוּ מִן הַמַּיִם. וְעַל-כֵּן שָׁם עִקַּר שֹׁרֶשׁ הַדַּעַת שֶׁל חִדּוּשׁ הָעוֹלָם שֶׁעַל-יְדֵי זֶה עִקַּר הַטָּהֳרָה וְרַק עַל-יְדֵי זֶה נִכְנָסִין בַּעֲבוֹדַת ה'. כִּי זֶה עִקַּר יְסוֹד הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה לְהַאֲמִין בְּחִדּוּשׁ הָעוֹלָם בְּחִינַת בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים וְכוּ'. שֶׁהוּא הַתְחָלַת הַתּוֹרָה. וְזֶה עִקַּר הַקְּדֻשָּׁה וְהַטָּהֳרָה, כִּי לְהֵפֶךְ כָּל הַטֻּמְאוֹת נִמְשָׁכִין מִזֻּהֲמַת הַנָּחָשׁ שֶׁהֵבִיא מִיתָה שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר הַטֻּמְאָה וְעִקַּר זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ הוּא הַכְּפִירָה שֶׁל הַכּוֹפְרִים בְּחִדּוּשׁ הָעוֹלָם חַס וְשָׁלוֹם, וְעַל-כֵּן מַיִם שֶׁהֵם בְּחִינַת מֵימֵי הַדַּעַת הַנַּ"ל שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִמְשָׁךְ אֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, עַל-יְדֵי זֶה כָּל הַטְּהָרוֹת שֶׁבָּעוֹלָם. וְאִי אֶפְשָׁר לִכְנֹס לְשׁוּם קְדֻשָּׁה וַעֲבוֹדָה כִּי אִם עַל-יְדֵי מַיִם, כִּי כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת וְכָל עֲבוֹדוֹת ה' תְּלוּיִים בֶּאֱמוּנָה זוֹ שֶׁל חִדּוּשׁ הָעוֹלָם שֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ עַל-יְדֵי טָהֳרָה בְּמַיִם עַל-יְדֵי טְבִילָה אוֹ נְטִילָה כְּפִי הַדִּין. כִּי עַל-יְדֵי הַטָּהֳרָה בְּמַיִם מַמְשִׁיכִים עַל עַצְמוֹ בְּחִינַת הֶאָרַת מֵימֵי הַדַּעַת שֶׁיִּתְגַּלֶּה לֶעָתִיד שֶׁעַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לֶאֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם שֶׁהוּא יְסוֹד הַתּוֹרָה וְהָעֲבוֹדָה כַּנַּ"ל:

EN:
But we are warned against all this. And therefore we are warned that all our eating should be in accordance with the Torah, as it is written, "and Your Torah is in my inward parts" — and as Rashi explains there: "All my eating [is] according to Your word". Because we must eat all foods in holiness according to the Torah and recite a blessing over each thing before and after, so that through the eating we merit to receive vitality, which is holy intellect [sekhel d'kedusha] — for the main intellect is the wisdoms of the holy Torah, whose main [goal] is the study that leads to deed — to the eternal observance of Torah, as above. Therefore the main food should be bread and salt, as above, for their root is drawn from this holy study, within which all the world's studies are included — which are the aspect of all the flavors of the fruits and foods of the world, as above. But now on Rosh Hashanah, we must merit teshuva — to turn everything to goodness through the power of the true tzadikim who have completely separated themselves from all the desires of this world. Therefore we eat bread with honey at birchas hamotzi — to indicate that we hope to merit a good and sweet year, which is to merit teshuva and good deeds, which is the main goodness — that we merit to have the honey included within the bread, that we merit to sense all the sweetness of flavors in the world — which are the aspect of honey — to sense them all within eating bread, which is the aspect of eating manna — which is the aspect of the shofar, which is the aspect of receiving the Torah that is recalled on Rosh Hashanah, in the aspect of "You revealed Yourself", etc. . For "the Torah was given only to those who ate the manna", etc. — as above. And therefore it is explained in the mystical intentions [kavanos] of the Arizal that honey is alluded to in the shin-vov [numerical value 306] of shofar, which equals [the numerical value of] honey [dvash]. And together with the hand holding the shofar it is shin-chaf [320], etc. And through this the dinim [harsh judgments] are sweetened. And according to our approach, this alludes to the above matter — that the main rectification is through the remozim of daas, as above, within which all the world's flavors are included — which are the aspect of honey. And this is the hand that holds the shofar, which is the aspect of remozim, the aspect of "I have stretched out My hand", as above — and it rectifies the honey, because the main rectification of all the imagined sweetness of this world is through the remozim, as above — through which one understands [how] to accustom oneself to separate from it and to be satisfied with little, in the aspect of "If you have found honey, eat what is sufficient for you, lest you surfeit of it and vomit it", etc. — until one merits that all flavors be included within the bread. And similarly all the flavors of all types of intellect will be included within the true intellect — which is the intellect of the observance of Torah — that all one's wisdom and intellect will be only to understand counsel that will bring to the eternal observance of Torah. This is the aspect of "The beginning of wisdom is the fear of Hashem; a good intellect have all who practice it" . And it is written, "Behold, the fear of Hashem — that is wisdom", etc. . And all this is the aspect of the hand that holds the shofar, as above — for the sounds of the shofar too are the aspect of the above-mentioned remozim, as above.

Segment 7
HE:
וזה בחי' שופר כי קול השופר ההולך וחזק מאד הוא בחי' יראה בבחי' (עמוס

EN:
And this is the aspect of what is called "keren" [horn] — the aspect of keren kayemes [principal that endures] — the aspect of money [mamon] — as Rabbainu, may his light shine, explained in the Torah-teaching "Va'yehi heim merikim sakaiyhem" ["And it was as they were emptying their sacks"] — on the saying of our Sages of blessed memory: "a small creature in the sea that had horns" [briyah kalah she'b'yam d'havu lah karnei]. For the keren is the aspect of money — the aspect of enduring principal, as above. For the horns — which are the aspect of the surplus of the minds — from there flows the holy abundance of money: the aspect of enduring principal, as above. (As is explained above in Laws of Chailev, Halacha 1.)

Segment 9
HE:
אות ג הֲיִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ. וְיִרְאָה הִוא בְּחִינַת אֵשׁ, בְּחִינַת מִשְׁפָּט הַנַּ"ל, בִּבְחִינַת כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא. וְעַל-כֵּן קוֹל הַשּׁוֹפָר, שֶׁהוּא בְּחִינַת גְּבוּרוֹת, בְּחִינַת יִרְאָה בְּחִינַת מִשְׁפָּט, עַל-כֵּן עַל-יְדֵי-זֶה הַקּוֹל מְעוֹרְרִין אֵשׁ הַמִּשְׁפָּט הַנַּ"ל בִּבְחִינַת (תְּ

EN:
And therefore in the horns — which are of the aspect of the surplus of the minds, where there is the aspect of money — there it is apparent which is a wild beast and which is an animal: which has permitted fat and which has forbidden fat. For fat is of the aspect of the surplus of the minds — the aspect of money, as above.

Reb Noson reveals the deep spiritual logic behind the two kosher signs — cud-chewing and split hooves — and the distinction between beheimah (animal) and chayah (wild beast). The entire framework rests on three axes:

Segment 10
HE:
כי שופר של ר"ה הוא שופר של איל בחי' אילו של יצחק שהוא בחי' קול השופר של מתן תורה וכמו שאנו זוכרין את הקולות של השופר של מתן תורה בר"ה. כ"ש אתה נגלית וכו' וקול שופר של מתן תורה הזה יוצא באש ולפידים כ"ש וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים וכו' וכן בפסוקים הרבה כי בשעת מתן תורה היו כל ישראל בבחי' גרים כי בשעת מתן תורה היו כל ישראל בבחי' גרים כי אז היה התחלת התקרבותן לאביהם שבשמים שיצאו מטומאת מצרים לקדושת ישראל וכמו שפרש"י שם. וע"כ קורין רות בשבועות. כי שבועות שהוא מתן תורההוא בחי' התקרבות גרים ובעלי תשובה. ומחמת זההיה במתן תורה קול שופר ואש ולפידים שכל זה הוא בחי' אש המשפט הנ"ל. כדי לשרוף הרע שהיה נאחז בהם מטומאת מצרים. וע"כ ניתנה התורה באש היינו בחי' אש המשפט הנ"ל כי התורה בעצמה נקראת משפט. ומחמת שאז בשעת מתן תורה נתעורר בשלימות אש המשפט הנ"ל. כ"ש ודבריו שמענו מתוך האש וכו'. ע"כ באמת נזדככו אז לגמרי מאחיזת הרע. כ"ש (עירובין נ"ד) חרות על הלוחות חירות ממלאך המות וכו' כי נתבטל אז זוהמת הנחש לגמרי כי פסקה זוהמתן בשעת תמן תורה ע"י בחי' אש המשפט הנ"ל. שנתעורר ע"י קול השופר שיש לו כח לעורר אש המשפט. בבחי' קול ה' חוצב להבות אשר ועיקר הקלקול שנתקלקל אחר כך בחטא העגל היה רק ע"י הערב רב שהם בחי' הגרים שאסור לגיירם שאין כח במשפט הנ"ל להכניע הרע שלהם כמבואר היטב במאמר הנ"ל בסופו. וזה בחי' מ"ס וסמ"ך שבלוחות הנזכר במאמר הנ"ל כי הלוחות שהם התורה שעל ידם נכנע הרע שלהם ופסקה זוהמתן כי ניתנו מתוך האש כנ"ל. הם בעצמן בבחי' מ"ם וסמ"ך הנ"ל שהוא עיגולא ורבועא הנ"ל שהוא בחי' ביטול הרע כנ"ל:

EN:
Behold, we, the Children of Israel, need our eating to be holy — in order that during the time of eating the illumination of the Will [he'aras ha-ratzon] should shine, as above. And therefore it is forbidden for us to eat impure species — only pure species that have signs of purity [simanei taharah]. For the signs hint that in these species there has already begun to shine the illumination of the above-mentioned tzadik who illuminates in all the worlds — in the dwellers above and in the dwellers below. For the above-mentioned tzadik rectifies and gives life to all the worlds — of the aspect of the World of Rectification [olam ha-tikun]. For "the tzadik is the foundation of the world" — he is the aspect of the rectification.

Segment 11
HE:
וע"כ בעת ההתחלה שנתלגה הש"י למשה לפדות את ישראל ממצרים. נמאר שם המקרא המובא במאמר הנ"ל המובא במאמר הנ"ל. וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנא כי מחמת שהש"י ציוהו להוציא בני ישראל מטומאת מצמרים ולקרבם להש"י שזהו בחי' גרים ובעלי תשובה. ע"כ נתעורר תיכף אש המלאכים שהם בחי' אש המשפט כי רק עי"ז יוכל לקרב ישראל להש"י כנ"ל:

EN:
(For the rectification is through the Eighth King — who is "Hadar" — who is the aspect of Yesod, the aspect of the tzadik. For the above-mentioned tzadik merits the aspect of mah, as above. And from there the rectification of the worlds flows. For the World of Rectification is through the new light of "mah" — as it is stated in the Etz Chaim, Heichal 2, Sha'ar Ha-Tikun, Chapter 2.)

Segment 13
HE:
אות ז נִמְצָא, שֶׁקּוֹל שׁוֹפָר מְעוֹרֵר אֵשׁ הַמִּשְׁפָּט הַנַּ"ל שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִכְנָע הָרַע וְעַל-יְדֵי-זֶה דַּיְקָא יְכוֹלִין לְקָרֵב גֵּרִים וּרְחוֹקִים לַה' יִתְבָּרַךְ. וְזֶהוּ בְּחִינַת (תְּהִלִּים פא) תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֶּסֶא לְיוֹם חַגֵּנוּ כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵאלֹקֵי יַעֲקֹב. 'מִשְׁפָּט' דַּיְקָא, כִּי צְרִיכִין לִתְקֹעַ בְּשׁוֹפָר כְּדֵי לְעוֹרֵר עַל יָדוֹ מִשְׁפָּט הַנַּ"ל כַּנַּ"ל. וְזֶה שֶׁאוֹמְרִים קֹדֶם הַשּׁוֹפָר מִזְמוֹר מז שֶׁבִּתְהִלִּים, שֶׁכֻּלּוֹ מְדַבֵּר מֵהִתְקָרְבוּת כָּל הָעַמִּים לַה' יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּתְגַּיְּרוּ כֻּלָּם וְיָשׁוּבוּ לַה' יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, כָּל הָעַמִּים תִּקְעוּ כָף וְכוּ' כִּי ה' עֶלְיוֹן נוֹרָא מֶלֶךְ גָּדוֹל עַל וְכוּ', בְּחִינַת יִרְאָה, שֶׁהִוא בְּחִינַת מִשְׁפָּט. וְזֶהוּ, מֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל הָאָרֶץ. כִּי כֻּלָּם יִתְגַּיְּרוּ וְיָשׁוּבוּ אֵלָיו. וְזֶהוּ, יַדְבֵּר עַמִּים תַּחְתֵּנוּ וְכוּ'. וְזֶהוּ, יִבְחַר לָנוּ אֶת נַחֲלָתֵנוּ. נַחֲלָה זוֹ יְרוּשָׁלַיִם, כִּי עַל-יְדֵי-זֶה שֶׁמְגַּיְּרִין גֵּרִים נִבְנֶה יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ שֶׁהִוא בְּחִינַת הֵיכַל הַקֹּדֶשׁ שֶׁנַּעֲשֶׂה עַל-יְדֵי הַגֵּרִים, כַּמְבֹאָר בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל. וְזֶהוּ, אֶת גְּאוֹן יַעֲקֹב וְכוּ'. 'יַעֲקֹב' דַּיְקָא, כִּי יַעֲקֹב הוּא בְּחִינַת מִשְׁפָּט, בְּחִינַת מִשְׁפָּט לֵאלֹקֵי יַעֲקֹב וְכָל זֶה נִתְעוֹרֵר עַל-יְדֵי הַשּׁוֹפָר. וְזֶהוּ, עָלָה אֱלֹקִים בִּתְרוּעָה ה' בְּקוֹל שׁוֹפָר. שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִתְעוֹרֵר הַמִּשְׁפָּט כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ שֶׁסִּיֵּם, נְדִיבֵי עַמִּים נֶאֱסָפוּ עַם אֱלֹקֵי אַבְרָהָם, דְּהַיְנוּ גֵּרִים, כִּי אַבְרָהָם הָיָה רֹאשׁ לַגֵּרִים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל עַל פָּסוּק זֶה, כִּי עַל-יְדֵי קוֹל הַשּׁוֹפָר שֶׁהוּא בְּחִינַת מִשְׁפָּט עַל-יְדֵי-זֶה נַעֲשִׂין גֵּרִים. בִּשְׁבִיל זֶה אוֹמְרִים כָּל הַמִּזְמוֹר הַזֶּה הַמְדַבֵּר מִגֵּרִים קֹדֶם תְּקִיעַת שׁוֹפָר כַּנַּ"ל, כִּי שׁוֹפָר מְקַבֵּץ כָּל הַנִּדָּחִים שֶׁהֵם בְּחִינַת גֵּרִים, דְּהַיְנוּ כָּל הָרְחוֹקִים וְהַנִּדָּחִים מֵה' יִתְבָּרַךְ כֻּלָּם נִתְקָרְבִין לַה' יִתְבָּרַךְ עַל-יְדֵי קוֹל הַשּׁוֹפָר שֶׁהוּא בְּחִינַת מִשְׁפָּט כַּנַּ"ל. כְּמוֹ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, תְּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל לְחֵרוּתֵנוּ וְשָׂא נֵס לְקַבֵּץ גָּלֻיּוֹתֵינוּ וְקָרֵב פְּזוּרֵינוּ מִבֵּין הַגּוֹיִם וְכוּ'. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב, בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וְהִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלָיִם, כִּי הַשּׁוֹפָר מְקַבֵּץ וּמְקָרֵב הָאוֹבְדִים וְהַנִּדָּחִים שֶׁהֵם הָרְחוֹקִים מֵהַקְּדֻשָּׁה שֶׁמִּתְקָרְבִים לַה' יִתְבָּרַךְ עַל-יְדֵי אֵשׁ הַמִּשְׁפָּט שֶׁהוּא בְּחִינַת קוֹל הַשּׁוֹפָר. וְעַל-יְדֵי-זֶה נִבְנֶה הֵיכַל הַקֹּדֶשׁ שֶׁהוּא בְּחִינַת יְרוּשָׁלַיִם. וְזֶהוּ, וְהִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלָיִם. 'בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלָיִם' דַּיְקָא, הַיְנוּ בְּחִינַת הֵיכַל הַקֹּדֶשׁ הַנַּ"ל שֶׁנִּבְנֶה עַל-יְדֵי הָאוֹבְדִים וְהַנִּדָּחִים שֶׁהֵם הָרְחוֹקִים הַבָּאִים לְהִשְׁתַּחֲווֹת לַה' וּלְהִתְקָרֵב לַעֲב

EN:
And therefore he rectifies and gives life to the dwellers above and the dwellers below. For all of them require rectification. For the flaw and ruin of the worlds through the breaking of the vessels [sheviyas ha-kailim] came because of the excess of light — because they could not endure the excess of the light — and through this they were broken, and the light rose upward, and the vessels were broken and descended in the Creation, and so on. And afterward they were rectified. Only several sparks [nitzotzos] still remained below — and with these the tzadikim and all Israel are engaged — to clarify them and elevate them in every generation, as is known. And those sparks fell and spread into all the worlds, even into the world of Asiyah [Action].

And therefore the tzadik — who is the rectification — rectifies and gives life to the dwellers above and the dwellers below. That is to say: the dwellers above — where the flaw and the breaking occurred because of the excess of light — he gives life and rectifies them through the aspect of Ayyeh [Where?], the aspect of: "meh chamisa" [what did you see?]. That is to say, he shows them that they are distant from Him Yisborach. And through this they are able to endure the light and are not nullified. For he shows them that they are distant from Him Yisborach — of the aspect of "meh chamisa", the aspect of: "Where is the place of His glory?"

Segment 15
HE:
אות ח וע"כ כל הקולו של השופר הם משולשים. כ"ש שיעור תקיעה כשלש תרועות שיעור תרועה וכו'. זה בחי' משפט שהוא משולש תרועה וכו'. זה בחי' משפט שהוא משולש כי המשפט הוא בב"ד של שלשה וע"כ עיקר המשפט הוא בחי' יעקב בחי' משפט לאלקי יעקב. כי יעקב משולש באבהן בחי' יעקב חבל נחלתו וכו' כמובא כחבל הגדל בשלשה. כי יעקב כלול משלשה אבו תשהם בחי' ב"ד של שלשה שמהם יוצא המשפט. שעי"ז מגיירין גרים בב"ד של שלשה שמקבלין כח משלשה אבות. והעיקר הוא יעקב שהיתה מטתו שלימה בלי שום פסול כי כל זמן שלא בא יעקב השלישי לאבות המכריע שעל ידו עיקר המשפט הי' אפשר לבער הרע לגמרי. וע"כ אברהם ויצחק שהי' מגיירים גירם לא נמלטו מאחיזת הרע לגמרי. וע,כ אברםה יצא ממנו ישמעאל ויצחק יצא ממנו עשו כי עדיין לא יצא לאור המשפט בשלימות להכניע ולבטל הרע לגמרי עד שבא יעקב השלישי שהוא עיקר שלימות המשפט ואז נכנע הרע לגמרי ע"י המשפט שהי' בשלימות אצלו. וע"כ היתה מטתו שלימה בלי שום אחיזת הרע ופסולת כלל:

EN:
And the dwellers below — where the fallen sparks are, which fell completely from the place of their holiness from the time of the breaking, and fell to all the lower levels until they spread even into animals and wild beasts and birds — and because of the greatness of their descent they forgot their original elevated state, and it appears to them that they are exceedingly, exceedingly distant from Him Yisborach, to the point that they are no longer able to raise themselves up to ascend — therefore the tzadik gives them life through the aspect of: "The whole earth is filled with His glory" . Of the aspect of the resurrection of the dead [techias ha-meisim] — which is the aspect of the World of Rectification — the aspect of: "Your dead shall live, my corpse shall arise; awaken and sing, you who dwell in the dust" . That is to say, he arouses and gives life to those sparks that descended very far below — lest they despair of themselves. For "the whole earth is filled with His glory."

And this is the aspect of pure species and impure species. For we are able to eat only those species in which the illumination of the World of Rectification has already begun to shine — that is, the illumination of the above-mentioned tzadik. Only those specifically are we permitted to eat. For we have the power to clarify them through our eating. But the species in which the illumination of the rectification has not shone — we do not have the power to clarify them, and we are forbidden to eat them.

Segment 16
HE:
ואחר כך על ידי כל התיקונים האלה שזכו לבחינת מקיפים שהוא שלימו הדעת. על כן אחר כך שמחת תורה. כי אז אנו זוכין להשגת תורה הסתומה בחינת אורייתא דעיקא סתימאה דעתידא לאתגליא לעתיד לבא. כי שמחת תורה הוא בחינת התכלית האחרון (כמובא בספרים) ועל כן מסיימין אז התורה ומתחילין תיכף להורות שזוכין לבחינת אורייתא דעתיקא שהוא כלא ימינא. ואין בה ראש וסוף. רק כולה אחדות פשוט. וזה בחינת ההקפות שמקיפים עם התורה בבחינת כולא ימינא. כי המקיף מקיף דרך ימין כמו שכתוב במשנה. נמצא שבבחינת ההקפות אין שם ראש וסוף וצדדים והם בחינת כולא ימינא כנ"ל ששזה בחינת התורה הסתימה הנ"ל שזוכין אז כנ"ל.כי עיקר השגת אירייתא סתימאה הנ"ל הוא על ידי הכנעת הרע כמו שכתב רבינו ז"ל במאמר מי האיש החפץ חיים (בסימן ל"ג) שעל ידי שמתגבר על יצרו על ידי זה מכניע ומבטל הרע ששוכן על הטוב ועל ידי זה נתגלה התורה המוכסה ונעלמת בין לשונות העמים ואז על ידי זה זוכה כנ"ל לאורייתא דעתיקא סתימאה הנ"ל (עיין שם היטב). וזהו בחינת ניסוך המים המרומז בין נסכי הפרים שהם כנגד שבעים אומות שמתמעטין והולכין כמו שאמרו רז"ל להורות שם בין האומות הנ"ל מלובש שם התורה הנעלמת ביניהם. ועל כן כשמכניעין אותן שיהיו מתמעטין והולכין אז נתגלה התרוה שביניהם שהיתה מכוסה עד עכשיו כי המים הם בבחינת התורה הסתומה הנ"ל כמו שכתוב ושאבתם מים בששון ותרגומו ומקלבון אולפן חדת ועל כן נעשה זה בסוכות שאז הוא הכנעת הרע של כל השבעים אומות על ידי התיקונים שעושין אז כנ"ל. וזה בחינת שמחת בית השואבה. וזה בחינת שמח תורה שמחים מאד שזכו להשיג אורייתא סתימאה על ידי נצחון המלחמה והתיקונים של ימי הסוכות כנ"ל ברוך ה' לעולם אמן ואמן.

EN:
And therefore Ya'akov, by taking the b'chorah from Eisav, through this he took the blessing from him — as it is written: "He took my b'chorah, and behold, now he has taken my blessing." For one depends on the other. And therefore Ya'akov took the blessing from his father through the delicacies (mat'amim) he made for his father as he loved — for the mat'amim of Ya'akov are the aspect of eating in holiness, the aspect of oneg Shabbos, as it is written: "See, the fragrance of my son is like the fragrance of a field that Hashem has blessed" — which is the chakal tapuchin kadishin (holy apple orchard), as Rashi explains there — which is the aspect of the seudas Shabbos, known as chakal tapuchin kadishin. And therefore Ya'akov received the blessing on the night of Pesach, through the two kids of goats he made for his father — one he offered for Pesach and one for the chagigah. For korbanos are the aspect of neder, through which one merits oneg Shabbos and subdues the liver full of blood, which is Eisav — and one takes from him the b'chorah and the blessing and restores them to the brain, which is the b'chor of holiness, the aspect of Ya'akov. This is the essential aspect of the Exodus from Mitzrayim, which was on the night of Pesach, when Ya'akov received the blessing — all the sustenance and all the wealth, as it is written: "And G-d shall give you from the dew of heaven and from the fatness of the earth," etc. — the aspect of: "And afterward they shall go out with great possessions."

Segment 17
HE:
דע, שיש נֶשָמָה בְּעולֶם, שֶעֶליְרֶה נָתְְלָה בְאוּרי
ופרוּשי הַתוּרה, וְהִיא מסַבֶּלֶת בִּיסוּרין. פת בַּמַלָה
תאכל ומים במשוּרֶה תִּשְתָּה, כִּי כֶּךְ דַרְכָּה של תורה
(אבות פ"ו). וְכָל מפרשי הַתוּרֶה הַן מקְַבְּלִין מזאת
הֶַשָמָה, וזאת הַגְשָמָה, כָּל דְבְרִיה בְּנחָלי אש, בָּי או
אֶפֶשָר לְקְבָּל ולשאב מִימִי הַתוּרֶה, אלָא מי שְרְבָרִיו
ַּגַחָלִי אֶש, בַּבְחִינת (ירמיה כג): הלוא כה דְבָרִי
בָּאש. וּכְשְהַנְשמה הַזאת נוּפְלֶת מבְּחִינת: הלוא כה
דברי כָּאּש: וְאִין דברִיה כְְּחָלי אש, וּדבריה נַצְמַנְִין
הַתורֶה הַגְּמִשָכֶת עַלידֶה, ואי כָּר מִפְרֶשִי התוּרה
אין יכולין לְהשיג. שום בַּאוּר הַתוּרה, וְאֶז נתעוּרַר
מְרִיבָה עַל הַצָדִיקִים. בִּי עַקַר הַמַחְלקֶת שְבְּעּלֶם
נעשָה על-ידי הַסְתְּלְקוּת באוּרִי הַתּוּרֶה, כַּי הבאוּר
הוא תַּרוּץ עַל קשיות ומריבות. וְזֶה בְּחִינת (במדבר
כ): מַדְבַּר צִין, שהוּא בַּחִינת דבור מצַנן, ששם מִתָה

Segment 18
HE:
נמצא שעיקר בחינת המיתה הוא על ידי התגברות העבד על הבן הגוף על הנפש שהוא בחינת חטא אדם הראשון שעל ידי זה נגזר מיתה על העולם וכנ"ל. ומשם נמשך כל החולאת שהם בחינת מיתה הסתלקות החיות והכחות כנ"ל שנמשך מהתגברות הגוף על הנפש. כי עיקר החולאת והמיתה הוא ממחלוקת שבין הנפש והגוף שאינם מתנהגים במזג השוה עד שמתגברים הד' יסודות ח"ו עד שאין הנפש יכול לדור עמם יחד ומתחיל להסתלק מהם. וכל זה נמשך מבחינת המחלוקת של העבד על הבן הנ"ל שנחלפו וכו' נ"ל. כי הד' יסודות הם בחינת עבדים כמו שכתוב בהתורה אנכי בסופה (בסימן ד' לקוטי א' עיין שם):

EN:
The dispute is only for your sake — that you should return from death to life. For ostensibly one could become more distant through the disputes among the Tzaddikim, not knowing how to draw close, troubled by questions on account of the dispute. But in truth, the holy dispute is specifically their rectification. In truth, they deserve to be pushed away from teshuvah, for of them it says "Kol ba'eiha lo yeshuvun." But as soon as they sense this — seeing and understanding that they are being pushed away — and as our Rebbe wrote there: "Certainly if your brain had not been blemished, you would not hear the disputes… and the dispute is only for your sake, making you hear a rebuke" — then in this very thing they hear the rebuke. When they see that the dispute reaches their ears, they understand the magnitude of their blemish, and begin to have compassion on themselves, looking at where they are in the world — having blemished so greatly that they are being pushed away. Then the distancing itself becomes the ultimate closeness.

Segment 20
HE:
אות כב וּבִשְׁבִיל זֶה כְּשֶׁמִּתְפַּלְּלִין עַל הַחוֹלֶה מַזְכִּירִין שֵׁם אִמּוֹ דַּיְקָא, כִּי עִקַּר הַחִיּוּת שֶׁל הָאָדָם וְשֶׁל כָּל הַנִּבְרָאִים וְהַנּוֹצָרִים וְהַנַּעֲשִֹים הוּא עַל-יְדֵי הַשֵּׁם בִּבְחִינַת נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ, כִּי עַל-יְדֵי הַשֵּׁם שֶׁל כָּל דָּבָר נִמְשָׁךְ הַחִיּוּת לְתוֹכוֹ מֵחֵי הַחַיִּים וְגַם מֵחֵי הַחַיִּים אִי אֶפְשָׁר לְהַמְשִׁיךְ הַחִיּוּת כִּי אִם עַל-יְדֵי שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּבְיָכוֹל, כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה "וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים הַסְתָּרָה וְכוּ'" ( סִימָן נ"ו), שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִמְשֹׁךְ הַחִיּוּת מֵחֵי הַחַיִּים כִּי אִם כְּשֶׁקּוֹרִין אוֹתוֹ בִּשְׁמוֹ שֶׁהוּא הַתּוֹרָה, עַיֵּן שָׁם כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בי' כְּלָל וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִין מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ כִּי אִם עַל -יְדֵי שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ לְבַד כְּמוֹ מֶלֶךְ גָּדוֹל שֶׁהוּא נִסְתָּר מִבְּנֵי מְדִינָתוֹ וְאֵין רוֹאִין אוֹתוֹ רַק יוֹדְעִין אוֹתוֹ עַל-יְדֵי הַשֵּׁם לְבַד, כְּמוֹ כֵן לֵית דְּיָדַע בך כְּלָל, רַק שֶׁאָנוּ יוֹדְעִין אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ עַל -יְדֵי שְׁמוֹ לְבַד, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִצַּד רַחֲמָיו צִמְצֵם עַצְמוֹ בְּכַמָּה צִמְצוּמִים עַד שֶׁעָשָֹה לְעַצְמוֹ שָׁם בִּבְחִינַת ותעש לְךָ שֵׁם כְּהַיּוֹם הַזֶּה עַד שֶׁיְּכוֹלִין לֵידַע מִמֶּנּוּ עַל-יְדֵי שְׁמוֹ לְבַד. שֶׁיּוֹדְעִין אוֹתוֹ עַל-יְדֵי שְׁמוֹ שֶׁיֵּשׁ אָדוֹן מוֹשֵׁל וּמַנְהִיג אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד וְכוּ' וּמִבְּחִינַת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא הַזֶּה נִמְשָׁךְ הַחִיּוּת לְכָל הַבְּרוּאִים שֶׁבָּעוֹלָם עַל-יְדֵי שְׁמָם דַּיְקָא, כִּי כָּל דָּבָר מְקַבֵּל חִיּוּתוֹ עַל-יְדֵי שְׁמוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִשֵּׁם ה' הַמְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם כַּנַּ"ל: 

~ אות כג

וְהִנֵּה כְּתִיב (

EN:
For in truth, to its very depths, nothing stands before teshuvah. Even though it says "Kol ba'eiha lo yeshuvun," and the Zohar says teshuvah does not avail for the blemish of the drops of the brain — nevertheless, in ultimate truth, teshuvah does avail, as brought in all the mussar sefarim, and as I heard explicitly from our Rebbe. Only, because he blemished so greatly, he must be tested and refined, standing in this trial of being pushed away — enduring all manner of distancing, even that they write of him that teshuvah does not avail. A fool finds an excuse to distance himself from teshuvah since it is written that it does not avail. But one who truly thinks about his ultimate purpose and has compassion on himself — even though he sees every kind of distancing and even though it is written that teshuvah does not avail — does not look at this at all. On the contrary, he has even more compassion on himself — for what will be his end, and what will he do on the day of reckoning? One who does not wish to deceive himself: every additional distancing he encounters, he has more compassion on himself and cries out to Hashem more and more me'umka d'liba — from the depths of his heart — until "yashkif v'yeireh Hashem miShamayim" — "Hashem looks down and sees from Heaven." For in truth, Hashem desires kindness and nothing stands before teshuvah.

When he merits standing in this trial and repents fully despite feeling pushed away — then Hashem has mercy on him, and he is drawn close through this very thing. This is itself the holy dispute among the true Tzaddikim — through this very Da'as, they draw close and return from death to life those who blemished the drops of the brain. But the fool — "like a horse, like a mule, without understanding" — becomes more distant through seeing the disputes. But one who has a brain in his skull hears the "rebuke of life" through hearing the disputes — seeing thereby the magnitude of his distance from Hashem, remembering his blemish, and returning through teshuvah. For in truth, the dispute among the true Tzaddikim is only to draw close and return the distant ones from death to life, as our Rebbe said: "The dispute is only for your sake — that you should return from death to life."

Segment 21
HE:
עבודתו, שעליידו נִכנָעִים כָּל הָאוּיבים, הַן לֶמטה
הַן לְמַעַלֶה. וְזֶהוּ (תהלים קי): מטה עַזֶך ישלח ה'
מציון; הינו המצוות ומעשים מובים, שְהַן צִיוּנִים
ְדְברִים עָלְיּנִים, שָמָהֶם נעַשָה מטֶה עז לְהכְנִיע
אויָבים, וזֶה: רדה בְּקָרֶב איְבִיך. נמְצא, מי שהוּא
אַעֶל הַחְכֶם בִּשְעַת בַּאוּר התורה, נְמַצָא שְנְכֶנְע
הֶרַע שלו:
וזֶהו: שפכי כמים לְבֶּךָ נכח פני ה' (איכה ב). פָּנִי
ה' זֶה בְּחִינת בַּאוּרי ודרוּשי הַתוּרה, כַּמו (ויקרא
יט וְהַדרְתַ פָּנִי זקן. זֶקן זה הַדרתתפַנִים, וָהֶם
שלש-עָשרה תקוני דַקְנָא, והם שלש-עָשרה מדות
שהַתוּרה נדרשֶת בֶּהֶן, שצֶריד לשפך שיח! וּתְפַלְתו
קדם שממשיך בַּאוּרִי הַתוּרה. וְזֶהו: וַיִפְּלוּ על פְּנִיהֶם
- כְּשָשְמָעוּ הַמְרִיבָה, | הַבינו . שעלדידי. בַּאוּרי
הַתּוּרֶה, שָהֶם בָּחִינת פּנִים כַנ"ל, מחָמת הַנְפִילֶה
הַנ"ל, מחָמַת זֶה הְתְחִיל הַמְרִיבָה:
ובשָמתְפַלַל קרֶם הַדרוּש, צָרִיף לְהְתְפַלָל
בְּתְחָנוּנים, ויבקש | מאת ‏ הַקְדוש"בְּרוּךָ-הוּא
מִתִּנַת-חְגֶם, ולא יִתְלָה בִּזְכוּת עצמו, אף-על-פי
שעכשו נתְעורר מטה עזו של עַבודתו, אין זֶה
הַמטֶה כָּדִי לְהְתְנָאוּת,, אִלָא כָּדי לְהַכֶניע הֶרַע
שִבְּעָדָה, כַּי בְּרְבִּים יש בָּהֶם טובים וְרְעִים, וְצְרִי
לְהַכֶנִיע הֶרַע שְבְּרעִים כנ"ל. אבל לפנ השם
ִתְבֶּרך יעמד כְּדֶל וּכְרש, וידבר תִּחָנוּנים, ולא
יִתְלָה בַּשוּם זְכוּת.
הו טעות שטעָה משה, שהקדוש-בְּרוּךָ-הוּא
אָמַר לְמשָה: קח אֶת הַמֶטָה וְהַקְהֶל. אֶת הְעָדָה
וְדבַּרת אֶל הַסֶלע לְעִיניהֶם - שִיּקָה מְמִשְלֶת עַזו,
שיש לו ממצוות וממעשים טובים שלו; וְהַקְהַל אֶת
הְעַדה - כִּי בַּשָעַת הַקְהֶל, שיש בָּהֶם גַם רעִים, צָריף
מה עז כָּדִי לְהַכָנִיע רשְעְתְֶם כנ"ל, וְאהַר"כֶּף:
ְדבַּרתּ אֶל הַסְלע לְעִיניהֶם - אִין דבור אִלָּא נָחַת
(שבת סג. ומ"ר שה"ש סמוך לסופו. וע' זוהר תצא
רעט: ודברתם אל הסלע וכו' בדבור ופיוס וכו) -
שישפך שיחו וּתְפַלְתוּ בִּתְחָנוּנים כַּדֶל וכרש. אֶל
הַקָהֶל בְּשָעַת מעַשָה, כַּרִי שִיִקשָר אֶת עַצָמוּ עָם
נשמְתֶם כנ"ל. והוּא לא כן עשה, שְזֶכַר מובו
וצדקתו בִּשעַת תִּפַלָתוּ, שלא הַשְתְמש עַם הַמטה
ַּשְבִיל הַקְרֶל, אֶלָא השְתְּמש עם הַמטָה בְּשְעַת
תְּפַלְתו. וזה בַּחִינת: וַירם משה אֶת ידו. ידו זֶה
תִּפַלָתו, כָּמו שבַתוּב (שמות יז): ויהי יִדיו אַמוּנָה;
תרגוּמו: פרישן בִּצלו - שהרים אֶת תִפַלְתוּ, ולא
קֶשר אֶת עַצָמו עַם הַקְרֶל. ויד אֶת הַסְּלַע בְּמַטְהו
פּעַמִיִם - כַּבְיִכוּל, הַכָּה צור ויזובוּ מים (תהלים עח)
- שְהַכָּה לב הְעָלָיין, בְּמו שָלוּקְחִין אִיזֶה דְבֶר בְּכחַ
וּבאנָס, כַּי בָּא בְּכח מעשיו הַטובים. וְזֶהוּ הַכָּאֶת
הַסֶּלַע פעמים: הַכָּאֶה אַחַת - שלְקָה בַּאוּרִי הַתּוּרֶה
בְּכח וּבְאנֶם, ולא בַּקָש מִתְנַת חַנִם כנ"ל; וְהַכָּאֶה
אחת - כַּי מי שדוחק אֶת הַשְעָה, שְעָה דוחקתו
(ברכות סד. ועירובין יג); וְנַסְתַּלק קדם זֶמנוּ, וְעַל
הַסְתִּלְקוּתוּ - הַשְכִינָה,, שהִיא הַלָב הַנִ"ל, היא
מִיִלָּלֶת וּבוכָה עָלֶיו. וזה פַּעַמִים - בִּי מתוּ משה
וְאַהֶרן עלדורי הַבָּאֶה, כְּמוּ שְבָּתוּב: הַמָה מי מְרִיבָה
וכו'. ובשביל זֶה אין לָאדֶם לדחק אֶת עצמו עַל שום
דְבֶר, אִלָּא יבקש בַּתְחָנונים, אם יִתַּן לו השם
יִתְבֶּרך - יְתַן, וְאִם לָאו - לָאו. וְזה: יְעַן לא
הָאָמַנְתֶם בּי, הַיִנוּ הַתְּפלָה כנ"ל, שָהַרים תִּפַלְתו
מִתְּפְלַת הַקְהֶל, שלא קשר את עצמו עִם הַקְהֶל,
וְהַתַּפלָה היא אִמוּנָה, כָּמ ויהי ידיי אִמוּנָה.
להקֶדישני לְעיני בי ישראל - לְהַקְדישָני דַיִקָא, כַּי
עַליידי הַתְּפלֶה של רבִּים נתְקדש השם יִתְבֶּרַף
ָּנ'ל. לֶכַן לא תְבִיאוּ וֶבוּ' אֶל הָאָרֶץ - רמז עָל
הַמְתַּלְקותּ, בִּי- הַקְדשָה גִּםיכָּן נְתוּסַף לְמעְלָה
בּשְעַת פֶטירת הַצדיק, כַידוּעַ. נמְצָא, מה שְנְחֶסֶר
על"ידם נִשלֶם עַל-ידֶם. (מתוך לקוטי מוהר"ן א' -
סימן כ', עיין שם)
ודברתם אל הסלע
(במדבר כ, ח)
מי שאִינו משִתְּדֶל לְהְתְבוּדְד וּלְדְבַּר בִּינו לְבִין
קונו לְעוּרֶר לבו לְהֶשם יִתְבֶּרְך, זה בְּחִינַת מחַלקֶת,
בּחִינַת "חֶלְק לְבָּם", כי לבו חֶלק מפיו, מִבְּחִינת
הַגְּקֶדָה הקדוּשָה, שהוּא בְּחִינת "פי ידבר חְכְמוּת".
וְכַן כּשְחֶס ושלוּם אִין שלום בִּישְרְאֶל, ואפלו כְּשָאִין
מִחְלקֶת, רק שָאִין הְאַהַבֶה שְבִּיִיהֶם בְִּלְמוּת, אָז
אִינִָם יכולים לְדְבַּר זֶה עַם זה כַּראוי וּלְהָאיר זֶה בַּזֶה
אור הַנְּקְדָה הַקְדוּשָה. מִכֶּלישָבּן בְּשֶחוּלְהִין. חס
ושלום על הַצדיק הָאָמַת, שהוא עקר נַקדָה הַכְּלָלִית
של ושראל, וכָטחולקין עָלִיו, אֶז אין יבולין לְקְבַּל
אור הַנְּקְדָה שָלו. וְלְפַעָמִים מִתִגְּבַר פָּנִם הַמְחְלקֶת
ָּיבֶּךָ, עד שְמְבַלְבַּל חס ושָלוּם גַם דעת הַצדיק,
וייכל לְגָרם חס ושלוּם הַסְתְלְקוּת הצדיק עַלדידִי זֶה.
וזֶה גָרֶם מה שנְכשל משה בְּהְכָּאֶת הצור עליידי
הַמחֶלקֶת, כְּמאמר רבותִינוּ ז"ל, וְעַליידִייזֶה לא
הכיס את ושראל לָאָרין, שמּוֶה נִמשך כָּל
הַקְלְקוּלִים וְהַגִּלִייּת, וְכן הוא בְּכֶל דור וַדור. השם
יִתְבֶּרך יִרְחם וְיתְקָן הכל לְטוּבָה. (לקוטי הלכות -
הלכות נשיאת כפים ה', אות ט"ז לפי אוצר היראה -

Segment 22
HE:
וְעַל-כֵּן עִקַּר קַבָּלַת הַתַּעֲנִית הוּא בִּזְמַן מִנְחָה. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל תַּעֲנִית שֶׁלֹּא קִבְּלוֹ עָלָיו בְּמִנְחָה אֵינוֹ תַּעֲנִית, כִּי כָּל הַתַּעֲנִיתִים הֵם בִּשְׁבִיל תְּשׁוּבָה, וְעִקַּר הַתְּשׁוּבָה זוֹכִין עַל-יְדֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁהוּא בְּחִינַת מֹשֶׁה שֶׁיָּכוֹל לְהַמְשִׁיךְ הַהַמְתָּקָה שֶׁל בְּחִינַת תְּפִלַּת הַמִּנְחָה. כִּי כָּל הַחֲטָאִים נִמְשָׁכִין מֵהַיֵּצֶר הָרָע שֶׁכָּל כֹּחוֹ וַאֲחִיזָתוֹ מִמֹּחִין דְּקַטְנוּת כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן עִקַּר הַתְּשׁוּבָה שֶׁהִוא תִּקּוּן כָּל הַחֲטָאִים נִמְשָׁךְ עַל-יְדֵי הַהַמְתָּקָה שֶׁל תְּפִלַּת הַמִּנְחָה שֶׁאָז עִקַּר הַהַמְתָּקָה שֶׁל כָּל הַמֹּחִין דְּקַטְנוּת עַל-יְדֵי שָׁרְשָׁם הָעֶלְיוֹן שֶׁשָּׁם גַּדְלוּת וְקַטְנוּת כֻּלָּא חַד כַּנַּ"ל:

EN:
[continued]

Segment 23
HE:
אות ד

EN:
Section 4

Segment 24
HE:
וְזֶה בְּחִינַת עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים וְכוּ', שֶׁפֵּרוּשׁוֹ עַל עִנְיַן הַפְּגָמִים וְהַחֲטָאִים שֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר אַחַר כָּל הַגְּדֻלָּה וְהַטּוֹבוֹת שֶׁזָּכוּ שָׁם, כַּמְבֹאָר בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י שָׁם. וְזֶה בְּחִינַת אֵיכָה תִרְעֶה אֵיכָה תַּרְבִּיץ בַּצָּהֳרָיִם, בַּצָּהֳרָיִם דַּיְקָא, כִּי עִקַּר אֲחִיזַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא הוּא מִבְּחִינַת צָהֳרַיִם בְּחִינַת עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם. שֶׁאָז תֵּכֶף בַּצָּהֳרַיִם בְּעֵת הִתְגַּבְּרוּת אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁהוּא בַּחֲצוֹת הַיּוֹם, אָז תֵּכֶף מַתְחִיל הַמִּעוּט. כִּי אָז תֵּכֶף מַתְחִיל הַחַמָּה לִהְיוֹת נוֹטֶה לַמַּעֲרָב לִמְקוֹם שְׁקִיעָתָהּ. וְאָז דַּיְקָא עִקַּר אֲחִיזַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא בִּתְחִלַּת אֲחִיזַת מֹחִין דְּקַטְנוּת שֶׁהוּא בְּהַתְחָלַת עֲרִיבַת הַיּוֹם שֶׁמַּתְחִיל תֵּכֶף בַּחֲצוֹת הַיּוֹם. כִּי תֵּכֶף בְּאוֹתָהּ הָרֶגַע שֶׁל חֲצוֹת הַיּוֹם מַתְחִיל תֵּכֶף הַחַמָּה לִהְיוֹת נוֹטֶה לְהַעֲרִיב וּלְהַחֲשִׁיךְ. שֶׁאָז הִיא בְּחִינַת מֹחִין דְּקַטְנוּת שֶׁהִיא בְּחִינַת חֶשְׁכַת לַיְלָה כַּנַּ"ל. וְעִקַּר שֹׁרֶשׁ אֲחִיזַת חֶשְׁכַת לַיְלָה שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ מֹחִין דְּקַטְנוּת עִקַּר שָׁרְשׁוֹ מִתְּחִלַּת עֲרִיבַת הַיּוֹם שֶׁהוּא בָּרֶגַע שֶׁל חֲצוֹת הַיּוֹם וְשָׁם עִקַּר הַמְתָּקַת הַדִּינִים. כִּי עִקַּר הַהַמְתָּקָה בִּתְחִלַּת אֲחִיזָתָם דַּיְקָא כַּנַּ"ל. וּכְשֶׁאֵין זוֹכִין לְהַמְתִּיקָם שָׁם, מִשָּׁם עִקַּר אֲחִיזַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא. וְעַל זֶה צוֹעֵק הַפָּסוּק אֵיכָה תִרְעֶה אֵיכָה תַּרְבִּיץ בַּצָּהֳרָיִם דַּיְקָא כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם דַּיְקָא, כִּי מִשָּׁם עִקַּר אֲחִיזָתָם כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן שָׁם דַּיְקָא צְרִיכִין לְהִתְגַּבֵּר לְהַמְתִּיק הַדִּינִים בְּשָׁרְשָׁם שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תְּפִלַּת הַמִּנְחָה שֶׁנִּקְרֵאת בַּפָּסוּק תְּפִלַּת הַצָּהֳרַיִם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרָיִם אָשִׂיחָה וְאֶהֱמֶה וְכוּ':

EN:
[continued]

Segment 25
HE:
וע"כ נסתלקו משה ואהרן על גבולי א"י כי מחמת עוונות ישראל לא יכלו לגמור בחייהם לכבוש אלו המצרים אבל גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם וסוף כל סוף יכבשו כלאלו המצרים ע"י שהם נגנזו שם וע"כ דקדקה התורה וביארה במיתת משה ואהרן שהי' בגבול ארץ אדום ובארץ מואב כ"ש במיתת אהרן ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בהר ההר על גבול ארץ אדום וכו' יאסף אהרן וכו' וכן במשה כתיב ויקבר אותו בגיא בארץ מואב כי עיקר גניזתם שם הי' מחמת שהם מיצרי הקדושה כי עומדים על גבול א"י שזה עיקר המלחמה לכבוש המצרים הקשים כנ"ל. ע"כ נסתלקו משה ואהרן ונתקברו שם כדי שבגודל כחם יכבשו גם מצרים אלו. שעי"ז נזכה ליכנוס לארץ ישראל ולכובשה לנו לעולם בב"א:

EN:
[continued]

Segment 26
HE:
אות ט

EN:
Section 9

Segment 27
HE:
וּבָזֶה יִתְבָּאֵר כָּל דִּבְרֵי הַמִּדְרָשׁ הַמּוּבָא לְעֵיל וְזֶה לְשׁוֹנוֹ, (בַּפָּסוּק 'כִּי רַבּוֹת אַנְחֹתַי וְלִבִּי דַוָּי') אַתָּה מוֹצֵא שֶׁבְּדָבָר שֶׁחָטְאוּ יִשְֹרָאֵל בּוֹ לָקוּ וּבוֹ מִתְנַחֲמִים. חָטְאוּ בְּרֹאשׁ וְלָקוּ בְּרֹאשׁ וּמִתְנַחֲמִים בְּרֹאשׁ. חָטְאוּ בְּרֹאשׁ, דִּכְתִיב, "נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה". וְלָקוּ בְּרֹאשׁ, דִּכְתִיב, "כָּל רֹאשׁ לָחֳלִי". וּמִתְנַחֲמִין בְּרֹאשׁ, דִּכְתִיב, "וְיַעֲבֹר מַלְכָּם לִפְנֵיהֶם וַה' בְּרֹאשָׁם". חָטְאוּ בְּאֹזֶן וְכוּ' וְלָקוּ בְּאֹזֶן וּמִתְנַחֲמִים בְּאֹזֶן וְכוּ'. חָטְאוּ בְּעַיִן וְלָקוּ בְּעַיִן וּמִתְנַחֲמִין בְּעַיִן. חָטְאוּ בְּאַף וְלָקוּ בְּאַף וּמִתְנַחֲמִין בְּאַף. חָטְאוּ בְּפֶה וְלָקוּ בְּפֶה וּמִתְנַחֲמִין בְּפֶה. חָטְאוּ בְּלָשׁוֹן וְלָקוּ בְּלָשׁוֹן וּמִתְנַחֲמִין בְּלָשׁוֹן. חָטְאוּ בְּלֵב וְלָקוּ בְּלֵב וּמִתְנַחֲמִין בְּלֵב. חָטְאוּ בְּיָד וְלָקוּ בְּיָד וּמִתְנַחֲמִים בְּיָד. חָטְאוּ בְּרֶגֶל וְלָקוּ בְּרֶגֶל וּמִתְנַחֲמִים בְּרֶגֶל. חָטְאוּ בְּהוּא וְלָקוּ בְּהוּא וּמִתְנַחֲמִין בְּהוּא. חָטְאוּ בְּזֶה וְלָקוּ בְּזֶה וּמִתְנַחֲמִין בְּזֶה. חָטְאוּ בְּאֵשׁ וְלָקוּ בְּאֵשׁ וּמִתְנַחֲמִין בְּאֵשׁ. חָטְאוּ בְּיֵשׁ וְלָקוּ בְּיֵשׁ וּמִתְנַחֲמִין בְּיֵשׁ. חָטְאוּ בְּכִפְלַיִם וְלָקוּ בְּכִפְלַיִם וּמִתְנַחֲמִין בְּכִפְלַיִם, דִּכְתִיב, "נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱלֹקֵיכֶם". עַד כָּאן לְשׁוֹן הַמִּדְרָשׁ, רַק שֶׁשָּׁם מְפָרֵשׁ בְּכָל אֶחָד רְאָיוֹת מִן הַמִּקְרָא שֶׁבְּאֵלּוּ הַדְּבָרִים הַנַּ"ל חָטְאוּ וּבוֹ לָקוּ וּבוֹ מִתְנַחֲמִין, עַיֵּן שָׁם. וְהָעִנְיָן פֶּלֶא מַה שֶּׁפֵּרְטוּ דְּבָרִים אֵלּוּ דַּיְקָא: אַךְ הַנִּרְאֶה לַעֲנִיּוּת דַּעְתִּי שֶׁבְּאֵלּוּ הַדְּבָרִים כְּלוּלִים כָּל הַפְּגָמִים שֶׁפָּגְמוּ בְּכָל הָעֲווֹנוֹת שֶׁלָּהֶם וְעַל כֵּן בָּהֶם לָקוּ וּבָהֶם יִתְנַחֲמוּ, כִּי עִקַּר הַפְּגָם שֶׁעַל יְדֵי זֶה נֶחֱרַב הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הוּא מַה שֶּׁפָּגְמוּ בִּכְבוֹד הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת וְכַנַּ"ל, כִּי עִקַּר הַחִיּוּת וְהַתִּקְוָה וְהַיְשׁוּעָה וְהַנֶּחָמָה מִכָּל הַצָּרוֹת בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת הוּא הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁהוּא הָרֹאשׁ בַּיִת שֶׁהוּא הַנָּהָר הַיּוֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן וְכוּ' שֶׁמִּמֶּנּוּ חִיּוּת וְקִיּוּם שֶׁל כָּל הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת שֶׁהֵם כְּלַל כָּל הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ. וּמְבֹאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל שֶׁזֶּה הַצַּדִּיק הוּא הַפְּאֵר וְהַחֵן וְהַיֹּפִי וְהַהִדּוּר שֶׁל כָּל הָעוֹלָם וְכָל מִי שֶׁנִּכְלָל בּוֹ מִסְתַּכֵּל עַל עַצְמוֹ בְּכָל הַמִּדּוֹת וְהַתַּאֲווֹת הַנִּמְשָׁכִין מֵהָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת וְכוּ'. וְהִנֵּה אִם תִּסְתַּכֵּל וּתְעַיֵּן הֵיטֵב בְּדִבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת תִּמְצָא שֶׁמַּזְכִּיר שָׁם כַּמָּה פְּרָטִים מֵעִנְיַן קְדֻשַּׁת הַצַּדִּיק, דְּהַיְנוּ שֵׁם הַצַּדִּיק, שֶׁהוּא הַשֵּׁם וְהַפִּרְסוּם שֶׁלּוֹ וְהַפְּאֵר וְהַחֵן וְהַיֹּפִי וְהַהִדּוּר שֶׁלּוֹ, דְּהַיְנוּ מִי שֶׁזּוֹכֶה לִהְיוֹת נִכְלָל בְּשֵׁם הַצַּדִּיק, דְּהַיְנוּ שֶׁשֵּׁם הַצַּדִּיק נִקְרָא עָלָיו, אוֹ שֶׁעַל כָּל פָּנִים נִכְנַס בְּלִבּוֹ שֵׁם הַצַּדִּיק וְהוּא מַאֲמִין בּוֹ וְהוּא יָקָר וְחָשׁוּב בְּעֵינָיו וְנִכְלָל בְּהַפְּאֵר וְהַיֹּפִי וְהַחֵן הָאֱמֶת שֶׁל הַצַּדִּיק אוֹ שֶׁרוֹאֶה אוֹתוֹ בְּעֵינָיו וְכוּ'. שֶׁעַל יְדֵי כָּל זֶה נִמְשָׁךְ עָלָיו קְדֻשַּׁת הַצַּדִּיק, שֶׁהוּא הָרֹאשׁ בַּיִת, שֶׁעַל יְדֵי זֶה מִסְתַּכֵּל עַל עַצְמוֹ בְּכָל הַמִּדּוֹת שֶׁהֵם כְּלַל הַתּוֹרָה עַד שֶׁזּוֹכֶה לָשׁוּב אֶל ה', כִּי עִקַּר הַחִיּוּת וְהַתִּקּוּן שֶׁל כָּל יִשְֹרָאֵל בִּכְלָל וּבִפְרָט הוּא עַל יְדֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁהוּא הָרֹאשׁ בַּיִת הָאֱמֶת, שֶׁהוּא הַנָּהָר הַיּוֹצֵא מֵעֵדֶן וְכוּ' שֶׁמִּמֶּנּוּ חִיּוּת וְקִיּוּם הַכֹּל וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְזֶה הַצַּדִּיק הוּא בְּחִינַת שַׁבָּת וּמֵאִיר לְהַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּבְחִינַת רֹאשׁ בַּיִת שֶׁהָרֹאשׁ בְּחִינַת מֹחִין, דְּהַיְנוּ הַצַּדִּיק מֵאִיר לְהַבַּיִת שֶׁהוּא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁהוּא בְּחִינַת עֵינַיִם וְכוּ'. וּכְשֶׁפָּגְמוּ בִּכְבוֹד הַצַּדִּיק נִתְעַלֵּם וְנִסְתַּלֵּק הָרֹאשׁ מֵהַבַּיִת וְעַל יְדֵי זֶה נֶחֱרַב הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כִּי נִסְתַּלְּקוּ מְאוֹרֵי אוֹר, שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹר הַצַּדִּיק וְהִתְגַּבְּרוּ מְאוֹרֵי אֵשׁ, שֶׁהוּא בְּחִינַת פְּגַם וְקִלְקוּל הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת בְּחִינַת עֲנָנִין דְמְכַסְיָּין עַל עֵינִין, בְּחִינַת רוֹמִי רַבְּתָא וְרוֹמִי זְעִירְתָּא, בְּחִינַת עֵשָֹו וְיִשְׁמָעֵאל שֶׁהֵם בְּחִינַת כְּלַל כָּל הַ

EN:
[continued]

Segment 28
HE:
וְאֶשֶׁד הַנְּחָלִים אֲשֶׁר נָטָה לְשֶׁבֶת עָר (בְּמִדְבַּר כא) שֶׁכֵּיוָן שֶׁרָצוּ יִשְׂרָאֵל לִכְנֹס לָאָרֶץ חָרַד הָהָר שֶׁל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וּבָא לִקְרָאתָם כְּחָתָן לִקְרַאת כַּלָּה וְכוּ', הַיְנוּ כַּנַּ"ל. שֶׁמֵּחֲמַת שֶׁרָצוּ לִכְנֹס לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל בָּא קְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל לִקְרָאתָם וְסִיְּעָה אוֹתָם לְהַכְנִיעַ הָאֱמוֹרִי וְהָאֻמּוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת הַמּוֹנְעִים מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וְאָז מֵחֲמַת שֶׁרָצוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לִכְנֹס לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל נִתְעוֹרְרָה קְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וְיָצְאָה לִקְרָאתָם בְּהֶאָרָה גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ עַד שֶׁגַּם בְּגַשְׁמִיּוּת נִתְקָרֵב הָהָר וּבָא לִקְרָאתָם כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם. וְעַל-כֵּן קֹדֶם קַבָּלַת הַתּוֹרָה שֶׁתַּכְלִיתָהּ הִיא לִזְכּוֹת לְבֵרוּר הַמְדַמֶּה. כְּדֵי לִזְכּוֹת לֶאֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִזְכֶּה לְחִדּוּשׁ הָעוֹלָם שֶׁל לֶעָתִיד שֶׁהוּא בְּחִינַת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁעַל-יְדֵי זֶה יִתְעוֹרֵר שִׁיר שֶׁל נִפְלָאוֹת וְכוּ'. שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַתַּכְלִית שֶׁעַל-יְדֵי כָּל זֶה נִזְכֶּה לְהַכִּיר אֶת בּוֹרְאֵנוּ וְיוֹצְרֵנוּ יִתְבָּרַךְ, עַל-כֵּן קֹדֶם קַבָּלַת הַתּוֹרָה אָנוּ צְרִיכִין לִסְפֹּר סְפִירַת הָעֹמֶר. כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ קְדֻשַּׁת בֵּרוּר הַמְדַמֶּה עַל-יְדֵי מִצְוָה זֹאת כַּנַּ"ל. שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת קְדֻשַּׁת קַבָּלַת הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל. וְעַל-יְדֵי זֶה שֶׁאָנוּ מַמְשִׁיכִין עָלֵינוּ קְדֻשָּׁה זֹאת שֶׁל קַבָּלַת הַתּוֹרָה. עַל-יְדֵי זֶה בְּעַצְמוֹ יֵשׁ לָנוּ כֹּחַ לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה בְּשָׁבוּעוֹת. וְאָז זוֹכִין לְתַכְלִית שְׁלֵמוּת תִּקּוּן בֵּרוּר הַמְדַמֶּה כַּנַּ"ל:

EN:
[continued]



# Chukas
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/4/6/

Chukas
חוקת
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/4/6

Segment 1
HE:
נמצא שעיקר בחינת התעוררות השינה הוא על ידי הנקודות טובות שמוצאין בעצמו אפילו כשהוא ח"ו במדריגה התחתונה מאד וכו' כנ"ל. כי בלילה שהוא זמן השינה. אזי השכינה מבררת בירורים כידוע וזה מרמז על הנ"ל שכשמתגבר בחינת השינה על האדם אזי צריך לבקש ולחפש למצוא בעצמו נקודות טובות ועל ידי זה יתעורר משינתו כנ"ל וזה בחינת (שם עז) אזכרה נגינתי בלילה עם לבי אשיחה ויחפש רוחי, שאני מחפש ומבקש הרוח טובה בחינת נקודה טובה. ועל ידי זה נעשין נגונים כנ"ל בחינת אזכרה נגינתי בלילה וכנ"ל. ועל ידי זה שמתגבר להתעורר משינתו על ידי הנקודות טובות שמוצא בעצמו כנ"ל. על ידי זה עיקר תיקון התפלה. כי עיקר התפלה הוא רק כשזוכה למצוא בעצמו הנקודות טובות. בבחינת אזמרה לאלהי בעודי כנ"ל. וזהו בחינת סדר התפלה שבתחלה אומרים קרבנות וקטרת שהם בחינת בירורים שמוצאין ומבררין נקודות טובות אפילו מבחינת בהמיות מתכלית העשיה כידוע. כי זה עיקר בחינת הקרבן להעלות מבהמה לאדם. וזה בחינ קטרת שהיו בהם חלבנה דהיינו שמבררין ומוצאין הטוב אפילו בפושעי ישראל בבחינת חלבנה, וכמו שלמדו רז"ל מזה (כריתות ו' ע"ב) כל תפלה שאין בה מתפלת פושעי ישראל אינה תפלה (א) כי עיקר התפלה בבחינת קטרת על ידי שמבררין ומוצאין נקודותטובות אפילו בפושעי ישראל בבחינת חלבנה כנ"ל. וזה בחינת י"א סמני הקטרת היינו יו"ד סמנים חוץ חלבנה. זה בחינת עשרה מיני זמרה שהם נעשין על ידי שמבררין ומוצאין הטוב שבפושעי ישראל בבחינת חלבנה כנ"ל:

EN:
And therefore Moshe did not yet know how to accurately determine exactly when midnight was, for it was still before the giving of the Torah, and there was not yet the arousal from below, for there were not yet enough tzadikim who rose at midnight and engaged in Torah — because it was before the giving of the Torah. And therefore it was difficult to accurately gauge the point of midnight. And even according to the opinion that Moshe also knew — nevertheless, he was not able to speak about it to such an extent, and he was still apprehensive lest they err, etc. For he was not yet able to draw this illumination into a revealed state, because it was before the giving of the Torah. But David — he knew, for a harp was suspended above his bed. And the power of the harp is drawn from the Torah, as is brought in the words of our master, our teacher, our Rebbe, of blessed memory. For the harp of David had five strings, corresponding to the Five Books of the Torah, and it would awaken him from his sleep until he knew how to accurately determine the exact hour and point of midnight. For David is the aspect of Mashiach, who constantly engages in the rectification of the souls of Israel, to awaken them from their sleep through the above — through the nekudos tovos he finds in each one, and he teaches each one and illuminates in his heart, so that he can search and seek and find within himself nekudos tovos always, in order to awaken him from his sleep and his fall, so that he should not fall completely, G-d forbid. And the main thing is to gauge accurately the time when he is nearly, nearly about to fall, G-d forbid — then specifically, [Hashem] will shine upon him in His kindness to save him and to awaken him, in the aspect of: "Though he fall, he shall not be utterly cast down" — etc.; in the aspect of: "[The wicked one] watches… Hashem will not abandon him into his hand" ; in the aspect of: "For He will see that the power is gone, and there is nothing retained or remaining… and He will say… See now that I, I am He" — etc. And all this is through the power of the Torah that we have already received through Moshe Rabbeinu and through all the tzadikim who have been until now, who have explained to us the pathways of the Torah well.

Segment 3
HE:
אות ז וּכְשֶׁאָנוּ אוֹמְרִים פָּרָשַׁת הַקָּרְבָּנוֹת כְּאִלּוּ הִקְרַבְנוּם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כָּל הָעוֹסֵק בְּתוֹרַת עוֹלָה כְּאִלּוּ הִקְרִיב עוֹלָה וְכוּ' ( ב) כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַקָּרְבָּנוֹת הוּא בִּבְחִינַת הַדִּבּוּר לְהַעֲלוֹת מִדּוֹמֵם צוֹמֵחַ חַי לִמְדַבֵּר, כִּי הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת כְּשֶׁעוֹלִין מִמָּקוֹם שֶׁעוֹלִין מִמַּדְרֵגוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת הָעִקָּר הוּא שֶׁיַּעֲלוּ לִבְחִינַת דִּבּוּר, כִּי מִתְּחִלָּה כְּשֶׁאֵין נִתְבָּרֵר וְנִכָּר הַטּוֹב מֵחֲמַת הָרָע שֶׁחוֹפֶה עָלָיו, אֲזַי הוּא בִּבְחִינַת אִלֵּם שֶׁאֵין לוֹ דִּבּוּר, בִּבְחִינַת ( תהלים ל"ט) נֶאֱלַמְתִּי דּוּמִיָּה הֶחֱשֵׁיתִי מִטּוֹב וְכוּ', וּכְשֶׁמְּגַלִּין אֶת הַטּוֹב כַּנַּ"ל אֲזַי עִקַּר הִתְגַּלּוּת הַטּוֹב וַעֲלִיָּתוֹ הוּא בְּחִינַת הַדִּבּוּר וְזֶה בְּחִינַת ( שיר השירים ב') יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסָּלַע בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה, זֶה בְּחִינַת הַנְּקֻדָּה טוֹבָה שֶׁהִיא בְּחִינַת יוֹנָה תַּמָּה שֶׁתְּמִימָה עִם בֶּן זוּגָהּ וְאֵינָה מַנַּחַת אוֹתוֹ לְעוֹלָם וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( מדרש שיר השירים ד') כִּי הַנְּקֻדָּה טוֹבָה שֶׁיֵּשׁ בְּכָל אֶחָד אֲפִלּוּ בְּהַפָּחוֹת שֶׁבַּפְּחוּתִים הִיא דְּבוּקָה תָּמִיד עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְעוֹלָם בְּכָל מָקוֹם שֶׁהִיא, וּכְשֶׁהִיא נוֹפֶלֶת ח"ו בְּעִמְקֵי הַקְלִפּוֹת הַמַּקִּיפִין אוֹתָהּ מִכָּל צַד בְּחִינַת יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסָּלַע בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה בְּתַכְלִית הַהַסְתָּרָה, אֲזַי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אוֹמֵר לָהּ ( שם), "הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵךְ כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵךְ נָאוָה", כִּי אַף-עַל-פִּי שֶּׁאַתָּה בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה, אַף-עַל-פִּי-כֵן אַתָּה בְּעַצְמְךָ נָאוֶה מְאֹד בִּבְחִינַת שְׁחֹרָה אֲנִי וְנָאוָה כַּנַּ"ל, וְעַל-כֵּן תְגַלֶּה אֶת עַצְמְךָ וְתַרְאֶה אֶת מַרְאֶיךָ, כִּי עֲדַיִן אַתָּה נָאֶה, כִּי הַנְּקֻדָּה טוֹבָה נָאוֶה תָּמִיד, וְעַל-כֵּן 'הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵךְ', הַיְנוּ שֶׁתְּגַלֶּה וְתִמְצָא מַרְאוֹת יְפִי הַנְּקֻדָּה טוֹבָה, וְעַל-יְדֵי זֶה 'הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵךְ' כִּי עַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לְדִבּוּר, כִּי אָז יְכוֹלִין לְדַבֵּר לְהֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי מִקֹּדֶם לֹא הָיָה יָכוֹל לְדַבֵּר כְּלָל כַּנַּ"ל וְזֶהוּ בְּחִינַת ( שם ח') הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ הַשְׁמִעִינִי וּפֵרֵשׁ רש"י, 'הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים', בֵּין הָאֻמּוֹת וְכוּ', הַיְנוּ בְּחִינַת הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת, שֶׁהֵם יוֹשְׁבִים וּמֻנָּחִים בֵּין הָאֻמּוֹת, שֶׁהֵם הַתַּאֲווֹת רָעוֹת וּפְגָמִים וְכוּ', שֶׁהֵם בְּחִינַת או"ה כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר ( סימן לו ח"א) וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִתְאַוֶּה לְקוֹלָם וְזֶהוּ 'חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִינִי', כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִתְאַוֶּה שֶׁיִּתְגַּלּוּ הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת וְיַשְׁמִיעוּ אֶת קוֹלָם בְּזֶמֶר וְהַלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת הַקָּרְבָּן שֶׁמַּעֲלִין הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת לִבְחִינַת מִדְבָּר כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן הָעוֹסֵק בְּתוֹרַת עוֹלָה כְּאִלּוּ הִקְרִיב וְכוּ', כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַקָּרְבָּן הוּא בִּבְחִינַת הַדִּבּוּר כַּנַּ"ל: 

~ אות ח

 וְזֶה

EN:
And therefore David knew exactly when midnight was, through the harp mentioned above. For he was a skilled musician . For this entire holy teaching — to search for the good and to revive oneself through it — all of this is the aspect of holy nigunim that issue from the harp of David, the aspect of "Azamrah" specifically, as above — the aspect of "Awake… O nevel and kinor! I shall awaken the dawn" — as above. And through this, David merited to know how to accurately determine the point of midnight mentioned above, upon which the final redemption depends — both collectively and individually, for every Jewish soul — for David is Mashiach, through whom the final redemption will come, which is the complete redemption after which there will be no more exile. And the main thing is through the aspect of the zemiros and nigunim mentioned above, in the aspect of: "the anointed of the G-d of Yaakov, and the sweet singer of Israel" — that is, through the aspect of Azamrah mentioned above. Speedily in our days, amen.

And understand these matters well, for it is impossible to explain everything. Rather, each person, according to what passes over him all the days of his life — in the days of his youth and in the days of his old age — can revive himself always through all of these words of ours, which explain somewhat the truth of the advice and the holy teaching of "Azamrah — I shall sing to my G-d with my odi" — about which our master, our teacher, our Rebbe, of blessed memory, urged us very, very much to follow. Fortunate is he who grasps hold of it.

Segment 5
HE:
אות ח וְזֶה בְּחִינַת ( מגילה ג') כֹּהֲנִים בַּעֲבוֹדָתָם וּלְוִיִּם בְּדוּכָנָם וְיִשְֹרָאֵל בְּמַעֲמָדָם, כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַקָּרְבָּן, שֶׁהוּא לִמְצֹא וּלְבָרֵר הַנְּקֻדָּה טוֹבָה מִתּוֹךְ הַפְּסֹלֶת מִבְּחִינַת הַבְּהֵמִיּוּת, הוּא עַל-יְדֵי הַכֹּהֵן אִישׁ הַחֶסֶד, כִּי עַל-יְדֵי שֶׁמַּטֶּה כְּלַפֵּי חֶסֶד וְדָן לְכַף זְכוּת, עַל-יְדֵי זֶה מוֹצְאִין נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת בְּכָל מַדְרֵגוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַקָּרְבָּנוֹת כַּנַּ"ל, וְעַל-כֵּן כָּל תִּקּוּנֵי הַקָּרְבָּן נַעֲשִֹין עַל-יְדֵי הַכֹּהֵן אִישׁ הַחֶסֶד, שֶׁהוּא בְּחִינַת אַבְרָהָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ( תהלים ק"י), "אַתָּה כֹּהֵן לְעוֹלָם" וְכַנַּ"ל וְעַל -יְדֵי זֶה נַעֲשִֹין נִגּוּנִים כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת לְוִיִּם בְּדוּכָנָם שֶׁהָיוּ מְנַצְּחִים בְּשִׁיר עַל הַדּוּכָן בִּשְׁעַת הַקְרָבַת הַקָּרְבָּן, כִּי עַל -יְדֵי בְּחִינַת הַקָּרְבָּן הַנַּעֲשֶֹה עַל-יְדֵי הַכֹּהֵן אִישׁ הַחֶסֶד, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שֶׁמְּבַרְרִין וּמוֹצְאִין טוֹב עַל-יְדֵי שֶׁמַּטִּין כְּלַפֵּי חֶסֶד, עַל-יְדֵי זֶה נַעֲשִֹין נִגּוּנִים כַּנַּ"ל וְיִשְֹרָאֵל בְּמַעֲמָדָן שֶׁהָיוּ עוֹסְקִין בַּתּוֹרָה, זֶה בְּחִינַת הַדִּבּוּר שֶׁעַל-יְדֵי זֶה הָיוּ מַעֲלִים הַטּוֹב לְהַדִּבּוּר, שֶׁזֶּה עִקַּר עֲלִיָּתוֹ כַּנַּ"ל, וְעַל-כֵּן הָיוּ אֲנְשֵׁי הַמַּעֲמָד קוֹרִין בְּפָרָשַׁת בְּרֵאשִׁית ( תענית כ"ו) וּבְפָרָשַׁת הַאֲזִינוּ כִּי מַעֲשֵֹה בְּרֵאשִׁית עִקָּרוֹ עַל-יְדֵי בֵּרוּר הַטּוֹב, בִּבְחִינַת וּבְטוּבוֹ מְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵֹה בְּרֵאשִׁית וְזֶה בְּחִינַת כִּי טוֹב הַנֶּאֱמַר בְּכָל שֵׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית, כִּי קֹדֶם תִּקוּן מַעֲשֵֹה בְּרֵאשִׁית נֶאֱמַר ( בראשית א'), "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחשֶׁךְ" זֶה בְּחִינַת הִתְגַּבְּרוּת הָרַע שֶׁחוֹפֶה עַל הַטּוֹב, וְהַתִּקּוּן הָיָה עַל-יְדֵי בְּחִינַת ( שם) וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת-דָּא רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַטּוֹב, כִּי כָל הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁמּוֹצְאִין בְּכָל אֶחָד מִיִּשְֹרָאֵל, זֶה בְּחִינַת הִתְנוֹצְצוּת מָשִׁיחַ, כִּי עִקַּר הַטּוֹב הוּא מָשִׁיחַ, בְּחִינַת מֹשֶׁה, בִּבְחִינַת ( רות ג') וְהָיָה בַבֹּקֶר אִם יִגְאָלֵךְ טוב יגאל וְעַל-יְדֵי בְּחִינַת רוּחַ אֱלֹהִים, רוּחַ טוֹבָה, בְּחִינַת רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, עַל-יְדֵי זֶה עִקַּר קִיּוּם וּבִנְיַן הָעוֹלָם וְעַל-יְדֵי זֶה, עַל-יְדֵי הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁמּוֹצְאִין מִתּוֹךְ תֹּהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ, עַל -יְדֵי זֶה ( בראשית א') "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר וְכוּ'". וַאֲזַי ( שם), "וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וְהַחֹשֶׁךְ וְכוּ'", כִּי עַל -יְדֵי הַנְּקֻדָּה טוֹבָה נִכְנַס בֶּאֱמֶת לְכַף זְכוּת וַאֲזַי נִתְגַּלֶּה הָאוֹר וְנִבְדַּל וְנִפְרַשׁ הַחֹשֶׁךְ מִן הָאוֹר הָרַע מִן הַטּוֹב וְכוּ' וְכַנַּ"ל. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר מַעֲשֵֹה בְּרֵאשִׁית עַל-יְדֵי שֶׁמּוֹצְאִין וּמְבָרְרִין הַנְּקֻדָּה טוֹבָה כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת ( עיין בהקדמת התיקונים) צִיּוּרָא דְמַשְׁכְּנָא כְּצִיּוּרָא דְעוֹבָדָא דִּבְרֵאשִׁית, כִּי הַמִּשְׁכָּן הוּא גַּם כֵּן מִבְּחִינַת הַטּוֹב שֶׁנִּתְבָּרֵר וְכוּ' כַּנַּ"ל, וְעַל-כֵּן הָיוּ עוֹסְקִים אֲנְשֵׁי הַמַּעֲמָד שֶׁהָיוּ עוֹמְדִין עַל הַקָּרְבָּנוֹת בְּמַעֲשֵֹה בְרֵאשִׁית, כִּי הַקָּרְבָּן הוּא בִּבְחִינַת מַעֲשֵֹה בְרֵאשִׁית, שֶׁהוּא בְּחִינַת בֵּרוּר הַטּוֹב וְכוּ' כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן הָיָה הַקָּרְבָּן נַעֲשֶֹה בַּמִּשְׁכָּן אוֹ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, כִּי הַמִּשְׁכָּן וְהַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הֵם גַּם כֵּן נִבְנִים עַל-יְדֵי בֵּרוּר הַטּוֹב וְכוּ' כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת ( דברים ג') הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה הַנֶּאֱמַר בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וְזֶה בְּחִינַת פָּרָשַׁת הַאֲזִינוּ שֶׁהָיוּ קוֹרִין אֲנְשֵׁי הַמַּעֲמָד, כִּי פָּרָשַׁת הַאֲזִינוּ הִיא הַשִּׁירָה שֶׁהִבְטִיחַ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁעַל-יְדֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לֹא תִשָּׁכַח הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ( שם ל"א) וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְכוּ', שֶׁאֲפִלּוּ בְּתַכְלִית הַהַסְתָּרָה בְּחִינַת ( שם) וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר תִּהְיֶה הַשִּׁירָה לָעַד, כִּי הַשִּׁירָה מְרַמֶּזֶת שֶׁאֲפִלּוּ אִם יִשְֹרָאֵל רְחוֹקִים מְאֹד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּתַכְלִית הַהַסְתָּרָה, אַף-עַל-פִּי-כֵן הֵם קְרוֹבִים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, כִּי עֲדַיִן נִמְצָאִים בָּהֶם אֲפִלּוּ בְּהַפְּחוּתִים נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת וְכַנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת ( שם ל"ב) כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ יַעֲקֹב וְכוּ' יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר, שֶׁאֲפִלּוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וּבְתֹהוּ מוֹצְאִין חֵלֶק ה' עַמּוֹ, הַיְנוּ בְּחִינַת נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת חֵלֶק ה' עַמּוֹ וְכוּ' וְעַל-כֵּן קוֹרִין בְּפָרָשַׁת הַאֲזִינוּ עַל הַקָּרְבָּנוֹת וְכַנַּ"ל, כִּי עַל-כֵּן נִקְרֵאת פָּרָשַׁת הַאֲזִינוּ שִׁירָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וְעָנְתָה הַשִּׁירָה וְכוּ'", כִּי מֵהַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת הַנַּ"ל שֶׁמּוֹצְאִין בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וּבְתֹהוּ וְכוּ' כַּנַּ"ל, מִזֶּה נַעֲשֶֹה שִׁירָה וְנִגּוּן כַּנַּ"ל וְאַחַר אֲמִירַת הַקָּרְבָּנוֹת וּקְטֹרֶת, שֶׁהֵם בְּחִינַת שֶׁמְּבַרְרִין וּמוֹצְאִין נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת אֲפִלּוּ בַּמַּדְרֵגוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת מְאֹד כַּנַּ"ל אַחַר כָּךְ אוֹמְרִים פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה, כִּי עַל-יְדֵי הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת הַנַּ"ל, עַל-יְדֵי זֶה נַעֲשִֹין נִגּוּנִים, בְּחִינַת אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי, 'אֲזַמְּרָה' דַּיְקָא כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַזְּמִירוֹת וְהַנִּגּוּנִים שֶׁנַּעֲשִֹין עַל-יְדֵי שֶׁמְּבַרְרִין וּמוֹצְאִין נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁבַּמַּדְרֵגוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן אוֹמְרִים בְּתוֹךְ פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה פָּסוּק אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי הַנַּ"ל וְכַנַּ"ל:

EN:
And this is the aspect of: "Awake, my glory! Awake, O nevel and kinor! I shall awaken the dawn!" . That is, a person must arouse himself from his sleep and from his fallen state. And through what will he arouse himself? Through the nekudos tovos that he still finds within himself. And this is: "I shall awaken the dawn [shachar]" — for the nekudah tovah is in the aspect of shachar, in the aspect of: "I am black [shechorah] but comely, O daughters of Jerusalem" . For since this nekudah is intermingled with much pesoles and with many blemishes that this person has committed, therefore it appears as though she is shechorah — for she lies in gloom and darkness, G-d forbid, within him. But when one judges himself to the side of merit and arouses and finds within himself the nekudah tovah, as above, then she declares: "I am black but comely — do not gaze upon me that I am swarthy," etc. — for the darkness is not from me, etc., as Rashi explained there. For the nekudah tovah itself that exists within a person — even within the sinners of Israel — is comely and beautiful exceedingly. Only the darkness covers over her. But when one arouses her, she declares: "I am black but comely — do not gaze upon me that I am swarthy" — for on my own account, I am comely exceedingly. And this is the aspect of what our Sages, of blessed memory, said : "I am black" — through the deed of the [Golden] Calf; "and I am comely" — through the making of the Mishkan. That is, even though I have many sins and have become very distant from Him, yisbarach — and this is the aspect of the deed of the Calf, which encompasses all the sins in the world, for "anyone who acknowledges idolatry is as if he denies the entire Torah" — even so: "I am comely through the making of the Mishkan" — that is, the aspect of the little bit of good that I still find within myself. For immediately after the deed of the Calf they were commanded regarding the work of the Mishkan, since Hashem yisbarach became appeased toward Israel through Moshe, who devoted his very life on their behalf and prayed for them. For Moshe was able to find a nekudah tovah even in the most lowly of the lowly, as is explained in the words of our Rebbe, of blessed memory, many times . And through this he was able to pray on their behalf, even when they had blemished the entire Torah through the deed of the Calf; nevertheless, he found nekudos tovos within them. And therefore Moshe said: "Why, Hashem, should Your anger flare against Your people?" — etc. For he found the good within them, and then the evil is completely repelled, as above. And therefore he said: "Why, Hashem, should Your anger flare against Your people?" — for the evil is not considered at all in comparison to the bit of good that is still within them. And Hashem yisbarach was appeased by him: "and Hashem relented regarding the evil" , etc. And then Hashem yisbarach taught Moshe the order of prayer, and arranged before him the Thirteen Attributes of Mercy. And this is: "and He said: I shall cause all My goodness to pass before you" — etc. That He taught him and revealed to him all of His goodness, yisbarach, as it were — so that he should know that Hashem yisbarach is good to all, always, and one can awaken the good in the worst of the worst, and bring him to the side of merit, and return him in teshuvah. And this is the aspect of the Thirteen Attributes of Mercy, the aspect of: "Hashem, Hashem, G-d, compassionate and gracious, slow to anger" — etc. That Hashem yisbarach is full of mercy and good to all, and extends patience to the righteous and to the wicked alike. For He inclines toward chesed and judges everyone to the side of merit, and finds a nekudah tovah even in the sinners of Israel. And through this, He tips the scale to the side of merit, as above. And this is the aspect of: "He preserves chesed for thousands" — that the aspect of chesed, His inclining toward chesed, yisbarach, and judging to the side of merit, and finding a nekudah tovah, etc. — this chesed is preserved and sweetens for "thousands" — that is, even though there are thousands and myriads of blemishes that this person committed standing against it, even so, the little bit of good that is found through the chesed repels everything, as above. And through this: "He bears iniquity and transgression" — etc. For through this, one truly enters the side of merit, etc., as above.

And then, when Hashem yisbarach became appeased by Moshe — through his finding good in all of Israel even after the deed of the Calf, as above — for Moshe was entirely good, in the aspect of: "and she saw him, that he was good" , and therefore he always had the power to find the good in each person, even in the sinners of Israel, as above — through this, Hashem yisbarach was appeased, as above. And then He commanded them regarding the work of the Mishkan: that each one should bring the donation of his heart for the work of the Mishkan. For He was arousing the good within each person, and each one, according to the good he possessed, brought the donation of his good heart for the work of the Mishkan. For the Mishkan was built from all the good that was sifted and clarified from each individual of Israel. And this is the aspect of: "gold and silver and copper, and turquoise and purple and scarlet thread" — etc. — that each and every person brought according to the nekudah tovah that was his. For gold, silver, copper, and turquoise, etc. are aspects of the supernal colors, which are aspects of the good that exists within each Jew. And this is the aspect of: "Israel, in whom I take glory" — that they are comprised of many colors — that is, the nekudos tovos that exist in each Jew. There is a nekudah tovah even in the most lowly among them, which his fellow does not possess, as is explained elsewhere . And Hashem yisbarach takes glory in them, as above. And this is the aspect of the colors in the Beis HaMikdash and the Mishkan, the aspect of gold and silver, etc., that each one brought from the donation of his good heart. For there, all the nekudos tovos were gathered — which are the aspect of the supernal colors that exist in each Jew. And therefore, after the deed of the Calf, when Moshe needed to search and find the nekudos tovos in each Jew, as above — therefore at that time specifically they were commanded regarding the work of the Mishkan. For the Mishkan was built from this — from the nekudos tovos, as above. And this is: "I am black" — through the deed of the Calf; "and I am comely" — through the work of the Mishkan — that is, through the nekudos tovos that I find within myself, which are the aspect of the work of the Mishkan, as above. And similarly it is understood from the words of our Rebbe mentioned above: that through the good found in each Jew, the Mishkan is built. And therefore, he who can find all the good in Israel — who is the aspect of the chazan, as above — he knows all the aspects pertaining to the Mishkanos of each of the tzadikim mentioned above — see there. For the essential building of the Mishkan is through this — through the good mentioned above. And in this, the words of our Rebbe mentioned above are beautifully connected — see there well.

Segment 6
HE:
וּבִשְׁבִיל זֶה מַיִם מְטַהֲרִין מִכָּל הַטֻּמְאוֹת. וְאִי אֶפְשָׁר לִכְנֹס לְשׁוּם קְדֻשָּׁה בְּלִי מַיִם כְּגוֹן הַכֹּהֲנִים בַּעֲבוֹדָתָם. וְכֵן בַּבֹּקֶר בְּקוּמוֹ. וְכֵן קֹדֶם תְּפִלָּה וְתוֹרָה צְרִיכִין לִטְבֹּל אוֹ לִטֹּל יָדָיו בְּמַיִם. וְכֵן כָּל הַטְּמֵאִים אֵינָם עוֹלִים מִטֻּמְאָתָן כִּי אִם עַל-יְדֵי מַיִם, כִּי מַיִם מְרַמְּזִים עַל הַדַּעַת שֶׁל חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, כִּי מַיִם קָדְמוּ לְכָל הַבְּרִיאָה, כִּי הַתְחָלַת הַבְּרִיאָה הָיוּ הַמַּיִם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר חִדּוּשׁ הָעוֹלָם הִתְחִילוּ מִן הַמַּיִם. וְעַל-כֵּן שָׁם עִקַּר שֹׁרֶשׁ הַדַּעַת שֶׁל חִדּוּשׁ הָעוֹלָם שֶׁעַל-יְדֵי זֶה עִקַּר הַטָּהֳרָה וְרַק עַל-יְדֵי זֶה נִכְנָסִין בַּעֲבוֹדַת ה'. כִּי זֶה עִקַּר יְסוֹד הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה לְהַאֲמִין בְּחִדּוּשׁ הָעוֹלָם בְּחִינַת בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים וְכוּ'. שֶׁהוּא הַתְחָלַת הַתּוֹרָה. וְזֶה עִקַּר הַקְּדֻשָּׁה וְהַטָּהֳרָה, כִּי לְהֵפֶךְ כָּל הַטֻּמְאוֹת נִמְשָׁכִין מִזֻּהֲמַת הַנָּחָשׁ שֶׁהֵבִיא מִיתָה שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר הַטֻּמְאָה וְעִקַּר זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ הוּא הַכְּפִירָה שֶׁל הַכּוֹפְרִים בְּחִדּוּשׁ הָעוֹלָם חַס וְשָׁלוֹם, וְעַל-כֵּן מַיִם שֶׁהֵם בְּחִינַת מֵימֵי הַדַּעַת הַנַּ"ל שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִמְשָׁךְ אֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, עַל-יְדֵי זֶה כָּל הַטְּהָרוֹת שֶׁבָּעוֹלָם. וְאִי אֶפְשָׁר לִכְנֹס לְשׁוּם קְדֻשָּׁה וַעֲבוֹדָה כִּי אִם עַל-יְדֵי מַיִם, כִּי כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת וְכָל עֲבוֹדוֹת ה' תְּלוּיִים בֶּאֱמוּנָה זוֹ שֶׁל חִדּוּשׁ הָעוֹלָם שֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ עַל-יְדֵי טָהֳרָה בְּמַיִם עַל-יְדֵי טְבִילָה אוֹ נְטִילָה כְּפִי הַדִּין. כִּי עַל-יְדֵי הַטָּהֳרָה בְּמַיִם מַמְשִׁיכִים עַל עַצְמוֹ בְּחִינַת הֶאָרַת מֵימֵי הַדַּעַת שֶׁיִּתְגַּלֶּה לֶעָתִיד שֶׁעַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לֶאֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם שֶׁהוּא יְסוֹד הַתּוֹרָה וְהָעֲבוֹדָה כַּנַּ"ל:

EN:
But we are warned against all this. And therefore we are warned that all our eating should be in accordance with the Torah, as it is written, "and Your Torah is in my inward parts" — and as Rashi explains there: "All my eating [is] according to Your word". Because we must eat all foods in holiness according to the Torah and recite a blessing over each thing before and after, so that through the eating we merit to receive vitality, which is holy intellect [sekhel d'kedusha] — for the main intellect is the wisdoms of the holy Torah, whose main [goal] is the study that leads to deed — to the eternal observance of Torah, as above. Therefore the main food should be bread and salt, as above, for their root is drawn from this holy study, within which all the world's studies are included — which are the aspect of all the flavors of the fruits and foods of the world, as above. But now on Rosh Hashanah, we must merit teshuva — to turn everything to goodness through the power of the true tzadikim who have completely separated themselves from all the desires of this world. Therefore we eat bread with honey at birchas hamotzi — to indicate that we hope to merit a good and sweet year, which is to merit teshuva and good deeds, which is the main goodness — that we merit to have the honey included within the bread, that we merit to sense all the sweetness of flavors in the world — which are the aspect of honey — to sense them all within eating bread, which is the aspect of eating manna — which is the aspect of the shofar, which is the aspect of receiving the Torah that is recalled on Rosh Hashanah, in the aspect of "You revealed Yourself", etc. . For "the Torah was given only to those who ate the manna", etc. — as above. And therefore it is explained in the mystical intentions [kavanos] of the Arizal that honey is alluded to in the shin-vov [numerical value 306] of shofar, which equals [the numerical value of] honey [dvash]. And together with the hand holding the shofar it is shin-chaf [320], etc. And through this the dinim [harsh judgments] are sweetened. And according to our approach, this alludes to the above matter — that the main rectification is through the remozim of daas, as above, within which all the world's flavors are included — which are the aspect of honey. And this is the hand that holds the shofar, which is the aspect of remozim, the aspect of "I have stretched out My hand", as above — and it rectifies the honey, because the main rectification of all the imagined sweetness of this world is through the remozim, as above — through which one understands [how] to accustom oneself to separate from it and to be satisfied with little, in the aspect of "If you have found honey, eat what is sufficient for you, lest you surfeit of it and vomit it", etc. — until one merits that all flavors be included within the bread. And similarly all the flavors of all types of intellect will be included within the true intellect — which is the intellect of the observance of Torah — that all one's wisdom and intellect will be only to understand counsel that will bring to the eternal observance of Torah. This is the aspect of "The beginning of wisdom is the fear of Hashem; a good intellect have all who practice it" . And it is written, "Behold, the fear of Hashem — that is wisdom", etc. . And all this is the aspect of the hand that holds the shofar, as above — for the sounds of the shofar too are the aspect of the above-mentioned remozim, as above.

Segment 7
HE:
וזה בחי' שופר כי קול השופר ההולך וחזק מאד הוא בחי' יראה בבחי' (עמוס

EN:
And this is the aspect of what is called "keren" [horn] — the aspect of keren kayemes [principal that endures] — the aspect of money [mamon] — as Rabbainu, may his light shine, explained in the Torah-teaching "Va'yehi heim merikim sakaiyhem" ["And it was as they were emptying their sacks"] — on the saying of our Sages of blessed memory: "a small creature in the sea that had horns" [briyah kalah she'b'yam d'havu lah karnei]. For the keren is the aspect of money — the aspect of enduring principal, as above. For the horns — which are the aspect of the surplus of the minds — from there flows the holy abundance of money: the aspect of enduring principal, as above. (As is explained above in Laws of Chailev, Halacha 1.)

Segment 9
HE:
אות ג הֲיִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ. וְיִרְאָה הִוא בְּחִינַת אֵשׁ, בְּחִינַת מִשְׁפָּט הַנַּ"ל, בִּבְחִינַת כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא. וְעַל-כֵּן קוֹל הַשּׁוֹפָר, שֶׁהוּא בְּחִינַת גְּבוּרוֹת, בְּחִינַת יִרְאָה בְּחִינַת מִשְׁפָּט, עַל-כֵּן עַל-יְדֵי-זֶה הַקּוֹל מְעוֹרְרִין אֵשׁ הַמִּשְׁפָּט הַנַּ"ל בִּבְחִינַת (תְּ

EN:
And therefore in the horns — which are of the aspect of the surplus of the minds, where there is the aspect of money — there it is apparent which is a wild beast and which is an animal: which has permitted fat and which has forbidden fat. For fat is of the aspect of the surplus of the minds — the aspect of money, as above.

Reb Noson reveals the deep spiritual logic behind the two kosher signs — cud-chewing and split hooves — and the distinction between beheimah (animal) and chayah (wild beast). The entire framework rests on three axes:

Segment 10
HE:
כי שופר של ר"ה הוא שופר של איל בחי' אילו של יצחק שהוא בחי' קול השופר של מתן תורה וכמו שאנו זוכרין את הקולות של השופר של מתן תורה בר"ה. כ"ש אתה נגלית וכו' וקול שופר של מתן תורה הזה יוצא באש ולפידים כ"ש וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים וכו' וכן בפסוקים הרבה כי בשעת מתן תורה היו כל ישראל בבחי' גרים כי בשעת מתן תורה היו כל ישראל בבחי' גרים כי אז היה התחלת התקרבותן לאביהם שבשמים שיצאו מטומאת מצרים לקדושת ישראל וכמו שפרש"י שם. וע"כ קורין רות בשבועות. כי שבועות שהוא מתן תורההוא בחי' התקרבות גרים ובעלי תשובה. ומחמת זההיה במתן תורה קול שופר ואש ולפידים שכל זה הוא בחי' אש המשפט הנ"ל. כדי לשרוף הרע שהיה נאחז בהם מטומאת מצרים. וע"כ ניתנה התורה באש היינו בחי' אש המשפט הנ"ל כי התורה בעצמה נקראת משפט. ומחמת שאז בשעת מתן תורה נתעורר בשלימות אש המשפט הנ"ל. כ"ש ודבריו שמענו מתוך האש וכו'. ע"כ באמת נזדככו אז לגמרי מאחיזת הרע. כ"ש (עירובין נ"ד) חרות על הלוחות חירות ממלאך המות וכו' כי נתבטל אז זוהמת הנחש לגמרי כי פסקה זוהמתן בשעת תמן תורה ע"י בחי' אש המשפט הנ"ל. שנתעורר ע"י קול השופר שיש לו כח לעורר אש המשפט. בבחי' קול ה' חוצב להבות אשר ועיקר הקלקול שנתקלקל אחר כך בחטא העגל היה רק ע"י הערב רב שהם בחי' הגרים שאסור לגיירם שאין כח במשפט הנ"ל להכניע הרע שלהם כמבואר היטב במאמר הנ"ל בסופו. וזה בחי' מ"ס וסמ"ך שבלוחות הנזכר במאמר הנ"ל כי הלוחות שהם התורה שעל ידם נכנע הרע שלהם ופסקה זוהמתן כי ניתנו מתוך האש כנ"ל. הם בעצמן בבחי' מ"ם וסמ"ך הנ"ל שהוא עיגולא ורבועא הנ"ל שהוא בחי' ביטול הרע כנ"ל:

EN:
Behold, we, the Children of Israel, need our eating to be holy — in order that during the time of eating the illumination of the Will [he'aras ha-ratzon] should shine, as above. And therefore it is forbidden for us to eat impure species — only pure species that have signs of purity [simanei taharah]. For the signs hint that in these species there has already begun to shine the illumination of the above-mentioned tzadik who illuminates in all the worlds — in the dwellers above and in the dwellers below. For the above-mentioned tzadik rectifies and gives life to all the worlds — of the aspect of the World of Rectification [olam ha-tikun]. For "the tzadik is the foundation of the world" — he is the aspect of the rectification.

Segment 11
HE:
וע"כ בעת ההתחלה שנתלגה הש"י למשה לפדות את ישראל ממצרים. נמאר שם המקרא המובא במאמר הנ"ל המובא במאמר הנ"ל. וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנא כי מחמת שהש"י ציוהו להוציא בני ישראל מטומאת מצמרים ולקרבם להש"י שזהו בחי' גרים ובעלי תשובה. ע"כ נתעורר תיכף אש המלאכים שהם בחי' אש המשפט כי רק עי"ז יוכל לקרב ישראל להש"י כנ"ל:

EN:
(For the rectification is through the Eighth King — who is "Hadar" — who is the aspect of Yesod, the aspect of the tzadik. For the above-mentioned tzadik merits the aspect of mah, as above. And from there the rectification of the worlds flows. For the World of Rectification is through the new light of "mah" — as it is stated in the Etz Chaim, Heichal 2, Sha'ar Ha-Tikun, Chapter 2.)

Segment 13
HE:
אות ז נִמְצָא, שֶׁקּוֹל שׁוֹפָר מְעוֹרֵר אֵשׁ הַמִּשְׁפָּט הַנַּ"ל שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִכְנָע הָרַע וְעַל-יְדֵי-זֶה דַּיְקָא יְכוֹלִין לְקָרֵב גֵּרִים וּרְחוֹקִים לַה' יִתְבָּרַךְ. וְזֶהוּ בְּחִינַת (תְּהִלִּים פא) תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֶּסֶא לְיוֹם חַגֵּנוּ כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵאלֹקֵי יַעֲקֹב. 'מִשְׁפָּט' דַּיְקָא, כִּי צְרִיכִין לִתְקֹעַ בְּשׁוֹפָר כְּדֵי לְעוֹרֵר עַל יָדוֹ מִשְׁפָּט הַנַּ"ל כַּנַּ"ל. וְזֶה שֶׁאוֹמְרִים קֹדֶם הַשּׁוֹפָר מִזְמוֹר מז שֶׁבִּתְהִלִּים, שֶׁכֻּלּוֹ מְדַבֵּר מֵהִתְקָרְבוּת כָּל הָעַמִּים לַה' יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּתְגַּיְּרוּ כֻּלָּם וְיָשׁוּבוּ לַה' יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, כָּל הָעַמִּים תִּקְעוּ כָף וְכוּ' כִּי ה' עֶלְיוֹן נוֹרָא מֶלֶךְ גָּדוֹל עַל וְכוּ', בְּחִינַת יִרְאָה, שֶׁהִוא בְּחִינַת מִשְׁפָּט. וְזֶהוּ, מֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל הָאָרֶץ. כִּי כֻּלָּם יִתְגַּיְּרוּ וְיָשׁוּבוּ אֵלָיו. וְזֶהוּ, יַדְבֵּר עַמִּים תַּחְתֵּנוּ וְכוּ'. וְזֶהוּ, יִבְחַר לָנוּ אֶת נַחֲלָתֵנוּ. נַחֲלָה זוֹ יְרוּשָׁלַיִם, כִּי עַל-יְדֵי-זֶה שֶׁמְגַּיְּרִין גֵּרִים נִבְנֶה יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ שֶׁהִוא בְּחִינַת הֵיכַל הַקֹּדֶשׁ שֶׁנַּעֲשֶׂה עַל-יְדֵי הַגֵּרִים, כַּמְבֹאָר בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל. וְזֶהוּ, אֶת גְּאוֹן יַעֲקֹב וְכוּ'. 'יַעֲקֹב' דַּיְקָא, כִּי יַעֲקֹב הוּא בְּחִינַת מִשְׁפָּט, בְּחִינַת מִשְׁפָּט לֵאלֹקֵי יַעֲקֹב וְכָל זֶה נִתְעוֹרֵר עַל-יְדֵי הַשּׁוֹפָר. וְזֶהוּ, עָלָה אֱלֹקִים בִּתְרוּעָה ה' בְּקוֹל שׁוֹפָר. שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִתְעוֹרֵר הַמִּשְׁפָּט כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ שֶׁסִּיֵּם, נְדִיבֵי עַמִּים נֶאֱסָפוּ עַם אֱלֹקֵי אַבְרָהָם, דְּהַיְנוּ גֵּרִים, כִּי אַבְרָהָם הָיָה רֹאשׁ לַגֵּרִים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל עַל פָּסוּק זֶה, כִּי עַל-יְדֵי קוֹל הַשּׁוֹפָר שֶׁהוּא בְּחִינַת מִשְׁפָּט עַל-יְדֵי-זֶה נַעֲשִׂין גֵּרִים. בִּשְׁבִיל זֶה אוֹמְרִים כָּל הַמִּזְמוֹר הַזֶּה הַמְדַבֵּר מִגֵּרִים קֹדֶם תְּקִיעַת שׁוֹפָר כַּנַּ"ל, כִּי שׁוֹפָר מְקַבֵּץ כָּל הַנִּדָּחִים שֶׁהֵם בְּחִינַת גֵּרִים, דְּהַיְנוּ כָּל הָרְחוֹקִים וְהַנִּדָּחִים מֵה' יִתְבָּרַךְ כֻּלָּם נִתְקָרְבִין לַה' יִתְבָּרַךְ עַל-יְדֵי קוֹל הַשּׁוֹפָר שֶׁהוּא בְּחִינַת מִשְׁפָּט כַּנַּ"ל. כְּמוֹ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, תְּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל לְחֵרוּתֵנוּ וְשָׂא נֵס לְקַבֵּץ גָּלֻיּוֹתֵינוּ וְקָרֵב פְּזוּרֵינוּ מִבֵּין הַגּוֹיִם וְכוּ'. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב, בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וְהִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלָיִם, כִּי הַשּׁוֹפָר מְקַבֵּץ וּמְקָרֵב הָאוֹבְדִים וְהַנִּדָּחִים שֶׁהֵם הָרְחוֹקִים מֵהַקְּדֻשָּׁה שֶׁמִּתְקָרְבִים לַה' יִתְבָּרַךְ עַל-יְדֵי אֵשׁ הַמִּשְׁפָּט שֶׁהוּא בְּחִינַת קוֹל הַשּׁוֹפָר. וְעַל-יְדֵי-זֶה נִבְנֶה הֵיכַל הַקֹּדֶשׁ שֶׁהוּא בְּחִינַת יְרוּשָׁלַיִם. וְזֶהוּ, וְהִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלָיִם. 'בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלָיִם' דַּיְקָא, הַיְנוּ בְּחִינַת הֵיכַל הַקֹּדֶשׁ הַנַּ"ל שֶׁנִּבְנֶה עַל-יְדֵי הָאוֹבְדִים וְהַנִּדָּחִים שֶׁהֵם הָרְחוֹקִים הַבָּאִים לְהִשְׁתַּחֲווֹת לַה' וּלְהִתְקָרֵב לַעֲב

EN:
And therefore he rectifies and gives life to the dwellers above and the dwellers below. For all of them require rectification. For the flaw and ruin of the worlds through the breaking of the vessels [sheviyas ha-kailim] came because of the excess of light — because they could not endure the excess of the light — and through this they were broken, and the light rose upward, and the vessels were broken and descended in the Creation, and so on. And afterward they were rectified. Only several sparks [nitzotzos] still remained below — and with these the tzadikim and all Israel are engaged — to clarify them and elevate them in every generation, as is known. And those sparks fell and spread into all the worlds, even into the world of Asiyah [Action].

And therefore the tzadik — who is the rectification — rectifies and gives life to the dwellers above and the dwellers below. That is to say: the dwellers above — where the flaw and the breaking occurred because of the excess of light — he gives life and rectifies them through the aspect of Ayyeh [Where?], the aspect of: "meh chamisa" [what did you see?]. That is to say, he shows them that they are distant from Him Yisborach. And through this they are able to endure the light and are not nullified. For he shows them that they are distant from Him Yisborach — of the aspect of "meh chamisa", the aspect of: "Where is the place of His glory?"

Segment 15
HE:
אות ח וע"כ כל הקולו של השופר הם משולשים. כ"ש שיעור תקיעה כשלש תרועות שיעור תרועה וכו'. זה בחי' משפט שהוא משולש תרועה וכו'. זה בחי' משפט שהוא משולש כי המשפט הוא בב"ד של שלשה וע"כ עיקר המשפט הוא בחי' יעקב בחי' משפט לאלקי יעקב. כי יעקב משולש באבהן בחי' יעקב חבל נחלתו וכו' כמובא כחבל הגדל בשלשה. כי יעקב כלול משלשה אבו תשהם בחי' ב"ד של שלשה שמהם יוצא המשפט. שעי"ז מגיירין גרים בב"ד של שלשה שמקבלין כח משלשה אבות. והעיקר הוא יעקב שהיתה מטתו שלימה בלי שום פסול כי כל זמן שלא בא יעקב השלישי לאבות המכריע שעל ידו עיקר המשפט הי' אפשר לבער הרע לגמרי. וע"כ אברהם ויצחק שהי' מגיירים גירם לא נמלטו מאחיזת הרע לגמרי. וע,כ אברםה יצא ממנו ישמעאל ויצחק יצא ממנו עשו כי עדיין לא יצא לאור המשפט בשלימות להכניע ולבטל הרע לגמרי עד שבא יעקב השלישי שהוא עיקר שלימות המשפט ואז נכנע הרע לגמרי ע"י המשפט שהי' בשלימות אצלו. וע"כ היתה מטתו שלימה בלי שום אחיזת הרע ופסולת כלל:

EN:
And the dwellers below — where the fallen sparks are, which fell completely from the place of their holiness from the time of the breaking, and fell to all the lower levels until they spread even into animals and wild beasts and birds — and because of the greatness of their descent they forgot their original elevated state, and it appears to them that they are exceedingly, exceedingly distant from Him Yisborach, to the point that they are no longer able to raise themselves up to ascend — therefore the tzadik gives them life through the aspect of: "The whole earth is filled with His glory" . Of the aspect of the resurrection of the dead [techias ha-meisim] — which is the aspect of the World of Rectification — the aspect of: "Your dead shall live, my corpse shall arise; awaken and sing, you who dwell in the dust" . That is to say, he arouses and gives life to those sparks that descended very far below — lest they despair of themselves. For "the whole earth is filled with His glory."

And this is the aspect of pure species and impure species. For we are able to eat only those species in which the illumination of the World of Rectification has already begun to shine — that is, the illumination of the above-mentioned tzadik. Only those specifically are we permitted to eat. For we have the power to clarify them through our eating. But the species in which the illumination of the rectification has not shone — we do not have the power to clarify them, and we are forbidden to eat them.

Segment 16
HE:
ואחר כך על ידי כל התיקונים האלה שזכו לבחינת מקיפים שהוא שלימו הדעת. על כן אחר כך שמחת תורה. כי אז אנו זוכין להשגת תורה הסתומה בחינת אורייתא דעיקא סתימאה דעתידא לאתגליא לעתיד לבא. כי שמחת תורה הוא בחינת התכלית האחרון (כמובא בספרים) ועל כן מסיימין אז התורה ומתחילין תיכף להורות שזוכין לבחינת אורייתא דעתיקא שהוא כלא ימינא. ואין בה ראש וסוף. רק כולה אחדות פשוט. וזה בחינת ההקפות שמקיפים עם התורה בבחינת כולא ימינא. כי המקיף מקיף דרך ימין כמו שכתוב במשנה. נמצא שבבחינת ההקפות אין שם ראש וסוף וצדדים והם בחינת כולא ימינא כנ"ל ששזה בחינת התורה הסתימה הנ"ל שזוכין אז כנ"ל.כי עיקר השגת אירייתא סתימאה הנ"ל הוא על ידי הכנעת הרע כמו שכתב רבינו ז"ל במאמר מי האיש החפץ חיים (בסימן ל"ג) שעל ידי שמתגבר על יצרו על ידי זה מכניע ומבטל הרע ששוכן על הטוב ועל ידי זה נתגלה התורה המוכסה ונעלמת בין לשונות העמים ואז על ידי זה זוכה כנ"ל לאורייתא דעתיקא סתימאה הנ"ל (עיין שם היטב). וזהו בחינת ניסוך המים המרומז בין נסכי הפרים שהם כנגד שבעים אומות שמתמעטין והולכין כמו שאמרו רז"ל להורות שם בין האומות הנ"ל מלובש שם התורה הנעלמת ביניהם. ועל כן כשמכניעין אותן שיהיו מתמעטין והולכין אז נתגלה התרוה שביניהם שהיתה מכוסה עד עכשיו כי המים הם בבחינת התורה הסתומה הנ"ל כמו שכתוב ושאבתם מים בששון ותרגומו ומקלבון אולפן חדת ועל כן נעשה זה בסוכות שאז הוא הכנעת הרע של כל השבעים אומות על ידי התיקונים שעושין אז כנ"ל. וזה בחינת שמחת בית השואבה. וזה בחינת שמח תורה שמחים מאד שזכו להשיג אורייתא סתימאה על ידי נצחון המלחמה והתיקונים של ימי הסוכות כנ"ל ברוך ה' לעולם אמן ואמן.

EN:
And therefore Ya'akov, by taking the b'chorah from Eisav, through this he took the blessing from him — as it is written: "He took my b'chorah, and behold, now he has taken my blessing." For one depends on the other. And therefore Ya'akov took the blessing from his father through the delicacies (mat'amim) he made for his father as he loved — for the mat'amim of Ya'akov are the aspect of eating in holiness, the aspect of oneg Shabbos, as it is written: "See, the fragrance of my son is like the fragrance of a field that Hashem has blessed" — which is the chakal tapuchin kadishin (holy apple orchard), as Rashi explains there — which is the aspect of the seudas Shabbos, known as chakal tapuchin kadishin. And therefore Ya'akov received the blessing on the night of Pesach, through the two kids of goats he made for his father — one he offered for Pesach and one for the chagigah. For korbanos are the aspect of neder, through which one merits oneg Shabbos and subdues the liver full of blood, which is Eisav — and one takes from him the b'chorah and the blessing and restores them to the brain, which is the b'chor of holiness, the aspect of Ya'akov. This is the essential aspect of the Exodus from Mitzrayim, which was on the night of Pesach, when Ya'akov received the blessing — all the sustenance and all the wealth, as it is written: "And G-d shall give you from the dew of heaven and from the fatness of the earth," etc. — the aspect of: "And afterward they shall go out with great possessions."

Segment 17
HE:
דע, שיש נֶשָמָה בְּעולֶם, שֶעֶליְרֶה נָתְְלָה בְאוּרי
ופרוּשי הַתוּרה, וְהִיא מסַבֶּלֶת בִּיסוּרין. פת בַּמַלָה
תאכל ומים במשוּרֶה תִּשְתָּה, כִּי כֶּךְ דַרְכָּה של תורה
(אבות פ"ו). וְכָל מפרשי הַתוּרֶה הַן מקְַבְּלִין מזאת
הֶַשָמָה, וזאת הַגְשָמָה, כָּל דְבְרִיה בְּנחָלי אש, בָּי או
אֶפֶשָר לְקְבָּל ולשאב מִימִי הַתוּרֶה, אלָא מי שְרְבָרִיו
ַּגַחָלִי אֶש, בַּבְחִינת (ירמיה כג): הלוא כה דְבָרִי
בָּאש. וּכְשְהַנְשמה הַזאת נוּפְלֶת מבְּחִינת: הלוא כה
דברי כָּאּש: וְאִין דברִיה כְְּחָלי אש, וּדבריה נַצְמַנְִין
הַתורֶה הַגְּמִשָכֶת עַלידֶה, ואי כָּר מִפְרֶשִי התוּרה
אין יכולין לְהשיג. שום בַּאוּר הַתוּרה, וְאֶז נתעוּרַר
מְרִיבָה עַל הַצָדִיקִים. בִּי עַקַר הַמַחְלקֶת שְבְּעּלֶם
נעשָה על-ידי הַסְתְּלְקוּת באוּרִי הַתּוּרֶה, כַּי הבאוּר
הוא תַּרוּץ עַל קשיות ומריבות. וְזֶה בְּחִינת (במדבר
כ): מַדְבַּר צִין, שהוּא בַּחִינת דבור מצַנן, ששם מִתָה

Segment 18
HE:
נמצא שעיקר בחינת המיתה הוא על ידי התגברות העבד על הבן הגוף על הנפש שהוא בחינת חטא אדם הראשון שעל ידי זה נגזר מיתה על העולם וכנ"ל. ומשם נמשך כל החולאת שהם בחינת מיתה הסתלקות החיות והכחות כנ"ל שנמשך מהתגברות הגוף על הנפש. כי עיקר החולאת והמיתה הוא ממחלוקת שבין הנפש והגוף שאינם מתנהגים במזג השוה עד שמתגברים הד' יסודות ח"ו עד שאין הנפש יכול לדור עמם יחד ומתחיל להסתלק מהם. וכל זה נמשך מבחינת המחלוקת של העבד על הבן הנ"ל שנחלפו וכו' נ"ל. כי הד' יסודות הם בחינת עבדים כמו שכתוב בהתורה אנכי בסופה (בסימן ד' לקוטי א' עיין שם):

EN:
The dispute is only for your sake — that you should return from death to life. For ostensibly one could become more distant through the disputes among the Tzaddikim, not knowing how to draw close, troubled by questions on account of the dispute. But in truth, the holy dispute is specifically their rectification. In truth, they deserve to be pushed away from teshuvah, for of them it says "Kol ba'eiha lo yeshuvun." But as soon as they sense this — seeing and understanding that they are being pushed away — and as our Rebbe wrote there: "Certainly if your brain had not been blemished, you would not hear the disputes… and the dispute is only for your sake, making you hear a rebuke" — then in this very thing they hear the rebuke. When they see that the dispute reaches their ears, they understand the magnitude of their blemish, and begin to have compassion on themselves, looking at where they are in the world — having blemished so greatly that they are being pushed away. Then the distancing itself becomes the ultimate closeness.

Segment 20
HE:
אות כב וּבִשְׁבִיל זֶה כְּשֶׁמִּתְפַּלְּלִין עַל הַחוֹלֶה מַזְכִּירִין שֵׁם אִמּוֹ דַּיְקָא, כִּי עִקַּר הַחִיּוּת שֶׁל הָאָדָם וְשֶׁל כָּל הַנִּבְרָאִים וְהַנּוֹצָרִים וְהַנַּעֲשִֹים הוּא עַל-יְדֵי הַשֵּׁם בִּבְחִינַת נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ, כִּי עַל-יְדֵי הַשֵּׁם שֶׁל כָּל דָּבָר נִמְשָׁךְ הַחִיּוּת לְתוֹכוֹ מֵחֵי הַחַיִּים וְגַם מֵחֵי הַחַיִּים אִי אֶפְשָׁר לְהַמְשִׁיךְ הַחִיּוּת כִּי אִם עַל-יְדֵי שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּבְיָכוֹל, כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה "וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים הַסְתָּרָה וְכוּ'" ( סִימָן נ"ו), שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִמְשֹׁךְ הַחִיּוּת מֵחֵי הַחַיִּים כִּי אִם כְּשֶׁקּוֹרִין אוֹתוֹ בִּשְׁמוֹ שֶׁהוּא הַתּוֹרָה, עַיֵּן שָׁם כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בי' כְּלָל וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִין מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ כִּי אִם עַל -יְדֵי שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ לְבַד כְּמוֹ מֶלֶךְ גָּדוֹל שֶׁהוּא נִסְתָּר מִבְּנֵי מְדִינָתוֹ וְאֵין רוֹאִין אוֹתוֹ רַק יוֹדְעִין אוֹתוֹ עַל-יְדֵי הַשֵּׁם לְבַד, כְּמוֹ כֵן לֵית דְּיָדַע בך כְּלָל, רַק שֶׁאָנוּ יוֹדְעִין אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ עַל -יְדֵי שְׁמוֹ לְבַד, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִצַּד רַחֲמָיו צִמְצֵם עַצְמוֹ בְּכַמָּה צִמְצוּמִים עַד שֶׁעָשָֹה לְעַצְמוֹ שָׁם בִּבְחִינַת ותעש לְךָ שֵׁם כְּהַיּוֹם הַזֶּה עַד שֶׁיְּכוֹלִין לֵידַע מִמֶּנּוּ עַל-יְדֵי שְׁמוֹ לְבַד. שֶׁיּוֹדְעִין אוֹתוֹ עַל-יְדֵי שְׁמוֹ שֶׁיֵּשׁ אָדוֹן מוֹשֵׁל וּמַנְהִיג אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד וְכוּ' וּמִבְּחִינַת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא הַזֶּה נִמְשָׁךְ הַחִיּוּת לְכָל הַבְּרוּאִים שֶׁבָּעוֹלָם עַל-יְדֵי שְׁמָם דַּיְקָא, כִּי כָּל דָּבָר מְקַבֵּל חִיּוּתוֹ עַל-יְדֵי שְׁמוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִשֵּׁם ה' הַמְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם כַּנַּ"ל: 

~ אות כג

וְהִנֵּה כְּתִיב (

EN:
For in truth, to its very depths, nothing stands before teshuvah. Even though it says "Kol ba'eiha lo yeshuvun," and the Zohar says teshuvah does not avail for the blemish of the drops of the brain — nevertheless, in ultimate truth, teshuvah does avail, as brought in all the mussar sefarim, and as I heard explicitly from our Rebbe. Only, because he blemished so greatly, he must be tested and refined, standing in this trial of being pushed away — enduring all manner of distancing, even that they write of him that teshuvah does not avail. A fool finds an excuse to distance himself from teshuvah since it is written that it does not avail. But one who truly thinks about his ultimate purpose and has compassion on himself — even though he sees every kind of distancing and even though it is written that teshuvah does not avail — does not look at this at all. On the contrary, he has even more compassion on himself — for what will be his end, and what will he do on the day of reckoning? One who does not wish to deceive himself: every additional distancing he encounters, he has more compassion on himself and cries out to Hashem more and more me'umka d'liba — from the depths of his heart — until "yashkif v'yeireh Hashem miShamayim" — "Hashem looks down and sees from Heaven." For in truth, Hashem desires kindness and nothing stands before teshuvah.

When he merits standing in this trial and repents fully despite feeling pushed away — then Hashem has mercy on him, and he is drawn close through this very thing. This is itself the holy dispute among the true Tzaddikim — through this very Da'as, they draw close and return from death to life those who blemished the drops of the brain. But the fool — "like a horse, like a mule, without understanding" — becomes more distant through seeing the disputes. But one who has a brain in his skull hears the "rebuke of life" through hearing the disputes — seeing thereby the magnitude of his distance from Hashem, remembering his blemish, and returning through teshuvah. For in truth, the dispute among the true Tzaddikim is only to draw close and return the distant ones from death to life, as our Rebbe said: "The dispute is only for your sake — that you should return from death to life."

Segment 21
HE:
עבודתו, שעליידו נִכנָעִים כָּל הָאוּיבים, הַן לֶמטה
הַן לְמַעַלֶה. וְזֶהוּ (תהלים קי): מטה עַזֶך ישלח ה'
מציון; הינו המצוות ומעשים מובים, שְהַן צִיוּנִים
ְדְברִים עָלְיּנִים, שָמָהֶם נעַשָה מטֶה עז לְהכְנִיע
אויָבים, וזֶה: רדה בְּקָרֶב איְבִיך. נמְצא, מי שהוּא
אַעֶל הַחְכֶם בִּשְעַת בַּאוּר התורה, נְמַצָא שְנְכֶנְע
הֶרַע שלו:
וזֶהו: שפכי כמים לְבֶּךָ נכח פני ה' (איכה ב). פָּנִי
ה' זֶה בְּחִינת בַּאוּרי ודרוּשי הַתוּרה, כַּמו (ויקרא
יט וְהַדרְתַ פָּנִי זקן. זֶקן זה הַדרתתפַנִים, וָהֶם
שלש-עָשרה תקוני דַקְנָא, והם שלש-עָשרה מדות
שהַתוּרה נדרשֶת בֶּהֶן, שצֶריד לשפך שיח! וּתְפַלְתו
קדם שממשיך בַּאוּרִי הַתוּרה. וְזֶהו: וַיִפְּלוּ על פְּנִיהֶם
- כְּשָשְמָעוּ הַמְרִיבָה, | הַבינו . שעלדידי. בַּאוּרי
הַתּוּרֶה, שָהֶם בָּחִינת פּנִים כַנ"ל, מחָמת הַנְפִילֶה
הַנ"ל, מחָמַת זֶה הְתְחִיל הַמְרִיבָה:
ובשָמתְפַלַל קרֶם הַדרוּש, צָרִיף לְהְתְפַלָל
בְּתְחָנוּנים, ויבקש | מאת ‏ הַקְדוש"בְּרוּךָ-הוּא
מִתִּנַת-חְגֶם, ולא יִתְלָה בִּזְכוּת עצמו, אף-על-פי
שעכשו נתְעורר מטה עזו של עַבודתו, אין זֶה
הַמטֶה כָּדִי לְהְתְנָאוּת,, אִלָא כָּדי לְהַכֶניע הֶרַע
שִבְּעָדָה, כַּי בְּרְבִּים יש בָּהֶם טובים וְרְעִים, וְצְרִי
לְהַכֶנִיע הֶרַע שְבְּרעִים כנ"ל. אבל לפנ השם
ִתְבֶּרך יעמד כְּדֶל וּכְרש, וידבר תִּחָנוּנים, ולא
יִתְלָה בַּשוּם זְכוּת.
הו טעות שטעָה משה, שהקדוש-בְּרוּךָ-הוּא
אָמַר לְמשָה: קח אֶת הַמֶטָה וְהַקְהֶל. אֶת הְעָדָה
וְדבַּרת אֶל הַסֶלע לְעִיניהֶם - שִיּקָה מְמִשְלֶת עַזו,
שיש לו ממצוות וממעשים טובים שלו; וְהַקְהַל אֶת
הְעַדה - כִּי בַּשָעַת הַקְהֶל, שיש בָּהֶם גַם רעִים, צָריף
מה עז כָּדִי לְהַכָנִיע רשְעְתְֶם כנ"ל, וְאהַר"כֶּף:
ְדבַּרתּ אֶל הַסְלע לְעִיניהֶם - אִין דבור אִלָּא נָחַת
(שבת סג. ומ"ר שה"ש סמוך לסופו. וע' זוהר תצא
רעט: ודברתם אל הסלע וכו' בדבור ופיוס וכו) -
שישפך שיחו וּתְפַלְתוּ בִּתְחָנוּנים כַּדֶל וכרש. אֶל
הַקָהֶל בְּשָעַת מעַשָה, כַּרִי שִיִקשָר אֶת עַצָמוּ עָם
נשמְתֶם כנ"ל. והוּא לא כן עשה, שְזֶכַר מובו
וצדקתו בִּשעַת תִּפַלָתוּ, שלא הַשְתְמש עַם הַמטה
ַּשְבִיל הַקְרֶל, אֶלָא השְתְּמש עם הַמטָה בְּשְעַת
תְּפַלְתו. וזה בַּחִינת: וַירם משה אֶת ידו. ידו זֶה
תִּפַלָתו, כָּמו שבַתוּב (שמות יז): ויהי יִדיו אַמוּנָה;
תרגוּמו: פרישן בִּצלו - שהרים אֶת תִפַלְתוּ, ולא
קֶשר אֶת עַצָמו עַם הַקְרֶל. ויד אֶת הַסְּלַע בְּמַטְהו
פּעַמִיִם - כַּבְיִכוּל, הַכָּה צור ויזובוּ מים (תהלים עח)
- שְהַכָּה לב הְעָלָיין, בְּמו שָלוּקְחִין אִיזֶה דְבֶר בְּכחַ
וּבאנָס, כַּי בָּא בְּכח מעשיו הַטובים. וְזֶהוּ הַכָּאֶת
הַסֶּלַע פעמים: הַכָּאֶה אַחַת - שלְקָה בַּאוּרִי הַתּוּרֶה
בְּכח וּבְאנֶם, ולא בַּקָש מִתְנַת חַנִם כנ"ל; וְהַכָּאֶה
אחת - כַּי מי שדוחק אֶת הַשְעָה, שְעָה דוחקתו
(ברכות סד. ועירובין יג); וְנַסְתַּלק קדם זֶמנוּ, וְעַל
הַסְתִּלְקוּתוּ - הַשְכִינָה,, שהִיא הַלָב הַנִ"ל, היא
מִיִלָּלֶת וּבוכָה עָלֶיו. וזה פַּעַמִים - בִּי מתוּ משה
וְאַהֶרן עלדורי הַבָּאֶה, כְּמוּ שְבָּתוּב: הַמָה מי מְרִיבָה
וכו'. ובשביל זֶה אין לָאדֶם לדחק אֶת עצמו עַל שום
דְבֶר, אִלָּא יבקש בַּתְחָנונים, אם יִתַּן לו השם
יִתְבֶּרך - יְתַן, וְאִם לָאו - לָאו. וְזה: יְעַן לא
הָאָמַנְתֶם בּי, הַיִנוּ הַתְּפלָה כנ"ל, שָהַרים תִּפַלְתו
מִתְּפְלַת הַקְהֶל, שלא קשר את עצמו עִם הַקְהֶל,
וְהַתַּפלָה היא אִמוּנָה, כָּמ ויהי ידיי אִמוּנָה.
להקֶדישני לְעיני בי ישראל - לְהַקְדישָני דַיִקָא, כַּי
עַליידי הַתְּפלֶה של רבִּים נתְקדש השם יִתְבֶּרַף
ָּנ'ל. לֶכַן לא תְבִיאוּ וֶבוּ' אֶל הָאָרֶץ - רמז עָל
הַמְתַּלְקותּ, בִּי- הַקְדשָה גִּםיכָּן נְתוּסַף לְמעְלָה
בּשְעַת פֶטירת הַצדיק, כַידוּעַ. נמְצָא, מה שְנְחֶסֶר
על"ידם נִשלֶם עַל-ידֶם. (מתוך לקוטי מוהר"ן א' -
סימן כ', עיין שם)
ודברתם אל הסלע
(במדבר כ, ח)
מי שאִינו משִתְּדֶל לְהְתְבוּדְד וּלְדְבַּר בִּינו לְבִין
קונו לְעוּרֶר לבו לְהֶשם יִתְבֶּרְך, זה בְּחִינַת מחַלקֶת,
בּחִינַת "חֶלְק לְבָּם", כי לבו חֶלק מפיו, מִבְּחִינת
הַגְּקֶדָה הקדוּשָה, שהוּא בְּחִינת "פי ידבר חְכְמוּת".
וְכַן כּשְחֶס ושלוּם אִין שלום בִּישְרְאֶל, ואפלו כְּשָאִין
מִחְלקֶת, רק שָאִין הְאַהַבֶה שְבִּיִיהֶם בְִּלְמוּת, אָז
אִינִָם יכולים לְדְבַּר זֶה עַם זה כַּראוי וּלְהָאיר זֶה בַּזֶה
אור הַנְּקְדָה הַקְדוּשָה. מִכֶּלישָבּן בְּשֶחוּלְהִין. חס
ושלום על הַצדיק הָאָמַת, שהוא עקר נַקדָה הַכְּלָלִית
של ושראל, וכָטחולקין עָלִיו, אֶז אין יבולין לְקְבַּל
אור הַנְּקְדָה שָלו. וְלְפַעָמִים מִתִגְּבַר פָּנִם הַמְחְלקֶת
ָּיבֶּךָ, עד שְמְבַלְבַּל חס ושָלוּם גַם דעת הַצדיק,
וייכל לְגָרם חס ושלוּם הַסְתְלְקוּת הצדיק עַלדידִי זֶה.
וזֶה גָרֶם מה שנְכשל משה בְּהְכָּאֶת הצור עליידי
הַמחֶלקֶת, כְּמאמר רבותִינוּ ז"ל, וְעַליידִייזֶה לא
הכיס את ושראל לָאָרין, שמּוֶה נִמשך כָּל
הַקְלְקוּלִים וְהַגִּלִייּת, וְכן הוא בְּכֶל דור וַדור. השם
יִתְבֶּרך יִרְחם וְיתְקָן הכל לְטוּבָה. (לקוטי הלכות -
הלכות נשיאת כפים ה', אות ט"ז לפי אוצר היראה -

Segment 22
HE:
וְעַל-כֵּן עִקַּר קַבָּלַת הַתַּעֲנִית הוּא בִּזְמַן מִנְחָה. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל תַּעֲנִית שֶׁלֹּא קִבְּלוֹ עָלָיו בְּמִנְחָה אֵינוֹ תַּעֲנִית, כִּי כָּל הַתַּעֲנִיתִים הֵם בִּשְׁבִיל תְּשׁוּבָה, וְעִקַּר הַתְּשׁוּבָה זוֹכִין עַל-יְדֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁהוּא בְּחִינַת מֹשֶׁה שֶׁיָּכוֹל לְהַמְשִׁיךְ הַהַמְתָּקָה שֶׁל בְּחִינַת תְּפִלַּת הַמִּנְחָה. כִּי כָּל הַחֲטָאִים נִמְשָׁכִין מֵהַיֵּצֶר הָרָע שֶׁכָּל כֹּחוֹ וַאֲחִיזָתוֹ מִמֹּחִין דְּקַטְנוּת כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן עִקַּר הַתְּשׁוּבָה שֶׁהִוא תִּקּוּן כָּל הַחֲטָאִים נִמְשָׁךְ עַל-יְדֵי הַהַמְתָּקָה שֶׁל תְּפִלַּת הַמִּנְחָה שֶׁאָז עִקַּר הַהַמְתָּקָה שֶׁל כָּל הַמֹּחִין דְּקַטְנוּת עַל-יְדֵי שָׁרְשָׁם הָעֶלְיוֹן שֶׁשָּׁם גַּדְלוּת וְקַטְנוּת כֻּלָּא חַד כַּנַּ"ל:

EN:
[continued]

Segment 23
HE:
אות ד

EN:
Section 4

Segment 24
HE:
וְזֶה בְּחִינַת עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים וְכוּ', שֶׁפֵּרוּשׁוֹ עַל עִנְיַן הַפְּגָמִים וְהַחֲטָאִים שֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר אַחַר כָּל הַגְּדֻלָּה וְהַטּוֹבוֹת שֶׁזָּכוּ שָׁם, כַּמְבֹאָר בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י שָׁם. וְזֶה בְּחִינַת אֵיכָה תִרְעֶה אֵיכָה תַּרְבִּיץ בַּצָּהֳרָיִם, בַּצָּהֳרָיִם דַּיְקָא, כִּי עִקַּר אֲחִיזַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא הוּא מִבְּחִינַת צָהֳרַיִם בְּחִינַת עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם. שֶׁאָז תֵּכֶף בַּצָּהֳרַיִם בְּעֵת הִתְגַּבְּרוּת אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁהוּא בַּחֲצוֹת הַיּוֹם, אָז תֵּכֶף מַתְחִיל הַמִּעוּט. כִּי אָז תֵּכֶף מַתְחִיל הַחַמָּה לִהְיוֹת נוֹטֶה לַמַּעֲרָב לִמְקוֹם שְׁקִיעָתָהּ. וְאָז דַּיְקָא עִקַּר אֲחִיזַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא בִּתְחִלַּת אֲחִיזַת מֹחִין דְּקַטְנוּת שֶׁהוּא בְּהַתְחָלַת עֲרִיבַת הַיּוֹם שֶׁמַּתְחִיל תֵּכֶף בַּחֲצוֹת הַיּוֹם. כִּי תֵּכֶף בְּאוֹתָהּ הָרֶגַע שֶׁל חֲצוֹת הַיּוֹם מַתְחִיל תֵּכֶף הַחַמָּה לִהְיוֹת נוֹטֶה לְהַעֲרִיב וּלְהַחֲשִׁיךְ. שֶׁאָז הִיא בְּחִינַת מֹחִין דְּקַטְנוּת שֶׁהִיא בְּחִינַת חֶשְׁכַת לַיְלָה כַּנַּ"ל. וְעִקַּר שֹׁרֶשׁ אֲחִיזַת חֶשְׁכַת לַיְלָה שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ מֹחִין דְּקַטְנוּת עִקַּר שָׁרְשׁוֹ מִתְּחִלַּת עֲרִיבַת הַיּוֹם שֶׁהוּא בָּרֶגַע שֶׁל חֲצוֹת הַיּוֹם וְשָׁם עִקַּר הַמְתָּקַת הַדִּינִים. כִּי עִקַּר הַהַמְתָּקָה בִּתְחִלַּת אֲחִיזָתָם דַּיְקָא כַּנַּ"ל. וּכְשֶׁאֵין זוֹכִין לְהַמְתִּיקָם שָׁם, מִשָּׁם עִקַּר אֲחִיזַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא. וְעַל זֶה צוֹעֵק הַפָּסוּק אֵיכָה תִרְעֶה אֵיכָה תַּרְבִּיץ בַּצָּהֳרָיִם דַּיְקָא כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם דַּיְקָא, כִּי מִשָּׁם עִקַּר אֲחִיזָתָם כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן שָׁם דַּיְקָא צְרִיכִין לְהִתְגַּבֵּר לְהַמְתִּיק הַדִּינִים בְּשָׁרְשָׁם שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תְּפִלַּת הַמִּנְחָה שֶׁנִּקְרֵאת בַּפָּסוּק תְּפִלַּת הַצָּהֳרַיִם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרָיִם אָשִׂיחָה וְאֶהֱמֶה וְכוּ':

EN:
[continued]

Segment 25
HE:
וע"כ נסתלקו משה ואהרן על גבולי א"י כי מחמת עוונות ישראל לא יכלו לגמור בחייהם לכבוש אלו המצרים אבל גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם וסוף כל סוף יכבשו כלאלו המצרים ע"י שהם נגנזו שם וע"כ דקדקה התורה וביארה במיתת משה ואהרן שהי' בגבול ארץ אדום ובארץ מואב כ"ש במיתת אהרן ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בהר ההר על גבול ארץ אדום וכו' יאסף אהרן וכו' וכן במשה כתיב ויקבר אותו בגיא בארץ מואב כי עיקר גניזתם שם הי' מחמת שהם מיצרי הקדושה כי עומדים על גבול א"י שזה עיקר המלחמה לכבוש המצרים הקשים כנ"ל. ע"כ נסתלקו משה ואהרן ונתקברו שם כדי שבגודל כחם יכבשו גם מצרים אלו. שעי"ז נזכה ליכנוס לארץ ישראל ולכובשה לנו לעולם בב"א:

EN:
[continued]

Segment 26
HE:
אות ט

EN:
Section 9

Segment 27
HE:
וּבָזֶה יִתְבָּאֵר כָּל דִּבְרֵי הַמִּדְרָשׁ הַמּוּבָא לְעֵיל וְזֶה לְשׁוֹנוֹ, (בַּפָּסוּק 'כִּי רַבּוֹת אַנְחֹתַי וְלִבִּי דַוָּי') אַתָּה מוֹצֵא שֶׁבְּדָבָר שֶׁחָטְאוּ יִשְֹרָאֵל בּוֹ לָקוּ וּבוֹ מִתְנַחֲמִים. חָטְאוּ בְּרֹאשׁ וְלָקוּ בְּרֹאשׁ וּמִתְנַחֲמִים בְּרֹאשׁ. חָטְאוּ בְּרֹאשׁ, דִּכְתִיב, "נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה". וְלָקוּ בְּרֹאשׁ, דִּכְתִיב, "כָּל רֹאשׁ לָחֳלִי". וּמִתְנַחֲמִין בְּרֹאשׁ, דִּכְתִיב, "וְיַעֲבֹר מַלְכָּם לִפְנֵיהֶם וַה' בְּרֹאשָׁם". חָטְאוּ בְּאֹזֶן וְכוּ' וְלָקוּ בְּאֹזֶן וּמִתְנַחֲמִים בְּאֹזֶן וְכוּ'. חָטְאוּ בְּעַיִן וְלָקוּ בְּעַיִן וּמִתְנַחֲמִין בְּעַיִן. חָטְאוּ בְּאַף וְלָקוּ בְּאַף וּמִתְנַחֲמִין בְּאַף. חָטְאוּ בְּפֶה וְלָקוּ בְּפֶה וּמִתְנַחֲמִין בְּפֶה. חָטְאוּ בְּלָשׁוֹן וְלָקוּ בְּלָשׁוֹן וּמִתְנַחֲמִין בְּלָשׁוֹן. חָטְאוּ בְּלֵב וְלָקוּ בְּלֵב וּמִתְנַחֲמִין בְּלֵב. חָטְאוּ בְּיָד וְלָקוּ בְּיָד וּמִתְנַחֲמִים בְּיָד. חָטְאוּ בְּרֶגֶל וְלָקוּ בְּרֶגֶל וּמִתְנַחֲמִים בְּרֶגֶל. חָטְאוּ בְּהוּא וְלָקוּ בְּהוּא וּמִתְנַחֲמִין בְּהוּא. חָטְאוּ בְּזֶה וְלָקוּ בְּזֶה וּמִתְנַחֲמִין בְּזֶה. חָטְאוּ בְּאֵשׁ וְלָקוּ בְּאֵשׁ וּמִתְנַחֲמִין בְּאֵשׁ. חָטְאוּ בְּיֵשׁ וְלָקוּ בְּיֵשׁ וּמִתְנַחֲמִין בְּיֵשׁ. חָטְאוּ בְּכִפְלַיִם וְלָקוּ בְּכִפְלַיִם וּמִתְנַחֲמִין בְּכִפְלַיִם, דִּכְתִיב, "נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱלֹקֵיכֶם". עַד כָּאן לְשׁוֹן הַמִּדְרָשׁ, רַק שֶׁשָּׁם מְפָרֵשׁ בְּכָל אֶחָד רְאָיוֹת מִן הַמִּקְרָא שֶׁבְּאֵלּוּ הַדְּבָרִים הַנַּ"ל חָטְאוּ וּבוֹ לָקוּ וּבוֹ מִתְנַחֲמִין, עַיֵּן שָׁם. וְהָעִנְיָן פֶּלֶא מַה שֶּׁפֵּרְטוּ דְּבָרִים אֵלּוּ דַּיְקָא: אַךְ הַנִּרְאֶה לַעֲנִיּוּת דַּעְתִּי שֶׁבְּאֵלּוּ הַדְּבָרִים כְּלוּלִים כָּל הַפְּגָמִים שֶׁפָּגְמוּ בְּכָל הָעֲווֹנוֹת שֶׁלָּהֶם וְעַל כֵּן בָּהֶם לָקוּ וּבָהֶם יִתְנַחֲמוּ, כִּי עִקַּר הַפְּגָם שֶׁעַל יְדֵי זֶה נֶחֱרַב הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הוּא מַה שֶּׁפָּגְמוּ בִּכְבוֹד הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת וְכַנַּ"ל, כִּי עִקַּר הַחִיּוּת וְהַתִּקְוָה וְהַיְשׁוּעָה וְהַנֶּחָמָה מִכָּל הַצָּרוֹת בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת הוּא הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁהוּא הָרֹאשׁ בַּיִת שֶׁהוּא הַנָּהָר הַיּוֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן וְכוּ' שֶׁמִּמֶּנּוּ חִיּוּת וְקִיּוּם שֶׁל כָּל הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת שֶׁהֵם כְּלַל כָּל הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ. וּמְבֹאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל שֶׁזֶּה הַצַּדִּיק הוּא הַפְּאֵר וְהַחֵן וְהַיֹּפִי וְהַהִדּוּר שֶׁל כָּל הָעוֹלָם וְכָל מִי שֶׁנִּכְלָל בּוֹ מִסְתַּכֵּל עַל עַצְמוֹ בְּכָל הַמִּדּוֹת וְהַתַּאֲווֹת הַנִּמְשָׁכִין מֵהָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת וְכוּ'. וְהִנֵּה אִם תִּסְתַּכֵּל וּתְעַיֵּן הֵיטֵב בְּדִבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת תִּמְצָא שֶׁמַּזְכִּיר שָׁם כַּמָּה פְּרָטִים מֵעִנְיַן קְדֻשַּׁת הַצַּדִּיק, דְּהַיְנוּ שֵׁם הַצַּדִּיק, שֶׁהוּא הַשֵּׁם וְהַפִּרְסוּם שֶׁלּוֹ וְהַפְּאֵר וְהַחֵן וְהַיֹּפִי וְהַהִדּוּר שֶׁלּוֹ, דְּהַיְנוּ מִי שֶׁזּוֹכֶה לִהְיוֹת נִכְלָל בְּשֵׁם הַצַּדִּיק, דְּהַיְנוּ שֶׁשֵּׁם הַצַּדִּיק נִקְרָא עָלָיו, אוֹ שֶׁעַל כָּל פָּנִים נִכְנַס בְּלִבּוֹ שֵׁם הַצַּדִּיק וְהוּא מַאֲמִין בּוֹ וְהוּא יָקָר וְחָשׁוּב בְּעֵינָיו וְנִכְלָל בְּהַפְּאֵר וְהַיֹּפִי וְהַחֵן הָאֱמֶת שֶׁל הַצַּדִּיק אוֹ שֶׁרוֹאֶה אוֹתוֹ בְּעֵינָיו וְכוּ'. שֶׁעַל יְדֵי כָּל זֶה נִמְשָׁךְ עָלָיו קְדֻשַּׁת הַצַּדִּיק, שֶׁהוּא הָרֹאשׁ בַּיִת, שֶׁעַל יְדֵי זֶה מִסְתַּכֵּל עַל עַצְמוֹ בְּכָל הַמִּדּוֹת שֶׁהֵם כְּלַל הַתּוֹרָה עַד שֶׁזּוֹכֶה לָשׁוּב אֶל ה', כִּי עִקַּר הַחִיּוּת וְהַתִּקּוּן שֶׁל כָּל יִשְֹרָאֵל בִּכְלָל וּבִפְרָט הוּא עַל יְדֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁהוּא הָרֹאשׁ בַּיִת הָאֱמֶת, שֶׁהוּא הַנָּהָר הַיּוֹצֵא מֵעֵדֶן וְכוּ' שֶׁמִּמֶּנּוּ חִיּוּת וְקִיּוּם הַכֹּל וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְזֶה הַצַּדִּיק הוּא בְּחִינַת שַׁבָּת וּמֵאִיר לְהַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּבְחִינַת רֹאשׁ בַּיִת שֶׁהָרֹאשׁ בְּחִינַת מֹחִין, דְּהַיְנוּ הַצַּדִּיק מֵאִיר לְהַבַּיִת שֶׁהוּא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁהוּא בְּחִינַת עֵינַיִם וְכוּ'. וּכְשֶׁפָּגְמוּ בִּכְבוֹד הַצַּדִּיק נִתְעַלֵּם וְנִסְתַּלֵּק הָרֹאשׁ מֵהַבַּיִת וְעַל יְדֵי זֶה נֶחֱרַב הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כִּי נִסְתַּלְּקוּ מְאוֹרֵי אוֹר, שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹר הַצַּדִּיק וְהִתְגַּבְּרוּ מְאוֹרֵי אֵשׁ, שֶׁהוּא בְּחִינַת פְּגַם וְקִלְקוּל הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת בְּחִינַת עֲנָנִין דְמְכַסְיָּין עַל עֵינִין, בְּחִינַת רוֹמִי רַבְּתָא וְרוֹמִי זְעִירְתָּא, בְּחִינַת עֵשָֹו וְיִשְׁמָעֵאל שֶׁהֵם בְּחִינַת כְּלַל כָּל הַ

EN:
[continued]

Segment 28
HE:
וְאֶשֶׁד הַנְּחָלִים אֲשֶׁר נָטָה לְשֶׁבֶת עָר (בְּמִדְבַּר כא) שֶׁכֵּיוָן שֶׁרָצוּ יִשְׂרָאֵל לִכְנֹס לָאָרֶץ חָרַד הָהָר שֶׁל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וּבָא לִקְרָאתָם כְּחָתָן לִקְרַאת כַּלָּה וְכוּ', הַיְנוּ כַּנַּ"ל. שֶׁמֵּחֲמַת שֶׁרָצוּ לִכְנֹס לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל בָּא קְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל לִקְרָאתָם וְסִיְּעָה אוֹתָם לְהַכְנִיעַ הָאֱמוֹרִי וְהָאֻמּוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת הַמּוֹנְעִים מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וְאָז מֵחֲמַת שֶׁרָצוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לִכְנֹס לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל נִתְעוֹרְרָה קְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וְיָצְאָה לִקְרָאתָם בְּהֶאָרָה גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ עַד שֶׁגַּם בְּגַשְׁמִיּוּת נִתְקָרֵב הָהָר וּבָא לִקְרָאתָם כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם. וְעַל-כֵּן קֹדֶם קַבָּלַת הַתּוֹרָה שֶׁתַּכְלִיתָהּ הִיא לִזְכּוֹת לְבֵרוּר הַמְדַמֶּה. כְּדֵי לִזְכּוֹת לֶאֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִזְכֶּה לְחִדּוּשׁ הָעוֹלָם שֶׁל לֶעָתִיד שֶׁהוּא בְּחִינַת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁעַל-יְדֵי זֶה יִתְעוֹרֵר שִׁיר שֶׁל נִפְלָאוֹת וְכוּ'. שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַתַּכְלִית שֶׁעַל-יְדֵי כָּל זֶה נִזְכֶּה לְהַכִּיר אֶת בּוֹרְאֵנוּ וְיוֹצְרֵנוּ יִתְבָּרַךְ, עַל-כֵּן קֹדֶם קַבָּלַת הַתּוֹרָה אָנוּ צְרִיכִין לִסְפֹּר סְפִירַת הָעֹמֶר. כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ קְדֻשַּׁת בֵּרוּר הַמְדַמֶּה עַל-יְדֵי מִצְוָה זֹאת כַּנַּ"ל. שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת קְדֻשַּׁת קַבָּלַת הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל. וְעַל-יְדֵי זֶה שֶׁאָנוּ מַמְשִׁיכִין עָלֵינוּ קְדֻשָּׁה זֹאת שֶׁל קַבָּלַת הַתּוֹרָה. עַל-יְדֵי זֶה בְּעַצְמוֹ יֵשׁ לָנוּ כֹּחַ לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה בְּשָׁבוּעוֹת. וְאָז זוֹכִין לְתַכְלִית שְׁלֵמוּת תִּקּוּן בֵּרוּר הַמְדַמֶּה כַּנַּ"ל:

EN:
[continued]



# Balak - Chumash with Likutey Halachos
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/4/7/

Balak
בלק
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/4/7

Segment 1
HE:
כי איתא בדברי רבינו ז"ל על פסוק אלה מסעי בני ישראל (סימן מ') שכל הנסיעות הם בשביל פגם עבודה זרה דהיינו קילקול האמונה בשביל זה צריכין לנסוע ולטלטל. ועל ידי הנסיעות והטלטולים מכפרים על פגם עבודה זרה פגם האמונה וכו' עיין שם. ואיתא בספר השני (סימן ס"ב) שעל ידי זה נמשך רחמנות כי כל זה שיש עבודה זרה בעולם חרון אף בעולם וכשמכפרין על פגם העבודה זרה נמתק החרון אף ונמשך רחמנות ועיקר הרחמנות הוא שהשם יתברך ימסור בידינו את הרחמנות בחינת ואל שדי יתן לכם רחמים. דהיינו שיתן בידינו את הרחמנות שאנחנו בעצמינו נרחם על עצמינו. כי אצל השם יתברך יכול להיות שהיסורים הגדולים יח"ו יהיו רחמנות אצלו יתברך וכו'. אבל כשימסור בידינו את הרחמנות ואנו נרחם על עצמינו כפשוטו שיהיה לנו בני חיי ומזוני וכיוצא בזה וכו'. וזה בחינת אלה מסעי בני ישראל שמסעי בני ישראל היינו הנסיעות של ישראל מכפרין על אלה אלקיך ישראל דהיינו עבודה זרה. כי בשביל זה באין כל הנסיעות כנ"ל. וזהו ישראל ראשית תיבות אל שדי יתן לכם רחמם. כי על ידי שמתקנין פגם עבודה זרה פגם אמונה על ידי זה נמשך רחמנות בחינת אל שדי יתן לכם רחמים שאנו בעצמינו נרחם עלינו וכו' כנ"ל עיין שם.

EN:
And therefore in every birth of a child of Yisrael, when they circumcise him and bring him into the holiness of Yisrael, the joy is mentioned then, as we say in the blessings after the circumcision: "let the father rejoice in the one who emerges from his loins." For certainly one should only rejoice in this — that we merited through our procreation that a child of Yisrael was born, circumcised on the eighth day. And this is the aspect of what we mention then: "and I passed over you and I saw you wallowing in your bloods, and I said to you: in your blood, live!" (Ezekiel 16:6) — this is the aspect of "he took a piece and threw it to them — pull threads from it" — that specifically from this itself the tikun habris is drawn. This is the aspect of "I saw you wallowing in your bloods" — the aspect of the damage to the bris that is drawn from the intensification of the turbidity of the bloods. "And I said to you: in your blood, live!" — for specifically through this itself one can be rectified, through the birth of the seed of Yisrael from him, as above. And this is why we mention afterward: "and Avraham circumcised Yitzchak his son" — for this essential holiness began from the birth of Yitzchak.

Segment 2
HE:
וְעַל-כֵּן אוֹמְרִים בְּשַׁבָּת הַשִּׁיר שֶׁהָיוּ הַלְּוִיִּים אוֹמְרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ בְּכָל יוֹם וָיוֹם, כִּי עִקַּר הַשִּׁיר שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ בְּכָל יוֹם וְיוֹם נִמְשָׁךְ מִשַּׁבָּת שֶׁהוּא עִקַּר הַנְּקֻדָּה שֶׁמְּאִירָה בּוֹ בְּכָל שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁבָּהֶם נִבְרְאוּ כָּל הָעוֹלָמוֹת וְעַל-כֵּן אוֹמְרִים שִׁיר מְיֻחָד בְּכָל יוֹם וָיוֹם, כִּי כָּל יוֹם וָיוֹם יֵשׁ בּוֹ הֶאָרַת נְקֻדָּה מְיֻחֶדֶת מַה שֶּׁאֵין בִּשְׁאָר הַיָּמִים וְעַל-כֵּן דִּקְדֵּק אֲדוֹנֵנוּ, מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בִּתְחִלַּת הַתּוֹרָה הַנַּ"ל 'שֶׁצְּרִיכִין לְקַשֵּׁר הַלֵּב אֶל הַנְּקֻדָּה הַמְּאִירָה בָּעֵת הַזֹּאת' דַּיְקָא וְכַמְבֹאָר

EN:
All this is drawn from the aspect of the exchange — the aspect of Heichalei HaTemuros. Through this, the world is inverted: upper ones below, lower ones above. The world has become so confused that even among the true tzaddikim and kosher people themselves, machlokes and great confusion have fallen. As it is written : "In the generation when Ben Dovid comes, there will be kategoriya [accusation/strife] among talmidei chachamim." This is the aspect of the machlokes between Yosef and his brothers — who were all great tzaddikim — and yet there was great machlokes among them, to the point that they sold Yosef as a slave. For they said he was not a man of truth and did not believe his dreams and his words, because they considered it to be falsehood, chas v'shalom. Therefore they sold him as a slave — which is the aspect of sheker, as explained above. They exchanged the assessment as if, chas v'shalom, his neshamah was from the aspect of a slave, chas v'shalom.

Segment 5
HE:
הִלְכוֹת קְרִיאַת הַתּוֹרָה: וְזֶה בְּחִינַת קְרִיאַת הַתּוֹרָה בְּצִבּוּר בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, כִּי הַתְּפִלָּה הִיא לְקַשֵּׁר הַנְּקֻדָּה אֶל הַלֵּב כַּנַּ"ל וְעִקַּר הַנְּקֻדָּה הִיא הַתּוֹרָה הַקְּדֻשָּׁה שֶׁכְּלוּלָה בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם, כִּי עִקַּר צִדְקַת הַצַּדִּיק שֶׁזּוֹכֶה לְהַנְּקֻדָּה הוּא עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁמְּקַיֵּם, כִּי הַתּוֹרָה נִקְרֵאת בְּרִית, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ( דְּבָרִים כח), אֵלֶּה דִּבְרֵי הַבְּרִית וְכוּ' וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ הַנְּקֻדָּה מֵהַתּוֹרָה שֶׁהִיא עִקַּר הַנְּקֻדָּה כַּנַּ"ל: 

~ אות כד

וְאֵין

EN:
Through this, matters were set in motion and our forefathers went down to Mitzrayim, where they were slaves to Pharaoh in Mitzrayim. All this was in order to refine their neshamos from the aspect of avdus that had taken hold of them through Heichalei HaTemuros — through the exchange that took hold of them due to the sin of Adam HaRishon. For the essential exile of Mitzrayim was on account of this, as is known. For the Ma'aseh encompasses the entire Torah and all the generations — everything that has transpired from the day Hashem created man upon the earth and he sinned and ate from the Eitz HaDa'as Tov vaRa, and caused the empowerment of the Lahat HaCherev HaMishapechos — the aspect of Heichalei HaTemuros, as above. From there are drawn all the exiles, where the son of the maidservant overpowers the Prince each time — until even among Yisrael themselves, and even among the talmidei chachamim themselves, machlokes arises.

As we find in several generations — such as Shaul who pursued Dovid for nothing, and likewise the brothers of Yosef who opposed him so strenuously that they permitted his blood — and certainly their intention was for the sake of Heaven, for they thought he was not a man of truth, and that he spoke slander, etc. And so it was in previous generations, and especially in these generations, in ikvesa diMeshicha, where falsehood has overpowered exceedingly — until even among the tzaddikim and kosher people themselves, great machlokes has fallen, and no one knows where the point of truth lies.

Segment 7
HE:
אות ג וְאֵין קוֹרִין בַּתּוֹרָה כִּי אִם בְּצִבּוּר, דְּהַיְנוּ בְּיוּד כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ ( אֹרַח חַיִּים קמג סִימָן א) אֵין קוֹרִין בַּתּוֹרָה בְּפָחוֹת מִיּוּד וְכוּ', כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת הַתְּפִלָּה הוּא בְּצִבּוּר, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁיֵּשׁ מִנְיַן יוּ"ד, כִּי יוּ"ד בְּחִינַת הַנְּקֻדָּה, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל וְאָז כְּשֶׁיֵּשׁ מִנְיַן עֲשָׂרָה מְאִירִין כָּל הַשְּׁלשָׁה נְקֻדּוֹת הַנַּ"ל, כִּי מִתְפַּלְּלִין בְּיַחַד וְעַל-יְדֵי זֶה מְקַבֵּל הֶאָרָה כָּל אֶחָד מֵחֲבֵרוֹ בִּבְחִינַת וּמְקַבְּלִין דֵּין מִן דֵּין וְכָל אֶחָד מְקַבֵּל מִינֵהּ וּבֵהּ, וְגַם מְאִירָה בָּהֶם נְקֻדָּה הַכְּלָלִית שֶׁל הַצַדִּיק, כִּי אַכָּל בֵּי עֲשָׂרָה שְׁכִינְתָּא שַׁרְיָא שֶׁהוּא בְּחִינַת הֶאָרַת אוֹר הַצַּדִּיק שֶׁהוּא בְּחִינַת הַשְּׁכִינָה, כִּי הַשְׁרָאַת שְׁכִינָתוֹ הוּא עַל הַצַּדִּיקִים, כִּי הַצַּדִּיקִים הֵם מֶרְכַּבְתּוֹ שֶׁל מָקוֹם, כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ צִבּוּר אֲזַי יוֹרֵד שְׁלִיחַ צִבּוּר לִפְנֵי הַתֵּבָה וְהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר צָרִיךְ לִהְיוֹת הַמֻּבְחָר שֶׁבָּעֵדָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וְהוּא בִּבְחִינַת הַצַּדִּיק, בִּבְחִינַת הַנְּקֻדָּה הַכְּלָלִית נֶגֶד כָּל הַמִּתְפַּלְּלִין, כִּי הוּא מוֹצִיא אֶת כֻּלָּם וְעַל-כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ מִנְיַן עֲשָׂרָה מְאִירִין כָּל הַשָּׁלשׁ נְקֻדּוֹת הַנַּ"ל וְאָז קוֹרִין בַּתּוֹרָה לְהַמְשִׁיךְ עֶצֶם הַנְּקֻדָּה מֵהַתּוֹרָה וּצְרִיכִין לְבָרֵךְ עַל הַתּוֹרָה בְּצִבּוּר אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר בֵּרַךְ בַּבֹּקֶר בִּרְכַּת הַתּוֹרָה וּבִרְכַּת הַתּוֹרָה הוּא נוֹתֵן הַתּוֹרָה, כִּי עִקַּר קְרִיאַת הַתּוֹרָה בְּבִרְכוֹתֶיהָ בְּצִבּוּר הוּא לְהַמְשִׁיךְ מֵחָדָשׁ בְּחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה, כִּי צְרִיכִין לַעֲמֹד בְּאֵימָה וְיִרְאָה וְרֶתֶת וְזִיעַ בִּשְׁעַת הַקְּרִיאָה כְּאִלּוּ מְקַבְּלָהּ עַתָּה, כִּי בִּשְׁבִיל זֶה עִקַּר הַקְּרִיאָה בְּצִבּוּר כְּדֵי לְתַקֵּן בְּחִינַת שְׁבִירַת הַלּוּחוֹת שֶׁהוּא בְּחִינַת שְׁבִירַת הַכֵּלִים, שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹתִיּוֹת פּוֹרְחוֹת לְמַעְלָה עַל-יְדֵי מַה שֶּׁחָטְאוּ אָז כַּנַּ"ל, דְּהַיְנוּ שֶׁנִּסְתַּלְּקָה בְּחִינַת הַנְּקֻדָּה שֶׁהִוא בְּחִינַת הָעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת מֵהַלּוּחוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת וָא"ו וְעַל-יְדֵי זֶה נִשְׁתַּבְּרוּ כַּנַּ"ל, כִּי עַתָּה אָנוּ עוֹסְקִין לְהַמְשִׁיךְ וּלְקַשֵּׁר הַנְּקֻדָּה אֶל הַלֵּב שֶׁהוּא בְּחִינַת לוּחוֹת עַל-יְדֵי עֲבוֹדַת הַתְּפִלָּה שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תִּקּוּן שִׁבְרֵי לוּחוֹת כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה בְּפֶה מָלֵא דַּיְקָא כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ אוֹר הַנְּקֻדָּה שֶׁל הַתּוֹרָה עַל -יְדֵי הַדִּבּוּר פֶּה בִּבְחִינַת פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת וְכַנַּ"ל וְזֶהוּ ( מִשְׁלֵי ד), כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( עירובין נד) לְמוֹצִיאֵיהֶם בַּפֶּה דַּיְקָא, כִּי אָז דַּיְקָא הֵם חַיִּים, כִּי בָּזֶה מְתַקְּנִים בְּחִינַת שְׁבִירַת לוּחוֹת שֶׁהָיוּ הָאוֹתִיּוֹת פּוֹרְחוֹת מֵהַלּוּחוֹת, כִּי עַל-יְדֵי הַדִּבּוּר מְקַשְּׁרִים הָאוֹתִיּוֹת אֶל הַלּוּחוֹת וְאָז הֵם חַיִּים בְּחִינַת ( יוֹמָא עב) זָכָה נַעֲשֶׂה לוֹ סַם חַיִּים הֵפֶךְ שְׁבִירַת הַלּוּחוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁבִירַת כֵּלִים שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ סִטְרָא דְּמוֹתָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ( תְּהִלִּים פב) אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן, שֶׁנֶּאֱמַר עַל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( שְׁמוֹת רַבָּה פֶּרֶק לב) וּמִשָּׁם נִמְשָׁךְ בְּחִינַת לֹא זָכָה נַעֲשֵׂית לוֹ סַם מָוֶת כִּי מִי שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה אֲזַי אֵינוֹ רוֹאֶה אוֹר אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה שֶׁהוּא בְּחִינַת הֶאָרַת הַנְּקֻדָּה, כִּי אוֹר הָאוֹתִיּוֹת פּוֹרְחִין מִמֶּנּוּ וְאָז לִמּוּדוֹ בִּבְחִינַת שִׁבְרֵי לוּחוֹת שֶׁמִּשָּׁם הַשִּׁכְחָה שֶׁמִּשָּׁם סִטְרָא דְּמוֹתָא כַּנַּ"ל וְכַמְבֹאָר לְעֵיל מִזֶּה, עַיֵּן שָׁם וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה בְּצִבּוּר בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה בְּפֶה מָלֵא בְּסֵפֶר תּוֹרָה כָּשֵׁר שֶׁנִּכְתַּב כְּדִינוֹ עַל הַקְּלָף וְכוּ' וְלִקְרוֹתוֹ בִּטְעָמִים וּנְקֻדּוֹת וּלְבָרֵךְ תְּחִלָּה וָסוֹף נוֹתֵן הַתּוֹרָה וְעַל-יְדֵי כָּל זֶה מַמְשִׁיכִין עָלֵינוּ בְּחִינַת נְתִינַת הַתּוֹרָה מֵחָדָשׁ וּמְתַקְּנִים בְּחִינַת שְׁבִירַת הַלּוּחוֹת וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל:

EN:
This is the aspect of the machlokes between Yosef and his brothers, and between Shaul and Dovid, and the like. For people do not know clearly where the point of truth lies. In every generation there are a number of true tzaddikim; but there is truth above truth — for certainly the levels of all the tzaddikim are not equal. The greater the level of the tzaddik, the greater and more refined is his truth. For the essential thing is the truth. In every generation there is a tzaddik who is the point of truth among the tzaddikim. But due to the bitterness of the exile and the empowerment of the Sitra Achra — where the aspect of the exchange and the falsehood of Heichalei HaTemuros prevails — it is exceedingly difficult to know where the point of truth is. The Adversary usually provokes the tzaddikim themselves and introduces great machlokes among them, placing in the hearts of other tzaddikim the notion that this tzaddik of truth, who is the aspect of the point of truth, is veering, chas v'shalom, from the way of truth — until it incites them to dispute him for the sake of Heaven.

This is the aspect of why the mother's name specifically is mentioned when praying for a sick person. For all illness of a person is drawn from the aspect of the exchange of the Prince, where the son of the slave overpowers the Prince, chas v'shalom. For all illness is an aspect of death — a withdrawal of the vital forces and life-energy. The essential source of death is drawn from zuhamas hanachash, which is the aspect of zuhamas ha'eved [contamination of the slave] that overpowers the Prince through the sin of Adam HaRishon. For the contamination of the serpent and the contamination of the slave are one and the same aspect — the aspect of the curse pronounced upon the serpent, which is the aspect of "Arur Kena'an eved avadim" — as brought above.

Segment 9
HE:
אות כד וזה בחינת מה שאמרו רז"ל (נדרים פרק א') שעיקר החורבן היה על שלא ברכו בתורה תחלה. כמו שכתוב (ירמיה ט') על מה אבדה הארץ וכו'. דבר זה שאלו וכו'. מאי ולא הלכו בה שלא ברכו בתורה תחלה. כי כשאין מברכין בתורה אף על פי שעוסקין בתרוה בזה מראין שאין התורה חשובה בעיניהם ואין מחיין עצמן בה בכל עת ורגע רק היא אצלם כמו נימוס ודת ח"ו כמו ארי נימוסים ודתי העובדי כוכבים שזוה בחינת חטא הגל שאמרו קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו שבקשו עבודה זרה כדי שיהיו להם מי שילך לפניהם. כי זה היה עיקר חפצם שיהיה להם מי שילך לפניהם ויוליכם באיזה נימוס ודת כדי שלא יהיו בולעים איש את רעהו. אבל לא הסתכלו על התכלית האחרון הנצחי כלל, ועל ידי זה נכשלו בעבודה זרה. כי אז היה היצר הרע של עבודה זרה בעולם. וכמו כן עכשיו אף על פי שאין עובדים עבודה זרה. כי הרגו היצר הרע של עבודה זרה (יומא ד') אבל אף על פי כן עדיין יש כמה כופרים בעולם שהולכים בדרכי האפיקורסים שרוצים להשוות ח"ו תורת משה כשאר נימוסי הדתות רחמנא ליצלן ואומירם מה שאומרים טעמים של הבל ושטות על מצות תורתינו הקדושה כאלו כולם על פי שכל אנושי ח"ו בשביל לקיים נימוס המדינה כידוע דבריהם הרעים והמרים וזהו בחינת פגם העגל כנ"ל. וזהו בחינת שלא ברכו בתורה תחלה. כי אלו הכתות בודאי אינם מברכים על התורה מאחר שאצלם התורה שוה לשאר הדתות והנימוסים ח"ו. כי עיקר ברכת התורה הוא אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו שמה שנתן לנו את התורה, בזה בחר בנו מכל העמים והבדילנו מהם לגמרי. כי נימוסיהם ודתיהם הוא רק על פי שכל אנושי בשביל חיי שעה של זה העולם. וגם זה אינו בשלימות ואין לו קיום כלל, כי על פי דתיהם ודרכיהם אינם מפרישין את האדם אפילו מדברים שבין אדם לחבירו מאחר שאינם מסתכלין על התכלית האחרון ואינם מתייראין מעונשים של אחר מיתה רק מתייראין מאימת מלכות. על כן אם יוכל לעשות גזילות ורמ~ אות שלא יוודע למלך ושופטיהם עושים כל מה שיכוין לעשות כנראה בחוש. אבל ~ אותנו בחר ה' יתברך מכל העמים ונתן לנו את תורתו אשר היא בחיינו ואורך ימינו לעולמי עד ולנצח נצחים. כי עיקר כל מצות תורתינו הקדושה הוא בשביל התכליתה אחרון. ואפילו המצות שבין אדם לחבירו יש בהם סודות עמוקים ורזין גדולים מאד עד אין סוף ואין תכלית. וכולם בשביל התכלית האחרון למען ייטיב לנו לעולם שכולו ארוך וטוב. ועל זה מורה ברכת התורה שאנו מברכין אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו וכנ"ל. ואנו מסיימין נותן התורה. דהיינו שהםש יבתרך נותן התורה בכל יום מחדש כמו שכתוב (דברים ו') אשר אנכעי מצוך היום ודרשו רז"ל (ספרי שם) בכל יום יהיו בעיניך כחדשים. כי התורה עמוקה ורחבה מני ים וכו'. ובכל יום נמשכת עלינו בהתחדשות נפלא. וגם בזה נבדלת תורתינו הקדושה מדתי שאר האומות להבדיל. כי אצל דתיהם שהם חוק המלכות לתיקון המדינה אין שייך התחדשות בכל יום. כי כבר ניתן הדת מאיזה טעם שהוא על פי שכלם. לא כן תורתינו הקדושה שהיא אחדותו יתברך אשר אין חקר לתבונתו ודבריו חיים וקיימים נאמנים ונחמדים לעד וכו'. כי הם באר מים חיים נובעים בכל עת ורגע מאחר שכלולים בו יתברך והם מחיין ומקיימין כל העולמות עם כל אשר בהם בכל עת ורגע. והם מתחדשים בכל יום ובכל עת ובכל שה. ועל כן אנו מברכין נותן התורה. כי הוא יתברך נותן התורה בכל יום מחדש. כי בכל יום ועת מסבב השם יבתרך סיות בתחבולותיו להכניס קיום התורה בעולם. ושולח לנו צדיקים אמתיים שמחדשין בכל פע חידושין דאורייתא אמתיים. ואפילו מי שאינו בר הכי לחדש חידושין אף על פי כן בכל פעם שנתעורר מחדש לקיים התורה זהו גם כן בחינת קבלת התורה מחדש. כי עיקר הוא קיום התורה כי לא המדרש עיקר אלא המשעה. ועל כן על ידי ברכת התורה אנו ממשיכין עלינו קבלת התורה מחדש. וזהו תיקון שבירת הלוחות שפגמו בנתינת התורה וכנ"ל. ועל כן על ידי שלא ברכו בתורה תחלה על ידי זה נחרב הבית המקדש ששם עיקר הנקודה הקדושה כנ"ל, שעיקר חורבנו היה על ידי חטא העאגל שעל ידי זה נשתברו הלוחות שמאז נגזרה הגזירה הזאת. כי הלוחות נשברו בי"ז בתמוז שאז נגזר החורבן שהתחיל בי"ז בתמוז. אשך על ידי ברכת התורה שממשיכין על עצמן קבלת התורה מחדש מתקנים זאת כנ"ל. ועל כן על ידי שלא ברכו בתורה תחלה ופגמו בזה על כן נחרב הבית וכנ"ל. ועל כן צריכין לברך על התורה בצבור אף על פי שכבר בירך בבקר. כי עיקר בחינת קבלת בהתורה מחדש לתקן שבירת הלוחות הוא על ידי קריאת התורה בצבור וכנזכר לעיל:

EN:
We must plead before Hashem that we merit to find the truth in its truth. This is what one should have in mind when kindling Ner Chanukah: that through the mitzvah of Ner Chanukah we merit to draw the illumination of truth — the aspect of "Sh'lach orcha va'amitecha" — that we merit to draw close to the point of truth always.

And the body is the aspect of a slave. For the body is the aspect of physical making — asiyah gashmiyis — which is the aspect of a slave, the aspect of work and servitude. Hashem created man in order that he subjugate and subdue the body to the neshamah — the slave to the son. Just as a slave is obligated to serve his master and do his will, so the body is obligated to serve the neshamah, to nullify itself before the neshamah, and to do only the will of the neshamah.

Segment 10
HE:
אות כה הקדשה, או לְהִפוּך חס ושלום, עד שיש כח לְהָאָדָם
שָהוּא \ וחק מְהַקְדשָה | בְּתְכְלִית | הַרחוק,
וְאף"עליפי"כן עודי בח בְּחִירתוּ יש לו כהַ
לְהַמֶשִיך טָלָיו אִיזה בְּחִינֶה מהְרוּח רְלְעַלָא, עד
שִיִהְיָה נדמָה לו שיש לו רוח-הקדש וְרואֶה חָזֶיונוּת
ומראות אמתיות, כּי הַמחשבֶה יש לָה תקָף גְדוּל.
ּמי לו משְ(ֶּן וּמתעָב יותר מִבְּלְעֶם הֶרֶשָע, ימה שָמו
אַף"על"פי"כן הַתְגְבּר בְּרטְעְתו בּ"בֶּך נַגָד הַקְרשָה,
עד שהמשיף עְלְיי מראות וְחְזיונוּת נוּראוּת, עד
שאמרו רבוּתִינו ז"ל: אבל בַּאמוּת הְעוּלֶם קֶם, וּמנו?
ַּלְעֶם. עַל"בַּן צָרי הָאָרֶם לַזֶהַר מאד, שְבֶּל-זמַן
שמרגיש בַּעַצַמו שאינו קדוש כַּרְאוי בשלמוּת, אזי
יניע ויבטל עַצַמו נַגד הַקְדֶשָה בַּשְלְמוּת, ולא יִרְצָה
לילך בּנְדולות וּבנפלָאוּת ממנו; כִּי אם יִרְצָה אָז
להמשיך על עצמ מראות וְחָזֶיוּנות, ייכל לְַלְקַל
יותַר וְיוְתַר, כאשר נכשלו בַּזֶה רַבִּים מאד, רק ולך
ַּתְמִימוּת ויבקש מהשם יַתְבֶּרֶך שיעזרו לְצָאת
ִפְחִיתַת מרְרַגָתו וְיִזבֶּה לקדש אֶת עַצָמוּ כְּרְאוּי, ורק

EN:
From this contamination — the contamination of the slave, which is the contamination of the serpent — death is drawn, as explained in the Torah: when the serpent injected contamination into Chavah, death was decreed upon the world. For the essential decree of death comes through the aspect of the exchange — where the aspect of the son of the slave seeks to overpower the son of the king. For the body and neshamah are the aspects of the son of the slave and the son of the king. The neshamah is a portion of G-d above — the aspect of the Prince, the aspect of "B'ni bechori Yisrael," the aspect of "All of Yisrael are children of kings," the aspect of "Hashem amar eilai b'ni atah..." — the aspect of a son drawn from the mind of the Father, as is known. As it is written "Han'su'im mini rechem, ha'amusim mini veten," and as it is written "Vayipach b'apav nishmas chaim," and as it says in the Zohar HaKadosh: "One who blows, blows from within himself" — for they are truly a portion of G-d, which is the aspect of a son.

Segment 11
HE:
וְזֶה בְּחִינַת הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁנִּקְרָאִים בְּשֵׁם לִקּוּטִים. וְכֵן קָרָא אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כָּל סְפָרָיו בְּשֵׁם לִקּוּטִים. כִּי כָּל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁמְּגַלִּים הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת, הֵם עַל-יְדֵי בְּחִינַת לִקּוּטִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל. וְעַל-כֵּן קוֹרִין רוּת בְּשָׁבוּעוֹת, כִּי הִיא רֹאשׁ לַגֵּרִים שֶׁהֵם בְּחִינַת בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה, שֶׁכָּל תִּקּוּנָם עַל-יְדֵי בְּחִינַת לִקּוּטִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה בְּחִינַת שָׁבוּעוֹת שֶׁהוּא מַתַּן תּוֹרָה וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל:

EN:
[continued]

Segment 12
HE:
אות סה

EN:
Section 65

Segment 13
HE:
וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אִם פָּגַע בְּךָ מְנֻוָּל זֶה מָשְׁכֵהוּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְכוּ'. שֶׁעִקַּר הַתִּקּוּן עַל-יְדֵי הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ הַקָּדוֹשׁ שֶׁל צַדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁדּוֹרְשִׁין וּמְחַדְּשִׁים חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה נִפְלָאִים בְּכָל עֵת כְּפִי הַדּוֹר וּכְפִי הָאָדָם וְהַמָּקוֹם וְהַזְּמַן, וּמְחַזְּקִין וּמְשִׁיבִין אֶת נֶפֶשׁ כָּל אֶחָד אֲפִלּוּ הַפְּגוּמִים מְאֹד מְאֹד וְכוּ'. וּכְשֶׁבּוֹרֵחַ לְשָׁם יָכוֹל לְבַטֵּל הַמְנֻוָּל הַזֶּה בִּבְחִינַת אִם אֶבֶן הוּא נִמּוֹחַ וְאִם בַּרְזֶל הוּא מִתְפּוֹצֵץ שֶׁנֶּאֱמַר הֲלֹא כֹּה דְבָרַי כָּאֵשׁ וְכוּ' וּכְפַטִּישׁ יְפוֹצֵץ סֶלַע. שֶׁכָּל זֶה עַל-יְדֵי הַדְּרָשׁוֹת וְהַחִדּוּשִׁים הַקְּדוֹשִׁים וְהַנּוֹרָאִים שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁכָּל הַבָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת הַקְּדוֹשִׁים מְקַבְּלִים מִמֶּנּוּ, כִּי כָּל דְּבָרָיו כְּגַחֲלֵי אֵשׁ וּכְפַטִּישׁ יְפוֹצֵץ סֶלַע מִקְרָא אֶחָד מִתְחַלֵּק לְכַמָּה טְעָמִים, לְכָל אֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁצָּרִיךְ לְפִי מְקוֹמוֹ וּשְׁעָתוֹ. שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מִתְפּוֹצֵץ הַסֶּלַע וְהָאֶבֶן, בְּחִינַת וַהֲסִרֹתִי לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְכוּ'. וְזֶה שֶׁדִּקְדְּקוּ וְאָמְרוּ אִם פָּגַע בְּךָ מְנֻוָּל זֶה. כִּי בְּמָקוֹם אַחֵר אָמְרוּ אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וְכוּ', אִי אָזֵיל מוּטָב וְכוּ'. וְכָאן אָמְרוּ בְּלָשׁוֹן זֶה אִם פָּגַע בְּךָ מְנֻוָּל זֶה וְכוּ'. כִּי יֵשׁ כַּמָּה בְּחִינוֹת בְּיֵצֶר הָרַע (כְּמוֹ שֶׁאָמַר אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּסִימָן עב עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב), עַד שֶׁיֵּשׁ יֵצֶר הָרָע שֶׁהוּא מְנֻוָּל מַמָּשׁ שֶׁהוּא מָאוּס וּמְזֹהָם מְאֹד, וְעַל-כֵּן נִקְרָא מְנֻוָּל. וְזֶהוּ אִם פָּגַע בְּךָ, לְשׁוֹן פֶּגַע רַע שֶׁהוּא פּוֹגֵעַ נֶגֶד הָאָדָם בְּכָל עֵת, שֶׁעַל זֶה אָנוּ מְבַקְּשִׁים לְהַצִּילֵנוּ מִפֶּגַע רַע. וְעִקַּר הַתִּקּוּן הוּא מָשְׁכֵהוּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, וְשֶׁיַּמְשִׁיךְ מַחֲשַׁבְתּוֹ לְתוֹךְ בֵּית הַמִּדְרָשׁ הַקָּדוֹשׁ הַנִּזְכָּר לְעֵיל, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁיַּזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ שֶׁהוּא בִּכְלָל הַקִּבּוּץ הַנִּזְכָּר לְעֵיל שֶׁל הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ הַנִּזְכָּר לְעֵיל, עַל-יְדֵי זֶה אִם אֶבֶן הוּא נִמּוֹחַ וְכוּ' כַּנִּזְכָּר לְעֵיל:

EN:
[continued]

Segment 14
HE:
אות סו

EN:
Section 66

Segment 15
HE:
וְזֶה דִּבְרֵי עֲוֹנוֹת גָּבְרוּ מֶנִּי פְּשָׁעֵינוּ אַתָּה תְכַפְּרֵם. אַשְׁרֵי תִבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ נִשְׂבְּעָה בְּטוּב בֵּיתֶךָ קְדֹשׁ הֵיכָלֶךָ וְכוּ'. הַיְנוּ שֶׁהָעֲווֹנוֹת גָּבְרוּ מִמֶּנּוּ מְאֹד וְאֵין כֹּחֵנוּ אֶלָּא בַּפֶּה לְבַקֵּשׁ פְּשָׁעֵינוּ אַתָּה תְכַפְּרֵם. וּכְמוֹ שֶׁאָמַר בַּפָּסוּק הַקּוֹדֵם לָזֶה שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה עָדֶיךָ כָּל בָּשָׂר יָבוֹאוּ, אֲפִלּוּ גָּרוּעַ וּפָגוּם כָּמוֹנִי יָכוֹל לָבוֹא עָדֶיךָ עַל-יְדֵי תְּפִלָּה. אַךְ עִקַּר הַהִתְחַזְּקוּת לָזֶה, כִּי הֲלֹא הַבַּעַל דָּבָר מִתְגַּבֵּר בַּחֲלוּשֵׁי כֹּחַ כָּאֵלּוּ לְרַשֵּׁל יָדָם וּלְהַרְחִיקָם חַס וְשָׁלוֹם גַּם מִזֶּה מִלְּהִתְפַּלֵּל וְלִצְעֹק תָּמִיד לַה' יִתְבָּרַךְ מִכָּל מָקוֹם שֶׁהוּא בְּכָל זְמַן וּבְכָל מָקוֹם וְכוּ'. עַל זֶה אָמַר אַשְׁרֵי תִבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ נִשְׂבְּעָה בְּטוּב בֵּיתֶךָ וְכוּ', שֶׁהָעִקָּר לִזְכּוֹת לָזֶה הוּא עַל-יְדֵי בְּחִינַת הַבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהֵם הַבָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת שֶׁל הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁהֵם בְּחִינַת מִקְדָּשׁ מְעַט כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. כִּי אֵין מָקוֹם לִבְרֹחַ וְלָנוּס כִּי אִם אֶל הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ לִכָּלֵל בְּתוֹךְ הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ שֶׁל הַנְּפָשׁוֹת הַמְקָרְבִים עַצְמָם לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁהוּא בְּחִינַת הָרַבִּי שֶׁל הַיְשִׁיבָה. (וְעַיֵּן בְּהַתּוֹרָה תִּקְעוּ אֱמוּנָה מַה שֶּׁמְּבֹאָר שָׁם וְזֶה בְּחִינַת יְשִׁיבָה רַבִּי עִם תַּלְמִידִים וְכוּ'). כִּי כָּל הַזּוֹכֶה לְהִתְקָרֵב לִשְׁכֹּן בְּחַצְרֵיהֶם וּבְבֵיתָם וְכוּ', עַל-יְדֵי זֶה כָּל נְקֻדָּה וּנְקֻדָּה טוֹבָה שֶׁחוֹטֵף בְּכָל עֵת, וְכָל מַה שֶּׁמְּנַתֵּק עַצְמוֹ מְעַט מִמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת לְמַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת, נִגְנַז וְנִכְלָל תֵּכֶף בְּתוֹךְ הַבֵּית-הַמִּדְרָשׁ הַזֶּה שֶׁהוּא בְּחִינַת מִשְׁכָּן וּבֵית-הַמִּקְדָּשׁ שֶׁבּוֹנֶה הַצַּדִּיק בְּכָל דּוֹר וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּהַתּוֹרָה אֲזַמְּרָה וְכוּ' וּכְמוֹ שֶׁמְּבֹאָר לְעֵיל. וְזֶהוּ בְּחִינַת שֶׁנִּסְמָךְ לָזֶה נוֹרָאוֹת בְּצֶדֶק תַּעֲנֵנוּ אֱלֹקֵי יִשְׁעֵנוּ מִבְטָח כָּל קַצְוֵי אֶרֶץ וְיָם רְחוֹקִים. שֶׁה' יִתְבָּרַךְ יַעֲנֵנוּ נוֹרָאוֹת לְקָרֵב רְחוֹקִים כָּאֵלּוּ מִקַּצְוֵי אֶרֶץ וְיַם רְחוֹקִים, שֶׁהֵם הָרְחוֹקִים מְאֹד עַל -יְדֵי מַחְשְׁבוֹתָם וּמַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים מֵה' יִתְבָּרַךְ. אַף-עַל-פִּי-כֵן גַּם לָהֶם יִהְיֶה מִבְטָח וְיַעֲנֵם נוֹרָאוֹת עַל-יְדֵי כֹּחַ הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ וְכוּ' שֶׁבָּרְחוּ לְשָׁם וְכוּ' וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל:

EN:
[continued]

Segment 16
HE:
אות סז

EN:
Section 67

Segment 17
HE:
וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁכָּתַבְנוּ לְעֵיל עַל פָּסוּק אַשְׁרֵי אָדָם עֹז לוֹ בָךְ שֶׁנִּסְמָךְ לַפָּסוּק אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ וְכוּ'. כִּי עִקַּר הָעֹז וְהַהִתְחַזְּקוּת הוּא עַל-יְדֵי שֶׁהוּא בִּכְלַל יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ וְכוּ'. וְעַל -יְדֵי זֶה יִזְכֶּה עוֹד יְהַלְּלוּךָ סֶלָה, לְהַלְּלוֹ יִתְבָּרַךְ סֶלָה, שֶׁזֶּה עִקַּר הַתַּכְלִית הַנִּצְחִי לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל ה' יִתְבָּרַךְ לָנֶצַח (כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּהַתּוֹרָה יְמֵי חֲנֻכָּה), וְכֵן כָּל הַמִּזְמוֹר מְדַבֵּר שָׁם מִזֶּה מִמַּעֲלוֹת הַבָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם בְּחִינַת מִשְׁכָּן וּבֵית-הַמִּקְדָּשׁ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם מַה יְּדִידוּת מִשְׁכְּנֹתֶיךָ ה' צְבָאוֹת נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי לְחַצְרוֹת ה' וְכוּ' גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת. כִּי יֵשׁ נְפָשׁוֹת שֶׁרְחוֹקִים מְאֹד מֵה' יִתְבָּרַךְ שֶׁעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר כְּצִפּוֹר נוֹדֶדֶת מִן קִנָּהּ כֵּן אִישׁ נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר. וְגַם הֵם מוֹצְאִים בֵּית מְנוּחָה עַל-יְדֵי מִשְׁכְּנוֹת ה' שֶׁהֵם הַבָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת. כִּי עַל-יְדֵי זֶה יֵשׁ לָהֶם גַּם-כֵּן תִּקְוָה לָנֶצַח כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְזֶה וּדְרוֹר קֵן לָהּ, כִּי יֵשׁ שֶׁקָּשֶׁה לְתָפְסָם וּלְקָרְבָם אֶל הַקְּדֻשָּׁה, כְּמוֹ צִפּוֹר דְּרוֹר שֶׁנִּשְׁמָט מְאֹד מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְכוּ' כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וְעַל-יְדֵי קְדֻשַּׁת הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ גַּם הֵם מוֹצְאִים קֵן לָהֶם לְהִתְקָרֵב וְלִשָּׁאֵר קַיָּם בִּקְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל. וְזֶה אֲשֶׁר שָׁתָה אֶפְרוֹחֶיהָ אֶת מִזְבְּחוֹתֶיךָ ה' צְבָאוֹת וְכוּ'. אֶפְרוֹחִים, הֵם בְּחִינַת הַנְּפָשׁוֹת הַנְּפוּלִין כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ בְּעִנְיַן קַן צִפּוֹר דְּלֵית גַּדְפִין דִּלְהוֹן שְׁלֵמִים וְכוּ'. וְגַם הֵם יִתְקָרְבוּ עַל-יְדֵי מִזְבְּחוֹתֶיךָ שֶׁמַּקְרִיבִין עֲלֵיהֶם קָרְבָּנוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַיְגִיעוֹת שֶׁמִּתְיַגְּעִין אֵלּוּ הָרְחוֹקִים לְהִתְקָרֵב וְלִלְמֹד וּלְהִתְפַּלֵּל, שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת קָרְבָּנוֹת בְּחִינַת כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָּל הַיּוֹם נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. וְזֶה שֶׁמַּסְמִיךְ לָזֶה אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ עוֹד יְהַלְּלוּךָ סֶלָה אַשְׁרֵי אָדָם עֹז לוֹ בָךְ וְכוּ' וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל. וְזֶהוּ עֹבְרֵי בְּעֵמֶק הַבָּכָא מַעְיָן יְשִׁיתוּהוּ וְכוּ'. שֶׁעַל-יְדֵי קְדֻשַּׁת הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ הַזֶּה גַּם אֵלּוּ שֶׁהֵם עֹבְרֵי בְּעֵמֶק הַבָּכָא, שֶׁנָּפְלוּ לְעֵמֶק הַבָּכָא שֶׁהָיוּ נוֹפְלִים בְּעֹמֶק הַגֵּיהִנֹּם וְהַשְּׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת עַל-יְדֵי מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים (כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י זַ"ל עַל עֵמֶק הַבָּכָא), גַּם הֵם מַעְיָן יְשִׁיתוּהוּ, שֶׁיִּמְצְאוּ מַעְיָן הַיּוֹצֵא מִבֵּית ה', שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו וּמַעְיָן מִבֵּית ה' יֵצֵא וְהִשְׁקָה אֶת נַחַל הַשִּׁטִּים, שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לְכַפֵּר עַל מַעֲשֵׂה שִׁטִּים, שֶׁהוּא רִבּוּי תַּאֲווֹת נִאוּף שֶׁחָטְאוּ בַּשִּׁטִּים שֶׁזֶּה עִקַּר הַהִתְגַּבְּרוּת עַל כָּל אֶחָד כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ עִקָּרָא דְּיִצְרָא בִּישָׁא וְכוּ'. אֲבָל יֵשׁ מַעְיָן הַיּוֹצֵא מִבֵּית ה' שֶׁהוּא הַבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהוּא בְּחִינַת הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ הַנִּזְכָּר לְעֵיל שֶׁמְּטַהֵר וּמְכַפֵּר עֲבוֹדָה זָרָה. וְזֶה גַּם בְּרָכוֹת יַעֲטֶה מוֹרָה שֶׁהוּא הַצַּדִּיק הַמּוֹרֶה דֶּרֶךְ וְכוּ' וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם לְעִנְיָנוֹ שֶׁמּוֹרֶה נֶאֱמַר עַל הַמּוֹכִיחַ וּמוֹרֶה אוֹתָם וְכוּ' עַיֵּן שָׁם. הַיְנוּ שֶׁגַּם מִשָּׁם מֵעֵמֶק הַבָּכָא יַעֲלוּ בְּרָכוֹת שֶׁיַּעֲטֶה הַמּוֹרֶה לִצְדָקָה שֶׁהוּא הַצַּדִּיק רֹאשׁ הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ, שֶׁהִמְשִׁיךְ גַּם לִמְקוֹמָם מַעַיְנוֹת הַחָכְמָה שֶׁנּוֹבֵעַ מֵהֶם עֵצוֹת עֲמֻקּוֹת גַּם לָהֶם לְהַחֲזִיקָם וְלַהֲשִׁיבָם וְכוּ'. כִּי כָּל הַתִּקּוּן עַל יָדוֹ. וְעַל-כֵּן בִּקֵּשׁ שָׁם מָגִנֵּנוּ רְאֵה אֱלֹקִים שֶׁנֶּאֱמַר עַל הַבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם. וְהַבֵּט פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ שֶׁעוֹסֵק בָּזֶה לְקָרֵב כָּל הָרְחוֹקִים. כִּי כָּל צַדִּיק הוּא מָשִׁיחַ שֶׁעוֹסֵק בְּבִנְיַן הַבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ, עַל-יְדֵי הַקִּבּוּץ שֶׁל הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מְקָרֵב הָרְחוֹקִים מְאֹד מְאֹד שֶׁעַל-יְדֵי זֶה עִקַּר הַגְּאֻלָּה. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וּבָא לְצִיּוֹן גֹּאֵל וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע בְּיַעֲקֹב וְכוּ'. וְזֶה כִּי טוֹב יוֹם בַּחֲצֵרֶיךָ מֵאָלֶף בָּחַרְתִּי הִסְתּוֹפֵף בְּבֵית אֱלֹקַי מִדּוּר בְּאָהֳלֵי רֶשַׁע. כִּי עִקַּר הַתִּקּוּן לְכָל הָרְחוֹקִים מְאֹד הוּא עַל-יְדֵי הַבָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת חַצְרוֹת ה' וּבֵית אֱלֹקִים וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל:

EN:
[continued]

Segment 18
HE:
אות סח

EN:
Section 68

Segment 19
HE:
וְזֶה וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ. כִּי מִתְּחִלָּה אָמַר תְּאַבֵּד דֹּבְרֵי כָזָב אִישׁ דָּמִים וּמִרְמָה יְתַעֵב ה' וְאַחַר כָּךְ הִסְמִיךָ וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדֶּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ. וְאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ שֶׁאָמַר דָּוִד תְּאַבֵּד וְכוּ' עַל דּוֹאֵג וַאֲחִיתֹפֶל וְהַחוֹלְקִים עָלָיו. וְעַל זֶה אָמַר וַאֲנִי כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ כֵּן עָשִׂיתִי וְכוּ'. אַךְ בְּרֹב חַסְדֶּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ וְכוּ' עַיֵּן שָׁם. וְכֵן צָרִיךְ כָּל אָדָם לוֹמַר עַל עַצְמוֹ כְּשֶׁיּוֹדֵעַ בְּנַפְשׁוֹ כְּאֵב עֲווֹנוֹתָיו, וְכָל חִיּוּתוֹ וְקִיּוּמוֹ הוּא עַל-יְדֵי שֶׁאֵינוֹ חוֹלֵק עַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת וְחוֹתֵר וּמִתְיַגֵּעַ לְהִתְקָרֵב אֵלָיו בֶּאֱמֶת שֶׁצָּרִיךְ לְהַחֲיוֹת עַצְמוֹ בָּזֶה. וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ לְעֵיל עַל פָּסוּק אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ וְכוּ', שֶׁכָּל חִיּוּתִי הוּא מַה שֶּׁאֲנִי זוֹכֶה לִהְיוֹת בִּכְלַל יוֹשְׁבֵי הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁזֶּהוּ עִנְיַן וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדֶּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ. הַיְנוּ אַף-עַל-פִּי שֶׁגַּם אֲנִי עָשִׂיתִי כְּמוֹ שֶׁעָשׂוּ הַחוֹלְקִים כַּנִּזְכָּר לְעֵיל לְעִנְיַן דָּוִד, אַף-עַל-פִּי-כֵן בְּרֹב חַסְדְּךָ שֶׁגָּמַלְתָּ עָלַי אָבוֹא בֵיתֶךָ הַיְנוּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ הַנִּזְכָּר לְעֵיל. שֶׁזֶּה כָּל תִּקְווֹתַי לָמָּה שֶׁהִצַּלְתַּנִי מִדּוֹבְרֵי כָּזָב הַחוֹלְקִים וְכוּ' אֲשֶׁר אַתָּה עוֹסֵק לְאַבְּדָם. אֲבָל אֲנִי בְּרֹב חַסְדֶּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ וְכוּ' וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל. וְעִקָּר הוּא הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁהַבֵּית הַמִּדְרָשׁ וְהַיְשִׁיבָה נִקְרָא עַל שְׁמוֹ כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּפֶרֶק אֶחָד דִּינֵי מָמוֹנוֹת (סַנְהֶדְרִין דַּף לב) צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדּוֹף הַלֵּךְ אַחַר חֲכָמִים בִּישִׁיבָה, אַחַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְלוֹד אַחַר רַבִּי יוֹסֵי לְצִפּוֹרִי אַחַר רַבִּי לְבֵית שְׁעָרִים וְכוּ' וְכֵן בְּכָל דּוֹר וָדוֹר:

EN:
[continued]

Segment 20
HE:
אות סט

EN:
Section 69

Segment 21
HE:
וְזֶה ה' מָעוֹן אַתָּה הָיִיתָ לָנוּ בְּדוֹר וָדוֹר. מָעוֹן בְּחִינַת הַבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהוּא בְּחִינַת הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ שֶׁל הַצַּדִּיק שֶׁהוּא מִקְדָּשׁ מְעַט כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְזֶהוּ מָעוֹן אַתָּה הָיִיתָ לָנוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר. שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר נִמְצָא יְשִׁיבָה שֶׁל תַּלְמִידִים עִם רַבִּי אֱמֶת שֶׁעוֹסְקִין בְּבֵית-הַמִּדְרָשׁ שֶׁלָּהֶם בְּחִדּוּשֵׁי תּוֹרָה אֲמִתִּיִּים, שֶׁצְּרִיכִין לֵילֵךְ אַחַר הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ וְהַיְשִׁיבָה הַזֹּאת בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, כַּמְבֹאָר בְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הַנִּזְכָּר לְעֵיל שֶׁאָמְרוּ שָׁם צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדּוֹף הַלֵּךְ אַחַר חֲכָמִים בִּישִׁיבָה אַחַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּלוֹד אַחַר רַבִּי חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן לִבְרוּר חַיִל וְכוּ' אַחֲרֵי רַבִּי לְבֵית שְׁעָרִים וְכוּ' וְחָשְׁבוּ הַרְבֵּה מְקוֹמוֹת שֶׁקָּבְעוּ שָׁם הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ וְהַיְשִׁיבָה בְּכָל דּוֹר. וְהַתּוֹרָה הִיא נִצְחִיִּית. וְעַל-כֵּן בְּוַדַּאי אֵין דּוֹר יָתוֹם לְגַמְרֵי וּבְוַדַּאי נִמְצָא גַּם עַתָּה בֵּית הַמִּדְרָשׁ בְּכָל דּוֹר שֶׁנִּקְרָא עַל שֵׁם צַדִּיקֵי הָאֱמֶת שֶׁצְּרִיכִין לֵילֵךְ אַחֲרָיו וְכוּ' וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל. וְשָׁם הוּא מָעוֹן וּבֵית דִּירָה לִבְרֹחַ לְשָׁם מֵהַמְנֻוָּל הַזֶּה שֶׁפּוֹגֵעַ בּוֹ בְּכָל עֵת כַּנִּזְכָּר לְעֵיל:

EN:
[continued]

Segment 22
HE:
וְזֶה בְּטֶרֶם הָרִים יוּלָדוּ וַתְּחוֹלל אֶרֶץ וְתֵבֶל וּמֵעוֹלָם עַד עוֹלָם אַתָּה אֵל. תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וְכוּ', כִּי עִקַּר הַתְּשׁוּבָה לְכָל אֶחָד לְכָל הַגְּרוּעִים שֶׁבָּעוֹלָם הוּא עַל-יְדֵי הַמָּעוֹן הַזֶּה שֶׁהוּא הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ הַנִּזְכָּר לְעֵיל. וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ לְעֵיל מִזֶּה בְּאוֹת יא יב, שֶׁאֲפִלּוּ אִם מִתְעוֹרֵר לָשׁוּב וְאַחַר כָּךְ נוֹפֵל חַס וְשָׁלוֹם וְכֵן אֲלָפִים וְרִבְבוֹת פְּעָמִים, אַף-עַל-פִּי-כֵן כָּל נְקֻדָּה וּנְקֻדָּה טוֹבָה אֵינָהּ נֶאֱבֶדֶת. כִּי הַכֹּל מְאַסֵּף וּמְקַבֵּץ הַצַּדִּיק הָאֱמֶת וּמַכְנִיס הַכֹּל בְּתוֹךְ הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ שֶׁל הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ הַזֶּה. שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תִּקּוּן שֶׁל הַמִּשְׁכָּן שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה לְתַקֵּן מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל שֶׁכּוֹלֵל כָּל הַחֲטָאִים שֶׁבָּעוֹלָם וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל. כִּי תִּקּוּן הַתְּשׁוּבָה הוּא תִּקּוּן שְׁבִירַת כֵּלִים שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַקְּלִפּוֹת שֶׁמֵּהֶם כָּל הַחֲטָאִים. וְכָל הַשְּׁבִירָה הָיְתָה מֵחֲמַת רִבּוּי אוֹר כַּיָּדוּעַ. וְהַתִּקּוּן הוּא רַק עַל-יְדֵי אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְעַל-כֵּן בְּכָל נְקֻדָּה וּנְקֻדָּה טוֹבָה שֶּׁמְּנַתֵּק עַצְמוֹ מֵרַע לְטוֹב מִמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת לְמַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת, נַעֲשִׂין מִזֶּה כֵּלִים נִפְלָאִים בְּכֹחַ אֳמָנוּת הַנִּפְלָא שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת וְכוּ', וּכְמוֹ שֶׁמְּבֹאָר לְעֵיל קְצָת מִזֶּה. וּמְבֹאָר שָׁם שֶׁגַּם כָּל הַבְּרִיאָה הָיְתָה עַל-יְדֵי כַּמָּה צִמְצוּמִים רַבִּים לְאֵין מִסְפָּר שֶׁגִּלָּה הָאוֹר וְהֶחֱזִירוֹ וְכוּ'. וְלֹא נִשְׁאַר רַק רֹשֶׁם וְכוּ', וְכָל זֶה עוֹבֵר עַל הָאָדָם וּמִשָּׁם מִשְׁתַּלְשֵׁל כָּל רִבּוּי הָעֲלִיּוֹת וְהַיְרִידוֹת שֶׁל כָּל אֶחָד. וּמִי שֶׁאוֹחֵז עַצְמוֹ בְּהַצַּדִּיק וְאֵינוֹ מְיָאֵשׁ עַצְמוֹ בְּשׁוּם אֹפֶן וּמִתְחַזֵּק בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה לְעוֹלָם. וְהָעִקָּר בְּכֹחַ הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ הַנִּזְכָּר לְעֵיל כַּנִּזְכָּר לְעֵיל:

EN:
[continued]

Segment 23
HE:
וְזֶה סְמִיכוּת הַפְּסוּקִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל שֶׁאַחַר שֶׁאָמַר ה' מָעוֹן אַתָּה הָיִיתָ לָנוּ בְּדוֹר וָדוֹר שֶׁהוּא בְּחִינַת הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ הַנִּזְכָּר לְעֵיל שֶׁהוּא הַמָּעוֹן לְהִתְחַבֵּא וְלָנוּס לְשָׁם בְּכָל דּוֹר וָדוֹר כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. אָמַר אַחַר כָּךְ בְּטֶרֶם הָרִים יוּלָדוּ וַתְּחוֹלֵל אֶרֶץ וְתֵבֵל, הַיְנוּ קֹדֶם הַתְחָלַת הַבְּרִיאָה. וּמֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה אֵל הַיְנוּ שֶׁאַתָּה הוּא אֶחָד קֹדֶם שֶׁבָּרָאתָ הָעוֹלָם וְאַתָּה אֶחָד לָעוֹלָם הַבָּא לָנֶצַח. וְכָל הַבְּרִיאָה הָיְתָה רַק עַל-יְדֵי צִמְצוּמִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל. וּמֵחֲמַת זֶה תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְּנֵי-אָדָם. כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַתְּשׁוּבָה הוּא עַל-יְדֵי אֱמוּנָה, עַל-יְדֵי שֶׁיּוֹדְעִים וּמַאֲמִינִים כִּי מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה אֵל וְסוֹף כָּל סוֹף יִתְתַּקֵּן הַכֹּל רַק צְרִיכִין אֵיזֶה הִתְעוֹרְרוּת מִלְּמַטָּה וְכוּ' וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל. וְעַל-כֵּן תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא עַד דִּכְדּוּכָא שֶׁל נֶפֶשׁ, שֶׁאֲפִלּוּ עוֹבֵר עָלָיו מַה שֶּׁעוֹבֵר עַד דִּכְדּוּכָא שֶׁל נֶפֶשׁ, עִם כָּל זֶה וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְּנֵי-אָדָם. כִּי תָּמִיד יֵשׁ תִּקְוָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב אֲנִי ה' לֹא שָׁנִיתִי וְאַתֶּם בֵּית יַעֲקֹב לֹא כְלִיתֶם. כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר וְכוּ'. הַיְנוּ שֶׁכָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עַל הָאָדָם אֲפִלּוּ אִם יִחְיֶה אֶלֶף שָׁנִים כְּמוֹ אָדָם הָרִאשׁוֹן הַכֹּל הוּא כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר, הַיְנוּ כְּמוֹ שֶׁחוֹלְפִין הַיָּמִים יוֹם אַחַר יוֹם וְיוֹם אֶתְמוֹל יַעֲבֹר וּבָא יוֹם שֶׁאַחֲרָיו, וְכֵן כָּל יְמֵי עוֹלָם, שֶׁכָּל זֶה בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת אוֹר אֵין סוֹף שֶׁמִּשָּׁם כָּל אוֹר הַיּוֹם וְהֶעְלֵמוֹ וְכוּ'. וּכְמוֹ שֶׁמְּבֹאָר לְעֵיל שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם, כַּיּוֹם הַזֶּה שֶׁהוּא מַאֲפִיל וּמֵאִיר וְכוּ'. וּמִשָּׁם כָּל כֹּחַ הַיֵּצֶר הָרָע לְהַעְלִים, וּמִשָּׁם כָּל הַנִּסְיוֹנוֹת וְהַצֵּרוּף שֶׁל הָאָדָם. אֲבָל מִדָּה טוֹבָה מְרֻבָּה וְה' יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו מְצַמְצֵם עַצְמוֹ בְּכָל יוֹם מֵאֵין סוֹף עַד אֵין תַּכְלִית וּמֵאִיר בְּלֵב הָאָדָם וּמְעוֹרְרוֹ לָשׁוּב וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בְּסֻכָּה פֶּרֶק הֶחָלִיל) בְּכָל יוֹם יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם מִתְחַדֵּשׁ עָלָיו וְאִלְמָלֵא הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא עוֹזְרוֹ וְכוּ'. שֶׁזֶּה נִמְשָׁךְ מֵהִתְגַּלּוּת הָאוֹר וְהֶעְלֵמוֹ הַנִּזְכָּר לְעֵיל. אֲבָל עַתָּה עִקַּר תָּלוּי בְּכָל יוֹם וָיוֹם בְּהָאָדָם הַבַּעַל בְּחִירָה שֶׁצָּרִיךְ לְצַמְצֵם בְּעַצְמוֹ אוֹר אֵין סוֹף וְכוּ' וְלִזָּהֵר מִמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת וְכוּ', וְכָל זֶה נַעֲשֶׂה בְּכָל יוֹם וָיוֹם וְכוּ' וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל. וְעַל-כֵּן כָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עַל הָאָדָם אֲפִלּוּ בְּאֶלֶף שָׁנִים שֶׁבְּוַדַּאי עוֹבֵר עָלָיו עֲלִיּוֹת וִירִידוֹת לְאֵין מִסְפָּר, הַכֹּל הוּא כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר. כִּי כָּל הָעֲלִיּוֹת וִירִידוֹת הֵם בְּחִינַת הַעֲלָמַת הָאוֹר שֶׁל יוֹם אֶתְמוֹל וְחוֹזֵר וּמֵאִיר יוֹם שֶׁאַחֲרָיו, שֶׁזֶּה בְּחִינַת תְּפִלַּת הַמִּנְחָה שֶׁהִוא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה. וְכֵן כָּל דַּרְגָּא וְדַרְגָּא הוּא בְּחִינַת מִדּוֹת וְיָמִים. וּבֵין מִדָּה וּמִדָּה וּבֵין דַּרְגָּא וְדַרְגָּא עוֹבֵר מַה שֶּׁעוֹבֵר וּכְמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. וְהַצַּדִּיק שֶׁעוֹמֵד בַּנִּסָּיוֹן בִּשְׁלֵמוּת כָּרָאוּי אַשְׁרֵי לוֹ. אֲבָל שְׁאָר הָעוֹלָם שֶׁבָּאִים לִנְפִילוֹת וִירִידוֹת גְּמוּרוֹת חַס וְשָׁלוֹם עַל-יְדֵי זֶה וְכוּ', אַף-עַל-פִּי-כֵן לְכֻלָּם יֵשׁ תִּקְוָה כָּל זְמַן שֶׁאוֹחֲזִין בְּהַצַּדִּיק הָאֱמֶת עַל-יְדֵי שֶׁנִּכְלָלִין בְּתוֹךְ בֵּית מִדְרָשׁוֹ הַקָּדוֹשׁ שֶׁהוּא בְּחִינַת מָעוֹן אַתָּה הָיִיתָ לָנוּ וְכוּ' כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְעַל-כֵּן עַל -יְדֵי זֶה תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא אֲפִלּוּ בְּתַכְלִית הַיְרִידָה בְּדִכְדּוּכָא שֶׁל נֶפֶשׁ וְכוּ' וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל:

EN:
[continued]

Segment 24
HE:
ועל כן אפילו יעקב אבינו עליו השלום לא היה יכול לעמוד על הדבר וסבר שבהכרח להתדבק תחלה ברחל שהוא בחינת תורה שבעל פה. כי לכאורה נראה כך שצריכין להתחיל מעסק התורה וכנ"ל. וגם כי לאה היא בחינת עלמא דאתכסייא. ורחל היא בחינת עלמא דאתגליא. היינו כי רחל שהיא בחינת תורה שבעל פה זה בחינת עלמא דאתגליא. כי מעלת חידושין דאורייתא הכל רואין וחביב בעיני כל ני עולם מחמת שיש בהם חכמה ושכל גדול הנגלה לעין כל. וחכמה ושכל זה חשוב וחביב בעיני כל כי החכמה תחיה והיא חשוב בעיני הכל וכמו שכתב רבינו בהתורה מי שיודע מארץ ישראל וכו' (בסימן מ"ם בלקוטי תנינא). אבל לאה שהיא בחינת תפלה היא בחינת עלמא דאתכסיא. כי חשיבות ומעלת התפלה סתום ונעלם מעין כל. כי תלה היא רק בחינת אמונה ואי אפשר להבין ענין התפלה בשום שכל כלל:

EN:
And this is the aspect of Shavu’os, the aspect of Matan Torah. For the main essence of receiving the Torah and the mitzvos is emunah, which is the foundation of the entire Torah and the mitzvos, as is written: “kol mitzvosecha emunah” [“All Your commandments are faithful”] (T’hillim 119:86). And as our Sages, of blessed memory, expounded (Makkos 24a): “Chavakuk came and established them upon one — ‘v’tzaddik be’emunaso yichyeh’ [‘And the righteous shall live by his faith’].” And therefore the first word of Hashem that He spoke with Yisrael is “Anochi Hashem Elokecha,” etc. — which is the main essence of emunah, to believe in Hashem, yisbarach, and to nullify false beliefs, the aspect of “lo yih’yeh l’cha elohim achairim, lo sa’aseh l’cha fesel,” etc. For this is the main beginning, the purpose, the foundation, and the essence of the entire Torah. For the main thing is emunah, as above. To raise emunah, one needs to dig the waters from which emunah grows, which are the aspect of aitzos, etc., as above. And this is the aspect of the 613 counsels of the Torah [taryag itin d’Oraisa], which is the totality of the Torah included in the Ten Commandments that are received on Shavu’os. For the totality of the Torah is called aitzah, as is written: “li aitzah v’sushiyah, ani vinah,” etc. (Mishlei 8:14) — the aspect of the taryag itin d’Oraisa. For the main essence of all the mitzvos of the Torah is the aspect of holy counsels, which are the aspect of “mayim amukim aitzah,” etc. — through which emunah grows. For the main purpose of the Torah is emunah, to reveal holy emunah in the world — “l’ma’an da’as kol amay ha’aretz ki Hashem hu ha’Elokim,” etc. — as above. And therefore He gave us the taryag itin d’Oraisa, which are the 613 mitzvos called aitzos. For through the aitzos, emunah grows, which is the main essence of everything, as above.

Segment 25
HE:
ועל כן נאמר על התפלה כרום זלות וכו'. ודרשו רז"ל אלו דברים העומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלין בה ומאי ניהו תלה. וזה בחינת ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה ועיני לאה רכות וכו'. כי יופי ההידור התורה שבעל פה הכל רואין וחשוב בעיני הכל והכל רצין אל המשנה. אבל ועיני לאה רכות שהיתה בוכה תמיד שלא תפול בחלקו של עשו. שזהו בחינת התפלות שמתפלין להשם יתברך להנצל מהיצר הרע וחיילותיו שהו הס"מ שהוא שרו של עשו. וזהו בחינת שהיתה בוכה שלא תפול בחלקו של עשו. והיתה בוכה כל כך עד שהיה עיניה רכות. וזה רמז על כנסת ישראל על שכל אחד ואחד מישראל צריך לבכות כל כך כמו לאה שלא יפול בחלקו של הס"מ ח"ו שהי בחינת עשו (וכמובא רמז זה במקום אחר) אבל מעלות וחשיבות ענין זה של תפלה אין הכל רואין. כי הוא בחינת עלמא דאתכסיא. כי סוד התפלה גבוה וסתם ונעלם מאד. ועל כן אין בני אדם אפילו הכשרים רצין אחר זה כל כך. ואדרבא בני אדם מזלזלים בה. כי תפלה הוא בחינת דברים העומדים ברומו של עולם שגבוה ונשגב מאד אבל בני אדם מזלזלין בה. ואפילו יעקב לא היה יכול לעמוד על הדבר הנ"ל ועבד ברחל דייקא וכנ"ל. ולבן הארמי ברמאותו הגדולה רצה להטעות את יעקב ולהחליף לו לאה ברחל. כי לבן לא ידע כלל מעלת לאה בחינת מעלת התפלה. כי הוא בודאי זלזל בתפלה לגמרי ועל כן סבר שאין בלאה שום חשיבות כלל וסבר שהטעה ורימה את יעקב מאד במה שהחליף לו לאה ברחל. אבל באמת הכל מאת ד' היתה כי מאד עמקו מחשבותיו יתברך ובאמת הכל היה לטובה גדולה כי רחל הצדקת מסרה סימנים לאחותה לאה שלא תתבייש. כי יעקב מסר הסימנים לרחל זה בחינת הסימנים של התורה בחינת הציבי לך ציונים ודרשו רז"ל עשו סימנים לתורה. כי צריכין לעשות סימנים בתורה שלא תשתכח ולא תתחלף שלא לגלות פנים בתורה שלא כהלכה וכל הסימנים הם בבחינת תורה שבעל פה שהוא בחינת רחל ששם כל המסורת והסימנים. אבל רחל ששם כל המסורת והסימנים. אבל רחל שהוא בחינת תורה שבעל פה. מסרה כל הסימנים לאחותה לאה היא בחינת התפלה ומלמדת אותה איך לדבר עם יעקב שהוא כלל התורה. ואיך לעשות מהתורה תפלה. ואזי באמת נכללין רחל ולאה יחד. כי תורה שבעל פה ותפלה שניהם בחינה אחת. ושניהם מתחברים עם יעקב שהוא יסוד כלל התורה והכל כדי להוליד י"ב שבטי יה שהי בהם מ"ט אותיות כנגד מ"ט שערי תשובה שזהו בחנית תהלים. שכל זה הוא בחינת שעושין מהתותרו תפלות כנ"ל. כי באמת בכל אלו הדברים שאין יודעין מהיכן ההתחלה צריכין להתחיל משניהם ביחד ולעסוק בזה ובזה כמו בענין זה של תורה ותפלה שאין יודעין מהיכין ההתחלה צריכין להתחיל משניהם דהיינו לעסוק בכל יום בשניהם ללמוד קצת היום ולעסוק בתפלה קצת היום. ואזי אף על פי שבתחלה בודאי אינו יודע היטב סדר תפלה ואיך לעשות מתורה תפלה אף על פי כן השם יתברך מרחם עליו ומאיר עיניו ומוסר לו סימני ודרכי התורה ומלמד אותו לפי בחינתו איך לעשות מתורה תפלה. ואחר כך על ידי התפלה יודע להשיג את התורה יותר. ואז זוכה לידע סדרא התפלה ביותר וכן בכל פעם שכל אחד מחזיק את חבירו התפלה את התורה והתורה את התפלה. וזה סוד מה שבתחלה רחל שיא התורה שבעל פה מסרה את הסימנים של התורה ללאה שהיא התפלה ועל כן עיקר ההולדה על ידי לאה שילדה ששה שבטים. כי עיקר תולדות של צדיקים שהם מעשים טובים הם על ידי התפלה שהיא בחינתלאה עלמא דאתכסיא כנ"ל וגם כל ההולדה של רחל היה רק בזכות שמסרה סימנים לאחותה. כמו שאמרו רז"ל ויזכור אלהים את רחל שמסרה סימנים לאחותה. היינו שכל הולדת הצדיקים שמולידין מעשים טובים על ידי התורה שזהו העיקר כי לא המדרש הוא העיקר וכו'. עיקר ההולדה הוא רק על ידי שמסרה הסימנים ללאה היא התפלה היינו על ידי שגם כל לימוד התורה שבעל פה בחינת רחל הכל בשביל לזכות לעשות מהתורה תפלה שזהו בחינת שרחל מסרה סימני התורה ללאה שהיא בחינת תפלה כנ"ל. כי עיקר זכות הצדיקים השלימים זוכין למצות ומעשים טבוים ולהנצל מהיצר הרע וחיילותיו העיקר על ידי תפלה שמתפללין להשם יתברך לזכות לקיים את התורה. וכמו שכתב רבינו ז"ל שכל הצדיקים לא זכו למדריגתם כי אם על ידי התבודדות ותפלות וכו' כמבואר בשיחותיו הקדושים:

EN:
It emerges that on Shavu’os one needs to dig and reveal the deep waters, which are the aitzos — the aspect of the totality of the Torah, the taryag itin — in order to reveal emunah, as above. And for this, one needs an ish t’vunos who polishes his n’shamah through drawing spiritual G-dliness into constrictions, through which livelihood is drawn, etc. — through which one polishes one’s n’shamah, through which one can dig the aforementioned waters from which emunah grows, as above.

Segment 26
HE:
וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמַר ה' יִתְבָּרַךְ לְדָוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְהָיָה כִּי יִמְלְאוּ יָמֶיךָ וְכוּ' שֶׁדָּוִד רָצָה לִבְנוֹת הַבַּיִת וְהֵשִׁיב לוֹ ה' יִתְבָּרַךְ שֶׁבְּחַיָּיו לֹא יִזְכֶּה לָזֶה כִּי אִם אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ יִבְנֶה בְּנוֹ אֶת הַבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ. כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת הַשָּגַת הַתּוֹרָה הוּא בְּבֵית-הַמִּקְדָּשׁ שֶׁשָּׁם הוּא בְּחִינַת תַּכְלִית הַבִּטּוּל לִפְנַי וְלִפְנִים בְּבֵית ]קָדְשֵׁי קָדָשִׁים[ שֶׁשָּׁם נִכְנַס הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל פַּעַם אַחַת בְּשָׁנָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל. שֶׁשָּׁם הָיָה עוֹמֵד עַל הָאֶבֶן שְׁתִיָּה הָאָרוֹן עִם הַלּוּחוֹת שֶׁהֵם כְּלַל הַתּוֹרָה כִּי מִשָּׁם תֵּצֵא תּוֹרָה וְכוּ'. וְעַל-כֵּן עִקַּר תִּקּוּן הָעוֹלָמוֹת שֶׁנִּמְשָׁךְ עַל-יְדֵי קַבָּלַת הַתּוֹרָה לֹא נִשְׁלַם עַד שֶׁנִּבְנָה הַבַּיִת בִּימֵי שְׁלֹמֹה. כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בְּכִתְבֵי הָאֲרִ"י זַ"ל שֶׁבִּימֵי מֹשֶׁה לֹא חָזְרָה הַשְּׁכִינָה כִּי אִם בִּבְחִינַת אַבָּ"א. וְלֹא נִתְיַחֲדָה בִּבְחִינַת פָּנִים בְּפָנִים עַד יְמֵי שְׁלֹמֹה שֶׁנִּבְנָה הַבַּיִת וְכוּ' עַיֵּן שָׁם. וְזֶה בְּחִינַת בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ, זֶה מַתַּן תּוֹרָה. וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ, זֶה בִּנְיַן בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ. כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת הַשָּגַת הַתּוֹרָה בְּחִינַת מַתַּן תּוֹרָה הוּא בְּבֵית-הַמִּקְדָּשׁ שֶׁשָּׁם תַּכְלִית הַבִּטּוּל לִפְנַי וְלִפְנִים שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַתּוֹרָה וְכוּ' כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְעַל-כֵּן דָּוִד שֶׁרָצָה לִגְמֹר תִּקּוּן זֶה לִבְנוֹת הַבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ שֶׁשָּׁם עִקַּר בְּחִינַת הַבִּטּוּל עִקַּר הַשָּגַת הַתּוֹרָה וְכוּ' כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. הֵשִׁיב לוֹ ה' יִתְבָּרַךְ שֶׁתִּקּוּן נִפְלָא וְנוֹרָא כָּזֶה אִי אֶפְשָׁר שֶׁיְּתַקֵּן בְּחַיָּיו. רַק הוּא צָרִיךְ לְהִסְתַּלֵּק תְּחִלָּה. וְאָז עַל-יְדֵי הִסְתַּלְּקוּתוֹ דַּיְקָא יִזְכֶּה בְּנוֹ לְהַמְשִׁיךְ אוֹר מֵהָרְשִׁימוּ שֶׁלּוֹ לִבְנוֹת הַבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ וּלְתַקֵּן כָּל הַתִּקּוּן הַזֶּה בִּשְׁלֵמוּת. הַיְנוּ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְעַל-כֵּן בֶּאֱמֶת נִקְרָא כָּל הַבֵּית -הַמִּקְדָּשׁ עַל שֵׁם דָּוִד כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב רְאֵה בֵּיתְךָ דָּוִד. כִּי הַכֹּל עַל יָדוֹ. כִּי גְּדוֹלִים צַדִּיקִים בְּמִיתָתָן יוֹתֵר מִבְּחַיֵּיהֶם. וּמַה שֶּׁאֵינוֹ יָכוֹל לִגְמֹר בְּחַיָּיו הוּא גּוֹמֵר לְאַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ דַּיְקָא וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל. כְּמוֹ דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם לְעִנְיַן בִּנְיַן בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ שֶׁשָּׁם עִקַּר הַבִּטּוּל שֶׁשָּׁם תִּקּוּן כָּל הָעוֹלָמוֹת וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל. וְכֵן מָצִינוּ בְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם שֶׁרָצָה לִכְנֹס לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וְלִכְבֹּשׁ אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל בְּעַצְמוֹ. וְלֹא הִנִּיחוֹ ה' יִתְבָּרַךְ וְאָמַר אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה. כִּי לִכְבֹּשׁ אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל לְהוֹצִיאָהּ מֵהַשִּׁבְעָה עֲמָמִין וּלְמָסְרָהּ לְיִשְׂרָאֵל שֶׁזֶּה עִקַּר הַתִּקּוּן כִּי שָׁם בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל הֵם כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת וְשָׁם הַבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ שֶׁשָּׁם עִקַּר הַבִּטּוּל וְכוּ'. וּלְנַצֵּחַ מִלְחָמָה כָּזֹאת בִּפְרָט בִּתְחִלָּה לְהוֹצִיא כָּל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל מֵהַסִּטְרָא אָחֳרָא לְהַחֲזִירָהּ אֶל הַקְּדֻשָּׁה שֶׁבָּזֶה תָּלוּי הַכֹּל. עַל-כֵּן גַּם מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם לֹא הָיָה יָכֹל לְנַצֵּחַ מִלְחָמָה זֹאת בְּחַיָּיו. כִּי אִם לְאַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ דַּיְקָא. שֶׁדַּיְקָא אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ כָּבַשׁ יְהוֹשֻׁעַ תַּלְמִידוֹ אֶת כָּל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל בְּכֹחוֹ שֶׁל מֹשֶׁה בְּעַצְמוֹ. אֲשֶׁר לִכְאוֹרָה הַדָּבָר תָּמוּהַּ רַבִּי לֹא שָׁנָה רַבִּי חִיָּא מִנָלֵיהּ. אִם מֹשֶׁה לֹא הָיָה לוֹ כֹּחַ לִכְנֹס וְלִכְבֹּשׁ אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל אֵיךְ זָכָה יְהוֹשֻׁעַ תַּלְמִידוֹ לָזֶה. אַךְ עַל פִּי הַנִּזְכָּר לְעֵיל נִיחָא הֵיטֵב. כִּי בְּוַדַּאי גַּם כָּל מַה שֶּׁכָּבַשׁ יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּל כָּבַשׁ מֹשֶׁה בְּעַצְמוֹ. כִּי הַכֹּל עַל-יְדֵי מֹשֶׁה דַּיְקָא. רַק שֶׁדָּבָר גָּדוֹל כָּזֶה לִכְבֹּשׁ אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל בַּתְּחִלָּה וְכוּ' אֲפִלּוּ מֹשֶׁה לֹא הָיָה יָכֹל לִגְמֹר בְּחַיָּיו כִּי אִם עַל-יְדֵי הִסְתַּלְּקוּתוֹ דַּיְקָא. שֶׁדַּיְקָא עַל-יְדֵי הִסְתַּלְּקוּתוֹ שֶׁזָּכָה לְתַכְלִית הַבִּטּוּל שֶׁנִּסְתַּלֵּק בִּבְחִינַת רַעֲוָא דְּרַעֲוִין וְכוּ' עַל-יְדֵי זֶה דַּיְקָא זָכָה יְהוֹשֻׁעַ בְּכֹחַ הִסְתַּלְּקוּתוֹ דַּיְקָא לִכְבֹּשׁ אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל לְהַכְנִיעַ הַסִּטְרָא אָחֳרָא וּלְהַעֲלוֹת הַקְּדֻשָּׁה וּלְתַקֵּן כָּל הָעוֹלָמוֹת. כִּי לְתִקּוּן גָּדוֹל וְנוֹרָא כָּזֶה שֶׁזֶּה בְּחִינַת תִּקּוּן הַשָּדֶה הָעֶלְיוֹנָה הָיָה צָרִיךְ מֹשֶׁה לְהִסְתַּלֵּק דַּיְקָא. וְעַל-יְדֵי זֶה דַּיְקָא נִגְמַר הַתִּקּוּן וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל. וְזֶה בְּחִינַת עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת בִּקַּשְׁתִּי אֶת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו וְכוּ' מְצָאֻנִי הַשֹּׁמְרִים פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וְכוּ'. כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי מֵהֶם, פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י קָרוֹב לִפְרִישׁוּתָם מִמֶּנִּי לְסוֹף אַרְבָּעִים שָׁנָה הַיְנוּ בְּסָמוּךְ אַחַר שֶׁנִּסְתַּלְּקוּ עַד שֶׁמָּצָאתִי שֶׁהָיָה עִמִּי בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ לִכְבֹּשׁ שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים, אֲחַזְתִּיו וְלֹא אַרְפֶּנּוּ וְכוּ' עַיֵּן שָׁם בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י. הַיְנוּ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל שֶׁדַּיְקָא אַחַר הִסְתַּלְּקוּת הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל הָאֲמִתִּי יְכוֹלִין לִמְצֹא אֶת ה' יִתְבָּרַךְ אַף-עַל-פִּי שֶׁבַּתְּחִלָּה לֹא זָכוּ לְמָצְאוֹ וְהָיוּ נְזוּפִים בְּחִינַת בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י עַיֵּן שָׁם. אַף-עַל-פִּי-כֵן אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ דַּיְקָא יְכוֹלִין לְמָצְאוֹ יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי מֵהֶם עַד שֶׁמָּצָאתִי וְכוּ' שֶׁפֵּרוּשׁוֹ לְאַחַר הִסְתַּלְּקוּתָם כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. הַיְנוּ כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר לְמַעְלָה שֶׁדַּיְקָא בְּכֹחַ הִסְתַּלְּקוּת הַצַּדִּיק שֶׁזָּכָה לְבִטּוּל כָּזֶה כְּדֵי לְהַמְתִּיק תֹּקֶף עֹצֶם הַדִּינִים הַקָּשִׁין מִכְּלַל יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא הָיָה אֶפְשָׁר לְבַטְּלָם בְּשׁוּם בִּטּוּל אֶל הָאֵין סוֹף בְּרָצוֹא וָשׁוֹב כִּי אִם עַל-יְדֵי הִסְתַּלְּקוּתוֹ מַמָּשׁ. וְאָז דַּיְקָא נִמְתָּק הַדִּין וִיכוֹלִין לְהִתְקָרֵב לַה' יִתְבָּרַךְ אָז דַּיְקָא בְּכֹחַ הִסְתַּלְּקוּתוֹ. כִּי הַצַּדִּיק נִסְתַּלֵּק בִּשְׁבִיל זֶה דַּיְקָא כְּדֵי שֶׁיִּגְמֹר בְּמוֹתוֹ מַה שֶּׁלֹּא הָיָה יָכֹל לִגְמֹר בְּחַיָּיו כְּמוֹ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וְדָוִד וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל:

EN:
[continued]

Segment 27
HE:
אות כב

EN:
Section 22

Segment 28
HE:
וְזֶה בְּחִינַת ה' לַמַּבּוּל יָשָׁב הַנֶּאֱמַר לְעִנְיַן מַתַּן תּוֹרָה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. כִּי כָּל מַתַּן תּוֹרָה נִמְשַׁךְ מִבְּחִינַת הַנַּ"ל מִבְּחִינַת הַבִּטּוּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל שֶׁנִּמְשָׁךְ עַל-יְדֵי תֹּקֶף הַדִּין חַס וְשָׁלוֹם. וְעַל-כֵּן בֶּאֱמֶת אָז בִּשְׁעַת מַתַּן תּוֹרָה הָיָה תֹּקֶף הַדִּין כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁבִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא לְהַחֲזִיר אֶת הָעוֹלָם לְתֹהוּ וָבֹהוּ. וְזֶה בְּחִינַת תּוֹרָה מִפִּי הַגְּבוּרָה נִתְּנָה. מִפִּי הַגְּבוּרָה דַּיְקָא. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁכָּפָה עֲלֵיהֶם הַר כְּגִיגִית וְכוּ'. הַיְנוּ שֶׁאָז נִתְעוֹרֵר דִּין גָּדוֹל בְּחִינַת הַדִּין הַגָּדוֹל שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה. וְיִשְׂרָאֵל הָיוּ קְדוֹשִׁים אָז מְאֹד מְאֹד וְזָכוּ אָז בִּשְׁעַת תֹּקֶף הַדִּין לְבַטֵּל עַצְמָן לְגַמְרֵי בְּתַכְלִית הַבִּטּוּל. וְאָז זָכוּ עַל-יְדֵי הַבִּטּוּל לְהַמְשִׁיךְ הַתּוֹרָה מֵאוֹר הָרְשִׁימוּ שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַתּוֹרָה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת קוֹל שׁוֹפָר בְּחִינַת שׁוֹפָר שֶׁל קַבָּלַת הַתּוֹרָה וְכוּ' כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁבְּכָל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁיָּצָא מִפִּי הַקָּדוֹשׁ -בָּרוּךְ-הוּא יָצְתָה נִשְׁמָתָן וְהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא הִמְשִׁיךְ עֲלֵיהֶם גִּשְׁמֵי בְּרָכָה וְהֶחֱיָה אוֹתָם. שֶׁנֶּאֱמַר גֶּשֶׁם נְדָבוֹת תָּנִיף אֱלֹקִים הַיְנוּ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. כִּי מַה שֶּׁיָּצְאָה נִשְׁמָתָן בְּכָל דִּבּוּר זֶה בְּחִינַת הַבִּטּוּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל. וְהֵם זָכוּ לְבִטּוּל כָּזֶה עַד שֶׁנִּסְתַּלְּקוּ עַל-יְדֵי זֶה. אֲבָל ה' יִתְבָּרַךְ רִחֵם עֲלֵיהֶם וְהִמְשִׁיךְ עֲלֵיהֶם גִּשְׁמֵי בְּרָכָה עַד שֶׁחָזְרוּ מִשָּׁם בִּבְחִינַת רָצוֹא וָשׁוֹב. וּמִשָּׁם קִבְּלוּ כָּל הַתּוֹרָה שֶׁהִיא בְּחִינַת מֵימֵי הַדַּעַת בְּחִינַת גִּשְׁמֵי בְּרָכָה שֶׁנִּמְשָׁךְ מֵאוֹר הָרְשִׁימוּ כְּשֶׁחוֹזְרִין מֵהַבִּטּוּל וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל:

EN:
[continued]

Segment 29
HE:
אות כג

EN:
Section 23

Segment 30
HE:
וְזֶה בְּחִינַת סֻכָּה. בְּחִינַת עַנְנֵי כָּבוֹד שֶׁנִּמְשָׁךְ מֵאוֹר הַבִּטּוּל שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ וְאַל יָבֹא בְּכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ וְכוּ' כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה וְכוּ' בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ. וּמֵעֲנַן הַקֹּדֶשׁ הַזֶּה אֲשֶׁר עַל הַכַּפֹּרֶת שֶׁנִּכְנַס לְשָׁם הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל בְּיוֹם כִּפּוּר מִשָּׁם נִמְשָׁךְ בְּחִינַת סֻכָּה בְּחִינַת עַנְנֵי כָּבוֹד שֶׁזּוֹכִין יִשְׂרָאֵל לִכְנֹס בָּהֶם אַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים עַל-יְדֵי מִצְוַת סֻכָּה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהוּא בְּחִינַת עַנְנֵי כָּבוֹד כַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה:

EN:
[continued]

Segment 31
HE:
כִּי הֶעָנָן שֶׁעַל הַכַּפֹּרֶת מִשָּׁם נִדְבַּר ה' יִתְבָּרַךְ עִם מֹשֶׁה. וּמִשָּׁם קִבֵּל כָּל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְכוּ' וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל כוּ' מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים וַיְדַבֵּר אֵלָיו. כִּי זֶה הֶעָנָן הַקָּדוֹשׁ זֶה בְּחִינַת וַיָּשֶׁת חֹשֶׁךְ סִתְרוֹ סְבִיבֹתָיו סֻכָּתוֹ חֶשְׁכַת מָיִם וְכוּ' כִּי מֵחֲמַת שֶׁאוֹר הָאֵין סוֹף אִי אֶפְשָׁר לְקַבְּלוֹ מֵחֲמַת רִבּוּי אוֹר. עַל-כֵּן ה' יִתְבָּרַךְ בְּחַסְדּוֹ הִסְתִּיר אוֹרוֹ הָאֵין סוֹף הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא בְּתוֹךְ הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ בִּבְחִינַת יָשֶׁת חֹשֶׁךְ סִתְרוֹ. כְּדֵי שֶׁעַל-יְדֵי זֶה הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ יִתְצַמְצֵם הָאוֹר כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לְקַבְּלוֹ בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה וְזֶה הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ הוּא בְּחִינַת שׁוֹמֵר בִּפְנֵי הָאוֹר הַגָּדוֹל הָאֵין סוֹף שֶׁלֹּא יִתְקָרֵב אֵלָיו מִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי אֵלָיו. וְעַל-כֵּן הִזְהִיר ה' יִתְבָּרַךְ אֶת אַהֲרֹן וְאַל יָבֹא בְּכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ וְכוּ' וְלֹא יָמוּת כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י שֶׁלֹּא יָמוּת כְּדֶרֶךְ שֶׁמֵּתוּ בָּנָיו כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לְקַבְּלוֹ בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה וְזֶה הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ הוּא בְּחִינַת שׁוֹמֵר בִּפְנֵי הָאוֹר הַגָּדוֹל הָאֵין סוֹף שֶׁלֹּא יִתְקָרֵב אֵלָיו מִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי אֵלָיו. וְעַל-כֵּן הִזְהִיר ה' יִתְבָּרַךְ אֶת אַהֲרֹן וְאַל יָבֹא בְּכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ וְכוּ' וְלֹא יָמוּת כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י שֶׁלֹּא יָמוּת כְּדֶרֶךְ שֶׁמֵּתוּ בָּנָיו שֶׁנִּכְנְסוּ לִפְנַי וְלִפְנִים שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת. עַל-כֵּן שָׁלְטָה בָּהֶם סִטְרָא דְּמוֹתָא שֶׁנִּמְשַׁךְ וְנִשְׁתַּלְשֵׁל מִבְּחִינַת הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ הַזֶּה שֶׁמִּשָּׁם בְּחִינַת דִּינִים כְּשֶׁאֵין יוֹדְעִין אֵיךְ לִכְנֹס לְשָׁם. כִּי הַבִּטּוּל אֶל הַתַּכְלִית הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל זֶה בְּחִינַת אַרְבָּעָה שֶׁנִּכְנְסוּ לַפַּרְדֵּס שֶׁנִּכְנְסוּ לְמָקוֹם שֶׁנִּכְנְסוּ וְרָצוּ לִכְלֹל וּלְהִסְתַּכֵּל בְּאוֹר הָאֵין סוֹף שֶׁהוּא בְּחִינַת הַתַּכְלִית אֲבָל לֹא הָיוּ כֻּלָּם רְאוּיִים לָזֶה. עַל-כֵּן לֹא יָצְאוּ מִשָּׁם בְּשָׁלוֹם. זֶה הֵצִיץ וְנִפְגַּע וְזֶה הֵצִיץ וּמֵת. וְאַחֵר שֶׁקִּצֵּץ בַּנְּטִיעוֹת לְגַמְרֵי. בִּלְתִּי רַבִּי עֲקִיבָא לְבַדּוֹ שֶׁנִּכְנַס בְּשָׁלוֹם וְיָצָא בְּשָׁלוֹם כִּי ה' יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ הִצִּילוֹ שֶׁהֵשִׁיב לְמַלְאַכֵי הַשָּׁרֵת רָאוּי הוּא זָקֵן זֶה שֶׁיִּשְׁתַּמֵּשׁ בִּכְבוֹדִי. כִּי מִי שֶׁזּוֹכֶה לִכָּנֵס לְשָׁם בִּרְשׁוּת כְּמוֹ רַבִּי עֲקִיבָא וְכַיּוֹצֵא. אֲזַי זֶה הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ הוּא טוֹבָה גְּדוֹלָה אֵלָיו. כִּי עַל-יְדֵי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ הַזֶּה שֶׁסְּבִיב הָאוֹר הָאֵין סוֹף כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. עַל-יְדֵי זֶה דַּיְקָא הוּא זוֹכֶה לְהִכָּלֵל וּלְהִסְתַּכֵּל בְּאוֹר הָאֵין סוֹף וְאֵינוֹ נִתְבַּטֵּל שָׁם בַּמְצִיאוּת. וַאֲזַי זוֹכֶה כְּשֶׁחוֹזֵר מֵהַבִּטּוּל שֶׁיִּהְיֶה נִשְׁאָר לוֹ אוֹר הָרְשִׁימוּ. כִּי אוֹר הָאֵין סוֹף נִרְשָׁם מִמֶּנּוּ רְשִׁימוּ קְדוֹשָׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה שֶׁשָּׁם דַּיְקָא נִצְטַיֵּר וְנִרְשַׁם אוֹר הָרְשִׁימוּ שֶׁל אוֹר הָאֵין סוֹף מֵחֲמַת הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ דַּיְקָא שֶׁהוּא בְּחִינַת צִמְצוּם. כִּי בִּלְעָדוֹ לֹא הָיָה יָכֹל הָאוֹר לְהִצְטַיֵּר כְּלָל. וְעַל-כֵּן כָּל הַנְּבוּאוֹת וְכָל הַהַשָּגוֹת שֶׁל כָּל הַנְּבִיאִים וְהַחֲכָמִים מְקַבְּלִים דַּיְקָא דֶּרֶךְ הֶעָנָן הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּעַמּוּד עָנָן יְדַבֵּר אֲלֵיהֶם. כִּי שָׁם דַּיְקָא נִצְטַיֵּר וְנִרְשָׁם אוֹר הָרְשִׁימוּ שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַשָּגָתָם. כִּי מִשָּׁם עִקַּר קַבָּלַת הַתּוֹרָה וְהַנְּבוּאָה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְיִשְׂרָאֵל עַם קָדוֹשׁ בִּכְלָלִיּוּת זוֹכִין בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים לְהִכָּלֵל וּלְהִתְבַּטֵּל בְּאוֹר הָאֵין סוֹף בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים עַל-יְדֵי הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל שֶׁנִּכְנָס בִּשְׁלִיחוּתָם לִפְנַי וְלִפְנִים וְכוּ' כַּנִּזְכָּר לְעֵיל וַאֲזַי מֵאוֹר הָרְשִׁימוּ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁנִּצְטַיְּרָה בְּתוֹךְ הֶעָנָן הַקָּדוֹשׁ הַנִּזְכָּר לְעֵיל זוֹכִין לִבְחִינַת לְקַבָּלַת הַלּוּחוֹת בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁהִיא כְּלַל הַתּוֹרָה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וַאֲזַי זוֹכִין אַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁיֻּמְשַׁךְ עַל כְּלַל יִשְׂרָאֵל בְּחִינַת הֶעָנָן הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת סֻכָּה שֶׁהִיא בְּחִינַת עַנְנֵי כָּבוֹד שֶׁנִּמְשָׁכִין מִשָּׁם. וְעַל-יְדֵי הָעַנְנֵי כָּבוֹד הָאֵלּוּ בְּחִינַת סֻכָּה עַל-יְדֵי זֶה מַמְשִׁיכִין עֲלֵיהֶם אוֹר הַשָּגַת הַתּוֹרָה מֵאוֹר הָרְשִׁימוּ הַקְּדוֹשָׁה בְּכָל שִׁבְעַת יְמֵי הַסֻּכּוֹת עַד שֶׁזּוֹכִין בִּשְׁמִינִי עֲצֶרֶת וְשִׂמְחַת תּוֹרָה לְקַבֵּל הַשָּגַת הַתּוֹרָה בִּשְׁלֵמוּת לְהַשְׁלִימָהּ וּלְהַתְחִילָהּ וְלִשְׂמֹחַ בְּשִׂמְחָתָהּ כִּי אָז זוֹכִין לִבְחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה בִּשְׁלֵמוּת. עַל-יְדֵי שֶׁזָּכִינוּ בְּכָל שִׁבְעַת יְמֵי הַסֻּכָּה לְקַבֵּל אוֹר הָרְשִׁימוּ שֶׁהִיא שֹׁרֶשׁ הַתּוֹרָה. עַל-יְדֵי הָעַנְנֵי כָּבוֹד שֶׁנִּמְשְׁכוּ עָלֵינוּ עַל-יְדֵי הַסֻּכָּה הַקְּדוֹשָׁה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְזֶה בְּחִינַת הַשִּׁבְעָה אוּשְׁפִּיזִין עִלָּאִין קַדִּישִׁין שֶׁהֵם הַשִּׁבְעָה רוֹעִים שֶׁנִּכְנָסִין לְתוֹךְ הַסֻּכָּה שֶׁהֵם אַבְרָהָם יִצְחָק יַעֲקֹב וְכוּ'. כִּי אֵלּוּ הַשִּׁבְעָה רוֹעִים הֵם בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת כָּל הַצַּדִּיקִים שֶׁבְּכָל דּוֹר שֶׁעַל יָדָם עִקַּר הַמְשָׁכַת הִתְגַּלּוּת אֱלֹקוּתוֹ בָּעוֹלָם שֶׁנִּמְשָׁךְ מֵאוֹר הָרְשִׁימוּ שֶׁל הַבִּטּוּל שֶׁזּוֹכִין הַצַּדִּיקִים כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. כִּי כָּל אֶחָד מֵהַשִּׁבְעָה רוֹעִים הַנִּזְכָּר לְעֵיל כָּל אֶחָד תִּקֵּן וְהִמְשִׁיךְ וְגִלָּה מִדָּה קְדוֹשָׁה אַחַת מִמִּדּוֹתָיו יִתְבָּרַךְ שֶׁנִּמְשָׁךְ מֵאוֹר הָרְשִׁימוּ הַנִּזְכָּר לְעֵיל שֶׁעַל-יְדֵי מִדּוֹת אֵלּוּ עִקַּר הִתְגַּלּוּת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ. כִּי בִּבְחִינַת הַבִּטּוּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל שָׁם הוּא לְמַעְלָה מִכָּל הַמִּדּוֹת וּמִכָּל הַסְּפִירוֹת כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. רַק כְּשֶׁחוֹזְרִין מֵהַבִּטּוּל בִּבְחִינַת וָשׁוֹב מְקַבְּלִין אוֹר הָרְשִׁימוּ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. מִשָּׁם מַתְחִילִין הִתְגַּלּוּת הַמִּדּוֹת וְהַסְּפִירוֹת שֶׁהֵם כְּלַל כָּל הַתּוֹרָה כְּלַל כָּל הַשֵּׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים כְּלָלִיּוּת כָּל הָעוֹלָמוֹת שֶׁעַל יָדָם עִקַּר הִתְגַּלּוּת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְהָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים כָּל אֶחָד זָכָה לִבְחִינַת בִּטּוּל עַד שֶׁזָּכָה אַחַר כָּךְ עַל-יְדֵי הָרְשִׁימוּ שֶׁהִמְשִׁיךְ כְּשֶׁחָזַר מֵהַבִּטּוּל לְתַקֵּן וּלְגַלּוֹת מִדָּה אַחַת מִמִּדּוֹתָיו יִתְבָּרַךְ. דְּהַיְנוּ אַבְרָהָם תִּקֵּן וְגִלָּה עַל-יְדֵי אוֹר הָרְשִׁימוּ שֶׁלּוֹ שֶׁהִמְשִׁיךְ עַל-יְדֵי בִּטּוּל שֶׁלּוֹ. עַל-יְדֵי זֶה תִּקֵּן וְגִלָּה בְּחִינַת מִדַּת הַחֶסֶד. וְכֵן יִצְחָק מִדַּת הַפַּחַד. וְכֵן יַעֲקֹב מִדַּת הַתִּפְאֶרֶת וְכוּ'. כִּי כָּל אֵלּוּ הַשִּׁבְעָה מִדּוֹת שֶׁהֵם כְּלַל הַכֹּל כַּנִּזְכָּר לְעֵיל כֻּלָּם נִמְשָׁכִין מֵאוֹר הָרְשִׁימוּ שֶׁהִמְשִׁיכוּ הַצַּדִּיקִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל עַל-יְדֵי בְּחִינַת בִּטּוּלָם כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְעַל-כֵּן בְּחַג הַסֻּכּוֹת הַקָּדוֹשׁ שֶׁאָנוּ עוֹסְקִים לְהַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ אוֹר הָרְשִׁימוּ הַקְּדוֹשָׁה עַל-יְדֵי הָעַנְנֵי כָּבוֹד שֶׁהָרְשִׁימוּ הַזֹּאת מְאִירָה עָלֵינוּ עַל-יְדֵי הַבִּטּוּל שֶׁזָּכִינוּ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. עַל-כֵּן אָז נִכְנָסִין אֶצְלֵנוּ לְתוֹךְ הַסֻּכָּה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהִיא בְּחִינַת עַנְנֵי כָּבוֹד נִכְנָסִין לְתוֹכָהּ כָּל הַשִּׁבְעָה רוֹעִים שֶׁעַל יָדָם עִקַּר הַמְשָׁכַת אוֹר הָרְשִׁימוּ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁעַל-יְדֵי זֶה עִקַּר הִתְגַּלּוּת אֱלֹקוּתוֹ שֶׁנִּתְגַּלָּה עַל יָדָם בָּעוֹלָם כַּנִּזְכָּר לְעֵיל:

EN:
[continued]

Segment 32
HE:
וְעַל-כֵּן נִקְרָאִים רוֹעִים. כִּי אֵלּוּ הַצַּדִּיקִים הַנּוֹרָאִים הֵם הֵם בְּחִינַת בַּעֲלֵי הַשָּדֶה שֶׁעוֹסְקִים לְתַקֵּן הַשָּדֶה הָעֶלְיוֹנָה הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל שֶׁעִקַּר תִּקּוּנָהּ עַל-יְדֵי בְּחִינַת הַבִּטּוּל וְהַהִסְתַּכְּלוּת אֶל הַתַּכְלִית כַּמּוּבָן בְּהַתּוֹרָה הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל. וְעַל -כֵּן נִקְרָאִים רוֹעִים. כִּי הֵם בְּחִינַת רוֹעִים בְּתוֹךְ הַשָּדֶה הָעֶלְיוֹנָה. כִּי כְּמוֹ הָרוֹעֶה הַגַּשְׁמִי שֶׁכָּל עִסְקוֹ וּמְלַאכְתּוֹ בְּתוֹךְ הַשָּדֶה. כְּמוֹ כֵן אֵלּוּ הַצַּדִּיקִים הֵם בְּחִינַת רוֹעִים בְּתוֹךְ הַשָּדֶה הָעֶלְיוֹנָה. כִּי הֵם בְּחִינַת בַּעֲלֵי הַשָּדֶה שֶׁעוֹסְקִין בְּתִקּוּן הַשָּדֶה הָעֶלְיוֹנָה עַל-יְדֵי הַבִּטּוּל אֶל הַתַּכְלִית וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל. וְעַל-כֵּן בֶּאֱמֶת הָיוּ כָּל הַצַּדִּיקִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל רוֹעִים בַּשָּדֶה מַמָּשׁ. כִּי זֶה יָדוּעַ שֶׁהַשָּדֶה הַתַּחְתּוֹן הוּא דֻּגְמַת הַשָּדֶה הָעֶלְיוֹנָה וְכָל הָעֲשָׂבִים וְהַצְּמָחִים וְשִׂיחַ הַשָּדֶה כֻּלָּם הֵם נִיצוֹצֵי נְשָׁמוֹת עֶלְיוֹנוֹת וְהָאָבוֹת בִּהְיוֹתָם רוֹעִים בַּשָּדֶה הָיוּ מְתַקְּנִים אֶת הַשָּדֶה בְּשָׁרְשָׁהּ הָעֶלְיוֹן. כִּי הֵם בַּעֲלֵי הַשָּדֶה הָעֶלְיוֹן כַּנִּזְכָּר לְעֵיל:

EN:
[continued]

Segment 33
HE:
אות כד

EN:
Section 24

Segment 34
HE:
וְזֶה בְּחִינַת אַרְבָּעָה מִינִים שֶׁלּוֹקְחִין בְּסֻכּוֹת. וּבָם אָנוּ שְׂמֵחִים לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר וְכוּ' וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם וְכוּ'. כִּי עַכְשָׁו אָנוּ מַרְאִין כֹּחֵנוּ מַה שֶּׁפָּעַלְנוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁזָּכִינוּ עַל-יְדֵי כָּל הַתִּקּוּנִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל לְתַקֵּן אֶת הַתְּפִלָּה. דְּהַיְנוּ לַעֲשׂוֹת אֶחָד מִכָּל הַתְּפִלָּה. שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הַשָּדֶה הָעֶלְיוֹנָה הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל כַּמְבֹאָר שָׁם שֶׁכְּשֶׁאָדָם עוֹמֵד לְהִתְפַּלֵּל הוּא הוֹלֵךְ בְּתוֹךְ הַשָּדֶה הָעֶלְיוֹן וְהוֹלֵךְ וּמְלַקֵּט צִיצִים וַעֲשָׂבִים וּפְרָחִים נָאִים וְכוּ' עַיֵּן שָׁם וְהַיּוֹצֵא מִשָּׁם. שֶׁכָּל זְמַן שֶׁאֵין זוֹכִין לְהִסְתַּכֵּל עַל הַתַּכְלִית שֶׁהִוא בְּחִינַת הַבִּטּוּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל. אֵין הַתְּפִלָּה מְתֻקֶּנֶת בִּשְׁלֵמוּת כִּי אֵין הַדִּבּוּר מַנִּיחַ אֶת הַנֶּפֶשׁ לֵילֵךְ לְהַלָּן יוֹתֵר וּלְלַקֵּט עֲשָׂבִים וּפְרָחִים וּצְמָחִים נִפְלָאִים מֵהַשָּדֶה וְכוּ'. וְעִקַּר הַתִּקּוּן עַל-יְדֵי הִסְתַּכְּלוּת עַל הַתַּכְלִית וְכוּ'. שֶׁעַל-יְדֵי זֶה עוֹשִׂין אֶחָד מִכָּל הַתְּפִלָּה וְאָז דַּיְקָא זוֹכִין הַתִּקּוּן עַל-יְדֵי הִסְתַּכְּלוּת עַל הַתַּכְלִית וְכוּ'. שֶׁעַל-יְדֵי זֶה עוֹשִׂין אֶחָד מִכָּל הַתְּפִלָּה וְאָז דַּיְקָא זוֹכִין לִתְפִלָּה בִּשְׁלֵמוּת. וְאָז יָכוֹל לֵילֵךְ בִּתְפִלָּתוֹ בְּהַשָּדֶה הָעֶלְיוֹן וּלְלַקֵּט שׁוֹשַׁנִּים וּצְמָחִים נִפְלָאִים עַל-יְדֵי דִּבּוּרֵי הַתְּפִלָּה הַקְּדוֹשָׁה וְכוּ' כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְזֶה בְּחִינַת אַרְבָּעָה מִינִים הַקְּדוֹשִׁים וְהַנּוֹרָאִים שֶׁכֻּלָּם הֵם מִינֵי צְמָחִים שֶׁהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה צִוְּתָה עָלֵינוּ לִקַּח בִּימֵי חַג הַסֻּכּוֹת אֵלּוּ הָאַרְבָּעָה מִינִים מִצִּמְחֵי הַשָּדֶה שֶׁהֵם בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת הַתְּפִלָּה. כְּלָלִיּוּת הַנְּשָׁמוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת שִׂיחַ הַשָּדֶה. וּבָזֶה שֶׁאָנוּ לוֹקְחִין אֵלּוּ הָאַרְבָּעָה מִינִים מִצִּמְחֵי הַשָּדֶה בָּזֶה אָנוּ מַרְאִים גֹּדֶל כֹּחֵנוּ מַה שֶּׁפָּעַלְנוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁזָּכִינוּ עַל -יְדֵי בְּחִינַת הַבִּטּוּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל לְתַקֵּן אֶת הַתְּפִלָּה עַד שֶׁאָנוּ יְכוֹלִין לְקַבֵּץ וּלְלַקֵּט בְּיָדֵינוּ צְמָחִים נִפְלָאִים מֵהַשָּדֶה הָעֶלְיוֹן שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת כָּל הָאַרְבָּעָה מִינִים שֶׁהֵם כְּלָלִיּוּת כָּל הַצִּמְחֵי הַשָּדֶה בִּקְדוּשָׁה כִּי אֵלוּ הַד' מִינִים הֵם כְּלוּלִים כָּל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁגְּדֵלִים בְּהַשָּדֶה הַנִּזְכָּר לְעֵיל. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁהָאַרְבָּעָה מִינִים הֵם בְּחִינַת כָּל הַכִּתּוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּנִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם בְּחִינַת צַדִּיקִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁהֵם בְּחִינַת בַּעֲלֵי רֵיחַ וְטַעַם בְּחִינַת אֶתְרוֹג. וְיֵשׁ בַּעֲלֵי רֵיחַ וְלֹא טַעַם בְּחִינַת הֲדַס. וּבַעֲלֵי טַעַם וְלֹא רֵיחַ. בְּחִינַת לוּלָב כַּפֹּת תְּמָרִים. וְיֵשׁ שֶׁאֵין בָּהֶם לֹא טַעַם וְלֹא רֵיחַ שֶׁהֵם פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם בְּחִינַת עַרְבֵי נַחַל. נִמְצָא שֶׁהָאַרְבָּעָה מִינִים הֵם כְּלוּלִים מִכָּל הַכִּתּוֹת שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם כְּלַל כָּל הַנְּשָׁמוֹת. וְעַל-כֵּן הֵם כֻּלָּם צִמְחֵי הַשָּדֶה. כִּי כָּל הַנְּשָׁמוֹת הֵם בְּחִינַת צִמְחֵי הַשָּדֶה הָעֶלְיוֹנָה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְעַל -יְדֵי שֶׁאָנוּ לוֹקְחִין בְּסֻכּוֹת אֵלּוּ הָאַרְבָּעָה מִינִים מִצִּמְחֵי הַשָּדֶה. בָּזֶה אָנוּ מַרְאִין גֹּדֶל כֹּחֵנוּ מַה שֶּׁפָּעַלְנוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁזָּכִינוּ עַל-יְדֵי בְּחִינַת הַבִּטּוּל וְכוּ' כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. לְתַקֵּן אֶת הַתְּפִלָּה עַד שֶׁאָנוּ זוֹכִין לְקַבֵּץ בְּיָדֵינוּ כְּלָלִיּוּת כָּל צִמְחֵי הַשָּדֶה הַנִּפְלָאִים שֶׁמְּלַקְּטִים וּמְקַבְּצִים אוֹתָם כְּשֶׁזּוֹכִין לִתְפִלָּה בִּשְׁלֵמוּת שֶׁהֵם בְּחִינַת אֵלּוּ הָאַרְבָּעָה מִינִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁכֻּלָּם הֵם בְּחִינַת צִמְחֵי הַשָּדֶה הָעֶלְיוֹנָה וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל. וְזֶה בְּחִינַת מַה מַה שֶּׁאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ מָאן נָצַח מָאן דְּאָחֵיד מָאנֵי קְרָבָא בִּידוֹהִי. שֶׁהֵם הָאַרְבָּעָה מִינִים הַקְּדוֹשִׁים. כִּי עִקַּר נִצְחוֹן הַמִּלְחָמָה שֶׁנִּצַּחְנוּ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים נִכָּר וְנִתְגַּלֶּה עַל-יְדֵי הָאַרְבָּעָה מִינִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁהֵם בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת צִמְחֵי הַשָּדֶה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת תִּקּוּן הַתְּפִלָּה שֶׁפָּעַלְנוּ עַל-יְדֵי הַבִּטּוּל שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים וְכוּ' כַּנִּזְכָּר לְעֵיל:

EN:
[continued]

Segment 35
HE:
וזה בחינת מילוי הלבנה בחינת והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים וכו' כי מילוי הלבנה מפגימתה זה בחינת שלימות החסרון כי החסרון הוא בחינת חסרון ופגימת הלבנה שהוא בחינת מלכות שנתמעטה על ידי הקיטרוג שמשם באים כל החסרונות של השפע ועל ידי מ"ט יום של ספירת העומר שהוא בחינת שבעתיים בחינת מזוקק שבעתיים על ידי זה נשלם כל החסרונות כנ"ל. שזהו בחינת מילוי חסרון ופגימת הלבנה:

EN:
And this is what Rabeinu, may his light shine, wrote: that the root of teshuvah is on Rosh Chodesh. For Rosh Chodesh, which is the aspect of the revelation of the concealment as mentioned above — then the Torah proclaims before them. Therefore, then is the arousal of teshuvah for all who come into the world, even for the transgressors of Yisrael who are in the ultimate concealment. For then the concealment is revealed, and this is the aspect of Rosh Chodesh — the aspect of the filling and rectification of the moon at the time when it has reached the ultimate blemish, as mentioned above.

Segment 37
HE:
אות יז וְזֶה בְּחִינַת שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת לַנֵּרוֹת, הַמּוּבָא בְּסוֹף הַמַּאֲמָר "רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב" הַנַּ"ל, שֶׁהֵם מ"ט אוֹרוֹת וְכוּ', עַיֵּן שָׁם. וְזֶה בְּחִינַת מ"ט יְמֵי הָעֹמֶר שֶׁעַל יָדָם זוֹכִים לְהַמְשִׁיךְ הָרוּחַ חַיִּים מֵהַתּוֹרָה לְהַשְׁלִים הַחֶסְרוֹנוֹת, שֶׁהוּא בְּחִינַת וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן וְכוּ', עַיֵּן שָׁם: 

וְזֶה בְּחִינַת כִּי תִשָּא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה' בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף וְכוּ', כִּי אָסוּר לִמְנוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, כִּי הַמִּנְיָן הוּא בִּבְחִינַת חִסָּרוֹן כַּנַּ"ל, בְּחִינַת חֶסְרוֹן הָרוּחַ חַיִּים וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי זֶה יָכוֹל לִשְׁלֹט נֶגֶף חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף", שֶׁהוּא הִסְתַּלְּקוּת הָרוּחַ חַיִּים עַל-יְדֵי הַמִּנְיָן, שֶׁהוּא בְּחִינַת חִסָּרוֹן כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן נִקְרָא הַמִּנְיָן וְהַמִּסְפָּר מִפְקָד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וַיִּתֵּן אֶת מִסְפַּר וּמִפְקַד הָעָם" כְּשֶׁצִּוָּה דָּוִד לִמְנוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, כִּי מִפְקָד לְשׁוֹן חִסָּרוֹן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וְלֹא נִפְקַד מִמֶּנּוּ אִישׁ" (וּכְפֵרוּשׁ רַשִׁ"י שָׁם), כִּי כָּל הַמִּנְיָנִים הֵם בִּבְחִינַת חִסָּרוֹן, וְעַל-כֵּן נִקְרָאִים בִּלְשׁוֹן מִפְקָד לְשׁוֹן חִסָּרוֹן כַּנַּ"ל, וְעַל-כֵּן אָסוּר לִמְנוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, כִּי אִם עַל-יְדֵי שֶׁיִּתְּנוּ כֹּפֶר נַפְשָׁם לִצְדָקָה לְקָרְבָּנוֹת, כִּי עַל-יְדֵי הַקָּרְבָּנוֹת מַכְנִיעִין הָרוּחַ סְעָרָה, רוּחַ הַבְּהֵמָה וּמְבָרְרִין מִשָּׁם הָרוּחַ חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה וְאָז נִשְׁלָמִים כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת. וְאָז עוֹלֶה הַמִּנְיָן, שֶׁהוּא הַחִסָּרוֹן, לִבְחִינַת שְׁלֵמוּת וְנִמְשָׁךְ רוּחַ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַמִּנְיָן וְהַחִסָּרוֹן. וְאָז דַּיְקָא מֻתָּר לִמְנוֹת. וְזֶהוּ, "כִּי תִשָּא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם", דְּהַיְנוּ כְּשֶׁתִּרְצֶה לָשֵׂאת וּלְהַגְבִּיהַּ בְּחִינַת הַמִּנְיָן שֶׁיֻּשְׁלַם הַחִסָּרוֹן הַבָּא מִבְּחִינַת מִנְיָן. וְזֶהוּ "לִפְקֻדֵיהֶם" לְשׁוֹן חִסָּרוֹן, הַיְנוּ כְּשֶׁתִּרְצֶה לָשֵׂאת הַמִּנְיָן וּלְהַשְׁלִים הַחִסָּרוֹן אֲזַי 'וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה' וְכוּ' וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף', כִּי עַל -יְדֵי הַצְּדָקָה שֶׁל הַקָּרְבָּנוֹת מַמְשִׁיכִין הָרוּחַ חַיִּים וְנִצּוֹלִים מֵהַנֶּגֶף, שֶׁהוּא הִסְתַּלְּקוּת הָרוּחַ חַיִּים הַבָּא עַל-יְדֵי הַמִּנְיָן כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת צְדָקָה, וְזֶה בְּחִינַת פִּדְיוֹן שֶׁמּוֹנִין הַמָּעוֹת כְּפִי הַמִּסְפָּרִים שֶׁצְּרִיכִין עַל-פִּי כַּוָּנוֹת, וְעַל-יְדֵי זֶה עוֹשִׂין פִּדְיוֹן וּמַמְשִׁיכִין רוּחַ חַיִּים לְהַחוֹלֶה, כִּי עִקַּר הַחוֹלַאַת הוּא בְּחִינַת הִסְתַּלְּקוּת הָרוּחַ חַיִּים, בְּחִינַת חִסָּרוֹן שֶׁשָּׁרְשׁוֹ מִבְּחִינַת מִנְיָן וְכוּ' כַּנַּ"ל, וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי הַמִּנְיָן דִּקְדֻשָּׁה שֶׁמּוֹנִין הַמָּעוֹת עַל-פִּי כַּוָּנוֹת, עַל-יְדֵי זֶה מַגְבִּיהִין הַמִּנְיָן וְהַמִּסְפָּר אֶל הַקְּדֻשָּׁה, כִּי זֶה כְּלָל שֶׁאֵין הַדִּין נִמְתָּק אֶלָּא בְּשָׁרְשׁוֹ, וַאֲזַי כְּשֶׁמַּמְתִּיקִין בְּחִינַת הַמִּנְיָן וְהַמִּסְפָּר בְּשָׁרְשׁוֹ, עַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הָרוּחַ חַיִּים, שֶׁהוּא בְּחִינַת שְׁלֵמוּת הַחִסָּרוֹן וְהַמִּנְיָן. וְעַל-יְדֵי זֶה מַמְשִׁיכִין רוּחַ חַיִּים לְהַחוֹלֶה. וְהָעִקָּר עַל-יְדֵי שֶׁנּוֹתְנִין הַמָּעוֹת לִצְדָקָה, כִּי צְדָקָה הוּא בְּחִינַת רוּחַ חַיִּים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "בְּאֹרַח צְדָקָה חַיִּים". כִּי הֶעָנִי בִּבְחִינַת חִסָּרוֹן שֶׁחָסֵר מִכָּל טוּב, וְעִקַּר הָעֲנִיּוּת נִמְשָׁךְ מֵחֶסְרוֹן וּפְגִימַת הַלְּבָנָה כַּיָּדוּעַ. וְעַל-יְדֵי שֶׁמְּרַחֵם עָלָיו וְנוֹתֵן לוֹ צְדָקָה וּמַשְׁלִים חֶסְרוֹנוֹ בִּבְחִינַת "פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ וְכוּ' דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ", עַל-יְדֵי זֶה מְרַחֲמִין עָלָיו מִן הַשָּׁמַיִם וְנִמְשָׁךְ עָלָיו גַּם כֵּן בְּחִינַת שְׁלֵמוּת הַחִסָּרוֹן, שֶׁהוּא הָרוּחַ חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה וְעַל-כֵּן צְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת, שֶׁהוּא הִסְתַּלְּקוּת הָרוּחַ חַיִּים, כִּי עַל-יְדֵי הַצְּדָקָה שֶׁמְּמַלֵּא חֶסְרוֹנוֹ שֶׁל הֶעָנִי, נִמְשָׁךְ הָרוּחַ חַיִּים שֶׁהוּא שְׁלֵמוּת הַחִסָּרוֹן, בְּחִינַת בְּאֹרַח צְדָקָה חַיִּים כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן נֶאֱמַר בִּצְדָקָה, "וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת אִם לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָּי". דְּהַיְנוּ שְׁלֵמוּת כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁנִּמְשָׁךְ הַבְּרָכָה עַד בְּלִי דַּי, כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת הַחֶסְרוֹנוֹת הוּא עַל-יְדֵי צְדָקָה כַּנַּ"ל: 

~ אות יח

וְעַל-כֵּן מַתְחִילִין לוֹמַר טַל בְּיוֹם רִאשׁוֹ

EN:
Therefore, the custom is to arouse oneself in teshuvah on Erev Rosh Chodesh and to observe Yom Kippur Katan (the Minor Day of Atonement). For then is the ultimate blemish of the moon, the aspect of Malchus, and therefore, specifically then is the time of closeness, as mentioned above. And therefore one does teshuvah then and returns to Him, blessed be He.

Therefore, Kiddush HaChodesh is the first mitzvah that Yisrael were commanded in Egypt. And there, in that very parashah of "This month shall be for you" (Shemos 12:2), the Exodus from Egypt and their redemption is stated — for their redemption was dependent on this. For the Exodus from Egypt is in the aspect of Kiddush HaChodesh, as mentioned above.

Segment 38
HE:
וְכֵן הוּא בְּכָל אָדָם שֶׁכָּל זְמַן שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה בְּמַעֲשָׂיו לִכְלֹל הָעוֹלָמוֹת עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְהַתַּכְלִית הַנַּ"ל שֶׁהוּא הֶאָרַת הָרָצוֹן צָרִיךְ עַל כָּל פָּנִים לְהַרְבּוֹת מְאֹד מְאֹד בְּסִפּוּר הַנִּסִּים וְהַנִּפְלָאוֹת שֶׁעָשָׂה ה' יִתְבָּרַךְ עִמּוֹ לְקָרְבוֹ מִמָּקוֹם שֶׁהוּא וּלְהוֹדִיעוֹ כִּי עֲדַיִן ה' עִמּוֹ וְכוּ'. שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת סִפּוּר יְצִיאַת מִצְרַיִם בְּכָל אָדָם וְכוּ'. כִּי עַל-יְדֵי זֶה דַּיְקָא יִזְכֶּה לְהֶאָרַת הָרָצוֹן בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה כִּי עִקַּר הַתִּקּוּן עַל-יְדֵי הַדִּבּוּר בְּחִינַת פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת וְכוּ'. שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַחֲלִיפוֹת וְכוּ'. וְכָל הַמַּרְבֶּה לְסַפֵּר בָּזֶה הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח בַּחֲסָדִים שֶׁהוּא בְּחִינַת חֶסֶד וְאַהֲבָה וְרָצוֹן, בְּחִינַת הֶאָרַת הָרָצוֹן הַנַּ"ל:

EN:
Halachah 1 (LM I:54): Hashem arranges for each person to eat foods containing sparks of their soul. Bless the favorite first (= closest to your soul). Seven Species from Eretz Yisrael = root of all holy souls → precedence. Specific berachos (ha'aitz, ha'adamah) due to fruits' precious souls. Da'as determines everything — intent, tafel/ikar, precedence.

Segment 40
HE:
אות כט וְזֶה בְּחִינַת סְפִירַת הָעֹמֶר, כִּי מְבֹאָר בַּכַּוָּנוֹת שֶׁאָז מַמְשִׁיכִין עַל-יְדֵי הַסְּפִירָה הַמַּקִּיפִין וְכוּ', זֶה בְּחִינַת לְעֵינֵי הָעַמִּים הַנַּ"ל. כִּי הַמַּקִּיפִין הוּא הַשֵּכֶל שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּיג. וְאִם כֵּן מַהוּ הַמְשָׁכָתָן. אַךְ הָעִקָּר שֶׁמַּמְשִׁיכִין עָלֵינוּ הַשֵּכֶל הַמַּקִּיף שֶׁיִּהְיֶה סָמוּךְ אֵלֵינוּ וְיַקִּיף אֶת שִׂכְלֵנוּ, הַיְנוּ שֶׁנִּזְכֶּה לִרְאוֹת וּלְהָבִין שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָנוּ לְהָבִין, כִּי נָבִין מֵרָחוֹק שֶׁיֵּשׁ סוֹדוֹת עֲצוּמִים אֵצֶל גְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים וְאָנוּ מְחֻיָּבִים לִרְדֹּף בְּכָל כֹּחֵנוּ אַחֲרֵיהֶם וּלְהִתְדַּבֵּק בָּם. אֲבָל עֲדַיִן הַסּוֹדוֹת נֶעְלָמִים מֵאִתָּנוּ שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת לְעֵינֵי הָעַמִּים הַנַּ"ל. וְזֶהוּ בְּכָל דַּרְגָּא וְדַרְגָּא אֲפִלּוּ בַּדְּיוֹטָא הַתַּחְתּוֹנָה מְאֹד מְאֹד. כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ וְכוּ'. וְאַף-עַל-פִּי-כֵן אֵין זֶה תַּכְלִית הַיְדִיעָה אֲשֶׁר לֹא נֵדַע. כִּי עֲדַיִן אָנוּ רְחוֹקִים מְאֹד מְאֹד מִתַּכְלִית הַיְדִיעָה כִּי אֵין אָנוּ יוֹדְעִים כְּלוּם. רַק עַל-יְדֵי הִתְקָרְבוּתֵנוּ לְהַצַּדִּיקִים הֵם מְאִירִין בָּנוּ כִּי עֲדַיִן ה' אִתָּנוּ אֵיךְ שֶׁאֲנַחְנוּ הֵם אֲפִלּוּ וְכוּ'. וּמוֹדִיעִין לָנוּ מֵרָחוֹק שֶׁהַסּוֹד אֶצְלָם. שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הֶאָרַת הַמַּקִּיפִין לְכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בְּכָל מִדָּה וּמִדָּה שֶׁל שִׁבְעַת יְמֵי הַבִּנְיָן שֶׁהֵם בְּחִינַת הַשֶּׁבַע מִדּוֹת וְכוּ', כִּי אוֹר הַפְּנִימִי אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּיג מֵחֲמַת הַחֻרְבַּן בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ שֶׁאֵין אָנוּ זוֹכִים לְהַקְרִיב קָרְבַּן הָעֹמֶר. רַק עַל-יְדֵי שֶׁאָנוּ מִתְפַּלְּלִין בְּעֵת הַסְּפִירָה הָרַחֲמָן יַחֲזִיר לָנוּ עֲבוֹדַת בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ לִמְקוֹמוֹ וְכוּ' עַל-יְדֵי זֶה מַמְשִׁיכִין מְעַט אוֹרוֹת הַפְּנִימִיִּים וְכוּ' כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר כָּל זֶה בַּכַּוָּנוֹת, הַיְנוּ עַל-פִּי הַמְבֹאָר בַּתּוֹרָה הַנַּ"ל וּבְהַתּוֹרָה עַל פָּסוּק גָּאַלְתָּ שֵׁבֶט וְכוּ' הַנַּ"ל שֶׁעִקַּר הַדַּעַת הַנַּ"ל שֶׁכּוֹלֵל דָּרֵי מַעְלָה עִם דָּרֵי מַטָּה הוּא בְּבֵית-הַמִּקְדָּשׁ וְכוּ'. וְעַל-כֵּן עַכְשָׁו בְּעֵת הַחֻרְבָּן אִי אֶפְשָׁר לְהָאִיר הַדַּעַת בִּשְׁלֵמוּת. רַק עַל-יְדֵי תְּפִלָּה וְכֹחַ הַצַּדִּיקִים מַמְשִׁיכִין עָלֵינוּ שֵׂכֶל וְדַעַת שֶׁנֵּדַע שֶׁיֵּשׁ אוֹר גָּדוֹל לִסְבִיבֵנוּ, הַיְנוּ שֶׁמַּקִּיפִין אוֹתָנוּ שִׂכְלִיִּים וְסוֹדוֹת עֲצוּמִים וְהֵם לְנֶגֶד עֵינֵינוּ רַק אִי אֶפְשָׁר לָנוּ לְהַשִּיגָם כִּי הֵם בַּמֻּפְלָא מִמֶּנּוּ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הֶאָרַת הַמַּקִּיפִין הַנַּ"ל. וְעִקַּר הֶאָרָתָם הוּא שֶׁמְּאִירִים לָנוּ בְּדַעְתֵּנוּ לַעֲשׂוֹת מְחִצָּה וּגְבוּל בְּהַדַּעַת לְבַל נַהֲרֹס לִכְנֹס בְּקֻשְׁיוֹת וְתֵרוּצִים שֶׁהֵם אֶצְלֵנוּ בְּחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן וְכוּ':

EN:
Halachah 2 (LM I:44, LM II:40): Through berachah, Eretz Yisrael is made everywhere. Before berachah: "to Hashem is the earth" (distinction between EY and chutz la'Aretz). After: "the earth He gave to mankind" (eretz unqualified = Eretz Yisrael = everywhere). Seven Species = seven Torah measures = seven layers of the eye = Hashem's eyes of providence on Eretz Yisrael. Therefore they precede; earlier in verse = closer to His providence.

Core teaching (LM I:37): Body/soul = behaima/adam = forgetfulness/memory = folly/Torah. Subdue the body through fasting → chesed → nefesh elevated through avira d'Eretz Yisrael and breath of schoolchildren.

Segment 42
HE:
אות ל וּכְלַל אֵלּוּ הַמַּקִּיפִין הֵם בְּחִינַת תְּקוּפוֹת הַיָּמִים, כִּי נִיסָן הוּא בְּחִינַת תְּקוּפוֹת הַיָּמִים בְּחִינַת וַיְהִי לִתְקוּפַת הַיָּמִים וְכוּ'. וְתִשְׁרֵי הוּא בְּחִינַת תְּקוּפַת הַשָּׁנָה שֶׁנֶּאֱמַר עַל חַג הָאָסִיף שֶׁהוּא בְּתִשְׁרֵי וְכוּ' וּבְכָל יוֹם וָיוֹם שֶׁהוּא הַזְּמַן. צְרִיכִין לְהַמְשִׁיךְ מִלְּמַעְלָה מֵהַזְּמַן מִבְּחִינַת תְּקוּפוֹת הַיָּמִים שֶׁמִּשָּׁם הֵם הֶאָרַת הַמַּקִּיפִין הַנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת הַסְּפִירָה:

EN:
§§1-2: Birchos hanehenin elevate reincarnated nefashos. Essential berachah = avira d'Eretz Yisrael. Money = root of nefesh → nezikin and tzedakah both elevate the nefesh.

§§3-4: Precedence in berachos through kavod. Seven Species of Eretz Yisrael = highest souls. Kazayis (olive) = body and soul; oil = memory from within forgetfulness.

Segment 44
HE:
אות לא וְזֶה וּסְפַרְתֶּם לָכֶם, לָכֶם-לְעַצְמְכֶם לְכָל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ שֶׁצָּרִיךְ לְהַמְשִׁיךְ הֶאָרָה מִתְּקוּפוֹת הַיָּמִים מִלְּמַעְלָה מֵהַזְּמַן לְתוֹךְ כָּל יוֹם וָיוֹם שֶׁל הַזְּמַן שֶׁהוּא בְּחִינַת הֶאָרַת הַמַּקִּיפִין הַנַּ"ל. וְזֶה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. כִּי עִקָּר הוּא תְּמִימוּת וּפְשִׁיטוּת וְלִבְלִי לִכְנֹס בַּחֲקִירוֹת וְקֻשְׁיוֹת שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת בֵּן תָּם שֶׁהוּא בְּחִינַת יַעֲקֹב אִישׁ תָּם (כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּהַתּוֹרָה מֵישְׁרָא סִימָן ל לִקּוּטֵי ח"א) כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת הָעוֹלָמוֹת הוּא כְּשֶׁנִּכְלָלִין זֶה בָּזֶה בִּבְחִינַת הַנַּ"ל שֶׁזֶּה הַדָּבָר עִקָּרוֹ נַעֲשֶׂה בְּבֵית-הַמִּקְדָּשׁ עַל-יְדֵי הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁהָיוּ עֶלְיוֹנִים לְמַטָּה וְתַחְתּוֹנִים לְמַעְלָה. וְהָעִקָּר תָּלוּי בַּתַּחְתּוֹנִים שֶׁעַל-יְדֵי שֶׁהַצַּדִּיק הָאֱמֶת מוֹדִיעַ לַתַּחְתּוֹנִים אֲפִלּוּ לְהַתַּחְתּוֹנִים מְאֹד שֶׁהֵם בְּעֹמֶק הַיְרִידָה מְאֹד, כְּשֶׁמּוֹדִיעַ לָהֶם שֶׁעֲדַיִן עֲדַיִן ה' אִתָּם וְאֶצְלָם וְקָרוֹב לָהֶם כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ עַד שֶׁמְּקַבְּלִין זֶה הַדַּעַת וּמִתְעוֹרְרִים לְהִתְקָרֵב אֵלָיו בִּתְפִלָּה וְתוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים וְכוּ' בִּבְחִינַת הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר שֶׁעַל-יְדֵי זֶה הוּא מַגְבִּיהַּ כָּל הַתַּחְתּוֹנִים לְמַעְלָה, עַל-יְדֵי זֶה מַמְשִׁיכִין הָעֶלְיוֹנִים לְמַטָּה, כִּי עַל-יְדֵי זֶה מַמְשִׁיכִין הַשְׁרָאַת שְׁכִינָתוֹ לְמַטָּה, כִּי בְּאִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא אִתְּעַר לְעֵלָּא וְכוּ'. וְזֶה תַּכְלִית הַשְּׁלֵמוּת שֶׁל הָאָדָם וְשֶׁל כָּל הָעוֹלָמוֹת. וְעִקָּרוֹ הָיָה בְּבֵית-הַמִּקְדָּשׁ כַּנַּ"ל וּמֵעֵת שֶׁחָרַב בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ חָשְׁכוּ הַמְאוֹרוֹת וְכוּ' וְאֵין אָנוּ יְכוֹלִין לְקַבֵּל שׁוּם אוֹר לְעוֹרֵר וּלְהָקִיץ אוֹתָנוּ כִּי אִם עַל-יְדֵי גְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם דַּעַת גָּדוֹל שֶׁנֶּחֱשָׁב כְּבִנְיַן בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁהֵם מְאִירִין בָּנוּ כָּל זֶה כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל. וְעַל-כֵּן מִפֶּסַח עַד הָעֲצֶרֶת שֶׁאָנוּ צְרִיכִין לְהָכִין עַצְמֵנוּ לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה עַל-יְדֵי אֵיזֶה אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא, עַל-כֵּן צִוְּתָה לָנוּ הַתּוֹרָה לַעֲסֹק בְּתִקּוּן הָעֹמֶר שְׂעוֹרִים. וְאַף-עַל-פִּי שֶׁאֵין לָנוּ בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ. כְּבָר מְבֹאָר שֶׁעַל-יְדֵי הַתְּפִלָּה וְכוּ' מַמְשִׁיכִין הֶאָרַת תִּקּוּן הַקְרָבַת הָעֹמֶר כַּנַּ"ל כִּי הַקְרָבַת הָעֹמֶר שְׂעוֹרִים וּתְנוּפָתוֹ הוּא עִקַּר בְּחִינַת הַנַּ"ל בְּחִינַת תַּחְתּוֹנִים לְמַעְלָה שֶׁמֵּאִיר עַל-יְדֵי הַקָּרְבָּנוֹת, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם עַל פָּסוּק גָּאַלְתָּ הַנַּ"ל. וְעַתָּה בִּתְחִלַּת הַהִתְקָרְבוּת הוּא פֶּלֶא יוֹתֵר שֶׁצִּוָּה לָנוּ לְהַקְרִיב מַאֲכַל בְּהֵמָה שֶׁהוּא הָעֹמֶר שְׂעוֹרִים, שֶׁהוּא מִנְחַת קְנָאוֹת שֶׁמְּבַטֵּל וּמְבַעֵר הָרוּחַ שְׁטוּת בִּבְחִינַת אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וְכוּ'. כִּי מַעֲלִין גַּם מִשָּׁם עַל -יְדֵי גֹּדֶל כֹּחַ הַצַּדִּיק וּמַעֲלִין הֶעְדֵּר הַדַּעַת כָּזֶה בְּחִינַת שְׂעוֹרִים מַאֲכַל בְּהֵמָה תֹּקֶף הַגְּבוּרוֹת הַכְּלוּלִים בְּתֵבַת שְׂעוֹרָה (כַּמְבֹאָר בַּכַּוָּנוֹת) הַכֹּל מַעֲלִין וּמְנִיפִין לְרֵיחַ נִיחוֹחַ לַה'. וְעַל-יְדֵי זֶה דַּיְקָא הוּא בְּחִינַת תַּחְתּוֹנִים לְמַעְלָה כַּנַּ"ל. וְסוֹפְרִין אַחַר-כָּךְ שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת וְכוּ'. עַד שֶׁזּוֹכִים בְּיוֹם הַחֲמִשִּׁים בְּשָׁבוּעוֹת לִבְחִינַת עֶלְיוֹנִים לְמַטָּה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי שֶׁהִמְשִׁיכוּ שְׁכִינָתוֹ לְמַטָּה וְכוּ' כַּנַּ"ל שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַתִּקּוּן שֶׁל מַתַּן תּוֹרָה שֶׁהוּא בְּחִינַת שָׁלוֹם שֶׁעוֹשֶׂה שָׁלוֹם וּשְׁלֵמוּת בְּכָל הָעוֹלָמוֹת שֶׁהָעִקָּר שֶׁיִּהְיוּ נִכְלָלִין יַחַד בִּבְחִינַת תַּחְתּוֹנִים לְמַעְלָה וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ בְּחִינַת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. כִּי זֶהוּ עִקַּר תְּמִימוּת וּשְׁלֵמוּת הַיָּמִים וְהַשָּׁבוּעוֹת שֶׁהֵם בִּזְמַן כְּשֶׁמַּגְבִּיהִין אוֹתָן לְמַעְלָה לִבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן לִבְחִינַת תְּקוּפוֹת הַיָּמִים עַל-יְדֵי שֶׁיּוֹדְעִין וּמַאֲמִינִים כִּי עֲדַיִן ה' אִתָּנוּ בְּכָל מָקוֹם שֶׁנִּדְחֵנוּ לְשָׁם בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ וְכוּ' כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַדַּעַת שֶׁמֵּאִיר בָּנוּ הַצַּדִּיק שֶׁהוּא בְּחִינַת מֹשֶׁה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת יְצִיאַת מִצְרַיִם וּסְפִירָה וּמַתַּן תּוֹרָה שֶׁאָז מִתְקָרֵב יִשְׂרָאֵל לַה' יִתְבָּרַךְ עַל-יְדֵי הֶאָרַת הַדַּעַת הַנַּ"ל, כִּי מְבֹאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל שֶׁעִקַּר הַשְּׁלֵמוּת הוּא כְּשֶׁמְּקַשְּׁרִין שְׁנֵי הָעוֹלָמוֹת יַחַד שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה צְרִיכִין לְהַשְׁאִיר בָּנִים וְתַלְמִידִים וְכוּ'. כִּי כְּשֶׁהוּא לְמַעְלָה לְבַד אֵין זֶה שְׁלֵמוּת וְכוּ'. וְזֶהוּ בְּחִינַת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה לְשׁוֹן שְׁלֵמוּת וְכוּ'. כִּי עַל-יְדֵי הַסְּפִירָה לָעֹמֶר שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מְקַשְּׁרִין וְכוֹלְלִין עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים יַחַד כַּנַּ"ל. עַל-יְדֵי זֶה עִקַּר הַתְּמִימוּת וְהַשְּׁלֵמוּת בְּחִינַת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה וְכַנַּ"ל:

EN:
§§5-6: Eating a kazayis requires final berachah to guard zikaron. First berachah has no minimum — initial revelation of da'as is beyond measure.

§§7-8: Shabbos kiddush over wine = zikaron from shich'chah. Purim intoxication = subduing Amalek/shich'chah through wine in holiness.

Segment 45
HE:
וזה שאמרו רבותינו ז"ל לעינין שמחמת יום טוב אין שמחה אלא בבשר בהמה של קרבנות. כי עיקר השמחה של יום טוב שהיא על ידי התגלות הרצון דייקא עלידי שנכנעין חכמת הטבע, זה נעשה על ידי הקרבנות שעל ידי זה מכניעין רוח הבהמיות שהוא כסילות בחינת חכמת הטבע ומעלין מבהמה לא דם מטבע לרצון והשגחה, שיודעין שהכל בהשגחתו יתברך כנ"ל. נמצא שעלידי הקרבנות נכנעין חכמת הטבע ונתגלה הרצון וזה עיקר שמחמת יום טוב כנ"ל. ועל כן מקרא הנ"ל ושמחת לפני ה' אתה ובנך וכו' והגר והיתום וכו' נאמר על עינין הקרבנות כי מאחר שהקרבנות בפרט הקרבנות של יולם טוב מקרא קודש מגלין את הרצון על כן צריכין ליתן צדקה מהלם להזמין עליהם עניילם וגר ויתום וכו', כדי שעל ידי הצדקה יהיה נכנע מצח הנחש כדי שיתגלה מצח הרצון. כדי שעל ידי זה יהיה נשמע קול הקריאה של יום טוב מקרא קודש שמגלה את הרצון שזה עיקר שמחמת יום טוב בחינת ושמחת וכו' אם אתה משמח את שלי אני משמח את שלך משמח דייקא. כי עיקר שמחת יום טוב שהוא על ידי התגלות הרצון כנ"ל, תלוי בצדקה שעל ידה נתגלה מצח הרצון, שאז נשמע קול הקריאה של יום טוב וכו' שזה עיקר שמחת יום טוב כנ"ל:

EN:
[continued]

Segment 46
HE:
וְזֶה בְּחִינַת הִשְׁתַּטְּחוּת עַל קִבְרֵי הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים, כִּי מְקוֹם קְבוּרַת הַצַּדִּיק הָאֱמֶת הוּא בְּחִינַת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. בִּבְחִינַת צַדִּיקִים יִרְשׁוּ אָרֶץ כַּיָּדוּעַ. כִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת הוּא בְּחִינַת מֹשֶׁה כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת וּבְמֹשֶׁה נֶאֱמַר, וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבוּרָתוֹ. וַאֲפִלּוּ הוּא עַצְמוֹ לֹא יָדַע. וְזֶה בְּחִינַת תַּכְלִית הַבִּטּוּל אֶל הָאֵין סוֹף שֶׁזָּכָה מֹשֶׁה וְכוּ'. וּכְמוֹ כֵן זוֹכֶה כָּל צַדִּיק הָאֱמֶת לְפִי בְּחִינָתוֹ לִבְחִינַת בִּטּוּל אֶל הָאֵין סוֹף בִּשְׁעַת הִסְתַּלְּקוּתוֹ. וּכְשֶׁבָּאִין עַל קִבְרוֹ וּמִשְׁתַּטְּחִין עָלָיו אֲזַי נִכְלָלִין בּוֹ. וְעַל-יְדֵי זֶה נִכְלָלִין עִם נֶפֶשׁ הַצַּדִּיק בְּהָאוֹר הָאֵין סוֹף. בִּבְחִינַת עוֹלָם הַבָּא, בְּחִינַת כֻּלּוֹ טוֹב. וְעַל-יְדֵי זֶה נִתְבַּטֵּל כָּל הָרַע וְנִתְכַּפְּרִין כָּל הָעֲווֹנוֹת כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי זֶה יְכוֹלִין לִזְכּוֹת לְהַשָּגוֹת גְּדוֹלוֹת מִי שֶׁזּוֹכֶה לְהִתְדַּבְּקוּת רוּחָא בְּרוּחָא וְכוּ', כַּמּוּבָא בְּשַׁעַר הַיִּחוּדִים, כִּי עַל-יְדֵי הָרְשִׁימוּ שֶׁנִּשְׁאָר מִבְּחִינַת הַבִּטּוּל שֶׁהוּא בְּחִינַת הִשְׁתַּטְּחוּת כַּנַּ"ל, עַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לְהַשָּגַת הַתּוֹרָה, כִּי הָרְשִׁימוּ מֵאִיר אֶל הַדַּעַת וְכוּ' כַּנַּ"ל בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל, עַיֵּן שָׁם. וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁאֵינוֹ בַּר הָכֵי וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְאַדְבָּקָא רוּחָא בְּרוּחָא וְכוּ'. אַף-עַל-פִּי-כֵן נַעֲשֶׂה כָּל זֶה מִמֵּילָא עַל-יְדֵי שֶׁבָּא עַל קִבְרֵי הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת וְנִכְלָל בָּהֶם בֶּאֱמֶת וּבְלֵב שָׁלֵם עַל-יְדֵי רִבּוּי הַתְּפִלּוֹת וּתְחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת שֶׁמַּרְבִּין לְהִתְפַּלֵּל עַל קִבְרֵיהֶם וּלְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ שָׁם כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי אֲשֶׁר יוֹדֵעַ אֶת נִגְעֵי לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת וּמְבַקֵּשׁ וּמִשְׁתּוֹקֵק וּמִתְגַּעְגֵּעַ לָשׁוּב לַה' יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת וְלִהְיוֹת כִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ וְכִרְצוֹן הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים. עַל-יְדֵי זֶה הוּא נִכְלָל בָּהֶם. וְעַל-יְדֵי זֶה הוּא נִכְלָל בָּאֵין סוֹף וְכַנַּ"ל. שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִתְבַּטֵּל כָּל הָרַע וְזוֹכִין לְכָל טוֹב וְכַנַּ"ל, אָמֵן:

EN:
[continued]

Segment 47
HE:
וזה בחי' י"א ארורים וי"א ברכות שברך משה את השבטים חוץ משמעון. ומחת שלא ברכו לא אמר כנגדו ארור כי מעשה זמרי הי' בשבט שמעון כי שמעון הוא תוקפא דדינא כמובא וע"כ התגבר שם ביותר תאות ניאוף ולא הי' אפשר להכניעם אלא ע"י פינחס שהי' בעל כח גדול שהתפלל תפילה בבחי' דין והתפילה בבחי' דין הואבבחי' י"א בחי' אחד עשר סמני הקטורת שזהו בחי' יוסף שנולד בעשתי עשרה ופינחס הי' מיוצאי חלציו כנ"ל. כי עיקר הכנעת הקליפות היא בשרשם דייקא דהיינו בבחי' עשתי עשרה כנ"ל שזה ובחי' דינים בחי' התפילה בבחי' דין של הבעל כח כנ"ל. וע"כ אמר משה י"א ארורים וי"א ברכות חוץ משבט שמעון להורות שהכנעת תוקף הדין של שמעון דהיינו תאות ניאוף הטוא ע"י בחי' י"א דהיינו י"א סמני הקטורת שהוא בחי' תפילה בבחי' דין של הבעל כח שהוא בחי' פינחס שקינא במעשה זמרי שהי' משבט שמעון. וע"כ ר"ה לאילנות שהוא תיקון חטא עץ הדעת שחטא במין אילן. ע"כ הוא בחודש שבט שהוא החודש הי"א כי עיקר התיקון ע"י בחי' י"א בבחי' אחד עשר סמני הקטרת כנ"ל:

EN:
Therefore we find that a Rabbinic prohibition can in some respects be more severe than a Torah prohibition — as our Rabbis of blessed memory said: the words of the scribes are more stringent than those of the Torah. Yet legally the Torah prohibition is certainly far more severe — for a Torah doubt is treated strictly and a Rabbinic doubt leniently. But there is a dimension of accident and intention in which a Rabbinic prohibition is more severe than a Torah prohibition — as mentioned above, for the subtle husk of the Tree of Knowledge is the hardest to uproot. And so in this same dimension a doubtful prohibition can be more severe than a certain one — as brought above.

Segment 49
HE:
אות יא וזה בחי' (ר"ה א') ארבעה ראשי שנים הן כי בכל ר"ה אז התפילה בבחי' דין כנזכר במאמר הנ"ל לענין עיקר הר"ה. וכן בכל הד' ראשי שנים שהם ימי דין כי עיקר בירור הדינים הוא ע"י המוח שהוא הראש כי כולם במחשבה אתברירו. וע"כ בכל הראשי שנים שהם בחי' ראשים בחי' מוח אז צריכין להמתיק דינים דהיני ולברר ולהוציא כל חיות הקדושה מן הקליפות. שזהו עיקר המתקת הדינים כשמבטלין אחיזת הקליפות שנאחזין בהם. ועיקר הבירור הוא ע"י התפילה בבחי' דין של הבעל כח כנ"ל. ואז זוכין לשיר פשוט כפול משולש מרובע. וזהו בחי' ארבעה ראשי שנים בחי' שיר פשוט כפול משולש מרובע שזוכין ע"י התפילה בבחי' דין של הבעל כח שמשתמשין עם זאת התפילה בד' ראשי שנים כדי לברר הדעת דקדושה מן הקליפות כדי לתקן ולהשלים הדעת דקדושה שהוא בחי' ראש בחי' ראשי שנים כנ"ל:

EN:
And this is what is said in Koheles: "and more than these, my son, beware" [Ecclesiastes 12:12] — that is, beyond what is written in the Written Torah, beware and exert yourself to complete the holiness — the dimension of the completeness of the Holy Tongue — through the Oral Torah. For there Koheles speaks of the praise of the words of the sages who rectify everything and complete the Written Torah. And this is: "making many books has no end" — do not say there is no need for them — as Rashi explains there — for every generation's Torah writing adds another dimension of holy speech and helps reveal the perception of Godliness in the world.

And this is what is said: reicha lav milsa [smell is of no consequence / smell does not legally constitute a thing]. For the essential blemish is in the dimension of taste — the dimension of speech — where the seventy nations have their grip. But in the dimension of smell, they have no grip at all — for smell is something from which the soul [neshamah] derives benefit but not the body — as our Rabbis of blessed memory said [Berachos 43b]. And therefore smell is in the dimension of the holiness of the covenant [kedusha d'bris] — as is brought in Rabbainu's words of blessed memory. And therefore the universal evil of the seventy nations has no dominion there — for it is in the dimension of the soul — where they have no dominion. For the blemish of the universal evil is primarily in the dimension of the tongue — speech — and smell is entirely beyond this, in the purely spiritual dimension.

Segment 50
HE:
וְזֶהוּ, הַלְלוּ אֶת ה' כָּל גּוֹיִם שַׁבְּחוּהוּ כָּל הָאֻמִּים. כִּי אֲפִלּוּ הַגּוֹיִים וְכָל הָאֻמּוֹת רָאוּי לָהֶם לְהוֹדוֹת בּוֹ יִתְבָּרַךְ וּלְהַלְּלוֹ וּלְשַׁבְּחוֹ, וְאִם תֹּאמְרוּ, מֵהֵיכָן נָבוֹא אֶל הָאֱמֶת לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ לְהַלְּלוֹ וּלְשַׁבְּחוֹ מֵאַחַר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּיג וּלְהָבִין דְּרָכָיו וְקָשֶׁה לָנוּ קֻשְׁיוֹת הַרְבֵּה כָּאֵלֶּה?! עַל זֶה מֵשִׁיב דָּוִד, כִּי חַסְדּוֹ גָּבַר עָלֵינוּ, כִּי כְּבָר גָּבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ כָּל כָּךְ שֶׁזָּכִינוּ לִרְאוֹת אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים נוֹרָאִים כָּאֵלֶּה וְהִתְגַּלּוּת תּוֹרָה כָּאֵלֶּה עַל-יְדֵי כָּל הַצַּדִּיקִים שֶׁהָיוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר עַד הֵנָּה עַל-יְדֵי כָּל זֶה רָאוּי לָכֶם לְהִסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת וּלְהָבִין כִּי צַדִּיק ה', רַק שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין כָּל דְּרָכָיו בַּשֵּכֶל. וּלְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה וְכַנַּ"ל כִּי וֶאֱמֶת ה' לְעוֹלָם, כִּי עֶצֶם הָאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּיג וּלְהָבִין מִיָּד רַק בַּסּוֹף יִתְגַּלֶּה הָאֱמֶת עַל-יְדֵי תֹּקֶף הָאֱמוּנָה כַּנַּ"ל, כִּי אֱמֶת ה' לְעוֹלָם דַּיְקָא וְכַנַּ"ל, עַל-כֵּן רָאוּי גַּם לָכֶם לְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה שְׁ

EN:
Shechitah 5 is the longest halachah in this series — twenty sections — built upon Likutay Moharan I:61 ("Chadi Rabbi Shimon"). Its central axis is da'as (knowledge/awareness) vs. he'elem (concealment). The weapon of rectification is emunas chachamim (faith in the true Sages), through whose Torah sefarim the world's concealment is pierced.

Segment 51
HE:
ועל כן בקרבנות כשהיו מעלין האימורים למזבח להקריבם שעל ידי זה תקנו אותם והעלו אותן לשרשם מחי למדבר. על כן היו מעלין הראש והרגל והיו מכסין עם הרגל את בית השחיטה (כמו שכבוב בהמשנה שם). כי שם מלובש בחינת הנפש בחינת הדיבור שירד לשם כנ"ל. ועתה בקרבנות מעלין אותו ומתקניןאותו. ועל כן היה מקריבין אותם ביחד:

EN:
[continued]

Segment 52
HE:
אות ה

EN:
Section 5

Segment 53
HE:
ועל כן מי שהוא במדריגה גבוה מאד מאד אין מזיק לו שתיית היין. ואדרבא יכול לעשות בזה דברים גדולים ולהשיג השגות גדולות כמו שכתב שם. כי מי שכבר הכניע לגמרי עץ הדעת טוב ורע ובירר הטוב מן הרע לגמרי בלי שום שיור כל הוא יכול לשבוב כי אין להרע שבעץ הדעת טוב ורע שהוא בחינת שכרות כנ"ל שום אחיזה בו ואזי אדרבא הוא מברר הטוב ועושה בזה דברים גדולים מאד כנ"ל. וזה בחינת שכרות שהיתירו בפורים דייקא. רק בפורים הותר השכרות כי אז הוא עיקר הכנעת קליפת עץ הדעת הנ"ל. כי אז הוא מפלת המן שאחיזתו שם כמו שאמרו רבותינו ז"ל המן מן התורה מנין שנאמר המן העץ וכו' ועל כן אז הוא כיוב להשתכר. כי מאחר שאז אין שליטה להרע שבעץ הדעת כנ"ל, כי אזי בפורים הוא הכנעתו, על כן חיוב גדול להשתכר כי על ידי השכרות מבררין הטוב וממתיקין הרע לגמרי. כי מי שהוא במדריגה גבוה כנ"ל שיוכל לשתות כנ"ל הוא מרים את המוחין על ידי היין. עד שנכנם על ידיזה לפני ולפנים ששם כולו טוב כנ"ל. וזהו בחינת חייב אינש לבסומי בפוריא עד לגא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. כי דייקא על ידי השכרות הנ"ל בפורים כנ"ל הוא מגיע לבחינת לא ידע שהוא כולו טוב כנ"ל. אבל לאו כל אדם יכול להכניס עצמו בזה ולא בכל זמן יכול להשתכר ביין חס ושלום אפילו מי שהוא במדריגה גבוה. כי הרבה גדולים שהיו במדריגה גבוה מאד נכשלו בזה כמובא בזוהר הקדוש. כי לזה צריך שיהיה מופלג במעלה מאד:

EN:
[continued]

Segment 54
HE:
וזה בחינת נבכי היין שהיו מנסכין על הקרבנות. כי מאכר שנכנע אז רוח הבהמיות על ידי הקרבנות כנ"ל. על כן מנסכין שכר, יין המשכר דייקא. כי אז נתתקן בחינת יין המשכר כנ"ל בה' חלב. כי אז נכנע בחינת השכרות שהוא בחינת רוח הבהמיות כנ"ל

EN:
[continued]

Segment 55
HE:
אות ו

EN:
Section 6

Segment 56
HE:
וְזֶה בְּחִינַת סִימָנֵי חַיָּה טְהוֹרָה שֶׁהַסִּימָנִים הֵם בְּקַרְנֶיהָ, דְּהַיְנוּ הַסִּימָן שֶׁבֵּין בְּהֵמָה לְחַיָּה הוּא בְּקַרְנֵיהֶם (כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ ), כִּי חַיָּה חֶלְבָּהּ מֻתָּר וְדָמָהּ טָעוּן כִּסּוּי, וּבְהֵמָה לְהֵפֶךְ. כִּי בְּחִינַת הַחַיּוֹת הֵם בִּבְחִינַת יָמִין, בְּחִינַת חֶסֶד, בְּחִינַת אַבְרָהָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וּפְנֵי אַרְיֵה אֶל הַיָּמִין וְכוּ'". וּמִשָּׁם בְּחִינַת יְנִיקַת הַחַיּוֹת, כִּי מֶלֶךְ שֶׁבַּחַיּוֹת אֲרִי. וְעַל-כֵּן חֶלְבָּם מֻתָּר, כִּי הַחֵלֶב הוּא מוֹתְרֵי הַמֹּחִין. (כַּנִּזְכָּר לְעֵיל בְּהִלְכוֹת חֵלֶב) וְהַמּוֹתְרֵי מֹחִין יֵשׁ בָּהֶם עֲכִירַת וּשְׁמָרִים שֶׁל הַמֹּחִין, עַל-כֵּן שָׁם נֶאֱחֶזֶת הַסִּטְרָא אָחֳרָא, כִּי עִקַּר אֲחִיזָתָהּ מֵעִרְבּוּב וַעֲכִירַת הַמֹּחַ. וְעַל-כֵּן אָסוּר הַחֵלֶב כַּנַּ"ל, אֲבָל בְּחַיָּה שֶׁהוּא מִבְּחִינַת אַבְרָהָם, בְּחִינַת יָמִין, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה הַמֹּחִין זַכִּים, כִּי מִסִּטְרָא דִּימִינָא מֹחָא חִוַּרְתָּא כְּכַסְפָּא, עַל-כֵּן אֵין שָׁם עֲכִירַת הַמֹּחִין, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַבֵּנוּ שֶׁמֹּחָא חִוַּרְתָּא וְכוּ', הוּא בְּחִינַת זַכּוּת וְצַחוּת הַמֹּחִין בְּלִי עֲכִירוּת. וְעַל-כֵּן אֲפִלּוּ הַחֵלֶב הוּא זַךְ וְאֵין שָׁם אֲחִיזַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן חֵלֶב חַיָּה מֻתָּר, וְעַל-כֵּן דָּמָהּ טָעוּן כִּסּוּי, בְּחִינַת עַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה שֶׁהוּא בְּחִינַת יָמִין (כְּמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ שֶׁזֶּה בְּחִינַת כִּסּוּי דָּם, בְּסִימָן פב לִקּוּטֵי תִּנְיָנָא), כִּי שָׁם בִּבְחִינַת אַבְרָהָם שֶׁהוּא בְּחִינַת יְמִין הַדָּמִים, שֶׁהֵם הַגְּבוּרוֹת, נִתְעַלְּמִים וְנִתְכַּסִּים וְאֵין נִתְגַּלִּים, כִּי אַהֲבָה מְכַסָּה עֲלֵיהֶם בִּבְחִינַת עַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה כַּנַּ"ל, וְזֶה בְּחִינַת כִּסּוּי דָּם שֶׁבַּחַיָּה דַּוְקָא שֶׁהֵם מִבְּחִינַת יָמִין, בְּחִינַת אַבְרָהָם כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן מְכַסִּין בְּעָפָר וָאֵפֶר, שֶׁזֶּה בְּחִינַת אַבְרָהָם שֶׁהוּא בְּחִינַת אַהֲבָה הַמְכַסָּה עַל הַפְּשָׁעִים כַּנַּ"ל, כִּי אַבְרָהָם אָמַר, "וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר". וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵנוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁבִּזְכוּת זֶה זָכוּ בָּנָיו לְמִצְוַת כִּסּוּי דָּם בֶּעָפָר, אֲבָל בְּהֵמוֹת שֶׁהֵם מִסִּטְרָא דְּיִצְחָק בְּחִינַת שְֹמֹאל, בְּחִינַת דִּינִים כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּמֹאל", וּמֶלֶךְ שֶׁבַּבְּהֵמוֹת שׁוֹר. וְעַל-כֵּן שָׁם עֲכִירַת הַמֹּחִין בְּיוֹתֵר שֶׁזֶּה בְּחִינַת דִּינִים כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן הַחֵלֶב שֶׁהוּא הַמּוֹתְרֵי מֹחִין כַּנַּ"ל, שָׁם יוֹרֵד כָּל הָעֲכִירוּת שֶׁל הַמֹּחִין וְעַל-כֵּן הוּא אָסוּר. כִּי אֲחִיזַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא הוּא בְּהַעֲכִירוּת הַמֹּחִין כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן אֵין שָׁם כִּסּוּי דָּם, כִּי שָׁם מִתְגַּלִּין הַדִּינִים, כִּי הוּא מִבְּחִינַת סִטְרָא דִּשְֹמָאלָא כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן נִכָּר הַסִּימָן שֶׁבֵּין בְּהֵמָה וְחַיָּה בְּהַקַּרְנַיִם, כִּי הַקַּרְנַיִם הֵם מוֹתְרֵי הַמֹּחִין שֶׁבּוֹלְטִים וְיוֹצְאִין וְנַעֲשֶֹה מֵהֶם קַרְנַיִם בְּחִינַת קַרְנֵי הוֹד, קֵרוּן עוֹר הַפָּנִים שֶׁיֵּשׁ בָּאָדָם שֶׁהוּא בְּלִיטַת הַמֹּחִין לַחוּץ. וּבִבְהֵמָה נַעֲשֶֹה קַרְנַיִם, כִּי בִּבְהֵמָה יֵשׁ עֲכִירַת הַמֹּחִין וּמוֹתָרוֹת הַרְבֵּה מְאֹד יוֹתֵר מִן הָאָדָם וְכֵן אֲפִלּוּ בְּחַיָּה, כִּי כָּל הַמֹּחִין שֶׁל בְּהֵמָה וְחַיָּה הֵם בְּחִינַת עֲכִירַת שֶׁל בְּחִינַת אָדָם. וְעַל-כֵּן בָּאָדָם אֵין נַעֲשִֹין מֵהַמּוֹתָרוֹת, כִּי אִם הַשְּׁעָרוֹת לְבַד שֶׁהֵם מוֹתְרֵי מֹחִין. אֲבָל בִּבְהֵמוֹת וְחַיּוֹת הַמּוֹתָרוֹת רַב מְאֹד וְנַעֲשֶֹה מֵהֶן קַרְנַיִם מַמָּשׁ. נִמְצָא, שֶׁהַקַּרְנַיִם הֵם מוֹתְרֵי הַמֹּחִין וְעַל-כֵּן שָׁם נִכָּרִין הַסִּימָנִים וְהַהֶפְרֵשׁ שֶׁבֵּין חַיָּה לִבְהֵמָה, כִּי עִקַּר הַהֶפְרֵשׁ וְהַהֶבְדֵּל שֶׁבֵּינֵיהֶם תָּלוּי בְּהַמּוֹתְרֵי מֹחִין שֶׁלָּהֶם, שֶׁמִּשָּׁם הַקַּרְנַיִם כַּנַּ"ל: וְזֶה בְּחִינַת וּבִרְצוֹנְךָ תָּרוּם קַרְנֵנוּ, שֶׁעַל-יְ

EN:
[continued]

Segment 57
HE:
וזה שאומרים בכל עשי"ת המלך המשפט אע"פ שבאמת אז עושה צדקה וחסד הרבה וכו' כנ"ל. אך ידוע שהחסד א"א לקבל מריבוי אור כ"א ע"י הצמצום שהוא בחי' דין וע"כ באמת הדין והגבורה הוא בחי' משפט וצדקה. גם בהצדקה יש איזה בחי' משפט כי בהמדריגה הגבוה. זאת הצדקה שהוא בחי' תפילה היא בחי' תורה שהוא בחי' משפט והבן היטב. אבל בבחי' תורת ה' ותפילת ה' שם התפילה חסד חנם לבד שא"א לקבלו כלל כ"א ע, יבחי' משפט בחי' תורה וזה עיקר בחי' לימוד התורה של הש"י בעצמו כביכול שעוסק בתורה בכל יום, היינו שכביכול גם הוא בעצמו עוסק לעשות מהתפילה תורה מצדקה משפט, כי כשפועל בתפילתו אצל עצמו לעשות חסד עם ישראל א"א להמשיכו בעולם כ"א ע"י שמלבישו בהתורה בבחי' משפט כי הוא יתב' במשפט דייקא עושה צדקה כי הוא באמת נפלאות תמים דעים. וע,כ בר"ה ועשי"ת שאז נברא העולם והוא ית' ממשיך החסד העליון בתכלית המעלה כנ"ל שהוא בחי' תפילת ה' ממש בחי' צדקה א"א אז להזכיר שם הצדקה והחסד כלל כי זה החסד והצדקה אין בו תפיסה כלל וכנ"ל, וע"כ אז מזכירין שם אל שהוא חסד ולא שם צדקה כי זה חהסד והצדקה א"א להזכיר כלל כ"א ע"י בחי' משפט כי זה עיקר החסד והצדקה מה שמלביש חסד וצדקה כזאת בבחי' משפט שעי"ז דייקא אנו מתקיימים בנפלאות חסדיו הנעלמים במשפטו הטוב. ומשם משתלשל ויורד לכל אחד רחמים וחסדים וכו' שהם החסדים שממשיכין מיו"כ עד סוף סוכות וכו' וכו'. וזה דרשו ה' בהמצאו וכו' אלו עשי"ת כי אז נמשך חסד נפלא מאד ע"י בחי' תפילת ה' כנ"ל. וזה יעזוב רשע דרכו וכו' וישוב וכו' כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא וכו'. כי זה החסד גבוה מאד מאד שא"א להשיגו כי הוא בחי' נסתר העליו ןבחי' תפילת ה' וכנ"ל:

EN:
And for this reason there must be three judges, in order to rectify these three rectifications that the litigants blemished — through not connecting the commerce to the Torah. And now these must be rectified through the Torah-law ruling that the judges issue, and they go back and make Torah from the commerce. And then all three aforementioned aspects are rectified once more. Therefore there must be at least three judges, specifically, corresponding to the three aforementioned rectifications.

Segment 58
HE:
נִמְצָא שֶׁעִקַּר הַחִיּוּת עַל-יְדֵי אַחְדוּת, עַל-יְדֵי שֶׁנִּכְלָלִים כָּל הַשִּׁנּוּיִים בִּמְקוֹר הָאַחְדוּת. וְהָעִקָּר תָּלוּי בְּהָאָדָם שֶׁהוּא עִקַּר הַבְּרִיאָה וּבוֹ תָּלוּי הַכֹּל כַּיָּדוּעַ. וְעַל-כֵּן וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ הוּא כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה, כְּדֵי לִכְלֹל בְּאַחְדוּת וְשָׁלוֹם שֶׁהוּא עִקַּר הַחִיּוּת וְהַקִּיּוּם וְהַתִּקּוּן שֶׁל כָּל הַבְּרִיאָה, עַל-יְדֵי שֶׁבְּנֵי אָדָם שֶׁמְּשֻׁנִּים בְּדֵעוֹתֵיהֶם נִכְלָלִים יַחַד בְּאַהֲבָה וְאַחְדוּת וְשָׁלוֹם. וְעִקַּר הָאַהֲבָה הוּא לֶאֱהֹב אֶת יִשְׂרָאֵל הַמְקַיְּמִים אֶת הַתּוֹרָה, כִּי מִי שֶׁהוּא רָשָׁע גָּמוּר בְּתַכְלִית וְאֵין בּוֹ שׁוּם טוֹב, בְּוַדַּאי מִצְוָה לִשְׂנֹא אוֹתוֹ בְּתַכְלִית הַשִּנְאָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים. רַק עִקַּר מִצְוַת וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָמוֹךָ הוּא לְרֵעֲךָ בְּמִצְווֹת. דְּהַיְנוּ שֶׁצְּרִיכִין לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ וְלִמְצֹא בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל אֵיזֶה זְכוּת וְטוֹב כְּדֵי לֶאֱהֹב אוֹתוֹ כְּנַפְשׁוֹ. כִּי כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל אֲפִלּוּ פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל אִי אֶפְשָׁר שֶׁאֵין בּוֹ אֵיזֶה צַד טוֹב וּזְכוּת וְכַמְבֹאָר עַל פָּסוּק וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע וְכוּ' עַיֵּן שָׁם, (בְּסִימָן רפב בְּלִקּוּטֵי א). כִּי עִקַּר הָאַהֲבָה הִיא כְּדֵי לְקַשֵּׁר עַצְמוֹ עִם הַטּוֹב שֶׁבְּכָל יִשְׂרָאֵל וְלִכְלֹל עִמָּהֶם יַחַד בְּאַהֲבָה וְאַחְדוּת כְּדֵי לְבַטֵּל כָּל הַשִּׁנּוּיִים וְלִכְלֹל בְּאֶחָד הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַךְ, שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַחִיּוּת וְהַקִּיּוּם וְהַתִּקּוּן שֶׁל כָּל הָעוֹלָמוֹת כַּנַּ"ל. כִּי עַל-יְדֵי קִיּוּם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת נִתְקַשְּׁרִין וְנִכְלָלִין כָּל שִׁנּוּי הַדֵּעוֹת יַחַד. לְמָשָׁל דֵּעָה שֶׁל זֶה נוֹטָה לְחֶסֶד תָּמִיד, וְדֵעָה שֶׁל זֶה נוֹטָה לִגְבוּרָה, וְעַל-כֵּן הֵם מְשֻׁנִּים בְּדֵעוֹתֵיהֶם וְיֵשׁ בֵּינֵיהֶם מַחֲלֹקֶת. אֲבָל כְּשֶׁמְּבַטְּלִין שְׁנֵיהֶם רְצוֹנָם מִפְּנֵי רְצוֹן ה' יִתְבָּרַךְ, וְזֶה אֵין מְשַׁמֵּשׁ בְּמִדַּת חַסְדּוֹ כִּי אִם בִּשְׁבִיל רְצוֹן ה' יִתְבָּרַךְ, דְּהַיְנוּ לַעֲשׂוֹת טוֹב וָחֶסֶד עִם אוֹהֲבֵי ה'. וּלְהֵפֶךְ כְּשֶׁרוֹצֶה עַל-יְדֵי מִדַּת הַחֶסֶד שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְהֵיטִיב עִם שׂוֹנְאֵי ה' חַס וְשָׁלוֹם, אוֹ שֶׁמַּגִּיעַ לוֹ אֵיזֶה תַּאֲוָה וְאַהֲבָה רָעָה שֶׁנִּמְשֶׁכֶת מִמִּדַּת הַחֶסֶד שֶׁהִוא בְּחִינַת אַהֲבָה, אֲזַי מְשַׁבֵּר תַּאֲוָתוֹ וְאַהֲבָתוֹ וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה עִם מִדַּת חַסְדּוֹ שׁוּם דָּבָר שֶׁהוּא כְּנֶגֶד רְצוֹן ה' יִתְבָּרַךְ, רַק מַה שֶּׁהוּא רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת. וַאֲזַי נִכְלָל עִם מִדַּת חַסְדּוֹ בָּרָצוֹן הָעֶלְיוֹן בַּה' יִתְבָּרַךְ. וְכֵן חֲבֵרוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִדַּת גְּבוּרָה, כְּשֶׁאֵינוֹ מִשְׁתַּמֵּשׁ עִם גְּבוּרָתוֹ כִּי אִם בִּשְׁבִיל ה' יִתְבָּרַךְ לְהִתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ וְלִנְקֹם בְּשׂוֹנְאֵי ה' וְכוּ', וּמַה שֶּׁהוּא נֶגֶד רְצוֹן ה' יִתְבָּרַךְ מְבַטֵּל טִבְעוֹ וּרְצוֹנוֹ כַּנַּ"ל, אֲזַי הוּא נִכְלָל עִם מִדַּת גְּבוּרָתוֹ בַּה' יִתְבָּרַךְ, וַאֲזַי אֵלּוּ שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם אַף-עַל-פִּי שֶׁהֵם נִדְמִים כִּשְׁנֵי הֲפָכִים בְּדֵעוֹתֵיהֶם, אַף-עַל-פִּי-כֵן בְּשֹׁרֶשׁ רְצוֹנָם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד. כִּי שְׁנֵיהֶם רְצוֹנָם לַעֲשׂוֹת רַק רְצוֹן קוֹנָם, זֶה בְּחֶסֶד, וְזֶה בִּגְבוּרָה, וְעַל-כֵּן בֶּאֱמֶת נִכְלָלִים שְׁנֵיהֶם בִּמְקוֹר הָאַחְדוּת שֶׁהוּא הָאֶחָד הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַךְ. וְכֵן כְּלַל יִשְׂרָאֵל כָּל אֶחָד וְאֶחָד עַל-יְדֵי מְעַט הַטּוֹב שֶׁבּוֹ, הוּא נִכְלָל בְּאַחְדוּת עִם כְּלַל יִשְׂרָאֵל וּבִבְחִינָה זוֹ צְרִיכִין לֶאֱהֹב כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל כְּנַפְשׁוֹ, דְּהַיְנוּ לִמְצֹא בּוֹ מְעַט טוֹב לָדוּן הַכֹּל לְכַף זְכוּת. שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִכְנָסִין כֻּלָּם בֶּאֱמֶת לְכָל זֶה כַּמְבֹאָר בַּסִּימָן הַנַּ"ל. וְעַל-יְדֵי זֶה יֶאֱהֹב כָּל אֶחָד כְּנַפְשׁוֹ כַּנַּ"ל, וְאָז יִהְיֶה נִכְלָל עִם כֻּלָּם יַחַד בְּאֶחָד הַפָּשׁוּט עַל-יְדֵי הַטּוֹב שֶׁהוּא קִיּוּם הַתּוֹרָה שֶׁיֵּשׁ בְּכָל אֶחָד. וְעַל-יְדֵי זֶה נִכְלָלִים כָּל הַשִּׁנּוּיִים שֶׁבָּעוֹלָם בְּאַחְדוּת, כִּי הַכֹּל תָּלוּי בְּאֶחָד כַּנַּ"ל שֶׁעַל-יְדֵי זֶה עִקַּר הַמְשָׁכַת הַחִיּוּת מִמְּקוֹר הַחִיּוּת שֶׁהוּא הָאֶחָד הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַךְ כַּנַּ"ל:

EN:
[continued]

Segment 59
HE:
וכשבחי' מלכות שהוא בחי' ארץ כנ"ל עולה לשרשה בבחי' וענוים ירשו ארץ, זה בחי' נחלה בלי מצרים. כי עיקר התגלות המלכות הוא ע"י הישות ע"י שהוא ית' הוציא את עולמו מאין ליש כנ"ל. ועיקר הישות הוא הארץ שהוא עיקר הגשמיות והישות וכל הדברים יוצאין ממנה כ"ש קהלת הכל הי' מן העפר וכו'. ועיקר התגלות המלכות הוא ע"י תמונות אותיות שהם בחי' צמצומים וגבולים כי כל אות ואות יש לו צמצום וגבול, וכל הישות הנמשכים מהם כולם הם בעלי גבול וצמצום, וזה בחי' מצרים שהם צמצומים וגבולים. אבל ע"י התפשטות הגשמיות שנכללין כל הרצונות והתמונות ברצון א"ס שאין בו תמונה, ושם הוא בחי' בלתי גבול בחי' א"ס, עי"ז נכללת כל הארץ שהיא בחי' מלכות בבחי' נחלה בלי מצרים בבחי' וענוים ירשו ארץ כנ"ל: וזשארז"ל כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים. כי בשבת נתגלה רעוא דרעווין כידוע שזהו בחי' הסתלקות משה בשבת במנחה ברעוא דרעוין. וע"כ ע"י שבת בחי' התגלות רעוא דרעווין עי"ז זוכין לבחי' נחלה בלי מצרים כנ"ל. כי שבת הואבחי' תשובה שהוא בחי' ווידוי דברים הנ"ל שעולין כל הדיבורים בבחי' מלכות לשרשם כי בשבת עולין כל העולמות לשרשם כי שבת הוא בחי' התפשטות הגשמיות כי אז נתבטלין כל הישות ע"י השביתה ממלאכה ועובדין דחול שהואבחי' ישות כי שובתין ובטלין ממלאכה שזהו בחי' ביטול אל הא"ס ואזי נכלל הכל בא"ס ברעווא דרעוין ואזי זוכין לבחי' נחלה בלי מצרים כי שם אין שום מיצר וגבול כנ"ל כי שם הוא כולו טוב כולו אחד. כי ע"י המצרים והגבולים שהם בחי' צמצומים משם עיקר אחיזת הדינים כידוע ומזה משתלשל אחיזת הס"א מלכות הרשעה. וע"כ זה עיקר ותכלית העבודה של כל המצות לזכות לבחי' התפשטות הגשמיות כדי שיהי' נכלל הואעם כל העולם בשרשם בבחי' רצון שברצונות ששם אין גבול וצמצום כלל ושם כולו טוב ונתבטל כל אחיזת הס"א שאחיזתם למטה דייקא בבחי' צמצום וגבול כנ"ל. וע"כ עיקר המיצר הוא במקום שיש להם איזה אחיזה עדיין וזשארז"ל שיעקב אבינו ע"ה זכה לנחלה בלי מצרים כי באברהם נאמר כי את כל הארץ וכו' וכן ביצחק וכו' כי אברהם ויצחק לא זכו עדיין לבחי' נחלה בלי מצרים כי מאברהם יצא ישמעאל ומיצחק עשו. נמצא שעידיין לא נזכך אצלם זוהמת הנחש לגמרי. ומחמת זה מחמת שהי' בהם אחיזה עדיין להסט"א שהם עשו וישמעאל ע"כ עדיין יש מצרים וגבול לנחלתם כנ"ל. אבל יעקב שהיתה מטתו שלימה ולא הי' בו שום פסול ולא הי' להס"א שום אחיזה בו ע"כ זכה לנחלה בלי מצרים כנ"ל. כי כפי מה שמזדככין מזוהמת הנחש שהם כלל כל החטאים כפי הזיכוך של כל אחד כמו כן זוכה להכלל בא"ס. וזהו בחי' ווידוי דברים הנ"ל שהוא בחי' תשובה שעי"ז נכללין בא"ס:

EN:
[continued]

Segment 60
HE:
אות ג

EN:
Section 3

Segment 61
HE:
וזהו בחי' דינא דבר מצרא שתקנו חז"ל כדי להרחיב המיצר והגבול של כ"א מישראל כי כל מה שנתרחב גבולו נכלל יותר בבחי' נחלה בלי מצרים ע"י שנתרחב המיצר ונתבטל ביותר אחיזת הס"א שאחיזתה בבחי' מצרים וכל מה שנתרחב ונתרחק המיצר של ישראל ביותר, עי"ז נתבטל ביותר אחיזת הס"א כנ"ל וכנ"ל ביותר בבחי' נחלה בלי מצרים שהוא בחי' כולו טוב כנ"ל. וע"כ סמכו רז"ל דין זה ע"פ ועשיות הישר והטוב לפני ה' אלהיך כי זהו בחי' ישר וטוב כי ע"י דינא דבר מצרא שנתרחב גבול ישראל נכלל ביותר בבחי' כולו טוב שהוא בחי' נחלה בלי מצרים כנ"ל. וזהו בחי' ועשית הישר והטוב לפני ה' אלהיך בחי' ה' הוא האלהים שזהו בחי' כולו טוב כמבואר שם. וזהו בחי' אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים וכו' כ"ש שם. כי מצרים הוא בחי' מצרים ממש, כי מצרים הוא תוקף הסט"א מלכות הרשעה כי כל הגליות מכונים בשם מצרים כמו שכתוב שם. וע"כ הם עיקר המצרים והגבול של הקדושה וע"י דינא דברמצרא שנכללין בבחי' נחלה בלי מצרים שזהו בחי' עשיית הישר והטוב בחי' כולו טוב כנ"ל, זהו בחי' ועשית הישר והטוב לפני ה' אלהיך בחי' ה' הוא האלהים בחי' אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתי מארץ מצרים וכו' כנ"ל:

EN:
[continued]

Segment 62
HE:
ח, ם) עַת אשר שלט וְכו' לְרַע לו. וְתְכָף כַשרוּאָה
שְהָאָדֶם ריצה לְנְתַּק מחֶשְבְתוּ מרע לְטוב, מְבַלְבָּלו.
זה בְּחִינת בָּל מִלְחָמֶת הַצדיק עַם עְמְלְק בִּשְבִיל
החְלוּשִי בח שבישראל. (הלכות תפילת מנחה -
הלכה ז', אות יט)
ראשית גוים עמלק
ואחריתו עדי אבד
(במדבר כד, ב)
מי שַמִסְתְבַּל על השרש וְהַתְּכְלִית, שהוא עָצָם
הָאָמַת, שְהוּא הַבּוּרָא יִתְבֶּרך שַבְּרַא הכל יש מאין,
וְאִליי הֶם שבים לְלְכָת, לְחַזר וּלְהַכְּלֶל בו בּסוּפֶם
בַּעַת חדוּש הְעוּלֶם מי שִמְִתְכּל על זֶה, בּודאי אין
לשוּם שקָר אַחִיזֶה בו, וּמִכָּל מיני רע וְטַמְאֶה וֶשֶקֶר
יכל לחֶזר לְהָאָמַת וּלְהְקֶדשָה שְהוּא השם יִתְבֶּרף,
מאחר שבַכָל מקום שהוּא שם יודע שהכל מהשם
תבר ושְהַשְם יִתְבָּרך נְמִצָא בְּכֶל מָקוּם תְּמִיד,
בּבְחִינַת "אם אִסַק שמים וכו' וְאִצִיעָה שאול וְכו', גָּם
חשֶך לא יֶחֶשִיף מִמֶך". וְַליבָּן מי שְמאָמִין בְֶּה
תָּמִיד, בודאי אין שום חשף וְשָקֶר וְרַע וְטּמָאֶה
בָלֶם שיוכל לְהַרְחִיקו מהַשָם יְרַבֶּרך וְתוּרְתו
ְצדִיקִיו הָאַמְתִיִים, שָהֶם הַכל אֶחָד, עָצֶם הָאָמָת; וְכָל
מה שְמַרְבָּה | הַבַעַלידְבֶר בְּשְקריו = וְרמָאִיוּתְיו
לְהַרחִיקו מהָאָמֶת, יִתקֶרְב אֶל הָאָמָת יותר וַיּתָר
עלדיריזה דַיְקָא, בַּבְחִינת רידה תִּכָלית הְעְליָה, בָּ
שרש אַחִיזֶת הַשְקָר הוּא מִבְּחִינת הְראשִית וְהַתְּכְלִית
של כָּל הַדְבָרִים, שָשֶם הַכל נְכְלֶל בְּאֶחָר: כָּסֶףוְֶהֶב,
ֶּדִיל וְפְרֶת, שְזֶה בְּחִינַת עְפָר, בְּחִינֶת 'קבל הָיָה מן
הְעָפָר וְכו". וְעַל"בָּן יכל הַשָקֶר לְהְתְגְבָּר עַל"ידִיזָה
לְהחֶליף ולשנות ולומר על כַּסָף שהוּא זֶָהֶב וְכו,
ועלדידיחזֶה בְּעַצַמו עקר הַכַנְעָתוּ ובטולו של הַשְקָר,
ִּי עַליורי שִישְרְאֶל מִפְתַבְּלִין בְּכֶל דר רק על
הֶרַאשית וְהַתְּכְלית. שְהוּא. הֶשָם יְתְבֶּרך,. שָהוּא
ראשית וְתַכְלִית הַכל, וְהוּא יִתְבָּרד עָצִם הָאָמְת,
עַליידִייזה נופל הַשָחָר וְנְמְחָה וְנַתְבַּטַל מן הְעַּלֶם.
וזֶה בַּחִינת (בַּמדְבַּר כד): ראשית גוים עמלק
ְאַחָרִיתוּ עדי אבד, בִּי עַמְלֶק שָהוּא זְהָמת הַנְּחֶש
עְצַם השְקָר ינק מִבְּחִינת ראשית שָשָם הכל אֶחֶר,
שְמשָם השְתְּלְשְלוּת אֶחִיזְתו להפך כָּל הַדְבָרִים מִזֶה
לזֶה וכו" כנ"ל. וְעליידי זֶה בְּעַצָמו /ְאַחָריתו עדי
אבד', כּי עלדידי זה בּעַצַמוּ הְכַנְעָתוּ וּמפלָתו. (הלכות
סימני בהמה וחיה טהורה - הלכה ד', אות כ"ה לפי
אוצר היראה - התחזקות, אות נ"ה)
ראשית גוים עמלק
(במדבר כד, ב)
בּבֶר מבאֶר בַּהַתּוּרֶה ב' (לקוטי מוהר"ן א"
שְהַתְפַלָה הוא בִּחִינת הַבְּכוּר שנוטל פי שנים שָהֶם
ְּחִינֶת סְדוּר שִבְחו יִתְבֶּרך וּשְאלת צְרְכִיו ובו עִין
שָם וּכְבָר בָּאַרְנוּ הְְנְיֶן שְעְקָר הַהְתְחַוקוּת בְּתְפֶלֶה
הא עַליידי בְּחִינַת הוּלֶדת הַבְּכוּר שהוא בְּחִינת
הַהוּלְדָה והַפְעַלָה הראשוּנָה שְהָאָדֶם פּוּעָל בִּתְפַלְתו,
שְעַליידִי. שְהָאָרֶם רואָה שְבְּבֶר פְּעַל אִיִזָה דְבֶר
ַּתְפַלְתו שְזֶהו בְּחִינַת הוּלֶדת הַבְּכור כנ"ל עַליידֶי זֶה
הוא מתְחַזק בְּתְפְלֶה לְהַלֶּן ייר בִּי נְתְחַזק אָמוּנְתו
ונעשָה כָּלִי לְְבָּר השָפע עַלדורי שָריאָה שְבְּבָר פְּעַל
אִיזֶה דַבֶר בַּתְפַלְתוּ ובשביל זה הַתְּפַלֶה הא בִּבְחִינת
ְּכוּר עין שם. וְזֶה בְּחִינת בָּנִי בכורי יִשְרְאֶל בִּ
הִתְגּלוּת עבודת הַתִּפַלָה גִּלוּ ישראל בְּעוּלֶם כִי אין
אַמָנוּתינו אֶלָא בּפָּה. וְלְעְתִיד בְּעָת הַגְאַלָה כְּשִיראו
בָּל הְעוּלֶם אֶת גדל וְרבּוּי הַפְעַלוּת והִישועות שִפַעלְנו
עודי תְּפלוּתִינו בְּכֶל ימי הַגְּלות אָז יִתְחַזְקוּ כַּלֶם
בּתְפלֶה מחָמַת שְהַכל יִרְאוּ אד מעלת הַתְּפֶלֶה
עליודי גְדְלָּת וְשְרַאֶל שְבָּל גדְלְתֶם זָכו עלדודי
הַתִפְלֶה בָּמי שִבְּתוּב בִּי אֶז אָהְפך אֶל כָּל הְעַמִים
שפָה בּרוּרה לְקֶרא כַלֶם בִּשֶם ה' וְכו'. אַבֶל מעלת
תִפִלְתֶם של הְעַכוּ"ם אִיִנָה חֶשוּבֶה כֶּ"בֶּך אָז מאַחַר
שָהֶם לא הַתְגִבָּרוּ בַּתְפַלֶה אִלָּא אחר שראו מה
שְפְַּלו יִשְרְאֶל בְּתְפְלְתֶם. אַבָל עם קרוש יִשְרְאֶל זֶבו
לְהְתְגְבַּר בַּתְפלָה בְּכל יָמי הַגְלוּת בַּעַת שָלא ראו
עדון מה שְפְּעַלו וְעַליכּן נקראים יִשְראֶל בְּכוּר
וראשית כִּי הַם גל עבודת הַתַּפַלָה בַּעּלֶם שזהו
ְּחִינַת הוּלֶדת הַבַּכוּר שהוא בַּחִינת פַּעַלָה הֶראשוּנָה
שפּועַלִים בַּתַפַלָה שזאת הְהוּלְדָה וְהַפְּעַלָה חשוּבָה
ויקְרה מָאד בִּי אֶז צְרִיכִין עקר הַהַתְחזְקות בְּתְפֶלֶה
בת שֶלא רְאֶה עדון מה שְפְָל:
וְאֶת זֶה לְעַמַת זֶה עָשָה אֶלקִים בִּי בָּמו שיש
ְּחִינַת בכור בּקֶדשָה בְּחִינַת קֶדשֶת יִשְרְאֶל בְּחִינַת
עבודת הַתִּפַלָה כנ"ל כַּמו כן וש בְּחִינת בְּכוּר
דְסְטְרַא אֶחְרָא שהוּא בְּחִינת עַמֶלֶק בְּחִינת ראשית
גוים עַמלֶק, הַינו שָבְּחִינת קְלְפַת עַמַלק הוּא מִתְנִּבָּר
ְּכֶל פעם כְְּנֶד בְּחִינַת הַבְּכור דַקְדשָה שהוא
הַתְפּלָה דְהַיָנוּ אַפלוּ כְּשְפוּעָלים אִיזֶה דבֶר בְּתְפֶלֶה
שהוא בַּחִינַת הוּלְדת הַבְּכוּר הוא מִתְגְּבַּר ומכניס
בַּפַירוּת וֶשכְחֶה בַּלֶב כְּאלוּ עַדין לא הַתְחִיל ה'
תְבֶּרֶ לשָמע ְּפַלְתו בֶּלֶל, ועליכן נקֶרא עַמֶלק
ראשית בְּחִינַת ראשית גוים וְכו' כִּי הוּא רוצה
לְהְתְגְבַּר כַּנְגֶד בַּחִינת ראשית שְהוּא בְּחִינת בְּכוּר
ְּאַלוּ עדין לא הַתְחִיל ה' יְתְבָּרך לְהישִיע כֶּלֶל.
(הלכות נחלות - הלכה ד', אותיות יג-יד)
וְהֶמה בוכים פַתַח אהֶל מוּעַד
י (במדבר בה, ו) 1
תִּקוּן שֶל הרהורי זֶנות שְבָּא לָאְדֶם - שְיּאמָר
ישמע' ו'ברוּך שם. וְכָל זה כַּשיש לו לְאָדָם הַרהוּר
בְּאְרְאי בַּעְלְמא, אַזי די לו בַּאָמִירת שנִי פְּסוּקִים
הַנ"ל; אבל אם הוא, חס ושלוּם, ריל בִּהַרְהוּר של
ַתְּאַוָה הַכְּלְלִיות, רחֶמַנָא לְצלן, וְאִינו יכל לְהַפְרִיד
מִמְנֶּה, אַזי צריך גּם"כָּן לְהוריד דָמָעות בַּשָעַת קַבֶּלַת
מלְכוּת שמים, כַּי אִיִתָא, שְהַדמעות הֶם ממוּתְרות
הַמֶרֶה שחרה, וּמרֶה שחרה היא טחול (תיקון נו),
שְהִיא בְּחִינַת מַלְכוּת הְרְשְעֶה, אשָה זּנֶה, שֶמְשָם
נשמותִיהֶן דַערְב"רב, וּכֶשְמוריד דְמָעוּת, אַזִי נדְחִין
ויוצאין לחוץ המוּתָרות, הינוּ הַתַּאוות נאוף, הַבָּאִים
מעכירת דָמים של טחול ומהַמוּתְרוּת, וכולֶל נשמתו
ַּמַלְכוּת שמים. וְזֶה שְתְרגִּם יוּנְתְן על פסוּק (במדבר
כה): וְהְמה בוכים פַתַח אהֶל מועד - בְּכִיִן וקורין אֶת

Segment 63
HE:
וזהו שלא שינו את לשונם. כי עיקר התגלות הרצון דקודשה שהוא הנפש הוא בהדבור בבחי' נפשי יצאה בדברו כ"ש רבינו ז"ל וע"כ לשון הקודש של ישראל מורה על הרצון דקדושה בחי' נפש שעיקר התגלותה היא בהדבור הקדוש שהוא בחי' לה"ק כי הלשון היא בהדבור הקדשו שהוא בחי' לה"ק כי הלשון היא קולמס הלב וכ"א כפי רצונו שיש לו אם טוב אם להיפך כמו כן יכולין להבין ולשמוע מדיבוריו שהם התגלות הנפש שהוא הרצון כנ"ל. וע"כ לשון הקודש הוא בחי' רצון דקדושה וע"כ בזה שלא שינו את לשונם וכל דבורם היו דבורים קדושים בבחי' לשון הקודש בזההורו על גודל רצונם הקדוש להתקרב להש"י כנ"ל:

EN:
And this is the aspect of Purim — for Haman the wicked stood over Yisrael through the blemish of faith in the Sages. For the blemish of faith in the Sages draws strength to Amalek — who is the great accuser, the aspect of the blotting out of the Name. And Haman was from the seed of Amalek. And the decree of Haman was to destroy, kill, and annihilate all the Jews (Esther 3:13) — the aspect of the blotting out of the Name and the destruction of the world, God forbid. For through the blemish of faith in the Sages the vessels are shattered and the light returns upward, as above. And therefore Mordechai commanded to fast and pray — the aspect of subduing the liver through the fast, as above — in order to repair the blemish of faith in the Sages and to subdue Amalek-Haman. And through the fasting and the prayer and the repentance, Yisrael repaired their faith in the Sages, and Haman was subdued and fell. And through the miracle of Purim the blemish of faith in the Sages was repaired and the Name was raised up — the vessels were rebuilt — and peace was restored between Yisrael and Hashem, may He be blessed.

Segment 64
HE:
כי רק בשביל זה נברא האדם וירד לעולם הגשמי הזה המלא קליפות והסתות וכו' כדי שיוכל להוציא החסדים הנעלמים מאד מאד מההעלם אל הגילוי שזה עיקר גדולת הבורא ית'. כי עיקר גדולתו הוא החסד שנקרא גדולה וכל מה שמוציאין חסדו מההעלם אל הגילוי נתגלה גדולות ית' יותר וזה עיקר בחי' ירידה תכלית העלי' כי ע"י הירידה ואעפ"כ מחזק עצמו ע"י האמונה בעוצם חסדיו ית' עד אין קץ ותכלית עי"ז מגלה חסדיו ומוציא החסד הנעלם בחי' נסתר הנ"ל מהעלם אל הגילוי שזה עיקר גדולתו ית' שבשביל זה ברא העולם כדי לגלות רחמיו וחסדיו וכו'. וזה עיקר עלייתו שהוא מה שהשיג בחי' נשמע בחי' תפלה בחי' נסתר הגבוה יותר שכל בחי' אלו הם בחי' חסדים הגבוהים ביותר שהיו נסתרים מאד וכנ"ל, וזוכה להשיגם ע"י שהתחזק בעוצם הירידה להשתוקק להש"י ולהתפלל ולהתחנן אליו ית' ע"י גודל העזות דק' שהכניסו בו הצדיקים גבורי כח הנ"ל להאמין בחסדיו העצומים שאינם כלים לעולם וכנ"ל. ובשביל זה במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד כי הבע"ת מגלין ומפרסמין ביותר חסדו וטובו ע"י שהתחזקו לבטוח בחסדו בעוצם ירידות כאלה שעברו עליהם שזה עיקר גדולתו ית' וכנ"ל:

EN:
“And a sword is placed between his thighs” — this is the aspect of what the judge must clarify: the sword of arrogance, and to elevate from the aspect of “engraved in his flesh” to the aspect of the “signet” of holiness. For all this the judge must rectify, since the blemish of the bris and the blemish of robbery — which is the blemish of judgment — are interdependent, as above.



# Balak
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/4/7/

Balak
בלק
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/4/7

Segment 1
HE:
כי איתא בדברי רבינו ז"ל על פסוק אלה מסעי בני ישראל (סימן מ') שכל הנסיעות הם בשביל פגם עבודה זרה דהיינו קילקול האמונה בשביל זה צריכין לנסוע ולטלטל. ועל ידי הנסיעות והטלטולים מכפרים על פגם עבודה זרה פגם האמונה וכו' עיין שם. ואיתא בספר השני (סימן ס"ב) שעל ידי זה נמשך רחמנות כי כל זה שיש עבודה זרה בעולם חרון אף בעולם וכשמכפרין על פגם העבודה זרה נמתק החרון אף ונמשך רחמנות ועיקר הרחמנות הוא שהשם יתברך ימסור בידינו את הרחמנות בחינת ואל שדי יתן לכם רחמים. דהיינו שיתן בידינו את הרחמנות שאנחנו בעצמינו נרחם על עצמינו. כי אצל השם יתברך יכול להיות שהיסורים הגדולים יח"ו יהיו רחמנות אצלו יתברך וכו'. אבל כשימסור בידינו את הרחמנות ואנו נרחם על עצמינו כפשוטו שיהיה לנו בני חיי ומזוני וכיוצא בזה וכו'. וזה בחינת אלה מסעי בני ישראל שמסעי בני ישראל היינו הנסיעות של ישראל מכפרין על אלה אלקיך ישראל דהיינו עבודה זרה. כי בשביל זה באין כל הנסיעות כנ"ל. וזהו ישראל ראשית תיבות אל שדי יתן לכם רחמם. כי על ידי שמתקנין פגם עבודה זרה פגם אמונה על ידי זה נמשך רחמנות בחינת אל שדי יתן לכם רחמים שאנו בעצמינו נרחם עלינו וכו' כנ"ל עיין שם.

EN:
And therefore in every birth of a child of Yisrael, when they circumcise him and bring him into the holiness of Yisrael, the joy is mentioned then, as we say in the blessings after the circumcision: "let the father rejoice in the one who emerges from his loins." For certainly one should only rejoice in this — that we merited through our procreation that a child of Yisrael was born, circumcised on the eighth day. And this is the aspect of what we mention then: "and I passed over you and I saw you wallowing in your bloods, and I said to you: in your blood, live!" (Ezekiel 16:6) — this is the aspect of "he took a piece and threw it to them — pull threads from it" — that specifically from this itself the tikun habris is drawn. This is the aspect of "I saw you wallowing in your bloods" — the aspect of the damage to the bris that is drawn from the intensification of the turbidity of the bloods. "And I said to you: in your blood, live!" — for specifically through this itself one can be rectified, through the birth of the seed of Yisrael from him, as above. And this is why we mention afterward: "and Avraham circumcised Yitzchak his son" — for this essential holiness began from the birth of Yitzchak.

Segment 2
HE:
וְעַל-כֵּן אוֹמְרִים בְּשַׁבָּת הַשִּׁיר שֶׁהָיוּ הַלְּוִיִּים אוֹמְרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ בְּכָל יוֹם וָיוֹם, כִּי עִקַּר הַשִּׁיר שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ בְּכָל יוֹם וְיוֹם נִמְשָׁךְ מִשַּׁבָּת שֶׁהוּא עִקַּר הַנְּקֻדָּה שֶׁמְּאִירָה בּוֹ בְּכָל שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁבָּהֶם נִבְרְאוּ כָּל הָעוֹלָמוֹת וְעַל-כֵּן אוֹמְרִים שִׁיר מְיֻחָד בְּכָל יוֹם וָיוֹם, כִּי כָּל יוֹם וָיוֹם יֵשׁ בּוֹ הֶאָרַת נְקֻדָּה מְיֻחֶדֶת מַה שֶּׁאֵין בִּשְׁאָר הַיָּמִים וְעַל-כֵּן דִּקְדֵּק אֲדוֹנֵנוּ, מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בִּתְחִלַּת הַתּוֹרָה הַנַּ"ל 'שֶׁצְּרִיכִין לְקַשֵּׁר הַלֵּב אֶל הַנְּקֻדָּה הַמְּאִירָה בָּעֵת הַזֹּאת' דַּיְקָא וְכַמְבֹאָר

EN:
All this is drawn from the aspect of the exchange — the aspect of Heichalei HaTemuros. Through this, the world is inverted: upper ones below, lower ones above. The world has become so confused that even among the true tzaddikim and kosher people themselves, machlokes and great confusion have fallen. As it is written : "In the generation when Ben Dovid comes, there will be kategoriya [accusation/strife] among talmidei chachamim." This is the aspect of the machlokes between Yosef and his brothers — who were all great tzaddikim — and yet there was great machlokes among them, to the point that they sold Yosef as a slave. For they said he was not a man of truth and did not believe his dreams and his words, because they considered it to be falsehood, chas v'shalom. Therefore they sold him as a slave — which is the aspect of sheker, as explained above. They exchanged the assessment as if, chas v'shalom, his neshamah was from the aspect of a slave, chas v'shalom.

Segment 5
HE:
הִלְכוֹת קְרִיאַת הַתּוֹרָה: וְזֶה בְּחִינַת קְרִיאַת הַתּוֹרָה בְּצִבּוּר בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, כִּי הַתְּפִלָּה הִיא לְקַשֵּׁר הַנְּקֻדָּה אֶל הַלֵּב כַּנַּ"ל וְעִקַּר הַנְּקֻדָּה הִיא הַתּוֹרָה הַקְּדֻשָּׁה שֶׁכְּלוּלָה בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם, כִּי עִקַּר צִדְקַת הַצַּדִּיק שֶׁזּוֹכֶה לְהַנְּקֻדָּה הוּא עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁמְּקַיֵּם, כִּי הַתּוֹרָה נִקְרֵאת בְּרִית, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ( דְּבָרִים כח), אֵלֶּה דִּבְרֵי הַבְּרִית וְכוּ' וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ הַנְּקֻדָּה מֵהַתּוֹרָה שֶׁהִיא עִקַּר הַנְּקֻדָּה כַּנַּ"ל: 

~ אות כד

וְאֵין

EN:
Through this, matters were set in motion and our forefathers went down to Mitzrayim, where they were slaves to Pharaoh in Mitzrayim. All this was in order to refine their neshamos from the aspect of avdus that had taken hold of them through Heichalei HaTemuros — through the exchange that took hold of them due to the sin of Adam HaRishon. For the essential exile of Mitzrayim was on account of this, as is known. For the Ma'aseh encompasses the entire Torah and all the generations — everything that has transpired from the day Hashem created man upon the earth and he sinned and ate from the Eitz HaDa'as Tov vaRa, and caused the empowerment of the Lahat HaCherev HaMishapechos — the aspect of Heichalei HaTemuros, as above. From there are drawn all the exiles, where the son of the maidservant overpowers the Prince each time — until even among Yisrael themselves, and even among the talmidei chachamim themselves, machlokes arises.

As we find in several generations — such as Shaul who pursued Dovid for nothing, and likewise the brothers of Yosef who opposed him so strenuously that they permitted his blood — and certainly their intention was for the sake of Heaven, for they thought he was not a man of truth, and that he spoke slander, etc. And so it was in previous generations, and especially in these generations, in ikvesa diMeshicha, where falsehood has overpowered exceedingly — until even among the tzaddikim and kosher people themselves, great machlokes has fallen, and no one knows where the point of truth lies.

Segment 7
HE:
אות ג וְאֵין קוֹרִין בַּתּוֹרָה כִּי אִם בְּצִבּוּר, דְּהַיְנוּ בְּיוּד כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ ( אֹרַח חַיִּים קמג סִימָן א) אֵין קוֹרִין בַּתּוֹרָה בְּפָחוֹת מִיּוּד וְכוּ', כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת הַתְּפִלָּה הוּא בְּצִבּוּר, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁיֵּשׁ מִנְיַן יוּ"ד, כִּי יוּ"ד בְּחִינַת הַנְּקֻדָּה, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל וְאָז כְּשֶׁיֵּשׁ מִנְיַן עֲשָׂרָה מְאִירִין כָּל הַשְּׁלשָׁה נְקֻדּוֹת הַנַּ"ל, כִּי מִתְפַּלְּלִין בְּיַחַד וְעַל-יְדֵי זֶה מְקַבֵּל הֶאָרָה כָּל אֶחָד מֵחֲבֵרוֹ בִּבְחִינַת וּמְקַבְּלִין דֵּין מִן דֵּין וְכָל אֶחָד מְקַבֵּל מִינֵהּ וּבֵהּ, וְגַם מְאִירָה בָּהֶם נְקֻדָּה הַכְּלָלִית שֶׁל הַצַדִּיק, כִּי אַכָּל בֵּי עֲשָׂרָה שְׁכִינְתָּא שַׁרְיָא שֶׁהוּא בְּחִינַת הֶאָרַת אוֹר הַצַּדִּיק שֶׁהוּא בְּחִינַת הַשְּׁכִינָה, כִּי הַשְׁרָאַת שְׁכִינָתוֹ הוּא עַל הַצַּדִּיקִים, כִּי הַצַּדִּיקִים הֵם מֶרְכַּבְתּוֹ שֶׁל מָקוֹם, כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ צִבּוּר אֲזַי יוֹרֵד שְׁלִיחַ צִבּוּר לִפְנֵי הַתֵּבָה וְהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר צָרִיךְ לִהְיוֹת הַמֻּבְחָר שֶׁבָּעֵדָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וְהוּא בִּבְחִינַת הַצַּדִּיק, בִּבְחִינַת הַנְּקֻדָּה הַכְּלָלִית נֶגֶד כָּל הַמִּתְפַּלְּלִין, כִּי הוּא מוֹצִיא אֶת כֻּלָּם וְעַל-כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ מִנְיַן עֲשָׂרָה מְאִירִין כָּל הַשָּׁלשׁ נְקֻדּוֹת הַנַּ"ל וְאָז קוֹרִין בַּתּוֹרָה לְהַמְשִׁיךְ עֶצֶם הַנְּקֻדָּה מֵהַתּוֹרָה וּצְרִיכִין לְבָרֵךְ עַל הַתּוֹרָה בְּצִבּוּר אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר בֵּרַךְ בַּבֹּקֶר בִּרְכַּת הַתּוֹרָה וּבִרְכַּת הַתּוֹרָה הוּא נוֹתֵן הַתּוֹרָה, כִּי עִקַּר קְרִיאַת הַתּוֹרָה בְּבִרְכוֹתֶיהָ בְּצִבּוּר הוּא לְהַמְשִׁיךְ מֵחָדָשׁ בְּחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה, כִּי צְרִיכִין לַעֲמֹד בְּאֵימָה וְיִרְאָה וְרֶתֶת וְזִיעַ בִּשְׁעַת הַקְּרִיאָה כְּאִלּוּ מְקַבְּלָהּ עַתָּה, כִּי בִּשְׁבִיל זֶה עִקַּר הַקְּרִיאָה בְּצִבּוּר כְּדֵי לְתַקֵּן בְּחִינַת שְׁבִירַת הַלּוּחוֹת שֶׁהוּא בְּחִינַת שְׁבִירַת הַכֵּלִים, שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹתִיּוֹת פּוֹרְחוֹת לְמַעְלָה עַל-יְדֵי מַה שֶּׁחָטְאוּ אָז כַּנַּ"ל, דְּהַיְנוּ שֶׁנִּסְתַּלְּקָה בְּחִינַת הַנְּקֻדָּה שֶׁהִוא בְּחִינַת הָעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת מֵהַלּוּחוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת וָא"ו וְעַל-יְדֵי זֶה נִשְׁתַּבְּרוּ כַּנַּ"ל, כִּי עַתָּה אָנוּ עוֹסְקִין לְהַמְשִׁיךְ וּלְקַשֵּׁר הַנְּקֻדָּה אֶל הַלֵּב שֶׁהוּא בְּחִינַת לוּחוֹת עַל-יְדֵי עֲבוֹדַת הַתְּפִלָּה שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תִּקּוּן שִׁבְרֵי לוּחוֹת כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה בְּפֶה מָלֵא דַּיְקָא כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ אוֹר הַנְּקֻדָּה שֶׁל הַתּוֹרָה עַל -יְדֵי הַדִּבּוּר פֶּה בִּבְחִינַת פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת וְכַנַּ"ל וְזֶהוּ ( מִשְׁלֵי ד), כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( עירובין נד) לְמוֹצִיאֵיהֶם בַּפֶּה דַּיְקָא, כִּי אָז דַּיְקָא הֵם חַיִּים, כִּי בָּזֶה מְתַקְּנִים בְּחִינַת שְׁבִירַת לוּחוֹת שֶׁהָיוּ הָאוֹתִיּוֹת פּוֹרְחוֹת מֵהַלּוּחוֹת, כִּי עַל-יְדֵי הַדִּבּוּר מְקַשְּׁרִים הָאוֹתִיּוֹת אֶל הַלּוּחוֹת וְאָז הֵם חַיִּים בְּחִינַת ( יוֹמָא עב) זָכָה נַעֲשֶׂה לוֹ סַם חַיִּים הֵפֶךְ שְׁבִירַת הַלּוּחוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁבִירַת כֵּלִים שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ סִטְרָא דְּמוֹתָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ( תְּהִלִּים פב) אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן, שֶׁנֶּאֱמַר עַל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( שְׁמוֹת רַבָּה פֶּרֶק לב) וּמִשָּׁם נִמְשָׁךְ בְּחִינַת לֹא זָכָה נַעֲשֵׂית לוֹ סַם מָוֶת כִּי מִי שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה אֲזַי אֵינוֹ רוֹאֶה אוֹר אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה שֶׁהוּא בְּחִינַת הֶאָרַת הַנְּקֻדָּה, כִּי אוֹר הָאוֹתִיּוֹת פּוֹרְחִין מִמֶּנּוּ וְאָז לִמּוּדוֹ בִּבְחִינַת שִׁבְרֵי לוּחוֹת שֶׁמִּשָּׁם הַשִּׁכְחָה שֶׁמִּשָּׁם סִטְרָא דְּמוֹתָא כַּנַּ"ל וְכַמְבֹאָר לְעֵיל מִזֶּה, עַיֵּן שָׁם וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה בְּצִבּוּר בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה בְּפֶה מָלֵא בְּסֵפֶר תּוֹרָה כָּשֵׁר שֶׁנִּכְתַּב כְּדִינוֹ עַל הַקְּלָף וְכוּ' וְלִקְרוֹתוֹ בִּטְעָמִים וּנְקֻדּוֹת וּלְבָרֵךְ תְּחִלָּה וָסוֹף נוֹתֵן הַתּוֹרָה וְעַל-יְדֵי כָּל זֶה מַמְשִׁיכִין עָלֵינוּ בְּחִינַת נְתִינַת הַתּוֹרָה מֵחָדָשׁ וּמְתַקְּנִים בְּחִינַת שְׁבִירַת הַלּוּחוֹת וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל:

EN:
This is the aspect of the machlokes between Yosef and his brothers, and between Shaul and Dovid, and the like. For people do not know clearly where the point of truth lies. In every generation there are a number of true tzaddikim; but there is truth above truth — for certainly the levels of all the tzaddikim are not equal. The greater the level of the tzaddik, the greater and more refined is his truth. For the essential thing is the truth. In every generation there is a tzaddik who is the point of truth among the tzaddikim. But due to the bitterness of the exile and the empowerment of the Sitra Achra — where the aspect of the exchange and the falsehood of Heichalei HaTemuros prevails — it is exceedingly difficult to know where the point of truth is. The Adversary usually provokes the tzaddikim themselves and introduces great machlokes among them, placing in the hearts of other tzaddikim the notion that this tzaddik of truth, who is the aspect of the point of truth, is veering, chas v'shalom, from the way of truth — until it incites them to dispute him for the sake of Heaven.

This is the aspect of why the mother's name specifically is mentioned when praying for a sick person. For all illness of a person is drawn from the aspect of the exchange of the Prince, where the son of the slave overpowers the Prince, chas v'shalom. For all illness is an aspect of death — a withdrawal of the vital forces and life-energy. The essential source of death is drawn from zuhamas hanachash, which is the aspect of zuhamas ha'eved [contamination of the slave] that overpowers the Prince through the sin of Adam HaRishon. For the contamination of the serpent and the contamination of the slave are one and the same aspect — the aspect of the curse pronounced upon the serpent, which is the aspect of "Arur Kena'an eved avadim" — as brought above.

Segment 9
HE:
אות כד וזה בחינת מה שאמרו רז"ל (נדרים פרק א') שעיקר החורבן היה על שלא ברכו בתורה תחלה. כמו שכתוב (ירמיה ט') על מה אבדה הארץ וכו'. דבר זה שאלו וכו'. מאי ולא הלכו בה שלא ברכו בתורה תחלה. כי כשאין מברכין בתורה אף על פי שעוסקין בתרוה בזה מראין שאין התורה חשובה בעיניהם ואין מחיין עצמן בה בכל עת ורגע רק היא אצלם כמו נימוס ודת ח"ו כמו ארי נימוסים ודתי העובדי כוכבים שזוה בחינת חטא הגל שאמרו קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו שבקשו עבודה זרה כדי שיהיו להם מי שילך לפניהם. כי זה היה עיקר חפצם שיהיה להם מי שילך לפניהם ויוליכם באיזה נימוס ודת כדי שלא יהיו בולעים איש את רעהו. אבל לא הסתכלו על התכלית האחרון הנצחי כלל, ועל ידי זה נכשלו בעבודה זרה. כי אז היה היצר הרע של עבודה זרה בעולם. וכמו כן עכשיו אף על פי שאין עובדים עבודה זרה. כי הרגו היצר הרע של עבודה זרה (יומא ד') אבל אף על פי כן עדיין יש כמה כופרים בעולם שהולכים בדרכי האפיקורסים שרוצים להשוות ח"ו תורת משה כשאר נימוסי הדתות רחמנא ליצלן ואומירם מה שאומרים טעמים של הבל ושטות על מצות תורתינו הקדושה כאלו כולם על פי שכל אנושי ח"ו בשביל לקיים נימוס המדינה כידוע דבריהם הרעים והמרים וזהו בחינת פגם העגל כנ"ל. וזהו בחינת שלא ברכו בתורה תחלה. כי אלו הכתות בודאי אינם מברכים על התורה מאחר שאצלם התורה שוה לשאר הדתות והנימוסים ח"ו. כי עיקר ברכת התורה הוא אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו שמה שנתן לנו את התורה, בזה בחר בנו מכל העמים והבדילנו מהם לגמרי. כי נימוסיהם ודתיהם הוא רק על פי שכל אנושי בשביל חיי שעה של זה העולם. וגם זה אינו בשלימות ואין לו קיום כלל, כי על פי דתיהם ודרכיהם אינם מפרישין את האדם אפילו מדברים שבין אדם לחבירו מאחר שאינם מסתכלין על התכלית האחרון ואינם מתייראין מעונשים של אחר מיתה רק מתייראין מאימת מלכות. על כן אם יוכל לעשות גזילות ורמ~ אות שלא יוודע למלך ושופטיהם עושים כל מה שיכוין לעשות כנראה בחוש. אבל ~ אותנו בחר ה' יתברך מכל העמים ונתן לנו את תורתו אשר היא בחיינו ואורך ימינו לעולמי עד ולנצח נצחים. כי עיקר כל מצות תורתינו הקדושה הוא בשביל התכליתה אחרון. ואפילו המצות שבין אדם לחבירו יש בהם סודות עמוקים ורזין גדולים מאד עד אין סוף ואין תכלית. וכולם בשביל התכלית האחרון למען ייטיב לנו לעולם שכולו ארוך וטוב. ועל זה מורה ברכת התורה שאנו מברכין אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו וכנ"ל. ואנו מסיימין נותן התורה. דהיינו שהםש יבתרך נותן התורה בכל יום מחדש כמו שכתוב (דברים ו') אשר אנכעי מצוך היום ודרשו רז"ל (ספרי שם) בכל יום יהיו בעיניך כחדשים. כי התורה עמוקה ורחבה מני ים וכו'. ובכל יום נמשכת עלינו בהתחדשות נפלא. וגם בזה נבדלת תורתינו הקדושה מדתי שאר האומות להבדיל. כי אצל דתיהם שהם חוק המלכות לתיקון המדינה אין שייך התחדשות בכל יום. כי כבר ניתן הדת מאיזה טעם שהוא על פי שכלם. לא כן תורתינו הקדושה שהיא אחדותו יתברך אשר אין חקר לתבונתו ודבריו חיים וקיימים נאמנים ונחמדים לעד וכו'. כי הם באר מים חיים נובעים בכל עת ורגע מאחר שכלולים בו יתברך והם מחיין ומקיימין כל העולמות עם כל אשר בהם בכל עת ורגע. והם מתחדשים בכל יום ובכל עת ובכל שה. ועל כן אנו מברכין נותן התורה. כי הוא יתברך נותן התורה בכל יום מחדש. כי בכל יום ועת מסבב השם יבתרך סיות בתחבולותיו להכניס קיום התורה בעולם. ושולח לנו צדיקים אמתיים שמחדשין בכל פע חידושין דאורייתא אמתיים. ואפילו מי שאינו בר הכי לחדש חידושין אף על פי כן בכל פעם שנתעורר מחדש לקיים התורה זהו גם כן בחינת קבלת התורה מחדש. כי עיקר הוא קיום התורה כי לא המדרש עיקר אלא המשעה. ועל כן על ידי ברכת התורה אנו ממשיכין עלינו קבלת התורה מחדש. וזהו תיקון שבירת הלוחות שפגמו בנתינת התורה וכנ"ל. ועל כן על ידי שלא ברכו בתורה תחלה על ידי זה נחרב הבית המקדש ששם עיקר הנקודה הקדושה כנ"ל, שעיקר חורבנו היה על ידי חטא העאגל שעל ידי זה נשתברו הלוחות שמאז נגזרה הגזירה הזאת. כי הלוחות נשברו בי"ז בתמוז שאז נגזר החורבן שהתחיל בי"ז בתמוז. אשך על ידי ברכת התורה שממשיכין על עצמן קבלת התורה מחדש מתקנים זאת כנ"ל. ועל כן על ידי שלא ברכו בתורה תחלה ופגמו בזה על כן נחרב הבית וכנ"ל. ועל כן צריכין לברך על התורה בצבור אף על פי שכבר בירך בבקר. כי עיקר בחינת קבלת בהתורה מחדש לתקן שבירת הלוחות הוא על ידי קריאת התורה בצבור וכנזכר לעיל:

EN:
We must plead before Hashem that we merit to find the truth in its truth. This is what one should have in mind when kindling Ner Chanukah: that through the mitzvah of Ner Chanukah we merit to draw the illumination of truth — the aspect of "Sh'lach orcha va'amitecha" — that we merit to draw close to the point of truth always.

And the body is the aspect of a slave. For the body is the aspect of physical making — asiyah gashmiyis — which is the aspect of a slave, the aspect of work and servitude. Hashem created man in order that he subjugate and subdue the body to the neshamah — the slave to the son. Just as a slave is obligated to serve his master and do his will, so the body is obligated to serve the neshamah, to nullify itself before the neshamah, and to do only the will of the neshamah.

Segment 10
HE:
אות כה הקדשה, או לְהִפוּך חס ושלום, עד שיש כח לְהָאָדָם
שָהוּא \ וחק מְהַקְדשָה | בְּתְכְלִית | הַרחוק,
וְאף"עליפי"כן עודי בח בְּחִירתוּ יש לו כהַ
לְהַמֶשִיך טָלָיו אִיזה בְּחִינֶה מהְרוּח רְלְעַלָא, עד
שִיִהְיָה נדמָה לו שיש לו רוח-הקדש וְרואֶה חָזֶיונוּת
ומראות אמתיות, כּי הַמחשבֶה יש לָה תקָף גְדוּל.
ּמי לו משְ(ֶּן וּמתעָב יותר מִבְּלְעֶם הֶרֶשָע, ימה שָמו
אַף"על"פי"כן הַתְגְבּר בְּרטְעְתו בּ"בֶּך נַגָד הַקְרשָה,
עד שהמשיף עְלְיי מראות וְחְזיונוּת נוּראוּת, עד
שאמרו רבוּתִינו ז"ל: אבל בַּאמוּת הְעוּלֶם קֶם, וּמנו?
ַּלְעֶם. עַל"בַּן צָרי הָאָרֶם לַזֶהַר מאד, שְבֶּל-זמַן
שמרגיש בַּעַצַמו שאינו קדוש כַּרְאוי בשלמוּת, אזי
יניע ויבטל עַצַמו נַגד הַקְדֶשָה בַּשְלְמוּת, ולא יִרְצָה
לילך בּנְדולות וּבנפלָאוּת ממנו; כִּי אם יִרְצָה אָז
להמשיך על עצמ מראות וְחָזֶיוּנות, ייכל לְַלְקַל
יותַר וְיוְתַר, כאשר נכשלו בַּזֶה רַבִּים מאד, רק ולך
ַּתְמִימוּת ויבקש מהשם יַתְבֶּרֶך שיעזרו לְצָאת
ִפְחִיתַת מרְרַגָתו וְיִזבֶּה לקדש אֶת עַצָמוּ כְּרְאוּי, ורק

EN:
From this contamination — the contamination of the slave, which is the contamination of the serpent — death is drawn, as explained in the Torah: when the serpent injected contamination into Chavah, death was decreed upon the world. For the essential decree of death comes through the aspect of the exchange — where the aspect of the son of the slave seeks to overpower the son of the king. For the body and neshamah are the aspects of the son of the slave and the son of the king. The neshamah is a portion of G-d above — the aspect of the Prince, the aspect of "B'ni bechori Yisrael," the aspect of "All of Yisrael are children of kings," the aspect of "Hashem amar eilai b'ni atah..." — the aspect of a son drawn from the mind of the Father, as is known. As it is written "Han'su'im mini rechem, ha'amusim mini veten," and as it is written "Vayipach b'apav nishmas chaim," and as it says in the Zohar HaKadosh: "One who blows, blows from within himself" — for they are truly a portion of G-d, which is the aspect of a son.

Segment 11
HE:
וְזֶה בְּחִינַת הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁנִּקְרָאִים בְּשֵׁם לִקּוּטִים. וְכֵן קָרָא אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כָּל סְפָרָיו בְּשֵׁם לִקּוּטִים. כִּי כָּל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁמְּגַלִּים הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת, הֵם עַל-יְדֵי בְּחִינַת לִקּוּטִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל. וְעַל-כֵּן קוֹרִין רוּת בְּשָׁבוּעוֹת, כִּי הִיא רֹאשׁ לַגֵּרִים שֶׁהֵם בְּחִינַת בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה, שֶׁכָּל תִּקּוּנָם עַל-יְדֵי בְּחִינַת לִקּוּטִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה בְּחִינַת שָׁבוּעוֹת שֶׁהוּא מַתַּן תּוֹרָה וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל:

EN:
[continued]

Segment 12
HE:
אות סה

EN:
Section 65

Segment 13
HE:
וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אִם פָּגַע בְּךָ מְנֻוָּל זֶה מָשְׁכֵהוּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְכוּ'. שֶׁעִקַּר הַתִּקּוּן עַל-יְדֵי הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ הַקָּדוֹשׁ שֶׁל צַדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁדּוֹרְשִׁין וּמְחַדְּשִׁים חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה נִפְלָאִים בְּכָל עֵת כְּפִי הַדּוֹר וּכְפִי הָאָדָם וְהַמָּקוֹם וְהַזְּמַן, וּמְחַזְּקִין וּמְשִׁיבִין אֶת נֶפֶשׁ כָּל אֶחָד אֲפִלּוּ הַפְּגוּמִים מְאֹד מְאֹד וְכוּ'. וּכְשֶׁבּוֹרֵחַ לְשָׁם יָכוֹל לְבַטֵּל הַמְנֻוָּל הַזֶּה בִּבְחִינַת אִם אֶבֶן הוּא נִמּוֹחַ וְאִם בַּרְזֶל הוּא מִתְפּוֹצֵץ שֶׁנֶּאֱמַר הֲלֹא כֹּה דְבָרַי כָּאֵשׁ וְכוּ' וּכְפַטִּישׁ יְפוֹצֵץ סֶלַע. שֶׁכָּל זֶה עַל-יְדֵי הַדְּרָשׁוֹת וְהַחִדּוּשִׁים הַקְּדוֹשִׁים וְהַנּוֹרָאִים שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁכָּל הַבָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת הַקְּדוֹשִׁים מְקַבְּלִים מִמֶּנּוּ, כִּי כָּל דְּבָרָיו כְּגַחֲלֵי אֵשׁ וּכְפַטִּישׁ יְפוֹצֵץ סֶלַע מִקְרָא אֶחָד מִתְחַלֵּק לְכַמָּה טְעָמִים, לְכָל אֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁצָּרִיךְ לְפִי מְקוֹמוֹ וּשְׁעָתוֹ. שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מִתְפּוֹצֵץ הַסֶּלַע וְהָאֶבֶן, בְּחִינַת וַהֲסִרֹתִי לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְכוּ'. וְזֶה שֶׁדִּקְדְּקוּ וְאָמְרוּ אִם פָּגַע בְּךָ מְנֻוָּל זֶה. כִּי בְּמָקוֹם אַחֵר אָמְרוּ אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וְכוּ', אִי אָזֵיל מוּטָב וְכוּ'. וְכָאן אָמְרוּ בְּלָשׁוֹן זֶה אִם פָּגַע בְּךָ מְנֻוָּל זֶה וְכוּ'. כִּי יֵשׁ כַּמָּה בְּחִינוֹת בְּיֵצֶר הָרַע (כְּמוֹ שֶׁאָמַר אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּסִימָן עב עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב), עַד שֶׁיֵּשׁ יֵצֶר הָרָע שֶׁהוּא מְנֻוָּל מַמָּשׁ שֶׁהוּא מָאוּס וּמְזֹהָם מְאֹד, וְעַל-כֵּן נִקְרָא מְנֻוָּל. וְזֶהוּ אִם פָּגַע בְּךָ, לְשׁוֹן פֶּגַע רַע שֶׁהוּא פּוֹגֵעַ נֶגֶד הָאָדָם בְּכָל עֵת, שֶׁעַל זֶה אָנוּ מְבַקְּשִׁים לְהַצִּילֵנוּ מִפֶּגַע רַע. וְעִקַּר הַתִּקּוּן הוּא מָשְׁכֵהוּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, וְשֶׁיַּמְשִׁיךְ מַחֲשַׁבְתּוֹ לְתוֹךְ בֵּית הַמִּדְרָשׁ הַקָּדוֹשׁ הַנִּזְכָּר לְעֵיל, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁיַּזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ שֶׁהוּא בִּכְלָל הַקִּבּוּץ הַנִּזְכָּר לְעֵיל שֶׁל הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ הַנִּזְכָּר לְעֵיל, עַל-יְדֵי זֶה אִם אֶבֶן הוּא נִמּוֹחַ וְכוּ' כַּנִּזְכָּר לְעֵיל:

EN:
[continued]

Segment 14
HE:
אות סו

EN:
Section 66

Segment 15
HE:
וְזֶה דִּבְרֵי עֲוֹנוֹת גָּבְרוּ מֶנִּי פְּשָׁעֵינוּ אַתָּה תְכַפְּרֵם. אַשְׁרֵי תִבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ נִשְׂבְּעָה בְּטוּב בֵּיתֶךָ קְדֹשׁ הֵיכָלֶךָ וְכוּ'. הַיְנוּ שֶׁהָעֲווֹנוֹת גָּבְרוּ מִמֶּנּוּ מְאֹד וְאֵין כֹּחֵנוּ אֶלָּא בַּפֶּה לְבַקֵּשׁ פְּשָׁעֵינוּ אַתָּה תְכַפְּרֵם. וּכְמוֹ שֶׁאָמַר בַּפָּסוּק הַקּוֹדֵם לָזֶה שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה עָדֶיךָ כָּל בָּשָׂר יָבוֹאוּ, אֲפִלּוּ גָּרוּעַ וּפָגוּם כָּמוֹנִי יָכוֹל לָבוֹא עָדֶיךָ עַל-יְדֵי תְּפִלָּה. אַךְ עִקַּר הַהִתְחַזְּקוּת לָזֶה, כִּי הֲלֹא הַבַּעַל דָּבָר מִתְגַּבֵּר בַּחֲלוּשֵׁי כֹּחַ כָּאֵלּוּ לְרַשֵּׁל יָדָם וּלְהַרְחִיקָם חַס וְשָׁלוֹם גַּם מִזֶּה מִלְּהִתְפַּלֵּל וְלִצְעֹק תָּמִיד לַה' יִתְבָּרַךְ מִכָּל מָקוֹם שֶׁהוּא בְּכָל זְמַן וּבְכָל מָקוֹם וְכוּ'. עַל זֶה אָמַר אַשְׁרֵי תִבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ נִשְׂבְּעָה בְּטוּב בֵּיתֶךָ וְכוּ', שֶׁהָעִקָּר לִזְכּוֹת לָזֶה הוּא עַל-יְדֵי בְּחִינַת הַבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהֵם הַבָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת שֶׁל הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁהֵם בְּחִינַת מִקְדָּשׁ מְעַט כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. כִּי אֵין מָקוֹם לִבְרֹחַ וְלָנוּס כִּי אִם אֶל הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ לִכָּלֵל בְּתוֹךְ הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ שֶׁל הַנְּפָשׁוֹת הַמְקָרְבִים עַצְמָם לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁהוּא בְּחִינַת הָרַבִּי שֶׁל הַיְשִׁיבָה. (וְעַיֵּן בְּהַתּוֹרָה תִּקְעוּ אֱמוּנָה מַה שֶּׁמְּבֹאָר שָׁם וְזֶה בְּחִינַת יְשִׁיבָה רַבִּי עִם תַּלְמִידִים וְכוּ'). כִּי כָּל הַזּוֹכֶה לְהִתְקָרֵב לִשְׁכֹּן בְּחַצְרֵיהֶם וּבְבֵיתָם וְכוּ', עַל-יְדֵי זֶה כָּל נְקֻדָּה וּנְקֻדָּה טוֹבָה שֶׁחוֹטֵף בְּכָל עֵת, וְכָל מַה שֶּׁמְּנַתֵּק עַצְמוֹ מְעַט מִמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת לְמַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת, נִגְנַז וְנִכְלָל תֵּכֶף בְּתוֹךְ הַבֵּית-הַמִּדְרָשׁ הַזֶּה שֶׁהוּא בְּחִינַת מִשְׁכָּן וּבֵית-הַמִּקְדָּשׁ שֶׁבּוֹנֶה הַצַּדִּיק בְּכָל דּוֹר וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּהַתּוֹרָה אֲזַמְּרָה וְכוּ' וּכְמוֹ שֶׁמְּבֹאָר לְעֵיל. וְזֶהוּ בְּחִינַת שֶׁנִּסְמָךְ לָזֶה נוֹרָאוֹת בְּצֶדֶק תַּעֲנֵנוּ אֱלֹקֵי יִשְׁעֵנוּ מִבְטָח כָּל קַצְוֵי אֶרֶץ וְיָם רְחוֹקִים. שֶׁה' יִתְבָּרַךְ יַעֲנֵנוּ נוֹרָאוֹת לְקָרֵב רְחוֹקִים כָּאֵלּוּ מִקַּצְוֵי אֶרֶץ וְיַם רְחוֹקִים, שֶׁהֵם הָרְחוֹקִים מְאֹד עַל -יְדֵי מַחְשְׁבוֹתָם וּמַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים מֵה' יִתְבָּרַךְ. אַף-עַל-פִּי-כֵן גַּם לָהֶם יִהְיֶה מִבְטָח וְיַעֲנֵם נוֹרָאוֹת עַל-יְדֵי כֹּחַ הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ וְכוּ' שֶׁבָּרְחוּ לְשָׁם וְכוּ' וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל:

EN:
[continued]

Segment 16
HE:
אות סז

EN:
Section 67

Segment 17
HE:
וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁכָּתַבְנוּ לְעֵיל עַל פָּסוּק אַשְׁרֵי אָדָם עֹז לוֹ בָךְ שֶׁנִּסְמָךְ לַפָּסוּק אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ וְכוּ'. כִּי עִקַּר הָעֹז וְהַהִתְחַזְּקוּת הוּא עַל-יְדֵי שֶׁהוּא בִּכְלַל יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ וְכוּ'. וְעַל -יְדֵי זֶה יִזְכֶּה עוֹד יְהַלְּלוּךָ סֶלָה, לְהַלְּלוֹ יִתְבָּרַךְ סֶלָה, שֶׁזֶּה עִקַּר הַתַּכְלִית הַנִּצְחִי לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל ה' יִתְבָּרַךְ לָנֶצַח (כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּהַתּוֹרָה יְמֵי חֲנֻכָּה), וְכֵן כָּל הַמִּזְמוֹר מְדַבֵּר שָׁם מִזֶּה מִמַּעֲלוֹת הַבָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם בְּחִינַת מִשְׁכָּן וּבֵית-הַמִּקְדָּשׁ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם מַה יְּדִידוּת מִשְׁכְּנֹתֶיךָ ה' צְבָאוֹת נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי לְחַצְרוֹת ה' וְכוּ' גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת. כִּי יֵשׁ נְפָשׁוֹת שֶׁרְחוֹקִים מְאֹד מֵה' יִתְבָּרַךְ שֶׁעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר כְּצִפּוֹר נוֹדֶדֶת מִן קִנָּהּ כֵּן אִישׁ נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר. וְגַם הֵם מוֹצְאִים בֵּית מְנוּחָה עַל-יְדֵי מִשְׁכְּנוֹת ה' שֶׁהֵם הַבָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת. כִּי עַל-יְדֵי זֶה יֵשׁ לָהֶם גַּם-כֵּן תִּקְוָה לָנֶצַח כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְזֶה וּדְרוֹר קֵן לָהּ, כִּי יֵשׁ שֶׁקָּשֶׁה לְתָפְסָם וּלְקָרְבָם אֶל הַקְּדֻשָּׁה, כְּמוֹ צִפּוֹר דְּרוֹר שֶׁנִּשְׁמָט מְאֹד מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְכוּ' כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וְעַל-יְדֵי קְדֻשַּׁת הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ גַּם הֵם מוֹצְאִים קֵן לָהֶם לְהִתְקָרֵב וְלִשָּׁאֵר קַיָּם בִּקְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל. וְזֶה אֲשֶׁר שָׁתָה אֶפְרוֹחֶיהָ אֶת מִזְבְּחוֹתֶיךָ ה' צְבָאוֹת וְכוּ'. אֶפְרוֹחִים, הֵם בְּחִינַת הַנְּפָשׁוֹת הַנְּפוּלִין כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ בְּעִנְיַן קַן צִפּוֹר דְּלֵית גַּדְפִין דִּלְהוֹן שְׁלֵמִים וְכוּ'. וְגַם הֵם יִתְקָרְבוּ עַל-יְדֵי מִזְבְּחוֹתֶיךָ שֶׁמַּקְרִיבִין עֲלֵיהֶם קָרְבָּנוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַיְגִיעוֹת שֶׁמִּתְיַגְּעִין אֵלּוּ הָרְחוֹקִים לְהִתְקָרֵב וְלִלְמֹד וּלְהִתְפַּלֵּל, שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת קָרְבָּנוֹת בְּחִינַת כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָּל הַיּוֹם נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. וְזֶה שֶׁמַּסְמִיךְ לָזֶה אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ עוֹד יְהַלְּלוּךָ סֶלָה אַשְׁרֵי אָדָם עֹז לוֹ בָךְ וְכוּ' וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל. וְזֶהוּ עֹבְרֵי בְּעֵמֶק הַבָּכָא מַעְיָן יְשִׁיתוּהוּ וְכוּ'. שֶׁעַל-יְדֵי קְדֻשַּׁת הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ הַזֶּה גַּם אֵלּוּ שֶׁהֵם עֹבְרֵי בְּעֵמֶק הַבָּכָא, שֶׁנָּפְלוּ לְעֵמֶק הַבָּכָא שֶׁהָיוּ נוֹפְלִים בְּעֹמֶק הַגֵּיהִנֹּם וְהַשְּׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת עַל-יְדֵי מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים (כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י זַ"ל עַל עֵמֶק הַבָּכָא), גַּם הֵם מַעְיָן יְשִׁיתוּהוּ, שֶׁיִּמְצְאוּ מַעְיָן הַיּוֹצֵא מִבֵּית ה', שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו וּמַעְיָן מִבֵּית ה' יֵצֵא וְהִשְׁקָה אֶת נַחַל הַשִּׁטִּים, שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לְכַפֵּר עַל מַעֲשֵׂה שִׁטִּים, שֶׁהוּא רִבּוּי תַּאֲווֹת נִאוּף שֶׁחָטְאוּ בַּשִּׁטִּים שֶׁזֶּה עִקַּר הַהִתְגַּבְּרוּת עַל כָּל אֶחָד כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ עִקָּרָא דְּיִצְרָא בִּישָׁא וְכוּ'. אֲבָל יֵשׁ מַעְיָן הַיּוֹצֵא מִבֵּית ה' שֶׁהוּא הַבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהוּא בְּחִינַת הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ הַנִּזְכָּר לְעֵיל שֶׁמְּטַהֵר וּמְכַפֵּר עֲבוֹדָה זָרָה. וְזֶה גַּם בְּרָכוֹת יַעֲטֶה מוֹרָה שֶׁהוּא הַצַּדִּיק הַמּוֹרֶה דֶּרֶךְ וְכוּ' וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם לְעִנְיָנוֹ שֶׁמּוֹרֶה נֶאֱמַר עַל הַמּוֹכִיחַ וּמוֹרֶה אוֹתָם וְכוּ' עַיֵּן שָׁם. הַיְנוּ שֶׁגַּם מִשָּׁם מֵעֵמֶק הַבָּכָא יַעֲלוּ בְּרָכוֹת שֶׁיַּעֲטֶה הַמּוֹרֶה לִצְדָקָה שֶׁהוּא הַצַּדִּיק רֹאשׁ הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ, שֶׁהִמְשִׁיךְ גַּם לִמְקוֹמָם מַעַיְנוֹת הַחָכְמָה שֶׁנּוֹבֵעַ מֵהֶם עֵצוֹת עֲמֻקּוֹת גַּם לָהֶם לְהַחֲזִיקָם וְלַהֲשִׁיבָם וְכוּ'. כִּי כָּל הַתִּקּוּן עַל יָדוֹ. וְעַל-כֵּן בִּקֵּשׁ שָׁם מָגִנֵּנוּ רְאֵה אֱלֹקִים שֶׁנֶּאֱמַר עַל הַבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם. וְהַבֵּט פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ שֶׁעוֹסֵק בָּזֶה לְקָרֵב כָּל הָרְחוֹקִים. כִּי כָּל צַדִּיק הוּא מָשִׁיחַ שֶׁעוֹסֵק בְּבִנְיַן הַבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ, עַל-יְדֵי הַקִּבּוּץ שֶׁל הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מְקָרֵב הָרְחוֹקִים מְאֹד מְאֹד שֶׁעַל-יְדֵי זֶה עִקַּר הַגְּאֻלָּה. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וּבָא לְצִיּוֹן גֹּאֵל וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע בְּיַעֲקֹב וְכוּ'. וְזֶה כִּי טוֹב יוֹם בַּחֲצֵרֶיךָ מֵאָלֶף בָּחַרְתִּי הִסְתּוֹפֵף בְּבֵית אֱלֹקַי מִדּוּר בְּאָהֳלֵי רֶשַׁע. כִּי עִקַּר הַתִּקּוּן לְכָל הָרְחוֹקִים מְאֹד הוּא עַל-יְדֵי הַבָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת חַצְרוֹת ה' וּבֵית אֱלֹקִים וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל:

EN:
[continued]

Segment 18
HE:
אות סח

EN:
Section 68

Segment 19
HE:
וְזֶה וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ. כִּי מִתְּחִלָּה אָמַר תְּאַבֵּד דֹּבְרֵי כָזָב אִישׁ דָּמִים וּמִרְמָה יְתַעֵב ה' וְאַחַר כָּךְ הִסְמִיךָ וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדֶּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ. וְאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ שֶׁאָמַר דָּוִד תְּאַבֵּד וְכוּ' עַל דּוֹאֵג וַאֲחִיתֹפֶל וְהַחוֹלְקִים עָלָיו. וְעַל זֶה אָמַר וַאֲנִי כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ כֵּן עָשִׂיתִי וְכוּ'. אַךְ בְּרֹב חַסְדֶּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ וְכוּ' עַיֵּן שָׁם. וְכֵן צָרִיךְ כָּל אָדָם לוֹמַר עַל עַצְמוֹ כְּשֶׁיּוֹדֵעַ בְּנַפְשׁוֹ כְּאֵב עֲווֹנוֹתָיו, וְכָל חִיּוּתוֹ וְקִיּוּמוֹ הוּא עַל-יְדֵי שֶׁאֵינוֹ חוֹלֵק עַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת וְחוֹתֵר וּמִתְיַגֵּעַ לְהִתְקָרֵב אֵלָיו בֶּאֱמֶת שֶׁצָּרִיךְ לְהַחֲיוֹת עַצְמוֹ בָּזֶה. וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ לְעֵיל עַל פָּסוּק אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ וְכוּ', שֶׁכָּל חִיּוּתִי הוּא מַה שֶּׁאֲנִי זוֹכֶה לִהְיוֹת בִּכְלַל יוֹשְׁבֵי הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁזֶּהוּ עִנְיַן וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדֶּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ. הַיְנוּ אַף-עַל-פִּי שֶׁגַּם אֲנִי עָשִׂיתִי כְּמוֹ שֶׁעָשׂוּ הַחוֹלְקִים כַּנִּזְכָּר לְעֵיל לְעִנְיַן דָּוִד, אַף-עַל-פִּי-כֵן בְּרֹב חַסְדְּךָ שֶׁגָּמַלְתָּ עָלַי אָבוֹא בֵיתֶךָ הַיְנוּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ הַנִּזְכָּר לְעֵיל. שֶׁזֶּה כָּל תִּקְווֹתַי לָמָּה שֶׁהִצַּלְתַּנִי מִדּוֹבְרֵי כָּזָב הַחוֹלְקִים וְכוּ' אֲשֶׁר אַתָּה עוֹסֵק לְאַבְּדָם. אֲבָל אֲנִי בְּרֹב חַסְדֶּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ וְכוּ' וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל. וְעִקָּר הוּא הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁהַבֵּית הַמִּדְרָשׁ וְהַיְשִׁיבָה נִקְרָא עַל שְׁמוֹ כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּפֶרֶק אֶחָד דִּינֵי מָמוֹנוֹת (סַנְהֶדְרִין דַּף לב) צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדּוֹף הַלֵּךְ אַחַר חֲכָמִים בִּישִׁיבָה, אַחַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְלוֹד אַחַר רַבִּי יוֹסֵי לְצִפּוֹרִי אַחַר רַבִּי לְבֵית שְׁעָרִים וְכוּ' וְכֵן בְּכָל דּוֹר וָדוֹר:

EN:
[continued]

Segment 20
HE:
אות סט

EN:
Section 69

Segment 21
HE:
וְזֶה ה' מָעוֹן אַתָּה הָיִיתָ לָנוּ בְּדוֹר וָדוֹר. מָעוֹן בְּחִינַת הַבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהוּא בְּחִינַת הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ שֶׁל הַצַּדִּיק שֶׁהוּא מִקְדָּשׁ מְעַט כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְזֶהוּ מָעוֹן אַתָּה הָיִיתָ לָנוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר. שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר נִמְצָא יְשִׁיבָה שֶׁל תַּלְמִידִים עִם רַבִּי אֱמֶת שֶׁעוֹסְקִין בְּבֵית-הַמִּדְרָשׁ שֶׁלָּהֶם בְּחִדּוּשֵׁי תּוֹרָה אֲמִתִּיִּים, שֶׁצְּרִיכִין לֵילֵךְ אַחַר הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ וְהַיְשִׁיבָה הַזֹּאת בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, כַּמְבֹאָר בְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הַנִּזְכָּר לְעֵיל שֶׁאָמְרוּ שָׁם צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדּוֹף הַלֵּךְ אַחַר חֲכָמִים בִּישִׁיבָה אַחַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּלוֹד אַחַר רַבִּי חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן לִבְרוּר חַיִל וְכוּ' אַחֲרֵי רַבִּי לְבֵית שְׁעָרִים וְכוּ' וְחָשְׁבוּ הַרְבֵּה מְקוֹמוֹת שֶׁקָּבְעוּ שָׁם הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ וְהַיְשִׁיבָה בְּכָל דּוֹר. וְהַתּוֹרָה הִיא נִצְחִיִּית. וְעַל-כֵּן בְּוַדַּאי אֵין דּוֹר יָתוֹם לְגַמְרֵי וּבְוַדַּאי נִמְצָא גַּם עַתָּה בֵּית הַמִּדְרָשׁ בְּכָל דּוֹר שֶׁנִּקְרָא עַל שֵׁם צַדִּיקֵי הָאֱמֶת שֶׁצְּרִיכִין לֵילֵךְ אַחֲרָיו וְכוּ' וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל. וְשָׁם הוּא מָעוֹן וּבֵית דִּירָה לִבְרֹחַ לְשָׁם מֵהַמְנֻוָּל הַזֶּה שֶׁפּוֹגֵעַ בּוֹ בְּכָל עֵת כַּנִּזְכָּר לְעֵיל:

EN:
[continued]

Segment 22
HE:
וְזֶה בְּטֶרֶם הָרִים יוּלָדוּ וַתְּחוֹלל אֶרֶץ וְתֵבֶל וּמֵעוֹלָם עַד עוֹלָם אַתָּה אֵל. תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וְכוּ', כִּי עִקַּר הַתְּשׁוּבָה לְכָל אֶחָד לְכָל הַגְּרוּעִים שֶׁבָּעוֹלָם הוּא עַל-יְדֵי הַמָּעוֹן הַזֶּה שֶׁהוּא הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ הַנִּזְכָּר לְעֵיל. וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ לְעֵיל מִזֶּה בְּאוֹת יא יב, שֶׁאֲפִלּוּ אִם מִתְעוֹרֵר לָשׁוּב וְאַחַר כָּךְ נוֹפֵל חַס וְשָׁלוֹם וְכֵן אֲלָפִים וְרִבְבוֹת פְּעָמִים, אַף-עַל-פִּי-כֵן כָּל נְקֻדָּה וּנְקֻדָּה טוֹבָה אֵינָהּ נֶאֱבֶדֶת. כִּי הַכֹּל מְאַסֵּף וּמְקַבֵּץ הַצַּדִּיק הָאֱמֶת וּמַכְנִיס הַכֹּל בְּתוֹךְ הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ שֶׁל הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ הַזֶּה. שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תִּקּוּן שֶׁל הַמִּשְׁכָּן שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה לְתַקֵּן מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל שֶׁכּוֹלֵל כָּל הַחֲטָאִים שֶׁבָּעוֹלָם וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל. כִּי תִּקּוּן הַתְּשׁוּבָה הוּא תִּקּוּן שְׁבִירַת כֵּלִים שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַקְּלִפּוֹת שֶׁמֵּהֶם כָּל הַחֲטָאִים. וְכָל הַשְּׁבִירָה הָיְתָה מֵחֲמַת רִבּוּי אוֹר כַּיָּדוּעַ. וְהַתִּקּוּן הוּא רַק עַל-יְדֵי אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְעַל-כֵּן בְּכָל נְקֻדָּה וּנְקֻדָּה טוֹבָה שֶּׁמְּנַתֵּק עַצְמוֹ מֵרַע לְטוֹב מִמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת לְמַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת, נַעֲשִׂין מִזֶּה כֵּלִים נִפְלָאִים בְּכֹחַ אֳמָנוּת הַנִּפְלָא שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת וְכוּ', וּכְמוֹ שֶׁמְּבֹאָר לְעֵיל קְצָת מִזֶּה. וּמְבֹאָר שָׁם שֶׁגַּם כָּל הַבְּרִיאָה הָיְתָה עַל-יְדֵי כַּמָּה צִמְצוּמִים רַבִּים לְאֵין מִסְפָּר שֶׁגִּלָּה הָאוֹר וְהֶחֱזִירוֹ וְכוּ'. וְלֹא נִשְׁאַר רַק רֹשֶׁם וְכוּ', וְכָל זֶה עוֹבֵר עַל הָאָדָם וּמִשָּׁם מִשְׁתַּלְשֵׁל כָּל רִבּוּי הָעֲלִיּוֹת וְהַיְרִידוֹת שֶׁל כָּל אֶחָד. וּמִי שֶׁאוֹחֵז עַצְמוֹ בְּהַצַּדִּיק וְאֵינוֹ מְיָאֵשׁ עַצְמוֹ בְּשׁוּם אֹפֶן וּמִתְחַזֵּק בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה לְעוֹלָם. וְהָעִקָּר בְּכֹחַ הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ הַנִּזְכָּר לְעֵיל כַּנִּזְכָּר לְעֵיל:

EN:
[continued]

Segment 23
HE:
וְזֶה סְמִיכוּת הַפְּסוּקִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל שֶׁאַחַר שֶׁאָמַר ה' מָעוֹן אַתָּה הָיִיתָ לָנוּ בְּדוֹר וָדוֹר שֶׁהוּא בְּחִינַת הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ הַנִּזְכָּר לְעֵיל שֶׁהוּא הַמָּעוֹן לְהִתְחַבֵּא וְלָנוּס לְשָׁם בְּכָל דּוֹר וָדוֹר כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. אָמַר אַחַר כָּךְ בְּטֶרֶם הָרִים יוּלָדוּ וַתְּחוֹלֵל אֶרֶץ וְתֵבֵל, הַיְנוּ קֹדֶם הַתְחָלַת הַבְּרִיאָה. וּמֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה אֵל הַיְנוּ שֶׁאַתָּה הוּא אֶחָד קֹדֶם שֶׁבָּרָאתָ הָעוֹלָם וְאַתָּה אֶחָד לָעוֹלָם הַבָּא לָנֶצַח. וְכָל הַבְּרִיאָה הָיְתָה רַק עַל-יְדֵי צִמְצוּמִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל. וּמֵחֲמַת זֶה תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְּנֵי-אָדָם. כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַתְּשׁוּבָה הוּא עַל-יְדֵי אֱמוּנָה, עַל-יְדֵי שֶׁיּוֹדְעִים וּמַאֲמִינִים כִּי מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה אֵל וְסוֹף כָּל סוֹף יִתְתַּקֵּן הַכֹּל רַק צְרִיכִין אֵיזֶה הִתְעוֹרְרוּת מִלְּמַטָּה וְכוּ' וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל. וְעַל-כֵּן תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא עַד דִּכְדּוּכָא שֶׁל נֶפֶשׁ, שֶׁאֲפִלּוּ עוֹבֵר עָלָיו מַה שֶּׁעוֹבֵר עַד דִּכְדּוּכָא שֶׁל נֶפֶשׁ, עִם כָּל זֶה וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְּנֵי-אָדָם. כִּי תָּמִיד יֵשׁ תִּקְוָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב אֲנִי ה' לֹא שָׁנִיתִי וְאַתֶּם בֵּית יַעֲקֹב לֹא כְלִיתֶם. כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר וְכוּ'. הַיְנוּ שֶׁכָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עַל הָאָדָם אֲפִלּוּ אִם יִחְיֶה אֶלֶף שָׁנִים כְּמוֹ אָדָם הָרִאשׁוֹן הַכֹּל הוּא כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר, הַיְנוּ כְּמוֹ שֶׁחוֹלְפִין הַיָּמִים יוֹם אַחַר יוֹם וְיוֹם אֶתְמוֹל יַעֲבֹר וּבָא יוֹם שֶׁאַחֲרָיו, וְכֵן כָּל יְמֵי עוֹלָם, שֶׁכָּל זֶה בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת אוֹר אֵין סוֹף שֶׁמִּשָּׁם כָּל אוֹר הַיּוֹם וְהֶעְלֵמוֹ וְכוּ'. וּכְמוֹ שֶׁמְּבֹאָר לְעֵיל שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם, כַּיּוֹם הַזֶּה שֶׁהוּא מַאֲפִיל וּמֵאִיר וְכוּ'. וּמִשָּׁם כָּל כֹּחַ הַיֵּצֶר הָרָע לְהַעְלִים, וּמִשָּׁם כָּל הַנִּסְיוֹנוֹת וְהַצֵּרוּף שֶׁל הָאָדָם. אֲבָל מִדָּה טוֹבָה מְרֻבָּה וְה' יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו מְצַמְצֵם עַצְמוֹ בְּכָל יוֹם מֵאֵין סוֹף עַד אֵין תַּכְלִית וּמֵאִיר בְּלֵב הָאָדָם וּמְעוֹרְרוֹ לָשׁוּב וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בְּסֻכָּה פֶּרֶק הֶחָלִיל) בְּכָל יוֹם יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם מִתְחַדֵּשׁ עָלָיו וְאִלְמָלֵא הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא עוֹזְרוֹ וְכוּ'. שֶׁזֶּה נִמְשָׁךְ מֵהִתְגַּלּוּת הָאוֹר וְהֶעְלֵמוֹ הַנִּזְכָּר לְעֵיל. אֲבָל עַתָּה עִקַּר תָּלוּי בְּכָל יוֹם וָיוֹם בְּהָאָדָם הַבַּעַל בְּחִירָה שֶׁצָּרִיךְ לְצַמְצֵם בְּעַצְמוֹ אוֹר אֵין סוֹף וְכוּ' וְלִזָּהֵר מִמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת וְכוּ', וְכָל זֶה נַעֲשֶׂה בְּכָל יוֹם וָיוֹם וְכוּ' וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל. וְעַל-כֵּן כָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עַל הָאָדָם אֲפִלּוּ בְּאֶלֶף שָׁנִים שֶׁבְּוַדַּאי עוֹבֵר עָלָיו עֲלִיּוֹת וִירִידוֹת לְאֵין מִסְפָּר, הַכֹּל הוּא כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר. כִּי כָּל הָעֲלִיּוֹת וִירִידוֹת הֵם בְּחִינַת הַעֲלָמַת הָאוֹר שֶׁל יוֹם אֶתְמוֹל וְחוֹזֵר וּמֵאִיר יוֹם שֶׁאַחֲרָיו, שֶׁזֶּה בְּחִינַת תְּפִלַּת הַמִּנְחָה שֶׁהִוא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה. וְכֵן כָּל דַּרְגָּא וְדַרְגָּא הוּא בְּחִינַת מִדּוֹת וְיָמִים. וּבֵין מִדָּה וּמִדָּה וּבֵין דַּרְגָּא וְדַרְגָּא עוֹבֵר מַה שֶּׁעוֹבֵר וּכְמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. וְהַצַּדִּיק שֶׁעוֹמֵד בַּנִּסָּיוֹן בִּשְׁלֵמוּת כָּרָאוּי אַשְׁרֵי לוֹ. אֲבָל שְׁאָר הָעוֹלָם שֶׁבָּאִים לִנְפִילוֹת וִירִידוֹת גְּמוּרוֹת חַס וְשָׁלוֹם עַל-יְדֵי זֶה וְכוּ', אַף-עַל-פִּי-כֵן לְכֻלָּם יֵשׁ תִּקְוָה כָּל זְמַן שֶׁאוֹחֲזִין בְּהַצַּדִּיק הָאֱמֶת עַל-יְדֵי שֶׁנִּכְלָלִין בְּתוֹךְ בֵּית מִדְרָשׁוֹ הַקָּדוֹשׁ שֶׁהוּא בְּחִינַת מָעוֹן אַתָּה הָיִיתָ לָנוּ וְכוּ' כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְעַל-כֵּן עַל -יְדֵי זֶה תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא אֲפִלּוּ בְּתַכְלִית הַיְרִידָה בְּדִכְדּוּכָא שֶׁל נֶפֶשׁ וְכוּ' וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל:

EN:
[continued]

Segment 24
HE:
ועל כן אפילו יעקב אבינו עליו השלום לא היה יכול לעמוד על הדבר וסבר שבהכרח להתדבק תחלה ברחל שהוא בחינת תורה שבעל פה. כי לכאורה נראה כך שצריכין להתחיל מעסק התורה וכנ"ל. וגם כי לאה היא בחינת עלמא דאתכסייא. ורחל היא בחינת עלמא דאתגליא. היינו כי רחל שהיא בחינת תורה שבעל פה זה בחינת עלמא דאתגליא. כי מעלת חידושין דאורייתא הכל רואין וחביב בעיני כל ני עולם מחמת שיש בהם חכמה ושכל גדול הנגלה לעין כל. וחכמה ושכל זה חשוב וחביב בעיני כל כי החכמה תחיה והיא חשוב בעיני הכל וכמו שכתב רבינו בהתורה מי שיודע מארץ ישראל וכו' (בסימן מ"ם בלקוטי תנינא). אבל לאה שהיא בחינת תפלה היא בחינת עלמא דאתכסיא. כי חשיבות ומעלת התפלה סתום ונעלם מעין כל. כי תלה היא רק בחינת אמונה ואי אפשר להבין ענין התפלה בשום שכל כלל:

EN:
And this is the aspect of Shavu’os, the aspect of Matan Torah. For the main essence of receiving the Torah and the mitzvos is emunah, which is the foundation of the entire Torah and the mitzvos, as is written: “kol mitzvosecha emunah” [“All Your commandments are faithful”] (T’hillim 119:86). And as our Sages, of blessed memory, expounded (Makkos 24a): “Chavakuk came and established them upon one — ‘v’tzaddik be’emunaso yichyeh’ [‘And the righteous shall live by his faith’].” And therefore the first word of Hashem that He spoke with Yisrael is “Anochi Hashem Elokecha,” etc. — which is the main essence of emunah, to believe in Hashem, yisbarach, and to nullify false beliefs, the aspect of “lo yih’yeh l’cha elohim achairim, lo sa’aseh l’cha fesel,” etc. For this is the main beginning, the purpose, the foundation, and the essence of the entire Torah. For the main thing is emunah, as above. To raise emunah, one needs to dig the waters from which emunah grows, which are the aspect of aitzos, etc., as above. And this is the aspect of the 613 counsels of the Torah [taryag itin d’Oraisa], which is the totality of the Torah included in the Ten Commandments that are received on Shavu’os. For the totality of the Torah is called aitzah, as is written: “li aitzah v’sushiyah, ani vinah,” etc. (Mishlei 8:14) — the aspect of the taryag itin d’Oraisa. For the main essence of all the mitzvos of the Torah is the aspect of holy counsels, which are the aspect of “mayim amukim aitzah,” etc. — through which emunah grows. For the main purpose of the Torah is emunah, to reveal holy emunah in the world — “l’ma’an da’as kol amay ha’aretz ki Hashem hu ha’Elokim,” etc. — as above. And therefore He gave us the taryag itin d’Oraisa, which are the 613 mitzvos called aitzos. For through the aitzos, emunah grows, which is the main essence of everything, as above.

Segment 25
HE:
ועל כן נאמר על התפלה כרום זלות וכו'. ודרשו רז"ל אלו דברים העומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלין בה ומאי ניהו תלה. וזה בחינת ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה ועיני לאה רכות וכו'. כי יופי ההידור התורה שבעל פה הכל רואין וחשוב בעיני הכל והכל רצין אל המשנה. אבל ועיני לאה רכות שהיתה בוכה תמיד שלא תפול בחלקו של עשו. שזהו בחינת התפלות שמתפלין להשם יתברך להנצל מהיצר הרע וחיילותיו שהו הס"מ שהוא שרו של עשו. וזהו בחינת שהיתה בוכה שלא תפול בחלקו של עשו. והיתה בוכה כל כך עד שהיה עיניה רכות. וזה רמז על כנסת ישראל על שכל אחד ואחד מישראל צריך לבכות כל כך כמו לאה שלא יפול בחלקו של הס"מ ח"ו שהי בחינת עשו (וכמובא רמז זה במקום אחר) אבל מעלות וחשיבות ענין זה של תפלה אין הכל רואין. כי הוא בחינת עלמא דאתכסיא. כי סוד התפלה גבוה וסתם ונעלם מאד. ועל כן אין בני אדם אפילו הכשרים רצין אחר זה כל כך. ואדרבא בני אדם מזלזלים בה. כי תפלה הוא בחינת דברים העומדים ברומו של עולם שגבוה ונשגב מאד אבל בני אדם מזלזלין בה. ואפילו יעקב לא היה יכול לעמוד על הדבר הנ"ל ועבד ברחל דייקא וכנ"ל. ולבן הארמי ברמאותו הגדולה רצה להטעות את יעקב ולהחליף לו לאה ברחל. כי לבן לא ידע כלל מעלת לאה בחינת מעלת התפלה. כי הוא בודאי זלזל בתפלה לגמרי ועל כן סבר שאין בלאה שום חשיבות כלל וסבר שהטעה ורימה את יעקב מאד במה שהחליף לו לאה ברחל. אבל באמת הכל מאת ד' היתה כי מאד עמקו מחשבותיו יתברך ובאמת הכל היה לטובה גדולה כי רחל הצדקת מסרה סימנים לאחותה לאה שלא תתבייש. כי יעקב מסר הסימנים לרחל זה בחינת הסימנים של התורה בחינת הציבי לך ציונים ודרשו רז"ל עשו סימנים לתורה. כי צריכין לעשות סימנים בתורה שלא תשתכח ולא תתחלף שלא לגלות פנים בתורה שלא כהלכה וכל הסימנים הם בבחינת תורה שבעל פה שהוא בחינת רחל ששם כל המסורת והסימנים. אבל רחל ששם כל המסורת והסימנים. אבל רחל שהוא בחינת תורה שבעל פה. מסרה כל הסימנים לאחותה לאה היא בחינת התפלה ומלמדת אותה איך לדבר עם יעקב שהוא כלל התורה. ואיך לעשות מהתורה תפלה. ואזי באמת נכללין רחל ולאה יחד. כי תורה שבעל פה ותפלה שניהם בחינה אחת. ושניהם מתחברים עם יעקב שהוא יסוד כלל התורה והכל כדי להוליד י"ב שבטי יה שהי בהם מ"ט אותיות כנגד מ"ט שערי תשובה שזהו בחנית תהלים. שכל זה הוא בחינת שעושין מהתותרו תפלות כנ"ל. כי באמת בכל אלו הדברים שאין יודעין מהיכן ההתחלה צריכין להתחיל משניהם ביחד ולעסוק בזה ובזה כמו בענין זה של תורה ותפלה שאין יודעין מהיכין ההתחלה צריכין להתחיל משניהם דהיינו לעסוק בכל יום בשניהם ללמוד קצת היום ולעסוק בתפלה קצת היום. ואזי אף על פי שבתחלה בודאי אינו יודע היטב סדר תפלה ואיך לעשות מתורה תפלה אף על פי כן השם יתברך מרחם עליו ומאיר עיניו ומוסר לו סימני ודרכי התורה ומלמד אותו לפי בחינתו איך לעשות מתורה תפלה. ואחר כך על ידי התפלה יודע להשיג את התורה יותר. ואז זוכה לידע סדרא התפלה ביותר וכן בכל פעם שכל אחד מחזיק את חבירו התפלה את התורה והתורה את התפלה. וזה סוד מה שבתחלה רחל שיא התורה שבעל פה מסרה את הסימנים של התורה ללאה שהיא התפלה ועל כן עיקר ההולדה על ידי לאה שילדה ששה שבטים. כי עיקר תולדות של צדיקים שהם מעשים טובים הם על ידי התפלה שהיא בחינתלאה עלמא דאתכסיא כנ"ל וגם כל ההולדה של רחל היה רק בזכות שמסרה סימנים לאחותה. כמו שאמרו רז"ל ויזכור אלהים את רחל שמסרה סימנים לאחותה. היינו שכל הולדת הצדיקים שמולידין מעשים טובים על ידי התורה שזהו העיקר כי לא המדרש הוא העיקר וכו'. עיקר ההולדה הוא רק על ידי שמסרה הסימנים ללאה היא התפלה היינו על ידי שגם כל לימוד התורה שבעל פה בחינת רחל הכל בשביל לזכות לעשות מהתורה תפלה שזהו בחינת שרחל מסרה סימני התורה ללאה שהיא בחינת תפלה כנ"ל. כי עיקר זכות הצדיקים השלימים זוכין למצות ומעשים טבוים ולהנצל מהיצר הרע וחיילותיו העיקר על ידי תפלה שמתפללין להשם יתברך לזכות לקיים את התורה. וכמו שכתב רבינו ז"ל שכל הצדיקים לא זכו למדריגתם כי אם על ידי התבודדות ותפלות וכו' כמבואר בשיחותיו הקדושים:

EN:
It emerges that on Shavu’os one needs to dig and reveal the deep waters, which are the aitzos — the aspect of the totality of the Torah, the taryag itin — in order to reveal emunah, as above. And for this, one needs an ish t’vunos who polishes his n’shamah through drawing spiritual G-dliness into constrictions, through which livelihood is drawn, etc. — through which one polishes one’s n’shamah, through which one can dig the aforementioned waters from which emunah grows, as above.

Segment 26
HE:
וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמַר ה' יִתְבָּרַךְ לְדָוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְהָיָה כִּי יִמְלְאוּ יָמֶיךָ וְכוּ' שֶׁדָּוִד רָצָה לִבְנוֹת הַבַּיִת וְהֵשִׁיב לוֹ ה' יִתְבָּרַךְ שֶׁבְּחַיָּיו לֹא יִזְכֶּה לָזֶה כִּי אִם אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ יִבְנֶה בְּנוֹ אֶת הַבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ. כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת הַשָּגַת הַתּוֹרָה הוּא בְּבֵית-הַמִּקְדָּשׁ שֶׁשָּׁם הוּא בְּחִינַת תַּכְלִית הַבִּטּוּל לִפְנַי וְלִפְנִים בְּבֵית ]קָדְשֵׁי קָדָשִׁים[ שֶׁשָּׁם נִכְנַס הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל פַּעַם אַחַת בְּשָׁנָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל. שֶׁשָּׁם הָיָה עוֹמֵד עַל הָאֶבֶן שְׁתִיָּה הָאָרוֹן עִם הַלּוּחוֹת שֶׁהֵם כְּלַל הַתּוֹרָה כִּי מִשָּׁם תֵּצֵא תּוֹרָה וְכוּ'. וְעַל-כֵּן עִקַּר תִּקּוּן הָעוֹלָמוֹת שֶׁנִּמְשָׁךְ עַל-יְדֵי קַבָּלַת הַתּוֹרָה לֹא נִשְׁלַם עַד שֶׁנִּבְנָה הַבַּיִת בִּימֵי שְׁלֹמֹה. כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בְּכִתְבֵי הָאֲרִ"י זַ"ל שֶׁבִּימֵי מֹשֶׁה לֹא חָזְרָה הַשְּׁכִינָה כִּי אִם בִּבְחִינַת אַבָּ"א. וְלֹא נִתְיַחֲדָה בִּבְחִינַת פָּנִים בְּפָנִים עַד יְמֵי שְׁלֹמֹה שֶׁנִּבְנָה הַבַּיִת וְכוּ' עַיֵּן שָׁם. וְזֶה בְּחִינַת בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ, זֶה מַתַּן תּוֹרָה. וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ, זֶה בִּנְיַן בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ. כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת הַשָּגַת הַתּוֹרָה בְּחִינַת מַתַּן תּוֹרָה הוּא בְּבֵית-הַמִּקְדָּשׁ שֶׁשָּׁם תַּכְלִית הַבִּטּוּל לִפְנַי וְלִפְנִים שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַתּוֹרָה וְכוּ' כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְעַל-כֵּן דָּוִד שֶׁרָצָה לִגְמֹר תִּקּוּן זֶה לִבְנוֹת הַבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ שֶׁשָּׁם עִקַּר בְּחִינַת הַבִּטּוּל עִקַּר הַשָּגַת הַתּוֹרָה וְכוּ' כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. הֵשִׁיב לוֹ ה' יִתְבָּרַךְ שֶׁתִּקּוּן נִפְלָא וְנוֹרָא כָּזֶה אִי אֶפְשָׁר שֶׁיְּתַקֵּן בְּחַיָּיו. רַק הוּא צָרִיךְ לְהִסְתַּלֵּק תְּחִלָּה. וְאָז עַל-יְדֵי הִסְתַּלְּקוּתוֹ דַּיְקָא יִזְכֶּה בְּנוֹ לְהַמְשִׁיךְ אוֹר מֵהָרְשִׁימוּ שֶׁלּוֹ לִבְנוֹת הַבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ וּלְתַקֵּן כָּל הַתִּקּוּן הַזֶּה בִּשְׁלֵמוּת. הַיְנוּ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְעַל-כֵּן בֶּאֱמֶת נִקְרָא כָּל הַבֵּית -הַמִּקְדָּשׁ עַל שֵׁם דָּוִד כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב רְאֵה בֵּיתְךָ דָּוִד. כִּי הַכֹּל עַל יָדוֹ. כִּי גְּדוֹלִים צַדִּיקִים בְּמִיתָתָן יוֹתֵר מִבְּחַיֵּיהֶם. וּמַה שֶּׁאֵינוֹ יָכוֹל לִגְמֹר בְּחַיָּיו הוּא גּוֹמֵר לְאַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ דַּיְקָא וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל. כְּמוֹ דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם לְעִנְיַן בִּנְיַן בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ שֶׁשָּׁם עִקַּר הַבִּטּוּל שֶׁשָּׁם תִּקּוּן כָּל הָעוֹלָמוֹת וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל. וְכֵן מָצִינוּ בְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם שֶׁרָצָה לִכְנֹס לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וְלִכְבֹּשׁ אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל בְּעַצְמוֹ. וְלֹא הִנִּיחוֹ ה' יִתְבָּרַךְ וְאָמַר אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה. כִּי לִכְבֹּשׁ אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל לְהוֹצִיאָהּ מֵהַשִּׁבְעָה עֲמָמִין וּלְמָסְרָהּ לְיִשְׂרָאֵל שֶׁזֶּה עִקַּר הַתִּקּוּן כִּי שָׁם בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל הֵם כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת וְשָׁם הַבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ שֶׁשָּׁם עִקַּר הַבִּטּוּל וְכוּ'. וּלְנַצֵּחַ מִלְחָמָה כָּזֹאת בִּפְרָט בִּתְחִלָּה לְהוֹצִיא כָּל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל מֵהַסִּטְרָא אָחֳרָא לְהַחֲזִירָהּ אֶל הַקְּדֻשָּׁה שֶׁבָּזֶה תָּלוּי הַכֹּל. עַל-כֵּן גַּם מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם לֹא הָיָה יָכֹל לְנַצֵּחַ מִלְחָמָה זֹאת בְּחַיָּיו. כִּי אִם לְאַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ דַּיְקָא. שֶׁדַּיְקָא אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ כָּבַשׁ יְהוֹשֻׁעַ תַּלְמִידוֹ אֶת כָּל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל בְּכֹחוֹ שֶׁל מֹשֶׁה בְּעַצְמוֹ. אֲשֶׁר לִכְאוֹרָה הַדָּבָר תָּמוּהַּ רַבִּי לֹא שָׁנָה רַבִּי חִיָּא מִנָלֵיהּ. אִם מֹשֶׁה לֹא הָיָה לוֹ כֹּחַ לִכְנֹס וְלִכְבֹּשׁ אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל אֵיךְ זָכָה יְהוֹשֻׁעַ תַּלְמִידוֹ לָזֶה. אַךְ עַל פִּי הַנִּזְכָּר לְעֵיל נִיחָא הֵיטֵב. כִּי בְּוַדַּאי גַּם כָּל מַה שֶּׁכָּבַשׁ יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּל כָּבַשׁ מֹשֶׁה בְּעַצְמוֹ. כִּי הַכֹּל עַל-יְדֵי מֹשֶׁה דַּיְקָא. רַק שֶׁדָּבָר גָּדוֹל כָּזֶה לִכְבֹּשׁ אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל בַּתְּחִלָּה וְכוּ' אֲפִלּוּ מֹשֶׁה לֹא הָיָה יָכֹל לִגְמֹר בְּחַיָּיו כִּי אִם עַל-יְדֵי הִסְתַּלְּקוּתוֹ דַּיְקָא. שֶׁדַּיְקָא עַל-יְדֵי הִסְתַּלְּקוּתוֹ שֶׁזָּכָה לְתַכְלִית הַבִּטּוּל שֶׁנִּסְתַּלֵּק בִּבְחִינַת רַעֲוָא דְּרַעֲוִין וְכוּ' עַל-יְדֵי זֶה דַּיְקָא זָכָה יְהוֹשֻׁעַ בְּכֹחַ הִסְתַּלְּקוּתוֹ דַּיְקָא לִכְבֹּשׁ אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל לְהַכְנִיעַ הַסִּטְרָא אָחֳרָא וּלְהַעֲלוֹת הַקְּדֻשָּׁה וּלְתַקֵּן כָּל הָעוֹלָמוֹת. כִּי לְתִקּוּן גָּדוֹל וְנוֹרָא כָּזֶה שֶׁזֶּה בְּחִינַת תִּקּוּן הַשָּדֶה הָעֶלְיוֹנָה הָיָה צָרִיךְ מֹשֶׁה לְהִסְתַּלֵּק דַּיְקָא. וְעַל-יְדֵי זֶה דַּיְקָא נִגְמַר הַתִּקּוּן וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל. וְזֶה בְּחִינַת עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת בִּקַּשְׁתִּי אֶת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו וְכוּ' מְצָאֻנִי הַשֹּׁמְרִים פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וְכוּ'. כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי מֵהֶם, פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י קָרוֹב לִפְרִישׁוּתָם מִמֶּנִּי לְסוֹף אַרְבָּעִים שָׁנָה הַיְנוּ בְּסָמוּךְ אַחַר שֶׁנִּסְתַּלְּקוּ עַד שֶׁמָּצָאתִי שֶׁהָיָה עִמִּי בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ לִכְבֹּשׁ שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים, אֲחַזְתִּיו וְלֹא אַרְפֶּנּוּ וְכוּ' עַיֵּן שָׁם בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י. הַיְנוּ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל שֶׁדַּיְקָא אַחַר הִסְתַּלְּקוּת הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל הָאֲמִתִּי יְכוֹלִין לִמְצֹא אֶת ה' יִתְבָּרַךְ אַף-עַל-פִּי שֶׁבַּתְּחִלָּה לֹא זָכוּ לְמָצְאוֹ וְהָיוּ נְזוּפִים בְּחִינַת בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י עַיֵּן שָׁם. אַף-עַל-פִּי-כֵן אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ דַּיְקָא יְכוֹלִין לְמָצְאוֹ יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי מֵהֶם עַד שֶׁמָּצָאתִי וְכוּ' שֶׁפֵּרוּשׁוֹ לְאַחַר הִסְתַּלְּקוּתָם כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. הַיְנוּ כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר לְמַעְלָה שֶׁדַּיְקָא בְּכֹחַ הִסְתַּלְּקוּת הַצַּדִּיק שֶׁזָּכָה לְבִטּוּל כָּזֶה כְּדֵי לְהַמְתִּיק תֹּקֶף עֹצֶם הַדִּינִים הַקָּשִׁין מִכְּלַל יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא הָיָה אֶפְשָׁר לְבַטְּלָם בְּשׁוּם בִּטּוּל אֶל הָאֵין סוֹף בְּרָצוֹא וָשׁוֹב כִּי אִם עַל-יְדֵי הִסְתַּלְּקוּתוֹ מַמָּשׁ. וְאָז דַּיְקָא נִמְתָּק הַדִּין וִיכוֹלִין לְהִתְקָרֵב לַה' יִתְבָּרַךְ אָז דַּיְקָא בְּכֹחַ הִסְתַּלְּקוּתוֹ. כִּי הַצַּדִּיק נִסְתַּלֵּק בִּשְׁבִיל זֶה דַּיְקָא כְּדֵי שֶׁיִּגְמֹר בְּמוֹתוֹ מַה שֶּׁלֹּא הָיָה יָכֹל לִגְמֹר בְּחַיָּיו כְּמוֹ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וְדָוִד וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל:

EN:
[continued]

Segment 27
HE:
אות כב

EN:
Section 22

Segment 28
HE:
וְזֶה בְּחִינַת ה' לַמַּבּוּל יָשָׁב הַנֶּאֱמַר לְעִנְיַן מַתַּן תּוֹרָה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. כִּי כָּל מַתַּן תּוֹרָה נִמְשַׁךְ מִבְּחִינַת הַנַּ"ל מִבְּחִינַת הַבִּטּוּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל שֶׁנִּמְשָׁךְ עַל-יְדֵי תֹּקֶף הַדִּין חַס וְשָׁלוֹם. וְעַל-כֵּן בֶּאֱמֶת אָז בִּשְׁעַת מַתַּן תּוֹרָה הָיָה תֹּקֶף הַדִּין כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁבִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא לְהַחֲזִיר אֶת הָעוֹלָם לְתֹהוּ וָבֹהוּ. וְזֶה בְּחִינַת תּוֹרָה מִפִּי הַגְּבוּרָה נִתְּנָה. מִפִּי הַגְּבוּרָה דַּיְקָא. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁכָּפָה עֲלֵיהֶם הַר כְּגִיגִית וְכוּ'. הַיְנוּ שֶׁאָז נִתְעוֹרֵר דִּין גָּדוֹל בְּחִינַת הַדִּין הַגָּדוֹל שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה. וְיִשְׂרָאֵל הָיוּ קְדוֹשִׁים אָז מְאֹד מְאֹד וְזָכוּ אָז בִּשְׁעַת תֹּקֶף הַדִּין לְבַטֵּל עַצְמָן לְגַמְרֵי בְּתַכְלִית הַבִּטּוּל. וְאָז זָכוּ עַל-יְדֵי הַבִּטּוּל לְהַמְשִׁיךְ הַתּוֹרָה מֵאוֹר הָרְשִׁימוּ שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַתּוֹרָה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת קוֹל שׁוֹפָר בְּחִינַת שׁוֹפָר שֶׁל קַבָּלַת הַתּוֹרָה וְכוּ' כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁבְּכָל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁיָּצָא מִפִּי הַקָּדוֹשׁ -בָּרוּךְ-הוּא יָצְתָה נִשְׁמָתָן וְהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא הִמְשִׁיךְ עֲלֵיהֶם גִּשְׁמֵי בְּרָכָה וְהֶחֱיָה אוֹתָם. שֶׁנֶּאֱמַר גֶּשֶׁם נְדָבוֹת תָּנִיף אֱלֹקִים הַיְנוּ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. כִּי מַה שֶּׁיָּצְאָה נִשְׁמָתָן בְּכָל דִּבּוּר זֶה בְּחִינַת הַבִּטּוּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל. וְהֵם זָכוּ לְבִטּוּל כָּזֶה עַד שֶׁנִּסְתַּלְּקוּ עַל-יְדֵי זֶה. אֲבָל ה' יִתְבָּרַךְ רִחֵם עֲלֵיהֶם וְהִמְשִׁיךְ עֲלֵיהֶם גִּשְׁמֵי בְּרָכָה עַד שֶׁחָזְרוּ מִשָּׁם בִּבְחִינַת רָצוֹא וָשׁוֹב. וּמִשָּׁם קִבְּלוּ כָּל הַתּוֹרָה שֶׁהִיא בְּחִינַת מֵימֵי הַדַּעַת בְּחִינַת גִּשְׁמֵי בְּרָכָה שֶׁנִּמְשָׁךְ מֵאוֹר הָרְשִׁימוּ כְּשֶׁחוֹזְרִין מֵהַבִּטּוּל וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל:

EN:
[continued]

Segment 29
HE:
אות כג

EN:
Section 23

Segment 30
HE:
וְזֶה בְּחִינַת סֻכָּה. בְּחִינַת עַנְנֵי כָּבוֹד שֶׁנִּמְשָׁךְ מֵאוֹר הַבִּטּוּל שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ וְאַל יָבֹא בְּכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ וְכוּ' כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה וְכוּ' בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ. וּמֵעֲנַן הַקֹּדֶשׁ הַזֶּה אֲשֶׁר עַל הַכַּפֹּרֶת שֶׁנִּכְנַס לְשָׁם הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל בְּיוֹם כִּפּוּר מִשָּׁם נִמְשָׁךְ בְּחִינַת סֻכָּה בְּחִינַת עַנְנֵי כָּבוֹד שֶׁזּוֹכִין יִשְׂרָאֵל לִכְנֹס בָּהֶם אַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים עַל-יְדֵי מִצְוַת סֻכָּה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהוּא בְּחִינַת עַנְנֵי כָּבוֹד כַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה:

EN:
[continued]

Segment 31
HE:
כִּי הֶעָנָן שֶׁעַל הַכַּפֹּרֶת מִשָּׁם נִדְבַּר ה' יִתְבָּרַךְ עִם מֹשֶׁה. וּמִשָּׁם קִבֵּל כָּל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְכוּ' וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל כוּ' מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים וַיְדַבֵּר אֵלָיו. כִּי זֶה הֶעָנָן הַקָּדוֹשׁ זֶה בְּחִינַת וַיָּשֶׁת חֹשֶׁךְ סִתְרוֹ סְבִיבֹתָיו סֻכָּתוֹ חֶשְׁכַת מָיִם וְכוּ' כִּי מֵחֲמַת שֶׁאוֹר הָאֵין סוֹף אִי אֶפְשָׁר לְקַבְּלוֹ מֵחֲמַת רִבּוּי אוֹר. עַל-כֵּן ה' יִתְבָּרַךְ בְּחַסְדּוֹ הִסְתִּיר אוֹרוֹ הָאֵין סוֹף הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא בְּתוֹךְ הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ בִּבְחִינַת יָשֶׁת חֹשֶׁךְ סִתְרוֹ. כְּדֵי שֶׁעַל-יְדֵי זֶה הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ יִתְצַמְצֵם הָאוֹר כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לְקַבְּלוֹ בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה וְזֶה הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ הוּא בְּחִינַת שׁוֹמֵר בִּפְנֵי הָאוֹר הַגָּדוֹל הָאֵין סוֹף שֶׁלֹּא יִתְקָרֵב אֵלָיו מִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי אֵלָיו. וְעַל-כֵּן הִזְהִיר ה' יִתְבָּרַךְ אֶת אַהֲרֹן וְאַל יָבֹא בְּכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ וְכוּ' וְלֹא יָמוּת כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י שֶׁלֹּא יָמוּת כְּדֶרֶךְ שֶׁמֵּתוּ בָּנָיו כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לְקַבְּלוֹ בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה וְזֶה הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ הוּא בְּחִינַת שׁוֹמֵר בִּפְנֵי הָאוֹר הַגָּדוֹל הָאֵין סוֹף שֶׁלֹּא יִתְקָרֵב אֵלָיו מִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי אֵלָיו. וְעַל-כֵּן הִזְהִיר ה' יִתְבָּרַךְ אֶת אַהֲרֹן וְאַל יָבֹא בְּכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ וְכוּ' וְלֹא יָמוּת כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י שֶׁלֹּא יָמוּת כְּדֶרֶךְ שֶׁמֵּתוּ בָּנָיו שֶׁנִּכְנְסוּ לִפְנַי וְלִפְנִים שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת. עַל-כֵּן שָׁלְטָה בָּהֶם סִטְרָא דְּמוֹתָא שֶׁנִּמְשַׁךְ וְנִשְׁתַּלְשֵׁל מִבְּחִינַת הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ הַזֶּה שֶׁמִּשָּׁם בְּחִינַת דִּינִים כְּשֶׁאֵין יוֹדְעִין אֵיךְ לִכְנֹס לְשָׁם. כִּי הַבִּטּוּל אֶל הַתַּכְלִית הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל זֶה בְּחִינַת אַרְבָּעָה שֶׁנִּכְנְסוּ לַפַּרְדֵּס שֶׁנִּכְנְסוּ לְמָקוֹם שֶׁנִּכְנְסוּ וְרָצוּ לִכְלֹל וּלְהִסְתַּכֵּל בְּאוֹר הָאֵין סוֹף שֶׁהוּא בְּחִינַת הַתַּכְלִית אֲבָל לֹא הָיוּ כֻּלָּם רְאוּיִים לָזֶה. עַל-כֵּן לֹא יָצְאוּ מִשָּׁם בְּשָׁלוֹם. זֶה הֵצִיץ וְנִפְגַּע וְזֶה הֵצִיץ וּמֵת. וְאַחֵר שֶׁקִּצֵּץ בַּנְּטִיעוֹת לְגַמְרֵי. בִּלְתִּי רַבִּי עֲקִיבָא לְבַדּוֹ שֶׁנִּכְנַס בְּשָׁלוֹם וְיָצָא בְּשָׁלוֹם כִּי ה' יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ הִצִּילוֹ שֶׁהֵשִׁיב לְמַלְאַכֵי הַשָּׁרֵת רָאוּי הוּא זָקֵן זֶה שֶׁיִּשְׁתַּמֵּשׁ בִּכְבוֹדִי. כִּי מִי שֶׁזּוֹכֶה לִכָּנֵס לְשָׁם בִּרְשׁוּת כְּמוֹ רַבִּי עֲקִיבָא וְכַיּוֹצֵא. אֲזַי זֶה הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ הוּא טוֹבָה גְּדוֹלָה אֵלָיו. כִּי עַל-יְדֵי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ הַזֶּה שֶׁסְּבִיב הָאוֹר הָאֵין סוֹף כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. עַל-יְדֵי זֶה דַּיְקָא הוּא זוֹכֶה לְהִכָּלֵל וּלְהִסְתַּכֵּל בְּאוֹר הָאֵין סוֹף וְאֵינוֹ נִתְבַּטֵּל שָׁם בַּמְצִיאוּת. וַאֲזַי זוֹכֶה כְּשֶׁחוֹזֵר מֵהַבִּטּוּל שֶׁיִּהְיֶה נִשְׁאָר לוֹ אוֹר הָרְשִׁימוּ. כִּי אוֹר הָאֵין סוֹף נִרְשָׁם מִמֶּנּוּ רְשִׁימוּ קְדוֹשָׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה שֶׁשָּׁם דַּיְקָא נִצְטַיֵּר וְנִרְשַׁם אוֹר הָרְשִׁימוּ שֶׁל אוֹר הָאֵין סוֹף מֵחֲמַת הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ דַּיְקָא שֶׁהוּא בְּחִינַת צִמְצוּם. כִּי בִּלְעָדוֹ לֹא הָיָה יָכֹל הָאוֹר לְהִצְטַיֵּר כְּלָל. וְעַל-כֵּן כָּל הַנְּבוּאוֹת וְכָל הַהַשָּגוֹת שֶׁל כָּל הַנְּבִיאִים וְהַחֲכָמִים מְקַבְּלִים דַּיְקָא דֶּרֶךְ הֶעָנָן הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּעַמּוּד עָנָן יְדַבֵּר אֲלֵיהֶם. כִּי שָׁם דַּיְקָא נִצְטַיֵּר וְנִרְשָׁם אוֹר הָרְשִׁימוּ שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַשָּגָתָם. כִּי מִשָּׁם עִקַּר קַבָּלַת הַתּוֹרָה וְהַנְּבוּאָה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְיִשְׂרָאֵל עַם קָדוֹשׁ בִּכְלָלִיּוּת זוֹכִין בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים לְהִכָּלֵל וּלְהִתְבַּטֵּל בְּאוֹר הָאֵין סוֹף בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים עַל-יְדֵי הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל שֶׁנִּכְנָס בִּשְׁלִיחוּתָם לִפְנַי וְלִפְנִים וְכוּ' כַּנִּזְכָּר לְעֵיל וַאֲזַי מֵאוֹר הָרְשִׁימוּ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁנִּצְטַיְּרָה בְּתוֹךְ הֶעָנָן הַקָּדוֹשׁ הַנִּזְכָּר לְעֵיל זוֹכִין לִבְחִינַת לְקַבָּלַת הַלּוּחוֹת בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁהִיא כְּלַל הַתּוֹרָה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וַאֲזַי זוֹכִין אַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁיֻּמְשַׁךְ עַל כְּלַל יִשְׂרָאֵל בְּחִינַת הֶעָנָן הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת סֻכָּה שֶׁהִיא בְּחִינַת עַנְנֵי כָּבוֹד שֶׁנִּמְשָׁכִין מִשָּׁם. וְעַל-יְדֵי הָעַנְנֵי כָּבוֹד הָאֵלּוּ בְּחִינַת סֻכָּה עַל-יְדֵי זֶה מַמְשִׁיכִין עֲלֵיהֶם אוֹר הַשָּגַת הַתּוֹרָה מֵאוֹר הָרְשִׁימוּ הַקְּדוֹשָׁה בְּכָל שִׁבְעַת יְמֵי הַסֻּכּוֹת עַד שֶׁזּוֹכִין בִּשְׁמִינִי עֲצֶרֶת וְשִׂמְחַת תּוֹרָה לְקַבֵּל הַשָּגַת הַתּוֹרָה בִּשְׁלֵמוּת לְהַשְׁלִימָהּ וּלְהַתְחִילָהּ וְלִשְׂמֹחַ בְּשִׂמְחָתָהּ כִּי אָז זוֹכִין לִבְחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה בִּשְׁלֵמוּת. עַל-יְדֵי שֶׁזָּכִינוּ בְּכָל שִׁבְעַת יְמֵי הַסֻּכָּה לְקַבֵּל אוֹר הָרְשִׁימוּ שֶׁהִיא שֹׁרֶשׁ הַתּוֹרָה. עַל-יְדֵי הָעַנְנֵי כָּבוֹד שֶׁנִּמְשְׁכוּ עָלֵינוּ עַל-יְדֵי הַסֻּכָּה הַקְּדוֹשָׁה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְזֶה בְּחִינַת הַשִּׁבְעָה אוּשְׁפִּיזִין עִלָּאִין קַדִּישִׁין שֶׁהֵם הַשִּׁבְעָה רוֹעִים שֶׁנִּכְנָסִין לְתוֹךְ הַסֻּכָּה שֶׁהֵם אַבְרָהָם יִצְחָק יַעֲקֹב וְכוּ'. כִּי אֵלּוּ הַשִּׁבְעָה רוֹעִים הֵם בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת כָּל הַצַּדִּיקִים שֶׁבְּכָל דּוֹר שֶׁעַל יָדָם עִקַּר הַמְשָׁכַת הִתְגַּלּוּת אֱלֹקוּתוֹ בָּעוֹלָם שֶׁנִּמְשָׁךְ מֵאוֹר הָרְשִׁימוּ שֶׁל הַבִּטּוּל שֶׁזּוֹכִין הַצַּדִּיקִים כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. כִּי כָּל אֶחָד מֵהַשִּׁבְעָה רוֹעִים הַנִּזְכָּר לְעֵיל כָּל אֶחָד תִּקֵּן וְהִמְשִׁיךְ וְגִלָּה מִדָּה קְדוֹשָׁה אַחַת מִמִּדּוֹתָיו יִתְבָּרַךְ שֶׁנִּמְשָׁךְ מֵאוֹר הָרְשִׁימוּ הַנִּזְכָּר לְעֵיל שֶׁעַל-יְדֵי מִדּוֹת אֵלּוּ עִקַּר הִתְגַּלּוּת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ. כִּי בִּבְחִינַת הַבִּטּוּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל שָׁם הוּא לְמַעְלָה מִכָּל הַמִּדּוֹת וּמִכָּל הַסְּפִירוֹת כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. רַק כְּשֶׁחוֹזְרִין מֵהַבִּטּוּל בִּבְחִינַת וָשׁוֹב מְקַבְּלִין אוֹר הָרְשִׁימוּ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. מִשָּׁם מַתְחִילִין הִתְגַּלּוּת הַמִּדּוֹת וְהַסְּפִירוֹת שֶׁהֵם כְּלַל כָּל הַתּוֹרָה כְּלַל כָּל הַשֵּׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים כְּלָלִיּוּת כָּל הָעוֹלָמוֹת שֶׁעַל יָדָם עִקַּר הִתְגַּלּוּת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְהָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים כָּל אֶחָד זָכָה לִבְחִינַת בִּטּוּל עַד שֶׁזָּכָה אַחַר כָּךְ עַל-יְדֵי הָרְשִׁימוּ שֶׁהִמְשִׁיךְ כְּשֶׁחָזַר מֵהַבִּטּוּל לְתַקֵּן וּלְגַלּוֹת מִדָּה אַחַת מִמִּדּוֹתָיו יִתְבָּרַךְ. דְּהַיְנוּ אַבְרָהָם תִּקֵּן וְגִלָּה עַל-יְדֵי אוֹר הָרְשִׁימוּ שֶׁלּוֹ שֶׁהִמְשִׁיךְ עַל-יְדֵי בִּטּוּל שֶׁלּוֹ. עַל-יְדֵי זֶה תִּקֵּן וְגִלָּה בְּחִינַת מִדַּת הַחֶסֶד. וְכֵן יִצְחָק מִדַּת הַפַּחַד. וְכֵן יַעֲקֹב מִדַּת הַתִּפְאֶרֶת וְכוּ'. כִּי כָּל אֵלּוּ הַשִּׁבְעָה מִדּוֹת שֶׁהֵם כְּלַל הַכֹּל כַּנִּזְכָּר לְעֵיל כֻּלָּם נִמְשָׁכִין מֵאוֹר הָרְשִׁימוּ שֶׁהִמְשִׁיכוּ הַצַּדִּיקִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל עַל-יְדֵי בְּחִינַת בִּטּוּלָם כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְעַל-כֵּן בְּחַג הַסֻּכּוֹת הַקָּדוֹשׁ שֶׁאָנוּ עוֹסְקִים לְהַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ אוֹר הָרְשִׁימוּ הַקְּדוֹשָׁה עַל-יְדֵי הָעַנְנֵי כָּבוֹד שֶׁהָרְשִׁימוּ הַזֹּאת מְאִירָה עָלֵינוּ עַל-יְדֵי הַבִּטּוּל שֶׁזָּכִינוּ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. עַל-כֵּן אָז נִכְנָסִין אֶצְלֵנוּ לְתוֹךְ הַסֻּכָּה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהִיא בְּחִינַת עַנְנֵי כָּבוֹד נִכְנָסִין לְתוֹכָהּ כָּל הַשִּׁבְעָה רוֹעִים שֶׁעַל יָדָם עִקַּר הַמְשָׁכַת אוֹר הָרְשִׁימוּ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁעַל-יְדֵי זֶה עִקַּר הִתְגַּלּוּת אֱלֹקוּתוֹ שֶׁנִּתְגַּלָּה עַל יָדָם בָּעוֹלָם כַּנִּזְכָּר לְעֵיל:

EN:
[continued]

Segment 32
HE:
וְעַל-כֵּן נִקְרָאִים רוֹעִים. כִּי אֵלּוּ הַצַּדִּיקִים הַנּוֹרָאִים הֵם הֵם בְּחִינַת בַּעֲלֵי הַשָּדֶה שֶׁעוֹסְקִים לְתַקֵּן הַשָּדֶה הָעֶלְיוֹנָה הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל שֶׁעִקַּר תִּקּוּנָהּ עַל-יְדֵי בְּחִינַת הַבִּטּוּל וְהַהִסְתַּכְּלוּת אֶל הַתַּכְלִית כַּמּוּבָן בְּהַתּוֹרָה הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל. וְעַל -כֵּן נִקְרָאִים רוֹעִים. כִּי הֵם בְּחִינַת רוֹעִים בְּתוֹךְ הַשָּדֶה הָעֶלְיוֹנָה. כִּי כְּמוֹ הָרוֹעֶה הַגַּשְׁמִי שֶׁכָּל עִסְקוֹ וּמְלַאכְתּוֹ בְּתוֹךְ הַשָּדֶה. כְּמוֹ כֵן אֵלּוּ הַצַּדִּיקִים הֵם בְּחִינַת רוֹעִים בְּתוֹךְ הַשָּדֶה הָעֶלְיוֹנָה. כִּי הֵם בְּחִינַת בַּעֲלֵי הַשָּדֶה שֶׁעוֹסְקִין בְּתִקּוּן הַשָּדֶה הָעֶלְיוֹנָה עַל-יְדֵי הַבִּטּוּל אֶל הַתַּכְלִית וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל. וְעַל-כֵּן בֶּאֱמֶת הָיוּ כָּל הַצַּדִּיקִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל רוֹעִים בַּשָּדֶה מַמָּשׁ. כִּי זֶה יָדוּעַ שֶׁהַשָּדֶה הַתַּחְתּוֹן הוּא דֻּגְמַת הַשָּדֶה הָעֶלְיוֹנָה וְכָל הָעֲשָׂבִים וְהַצְּמָחִים וְשִׂיחַ הַשָּדֶה כֻּלָּם הֵם נִיצוֹצֵי נְשָׁמוֹת עֶלְיוֹנוֹת וְהָאָבוֹת בִּהְיוֹתָם רוֹעִים בַּשָּדֶה הָיוּ מְתַקְּנִים אֶת הַשָּדֶה בְּשָׁרְשָׁהּ הָעֶלְיוֹן. כִּי הֵם בַּעֲלֵי הַשָּדֶה הָעֶלְיוֹן כַּנִּזְכָּר לְעֵיל:

EN:
[continued]

Segment 33
HE:
אות כד

EN:
Section 24

Segment 34
HE:
וְזֶה בְּחִינַת אַרְבָּעָה מִינִים שֶׁלּוֹקְחִין בְּסֻכּוֹת. וּבָם אָנוּ שְׂמֵחִים לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר וְכוּ' וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם וְכוּ'. כִּי עַכְשָׁו אָנוּ מַרְאִין כֹּחֵנוּ מַה שֶּׁפָּעַלְנוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁזָּכִינוּ עַל-יְדֵי כָּל הַתִּקּוּנִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל לְתַקֵּן אֶת הַתְּפִלָּה. דְּהַיְנוּ לַעֲשׂוֹת אֶחָד מִכָּל הַתְּפִלָּה. שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הַשָּדֶה הָעֶלְיוֹנָה הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל כַּמְבֹאָר שָׁם שֶׁכְּשֶׁאָדָם עוֹמֵד לְהִתְפַּלֵּל הוּא הוֹלֵךְ בְּתוֹךְ הַשָּדֶה הָעֶלְיוֹן וְהוֹלֵךְ וּמְלַקֵּט צִיצִים וַעֲשָׂבִים וּפְרָחִים נָאִים וְכוּ' עַיֵּן שָׁם וְהַיּוֹצֵא מִשָּׁם. שֶׁכָּל זְמַן שֶׁאֵין זוֹכִין לְהִסְתַּכֵּל עַל הַתַּכְלִית שֶׁהִוא בְּחִינַת הַבִּטּוּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל. אֵין הַתְּפִלָּה מְתֻקֶּנֶת בִּשְׁלֵמוּת כִּי אֵין הַדִּבּוּר מַנִּיחַ אֶת הַנֶּפֶשׁ לֵילֵךְ לְהַלָּן יוֹתֵר וּלְלַקֵּט עֲשָׂבִים וּפְרָחִים וּצְמָחִים נִפְלָאִים מֵהַשָּדֶה וְכוּ'. וְעִקַּר הַתִּקּוּן עַל-יְדֵי הִסְתַּכְּלוּת עַל הַתַּכְלִית וְכוּ'. שֶׁעַל-יְדֵי זֶה עוֹשִׂין אֶחָד מִכָּל הַתְּפִלָּה וְאָז דַּיְקָא זוֹכִין הַתִּקּוּן עַל-יְדֵי הִסְתַּכְּלוּת עַל הַתַּכְלִית וְכוּ'. שֶׁעַל-יְדֵי זֶה עוֹשִׂין אֶחָד מִכָּל הַתְּפִלָּה וְאָז דַּיְקָא זוֹכִין לִתְפִלָּה בִּשְׁלֵמוּת. וְאָז יָכוֹל לֵילֵךְ בִּתְפִלָּתוֹ בְּהַשָּדֶה הָעֶלְיוֹן וּלְלַקֵּט שׁוֹשַׁנִּים וּצְמָחִים נִפְלָאִים עַל-יְדֵי דִּבּוּרֵי הַתְּפִלָּה הַקְּדוֹשָׁה וְכוּ' כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְזֶה בְּחִינַת אַרְבָּעָה מִינִים הַקְּדוֹשִׁים וְהַנּוֹרָאִים שֶׁכֻּלָּם הֵם מִינֵי צְמָחִים שֶׁהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה צִוְּתָה עָלֵינוּ לִקַּח בִּימֵי חַג הַסֻּכּוֹת אֵלּוּ הָאַרְבָּעָה מִינִים מִצִּמְחֵי הַשָּדֶה שֶׁהֵם בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת הַתְּפִלָּה. כְּלָלִיּוּת הַנְּשָׁמוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת שִׂיחַ הַשָּדֶה. וּבָזֶה שֶׁאָנוּ לוֹקְחִין אֵלּוּ הָאַרְבָּעָה מִינִים מִצִּמְחֵי הַשָּדֶה בָּזֶה אָנוּ מַרְאִים גֹּדֶל כֹּחֵנוּ מַה שֶּׁפָּעַלְנוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁזָּכִינוּ עַל -יְדֵי בְּחִינַת הַבִּטּוּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל לְתַקֵּן אֶת הַתְּפִלָּה עַד שֶׁאָנוּ יְכוֹלִין לְקַבֵּץ וּלְלַקֵּט בְּיָדֵינוּ צְמָחִים נִפְלָאִים מֵהַשָּדֶה הָעֶלְיוֹן שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת כָּל הָאַרְבָּעָה מִינִים שֶׁהֵם כְּלָלִיּוּת כָּל הַצִּמְחֵי הַשָּדֶה בִּקְדוּשָׁה כִּי אֵלוּ הַד' מִינִים הֵם כְּלוּלִים כָּל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁגְּדֵלִים בְּהַשָּדֶה הַנִּזְכָּר לְעֵיל. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁהָאַרְבָּעָה מִינִים הֵם בְּחִינַת כָּל הַכִּתּוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּנִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם בְּחִינַת צַדִּיקִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁהֵם בְּחִינַת בַּעֲלֵי רֵיחַ וְטַעַם בְּחִינַת אֶתְרוֹג. וְיֵשׁ בַּעֲלֵי רֵיחַ וְלֹא טַעַם בְּחִינַת הֲדַס. וּבַעֲלֵי טַעַם וְלֹא רֵיחַ. בְּחִינַת לוּלָב כַּפֹּת תְּמָרִים. וְיֵשׁ שֶׁאֵין בָּהֶם לֹא טַעַם וְלֹא רֵיחַ שֶׁהֵם פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם בְּחִינַת עַרְבֵי נַחַל. נִמְצָא שֶׁהָאַרְבָּעָה מִינִים הֵם כְּלוּלִים מִכָּל הַכִּתּוֹת שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם כְּלַל כָּל הַנְּשָׁמוֹת. וְעַל-כֵּן הֵם כֻּלָּם צִמְחֵי הַשָּדֶה. כִּי כָּל הַנְּשָׁמוֹת הֵם בְּחִינַת צִמְחֵי הַשָּדֶה הָעֶלְיוֹנָה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְעַל -יְדֵי שֶׁאָנוּ לוֹקְחִין בְּסֻכּוֹת אֵלּוּ הָאַרְבָּעָה מִינִים מִצִּמְחֵי הַשָּדֶה. בָּזֶה אָנוּ מַרְאִין גֹּדֶל כֹּחֵנוּ מַה שֶּׁפָּעַלְנוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁזָּכִינוּ עַל-יְדֵי בְּחִינַת הַבִּטּוּל וְכוּ' כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. לְתַקֵּן אֶת הַתְּפִלָּה עַד שֶׁאָנוּ זוֹכִין לְקַבֵּץ בְּיָדֵינוּ כְּלָלִיּוּת כָּל צִמְחֵי הַשָּדֶה הַנִּפְלָאִים שֶׁמְּלַקְּטִים וּמְקַבְּצִים אוֹתָם כְּשֶׁזּוֹכִין לִתְפִלָּה בִּשְׁלֵמוּת שֶׁהֵם בְּחִינַת אֵלּוּ הָאַרְבָּעָה מִינִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁכֻּלָּם הֵם בְּחִינַת צִמְחֵי הַשָּדֶה הָעֶלְיוֹנָה וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל. וְזֶה בְּחִינַת מַה מַה שֶּׁאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ מָאן נָצַח מָאן דְּאָחֵיד מָאנֵי קְרָבָא בִּידוֹהִי. שֶׁהֵם הָאַרְבָּעָה מִינִים הַקְּדוֹשִׁים. כִּי עִקַּר נִצְחוֹן הַמִּלְחָמָה שֶׁנִּצַּחְנוּ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים נִכָּר וְנִתְגַּלֶּה עַל-יְדֵי הָאַרְבָּעָה מִינִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁהֵם בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת צִמְחֵי הַשָּדֶה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת תִּקּוּן הַתְּפִלָּה שֶׁפָּעַלְנוּ עַל-יְדֵי הַבִּטּוּל שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים וְכוּ' כַּנִּזְכָּר לְעֵיל:

EN:
[continued]

Segment 35
HE:
וזה בחינת מילוי הלבנה בחינת והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים וכו' כי מילוי הלבנה מפגימתה זה בחינת שלימות החסרון כי החסרון הוא בחינת חסרון ופגימת הלבנה שהוא בחינת מלכות שנתמעטה על ידי הקיטרוג שמשם באים כל החסרונות של השפע ועל ידי מ"ט יום של ספירת העומר שהוא בחינת שבעתיים בחינת מזוקק שבעתיים על ידי זה נשלם כל החסרונות כנ"ל. שזהו בחינת מילוי חסרון ופגימת הלבנה:

EN:
And this is what Rabeinu, may his light shine, wrote: that the root of teshuvah is on Rosh Chodesh. For Rosh Chodesh, which is the aspect of the revelation of the concealment as mentioned above — then the Torah proclaims before them. Therefore, then is the arousal of teshuvah for all who come into the world, even for the transgressors of Yisrael who are in the ultimate concealment. For then the concealment is revealed, and this is the aspect of Rosh Chodesh — the aspect of the filling and rectification of the moon at the time when it has reached the ultimate blemish, as mentioned above.

Segment 37
HE:
אות יז וְזֶה בְּחִינַת שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת לַנֵּרוֹת, הַמּוּבָא בְּסוֹף הַמַּאֲמָר "רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב" הַנַּ"ל, שֶׁהֵם מ"ט אוֹרוֹת וְכוּ', עַיֵּן שָׁם. וְזֶה בְּחִינַת מ"ט יְמֵי הָעֹמֶר שֶׁעַל יָדָם זוֹכִים לְהַמְשִׁיךְ הָרוּחַ חַיִּים מֵהַתּוֹרָה לְהַשְׁלִים הַחֶסְרוֹנוֹת, שֶׁהוּא בְּחִינַת וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן וְכוּ', עַיֵּן שָׁם: 

וְזֶה בְּחִינַת כִּי תִשָּא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה' בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף וְכוּ', כִּי אָסוּר לִמְנוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, כִּי הַמִּנְיָן הוּא בִּבְחִינַת חִסָּרוֹן כַּנַּ"ל, בְּחִינַת חֶסְרוֹן הָרוּחַ חַיִּים וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי זֶה יָכוֹל לִשְׁלֹט נֶגֶף חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף", שֶׁהוּא הִסְתַּלְּקוּת הָרוּחַ חַיִּים עַל-יְדֵי הַמִּנְיָן, שֶׁהוּא בְּחִינַת חִסָּרוֹן כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן נִקְרָא הַמִּנְיָן וְהַמִּסְפָּר מִפְקָד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וַיִּתֵּן אֶת מִסְפַּר וּמִפְקַד הָעָם" כְּשֶׁצִּוָּה דָּוִד לִמְנוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, כִּי מִפְקָד לְשׁוֹן חִסָּרוֹן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וְלֹא נִפְקַד מִמֶּנּוּ אִישׁ" (וּכְפֵרוּשׁ רַשִׁ"י שָׁם), כִּי כָּל הַמִּנְיָנִים הֵם בִּבְחִינַת חִסָּרוֹן, וְעַל-כֵּן נִקְרָאִים בִּלְשׁוֹן מִפְקָד לְשׁוֹן חִסָּרוֹן כַּנַּ"ל, וְעַל-כֵּן אָסוּר לִמְנוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, כִּי אִם עַל-יְדֵי שֶׁיִּתְּנוּ כֹּפֶר נַפְשָׁם לִצְדָקָה לְקָרְבָּנוֹת, כִּי עַל-יְדֵי הַקָּרְבָּנוֹת מַכְנִיעִין הָרוּחַ סְעָרָה, רוּחַ הַבְּהֵמָה וּמְבָרְרִין מִשָּׁם הָרוּחַ חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה וְאָז נִשְׁלָמִים כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת. וְאָז עוֹלֶה הַמִּנְיָן, שֶׁהוּא הַחִסָּרוֹן, לִבְחִינַת שְׁלֵמוּת וְנִמְשָׁךְ רוּחַ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַמִּנְיָן וְהַחִסָּרוֹן. וְאָז דַּיְקָא מֻתָּר לִמְנוֹת. וְזֶהוּ, "כִּי תִשָּא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם", דְּהַיְנוּ כְּשֶׁתִּרְצֶה לָשֵׂאת וּלְהַגְבִּיהַּ בְּחִינַת הַמִּנְיָן שֶׁיֻּשְׁלַם הַחִסָּרוֹן הַבָּא מִבְּחִינַת מִנְיָן. וְזֶהוּ "לִפְקֻדֵיהֶם" לְשׁוֹן חִסָּרוֹן, הַיְנוּ כְּשֶׁתִּרְצֶה לָשֵׂאת הַמִּנְיָן וּלְהַשְׁלִים הַחִסָּרוֹן אֲזַי 'וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה' וְכוּ' וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף', כִּי עַל -יְדֵי הַצְּדָקָה שֶׁל הַקָּרְבָּנוֹת מַמְשִׁיכִין הָרוּחַ חַיִּים וְנִצּוֹלִים מֵהַנֶּגֶף, שֶׁהוּא הִסְתַּלְּקוּת הָרוּחַ חַיִּים הַבָּא עַל-יְדֵי הַמִּנְיָן כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת צְדָקָה, וְזֶה בְּחִינַת פִּדְיוֹן שֶׁמּוֹנִין הַמָּעוֹת כְּפִי הַמִּסְפָּרִים שֶׁצְּרִיכִין עַל-פִּי כַּוָּנוֹת, וְעַל-יְדֵי זֶה עוֹשִׂין פִּדְיוֹן וּמַמְשִׁיכִין רוּחַ חַיִּים לְהַחוֹלֶה, כִּי עִקַּר הַחוֹלַאַת הוּא בְּחִינַת הִסְתַּלְּקוּת הָרוּחַ חַיִּים, בְּחִינַת חִסָּרוֹן שֶׁשָּׁרְשׁוֹ מִבְּחִינַת מִנְיָן וְכוּ' כַּנַּ"ל, וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי הַמִּנְיָן דִּקְדֻשָּׁה שֶׁמּוֹנִין הַמָּעוֹת עַל-פִּי כַּוָּנוֹת, עַל-יְדֵי זֶה מַגְבִּיהִין הַמִּנְיָן וְהַמִּסְפָּר אֶל הַקְּדֻשָּׁה, כִּי זֶה כְּלָל שֶׁאֵין הַדִּין נִמְתָּק אֶלָּא בְּשָׁרְשׁוֹ, וַאֲזַי כְּשֶׁמַּמְתִּיקִין בְּחִינַת הַמִּנְיָן וְהַמִּסְפָּר בְּשָׁרְשׁוֹ, עַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הָרוּחַ חַיִּים, שֶׁהוּא בְּחִינַת שְׁלֵמוּת הַחִסָּרוֹן וְהַמִּנְיָן. וְעַל-יְדֵי זֶה מַמְשִׁיכִין רוּחַ חַיִּים לְהַחוֹלֶה. וְהָעִקָּר עַל-יְדֵי שֶׁנּוֹתְנִין הַמָּעוֹת לִצְדָקָה, כִּי צְדָקָה הוּא בְּחִינַת רוּחַ חַיִּים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "בְּאֹרַח צְדָקָה חַיִּים". כִּי הֶעָנִי בִּבְחִינַת חִסָּרוֹן שֶׁחָסֵר מִכָּל טוּב, וְעִקַּר הָעֲנִיּוּת נִמְשָׁךְ מֵחֶסְרוֹן וּפְגִימַת הַלְּבָנָה כַּיָּדוּעַ. וְעַל-יְדֵי שֶׁמְּרַחֵם עָלָיו וְנוֹתֵן לוֹ צְדָקָה וּמַשְׁלִים חֶסְרוֹנוֹ בִּבְחִינַת "פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ וְכוּ' דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ", עַל-יְדֵי זֶה מְרַחֲמִין עָלָיו מִן הַשָּׁמַיִם וְנִמְשָׁךְ עָלָיו גַּם כֵּן בְּחִינַת שְׁלֵמוּת הַחִסָּרוֹן, שֶׁהוּא הָרוּחַ חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה וְעַל-כֵּן צְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת, שֶׁהוּא הִסְתַּלְּקוּת הָרוּחַ חַיִּים, כִּי עַל-יְדֵי הַצְּדָקָה שֶׁמְּמַלֵּא חֶסְרוֹנוֹ שֶׁל הֶעָנִי, נִמְשָׁךְ הָרוּחַ חַיִּים שֶׁהוּא שְׁלֵמוּת הַחִסָּרוֹן, בְּחִינַת בְּאֹרַח צְדָקָה חַיִּים כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן נֶאֱמַר בִּצְדָקָה, "וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת אִם לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָּי". דְּהַיְנוּ שְׁלֵמוּת כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁנִּמְשָׁךְ הַבְּרָכָה עַד בְּלִי דַּי, כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת הַחֶסְרוֹנוֹת הוּא עַל-יְדֵי צְדָקָה כַּנַּ"ל: 

~ אות יח

וְעַל-כֵּן מַתְחִילִין לוֹמַר טַל בְּיוֹם רִאשׁוֹ

EN:
Therefore, the custom is to arouse oneself in teshuvah on Erev Rosh Chodesh and to observe Yom Kippur Katan (the Minor Day of Atonement). For then is the ultimate blemish of the moon, the aspect of Malchus, and therefore, specifically then is the time of closeness, as mentioned above. And therefore one does teshuvah then and returns to Him, blessed be He.

Therefore, Kiddush HaChodesh is the first mitzvah that Yisrael were commanded in Egypt. And there, in that very parashah of "This month shall be for you" (Shemos 12:2), the Exodus from Egypt and their redemption is stated — for their redemption was dependent on this. For the Exodus from Egypt is in the aspect of Kiddush HaChodesh, as mentioned above.

Segment 38
HE:
וְכֵן הוּא בְּכָל אָדָם שֶׁכָּל זְמַן שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה בְּמַעֲשָׂיו לִכְלֹל הָעוֹלָמוֹת עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְהַתַּכְלִית הַנַּ"ל שֶׁהוּא הֶאָרַת הָרָצוֹן צָרִיךְ עַל כָּל פָּנִים לְהַרְבּוֹת מְאֹד מְאֹד בְּסִפּוּר הַנִּסִּים וְהַנִּפְלָאוֹת שֶׁעָשָׂה ה' יִתְבָּרַךְ עִמּוֹ לְקָרְבוֹ מִמָּקוֹם שֶׁהוּא וּלְהוֹדִיעוֹ כִּי עֲדַיִן ה' עִמּוֹ וְכוּ'. שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת סִפּוּר יְצִיאַת מִצְרַיִם בְּכָל אָדָם וְכוּ'. כִּי עַל-יְדֵי זֶה דַּיְקָא יִזְכֶּה לְהֶאָרַת הָרָצוֹן בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה כִּי עִקַּר הַתִּקּוּן עַל-יְדֵי הַדִּבּוּר בְּחִינַת פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת וְכוּ'. שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַחֲלִיפוֹת וְכוּ'. וְכָל הַמַּרְבֶּה לְסַפֵּר בָּזֶה הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח בַּחֲסָדִים שֶׁהוּא בְּחִינַת חֶסֶד וְאַהֲבָה וְרָצוֹן, בְּחִינַת הֶאָרַת הָרָצוֹן הַנַּ"ל:

EN:
Halachah 1 (LM I:54): Hashem arranges for each person to eat foods containing sparks of their soul. Bless the favorite first (= closest to your soul). Seven Species from Eretz Yisrael = root of all holy souls → precedence. Specific berachos (ha'aitz, ha'adamah) due to fruits' precious souls. Da'as determines everything — intent, tafel/ikar, precedence.

Segment 40
HE:
אות כט וְזֶה בְּחִינַת סְפִירַת הָעֹמֶר, כִּי מְבֹאָר בַּכַּוָּנוֹת שֶׁאָז מַמְשִׁיכִין עַל-יְדֵי הַסְּפִירָה הַמַּקִּיפִין וְכוּ', זֶה בְּחִינַת לְעֵינֵי הָעַמִּים הַנַּ"ל. כִּי הַמַּקִּיפִין הוּא הַשֵּכֶל שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּיג. וְאִם כֵּן מַהוּ הַמְשָׁכָתָן. אַךְ הָעִקָּר שֶׁמַּמְשִׁיכִין עָלֵינוּ הַשֵּכֶל הַמַּקִּיף שֶׁיִּהְיֶה סָמוּךְ אֵלֵינוּ וְיַקִּיף אֶת שִׂכְלֵנוּ, הַיְנוּ שֶׁנִּזְכֶּה לִרְאוֹת וּלְהָבִין שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָנוּ לְהָבִין, כִּי נָבִין מֵרָחוֹק שֶׁיֵּשׁ סוֹדוֹת עֲצוּמִים אֵצֶל גְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים וְאָנוּ מְחֻיָּבִים לִרְדֹּף בְּכָל כֹּחֵנוּ אַחֲרֵיהֶם וּלְהִתְדַּבֵּק בָּם. אֲבָל עֲדַיִן הַסּוֹדוֹת נֶעְלָמִים מֵאִתָּנוּ שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת לְעֵינֵי הָעַמִּים הַנַּ"ל. וְזֶהוּ בְּכָל דַּרְגָּא וְדַרְגָּא אֲפִלּוּ בַּדְּיוֹטָא הַתַּחְתּוֹנָה מְאֹד מְאֹד. כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ וְכוּ'. וְאַף-עַל-פִּי-כֵן אֵין זֶה תַּכְלִית הַיְדִיעָה אֲשֶׁר לֹא נֵדַע. כִּי עֲדַיִן אָנוּ רְחוֹקִים מְאֹד מְאֹד מִתַּכְלִית הַיְדִיעָה כִּי אֵין אָנוּ יוֹדְעִים כְּלוּם. רַק עַל-יְדֵי הִתְקָרְבוּתֵנוּ לְהַצַּדִּיקִים הֵם מְאִירִין בָּנוּ כִּי עֲדַיִן ה' אִתָּנוּ אֵיךְ שֶׁאֲנַחְנוּ הֵם אֲפִלּוּ וְכוּ'. וּמוֹדִיעִין לָנוּ מֵרָחוֹק שֶׁהַסּוֹד אֶצְלָם. שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הֶאָרַת הַמַּקִּיפִין לְכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בְּכָל מִדָּה וּמִדָּה שֶׁל שִׁבְעַת יְמֵי הַבִּנְיָן שֶׁהֵם בְּחִינַת הַשֶּׁבַע מִדּוֹת וְכוּ', כִּי אוֹר הַפְּנִימִי אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּיג מֵחֲמַת הַחֻרְבַּן בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ שֶׁאֵין אָנוּ זוֹכִים לְהַקְרִיב קָרְבַּן הָעֹמֶר. רַק עַל-יְדֵי שֶׁאָנוּ מִתְפַּלְּלִין בְּעֵת הַסְּפִירָה הָרַחֲמָן יַחֲזִיר לָנוּ עֲבוֹדַת בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ לִמְקוֹמוֹ וְכוּ' עַל-יְדֵי זֶה מַמְשִׁיכִין מְעַט אוֹרוֹת הַפְּנִימִיִּים וְכוּ' כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר כָּל זֶה בַּכַּוָּנוֹת, הַיְנוּ עַל-פִּי הַמְבֹאָר בַּתּוֹרָה הַנַּ"ל וּבְהַתּוֹרָה עַל פָּסוּק גָּאַלְתָּ שֵׁבֶט וְכוּ' הַנַּ"ל שֶׁעִקַּר הַדַּעַת הַנַּ"ל שֶׁכּוֹלֵל דָּרֵי מַעְלָה עִם דָּרֵי מַטָּה הוּא בְּבֵית-הַמִּקְדָּשׁ וְכוּ'. וְעַל-כֵּן עַכְשָׁו בְּעֵת הַחֻרְבָּן אִי אֶפְשָׁר לְהָאִיר הַדַּעַת בִּשְׁלֵמוּת. רַק עַל-יְדֵי תְּפִלָּה וְכֹחַ הַצַּדִּיקִים מַמְשִׁיכִין עָלֵינוּ שֵׂכֶל וְדַעַת שֶׁנֵּדַע שֶׁיֵּשׁ אוֹר גָּדוֹל לִסְבִיבֵנוּ, הַיְנוּ שֶׁמַּקִּיפִין אוֹתָנוּ שִׂכְלִיִּים וְסוֹדוֹת עֲצוּמִים וְהֵם לְנֶגֶד עֵינֵינוּ רַק אִי אֶפְשָׁר לָנוּ לְהַשִּיגָם כִּי הֵם בַּמֻּפְלָא מִמֶּנּוּ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הֶאָרַת הַמַּקִּיפִין הַנַּ"ל. וְעִקַּר הֶאָרָתָם הוּא שֶׁמְּאִירִים לָנוּ בְּדַעְתֵּנוּ לַעֲשׂוֹת מְחִצָּה וּגְבוּל בְּהַדַּעַת לְבַל נַהֲרֹס לִכְנֹס בְּקֻשְׁיוֹת וְתֵרוּצִים שֶׁהֵם אֶצְלֵנוּ בְּחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן וְכוּ':

EN:
Halachah 2 (LM I:44, LM II:40): Through berachah, Eretz Yisrael is made everywhere. Before berachah: "to Hashem is the earth" (distinction between EY and chutz la'Aretz). After: "the earth He gave to mankind" (eretz unqualified = Eretz Yisrael = everywhere). Seven Species = seven Torah measures = seven layers of the eye = Hashem's eyes of providence on Eretz Yisrael. Therefore they precede; earlier in verse = closer to His providence.

Core teaching (LM I:37): Body/soul = behaima/adam = forgetfulness/memory = folly/Torah. Subdue the body through fasting → chesed → nefesh elevated through avira d'Eretz Yisrael and breath of schoolchildren.

Segment 42
HE:
אות ל וּכְלַל אֵלּוּ הַמַּקִּיפִין הֵם בְּחִינַת תְּקוּפוֹת הַיָּמִים, כִּי נִיסָן הוּא בְּחִינַת תְּקוּפוֹת הַיָּמִים בְּחִינַת וַיְהִי לִתְקוּפַת הַיָּמִים וְכוּ'. וְתִשְׁרֵי הוּא בְּחִינַת תְּקוּפַת הַשָּׁנָה שֶׁנֶּאֱמַר עַל חַג הָאָסִיף שֶׁהוּא בְּתִשְׁרֵי וְכוּ' וּבְכָל יוֹם וָיוֹם שֶׁהוּא הַזְּמַן. צְרִיכִין לְהַמְשִׁיךְ מִלְּמַעְלָה מֵהַזְּמַן מִבְּחִינַת תְּקוּפוֹת הַיָּמִים שֶׁמִּשָּׁם הֵם הֶאָרַת הַמַּקִּיפִין הַנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת הַסְּפִירָה:

EN:
§§1-2: Birchos hanehenin elevate reincarnated nefashos. Essential berachah = avira d'Eretz Yisrael. Money = root of nefesh → nezikin and tzedakah both elevate the nefesh.

§§3-4: Precedence in berachos through kavod. Seven Species of Eretz Yisrael = highest souls. Kazayis (olive) = body and soul; oil = memory from within forgetfulness.

Segment 44
HE:
אות לא וְזֶה וּסְפַרְתֶּם לָכֶם, לָכֶם-לְעַצְמְכֶם לְכָל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ שֶׁצָּרִיךְ לְהַמְשִׁיךְ הֶאָרָה מִתְּקוּפוֹת הַיָּמִים מִלְּמַעְלָה מֵהַזְּמַן לְתוֹךְ כָּל יוֹם וָיוֹם שֶׁל הַזְּמַן שֶׁהוּא בְּחִינַת הֶאָרַת הַמַּקִּיפִין הַנַּ"ל. וְזֶה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. כִּי עִקָּר הוּא תְּמִימוּת וּפְשִׁיטוּת וְלִבְלִי לִכְנֹס בַּחֲקִירוֹת וְקֻשְׁיוֹת שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת בֵּן תָּם שֶׁהוּא בְּחִינַת יַעֲקֹב אִישׁ תָּם (כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּהַתּוֹרָה מֵישְׁרָא סִימָן ל לִקּוּטֵי ח"א) כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת הָעוֹלָמוֹת הוּא כְּשֶׁנִּכְלָלִין זֶה בָּזֶה בִּבְחִינַת הַנַּ"ל שֶׁזֶּה הַדָּבָר עִקָּרוֹ נַעֲשֶׂה בְּבֵית-הַמִּקְדָּשׁ עַל-יְדֵי הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁהָיוּ עֶלְיוֹנִים לְמַטָּה וְתַחְתּוֹנִים לְמַעְלָה. וְהָעִקָּר תָּלוּי בַּתַּחְתּוֹנִים שֶׁעַל-יְדֵי שֶׁהַצַּדִּיק הָאֱמֶת מוֹדִיעַ לַתַּחְתּוֹנִים אֲפִלּוּ לְהַתַּחְתּוֹנִים מְאֹד שֶׁהֵם בְּעֹמֶק הַיְרִידָה מְאֹד, כְּשֶׁמּוֹדִיעַ לָהֶם שֶׁעֲדַיִן עֲדַיִן ה' אִתָּם וְאֶצְלָם וְקָרוֹב לָהֶם כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ עַד שֶׁמְּקַבְּלִין זֶה הַדַּעַת וּמִתְעוֹרְרִים לְהִתְקָרֵב אֵלָיו בִּתְפִלָּה וְתוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים וְכוּ' בִּבְחִינַת הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר שֶׁעַל-יְדֵי זֶה הוּא מַגְבִּיהַּ כָּל הַתַּחְתּוֹנִים לְמַעְלָה, עַל-יְדֵי זֶה מַמְשִׁיכִין הָעֶלְיוֹנִים לְמַטָּה, כִּי עַל-יְדֵי זֶה מַמְשִׁיכִין הַשְׁרָאַת שְׁכִינָתוֹ לְמַטָּה, כִּי בְּאִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא אִתְּעַר לְעֵלָּא וְכוּ'. וְזֶה תַּכְלִית הַשְּׁלֵמוּת שֶׁל הָאָדָם וְשֶׁל כָּל הָעוֹלָמוֹת. וְעִקָּרוֹ הָיָה בְּבֵית-הַמִּקְדָּשׁ כַּנַּ"ל וּמֵעֵת שֶׁחָרַב בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ חָשְׁכוּ הַמְאוֹרוֹת וְכוּ' וְאֵין אָנוּ יְכוֹלִין לְקַבֵּל שׁוּם אוֹר לְעוֹרֵר וּלְהָקִיץ אוֹתָנוּ כִּי אִם עַל-יְדֵי גְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם דַּעַת גָּדוֹל שֶׁנֶּחֱשָׁב כְּבִנְיַן בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁהֵם מְאִירִין בָּנוּ כָּל זֶה כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל. וְעַל-כֵּן מִפֶּסַח עַד הָעֲצֶרֶת שֶׁאָנוּ צְרִיכִין לְהָכִין עַצְמֵנוּ לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה עַל-יְדֵי אֵיזֶה אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא, עַל-כֵּן צִוְּתָה לָנוּ הַתּוֹרָה לַעֲסֹק בְּתִקּוּן הָעֹמֶר שְׂעוֹרִים. וְאַף-עַל-פִּי שֶׁאֵין לָנוּ בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ. כְּבָר מְבֹאָר שֶׁעַל-יְדֵי הַתְּפִלָּה וְכוּ' מַמְשִׁיכִין הֶאָרַת תִּקּוּן הַקְרָבַת הָעֹמֶר כַּנַּ"ל כִּי הַקְרָבַת הָעֹמֶר שְׂעוֹרִים וּתְנוּפָתוֹ הוּא עִקַּר בְּחִינַת הַנַּ"ל בְּחִינַת תַּחְתּוֹנִים לְמַעְלָה שֶׁמֵּאִיר עַל-יְדֵי הַקָּרְבָּנוֹת, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם עַל פָּסוּק גָּאַלְתָּ הַנַּ"ל. וְעַתָּה בִּתְחִלַּת הַהִתְקָרְבוּת הוּא פֶּלֶא יוֹתֵר שֶׁצִּוָּה לָנוּ לְהַקְרִיב מַאֲכַל בְּהֵמָה שֶׁהוּא הָעֹמֶר שְׂעוֹרִים, שֶׁהוּא מִנְחַת קְנָאוֹת שֶׁמְּבַטֵּל וּמְבַעֵר הָרוּחַ שְׁטוּת בִּבְחִינַת אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וְכוּ'. כִּי מַעֲלִין גַּם מִשָּׁם עַל -יְדֵי גֹּדֶל כֹּחַ הַצַּדִּיק וּמַעֲלִין הֶעְדֵּר הַדַּעַת כָּזֶה בְּחִינַת שְׂעוֹרִים מַאֲכַל בְּהֵמָה תֹּקֶף הַגְּבוּרוֹת הַכְּלוּלִים בְּתֵבַת שְׂעוֹרָה (כַּמְבֹאָר בַּכַּוָּנוֹת) הַכֹּל מַעֲלִין וּמְנִיפִין לְרֵיחַ נִיחוֹחַ לַה'. וְעַל-יְדֵי זֶה דַּיְקָא הוּא בְּחִינַת תַּחְתּוֹנִים לְמַעְלָה כַּנַּ"ל. וְסוֹפְרִין אַחַר-כָּךְ שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת וְכוּ'. עַד שֶׁזּוֹכִים בְּיוֹם הַחֲמִשִּׁים בְּשָׁבוּעוֹת לִבְחִינַת עֶלְיוֹנִים לְמַטָּה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי שֶׁהִמְשִׁיכוּ שְׁכִינָתוֹ לְמַטָּה וְכוּ' כַּנַּ"ל שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַתִּקּוּן שֶׁל מַתַּן תּוֹרָה שֶׁהוּא בְּחִינַת שָׁלוֹם שֶׁעוֹשֶׂה שָׁלוֹם וּשְׁלֵמוּת בְּכָל הָעוֹלָמוֹת שֶׁהָעִקָּר שֶׁיִּהְיוּ נִכְלָלִין יַחַד בִּבְחִינַת תַּחְתּוֹנִים לְמַעְלָה וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ בְּחִינַת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. כִּי זֶהוּ עִקַּר תְּמִימוּת וּשְׁלֵמוּת הַיָּמִים וְהַשָּׁבוּעוֹת שֶׁהֵם בִּזְמַן כְּשֶׁמַּגְבִּיהִין אוֹתָן לְמַעְלָה לִבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן לִבְחִינַת תְּקוּפוֹת הַיָּמִים עַל-יְדֵי שֶׁיּוֹדְעִין וּמַאֲמִינִים כִּי עֲדַיִן ה' אִתָּנוּ בְּכָל מָקוֹם שֶׁנִּדְחֵנוּ לְשָׁם בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ וְכוּ' כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַדַּעַת שֶׁמֵּאִיר בָּנוּ הַצַּדִּיק שֶׁהוּא בְּחִינַת מֹשֶׁה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת יְצִיאַת מִצְרַיִם וּסְפִירָה וּמַתַּן תּוֹרָה שֶׁאָז מִתְקָרֵב יִשְׂרָאֵל לַה' יִתְבָּרַךְ עַל-יְדֵי הֶאָרַת הַדַּעַת הַנַּ"ל, כִּי מְבֹאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל שֶׁעִקַּר הַשְּׁלֵמוּת הוּא כְּשֶׁמְּקַשְּׁרִין שְׁנֵי הָעוֹלָמוֹת יַחַד שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה צְרִיכִין לְהַשְׁאִיר בָּנִים וְתַלְמִידִים וְכוּ'. כִּי כְּשֶׁהוּא לְמַעְלָה לְבַד אֵין זֶה שְׁלֵמוּת וְכוּ'. וְזֶהוּ בְּחִינַת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה לְשׁוֹן שְׁלֵמוּת וְכוּ'. כִּי עַל-יְדֵי הַסְּפִירָה לָעֹמֶר שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מְקַשְּׁרִין וְכוֹלְלִין עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים יַחַד כַּנַּ"ל. עַל-יְדֵי זֶה עִקַּר הַתְּמִימוּת וְהַשְּׁלֵמוּת בְּחִינַת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה וְכַנַּ"ל:

EN:
§§5-6: Eating a kazayis requires final berachah to guard zikaron. First berachah has no minimum — initial revelation of da'as is beyond measure.

§§7-8: Shabbos kiddush over wine = zikaron from shich'chah. Purim intoxication = subduing Amalek/shich'chah through wine in holiness.

Segment 45
HE:
וזה שאמרו רבותינו ז"ל לעינין שמחמת יום טוב אין שמחה אלא בבשר בהמה של קרבנות. כי עיקר השמחה של יום טוב שהיא על ידי התגלות הרצון דייקא עלידי שנכנעין חכמת הטבע, זה נעשה על ידי הקרבנות שעל ידי זה מכניעין רוח הבהמיות שהוא כסילות בחינת חכמת הטבע ומעלין מבהמה לא דם מטבע לרצון והשגחה, שיודעין שהכל בהשגחתו יתברך כנ"ל. נמצא שעלידי הקרבנות נכנעין חכמת הטבע ונתגלה הרצון וזה עיקר שמחמת יום טוב כנ"ל. ועל כן מקרא הנ"ל ושמחת לפני ה' אתה ובנך וכו' והגר והיתום וכו' נאמר על עינין הקרבנות כי מאחר שהקרבנות בפרט הקרבנות של יולם טוב מקרא קודש מגלין את הרצון על כן צריכין ליתן צדקה מהלם להזמין עליהם עניילם וגר ויתום וכו', כדי שעל ידי הצדקה יהיה נכנע מצח הנחש כדי שיתגלה מצח הרצון. כדי שעל ידי זה יהיה נשמע קול הקריאה של יום טוב מקרא קודש שמגלה את הרצון שזה עיקר שמחמת יום טוב בחינת ושמחת וכו' אם אתה משמח את שלי אני משמח את שלך משמח דייקא. כי עיקר שמחת יום טוב שהוא על ידי התגלות הרצון כנ"ל, תלוי בצדקה שעל ידה נתגלה מצח הרצון, שאז נשמע קול הקריאה של יום טוב וכו' שזה עיקר שמחת יום טוב כנ"ל:

EN:
[continued]

Segment 46
HE:
וְזֶה בְּחִינַת הִשְׁתַּטְּחוּת עַל קִבְרֵי הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים, כִּי מְקוֹם קְבוּרַת הַצַּדִּיק הָאֱמֶת הוּא בְּחִינַת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. בִּבְחִינַת צַדִּיקִים יִרְשׁוּ אָרֶץ כַּיָּדוּעַ. כִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת הוּא בְּחִינַת מֹשֶׁה כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת וּבְמֹשֶׁה נֶאֱמַר, וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבוּרָתוֹ. וַאֲפִלּוּ הוּא עַצְמוֹ לֹא יָדַע. וְזֶה בְּחִינַת תַּכְלִית הַבִּטּוּל אֶל הָאֵין סוֹף שֶׁזָּכָה מֹשֶׁה וְכוּ'. וּכְמוֹ כֵן זוֹכֶה כָּל צַדִּיק הָאֱמֶת לְפִי בְּחִינָתוֹ לִבְחִינַת בִּטּוּל אֶל הָאֵין סוֹף בִּשְׁעַת הִסְתַּלְּקוּתוֹ. וּכְשֶׁבָּאִין עַל קִבְרוֹ וּמִשְׁתַּטְּחִין עָלָיו אֲזַי נִכְלָלִין בּוֹ. וְעַל-יְדֵי זֶה נִכְלָלִין עִם נֶפֶשׁ הַצַּדִּיק בְּהָאוֹר הָאֵין סוֹף. בִּבְחִינַת עוֹלָם הַבָּא, בְּחִינַת כֻּלּוֹ טוֹב. וְעַל-יְדֵי זֶה נִתְבַּטֵּל כָּל הָרַע וְנִתְכַּפְּרִין כָּל הָעֲווֹנוֹת כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי זֶה יְכוֹלִין לִזְכּוֹת לְהַשָּגוֹת גְּדוֹלוֹת מִי שֶׁזּוֹכֶה לְהִתְדַּבְּקוּת רוּחָא בְּרוּחָא וְכוּ', כַּמּוּבָא בְּשַׁעַר הַיִּחוּדִים, כִּי עַל-יְדֵי הָרְשִׁימוּ שֶׁנִּשְׁאָר מִבְּחִינַת הַבִּטּוּל שֶׁהוּא בְּחִינַת הִשְׁתַּטְּחוּת כַּנַּ"ל, עַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לְהַשָּגַת הַתּוֹרָה, כִּי הָרְשִׁימוּ מֵאִיר אֶל הַדַּעַת וְכוּ' כַּנַּ"ל בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל, עַיֵּן שָׁם. וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁאֵינוֹ בַּר הָכֵי וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְאַדְבָּקָא רוּחָא בְּרוּחָא וְכוּ'. אַף-עַל-פִּי-כֵן נַעֲשֶׂה כָּל זֶה מִמֵּילָא עַל-יְדֵי שֶׁבָּא עַל קִבְרֵי הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת וְנִכְלָל בָּהֶם בֶּאֱמֶת וּבְלֵב שָׁלֵם עַל-יְדֵי רִבּוּי הַתְּפִלּוֹת וּתְחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת שֶׁמַּרְבִּין לְהִתְפַּלֵּל עַל קִבְרֵיהֶם וּלְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ שָׁם כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי אֲשֶׁר יוֹדֵעַ אֶת נִגְעֵי לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת וּמְבַקֵּשׁ וּמִשְׁתּוֹקֵק וּמִתְגַּעְגֵּעַ לָשׁוּב לַה' יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת וְלִהְיוֹת כִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ וְכִרְצוֹן הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים. עַל-יְדֵי זֶה הוּא נִכְלָל בָּהֶם. וְעַל-יְדֵי זֶה הוּא נִכְלָל בָּאֵין סוֹף וְכַנַּ"ל. שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִתְבַּטֵּל כָּל הָרַע וְזוֹכִין לְכָל טוֹב וְכַנַּ"ל, אָמֵן:

EN:
[continued]

Segment 47
HE:
וזה בחי' י"א ארורים וי"א ברכות שברך משה את השבטים חוץ משמעון. ומחת שלא ברכו לא אמר כנגדו ארור כי מעשה זמרי הי' בשבט שמעון כי שמעון הוא תוקפא דדינא כמובא וע"כ התגבר שם ביותר תאות ניאוף ולא הי' אפשר להכניעם אלא ע"י פינחס שהי' בעל כח גדול שהתפלל תפילה בבחי' דין והתפילה בבחי' דין הואבבחי' י"א בחי' אחד עשר סמני הקטורת שזהו בחי' יוסף שנולד בעשתי עשרה ופינחס הי' מיוצאי חלציו כנ"ל. כי עיקר הכנעת הקליפות היא בשרשם דייקא דהיינו בבחי' עשתי עשרה כנ"ל שזה ובחי' דינים בחי' התפילה בבחי' דין של הבעל כח כנ"ל. וע"כ אמר משה י"א ארורים וי"א ברכות חוץ משבט שמעון להורות שהכנעת תוקף הדין של שמעון דהיינו תאות ניאוף הטוא ע"י בחי' י"א דהיינו י"א סמני הקטורת שהוא בחי' תפילה בבחי' דין של הבעל כח שהוא בחי' פינחס שקינא במעשה זמרי שהי' משבט שמעון. וע"כ ר"ה לאילנות שהוא תיקון חטא עץ הדעת שחטא במין אילן. ע"כ הוא בחודש שבט שהוא החודש הי"א כי עיקר התיקון ע"י בחי' י"א בבחי' אחד עשר סמני הקטרת כנ"ל:

EN:
Therefore we find that a Rabbinic prohibition can in some respects be more severe than a Torah prohibition — as our Rabbis of blessed memory said: the words of the scribes are more stringent than those of the Torah. Yet legally the Torah prohibition is certainly far more severe — for a Torah doubt is treated strictly and a Rabbinic doubt leniently. But there is a dimension of accident and intention in which a Rabbinic prohibition is more severe than a Torah prohibition — as mentioned above, for the subtle husk of the Tree of Knowledge is the hardest to uproot. And so in this same dimension a doubtful prohibition can be more severe than a certain one — as brought above.

Segment 49
HE:
אות יא וזה בחי' (ר"ה א') ארבעה ראשי שנים הן כי בכל ר"ה אז התפילה בבחי' דין כנזכר במאמר הנ"ל לענין עיקר הר"ה. וכן בכל הד' ראשי שנים שהם ימי דין כי עיקר בירור הדינים הוא ע"י המוח שהוא הראש כי כולם במחשבה אתברירו. וע"כ בכל הראשי שנים שהם בחי' ראשים בחי' מוח אז צריכין להמתיק דינים דהיני ולברר ולהוציא כל חיות הקדושה מן הקליפות. שזהו עיקר המתקת הדינים כשמבטלין אחיזת הקליפות שנאחזין בהם. ועיקר הבירור הוא ע"י התפילה בבחי' דין של הבעל כח כנ"ל. ואז זוכין לשיר פשוט כפול משולש מרובע. וזהו בחי' ארבעה ראשי שנים בחי' שיר פשוט כפול משולש מרובע שזוכין ע"י התפילה בבחי' דין של הבעל כח שמשתמשין עם זאת התפילה בד' ראשי שנים כדי לברר הדעת דקדושה מן הקליפות כדי לתקן ולהשלים הדעת דקדושה שהוא בחי' ראש בחי' ראשי שנים כנ"ל:

EN:
And this is what is said in Koheles: "and more than these, my son, beware" [Ecclesiastes 12:12] — that is, beyond what is written in the Written Torah, beware and exert yourself to complete the holiness — the dimension of the completeness of the Holy Tongue — through the Oral Torah. For there Koheles speaks of the praise of the words of the sages who rectify everything and complete the Written Torah. And this is: "making many books has no end" — do not say there is no need for them — as Rashi explains there — for every generation's Torah writing adds another dimension of holy speech and helps reveal the perception of Godliness in the world.

And this is what is said: reicha lav milsa [smell is of no consequence / smell does not legally constitute a thing]. For the essential blemish is in the dimension of taste — the dimension of speech — where the seventy nations have their grip. But in the dimension of smell, they have no grip at all — for smell is something from which the soul [neshamah] derives benefit but not the body — as our Rabbis of blessed memory said [Berachos 43b]. And therefore smell is in the dimension of the holiness of the covenant [kedusha d'bris] — as is brought in Rabbainu's words of blessed memory. And therefore the universal evil of the seventy nations has no dominion there — for it is in the dimension of the soul — where they have no dominion. For the blemish of the universal evil is primarily in the dimension of the tongue — speech — and smell is entirely beyond this, in the purely spiritual dimension.

Segment 50
HE:
וְזֶהוּ, הַלְלוּ אֶת ה' כָּל גּוֹיִם שַׁבְּחוּהוּ כָּל הָאֻמִּים. כִּי אֲפִלּוּ הַגּוֹיִים וְכָל הָאֻמּוֹת רָאוּי לָהֶם לְהוֹדוֹת בּוֹ יִתְבָּרַךְ וּלְהַלְּלוֹ וּלְשַׁבְּחוֹ, וְאִם תֹּאמְרוּ, מֵהֵיכָן נָבוֹא אֶל הָאֱמֶת לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ לְהַלְּלוֹ וּלְשַׁבְּחוֹ מֵאַחַר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּיג וּלְהָבִין דְּרָכָיו וְקָשֶׁה לָנוּ קֻשְׁיוֹת הַרְבֵּה כָּאֵלֶּה?! עַל זֶה מֵשִׁיב דָּוִד, כִּי חַסְדּוֹ גָּבַר עָלֵינוּ, כִּי כְּבָר גָּבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ כָּל כָּךְ שֶׁזָּכִינוּ לִרְאוֹת אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים נוֹרָאִים כָּאֵלֶּה וְהִתְגַּלּוּת תּוֹרָה כָּאֵלֶּה עַל-יְדֵי כָּל הַצַּדִּיקִים שֶׁהָיוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר עַד הֵנָּה עַל-יְדֵי כָּל זֶה רָאוּי לָכֶם לְהִסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת וּלְהָבִין כִּי צַדִּיק ה', רַק שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין כָּל דְּרָכָיו בַּשֵּכֶל. וּלְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה וְכַנַּ"ל כִּי וֶאֱמֶת ה' לְעוֹלָם, כִּי עֶצֶם הָאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּיג וּלְהָבִין מִיָּד רַק בַּסּוֹף יִתְגַּלֶּה הָאֱמֶת עַל-יְדֵי תֹּקֶף הָאֱמוּנָה כַּנַּ"ל, כִּי אֱמֶת ה' לְעוֹלָם דַּיְקָא וְכַנַּ"ל, עַל-כֵּן רָאוּי גַּם לָכֶם לְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה שְׁ

EN:
Shechitah 5 is the longest halachah in this series — twenty sections — built upon Likutay Moharan I:61 ("Chadi Rabbi Shimon"). Its central axis is da'as (knowledge/awareness) vs. he'elem (concealment). The weapon of rectification is emunas chachamim (faith in the true Sages), through whose Torah sefarim the world's concealment is pierced.

Segment 51
HE:
ועל כן בקרבנות כשהיו מעלין האימורים למזבח להקריבם שעל ידי זה תקנו אותם והעלו אותן לשרשם מחי למדבר. על כן היו מעלין הראש והרגל והיו מכסין עם הרגל את בית השחיטה (כמו שכבוב בהמשנה שם). כי שם מלובש בחינת הנפש בחינת הדיבור שירד לשם כנ"ל. ועתה בקרבנות מעלין אותו ומתקניןאותו. ועל כן היה מקריבין אותם ביחד:

EN:
[continued]

Segment 52
HE:
אות ה

EN:
Section 5

Segment 53
HE:
ועל כן מי שהוא במדריגה גבוה מאד מאד אין מזיק לו שתיית היין. ואדרבא יכול לעשות בזה דברים גדולים ולהשיג השגות גדולות כמו שכתב שם. כי מי שכבר הכניע לגמרי עץ הדעת טוב ורע ובירר הטוב מן הרע לגמרי בלי שום שיור כל הוא יכול לשבוב כי אין להרע שבעץ הדעת טוב ורע שהוא בחינת שכרות כנ"ל שום אחיזה בו ואזי אדרבא הוא מברר הטוב ועושה בזה דברים גדולים מאד כנ"ל. וזה בחינת שכרות שהיתירו בפורים דייקא. רק בפורים הותר השכרות כי אז הוא עיקר הכנעת קליפת עץ הדעת הנ"ל. כי אז הוא מפלת המן שאחיזתו שם כמו שאמרו רבותינו ז"ל המן מן התורה מנין שנאמר המן העץ וכו' ועל כן אז הוא כיוב להשתכר. כי מאחר שאז אין שליטה להרע שבעץ הדעת כנ"ל, כי אזי בפורים הוא הכנעתו, על כן חיוב גדול להשתכר כי על ידי השכרות מבררין הטוב וממתיקין הרע לגמרי. כי מי שהוא במדריגה גבוה כנ"ל שיוכל לשתות כנ"ל הוא מרים את המוחין על ידי היין. עד שנכנם על ידיזה לפני ולפנים ששם כולו טוב כנ"ל. וזהו בחינת חייב אינש לבסומי בפוריא עד לגא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. כי דייקא על ידי השכרות הנ"ל בפורים כנ"ל הוא מגיע לבחינת לא ידע שהוא כולו טוב כנ"ל. אבל לאו כל אדם יכול להכניס עצמו בזה ולא בכל זמן יכול להשתכר ביין חס ושלום אפילו מי שהוא במדריגה גבוה. כי הרבה גדולים שהיו במדריגה גבוה מאד נכשלו בזה כמובא בזוהר הקדוש. כי לזה צריך שיהיה מופלג במעלה מאד:

EN:
[continued]

Segment 54
HE:
וזה בחינת נבכי היין שהיו מנסכין על הקרבנות. כי מאכר שנכנע אז רוח הבהמיות על ידי הקרבנות כנ"ל. על כן מנסכין שכר, יין המשכר דייקא. כי אז נתתקן בחינת יין המשכר כנ"ל בה' חלב. כי אז נכנע בחינת השכרות שהוא בחינת רוח הבהמיות כנ"ל

EN:
[continued]

Segment 55
HE:
אות ו

EN:
Section 6

Segment 56
HE:
וְזֶה בְּחִינַת סִימָנֵי חַיָּה טְהוֹרָה שֶׁהַסִּימָנִים הֵם בְּקַרְנֶיהָ, דְּהַיְנוּ הַסִּימָן שֶׁבֵּין בְּהֵמָה לְחַיָּה הוּא בְּקַרְנֵיהֶם (כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ ), כִּי חַיָּה חֶלְבָּהּ מֻתָּר וְדָמָהּ טָעוּן כִּסּוּי, וּבְהֵמָה לְהֵפֶךְ. כִּי בְּחִינַת הַחַיּוֹת הֵם בִּבְחִינַת יָמִין, בְּחִינַת חֶסֶד, בְּחִינַת אַבְרָהָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וּפְנֵי אַרְיֵה אֶל הַיָּמִין וְכוּ'". וּמִשָּׁם בְּחִינַת יְנִיקַת הַחַיּוֹת, כִּי מֶלֶךְ שֶׁבַּחַיּוֹת אֲרִי. וְעַל-כֵּן חֶלְבָּם מֻתָּר, כִּי הַחֵלֶב הוּא מוֹתְרֵי הַמֹּחִין. (כַּנִּזְכָּר לְעֵיל בְּהִלְכוֹת חֵלֶב) וְהַמּוֹתְרֵי מֹחִין יֵשׁ בָּהֶם עֲכִירַת וּשְׁמָרִים שֶׁל הַמֹּחִין, עַל-כֵּן שָׁם נֶאֱחֶזֶת הַסִּטְרָא אָחֳרָא, כִּי עִקַּר אֲחִיזָתָהּ מֵעִרְבּוּב וַעֲכִירַת הַמֹּחַ. וְעַל-כֵּן אָסוּר הַחֵלֶב כַּנַּ"ל, אֲבָל בְּחַיָּה שֶׁהוּא מִבְּחִינַת אַבְרָהָם, בְּחִינַת יָמִין, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה הַמֹּחִין זַכִּים, כִּי מִסִּטְרָא דִּימִינָא מֹחָא חִוַּרְתָּא כְּכַסְפָּא, עַל-כֵּן אֵין שָׁם עֲכִירַת הַמֹּחִין, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַבֵּנוּ שֶׁמֹּחָא חִוַּרְתָּא וְכוּ', הוּא בְּחִינַת זַכּוּת וְצַחוּת הַמֹּחִין בְּלִי עֲכִירוּת. וְעַל-כֵּן אֲפִלּוּ הַחֵלֶב הוּא זַךְ וְאֵין שָׁם אֲחִיזַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן חֵלֶב חַיָּה מֻתָּר, וְעַל-כֵּן דָּמָהּ טָעוּן כִּסּוּי, בְּחִינַת עַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה שֶׁהוּא בְּחִינַת יָמִין (כְּמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ שֶׁזֶּה בְּחִינַת כִּסּוּי דָּם, בְּסִימָן פב לִקּוּטֵי תִּנְיָנָא), כִּי שָׁם בִּבְחִינַת אַבְרָהָם שֶׁהוּא בְּחִינַת יְמִין הַדָּמִים, שֶׁהֵם הַגְּבוּרוֹת, נִתְעַלְּמִים וְנִתְכַּסִּים וְאֵין נִתְגַּלִּים, כִּי אַהֲבָה מְכַסָּה עֲלֵיהֶם בִּבְחִינַת עַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה כַּנַּ"ל, וְזֶה בְּחִינַת כִּסּוּי דָּם שֶׁבַּחַיָּה דַּוְקָא שֶׁהֵם מִבְּחִינַת יָמִין, בְּחִינַת אַבְרָהָם כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן מְכַסִּין בְּעָפָר וָאֵפֶר, שֶׁזֶּה בְּחִינַת אַבְרָהָם שֶׁהוּא בְּחִינַת אַהֲבָה הַמְכַסָּה עַל הַפְּשָׁעִים כַּנַּ"ל, כִּי אַבְרָהָם אָמַר, "וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר". וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵנוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁבִּזְכוּת זֶה זָכוּ בָּנָיו לְמִצְוַת כִּסּוּי דָּם בֶּעָפָר, אֲבָל בְּהֵמוֹת שֶׁהֵם מִסִּטְרָא דְּיִצְחָק בְּחִינַת שְֹמֹאל, בְּחִינַת דִּינִים כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּמֹאל", וּמֶלֶךְ שֶׁבַּבְּהֵמוֹת שׁוֹר. וְעַל-כֵּן שָׁם עֲכִירַת הַמֹּחִין בְּיוֹתֵר שֶׁזֶּה בְּחִינַת דִּינִים כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן הַחֵלֶב שֶׁהוּא הַמּוֹתְרֵי מֹחִין כַּנַּ"ל, שָׁם יוֹרֵד כָּל הָעֲכִירוּת שֶׁל הַמֹּחִין וְעַל-כֵּן הוּא אָסוּר. כִּי אֲחִיזַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא הוּא בְּהַעֲכִירוּת הַמֹּחִין כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן אֵין שָׁם כִּסּוּי דָּם, כִּי שָׁם מִתְגַּלִּין הַדִּינִים, כִּי הוּא מִבְּחִינַת סִטְרָא דִּשְֹמָאלָא כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן נִכָּר הַסִּימָן שֶׁבֵּין בְּהֵמָה וְחַיָּה בְּהַקַּרְנַיִם, כִּי הַקַּרְנַיִם הֵם מוֹתְרֵי הַמֹּחִין שֶׁבּוֹלְטִים וְיוֹצְאִין וְנַעֲשֶֹה מֵהֶם קַרְנַיִם בְּחִינַת קַרְנֵי הוֹד, קֵרוּן עוֹר הַפָּנִים שֶׁיֵּשׁ בָּאָדָם שֶׁהוּא בְּלִיטַת הַמֹּחִין לַחוּץ. וּבִבְהֵמָה נַעֲשֶֹה קַרְנַיִם, כִּי בִּבְהֵמָה יֵשׁ עֲכִירַת הַמֹּחִין וּמוֹתָרוֹת הַרְבֵּה מְאֹד יוֹתֵר מִן הָאָדָם וְכֵן אֲפִלּוּ בְּחַיָּה, כִּי כָּל הַמֹּחִין שֶׁל בְּהֵמָה וְחַיָּה הֵם בְּחִינַת עֲכִירַת שֶׁל בְּחִינַת אָדָם. וְעַל-כֵּן בָּאָדָם אֵין נַעֲשִֹין מֵהַמּוֹתָרוֹת, כִּי אִם הַשְּׁעָרוֹת לְבַד שֶׁהֵם מוֹתְרֵי מֹחִין. אֲבָל בִּבְהֵמוֹת וְחַיּוֹת הַמּוֹתָרוֹת רַב מְאֹד וְנַעֲשֶֹה מֵהֶן קַרְנַיִם מַמָּשׁ. נִמְצָא, שֶׁהַקַּרְנַיִם הֵם מוֹתְרֵי הַמֹּחִין וְעַל-כֵּן שָׁם נִכָּרִין הַסִּימָנִים וְהַהֶפְרֵשׁ שֶׁבֵּין חַיָּה לִבְהֵמָה, כִּי עִקַּר הַהֶפְרֵשׁ וְהַהֶבְדֵּל שֶׁבֵּינֵיהֶם תָּלוּי בְּהַמּוֹתְרֵי מֹחִין שֶׁלָּהֶם, שֶׁמִּשָּׁם הַקַּרְנַיִם כַּנַּ"ל: וְזֶה בְּחִינַת וּבִרְצוֹנְךָ תָּרוּם קַרְנֵנוּ, שֶׁעַל-יְ

EN:
[continued]

Segment 57
HE:
וזה שאומרים בכל עשי"ת המלך המשפט אע"פ שבאמת אז עושה צדקה וחסד הרבה וכו' כנ"ל. אך ידוע שהחסד א"א לקבל מריבוי אור כ"א ע"י הצמצום שהוא בחי' דין וע"כ באמת הדין והגבורה הוא בחי' משפט וצדקה. גם בהצדקה יש איזה בחי' משפט כי בהמדריגה הגבוה. זאת הצדקה שהוא בחי' תפילה היא בחי' תורה שהוא בחי' משפט והבן היטב. אבל בבחי' תורת ה' ותפילת ה' שם התפילה חסד חנם לבד שא"א לקבלו כלל כ"א ע, יבחי' משפט בחי' תורה וזה עיקר בחי' לימוד התורה של הש"י בעצמו כביכול שעוסק בתורה בכל יום, היינו שכביכול גם הוא בעצמו עוסק לעשות מהתפילה תורה מצדקה משפט, כי כשפועל בתפילתו אצל עצמו לעשות חסד עם ישראל א"א להמשיכו בעולם כ"א ע"י שמלבישו בהתורה בבחי' משפט כי הוא יתב' במשפט דייקא עושה צדקה כי הוא באמת נפלאות תמים דעים. וע,כ בר"ה ועשי"ת שאז נברא העולם והוא ית' ממשיך החסד העליון בתכלית המעלה כנ"ל שהוא בחי' תפילת ה' ממש בחי' צדקה א"א אז להזכיר שם הצדקה והחסד כלל כי זה החסד והצדקה אין בו תפיסה כלל וכנ"ל, וע"כ אז מזכירין שם אל שהוא חסד ולא שם צדקה כי זה חהסד והצדקה א"א להזכיר כלל כ"א ע"י בחי' משפט כי זה עיקר החסד והצדקה מה שמלביש חסד וצדקה כזאת בבחי' משפט שעי"ז דייקא אנו מתקיימים בנפלאות חסדיו הנעלמים במשפטו הטוב. ומשם משתלשל ויורד לכל אחד רחמים וחסדים וכו' שהם החסדים שממשיכין מיו"כ עד סוף סוכות וכו' וכו'. וזה דרשו ה' בהמצאו וכו' אלו עשי"ת כי אז נמשך חסד נפלא מאד ע"י בחי' תפילת ה' כנ"ל. וזה יעזוב רשע דרכו וכו' וישוב וכו' כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא וכו'. כי זה החסד גבוה מאד מאד שא"א להשיגו כי הוא בחי' נסתר העליו ןבחי' תפילת ה' וכנ"ל:

EN:
And for this reason there must be three judges, in order to rectify these three rectifications that the litigants blemished — through not connecting the commerce to the Torah. And now these must be rectified through the Torah-law ruling that the judges issue, and they go back and make Torah from the commerce. And then all three aforementioned aspects are rectified once more. Therefore there must be at least three judges, specifically, corresponding to the three aforementioned rectifications.

Segment 58
HE:
נִמְצָא שֶׁעִקַּר הַחִיּוּת עַל-יְדֵי אַחְדוּת, עַל-יְדֵי שֶׁנִּכְלָלִים כָּל הַשִּׁנּוּיִים בִּמְקוֹר הָאַחְדוּת. וְהָעִקָּר תָּלוּי בְּהָאָדָם שֶׁהוּא עִקַּר הַבְּרִיאָה וּבוֹ תָּלוּי הַכֹּל כַּיָּדוּעַ. וְעַל-כֵּן וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ הוּא כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה, כְּדֵי לִכְלֹל בְּאַחְדוּת וְשָׁלוֹם שֶׁהוּא עִקַּר הַחִיּוּת וְהַקִּיּוּם וְהַתִּקּוּן שֶׁל כָּל הַבְּרִיאָה, עַל-יְדֵי שֶׁבְּנֵי אָדָם שֶׁמְּשֻׁנִּים בְּדֵעוֹתֵיהֶם נִכְלָלִים יַחַד בְּאַהֲבָה וְאַחְדוּת וְשָׁלוֹם. וְעִקַּר הָאַהֲבָה הוּא לֶאֱהֹב אֶת יִשְׂרָאֵל הַמְקַיְּמִים אֶת הַתּוֹרָה, כִּי מִי שֶׁהוּא רָשָׁע גָּמוּר בְּתַכְלִית וְאֵין בּוֹ שׁוּם טוֹב, בְּוַדַּאי מִצְוָה לִשְׂנֹא אוֹתוֹ בְּתַכְלִית הַשִּנְאָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים. רַק עִקַּר מִצְוַת וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָמוֹךָ הוּא לְרֵעֲךָ בְּמִצְווֹת. דְּהַיְנוּ שֶׁצְּרִיכִין לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ וְלִמְצֹא בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל אֵיזֶה זְכוּת וְטוֹב כְּדֵי לֶאֱהֹב אוֹתוֹ כְּנַפְשׁוֹ. כִּי כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל אֲפִלּוּ פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל אִי אֶפְשָׁר שֶׁאֵין בּוֹ אֵיזֶה צַד טוֹב וּזְכוּת וְכַמְבֹאָר עַל פָּסוּק וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע וְכוּ' עַיֵּן שָׁם, (בְּסִימָן רפב בְּלִקּוּטֵי א). כִּי עִקַּר הָאַהֲבָה הִיא כְּדֵי לְקַשֵּׁר עַצְמוֹ עִם הַטּוֹב שֶׁבְּכָל יִשְׂרָאֵל וְלִכְלֹל עִמָּהֶם יַחַד בְּאַהֲבָה וְאַחְדוּת כְּדֵי לְבַטֵּל כָּל הַשִּׁנּוּיִים וְלִכְלֹל בְּאֶחָד הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַךְ, שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַחִיּוּת וְהַקִּיּוּם וְהַתִּקּוּן שֶׁל כָּל הָעוֹלָמוֹת כַּנַּ"ל. כִּי עַל-יְדֵי קִיּוּם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת נִתְקַשְּׁרִין וְנִכְלָלִין כָּל שִׁנּוּי הַדֵּעוֹת יַחַד. לְמָשָׁל דֵּעָה שֶׁל זֶה נוֹטָה לְחֶסֶד תָּמִיד, וְדֵעָה שֶׁל זֶה נוֹטָה לִגְבוּרָה, וְעַל-כֵּן הֵם מְשֻׁנִּים בְּדֵעוֹתֵיהֶם וְיֵשׁ בֵּינֵיהֶם מַחֲלֹקֶת. אֲבָל כְּשֶׁמְּבַטְּלִין שְׁנֵיהֶם רְצוֹנָם מִפְּנֵי רְצוֹן ה' יִתְבָּרַךְ, וְזֶה אֵין מְשַׁמֵּשׁ בְּמִדַּת חַסְדּוֹ כִּי אִם בִּשְׁבִיל רְצוֹן ה' יִתְבָּרַךְ, דְּהַיְנוּ לַעֲשׂוֹת טוֹב וָחֶסֶד עִם אוֹהֲבֵי ה'. וּלְהֵפֶךְ כְּשֶׁרוֹצֶה עַל-יְדֵי מִדַּת הַחֶסֶד שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְהֵיטִיב עִם שׂוֹנְאֵי ה' חַס וְשָׁלוֹם, אוֹ שֶׁמַּגִּיעַ לוֹ אֵיזֶה תַּאֲוָה וְאַהֲבָה רָעָה שֶׁנִּמְשֶׁכֶת מִמִּדַּת הַחֶסֶד שֶׁהִוא בְּחִינַת אַהֲבָה, אֲזַי מְשַׁבֵּר תַּאֲוָתוֹ וְאַהֲבָתוֹ וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה עִם מִדַּת חַסְדּוֹ שׁוּם דָּבָר שֶׁהוּא כְּנֶגֶד רְצוֹן ה' יִתְבָּרַךְ, רַק מַה שֶּׁהוּא רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת. וַאֲזַי נִכְלָל עִם מִדַּת חַסְדּוֹ בָּרָצוֹן הָעֶלְיוֹן בַּה' יִתְבָּרַךְ. וְכֵן חֲבֵרוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִדַּת גְּבוּרָה, כְּשֶׁאֵינוֹ מִשְׁתַּמֵּשׁ עִם גְּבוּרָתוֹ כִּי אִם בִּשְׁבִיל ה' יִתְבָּרַךְ לְהִתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ וְלִנְקֹם בְּשׂוֹנְאֵי ה' וְכוּ', וּמַה שֶּׁהוּא נֶגֶד רְצוֹן ה' יִתְבָּרַךְ מְבַטֵּל טִבְעוֹ וּרְצוֹנוֹ כַּנַּ"ל, אֲזַי הוּא נִכְלָל עִם מִדַּת גְּבוּרָתוֹ בַּה' יִתְבָּרַךְ, וַאֲזַי אֵלּוּ שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם אַף-עַל-פִּי שֶׁהֵם נִדְמִים כִּשְׁנֵי הֲפָכִים בְּדֵעוֹתֵיהֶם, אַף-עַל-פִּי-כֵן בְּשֹׁרֶשׁ רְצוֹנָם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד. כִּי שְׁנֵיהֶם רְצוֹנָם לַעֲשׂוֹת רַק רְצוֹן קוֹנָם, זֶה בְּחֶסֶד, וְזֶה בִּגְבוּרָה, וְעַל-כֵּן בֶּאֱמֶת נִכְלָלִים שְׁנֵיהֶם בִּמְקוֹר הָאַחְדוּת שֶׁהוּא הָאֶחָד הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַךְ. וְכֵן כְּלַל יִשְׂרָאֵל כָּל אֶחָד וְאֶחָד עַל-יְדֵי מְעַט הַטּוֹב שֶׁבּוֹ, הוּא נִכְלָל בְּאַחְדוּת עִם כְּלַל יִשְׂרָאֵל וּבִבְחִינָה זוֹ צְרִיכִין לֶאֱהֹב כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל כְּנַפְשׁוֹ, דְּהַיְנוּ לִמְצֹא בּוֹ מְעַט טוֹב לָדוּן הַכֹּל לְכַף זְכוּת. שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִכְנָסִין כֻּלָּם בֶּאֱמֶת לְכָל זֶה כַּמְבֹאָר בַּסִּימָן הַנַּ"ל. וְעַל-יְדֵי זֶה יֶאֱהֹב כָּל אֶחָד כְּנַפְשׁוֹ כַּנַּ"ל, וְאָז יִהְיֶה נִכְלָל עִם כֻּלָּם יַחַד בְּאֶחָד הַפָּשׁוּט עַל-יְדֵי הַטּוֹב שֶׁהוּא קִיּוּם הַתּוֹרָה שֶׁיֵּשׁ בְּכָל אֶחָד. וְעַל-יְדֵי זֶה נִכְלָלִים כָּל הַשִּׁנּוּיִים שֶׁבָּעוֹלָם בְּאַחְדוּת, כִּי הַכֹּל תָּלוּי בְּאֶחָד כַּנַּ"ל שֶׁעַל-יְדֵי זֶה עִקַּר הַמְשָׁכַת הַחִיּוּת מִמְּקוֹר הַחִיּוּת שֶׁהוּא הָאֶחָד הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַךְ כַּנַּ"ל:

EN:
[continued]

Segment 59
HE:
וכשבחי' מלכות שהוא בחי' ארץ כנ"ל עולה לשרשה בבחי' וענוים ירשו ארץ, זה בחי' נחלה בלי מצרים. כי עיקר התגלות המלכות הוא ע"י הישות ע"י שהוא ית' הוציא את עולמו מאין ליש כנ"ל. ועיקר הישות הוא הארץ שהוא עיקר הגשמיות והישות וכל הדברים יוצאין ממנה כ"ש קהלת הכל הי' מן העפר וכו'. ועיקר התגלות המלכות הוא ע"י תמונות אותיות שהם בחי' צמצומים וגבולים כי כל אות ואות יש לו צמצום וגבול, וכל הישות הנמשכים מהם כולם הם בעלי גבול וצמצום, וזה בחי' מצרים שהם צמצומים וגבולים. אבל ע"י התפשטות הגשמיות שנכללין כל הרצונות והתמונות ברצון א"ס שאין בו תמונה, ושם הוא בחי' בלתי גבול בחי' א"ס, עי"ז נכללת כל הארץ שהיא בחי' מלכות בבחי' נחלה בלי מצרים בבחי' וענוים ירשו ארץ כנ"ל: וזשארז"ל כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים. כי בשבת נתגלה רעוא דרעווין כידוע שזהו בחי' הסתלקות משה בשבת במנחה ברעוא דרעוין. וע"כ ע"י שבת בחי' התגלות רעוא דרעווין עי"ז זוכין לבחי' נחלה בלי מצרים כנ"ל. כי שבת הואבחי' תשובה שהוא בחי' ווידוי דברים הנ"ל שעולין כל הדיבורים בבחי' מלכות לשרשם כי בשבת עולין כל העולמות לשרשם כי שבת הוא בחי' התפשטות הגשמיות כי אז נתבטלין כל הישות ע"י השביתה ממלאכה ועובדין דחול שהואבחי' ישות כי שובתין ובטלין ממלאכה שזהו בחי' ביטול אל הא"ס ואזי נכלל הכל בא"ס ברעווא דרעוין ואזי זוכין לבחי' נחלה בלי מצרים כי שם אין שום מיצר וגבול כנ"ל כי שם הוא כולו טוב כולו אחד. כי ע"י המצרים והגבולים שהם בחי' צמצומים משם עיקר אחיזת הדינים כידוע ומזה משתלשל אחיזת הס"א מלכות הרשעה. וע"כ זה עיקר ותכלית העבודה של כל המצות לזכות לבחי' התפשטות הגשמיות כדי שיהי' נכלל הואעם כל העולם בשרשם בבחי' רצון שברצונות ששם אין גבול וצמצום כלל ושם כולו טוב ונתבטל כל אחיזת הס"א שאחיזתם למטה דייקא בבחי' צמצום וגבול כנ"ל. וע"כ עיקר המיצר הוא במקום שיש להם איזה אחיזה עדיין וזשארז"ל שיעקב אבינו ע"ה זכה לנחלה בלי מצרים כי באברהם נאמר כי את כל הארץ וכו' וכן ביצחק וכו' כי אברהם ויצחק לא זכו עדיין לבחי' נחלה בלי מצרים כי מאברהם יצא ישמעאל ומיצחק עשו. נמצא שעידיין לא נזכך אצלם זוהמת הנחש לגמרי. ומחמת זה מחמת שהי' בהם אחיזה עדיין להסט"א שהם עשו וישמעאל ע"כ עדיין יש מצרים וגבול לנחלתם כנ"ל. אבל יעקב שהיתה מטתו שלימה ולא הי' בו שום פסול ולא הי' להס"א שום אחיזה בו ע"כ זכה לנחלה בלי מצרים כנ"ל. כי כפי מה שמזדככין מזוהמת הנחש שהם כלל כל החטאים כפי הזיכוך של כל אחד כמו כן זוכה להכלל בא"ס. וזהו בחי' ווידוי דברים הנ"ל שהוא בחי' תשובה שעי"ז נכללין בא"ס:

EN:
[continued]

Segment 60
HE:
אות ג

EN:
Section 3

Segment 61
HE:
וזהו בחי' דינא דבר מצרא שתקנו חז"ל כדי להרחיב המיצר והגבול של כ"א מישראל כי כל מה שנתרחב גבולו נכלל יותר בבחי' נחלה בלי מצרים ע"י שנתרחב המיצר ונתבטל ביותר אחיזת הס"א שאחיזתה בבחי' מצרים וכל מה שנתרחב ונתרחק המיצר של ישראל ביותר, עי"ז נתבטל ביותר אחיזת הס"א כנ"ל וכנ"ל ביותר בבחי' נחלה בלי מצרים שהוא בחי' כולו טוב כנ"ל. וע"כ סמכו רז"ל דין זה ע"פ ועשיות הישר והטוב לפני ה' אלהיך כי זהו בחי' ישר וטוב כי ע"י דינא דבר מצרא שנתרחב גבול ישראל נכלל ביותר בבחי' כולו טוב שהוא בחי' נחלה בלי מצרים כנ"ל. וזהו בחי' ועשית הישר והטוב לפני ה' אלהיך בחי' ה' הוא האלהים שזהו בחי' כולו טוב כמבואר שם. וזהו בחי' אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים וכו' כ"ש שם. כי מצרים הוא בחי' מצרים ממש, כי מצרים הוא תוקף הסט"א מלכות הרשעה כי כל הגליות מכונים בשם מצרים כמו שכתוב שם. וע"כ הם עיקר המצרים והגבול של הקדושה וע"י דינא דברמצרא שנכללין בבחי' נחלה בלי מצרים שזהו בחי' עשיית הישר והטוב בחי' כולו טוב כנ"ל, זהו בחי' ועשית הישר והטוב לפני ה' אלהיך בחי' ה' הוא האלהים בחי' אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתי מארץ מצרים וכו' כנ"ל:

EN:
[continued]

Segment 62
HE:
ח, ם) עַת אשר שלט וְכו' לְרַע לו. וְתְכָף כַשרוּאָה
שְהָאָדֶם ריצה לְנְתַּק מחֶשְבְתוּ מרע לְטוב, מְבַלְבָּלו.
זה בְּחִינת בָּל מִלְחָמֶת הַצדיק עַם עְמְלְק בִּשְבִיל
החְלוּשִי בח שבישראל. (הלכות תפילת מנחה -
הלכה ז', אות יט)
ראשית גוים עמלק
ואחריתו עדי אבד
(במדבר כד, ב)
מי שַמִסְתְבַּל על השרש וְהַתְּכְלִית, שהוא עָצָם
הָאָמַת, שְהוּא הַבּוּרָא יִתְבֶּרך שַבְּרַא הכל יש מאין,
וְאִליי הֶם שבים לְלְכָת, לְחַזר וּלְהַכְּלֶל בו בּסוּפֶם
בַּעַת חדוּש הְעוּלֶם מי שִמְִתְכּל על זֶה, בּודאי אין
לשוּם שקָר אַחִיזֶה בו, וּמִכָּל מיני רע וְטַמְאֶה וֶשֶקֶר
יכל לחֶזר לְהָאָמַת וּלְהְקֶדשָה שְהוּא השם יִתְבֶּרף,
מאחר שבַכָל מקום שהוּא שם יודע שהכל מהשם
תבר ושְהַשְם יִתְבָּרך נְמִצָא בְּכֶל מָקוּם תְּמִיד,
בּבְחִינַת "אם אִסַק שמים וכו' וְאִצִיעָה שאול וְכו', גָּם
חשֶך לא יֶחֶשִיף מִמֶך". וְַליבָּן מי שְמאָמִין בְֶּה
תָּמִיד, בודאי אין שום חשף וְשָקֶר וְרַע וְטּמָאֶה
בָלֶם שיוכל לְהַרְחִיקו מהַשָם יְרַבֶּרך וְתוּרְתו
ְצדִיקִיו הָאַמְתִיִים, שָהֶם הַכל אֶחָד, עָצֶם הָאָמָת; וְכָל
מה שְמַרְבָּה | הַבַעַלידְבֶר בְּשְקריו = וְרמָאִיוּתְיו
לְהַרחִיקו מהָאָמֶת, יִתקֶרְב אֶל הָאָמָת יותר וַיּתָר
עלדיריזה דַיְקָא, בַּבְחִינת רידה תִּכָלית הְעְליָה, בָּ
שרש אַחִיזֶת הַשְקָר הוּא מִבְּחִינת הְראשִית וְהַתְּכְלִית
של כָּל הַדְבָרִים, שָשֶם הַכל נְכְלֶל בְּאֶחָר: כָּסֶףוְֶהֶב,
ֶּדִיל וְפְרֶת, שְזֶה בְּחִינַת עְפָר, בְּחִינֶת 'קבל הָיָה מן
הְעָפָר וְכו". וְעַל"בָּן יכל הַשָקֶר לְהְתְגְבָּר עַל"ידִיזָה
לְהחֶליף ולשנות ולומר על כַּסָף שהוּא זֶָהֶב וְכו,
ועלדידיחזֶה בְּעַצַמו עקר הַכַנְעָתוּ ובטולו של הַשְקָר,
ִּי עַליורי שִישְרְאֶל מִפְתַבְּלִין בְּכֶל דר רק על
הֶרַאשית וְהַתְּכְלית. שְהוּא. הֶשָם יְתְבֶּרך,. שָהוּא
ראשית וְתַכְלִית הַכל, וְהוּא יִתְבָּרד עָצִם הָאָמְת,
עַליידִייזה נופל הַשָחָר וְנְמְחָה וְנַתְבַּטַל מן הְעַּלֶם.
וזֶה בַּחִינת (בַּמדְבַּר כד): ראשית גוים עמלק
ְאַחָרִיתוּ עדי אבד, בִּי עַמְלֶק שָהוּא זְהָמת הַנְּחֶש
עְצַם השְקָר ינק מִבְּחִינת ראשית שָשָם הכל אֶחֶר,
שְמשָם השְתְּלְשְלוּת אֶחִיזְתו להפך כָּל הַדְבָרִים מִזֶה
לזֶה וכו" כנ"ל. וְעליידי זֶה בְּעַצָמו /ְאַחָריתו עדי
אבד', כּי עלדידי זה בּעַצַמוּ הְכַנְעָתוּ וּמפלָתו. (הלכות
סימני בהמה וחיה טהורה - הלכה ד', אות כ"ה לפי
אוצר היראה - התחזקות, אות נ"ה)
ראשית גוים עמלק
(במדבר כד, ב)
בּבֶר מבאֶר בַּהַתּוּרֶה ב' (לקוטי מוהר"ן א"
שְהַתְפַלָה הוא בִּחִינת הַבְּכוּר שנוטל פי שנים שָהֶם
ְּחִינֶת סְדוּר שִבְחו יִתְבֶּרך וּשְאלת צְרְכִיו ובו עִין
שָם וּכְבָר בָּאַרְנוּ הְְנְיֶן שְעְקָר הַהְתְחַוקוּת בְּתְפֶלֶה
הא עַליידי בְּחִינַת הוּלֶדת הַבְּכוּר שהוא בְּחִינת
הַהוּלְדָה והַפְעַלָה הראשוּנָה שְהָאָדֶם פּוּעָל בִּתְפַלְתו,
שְעַליידִי. שְהָאָרֶם רואָה שְבְּבֶר פְּעַל אִיִזָה דְבֶר
ַּתְפַלְתו שְזֶהו בְּחִינַת הוּלֶדת הַבְּכור כנ"ל עַליידֶי זֶה
הוא מתְחַזק בְּתְפְלֶה לְהַלֶּן ייר בִּי נְתְחַזק אָמוּנְתו
ונעשָה כָּלִי לְְבָּר השָפע עַלדורי שָריאָה שְבְּבָר פְּעַל
אִיזֶה דַבֶר בַּתְפַלְתוּ ובשביל זה הַתְּפַלֶה הא בִּבְחִינת
ְּכוּר עין שם. וְזֶה בְּחִינת בָּנִי בכורי יִשְרְאֶל בִּ
הִתְגּלוּת עבודת הַתִּפַלָה גִּלוּ ישראל בְּעוּלֶם כִי אין
אַמָנוּתינו אֶלָא בּפָּה. וְלְעְתִיד בְּעָת הַגְאַלָה כְּשִיראו
בָּל הְעוּלֶם אֶת גדל וְרבּוּי הַפְעַלוּת והִישועות שִפַעלְנו
עודי תְּפלוּתִינו בְּכֶל ימי הַגְּלות אָז יִתְחַזְקוּ כַּלֶם
בּתְפלֶה מחָמַת שְהַכל יִרְאוּ אד מעלת הַתְּפֶלֶה
עליודי גְדְלָּת וְשְרַאֶל שְבָּל גדְלְתֶם זָכו עלדודי
הַתִפְלֶה בָּמי שִבְּתוּב בִּי אֶז אָהְפך אֶל כָּל הְעַמִים
שפָה בּרוּרה לְקֶרא כַלֶם בִּשֶם ה' וְכו'. אַבֶל מעלת
תִפִלְתֶם של הְעַכוּ"ם אִיִנָה חֶשוּבֶה כֶּ"בֶּך אָז מאַחַר
שָהֶם לא הַתְגִבָּרוּ בַּתְפַלֶה אִלָּא אחר שראו מה
שְפְַּלו יִשְרְאֶל בְּתְפְלְתֶם. אַבָל עם קרוש יִשְרְאֶל זֶבו
לְהְתְגְבַּר בַּתְפלָה בְּכל יָמי הַגְלוּת בַּעַת שָלא ראו
עדון מה שְפְּעַלו וְעַליכּן נקראים יִשְראֶל בְּכוּר
וראשית כִּי הַם גל עבודת הַתַּפַלָה בַּעּלֶם שזהו
ְּחִינַת הוּלֶדת הַבַּכוּר שהוא בַּחִינת פַּעַלָה הֶראשוּנָה
שפּועַלִים בַּתַפַלָה שזאת הְהוּלְדָה וְהַפְּעַלָה חשוּבָה
ויקְרה מָאד בִּי אֶז צְרִיכִין עקר הַהַתְחזְקות בְּתְפֶלֶה
בת שֶלא רְאֶה עדון מה שְפְָל:
וְאֶת זֶה לְעַמַת זֶה עָשָה אֶלקִים בִּי בָּמו שיש
ְּחִינַת בכור בּקֶדשָה בְּחִינַת קֶדשֶת יִשְרְאֶל בְּחִינַת
עבודת הַתִּפַלָה כנ"ל כַּמו כן וש בְּחִינת בְּכוּר
דְסְטְרַא אֶחְרָא שהוּא בְּחִינת עַמֶלֶק בְּחִינת ראשית
גוים עַמלֶק, הַינו שָבְּחִינת קְלְפַת עַמַלק הוּא מִתְנִּבָּר
ְּכֶל פעם כְְּנֶד בְּחִינַת הַבְּכור דַקְדשָה שהוא
הַתְפּלָה דְהַיָנוּ אַפלוּ כְּשְפוּעָלים אִיזֶה דבֶר בְּתְפֶלֶה
שהוא בַּחִינַת הוּלְדת הַבְּכוּר הוא מִתְגְּבַּר ומכניס
בַּפַירוּת וֶשכְחֶה בַּלֶב כְּאלוּ עַדין לא הַתְחִיל ה'
תְבֶּרֶ לשָמע ְּפַלְתו בֶּלֶל, ועליכן נקֶרא עַמֶלק
ראשית בְּחִינַת ראשית גוים וְכו' כִּי הוּא רוצה
לְהְתְגְבַּר כַּנְגֶד בַּחִינת ראשית שְהוּא בְּחִינת בְּכוּר
ְּאַלוּ עדין לא הַתְחִיל ה' יְתְבָּרך לְהישִיע כֶּלֶל.
(הלכות נחלות - הלכה ד', אותיות יג-יד)
וְהֶמה בוכים פַתַח אהֶל מוּעַד
י (במדבר בה, ו) 1
תִּקוּן שֶל הרהורי זֶנות שְבָּא לָאְדֶם - שְיּאמָר
ישמע' ו'ברוּך שם. וְכָל זה כַּשיש לו לְאָדָם הַרהוּר
בְּאְרְאי בַּעְלְמא, אַזי די לו בַּאָמִירת שנִי פְּסוּקִים
הַנ"ל; אבל אם הוא, חס ושלוּם, ריל בִּהַרְהוּר של
ַתְּאַוָה הַכְּלְלִיות, רחֶמַנָא לְצלן, וְאִינו יכל לְהַפְרִיד
מִמְנֶּה, אַזי צריך גּם"כָּן לְהוריד דָמָעות בַּשָעַת קַבֶּלַת
מלְכוּת שמים, כַּי אִיִתָא, שְהַדמעות הֶם ממוּתְרות
הַמֶרֶה שחרה, וּמרֶה שחרה היא טחול (תיקון נו),
שְהִיא בְּחִינַת מַלְכוּת הְרְשְעֶה, אשָה זּנֶה, שֶמְשָם
נשמותִיהֶן דַערְב"רב, וּכֶשְמוריד דְמָעוּת, אַזִי נדְחִין
ויוצאין לחוץ המוּתָרות, הינוּ הַתַּאוות נאוף, הַבָּאִים
מעכירת דָמים של טחול ומהַמוּתְרוּת, וכולֶל נשמתו
ַּמַלְכוּת שמים. וְזֶה שְתְרגִּם יוּנְתְן על פסוּק (במדבר
כה): וְהְמה בוכים פַתַח אהֶל מועד - בְּכִיִן וקורין אֶת

Segment 63
HE:
וזהו שלא שינו את לשונם. כי עיקר התגלות הרצון דקודשה שהוא הנפש הוא בהדבור בבחי' נפשי יצאה בדברו כ"ש רבינו ז"ל וע"כ לשון הקודש של ישראל מורה על הרצון דקדושה בחי' נפש שעיקר התגלותה היא בהדבור הקדוש שהוא בחי' לה"ק כי הלשון היא בהדבור הקדשו שהוא בחי' לה"ק כי הלשון היא קולמס הלב וכ"א כפי רצונו שיש לו אם טוב אם להיפך כמו כן יכולין להבין ולשמוע מדיבוריו שהם התגלות הנפש שהוא הרצון כנ"ל. וע"כ לשון הקודש הוא בחי' רצון דקדושה וע"כ בזה שלא שינו את לשונם וכל דבורם היו דבורים קדושים בבחי' לשון הקודש בזההורו על גודל רצונם הקדוש להתקרב להש"י כנ"ל:

EN:
And this is the aspect of Purim — for Haman the wicked stood over Yisrael through the blemish of faith in the Sages. For the blemish of faith in the Sages draws strength to Amalek — who is the great accuser, the aspect of the blotting out of the Name. And Haman was from the seed of Amalek. And the decree of Haman was to destroy, kill, and annihilate all the Jews (Esther 3:13) — the aspect of the blotting out of the Name and the destruction of the world, God forbid. For through the blemish of faith in the Sages the vessels are shattered and the light returns upward, as above. And therefore Mordechai commanded to fast and pray — the aspect of subduing the liver through the fast, as above — in order to repair the blemish of faith in the Sages and to subdue Amalek-Haman. And through the fasting and the prayer and the repentance, Yisrael repaired their faith in the Sages, and Haman was subdued and fell. And through the miracle of Purim the blemish of faith in the Sages was repaired and the Name was raised up — the vessels were rebuilt — and peace was restored between Yisrael and Hashem, may He be blessed.

Segment 64
HE:
כי רק בשביל זה נברא האדם וירד לעולם הגשמי הזה המלא קליפות והסתות וכו' כדי שיוכל להוציא החסדים הנעלמים מאד מאד מההעלם אל הגילוי שזה עיקר גדולת הבורא ית'. כי עיקר גדולתו הוא החסד שנקרא גדולה וכל מה שמוציאין חסדו מההעלם אל הגילוי נתגלה גדולות ית' יותר וזה עיקר בחי' ירידה תכלית העלי' כי ע"י הירידה ואעפ"כ מחזק עצמו ע"י האמונה בעוצם חסדיו ית' עד אין קץ ותכלית עי"ז מגלה חסדיו ומוציא החסד הנעלם בחי' נסתר הנ"ל מהעלם אל הגילוי שזה עיקר גדולתו ית' שבשביל זה ברא העולם כדי לגלות רחמיו וחסדיו וכו'. וזה עיקר עלייתו שהוא מה שהשיג בחי' נשמע בחי' תפלה בחי' נסתר הגבוה יותר שכל בחי' אלו הם בחי' חסדים הגבוהים ביותר שהיו נסתרים מאד וכנ"ל, וזוכה להשיגם ע"י שהתחזק בעוצם הירידה להשתוקק להש"י ולהתפלל ולהתחנן אליו ית' ע"י גודל העזות דק' שהכניסו בו הצדיקים גבורי כח הנ"ל להאמין בחסדיו העצומים שאינם כלים לעולם וכנ"ל. ובשביל זה במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד כי הבע"ת מגלין ומפרסמין ביותר חסדו וטובו ע"י שהתחזקו לבטוח בחסדו בעוצם ירידות כאלה שעברו עליהם שזה עיקר גדולתו ית' וכנ"ל:

EN:
“And a sword is placed between his thighs” — this is the aspect of what the judge must clarify: the sword of arrogance, and to elevate from the aspect of “engraved in his flesh” to the aspect of the “signet” of holiness. For all this the judge must rectify, since the blemish of the bris and the blemish of robbery — which is the blemish of judgment — are interdependent, as above.



# Balak
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/4/7/

Balak
בלק
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/4/7

Segment 1
HE:
כי איתא בדברי רבינו ז"ל על פסוק אלה מסעי בני ישראל (סימן מ') שכל הנסיעות הם בשביל פגם עבודה זרה דהיינו קילקול האמונה בשביל זה צריכין לנסוע ולטלטל. ועל ידי הנסיעות והטלטולים מכפרים על פגם עבודה זרה פגם האמונה וכו' עיין שם. ואיתא בספר השני (סימן ס"ב) שעל ידי זה נמשך רחמנות כי כל זה שיש עבודה זרה בעולם חרון אף בעולם וכשמכפרין על פגם העבודה זרה נמתק החרון אף ונמשך רחמנות ועיקר הרחמנות הוא שהשם יתברך ימסור בידינו את הרחמנות בחינת ואל שדי יתן לכם רחמים. דהיינו שיתן בידינו את הרחמנות שאנחנו בעצמינו נרחם על עצמינו. כי אצל השם יתברך יכול להיות שהיסורים הגדולים יח"ו יהיו רחמנות אצלו יתברך וכו'. אבל כשימסור בידינו את הרחמנות ואנו נרחם על עצמינו כפשוטו שיהיה לנו בני חיי ומזוני וכיוצא בזה וכו'. וזה בחינת אלה מסעי בני ישראל שמסעי בני ישראל היינו הנסיעות של ישראל מכפרין על אלה אלקיך ישראל דהיינו עבודה זרה. כי בשביל זה באין כל הנסיעות כנ"ל. וזהו ישראל ראשית תיבות אל שדי יתן לכם רחמם. כי על ידי שמתקנין פגם עבודה זרה פגם אמונה על ידי זה נמשך רחמנות בחינת אל שדי יתן לכם רחמים שאנו בעצמינו נרחם עלינו וכו' כנ"ל עיין שם.

EN:
And therefore in every birth of a child of Yisrael, when they circumcise him and bring him into the holiness of Yisrael, the joy is mentioned then, as we say in the blessings after the circumcision: "let the father rejoice in the one who emerges from his loins." For certainly one should only rejoice in this — that we merited through our procreation that a child of Yisrael was born, circumcised on the eighth day. And this is the aspect of what we mention then: "and I passed over you and I saw you wallowing in your bloods, and I said to you: in your blood, live!" (Ezekiel 16:6) — this is the aspect of "he took a piece and threw it to them — pull threads from it" — that specifically from this itself the tikun habris is drawn. This is the aspect of "I saw you wallowing in your bloods" — the aspect of the damage to the bris that is drawn from the intensification of the turbidity of the bloods. "And I said to you: in your blood, live!" — for specifically through this itself one can be rectified, through the birth of the seed of Yisrael from him, as above. And this is why we mention afterward: "and Avraham circumcised Yitzchak his son" — for this essential holiness began from the birth of Yitzchak.

Segment 2
HE:
וְעַל-כֵּן אוֹמְרִים בְּשַׁבָּת הַשִּׁיר שֶׁהָיוּ הַלְּוִיִּים אוֹמְרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ בְּכָל יוֹם וָיוֹם, כִּי עִקַּר הַשִּׁיר שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ בְּכָל יוֹם וְיוֹם נִמְשָׁךְ מִשַּׁבָּת שֶׁהוּא עִקַּר הַנְּקֻדָּה שֶׁמְּאִירָה בּוֹ בְּכָל שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁבָּהֶם נִבְרְאוּ כָּל הָעוֹלָמוֹת וְעַל-כֵּן אוֹמְרִים שִׁיר מְיֻחָד בְּכָל יוֹם וָיוֹם, כִּי כָּל יוֹם וָיוֹם יֵשׁ בּוֹ הֶאָרַת נְקֻדָּה מְיֻחֶדֶת מַה שֶּׁאֵין בִּשְׁאָר הַיָּמִים וְעַל-כֵּן דִּקְדֵּק אֲדוֹנֵנוּ, מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בִּתְחִלַּת הַתּוֹרָה הַנַּ"ל 'שֶׁצְּרִיכִין לְקַשֵּׁר הַלֵּב אֶל הַנְּקֻדָּה הַמְּאִירָה בָּעֵת הַזֹּאת' דַּיְקָא וְכַמְבֹאָר

EN:
All this is drawn from the aspect of the exchange — the aspect of Heichalei HaTemuros. Through this, the world is inverted: upper ones below, lower ones above. The world has become so confused that even among the true tzaddikim and kosher people themselves, machlokes and great confusion have fallen. As it is written : "In the generation when Ben Dovid comes, there will be kategoriya [accusation/strife] among talmidei chachamim." This is the aspect of the machlokes between Yosef and his brothers — who were all great tzaddikim — and yet there was great machlokes among them, to the point that they sold Yosef as a slave. For they said he was not a man of truth and did not believe his dreams and his words, because they considered it to be falsehood, chas v'shalom. Therefore they sold him as a slave — which is the aspect of sheker, as explained above. They exchanged the assessment as if, chas v'shalom, his neshamah was from the aspect of a slave, chas v'shalom.

Segment 5
HE:
הִלְכוֹת קְרִיאַת הַתּוֹרָה: וְזֶה בְּחִינַת קְרִיאַת הַתּוֹרָה בְּצִבּוּר בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, כִּי הַתְּפִלָּה הִיא לְקַשֵּׁר הַנְּקֻדָּה אֶל הַלֵּב כַּנַּ"ל וְעִקַּר הַנְּקֻדָּה הִיא הַתּוֹרָה הַקְּדֻשָּׁה שֶׁכְּלוּלָה בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם, כִּי עִקַּר צִדְקַת הַצַּדִּיק שֶׁזּוֹכֶה לְהַנְּקֻדָּה הוּא עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁמְּקַיֵּם, כִּי הַתּוֹרָה נִקְרֵאת בְּרִית, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ( דְּבָרִים כח), אֵלֶּה דִּבְרֵי הַבְּרִית וְכוּ' וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ הַנְּקֻדָּה מֵהַתּוֹרָה שֶׁהִיא עִקַּר הַנְּקֻדָּה כַּנַּ"ל: 

~ אות כד

וְאֵין

EN:
Through this, matters were set in motion and our forefathers went down to Mitzrayim, where they were slaves to Pharaoh in Mitzrayim. All this was in order to refine their neshamos from the aspect of avdus that had taken hold of them through Heichalei HaTemuros — through the exchange that took hold of them due to the sin of Adam HaRishon. For the essential exile of Mitzrayim was on account of this, as is known. For the Ma'aseh encompasses the entire Torah and all the generations — everything that has transpired from the day Hashem created man upon the earth and he sinned and ate from the Eitz HaDa'as Tov vaRa, and caused the empowerment of the Lahat HaCherev HaMishapechos — the aspect of Heichalei HaTemuros, as above. From there are drawn all the exiles, where the son of the maidservant overpowers the Prince each time — until even among Yisrael themselves, and even among the talmidei chachamim themselves, machlokes arises.

As we find in several generations — such as Shaul who pursued Dovid for nothing, and likewise the brothers of Yosef who opposed him so strenuously that they permitted his blood — and certainly their intention was for the sake of Heaven, for they thought he was not a man of truth, and that he spoke slander, etc. And so it was in previous generations, and especially in these generations, in ikvesa diMeshicha, where falsehood has overpowered exceedingly — until even among the tzaddikim and kosher people themselves, great machlokes has fallen, and no one knows where the point of truth lies.

Segment 7
HE:
אות ג וְאֵין קוֹרִין בַּתּוֹרָה כִּי אִם בְּצִבּוּר, דְּהַיְנוּ בְּיוּד כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ ( אֹרַח חַיִּים קמג סִימָן א) אֵין קוֹרִין בַּתּוֹרָה בְּפָחוֹת מִיּוּד וְכוּ', כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת הַתְּפִלָּה הוּא בְּצִבּוּר, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁיֵּשׁ מִנְיַן יוּ"ד, כִּי יוּ"ד בְּחִינַת הַנְּקֻדָּה, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל וְאָז כְּשֶׁיֵּשׁ מִנְיַן עֲשָׂרָה מְאִירִין כָּל הַשְּׁלשָׁה נְקֻדּוֹת הַנַּ"ל, כִּי מִתְפַּלְּלִין בְּיַחַד וְעַל-יְדֵי זֶה מְקַבֵּל הֶאָרָה כָּל אֶחָד מֵחֲבֵרוֹ בִּבְחִינַת וּמְקַבְּלִין דֵּין מִן דֵּין וְכָל אֶחָד מְקַבֵּל מִינֵהּ וּבֵהּ, וְגַם מְאִירָה בָּהֶם נְקֻדָּה הַכְּלָלִית שֶׁל הַצַדִּיק, כִּי אַכָּל בֵּי עֲשָׂרָה שְׁכִינְתָּא שַׁרְיָא שֶׁהוּא בְּחִינַת הֶאָרַת אוֹר הַצַּדִּיק שֶׁהוּא בְּחִינַת הַשְּׁכִינָה, כִּי הַשְׁרָאַת שְׁכִינָתוֹ הוּא עַל הַצַּדִּיקִים, כִּי הַצַּדִּיקִים הֵם מֶרְכַּבְתּוֹ שֶׁל מָקוֹם, כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ צִבּוּר אֲזַי יוֹרֵד שְׁלִיחַ צִבּוּר לִפְנֵי הַתֵּבָה וְהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר צָרִיךְ לִהְיוֹת הַמֻּבְחָר שֶׁבָּעֵדָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וְהוּא בִּבְחִינַת הַצַּדִּיק, בִּבְחִינַת הַנְּקֻדָּה הַכְּלָלִית נֶגֶד כָּל הַמִּתְפַּלְּלִין, כִּי הוּא מוֹצִיא אֶת כֻּלָּם וְעַל-כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ מִנְיַן עֲשָׂרָה מְאִירִין כָּל הַשָּׁלשׁ נְקֻדּוֹת הַנַּ"ל וְאָז קוֹרִין בַּתּוֹרָה לְהַמְשִׁיךְ עֶצֶם הַנְּקֻדָּה מֵהַתּוֹרָה וּצְרִיכִין לְבָרֵךְ עַל הַתּוֹרָה בְּצִבּוּר אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר בֵּרַךְ בַּבֹּקֶר בִּרְכַּת הַתּוֹרָה וּבִרְכַּת הַתּוֹרָה הוּא נוֹתֵן הַתּוֹרָה, כִּי עִקַּר קְרִיאַת הַתּוֹרָה בְּבִרְכוֹתֶיהָ בְּצִבּוּר הוּא לְהַמְשִׁיךְ מֵחָדָשׁ בְּחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה, כִּי צְרִיכִין לַעֲמֹד בְּאֵימָה וְיִרְאָה וְרֶתֶת וְזִיעַ בִּשְׁעַת הַקְּרִיאָה כְּאִלּוּ מְקַבְּלָהּ עַתָּה, כִּי בִּשְׁבִיל זֶה עִקַּר הַקְּרִיאָה בְּצִבּוּר כְּדֵי לְתַקֵּן בְּחִינַת שְׁבִירַת הַלּוּחוֹת שֶׁהוּא בְּחִינַת שְׁבִירַת הַכֵּלִים, שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹתִיּוֹת פּוֹרְחוֹת לְמַעְלָה עַל-יְדֵי מַה שֶּׁחָטְאוּ אָז כַּנַּ"ל, דְּהַיְנוּ שֶׁנִּסְתַּלְּקָה בְּחִינַת הַנְּקֻדָּה שֶׁהִוא בְּחִינַת הָעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת מֵהַלּוּחוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת וָא"ו וְעַל-יְדֵי זֶה נִשְׁתַּבְּרוּ כַּנַּ"ל, כִּי עַתָּה אָנוּ עוֹסְקִין לְהַמְשִׁיךְ וּלְקַשֵּׁר הַנְּקֻדָּה אֶל הַלֵּב שֶׁהוּא בְּחִינַת לוּחוֹת עַל-יְדֵי עֲבוֹדַת הַתְּפִלָּה שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תִּקּוּן שִׁבְרֵי לוּחוֹת כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה בְּפֶה מָלֵא דַּיְקָא כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ אוֹר הַנְּקֻדָּה שֶׁל הַתּוֹרָה עַל -יְדֵי הַדִּבּוּר פֶּה בִּבְחִינַת פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת וְכַנַּ"ל וְזֶהוּ ( מִשְׁלֵי ד), כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( עירובין נד) לְמוֹצִיאֵיהֶם בַּפֶּה דַּיְקָא, כִּי אָז דַּיְקָא הֵם חַיִּים, כִּי בָּזֶה מְתַקְּנִים בְּחִינַת שְׁבִירַת לוּחוֹת שֶׁהָיוּ הָאוֹתִיּוֹת פּוֹרְחוֹת מֵהַלּוּחוֹת, כִּי עַל-יְדֵי הַדִּבּוּר מְקַשְּׁרִים הָאוֹתִיּוֹת אֶל הַלּוּחוֹת וְאָז הֵם חַיִּים בְּחִינַת ( יוֹמָא עב) זָכָה נַעֲשֶׂה לוֹ סַם חַיִּים הֵפֶךְ שְׁבִירַת הַלּוּחוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁבִירַת כֵּלִים שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ סִטְרָא דְּמוֹתָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ( תְּהִלִּים פב) אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן, שֶׁנֶּאֱמַר עַל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( שְׁמוֹת רַבָּה פֶּרֶק לב) וּמִשָּׁם נִמְשָׁךְ בְּחִינַת לֹא זָכָה נַעֲשֵׂית לוֹ סַם מָוֶת כִּי מִי שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה אֲזַי אֵינוֹ רוֹאֶה אוֹר אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה שֶׁהוּא בְּחִינַת הֶאָרַת הַנְּקֻדָּה, כִּי אוֹר הָאוֹתִיּוֹת פּוֹרְחִין מִמֶּנּוּ וְאָז לִמּוּדוֹ בִּבְחִינַת שִׁבְרֵי לוּחוֹת שֶׁמִּשָּׁם הַשִּׁכְחָה שֶׁמִּשָּׁם סִטְרָא דְּמוֹתָא כַּנַּ"ל וְכַמְבֹאָר לְעֵיל מִזֶּה, עַיֵּן שָׁם וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה בְּצִבּוּר בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה בְּפֶה מָלֵא בְּסֵפֶר תּוֹרָה כָּשֵׁר שֶׁנִּכְתַּב כְּדִינוֹ עַל הַקְּלָף וְכוּ' וְלִקְרוֹתוֹ בִּטְעָמִים וּנְקֻדּוֹת וּלְבָרֵךְ תְּחִלָּה וָסוֹף נוֹתֵן הַתּוֹרָה וְעַל-יְדֵי כָּל זֶה מַמְשִׁיכִין עָלֵינוּ בְּחִינַת נְתִינַת הַתּוֹרָה מֵחָדָשׁ וּמְתַקְּנִים בְּחִינַת שְׁבִירַת הַלּוּחוֹת וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל:

EN:
This is the aspect of the machlokes between Yosef and his brothers, and between Shaul and Dovid, and the like. For people do not know clearly where the point of truth lies. In every generation there are a number of true tzaddikim; but there is truth above truth — for certainly the levels of all the tzaddikim are not equal. The greater the level of the tzaddik, the greater and more refined is his truth. For the essential thing is the truth. In every generation there is a tzaddik who is the point of truth among the tzaddikim. But due to the bitterness of the exile and the empowerment of the Sitra Achra — where the aspect of the exchange and the falsehood of Heichalei HaTemuros prevails — it is exceedingly difficult to know where the point of truth is. The Adversary usually provokes the tzaddikim themselves and introduces great machlokes among them, placing in the hearts of other tzaddikim the notion that this tzaddik of truth, who is the aspect of the point of truth, is veering, chas v'shalom, from the way of truth — until it incites them to dispute him for the sake of Heaven.

This is the aspect of why the mother's name specifically is mentioned when praying for a sick person. For all illness of a person is drawn from the aspect of the exchange of the Prince, where the son of the slave overpowers the Prince, chas v'shalom. For all illness is an aspect of death — a withdrawal of the vital forces and life-energy. The essential source of death is drawn from zuhamas hanachash, which is the aspect of zuhamas ha'eved [contamination of the slave] that overpowers the Prince through the sin of Adam HaRishon. For the contamination of the serpent and the contamination of the slave are one and the same aspect — the aspect of the curse pronounced upon the serpent, which is the aspect of "Arur Kena'an eved avadim" — as brought above.

Segment 9
HE:
אות כד וזה בחינת מה שאמרו רז"ל (נדרים פרק א') שעיקר החורבן היה על שלא ברכו בתורה תחלה. כמו שכתוב (ירמיה ט') על מה אבדה הארץ וכו'. דבר זה שאלו וכו'. מאי ולא הלכו בה שלא ברכו בתורה תחלה. כי כשאין מברכין בתורה אף על פי שעוסקין בתרוה בזה מראין שאין התורה חשובה בעיניהם ואין מחיין עצמן בה בכל עת ורגע רק היא אצלם כמו נימוס ודת ח"ו כמו ארי נימוסים ודתי העובדי כוכבים שזוה בחינת חטא הגל שאמרו קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו שבקשו עבודה זרה כדי שיהיו להם מי שילך לפניהם. כי זה היה עיקר חפצם שיהיה להם מי שילך לפניהם ויוליכם באיזה נימוס ודת כדי שלא יהיו בולעים איש את רעהו. אבל לא הסתכלו על התכלית האחרון הנצחי כלל, ועל ידי זה נכשלו בעבודה זרה. כי אז היה היצר הרע של עבודה זרה בעולם. וכמו כן עכשיו אף על פי שאין עובדים עבודה זרה. כי הרגו היצר הרע של עבודה זרה (יומא ד') אבל אף על פי כן עדיין יש כמה כופרים בעולם שהולכים בדרכי האפיקורסים שרוצים להשוות ח"ו תורת משה כשאר נימוסי הדתות רחמנא ליצלן ואומירם מה שאומרים טעמים של הבל ושטות על מצות תורתינו הקדושה כאלו כולם על פי שכל אנושי ח"ו בשביל לקיים נימוס המדינה כידוע דבריהם הרעים והמרים וזהו בחינת פגם העגל כנ"ל. וזהו בחינת שלא ברכו בתורה תחלה. כי אלו הכתות בודאי אינם מברכים על התורה מאחר שאצלם התורה שוה לשאר הדתות והנימוסים ח"ו. כי עיקר ברכת התורה הוא אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו שמה שנתן לנו את התורה, בזה בחר בנו מכל העמים והבדילנו מהם לגמרי. כי נימוסיהם ודתיהם הוא רק על פי שכל אנושי בשביל חיי שעה של זה העולם. וגם זה אינו בשלימות ואין לו קיום כלל, כי על פי דתיהם ודרכיהם אינם מפרישין את האדם אפילו מדברים שבין אדם לחבירו מאחר שאינם מסתכלין על התכלית האחרון ואינם מתייראין מעונשים של אחר מיתה רק מתייראין מאימת מלכות. על כן אם יוכל לעשות גזילות ורמ~ אות שלא יוודע למלך ושופטיהם עושים כל מה שיכוין לעשות כנראה בחוש. אבל ~ אותנו בחר ה' יתברך מכל העמים ונתן לנו את תורתו אשר היא בחיינו ואורך ימינו לעולמי עד ולנצח נצחים. כי עיקר כל מצות תורתינו הקדושה הוא בשביל התכליתה אחרון. ואפילו המצות שבין אדם לחבירו יש בהם סודות עמוקים ורזין גדולים מאד עד אין סוף ואין תכלית. וכולם בשביל התכלית האחרון למען ייטיב לנו לעולם שכולו ארוך וטוב. ועל זה מורה ברכת התורה שאנו מברכין אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו וכנ"ל. ואנו מסיימין נותן התורה. דהיינו שהםש יבתרך נותן התורה בכל יום מחדש כמו שכתוב (דברים ו') אשר אנכעי מצוך היום ודרשו רז"ל (ספרי שם) בכל יום יהיו בעיניך כחדשים. כי התורה עמוקה ורחבה מני ים וכו'. ובכל יום נמשכת עלינו בהתחדשות נפלא. וגם בזה נבדלת תורתינו הקדושה מדתי שאר האומות להבדיל. כי אצל דתיהם שהם חוק המלכות לתיקון המדינה אין שייך התחדשות בכל יום. כי כבר ניתן הדת מאיזה טעם שהוא על פי שכלם. לא כן תורתינו הקדושה שהיא אחדותו יתברך אשר אין חקר לתבונתו ודבריו חיים וקיימים נאמנים ונחמדים לעד וכו'. כי הם באר מים חיים נובעים בכל עת ורגע מאחר שכלולים בו יתברך והם מחיין ומקיימין כל העולמות עם כל אשר בהם בכל עת ורגע. והם מתחדשים בכל יום ובכל עת ובכל שה. ועל כן אנו מברכין נותן התורה. כי הוא יתברך נותן התורה בכל יום מחדש. כי בכל יום ועת מסבב השם יבתרך סיות בתחבולותיו להכניס קיום התורה בעולם. ושולח לנו צדיקים אמתיים שמחדשין בכל פע חידושין דאורייתא אמתיים. ואפילו מי שאינו בר הכי לחדש חידושין אף על פי כן בכל פעם שנתעורר מחדש לקיים התורה זהו גם כן בחינת קבלת התורה מחדש. כי עיקר הוא קיום התורה כי לא המדרש עיקר אלא המשעה. ועל כן על ידי ברכת התורה אנו ממשיכין עלינו קבלת התורה מחדש. וזהו תיקון שבירת הלוחות שפגמו בנתינת התורה וכנ"ל. ועל כן על ידי שלא ברכו בתורה תחלה על ידי זה נחרב הבית המקדש ששם עיקר הנקודה הקדושה כנ"ל, שעיקר חורבנו היה על ידי חטא העאגל שעל ידי זה נשתברו הלוחות שמאז נגזרה הגזירה הזאת. כי הלוחות נשברו בי"ז בתמוז שאז נגזר החורבן שהתחיל בי"ז בתמוז. אשך על ידי ברכת התורה שממשיכין על עצמן קבלת התורה מחדש מתקנים זאת כנ"ל. ועל כן על ידי שלא ברכו בתורה תחלה ופגמו בזה על כן נחרב הבית וכנ"ל. ועל כן צריכין לברך על התורה בצבור אף על פי שכבר בירך בבקר. כי עיקר בחינת קבלת בהתורה מחדש לתקן שבירת הלוחות הוא על ידי קריאת התורה בצבור וכנזכר לעיל:

EN:
We must plead before Hashem that we merit to find the truth in its truth. This is what one should have in mind when kindling Ner Chanukah: that through the mitzvah of Ner Chanukah we merit to draw the illumination of truth — the aspect of "Sh'lach orcha va'amitecha" — that we merit to draw close to the point of truth always.

And the body is the aspect of a slave. For the body is the aspect of physical making — asiyah gashmiyis — which is the aspect of a slave, the aspect of work and servitude. Hashem created man in order that he subjugate and subdue the body to the neshamah — the slave to the son. Just as a slave is obligated to serve his master and do his will, so the body is obligated to serve the neshamah, to nullify itself before the neshamah, and to do only the will of the neshamah.

Segment 10
HE:
אות כה הקדשה, או לְהִפוּך חס ושלום, עד שיש כח לְהָאָדָם
שָהוּא \ וחק מְהַקְדשָה | בְּתְכְלִית | הַרחוק,
וְאף"עליפי"כן עודי בח בְּחִירתוּ יש לו כהַ
לְהַמֶשִיך טָלָיו אִיזה בְּחִינֶה מהְרוּח רְלְעַלָא, עד
שִיִהְיָה נדמָה לו שיש לו רוח-הקדש וְרואֶה חָזֶיונוּת
ומראות אמתיות, כּי הַמחשבֶה יש לָה תקָף גְדוּל.
ּמי לו משְ(ֶּן וּמתעָב יותר מִבְּלְעֶם הֶרֶשָע, ימה שָמו
אַף"על"פי"כן הַתְגְבּר בְּרטְעְתו בּ"בֶּך נַגָד הַקְרשָה,
עד שהמשיף עְלְיי מראות וְחְזיונוּת נוּראוּת, עד
שאמרו רבוּתִינו ז"ל: אבל בַּאמוּת הְעוּלֶם קֶם, וּמנו?
ַּלְעֶם. עַל"בַּן צָרי הָאָרֶם לַזֶהַר מאד, שְבֶּל-זמַן
שמרגיש בַּעַצַמו שאינו קדוש כַּרְאוי בשלמוּת, אזי
יניע ויבטל עַצַמו נַגד הַקְדֶשָה בַּשְלְמוּת, ולא יִרְצָה
לילך בּנְדולות וּבנפלָאוּת ממנו; כִּי אם יִרְצָה אָז
להמשיך על עצמ מראות וְחָזֶיוּנות, ייכל לְַלְקַל
יותַר וְיוְתַר, כאשר נכשלו בַּזֶה רַבִּים מאד, רק ולך
ַּתְמִימוּת ויבקש מהשם יַתְבֶּרֶך שיעזרו לְצָאת
ִפְחִיתַת מרְרַגָתו וְיִזבֶּה לקדש אֶת עַצָמוּ כְּרְאוּי, ורק

EN:
From this contamination — the contamination of the slave, which is the contamination of the serpent — death is drawn, as explained in the Torah: when the serpent injected contamination into Chavah, death was decreed upon the world. For the essential decree of death comes through the aspect of the exchange — where the aspect of the son of the slave seeks to overpower the son of the king. For the body and neshamah are the aspects of the son of the slave and the son of the king. The neshamah is a portion of G-d above — the aspect of the Prince, the aspect of "B'ni bechori Yisrael," the aspect of "All of Yisrael are children of kings," the aspect of "Hashem amar eilai b'ni atah..." — the aspect of a son drawn from the mind of the Father, as is known. As it is written "Han'su'im mini rechem, ha'amusim mini veten," and as it is written "Vayipach b'apav nishmas chaim," and as it says in the Zohar HaKadosh: "One who blows, blows from within himself" — for they are truly a portion of G-d, which is the aspect of a son.

Segment 11
HE:
וְזֶה בְּחִינַת הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁנִּקְרָאִים בְּשֵׁם לִקּוּטִים. וְכֵן קָרָא אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כָּל סְפָרָיו בְּשֵׁם לִקּוּטִים. כִּי כָּל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁמְּגַלִּים הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת, הֵם עַל-יְדֵי בְּחִינַת לִקּוּטִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל. וְעַל-כֵּן קוֹרִין רוּת בְּשָׁבוּעוֹת, כִּי הִיא רֹאשׁ לַגֵּרִים שֶׁהֵם בְּחִינַת בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה, שֶׁכָּל תִּקּוּנָם עַל-יְדֵי בְּחִינַת לִקּוּטִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה בְּחִינַת שָׁבוּעוֹת שֶׁהוּא מַתַּן תּוֹרָה וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל:

EN:
[continued]

Segment 12
HE:
אות סה

EN:
Section 65

Segment 13
HE:
וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אִם פָּגַע בְּךָ מְנֻוָּל זֶה מָשְׁכֵהוּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְכוּ'. שֶׁעִקַּר הַתִּקּוּן עַל-יְדֵי הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ הַקָּדוֹשׁ שֶׁל צַדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁדּוֹרְשִׁין וּמְחַדְּשִׁים חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה נִפְלָאִים בְּכָל עֵת כְּפִי הַדּוֹר וּכְפִי הָאָדָם וְהַמָּקוֹם וְהַזְּמַן, וּמְחַזְּקִין וּמְשִׁיבִין אֶת נֶפֶשׁ כָּל אֶחָד אֲפִלּוּ הַפְּגוּמִים מְאֹד מְאֹד וְכוּ'. וּכְשֶׁבּוֹרֵחַ לְשָׁם יָכוֹל לְבַטֵּל הַמְנֻוָּל הַזֶּה בִּבְחִינַת אִם אֶבֶן הוּא נִמּוֹחַ וְאִם בַּרְזֶל הוּא מִתְפּוֹצֵץ שֶׁנֶּאֱמַר הֲלֹא כֹּה דְבָרַי כָּאֵשׁ וְכוּ' וּכְפַטִּישׁ יְפוֹצֵץ סֶלַע. שֶׁכָּל זֶה עַל-יְדֵי הַדְּרָשׁוֹת וְהַחִדּוּשִׁים הַקְּדוֹשִׁים וְהַנּוֹרָאִים שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁכָּל הַבָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת הַקְּדוֹשִׁים מְקַבְּלִים מִמֶּנּוּ, כִּי כָּל דְּבָרָיו כְּגַחֲלֵי אֵשׁ וּכְפַטִּישׁ יְפוֹצֵץ סֶלַע מִקְרָא אֶחָד מִתְחַלֵּק לְכַמָּה טְעָמִים, לְכָל אֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁצָּרִיךְ לְפִי מְקוֹמוֹ וּשְׁעָתוֹ. שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מִתְפּוֹצֵץ הַסֶּלַע וְהָאֶבֶן, בְּחִינַת וַהֲסִרֹתִי לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְכוּ'. וְזֶה שֶׁדִּקְדְּקוּ וְאָמְרוּ אִם פָּגַע בְּךָ מְנֻוָּל זֶה. כִּי בְּמָקוֹם אַחֵר אָמְרוּ אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וְכוּ', אִי אָזֵיל מוּטָב וְכוּ'. וְכָאן אָמְרוּ בְּלָשׁוֹן זֶה אִם פָּגַע בְּךָ מְנֻוָּל זֶה וְכוּ'. כִּי יֵשׁ כַּמָּה בְּחִינוֹת בְּיֵצֶר הָרַע (כְּמוֹ שֶׁאָמַר אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּסִימָן עב עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב), עַד שֶׁיֵּשׁ יֵצֶר הָרָע שֶׁהוּא מְנֻוָּל מַמָּשׁ שֶׁהוּא מָאוּס וּמְזֹהָם מְאֹד, וְעַל-כֵּן נִקְרָא מְנֻוָּל. וְזֶהוּ אִם פָּגַע בְּךָ, לְשׁוֹן פֶּגַע רַע שֶׁהוּא פּוֹגֵעַ נֶגֶד הָאָדָם בְּכָל עֵת, שֶׁעַל זֶה אָנוּ מְבַקְּשִׁים לְהַצִּילֵנוּ מִפֶּגַע רַע. וְעִקַּר הַתִּקּוּן הוּא מָשְׁכֵהוּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, וְשֶׁיַּמְשִׁיךְ מַחֲשַׁבְתּוֹ לְתוֹךְ בֵּית הַמִּדְרָשׁ הַקָּדוֹשׁ הַנִּזְכָּר לְעֵיל, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁיַּזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ שֶׁהוּא בִּכְלָל הַקִּבּוּץ הַנִּזְכָּר לְעֵיל שֶׁל הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ הַנִּזְכָּר לְעֵיל, עַל-יְדֵי זֶה אִם אֶבֶן הוּא נִמּוֹחַ וְכוּ' כַּנִּזְכָּר לְעֵיל:

EN:
[continued]

Segment 14
HE:
אות סו

EN:
Section 66

Segment 15
HE:
וְזֶה דִּבְרֵי עֲוֹנוֹת גָּבְרוּ מֶנִּי פְּשָׁעֵינוּ אַתָּה תְכַפְּרֵם. אַשְׁרֵי תִבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ נִשְׂבְּעָה בְּטוּב בֵּיתֶךָ קְדֹשׁ הֵיכָלֶךָ וְכוּ'. הַיְנוּ שֶׁהָעֲווֹנוֹת גָּבְרוּ מִמֶּנּוּ מְאֹד וְאֵין כֹּחֵנוּ אֶלָּא בַּפֶּה לְבַקֵּשׁ פְּשָׁעֵינוּ אַתָּה תְכַפְּרֵם. וּכְמוֹ שֶׁאָמַר בַּפָּסוּק הַקּוֹדֵם לָזֶה שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה עָדֶיךָ כָּל בָּשָׂר יָבוֹאוּ, אֲפִלּוּ גָּרוּעַ וּפָגוּם כָּמוֹנִי יָכוֹל לָבוֹא עָדֶיךָ עַל-יְדֵי תְּפִלָּה. אַךְ עִקַּר הַהִתְחַזְּקוּת לָזֶה, כִּי הֲלֹא הַבַּעַל דָּבָר מִתְגַּבֵּר בַּחֲלוּשֵׁי כֹּחַ כָּאֵלּוּ לְרַשֵּׁל יָדָם וּלְהַרְחִיקָם חַס וְשָׁלוֹם גַּם מִזֶּה מִלְּהִתְפַּלֵּל וְלִצְעֹק תָּמִיד לַה' יִתְבָּרַךְ מִכָּל מָקוֹם שֶׁהוּא בְּכָל זְמַן וּבְכָל מָקוֹם וְכוּ'. עַל זֶה אָמַר אַשְׁרֵי תִבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ נִשְׂבְּעָה בְּטוּב בֵּיתֶךָ וְכוּ', שֶׁהָעִקָּר לִזְכּוֹת לָזֶה הוּא עַל-יְדֵי בְּחִינַת הַבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהֵם הַבָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת שֶׁל הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁהֵם בְּחִינַת מִקְדָּשׁ מְעַט כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. כִּי אֵין מָקוֹם לִבְרֹחַ וְלָנוּס כִּי אִם אֶל הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ לִכָּלֵל בְּתוֹךְ הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ שֶׁל הַנְּפָשׁוֹת הַמְקָרְבִים עַצְמָם לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁהוּא בְּחִינַת הָרַבִּי שֶׁל הַיְשִׁיבָה. (וְעַיֵּן בְּהַתּוֹרָה תִּקְעוּ אֱמוּנָה מַה שֶּׁמְּבֹאָר שָׁם וְזֶה בְּחִינַת יְשִׁיבָה רַבִּי עִם תַּלְמִידִים וְכוּ'). כִּי כָּל הַזּוֹכֶה לְהִתְקָרֵב לִשְׁכֹּן בְּחַצְרֵיהֶם וּבְבֵיתָם וְכוּ', עַל-יְדֵי זֶה כָּל נְקֻדָּה וּנְקֻדָּה טוֹבָה שֶׁחוֹטֵף בְּכָל עֵת, וְכָל מַה שֶּׁמְּנַתֵּק עַצְמוֹ מְעַט מִמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת לְמַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת, נִגְנַז וְנִכְלָל תֵּכֶף בְּתוֹךְ הַבֵּית-הַמִּדְרָשׁ הַזֶּה שֶׁהוּא בְּחִינַת מִשְׁכָּן וּבֵית-הַמִּקְדָּשׁ שֶׁבּוֹנֶה הַצַּדִּיק בְּכָל דּוֹר וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּהַתּוֹרָה אֲזַמְּרָה וְכוּ' וּכְמוֹ שֶׁמְּבֹאָר לְעֵיל. וְזֶהוּ בְּחִינַת שֶׁנִּסְמָךְ לָזֶה נוֹרָאוֹת בְּצֶדֶק תַּעֲנֵנוּ אֱלֹקֵי יִשְׁעֵנוּ מִבְטָח כָּל קַצְוֵי אֶרֶץ וְיָם רְחוֹקִים. שֶׁה' יִתְבָּרַךְ יַעֲנֵנוּ נוֹרָאוֹת לְקָרֵב רְחוֹקִים כָּאֵלּוּ מִקַּצְוֵי אֶרֶץ וְיַם רְחוֹקִים, שֶׁהֵם הָרְחוֹקִים מְאֹד עַל -יְדֵי מַחְשְׁבוֹתָם וּמַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים מֵה' יִתְבָּרַךְ. אַף-עַל-פִּי-כֵן גַּם לָהֶם יִהְיֶה מִבְטָח וְיַעֲנֵם נוֹרָאוֹת עַל-יְדֵי כֹּחַ הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ וְכוּ' שֶׁבָּרְחוּ לְשָׁם וְכוּ' וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל:

EN:
[continued]

Segment 16
HE:
אות סז

EN:
Section 67

Segment 17
HE:
וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁכָּתַבְנוּ לְעֵיל עַל פָּסוּק אַשְׁרֵי אָדָם עֹז לוֹ בָךְ שֶׁנִּסְמָךְ לַפָּסוּק אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ וְכוּ'. כִּי עִקַּר הָעֹז וְהַהִתְחַזְּקוּת הוּא עַל-יְדֵי שֶׁהוּא בִּכְלַל יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ וְכוּ'. וְעַל -יְדֵי זֶה יִזְכֶּה עוֹד יְהַלְּלוּךָ סֶלָה, לְהַלְּלוֹ יִתְבָּרַךְ סֶלָה, שֶׁזֶּה עִקַּר הַתַּכְלִית הַנִּצְחִי לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל ה' יִתְבָּרַךְ לָנֶצַח (כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּהַתּוֹרָה יְמֵי חֲנֻכָּה), וְכֵן כָּל הַמִּזְמוֹר מְדַבֵּר שָׁם מִזֶּה מִמַּעֲלוֹת הַבָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם בְּחִינַת מִשְׁכָּן וּבֵית-הַמִּקְדָּשׁ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם מַה יְּדִידוּת מִשְׁכְּנֹתֶיךָ ה' צְבָאוֹת נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי לְחַצְרוֹת ה' וְכוּ' גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת. כִּי יֵשׁ נְפָשׁוֹת שֶׁרְחוֹקִים מְאֹד מֵה' יִתְבָּרַךְ שֶׁעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר כְּצִפּוֹר נוֹדֶדֶת מִן קִנָּהּ כֵּן אִישׁ נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר. וְגַם הֵם מוֹצְאִים בֵּית מְנוּחָה עַל-יְדֵי מִשְׁכְּנוֹת ה' שֶׁהֵם הַבָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת. כִּי עַל-יְדֵי זֶה יֵשׁ לָהֶם גַּם-כֵּן תִּקְוָה לָנֶצַח כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְזֶה וּדְרוֹר קֵן לָהּ, כִּי יֵשׁ שֶׁקָּשֶׁה לְתָפְסָם וּלְקָרְבָם אֶל הַקְּדֻשָּׁה, כְּמוֹ צִפּוֹר דְּרוֹר שֶׁנִּשְׁמָט מְאֹד מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְכוּ' כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וְעַל-יְדֵי קְדֻשַּׁת הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ גַּם הֵם מוֹצְאִים קֵן לָהֶם לְהִתְקָרֵב וְלִשָּׁאֵר קַיָּם בִּקְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל. וְזֶה אֲשֶׁר שָׁתָה אֶפְרוֹחֶיהָ אֶת מִזְבְּחוֹתֶיךָ ה' צְבָאוֹת וְכוּ'. אֶפְרוֹחִים, הֵם בְּחִינַת הַנְּפָשׁוֹת הַנְּפוּלִין כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ בְּעִנְיַן קַן צִפּוֹר דְּלֵית גַּדְפִין דִּלְהוֹן שְׁלֵמִים וְכוּ'. וְגַם הֵם יִתְקָרְבוּ עַל-יְדֵי מִזְבְּחוֹתֶיךָ שֶׁמַּקְרִיבִין עֲלֵיהֶם קָרְבָּנוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַיְגִיעוֹת שֶׁמִּתְיַגְּעִין אֵלּוּ הָרְחוֹקִים לְהִתְקָרֵב וְלִלְמֹד וּלְהִתְפַּלֵּל, שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת קָרְבָּנוֹת בְּחִינַת כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָּל הַיּוֹם נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. וְזֶה שֶׁמַּסְמִיךְ לָזֶה אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ עוֹד יְהַלְּלוּךָ סֶלָה אַשְׁרֵי אָדָם עֹז לוֹ בָךְ וְכוּ' וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל. וְזֶהוּ עֹבְרֵי בְּעֵמֶק הַבָּכָא מַעְיָן יְשִׁיתוּהוּ וְכוּ'. שֶׁעַל-יְדֵי קְדֻשַּׁת הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ הַזֶּה גַּם אֵלּוּ שֶׁהֵם עֹבְרֵי בְּעֵמֶק הַבָּכָא, שֶׁנָּפְלוּ לְעֵמֶק הַבָּכָא שֶׁהָיוּ נוֹפְלִים בְּעֹמֶק הַגֵּיהִנֹּם וְהַשְּׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת עַל-יְדֵי מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים (כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י זַ"ל עַל עֵמֶק הַבָּכָא), גַּם הֵם מַעְיָן יְשִׁיתוּהוּ, שֶׁיִּמְצְאוּ מַעְיָן הַיּוֹצֵא מִבֵּית ה', שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו וּמַעְיָן מִבֵּית ה' יֵצֵא וְהִשְׁקָה אֶת נַחַל הַשִּׁטִּים, שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לְכַפֵּר עַל מַעֲשֵׂה שִׁטִּים, שֶׁהוּא רִבּוּי תַּאֲווֹת נִאוּף שֶׁחָטְאוּ בַּשִּׁטִּים שֶׁזֶּה עִקַּר הַהִתְגַּבְּרוּת עַל כָּל אֶחָד כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ עִקָּרָא דְּיִצְרָא בִּישָׁא וְכוּ'. אֲבָל יֵשׁ מַעְיָן הַיּוֹצֵא מִבֵּית ה' שֶׁהוּא הַבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהוּא בְּחִינַת הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ הַנִּזְכָּר לְעֵיל שֶׁמְּטַהֵר וּמְכַפֵּר עֲבוֹדָה זָרָה. וְזֶה גַּם בְּרָכוֹת יַעֲטֶה מוֹרָה שֶׁהוּא הַצַּדִּיק הַמּוֹרֶה דֶּרֶךְ וְכוּ' וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם לְעִנְיָנוֹ שֶׁמּוֹרֶה נֶאֱמַר עַל הַמּוֹכִיחַ וּמוֹרֶה אוֹתָם וְכוּ' עַיֵּן שָׁם. הַיְנוּ שֶׁגַּם מִשָּׁם מֵעֵמֶק הַבָּכָא יַעֲלוּ בְּרָכוֹת שֶׁיַּעֲטֶה הַמּוֹרֶה לִצְדָקָה שֶׁהוּא הַצַּדִּיק רֹאשׁ הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ, שֶׁהִמְשִׁיךְ גַּם לִמְקוֹמָם מַעַיְנוֹת הַחָכְמָה שֶׁנּוֹבֵעַ מֵהֶם עֵצוֹת עֲמֻקּוֹת גַּם לָהֶם לְהַחֲזִיקָם וְלַהֲשִׁיבָם וְכוּ'. כִּי כָּל הַתִּקּוּן עַל יָדוֹ. וְעַל-כֵּן בִּקֵּשׁ שָׁם מָגִנֵּנוּ רְאֵה אֱלֹקִים שֶׁנֶּאֱמַר עַל הַבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם. וְהַבֵּט פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ שֶׁעוֹסֵק בָּזֶה לְקָרֵב כָּל הָרְחוֹקִים. כִּי כָּל צַדִּיק הוּא מָשִׁיחַ שֶׁעוֹסֵק בְּבִנְיַן הַבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ, עַל-יְדֵי הַקִּבּוּץ שֶׁל הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מְקָרֵב הָרְחוֹקִים מְאֹד מְאֹד שֶׁעַל-יְדֵי זֶה עִקַּר הַגְּאֻלָּה. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וּבָא לְצִיּוֹן גֹּאֵל וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע בְּיַעֲקֹב וְכוּ'. וְזֶה כִּי טוֹב יוֹם בַּחֲצֵרֶיךָ מֵאָלֶף בָּחַרְתִּי הִסְתּוֹפֵף בְּבֵית אֱלֹקַי מִדּוּר בְּאָהֳלֵי רֶשַׁע. כִּי עִקַּר הַתִּקּוּן לְכָל הָרְחוֹקִים מְאֹד הוּא עַל-יְדֵי הַבָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת חַצְרוֹת ה' וּבֵית אֱלֹקִים וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל:

EN:
[continued]

Segment 18
HE:
אות סח

EN:
Section 68

Segment 19
HE:
וְזֶה וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ. כִּי מִתְּחִלָּה אָמַר תְּאַבֵּד דֹּבְרֵי כָזָב אִישׁ דָּמִים וּמִרְמָה יְתַעֵב ה' וְאַחַר כָּךְ הִסְמִיךָ וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדֶּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ. וְאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ שֶׁאָמַר דָּוִד תְּאַבֵּד וְכוּ' עַל דּוֹאֵג וַאֲחִיתֹפֶל וְהַחוֹלְקִים עָלָיו. וְעַל זֶה אָמַר וַאֲנִי כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ כֵּן עָשִׂיתִי וְכוּ'. אַךְ בְּרֹב חַסְדֶּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ וְכוּ' עַיֵּן שָׁם. וְכֵן צָרִיךְ כָּל אָדָם לוֹמַר עַל עַצְמוֹ כְּשֶׁיּוֹדֵעַ בְּנַפְשׁוֹ כְּאֵב עֲווֹנוֹתָיו, וְכָל חִיּוּתוֹ וְקִיּוּמוֹ הוּא עַל-יְדֵי שֶׁאֵינוֹ חוֹלֵק עַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת וְחוֹתֵר וּמִתְיַגֵּעַ לְהִתְקָרֵב אֵלָיו בֶּאֱמֶת שֶׁצָּרִיךְ לְהַחֲיוֹת עַצְמוֹ בָּזֶה. וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ לְעֵיל עַל פָּסוּק אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ וְכוּ', שֶׁכָּל חִיּוּתִי הוּא מַה שֶּׁאֲנִי זוֹכֶה לִהְיוֹת בִּכְלַל יוֹשְׁבֵי הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁזֶּהוּ עִנְיַן וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדֶּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ. הַיְנוּ אַף-עַל-פִּי שֶׁגַּם אֲנִי עָשִׂיתִי כְּמוֹ שֶׁעָשׂוּ הַחוֹלְקִים כַּנִּזְכָּר לְעֵיל לְעִנְיַן דָּוִד, אַף-עַל-פִּי-כֵן בְּרֹב חַסְדְּךָ שֶׁגָּמַלְתָּ עָלַי אָבוֹא בֵיתֶךָ הַיְנוּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ הַנִּזְכָּר לְעֵיל. שֶׁזֶּה כָּל תִּקְווֹתַי לָמָּה שֶׁהִצַּלְתַּנִי מִדּוֹבְרֵי כָּזָב הַחוֹלְקִים וְכוּ' אֲשֶׁר אַתָּה עוֹסֵק לְאַבְּדָם. אֲבָל אֲנִי בְּרֹב חַסְדֶּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ וְכוּ' וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל. וְעִקָּר הוּא הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁהַבֵּית הַמִּדְרָשׁ וְהַיְשִׁיבָה נִקְרָא עַל שְׁמוֹ כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּפֶרֶק אֶחָד דִּינֵי מָמוֹנוֹת (סַנְהֶדְרִין דַּף לב) צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדּוֹף הַלֵּךְ אַחַר חֲכָמִים בִּישִׁיבָה, אַחַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְלוֹד אַחַר רַבִּי יוֹסֵי לְצִפּוֹרִי אַחַר רַבִּי לְבֵית שְׁעָרִים וְכוּ' וְכֵן בְּכָל דּוֹר וָדוֹר:

EN:
[continued]

Segment 20
HE:
אות סט

EN:
Section 69

Segment 21
HE:
וְזֶה ה' מָעוֹן אַתָּה הָיִיתָ לָנוּ בְּדוֹר וָדוֹר. מָעוֹן בְּחִינַת הַבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהוּא בְּחִינַת הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ שֶׁל הַצַּדִּיק שֶׁהוּא מִקְדָּשׁ מְעַט כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְזֶהוּ מָעוֹן אַתָּה הָיִיתָ לָנוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר. שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר נִמְצָא יְשִׁיבָה שֶׁל תַּלְמִידִים עִם רַבִּי אֱמֶת שֶׁעוֹסְקִין בְּבֵית-הַמִּדְרָשׁ שֶׁלָּהֶם בְּחִדּוּשֵׁי תּוֹרָה אֲמִתִּיִּים, שֶׁצְּרִיכִין לֵילֵךְ אַחַר הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ וְהַיְשִׁיבָה הַזֹּאת בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, כַּמְבֹאָר בְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הַנִּזְכָּר לְעֵיל שֶׁאָמְרוּ שָׁם צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדּוֹף הַלֵּךְ אַחַר חֲכָמִים בִּישִׁיבָה אַחַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּלוֹד אַחַר רַבִּי חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן לִבְרוּר חַיִל וְכוּ' אַחֲרֵי רַבִּי לְבֵית שְׁעָרִים וְכוּ' וְחָשְׁבוּ הַרְבֵּה מְקוֹמוֹת שֶׁקָּבְעוּ שָׁם הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ וְהַיְשִׁיבָה בְּכָל דּוֹר. וְהַתּוֹרָה הִיא נִצְחִיִּית. וְעַל-כֵּן בְּוַדַּאי אֵין דּוֹר יָתוֹם לְגַמְרֵי וּבְוַדַּאי נִמְצָא גַּם עַתָּה בֵּית הַמִּדְרָשׁ בְּכָל דּוֹר שֶׁנִּקְרָא עַל שֵׁם צַדִּיקֵי הָאֱמֶת שֶׁצְּרִיכִין לֵילֵךְ אַחֲרָיו וְכוּ' וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל. וְשָׁם הוּא מָעוֹן וּבֵית דִּירָה לִבְרֹחַ לְשָׁם מֵהַמְנֻוָּל הַזֶּה שֶׁפּוֹגֵעַ בּוֹ בְּכָל עֵת כַּנִּזְכָּר לְעֵיל:

EN:
[continued]

Segment 22
HE:
וְזֶה בְּטֶרֶם הָרִים יוּלָדוּ וַתְּחוֹלל אֶרֶץ וְתֵבֶל וּמֵעוֹלָם עַד עוֹלָם אַתָּה אֵל. תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וְכוּ', כִּי עִקַּר הַתְּשׁוּבָה לְכָל אֶחָד לְכָל הַגְּרוּעִים שֶׁבָּעוֹלָם הוּא עַל-יְדֵי הַמָּעוֹן הַזֶּה שֶׁהוּא הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ הַנִּזְכָּר לְעֵיל. וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ לְעֵיל מִזֶּה בְּאוֹת יא יב, שֶׁאֲפִלּוּ אִם מִתְעוֹרֵר לָשׁוּב וְאַחַר כָּךְ נוֹפֵל חַס וְשָׁלוֹם וְכֵן אֲלָפִים וְרִבְבוֹת פְּעָמִים, אַף-עַל-פִּי-כֵן כָּל נְקֻדָּה וּנְקֻדָּה טוֹבָה אֵינָהּ נֶאֱבֶדֶת. כִּי הַכֹּל מְאַסֵּף וּמְקַבֵּץ הַצַּדִּיק הָאֱמֶת וּמַכְנִיס הַכֹּל בְּתוֹךְ הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ שֶׁל הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ הַזֶּה. שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תִּקּוּן שֶׁל הַמִּשְׁכָּן שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה לְתַקֵּן מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל שֶׁכּוֹלֵל כָּל הַחֲטָאִים שֶׁבָּעוֹלָם וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל. כִּי תִּקּוּן הַתְּשׁוּבָה הוּא תִּקּוּן שְׁבִירַת כֵּלִים שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַקְּלִפּוֹת שֶׁמֵּהֶם כָּל הַחֲטָאִים. וְכָל הַשְּׁבִירָה הָיְתָה מֵחֲמַת רִבּוּי אוֹר כַּיָּדוּעַ. וְהַתִּקּוּן הוּא רַק עַל-יְדֵי אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְעַל-כֵּן בְּכָל נְקֻדָּה וּנְקֻדָּה טוֹבָה שֶּׁמְּנַתֵּק עַצְמוֹ מֵרַע לְטוֹב מִמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת לְמַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת, נַעֲשִׂין מִזֶּה כֵּלִים נִפְלָאִים בְּכֹחַ אֳמָנוּת הַנִּפְלָא שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת וְכוּ', וּכְמוֹ שֶׁמְּבֹאָר לְעֵיל קְצָת מִזֶּה. וּמְבֹאָר שָׁם שֶׁגַּם כָּל הַבְּרִיאָה הָיְתָה עַל-יְדֵי כַּמָּה צִמְצוּמִים רַבִּים לְאֵין מִסְפָּר שֶׁגִּלָּה הָאוֹר וְהֶחֱזִירוֹ וְכוּ'. וְלֹא נִשְׁאַר רַק רֹשֶׁם וְכוּ', וְכָל זֶה עוֹבֵר עַל הָאָדָם וּמִשָּׁם מִשְׁתַּלְשֵׁל כָּל רִבּוּי הָעֲלִיּוֹת וְהַיְרִידוֹת שֶׁל כָּל אֶחָד. וּמִי שֶׁאוֹחֵז עַצְמוֹ בְּהַצַּדִּיק וְאֵינוֹ מְיָאֵשׁ עַצְמוֹ בְּשׁוּם אֹפֶן וּמִתְחַזֵּק בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה לְעוֹלָם. וְהָעִקָּר בְּכֹחַ הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ הַנִּזְכָּר לְעֵיל כַּנִּזְכָּר לְעֵיל:

EN:
[continued]

Segment 23
HE:
וְזֶה סְמִיכוּת הַפְּסוּקִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל שֶׁאַחַר שֶׁאָמַר ה' מָעוֹן אַתָּה הָיִיתָ לָנוּ בְּדוֹר וָדוֹר שֶׁהוּא בְּחִינַת הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ הַנִּזְכָּר לְעֵיל שֶׁהוּא הַמָּעוֹן לְהִתְחַבֵּא וְלָנוּס לְשָׁם בְּכָל דּוֹר וָדוֹר כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. אָמַר אַחַר כָּךְ בְּטֶרֶם הָרִים יוּלָדוּ וַתְּחוֹלֵל אֶרֶץ וְתֵבֵל, הַיְנוּ קֹדֶם הַתְחָלַת הַבְּרִיאָה. וּמֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה אֵל הַיְנוּ שֶׁאַתָּה הוּא אֶחָד קֹדֶם שֶׁבָּרָאתָ הָעוֹלָם וְאַתָּה אֶחָד לָעוֹלָם הַבָּא לָנֶצַח. וְכָל הַבְּרִיאָה הָיְתָה רַק עַל-יְדֵי צִמְצוּמִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל. וּמֵחֲמַת זֶה תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְּנֵי-אָדָם. כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַתְּשׁוּבָה הוּא עַל-יְדֵי אֱמוּנָה, עַל-יְדֵי שֶׁיּוֹדְעִים וּמַאֲמִינִים כִּי מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה אֵל וְסוֹף כָּל סוֹף יִתְתַּקֵּן הַכֹּל רַק צְרִיכִין אֵיזֶה הִתְעוֹרְרוּת מִלְּמַטָּה וְכוּ' וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל. וְעַל-כֵּן תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא עַד דִּכְדּוּכָא שֶׁל נֶפֶשׁ, שֶׁאֲפִלּוּ עוֹבֵר עָלָיו מַה שֶּׁעוֹבֵר עַד דִּכְדּוּכָא שֶׁל נֶפֶשׁ, עִם כָּל זֶה וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְּנֵי-אָדָם. כִּי תָּמִיד יֵשׁ תִּקְוָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב אֲנִי ה' לֹא שָׁנִיתִי וְאַתֶּם בֵּית יַעֲקֹב לֹא כְלִיתֶם. כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר וְכוּ'. הַיְנוּ שֶׁכָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עַל הָאָדָם אֲפִלּוּ אִם יִחְיֶה אֶלֶף שָׁנִים כְּמוֹ אָדָם הָרִאשׁוֹן הַכֹּל הוּא כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר, הַיְנוּ כְּמוֹ שֶׁחוֹלְפִין הַיָּמִים יוֹם אַחַר יוֹם וְיוֹם אֶתְמוֹל יַעֲבֹר וּבָא יוֹם שֶׁאַחֲרָיו, וְכֵן כָּל יְמֵי עוֹלָם, שֶׁכָּל זֶה בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת אוֹר אֵין סוֹף שֶׁמִּשָּׁם כָּל אוֹר הַיּוֹם וְהֶעְלֵמוֹ וְכוּ'. וּכְמוֹ שֶׁמְּבֹאָר לְעֵיל שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם, כַּיּוֹם הַזֶּה שֶׁהוּא מַאֲפִיל וּמֵאִיר וְכוּ'. וּמִשָּׁם כָּל כֹּחַ הַיֵּצֶר הָרָע לְהַעְלִים, וּמִשָּׁם כָּל הַנִּסְיוֹנוֹת וְהַצֵּרוּף שֶׁל הָאָדָם. אֲבָל מִדָּה טוֹבָה מְרֻבָּה וְה' יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו מְצַמְצֵם עַצְמוֹ בְּכָל יוֹם מֵאֵין סוֹף עַד אֵין תַּכְלִית וּמֵאִיר בְּלֵב הָאָדָם וּמְעוֹרְרוֹ לָשׁוּב וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בְּסֻכָּה פֶּרֶק הֶחָלִיל) בְּכָל יוֹם יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם מִתְחַדֵּשׁ עָלָיו וְאִלְמָלֵא הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא עוֹזְרוֹ וְכוּ'. שֶׁזֶּה נִמְשָׁךְ מֵהִתְגַּלּוּת הָאוֹר וְהֶעְלֵמוֹ הַנִּזְכָּר לְעֵיל. אֲבָל עַתָּה עִקַּר תָּלוּי בְּכָל יוֹם וָיוֹם בְּהָאָדָם הַבַּעַל בְּחִירָה שֶׁצָּרִיךְ לְצַמְצֵם בְּעַצְמוֹ אוֹר אֵין סוֹף וְכוּ' וְלִזָּהֵר מִמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת וְכוּ', וְכָל זֶה נַעֲשֶׂה בְּכָל יוֹם וָיוֹם וְכוּ' וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל. וְעַל-כֵּן כָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עַל הָאָדָם אֲפִלּוּ בְּאֶלֶף שָׁנִים שֶׁבְּוַדַּאי עוֹבֵר עָלָיו עֲלִיּוֹת וִירִידוֹת לְאֵין מִסְפָּר, הַכֹּל הוּא כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר. כִּי כָּל הָעֲלִיּוֹת וִירִידוֹת הֵם בְּחִינַת הַעֲלָמַת הָאוֹר שֶׁל יוֹם אֶתְמוֹל וְחוֹזֵר וּמֵאִיר יוֹם שֶׁאַחֲרָיו, שֶׁזֶּה בְּחִינַת תְּפִלַּת הַמִּנְחָה שֶׁהִוא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה. וְכֵן כָּל דַּרְגָּא וְדַרְגָּא הוּא בְּחִינַת מִדּוֹת וְיָמִים. וּבֵין מִדָּה וּמִדָּה וּבֵין דַּרְגָּא וְדַרְגָּא עוֹבֵר מַה שֶּׁעוֹבֵר וּכְמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. וְהַצַּדִּיק שֶׁעוֹמֵד בַּנִּסָּיוֹן בִּשְׁלֵמוּת כָּרָאוּי אַשְׁרֵי לוֹ. אֲבָל שְׁאָר הָעוֹלָם שֶׁבָּאִים לִנְפִילוֹת וִירִידוֹת גְּמוּרוֹת חַס וְשָׁלוֹם עַל-יְדֵי זֶה וְכוּ', אַף-עַל-פִּי-כֵן לְכֻלָּם יֵשׁ תִּקְוָה כָּל זְמַן שֶׁאוֹחֲזִין בְּהַצַּדִּיק הָאֱמֶת עַל-יְדֵי שֶׁנִּכְלָלִין בְּתוֹךְ בֵּית מִדְרָשׁוֹ הַקָּדוֹשׁ שֶׁהוּא בְּחִינַת מָעוֹן אַתָּה הָיִיתָ לָנוּ וְכוּ' כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְעַל-כֵּן עַל -יְדֵי זֶה תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא אֲפִלּוּ בְּתַכְלִית הַיְרִידָה בְּדִכְדּוּכָא שֶׁל נֶפֶשׁ וְכוּ' וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל:

EN:
[continued]

Segment 24
HE:
ועל כן אפילו יעקב אבינו עליו השלום לא היה יכול לעמוד על הדבר וסבר שבהכרח להתדבק תחלה ברחל שהוא בחינת תורה שבעל פה. כי לכאורה נראה כך שצריכין להתחיל מעסק התורה וכנ"ל. וגם כי לאה היא בחינת עלמא דאתכסייא. ורחל היא בחינת עלמא דאתגליא. היינו כי רחל שהיא בחינת תורה שבעל פה זה בחינת עלמא דאתגליא. כי מעלת חידושין דאורייתא הכל רואין וחביב בעיני כל ני עולם מחמת שיש בהם חכמה ושכל גדול הנגלה לעין כל. וחכמה ושכל זה חשוב וחביב בעיני כל כי החכמה תחיה והיא חשוב בעיני הכל וכמו שכתב רבינו בהתורה מי שיודע מארץ ישראל וכו' (בסימן מ"ם בלקוטי תנינא). אבל לאה שהיא בחינת תפלה היא בחינת עלמא דאתכסיא. כי חשיבות ומעלת התפלה סתום ונעלם מעין כל. כי תלה היא רק בחינת אמונה ואי אפשר להבין ענין התפלה בשום שכל כלל:

EN:
And this is the aspect of Shavu’os, the aspect of Matan Torah. For the main essence of receiving the Torah and the mitzvos is emunah, which is the foundation of the entire Torah and the mitzvos, as is written: “kol mitzvosecha emunah” [“All Your commandments are faithful”] (T’hillim 119:86). And as our Sages, of blessed memory, expounded (Makkos 24a): “Chavakuk came and established them upon one — ‘v’tzaddik be’emunaso yichyeh’ [‘And the righteous shall live by his faith’].” And therefore the first word of Hashem that He spoke with Yisrael is “Anochi Hashem Elokecha,” etc. — which is the main essence of emunah, to believe in Hashem, yisbarach, and to nullify false beliefs, the aspect of “lo yih’yeh l’cha elohim achairim, lo sa’aseh l’cha fesel,” etc. For this is the main beginning, the purpose, the foundation, and the essence of the entire Torah. For the main thing is emunah, as above. To raise emunah, one needs to dig the waters from which emunah grows, which are the aspect of aitzos, etc., as above. And this is the aspect of the 613 counsels of the Torah [taryag itin d’Oraisa], which is the totality of the Torah included in the Ten Commandments that are received on Shavu’os. For the totality of the Torah is called aitzah, as is written: “li aitzah v’sushiyah, ani vinah,” etc. (Mishlei 8:14) — the aspect of the taryag itin d’Oraisa. For the main essence of all the mitzvos of the Torah is the aspect of holy counsels, which are the aspect of “mayim amukim aitzah,” etc. — through which emunah grows. For the main purpose of the Torah is emunah, to reveal holy emunah in the world — “l’ma’an da’as kol amay ha’aretz ki Hashem hu ha’Elokim,” etc. — as above. And therefore He gave us the taryag itin d’Oraisa, which are the 613 mitzvos called aitzos. For through the aitzos, emunah grows, which is the main essence of everything, as above.

Segment 25
HE:
ועל כן נאמר על התפלה כרום זלות וכו'. ודרשו רז"ל אלו דברים העומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלין בה ומאי ניהו תלה. וזה בחינת ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה ועיני לאה רכות וכו'. כי יופי ההידור התורה שבעל פה הכל רואין וחשוב בעיני הכל והכל רצין אל המשנה. אבל ועיני לאה רכות שהיתה בוכה תמיד שלא תפול בחלקו של עשו. שזהו בחינת התפלות שמתפלין להשם יתברך להנצל מהיצר הרע וחיילותיו שהו הס"מ שהוא שרו של עשו. וזהו בחינת שהיתה בוכה שלא תפול בחלקו של עשו. והיתה בוכה כל כך עד שהיה עיניה רכות. וזה רמז על כנסת ישראל על שכל אחד ואחד מישראל צריך לבכות כל כך כמו לאה שלא יפול בחלקו של הס"מ ח"ו שהי בחינת עשו (וכמובא רמז זה במקום אחר) אבל מעלות וחשיבות ענין זה של תפלה אין הכל רואין. כי הוא בחינת עלמא דאתכסיא. כי סוד התפלה גבוה וסתם ונעלם מאד. ועל כן אין בני אדם אפילו הכשרים רצין אחר זה כל כך. ואדרבא בני אדם מזלזלים בה. כי תפלה הוא בחינת דברים העומדים ברומו של עולם שגבוה ונשגב מאד אבל בני אדם מזלזלין בה. ואפילו יעקב לא היה יכול לעמוד על הדבר הנ"ל ועבד ברחל דייקא וכנ"ל. ולבן הארמי ברמאותו הגדולה רצה להטעות את יעקב ולהחליף לו לאה ברחל. כי לבן לא ידע כלל מעלת לאה בחינת מעלת התפלה. כי הוא בודאי זלזל בתפלה לגמרי ועל כן סבר שאין בלאה שום חשיבות כלל וסבר שהטעה ורימה את יעקב מאד במה שהחליף לו לאה ברחל. אבל באמת הכל מאת ד' היתה כי מאד עמקו מחשבותיו יתברך ובאמת הכל היה לטובה גדולה כי רחל הצדקת מסרה סימנים לאחותה לאה שלא תתבייש. כי יעקב מסר הסימנים לרחל זה בחינת הסימנים של התורה בחינת הציבי לך ציונים ודרשו רז"ל עשו סימנים לתורה. כי צריכין לעשות סימנים בתורה שלא תשתכח ולא תתחלף שלא לגלות פנים בתורה שלא כהלכה וכל הסימנים הם בבחינת תורה שבעל פה שהוא בחינת רחל ששם כל המסורת והסימנים. אבל רחל ששם כל המסורת והסימנים. אבל רחל שהוא בחינת תורה שבעל פה. מסרה כל הסימנים לאחותה לאה היא בחינת התפלה ומלמדת אותה איך לדבר עם יעקב שהוא כלל התורה. ואיך לעשות מהתורה תפלה. ואזי באמת נכללין רחל ולאה יחד. כי תורה שבעל פה ותפלה שניהם בחינה אחת. ושניהם מתחברים עם יעקב שהוא יסוד כלל התורה והכל כדי להוליד י"ב שבטי יה שהי בהם מ"ט אותיות כנגד מ"ט שערי תשובה שזהו בחנית תהלים. שכל זה הוא בחינת שעושין מהתותרו תפלות כנ"ל. כי באמת בכל אלו הדברים שאין יודעין מהיכן ההתחלה צריכין להתחיל משניהם ביחד ולעסוק בזה ובזה כמו בענין זה של תורה ותפלה שאין יודעין מהיכין ההתחלה צריכין להתחיל משניהם דהיינו לעסוק בכל יום בשניהם ללמוד קצת היום ולעסוק בתפלה קצת היום. ואזי אף על פי שבתחלה בודאי אינו יודע היטב סדר תפלה ואיך לעשות מתורה תפלה אף על פי כן השם יתברך מרחם עליו ומאיר עיניו ומוסר לו סימני ודרכי התורה ומלמד אותו לפי בחינתו איך לעשות מתורה תפלה. ואחר כך על ידי התפלה יודע להשיג את התורה יותר. ואז זוכה לידע סדרא התפלה ביותר וכן בכל פעם שכל אחד מחזיק את חבירו התפלה את התורה והתורה את התפלה. וזה סוד מה שבתחלה רחל שיא התורה שבעל פה מסרה את הסימנים של התורה ללאה שהיא התפלה ועל כן עיקר ההולדה על ידי לאה שילדה ששה שבטים. כי עיקר תולדות של צדיקים שהם מעשים טובים הם על ידי התפלה שהיא בחינתלאה עלמא דאתכסיא כנ"ל וגם כל ההולדה של רחל היה רק בזכות שמסרה סימנים לאחותה. כמו שאמרו רז"ל ויזכור אלהים את רחל שמסרה סימנים לאחותה. היינו שכל הולדת הצדיקים שמולידין מעשים טובים על ידי התורה שזהו העיקר כי לא המדרש הוא העיקר וכו'. עיקר ההולדה הוא רק על ידי שמסרה הסימנים ללאה היא התפלה היינו על ידי שגם כל לימוד התורה שבעל פה בחינת רחל הכל בשביל לזכות לעשות מהתורה תפלה שזהו בחינת שרחל מסרה סימני התורה ללאה שהיא בחינת תפלה כנ"ל. כי עיקר זכות הצדיקים השלימים זוכין למצות ומעשים טבוים ולהנצל מהיצר הרע וחיילותיו העיקר על ידי תפלה שמתפללין להשם יתברך לזכות לקיים את התורה. וכמו שכתב רבינו ז"ל שכל הצדיקים לא זכו למדריגתם כי אם על ידי התבודדות ותפלות וכו' כמבואר בשיחותיו הקדושים:

EN:
It emerges that on Shavu’os one needs to dig and reveal the deep waters, which are the aitzos — the aspect of the totality of the Torah, the taryag itin — in order to reveal emunah, as above. And for this, one needs an ish t’vunos who polishes his n’shamah through drawing spiritual G-dliness into constrictions, through which livelihood is drawn, etc. — through which one polishes one’s n’shamah, through which one can dig the aforementioned waters from which emunah grows, as above.

Segment 26
HE:
וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמַר ה' יִתְבָּרַךְ לְדָוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְהָיָה כִּי יִמְלְאוּ יָמֶיךָ וְכוּ' שֶׁדָּוִד רָצָה לִבְנוֹת הַבַּיִת וְהֵשִׁיב לוֹ ה' יִתְבָּרַךְ שֶׁבְּחַיָּיו לֹא יִזְכֶּה לָזֶה כִּי אִם אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ יִבְנֶה בְּנוֹ אֶת הַבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ. כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת הַשָּגַת הַתּוֹרָה הוּא בְּבֵית-הַמִּקְדָּשׁ שֶׁשָּׁם הוּא בְּחִינַת תַּכְלִית הַבִּטּוּל לִפְנַי וְלִפְנִים בְּבֵית ]קָדְשֵׁי קָדָשִׁים[ שֶׁשָּׁם נִכְנַס הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל פַּעַם אַחַת בְּשָׁנָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל. שֶׁשָּׁם הָיָה עוֹמֵד עַל הָאֶבֶן שְׁתִיָּה הָאָרוֹן עִם הַלּוּחוֹת שֶׁהֵם כְּלַל הַתּוֹרָה כִּי מִשָּׁם תֵּצֵא תּוֹרָה וְכוּ'. וְעַל-כֵּן עִקַּר תִּקּוּן הָעוֹלָמוֹת שֶׁנִּמְשָׁךְ עַל-יְדֵי קַבָּלַת הַתּוֹרָה לֹא נִשְׁלַם עַד שֶׁנִּבְנָה הַבַּיִת בִּימֵי שְׁלֹמֹה. כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בְּכִתְבֵי הָאֲרִ"י זַ"ל שֶׁבִּימֵי מֹשֶׁה לֹא חָזְרָה הַשְּׁכִינָה כִּי אִם בִּבְחִינַת אַבָּ"א. וְלֹא נִתְיַחֲדָה בִּבְחִינַת פָּנִים בְּפָנִים עַד יְמֵי שְׁלֹמֹה שֶׁנִּבְנָה הַבַּיִת וְכוּ' עַיֵּן שָׁם. וְזֶה בְּחִינַת בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ, זֶה מַתַּן תּוֹרָה. וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ, זֶה בִּנְיַן בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ. כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת הַשָּגַת הַתּוֹרָה בְּחִינַת מַתַּן תּוֹרָה הוּא בְּבֵית-הַמִּקְדָּשׁ שֶׁשָּׁם תַּכְלִית הַבִּטּוּל לִפְנַי וְלִפְנִים שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַתּוֹרָה וְכוּ' כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְעַל-כֵּן דָּוִד שֶׁרָצָה לִגְמֹר תִּקּוּן זֶה לִבְנוֹת הַבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ שֶׁשָּׁם עִקַּר בְּחִינַת הַבִּטּוּל עִקַּר הַשָּגַת הַתּוֹרָה וְכוּ' כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. הֵשִׁיב לוֹ ה' יִתְבָּרַךְ שֶׁתִּקּוּן נִפְלָא וְנוֹרָא כָּזֶה אִי אֶפְשָׁר שֶׁיְּתַקֵּן בְּחַיָּיו. רַק הוּא צָרִיךְ לְהִסְתַּלֵּק תְּחִלָּה. וְאָז עַל-יְדֵי הִסְתַּלְּקוּתוֹ דַּיְקָא יִזְכֶּה בְּנוֹ לְהַמְשִׁיךְ אוֹר מֵהָרְשִׁימוּ שֶׁלּוֹ לִבְנוֹת הַבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ וּלְתַקֵּן כָּל הַתִּקּוּן הַזֶּה בִּשְׁלֵמוּת. הַיְנוּ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְעַל-כֵּן בֶּאֱמֶת נִקְרָא כָּל הַבֵּית -הַמִּקְדָּשׁ עַל שֵׁם דָּוִד כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב רְאֵה בֵּיתְךָ דָּוִד. כִּי הַכֹּל עַל יָדוֹ. כִּי גְּדוֹלִים צַדִּיקִים בְּמִיתָתָן יוֹתֵר מִבְּחַיֵּיהֶם. וּמַה שֶּׁאֵינוֹ יָכוֹל לִגְמֹר בְּחַיָּיו הוּא גּוֹמֵר לְאַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ דַּיְקָא וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל. כְּמוֹ דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם לְעִנְיַן בִּנְיַן בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ שֶׁשָּׁם עִקַּר הַבִּטּוּל שֶׁשָּׁם תִּקּוּן כָּל הָעוֹלָמוֹת וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל. וְכֵן מָצִינוּ בְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם שֶׁרָצָה לִכְנֹס לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וְלִכְבֹּשׁ אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל בְּעַצְמוֹ. וְלֹא הִנִּיחוֹ ה' יִתְבָּרַךְ וְאָמַר אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה. כִּי לִכְבֹּשׁ אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל לְהוֹצִיאָהּ מֵהַשִּׁבְעָה עֲמָמִין וּלְמָסְרָהּ לְיִשְׂרָאֵל שֶׁזֶּה עִקַּר הַתִּקּוּן כִּי שָׁם בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל הֵם כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת וְשָׁם הַבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ שֶׁשָּׁם עִקַּר הַבִּטּוּל וְכוּ'. וּלְנַצֵּחַ מִלְחָמָה כָּזֹאת בִּפְרָט בִּתְחִלָּה לְהוֹצִיא כָּל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל מֵהַסִּטְרָא אָחֳרָא לְהַחֲזִירָהּ אֶל הַקְּדֻשָּׁה שֶׁבָּזֶה תָּלוּי הַכֹּל. עַל-כֵּן גַּם מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם לֹא הָיָה יָכֹל לְנַצֵּחַ מִלְחָמָה זֹאת בְּחַיָּיו. כִּי אִם לְאַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ דַּיְקָא. שֶׁדַּיְקָא אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ כָּבַשׁ יְהוֹשֻׁעַ תַּלְמִידוֹ אֶת כָּל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל בְּכֹחוֹ שֶׁל מֹשֶׁה בְּעַצְמוֹ. אֲשֶׁר לִכְאוֹרָה הַדָּבָר תָּמוּהַּ רַבִּי לֹא שָׁנָה רַבִּי חִיָּא מִנָלֵיהּ. אִם מֹשֶׁה לֹא הָיָה לוֹ כֹּחַ לִכְנֹס וְלִכְבֹּשׁ אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל אֵיךְ זָכָה יְהוֹשֻׁעַ תַּלְמִידוֹ לָזֶה. אַךְ עַל פִּי הַנִּזְכָּר לְעֵיל נִיחָא הֵיטֵב. כִּי בְּוַדַּאי גַּם כָּל מַה שֶּׁכָּבַשׁ יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּל כָּבַשׁ מֹשֶׁה בְּעַצְמוֹ. כִּי הַכֹּל עַל-יְדֵי מֹשֶׁה דַּיְקָא. רַק שֶׁדָּבָר גָּדוֹל כָּזֶה לִכְבֹּשׁ אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל בַּתְּחִלָּה וְכוּ' אֲפִלּוּ מֹשֶׁה לֹא הָיָה יָכֹל לִגְמֹר בְּחַיָּיו כִּי אִם עַל-יְדֵי הִסְתַּלְּקוּתוֹ דַּיְקָא. שֶׁדַּיְקָא עַל-יְדֵי הִסְתַּלְּקוּתוֹ שֶׁזָּכָה לְתַכְלִית הַבִּטּוּל שֶׁנִּסְתַּלֵּק בִּבְחִינַת רַעֲוָא דְּרַעֲוִין וְכוּ' עַל-יְדֵי זֶה דַּיְקָא זָכָה יְהוֹשֻׁעַ בְּכֹחַ הִסְתַּלְּקוּתוֹ דַּיְקָא לִכְבֹּשׁ אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל לְהַכְנִיעַ הַסִּטְרָא אָחֳרָא וּלְהַעֲלוֹת הַקְּדֻשָּׁה וּלְתַקֵּן כָּל הָעוֹלָמוֹת. כִּי לְתִקּוּן גָּדוֹל וְנוֹרָא כָּזֶה שֶׁזֶּה בְּחִינַת תִּקּוּן הַשָּדֶה הָעֶלְיוֹנָה הָיָה צָרִיךְ מֹשֶׁה לְהִסְתַּלֵּק דַּיְקָא. וְעַל-יְדֵי זֶה דַּיְקָא נִגְמַר הַתִּקּוּן וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל. וְזֶה בְּחִינַת עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת בִּקַּשְׁתִּי אֶת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו וְכוּ' מְצָאֻנִי הַשֹּׁמְרִים פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וְכוּ'. כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי מֵהֶם, פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י קָרוֹב לִפְרִישׁוּתָם מִמֶּנִּי לְסוֹף אַרְבָּעִים שָׁנָה הַיְנוּ בְּסָמוּךְ אַחַר שֶׁנִּסְתַּלְּקוּ עַד שֶׁמָּצָאתִי שֶׁהָיָה עִמִּי בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ לִכְבֹּשׁ שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים, אֲחַזְתִּיו וְלֹא אַרְפֶּנּוּ וְכוּ' עַיֵּן שָׁם בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י. הַיְנוּ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל שֶׁדַּיְקָא אַחַר הִסְתַּלְּקוּת הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל הָאֲמִתִּי יְכוֹלִין לִמְצֹא אֶת ה' יִתְבָּרַךְ אַף-עַל-פִּי שֶׁבַּתְּחִלָּה לֹא זָכוּ לְמָצְאוֹ וְהָיוּ נְזוּפִים בְּחִינַת בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י עַיֵּן שָׁם. אַף-עַל-פִּי-כֵן אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ דַּיְקָא יְכוֹלִין לְמָצְאוֹ יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי מֵהֶם עַד שֶׁמָּצָאתִי וְכוּ' שֶׁפֵּרוּשׁוֹ לְאַחַר הִסְתַּלְּקוּתָם כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. הַיְנוּ כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר לְמַעְלָה שֶׁדַּיְקָא בְּכֹחַ הִסְתַּלְּקוּת הַצַּדִּיק שֶׁזָּכָה לְבִטּוּל כָּזֶה כְּדֵי לְהַמְתִּיק תֹּקֶף עֹצֶם הַדִּינִים הַקָּשִׁין מִכְּלַל יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא הָיָה אֶפְשָׁר לְבַטְּלָם בְּשׁוּם בִּטּוּל אֶל הָאֵין סוֹף בְּרָצוֹא וָשׁוֹב כִּי אִם עַל-יְדֵי הִסְתַּלְּקוּתוֹ מַמָּשׁ. וְאָז דַּיְקָא נִמְתָּק הַדִּין וִיכוֹלִין לְהִתְקָרֵב לַה' יִתְבָּרַךְ אָז דַּיְקָא בְּכֹחַ הִסְתַּלְּקוּתוֹ. כִּי הַצַּדִּיק נִסְתַּלֵּק בִּשְׁבִיל זֶה דַּיְקָא כְּדֵי שֶׁיִּגְמֹר בְּמוֹתוֹ מַה שֶּׁלֹּא הָיָה יָכֹל לִגְמֹר בְּחַיָּיו כְּמוֹ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וְדָוִד וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל:

EN:
[continued]

Segment 27
HE:
אות כב

EN:
Section 22

Segment 28
HE:
וְזֶה בְּחִינַת ה' לַמַּבּוּל יָשָׁב הַנֶּאֱמַר לְעִנְיַן מַתַּן תּוֹרָה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. כִּי כָּל מַתַּן תּוֹרָה נִמְשַׁךְ מִבְּחִינַת הַנַּ"ל מִבְּחִינַת הַבִּטּוּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל שֶׁנִּמְשָׁךְ עַל-יְדֵי תֹּקֶף הַדִּין חַס וְשָׁלוֹם. וְעַל-כֵּן בֶּאֱמֶת אָז בִּשְׁעַת מַתַּן תּוֹרָה הָיָה תֹּקֶף הַדִּין כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁבִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא לְהַחֲזִיר אֶת הָעוֹלָם לְתֹהוּ וָבֹהוּ. וְזֶה בְּחִינַת תּוֹרָה מִפִּי הַגְּבוּרָה נִתְּנָה. מִפִּי הַגְּבוּרָה דַּיְקָא. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁכָּפָה עֲלֵיהֶם הַר כְּגִיגִית וְכוּ'. הַיְנוּ שֶׁאָז נִתְעוֹרֵר דִּין גָּדוֹל בְּחִינַת הַדִּין הַגָּדוֹל שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה. וְיִשְׂרָאֵל הָיוּ קְדוֹשִׁים אָז מְאֹד מְאֹד וְזָכוּ אָז בִּשְׁעַת תֹּקֶף הַדִּין לְבַטֵּל עַצְמָן לְגַמְרֵי בְּתַכְלִית הַבִּטּוּל. וְאָז זָכוּ עַל-יְדֵי הַבִּטּוּל לְהַמְשִׁיךְ הַתּוֹרָה מֵאוֹר הָרְשִׁימוּ שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַתּוֹרָה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת קוֹל שׁוֹפָר בְּחִינַת שׁוֹפָר שֶׁל קַבָּלַת הַתּוֹרָה וְכוּ' כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁבְּכָל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁיָּצָא מִפִּי הַקָּדוֹשׁ -בָּרוּךְ-הוּא יָצְתָה נִשְׁמָתָן וְהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא הִמְשִׁיךְ עֲלֵיהֶם גִּשְׁמֵי בְּרָכָה וְהֶחֱיָה אוֹתָם. שֶׁנֶּאֱמַר גֶּשֶׁם נְדָבוֹת תָּנִיף אֱלֹקִים הַיְנוּ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. כִּי מַה שֶּׁיָּצְאָה נִשְׁמָתָן בְּכָל דִּבּוּר זֶה בְּחִינַת הַבִּטּוּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל. וְהֵם זָכוּ לְבִטּוּל כָּזֶה עַד שֶׁנִּסְתַּלְּקוּ עַל-יְדֵי זֶה. אֲבָל ה' יִתְבָּרַךְ רִחֵם עֲלֵיהֶם וְהִמְשִׁיךְ עֲלֵיהֶם גִּשְׁמֵי בְּרָכָה עַד שֶׁחָזְרוּ מִשָּׁם בִּבְחִינַת רָצוֹא וָשׁוֹב. וּמִשָּׁם קִבְּלוּ כָּל הַתּוֹרָה שֶׁהִיא בְּחִינַת מֵימֵי הַדַּעַת בְּחִינַת גִּשְׁמֵי בְּרָכָה שֶׁנִּמְשָׁךְ מֵאוֹר הָרְשִׁימוּ כְּשֶׁחוֹזְרִין מֵהַבִּטּוּל וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל:

EN:
[continued]

Segment 29
HE:
אות כג

EN:
Section 23

Segment 30
HE:
וְזֶה בְּחִינַת סֻכָּה. בְּחִינַת עַנְנֵי כָּבוֹד שֶׁנִּמְשָׁךְ מֵאוֹר הַבִּטּוּל שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ וְאַל יָבֹא בְּכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ וְכוּ' כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה וְכוּ' בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ. וּמֵעֲנַן הַקֹּדֶשׁ הַזֶּה אֲשֶׁר עַל הַכַּפֹּרֶת שֶׁנִּכְנַס לְשָׁם הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל בְּיוֹם כִּפּוּר מִשָּׁם נִמְשָׁךְ בְּחִינַת סֻכָּה בְּחִינַת עַנְנֵי כָּבוֹד שֶׁזּוֹכִין יִשְׂרָאֵל לִכְנֹס בָּהֶם אַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים עַל-יְדֵי מִצְוַת סֻכָּה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהוּא בְּחִינַת עַנְנֵי כָּבוֹד כַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה:

EN:
[continued]

Segment 31
HE:
כִּי הֶעָנָן שֶׁעַל הַכַּפֹּרֶת מִשָּׁם נִדְבַּר ה' יִתְבָּרַךְ עִם מֹשֶׁה. וּמִשָּׁם קִבֵּל כָּל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְכוּ' וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל כוּ' מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים וַיְדַבֵּר אֵלָיו. כִּי זֶה הֶעָנָן הַקָּדוֹשׁ זֶה בְּחִינַת וַיָּשֶׁת חֹשֶׁךְ סִתְרוֹ סְבִיבֹתָיו סֻכָּתוֹ חֶשְׁכַת מָיִם וְכוּ' כִּי מֵחֲמַת שֶׁאוֹר הָאֵין סוֹף אִי אֶפְשָׁר לְקַבְּלוֹ מֵחֲמַת רִבּוּי אוֹר. עַל-כֵּן ה' יִתְבָּרַךְ בְּחַסְדּוֹ הִסְתִּיר אוֹרוֹ הָאֵין סוֹף הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא בְּתוֹךְ הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ בִּבְחִינַת יָשֶׁת חֹשֶׁךְ סִתְרוֹ. כְּדֵי שֶׁעַל-יְדֵי זֶה הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ יִתְצַמְצֵם הָאוֹר כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לְקַבְּלוֹ בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה וְזֶה הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ הוּא בְּחִינַת שׁוֹמֵר בִּפְנֵי הָאוֹר הַגָּדוֹל הָאֵין סוֹף שֶׁלֹּא יִתְקָרֵב אֵלָיו מִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי אֵלָיו. וְעַל-כֵּן הִזְהִיר ה' יִתְבָּרַךְ אֶת אַהֲרֹן וְאַל יָבֹא בְּכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ וְכוּ' וְלֹא יָמוּת כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י שֶׁלֹּא יָמוּת כְּדֶרֶךְ שֶׁמֵּתוּ בָּנָיו כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לְקַבְּלוֹ בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה וְזֶה הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ הוּא בְּחִינַת שׁוֹמֵר בִּפְנֵי הָאוֹר הַגָּדוֹל הָאֵין סוֹף שֶׁלֹּא יִתְקָרֵב אֵלָיו מִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי אֵלָיו. וְעַל-כֵּן הִזְהִיר ה' יִתְבָּרַךְ אֶת אַהֲרֹן וְאַל יָבֹא בְּכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ וְכוּ' וְלֹא יָמוּת כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י שֶׁלֹּא יָמוּת כְּדֶרֶךְ שֶׁמֵּתוּ בָּנָיו שֶׁנִּכְנְסוּ לִפְנַי וְלִפְנִים שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת. עַל-כֵּן שָׁלְטָה בָּהֶם סִטְרָא דְּמוֹתָא שֶׁנִּמְשַׁךְ וְנִשְׁתַּלְשֵׁל מִבְּחִינַת הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ הַזֶּה שֶׁמִּשָּׁם בְּחִינַת דִּינִים כְּשֶׁאֵין יוֹדְעִין אֵיךְ לִכְנֹס לְשָׁם. כִּי הַבִּטּוּל אֶל הַתַּכְלִית הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל זֶה בְּחִינַת אַרְבָּעָה שֶׁנִּכְנְסוּ לַפַּרְדֵּס שֶׁנִּכְנְסוּ לְמָקוֹם שֶׁנִּכְנְסוּ וְרָצוּ לִכְלֹל וּלְהִסְתַּכֵּל בְּאוֹר הָאֵין סוֹף שֶׁהוּא בְּחִינַת הַתַּכְלִית אֲבָל לֹא הָיוּ כֻּלָּם רְאוּיִים לָזֶה. עַל-כֵּן לֹא יָצְאוּ מִשָּׁם בְּשָׁלוֹם. זֶה הֵצִיץ וְנִפְגַּע וְזֶה הֵצִיץ וּמֵת. וְאַחֵר שֶׁקִּצֵּץ בַּנְּטִיעוֹת לְגַמְרֵי. בִּלְתִּי רַבִּי עֲקִיבָא לְבַדּוֹ שֶׁנִּכְנַס בְּשָׁלוֹם וְיָצָא בְּשָׁלוֹם כִּי ה' יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ הִצִּילוֹ שֶׁהֵשִׁיב לְמַלְאַכֵי הַשָּׁרֵת רָאוּי הוּא זָקֵן זֶה שֶׁיִּשְׁתַּמֵּשׁ בִּכְבוֹדִי. כִּי מִי שֶׁזּוֹכֶה לִכָּנֵס לְשָׁם בִּרְשׁוּת כְּמוֹ רַבִּי עֲקִיבָא וְכַיּוֹצֵא. אֲזַי זֶה הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ הוּא טוֹבָה גְּדוֹלָה אֵלָיו. כִּי עַל-יְדֵי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ הַזֶּה שֶׁסְּבִיב הָאוֹר הָאֵין סוֹף כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. עַל-יְדֵי זֶה דַּיְקָא הוּא זוֹכֶה לְהִכָּלֵל וּלְהִסְתַּכֵּל בְּאוֹר הָאֵין סוֹף וְאֵינוֹ נִתְבַּטֵּל שָׁם בַּמְצִיאוּת. וַאֲזַי זוֹכֶה כְּשֶׁחוֹזֵר מֵהַבִּטּוּל שֶׁיִּהְיֶה נִשְׁאָר לוֹ אוֹר הָרְשִׁימוּ. כִּי אוֹר הָאֵין סוֹף נִרְשָׁם מִמֶּנּוּ רְשִׁימוּ קְדוֹשָׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה שֶׁשָּׁם דַּיְקָא נִצְטַיֵּר וְנִרְשַׁם אוֹר הָרְשִׁימוּ שֶׁל אוֹר הָאֵין סוֹף מֵחֲמַת הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ דַּיְקָא שֶׁהוּא בְּחִינַת צִמְצוּם. כִּי בִּלְעָדוֹ לֹא הָיָה יָכֹל הָאוֹר לְהִצְטַיֵּר כְּלָל. וְעַל-כֵּן כָּל הַנְּבוּאוֹת וְכָל הַהַשָּגוֹת שֶׁל כָּל הַנְּבִיאִים וְהַחֲכָמִים מְקַבְּלִים דַּיְקָא דֶּרֶךְ הֶעָנָן הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּעַמּוּד עָנָן יְדַבֵּר אֲלֵיהֶם. כִּי שָׁם דַּיְקָא נִצְטַיֵּר וְנִרְשָׁם אוֹר הָרְשִׁימוּ שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַשָּגָתָם. כִּי מִשָּׁם עִקַּר קַבָּלַת הַתּוֹרָה וְהַנְּבוּאָה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְיִשְׂרָאֵל עַם קָדוֹשׁ בִּכְלָלִיּוּת זוֹכִין בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים לְהִכָּלֵל וּלְהִתְבַּטֵּל בְּאוֹר הָאֵין סוֹף בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים עַל-יְדֵי הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל שֶׁנִּכְנָס בִּשְׁלִיחוּתָם לִפְנַי וְלִפְנִים וְכוּ' כַּנִּזְכָּר לְעֵיל וַאֲזַי מֵאוֹר הָרְשִׁימוּ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁנִּצְטַיְּרָה בְּתוֹךְ הֶעָנָן הַקָּדוֹשׁ הַנִּזְכָּר לְעֵיל זוֹכִין לִבְחִינַת לְקַבָּלַת הַלּוּחוֹת בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁהִיא כְּלַל הַתּוֹרָה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וַאֲזַי זוֹכִין אַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁיֻּמְשַׁךְ עַל כְּלַל יִשְׂרָאֵל בְּחִינַת הֶעָנָן הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת סֻכָּה שֶׁהִיא בְּחִינַת עַנְנֵי כָּבוֹד שֶׁנִּמְשָׁכִין מִשָּׁם. וְעַל-יְדֵי הָעַנְנֵי כָּבוֹד הָאֵלּוּ בְּחִינַת סֻכָּה עַל-יְדֵי זֶה מַמְשִׁיכִין עֲלֵיהֶם אוֹר הַשָּגַת הַתּוֹרָה מֵאוֹר הָרְשִׁימוּ הַקְּדוֹשָׁה בְּכָל שִׁבְעַת יְמֵי הַסֻּכּוֹת עַד שֶׁזּוֹכִין בִּשְׁמִינִי עֲצֶרֶת וְשִׂמְחַת תּוֹרָה לְקַבֵּל הַשָּגַת הַתּוֹרָה בִּשְׁלֵמוּת לְהַשְׁלִימָהּ וּלְהַתְחִילָהּ וְלִשְׂמֹחַ בְּשִׂמְחָתָהּ כִּי אָז זוֹכִין לִבְחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה בִּשְׁלֵמוּת. עַל-יְדֵי שֶׁזָּכִינוּ בְּכָל שִׁבְעַת יְמֵי הַסֻּכָּה לְקַבֵּל אוֹר הָרְשִׁימוּ שֶׁהִיא שֹׁרֶשׁ הַתּוֹרָה. עַל-יְדֵי הָעַנְנֵי כָּבוֹד שֶׁנִּמְשְׁכוּ עָלֵינוּ עַל-יְדֵי הַסֻּכָּה הַקְּדוֹשָׁה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְזֶה בְּחִינַת הַשִּׁבְעָה אוּשְׁפִּיזִין עִלָּאִין קַדִּישִׁין שֶׁהֵם הַשִּׁבְעָה רוֹעִים שֶׁנִּכְנָסִין לְתוֹךְ הַסֻּכָּה שֶׁהֵם אַבְרָהָם יִצְחָק יַעֲקֹב וְכוּ'. כִּי אֵלּוּ הַשִּׁבְעָה רוֹעִים הֵם בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת כָּל הַצַּדִּיקִים שֶׁבְּכָל דּוֹר שֶׁעַל יָדָם עִקַּר הַמְשָׁכַת הִתְגַּלּוּת אֱלֹקוּתוֹ בָּעוֹלָם שֶׁנִּמְשָׁךְ מֵאוֹר הָרְשִׁימוּ שֶׁל הַבִּטּוּל שֶׁזּוֹכִין הַצַּדִּיקִים כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. כִּי כָּל אֶחָד מֵהַשִּׁבְעָה רוֹעִים הַנִּזְכָּר לְעֵיל כָּל אֶחָד תִּקֵּן וְהִמְשִׁיךְ וְגִלָּה מִדָּה קְדוֹשָׁה אַחַת מִמִּדּוֹתָיו יִתְבָּרַךְ שֶׁנִּמְשָׁךְ מֵאוֹר הָרְשִׁימוּ הַנִּזְכָּר לְעֵיל שֶׁעַל-יְדֵי מִדּוֹת אֵלּוּ עִקַּר הִתְגַּלּוּת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ. כִּי בִּבְחִינַת הַבִּטּוּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל שָׁם הוּא לְמַעְלָה מִכָּל הַמִּדּוֹת וּמִכָּל הַסְּפִירוֹת כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. רַק כְּשֶׁחוֹזְרִין מֵהַבִּטּוּל בִּבְחִינַת וָשׁוֹב מְקַבְּלִין אוֹר הָרְשִׁימוּ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. מִשָּׁם מַתְחִילִין הִתְגַּלּוּת הַמִּדּוֹת וְהַסְּפִירוֹת שֶׁהֵם כְּלַל כָּל הַתּוֹרָה כְּלַל כָּל הַשֵּׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים כְּלָלִיּוּת כָּל הָעוֹלָמוֹת שֶׁעַל יָדָם עִקַּר הִתְגַּלּוּת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְהָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים כָּל אֶחָד זָכָה לִבְחִינַת בִּטּוּל עַד שֶׁזָּכָה אַחַר כָּךְ עַל-יְדֵי הָרְשִׁימוּ שֶׁהִמְשִׁיךְ כְּשֶׁחָזַר מֵהַבִּטּוּל לְתַקֵּן וּלְגַלּוֹת מִדָּה אַחַת מִמִּדּוֹתָיו יִתְבָּרַךְ. דְּהַיְנוּ אַבְרָהָם תִּקֵּן וְגִלָּה עַל-יְדֵי אוֹר הָרְשִׁימוּ שֶׁלּוֹ שֶׁהִמְשִׁיךְ עַל-יְדֵי בִּטּוּל שֶׁלּוֹ. עַל-יְדֵי זֶה תִּקֵּן וְגִלָּה בְּחִינַת מִדַּת הַחֶסֶד. וְכֵן יִצְחָק מִדַּת הַפַּחַד. וְכֵן יַעֲקֹב מִדַּת הַתִּפְאֶרֶת וְכוּ'. כִּי כָּל אֵלּוּ הַשִּׁבְעָה מִדּוֹת שֶׁהֵם כְּלַל הַכֹּל כַּנִּזְכָּר לְעֵיל כֻּלָּם נִמְשָׁכִין מֵאוֹר הָרְשִׁימוּ שֶׁהִמְשִׁיכוּ הַצַּדִּיקִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל עַל-יְדֵי בְּחִינַת בִּטּוּלָם כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְעַל-כֵּן בְּחַג הַסֻּכּוֹת הַקָּדוֹשׁ שֶׁאָנוּ עוֹסְקִים לְהַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ אוֹר הָרְשִׁימוּ הַקְּדוֹשָׁה עַל-יְדֵי הָעַנְנֵי כָּבוֹד שֶׁהָרְשִׁימוּ הַזֹּאת מְאִירָה עָלֵינוּ עַל-יְדֵי הַבִּטּוּל שֶׁזָּכִינוּ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. עַל-כֵּן אָז נִכְנָסִין אֶצְלֵנוּ לְתוֹךְ הַסֻּכָּה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהִיא בְּחִינַת עַנְנֵי כָּבוֹד נִכְנָסִין לְתוֹכָהּ כָּל הַשִּׁבְעָה רוֹעִים שֶׁעַל יָדָם עִקַּר הַמְשָׁכַת אוֹר הָרְשִׁימוּ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁעַל-יְדֵי זֶה עִקַּר הִתְגַּלּוּת אֱלֹקוּתוֹ שֶׁנִּתְגַּלָּה עַל יָדָם בָּעוֹלָם כַּנִּזְכָּר לְעֵיל:

EN:
[continued]

Segment 32
HE:
וְעַל-כֵּן נִקְרָאִים רוֹעִים. כִּי אֵלּוּ הַצַּדִּיקִים הַנּוֹרָאִים הֵם הֵם בְּחִינַת בַּעֲלֵי הַשָּדֶה שֶׁעוֹסְקִים לְתַקֵּן הַשָּדֶה הָעֶלְיוֹנָה הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל שֶׁעִקַּר תִּקּוּנָהּ עַל-יְדֵי בְּחִינַת הַבִּטּוּל וְהַהִסְתַּכְּלוּת אֶל הַתַּכְלִית כַּמּוּבָן בְּהַתּוֹרָה הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל. וְעַל -כֵּן נִקְרָאִים רוֹעִים. כִּי הֵם בְּחִינַת רוֹעִים בְּתוֹךְ הַשָּדֶה הָעֶלְיוֹנָה. כִּי כְּמוֹ הָרוֹעֶה הַגַּשְׁמִי שֶׁכָּל עִסְקוֹ וּמְלַאכְתּוֹ בְּתוֹךְ הַשָּדֶה. כְּמוֹ כֵן אֵלּוּ הַצַּדִּיקִים הֵם בְּחִינַת רוֹעִים בְּתוֹךְ הַשָּדֶה הָעֶלְיוֹנָה. כִּי הֵם בְּחִינַת בַּעֲלֵי הַשָּדֶה שֶׁעוֹסְקִין בְּתִקּוּן הַשָּדֶה הָעֶלְיוֹנָה עַל-יְדֵי הַבִּטּוּל אֶל הַתַּכְלִית וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל. וְעַל-כֵּן בֶּאֱמֶת הָיוּ כָּל הַצַּדִּיקִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל רוֹעִים בַּשָּדֶה מַמָּשׁ. כִּי זֶה יָדוּעַ שֶׁהַשָּדֶה הַתַּחְתּוֹן הוּא דֻּגְמַת הַשָּדֶה הָעֶלְיוֹנָה וְכָל הָעֲשָׂבִים וְהַצְּמָחִים וְשִׂיחַ הַשָּדֶה כֻּלָּם הֵם נִיצוֹצֵי נְשָׁמוֹת עֶלְיוֹנוֹת וְהָאָבוֹת בִּהְיוֹתָם רוֹעִים בַּשָּדֶה הָיוּ מְתַקְּנִים אֶת הַשָּדֶה בְּשָׁרְשָׁהּ הָעֶלְיוֹן. כִּי הֵם בַּעֲלֵי הַשָּדֶה הָעֶלְיוֹן כַּנִּזְכָּר לְעֵיל:

EN:
[continued]

Segment 33
HE:
אות כד

EN:
Section 24

Segment 34
HE:
וְזֶה בְּחִינַת אַרְבָּעָה מִינִים שֶׁלּוֹקְחִין בְּסֻכּוֹת. וּבָם אָנוּ שְׂמֵחִים לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר וְכוּ' וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם וְכוּ'. כִּי עַכְשָׁו אָנוּ מַרְאִין כֹּחֵנוּ מַה שֶּׁפָּעַלְנוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁזָּכִינוּ עַל-יְדֵי כָּל הַתִּקּוּנִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל לְתַקֵּן אֶת הַתְּפִלָּה. דְּהַיְנוּ לַעֲשׂוֹת אֶחָד מִכָּל הַתְּפִלָּה. שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הַשָּדֶה הָעֶלְיוֹנָה הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל כַּמְבֹאָר שָׁם שֶׁכְּשֶׁאָדָם עוֹמֵד לְהִתְפַּלֵּל הוּא הוֹלֵךְ בְּתוֹךְ הַשָּדֶה הָעֶלְיוֹן וְהוֹלֵךְ וּמְלַקֵּט צִיצִים וַעֲשָׂבִים וּפְרָחִים נָאִים וְכוּ' עַיֵּן שָׁם וְהַיּוֹצֵא מִשָּׁם. שֶׁכָּל זְמַן שֶׁאֵין זוֹכִין לְהִסְתַּכֵּל עַל הַתַּכְלִית שֶׁהִוא בְּחִינַת הַבִּטּוּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל. אֵין הַתְּפִלָּה מְתֻקֶּנֶת בִּשְׁלֵמוּת כִּי אֵין הַדִּבּוּר מַנִּיחַ אֶת הַנֶּפֶשׁ לֵילֵךְ לְהַלָּן יוֹתֵר וּלְלַקֵּט עֲשָׂבִים וּפְרָחִים וּצְמָחִים נִפְלָאִים מֵהַשָּדֶה וְכוּ'. וְעִקַּר הַתִּקּוּן עַל-יְדֵי הִסְתַּכְּלוּת עַל הַתַּכְלִית וְכוּ'. שֶׁעַל-יְדֵי זֶה עוֹשִׂין אֶחָד מִכָּל הַתְּפִלָּה וְאָז דַּיְקָא זוֹכִין הַתִּקּוּן עַל-יְדֵי הִסְתַּכְּלוּת עַל הַתַּכְלִית וְכוּ'. שֶׁעַל-יְדֵי זֶה עוֹשִׂין אֶחָד מִכָּל הַתְּפִלָּה וְאָז דַּיְקָא זוֹכִין לִתְפִלָּה בִּשְׁלֵמוּת. וְאָז יָכוֹל לֵילֵךְ בִּתְפִלָּתוֹ בְּהַשָּדֶה הָעֶלְיוֹן וּלְלַקֵּט שׁוֹשַׁנִּים וּצְמָחִים נִפְלָאִים עַל-יְדֵי דִּבּוּרֵי הַתְּפִלָּה הַקְּדוֹשָׁה וְכוּ' כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְזֶה בְּחִינַת אַרְבָּעָה מִינִים הַקְּדוֹשִׁים וְהַנּוֹרָאִים שֶׁכֻּלָּם הֵם מִינֵי צְמָחִים שֶׁהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה צִוְּתָה עָלֵינוּ לִקַּח בִּימֵי חַג הַסֻּכּוֹת אֵלּוּ הָאַרְבָּעָה מִינִים מִצִּמְחֵי הַשָּדֶה שֶׁהֵם בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת הַתְּפִלָּה. כְּלָלִיּוּת הַנְּשָׁמוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת שִׂיחַ הַשָּדֶה. וּבָזֶה שֶׁאָנוּ לוֹקְחִין אֵלּוּ הָאַרְבָּעָה מִינִים מִצִּמְחֵי הַשָּדֶה בָּזֶה אָנוּ מַרְאִים גֹּדֶל כֹּחֵנוּ מַה שֶּׁפָּעַלְנוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁזָּכִינוּ עַל -יְדֵי בְּחִינַת הַבִּטּוּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל לְתַקֵּן אֶת הַתְּפִלָּה עַד שֶׁאָנוּ יְכוֹלִין לְקַבֵּץ וּלְלַקֵּט בְּיָדֵינוּ צְמָחִים נִפְלָאִים מֵהַשָּדֶה הָעֶלְיוֹן שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת כָּל הָאַרְבָּעָה מִינִים שֶׁהֵם כְּלָלִיּוּת כָּל הַצִּמְחֵי הַשָּדֶה בִּקְדוּשָׁה כִּי אֵלוּ הַד' מִינִים הֵם כְּלוּלִים כָּל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁגְּדֵלִים בְּהַשָּדֶה הַנִּזְכָּר לְעֵיל. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁהָאַרְבָּעָה מִינִים הֵם בְּחִינַת כָּל הַכִּתּוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּנִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם בְּחִינַת צַדִּיקִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁהֵם בְּחִינַת בַּעֲלֵי רֵיחַ וְטַעַם בְּחִינַת אֶתְרוֹג. וְיֵשׁ בַּעֲלֵי רֵיחַ וְלֹא טַעַם בְּחִינַת הֲדַס. וּבַעֲלֵי טַעַם וְלֹא רֵיחַ. בְּחִינַת לוּלָב כַּפֹּת תְּמָרִים. וְיֵשׁ שֶׁאֵין בָּהֶם לֹא טַעַם וְלֹא רֵיחַ שֶׁהֵם פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם בְּחִינַת עַרְבֵי נַחַל. נִמְצָא שֶׁהָאַרְבָּעָה מִינִים הֵם כְּלוּלִים מִכָּל הַכִּתּוֹת שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם כְּלַל כָּל הַנְּשָׁמוֹת. וְעַל-כֵּן הֵם כֻּלָּם צִמְחֵי הַשָּדֶה. כִּי כָּל הַנְּשָׁמוֹת הֵם בְּחִינַת צִמְחֵי הַשָּדֶה הָעֶלְיוֹנָה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְעַל -יְדֵי שֶׁאָנוּ לוֹקְחִין בְּסֻכּוֹת אֵלּוּ הָאַרְבָּעָה מִינִים מִצִּמְחֵי הַשָּדֶה. בָּזֶה אָנוּ מַרְאִין גֹּדֶל כֹּחֵנוּ מַה שֶּׁפָּעַלְנוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁזָּכִינוּ עַל-יְדֵי בְּחִינַת הַבִּטּוּל וְכוּ' כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. לְתַקֵּן אֶת הַתְּפִלָּה עַד שֶׁאָנוּ זוֹכִין לְקַבֵּץ בְּיָדֵינוּ כְּלָלִיּוּת כָּל צִמְחֵי הַשָּדֶה הַנִּפְלָאִים שֶׁמְּלַקְּטִים וּמְקַבְּצִים אוֹתָם כְּשֶׁזּוֹכִין לִתְפִלָּה בִּשְׁלֵמוּת שֶׁהֵם בְּחִינַת אֵלּוּ הָאַרְבָּעָה מִינִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁכֻּלָּם הֵם בְּחִינַת צִמְחֵי הַשָּדֶה הָעֶלְיוֹנָה וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל. וְזֶה בְּחִינַת מַה מַה שֶּׁאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ מָאן נָצַח מָאן דְּאָחֵיד מָאנֵי קְרָבָא בִּידוֹהִי. שֶׁהֵם הָאַרְבָּעָה מִינִים הַקְּדוֹשִׁים. כִּי עִקַּר נִצְחוֹן הַמִּלְחָמָה שֶׁנִּצַּחְנוּ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים נִכָּר וְנִתְגַּלֶּה עַל-יְדֵי הָאַרְבָּעָה מִינִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁהֵם בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת צִמְחֵי הַשָּדֶה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת תִּקּוּן הַתְּפִלָּה שֶׁפָּעַלְנוּ עַל-יְדֵי הַבִּטּוּל שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים וְכוּ' כַּנִּזְכָּר לְעֵיל:

EN:
[continued]

Segment 35
HE:
וזה בחינת מילוי הלבנה בחינת והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים וכו' כי מילוי הלבנה מפגימתה זה בחינת שלימות החסרון כי החסרון הוא בחינת חסרון ופגימת הלבנה שהוא בחינת מלכות שנתמעטה על ידי הקיטרוג שמשם באים כל החסרונות של השפע ועל ידי מ"ט יום של ספירת העומר שהוא בחינת שבעתיים בחינת מזוקק שבעתיים על ידי זה נשלם כל החסרונות כנ"ל. שזהו בחינת מילוי חסרון ופגימת הלבנה:

EN:
And this is what Rabeinu, may his light shine, wrote: that the root of teshuvah is on Rosh Chodesh. For Rosh Chodesh, which is the aspect of the revelation of the concealment as mentioned above — then the Torah proclaims before them. Therefore, then is the arousal of teshuvah for all who come into the world, even for the transgressors of Yisrael who are in the ultimate concealment. For then the concealment is revealed, and this is the aspect of Rosh Chodesh — the aspect of the filling and rectification of the moon at the time when it has reached the ultimate blemish, as mentioned above.

Segment 37
HE:
אות יז וְזֶה בְּחִינַת שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת לַנֵּרוֹת, הַמּוּבָא בְּסוֹף הַמַּאֲמָר "רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב" הַנַּ"ל, שֶׁהֵם מ"ט אוֹרוֹת וְכוּ', עַיֵּן שָׁם. וְזֶה בְּחִינַת מ"ט יְמֵי הָעֹמֶר שֶׁעַל יָדָם זוֹכִים לְהַמְשִׁיךְ הָרוּחַ חַיִּים מֵהַתּוֹרָה לְהַשְׁלִים הַחֶסְרוֹנוֹת, שֶׁהוּא בְּחִינַת וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן וְכוּ', עַיֵּן שָׁם: 

וְזֶה בְּחִינַת כִּי תִשָּא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה' בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף וְכוּ', כִּי אָסוּר לִמְנוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, כִּי הַמִּנְיָן הוּא בִּבְחִינַת חִסָּרוֹן כַּנַּ"ל, בְּחִינַת חֶסְרוֹן הָרוּחַ חַיִּים וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי זֶה יָכוֹל לִשְׁלֹט נֶגֶף חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף", שֶׁהוּא הִסְתַּלְּקוּת הָרוּחַ חַיִּים עַל-יְדֵי הַמִּנְיָן, שֶׁהוּא בְּחִינַת חִסָּרוֹן כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן נִקְרָא הַמִּנְיָן וְהַמִּסְפָּר מִפְקָד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וַיִּתֵּן אֶת מִסְפַּר וּמִפְקַד הָעָם" כְּשֶׁצִּוָּה דָּוִד לִמְנוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, כִּי מִפְקָד לְשׁוֹן חִסָּרוֹן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וְלֹא נִפְקַד מִמֶּנּוּ אִישׁ" (וּכְפֵרוּשׁ רַשִׁ"י שָׁם), כִּי כָּל הַמִּנְיָנִים הֵם בִּבְחִינַת חִסָּרוֹן, וְעַל-כֵּן נִקְרָאִים בִּלְשׁוֹן מִפְקָד לְשׁוֹן חִסָּרוֹן כַּנַּ"ל, וְעַל-כֵּן אָסוּר לִמְנוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, כִּי אִם עַל-יְדֵי שֶׁיִּתְּנוּ כֹּפֶר נַפְשָׁם לִצְדָקָה לְקָרְבָּנוֹת, כִּי עַל-יְדֵי הַקָּרְבָּנוֹת מַכְנִיעִין הָרוּחַ סְעָרָה, רוּחַ הַבְּהֵמָה וּמְבָרְרִין מִשָּׁם הָרוּחַ חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה וְאָז נִשְׁלָמִים כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת. וְאָז עוֹלֶה הַמִּנְיָן, שֶׁהוּא הַחִסָּרוֹן, לִבְחִינַת שְׁלֵמוּת וְנִמְשָׁךְ רוּחַ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַמִּנְיָן וְהַחִסָּרוֹן. וְאָז דַּיְקָא מֻתָּר לִמְנוֹת. וְזֶהוּ, "כִּי תִשָּא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם", דְּהַיְנוּ כְּשֶׁתִּרְצֶה לָשֵׂאת וּלְהַגְבִּיהַּ בְּחִינַת הַמִּנְיָן שֶׁיֻּשְׁלַם הַחִסָּרוֹן הַבָּא מִבְּחִינַת מִנְיָן. וְזֶהוּ "לִפְקֻדֵיהֶם" לְשׁוֹן חִסָּרוֹן, הַיְנוּ כְּשֶׁתִּרְצֶה לָשֵׂאת הַמִּנְיָן וּלְהַשְׁלִים הַחִסָּרוֹן אֲזַי 'וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה' וְכוּ' וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף', כִּי עַל -יְדֵי הַצְּדָקָה שֶׁל הַקָּרְבָּנוֹת מַמְשִׁיכִין הָרוּחַ חַיִּים וְנִצּוֹלִים מֵהַנֶּגֶף, שֶׁהוּא הִסְתַּלְּקוּת הָרוּחַ חַיִּים הַבָּא עַל-יְדֵי הַמִּנְיָן כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת צְדָקָה, וְזֶה בְּחִינַת פִּדְיוֹן שֶׁמּוֹנִין הַמָּעוֹת כְּפִי הַמִּסְפָּרִים שֶׁצְּרִיכִין עַל-פִּי כַּוָּנוֹת, וְעַל-יְדֵי זֶה עוֹשִׂין פִּדְיוֹן וּמַמְשִׁיכִין רוּחַ חַיִּים לְהַחוֹלֶה, כִּי עִקַּר הַחוֹלַאַת הוּא בְּחִינַת הִסְתַּלְּקוּת הָרוּחַ חַיִּים, בְּחִינַת חִסָּרוֹן שֶׁשָּׁרְשׁוֹ מִבְּחִינַת מִנְיָן וְכוּ' כַּנַּ"ל, וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי הַמִּנְיָן דִּקְדֻשָּׁה שֶׁמּוֹנִין הַמָּעוֹת עַל-פִּי כַּוָּנוֹת, עַל-יְדֵי זֶה מַגְבִּיהִין הַמִּנְיָן וְהַמִּסְפָּר אֶל הַקְּדֻשָּׁה, כִּי זֶה כְּלָל שֶׁאֵין הַדִּין נִמְתָּק אֶלָּא בְּשָׁרְשׁוֹ, וַאֲזַי כְּשֶׁמַּמְתִּיקִין בְּחִינַת הַמִּנְיָן וְהַמִּסְפָּר בְּשָׁרְשׁוֹ, עַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הָרוּחַ חַיִּים, שֶׁהוּא בְּחִינַת שְׁלֵמוּת הַחִסָּרוֹן וְהַמִּנְיָן. וְעַל-יְדֵי זֶה מַמְשִׁיכִין רוּחַ חַיִּים לְהַחוֹלֶה. וְהָעִקָּר עַל-יְדֵי שֶׁנּוֹתְנִין הַמָּעוֹת לִצְדָקָה, כִּי צְדָקָה הוּא בְּחִינַת רוּחַ חַיִּים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "בְּאֹרַח צְדָקָה חַיִּים". כִּי הֶעָנִי בִּבְחִינַת חִסָּרוֹן שֶׁחָסֵר מִכָּל טוּב, וְעִקַּר הָעֲנִיּוּת נִמְשָׁךְ מֵחֶסְרוֹן וּפְגִימַת הַלְּבָנָה כַּיָּדוּעַ. וְעַל-יְדֵי שֶׁמְּרַחֵם עָלָיו וְנוֹתֵן לוֹ צְדָקָה וּמַשְׁלִים חֶסְרוֹנוֹ בִּבְחִינַת "פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ וְכוּ' דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ", עַל-יְדֵי זֶה מְרַחֲמִין עָלָיו מִן הַשָּׁמַיִם וְנִמְשָׁךְ עָלָיו גַּם כֵּן בְּחִינַת שְׁלֵמוּת הַחִסָּרוֹן, שֶׁהוּא הָרוּחַ חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה וְעַל-כֵּן צְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת, שֶׁהוּא הִסְתַּלְּקוּת הָרוּחַ חַיִּים, כִּי עַל-יְדֵי הַצְּדָקָה שֶׁמְּמַלֵּא חֶסְרוֹנוֹ שֶׁל הֶעָנִי, נִמְשָׁךְ הָרוּחַ חַיִּים שֶׁהוּא שְׁלֵמוּת הַחִסָּרוֹן, בְּחִינַת בְּאֹרַח צְדָקָה חַיִּים כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן נֶאֱמַר בִּצְדָקָה, "וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת אִם לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָּי". דְּהַיְנוּ שְׁלֵמוּת כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁנִּמְשָׁךְ הַבְּרָכָה עַד בְּלִי דַּי, כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת הַחֶסְרוֹנוֹת הוּא עַל-יְדֵי צְדָקָה כַּנַּ"ל: 

~ אות יח

וְעַל-כֵּן מַתְחִילִין לוֹמַר טַל בְּיוֹם רִאשׁוֹ

EN:
Therefore, the custom is to arouse oneself in teshuvah on Erev Rosh Chodesh and to observe Yom Kippur Katan (the Minor Day of Atonement). For then is the ultimate blemish of the moon, the aspect of Malchus, and therefore, specifically then is the time of closeness, as mentioned above. And therefore one does teshuvah then and returns to Him, blessed be He.

Therefore, Kiddush HaChodesh is the first mitzvah that Yisrael were commanded in Egypt. And there, in that very parashah of "This month shall be for you" (Shemos 12:2), the Exodus from Egypt and their redemption is stated — for their redemption was dependent on this. For the Exodus from Egypt is in the aspect of Kiddush HaChodesh, as mentioned above.

Segment 38
HE:
וְכֵן הוּא בְּכָל אָדָם שֶׁכָּל זְמַן שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה בְּמַעֲשָׂיו לִכְלֹל הָעוֹלָמוֹת עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְהַתַּכְלִית הַנַּ"ל שֶׁהוּא הֶאָרַת הָרָצוֹן צָרִיךְ עַל כָּל פָּנִים לְהַרְבּוֹת מְאֹד מְאֹד בְּסִפּוּר הַנִּסִּים וְהַנִּפְלָאוֹת שֶׁעָשָׂה ה' יִתְבָּרַךְ עִמּוֹ לְקָרְבוֹ מִמָּקוֹם שֶׁהוּא וּלְהוֹדִיעוֹ כִּי עֲדַיִן ה' עִמּוֹ וְכוּ'. שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת סִפּוּר יְצִיאַת מִצְרַיִם בְּכָל אָדָם וְכוּ'. כִּי עַל-יְדֵי זֶה דַּיְקָא יִזְכֶּה לְהֶאָרַת הָרָצוֹן בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה כִּי עִקַּר הַתִּקּוּן עַל-יְדֵי הַדִּבּוּר בְּחִינַת פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת וְכוּ'. שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַחֲלִיפוֹת וְכוּ'. וְכָל הַמַּרְבֶּה לְסַפֵּר בָּזֶה הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח בַּחֲסָדִים שֶׁהוּא בְּחִינַת חֶסֶד וְאַהֲבָה וְרָצוֹן, בְּחִינַת הֶאָרַת הָרָצוֹן הַנַּ"ל:

EN:
Halachah 1 (LM I:54): Hashem arranges for each person to eat foods containing sparks of their soul. Bless the favorite first (= closest to your soul). Seven Species from Eretz Yisrael = root of all holy souls → precedence. Specific berachos (ha'aitz, ha'adamah) due to fruits' precious souls. Da'as determines everything — intent, tafel/ikar, precedence.

Segment 40
HE:
אות כט וְזֶה בְּחִינַת סְפִירַת הָעֹמֶר, כִּי מְבֹאָר בַּכַּוָּנוֹת שֶׁאָז מַמְשִׁיכִין עַל-יְדֵי הַסְּפִירָה הַמַּקִּיפִין וְכוּ', זֶה בְּחִינַת לְעֵינֵי הָעַמִּים הַנַּ"ל. כִּי הַמַּקִּיפִין הוּא הַשֵּכֶל שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּיג. וְאִם כֵּן מַהוּ הַמְשָׁכָתָן. אַךְ הָעִקָּר שֶׁמַּמְשִׁיכִין עָלֵינוּ הַשֵּכֶל הַמַּקִּיף שֶׁיִּהְיֶה סָמוּךְ אֵלֵינוּ וְיַקִּיף אֶת שִׂכְלֵנוּ, הַיְנוּ שֶׁנִּזְכֶּה לִרְאוֹת וּלְהָבִין שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָנוּ לְהָבִין, כִּי נָבִין מֵרָחוֹק שֶׁיֵּשׁ סוֹדוֹת עֲצוּמִים אֵצֶל גְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים וְאָנוּ מְחֻיָּבִים לִרְדֹּף בְּכָל כֹּחֵנוּ אַחֲרֵיהֶם וּלְהִתְדַּבֵּק בָּם. אֲבָל עֲדַיִן הַסּוֹדוֹת נֶעְלָמִים מֵאִתָּנוּ שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת לְעֵינֵי הָעַמִּים הַנַּ"ל. וְזֶהוּ בְּכָל דַּרְגָּא וְדַרְגָּא אֲפִלּוּ בַּדְּיוֹטָא הַתַּחְתּוֹנָה מְאֹד מְאֹד. כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ וְכוּ'. וְאַף-עַל-פִּי-כֵן אֵין זֶה תַּכְלִית הַיְדִיעָה אֲשֶׁר לֹא נֵדַע. כִּי עֲדַיִן אָנוּ רְחוֹקִים מְאֹד מְאֹד מִתַּכְלִית הַיְדִיעָה כִּי אֵין אָנוּ יוֹדְעִים כְּלוּם. רַק עַל-יְדֵי הִתְקָרְבוּתֵנוּ לְהַצַּדִּיקִים הֵם מְאִירִין בָּנוּ כִּי עֲדַיִן ה' אִתָּנוּ אֵיךְ שֶׁאֲנַחְנוּ הֵם אֲפִלּוּ וְכוּ'. וּמוֹדִיעִין לָנוּ מֵרָחוֹק שֶׁהַסּוֹד אֶצְלָם. שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הֶאָרַת הַמַּקִּיפִין לְכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בְּכָל מִדָּה וּמִדָּה שֶׁל שִׁבְעַת יְמֵי הַבִּנְיָן שֶׁהֵם בְּחִינַת הַשֶּׁבַע מִדּוֹת וְכוּ', כִּי אוֹר הַפְּנִימִי אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּיג מֵחֲמַת הַחֻרְבַּן בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ שֶׁאֵין אָנוּ זוֹכִים לְהַקְרִיב קָרְבַּן הָעֹמֶר. רַק עַל-יְדֵי שֶׁאָנוּ מִתְפַּלְּלִין בְּעֵת הַסְּפִירָה הָרַחֲמָן יַחֲזִיר לָנוּ עֲבוֹדַת בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ לִמְקוֹמוֹ וְכוּ' עַל-יְדֵי זֶה מַמְשִׁיכִין מְעַט אוֹרוֹת הַפְּנִימִיִּים וְכוּ' כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר כָּל זֶה בַּכַּוָּנוֹת, הַיְנוּ עַל-פִּי הַמְבֹאָר בַּתּוֹרָה הַנַּ"ל וּבְהַתּוֹרָה עַל פָּסוּק גָּאַלְתָּ שֵׁבֶט וְכוּ' הַנַּ"ל שֶׁעִקַּר הַדַּעַת הַנַּ"ל שֶׁכּוֹלֵל דָּרֵי מַעְלָה עִם דָּרֵי מַטָּה הוּא בְּבֵית-הַמִּקְדָּשׁ וְכוּ'. וְעַל-כֵּן עַכְשָׁו בְּעֵת הַחֻרְבָּן אִי אֶפְשָׁר לְהָאִיר הַדַּעַת בִּשְׁלֵמוּת. רַק עַל-יְדֵי תְּפִלָּה וְכֹחַ הַצַּדִּיקִים מַמְשִׁיכִין עָלֵינוּ שֵׂכֶל וְדַעַת שֶׁנֵּדַע שֶׁיֵּשׁ אוֹר גָּדוֹל לִסְבִיבֵנוּ, הַיְנוּ שֶׁמַּקִּיפִין אוֹתָנוּ שִׂכְלִיִּים וְסוֹדוֹת עֲצוּמִים וְהֵם לְנֶגֶד עֵינֵינוּ רַק אִי אֶפְשָׁר לָנוּ לְהַשִּיגָם כִּי הֵם בַּמֻּפְלָא מִמֶּנּוּ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הֶאָרַת הַמַּקִּיפִין הַנַּ"ל. וְעִקַּר הֶאָרָתָם הוּא שֶׁמְּאִירִים לָנוּ בְּדַעְתֵּנוּ לַעֲשׂוֹת מְחִצָּה וּגְבוּל בְּהַדַּעַת לְבַל נַהֲרֹס לִכְנֹס בְּקֻשְׁיוֹת וְתֵרוּצִים שֶׁהֵם אֶצְלֵנוּ בְּחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן וְכוּ':

EN:
Halachah 2 (LM I:44, LM II:40): Through berachah, Eretz Yisrael is made everywhere. Before berachah: "to Hashem is the earth" (distinction between EY and chutz la'Aretz). After: "the earth He gave to mankind" (eretz unqualified = Eretz Yisrael = everywhere). Seven Species = seven Torah measures = seven layers of the eye = Hashem's eyes of providence on Eretz Yisrael. Therefore they precede; earlier in verse = closer to His providence.

Core teaching (LM I:37): Body/soul = behaima/adam = forgetfulness/memory = folly/Torah. Subdue the body through fasting → chesed → nefesh elevated through avira d'Eretz Yisrael and breath of schoolchildren.

Segment 42
HE:
אות ל וּכְלַל אֵלּוּ הַמַּקִּיפִין הֵם בְּחִינַת תְּקוּפוֹת הַיָּמִים, כִּי נִיסָן הוּא בְּחִינַת תְּקוּפוֹת הַיָּמִים בְּחִינַת וַיְהִי לִתְקוּפַת הַיָּמִים וְכוּ'. וְתִשְׁרֵי הוּא בְּחִינַת תְּקוּפַת הַשָּׁנָה שֶׁנֶּאֱמַר עַל חַג הָאָסִיף שֶׁהוּא בְּתִשְׁרֵי וְכוּ' וּבְכָל יוֹם וָיוֹם שֶׁהוּא הַזְּמַן. צְרִיכִין לְהַמְשִׁיךְ מִלְּמַעְלָה מֵהַזְּמַן מִבְּחִינַת תְּקוּפוֹת הַיָּמִים שֶׁמִּשָּׁם הֵם הֶאָרַת הַמַּקִּיפִין הַנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת הַסְּפִירָה:

EN:
§§1-2: Birchos hanehenin elevate reincarnated nefashos. Essential berachah = avira d'Eretz Yisrael. Money = root of nefesh → nezikin and tzedakah both elevate the nefesh.

§§3-4: Precedence in berachos through kavod. Seven Species of Eretz Yisrael = highest souls. Kazayis (olive) = body and soul; oil = memory from within forgetfulness.

Segment 44
HE:
אות לא וְזֶה וּסְפַרְתֶּם לָכֶם, לָכֶם-לְעַצְמְכֶם לְכָל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ שֶׁצָּרִיךְ לְהַמְשִׁיךְ הֶאָרָה מִתְּקוּפוֹת הַיָּמִים מִלְּמַעְלָה מֵהַזְּמַן לְתוֹךְ כָּל יוֹם וָיוֹם שֶׁל הַזְּמַן שֶׁהוּא בְּחִינַת הֶאָרַת הַמַּקִּיפִין הַנַּ"ל. וְזֶה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. כִּי עִקָּר הוּא תְּמִימוּת וּפְשִׁיטוּת וְלִבְלִי לִכְנֹס בַּחֲקִירוֹת וְקֻשְׁיוֹת שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת בֵּן תָּם שֶׁהוּא בְּחִינַת יַעֲקֹב אִישׁ תָּם (כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּהַתּוֹרָה מֵישְׁרָא סִימָן ל לִקּוּטֵי ח"א) כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת הָעוֹלָמוֹת הוּא כְּשֶׁנִּכְלָלִין זֶה בָּזֶה בִּבְחִינַת הַנַּ"ל שֶׁזֶּה הַדָּבָר עִקָּרוֹ נַעֲשֶׂה בְּבֵית-הַמִּקְדָּשׁ עַל-יְדֵי הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁהָיוּ עֶלְיוֹנִים לְמַטָּה וְתַחְתּוֹנִים לְמַעְלָה. וְהָעִקָּר תָּלוּי בַּתַּחְתּוֹנִים שֶׁעַל-יְדֵי שֶׁהַצַּדִּיק הָאֱמֶת מוֹדִיעַ לַתַּחְתּוֹנִים אֲפִלּוּ לְהַתַּחְתּוֹנִים מְאֹד שֶׁהֵם בְּעֹמֶק הַיְרִידָה מְאֹד, כְּשֶׁמּוֹדִיעַ לָהֶם שֶׁעֲדַיִן עֲדַיִן ה' אִתָּם וְאֶצְלָם וְקָרוֹב לָהֶם כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ עַד שֶׁמְּקַבְּלִין זֶה הַדַּעַת וּמִתְעוֹרְרִים לְהִתְקָרֵב אֵלָיו בִּתְפִלָּה וְתוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים וְכוּ' בִּבְחִינַת הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר שֶׁעַל-יְדֵי זֶה הוּא מַגְבִּיהַּ כָּל הַתַּחְתּוֹנִים לְמַעְלָה, עַל-יְדֵי זֶה מַמְשִׁיכִין הָעֶלְיוֹנִים לְמַטָּה, כִּי עַל-יְדֵי זֶה מַמְשִׁיכִין הַשְׁרָאַת שְׁכִינָתוֹ לְמַטָּה, כִּי בְּאִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא אִתְּעַר לְעֵלָּא וְכוּ'. וְזֶה תַּכְלִית הַשְּׁלֵמוּת שֶׁל הָאָדָם וְשֶׁל כָּל הָעוֹלָמוֹת. וְעִקָּרוֹ הָיָה בְּבֵית-הַמִּקְדָּשׁ כַּנַּ"ל וּמֵעֵת שֶׁחָרַב בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ חָשְׁכוּ הַמְאוֹרוֹת וְכוּ' וְאֵין אָנוּ יְכוֹלִין לְקַבֵּל שׁוּם אוֹר לְעוֹרֵר וּלְהָקִיץ אוֹתָנוּ כִּי אִם עַל-יְדֵי גְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם דַּעַת גָּדוֹל שֶׁנֶּחֱשָׁב כְּבִנְיַן בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁהֵם מְאִירִין בָּנוּ כָּל זֶה כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל. וְעַל-כֵּן מִפֶּסַח עַד הָעֲצֶרֶת שֶׁאָנוּ צְרִיכִין לְהָכִין עַצְמֵנוּ לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה עַל-יְדֵי אֵיזֶה אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא, עַל-כֵּן צִוְּתָה לָנוּ הַתּוֹרָה לַעֲסֹק בְּתִקּוּן הָעֹמֶר שְׂעוֹרִים. וְאַף-עַל-פִּי שֶׁאֵין לָנוּ בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ. כְּבָר מְבֹאָר שֶׁעַל-יְדֵי הַתְּפִלָּה וְכוּ' מַמְשִׁיכִין הֶאָרַת תִּקּוּן הַקְרָבַת הָעֹמֶר כַּנַּ"ל כִּי הַקְרָבַת הָעֹמֶר שְׂעוֹרִים וּתְנוּפָתוֹ הוּא עִקַּר בְּחִינַת הַנַּ"ל בְּחִינַת תַּחְתּוֹנִים לְמַעְלָה שֶׁמֵּאִיר עַל-יְדֵי הַקָּרְבָּנוֹת, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם עַל פָּסוּק גָּאַלְתָּ הַנַּ"ל. וְעַתָּה בִּתְחִלַּת הַהִתְקָרְבוּת הוּא פֶּלֶא יוֹתֵר שֶׁצִּוָּה לָנוּ לְהַקְרִיב מַאֲכַל בְּהֵמָה שֶׁהוּא הָעֹמֶר שְׂעוֹרִים, שֶׁהוּא מִנְחַת קְנָאוֹת שֶׁמְּבַטֵּל וּמְבַעֵר הָרוּחַ שְׁטוּת בִּבְחִינַת אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וְכוּ'. כִּי מַעֲלִין גַּם מִשָּׁם עַל -יְדֵי גֹּדֶל כֹּחַ הַצַּדִּיק וּמַעֲלִין הֶעְדֵּר הַדַּעַת כָּזֶה בְּחִינַת שְׂעוֹרִים מַאֲכַל בְּהֵמָה תֹּקֶף הַגְּבוּרוֹת הַכְּלוּלִים בְּתֵבַת שְׂעוֹרָה (כַּמְבֹאָר בַּכַּוָּנוֹת) הַכֹּל מַעֲלִין וּמְנִיפִין לְרֵיחַ נִיחוֹחַ לַה'. וְעַל-יְדֵי זֶה דַּיְקָא הוּא בְּחִינַת תַּחְתּוֹנִים לְמַעְלָה כַּנַּ"ל. וְסוֹפְרִין אַחַר-כָּךְ שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת וְכוּ'. עַד שֶׁזּוֹכִים בְּיוֹם הַחֲמִשִּׁים בְּשָׁבוּעוֹת לִבְחִינַת עֶלְיוֹנִים לְמַטָּה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי שֶׁהִמְשִׁיכוּ שְׁכִינָתוֹ לְמַטָּה וְכוּ' כַּנַּ"ל שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַתִּקּוּן שֶׁל מַתַּן תּוֹרָה שֶׁהוּא בְּחִינַת שָׁלוֹם שֶׁעוֹשֶׂה שָׁלוֹם וּשְׁלֵמוּת בְּכָל הָעוֹלָמוֹת שֶׁהָעִקָּר שֶׁיִּהְיוּ נִכְלָלִין יַחַד בִּבְחִינַת תַּחְתּוֹנִים לְמַעְלָה וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ בְּחִינַת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. כִּי זֶהוּ עִקַּר תְּמִימוּת וּשְׁלֵמוּת הַיָּמִים וְהַשָּׁבוּעוֹת שֶׁהֵם בִּזְמַן כְּשֶׁמַּגְבִּיהִין אוֹתָן לְמַעְלָה לִבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן לִבְחִינַת תְּקוּפוֹת הַיָּמִים עַל-יְדֵי שֶׁיּוֹדְעִין וּמַאֲמִינִים כִּי עֲדַיִן ה' אִתָּנוּ בְּכָל מָקוֹם שֶׁנִּדְחֵנוּ לְשָׁם בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ וְכוּ' כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַדַּעַת שֶׁמֵּאִיר בָּנוּ הַצַּדִּיק שֶׁהוּא בְּחִינַת מֹשֶׁה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת יְצִיאַת מִצְרַיִם וּסְפִירָה וּמַתַּן תּוֹרָה שֶׁאָז מִתְקָרֵב יִשְׂרָאֵל לַה' יִתְבָּרַךְ עַל-יְדֵי הֶאָרַת הַדַּעַת הַנַּ"ל, כִּי מְבֹאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל שֶׁעִקַּר הַשְּׁלֵמוּת הוּא כְּשֶׁמְּקַשְּׁרִין שְׁנֵי הָעוֹלָמוֹת יַחַד שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה צְרִיכִין לְהַשְׁאִיר בָּנִים וְתַלְמִידִים וְכוּ'. כִּי כְּשֶׁהוּא לְמַעְלָה לְבַד אֵין זֶה שְׁלֵמוּת וְכוּ'. וְזֶהוּ בְּחִינַת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה לְשׁוֹן שְׁלֵמוּת וְכוּ'. כִּי עַל-יְדֵי הַסְּפִירָה לָעֹמֶר שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מְקַשְּׁרִין וְכוֹלְלִין עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים יַחַד כַּנַּ"ל. עַל-יְדֵי זֶה עִקַּר הַתְּמִימוּת וְהַשְּׁלֵמוּת בְּחִינַת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה וְכַנַּ"ל:

EN:
§§5-6: Eating a kazayis requires final berachah to guard zikaron. First berachah has no minimum — initial revelation of da'as is beyond measure.

§§7-8: Shabbos kiddush over wine = zikaron from shich'chah. Purim intoxication = subduing Amalek/shich'chah through wine in holiness.

Segment 45
HE:
וזה שאמרו רבותינו ז"ל לעינין שמחמת יום טוב אין שמחה אלא בבשר בהמה של קרבנות. כי עיקר השמחה של יום טוב שהיא על ידי התגלות הרצון דייקא עלידי שנכנעין חכמת הטבע, זה נעשה על ידי הקרבנות שעל ידי זה מכניעין רוח הבהמיות שהוא כסילות בחינת חכמת הטבע ומעלין מבהמה לא דם מטבע לרצון והשגחה, שיודעין שהכל בהשגחתו יתברך כנ"ל. נמצא שעלידי הקרבנות נכנעין חכמת הטבע ונתגלה הרצון וזה עיקר שמחמת יום טוב כנ"ל. ועל כן מקרא הנ"ל ושמחת לפני ה' אתה ובנך וכו' והגר והיתום וכו' נאמר על עינין הקרבנות כי מאחר שהקרבנות בפרט הקרבנות של יולם טוב מקרא קודש מגלין את הרצון על כן צריכין ליתן צדקה מהלם להזמין עליהם עניילם וגר ויתום וכו', כדי שעל ידי הצדקה יהיה נכנע מצח הנחש כדי שיתגלה מצח הרצון. כדי שעל ידי זה יהיה נשמע קול הקריאה של יום טוב מקרא קודש שמגלה את הרצון שזה עיקר שמחמת יום טוב בחינת ושמחת וכו' אם אתה משמח את שלי אני משמח את שלך משמח דייקא. כי עיקר שמחת יום טוב שהוא על ידי התגלות הרצון כנ"ל, תלוי בצדקה שעל ידה נתגלה מצח הרצון, שאז נשמע קול הקריאה של יום טוב וכו' שזה עיקר שמחת יום טוב כנ"ל:

EN:
[continued]

Segment 46
HE:
וְזֶה בְּחִינַת הִשְׁתַּטְּחוּת עַל קִבְרֵי הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים, כִּי מְקוֹם קְבוּרַת הַצַּדִּיק הָאֱמֶת הוּא בְּחִינַת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. בִּבְחִינַת צַדִּיקִים יִרְשׁוּ אָרֶץ כַּיָּדוּעַ. כִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת הוּא בְּחִינַת מֹשֶׁה כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת וּבְמֹשֶׁה נֶאֱמַר, וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבוּרָתוֹ. וַאֲפִלּוּ הוּא עַצְמוֹ לֹא יָדַע. וְזֶה בְּחִינַת תַּכְלִית הַבִּטּוּל אֶל הָאֵין סוֹף שֶׁזָּכָה מֹשֶׁה וְכוּ'. וּכְמוֹ כֵן זוֹכֶה כָּל צַדִּיק הָאֱמֶת לְפִי בְּחִינָתוֹ לִבְחִינַת בִּטּוּל אֶל הָאֵין סוֹף בִּשְׁעַת הִסְתַּלְּקוּתוֹ. וּכְשֶׁבָּאִין עַל קִבְרוֹ וּמִשְׁתַּטְּחִין עָלָיו אֲזַי נִכְלָלִין בּוֹ. וְעַל-יְדֵי זֶה נִכְלָלִין עִם נֶפֶשׁ הַצַּדִּיק בְּהָאוֹר הָאֵין סוֹף. בִּבְחִינַת עוֹלָם הַבָּא, בְּחִינַת כֻּלּוֹ טוֹב. וְעַל-יְדֵי זֶה נִתְבַּטֵּל כָּל הָרַע וְנִתְכַּפְּרִין כָּל הָעֲווֹנוֹת כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי זֶה יְכוֹלִין לִזְכּוֹת לְהַשָּגוֹת גְּדוֹלוֹת מִי שֶׁזּוֹכֶה לְהִתְדַּבְּקוּת רוּחָא בְּרוּחָא וְכוּ', כַּמּוּבָא בְּשַׁעַר הַיִּחוּדִים, כִּי עַל-יְדֵי הָרְשִׁימוּ שֶׁנִּשְׁאָר מִבְּחִינַת הַבִּטּוּל שֶׁהוּא בְּחִינַת הִשְׁתַּטְּחוּת כַּנַּ"ל, עַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לְהַשָּגַת הַתּוֹרָה, כִּי הָרְשִׁימוּ מֵאִיר אֶל הַדַּעַת וְכוּ' כַּנַּ"ל בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל, עַיֵּן שָׁם. וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁאֵינוֹ בַּר הָכֵי וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְאַדְבָּקָא רוּחָא בְּרוּחָא וְכוּ'. אַף-עַל-פִּי-כֵן נַעֲשֶׂה כָּל זֶה מִמֵּילָא עַל-יְדֵי שֶׁבָּא עַל קִבְרֵי הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת וְנִכְלָל בָּהֶם בֶּאֱמֶת וּבְלֵב שָׁלֵם עַל-יְדֵי רִבּוּי הַתְּפִלּוֹת וּתְחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת שֶׁמַּרְבִּין לְהִתְפַּלֵּל עַל קִבְרֵיהֶם וּלְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ שָׁם כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי אֲשֶׁר יוֹדֵעַ אֶת נִגְעֵי לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת וּמְבַקֵּשׁ וּמִשְׁתּוֹקֵק וּמִתְגַּעְגֵּעַ לָשׁוּב לַה' יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת וְלִהְיוֹת כִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ וְכִרְצוֹן הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים. עַל-יְדֵי זֶה הוּא נִכְלָל בָּהֶם. וְעַל-יְדֵי זֶה הוּא נִכְלָל בָּאֵין סוֹף וְכַנַּ"ל. שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִתְבַּטֵּל כָּל הָרַע וְזוֹכִין לְכָל טוֹב וְכַנַּ"ל, אָמֵן:

EN:
[continued]

Segment 47
HE:
וזה בחי' י"א ארורים וי"א ברכות שברך משה את השבטים חוץ משמעון. ומחת שלא ברכו לא אמר כנגדו ארור כי מעשה זמרי הי' בשבט שמעון כי שמעון הוא תוקפא דדינא כמובא וע"כ התגבר שם ביותר תאות ניאוף ולא הי' אפשר להכניעם אלא ע"י פינחס שהי' בעל כח גדול שהתפלל תפילה בבחי' דין והתפילה בבחי' דין הואבבחי' י"א בחי' אחד עשר סמני הקטורת שזהו בחי' יוסף שנולד בעשתי עשרה ופינחס הי' מיוצאי חלציו כנ"ל. כי עיקר הכנעת הקליפות היא בשרשם דייקא דהיינו בבחי' עשתי עשרה כנ"ל שזה ובחי' דינים בחי' התפילה בבחי' דין של הבעל כח כנ"ל. וע"כ אמר משה י"א ארורים וי"א ברכות חוץ משבט שמעון להורות שהכנעת תוקף הדין של שמעון דהיינו תאות ניאוף הטוא ע"י בחי' י"א דהיינו י"א סמני הקטורת שהוא בחי' תפילה בבחי' דין של הבעל כח שהוא בחי' פינחס שקינא במעשה זמרי שהי' משבט שמעון. וע"כ ר"ה לאילנות שהוא תיקון חטא עץ הדעת שחטא במין אילן. ע"כ הוא בחודש שבט שהוא החודש הי"א כי עיקר התיקון ע"י בחי' י"א בבחי' אחד עשר סמני הקטרת כנ"ל:

EN:
Therefore we find that a Rabbinic prohibition can in some respects be more severe than a Torah prohibition — as our Rabbis of blessed memory said: the words of the scribes are more stringent than those of the Torah. Yet legally the Torah prohibition is certainly far more severe — for a Torah doubt is treated strictly and a Rabbinic doubt leniently. But there is a dimension of accident and intention in which a Rabbinic prohibition is more severe than a Torah prohibition — as mentioned above, for the subtle husk of the Tree of Knowledge is the hardest to uproot. And so in this same dimension a doubtful prohibition can be more severe than a certain one — as brought above.

Segment 49
HE:
אות יא וזה בחי' (ר"ה א') ארבעה ראשי שנים הן כי בכל ר"ה אז התפילה בבחי' דין כנזכר במאמר הנ"ל לענין עיקר הר"ה. וכן בכל הד' ראשי שנים שהם ימי דין כי עיקר בירור הדינים הוא ע"י המוח שהוא הראש כי כולם במחשבה אתברירו. וע"כ בכל הראשי שנים שהם בחי' ראשים בחי' מוח אז צריכין להמתיק דינים דהיני ולברר ולהוציא כל חיות הקדושה מן הקליפות. שזהו עיקר המתקת הדינים כשמבטלין אחיזת הקליפות שנאחזין בהם. ועיקר הבירור הוא ע"י התפילה בבחי' דין של הבעל כח כנ"ל. ואז זוכין לשיר פשוט כפול משולש מרובע. וזהו בחי' ארבעה ראשי שנים בחי' שיר פשוט כפול משולש מרובע שזוכין ע"י התפילה בבחי' דין של הבעל כח שמשתמשין עם זאת התפילה בד' ראשי שנים כדי לברר הדעת דקדושה מן הקליפות כדי לתקן ולהשלים הדעת דקדושה שהוא בחי' ראש בחי' ראשי שנים כנ"ל:

EN:
And this is what is said in Koheles: "and more than these, my son, beware" [Ecclesiastes 12:12] — that is, beyond what is written in the Written Torah, beware and exert yourself to complete the holiness — the dimension of the completeness of the Holy Tongue — through the Oral Torah. For there Koheles speaks of the praise of the words of the sages who rectify everything and complete the Written Torah. And this is: "making many books has no end" — do not say there is no need for them — as Rashi explains there — for every generation's Torah writing adds another dimension of holy speech and helps reveal the perception of Godliness in the world.

And this is what is said: reicha lav milsa [smell is of no consequence / smell does not legally constitute a thing]. For the essential blemish is in the dimension of taste — the dimension of speech — where the seventy nations have their grip. But in the dimension of smell, they have no grip at all — for smell is something from which the soul [neshamah] derives benefit but not the body — as our Rabbis of blessed memory said [Berachos 43b]. And therefore smell is in the dimension of the holiness of the covenant [kedusha d'bris] — as is brought in Rabbainu's words of blessed memory. And therefore the universal evil of the seventy nations has no dominion there — for it is in the dimension of the soul — where they have no dominion. For the blemish of the universal evil is primarily in the dimension of the tongue — speech — and smell is entirely beyond this, in the purely spiritual dimension.

Segment 50
HE:
וְזֶהוּ, הַלְלוּ אֶת ה' כָּל גּוֹיִם שַׁבְּחוּהוּ כָּל הָאֻמִּים. כִּי אֲפִלּוּ הַגּוֹיִים וְכָל הָאֻמּוֹת רָאוּי לָהֶם לְהוֹדוֹת בּוֹ יִתְבָּרַךְ וּלְהַלְּלוֹ וּלְשַׁבְּחוֹ, וְאִם תֹּאמְרוּ, מֵהֵיכָן נָבוֹא אֶל הָאֱמֶת לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ לְהַלְּלוֹ וּלְשַׁבְּחוֹ מֵאַחַר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּיג וּלְהָבִין דְּרָכָיו וְקָשֶׁה לָנוּ קֻשְׁיוֹת הַרְבֵּה כָּאֵלֶּה?! עַל זֶה מֵשִׁיב דָּוִד, כִּי חַסְדּוֹ גָּבַר עָלֵינוּ, כִּי כְּבָר גָּבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ כָּל כָּךְ שֶׁזָּכִינוּ לִרְאוֹת אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים נוֹרָאִים כָּאֵלֶּה וְהִתְגַּלּוּת תּוֹרָה כָּאֵלֶּה עַל-יְדֵי כָּל הַצַּדִּיקִים שֶׁהָיוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר עַד הֵנָּה עַל-יְדֵי כָּל זֶה רָאוּי לָכֶם לְהִסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת וּלְהָבִין כִּי צַדִּיק ה', רַק שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין כָּל דְּרָכָיו בַּשֵּכֶל. וּלְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה וְכַנַּ"ל כִּי וֶאֱמֶת ה' לְעוֹלָם, כִּי עֶצֶם הָאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּיג וּלְהָבִין מִיָּד רַק בַּסּוֹף יִתְגַּלֶּה הָאֱמֶת עַל-יְדֵי תֹּקֶף הָאֱמוּנָה כַּנַּ"ל, כִּי אֱמֶת ה' לְעוֹלָם דַּיְקָא וְכַנַּ"ל, עַל-כֵּן רָאוּי גַּם לָכֶם לְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה שְׁ

EN:
Shechitah 5 is the longest halachah in this series — twenty sections — built upon Likutay Moharan I:61 ("Chadi Rabbi Shimon"). Its central axis is da'as (knowledge/awareness) vs. he'elem (concealment). The weapon of rectification is emunas chachamim (faith in the true Sages), through whose Torah sefarim the world's concealment is pierced.

Segment 51
HE:
ועל כן בקרבנות כשהיו מעלין האימורים למזבח להקריבם שעל ידי זה תקנו אותם והעלו אותן לשרשם מחי למדבר. על כן היו מעלין הראש והרגל והיו מכסין עם הרגל את בית השחיטה (כמו שכבוב בהמשנה שם). כי שם מלובש בחינת הנפש בחינת הדיבור שירד לשם כנ"ל. ועתה בקרבנות מעלין אותו ומתקניןאותו. ועל כן היה מקריבין אותם ביחד:

EN:
[continued]

Segment 52
HE:
אות ה

EN:
Section 5

Segment 53
HE:
ועל כן מי שהוא במדריגה גבוה מאד מאד אין מזיק לו שתיית היין. ואדרבא יכול לעשות בזה דברים גדולים ולהשיג השגות גדולות כמו שכתב שם. כי מי שכבר הכניע לגמרי עץ הדעת טוב ורע ובירר הטוב מן הרע לגמרי בלי שום שיור כל הוא יכול לשבוב כי אין להרע שבעץ הדעת טוב ורע שהוא בחינת שכרות כנ"ל שום אחיזה בו ואזי אדרבא הוא מברר הטוב ועושה בזה דברים גדולים מאד כנ"ל. וזה בחינת שכרות שהיתירו בפורים דייקא. רק בפורים הותר השכרות כי אז הוא עיקר הכנעת קליפת עץ הדעת הנ"ל. כי אז הוא מפלת המן שאחיזתו שם כמו שאמרו רבותינו ז"ל המן מן התורה מנין שנאמר המן העץ וכו' ועל כן אז הוא כיוב להשתכר. כי מאחר שאז אין שליטה להרע שבעץ הדעת כנ"ל, כי אזי בפורים הוא הכנעתו, על כן חיוב גדול להשתכר כי על ידי השכרות מבררין הטוב וממתיקין הרע לגמרי. כי מי שהוא במדריגה גבוה כנ"ל שיוכל לשתות כנ"ל הוא מרים את המוחין על ידי היין. עד שנכנם על ידיזה לפני ולפנים ששם כולו טוב כנ"ל. וזהו בחינת חייב אינש לבסומי בפוריא עד לגא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. כי דייקא על ידי השכרות הנ"ל בפורים כנ"ל הוא מגיע לבחינת לא ידע שהוא כולו טוב כנ"ל. אבל לאו כל אדם יכול להכניס עצמו בזה ולא בכל זמן יכול להשתכר ביין חס ושלום אפילו מי שהוא במדריגה גבוה. כי הרבה גדולים שהיו במדריגה גבוה מאד נכשלו בזה כמובא בזוהר הקדוש. כי לזה צריך שיהיה מופלג במעלה מאד:

EN:
[continued]

Segment 54
HE:
וזה בחינת נבכי היין שהיו מנסכין על הקרבנות. כי מאכר שנכנע אז רוח הבהמיות על ידי הקרבנות כנ"ל. על כן מנסכין שכר, יין המשכר דייקא. כי אז נתתקן בחינת יין המשכר כנ"ל בה' חלב. כי אז נכנע בחינת השכרות שהוא בחינת רוח הבהמיות כנ"ל

EN:
[continued]

Segment 55
HE:
אות ו

EN:
Section 6

Segment 56
HE:
וְזֶה בְּחִינַת סִימָנֵי חַיָּה טְהוֹרָה שֶׁהַסִּימָנִים הֵם בְּקַרְנֶיהָ, דְּהַיְנוּ הַסִּימָן שֶׁבֵּין בְּהֵמָה לְחַיָּה הוּא בְּקַרְנֵיהֶם (כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ ), כִּי חַיָּה חֶלְבָּהּ מֻתָּר וְדָמָהּ טָעוּן כִּסּוּי, וּבְהֵמָה לְהֵפֶךְ. כִּי בְּחִינַת הַחַיּוֹת הֵם בִּבְחִינַת יָמִין, בְּחִינַת חֶסֶד, בְּחִינַת אַבְרָהָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וּפְנֵי אַרְיֵה אֶל הַיָּמִין וְכוּ'". וּמִשָּׁם בְּחִינַת יְנִיקַת הַחַיּוֹת, כִּי מֶלֶךְ שֶׁבַּחַיּוֹת אֲרִי. וְעַל-כֵּן חֶלְבָּם מֻתָּר, כִּי הַחֵלֶב הוּא מוֹתְרֵי הַמֹּחִין. (כַּנִּזְכָּר לְעֵיל בְּהִלְכוֹת חֵלֶב) וְהַמּוֹתְרֵי מֹחִין יֵשׁ בָּהֶם עֲכִירַת וּשְׁמָרִים שֶׁל הַמֹּחִין, עַל-כֵּן שָׁם נֶאֱחֶזֶת הַסִּטְרָא אָחֳרָא, כִּי עִקַּר אֲחִיזָתָהּ מֵעִרְבּוּב וַעֲכִירַת הַמֹּחַ. וְעַל-כֵּן אָסוּר הַחֵלֶב כַּנַּ"ל, אֲבָל בְּחַיָּה שֶׁהוּא מִבְּחִינַת אַבְרָהָם, בְּחִינַת יָמִין, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה הַמֹּחִין זַכִּים, כִּי מִסִּטְרָא דִּימִינָא מֹחָא חִוַּרְתָּא כְּכַסְפָּא, עַל-כֵּן אֵין שָׁם עֲכִירַת הַמֹּחִין, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַבֵּנוּ שֶׁמֹּחָא חִוַּרְתָּא וְכוּ', הוּא בְּחִינַת זַכּוּת וְצַחוּת הַמֹּחִין בְּלִי עֲכִירוּת. וְעַל-כֵּן אֲפִלּוּ הַחֵלֶב הוּא זַךְ וְאֵין שָׁם אֲחִיזַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן חֵלֶב חַיָּה מֻתָּר, וְעַל-כֵּן דָּמָהּ טָעוּן כִּסּוּי, בְּחִינַת עַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה שֶׁהוּא בְּחִינַת יָמִין (כְּמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ שֶׁזֶּה בְּחִינַת כִּסּוּי דָּם, בְּסִימָן פב לִקּוּטֵי תִּנְיָנָא), כִּי שָׁם בִּבְחִינַת אַבְרָהָם שֶׁהוּא בְּחִינַת יְמִין הַדָּמִים, שֶׁהֵם הַגְּבוּרוֹת, נִתְעַלְּמִים וְנִתְכַּסִּים וְאֵין נִתְגַּלִּים, כִּי אַהֲבָה מְכַסָּה עֲלֵיהֶם בִּבְחִינַת עַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה כַּנַּ"ל, וְזֶה בְּחִינַת כִּסּוּי דָּם שֶׁבַּחַיָּה דַּוְקָא שֶׁהֵם מִבְּחִינַת יָמִין, בְּחִינַת אַבְרָהָם כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן מְכַסִּין בְּעָפָר וָאֵפֶר, שֶׁזֶּה בְּחִינַת אַבְרָהָם שֶׁהוּא בְּחִינַת אַהֲבָה הַמְכַסָּה עַל הַפְּשָׁעִים כַּנַּ"ל, כִּי אַבְרָהָם אָמַר, "וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר". וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵנוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁבִּזְכוּת זֶה זָכוּ בָּנָיו לְמִצְוַת כִּסּוּי דָּם בֶּעָפָר, אֲבָל בְּהֵמוֹת שֶׁהֵם מִסִּטְרָא דְּיִצְחָק בְּחִינַת שְֹמֹאל, בְּחִינַת דִּינִים כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּמֹאל", וּמֶלֶךְ שֶׁבַּבְּהֵמוֹת שׁוֹר. וְעַל-כֵּן שָׁם עֲכִירַת הַמֹּחִין בְּיוֹתֵר שֶׁזֶּה בְּחִינַת דִּינִים כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן הַחֵלֶב שֶׁהוּא הַמּוֹתְרֵי מֹחִין כַּנַּ"ל, שָׁם יוֹרֵד כָּל הָעֲכִירוּת שֶׁל הַמֹּחִין וְעַל-כֵּן הוּא אָסוּר. כִּי אֲחִיזַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא הוּא בְּהַעֲכִירוּת הַמֹּחִין כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן אֵין שָׁם כִּסּוּי דָּם, כִּי שָׁם מִתְגַּלִּין הַדִּינִים, כִּי הוּא מִבְּחִינַת סִטְרָא דִּשְֹמָאלָא כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן נִכָּר הַסִּימָן שֶׁבֵּין בְּהֵמָה וְחַיָּה בְּהַקַּרְנַיִם, כִּי הַקַּרְנַיִם הֵם מוֹתְרֵי הַמֹּחִין שֶׁבּוֹלְטִים וְיוֹצְאִין וְנַעֲשֶֹה מֵהֶם קַרְנַיִם בְּחִינַת קַרְנֵי הוֹד, קֵרוּן עוֹר הַפָּנִים שֶׁיֵּשׁ בָּאָדָם שֶׁהוּא בְּלִיטַת הַמֹּחִין לַחוּץ. וּבִבְהֵמָה נַעֲשֶֹה קַרְנַיִם, כִּי בִּבְהֵמָה יֵשׁ עֲכִירַת הַמֹּחִין וּמוֹתָרוֹת הַרְבֵּה מְאֹד יוֹתֵר מִן הָאָדָם וְכֵן אֲפִלּוּ בְּחַיָּה, כִּי כָּל הַמֹּחִין שֶׁל בְּהֵמָה וְחַיָּה הֵם בְּחִינַת עֲכִירַת שֶׁל בְּחִינַת אָדָם. וְעַל-כֵּן בָּאָדָם אֵין נַעֲשִֹין מֵהַמּוֹתָרוֹת, כִּי אִם הַשְּׁעָרוֹת לְבַד שֶׁהֵם מוֹתְרֵי מֹחִין. אֲבָל בִּבְהֵמוֹת וְחַיּוֹת הַמּוֹתָרוֹת רַב מְאֹד וְנַעֲשֶֹה מֵהֶן קַרְנַיִם מַמָּשׁ. נִמְצָא, שֶׁהַקַּרְנַיִם הֵם מוֹתְרֵי הַמֹּחִין וְעַל-כֵּן שָׁם נִכָּרִין הַסִּימָנִים וְהַהֶפְרֵשׁ שֶׁבֵּין חַיָּה לִבְהֵמָה, כִּי עִקַּר הַהֶפְרֵשׁ וְהַהֶבְדֵּל שֶׁבֵּינֵיהֶם תָּלוּי בְּהַמּוֹתְרֵי מֹחִין שֶׁלָּהֶם, שֶׁמִּשָּׁם הַקַּרְנַיִם כַּנַּ"ל: וְזֶה בְּחִינַת וּבִרְצוֹנְךָ תָּרוּם קַרְנֵנוּ, שֶׁעַל-יְ

EN:
[continued]

Segment 57
HE:
וזה שאומרים בכל עשי"ת המלך המשפט אע"פ שבאמת אז עושה צדקה וחסד הרבה וכו' כנ"ל. אך ידוע שהחסד א"א לקבל מריבוי אור כ"א ע"י הצמצום שהוא בחי' דין וע"כ באמת הדין והגבורה הוא בחי' משפט וצדקה. גם בהצדקה יש איזה בחי' משפט כי בהמדריגה הגבוה. זאת הצדקה שהוא בחי' תפילה היא בחי' תורה שהוא בחי' משפט והבן היטב. אבל בבחי' תורת ה' ותפילת ה' שם התפילה חסד חנם לבד שא"א לקבלו כלל כ"א ע, יבחי' משפט בחי' תורה וזה עיקר בחי' לימוד התורה של הש"י בעצמו כביכול שעוסק בתורה בכל יום, היינו שכביכול גם הוא בעצמו עוסק לעשות מהתפילה תורה מצדקה משפט, כי כשפועל בתפילתו אצל עצמו לעשות חסד עם ישראל א"א להמשיכו בעולם כ"א ע"י שמלבישו בהתורה בבחי' משפט כי הוא יתב' במשפט דייקא עושה צדקה כי הוא באמת נפלאות תמים דעים. וע,כ בר"ה ועשי"ת שאז נברא העולם והוא ית' ממשיך החסד העליון בתכלית המעלה כנ"ל שהוא בחי' תפילת ה' ממש בחי' צדקה א"א אז להזכיר שם הצדקה והחסד כלל כי זה החסד והצדקה אין בו תפיסה כלל וכנ"ל, וע"כ אז מזכירין שם אל שהוא חסד ולא שם צדקה כי זה חהסד והצדקה א"א להזכיר כלל כ"א ע"י בחי' משפט כי זה עיקר החסד והצדקה מה שמלביש חסד וצדקה כזאת בבחי' משפט שעי"ז דייקא אנו מתקיימים בנפלאות חסדיו הנעלמים במשפטו הטוב. ומשם משתלשל ויורד לכל אחד רחמים וחסדים וכו' שהם החסדים שממשיכין מיו"כ עד סוף סוכות וכו' וכו'. וזה דרשו ה' בהמצאו וכו' אלו עשי"ת כי אז נמשך חסד נפלא מאד ע"י בחי' תפילת ה' כנ"ל. וזה יעזוב רשע דרכו וכו' וישוב וכו' כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא וכו'. כי זה החסד גבוה מאד מאד שא"א להשיגו כי הוא בחי' נסתר העליו ןבחי' תפילת ה' וכנ"ל:

EN:
And for this reason there must be three judges, in order to rectify these three rectifications that the litigants blemished — through not connecting the commerce to the Torah. And now these must be rectified through the Torah-law ruling that the judges issue, and they go back and make Torah from the commerce. And then all three aforementioned aspects are rectified once more. Therefore there must be at least three judges, specifically, corresponding to the three aforementioned rectifications.

Segment 58
HE:
נִמְצָא שֶׁעִקַּר הַחִיּוּת עַל-יְדֵי אַחְדוּת, עַל-יְדֵי שֶׁנִּכְלָלִים כָּל הַשִּׁנּוּיִים בִּמְקוֹר הָאַחְדוּת. וְהָעִקָּר תָּלוּי בְּהָאָדָם שֶׁהוּא עִקַּר הַבְּרִיאָה וּבוֹ תָּלוּי הַכֹּל כַּיָּדוּעַ. וְעַל-כֵּן וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ הוּא כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה, כְּדֵי לִכְלֹל בְּאַחְדוּת וְשָׁלוֹם שֶׁהוּא עִקַּר הַחִיּוּת וְהַקִּיּוּם וְהַתִּקּוּן שֶׁל כָּל הַבְּרִיאָה, עַל-יְדֵי שֶׁבְּנֵי אָדָם שֶׁמְּשֻׁנִּים בְּדֵעוֹתֵיהֶם נִכְלָלִים יַחַד בְּאַהֲבָה וְאַחְדוּת וְשָׁלוֹם. וְעִקַּר הָאַהֲבָה הוּא לֶאֱהֹב אֶת יִשְׂרָאֵל הַמְקַיְּמִים אֶת הַתּוֹרָה, כִּי מִי שֶׁהוּא רָשָׁע גָּמוּר בְּתַכְלִית וְאֵין בּוֹ שׁוּם טוֹב, בְּוַדַּאי מִצְוָה לִשְׂנֹא אוֹתוֹ בְּתַכְלִית הַשִּנְאָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים. רַק עִקַּר מִצְוַת וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָמוֹךָ הוּא לְרֵעֲךָ בְּמִצְווֹת. דְּהַיְנוּ שֶׁצְּרִיכִין לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ וְלִמְצֹא בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל אֵיזֶה זְכוּת וְטוֹב כְּדֵי לֶאֱהֹב אוֹתוֹ כְּנַפְשׁוֹ. כִּי כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל אֲפִלּוּ פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל אִי אֶפְשָׁר שֶׁאֵין בּוֹ אֵיזֶה צַד טוֹב וּזְכוּת וְכַמְבֹאָר עַל פָּסוּק וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע וְכוּ' עַיֵּן שָׁם, (בְּסִימָן רפב בְּלִקּוּטֵי א). כִּי עִקַּר הָאַהֲבָה הִיא כְּדֵי לְקַשֵּׁר עַצְמוֹ עִם הַטּוֹב שֶׁבְּכָל יִשְׂרָאֵל וְלִכְלֹל עִמָּהֶם יַחַד בְּאַהֲבָה וְאַחְדוּת כְּדֵי לְבַטֵּל כָּל הַשִּׁנּוּיִים וְלִכְלֹל בְּאֶחָד הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַךְ, שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַחִיּוּת וְהַקִּיּוּם וְהַתִּקּוּן שֶׁל כָּל הָעוֹלָמוֹת כַּנַּ"ל. כִּי עַל-יְדֵי קִיּוּם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת נִתְקַשְּׁרִין וְנִכְלָלִין כָּל שִׁנּוּי הַדֵּעוֹת יַחַד. לְמָשָׁל דֵּעָה שֶׁל זֶה נוֹטָה לְחֶסֶד תָּמִיד, וְדֵעָה שֶׁל זֶה נוֹטָה לִגְבוּרָה, וְעַל-כֵּן הֵם מְשֻׁנִּים בְּדֵעוֹתֵיהֶם וְיֵשׁ בֵּינֵיהֶם מַחֲלֹקֶת. אֲבָל כְּשֶׁמְּבַטְּלִין שְׁנֵיהֶם רְצוֹנָם מִפְּנֵי רְצוֹן ה' יִתְבָּרַךְ, וְזֶה אֵין מְשַׁמֵּשׁ בְּמִדַּת חַסְדּוֹ כִּי אִם בִּשְׁבִיל רְצוֹן ה' יִתְבָּרַךְ, דְּהַיְנוּ לַעֲשׂוֹת טוֹב וָחֶסֶד עִם אוֹהֲבֵי ה'. וּלְהֵפֶךְ כְּשֶׁרוֹצֶה עַל-יְדֵי מִדַּת הַחֶסֶד שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְהֵיטִיב עִם שׂוֹנְאֵי ה' חַס וְשָׁלוֹם, אוֹ שֶׁמַּגִּיעַ לוֹ אֵיזֶה תַּאֲוָה וְאַהֲבָה רָעָה שֶׁנִּמְשֶׁכֶת מִמִּדַּת הַחֶסֶד שֶׁהִוא בְּחִינַת אַהֲבָה, אֲזַי מְשַׁבֵּר תַּאֲוָתוֹ וְאַהֲבָתוֹ וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה עִם מִדַּת חַסְדּוֹ שׁוּם דָּבָר שֶׁהוּא כְּנֶגֶד רְצוֹן ה' יִתְבָּרַךְ, רַק מַה שֶּׁהוּא רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת. וַאֲזַי נִכְלָל עִם מִדַּת חַסְדּוֹ בָּרָצוֹן הָעֶלְיוֹן בַּה' יִתְבָּרַךְ. וְכֵן חֲבֵרוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִדַּת גְּבוּרָה, כְּשֶׁאֵינוֹ מִשְׁתַּמֵּשׁ עִם גְּבוּרָתוֹ כִּי אִם בִּשְׁבִיל ה' יִתְבָּרַךְ לְהִתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ וְלִנְקֹם בְּשׂוֹנְאֵי ה' וְכוּ', וּמַה שֶּׁהוּא נֶגֶד רְצוֹן ה' יִתְבָּרַךְ מְבַטֵּל טִבְעוֹ וּרְצוֹנוֹ כַּנַּ"ל, אֲזַי הוּא נִכְלָל עִם מִדַּת גְּבוּרָתוֹ בַּה' יִתְבָּרַךְ, וַאֲזַי אֵלּוּ שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם אַף-עַל-פִּי שֶׁהֵם נִדְמִים כִּשְׁנֵי הֲפָכִים בְּדֵעוֹתֵיהֶם, אַף-עַל-פִּי-כֵן בְּשֹׁרֶשׁ רְצוֹנָם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד. כִּי שְׁנֵיהֶם רְצוֹנָם לַעֲשׂוֹת רַק רְצוֹן קוֹנָם, זֶה בְּחֶסֶד, וְזֶה בִּגְבוּרָה, וְעַל-כֵּן בֶּאֱמֶת נִכְלָלִים שְׁנֵיהֶם בִּמְקוֹר הָאַחְדוּת שֶׁהוּא הָאֶחָד הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַךְ. וְכֵן כְּלַל יִשְׂרָאֵל כָּל אֶחָד וְאֶחָד עַל-יְדֵי מְעַט הַטּוֹב שֶׁבּוֹ, הוּא נִכְלָל בְּאַחְדוּת עִם כְּלַל יִשְׂרָאֵל וּבִבְחִינָה זוֹ צְרִיכִין לֶאֱהֹב כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל כְּנַפְשׁוֹ, דְּהַיְנוּ לִמְצֹא בּוֹ מְעַט טוֹב לָדוּן הַכֹּל לְכַף זְכוּת. שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִכְנָסִין כֻּלָּם בֶּאֱמֶת לְכָל זֶה כַּמְבֹאָר בַּסִּימָן הַנַּ"ל. וְעַל-יְדֵי זֶה יֶאֱהֹב כָּל אֶחָד כְּנַפְשׁוֹ כַּנַּ"ל, וְאָז יִהְיֶה נִכְלָל עִם כֻּלָּם יַחַד בְּאֶחָד הַפָּשׁוּט עַל-יְדֵי הַטּוֹב שֶׁהוּא קִיּוּם הַתּוֹרָה שֶׁיֵּשׁ בְּכָל אֶחָד. וְעַל-יְדֵי זֶה נִכְלָלִים כָּל הַשִּׁנּוּיִים שֶׁבָּעוֹלָם בְּאַחְדוּת, כִּי הַכֹּל תָּלוּי בְּאֶחָד כַּנַּ"ל שֶׁעַל-יְדֵי זֶה עִקַּר הַמְשָׁכַת הַחִיּוּת מִמְּקוֹר הַחִיּוּת שֶׁהוּא הָאֶחָד הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַךְ כַּנַּ"ל:

EN:
[continued]

Segment 59
HE:
וכשבחי' מלכות שהוא בחי' ארץ כנ"ל עולה לשרשה בבחי' וענוים ירשו ארץ, זה בחי' נחלה בלי מצרים. כי עיקר התגלות המלכות הוא ע"י הישות ע"י שהוא ית' הוציא את עולמו מאין ליש כנ"ל. ועיקר הישות הוא הארץ שהוא עיקר הגשמיות והישות וכל הדברים יוצאין ממנה כ"ש קהלת הכל הי' מן העפר וכו'. ועיקר התגלות המלכות הוא ע"י תמונות אותיות שהם בחי' צמצומים וגבולים כי כל אות ואות יש לו צמצום וגבול, וכל הישות הנמשכים מהם כולם הם בעלי גבול וצמצום, וזה בחי' מצרים שהם צמצומים וגבולים. אבל ע"י התפשטות הגשמיות שנכללין כל הרצונות והתמונות ברצון א"ס שאין בו תמונה, ושם הוא בחי' בלתי גבול בחי' א"ס, עי"ז נכללת כל הארץ שהיא בחי' מלכות בבחי' נחלה בלי מצרים בבחי' וענוים ירשו ארץ כנ"ל: וזשארז"ל כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים. כי בשבת נתגלה רעוא דרעווין כידוע שזהו בחי' הסתלקות משה בשבת במנחה ברעוא דרעוין. וע"כ ע"י שבת בחי' התגלות רעוא דרעווין עי"ז זוכין לבחי' נחלה בלי מצרים כנ"ל. כי שבת הואבחי' תשובה שהוא בחי' ווידוי דברים הנ"ל שעולין כל הדיבורים בבחי' מלכות לשרשם כי בשבת עולין כל העולמות לשרשם כי שבת הוא בחי' התפשטות הגשמיות כי אז נתבטלין כל הישות ע"י השביתה ממלאכה ועובדין דחול שהואבחי' ישות כי שובתין ובטלין ממלאכה שזהו בחי' ביטול אל הא"ס ואזי נכלל הכל בא"ס ברעווא דרעוין ואזי זוכין לבחי' נחלה בלי מצרים כי שם אין שום מיצר וגבול כנ"ל כי שם הוא כולו טוב כולו אחד. כי ע"י המצרים והגבולים שהם בחי' צמצומים משם עיקר אחיזת הדינים כידוע ומזה משתלשל אחיזת הס"א מלכות הרשעה. וע"כ זה עיקר ותכלית העבודה של כל המצות לזכות לבחי' התפשטות הגשמיות כדי שיהי' נכלל הואעם כל העולם בשרשם בבחי' רצון שברצונות ששם אין גבול וצמצום כלל ושם כולו טוב ונתבטל כל אחיזת הס"א שאחיזתם למטה דייקא בבחי' צמצום וגבול כנ"ל. וע"כ עיקר המיצר הוא במקום שיש להם איזה אחיזה עדיין וזשארז"ל שיעקב אבינו ע"ה זכה לנחלה בלי מצרים כי באברהם נאמר כי את כל הארץ וכו' וכן ביצחק וכו' כי אברהם ויצחק לא זכו עדיין לבחי' נחלה בלי מצרים כי מאברהם יצא ישמעאל ומיצחק עשו. נמצא שעידיין לא נזכך אצלם זוהמת הנחש לגמרי. ומחמת זה מחמת שהי' בהם אחיזה עדיין להסט"א שהם עשו וישמעאל ע"כ עדיין יש מצרים וגבול לנחלתם כנ"ל. אבל יעקב שהיתה מטתו שלימה ולא הי' בו שום פסול ולא הי' להס"א שום אחיזה בו ע"כ זכה לנחלה בלי מצרים כנ"ל. כי כפי מה שמזדככין מזוהמת הנחש שהם כלל כל החטאים כפי הזיכוך של כל אחד כמו כן זוכה להכלל בא"ס. וזהו בחי' ווידוי דברים הנ"ל שהוא בחי' תשובה שעי"ז נכללין בא"ס:

EN:
[continued]

Segment 60
HE:
אות ג

EN:
Section 3

Segment 61
HE:
וזהו בחי' דינא דבר מצרא שתקנו חז"ל כדי להרחיב המיצר והגבול של כ"א מישראל כי כל מה שנתרחב גבולו נכלל יותר בבחי' נחלה בלי מצרים ע"י שנתרחב המיצר ונתבטל ביותר אחיזת הס"א שאחיזתה בבחי' מצרים וכל מה שנתרחב ונתרחק המיצר של ישראל ביותר, עי"ז נתבטל ביותר אחיזת הס"א כנ"ל וכנ"ל ביותר בבחי' נחלה בלי מצרים שהוא בחי' כולו טוב כנ"ל. וע"כ סמכו רז"ל דין זה ע"פ ועשיות הישר והטוב לפני ה' אלהיך כי זהו בחי' ישר וטוב כי ע"י דינא דבר מצרא שנתרחב גבול ישראל נכלל ביותר בבחי' כולו טוב שהוא בחי' נחלה בלי מצרים כנ"ל. וזהו בחי' ועשית הישר והטוב לפני ה' אלהיך בחי' ה' הוא האלהים שזהו בחי' כולו טוב כמבואר שם. וזהו בחי' אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים וכו' כ"ש שם. כי מצרים הוא בחי' מצרים ממש, כי מצרים הוא תוקף הסט"א מלכות הרשעה כי כל הגליות מכונים בשם מצרים כמו שכתוב שם. וע"כ הם עיקר המצרים והגבול של הקדושה וע"י דינא דברמצרא שנכללין בבחי' נחלה בלי מצרים שזהו בחי' עשיית הישר והטוב בחי' כולו טוב כנ"ל, זהו בחי' ועשית הישר והטוב לפני ה' אלהיך בחי' ה' הוא האלהים בחי' אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתי מארץ מצרים וכו' כנ"ל:

EN:
[continued]

Segment 62
HE:
ח, ם) עַת אשר שלט וְכו' לְרַע לו. וְתְכָף כַשרוּאָה
שְהָאָדֶם ריצה לְנְתַּק מחֶשְבְתוּ מרע לְטוב, מְבַלְבָּלו.
זה בְּחִינת בָּל מִלְחָמֶת הַצדיק עַם עְמְלְק בִּשְבִיל
החְלוּשִי בח שבישראל. (הלכות תפילת מנחה -
הלכה ז', אות יט)
ראשית גוים עמלק
ואחריתו עדי אבד
(במדבר כד, ב)
מי שַמִסְתְבַּל על השרש וְהַתְּכְלִית, שהוא עָצָם
הָאָמַת, שְהוּא הַבּוּרָא יִתְבֶּרך שַבְּרַא הכל יש מאין,
וְאִליי הֶם שבים לְלְכָת, לְחַזר וּלְהַכְּלֶל בו בּסוּפֶם
בַּעַת חדוּש הְעוּלֶם מי שִמְִתְכּל על זֶה, בּודאי אין
לשוּם שקָר אַחִיזֶה בו, וּמִכָּל מיני רע וְטַמְאֶה וֶשֶקֶר
יכל לחֶזר לְהָאָמַת וּלְהְקֶדשָה שְהוּא השם יִתְבֶּרף,
מאחר שבַכָל מקום שהוּא שם יודע שהכל מהשם
תבר ושְהַשְם יִתְבָּרך נְמִצָא בְּכֶל מָקוּם תְּמִיד,
בּבְחִינַת "אם אִסַק שמים וכו' וְאִצִיעָה שאול וְכו', גָּם
חשֶך לא יֶחֶשִיף מִמֶך". וְַליבָּן מי שְמאָמִין בְֶּה
תָּמִיד, בודאי אין שום חשף וְשָקֶר וְרַע וְטּמָאֶה
בָלֶם שיוכל לְהַרְחִיקו מהַשָם יְרַבֶּרך וְתוּרְתו
ְצדִיקִיו הָאַמְתִיִים, שָהֶם הַכל אֶחָד, עָצֶם הָאָמָת; וְכָל
מה שְמַרְבָּה | הַבַעַלידְבֶר בְּשְקריו = וְרמָאִיוּתְיו
לְהַרחִיקו מהָאָמֶת, יִתקֶרְב אֶל הָאָמָת יותר וַיּתָר
עלדיריזה דַיְקָא, בַּבְחִינת רידה תִּכָלית הְעְליָה, בָּ
שרש אַחִיזֶת הַשְקָר הוּא מִבְּחִינת הְראשִית וְהַתְּכְלִית
של כָּל הַדְבָרִים, שָשֶם הַכל נְכְלֶל בְּאֶחָר: כָּסֶףוְֶהֶב,
ֶּדִיל וְפְרֶת, שְזֶה בְּחִינַת עְפָר, בְּחִינֶת 'קבל הָיָה מן
הְעָפָר וְכו". וְעַל"בָּן יכל הַשָקֶר לְהְתְגְבָּר עַל"ידִיזָה
לְהחֶליף ולשנות ולומר על כַּסָף שהוּא זֶָהֶב וְכו,
ועלדידיחזֶה בְּעַצַמו עקר הַכַנְעָתוּ ובטולו של הַשְקָר,
ִּי עַליורי שִישְרְאֶל מִפְתַבְּלִין בְּכֶל דר רק על
הֶרַאשית וְהַתְּכְלית. שְהוּא. הֶשָם יְתְבֶּרך,. שָהוּא
ראשית וְתַכְלִית הַכל, וְהוּא יִתְבָּרד עָצִם הָאָמְת,
עַליידִייזה נופל הַשָחָר וְנְמְחָה וְנַתְבַּטַל מן הְעַּלֶם.
וזֶה בַּחִינת (בַּמדְבַּר כד): ראשית גוים עמלק
ְאַחָרִיתוּ עדי אבד, בִּי עַמְלֶק שָהוּא זְהָמת הַנְּחֶש
עְצַם השְקָר ינק מִבְּחִינת ראשית שָשָם הכל אֶחֶר,
שְמשָם השְתְּלְשְלוּת אֶחִיזְתו להפך כָּל הַדְבָרִים מִזֶה
לזֶה וכו" כנ"ל. וְעליידי זֶה בְּעַצָמו /ְאַחָריתו עדי
אבד', כּי עלדידי זה בּעַצַמוּ הְכַנְעָתוּ וּמפלָתו. (הלכות
סימני בהמה וחיה טהורה - הלכה ד', אות כ"ה לפי
אוצר היראה - התחזקות, אות נ"ה)
ראשית גוים עמלק
(במדבר כד, ב)
בּבֶר מבאֶר בַּהַתּוּרֶה ב' (לקוטי מוהר"ן א"
שְהַתְפַלָה הוא בִּחִינת הַבְּכוּר שנוטל פי שנים שָהֶם
ְּחִינֶת סְדוּר שִבְחו יִתְבֶּרך וּשְאלת צְרְכִיו ובו עִין
שָם וּכְבָר בָּאַרְנוּ הְְנְיֶן שְעְקָר הַהְתְחַוקוּת בְּתְפֶלֶה
הא עַליידי בְּחִינַת הוּלֶדת הַבְּכוּר שהוא בְּחִינת
הַהוּלְדָה והַפְעַלָה הראשוּנָה שְהָאָדֶם פּוּעָל בִּתְפַלְתו,
שְעַליידִי. שְהָאָרֶם רואָה שְבְּבֶר פְּעַל אִיִזָה דְבֶר
ַּתְפַלְתו שְזֶהו בְּחִינַת הוּלֶדת הַבְּכור כנ"ל עַליידֶי זֶה
הוא מתְחַזק בְּתְפְלֶה לְהַלֶּן ייר בִּי נְתְחַזק אָמוּנְתו
ונעשָה כָּלִי לְְבָּר השָפע עַלדורי שָריאָה שְבְּבָר פְּעַל
אִיזֶה דַבֶר בַּתְפַלְתוּ ובשביל זה הַתְּפַלֶה הא בִּבְחִינת
ְּכוּר עין שם. וְזֶה בְּחִינת בָּנִי בכורי יִשְרְאֶל בִּ
הִתְגּלוּת עבודת הַתִּפַלָה גִּלוּ ישראל בְּעוּלֶם כִי אין
אַמָנוּתינו אֶלָא בּפָּה. וְלְעְתִיד בְּעָת הַגְאַלָה כְּשִיראו
בָּל הְעוּלֶם אֶת גדל וְרבּוּי הַפְעַלוּת והִישועות שִפַעלְנו
עודי תְּפלוּתִינו בְּכֶל ימי הַגְּלות אָז יִתְחַזְקוּ כַּלֶם
בּתְפלֶה מחָמַת שְהַכל יִרְאוּ אד מעלת הַתְּפֶלֶה
עליודי גְדְלָּת וְשְרַאֶל שְבָּל גדְלְתֶם זָכו עלדודי
הַתִפְלֶה בָּמי שִבְּתוּב בִּי אֶז אָהְפך אֶל כָּל הְעַמִים
שפָה בּרוּרה לְקֶרא כַלֶם בִּשֶם ה' וְכו'. אַבֶל מעלת
תִפִלְתֶם של הְעַכוּ"ם אִיִנָה חֶשוּבֶה כֶּ"בֶּך אָז מאַחַר
שָהֶם לא הַתְגִבָּרוּ בַּתְפַלֶה אִלָּא אחר שראו מה
שְפְַּלו יִשְרְאֶל בְּתְפְלְתֶם. אַבָל עם קרוש יִשְרְאֶל זֶבו
לְהְתְגְבַּר בַּתְפלָה בְּכל יָמי הַגְלוּת בַּעַת שָלא ראו
עדון מה שְפְּעַלו וְעַליכּן נקראים יִשְראֶל בְּכוּר
וראשית כִּי הַם גל עבודת הַתַּפַלָה בַּעּלֶם שזהו
ְּחִינַת הוּלֶדת הַבַּכוּר שהוא בַּחִינת פַּעַלָה הֶראשוּנָה
שפּועַלִים בַּתַפַלָה שזאת הְהוּלְדָה וְהַפְּעַלָה חשוּבָה
ויקְרה מָאד בִּי אֶז צְרִיכִין עקר הַהַתְחזְקות בְּתְפֶלֶה
בת שֶלא רְאֶה עדון מה שְפְָל:
וְאֶת זֶה לְעַמַת זֶה עָשָה אֶלקִים בִּי בָּמו שיש
ְּחִינַת בכור בּקֶדשָה בְּחִינַת קֶדשֶת יִשְרְאֶל בְּחִינַת
עבודת הַתִּפַלָה כנ"ל כַּמו כן וש בְּחִינת בְּכוּר
דְסְטְרַא אֶחְרָא שהוּא בְּחִינת עַמֶלֶק בְּחִינת ראשית
גוים עַמלֶק, הַינו שָבְּחִינת קְלְפַת עַמַלק הוּא מִתְנִּבָּר
ְּכֶל פעם כְְּנֶד בְּחִינַת הַבְּכור דַקְדשָה שהוא
הַתְפּלָה דְהַיָנוּ אַפלוּ כְּשְפוּעָלים אִיזֶה דבֶר בְּתְפֶלֶה
שהוא בַּחִינַת הוּלְדת הַבְּכוּר הוא מִתְגְּבַּר ומכניס
בַּפַירוּת וֶשכְחֶה בַּלֶב כְּאלוּ עַדין לא הַתְחִיל ה'
תְבֶּרֶ לשָמע ְּפַלְתו בֶּלֶל, ועליכן נקֶרא עַמֶלק
ראשית בְּחִינַת ראשית גוים וְכו' כִּי הוּא רוצה
לְהְתְגְבַּר כַּנְגֶד בַּחִינת ראשית שְהוּא בְּחִינת בְּכוּר
ְּאַלוּ עדין לא הַתְחִיל ה' יְתְבָּרך לְהישִיע כֶּלֶל.
(הלכות נחלות - הלכה ד', אותיות יג-יד)
וְהֶמה בוכים פַתַח אהֶל מוּעַד
י (במדבר בה, ו) 1
תִּקוּן שֶל הרהורי זֶנות שְבָּא לָאְדֶם - שְיּאמָר
ישמע' ו'ברוּך שם. וְכָל זה כַּשיש לו לְאָדָם הַרהוּר
בְּאְרְאי בַּעְלְמא, אַזי די לו בַּאָמִירת שנִי פְּסוּקִים
הַנ"ל; אבל אם הוא, חס ושלוּם, ריל בִּהַרְהוּר של
ַתְּאַוָה הַכְּלְלִיות, רחֶמַנָא לְצלן, וְאִינו יכל לְהַפְרִיד
מִמְנֶּה, אַזי צריך גּם"כָּן לְהוריד דָמָעות בַּשָעַת קַבֶּלַת
מלְכוּת שמים, כַּי אִיִתָא, שְהַדמעות הֶם ממוּתְרות
הַמֶרֶה שחרה, וּמרֶה שחרה היא טחול (תיקון נו),
שְהִיא בְּחִינַת מַלְכוּת הְרְשְעֶה, אשָה זּנֶה, שֶמְשָם
נשמותִיהֶן דַערְב"רב, וּכֶשְמוריד דְמָעוּת, אַזִי נדְחִין
ויוצאין לחוץ המוּתָרות, הינוּ הַתַּאוות נאוף, הַבָּאִים
מעכירת דָמים של טחול ומהַמוּתְרוּת, וכולֶל נשמתו
ַּמַלְכוּת שמים. וְזֶה שְתְרגִּם יוּנְתְן על פסוּק (במדבר
כה): וְהְמה בוכים פַתַח אהֶל מועד - בְּכִיִן וקורין אֶת

Segment 63
HE:
וזהו שלא שינו את לשונם. כי עיקר התגלות הרצון דקודשה שהוא הנפש הוא בהדבור בבחי' נפשי יצאה בדברו כ"ש רבינו ז"ל וע"כ לשון הקודש של ישראל מורה על הרצון דקדושה בחי' נפש שעיקר התגלותה היא בהדבור הקדוש שהוא בחי' לה"ק כי הלשון היא בהדבור הקדשו שהוא בחי' לה"ק כי הלשון היא קולמס הלב וכ"א כפי רצונו שיש לו אם טוב אם להיפך כמו כן יכולין להבין ולשמוע מדיבוריו שהם התגלות הנפש שהוא הרצון כנ"ל. וע"כ לשון הקודש הוא בחי' רצון דקדושה וע"כ בזה שלא שינו את לשונם וכל דבורם היו דבורים קדושים בבחי' לשון הקודש בזההורו על גודל רצונם הקדוש להתקרב להש"י כנ"ל:

EN:
And this is the aspect of Purim — for Haman the wicked stood over Yisrael through the blemish of faith in the Sages. For the blemish of faith in the Sages draws strength to Amalek — who is the great accuser, the aspect of the blotting out of the Name. And Haman was from the seed of Amalek. And the decree of Haman was to destroy, kill, and annihilate all the Jews (Esther 3:13) — the aspect of the blotting out of the Name and the destruction of the world, God forbid. For through the blemish of faith in the Sages the vessels are shattered and the light returns upward, as above. And therefore Mordechai commanded to fast and pray — the aspect of subduing the liver through the fast, as above — in order to repair the blemish of faith in the Sages and to subdue Amalek-Haman. And through the fasting and the prayer and the repentance, Yisrael repaired their faith in the Sages, and Haman was subdued and fell. And through the miracle of Purim the blemish of faith in the Sages was repaired and the Name was raised up — the vessels were rebuilt — and peace was restored between Yisrael and Hashem, may He be blessed.

Segment 64
HE:
כי רק בשביל זה נברא האדם וירד לעולם הגשמי הזה המלא קליפות והסתות וכו' כדי שיוכל להוציא החסדים הנעלמים מאד מאד מההעלם אל הגילוי שזה עיקר גדולת הבורא ית'. כי עיקר גדולתו הוא החסד שנקרא גדולה וכל מה שמוציאין חסדו מההעלם אל הגילוי נתגלה גדולות ית' יותר וזה עיקר בחי' ירידה תכלית העלי' כי ע"י הירידה ואעפ"כ מחזק עצמו ע"י האמונה בעוצם חסדיו ית' עד אין קץ ותכלית עי"ז מגלה חסדיו ומוציא החסד הנעלם בחי' נסתר הנ"ל מהעלם אל הגילוי שזה עיקר גדולתו ית' שבשביל זה ברא העולם כדי לגלות רחמיו וחסדיו וכו'. וזה עיקר עלייתו שהוא מה שהשיג בחי' נשמע בחי' תפלה בחי' נסתר הגבוה יותר שכל בחי' אלו הם בחי' חסדים הגבוהים ביותר שהיו נסתרים מאד וכנ"ל, וזוכה להשיגם ע"י שהתחזק בעוצם הירידה להשתוקק להש"י ולהתפלל ולהתחנן אליו ית' ע"י גודל העזות דק' שהכניסו בו הצדיקים גבורי כח הנ"ל להאמין בחסדיו העצומים שאינם כלים לעולם וכנ"ל. ובשביל זה במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד כי הבע"ת מגלין ומפרסמין ביותר חסדו וטובו ע"י שהתחזקו לבטוח בחסדו בעוצם ירידות כאלה שעברו עליהם שזה עיקר גדולתו ית' וכנ"ל:

EN:
“And a sword is placed between his thighs” — this is the aspect of what the judge must clarify: the sword of arrogance, and to elevate from the aspect of “engraved in his flesh” to the aspect of the “signet” of holiness. For all this the judge must rectify, since the blemish of the bris and the blemish of robbery — which is the blemish of judgment — are interdependent, as above.



# Pinchas - Chumash with Likutey Halachos
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/4/8/

Pinchas
פינחס
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/4/8

Segment 1
HE:
בקנאו את קינאתי בתוכם
(במדבר כה, יא)
ִּינָחֶם זְכֶה לְבְהַגָה עלדודי שְקְנָא על מעַשָה זמרי
שְפָּנֶם בַּבְרִית, וּפּינְחָם קַנּא עַל זה וְהְמְשִיך בְּחִינֶת
תְּקוּן הַבָּרִית, וְעַליָדִי זֶה זְכָה לְכְהְגה שָהוּא בְּחִינֶת
אַהְבָה הקדוּשָה השורה אצ הַנְקְדה שהוא בְּרִית

Segment 2
HE:
וְאֶשֶׁד הַנְּחָלִים אֲשֶׁר נָטָה לְשֶׁבֶת עָר (בְּמִדְבַּר כא) שֶׁכֵּיוָן שֶׁרָצוּ יִשְׂרָאֵל לִכְנֹס לָאָרֶץ חָרַד הָהָר שֶׁל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וּבָא לִקְרָאתָם כְּחָתָן לִקְרַאת כַּלָּה וְכוּ', הַיְנוּ כַּנַּ"ל. שֶׁמֵּחֲמַת שֶׁרָצוּ לִכְנֹס לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל בָּא קְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל לִקְרָאתָם וְסִיְּעָה אוֹתָם לְהַכְנִיעַ הָאֱמוֹרִי וְהָאֻמּוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת הַמּוֹנְעִים מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וְאָז מֵחֲמַת שֶׁרָצוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לִכְנֹס לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל נִתְעוֹרְרָה קְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וְיָצְאָה לִקְרָאתָם בְּהֶאָרָה גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ עַד שֶׁגַּם בְּגַשְׁמִיּוּת נִתְקָרֵב הָהָר וּבָא לִקְרָאתָם כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם. וְעַל-כֵּן קֹדֶם קַבָּלַת הַתּוֹרָה שֶׁתַּכְלִיתָהּ הִיא לִזְכּוֹת לְבֵרוּר הַמְדַמֶּה. כְּדֵי לִזְכּוֹת לֶאֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִזְכֶּה לְחִדּוּשׁ הָעוֹלָם שֶׁל לֶעָתִיד שֶׁהוּא בְּחִינַת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁעַל-יְדֵי זֶה יִתְעוֹרֵר שִׁיר שֶׁל נִפְלָאוֹת וְכוּ'. שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַתַּכְלִית שֶׁעַל-יְדֵי כָּל זֶה נִזְכֶּה לְהַכִּיר אֶת בּוֹרְאֵנוּ וְיוֹצְרֵנוּ יִתְבָּרַךְ, עַל-כֵּן קֹדֶם קַבָּלַת הַתּוֹרָה אָנוּ צְרִיכִין לִסְפֹּר סְפִירַת הָעֹמֶר. כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ קְדֻשַּׁת בֵּרוּר הַמְדַמֶּה עַל-יְדֵי מִצְוָה זֹאת כַּנַּ"ל. שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת קְדֻשַּׁת קַבָּלַת הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל. וְעַל-יְדֵי זֶה שֶׁאָנוּ מַמְשִׁיכִין עָלֵינוּ קְדֻשָּׁה זֹאת שֶׁל קַבָּלַת הַתּוֹרָה. עַל-יְדֵי זֶה בְּעַצְמוֹ יֵשׁ לָנוּ כֹּחַ לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה בְּשָׁבוּעוֹת. וְאָז זוֹכִין לְתַכְלִית שְׁלֵמוּת תִּקּוּן בֵּרוּר הַמְדַמֶּה כַּנַּ"ל:

EN:
[continued]

Segment 3
HE:
אות יט

EN:
Section 19

Segment 4
HE:
וְעַל-פִּי זֶה תָּבִין מַה שֶּׁמְּבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל. שֶׁצְּרִיכִין לִרְאוֹת לְהִשְׁתַּדֵּל מְאֹד לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיק אֲמִתִּי. כְּדֵי לִזְכּוֹת לְבָרֵר הַמְדַמֶּה. שֶׁעַל-יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁהִיא הָעִקָּר כַּנַּ"ל. וְלִכְאוֹרָה קָשֶׁה. הֲלֹא גַּם לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת בְּעַצְמוֹ אִי אֶפְשָׁר לְהִתְקָרֵב כִּי אִם עַל-יְדֵי אֱמוּנָה, כִּי אִם לֹא יִהְיֶה לוֹ אֱמוּנָה, לְעוֹלָם לֹא יִזְכֶּה לְהִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת. כִּי יִפְּלוּ לוֹ עָלָיו קֻשְׁיוֹת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַהֲבִינָם בְּדַעְתּוֹ. מֵחֲמַת שֶׁהַצַּדִּיק גָּבֹהַּ וְנִשְׂגָּב וְנֶעְלָם מִשֵּכֶל הָעוֹלָם מְאֹד. וְאִם כֵּן נָפַל פִּתָּא בְּבֵירָא, מֵהֵיכָן יִזְכֶּה לֶאֱמוּנָה. הֲלֹא אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לֶאֱמוּנָה כִּי אִם עַל-יְדֵי הַצַּדִּיק. וּלְהַצַּדִּיק בְּעַצְמוֹ אִי אֶפְשָׁר לְהִתְקָרֵב כִּי אִם עַל-יְדֵי אֱמוּנָה. וְעִנְיָן כָּזֶה קָשֶׁה עוֹד בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת, כִּי מָצִינוּ רֹב הַדְּבָרִים שֶׁתְּלוּיִים זֶה בָּזֶה. וְאִם כֵּן מֵהֵיכָן הַהַתְחָלָה. וְכַמְבֹאָר מִזֶּה בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁאָמַר שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה דְּבָרִים שֶׁתְּלוּיִין זֶה בָּזֶה. וְאֵין יוֹדְעִין מֵהֵיכָן הַהַתְחָלָה. אַךְ בֶּאֱמֶת גַּם זֶה מִסּוֹד סִתְרֵי הַבְּחִירָה, כִּי כֹּחַ הַבְּחִירָה שֶׁל הָאָדָם אִי אֶפְשָׁר לַהֲבִינוֹ, כִּי כֹּחַ הַבְּחִירָה הִיא מִגְּדֻלַּת נִפְלְאוֹת הַבְּרִיאָה אֲשֶׁר בְּכָל הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף לֹא נִמְצָא דָּבָר נִפְלָא יוֹתֵר מִזֶּה, כַּמְבֹאָר בַּסְּפָרִים שֶׁכֹּחַ הַבְּחִירָה הוּא חִדּוּשׁ נִפְלָא וְנוֹרָא יוֹתֵר מִכָּל הַחִדּוּשִׁים שֶׁל כָּל הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ. וְהוּא מוּבָן מְאֹד לְכָל מַשְׂכִּיל. שֶׁאֵין שׁוּם דָּבָר בְּכָל הַבְּרִיאָה שֶׁיִּהְיֶה חִדּוּשׁ כָּל כָּךְ כְּמוֹ הַבְּחִירָה שֶׁבָּרָא ה' יִתְבָּרַךְ כֹּחַ בַּמִּין הָאֱנוֹשִׁי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ אוֹ לַמְרוֹת עֵינֵי כְּבוֹדוֹ חַס וְשָׁלוֹם, וּבֶאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין בְּשׁוּם שֵׂכֶל שֹׁרֶשׁ הַכֹּחַ שֶׁל הַבְּחִירָה. וְעִקַּר כֹּחַ הַבְּחִירָה נִמְשָׁךְ מֵהֶעְדֵּר הַיְדִיעָה וְכַמּוּבָן בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. וְהַכְּלָל, שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לִבְחֹר רַק בְּהָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. וּלְהִשְׁתּוֹקֵק תָּמִיד אֶל הָאֱמֶת בֶּאֱמֶת, כִּי יֵשׁ נְקֻדָּה דִּקְדֻשָּׁה בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁהִיא נְקֻדַּת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה. שֶׁעַל-יְדֵי זֶה בִּפְנִימִיּוּת נַפְשׁוֹ הוּא רוֹצֶה וְחָפֵץ מְאֹד לְהִתְקָרֵב לְהָאֱמֶת, דְּהַיְנוּ לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ כָּל הָעוֹלָמוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם וְכַמְבֹאָר מִזֶּה בְּדִבְרֵי חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וַאֲזַי כְּשֶׁהָאָדָם מַתְחִיל לְהִשְׁתּוֹקֵק לְהִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיק אֲמִתִּי. אֲזַי הַבָּא לִטָּהֵר מְסַיְּעִין לוֹ, הַיְנוּ שֶׁנִּמְשָׁךְ עָלָיו הַהֶאָרָה מִשֹּׁרֶשׁ קְדֻשַּׁת הַצַּדִּיק בְּעַצְמוֹ. וְעַל-יְדֵי זֶה הוּא זוֹכֶה לְהִתְגַּבֵּר בְּהִשְׁתּוֹקְקוּת וְכִסּוּפִים וּרְצוֹנוֹת חֲזָקִים יוֹתֵר. וְכָל מַה שֶּׁמִּתְגַּבֵּר בְּרָצוֹן חָזָק יוֹתֵר לְהִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיק. נִמְשָׁךְ עָלָיו קְדֻשַּׁת הַצַּדִּיק יוֹתֵר. וּמְסַיְּעוֹ בְּיוֹתֵר לְשַׁבֵּר הַמְנִיעוֹת עַד שֶׁזּוֹכֶה לָבוֹא לְהִתְקָרֵב אֵלָיו. וַאֲזַי יִזְכֶּה עַל-יְדֵי הַצַּדִּיק לֶאֱמוּנָה וְכָל טוּב כַּנַּ"ל. וְעִנְיָן זֶה מְרֻמָּז קְצָת גַּם בְּכִתְבֵי הָאֲרִ"י זַ"ל, שֶׁמְּבֹאָר שָׁם, שֶׁכְּשֶׁאָדָם רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה מִצְוָה אֲזַי בָּאָה זֹאת הַנְּשָׁמָה שֶׁהָיְתָה עוֹסֶקֶת בְּמִצְוָה זֹאת וּמְסַיְּעָה לוֹ לַעֲשׂוֹת הַמִּצְוָה, וּבְלֹא זֶה לֹא הָיָה יָכֹל לְגָמְרָהּ מֵעֹצֶם הַמְנִיעוֹת שֶׁל הַבַּעַל דָּבָר. וְזֶה סוֹד הַבָּא לִטָּהֵר מְסַיְּעִין לוֹ, עַיֵּן שָׁם הַיְנוּ כַּנַּ"ל. כִּי הַנְּשָׁמָה שֶׁעָסְקָה בְּחַיֶּיהָ בְּמִצְוָה זֹאת הִיא נִכְלֶלֶת עַכְשָׁו בְּשֹׁרֶשׁ קְדֻשַּׁת הַמִּצְוָה הַזֹּאת, כִּי כְּפוּם מַה דְּאִתְדַּבֵּק בַּר נָשׁ בְּהַאי עָלְמָא הָכֵי וְכוּ'. וְעַל-כֵּן כְּשֶׁאָדָם רוֹצֶה עַכְשָׁו בְּזֶה הָעוֹלָם לְקַיֵּם מִצְוָה זֹאת בָּאָה עָלָיו נִשְׁמַת אוֹתוֹ צַדִּיק. וְעַל-יְדֵי זֶה נִמְשָׁךְ עָלָיו שֹׁרֶשׁ הַקְּדֻשָּׁה שֶׁל הַמִּצְוָה הַזֹּאת, כִּי שָׁם נִכְלְלָה נְשָׁמָה שֶׁל זֶה הַצַּדִּיק כַּנַּ"ל וְעַל-יְדֵי זֶה זוֹכֶה לִגְמֹר הַמִּצְוָה הַזֹּאת וְכַנַּ"ל:

EN:
[continued]

Segment 5
HE:
וּבִשְׁבִיל זֶה נוֹסְעִים לַצַּדִּיקִים עַל שַׁבָּת, כִּי כָּל צַדִּיק הוּא בְּחִינַת משֶׁה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמָקוֹם אַחֵר, וְעִקַּר סוֹד קְדֻשַּׁת שַׁבָּת הוֹדִיעַ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְמשֶׁה שֶׁיֵּלֵךְ וְיוֹדִיעַ לְיִשְֹרָאֵל בְּחִינַת 'לֵךְ וְהוֹדִיעֵם' כַּנַּ"ל, וְכֵן בְּכָל דּוֹר וָדוֹר צְרִיכִין לָבֹא לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁיּוֹדִיעַ לוֹ קְדֻשַּׁת שַׁבָּת שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה, כִּי בְּוַדַּאי עִקַּר מַה שֶּׁנּוֹסְעִים לְצַדִּיקֵי אֱמֶת הוּא כְּדֵי לִזְכּוֹת לִתְשׁוּבָה מִכָּל מָקוֹם שֶׁהוּא, כִּי מִי שֶׁנּוֹסֵעַ וּבָא לְהָרַב בִּשְׁבִיל פְּנִיָּה אַחֶרֶת כְּדֵי לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ אֵיזֶה רַבָּנוּת אוֹ הִתְמַנּוּת אַחֵר וְכוּ', אֵין זֶה בִּכְלַל הִתְקַרְבוּת לַצַּדִּיק כְּלַל, כִּי הֲרֵי הוּא נוֹסֵעַ בִּשְׁבִיל כְּבוֹד עַצְמוֹ, אֲבָל עִקַּר הַהִתְקַרְבוּת לְהַצַּדִּיק הוּא כְּשֶׁכַּוָּנָתוֹ לַה' לְבַדּוֹ כְּדֵי שֶׁיְּקַרְבוֹ לַה' יִתְבָּרַךְ וִישִׁיבֵהוּ מִמָּקוֹם שֶׁנָּפַל לְשָׁם וְכוּ'. וְעַל-כֵּן הָרֹב נוֹסְעִים עַל שַׁבָּת, כִּי עִקַּר דֶּרֶךְ הַתְּשׁוּבָה שֶׁהוּא בְּחִינַת בָּקִי בַּהֲלָכָה וְכוּ', בְּחִינַת אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ הוּא עַל-יְדֵי קְדֻשַּׁת שַׁבָּת כַּנַּ"ל: 

~ אות כב

וְעַל-כֵּן כָּל

EN:
This monumental halacha, based on Likutay Moharan II:67, develops the concept that Shabbos is the Name of Hashem — Sh'mah d'Kudshah B'rich Hu — and that every aspect of Shabbos flows from this identification.

Segment 6
HE:
שַׁיָּךְ לְעֵיל: 

עַל-יְדֵי הָאֲכִילָה בְּכַשְׁרוּת זוֹכִין לְהִתְקַשְּׁרוּת לְהַצַּדִּיק וְעַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לְיִרְאָה וְאַהֲבָה כַּנַּ"ל, כִּי אֲכִילָה בְּכַשְׁרוּת הוּא נִשְׁפָּע מִבְּחִינַת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁהִוא בְּחִינַת אֱמֶת, בְּחִינַת תְּפִלִּין שֶׁנִּקְרָאִין פְּאֵר, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ בַּמַּאֲמָר,

EN:
[continued]

Segment 7
HE:
וַאֲכַלְתֶּם אָכוֹל וְשָׂבוֹעַ וְכוּ' בְּסִימָן מז, עַיֵּן שָׁם. נִמְצָא שֶׁזּוֹכֶה עַל-יְדֵי אֲכִילָה בְּכַשְׁרוּת לְגַלּוֹת הַהִתְפָּאֲרוּת בְּחִינַת תְּפִלִּין הַנַּ"ל. וּמִזֶּה נַעֲשֶׂה הַיִּרְאָה וְאַהֲבָה כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם. וְזֶה בְּחִינַת בִּרְכַּת הַמָּזוֹן כַּנַּ"ל, בְּחִינַת וַאֲכַלְתֶּם אָכוֹל וְשָׂבוֹעַ וְהִלַּלְתֶּם אֶת שֵׁם ה' וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם:

EN:
[continued]

Segment 8
HE:
בְּחִינַת שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת שֶׁל בִּרְכַּת הַמָּזוֹן הֵם כְּנֶגֶד הַדַּעַת שֶׁכָּלוּל מִתְּלָת מִבְּחִינַת יִרְאָה וְאַהֲבָה שֶׁהֵם בְּחִינַת חֶסֶד וּגְבוּרָה וְהַדַּעַת הַמְחַבְּרָם. וְעַל-כֵּן מִדְּאוֹרַיְתָא סַגִּי בְּשָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת, כִּי עִקַּר הַדַּעַת הוּא רַק שָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת כַּנַּ"ל. וַחֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הוֹסִיפוּ בְּרָכָה רְבִיעִית כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ הִתְפַּשְּׁטוּת הַדַּעַת בִּפְרָטִיּוּת, כִּי בִּפְרָטִיּוּת הֵם אַרְבַּע בְּחִינוֹת, כַּמּוּבָא וְעַל-כֵּן הוֹסִיפוּ בִּרְכַּת הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב. כִּי עִקַּר הַטּוֹב הוּא הַדַּעַת בְּחִינַת גַּם נֶפֶשׁ וְכוּ' כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ:

EN:
[continued]

Segment 9
HE:
וְזֶה שֶׁסּוֹפְרִין שֶׁבַע שָׁבוּעוֹת כְּדֵי לִזְכּוֹת לְשָׁבוּעוֹת לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה שֶׁעַל יָדָהּ נִמְשֶׁכֶת הַהַשְׁגָּחָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת שִׁבְעָה גִּלְדֵי עֵינָא, שֶׁהֵם בְּחִינַת זַיִן יָמִים, שֶׁבַע מִדּוֹת, כַּמּוּבָא. וְזֶהוּ בְּחִינַת זַיִן רָאשִׁים שֶׁל ב' הַשִּׁינִין, שִׁין שֶׁל ג' רָאשִׁין וְשִׁין שֶׁל ד' רָאשִׁים שֶׁהֵם שְׁנֵי שִׂכְלִיּוֹת שֶׁעַל יָדָם מְקַבְּלִין הַתּוֹרָה, (כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם, עַיֵּן שָׁם). וּכְנֶגֶד זֶה סוֹפְרִין שֶׁבַע שָׁבוּעוֹת שֶׁהֵם הֲכָנָה לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה וְעַל-כֵּן צָרִיךְ לְמֵימְנֵי יוֹמֵי וְצָרִיךְ לְמֵימְנֵי שְׁבוּעֵי, שֶׁהֵם בְּחִינַת שִׁבְעָה יָמִים וְשִׁבְעָה יָמִים, דְּהַיְנוּ שִׁבְעָה יָמִים הַתַּחְתּוֹנִים וְשִׁבְעָה יָמִים הָעֶלְיוֹנִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת שֶׁבַע שָׁבוּעוֹת, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר. וְהֵם בְּחִינַת שְׁנֵי הַשִּכְלִיִּים הַנַּ"ל, שֶׁהֵם תִּקּוּנֵי דְּמֶרְכַּבְתָּא עִלָּאָה וּמֶרְכַּבְתָּא תַּתָּאָה, שֶׁהֵם בְּחִינַת שִׁבְעָה יָמִים וְשִׁבְעָה יָמִים הַנַּ"ל, כִּי כָּל שֵׂכֶל וְכָל מֶרְכָּבָה כְּלוּלָה מִבְּחִינַת שִׁבְעָה יָמִים וְשִׁבְעָה מִדּוֹת כַּיָּדוּעַ. וּמֵחֲמַת שֶׁצְּרִיכִין לְקַבֵּל הַתּוֹרָה עַל-יְדֵי שְׁנֵי שִׂכְלִיּוֹת הַנַּ"ל, שֶׁהֵם שֵׂכֶל עֶלְיוֹן וְשֵׂכֶל תַּחְתּוֹן, עַל-כֵּן סוֹפְרִין יָמִים וְשָׁבוּעוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת שִׁבְעָה יָמִים וְשִׁבְעָה יָמִים, בְּחִינַת שְׁנֵי הַשִּכְלִיּוֹת הַנַּ"ל וְאָז זוֹכִין לְקַבֵּל הַתּוֹרָה בְּשָׁבוּעוֹת כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ, "שִׁבְעָה שָׁבוּעוֹת תִּסְפָּר לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר וְכוּ'" . כִּי הַסְּפִירָה הוּא לִקּוּט וּבֵרוּר הַנִּיצוֹצוֹת וְהַנְּפָשׁוֹת כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ 'מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה'-מֵעֵת הַתְחָלַת הַקָּצִיר, כִּי הָעֹמֶר מַתִּיר הַקָּצִיר, כִּי קְצִיר הַתְּבוּאָה מִן הַשָּדוֹת הוּא בְּחִינַת לִקּוּטֵי וּבֵרוּרֵי הַנְּפָשׁוֹת כַּיָּדוּעַ, וְעַל-כֵּן הָיוּ אֲסוּרִים לִקְצֹר לִפְנֵי הָעֹמֶר, כִּי אָסוּר לְקָצְרָם לִפְנֵי זְמַנָּם וּזְמַנָּם הוּא מֵעֵת הַקְרָבַת הָעֹמֶר שְׂעוֹרִים דַּיְקָא, כִּי אָז נִכְנַע הַסִּטְרָא אָחֳרָא וְאָז יֵשׁ כֹּחַ לְבָרֵר נְפָשׁוֹת בִּבְחִינַת אָרִיתִי מוֹרִי וְכוּ', שֶׁהוּא בְּחִינַת הָעֹמֶר, בְּחִינַת סְפִירָה כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן אֲזַי דַּיְקָא יְכוֹלִין לִקְצֹר הַתְּבוּאָה מִן הַשָּדוֹת, דְּהַיְנוּ לְלַקֵּט נְפָשׁוֹת כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ 'מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר וְכוּ'', דְּהַיְנוּ שֶׁמֵּעֵת שֶׁמַּתְחִילִין לִקְצֹר הַתְּבוּאָה לְלַקֵּט הַנְּפָשׁוֹת, אָז מַתְחִילִין לִסְפֹּר, שֶׁהוּא גַּם כֵּן בְּחִינַת לִקּוּט הַנְּפָשׁוֹת לַהֲבִיאָם וּלְקַבְּצָם מִן פִּזּוּר תַּחַת הַסְּפִירָה כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ, "וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת וְכוּ'", שֶׁמִּזֶּה נַעֲשֶׂה שָׁבוּעוֹת, דְּהַיְנוּ קַבָּלַת הַתּוֹרָה שֶׁמְּקַבְּלִין עַל-יְדֵי לִקּוּט הַנְּפָשׁוֹת כַּנַּ"ל וְזֶהוּ, "וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַה' מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ אֲשֶׁר תִּתֵּן וְכוּ'", הַיְנוּ בְּחִינַת צְדָקָה רוּחַ נְדִיבָה, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִשְׁבָּר תַּאֲוַת מָמוֹ

EN:
But the foods also have a share in the dream, etc., as is explained there — see there. And for this one needs the strengthening of the angel through simchah, etc. And this is the aspect of the holiness of Rosh Chodesh Nissan, etc. — see there. And this too is the aspect of the tikkun of the blemish of the moon, that it should be as the light of the sun. For the essential growth of the foods is through the sun and moon, as it is written: "And from the bounty of the produce of the sun, and from the bounty of the yield of the moons." And therefore the essential tikkun of the foods is in Nissan, which is then the time of their simchah, etc., as is explained there. For Nissan is Rosh Chadashim (the head of the months) — that is, the aspect of the holiness of Rosh Chodesh, when the essential tikkun of the blemish of the moon takes place. And the essential holiness of Rosh Chodesh is drawn in Nissan, which is called Rosh Chadashim, for then we were commanded regarding Kiddush HaChodesh, as it is written: "This month shall be for you the head of the months," etc.

Segment 10
HE:
וְהַיְרִיעוֹת שֶׁל הַמִּשְׁכָּן שֶׁהָיוּ שֶׁל מִינֵי בְּגָדִים תְּכֵלֶת וְאַרְגָמָן, זֶה בְּחִינַת הַכָּבוֹד שֶׁנִּתְרַבֶּה עַל-יְדֵי הַתְּפִלָּה הַנַּ"ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת לְבוּשִׁים, כִּי רַבִּי יוֹחָנָן קָרָא לְמָאנֵיהּ מְכַבְּדוּתָא ( שַׁבָּת קיג), כִּי הַיְרִיעוֹת הָיוּ חוֹפִין עַל הַמִּשְׁכָּן כֶּעָנָן בְּחִינַת ( אִיּוֹב לח) בְּשׂוּמִי עָנָן לְבוּשׁוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת עַנְנֵי כָּבוֹד, בְּחִינַת ( שְׁמוֹת טז) כְּבוֹד ה' הֶרְאָה בֶּעָנָן וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם. וְזֶה בְּחִינַת יְרִיעוֹת עִזִּים שֶׁהָיוּ עַל יְרִיעוֹת הַמִּשְׁכָּן שֶׁהָיָה שֶׁל תְּכֵלֶת וְכוּ', כִּי יְרִיעוֹת עִזִּים גַּסִּים יוֹתֵר, כִּי הֵם מְרַמְּזִים עַל בְּחִינַת הַגֵּרִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַקְּדֻשּׁוֹת הָעוֹלוֹת מֵעִמְקֵי הַקְּלִיפּוֹת מֵעֶצֶם חִיּוּתָם וְעַל-כֵּן הֵם עַשְׁתֵּי עָשָׂר יְרִיעוֹת, כִּי הַסִּטְרָא אָחֳרָא הִיא בִּבְחִינַת אֲחַד עָשָׂר כַּמּוּבָא, כִּי עִקַּר יְרִיעוֹת הַמִּשְׁכָּן שֶׁהָיוּ שֶׁל מִינֵי בְּגָדִים דַּקִּים יְקָרִים שֶׁהֵם תְּכֵלֶת וְאַרְגָמָן זֶה בְּחִינַת בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם בְּחִינַת לְבוּשִׁין דְּמַלְכָּא, בְּחִינַת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּך אֶתְפָּאָר ( יְשַׁעְיָה מט) בְּחִינַת בִּגְדֵי פְּאֵר וְכָבוֹד, אֲבָל הַגֵּרִים שֶׁהָיוּ תְּחִלָּה בִּבְחִינַת עֵשָׂו אִישׁ שֵׂעִיר, כְּשֶׁחוֹזְרִין אֶל הַקְּדֻשָּׁה נַעֲשֶׂה מֵהֶם בְּחִינַת יְרִיעוֹת עִזִּים לְאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן, כִּי הֵם מְחַפִּין וּמְגִנִּים עַל יִשְׂרָאֵל וְעוֹבְדִים וּמְשַׁמְּשִׁים לְיִשְׂרָאֵל כְּמוֹ שֶׁיִּהְיֶה לֶעָתִיד וְזֶה בְּחִינַת ( שְׁמוֹת כו) מִכְסֵה וְכוּ' עוֹרוֹת אֵילִים מְאָדֳמִים וּמִכְסֵה עוֹרוֹת תְּחָשִׁים מִלְמָעְלָה, זֶה בְּחִינַת הַגֵּרִים הַגַּסִּים עוֹד יוֹתֵר, שֶׁנַּעֲשֶׂה מֵהֶם בְּחִינַת עוֹרוֹת, שֶׁהֵם מְגֻשָּׁמִים עוֹד יוֹתֵר בִּבְחִינַת כָּתְנוֹת עוֹר, אֲבָל גַּם הֵם נַעֲשִׂים מֶרְכָּ

EN:
Therefore on Shavuos one brings the Shtai HaLechem [Two Loaves] — specifically from chametz. This is the aspect of the todah. For Pesach and Shavuos are bound to one another — "mimochoras haShabbos" until "mochoras haShabbos" — and the matzah of Pesach and the chametz of Shavuos are included together, which is the aspect of todah.

Segment 12
HE:
אות טז וְזֶה בְּחִינַת כְּלֵי הַמִּשְׁכָּן, מְנוֹרָה וְשֻׁלְחָן וּמִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת זֶה בְּחִינַת חָכְמָה וּגְבוּרָה וַעֲשִׁירוּת, כִּי מְנוֹרָה בַּדָּרוֹם זֶה בְּחִינַת חָכְמָה, בְּחִינַת הָרוֹצֶה לְהַחְכִּים יַדְרִים וְשֻׁלְחָן בְּצָפוֹן בְּחִינַת עֲשִׁירוּת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( בָּבָא בָּתְרָא כה), הָרוֹצֶה לְהַעֲשִׁיר ׀ יַצְפִּין, וְסִמָּנָךְ שֻׁלְחָן בְּצָפוֹן וּמְנוֹרָה בַּדָּרוֹם וּמִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת זֶה בְּחִינַת גְּבוּרָה, כִּי שָׁם עִקַּר הַגְּבוּרָה וְהַכֹּחַ שֶׁל הַצַּדִּיקִים, כִּי עִקַּר גְּבוּרָתָם לְהַכְנִיעַ הַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁהוּא הַיֵּצֶר הָרַע, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת קְטֹרֶת שֶׁעַל -יְדֵי זֶה מוֹצִיאִין מֵהַסִּטְרָא אָחֳרָא כָּל נִיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה בְּסוֹד אַחַד עָשָׂר סִמָּנֵי הַקְּטֹרֶת וּמַכְנִיעִין סִטְרָא דְּמוֹתָא כְּמוֹ אַהֲרֹן שֶׁהִתְגַּבֵּר כְּנֶגֶד הַמַּלְאַךְ הַמָּוֶת וְעִכְּבוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ( בַּמִּדְבָּר יז), "וַיַּעֲמֹד בֵּין הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה". וְעַל-יְדֵי אֵלּוּ הַשְּׁלשָׁה, חָכְמָה, גְּבוּרָה וַעֲשִׁירוּת, שֶׁהֵם בְּחִינַת כָּבוֹד, עַל-יְדֵי זֶה נִמְשָׁךְ בְּחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הָאָרוֹן עִם הַלּוּחוֹת, שֶׁהֵם כְּלַל הַתּוֹרָה שֶׁהָיוּ עוֹמְדִים בְּבֵית קֹדֶשׁ קֳדָשִׁים וּמִשָּׁם נִמְשַׁךְ כָּל הַנְּבוּאָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת וְכוּ'" וְעַל-יְדֵי זֶה מִתְבָּרֵר הַמְדַמֶּה וְזוֹכִין לֶאֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁצִּיּוּרָא דְּמִשְׁכְּנָא הָיָה כְּצִיּוּרָא דְּעוֹבָדָא דִּבְרֵאשִׁית, כַּמְבֹאָר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ ( תִּקּוּנֵי זֹהַר דַּף יב בַּהַקְדָּמוֹת) וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי כָּל הַמִּשְׁכָּן וְכֵלָיו שֶׁעִקָּרוֹ הָיָה הָאָרוֹן עִם הַתּוֹרָה שֶׁהָיָה מְצֻיָּר שָׁם כָּל בְּרִיאַת מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית, עַל-יְדֵי זֶה נִמְשַׁךְ הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל חִדּוּשׁ הָעוֹלָם שֶׁיָּדְעוּ הַכֹּל כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּרָא הַכֹּל הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם, כְּמוֹ שֶׁהוּא מְצֻיָּר בַּמִּשְׁכָּן בִּקְרָסָיו וּקְרָשָׁיו וְכוּ', וְעַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לְחִדּוּשׁ הָעוֹלָם שֶׁל לֶעָתִיד שֶׁאָז יִתְנַהֵג הָעוֹלָם בְּחִינַת נִפְלָאוֹת שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע וְזֶהוּ בְּחִינַת ( אָבוֹת פֶּרֶק ה) עֲשָׂרָה נִסִּים שֶׁהָיוּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, הַיְנוּ שֶׁשָּׁם הָיָה מִתְנַהֵג רַק בְּדֶרֶךְ נִסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע כְּלָל וְעַל-יְדֵי זֶה מִתְעוֹרֵר הַשִּׁיר חָדָשׁ וְכוּ' וְזֶהוּ בְּחִינַת כָּל הַשִּׁירִים שֶׁל הַלְּוִיִים שֶׁהָיוּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וּבְכָל יוֹם וָיוֹם הָיוּ אוֹמְרִים שִׁיר מְיֻחָד כְּפִי הַבְּרִיאָה שֶׁל אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁמּוֹשֵׁךְ הִתְגַּלּוּת הַבְּרִיאָה, שֶׁהוּא אֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם עַל-יְדֵי עֲבוֹדַת הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וּכְמוֹ כֵּן אָמְרוּ שִׁיר שֶׁהוּא בְּחִינַת הַשִּׁיר שֶׁל לֶעָתִיד הַנִּמְשָׁךְ עַל-יְדֵי זֶה שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַשִּׁירִים וְזֶה בְּחִינַת הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁל הַבְּהֵמוֹת שֶׁהָיוּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וּבַמִּשְׁכָּן שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה הָיָה בִּנְיַן הַמִּשְׁכָּן וְהַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כִּי כָּל הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁל הַבְּהֵמוֹת הֵם בְּחִינַת בֵּרוּר הַמְדַמֶּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת בַּהֲמִיּוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמָקוֹם אַחֵר, כִּי כָּל עִקַּר כְּלַל הַמִּשְׁכָּן וְהַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה בִּשְׁבִיל בֵּרוּר הַמְדַמֶּה כְּדֵי לְגַ

EN:
Then we read Megillas Rus — she being a convert, from whom came Dovid Mashiach, who also departed at the ais ratzon — through whom the pidyon will be completed in fullness, and through whom He will redeem us from galus [exile] with a complete geulah, as it is written : "V'ad Atik Yomaya m'ta..." — "He reached unto the Ancient of Days..."

Therefore we stay awake on the night of Shavuos — for then the pidyon is completed, which is the aspect of the awakening from sleep, as above. Now, all our vitality is through Moshe, who stands between sh'mad and ratzon, elevating every person each day from whatever passes over him — especially regarding money and livelihood, for when one blemishes in this, it is the aspect of sh'mad. From there he elevates each time through the above aspect.

Segment 13
HE:
בהר) כי לי בני ישראל עבדים הלכות ברכת השחר הלכה ד' מ"ד:

EN:
This is the aspect of the dispute of Korach. For Korach denied the Ratzon — as our Sages said : Korach was a heretic. He and his assembly were originally great tzaddikim — for he was one of the bearers of the Aron [the Holy Ark], and his assembly were "k'ru'ai ha'aidah" — "those summoned to the assembly," etc. But they were in the aspect of the elders who lack completeness. And not only did they not suffice with this, but the evil inclination overpowered them and incited them to dispute Moshe — who was always included in the upper Ratzon. So it is in every generation: there are elders and prominent people who dispute the tzaddik who is greater than them, which is an astonishing novelty. All of this is from the above aspect — because they are in the aspect of the blemished elders who, although they are upright and righteous, because they did not add kedushah each day, the metzach of the nachash draws from the fall of their days, until the metzach of the nachash itself provokes them and causes them to fall further (for such is the way of the adversary — he is the inciter, etc.) — until he incites them to dispute the tzaddik who renews himself constantly and adds light and kedushah each day — the aspect of the elder of kedushah, the aspect of "zakain — zeh kanah chochmah" — "an elder — one who has acquired wisdom."

Segment 14
HE:
במדבר) דגלים הלכות קריאת שמע הלכה ה' אותו':

EN:
This is the aspect of the sin of the Meraglim [spies], etc. Therefore adjacent to it is Parshas Challah — the aspect of tzedakah. Challah is tzedakah upon tzedakah, for it is given last — after terumah and ma'aser — in order to strengthen the ratzon and nullify the doubts. Therefore challah is a word meaning tefillah [prayer] — for the essential tefillah is through ratzon, the aspect of : "Va'ani sefilasi l'cha Hashem ais ratzon" — "And my prayer is to You, Hashem, at a time of will"; and : "B'ais ratzon anisicha" — "In a time of will I answered you."

Segment 15
HE:
נשא) ברכת כהנים הלכות ברכת השחר הלכה ד' אותכ"ה, הלכות תפלה הלכה ג', הלכות נשיאת כפים הנכללת בהלכות ברכת השחר הלכה ה':

EN:
Therefore Korach erred and relied upon the twenty-four Levite watches that he saw from afar would descend from him. But he erred greatly, as our Sages said . For the twenty-four Levite watches correspond to the twenty-four courts (and all the aspects of twenty-four above) that require a great sweetening through the pidyon — drawn only through the aspect of Moshe, who is included in the upper Ratzon. Therefore all twenty-four Levite watches — all their sweetening and tikkun — is through the twenty-four priestly watches. For it is known that Levi is the aspect of dinim and Kohain is the aspect of chesed. Even all the twenty-four priestly watches must receive the essential sweetening from the aspect of Moshe — the aspect of the Ratzon. For only Moshe drew into the world the kedushah [holiness] of the kehunah [the priesthood] and the l'viyah [the Levite service]. "Y'karah hi mip'ninim" — "She is more precious than pearls" — mip'ninim = more than the Kohain Gadol who enters lifnai v'lifnim [into the Holy of Holies]. The true tzaddik, the aspect of Moshe, is more precious even than the Kohain Gadol — for all their kedushah and all their sweetenings derive from him.

Segment 16
HE:
בהעלותך) בהעלותך את הנרות וכו' בהלכות קריאת שמע הלכה ו' מחובר להלכות ברכת השחר הלכה ה' אותמ"ד. מעשה המנורה וכו' מקשה הוא שם מ"ה. והאיש משה עניו מאד הלכות תפילין הלכה ה' ~ אותל"ו. בחלום אדבר בו הלכות ציצית הלכה ה' אותי"א, הלכות קריאת שמע הלכה ה', ח':

EN:
Korach blemished all of this — disputing Moshe and relying on the twenty-four Levite watches themselves. Through this, the intensity of the dinim provoked him — for when the dinim grasped from the side of Levi are not sweetened, the Sitra Achra [the "Other Side" — the forces of impurity] draws from there, chas v'shalom, grasping from the chain of the twenty-four courts. This is "Vayikach Korach" — "Korach took" — "V'ispalag Korach" — "Korach separated" — he wanted to separate the twenty-four courts (the twenty-four Levite watches) from Moshe (the upper Ratzon) and from Aharon the Kohain. Therefore: "Vayikach Korach ben Yitzhar ben K'has ben Levi" — and "ben Yaakov" is not mentioned, for Yaakov pleaded regarding this . For Korach blemished very greatly, casting a blemish on the Ratzon until he blemished the kedushah of his own forebears, who were great tzaddikim and drew the illumination of the Ratzon from generation to generation. He blemished them all — wanting to overturn all their good and true da'as. The blemish reached as far as Levi. But the adversary wanted to provoke further — blemishing even the kedushah of Yaakov, who comprised all twelve tribes and all seventy souls, and all three tzaddikim included most in the Ratzon (Yosef, Moshe, Dovid — who all came from him). For the metzach of the nachash that grasped Korach wanted to cast a blemish even on the root of the Ratzon. But Yaakov pleaded for mercy — that his name not be mentioned in their dispute — so that they would have no power to blemish there, chas v'shalom.

Segment 17
HE:
שלח לך) פרשת ציצית בהלכות ציצית. ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם הלכות תפילין הלה ה' אותל"ד.הסמיכות של כל הסדר שלח לך הלכות ציצית הלכה ה' בסוף:

EN:
Therefore he joined Shimon and Levi together and prayed : "B'sodam al tavo nafshi" — "Into their council let my soul not enter" — regarding the deed of Zimri, who was from the tribe of Shimon; "U'v'kahalam al taichad k'vodi" — "In their assembly let my honor not be united" — for Shimon too was provoked by the intensity of the dinim of the twenty-four courts. Therefore twenty-four thousand died through the deed of Zimri — twenty-four specifically, as above. Therefore he said : "Achalkaim b'Yaakov va'afitzaim b'Yisrael" — "I will divide them in Yaakov and scatter them in Yisrael" — that the b'nai Shimon would be impoverished, receiving tzedakah, and the b'nai Levi would receive all the forms of tzedakah — terumos and ma'asros, etc. In this he hinted at the tikkun for all the above — which is through tzedakah.

Segment 18
HE:
קרח) ענין קרח וכל הפרשה הלכות תפילין הלכה ו', כ' וכו'. הלכות ציצית הלכה ז' אותז'. מצות תרומה ומעשר הלכות קריאת שמע הלכה ג' אותז'. ופדויו מבן חדש הלכות תפילין הלכה ה' אותכ':

EN:
— End of Hilchos Bircas HaShachar, Halacha 5 —

Segment 19
HE:
חוקת) ענין פרה אדומה בהלכות השכמת הבקר הלכה א' אותי"ב:

EN:
Tefillah — Chapter Headings (continued) Based on LM I:215

Segment 20
HE:
בלק) ענין מעשה בלעם וכו' הלכות תפלה הלכה ו' הנכללת בהלכות ברכת השחר הלכה ה' אותע"ב, ע"ג. הן עם לבדד ישכון מי מנה עפר יעקב שם אותפ"ז. מן ארם ינחני בלק, בענין קדיש, הנה ברך לקחתי הלכות קריאת שמע הלכה ד' אותו'. ראשית גוים עמלק וכו' הלכות תפילין הלכה ה', ל'. הלכות ברכת השחר הלכה ג' בענין קדיש:

EN:
This is the aspect of tefillah [prayer] — for the essential aspect of tefillah is the revelation of the Ratzon [Divine Will — the supreme desire/will of the Creator, the core concept of this entire Torah], the aspect of : "Va'ani sefilasi l'cha Hashem ais ratzon" — "My prayer is to You, Hashem, at a time of favor"; the aspect of : "B'ais ratzon anisicha" — "At a time of favor I answered you"; the aspect of : "Yih'yu l'ratzon imrai fi" — "May the words of my mouth find favor..."

Segment 21
HE:
פינחס) ענין פינחס שקנא קנאת ה' צב~ אות הלכות תפלה הלכה ו' שנכללת בהלכות ברכת השחר הלכה ה' אותפ"ח וכו'. פינחס זה אאליהו שעל ידו בא תחיית המתים הלכות תפילין הלכה ו', יוד. פרשת התמיד שני כבשים בכל יום הלכות ברכת השחר הלכה ג' אותכ"ז, הלכות תפלה הלכה ד', ט"ו:

EN:
This is the aspect of s'michas geulah l'sefillah — placing the blessing of Redemption adjacent to the Amidah — derived from this very verse: "Yih'yu l'ratzon imrai fi... Hashem Tzuri v'Go'ali" — "May the words of my mouth... Hashem, my Rock and my Redeemer" — immediately followed by : "Ya'ancha Hashem b'yom tzarah" — "May Hashem answer you on a day of trouble." As our Sages said: all of this is the aspect of the pidyon [redemption — the spiritual act of sweetening harsh judgments]. For the way of the true tzaddikim [righteous leaders] who know how to perform a pidyon is that they first do the pidyon through their holy kavanos [Kabbalistic meditations] — sweetening all the dinim [harsh Divine judgments] in all the twenty-four courts and drawing the illumination of the Ratzon — and afterward they pray their tefillah for whatever is needed: the ill person, and the like. This is the general order of the daily tefillah: first, through Kri'as Shma [the recitation of "Hear O Israel"] and its blessings, one ascends to the upper Ratzon and draws the illumination of the Ratzon — through which the pidyon is accomplished, the sweetening of the dinim. This is the essential purpose of the entire order of tefillah: the Korbanos [passages about the Temple offerings], Pesukei d'Zimrah [Verses of Song], Kri'as Shma and its blessings — all serve to sweeten the dinim and illuminate the Ratzon, until one reaches the blessing of Emes v'Yatziv [the blessing affirming "True and firm"], the aspect of Bircas haGeulah [the blessing of Redemption] — concluding "Ga'al Yisrael" — "He who redeemed Yisrael." This is the aspect of pidyon — redemption and geulah [redemption from exile].

Segment 22
HE:
ואתחנן) ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום הלכות תפילין הלכה ה', כ"ה. כה' אלקינו בכל קראנו אליו ולא למדותיו הלכות ברכת השחר הלכה ג', ל"ד. והודעתם לבניך ולבני בניך הלכות תפילין הלכה ז', ו'. וידעת היום והשבות אל לבבך הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ג', י"ג. הלכות תפילין הלכה ו', ט"ו. קריאת שמע וברכותיה בהלכות השכמת הבקר הלכה א', הלכות ברכת השחר הלכה ג', בענין קדיש. הלכות ברכת השחר הלכה ה' אותכ"ח, כ"ט. הלכות קריאת שמע הלכה ד' בסוף. ואהבת וכ' בכל לבבך בשני יצריך הלכות ברכת השחר הלכה ג', י"ח. אשר אנכי מצוך היום בכל יום יהיו בעיניך כחדשים הלכות תפילין הלכה ה' אותה'. כי אתם המעט וכו' שאתם ממעיטין עצמיכם הלכות תפילין הלכה ו' אותב' כ"ה: עקב) מצות ברכת המזון ואכלת ושבעת וברכת וכו' על הארץ וכו' הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ב' ט"ו, הלכות ציצית הלכה ה'. פן תאכל ושבעת וכו' ורם לבבך ושכחת וכו' וזכרת וכו' הלכות נטילת ידים הנ"ל אותט"ו, הלכות תפילין הלכה ו', י"ב. הלכות תפלה הלכה ג' אותא', ו'. ארבעים יום לחם לא אכלתי וכו' הלכות תפילין הלכה ו' אותי"ב. ושני לוחות הברית על שתי ידי הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ג' אותג'. מעלת ארץ ישראל תמיד עיני ה' אלקיך בה, הלכות תפילין הלכה ה'. למען ירבו ימיכם וכו' לתת להם, מכאן לתחיית המתים מן התורה, הלכות תפילין הלכה ו':

EN:
Therefore it is explained in the kavanos that in the blessing of Emes v'Yatziv one ascends to the Haichal HaRatzon [the Palace of the Divine Will] — for there is where the essential geulah and pidyon take place. Then, immediately, one must place the geulah adjacent to the tefillah — for immediately after the pidyon, having sweetened all the dinim and ascended to the Haichal HaRatzon, one must pray at once. Through the tefillah, the Ratzon is revealed in wondrous completeness — for all of Hashem's Ratzon in creating His world and sustaining it is for the sake of the awesome kedushah [holiness] of Yisrael's tefillos. HaKadosh Baruch Hu created the entire world and all that fills it only for the sake of Yisrael — and the essence is that Yisrael should be tzaddikim who govern the world and direct it according to their will. The essential instrument is tefillah — through which they have the power to alter the entire heavenly array and change the entire order of nature. Although the natural order itself is also directed by His will, the Ratzon is not openly visible there. But when Yisrael pray and alter nature according to their will — then all see that there is no nature at all, only His will governing everything. He entrusted everything to Yisrael and their tzaddikim, to direct the world through their tefillah.

Segment 23
HE:
ראה) בנים אתם לה' וכו', הלכות ברכת השחר הלכה ג' אותמ"ה. כי יהיה בך אביון וכו' פתח תפתח וכו' מצות צדקה, הלכות תפילין הלכה ו' אותכ"ה וכו'. בענין קדיש הלכות תפילין הלכה ו' י"ג:

EN:
As we saw through Moshe Rabbainu, who split the sea and brought down the mahn — and the tzaddikim after him: Yehoshua who stopped the sun; Eliyahu and Elisha; Daniel, Chananyah, Mishael, and Azaryah; and all the tzaddikim who followed, performing awesome wonders and altering nature through their tefillah. This is the aspect of the condition HaKadosh Baruch Hu stipulated with the sea — that it split for Yisrael. The commentators struggled to explain these aggados rationally, but in truth the matter is straightforward: Hashem created the world to be governed by His will through this natural order — yet He charged the angels who manage nature that whenever Yisrael pray and seek to alter it, they must comply with their will — turning sea to dry land, stopping the sun, preventing fire from burning and lions from attacking, etc. Since these great miracles were already performed, the Sages mentioned them — and in truth, in every generation the true tzaddikim have the power through their tefillah to alter nature as they wish, for this is the condition HaKadosh Baruch Hu made.

Segment 24
HE:
שופטים) כי יפלא ממך וכו' בין דם לדם וכו'. וקמת ועלית אל המקום וכו'. לא תסור מן הדבר וכו'. הלכות ציצית הלכה ג' י"ב. לא תלבש שעטנז צמר ופשתים וכו' גדילים תעשה לך, הלכות ציצית. ענין פרשת זכור הלכות השכמת הבקר הלכה א' י"ב. הלכות ציצית הלכה ז' אותיוד:

EN:
This is the aspect of what is stated in the kavanos: at the beginning of the tefillah one enters the Haichal Kodshei Kodashim [the Palace of the Holy of Holies]. For the Ratzon is the aspect of kodesh [holiness] — as explained regarding the verse "Mikra Kodesh" — the aspect of calling forth and revealing the Ratzon. When it is revealed that everything is governed only by His will and there is no nature whatsoever — this is the aspect of kodesh, the essential kedushah of Hashem. But when Yisrael stand to pray and nullify nature — then it is revealed all the more that everything is His will alone. This is the aspect of Kodesh Kodashim — an addition of kedushah upon kedushah — for the essential revelation of His kedushah is when all see the power of Yisrael's tefillah. They are the crown of Hashem, as our Sages said — and as it is written : "V'Atah Kadosh yoshaiv t'hilos Yisrael" — "And You are holy, enthroned upon the praises of Yisrael" — the essential kedushah being the tefillos and praises of Yisrael.

Segment 25
HE:
כי תבא) וידוי ביכורים ארמי אובד אבי הלכות תפילין הלכה ו' אותל"ז הלכות ברכת השחר הלכה ה' בענין קדיש. היום הזה נהיית לעם. בכל יום יהיו בעינך כאלו היום נכנסת עמו בברית. הלכות תפילין הלכה ה' אותה'. וראו כל עמי הארץ וכו' ויראו ממך אלו תפילין וכו' הלכות תפילין הנ"ל אותל"ו:

EN:
Therefore the essential Kedushah [the responsive prayer of "Kadosh, Kadosh, Kadosh"] is recited during the tefillah — specifically during the Chazaras HaShatz [the repetition of the Amidah by the prayer leader] in a minyan [quorum of ten] — and it is greater than the Kedushah of Yotzer [recited during the morning blessings before Shma], which even an individual may say (called Kedushah d'miyushav). For the Kedushah of Yotzer describes the order of the angels' sanctification — how they sanctify His Name in awe and fear, revealing that He governs His worlds by His will, as it is written: "Kadosh, Kadosh, Kadosh" — and the Targum: "Holy in the heights above... holy upon the earth..." — His kedushah is above and below. This is the aspect of the three times "Kadosh" — corresponding to the three regalim [the three pilgrimage festivals: Pesach, Shavuos, Sukkos], the Mikra'ai Kodesh [Holy Convocations that call forth the Ratzon].

Segment 26
HE:
נצבים) בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד וכו'. מלמד שנסתמו וכו' הלכות תפילין הלכה ה' אותל"ו:

EN:
But the Kedushah recited within the tefillah is far higher — said only in a minyan. For this Kedushah is the aspect of the revelation of His kedushah through Yisrael's tefillos — that they have the power to alter nature, doing His will as their will. This is the essential kedushah — the aspect of "V'Atah Kadosh yoshaiv t'hilos Yisrael." Therefore, in the Kedushah of Yotzer, one does not say the verse "Yimloch Hashem l'olam..." — "Hashem shall reign forever" — whereas in the Kedushah of the tefillah one does say: "Yimloch Hashem l'olam, Elokayich Tziyon, l'dor vador..." — for the essential revelation of His kingship forever, from generation to generation, comes through Yisrael's tefillah. This will be most fully revealed when He rests His Shechinah [Divine Presence] in Tziyon — for then all will see the greatness of Yisrael, who direct the world through their tefillah. As our Sages said : "In the future the tzaddikim will revive the dead," etc.

Segment 27
HE:
וילך) ואנכי הסתר אסתיר ועתה כתבו לכם וכו'. וענתה השירה וכו'. הלכות השכמת הבקר הלכה א' אותח':

EN:
Therefore in the tefillah we mention the three Avos [the three Patriarchs: Avraham, Yitzchak, and Yaakov] — for they are the aspect of the holy elders who bind all the retzonos to the root of the Ratzon. All the Avos are called "elders," as it is written : "V'Avraham zakain ba..." — "And Avraham was old..." — and likewise of Yitzchak and Yaakov, as explained in the Midrash and in Yoma 28. Therefore they are three Avos — three holy elders comprised of all the holy elders — corresponding to the three regalim that reveal the Ratzon in the aspect of Mikra Kodesh. For the regalim are the aspect of the three Avos, as is brought. See Hilchos Kri'as HaTorah, Halacha 3, on this Torah.

Segment 28
HE:
האזינו) שירת האזינו, כי חלק ה' עמו ימצאהו בארץ מדבר וכו' הלכות השכמת הבקר הלכה א' אותח':

EN:
This is the aspect of the story of Balak and Bilaam. For Balak and Bilaam are the aspect of the wild beasts and the metzach hanachash [the "forehead of the serpent" — the root of naturalistic thinking that denies Divine Will] — who seek at every turn to overpower Yisrael, the holy nation, because Yisrael are strong in emunas haRatzon [faith in the Divine Will]. Their nourishment comes from the elders of the generation who lack completeness — for through those incomplete elders came all the corruption, all the blemishes that Yisrael inflicted on His Name through the ten trials in the wilderness.

Segment 29
HE:
וזאת הברכה) שמע ה' קול יהודה. הלכות תפלה הלה ה' אותג'. לא כהתה עינו ולא ס ליחה הלכות תפילין הלכה ה' ל"ו. ולא ידע איש את קבורתו וכו' בחינת למעלה מן המקום הלכות ציצית הלכה ג' אותח':

EN:
Balak is the aspect of the wild beasts who rip and devour — they are the wise men of nature. Bilaam is the aspect of the root of the wisdom of nature — the metzach hanachash itself. For it is explained at the end of this Torah that the metzach hanachash is the aspect of "rasha yarai" — a wicked person who appears God-fearing — and Rabbainu said then, in Yiddish: "Azoy vi a frummer rasha" — [literally: "Like a pious villain"]. Anyone who observes the followers of the philosophers in our times sees that the great majority of them cast off the yoke of the Torah and the mitzvos, as is well known. Yet even among them there appear to be, outwardly, two types: many heretics walk openly in their ways — going about with licentious women, patronizing their theaters and circuses, desecrating Shabbos and Yom Tov — and yet all their words are supposedly in pursuit of truth, and the word "truth" never leaves their lips, claiming they seek only to guide Yisrael in the path of truth, as is known to anyone who glances at their books and their evil publications that they now spread among Yisrael — may the Guardian of His people Yisrael protect us and our children from them forever.

Segment 30
HE:
מפתחות לימים טוביםובהם נכל חנוכה ופוריםוד' פרשיות:

EN:
Were these the only ones, it might still be possible to break their teeth and expose their falsehood and their recklessness. But there are also found among them a few who are in the aspect of the metzach hanachash — the root of the wisdom of nature — who are more cunningly wicked. They present themselves as upright — as if they don't desire the abominations of their students — even though in truth everything comes from their evil teachings. They inject philosophical speculations and evil reasoning of natural wisdom — contrary to the true ways of the Torah — while presenting themselves as speaking with innocence and yir'ah [fear of God], as though for the sake of truth. All their words pierce like the thrust of a sword — for they reveal faces of the Torah contrary to the halachah, and twist the words of the living God into their fabricated, counterfeit speculations. Anyone somewhat familiar with them knows this. These deniers are in the aspect of the metzach spoken of above. And in truth they too have already defiled themselves with all the vile abominations — for most of them were bachelors until thirty and forty years of age and did what they did — only they are hypocrites who concealed their abominations.

Segment 31
HE:
הלכות פסח וספירה ושבועות) בהלכות נטילת ידים שחרית הלכה ב' ובהלכות ד' מהנ"ל. הלכות תפילין הלכה ה אותי"ג הלכות ברכת השחר הלכה ו אותיוד:

EN:
This is the aspect of Balak and Bilaam. Balak, our Sages expound, came to "lick up the blood of Yisrael" — the aspect of wild beasts who rip and devour, who come to shed blood — the aspect of the inciters and misleaders who walk in the ways of their abominations in adultery and all evil desires, yet still speak their evil wisdom and urge others to follow their path. For all desires, especially the general desire, come from the muddying of the blood — therefore they are in the aspect of Balak who came to "lick up the blood of Yisrael," to corrupt their blood through their many abominations, dressing themselves in empty wisdom.

Segment 32
HE:
אות א הלכות ראש השנה) הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ג'. הלכות תפילין הלכה ה' אותכ"ג:

EN:
And Bilaam was even more profoundly impure — more cunning — concealing his wickedness. All his power was in his mouth — he knew sorceries and Names of impurity in abundance, and all the philosophies of the natural scientists of all the thinkers of our time are subsumed in him. With all of this he sought to conceal and obliterate all the ways of the Torah from beginning to end. Therefore he is called Bilaam — for he seeks to "swallow" (livlo'a) and conceal everything. As brought in Rabbainu's words: Bilaam is a kelipah [husk of impurity] standing against the entire Torah given through Moshe Rabbainu — for the bais is against the bais of "Beraishis" (the Torah's first word), the lamed against the Torah's final lamed, the ayin against the seventy faces of Torah, the mem against the forty days in which the Torah was given, as explained in the Torah "B'Krov Alai Merai'im" . This impure kelipah seeks to conceal and obscure wondrous and awesome revelations found in the Torah in its revealed and hidden dimensions — from the bais of Beraishis to the lamed of "l'ainai kol Yisrael" — that all who see them are astounded and stand trembling, for everyone sees and understands (anyone who has a brain in his skull) that it is impossible to reveal such holy and awesome Torah except from Heaven, through face-to-face prophecy of Moshe Rabbainu — and all the more so the vast secrets that the Tanna'im and the early tzaddikim began to reveal, which cause a man's hair to stand on end. One sees plainly that the spirit of Hashem spoke through them, for it is impossible to reveal such things through any human intellect, but only through Divine inspiration. Yet they seek to conceal and overturn, chas v'shalom, such lofty edifices — this shall not be in Yisrael!

Segment 33
HE:
הלכות יום כפור) רובם ככולם נכללים בהלכות ראש השנה המובאים בהלכות הנ"ל. ובהלכות ציצית הלכה ב' הלכה ג' והלכה ה':

EN:
[The text includes a bracketed passage noting that recently these same people have exposed their own depravity to all — publishing pamphlets denying the entire Zohar HaKadosh and all the ways of Kabbalah, claiming brazenly that the Zohar and its Tikkunim did not originate from Rabbi Shimon bar Yochai and his circle — whereas anyone with understanding sees that the Zohar's revelations can only have come through the holy spirit of the highest order resting upon so great and holy a tzaddik, who sat in a cave for thirteen years, etc. And likewise the writings of the Arizal, as stated in the introduction to the Eitz Chaim — that no human intellect could discover such revelations. Yet they seek to uproot and demolish such awesome edifices.]

Segment 34
HE:
הלכות סוכות) גם ד' מינם, נכלל בהלכות ראש השנה הנ"ל והלכות ציצית הלכה ג' אותכ"ב:

EN:
Therefore, when Balak saw that Yisrael were prevailing in ways beyond nature — and he himself lacked the power to defeat them — he sent for Bilaam, who is the metzach hanachash, the root of the wisdom of nature, hoping that through his power he might defeat them, chas v'shalom. For it is written in the holy sefarim that Balak's work was through physical practice — through some impure body, etc. — whereas Bilaam's work was only through his mouth. For Balak is the aspect of wild beasts who overpower through bodily desires — and through this they introduce the ways of their heresy into the world, so that they can pursue their evil desires (as our Sages said: "Yisrael did not worship avodah zarah except to permit forbidden relations to themselves publicly"). Bilaam was far more profoundly impure — more cunning, concealing his wickedness. All his power was in his mouth — he knew sorceries and all the philosophies of every current thinker subsumed within him. With all of this he sought to conceal and obliterate all the ways of the Torah from beginning to end — the aspect of the metzach hanachash. Therefore it was truly a time of great distress for Yaakov, as it is written : "Ami z'chor na mah ya'atz Balak melech Mo'av, u'mah anah oso Bilaam ben B'or..." — "My people, remember now what Balak king of Moav devised, and what Bilaam son of Beor answered him..."

Segment 35
HE:
הלכות חנוכה) הלכות השכמת הבקר הלכה ד'. הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ד'. הלכות ברכת השחר הלכה ג':

EN:
This is the aspect of : "Vayomer Moav el ziknai Midyan" — "And Moav said to the elders of Midyan." Rashi explains: were they not always enemies of one another? What prompted Moav to take counsel from Midyan? Once they saw Yisrael prevailing in ways contrary to the natural order, they said: "The leader of these people — his power is in his mouth." They responded: "Then we too shall come against them with a man whose power is in his mouth."

Segment 36
HE:
הלכות פורים) הלכות ציצית הלכה ה' אותכ" כ"ו הלכות תפילין הלכה ו', והלכה ז':

EN:
For this is a great principle: the entire world was created only for the sake of b'chirah [free choice]. Therefore b'chirah has exceedingly great power, as explained in many sefarim and in our writings numerous times. The essential power of b'chirah comes from the fact that Hashem concealed His Ratzon behind great concealments and obscurities — yet gave power and knowledge to man so that he would understand from his own mind that he must spend all his days seeking and searching for Hashem's Ratzon, nullifying all his own desires before the Divine Will.

Segment 37
HE:
מפתחות וראשי פרקים(מהתנצלותו של הר' נחמן טולטשינר זצ"להמביא לבית הדין הוצאה ראשונה:)(אמר המעתיק מפתחות וראשי פרקים מכל הלכה ומכל אותשבכל הלכה היה על האורח חיים והיורה דעה אך נאבדו מאתנו בעת רעד הסתלקותו _ ולא נשאר כי אם זה המעט אשר העתקתי כאן. וקיימתי אל תמנא טוב בעליו כי כמה שנמצא אתי טוב אדמו"ר מוהרנ"ת זצוק"ל חובה עלי להוציאו לאור. כי כל דיבור ודיבור הנמצא מכתביו הנ"ל. הן מפתחות וראשי פרקים וכו. כולם משיבין את הנפש בשבעה משיבי טעם, ומלמד לאדם דעת ועצות להתקרב להשם יתברך מכל מקום אשר נתעה בעוונותינו הרבים ולהנטותו לתחיה לנצח נצחים אמן כן יהי רצון):

EN:
For it is known and understood by all that this world is nothing — vanity of vanities, with no substance. As Koheles opened his book: "Hevel havalim..." — "Vanity of vanities..." And Dovid said : "Adam lahevel damah, yamav k'tzail ovayr" — "Man resembles a breath; his days are like a passing shadow" — and as our Sages explained : not even the shadow of a palm tree, but the shadow of a bird in flight. All the sages of truth cry out about this in countless formulations, and even the wise men of the nations agree — for we see with our own eyes that our days are fleeting and man dies each day: the hour and the day that he has lived will never return, and therefore the day of death begins from the day of birth. Nevertheless, one still needs to speak about this endlessly and review it with oneself and with one's companions — for "Gam es ha'olam nasan b'libam" — "He has also placed the world in their hearts" — which our Sages explained as a word of concealment and forgetting. In His deep wisdom, Hashem placed a forgetting in the human heart — for the sake of b'chirah — giving the adversary the power to conceal and obscure and cause forgetting. But the power of truth is certainly the greater: anyone who sincerely examines his eternal purpose cannot deny that this world is vanity of vanities, and nothing remains of it and its desires and its gold and silver — only what one labored and toiled for the eternal purpose: to fulfill Hashem's will.

Segment 38
HE:
הלכות השכמת הבקר הלכה א') על פי התורה אזמרה וכו'. ה' מה רבו צרי (תהלים ג'). התחזקות. הקיצותי ועודי עמך. עורה כבודי עורה וכו'. שחורה אני ונאוה וכו', ומה שאמרו רז"ל על זה שחורה אני במעשה העגל ונאוה אני במעשה המשכן וכו'. למה ה' יחרה אפך בעמך, וינחם ה' וכו'. אני אעביר כל טובי וכו' י"ג מדות של רחמים. ותרא ~ אותו כי טוב הוא. מלאכת המשכן, ישראל אשר בך אתפאר, בקר דאברהם, אברהם מגייר גרים, שויתי אדני לנגדי תמיד וכו' אם אמרתי מטה רגלי וכו' אזכרה נגינתי בלילה וכו'. תקון התפילה וקרבנות וקטרת. כל תפלה שאין בה מתפלת פושעי ישראל וכו' כל העוסק בתורת עולה וכו'. נאלמתי דומיה וכו' יונתי בחגוי הסלע וכו' היושבת בגנים. כהנים בעבודתם ולוים בדוכנם וישראל במעמדן. אנשי המעמד היו קורין פרשת בראשית ופרשת האזינו. ובטובו מחדש בכל יום וכו', והארץ היתה תהו וכו' ורוח אלקים וכו' רוחו של משיח וכו', כי טוב וכו' אם יגאלך טוב וכו', ההר הטוב וכו' היינו הבית המקדש. שירת האזינו כי חלק ה' עמו וכו', ימצאהו בארץ מדבר וכו', ואנכי הסתר אסתיר וענתה השירה וכו'. פסוקי דזמרה ברכות קריאת שמע, כי ביתי בית תפלה וכו', מקבץ נדחי ישראל, ברכות השחר, וד' פרשיות, צדקה, יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים וכו' והמשכילים וכו' ומצדיקי הרבים וכו'. הללוהו כל כוכבי אור. ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך, בשביל ד' דברים נגאלו. ויהי בהחלק עליהם לילה. הצלת לוט בשביל רות שיצא ממנה משיח, בז"ח היושבת בגנים וכו' בגנותא וטנופא דהאי עלמא שפילה. חצות מכדי משה לא ידע דוד ידע וכו' אלא כנור היה תלוי וכו'. ניגון משיח אלקי יעקב ונעים זמירות ישראל, לבישת בגדים:

EN:
Therefore all the true tzaddikim who walked in this path and examined their eternal purpose all their days attained the understanding that Hashem's will is to distance oneself from all evil desires — not only from the superfluous but even from what seems necessary — sanctifying and purifying oneself each time, until even the essential necessities are performed in kedushah and purity, for the sustaining of the world (which is His will), and not for one's own desires at all. Because they examined the truth honestly and carried it out — withdrawing and sanctifying themselves each day with ever-greater kedushah, ascending from level to level — Hashem had mercy upon them and revealed His will to them. The first was Avraham Avinu, who walked in this path with total integrity — the first to attain Hashem's will in the way of the Torah that was transmitted to us. As our Sages said : "We find that Avraham Avinu fulfilled the entire Torah." For although there were great tzaddikim before him — Noach, Mesushelach, Chanoch — they did not merit to reveal Hashem's Godliness and His will as Avraham did.

Segment 39
HE:
וזה בחינת כהנים לוים וישראלים מותרים לבא זה בזה והולד הולך אחר הזכר, וכמו שאמרו במשנה: כל מקום שיש קידושין ואין עבירה הולד הולך אחר הזכר, כל מקום שיש קידושין ויש עבירה הולד הולך אחר הפגום וכולי:

EN:
And this is the aspect of the construction of the Mishkan [Tabernacle], which was commanded after the incident of the Aigel. For since the primary sin was through the aspect of excess light, as mentioned above — therefore they were compelled afterwards to build the Mishkan and its vessels, which comprised many colors [gvanin sagiyin]. For all of this was the aspect of tzimtzumim — to contract the drawing-down of the revelation of His G-dliness. For every vessel and every component of the Mishkan and the priestly garments were all aspects of holy contractions to receive the light in gradual stages and in measured proportion — and this is the primary rectification, as mentioned above. And therefore, every time they were commanded regarding the work of the Mishkan, they were first commanded regarding Shabbos, as it is written, "My Sabbaths you shall keep, and My Sanctuary you shall revere" (Leviticus 19:30). For Shabbos is the aspect of the revelation of Oraysa d'Asika Sesima'ah [the Torah of the Hidden Ancient One], which is revealed through the rectification of the aforementioned tzimtzum — and this is the aspect of the construction of the Mishkan, as mentioned above.

Segment 40
HE:
גמורים, רַחַמְנָא לַצְלן, בִּיזֶה תְּלוּיבֶָּה:
ַּי בודאי אין אָדֶָם נופל בַּבַת אֶחַת, בַּפְרְט גְדוּל
ְּישְרְאֶל שְהְיָה נשִיא בִּית אֶב וכו" וּבְוְדאי נָפַל בְּכֶל
פעַם לְתְאוָה זאת כאשר ידע בנפשו, וְזֶה הָסִיתוּ,
ונכנם מינָה בִּלְבּוּ נגַד משה רַבַנוּ, וכְמוּ שִפֶּגִם עלידי
תַּאוְתו הְרְעָה, כַּן פּגֶם בִּייתַר עלדידי גַסוּתו הֶרע, בי
אם הָיָה עַליכְּליפָּנִים שובר גִסוּתו וְחְכַמַתוּ הְרְעָה,
ְהְיִה מבטל דַעָתו נָגֶד משה רבו, בַּודאי לא הָיָה בַּא
נְפִילֶה רידה בַּזאת, לְתְפם מִריָנִית וְלְהְבִיאָה
לפָנִי משֶה, ולְפלְפַל עַמו בַּהְלְכָה. א זֶה תְּלוּי בַּזֶה,
ורי מתקֶף תְּאִוְתוּ, מרד נַגֶד משָה, עד שְנְעַשָה לו
מהַתוּרֶה שְבְּעַליפֶה פָּה לְדבַּר וְלְמרד נַגֶד משה,
ולהפך דַברִי אֶלקים חַיים, ולוּמר: זו אסורה או
מִתְּרֶת וכו' (וכן הוא בַּכָל דור ודוּר).
הצרה הְיְתָה אֶז גְדילָה כְּ"בֶּף, עד שֶמשָה בְּעַצְמו,
נתְעַלְמָה ממנו הַהַלְכָה, כַּמוּ שאמרו רבותינו ז"ל, עַל
פַסוּק (בְּמדְבַּר כה) "וְהְמה בכים פְַּתַח אהֶל מועָד"
תַנְחוּמא שָם כ), שְנְתְפַלְמָה מִמָנוּ הַהַלְבָה; בִּי כָּל
תּקֶָף הַמְרִידֶה וְהַרְפְקַרוּתִיי של זְמְרי נְגֶד משָה, הָיָה
מנפילת הַהַלְכוּת של תורה שבְּעַל פֶּה, עד שנעשה
לו פָּה לזְמְרִי, שְהְיָה בְְּדאי למְדן וְתְלְמִיד חְכֶם גֶדול,
שְידבַּר נַגֶד משָה בְְּפְּקַרות כְּליבֶּך, וּמְחָמַת זֶה
ְַּצָמו נַתְעַלְמָה. ממשָה הַהְלְכָה,, מַעעָם נְפִילַת
הַהַלְכוּת של תורה שבַּעַל"פָה, עד שנתרשלו יִדָיו
לְבָרֶר הַהַלְבָה מִנְפִילְתָה.
ְהַשם יִתְבֶּרך נָתַן כח בּפִינְחֶס, שְיִבוּא וטל אֶת שָלו,
וְרְאֶה מעָשָה וְְִַּר הלְבָה "וקה רמח בְָּדו" וְכו, בָּ
רְאֶה שְנְפִילַת הַהַלְבָה עַצוּמָה מאד, וְאִי אֶפֶשָר לְתַקֶן
בשְלְמוּת מיד, על"כן לקה כָּלִי זין גשמִיים בְּיִדו,
דהינו רמ"ח שְהוּא בְּחִינת חֶרֶב, וְנָקֶם בּו, בַּבְחִינת
(ויקָרא כו, כה) חרב נקָמת נָקָם בַּרית; כּי ישראל יש
לָהֶם שני הכחות, בפרט אז, שהְיָה כחו של משה
גדל מָאר, רק שְלָפִי שְעָה נַתְרשָלו יָדִיו, עֶל"בַּן נָקֶם
בו בִּרמח, בִּחִינת חֶרֶב, בִּבְחִינת (תְּהְלִים קמט)):
ירוממות אל בַּנְרוּנֶם וְחֶרַב פיפיית בִּיָדֶם. לעשות
נקְמָה' וְכוּ', שָיִשְרְאֶל יש לָהֶם שָנִי הַכחות, וְזֶהוּ (שֶם
'לעשות בָּהֶם משפט כְּתוּב' וְכו', 'משפט כְּתוּב'
דַיִקָא, בְּחִינת. הַלְכוּת ומשפטי הַתוּרֶה, לְבְרַר
הַהְלְכות וְהַמשְפֶט, ולעשות בָּהֶם כְּרְאוּי, בָּמו שְעֶשָה
פּינחם בּמֶרִי, שְהְתְפַלל לה' יִתְבֶּרְף, כָּמו שַבָּתוב
(שם קו, ל: ויעמד פינחָם ויפלל (בְּמַרְבַּר כה, ז וַיּקה
רמח בְּיִדו וְהרְגֶם, עַליכַּן הַבְטִיחו. ה' יִתְבֶּרך וד
(שם, יב): "הַנָנִי נתַן לו אֶת בְּרִיתִי שלום", 'בְּרִית
שָלום' דַיקָא, הַפֶּ הַמִהְלקֶת. שְנְמשָף. עליידי
הַמִתְנְְדִים, שְעַשָה לָרֶם פָּה לְדְבָּר מַהַתוּרֶה
שִבְעַל"פֶה, כַּי הוא תִּקֶָן זאת, עַל"כַּן הוא ראוי
לְבַרְבַּת שָלוּם, שְזֶהו בְִּינַת הַבְּהַגָה שְנְתַן לו, שְהוּא
ָּחִינת יִמין, בִּ זבה לְהַגְבִיק הכל וּלְבַלְלו בְּיִמין,
עלדידי שְבַּער רע כְּזה מישראֶל, שָהוּא זְמרי, שְעָשָה
מעשה רע וּמגגָה כַּזֶה, וְרצה עוד לְהוּכִיח. עלדפי
הַתּוּרֶה לְמרד נַגַד משה, שְזֶה גֶּרוּע מן הַכל, בי
עֶלייְרי זֶה רצה לְהחְטִיא אֶת כָּל יִשְרְאֶל, עַליכּן זֶבָה
ַּינְחֶם לְבָרִית כְּהָנת עוּלֶם לְדוּרוּת,
והוא בּעַצַמוּ אלְיהו, כָּמו שאמרו רַבותִינוּ ז"ל, שיבוא
ויבשָר הַגְאלה לְישְראֶל, שְעְקר גָּמַר הַתְקוּ יִחְיָה אֶז
עלדידי משיח, וְעַל"כַן אין אלהו בַּא לְטמַא וּלְטהֶר
וכו', כִּי אם לעשות שלום בָּעוּלֶם; כּי עקר הַתקוּן הוא
השָלוּם, הַפֶּך הַמחַלקֶת, ועלדידי זֶה מִמִילָא תִּתְבָּרָר
הַהַלְכָה, מאחֶר שְיִהְיָה הַלְמוד רק לְשֶמָה בְּאָמָת
בשלמוּת, וְזֶהוּ 'אין אלִיהוּ בַּא לְטמא וּלְטֶהֶר', דהִינו
שיודיע בְּפיו אִמִתַּת הַהַלְכָה, אִיזֶהו הטמא וְאִיזֶהו

Segment 41
HE:
כִּי בֶּאֱמֶת כָּל הַחִיּוּת שֶׁל כָּל הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ הוּא רַק מֵהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה כַּיָּדוּעַ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ", בְּרֵאשִׁית זֶה הַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרֵאת 'רֵאשִׁית חָכְמָה' (תְּהִלִּים קיא), וּבָהּ בָּרָא ה' יִתְבָּרַךְ כָּל הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ וְהִיא חִיּוּת כָּל הַדְּבָרִים וְכָל הַחֲפָצִים שֶׁבָּעוֹלָם. נִמְצָא, שֶׁבְּכָל חֵפֶץ שֶׁבָּעוֹלָם מְלֻבָּשׁ בּוֹ אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהִיא חִיּוּתוֹ. וְאִם הָיִינוּ כֻּלָּנוּ זוֹכִין לִהְיוֹת כָּרָאוּי כִּרְצוֹנוֹ הַטּוֹב בֶּאֱמֶת וְלִלְמֹד תּוֹרָה לִשְׁמָהּ בֶּאֱמֶת, אָז הָיוּ כָּל הַדְּבָרִים מְבֹרָרִים אֲפִלּוּ כָּל הַחֲפָצִים שֶׁל חֹל, כִּי כֻּלָּם מְקַבְּלִין חִיּוּתָם מֵהַתּוֹרָה כַּנַּ"ל, אַךְ מֵאַחַר שֶׁלָּאו כָּל אָדָם זוֹכֶה שֶׁיִּהְיֶה לִמּוּדוֹ עוֹלֶה לְהַשְּׁכִינָה כַּנַּ"ל, וּכְשֶׁאֵין לִמּוּדוֹ עוֹלֶה לְהַשְּׁכִינָה אֲזַי נִתְפַּזֶּרֶת הַתּוֹרָה וְכוּ' וְנַעֲשֶֹה מִזֶּה לִפְעָמִים ל"ט מְלָאכוֹת וְכוּ' כַּנַּ"ל, עַל כֵּן צְרִיכִין לְהִתְיַגֵּעַ בְּמַשָּא וּמַתָּן וּלְהִשְׁתַּדֵּל מְאֹד שֶׁיִּהְיֶה הַמַּשָּא וּמַתָּן בִּקְדֻשָּׁה גְּדוֹלָה, אוּלַי יִזְכֶּה לְבָרֵר הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁהֵם אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה הַמְלֻבָּשִׁין בְּהַל"ט מְלָאכוֹת שֶׁנַּעֲשֹוּ מֵאוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה שֶׁאֵין הַלִּמּוּד כָּרָאוּי, שֶׁנִּתְפַּזְּרָה בָּאֲוִ

EN:
[continued]

Segment 42
HE:
וע"כ אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה כי אין אנו יכולין לעשות שום מצוה והנהגה כ"א ע"פ משה רבינו ע"כ שהוא נביא באספקלריא המאירה. שע"י מצוותיו הקדושים שקיבל מפי הגבורה בנבואתו הקדושה באספקלריא המאירה וגם עכשיו אנו עושין כל המצוות על דעתו ומקשרין כל המצמוות אליו כמו שאנו אומרים ברוב המצוות כאשר צוויתני ע"י משה עבדך וכו' ועל ידו דייקא אנו יכולין למלאות רצון הש"י ולתקן כל העולם כולו ולהעלות כל העולם לשרשו וכנ"ל וע"כ אין אנו יכולין לעשות שום מצוה ע"פ נביא כי אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה כי כל הנביאים התנבאו באספקלריא שאינה מאירה לבד משה רבינוע"ה התנבא באספקלריא המאירה שהוא בחי' שמחה מהמצוה בעצמה שעל ידו דייקא יכולין לקייטם רצון הש"י ולעשות כל המצות שהם חיות ותיקון העולם כנ"ל:

Segment 43
HE:
וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאוֹמְרִים בְּפֶסַח עַל הַסֵּדֶר, חַד גַּדְיָא, שֶׁהוּא פְּלִיאָה נִשְׂגָּבָה, אַךְ כָּל הָעִנְיָן הַזֶּה שֶׁל הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַחַד גַּדְיָא, הַכֹּל הוּא בְּחִינַת עִוּוּת הַמִּשְׁפָּט שֶׁכָּל אֶחָד עִוֵּת מִשְׁפָּטוֹ, כִּי הַשׁוּנְרָא אָכְלָה הַגַּדְיָא שֶׁלֹּא בְּמִשְׁפָּט. וְאִתָּא כַּלְבָּא וְנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, אַף-עַל-פִּי שֶׁלְּהַשּׁוּנְרָא בְּוַדַּאי מַגִּיעַ זֹאת, אֲבָל הַכַּלְבָּא נָשְׁכָה בְּעַוְלָה, כִּי מִי שָׂם אוֹתוֹ לְשׁוֹפֵט וְכֵן הַחוּטְרָא וְהַנּוּרָא וְכוּ', כֻּלָּם נָקְמוּ זֶה בָּזֶה. וְהַכֹּל הָיָה סִבּוּבִים מֵאֵת ה' יִתְבָּרַךְ, כִּי לְכָל אֶחָד מַגִּיעַ כֵּן עַל-פִּי מִשְׁפָּט. וְאַף-עַל-פִּי-כֵן הֵם בְּעַצְמָן עִוְּתוּ הַמִּשְׁפָּט. וְעַל-כֵּן בֶּאֱמֶת נָקְמוּ בָּהֶם אַחַר כָּךְ, כִּי בֶּאֱמֶת בְּעִנְיַן הַמִּשְׁפָּט אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין כְּלָל, כִּי מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבוֹתָיו יִתְבָּרַךְ וְאָסוּר לְהַרְהֵר בָּזֶה כְּלָל. וְכַמּוּבָא מְבוּכָה זֹאת עַל מִשְׁנָה אַף הוּא רָאָה גֻּלְגֹּלֶת אַחַת שֶׁצָּפָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם אָמַר אָמַר לוֹ, עַל דְּאַטֵפְתְּ אַטְּפוּךְ וְסוֹף מְטַיְּפַיִךְ יְטוּפוּן, כִּי בְּוַדַּאי מַגִּיעַ לוֹ לְהַטִּיפוֹ עַל-פִּי מִשְׁפָּט וְאַף-עַל-פִּי-כֵן הוּא עָשָׂה עַוְלָה. וְעַל-כֵּן סוֹף מְטַיְּפַיִךְ יְטוּפוּן. וְעַל-כֵּן אוֹמְרִים עִנְיָן זֶה שֶׁל הַחַד גַּדְיָא בְּפֶסַח לְהוֹרוֹת שֶׁאָסוּר לְהַרְהֵר בְּעִנְיַן מִשְׁפָּטָיו יִתְבָּרַךְ וְאָסוּר לָנוּ לַעֲשׂוֹת עַוְלָה נֶגֶד חֲבֵרֵנוּ אַף-עַל-פִּי שֶׁמַּגִּיעַ לוֹ כֵּן עַל-פִּי מַעֲשָׂיו. אֲבָל אֲנַחְנוּ צְרִיכִים שֶׁלֹּא לְעַוֵּת הַמִּשְׁפָּט, כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹקִים הוּא. וְעִקַּר תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט בִּשְׁלֵמוּת הוּא רַק עַל-יְדֵי מִשְׁפַּט ה' יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּהוּ שֶׁמְּסַיְּמִין בַּסּוֹף, וְאִתָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְשָׁחַט לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת וְכוּ'. לְהוֹרוֹת שֶׁעִקַּר גְּמַר תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט יִתְגַּלֶּה לְבַסּוֹף כְּשֶׁיָּבוֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְיִשְׁחֹט לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה יַעֲבִיר מֵהָאָרֶץ, אֲבָל עַתָּה אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין דַּרְכֵי מִשְׁפָּטָיו יִתְבָּרַךְ וְאָסוּר לִכְנֹס לְהַרְהֵר כְּלָל בַּמְּבוּכוֹת הָאֵלּוּ, רַק לְהַאֲמִין כִּי מִשְׁפָּטָיו יִתְבָּרַךְ עֲמֻקִּים מְאֹד וְאִי אֶפְשָׁר לַהֲבִינָם כְּלָל. וּבֶאֱמֶת הַכֹּל בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים. וְעַל-כֵּן אוֹמְרִים זֹאת בְּפֶסַח, מֵחֲמַת שֶׁאָז עֲדַיִן קֹדֶם תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט לְהוֹרוֹת שֶׁכָּל זְמַן שֶׁלֹּא נִתְתַּקֵּן הַמִּשְׁפָּט עַל מְכוֹנוֹ אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין מִשְׁפָּטוֹ יִתְבָּרַךְ כְּלָל כַּנַּ"ל, עַד שֶׁיָּבוֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְכוּ', דְּהַיְנוּ עַד הַקֵּץ הָאַחֲרוֹן, שֶׁאָז יִהְיֶה עִקַּר תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט בְּחִינַת צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְכוּ'. וְאָז יִתְגַּלֶּה הַדַּעַת וְיָבִינוּ אָרְחוֹת מִשְׁפָּטָיו יִתְבָּרַךְ, אֲבָל עַתָּה צְרִיכִין רַק לְהַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה כִּי יָשָׁר מִשְׁפָּטָיו יִתְבָּרַךְ וְהַכֹּל בְּחֶסֶד גָּדוֹל, כִּי אֲפִלּוּ אַחַר הַפֶּסַח שֶׁמַּתְחִיל תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט עֲדַיִן אֵין זוֹכִין לְתִקּוּן הַמִּשְׁפָּט בִּשְׁלֵמוּת וְכַמּוּבָן לְעֵיל ), כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט יִהְיֶה עַל-יְדֵי מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ בְּעֵת הַקֵּץ הָאַחֲרוֹן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים וְכוּ'". וּכְתִיב, "יִשְׁפֹּט עֲנִיֵּי עָם". וּכְתִיב, "אֶרְעֶנָּה בְּמִשְׁפָּט". וְכֵן בִּפְסוּקִים הַרְבֵּה כַּנַּ"ל: 

~ אות כ

וְנַחֲזֹר לְעִנְיַן רֹאשׁ חֹדֶשׁ וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁנּוֹהֲגִ

EN:
But during all the rest of the year, such a great illumination is not drawn upon us from Above, and certainly we do not have the power to make the dough into matzah, the aspect of manna. For this is only accomplished through the light drawn from Above on Pesach. And therefore the rest of the year there is no distinction between chametz and matzah, for we do not have the power to guard the dough from the sitra achra. Rather, through the power of the Torah — which is the aspect of lower arousal — through this specifically the food is repaired. And then there is no longer a distinction between chametz and matzah, for necessarily the shefa must be drawn below in the aspect of foods of this world. Only we repair them through the Torah, etc., through the r’shimah [imprint] from the inner unification. And understand this. And this needs further explanation.

Segment 45
HE:
אות כ ונחזור לענין ראש חדש וזה בחינת מה שנוהגין לילך על קברי צדיקים בערב ראש חדש. כי מבואר שם בהתורה הנ"ל שעיקר תיקון המשפט ממשיך הצדיק על ידי בחינת שינה הקדושה שלו שהיא דרכי התמימות ופשיטות שנוהג עצמו ומסלק חכמתו ומשליך עצמו בכל מיני רפש וטיט בשביל רצון השם יתברך וכו' (עיין שם היטב ועיין שם מה שכתוב שם בסוף). ובאמת הוא דבר גדול מאד להשליך מאתו כל החכמות וכו' שעל ידי זה מעלין המשפט מהתהומות שנפל לשם וכו' (עיין שם היטב) ועל כן אר הסתלקות הצדיק שאז היא בבחינת שינה ביותר כי מיתת הצדיקים נקראת שינה עד התחיה כמו שכתב ומקיים אמונתו לישיני עפר וכו' וכתיב ורבים מישני אדמת עפר יקמצו וכו' ואז הם משיים בחינת תיקון המשפט ביותר כי יש בחינת נפילת המשפט שנפל למטה מאד בתהומות עמוקים עד שאפילו הצדיק הקדוש שזוכה על ידי בחינת שינה הנ"ל בחינת תיקון המשפט להעלות המשפט מהתהום כנ"ל. אבל יש בחינת נפילת המשפט שנפילתו עמוקה מאד עד שאי אפשר בחייו להעלותו אפילו עלידי בחינת שינה הקדושה שלו כי אם על ידי הסתלקותו ממש שאז הוא בתכלית הביטול. ואז דייקא ממשיך ביותר בחינת תיקון השינה הנ"ל מחמת שהמיתה שלו הוא בחינת שינה כנ"ל. ואז יוכל להעלות ביותר ויותר המשפט שנפל מאד מאד עד עמקי תהומות אשר לא היה אפשר בשום אופן להעלותו בחייו כי אם על ידי שינה של הסתלקותו ממש. ועל כן הולכים על קברו כדי להמשיך על עצמ בחינת יקון המשפט שהוא עיקר גמר התיקון ועל כן צועקים שם להשם יתברך ביותר מעומק הלב כי בכל פעם צריכין להתחיל מתחלת התיקון כנ"ל דהינו מצעקת הלב ממעמקים וכנ"ל. ועל כן הולכים לשם בערב ראש חדש ביותר כדי להמשיך על עצמו על ידי זה בחינת קדושת ראש חדש שאז נעשין כל התיקונים הנ"ל על ידי הצדיקי אמת שעוסקין בכל אלו התיקונים שעיקר גמר התיקון הוא בחינת תיקון המשפט שהוא בחינת קשר המרכגה להעלות כל האהבות הנפולין ועל ידי פגם המשפט כמו שכתוב שם כי בערב ראש חדש הלבנה הוא בתכלית המיעוט ואז דייא מתחלת להתמלאות מיד בראש חדש וזה רמז על כל אחד מישראל שהם עתידים להתחדש כמותה וכו' כמו אומרים בברכת קידוש הלבנה כי כל ימי עולם אנו עוסקים בתיקון פגימת הלבנה ובכל פעם מתקנים אותה מעט מעט עד שלעתיד תמל פגימתנו לגמר ולא יהיה בה שום מיעוט וכו' ואף על פי שבגשמיות אין אנו רואין בהלבנה עתה שום תיקון כי בכל חודש חוזרת ומתמעטת כבתחלה אף על פי כן אנו מאמינים שאין יגיעתינו לריק ח"ו. ובודאי בכל ראש חדש וראש חדש ובכל ברכת קידוש לבנה ובשאר התיקונים שעושים הצדיקים וכל ישראל בשבילה. בודאי היא נתתקנת ברוחניות בכל פעם עד שלעתיד נראה זאת עין בעין שנתמלאה פגימתה על ידי קדושת הצדיקים וכלל ישראל שיש לו עליות וירידות כל ימיו בלי שיעור עד שיש שנדמה לו שאל פעל כלום מאחר שבכל פעם חוזר ונתמעט או נפגם ח"ו. אף על פי כן אין שום יגיעה לריק ח"ו (כמבואר כבר אצלינו כמה פעמים). והעיקר הוא תמימות ופשיטות לחזק את עצמו בדכי התמימות והפשיטות של הצדיקי אמת שעל ידי זה יכולין לזכו במשפט אפילו אם נפל עד התהום ח"ו כי עיקר הנפילה של כל אחד הוא על ידי פגם הברית שבא מאהבת הנפולין באים על ידי בחינת פגם המשפט. ויש שנפילתם עמוקה מאד מאד רחמנא ליצלן ועיקר התיקון על ידי בחינת קשר המרכבה (כמו שכתוב שם). ותיקון קשר המרכבה יכול כל אחד להמשיך על עצמו על ידי שישמור היטב לקשר ולחבר מחשבתו יחד למקום אחד שלא תתפזר לחוץ רק תהיה אחוזה וקשורה יחד בהשם יתברך ותורתו בקשר אמיץ וחז. כי עיקר תיקון המרכבה הוא על ידי תיקון המחשבה שבמוח (כמובן בתיקונים) שמחשבות רעות הם בחינת חיות טמאות ומחבות קדושות הם בחינת חיות שבמרכבה אריה שור נשר וכו' ואדם רכיב על כולהו עיין שם. כי כל אחד מישראל צריך שיהיה מרכבה לשכינה כמו שאמרו רז"ל הצדיקים הם מרכבתו של השם יתברך. והעיקר על ידי קדושת המחשבה שהוא עיקר האדם שעל ידי זה נכללין בבחינת אדם היושב על הכסא שוא עיקר המרכבה. על כן כשמקשר מחשבתו יחד אליו יתברך שלא תצא לחוץ מהקדושה ח"ו. על ידי זה הוא בחינת קשר המרכבה כנ"ל. וענין התקשרות הזאת הוא עצה נפלאה שמענו מפיו הקדוש ז"ל שכשמתגברים על האדם בתאוות והרהורים כמו שמתגברין ח"ו צריכים לקשר את עצמו יחד וכנ"ל אבל עיקר בחינת תיקון קשר המרכה השהוא עיקר תיקון המשפט תיקון הרהורי ניאוף תיקון אהבות הנפולין אי אפשר לזכות כי אם בכח וזכות הצדיק שזכה לתיקון המשפט בשלימות על ידי עוצם נפלאות תמימותו ופשיטותו הנ"ל וביותר אחר הסתלקותו שהוא בחינת שינה ארוכה שעוסק בתיקון זה ויותר ויותר כנ"ל. שעוסק להעלות המשפט והאהבות הנפולין מעמקי תהום תחתיות. כי ידוע לרבים שיש עכשיו אנשים שנפילתם עמוקה עד התהום כאשר רבים יודעים בנפשם מה שעובר עליהם עד שהרבה נתייאשו מהשם יתברך על ידי זה רחמנא ליצלן אבל באמת כבר מבואר אצלינו צעקתו הגדולה ז"ל שאין שום יאוש בעולם כלל כי כל הצדיקי אמת שוכני עפר ממשיכין בחינת תיקון קשר המרכבה עד התהום ומעלין המשפט והאהבות הנפולין משם וכל מי שאוחז עצמו בהם באמת יכול למצוא עצות והצלות אפילו בתהום תחתיות ומתחתיו לקשר את עצמו גם שם לקבץ פיזור מחשבתו להשיבה אל הקדושה מתהום תחתיות. ובזה דייקא מעלין קדושת המשט מהתהום. כי זה יקר מאד אצל השם יתברך כשאדם ממשיך את עצמו מנפילה עמוקה כזאת להשם יתברך שעל ידי זה דייקא מתקן ומעלה קדושות הרבה (כמובא במקום אחר). וזה בחינת ירידה תכלית העלייה. כי דייקא על ידי הירידה הגדולה שנתעה מאד כשמתגבר גם שם וממשיך עצמו לדרכי התמימות והפשיטות האמתי של הצדקי האמתואינו מייאש את עצמו בשום אופן בעולם. ומקשר פיזור מחשבתו גם שפ ופונה להשם יתברך. על ידי זה דייקא נעשה תיקון נפלא בכל פעם עד שסוף כל סוף יזכה לעלות משם ויתתקן הכל. והכל בכח הצדיק האמת הוריד את עצמו כל כך וגלגל את עצמו בכל מיני רפש וטיט בשביל רצונו יתברך דהיינו שעסק עאם בני אדם המטונפים ומלוכלכים מאד במעשיהם רחמנא לילן. וכמו שאמר אדמו"ר ז"ל על עצמו. ואני ידי מלוכלכת בדם ובשיר ובשליא כדי וכו'. ובכח הזה אפילו מי שהוא בתוך רפש וטיט אפילו במקומות המטונפים במצולות ים בתהום תחתיו יכול גם שם להמשיך על עצמו בחינת התקשרות הנ"ל שנמשך מבחינת תיקון קשר המרכבה של הצדקי אמת שעל ידי זה מעלין המשפט והאהבות הנפולין מהתהום שזה עיקר התיקון של הגלות האחרון כארך המר הזה נקרא תהום כמו שדרשו רז"ל על פסוק והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום שהם הד' מלכיות והגלות האחרון הזה נקרא תהום כי בעוונותינו הרבים נפלנו עד התהום בבחינת ותרד פלאים שהוא בחינת ירידת המשפט בחינת כי פלא ממך דבר למשפט. ועיקר התיקון על ידי התמימות והפשיטות האמתי ולסלק כל החכמות וכו' שנמשך מהתמימות של הצדיקי אמת שהוא בחינת שינה קדושה שעל ידי זה זכו להעלות המשפט מתהום תחתיות ולתקנו בשלימו כנ"ל.

EN:
And therefore all the korbanos come as matzah. For they come to atone — which is the aspect of Pesach, etc. And therefore on Shavuos, which is the receiving of the Torah, one brings the two loaves of chametz. And therefore even on Pesach, the obligation of matzah is only on the first night. And therefore the todah [thanksgiving offering] also comes with chametz. For all miracles are drawn from the ultimate end [keitz ha’acharon], etc. And therefore all korbanos will be nullified except the korban todah.

And this is: “u’s’fartem lachem mi’macharas ha’Shabbos” [“And you shall count for yourselves from the morrow of the Shabbos”] (Vayikra 23:15). For it is called Shabbos, as above. And then one brings the Omer of barley, which is animal food. For after the first day, the light is withdrawn, etc., as above at length. And therefore the korban needs to have a Shabbos pass over it, as is said: “shivas yamim yih’yeh im imo, u’mi’yom ha’sh’mini va’hal’ah” [“Seven days it shall be with its mother, and from the eighth day onward”] (Vayikra 22:27) — it shall be accepted, etc. For the korban is the aspect of drawing spiritual G-dliness, etc. — beginning the rectification anew — which is impossible except through Shabbos.

Segment 46
HE:
וּבִשְׁבִיל זֶה נוֹסְעִים לַצַּדִּיקִים עַל שַׁבָּת, כִּי כָּל צַדִּיק הוּא בְּחִינַת משֶׁה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמָקוֹם אַחֵר, וְעִקַּר סוֹד קְדֻשַּׁת שַׁבָּת הוֹדִיעַ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְמשֶׁה שֶׁיֵּלֵךְ וְיוֹדִיעַ לְיִשְֹרָאֵל בְּחִינַת 'לֵךְ וְהוֹדִיעֵם' כַּנַּ"ל, וְכֵן בְּכָל דּוֹר וָדוֹר צְרִיכִין לָבֹא לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁיּוֹדִיעַ לוֹ קְדֻשַּׁת שַׁבָּת שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה, כִּי בְּוַדַּאי עִקַּר מַה שֶּׁנּוֹסְעִים לְצַדִּיקֵי אֱמֶת הוּא כְּדֵי לִזְכּוֹת לִתְשׁוּבָה מִכָּל מָקוֹם שֶׁהוּא, כִּי מִי שֶׁנּוֹסֵעַ וּבָא לְהָרַב בִּשְׁבִיל פְּנִיָּה אַחֶרֶת כְּדֵי לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ אֵיזֶה רַבָּנוּת אוֹ הִתְמַנּוּת אַחֵר וְכוּ', אֵין זֶה בִּכְלַל הִתְקַרְבוּת לַצַּדִּיק כְּלַל, כִּי הֲרֵי הוּא נוֹסֵעַ בִּשְׁבִיל כְּבוֹד עַצְמוֹ, אֲבָל עִקַּר הַהִתְקַרְבוּת לְהַצַּדִּיק הוּא כְּשֶׁכַּוָּנָתוֹ לַה' לְבַדּוֹ כְּדֵי שֶׁיְּקַרְבוֹ לַה' יִתְבָּרַךְ וִישִׁיבֵהוּ מִמָּקוֹם שֶׁנָּפַל לְשָׁם וְכוּ'. וְעַל-כֵּן הָרֹב נוֹסְעִים עַל שַׁבָּת, כִּי עִקַּר דֶּרֶךְ הַתְּשׁוּבָה שֶׁהוּא בְּחִינַת בָּקִי בַּהֲלָכָה וְכוּ', בְּחִינַת אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ הוּא עַל-יְדֵי קְדֻשַּׁת שַׁבָּת כַּנַּ"ל: 

~ אות כב

וְעַל-כֵּן כָּל

EN:
This monumental halacha, based on Likutay Moharan II:67, develops the concept that Shabbos is the Name of Hashem — Sh'mah d'Kudshah B'rich Hu — and that every aspect of Shabbos flows from this identification.

Segment 48
HE:
אות כב ועל כן כל ההכנה לקדושת ראש השנה ועשרת ימי תשובה ויום כפור הוא על ידי שבתות שמקום כמו שאמרו רז"ל שתקנו לקראות קודם ראש השנה תלתא דפרענותא בהג' שבתים שבין המצרים. ואחר כך שבעה דנחמתא ותרתי דתיובתא כי עיקר קדושת ראש השנה ויום כפור הוא לזכות לתשובה כי הם עשרת ימי תשובה. ועיקר התשובה הוא על ידי שבת כנ"ל. כי עידר היחוד בין משה ויהושע שהם בחינת חמה ולבנה נקודה העליונה ונקודה התחתונה הוא על ידי קדושת שבת כנ"ל כי עיקר התיקון הוא שבחינת משה וכו' יאירלבחינת יהושע וכו'. שעל ידי זה נשלם בחינת אלף ונעשה אדם לשבת על הכסא שזה נעשה עיקרו בשבת בבחינת ביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו וכו'.

EN:
The Name and Creation: Every thing in the world has a name (shem) that is its vitality (chiyus), drawn from the Name of Hashem. Man's purpose is to recognize and magnify the Divine Name through every particular thing. The blessings we recite over particular things enact this purpose. Everything was created incomplete so that man would complete it — and in that completion, reveal the Name.

The Sin and the 39 Melachos: Had Adam not sinned, he would have completed everything through prayer on the first Erev Shabbos. His sin introduced the 39 melachos as laborious necessities — "by the sweat of your brow." These melachos represent m'oray aish (luminaries of fire), the opposite of m'oray or (luminaries of light = the Name of Hashem). Shabbos protects: on it, m'oray aish have no dominion, and the Name shines without any human initiative.

Segment 50
HE:
אות כג כי כשאדם חוטא ח"ו אזי כפי חטאו נסתלק ונתעלם נקודה העליונה ואינה מאירה לנקודה התחתונה שזה בחינת פירוד שזה עיקר הפגם של כל העוונות ח"ו ועל ידי זה נחרב בית המקדש שהוא בחינת נקודה העליונה שנסתלקה למעלה ואינה מאירה כראוי בנקודה התחתונה. כי מבואר שם בהתורה הנ"ל שהבית המקדש הוא בחינת נקודה העליונה למעלה. על ידי זה נחרב הבית המקדש שוא מכון לשבתו שמשם היתה מאירה נקודה העליונה לנקודה התחתונה ואז הוא בחינת הסתלקות השכינה בחינת עשר מסעות נסעה שכינה וכו. ואז כל חיותינו הוא דייקא מההעלמה של המאמר סתום שמחיה כל המקומות הרחוקים מן הקדוש וכו' כמובן בהתורה ואיה השה לעולה (בסימן י"ב) ואז צריכין לצעוק איכה שהוא בחינת איה (וכמבואר כל זה במקום אחר בהלכות מליחה הלכה ג' שמבואר שם ענין תשעה באב ובין המצרים וכו' עיין שם) וזהו בחינת הג' שבתים של בין המצרים שמתחילין משבעה עשר בתמוז שבו נשתברו הלוחות על ידי חטא העגל. כי שבירת הלוחות ששבר משה בעת שראה עוצם החורבן שעשו מעשים מגונים כאלה שוא מעה העגל שהוא עבודה רה שהוא קיא צואה בלי מקום. וגם ויקומו לצחק וכו' כמו שדרשו רז"ל ומובא בפירוש רש"י ואז שבר משה את הלוחות והשם יתברך הסכים על ידו כמו שאמרו רז"ל. כי בזה ששבר את הלוחות עשה תיקון נפלא. היינו שראה שעתה אי אפשר בשום אופן לקבל שום קדושה באיתגליא כי אם בדרך העלם על ידי בחינת בקשה וחיפוש שהוא בחינת איה הנ"ל שהוא מאמר סתום שמחיה כל המקומות הרחוקים אפילו הנקראים מקומות המטונפים כמו שכתוב בהתורה הנ"ל. וזהו בחינת שבירת הלוחות והאותיו פרחיו למעלה ונסתלקה הקדושה למעלה שהם אותיות התורה שעל ידם עיקר התגלות כבודו בערה מאמרות שהם בחית עשרת הדברות. ועל ידי זה המשיך תיקון בחינת בקשת איה ה"ל להורות שעכשיו כל התיקון הוא דייקא על ידי ההעלמה וההסתלקות שמי שרוצה לחוס על עצמו כשרואה עוצם החורבן צריך לחפש ולבקש איה מקום כבודו. כי כבודו נסתלק ונתעלם מאד וכו'. ובשביל זה צועקין איכה בחצות. ובתשעה באב בחינת איה הנ"ל. ואז בין המצרים כל התיקון על ידי ג' שבתים שבין המצרים שקורין בהם תלתא דפרענותא לעורר ישראל בתשובה. ועיקר התשובה אז הוא על ידי בקשת אי"ה הנ"ל שהוא בחינת צעקת איכה וכנ"ל. ועל כן הם ג' שבתים כנגד ג' ראשונות שהם בחינת מאמר סתום בחינת נקודה העליונה שהוא בחינת כסא דמתכסיא וכו' שהוא בחינת נקודת סגול שכלול מג' נקודות. כי שלש ראשונות חשובות כאחת וכולם כלולים בבחינת כתר מאמר סתום. כי עליהם נאמר במופלא ממך אל תדרוש כמובא על פסוק ולמקצה השמים ועד קצה השמים אתה שואל שהם בחינת ז' ימי הבנין וכו'. והכלל כי עיקר התיקון כשיש יחוד בין חמה ולבנה בין משה ויהושע שהם בחינת נקוה העליונה ונקודה החתונה שהוא כשמכניעין זרע עמלק שהוא בחינת תוקף הדם שבחלל השמאלי וכו' ואז מאירה הנקודה העליונה בנקודה התחתונה שמשה מאיר ליהושע דרך בחינת הוא"ו שבתוך האלף. ואז נשלם האלף ונעשה אדם לשבת על הכסא וכו'. וכל ה לא יהיה בשלימות כי אם כשיבנה בית המקדש שהוא בחינת נקודה העליונה וכו'. אבל בעת החורבן שהוא בחינת בין המצרים אז התיקון רק על ידי צעקות איכה שהוא בחינת בקשת איה הנ"ל אבל גם זה אי אפשר לזכות כי אם על ידי קדושת שבת קדש שאז מאיר בחינת אי"ה. ואז זוכין לעלות לשם בקדושה כי אז הוא עליית כל העולמות עד אמרמר סתום. ובכח זה יכולין להמשיך קדושת שבת לששת ימי החול לזכות תשובה שלימה אפילון הירודים מאד שהם בבחינת ונפיק שיוכלו למצוא את השם יתברך על ידי בקשת וחיפוש איה מקום כבודו (וכמבואר כל זה בהלכות שבתהלכה ה' עיין שם היטב) ועיין בדברינו היטב ענין בקשת אי"ה הנ"ל שהעיקר שאפילו כשאדם רואה בעצמו שנתרחק מאד מאד על ישדי מעשיו הרעים ומגונים אמד עש שנפל ח"ו לבחינת מקומות המטונפים גם אז אל יתייאש את עצמו בשום און רק יבקש וידרוש ויחפש גם שם איה מקום כבודו יתברך וכו' ועל ידי זה תהיה הירידה תכלית העליה כמבואר בסימן י"ב הנ"ל ובמקומות שדברנו מזה עיין שם.

EN:
Two Shabbasos: After the sin, two Shabbasos are needed for redemption. The first gives the power to sanctify the weekday melachos (drawing Shabbos-holiness into them), and the second enables recognition of the Name through the now-completed Creation.

The Tzadik, Amalek, and Machlokes: The true Tzadik — the Rosh Bayis — is identical with Shabbos: he is the Name of Hashem revealed. Amalek's war in every generation is to hide this Tzadik's name through controversy (machlokes), including by inflating the names of lesser leaders. The Tzadik cannot publicize himself ("a prisoner cannot free himself"), so his student — the aspect of Yehoshua — must wage this war by making the Tzadik's name known. Korach's rebellion was the same dynamic: the Sitra Achrah clothing itself in 250 "men of name" to oppose Moshe. The passage strongly urges believing in all genuine Tzadikim while searching for the ultimate Rosh Bayis.

Segment 51
HE:
ודאי, כָּמוּ שדה שיש בו קֶרחַת. שיש תִּבוּאֶה ופרות
נִפְלָאִים. מִכָּאן וּמִבָּאן וּבְאָמְצַע יֶש קֶרְחֶה בֶּלא
תַּבוּאה ופרות כַּמו מַדְבָּר שמם. וְזֶהוּ בְּחִינַת קרח,
שאבותָיו היו כּלֶָּם קדושים וּבָנִיו. וְדירוּתְיו גַם"כן
צדיקים קדושים והוּא נשאר בְּאִמִצַע כַּמו קְרְחֶה
ועל"כן נקרא קרח. (הלכות בציעת הפת ודברים
הנוהגים בסעודה - הלכה א', אות ס"ח)
לְאִלָה תִּחֶלק הָאָרין בְּמְסְפַר שמות
(במדבר כו, נג)
ִּי אר'דישראל בַּחִינת אַמוּנָה, כַּמו ש3ְּתוּב (תִּהִלִים

Segment 52
HE:
ועל כן חששו רז"ל ביותר על השלום בבית הכנסת כמו שאמרו רז"ל (גיטין נ"ט) שתיקנו בבית הכנסת כהן קורא ראשון וכו' מפעני דרכי שלום כי היכי דלא ליתי לאיצנויי.כי עיקר קדושת הבית הכנסת הוא בבחינת שלום שזהו עיקר בחינת עליית הנצוצות שעולין משם על ידי דיבורי תפלה ותורה שעיקר תיקונם כשמתחברים יחד בבחינת שלום כמבואר היטב בהתורה הנ"ל עיין שם. שעיקר הוא השלום, ומחמת שבבית הכנסת עוסקין ביותר להעלות הנצוצות על ידי שדוברים שם תמיד דיבורים קדושים, על כן צריכין ליזהר שם ביותר ויותר מחחלוקת ח"ו. כי המחלוקת בבית הכנסת ובבית המדרש פוגם מאד מאד. כי באמת בכל מקום שנאוי המחלוקת מאד כאשר הפליגו רז"ל בגודל איסור המחלוקת רחמנא ליצלתן. אבל ביותר ויותר צריכין ליזהר ממחלוקת ח"ו בבית הכנסת ששם עוסקין תמיד לתקן הנצוצות שעיקר תיקונם כשיש שלום, שאז יכולין הנצוצות להתחבר בבחינת שלום שזהו עיקר תקונם כנ"ל. אבל כשמעוררין מחלוקת שם ח"ו מקלקלין מאד מאד. כי יכולין לקלקל ח"ו כל התקונים והקדושות הנעשין בבית הכנסת ובבית המדרש. כי עיקר תקונם בבחינת שלום דייקא כנ"ל:

EN:
All of this is the aspect of the upper pidyon. Through the illumination of the Ratzon in the Birchos Kri'as Shma and in Kri'as Shma itself — through this the pidyon is drawn, which sweetens all the dinim. Through this is the geulah: He redeems and saves us at all times, as it says there: "Podainu u'matzilaynu mai'olam Sh'mecha..." — "Our Redeemer and Rescuer — from of old this is Your Name..." Through this we are confident that He will redeem us with a complete geulah through Mashiach Tzidkeinu — for the essential completion of the geulah is from there, from the upper Ratzon, the aspect of "V'ad Atik Yomin meta..." — "He reached unto the Ancient of Days..." — as above.

Segment 53
HE:
וזה בחי' (במדבר יג) שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען פי' שבאו ישראל לפני משה ואמרו נשלחה אנשים לפנינו כשפרש"י שם וע"י שרצו לשלוח שלוחים לתור את הארץ עי"ז פגמו בא"י כי עיקר הפגם הי' ע"י השלוחים שהם המרגלים כי השליח הוא בחי' טבע שהיא בחינ' מלאך וכנ"ל. כי א"י למעלה מהטבע לגמרי כי שם השגחתו ית' תמיד כ"ש תמיד עיני ה' אלקיך בה וכו' וכשרצו לשלוח מרגלים פגמו בהשגחה ורצו להתנהג בדרך הטבע לשלוח מרגלים לראות אם יוכלו לכבוש ע"פ דרך הטבע ולא האמינו שע"י השגחתו ית' שנמשכת ביותר בא"י יוכלו לעלות אפילו לשמים. ומחמת שפגמו בהשגחה ע"כ הי' עיקר הפגם ע"י השלוחים דייקא שהם המרגלים כי השליח הוא בבחי' מט"ט בחי' הטבע כנ"ל וצריכין להיות ציר נאמן לשולחיו להחיזר השליחות למרא קמא שיהי' נכלל השליח בהמשלח שזהו בחי' כלליות הטבע בהשגחה אחר הבירה בקודם הבריאה שזהו עיקר התכלית כנ"ל. והמרגלים פגמו בהשליחות ולא היו צירים נאמנים לשולחם והוציאו דבת הארץ רעה ואמרו שקר על א"י ושקר הוא עיקר פגפם ההשגחה כי דובר שקרים לא יכון לנגד עיניו כ"ש שם בהתורה הנ"ל. וע"כ גרמו בכי' ודמעות כ"ש ויבכו העם בלילה ההוא כי השקר שהוא פגם עיני ההשגחה גורם דמעות שהם קלקול העינים כמבואר שם בהתורה הנ"ל ע"ש. וע"כ גרמו חורבן ביהמ"ק כשרז"ל אתם בכיתם בכי' של חנם אני אקבע לכם בכי' לדורות וכו' כי הביהמ"ק הוא בחי' עינם כ"ש והי' עיני ולבי שם כי שם עיקר ההשגחה שעי"ז נכלל אחר הבריאה באחד שזהו בחי' נקודת האבן שתי' שממנו הושתת העולם שדרך שם עולין ונכללין באחד. וע"כ בביהמ"ק היו מתכפרין כל העונות כי עיקר פגם כל העונות הוא שנפרדין מאחדותו ית' ח"ו ואז צריך צדיק גדול ביותר שיוכל להמשיך גם עליו אור האמת שהוא בחי' השגחה ועי"ז יזכה גם הוא לשוב אליו ית' כי עיקר התשובה ע"י האמת כנ"ל. וע"כ מי שחטא הי' צריך לבא לביהמ"ק לפני הכהן שהוא בחי' הצדיק האמת שהי' מכפר עליו ע"י הקרבנות שבביהמ"ק כי מגודל אור ההשגחה שהי' בביהמ"ק כנ"ל וע"כ הי' שם עשרה נסים כי הנסים הם התגלות השגחתו ית'. ומגודל התגלות ההשגחה שהי' בביהמ"ק עי"ז הי' ממשיך הכהן אור ההשגחה גם על הרחוק שהוא החוטא עד שגם החוטא שהוא בבחי' אחר הבריאה ממש כנ"ל, נכלל גם הוא באחד וחזר לשורשו ונתתקן חטאו עי"ז כי עיקר התיקון ע"י ההשגחה שהוא בחי' אמת שעי"ז חוזר ונכלל הבריאה באחד וכנ"ל:

EN:
[continued]

Segment 54
HE:
וזהו אתם בכיתם בכי' של חנם אני אקבע לכם בכי' לדורות בכי' דייקא שהוא נמשך ע"י השקר שהוא מקלקל ראות העינים כנ"ל וע"כ צריכין לבכות על חורבן ביהמ"ק. וכן מי שרוצה לשוב באמת צריך לבכות על חטאיו לפני הש"י ולבקש מלפניו שיזכהו להתקרב אליו ית' באמת כ"ש (ירמיה לא) בבכי יבואו ובתחנונים אובילם וכו'. כי אין הדין נמתק אלא בשרשו כי שורש הבכי' נתהוה תיכף אחר הביראה שאז נתהוה תיכף אחיזת השקר שמשם נמשך הבכי' כנ"ל שזהו בחי' אל תאמרו מים מים שהם בחי' דמעות שהוא אזהרה על שקר כמו שמסיים שם שנאמר דובר שקרים לא יכון לנגד עיני וכו' ע"ש בהתורה הנ"ל. וזה סוד בכיית המים התחתונים שהיו המים התחתונים בוכין אנן בעינן למהוי קדם מלכא כמבואר בזוהר ומדרשים. כי באמת הבכי' הוא קילקול הראות כנ"ל שזהו בחי' פגם ההשגחה כנ"ל. אבל באמת זהו עיקר לכלול אחר הבריאה ממש בקודם הבראיה, ועיקר בחי' אחר הבריאה הוא במקום שנסתר השגחתו ששם עיקר הבחירה ששם דייקא צריכין להתגבר ולידע שגם במקום הסתרת השגחתו גם שם מתנהג באמת לאמתו בהשגחתו ית' לבד ואז מעלה אחר הבריאה ממש בקודם הבראיה שיהי' כולו אחד. כי במקום התגלות השגחתו ית' שם הוא בחי' כולו אחד כמו ש הי' קודם הבריאה ע"כ אין נחשב שם למעלה כלל מה שנכלל באחד מאחר שאין שם מניעה והסתרה. ועיקר עבודת האדם לכלול אחר הבריאה ממש בקודם הבריאה דהיינו לכלול הטבע הסתרת ההשגחה ששם אחיזת השקר שהוא בחי' דמעות, לכלול הכל באחד כנ"ל כי באמת השקר בעצמו מקבל חיות מהש"י בשביל שיהי' בחירה כי הוא ית' מחיה את כולם וזהו בחי' דמעות שהם קלקול הראות פגם ההשגחה, ובאמת אלו הדמעות הם הם כח הראות בעצמו כי בהדמעות מלובש כח הראות כי משם נמשכו הדמעות וכש,ש במאמר הנ"ל דברי רז"ל ושבו העבים אחר הגשם זה הראות שהולך אחר הבכי נמצא שהראות מלובש בהבכי וכ"ש רבינו ז"ל (סי' ר"נ) ענין זה על מארז"ל ומוריד שני דמעות לים הגדול ע"ש, וע"כ הדמעות נתהוו תיכף אחר הביראה שזהו סוד בכיית המים התחתונים כי מתחלה הי' העולם מים במים ואח"כ הבדיל הש"י ביניהם ואין בין מים התחתונים למים עליונים אלא כל שהוא כשרז"ל. והבדלת מים התחתונים ממים העליונים זה בחי' אחר הבריאה שנבדל מקודם הבראיה כי כל הדברים שהם קרובים יותר לשרשם הם כלולים יותר באחד והם בבחי' כולו אחד בחי' קודם הבראיה, להדברים שהם למטה ממנו וע"כ מים העליונים ומים התחתונים הם בבחי' קודם הבריאה ואחר הבריאה ותיכף שהי' הבדלה ביניהם נתהוו דמעות שהוא הבכי' של המים התחתונים כנ"ל. כי תיכף שנבדל אחר הבריאה מקודם הבריאה נתהוה תיכף אחיזת השקר וכו' כנ"ל שמשם הדמעות שהם קלקול הראות פגם ההשגחה כנ"ל. אבל באמת גם שם מלובש ההשגחה כנ"ל וזהו בחי' הדמעות בעצמן שהם חלקי הראות וההשגחה רק שנפרדו משרשם שעי"ז נתהוה אחיזת השקר כנ"ל שזהו בחי' סוד מה שכתוב בזוה"ק שהעכו"ם יונקים משארית ההשגחה מאחורי כתפא במובא בהתורה הנ"ל היינו שעיקר יניקתם מבחי' דמעות שהם בחי' חלקי הראות וההשגחה שנפסקו משרשם שזהו בחי' שארית ההשגחה וכנ"ל וכ"ש רבינו ז"ל בהתורה להמשיך השגחה שלימה וכו' (סי' יג) שישראל נמשך עליהם השגחתו בשלימות היינו שמגיע אור ההשגחה על ישראל ומגיע עליהם ממש עד שאנו חוזרין ונצטיירין בעיניו וכו'. אבל על העכו"ם נתפזר ונפרד האור קודם שמגיע אליהם וע"כ אינם חוזרין ונצטיירין בעיניו וכו' ע"ש. נמצמא שיניקת העכו"ם מהפסקת ההשגחה משרשה שזהו בחי' הדמעות שהם חלקי הראות שנפסקו מן העינים ומשם אחיזת השקר. כי עיקר אחיזת השקר הוא מבחי' זו מחמת הפסקת ההשגחה היינו מה שהש"י מסתיר לפעמים השחגתו עד שנפסק מהדעת לראות בעיני שכלו השגחתו בשלימות ושם עיקר הבחירה. ומי שהוא בר דעת ומסתכל על האמת יודע שהכל מהש"י ואפילו העכו"ם ומקומות החיצונים ששם נפסק ונסתר ההשגחה גם שם מתנהג רק בהשגחתו המוסתרת שם שהם בחי' הדמעות, שנסתרו שם עיני השגחתו שמשם יניקתם כנ"ל. וזהו בחי' במסתרים תבכה נפשי מפני גוה מפני גאוותן של ישראל שניתנה לעכו"ם (כשרז"ל חגיגה דף ה' ע"ב) כי גאותן וגדולתן של ישראל שנתנה לעכו"ם בעו"ה הוא מבחי' הסתרת ההשגחה שהוא בחי' דמעות כנ"ל שאלו הדמעות הם באמת חלקי ההשגחה שנסתרו בין הטבע והעכו"ם. וזהו במסתרים תבכה נפשי במסתרים דייקא כנ"ל כי משם יניקת העכו"ם כנ"ל. וזה בחי' דמעות של עשו הרשע שמשם עיקר אריכת הגלות כי יניקתם רק מבחי' דמעות שהוא בחי' הסתרת ההשגחה כנ"ל. אבל אנו בני ישראל מאמינים שגם בתוקף הגלות וממשלת העכו"ם גם שם נסתר השגחתו ית' כי הדמעות בעצמן שמשם יניקתם אלו הדמעות בעצמן הם בחי' חלקי ההשגחה הנסתר שם כנ"ל ועי"ז שאנו מאמינים שגם הסתרת ההשגחה היא השגחתו ית' עי"ז אנו כוללין אחר הבריאה בקודם הבריאה שזהו עיקר התכלית כנ"ל:

EN:
[continued]

Segment 55
HE:
ועיקר זה בתיקון בשלימות הוא רק על ידי משיח שיבא במהרה בימינו, כי משיח יבא לתקן זה החטא ביותר כמובא בספרים, בבחינת (ישעיה יב) ונפוצות יהודה יקבץ, שיקבץ כל הנדחים והנפזרים בארבע כנפות הארץ, שזהו תיקון ענין זה כמובא בספרים, בבחינת (ישעיה יב) ונפוצות יהודה יקבץ, שיקבץ כל הנדחים והנפזרים בארבע כנפות הארץ, שזהו תיקון ענין זה כמובא, כי משיח הוא בחינת אור החס החדש המתקן הכל, בבחינת (תהלים יח) ועושה חסד למשיחו, וזה בחינת (ישעיה נט) ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב, ולשבי פשע דייקא, שהם השבים על חטא הנ"ל שנקרא (שם נז) ילדי פשע זרע שקר וכמו שכתוב בכוונות שמקרא זה מדבר בתיקון ענין זה, ולהם דייקא יבא הגואל צדק, כי כל תיקונם על ידו דייקא כנ"ל, וכשיבא ויתקנם אז יחזור ויאיר בהם הנקודה שהיא כלולה מג' נקודות כנ"ל, וזהו (שם נט) ואני זאת בריתי ~ אותם וכו' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך, כי הוא מתגלה בפה כנ"ל, לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך וכו', היינו בחינת ג' נקוןדות שהם בחינת ראש תוך סוף כנ"ל, שהם בחינת ג' מדריגות מאב לבן ולבן הבן, שכל אחד מקבל מן העליון ועליון מעליון וכנ"ל, שכל הג' נקודות קשורות זו בזו כנ"ל, וכולם יאירו ויתגלו על ידי משיח כנ"ל, וזהו אמר ה' מעתה ועד עולם, כי גאולה האחרונה היא לעולם ועד, וזה שאומרים אחר כך קדושה דסידרא, דהיינו ג' קדושות, שהם גם כן בחינת הנקודה שכלולה מג' נקודות כנ"ל:

EN:
This is Sukkos, the third festival, the aspect of Yaakov. Then one takes the four species and binds three species together — the three Patriarchs, Yaakov — illuminating the esrog, the bas ayin,50 completing the four species. This is the four tzitzis with chulyos, each chulyah three windings. And 39 windings plus five double knots (ten knots) — all together 49, corresponding to the 49 days of the Omer, the filling of the moon through elevating "place" and "time" upward — the aspect of tzitzis.

Segment 56
HE:
וכלל הדבר כי האדם צריך ליזהר מאד להמשיך על עצמו יראת ה'. ועיקר היראה נמשך על האדם על ידי יראת העונש כמו שכתב אדמו"ר ז"ל שאפילו צדיקים צריכין יראת העונש. כי עיקר היראה הוא יראהת העונש וכו' עיין שם. אך כל מי שאינו רוצה להטעות את עצמו צריך ליזהר מאד מאד שימישך על עצמו היראה מהעונשים לטובה ולא לרעה ח"ו. כי יש כמה וכמה שעל ידי עוצם היראה שלהם נופלים יותר כאשר שכיח בכמה בני אדם שכשיושבים על ספר ר"ח הקדוש או שאר ספרי מוסר המדברים מגודל מרירות העונשים הקשים המגיעים על כל עבירה רחמנא ליצלן הם נופלים בדעתם יותר רחמנא ליצלן מחמת שיודעים בעצמם שעברו על כל אלו הדברים כמה וכמה פעמים יותר ויותר רחמנא ליצלן ומגודל המרה שחורה ועצבות שנופל עליהם על ידי זההם נופלים יותר מבתחילה. עד שיש שבאים על ידי זה לכפירות ח"ו כי מחמת שאינם יכולים לישא עליהם אימת יראת העונש הגדול כל כך. וכן להתגבר על יצרם אינם מתגברים. ועל כן אוי להם מיצרם ואוי להם מיוצרם ומחמת זה נמצאים שבאים על ידי זה לכפירות ח"ו. וכל זה מחמת שיראת העונש היא בחינת דינים ומבחינת דינים נשתלשל כל אחיזת היצר הרע והסטרא אחרא (כמבואר במקום אחר). ועל כן כשאינו זוכה אזי ח"ו נתהפך לו היראה לרעה רחמנא ליצלן כי נופל לעצבות ומרה שחורה חץו שעל ידי זה מתגברים התאוות יותר וכו' כנ"ל. על כן עיקר התיקון עלח ידי בחינת הצדיק הגדול הנ"ל שזוכה להמשיך בעולם הדעת שהוא בחינת הארת בן ותלמיד. ועיקר הוא הארת התלמיד שהוא בחינת מלא כל הארץ כבודו בחינת הקיצו ורננו שוכני עפר וכו' שמחזק כל הנופלים והרחוקים שלא יתייאשו עצמן בשום אופן וכו' כנ"ל. וכל זה כדי להמשיך עליהם יראה כמו שכתוב שם. היינו שזה הצדיק זוכה להאיר דעת נפלא ונורא מאד שעל ידי זה נמשכת יראה ילאה ונפלאה מאד עד שזאת היראה יכולה להגיע ולהאיר ולעורר כל הרחוקים מאד מאד ועיקר הדבר שבעוצם נפלאות הדרכים שממשיך זה הצדיק בדעתו הנפלא על ידי זה באה היראה על כל אחד רק לטובה ולא לרעה אפילו הרחוק מאד מקבל היראה רק לטובה כי הוא מאיר ומודיע בעולם דרכי טובו וחסדו הגדול שאינו נפסק לעול ומודיע לכל אחד כי עדיין השם יתברך אתו ועמו וקרוב אליו ומחיה ומשמח ומנחם הכל. ומאיר בהם דרכיו שגם הם יוכלו לשמח ולחזק עאת עצמו בעוצם ריחוקם וכו'. ואז נמשך עליהם היראה תמיד לטובה ולא לרעה כלל. כי תיכף כשזוכרים את עצמם או כשרואים איזה ספר מוסר עוצם יראת העונש הם נתעוררים תשוה תיכף כראוי ותיכף כשהבעל דבר רוצה להכניס בהם מרה שחורה ועצבות כאלו אפס תקוה ח"ו. הם זוכרים תיכף חסדי ה' וטובו ונפלאותיו. וכל דרכי הצדיק הנפלאים שהאיר בהם שעל ידי זה יכולים לחזק את עצמו ולשמח את עצמו תמיד כמו על ידי התורה את ועל ידי התורה אזמרה לאלקי בעודי וכו' וכו':

EN:
And this is the aspect of Rosh Chodesh. For the essential tikkun of Rosh Chodesh is to fill the blemish of the moon, so that both of them should be equal in their stature, in the aspect of "And the light of the moon shall be as the light of the sun." This one merits through making from the Toros, tefillos. For through this, the aspect of Malchus and Tiferes — which are the aspect of Moshe and Dovid, the aspect of the sun and the moon — both of them are equal in their stature, and both of them make use of a single crown. For the purpose of both of them is one: the purpose of the Torah is teshuvah and good deeds, and this, too, is the purpose of the tefillah, since all of one's tefillah and supplication and request is to merit to fulfill the Torah. For one makes from the Torah, tefillah, that one should merit that the Torah come to actual practice, which is the essential thing and the purpose, as mentioned. And this is the aspect of Rosh HaShanah being established on Rosh Chodesh, which is a great chesed (kindness), as explained in the Torah "Tik'u 1" in Likutay Tinyana — see there the entire Torah. For Rosh HaShanah, which falls on Rosh Chodesh, is the aspect of the inclusion of the sun and the moon together. For the years are counted by the sun and the months by the moon, as is brought. And therefore Rosh HaShanah, which falls on Rosh Chodesh, is the aspect of the inclusion of the sun and the moon together. For then, on Rosh HaShanah, which is the first of the Ten Days of Teshuvah, when we begin to engage in the arousal of teshuvah through engaging in raising up the stature of the tefillah, to make from the Torah, tefillah, as mentioned — therefore then the sun and the moon are included together, in the aspect of "the light of the moon as the light of the sun," for both of them are equal. For all of this one merits through making from the Toros, tefillos.

Segment 57
HE:
וּבְגָלוּת מִצְרַיִם הָיוּ שְׁנֵיהֶם בַּגָּלוּת, הַדַּעַת וְהָאֱמוּנָה, כַּמּוּבָא, שֶׁבְּמִצְרַיִם הָיָה הַדַּעַת בַּגָּלוּת. וְכֵן הָיָה הַדִּבּוּר בַּגָּלוּת בִּבְחִינַת כְּבַד פֶּה שֶׁזֶּה בְּחִינַת גָּלוּת הָאֱמוּנָה, כִּי עִקַּר הָאֱמוּנָה עַל-יְדֵי הַדִּבּוּר. (כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, וְכַמּוּבָן בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל). וְעַל-כֵּן לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לְיִשְֹרָאֵל לָצֵאת מֵהַגָּלוּת כִּי אִם עַל-יְדֵי בְּחִינַת שְׁנֵי הַתִּקּוּנִים הַנַּ"ל, שֶׁהֵם לִמּוּד פּוֹסְקִים וְתַעֲנִית כַּנַּ"ל, אֲבָל בְּמִצְרַיִם הָיָה עֲדַיִן קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה וְלֹא זָכוּ עֲדַיִן לַתִּקּוּנִים הַנַּ"ל. וְאִם הָיוּ מַמְתִּינִים עַד שֶׁיְּתַקְּנוּ הַתִּקּוּנִים הַנַּ"ל הָיוּ נִשְׁאָרִים שְׁקוּעִים בַּגָּלוּת, כִּי הַקְּלִפּוֹת נִתְאַחֲזוּ בָּהֶם כָּל כָּךְ שֶׁלֹּא הָיָה אֶפְשָׁר לְהַמְשִׁיךְ לְשָׁם הַתִּקּוּנִים הַנַּ"ל. עַל-כֵּן עָשָֹה ה' יִתְבָּרַךְ עִמָּנוּ חֶסֶד גָּדוֹל וְנֵס נִפְלָא וּפָסַח וְדִלֵּג עַל הַקֵּץ וְהֵאִיר עָלֵינוּ הֶאָרָה נִפְלָאָה שֶׁלֹּא כַּסֵּדֶר, כַּמְבֹאָר בַּכַּוָּנוֹת מֵעֹצֶם הַהֶאָרָה שֶׁל לֵיל פֶּסַח שֶׁמְּאִירִין כָּל הַמֹּחִין וּבָאִין מֹחִין דְּגַדְלוּת קֹדֶם לְמֹחִין דְּקַטְנוּת וְכוּ', וְעַיֵּן שָׁם, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה הָיָה עִקַּר הַגְּאֻלָּה וְכוּ', עַיֵּן שָׁם. הַיְנוּ שֶׁתָּמִיד צְרִיכִין מִקֹּדֶם לְתַקֵּן הַתִּקּוּנִים הַנַּ"ל. וְאַחַר כָּךְ חוֹזֵר הַדִּבּוּר פָּנָיו לְלַקֵּט שְׁאָרֵי הַנִּיצוֹצוֹת, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה עִקַּר הַכְנָעַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא וְכוּ' כַּנַּ"ל. אֲבָל עַכְשָׁיו, בִּיצִיאַת מִצְרַיִם, הִפְלִיא ה' יִתְבָּרַךְ עִמָּנוּ וְהֵאִיר פְּנֵי הַקְּדֻשָּׁה בְּהֶאָרָה נִפְלָאָה קֹדֶם שֶׁזָּכוּ לְתַקֵּן הַתִּקּוּנִים הַנַּ"ל, כִּי ה' יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ נִתְגַּלָּה בְּמִצְרַיִם בִּבְחִינַת וְעָבַרְתִּי בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אֲנִי ה', אֲנִי וְלֹא מַלְאָךְ, אֲנִי וְלֹא שָֹרָף, אֲנִי וְכוּ'. שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת פְּנֵי הַקְּדֻשָּׁה שֶׁנִּתְגַּלָּה אָז בְּהֶאָרָה נִפְלָאָה, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה הָיָה מַפֶּלֶת מִצְרַיִם עַד שֶׁרַבִּים מֵהֶם הִשְׁלִיכוּ אֱמוּנָתָם וְנִתְגַּיְּרוּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם וְכוּ'". וְעַל-יְדֵי-זֶה הָיָה הַגְּאֻלָּה, כִּי הַגְּאֻלָּה הָיְתָה בְּלֵיל רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח שֶׁאָז בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה נִלְקְחָה שָֹרָה לְבֵית פַּרְעֹה שֶׁהוּא רֶמֶז עַל הוֹד יְפִי הַדִּבּוּר שֶׁהוֹפֵךְ פָּנָיו אֲלֵיהֶם וְכוּ', שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה הוּא הַכְנָעָתָם (כַּמְבֹאָר כָּל זֶה בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל, עַיֵּן שָׁם). וּמֵחֲמַת זֶה אָסוּר אָז הֶחָמֵץ בְּבַל יֵרָאֶה וּבַל יִמָּצֵא וּצְרִיכִין לֶאֱכֹל רַק מַצָּה, כִּי חָמֵץ הוּא בְּחִינַת קֻשְׁיוֹת, בְּחִינַת כִּי יִתְחַמֵּץ לְבָבִי וְכוּ', שֶׁנֶּאֱמַר שָׁם לְעִנְיַן הַקֻּשְׁיוֹת שֶׁהָיָה קָשֶׁ

EN:
[continued]

Segment 58
HE:
וּבִשְׁבִיל זֶה הַתְחָלַת הַתּוֹרָה הִוא בְּרֵאשִׁית, שֶׁהוּא בְּחִינַת רְאִיָּה וְהַשְׁגָּחָה, כִּי בְּרֵאשִׁית הוּא בְּחִינַת תְּלַת גְּוָנִין דְּעֵינָא וּבַת עַיִן כַּנַּ"ל. וְסוֹף הַתּוֹרָה הוּא 'לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל'. כִּי הַהַשְׁגָּחָה בְּחִינַת כֹּחַ הָרְאוּת נִמְשָׁךְ מֵרֵאשִׁית וְעַד אַחֲרִית, מֵרֵישׁ כָּל דַּרְגִּין עַד סוֹף כָּל דַּרְגִּין, עַד שֶׁחוֹזֵר וְנִכְלָל הַסּוֹף בְּהָרֹאשׁ, הָאַחֲרִית בָּרֵאשִׁית. שֶׁזֶּהוּ עִקַּר שְׁלֵמוּת הָרְאִיָּה וְהַהַשְׁגָּחָה. נִמְצָא, שֶׁסּוֹף הַתּוֹרָה מְקֻשָּׁר לְרֹאשָׁהּ, כִּי סוֹף הַתּוֹרָה-לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל. וְהַתְחָלַת הַתּוֹרָה הוּא-בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, שֶׁהוּא גַּם-כֵּן בְּחִינַת רְאִיָּה וְהַשְׁגָּחָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת בְּרֵאשִׁית כַּנַּ"ל, כִּי הַסּוֹף וְהָאַחֲרִית מְקֻשָּׁר בְּהָרֵאשִׁית שֶׁזֶּהוּ עִקַּר שְׁלֵמוּת הָרְאִיָּה כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן סוֹף הַתּוֹרָה מְדַבֵּר מֵעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם צוֹפִים וּמַבִּיטִים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ כִּי הֵם מַאֲמִינִים בְּהַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד שֶׁזֶּה זָכוּ עַל-יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, עַל-יְדֵי קַבָּלַת הַתּוֹרָה וְעַל-יְדֵי כָּל הָאוֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים וְכוּ'. שֶׁמִּזֶּה מְדַבְּרִים הַפְּסוּקִים שָׁם בְּסוֹף הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, לְכָל הָאֹתֹת וְהַמּוֹפְתִים וְכוּ'. וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל. וְהַתְחָלַת הַתּוֹרָה מְדַבֶּרֶת מֵעֵינֵי ה' יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת בְּרֵאשִׁית תַּמָּן רָאשֵׁי תַּמָּן בַּת שֶׁהֵם תְּלַת גְּוָנִין דְּעֵינָא וּבַת עַיִן, הַיְנוּ בְּחִינַת עֵינֵי הַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ אֲשֶׁר בָּהֶם הוּא צוֹפֶה וּמַבִּיט מֵרֵאשִׁית הַבְּרִיאָה עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת. וּבָהֶם בָּרָא אֶת כָּל הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֶת הַשָּׁמַיִם וְכוּ'. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב, כִּי הוּא לִקְצוֹת הָאָרֶץ יַבִּיט. וּבָהֶם הוּא מְחַיֶּה אֶת הָעוֹלָם בְּכָל עֵת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, עֵינֵי ה' הֵמָּה מְשֹׁטְטוֹת בְּכָל הָאָרֶץ. נִמְצָא שֶׁהַתְחָלַת הַתּוֹרָה מְדַבֶּרֶת מֵעֵינֵי ה' יִתְבָּרַךְ. וְסִיּוּם הַתּוֹרָה מְדַבֶּרֶת מֵעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל. וְעַל-יְדֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהִוא בְּחִינַת אֱמוּנָה כַּנַּ"ל, עַל-יְדֵי זֶה מְקֻשָּׁר הַסּוֹף וְהָאַחֲרִית בְּהָרֵאשִׁית כַּנַּ"ל. שֶׁזֶּהוּ בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת וּכְלָלִיּוּת עֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם בְּחִינַת אַחֲרִית נֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁהֵם מְקֻשָּׁרִים בּוֹ יִתְבָּרַךְ בְּרֵאשִׁית הַמַּחֲשָׁבָה, כִּי כֻּלָּא חַד, כִּי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאוֹרַיְתָא וְיִשְׂרָאֵל כֻּלָּא חַד, כִּי עַל-יְדֵי שֶׁאָנוּ מַאֲמִינִין בְּהַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ וּמְקַיְּמִין אֶת הַתּוֹרָה עַל-יְדֵי זֶה הַשְׁגָּחָתוֹ מַגִּיעַ עָלֵינוּ בִּשְׁלֵמוּת. וְאָנוּ חוֹזְרִין וְנִצְטַיְּרִין בְּעֵינָיו וְכוּ' כַּנַּ"ל, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מְקֻשָּׁרִים וּמְיֻחָדִים עֵינֵינוּ בְּעֵינָיו יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת וּכְלָלִיּוּת הָאַחֲרִית בָּרֵאשִׁית בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת סוֹף הַתּוֹרָה בִּתְחִלָּתָהּ, כְּלָלִיּוּת עֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵינֵי ה' יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא בְּחִינַת בְּרֵאשִׁית כַּנַּ"ל:

EN:
This concluding portion of Halacha 4 mirrors the themes of Halacha 3 Part 2 but through the specific lens of Tik'u Tochachah (LM II:8), with its emphasis on the ba'al ko'ach's prayer subduing the serpent's cunning, and the mezona d'gufa/mezona d'nishmesa duality.

Segment 59
HE:
ישראל, כָּמו שִ3בְּתוּב (שם, יז: ולא תִהְיָה עדת ה'
בּצאן אשָר אִין לָהֶם רעָה. וְהשִיבוּ ה' יִתְבֶּרך שָיְסְמך
אֶת יְהוּשָע תִּלְמִידו, בַּי יְהושָע בְּחִינַת נער, בְּחִינַת
מט"ט, בְּחִינת בָּרִית תַּתָאֶה, כָּמוּ שִבְּתוּב (שמות לג,
יא): ויהושע בַּן נון נער וכו (זהר בּשְלַח סה: תקוני
זהר יד:), אבל עלדודי שְזְכָה לשמש כֶּל כֶּך אֶת משה
בּמו שְבְּתוּב (שמות שם): לא ימיש מתוך הָאהֶל,
עַליבָּן זכֶה לְהַבְּלֶל בָּרִית תַּתְאֶה בְּבָרית עִלְאֶה,
דְהַינו שִיהְיָה נִכְלֶל וחד למדן בְּצְדִיק שְזְהוּ עַקַר

Segment 60
HE:
ועל כן עיקר קבלת התורה היה על ידי בחינה זאת. על ידי שהיה תחלה בצרה גדולה במצרים. עד שבא משה רבינו וביטל עצמו בתכלית הביטל. כמו שכתוב (במדבר י"ב) והאיש משה עניו מאד וכו'. שזהו בחינת תכלית הביטול שהוטא בחינת ענוה אמתיית. ועל ידי הביטולן הזה ביטל כל הצרות וגאל ~ אותנו מצרים ומכל הטומ~ אות והסטרא אחרא. ומבחינת הביטול הזה המשיך לנו אש התורה לגרש הסטרא אחרא והקליפות שלא יתגברו ביותר אחר כך כנ"ל. ועל כן הוכרחו לברוח ממצרים מחמתש היה קודם קבלת התורה. ובמצרים לא היה אפשר ליתן התורה. כי היה מליאה גילולים. על כן באמת היה קשה וכבד מאד לצאת ממצרים. כי בכל פעם שביל משה את עצמו והאיר על ישראל בחינת ביטל כי הודיע להם שמו יתברך. והאיר עליהם או האיסן סוף ולמדם להתדבר ולהתבטל אליו יתברך. אך כל מה שביטל את עצמו ביותר התגברו המצריים ביותר והכבידו את לבם ביותר. מחמת הביטול צריך להיות ברצוא ושוב וכו' כנ"ל. כי אז היה קשה המשיך תורה בכל פעם. אך בחמלת ה' עשה עמנו נסים ונפל~ אות גדולות ונור~ אות עד שהאיר על ישראל הארה גדולה ועצומה מאד בליל שמורים. כמו שכתוב (שמות י"ב) ועברתי בארץ מצרים וכו' ותרגומו ואתגליתי וכמובא בהכוונות. עד שמגודל ההארה נפלו ומתו כל בכורי מצרים שהיו אורבים להתגרות ולהתגבר על ידי זה דייקא. כי לא היו יכולים לסבול אפילו מרחוק התנוצצות האור הגדול הזה. כי אז בחמלתו האיר עלינו אור גדול מאד כל הלילה הקדושה הזאת שהוא ליל שמורים. עד שנתבטל כח הסטרא אחרא שהוא בחינת מלכות מצרים אז מאד וכנ"ל. ואז ברחו ישראל תיכף. כיהוכרחוט לברוח מחמת שבהכרח שישובו מהביטול אף על פי שנמשך הרבה. ואז יוכלו המצרים להתגבר ביותר כנ"ל. ועל כן הוכרחו לברוח מחמת שלע היה באפשר אז עדיין להמשיך תורה אחר כך לבטלם על ידי התורה כנ"ל. ועל כן באמת רדפו מצרים אחר כך כשהוגד לפרעה כי ברח העם. כי אף על פי שנתבטל ונכנעו פרעה ומצרים ב~ אותו הלילה מאד. אף על פי כן אחר כך התגבר מחדש מאחר שלא היה עדיין קבלת התורה לבטלו בשלימות על ידי התורה. כי עיקר היטלם לגמרי בשלימות הוא על ידי התורה שממשיכין אחר כך מהרשימו של הביטוטל וכנ"ל. ואז לא היה אפשר עדיין לקבל התורה. על כן התגבר והכביד לבו ורדף אחריהם עד הים. על כן היו אז באמת בסכנה גדולה מחמת שהתגבר אז ביורת ויותר ולקח את כל חילו שש מ~ אות רכב בחור שהם כלל כל הכחות של הסטרא אחרא והדינים רחמנא ליצלן כמובא. כי אז אחר הביטול מתגברין יותר ויותר כנ"ל. אבל השם יתברך בחמלתו חמל עלינו בזכות אבות ובכחו של משה ובקע מים מפניהם בזכות קבלת התורה שעתידין לקבל שיא בחינת מים כנ"ל. ועל ידי זה ברחו המים הגשמים מפניהם ועברו בתוך הים ביבשה. והמצרים נטבעו בהם. והכל בכח התורה שעתידין קלבל שהיא בחינת מים וכנ"ל:

EN:
It follows that tzitzis are the thread of Chesed, the voice that waters the garden where all the fragrances grow. This is the aspect of: "Hakol kol Yaakov" — "The voice is the voice of Yaakov" (Bereishis 27:22). Therefore it says of Yaakov: "Re'eh reiach beni k'reiach sadeh" — "See, the fragrance of my son is like the fragrance of a field" (Bereishis 27:27), as explained in the teaching. 38

Segment 61
HE:
לב, כי הם ליבא דכל עלמא (זוה"ק פנחס רכא:)
וצריכין מנהיגי הדור לנשוב בבחינת רוחם (עיין
לקוטי מוהר"ן א' - סימן ח) על כל אחד מישראל
לנפוח מהם העפרוריות, דהיינו מרה-שחורה
ועצבות שנופל עליהם חס-ושלום, שעל-ידי זה אינו
יכול האיש הישראלי שהוא בחינת לב לדלוק
ולבעור לה' יתברך, ועל-ידי זה הצדיקים האמתיים
מלהיבים לבבות ישראל לה' יתברך. (קיצור לקוטי
מוהר"ן א' - סימן ט')
ונְתַתֶּה מהודך עָלָיו
(במדבר בז, -
עַקָר הַהְדוּר רואין רק בַּבְחִינַת יהושָעַ, בְּחִינַת
(בּמדְבַּר כז) וְנְתְתַּה מהודך עָלֶיו, שהוא בְּחִינת
לְבְנֶה, בְּחִינַת (שיר הַשירים ו) וְפָה כַלְבְנֶה. בִּ
בַּבְחִינת משה אי אִפשר לְראוּת הודו וְהַדְרוּ, כִּי הוא
ְּחִינַת חַמָה שאי אֶפֶשָר לְהְסְתְבַל בָּה עַתֶה, בִּי הוא
ְִּינַת בַּסַא דְמִתְכַּסְיָא וְכו". וְעליכַּן בָּאָמַת נָאָמַר
(שמות לד) וייראוּ מגָּשֶת אִלָיו וְכו' וַיִתָּן על פַניו
מסוָה, כי אין לָנוּ כח שיאיר ויופיע עָלִינוּ כבוד הֶדר
מלְכוּתו כִּי אם עַלדידי בְּחִינַת יהושע, בְּחִינַת לְבָנָה
(בסִימן קמ) על פסוק (איוּב לז) בִּיד כָּל אדֶם יִחְתוּם
וכו', שבְּהַצַדיק בְּעַצמו אין לְהְעוּלֶם בו שום תִפִיסָה
רק עליידי אנשָיו וכוּ, עַין שם. כִּי אַנֶשָיו וְתַלְמִידיו
הֶם בְּחִינַת יְהושָעַ, על יָרֶם הַיְקָא נְתְנְלָה נִפְלָאוּת
הַדְרת קדשֶת הַצַדִיק שְהוּא בְּחִינַת משָה, שעַלדידי
זה נַתְגִּלָה כְּבוּד הדר מלְכוּתו יִתְבֶּרְף וּגְדְלָתוּ עד אין
חַקֶר. (הלכות שבת - הלכה ז', אות נ"ה)
ללה תּחְלק הָאָרין בְּנחַלָה
בְּמִסְפר שמות
(במדבר בז, נג)
בּי אור הַגּקְדָה הקְדוּשָה נִמְשָכֶת בְּכַמָה בְּחִינות כָּפי
הָאָרֶם וְהַמָקים וְהוְמַן. וּבַכְלְליּת בָּנִי הְעוּלֶם עְקַר
הַנְְּדֶה הַם כְּלַל ישראֶל. וּבין בְּלְליות יִשְראֶל עקר
הַגּקְדָה הוא. הצדיק הָאָמַת. וְכן בְּמְקום, ‏ כ גָם
בִּבְחִינת מָקים יש נְקְדָה טוּבָה שְהוּא אָרֶץ יִשָראֶל
שָהִיא הַגְּקְדֶה טוּבָה של כָּל הֶעילֶם. וּבְאָרץ יִשְרְאֶל
ְּעַצְמָה יש עַשָר קֶדשות. וְפַקַר הַנְקְדָה הוא נִקָדת
ְקְדֶת כָּל הְעוּלֶם. וכן בִּזְמַן, כִּי בְּכֶל יום וי יֶש בו
נקֶדה טוּבה, כִּי לִית יום דלִית בִּיה טוב (זהַר פרשת
נֶשא). אף הַגִּקְדָה של בַָּל הַזֶמן בָּלֶל שבְעַת ימי
בּראשית הוא שִבֶּת, שהיא הַנְקֶדה שמאיר בַּכָל
ששֶת יָמִי הַמַעַשָה שַבְּהֶם נבְרָא הְעוּלֶם. וְהַגְקַלֶה שֶל
בָּל הַשָנָה וְהְחְדֶשִים, הֶם ראשי חַדשִים ויָמִים טובים.
קר הַגּקְדָה שֶל כָּד הַשְנָה וֶשָל כָּל הַיָמִים טוּבִים
הוא יום כפור, כַּמו שִבְּתוּב (תְּהִלִים קלט): ימים יִצְרו
ולו אֶחָד בְּהֶם, זֶה יים כַּפוּר שבו נְכָנֶם הַכּהַן גָדוּל
שָהוּא בְּחִינַת צדיק הדור בְּחִינת נְקְדָה הַכְּלְלִית,
לְמְקום הָאָבֶן שְתְיָה שָהִיא נְקְדת הֶּלֶם. נְמְצָא שאָז
נכַלְלוּ כָּל הַנְּקָדות טובות הַבַּלְלִיִית של הצדיק
וְהַמַקום וְהַזּמַן. וְעַל"כַּן אד היא מְחִילת וְכַפָרת כָּל

Segment 62
HE:
וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁנִּקְרָא רֹאשׁ הַשָּׁנָה יוֹם הַזִּכָּרוֹן. כִּי עַל-יְדֵי כָּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל דְּהַיְנוּ עַל-יְדֵי הַבִּטּוּל וְעַל-יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁמַּמְשִׁיכִין מֵהָרְשִׁימוּ שֶׁזֶּה בְּחִינַת שׁוֹפָר, עַל-יְדֵי זֶה מְתַקְּנִים אֶת הַתְּפִלָּה. כִּי עַל-יְדֵי זֶה מַמְשִׁיכִין אוֹר הָאַחְדוּת לָדַעַת כִּי כֻּלּוֹ אֶחָד. וְעַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין זוֹכִין לַעֲשׂוֹת אֶחָד מִכָּל הַתְּפִלָּה, שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁעוֹמֵד בְּסוֹף הַתְּפִלָּה יִהְיֶה זוֹכֵר עֲדַיִן תֵּבָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל הַתְּפִלָּה וְכוּ' שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שְׁכֵחוּם וְחָזְרוּ וִיסָדוּם כַּמְבֹאָר שָׁם בְּסוֹף הַתּוֹרָה הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל. וְזֶה בְּחִינַת הַנְּסִירָה שֶׁנַּעֲשֵׂית בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה עַל-יְדֵי הַשֵּׁנָה וְהַדּוֹרְמִיטָא דְּאַפִּיל עַל זְעֵיר אַנְפִּין, וְעַל-יְדֵי הַשּׁוֹפָר שֶׁהוּא הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מְנַסְּרִין וּבוֹנִין אֶת הַמַּלְכוּת שֶׁתִּהְיֶה נִנְסֶרֶת מִבְּחִינַת אָחוֹר בְּאָחוֹר וְכוּ', כַּמְבֹאָר בַּכַּוָּנוֹת. הַיְנוּ בְּחִינָה הַנִּזְכָּר לְעֵיל הַמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל עַל פָּסוּק וַיֹּאמֶר בֹּעַז אֶל רוּת הֲלֹא שָׁמַעַתְּ בִּתִּי וְכוּ'. שֶׁהַדִּבּוּר אֵינוֹ מַנִּיחַ מַנִּיחַ אֶת הַנֶּפֶשׁ שֶׁתֵּלֵךְ מִמֶּנּוּ וְכוּ'. וְזֶה נִמְשָׁךְ מֵחֲמַת שֶׁעֲדַיִן לֹא נִמְשַׁךְ אוֹר הָאַחְדוּת לְמַטָּה בִּשְׁלֵמוּת, וְיֵשׁ עֲדַיִן אֲחִיזַת הַקְּלִפּוֹת, וּמִתְיָרְאִים שֶׁכְּשֶׁתֵּלֵךְ הַנֶּפֶשׁ לְהַלָּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדִּבּוּר הָרִאשׁוֹן. כִּי יֵשׁ כֹּחַ לְהַשִּׁכְחָה שֶׁהִיא מֵהַחִיצוֹנִים לְהִתְגַּבֵּר. וַאֲזַי הַמִּדּוֹת הָעֶלְיוֹנִים הֵם עֲדַיִן בִּבְחִינַת אָחוֹר בְּאָחוֹר כַּמְבֹאָר בַּכַּוָּנוֹת שֶׁכָּל זְמַן שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אֲחִיזָה הֵם צְרִיכִין לִהְיוֹת אָחוֹר בְּאָחוֹר. וְאָז מֵחֲמַת שֶׁהֵם דְּבוּקִים בְּכֹתֶל אֶחָד לְשִׁנֵּיהֶם בִּבְחִינַת אָחוֹר בְּאָחוֹר. אֲזַי הַדִּבּוּר הַנִּמְשָׁךְ מִשָּׁם אֵינוֹ מַנִּיחַ אֶת הַנֶּפֶשׁ לֵילֵךְ לְהַלָּן יוֹתֵר. שֶׁזֶּה נִמְשָׁךְ מֵחֲמַת שֶׁגַּם לְמַעְלָה הֵם אֲחוּזִים יַחַד, בִּבְחִינַת כֹּתֶל אֶחָד לִשְׁנֵיהֶם בִּבְחִינַת אָחוֹר בְּאָחוֹר מֵחֲשַׁשׁ אֲחִיזַת הַקְּלִפּוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת שִׁכְחָה. כִּי שֹׁרֶשׁ הַדִּבּוּר מֵהַדַּעַת כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה. אַךְ יְצִיאָתוֹ לָעוֹלָם הִוא עַל-יְדֵי הַנֶּפֶשׁ, כִּי הַנֶּפֶשׁ מוֹצִיאָה וּמוֹלֶדֶת כָּל הַדִּבּוּרִים שֶׁנִּמְשָׁכִין בְּשָׁרְשָׁן מֵהַדַּעַת. וְכָל זְמַן שֶׁאֵין נִמְשָׁךְ אוֹר הָאַחְדוּת לְמַטָּה עַל-יְדֵי הַבִּטּוּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל, אֲזַי הַדַּעַת וְהַנֶּפֶשׁ שֶׁהֵם בְּחִינַת תִּפְאֶרֶת וּמַלְכוּת, אֲחוּזִים וּדְבוּקִים יַחַד. וַאֲזַי אֵין מַנִּיחַ הַדִּבּוּר אֶת הַנֶּפֶשׁ שֶׁתֵּלֵךְ לְהַלָּן יוֹתֵר, בִּבְחִינַת וַיֹּאמֶר בֹּעַז אֶל רוּת וְכוּ'. וְעַל-כֵּן צְרִיכִין נְסִירָה. וְזֶה נַעֲשֶׂה בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה עַל-יְדֵי הַבִּטּוּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל, וְעַל-יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁמַּמְשִׁיכִין מֵהָרְשִׁימוּ וְכוּ' שֶׁזֶּה בְּחִינַת שׁוֹפָר וְכוּ' כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מַמְשִׁיכִין אוֹר הָאַחְדוּת לֵידַע שֶׁכֻּלּוֹ אֶחָד. שֶׁעַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לַעֲשׂוֹת אֶחָד מִכָּל הַתְּפִלָּה שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁיַּעֲמֹד בַּתֵּבָה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל הַתְּפִלָּה יִהְיֶה זוֹכֵר עֲדַיִן תֵּבָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל הַתְּפִלָּה. כִּי אֵין לְהַשִּׁכְחָה שְׁלִיטָה כְּלָל. וְאָז מַנִּיחַ הַדַּעַת וְהַדִּבּוּר אֶת הַנֶּפֶשׁ שֶׁתֵּלֵךְ לְהַלָּן יוֹתֵר, וְאֵינָם נֶאֱחָזִים וְנִדְבָּקִים עוֹד בְּיַחַד מֵחֲשַׁשׁ הַשִּׁכְחָה שֶׁהֵם הַקְּלִפּוֹת. וְזֶה בְּחִינַת הַנְּסִירָה הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל. וְעַל-כֵּן נִקְרָא רֹאשׁ הַשָּׁנָה יוֹם הַזִּכָּרוֹן, כִּי אָז מַמְשִׁיכִין זִכָּרוֹן. שֶׁעַל-יְדֵי זֶה עוֹשִׂין אֶחָד מִכָּל הַתְּפִלָּה שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁעוֹמֵד בְּסוֹף הַתְּפִלָּה יִהְיֶה זוֹכֵר עֲדַיִן תֵּבָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל הַתְּפִלָּה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לְדַבֵּר כָּל הַדִּבּוּרִים שֶׁל הַתְּפִלָּה וְלוֹמַר אַחַר כָּךְ עוֹד כַּמָּה תְּחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְזֶה אָנוּ צְרִיכִין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וַעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה שֶׁאָנוּ צְרִיכִין לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלּוֹת וּתְחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת, עַל-כֵּן אָנוּ מְתַקְּנִין אָז אֶת הַתְּפִלָּה עַל-יְדֵי בְּחִינַת הַזִּכָּרוֹן הַנִּזְכָּר לְעֵיל שֶׁמַּמְשִׁיכִין עַל-יְדֵי הַבִּטּוּל וְעַל-יְדֵי הָרְשִׁימָה שֶׁנִּשְׁאֲרָה כְּשֶׁחוֹזְרִין מֵהַבִּטּוּל שֶׁמִּשָּׁם קַבָּלַת הַתּוֹרָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שׁוֹפָר כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה עוֹשִׂין אֶחָד מִכָּל הַתְּפִלָּה. שֶׁזֶּה עִקַּר תִּקּוּן הַתְּפִלָּה שֶׁאָנוּ עוֹסְקִין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה לְתַקְּנָהּ בִּשְׁלֵמוּת:

EN:
[continued]

Segment 63
HE:
כי עיקר קישוי הולדה נמשך מבחינת עמלק כמובן בדברי רבינו ז"ל (סימן קל"ה) על פסוק וישסף שמואל את אגג וכו'. עיין שם מה שכתוב שם על פירוש רש"י חתכו לד' וכו'. על ידי זה נפתח רחמה של המקשה לילד וכו' עיין שם שהוא בחינת הכפירות והאפיקורסות הנמשך מחלל הפנוי ועל כן נקרא ראשית. כמו שכתוב (במדבר כ"ד) ראשית גוים עמלק כי חלל הפנוי קדשם לעולם. כי בלא זה לא היה מקום לבריאת העולם כמבואר היטב כל הענין בהתורה בא אל פרעה (בסימן ס"ד) עיין שם היטב. ומשם מבחינת חלל הפנוי נמשך הקליפה הקודמת לפרי ועל כן נקרא עמלק ראשית מחמת שכחו נמשך מחלל הפנוי שהיא ראשית וקודם לעולם שמשם בחינת הקליפה הקודמת לפרי כנ"ל. וזהו בחינת הבכורה של עשו שהוא עמלק היינו כנ"ל. כי נמשך מבחינת הקליפות הנמשכין מחלל הפנוי שקדם להעולם. ועל כן השתדל יעקב ליקח הבכורה משו. כי באמת השם יתברך קדם לכל. כי הוא יתברך ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין והוא יתברך בעצמו ברא את החלל הפנוי, כדי שיהיה מקום לבריאת העולם כנ"ל. ועל כן ישראל על ידי אמונתם בהשם יתברך שקדם לכל. הם עוברים על כל החכמות והכפירות והאפיקורסות הבאים מחלל הפנוי כי הם מאמינים שגם בהחלל הפנוי בעצמו נעלם השם יתברך. כי הוא יתברך קדם לכל וכמבואר בהתורה הנ"ל שעל כן נקראים ישראל עבריים על שעל ידי אמונתם באלקי העבריים הם עוברים על כל החכמות הבאים מחלל הפנוי. ועל כן באמת ישראל הם בכורים באמת. כמו שכתוב (שמות ד') בני בכורי ישראל. כי עוברים על ידי אמונתם על החלל הפנוי. ומאמינים בהשם יתברך בעצמו שהוא ראשון וקודם לכל כנל. ועל כן לקח יעקב הבכורה מעשו כי מתחלה בהכרח היה שתהיה הבכורה אצל עשו. כי הקליפה קדמה לפרי. כי הבכורה שלו נמשך מחלל הפנוי שקדם לעולם. אבלי עקב על ידי אמונתו זכה לעבור את החלל הפנוי ולהאמין ולכלול בהשם יתברך שקדם לכל. ועל כן אחר כך ביטל את הבכורה של עשו. שהוא בחינת ראשית גוים עמלק וזכה ליקח הבכורה לעצמו. עד שזכה שזרעו יהיו נקראים כולם בכורים כמו שכתוב בני בכורי ישראל וכנ"ל. וזהו בחינת מכת בכורות דייקא בשעת יציאת מצרים ואז נתקדשו בכורי ישראל. כי זה עיקר יציאת מצרים. כי כל הגליות שכלולים בגלות מצרים נמשכין על ידי זוהמת עמלק שהוא עיקר זוהמת הנחש שהוא ראשית גוים עמלק שממנו מקבלים כל הד' מלכיות שהם כל הגליות כמו שאמר רבינו ז"ל בהתורה מישרא דסכינא (בסימן ל') וגם שרו של מצרים הוא אדום שהוא עשו כמובא. וכל עיקר קשיות וכבידות לב של פרעה שלא רצה להניח את ישראל לצאת נמשך מבחינת האפיקורסות והכפירות שנדבק בו הנמשך מחלל הפנוי שהוא בחינת עמלק. וכמו שכתוב שם רבינו ז"ל על פסוק בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו. שפרעה הוא בחינת חלל הפנוי שמשם נמשך כבדות לבו. בחינת (שמות י"ג) ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו וכו' בחינת קישוי הולדה כנ"ל. על כן ויהרוג ה' כל בכור בארץ מצרים כדי להכניע בכור דסטרא אחרא הנמשך מבכורה של עשו בבחינת ראשית גוים עמלק. מבחינת הכפירות הנמשכין מחלל הפנוי שקדם לעולם. כדי להכניע כל זה ולהגביר בכורי ישראל שהם מקבלין מהבכורה של יעקב שזכה על ידי אמונתו לעבור על החלל הפנוי לעבור על כל הקשיות והחקירות הנמשך משם. ולדבק את עצמו בהשם יתברך שהוא ראשון וקודם לכל שמשם הבכורה דקדושה וכנ"ל. ועל ידי זה יצאו ישראל ממצרים שהוא בחינת לידה ואז נתקדשו הבכורות ליתנם לכהן שהוא מקבל קדושתו מבחינת זקן דקדושה בחינת זקן אהרן וכו' כנ"ל שהוא בחינת ת"ד הנמשכין על ידי העור הנ"ל שנכלל באין סוף שקדם לכל ששם כל העולם אינו עולה כהרף עין וכו' כנ"ל. כדי לקדש הבכור שהוא הולדה ראשונה להמשיך עליו קדושת הבכורה של ישראל שהיא בחינת האמונה. שעל ידי זה עוברין על כל החכמות ומאמינים בהשם יתברך שקדם לכל. וזהו בחינת (שם) והעברת כל פטר רחם לה'. והעברת דייקא כי על ידי קדושת בכור זוכין להתגבר על בחינת הבכורה דסטרא אחרא שהוא בחינת חלל הפנוי וכו' כנ"ל. כי על ידי קדושת בכור לכהן ממשיכין אמונה שלימה שעל ידי זה עוברין על כל החכמות וכו' כנ"ל. ועל כן עיקר התפילין הם מדברים מיציאת מצרים וקדושת בכורים ואמונה. כי הכל אחד כי על ידי אמונה עוברים על כל החכמות הנמשכין מחלל הפנוי שזהו בחינת יציאת מצרים בחינת קדושת בכורים כנ"ל. ומשם עיקר התפילין שהם התחדשות המוחין והחיות, כי עיקר התחדשות המוחין והחיות מקבלין על ידי אמונה שהוא עיקר החיים. כמו שכתוב (משלי ט"ז) באור פני מלך חיים כמובא בדברי רבינו ז"ל וכנ"ל. כי על ידי אמונה שמאמינים בחידוש העולם שהשם יתברך ברא הכל כרצונו יש מאין המוחלט אחר העדר הגמור. וכמו שהוא יתברך חידש את העולם יש מאין המוחלט כמו כן הוא מחדש גם עתה בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית ועיקר חידוש מעשה בראשית בכל יום הוא על ידי החכמה כמו שכתוב (תהלים ק"ה) כולם בחכמה עשית שהם המוחין חדשים הנמשכין בכל יום להכיר ארותו בכל יום מחדש בידיעה והכרה חדשה שעל ידי זה נתחדשין מעשה בראשית בכל יום בבחינת ובטובו מחדש וכו' אין טוב אלא תורה אין טוב אלא צדיק היינו הצדיק האמת זוכה להשגת התורה והדעת מחדש בכל יום שעל ידי זה נתחדשין מעשה בראשית ומשם עיקר התפילין כנ"ל:

EN:
For the entire Torah is contained in the aspect of garments: "B'chol eis yih'yu vegadeicha levanim" — "At all times let your garments be white" — which refers to the totality of Torah and mitzvos observance, through which one merits white garments, the chaluka d'rabbanan — the garment of the soul that each one merits in the World to Come according to the Torah and mitzvos he merited to accumulate in this world. The essential rectification of garments is through tzitzis. This is what our Sages said : "'At all times let your garments be white' — these are tzitzis." For tzitzis are the totality of Torah and mitzvos observance — the aspect of white garments — as written: "L'ma'an tizkeru," etc.



# Pinchas
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/4/8/

Pinchas
פינחס
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/4/8

Segment 1
HE:
בקנאו את קינאתי בתוכם
(במדבר כה, יא)
ִּינָחֶם זְכֶה לְבְהַגָה עלדודי שְקְנָא על מעַשָה זמרי
שְפָּנֶם בַּבְרִית, וּפּינְחָם קַנּא עַל זה וְהְמְשִיך בְּחִינֶת
תְּקוּן הַבָּרִית, וְעַליָדִי זֶה זְכָה לְכְהְגה שָהוּא בְּחִינֶת
אַהְבָה הקדוּשָה השורה אצ הַנְקְדה שהוא בְּרִית

Segment 2
HE:
וְאֶשֶׁד הַנְּחָלִים אֲשֶׁר נָטָה לְשֶׁבֶת עָר (בְּמִדְבַּר כא) שֶׁכֵּיוָן שֶׁרָצוּ יִשְׂרָאֵל לִכְנֹס לָאָרֶץ חָרַד הָהָר שֶׁל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וּבָא לִקְרָאתָם כְּחָתָן לִקְרַאת כַּלָּה וְכוּ', הַיְנוּ כַּנַּ"ל. שֶׁמֵּחֲמַת שֶׁרָצוּ לִכְנֹס לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל בָּא קְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל לִקְרָאתָם וְסִיְּעָה אוֹתָם לְהַכְנִיעַ הָאֱמוֹרִי וְהָאֻמּוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת הַמּוֹנְעִים מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וְאָז מֵחֲמַת שֶׁרָצוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לִכְנֹס לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל נִתְעוֹרְרָה קְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וְיָצְאָה לִקְרָאתָם בְּהֶאָרָה גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ עַד שֶׁגַּם בְּגַשְׁמִיּוּת נִתְקָרֵב הָהָר וּבָא לִקְרָאתָם כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם. וְעַל-כֵּן קֹדֶם קַבָּלַת הַתּוֹרָה שֶׁתַּכְלִיתָהּ הִיא לִזְכּוֹת לְבֵרוּר הַמְדַמֶּה. כְּדֵי לִזְכּוֹת לֶאֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִזְכֶּה לְחִדּוּשׁ הָעוֹלָם שֶׁל לֶעָתִיד שֶׁהוּא בְּחִינַת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁעַל-יְדֵי זֶה יִתְעוֹרֵר שִׁיר שֶׁל נִפְלָאוֹת וְכוּ'. שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַתַּכְלִית שֶׁעַל-יְדֵי כָּל זֶה נִזְכֶּה לְהַכִּיר אֶת בּוֹרְאֵנוּ וְיוֹצְרֵנוּ יִתְבָּרַךְ, עַל-כֵּן קֹדֶם קַבָּלַת הַתּוֹרָה אָנוּ צְרִיכִין לִסְפֹּר סְפִירַת הָעֹמֶר. כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ קְדֻשַּׁת בֵּרוּר הַמְדַמֶּה עַל-יְדֵי מִצְוָה זֹאת כַּנַּ"ל. שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת קְדֻשַּׁת קַבָּלַת הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל. וְעַל-יְדֵי זֶה שֶׁאָנוּ מַמְשִׁיכִין עָלֵינוּ קְדֻשָּׁה זֹאת שֶׁל קַבָּלַת הַתּוֹרָה. עַל-יְדֵי זֶה בְּעַצְמוֹ יֵשׁ לָנוּ כֹּחַ לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה בְּשָׁבוּעוֹת. וְאָז זוֹכִין לְתַכְלִית שְׁלֵמוּת תִּקּוּן בֵּרוּר הַמְדַמֶּה כַּנַּ"ל:

EN:
[continued]

Segment 3
HE:
אות יט

EN:
Section 19

Segment 4
HE:
וְעַל-פִּי זֶה תָּבִין מַה שֶּׁמְּבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל. שֶׁצְּרִיכִין לִרְאוֹת לְהִשְׁתַּדֵּל מְאֹד לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיק אֲמִתִּי. כְּדֵי לִזְכּוֹת לְבָרֵר הַמְדַמֶּה. שֶׁעַל-יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁהִיא הָעִקָּר כַּנַּ"ל. וְלִכְאוֹרָה קָשֶׁה. הֲלֹא גַּם לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת בְּעַצְמוֹ אִי אֶפְשָׁר לְהִתְקָרֵב כִּי אִם עַל-יְדֵי אֱמוּנָה, כִּי אִם לֹא יִהְיֶה לוֹ אֱמוּנָה, לְעוֹלָם לֹא יִזְכֶּה לְהִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת. כִּי יִפְּלוּ לוֹ עָלָיו קֻשְׁיוֹת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַהֲבִינָם בְּדַעְתּוֹ. מֵחֲמַת שֶׁהַצַּדִּיק גָּבֹהַּ וְנִשְׂגָּב וְנֶעְלָם מִשֵּכֶל הָעוֹלָם מְאֹד. וְאִם כֵּן נָפַל פִּתָּא בְּבֵירָא, מֵהֵיכָן יִזְכֶּה לֶאֱמוּנָה. הֲלֹא אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לֶאֱמוּנָה כִּי אִם עַל-יְדֵי הַצַּדִּיק. וּלְהַצַּדִּיק בְּעַצְמוֹ אִי אֶפְשָׁר לְהִתְקָרֵב כִּי אִם עַל-יְדֵי אֱמוּנָה. וְעִנְיָן כָּזֶה קָשֶׁה עוֹד בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת, כִּי מָצִינוּ רֹב הַדְּבָרִים שֶׁתְּלוּיִים זֶה בָּזֶה. וְאִם כֵּן מֵהֵיכָן הַהַתְחָלָה. וְכַמְבֹאָר מִזֶּה בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁאָמַר שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה דְּבָרִים שֶׁתְּלוּיִין זֶה בָּזֶה. וְאֵין יוֹדְעִין מֵהֵיכָן הַהַתְחָלָה. אַךְ בֶּאֱמֶת גַּם זֶה מִסּוֹד סִתְרֵי הַבְּחִירָה, כִּי כֹּחַ הַבְּחִירָה שֶׁל הָאָדָם אִי אֶפְשָׁר לַהֲבִינוֹ, כִּי כֹּחַ הַבְּחִירָה הִיא מִגְּדֻלַּת נִפְלְאוֹת הַבְּרִיאָה אֲשֶׁר בְּכָל הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף לֹא נִמְצָא דָּבָר נִפְלָא יוֹתֵר מִזֶּה, כַּמְבֹאָר בַּסְּפָרִים שֶׁכֹּחַ הַבְּחִירָה הוּא חִדּוּשׁ נִפְלָא וְנוֹרָא יוֹתֵר מִכָּל הַחִדּוּשִׁים שֶׁל כָּל הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ. וְהוּא מוּבָן מְאֹד לְכָל מַשְׂכִּיל. שֶׁאֵין שׁוּם דָּבָר בְּכָל הַבְּרִיאָה שֶׁיִּהְיֶה חִדּוּשׁ כָּל כָּךְ כְּמוֹ הַבְּחִירָה שֶׁבָּרָא ה' יִתְבָּרַךְ כֹּחַ בַּמִּין הָאֱנוֹשִׁי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ אוֹ לַמְרוֹת עֵינֵי כְּבוֹדוֹ חַס וְשָׁלוֹם, וּבֶאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין בְּשׁוּם שֵׂכֶל שֹׁרֶשׁ הַכֹּחַ שֶׁל הַבְּחִירָה. וְעִקַּר כֹּחַ הַבְּחִירָה נִמְשָׁךְ מֵהֶעְדֵּר הַיְדִיעָה וְכַמּוּבָן בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. וְהַכְּלָל, שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לִבְחֹר רַק בְּהָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. וּלְהִשְׁתּוֹקֵק תָּמִיד אֶל הָאֱמֶת בֶּאֱמֶת, כִּי יֵשׁ נְקֻדָּה דִּקְדֻשָּׁה בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁהִיא נְקֻדַּת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה. שֶׁעַל-יְדֵי זֶה בִּפְנִימִיּוּת נַפְשׁוֹ הוּא רוֹצֶה וְחָפֵץ מְאֹד לְהִתְקָרֵב לְהָאֱמֶת, דְּהַיְנוּ לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ כָּל הָעוֹלָמוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם וְכַמְבֹאָר מִזֶּה בְּדִבְרֵי חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וַאֲזַי כְּשֶׁהָאָדָם מַתְחִיל לְהִשְׁתּוֹקֵק לְהִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיק אֲמִתִּי. אֲזַי הַבָּא לִטָּהֵר מְסַיְּעִין לוֹ, הַיְנוּ שֶׁנִּמְשָׁךְ עָלָיו הַהֶאָרָה מִשֹּׁרֶשׁ קְדֻשַּׁת הַצַּדִּיק בְּעַצְמוֹ. וְעַל-יְדֵי זֶה הוּא זוֹכֶה לְהִתְגַּבֵּר בְּהִשְׁתּוֹקְקוּת וְכִסּוּפִים וּרְצוֹנוֹת חֲזָקִים יוֹתֵר. וְכָל מַה שֶּׁמִּתְגַּבֵּר בְּרָצוֹן חָזָק יוֹתֵר לְהִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיק. נִמְשָׁךְ עָלָיו קְדֻשַּׁת הַצַּדִּיק יוֹתֵר. וּמְסַיְּעוֹ בְּיוֹתֵר לְשַׁבֵּר הַמְנִיעוֹת עַד שֶׁזּוֹכֶה לָבוֹא לְהִתְקָרֵב אֵלָיו. וַאֲזַי יִזְכֶּה עַל-יְדֵי הַצַּדִּיק לֶאֱמוּנָה וְכָל טוּב כַּנַּ"ל. וְעִנְיָן זֶה מְרֻמָּז קְצָת גַּם בְּכִתְבֵי הָאֲרִ"י זַ"ל, שֶׁמְּבֹאָר שָׁם, שֶׁכְּשֶׁאָדָם רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה מִצְוָה אֲזַי בָּאָה זֹאת הַנְּשָׁמָה שֶׁהָיְתָה עוֹסֶקֶת בְּמִצְוָה זֹאת וּמְסַיְּעָה לוֹ לַעֲשׂוֹת הַמִּצְוָה, וּבְלֹא זֶה לֹא הָיָה יָכֹל לְגָמְרָהּ מֵעֹצֶם הַמְנִיעוֹת שֶׁל הַבַּעַל דָּבָר. וְזֶה סוֹד הַבָּא לִטָּהֵר מְסַיְּעִין לוֹ, עַיֵּן שָׁם הַיְנוּ כַּנַּ"ל. כִּי הַנְּשָׁמָה שֶׁעָסְקָה בְּחַיֶּיהָ בְּמִצְוָה זֹאת הִיא נִכְלֶלֶת עַכְשָׁו בְּשֹׁרֶשׁ קְדֻשַּׁת הַמִּצְוָה הַזֹּאת, כִּי כְּפוּם מַה דְּאִתְדַּבֵּק בַּר נָשׁ בְּהַאי עָלְמָא הָכֵי וְכוּ'. וְעַל-כֵּן כְּשֶׁאָדָם רוֹצֶה עַכְשָׁו בְּזֶה הָעוֹלָם לְקַיֵּם מִצְוָה זֹאת בָּאָה עָלָיו נִשְׁמַת אוֹתוֹ צַדִּיק. וְעַל-יְדֵי זֶה נִמְשָׁךְ עָלָיו שֹׁרֶשׁ הַקְּדֻשָּׁה שֶׁל הַמִּצְוָה הַזֹּאת, כִּי שָׁם נִכְלְלָה נְשָׁמָה שֶׁל זֶה הַצַּדִּיק כַּנַּ"ל וְעַל-יְדֵי זֶה זוֹכֶה לִגְמֹר הַמִּצְוָה הַזֹּאת וְכַנַּ"ל:

EN:
[continued]

Segment 5
HE:
וּבִשְׁבִיל זֶה נוֹסְעִים לַצַּדִּיקִים עַל שַׁבָּת, כִּי כָּל צַדִּיק הוּא בְּחִינַת משֶׁה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמָקוֹם אַחֵר, וְעִקַּר סוֹד קְדֻשַּׁת שַׁבָּת הוֹדִיעַ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְמשֶׁה שֶׁיֵּלֵךְ וְיוֹדִיעַ לְיִשְֹרָאֵל בְּחִינַת 'לֵךְ וְהוֹדִיעֵם' כַּנַּ"ל, וְכֵן בְּכָל דּוֹר וָדוֹר צְרִיכִין לָבֹא לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁיּוֹדִיעַ לוֹ קְדֻשַּׁת שַׁבָּת שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה, כִּי בְּוַדַּאי עִקַּר מַה שֶּׁנּוֹסְעִים לְצַדִּיקֵי אֱמֶת הוּא כְּדֵי לִזְכּוֹת לִתְשׁוּבָה מִכָּל מָקוֹם שֶׁהוּא, כִּי מִי שֶׁנּוֹסֵעַ וּבָא לְהָרַב בִּשְׁבִיל פְּנִיָּה אַחֶרֶת כְּדֵי לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ אֵיזֶה רַבָּנוּת אוֹ הִתְמַנּוּת אַחֵר וְכוּ', אֵין זֶה בִּכְלַל הִתְקַרְבוּת לַצַּדִּיק כְּלַל, כִּי הֲרֵי הוּא נוֹסֵעַ בִּשְׁבִיל כְּבוֹד עַצְמוֹ, אֲבָל עִקַּר הַהִתְקַרְבוּת לְהַצַּדִּיק הוּא כְּשֶׁכַּוָּנָתוֹ לַה' לְבַדּוֹ כְּדֵי שֶׁיְּקַרְבוֹ לַה' יִתְבָּרַךְ וִישִׁיבֵהוּ מִמָּקוֹם שֶׁנָּפַל לְשָׁם וְכוּ'. וְעַל-כֵּן הָרֹב נוֹסְעִים עַל שַׁבָּת, כִּי עִקַּר דֶּרֶךְ הַתְּשׁוּבָה שֶׁהוּא בְּחִינַת בָּקִי בַּהֲלָכָה וְכוּ', בְּחִינַת אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ הוּא עַל-יְדֵי קְדֻשַּׁת שַׁבָּת כַּנַּ"ל: 

~ אות כב

וְעַל-כֵּן כָּל

EN:
This monumental halacha, based on Likutay Moharan II:67, develops the concept that Shabbos is the Name of Hashem — Sh'mah d'Kudshah B'rich Hu — and that every aspect of Shabbos flows from this identification.

Segment 6
HE:
שַׁיָּךְ לְעֵיל: 

עַל-יְדֵי הָאֲכִילָה בְּכַשְׁרוּת זוֹכִין לְהִתְקַשְּׁרוּת לְהַצַּדִּיק וְעַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לְיִרְאָה וְאַהֲבָה כַּנַּ"ל, כִּי אֲכִילָה בְּכַשְׁרוּת הוּא נִשְׁפָּע מִבְּחִינַת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁהִוא בְּחִינַת אֱמֶת, בְּחִינַת תְּפִלִּין שֶׁנִּקְרָאִין פְּאֵר, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ בַּמַּאֲמָר,

EN:
[continued]

Segment 7
HE:
וַאֲכַלְתֶּם אָכוֹל וְשָׂבוֹעַ וְכוּ' בְּסִימָן מז, עַיֵּן שָׁם. נִמְצָא שֶׁזּוֹכֶה עַל-יְדֵי אֲכִילָה בְּכַשְׁרוּת לְגַלּוֹת הַהִתְפָּאֲרוּת בְּחִינַת תְּפִלִּין הַנַּ"ל. וּמִזֶּה נַעֲשֶׂה הַיִּרְאָה וְאַהֲבָה כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם. וְזֶה בְּחִינַת בִּרְכַּת הַמָּזוֹן כַּנַּ"ל, בְּחִינַת וַאֲכַלְתֶּם אָכוֹל וְשָׂבוֹעַ וְהִלַּלְתֶּם אֶת שֵׁם ה' וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם:

EN:
[continued]

Segment 8
HE:
בְּחִינַת שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת שֶׁל בִּרְכַּת הַמָּזוֹן הֵם כְּנֶגֶד הַדַּעַת שֶׁכָּלוּל מִתְּלָת מִבְּחִינַת יִרְאָה וְאַהֲבָה שֶׁהֵם בְּחִינַת חֶסֶד וּגְבוּרָה וְהַדַּעַת הַמְחַבְּרָם. וְעַל-כֵּן מִדְּאוֹרַיְתָא סַגִּי בְּשָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת, כִּי עִקַּר הַדַּעַת הוּא רַק שָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת כַּנַּ"ל. וַחֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הוֹסִיפוּ בְּרָכָה רְבִיעִית כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ הִתְפַּשְּׁטוּת הַדַּעַת בִּפְרָטִיּוּת, כִּי בִּפְרָטִיּוּת הֵם אַרְבַּע בְּחִינוֹת, כַּמּוּבָא וְעַל-כֵּן הוֹסִיפוּ בִּרְכַּת הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב. כִּי עִקַּר הַטּוֹב הוּא הַדַּעַת בְּחִינַת גַּם נֶפֶשׁ וְכוּ' כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ:

EN:
[continued]

Segment 9
HE:
וְזֶה שֶׁסּוֹפְרִין שֶׁבַע שָׁבוּעוֹת כְּדֵי לִזְכּוֹת לְשָׁבוּעוֹת לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה שֶׁעַל יָדָהּ נִמְשֶׁכֶת הַהַשְׁגָּחָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת שִׁבְעָה גִּלְדֵי עֵינָא, שֶׁהֵם בְּחִינַת זַיִן יָמִים, שֶׁבַע מִדּוֹת, כַּמּוּבָא. וְזֶהוּ בְּחִינַת זַיִן רָאשִׁים שֶׁל ב' הַשִּׁינִין, שִׁין שֶׁל ג' רָאשִׁין וְשִׁין שֶׁל ד' רָאשִׁים שֶׁהֵם שְׁנֵי שִׂכְלִיּוֹת שֶׁעַל יָדָם מְקַבְּלִין הַתּוֹרָה, (כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם, עַיֵּן שָׁם). וּכְנֶגֶד זֶה סוֹפְרִין שֶׁבַע שָׁבוּעוֹת שֶׁהֵם הֲכָנָה לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה וְעַל-כֵּן צָרִיךְ לְמֵימְנֵי יוֹמֵי וְצָרִיךְ לְמֵימְנֵי שְׁבוּעֵי, שֶׁהֵם בְּחִינַת שִׁבְעָה יָמִים וְשִׁבְעָה יָמִים, דְּהַיְנוּ שִׁבְעָה יָמִים הַתַּחְתּוֹנִים וְשִׁבְעָה יָמִים הָעֶלְיוֹנִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת שֶׁבַע שָׁבוּעוֹת, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר. וְהֵם בְּחִינַת שְׁנֵי הַשִּכְלִיִּים הַנַּ"ל, שֶׁהֵם תִּקּוּנֵי דְּמֶרְכַּבְתָּא עִלָּאָה וּמֶרְכַּבְתָּא תַּתָּאָה, שֶׁהֵם בְּחִינַת שִׁבְעָה יָמִים וְשִׁבְעָה יָמִים הַנַּ"ל, כִּי כָּל שֵׂכֶל וְכָל מֶרְכָּבָה כְּלוּלָה מִבְּחִינַת שִׁבְעָה יָמִים וְשִׁבְעָה מִדּוֹת כַּיָּדוּעַ. וּמֵחֲמַת שֶׁצְּרִיכִין לְקַבֵּל הַתּוֹרָה עַל-יְדֵי שְׁנֵי שִׂכְלִיּוֹת הַנַּ"ל, שֶׁהֵם שֵׂכֶל עֶלְיוֹן וְשֵׂכֶל תַּחְתּוֹן, עַל-כֵּן סוֹפְרִין יָמִים וְשָׁבוּעוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת שִׁבְעָה יָמִים וְשִׁבְעָה יָמִים, בְּחִינַת שְׁנֵי הַשִּכְלִיּוֹת הַנַּ"ל וְאָז זוֹכִין לְקַבֵּל הַתּוֹרָה בְּשָׁבוּעוֹת כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ, "שִׁבְעָה שָׁבוּעוֹת תִּסְפָּר לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר וְכוּ'" . כִּי הַסְּפִירָה הוּא לִקּוּט וּבֵרוּר הַנִּיצוֹצוֹת וְהַנְּפָשׁוֹת כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ 'מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה'-מֵעֵת הַתְחָלַת הַקָּצִיר, כִּי הָעֹמֶר מַתִּיר הַקָּצִיר, כִּי קְצִיר הַתְּבוּאָה מִן הַשָּדוֹת הוּא בְּחִינַת לִקּוּטֵי וּבֵרוּרֵי הַנְּפָשׁוֹת כַּיָּדוּעַ, וְעַל-כֵּן הָיוּ אֲסוּרִים לִקְצֹר לִפְנֵי הָעֹמֶר, כִּי אָסוּר לְקָצְרָם לִפְנֵי זְמַנָּם וּזְמַנָּם הוּא מֵעֵת הַקְרָבַת הָעֹמֶר שְׂעוֹרִים דַּיְקָא, כִּי אָז נִכְנַע הַסִּטְרָא אָחֳרָא וְאָז יֵשׁ כֹּחַ לְבָרֵר נְפָשׁוֹת בִּבְחִינַת אָרִיתִי מוֹרִי וְכוּ', שֶׁהוּא בְּחִינַת הָעֹמֶר, בְּחִינַת סְפִירָה כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן אֲזַי דַּיְקָא יְכוֹלִין לִקְצֹר הַתְּבוּאָה מִן הַשָּדוֹת, דְּהַיְנוּ לְלַקֵּט נְפָשׁוֹת כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ 'מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר וְכוּ'', דְּהַיְנוּ שֶׁמֵּעֵת שֶׁמַּתְחִילִין לִקְצֹר הַתְּבוּאָה לְלַקֵּט הַנְּפָשׁוֹת, אָז מַתְחִילִין לִסְפֹּר, שֶׁהוּא גַּם כֵּן בְּחִינַת לִקּוּט הַנְּפָשׁוֹת לַהֲבִיאָם וּלְקַבְּצָם מִן פִּזּוּר תַּחַת הַסְּפִירָה כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ, "וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת וְכוּ'", שֶׁמִּזֶּה נַעֲשֶׂה שָׁבוּעוֹת, דְּהַיְנוּ קַבָּלַת הַתּוֹרָה שֶׁמְּקַבְּלִין עַל-יְדֵי לִקּוּט הַנְּפָשׁוֹת כַּנַּ"ל וְזֶהוּ, "וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַה' מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ אֲשֶׁר תִּתֵּן וְכוּ'", הַיְנוּ בְּחִינַת צְדָקָה רוּחַ נְדִיבָה, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִשְׁבָּר תַּאֲוַת מָמוֹ

EN:
But the foods also have a share in the dream, etc., as is explained there — see there. And for this one needs the strengthening of the angel through simchah, etc. And this is the aspect of the holiness of Rosh Chodesh Nissan, etc. — see there. And this too is the aspect of the tikkun of the blemish of the moon, that it should be as the light of the sun. For the essential growth of the foods is through the sun and moon, as it is written: "And from the bounty of the produce of the sun, and from the bounty of the yield of the moons." And therefore the essential tikkun of the foods is in Nissan, which is then the time of their simchah, etc., as is explained there. For Nissan is Rosh Chadashim (the head of the months) — that is, the aspect of the holiness of Rosh Chodesh, when the essential tikkun of the blemish of the moon takes place. And the essential holiness of Rosh Chodesh is drawn in Nissan, which is called Rosh Chadashim, for then we were commanded regarding Kiddush HaChodesh, as it is written: "This month shall be for you the head of the months," etc.

Segment 10
HE:
וְהַיְרִיעוֹת שֶׁל הַמִּשְׁכָּן שֶׁהָיוּ שֶׁל מִינֵי בְּגָדִים תְּכֵלֶת וְאַרְגָמָן, זֶה בְּחִינַת הַכָּבוֹד שֶׁנִּתְרַבֶּה עַל-יְדֵי הַתְּפִלָּה הַנַּ"ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת לְבוּשִׁים, כִּי רַבִּי יוֹחָנָן קָרָא לְמָאנֵיהּ מְכַבְּדוּתָא ( שַׁבָּת קיג), כִּי הַיְרִיעוֹת הָיוּ חוֹפִין עַל הַמִּשְׁכָּן כֶּעָנָן בְּחִינַת ( אִיּוֹב לח) בְּשׂוּמִי עָנָן לְבוּשׁוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת עַנְנֵי כָּבוֹד, בְּחִינַת ( שְׁמוֹת טז) כְּבוֹד ה' הֶרְאָה בֶּעָנָן וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם. וְזֶה בְּחִינַת יְרִיעוֹת עִזִּים שֶׁהָיוּ עַל יְרִיעוֹת הַמִּשְׁכָּן שֶׁהָיָה שֶׁל תְּכֵלֶת וְכוּ', כִּי יְרִיעוֹת עִזִּים גַּסִּים יוֹתֵר, כִּי הֵם מְרַמְּזִים עַל בְּחִינַת הַגֵּרִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַקְּדֻשּׁוֹת הָעוֹלוֹת מֵעִמְקֵי הַקְּלִיפּוֹת מֵעֶצֶם חִיּוּתָם וְעַל-כֵּן הֵם עַשְׁתֵּי עָשָׂר יְרִיעוֹת, כִּי הַסִּטְרָא אָחֳרָא הִיא בִּבְחִינַת אֲחַד עָשָׂר כַּמּוּבָא, כִּי עִקַּר יְרִיעוֹת הַמִּשְׁכָּן שֶׁהָיוּ שֶׁל מִינֵי בְּגָדִים דַּקִּים יְקָרִים שֶׁהֵם תְּכֵלֶת וְאַרְגָמָן זֶה בְּחִינַת בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם בְּחִינַת לְבוּשִׁין דְּמַלְכָּא, בְּחִינַת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּך אֶתְפָּאָר ( יְשַׁעְיָה מט) בְּחִינַת בִּגְדֵי פְּאֵר וְכָבוֹד, אֲבָל הַגֵּרִים שֶׁהָיוּ תְּחִלָּה בִּבְחִינַת עֵשָׂו אִישׁ שֵׂעִיר, כְּשֶׁחוֹזְרִין אֶל הַקְּדֻשָּׁה נַעֲשֶׂה מֵהֶם בְּחִינַת יְרִיעוֹת עִזִּים לְאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן, כִּי הֵם מְחַפִּין וּמְגִנִּים עַל יִשְׂרָאֵל וְעוֹבְדִים וּמְשַׁמְּשִׁים לְיִשְׂרָאֵל כְּמוֹ שֶׁיִּהְיֶה לֶעָתִיד וְזֶה בְּחִינַת ( שְׁמוֹת כו) מִכְסֵה וְכוּ' עוֹרוֹת אֵילִים מְאָדֳמִים וּמִכְסֵה עוֹרוֹת תְּחָשִׁים מִלְמָעְלָה, זֶה בְּחִינַת הַגֵּרִים הַגַּסִּים עוֹד יוֹתֵר, שֶׁנַּעֲשֶׂה מֵהֶם בְּחִינַת עוֹרוֹת, שֶׁהֵם מְגֻשָּׁמִים עוֹד יוֹתֵר בִּבְחִינַת כָּתְנוֹת עוֹר, אֲבָל גַּם הֵם נַעֲשִׂים מֶרְכָּ

EN:
Therefore on Shavuos one brings the Shtai HaLechem [Two Loaves] — specifically from chametz. This is the aspect of the todah. For Pesach and Shavuos are bound to one another — "mimochoras haShabbos" until "mochoras haShabbos" — and the matzah of Pesach and the chametz of Shavuos are included together, which is the aspect of todah.

Segment 12
HE:
אות טז וְזֶה בְּחִינַת כְּלֵי הַמִּשְׁכָּן, מְנוֹרָה וְשֻׁלְחָן וּמִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת זֶה בְּחִינַת חָכְמָה וּגְבוּרָה וַעֲשִׁירוּת, כִּי מְנוֹרָה בַּדָּרוֹם זֶה בְּחִינַת חָכְמָה, בְּחִינַת הָרוֹצֶה לְהַחְכִּים יַדְרִים וְשֻׁלְחָן בְּצָפוֹן בְּחִינַת עֲשִׁירוּת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( בָּבָא בָּתְרָא כה), הָרוֹצֶה לְהַעֲשִׁיר ׀ יַצְפִּין, וְסִמָּנָךְ שֻׁלְחָן בְּצָפוֹן וּמְנוֹרָה בַּדָּרוֹם וּמִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת זֶה בְּחִינַת גְּבוּרָה, כִּי שָׁם עִקַּר הַגְּבוּרָה וְהַכֹּחַ שֶׁל הַצַּדִּיקִים, כִּי עִקַּר גְּבוּרָתָם לְהַכְנִיעַ הַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁהוּא הַיֵּצֶר הָרַע, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת קְטֹרֶת שֶׁעַל -יְדֵי זֶה מוֹצִיאִין מֵהַסִּטְרָא אָחֳרָא כָּל נִיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה בְּסוֹד אַחַד עָשָׂר סִמָּנֵי הַקְּטֹרֶת וּמַכְנִיעִין סִטְרָא דְּמוֹתָא כְּמוֹ אַהֲרֹן שֶׁהִתְגַּבֵּר כְּנֶגֶד הַמַּלְאַךְ הַמָּוֶת וְעִכְּבוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ( בַּמִּדְבָּר יז), "וַיַּעֲמֹד בֵּין הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה". וְעַל-יְדֵי אֵלּוּ הַשְּׁלשָׁה, חָכְמָה, גְּבוּרָה וַעֲשִׁירוּת, שֶׁהֵם בְּחִינַת כָּבוֹד, עַל-יְדֵי זֶה נִמְשָׁךְ בְּחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הָאָרוֹן עִם הַלּוּחוֹת, שֶׁהֵם כְּלַל הַתּוֹרָה שֶׁהָיוּ עוֹמְדִים בְּבֵית קֹדֶשׁ קֳדָשִׁים וּמִשָּׁם נִמְשַׁךְ כָּל הַנְּבוּאָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת וְכוּ'" וְעַל-יְדֵי זֶה מִתְבָּרֵר הַמְדַמֶּה וְזוֹכִין לֶאֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁצִּיּוּרָא דְּמִשְׁכְּנָא הָיָה כְּצִיּוּרָא דְּעוֹבָדָא דִּבְרֵאשִׁית, כַּמְבֹאָר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ ( תִּקּוּנֵי זֹהַר דַּף יב בַּהַקְדָּמוֹת) וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי כָּל הַמִּשְׁכָּן וְכֵלָיו שֶׁעִקָּרוֹ הָיָה הָאָרוֹן עִם הַתּוֹרָה שֶׁהָיָה מְצֻיָּר שָׁם כָּל בְּרִיאַת מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית, עַל-יְדֵי זֶה נִמְשַׁךְ הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל חִדּוּשׁ הָעוֹלָם שֶׁיָּדְעוּ הַכֹּל כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּרָא הַכֹּל הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם, כְּמוֹ שֶׁהוּא מְצֻיָּר בַּמִּשְׁכָּן בִּקְרָסָיו וּקְרָשָׁיו וְכוּ', וְעַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לְחִדּוּשׁ הָעוֹלָם שֶׁל לֶעָתִיד שֶׁאָז יִתְנַהֵג הָעוֹלָם בְּחִינַת נִפְלָאוֹת שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע וְזֶהוּ בְּחִינַת ( אָבוֹת פֶּרֶק ה) עֲשָׂרָה נִסִּים שֶׁהָיוּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, הַיְנוּ שֶׁשָּׁם הָיָה מִתְנַהֵג רַק בְּדֶרֶךְ נִסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע כְּלָל וְעַל-יְדֵי זֶה מִתְעוֹרֵר הַשִּׁיר חָדָשׁ וְכוּ' וְזֶהוּ בְּחִינַת כָּל הַשִּׁירִים שֶׁל הַלְּוִיִים שֶׁהָיוּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וּבְכָל יוֹם וָיוֹם הָיוּ אוֹמְרִים שִׁיר מְיֻחָד כְּפִי הַבְּרִיאָה שֶׁל אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁמּוֹשֵׁךְ הִתְגַּלּוּת הַבְּרִיאָה, שֶׁהוּא אֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם עַל-יְדֵי עֲבוֹדַת הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וּכְמוֹ כֵּן אָמְרוּ שִׁיר שֶׁהוּא בְּחִינַת הַשִּׁיר שֶׁל לֶעָתִיד הַנִּמְשָׁךְ עַל-יְדֵי זֶה שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַשִּׁירִים וְזֶה בְּחִינַת הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁל הַבְּהֵמוֹת שֶׁהָיוּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וּבַמִּשְׁכָּן שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה הָיָה בִּנְיַן הַמִּשְׁכָּן וְהַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כִּי כָּל הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁל הַבְּהֵמוֹת הֵם בְּחִינַת בֵּרוּר הַמְדַמֶּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת בַּהֲמִיּוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמָקוֹם אַחֵר, כִּי כָּל עִקַּר כְּלַל הַמִּשְׁכָּן וְהַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה בִּשְׁבִיל בֵּרוּר הַמְדַמֶּה כְּדֵי לְגַ

EN:
Then we read Megillas Rus — she being a convert, from whom came Dovid Mashiach, who also departed at the ais ratzon — through whom the pidyon will be completed in fullness, and through whom He will redeem us from galus [exile] with a complete geulah, as it is written : "V'ad Atik Yomaya m'ta..." — "He reached unto the Ancient of Days..."

Therefore we stay awake on the night of Shavuos — for then the pidyon is completed, which is the aspect of the awakening from sleep, as above. Now, all our vitality is through Moshe, who stands between sh'mad and ratzon, elevating every person each day from whatever passes over him — especially regarding money and livelihood, for when one blemishes in this, it is the aspect of sh'mad. From there he elevates each time through the above aspect.

Segment 13
HE:
בהר) כי לי בני ישראל עבדים הלכות ברכת השחר הלכה ד' מ"ד:

EN:
This is the aspect of the dispute of Korach. For Korach denied the Ratzon — as our Sages said : Korach was a heretic. He and his assembly were originally great tzaddikim — for he was one of the bearers of the Aron [the Holy Ark], and his assembly were "k'ru'ai ha'aidah" — "those summoned to the assembly," etc. But they were in the aspect of the elders who lack completeness. And not only did they not suffice with this, but the evil inclination overpowered them and incited them to dispute Moshe — who was always included in the upper Ratzon. So it is in every generation: there are elders and prominent people who dispute the tzaddik who is greater than them, which is an astonishing novelty. All of this is from the above aspect — because they are in the aspect of the blemished elders who, although they are upright and righteous, because they did not add kedushah each day, the metzach of the nachash draws from the fall of their days, until the metzach of the nachash itself provokes them and causes them to fall further (for such is the way of the adversary — he is the inciter, etc.) — until he incites them to dispute the tzaddik who renews himself constantly and adds light and kedushah each day — the aspect of the elder of kedushah, the aspect of "zakain — zeh kanah chochmah" — "an elder — one who has acquired wisdom."

Segment 14
HE:
במדבר) דגלים הלכות קריאת שמע הלכה ה' אותו':

EN:
This is the aspect of the sin of the Meraglim [spies], etc. Therefore adjacent to it is Parshas Challah — the aspect of tzedakah. Challah is tzedakah upon tzedakah, for it is given last — after terumah and ma'aser — in order to strengthen the ratzon and nullify the doubts. Therefore challah is a word meaning tefillah [prayer] — for the essential tefillah is through ratzon, the aspect of : "Va'ani sefilasi l'cha Hashem ais ratzon" — "And my prayer is to You, Hashem, at a time of will"; and : "B'ais ratzon anisicha" — "In a time of will I answered you."

Segment 15
HE:
נשא) ברכת כהנים הלכות ברכת השחר הלכה ד' אותכ"ה, הלכות תפלה הלכה ג', הלכות נשיאת כפים הנכללת בהלכות ברכת השחר הלכה ה':

EN:
Therefore Korach erred and relied upon the twenty-four Levite watches that he saw from afar would descend from him. But he erred greatly, as our Sages said . For the twenty-four Levite watches correspond to the twenty-four courts (and all the aspects of twenty-four above) that require a great sweetening through the pidyon — drawn only through the aspect of Moshe, who is included in the upper Ratzon. Therefore all twenty-four Levite watches — all their sweetening and tikkun — is through the twenty-four priestly watches. For it is known that Levi is the aspect of dinim and Kohain is the aspect of chesed. Even all the twenty-four priestly watches must receive the essential sweetening from the aspect of Moshe — the aspect of the Ratzon. For only Moshe drew into the world the kedushah [holiness] of the kehunah [the priesthood] and the l'viyah [the Levite service]. "Y'karah hi mip'ninim" — "She is more precious than pearls" — mip'ninim = more than the Kohain Gadol who enters lifnai v'lifnim [into the Holy of Holies]. The true tzaddik, the aspect of Moshe, is more precious even than the Kohain Gadol — for all their kedushah and all their sweetenings derive from him.

Segment 16
HE:
בהעלותך) בהעלותך את הנרות וכו' בהלכות קריאת שמע הלכה ו' מחובר להלכות ברכת השחר הלכה ה' אותמ"ד. מעשה המנורה וכו' מקשה הוא שם מ"ה. והאיש משה עניו מאד הלכות תפילין הלכה ה' ~ אותל"ו. בחלום אדבר בו הלכות ציצית הלכה ה' אותי"א, הלכות קריאת שמע הלכה ה', ח':

EN:
Korach blemished all of this — disputing Moshe and relying on the twenty-four Levite watches themselves. Through this, the intensity of the dinim provoked him — for when the dinim grasped from the side of Levi are not sweetened, the Sitra Achra [the "Other Side" — the forces of impurity] draws from there, chas v'shalom, grasping from the chain of the twenty-four courts. This is "Vayikach Korach" — "Korach took" — "V'ispalag Korach" — "Korach separated" — he wanted to separate the twenty-four courts (the twenty-four Levite watches) from Moshe (the upper Ratzon) and from Aharon the Kohain. Therefore: "Vayikach Korach ben Yitzhar ben K'has ben Levi" — and "ben Yaakov" is not mentioned, for Yaakov pleaded regarding this . For Korach blemished very greatly, casting a blemish on the Ratzon until he blemished the kedushah of his own forebears, who were great tzaddikim and drew the illumination of the Ratzon from generation to generation. He blemished them all — wanting to overturn all their good and true da'as. The blemish reached as far as Levi. But the adversary wanted to provoke further — blemishing even the kedushah of Yaakov, who comprised all twelve tribes and all seventy souls, and all three tzaddikim included most in the Ratzon (Yosef, Moshe, Dovid — who all came from him). For the metzach of the nachash that grasped Korach wanted to cast a blemish even on the root of the Ratzon. But Yaakov pleaded for mercy — that his name not be mentioned in their dispute — so that they would have no power to blemish there, chas v'shalom.

Segment 17
HE:
שלח לך) פרשת ציצית בהלכות ציצית. ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם הלכות תפילין הלה ה' אותל"ד.הסמיכות של כל הסדר שלח לך הלכות ציצית הלכה ה' בסוף:

EN:
Therefore he joined Shimon and Levi together and prayed : "B'sodam al tavo nafshi" — "Into their council let my soul not enter" — regarding the deed of Zimri, who was from the tribe of Shimon; "U'v'kahalam al taichad k'vodi" — "In their assembly let my honor not be united" — for Shimon too was provoked by the intensity of the dinim of the twenty-four courts. Therefore twenty-four thousand died through the deed of Zimri — twenty-four specifically, as above. Therefore he said : "Achalkaim b'Yaakov va'afitzaim b'Yisrael" — "I will divide them in Yaakov and scatter them in Yisrael" — that the b'nai Shimon would be impoverished, receiving tzedakah, and the b'nai Levi would receive all the forms of tzedakah — terumos and ma'asros, etc. In this he hinted at the tikkun for all the above — which is through tzedakah.

Segment 18
HE:
קרח) ענין קרח וכל הפרשה הלכות תפילין הלכה ו', כ' וכו'. הלכות ציצית הלכה ז' אותז'. מצות תרומה ומעשר הלכות קריאת שמע הלכה ג' אותז'. ופדויו מבן חדש הלכות תפילין הלכה ה' אותכ':

EN:
— End of Hilchos Bircas HaShachar, Halacha 5 —

Segment 19
HE:
חוקת) ענין פרה אדומה בהלכות השכמת הבקר הלכה א' אותי"ב:

EN:
Tefillah — Chapter Headings (continued) Based on LM I:215

Segment 20
HE:
בלק) ענין מעשה בלעם וכו' הלכות תפלה הלכה ו' הנכללת בהלכות ברכת השחר הלכה ה' אותע"ב, ע"ג. הן עם לבדד ישכון מי מנה עפר יעקב שם אותפ"ז. מן ארם ינחני בלק, בענין קדיש, הנה ברך לקחתי הלכות קריאת שמע הלכה ד' אותו'. ראשית גוים עמלק וכו' הלכות תפילין הלכה ה', ל'. הלכות ברכת השחר הלכה ג' בענין קדיש:

EN:
This is the aspect of tefillah [prayer] — for the essential aspect of tefillah is the revelation of the Ratzon [Divine Will — the supreme desire/will of the Creator, the core concept of this entire Torah], the aspect of : "Va'ani sefilasi l'cha Hashem ais ratzon" — "My prayer is to You, Hashem, at a time of favor"; the aspect of : "B'ais ratzon anisicha" — "At a time of favor I answered you"; the aspect of : "Yih'yu l'ratzon imrai fi" — "May the words of my mouth find favor..."

Segment 21
HE:
פינחס) ענין פינחס שקנא קנאת ה' צב~ אות הלכות תפלה הלכה ו' שנכללת בהלכות ברכת השחר הלכה ה' אותפ"ח וכו'. פינחס זה אאליהו שעל ידו בא תחיית המתים הלכות תפילין הלכה ו', יוד. פרשת התמיד שני כבשים בכל יום הלכות ברכת השחר הלכה ג' אותכ"ז, הלכות תפלה הלכה ד', ט"ו:

EN:
This is the aspect of s'michas geulah l'sefillah — placing the blessing of Redemption adjacent to the Amidah — derived from this very verse: "Yih'yu l'ratzon imrai fi... Hashem Tzuri v'Go'ali" — "May the words of my mouth... Hashem, my Rock and my Redeemer" — immediately followed by : "Ya'ancha Hashem b'yom tzarah" — "May Hashem answer you on a day of trouble." As our Sages said: all of this is the aspect of the pidyon [redemption — the spiritual act of sweetening harsh judgments]. For the way of the true tzaddikim [righteous leaders] who know how to perform a pidyon is that they first do the pidyon through their holy kavanos [Kabbalistic meditations] — sweetening all the dinim [harsh Divine judgments] in all the twenty-four courts and drawing the illumination of the Ratzon — and afterward they pray their tefillah for whatever is needed: the ill person, and the like. This is the general order of the daily tefillah: first, through Kri'as Shma [the recitation of "Hear O Israel"] and its blessings, one ascends to the upper Ratzon and draws the illumination of the Ratzon — through which the pidyon is accomplished, the sweetening of the dinim. This is the essential purpose of the entire order of tefillah: the Korbanos [passages about the Temple offerings], Pesukei d'Zimrah [Verses of Song], Kri'as Shma and its blessings — all serve to sweeten the dinim and illuminate the Ratzon, until one reaches the blessing of Emes v'Yatziv [the blessing affirming "True and firm"], the aspect of Bircas haGeulah [the blessing of Redemption] — concluding "Ga'al Yisrael" — "He who redeemed Yisrael." This is the aspect of pidyon — redemption and geulah [redemption from exile].

Segment 22
HE:
ואתחנן) ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום הלכות תפילין הלכה ה', כ"ה. כה' אלקינו בכל קראנו אליו ולא למדותיו הלכות ברכת השחר הלכה ג', ל"ד. והודעתם לבניך ולבני בניך הלכות תפילין הלכה ז', ו'. וידעת היום והשבות אל לבבך הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ג', י"ג. הלכות תפילין הלכה ו', ט"ו. קריאת שמע וברכותיה בהלכות השכמת הבקר הלכה א', הלכות ברכת השחר הלכה ג', בענין קדיש. הלכות ברכת השחר הלכה ה' אותכ"ח, כ"ט. הלכות קריאת שמע הלכה ד' בסוף. ואהבת וכ' בכל לבבך בשני יצריך הלכות ברכת השחר הלכה ג', י"ח. אשר אנכי מצוך היום בכל יום יהיו בעיניך כחדשים הלכות תפילין הלכה ה' אותה'. כי אתם המעט וכו' שאתם ממעיטין עצמיכם הלכות תפילין הלכה ו' אותב' כ"ה: עקב) מצות ברכת המזון ואכלת ושבעת וברכת וכו' על הארץ וכו' הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ב' ט"ו, הלכות ציצית הלכה ה'. פן תאכל ושבעת וכו' ורם לבבך ושכחת וכו' וזכרת וכו' הלכות נטילת ידים הנ"ל אותט"ו, הלכות תפילין הלכה ו', י"ב. הלכות תפלה הלכה ג' אותא', ו'. ארבעים יום לחם לא אכלתי וכו' הלכות תפילין הלכה ו' אותי"ב. ושני לוחות הברית על שתי ידי הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ג' אותג'. מעלת ארץ ישראל תמיד עיני ה' אלקיך בה, הלכות תפילין הלכה ה'. למען ירבו ימיכם וכו' לתת להם, מכאן לתחיית המתים מן התורה, הלכות תפילין הלכה ו':

EN:
Therefore it is explained in the kavanos that in the blessing of Emes v'Yatziv one ascends to the Haichal HaRatzon [the Palace of the Divine Will] — for there is where the essential geulah and pidyon take place. Then, immediately, one must place the geulah adjacent to the tefillah — for immediately after the pidyon, having sweetened all the dinim and ascended to the Haichal HaRatzon, one must pray at once. Through the tefillah, the Ratzon is revealed in wondrous completeness — for all of Hashem's Ratzon in creating His world and sustaining it is for the sake of the awesome kedushah [holiness] of Yisrael's tefillos. HaKadosh Baruch Hu created the entire world and all that fills it only for the sake of Yisrael — and the essence is that Yisrael should be tzaddikim who govern the world and direct it according to their will. The essential instrument is tefillah — through which they have the power to alter the entire heavenly array and change the entire order of nature. Although the natural order itself is also directed by His will, the Ratzon is not openly visible there. But when Yisrael pray and alter nature according to their will — then all see that there is no nature at all, only His will governing everything. He entrusted everything to Yisrael and their tzaddikim, to direct the world through their tefillah.

Segment 23
HE:
ראה) בנים אתם לה' וכו', הלכות ברכת השחר הלכה ג' אותמ"ה. כי יהיה בך אביון וכו' פתח תפתח וכו' מצות צדקה, הלכות תפילין הלכה ו' אותכ"ה וכו'. בענין קדיש הלכות תפילין הלכה ו' י"ג:

EN:
As we saw through Moshe Rabbainu, who split the sea and brought down the mahn — and the tzaddikim after him: Yehoshua who stopped the sun; Eliyahu and Elisha; Daniel, Chananyah, Mishael, and Azaryah; and all the tzaddikim who followed, performing awesome wonders and altering nature through their tefillah. This is the aspect of the condition HaKadosh Baruch Hu stipulated with the sea — that it split for Yisrael. The commentators struggled to explain these aggados rationally, but in truth the matter is straightforward: Hashem created the world to be governed by His will through this natural order — yet He charged the angels who manage nature that whenever Yisrael pray and seek to alter it, they must comply with their will — turning sea to dry land, stopping the sun, preventing fire from burning and lions from attacking, etc. Since these great miracles were already performed, the Sages mentioned them — and in truth, in every generation the true tzaddikim have the power through their tefillah to alter nature as they wish, for this is the condition HaKadosh Baruch Hu made.

Segment 24
HE:
שופטים) כי יפלא ממך וכו' בין דם לדם וכו'. וקמת ועלית אל המקום וכו'. לא תסור מן הדבר וכו'. הלכות ציצית הלכה ג' י"ב. לא תלבש שעטנז צמר ופשתים וכו' גדילים תעשה לך, הלכות ציצית. ענין פרשת זכור הלכות השכמת הבקר הלכה א' י"ב. הלכות ציצית הלכה ז' אותיוד:

EN:
This is the aspect of what is stated in the kavanos: at the beginning of the tefillah one enters the Haichal Kodshei Kodashim [the Palace of the Holy of Holies]. For the Ratzon is the aspect of kodesh [holiness] — as explained regarding the verse "Mikra Kodesh" — the aspect of calling forth and revealing the Ratzon. When it is revealed that everything is governed only by His will and there is no nature whatsoever — this is the aspect of kodesh, the essential kedushah of Hashem. But when Yisrael stand to pray and nullify nature — then it is revealed all the more that everything is His will alone. This is the aspect of Kodesh Kodashim — an addition of kedushah upon kedushah — for the essential revelation of His kedushah is when all see the power of Yisrael's tefillah. They are the crown of Hashem, as our Sages said — and as it is written : "V'Atah Kadosh yoshaiv t'hilos Yisrael" — "And You are holy, enthroned upon the praises of Yisrael" — the essential kedushah being the tefillos and praises of Yisrael.

Segment 25
HE:
כי תבא) וידוי ביכורים ארמי אובד אבי הלכות תפילין הלכה ו' אותל"ז הלכות ברכת השחר הלכה ה' בענין קדיש. היום הזה נהיית לעם. בכל יום יהיו בעינך כאלו היום נכנסת עמו בברית. הלכות תפילין הלכה ה' אותה'. וראו כל עמי הארץ וכו' ויראו ממך אלו תפילין וכו' הלכות תפילין הנ"ל אותל"ו:

EN:
Therefore the essential Kedushah [the responsive prayer of "Kadosh, Kadosh, Kadosh"] is recited during the tefillah — specifically during the Chazaras HaShatz [the repetition of the Amidah by the prayer leader] in a minyan [quorum of ten] — and it is greater than the Kedushah of Yotzer [recited during the morning blessings before Shma], which even an individual may say (called Kedushah d'miyushav). For the Kedushah of Yotzer describes the order of the angels' sanctification — how they sanctify His Name in awe and fear, revealing that He governs His worlds by His will, as it is written: "Kadosh, Kadosh, Kadosh" — and the Targum: "Holy in the heights above... holy upon the earth..." — His kedushah is above and below. This is the aspect of the three times "Kadosh" — corresponding to the three regalim [the three pilgrimage festivals: Pesach, Shavuos, Sukkos], the Mikra'ai Kodesh [Holy Convocations that call forth the Ratzon].

Segment 26
HE:
נצבים) בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד וכו'. מלמד שנסתמו וכו' הלכות תפילין הלכה ה' אותל"ו:

EN:
But the Kedushah recited within the tefillah is far higher — said only in a minyan. For this Kedushah is the aspect of the revelation of His kedushah through Yisrael's tefillos — that they have the power to alter nature, doing His will as their will. This is the essential kedushah — the aspect of "V'Atah Kadosh yoshaiv t'hilos Yisrael." Therefore, in the Kedushah of Yotzer, one does not say the verse "Yimloch Hashem l'olam..." — "Hashem shall reign forever" — whereas in the Kedushah of the tefillah one does say: "Yimloch Hashem l'olam, Elokayich Tziyon, l'dor vador..." — for the essential revelation of His kingship forever, from generation to generation, comes through Yisrael's tefillah. This will be most fully revealed when He rests His Shechinah [Divine Presence] in Tziyon — for then all will see the greatness of Yisrael, who direct the world through their tefillah. As our Sages said : "In the future the tzaddikim will revive the dead," etc.

Segment 27
HE:
וילך) ואנכי הסתר אסתיר ועתה כתבו לכם וכו'. וענתה השירה וכו'. הלכות השכמת הבקר הלכה א' אותח':

EN:
Therefore in the tefillah we mention the three Avos [the three Patriarchs: Avraham, Yitzchak, and Yaakov] — for they are the aspect of the holy elders who bind all the retzonos to the root of the Ratzon. All the Avos are called "elders," as it is written : "V'Avraham zakain ba..." — "And Avraham was old..." — and likewise of Yitzchak and Yaakov, as explained in the Midrash and in Yoma 28. Therefore they are three Avos — three holy elders comprised of all the holy elders — corresponding to the three regalim that reveal the Ratzon in the aspect of Mikra Kodesh. For the regalim are the aspect of the three Avos, as is brought. See Hilchos Kri'as HaTorah, Halacha 3, on this Torah.

Segment 28
HE:
האזינו) שירת האזינו, כי חלק ה' עמו ימצאהו בארץ מדבר וכו' הלכות השכמת הבקר הלכה א' אותח':

EN:
This is the aspect of the story of Balak and Bilaam. For Balak and Bilaam are the aspect of the wild beasts and the metzach hanachash [the "forehead of the serpent" — the root of naturalistic thinking that denies Divine Will] — who seek at every turn to overpower Yisrael, the holy nation, because Yisrael are strong in emunas haRatzon [faith in the Divine Will]. Their nourishment comes from the elders of the generation who lack completeness — for through those incomplete elders came all the corruption, all the blemishes that Yisrael inflicted on His Name through the ten trials in the wilderness.

Segment 29
HE:
וזאת הברכה) שמע ה' קול יהודה. הלכות תפלה הלה ה' אותג'. לא כהתה עינו ולא ס ליחה הלכות תפילין הלכה ה' ל"ו. ולא ידע איש את קבורתו וכו' בחינת למעלה מן המקום הלכות ציצית הלכה ג' אותח':

EN:
Balak is the aspect of the wild beasts who rip and devour — they are the wise men of nature. Bilaam is the aspect of the root of the wisdom of nature — the metzach hanachash itself. For it is explained at the end of this Torah that the metzach hanachash is the aspect of "rasha yarai" — a wicked person who appears God-fearing — and Rabbainu said then, in Yiddish: "Azoy vi a frummer rasha" — [literally: "Like a pious villain"]. Anyone who observes the followers of the philosophers in our times sees that the great majority of them cast off the yoke of the Torah and the mitzvos, as is well known. Yet even among them there appear to be, outwardly, two types: many heretics walk openly in their ways — going about with licentious women, patronizing their theaters and circuses, desecrating Shabbos and Yom Tov — and yet all their words are supposedly in pursuit of truth, and the word "truth" never leaves their lips, claiming they seek only to guide Yisrael in the path of truth, as is known to anyone who glances at their books and their evil publications that they now spread among Yisrael — may the Guardian of His people Yisrael protect us and our children from them forever.

Segment 30
HE:
מפתחות לימים טוביםובהם נכל חנוכה ופוריםוד' פרשיות:

EN:
Were these the only ones, it might still be possible to break their teeth and expose their falsehood and their recklessness. But there are also found among them a few who are in the aspect of the metzach hanachash — the root of the wisdom of nature — who are more cunningly wicked. They present themselves as upright — as if they don't desire the abominations of their students — even though in truth everything comes from their evil teachings. They inject philosophical speculations and evil reasoning of natural wisdom — contrary to the true ways of the Torah — while presenting themselves as speaking with innocence and yir'ah [fear of God], as though for the sake of truth. All their words pierce like the thrust of a sword — for they reveal faces of the Torah contrary to the halachah, and twist the words of the living God into their fabricated, counterfeit speculations. Anyone somewhat familiar with them knows this. These deniers are in the aspect of the metzach spoken of above. And in truth they too have already defiled themselves with all the vile abominations — for most of them were bachelors until thirty and forty years of age and did what they did — only they are hypocrites who concealed their abominations.

Segment 31
HE:
הלכות פסח וספירה ושבועות) בהלכות נטילת ידים שחרית הלכה ב' ובהלכות ד' מהנ"ל. הלכות תפילין הלכה ה אותי"ג הלכות ברכת השחר הלכה ו אותיוד:

EN:
This is the aspect of Balak and Bilaam. Balak, our Sages expound, came to "lick up the blood of Yisrael" — the aspect of wild beasts who rip and devour, who come to shed blood — the aspect of the inciters and misleaders who walk in the ways of their abominations in adultery and all evil desires, yet still speak their evil wisdom and urge others to follow their path. For all desires, especially the general desire, come from the muddying of the blood — therefore they are in the aspect of Balak who came to "lick up the blood of Yisrael," to corrupt their blood through their many abominations, dressing themselves in empty wisdom.

Segment 32
HE:
אות א הלכות ראש השנה) הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ג'. הלכות תפילין הלכה ה' אותכ"ג:

EN:
And Bilaam was even more profoundly impure — more cunning — concealing his wickedness. All his power was in his mouth — he knew sorceries and Names of impurity in abundance, and all the philosophies of the natural scientists of all the thinkers of our time are subsumed in him. With all of this he sought to conceal and obliterate all the ways of the Torah from beginning to end. Therefore he is called Bilaam — for he seeks to "swallow" (livlo'a) and conceal everything. As brought in Rabbainu's words: Bilaam is a kelipah [husk of impurity] standing against the entire Torah given through Moshe Rabbainu — for the bais is against the bais of "Beraishis" (the Torah's first word), the lamed against the Torah's final lamed, the ayin against the seventy faces of Torah, the mem against the forty days in which the Torah was given, as explained in the Torah "B'Krov Alai Merai'im" . This impure kelipah seeks to conceal and obscure wondrous and awesome revelations found in the Torah in its revealed and hidden dimensions — from the bais of Beraishis to the lamed of "l'ainai kol Yisrael" — that all who see them are astounded and stand trembling, for everyone sees and understands (anyone who has a brain in his skull) that it is impossible to reveal such holy and awesome Torah except from Heaven, through face-to-face prophecy of Moshe Rabbainu — and all the more so the vast secrets that the Tanna'im and the early tzaddikim began to reveal, which cause a man's hair to stand on end. One sees plainly that the spirit of Hashem spoke through them, for it is impossible to reveal such things through any human intellect, but only through Divine inspiration. Yet they seek to conceal and overturn, chas v'shalom, such lofty edifices — this shall not be in Yisrael!

Segment 33
HE:
הלכות יום כפור) רובם ככולם נכללים בהלכות ראש השנה המובאים בהלכות הנ"ל. ובהלכות ציצית הלכה ב' הלכה ג' והלכה ה':

EN:
[The text includes a bracketed passage noting that recently these same people have exposed their own depravity to all — publishing pamphlets denying the entire Zohar HaKadosh and all the ways of Kabbalah, claiming brazenly that the Zohar and its Tikkunim did not originate from Rabbi Shimon bar Yochai and his circle — whereas anyone with understanding sees that the Zohar's revelations can only have come through the holy spirit of the highest order resting upon so great and holy a tzaddik, who sat in a cave for thirteen years, etc. And likewise the writings of the Arizal, as stated in the introduction to the Eitz Chaim — that no human intellect could discover such revelations. Yet they seek to uproot and demolish such awesome edifices.]

Segment 34
HE:
הלכות סוכות) גם ד' מינם, נכלל בהלכות ראש השנה הנ"ל והלכות ציצית הלכה ג' אותכ"ב:

EN:
Therefore, when Balak saw that Yisrael were prevailing in ways beyond nature — and he himself lacked the power to defeat them — he sent for Bilaam, who is the metzach hanachash, the root of the wisdom of nature, hoping that through his power he might defeat them, chas v'shalom. For it is written in the holy sefarim that Balak's work was through physical practice — through some impure body, etc. — whereas Bilaam's work was only through his mouth. For Balak is the aspect of wild beasts who overpower through bodily desires — and through this they introduce the ways of their heresy into the world, so that they can pursue their evil desires (as our Sages said: "Yisrael did not worship avodah zarah except to permit forbidden relations to themselves publicly"). Bilaam was far more profoundly impure — more cunning, concealing his wickedness. All his power was in his mouth — he knew sorceries and all the philosophies of every current thinker subsumed within him. With all of this he sought to conceal and obliterate all the ways of the Torah from beginning to end — the aspect of the metzach hanachash. Therefore it was truly a time of great distress for Yaakov, as it is written : "Ami z'chor na mah ya'atz Balak melech Mo'av, u'mah anah oso Bilaam ben B'or..." — "My people, remember now what Balak king of Moav devised, and what Bilaam son of Beor answered him..."

Segment 35
HE:
הלכות חנוכה) הלכות השכמת הבקר הלכה ד'. הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ד'. הלכות ברכת השחר הלכה ג':

EN:
This is the aspect of : "Vayomer Moav el ziknai Midyan" — "And Moav said to the elders of Midyan." Rashi explains: were they not always enemies of one another? What prompted Moav to take counsel from Midyan? Once they saw Yisrael prevailing in ways contrary to the natural order, they said: "The leader of these people — his power is in his mouth." They responded: "Then we too shall come against them with a man whose power is in his mouth."

Segment 36
HE:
הלכות פורים) הלכות ציצית הלכה ה' אותכ" כ"ו הלכות תפילין הלכה ו', והלכה ז':

EN:
For this is a great principle: the entire world was created only for the sake of b'chirah [free choice]. Therefore b'chirah has exceedingly great power, as explained in many sefarim and in our writings numerous times. The essential power of b'chirah comes from the fact that Hashem concealed His Ratzon behind great concealments and obscurities — yet gave power and knowledge to man so that he would understand from his own mind that he must spend all his days seeking and searching for Hashem's Ratzon, nullifying all his own desires before the Divine Will.

Segment 37
HE:
מפתחות וראשי פרקים(מהתנצלותו של הר' נחמן טולטשינר זצ"להמביא לבית הדין הוצאה ראשונה:)(אמר המעתיק מפתחות וראשי פרקים מכל הלכה ומכל אותשבכל הלכה היה על האורח חיים והיורה דעה אך נאבדו מאתנו בעת רעד הסתלקותו _ ולא נשאר כי אם זה המעט אשר העתקתי כאן. וקיימתי אל תמנא טוב בעליו כי כמה שנמצא אתי טוב אדמו"ר מוהרנ"ת זצוק"ל חובה עלי להוציאו לאור. כי כל דיבור ודיבור הנמצא מכתביו הנ"ל. הן מפתחות וראשי פרקים וכו. כולם משיבין את הנפש בשבעה משיבי טעם, ומלמד לאדם דעת ועצות להתקרב להשם יתברך מכל מקום אשר נתעה בעוונותינו הרבים ולהנטותו לתחיה לנצח נצחים אמן כן יהי רצון):

EN:
For it is known and understood by all that this world is nothing — vanity of vanities, with no substance. As Koheles opened his book: "Hevel havalim..." — "Vanity of vanities..." And Dovid said : "Adam lahevel damah, yamav k'tzail ovayr" — "Man resembles a breath; his days are like a passing shadow" — and as our Sages explained : not even the shadow of a palm tree, but the shadow of a bird in flight. All the sages of truth cry out about this in countless formulations, and even the wise men of the nations agree — for we see with our own eyes that our days are fleeting and man dies each day: the hour and the day that he has lived will never return, and therefore the day of death begins from the day of birth. Nevertheless, one still needs to speak about this endlessly and review it with oneself and with one's companions — for "Gam es ha'olam nasan b'libam" — "He has also placed the world in their hearts" — which our Sages explained as a word of concealment and forgetting. In His deep wisdom, Hashem placed a forgetting in the human heart — for the sake of b'chirah — giving the adversary the power to conceal and obscure and cause forgetting. But the power of truth is certainly the greater: anyone who sincerely examines his eternal purpose cannot deny that this world is vanity of vanities, and nothing remains of it and its desires and its gold and silver — only what one labored and toiled for the eternal purpose: to fulfill Hashem's will.

Segment 38
HE:
הלכות השכמת הבקר הלכה א') על פי התורה אזמרה וכו'. ה' מה רבו צרי (תהלים ג'). התחזקות. הקיצותי ועודי עמך. עורה כבודי עורה וכו'. שחורה אני ונאוה וכו', ומה שאמרו רז"ל על זה שחורה אני במעשה העגל ונאוה אני במעשה המשכן וכו'. למה ה' יחרה אפך בעמך, וינחם ה' וכו'. אני אעביר כל טובי וכו' י"ג מדות של רחמים. ותרא ~ אותו כי טוב הוא. מלאכת המשכן, ישראל אשר בך אתפאר, בקר דאברהם, אברהם מגייר גרים, שויתי אדני לנגדי תמיד וכו' אם אמרתי מטה רגלי וכו' אזכרה נגינתי בלילה וכו'. תקון התפילה וקרבנות וקטרת. כל תפלה שאין בה מתפלת פושעי ישראל וכו' כל העוסק בתורת עולה וכו'. נאלמתי דומיה וכו' יונתי בחגוי הסלע וכו' היושבת בגנים. כהנים בעבודתם ולוים בדוכנם וישראל במעמדן. אנשי המעמד היו קורין פרשת בראשית ופרשת האזינו. ובטובו מחדש בכל יום וכו', והארץ היתה תהו וכו' ורוח אלקים וכו' רוחו של משיח וכו', כי טוב וכו' אם יגאלך טוב וכו', ההר הטוב וכו' היינו הבית המקדש. שירת האזינו כי חלק ה' עמו וכו', ימצאהו בארץ מדבר וכו', ואנכי הסתר אסתיר וענתה השירה וכו'. פסוקי דזמרה ברכות קריאת שמע, כי ביתי בית תפלה וכו', מקבץ נדחי ישראל, ברכות השחר, וד' פרשיות, צדקה, יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים וכו' והמשכילים וכו' ומצדיקי הרבים וכו'. הללוהו כל כוכבי אור. ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך, בשביל ד' דברים נגאלו. ויהי בהחלק עליהם לילה. הצלת לוט בשביל רות שיצא ממנה משיח, בז"ח היושבת בגנים וכו' בגנותא וטנופא דהאי עלמא שפילה. חצות מכדי משה לא ידע דוד ידע וכו' אלא כנור היה תלוי וכו'. ניגון משיח אלקי יעקב ונעים זמירות ישראל, לבישת בגדים:

EN:
Therefore all the true tzaddikim who walked in this path and examined their eternal purpose all their days attained the understanding that Hashem's will is to distance oneself from all evil desires — not only from the superfluous but even from what seems necessary — sanctifying and purifying oneself each time, until even the essential necessities are performed in kedushah and purity, for the sustaining of the world (which is His will), and not for one's own desires at all. Because they examined the truth honestly and carried it out — withdrawing and sanctifying themselves each day with ever-greater kedushah, ascending from level to level — Hashem had mercy upon them and revealed His will to them. The first was Avraham Avinu, who walked in this path with total integrity — the first to attain Hashem's will in the way of the Torah that was transmitted to us. As our Sages said : "We find that Avraham Avinu fulfilled the entire Torah." For although there were great tzaddikim before him — Noach, Mesushelach, Chanoch — they did not merit to reveal Hashem's Godliness and His will as Avraham did.

Segment 39
HE:
וזה בחינת כהנים לוים וישראלים מותרים לבא זה בזה והולד הולך אחר הזכר, וכמו שאמרו במשנה: כל מקום שיש קידושין ואין עבירה הולד הולך אחר הזכר, כל מקום שיש קידושין ויש עבירה הולד הולך אחר הפגום וכולי:

EN:
And this is the aspect of the construction of the Mishkan [Tabernacle], which was commanded after the incident of the Aigel. For since the primary sin was through the aspect of excess light, as mentioned above — therefore they were compelled afterwards to build the Mishkan and its vessels, which comprised many colors [gvanin sagiyin]. For all of this was the aspect of tzimtzumim — to contract the drawing-down of the revelation of His G-dliness. For every vessel and every component of the Mishkan and the priestly garments were all aspects of holy contractions to receive the light in gradual stages and in measured proportion — and this is the primary rectification, as mentioned above. And therefore, every time they were commanded regarding the work of the Mishkan, they were first commanded regarding Shabbos, as it is written, "My Sabbaths you shall keep, and My Sanctuary you shall revere" (Leviticus 19:30). For Shabbos is the aspect of the revelation of Oraysa d'Asika Sesima'ah [the Torah of the Hidden Ancient One], which is revealed through the rectification of the aforementioned tzimtzum — and this is the aspect of the construction of the Mishkan, as mentioned above.

Segment 40
HE:
גמורים, רַחַמְנָא לַצְלן, בִּיזֶה תְּלוּיבֶָּה:
ַּי בודאי אין אָדֶָם נופל בַּבַת אֶחַת, בַּפְרְט גְדוּל
ְּישְרְאֶל שְהְיָה נשִיא בִּית אֶב וכו" וּבְוְדאי נָפַל בְּכֶל
פעַם לְתְאוָה זאת כאשר ידע בנפשו, וְזֶה הָסִיתוּ,
ונכנם מינָה בִּלְבּוּ נגַד משה רַבַנוּ, וכְמוּ שִפֶּגִם עלידי
תַּאוְתו הְרְעָה, כַּן פּגֶם בִּייתַר עלדידי גַסוּתו הֶרע, בי
אם הָיָה עַליכְּליפָּנִים שובר גִסוּתו וְחְכַמַתוּ הְרְעָה,
ְהְיִה מבטל דַעָתו נָגֶד משה רבו, בַּודאי לא הָיָה בַּא
נְפִילֶה רידה בַּזאת, לְתְפם מִריָנִית וְלְהְבִיאָה
לפָנִי משֶה, ולְפלְפַל עַמו בַּהְלְכָה. א זֶה תְּלוּי בַּזֶה,
ורי מתקֶף תְּאִוְתוּ, מרד נַגֶד משָה, עד שְנְעַשָה לו
מהַתוּרֶה שְבְּעַליפֶה פָּה לְדבַּר וְלְמרד נַגֶד משה,
ולהפך דַברִי אֶלקים חַיים, ולוּמר: זו אסורה או
מִתְּרֶת וכו' (וכן הוא בַּכָל דור ודוּר).
הצרה הְיְתָה אֶז גְדילָה כְּ"בֶּף, עד שֶמשָה בְּעַצְמו,
נתְעַלְמָה ממנו הַהַלְכָה, כַּמוּ שאמרו רבותינו ז"ל, עַל
פַסוּק (בְּמדְבַּר כה) "וְהְמה בכים פְַּתַח אהֶל מועָד"
תַנְחוּמא שָם כ), שְנְתְפַלְמָה מִמָנוּ הַהַלְבָה; בִּי כָּל
תּקֶָף הַמְרִידֶה וְהַרְפְקַרוּתִיי של זְמְרי נְגֶד משָה, הָיָה
מנפילת הַהַלְכוּת של תורה שבְּעַל פֶּה, עד שנעשה
לו פָּה לזְמְרִי, שְהְיָה בְְּדאי למְדן וְתְלְמִיד חְכֶם גֶדול,
שְידבַּר נַגֶד משָה בְְּפְּקַרות כְּליבֶּך, וּמְחָמַת זֶה
ְַּצָמו נַתְעַלְמָה. ממשָה הַהְלְכָה,, מַעעָם נְפִילַת
הַהַלְכוּת של תורה שבַּעַל"פָה, עד שנתרשלו יִדָיו
לְבָרֶר הַהַלְבָה מִנְפִילְתָה.
ְהַשם יִתְבֶּרך נָתַן כח בּפִינְחֶס, שְיִבוּא וטל אֶת שָלו,
וְרְאֶה מעָשָה וְְִַּר הלְבָה "וקה רמח בְָּדו" וְכו, בָּ
רְאֶה שְנְפִילַת הַהַלְבָה עַצוּמָה מאד, וְאִי אֶפֶשָר לְתַקֶן
בשְלְמוּת מיד, על"כן לקה כָּלִי זין גשמִיים בְּיִדו,
דהינו רמ"ח שְהוּא בְּחִינת חֶרֶב, וְנָקֶם בּו, בַּבְחִינת
(ויקָרא כו, כה) חרב נקָמת נָקָם בַּרית; כּי ישראל יש
לָהֶם שני הכחות, בפרט אז, שהְיָה כחו של משה
גדל מָאר, רק שְלָפִי שְעָה נַתְרשָלו יָדִיו, עֶל"בַּן נָקֶם
בו בִּרמח, בִּחִינת חֶרֶב, בִּבְחִינת (תְּהְלִים קמט)):
ירוממות אל בַּנְרוּנֶם וְחֶרַב פיפיית בִּיָדֶם. לעשות
נקְמָה' וְכוּ', שָיִשְרְאֶל יש לָהֶם שָנִי הַכחות, וְזֶהוּ (שֶם
'לעשות בָּהֶם משפט כְּתוּב' וְכו', 'משפט כְּתוּב'
דַיִקָא, בְּחִינת. הַלְכוּת ומשפטי הַתוּרֶה, לְבְרַר
הַהְלְכות וְהַמשְפֶט, ולעשות בָּהֶם כְּרְאוּי, בָּמו שְעֶשָה
פּינחם בּמֶרִי, שְהְתְפַלל לה' יִתְבֶּרְף, כָּמו שַבָּתוב
(שם קו, ל: ויעמד פינחָם ויפלל (בְּמַרְבַּר כה, ז וַיּקה
רמח בְּיִדו וְהרְגֶם, עַליכַּן הַבְטִיחו. ה' יִתְבֶּרך וד
(שם, יב): "הַנָנִי נתַן לו אֶת בְּרִיתִי שלום", 'בְּרִית
שָלום' דַיקָא, הַפֶּ הַמִהְלקֶת. שְנְמשָף. עליידי
הַמִתְנְְדִים, שְעַשָה לָרֶם פָּה לְדְבָּר מַהַתוּרֶה
שִבְעַל"פֶה, כַּי הוא תִּקֶָן זאת, עַל"כַּן הוא ראוי
לְבַרְבַּת שָלוּם, שְזֶהו בְִּינַת הַבְּהַגָה שְנְתַן לו, שְהוּא
ָּחִינת יִמין, בִּ זבה לְהַגְבִיק הכל וּלְבַלְלו בְּיִמין,
עלדידי שְבַּער רע כְּזה מישראֶל, שָהוּא זְמרי, שְעָשָה
מעשה רע וּמגגָה כַּזֶה, וְרצה עוד לְהוּכִיח. עלדפי
הַתּוּרֶה לְמרד נַגַד משה, שְזֶה גֶּרוּע מן הַכל, בי
עֶלייְרי זֶה רצה לְהחְטִיא אֶת כָּל יִשְרְאֶל, עַליכּן זֶבָה
ַּינְחֶם לְבָרִית כְּהָנת עוּלֶם לְדוּרוּת,
והוא בּעַצַמוּ אלְיהו, כָּמו שאמרו רַבותִינוּ ז"ל, שיבוא
ויבשָר הַגְאלה לְישְראֶל, שְעְקר גָּמַר הַתְקוּ יִחְיָה אֶז
עלדידי משיח, וְעַל"כַן אין אלהו בַּא לְטמַא וּלְטהֶר
וכו', כִּי אם לעשות שלום בָּעוּלֶם; כּי עקר הַתקוּן הוא
השָלוּם, הַפֶּך הַמחַלקֶת, ועלדידי זֶה מִמִילָא תִּתְבָּרָר
הַהַלְכָה, מאחֶר שְיִהְיָה הַלְמוד רק לְשֶמָה בְּאָמָת
בשלמוּת, וְזֶהוּ 'אין אלִיהוּ בַּא לְטמא וּלְטֶהֶר', דהִינו
שיודיע בְּפיו אִמִתַּת הַהַלְכָה, אִיזֶהו הטמא וְאִיזֶהו

Segment 41
HE:
כִּי בֶּאֱמֶת כָּל הַחִיּוּת שֶׁל כָּל הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ הוּא רַק מֵהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה כַּיָּדוּעַ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ", בְּרֵאשִׁית זֶה הַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרֵאת 'רֵאשִׁית חָכְמָה' (תְּהִלִּים קיא), וּבָהּ בָּרָא ה' יִתְבָּרַךְ כָּל הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ וְהִיא חִיּוּת כָּל הַדְּבָרִים וְכָל הַחֲפָצִים שֶׁבָּעוֹלָם. נִמְצָא, שֶׁבְּכָל חֵפֶץ שֶׁבָּעוֹלָם מְלֻבָּשׁ בּוֹ אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהִיא חִיּוּתוֹ. וְאִם הָיִינוּ כֻּלָּנוּ זוֹכִין לִהְיוֹת כָּרָאוּי כִּרְצוֹנוֹ הַטּוֹב בֶּאֱמֶת וְלִלְמֹד תּוֹרָה לִשְׁמָהּ בֶּאֱמֶת, אָז הָיוּ כָּל הַדְּבָרִים מְבֹרָרִים אֲפִלּוּ כָּל הַחֲפָצִים שֶׁל חֹל, כִּי כֻּלָּם מְקַבְּלִין חִיּוּתָם מֵהַתּוֹרָה כַּנַּ"ל, אַךְ מֵאַחַר שֶׁלָּאו כָּל אָדָם זוֹכֶה שֶׁיִּהְיֶה לִמּוּדוֹ עוֹלֶה לְהַשְּׁכִינָה כַּנַּ"ל, וּכְשֶׁאֵין לִמּוּדוֹ עוֹלֶה לְהַשְּׁכִינָה אֲזַי נִתְפַּזֶּרֶת הַתּוֹרָה וְכוּ' וְנַעֲשֶֹה מִזֶּה לִפְעָמִים ל"ט מְלָאכוֹת וְכוּ' כַּנַּ"ל, עַל כֵּן צְרִיכִין לְהִתְיַגֵּעַ בְּמַשָּא וּמַתָּן וּלְהִשְׁתַּדֵּל מְאֹד שֶׁיִּהְיֶה הַמַּשָּא וּמַתָּן בִּקְדֻשָּׁה גְּדוֹלָה, אוּלַי יִזְכֶּה לְבָרֵר הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁהֵם אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה הַמְלֻבָּשִׁין בְּהַל"ט מְלָאכוֹת שֶׁנַּעֲשֹוּ מֵאוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה שֶׁאֵין הַלִּמּוּד כָּרָאוּי, שֶׁנִּתְפַּזְּרָה בָּאֲוִ

EN:
[continued]

Segment 42
HE:
וע"כ אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה כי אין אנו יכולין לעשות שום מצוה והנהגה כ"א ע"פ משה רבינו ע"כ שהוא נביא באספקלריא המאירה. שע"י מצוותיו הקדושים שקיבל מפי הגבורה בנבואתו הקדושה באספקלריא המאירה וגם עכשיו אנו עושין כל המצוות על דעתו ומקשרין כל המצמוות אליו כמו שאנו אומרים ברוב המצוות כאשר צוויתני ע"י משה עבדך וכו' ועל ידו דייקא אנו יכולין למלאות רצון הש"י ולתקן כל העולם כולו ולהעלות כל העולם לשרשו וכנ"ל וע"כ אין אנו יכולין לעשות שום מצוה ע"פ נביא כי אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה כי כל הנביאים התנבאו באספקלריא שאינה מאירה לבד משה רבינוע"ה התנבא באספקלריא המאירה שהוא בחי' שמחה מהמצוה בעצמה שעל ידו דייקא יכולין לקייטם רצון הש"י ולעשות כל המצות שהם חיות ותיקון העולם כנ"ל:

Segment 43
HE:
וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאוֹמְרִים בְּפֶסַח עַל הַסֵּדֶר, חַד גַּדְיָא, שֶׁהוּא פְּלִיאָה נִשְׂגָּבָה, אַךְ כָּל הָעִנְיָן הַזֶּה שֶׁל הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַחַד גַּדְיָא, הַכֹּל הוּא בְּחִינַת עִוּוּת הַמִּשְׁפָּט שֶׁכָּל אֶחָד עִוֵּת מִשְׁפָּטוֹ, כִּי הַשׁוּנְרָא אָכְלָה הַגַּדְיָא שֶׁלֹּא בְּמִשְׁפָּט. וְאִתָּא כַּלְבָּא וְנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, אַף-עַל-פִּי שֶׁלְּהַשּׁוּנְרָא בְּוַדַּאי מַגִּיעַ זֹאת, אֲבָל הַכַּלְבָּא נָשְׁכָה בְּעַוְלָה, כִּי מִי שָׂם אוֹתוֹ לְשׁוֹפֵט וְכֵן הַחוּטְרָא וְהַנּוּרָא וְכוּ', כֻּלָּם נָקְמוּ זֶה בָּזֶה. וְהַכֹּל הָיָה סִבּוּבִים מֵאֵת ה' יִתְבָּרַךְ, כִּי לְכָל אֶחָד מַגִּיעַ כֵּן עַל-פִּי מִשְׁפָּט. וְאַף-עַל-פִּי-כֵן הֵם בְּעַצְמָן עִוְּתוּ הַמִּשְׁפָּט. וְעַל-כֵּן בֶּאֱמֶת נָקְמוּ בָּהֶם אַחַר כָּךְ, כִּי בֶּאֱמֶת בְּעִנְיַן הַמִּשְׁפָּט אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין כְּלָל, כִּי מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבוֹתָיו יִתְבָּרַךְ וְאָסוּר לְהַרְהֵר בָּזֶה כְּלָל. וְכַמּוּבָא מְבוּכָה זֹאת עַל מִשְׁנָה אַף הוּא רָאָה גֻּלְגֹּלֶת אַחַת שֶׁצָּפָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם אָמַר אָמַר לוֹ, עַל דְּאַטֵפְתְּ אַטְּפוּךְ וְסוֹף מְטַיְּפַיִךְ יְטוּפוּן, כִּי בְּוַדַּאי מַגִּיעַ לוֹ לְהַטִּיפוֹ עַל-פִּי מִשְׁפָּט וְאַף-עַל-פִּי-כֵן הוּא עָשָׂה עַוְלָה. וְעַל-כֵּן סוֹף מְטַיְּפַיִךְ יְטוּפוּן. וְעַל-כֵּן אוֹמְרִים עִנְיָן זֶה שֶׁל הַחַד גַּדְיָא בְּפֶסַח לְהוֹרוֹת שֶׁאָסוּר לְהַרְהֵר בְּעִנְיַן מִשְׁפָּטָיו יִתְבָּרַךְ וְאָסוּר לָנוּ לַעֲשׂוֹת עַוְלָה נֶגֶד חֲבֵרֵנוּ אַף-עַל-פִּי שֶׁמַּגִּיעַ לוֹ כֵּן עַל-פִּי מַעֲשָׂיו. אֲבָל אֲנַחְנוּ צְרִיכִים שֶׁלֹּא לְעַוֵּת הַמִּשְׁפָּט, כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹקִים הוּא. וְעִקַּר תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט בִּשְׁלֵמוּת הוּא רַק עַל-יְדֵי מִשְׁפַּט ה' יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּהוּ שֶׁמְּסַיְּמִין בַּסּוֹף, וְאִתָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְשָׁחַט לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת וְכוּ'. לְהוֹרוֹת שֶׁעִקַּר גְּמַר תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט יִתְגַּלֶּה לְבַסּוֹף כְּשֶׁיָּבוֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְיִשְׁחֹט לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה יַעֲבִיר מֵהָאָרֶץ, אֲבָל עַתָּה אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין דַּרְכֵי מִשְׁפָּטָיו יִתְבָּרַךְ וְאָסוּר לִכְנֹס לְהַרְהֵר כְּלָל בַּמְּבוּכוֹת הָאֵלּוּ, רַק לְהַאֲמִין כִּי מִשְׁפָּטָיו יִתְבָּרַךְ עֲמֻקִּים מְאֹד וְאִי אֶפְשָׁר לַהֲבִינָם כְּלָל. וּבֶאֱמֶת הַכֹּל בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים. וְעַל-כֵּן אוֹמְרִים זֹאת בְּפֶסַח, מֵחֲמַת שֶׁאָז עֲדַיִן קֹדֶם תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט לְהוֹרוֹת שֶׁכָּל זְמַן שֶׁלֹּא נִתְתַּקֵּן הַמִּשְׁפָּט עַל מְכוֹנוֹ אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין מִשְׁפָּטוֹ יִתְבָּרַךְ כְּלָל כַּנַּ"ל, עַד שֶׁיָּבוֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְכוּ', דְּהַיְנוּ עַד הַקֵּץ הָאַחֲרוֹן, שֶׁאָז יִהְיֶה עִקַּר תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט בְּחִינַת צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְכוּ'. וְאָז יִתְגַּלֶּה הַדַּעַת וְיָבִינוּ אָרְחוֹת מִשְׁפָּטָיו יִתְבָּרַךְ, אֲבָל עַתָּה צְרִיכִין רַק לְהַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה כִּי יָשָׁר מִשְׁפָּטָיו יִתְבָּרַךְ וְהַכֹּל בְּחֶסֶד גָּדוֹל, כִּי אֲפִלּוּ אַחַר הַפֶּסַח שֶׁמַּתְחִיל תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט עֲדַיִן אֵין זוֹכִין לְתִקּוּן הַמִּשְׁפָּט בִּשְׁלֵמוּת וְכַמּוּבָן לְעֵיל ), כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט יִהְיֶה עַל-יְדֵי מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ בְּעֵת הַקֵּץ הָאַחֲרוֹן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים וְכוּ'". וּכְתִיב, "יִשְׁפֹּט עֲנִיֵּי עָם". וּכְתִיב, "אֶרְעֶנָּה בְּמִשְׁפָּט". וְכֵן בִּפְסוּקִים הַרְבֵּה כַּנַּ"ל: 

~ אות כ

וְנַחֲזֹר לְעִנְיַן רֹאשׁ חֹדֶשׁ וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁנּוֹהֲגִ

EN:
But during all the rest of the year, such a great illumination is not drawn upon us from Above, and certainly we do not have the power to make the dough into matzah, the aspect of manna. For this is only accomplished through the light drawn from Above on Pesach. And therefore the rest of the year there is no distinction between chametz and matzah, for we do not have the power to guard the dough from the sitra achra. Rather, through the power of the Torah — which is the aspect of lower arousal — through this specifically the food is repaired. And then there is no longer a distinction between chametz and matzah, for necessarily the shefa must be drawn below in the aspect of foods of this world. Only we repair them through the Torah, etc., through the r’shimah [imprint] from the inner unification. And understand this. And this needs further explanation.

Segment 45
HE:
אות כ ונחזור לענין ראש חדש וזה בחינת מה שנוהגין לילך על קברי צדיקים בערב ראש חדש. כי מבואר שם בהתורה הנ"ל שעיקר תיקון המשפט ממשיך הצדיק על ידי בחינת שינה הקדושה שלו שהיא דרכי התמימות ופשיטות שנוהג עצמו ומסלק חכמתו ומשליך עצמו בכל מיני רפש וטיט בשביל רצון השם יתברך וכו' (עיין שם היטב ועיין שם מה שכתוב שם בסוף). ובאמת הוא דבר גדול מאד להשליך מאתו כל החכמות וכו' שעל ידי זה מעלין המשפט מהתהומות שנפל לשם וכו' (עיין שם היטב) ועל כן אר הסתלקות הצדיק שאז היא בבחינת שינה ביותר כי מיתת הצדיקים נקראת שינה עד התחיה כמו שכתב ומקיים אמונתו לישיני עפר וכו' וכתיב ורבים מישני אדמת עפר יקמצו וכו' ואז הם משיים בחינת תיקון המשפט ביותר כי יש בחינת נפילת המשפט שנפל למטה מאד בתהומות עמוקים עד שאפילו הצדיק הקדוש שזוכה על ידי בחינת שינה הנ"ל בחינת תיקון המשפט להעלות המשפט מהתהום כנ"ל. אבל יש בחינת נפילת המשפט שנפילתו עמוקה מאד עד שאי אפשר בחייו להעלותו אפילו עלידי בחינת שינה הקדושה שלו כי אם על ידי הסתלקותו ממש שאז הוא בתכלית הביטול. ואז דייקא ממשיך ביותר בחינת תיקון השינה הנ"ל מחמת שהמיתה שלו הוא בחינת שינה כנ"ל. ואז יוכל להעלות ביותר ויותר המשפט שנפל מאד מאד עד עמקי תהומות אשר לא היה אפשר בשום אופן להעלותו בחייו כי אם על ידי שינה של הסתלקותו ממש. ועל כן הולכים על קברו כדי להמשיך על עצמ בחינת יקון המשפט שהוא עיקר גמר התיקון ועל כן צועקים שם להשם יתברך ביותר מעומק הלב כי בכל פעם צריכין להתחיל מתחלת התיקון כנ"ל דהינו מצעקת הלב ממעמקים וכנ"ל. ועל כן הולכים לשם בערב ראש חדש ביותר כדי להמשיך על עצמו על ידי זה בחינת קדושת ראש חדש שאז נעשין כל התיקונים הנ"ל על ידי הצדיקי אמת שעוסקין בכל אלו התיקונים שעיקר גמר התיקון הוא בחינת תיקון המשפט שהוא בחינת קשר המרכגה להעלות כל האהבות הנפולין ועל ידי פגם המשפט כמו שכתוב שם כי בערב ראש חדש הלבנה הוא בתכלית המיעוט ואז דייא מתחלת להתמלאות מיד בראש חדש וזה רמז על כל אחד מישראל שהם עתידים להתחדש כמותה וכו' כמו אומרים בברכת קידוש הלבנה כי כל ימי עולם אנו עוסקים בתיקון פגימת הלבנה ובכל פעם מתקנים אותה מעט מעט עד שלעתיד תמל פגימתנו לגמר ולא יהיה בה שום מיעוט וכו' ואף על פי שבגשמיות אין אנו רואין בהלבנה עתה שום תיקון כי בכל חודש חוזרת ומתמעטת כבתחלה אף על פי כן אנו מאמינים שאין יגיעתינו לריק ח"ו. ובודאי בכל ראש חדש וראש חדש ובכל ברכת קידוש לבנה ובשאר התיקונים שעושים הצדיקים וכל ישראל בשבילה. בודאי היא נתתקנת ברוחניות בכל פעם עד שלעתיד נראה זאת עין בעין שנתמלאה פגימתה על ידי קדושת הצדיקים וכלל ישראל שיש לו עליות וירידות כל ימיו בלי שיעור עד שיש שנדמה לו שאל פעל כלום מאחר שבכל פעם חוזר ונתמעט או נפגם ח"ו. אף על פי כן אין שום יגיעה לריק ח"ו (כמבואר כבר אצלינו כמה פעמים). והעיקר הוא תמימות ופשיטות לחזק את עצמו בדכי התמימות והפשיטות של הצדיקי אמת שעל ידי זה יכולין לזכו במשפט אפילו אם נפל עד התהום ח"ו כי עיקר הנפילה של כל אחד הוא על ידי פגם הברית שבא מאהבת הנפולין באים על ידי בחינת פגם המשפט. ויש שנפילתם עמוקה מאד מאד רחמנא ליצלן ועיקר התיקון על ידי בחינת קשר המרכבה (כמו שכתוב שם). ותיקון קשר המרכבה יכול כל אחד להמשיך על עצמו על ידי שישמור היטב לקשר ולחבר מחשבתו יחד למקום אחד שלא תתפזר לחוץ רק תהיה אחוזה וקשורה יחד בהשם יתברך ותורתו בקשר אמיץ וחז. כי עיקר תיקון המרכבה הוא על ידי תיקון המחשבה שבמוח (כמובן בתיקונים) שמחשבות רעות הם בחינת חיות טמאות ומחבות קדושות הם בחינת חיות שבמרכבה אריה שור נשר וכו' ואדם רכיב על כולהו עיין שם. כי כל אחד מישראל צריך שיהיה מרכבה לשכינה כמו שאמרו רז"ל הצדיקים הם מרכבתו של השם יתברך. והעיקר על ידי קדושת המחשבה שהוא עיקר האדם שעל ידי זה נכללין בבחינת אדם היושב על הכסא שוא עיקר המרכבה. על כן כשמקשר מחשבתו יחד אליו יתברך שלא תצא לחוץ מהקדושה ח"ו. על ידי זה הוא בחינת קשר המרכבה כנ"ל. וענין התקשרות הזאת הוא עצה נפלאה שמענו מפיו הקדוש ז"ל שכשמתגברים על האדם בתאוות והרהורים כמו שמתגברין ח"ו צריכים לקשר את עצמו יחד וכנ"ל אבל עיקר בחינת תיקון קשר המרכה השהוא עיקר תיקון המשפט תיקון הרהורי ניאוף תיקון אהבות הנפולין אי אפשר לזכות כי אם בכח וזכות הצדיק שזכה לתיקון המשפט בשלימות על ידי עוצם נפלאות תמימותו ופשיטותו הנ"ל וביותר אחר הסתלקותו שהוא בחינת שינה ארוכה שעוסק בתיקון זה ויותר ויותר כנ"ל. שעוסק להעלות המשפט והאהבות הנפולין מעמקי תהום תחתיות. כי ידוע לרבים שיש עכשיו אנשים שנפילתם עמוקה עד התהום כאשר רבים יודעים בנפשם מה שעובר עליהם עד שהרבה נתייאשו מהשם יתברך על ידי זה רחמנא ליצלן אבל באמת כבר מבואר אצלינו צעקתו הגדולה ז"ל שאין שום יאוש בעולם כלל כי כל הצדיקי אמת שוכני עפר ממשיכין בחינת תיקון קשר המרכבה עד התהום ומעלין המשפט והאהבות הנפולין משם וכל מי שאוחז עצמו בהם באמת יכול למצוא עצות והצלות אפילו בתהום תחתיות ומתחתיו לקשר את עצמו גם שם לקבץ פיזור מחשבתו להשיבה אל הקדושה מתהום תחתיות. ובזה דייקא מעלין קדושת המשט מהתהום. כי זה יקר מאד אצל השם יתברך כשאדם ממשיך את עצמו מנפילה עמוקה כזאת להשם יתברך שעל ידי זה דייקא מתקן ומעלה קדושות הרבה (כמובא במקום אחר). וזה בחינת ירידה תכלית העלייה. כי דייקא על ידי הירידה הגדולה שנתעה מאד כשמתגבר גם שם וממשיך עצמו לדרכי התמימות והפשיטות האמתי של הצדקי האמתואינו מייאש את עצמו בשום אופן בעולם. ומקשר פיזור מחשבתו גם שפ ופונה להשם יתברך. על ידי זה דייקא נעשה תיקון נפלא בכל פעם עד שסוף כל סוף יזכה לעלות משם ויתתקן הכל. והכל בכח הצדיק האמת הוריד את עצמו כל כך וגלגל את עצמו בכל מיני רפש וטיט בשביל רצונו יתברך דהיינו שעסק עאם בני אדם המטונפים ומלוכלכים מאד במעשיהם רחמנא לילן. וכמו שאמר אדמו"ר ז"ל על עצמו. ואני ידי מלוכלכת בדם ובשיר ובשליא כדי וכו'. ובכח הזה אפילו מי שהוא בתוך רפש וטיט אפילו במקומות המטונפים במצולות ים בתהום תחתיו יכול גם שם להמשיך על עצמו בחינת התקשרות הנ"ל שנמשך מבחינת תיקון קשר המרכבה של הצדקי אמת שעל ידי זה מעלין המשפט והאהבות הנפולין מהתהום שזה עיקר התיקון של הגלות האחרון כארך המר הזה נקרא תהום כמו שדרשו רז"ל על פסוק והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום שהם הד' מלכיות והגלות האחרון הזה נקרא תהום כי בעוונותינו הרבים נפלנו עד התהום בבחינת ותרד פלאים שהוא בחינת ירידת המשפט בחינת כי פלא ממך דבר למשפט. ועיקר התיקון על ידי התמימות והפשיטות האמתי ולסלק כל החכמות וכו' שנמשך מהתמימות של הצדיקי אמת שהוא בחינת שינה קדושה שעל ידי זה זכו להעלות המשפט מתהום תחתיות ולתקנו בשלימו כנ"ל.

EN:
And therefore all the korbanos come as matzah. For they come to atone — which is the aspect of Pesach, etc. And therefore on Shavuos, which is the receiving of the Torah, one brings the two loaves of chametz. And therefore even on Pesach, the obligation of matzah is only on the first night. And therefore the todah [thanksgiving offering] also comes with chametz. For all miracles are drawn from the ultimate end [keitz ha’acharon], etc. And therefore all korbanos will be nullified except the korban todah.

And this is: “u’s’fartem lachem mi’macharas ha’Shabbos” [“And you shall count for yourselves from the morrow of the Shabbos”] (Vayikra 23:15). For it is called Shabbos, as above. And then one brings the Omer of barley, which is animal food. For after the first day, the light is withdrawn, etc., as above at length. And therefore the korban needs to have a Shabbos pass over it, as is said: “shivas yamim yih’yeh im imo, u’mi’yom ha’sh’mini va’hal’ah” [“Seven days it shall be with its mother, and from the eighth day onward”] (Vayikra 22:27) — it shall be accepted, etc. For the korban is the aspect of drawing spiritual G-dliness, etc. — beginning the rectification anew — which is impossible except through Shabbos.

Segment 46
HE:
וּבִשְׁבִיל זֶה נוֹסְעִים לַצַּדִּיקִים עַל שַׁבָּת, כִּי כָּל צַדִּיק הוּא בְּחִינַת משֶׁה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמָקוֹם אַחֵר, וְעִקַּר סוֹד קְדֻשַּׁת שַׁבָּת הוֹדִיעַ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְמשֶׁה שֶׁיֵּלֵךְ וְיוֹדִיעַ לְיִשְֹרָאֵל בְּחִינַת 'לֵךְ וְהוֹדִיעֵם' כַּנַּ"ל, וְכֵן בְּכָל דּוֹר וָדוֹר צְרִיכִין לָבֹא לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁיּוֹדִיעַ לוֹ קְדֻשַּׁת שַׁבָּת שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה, כִּי בְּוַדַּאי עִקַּר מַה שֶּׁנּוֹסְעִים לְצַדִּיקֵי אֱמֶת הוּא כְּדֵי לִזְכּוֹת לִתְשׁוּבָה מִכָּל מָקוֹם שֶׁהוּא, כִּי מִי שֶׁנּוֹסֵעַ וּבָא לְהָרַב בִּשְׁבִיל פְּנִיָּה אַחֶרֶת כְּדֵי לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ אֵיזֶה רַבָּנוּת אוֹ הִתְמַנּוּת אַחֵר וְכוּ', אֵין זֶה בִּכְלַל הִתְקַרְבוּת לַצַּדִּיק כְּלַל, כִּי הֲרֵי הוּא נוֹסֵעַ בִּשְׁבִיל כְּבוֹד עַצְמוֹ, אֲבָל עִקַּר הַהִתְקַרְבוּת לְהַצַּדִּיק הוּא כְּשֶׁכַּוָּנָתוֹ לַה' לְבַדּוֹ כְּדֵי שֶׁיְּקַרְבוֹ לַה' יִתְבָּרַךְ וִישִׁיבֵהוּ מִמָּקוֹם שֶׁנָּפַל לְשָׁם וְכוּ'. וְעַל-כֵּן הָרֹב נוֹסְעִים עַל שַׁבָּת, כִּי עִקַּר דֶּרֶךְ הַתְּשׁוּבָה שֶׁהוּא בְּחִינַת בָּקִי בַּהֲלָכָה וְכוּ', בְּחִינַת אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ הוּא עַל-יְדֵי קְדֻשַּׁת שַׁבָּת כַּנַּ"ל: 

~ אות כב

וְעַל-כֵּן כָּל

EN:
This monumental halacha, based on Likutay Moharan II:67, develops the concept that Shabbos is the Name of Hashem — Sh'mah d'Kudshah B'rich Hu — and that every aspect of Shabbos flows from this identification.

Segment 48
HE:
אות כב ועל כן כל ההכנה לקדושת ראש השנה ועשרת ימי תשובה ויום כפור הוא על ידי שבתות שמקום כמו שאמרו רז"ל שתקנו לקראות קודם ראש השנה תלתא דפרענותא בהג' שבתים שבין המצרים. ואחר כך שבעה דנחמתא ותרתי דתיובתא כי עיקר קדושת ראש השנה ויום כפור הוא לזכות לתשובה כי הם עשרת ימי תשובה. ועיקר התשובה הוא על ידי שבת כנ"ל. כי עידר היחוד בין משה ויהושע שהם בחינת חמה ולבנה נקודה העליונה ונקודה התחתונה הוא על ידי קדושת שבת כנ"ל כי עיקר התיקון הוא שבחינת משה וכו' יאירלבחינת יהושע וכו'. שעל ידי זה נשלם בחינת אלף ונעשה אדם לשבת על הכסא שזה נעשה עיקרו בשבת בבחינת ביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו וכו'.

EN:
The Name and Creation: Every thing in the world has a name (shem) that is its vitality (chiyus), drawn from the Name of Hashem. Man's purpose is to recognize and magnify the Divine Name through every particular thing. The blessings we recite over particular things enact this purpose. Everything was created incomplete so that man would complete it — and in that completion, reveal the Name.

The Sin and the 39 Melachos: Had Adam not sinned, he would have completed everything through prayer on the first Erev Shabbos. His sin introduced the 39 melachos as laborious necessities — "by the sweat of your brow." These melachos represent m'oray aish (luminaries of fire), the opposite of m'oray or (luminaries of light = the Name of Hashem). Shabbos protects: on it, m'oray aish have no dominion, and the Name shines without any human initiative.

Segment 50
HE:
אות כג כי כשאדם חוטא ח"ו אזי כפי חטאו נסתלק ונתעלם נקודה העליונה ואינה מאירה לנקודה התחתונה שזה בחינת פירוד שזה עיקר הפגם של כל העוונות ח"ו ועל ידי זה נחרב בית המקדש שהוא בחינת נקודה העליונה שנסתלקה למעלה ואינה מאירה כראוי בנקודה התחתונה. כי מבואר שם בהתורה הנ"ל שהבית המקדש הוא בחינת נקודה העליונה למעלה. על ידי זה נחרב הבית המקדש שוא מכון לשבתו שמשם היתה מאירה נקודה העליונה לנקודה התחתונה ואז הוא בחינת הסתלקות השכינה בחינת עשר מסעות נסעה שכינה וכו. ואז כל חיותינו הוא דייקא מההעלמה של המאמר סתום שמחיה כל המקומות הרחוקים מן הקדוש וכו' כמובן בהתורה ואיה השה לעולה (בסימן י"ב) ואז צריכין לצעוק איכה שהוא בחינת איה (וכמבואר כל זה במקום אחר בהלכות מליחה הלכה ג' שמבואר שם ענין תשעה באב ובין המצרים וכו' עיין שם) וזהו בחינת הג' שבתים של בין המצרים שמתחילין משבעה עשר בתמוז שבו נשתברו הלוחות על ידי חטא העגל. כי שבירת הלוחות ששבר משה בעת שראה עוצם החורבן שעשו מעשים מגונים כאלה שוא מעה העגל שהוא עבודה רה שהוא קיא צואה בלי מקום. וגם ויקומו לצחק וכו' כמו שדרשו רז"ל ומובא בפירוש רש"י ואז שבר משה את הלוחות והשם יתברך הסכים על ידו כמו שאמרו רז"ל. כי בזה ששבר את הלוחות עשה תיקון נפלא. היינו שראה שעתה אי אפשר בשום אופן לקבל שום קדושה באיתגליא כי אם בדרך העלם על ידי בחינת בקשה וחיפוש שהוא בחינת איה הנ"ל שהוא מאמר סתום שמחיה כל המקומות הרחוקים אפילו הנקראים מקומות המטונפים כמו שכתוב בהתורה הנ"ל. וזהו בחינת שבירת הלוחות והאותיו פרחיו למעלה ונסתלקה הקדושה למעלה שהם אותיות התורה שעל ידם עיקר התגלות כבודו בערה מאמרות שהם בחית עשרת הדברות. ועל ידי זה המשיך תיקון בחינת בקשת איה ה"ל להורות שעכשיו כל התיקון הוא דייקא על ידי ההעלמה וההסתלקות שמי שרוצה לחוס על עצמו כשרואה עוצם החורבן צריך לחפש ולבקש איה מקום כבודו. כי כבודו נסתלק ונתעלם מאד וכו'. ובשביל זה צועקין איכה בחצות. ובתשעה באב בחינת איה הנ"ל. ואז בין המצרים כל התיקון על ידי ג' שבתים שבין המצרים שקורין בהם תלתא דפרענותא לעורר ישראל בתשובה. ועיקר התשובה אז הוא על ידי בקשת אי"ה הנ"ל שהוא בחינת צעקת איכה וכנ"ל. ועל כן הם ג' שבתים כנגד ג' ראשונות שהם בחינת מאמר סתום בחינת נקודה העליונה שהוא בחינת כסא דמתכסיא וכו' שהוא בחינת נקודת סגול שכלול מג' נקודות. כי שלש ראשונות חשובות כאחת וכולם כלולים בבחינת כתר מאמר סתום. כי עליהם נאמר במופלא ממך אל תדרוש כמובא על פסוק ולמקצה השמים ועד קצה השמים אתה שואל שהם בחינת ז' ימי הבנין וכו'. והכלל כי עיקר התיקון כשיש יחוד בין חמה ולבנה בין משה ויהושע שהם בחינת נקוה העליונה ונקודה החתונה שהוא כשמכניעין זרע עמלק שהוא בחינת תוקף הדם שבחלל השמאלי וכו' ואז מאירה הנקודה העליונה בנקודה התחתונה שמשה מאיר ליהושע דרך בחינת הוא"ו שבתוך האלף. ואז נשלם האלף ונעשה אדם לשבת על הכסא וכו'. וכל ה לא יהיה בשלימות כי אם כשיבנה בית המקדש שהוא בחינת נקודה העליונה וכו'. אבל בעת החורבן שהוא בחינת בין המצרים אז התיקון רק על ידי צעקות איכה שהוא בחינת בקשת איה הנ"ל אבל גם זה אי אפשר לזכות כי אם על ידי קדושת שבת קדש שאז מאיר בחינת אי"ה. ואז זוכין לעלות לשם בקדושה כי אז הוא עליית כל העולמות עד אמרמר סתום. ובכח זה יכולין להמשיך קדושת שבת לששת ימי החול לזכות תשובה שלימה אפילון הירודים מאד שהם בבחינת ונפיק שיוכלו למצוא את השם יתברך על ידי בקשת וחיפוש איה מקום כבודו (וכמבואר כל זה בהלכות שבתהלכה ה' עיין שם היטב) ועיין בדברינו היטב ענין בקשת אי"ה הנ"ל שהעיקר שאפילו כשאדם רואה בעצמו שנתרחק מאד מאד על ישדי מעשיו הרעים ומגונים אמד עש שנפל ח"ו לבחינת מקומות המטונפים גם אז אל יתייאש את עצמו בשום און רק יבקש וידרוש ויחפש גם שם איה מקום כבודו יתברך וכו' ועל ידי זה תהיה הירידה תכלית העליה כמבואר בסימן י"ב הנ"ל ובמקומות שדברנו מזה עיין שם.

EN:
Two Shabbasos: After the sin, two Shabbasos are needed for redemption. The first gives the power to sanctify the weekday melachos (drawing Shabbos-holiness into them), and the second enables recognition of the Name through the now-completed Creation.

The Tzadik, Amalek, and Machlokes: The true Tzadik — the Rosh Bayis — is identical with Shabbos: he is the Name of Hashem revealed. Amalek's war in every generation is to hide this Tzadik's name through controversy (machlokes), including by inflating the names of lesser leaders. The Tzadik cannot publicize himself ("a prisoner cannot free himself"), so his student — the aspect of Yehoshua — must wage this war by making the Tzadik's name known. Korach's rebellion was the same dynamic: the Sitra Achrah clothing itself in 250 "men of name" to oppose Moshe. The passage strongly urges believing in all genuine Tzadikim while searching for the ultimate Rosh Bayis.

Segment 51
HE:
ודאי, כָּמוּ שדה שיש בו קֶרחַת. שיש תִּבוּאֶה ופרות
נִפְלָאִים. מִכָּאן וּמִבָּאן וּבְאָמְצַע יֶש קֶרְחֶה בֶּלא
תַּבוּאה ופרות כַּמו מַדְבָּר שמם. וְזֶהוּ בְּחִינַת קרח,
שאבותָיו היו כּלֶָּם קדושים וּבָנִיו. וְדירוּתְיו גַם"כן
צדיקים קדושים והוּא נשאר בְּאִמִצַע כַּמו קְרְחֶה
ועל"כן נקרא קרח. (הלכות בציעת הפת ודברים
הנוהגים בסעודה - הלכה א', אות ס"ח)
לְאִלָה תִּחֶלק הָאָרין בְּמְסְפַר שמות
(במדבר כו, נג)
ִּי אר'דישראל בַּחִינת אַמוּנָה, כַּמו ש3ְּתוּב (תִּהִלִים

Segment 52
HE:
ועל כן חששו רז"ל ביותר על השלום בבית הכנסת כמו שאמרו רז"ל (גיטין נ"ט) שתיקנו בבית הכנסת כהן קורא ראשון וכו' מפעני דרכי שלום כי היכי דלא ליתי לאיצנויי.כי עיקר קדושת הבית הכנסת הוא בבחינת שלום שזהו עיקר בחינת עליית הנצוצות שעולין משם על ידי דיבורי תפלה ותורה שעיקר תיקונם כשמתחברים יחד בבחינת שלום כמבואר היטב בהתורה הנ"ל עיין שם. שעיקר הוא השלום, ומחמת שבבית הכנסת עוסקין ביותר להעלות הנצוצות על ידי שדוברים שם תמיד דיבורים קדושים, על כן צריכין ליזהר שם ביותר ויותר מחחלוקת ח"ו. כי המחלוקת בבית הכנסת ובבית המדרש פוגם מאד מאד. כי באמת בכל מקום שנאוי המחלוקת מאד כאשר הפליגו רז"ל בגודל איסור המחלוקת רחמנא ליצלתן. אבל ביותר ויותר צריכין ליזהר ממחלוקת ח"ו בבית הכנסת ששם עוסקין תמיד לתקן הנצוצות שעיקר תיקונם כשיש שלום, שאז יכולין הנצוצות להתחבר בבחינת שלום שזהו עיקר תקונם כנ"ל. אבל כשמעוררין מחלוקת שם ח"ו מקלקלין מאד מאד. כי יכולין לקלקל ח"ו כל התקונים והקדושות הנעשין בבית הכנסת ובבית המדרש. כי עיקר תקונם בבחינת שלום דייקא כנ"ל:

EN:
All of this is the aspect of the upper pidyon. Through the illumination of the Ratzon in the Birchos Kri'as Shma and in Kri'as Shma itself — through this the pidyon is drawn, which sweetens all the dinim. Through this is the geulah: He redeems and saves us at all times, as it says there: "Podainu u'matzilaynu mai'olam Sh'mecha..." — "Our Redeemer and Rescuer — from of old this is Your Name..." Through this we are confident that He will redeem us with a complete geulah through Mashiach Tzidkeinu — for the essential completion of the geulah is from there, from the upper Ratzon, the aspect of "V'ad Atik Yomin meta..." — "He reached unto the Ancient of Days..." — as above.

Segment 53
HE:
וזה בחי' (במדבר יג) שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען פי' שבאו ישראל לפני משה ואמרו נשלחה אנשים לפנינו כשפרש"י שם וע"י שרצו לשלוח שלוחים לתור את הארץ עי"ז פגמו בא"י כי עיקר הפגם הי' ע"י השלוחים שהם המרגלים כי השליח הוא בחי' טבע שהיא בחינ' מלאך וכנ"ל. כי א"י למעלה מהטבע לגמרי כי שם השגחתו ית' תמיד כ"ש תמיד עיני ה' אלקיך בה וכו' וכשרצו לשלוח מרגלים פגמו בהשגחה ורצו להתנהג בדרך הטבע לשלוח מרגלים לראות אם יוכלו לכבוש ע"פ דרך הטבע ולא האמינו שע"י השגחתו ית' שנמשכת ביותר בא"י יוכלו לעלות אפילו לשמים. ומחמת שפגמו בהשגחה ע"כ הי' עיקר הפגם ע"י השלוחים דייקא שהם המרגלים כי השליח הוא בבחי' מט"ט בחי' הטבע כנ"ל וצריכין להיות ציר נאמן לשולחיו להחיזר השליחות למרא קמא שיהי' נכלל השליח בהמשלח שזהו בחי' כלליות הטבע בהשגחה אחר הבירה בקודם הבריאה שזהו עיקר התכלית כנ"ל. והמרגלים פגמו בהשליחות ולא היו צירים נאמנים לשולחם והוציאו דבת הארץ רעה ואמרו שקר על א"י ושקר הוא עיקר פגפם ההשגחה כי דובר שקרים לא יכון לנגד עיניו כ"ש שם בהתורה הנ"ל. וע"כ גרמו בכי' ודמעות כ"ש ויבכו העם בלילה ההוא כי השקר שהוא פגם עיני ההשגחה גורם דמעות שהם קלקול העינים כמבואר שם בהתורה הנ"ל ע"ש. וע"כ גרמו חורבן ביהמ"ק כשרז"ל אתם בכיתם בכי' של חנם אני אקבע לכם בכי' לדורות וכו' כי הביהמ"ק הוא בחי' עינם כ"ש והי' עיני ולבי שם כי שם עיקר ההשגחה שעי"ז נכלל אחר הבריאה באחד שזהו בחי' נקודת האבן שתי' שממנו הושתת העולם שדרך שם עולין ונכללין באחד. וע"כ בביהמ"ק היו מתכפרין כל העונות כי עיקר פגם כל העונות הוא שנפרדין מאחדותו ית' ח"ו ואז צריך צדיק גדול ביותר שיוכל להמשיך גם עליו אור האמת שהוא בחי' השגחה ועי"ז יזכה גם הוא לשוב אליו ית' כי עיקר התשובה ע"י האמת כנ"ל. וע"כ מי שחטא הי' צריך לבא לביהמ"ק לפני הכהן שהוא בחי' הצדיק האמת שהי' מכפר עליו ע"י הקרבנות שבביהמ"ק כי מגודל אור ההשגחה שהי' בביהמ"ק כנ"ל וע"כ הי' שם עשרה נסים כי הנסים הם התגלות השגחתו ית'. ומגודל התגלות ההשגחה שהי' בביהמ"ק עי"ז הי' ממשיך הכהן אור ההשגחה גם על הרחוק שהוא החוטא עד שגם החוטא שהוא בבחי' אחר הבריאה ממש כנ"ל, נכלל גם הוא באחד וחזר לשורשו ונתתקן חטאו עי"ז כי עיקר התיקון ע"י ההשגחה שהוא בחי' אמת שעי"ז חוזר ונכלל הבריאה באחד וכנ"ל:

EN:
[continued]

Segment 54
HE:
וזהו אתם בכיתם בכי' של חנם אני אקבע לכם בכי' לדורות בכי' דייקא שהוא נמשך ע"י השקר שהוא מקלקל ראות העינים כנ"ל וע"כ צריכין לבכות על חורבן ביהמ"ק. וכן מי שרוצה לשוב באמת צריך לבכות על חטאיו לפני הש"י ולבקש מלפניו שיזכהו להתקרב אליו ית' באמת כ"ש (ירמיה לא) בבכי יבואו ובתחנונים אובילם וכו'. כי אין הדין נמתק אלא בשרשו כי שורש הבכי' נתהוה תיכף אחר הביראה שאז נתהוה תיכף אחיזת השקר שמשם נמשך הבכי' כנ"ל שזהו בחי' אל תאמרו מים מים שהם בחי' דמעות שהוא אזהרה על שקר כמו שמסיים שם שנאמר דובר שקרים לא יכון לנגד עיני וכו' ע"ש בהתורה הנ"ל. וזה סוד בכיית המים התחתונים שהיו המים התחתונים בוכין אנן בעינן למהוי קדם מלכא כמבואר בזוהר ומדרשים. כי באמת הבכי' הוא קילקול הראות כנ"ל שזהו בחי' פגם ההשגחה כנ"ל. אבל באמת זהו עיקר לכלול אחר הבריאה ממש בקודם הבראיה, ועיקר בחי' אחר הבריאה הוא במקום שנסתר השגחתו ששם עיקר הבחירה ששם דייקא צריכין להתגבר ולידע שגם במקום הסתרת השגחתו גם שם מתנהג באמת לאמתו בהשגחתו ית' לבד ואז מעלה אחר הבריאה ממש בקודם הבראיה שיהי' כולו אחד. כי במקום התגלות השגחתו ית' שם הוא בחי' כולו אחד כמו ש הי' קודם הבריאה ע"כ אין נחשב שם למעלה כלל מה שנכלל באחד מאחר שאין שם מניעה והסתרה. ועיקר עבודת האדם לכלול אחר הבריאה ממש בקודם הבריאה דהיינו לכלול הטבע הסתרת ההשגחה ששם אחיזת השקר שהוא בחי' דמעות, לכלול הכל באחד כנ"ל כי באמת השקר בעצמו מקבל חיות מהש"י בשביל שיהי' בחירה כי הוא ית' מחיה את כולם וזהו בחי' דמעות שהם קלקול הראות פגם ההשגחה, ובאמת אלו הדמעות הם הם כח הראות בעצמו כי בהדמעות מלובש כח הראות כי משם נמשכו הדמעות וכש,ש במאמר הנ"ל דברי רז"ל ושבו העבים אחר הגשם זה הראות שהולך אחר הבכי נמצא שהראות מלובש בהבכי וכ"ש רבינו ז"ל (סי' ר"נ) ענין זה על מארז"ל ומוריד שני דמעות לים הגדול ע"ש, וע"כ הדמעות נתהוו תיכף אחר הביראה שזהו סוד בכיית המים התחתונים כי מתחלה הי' העולם מים במים ואח"כ הבדיל הש"י ביניהם ואין בין מים התחתונים למים עליונים אלא כל שהוא כשרז"ל. והבדלת מים התחתונים ממים העליונים זה בחי' אחר הבריאה שנבדל מקודם הבראיה כי כל הדברים שהם קרובים יותר לשרשם הם כלולים יותר באחד והם בבחי' כולו אחד בחי' קודם הבראיה, להדברים שהם למטה ממנו וע"כ מים העליונים ומים התחתונים הם בבחי' קודם הבריאה ואחר הבריאה ותיכף שהי' הבדלה ביניהם נתהוו דמעות שהוא הבכי' של המים התחתונים כנ"ל. כי תיכף שנבדל אחר הבריאה מקודם הבריאה נתהוה תיכף אחיזת השקר וכו' כנ"ל שמשם הדמעות שהם קלקול הראות פגם ההשגחה כנ"ל. אבל באמת גם שם מלובש ההשגחה כנ"ל וזהו בחי' הדמעות בעצמן שהם חלקי הראות וההשגחה רק שנפרדו משרשם שעי"ז נתהוה אחיזת השקר כנ"ל שזהו בחי' סוד מה שכתוב בזוה"ק שהעכו"ם יונקים משארית ההשגחה מאחורי כתפא במובא בהתורה הנ"ל היינו שעיקר יניקתם מבחי' דמעות שהם בחי' חלקי הראות וההשגחה שנפסקו משרשם שזהו בחי' שארית ההשגחה וכנ"ל וכ"ש רבינו ז"ל בהתורה להמשיך השגחה שלימה וכו' (סי' יג) שישראל נמשך עליהם השגחתו בשלימות היינו שמגיע אור ההשגחה על ישראל ומגיע עליהם ממש עד שאנו חוזרין ונצטיירין בעיניו וכו'. אבל על העכו"ם נתפזר ונפרד האור קודם שמגיע אליהם וע"כ אינם חוזרין ונצטיירין בעיניו וכו' ע"ש. נמצמא שיניקת העכו"ם מהפסקת ההשגחה משרשה שזהו בחי' הדמעות שהם חלקי הראות שנפסקו מן העינים ומשם אחיזת השקר. כי עיקר אחיזת השקר הוא מבחי' זו מחמת הפסקת ההשגחה היינו מה שהש"י מסתיר לפעמים השחגתו עד שנפסק מהדעת לראות בעיני שכלו השגחתו בשלימות ושם עיקר הבחירה. ומי שהוא בר דעת ומסתכל על האמת יודע שהכל מהש"י ואפילו העכו"ם ומקומות החיצונים ששם נפסק ונסתר ההשגחה גם שם מתנהג רק בהשגחתו המוסתרת שם שהם בחי' הדמעות, שנסתרו שם עיני השגחתו שמשם יניקתם כנ"ל. וזהו בחי' במסתרים תבכה נפשי מפני גוה מפני גאוותן של ישראל שניתנה לעכו"ם (כשרז"ל חגיגה דף ה' ע"ב) כי גאותן וגדולתן של ישראל שנתנה לעכו"ם בעו"ה הוא מבחי' הסתרת ההשגחה שהוא בחי' דמעות כנ"ל שאלו הדמעות הם באמת חלקי ההשגחה שנסתרו בין הטבע והעכו"ם. וזהו במסתרים תבכה נפשי במסתרים דייקא כנ"ל כי משם יניקת העכו"ם כנ"ל. וזה בחי' דמעות של עשו הרשע שמשם עיקר אריכת הגלות כי יניקתם רק מבחי' דמעות שהוא בחי' הסתרת ההשגחה כנ"ל. אבל אנו בני ישראל מאמינים שגם בתוקף הגלות וממשלת העכו"ם גם שם נסתר השגחתו ית' כי הדמעות בעצמן שמשם יניקתם אלו הדמעות בעצמן הם בחי' חלקי ההשגחה הנסתר שם כנ"ל ועי"ז שאנו מאמינים שגם הסתרת ההשגחה היא השגחתו ית' עי"ז אנו כוללין אחר הבריאה בקודם הבריאה שזהו עיקר התכלית כנ"ל:

EN:
[continued]

Segment 55
HE:
ועיקר זה בתיקון בשלימות הוא רק על ידי משיח שיבא במהרה בימינו, כי משיח יבא לתקן זה החטא ביותר כמובא בספרים, בבחינת (ישעיה יב) ונפוצות יהודה יקבץ, שיקבץ כל הנדחים והנפזרים בארבע כנפות הארץ, שזהו תיקון ענין זה כמובא בספרים, בבחינת (ישעיה יב) ונפוצות יהודה יקבץ, שיקבץ כל הנדחים והנפזרים בארבע כנפות הארץ, שזהו תיקון ענין זה כמובא, כי משיח הוא בחינת אור החס החדש המתקן הכל, בבחינת (תהלים יח) ועושה חסד למשיחו, וזה בחינת (ישעיה נט) ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב, ולשבי פשע דייקא, שהם השבים על חטא הנ"ל שנקרא (שם נז) ילדי פשע זרע שקר וכמו שכתוב בכוונות שמקרא זה מדבר בתיקון ענין זה, ולהם דייקא יבא הגואל צדק, כי כל תיקונם על ידו דייקא כנ"ל, וכשיבא ויתקנם אז יחזור ויאיר בהם הנקודה שהיא כלולה מג' נקודות כנ"ל, וזהו (שם נט) ואני זאת בריתי ~ אותם וכו' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך, כי הוא מתגלה בפה כנ"ל, לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך וכו', היינו בחינת ג' נקוןדות שהם בחינת ראש תוך סוף כנ"ל, שהם בחינת ג' מדריגות מאב לבן ולבן הבן, שכל אחד מקבל מן העליון ועליון מעליון וכנ"ל, שכל הג' נקודות קשורות זו בזו כנ"ל, וכולם יאירו ויתגלו על ידי משיח כנ"ל, וזהו אמר ה' מעתה ועד עולם, כי גאולה האחרונה היא לעולם ועד, וזה שאומרים אחר כך קדושה דסידרא, דהיינו ג' קדושות, שהם גם כן בחינת הנקודה שכלולה מג' נקודות כנ"ל:

EN:
This is Sukkos, the third festival, the aspect of Yaakov. Then one takes the four species and binds three species together — the three Patriarchs, Yaakov — illuminating the esrog, the bas ayin,50 completing the four species. This is the four tzitzis with chulyos, each chulyah three windings. And 39 windings plus five double knots (ten knots) — all together 49, corresponding to the 49 days of the Omer, the filling of the moon through elevating "place" and "time" upward — the aspect of tzitzis.

Segment 56
HE:
וכלל הדבר כי האדם צריך ליזהר מאד להמשיך על עצמו יראת ה'. ועיקר היראה נמשך על האדם על ידי יראת העונש כמו שכתב אדמו"ר ז"ל שאפילו צדיקים צריכין יראת העונש. כי עיקר היראה הוא יראהת העונש וכו' עיין שם. אך כל מי שאינו רוצה להטעות את עצמו צריך ליזהר מאד מאד שימישך על עצמו היראה מהעונשים לטובה ולא לרעה ח"ו. כי יש כמה וכמה שעל ידי עוצם היראה שלהם נופלים יותר כאשר שכיח בכמה בני אדם שכשיושבים על ספר ר"ח הקדוש או שאר ספרי מוסר המדברים מגודל מרירות העונשים הקשים המגיעים על כל עבירה רחמנא ליצלן הם נופלים בדעתם יותר רחמנא ליצלן מחמת שיודעים בעצמם שעברו על כל אלו הדברים כמה וכמה פעמים יותר ויותר רחמנא ליצלן ומגודל המרה שחורה ועצבות שנופל עליהם על ידי זההם נופלים יותר מבתחילה. עד שיש שבאים על ידי זה לכפירות ח"ו כי מחמת שאינם יכולים לישא עליהם אימת יראת העונש הגדול כל כך. וכן להתגבר על יצרם אינם מתגברים. ועל כן אוי להם מיצרם ואוי להם מיוצרם ומחמת זה נמצאים שבאים על ידי זה לכפירות ח"ו. וכל זה מחמת שיראת העונש היא בחינת דינים ומבחינת דינים נשתלשל כל אחיזת היצר הרע והסטרא אחרא (כמבואר במקום אחר). ועל כן כשאינו זוכה אזי ח"ו נתהפך לו היראה לרעה רחמנא ליצלן כי נופל לעצבות ומרה שחורה חץו שעל ידי זה מתגברים התאוות יותר וכו' כנ"ל. על כן עיקר התיקון עלח ידי בחינת הצדיק הגדול הנ"ל שזוכה להמשיך בעולם הדעת שהוא בחינת הארת בן ותלמיד. ועיקר הוא הארת התלמיד שהוא בחינת מלא כל הארץ כבודו בחינת הקיצו ורננו שוכני עפר וכו' שמחזק כל הנופלים והרחוקים שלא יתייאשו עצמן בשום אופן וכו' כנ"ל. וכל זה כדי להמשיך עליהם יראה כמו שכתוב שם. היינו שזה הצדיק זוכה להאיר דעת נפלא ונורא מאד שעל ידי זה נמשכת יראה ילאה ונפלאה מאד עד שזאת היראה יכולה להגיע ולהאיר ולעורר כל הרחוקים מאד מאד ועיקר הדבר שבעוצם נפלאות הדרכים שממשיך זה הצדיק בדעתו הנפלא על ידי זה באה היראה על כל אחד רק לטובה ולא לרעה אפילו הרחוק מאד מקבל היראה רק לטובה כי הוא מאיר ומודיע בעולם דרכי טובו וחסדו הגדול שאינו נפסק לעול ומודיע לכל אחד כי עדיין השם יתברך אתו ועמו וקרוב אליו ומחיה ומשמח ומנחם הכל. ומאיר בהם דרכיו שגם הם יוכלו לשמח ולחזק עאת עצמו בעוצם ריחוקם וכו'. ואז נמשך עליהם היראה תמיד לטובה ולא לרעה כלל. כי תיכף כשזוכרים את עצמם או כשרואים איזה ספר מוסר עוצם יראת העונש הם נתעוררים תשוה תיכף כראוי ותיכף כשהבעל דבר רוצה להכניס בהם מרה שחורה ועצבות כאלו אפס תקוה ח"ו. הם זוכרים תיכף חסדי ה' וטובו ונפלאותיו. וכל דרכי הצדיק הנפלאים שהאיר בהם שעל ידי זה יכולים לחזק את עצמו ולשמח את עצמו תמיד כמו על ידי התורה את ועל ידי התורה אזמרה לאלקי בעודי וכו' וכו':

EN:
And this is the aspect of Rosh Chodesh. For the essential tikkun of Rosh Chodesh is to fill the blemish of the moon, so that both of them should be equal in their stature, in the aspect of "And the light of the moon shall be as the light of the sun." This one merits through making from the Toros, tefillos. For through this, the aspect of Malchus and Tiferes — which are the aspect of Moshe and Dovid, the aspect of the sun and the moon — both of them are equal in their stature, and both of them make use of a single crown. For the purpose of both of them is one: the purpose of the Torah is teshuvah and good deeds, and this, too, is the purpose of the tefillah, since all of one's tefillah and supplication and request is to merit to fulfill the Torah. For one makes from the Torah, tefillah, that one should merit that the Torah come to actual practice, which is the essential thing and the purpose, as mentioned. And this is the aspect of Rosh HaShanah being established on Rosh Chodesh, which is a great chesed (kindness), as explained in the Torah "Tik'u 1" in Likutay Tinyana — see there the entire Torah. For Rosh HaShanah, which falls on Rosh Chodesh, is the aspect of the inclusion of the sun and the moon together. For the years are counted by the sun and the months by the moon, as is brought. And therefore Rosh HaShanah, which falls on Rosh Chodesh, is the aspect of the inclusion of the sun and the moon together. For then, on Rosh HaShanah, which is the first of the Ten Days of Teshuvah, when we begin to engage in the arousal of teshuvah through engaging in raising up the stature of the tefillah, to make from the Torah, tefillah, as mentioned — therefore then the sun and the moon are included together, in the aspect of "the light of the moon as the light of the sun," for both of them are equal. For all of this one merits through making from the Toros, tefillos.

Segment 57
HE:
וּבְגָלוּת מִצְרַיִם הָיוּ שְׁנֵיהֶם בַּגָּלוּת, הַדַּעַת וְהָאֱמוּנָה, כַּמּוּבָא, שֶׁבְּמִצְרַיִם הָיָה הַדַּעַת בַּגָּלוּת. וְכֵן הָיָה הַדִּבּוּר בַּגָּלוּת בִּבְחִינַת כְּבַד פֶּה שֶׁזֶּה בְּחִינַת גָּלוּת הָאֱמוּנָה, כִּי עִקַּר הָאֱמוּנָה עַל-יְדֵי הַדִּבּוּר. (כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, וְכַמּוּבָן בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל). וְעַל-כֵּן לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לְיִשְֹרָאֵל לָצֵאת מֵהַגָּלוּת כִּי אִם עַל-יְדֵי בְּחִינַת שְׁנֵי הַתִּקּוּנִים הַנַּ"ל, שֶׁהֵם לִמּוּד פּוֹסְקִים וְתַעֲנִית כַּנַּ"ל, אֲבָל בְּמִצְרַיִם הָיָה עֲדַיִן קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה וְלֹא זָכוּ עֲדַיִן לַתִּקּוּנִים הַנַּ"ל. וְאִם הָיוּ מַמְתִּינִים עַד שֶׁיְּתַקְּנוּ הַתִּקּוּנִים הַנַּ"ל הָיוּ נִשְׁאָרִים שְׁקוּעִים בַּגָּלוּת, כִּי הַקְּלִפּוֹת נִתְאַחֲזוּ בָּהֶם כָּל כָּךְ שֶׁלֹּא הָיָה אֶפְשָׁר לְהַמְשִׁיךְ לְשָׁם הַתִּקּוּנִים הַנַּ"ל. עַל-כֵּן עָשָֹה ה' יִתְבָּרַךְ עִמָּנוּ חֶסֶד גָּדוֹל וְנֵס נִפְלָא וּפָסַח וְדִלֵּג עַל הַקֵּץ וְהֵאִיר עָלֵינוּ הֶאָרָה נִפְלָאָה שֶׁלֹּא כַּסֵּדֶר, כַּמְבֹאָר בַּכַּוָּנוֹת מֵעֹצֶם הַהֶאָרָה שֶׁל לֵיל פֶּסַח שֶׁמְּאִירִין כָּל הַמֹּחִין וּבָאִין מֹחִין דְּגַדְלוּת קֹדֶם לְמֹחִין דְּקַטְנוּת וְכוּ', וְעַיֵּן שָׁם, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה הָיָה עִקַּר הַגְּאֻלָּה וְכוּ', עַיֵּן שָׁם. הַיְנוּ שֶׁתָּמִיד צְרִיכִין מִקֹּדֶם לְתַקֵּן הַתִּקּוּנִים הַנַּ"ל. וְאַחַר כָּךְ חוֹזֵר הַדִּבּוּר פָּנָיו לְלַקֵּט שְׁאָרֵי הַנִּיצוֹצוֹת, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה עִקַּר הַכְנָעַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא וְכוּ' כַּנַּ"ל. אֲבָל עַכְשָׁיו, בִּיצִיאַת מִצְרַיִם, הִפְלִיא ה' יִתְבָּרַךְ עִמָּנוּ וְהֵאִיר פְּנֵי הַקְּדֻשָּׁה בְּהֶאָרָה נִפְלָאָה קֹדֶם שֶׁזָּכוּ לְתַקֵּן הַתִּקּוּנִים הַנַּ"ל, כִּי ה' יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ נִתְגַּלָּה בְּמִצְרַיִם בִּבְחִינַת וְעָבַרְתִּי בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אֲנִי ה', אֲנִי וְלֹא מַלְאָךְ, אֲנִי וְלֹא שָֹרָף, אֲנִי וְכוּ'. שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת פְּנֵי הַקְּדֻשָּׁה שֶׁנִּתְגַּלָּה אָז בְּהֶאָרָה נִפְלָאָה, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה הָיָה מַפֶּלֶת מִצְרַיִם עַד שֶׁרַבִּים מֵהֶם הִשְׁלִיכוּ אֱמוּנָתָם וְנִתְגַּיְּרוּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם וְכוּ'". וְעַל-יְדֵי-זֶה הָיָה הַגְּאֻלָּה, כִּי הַגְּאֻלָּה הָיְתָה בְּלֵיל רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח שֶׁאָז בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה נִלְקְחָה שָֹרָה לְבֵית פַּרְעֹה שֶׁהוּא רֶמֶז עַל הוֹד יְפִי הַדִּבּוּר שֶׁהוֹפֵךְ פָּנָיו אֲלֵיהֶם וְכוּ', שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה הוּא הַכְנָעָתָם (כַּמְבֹאָר כָּל זֶה בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל, עַיֵּן שָׁם). וּמֵחֲמַת זֶה אָסוּר אָז הֶחָמֵץ בְּבַל יֵרָאֶה וּבַל יִמָּצֵא וּצְרִיכִין לֶאֱכֹל רַק מַצָּה, כִּי חָמֵץ הוּא בְּחִינַת קֻשְׁיוֹת, בְּחִינַת כִּי יִתְחַמֵּץ לְבָבִי וְכוּ', שֶׁנֶּאֱמַר שָׁם לְעִנְיַן הַקֻּשְׁיוֹת שֶׁהָיָה קָשֶׁ

EN:
[continued]

Segment 58
HE:
וּבִשְׁבִיל זֶה הַתְחָלַת הַתּוֹרָה הִוא בְּרֵאשִׁית, שֶׁהוּא בְּחִינַת רְאִיָּה וְהַשְׁגָּחָה, כִּי בְּרֵאשִׁית הוּא בְּחִינַת תְּלַת גְּוָנִין דְּעֵינָא וּבַת עַיִן כַּנַּ"ל. וְסוֹף הַתּוֹרָה הוּא 'לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל'. כִּי הַהַשְׁגָּחָה בְּחִינַת כֹּחַ הָרְאוּת נִמְשָׁךְ מֵרֵאשִׁית וְעַד אַחֲרִית, מֵרֵישׁ כָּל דַּרְגִּין עַד סוֹף כָּל דַּרְגִּין, עַד שֶׁחוֹזֵר וְנִכְלָל הַסּוֹף בְּהָרֹאשׁ, הָאַחֲרִית בָּרֵאשִׁית. שֶׁזֶּהוּ עִקַּר שְׁלֵמוּת הָרְאִיָּה וְהַהַשְׁגָּחָה. נִמְצָא, שֶׁסּוֹף הַתּוֹרָה מְקֻשָּׁר לְרֹאשָׁהּ, כִּי סוֹף הַתּוֹרָה-לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל. וְהַתְחָלַת הַתּוֹרָה הוּא-בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, שֶׁהוּא גַּם-כֵּן בְּחִינַת רְאִיָּה וְהַשְׁגָּחָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת בְּרֵאשִׁית כַּנַּ"ל, כִּי הַסּוֹף וְהָאַחֲרִית מְקֻשָּׁר בְּהָרֵאשִׁית שֶׁזֶּהוּ עִקַּר שְׁלֵמוּת הָרְאִיָּה כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן סוֹף הַתּוֹרָה מְדַבֵּר מֵעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם צוֹפִים וּמַבִּיטִים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ כִּי הֵם מַאֲמִינִים בְּהַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד שֶׁזֶּה זָכוּ עַל-יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, עַל-יְדֵי קַבָּלַת הַתּוֹרָה וְעַל-יְדֵי כָּל הָאוֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים וְכוּ'. שֶׁמִּזֶּה מְדַבְּרִים הַפְּסוּקִים שָׁם בְּסוֹף הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, לְכָל הָאֹתֹת וְהַמּוֹפְתִים וְכוּ'. וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל. וְהַתְחָלַת הַתּוֹרָה מְדַבֶּרֶת מֵעֵינֵי ה' יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת בְּרֵאשִׁית תַּמָּן רָאשֵׁי תַּמָּן בַּת שֶׁהֵם תְּלַת גְּוָנִין דְּעֵינָא וּבַת עַיִן, הַיְנוּ בְּחִינַת עֵינֵי הַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ אֲשֶׁר בָּהֶם הוּא צוֹפֶה וּמַבִּיט מֵרֵאשִׁית הַבְּרִיאָה עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת. וּבָהֶם בָּרָא אֶת כָּל הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֶת הַשָּׁמַיִם וְכוּ'. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב, כִּי הוּא לִקְצוֹת הָאָרֶץ יַבִּיט. וּבָהֶם הוּא מְחַיֶּה אֶת הָעוֹלָם בְּכָל עֵת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, עֵינֵי ה' הֵמָּה מְשֹׁטְטוֹת בְּכָל הָאָרֶץ. נִמְצָא שֶׁהַתְחָלַת הַתּוֹרָה מְדַבֶּרֶת מֵעֵינֵי ה' יִתְבָּרַךְ. וְסִיּוּם הַתּוֹרָה מְדַבֶּרֶת מֵעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל. וְעַל-יְדֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהִוא בְּחִינַת אֱמוּנָה כַּנַּ"ל, עַל-יְדֵי זֶה מְקֻשָּׁר הַסּוֹף וְהָאַחֲרִית בְּהָרֵאשִׁית כַּנַּ"ל. שֶׁזֶּהוּ בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת וּכְלָלִיּוּת עֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם בְּחִינַת אַחֲרִית נֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁהֵם מְקֻשָּׁרִים בּוֹ יִתְבָּרַךְ בְּרֵאשִׁית הַמַּחֲשָׁבָה, כִּי כֻּלָּא חַד, כִּי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאוֹרַיְתָא וְיִשְׂרָאֵל כֻּלָּא חַד, כִּי עַל-יְדֵי שֶׁאָנוּ מַאֲמִינִין בְּהַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ וּמְקַיְּמִין אֶת הַתּוֹרָה עַל-יְדֵי זֶה הַשְׁגָּחָתוֹ מַגִּיעַ עָלֵינוּ בִּשְׁלֵמוּת. וְאָנוּ חוֹזְרִין וְנִצְטַיְּרִין בְּעֵינָיו וְכוּ' כַּנַּ"ל, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מְקֻשָּׁרִים וּמְיֻחָדִים עֵינֵינוּ בְּעֵינָיו יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת וּכְלָלִיּוּת הָאַחֲרִית בָּרֵאשִׁית בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת סוֹף הַתּוֹרָה בִּתְחִלָּתָהּ, כְּלָלִיּוּת עֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵינֵי ה' יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא בְּחִינַת בְּרֵאשִׁית כַּנַּ"ל:

EN:
This concluding portion of Halacha 4 mirrors the themes of Halacha 3 Part 2 but through the specific lens of Tik'u Tochachah (LM II:8), with its emphasis on the ba'al ko'ach's prayer subduing the serpent's cunning, and the mezona d'gufa/mezona d'nishmesa duality.

Segment 59
HE:
ישראל, כָּמו שִ3בְּתוּב (שם, יז: ולא תִהְיָה עדת ה'
בּצאן אשָר אִין לָהֶם רעָה. וְהשִיבוּ ה' יִתְבֶּרך שָיְסְמך
אֶת יְהוּשָע תִּלְמִידו, בַּי יְהושָע בְּחִינַת נער, בְּחִינַת
מט"ט, בְּחִינת בָּרִית תַּתָאֶה, כָּמוּ שִבְּתוּב (שמות לג,
יא): ויהושע בַּן נון נער וכו (זהר בּשְלַח סה: תקוני
זהר יד:), אבל עלדודי שְזְכָה לשמש כֶּל כֶּך אֶת משה
בּמו שְבְּתוּב (שמות שם): לא ימיש מתוך הָאהֶל,
עַליבָּן זכֶה לְהַבְּלֶל בָּרִית תַּתְאֶה בְּבָרית עִלְאֶה,
דְהַינו שִיהְיָה נִכְלֶל וחד למדן בְּצְדִיק שְזְהוּ עַקַר

Segment 60
HE:
ועל כן עיקר קבלת התורה היה על ידי בחינה זאת. על ידי שהיה תחלה בצרה גדולה במצרים. עד שבא משה רבינו וביטל עצמו בתכלית הביטל. כמו שכתוב (במדבר י"ב) והאיש משה עניו מאד וכו'. שזהו בחינת תכלית הביטול שהוטא בחינת ענוה אמתיית. ועל ידי הביטולן הזה ביטל כל הצרות וגאל ~ אותנו מצרים ומכל הטומ~ אות והסטרא אחרא. ומבחינת הביטול הזה המשיך לנו אש התורה לגרש הסטרא אחרא והקליפות שלא יתגברו ביותר אחר כך כנ"ל. ועל כן הוכרחו לברוח ממצרים מחמתש היה קודם קבלת התורה. ובמצרים לא היה אפשר ליתן התורה. כי היה מליאה גילולים. על כן באמת היה קשה וכבד מאד לצאת ממצרים. כי בכל פעם שביל משה את עצמו והאיר על ישראל בחינת ביטל כי הודיע להם שמו יתברך. והאיר עליהם או האיסן סוף ולמדם להתדבר ולהתבטל אליו יתברך. אך כל מה שביטל את עצמו ביותר התגברו המצריים ביותר והכבידו את לבם ביותר. מחמת הביטול צריך להיות ברצוא ושוב וכו' כנ"ל. כי אז היה קשה המשיך תורה בכל פעם. אך בחמלת ה' עשה עמנו נסים ונפל~ אות גדולות ונור~ אות עד שהאיר על ישראל הארה גדולה ועצומה מאד בליל שמורים. כמו שכתוב (שמות י"ב) ועברתי בארץ מצרים וכו' ותרגומו ואתגליתי וכמובא בהכוונות. עד שמגודל ההארה נפלו ומתו כל בכורי מצרים שהיו אורבים להתגרות ולהתגבר על ידי זה דייקא. כי לא היו יכולים לסבול אפילו מרחוק התנוצצות האור הגדול הזה. כי אז בחמלתו האיר עלינו אור גדול מאד כל הלילה הקדושה הזאת שהוא ליל שמורים. עד שנתבטל כח הסטרא אחרא שהוא בחינת מלכות מצרים אז מאד וכנ"ל. ואז ברחו ישראל תיכף. כיהוכרחוט לברוח מחמת שבהכרח שישובו מהביטול אף על פי שנמשך הרבה. ואז יוכלו המצרים להתגבר ביותר כנ"ל. ועל כן הוכרחו לברוח מחמת שלע היה באפשר אז עדיין להמשיך תורה אחר כך לבטלם על ידי התורה כנ"ל. ועל כן באמת רדפו מצרים אחר כך כשהוגד לפרעה כי ברח העם. כי אף על פי שנתבטל ונכנעו פרעה ומצרים ב~ אותו הלילה מאד. אף על פי כן אחר כך התגבר מחדש מאחר שלא היה עדיין קבלת התורה לבטלו בשלימות על ידי התורה. כי עיקר היטלם לגמרי בשלימות הוא על ידי התורה שממשיכין אחר כך מהרשימו של הביטוטל וכנ"ל. ואז לא היה אפשר עדיין לקבל התורה. על כן התגבר והכביד לבו ורדף אחריהם עד הים. על כן היו אז באמת בסכנה גדולה מחמת שהתגבר אז ביורת ויותר ולקח את כל חילו שש מ~ אות רכב בחור שהם כלל כל הכחות של הסטרא אחרא והדינים רחמנא ליצלן כמובא. כי אז אחר הביטול מתגברין יותר ויותר כנ"ל. אבל השם יתברך בחמלתו חמל עלינו בזכות אבות ובכחו של משה ובקע מים מפניהם בזכות קבלת התורה שעתידין לקבל שיא בחינת מים כנ"ל. ועל ידי זה ברחו המים הגשמים מפניהם ועברו בתוך הים ביבשה. והמצרים נטבעו בהם. והכל בכח התורה שעתידין קלבל שהיא בחינת מים וכנ"ל:

EN:
It follows that tzitzis are the thread of Chesed, the voice that waters the garden where all the fragrances grow. This is the aspect of: "Hakol kol Yaakov" — "The voice is the voice of Yaakov" (Bereishis 27:22). Therefore it says of Yaakov: "Re'eh reiach beni k'reiach sadeh" — "See, the fragrance of my son is like the fragrance of a field" (Bereishis 27:27), as explained in the teaching. 38

Segment 61
HE:
לב, כי הם ליבא דכל עלמא (זוה"ק פנחס רכא:)
וצריכין מנהיגי הדור לנשוב בבחינת רוחם (עיין
לקוטי מוהר"ן א' - סימן ח) על כל אחד מישראל
לנפוח מהם העפרוריות, דהיינו מרה-שחורה
ועצבות שנופל עליהם חס-ושלום, שעל-ידי זה אינו
יכול האיש הישראלי שהוא בחינת לב לדלוק
ולבעור לה' יתברך, ועל-ידי זה הצדיקים האמתיים
מלהיבים לבבות ישראל לה' יתברך. (קיצור לקוטי
מוהר"ן א' - סימן ט')
ונְתַתֶּה מהודך עָלָיו
(במדבר בז, -
עַקָר הַהְדוּר רואין רק בַּבְחִינַת יהושָעַ, בְּחִינַת
(בּמדְבַּר כז) וְנְתְתַּה מהודך עָלֶיו, שהוא בְּחִינת
לְבְנֶה, בְּחִינַת (שיר הַשירים ו) וְפָה כַלְבְנֶה. בִּ
בַּבְחִינת משה אי אִפשר לְראוּת הודו וְהַדְרוּ, כִּי הוא
ְּחִינַת חַמָה שאי אֶפֶשָר לְהְסְתְבַל בָּה עַתֶה, בִּי הוא
ְִּינַת בַּסַא דְמִתְכַּסְיָא וְכו". וְעליכַּן בָּאָמַת נָאָמַר
(שמות לד) וייראוּ מגָּשֶת אִלָיו וְכו' וַיִתָּן על פַניו
מסוָה, כי אין לָנוּ כח שיאיר ויופיע עָלִינוּ כבוד הֶדר
מלְכוּתו כִּי אם עַלדידי בְּחִינַת יהושע, בְּחִינַת לְבָנָה
(בסִימן קמ) על פסוק (איוּב לז) בִּיד כָּל אדֶם יִחְתוּם
וכו', שבְּהַצַדיק בְּעַצמו אין לְהְעוּלֶם בו שום תִפִיסָה
רק עליידי אנשָיו וכוּ, עַין שם. כִּי אַנֶשָיו וְתַלְמִידיו
הֶם בְּחִינַת יְהושָעַ, על יָרֶם הַיְקָא נְתְנְלָה נִפְלָאוּת
הַדְרת קדשֶת הַצַדִיק שְהוּא בְּחִינַת משָה, שעַלדידי
זה נַתְגִּלָה כְּבוּד הדר מלְכוּתו יִתְבֶּרְף וּגְדְלָתוּ עד אין
חַקֶר. (הלכות שבת - הלכה ז', אות נ"ה)
ללה תּחְלק הָאָרין בְּנחַלָה
בְּמִסְפר שמות
(במדבר בז, נג)
בּי אור הַגּקְדָה הקְדוּשָה נִמְשָכֶת בְּכַמָה בְּחִינות כָּפי
הָאָרֶם וְהַמָקים וְהוְמַן. וּבַכְלְליּת בָּנִי הְעוּלֶם עְקַר
הַנְְּדֶה הַם כְּלַל ישראֶל. וּבין בְּלְליות יִשְראֶל עקר
הַגּקְדָה הוא. הצדיק הָאָמַת. וְכן בְּמְקום, ‏ כ גָם
בִּבְחִינת מָקים יש נְקְדָה טוּבָה שְהוּא אָרֶץ יִשָראֶל
שָהִיא הַגְּקְדֶה טוּבָה של כָּל הֶעילֶם. וּבְאָרץ יִשְרְאֶל
ְּעַצְמָה יש עַשָר קֶדשות. וְפַקַר הַנְקְדָה הוא נִקָדת
ְקְדֶת כָּל הְעוּלֶם. וכן בִּזְמַן, כִּי בְּכֶל יום וי יֶש בו
נקֶדה טוּבה, כִּי לִית יום דלִית בִּיה טוב (זהַר פרשת
נֶשא). אף הַגִּקְדָה של בַָּל הַזֶמן בָּלֶל שבְעַת ימי
בּראשית הוא שִבֶּת, שהיא הַנְקֶדה שמאיר בַּכָל
ששֶת יָמִי הַמַעַשָה שַבְּהֶם נבְרָא הְעוּלֶם. וְהַגְקַלֶה שֶל
בָּל הַשָנָה וְהְחְדֶשִים, הֶם ראשי חַדשִים ויָמִים טובים.
קר הַגּקְדָה שֶל כָּד הַשְנָה וֶשָל כָּל הַיָמִים טוּבִים
הוא יום כפור, כַּמו שִבְּתוּב (תְּהִלִים קלט): ימים יִצְרו
ולו אֶחָד בְּהֶם, זֶה יים כַּפוּר שבו נְכָנֶם הַכּהַן גָדוּל
שָהוּא בְּחִינַת צדיק הדור בְּחִינת נְקְדָה הַכְּלְלִית,
לְמְקום הָאָבֶן שְתְיָה שָהִיא נְקְדת הֶּלֶם. נְמְצָא שאָז
נכַלְלוּ כָּל הַנְּקָדות טובות הַבַּלְלִיִית של הצדיק
וְהַמַקום וְהַזּמַן. וְעַל"כַּן אד היא מְחִילת וְכַפָרת כָּל

Segment 62
HE:
וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁנִּקְרָא רֹאשׁ הַשָּׁנָה יוֹם הַזִּכָּרוֹן. כִּי עַל-יְדֵי כָּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל דְּהַיְנוּ עַל-יְדֵי הַבִּטּוּל וְעַל-יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁמַּמְשִׁיכִין מֵהָרְשִׁימוּ שֶׁזֶּה בְּחִינַת שׁוֹפָר, עַל-יְדֵי זֶה מְתַקְּנִים אֶת הַתְּפִלָּה. כִּי עַל-יְדֵי זֶה מַמְשִׁיכִין אוֹר הָאַחְדוּת לָדַעַת כִּי כֻּלּוֹ אֶחָד. וְעַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין זוֹכִין לַעֲשׂוֹת אֶחָד מִכָּל הַתְּפִלָּה, שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁעוֹמֵד בְּסוֹף הַתְּפִלָּה יִהְיֶה זוֹכֵר עֲדַיִן תֵּבָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל הַתְּפִלָּה וְכוּ' שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שְׁכֵחוּם וְחָזְרוּ וִיסָדוּם כַּמְבֹאָר שָׁם בְּסוֹף הַתּוֹרָה הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל. וְזֶה בְּחִינַת הַנְּסִירָה שֶׁנַּעֲשֵׂית בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה עַל-יְדֵי הַשֵּׁנָה וְהַדּוֹרְמִיטָא דְּאַפִּיל עַל זְעֵיר אַנְפִּין, וְעַל-יְדֵי הַשּׁוֹפָר שֶׁהוּא הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מְנַסְּרִין וּבוֹנִין אֶת הַמַּלְכוּת שֶׁתִּהְיֶה נִנְסֶרֶת מִבְּחִינַת אָחוֹר בְּאָחוֹר וְכוּ', כַּמְבֹאָר בַּכַּוָּנוֹת. הַיְנוּ בְּחִינָה הַנִּזְכָּר לְעֵיל הַמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל עַל פָּסוּק וַיֹּאמֶר בֹּעַז אֶל רוּת הֲלֹא שָׁמַעַתְּ בִּתִּי וְכוּ'. שֶׁהַדִּבּוּר אֵינוֹ מַנִּיחַ מַנִּיחַ אֶת הַנֶּפֶשׁ שֶׁתֵּלֵךְ מִמֶּנּוּ וְכוּ'. וְזֶה נִמְשָׁךְ מֵחֲמַת שֶׁעֲדַיִן לֹא נִמְשַׁךְ אוֹר הָאַחְדוּת לְמַטָּה בִּשְׁלֵמוּת, וְיֵשׁ עֲדַיִן אֲחִיזַת הַקְּלִפּוֹת, וּמִתְיָרְאִים שֶׁכְּשֶׁתֵּלֵךְ הַנֶּפֶשׁ לְהַלָּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדִּבּוּר הָרִאשׁוֹן. כִּי יֵשׁ כֹּחַ לְהַשִּׁכְחָה שֶׁהִיא מֵהַחִיצוֹנִים לְהִתְגַּבֵּר. וַאֲזַי הַמִּדּוֹת הָעֶלְיוֹנִים הֵם עֲדַיִן בִּבְחִינַת אָחוֹר בְּאָחוֹר כַּמְבֹאָר בַּכַּוָּנוֹת שֶׁכָּל זְמַן שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אֲחִיזָה הֵם צְרִיכִין לִהְיוֹת אָחוֹר בְּאָחוֹר. וְאָז מֵחֲמַת שֶׁהֵם דְּבוּקִים בְּכֹתֶל אֶחָד לְשִׁנֵּיהֶם בִּבְחִינַת אָחוֹר בְּאָחוֹר. אֲזַי הַדִּבּוּר הַנִּמְשָׁךְ מִשָּׁם אֵינוֹ מַנִּיחַ אֶת הַנֶּפֶשׁ לֵילֵךְ לְהַלָּן יוֹתֵר. שֶׁזֶּה נִמְשָׁךְ מֵחֲמַת שֶׁגַּם לְמַעְלָה הֵם אֲחוּזִים יַחַד, בִּבְחִינַת כֹּתֶל אֶחָד לִשְׁנֵיהֶם בִּבְחִינַת אָחוֹר בְּאָחוֹר מֵחֲשַׁשׁ אֲחִיזַת הַקְּלִפּוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת שִׁכְחָה. כִּי שֹׁרֶשׁ הַדִּבּוּר מֵהַדַּעַת כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה. אַךְ יְצִיאָתוֹ לָעוֹלָם הִוא עַל-יְדֵי הַנֶּפֶשׁ, כִּי הַנֶּפֶשׁ מוֹצִיאָה וּמוֹלֶדֶת כָּל הַדִּבּוּרִים שֶׁנִּמְשָׁכִין בְּשָׁרְשָׁן מֵהַדַּעַת. וְכָל זְמַן שֶׁאֵין נִמְשָׁךְ אוֹר הָאַחְדוּת לְמַטָּה עַל-יְדֵי הַבִּטּוּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל, אֲזַי הַדַּעַת וְהַנֶּפֶשׁ שֶׁהֵם בְּחִינַת תִּפְאֶרֶת וּמַלְכוּת, אֲחוּזִים וּדְבוּקִים יַחַד. וַאֲזַי אֵין מַנִּיחַ הַדִּבּוּר אֶת הַנֶּפֶשׁ שֶׁתֵּלֵךְ לְהַלָּן יוֹתֵר, בִּבְחִינַת וַיֹּאמֶר בֹּעַז אֶל רוּת וְכוּ'. וְעַל-כֵּן צְרִיכִין נְסִירָה. וְזֶה נַעֲשֶׂה בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה עַל-יְדֵי הַבִּטּוּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל, וְעַל-יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁמַּמְשִׁיכִין מֵהָרְשִׁימוּ וְכוּ' שֶׁזֶּה בְּחִינַת שׁוֹפָר וְכוּ' כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מַמְשִׁיכִין אוֹר הָאַחְדוּת לֵידַע שֶׁכֻּלּוֹ אֶחָד. שֶׁעַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לַעֲשׂוֹת אֶחָד מִכָּל הַתְּפִלָּה שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁיַּעֲמֹד בַּתֵּבָה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל הַתְּפִלָּה יִהְיֶה זוֹכֵר עֲדַיִן תֵּבָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל הַתְּפִלָּה. כִּי אֵין לְהַשִּׁכְחָה שְׁלִיטָה כְּלָל. וְאָז מַנִּיחַ הַדַּעַת וְהַדִּבּוּר אֶת הַנֶּפֶשׁ שֶׁתֵּלֵךְ לְהַלָּן יוֹתֵר, וְאֵינָם נֶאֱחָזִים וְנִדְבָּקִים עוֹד בְּיַחַד מֵחֲשַׁשׁ הַשִּׁכְחָה שֶׁהֵם הַקְּלִפּוֹת. וְזֶה בְּחִינַת הַנְּסִירָה הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל. וְעַל-כֵּן נִקְרָא רֹאשׁ הַשָּׁנָה יוֹם הַזִּכָּרוֹן, כִּי אָז מַמְשִׁיכִין זִכָּרוֹן. שֶׁעַל-יְדֵי זֶה עוֹשִׂין אֶחָד מִכָּל הַתְּפִלָּה שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁעוֹמֵד בְּסוֹף הַתְּפִלָּה יִהְיֶה זוֹכֵר עֲדַיִן תֵּבָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל הַתְּפִלָּה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לְדַבֵּר כָּל הַדִּבּוּרִים שֶׁל הַתְּפִלָּה וְלוֹמַר אַחַר כָּךְ עוֹד כַּמָּה תְּחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְזֶה אָנוּ צְרִיכִין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וַעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה שֶׁאָנוּ צְרִיכִין לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלּוֹת וּתְחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת, עַל-כֵּן אָנוּ מְתַקְּנִין אָז אֶת הַתְּפִלָּה עַל-יְדֵי בְּחִינַת הַזִּכָּרוֹן הַנִּזְכָּר לְעֵיל שֶׁמַּמְשִׁיכִין עַל-יְדֵי הַבִּטּוּל וְעַל-יְדֵי הָרְשִׁימָה שֶׁנִּשְׁאֲרָה כְּשֶׁחוֹזְרִין מֵהַבִּטּוּל שֶׁמִּשָּׁם קַבָּלַת הַתּוֹרָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שׁוֹפָר כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה עוֹשִׂין אֶחָד מִכָּל הַתְּפִלָּה. שֶׁזֶּה עִקַּר תִּקּוּן הַתְּפִלָּה שֶׁאָנוּ עוֹסְקִין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה לְתַקְּנָהּ בִּשְׁלֵמוּת:

EN:
[continued]

Segment 63
HE:
כי עיקר קישוי הולדה נמשך מבחינת עמלק כמובן בדברי רבינו ז"ל (סימן קל"ה) על פסוק וישסף שמואל את אגג וכו'. עיין שם מה שכתוב שם על פירוש רש"י חתכו לד' וכו'. על ידי זה נפתח רחמה של המקשה לילד וכו' עיין שם שהוא בחינת הכפירות והאפיקורסות הנמשך מחלל הפנוי ועל כן נקרא ראשית. כמו שכתוב (במדבר כ"ד) ראשית גוים עמלק כי חלל הפנוי קדשם לעולם. כי בלא זה לא היה מקום לבריאת העולם כמבואר היטב כל הענין בהתורה בא אל פרעה (בסימן ס"ד) עיין שם היטב. ומשם מבחינת חלל הפנוי נמשך הקליפה הקודמת לפרי ועל כן נקרא עמלק ראשית מחמת שכחו נמשך מחלל הפנוי שהיא ראשית וקודם לעולם שמשם בחינת הקליפה הקודמת לפרי כנ"ל. וזהו בחינת הבכורה של עשו שהוא עמלק היינו כנ"ל. כי נמשך מבחינת הקליפות הנמשכין מחלל הפנוי שקדם להעולם. ועל כן השתדל יעקב ליקח הבכורה משו. כי באמת השם יתברך קדם לכל. כי הוא יתברך ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין והוא יתברך בעצמו ברא את החלל הפנוי, כדי שיהיה מקום לבריאת העולם כנ"ל. ועל כן ישראל על ידי אמונתם בהשם יתברך שקדם לכל. הם עוברים על כל החכמות והכפירות והאפיקורסות הבאים מחלל הפנוי כי הם מאמינים שגם בהחלל הפנוי בעצמו נעלם השם יתברך. כי הוא יתברך קדם לכל וכמבואר בהתורה הנ"ל שעל כן נקראים ישראל עבריים על שעל ידי אמונתם באלקי העבריים הם עוברים על כל החכמות הבאים מחלל הפנוי. ועל כן באמת ישראל הם בכורים באמת. כמו שכתוב (שמות ד') בני בכורי ישראל. כי עוברים על ידי אמונתם על החלל הפנוי. ומאמינים בהשם יתברך בעצמו שהוא ראשון וקודם לכל כנל. ועל כן לקח יעקב הבכורה מעשו כי מתחלה בהכרח היה שתהיה הבכורה אצל עשו. כי הקליפה קדמה לפרי. כי הבכורה שלו נמשך מחלל הפנוי שקדם לעולם. אבלי עקב על ידי אמונתו זכה לעבור את החלל הפנוי ולהאמין ולכלול בהשם יתברך שקדם לכל. ועל כן אחר כך ביטל את הבכורה של עשו. שהוא בחינת ראשית גוים עמלק וזכה ליקח הבכורה לעצמו. עד שזכה שזרעו יהיו נקראים כולם בכורים כמו שכתוב בני בכורי ישראל וכנ"ל. וזהו בחינת מכת בכורות דייקא בשעת יציאת מצרים ואז נתקדשו בכורי ישראל. כי זה עיקר יציאת מצרים. כי כל הגליות שכלולים בגלות מצרים נמשכין על ידי זוהמת עמלק שהוא עיקר זוהמת הנחש שהוא ראשית גוים עמלק שממנו מקבלים כל הד' מלכיות שהם כל הגליות כמו שאמר רבינו ז"ל בהתורה מישרא דסכינא (בסימן ל') וגם שרו של מצרים הוא אדום שהוא עשו כמובא. וכל עיקר קשיות וכבידות לב של פרעה שלא רצה להניח את ישראל לצאת נמשך מבחינת האפיקורסות והכפירות שנדבק בו הנמשך מחלל הפנוי שהוא בחינת עמלק. וכמו שכתוב שם רבינו ז"ל על פסוק בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו. שפרעה הוא בחינת חלל הפנוי שמשם נמשך כבדות לבו. בחינת (שמות י"ג) ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו וכו' בחינת קישוי הולדה כנ"ל. על כן ויהרוג ה' כל בכור בארץ מצרים כדי להכניע בכור דסטרא אחרא הנמשך מבכורה של עשו בבחינת ראשית גוים עמלק. מבחינת הכפירות הנמשכין מחלל הפנוי שקדם לעולם. כדי להכניע כל זה ולהגביר בכורי ישראל שהם מקבלין מהבכורה של יעקב שזכה על ידי אמונתו לעבור על החלל הפנוי לעבור על כל הקשיות והחקירות הנמשך משם. ולדבק את עצמו בהשם יתברך שהוא ראשון וקודם לכל שמשם הבכורה דקדושה וכנ"ל. ועל ידי זה יצאו ישראל ממצרים שהוא בחינת לידה ואז נתקדשו הבכורות ליתנם לכהן שהוא מקבל קדושתו מבחינת זקן דקדושה בחינת זקן אהרן וכו' כנ"ל שהוא בחינת ת"ד הנמשכין על ידי העור הנ"ל שנכלל באין סוף שקדם לכל ששם כל העולם אינו עולה כהרף עין וכו' כנ"ל. כדי לקדש הבכור שהוא הולדה ראשונה להמשיך עליו קדושת הבכורה של ישראל שהיא בחינת האמונה. שעל ידי זה עוברין על כל החכמות ומאמינים בהשם יתברך שקדם לכל. וזהו בחינת (שם) והעברת כל פטר רחם לה'. והעברת דייקא כי על ידי קדושת בכור זוכין להתגבר על בחינת הבכורה דסטרא אחרא שהוא בחינת חלל הפנוי וכו' כנ"ל. כי על ידי קדושת בכור לכהן ממשיכין אמונה שלימה שעל ידי זה עוברין על כל החכמות וכו' כנ"ל. ועל כן עיקר התפילין הם מדברים מיציאת מצרים וקדושת בכורים ואמונה. כי הכל אחד כי על ידי אמונה עוברים על כל החכמות הנמשכין מחלל הפנוי שזהו בחינת יציאת מצרים בחינת קדושת בכורים כנ"ל. ומשם עיקר התפילין שהם התחדשות המוחין והחיות, כי עיקר התחדשות המוחין והחיות מקבלין על ידי אמונה שהוא עיקר החיים. כמו שכתוב (משלי ט"ז) באור פני מלך חיים כמובא בדברי רבינו ז"ל וכנ"ל. כי על ידי אמונה שמאמינים בחידוש העולם שהשם יתברך ברא הכל כרצונו יש מאין המוחלט אחר העדר הגמור. וכמו שהוא יתברך חידש את העולם יש מאין המוחלט כמו כן הוא מחדש גם עתה בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית ועיקר חידוש מעשה בראשית בכל יום הוא על ידי החכמה כמו שכתוב (תהלים ק"ה) כולם בחכמה עשית שהם המוחין חדשים הנמשכין בכל יום להכיר ארותו בכל יום מחדש בידיעה והכרה חדשה שעל ידי זה נתחדשין מעשה בראשית בכל יום בבחינת ובטובו מחדש וכו' אין טוב אלא תורה אין טוב אלא צדיק היינו הצדיק האמת זוכה להשגת התורה והדעת מחדש בכל יום שעל ידי זה נתחדשין מעשה בראשית ומשם עיקר התפילין כנ"ל:

EN:
For the entire Torah is contained in the aspect of garments: "B'chol eis yih'yu vegadeicha levanim" — "At all times let your garments be white" — which refers to the totality of Torah and mitzvos observance, through which one merits white garments, the chaluka d'rabbanan — the garment of the soul that each one merits in the World to Come according to the Torah and mitzvos he merited to accumulate in this world. The essential rectification of garments is through tzitzis. This is what our Sages said : "'At all times let your garments be white' — these are tzitzis." For tzitzis are the totality of Torah and mitzvos observance — the aspect of white garments — as written: "L'ma'an tizkeru," etc.



# Pinchas
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/4/8/

Pinchas
פינחס
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/4/8

Segment 1
HE:
בקנאו את קינאתי בתוכם
(במדבר כה, יא)
ִּינָחֶם זְכֶה לְבְהַגָה עלדודי שְקְנָא על מעַשָה זמרי
שְפָּנֶם בַּבְרִית, וּפּינְחָם קַנּא עַל זה וְהְמְשִיך בְּחִינֶת
תְּקוּן הַבָּרִית, וְעַליָדִי זֶה זְכָה לְכְהְגה שָהוּא בְּחִינֶת
אַהְבָה הקדוּשָה השורה אצ הַנְקְדה שהוא בְּרִית

Segment 2
HE:
וְאֶשֶׁד הַנְּחָלִים אֲשֶׁר נָטָה לְשֶׁבֶת עָר (בְּמִדְבַּר כא) שֶׁכֵּיוָן שֶׁרָצוּ יִשְׂרָאֵל לִכְנֹס לָאָרֶץ חָרַד הָהָר שֶׁל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וּבָא לִקְרָאתָם כְּחָתָן לִקְרַאת כַּלָּה וְכוּ', הַיְנוּ כַּנַּ"ל. שֶׁמֵּחֲמַת שֶׁרָצוּ לִכְנֹס לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל בָּא קְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל לִקְרָאתָם וְסִיְּעָה אוֹתָם לְהַכְנִיעַ הָאֱמוֹרִי וְהָאֻמּוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת הַמּוֹנְעִים מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וְאָז מֵחֲמַת שֶׁרָצוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לִכְנֹס לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל נִתְעוֹרְרָה קְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וְיָצְאָה לִקְרָאתָם בְּהֶאָרָה גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ עַד שֶׁגַּם בְּגַשְׁמִיּוּת נִתְקָרֵב הָהָר וּבָא לִקְרָאתָם כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם. וְעַל-כֵּן קֹדֶם קַבָּלַת הַתּוֹרָה שֶׁתַּכְלִיתָהּ הִיא לִזְכּוֹת לְבֵרוּר הַמְדַמֶּה. כְּדֵי לִזְכּוֹת לֶאֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִזְכֶּה לְחִדּוּשׁ הָעוֹלָם שֶׁל לֶעָתִיד שֶׁהוּא בְּחִינַת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁעַל-יְדֵי זֶה יִתְעוֹרֵר שִׁיר שֶׁל נִפְלָאוֹת וְכוּ'. שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַתַּכְלִית שֶׁעַל-יְדֵי כָּל זֶה נִזְכֶּה לְהַכִּיר אֶת בּוֹרְאֵנוּ וְיוֹצְרֵנוּ יִתְבָּרַךְ, עַל-כֵּן קֹדֶם קַבָּלַת הַתּוֹרָה אָנוּ צְרִיכִין לִסְפֹּר סְפִירַת הָעֹמֶר. כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ קְדֻשַּׁת בֵּרוּר הַמְדַמֶּה עַל-יְדֵי מִצְוָה זֹאת כַּנַּ"ל. שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת קְדֻשַּׁת קַבָּלַת הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל. וְעַל-יְדֵי זֶה שֶׁאָנוּ מַמְשִׁיכִין עָלֵינוּ קְדֻשָּׁה זֹאת שֶׁל קַבָּלַת הַתּוֹרָה. עַל-יְדֵי זֶה בְּעַצְמוֹ יֵשׁ לָנוּ כֹּחַ לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה בְּשָׁבוּעוֹת. וְאָז זוֹכִין לְתַכְלִית שְׁלֵמוּת תִּקּוּן בֵּרוּר הַמְדַמֶּה כַּנַּ"ל:

EN:
[continued]

Segment 3
HE:
אות יט

EN:
Section 19

Segment 4
HE:
וְעַל-פִּי זֶה תָּבִין מַה שֶּׁמְּבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל. שֶׁצְּרִיכִין לִרְאוֹת לְהִשְׁתַּדֵּל מְאֹד לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיק אֲמִתִּי. כְּדֵי לִזְכּוֹת לְבָרֵר הַמְדַמֶּה. שֶׁעַל-יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁהִיא הָעִקָּר כַּנַּ"ל. וְלִכְאוֹרָה קָשֶׁה. הֲלֹא גַּם לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת בְּעַצְמוֹ אִי אֶפְשָׁר לְהִתְקָרֵב כִּי אִם עַל-יְדֵי אֱמוּנָה, כִּי אִם לֹא יִהְיֶה לוֹ אֱמוּנָה, לְעוֹלָם לֹא יִזְכֶּה לְהִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת. כִּי יִפְּלוּ לוֹ עָלָיו קֻשְׁיוֹת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַהֲבִינָם בְּדַעְתּוֹ. מֵחֲמַת שֶׁהַצַּדִּיק גָּבֹהַּ וְנִשְׂגָּב וְנֶעְלָם מִשֵּכֶל הָעוֹלָם מְאֹד. וְאִם כֵּן נָפַל פִּתָּא בְּבֵירָא, מֵהֵיכָן יִזְכֶּה לֶאֱמוּנָה. הֲלֹא אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לֶאֱמוּנָה כִּי אִם עַל-יְדֵי הַצַּדִּיק. וּלְהַצַּדִּיק בְּעַצְמוֹ אִי אֶפְשָׁר לְהִתְקָרֵב כִּי אִם עַל-יְדֵי אֱמוּנָה. וְעִנְיָן כָּזֶה קָשֶׁה עוֹד בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת, כִּי מָצִינוּ רֹב הַדְּבָרִים שֶׁתְּלוּיִים זֶה בָּזֶה. וְאִם כֵּן מֵהֵיכָן הַהַתְחָלָה. וְכַמְבֹאָר מִזֶּה בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁאָמַר שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה דְּבָרִים שֶׁתְּלוּיִין זֶה בָּזֶה. וְאֵין יוֹדְעִין מֵהֵיכָן הַהַתְחָלָה. אַךְ בֶּאֱמֶת גַּם זֶה מִסּוֹד סִתְרֵי הַבְּחִירָה, כִּי כֹּחַ הַבְּחִירָה שֶׁל הָאָדָם אִי אֶפְשָׁר לַהֲבִינוֹ, כִּי כֹּחַ הַבְּחִירָה הִיא מִגְּדֻלַּת נִפְלְאוֹת הַבְּרִיאָה אֲשֶׁר בְּכָל הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף לֹא נִמְצָא דָּבָר נִפְלָא יוֹתֵר מִזֶּה, כַּמְבֹאָר בַּסְּפָרִים שֶׁכֹּחַ הַבְּחִירָה הוּא חִדּוּשׁ נִפְלָא וְנוֹרָא יוֹתֵר מִכָּל הַחִדּוּשִׁים שֶׁל כָּל הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ. וְהוּא מוּבָן מְאֹד לְכָל מַשְׂכִּיל. שֶׁאֵין שׁוּם דָּבָר בְּכָל הַבְּרִיאָה שֶׁיִּהְיֶה חִדּוּשׁ כָּל כָּךְ כְּמוֹ הַבְּחִירָה שֶׁבָּרָא ה' יִתְבָּרַךְ כֹּחַ בַּמִּין הָאֱנוֹשִׁי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ אוֹ לַמְרוֹת עֵינֵי כְּבוֹדוֹ חַס וְשָׁלוֹם, וּבֶאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין בְּשׁוּם שֵׂכֶל שֹׁרֶשׁ הַכֹּחַ שֶׁל הַבְּחִירָה. וְעִקַּר כֹּחַ הַבְּחִירָה נִמְשָׁךְ מֵהֶעְדֵּר הַיְדִיעָה וְכַמּוּבָן בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. וְהַכְּלָל, שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לִבְחֹר רַק בְּהָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. וּלְהִשְׁתּוֹקֵק תָּמִיד אֶל הָאֱמֶת בֶּאֱמֶת, כִּי יֵשׁ נְקֻדָּה דִּקְדֻשָּׁה בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁהִיא נְקֻדַּת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה. שֶׁעַל-יְדֵי זֶה בִּפְנִימִיּוּת נַפְשׁוֹ הוּא רוֹצֶה וְחָפֵץ מְאֹד לְהִתְקָרֵב לְהָאֱמֶת, דְּהַיְנוּ לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ כָּל הָעוֹלָמוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם וְכַמְבֹאָר מִזֶּה בְּדִבְרֵי חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וַאֲזַי כְּשֶׁהָאָדָם מַתְחִיל לְהִשְׁתּוֹקֵק לְהִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיק אֲמִתִּי. אֲזַי הַבָּא לִטָּהֵר מְסַיְּעִין לוֹ, הַיְנוּ שֶׁנִּמְשָׁךְ עָלָיו הַהֶאָרָה מִשֹּׁרֶשׁ קְדֻשַּׁת הַצַּדִּיק בְּעַצְמוֹ. וְעַל-יְדֵי זֶה הוּא זוֹכֶה לְהִתְגַּבֵּר בְּהִשְׁתּוֹקְקוּת וְכִסּוּפִים וּרְצוֹנוֹת חֲזָקִים יוֹתֵר. וְכָל מַה שֶּׁמִּתְגַּבֵּר בְּרָצוֹן חָזָק יוֹתֵר לְהִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיק. נִמְשָׁךְ עָלָיו קְדֻשַּׁת הַצַּדִּיק יוֹתֵר. וּמְסַיְּעוֹ בְּיוֹתֵר לְשַׁבֵּר הַמְנִיעוֹת עַד שֶׁזּוֹכֶה לָבוֹא לְהִתְקָרֵב אֵלָיו. וַאֲזַי יִזְכֶּה עַל-יְדֵי הַצַּדִּיק לֶאֱמוּנָה וְכָל טוּב כַּנַּ"ל. וְעִנְיָן זֶה מְרֻמָּז קְצָת גַּם בְּכִתְבֵי הָאֲרִ"י זַ"ל, שֶׁמְּבֹאָר שָׁם, שֶׁכְּשֶׁאָדָם רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה מִצְוָה אֲזַי בָּאָה זֹאת הַנְּשָׁמָה שֶׁהָיְתָה עוֹסֶקֶת בְּמִצְוָה זֹאת וּמְסַיְּעָה לוֹ לַעֲשׂוֹת הַמִּצְוָה, וּבְלֹא זֶה לֹא הָיָה יָכֹל לְגָמְרָהּ מֵעֹצֶם הַמְנִיעוֹת שֶׁל הַבַּעַל דָּבָר. וְזֶה סוֹד הַבָּא לִטָּהֵר מְסַיְּעִין לוֹ, עַיֵּן שָׁם הַיְנוּ כַּנַּ"ל. כִּי הַנְּשָׁמָה שֶׁעָסְקָה בְּחַיֶּיהָ בְּמִצְוָה זֹאת הִיא נִכְלֶלֶת עַכְשָׁו בְּשֹׁרֶשׁ קְדֻשַּׁת הַמִּצְוָה הַזֹּאת, כִּי כְּפוּם מַה דְּאִתְדַּבֵּק בַּר נָשׁ בְּהַאי עָלְמָא הָכֵי וְכוּ'. וְעַל-כֵּן כְּשֶׁאָדָם רוֹצֶה עַכְשָׁו בְּזֶה הָעוֹלָם לְקַיֵּם מִצְוָה זֹאת בָּאָה עָלָיו נִשְׁמַת אוֹתוֹ צַדִּיק. וְעַל-יְדֵי זֶה נִמְשָׁךְ עָלָיו שֹׁרֶשׁ הַקְּדֻשָּׁה שֶׁל הַמִּצְוָה הַזֹּאת, כִּי שָׁם נִכְלְלָה נְשָׁמָה שֶׁל זֶה הַצַּדִּיק כַּנַּ"ל וְעַל-יְדֵי זֶה זוֹכֶה לִגְמֹר הַמִּצְוָה הַזֹּאת וְכַנַּ"ל:

EN:
[continued]

Segment 5
HE:
וּבִשְׁבִיל זֶה נוֹסְעִים לַצַּדִּיקִים עַל שַׁבָּת, כִּי כָּל צַדִּיק הוּא בְּחִינַת משֶׁה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמָקוֹם אַחֵר, וְעִקַּר סוֹד קְדֻשַּׁת שַׁבָּת הוֹדִיעַ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְמשֶׁה שֶׁיֵּלֵךְ וְיוֹדִיעַ לְיִשְֹרָאֵל בְּחִינַת 'לֵךְ וְהוֹדִיעֵם' כַּנַּ"ל, וְכֵן בְּכָל דּוֹר וָדוֹר צְרִיכִין לָבֹא לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁיּוֹדִיעַ לוֹ קְדֻשַּׁת שַׁבָּת שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה, כִּי בְּוַדַּאי עִקַּר מַה שֶּׁנּוֹסְעִים לְצַדִּיקֵי אֱמֶת הוּא כְּדֵי לִזְכּוֹת לִתְשׁוּבָה מִכָּל מָקוֹם שֶׁהוּא, כִּי מִי שֶׁנּוֹסֵעַ וּבָא לְהָרַב בִּשְׁבִיל פְּנִיָּה אַחֶרֶת כְּדֵי לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ אֵיזֶה רַבָּנוּת אוֹ הִתְמַנּוּת אַחֵר וְכוּ', אֵין זֶה בִּכְלַל הִתְקַרְבוּת לַצַּדִּיק כְּלַל, כִּי הֲרֵי הוּא נוֹסֵעַ בִּשְׁבִיל כְּבוֹד עַצְמוֹ, אֲבָל עִקַּר הַהִתְקַרְבוּת לְהַצַּדִּיק הוּא כְּשֶׁכַּוָּנָתוֹ לַה' לְבַדּוֹ כְּדֵי שֶׁיְּקַרְבוֹ לַה' יִתְבָּרַךְ וִישִׁיבֵהוּ מִמָּקוֹם שֶׁנָּפַל לְשָׁם וְכוּ'. וְעַל-כֵּן הָרֹב נוֹסְעִים עַל שַׁבָּת, כִּי עִקַּר דֶּרֶךְ הַתְּשׁוּבָה שֶׁהוּא בְּחִינַת בָּקִי בַּהֲלָכָה וְכוּ', בְּחִינַת אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ הוּא עַל-יְדֵי קְדֻשַּׁת שַׁבָּת כַּנַּ"ל: 

~ אות כב

וְעַל-כֵּן כָּל

EN:
This monumental halacha, based on Likutay Moharan II:67, develops the concept that Shabbos is the Name of Hashem — Sh'mah d'Kudshah B'rich Hu — and that every aspect of Shabbos flows from this identification.

Segment 6
HE:
שַׁיָּךְ לְעֵיל: 

עַל-יְדֵי הָאֲכִילָה בְּכַשְׁרוּת זוֹכִין לְהִתְקַשְּׁרוּת לְהַצַּדִּיק וְעַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לְיִרְאָה וְאַהֲבָה כַּנַּ"ל, כִּי אֲכִילָה בְּכַשְׁרוּת הוּא נִשְׁפָּע מִבְּחִינַת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁהִוא בְּחִינַת אֱמֶת, בְּחִינַת תְּפִלִּין שֶׁנִּקְרָאִין פְּאֵר, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ בַּמַּאֲמָר,

EN:
[continued]

Segment 7
HE:
וַאֲכַלְתֶּם אָכוֹל וְשָׂבוֹעַ וְכוּ' בְּסִימָן מז, עַיֵּן שָׁם. נִמְצָא שֶׁזּוֹכֶה עַל-יְדֵי אֲכִילָה בְּכַשְׁרוּת לְגַלּוֹת הַהִתְפָּאֲרוּת בְּחִינַת תְּפִלִּין הַנַּ"ל. וּמִזֶּה נַעֲשֶׂה הַיִּרְאָה וְאַהֲבָה כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם. וְזֶה בְּחִינַת בִּרְכַּת הַמָּזוֹן כַּנַּ"ל, בְּחִינַת וַאֲכַלְתֶּם אָכוֹל וְשָׂבוֹעַ וְהִלַּלְתֶּם אֶת שֵׁם ה' וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם:

EN:
[continued]

Segment 8
HE:
בְּחִינַת שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת שֶׁל בִּרְכַּת הַמָּזוֹן הֵם כְּנֶגֶד הַדַּעַת שֶׁכָּלוּל מִתְּלָת מִבְּחִינַת יִרְאָה וְאַהֲבָה שֶׁהֵם בְּחִינַת חֶסֶד וּגְבוּרָה וְהַדַּעַת הַמְחַבְּרָם. וְעַל-כֵּן מִדְּאוֹרַיְתָא סַגִּי בְּשָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת, כִּי עִקַּר הַדַּעַת הוּא רַק שָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת כַּנַּ"ל. וַחֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הוֹסִיפוּ בְּרָכָה רְבִיעִית כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ הִתְפַּשְּׁטוּת הַדַּעַת בִּפְרָטִיּוּת, כִּי בִּפְרָטִיּוּת הֵם אַרְבַּע בְּחִינוֹת, כַּמּוּבָא וְעַל-כֵּן הוֹסִיפוּ בִּרְכַּת הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב. כִּי עִקַּר הַטּוֹב הוּא הַדַּעַת בְּחִינַת גַּם נֶפֶשׁ וְכוּ' כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ:

EN:
[continued]

Segment 9
HE:
וְזֶה שֶׁסּוֹפְרִין שֶׁבַע שָׁבוּעוֹת כְּדֵי לִזְכּוֹת לְשָׁבוּעוֹת לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה שֶׁעַל יָדָהּ נִמְשֶׁכֶת הַהַשְׁגָּחָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת שִׁבְעָה גִּלְדֵי עֵינָא, שֶׁהֵם בְּחִינַת זַיִן יָמִים, שֶׁבַע מִדּוֹת, כַּמּוּבָא. וְזֶהוּ בְּחִינַת זַיִן רָאשִׁים שֶׁל ב' הַשִּׁינִין, שִׁין שֶׁל ג' רָאשִׁין וְשִׁין שֶׁל ד' רָאשִׁים שֶׁהֵם שְׁנֵי שִׂכְלִיּוֹת שֶׁעַל יָדָם מְקַבְּלִין הַתּוֹרָה, (כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם, עַיֵּן שָׁם). וּכְנֶגֶד זֶה סוֹפְרִין שֶׁבַע שָׁבוּעוֹת שֶׁהֵם הֲכָנָה לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה וְעַל-כֵּן צָרִיךְ לְמֵימְנֵי יוֹמֵי וְצָרִיךְ לְמֵימְנֵי שְׁבוּעֵי, שֶׁהֵם בְּחִינַת שִׁבְעָה יָמִים וְשִׁבְעָה יָמִים, דְּהַיְנוּ שִׁבְעָה יָמִים הַתַּחְתּוֹנִים וְשִׁבְעָה יָמִים הָעֶלְיוֹנִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת שֶׁבַע שָׁבוּעוֹת, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר. וְהֵם בְּחִינַת שְׁנֵי הַשִּכְלִיִּים הַנַּ"ל, שֶׁהֵם תִּקּוּנֵי דְּמֶרְכַּבְתָּא עִלָּאָה וּמֶרְכַּבְתָּא תַּתָּאָה, שֶׁהֵם בְּחִינַת שִׁבְעָה יָמִים וְשִׁבְעָה יָמִים הַנַּ"ל, כִּי כָּל שֵׂכֶל וְכָל מֶרְכָּבָה כְּלוּלָה מִבְּחִינַת שִׁבְעָה יָמִים וְשִׁבְעָה מִדּוֹת כַּיָּדוּעַ. וּמֵחֲמַת שֶׁצְּרִיכִין לְקַבֵּל הַתּוֹרָה עַל-יְדֵי שְׁנֵי שִׂכְלִיּוֹת הַנַּ"ל, שֶׁהֵם שֵׂכֶל עֶלְיוֹן וְשֵׂכֶל תַּחְתּוֹן, עַל-כֵּן סוֹפְרִין יָמִים וְשָׁבוּעוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת שִׁבְעָה יָמִים וְשִׁבְעָה יָמִים, בְּחִינַת שְׁנֵי הַשִּכְלִיּוֹת הַנַּ"ל וְאָז זוֹכִין לְקַבֵּל הַתּוֹרָה בְּשָׁבוּעוֹת כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ, "שִׁבְעָה שָׁבוּעוֹת תִּסְפָּר לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר וְכוּ'" . כִּי הַסְּפִירָה הוּא לִקּוּט וּבֵרוּר הַנִּיצוֹצוֹת וְהַנְּפָשׁוֹת כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ 'מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה'-מֵעֵת הַתְחָלַת הַקָּצִיר, כִּי הָעֹמֶר מַתִּיר הַקָּצִיר, כִּי קְצִיר הַתְּבוּאָה מִן הַשָּדוֹת הוּא בְּחִינַת לִקּוּטֵי וּבֵרוּרֵי הַנְּפָשׁוֹת כַּיָּדוּעַ, וְעַל-כֵּן הָיוּ אֲסוּרִים לִקְצֹר לִפְנֵי הָעֹמֶר, כִּי אָסוּר לְקָצְרָם לִפְנֵי זְמַנָּם וּזְמַנָּם הוּא מֵעֵת הַקְרָבַת הָעֹמֶר שְׂעוֹרִים דַּיְקָא, כִּי אָז נִכְנַע הַסִּטְרָא אָחֳרָא וְאָז יֵשׁ כֹּחַ לְבָרֵר נְפָשׁוֹת בִּבְחִינַת אָרִיתִי מוֹרִי וְכוּ', שֶׁהוּא בְּחִינַת הָעֹמֶר, בְּחִינַת סְפִירָה כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן אֲזַי דַּיְקָא יְכוֹלִין לִקְצֹר הַתְּבוּאָה מִן הַשָּדוֹת, דְּהַיְנוּ לְלַקֵּט נְפָשׁוֹת כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ 'מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר וְכוּ'', דְּהַיְנוּ שֶׁמֵּעֵת שֶׁמַּתְחִילִין לִקְצֹר הַתְּבוּאָה לְלַקֵּט הַנְּפָשׁוֹת, אָז מַתְחִילִין לִסְפֹּר, שֶׁהוּא גַּם כֵּן בְּחִינַת לִקּוּט הַנְּפָשׁוֹת לַהֲבִיאָם וּלְקַבְּצָם מִן פִּזּוּר תַּחַת הַסְּפִירָה כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ, "וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת וְכוּ'", שֶׁמִּזֶּה נַעֲשֶׂה שָׁבוּעוֹת, דְּהַיְנוּ קַבָּלַת הַתּוֹרָה שֶׁמְּקַבְּלִין עַל-יְדֵי לִקּוּט הַנְּפָשׁוֹת כַּנַּ"ל וְזֶהוּ, "וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַה' מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ אֲשֶׁר תִּתֵּן וְכוּ'", הַיְנוּ בְּחִינַת צְדָקָה רוּחַ נְדִיבָה, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִשְׁבָּר תַּאֲוַת מָמוֹ

EN:
But the foods also have a share in the dream, etc., as is explained there — see there. And for this one needs the strengthening of the angel through simchah, etc. And this is the aspect of the holiness of Rosh Chodesh Nissan, etc. — see there. And this too is the aspect of the tikkun of the blemish of the moon, that it should be as the light of the sun. For the essential growth of the foods is through the sun and moon, as it is written: "And from the bounty of the produce of the sun, and from the bounty of the yield of the moons." And therefore the essential tikkun of the foods is in Nissan, which is then the time of their simchah, etc., as is explained there. For Nissan is Rosh Chadashim (the head of the months) — that is, the aspect of the holiness of Rosh Chodesh, when the essential tikkun of the blemish of the moon takes place. And the essential holiness of Rosh Chodesh is drawn in Nissan, which is called Rosh Chadashim, for then we were commanded regarding Kiddush HaChodesh, as it is written: "This month shall be for you the head of the months," etc.

Segment 10
HE:
וְהַיְרִיעוֹת שֶׁל הַמִּשְׁכָּן שֶׁהָיוּ שֶׁל מִינֵי בְּגָדִים תְּכֵלֶת וְאַרְגָמָן, זֶה בְּחִינַת הַכָּבוֹד שֶׁנִּתְרַבֶּה עַל-יְדֵי הַתְּפִלָּה הַנַּ"ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת לְבוּשִׁים, כִּי רַבִּי יוֹחָנָן קָרָא לְמָאנֵיהּ מְכַבְּדוּתָא ( שַׁבָּת קיג), כִּי הַיְרִיעוֹת הָיוּ חוֹפִין עַל הַמִּשְׁכָּן כֶּעָנָן בְּחִינַת ( אִיּוֹב לח) בְּשׂוּמִי עָנָן לְבוּשׁוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת עַנְנֵי כָּבוֹד, בְּחִינַת ( שְׁמוֹת טז) כְּבוֹד ה' הֶרְאָה בֶּעָנָן וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם. וְזֶה בְּחִינַת יְרִיעוֹת עִזִּים שֶׁהָיוּ עַל יְרִיעוֹת הַמִּשְׁכָּן שֶׁהָיָה שֶׁל תְּכֵלֶת וְכוּ', כִּי יְרִיעוֹת עִזִּים גַּסִּים יוֹתֵר, כִּי הֵם מְרַמְּזִים עַל בְּחִינַת הַגֵּרִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַקְּדֻשּׁוֹת הָעוֹלוֹת מֵעִמְקֵי הַקְּלִיפּוֹת מֵעֶצֶם חִיּוּתָם וְעַל-כֵּן הֵם עַשְׁתֵּי עָשָׂר יְרִיעוֹת, כִּי הַסִּטְרָא אָחֳרָא הִיא בִּבְחִינַת אֲחַד עָשָׂר כַּמּוּבָא, כִּי עִקַּר יְרִיעוֹת הַמִּשְׁכָּן שֶׁהָיוּ שֶׁל מִינֵי בְּגָדִים דַּקִּים יְקָרִים שֶׁהֵם תְּכֵלֶת וְאַרְגָמָן זֶה בְּחִינַת בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם בְּחִינַת לְבוּשִׁין דְּמַלְכָּא, בְּחִינַת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּך אֶתְפָּאָר ( יְשַׁעְיָה מט) בְּחִינַת בִּגְדֵי פְּאֵר וְכָבוֹד, אֲבָל הַגֵּרִים שֶׁהָיוּ תְּחִלָּה בִּבְחִינַת עֵשָׂו אִישׁ שֵׂעִיר, כְּשֶׁחוֹזְרִין אֶל הַקְּדֻשָּׁה נַעֲשֶׂה מֵהֶם בְּחִינַת יְרִיעוֹת עִזִּים לְאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן, כִּי הֵם מְחַפִּין וּמְגִנִּים עַל יִשְׂרָאֵל וְעוֹבְדִים וּמְשַׁמְּשִׁים לְיִשְׂרָאֵל כְּמוֹ שֶׁיִּהְיֶה לֶעָתִיד וְזֶה בְּחִינַת ( שְׁמוֹת כו) מִכְסֵה וְכוּ' עוֹרוֹת אֵילִים מְאָדֳמִים וּמִכְסֵה עוֹרוֹת תְּחָשִׁים מִלְמָעְלָה, זֶה בְּחִינַת הַגֵּרִים הַגַּסִּים עוֹד יוֹתֵר, שֶׁנַּעֲשֶׂה מֵהֶם בְּחִינַת עוֹרוֹת, שֶׁהֵם מְגֻשָּׁמִים עוֹד יוֹתֵר בִּבְחִינַת כָּתְנוֹת עוֹר, אֲבָל גַּם הֵם נַעֲשִׂים מֶרְכָּ

EN:
Therefore on Shavuos one brings the Shtai HaLechem [Two Loaves] — specifically from chametz. This is the aspect of the todah. For Pesach and Shavuos are bound to one another — "mimochoras haShabbos" until "mochoras haShabbos" — and the matzah of Pesach and the chametz of Shavuos are included together, which is the aspect of todah.

Segment 12
HE:
אות טז וְזֶה בְּחִינַת כְּלֵי הַמִּשְׁכָּן, מְנוֹרָה וְשֻׁלְחָן וּמִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת זֶה בְּחִינַת חָכְמָה וּגְבוּרָה וַעֲשִׁירוּת, כִּי מְנוֹרָה בַּדָּרוֹם זֶה בְּחִינַת חָכְמָה, בְּחִינַת הָרוֹצֶה לְהַחְכִּים יַדְרִים וְשֻׁלְחָן בְּצָפוֹן בְּחִינַת עֲשִׁירוּת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( בָּבָא בָּתְרָא כה), הָרוֹצֶה לְהַעֲשִׁיר ׀ יַצְפִּין, וְסִמָּנָךְ שֻׁלְחָן בְּצָפוֹן וּמְנוֹרָה בַּדָּרוֹם וּמִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת זֶה בְּחִינַת גְּבוּרָה, כִּי שָׁם עִקַּר הַגְּבוּרָה וְהַכֹּחַ שֶׁל הַצַּדִּיקִים, כִּי עִקַּר גְּבוּרָתָם לְהַכְנִיעַ הַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁהוּא הַיֵּצֶר הָרַע, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת קְטֹרֶת שֶׁעַל -יְדֵי זֶה מוֹצִיאִין מֵהַסִּטְרָא אָחֳרָא כָּל נִיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה בְּסוֹד אַחַד עָשָׂר סִמָּנֵי הַקְּטֹרֶת וּמַכְנִיעִין סִטְרָא דְּמוֹתָא כְּמוֹ אַהֲרֹן שֶׁהִתְגַּבֵּר כְּנֶגֶד הַמַּלְאַךְ הַמָּוֶת וְעִכְּבוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ( בַּמִּדְבָּר יז), "וַיַּעֲמֹד בֵּין הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה". וְעַל-יְדֵי אֵלּוּ הַשְּׁלשָׁה, חָכְמָה, גְּבוּרָה וַעֲשִׁירוּת, שֶׁהֵם בְּחִינַת כָּבוֹד, עַל-יְדֵי זֶה נִמְשָׁךְ בְּחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הָאָרוֹן עִם הַלּוּחוֹת, שֶׁהֵם כְּלַל הַתּוֹרָה שֶׁהָיוּ עוֹמְדִים בְּבֵית קֹדֶשׁ קֳדָשִׁים וּמִשָּׁם נִמְשַׁךְ כָּל הַנְּבוּאָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת וְכוּ'" וְעַל-יְדֵי זֶה מִתְבָּרֵר הַמְדַמֶּה וְזוֹכִין לֶאֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁצִּיּוּרָא דְּמִשְׁכְּנָא הָיָה כְּצִיּוּרָא דְּעוֹבָדָא דִּבְרֵאשִׁית, כַּמְבֹאָר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ ( תִּקּוּנֵי זֹהַר דַּף יב בַּהַקְדָּמוֹת) וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי כָּל הַמִּשְׁכָּן וְכֵלָיו שֶׁעִקָּרוֹ הָיָה הָאָרוֹן עִם הַתּוֹרָה שֶׁהָיָה מְצֻיָּר שָׁם כָּל בְּרִיאַת מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית, עַל-יְדֵי זֶה נִמְשַׁךְ הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל חִדּוּשׁ הָעוֹלָם שֶׁיָּדְעוּ הַכֹּל כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּרָא הַכֹּל הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם, כְּמוֹ שֶׁהוּא מְצֻיָּר בַּמִּשְׁכָּן בִּקְרָסָיו וּקְרָשָׁיו וְכוּ', וְעַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לְחִדּוּשׁ הָעוֹלָם שֶׁל לֶעָתִיד שֶׁאָז יִתְנַהֵג הָעוֹלָם בְּחִינַת נִפְלָאוֹת שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע וְזֶהוּ בְּחִינַת ( אָבוֹת פֶּרֶק ה) עֲשָׂרָה נִסִּים שֶׁהָיוּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, הַיְנוּ שֶׁשָּׁם הָיָה מִתְנַהֵג רַק בְּדֶרֶךְ נִסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע כְּלָל וְעַל-יְדֵי זֶה מִתְעוֹרֵר הַשִּׁיר חָדָשׁ וְכוּ' וְזֶהוּ בְּחִינַת כָּל הַשִּׁירִים שֶׁל הַלְּוִיִים שֶׁהָיוּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וּבְכָל יוֹם וָיוֹם הָיוּ אוֹמְרִים שִׁיר מְיֻחָד כְּפִי הַבְּרִיאָה שֶׁל אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁמּוֹשֵׁךְ הִתְגַּלּוּת הַבְּרִיאָה, שֶׁהוּא אֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם עַל-יְדֵי עֲבוֹדַת הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וּכְמוֹ כֵּן אָמְרוּ שִׁיר שֶׁהוּא בְּחִינַת הַשִּׁיר שֶׁל לֶעָתִיד הַנִּמְשָׁךְ עַל-יְדֵי זֶה שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַשִּׁירִים וְזֶה בְּחִינַת הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁל הַבְּהֵמוֹת שֶׁהָיוּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וּבַמִּשְׁכָּן שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה הָיָה בִּנְיַן הַמִּשְׁכָּן וְהַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כִּי כָּל הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁל הַבְּהֵמוֹת הֵם בְּחִינַת בֵּרוּר הַמְדַמֶּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת בַּהֲמִיּוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמָקוֹם אַחֵר, כִּי כָּל עִקַּר כְּלַל הַמִּשְׁכָּן וְהַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה בִּשְׁבִיל בֵּרוּר הַמְדַמֶּה כְּדֵי לְגַ

EN:
Then we read Megillas Rus — she being a convert, from whom came Dovid Mashiach, who also departed at the ais ratzon — through whom the pidyon will be completed in fullness, and through whom He will redeem us from galus [exile] with a complete geulah, as it is written : "V'ad Atik Yomaya m'ta..." — "He reached unto the Ancient of Days..."

Therefore we stay awake on the night of Shavuos — for then the pidyon is completed, which is the aspect of the awakening from sleep, as above. Now, all our vitality is through Moshe, who stands between sh'mad and ratzon, elevating every person each day from whatever passes over him — especially regarding money and livelihood, for when one blemishes in this, it is the aspect of sh'mad. From there he elevates each time through the above aspect.

Segment 13
HE:
בהר) כי לי בני ישראל עבדים הלכות ברכת השחר הלכה ד' מ"ד:

EN:
This is the aspect of the dispute of Korach. For Korach denied the Ratzon — as our Sages said : Korach was a heretic. He and his assembly were originally great tzaddikim — for he was one of the bearers of the Aron [the Holy Ark], and his assembly were "k'ru'ai ha'aidah" — "those summoned to the assembly," etc. But they were in the aspect of the elders who lack completeness. And not only did they not suffice with this, but the evil inclination overpowered them and incited them to dispute Moshe — who was always included in the upper Ratzon. So it is in every generation: there are elders and prominent people who dispute the tzaddik who is greater than them, which is an astonishing novelty. All of this is from the above aspect — because they are in the aspect of the blemished elders who, although they are upright and righteous, because they did not add kedushah each day, the metzach of the nachash draws from the fall of their days, until the metzach of the nachash itself provokes them and causes them to fall further (for such is the way of the adversary — he is the inciter, etc.) — until he incites them to dispute the tzaddik who renews himself constantly and adds light and kedushah each day — the aspect of the elder of kedushah, the aspect of "zakain — zeh kanah chochmah" — "an elder — one who has acquired wisdom."

Segment 14
HE:
במדבר) דגלים הלכות קריאת שמע הלכה ה' אותו':

EN:
This is the aspect of the sin of the Meraglim [spies], etc. Therefore adjacent to it is Parshas Challah — the aspect of tzedakah. Challah is tzedakah upon tzedakah, for it is given last — after terumah and ma'aser — in order to strengthen the ratzon and nullify the doubts. Therefore challah is a word meaning tefillah [prayer] — for the essential tefillah is through ratzon, the aspect of : "Va'ani sefilasi l'cha Hashem ais ratzon" — "And my prayer is to You, Hashem, at a time of will"; and : "B'ais ratzon anisicha" — "In a time of will I answered you."

Segment 15
HE:
נשא) ברכת כהנים הלכות ברכת השחר הלכה ד' אותכ"ה, הלכות תפלה הלכה ג', הלכות נשיאת כפים הנכללת בהלכות ברכת השחר הלכה ה':

EN:
Therefore Korach erred and relied upon the twenty-four Levite watches that he saw from afar would descend from him. But he erred greatly, as our Sages said . For the twenty-four Levite watches correspond to the twenty-four courts (and all the aspects of twenty-four above) that require a great sweetening through the pidyon — drawn only through the aspect of Moshe, who is included in the upper Ratzon. Therefore all twenty-four Levite watches — all their sweetening and tikkun — is through the twenty-four priestly watches. For it is known that Levi is the aspect of dinim and Kohain is the aspect of chesed. Even all the twenty-four priestly watches must receive the essential sweetening from the aspect of Moshe — the aspect of the Ratzon. For only Moshe drew into the world the kedushah [holiness] of the kehunah [the priesthood] and the l'viyah [the Levite service]. "Y'karah hi mip'ninim" — "She is more precious than pearls" — mip'ninim = more than the Kohain Gadol who enters lifnai v'lifnim [into the Holy of Holies]. The true tzaddik, the aspect of Moshe, is more precious even than the Kohain Gadol — for all their kedushah and all their sweetenings derive from him.

Segment 16
HE:
בהעלותך) בהעלותך את הנרות וכו' בהלכות קריאת שמע הלכה ו' מחובר להלכות ברכת השחר הלכה ה' אותמ"ד. מעשה המנורה וכו' מקשה הוא שם מ"ה. והאיש משה עניו מאד הלכות תפילין הלכה ה' ~ אותל"ו. בחלום אדבר בו הלכות ציצית הלכה ה' אותי"א, הלכות קריאת שמע הלכה ה', ח':

EN:
Korach blemished all of this — disputing Moshe and relying on the twenty-four Levite watches themselves. Through this, the intensity of the dinim provoked him — for when the dinim grasped from the side of Levi are not sweetened, the Sitra Achra [the "Other Side" — the forces of impurity] draws from there, chas v'shalom, grasping from the chain of the twenty-four courts. This is "Vayikach Korach" — "Korach took" — "V'ispalag Korach" — "Korach separated" — he wanted to separate the twenty-four courts (the twenty-four Levite watches) from Moshe (the upper Ratzon) and from Aharon the Kohain. Therefore: "Vayikach Korach ben Yitzhar ben K'has ben Levi" — and "ben Yaakov" is not mentioned, for Yaakov pleaded regarding this . For Korach blemished very greatly, casting a blemish on the Ratzon until he blemished the kedushah of his own forebears, who were great tzaddikim and drew the illumination of the Ratzon from generation to generation. He blemished them all — wanting to overturn all their good and true da'as. The blemish reached as far as Levi. But the adversary wanted to provoke further — blemishing even the kedushah of Yaakov, who comprised all twelve tribes and all seventy souls, and all three tzaddikim included most in the Ratzon (Yosef, Moshe, Dovid — who all came from him). For the metzach of the nachash that grasped Korach wanted to cast a blemish even on the root of the Ratzon. But Yaakov pleaded for mercy — that his name not be mentioned in their dispute — so that they would have no power to blemish there, chas v'shalom.

Segment 17
HE:
שלח לך) פרשת ציצית בהלכות ציצית. ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם הלכות תפילין הלה ה' אותל"ד.הסמיכות של כל הסדר שלח לך הלכות ציצית הלכה ה' בסוף:

EN:
Therefore he joined Shimon and Levi together and prayed : "B'sodam al tavo nafshi" — "Into their council let my soul not enter" — regarding the deed of Zimri, who was from the tribe of Shimon; "U'v'kahalam al taichad k'vodi" — "In their assembly let my honor not be united" — for Shimon too was provoked by the intensity of the dinim of the twenty-four courts. Therefore twenty-four thousand died through the deed of Zimri — twenty-four specifically, as above. Therefore he said : "Achalkaim b'Yaakov va'afitzaim b'Yisrael" — "I will divide them in Yaakov and scatter them in Yisrael" — that the b'nai Shimon would be impoverished, receiving tzedakah, and the b'nai Levi would receive all the forms of tzedakah — terumos and ma'asros, etc. In this he hinted at the tikkun for all the above — which is through tzedakah.

Segment 18
HE:
קרח) ענין קרח וכל הפרשה הלכות תפילין הלכה ו', כ' וכו'. הלכות ציצית הלכה ז' אותז'. מצות תרומה ומעשר הלכות קריאת שמע הלכה ג' אותז'. ופדויו מבן חדש הלכות תפילין הלכה ה' אותכ':

EN:
— End of Hilchos Bircas HaShachar, Halacha 5 —

Segment 19
HE:
חוקת) ענין פרה אדומה בהלכות השכמת הבקר הלכה א' אותי"ב:

EN:
Tefillah — Chapter Headings (continued) Based on LM I:215

Segment 20
HE:
בלק) ענין מעשה בלעם וכו' הלכות תפלה הלכה ו' הנכללת בהלכות ברכת השחר הלכה ה' אותע"ב, ע"ג. הן עם לבדד ישכון מי מנה עפר יעקב שם אותפ"ז. מן ארם ינחני בלק, בענין קדיש, הנה ברך לקחתי הלכות קריאת שמע הלכה ד' אותו'. ראשית גוים עמלק וכו' הלכות תפילין הלכה ה', ל'. הלכות ברכת השחר הלכה ג' בענין קדיש:

EN:
This is the aspect of tefillah [prayer] — for the essential aspect of tefillah is the revelation of the Ratzon [Divine Will — the supreme desire/will of the Creator, the core concept of this entire Torah], the aspect of : "Va'ani sefilasi l'cha Hashem ais ratzon" — "My prayer is to You, Hashem, at a time of favor"; the aspect of : "B'ais ratzon anisicha" — "At a time of favor I answered you"; the aspect of : "Yih'yu l'ratzon imrai fi" — "May the words of my mouth find favor..."

Segment 21
HE:
פינחס) ענין פינחס שקנא קנאת ה' צב~ אות הלכות תפלה הלכה ו' שנכללת בהלכות ברכת השחר הלכה ה' אותפ"ח וכו'. פינחס זה אאליהו שעל ידו בא תחיית המתים הלכות תפילין הלכה ו', יוד. פרשת התמיד שני כבשים בכל יום הלכות ברכת השחר הלכה ג' אותכ"ז, הלכות תפלה הלכה ד', ט"ו:

EN:
This is the aspect of s'michas geulah l'sefillah — placing the blessing of Redemption adjacent to the Amidah — derived from this very verse: "Yih'yu l'ratzon imrai fi... Hashem Tzuri v'Go'ali" — "May the words of my mouth... Hashem, my Rock and my Redeemer" — immediately followed by : "Ya'ancha Hashem b'yom tzarah" — "May Hashem answer you on a day of trouble." As our Sages said: all of this is the aspect of the pidyon [redemption — the spiritual act of sweetening harsh judgments]. For the way of the true tzaddikim [righteous leaders] who know how to perform a pidyon is that they first do the pidyon through their holy kavanos [Kabbalistic meditations] — sweetening all the dinim [harsh Divine judgments] in all the twenty-four courts and drawing the illumination of the Ratzon — and afterward they pray their tefillah for whatever is needed: the ill person, and the like. This is the general order of the daily tefillah: first, through Kri'as Shma [the recitation of "Hear O Israel"] and its blessings, one ascends to the upper Ratzon and draws the illumination of the Ratzon — through which the pidyon is accomplished, the sweetening of the dinim. This is the essential purpose of the entire order of tefillah: the Korbanos [passages about the Temple offerings], Pesukei d'Zimrah [Verses of Song], Kri'as Shma and its blessings — all serve to sweeten the dinim and illuminate the Ratzon, until one reaches the blessing of Emes v'Yatziv [the blessing affirming "True and firm"], the aspect of Bircas haGeulah [the blessing of Redemption] — concluding "Ga'al Yisrael" — "He who redeemed Yisrael." This is the aspect of pidyon — redemption and geulah [redemption from exile].

Segment 22
HE:
ואתחנן) ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום הלכות תפילין הלכה ה', כ"ה. כה' אלקינו בכל קראנו אליו ולא למדותיו הלכות ברכת השחר הלכה ג', ל"ד. והודעתם לבניך ולבני בניך הלכות תפילין הלכה ז', ו'. וידעת היום והשבות אל לבבך הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ג', י"ג. הלכות תפילין הלכה ו', ט"ו. קריאת שמע וברכותיה בהלכות השכמת הבקר הלכה א', הלכות ברכת השחר הלכה ג', בענין קדיש. הלכות ברכת השחר הלכה ה' אותכ"ח, כ"ט. הלכות קריאת שמע הלכה ד' בסוף. ואהבת וכ' בכל לבבך בשני יצריך הלכות ברכת השחר הלכה ג', י"ח. אשר אנכי מצוך היום בכל יום יהיו בעיניך כחדשים הלכות תפילין הלכה ה' אותה'. כי אתם המעט וכו' שאתם ממעיטין עצמיכם הלכות תפילין הלכה ו' אותב' כ"ה: עקב) מצות ברכת המזון ואכלת ושבעת וברכת וכו' על הארץ וכו' הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ב' ט"ו, הלכות ציצית הלכה ה'. פן תאכל ושבעת וכו' ורם לבבך ושכחת וכו' וזכרת וכו' הלכות נטילת ידים הנ"ל אותט"ו, הלכות תפילין הלכה ו', י"ב. הלכות תפלה הלכה ג' אותא', ו'. ארבעים יום לחם לא אכלתי וכו' הלכות תפילין הלכה ו' אותי"ב. ושני לוחות הברית על שתי ידי הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ג' אותג'. מעלת ארץ ישראל תמיד עיני ה' אלקיך בה, הלכות תפילין הלכה ה'. למען ירבו ימיכם וכו' לתת להם, מכאן לתחיית המתים מן התורה, הלכות תפילין הלכה ו':

EN:
Therefore it is explained in the kavanos that in the blessing of Emes v'Yatziv one ascends to the Haichal HaRatzon [the Palace of the Divine Will] — for there is where the essential geulah and pidyon take place. Then, immediately, one must place the geulah adjacent to the tefillah — for immediately after the pidyon, having sweetened all the dinim and ascended to the Haichal HaRatzon, one must pray at once. Through the tefillah, the Ratzon is revealed in wondrous completeness — for all of Hashem's Ratzon in creating His world and sustaining it is for the sake of the awesome kedushah [holiness] of Yisrael's tefillos. HaKadosh Baruch Hu created the entire world and all that fills it only for the sake of Yisrael — and the essence is that Yisrael should be tzaddikim who govern the world and direct it according to their will. The essential instrument is tefillah — through which they have the power to alter the entire heavenly array and change the entire order of nature. Although the natural order itself is also directed by His will, the Ratzon is not openly visible there. But when Yisrael pray and alter nature according to their will — then all see that there is no nature at all, only His will governing everything. He entrusted everything to Yisrael and their tzaddikim, to direct the world through their tefillah.

Segment 23
HE:
ראה) בנים אתם לה' וכו', הלכות ברכת השחר הלכה ג' אותמ"ה. כי יהיה בך אביון וכו' פתח תפתח וכו' מצות צדקה, הלכות תפילין הלכה ו' אותכ"ה וכו'. בענין קדיש הלכות תפילין הלכה ו' י"ג:

EN:
As we saw through Moshe Rabbainu, who split the sea and brought down the mahn — and the tzaddikim after him: Yehoshua who stopped the sun; Eliyahu and Elisha; Daniel, Chananyah, Mishael, and Azaryah; and all the tzaddikim who followed, performing awesome wonders and altering nature through their tefillah. This is the aspect of the condition HaKadosh Baruch Hu stipulated with the sea — that it split for Yisrael. The commentators struggled to explain these aggados rationally, but in truth the matter is straightforward: Hashem created the world to be governed by His will through this natural order — yet He charged the angels who manage nature that whenever Yisrael pray and seek to alter it, they must comply with their will — turning sea to dry land, stopping the sun, preventing fire from burning and lions from attacking, etc. Since these great miracles were already performed, the Sages mentioned them — and in truth, in every generation the true tzaddikim have the power through their tefillah to alter nature as they wish, for this is the condition HaKadosh Baruch Hu made.

Segment 24
HE:
שופטים) כי יפלא ממך וכו' בין דם לדם וכו'. וקמת ועלית אל המקום וכו'. לא תסור מן הדבר וכו'. הלכות ציצית הלכה ג' י"ב. לא תלבש שעטנז צמר ופשתים וכו' גדילים תעשה לך, הלכות ציצית. ענין פרשת זכור הלכות השכמת הבקר הלכה א' י"ב. הלכות ציצית הלכה ז' אותיוד:

EN:
This is the aspect of what is stated in the kavanos: at the beginning of the tefillah one enters the Haichal Kodshei Kodashim [the Palace of the Holy of Holies]. For the Ratzon is the aspect of kodesh [holiness] — as explained regarding the verse "Mikra Kodesh" — the aspect of calling forth and revealing the Ratzon. When it is revealed that everything is governed only by His will and there is no nature whatsoever — this is the aspect of kodesh, the essential kedushah of Hashem. But when Yisrael stand to pray and nullify nature — then it is revealed all the more that everything is His will alone. This is the aspect of Kodesh Kodashim — an addition of kedushah upon kedushah — for the essential revelation of His kedushah is when all see the power of Yisrael's tefillah. They are the crown of Hashem, as our Sages said — and as it is written : "V'Atah Kadosh yoshaiv t'hilos Yisrael" — "And You are holy, enthroned upon the praises of Yisrael" — the essential kedushah being the tefillos and praises of Yisrael.

Segment 25
HE:
כי תבא) וידוי ביכורים ארמי אובד אבי הלכות תפילין הלכה ו' אותל"ז הלכות ברכת השחר הלכה ה' בענין קדיש. היום הזה נהיית לעם. בכל יום יהיו בעינך כאלו היום נכנסת עמו בברית. הלכות תפילין הלכה ה' אותה'. וראו כל עמי הארץ וכו' ויראו ממך אלו תפילין וכו' הלכות תפילין הנ"ל אותל"ו:

EN:
Therefore the essential Kedushah [the responsive prayer of "Kadosh, Kadosh, Kadosh"] is recited during the tefillah — specifically during the Chazaras HaShatz [the repetition of the Amidah by the prayer leader] in a minyan [quorum of ten] — and it is greater than the Kedushah of Yotzer [recited during the morning blessings before Shma], which even an individual may say (called Kedushah d'miyushav). For the Kedushah of Yotzer describes the order of the angels' sanctification — how they sanctify His Name in awe and fear, revealing that He governs His worlds by His will, as it is written: "Kadosh, Kadosh, Kadosh" — and the Targum: "Holy in the heights above... holy upon the earth..." — His kedushah is above and below. This is the aspect of the three times "Kadosh" — corresponding to the three regalim [the three pilgrimage festivals: Pesach, Shavuos, Sukkos], the Mikra'ai Kodesh [Holy Convocations that call forth the Ratzon].

Segment 26
HE:
נצבים) בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד וכו'. מלמד שנסתמו וכו' הלכות תפילין הלכה ה' אותל"ו:

EN:
But the Kedushah recited within the tefillah is far higher — said only in a minyan. For this Kedushah is the aspect of the revelation of His kedushah through Yisrael's tefillos — that they have the power to alter nature, doing His will as their will. This is the essential kedushah — the aspect of "V'Atah Kadosh yoshaiv t'hilos Yisrael." Therefore, in the Kedushah of Yotzer, one does not say the verse "Yimloch Hashem l'olam..." — "Hashem shall reign forever" — whereas in the Kedushah of the tefillah one does say: "Yimloch Hashem l'olam, Elokayich Tziyon, l'dor vador..." — for the essential revelation of His kingship forever, from generation to generation, comes through Yisrael's tefillah. This will be most fully revealed when He rests His Shechinah [Divine Presence] in Tziyon — for then all will see the greatness of Yisrael, who direct the world through their tefillah. As our Sages said : "In the future the tzaddikim will revive the dead," etc.

Segment 27
HE:
וילך) ואנכי הסתר אסתיר ועתה כתבו לכם וכו'. וענתה השירה וכו'. הלכות השכמת הבקר הלכה א' אותח':

EN:
Therefore in the tefillah we mention the three Avos [the three Patriarchs: Avraham, Yitzchak, and Yaakov] — for they are the aspect of the holy elders who bind all the retzonos to the root of the Ratzon. All the Avos are called "elders," as it is written : "V'Avraham zakain ba..." — "And Avraham was old..." — and likewise of Yitzchak and Yaakov, as explained in the Midrash and in Yoma 28. Therefore they are three Avos — three holy elders comprised of all the holy elders — corresponding to the three regalim that reveal the Ratzon in the aspect of Mikra Kodesh. For the regalim are the aspect of the three Avos, as is brought. See Hilchos Kri'as HaTorah, Halacha 3, on this Torah.

Segment 28
HE:
האזינו) שירת האזינו, כי חלק ה' עמו ימצאהו בארץ מדבר וכו' הלכות השכמת הבקר הלכה א' אותח':

EN:
This is the aspect of the story of Balak and Bilaam. For Balak and Bilaam are the aspect of the wild beasts and the metzach hanachash [the "forehead of the serpent" — the root of naturalistic thinking that denies Divine Will] — who seek at every turn to overpower Yisrael, the holy nation, because Yisrael are strong in emunas haRatzon [faith in the Divine Will]. Their nourishment comes from the elders of the generation who lack completeness — for through those incomplete elders came all the corruption, all the blemishes that Yisrael inflicted on His Name through the ten trials in the wilderness.

Segment 29
HE:
וזאת הברכה) שמע ה' קול יהודה. הלכות תפלה הלה ה' אותג'. לא כהתה עינו ולא ס ליחה הלכות תפילין הלכה ה' ל"ו. ולא ידע איש את קבורתו וכו' בחינת למעלה מן המקום הלכות ציצית הלכה ג' אותח':

EN:
Balak is the aspect of the wild beasts who rip and devour — they are the wise men of nature. Bilaam is the aspect of the root of the wisdom of nature — the metzach hanachash itself. For it is explained at the end of this Torah that the metzach hanachash is the aspect of "rasha yarai" — a wicked person who appears God-fearing — and Rabbainu said then, in Yiddish: "Azoy vi a frummer rasha" — [literally: "Like a pious villain"]. Anyone who observes the followers of the philosophers in our times sees that the great majority of them cast off the yoke of the Torah and the mitzvos, as is well known. Yet even among them there appear to be, outwardly, two types: many heretics walk openly in their ways — going about with licentious women, patronizing their theaters and circuses, desecrating Shabbos and Yom Tov — and yet all their words are supposedly in pursuit of truth, and the word "truth" never leaves their lips, claiming they seek only to guide Yisrael in the path of truth, as is known to anyone who glances at their books and their evil publications that they now spread among Yisrael — may the Guardian of His people Yisrael protect us and our children from them forever.

Segment 30
HE:
מפתחות לימים טוביםובהם נכל חנוכה ופוריםוד' פרשיות:

EN:
Were these the only ones, it might still be possible to break their teeth and expose their falsehood and their recklessness. But there are also found among them a few who are in the aspect of the metzach hanachash — the root of the wisdom of nature — who are more cunningly wicked. They present themselves as upright — as if they don't desire the abominations of their students — even though in truth everything comes from their evil teachings. They inject philosophical speculations and evil reasoning of natural wisdom — contrary to the true ways of the Torah — while presenting themselves as speaking with innocence and yir'ah [fear of God], as though for the sake of truth. All their words pierce like the thrust of a sword — for they reveal faces of the Torah contrary to the halachah, and twist the words of the living God into their fabricated, counterfeit speculations. Anyone somewhat familiar with them knows this. These deniers are in the aspect of the metzach spoken of above. And in truth they too have already defiled themselves with all the vile abominations — for most of them were bachelors until thirty and forty years of age and did what they did — only they are hypocrites who concealed their abominations.

Segment 31
HE:
הלכות פסח וספירה ושבועות) בהלכות נטילת ידים שחרית הלכה ב' ובהלכות ד' מהנ"ל. הלכות תפילין הלכה ה אותי"ג הלכות ברכת השחר הלכה ו אותיוד:

EN:
This is the aspect of Balak and Bilaam. Balak, our Sages expound, came to "lick up the blood of Yisrael" — the aspect of wild beasts who rip and devour, who come to shed blood — the aspect of the inciters and misleaders who walk in the ways of their abominations in adultery and all evil desires, yet still speak their evil wisdom and urge others to follow their path. For all desires, especially the general desire, come from the muddying of the blood — therefore they are in the aspect of Balak who came to "lick up the blood of Yisrael," to corrupt their blood through their many abominations, dressing themselves in empty wisdom.

Segment 32
HE:
אות א הלכות ראש השנה) הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ג'. הלכות תפילין הלכה ה' אותכ"ג:

EN:
And Bilaam was even more profoundly impure — more cunning — concealing his wickedness. All his power was in his mouth — he knew sorceries and Names of impurity in abundance, and all the philosophies of the natural scientists of all the thinkers of our time are subsumed in him. With all of this he sought to conceal and obliterate all the ways of the Torah from beginning to end. Therefore he is called Bilaam — for he seeks to "swallow" (livlo'a) and conceal everything. As brought in Rabbainu's words: Bilaam is a kelipah [husk of impurity] standing against the entire Torah given through Moshe Rabbainu — for the bais is against the bais of "Beraishis" (the Torah's first word), the lamed against the Torah's final lamed, the ayin against the seventy faces of Torah, the mem against the forty days in which the Torah was given, as explained in the Torah "B'Krov Alai Merai'im" . This impure kelipah seeks to conceal and obscure wondrous and awesome revelations found in the Torah in its revealed and hidden dimensions — from the bais of Beraishis to the lamed of "l'ainai kol Yisrael" — that all who see them are astounded and stand trembling, for everyone sees and understands (anyone who has a brain in his skull) that it is impossible to reveal such holy and awesome Torah except from Heaven, through face-to-face prophecy of Moshe Rabbainu — and all the more so the vast secrets that the Tanna'im and the early tzaddikim began to reveal, which cause a man's hair to stand on end. One sees plainly that the spirit of Hashem spoke through them, for it is impossible to reveal such things through any human intellect, but only through Divine inspiration. Yet they seek to conceal and overturn, chas v'shalom, such lofty edifices — this shall not be in Yisrael!

Segment 33
HE:
הלכות יום כפור) רובם ככולם נכללים בהלכות ראש השנה המובאים בהלכות הנ"ל. ובהלכות ציצית הלכה ב' הלכה ג' והלכה ה':

EN:
[The text includes a bracketed passage noting that recently these same people have exposed their own depravity to all — publishing pamphlets denying the entire Zohar HaKadosh and all the ways of Kabbalah, claiming brazenly that the Zohar and its Tikkunim did not originate from Rabbi Shimon bar Yochai and his circle — whereas anyone with understanding sees that the Zohar's revelations can only have come through the holy spirit of the highest order resting upon so great and holy a tzaddik, who sat in a cave for thirteen years, etc. And likewise the writings of the Arizal, as stated in the introduction to the Eitz Chaim — that no human intellect could discover such revelations. Yet they seek to uproot and demolish such awesome edifices.]

Segment 34
HE:
הלכות סוכות) גם ד' מינם, נכלל בהלכות ראש השנה הנ"ל והלכות ציצית הלכה ג' אותכ"ב:

EN:
Therefore, when Balak saw that Yisrael were prevailing in ways beyond nature — and he himself lacked the power to defeat them — he sent for Bilaam, who is the metzach hanachash, the root of the wisdom of nature, hoping that through his power he might defeat them, chas v'shalom. For it is written in the holy sefarim that Balak's work was through physical practice — through some impure body, etc. — whereas Bilaam's work was only through his mouth. For Balak is the aspect of wild beasts who overpower through bodily desires — and through this they introduce the ways of their heresy into the world, so that they can pursue their evil desires (as our Sages said: "Yisrael did not worship avodah zarah except to permit forbidden relations to themselves publicly"). Bilaam was far more profoundly impure — more cunning, concealing his wickedness. All his power was in his mouth — he knew sorceries and all the philosophies of every current thinker subsumed within him. With all of this he sought to conceal and obliterate all the ways of the Torah from beginning to end — the aspect of the metzach hanachash. Therefore it was truly a time of great distress for Yaakov, as it is written : "Ami z'chor na mah ya'atz Balak melech Mo'av, u'mah anah oso Bilaam ben B'or..." — "My people, remember now what Balak king of Moav devised, and what Bilaam son of Beor answered him..."

Segment 35
HE:
הלכות חנוכה) הלכות השכמת הבקר הלכה ד'. הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ד'. הלכות ברכת השחר הלכה ג':

EN:
This is the aspect of : "Vayomer Moav el ziknai Midyan" — "And Moav said to the elders of Midyan." Rashi explains: were they not always enemies of one another? What prompted Moav to take counsel from Midyan? Once they saw Yisrael prevailing in ways contrary to the natural order, they said: "The leader of these people — his power is in his mouth." They responded: "Then we too shall come against them with a man whose power is in his mouth."

Segment 36
HE:
הלכות פורים) הלכות ציצית הלכה ה' אותכ" כ"ו הלכות תפילין הלכה ו', והלכה ז':

EN:
For this is a great principle: the entire world was created only for the sake of b'chirah [free choice]. Therefore b'chirah has exceedingly great power, as explained in many sefarim and in our writings numerous times. The essential power of b'chirah comes from the fact that Hashem concealed His Ratzon behind great concealments and obscurities — yet gave power and knowledge to man so that he would understand from his own mind that he must spend all his days seeking and searching for Hashem's Ratzon, nullifying all his own desires before the Divine Will.

Segment 37
HE:
מפתחות וראשי פרקים(מהתנצלותו של הר' נחמן טולטשינר זצ"להמביא לבית הדין הוצאה ראשונה:)(אמר המעתיק מפתחות וראשי פרקים מכל הלכה ומכל אותשבכל הלכה היה על האורח חיים והיורה דעה אך נאבדו מאתנו בעת רעד הסתלקותו _ ולא נשאר כי אם זה המעט אשר העתקתי כאן. וקיימתי אל תמנא טוב בעליו כי כמה שנמצא אתי טוב אדמו"ר מוהרנ"ת זצוק"ל חובה עלי להוציאו לאור. כי כל דיבור ודיבור הנמצא מכתביו הנ"ל. הן מפתחות וראשי פרקים וכו. כולם משיבין את הנפש בשבעה משיבי טעם, ומלמד לאדם דעת ועצות להתקרב להשם יתברך מכל מקום אשר נתעה בעוונותינו הרבים ולהנטותו לתחיה לנצח נצחים אמן כן יהי רצון):

EN:
For it is known and understood by all that this world is nothing — vanity of vanities, with no substance. As Koheles opened his book: "Hevel havalim..." — "Vanity of vanities..." And Dovid said : "Adam lahevel damah, yamav k'tzail ovayr" — "Man resembles a breath; his days are like a passing shadow" — and as our Sages explained : not even the shadow of a palm tree, but the shadow of a bird in flight. All the sages of truth cry out about this in countless formulations, and even the wise men of the nations agree — for we see with our own eyes that our days are fleeting and man dies each day: the hour and the day that he has lived will never return, and therefore the day of death begins from the day of birth. Nevertheless, one still needs to speak about this endlessly and review it with oneself and with one's companions — for "Gam es ha'olam nasan b'libam" — "He has also placed the world in their hearts" — which our Sages explained as a word of concealment and forgetting. In His deep wisdom, Hashem placed a forgetting in the human heart — for the sake of b'chirah — giving the adversary the power to conceal and obscure and cause forgetting. But the power of truth is certainly the greater: anyone who sincerely examines his eternal purpose cannot deny that this world is vanity of vanities, and nothing remains of it and its desires and its gold and silver — only what one labored and toiled for the eternal purpose: to fulfill Hashem's will.

Segment 38
HE:
הלכות השכמת הבקר הלכה א') על פי התורה אזמרה וכו'. ה' מה רבו צרי (תהלים ג'). התחזקות. הקיצותי ועודי עמך. עורה כבודי עורה וכו'. שחורה אני ונאוה וכו', ומה שאמרו רז"ל על זה שחורה אני במעשה העגל ונאוה אני במעשה המשכן וכו'. למה ה' יחרה אפך בעמך, וינחם ה' וכו'. אני אעביר כל טובי וכו' י"ג מדות של רחמים. ותרא ~ אותו כי טוב הוא. מלאכת המשכן, ישראל אשר בך אתפאר, בקר דאברהם, אברהם מגייר גרים, שויתי אדני לנגדי תמיד וכו' אם אמרתי מטה רגלי וכו' אזכרה נגינתי בלילה וכו'. תקון התפילה וקרבנות וקטרת. כל תפלה שאין בה מתפלת פושעי ישראל וכו' כל העוסק בתורת עולה וכו'. נאלמתי דומיה וכו' יונתי בחגוי הסלע וכו' היושבת בגנים. כהנים בעבודתם ולוים בדוכנם וישראל במעמדן. אנשי המעמד היו קורין פרשת בראשית ופרשת האזינו. ובטובו מחדש בכל יום וכו', והארץ היתה תהו וכו' ורוח אלקים וכו' רוחו של משיח וכו', כי טוב וכו' אם יגאלך טוב וכו', ההר הטוב וכו' היינו הבית המקדש. שירת האזינו כי חלק ה' עמו וכו', ימצאהו בארץ מדבר וכו', ואנכי הסתר אסתיר וענתה השירה וכו'. פסוקי דזמרה ברכות קריאת שמע, כי ביתי בית תפלה וכו', מקבץ נדחי ישראל, ברכות השחר, וד' פרשיות, צדקה, יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים וכו' והמשכילים וכו' ומצדיקי הרבים וכו'. הללוהו כל כוכבי אור. ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך, בשביל ד' דברים נגאלו. ויהי בהחלק עליהם לילה. הצלת לוט בשביל רות שיצא ממנה משיח, בז"ח היושבת בגנים וכו' בגנותא וטנופא דהאי עלמא שפילה. חצות מכדי משה לא ידע דוד ידע וכו' אלא כנור היה תלוי וכו'. ניגון משיח אלקי יעקב ונעים זמירות ישראל, לבישת בגדים:

EN:
Therefore all the true tzaddikim who walked in this path and examined their eternal purpose all their days attained the understanding that Hashem's will is to distance oneself from all evil desires — not only from the superfluous but even from what seems necessary — sanctifying and purifying oneself each time, until even the essential necessities are performed in kedushah and purity, for the sustaining of the world (which is His will), and not for one's own desires at all. Because they examined the truth honestly and carried it out — withdrawing and sanctifying themselves each day with ever-greater kedushah, ascending from level to level — Hashem had mercy upon them and revealed His will to them. The first was Avraham Avinu, who walked in this path with total integrity — the first to attain Hashem's will in the way of the Torah that was transmitted to us. As our Sages said : "We find that Avraham Avinu fulfilled the entire Torah." For although there were great tzaddikim before him — Noach, Mesushelach, Chanoch — they did not merit to reveal Hashem's Godliness and His will as Avraham did.

Segment 39
HE:
וזה בחינת כהנים לוים וישראלים מותרים לבא זה בזה והולד הולך אחר הזכר, וכמו שאמרו במשנה: כל מקום שיש קידושין ואין עבירה הולד הולך אחר הזכר, כל מקום שיש קידושין ויש עבירה הולד הולך אחר הפגום וכולי:

EN:
And this is the aspect of the construction of the Mishkan [Tabernacle], which was commanded after the incident of the Aigel. For since the primary sin was through the aspect of excess light, as mentioned above — therefore they were compelled afterwards to build the Mishkan and its vessels, which comprised many colors [gvanin sagiyin]. For all of this was the aspect of tzimtzumim — to contract the drawing-down of the revelation of His G-dliness. For every vessel and every component of the Mishkan and the priestly garments were all aspects of holy contractions to receive the light in gradual stages and in measured proportion — and this is the primary rectification, as mentioned above. And therefore, every time they were commanded regarding the work of the Mishkan, they were first commanded regarding Shabbos, as it is written, "My Sabbaths you shall keep, and My Sanctuary you shall revere" (Leviticus 19:30). For Shabbos is the aspect of the revelation of Oraysa d'Asika Sesima'ah [the Torah of the Hidden Ancient One], which is revealed through the rectification of the aforementioned tzimtzum — and this is the aspect of the construction of the Mishkan, as mentioned above.

Segment 40
HE:
גמורים, רַחַמְנָא לַצְלן, בִּיזֶה תְּלוּיבֶָּה:
ַּי בודאי אין אָדֶָם נופל בַּבַת אֶחַת, בַּפְרְט גְדוּל
ְּישְרְאֶל שְהְיָה נשִיא בִּית אֶב וכו" וּבְוְדאי נָפַל בְּכֶל
פעַם לְתְאוָה זאת כאשר ידע בנפשו, וְזֶה הָסִיתוּ,
ונכנם מינָה בִּלְבּוּ נגַד משה רַבַנוּ, וכְמוּ שִפֶּגִם עלידי
תַּאוְתו הְרְעָה, כַּן פּגֶם בִּייתַר עלדידי גַסוּתו הֶרע, בי
אם הָיָה עַליכְּליפָּנִים שובר גִסוּתו וְחְכַמַתוּ הְרְעָה,
ְהְיִה מבטל דַעָתו נָגֶד משה רבו, בַּודאי לא הָיָה בַּא
נְפִילֶה רידה בַּזאת, לְתְפם מִריָנִית וְלְהְבִיאָה
לפָנִי משֶה, ולְפלְפַל עַמו בַּהְלְכָה. א זֶה תְּלוּי בַּזֶה,
ורי מתקֶף תְּאִוְתוּ, מרד נַגֶד משָה, עד שְנְעַשָה לו
מהַתוּרֶה שְבְּעַליפֶה פָּה לְדבַּר וְלְמרד נַגֶד משה,
ולהפך דַברִי אֶלקים חַיים, ולוּמר: זו אסורה או
מִתְּרֶת וכו' (וכן הוא בַּכָל דור ודוּר).
הצרה הְיְתָה אֶז גְדילָה כְּ"בֶּף, עד שֶמשָה בְּעַצְמו,
נתְעַלְמָה ממנו הַהַלְכָה, כַּמוּ שאמרו רבותינו ז"ל, עַל
פַסוּק (בְּמדְבַּר כה) "וְהְמה בכים פְַּתַח אהֶל מועָד"
תַנְחוּמא שָם כ), שְנְתְפַלְמָה מִמָנוּ הַהַלְבָה; בִּי כָּל
תּקֶָף הַמְרִידֶה וְהַרְפְקַרוּתִיי של זְמְרי נְגֶד משָה, הָיָה
מנפילת הַהַלְכוּת של תורה שבְּעַל פֶּה, עד שנעשה
לו פָּה לזְמְרִי, שְהְיָה בְְּדאי למְדן וְתְלְמִיד חְכֶם גֶדול,
שְידבַּר נַגֶד משָה בְְּפְּקַרות כְּליבֶּך, וּמְחָמַת זֶה
ְַּצָמו נַתְעַלְמָה. ממשָה הַהְלְכָה,, מַעעָם נְפִילַת
הַהַלְכוּת של תורה שבַּעַל"פָה, עד שנתרשלו יִדָיו
לְבָרֶר הַהַלְבָה מִנְפִילְתָה.
ְהַשם יִתְבֶּרך נָתַן כח בּפִינְחֶס, שְיִבוּא וטל אֶת שָלו,
וְרְאֶה מעָשָה וְְִַּר הלְבָה "וקה רמח בְָּדו" וְכו, בָּ
רְאֶה שְנְפִילַת הַהַלְבָה עַצוּמָה מאד, וְאִי אֶפֶשָר לְתַקֶן
בשְלְמוּת מיד, על"כן לקה כָּלִי זין גשמִיים בְּיִדו,
דהינו רמ"ח שְהוּא בְּחִינת חֶרֶב, וְנָקֶם בּו, בַּבְחִינת
(ויקָרא כו, כה) חרב נקָמת נָקָם בַּרית; כּי ישראל יש
לָהֶם שני הכחות, בפרט אז, שהְיָה כחו של משה
גדל מָאר, רק שְלָפִי שְעָה נַתְרשָלו יָדִיו, עֶל"בַּן נָקֶם
בו בִּרמח, בִּחִינת חֶרֶב, בִּבְחִינת (תְּהְלִים קמט)):
ירוממות אל בַּנְרוּנֶם וְחֶרַב פיפיית בִּיָדֶם. לעשות
נקְמָה' וְכוּ', שָיִשְרְאֶל יש לָהֶם שָנִי הַכחות, וְזֶהוּ (שֶם
'לעשות בָּהֶם משפט כְּתוּב' וְכו', 'משפט כְּתוּב'
דַיִקָא, בְּחִינת. הַלְכוּת ומשפטי הַתוּרֶה, לְבְרַר
הַהְלְכות וְהַמשְפֶט, ולעשות בָּהֶם כְּרְאוּי, בָּמו שְעֶשָה
פּינחם בּמֶרִי, שְהְתְפַלל לה' יִתְבֶּרְף, כָּמו שַבָּתוב
(שם קו, ל: ויעמד פינחָם ויפלל (בְּמַרְבַּר כה, ז וַיּקה
רמח בְּיִדו וְהרְגֶם, עַליכַּן הַבְטִיחו. ה' יִתְבֶּרך וד
(שם, יב): "הַנָנִי נתַן לו אֶת בְּרִיתִי שלום", 'בְּרִית
שָלום' דַיקָא, הַפֶּ הַמִהְלקֶת. שְנְמשָף. עליידי
הַמִתְנְְדִים, שְעַשָה לָרֶם פָּה לְדְבָּר מַהַתוּרֶה
שִבְעַל"פֶה, כַּי הוא תִּקֶָן זאת, עַל"כַּן הוא ראוי
לְבַרְבַּת שָלוּם, שְזֶהו בְִּינַת הַבְּהַגָה שְנְתַן לו, שְהוּא
ָּחִינת יִמין, בִּ זבה לְהַגְבִיק הכל וּלְבַלְלו בְּיִמין,
עלדידי שְבַּער רע כְּזה מישראֶל, שָהוּא זְמרי, שְעָשָה
מעשה רע וּמגגָה כַּזֶה, וְרצה עוד לְהוּכִיח. עלדפי
הַתּוּרֶה לְמרד נַגַד משה, שְזֶה גֶּרוּע מן הַכל, בי
עֶלייְרי זֶה רצה לְהחְטִיא אֶת כָּל יִשְרְאֶל, עַליכּן זֶבָה
ַּינְחֶם לְבָרִית כְּהָנת עוּלֶם לְדוּרוּת,
והוא בּעַצַמוּ אלְיהו, כָּמו שאמרו רַבותִינוּ ז"ל, שיבוא
ויבשָר הַגְאלה לְישְראֶל, שְעְקר גָּמַר הַתְקוּ יִחְיָה אֶז
עלדידי משיח, וְעַל"כַן אין אלהו בַּא לְטמַא וּלְטהֶר
וכו', כִּי אם לעשות שלום בָּעוּלֶם; כּי עקר הַתקוּן הוא
השָלוּם, הַפֶּך הַמחַלקֶת, ועלדידי זֶה מִמִילָא תִּתְבָּרָר
הַהַלְכָה, מאחֶר שְיִהְיָה הַלְמוד רק לְשֶמָה בְּאָמָת
בשלמוּת, וְזֶהוּ 'אין אלִיהוּ בַּא לְטמא וּלְטֶהֶר', דהִינו
שיודיע בְּפיו אִמִתַּת הַהַלְכָה, אִיזֶהו הטמא וְאִיזֶהו

Segment 41
HE:
כִּי בֶּאֱמֶת כָּל הַחִיּוּת שֶׁל כָּל הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ הוּא רַק מֵהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה כַּיָּדוּעַ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ", בְּרֵאשִׁית זֶה הַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרֵאת 'רֵאשִׁית חָכְמָה' (תְּהִלִּים קיא), וּבָהּ בָּרָא ה' יִתְבָּרַךְ כָּל הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ וְהִיא חִיּוּת כָּל הַדְּבָרִים וְכָל הַחֲפָצִים שֶׁבָּעוֹלָם. נִמְצָא, שֶׁבְּכָל חֵפֶץ שֶׁבָּעוֹלָם מְלֻבָּשׁ בּוֹ אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהִיא חִיּוּתוֹ. וְאִם הָיִינוּ כֻּלָּנוּ זוֹכִין לִהְיוֹת כָּרָאוּי כִּרְצוֹנוֹ הַטּוֹב בֶּאֱמֶת וְלִלְמֹד תּוֹרָה לִשְׁמָהּ בֶּאֱמֶת, אָז הָיוּ כָּל הַדְּבָרִים מְבֹרָרִים אֲפִלּוּ כָּל הַחֲפָצִים שֶׁל חֹל, כִּי כֻּלָּם מְקַבְּלִין חִיּוּתָם מֵהַתּוֹרָה כַּנַּ"ל, אַךְ מֵאַחַר שֶׁלָּאו כָּל אָדָם זוֹכֶה שֶׁיִּהְיֶה לִמּוּדוֹ עוֹלֶה לְהַשְּׁכִינָה כַּנַּ"ל, וּכְשֶׁאֵין לִמּוּדוֹ עוֹלֶה לְהַשְּׁכִינָה אֲזַי נִתְפַּזֶּרֶת הַתּוֹרָה וְכוּ' וְנַעֲשֶֹה מִזֶּה לִפְעָמִים ל"ט מְלָאכוֹת וְכוּ' כַּנַּ"ל, עַל כֵּן צְרִיכִין לְהִתְיַגֵּעַ בְּמַשָּא וּמַתָּן וּלְהִשְׁתַּדֵּל מְאֹד שֶׁיִּהְיֶה הַמַּשָּא וּמַתָּן בִּקְדֻשָּׁה גְּדוֹלָה, אוּלַי יִזְכֶּה לְבָרֵר הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁהֵם אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה הַמְלֻבָּשִׁין בְּהַל"ט מְלָאכוֹת שֶׁנַּעֲשֹוּ מֵאוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה שֶׁאֵין הַלִּמּוּד כָּרָאוּי, שֶׁנִּתְפַּזְּרָה בָּאֲוִ

EN:
[continued]

Segment 42
HE:
וע"כ אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה כי אין אנו יכולין לעשות שום מצוה והנהגה כ"א ע"פ משה רבינו ע"כ שהוא נביא באספקלריא המאירה. שע"י מצוותיו הקדושים שקיבל מפי הגבורה בנבואתו הקדושה באספקלריא המאירה וגם עכשיו אנו עושין כל המצוות על דעתו ומקשרין כל המצמוות אליו כמו שאנו אומרים ברוב המצוות כאשר צוויתני ע"י משה עבדך וכו' ועל ידו דייקא אנו יכולין למלאות רצון הש"י ולתקן כל העולם כולו ולהעלות כל העולם לשרשו וכנ"ל וע"כ אין אנו יכולין לעשות שום מצוה ע"פ נביא כי אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה כי כל הנביאים התנבאו באספקלריא שאינה מאירה לבד משה רבינוע"ה התנבא באספקלריא המאירה שהוא בחי' שמחה מהמצוה בעצמה שעל ידו דייקא יכולין לקייטם רצון הש"י ולעשות כל המצות שהם חיות ותיקון העולם כנ"ל:

Segment 43
HE:
וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאוֹמְרִים בְּפֶסַח עַל הַסֵּדֶר, חַד גַּדְיָא, שֶׁהוּא פְּלִיאָה נִשְׂגָּבָה, אַךְ כָּל הָעִנְיָן הַזֶּה שֶׁל הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַחַד גַּדְיָא, הַכֹּל הוּא בְּחִינַת עִוּוּת הַמִּשְׁפָּט שֶׁכָּל אֶחָד עִוֵּת מִשְׁפָּטוֹ, כִּי הַשׁוּנְרָא אָכְלָה הַגַּדְיָא שֶׁלֹּא בְּמִשְׁפָּט. וְאִתָּא כַּלְבָּא וְנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, אַף-עַל-פִּי שֶׁלְּהַשּׁוּנְרָא בְּוַדַּאי מַגִּיעַ זֹאת, אֲבָל הַכַּלְבָּא נָשְׁכָה בְּעַוְלָה, כִּי מִי שָׂם אוֹתוֹ לְשׁוֹפֵט וְכֵן הַחוּטְרָא וְהַנּוּרָא וְכוּ', כֻּלָּם נָקְמוּ זֶה בָּזֶה. וְהַכֹּל הָיָה סִבּוּבִים מֵאֵת ה' יִתְבָּרַךְ, כִּי לְכָל אֶחָד מַגִּיעַ כֵּן עַל-פִּי מִשְׁפָּט. וְאַף-עַל-פִּי-כֵן הֵם בְּעַצְמָן עִוְּתוּ הַמִּשְׁפָּט. וְעַל-כֵּן בֶּאֱמֶת נָקְמוּ בָּהֶם אַחַר כָּךְ, כִּי בֶּאֱמֶת בְּעִנְיַן הַמִּשְׁפָּט אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין כְּלָל, כִּי מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבוֹתָיו יִתְבָּרַךְ וְאָסוּר לְהַרְהֵר בָּזֶה כְּלָל. וְכַמּוּבָא מְבוּכָה זֹאת עַל מִשְׁנָה אַף הוּא רָאָה גֻּלְגֹּלֶת אַחַת שֶׁצָּפָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם אָמַר אָמַר לוֹ, עַל דְּאַטֵפְתְּ אַטְּפוּךְ וְסוֹף מְטַיְּפַיִךְ יְטוּפוּן, כִּי בְּוַדַּאי מַגִּיעַ לוֹ לְהַטִּיפוֹ עַל-פִּי מִשְׁפָּט וְאַף-עַל-פִּי-כֵן הוּא עָשָׂה עַוְלָה. וְעַל-כֵּן סוֹף מְטַיְּפַיִךְ יְטוּפוּן. וְעַל-כֵּן אוֹמְרִים עִנְיָן זֶה שֶׁל הַחַד גַּדְיָא בְּפֶסַח לְהוֹרוֹת שֶׁאָסוּר לְהַרְהֵר בְּעִנְיַן מִשְׁפָּטָיו יִתְבָּרַךְ וְאָסוּר לָנוּ לַעֲשׂוֹת עַוְלָה נֶגֶד חֲבֵרֵנוּ אַף-עַל-פִּי שֶׁמַּגִּיעַ לוֹ כֵּן עַל-פִּי מַעֲשָׂיו. אֲבָל אֲנַחְנוּ צְרִיכִים שֶׁלֹּא לְעַוֵּת הַמִּשְׁפָּט, כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹקִים הוּא. וְעִקַּר תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט בִּשְׁלֵמוּת הוּא רַק עַל-יְדֵי מִשְׁפַּט ה' יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּהוּ שֶׁמְּסַיְּמִין בַּסּוֹף, וְאִתָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְשָׁחַט לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת וְכוּ'. לְהוֹרוֹת שֶׁעִקַּר גְּמַר תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט יִתְגַּלֶּה לְבַסּוֹף כְּשֶׁיָּבוֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְיִשְׁחֹט לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה יַעֲבִיר מֵהָאָרֶץ, אֲבָל עַתָּה אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין דַּרְכֵי מִשְׁפָּטָיו יִתְבָּרַךְ וְאָסוּר לִכְנֹס לְהַרְהֵר כְּלָל בַּמְּבוּכוֹת הָאֵלּוּ, רַק לְהַאֲמִין כִּי מִשְׁפָּטָיו יִתְבָּרַךְ עֲמֻקִּים מְאֹד וְאִי אֶפְשָׁר לַהֲבִינָם כְּלָל. וּבֶאֱמֶת הַכֹּל בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים. וְעַל-כֵּן אוֹמְרִים זֹאת בְּפֶסַח, מֵחֲמַת שֶׁאָז עֲדַיִן קֹדֶם תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט לְהוֹרוֹת שֶׁכָּל זְמַן שֶׁלֹּא נִתְתַּקֵּן הַמִּשְׁפָּט עַל מְכוֹנוֹ אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין מִשְׁפָּטוֹ יִתְבָּרַךְ כְּלָל כַּנַּ"ל, עַד שֶׁיָּבוֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְכוּ', דְּהַיְנוּ עַד הַקֵּץ הָאַחֲרוֹן, שֶׁאָז יִהְיֶה עִקַּר תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט בְּחִינַת צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְכוּ'. וְאָז יִתְגַּלֶּה הַדַּעַת וְיָבִינוּ אָרְחוֹת מִשְׁפָּטָיו יִתְבָּרַךְ, אֲבָל עַתָּה צְרִיכִין רַק לְהַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה כִּי יָשָׁר מִשְׁפָּטָיו יִתְבָּרַךְ וְהַכֹּל בְּחֶסֶד גָּדוֹל, כִּי אֲפִלּוּ אַחַר הַפֶּסַח שֶׁמַּתְחִיל תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט עֲדַיִן אֵין זוֹכִין לְתִקּוּן הַמִּשְׁפָּט בִּשְׁלֵמוּת וְכַמּוּבָן לְעֵיל ), כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט יִהְיֶה עַל-יְדֵי מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ בְּעֵת הַקֵּץ הָאַחֲרוֹן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים וְכוּ'". וּכְתִיב, "יִשְׁפֹּט עֲנִיֵּי עָם". וּכְתִיב, "אֶרְעֶנָּה בְּמִשְׁפָּט". וְכֵן בִּפְסוּקִים הַרְבֵּה כַּנַּ"ל: 

~ אות כ

וְנַחֲזֹר לְעִנְיַן רֹאשׁ חֹדֶשׁ וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁנּוֹהֲגִ

EN:
But during all the rest of the year, such a great illumination is not drawn upon us from Above, and certainly we do not have the power to make the dough into matzah, the aspect of manna. For this is only accomplished through the light drawn from Above on Pesach. And therefore the rest of the year there is no distinction between chametz and matzah, for we do not have the power to guard the dough from the sitra achra. Rather, through the power of the Torah — which is the aspect of lower arousal — through this specifically the food is repaired. And then there is no longer a distinction between chametz and matzah, for necessarily the shefa must be drawn below in the aspect of foods of this world. Only we repair them through the Torah, etc., through the r’shimah [imprint] from the inner unification. And understand this. And this needs further explanation.

Segment 45
HE:
אות כ ונחזור לענין ראש חדש וזה בחינת מה שנוהגין לילך על קברי צדיקים בערב ראש חדש. כי מבואר שם בהתורה הנ"ל שעיקר תיקון המשפט ממשיך הצדיק על ידי בחינת שינה הקדושה שלו שהיא דרכי התמימות ופשיטות שנוהג עצמו ומסלק חכמתו ומשליך עצמו בכל מיני רפש וטיט בשביל רצון השם יתברך וכו' (עיין שם היטב ועיין שם מה שכתוב שם בסוף). ובאמת הוא דבר גדול מאד להשליך מאתו כל החכמות וכו' שעל ידי זה מעלין המשפט מהתהומות שנפל לשם וכו' (עיין שם היטב) ועל כן אר הסתלקות הצדיק שאז היא בבחינת שינה ביותר כי מיתת הצדיקים נקראת שינה עד התחיה כמו שכתב ומקיים אמונתו לישיני עפר וכו' וכתיב ורבים מישני אדמת עפר יקמצו וכו' ואז הם משיים בחינת תיקון המשפט ביותר כי יש בחינת נפילת המשפט שנפל למטה מאד בתהומות עמוקים עד שאפילו הצדיק הקדוש שזוכה על ידי בחינת שינה הנ"ל בחינת תיקון המשפט להעלות המשפט מהתהום כנ"ל. אבל יש בחינת נפילת המשפט שנפילתו עמוקה מאד עד שאי אפשר בחייו להעלותו אפילו עלידי בחינת שינה הקדושה שלו כי אם על ידי הסתלקותו ממש שאז הוא בתכלית הביטול. ואז דייקא ממשיך ביותר בחינת תיקון השינה הנ"ל מחמת שהמיתה שלו הוא בחינת שינה כנ"ל. ואז יוכל להעלות ביותר ויותר המשפט שנפל מאד מאד עד עמקי תהומות אשר לא היה אפשר בשום אופן להעלותו בחייו כי אם על ידי שינה של הסתלקותו ממש. ועל כן הולכים על קברו כדי להמשיך על עצמ בחינת יקון המשפט שהוא עיקר גמר התיקון ועל כן צועקים שם להשם יתברך ביותר מעומק הלב כי בכל פעם צריכין להתחיל מתחלת התיקון כנ"ל דהינו מצעקת הלב ממעמקים וכנ"ל. ועל כן הולכים לשם בערב ראש חדש ביותר כדי להמשיך על עצמו על ידי זה בחינת קדושת ראש חדש שאז נעשין כל התיקונים הנ"ל על ידי הצדיקי אמת שעוסקין בכל אלו התיקונים שעיקר גמר התיקון הוא בחינת תיקון המשפט שהוא בחינת קשר המרכגה להעלות כל האהבות הנפולין ועל ידי פגם המשפט כמו שכתוב שם כי בערב ראש חדש הלבנה הוא בתכלית המיעוט ואז דייא מתחלת להתמלאות מיד בראש חדש וזה רמז על כל אחד מישראל שהם עתידים להתחדש כמותה וכו' כמו אומרים בברכת קידוש הלבנה כי כל ימי עולם אנו עוסקים בתיקון פגימת הלבנה ובכל פעם מתקנים אותה מעט מעט עד שלעתיד תמל פגימתנו לגמר ולא יהיה בה שום מיעוט וכו' ואף על פי שבגשמיות אין אנו רואין בהלבנה עתה שום תיקון כי בכל חודש חוזרת ומתמעטת כבתחלה אף על פי כן אנו מאמינים שאין יגיעתינו לריק ח"ו. ובודאי בכל ראש חדש וראש חדש ובכל ברכת קידוש לבנה ובשאר התיקונים שעושים הצדיקים וכל ישראל בשבילה. בודאי היא נתתקנת ברוחניות בכל פעם עד שלעתיד נראה זאת עין בעין שנתמלאה פגימתה על ידי קדושת הצדיקים וכלל ישראל שיש לו עליות וירידות כל ימיו בלי שיעור עד שיש שנדמה לו שאל פעל כלום מאחר שבכל פעם חוזר ונתמעט או נפגם ח"ו. אף על פי כן אין שום יגיעה לריק ח"ו (כמבואר כבר אצלינו כמה פעמים). והעיקר הוא תמימות ופשיטות לחזק את עצמו בדכי התמימות והפשיטות של הצדיקי אמת שעל ידי זה יכולין לזכו במשפט אפילו אם נפל עד התהום ח"ו כי עיקר הנפילה של כל אחד הוא על ידי פגם הברית שבא מאהבת הנפולין באים על ידי בחינת פגם המשפט. ויש שנפילתם עמוקה מאד מאד רחמנא ליצלן ועיקר התיקון על ידי בחינת קשר המרכבה (כמו שכתוב שם). ותיקון קשר המרכבה יכול כל אחד להמשיך על עצמו על ידי שישמור היטב לקשר ולחבר מחשבתו יחד למקום אחד שלא תתפזר לחוץ רק תהיה אחוזה וקשורה יחד בהשם יתברך ותורתו בקשר אמיץ וחז. כי עיקר תיקון המרכבה הוא על ידי תיקון המחשבה שבמוח (כמובן בתיקונים) שמחשבות רעות הם בחינת חיות טמאות ומחבות קדושות הם בחינת חיות שבמרכבה אריה שור נשר וכו' ואדם רכיב על כולהו עיין שם. כי כל אחד מישראל צריך שיהיה מרכבה לשכינה כמו שאמרו רז"ל הצדיקים הם מרכבתו של השם יתברך. והעיקר על ידי קדושת המחשבה שהוא עיקר האדם שעל ידי זה נכללין בבחינת אדם היושב על הכסא שוא עיקר המרכבה. על כן כשמקשר מחשבתו יחד אליו יתברך שלא תצא לחוץ מהקדושה ח"ו. על ידי זה הוא בחינת קשר המרכבה כנ"ל. וענין התקשרות הזאת הוא עצה נפלאה שמענו מפיו הקדוש ז"ל שכשמתגברים על האדם בתאוות והרהורים כמו שמתגברין ח"ו צריכים לקשר את עצמו יחד וכנ"ל אבל עיקר בחינת תיקון קשר המרכה השהוא עיקר תיקון המשפט תיקון הרהורי ניאוף תיקון אהבות הנפולין אי אפשר לזכות כי אם בכח וזכות הצדיק שזכה לתיקון המשפט בשלימות על ידי עוצם נפלאות תמימותו ופשיטותו הנ"ל וביותר אחר הסתלקותו שהוא בחינת שינה ארוכה שעוסק בתיקון זה ויותר ויותר כנ"ל. שעוסק להעלות המשפט והאהבות הנפולין מעמקי תהום תחתיות. כי ידוע לרבים שיש עכשיו אנשים שנפילתם עמוקה עד התהום כאשר רבים יודעים בנפשם מה שעובר עליהם עד שהרבה נתייאשו מהשם יתברך על ידי זה רחמנא ליצלן אבל באמת כבר מבואר אצלינו צעקתו הגדולה ז"ל שאין שום יאוש בעולם כלל כי כל הצדיקי אמת שוכני עפר ממשיכין בחינת תיקון קשר המרכבה עד התהום ומעלין המשפט והאהבות הנפולין משם וכל מי שאוחז עצמו בהם באמת יכול למצוא עצות והצלות אפילו בתהום תחתיות ומתחתיו לקשר את עצמו גם שם לקבץ פיזור מחשבתו להשיבה אל הקדושה מתהום תחתיות. ובזה דייקא מעלין קדושת המשט מהתהום. כי זה יקר מאד אצל השם יתברך כשאדם ממשיך את עצמו מנפילה עמוקה כזאת להשם יתברך שעל ידי זה דייקא מתקן ומעלה קדושות הרבה (כמובא במקום אחר). וזה בחינת ירידה תכלית העלייה. כי דייקא על ידי הירידה הגדולה שנתעה מאד כשמתגבר גם שם וממשיך עצמו לדרכי התמימות והפשיטות האמתי של הצדקי האמתואינו מייאש את עצמו בשום אופן בעולם. ומקשר פיזור מחשבתו גם שפ ופונה להשם יתברך. על ידי זה דייקא נעשה תיקון נפלא בכל פעם עד שסוף כל סוף יזכה לעלות משם ויתתקן הכל. והכל בכח הצדיק האמת הוריד את עצמו כל כך וגלגל את עצמו בכל מיני רפש וטיט בשביל רצונו יתברך דהיינו שעסק עאם בני אדם המטונפים ומלוכלכים מאד במעשיהם רחמנא לילן. וכמו שאמר אדמו"ר ז"ל על עצמו. ואני ידי מלוכלכת בדם ובשיר ובשליא כדי וכו'. ובכח הזה אפילו מי שהוא בתוך רפש וטיט אפילו במקומות המטונפים במצולות ים בתהום תחתיו יכול גם שם להמשיך על עצמו בחינת התקשרות הנ"ל שנמשך מבחינת תיקון קשר המרכבה של הצדקי אמת שעל ידי זה מעלין המשפט והאהבות הנפולין מהתהום שזה עיקר התיקון של הגלות האחרון כארך המר הזה נקרא תהום כמו שדרשו רז"ל על פסוק והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום שהם הד' מלכיות והגלות האחרון הזה נקרא תהום כי בעוונותינו הרבים נפלנו עד התהום בבחינת ותרד פלאים שהוא בחינת ירידת המשפט בחינת כי פלא ממך דבר למשפט. ועיקר התיקון על ידי התמימות והפשיטות האמתי ולסלק כל החכמות וכו' שנמשך מהתמימות של הצדיקי אמת שהוא בחינת שינה קדושה שעל ידי זה זכו להעלות המשפט מתהום תחתיות ולתקנו בשלימו כנ"ל.

EN:
And therefore all the korbanos come as matzah. For they come to atone — which is the aspect of Pesach, etc. And therefore on Shavuos, which is the receiving of the Torah, one brings the two loaves of chametz. And therefore even on Pesach, the obligation of matzah is only on the first night. And therefore the todah [thanksgiving offering] also comes with chametz. For all miracles are drawn from the ultimate end [keitz ha’acharon], etc. And therefore all korbanos will be nullified except the korban todah.

And this is: “u’s’fartem lachem mi’macharas ha’Shabbos” [“And you shall count for yourselves from the morrow of the Shabbos”] (Vayikra 23:15). For it is called Shabbos, as above. And then one brings the Omer of barley, which is animal food. For after the first day, the light is withdrawn, etc., as above at length. And therefore the korban needs to have a Shabbos pass over it, as is said: “shivas yamim yih’yeh im imo, u’mi’yom ha’sh’mini va’hal’ah” [“Seven days it shall be with its mother, and from the eighth day onward”] (Vayikra 22:27) — it shall be accepted, etc. For the korban is the aspect of drawing spiritual G-dliness, etc. — beginning the rectification anew — which is impossible except through Shabbos.

Segment 46
HE:
וּבִשְׁבִיל זֶה נוֹסְעִים לַצַּדִּיקִים עַל שַׁבָּת, כִּי כָּל צַדִּיק הוּא בְּחִינַת משֶׁה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמָקוֹם אַחֵר, וְעִקַּר סוֹד קְדֻשַּׁת שַׁבָּת הוֹדִיעַ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְמשֶׁה שֶׁיֵּלֵךְ וְיוֹדִיעַ לְיִשְֹרָאֵל בְּחִינַת 'לֵךְ וְהוֹדִיעֵם' כַּנַּ"ל, וְכֵן בְּכָל דּוֹר וָדוֹר צְרִיכִין לָבֹא לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁיּוֹדִיעַ לוֹ קְדֻשַּׁת שַׁבָּת שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה, כִּי בְּוַדַּאי עִקַּר מַה שֶּׁנּוֹסְעִים לְצַדִּיקֵי אֱמֶת הוּא כְּדֵי לִזְכּוֹת לִתְשׁוּבָה מִכָּל מָקוֹם שֶׁהוּא, כִּי מִי שֶׁנּוֹסֵעַ וּבָא לְהָרַב בִּשְׁבִיל פְּנִיָּה אַחֶרֶת כְּדֵי לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ אֵיזֶה רַבָּנוּת אוֹ הִתְמַנּוּת אַחֵר וְכוּ', אֵין זֶה בִּכְלַל הִתְקַרְבוּת לַצַּדִּיק כְּלַל, כִּי הֲרֵי הוּא נוֹסֵעַ בִּשְׁבִיל כְּבוֹד עַצְמוֹ, אֲבָל עִקַּר הַהִתְקַרְבוּת לְהַצַּדִּיק הוּא כְּשֶׁכַּוָּנָתוֹ לַה' לְבַדּוֹ כְּדֵי שֶׁיְּקַרְבוֹ לַה' יִתְבָּרַךְ וִישִׁיבֵהוּ מִמָּקוֹם שֶׁנָּפַל לְשָׁם וְכוּ'. וְעַל-כֵּן הָרֹב נוֹסְעִים עַל שַׁבָּת, כִּי עִקַּר דֶּרֶךְ הַתְּשׁוּבָה שֶׁהוּא בְּחִינַת בָּקִי בַּהֲלָכָה וְכוּ', בְּחִינַת אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ הוּא עַל-יְדֵי קְדֻשַּׁת שַׁבָּת כַּנַּ"ל: 

~ אות כב

וְעַל-כֵּן כָּל

EN:
This monumental halacha, based on Likutay Moharan II:67, develops the concept that Shabbos is the Name of Hashem — Sh'mah d'Kudshah B'rich Hu — and that every aspect of Shabbos flows from this identification.

Segment 48
HE:
אות כב ועל כן כל ההכנה לקדושת ראש השנה ועשרת ימי תשובה ויום כפור הוא על ידי שבתות שמקום כמו שאמרו רז"ל שתקנו לקראות קודם ראש השנה תלתא דפרענותא בהג' שבתים שבין המצרים. ואחר כך שבעה דנחמתא ותרתי דתיובתא כי עיקר קדושת ראש השנה ויום כפור הוא לזכות לתשובה כי הם עשרת ימי תשובה. ועיקר התשובה הוא על ידי שבת כנ"ל. כי עידר היחוד בין משה ויהושע שהם בחינת חמה ולבנה נקודה העליונה ונקודה התחתונה הוא על ידי קדושת שבת כנ"ל כי עיקר התיקון הוא שבחינת משה וכו' יאירלבחינת יהושע וכו'. שעל ידי זה נשלם בחינת אלף ונעשה אדם לשבת על הכסא שזה נעשה עיקרו בשבת בבחינת ביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו וכו'.

EN:
The Name and Creation: Every thing in the world has a name (shem) that is its vitality (chiyus), drawn from the Name of Hashem. Man's purpose is to recognize and magnify the Divine Name through every particular thing. The blessings we recite over particular things enact this purpose. Everything was created incomplete so that man would complete it — and in that completion, reveal the Name.

The Sin and the 39 Melachos: Had Adam not sinned, he would have completed everything through prayer on the first Erev Shabbos. His sin introduced the 39 melachos as laborious necessities — "by the sweat of your brow." These melachos represent m'oray aish (luminaries of fire), the opposite of m'oray or (luminaries of light = the Name of Hashem). Shabbos protects: on it, m'oray aish have no dominion, and the Name shines without any human initiative.

Segment 50
HE:
אות כג כי כשאדם חוטא ח"ו אזי כפי חטאו נסתלק ונתעלם נקודה העליונה ואינה מאירה לנקודה התחתונה שזה בחינת פירוד שזה עיקר הפגם של כל העוונות ח"ו ועל ידי זה נחרב בית המקדש שהוא בחינת נקודה העליונה שנסתלקה למעלה ואינה מאירה כראוי בנקודה התחתונה. כי מבואר שם בהתורה הנ"ל שהבית המקדש הוא בחינת נקודה העליונה למעלה. על ידי זה נחרב הבית המקדש שוא מכון לשבתו שמשם היתה מאירה נקודה העליונה לנקודה התחתונה ואז הוא בחינת הסתלקות השכינה בחינת עשר מסעות נסעה שכינה וכו. ואז כל חיותינו הוא דייקא מההעלמה של המאמר סתום שמחיה כל המקומות הרחוקים מן הקדוש וכו' כמובן בהתורה ואיה השה לעולה (בסימן י"ב) ואז צריכין לצעוק איכה שהוא בחינת איה (וכמבואר כל זה במקום אחר בהלכות מליחה הלכה ג' שמבואר שם ענין תשעה באב ובין המצרים וכו' עיין שם) וזהו בחינת הג' שבתים של בין המצרים שמתחילין משבעה עשר בתמוז שבו נשתברו הלוחות על ידי חטא העגל. כי שבירת הלוחות ששבר משה בעת שראה עוצם החורבן שעשו מעשים מגונים כאלה שוא מעה העגל שהוא עבודה רה שהוא קיא צואה בלי מקום. וגם ויקומו לצחק וכו' כמו שדרשו רז"ל ומובא בפירוש רש"י ואז שבר משה את הלוחות והשם יתברך הסכים על ידו כמו שאמרו רז"ל. כי בזה ששבר את הלוחות עשה תיקון נפלא. היינו שראה שעתה אי אפשר בשום אופן לקבל שום קדושה באיתגליא כי אם בדרך העלם על ידי בחינת בקשה וחיפוש שהוא בחינת איה הנ"ל שהוא מאמר סתום שמחיה כל המקומות הרחוקים אפילו הנקראים מקומות המטונפים כמו שכתוב בהתורה הנ"ל. וזהו בחינת שבירת הלוחות והאותיו פרחיו למעלה ונסתלקה הקדושה למעלה שהם אותיות התורה שעל ידם עיקר התגלות כבודו בערה מאמרות שהם בחית עשרת הדברות. ועל ידי זה המשיך תיקון בחינת בקשת איה ה"ל להורות שעכשיו כל התיקון הוא דייקא על ידי ההעלמה וההסתלקות שמי שרוצה לחוס על עצמו כשרואה עוצם החורבן צריך לחפש ולבקש איה מקום כבודו. כי כבודו נסתלק ונתעלם מאד וכו'. ובשביל זה צועקין איכה בחצות. ובתשעה באב בחינת איה הנ"ל. ואז בין המצרים כל התיקון על ידי ג' שבתים שבין המצרים שקורין בהם תלתא דפרענותא לעורר ישראל בתשובה. ועיקר התשובה אז הוא על ידי בקשת אי"ה הנ"ל שהוא בחינת צעקת איכה וכנ"ל. ועל כן הם ג' שבתים כנגד ג' ראשונות שהם בחינת מאמר סתום בחינת נקודה העליונה שהוא בחינת כסא דמתכסיא וכו' שהוא בחינת נקודת סגול שכלול מג' נקודות. כי שלש ראשונות חשובות כאחת וכולם כלולים בבחינת כתר מאמר סתום. כי עליהם נאמר במופלא ממך אל תדרוש כמובא על פסוק ולמקצה השמים ועד קצה השמים אתה שואל שהם בחינת ז' ימי הבנין וכו'. והכלל כי עיקר התיקון כשיש יחוד בין חמה ולבנה בין משה ויהושע שהם בחינת נקוה העליונה ונקודה החתונה שהוא כשמכניעין זרע עמלק שהוא בחינת תוקף הדם שבחלל השמאלי וכו' ואז מאירה הנקודה העליונה בנקודה התחתונה שמשה מאיר ליהושע דרך בחינת הוא"ו שבתוך האלף. ואז נשלם האלף ונעשה אדם לשבת על הכסא וכו'. וכל ה לא יהיה בשלימות כי אם כשיבנה בית המקדש שהוא בחינת נקודה העליונה וכו'. אבל בעת החורבן שהוא בחינת בין המצרים אז התיקון רק על ידי צעקות איכה שהוא בחינת בקשת איה הנ"ל אבל גם זה אי אפשר לזכות כי אם על ידי קדושת שבת קדש שאז מאיר בחינת אי"ה. ואז זוכין לעלות לשם בקדושה כי אז הוא עליית כל העולמות עד אמרמר סתום. ובכח זה יכולין להמשיך קדושת שבת לששת ימי החול לזכות תשובה שלימה אפילון הירודים מאד שהם בבחינת ונפיק שיוכלו למצוא את השם יתברך על ידי בקשת וחיפוש איה מקום כבודו (וכמבואר כל זה בהלכות שבתהלכה ה' עיין שם היטב) ועיין בדברינו היטב ענין בקשת אי"ה הנ"ל שהעיקר שאפילו כשאדם רואה בעצמו שנתרחק מאד מאד על ישדי מעשיו הרעים ומגונים אמד עש שנפל ח"ו לבחינת מקומות המטונפים גם אז אל יתייאש את עצמו בשום און רק יבקש וידרוש ויחפש גם שם איה מקום כבודו יתברך וכו' ועל ידי זה תהיה הירידה תכלית העליה כמבואר בסימן י"ב הנ"ל ובמקומות שדברנו מזה עיין שם.

EN:
Two Shabbasos: After the sin, two Shabbasos are needed for redemption. The first gives the power to sanctify the weekday melachos (drawing Shabbos-holiness into them), and the second enables recognition of the Name through the now-completed Creation.

The Tzadik, Amalek, and Machlokes: The true Tzadik — the Rosh Bayis — is identical with Shabbos: he is the Name of Hashem revealed. Amalek's war in every generation is to hide this Tzadik's name through controversy (machlokes), including by inflating the names of lesser leaders. The Tzadik cannot publicize himself ("a prisoner cannot free himself"), so his student — the aspect of Yehoshua — must wage this war by making the Tzadik's name known. Korach's rebellion was the same dynamic: the Sitra Achrah clothing itself in 250 "men of name" to oppose Moshe. The passage strongly urges believing in all genuine Tzadikim while searching for the ultimate Rosh Bayis.

Segment 51
HE:
ודאי, כָּמוּ שדה שיש בו קֶרחַת. שיש תִּבוּאֶה ופרות
נִפְלָאִים. מִכָּאן וּמִבָּאן וּבְאָמְצַע יֶש קֶרְחֶה בֶּלא
תַּבוּאה ופרות כַּמו מַדְבָּר שמם. וְזֶהוּ בְּחִינַת קרח,
שאבותָיו היו כּלֶָּם קדושים וּבָנִיו. וְדירוּתְיו גַם"כן
צדיקים קדושים והוּא נשאר בְּאִמִצַע כַּמו קְרְחֶה
ועל"כן נקרא קרח. (הלכות בציעת הפת ודברים
הנוהגים בסעודה - הלכה א', אות ס"ח)
לְאִלָה תִּחֶלק הָאָרין בְּמְסְפַר שמות
(במדבר כו, נג)
ִּי אר'דישראל בַּחִינת אַמוּנָה, כַּמו ש3ְּתוּב (תִּהִלִים

Segment 52
HE:
ועל כן חששו רז"ל ביותר על השלום בבית הכנסת כמו שאמרו רז"ל (גיטין נ"ט) שתיקנו בבית הכנסת כהן קורא ראשון וכו' מפעני דרכי שלום כי היכי דלא ליתי לאיצנויי.כי עיקר קדושת הבית הכנסת הוא בבחינת שלום שזהו עיקר בחינת עליית הנצוצות שעולין משם על ידי דיבורי תפלה ותורה שעיקר תיקונם כשמתחברים יחד בבחינת שלום כמבואר היטב בהתורה הנ"ל עיין שם. שעיקר הוא השלום, ומחמת שבבית הכנסת עוסקין ביותר להעלות הנצוצות על ידי שדוברים שם תמיד דיבורים קדושים, על כן צריכין ליזהר שם ביותר ויותר מחחלוקת ח"ו. כי המחלוקת בבית הכנסת ובבית המדרש פוגם מאד מאד. כי באמת בכל מקום שנאוי המחלוקת מאד כאשר הפליגו רז"ל בגודל איסור המחלוקת רחמנא ליצלתן. אבל ביותר ויותר צריכין ליזהר ממחלוקת ח"ו בבית הכנסת ששם עוסקין תמיד לתקן הנצוצות שעיקר תיקונם כשיש שלום, שאז יכולין הנצוצות להתחבר בבחינת שלום שזהו עיקר תקונם כנ"ל. אבל כשמעוררין מחלוקת שם ח"ו מקלקלין מאד מאד. כי יכולין לקלקל ח"ו כל התקונים והקדושות הנעשין בבית הכנסת ובבית המדרש. כי עיקר תקונם בבחינת שלום דייקא כנ"ל:

EN:
All of this is the aspect of the upper pidyon. Through the illumination of the Ratzon in the Birchos Kri'as Shma and in Kri'as Shma itself — through this the pidyon is drawn, which sweetens all the dinim. Through this is the geulah: He redeems and saves us at all times, as it says there: "Podainu u'matzilaynu mai'olam Sh'mecha..." — "Our Redeemer and Rescuer — from of old this is Your Name..." Through this we are confident that He will redeem us with a complete geulah through Mashiach Tzidkeinu — for the essential completion of the geulah is from there, from the upper Ratzon, the aspect of "V'ad Atik Yomin meta..." — "He reached unto the Ancient of Days..." — as above.

Segment 53
HE:
וזה בחי' (במדבר יג) שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען פי' שבאו ישראל לפני משה ואמרו נשלחה אנשים לפנינו כשפרש"י שם וע"י שרצו לשלוח שלוחים לתור את הארץ עי"ז פגמו בא"י כי עיקר הפגם הי' ע"י השלוחים שהם המרגלים כי השליח הוא בחי' טבע שהיא בחינ' מלאך וכנ"ל. כי א"י למעלה מהטבע לגמרי כי שם השגחתו ית' תמיד כ"ש תמיד עיני ה' אלקיך בה וכו' וכשרצו לשלוח מרגלים פגמו בהשגחה ורצו להתנהג בדרך הטבע לשלוח מרגלים לראות אם יוכלו לכבוש ע"פ דרך הטבע ולא האמינו שע"י השגחתו ית' שנמשכת ביותר בא"י יוכלו לעלות אפילו לשמים. ומחמת שפגמו בהשגחה ע"כ הי' עיקר הפגם ע"י השלוחים דייקא שהם המרגלים כי השליח הוא בבחי' מט"ט בחי' הטבע כנ"ל וצריכין להיות ציר נאמן לשולחיו להחיזר השליחות למרא קמא שיהי' נכלל השליח בהמשלח שזהו בחי' כלליות הטבע בהשגחה אחר הבירה בקודם הבריאה שזהו עיקר התכלית כנ"ל. והמרגלים פגמו בהשליחות ולא היו צירים נאמנים לשולחם והוציאו דבת הארץ רעה ואמרו שקר על א"י ושקר הוא עיקר פגפם ההשגחה כי דובר שקרים לא יכון לנגד עיניו כ"ש שם בהתורה הנ"ל. וע"כ גרמו בכי' ודמעות כ"ש ויבכו העם בלילה ההוא כי השקר שהוא פגם עיני ההשגחה גורם דמעות שהם קלקול העינים כמבואר שם בהתורה הנ"ל ע"ש. וע"כ גרמו חורבן ביהמ"ק כשרז"ל אתם בכיתם בכי' של חנם אני אקבע לכם בכי' לדורות וכו' כי הביהמ"ק הוא בחי' עינם כ"ש והי' עיני ולבי שם כי שם עיקר ההשגחה שעי"ז נכלל אחר הבריאה באחד שזהו בחי' נקודת האבן שתי' שממנו הושתת העולם שדרך שם עולין ונכללין באחד. וע"כ בביהמ"ק היו מתכפרין כל העונות כי עיקר פגם כל העונות הוא שנפרדין מאחדותו ית' ח"ו ואז צריך צדיק גדול ביותר שיוכל להמשיך גם עליו אור האמת שהוא בחי' השגחה ועי"ז יזכה גם הוא לשוב אליו ית' כי עיקר התשובה ע"י האמת כנ"ל. וע"כ מי שחטא הי' צריך לבא לביהמ"ק לפני הכהן שהוא בחי' הצדיק האמת שהי' מכפר עליו ע"י הקרבנות שבביהמ"ק כי מגודל אור ההשגחה שהי' בביהמ"ק כנ"ל וע"כ הי' שם עשרה נסים כי הנסים הם התגלות השגחתו ית'. ומגודל התגלות ההשגחה שהי' בביהמ"ק עי"ז הי' ממשיך הכהן אור ההשגחה גם על הרחוק שהוא החוטא עד שגם החוטא שהוא בבחי' אחר הבריאה ממש כנ"ל, נכלל גם הוא באחד וחזר לשורשו ונתתקן חטאו עי"ז כי עיקר התיקון ע"י ההשגחה שהוא בחי' אמת שעי"ז חוזר ונכלל הבריאה באחד וכנ"ל:

EN:
[continued]

Segment 54
HE:
וזהו אתם בכיתם בכי' של חנם אני אקבע לכם בכי' לדורות בכי' דייקא שהוא נמשך ע"י השקר שהוא מקלקל ראות העינים כנ"ל וע"כ צריכין לבכות על חורבן ביהמ"ק. וכן מי שרוצה לשוב באמת צריך לבכות על חטאיו לפני הש"י ולבקש מלפניו שיזכהו להתקרב אליו ית' באמת כ"ש (ירמיה לא) בבכי יבואו ובתחנונים אובילם וכו'. כי אין הדין נמתק אלא בשרשו כי שורש הבכי' נתהוה תיכף אחר הביראה שאז נתהוה תיכף אחיזת השקר שמשם נמשך הבכי' כנ"ל שזהו בחי' אל תאמרו מים מים שהם בחי' דמעות שהוא אזהרה על שקר כמו שמסיים שם שנאמר דובר שקרים לא יכון לנגד עיני וכו' ע"ש בהתורה הנ"ל. וזה סוד בכיית המים התחתונים שהיו המים התחתונים בוכין אנן בעינן למהוי קדם מלכא כמבואר בזוהר ומדרשים. כי באמת הבכי' הוא קילקול הראות כנ"ל שזהו בחי' פגם ההשגחה כנ"ל. אבל באמת זהו עיקר לכלול אחר הבריאה ממש בקודם הבראיה, ועיקר בחי' אחר הבריאה הוא במקום שנסתר השגחתו ששם עיקר הבחירה ששם דייקא צריכין להתגבר ולידע שגם במקום הסתרת השגחתו גם שם מתנהג באמת לאמתו בהשגחתו ית' לבד ואז מעלה אחר הבריאה ממש בקודם הבראיה שיהי' כולו אחד. כי במקום התגלות השגחתו ית' שם הוא בחי' כולו אחד כמו ש הי' קודם הבריאה ע"כ אין נחשב שם למעלה כלל מה שנכלל באחד מאחר שאין שם מניעה והסתרה. ועיקר עבודת האדם לכלול אחר הבריאה ממש בקודם הבריאה דהיינו לכלול הטבע הסתרת ההשגחה ששם אחיזת השקר שהוא בחי' דמעות, לכלול הכל באחד כנ"ל כי באמת השקר בעצמו מקבל חיות מהש"י בשביל שיהי' בחירה כי הוא ית' מחיה את כולם וזהו בחי' דמעות שהם קלקול הראות פגם ההשגחה, ובאמת אלו הדמעות הם הם כח הראות בעצמו כי בהדמעות מלובש כח הראות כי משם נמשכו הדמעות וכש,ש במאמר הנ"ל דברי רז"ל ושבו העבים אחר הגשם זה הראות שהולך אחר הבכי נמצא שהראות מלובש בהבכי וכ"ש רבינו ז"ל (סי' ר"נ) ענין זה על מארז"ל ומוריד שני דמעות לים הגדול ע"ש, וע"כ הדמעות נתהוו תיכף אחר הביראה שזהו סוד בכיית המים התחתונים כי מתחלה הי' העולם מים במים ואח"כ הבדיל הש"י ביניהם ואין בין מים התחתונים למים עליונים אלא כל שהוא כשרז"ל. והבדלת מים התחתונים ממים העליונים זה בחי' אחר הבריאה שנבדל מקודם הבראיה כי כל הדברים שהם קרובים יותר לשרשם הם כלולים יותר באחד והם בבחי' כולו אחד בחי' קודם הבראיה, להדברים שהם למטה ממנו וע"כ מים העליונים ומים התחתונים הם בבחי' קודם הבריאה ואחר הבריאה ותיכף שהי' הבדלה ביניהם נתהוו דמעות שהוא הבכי' של המים התחתונים כנ"ל. כי תיכף שנבדל אחר הבריאה מקודם הבריאה נתהוה תיכף אחיזת השקר וכו' כנ"ל שמשם הדמעות שהם קלקול הראות פגם ההשגחה כנ"ל. אבל באמת גם שם מלובש ההשגחה כנ"ל וזהו בחי' הדמעות בעצמן שהם חלקי הראות וההשגחה רק שנפרדו משרשם שעי"ז נתהוה אחיזת השקר כנ"ל שזהו בחי' סוד מה שכתוב בזוה"ק שהעכו"ם יונקים משארית ההשגחה מאחורי כתפא במובא בהתורה הנ"ל היינו שעיקר יניקתם מבחי' דמעות שהם בחי' חלקי הראות וההשגחה שנפסקו משרשם שזהו בחי' שארית ההשגחה וכנ"ל וכ"ש רבינו ז"ל בהתורה להמשיך השגחה שלימה וכו' (סי' יג) שישראל נמשך עליהם השגחתו בשלימות היינו שמגיע אור ההשגחה על ישראל ומגיע עליהם ממש עד שאנו חוזרין ונצטיירין בעיניו וכו'. אבל על העכו"ם נתפזר ונפרד האור קודם שמגיע אליהם וע"כ אינם חוזרין ונצטיירין בעיניו וכו' ע"ש. נמצמא שיניקת העכו"ם מהפסקת ההשגחה משרשה שזהו בחי' הדמעות שהם חלקי הראות שנפסקו מן העינים ומשם אחיזת השקר. כי עיקר אחיזת השקר הוא מבחי' זו מחמת הפסקת ההשגחה היינו מה שהש"י מסתיר לפעמים השחגתו עד שנפסק מהדעת לראות בעיני שכלו השגחתו בשלימות ושם עיקר הבחירה. ומי שהוא בר דעת ומסתכל על האמת יודע שהכל מהש"י ואפילו העכו"ם ומקומות החיצונים ששם נפסק ונסתר ההשגחה גם שם מתנהג רק בהשגחתו המוסתרת שם שהם בחי' הדמעות, שנסתרו שם עיני השגחתו שמשם יניקתם כנ"ל. וזהו בחי' במסתרים תבכה נפשי מפני גוה מפני גאוותן של ישראל שניתנה לעכו"ם (כשרז"ל חגיגה דף ה' ע"ב) כי גאותן וגדולתן של ישראל שנתנה לעכו"ם בעו"ה הוא מבחי' הסתרת ההשגחה שהוא בחי' דמעות כנ"ל שאלו הדמעות הם באמת חלקי ההשגחה שנסתרו בין הטבע והעכו"ם. וזהו במסתרים תבכה נפשי במסתרים דייקא כנ"ל כי משם יניקת העכו"ם כנ"ל. וזה בחי' דמעות של עשו הרשע שמשם עיקר אריכת הגלות כי יניקתם רק מבחי' דמעות שהוא בחי' הסתרת ההשגחה כנ"ל. אבל אנו בני ישראל מאמינים שגם בתוקף הגלות וממשלת העכו"ם גם שם נסתר השגחתו ית' כי הדמעות בעצמן שמשם יניקתם אלו הדמעות בעצמן הם בחי' חלקי ההשגחה הנסתר שם כנ"ל ועי"ז שאנו מאמינים שגם הסתרת ההשגחה היא השגחתו ית' עי"ז אנו כוללין אחר הבריאה בקודם הבריאה שזהו עיקר התכלית כנ"ל:

EN:
[continued]

Segment 55
HE:
ועיקר זה בתיקון בשלימות הוא רק על ידי משיח שיבא במהרה בימינו, כי משיח יבא לתקן זה החטא ביותר כמובא בספרים, בבחינת (ישעיה יב) ונפוצות יהודה יקבץ, שיקבץ כל הנדחים והנפזרים בארבע כנפות הארץ, שזהו תיקון ענין זה כמובא בספרים, בבחינת (ישעיה יב) ונפוצות יהודה יקבץ, שיקבץ כל הנדחים והנפזרים בארבע כנפות הארץ, שזהו תיקון ענין זה כמובא, כי משיח הוא בחינת אור החס החדש המתקן הכל, בבחינת (תהלים יח) ועושה חסד למשיחו, וזה בחינת (ישעיה נט) ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב, ולשבי פשע דייקא, שהם השבים על חטא הנ"ל שנקרא (שם נז) ילדי פשע זרע שקר וכמו שכתוב בכוונות שמקרא זה מדבר בתיקון ענין זה, ולהם דייקא יבא הגואל צדק, כי כל תיקונם על ידו דייקא כנ"ל, וכשיבא ויתקנם אז יחזור ויאיר בהם הנקודה שהיא כלולה מג' נקודות כנ"ל, וזהו (שם נט) ואני זאת בריתי ~ אותם וכו' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך, כי הוא מתגלה בפה כנ"ל, לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך וכו', היינו בחינת ג' נקוןדות שהם בחינת ראש תוך סוף כנ"ל, שהם בחינת ג' מדריגות מאב לבן ולבן הבן, שכל אחד מקבל מן העליון ועליון מעליון וכנ"ל, שכל הג' נקודות קשורות זו בזו כנ"ל, וכולם יאירו ויתגלו על ידי משיח כנ"ל, וזהו אמר ה' מעתה ועד עולם, כי גאולה האחרונה היא לעולם ועד, וזה שאומרים אחר כך קדושה דסידרא, דהיינו ג' קדושות, שהם גם כן בחינת הנקודה שכלולה מג' נקודות כנ"ל:

EN:
This is Sukkos, the third festival, the aspect of Yaakov. Then one takes the four species and binds three species together — the three Patriarchs, Yaakov — illuminating the esrog, the bas ayin,50 completing the four species. This is the four tzitzis with chulyos, each chulyah three windings. And 39 windings plus five double knots (ten knots) — all together 49, corresponding to the 49 days of the Omer, the filling of the moon through elevating "place" and "time" upward — the aspect of tzitzis.

Segment 56
HE:
וכלל הדבר כי האדם צריך ליזהר מאד להמשיך על עצמו יראת ה'. ועיקר היראה נמשך על האדם על ידי יראת העונש כמו שכתב אדמו"ר ז"ל שאפילו צדיקים צריכין יראת העונש. כי עיקר היראה הוא יראהת העונש וכו' עיין שם. אך כל מי שאינו רוצה להטעות את עצמו צריך ליזהר מאד מאד שימישך על עצמו היראה מהעונשים לטובה ולא לרעה ח"ו. כי יש כמה וכמה שעל ידי עוצם היראה שלהם נופלים יותר כאשר שכיח בכמה בני אדם שכשיושבים על ספר ר"ח הקדוש או שאר ספרי מוסר המדברים מגודל מרירות העונשים הקשים המגיעים על כל עבירה רחמנא ליצלן הם נופלים בדעתם יותר רחמנא ליצלן מחמת שיודעים בעצמם שעברו על כל אלו הדברים כמה וכמה פעמים יותר ויותר רחמנא ליצלן ומגודל המרה שחורה ועצבות שנופל עליהם על ידי זההם נופלים יותר מבתחילה. עד שיש שבאים על ידי זה לכפירות ח"ו כי מחמת שאינם יכולים לישא עליהם אימת יראת העונש הגדול כל כך. וכן להתגבר על יצרם אינם מתגברים. ועל כן אוי להם מיצרם ואוי להם מיוצרם ומחמת זה נמצאים שבאים על ידי זה לכפירות ח"ו. וכל זה מחמת שיראת העונש היא בחינת דינים ומבחינת דינים נשתלשל כל אחיזת היצר הרע והסטרא אחרא (כמבואר במקום אחר). ועל כן כשאינו זוכה אזי ח"ו נתהפך לו היראה לרעה רחמנא ליצלן כי נופל לעצבות ומרה שחורה חץו שעל ידי זה מתגברים התאוות יותר וכו' כנ"ל. על כן עיקר התיקון עלח ידי בחינת הצדיק הגדול הנ"ל שזוכה להמשיך בעולם הדעת שהוא בחינת הארת בן ותלמיד. ועיקר הוא הארת התלמיד שהוא בחינת מלא כל הארץ כבודו בחינת הקיצו ורננו שוכני עפר וכו' שמחזק כל הנופלים והרחוקים שלא יתייאשו עצמן בשום אופן וכו' כנ"ל. וכל זה כדי להמשיך עליהם יראה כמו שכתוב שם. היינו שזה הצדיק זוכה להאיר דעת נפלא ונורא מאד שעל ידי זה נמשכת יראה ילאה ונפלאה מאד עד שזאת היראה יכולה להגיע ולהאיר ולעורר כל הרחוקים מאד מאד ועיקר הדבר שבעוצם נפלאות הדרכים שממשיך זה הצדיק בדעתו הנפלא על ידי זה באה היראה על כל אחד רק לטובה ולא לרעה אפילו הרחוק מאד מקבל היראה רק לטובה כי הוא מאיר ומודיע בעולם דרכי טובו וחסדו הגדול שאינו נפסק לעול ומודיע לכל אחד כי עדיין השם יתברך אתו ועמו וקרוב אליו ומחיה ומשמח ומנחם הכל. ומאיר בהם דרכיו שגם הם יוכלו לשמח ולחזק עאת עצמו בעוצם ריחוקם וכו'. ואז נמשך עליהם היראה תמיד לטובה ולא לרעה כלל. כי תיכף כשזוכרים את עצמם או כשרואים איזה ספר מוסר עוצם יראת העונש הם נתעוררים תשוה תיכף כראוי ותיכף כשהבעל דבר רוצה להכניס בהם מרה שחורה ועצבות כאלו אפס תקוה ח"ו. הם זוכרים תיכף חסדי ה' וטובו ונפלאותיו. וכל דרכי הצדיק הנפלאים שהאיר בהם שעל ידי זה יכולים לחזק את עצמו ולשמח את עצמו תמיד כמו על ידי התורה את ועל ידי התורה אזמרה לאלקי בעודי וכו' וכו':

EN:
And this is the aspect of Rosh Chodesh. For the essential tikkun of Rosh Chodesh is to fill the blemish of the moon, so that both of them should be equal in their stature, in the aspect of "And the light of the moon shall be as the light of the sun." This one merits through making from the Toros, tefillos. For through this, the aspect of Malchus and Tiferes — which are the aspect of Moshe and Dovid, the aspect of the sun and the moon — both of them are equal in their stature, and both of them make use of a single crown. For the purpose of both of them is one: the purpose of the Torah is teshuvah and good deeds, and this, too, is the purpose of the tefillah, since all of one's tefillah and supplication and request is to merit to fulfill the Torah. For one makes from the Torah, tefillah, that one should merit that the Torah come to actual practice, which is the essential thing and the purpose, as mentioned. And this is the aspect of Rosh HaShanah being established on Rosh Chodesh, which is a great chesed (kindness), as explained in the Torah "Tik'u 1" in Likutay Tinyana — see there the entire Torah. For Rosh HaShanah, which falls on Rosh Chodesh, is the aspect of the inclusion of the sun and the moon together. For the years are counted by the sun and the months by the moon, as is brought. And therefore Rosh HaShanah, which falls on Rosh Chodesh, is the aspect of the inclusion of the sun and the moon together. For then, on Rosh HaShanah, which is the first of the Ten Days of Teshuvah, when we begin to engage in the arousal of teshuvah through engaging in raising up the stature of the tefillah, to make from the Torah, tefillah, as mentioned — therefore then the sun and the moon are included together, in the aspect of "the light of the moon as the light of the sun," for both of them are equal. For all of this one merits through making from the Toros, tefillos.

Segment 57
HE:
וּבְגָלוּת מִצְרַיִם הָיוּ שְׁנֵיהֶם בַּגָּלוּת, הַדַּעַת וְהָאֱמוּנָה, כַּמּוּבָא, שֶׁבְּמִצְרַיִם הָיָה הַדַּעַת בַּגָּלוּת. וְכֵן הָיָה הַדִּבּוּר בַּגָּלוּת בִּבְחִינַת כְּבַד פֶּה שֶׁזֶּה בְּחִינַת גָּלוּת הָאֱמוּנָה, כִּי עִקַּר הָאֱמוּנָה עַל-יְדֵי הַדִּבּוּר. (כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, וְכַמּוּבָן בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל). וְעַל-כֵּן לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לְיִשְֹרָאֵל לָצֵאת מֵהַגָּלוּת כִּי אִם עַל-יְדֵי בְּחִינַת שְׁנֵי הַתִּקּוּנִים הַנַּ"ל, שֶׁהֵם לִמּוּד פּוֹסְקִים וְתַעֲנִית כַּנַּ"ל, אֲבָל בְּמִצְרַיִם הָיָה עֲדַיִן קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה וְלֹא זָכוּ עֲדַיִן לַתִּקּוּנִים הַנַּ"ל. וְאִם הָיוּ מַמְתִּינִים עַד שֶׁיְּתַקְּנוּ הַתִּקּוּנִים הַנַּ"ל הָיוּ נִשְׁאָרִים שְׁקוּעִים בַּגָּלוּת, כִּי הַקְּלִפּוֹת נִתְאַחֲזוּ בָּהֶם כָּל כָּךְ שֶׁלֹּא הָיָה אֶפְשָׁר לְהַמְשִׁיךְ לְשָׁם הַתִּקּוּנִים הַנַּ"ל. עַל-כֵּן עָשָֹה ה' יִתְבָּרַךְ עִמָּנוּ חֶסֶד גָּדוֹל וְנֵס נִפְלָא וּפָסַח וְדִלֵּג עַל הַקֵּץ וְהֵאִיר עָלֵינוּ הֶאָרָה נִפְלָאָה שֶׁלֹּא כַּסֵּדֶר, כַּמְבֹאָר בַּכַּוָּנוֹת מֵעֹצֶם הַהֶאָרָה שֶׁל לֵיל פֶּסַח שֶׁמְּאִירִין כָּל הַמֹּחִין וּבָאִין מֹחִין דְּגַדְלוּת קֹדֶם לְמֹחִין דְּקַטְנוּת וְכוּ', וְעַיֵּן שָׁם, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה הָיָה עִקַּר הַגְּאֻלָּה וְכוּ', עַיֵּן שָׁם. הַיְנוּ שֶׁתָּמִיד צְרִיכִין מִקֹּדֶם לְתַקֵּן הַתִּקּוּנִים הַנַּ"ל. וְאַחַר כָּךְ חוֹזֵר הַדִּבּוּר פָּנָיו לְלַקֵּט שְׁאָרֵי הַנִּיצוֹצוֹת, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה עִקַּר הַכְנָעַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא וְכוּ' כַּנַּ"ל. אֲבָל עַכְשָׁיו, בִּיצִיאַת מִצְרַיִם, הִפְלִיא ה' יִתְבָּרַךְ עִמָּנוּ וְהֵאִיר פְּנֵי הַקְּדֻשָּׁה בְּהֶאָרָה נִפְלָאָה קֹדֶם שֶׁזָּכוּ לְתַקֵּן הַתִּקּוּנִים הַנַּ"ל, כִּי ה' יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ נִתְגַּלָּה בְּמִצְרַיִם בִּבְחִינַת וְעָבַרְתִּי בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אֲנִי ה', אֲנִי וְלֹא מַלְאָךְ, אֲנִי וְלֹא שָֹרָף, אֲנִי וְכוּ'. שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת פְּנֵי הַקְּדֻשָּׁה שֶׁנִּתְגַּלָּה אָז בְּהֶאָרָה נִפְלָאָה, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה הָיָה מַפֶּלֶת מִצְרַיִם עַד שֶׁרַבִּים מֵהֶם הִשְׁלִיכוּ אֱמוּנָתָם וְנִתְגַּיְּרוּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם וְכוּ'". וְעַל-יְדֵי-זֶה הָיָה הַגְּאֻלָּה, כִּי הַגְּאֻלָּה הָיְתָה בְּלֵיל רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח שֶׁאָז בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה נִלְקְחָה שָֹרָה לְבֵית פַּרְעֹה שֶׁהוּא רֶמֶז עַל הוֹד יְפִי הַדִּבּוּר שֶׁהוֹפֵךְ פָּנָיו אֲלֵיהֶם וְכוּ', שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה הוּא הַכְנָעָתָם (כַּמְבֹאָר כָּל זֶה בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל, עַיֵּן שָׁם). וּמֵחֲמַת זֶה אָסוּר אָז הֶחָמֵץ בְּבַל יֵרָאֶה וּבַל יִמָּצֵא וּצְרִיכִין לֶאֱכֹל רַק מַצָּה, כִּי חָמֵץ הוּא בְּחִינַת קֻשְׁיוֹת, בְּחִינַת כִּי יִתְחַמֵּץ לְבָבִי וְכוּ', שֶׁנֶּאֱמַר שָׁם לְעִנְיַן הַקֻּשְׁיוֹת שֶׁהָיָה קָשֶׁ

EN:
[continued]

Segment 58
HE:
וּבִשְׁבִיל זֶה הַתְחָלַת הַתּוֹרָה הִוא בְּרֵאשִׁית, שֶׁהוּא בְּחִינַת רְאִיָּה וְהַשְׁגָּחָה, כִּי בְּרֵאשִׁית הוּא בְּחִינַת תְּלַת גְּוָנִין דְּעֵינָא וּבַת עַיִן כַּנַּ"ל. וְסוֹף הַתּוֹרָה הוּא 'לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל'. כִּי הַהַשְׁגָּחָה בְּחִינַת כֹּחַ הָרְאוּת נִמְשָׁךְ מֵרֵאשִׁית וְעַד אַחֲרִית, מֵרֵישׁ כָּל דַּרְגִּין עַד סוֹף כָּל דַּרְגִּין, עַד שֶׁחוֹזֵר וְנִכְלָל הַסּוֹף בְּהָרֹאשׁ, הָאַחֲרִית בָּרֵאשִׁית. שֶׁזֶּהוּ עִקַּר שְׁלֵמוּת הָרְאִיָּה וְהַהַשְׁגָּחָה. נִמְצָא, שֶׁסּוֹף הַתּוֹרָה מְקֻשָּׁר לְרֹאשָׁהּ, כִּי סוֹף הַתּוֹרָה-לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל. וְהַתְחָלַת הַתּוֹרָה הוּא-בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, שֶׁהוּא גַּם-כֵּן בְּחִינַת רְאִיָּה וְהַשְׁגָּחָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת בְּרֵאשִׁית כַּנַּ"ל, כִּי הַסּוֹף וְהָאַחֲרִית מְקֻשָּׁר בְּהָרֵאשִׁית שֶׁזֶּהוּ עִקַּר שְׁלֵמוּת הָרְאִיָּה כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן סוֹף הַתּוֹרָה מְדַבֵּר מֵעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם צוֹפִים וּמַבִּיטִים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ כִּי הֵם מַאֲמִינִים בְּהַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד שֶׁזֶּה זָכוּ עַל-יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, עַל-יְדֵי קַבָּלַת הַתּוֹרָה וְעַל-יְדֵי כָּל הָאוֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים וְכוּ'. שֶׁמִּזֶּה מְדַבְּרִים הַפְּסוּקִים שָׁם בְּסוֹף הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, לְכָל הָאֹתֹת וְהַמּוֹפְתִים וְכוּ'. וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל. וְהַתְחָלַת הַתּוֹרָה מְדַבֶּרֶת מֵעֵינֵי ה' יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת בְּרֵאשִׁית תַּמָּן רָאשֵׁי תַּמָּן בַּת שֶׁהֵם תְּלַת גְּוָנִין דְּעֵינָא וּבַת עַיִן, הַיְנוּ בְּחִינַת עֵינֵי הַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ אֲשֶׁר בָּהֶם הוּא צוֹפֶה וּמַבִּיט מֵרֵאשִׁית הַבְּרִיאָה עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת. וּבָהֶם בָּרָא אֶת כָּל הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֶת הַשָּׁמַיִם וְכוּ'. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב, כִּי הוּא לִקְצוֹת הָאָרֶץ יַבִּיט. וּבָהֶם הוּא מְחַיֶּה אֶת הָעוֹלָם בְּכָל עֵת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, עֵינֵי ה' הֵמָּה מְשֹׁטְטוֹת בְּכָל הָאָרֶץ. נִמְצָא שֶׁהַתְחָלַת הַתּוֹרָה מְדַבֶּרֶת מֵעֵינֵי ה' יִתְבָּרַךְ. וְסִיּוּם הַתּוֹרָה מְדַבֶּרֶת מֵעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל. וְעַל-יְדֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהִוא בְּחִינַת אֱמוּנָה כַּנַּ"ל, עַל-יְדֵי זֶה מְקֻשָּׁר הַסּוֹף וְהָאַחֲרִית בְּהָרֵאשִׁית כַּנַּ"ל. שֶׁזֶּהוּ בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת וּכְלָלִיּוּת עֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם בְּחִינַת אַחֲרִית נֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁהֵם מְקֻשָּׁרִים בּוֹ יִתְבָּרַךְ בְּרֵאשִׁית הַמַּחֲשָׁבָה, כִּי כֻּלָּא חַד, כִּי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאוֹרַיְתָא וְיִשְׂרָאֵל כֻּלָּא חַד, כִּי עַל-יְדֵי שֶׁאָנוּ מַאֲמִינִין בְּהַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ וּמְקַיְּמִין אֶת הַתּוֹרָה עַל-יְדֵי זֶה הַשְׁגָּחָתוֹ מַגִּיעַ עָלֵינוּ בִּשְׁלֵמוּת. וְאָנוּ חוֹזְרִין וְנִצְטַיְּרִין בְּעֵינָיו וְכוּ' כַּנַּ"ל, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מְקֻשָּׁרִים וּמְיֻחָדִים עֵינֵינוּ בְּעֵינָיו יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת וּכְלָלִיּוּת הָאַחֲרִית בָּרֵאשִׁית בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת סוֹף הַתּוֹרָה בִּתְחִלָּתָהּ, כְּלָלִיּוּת עֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵינֵי ה' יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא בְּחִינַת בְּרֵאשִׁית כַּנַּ"ל:

EN:
This concluding portion of Halacha 4 mirrors the themes of Halacha 3 Part 2 but through the specific lens of Tik'u Tochachah (LM II:8), with its emphasis on the ba'al ko'ach's prayer subduing the serpent's cunning, and the mezona d'gufa/mezona d'nishmesa duality.

Segment 59
HE:
ישראל, כָּמו שִ3בְּתוּב (שם, יז: ולא תִהְיָה עדת ה'
בּצאן אשָר אִין לָהֶם רעָה. וְהשִיבוּ ה' יִתְבֶּרך שָיְסְמך
אֶת יְהוּשָע תִּלְמִידו, בַּי יְהושָע בְּחִינַת נער, בְּחִינַת
מט"ט, בְּחִינת בָּרִית תַּתָאֶה, כָּמוּ שִבְּתוּב (שמות לג,
יא): ויהושע בַּן נון נער וכו (זהר בּשְלַח סה: תקוני
זהר יד:), אבל עלדודי שְזְכָה לשמש כֶּל כֶּך אֶת משה
בּמו שְבְּתוּב (שמות שם): לא ימיש מתוך הָאהֶל,
עַליבָּן זכֶה לְהַבְּלֶל בָּרִית תַּתְאֶה בְּבָרית עִלְאֶה,
דְהַינו שִיהְיָה נִכְלֶל וחד למדן בְּצְדִיק שְזְהוּ עַקַר

Segment 60
HE:
ועל כן עיקר קבלת התורה היה על ידי בחינה זאת. על ידי שהיה תחלה בצרה גדולה במצרים. עד שבא משה רבינו וביטל עצמו בתכלית הביטל. כמו שכתוב (במדבר י"ב) והאיש משה עניו מאד וכו'. שזהו בחינת תכלית הביטול שהוטא בחינת ענוה אמתיית. ועל ידי הביטולן הזה ביטל כל הצרות וגאל ~ אותנו מצרים ומכל הטומ~ אות והסטרא אחרא. ומבחינת הביטול הזה המשיך לנו אש התורה לגרש הסטרא אחרא והקליפות שלא יתגברו ביותר אחר כך כנ"ל. ועל כן הוכרחו לברוח ממצרים מחמתש היה קודם קבלת התורה. ובמצרים לא היה אפשר ליתן התורה. כי היה מליאה גילולים. על כן באמת היה קשה וכבד מאד לצאת ממצרים. כי בכל פעם שביל משה את עצמו והאיר על ישראל בחינת ביטל כי הודיע להם שמו יתברך. והאיר עליהם או האיסן סוף ולמדם להתדבר ולהתבטל אליו יתברך. אך כל מה שביטל את עצמו ביותר התגברו המצריים ביותר והכבידו את לבם ביותר. מחמת הביטול צריך להיות ברצוא ושוב וכו' כנ"ל. כי אז היה קשה המשיך תורה בכל פעם. אך בחמלת ה' עשה עמנו נסים ונפל~ אות גדולות ונור~ אות עד שהאיר על ישראל הארה גדולה ועצומה מאד בליל שמורים. כמו שכתוב (שמות י"ב) ועברתי בארץ מצרים וכו' ותרגומו ואתגליתי וכמובא בהכוונות. עד שמגודל ההארה נפלו ומתו כל בכורי מצרים שהיו אורבים להתגרות ולהתגבר על ידי זה דייקא. כי לא היו יכולים לסבול אפילו מרחוק התנוצצות האור הגדול הזה. כי אז בחמלתו האיר עלינו אור גדול מאד כל הלילה הקדושה הזאת שהוא ליל שמורים. עד שנתבטל כח הסטרא אחרא שהוא בחינת מלכות מצרים אז מאד וכנ"ל. ואז ברחו ישראל תיכף. כיהוכרחוט לברוח מחמת שבהכרח שישובו מהביטול אף על פי שנמשך הרבה. ואז יוכלו המצרים להתגבר ביותר כנ"ל. ועל כן הוכרחו לברוח מחמת שלע היה באפשר אז עדיין להמשיך תורה אחר כך לבטלם על ידי התורה כנ"ל. ועל כן באמת רדפו מצרים אחר כך כשהוגד לפרעה כי ברח העם. כי אף על פי שנתבטל ונכנעו פרעה ומצרים ב~ אותו הלילה מאד. אף על פי כן אחר כך התגבר מחדש מאחר שלא היה עדיין קבלת התורה לבטלו בשלימות על ידי התורה. כי עיקר היטלם לגמרי בשלימות הוא על ידי התורה שממשיכין אחר כך מהרשימו של הביטוטל וכנ"ל. ואז לא היה אפשר עדיין לקבל התורה. על כן התגבר והכביד לבו ורדף אחריהם עד הים. על כן היו אז באמת בסכנה גדולה מחמת שהתגבר אז ביורת ויותר ולקח את כל חילו שש מ~ אות רכב בחור שהם כלל כל הכחות של הסטרא אחרא והדינים רחמנא ליצלן כמובא. כי אז אחר הביטול מתגברין יותר ויותר כנ"ל. אבל השם יתברך בחמלתו חמל עלינו בזכות אבות ובכחו של משה ובקע מים מפניהם בזכות קבלת התורה שעתידין לקבל שיא בחינת מים כנ"ל. ועל ידי זה ברחו המים הגשמים מפניהם ועברו בתוך הים ביבשה. והמצרים נטבעו בהם. והכל בכח התורה שעתידין קלבל שהיא בחינת מים וכנ"ל:

EN:
It follows that tzitzis are the thread of Chesed, the voice that waters the garden where all the fragrances grow. This is the aspect of: "Hakol kol Yaakov" — "The voice is the voice of Yaakov" (Bereishis 27:22). Therefore it says of Yaakov: "Re'eh reiach beni k'reiach sadeh" — "See, the fragrance of my son is like the fragrance of a field" (Bereishis 27:27), as explained in the teaching. 38

Segment 61
HE:
לב, כי הם ליבא דכל עלמא (זוה"ק פנחס רכא:)
וצריכין מנהיגי הדור לנשוב בבחינת רוחם (עיין
לקוטי מוהר"ן א' - סימן ח) על כל אחד מישראל
לנפוח מהם העפרוריות, דהיינו מרה-שחורה
ועצבות שנופל עליהם חס-ושלום, שעל-ידי זה אינו
יכול האיש הישראלי שהוא בחינת לב לדלוק
ולבעור לה' יתברך, ועל-ידי זה הצדיקים האמתיים
מלהיבים לבבות ישראל לה' יתברך. (קיצור לקוטי
מוהר"ן א' - סימן ט')
ונְתַתֶּה מהודך עָלָיו
(במדבר בז, -
עַקָר הַהְדוּר רואין רק בַּבְחִינַת יהושָעַ, בְּחִינַת
(בּמדְבַּר כז) וְנְתְתַּה מהודך עָלֶיו, שהוא בְּחִינת
לְבְנֶה, בְּחִינַת (שיר הַשירים ו) וְפָה כַלְבְנֶה. בִּ
בַּבְחִינת משה אי אִפשר לְראוּת הודו וְהַדְרוּ, כִּי הוא
ְּחִינַת חַמָה שאי אֶפֶשָר לְהְסְתְבַל בָּה עַתֶה, בִּי הוא
ְִּינַת בַּסַא דְמִתְכַּסְיָא וְכו". וְעליכַּן בָּאָמַת נָאָמַר
(שמות לד) וייראוּ מגָּשֶת אִלָיו וְכו' וַיִתָּן על פַניו
מסוָה, כי אין לָנוּ כח שיאיר ויופיע עָלִינוּ כבוד הֶדר
מלְכוּתו כִּי אם עַלדידי בְּחִינַת יהושע, בְּחִינַת לְבָנָה
(בסִימן קמ) על פסוק (איוּב לז) בִּיד כָּל אדֶם יִחְתוּם
וכו', שבְּהַצַדיק בְּעַצמו אין לְהְעוּלֶם בו שום תִפִיסָה
רק עליידי אנשָיו וכוּ, עַין שם. כִּי אַנֶשָיו וְתַלְמִידיו
הֶם בְּחִינַת יְהושָעַ, על יָרֶם הַיְקָא נְתְנְלָה נִפְלָאוּת
הַדְרת קדשֶת הַצַדִיק שְהוּא בְּחִינַת משָה, שעַלדידי
זה נַתְגִּלָה כְּבוּד הדר מלְכוּתו יִתְבֶּרְף וּגְדְלָתוּ עד אין
חַקֶר. (הלכות שבת - הלכה ז', אות נ"ה)
ללה תּחְלק הָאָרין בְּנחַלָה
בְּמִסְפר שמות
(במדבר בז, נג)
בּי אור הַגּקְדָה הקְדוּשָה נִמְשָכֶת בְּכַמָה בְּחִינות כָּפי
הָאָרֶם וְהַמָקים וְהוְמַן. וּבַכְלְליּת בָּנִי הְעוּלֶם עְקַר
הַנְְּדֶה הַם כְּלַל ישראֶל. וּבין בְּלְליות יִשְראֶל עקר
הַגּקְדָה הוא. הצדיק הָאָמַת. וְכן בְּמְקום, ‏ כ גָם
בִּבְחִינת מָקים יש נְקְדָה טוּבָה שְהוּא אָרֶץ יִשָראֶל
שָהִיא הַגְּקְדֶה טוּבָה של כָּל הֶעילֶם. וּבְאָרץ יִשְרְאֶל
ְּעַצְמָה יש עַשָר קֶדשות. וְפַקַר הַנְקְדָה הוא נִקָדת
ְקְדֶת כָּל הְעוּלֶם. וכן בִּזְמַן, כִּי בְּכֶל יום וי יֶש בו
נקֶדה טוּבה, כִּי לִית יום דלִית בִּיה טוב (זהַר פרשת
נֶשא). אף הַגִּקְדָה של בַָּל הַזֶמן בָּלֶל שבְעַת ימי
בּראשית הוא שִבֶּת, שהיא הַנְקֶדה שמאיר בַּכָל
ששֶת יָמִי הַמַעַשָה שַבְּהֶם נבְרָא הְעוּלֶם. וְהַגְקַלֶה שֶל
בָּל הַשָנָה וְהְחְדֶשִים, הֶם ראשי חַדשִים ויָמִים טובים.
קר הַגּקְדָה שֶל כָּד הַשְנָה וֶשָל כָּל הַיָמִים טוּבִים
הוא יום כפור, כַּמו שִבְּתוּב (תְּהִלִים קלט): ימים יִצְרו
ולו אֶחָד בְּהֶם, זֶה יים כַּפוּר שבו נְכָנֶם הַכּהַן גָדוּל
שָהוּא בְּחִינַת צדיק הדור בְּחִינת נְקְדָה הַכְּלְלִית,
לְמְקום הָאָבֶן שְתְיָה שָהִיא נְקְדת הֶּלֶם. נְמְצָא שאָז
נכַלְלוּ כָּל הַנְּקָדות טובות הַבַּלְלִיִית של הצדיק
וְהַמַקום וְהַזּמַן. וְעַל"כַּן אד היא מְחִילת וְכַפָרת כָּל

Segment 62
HE:
וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁנִּקְרָא רֹאשׁ הַשָּׁנָה יוֹם הַזִּכָּרוֹן. כִּי עַל-יְדֵי כָּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל דְּהַיְנוּ עַל-יְדֵי הַבִּטּוּל וְעַל-יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁמַּמְשִׁיכִין מֵהָרְשִׁימוּ שֶׁזֶּה בְּחִינַת שׁוֹפָר, עַל-יְדֵי זֶה מְתַקְּנִים אֶת הַתְּפִלָּה. כִּי עַל-יְדֵי זֶה מַמְשִׁיכִין אוֹר הָאַחְדוּת לָדַעַת כִּי כֻּלּוֹ אֶחָד. וְעַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין זוֹכִין לַעֲשׂוֹת אֶחָד מִכָּל הַתְּפִלָּה, שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁעוֹמֵד בְּסוֹף הַתְּפִלָּה יִהְיֶה זוֹכֵר עֲדַיִן תֵּבָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל הַתְּפִלָּה וְכוּ' שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שְׁכֵחוּם וְחָזְרוּ וִיסָדוּם כַּמְבֹאָר שָׁם בְּסוֹף הַתּוֹרָה הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל. וְזֶה בְּחִינַת הַנְּסִירָה שֶׁנַּעֲשֵׂית בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה עַל-יְדֵי הַשֵּׁנָה וְהַדּוֹרְמִיטָא דְּאַפִּיל עַל זְעֵיר אַנְפִּין, וְעַל-יְדֵי הַשּׁוֹפָר שֶׁהוּא הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מְנַסְּרִין וּבוֹנִין אֶת הַמַּלְכוּת שֶׁתִּהְיֶה נִנְסֶרֶת מִבְּחִינַת אָחוֹר בְּאָחוֹר וְכוּ', כַּמְבֹאָר בַּכַּוָּנוֹת. הַיְנוּ בְּחִינָה הַנִּזְכָּר לְעֵיל הַמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל עַל פָּסוּק וַיֹּאמֶר בֹּעַז אֶל רוּת הֲלֹא שָׁמַעַתְּ בִּתִּי וְכוּ'. שֶׁהַדִּבּוּר אֵינוֹ מַנִּיחַ מַנִּיחַ אֶת הַנֶּפֶשׁ שֶׁתֵּלֵךְ מִמֶּנּוּ וְכוּ'. וְזֶה נִמְשָׁךְ מֵחֲמַת שֶׁעֲדַיִן לֹא נִמְשַׁךְ אוֹר הָאַחְדוּת לְמַטָּה בִּשְׁלֵמוּת, וְיֵשׁ עֲדַיִן אֲחִיזַת הַקְּלִפּוֹת, וּמִתְיָרְאִים שֶׁכְּשֶׁתֵּלֵךְ הַנֶּפֶשׁ לְהַלָּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדִּבּוּר הָרִאשׁוֹן. כִּי יֵשׁ כֹּחַ לְהַשִּׁכְחָה שֶׁהִיא מֵהַחִיצוֹנִים לְהִתְגַּבֵּר. וַאֲזַי הַמִּדּוֹת הָעֶלְיוֹנִים הֵם עֲדַיִן בִּבְחִינַת אָחוֹר בְּאָחוֹר כַּמְבֹאָר בַּכַּוָּנוֹת שֶׁכָּל זְמַן שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אֲחִיזָה הֵם צְרִיכִין לִהְיוֹת אָחוֹר בְּאָחוֹר. וְאָז מֵחֲמַת שֶׁהֵם דְּבוּקִים בְּכֹתֶל אֶחָד לְשִׁנֵּיהֶם בִּבְחִינַת אָחוֹר בְּאָחוֹר. אֲזַי הַדִּבּוּר הַנִּמְשָׁךְ מִשָּׁם אֵינוֹ מַנִּיחַ אֶת הַנֶּפֶשׁ לֵילֵךְ לְהַלָּן יוֹתֵר. שֶׁזֶּה נִמְשָׁךְ מֵחֲמַת שֶׁגַּם לְמַעְלָה הֵם אֲחוּזִים יַחַד, בִּבְחִינַת כֹּתֶל אֶחָד לִשְׁנֵיהֶם בִּבְחִינַת אָחוֹר בְּאָחוֹר מֵחֲשַׁשׁ אֲחִיזַת הַקְּלִפּוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת שִׁכְחָה. כִּי שֹׁרֶשׁ הַדִּבּוּר מֵהַדַּעַת כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה. אַךְ יְצִיאָתוֹ לָעוֹלָם הִוא עַל-יְדֵי הַנֶּפֶשׁ, כִּי הַנֶּפֶשׁ מוֹצִיאָה וּמוֹלֶדֶת כָּל הַדִּבּוּרִים שֶׁנִּמְשָׁכִין בְּשָׁרְשָׁן מֵהַדַּעַת. וְכָל זְמַן שֶׁאֵין נִמְשָׁךְ אוֹר הָאַחְדוּת לְמַטָּה עַל-יְדֵי הַבִּטּוּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל, אֲזַי הַדַּעַת וְהַנֶּפֶשׁ שֶׁהֵם בְּחִינַת תִּפְאֶרֶת וּמַלְכוּת, אֲחוּזִים וּדְבוּקִים יַחַד. וַאֲזַי אֵין מַנִּיחַ הַדִּבּוּר אֶת הַנֶּפֶשׁ שֶׁתֵּלֵךְ לְהַלָּן יוֹתֵר, בִּבְחִינַת וַיֹּאמֶר בֹּעַז אֶל רוּת וְכוּ'. וְעַל-כֵּן צְרִיכִין נְסִירָה. וְזֶה נַעֲשֶׂה בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה עַל-יְדֵי הַבִּטּוּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל, וְעַל-יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁמַּמְשִׁיכִין מֵהָרְשִׁימוּ וְכוּ' שֶׁזֶּה בְּחִינַת שׁוֹפָר וְכוּ' כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מַמְשִׁיכִין אוֹר הָאַחְדוּת לֵידַע שֶׁכֻּלּוֹ אֶחָד. שֶׁעַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לַעֲשׂוֹת אֶחָד מִכָּל הַתְּפִלָּה שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁיַּעֲמֹד בַּתֵּבָה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל הַתְּפִלָּה יִהְיֶה זוֹכֵר עֲדַיִן תֵּבָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל הַתְּפִלָּה. כִּי אֵין לְהַשִּׁכְחָה שְׁלִיטָה כְּלָל. וְאָז מַנִּיחַ הַדַּעַת וְהַדִּבּוּר אֶת הַנֶּפֶשׁ שֶׁתֵּלֵךְ לְהַלָּן יוֹתֵר, וְאֵינָם נֶאֱחָזִים וְנִדְבָּקִים עוֹד בְּיַחַד מֵחֲשַׁשׁ הַשִּׁכְחָה שֶׁהֵם הַקְּלִפּוֹת. וְזֶה בְּחִינַת הַנְּסִירָה הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל. וְעַל-כֵּן נִקְרָא רֹאשׁ הַשָּׁנָה יוֹם הַזִּכָּרוֹן, כִּי אָז מַמְשִׁיכִין זִכָּרוֹן. שֶׁעַל-יְדֵי זֶה עוֹשִׂין אֶחָד מִכָּל הַתְּפִלָּה שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁעוֹמֵד בְּסוֹף הַתְּפִלָּה יִהְיֶה זוֹכֵר עֲדַיִן תֵּבָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל הַתְּפִלָּה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לְדַבֵּר כָּל הַדִּבּוּרִים שֶׁל הַתְּפִלָּה וְלוֹמַר אַחַר כָּךְ עוֹד כַּמָּה תְּחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְזֶה אָנוּ צְרִיכִין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וַעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה שֶׁאָנוּ צְרִיכִין לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלּוֹת וּתְחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת, עַל-כֵּן אָנוּ מְתַקְּנִין אָז אֶת הַתְּפִלָּה עַל-יְדֵי בְּחִינַת הַזִּכָּרוֹן הַנִּזְכָּר לְעֵיל שֶׁמַּמְשִׁיכִין עַל-יְדֵי הַבִּטּוּל וְעַל-יְדֵי הָרְשִׁימָה שֶׁנִּשְׁאֲרָה כְּשֶׁחוֹזְרִין מֵהַבִּטּוּל שֶׁמִּשָּׁם קַבָּלַת הַתּוֹרָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שׁוֹפָר כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה עוֹשִׂין אֶחָד מִכָּל הַתְּפִלָּה. שֶׁזֶּה עִקַּר תִּקּוּן הַתְּפִלָּה שֶׁאָנוּ עוֹסְקִין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה לְתַקְּנָהּ בִּשְׁלֵמוּת:

EN:
[continued]

Segment 63
HE:
כי עיקר קישוי הולדה נמשך מבחינת עמלק כמובן בדברי רבינו ז"ל (סימן קל"ה) על פסוק וישסף שמואל את אגג וכו'. עיין שם מה שכתוב שם על פירוש רש"י חתכו לד' וכו'. על ידי זה נפתח רחמה של המקשה לילד וכו' עיין שם שהוא בחינת הכפירות והאפיקורסות הנמשך מחלל הפנוי ועל כן נקרא ראשית. כמו שכתוב (במדבר כ"ד) ראשית גוים עמלק כי חלל הפנוי קדשם לעולם. כי בלא זה לא היה מקום לבריאת העולם כמבואר היטב כל הענין בהתורה בא אל פרעה (בסימן ס"ד) עיין שם היטב. ומשם מבחינת חלל הפנוי נמשך הקליפה הקודמת לפרי ועל כן נקרא עמלק ראשית מחמת שכחו נמשך מחלל הפנוי שהיא ראשית וקודם לעולם שמשם בחינת הקליפה הקודמת לפרי כנ"ל. וזהו בחינת הבכורה של עשו שהוא עמלק היינו כנ"ל. כי נמשך מבחינת הקליפות הנמשכין מחלל הפנוי שקדם להעולם. ועל כן השתדל יעקב ליקח הבכורה משו. כי באמת השם יתברך קדם לכל. כי הוא יתברך ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין והוא יתברך בעצמו ברא את החלל הפנוי, כדי שיהיה מקום לבריאת העולם כנ"ל. ועל כן ישראל על ידי אמונתם בהשם יתברך שקדם לכל. הם עוברים על כל החכמות והכפירות והאפיקורסות הבאים מחלל הפנוי כי הם מאמינים שגם בהחלל הפנוי בעצמו נעלם השם יתברך. כי הוא יתברך קדם לכל וכמבואר בהתורה הנ"ל שעל כן נקראים ישראל עבריים על שעל ידי אמונתם באלקי העבריים הם עוברים על כל החכמות הבאים מחלל הפנוי. ועל כן באמת ישראל הם בכורים באמת. כמו שכתוב (שמות ד') בני בכורי ישראל. כי עוברים על ידי אמונתם על החלל הפנוי. ומאמינים בהשם יתברך בעצמו שהוא ראשון וקודם לכל כנל. ועל כן לקח יעקב הבכורה מעשו כי מתחלה בהכרח היה שתהיה הבכורה אצל עשו. כי הקליפה קדמה לפרי. כי הבכורה שלו נמשך מחלל הפנוי שקדם לעולם. אבלי עקב על ידי אמונתו זכה לעבור את החלל הפנוי ולהאמין ולכלול בהשם יתברך שקדם לכל. ועל כן אחר כך ביטל את הבכורה של עשו. שהוא בחינת ראשית גוים עמלק וזכה ליקח הבכורה לעצמו. עד שזכה שזרעו יהיו נקראים כולם בכורים כמו שכתוב בני בכורי ישראל וכנ"ל. וזהו בחינת מכת בכורות דייקא בשעת יציאת מצרים ואז נתקדשו בכורי ישראל. כי זה עיקר יציאת מצרים. כי כל הגליות שכלולים בגלות מצרים נמשכין על ידי זוהמת עמלק שהוא עיקר זוהמת הנחש שהוא ראשית גוים עמלק שממנו מקבלים כל הד' מלכיות שהם כל הגליות כמו שאמר רבינו ז"ל בהתורה מישרא דסכינא (בסימן ל') וגם שרו של מצרים הוא אדום שהוא עשו כמובא. וכל עיקר קשיות וכבידות לב של פרעה שלא רצה להניח את ישראל לצאת נמשך מבחינת האפיקורסות והכפירות שנדבק בו הנמשך מחלל הפנוי שהוא בחינת עמלק. וכמו שכתוב שם רבינו ז"ל על פסוק בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו. שפרעה הוא בחינת חלל הפנוי שמשם נמשך כבדות לבו. בחינת (שמות י"ג) ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו וכו' בחינת קישוי הולדה כנ"ל. על כן ויהרוג ה' כל בכור בארץ מצרים כדי להכניע בכור דסטרא אחרא הנמשך מבכורה של עשו בבחינת ראשית גוים עמלק. מבחינת הכפירות הנמשכין מחלל הפנוי שקדם לעולם. כדי להכניע כל זה ולהגביר בכורי ישראל שהם מקבלין מהבכורה של יעקב שזכה על ידי אמונתו לעבור על החלל הפנוי לעבור על כל הקשיות והחקירות הנמשך משם. ולדבק את עצמו בהשם יתברך שהוא ראשון וקודם לכל שמשם הבכורה דקדושה וכנ"ל. ועל ידי זה יצאו ישראל ממצרים שהוא בחינת לידה ואז נתקדשו הבכורות ליתנם לכהן שהוא מקבל קדושתו מבחינת זקן דקדושה בחינת זקן אהרן וכו' כנ"ל שהוא בחינת ת"ד הנמשכין על ידי העור הנ"ל שנכלל באין סוף שקדם לכל ששם כל העולם אינו עולה כהרף עין וכו' כנ"ל. כדי לקדש הבכור שהוא הולדה ראשונה להמשיך עליו קדושת הבכורה של ישראל שהיא בחינת האמונה. שעל ידי זה עוברין על כל החכמות ומאמינים בהשם יתברך שקדם לכל. וזהו בחינת (שם) והעברת כל פטר רחם לה'. והעברת דייקא כי על ידי קדושת בכור זוכין להתגבר על בחינת הבכורה דסטרא אחרא שהוא בחינת חלל הפנוי וכו' כנ"ל. כי על ידי קדושת בכור לכהן ממשיכין אמונה שלימה שעל ידי זה עוברין על כל החכמות וכו' כנ"ל. ועל כן עיקר התפילין הם מדברים מיציאת מצרים וקדושת בכורים ואמונה. כי הכל אחד כי על ידי אמונה עוברים על כל החכמות הנמשכין מחלל הפנוי שזהו בחינת יציאת מצרים בחינת קדושת בכורים כנ"ל. ומשם עיקר התפילין שהם התחדשות המוחין והחיות, כי עיקר התחדשות המוחין והחיות מקבלין על ידי אמונה שהוא עיקר החיים. כמו שכתוב (משלי ט"ז) באור פני מלך חיים כמובא בדברי רבינו ז"ל וכנ"ל. כי על ידי אמונה שמאמינים בחידוש העולם שהשם יתברך ברא הכל כרצונו יש מאין המוחלט אחר העדר הגמור. וכמו שהוא יתברך חידש את העולם יש מאין המוחלט כמו כן הוא מחדש גם עתה בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית ועיקר חידוש מעשה בראשית בכל יום הוא על ידי החכמה כמו שכתוב (תהלים ק"ה) כולם בחכמה עשית שהם המוחין חדשים הנמשכין בכל יום להכיר ארותו בכל יום מחדש בידיעה והכרה חדשה שעל ידי זה נתחדשין מעשה בראשית בכל יום בבחינת ובטובו מחדש וכו' אין טוב אלא תורה אין טוב אלא צדיק היינו הצדיק האמת זוכה להשגת התורה והדעת מחדש בכל יום שעל ידי זה נתחדשין מעשה בראשית ומשם עיקר התפילין כנ"ל:

EN:
For the entire Torah is contained in the aspect of garments: "B'chol eis yih'yu vegadeicha levanim" — "At all times let your garments be white" — which refers to the totality of Torah and mitzvos observance, through which one merits white garments, the chaluka d'rabbanan — the garment of the soul that each one merits in the World to Come according to the Torah and mitzvos he merited to accumulate in this world. The essential rectification of garments is through tzitzis. This is what our Sages said : "'At all times let your garments be white' — these are tzitzis." For tzitzis are the totality of Torah and mitzvos observance — the aspect of white garments — as written: "L'ma'an tizkeru," etc.



# Matos - Chumash with Likutey Halachos
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/4/9/

Mattos
מטות
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/4/9

Segment 1
HE:
זה הדבר אשר צוה הס
(במדבר ל', ב)
"בה" מרמז על דַבֶר שרואין מרחוק מאד, וכמו
שפרש רש"י בְּפֶרֶשת מטות: משה נַתְנבַּא בַּכה, וְכָל
הַגְבִיאִים נְתְנַבְּו בָּה, מוסֶף עַלִיהֶם משֶה שְנְתְנְבָא
ְּיזה הַדְבֶר", בִּי כָּ הַגְּבִיאִים נִתְנבָּו בְּאַסְפקְלריָא
שָאִינֶה מאִירה שְרָאוּ נְבוּאָתֶם מרחוק מאד אַבָל
משָה הַתְנבַּא גִם בְּזֶה הַדְבֶר שְהוּא בְּחִינת שרְאֶה
הַנְבוּאֶה בְּרְאיָה יפה וּבְרה, אַבֶל גָּם משָה הַתְנִבּא
בְּכה, כִּי הָיוּ כָּמה נבוּאוּת שִגִּם הא הְכְרַח לראותַ]
מרחוק מאד. (הלכות מתנה - הלכה ה, אות מז)
יִדבּר משָה אֶל ראשי הַמטוּת
1 | (במדבר ל, ב')
בּל הַדְבָרִים שְבְּולֶם, כַלֶם מַקַבָּלִים חַיוּת עלדודי
הַתוּרֶה, כִּי בודאי אין שום חיוּת לֶשוּם דְבָר כִּי אם
מִמָנו יִתְבֶּרך, וקדשָא"בְּריך"הוּא וָאוּריְתָא בלָא חַד,
וּמְחָמַת זֶה וכולין לְעֶבד אֶת הַשָם יִתְבֶּרך בְּכָל
הַדַבָרים שְבָּעילֶם, בָּמו שְבָּתוּב "בְּכֶל הרְכִי דְעָהו",
ִּי בְּכלֶם מִלְבֶּש הַתּוּרָה כַּבְיכול. וְעַל-בָּן יְכוּלין
לְקשָר הכל אֶל התורה ולעשות מִכָּל דַבֶר תוּרה, וְזֶה
גלְתָה לָנוּ התורה הקְדוּשָה בְּמַעַוֶת נַדָרִים ושבועות,
שעל"ידי מצַוָה זו יכולין לעשות תורה ומצות מכּל
הַדְבָרִים שִבְּטוּלֶם, וּבָזֶה גִּלֶּה לָנוּ הֶשָם יִתְבֶּרך שיש
תורה וְעְבוּדֶה בְּכֶל דבֶר שְבְּטוּלֶם, בִּי כַּלֶם מְקַבֶּלין
חיוּת מהַתוּרֶה כנ"ל.
ועל"כן הְחְכֶם עוקר הַגִדר מעַקָרו, בי כָּל ענין נַדֶר
ושבוּעָה הוא תִּלוּי בַּחְכֶם וּגדול הדור, כּי עָנִין נדר
שבוּעָה הא שְמִנְלִין שִבָּד הַדְבָרִים מְַבְּלִין חַיּת
מְהַתוּרֶה וָכו'. אבל זֶה תְּלוּי רק בְּהַגֶרוּל וְהְחְכֶם
שבּדוּר. וּכָמוּ שִבֶּתַב רבּנו ז"ל בַּמאמָר "ְאֶתְחַנַן"
(לקוטי מוהר"ן ב' - סימן ע"ח). שבָּל הפשוטים
צריכין איש פשוט גַדוּל מאד שְעָל ידו כַּלֶּם מקְבָּלִים

Segment 2
HE:
וְזֶה בְּחִינַת רֹאשׁ הַשָּׁנָה. כִּי בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִבְרָא הָעוֹלָם, דְּהַיְנוּ אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא עִקַּר הָעוֹלָם כַּנַּ"ל. כִּי עִקַּר הַכָּבוֹד הוּא עַל-יְדֵי הָאָדָם שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה נִבְרָא הַכֹּל. וְעִקַּר הָאָדָם נִמְשָׁךְ מִנֹּעַם הָעֶלְיוֹן כַּמּוּבָן בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל. וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לְהַמְשִׁיךְ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּחִינַת הַנֹּעַם, וְזֶה נִמְשָׁךְ עַל-יְדֵי הַשּׁוֹפָר שֶׁהוּא בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת עֲשָׂרָה מִינֵי נְגִינָה בִּבְחִינַת הֵיטִיבוּ נַגֵּן בִּתְרוּעָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת נֹעַם בְּחִינַת נְעִים זְמִירוֹת יִשְׂרָאֵל (שְׁמוּאֵל ב כג) וְזֶה בְּחִינַת עָלָה אֱלֹקִים בִּתְרוּעָה ה' בְּקוֹל שׁוֹפָר זַמְּרוּ אֱלֹקִים זַמֵּרוּ וְכוּ'. כִּי תְּרוּעָה וְקוֹל שׁוֹפָר הֵם בְּחִינַת נְגִינָה וְזִמְרָה שֶׁהוּא בְּחִינַת נֹעַם כַּנַּ"ל (וְעַיֵּן כָּל זֶה בִּדְבָרֵינוּ בְּהִלְכוֹת בִּרְכַּת הַפֵּרוֹת הֲלָכָה ד). וְעַל-כֵּן קוֹרִין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה לֵדַת יִצְחָק, כִּי יִצְחָק הוּא הוֹלָדָה הָרִאשׁוֹנָה בִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ"ל, שֶׁנִּמְשַׁךְ מִנֹּעַם עֶלְיוֹן שֶׁעַל-יְדֵי זֶה עִקַּר הִתְגַּלּוּת כְּבוֹדוֹ כַּנַּ"ל. (וְכַמְבֹאָר כָּל זֶה בְּהִלְכוֹת בִּרְכַּת הַפֵּרוֹת הַנַּ"ל עַיֵּן שָׁם). וְזֶהוּ בְּחִינַת תֹּקֶף הַדִּינִים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁצְּרִיכִים לְהַמְתִּיקָם בְּכַמָּה הַמְתָּקוֹת כַּיָּדוּעַ. כִּי מֵחֲמַת שֶׁאָז צְרִיכִין לְעוֹרֵר נֹעַם הָעֶלְיוֹן כְּדֵי לְגַלּוֹת כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה הָיְתָה כָּל הַבְּרִיאָה שֶׁנִּבְרָא בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה כַּנַּ"ל, עַל-כֵּן אָז בָּאִין הַחוֹבְלִים לְהִתְתַּקֵּן כַּנַּ"ל. וְגַם כִּי כָּל פְּגַם הַחוֹבְלִים נִמְשָׁךְ מֵחֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן כַּמְבֹאָר בִּדְבָרֵינוּ (בְּהִלְכוֹת כִּבּוּד אָב וָאֵם עַיֵּן שָׁם), וְחֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן הָיָה בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה עַל-כֵּן נִתְעוֹרְרִין אָז כָּל תֹּקֶף הַדִּינִים. כִּי הַחוֹבְלִים הֵם בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת בְּחִינַת דִּינִים קָשִׁים, כִּי מִשָּׁם שָׁרְשָׁם כַּיָּדוּעַ. וְזֶה כָּל עֲבוֹדַת רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁל הַצַּדִּיקִים לְהַמְתִּיק תֹּקֶף הַדִּינִים, הַיְנוּ לְהַמְתִּיק לְבַטֵּל יְנִיקַת הַחוֹבְלִים שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לְהִתְגַּבֵּר לְקַלְקֵל אֶת הַנְּעִימִים חַס וְשָׁלוֹם, וְאַדְּרַבָּא הַחוֹבְלִים יִתְתַּקְּנוּ עַל-יְדֵי הַנְּעִימִים וְכַנַּ"ל. וּבִשְׁבִיל זֶה צְרִיכִים לִנְסֹעַ לִגְדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁיּוֹדְעִים לַעֲסֹק בְּתִקּוּן זֶה בִּשְׁלֵמוּת. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁהוֹלְכִין עַל קִבְרֵי צַדִּיקִים בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה. כִּי הִסְתַּלְּקוּת הַצַּדִּיק הוּא בְּנֹעַם הָעֶלְיוֹן וְכוּ' (כַּמְבֹאָר שָׁם בְּהִלְכוֹת בִּרְכַּת הַפֵּרוֹת הַנַּ"ל עַיֵּן שָׁם). כִּי יֵשׁ עֲבוֹדָה גְּדוֹלָה בְּעִנְיָן זֶה לְתַקֵּן בְּחִינַת הַחוֹבְלִים. כִּי כָּל מַה שֶּׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרָה יוֹתֵר מִנְּעִימוּת עֶלְיוֹן יוֹתֵר, בָּאִים חוֹבְלִים מְקֻלְקָלִין יוֹתֵר וְיוֹתֵר לְהִתְתַּקֵּן וִיכוֹלִים לִגְרֹם קִלְקוּל יוֹתֵר חַס וְשָׁלוֹם. עַל-כֵּן צְרִיכִין לָזֶה צַדִּיק גָּדוֹל בְּמַעֲלָה מְאֹד מְאֹד שֶׁיָּכוֹל לְהַמְשִׁיךְ מִנֹּעַם הָעֶלְיוֹן בְּתַכְלִית הַמַּעֲלָה וְלֹא יִפְגֹּם שָׁם כְּחוּט הַשַּעֲרָה. כִּי זִכֵּךְ עַצְמוֹ מִתַּאֲווֹת עוֹלָם הַזֶּה בְּתַכְלִית, וְאֵין לוֹ שׁוּם נְגִיעָה כָּל שֶׁהִוא בְּשׁוּם נִדְנוּד תַּאֲוָה בָּעוֹלָם שֶׁכֻּלָּם נִמְשָׁכִין מִנְּפִילַת נְעִימוּת הָעֶלְיוֹן. וְאֵין מִי שֶׁיָּכוֹל לַעֲלוֹת בִּשְׁלֵמוּת לְנֹעַם הָעֶלְיוֹן לְתַקֵּן הַחוֹבְלִים, כִּי אִם מִי שֶׁהוּא נָקִי לְגַמְרֵי מִפְּגַם הַנְּעִימוּת וְאֵין לוֹ שׁוּם הִסְתַּכְּלוּת בְּזֶה הָעוֹלָם כַּנַּ"ל. וְהוּא זוֹכֶה לִנְעִימוּת נִצְחִי בִּבְחִינַת 'נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח' שֶׁשָּׁם אֵין מַגִּיעַ שׁוּם פְּגָם כְּלָל:

EN:
[continued]

Segment 3
HE:
וְזֶה בְּחִינַת הַשּׁוֹפָר שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁהוּא כָּלוּל מִכָּל הָעֲשָׂרָה מִינֵי נְגִינָה שֶׁהֵם כְּלַל הַנְּעִימוּת הָעֶלְיוֹן. כִּי קוֹל הַשּׁוֹפָר חָזָק וְגָבֹהַּ מְאֹד מְאֹד, וְיֵשׁ לוֹ כֹּחַ לַעֲלוֹת לְמַעְלָה לְמַעְלָה וּלְעוֹרֵר תַּכְלִית הַנֹּעַם הָעֶלְיוֹן הַנַּ"ל שֶׁשָּׁם נִתְתַּקֵּן הַכֹּל, בִּבְחִינַת וַיְהִי קוֹל הַשּׁוֹפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד וְכוּ'. וּכְתִיב וְקוֹל שׁוֹפָר חָזָק מְאֹד, שֶׁקּוֹל הַשּׁוֹפָר חָזָק מְאֹד שֶׁיֵּשׁ לוֹ כֹּחַ לְהִתְגַּבֵּר וּלְהַמְתִּיק וּלְבַטֵּל כָּל הַחוֹבְלִים מֵחֲמַת שֶׁיָּכוֹל לְעוֹרֵר תַּכְלִית הַנֹּעַם הָעֶלְיוֹן בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא יוּכְלוּ הַחוֹבְלִים לְקַלְקְלוֹ וְכַנַּ"ל. אֲבָל צְרִיכִין לָזֶה כֹּחַ הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל מְאֹד שֶׁפֵּרֵשׁ עַצְמוֹ מִכָּל וָכֹל מִנְּפִילַת הַנְּעִימוּת שֶׁנָּפַל לְזֶה הָעוֹלָם לְכָל הַתַּאֲווֹת וְכַנַּ"ל. וּמֵחֲמַת שֶׁאֵין שָׁכִיחַ עַתָּה צַדִּיק כָּזֶה שֶׁיִּהְיֶה גָּדוֹל בְּמַעֲלָה כָּזֶה, עַל-כֵּן צְרִיכִים לֵילֵךְ וְלִסַּע עַל קִבְרֵי הַצַּדִּיקִים הַמֻּפְלָגִים בְּמַעֲלָה שֶׁזָּכוּ לָזֶה. וְזֶהוּ אַשְׁרֵי הָעָם יֹדְעֵי תְרוּעָה, יֹדְעֵי דַּיְקָא שֶׁיְּכוֹלִים לְעוֹרֵר הַמֹּחִין עַל-יְדֵי הַתְּרוּעָה וְקוֹל שׁוֹפָר. דְּהַיְנוּ שֶׁיְּכוֹלִים לְהַגִּיעַ עִם הַתְּרוּעָה וְקוֹל שׁוֹפָר עַד תַּכְלִית נֹעַם הָעֶלְיוֹן שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר הַדַּעַת וְהַמֹּחִין כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ ה' בְּאוֹר פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן. זֶה בְּחִינַת אוֹר הַפָּנִים שֶׁהוּא בְּחִינַת שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח וְכַנַּ"ל. וְזֶהוּ בְּשִׁמְךָ יְגִילוּן כָּל הַיּוֹם, כִּי שָׁם עִקַּר הַשִּמְחָה בְּחִינַת שֹׂבַע שְׂמָחוֹת וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ בְּצִדְקָתְךָ יָרוּמוּ, בְּצִדְקָתְךָ דַּיְקָא. כִּי עִקַּר הַתִּקּוּן עַל-יְדֵי הַצְּדָקָה שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה כְּלִי לְקַבֵּל הַשְׁפָּעַת הַנֹּעַם הָעֶלְיוֹן כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל. וּבִשְׁבִיל זֶה נוֹהֲגִין כָּל יִשְׂרָאֵל לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה בְּיָמִים אֵלּוּ כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ הַשְׁפָּעַת הַנֹּעַם שֶׁנִּמְשָׁךְ עַל-יְדֵי הַכְּלִי שֶׁל הַצְּדָקָה כַּנַּ"ל. וְזֶה עִקַּר הַתְּשׁוּבָה שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה וַעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה, כִּי כָּל הַחֲטָאִים נִמְשָׁכִין עַל-יְדֵי הַחוֹבְלִים כַּנַּ"ל, וְעַתָּה עוֹסְקִין לְתַקְּנָם שֶׁעַל-יְדֵי זֶה עִקַּר הַתְּשׁוּבָה:

EN:
[continued]

Segment 4
HE:
לפרישות, שָאלוּ הַגְּדָרִים הֶם מה לנֶדר בָּהֶם. וְכן
אמרוּ (נדרים ח): שרי ליה לָאֶנֶש לְמנְדר לזְרוּזי
נפשיה. וְעַקָר הַנדר כַשמוצִיאו בַּפיו. וּבזֶה רואין גדל
בהַ הַדְבּוּר וּמִבְטָא ְפָּתִִם. של הָאָדָם שֶעלייְרי
הדבּוּר הא יכול לְהְתְגּבַּר בִּיוּתַר לפרש אֶת עצמו
אפלו מן הַהְתַּר, כַּמו שאמרו: נדָרִים סיג לפרישות,
כמ שרואין בחוש מִכָּל מי שְרוּצַה לְהַרַגִיל. אֶת
עַצַמו בָּאִיזֶה קְדשָה ופרישות. שְנִמְצְאִים הַרְבֶּה
שעושים נדֶר או שבוּעָה עַל זֶה, כְּגוּן: לְהְתְעָנוּת אִיזֶה

Segment 5
HE:
נִמְצָא, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לֶאֱכֹל שׁוּם דָּבָר מִן הַחַי כִּי אִם עַל-יְדֵי הַתִּקּוּן שֶׁל בְּחִינַת הַתְּפִלָּה, בִּבְחִינַת דִּין שֶׁל הַבַּעַל כֹּחַ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שְׁחִיטָה כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן חָלָב הַיּוֹצֵא מִן הַחַי הִתִּירָה הַתּוֹרָה, כִּי עִקַּר הֶחָלָב נִמְשָׁךְ עַל-יְדֵי הַלֵּדָה, שֶׁאָז דָּם נֶעְכָּר וְנַעֲשֶֹה חָלָב, שֶׁזֶּה נַעֲשֶֹה עַל-יְדֵי בְּחִינַת הַתִּקּוּן הַנַּ"ל שֶׁל בְּחִינַת הַתְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין שֶׁל הַבַּעַל כֹּחַ, כִּי עִקַּר הַלֵּדָה נִמְשָׁךְ מִשָּׁם, כִּי כָּל הַהוֹלָדוֹת הֵם תִּקּוּן חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן כַּיָּדוּעַ, כִּי בְּכָל הוֹלָדָה נִתְבָּרֵר בֵּרוּרִים שֶׁנִּתְעָרְבוּ מֵחֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן כַּיָּדוּעַ. וְעַל-כֵּן עִקַּר הַהוֹלָדָה נִמְשֶׁכֶת עַל-יְדֵי בְּחִינַת הַתְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין שֶׁל הַבַּעַל כֹּחַ, כִּי אִתְעָרוּתָא דְּזִוּוּגָא מִסִּטְרָא דִּגְבוּרָה. (כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ), שֶׁזֶּה בְּחִינַת תְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין, כִּי הַזִּוּוּג הוּא בְּחִינַת תְּפִלָּה כַּיָּדוּעַ. וְכַמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, גַּם כֵּן עַל מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, עַל תְּפִלָּתִי שֶׁתְּהֵא סְמוּכָה לְמִטָּתִי וְכוּ', עַיֵּן שָׁם (סִימָן ט). וּמֵחֲמַת פְּגַם אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁעִקַּר הַפְּגָם הָיָה בִּפְגַם הַבְּרִית. עַל-כֵּן הַהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה הִתְעוֹרְרוּת הַזִּוּוּג מִסִּטְרָא דִּשְֹמָאלָא שֶׁהוּא סִטְרָא דִּגְבוּרָה כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן צְרִיכִין שֶׁיִּהְיֶה לָזֶה גִּבּוֹר גָּדוֹל וּבַעַל כֹּחַ שֶׁיִּזְכֶּה שֶׁיִּהְיֶה זִוּוּגוֹ בִּקְדֻשָּׁה, שֶׁלֹּא יִתְאַחֵז בּוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, הַדִּין דְּסִטְרָא אָחֳרָא שֶׁהוּא בְּחִינַת מֹחִין דְּקַטְנוּת, שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ תַּאֲוַת הַבְּהֵמִיּוּת, רַק צָרִיךְ לִהְיוֹת גִּבּוֹר, חָזָק וּבַעַל כֹּחַ, בְּחִינַת גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵֹי דְבָרוֹ. אִנּוּן דְּמִתְגַּבְּרִין עַל יִצְרֵיהוֹן, אִנּוּן דַּמְיָין לְמַלְאָכִין מַמָּשׁ. וְאָז כְּשֶׁזּוֹכֶה לִהְיוֹת גִּבּוֹר וּבַעַל כֹּחַ לְהִתְגַּבֵּר עַל תַּאֲוָתוֹ, אֲזַי אַף-עַל-פִּי שֶׁבַּהֶכְרֵחַ, אַף-עַל-פִּי-כֵן, הִתְעוֹרְרוּת הַזִּוּוּג מִסִּטְרָא דִּגְבוּרָא, עִם כָּל זֶה אֵין הַסִּטְרָא אָחֳרָא נֶאֱחֶזֶת בּוֹ כְּלָל, חַס וְשָׁלוֹם, אַדְּרַבָּא, זִוּוּג בִּקְדֻשָּׁה הוּא בִּבְחִינַת הַתְּפִלָּה, בִּבְחִינַת דִּין שֶׁל הַבַּעַל כֹּחַ הַנַּ"ל, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה, אַדְּרַבָּא, מוֹצִיאִין כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת וְכָל הַדַּעַת וְכוּ' מֵהַסִּטְרָא אָחֳרָא בִּבְחִינַת חַיִל בָּלַע וַיְקִאֶנּוּ וְכוּ' כַּנַּ"ל, וְעַל-יְדֵי-זֶה מִתְבָּרֵר וּמְתַקֵּן חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן כַּנַּ"ל:

EN:
[continued]

Segment 8
HE:
כמדומה שכך שמעתי מפיו הקדוש נ"י: וְזֶה בְּחִינַת עַל-כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד, כִּי לָאו כָּל אָדָם זוֹכֶה לָזֶה לְמַה שֶּׁזָּכָה מֹשֶׁה, וְעַל-כֵּן אָנוּ מְצֻוִּים לְהַעֲמִיד תּוֹלָדוֹת וְשֶׁלֹּא לִהְיוֹת פְּרוּשִׁים לְגַמְרֵי, וְזֶהוּ, "עַל-כֵּן יַעֲזָב אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ", הַיְנוּ זִוּוּגָא דְאַבָּא וְאִמָא, שֶׁהוּא בְּחִינַת זִוּוּגָא דְּמֹשֶׁה הַנַּ"ל וְדָבַק וְכוּ' 'וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד', הַיְנוּ בְּחִינַת זִוּוּג וְדַעַת שֶׁל שָׁלוֹם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד כַּנַּ"ל:

EN:
According to the ma'amar "Tik'u" etc., "to draw peace into the world" — see there in the first book, Torah 14.

And through the talmid chacham awakening the root of their neshamah, through this the neshamos sparkle to one another. And through this, illumination reaches even the sinners of Israel, and he returns in teshuvah. And through this, the neshamos of gairim are also born etc.

Segment 9
HE:
אות ז ליקוטי הלכות אבן העזר הלכות סוטה הלכה ג

EN:
And the general principle is that one must raise the kavod to its root, which is yirah [fear of G-d] etc. And the primary kavod is to make ba'alei teshuvah [penitents] and gairim [converts] — and this is the primary glory of Hashem, blessed be He. And it is not possible to draw close ba'alei teshuvah and gairim except through the Torah. For the talmid chacham, when he engages in the Torah — which has 600,000 letters — he awakens the roots of the neshamos of Israel that arose in the primordial thought (machshavah techilah), which are 600,000 neshamos corresponding to the 600,000 letters of the Torah. And all of them are rooted in the letters of the holy Torah.

And these ba'alei teshuvah and gairim are the aspect of palga [half / incomplete], for they need great exertions and they have many obstacles (meni'os) before they strip off the soiled garments (begadim tzo'im) that obstruct them from holiness greatly etc. But the neshamos of the children of the true talmid chacham — who merited to awaken the roots of neshamos in the primordial thought — their neshamos are luminous and pure etc.; see there all this well.

Segment 10
HE:
ועל כן נקראין קידושין לשון קודש שהוא בחינת חכמה כידוע, כי על ידי הקדושין שהוא בחינת צדקה נמשך החכמה והדעת בחינת ולוקח נפשות חכם, שעל ידי זה עיקר הזווג דקדושה בבחינת והאדם ידע כמו שאמר רבינו ז"ל:

EN:
However, in truth, the primary honor and hidur is certainly only for the elder who has acquired wisdom — the true talmid chacham who acquired wisdom. "Acquired" (kanah) specifically — in the aspect of "emes — acquire it" (Proverbs 23:23). For the primary wisdom is emes, and emes one must specifically acquire — it is impossible to merit it for free. For it is impossible to merit the true wisdom, which is yiras Shamayim, as it is written, "The beginning of wisdom is the fear of Hashem" — except through great exertions. Through this, one acquires the emes, which is the true wisdom. And therefore one must honor him with rising and hidur, as it is written, "and you shall honor the face of an elder."

Segment 11
HE:
וְזֶהוּ בְּחִינַת תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה, אַל תִּקְרֵי "מוֹרָשָׁה" אֶלָּא "מְאֹרָסָה" (כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ), כִּי הַתּוֹרָה נִמְשֶׁכֶת עַל-יְדֵי הַצְּדָקָה שֶׁהִוא בְּחִינַת אֵרוּסִ

EN:
For he has merited the hadras panim [beauty/glory of the face], which is the light of the face, in the aspect of "in the light of the king's face there is life" (Proverbs 16:15). For the primary light of the face, the hadras panim, is emes, in the aspect of "You shall give emes to Ya'akov" — in the aspect of "seekers of Your face — Ya'akov, selah" (Psalms 24:6). As is brought in his [our Rebbe's] words of blessed memory: that Ya'akov is the aspect of emes, which is the aspect of the light of the face, the hadras panim. And therefore the elder who has acquired wisdom — the primary wisdom is emes, in the aspect of "emes — acquire it," as mentioned above — which is the light of the face, the hadras panim. Therefore he certainly deserves honor and hadras panim, in the aspect of "and you shall honor (v'hadarta) the face of an elder."

Segment 12
HE:
וְעַל-כֵּן כָּל הַתּוֹרָה נִקְרֵאת בְּשֵׁם "צְדָקָה", כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָנוּ כִּי נִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה", כִּי הַמְשָׁכַת הִתְגַּלּוּת הַתּוֹרָה זוֹכִין עַל-יְדֵי צְדָקָה כַּנַּ"ל:

EN:
But because of this itself, the Torah commanded to honor also the elder in years when he reaches gray hair — which is seventy years — even though he is not a chacham; only he must not be a wicked person, who is the zakain ashmay. For everything is because of the honor of the true elder who has acquired wisdom. For the entire world was created only to serve him and for his sake etc. For it is impossible that the chacham should be alone in the world.

Segment 13
HE:
וְכָל הַבְּרָכוֹת שֶׁמְּבָרְכִין עַל כָּל הַדְּבָרִים כֻּלָּם הֵם בִּבְחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, כִּי קֹדֶם שֶׁמְּבָרְכִין עַל הַדָּבָר וּמוֹדִים שֶׁה' יִתְבָּרַךְ בָּרָא אוֹתוֹ קֹדֶם לָזֶה, אֵין שְׁלֵמוּת לְהַדָּבָר, וְאֵין נִמְשָׁךְ שְׁלֵמוּת הַחִיּוּת דִּקְדֻשָּׁה לְאוֹתוֹ הַדָּבָר, כִּי הַכֹּל נִבְרָא לִכְבוֹדוֹ כְּדֵי שֶׁיּוֹדוּ וִיבָרְכוּ אוֹתוֹ עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, כָּל פֹּעַל ה' לְמַעֲנֵהוּ וְכוּ'. כִּי כְּשֶׁמְּבָרְכִין עַל הַפְּרִי בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ אוֹ בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה וְכַיּוֹצֵא. בָּזֶה מַמְשִׁיכִין עִקַּר שְׁלֵמוּת בְּרִיאַת אוֹתָהּ הַפְּרִי וּכְאִלּוּ עַכְשָׁו נִבְרֵאת הַפְּרִי עַל-יְדֵי הַבְּרָכָה שֶׁבֵּרֵךְ עָלֶיהָ שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִמְשָׁךְ שְׁלֵמוּת חִיּוּתָהּ דִּקְדֻשָּׁה. נִמְצָא שֶׁעַל-יְדֵי הַבְּרָכָה הִיא בְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל. שֶׁמּוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל שְׁלֵמוּת חִיּוּתוֹ כַּנַּ"ל. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כְּתִיב לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ. וּכְתִיב וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי-אָדָם כָּאן קֹדֶם בְּרָכָה וְכָאן לְאַחַר בְּרָכָה. כִּי קֹדֶם בְּרָכָה כְּאִלּוּ הַכֹּל עֲדַיִן בְּכֹחַ ה' בִּבְחִינַת לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ שֶׁהַכֹּל עֲדַיִן שֶׁל ה' כִּי נֶחֱשָׁב כְּאִלּוּ לֹא יָצָא עֲדַיִן מִכֹּחוֹ אֶל הַפֹּעַל. אֲבָל לְאַחַר בְּרָכָה אָז דַּיְקָא וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי-אָדָם. כִּי עַל-יְדֵי הַבְּרָכָה מוֹצִיאִין מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל וְאָז שַׁיָּךְ הַכֹּל לִבְנֵי-אָדָם, דְּהַיְנוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם קְרוּיִים אָדָם כִּי הֵם הוֹצִיאוּ הַכֹּל מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל עַל-יְדֵי הַבְּרָכָה כַּנַּ"ל:

EN:
[continued]

Segment 14
HE:
דקלפה, שהוא מוּתרוּת של דעת עַלִיון, וכַשְמשְתַנָה,
ידע שהקדוש-בּרוּף"הוּא בְּכעַם. נמצַא, שִבַּלְעַם הוא
דעת דַקְלְפָּה, וְעַל-ידי דַבוּריו הוליד אוירים אַרְסַיִים
של נָאוּף. כָזֶה כְּשְבָאו. מִמְלְחָמַת. מדון, נְאָמַר
(במדבר לא) וַיקצף משה על פְּקוּדי הֶחָיל, וַיּאמר
הַחִיִיתֶם כָּל נְקַבֶה, הן הַגֶּה הָיוּ בְּדבַר בְּלְעֶם. בְּדְבֶר
דַיקָא, כַּי עלדידי דַבָּרִיו, שהוּא הַתְגְּלוּת הַדַעַת שלו,
הוליד נָאוּף בְּמדין, וְּפִיכֶך בְּשְבְּאוּ מִפְלְחָמוּת מִרָין
בַּתִיב (שם): וַיקְרבוּ אֶל משה (ראשי) הפּקדים וְכו'
וַיאמרו וקרב אֶת קְרבַּןְ ה' וְכו' לְכפַּר על נפשתינו
לְפנִי ה'. ודֶרשוּ רבּוּתִינו זְכְרוֶּם לְבְּרְכָה (שבת סד),
שְבֶּ אֶמרה אף"עליפי שְמִידי עברה יְצָאנו, מידי
הרהור לא יִצָאנוּ. (לקוטי מוהר"ן א' - סימן מ"ג)
אך את הזהב ואת הכסף
(במדבר לא, כב)
עלדורי ההְבשָר עלדודי הֶאֶש, עליורי זֶה ממְשיכִין
בּחִינֶת מִפֶּלֶת הְרְשָעִים בעוּלֶם הוֶה...
בִּי פְלִיטַת הָאסוּר לחוץ עודי האש זֶה בְּחִינַת
שְפוְטִין וזרְקִין אֶת הְרְשָעִים כחוץ, בִּי הרשָעִים הֶם
ְּבְחִינַת. הָאסוּר. שָהוּא הַכְלְפָּה, וְְקַר הַכְנְעְתֶם
וּמפּלְתֶַּם שהוא בְּחִינת פלִיטת הָאפוּר לחוץ הוא
עלדידי הֶאֶש, בִּי עקר מִפְלָת הַרְשָעִים לְעְתִיד, בִּיוּם
הדין הַגְדוּל וְהַנוּרא יְהְיָה עלדודי הֶאש, כָּמו שבתוב:
"בִּי באש ה' נשפט וְכו", וּכְתִיב: "כִּי הַגָּה היים בָּא
בוּעַר כַתְנוּר וכו' בי מהֶאש יִצַאוּ וְהֶאש תּאכַלם", כִּי
הֶם חַמָמוּ עַצְמֶן בְּאֶש הַתְּאָווּת ולא די לָהֶם בְֶּה, אף
ּם הַבְִירוּ בָּהֶם אש הַקְנְאֶה בְּצַדִיקי אָמַת וּבכשרי
%
ישראל וְרְדְפוּ אותֶם בְּכל מִיני הְרְרִיפוּת, עַל"כָּן יִהְיָה
ִפַלְתֶּם עליידי חאש כנ"ל. וְזֶה בְּחִינת הְכֶשָר כלִים
לְהפֶלִיט הָאִסוּר שְבָּהֶם עַלייָדִי הֶאֶש, ההִינו שָמַפִילִין
הֶרשָעִים שהם בּחִינת הָאסוּר עלדודי הֶאש, וכמו
שִבָּתוּב: "כָּל דַבָר אשר ובא באש תַעַבִירוּ בַאש",
ּכְדֶרֶ תַּשְמישו כֶּך הַגְעְלְתו, בִּי בּפִי מה ש:ְדְבֶּק
הֶאפוּר, שהוא בְּחִינת הרשע עלדידי האש כָּמוּ כן
צֶריכין. לְהַפְלִיטו. וּלְהַפילו. עלדודי הֶאֶש. נִמִצָא,
הְרשָעִים, שֶעל-יָדי זה נִשְלֶם הַדבור. וְזֶה בְּחִינת אַף
אֶת הַוֶרֶב וְאֶת הַכֶּסֶף וְכוּ, וְדרשוּ רבוּתִינוּ ז"ל,
שאי אֶפֶשָר לְהַמֶשיך בְּחִינַת מַפָּלֶת הַרשָעִים שֶהוּא
בְּחִינת פֶלִיטת האפור לחוץ כּי אם עליידי הָאָמַת
(כמבואר בלקוטי מוהר"ן, חלק א', תורה ס",
שלעתיד יהיה מפלת הרשעים על ידי התגלות

Segment 15
HE:
וּלְבָאֵר הָעִנְיָן יוֹתֵר הוּא, כִּי תְּקִיעַת שׁוֹפָר, שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁינָה, בְּחִינַת הַמְשָׁכַת הַמֹּחִין, שֶׁהוּא בְּחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה עַל-יְדֵי קוֹל שׁוֹפָר, זֶה בְּחִינַת שֶׁבָּאִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הַיְנוּ כִּי מְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַזֹּאת שֶׁכָּתַב שָׁם בְּשִׂיחָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁאַחַר הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְזֶה לְשׁוֹנוֹ, כִּי לְמַעְלָה דִּבַּרְנוּ מִבְּחִינַת דֶּרֶךְ אֶרֶץ, הַיְנוּ הַדֶּרֶךְ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אָמְנָם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּעַצְמָהּ יֵשׁ בָּהּ גַּם כֵּן בְּחִינַת עֶשֶׂר קְדֻשּׁוֹת וְכוּ' וְכָל מַאֲמָר יֵשׁ לוֹ יִרְאָה בְּחִינַת ( תְּהִלִּים קיט), "הָקֵם לְעַבְדֶּךָ אִמְרָתֶךָ אֲשֶׁר לְיִרְאָתֶךָ", כִּי יֵשׁ יִרְאָה לְמַעְלָה מִיִּרְאָה וְכוּ' עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ, עַיֵּן שָׁם הַיְנוּ כִּי יֵשׁ בְּחִינַת עֲבוֹדָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַדֶּרֶךְ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְיֵשׁ בְּחִינַת עֲבוֹדָה שֶׁהוּא בְּחִינָה שֶׁבָּאִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַמָּשׁ וְזֶה בְּחִינַת רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁאָז עוֹסְקִין לְהַמְשִׁיךְ קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁנַּעֲשָׂה אָז בְּחִינַת שֵׁינָה וְהִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁינָה עַל-יְדֵי הַשּׁוֹפָר, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַדֶּרֶךְ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא בְּחִינַת שֵׁינָה, בְּחִינַת הַנְהָגַת הַפְּשִׁיטוּת הַנַּ"ל שֶׁעַל יָדוֹ מַמְשִׁיכִין הַחֶסֶד חִנָּם הַנַּ"ל, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה הוֹלְכִין לִכְבֹּשׁ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַדֶּרֶךְ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְאַחַר כָּךְ זוֹכִין לְהִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁינָה עַל-יְדֵי הַשּׁוֹפָר, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שֶׁבָּאִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַמָּשׁ, כִּי הַמְשָׁכַת הַמֹּחִין, שֶׁהוּא הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁינָה עַל-יְדֵי הַשּׁוֹפָר, זֶהוּ בְּחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַמָּשׁ, כִּי עִקַּר הַמֹּחִין בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כִּי אֵין חָכְמָה כְּחָכְמַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל ( כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּמִּדְרָשׁ פָּרָשַׁת שְׁמִינִי וְכַמּוּבָא בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא סִימָן עא) וְזֶה בְּחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה בְּקוֹל שׁוֹפָר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ( שְׁמוֹת יט), "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וְכוּ' וַיְהִי קוֹלוֹת וּבְרָקִים וְכוּ' וְקוֹל שׁוֹפָר וְכוּ'" כִּי עִקַּר הַמְשָׁכַת הַתּוֹרָה הוּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כִּי אֵין תּוֹרָה כְּתוֹרַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ שָׁם וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב, "כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה" וְזֶה בְּחִינַת גֹּדֶל עֹצֶם הַיִּרְאָה שֶׁנִּמְשֶׁכֶת עַל-יְדֵי הַשּׁוֹפָר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ( עָמוֹס ג), "הֲיִתָּקַע שׁוֹפָר בָּעִיר וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ וְכוּ'" כִּי כְּשֶׁנִּמְשָׁכִין הַמֹּחִין שֶׁהוּא בְּחִינַת הַתּוֹרָה נִמְשָׁךְ יִרְאָה גְּדוֹלָה כִּי אִם אֵין חָכְמָה אֵין יִרְאָה וְכוּ' וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּקַבָּלַת הַתּוֹרָה וּלְבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ וְכוּ' וְזֶה בְּחִינַת הַיִּרְאָה הַנִּזְכֶּרֶת בְּסוֹף הַתּוֹרָה שֶׁכָּל מַאֲמָר יֵשׁ לוֹ יִרְאָה, בְּחִינַת הָקֵם לְעַבְדֶּךָ אִמְרָתֶךָ אֲשֶׁר לְיִרְאָתֶךָ, שֶׁזֶּה זוֹכִין כְּשֶׁבָּאִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁיֵּשׁ שָׁם עֶשֶׂר קְדֻשּׁוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת וְכוּ', עַיֵּן שָׁם וְעַל-כֵּן עִקַּר כְּבִישַׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הָיָה עַל -יְדֵי קוֹל שׁוֹפָר, כִּי כְּשֶׁנִּכְנְסוּ לִירִיחוֹ, שֶׁהוּא תְּחִלַּת כְּנִיסָתָם לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל תָּקְעוּ בְּשׁוֹפָר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּיהוֹשֻׁעַ, כִּי תְּקִיעַת שׁוֹפָר, שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁינָה הַמְשָׁכַת הַמֹּחִין, שֶׁהוּא הַמְשָׁכַת הַתּוֹרָה, זֶהוּ בְּחִינַת שֶׁבָּאִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁשָּׁם עִקַּר הַמֹּחִין וְהַתּוֹרָה כַּנַּ"ל: 

וְזֶהוּ בְּחִינַת ( תְּהִלִּים פט) אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה וְכוּ', אַשְׁרֵי הָעָם זֶה בְּחִינַת תְּמִימוּת וּפְשִׁיטוּת, בְּחִינַת, בַּאֲשֻׁרָי אָחֲזָה רַגְלִי דַּרְכּוֹ שָׁמַרְתִּי וְלֹא אָט ( אִיּוֹב כג), שֶׁלֹּא הִטָּה יָמִין וּשְׂמֹאל מִדְּרָכָיו יִתְבָּרַךְ רַק בְּדַרְכּוֹ וּבַאֲשׁוּרוֹ אֶחֱזֶה רַגְלָיו, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תְּמִימוּת וּפְשִׁיטוּת שֶׁאֵינוֹ נוֹטֶה מֵהַדֶּרֶךְ עַל-יְדֵי אֵיזֶה חָכְמוֹת כְּמוֹ שֶׁנִּמְצְאוּ כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁנָּטוּ מֵהַדֶּרֶךְ הָאֱמֶת וְהַתָּמִים עַל-יְדֵי חָכְמוֹת וְזֶהוּ עִקַּר אֲשׁוּרָיו וּתְהִלּוֹתָיו שֶׁל אִישׁ כְּשֶׁהוֹלֵךְ בִּתְמִימוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ( שָׁם קיט), "אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ הַהוֹלְכִים בְּתוֹרַת ה'" וְזֶהוּ, "אַשְׁרֵי הָעָם", בְּחִינַת תְּמִימוּת, עַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין אַחַר כָּךְ לְהַמְשָׁכַת הַמֹּחִין, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת יוֹדְעֵי תְּרוּעָה, בְּחִינַת תְּקִיעַת שׁוֹפָר, שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁינָה ׀ הַמְשָׁכַת הַמֹּחִין כַּנַּ"ל וְזֶהוּ ( שָׁם פט), "ה' בְּאוֹר פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן" בְּחִינַת הַמֹּחִין שֶׁהֵם אוֹר הַפָּנִים, בְּחִינַת חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו וְכוּ'. וְזֶהוּ ( שָׁם), "בְּשִׁמְךָ יְגִילוּן כָּל הַיּוֹם" כִּי עַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לְשִׂמְחָה, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם בְּסוֹף הַתּוֹרָה הַנַּ"ל שֶׁיְּכוֹלִין לָבוֹא לְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה עַל-יְדֵי הַתְּמִימוּת וְהַפְּשִׁיטוּת וְכוּ', עַיֵּן שָׁם. כִּי עִקַּר הוּא תְּמִימוּת וּפְשִׁיטוּת וֶאֱמוּנָה, וְאָז דַּיְקָא זוֹכִין לְמֹחִין שְׁלֵמִים, שֶׁהֵם חָכְמָה אֲמִתִּית, שֶׁעִקַּר הַחָכְמָה לְהַמְשִׁיךְ דַּרְכֵי הַתְּמִימוּת יוֹתֵר וְיוֹתֵר וְכֵן בְּכָל פַּעַם וּפַעַם, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת כָּל תְּרוּעָה פְּשׁוּטָה לְפָנֶיהָ וּפְשׁוּטָה לְאַחֲרֶיהָ וְכַנַּ"ל:

EN:
This is the aspect of the forty-nine letters in Shma and Baruch Shaim Kevod Malchuso L'Olam Va'ed, as above. Therefore the measure of terumah is one part in fifty [two out of a hundred] — for the upper Ratzon is the aspect of the fiftieth gate, from which all forty-nine gates are drawn. These correspond to the forty-nine letters of Kri'as Shma, whose essential core is the kutz'a of the letter daled — the aspect of the secret nekudah of the true tzaddik, the aspect of the fiftieth gate that is sealed, hidden, and hinted at only through the secret nekudah of the tzaddik: the kutz'a of the daled of "Echad," which is the yud [numerical value 10]. The five words "Shma Yisrael Hashem Elokainu Hashem" are included there — as brought in Tikkunai Zohar, that they are the aspect of the five stones of the sling, the aspect of : the five smooth stones that Dovid took when he fought Golyas — who denied the Ratzon and stood for forty days to prevent them from Kri'as Shma, as Rashi explains there. Dovid subdued him through the five smooth stones, which are the aspect of the five words of Shma, etc. He included them all in "Echad" — the essential thing being the kutz'a of the daled, which is the yud. For five times ten is fifty — the ultimate upper Ratzon. From there the essential drawing of the Ratzon to the forty-nine gates: the twenty-five letters of Shma sweeten the twenty-four courts through Baruch Shaim, etc. — as above. For avanim [stones] is the aspect of ratzon, as explained in the Torah: the aspect of "even sh'laimah r'tzono" — "a whole stone — his will," etc.; see there.

Segment 16
HE:
וְזֶהוּ בְּחִינַת הֲפָרַת נְדָרִים מַה שֶּׁהַבַּעַל מֵפֵר נִדְרֵי אִשְׁתּוֹ, כִּי נְדָרִים הֵם בְּבִינָה שֶׁהוּא בְּחִינַת קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, בְּחִינַת שֵׂכֶל הָעֶלְיוֹן הַכּוֹלֵל בְּחִינַת יוֹם הַכִּפּוּרִים כַּיָּדוּעַ שֶׁאָז נִכְנָס הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל לִפְנַי וְלִפְנִים לְהָאֶבֶן שְׁתִיָּה בְּחִינַת קֹדֶשׁ קָדָשִׁים לְכַפֵּר עַל כָּל עֲווֹנוֹת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַמְתָּקוֹת כָּל הַדִּינִים שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי אֵין מִיתָה בְּלֹא חֵטְא וְאֵין יִסּוּרִים בְּלֹא עָווֹן, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁכָּל הַיִּסּוּרִים וְהַדִּינִים חַס וְשָׁלוֹם הֵם עַל-יְדֵי חֲטָאִים חַס וְשָׁלוֹם, וְכַפָּרַת עֲווֹנוֹת שֶׁמַּמְשִׁיךְ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵהָאֶבֶן שְׁתִיָּה זֶהוּ בְּחִינַת הַמְתָּקוֹת כָּל הַדִּינִים וְכַנַּ"ל. וְעַל-כֵּן אוֹמְרִים כָּל נִדְרֵי בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים כַּיָּדוּעַ, כִּי נְדָרִים הֵם בִּבְחִינַת יוֹם הַכִּפּוּרִים בְּחִינַת קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, בְּחִינַת שֵׂכֶל הָעֶלְיוֹן הַכּוֹלֵל, הַיְנוּ כִּי הַנֶּדֶר הוּא שֶׁהָאָדָם אוֹסֵר עַל עַצְמוֹ דָּבָר וְאָז הַדָּבָר אָסוּר עָלָיו כִּשְׁאָר כָּל הָאִסּוּרִים שֶׁבַּתּוֹרָה, וְהוּא פֶּלֶא אֵיךְ יִהְיֶה כֹּחַ לְהָאָדָם לַעֲשׂוֹת לְעַצְמוֹ תּוֹרָה חֲדָשָׁה לֶאֱסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ מַה שֶּׁאֵינוֹ כָּתוּב בַּתּוֹרָה, אַךְ הוּא עַל-פִּי הַנַּ"ל, כִּי אוֹרָיְתָא מֵחָכְמָה עִלָּאָה נָפְקָת וְכָל אָדָם יֵשׁ לוֹ חֵלֶק בַּתּוֹרָה, כִּי הָאָדָם הוּא הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם". כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כַּמָּה פְּעָמִים, וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי הַנֶּדֶר שֶׁהוּא בְּחִינַת שֵׂכֶל הָעֶלְיוֹן שֹׁרֶשׁ הַתּוֹרָה יֵשׁ כֹּחַ לְהָאָדָם לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ מִשָּׁם אִסּוּר חָדָשׁ שֶׁיִּהְיֶה אָסוּר עָלָיו בְּאִסּוּר גָּמוּר מִן הַתּוֹרָה, כִּי מִשָּׁם, מִבְּחִינַת נֶדֶר, נִמְשָׁךְ כָּל הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל, וְכָל אָדָם יֵשׁ לוֹ כֹּחַ לַעֲלוֹת לְשָׁם עַל-יְדֵי הַנֶּדֶר וּלְהַמְשִׁיךְ לְעַצְמוֹ אִסּוּר חָדָשׁ מִשָּׁם לֶאֱסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ עַל-יְדֵי הַנֶּדֶר, וְאָז הַדָּבָר הַזֶּה אָסוּר עָלָיו כִּשְׁאָר אִסּוּרִים שֶׁבַּתּוֹרָה. נִמְצָא, שֶׁעָשָׂה לְעַצְמוֹ תּוֹרָה חֲדָשָׁה עַל-יְדֵי הַנֶּדֶר, כִּי מִבְּחִינַת הַנֶּדֶר שֶׁהוּא בְּחִינַת שֵׂכֶל הָעֶלְיוֹן הַכּוֹלֵל יְכוֹלִין לְהַמְשִׁיךְ הֶאָרָה חֲדָשָׁה אֶל הַתּוֹרָה, כִּי כָּל הַתּוֹרָה נִמְשָׁךְ מִשָּׁם כַּנַּ"ל, וְעַל-כֵּן יֵשׁ כֹּחַ לְיָחִיד מֻמְחֶה אוֹ לִשְׁלֹשָׁה הֶדְיוֹטוֹת לְהַתִּיר אֶת הַנֶּדֶר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ" הוּא אֵינוֹ מוֹחֵל, אֲבָל אֲחֵרִים מוֹחֲלִין לוֹ. כִּי עִקַּר הַהֶאָרָה מִבְּחִינַת שֵׂכֶל הַכּוֹלֵל אִי אֶפְשָׁר לְהַמְשִׁיךְ כִּי אִם עַל-יְדֵי צַדִּיק הַדּוֹר שֶׁהוּא בְּחִינַת יָחִיד מֻמְחֶה, שֶׁהוּא עִקַּר בְּחִינַת שֵׂכֶל הַכּוֹלֵל כְּנֶגֶד שְׁאָר הָעוֹלָם, כַּמְבֹאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל, וְעַל-כֵּן הַיָּחִיד מֻמְחֶה יָכוֹל לְהַתִּיר נִדְרוֹ, כִּי הוּא יָכוֹל לְהַמְשִׁיךְ הֶאָרָה גְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר מִבְּחִינַת חָכְמָה עִלָּאָה, שֵׂכֶל הַכּוֹלֵל, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִתְבַּטֵּל נִדְרוֹ הַנִּמְשָׁךְ מִשָּׁם, כִּי הֶחָכָם שֶׁהוּא עִקַּר בְּחִינַת שֵׂכֶל הַכּוֹלֵל יֵשׁ לוֹ כֹּחַ לְבַטֵּל כֹּחַ נִדְרוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת הֶאָרָה בְּעָלְמָא שֶׁנִּמְשָׁךְ מִשָּׁם, וְכֵן שְׁלֹשָׁה הֶדְיוֹטוֹת יְכוֹלִין גַּם כֵּן לְבַטֵּל הַנֶּדֶר, כִּי שְׁלֹשָׁה מִיִּשְׂרָאֵל הֵם בְּחִינַת קְדֻשָּׁה מְשֻׁלֶּשֶׁת, שֶׁהוּא בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת הַקְּדֻשָּׁה, בְּחִינַת קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ שֶׁבָּזֶה כְּלוּלִים כָּל הַהַמְתָּקוֹת, כִּי הַצִּמְצוּם שֶׁיֵּשׁ לוֹ כֹּחַ מֵהַשֵּכֶל שֶׁנִּקְרָא קֹדֶשׁ כַּנַּ"ל כְּשֶׁמַּמְתִּיקִין אוֹתוֹ אֲזַי הִיא קְדֻשָּׁה כְּפוּלָה, כִּי אֲזַי נִמְשָׁךְ הַשֵּכֶל, שֶׁהוּא בְּחִינַת קֹדֶשׁ, לִבְחִינַת הַצִּמְצוּם, וַאֲזַי גַּם הַצִּמְצוּם וְהַדִּין נִקְרָא קֹדֶשׁ עַל-יְדֵי שֶׁנִּכְלָל בְּהַשֵּכֶל שֶׁנִּקְרָא קֹדֶשׁ, אֲבָל אֵין כֹּחַ לְהַשֵּכֶל הַקֹּדֶשׁ לְבַדּוֹ לְהַמְתִּיק הַצִּמְצוּם שֶׁיִּהְיֶה נִקְרָא קֹדֶשׁ גַּם כֵּן כִּי אִם כְּשֶׁמְּקַבֵּל כֹּחַ מֵהַשֵּכֶל הָעֶלְיוֹן הַכּוֹלֵל, שֶׁהוּא קָדְשֵׁי קָדָשִׁים. וְזֶהוּ בְּחִינַת קְדֻשָּׁה שְׁלִישִׁית שֶׁהִוא בְּחִינַת קְדֻשָּׁה הָעֶלְיוֹנָה, בְּחִינַת קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, וְזֶהוּ בְּחִינַת קְדֻשָּׁה מְשֻׁלֶּשֶׁת, הַיְנוּ קְדֻשָּׁה הָעֶלְיוֹנָה, בְּחִינַת שֵׂכֶל הַכּוֹלֵל קָדְשֵׁי קָדָשִׁים. וּקְדֻשַּׁת הַשֵּכֶל וּקְדֻשַּׁת הַצִּמְצוּם שֶׁנִּכְלָל גַּם כֵּן בְּתוֹךְ קְדֻשַּׁת הַשֵּכֶל, שֶׁזֶּהוּ הַמְתָּקָתוֹ בְּשָׁרְשׁוֹ כַּנַּ"ל. וְכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ שְׁלֹשָׁה מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם בֵּית דִּין, הֵם בִּבְחִינַת תְּלַת אֲבָהָן בְּחִינַת קְדֻשָּׁה מְשֻׁלֶּשֶׁת הַנַּ"ל, וְעַל-כֵּן יֵשׁ לָהֶם כֹּחַ לַעֲלוֹת לַשֵּכֶל הָעֶלְיוֹן שֶׁשָּׁם שֹׁרֶשׁ הַנֶּדֶר וּלְבַטֵּל הַנֶּדֶר שֶׁנָּדַר זֶה וּלְהַתִּירוֹ, כְּמוֹ הַיָּחִיד מֻמְחֶה שֶׁמַּתִּיר גַּם כֵּן הַנֶּדֶר עַל-יְדֵי שֶׁיֵּשׁ לוֹ כֹּחַ לִכְלֹל בְּיוֹתֵר בִּבְחִינַת הַשֵּכֶל הָעֶלְיוֹן הַכּוֹלֵל, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה הֻתַּר הַנֶּדֶר הַנִּמְשָׁךְ מִשָּׁם וְכַנַּ"ל: וְ

EN:
Kevod Rabo v'Talmid Chacham (§19–25): Honoring the Rebbe draws forth more Torah revelation — like Rabbi Shimon bar Yochai, who revealed more Torah when the Chavraya praised him. "Ein kavod ela Torah" means the purpose of kavod is to cause Torah to flow. Korach's sin was separating from the tzadik Moshe to "make a name" for himself; the antidote is bitul of ego. One's Rebbe's name is hidden (asur to mention) because it is included in the Name of Hashem. The true Rebbe instills yiras Shamayim — deeper and harder than transmitting Torah knowledge. "Mipnay saivah takum" honors the emes acquired over 70 years; "zakain ashmay" = one who disputes the tzadik, thus uprooting his nekudah tovah. Yosef's brothers confessed: "ashaimim anachnu" — guilt from disputing the true tzadik.

Segment 17
HE:
כי באמת עיקר המיתה נמשך מחמת שפגם אדם הראשון בחטא עץ הדעת טוב ורע שפגם בגי~ אות שמשם המיתה כנ"ל. ועיקר סטרא דמותא הוא שנפרדת הנפש מהגוף שזה נמשך מפגם הנ"ל. דהיינו שאין זוכין לענוה אמתיית שהיא עיקר החיים של כל האברים. היינו כי עיקר הענוה בשלימות הוא שיהיה אין ממש. ואף על פי כן יהיה חזק ואמיץ וגבור חיל מאד לעמוד כנגד כל המונעים מעבודת ה' בבחינת ויגבה לבו בדרכי ה' וכנ"ל. כי באמת בהשורש הכל אחד. כי ג~ אות דקדושה באמת הוא ענוה אמתיית בבחינת במקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו וכנ"ל. ואם לא היה חוטא אדם הראשון היה זוכה לבחינה זאת בחיים חיותו והיה חי לעולם. כי עיקר החים הוא חיבור הנפש והגוף. ושורש הנפש והגוף נמשכים מבחינת ענוה וגי~ אות שבשרשם העליון שניהם אחד בחינת במקום גדולתו וכו' כנ"ל. כי הנפש היא בחינת אין בחינת ענוה. כי עיקר הנפש שהוא חיות האדם הוא החכמה בחינת (קהלת ז') החכמה תחיה בחינת (איוב ל"ב) ונשמת שדי תבינם כמו שאמר אדמו"ר ז"ל כמה פעמים. והחכמה היא בחינת אין כמו שכתוב והחכמה מאין תמצא והגוף שהוא ישות וגשמיות נמשך מבחינת גי~ אות וגדלות שמשם כל הישות שבעולם שהם בחינת הגדולה וריבוי. אבל בשורשם שניהם אחד. כי שורש הגדלות שמשם הישות הוא הענוה בבחינת בכל מקום שאתה מוצא גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו וכנ"ל. רק שעתה אחר החטא אי אפשר לנו להשיג זאת בדעתנו. ועל כן מוכרח האדם למות שיפרד הנפש מהגוף וישוב העפר על הארץ כשהיה וכו' כדי שיזדכך בעפר כנ"ל. עד שיזכה לתחית המתים שאז יזכה לבחינה זאת בשלימות דהיינו שיזכה לענוה אמתיית שהיא החיים של כל האברים ששם הגי~ אות דקדושה והענוה הכל אחד כנ"ל. שזהו עיקר החיים באמת שיהיה גוף צח וזך מאד מאד שיהיה נכלל עם הנפש בתכלית האחדות. אבל אנו צריכין להמשיך על עצמינו בחינה זאת בכל יום. כי כל עבודתינו כל ימי חיינו הוא לזכות לתחית המתים שאז יהיה עיקר הקיבול שכר. על כן אנו צריכין להמשיך עלינו בחינה זאת בכל יום. וזה כל ענין ברכת השחר שמברכין בבקר על כל דבר ודבר בפרטיות שהוא פוקח עורים ומתיר אסורים וזוקף כפופים וכו'. כדי לעורר החיות של כל אבר ואבר על ידי הברכה שעיקר החיות הוא הענוה והשפלות של משה רבינו עליו השלום שמלובש בכל אבר ואבר כנ"ל. כי כל הברכות וההוד~ אות נמשכין מהצדיק האמת שעל ידו נמשכין חיים נצחיים הנ"ל. כי הוא מקור הברכה. כי עיקר החיים נצחיים הוא שאז נזכה תמיד להודות ולהלל ולברך לשמו הגדול והקדוש שזהו עיקר תכלית חיי עולם הבא כמו שכתוב בהתורה ימי חנוכה (בסימן ב' בלקוטי תנינא). ועל כן על ידי הברכות שאנו מברכין בבקר על חיות של כל האברים בפרטיות. על ידי זה אנו ממשיכין על עצמינו בחינת חיים נצחיים של לעתיד שהוא בחינת ענוה אמתיית של משה רבינו שמלובש בכל אבר ואבר שהוא עיקר החיות האמתי של כל אבר ואבר וכנ"ל. שעיקר החיות הוא לברך ולהודות לשמו יתברך תמיד כמו שכתוב (חבקוק ל"ב) חי חי הוא יודוך וכמו שכתוב (תהלים קט"ו) לא המתים יהללו י"ה שהם הרשעים שקרויים בחייהם מתים אבל שאני הני דאקרון חיים כמו שכתוב בזוהר הקדוש באדר"ז שעליהם נאמר ואנחנו נברך י"ה וכו'. וזהו שאומרים בבקר בברכת המחזיר נשמות וכו' כל זמן שהנשמה בקרבי מודה אני לפניך וכו'. כי זה עיקר חיות הנשמה שניתנה לאדם להודות ולהלל לשמו יתברך תמיד. כי זה עיקר החיים כנ"ל:

EN:
23 The Torah begins with ב (Bereishis) and ends with ל (l'einei) = ל״ב = 32, corresponding to the 32 threads.

Segment 19
HE:
אות כב וְזֶה בְּחִינַת בִּרְכַּת מַלְבִּישׁ עֲרוּמִים, כִּי עִקַּר תְּחִיַּת הַמֵּתִים שֶׁאָז יִחְיֶה חַיִּים נִצְחִיִּים יִזְכֶּה כָּל אֶחָד כְּפִי הַלְּבוּשִׁים שֶׁזָּכָה לְתַקֵּן בְּחַיָּיו עַל-יְדֵי תּוֹרָה וּמַעֲשִֹים טוֹבִים, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נַעֲשֶֹה בְּחִינַת חלוקא דְּרַבָּנָן, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה יִהְיֶה עִקַּר הַקִּבּוּל שָֹכָר כַּיָּדוּעַ וְזֶה בְּחִינַת ( אִיּוֹב ל"ח) תִּתְהַפֵּךְ כַּחֹמֶר חוֹתָם ויתיצבו כְּמוֹ לְבוּשׁ הַנֶּאֱמַר עַל תְּחִיַּת הַמֵּתִים, הַיְנוּ שֶׁיָּקוּמוּ וְיִתְיַצְּבוּ בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים כְּמוֹ לְבוּשׁ, הַיְנוּ כְּמוֹ שֶׁתִּקּוּן הַלְּבוּשִׁים, שֶׁהוּא בְּחִינַת חלוקי דְּרַבָּנָן וְכַנַּ"ל, כִּי קֹדֶם הַחֵטְא לֹא הָיוּ צְרִיכִין לִלְבוּשִׁים כְּלָל, כִּי לֹא הָיָה עֲדַיִן בּוּשָׁה כְּלָל מֵחֲמַת שֶׁלֹּא נִכְשְׁלוּ בְּשׁוּם חֵטְא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ( בְּרֵאשִׁית ב'), "ויהיו שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִים וְכוּ' וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ" אֲבָל אַחַר שֶׁחָטָא אָז נֶאֱמַר ( שָׁם), "וָאִירָא כִּי עָרוּם אָנֹכִי" יִרְאָה זוֹ הַבּוּשָׁה, כִּי אָז נִמְשָׁךְ בּוּשָׁה מֵאַחַר שֶׁכְּבָר חָטָא וּפָגַם וַאֲזַי הַבּוּשָׁה הִיא מִדָּה טוֹבָה, כִּי זֶה עִקַּר הַתְּשׁוּבָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( בְּרָכוֹת י"ב), הָעוֹבֵר עֲבֵרָה וּמִתְבַּיֵּשׁ בָּהּ מוֹחֲלִין לוֹ כָּל עֲוֹנוֹתָיו "וּמֵאַחַר שֶׁנִּמְשָׁךְ בּוּשָׁה חָמַל עָלָיו הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְעָשָֹה לוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּישֵׁם, כִּי הַלְּבוּשִׁים הֵם תִּקּוּן הַבּוּשָׁה, כִּי ר' יוֹחָנָן קרי לְמָאנֵי מְכַבְּדוּתָא ( שַׁבָּת קי"ג) וְעַל -כֵּן עַתָּה אַחַר הַחֵטְא שֶׁכְּבָר נִגְזַר מִיתָה עִקַּר הַתִּקּוּן לִזְכּוֹת לִתְחִיַּת הַמֵּתִים לְבַטֵּל סִטְרָא דְּמוֹתָא הוּא עַל-יְדֵי הַבּוּשָׁה, שֶׁהוּא עִקַּר הַתְּשׁוּבָה, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה יִהְיֶה עִקַּר תְּחִיַּת הַמֵּתִים, כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל וְאָז יִחְיֶה כָּל אֶחָד חַיֵּי עוֹלָם הַבָּא כְּפִי תִּקּוּן הַלְּבוּשִׁים שֶׁתִּקֵּן בְּחַיָּיו שֶׁהֵם מְכַסִּים עַל הַבּוּשָׁה וְכַנַּ"ל וְעַל כֵּן בַּבֹּקֶר שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּחִיַּת הַמֵּתִים כַּנַּ"ל. מְבָרְכִין מַלְבִּישׁ עֲרוּמִים, כִּי עִקַּר תְּחִיַּת הַמֵּתִים הוּא כְּפִי בְּחִינַת תִּקּוּן הַלְּבוּשִׁים בִּבְחִינַת תִּתְהַפֵּךְ כַּחֹמֶר חוֹתָם וְיִתְיַצְּבוּ כְּמוֹ לְבוּשׁ כַּנַּ"ל, כִּי תִּקּוּן הַלְּבוּשִׁים הוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הַגֵּאוּת, הַיְנוּ לְבַטֵּל הַגֵּאוּת מֵעַצְמוֹ הַתְּלוּיִים בִּלְבוּשִׁים שֶׁדֶּרֶךְ הָאָדָם לְהִתְגָּאוֹת בָּהֶם וּלְהַעֲלוֹת הַגֵּאוּת לְשָׁרְשׁוֹ לה' בִּבְחִינַת ( תְּהִלִּים צ"ג) ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ וְכוּ' וְזֶה בְּחִינַת טַלִּית וּתְפִלִּין, כִּי תְּפִלִּין הֵם בְּחִינַת הִתְנוֹצְצוּת הַמֹּחִין, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִמְשָׁךְ בּוּשָׁה וְכוּ', שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִמְשָׁכִין חַיִּים נִצְחִיִּים כַּנַּ"ל עַל-כֵּן מַקְדִּימִין לִלְבֹּשׁ טַלִּית שֶׁל מִצְוָה שֶׁהוּא מְכַסֶּה עַל הַבּוּשָׁה, כִּי לֹא הָיָה כֹּחַ לִסְבֹּל הַבּוּשָׁה וְכַמְבֹאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל גֹּדֶל הַבּוּשָׁה שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לְהִתְבַּיֵּשׁ אֲפִלּוּ לַעֲשׂוֹת מִצְוָה וְכוּ', עַיֵּן שָׁם עַל -כֵּן בְּחֶמְלָתוֹ יִתְבָּרַךְ צִוָּה עָלֵינוּ לְהַקְדִּים לְהִתְלַבֵּשׁ בְּטַלִּית שֶׁל מִצְוָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת חלוקא דְּרַבָּנָן, שֶׁהוּא מְכַסֶּה עַל הַבּוּשָׁה, כִּי הַבְּגָדִים הֵם תִּקּוּן הַבּוּשָׁה כַּנַּ"ל וְזֶהוּ ( שָׁם ל"ו), "מַה יָקָר חַסְדְּךָ אֱלֹקִים בְּנֵי אָדָם בְּצֵל כְּנָפֶיךָ יחסיון" הַיְנוּ מַה מְאֹד יָקָר חַסְדּוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁחָמַל עָלֵינוּ וְנָתַן לָנוּ כַּנְפֵי הַטַּלִּית הַקָּדוֹשׁ לַחֲסוֹת וּלְהִתְחַבֵּא בְּצֵל כְּנָפָיו מִגֹּדֶל בָּשְׁתֵּנוּ וּכְלִמָתֵנוּ כַּנַּ"ל: 

~ אות כג

וְזֶה

EN:
24 Megillah 13a — "A thread of Chesed was drawn upon her [Esther]."

25 Chullin 139b — "Haman from the Torah — 'Hamin ha'eitz'" (Bereishis 3:11).

Segment 21
HE:
אות כג וְזֶה בְּחִינַת פּוּרִים שֶׁהוּא לְהַכְנִיעַ וּלְהַפִּיל אֶת הָמָן הָרָשָׁע, יִמַּח שְׁמוֹ, כִּי הָמָן בְּחִינַת גֵּאוּת, כִּי הָיָה מִתְגָּאֶה מְאֹד וְרָצָה שֶׁהַכֹּל יִכְרְעוּ וְיִשְׁתַּחֲווּ לוֹ וּבִשְׁבִיל זֶה התקנא בְּמָרְדְּכַי וְעַל -כֵּן עָשָֹה עַצְמוֹ עֲבוֹדָה זָרָה, כִּי גֵּאוּת הוּא עֲבוֹדָה זָרָה וְעַל-כֵּן בִּקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד וְכוּ', כִּי עִקַּר סִטְרָא דְּמוֹתָא נִמְשָׁךְ מִגֵּאוּת, שֶׁהִיא בְּחִינַת חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִגְזַר מִיתָה עַל הָעוֹלָם שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ קְלִפַּת הָמָן, יִמַּח שְׁמוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( חֻלִּין קל"ט), הָמָן מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר, "הֲמִן הָעֵץ וְכוּ'" וְעַל-כֵּן עִקַּר הִתְגַּבְּרוּתוֹ הָיָה עַל-יְדֵי שֶׁנֶּהֱנוּ מִסְּעֻדָּה שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע, ( עַיֵּן מְגִלָּה י"ב) כִּי פְּגַם הָאֲכִילָה הוּא פְּגַם הַגֵּאוּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת מוֹתָרוֹת וּפְסֹלֶת וְכַנַּ"ל וְזֶהוּ עַל שֶׁהִשְׁתַּחֲוּוּ לַצֶּלֶם, שֶׁהוּא עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁהוּא גַּם כֵּן בְּחִינַת גֵּאוּת כַּנַּ"ל וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( עַיֵּן מְגִלָּה ט"ו), בְּבָבֶל נִכְשְׁלוּ בְּנָשִׁים נָכְרִיּוֹת, דְּהַיְנוּ פְּגַם הַבְּרִית, כִּי אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לַעֲנָוָה אֲמִתִּיִּית כִּי אִם עַל-יְדֵי שֶׁמַּמְשִׁיכִין עַל עַצְמוֹ פְּרִישׁוּת וּקְדֻשַּׁת הַבְּרִית הַנִּמְשָׁךְ מִפְּרִישׁוּת וּקְדֻשַּׁת מֹשֶׁה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם, עַיֵּן שָׁם וְעִקַּר כֹּחַ הָמָן הָיָה שֶׁהָיָה מִזֶּרַע אֲגָג שֶׁהֶחֱיָה שָׁאוּל כִּי חָמַל עָלָיו, כִּי בָּזֶה פָּגַם שָׁאוּל בַּעֲנָוָה פְּסוּלָה, שֶׁבִּטֵּל אֶת עַצְמוֹ נֶגֶד עֲצַת דּוֹאֵג וְלֹא הִתְגַּבֵּר אֶת עַצְמוֹ כְּגִבּוֹר חַיִל לְקַיֵּם דִּבְרֵי שְׁמוּאֵל וּבָזֶה פָּגַם בָּעֲנָוָה, דְּהַיְנוּ שֶׁהָיָה לוֹ עֲנָוָה פְּסוּלָה, כִּי פְּגַם עֲנָוָה פְּסוּלָה הוּא בְּחִינַת פְּגַם הַגֵּאוּת, כִּי עִקַּר הָעֲנָוָה לִזְכּוֹת לָעֲנָוָה שֶׁל מֹשֶׁה, שֶׁהִיא בְּחִינַת חַיִּים נִצְחִיִּים, בְּחִינַת הַחִיּוּת שֶׁל כָּל הָאֵבָרִים וְכוּ' וְכַנַּ"ל כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ עֲנָוָה פְּסוּלָה נוֹתֵן כֹּחַ לְהַגֵּאוּת מֵאַחַר שֶׁמְּבַטֵּל עַצְמוֹ נֶגֶד הַבַּעֲלֵי גַּאֲוָה הָרוֹצִים לְהַרְחִיקוֹ מִדַּרְכֵי אֱמֶת וּמִצַּדִּיקֵי אֱמֶת כְּמוֹ שָׁאוּל שֶׁבִּטֵּל עַצְמוֹ נֶגֶד דַּעַת דּוֹאֵג לַעֲבֹר עַל דִּבְרֵי שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא וְהֶחֱיָה אֶת אֲגָג שֶׁמִּמֶּנּוּ יָצָא הָמָן, שֶׁהוּא בְּחִינַת גֵּאוּת וְזֶה שֶׁאָמַר שְׁמוּאֵל לְשָׁאוּל כְּשֶׁהוֹכִיחוֹ עַל שֶׁהֶחֱיָה אֶת אֲגָג, "הֲלֹא אִם קָטָן אַתָּה בְּעֵינֶיךָ רֹאשׁ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אַתָּה" ( שְׁמוּאֵל א' ט"ו), הַיְנוּ שֶׁהוֹכִיחוֹ וְאָמַר לוֹ שֶׁעִקַּר הַפְּגָם שֶׁלּוֹ בָּא עַל-יְדֵי עֲנָוָה פְּסוּלָה שֶׁהִקְטִין אֶת עַצְמוֹ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין צְרִיכִין לְהַקְטִין אֶת עַצְמוֹ וְכַנַּ"ל וְכֵן בִּתְחִלַּת מַלְכוּתוֹ פָּגַם בָּזֶה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ( שָׁם א' י'), "ויבזוהו וְלֹא הֵבִיאוּ לוֹ מִנְחָה וַיְהִי כמחריש" שֶׁעַל-יְדֵי זֶה לֹא נִתְקַיְּמָה מַלְכוּתוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( יוֹמָא כ"ב) וְעַל-כֵּן לֹא רָצָה מָרְדְּכַי לְהִשְׁתַּחֲווֹת לְהָמָן, כִּי מָרְדְּכַי הָיָה עָנָיו בִּשְׁלֵמוּת, כִּי אַף-עַל-פִּי שֶׁהָיָה בִּבְחִינַת אֵין בְּעֵינֵי עַצְמוֹ, אַף-עַל -פִּי-כֵן לֹא רָצָה לְהַכְנִיעַ אֶת עַצְמוֹ נֶגֶד הַבַּעֲלֵי גַּאֲוָה שֶׁהֵם בְּחִינַת הָמָן וְזֶה שֶׁאָמַר מָרְדְּכַי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְהִשְׁתַּחֲווֹת לְהָמָן מֵחֲמַת שֶׁגַּם זְקֵנוֹ בִּנְיָמִין לֹא הִשְׁתַּחֲוֶה לְעֵשָֹו, כִּי אִיתָא שֶׁיַּעֲקֹב אָבִינוּ אַף-עַל-פִּי שֶׁנָּהַג בְּחָכְמָה גְּדוֹלָה נֶגֶד עֵשָֹו, אַף-עַל-פִּי-כֵן שָׁגָה קְצַת בָּזֶה בַּמֶּה שֶׁהִשְׁתַּחֲוֶה לְעֵשָֹו וְעִקַּר הַפְּגָם הָיָה בָּעִנְיָן הַנַּ"ל בְּעִנְיַן פְּגַם עֲנָוָה פְּסוּלָה, כִּי יֵשׁ בְּעִנְיָן זֶה מִשְׁקָל גָּדוֹל וְדַק מְאֹד שֶׁצְּרִיכִין לִהְיוֹת עָנָיו מְאֹד לִהְיוֹת בִּבְחִינַת מַה וְאֵין מַמָּשׁ וְאַף-עַל -פִּי-כֵן יִהְיֶה גִּבּוֹר חַיִל וְחָזָק מְאֹד נֶגֶד כָּל הָרְשָׁעִים וְהַמּוֹנְעִים וְעַל-כֵּן דָּוִד זָכָה לִמְלוּכָה אַחַר שָׁאוּל, כִּי זָכָה לַעֲנָוָה בִּשְׁלֵמוּת, כִּי הָיָה עדני' הָעֶצְנִי כְּשֶׁהָיָה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה הָיָה מִתְקַשֵּׁר כְּתוֹלַעַת וּכְשֶׁיָּצָא לְמִלְחָמָה הָיָה מִתְקַשֶּׁה כְּעֵץ, הַיְנוּ עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה וַעֲנָוָה, שֶׁזֶּה עִקַּר הַשְּׁלֵמוּת וְעַל-כֵּן נִקְרָא פּוּרִים עַל שֵׁם הַפּוּר שֶׁהוּא הַגּוֹרָל וְאִיתָא שֶׁפּוּרִים בִּבְחִינַת יוֹם כִּפּוּרִים כִּי הָמָן רָצָה לִפְגֹּם בְּהַגּוֹרָל שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁאָז נִכְנַס הַכֹּהֵן גָּדוֹל לִפְנַי וְלִפְנִים שֶׁשָּׁם עִקַּר הַבִּטּוּל וְעַל-כֵּן הֻזְהַר וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד וְכוּ', כִּי נִכְנַס לִנְקֻדַּת הָאֶבֶן שְׁתִיָּה שֶׁהוּא בְּחִינַת סֶלַע יִשְׁכֹּן ויתלונן, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת עֲנָוָה הַנַּ"ל, כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל עַל פָּסוּק זֶה, עַיֵּן שָׁם אֲבָל הַכֹּהֵן גָּדוֹל לֹא הָיָה יָכוֹל לִכְנֹס לְשָׁם כִּי אִם עַל-יְדֵי הַגּוֹרָל שֶׁנָּתַן עַל שְׁנֵי הַשְֹּעִירִים גּוֹרָל אֶחָד לה' וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל, כִּי בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים צְרִיכִין לִתְשׁוּבָה שֶׁעַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לְחַיִּים נִצְחִיִּים, שֶׁהֵם בְּחִינַת עֲנָוָה כַּנַּ"ל וְעַל-יְדֵי זֶה נִתְכַּפְּרִין כָּל עֲוֹנוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת גֵּאוּת סִטְרָא דְּמוֹתָא, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( רֹאשׁ הַשָּׁנָה י"ז) וְעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית, לְמִי שֶׁמֵּשִֹים עַצְמוֹ כְּשִׁירַיִּם וְעַל-כֵּן הָיָה צָרִיךְ הַכֹּהֵן גָּדוֹל לִכְנֹס לִפְנַי וְלִפְנִים, שָׁם עִקַּר הַבִּטּוּל כַּנַּ"ל, אֲבָל כְּשֶׁרוֹצִין לִזְכּוֹת לַעֲנָוָה צְרִיכִין לִזָּהֵר מֵעֲנָוָה פְּסוּלָה, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא יִהְיֶה עָצֵל וְרוֹעַ מַזָּל וְכוּ', רַק יִהְיֶה לוֹ עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה בְּמָקוֹם שֶׁצְּרִיכִין עַזּוּת, אַךְ יֵשׁ בָּזֶה מִשְׁקָל גָּדוֹל כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לְהִתְפַּלֵּל הַרְבֵּה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא בְּרַחֲמָיו יוֹרֵהוּ הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וְכַמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל וְזֶהוּ בְּחִינַת הַגּוֹרָל שֶׁהָיָה צָרִיךְ לְהַטִּיל עַל שְׁנֵי הַשְֹּעִירֵי עִזִּים שֶׁהֵם שְׁנֵי מִינֵי עַזּוּת, עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה הָעוֹלָה לַה', בְּחִינַת גּוֹרָל אֶחָד לַה' וְעַזּוּת דְּסִטְרָא אַחֲרָא, שֶׁהוּא בְּחִינַת גֵּאוּת עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁמִּשָּׁם כָּל הָעֲוֹנוֹת שֶׁצְּרִיכִין לְטָרְדוֹ וּלְגָרְשׁוֹ לַעֲזָאזֵל, בְּחִינַת וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְכַוֵּן נְקֻדַּת אֱמֶת בָּזֶה כִּי אִם עַל -יְדֵי גּוֹרָל שֶׁהוּא מֵאֵת ה' לְבַד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "אַתָּה תומיך גורלי" כִּי רַק הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּעֶזְרוֹ לְכַוֵּן בָּזֶה נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וְכַמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל שֶׁצְּרִיכִין רַק לְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִזְכּוֹת לַעֲנָוָה אֲמִתִּיִּית וְכוּ', עַיֵּן שָׁם. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( יוֹמָא ס"ב), שְׁנֵי שְֹעִירֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים שָׁוִין בְּקוֹמָתָן וְכוּ' הַיְנוּ שֶׁשְּׁנֵי מִינֵי עַזּוּת הַנַּ"ל שְׁנֵיהֶם נִרְאִין כְּשָׁוִין בְּכָל הַבְּחִינוֹת, אַךְ זֶה לַה' וְזֶה לַעֲזָאזֵל, כִּי זֶה כַּוָּנָתוֹ בְּעַזּוּתוֹ לַה' וְזֶה לְהֵפֶךְ וּצְרִיכִין לְבַקֵּשׁ הַרְבֵּה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיְּזַכֵּהוּ לְכַוֵּן הָאֱמֶת בָּזֶה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת גּוֹרָל שֶׁהוּא מֵאֵת ה' לְבַד "וּבְזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ", כִּי אָז זָכָה לָבֹא לִפְנַי וְלִפְנִים שֶׁשָּׁם עִקַּר הַבִּטּוּל מֵאַחַר שֶׁזָּכָה לַעֲנָוָה בִּשְׁלֵמוּת שֶׁהוּא עִקַּר הַחַיִּים, כִּי נִצּוֹל מֵעֲנָוָה פְּסוּלָה עַל -יְדֵי הַגּוֹרָל כַּנַּ"ל וְהָמָן, יִמַּח שְׁמוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת גֵּאוּת רָצָה לִפְגֹּם בְּזֶה הַגּוֹרָל וְעַל-כֵּן הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל וְעַל שֵׁם זֶה נִקְרָא פּוּרִים עַל שֵׁם הַפּוּר, כִּי זָכוּ לְהַכְנִיעַ וּלְהַפִּיל אֶת הָמָן וּלְהַמְשִׁיךְ קְדֻשַּׁת יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁהִיא גּוֹרָל דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לַעֲנָוָה אֲמִתִּיִּית כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁצְּרִיכִין לְהִתְעַנּוֹת בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים לְהַכְנִיעַ פְּגַם הַגֵּאוּת שֶׁנִּמְשָׁךְ עַל -יְדֵי מוֹתְרוֹת הָאֲכִילָה כַּנַּ"ל וּמֵחֲמַת שֶׁבְּיוֹם הַכִּפּוּרִים צְרִיכִין לְכַפֵּר כָּל הָעֲוֹנוֹת שֶׁנִּמְשָׁךְ מִשָּׁם כַּנַּ"ל, כִּי כֻּלָּם נִמְשָׁכִין מֵחֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁהַפְּגָם שֶׁלּוֹ הָיָה עַל-יְדֵי אֲכִילָה שֶׁאָכַל מֵעֵץ הַדַּעַת, עַל-כֵּן צְרִיכִין לְהִתְעַנּוֹת בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים לְתַקֵּן זֹאת וְלִזְכּוֹת לְתַכְלִית הָעֲנָוָה וְהַבִּטּוּל עַל-יְדֵי הַכֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁנִּכְנַס לִפְנַי וְלִפְנִים לִנְקֻדַּת הָאֶבֶן שְׁתִיָּה וְכַנַּ"ל: 

~ אות כד

וְזֶה

EN:
26 Likutay Moharan I:177 — ויאמר ה' סלחתי כדבריך = kosi (my cup).

According to the Torah "Tik'u — Tochachah" :

Segment 22
HE:
ועל כן סופרין הימים לעומר כמו שכתוב וספרתים לכם לעצמיכם מה התם וספרה לה לעצמה אוף הכא וספרתם לכם לעצמיכם כמו שכתוב בזהור הקדוש היינו כי כל אחד צריך לספור ולהחיות ימיו על ידי בחינת עומר שעורים שמשם מקבל חיות בכל יום ויום מימי הספירה שהם הכנה וטהרה לקבלת התורה שעיקר הכנה והטהרה על ידי שסופר ומונה בכל יום ויום אל העומר שעורים שבזה מזכיר את עצמו כי בכל יום כי מלא כל הארץ כבודו ומכל הטומאות והזוהמות שבעולם יכולים לשוב אליו יתברך כי מלא כל הארץ כבודו שזה נתגלה על ידי העומר שעורים כנ"ל. כי זה ידוע שאי אפשר לקפוץ בפעם אחד אל הקדושה בשלימות כי הבא לטהר מסייעין לו אומרים לו המתין שצריך להמתין הרבה כל אחד כפי ענינו (כמו שכתוב בהתורה קרא את יהושע וכו' סימן ו' עיין שם) ובוודאי כל אחד כפי ענינו בכל היים שצריך להמתיק עד שיזכה להתקדש כראוי בוודאי בכל אלו היים עובר עליו מה שעובר מחמת שעדיין לא נטהר מזוהמתו ובכל הימים הוא נתנסה נבדק מהשם יתברך בבחינת עומר שעורים שהוא הבדיקה של כלל ישראל כשצריכין לצאת מזוהמת מצרים ולזכות לקבלת התורה ביום החמשים בשבועות הקדוש כי כמו שבכלל ישראל כן הוא בפרטיות אצל כל אחד ואחד והבן הדברים היטב כי אי אפשר לבאר כל זה היטב כי כבר דברנו מזה היטב בכמה מקומות ואף על פי כן עדיין יש נסיונות הרבה לכל אדם בענין זה מה שצריך להתחזק שלא יפול בדעתו בשום אופן. כי כמו שהאדם צריך לעמוד בנסיון לבלי לילך אחר תאוותיו בהיתר או באיסור ח"ו כמו כן צריך להתחזק לעומוד בנסיון אם כבר נכשל במה שנכשל ח"ו לבל יפול על ידי זה כלל כי כל הנפילות שנופל הוא רק מעשי בעל דבר שרוצה ללכדו ברשתו ח"ו על ידי זה דווקא וכבר דברנו מזה שמה שנמצאים הרבה נופלים בדעתם ואומרים שאי אפשר להם לילך בדרך הישר עוד זהו רק מחמת תאוותם ויצרם הרע שמבקשים תואנה ועלילה לפרוש מאחרי המקום בחינת ויהיו העם כמתאוננים שפירש רש"י מבקשים עלילה לפרוש מאחרי המקום כי כל אדם יצר לבו רע מנעוריו. אך מחמת אימת העונש הוא מתגבר בכל פעם לכבוד תאוותו אך אוי לו מיצרו אוי לו מיצרו על כן הוא מבקש תואנה ועלילה לפרוש מאחרי המקום ח"ו כדי שיוכל לילך אחרי תאוותיו הרעות ח"ו והעלילות והתואנות שהבעל דבר מוצא לכל אדם רבו מספר כי אין מספר ולכל אחד מוצא עלילות עלילות מיחחדות רובם על ידי חסרון הפרנסה ומניעות המונעים וכו'. אך אף על פי כן נפשו מרה לו כי יודע שיצטרך ליתן דין וחשבון וכו' ועל כן מתגבר בו הטוב בכל פעם לשוב להשם יתברך אך בשום דבר אינו מוצא לעצמו עלילה ופטור כמו על ידי התחבולה הנ"ל של הבעל דבר דהיינו מה שפילו בדעתו בכל פעם ומראה לו בכל פעם כאלו אפס תקוה ח"ו. כי הוא רואה בעיניו שכבר חתר כמה פעמים ורצה להתקרה אל הקדושה ונפל אחר כך. כל אחד כפי מה שנפל וכן היה כמה פעמים בלי מספר. ועל כן הוא פטור בעיני עצמו עוד מלחתור עוד חתירות לשוב להשם יתברך. אבל באמת כל הרעיונים והמחשבות האלה הם רק מעשי בעל דבר שמוצא לו עלילה לפרוש מאחרי המקום ח"ו כדי שילך אחרי תאוותיו ח"ו. כי באמתאין שום יאוש בעולם כלל. כאשר צעק רבינו ז"ל קול גדול ולא יסוף (בזה הלשון גיוואלד זייט אייך נישט מייאש ומשך מאד תיבת גיוואלד וכו') כי כל אדם צריך שיעבור עליו הרבה הרבה קודם שזוכה ליכנוס אל הקדושה וכמו שעבר על אדם ראשון ק"ל שנה שרצה לשוב ודייקא בכל אלו הק"ל שנה באו רוחות וכו' וחממו אותו וכו' כמו שאמרו רז"ל ובוודאי נחלשה דעתו מאד מאד בכל פעם כי כבר היה לו יצר הרע גדול כמבואר בדברי רז"לובוודאי רצה הבעל דבר להפילו בדעתו בכל פעם אבל הוא התגבר כנגדו בכל עת ולא הנניח דרכי תשובתו שעסק בהם בכל הק"ל שנה עד שזכה בסוף הק"ל שנה להוליד בדמותו בצלמו את שת שממנו הושתת העלם ויצאו ממנו האבות ומשה ומשיח וכו' ואף על פי שחטא אדם הראשון עדיין צריכין לתקן בכל דור ודור אף על פי כן אם הוא בעצמו לא היה מתגבר לתקן מה שתיקון היה קשה מאד לתקן וגם לא היה זוכה למה שזכה אבל על ידי התחזקותו והתגברותו לשוב להשם יתברך בכל הירדות והנפילות שעברו עליו זכה שנפטר בשם טוב כי היה כל ימיו צדיק וחסיד גדול כמו שאמרו רז"ל כי זה עיקר הנסיון של האדם שיתחזק את עצמו בכל הירידות שבעולם רחמנא ליצלן בכל מה שיעבור עליו שתמיד בכל יום ובכל עת יתחיל מחדש וירגיל את עצמו בשכחה לשכוח מה שעבר עליו וידמה בדעתו כאלו נולד היום וכו' וכמבואר בדברינו כמה עצות ודרכים נפלאים בענין זה איך לחזק את עצמו בכל עת עיין שם יערב לך לעד:

EN:
For it is impossible to make from the Toros, tefillos except through knowing the connections and bonds of the mitzvos and middos, as mentioned, according to the connections of the S'firos and Supernal attributes. Then one can arouse the Thirteen Attributes of Mercy through these tefillos that are made from the Toros, which are the aspect of the Thirteen Hermeneutical Rules by which the Torah is expounded, from which come all Torah innovations. For example, when someone wants to beseech Hashem, blessed be He, that he should merit to fulfill the mitzvah of tzitzis in completeness — if he does not know the special quality of tzitzis, which middah (negative trait) he will merit to break through tzitzis, and to what level he will reach through it, etc. — then he certainly cannot extend his tefillah enough to break his heart, enough to arouse the mercy of Hashem, blessed be He. For he can only ask: "Master of the Universe, grant me the merit to fulfill the mitzvah of tzitzis in completeness." Even though this too is certainly very good — fortunate is one who takes hold of this, to beseech for every mitzvah from Hashem, blessed be He — even so, he does not yet merit to make his tefillah consist of rachamim v'tachanunim, which refers to one who merits to introduce something new in it. But the essential complete tefillah that is made from Toros comes from the Torah innovations through which one merits to know the special quality of the mitzvos. As with the example of tzitzis with which we began: when a person knows that the mitzvah of tzitzis is propitious for breaking the desire of immorality, and through it one merits the counsel of the tzaddikim, and complete emunah, and tefillah, and Eretz Yisrael, and the working of miracles, etc. — then according to this path, he can certainly arrange many tefillos at wonderful length regarding the mitzvah of tzitzis. For each person, according to what he knows in his soul — how far he is from tikkun habris, and how the desire of immorality overpowers him each time (for this is the essential battle of every person), and everything he goes through in this matter each time — how much he needs to importune Hashem, blessed be He, that He save him to fulfill the mitzvah of tzitzis properly in order to be saved from immorality, which is the desire that stands against him every day to destroy him, chas v'shalom, to distance him from the Life of life. And likewise, when he remembers how far he is from complete emunah, which is the foundation of the entire Torah, etc. And likewise, how far he is from tefillah, etc. And likewise, how many evil counsels of those who invert the truth, etc. overpower him, and how much salvation and mercy he needs to merit true counsel, which are the counsels of the tzaddikim — regarding all of these, he can certainly pour out his speech in his tefillah that he makes from this Torah, to express all that is in his heart through this Torah. And likewise from another Torah that speaks of the mitzvah of mezuzah, which breaks the desire for money and nullifies the bitterness of the burden of parnasah (livelihood), and one merits to be happy with one's lot, etc. For it is known that the bitterness of the burden of parnasah consumes a person's life and distances him from the service of Hashem, blessed be He, etc. — how many supplications and requests from the depths of the heart one can make through this, until he pours out his heart like water before the face of Hashem. And likewise with the other matters explained in this Torah, and likewise in the other Toros. It comes out that the essential completeness of the tefillah — which is when one makes from Toros, tefillos — its essential completeness is through the Torah innovations mentioned above. And this is the aspect of the wavings according to the Kavanos mentioned above — that all our intention is to draw down all the mochin into Malchus; that is, to draw down the mochin of the Torah into the tefillah, to make from the Torah, tefillah. But for this, one needs to draw down the Torah innovations mentioned above, which is the aspect of drawing down the mochin in the head into the six directions, so that the mochin in the six directions will illuminate more, so that they will have the power to illuminate Malchus, which is the tefillah — that is, as mentioned.

Segment 23
HE:
השנה, אות קפ"ט; עיין גם טלטול, אותיות י"ט כ)
ויכתב משה את מוצאיהֶם לְמִסַעִיהם
עלדפי ה' וְאִלָּה מִסְעִיהֶם לְמוּצְאִיהֶם
|| (במדברלג,ב) ||
ַּי בָּל הנסיעות של ישראל הַם בִּשִבִיל קלְקוּל
הָאָמוּנָה כָּמו שְבַּתַב הוא ז"ל (בַּסִימן מ) על פסוק
אִלָה מסְעִי בי ישראל שְמסְעִי בִָּי ישראל הַם
בּשְבִיל אלָה אֶלהִיך ישראל שְהוא חַטא הְעַנֶל שְעְקַר
חַטָא הְעְנֶל הְיה פָּם אָמוּנת חָכָמִים שָאָמְרוּ כִּי זֶה
משה האיש לא יִדְעָנוּ וכו" עד שאמרו אלָה אֶלהִיף
ישראל כּאלוּ הם מודים באלקים רק שאומרים אלה
אַלהִיף. וְכָל זֶה הוא בְּחִינת פַּגם אמוּנת חָכָמִים
שאִינֶם רוצים ליל בְּדְרך הַחַכָמִים. הַצַדִיקִים
הָאמִתִיִים ואומרים שָהֶם בְּעַצָמֶם יודְעִים דר ה' דר
הַתוּרֶה עד שַבָּאים לְכַפירות גְמוּרות וּקְצְתֶם פוּרקים
על לְגְמרי כַּנרְאֶה בְחוּש בּדורות הַלְּלוּ ובשביל זֶה
בָּאִים כָּל הַגסִיעות וְהַטלְטוּלִים בַּכַלְלִיוּת ובפרטיות.
זָהוּ בּחִינַת הַגְּלִיּת שִישְרְאֶל גולים וּמטלְטֶלִים וְכו'
ְאִין לָהֶם מָנו לְכף רַגְלֶם וְהְבּל מִחָמת קלקול
הָאָמוּנֶה שָפַקְרָה אָמוּנת חַכָמִים כִַ'ל. אַבֶל בְּאָמָת
ונת ה' יִתְבֶּרך לְטּבָה כִּי כָּל הַטְלְטוּלִים וְהַגְִייּת
וְהַנסִיעות לדרכים הכל בִּשביל שיזכר כָּל אֶחֶד אֶת
עַצַמוּ עלדידי זֶה לשוּב בַּתְשוּבָה שלמה על פַּגֶם
אָמוּנת חְכָמִים וְאז הַגְסִיעָה היא בַּפְּרָה וְתקוּן על פָּנֶם
אמונת חָכָמִים שבולל כָּל הַפּגָמִים וכו'. כִּי עלדידי
הנסיעות הא מרים וּמִגְבִּי כָּל המקומות שבַּא לשם
לה' יִתְבֶּרך בְּכחַ אָמוּנַת חְכָמִים וְכמוּבֶן בּדְבְרִיי ז"ל
ַּכַמָה מקומות וּבְכַתְבִי האר"י ז"ל שְזֶה סוד כָּל
ְַלִית בַּכְלֶל וְכֶל הַגֶסיעית בּפְרְט שֶל כָּר אֶחֶר
וְאחֶד, כַּמוּבֶן בכונות וְהַבִיאנוּ לשלוּם מארבע כנפות
הָארין, כַמוּבָן בִּדבְרִינוּ בּסַפָר ספוּרי מעשיות על
עַנין הנסיעות וכו עַין שם. וְזֶה בַּחִינַת מה שְכְּתוּב
בְּלְקוטִי תִּנִינָא סימָן ע) על מה שְיִשְרְאֶל נְקְרְאִים
ְּנִי הַ'גוּלֶה' שהוא ראשי תִּבות ו'נשאר גִּים הא
לאלקינו וְכו' עַין שֶם, וְכן מה שְבָּתוּב בְּלְקוטִי תִּנְינָא
(סִימן נו) שָמִי שִיש לו לב יִשְרְאֶל בְּכָל מָקיִם שְבָּא
יש לו מקום וכו', וכן בַּכַמה מקומות, וְהָכּל בִּכח
הצדיקי אָמֶת שמאמין בָּהֶם בְּאָמֶת. כּי בְּוְדאי איש
פשוט אפלו אם הוא איש כַּשָר אין לו בח לְזֶה בפרט
שיש מקומות שבָּא לֶשָם שָהֶם רחוקים מאד מאד
מה' יִתְבֶּרְך בפרט שְרבָּם או כַּלָם עַכו"ם וְגֶם עַם ה!
הַמערבים בּיניהֶם לומדים ממעשִיהֶם כָּמוּ שְכְּתוּב
וַיתְעָרְבוּ בַּּוִים וכו' יסלח ה' לָהֶם וישיבם אֶל הָאָמַת
מְחְרה. עליכן גַּם. האיש הַכָּשָר הַגוּלָה וּמְטַלְטֶל
בִּיניהֶם לא הָיָה לו בח לְהַתְחַזק, בּפרְט לְהַגְבִיהַּ נם
זה המקום לה' יִתְבֶּרְך וּלְתוּרְתוּ, לוּלא ה' עוזרו בַּכח
הַצַדיקי אָמַת שָמאָמִין בָּהֶם. וְעַל"כָּן כְּשְהוּא בְּדֶרֶף,
ַּפְרְט בְּדֶרֶף רחוק, בַּפְרט כְּשְֶטַלְטֶל בְּמַקוּמוּת
ְּאַלּ רחֶמְנָא לצַלן, אי צֶריך לְהַתְחַוּק מאד בְּאָמוּנת
חַכָמים וְלְשוּב בַּתְשוּבָה גִמוּרֶה על פַּגַם אִמוּנֶת
חְכָמִים וְעַלייָדי זֶה מְתְקָן פֶָּם. אָמוּנַת הַכָמִים
ונתוּסְפין סְפָרִים קדושים רַבִּים בּתוּרֶה (כי עַלדודי
תְשוּבְתוּ, חוזרין וְנֶחֶשָבִין הַפְּפָרים. שְמִתְחְלָה הָי
בּעַינָיי כּלא) שעלדידי זֶה נְשלֶם הַתוּרָה בַּבְחִינת
לוחות הָאָבֶן בּבְחִינת אָבֶן שִתַיָה קְדשי קֶדשִים וכו
(במבואר כל זה בלקוטי מוהר"ן א' - סימן ס"א, עיין
שם).
וזהו וַיכְתב משה את מוּצָאִיהֶם לְמִסְעִיהֶם עַלדפי ה'.
וַיכַתב יקא שמשה רַבַּנוּ בַּגדֶל עצם כחו הַכניס
בִּישראֶל תשוּבָה עַל אָמּנַת חָכָמִים כֶּ"כֶּ עד
שִבְּתֶב בִּתוּך ספר הַתוּרֶה הקדושה אֶת כָּל הַנִסִיעוּת
של יִשְראֶל. נַמִצָא שְעְשָה מרַגְסִיעות של ישְרְאֶל
סִפֶר תורה וְהשלִים ספֶר הַתוּרֶה בִּיותַר שזה עַקָר
הַתְּקן שֶל הַגְּסִיעות וֶו.וְבֶל זה פַלייָדִי תִּקוּן הַמִשְכֶּן
שְעשָה שָשָם עָמַד הָאָרון בָּבִית קְדשִי קְדשִים עָם
לוחות הָאִבֶן. וְזֶה הָארוּן הַקְדוש נְסַע לְפְּנִיהֶם עַם
הַהָנִים וְהַלָויִים שְסְבִיביי וכל ישראֶל נֶסְטו אַחַרִיו
וְדבָּקו מחְשְבְתֶּם בְּהָאָרןוְהַלוּחות אַתָר דכל רעוּתין
תְּקוּעִין תַּמֶן ונְכְלְלו בַּשעת נְסִיעְתֶם בַּבְחִינת קרשו
קְדשִים בְּחִינַת לוחות הָאָבֶן שְהוּא הָאֶרוּן שְנְסַע
ְפּנִיהֶם. וְעַליכּן הָיָה הָאָרוּן מקָדים לפְּנִיהֶם כְּמו
שאמרו רבותינוּ ז"ל בי עלדידו עקר תקוּן הַנִסִיעות.
ְַלייְרִי זה זְכוּ שְנְעֶשוּ מִכָּל הַגְסִיפות שְלָהֶם סִפֶר
תּוּרֶה כַּי נכַללוּ כָּל המקומות של נְסִיעְתֶם בְּהְתוּרֶה
ִּבְחִינת קֶדֶשִי קְדשִים וכו' שְזֶהו בְּחִינָת וַיּכְתב משָה
אֶת מוּצאִיהֶם לְמִסְעִיהֶם וכו' ויּכְתב דיקָא:
וזה וַיכתב משה אֶת מוּצָאִיהֶם לְמִסְעִיהֶם עַליפִּי ה'
ְאֶלֶה מַסְעִיהֶם לְמוּצְאִיהֶם. בִּי מוצְאִיהֶם זֶה בְּחִינֶת
הַגָּלוּת וְהַטַלְטוּל. בְּחִינַת יִצִיאָה בלה שְנמֶשָף
עלדידי פגם אמות חַכָמִים שהוא בַּחִינת פַּגַם עַבוּדה
זרה שְנָאָמר בו צא תאמר לו כַמו שִבַּתָב רַבָּנוּ ז"ל.
אבל כשזוכין לֶשוּב כנ"ל וְאֶז הטלטוּל הוּא תִקוּן, זה
בּחִינַת נְסִיעָה בְּחִינַת קום לך לְמסַע לפני הְָעָם
בּחִינת וַיהִי בַּנֶסע הָאֶרן בָּחִינת מסְעִי בָנִי ישראל
שפרש רש"י שְגֶּם מָקים הַמָנוּחָה נקֶרא נִסִיעָה וכו בי
ְַסִיעָה עַם קְדשֶת הָאָרון זֶה בְּחִינַת מְנוּחֶה כִּי
עודי זה מִתְכָנִים הַטלטול וְנכְלֶל בְּעְקַר הַמנוּחֶה
וְהַנּחְלֶה שהוּא קְדשִי קְדשִים.. וְזֶהוּ = מּצְאִיהֶם
לְמסְעִיהֶם וְאַחְר"כּך כַּתַב לְהַפָּ מפְעִיהֶם לְמוּצְאִיהֶם
כי כַן הַדְבֶר שַבַּתְּחַלָה הטלְטול בַּבְחִינַת מוְצְאִיהֶם
ַּבָחִינת יאה בַּגוּלָה אבל צריכין לראות לְשוּב וכו
עָד שָהַיִצִיאֶה בַּוּלָה תִּהְיָה נַכְלְלֶת בְּבְחִינת מַסְעִיהֶם
ְּחִינת ויהי בַּנֶסע הָאָרן שִתְּהְיָה נִכְלָלֶת בִּבְחִינת
קדשי קֶדשִים, וְאֶ נִמשָך משם מִבְּחִינַת קְדשִי
קְרֶשִים תקון וְהַמְתְּקָה מִבְּחִינַת שָכָל הַבוּלֶל שְעַל"יְרי
ֶה נַמְתְִּין וְנְתְתִּמָנין כָּל הַצִמְצוּמִים וְהְדִיִים שְזֶה
עְקַר תְּקוּן הַטַלְטוּלִים. שְהְיָה בְּבְִינת. מצְאִיהֶם,
ְּבְחִינת יִצִיאָה בַגְלוּת. ‏ וְזֶהוּ וְאַלָּה | מַפְִיהֶם
לְמצאִיהֶם שְמַסְעִיהֶם בְּחִינַת מסעִי בָּני יִשְרְאֶל
ְּחִינת ויהי בְֶּסע הָאָרן הוא תְּקוּן וְהַמְתְּקָה לְבְחִינֶת
מוּצאִיהֶם בַגוּלָה, כִּי עלדידי שְבְּתַב משָה אֶת
מוּצְאִיהֶם לְמַסְעיהֶם נְעָשָה מהֶָם תורה ונְכְלְלו
בְּטֶרְשָם בִּבְחִינת קדשי קְָרֶשִים. וְעַל-ודִי זֶה נַמֶשף
משָם מִבְּחִינת מסְעִיהֶם מִבְּחִינת וַיְהִי בַּנֶסע הָאֶרן
נמשָך משֶם תְקוּן וְהמְתְּקָה שִמִסְעִיהֶם שְרָיו עְליְרו
ְּחִינת וַָהִי בְּנְסע הָאָרן תִּקָן כָּ מּצְאִיהֶם כָּל
%
ִצִיאְתֶם וְטַלְטוּלֶם בַּוּלָה בִּי נַתְבַּטְלוּ כָּל הַמְצְרִים
ְהְדִינִים וְנתְרוּמַם הכל לה' יִתְבּרְך בַּבְחִינת וְנַשאַר
גּם הא לאלקינו. (הלכות פקדון - הלכה ה, אותיות
יטב כנ)
ואלה שמות האנשים וכו'
לנחול את הארץ
(במדבר לד, יז-יח)
זְבולון הְיֶה מִפְפִיק לְישֶשבֶר הַצדִיק שְהְיָה עוסק
בַּתוּרה, כַּמו שאמרו רבותינו ז"ל (בִּרֶאשית רַבֶּה
פע"ב, ה. פצ"ט, מ), שְזֶהוּ עקר תִקוּן תאות ממון,
בּמבאֶר בְּדְבְרִי רַבּנו ז"ל (בְּסִימן יג וּבסימן כם)
שעְקַר תקוּן תָּאָות מְמוּן הא צְדְקָה. נָמַצָא שְוְבוּלוּן
הוא בְּחִינַת תקון תּאוּת ממון. וְעַל"בַּןְ זבוּלוּן הוא
קְבוּר על גְבוּל אריןדישרְאֶל בְּצִירון, בּחִינַת עִירְכְתו
על צידן' שסופו על צידון שהוא גבול ארץדישראל,
זה רְמָּ שֶעַל-יָדִי בְּחִינַת זְבוּלוּן, דהַינו בְּחִינַת תְקוּן
תּאוַת ממון זוכין לכָנס לָאָריןדיִשרְאֶל. הַינו דורי
שמְבקשִים וּמְחְפָשִים אֶת הַצַדיק, שָעַל"יְדִי זֶה זוכין
לְהַנְצַל מהחפוש וְהַבּקֶשָה של הַסְמְרָא אֶחְרָא שְהוּא
הַחפוּש וְהַבַּקֶשה אחר הַמְמוּן, עלידי זֶה. זוכים
לאָרידישראל. בִּי עקר אָרדישְראֶל זוכין עלדודי
הצדיק בַּבְחִינת: צדיקים יירשו ארץ (תַּהלִים לז, כם).
ואִי אֶפשָר לָאָרֶם לכות לאָריןדישְרְאֶל כִּי אם עַלדידי
צדיקים אַמִתִיִים, שזְהוּ בְּחִינת הנִשיאים שְהְעָמִיר
משָה לְהַנְחִיל הָאָרין לְיִשרְאֶל, מו שְבְּתוּב (בְּמִדְבּר

Segment 24
HE:
וזה בחי' (במדבר יג) שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען פי' שבאו ישראל לפני משה ואמרו נשלחה אנשים לפנינו כשפרש"י שם וע"י שרצו לשלוח שלוחים לתור את הארץ עי"ז פגמו בא"י כי עיקר הפגם הי' ע"י השלוחים שהם המרגלים כי השליח הוא בחי' טבע שהיא בחינ' מלאך וכנ"ל. כי א"י למעלה מהטבע לגמרי כי שם השגחתו ית' תמיד כ"ש תמיד עיני ה' אלקיך בה וכו' וכשרצו לשלוח מרגלים פגמו בהשגחה ורצו להתנהג בדרך הטבע לשלוח מרגלים לראות אם יוכלו לכבוש ע"פ דרך הטבע ולא האמינו שע"י השגחתו ית' שנמשכת ביותר בא"י יוכלו לעלות אפילו לשמים. ומחמת שפגמו בהשגחה ע"כ הי' עיקר הפגם ע"י השלוחים דייקא שהם המרגלים כי השליח הוא בבחי' מט"ט בחי' הטבע כנ"ל וצריכין להיות ציר נאמן לשולחיו להחיזר השליחות למרא קמא שיהי' נכלל השליח בהמשלח שזהו בחי' כלליות הטבע בהשגחה אחר הבירה בקודם הבריאה שזהו עיקר התכלית כנ"ל. והמרגלים פגמו בהשליחות ולא היו צירים נאמנים לשולחם והוציאו דבת הארץ רעה ואמרו שקר על א"י ושקר הוא עיקר פגפם ההשגחה כי דובר שקרים לא יכון לנגד עיניו כ"ש שם בהתורה הנ"ל. וע"כ גרמו בכי' ודמעות כ"ש ויבכו העם בלילה ההוא כי השקר שהוא פגם עיני ההשגחה גורם דמעות שהם קלקול העינים כמבואר שם בהתורה הנ"ל ע"ש. וע"כ גרמו חורבן ביהמ"ק כשרז"ל אתם בכיתם בכי' של חנם אני אקבע לכם בכי' לדורות וכו' כי הביהמ"ק הוא בחי' עינם כ"ש והי' עיני ולבי שם כי שם עיקר ההשגחה שעי"ז נכלל אחר הבריאה באחד שזהו בחי' נקודת האבן שתי' שממנו הושתת העולם שדרך שם עולין ונכללין באחד. וע"כ בביהמ"ק היו מתכפרין כל העונות כי עיקר פגם כל העונות הוא שנפרדין מאחדותו ית' ח"ו ואז צריך צדיק גדול ביותר שיוכל להמשיך גם עליו אור האמת שהוא בחי' השגחה ועי"ז יזכה גם הוא לשוב אליו ית' כי עיקר התשובה ע"י האמת כנ"ל. וע"כ מי שחטא הי' צריך לבא לביהמ"ק לפני הכהן שהוא בחי' הצדיק האמת שהי' מכפר עליו ע"י הקרבנות שבביהמ"ק כי מגודל אור ההשגחה שהי' בביהמ"ק כנ"ל וע"כ הי' שם עשרה נסים כי הנסים הם התגלות השגחתו ית'. ומגודל התגלות ההשגחה שהי' בביהמ"ק עי"ז הי' ממשיך הכהן אור ההשגחה גם על הרחוק שהוא החוטא עד שגם החוטא שהוא בבחי' אחר הבריאה ממש כנ"ל, נכלל גם הוא באחד וחזר לשורשו ונתתקן חטאו עי"ז כי עיקר התיקון ע"י ההשגחה שהוא בחי' אמת שעי"ז חוזר ונכלל הבריאה באחד וכנ"ל:

EN:
[continued]



# Mattos
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/4/9/

Mattos
מטות
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/4/9

Segment 1
HE:
זה הדבר אשר צוה הס
(במדבר ל', ב)
"בה" מרמז על דַבֶר שרואין מרחוק מאד, וכמו
שפרש רש"י בְּפֶרֶשת מטות: משה נַתְנבַּא בַּכה, וְכָל
הַגְבִיאִים נְתְנַבְּו בָּה, מוסֶף עַלִיהֶם משֶה שְנְתְנְבָא
ְּיזה הַדְבֶר", בִּי כָּ הַגְּבִיאִים נִתְנבָּו בְּאַסְפקְלריָא
שָאִינֶה מאִירה שְרָאוּ נְבוּאָתֶם מרחוק מאד אַבָל
משָה הַתְנבַּא גִם בְּזֶה הַדְבֶר שְהוּא בְּחִינת שרְאֶה
הַנְבוּאֶה בְּרְאיָה יפה וּבְרה, אַבֶל גָּם משָה הַתְנִבּא
בְּכה, כִּי הָיוּ כָּמה נבוּאוּת שִגִּם הא הְכְרַח לראותַ]
מרחוק מאד. (הלכות מתנה - הלכה ה, אות מז)
יִדבּר משָה אֶל ראשי הַמטוּת
1 | (במדבר ל, ב')
בּל הַדְבָרִים שְבְּולֶם, כַלֶם מַקַבָּלִים חַיוּת עלדודי
הַתוּרֶה, כִּי בודאי אין שום חיוּת לֶשוּם דְבָר כִּי אם
מִמָנו יִתְבֶּרך, וקדשָא"בְּריך"הוּא וָאוּריְתָא בלָא חַד,
וּמְחָמַת זֶה וכולין לְעֶבד אֶת הַשָם יִתְבֶּרך בְּכָל
הַדַבָרים שְבָּעילֶם, בָּמו שְבָּתוּב "בְּכֶל הרְכִי דְעָהו",
ִּי בְּכלֶם מִלְבֶּש הַתּוּרָה כַּבְיכול. וְעַל-בָּן יְכוּלין
לְקשָר הכל אֶל התורה ולעשות מִכָּל דַבֶר תוּרה, וְזֶה
גלְתָה לָנוּ התורה הקְדוּשָה בְּמַעַוֶת נַדָרִים ושבועות,
שעל"ידי מצַוָה זו יכולין לעשות תורה ומצות מכּל
הַדְבָרִים שִבְּטוּלֶם, וּבָזֶה גִּלֶּה לָנוּ הֶשָם יִתְבֶּרך שיש
תורה וְעְבוּדֶה בְּכֶל דבֶר שְבְּטוּלֶם, בִּי כַּלֶם מְקַבֶּלין
חיוּת מהַתוּרֶה כנ"ל.
ועל"כן הְחְכֶם עוקר הַגִדר מעַקָרו, בי כָּל ענין נַדֶר
ושבוּעָה הוא תִּלוּי בַּחְכֶם וּגדול הדור, כּי עָנִין נדר
שבוּעָה הא שְמִנְלִין שִבָּד הַדְבָרִים מְַבְּלִין חַיּת
מְהַתוּרֶה וָכו'. אבל זֶה תְּלוּי רק בְּהַגֶרוּל וְהְחְכֶם
שבּדוּר. וּכָמוּ שִבֶּתַב רבּנו ז"ל בַּמאמָר "ְאֶתְחַנַן"
(לקוטי מוהר"ן ב' - סימן ע"ח). שבָּל הפשוטים
צריכין איש פשוט גַדוּל מאד שְעָל ידו כַּלֶּם מקְבָּלִים

Segment 2
HE:
וְזֶה בְּחִינַת רֹאשׁ הַשָּׁנָה. כִּי בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִבְרָא הָעוֹלָם, דְּהַיְנוּ אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא עִקַּר הָעוֹלָם כַּנַּ"ל. כִּי עִקַּר הַכָּבוֹד הוּא עַל-יְדֵי הָאָדָם שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה נִבְרָא הַכֹּל. וְעִקַּר הָאָדָם נִמְשָׁךְ מִנֹּעַם הָעֶלְיוֹן כַּמּוּבָן בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל. וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לְהַמְשִׁיךְ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּחִינַת הַנֹּעַם, וְזֶה נִמְשָׁךְ עַל-יְדֵי הַשּׁוֹפָר שֶׁהוּא בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת עֲשָׂרָה מִינֵי נְגִינָה בִּבְחִינַת הֵיטִיבוּ נַגֵּן בִּתְרוּעָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת נֹעַם בְּחִינַת נְעִים זְמִירוֹת יִשְׂרָאֵל (שְׁמוּאֵל ב כג) וְזֶה בְּחִינַת עָלָה אֱלֹקִים בִּתְרוּעָה ה' בְּקוֹל שׁוֹפָר זַמְּרוּ אֱלֹקִים זַמֵּרוּ וְכוּ'. כִּי תְּרוּעָה וְקוֹל שׁוֹפָר הֵם בְּחִינַת נְגִינָה וְזִמְרָה שֶׁהוּא בְּחִינַת נֹעַם כַּנַּ"ל (וְעַיֵּן כָּל זֶה בִּדְבָרֵינוּ בְּהִלְכוֹת בִּרְכַּת הַפֵּרוֹת הֲלָכָה ד). וְעַל-כֵּן קוֹרִין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה לֵדַת יִצְחָק, כִּי יִצְחָק הוּא הוֹלָדָה הָרִאשׁוֹנָה בִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ"ל, שֶׁנִּמְשַׁךְ מִנֹּעַם עֶלְיוֹן שֶׁעַל-יְדֵי זֶה עִקַּר הִתְגַּלּוּת כְּבוֹדוֹ כַּנַּ"ל. (וְכַמְבֹאָר כָּל זֶה בְּהִלְכוֹת בִּרְכַּת הַפֵּרוֹת הַנַּ"ל עַיֵּן שָׁם). וְזֶהוּ בְּחִינַת תֹּקֶף הַדִּינִים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁצְּרִיכִים לְהַמְתִּיקָם בְּכַמָּה הַמְתָּקוֹת כַּיָּדוּעַ. כִּי מֵחֲמַת שֶׁאָז צְרִיכִין לְעוֹרֵר נֹעַם הָעֶלְיוֹן כְּדֵי לְגַלּוֹת כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה הָיְתָה כָּל הַבְּרִיאָה שֶׁנִּבְרָא בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה כַּנַּ"ל, עַל-כֵּן אָז בָּאִין הַחוֹבְלִים לְהִתְתַּקֵּן כַּנַּ"ל. וְגַם כִּי כָּל פְּגַם הַחוֹבְלִים נִמְשָׁךְ מֵחֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן כַּמְבֹאָר בִּדְבָרֵינוּ (בְּהִלְכוֹת כִּבּוּד אָב וָאֵם עַיֵּן שָׁם), וְחֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן הָיָה בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה עַל-כֵּן נִתְעוֹרְרִין אָז כָּל תֹּקֶף הַדִּינִים. כִּי הַחוֹבְלִים הֵם בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת בְּחִינַת דִּינִים קָשִׁים, כִּי מִשָּׁם שָׁרְשָׁם כַּיָּדוּעַ. וְזֶה כָּל עֲבוֹדַת רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁל הַצַּדִּיקִים לְהַמְתִּיק תֹּקֶף הַדִּינִים, הַיְנוּ לְהַמְתִּיק לְבַטֵּל יְנִיקַת הַחוֹבְלִים שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לְהִתְגַּבֵּר לְקַלְקֵל אֶת הַנְּעִימִים חַס וְשָׁלוֹם, וְאַדְּרַבָּא הַחוֹבְלִים יִתְתַּקְּנוּ עַל-יְדֵי הַנְּעִימִים וְכַנַּ"ל. וּבִשְׁבִיל זֶה צְרִיכִים לִנְסֹעַ לִגְדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁיּוֹדְעִים לַעֲסֹק בְּתִקּוּן זֶה בִּשְׁלֵמוּת. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁהוֹלְכִין עַל קִבְרֵי צַדִּיקִים בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה. כִּי הִסְתַּלְּקוּת הַצַּדִּיק הוּא בְּנֹעַם הָעֶלְיוֹן וְכוּ' (כַּמְבֹאָר שָׁם בְּהִלְכוֹת בִּרְכַּת הַפֵּרוֹת הַנַּ"ל עַיֵּן שָׁם). כִּי יֵשׁ עֲבוֹדָה גְּדוֹלָה בְּעִנְיָן זֶה לְתַקֵּן בְּחִינַת הַחוֹבְלִים. כִּי כָּל מַה שֶּׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרָה יוֹתֵר מִנְּעִימוּת עֶלְיוֹן יוֹתֵר, בָּאִים חוֹבְלִים מְקֻלְקָלִין יוֹתֵר וְיוֹתֵר לְהִתְתַּקֵּן וִיכוֹלִים לִגְרֹם קִלְקוּל יוֹתֵר חַס וְשָׁלוֹם. עַל-כֵּן צְרִיכִין לָזֶה צַדִּיק גָּדוֹל בְּמַעֲלָה מְאֹד מְאֹד שֶׁיָּכוֹל לְהַמְשִׁיךְ מִנֹּעַם הָעֶלְיוֹן בְּתַכְלִית הַמַּעֲלָה וְלֹא יִפְגֹּם שָׁם כְּחוּט הַשַּעֲרָה. כִּי זִכֵּךְ עַצְמוֹ מִתַּאֲווֹת עוֹלָם הַזֶּה בְּתַכְלִית, וְאֵין לוֹ שׁוּם נְגִיעָה כָּל שֶׁהִוא בְּשׁוּם נִדְנוּד תַּאֲוָה בָּעוֹלָם שֶׁכֻּלָּם נִמְשָׁכִין מִנְּפִילַת נְעִימוּת הָעֶלְיוֹן. וְאֵין מִי שֶׁיָּכוֹל לַעֲלוֹת בִּשְׁלֵמוּת לְנֹעַם הָעֶלְיוֹן לְתַקֵּן הַחוֹבְלִים, כִּי אִם מִי שֶׁהוּא נָקִי לְגַמְרֵי מִפְּגַם הַנְּעִימוּת וְאֵין לוֹ שׁוּם הִסְתַּכְּלוּת בְּזֶה הָעוֹלָם כַּנַּ"ל. וְהוּא זוֹכֶה לִנְעִימוּת נִצְחִי בִּבְחִינַת 'נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח' שֶׁשָּׁם אֵין מַגִּיעַ שׁוּם פְּגָם כְּלָל:

EN:
[continued]

Segment 3
HE:
וְזֶה בְּחִינַת הַשּׁוֹפָר שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁהוּא כָּלוּל מִכָּל הָעֲשָׂרָה מִינֵי נְגִינָה שֶׁהֵם כְּלַל הַנְּעִימוּת הָעֶלְיוֹן. כִּי קוֹל הַשּׁוֹפָר חָזָק וְגָבֹהַּ מְאֹד מְאֹד, וְיֵשׁ לוֹ כֹּחַ לַעֲלוֹת לְמַעְלָה לְמַעְלָה וּלְעוֹרֵר תַּכְלִית הַנֹּעַם הָעֶלְיוֹן הַנַּ"ל שֶׁשָּׁם נִתְתַּקֵּן הַכֹּל, בִּבְחִינַת וַיְהִי קוֹל הַשּׁוֹפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד וְכוּ'. וּכְתִיב וְקוֹל שׁוֹפָר חָזָק מְאֹד, שֶׁקּוֹל הַשּׁוֹפָר חָזָק מְאֹד שֶׁיֵּשׁ לוֹ כֹּחַ לְהִתְגַּבֵּר וּלְהַמְתִּיק וּלְבַטֵּל כָּל הַחוֹבְלִים מֵחֲמַת שֶׁיָּכוֹל לְעוֹרֵר תַּכְלִית הַנֹּעַם הָעֶלְיוֹן בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא יוּכְלוּ הַחוֹבְלִים לְקַלְקְלוֹ וְכַנַּ"ל. אֲבָל צְרִיכִין לָזֶה כֹּחַ הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל מְאֹד שֶׁפֵּרֵשׁ עַצְמוֹ מִכָּל וָכֹל מִנְּפִילַת הַנְּעִימוּת שֶׁנָּפַל לְזֶה הָעוֹלָם לְכָל הַתַּאֲווֹת וְכַנַּ"ל. וּמֵחֲמַת שֶׁאֵין שָׁכִיחַ עַתָּה צַדִּיק כָּזֶה שֶׁיִּהְיֶה גָּדוֹל בְּמַעֲלָה כָּזֶה, עַל-כֵּן צְרִיכִים לֵילֵךְ וְלִסַּע עַל קִבְרֵי הַצַּדִּיקִים הַמֻּפְלָגִים בְּמַעֲלָה שֶׁזָּכוּ לָזֶה. וְזֶהוּ אַשְׁרֵי הָעָם יֹדְעֵי תְרוּעָה, יֹדְעֵי דַּיְקָא שֶׁיְּכוֹלִים לְעוֹרֵר הַמֹּחִין עַל-יְדֵי הַתְּרוּעָה וְקוֹל שׁוֹפָר. דְּהַיְנוּ שֶׁיְּכוֹלִים לְהַגִּיעַ עִם הַתְּרוּעָה וְקוֹל שׁוֹפָר עַד תַּכְלִית נֹעַם הָעֶלְיוֹן שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר הַדַּעַת וְהַמֹּחִין כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ ה' בְּאוֹר פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן. זֶה בְּחִינַת אוֹר הַפָּנִים שֶׁהוּא בְּחִינַת שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח וְכַנַּ"ל. וְזֶהוּ בְּשִׁמְךָ יְגִילוּן כָּל הַיּוֹם, כִּי שָׁם עִקַּר הַשִּמְחָה בְּחִינַת שֹׂבַע שְׂמָחוֹת וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ בְּצִדְקָתְךָ יָרוּמוּ, בְּצִדְקָתְךָ דַּיְקָא. כִּי עִקַּר הַתִּקּוּן עַל-יְדֵי הַצְּדָקָה שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה כְּלִי לְקַבֵּל הַשְׁפָּעַת הַנֹּעַם הָעֶלְיוֹן כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל. וּבִשְׁבִיל זֶה נוֹהֲגִין כָּל יִשְׂרָאֵל לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה בְּיָמִים אֵלּוּ כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ הַשְׁפָּעַת הַנֹּעַם שֶׁנִּמְשָׁךְ עַל-יְדֵי הַכְּלִי שֶׁל הַצְּדָקָה כַּנַּ"ל. וְזֶה עִקַּר הַתְּשׁוּבָה שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה וַעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה, כִּי כָּל הַחֲטָאִים נִמְשָׁכִין עַל-יְדֵי הַחוֹבְלִים כַּנַּ"ל, וְעַתָּה עוֹסְקִין לְתַקְּנָם שֶׁעַל-יְדֵי זֶה עִקַּר הַתְּשׁוּבָה:

EN:
[continued]

Segment 4
HE:
לפרישות, שָאלוּ הַגְּדָרִים הֶם מה לנֶדר בָּהֶם. וְכן
אמרוּ (נדרים ח): שרי ליה לָאֶנֶש לְמנְדר לזְרוּזי
נפשיה. וְעַקָר הַנדר כַשמוצִיאו בַּפיו. וּבזֶה רואין גדל
בהַ הַדְבּוּר וּמִבְטָא ְפָּתִִם. של הָאָדָם שֶעלייְרי
הדבּוּר הא יכול לְהְתְגּבַּר בִּיוּתַר לפרש אֶת עצמו
אפלו מן הַהְתַּר, כַּמו שאמרו: נדָרִים סיג לפרישות,
כמ שרואין בחוש מִכָּל מי שְרוּצַה לְהַרַגִיל. אֶת
עַצַמו בָּאִיזֶה קְדשָה ופרישות. שְנִמְצְאִים הַרְבֶּה
שעושים נדֶר או שבוּעָה עַל זֶה, כְּגוּן: לְהְתְעָנוּת אִיזֶה

Segment 5
HE:
נִמְצָא, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לֶאֱכֹל שׁוּם דָּבָר מִן הַחַי כִּי אִם עַל-יְדֵי הַתִּקּוּן שֶׁל בְּחִינַת הַתְּפִלָּה, בִּבְחִינַת דִּין שֶׁל הַבַּעַל כֹּחַ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שְׁחִיטָה כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן חָלָב הַיּוֹצֵא מִן הַחַי הִתִּירָה הַתּוֹרָה, כִּי עִקַּר הֶחָלָב נִמְשָׁךְ עַל-יְדֵי הַלֵּדָה, שֶׁאָז דָּם נֶעְכָּר וְנַעֲשֶֹה חָלָב, שֶׁזֶּה נַעֲשֶֹה עַל-יְדֵי בְּחִינַת הַתִּקּוּן הַנַּ"ל שֶׁל בְּחִינַת הַתְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין שֶׁל הַבַּעַל כֹּחַ, כִּי עִקַּר הַלֵּדָה נִמְשָׁךְ מִשָּׁם, כִּי כָּל הַהוֹלָדוֹת הֵם תִּקּוּן חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן כַּיָּדוּעַ, כִּי בְּכָל הוֹלָדָה נִתְבָּרֵר בֵּרוּרִים שֶׁנִּתְעָרְבוּ מֵחֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן כַּיָּדוּעַ. וְעַל-כֵּן עִקַּר הַהוֹלָדָה נִמְשֶׁכֶת עַל-יְדֵי בְּחִינַת הַתְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין שֶׁל הַבַּעַל כֹּחַ, כִּי אִתְעָרוּתָא דְּזִוּוּגָא מִסִּטְרָא דִּגְבוּרָה. (כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ), שֶׁזֶּה בְּחִינַת תְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין, כִּי הַזִּוּוּג הוּא בְּחִינַת תְּפִלָּה כַּיָּדוּעַ. וְכַמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, גַּם כֵּן עַל מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, עַל תְּפִלָּתִי שֶׁתְּהֵא סְמוּכָה לְמִטָּתִי וְכוּ', עַיֵּן שָׁם (סִימָן ט). וּמֵחֲמַת פְּגַם אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁעִקַּר הַפְּגָם הָיָה בִּפְגַם הַבְּרִית. עַל-כֵּן הַהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה הִתְעוֹרְרוּת הַזִּוּוּג מִסִּטְרָא דִּשְֹמָאלָא שֶׁהוּא סִטְרָא דִּגְבוּרָה כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן צְרִיכִין שֶׁיִּהְיֶה לָזֶה גִּבּוֹר גָּדוֹל וּבַעַל כֹּחַ שֶׁיִּזְכֶּה שֶׁיִּהְיֶה זִוּוּגוֹ בִּקְדֻשָּׁה, שֶׁלֹּא יִתְאַחֵז בּוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, הַדִּין דְּסִטְרָא אָחֳרָא שֶׁהוּא בְּחִינַת מֹחִין דְּקַטְנוּת, שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ תַּאֲוַת הַבְּהֵמִיּוּת, רַק צָרִיךְ לִהְיוֹת גִּבּוֹר, חָזָק וּבַעַל כֹּחַ, בְּחִינַת גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵֹי דְבָרוֹ. אִנּוּן דְּמִתְגַּבְּרִין עַל יִצְרֵיהוֹן, אִנּוּן דַּמְיָין לְמַלְאָכִין מַמָּשׁ. וְאָז כְּשֶׁזּוֹכֶה לִהְיוֹת גִּבּוֹר וּבַעַל כֹּחַ לְהִתְגַּבֵּר עַל תַּאֲוָתוֹ, אֲזַי אַף-עַל-פִּי שֶׁבַּהֶכְרֵחַ, אַף-עַל-פִּי-כֵן, הִתְעוֹרְרוּת הַזִּוּוּג מִסִּטְרָא דִּגְבוּרָא, עִם כָּל זֶה אֵין הַסִּטְרָא אָחֳרָא נֶאֱחֶזֶת בּוֹ כְּלָל, חַס וְשָׁלוֹם, אַדְּרַבָּא, זִוּוּג בִּקְדֻשָּׁה הוּא בִּבְחִינַת הַתְּפִלָּה, בִּבְחִינַת דִּין שֶׁל הַבַּעַל כֹּחַ הַנַּ"ל, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה, אַדְּרַבָּא, מוֹצִיאִין כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת וְכָל הַדַּעַת וְכוּ' מֵהַסִּטְרָא אָחֳרָא בִּבְחִינַת חַיִל בָּלַע וַיְקִאֶנּוּ וְכוּ' כַּנַּ"ל, וְעַל-יְדֵי-זֶה מִתְבָּרֵר וּמְתַקֵּן חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן כַּנַּ"ל:

EN:
[continued]

Segment 8
HE:
כמדומה שכך שמעתי מפיו הקדוש נ"י: וְזֶה בְּחִינַת עַל-כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד, כִּי לָאו כָּל אָדָם זוֹכֶה לָזֶה לְמַה שֶּׁזָּכָה מֹשֶׁה, וְעַל-כֵּן אָנוּ מְצֻוִּים לְהַעֲמִיד תּוֹלָדוֹת וְשֶׁלֹּא לִהְיוֹת פְּרוּשִׁים לְגַמְרֵי, וְזֶהוּ, "עַל-כֵּן יַעֲזָב אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ", הַיְנוּ זִוּוּגָא דְאַבָּא וְאִמָא, שֶׁהוּא בְּחִינַת זִוּוּגָא דְּמֹשֶׁה הַנַּ"ל וְדָבַק וְכוּ' 'וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד', הַיְנוּ בְּחִינַת זִוּוּג וְדַעַת שֶׁל שָׁלוֹם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד כַּנַּ"ל:

EN:
According to the ma'amar "Tik'u" etc., "to draw peace into the world" — see there in the first book, Torah 14.

And through the talmid chacham awakening the root of their neshamah, through this the neshamos sparkle to one another. And through this, illumination reaches even the sinners of Israel, and he returns in teshuvah. And through this, the neshamos of gairim are also born etc.

Segment 9
HE:
אות ז ליקוטי הלכות אבן העזר הלכות סוטה הלכה ג

EN:
And the general principle is that one must raise the kavod to its root, which is yirah [fear of G-d] etc. And the primary kavod is to make ba'alei teshuvah [penitents] and gairim [converts] — and this is the primary glory of Hashem, blessed be He. And it is not possible to draw close ba'alei teshuvah and gairim except through the Torah. For the talmid chacham, when he engages in the Torah — which has 600,000 letters — he awakens the roots of the neshamos of Israel that arose in the primordial thought (machshavah techilah), which are 600,000 neshamos corresponding to the 600,000 letters of the Torah. And all of them are rooted in the letters of the holy Torah.

And these ba'alei teshuvah and gairim are the aspect of palga [half / incomplete], for they need great exertions and they have many obstacles (meni'os) before they strip off the soiled garments (begadim tzo'im) that obstruct them from holiness greatly etc. But the neshamos of the children of the true talmid chacham — who merited to awaken the roots of neshamos in the primordial thought — their neshamos are luminous and pure etc.; see there all this well.

Segment 10
HE:
ועל כן נקראין קידושין לשון קודש שהוא בחינת חכמה כידוע, כי על ידי הקדושין שהוא בחינת צדקה נמשך החכמה והדעת בחינת ולוקח נפשות חכם, שעל ידי זה עיקר הזווג דקדושה בבחינת והאדם ידע כמו שאמר רבינו ז"ל:

EN:
However, in truth, the primary honor and hidur is certainly only for the elder who has acquired wisdom — the true talmid chacham who acquired wisdom. "Acquired" (kanah) specifically — in the aspect of "emes — acquire it" (Proverbs 23:23). For the primary wisdom is emes, and emes one must specifically acquire — it is impossible to merit it for free. For it is impossible to merit the true wisdom, which is yiras Shamayim, as it is written, "The beginning of wisdom is the fear of Hashem" — except through great exertions. Through this, one acquires the emes, which is the true wisdom. And therefore one must honor him with rising and hidur, as it is written, "and you shall honor the face of an elder."

Segment 11
HE:
וְזֶהוּ בְּחִינַת תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה, אַל תִּקְרֵי "מוֹרָשָׁה" אֶלָּא "מְאֹרָסָה" (כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ), כִּי הַתּוֹרָה נִמְשֶׁכֶת עַל-יְדֵי הַצְּדָקָה שֶׁהִוא בְּחִינַת אֵרוּסִ

EN:
For he has merited the hadras panim [beauty/glory of the face], which is the light of the face, in the aspect of "in the light of the king's face there is life" (Proverbs 16:15). For the primary light of the face, the hadras panim, is emes, in the aspect of "You shall give emes to Ya'akov" — in the aspect of "seekers of Your face — Ya'akov, selah" (Psalms 24:6). As is brought in his [our Rebbe's] words of blessed memory: that Ya'akov is the aspect of emes, which is the aspect of the light of the face, the hadras panim. And therefore the elder who has acquired wisdom — the primary wisdom is emes, in the aspect of "emes — acquire it," as mentioned above — which is the light of the face, the hadras panim. Therefore he certainly deserves honor and hadras panim, in the aspect of "and you shall honor (v'hadarta) the face of an elder."

Segment 12
HE:
וְעַל-כֵּן כָּל הַתּוֹרָה נִקְרֵאת בְּשֵׁם "צְדָקָה", כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָנוּ כִּי נִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה", כִּי הַמְשָׁכַת הִתְגַּלּוּת הַתּוֹרָה זוֹכִין עַל-יְדֵי צְדָקָה כַּנַּ"ל:

EN:
But because of this itself, the Torah commanded to honor also the elder in years when he reaches gray hair — which is seventy years — even though he is not a chacham; only he must not be a wicked person, who is the zakain ashmay. For everything is because of the honor of the true elder who has acquired wisdom. For the entire world was created only to serve him and for his sake etc. For it is impossible that the chacham should be alone in the world.

Segment 13
HE:
וְכָל הַבְּרָכוֹת שֶׁמְּבָרְכִין עַל כָּל הַדְּבָרִים כֻּלָּם הֵם בִּבְחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, כִּי קֹדֶם שֶׁמְּבָרְכִין עַל הַדָּבָר וּמוֹדִים שֶׁה' יִתְבָּרַךְ בָּרָא אוֹתוֹ קֹדֶם לָזֶה, אֵין שְׁלֵמוּת לְהַדָּבָר, וְאֵין נִמְשָׁךְ שְׁלֵמוּת הַחִיּוּת דִּקְדֻשָּׁה לְאוֹתוֹ הַדָּבָר, כִּי הַכֹּל נִבְרָא לִכְבוֹדוֹ כְּדֵי שֶׁיּוֹדוּ וִיבָרְכוּ אוֹתוֹ עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, כָּל פֹּעַל ה' לְמַעֲנֵהוּ וְכוּ'. כִּי כְּשֶׁמְּבָרְכִין עַל הַפְּרִי בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ אוֹ בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה וְכַיּוֹצֵא. בָּזֶה מַמְשִׁיכִין עִקַּר שְׁלֵמוּת בְּרִיאַת אוֹתָהּ הַפְּרִי וּכְאִלּוּ עַכְשָׁו נִבְרֵאת הַפְּרִי עַל-יְדֵי הַבְּרָכָה שֶׁבֵּרֵךְ עָלֶיהָ שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִמְשָׁךְ שְׁלֵמוּת חִיּוּתָהּ דִּקְדֻשָּׁה. נִמְצָא שֶׁעַל-יְדֵי הַבְּרָכָה הִיא בְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל. שֶׁמּוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל שְׁלֵמוּת חִיּוּתוֹ כַּנַּ"ל. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כְּתִיב לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ. וּכְתִיב וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי-אָדָם כָּאן קֹדֶם בְּרָכָה וְכָאן לְאַחַר בְּרָכָה. כִּי קֹדֶם בְּרָכָה כְּאִלּוּ הַכֹּל עֲדַיִן בְּכֹחַ ה' בִּבְחִינַת לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ שֶׁהַכֹּל עֲדַיִן שֶׁל ה' כִּי נֶחֱשָׁב כְּאִלּוּ לֹא יָצָא עֲדַיִן מִכֹּחוֹ אֶל הַפֹּעַל. אֲבָל לְאַחַר בְּרָכָה אָז דַּיְקָא וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי-אָדָם. כִּי עַל-יְדֵי הַבְּרָכָה מוֹצִיאִין מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל וְאָז שַׁיָּךְ הַכֹּל לִבְנֵי-אָדָם, דְּהַיְנוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם קְרוּיִים אָדָם כִּי הֵם הוֹצִיאוּ הַכֹּל מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל עַל-יְדֵי הַבְּרָכָה כַּנַּ"ל:

EN:
[continued]

Segment 14
HE:
דקלפה, שהוא מוּתרוּת של דעת עַלִיון, וכַשְמשְתַנָה,
ידע שהקדוש-בּרוּף"הוּא בְּכעַם. נמצַא, שִבַּלְעַם הוא
דעת דַקְלְפָּה, וְעַל-ידי דַבוּריו הוליד אוירים אַרְסַיִים
של נָאוּף. כָזֶה כְּשְבָאו. מִמְלְחָמַת. מדון, נְאָמַר
(במדבר לא) וַיקצף משה על פְּקוּדי הֶחָיל, וַיּאמר
הַחִיִיתֶם כָּל נְקַבֶה, הן הַגֶּה הָיוּ בְּדבַר בְּלְעֶם. בְּדְבֶר
דַיקָא, כַּי עלדידי דַבָּרִיו, שהוּא הַתְגְּלוּת הַדַעַת שלו,
הוליד נָאוּף בְּמדין, וְּפִיכֶך בְּשְבְּאוּ מִפְלְחָמוּת מִרָין
בַּתִיב (שם): וַיקְרבוּ אֶל משה (ראשי) הפּקדים וְכו'
וַיאמרו וקרב אֶת קְרבַּןְ ה' וְכו' לְכפַּר על נפשתינו
לְפנִי ה'. ודֶרשוּ רבּוּתִינו זְכְרוֶּם לְבְּרְכָה (שבת סד),
שְבֶּ אֶמרה אף"עליפי שְמִידי עברה יְצָאנו, מידי
הרהור לא יִצָאנוּ. (לקוטי מוהר"ן א' - סימן מ"ג)
אך את הזהב ואת הכסף
(במדבר לא, כב)
עלדורי ההְבשָר עלדודי הֶאֶש, עליורי זֶה ממְשיכִין
בּחִינֶת מִפֶּלֶת הְרְשָעִים בעוּלֶם הוֶה...
בִּי פְלִיטַת הָאסוּר לחוץ עודי האש זֶה בְּחִינַת
שְפוְטִין וזרְקִין אֶת הְרְשָעִים כחוץ, בִּי הרשָעִים הֶם
ְּבְחִינַת. הָאסוּר. שָהוּא הַכְלְפָּה, וְְקַר הַכְנְעְתֶם
וּמפּלְתֶַּם שהוא בְּחִינת פלִיטת הָאפוּר לחוץ הוא
עלדידי הֶאֶש, בִּי עקר מִפְלָת הַרְשָעִים לְעְתִיד, בִּיוּם
הדין הַגְדוּל וְהַנוּרא יְהְיָה עלדודי הֶאש, כָּמו שבתוב:
"בִּי באש ה' נשפט וְכו", וּכְתִיב: "כִּי הַגָּה היים בָּא
בוּעַר כַתְנוּר וכו' בי מהֶאש יִצַאוּ וְהֶאש תּאכַלם", כִּי
הֶם חַמָמוּ עַצְמֶן בְּאֶש הַתְּאָווּת ולא די לָהֶם בְֶּה, אף
ּם הַבְִירוּ בָּהֶם אש הַקְנְאֶה בְּצַדִיקי אָמַת וּבכשרי
%
ישראל וְרְדְפוּ אותֶם בְּכל מִיני הְרְרִיפוּת, עַל"כָּן יִהְיָה
ִפַלְתֶּם עליידי חאש כנ"ל. וְזֶה בְּחִינת הְכֶשָר כלִים
לְהפֶלִיט הָאִסוּר שְבָּהֶם עַלייָדִי הֶאֶש, ההִינו שָמַפִילִין
הֶרשָעִים שהם בּחִינת הָאסוּר עלדודי הֶאש, וכמו
שִבָּתוּב: "כָּל דַבָר אשר ובא באש תַעַבִירוּ בַאש",
ּכְדֶרֶ תַּשְמישו כֶּך הַגְעְלְתו, בִּי בּפִי מה ש:ְדְבֶּק
הֶאפוּר, שהוא בְּחִינת הרשע עלדידי האש כָּמוּ כן
צֶריכין. לְהַפְלִיטו. וּלְהַפילו. עלדודי הֶאֶש. נִמִצָא,
הְרשָעִים, שֶעל-יָדי זה נִשְלֶם הַדבור. וְזֶה בְּחִינת אַף
אֶת הַוֶרֶב וְאֶת הַכֶּסֶף וְכוּ, וְדרשוּ רבוּתִינוּ ז"ל,
שאי אֶפֶשָר לְהַמֶשיך בְּחִינַת מַפָּלֶת הַרשָעִים שֶהוּא
בְּחִינת פֶלִיטת האפור לחוץ כּי אם עליידי הָאָמַת
(כמבואר בלקוטי מוהר"ן, חלק א', תורה ס",
שלעתיד יהיה מפלת הרשעים על ידי התגלות

Segment 15
HE:
וּלְבָאֵר הָעִנְיָן יוֹתֵר הוּא, כִּי תְּקִיעַת שׁוֹפָר, שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁינָה, בְּחִינַת הַמְשָׁכַת הַמֹּחִין, שֶׁהוּא בְּחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה עַל-יְדֵי קוֹל שׁוֹפָר, זֶה בְּחִינַת שֶׁבָּאִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הַיְנוּ כִּי מְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַזֹּאת שֶׁכָּתַב שָׁם בְּשִׂיחָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁאַחַר הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְזֶה לְשׁוֹנוֹ, כִּי לְמַעְלָה דִּבַּרְנוּ מִבְּחִינַת דֶּרֶךְ אֶרֶץ, הַיְנוּ הַדֶּרֶךְ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אָמְנָם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּעַצְמָהּ יֵשׁ בָּהּ גַּם כֵּן בְּחִינַת עֶשֶׂר קְדֻשּׁוֹת וְכוּ' וְכָל מַאֲמָר יֵשׁ לוֹ יִרְאָה בְּחִינַת ( תְּהִלִּים קיט), "הָקֵם לְעַבְדֶּךָ אִמְרָתֶךָ אֲשֶׁר לְיִרְאָתֶךָ", כִּי יֵשׁ יִרְאָה לְמַעְלָה מִיִּרְאָה וְכוּ' עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ, עַיֵּן שָׁם הַיְנוּ כִּי יֵשׁ בְּחִינַת עֲבוֹדָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַדֶּרֶךְ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְיֵשׁ בְּחִינַת עֲבוֹדָה שֶׁהוּא בְּחִינָה שֶׁבָּאִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַמָּשׁ וְזֶה בְּחִינַת רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁאָז עוֹסְקִין לְהַמְשִׁיךְ קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁנַּעֲשָׂה אָז בְּחִינַת שֵׁינָה וְהִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁינָה עַל-יְדֵי הַשּׁוֹפָר, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַדֶּרֶךְ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא בְּחִינַת שֵׁינָה, בְּחִינַת הַנְהָגַת הַפְּשִׁיטוּת הַנַּ"ל שֶׁעַל יָדוֹ מַמְשִׁיכִין הַחֶסֶד חִנָּם הַנַּ"ל, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה הוֹלְכִין לִכְבֹּשׁ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַדֶּרֶךְ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְאַחַר כָּךְ זוֹכִין לְהִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁינָה עַל-יְדֵי הַשּׁוֹפָר, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שֶׁבָּאִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַמָּשׁ, כִּי הַמְשָׁכַת הַמֹּחִין, שֶׁהוּא הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁינָה עַל-יְדֵי הַשּׁוֹפָר, זֶהוּ בְּחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַמָּשׁ, כִּי עִקַּר הַמֹּחִין בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כִּי אֵין חָכְמָה כְּחָכְמַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל ( כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּמִּדְרָשׁ פָּרָשַׁת שְׁמִינִי וְכַמּוּבָא בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא סִימָן עא) וְזֶה בְּחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה בְּקוֹל שׁוֹפָר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ( שְׁמוֹת יט), "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וְכוּ' וַיְהִי קוֹלוֹת וּבְרָקִים וְכוּ' וְקוֹל שׁוֹפָר וְכוּ'" כִּי עִקַּר הַמְשָׁכַת הַתּוֹרָה הוּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כִּי אֵין תּוֹרָה כְּתוֹרַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ שָׁם וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב, "כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה" וְזֶה בְּחִינַת גֹּדֶל עֹצֶם הַיִּרְאָה שֶׁנִּמְשֶׁכֶת עַל-יְדֵי הַשּׁוֹפָר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ( עָמוֹס ג), "הֲיִתָּקַע שׁוֹפָר בָּעִיר וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ וְכוּ'" כִּי כְּשֶׁנִּמְשָׁכִין הַמֹּחִין שֶׁהוּא בְּחִינַת הַתּוֹרָה נִמְשָׁךְ יִרְאָה גְּדוֹלָה כִּי אִם אֵין חָכְמָה אֵין יִרְאָה וְכוּ' וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּקַבָּלַת הַתּוֹרָה וּלְבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ וְכוּ' וְזֶה בְּחִינַת הַיִּרְאָה הַנִּזְכֶּרֶת בְּסוֹף הַתּוֹרָה שֶׁכָּל מַאֲמָר יֵשׁ לוֹ יִרְאָה, בְּחִינַת הָקֵם לְעַבְדֶּךָ אִמְרָתֶךָ אֲשֶׁר לְיִרְאָתֶךָ, שֶׁזֶּה זוֹכִין כְּשֶׁבָּאִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁיֵּשׁ שָׁם עֶשֶׂר קְדֻשּׁוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת וְכוּ', עַיֵּן שָׁם וְעַל-כֵּן עִקַּר כְּבִישַׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הָיָה עַל -יְדֵי קוֹל שׁוֹפָר, כִּי כְּשֶׁנִּכְנְסוּ לִירִיחוֹ, שֶׁהוּא תְּחִלַּת כְּנִיסָתָם לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל תָּקְעוּ בְּשׁוֹפָר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּיהוֹשֻׁעַ, כִּי תְּקִיעַת שׁוֹפָר, שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁינָה הַמְשָׁכַת הַמֹּחִין, שֶׁהוּא הַמְשָׁכַת הַתּוֹרָה, זֶהוּ בְּחִינַת שֶׁבָּאִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁשָּׁם עִקַּר הַמֹּחִין וְהַתּוֹרָה כַּנַּ"ל: 

וְזֶהוּ בְּחִינַת ( תְּהִלִּים פט) אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה וְכוּ', אַשְׁרֵי הָעָם זֶה בְּחִינַת תְּמִימוּת וּפְשִׁיטוּת, בְּחִינַת, בַּאֲשֻׁרָי אָחֲזָה רַגְלִי דַּרְכּוֹ שָׁמַרְתִּי וְלֹא אָט ( אִיּוֹב כג), שֶׁלֹּא הִטָּה יָמִין וּשְׂמֹאל מִדְּרָכָיו יִתְבָּרַךְ רַק בְּדַרְכּוֹ וּבַאֲשׁוּרוֹ אֶחֱזֶה רַגְלָיו, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תְּמִימוּת וּפְשִׁיטוּת שֶׁאֵינוֹ נוֹטֶה מֵהַדֶּרֶךְ עַל-יְדֵי אֵיזֶה חָכְמוֹת כְּמוֹ שֶׁנִּמְצְאוּ כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁנָּטוּ מֵהַדֶּרֶךְ הָאֱמֶת וְהַתָּמִים עַל-יְדֵי חָכְמוֹת וְזֶהוּ עִקַּר אֲשׁוּרָיו וּתְהִלּוֹתָיו שֶׁל אִישׁ כְּשֶׁהוֹלֵךְ בִּתְמִימוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ( שָׁם קיט), "אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ הַהוֹלְכִים בְּתוֹרַת ה'" וְזֶהוּ, "אַשְׁרֵי הָעָם", בְּחִינַת תְּמִימוּת, עַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין אַחַר כָּךְ לְהַמְשָׁכַת הַמֹּחִין, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת יוֹדְעֵי תְּרוּעָה, בְּחִינַת תְּקִיעַת שׁוֹפָר, שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁינָה ׀ הַמְשָׁכַת הַמֹּחִין כַּנַּ"ל וְזֶהוּ ( שָׁם פט), "ה' בְּאוֹר פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן" בְּחִינַת הַמֹּחִין שֶׁהֵם אוֹר הַפָּנִים, בְּחִינַת חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו וְכוּ'. וְזֶהוּ ( שָׁם), "בְּשִׁמְךָ יְגִילוּן כָּל הַיּוֹם" כִּי עַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לְשִׂמְחָה, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם בְּסוֹף הַתּוֹרָה הַנַּ"ל שֶׁיְּכוֹלִין לָבוֹא לְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה עַל-יְדֵי הַתְּמִימוּת וְהַפְּשִׁיטוּת וְכוּ', עַיֵּן שָׁם. כִּי עִקַּר הוּא תְּמִימוּת וּפְשִׁיטוּת וֶאֱמוּנָה, וְאָז דַּיְקָא זוֹכִין לְמֹחִין שְׁלֵמִים, שֶׁהֵם חָכְמָה אֲמִתִּית, שֶׁעִקַּר הַחָכְמָה לְהַמְשִׁיךְ דַּרְכֵי הַתְּמִימוּת יוֹתֵר וְיוֹתֵר וְכֵן בְּכָל פַּעַם וּפַעַם, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת כָּל תְּרוּעָה פְּשׁוּטָה לְפָנֶיהָ וּפְשׁוּטָה לְאַחֲרֶיהָ וְכַנַּ"ל:

EN:
This is the aspect of the forty-nine letters in Shma and Baruch Shaim Kevod Malchuso L'Olam Va'ed, as above. Therefore the measure of terumah is one part in fifty [two out of a hundred] — for the upper Ratzon is the aspect of the fiftieth gate, from which all forty-nine gates are drawn. These correspond to the forty-nine letters of Kri'as Shma, whose essential core is the kutz'a of the letter daled — the aspect of the secret nekudah of the true tzaddik, the aspect of the fiftieth gate that is sealed, hidden, and hinted at only through the secret nekudah of the tzaddik: the kutz'a of the daled of "Echad," which is the yud [numerical value 10]. The five words "Shma Yisrael Hashem Elokainu Hashem" are included there — as brought in Tikkunai Zohar, that they are the aspect of the five stones of the sling, the aspect of : the five smooth stones that Dovid took when he fought Golyas — who denied the Ratzon and stood for forty days to prevent them from Kri'as Shma, as Rashi explains there. Dovid subdued him through the five smooth stones, which are the aspect of the five words of Shma, etc. He included them all in "Echad" — the essential thing being the kutz'a of the daled, which is the yud. For five times ten is fifty — the ultimate upper Ratzon. From there the essential drawing of the Ratzon to the forty-nine gates: the twenty-five letters of Shma sweeten the twenty-four courts through Baruch Shaim, etc. — as above. For avanim [stones] is the aspect of ratzon, as explained in the Torah: the aspect of "even sh'laimah r'tzono" — "a whole stone — his will," etc.; see there.

Segment 16
HE:
וְזֶהוּ בְּחִינַת הֲפָרַת נְדָרִים מַה שֶּׁהַבַּעַל מֵפֵר נִדְרֵי אִשְׁתּוֹ, כִּי נְדָרִים הֵם בְּבִינָה שֶׁהוּא בְּחִינַת קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, בְּחִינַת שֵׂכֶל הָעֶלְיוֹן הַכּוֹלֵל בְּחִינַת יוֹם הַכִּפּוּרִים כַּיָּדוּעַ שֶׁאָז נִכְנָס הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל לִפְנַי וְלִפְנִים לְהָאֶבֶן שְׁתִיָּה בְּחִינַת קֹדֶשׁ קָדָשִׁים לְכַפֵּר עַל כָּל עֲווֹנוֹת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַמְתָּקוֹת כָּל הַדִּינִים שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי אֵין מִיתָה בְּלֹא חֵטְא וְאֵין יִסּוּרִים בְּלֹא עָווֹן, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁכָּל הַיִּסּוּרִים וְהַדִּינִים חַס וְשָׁלוֹם הֵם עַל-יְדֵי חֲטָאִים חַס וְשָׁלוֹם, וְכַפָּרַת עֲווֹנוֹת שֶׁמַּמְשִׁיךְ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵהָאֶבֶן שְׁתִיָּה זֶהוּ בְּחִינַת הַמְתָּקוֹת כָּל הַדִּינִים וְכַנַּ"ל. וְעַל-כֵּן אוֹמְרִים כָּל נִדְרֵי בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים כַּיָּדוּעַ, כִּי נְדָרִים הֵם בִּבְחִינַת יוֹם הַכִּפּוּרִים בְּחִינַת קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, בְּחִינַת שֵׂכֶל הָעֶלְיוֹן הַכּוֹלֵל, הַיְנוּ כִּי הַנֶּדֶר הוּא שֶׁהָאָדָם אוֹסֵר עַל עַצְמוֹ דָּבָר וְאָז הַדָּבָר אָסוּר עָלָיו כִּשְׁאָר כָּל הָאִסּוּרִים שֶׁבַּתּוֹרָה, וְהוּא פֶּלֶא אֵיךְ יִהְיֶה כֹּחַ לְהָאָדָם לַעֲשׂוֹת לְעַצְמוֹ תּוֹרָה חֲדָשָׁה לֶאֱסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ מַה שֶּׁאֵינוֹ כָּתוּב בַּתּוֹרָה, אַךְ הוּא עַל-פִּי הַנַּ"ל, כִּי אוֹרָיְתָא מֵחָכְמָה עִלָּאָה נָפְקָת וְכָל אָדָם יֵשׁ לוֹ חֵלֶק בַּתּוֹרָה, כִּי הָאָדָם הוּא הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם". כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כַּמָּה פְּעָמִים, וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי הַנֶּדֶר שֶׁהוּא בְּחִינַת שֵׂכֶל הָעֶלְיוֹן שֹׁרֶשׁ הַתּוֹרָה יֵשׁ כֹּחַ לְהָאָדָם לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ מִשָּׁם אִסּוּר חָדָשׁ שֶׁיִּהְיֶה אָסוּר עָלָיו בְּאִסּוּר גָּמוּר מִן הַתּוֹרָה, כִּי מִשָּׁם, מִבְּחִינַת נֶדֶר, נִמְשָׁךְ כָּל הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל, וְכָל אָדָם יֵשׁ לוֹ כֹּחַ לַעֲלוֹת לְשָׁם עַל-יְדֵי הַנֶּדֶר וּלְהַמְשִׁיךְ לְעַצְמוֹ אִסּוּר חָדָשׁ מִשָּׁם לֶאֱסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ עַל-יְדֵי הַנֶּדֶר, וְאָז הַדָּבָר הַזֶּה אָסוּר עָלָיו כִּשְׁאָר אִסּוּרִים שֶׁבַּתּוֹרָה. נִמְצָא, שֶׁעָשָׂה לְעַצְמוֹ תּוֹרָה חֲדָשָׁה עַל-יְדֵי הַנֶּדֶר, כִּי מִבְּחִינַת הַנֶּדֶר שֶׁהוּא בְּחִינַת שֵׂכֶל הָעֶלְיוֹן הַכּוֹלֵל יְכוֹלִין לְהַמְשִׁיךְ הֶאָרָה חֲדָשָׁה אֶל הַתּוֹרָה, כִּי כָּל הַתּוֹרָה נִמְשָׁךְ מִשָּׁם כַּנַּ"ל, וְעַל-כֵּן יֵשׁ כֹּחַ לְיָחִיד מֻמְחֶה אוֹ לִשְׁלֹשָׁה הֶדְיוֹטוֹת לְהַתִּיר אֶת הַנֶּדֶר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ" הוּא אֵינוֹ מוֹחֵל, אֲבָל אֲחֵרִים מוֹחֲלִין לוֹ. כִּי עִקַּר הַהֶאָרָה מִבְּחִינַת שֵׂכֶל הַכּוֹלֵל אִי אֶפְשָׁר לְהַמְשִׁיךְ כִּי אִם עַל-יְדֵי צַדִּיק הַדּוֹר שֶׁהוּא בְּחִינַת יָחִיד מֻמְחֶה, שֶׁהוּא עִקַּר בְּחִינַת שֵׂכֶל הַכּוֹלֵל כְּנֶגֶד שְׁאָר הָעוֹלָם, כַּמְבֹאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל, וְעַל-כֵּן הַיָּחִיד מֻמְחֶה יָכוֹל לְהַתִּיר נִדְרוֹ, כִּי הוּא יָכוֹל לְהַמְשִׁיךְ הֶאָרָה גְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר מִבְּחִינַת חָכְמָה עִלָּאָה, שֵׂכֶל הַכּוֹלֵל, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִתְבַּטֵּל נִדְרוֹ הַנִּמְשָׁךְ מִשָּׁם, כִּי הֶחָכָם שֶׁהוּא עִקַּר בְּחִינַת שֵׂכֶל הַכּוֹלֵל יֵשׁ לוֹ כֹּחַ לְבַטֵּל כֹּחַ נִדְרוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת הֶאָרָה בְּעָלְמָא שֶׁנִּמְשָׁךְ מִשָּׁם, וְכֵן שְׁלֹשָׁה הֶדְיוֹטוֹת יְכוֹלִין גַּם כֵּן לְבַטֵּל הַנֶּדֶר, כִּי שְׁלֹשָׁה מִיִּשְׂרָאֵל הֵם בְּחִינַת קְדֻשָּׁה מְשֻׁלֶּשֶׁת, שֶׁהוּא בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת הַקְּדֻשָּׁה, בְּחִינַת קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ שֶׁבָּזֶה כְּלוּלִים כָּל הַהַמְתָּקוֹת, כִּי הַצִּמְצוּם שֶׁיֵּשׁ לוֹ כֹּחַ מֵהַשֵּכֶל שֶׁנִּקְרָא קֹדֶשׁ כַּנַּ"ל כְּשֶׁמַּמְתִּיקִין אוֹתוֹ אֲזַי הִיא קְדֻשָּׁה כְּפוּלָה, כִּי אֲזַי נִמְשָׁךְ הַשֵּכֶל, שֶׁהוּא בְּחִינַת קֹדֶשׁ, לִבְחִינַת הַצִּמְצוּם, וַאֲזַי גַּם הַצִּמְצוּם וְהַדִּין נִקְרָא קֹדֶשׁ עַל-יְדֵי שֶׁנִּכְלָל בְּהַשֵּכֶל שֶׁנִּקְרָא קֹדֶשׁ, אֲבָל אֵין כֹּחַ לְהַשֵּכֶל הַקֹּדֶשׁ לְבַדּוֹ לְהַמְתִּיק הַצִּמְצוּם שֶׁיִּהְיֶה נִקְרָא קֹדֶשׁ גַּם כֵּן כִּי אִם כְּשֶׁמְּקַבֵּל כֹּחַ מֵהַשֵּכֶל הָעֶלְיוֹן הַכּוֹלֵל, שֶׁהוּא קָדְשֵׁי קָדָשִׁים. וְזֶהוּ בְּחִינַת קְדֻשָּׁה שְׁלִישִׁית שֶׁהִוא בְּחִינַת קְדֻשָּׁה הָעֶלְיוֹנָה, בְּחִינַת קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, וְזֶהוּ בְּחִינַת קְדֻשָּׁה מְשֻׁלֶּשֶׁת, הַיְנוּ קְדֻשָּׁה הָעֶלְיוֹנָה, בְּחִינַת שֵׂכֶל הַכּוֹלֵל קָדְשֵׁי קָדָשִׁים. וּקְדֻשַּׁת הַשֵּכֶל וּקְדֻשַּׁת הַצִּמְצוּם שֶׁנִּכְלָל גַּם כֵּן בְּתוֹךְ קְדֻשַּׁת הַשֵּכֶל, שֶׁזֶּהוּ הַמְתָּקָתוֹ בְּשָׁרְשׁוֹ כַּנַּ"ל. וְכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ שְׁלֹשָׁה מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם בֵּית דִּין, הֵם בִּבְחִינַת תְּלַת אֲבָהָן בְּחִינַת קְדֻשָּׁה מְשֻׁלֶּשֶׁת הַנַּ"ל, וְעַל-כֵּן יֵשׁ לָהֶם כֹּחַ לַעֲלוֹת לַשֵּכֶל הָעֶלְיוֹן שֶׁשָּׁם שֹׁרֶשׁ הַנֶּדֶר וּלְבַטֵּל הַנֶּדֶר שֶׁנָּדַר זֶה וּלְהַתִּירוֹ, כְּמוֹ הַיָּחִיד מֻמְחֶה שֶׁמַּתִּיר גַּם כֵּן הַנֶּדֶר עַל-יְדֵי שֶׁיֵּשׁ לוֹ כֹּחַ לִכְלֹל בְּיוֹתֵר בִּבְחִינַת הַשֵּכֶל הָעֶלְיוֹן הַכּוֹלֵל, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה הֻתַּר הַנֶּדֶר הַנִּמְשָׁךְ מִשָּׁם וְכַנַּ"ל: וְ

EN:
Kevod Rabo v'Talmid Chacham (§19–25): Honoring the Rebbe draws forth more Torah revelation — like Rabbi Shimon bar Yochai, who revealed more Torah when the Chavraya praised him. "Ein kavod ela Torah" means the purpose of kavod is to cause Torah to flow. Korach's sin was separating from the tzadik Moshe to "make a name" for himself; the antidote is bitul of ego. One's Rebbe's name is hidden (asur to mention) because it is included in the Name of Hashem. The true Rebbe instills yiras Shamayim — deeper and harder than transmitting Torah knowledge. "Mipnay saivah takum" honors the emes acquired over 70 years; "zakain ashmay" = one who disputes the tzadik, thus uprooting his nekudah tovah. Yosef's brothers confessed: "ashaimim anachnu" — guilt from disputing the true tzadik.

Segment 17
HE:
כי באמת עיקר המיתה נמשך מחמת שפגם אדם הראשון בחטא עץ הדעת טוב ורע שפגם בגי~ אות שמשם המיתה כנ"ל. ועיקר סטרא דמותא הוא שנפרדת הנפש מהגוף שזה נמשך מפגם הנ"ל. דהיינו שאין זוכין לענוה אמתיית שהיא עיקר החיים של כל האברים. היינו כי עיקר הענוה בשלימות הוא שיהיה אין ממש. ואף על פי כן יהיה חזק ואמיץ וגבור חיל מאד לעמוד כנגד כל המונעים מעבודת ה' בבחינת ויגבה לבו בדרכי ה' וכנ"ל. כי באמת בהשורש הכל אחד. כי ג~ אות דקדושה באמת הוא ענוה אמתיית בבחינת במקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו וכנ"ל. ואם לא היה חוטא אדם הראשון היה זוכה לבחינה זאת בחיים חיותו והיה חי לעולם. כי עיקר החים הוא חיבור הנפש והגוף. ושורש הנפש והגוף נמשכים מבחינת ענוה וגי~ אות שבשרשם העליון שניהם אחד בחינת במקום גדולתו וכו' כנ"ל. כי הנפש היא בחינת אין בחינת ענוה. כי עיקר הנפש שהוא חיות האדם הוא החכמה בחינת (קהלת ז') החכמה תחיה בחינת (איוב ל"ב) ונשמת שדי תבינם כמו שאמר אדמו"ר ז"ל כמה פעמים. והחכמה היא בחינת אין כמו שכתוב והחכמה מאין תמצא והגוף שהוא ישות וגשמיות נמשך מבחינת גי~ אות וגדלות שמשם כל הישות שבעולם שהם בחינת הגדולה וריבוי. אבל בשורשם שניהם אחד. כי שורש הגדלות שמשם הישות הוא הענוה בבחינת בכל מקום שאתה מוצא גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו וכנ"ל. רק שעתה אחר החטא אי אפשר לנו להשיג זאת בדעתנו. ועל כן מוכרח האדם למות שיפרד הנפש מהגוף וישוב העפר על הארץ כשהיה וכו' כדי שיזדכך בעפר כנ"ל. עד שיזכה לתחית המתים שאז יזכה לבחינה זאת בשלימות דהיינו שיזכה לענוה אמתיית שהיא החיים של כל האברים ששם הגי~ אות דקדושה והענוה הכל אחד כנ"ל. שזהו עיקר החיים באמת שיהיה גוף צח וזך מאד מאד שיהיה נכלל עם הנפש בתכלית האחדות. אבל אנו צריכין להמשיך על עצמינו בחינה זאת בכל יום. כי כל עבודתינו כל ימי חיינו הוא לזכות לתחית המתים שאז יהיה עיקר הקיבול שכר. על כן אנו צריכין להמשיך עלינו בחינה זאת בכל יום. וזה כל ענין ברכת השחר שמברכין בבקר על כל דבר ודבר בפרטיות שהוא פוקח עורים ומתיר אסורים וזוקף כפופים וכו'. כדי לעורר החיות של כל אבר ואבר על ידי הברכה שעיקר החיות הוא הענוה והשפלות של משה רבינו עליו השלום שמלובש בכל אבר ואבר כנ"ל. כי כל הברכות וההוד~ אות נמשכין מהצדיק האמת שעל ידו נמשכין חיים נצחיים הנ"ל. כי הוא מקור הברכה. כי עיקר החיים נצחיים הוא שאז נזכה תמיד להודות ולהלל ולברך לשמו הגדול והקדוש שזהו עיקר תכלית חיי עולם הבא כמו שכתוב בהתורה ימי חנוכה (בסימן ב' בלקוטי תנינא). ועל כן על ידי הברכות שאנו מברכין בבקר על חיות של כל האברים בפרטיות. על ידי זה אנו ממשיכין על עצמינו בחינת חיים נצחיים של לעתיד שהוא בחינת ענוה אמתיית של משה רבינו שמלובש בכל אבר ואבר שהוא עיקר החיות האמתי של כל אבר ואבר וכנ"ל. שעיקר החיות הוא לברך ולהודות לשמו יתברך תמיד כמו שכתוב (חבקוק ל"ב) חי חי הוא יודוך וכמו שכתוב (תהלים קט"ו) לא המתים יהללו י"ה שהם הרשעים שקרויים בחייהם מתים אבל שאני הני דאקרון חיים כמו שכתוב בזוהר הקדוש באדר"ז שעליהם נאמר ואנחנו נברך י"ה וכו'. וזהו שאומרים בבקר בברכת המחזיר נשמות וכו' כל זמן שהנשמה בקרבי מודה אני לפניך וכו'. כי זה עיקר חיות הנשמה שניתנה לאדם להודות ולהלל לשמו יתברך תמיד. כי זה עיקר החיים כנ"ל:

EN:
23 The Torah begins with ב (Bereishis) and ends with ל (l'einei) = ל״ב = 32, corresponding to the 32 threads.

Segment 19
HE:
אות כב וְזֶה בְּחִינַת בִּרְכַּת מַלְבִּישׁ עֲרוּמִים, כִּי עִקַּר תְּחִיַּת הַמֵּתִים שֶׁאָז יִחְיֶה חַיִּים נִצְחִיִּים יִזְכֶּה כָּל אֶחָד כְּפִי הַלְּבוּשִׁים שֶׁזָּכָה לְתַקֵּן בְּחַיָּיו עַל-יְדֵי תּוֹרָה וּמַעֲשִֹים טוֹבִים, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נַעֲשֶֹה בְּחִינַת חלוקא דְּרַבָּנָן, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה יִהְיֶה עִקַּר הַקִּבּוּל שָֹכָר כַּיָּדוּעַ וְזֶה בְּחִינַת ( אִיּוֹב ל"ח) תִּתְהַפֵּךְ כַּחֹמֶר חוֹתָם ויתיצבו כְּמוֹ לְבוּשׁ הַנֶּאֱמַר עַל תְּחִיַּת הַמֵּתִים, הַיְנוּ שֶׁיָּקוּמוּ וְיִתְיַצְּבוּ בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים כְּמוֹ לְבוּשׁ, הַיְנוּ כְּמוֹ שֶׁתִּקּוּן הַלְּבוּשִׁים, שֶׁהוּא בְּחִינַת חלוקי דְּרַבָּנָן וְכַנַּ"ל, כִּי קֹדֶם הַחֵטְא לֹא הָיוּ צְרִיכִין לִלְבוּשִׁים כְּלָל, כִּי לֹא הָיָה עֲדַיִן בּוּשָׁה כְּלָל מֵחֲמַת שֶׁלֹּא נִכְשְׁלוּ בְּשׁוּם חֵטְא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ( בְּרֵאשִׁית ב'), "ויהיו שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִים וְכוּ' וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ" אֲבָל אַחַר שֶׁחָטָא אָז נֶאֱמַר ( שָׁם), "וָאִירָא כִּי עָרוּם אָנֹכִי" יִרְאָה זוֹ הַבּוּשָׁה, כִּי אָז נִמְשָׁךְ בּוּשָׁה מֵאַחַר שֶׁכְּבָר חָטָא וּפָגַם וַאֲזַי הַבּוּשָׁה הִיא מִדָּה טוֹבָה, כִּי זֶה עִקַּר הַתְּשׁוּבָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( בְּרָכוֹת י"ב), הָעוֹבֵר עֲבֵרָה וּמִתְבַּיֵּשׁ בָּהּ מוֹחֲלִין לוֹ כָּל עֲוֹנוֹתָיו "וּמֵאַחַר שֶׁנִּמְשָׁךְ בּוּשָׁה חָמַל עָלָיו הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְעָשָֹה לוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּישֵׁם, כִּי הַלְּבוּשִׁים הֵם תִּקּוּן הַבּוּשָׁה, כִּי ר' יוֹחָנָן קרי לְמָאנֵי מְכַבְּדוּתָא ( שַׁבָּת קי"ג) וְעַל -כֵּן עַתָּה אַחַר הַחֵטְא שֶׁכְּבָר נִגְזַר מִיתָה עִקַּר הַתִּקּוּן לִזְכּוֹת לִתְחִיַּת הַמֵּתִים לְבַטֵּל סִטְרָא דְּמוֹתָא הוּא עַל-יְדֵי הַבּוּשָׁה, שֶׁהוּא עִקַּר הַתְּשׁוּבָה, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה יִהְיֶה עִקַּר תְּחִיַּת הַמֵּתִים, כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל וְאָז יִחְיֶה כָּל אֶחָד חַיֵּי עוֹלָם הַבָּא כְּפִי תִּקּוּן הַלְּבוּשִׁים שֶׁתִּקֵּן בְּחַיָּיו שֶׁהֵם מְכַסִּים עַל הַבּוּשָׁה וְכַנַּ"ל וְעַל כֵּן בַּבֹּקֶר שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּחִיַּת הַמֵּתִים כַּנַּ"ל. מְבָרְכִין מַלְבִּישׁ עֲרוּמִים, כִּי עִקַּר תְּחִיַּת הַמֵּתִים הוּא כְּפִי בְּחִינַת תִּקּוּן הַלְּבוּשִׁים בִּבְחִינַת תִּתְהַפֵּךְ כַּחֹמֶר חוֹתָם וְיִתְיַצְּבוּ כְּמוֹ לְבוּשׁ כַּנַּ"ל, כִּי תִּקּוּן הַלְּבוּשִׁים הוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הַגֵּאוּת, הַיְנוּ לְבַטֵּל הַגֵּאוּת מֵעַצְמוֹ הַתְּלוּיִים בִּלְבוּשִׁים שֶׁדֶּרֶךְ הָאָדָם לְהִתְגָּאוֹת בָּהֶם וּלְהַעֲלוֹת הַגֵּאוּת לְשָׁרְשׁוֹ לה' בִּבְחִינַת ( תְּהִלִּים צ"ג) ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ וְכוּ' וְזֶה בְּחִינַת טַלִּית וּתְפִלִּין, כִּי תְּפִלִּין הֵם בְּחִינַת הִתְנוֹצְצוּת הַמֹּחִין, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִמְשָׁךְ בּוּשָׁה וְכוּ', שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִמְשָׁכִין חַיִּים נִצְחִיִּים כַּנַּ"ל עַל-כֵּן מַקְדִּימִין לִלְבֹּשׁ טַלִּית שֶׁל מִצְוָה שֶׁהוּא מְכַסֶּה עַל הַבּוּשָׁה, כִּי לֹא הָיָה כֹּחַ לִסְבֹּל הַבּוּשָׁה וְכַמְבֹאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל גֹּדֶל הַבּוּשָׁה שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לְהִתְבַּיֵּשׁ אֲפִלּוּ לַעֲשׂוֹת מִצְוָה וְכוּ', עַיֵּן שָׁם עַל -כֵּן בְּחֶמְלָתוֹ יִתְבָּרַךְ צִוָּה עָלֵינוּ לְהַקְדִּים לְהִתְלַבֵּשׁ בְּטַלִּית שֶׁל מִצְוָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת חלוקא דְּרַבָּנָן, שֶׁהוּא מְכַסֶּה עַל הַבּוּשָׁה, כִּי הַבְּגָדִים הֵם תִּקּוּן הַבּוּשָׁה כַּנַּ"ל וְזֶהוּ ( שָׁם ל"ו), "מַה יָקָר חַסְדְּךָ אֱלֹקִים בְּנֵי אָדָם בְּצֵל כְּנָפֶיךָ יחסיון" הַיְנוּ מַה מְאֹד יָקָר חַסְדּוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁחָמַל עָלֵינוּ וְנָתַן לָנוּ כַּנְפֵי הַטַּלִּית הַקָּדוֹשׁ לַחֲסוֹת וּלְהִתְחַבֵּא בְּצֵל כְּנָפָיו מִגֹּדֶל בָּשְׁתֵּנוּ וּכְלִמָתֵנוּ כַּנַּ"ל: 

~ אות כג

וְזֶה

EN:
24 Megillah 13a — "A thread of Chesed was drawn upon her [Esther]."

25 Chullin 139b — "Haman from the Torah — 'Hamin ha'eitz'" (Bereishis 3:11).

Segment 21
HE:
אות כג וְזֶה בְּחִינַת פּוּרִים שֶׁהוּא לְהַכְנִיעַ וּלְהַפִּיל אֶת הָמָן הָרָשָׁע, יִמַּח שְׁמוֹ, כִּי הָמָן בְּחִינַת גֵּאוּת, כִּי הָיָה מִתְגָּאֶה מְאֹד וְרָצָה שֶׁהַכֹּל יִכְרְעוּ וְיִשְׁתַּחֲווּ לוֹ וּבִשְׁבִיל זֶה התקנא בְּמָרְדְּכַי וְעַל -כֵּן עָשָֹה עַצְמוֹ עֲבוֹדָה זָרָה, כִּי גֵּאוּת הוּא עֲבוֹדָה זָרָה וְעַל-כֵּן בִּקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד וְכוּ', כִּי עִקַּר סִטְרָא דְּמוֹתָא נִמְשָׁךְ מִגֵּאוּת, שֶׁהִיא בְּחִינַת חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִגְזַר מִיתָה עַל הָעוֹלָם שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ קְלִפַּת הָמָן, יִמַּח שְׁמוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( חֻלִּין קל"ט), הָמָן מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר, "הֲמִן הָעֵץ וְכוּ'" וְעַל-כֵּן עִקַּר הִתְגַּבְּרוּתוֹ הָיָה עַל-יְדֵי שֶׁנֶּהֱנוּ מִסְּעֻדָּה שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע, ( עַיֵּן מְגִלָּה י"ב) כִּי פְּגַם הָאֲכִילָה הוּא פְּגַם הַגֵּאוּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת מוֹתָרוֹת וּפְסֹלֶת וְכַנַּ"ל וְזֶהוּ עַל שֶׁהִשְׁתַּחֲוּוּ לַצֶּלֶם, שֶׁהוּא עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁהוּא גַּם כֵּן בְּחִינַת גֵּאוּת כַּנַּ"ל וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( עַיֵּן מְגִלָּה ט"ו), בְּבָבֶל נִכְשְׁלוּ בְּנָשִׁים נָכְרִיּוֹת, דְּהַיְנוּ פְּגַם הַבְּרִית, כִּי אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לַעֲנָוָה אֲמִתִּיִּית כִּי אִם עַל-יְדֵי שֶׁמַּמְשִׁיכִין עַל עַצְמוֹ פְּרִישׁוּת וּקְדֻשַּׁת הַבְּרִית הַנִּמְשָׁךְ מִפְּרִישׁוּת וּקְדֻשַּׁת מֹשֶׁה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם, עַיֵּן שָׁם וְעִקַּר כֹּחַ הָמָן הָיָה שֶׁהָיָה מִזֶּרַע אֲגָג שֶׁהֶחֱיָה שָׁאוּל כִּי חָמַל עָלָיו, כִּי בָּזֶה פָּגַם שָׁאוּל בַּעֲנָוָה פְּסוּלָה, שֶׁבִּטֵּל אֶת עַצְמוֹ נֶגֶד עֲצַת דּוֹאֵג וְלֹא הִתְגַּבֵּר אֶת עַצְמוֹ כְּגִבּוֹר חַיִל לְקַיֵּם דִּבְרֵי שְׁמוּאֵל וּבָזֶה פָּגַם בָּעֲנָוָה, דְּהַיְנוּ שֶׁהָיָה לוֹ עֲנָוָה פְּסוּלָה, כִּי פְּגַם עֲנָוָה פְּסוּלָה הוּא בְּחִינַת פְּגַם הַגֵּאוּת, כִּי עִקַּר הָעֲנָוָה לִזְכּוֹת לָעֲנָוָה שֶׁל מֹשֶׁה, שֶׁהִיא בְּחִינַת חַיִּים נִצְחִיִּים, בְּחִינַת הַחִיּוּת שֶׁל כָּל הָאֵבָרִים וְכוּ' וְכַנַּ"ל כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ עֲנָוָה פְּסוּלָה נוֹתֵן כֹּחַ לְהַגֵּאוּת מֵאַחַר שֶׁמְּבַטֵּל עַצְמוֹ נֶגֶד הַבַּעֲלֵי גַּאֲוָה הָרוֹצִים לְהַרְחִיקוֹ מִדַּרְכֵי אֱמֶת וּמִצַּדִּיקֵי אֱמֶת כְּמוֹ שָׁאוּל שֶׁבִּטֵּל עַצְמוֹ נֶגֶד דַּעַת דּוֹאֵג לַעֲבֹר עַל דִּבְרֵי שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא וְהֶחֱיָה אֶת אֲגָג שֶׁמִּמֶּנּוּ יָצָא הָמָן, שֶׁהוּא בְּחִינַת גֵּאוּת וְזֶה שֶׁאָמַר שְׁמוּאֵל לְשָׁאוּל כְּשֶׁהוֹכִיחוֹ עַל שֶׁהֶחֱיָה אֶת אֲגָג, "הֲלֹא אִם קָטָן אַתָּה בְּעֵינֶיךָ רֹאשׁ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אַתָּה" ( שְׁמוּאֵל א' ט"ו), הַיְנוּ שֶׁהוֹכִיחוֹ וְאָמַר לוֹ שֶׁעִקַּר הַפְּגָם שֶׁלּוֹ בָּא עַל-יְדֵי עֲנָוָה פְּסוּלָה שֶׁהִקְטִין אֶת עַצְמוֹ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין צְרִיכִין לְהַקְטִין אֶת עַצְמוֹ וְכַנַּ"ל וְכֵן בִּתְחִלַּת מַלְכוּתוֹ פָּגַם בָּזֶה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ( שָׁם א' י'), "ויבזוהו וְלֹא הֵבִיאוּ לוֹ מִנְחָה וַיְהִי כמחריש" שֶׁעַל-יְדֵי זֶה לֹא נִתְקַיְּמָה מַלְכוּתוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( יוֹמָא כ"ב) וְעַל-כֵּן לֹא רָצָה מָרְדְּכַי לְהִשְׁתַּחֲווֹת לְהָמָן, כִּי מָרְדְּכַי הָיָה עָנָיו בִּשְׁלֵמוּת, כִּי אַף-עַל-פִּי שֶׁהָיָה בִּבְחִינַת אֵין בְּעֵינֵי עַצְמוֹ, אַף-עַל -פִּי-כֵן לֹא רָצָה לְהַכְנִיעַ אֶת עַצְמוֹ נֶגֶד הַבַּעֲלֵי גַּאֲוָה שֶׁהֵם בְּחִינַת הָמָן וְזֶה שֶׁאָמַר מָרְדְּכַי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְהִשְׁתַּחֲווֹת לְהָמָן מֵחֲמַת שֶׁגַּם זְקֵנוֹ בִּנְיָמִין לֹא הִשְׁתַּחֲוֶה לְעֵשָֹו, כִּי אִיתָא שֶׁיַּעֲקֹב אָבִינוּ אַף-עַל-פִּי שֶׁנָּהַג בְּחָכְמָה גְּדוֹלָה נֶגֶד עֵשָֹו, אַף-עַל-פִּי-כֵן שָׁגָה קְצַת בָּזֶה בַּמֶּה שֶׁהִשְׁתַּחֲוֶה לְעֵשָֹו וְעִקַּר הַפְּגָם הָיָה בָּעִנְיָן הַנַּ"ל בְּעִנְיַן פְּגַם עֲנָוָה פְּסוּלָה, כִּי יֵשׁ בְּעִנְיָן זֶה מִשְׁקָל גָּדוֹל וְדַק מְאֹד שֶׁצְּרִיכִין לִהְיוֹת עָנָיו מְאֹד לִהְיוֹת בִּבְחִינַת מַה וְאֵין מַמָּשׁ וְאַף-עַל -פִּי-כֵן יִהְיֶה גִּבּוֹר חַיִל וְחָזָק מְאֹד נֶגֶד כָּל הָרְשָׁעִים וְהַמּוֹנְעִים וְעַל-כֵּן דָּוִד זָכָה לִמְלוּכָה אַחַר שָׁאוּל, כִּי זָכָה לַעֲנָוָה בִּשְׁלֵמוּת, כִּי הָיָה עדני' הָעֶצְנִי כְּשֶׁהָיָה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה הָיָה מִתְקַשֵּׁר כְּתוֹלַעַת וּכְשֶׁיָּצָא לְמִלְחָמָה הָיָה מִתְקַשֶּׁה כְּעֵץ, הַיְנוּ עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה וַעֲנָוָה, שֶׁזֶּה עִקַּר הַשְּׁלֵמוּת וְעַל-כֵּן נִקְרָא פּוּרִים עַל שֵׁם הַפּוּר שֶׁהוּא הַגּוֹרָל וְאִיתָא שֶׁפּוּרִים בִּבְחִינַת יוֹם כִּפּוּרִים כִּי הָמָן רָצָה לִפְגֹּם בְּהַגּוֹרָל שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁאָז נִכְנַס הַכֹּהֵן גָּדוֹל לִפְנַי וְלִפְנִים שֶׁשָּׁם עִקַּר הַבִּטּוּל וְעַל-כֵּן הֻזְהַר וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד וְכוּ', כִּי נִכְנַס לִנְקֻדַּת הָאֶבֶן שְׁתִיָּה שֶׁהוּא בְּחִינַת סֶלַע יִשְׁכֹּן ויתלונן, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת עֲנָוָה הַנַּ"ל, כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל עַל פָּסוּק זֶה, עַיֵּן שָׁם אֲבָל הַכֹּהֵן גָּדוֹל לֹא הָיָה יָכוֹל לִכְנֹס לְשָׁם כִּי אִם עַל-יְדֵי הַגּוֹרָל שֶׁנָּתַן עַל שְׁנֵי הַשְֹּעִירִים גּוֹרָל אֶחָד לה' וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל, כִּי בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים צְרִיכִין לִתְשׁוּבָה שֶׁעַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לְחַיִּים נִצְחִיִּים, שֶׁהֵם בְּחִינַת עֲנָוָה כַּנַּ"ל וְעַל-יְדֵי זֶה נִתְכַּפְּרִין כָּל עֲוֹנוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת גֵּאוּת סִטְרָא דְּמוֹתָא, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( רֹאשׁ הַשָּׁנָה י"ז) וְעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית, לְמִי שֶׁמֵּשִֹים עַצְמוֹ כְּשִׁירַיִּם וְעַל-כֵּן הָיָה צָרִיךְ הַכֹּהֵן גָּדוֹל לִכְנֹס לִפְנַי וְלִפְנִים, שָׁם עִקַּר הַבִּטּוּל כַּנַּ"ל, אֲבָל כְּשֶׁרוֹצִין לִזְכּוֹת לַעֲנָוָה צְרִיכִין לִזָּהֵר מֵעֲנָוָה פְּסוּלָה, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא יִהְיֶה עָצֵל וְרוֹעַ מַזָּל וְכוּ', רַק יִהְיֶה לוֹ עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה בְּמָקוֹם שֶׁצְּרִיכִין עַזּוּת, אַךְ יֵשׁ בָּזֶה מִשְׁקָל גָּדוֹל כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לְהִתְפַּלֵּל הַרְבֵּה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא בְּרַחֲמָיו יוֹרֵהוּ הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וְכַמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל וְזֶהוּ בְּחִינַת הַגּוֹרָל שֶׁהָיָה צָרִיךְ לְהַטִּיל עַל שְׁנֵי הַשְֹּעִירֵי עִזִּים שֶׁהֵם שְׁנֵי מִינֵי עַזּוּת, עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה הָעוֹלָה לַה', בְּחִינַת גּוֹרָל אֶחָד לַה' וְעַזּוּת דְּסִטְרָא אַחֲרָא, שֶׁהוּא בְּחִינַת גֵּאוּת עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁמִּשָּׁם כָּל הָעֲוֹנוֹת שֶׁצְּרִיכִין לְטָרְדוֹ וּלְגָרְשׁוֹ לַעֲזָאזֵל, בְּחִינַת וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְכַוֵּן נְקֻדַּת אֱמֶת בָּזֶה כִּי אִם עַל -יְדֵי גּוֹרָל שֶׁהוּא מֵאֵת ה' לְבַד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "אַתָּה תומיך גורלי" כִּי רַק הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּעֶזְרוֹ לְכַוֵּן בָּזֶה נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וְכַמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל שֶׁצְּרִיכִין רַק לְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִזְכּוֹת לַעֲנָוָה אֲמִתִּיִּית וְכוּ', עַיֵּן שָׁם. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( יוֹמָא ס"ב), שְׁנֵי שְֹעִירֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים שָׁוִין בְּקוֹמָתָן וְכוּ' הַיְנוּ שֶׁשְּׁנֵי מִינֵי עַזּוּת הַנַּ"ל שְׁנֵיהֶם נִרְאִין כְּשָׁוִין בְּכָל הַבְּחִינוֹת, אַךְ זֶה לַה' וְזֶה לַעֲזָאזֵל, כִּי זֶה כַּוָּנָתוֹ בְּעַזּוּתוֹ לַה' וְזֶה לְהֵפֶךְ וּצְרִיכִין לְבַקֵּשׁ הַרְבֵּה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיְּזַכֵּהוּ לְכַוֵּן הָאֱמֶת בָּזֶה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת גּוֹרָל שֶׁהוּא מֵאֵת ה' לְבַד "וּבְזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ", כִּי אָז זָכָה לָבֹא לִפְנַי וְלִפְנִים שֶׁשָּׁם עִקַּר הַבִּטּוּל מֵאַחַר שֶׁזָּכָה לַעֲנָוָה בִּשְׁלֵמוּת שֶׁהוּא עִקַּר הַחַיִּים, כִּי נִצּוֹל מֵעֲנָוָה פְּסוּלָה עַל -יְדֵי הַגּוֹרָל כַּנַּ"ל וְהָמָן, יִמַּח שְׁמוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת גֵּאוּת רָצָה לִפְגֹּם בְּזֶה הַגּוֹרָל וְעַל-כֵּן הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל וְעַל שֵׁם זֶה נִקְרָא פּוּרִים עַל שֵׁם הַפּוּר, כִּי זָכוּ לְהַכְנִיעַ וּלְהַפִּיל אֶת הָמָן וּלְהַמְשִׁיךְ קְדֻשַּׁת יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁהִיא גּוֹרָל דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לַעֲנָוָה אֲמִתִּיִּית כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁצְּרִיכִין לְהִתְעַנּוֹת בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים לְהַכְנִיעַ פְּגַם הַגֵּאוּת שֶׁנִּמְשָׁךְ עַל -יְדֵי מוֹתְרוֹת הָאֲכִילָה כַּנַּ"ל וּמֵחֲמַת שֶׁבְּיוֹם הַכִּפּוּרִים צְרִיכִין לְכַפֵּר כָּל הָעֲוֹנוֹת שֶׁנִּמְשָׁךְ מִשָּׁם כַּנַּ"ל, כִּי כֻּלָּם נִמְשָׁכִין מֵחֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁהַפְּגָם שֶׁלּוֹ הָיָה עַל-יְדֵי אֲכִילָה שֶׁאָכַל מֵעֵץ הַדַּעַת, עַל-כֵּן צְרִיכִין לְהִתְעַנּוֹת בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים לְתַקֵּן זֹאת וְלִזְכּוֹת לְתַכְלִית הָעֲנָוָה וְהַבִּטּוּל עַל-יְדֵי הַכֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁנִּכְנַס לִפְנַי וְלִפְנִים לִנְקֻדַּת הָאֶבֶן שְׁתִיָּה וְכַנַּ"ל: 

~ אות כד

וְזֶה

EN:
26 Likutay Moharan I:177 — ויאמר ה' סלחתי כדבריך = kosi (my cup).

According to the Torah "Tik'u — Tochachah" :

Segment 22
HE:
ועל כן סופרין הימים לעומר כמו שכתוב וספרתים לכם לעצמיכם מה התם וספרה לה לעצמה אוף הכא וספרתם לכם לעצמיכם כמו שכתוב בזהור הקדוש היינו כי כל אחד צריך לספור ולהחיות ימיו על ידי בחינת עומר שעורים שמשם מקבל חיות בכל יום ויום מימי הספירה שהם הכנה וטהרה לקבלת התורה שעיקר הכנה והטהרה על ידי שסופר ומונה בכל יום ויום אל העומר שעורים שבזה מזכיר את עצמו כי בכל יום כי מלא כל הארץ כבודו ומכל הטומאות והזוהמות שבעולם יכולים לשוב אליו יתברך כי מלא כל הארץ כבודו שזה נתגלה על ידי העומר שעורים כנ"ל. כי זה ידוע שאי אפשר לקפוץ בפעם אחד אל הקדושה בשלימות כי הבא לטהר מסייעין לו אומרים לו המתין שצריך להמתין הרבה כל אחד כפי ענינו (כמו שכתוב בהתורה קרא את יהושע וכו' סימן ו' עיין שם) ובוודאי כל אחד כפי ענינו בכל היים שצריך להמתיק עד שיזכה להתקדש כראוי בוודאי בכל אלו היים עובר עליו מה שעובר מחמת שעדיין לא נטהר מזוהמתו ובכל הימים הוא נתנסה נבדק מהשם יתברך בבחינת עומר שעורים שהוא הבדיקה של כלל ישראל כשצריכין לצאת מזוהמת מצרים ולזכות לקבלת התורה ביום החמשים בשבועות הקדוש כי כמו שבכלל ישראל כן הוא בפרטיות אצל כל אחד ואחד והבן הדברים היטב כי אי אפשר לבאר כל זה היטב כי כבר דברנו מזה היטב בכמה מקומות ואף על פי כן עדיין יש נסיונות הרבה לכל אדם בענין זה מה שצריך להתחזק שלא יפול בדעתו בשום אופן. כי כמו שהאדם צריך לעמוד בנסיון לבלי לילך אחר תאוותיו בהיתר או באיסור ח"ו כמו כן צריך להתחזק לעומוד בנסיון אם כבר נכשל במה שנכשל ח"ו לבל יפול על ידי זה כלל כי כל הנפילות שנופל הוא רק מעשי בעל דבר שרוצה ללכדו ברשתו ח"ו על ידי זה דווקא וכבר דברנו מזה שמה שנמצאים הרבה נופלים בדעתם ואומרים שאי אפשר להם לילך בדרך הישר עוד זהו רק מחמת תאוותם ויצרם הרע שמבקשים תואנה ועלילה לפרוש מאחרי המקום בחינת ויהיו העם כמתאוננים שפירש רש"י מבקשים עלילה לפרוש מאחרי המקום כי כל אדם יצר לבו רע מנעוריו. אך מחמת אימת העונש הוא מתגבר בכל פעם לכבוד תאוותו אך אוי לו מיצרו אוי לו מיצרו על כן הוא מבקש תואנה ועלילה לפרוש מאחרי המקום ח"ו כדי שיוכל לילך אחרי תאוותיו הרעות ח"ו והעלילות והתואנות שהבעל דבר מוצא לכל אדם רבו מספר כי אין מספר ולכל אחד מוצא עלילות עלילות מיחחדות רובם על ידי חסרון הפרנסה ומניעות המונעים וכו'. אך אף על פי כן נפשו מרה לו כי יודע שיצטרך ליתן דין וחשבון וכו' ועל כן מתגבר בו הטוב בכל פעם לשוב להשם יתברך אך בשום דבר אינו מוצא לעצמו עלילה ופטור כמו על ידי התחבולה הנ"ל של הבעל דבר דהיינו מה שפילו בדעתו בכל פעם ומראה לו בכל פעם כאלו אפס תקוה ח"ו. כי הוא רואה בעיניו שכבר חתר כמה פעמים ורצה להתקרה אל הקדושה ונפל אחר כך. כל אחד כפי מה שנפל וכן היה כמה פעמים בלי מספר. ועל כן הוא פטור בעיני עצמו עוד מלחתור עוד חתירות לשוב להשם יתברך. אבל באמת כל הרעיונים והמחשבות האלה הם רק מעשי בעל דבר שמוצא לו עלילה לפרוש מאחרי המקום ח"ו כדי שילך אחרי תאוותיו ח"ו. כי באמתאין שום יאוש בעולם כלל. כאשר צעק רבינו ז"ל קול גדול ולא יסוף (בזה הלשון גיוואלד זייט אייך נישט מייאש ומשך מאד תיבת גיוואלד וכו') כי כל אדם צריך שיעבור עליו הרבה הרבה קודם שזוכה ליכנוס אל הקדושה וכמו שעבר על אדם ראשון ק"ל שנה שרצה לשוב ודייקא בכל אלו הק"ל שנה באו רוחות וכו' וחממו אותו וכו' כמו שאמרו רז"ל ובוודאי נחלשה דעתו מאד מאד בכל פעם כי כבר היה לו יצר הרע גדול כמבואר בדברי רז"לובוודאי רצה הבעל דבר להפילו בדעתו בכל פעם אבל הוא התגבר כנגדו בכל עת ולא הנניח דרכי תשובתו שעסק בהם בכל הק"ל שנה עד שזכה בסוף הק"ל שנה להוליד בדמותו בצלמו את שת שממנו הושתת העלם ויצאו ממנו האבות ומשה ומשיח וכו' ואף על פי שחטא אדם הראשון עדיין צריכין לתקן בכל דור ודור אף על פי כן אם הוא בעצמו לא היה מתגבר לתקן מה שתיקון היה קשה מאד לתקן וגם לא היה זוכה למה שזכה אבל על ידי התחזקותו והתגברותו לשוב להשם יתברך בכל הירדות והנפילות שעברו עליו זכה שנפטר בשם טוב כי היה כל ימיו צדיק וחסיד גדול כמו שאמרו רז"ל כי זה עיקר הנסיון של האדם שיתחזק את עצמו בכל הירידות שבעולם רחמנא ליצלן בכל מה שיעבור עליו שתמיד בכל יום ובכל עת יתחיל מחדש וירגיל את עצמו בשכחה לשכוח מה שעבר עליו וידמה בדעתו כאלו נולד היום וכו' וכמבואר בדברינו כמה עצות ודרכים נפלאים בענין זה איך לחזק את עצמו בכל עת עיין שם יערב לך לעד:

EN:
For it is impossible to make from the Toros, tefillos except through knowing the connections and bonds of the mitzvos and middos, as mentioned, according to the connections of the S'firos and Supernal attributes. Then one can arouse the Thirteen Attributes of Mercy through these tefillos that are made from the Toros, which are the aspect of the Thirteen Hermeneutical Rules by which the Torah is expounded, from which come all Torah innovations. For example, when someone wants to beseech Hashem, blessed be He, that he should merit to fulfill the mitzvah of tzitzis in completeness — if he does not know the special quality of tzitzis, which middah (negative trait) he will merit to break through tzitzis, and to what level he will reach through it, etc. — then he certainly cannot extend his tefillah enough to break his heart, enough to arouse the mercy of Hashem, blessed be He. For he can only ask: "Master of the Universe, grant me the merit to fulfill the mitzvah of tzitzis in completeness." Even though this too is certainly very good — fortunate is one who takes hold of this, to beseech for every mitzvah from Hashem, blessed be He — even so, he does not yet merit to make his tefillah consist of rachamim v'tachanunim, which refers to one who merits to introduce something new in it. But the essential complete tefillah that is made from Toros comes from the Torah innovations through which one merits to know the special quality of the mitzvos. As with the example of tzitzis with which we began: when a person knows that the mitzvah of tzitzis is propitious for breaking the desire of immorality, and through it one merits the counsel of the tzaddikim, and complete emunah, and tefillah, and Eretz Yisrael, and the working of miracles, etc. — then according to this path, he can certainly arrange many tefillos at wonderful length regarding the mitzvah of tzitzis. For each person, according to what he knows in his soul — how far he is from tikkun habris, and how the desire of immorality overpowers him each time (for this is the essential battle of every person), and everything he goes through in this matter each time — how much he needs to importune Hashem, blessed be He, that He save him to fulfill the mitzvah of tzitzis properly in order to be saved from immorality, which is the desire that stands against him every day to destroy him, chas v'shalom, to distance him from the Life of life. And likewise, when he remembers how far he is from complete emunah, which is the foundation of the entire Torah, etc. And likewise, how far he is from tefillah, etc. And likewise, how many evil counsels of those who invert the truth, etc. overpower him, and how much salvation and mercy he needs to merit true counsel, which are the counsels of the tzaddikim — regarding all of these, he can certainly pour out his speech in his tefillah that he makes from this Torah, to express all that is in his heart through this Torah. And likewise from another Torah that speaks of the mitzvah of mezuzah, which breaks the desire for money and nullifies the bitterness of the burden of parnasah (livelihood), and one merits to be happy with one's lot, etc. For it is known that the bitterness of the burden of parnasah consumes a person's life and distances him from the service of Hashem, blessed be He, etc. — how many supplications and requests from the depths of the heart one can make through this, until he pours out his heart like water before the face of Hashem. And likewise with the other matters explained in this Torah, and likewise in the other Toros. It comes out that the essential completeness of the tefillah — which is when one makes from Toros, tefillos — its essential completeness is through the Torah innovations mentioned above. And this is the aspect of the wavings according to the Kavanos mentioned above — that all our intention is to draw down all the mochin into Malchus; that is, to draw down the mochin of the Torah into the tefillah, to make from the Torah, tefillah. But for this, one needs to draw down the Torah innovations mentioned above, which is the aspect of drawing down the mochin in the head into the six directions, so that the mochin in the six directions will illuminate more, so that they will have the power to illuminate Malchus, which is the tefillah — that is, as mentioned.

Segment 23
HE:
השנה, אות קפ"ט; עיין גם טלטול, אותיות י"ט כ)
ויכתב משה את מוצאיהֶם לְמִסַעִיהם
עלדפי ה' וְאִלָּה מִסְעִיהֶם לְמוּצְאִיהֶם
|| (במדברלג,ב) ||
ַּי בָּל הנסיעות של ישראל הַם בִּשִבִיל קלְקוּל
הָאָמוּנָה כָּמו שְבַּתַב הוא ז"ל (בַּסִימן מ) על פסוק
אִלָה מסְעִי בי ישראל שְמסְעִי בִָּי ישראל הַם
בּשְבִיל אלָה אֶלהִיך ישראל שְהוא חַטא הְעַנֶל שְעְקַר
חַטָא הְעְנֶל הְיה פָּם אָמוּנת חָכָמִים שָאָמְרוּ כִּי זֶה
משה האיש לא יִדְעָנוּ וכו" עד שאמרו אלָה אֶלהִיף
ישראל כּאלוּ הם מודים באלקים רק שאומרים אלה
אַלהִיף. וְכָל זֶה הוא בְּחִינת פַּגם אמוּנת חָכָמִים
שאִינֶם רוצים ליל בְּדְרך הַחַכָמִים. הַצַדִיקִים
הָאמִתִיִים ואומרים שָהֶם בְּעַצָמֶם יודְעִים דר ה' דר
הַתוּרֶה עד שַבָּאים לְכַפירות גְמוּרות וּקְצְתֶם פוּרקים
על לְגְמרי כַּנרְאֶה בְחוּש בּדורות הַלְּלוּ ובשביל זֶה
בָּאִים כָּל הַגסִיעות וְהַטלְטוּלִים בַּכַלְלִיוּת ובפרטיות.
זָהוּ בּחִינַת הַגְּלִיּת שִישְרְאֶל גולים וּמטלְטֶלִים וְכו'
ְאִין לָהֶם מָנו לְכף רַגְלֶם וְהְבּל מִחָמת קלקול
הָאָמוּנֶה שָפַקְרָה אָמוּנת חַכָמִים כִַ'ל. אַבֶל בְּאָמָת
ונת ה' יִתְבֶּרך לְטּבָה כִּי כָּל הַטְלְטוּלִים וְהַגְִייּת
וְהַנסִיעות לדרכים הכל בִּשביל שיזכר כָּל אֶחֶד אֶת
עַצַמוּ עלדידי זֶה לשוּב בַּתְשוּבָה שלמה על פַּגֶם
אָמוּנת חְכָמִים וְאז הַגְסִיעָה היא בַּפְּרָה וְתקוּן על פָּנֶם
אמונת חָכָמִים שבולל כָּל הַפּגָמִים וכו'. כִּי עלדידי
הנסיעות הא מרים וּמִגְבִּי כָּל המקומות שבַּא לשם
לה' יִתְבֶּרך בְּכחַ אָמוּנַת חְכָמִים וְכמוּבֶן בּדְבְרִיי ז"ל
ַּכַמָה מקומות וּבְכַתְבִי האר"י ז"ל שְזֶה סוד כָּל
ְַלִית בַּכְלֶל וְכֶל הַגֶסיעית בּפְרְט שֶל כָּר אֶחֶר
וְאחֶד, כַּמוּבֶן בכונות וְהַבִיאנוּ לשלוּם מארבע כנפות
הָארין, כַמוּבָן בִּדבְרִינוּ בּסַפָר ספוּרי מעשיות על
עַנין הנסיעות וכו עַין שם. וְזֶה בַּחִינַת מה שְכְּתוּב
בְּלְקוטִי תִּנִינָא סימָן ע) על מה שְיִשְרְאֶל נְקְרְאִים
ְּנִי הַ'גוּלֶה' שהוא ראשי תִּבות ו'נשאר גִּים הא
לאלקינו וְכו' עַין שֶם, וְכן מה שְבָּתוּב בְּלְקוטִי תִּנְינָא
(סִימן נו) שָמִי שִיש לו לב יִשְרְאֶל בְּכָל מָקיִם שְבָּא
יש לו מקום וכו', וכן בַּכַמה מקומות, וְהָכּל בִּכח
הצדיקי אָמֶת שמאמין בָּהֶם בְּאָמֶת. כּי בְּוְדאי איש
פשוט אפלו אם הוא איש כַּשָר אין לו בח לְזֶה בפרט
שיש מקומות שבָּא לֶשָם שָהֶם רחוקים מאד מאד
מה' יִתְבֶּרְך בפרט שְרבָּם או כַּלָם עַכו"ם וְגֶם עַם ה!
הַמערבים בּיניהֶם לומדים ממעשִיהֶם כָּמוּ שְכְּתוּב
וַיתְעָרְבוּ בַּּוִים וכו' יסלח ה' לָהֶם וישיבם אֶל הָאָמַת
מְחְרה. עליכן גַּם. האיש הַכָּשָר הַגוּלָה וּמְטַלְטֶל
בִּיניהֶם לא הָיָה לו בח לְהַתְחַזק, בּפרְט לְהַגְבִיהַּ נם
זה המקום לה' יִתְבֶּרְך וּלְתוּרְתוּ, לוּלא ה' עוזרו בַּכח
הַצַדיקי אָמַת שָמאָמִין בָּהֶם. וְעַל"כָּן כְּשְהוּא בְּדֶרֶף,
ַּפְרְט בְּדֶרֶף רחוק, בַּפְרט כְּשְֶטַלְטֶל בְּמַקוּמוּת
ְּאַלּ רחֶמְנָא לצַלן, אי צֶריך לְהַתְחַוּק מאד בְּאָמוּנת
חַכָמים וְלְשוּב בַּתְשוּבָה גִמוּרֶה על פַּגַם אִמוּנֶת
חְכָמִים וְעַלייָדי זֶה מְתְקָן פֶָּם. אָמוּנַת הַכָמִים
ונתוּסְפין סְפָרִים קדושים רַבִּים בּתוּרֶה (כי עַלדודי
תְשוּבְתוּ, חוזרין וְנֶחֶשָבִין הַפְּפָרים. שְמִתְחְלָה הָי
בּעַינָיי כּלא) שעלדידי זֶה נְשלֶם הַתוּרָה בַּבְחִינת
לוחות הָאָבֶן בּבְחִינת אָבֶן שִתַיָה קְדשי קֶדשִים וכו
(במבואר כל זה בלקוטי מוהר"ן א' - סימן ס"א, עיין
שם).
וזהו וַיכְתב משה את מוּצָאִיהֶם לְמִסְעִיהֶם עַלדפי ה'.
וַיכַתב יקא שמשה רַבַּנוּ בַּגדֶל עצם כחו הַכניס
בִּישראֶל תשוּבָה עַל אָמּנַת חָכָמִים כֶּ"כֶּ עד
שִבְּתֶב בִּתוּך ספר הַתוּרֶה הקדושה אֶת כָּל הַנִסִיעוּת
של יִשְראֶל. נַמִצָא שְעְשָה מרַגְסִיעות של ישְרְאֶל
סִפֶר תורה וְהשלִים ספֶר הַתוּרֶה בִּיותַר שזה עַקָר
הַתְּקן שֶל הַגְּסִיעות וֶו.וְבֶל זה פַלייָדִי תִּקוּן הַמִשְכֶּן
שְעשָה שָשָם עָמַד הָאָרון בָּבִית קְדשִי קְדשִים עָם
לוחות הָאִבֶן. וְזֶה הָארוּן הַקְדוש נְסַע לְפְּנִיהֶם עַם
הַהָנִים וְהַלָויִים שְסְבִיביי וכל ישראֶל נֶסְטו אַחַרִיו
וְדבָּקו מחְשְבְתֶּם בְּהָאָרןוְהַלוּחות אַתָר דכל רעוּתין
תְּקוּעִין תַּמֶן ונְכְלְלו בַּשעת נְסִיעְתֶם בַּבְחִינת קרשו
קְדשִים בְּחִינַת לוחות הָאָבֶן שְהוּא הָאֶרוּן שְנְסַע
ְפּנִיהֶם. וְעַליכּן הָיָה הָאָרוּן מקָדים לפְּנִיהֶם כְּמו
שאמרו רבותינוּ ז"ל בי עלדידו עקר תקוּן הַנִסִיעות.
ְַלייְרִי זה זְכוּ שְנְעֶשוּ מִכָּל הַגְסִיפות שְלָהֶם סִפֶר
תּוּרֶה כַּי נכַללוּ כָּל המקומות של נְסִיעְתֶם בְּהְתוּרֶה
ִּבְחִינת קֶדֶשִי קְדשִים וכו' שְזֶהו בְּחִינָת וַיּכְתב משָה
אֶת מוּצאִיהֶם לְמִסְעִיהֶם וכו' ויּכְתב דיקָא:
וזה וַיכתב משה אֶת מוּצָאִיהֶם לְמִסְעִיהֶם עַליפִּי ה'
ְאֶלֶה מַסְעִיהֶם לְמוּצְאִיהֶם. בִּי מוצְאִיהֶם זֶה בְּחִינֶת
הַגָּלוּת וְהַטַלְטוּל. בְּחִינַת יִצִיאָה בלה שְנמֶשָף
עלדידי פגם אמות חַכָמִים שהוא בַּחִינת פַּגַם עַבוּדה
זרה שְנָאָמר בו צא תאמר לו כַמו שִבַּתָב רַבָּנוּ ז"ל.
אבל כשזוכין לֶשוּב כנ"ל וְאֶז הטלטוּל הוּא תִקוּן, זה
בּחִינַת נְסִיעָה בְּחִינַת קום לך לְמסַע לפני הְָעָם
בּחִינת וַיהִי בַּנֶסע הָאֶרן בָּחִינת מסְעִי בָנִי ישראל
שפרש רש"י שְגֶּם מָקים הַמָנוּחָה נקֶרא נִסִיעָה וכו בי
ְַסִיעָה עַם קְדשֶת הָאָרון זֶה בְּחִינַת מְנוּחֶה כִּי
עודי זה מִתְכָנִים הַטלטול וְנכְלֶל בְּעְקַר הַמנוּחֶה
וְהַנּחְלֶה שהוּא קְדשִי קְדשִים.. וְזֶהוּ = מּצְאִיהֶם
לְמסְעִיהֶם וְאַחְר"כּך כַּתַב לְהַפָּ מפְעִיהֶם לְמוּצְאִיהֶם
כי כַן הַדְבֶר שַבַּתְּחַלָה הטלְטול בַּבְחִינַת מוְצְאִיהֶם
ַּבָחִינת יאה בַּגוּלָה אבל צריכין לראות לְשוּב וכו
עָד שָהַיִצִיאֶה בַּוּלָה תִּהְיָה נַכְלְלֶת בְּבְחִינת מַסְעִיהֶם
ְּחִינת ויהי בַּנֶסע הָאָרן שִתְּהְיָה נִכְלָלֶת בִּבְחִינת
קדשי קֶדשִים, וְאֶ נִמשָך משם מִבְּחִינַת קְדשִי
קְרֶשִים תקון וְהַמְתְּקָה מִבְּחִינַת שָכָל הַבוּלֶל שְעַל"יְרי
ֶה נַמְתְִּין וְנְתְתִּמָנין כָּל הַצִמְצוּמִים וְהְדִיִים שְזֶה
עְקַר תְּקוּן הַטַלְטוּלִים. שְהְיָה בְּבְִינת. מצְאִיהֶם,
ְּבְחִינת יִצִיאָה בַגְלוּת. ‏ וְזֶהוּ וְאַלָּה | מַפְִיהֶם
לְמצאִיהֶם שְמַסְעִיהֶם בְּחִינַת מסעִי בָּני יִשְרְאֶל
ְּחִינת ויהי בְֶּסע הָאָרן הוא תְּקוּן וְהַמְתְּקָה לְבְחִינֶת
מוּצאִיהֶם בַגוּלָה, כִּי עלדידי שְבְּתַב משָה אֶת
מוּצְאִיהֶם לְמַסְעיהֶם נְעָשָה מהֶָם תורה ונְכְלְלו
בְּטֶרְשָם בִּבְחִינת קדשי קְָרֶשִים. וְעַל-ודִי זֶה נַמֶשף
משָם מִבְּחִינת מסְעִיהֶם מִבְּחִינת וַיְהִי בַּנֶסע הָאֶרן
נמשָך משֶם תְקוּן וְהמְתְּקָה שִמִסְעִיהֶם שְרָיו עְליְרו
ְּחִינת וַָהִי בְּנְסע הָאָרן תִּקָן כָּ מּצְאִיהֶם כָּל
%
ִצִיאְתֶם וְטַלְטוּלֶם בַּוּלָה בִּי נַתְבַּטְלוּ כָּל הַמְצְרִים
ְהְדִינִים וְנתְרוּמַם הכל לה' יִתְבּרְך בַּבְחִינת וְנַשאַר
גּם הא לאלקינו. (הלכות פקדון - הלכה ה, אותיות
יטב כנ)
ואלה שמות האנשים וכו'
לנחול את הארץ
(במדבר לד, יז-יח)
זְבולון הְיֶה מִפְפִיק לְישֶשבֶר הַצדִיק שְהְיָה עוסק
בַּתוּרה, כַּמו שאמרו רבותינו ז"ל (בִּרֶאשית רַבֶּה
פע"ב, ה. פצ"ט, מ), שְזֶהוּ עקר תִקוּן תאות ממון,
בּמבאֶר בְּדְבְרִי רַבּנו ז"ל (בְּסִימן יג וּבסימן כם)
שעְקַר תקוּן תָּאָות מְמוּן הא צְדְקָה. נָמַצָא שְוְבוּלוּן
הוא בְּחִינַת תקון תּאוּת ממון. וְעַל"בַּןְ זבוּלוּן הוא
קְבוּר על גְבוּל אריןדישרְאֶל בְּצִירון, בּחִינַת עִירְכְתו
על צידן' שסופו על צידון שהוא גבול ארץדישראל,
זה רְמָּ שֶעַל-יָדִי בְּחִינַת זְבוּלוּן, דהַינו בְּחִינַת תְקוּן
תּאוַת ממון זוכין לכָנס לָאָריןדיִשרְאֶל. הַינו דורי
שמְבקשִים וּמְחְפָשִים אֶת הַצַדיק, שָעַל"יְדִי זֶה זוכין
לְהַנְצַל מהחפוש וְהַבּקֶשָה של הַסְמְרָא אֶחְרָא שְהוּא
הַחפוּש וְהַבַּקֶשה אחר הַמְמוּן, עלידי זֶה. זוכים
לאָרידישראל. בִּי עקר אָרדישְראֶל זוכין עלדודי
הצדיק בַּבְחִינת: צדיקים יירשו ארץ (תַּהלִים לז, כם).
ואִי אֶפשָר לָאָרֶם לכות לאָריןדישְרְאֶל כִּי אם עַלדידי
צדיקים אַמִתִיִים, שזְהוּ בְּחִינת הנִשיאים שְהְעָמִיר
משָה לְהַנְחִיל הָאָרין לְיִשרְאֶל, מו שְבְּתוּב (בְּמִדְבּר

Segment 24
HE:
וזה בחי' (במדבר יג) שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען פי' שבאו ישראל לפני משה ואמרו נשלחה אנשים לפנינו כשפרש"י שם וע"י שרצו לשלוח שלוחים לתור את הארץ עי"ז פגמו בא"י כי עיקר הפגם הי' ע"י השלוחים שהם המרגלים כי השליח הוא בחי' טבע שהיא בחינ' מלאך וכנ"ל. כי א"י למעלה מהטבע לגמרי כי שם השגחתו ית' תמיד כ"ש תמיד עיני ה' אלקיך בה וכו' וכשרצו לשלוח מרגלים פגמו בהשגחה ורצו להתנהג בדרך הטבע לשלוח מרגלים לראות אם יוכלו לכבוש ע"פ דרך הטבע ולא האמינו שע"י השגחתו ית' שנמשכת ביותר בא"י יוכלו לעלות אפילו לשמים. ומחמת שפגמו בהשגחה ע"כ הי' עיקר הפגם ע"י השלוחים דייקא שהם המרגלים כי השליח הוא בבחי' מט"ט בחי' הטבע כנ"ל וצריכין להיות ציר נאמן לשולחיו להחיזר השליחות למרא קמא שיהי' נכלל השליח בהמשלח שזהו בחי' כלליות הטבע בהשגחה אחר הבירה בקודם הבריאה שזהו עיקר התכלית כנ"ל. והמרגלים פגמו בהשליחות ולא היו צירים נאמנים לשולחם והוציאו דבת הארץ רעה ואמרו שקר על א"י ושקר הוא עיקר פגפם ההשגחה כי דובר שקרים לא יכון לנגד עיניו כ"ש שם בהתורה הנ"ל. וע"כ גרמו בכי' ודמעות כ"ש ויבכו העם בלילה ההוא כי השקר שהוא פגם עיני ההשגחה גורם דמעות שהם קלקול העינים כמבואר שם בהתורה הנ"ל ע"ש. וע"כ גרמו חורבן ביהמ"ק כשרז"ל אתם בכיתם בכי' של חנם אני אקבע לכם בכי' לדורות וכו' כי הביהמ"ק הוא בחי' עינם כ"ש והי' עיני ולבי שם כי שם עיקר ההשגחה שעי"ז נכלל אחר הבריאה באחד שזהו בחי' נקודת האבן שתי' שממנו הושתת העולם שדרך שם עולין ונכללין באחד. וע"כ בביהמ"ק היו מתכפרין כל העונות כי עיקר פגם כל העונות הוא שנפרדין מאחדותו ית' ח"ו ואז צריך צדיק גדול ביותר שיוכל להמשיך גם עליו אור האמת שהוא בחי' השגחה ועי"ז יזכה גם הוא לשוב אליו ית' כי עיקר התשובה ע"י האמת כנ"ל. וע"כ מי שחטא הי' צריך לבא לביהמ"ק לפני הכהן שהוא בחי' הצדיק האמת שהי' מכפר עליו ע"י הקרבנות שבביהמ"ק כי מגודל אור ההשגחה שהי' בביהמ"ק כנ"ל וע"כ הי' שם עשרה נסים כי הנסים הם התגלות השגחתו ית'. ומגודל התגלות ההשגחה שהי' בביהמ"ק עי"ז הי' ממשיך הכהן אור ההשגחה גם על הרחוק שהוא החוטא עד שגם החוטא שהוא בבחי' אחר הבריאה ממש כנ"ל, נכלל גם הוא באחד וחזר לשורשו ונתתקן חטאו עי"ז כי עיקר התיקון ע"י ההשגחה שהוא בחי' אמת שעי"ז חוזר ונכלל הבריאה באחד וכנ"ל:

EN:
[continued]



# Mattos
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/4/9/

Mattos
מטות
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/4/9

Segment 1
HE:
זה הדבר אשר צוה הס
(במדבר ל', ב)
"בה" מרמז על דַבֶר שרואין מרחוק מאד, וכמו
שפרש רש"י בְּפֶרֶשת מטות: משה נַתְנבַּא בַּכה, וְכָל
הַגְבִיאִים נְתְנַבְּו בָּה, מוסֶף עַלִיהֶם משֶה שְנְתְנְבָא
ְּיזה הַדְבֶר", בִּי כָּ הַגְּבִיאִים נִתְנבָּו בְּאַסְפקְלריָא
שָאִינֶה מאִירה שְרָאוּ נְבוּאָתֶם מרחוק מאד אַבָל
משָה הַתְנבַּא גִם בְּזֶה הַדְבֶר שְהוּא בְּחִינת שרְאֶה
הַנְבוּאֶה בְּרְאיָה יפה וּבְרה, אַבֶל גָּם משָה הַתְנִבּא
בְּכה, כִּי הָיוּ כָּמה נבוּאוּת שִגִּם הא הְכְרַח לראותַ]
מרחוק מאד. (הלכות מתנה - הלכה ה, אות מז)
יִדבּר משָה אֶל ראשי הַמטוּת
1 | (במדבר ל, ב')
בּל הַדְבָרִים שְבְּולֶם, כַלֶם מַקַבָּלִים חַיוּת עלדודי
הַתוּרֶה, כִּי בודאי אין שום חיוּת לֶשוּם דְבָר כִּי אם
מִמָנו יִתְבֶּרך, וקדשָא"בְּריך"הוּא וָאוּריְתָא בלָא חַד,
וּמְחָמַת זֶה וכולין לְעֶבד אֶת הַשָם יִתְבֶּרך בְּכָל
הַדַבָרים שְבָּעילֶם, בָּמו שְבָּתוּב "בְּכֶל הרְכִי דְעָהו",
ִּי בְּכלֶם מִלְבֶּש הַתּוּרָה כַּבְיכול. וְעַל-בָּן יְכוּלין
לְקשָר הכל אֶל התורה ולעשות מִכָּל דַבֶר תוּרה, וְזֶה
גלְתָה לָנוּ התורה הקְדוּשָה בְּמַעַוֶת נַדָרִים ושבועות,
שעל"ידי מצַוָה זו יכולין לעשות תורה ומצות מכּל
הַדְבָרִים שִבְּטוּלֶם, וּבָזֶה גִּלֶּה לָנוּ הֶשָם יִתְבֶּרך שיש
תורה וְעְבוּדֶה בְּכֶל דבֶר שְבְּטוּלֶם, בִּי כַּלֶם מְקַבֶּלין
חיוּת מהַתוּרֶה כנ"ל.
ועל"כן הְחְכֶם עוקר הַגִדר מעַקָרו, בי כָּל ענין נַדֶר
ושבוּעָה הוא תִּלוּי בַּחְכֶם וּגדול הדור, כּי עָנִין נדר
שבוּעָה הא שְמִנְלִין שִבָּד הַדְבָרִים מְַבְּלִין חַיּת
מְהַתוּרֶה וָכו'. אבל זֶה תְּלוּי רק בְּהַגֶרוּל וְהְחְכֶם
שבּדוּר. וּכָמוּ שִבֶּתַב רבּנו ז"ל בַּמאמָר "ְאֶתְחַנַן"
(לקוטי מוהר"ן ב' - סימן ע"ח). שבָּל הפשוטים
צריכין איש פשוט גַדוּל מאד שְעָל ידו כַּלֶּם מקְבָּלִים

Segment 2
HE:
וְזֶה בְּחִינַת רֹאשׁ הַשָּׁנָה. כִּי בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִבְרָא הָעוֹלָם, דְּהַיְנוּ אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא עִקַּר הָעוֹלָם כַּנַּ"ל. כִּי עִקַּר הַכָּבוֹד הוּא עַל-יְדֵי הָאָדָם שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה נִבְרָא הַכֹּל. וְעִקַּר הָאָדָם נִמְשָׁךְ מִנֹּעַם הָעֶלְיוֹן כַּמּוּבָן בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל. וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לְהַמְשִׁיךְ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּחִינַת הַנֹּעַם, וְזֶה נִמְשָׁךְ עַל-יְדֵי הַשּׁוֹפָר שֶׁהוּא בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת עֲשָׂרָה מִינֵי נְגִינָה בִּבְחִינַת הֵיטִיבוּ נַגֵּן בִּתְרוּעָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת נֹעַם בְּחִינַת נְעִים זְמִירוֹת יִשְׂרָאֵל (שְׁמוּאֵל ב כג) וְזֶה בְּחִינַת עָלָה אֱלֹקִים בִּתְרוּעָה ה' בְּקוֹל שׁוֹפָר זַמְּרוּ אֱלֹקִים זַמֵּרוּ וְכוּ'. כִּי תְּרוּעָה וְקוֹל שׁוֹפָר הֵם בְּחִינַת נְגִינָה וְזִמְרָה שֶׁהוּא בְּחִינַת נֹעַם כַּנַּ"ל (וְעַיֵּן כָּל זֶה בִּדְבָרֵינוּ בְּהִלְכוֹת בִּרְכַּת הַפֵּרוֹת הֲלָכָה ד). וְעַל-כֵּן קוֹרִין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה לֵדַת יִצְחָק, כִּי יִצְחָק הוּא הוֹלָדָה הָרִאשׁוֹנָה בִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ"ל, שֶׁנִּמְשַׁךְ מִנֹּעַם עֶלְיוֹן שֶׁעַל-יְדֵי זֶה עִקַּר הִתְגַּלּוּת כְּבוֹדוֹ כַּנַּ"ל. (וְכַמְבֹאָר כָּל זֶה בְּהִלְכוֹת בִּרְכַּת הַפֵּרוֹת הַנַּ"ל עַיֵּן שָׁם). וְזֶהוּ בְּחִינַת תֹּקֶף הַדִּינִים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁצְּרִיכִים לְהַמְתִּיקָם בְּכַמָּה הַמְתָּקוֹת כַּיָּדוּעַ. כִּי מֵחֲמַת שֶׁאָז צְרִיכִין לְעוֹרֵר נֹעַם הָעֶלְיוֹן כְּדֵי לְגַלּוֹת כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה הָיְתָה כָּל הַבְּרִיאָה שֶׁנִּבְרָא בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה כַּנַּ"ל, עַל-כֵּן אָז בָּאִין הַחוֹבְלִים לְהִתְתַּקֵּן כַּנַּ"ל. וְגַם כִּי כָּל פְּגַם הַחוֹבְלִים נִמְשָׁךְ מֵחֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן כַּמְבֹאָר בִּדְבָרֵינוּ (בְּהִלְכוֹת כִּבּוּד אָב וָאֵם עַיֵּן שָׁם), וְחֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן הָיָה בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה עַל-כֵּן נִתְעוֹרְרִין אָז כָּל תֹּקֶף הַדִּינִים. כִּי הַחוֹבְלִים הֵם בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת בְּחִינַת דִּינִים קָשִׁים, כִּי מִשָּׁם שָׁרְשָׁם כַּיָּדוּעַ. וְזֶה כָּל עֲבוֹדַת רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁל הַצַּדִּיקִים לְהַמְתִּיק תֹּקֶף הַדִּינִים, הַיְנוּ לְהַמְתִּיק לְבַטֵּל יְנִיקַת הַחוֹבְלִים שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לְהִתְגַּבֵּר לְקַלְקֵל אֶת הַנְּעִימִים חַס וְשָׁלוֹם, וְאַדְּרַבָּא הַחוֹבְלִים יִתְתַּקְּנוּ עַל-יְדֵי הַנְּעִימִים וְכַנַּ"ל. וּבִשְׁבִיל זֶה צְרִיכִים לִנְסֹעַ לִגְדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁיּוֹדְעִים לַעֲסֹק בְּתִקּוּן זֶה בִּשְׁלֵמוּת. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁהוֹלְכִין עַל קִבְרֵי צַדִּיקִים בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה. כִּי הִסְתַּלְּקוּת הַצַּדִּיק הוּא בְּנֹעַם הָעֶלְיוֹן וְכוּ' (כַּמְבֹאָר שָׁם בְּהִלְכוֹת בִּרְכַּת הַפֵּרוֹת הַנַּ"ל עַיֵּן שָׁם). כִּי יֵשׁ עֲבוֹדָה גְּדוֹלָה בְּעִנְיָן זֶה לְתַקֵּן בְּחִינַת הַחוֹבְלִים. כִּי כָּל מַה שֶּׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרָה יוֹתֵר מִנְּעִימוּת עֶלְיוֹן יוֹתֵר, בָּאִים חוֹבְלִים מְקֻלְקָלִין יוֹתֵר וְיוֹתֵר לְהִתְתַּקֵּן וִיכוֹלִים לִגְרֹם קִלְקוּל יוֹתֵר חַס וְשָׁלוֹם. עַל-כֵּן צְרִיכִין לָזֶה צַדִּיק גָּדוֹל בְּמַעֲלָה מְאֹד מְאֹד שֶׁיָּכוֹל לְהַמְשִׁיךְ מִנֹּעַם הָעֶלְיוֹן בְּתַכְלִית הַמַּעֲלָה וְלֹא יִפְגֹּם שָׁם כְּחוּט הַשַּעֲרָה. כִּי זִכֵּךְ עַצְמוֹ מִתַּאֲווֹת עוֹלָם הַזֶּה בְּתַכְלִית, וְאֵין לוֹ שׁוּם נְגִיעָה כָּל שֶׁהִוא בְּשׁוּם נִדְנוּד תַּאֲוָה בָּעוֹלָם שֶׁכֻּלָּם נִמְשָׁכִין מִנְּפִילַת נְעִימוּת הָעֶלְיוֹן. וְאֵין מִי שֶׁיָּכוֹל לַעֲלוֹת בִּשְׁלֵמוּת לְנֹעַם הָעֶלְיוֹן לְתַקֵּן הַחוֹבְלִים, כִּי אִם מִי שֶׁהוּא נָקִי לְגַמְרֵי מִפְּגַם הַנְּעִימוּת וְאֵין לוֹ שׁוּם הִסְתַּכְּלוּת בְּזֶה הָעוֹלָם כַּנַּ"ל. וְהוּא זוֹכֶה לִנְעִימוּת נִצְחִי בִּבְחִינַת 'נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח' שֶׁשָּׁם אֵין מַגִּיעַ שׁוּם פְּגָם כְּלָל:

EN:
[continued]

Segment 3
HE:
וְזֶה בְּחִינַת הַשּׁוֹפָר שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁהוּא כָּלוּל מִכָּל הָעֲשָׂרָה מִינֵי נְגִינָה שֶׁהֵם כְּלַל הַנְּעִימוּת הָעֶלְיוֹן. כִּי קוֹל הַשּׁוֹפָר חָזָק וְגָבֹהַּ מְאֹד מְאֹד, וְיֵשׁ לוֹ כֹּחַ לַעֲלוֹת לְמַעְלָה לְמַעְלָה וּלְעוֹרֵר תַּכְלִית הַנֹּעַם הָעֶלְיוֹן הַנַּ"ל שֶׁשָּׁם נִתְתַּקֵּן הַכֹּל, בִּבְחִינַת וַיְהִי קוֹל הַשּׁוֹפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד וְכוּ'. וּכְתִיב וְקוֹל שׁוֹפָר חָזָק מְאֹד, שֶׁקּוֹל הַשּׁוֹפָר חָזָק מְאֹד שֶׁיֵּשׁ לוֹ כֹּחַ לְהִתְגַּבֵּר וּלְהַמְתִּיק וּלְבַטֵּל כָּל הַחוֹבְלִים מֵחֲמַת שֶׁיָּכוֹל לְעוֹרֵר תַּכְלִית הַנֹּעַם הָעֶלְיוֹן בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא יוּכְלוּ הַחוֹבְלִים לְקַלְקְלוֹ וְכַנַּ"ל. אֲבָל צְרִיכִין לָזֶה כֹּחַ הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל מְאֹד שֶׁפֵּרֵשׁ עַצְמוֹ מִכָּל וָכֹל מִנְּפִילַת הַנְּעִימוּת שֶׁנָּפַל לְזֶה הָעוֹלָם לְכָל הַתַּאֲווֹת וְכַנַּ"ל. וּמֵחֲמַת שֶׁאֵין שָׁכִיחַ עַתָּה צַדִּיק כָּזֶה שֶׁיִּהְיֶה גָּדוֹל בְּמַעֲלָה כָּזֶה, עַל-כֵּן צְרִיכִים לֵילֵךְ וְלִסַּע עַל קִבְרֵי הַצַּדִּיקִים הַמֻּפְלָגִים בְּמַעֲלָה שֶׁזָּכוּ לָזֶה. וְזֶהוּ אַשְׁרֵי הָעָם יֹדְעֵי תְרוּעָה, יֹדְעֵי דַּיְקָא שֶׁיְּכוֹלִים לְעוֹרֵר הַמֹּחִין עַל-יְדֵי הַתְּרוּעָה וְקוֹל שׁוֹפָר. דְּהַיְנוּ שֶׁיְּכוֹלִים לְהַגִּיעַ עִם הַתְּרוּעָה וְקוֹל שׁוֹפָר עַד תַּכְלִית נֹעַם הָעֶלְיוֹן שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר הַדַּעַת וְהַמֹּחִין כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ ה' בְּאוֹר פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן. זֶה בְּחִינַת אוֹר הַפָּנִים שֶׁהוּא בְּחִינַת שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח וְכַנַּ"ל. וְזֶהוּ בְּשִׁמְךָ יְגִילוּן כָּל הַיּוֹם, כִּי שָׁם עִקַּר הַשִּמְחָה בְּחִינַת שֹׂבַע שְׂמָחוֹת וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ בְּצִדְקָתְךָ יָרוּמוּ, בְּצִדְקָתְךָ דַּיְקָא. כִּי עִקַּר הַתִּקּוּן עַל-יְדֵי הַצְּדָקָה שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה כְּלִי לְקַבֵּל הַשְׁפָּעַת הַנֹּעַם הָעֶלְיוֹן כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל. וּבִשְׁבִיל זֶה נוֹהֲגִין כָּל יִשְׂרָאֵל לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה בְּיָמִים אֵלּוּ כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ הַשְׁפָּעַת הַנֹּעַם שֶׁנִּמְשָׁךְ עַל-יְדֵי הַכְּלִי שֶׁל הַצְּדָקָה כַּנַּ"ל. וְזֶה עִקַּר הַתְּשׁוּבָה שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה וַעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה, כִּי כָּל הַחֲטָאִים נִמְשָׁכִין עַל-יְדֵי הַחוֹבְלִים כַּנַּ"ל, וְעַתָּה עוֹסְקִין לְתַקְּנָם שֶׁעַל-יְדֵי זֶה עִקַּר הַתְּשׁוּבָה:

EN:
[continued]

Segment 4
HE:
לפרישות, שָאלוּ הַגְּדָרִים הֶם מה לנֶדר בָּהֶם. וְכן
אמרוּ (נדרים ח): שרי ליה לָאֶנֶש לְמנְדר לזְרוּזי
נפשיה. וְעַקָר הַנדר כַשמוצִיאו בַּפיו. וּבזֶה רואין גדל
בהַ הַדְבּוּר וּמִבְטָא ְפָּתִִם. של הָאָדָם שֶעלייְרי
הדבּוּר הא יכול לְהְתְגּבַּר בִּיוּתַר לפרש אֶת עצמו
אפלו מן הַהְתַּר, כַּמו שאמרו: נדָרִים סיג לפרישות,
כמ שרואין בחוש מִכָּל מי שְרוּצַה לְהַרַגִיל. אֶת
עַצַמו בָּאִיזֶה קְדשָה ופרישות. שְנִמְצְאִים הַרְבֶּה
שעושים נדֶר או שבוּעָה עַל זֶה, כְּגוּן: לְהְתְעָנוּת אִיזֶה

Segment 5
HE:
נִמְצָא, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לֶאֱכֹל שׁוּם דָּבָר מִן הַחַי כִּי אִם עַל-יְדֵי הַתִּקּוּן שֶׁל בְּחִינַת הַתְּפִלָּה, בִּבְחִינַת דִּין שֶׁל הַבַּעַל כֹּחַ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שְׁחִיטָה כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן חָלָב הַיּוֹצֵא מִן הַחַי הִתִּירָה הַתּוֹרָה, כִּי עִקַּר הֶחָלָב נִמְשָׁךְ עַל-יְדֵי הַלֵּדָה, שֶׁאָז דָּם נֶעְכָּר וְנַעֲשֶֹה חָלָב, שֶׁזֶּה נַעֲשֶֹה עַל-יְדֵי בְּחִינַת הַתִּקּוּן הַנַּ"ל שֶׁל בְּחִינַת הַתְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין שֶׁל הַבַּעַל כֹּחַ, כִּי עִקַּר הַלֵּדָה נִמְשָׁךְ מִשָּׁם, כִּי כָּל הַהוֹלָדוֹת הֵם תִּקּוּן חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן כַּיָּדוּעַ, כִּי בְּכָל הוֹלָדָה נִתְבָּרֵר בֵּרוּרִים שֶׁנִּתְעָרְבוּ מֵחֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן כַּיָּדוּעַ. וְעַל-כֵּן עִקַּר הַהוֹלָדָה נִמְשֶׁכֶת עַל-יְדֵי בְּחִינַת הַתְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין שֶׁל הַבַּעַל כֹּחַ, כִּי אִתְעָרוּתָא דְּזִוּוּגָא מִסִּטְרָא דִּגְבוּרָה. (כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ), שֶׁזֶּה בְּחִינַת תְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין, כִּי הַזִּוּוּג הוּא בְּחִינַת תְּפִלָּה כַּיָּדוּעַ. וְכַמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, גַּם כֵּן עַל מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, עַל תְּפִלָּתִי שֶׁתְּהֵא סְמוּכָה לְמִטָּתִי וְכוּ', עַיֵּן שָׁם (סִימָן ט). וּמֵחֲמַת פְּגַם אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁעִקַּר הַפְּגָם הָיָה בִּפְגַם הַבְּרִית. עַל-כֵּן הַהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה הִתְעוֹרְרוּת הַזִּוּוּג מִסִּטְרָא דִּשְֹמָאלָא שֶׁהוּא סִטְרָא דִּגְבוּרָה כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן צְרִיכִין שֶׁיִּהְיֶה לָזֶה גִּבּוֹר גָּדוֹל וּבַעַל כֹּחַ שֶׁיִּזְכֶּה שֶׁיִּהְיֶה זִוּוּגוֹ בִּקְדֻשָּׁה, שֶׁלֹּא יִתְאַחֵז בּוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, הַדִּין דְּסִטְרָא אָחֳרָא שֶׁהוּא בְּחִינַת מֹחִין דְּקַטְנוּת, שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ תַּאֲוַת הַבְּהֵמִיּוּת, רַק צָרִיךְ לִהְיוֹת גִּבּוֹר, חָזָק וּבַעַל כֹּחַ, בְּחִינַת גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵֹי דְבָרוֹ. אִנּוּן דְּמִתְגַּבְּרִין עַל יִצְרֵיהוֹן, אִנּוּן דַּמְיָין לְמַלְאָכִין מַמָּשׁ. וְאָז כְּשֶׁזּוֹכֶה לִהְיוֹת גִּבּוֹר וּבַעַל כֹּחַ לְהִתְגַּבֵּר עַל תַּאֲוָתוֹ, אֲזַי אַף-עַל-פִּי שֶׁבַּהֶכְרֵחַ, אַף-עַל-פִּי-כֵן, הִתְעוֹרְרוּת הַזִּוּוּג מִסִּטְרָא דִּגְבוּרָא, עִם כָּל זֶה אֵין הַסִּטְרָא אָחֳרָא נֶאֱחֶזֶת בּוֹ כְּלָל, חַס וְשָׁלוֹם, אַדְּרַבָּא, זִוּוּג בִּקְדֻשָּׁה הוּא בִּבְחִינַת הַתְּפִלָּה, בִּבְחִינַת דִּין שֶׁל הַבַּעַל כֹּחַ הַנַּ"ל, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה, אַדְּרַבָּא, מוֹצִיאִין כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת וְכָל הַדַּעַת וְכוּ' מֵהַסִּטְרָא אָחֳרָא בִּבְחִינַת חַיִל בָּלַע וַיְקִאֶנּוּ וְכוּ' כַּנַּ"ל, וְעַל-יְדֵי-זֶה מִתְבָּרֵר וּמְתַקֵּן חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן כַּנַּ"ל:

EN:
[continued]

Segment 8
HE:
כמדומה שכך שמעתי מפיו הקדוש נ"י: וְזֶה בְּחִינַת עַל-כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד, כִּי לָאו כָּל אָדָם זוֹכֶה לָזֶה לְמַה שֶּׁזָּכָה מֹשֶׁה, וְעַל-כֵּן אָנוּ מְצֻוִּים לְהַעֲמִיד תּוֹלָדוֹת וְשֶׁלֹּא לִהְיוֹת פְּרוּשִׁים לְגַמְרֵי, וְזֶהוּ, "עַל-כֵּן יַעֲזָב אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ", הַיְנוּ זִוּוּגָא דְאַבָּא וְאִמָא, שֶׁהוּא בְּחִינַת זִוּוּגָא דְּמֹשֶׁה הַנַּ"ל וְדָבַק וְכוּ' 'וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד', הַיְנוּ בְּחִינַת זִוּוּג וְדַעַת שֶׁל שָׁלוֹם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד כַּנַּ"ל:

EN:
According to the ma'amar "Tik'u" etc., "to draw peace into the world" — see there in the first book, Torah 14.

And through the talmid chacham awakening the root of their neshamah, through this the neshamos sparkle to one another. And through this, illumination reaches even the sinners of Israel, and he returns in teshuvah. And through this, the neshamos of gairim are also born etc.

Segment 9
HE:
אות ז ליקוטי הלכות אבן העזר הלכות סוטה הלכה ג

EN:
And the general principle is that one must raise the kavod to its root, which is yirah [fear of G-d] etc. And the primary kavod is to make ba'alei teshuvah [penitents] and gairim [converts] — and this is the primary glory of Hashem, blessed be He. And it is not possible to draw close ba'alei teshuvah and gairim except through the Torah. For the talmid chacham, when he engages in the Torah — which has 600,000 letters — he awakens the roots of the neshamos of Israel that arose in the primordial thought (machshavah techilah), which are 600,000 neshamos corresponding to the 600,000 letters of the Torah. And all of them are rooted in the letters of the holy Torah.

And these ba'alei teshuvah and gairim are the aspect of palga [half / incomplete], for they need great exertions and they have many obstacles (meni'os) before they strip off the soiled garments (begadim tzo'im) that obstruct them from holiness greatly etc. But the neshamos of the children of the true talmid chacham — who merited to awaken the roots of neshamos in the primordial thought — their neshamos are luminous and pure etc.; see there all this well.

Segment 10
HE:
ועל כן נקראין קידושין לשון קודש שהוא בחינת חכמה כידוע, כי על ידי הקדושין שהוא בחינת צדקה נמשך החכמה והדעת בחינת ולוקח נפשות חכם, שעל ידי זה עיקר הזווג דקדושה בבחינת והאדם ידע כמו שאמר רבינו ז"ל:

EN:
However, in truth, the primary honor and hidur is certainly only for the elder who has acquired wisdom — the true talmid chacham who acquired wisdom. "Acquired" (kanah) specifically — in the aspect of "emes — acquire it" (Proverbs 23:23). For the primary wisdom is emes, and emes one must specifically acquire — it is impossible to merit it for free. For it is impossible to merit the true wisdom, which is yiras Shamayim, as it is written, "The beginning of wisdom is the fear of Hashem" — except through great exertions. Through this, one acquires the emes, which is the true wisdom. And therefore one must honor him with rising and hidur, as it is written, "and you shall honor the face of an elder."

Segment 11
HE:
וְזֶהוּ בְּחִינַת תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה, אַל תִּקְרֵי "מוֹרָשָׁה" אֶלָּא "מְאֹרָסָה" (כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ), כִּי הַתּוֹרָה נִמְשֶׁכֶת עַל-יְדֵי הַצְּדָקָה שֶׁהִוא בְּחִינַת אֵרוּסִ

EN:
For he has merited the hadras panim [beauty/glory of the face], which is the light of the face, in the aspect of "in the light of the king's face there is life" (Proverbs 16:15). For the primary light of the face, the hadras panim, is emes, in the aspect of "You shall give emes to Ya'akov" — in the aspect of "seekers of Your face — Ya'akov, selah" (Psalms 24:6). As is brought in his [our Rebbe's] words of blessed memory: that Ya'akov is the aspect of emes, which is the aspect of the light of the face, the hadras panim. And therefore the elder who has acquired wisdom — the primary wisdom is emes, in the aspect of "emes — acquire it," as mentioned above — which is the light of the face, the hadras panim. Therefore he certainly deserves honor and hadras panim, in the aspect of "and you shall honor (v'hadarta) the face of an elder."

Segment 12
HE:
וְעַל-כֵּן כָּל הַתּוֹרָה נִקְרֵאת בְּשֵׁם "צְדָקָה", כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָנוּ כִּי נִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה", כִּי הַמְשָׁכַת הִתְגַּלּוּת הַתּוֹרָה זוֹכִין עַל-יְדֵי צְדָקָה כַּנַּ"ל:

EN:
But because of this itself, the Torah commanded to honor also the elder in years when he reaches gray hair — which is seventy years — even though he is not a chacham; only he must not be a wicked person, who is the zakain ashmay. For everything is because of the honor of the true elder who has acquired wisdom. For the entire world was created only to serve him and for his sake etc. For it is impossible that the chacham should be alone in the world.

Segment 13
HE:
וְכָל הַבְּרָכוֹת שֶׁמְּבָרְכִין עַל כָּל הַדְּבָרִים כֻּלָּם הֵם בִּבְחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, כִּי קֹדֶם שֶׁמְּבָרְכִין עַל הַדָּבָר וּמוֹדִים שֶׁה' יִתְבָּרַךְ בָּרָא אוֹתוֹ קֹדֶם לָזֶה, אֵין שְׁלֵמוּת לְהַדָּבָר, וְאֵין נִמְשָׁךְ שְׁלֵמוּת הַחִיּוּת דִּקְדֻשָּׁה לְאוֹתוֹ הַדָּבָר, כִּי הַכֹּל נִבְרָא לִכְבוֹדוֹ כְּדֵי שֶׁיּוֹדוּ וִיבָרְכוּ אוֹתוֹ עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, כָּל פֹּעַל ה' לְמַעֲנֵהוּ וְכוּ'. כִּי כְּשֶׁמְּבָרְכִין עַל הַפְּרִי בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ אוֹ בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה וְכַיּוֹצֵא. בָּזֶה מַמְשִׁיכִין עִקַּר שְׁלֵמוּת בְּרִיאַת אוֹתָהּ הַפְּרִי וּכְאִלּוּ עַכְשָׁו נִבְרֵאת הַפְּרִי עַל-יְדֵי הַבְּרָכָה שֶׁבֵּרֵךְ עָלֶיהָ שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִמְשָׁךְ שְׁלֵמוּת חִיּוּתָהּ דִּקְדֻשָּׁה. נִמְצָא שֶׁעַל-יְדֵי הַבְּרָכָה הִיא בְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל. שֶׁמּוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל שְׁלֵמוּת חִיּוּתוֹ כַּנַּ"ל. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כְּתִיב לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ. וּכְתִיב וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי-אָדָם כָּאן קֹדֶם בְּרָכָה וְכָאן לְאַחַר בְּרָכָה. כִּי קֹדֶם בְּרָכָה כְּאִלּוּ הַכֹּל עֲדַיִן בְּכֹחַ ה' בִּבְחִינַת לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ שֶׁהַכֹּל עֲדַיִן שֶׁל ה' כִּי נֶחֱשָׁב כְּאִלּוּ לֹא יָצָא עֲדַיִן מִכֹּחוֹ אֶל הַפֹּעַל. אֲבָל לְאַחַר בְּרָכָה אָז דַּיְקָא וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי-אָדָם. כִּי עַל-יְדֵי הַבְּרָכָה מוֹצִיאִין מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל וְאָז שַׁיָּךְ הַכֹּל לִבְנֵי-אָדָם, דְּהַיְנוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם קְרוּיִים אָדָם כִּי הֵם הוֹצִיאוּ הַכֹּל מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל עַל-יְדֵי הַבְּרָכָה כַּנַּ"ל:

EN:
[continued]

Segment 14
HE:
דקלפה, שהוא מוּתרוּת של דעת עַלִיון, וכַשְמשְתַנָה,
ידע שהקדוש-בּרוּף"הוּא בְּכעַם. נמצַא, שִבַּלְעַם הוא
דעת דַקְלְפָּה, וְעַל-ידי דַבוּריו הוליד אוירים אַרְסַיִים
של נָאוּף. כָזֶה כְּשְבָאו. מִמְלְחָמַת. מדון, נְאָמַר
(במדבר לא) וַיקצף משה על פְּקוּדי הֶחָיל, וַיּאמר
הַחִיִיתֶם כָּל נְקַבֶה, הן הַגֶּה הָיוּ בְּדבַר בְּלְעֶם. בְּדְבֶר
דַיקָא, כַּי עלדידי דַבָּרִיו, שהוּא הַתְגְּלוּת הַדַעַת שלו,
הוליד נָאוּף בְּמדין, וְּפִיכֶך בְּשְבְּאוּ מִפְלְחָמוּת מִרָין
בַּתִיב (שם): וַיקְרבוּ אֶל משה (ראשי) הפּקדים וְכו'
וַיאמרו וקרב אֶת קְרבַּןְ ה' וְכו' לְכפַּר על נפשתינו
לְפנִי ה'. ודֶרשוּ רבּוּתִינו זְכְרוֶּם לְבְּרְכָה (שבת סד),
שְבֶּ אֶמרה אף"עליפי שְמִידי עברה יְצָאנו, מידי
הרהור לא יִצָאנוּ. (לקוטי מוהר"ן א' - סימן מ"ג)
אך את הזהב ואת הכסף
(במדבר לא, כב)
עלדורי ההְבשָר עלדודי הֶאֶש, עליורי זֶה ממְשיכִין
בּחִינֶת מִפֶּלֶת הְרְשָעִים בעוּלֶם הוֶה...
בִּי פְלִיטַת הָאסוּר לחוץ עודי האש זֶה בְּחִינַת
שְפוְטִין וזרְקִין אֶת הְרְשָעִים כחוץ, בִּי הרשָעִים הֶם
ְּבְחִינַת. הָאסוּר. שָהוּא הַכְלְפָּה, וְְקַר הַכְנְעְתֶם
וּמפּלְתֶַּם שהוא בְּחִינת פלִיטת הָאפוּר לחוץ הוא
עלדידי הֶאֶש, בִּי עקר מִפְלָת הַרְשָעִים לְעְתִיד, בִּיוּם
הדין הַגְדוּל וְהַנוּרא יְהְיָה עלדודי הֶאש, כָּמו שבתוב:
"בִּי באש ה' נשפט וְכו", וּכְתִיב: "כִּי הַגָּה היים בָּא
בוּעַר כַתְנוּר וכו' בי מהֶאש יִצַאוּ וְהֶאש תּאכַלם", כִּי
הֶם חַמָמוּ עַצְמֶן בְּאֶש הַתְּאָווּת ולא די לָהֶם בְֶּה, אף
ּם הַבְִירוּ בָּהֶם אש הַקְנְאֶה בְּצַדִיקי אָמַת וּבכשרי
%
ישראל וְרְדְפוּ אותֶם בְּכל מִיני הְרְרִיפוּת, עַל"כָּן יִהְיָה
ִפַלְתֶּם עליידי חאש כנ"ל. וְזֶה בְּחִינת הְכֶשָר כלִים
לְהפֶלִיט הָאִסוּר שְבָּהֶם עַלייָדִי הֶאֶש, ההִינו שָמַפִילִין
הֶרשָעִים שהם בּחִינת הָאסוּר עלדודי הֶאש, וכמו
שִבָּתוּב: "כָּל דַבָר אשר ובא באש תַעַבִירוּ בַאש",
ּכְדֶרֶ תַּשְמישו כֶּך הַגְעְלְתו, בִּי בּפִי מה ש:ְדְבֶּק
הֶאפוּר, שהוא בְּחִינת הרשע עלדידי האש כָּמוּ כן
צֶריכין. לְהַפְלִיטו. וּלְהַפילו. עלדודי הֶאֶש. נִמִצָא,
הְרשָעִים, שֶעל-יָדי זה נִשְלֶם הַדבור. וְזֶה בְּחִינת אַף
אֶת הַוֶרֶב וְאֶת הַכֶּסֶף וְכוּ, וְדרשוּ רבוּתִינוּ ז"ל,
שאי אֶפֶשָר לְהַמֶשיך בְּחִינַת מַפָּלֶת הַרשָעִים שֶהוּא
בְּחִינת פֶלִיטת האפור לחוץ כּי אם עליידי הָאָמַת
(כמבואר בלקוטי מוהר"ן, חלק א', תורה ס",
שלעתיד יהיה מפלת הרשעים על ידי התגלות

Segment 15
HE:
וּלְבָאֵר הָעִנְיָן יוֹתֵר הוּא, כִּי תְּקִיעַת שׁוֹפָר, שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁינָה, בְּחִינַת הַמְשָׁכַת הַמֹּחִין, שֶׁהוּא בְּחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה עַל-יְדֵי קוֹל שׁוֹפָר, זֶה בְּחִינַת שֶׁבָּאִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הַיְנוּ כִּי מְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַזֹּאת שֶׁכָּתַב שָׁם בְּשִׂיחָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁאַחַר הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְזֶה לְשׁוֹנוֹ, כִּי לְמַעְלָה דִּבַּרְנוּ מִבְּחִינַת דֶּרֶךְ אֶרֶץ, הַיְנוּ הַדֶּרֶךְ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אָמְנָם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּעַצְמָהּ יֵשׁ בָּהּ גַּם כֵּן בְּחִינַת עֶשֶׂר קְדֻשּׁוֹת וְכוּ' וְכָל מַאֲמָר יֵשׁ לוֹ יִרְאָה בְּחִינַת ( תְּהִלִּים קיט), "הָקֵם לְעַבְדֶּךָ אִמְרָתֶךָ אֲשֶׁר לְיִרְאָתֶךָ", כִּי יֵשׁ יִרְאָה לְמַעְלָה מִיִּרְאָה וְכוּ' עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ, עַיֵּן שָׁם הַיְנוּ כִּי יֵשׁ בְּחִינַת עֲבוֹדָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַדֶּרֶךְ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְיֵשׁ בְּחִינַת עֲבוֹדָה שֶׁהוּא בְּחִינָה שֶׁבָּאִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַמָּשׁ וְזֶה בְּחִינַת רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁאָז עוֹסְקִין לְהַמְשִׁיךְ קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁנַּעֲשָׂה אָז בְּחִינַת שֵׁינָה וְהִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁינָה עַל-יְדֵי הַשּׁוֹפָר, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַדֶּרֶךְ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא בְּחִינַת שֵׁינָה, בְּחִינַת הַנְהָגַת הַפְּשִׁיטוּת הַנַּ"ל שֶׁעַל יָדוֹ מַמְשִׁיכִין הַחֶסֶד חִנָּם הַנַּ"ל, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה הוֹלְכִין לִכְבֹּשׁ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַדֶּרֶךְ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְאַחַר כָּךְ זוֹכִין לְהִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁינָה עַל-יְדֵי הַשּׁוֹפָר, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שֶׁבָּאִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַמָּשׁ, כִּי הַמְשָׁכַת הַמֹּחִין, שֶׁהוּא הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁינָה עַל-יְדֵי הַשּׁוֹפָר, זֶהוּ בְּחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַמָּשׁ, כִּי עִקַּר הַמֹּחִין בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כִּי אֵין חָכְמָה כְּחָכְמַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל ( כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּמִּדְרָשׁ פָּרָשַׁת שְׁמִינִי וְכַמּוּבָא בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא סִימָן עא) וְזֶה בְּחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה בְּקוֹל שׁוֹפָר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ( שְׁמוֹת יט), "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וְכוּ' וַיְהִי קוֹלוֹת וּבְרָקִים וְכוּ' וְקוֹל שׁוֹפָר וְכוּ'" כִּי עִקַּר הַמְשָׁכַת הַתּוֹרָה הוּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כִּי אֵין תּוֹרָה כְּתוֹרַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ שָׁם וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב, "כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה" וְזֶה בְּחִינַת גֹּדֶל עֹצֶם הַיִּרְאָה שֶׁנִּמְשֶׁכֶת עַל-יְדֵי הַשּׁוֹפָר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ( עָמוֹס ג), "הֲיִתָּקַע שׁוֹפָר בָּעִיר וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ וְכוּ'" כִּי כְּשֶׁנִּמְשָׁכִין הַמֹּחִין שֶׁהוּא בְּחִינַת הַתּוֹרָה נִמְשָׁךְ יִרְאָה גְּדוֹלָה כִּי אִם אֵין חָכְמָה אֵין יִרְאָה וְכוּ' וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּקַבָּלַת הַתּוֹרָה וּלְבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ וְכוּ' וְזֶה בְּחִינַת הַיִּרְאָה הַנִּזְכֶּרֶת בְּסוֹף הַתּוֹרָה שֶׁכָּל מַאֲמָר יֵשׁ לוֹ יִרְאָה, בְּחִינַת הָקֵם לְעַבְדֶּךָ אִמְרָתֶךָ אֲשֶׁר לְיִרְאָתֶךָ, שֶׁזֶּה זוֹכִין כְּשֶׁבָּאִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁיֵּשׁ שָׁם עֶשֶׂר קְדֻשּׁוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת וְכוּ', עַיֵּן שָׁם וְעַל-כֵּן עִקַּר כְּבִישַׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הָיָה עַל -יְדֵי קוֹל שׁוֹפָר, כִּי כְּשֶׁנִּכְנְסוּ לִירִיחוֹ, שֶׁהוּא תְּחִלַּת כְּנִיסָתָם לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל תָּקְעוּ בְּשׁוֹפָר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּיהוֹשֻׁעַ, כִּי תְּקִיעַת שׁוֹפָר, שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁינָה הַמְשָׁכַת הַמֹּחִין, שֶׁהוּא הַמְשָׁכַת הַתּוֹרָה, זֶהוּ בְּחִינַת שֶׁבָּאִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁשָּׁם עִקַּר הַמֹּחִין וְהַתּוֹרָה כַּנַּ"ל: 

וְזֶהוּ בְּחִינַת ( תְּהִלִּים פט) אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה וְכוּ', אַשְׁרֵי הָעָם זֶה בְּחִינַת תְּמִימוּת וּפְשִׁיטוּת, בְּחִינַת, בַּאֲשֻׁרָי אָחֲזָה רַגְלִי דַּרְכּוֹ שָׁמַרְתִּי וְלֹא אָט ( אִיּוֹב כג), שֶׁלֹּא הִטָּה יָמִין וּשְׂמֹאל מִדְּרָכָיו יִתְבָּרַךְ רַק בְּדַרְכּוֹ וּבַאֲשׁוּרוֹ אֶחֱזֶה רַגְלָיו, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תְּמִימוּת וּפְשִׁיטוּת שֶׁאֵינוֹ נוֹטֶה מֵהַדֶּרֶךְ עַל-יְדֵי אֵיזֶה חָכְמוֹת כְּמוֹ שֶׁנִּמְצְאוּ כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁנָּטוּ מֵהַדֶּרֶךְ הָאֱמֶת וְהַתָּמִים עַל-יְדֵי חָכְמוֹת וְזֶהוּ עִקַּר אֲשׁוּרָיו וּתְהִלּוֹתָיו שֶׁל אִישׁ כְּשֶׁהוֹלֵךְ בִּתְמִימוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ( שָׁם קיט), "אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ הַהוֹלְכִים בְּתוֹרַת ה'" וְזֶהוּ, "אַשְׁרֵי הָעָם", בְּחִינַת תְּמִימוּת, עַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין אַחַר כָּךְ לְהַמְשָׁכַת הַמֹּחִין, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת יוֹדְעֵי תְּרוּעָה, בְּחִינַת תְּקִיעַת שׁוֹפָר, שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁינָה ׀ הַמְשָׁכַת הַמֹּחִין כַּנַּ"ל וְזֶהוּ ( שָׁם פט), "ה' בְּאוֹר פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן" בְּחִינַת הַמֹּחִין שֶׁהֵם אוֹר הַפָּנִים, בְּחִינַת חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו וְכוּ'. וְזֶהוּ ( שָׁם), "בְּשִׁמְךָ יְגִילוּן כָּל הַיּוֹם" כִּי עַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לְשִׂמְחָה, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם בְּסוֹף הַתּוֹרָה הַנַּ"ל שֶׁיְּכוֹלִין לָבוֹא לְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה עַל-יְדֵי הַתְּמִימוּת וְהַפְּשִׁיטוּת וְכוּ', עַיֵּן שָׁם. כִּי עִקַּר הוּא תְּמִימוּת וּפְשִׁיטוּת וֶאֱמוּנָה, וְאָז דַּיְקָא זוֹכִין לְמֹחִין שְׁלֵמִים, שֶׁהֵם חָכְמָה אֲמִתִּית, שֶׁעִקַּר הַחָכְמָה לְהַמְשִׁיךְ דַּרְכֵי הַתְּמִימוּת יוֹתֵר וְיוֹתֵר וְכֵן בְּכָל פַּעַם וּפַעַם, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת כָּל תְּרוּעָה פְּשׁוּטָה לְפָנֶיהָ וּפְשׁוּטָה לְאַחֲרֶיהָ וְכַנַּ"ל:

EN:
This is the aspect of the forty-nine letters in Shma and Baruch Shaim Kevod Malchuso L'Olam Va'ed, as above. Therefore the measure of terumah is one part in fifty [two out of a hundred] — for the upper Ratzon is the aspect of the fiftieth gate, from which all forty-nine gates are drawn. These correspond to the forty-nine letters of Kri'as Shma, whose essential core is the kutz'a of the letter daled — the aspect of the secret nekudah of the true tzaddik, the aspect of the fiftieth gate that is sealed, hidden, and hinted at only through the secret nekudah of the tzaddik: the kutz'a of the daled of "Echad," which is the yud [numerical value 10]. The five words "Shma Yisrael Hashem Elokainu Hashem" are included there — as brought in Tikkunai Zohar, that they are the aspect of the five stones of the sling, the aspect of : the five smooth stones that Dovid took when he fought Golyas — who denied the Ratzon and stood for forty days to prevent them from Kri'as Shma, as Rashi explains there. Dovid subdued him through the five smooth stones, which are the aspect of the five words of Shma, etc. He included them all in "Echad" — the essential thing being the kutz'a of the daled, which is the yud. For five times ten is fifty — the ultimate upper Ratzon. From there the essential drawing of the Ratzon to the forty-nine gates: the twenty-five letters of Shma sweeten the twenty-four courts through Baruch Shaim, etc. — as above. For avanim [stones] is the aspect of ratzon, as explained in the Torah: the aspect of "even sh'laimah r'tzono" — "a whole stone — his will," etc.; see there.

Segment 16
HE:
וְזֶהוּ בְּחִינַת הֲפָרַת נְדָרִים מַה שֶּׁהַבַּעַל מֵפֵר נִדְרֵי אִשְׁתּוֹ, כִּי נְדָרִים הֵם בְּבִינָה שֶׁהוּא בְּחִינַת קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, בְּחִינַת שֵׂכֶל הָעֶלְיוֹן הַכּוֹלֵל בְּחִינַת יוֹם הַכִּפּוּרִים כַּיָּדוּעַ שֶׁאָז נִכְנָס הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל לִפְנַי וְלִפְנִים לְהָאֶבֶן שְׁתִיָּה בְּחִינַת קֹדֶשׁ קָדָשִׁים לְכַפֵּר עַל כָּל עֲווֹנוֹת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַמְתָּקוֹת כָּל הַדִּינִים שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי אֵין מִיתָה בְּלֹא חֵטְא וְאֵין יִסּוּרִים בְּלֹא עָווֹן, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁכָּל הַיִּסּוּרִים וְהַדִּינִים חַס וְשָׁלוֹם הֵם עַל-יְדֵי חֲטָאִים חַס וְשָׁלוֹם, וְכַפָּרַת עֲווֹנוֹת שֶׁמַּמְשִׁיךְ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵהָאֶבֶן שְׁתִיָּה זֶהוּ בְּחִינַת הַמְתָּקוֹת כָּל הַדִּינִים וְכַנַּ"ל. וְעַל-כֵּן אוֹמְרִים כָּל נִדְרֵי בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים כַּיָּדוּעַ, כִּי נְדָרִים הֵם בִּבְחִינַת יוֹם הַכִּפּוּרִים בְּחִינַת קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, בְּחִינַת שֵׂכֶל הָעֶלְיוֹן הַכּוֹלֵל, הַיְנוּ כִּי הַנֶּדֶר הוּא שֶׁהָאָדָם אוֹסֵר עַל עַצְמוֹ דָּבָר וְאָז הַדָּבָר אָסוּר עָלָיו כִּשְׁאָר כָּל הָאִסּוּרִים שֶׁבַּתּוֹרָה, וְהוּא פֶּלֶא אֵיךְ יִהְיֶה כֹּחַ לְהָאָדָם לַעֲשׂוֹת לְעַצְמוֹ תּוֹרָה חֲדָשָׁה לֶאֱסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ מַה שֶּׁאֵינוֹ כָּתוּב בַּתּוֹרָה, אַךְ הוּא עַל-פִּי הַנַּ"ל, כִּי אוֹרָיְתָא מֵחָכְמָה עִלָּאָה נָפְקָת וְכָל אָדָם יֵשׁ לוֹ חֵלֶק בַּתּוֹרָה, כִּי הָאָדָם הוּא הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם". כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כַּמָּה פְּעָמִים, וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי הַנֶּדֶר שֶׁהוּא בְּחִינַת שֵׂכֶל הָעֶלְיוֹן שֹׁרֶשׁ הַתּוֹרָה יֵשׁ כֹּחַ לְהָאָדָם לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ מִשָּׁם אִסּוּר חָדָשׁ שֶׁיִּהְיֶה אָסוּר עָלָיו בְּאִסּוּר גָּמוּר מִן הַתּוֹרָה, כִּי מִשָּׁם, מִבְּחִינַת נֶדֶר, נִמְשָׁךְ כָּל הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל, וְכָל אָדָם יֵשׁ לוֹ כֹּחַ לַעֲלוֹת לְשָׁם עַל-יְדֵי הַנֶּדֶר וּלְהַמְשִׁיךְ לְעַצְמוֹ אִסּוּר חָדָשׁ מִשָּׁם לֶאֱסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ עַל-יְדֵי הַנֶּדֶר, וְאָז הַדָּבָר הַזֶּה אָסוּר עָלָיו כִּשְׁאָר אִסּוּרִים שֶׁבַּתּוֹרָה. נִמְצָא, שֶׁעָשָׂה לְעַצְמוֹ תּוֹרָה חֲדָשָׁה עַל-יְדֵי הַנֶּדֶר, כִּי מִבְּחִינַת הַנֶּדֶר שֶׁהוּא בְּחִינַת שֵׂכֶל הָעֶלְיוֹן הַכּוֹלֵל יְכוֹלִין לְהַמְשִׁיךְ הֶאָרָה חֲדָשָׁה אֶל הַתּוֹרָה, כִּי כָּל הַתּוֹרָה נִמְשָׁךְ מִשָּׁם כַּנַּ"ל, וְעַל-כֵּן יֵשׁ כֹּחַ לְיָחִיד מֻמְחֶה אוֹ לִשְׁלֹשָׁה הֶדְיוֹטוֹת לְהַתִּיר אֶת הַנֶּדֶר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ" הוּא אֵינוֹ מוֹחֵל, אֲבָל אֲחֵרִים מוֹחֲלִין לוֹ. כִּי עִקַּר הַהֶאָרָה מִבְּחִינַת שֵׂכֶל הַכּוֹלֵל אִי אֶפְשָׁר לְהַמְשִׁיךְ כִּי אִם עַל-יְדֵי צַדִּיק הַדּוֹר שֶׁהוּא בְּחִינַת יָחִיד מֻמְחֶה, שֶׁהוּא עִקַּר בְּחִינַת שֵׂכֶל הַכּוֹלֵל כְּנֶגֶד שְׁאָר הָעוֹלָם, כַּמְבֹאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל, וְעַל-כֵּן הַיָּחִיד מֻמְחֶה יָכוֹל לְהַתִּיר נִדְרוֹ, כִּי הוּא יָכוֹל לְהַמְשִׁיךְ הֶאָרָה גְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר מִבְּחִינַת חָכְמָה עִלָּאָה, שֵׂכֶל הַכּוֹלֵל, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִתְבַּטֵּל נִדְרוֹ הַנִּמְשָׁךְ מִשָּׁם, כִּי הֶחָכָם שֶׁהוּא עִקַּר בְּחִינַת שֵׂכֶל הַכּוֹלֵל יֵשׁ לוֹ כֹּחַ לְבַטֵּל כֹּחַ נִדְרוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת הֶאָרָה בְּעָלְמָא שֶׁנִּמְשָׁךְ מִשָּׁם, וְכֵן שְׁלֹשָׁה הֶדְיוֹטוֹת יְכוֹלִין גַּם כֵּן לְבַטֵּל הַנֶּדֶר, כִּי שְׁלֹשָׁה מִיִּשְׂרָאֵל הֵם בְּחִינַת קְדֻשָּׁה מְשֻׁלֶּשֶׁת, שֶׁהוּא בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת הַקְּדֻשָּׁה, בְּחִינַת קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ שֶׁבָּזֶה כְּלוּלִים כָּל הַהַמְתָּקוֹת, כִּי הַצִּמְצוּם שֶׁיֵּשׁ לוֹ כֹּחַ מֵהַשֵּכֶל שֶׁנִּקְרָא קֹדֶשׁ כַּנַּ"ל כְּשֶׁמַּמְתִּיקִין אוֹתוֹ אֲזַי הִיא קְדֻשָּׁה כְּפוּלָה, כִּי אֲזַי נִמְשָׁךְ הַשֵּכֶל, שֶׁהוּא בְּחִינַת קֹדֶשׁ, לִבְחִינַת הַצִּמְצוּם, וַאֲזַי גַּם הַצִּמְצוּם וְהַדִּין נִקְרָא קֹדֶשׁ עַל-יְדֵי שֶׁנִּכְלָל בְּהַשֵּכֶל שֶׁנִּקְרָא קֹדֶשׁ, אֲבָל אֵין כֹּחַ לְהַשֵּכֶל הַקֹּדֶשׁ לְבַדּוֹ לְהַמְתִּיק הַצִּמְצוּם שֶׁיִּהְיֶה נִקְרָא קֹדֶשׁ גַּם כֵּן כִּי אִם כְּשֶׁמְּקַבֵּל כֹּחַ מֵהַשֵּכֶל הָעֶלְיוֹן הַכּוֹלֵל, שֶׁהוּא קָדְשֵׁי קָדָשִׁים. וְזֶהוּ בְּחִינַת קְדֻשָּׁה שְׁלִישִׁית שֶׁהִוא בְּחִינַת קְדֻשָּׁה הָעֶלְיוֹנָה, בְּחִינַת קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, וְזֶהוּ בְּחִינַת קְדֻשָּׁה מְשֻׁלֶּשֶׁת, הַיְנוּ קְדֻשָּׁה הָעֶלְיוֹנָה, בְּחִינַת שֵׂכֶל הַכּוֹלֵל קָדְשֵׁי קָדָשִׁים. וּקְדֻשַּׁת הַשֵּכֶל וּקְדֻשַּׁת הַצִּמְצוּם שֶׁנִּכְלָל גַּם כֵּן בְּתוֹךְ קְדֻשַּׁת הַשֵּכֶל, שֶׁזֶּהוּ הַמְתָּקָתוֹ בְּשָׁרְשׁוֹ כַּנַּ"ל. וְכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ שְׁלֹשָׁה מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם בֵּית דִּין, הֵם בִּבְחִינַת תְּלַת אֲבָהָן בְּחִינַת קְדֻשָּׁה מְשֻׁלֶּשֶׁת הַנַּ"ל, וְעַל-כֵּן יֵשׁ לָהֶם כֹּחַ לַעֲלוֹת לַשֵּכֶל הָעֶלְיוֹן שֶׁשָּׁם שֹׁרֶשׁ הַנֶּדֶר וּלְבַטֵּל הַנֶּדֶר שֶׁנָּדַר זֶה וּלְהַתִּירוֹ, כְּמוֹ הַיָּחִיד מֻמְחֶה שֶׁמַּתִּיר גַּם כֵּן הַנֶּדֶר עַל-יְדֵי שֶׁיֵּשׁ לוֹ כֹּחַ לִכְלֹל בְּיוֹתֵר בִּבְחִינַת הַשֵּכֶל הָעֶלְיוֹן הַכּוֹלֵל, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה הֻתַּר הַנֶּדֶר הַנִּמְשָׁךְ מִשָּׁם וְכַנַּ"ל: וְ

EN:
Kevod Rabo v'Talmid Chacham (§19–25): Honoring the Rebbe draws forth more Torah revelation — like Rabbi Shimon bar Yochai, who revealed more Torah when the Chavraya praised him. "Ein kavod ela Torah" means the purpose of kavod is to cause Torah to flow. Korach's sin was separating from the tzadik Moshe to "make a name" for himself; the antidote is bitul of ego. One's Rebbe's name is hidden (asur to mention) because it is included in the Name of Hashem. The true Rebbe instills yiras Shamayim — deeper and harder than transmitting Torah knowledge. "Mipnay saivah takum" honors the emes acquired over 70 years; "zakain ashmay" = one who disputes the tzadik, thus uprooting his nekudah tovah. Yosef's brothers confessed: "ashaimim anachnu" — guilt from disputing the true tzadik.

Segment 17
HE:
כי באמת עיקר המיתה נמשך מחמת שפגם אדם הראשון בחטא עץ הדעת טוב ורע שפגם בגי~ אות שמשם המיתה כנ"ל. ועיקר סטרא דמותא הוא שנפרדת הנפש מהגוף שזה נמשך מפגם הנ"ל. דהיינו שאין זוכין לענוה אמתיית שהיא עיקר החיים של כל האברים. היינו כי עיקר הענוה בשלימות הוא שיהיה אין ממש. ואף על פי כן יהיה חזק ואמיץ וגבור חיל מאד לעמוד כנגד כל המונעים מעבודת ה' בבחינת ויגבה לבו בדרכי ה' וכנ"ל. כי באמת בהשורש הכל אחד. כי ג~ אות דקדושה באמת הוא ענוה אמתיית בבחינת במקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו וכנ"ל. ואם לא היה חוטא אדם הראשון היה זוכה לבחינה זאת בחיים חיותו והיה חי לעולם. כי עיקר החים הוא חיבור הנפש והגוף. ושורש הנפש והגוף נמשכים מבחינת ענוה וגי~ אות שבשרשם העליון שניהם אחד בחינת במקום גדולתו וכו' כנ"ל. כי הנפש היא בחינת אין בחינת ענוה. כי עיקר הנפש שהוא חיות האדם הוא החכמה בחינת (קהלת ז') החכמה תחיה בחינת (איוב ל"ב) ונשמת שדי תבינם כמו שאמר אדמו"ר ז"ל כמה פעמים. והחכמה היא בחינת אין כמו שכתוב והחכמה מאין תמצא והגוף שהוא ישות וגשמיות נמשך מבחינת גי~ אות וגדלות שמשם כל הישות שבעולם שהם בחינת הגדולה וריבוי. אבל בשורשם שניהם אחד. כי שורש הגדלות שמשם הישות הוא הענוה בבחינת בכל מקום שאתה מוצא גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו וכנ"ל. רק שעתה אחר החטא אי אפשר לנו להשיג זאת בדעתנו. ועל כן מוכרח האדם למות שיפרד הנפש מהגוף וישוב העפר על הארץ כשהיה וכו' כדי שיזדכך בעפר כנ"ל. עד שיזכה לתחית המתים שאז יזכה לבחינה זאת בשלימות דהיינו שיזכה לענוה אמתיית שהיא החיים של כל האברים ששם הגי~ אות דקדושה והענוה הכל אחד כנ"ל. שזהו עיקר החיים באמת שיהיה גוף צח וזך מאד מאד שיהיה נכלל עם הנפש בתכלית האחדות. אבל אנו צריכין להמשיך על עצמינו בחינה זאת בכל יום. כי כל עבודתינו כל ימי חיינו הוא לזכות לתחית המתים שאז יהיה עיקר הקיבול שכר. על כן אנו צריכין להמשיך עלינו בחינה זאת בכל יום. וזה כל ענין ברכת השחר שמברכין בבקר על כל דבר ודבר בפרטיות שהוא פוקח עורים ומתיר אסורים וזוקף כפופים וכו'. כדי לעורר החיות של כל אבר ואבר על ידי הברכה שעיקר החיות הוא הענוה והשפלות של משה רבינו עליו השלום שמלובש בכל אבר ואבר כנ"ל. כי כל הברכות וההוד~ אות נמשכין מהצדיק האמת שעל ידו נמשכין חיים נצחיים הנ"ל. כי הוא מקור הברכה. כי עיקר החיים נצחיים הוא שאז נזכה תמיד להודות ולהלל ולברך לשמו הגדול והקדוש שזהו עיקר תכלית חיי עולם הבא כמו שכתוב בהתורה ימי חנוכה (בסימן ב' בלקוטי תנינא). ועל כן על ידי הברכות שאנו מברכין בבקר על חיות של כל האברים בפרטיות. על ידי זה אנו ממשיכין על עצמינו בחינת חיים נצחיים של לעתיד שהוא בחינת ענוה אמתיית של משה רבינו שמלובש בכל אבר ואבר שהוא עיקר החיות האמתי של כל אבר ואבר וכנ"ל. שעיקר החיות הוא לברך ולהודות לשמו יתברך תמיד כמו שכתוב (חבקוק ל"ב) חי חי הוא יודוך וכמו שכתוב (תהלים קט"ו) לא המתים יהללו י"ה שהם הרשעים שקרויים בחייהם מתים אבל שאני הני דאקרון חיים כמו שכתוב בזוהר הקדוש באדר"ז שעליהם נאמר ואנחנו נברך י"ה וכו'. וזהו שאומרים בבקר בברכת המחזיר נשמות וכו' כל זמן שהנשמה בקרבי מודה אני לפניך וכו'. כי זה עיקר חיות הנשמה שניתנה לאדם להודות ולהלל לשמו יתברך תמיד. כי זה עיקר החיים כנ"ל:

EN:
23 The Torah begins with ב (Bereishis) and ends with ל (l'einei) = ל״ב = 32, corresponding to the 32 threads.

Segment 19
HE:
אות כב וְזֶה בְּחִינַת בִּרְכַּת מַלְבִּישׁ עֲרוּמִים, כִּי עִקַּר תְּחִיַּת הַמֵּתִים שֶׁאָז יִחְיֶה חַיִּים נִצְחִיִּים יִזְכֶּה כָּל אֶחָד כְּפִי הַלְּבוּשִׁים שֶׁזָּכָה לְתַקֵּן בְּחַיָּיו עַל-יְדֵי תּוֹרָה וּמַעֲשִֹים טוֹבִים, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נַעֲשֶֹה בְּחִינַת חלוקא דְּרַבָּנָן, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה יִהְיֶה עִקַּר הַקִּבּוּל שָֹכָר כַּיָּדוּעַ וְזֶה בְּחִינַת ( אִיּוֹב ל"ח) תִּתְהַפֵּךְ כַּחֹמֶר חוֹתָם ויתיצבו כְּמוֹ לְבוּשׁ הַנֶּאֱמַר עַל תְּחִיַּת הַמֵּתִים, הַיְנוּ שֶׁיָּקוּמוּ וְיִתְיַצְּבוּ בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים כְּמוֹ לְבוּשׁ, הַיְנוּ כְּמוֹ שֶׁתִּקּוּן הַלְּבוּשִׁים, שֶׁהוּא בְּחִינַת חלוקי דְּרַבָּנָן וְכַנַּ"ל, כִּי קֹדֶם הַחֵטְא לֹא הָיוּ צְרִיכִין לִלְבוּשִׁים כְּלָל, כִּי לֹא הָיָה עֲדַיִן בּוּשָׁה כְּלָל מֵחֲמַת שֶׁלֹּא נִכְשְׁלוּ בְּשׁוּם חֵטְא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ( בְּרֵאשִׁית ב'), "ויהיו שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִים וְכוּ' וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ" אֲבָל אַחַר שֶׁחָטָא אָז נֶאֱמַר ( שָׁם), "וָאִירָא כִּי עָרוּם אָנֹכִי" יִרְאָה זוֹ הַבּוּשָׁה, כִּי אָז נִמְשָׁךְ בּוּשָׁה מֵאַחַר שֶׁכְּבָר חָטָא וּפָגַם וַאֲזַי הַבּוּשָׁה הִיא מִדָּה טוֹבָה, כִּי זֶה עִקַּר הַתְּשׁוּבָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( בְּרָכוֹת י"ב), הָעוֹבֵר עֲבֵרָה וּמִתְבַּיֵּשׁ בָּהּ מוֹחֲלִין לוֹ כָּל עֲוֹנוֹתָיו "וּמֵאַחַר שֶׁנִּמְשָׁךְ בּוּשָׁה חָמַל עָלָיו הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְעָשָֹה לוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּישֵׁם, כִּי הַלְּבוּשִׁים הֵם תִּקּוּן הַבּוּשָׁה, כִּי ר' יוֹחָנָן קרי לְמָאנֵי מְכַבְּדוּתָא ( שַׁבָּת קי"ג) וְעַל -כֵּן עַתָּה אַחַר הַחֵטְא שֶׁכְּבָר נִגְזַר מִיתָה עִקַּר הַתִּקּוּן לִזְכּוֹת לִתְחִיַּת הַמֵּתִים לְבַטֵּל סִטְרָא דְּמוֹתָא הוּא עַל-יְדֵי הַבּוּשָׁה, שֶׁהוּא עִקַּר הַתְּשׁוּבָה, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה יִהְיֶה עִקַּר תְּחִיַּת הַמֵּתִים, כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל וְאָז יִחְיֶה כָּל אֶחָד חַיֵּי עוֹלָם הַבָּא כְּפִי תִּקּוּן הַלְּבוּשִׁים שֶׁתִּקֵּן בְּחַיָּיו שֶׁהֵם מְכַסִּים עַל הַבּוּשָׁה וְכַנַּ"ל וְעַל כֵּן בַּבֹּקֶר שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּחִיַּת הַמֵּתִים כַּנַּ"ל. מְבָרְכִין מַלְבִּישׁ עֲרוּמִים, כִּי עִקַּר תְּחִיַּת הַמֵּתִים הוּא כְּפִי בְּחִינַת תִּקּוּן הַלְּבוּשִׁים בִּבְחִינַת תִּתְהַפֵּךְ כַּחֹמֶר חוֹתָם וְיִתְיַצְּבוּ כְּמוֹ לְבוּשׁ כַּנַּ"ל, כִּי תִּקּוּן הַלְּבוּשִׁים הוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הַגֵּאוּת, הַיְנוּ לְבַטֵּל הַגֵּאוּת מֵעַצְמוֹ הַתְּלוּיִים בִּלְבוּשִׁים שֶׁדֶּרֶךְ הָאָדָם לְהִתְגָּאוֹת בָּהֶם וּלְהַעֲלוֹת הַגֵּאוּת לְשָׁרְשׁוֹ לה' בִּבְחִינַת ( תְּהִלִּים צ"ג) ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ וְכוּ' וְזֶה בְּחִינַת טַלִּית וּתְפִלִּין, כִּי תְּפִלִּין הֵם בְּחִינַת הִתְנוֹצְצוּת הַמֹּחִין, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִמְשָׁךְ בּוּשָׁה וְכוּ', שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִמְשָׁכִין חַיִּים נִצְחִיִּים כַּנַּ"ל עַל-כֵּן מַקְדִּימִין לִלְבֹּשׁ טַלִּית שֶׁל מִצְוָה שֶׁהוּא מְכַסֶּה עַל הַבּוּשָׁה, כִּי לֹא הָיָה כֹּחַ לִסְבֹּל הַבּוּשָׁה וְכַמְבֹאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל גֹּדֶל הַבּוּשָׁה שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לְהִתְבַּיֵּשׁ אֲפִלּוּ לַעֲשׂוֹת מִצְוָה וְכוּ', עַיֵּן שָׁם עַל -כֵּן בְּחֶמְלָתוֹ יִתְבָּרַךְ צִוָּה עָלֵינוּ לְהַקְדִּים לְהִתְלַבֵּשׁ בְּטַלִּית שֶׁל מִצְוָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת חלוקא דְּרַבָּנָן, שֶׁהוּא מְכַסֶּה עַל הַבּוּשָׁה, כִּי הַבְּגָדִים הֵם תִּקּוּן הַבּוּשָׁה כַּנַּ"ל וְזֶהוּ ( שָׁם ל"ו), "מַה יָקָר חַסְדְּךָ אֱלֹקִים בְּנֵי אָדָם בְּצֵל כְּנָפֶיךָ יחסיון" הַיְנוּ מַה מְאֹד יָקָר חַסְדּוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁחָמַל עָלֵינוּ וְנָתַן לָנוּ כַּנְפֵי הַטַּלִּית הַקָּדוֹשׁ לַחֲסוֹת וּלְהִתְחַבֵּא בְּצֵל כְּנָפָיו מִגֹּדֶל בָּשְׁתֵּנוּ וּכְלִמָתֵנוּ כַּנַּ"ל: 

~ אות כג

וְזֶה

EN:
24 Megillah 13a — "A thread of Chesed was drawn upon her [Esther]."

25 Chullin 139b — "Haman from the Torah — 'Hamin ha'eitz'" (Bereishis 3:11).

Segment 21
HE:
אות כג וְזֶה בְּחִינַת פּוּרִים שֶׁהוּא לְהַכְנִיעַ וּלְהַפִּיל אֶת הָמָן הָרָשָׁע, יִמַּח שְׁמוֹ, כִּי הָמָן בְּחִינַת גֵּאוּת, כִּי הָיָה מִתְגָּאֶה מְאֹד וְרָצָה שֶׁהַכֹּל יִכְרְעוּ וְיִשְׁתַּחֲווּ לוֹ וּבִשְׁבִיל זֶה התקנא בְּמָרְדְּכַי וְעַל -כֵּן עָשָֹה עַצְמוֹ עֲבוֹדָה זָרָה, כִּי גֵּאוּת הוּא עֲבוֹדָה זָרָה וְעַל-כֵּן בִּקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד וְכוּ', כִּי עִקַּר סִטְרָא דְּמוֹתָא נִמְשָׁךְ מִגֵּאוּת, שֶׁהִיא בְּחִינַת חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִגְזַר מִיתָה עַל הָעוֹלָם שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ קְלִפַּת הָמָן, יִמַּח שְׁמוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( חֻלִּין קל"ט), הָמָן מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר, "הֲמִן הָעֵץ וְכוּ'" וְעַל-כֵּן עִקַּר הִתְגַּבְּרוּתוֹ הָיָה עַל-יְדֵי שֶׁנֶּהֱנוּ מִסְּעֻדָּה שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע, ( עַיֵּן מְגִלָּה י"ב) כִּי פְּגַם הָאֲכִילָה הוּא פְּגַם הַגֵּאוּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת מוֹתָרוֹת וּפְסֹלֶת וְכַנַּ"ל וְזֶהוּ עַל שֶׁהִשְׁתַּחֲוּוּ לַצֶּלֶם, שֶׁהוּא עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁהוּא גַּם כֵּן בְּחִינַת גֵּאוּת כַּנַּ"ל וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( עַיֵּן מְגִלָּה ט"ו), בְּבָבֶל נִכְשְׁלוּ בְּנָשִׁים נָכְרִיּוֹת, דְּהַיְנוּ פְּגַם הַבְּרִית, כִּי אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לַעֲנָוָה אֲמִתִּיִּית כִּי אִם עַל-יְדֵי שֶׁמַּמְשִׁיכִין עַל עַצְמוֹ פְּרִישׁוּת וּקְדֻשַּׁת הַבְּרִית הַנִּמְשָׁךְ מִפְּרִישׁוּת וּקְדֻשַּׁת מֹשֶׁה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם, עַיֵּן שָׁם וְעִקַּר כֹּחַ הָמָן הָיָה שֶׁהָיָה מִזֶּרַע אֲגָג שֶׁהֶחֱיָה שָׁאוּל כִּי חָמַל עָלָיו, כִּי בָּזֶה פָּגַם שָׁאוּל בַּעֲנָוָה פְּסוּלָה, שֶׁבִּטֵּל אֶת עַצְמוֹ נֶגֶד עֲצַת דּוֹאֵג וְלֹא הִתְגַּבֵּר אֶת עַצְמוֹ כְּגִבּוֹר חַיִל לְקַיֵּם דִּבְרֵי שְׁמוּאֵל וּבָזֶה פָּגַם בָּעֲנָוָה, דְּהַיְנוּ שֶׁהָיָה לוֹ עֲנָוָה פְּסוּלָה, כִּי פְּגַם עֲנָוָה פְּסוּלָה הוּא בְּחִינַת פְּגַם הַגֵּאוּת, כִּי עִקַּר הָעֲנָוָה לִזְכּוֹת לָעֲנָוָה שֶׁל מֹשֶׁה, שֶׁהִיא בְּחִינַת חַיִּים נִצְחִיִּים, בְּחִינַת הַחִיּוּת שֶׁל כָּל הָאֵבָרִים וְכוּ' וְכַנַּ"ל כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ עֲנָוָה פְּסוּלָה נוֹתֵן כֹּחַ לְהַגֵּאוּת מֵאַחַר שֶׁמְּבַטֵּל עַצְמוֹ נֶגֶד הַבַּעֲלֵי גַּאֲוָה הָרוֹצִים לְהַרְחִיקוֹ מִדַּרְכֵי אֱמֶת וּמִצַּדִּיקֵי אֱמֶת כְּמוֹ שָׁאוּל שֶׁבִּטֵּל עַצְמוֹ נֶגֶד דַּעַת דּוֹאֵג לַעֲבֹר עַל דִּבְרֵי שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא וְהֶחֱיָה אֶת אֲגָג שֶׁמִּמֶּנּוּ יָצָא הָמָן, שֶׁהוּא בְּחִינַת גֵּאוּת וְזֶה שֶׁאָמַר שְׁמוּאֵל לְשָׁאוּל כְּשֶׁהוֹכִיחוֹ עַל שֶׁהֶחֱיָה אֶת אֲגָג, "הֲלֹא אִם קָטָן אַתָּה בְּעֵינֶיךָ רֹאשׁ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אַתָּה" ( שְׁמוּאֵל א' ט"ו), הַיְנוּ שֶׁהוֹכִיחוֹ וְאָמַר לוֹ שֶׁעִקַּר הַפְּגָם שֶׁלּוֹ בָּא עַל-יְדֵי עֲנָוָה פְּסוּלָה שֶׁהִקְטִין אֶת עַצְמוֹ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין צְרִיכִין לְהַקְטִין אֶת עַצְמוֹ וְכַנַּ"ל וְכֵן בִּתְחִלַּת מַלְכוּתוֹ פָּגַם בָּזֶה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ( שָׁם א' י'), "ויבזוהו וְלֹא הֵבִיאוּ לוֹ מִנְחָה וַיְהִי כמחריש" שֶׁעַל-יְדֵי זֶה לֹא נִתְקַיְּמָה מַלְכוּתוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( יוֹמָא כ"ב) וְעַל-כֵּן לֹא רָצָה מָרְדְּכַי לְהִשְׁתַּחֲווֹת לְהָמָן, כִּי מָרְדְּכַי הָיָה עָנָיו בִּשְׁלֵמוּת, כִּי אַף-עַל-פִּי שֶׁהָיָה בִּבְחִינַת אֵין בְּעֵינֵי עַצְמוֹ, אַף-עַל -פִּי-כֵן לֹא רָצָה לְהַכְנִיעַ אֶת עַצְמוֹ נֶגֶד הַבַּעֲלֵי גַּאֲוָה שֶׁהֵם בְּחִינַת הָמָן וְזֶה שֶׁאָמַר מָרְדְּכַי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְהִשְׁתַּחֲווֹת לְהָמָן מֵחֲמַת שֶׁגַּם זְקֵנוֹ בִּנְיָמִין לֹא הִשְׁתַּחֲוֶה לְעֵשָֹו, כִּי אִיתָא שֶׁיַּעֲקֹב אָבִינוּ אַף-עַל-פִּי שֶׁנָּהַג בְּחָכְמָה גְּדוֹלָה נֶגֶד עֵשָֹו, אַף-עַל-פִּי-כֵן שָׁגָה קְצַת בָּזֶה בַּמֶּה שֶׁהִשְׁתַּחֲוֶה לְעֵשָֹו וְעִקַּר הַפְּגָם הָיָה בָּעִנְיָן הַנַּ"ל בְּעִנְיַן פְּגַם עֲנָוָה פְּסוּלָה, כִּי יֵשׁ בְּעִנְיָן זֶה מִשְׁקָל גָּדוֹל וְדַק מְאֹד שֶׁצְּרִיכִין לִהְיוֹת עָנָיו מְאֹד לִהְיוֹת בִּבְחִינַת מַה וְאֵין מַמָּשׁ וְאַף-עַל -פִּי-כֵן יִהְיֶה גִּבּוֹר חַיִל וְחָזָק מְאֹד נֶגֶד כָּל הָרְשָׁעִים וְהַמּוֹנְעִים וְעַל-כֵּן דָּוִד זָכָה לִמְלוּכָה אַחַר שָׁאוּל, כִּי זָכָה לַעֲנָוָה בִּשְׁלֵמוּת, כִּי הָיָה עדני' הָעֶצְנִי כְּשֶׁהָיָה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה הָיָה מִתְקַשֵּׁר כְּתוֹלַעַת וּכְשֶׁיָּצָא לְמִלְחָמָה הָיָה מִתְקַשֶּׁה כְּעֵץ, הַיְנוּ עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה וַעֲנָוָה, שֶׁזֶּה עִקַּר הַשְּׁלֵמוּת וְעַל-כֵּן נִקְרָא פּוּרִים עַל שֵׁם הַפּוּר שֶׁהוּא הַגּוֹרָל וְאִיתָא שֶׁפּוּרִים בִּבְחִינַת יוֹם כִּפּוּרִים כִּי הָמָן רָצָה לִפְגֹּם בְּהַגּוֹרָל שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁאָז נִכְנַס הַכֹּהֵן גָּדוֹל לִפְנַי וְלִפְנִים שֶׁשָּׁם עִקַּר הַבִּטּוּל וְעַל-כֵּן הֻזְהַר וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד וְכוּ', כִּי נִכְנַס לִנְקֻדַּת הָאֶבֶן שְׁתִיָּה שֶׁהוּא בְּחִינַת סֶלַע יִשְׁכֹּן ויתלונן, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת עֲנָוָה הַנַּ"ל, כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל עַל פָּסוּק זֶה, עַיֵּן שָׁם אֲבָל הַכֹּהֵן גָּדוֹל לֹא הָיָה יָכוֹל לִכְנֹס לְשָׁם כִּי אִם עַל-יְדֵי הַגּוֹרָל שֶׁנָּתַן עַל שְׁנֵי הַשְֹּעִירִים גּוֹרָל אֶחָד לה' וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל, כִּי בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים צְרִיכִין לִתְשׁוּבָה שֶׁעַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לְחַיִּים נִצְחִיִּים, שֶׁהֵם בְּחִינַת עֲנָוָה כַּנַּ"ל וְעַל-יְדֵי זֶה נִתְכַּפְּרִין כָּל עֲוֹנוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת גֵּאוּת סִטְרָא דְּמוֹתָא, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( רֹאשׁ הַשָּׁנָה י"ז) וְעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית, לְמִי שֶׁמֵּשִֹים עַצְמוֹ כְּשִׁירַיִּם וְעַל-כֵּן הָיָה צָרִיךְ הַכֹּהֵן גָּדוֹל לִכְנֹס לִפְנַי וְלִפְנִים, שָׁם עִקַּר הַבִּטּוּל כַּנַּ"ל, אֲבָל כְּשֶׁרוֹצִין לִזְכּוֹת לַעֲנָוָה צְרִיכִין לִזָּהֵר מֵעֲנָוָה פְּסוּלָה, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא יִהְיֶה עָצֵל וְרוֹעַ מַזָּל וְכוּ', רַק יִהְיֶה לוֹ עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה בְּמָקוֹם שֶׁצְּרִיכִין עַזּוּת, אַךְ יֵשׁ בָּזֶה מִשְׁקָל גָּדוֹל כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לְהִתְפַּלֵּל הַרְבֵּה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא בְּרַחֲמָיו יוֹרֵהוּ הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וְכַמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל וְזֶהוּ בְּחִינַת הַגּוֹרָל שֶׁהָיָה צָרִיךְ לְהַטִּיל עַל שְׁנֵי הַשְֹּעִירֵי עִזִּים שֶׁהֵם שְׁנֵי מִינֵי עַזּוּת, עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה הָעוֹלָה לַה', בְּחִינַת גּוֹרָל אֶחָד לַה' וְעַזּוּת דְּסִטְרָא אַחֲרָא, שֶׁהוּא בְּחִינַת גֵּאוּת עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁמִּשָּׁם כָּל הָעֲוֹנוֹת שֶׁצְּרִיכִין לְטָרְדוֹ וּלְגָרְשׁוֹ לַעֲזָאזֵל, בְּחִינַת וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְכַוֵּן נְקֻדַּת אֱמֶת בָּזֶה כִּי אִם עַל -יְדֵי גּוֹרָל שֶׁהוּא מֵאֵת ה' לְבַד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "אַתָּה תומיך גורלי" כִּי רַק הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּעֶזְרוֹ לְכַוֵּן בָּזֶה נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וְכַמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל שֶׁצְּרִיכִין רַק לְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִזְכּוֹת לַעֲנָוָה אֲמִתִּיִּית וְכוּ', עַיֵּן שָׁם. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( יוֹמָא ס"ב), שְׁנֵי שְֹעִירֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים שָׁוִין בְּקוֹמָתָן וְכוּ' הַיְנוּ שֶׁשְּׁנֵי מִינֵי עַזּוּת הַנַּ"ל שְׁנֵיהֶם נִרְאִין כְּשָׁוִין בְּכָל הַבְּחִינוֹת, אַךְ זֶה לַה' וְזֶה לַעֲזָאזֵל, כִּי זֶה כַּוָּנָתוֹ בְּעַזּוּתוֹ לַה' וְזֶה לְהֵפֶךְ וּצְרִיכִין לְבַקֵּשׁ הַרְבֵּה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיְּזַכֵּהוּ לְכַוֵּן הָאֱמֶת בָּזֶה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת גּוֹרָל שֶׁהוּא מֵאֵת ה' לְבַד "וּבְזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ", כִּי אָז זָכָה לָבֹא לִפְנַי וְלִפְנִים שֶׁשָּׁם עִקַּר הַבִּטּוּל מֵאַחַר שֶׁזָּכָה לַעֲנָוָה בִּשְׁלֵמוּת שֶׁהוּא עִקַּר הַחַיִּים, כִּי נִצּוֹל מֵעֲנָוָה פְּסוּלָה עַל -יְדֵי הַגּוֹרָל כַּנַּ"ל וְהָמָן, יִמַּח שְׁמוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת גֵּאוּת רָצָה לִפְגֹּם בְּזֶה הַגּוֹרָל וְעַל-כֵּן הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל וְעַל שֵׁם זֶה נִקְרָא פּוּרִים עַל שֵׁם הַפּוּר, כִּי זָכוּ לְהַכְנִיעַ וּלְהַפִּיל אֶת הָמָן וּלְהַמְשִׁיךְ קְדֻשַּׁת יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁהִיא גּוֹרָל דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לַעֲנָוָה אֲמִתִּיִּית כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁצְּרִיכִין לְהִתְעַנּוֹת בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים לְהַכְנִיעַ פְּגַם הַגֵּאוּת שֶׁנִּמְשָׁךְ עַל -יְדֵי מוֹתְרוֹת הָאֲכִילָה כַּנַּ"ל וּמֵחֲמַת שֶׁבְּיוֹם הַכִּפּוּרִים צְרִיכִין לְכַפֵּר כָּל הָעֲוֹנוֹת שֶׁנִּמְשָׁךְ מִשָּׁם כַּנַּ"ל, כִּי כֻּלָּם נִמְשָׁכִין מֵחֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁהַפְּגָם שֶׁלּוֹ הָיָה עַל-יְדֵי אֲכִילָה שֶׁאָכַל מֵעֵץ הַדַּעַת, עַל-כֵּן צְרִיכִין לְהִתְעַנּוֹת בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים לְתַקֵּן זֹאת וְלִזְכּוֹת לְתַכְלִית הָעֲנָוָה וְהַבִּטּוּל עַל-יְדֵי הַכֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁנִּכְנַס לִפְנַי וְלִפְנִים לִנְקֻדַּת הָאֶבֶן שְׁתִיָּה וְכַנַּ"ל: 

~ אות כד

וְזֶה

EN:
26 Likutay Moharan I:177 — ויאמר ה' סלחתי כדבריך = kosi (my cup).

According to the Torah "Tik'u — Tochachah" :

Segment 22
HE:
ועל כן סופרין הימים לעומר כמו שכתוב וספרתים לכם לעצמיכם מה התם וספרה לה לעצמה אוף הכא וספרתם לכם לעצמיכם כמו שכתוב בזהור הקדוש היינו כי כל אחד צריך לספור ולהחיות ימיו על ידי בחינת עומר שעורים שמשם מקבל חיות בכל יום ויום מימי הספירה שהם הכנה וטהרה לקבלת התורה שעיקר הכנה והטהרה על ידי שסופר ומונה בכל יום ויום אל העומר שעורים שבזה מזכיר את עצמו כי בכל יום כי מלא כל הארץ כבודו ומכל הטומאות והזוהמות שבעולם יכולים לשוב אליו יתברך כי מלא כל הארץ כבודו שזה נתגלה על ידי העומר שעורים כנ"ל. כי זה ידוע שאי אפשר לקפוץ בפעם אחד אל הקדושה בשלימות כי הבא לטהר מסייעין לו אומרים לו המתין שצריך להמתין הרבה כל אחד כפי ענינו (כמו שכתוב בהתורה קרא את יהושע וכו' סימן ו' עיין שם) ובוודאי כל אחד כפי ענינו בכל היים שצריך להמתיק עד שיזכה להתקדש כראוי בוודאי בכל אלו היים עובר עליו מה שעובר מחמת שעדיין לא נטהר מזוהמתו ובכל הימים הוא נתנסה נבדק מהשם יתברך בבחינת עומר שעורים שהוא הבדיקה של כלל ישראל כשצריכין לצאת מזוהמת מצרים ולזכות לקבלת התורה ביום החמשים בשבועות הקדוש כי כמו שבכלל ישראל כן הוא בפרטיות אצל כל אחד ואחד והבן הדברים היטב כי אי אפשר לבאר כל זה היטב כי כבר דברנו מזה היטב בכמה מקומות ואף על פי כן עדיין יש נסיונות הרבה לכל אדם בענין זה מה שצריך להתחזק שלא יפול בדעתו בשום אופן. כי כמו שהאדם צריך לעמוד בנסיון לבלי לילך אחר תאוותיו בהיתר או באיסור ח"ו כמו כן צריך להתחזק לעומוד בנסיון אם כבר נכשל במה שנכשל ח"ו לבל יפול על ידי זה כלל כי כל הנפילות שנופל הוא רק מעשי בעל דבר שרוצה ללכדו ברשתו ח"ו על ידי זה דווקא וכבר דברנו מזה שמה שנמצאים הרבה נופלים בדעתם ואומרים שאי אפשר להם לילך בדרך הישר עוד זהו רק מחמת תאוותם ויצרם הרע שמבקשים תואנה ועלילה לפרוש מאחרי המקום בחינת ויהיו העם כמתאוננים שפירש רש"י מבקשים עלילה לפרוש מאחרי המקום כי כל אדם יצר לבו רע מנעוריו. אך מחמת אימת העונש הוא מתגבר בכל פעם לכבוד תאוותו אך אוי לו מיצרו אוי לו מיצרו על כן הוא מבקש תואנה ועלילה לפרוש מאחרי המקום ח"ו כדי שיוכל לילך אחרי תאוותיו הרעות ח"ו והעלילות והתואנות שהבעל דבר מוצא לכל אדם רבו מספר כי אין מספר ולכל אחד מוצא עלילות עלילות מיחחדות רובם על ידי חסרון הפרנסה ומניעות המונעים וכו'. אך אף על פי כן נפשו מרה לו כי יודע שיצטרך ליתן דין וחשבון וכו' ועל כן מתגבר בו הטוב בכל פעם לשוב להשם יתברך אך בשום דבר אינו מוצא לעצמו עלילה ופטור כמו על ידי התחבולה הנ"ל של הבעל דבר דהיינו מה שפילו בדעתו בכל פעם ומראה לו בכל פעם כאלו אפס תקוה ח"ו. כי הוא רואה בעיניו שכבר חתר כמה פעמים ורצה להתקרה אל הקדושה ונפל אחר כך. כל אחד כפי מה שנפל וכן היה כמה פעמים בלי מספר. ועל כן הוא פטור בעיני עצמו עוד מלחתור עוד חתירות לשוב להשם יתברך. אבל באמת כל הרעיונים והמחשבות האלה הם רק מעשי בעל דבר שמוצא לו עלילה לפרוש מאחרי המקום ח"ו כדי שילך אחרי תאוותיו ח"ו. כי באמתאין שום יאוש בעולם כלל. כאשר צעק רבינו ז"ל קול גדול ולא יסוף (בזה הלשון גיוואלד זייט אייך נישט מייאש ומשך מאד תיבת גיוואלד וכו') כי כל אדם צריך שיעבור עליו הרבה הרבה קודם שזוכה ליכנוס אל הקדושה וכמו שעבר על אדם ראשון ק"ל שנה שרצה לשוב ודייקא בכל אלו הק"ל שנה באו רוחות וכו' וחממו אותו וכו' כמו שאמרו רז"ל ובוודאי נחלשה דעתו מאד מאד בכל פעם כי כבר היה לו יצר הרע גדול כמבואר בדברי רז"לובוודאי רצה הבעל דבר להפילו בדעתו בכל פעם אבל הוא התגבר כנגדו בכל עת ולא הנניח דרכי תשובתו שעסק בהם בכל הק"ל שנה עד שזכה בסוף הק"ל שנה להוליד בדמותו בצלמו את שת שממנו הושתת העלם ויצאו ממנו האבות ומשה ומשיח וכו' ואף על פי שחטא אדם הראשון עדיין צריכין לתקן בכל דור ודור אף על פי כן אם הוא בעצמו לא היה מתגבר לתקן מה שתיקון היה קשה מאד לתקן וגם לא היה זוכה למה שזכה אבל על ידי התחזקותו והתגברותו לשוב להשם יתברך בכל הירדות והנפילות שעברו עליו זכה שנפטר בשם טוב כי היה כל ימיו צדיק וחסיד גדול כמו שאמרו רז"ל כי זה עיקר הנסיון של האדם שיתחזק את עצמו בכל הירידות שבעולם רחמנא ליצלן בכל מה שיעבור עליו שתמיד בכל יום ובכל עת יתחיל מחדש וירגיל את עצמו בשכחה לשכוח מה שעבר עליו וידמה בדעתו כאלו נולד היום וכו' וכמבואר בדברינו כמה עצות ודרכים נפלאים בענין זה איך לחזק את עצמו בכל עת עיין שם יערב לך לעד:

EN:
For it is impossible to make from the Toros, tefillos except through knowing the connections and bonds of the mitzvos and middos, as mentioned, according to the connections of the S'firos and Supernal attributes. Then one can arouse the Thirteen Attributes of Mercy through these tefillos that are made from the Toros, which are the aspect of the Thirteen Hermeneutical Rules by which the Torah is expounded, from which come all Torah innovations. For example, when someone wants to beseech Hashem, blessed be He, that he should merit to fulfill the mitzvah of tzitzis in completeness — if he does not know the special quality of tzitzis, which middah (negative trait) he will merit to break through tzitzis, and to what level he will reach through it, etc. — then he certainly cannot extend his tefillah enough to break his heart, enough to arouse the mercy of Hashem, blessed be He. For he can only ask: "Master of the Universe, grant me the merit to fulfill the mitzvah of tzitzis in completeness." Even though this too is certainly very good — fortunate is one who takes hold of this, to beseech for every mitzvah from Hashem, blessed be He — even so, he does not yet merit to make his tefillah consist of rachamim v'tachanunim, which refers to one who merits to introduce something new in it. But the essential complete tefillah that is made from Toros comes from the Torah innovations through which one merits to know the special quality of the mitzvos. As with the example of tzitzis with which we began: when a person knows that the mitzvah of tzitzis is propitious for breaking the desire of immorality, and through it one merits the counsel of the tzaddikim, and complete emunah, and tefillah, and Eretz Yisrael, and the working of miracles, etc. — then according to this path, he can certainly arrange many tefillos at wonderful length regarding the mitzvah of tzitzis. For each person, according to what he knows in his soul — how far he is from tikkun habris, and how the desire of immorality overpowers him each time (for this is the essential battle of every person), and everything he goes through in this matter each time — how much he needs to importune Hashem, blessed be He, that He save him to fulfill the mitzvah of tzitzis properly in order to be saved from immorality, which is the desire that stands against him every day to destroy him, chas v'shalom, to distance him from the Life of life. And likewise, when he remembers how far he is from complete emunah, which is the foundation of the entire Torah, etc. And likewise, how far he is from tefillah, etc. And likewise, how many evil counsels of those who invert the truth, etc. overpower him, and how much salvation and mercy he needs to merit true counsel, which are the counsels of the tzaddikim — regarding all of these, he can certainly pour out his speech in his tefillah that he makes from this Torah, to express all that is in his heart through this Torah. And likewise from another Torah that speaks of the mitzvah of mezuzah, which breaks the desire for money and nullifies the bitterness of the burden of parnasah (livelihood), and one merits to be happy with one's lot, etc. For it is known that the bitterness of the burden of parnasah consumes a person's life and distances him from the service of Hashem, blessed be He, etc. — how many supplications and requests from the depths of the heart one can make through this, until he pours out his heart like water before the face of Hashem. And likewise with the other matters explained in this Torah, and likewise in the other Toros. It comes out that the essential completeness of the tefillah — which is when one makes from Toros, tefillos — its essential completeness is through the Torah innovations mentioned above. And this is the aspect of the wavings according to the Kavanos mentioned above — that all our intention is to draw down all the mochin into Malchus; that is, to draw down the mochin of the Torah into the tefillah, to make from the Torah, tefillah. But for this, one needs to draw down the Torah innovations mentioned above, which is the aspect of drawing down the mochin in the head into the six directions, so that the mochin in the six directions will illuminate more, so that they will have the power to illuminate Malchus, which is the tefillah — that is, as mentioned.

Segment 23
HE:
השנה, אות קפ"ט; עיין גם טלטול, אותיות י"ט כ)
ויכתב משה את מוצאיהֶם לְמִסַעִיהם
עלדפי ה' וְאִלָּה מִסְעִיהֶם לְמוּצְאִיהֶם
|| (במדברלג,ב) ||
ַּי בָּל הנסיעות של ישראל הַם בִּשִבִיל קלְקוּל
הָאָמוּנָה כָּמו שְבַּתַב הוא ז"ל (בַּסִימן מ) על פסוק
אִלָה מסְעִי בי ישראל שְמסְעִי בִָּי ישראל הַם
בּשְבִיל אלָה אֶלהִיך ישראל שְהוא חַטא הְעַנֶל שְעְקַר
חַטָא הְעְנֶל הְיה פָּם אָמוּנת חָכָמִים שָאָמְרוּ כִּי זֶה
משה האיש לא יִדְעָנוּ וכו" עד שאמרו אלָה אֶלהִיף
ישראל כּאלוּ הם מודים באלקים רק שאומרים אלה
אַלהִיף. וְכָל זֶה הוא בְּחִינת פַּגם אמוּנת חָכָמִים
שאִינֶם רוצים ליל בְּדְרך הַחַכָמִים. הַצַדִיקִים
הָאמִתִיִים ואומרים שָהֶם בְּעַצָמֶם יודְעִים דר ה' דר
הַתוּרֶה עד שַבָּאים לְכַפירות גְמוּרות וּקְצְתֶם פוּרקים
על לְגְמרי כַּנרְאֶה בְחוּש בּדורות הַלְּלוּ ובשביל זֶה
בָּאִים כָּל הַגסִיעות וְהַטלְטוּלִים בַּכַלְלִיוּת ובפרטיות.
זָהוּ בּחִינַת הַגְּלִיּת שִישְרְאֶל גולים וּמטלְטֶלִים וְכו'
ְאִין לָהֶם מָנו לְכף רַגְלֶם וְהְבּל מִחָמת קלקול
הָאָמוּנֶה שָפַקְרָה אָמוּנת חַכָמִים כִַ'ל. אַבֶל בְּאָמָת
ונת ה' יִתְבֶּרך לְטּבָה כִּי כָּל הַטְלְטוּלִים וְהַגְִייּת
וְהַנסִיעות לדרכים הכל בִּשביל שיזכר כָּל אֶחֶד אֶת
עַצַמוּ עלדידי זֶה לשוּב בַּתְשוּבָה שלמה על פַּגֶם
אָמוּנת חְכָמִים וְאז הַגְסִיעָה היא בַּפְּרָה וְתקוּן על פָּנֶם
אמונת חָכָמִים שבולל כָּל הַפּגָמִים וכו'. כִּי עלדידי
הנסיעות הא מרים וּמִגְבִּי כָּל המקומות שבַּא לשם
לה' יִתְבֶּרך בְּכחַ אָמוּנַת חְכָמִים וְכמוּבֶן בּדְבְרִיי ז"ל
ַּכַמָה מקומות וּבְכַתְבִי האר"י ז"ל שְזֶה סוד כָּל
ְַלִית בַּכְלֶל וְכֶל הַגֶסיעית בּפְרְט שֶל כָּר אֶחֶר
וְאחֶד, כַּמוּבֶן בכונות וְהַבִיאנוּ לשלוּם מארבע כנפות
הָארין, כַמוּבָן בִּדבְרִינוּ בּסַפָר ספוּרי מעשיות על
עַנין הנסיעות וכו עַין שם. וְזֶה בַּחִינַת מה שְכְּתוּב
בְּלְקוטִי תִּנִינָא סימָן ע) על מה שְיִשְרְאֶל נְקְרְאִים
ְּנִי הַ'גוּלֶה' שהוא ראשי תִּבות ו'נשאר גִּים הא
לאלקינו וְכו' עַין שֶם, וְכן מה שְבָּתוּב בְּלְקוטִי תִּנְינָא
(סִימן נו) שָמִי שִיש לו לב יִשְרְאֶל בְּכָל מָקיִם שְבָּא
יש לו מקום וכו', וכן בַּכַמה מקומות, וְהָכּל בִּכח
הצדיקי אָמֶת שמאמין בָּהֶם בְּאָמֶת. כּי בְּוְדאי איש
פשוט אפלו אם הוא איש כַּשָר אין לו בח לְזֶה בפרט
שיש מקומות שבָּא לֶשָם שָהֶם רחוקים מאד מאד
מה' יִתְבֶּרְך בפרט שְרבָּם או כַּלָם עַכו"ם וְגֶם עַם ה!
הַמערבים בּיניהֶם לומדים ממעשִיהֶם כָּמוּ שְכְּתוּב
וַיתְעָרְבוּ בַּּוִים וכו' יסלח ה' לָהֶם וישיבם אֶל הָאָמַת
מְחְרה. עליכן גַּם. האיש הַכָּשָר הַגוּלָה וּמְטַלְטֶל
בִּיניהֶם לא הָיָה לו בח לְהַתְחַזק, בּפרְט לְהַגְבִיהַּ נם
זה המקום לה' יִתְבֶּרְך וּלְתוּרְתוּ, לוּלא ה' עוזרו בַּכח
הַצַדיקי אָמַת שָמאָמִין בָּהֶם. וְעַל"כָּן כְּשְהוּא בְּדֶרֶף,
ַּפְרְט בְּדֶרֶף רחוק, בַּפְרט כְּשְֶטַלְטֶל בְּמַקוּמוּת
ְּאַלּ רחֶמְנָא לצַלן, אי צֶריך לְהַתְחַוּק מאד בְּאָמוּנת
חַכָמים וְלְשוּב בַּתְשוּבָה גִמוּרֶה על פַּגַם אִמוּנֶת
חְכָמִים וְעַלייָדי זֶה מְתְקָן פֶָּם. אָמוּנַת הַכָמִים
ונתוּסְפין סְפָרִים קדושים רַבִּים בּתוּרֶה (כי עַלדודי
תְשוּבְתוּ, חוזרין וְנֶחֶשָבִין הַפְּפָרים. שְמִתְחְלָה הָי
בּעַינָיי כּלא) שעלדידי זֶה נְשלֶם הַתוּרָה בַּבְחִינת
לוחות הָאָבֶן בּבְחִינת אָבֶן שִתַיָה קְדשי קֶדשִים וכו
(במבואר כל זה בלקוטי מוהר"ן א' - סימן ס"א, עיין
שם).
וזהו וַיכְתב משה את מוּצָאִיהֶם לְמִסְעִיהֶם עַלדפי ה'.
וַיכַתב יקא שמשה רַבַּנוּ בַּגדֶל עצם כחו הַכניס
בִּישראֶל תשוּבָה עַל אָמּנַת חָכָמִים כֶּ"כֶּ עד
שִבְּתֶב בִּתוּך ספר הַתוּרֶה הקדושה אֶת כָּל הַנִסִיעוּת
של יִשְראֶל. נַמִצָא שְעְשָה מרַגְסִיעות של ישְרְאֶל
סִפֶר תורה וְהשלִים ספֶר הַתוּרֶה בִּיותַר שזה עַקָר
הַתְּקן שֶל הַגְּסִיעות וֶו.וְבֶל זה פַלייָדִי תִּקוּן הַמִשְכֶּן
שְעשָה שָשָם עָמַד הָאָרון בָּבִית קְדשִי קְדשִים עָם
לוחות הָאִבֶן. וְזֶה הָארוּן הַקְדוש נְסַע לְפְּנִיהֶם עַם
הַהָנִים וְהַלָויִים שְסְבִיביי וכל ישראֶל נֶסְטו אַחַרִיו
וְדבָּקו מחְשְבְתֶּם בְּהָאָרןוְהַלוּחות אַתָר דכל רעוּתין
תְּקוּעִין תַּמֶן ונְכְלְלו בַּשעת נְסִיעְתֶם בַּבְחִינת קרשו
קְדשִים בְּחִינַת לוחות הָאָבֶן שְהוּא הָאֶרוּן שְנְסַע
ְפּנִיהֶם. וְעַליכּן הָיָה הָאָרוּן מקָדים לפְּנִיהֶם כְּמו
שאמרו רבותינוּ ז"ל בי עלדידו עקר תקוּן הַנִסִיעות.
ְַלייְרִי זה זְכוּ שְנְעֶשוּ מִכָּל הַגְסִיפות שְלָהֶם סִפֶר
תּוּרֶה כַּי נכַללוּ כָּל המקומות של נְסִיעְתֶם בְּהְתוּרֶה
ִּבְחִינת קֶדֶשִי קְדשִים וכו' שְזֶהו בְּחִינָת וַיּכְתב משָה
אֶת מוּצאִיהֶם לְמִסְעִיהֶם וכו' ויּכְתב דיקָא:
וזה וַיכתב משה אֶת מוּצָאִיהֶם לְמִסְעִיהֶם עַליפִּי ה'
ְאֶלֶה מַסְעִיהֶם לְמוּצְאִיהֶם. בִּי מוצְאִיהֶם זֶה בְּחִינֶת
הַגָּלוּת וְהַטַלְטוּל. בְּחִינַת יִצִיאָה בלה שְנמֶשָף
עלדידי פגם אמות חַכָמִים שהוא בַּחִינת פַּגַם עַבוּדה
זרה שְנָאָמר בו צא תאמר לו כַמו שִבַּתָב רַבָּנוּ ז"ל.
אבל כשזוכין לֶשוּב כנ"ל וְאֶז הטלטוּל הוּא תִקוּן, זה
בּחִינַת נְסִיעָה בְּחִינַת קום לך לְמסַע לפני הְָעָם
בּחִינת וַיהִי בַּנֶסע הָאֶרן בָּחִינת מסְעִי בָנִי ישראל
שפרש רש"י שְגֶּם מָקים הַמָנוּחָה נקֶרא נִסִיעָה וכו בי
ְַסִיעָה עַם קְדשֶת הָאָרון זֶה בְּחִינַת מְנוּחֶה כִּי
עודי זה מִתְכָנִים הַטלטול וְנכְלֶל בְּעְקַר הַמנוּחֶה
וְהַנּחְלֶה שהוּא קְדשִי קְדשִים.. וְזֶהוּ = מּצְאִיהֶם
לְמסְעִיהֶם וְאַחְר"כּך כַּתַב לְהַפָּ מפְעִיהֶם לְמוּצְאִיהֶם
כי כַן הַדְבֶר שַבַּתְּחַלָה הטלְטול בַּבְחִינַת מוְצְאִיהֶם
ַּבָחִינת יאה בַּגוּלָה אבל צריכין לראות לְשוּב וכו
עָד שָהַיִצִיאֶה בַּוּלָה תִּהְיָה נַכְלְלֶת בְּבְחִינת מַסְעִיהֶם
ְּחִינת ויהי בַּנֶסע הָאָרן שִתְּהְיָה נִכְלָלֶת בִּבְחִינת
קדשי קֶדשִים, וְאֶ נִמשָך משם מִבְּחִינַת קְדשִי
קְרֶשִים תקון וְהַמְתְּקָה מִבְּחִינַת שָכָל הַבוּלֶל שְעַל"יְרי
ֶה נַמְתְִּין וְנְתְתִּמָנין כָּל הַצִמְצוּמִים וְהְדִיִים שְזֶה
עְקַר תְּקוּן הַטַלְטוּלִים. שְהְיָה בְּבְִינת. מצְאִיהֶם,
ְּבְחִינת יִצִיאָה בַגְלוּת. ‏ וְזֶהוּ וְאַלָּה | מַפְִיהֶם
לְמצאִיהֶם שְמַסְעִיהֶם בְּחִינַת מסעִי בָּני יִשְרְאֶל
ְּחִינת ויהי בְֶּסע הָאָרן הוא תְּקוּן וְהַמְתְּקָה לְבְחִינֶת
מוּצאִיהֶם בַגוּלָה, כִּי עלדידי שְבְּתַב משָה אֶת
מוּצְאִיהֶם לְמַסְעיהֶם נְעָשָה מהֶָם תורה ונְכְלְלו
בְּטֶרְשָם בִּבְחִינת קדשי קְָרֶשִים. וְעַל-ודִי זֶה נַמֶשף
משָם מִבְּחִינת מסְעִיהֶם מִבְּחִינת וַיְהִי בַּנֶסע הָאֶרן
נמשָך משֶם תְקוּן וְהמְתְּקָה שִמִסְעִיהֶם שְרָיו עְליְרו
ְּחִינת וַָהִי בְּנְסע הָאָרן תִּקָן כָּ מּצְאִיהֶם כָּל
%
ִצִיאְתֶם וְטַלְטוּלֶם בַּוּלָה בִּי נַתְבַּטְלוּ כָּל הַמְצְרִים
ְהְדִינִים וְנתְרוּמַם הכל לה' יִתְבּרְך בַּבְחִינת וְנַשאַר
גּם הא לאלקינו. (הלכות פקדון - הלכה ה, אותיות
יטב כנ)
ואלה שמות האנשים וכו'
לנחול את הארץ
(במדבר לד, יז-יח)
זְבולון הְיֶה מִפְפִיק לְישֶשבֶר הַצדִיק שְהְיָה עוסק
בַּתוּרה, כַּמו שאמרו רבותינו ז"ל (בִּרֶאשית רַבֶּה
פע"ב, ה. פצ"ט, מ), שְזֶהוּ עקר תִקוּן תאות ממון,
בּמבאֶר בְּדְבְרִי רַבּנו ז"ל (בְּסִימן יג וּבסימן כם)
שעְקַר תקוּן תָּאָות מְמוּן הא צְדְקָה. נָמַצָא שְוְבוּלוּן
הוא בְּחִינַת תקון תּאוּת ממון. וְעַל"בַּןְ זבוּלוּן הוא
קְבוּר על גְבוּל אריןדישרְאֶל בְּצִירון, בּחִינַת עִירְכְתו
על צידן' שסופו על צידון שהוא גבול ארץדישראל,
זה רְמָּ שֶעַל-יָדִי בְּחִינַת זְבוּלוּן, דהַינו בְּחִינַת תְקוּן
תּאוַת ממון זוכין לכָנס לָאָריןדיִשרְאֶל. הַינו דורי
שמְבקשִים וּמְחְפָשִים אֶת הַצַדיק, שָעַל"יְדִי זֶה זוכין
לְהַנְצַל מהחפוש וְהַבּקֶשָה של הַסְמְרָא אֶחְרָא שְהוּא
הַחפוּש וְהַבַּקֶשה אחר הַמְמוּן, עלידי זֶה. זוכים
לאָרידישראל. בִּי עקר אָרדישְראֶל זוכין עלדודי
הצדיק בַּבְחִינת: צדיקים יירשו ארץ (תַּהלִים לז, כם).
ואִי אֶפשָר לָאָרֶם לכות לאָריןדישְרְאֶל כִּי אם עַלדידי
צדיקים אַמִתִיִים, שזְהוּ בְּחִינת הנִשיאים שְהְעָמִיר
משָה לְהַנְחִיל הָאָרין לְיִשרְאֶל, מו שְבְּתוּב (בְּמִדְבּר

Segment 24
HE:
וזה בחי' (במדבר יג) שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען פי' שבאו ישראל לפני משה ואמרו נשלחה אנשים לפנינו כשפרש"י שם וע"י שרצו לשלוח שלוחים לתור את הארץ עי"ז פגמו בא"י כי עיקר הפגם הי' ע"י השלוחים שהם המרגלים כי השליח הוא בחי' טבע שהיא בחינ' מלאך וכנ"ל. כי א"י למעלה מהטבע לגמרי כי שם השגחתו ית' תמיד כ"ש תמיד עיני ה' אלקיך בה וכו' וכשרצו לשלוח מרגלים פגמו בהשגחה ורצו להתנהג בדרך הטבע לשלוח מרגלים לראות אם יוכלו לכבוש ע"פ דרך הטבע ולא האמינו שע"י השגחתו ית' שנמשכת ביותר בא"י יוכלו לעלות אפילו לשמים. ומחמת שפגמו בהשגחה ע"כ הי' עיקר הפגם ע"י השלוחים דייקא שהם המרגלים כי השליח הוא בבחי' מט"ט בחי' הטבע כנ"ל וצריכין להיות ציר נאמן לשולחיו להחיזר השליחות למרא קמא שיהי' נכלל השליח בהמשלח שזהו בחי' כלליות הטבע בהשגחה אחר הבירה בקודם הבריאה שזהו עיקר התכלית כנ"ל. והמרגלים פגמו בהשליחות ולא היו צירים נאמנים לשולחם והוציאו דבת הארץ רעה ואמרו שקר על א"י ושקר הוא עיקר פגפם ההשגחה כי דובר שקרים לא יכון לנגד עיניו כ"ש שם בהתורה הנ"ל. וע"כ גרמו בכי' ודמעות כ"ש ויבכו העם בלילה ההוא כי השקר שהוא פגם עיני ההשגחה גורם דמעות שהם קלקול העינים כמבואר שם בהתורה הנ"ל ע"ש. וע"כ גרמו חורבן ביהמ"ק כשרז"ל אתם בכיתם בכי' של חנם אני אקבע לכם בכי' לדורות וכו' כי הביהמ"ק הוא בחי' עינם כ"ש והי' עיני ולבי שם כי שם עיקר ההשגחה שעי"ז נכלל אחר הבריאה באחד שזהו בחי' נקודת האבן שתי' שממנו הושתת העולם שדרך שם עולין ונכללין באחד. וע"כ בביהמ"ק היו מתכפרין כל העונות כי עיקר פגם כל העונות הוא שנפרדין מאחדותו ית' ח"ו ואז צריך צדיק גדול ביותר שיוכל להמשיך גם עליו אור האמת שהוא בחי' השגחה ועי"ז יזכה גם הוא לשוב אליו ית' כי עיקר התשובה ע"י האמת כנ"ל. וע"כ מי שחטא הי' צריך לבא לביהמ"ק לפני הכהן שהוא בחי' הצדיק האמת שהי' מכפר עליו ע"י הקרבנות שבביהמ"ק כי מגודל אור ההשגחה שהי' בביהמ"ק כנ"ל וע"כ הי' שם עשרה נסים כי הנסים הם התגלות השגחתו ית'. ומגודל התגלות ההשגחה שהי' בביהמ"ק עי"ז הי' ממשיך הכהן אור ההשגחה גם על הרחוק שהוא החוטא עד שגם החוטא שהוא בבחי' אחר הבריאה ממש כנ"ל, נכלל גם הוא באחד וחזר לשורשו ונתתקן חטאו עי"ז כי עיקר התיקון ע"י ההשגחה שהוא בחי' אמת שעי"ז חוזר ונכלל הבריאה באחד וכנ"ל:

EN:
[continued]



# Devarim - Chumash with Likutey Halachos
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/5/1/

Devarim
דברים
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/5/1

Segment 1
HE:
אלה הדברים אשר דיבר משה (דברים א', א')

אלה הדברים אשר דבר משה, ופירש רש"י שמנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפניו 'וכוהינו כי התוכחה של משה היה תוכחה של חסד כמו שכתוב בהתורה תקעו —תוכחה)בלקוטיתנינא - סימן ח(עין שם שאמר משה תוכחתובאפן שלא יעורר חס ושלום על־ידי תוכחתוהריחרע של המעשים רעים שעשו ויחלישאותם חס ושלום על־ידי זה רק אדרבא על־ידי תוכחתויחזק אותם ויוסיף ויתן בהם ריחטוב וכו' כמו שכתוב שם. ועל־כן הזכיר כל המקומות שהכעיסו לפניו כל המקומות דיקא כי בזה הזכיר להם זכות וחסד כי הוא קים אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו, כי הוא זכה לאחז בכסא הכבוד בחינת מאחז פני כסא (איוב כו, ט) 'וכושעל־ידי זה היה בבחינת מקומושל עולם)כמבאר בלקוטי מוהר"ן חלק ב – סימן א, עין שם. (ועל־כן ידע שכל אלו המקומות שהכעיסו בהם לפני המקום ברוך הוא המקומות בעצמן גרמו להם לחטא כי עברו במדבר מקום נחששרף ועקרב וצמאון (דברים ח, טו) וכו' שהם מקום תקף הקלפות והסטרא אחרא כידועוהיו צריכים ללחם עם קלפות קשות ועצומות שהיו במקומות כאלו. וזה גרם להם שכמה פעמים לא יכלו לעמד בנסיון ונכשלו במה שנכשלו וכמו שאמרו רבות"ינו זל על פסוק וישב ישראל בשטים (במדבר כה, א)'וכושהמקום גרם להם לחטא כמו שכתוב בזהרהקדוש. נמצא שבזה שהזכיר את המקומות דיקא שהכעיסו לפניו בזה המציא להם זכות בחינת הזכותשל ראשהשנה שהוא אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו וכו'.

EN:
These Are the Words That Moshe Spoke (Deuteronomy 1:1)

Rashi explains that Moshe enumerated here all the places in which Israel had angered the Omnipresent. Moshe’s rebuke was a rebuke of kindness, as taught in “Sound the Shofar—Rebuke” (Likutay Moharan II 8): he spoke in a way that would not awaken the foul odor of their evil deeds and weaken them, God forbid. On the contrary, his rebuke strengthened them and imparted a good fragrance. He therefore mentioned specifically the places in which they had provoked Him. By naming the places, he also invoked a plea in their favor: “Do not judge your fellow until you have reached his place” (Pirkei Avos 2:4). Moshe had attained the aspect of “He grasps the face of the throne” (Job 26:9), and thus the aspect of the Place of the world (Likutay Moharan II 1). He knew that those very places had contributed to their sin. They traversed a wilderness of serpent, fiery snake, scorpion, and thirst (Deuteronomy 8:15), places of fierce klipoas and the sitra achra, and had to wage war against the formidable forces found there. At times they could not withstand the trial. Thus our Sages said concerning “Israel dwelt in Shittim” (Numbers 25:1) that the place itself occasioned the sin. By recalling those places, Moshe found merit for Israel.

Segment 2
HE:
כנ"ל. וכן סובב והולך כל ספר דברים על קטב זה להזכיר את ישראל כל מה שהכעיסו לפניו ואף־על־פי־כן לא יתיאשו עצמן מן הרחמים לעולם. כי רחמיו לא כלים כאשר ראו בעיניהם שאף־על־פי שעשו את העגל אף־על־פי־כן לא מנע רחמיו מהם. וכן אחר שאר החטאים היטיב עמהם בחסדועד שהם מוכנים עתה לכנס לארץ־ישראל. על־כן ידעו לדורות שבכל מה שיעבר עליהם עד ביאת משיח בכלל ובפרט על כל אחד ואחד יהיה איך שיהיה, לעולם אל יתיאשו עצמן מן הרחמים כמו שאמרו רבותינו ז"ל אפלוחרב חדה מנחת על צוארושל אדם אל ימנע את עצמו מן הרחמים ואמרו יפה צעקה לאדם בין קדם גזר דין בין לאחר גזר דין. וזה שספר תפלותיו איך התפלל והתחנן לפני ה' יתברך כמו שכתוב ואתנפל לפני ה' (דברים ט, יח) 'וכוואמר וכו'. הכל כדי להורות בני ישראל שיתחזקו בתפלה וצעקה לה' יתברך תמיד כי רחמיו – אינם כלים לעולם. (ליקוטי הלכות, הלכות ערלה ד', ט"ז)

EN:
The whole book of Devarim proceeds on this axis. It recalls Israel’s provocations, yet teaches them never to despair of compassion. They saw that even after the Golden Calf, and after their other sins, His compassion did not cease; He continued to deal kindly with them until they stood ready to enter Eretz Yisrael. This teaches every generation, and every person in every condition, never to despair of mercy. Even when a sharp sword rests upon a person’s neck, he must not withhold himself from compassion (Berachos 10a); a cry is beneficial both before and after the decree (Rosh Hashanah 16a). Moshe therefore recounted how he fell before Hashem and pleaded (Deuteronomy 9:18): to teach Israel always to strengthen themselves in prayer and outcry, for His mercies never end. (Likutay Halachos, Laws of Orlah 4:16.)

Segment 3
HE:
אלה הדברים אשר דיבר משה במדבר בערבה (דברים א', א')

אלה הדברים אשר דבר משה... במדבר בערבהופרשרש"י שכל מקום שנאמר 'דברי' הם דבריתוכחה, כי שם במקרא חושב כל המקומות שהכעיסו למקום במדבר בערבה וכו. 'כי איתא בדברי רבנו ז"ל שאסור לומר תוכחה, דהינו להזכיר עונות ישראל ולהוכיחם עליהם כי אם מי שיכול להוכיחכמומשה רבנו עליו השלום, שעל־ידי תוכחתו נתן בהם ריחטוב, בבחינת נרדי נתן ריחו (שיר השירים א, יב). 'עזב' לא נאמר אלא 'נתן. 'נמצא, שמשה רבנו על־ידי תוכחתושהזכיר עונות ישראל, על־ידי זהדיקא נתן בהם ריחטוב, כי היה יכול להפך העונות לזכיות, כי זכה לנעשה ונשמע (שמות כד, ז) בשלמות,

EN:
These Are the Words That Moshe Spoke—in the Wilderness, in the Aravah (Deuteronomy 1:1)

Rashi explains that wherever Scripture says “the words of,” it introduces words of rebuke. The verse consequently lists the places where Israel angered the Omnipresent. Rabbeinu teaches that one may not rebuke by recalling Israel’s sins unless he can rebuke as Moshe did. Moshe’s rebuke gave them a good fragrance, in the aspect of “while the King was at His table, my nard gave forth its fragrance” (Song of Songs 1:12): the Sages read it not as “abandoned” but “gave.” Moshe could turn transgressions into merits because he had attained na‘aseh ve-nishma—“we shall do and we shall hear” (Exodus 24:7)—in completeness.

Segment 4
HE:
כי השיג בחינת דברי תורה, שהם בחינת נשמע, בחינת נסתרות, מהשהוא גבוהונסתר ממנו, שאינויכול לעשות עבודהזה ב. למשל: אצל כל מצוה ישדברים שסביבותהמצוה, כימלבד הצווי הנאמר בתורה לקיםהמצוה, ישעוד לזה דברים בתורה, כגון: וידבר' ה אלמשה, ושאר דבוריהתורה שסביבותהמצוה. ועבודה שיש בדבורי התורה הללו, שסביבותהמצוה, הםבחינת נשמע, בחינת נסתר, אךכיהמצוה בעצמה אנו יכולים לקים, העבודה שיש באלו הדבורים, אין יואנודעים, וזה בחינת נשמע, בחינת נסתר. ובחינת הנשמע, שהוא בחינת דברי תורה, הוא בחינת דבקות לאין סוף ששם נתהפכין העונות לזכיות כשזוכין להשיג הנשמע, שהוא בחינת דברי תורה שאז נתהפך הירידה לעליה ומעונות נעשין זכיות)כמובא במאמר "חותם בתוך חותם" -לקוטי מוהר"ן חלק א - סימן כב, עין שם). וזהו שאמר ה' יתברך למשה: סלחתי כדבר (במדבר יד, כ)''כדברךדיקא. כפי הדברי תורה שלך כן הסליחה, כי משה זכה להשיג בחינת סתרי תורה, שהם בחינת דברי תורה בחינת נשמע שעל־ידי זה הסליחה, כי העונות נתהפכין לזכיות כנ. כנ"ל. וזהו שנקראת התוכחה 'דברי'דיקא. וזהו: אלה הדברים אשר דבר משה וכו', 'דברים'דיקא, בחינת 'דברי'דיקא, בחינת דברי תורה, דהינו בחינת נשמע, שעל־ידי זה דיקא היה יכול להוכיחאת ישראל ולהזכיר עונותיהם במדבר בערבה וכו', כי על־ידי בחינת דברים, בחינת דברי תורה, בחינת נשמע, על־ידי זה היה מהפך כל העונות לזכיות. ועל־כן הזכיר שם כל עונותיהם, כי כלם נתהפכו לזכיות על־ידי בחינת הדברים אשר דבר משה, דהינו בחינת דברי תורה, בחינת נשמע שהשיג שעל־ידי זה כל העונות נתהפכין לזכיות. שאז דיקא יכולין להוכיחאת ישראל. וכן כל הצדיקים שהוכיחו אתישראל נקראת תוכחתם'דברי', בחינת דברי קהלת ', וכוכמו שפירש רש"י שם, כי כלם לא הוכיחו את ישראל כי אם בבחינת התוכחה של משה שהיא בבחינת דברי תורה, בחינת נשמע, שעל־ידי זה נתהפכין העונות לזכיות שעל־ידי זה דיקא יכולין להוכיח.)לקוטי מוהר"ן חלק א – סימן כב, אות ט; . (ליקוטי מוהר"ן א', כ"ב, ט'; ליקוטי הלכות, הלכות ספר תורה ב', ט')

EN:
For with every mitzvah there are matters surrounding the mitzvah. Besides the command stated in the Torah to fulfill the mitzvah, there are further words in the Torah, such as “Hashem spoke to Moshe,” and the other words of the Torah that surround the mitzvah. The service contained in these words of the Torah that surround the mitzvah is an aspect of nishma, an aspect of the concealed. The mitzvah itself we can fulfill; but the service contained in these words we do not know. This is the aspect of nishma, the aspect of the concealed. Nishma, which is an aspect of the words of the Torah, is an aspect of attachment to the Infinite, where transgressions are transformed into merits. When one merits attaining nishma, the aspect of the words of the Torah, descent is transformed into ascent and transgressions become merits, as brought in the teaching “A Seal within a Seal” (Likutay Moharan I 22); see there. This is what Hashem, blessed be He, said to Moshe: “I have forgiven according to your word” (Numbers 14:20)—specifically according to your word. According to your words of Torah, so is the forgiveness. For Moshe merited attaining the hidden matters of the Torah, which are an aspect of the words of the Torah and an aspect of nishma, through which forgiveness comes, because the transgressions are transformed into merits. This is why rebuke is called specifically devarim, “words.” This is, “These are the words that Moshe spoke,” and so forth—specifically devarim, specifically an aspect of words, an aspect of words of Torah, that is, an aspect of nishma. Specifically through this he could rebuke Israel and mention their transgressions in the wilderness, in the plain, and so forth; for through the aspect of devarim, the aspect of words of Torah, the aspect of nishma, he transformed all the transgressions into merits. Therefore he mentioned all their transgressions there, for they were all transformed into merits through the words that Moshe spoke—that is, the aspect of the words of Torah, the aspect of nishma that he attained—through which all the transgressions are transformed into merits. Specifically then can Israel be rebuked. Likewise, every tzaddik who rebuked Israel had his rebuke called devarim, as in “the words of Koheles,” and so forth, as Rashi explained there. For they all rebuked Israel only through the aspect of Moshe’s rebuke, which is an aspect of words of Torah, an aspect of nishma, through which transgressions are transformed into merits. Specifically through this can they rebuke. (Likutay Moharan I 22:9; Likutay Halachos, Laws of a Torah Scroll 2:9.)

Segment 5
HE:
ודי זהב (דברים א', א')

דקדשה, שנמשך על־ידי יראה ושמירת הברית, הוא בבחינת הארת פנים, וזוכין על־ידי־זה להתבוננות גדול, שהוא בחינת השגת אלקות. אבל, להפך, היינו עשירות שאינו נמשך על־ידי תקונים, כנ"ל, הוא בבחינת ערף, בחינת הסתרת פנים, ויכולין לפל לבחינת עבודה זרה חס ושלום על־ידי עשירות כזה, בבחינת "וכסף הרביתי להם וזהב עשו לבעל (הושע ב, י), "וכתיב "ודי זהב (דברים א, א), "כמו שאמרו רז"ל. (ליקוטי הלכות, הלכות פדיון פטר חמור ב', ז'–ח'; אוצר היראה, ממון ופרנסה ע"ג)

EN:
An Abundance of Gold (Deuteronomy 1:1)

Holy wealth, drawn through yirah and shemiras ha-bris, is an aspect of illumination of the face. Through it one merits profound contemplation and perception of Godliness. Wealth not drawn through these rectifications is the opposite: it is the nape rather than the face, concealment of the countenance. Through such wealth a person can fall, God forbid, into idolatry, in the aspect of “I multiplied silver for her, and they used the gold for Baal” (Hosea 2:10), and of “an abundance of gold” (Deuteronomy 1:1), as our Sages expounded. (Likutay Halachos, Laws of Redeeming a Firstborn Donkey 2:7–8; Otzar HaYirah, Money and Livelihood 73.)

Segment 6
HE:
אחד עשר יום מחורב (דברים א', ב')

אחד עשר יום מחרב הקדשה היא לעולם בבחינת עשרה, כי אין דבר שבקדשה בפחות מעשרה. אבל חיות הקלפות הוא בבחינת עשתי־עשר, כידוע, שזהו בבחינת יא "אלופי עשו (בראשית לו, מ–מג), בחינת עשתי עשרה יריעות עזים (שמות כו, ז) וכו' כמובא. וזה בחינת אחד־עשר סממני הקטרת, שעל־ידם עקר ברור הקדשה מעמקי הקלפות, כי צריכין להכניע ולהמתיק הדין בשרשו, הינו שהקלפות, שהם בחינת תקף הדינים, שיניקתם וחיותם בבחינת עשתי־עשר, הם נכנעים בשרשם דייקא, דהינו על־ידי אחד־עשר סממני הקטרת, שזה בחינת התקונים שנעשים על־ידי התפלה בבחינת דין,

EN:
Eleven Days from Chorev (Deuteronomy 1:2)

Holiness is always in the aspect of ten, for a matter of sanctity requires ten. The vitality of the klipoas, however, is in the aspect of eleven: the eleven chiefs of Esav (Genesis 36:40–43) and the eleven goat-skin curtains (Exodus 26:7). This is also the eleven spices of the ketores, through which holiness is clarified from the depths of the klipoas. A judgment must be subdued and sweetened at its root. The klipoas, whose force is severe judgment and whose nurture is “eleven,” are therefore subdued precisely through the eleven spices—through the rectifications wrought by prayer in the aspect of judgment.

Segment 7
HE:
שמחמת שהיא בבחינת דין, שמשם יניקתם, על־כן תכף הסטרא־אחרא בולעת אותה; רק מחמת שהתפלה בבחינת דין הנ"ל יצאה מבעל כח גדול, על־כן אין כחלהסטרא־אחרא לבלע אותה לגמרי, רק התפלה נשארה עומדת בבית הבליעה של הסטרא־אחרא, עד שהסטרא־אחרא מכרחת להקיא ולהוציא כל הקדשות שבלעה. כמו־כן, דיקא על־ידי אחד־עשר סממני הקטרת מוציאים מהם חיותם ומבררים כל ניצוצות הקדשה מביניהם.

EN:
Because such prayer touches the root from which the sitra achra draws nurture, it is swallowed at once. Yet when it issues from a master of great strength, the sitra achra cannot swallow it completely. The prayer remains lodged in its throat until it is compelled to disgorge all the holiness it had swallowed. Likewise, the eleven spices extract its vitality and clarify all holy sparks from its midst.

Segment 8
HE:
וזהו בחינת מה שהתחיל משה בתוכחתו)דברים א(אחד עשר יום מחרב דרך הר שעיר עד קדש ברנע (דברים א, ב)כי עקר התוכחה הוא על־ידי בחינת אחד עשר שהוא בחינת התפלה בבחינת דין שמשם יניקת הקלפות שהם בחינת אחד עשר שעל־ידי זה דיקא מכניעין אותם כי עומדת בבית הבליעה שלווכו'. ל"כנוזהו בחינת אחד עשר יום מחרב דרך הר שעיר עד קדש ברנע (דברים א, ב)הינו כשרוצין לחרב מדור הקלפות שאז צריכין לעבר ולילך דרך הר שעיר כדי להוציא החיות משם. על־כן צריכין לזה בחינת אחד עשר יום דהינו בחינת אחד עשר סמני הקטרת שהוא בחינת תפלה בבחינת דין שהיא עומדת בבית הבליעה שלו. ואזי הסטרא אחרא היא צריך להוציא ולהקיא כל הקדשה שבלע עד שמקיא גם עצמות חיותוממש. וזהו עד קדש ברנעשמכרח לנענע ולהוציא כל הקדשה לבר. וזהו ברנעלשון הקאות שמוציא כיחה וניעה לבר ולחוץ הינו שהסטרא אחרא נותן הקאות ומוציא ומקיא לחוץ כל הקדשות שבלע שזה נעשה על־ידי התפלה בבחינת דין שהוא בחינת אחד עשר יום. בחינת אחד עשר סמני הקטרת בחינת עשתי עשר חדש. (ליקוטי הלכות, הלכות ערלה ג', ה'–ו', ח'; אוצר היראה, ראש חודש ל"ב)

EN:
This is the aspect of Moshe’s beginning his rebuke with, “Eleven days from Chorev, by way of Mount Seir, to Kadesh-barnea” (Deuteronomy 1:2). The principal rebuke is through the aspect of eleven, which is prayer in the aspect of judgment, from which the klipoas—the aspect of eleven—draw their nurture. Specifically through this they are subdued, for the prayer stands in the throat of the sitra achra, and so forth, as stated above. This is likewise the aspect of, “Eleven days from Chorev, by way of Mount Seir, to Kadesh-barnea.” When one wishes to destroy the habitation of the klipoas, one must pass and go by way of Mount Seir in order to extract the vitality from there. Therefore this requires the aspect of eleven days: the aspect of the eleven spices of the incense, which is prayer in the aspect of judgment that stands in its throat. The sitra achra must then bring forth and disgorge all the holiness it swallowed, until it disgorges even its own essential vitality. This is “to Kadesh-barnea”: it is compelled to shake and bring all the holiness outside. Barnea denotes vomiting, bringing phlegm and sputum outside—that is, the sitra achra vomits and disgorges all the holiness it swallowed. This is accomplished through prayer in the aspect of judgment, which is the aspect of eleven days, the eleven spices of the incense, and the eleven months. (Likutay Halachos, Laws of Orlah 3:5–6, 8; according to Otzar HaYirah, Rosh Chodesh 32.)

Segment 9
HE:
אחד עשר יום מחורב (דברים א', ב')

אחד עשר יום מחרב וזה שקורין פרשת דברים קדם תשעה באב. כי כל פרשת דברים מדברת מהדרך לארץ־ישראל כמבאר שם היטב שכל תוכחה של משה שם הוא על שפגמו ישראל בהדרך לארץ־ישראל על שלא היו חזקים באמונתם, כמו שמתחיל שם: אחד עשר יום מחרב דרך הר שעיר עד קדשברנע (דברים א, ב), וכמו שפירש רש"י שם אין לך דרך קצרה וכו' וכל־כך היתה שכינה מתלבטת בשבילכם למהר ביאתכם לארץ וכו', וכן הולך בכל דברי תוכחתו בכל הסדרא כלה שמוכיח אותם על שגרמו עכוב בהדרך לבוא לארץ־ישראל עד שהכרחו להתמהמה שם ארבעים שנה, וכל זה על־ידי חטא העגל והמרגלים שפגמו באמונה, כמו שכתוב: ובדבר הזה אינכם מאמינם בה' (דברים א, לב) ', וכו

EN:
Eleven Days from Chorev (Deuteronomy 1:2)

Parashas Devarim is read before Tishah BeAv because the entire parashah concerns the road to Eretz Yisrael. Moshe’s rebuke addresses Israel’s damage to that road through weakness of emunah. “Eleven days from Chorev … to Kadesh-barnea” (Deuteronomy 1:2) describes a short road; Rashi says that the Shechinah exerted itself for their sake to hasten their arrival. Yet the Golden Calf and the spies, both blemishes of emunah, delayed them forty years. Thus Moshe says, “In this matter you do not believe in Hashem your God” (Deuteronomy 1:32).

Segment 10
HE:
כי עקר תקון הדרך לארץ־ישראל הוא אמונה שהיא בחינת כח מעשיו)כמבארבלקוטי מוהר"ן חלק ב – סימן עח, עין שם(דהיינו שמאמינים שה' יתברך ברא הכל כמו שכתוב בראשית ברא (בראשית א, א) ו'וכו', וברצונו נתנה להם וברצונווכו', והם פגמו בזה, ועל־ידי זה גרמו להם עכוב כל־כך, וזה גרם לנו כל החרבנות — חרבן בית ראשון ושני, כי על־ידי זה ישכחלהסטרא אחרא להתעורר בכל פעם לגרשאת ישראל מארצם שזה נמשך על־ידי שאומרים להם עדין לסטים אתם שכבשתם ארץ־ישראל מאחר שישראל בעצמן פגמו באמונה שעל־ידי זה פגמו בבחינתכח מעשיו הגיד לעמו (תהלים קיא, ו)וכו' וכנ"לועל־כן קורין זאת קדם תשעה באב, כי על־ידי זה עקר הגלות והחרבן כנ). ל". (ליקוטי הלכות, הלכות שומר שכר ד', ט')

EN:
The essential rectification of the road to Eretz Yisrael is emunah, the aspect of “the power of His deeds” (Psalms 111:6; Likutay Moharan II 78): faith that Hashem created everything—“In the beginning God created” (Genesis 1:1)—and that by His will He gave the Land to whom He chose, and by His will He took it and gave it to us (Rashi to Genesis 1:1). Israel’s blemish in this faith caused the delay, and from it came the destructions of both Temples. It gives the sitra achra power repeatedly to expel Israel and accuse them, “You are robbers,” because Israel themselves impaired the faith expressed in “He declared the power of His deeds to His people” (Psalms 111:6). Therefore this parashah is read before Tishah BeAv: this blemish is the root of exile and destruction. (Likutay Halachos, Laws of a Paid Custodian 4:9.)

Segment 11
HE:
ויהי בארבעים שנה (דברים א', ג')

שלא הוכיחן אל סמוך למיתה (י" רש)מובא בזוהר הקדוש ברעיא מהימנא על משה רבנו עליוהשלום: ובגין דהוית חשיב בחייך דאלו הוה אפשר לך הוית מהדר כלא עלמא תחות קדשא בריך הוא ', וכועין שם, שמבאר שם גדל מעלת משה בשביל זה שהיה חושב כל ימיו שאלו היה אפשר לוהיה. מחזיר כל העולם לה' יתברךנמצא, שאפלו משה רבנו עליו השלום, עקר מצות תוכחה היה מקים על־ידי הרצון שהיה כוסף תמיד להחזיר כל העולם למוטב ועל־ידי זה זכה למה שזכה

EN:
It Was in the Fortieth Year (Deuteronomy 1:3)

Rashi explains that Moshe rebuked them only near his death. The Zohar praises Moshe because throughout his life he thought that, were it possible, he would bring the entire world back beneath the Holy One, blessed is He. Even Moshe fulfilled the essence of rebuke through this longing: his constant desire to return the whole world to Hashem. Through it he attained what he attained.

Segment 12
HE:
וזה בחינת מה שאמרו רבותינו ז"ל שאין מוכיחין את האדם אלא סמוך למיתה, שכן משה לא הוכיחן אלא סמוך למיתה וכן יעקב אבינו וכו', הינו כי עקר התוכחההוא על־ידי הרצון. ועל־כן עקר התוכחה הוא רקסמוך למיתה שאז מתחילין להכלל ברצון ואז מאיר בו הרצון ביותר, מחמת שהוא סמוך להסתלקות, כי ההסתלקות של הצדיק הוא שיהיה נסתלק ונכלל בבחינת רצון כמומשה רבנו עליו השלום, שנכללבשעת מיתתוברעוא דרעוין כנ"לומחמת שסמוך למיתתומתחיל להאיר בובחינת הרצון על־כן אז דייקא יכול להוכיחם.

EN:
Our Sages therefore teach that a person should be rebuked only near death, as Moshe and Yaakov did. The core of rebuke is ratzon, holy desire. Near his passing the tzaddik begins to be included in ratzon, which shines more intensely as he approaches his departure; the passing of Moshe was inclusion in ra‘ava de-ra‘avin, the Will of wills. He can therefore rebuke precisely then.

Segment 13
HE:
כי עקר הערבות, מה שכל אחד ערב בעד חברו וצריך להוכיח את חברו, ובאמת מי יכול להוכיח את חברו, כי אינו יודע מה שחסר לחברו, וגם מי יודעאם חברו ישמע לדברו, ואפילו אם ישמע מי יודעאם יוכל להתגבר על מהשצריך להתגבר ולשוב אליו יתברך, על כן עקר קיום מצוה זאת הוא על־ידי הרצון, שיהיה רצוננו חזק מאד לראות בטובת חברו ובטובת כל ישראל טובה אמתית ונצחית, שיזכו כלם לשוב אליו יתברך באמת. וכמו שהאדם בעצמו בודאי ראוי לושלא ירצה שום רצון אחר רק לזכות להתקרב אליו, יתברךשרק זה הוא טובה והצלחה אמתית, וחוץ מזה הכל הבל, כמוכן מחיב כל־אחד לאהב את חברו וכל ישראל כנפשו, ולהתגעגע ולכסוף שיזכו, כל ישראל להתקרב אליו יתברךובתוך כך אם אפשר לולקים מצוה זאת של תוכחה בפשיטות לדבר עם חברו ביראת שמים, בודאי מה טוב ומהנעים, כי כל אחד מחיב לדבר עם חברו ביראת שמים, אבל העקר הוא הרצון. (אוצר היראה, תוכחה ז'; על פי ליקוטי הלכות, הלכות ערב ג', ל"א)

EN:
Every Jew is responsible for his fellow, yet who truly knows what another lacks, whether he will listen, or whether he can overcome what opposes his return? The primary fulfillment of this mitzvah is consequently a very strong desire for one’s fellow’s true and eternal good: that all Israel return to Hashem in truth. Just as a person should want nothing for himself except closeness to Him—for only that is genuine success—so he must love his fellow as himself and yearn that all Israel draw near. When he can speak plainly with his fellow concerning yiras Shamayim, that is certainly good and pleasant; every person is obligated to do so. Yet the foundation is the desire. (Otzar HaYirah, Rebuke 7, based on Likutay Halachos, Laws of a Guarantor 3:31.)

Segment 14
HE:
איכה אשא לבדי (דברים א', י"ב)

כת הגלות על־ידי פגם המשפט שעל־ידי זה נמשך ביותר פגם הברית שקשה מאד לתקן, כמובן בתורה תקעו אמונ) הלקוטי מוהר"ן תנינא - סימן. (הוכמו שכתוב: "ההפכים ללענה משפט (עמוס ה, ז)". וכתיב: "ראשיה בשחד ישפטו (מיכה ג, יא) וכו" 'וכן בהרבה פסוקים.

EN:
How Can I Bear Alone? (Deuteronomy 1:12)

The length of exile comes through the blemish of justice, which especially draws forth the blemish of the bris, exceedingly difficult to repair. Thus Scripture says, “They turn justice into wormwood” (Amos 5:7), and, “Her heads judge for a bribe” (Micah 3:11).

Segment 15
HE:
וזה שאמרו רבותינו ז"ל שמשה אמר: "איכה אשא לבדי (דברים א, יב) ". 'וכוישעיה אמר: "איכה היתה לזונה (ישעיה א, כא) וכו". 'וירמיה אמר: "איכה ישבה (איכה א, א) וכו". 'כי משה אמר: "איכה אשא לבדי (דברים א, יב) טרחכם וכו" 'לענין תקון המשפט שגם עליוקשה וכבד זה הדבר מאד לברר המשפט שעל זה אמר: "איכה אשא לבדי (דברים א, יב) טרחכם ומשאכם וריבכם הבו לכם אנשים וכו". 'שכל זה מדבר לענין תקון המשפט, כי משה ראה כמה קשה וכבד תקון המשפט, על־כן אמר שגם הוא אינו יכול לבררו בעצמוועל־זה אמר: "איכה אשא לבדי (דברים א, יב) וכו, "'כי קשה מאד לדון ביחידי. ואחר־כך בדורו של ישעיה נתקלקל המשפט מאד ועל זה צעק: "איכה היתה לזונה (ישעיה א, כא) קריה נאמנה מלאתי משפט וכו'". כי עקר הקלקול שנעשית לזונה בחינת פגם הברית הוא על־ידי קלקול המשפט, על־ידי שבתחלה היתה מלאתי משפט וכו', ועתה מרצחים, דהינו קלקול המשפט, כי הא בהא תליא כנ"ל

EN:
Our Sages, of blessed memory, said that Moshe declared, “How can I alone bear” (Deuteronomy 1:12), and so forth; Yeshayah declared, “How has she become a harlot” (Isaiah 1:21), and so forth; and Yirmeyah declared, “How does she sit” (Lamentations 1:1), and so forth. Moshe said, “How can I alone bear your trouble,” and so forth, concerning the repair of justice. This matter, too, was exceedingly difficult and heavy for him: to clarify the judgment. Concerning this he said, “How can I alone bear your trouble, your burden, and your strife? Provide for yourselves men,” and so forth (Deuteronomy 1:12–13). All this concerns the repair of justice. Moshe saw how difficult and heavy the repair of justice is; therefore he said that even he could not clarify it by himself. Concerning this he said, “How can I alone bear,” and so forth, for it is exceedingly difficult to judge alone. Afterward, in Yeshayah’s generation, justice became greatly corrupted. Concerning this he cried, “How has the faithful city become a harlot! It was full of justice,” and so forth (Isaiah 1:21). The principal corruption through which it became a harlot—the aspect of blemishing the bris—came through the corruption of justice: at first it had been full of justice, and now it was full of murderers, that is, the corruption of justice. For the one depends upon the other, as stated above.

Segment 16
HE:
ועל־ידי זה התגברה הסטרא אחרא עד שנחרב הבית־המקדשועל זה צעק ירמיה: "איכה ישבה (איכה א, א) וכו'". כי עקר החרבן בא על־ידי פגם המשפט שהוא פגם הברית שקשה לתקן מאד מאד כנ"לועקר התקון נגמר רקעל־ידי משיח שנאמר בו: "ושפט בצדק דלים (ישעיה יא, ד) וכו' ישפט עניי עם (תהלים עב, ד) וכו'". וכן בהרבה פסוקים שמדבר מעצם תקון המשפט שיהיה על־ידי משיחואז יתקיים "ציון במשפט תפדה (ישעיה א, כז), "כי עקר הגאלה תהיה על־ידי תקון המשפט שעל־ידי זה עקר תקון הברית וכנ"ל. (ליקוטי הלכות, הלכות דיינים ה', ה')

EN:
The sitra achra consequently gained strength until the Temple was destroyed, over which Yirmeyah cried, “How does she sit solitary.” Destruction comes principally through the blemish of justice, which is the blemish of the bris. Its complete repair will come through Mashiach, of whom it is said, “He shall judge the poor with righteousness” (Isaiah 11:4), and, “He shall judge the poor of the people” (Psalms 72:4). Then “Tziyon shall be redeemed through justice” (Isaiah 1:27), for redemption and repair of the bris depend upon the rectification of justice. (Likutay Halachos, Laws of Judges 5:5.)

Segment 17
HE:
טרחכם ומשאכם וריבכם (דברים א', י"ב)

אפיקורסות נקראת משא כמו שכתב רש"י על "משאכם, "מלמד שהיו בהם אפיקורסים. ועל כן כשנוסע להצדיק הוא משליך מעליו משאוי גדולה כי מאחר שנוסע כבר יש לו אמונה שהוא הפך האפיקורסות. (שיחות הר"ן, ל"ז)

EN:
Your Trouble, Your Burden, and Your Strife (Deuteronomy 1:12)

Apikorsus is called a burden. Thus Rashi explains “your burden” (Deuteronomy 1:12): this teaches that there were apikorsim among them. When the tzaddik travels, he casts off a great burden, for the very fact that he journeys shows that he possesses emunah, the opposite of apikorsus. (Sichos HaRan 37.)

Segment 18
HE:
נשלחה אנשים לפנינו (דברים א', כ"ב)

בחינת חטא המרגלים שנתן להם ה' יתברך מקום לטעות על שרצו לחקר יותר מדאי, כמו שאמרו רבותינו ז, ל"אני אמרתי להם שהיא טובה, והם לא רצו להאמין וכו', חייך שאני נותן להם מקום לטעות וכו. 'כי ארץ־ישראל היא עקר בחינת אמונה, כמו שכתוב במקום אחר והם רצו לראות בעיניהם מיד איך באין לארץ־ישראל. ולא רצו לסמך על אמונה אף־על־פי שכבר ראו אותות ומופתים נוראים ונפלאים כאלה, אף־על־פי־כן אמרו: נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ (דברים א, כב) וכו. 'כי רצו לראות ולהבין האמת מיד, על־כן נתן להם ה' יתברך מקום לטעות וגרמו בכיה לדורות עד היום שמתארך הגלות על־ידי זה.

EN:
Let Us Send Men Before Us (Deuteronomy 1:22)

The sin of the spies came from insisting on excessive investigation. Hashem said: I told them the Land was good, but they did not wish to believe; therefore I would give them room to err. Eretz Yisrael is essentially the aspect of emunah. They demanded to see immediately how they would enter it, despite all the awesome signs they had already witnessed: “Let us send men before us, and let them search out the land” (Deuteronomy 1:22). Because they wanted immediate sight and comprehension rather than reliance on emunah, Hashem left them room for error. They caused weeping for generations, and the exile continues through this defect.

Segment 19
HE:
ועקר הגאלה תלויה בזה, כי כן דרך ה' יתברך שהוא עוסק ברחמיו לקרב את האדם בכמה דרכים, אך אף־על־פי־כן הוא מניח לו מקום להסתפק קצת בשביל נסיון ובחירה. וכשמתחזק באמונה שלמה על־ידי שמסתכל על האמת על כל החסדים שעשה ה' יתברך והאיר בו מרחוק רמזים בכמה דרכים להודיעו היכן האמת בודאי יזכה לכל טוב אמתי ונצחי, אבל אם ירצה לבקש תואנות לפרש, נותן לו' היתברך מקום לטעות יותר ויותר וצריך אחר כך יגיעות גדולות ועצומות מאד ביותר קדם שיזכה אל האמת וכלי האי ואולי. עד שיכול לפטר מן העולם ולא יזכה אל האמת ויצטרך לסבל מה שיסבול ולהתגלגל בכמה גלגולים עד שיבוא להתקרב אל האמת, שהיה בידו לזכות בו עתה על־ידי נסיון קל להשליך תאות הכבוד והנצחון ולהסתכל על האמת לאמתו. (ליקוטי הלכות, הלכות שבועות ב', ט"ז)

EN:
Redemption depends on this same trial. In His compassion Hashem draws a person near by many means, yet leaves some room for doubt to preserve trial and free choice. One who strengthens himself in complete emunah, honestly considers Hashem’s kindnesses, and attends to the distant hints by which He shows where truth lies, will merit true and eternal good. But one who seeks pretexts and strained explanations is given still more room to err. He may then require immense exertion before reaching truth—if he reaches it at all in this lifetime—and may suffer and pass through many gilgulim before attaining what he could have attained now through a light trial: abandoning the cravings for honor and victory and looking directly at truth. (Likutay Halachos, Laws of Oaths 2:16.)

Segment 20
HE:
אותו חזק כי הוא ינחילנה את ישראל (דברים א', ל"ח)

אותו חזק כי הוא ינחלנה את ישראל הצדיק עוסק בכל עת לתקן נפשות ישראל ולהמתיק מעליהם כל הדינים ולהצילם מכל מיני צרות ויסורין, וזה על ידי שמבטל את עצמו אל השם יתברך בכל עת בתכלית הבטול, ואחר כך כשחוזר מהבטול)כי הבטול צריך להיות בבחינת רצואושוב(אז על ידי אור הרשימה שנשאר אצלו מהבטול, על ידי זה ממשיך תורה, ובזה ממתיק כל הדינים ומבטל כל היסורין.

EN:
Strengthen Him, for He Shall Cause Israel to Inherit It (Deuteronomy 1:38)

The tzaddik constantly labors to repair Israel’s souls, sweeten judgments, and save them from suffering. He does this by nullifying himself to Hashem completely, and then returning from bittul—for bittul must follow the movement of ratzo va-shov, running and returning. The reshimu, the trace left by that nullification, enables him to draw down Torah, sweeten judgments, and annul afflictions.

Segment 21
HE:
אך לפעמים הדין גובר כל כך חס ושלום עד שהצדיק אינו יכול לבטל הדין על ידי הבטול של בחינת רצוא ושוב, רק מכרח לבטל עצמו בבטול גמור כזה עד שנסתלק לגמרי חס ושלום. וזה בחינת כי מפני הרעה נאסף הצדיק (ישעיה נז, א). ואז צריכין העולם להתעורר בתשובה מאד ולהסתכל על עצמן היכן הם בעולם, מה שגרמו בעוונותיהם עד שנסתלק הצדיק בשבילם. כי אז הכל תלוי בהדור שנשאר אחריו, שצריכין לשים על לב מאד הסתלקות הצדיק, ולהתעורר בתשובה שלמה על ידי זה. ואז זוכין להמשיך אור מהרשימה שנשאר מהצדיק. כי כל צדיק וצדיק כשנסתלק מן העולם, בודאי משאיר בעולם איזה רשימה טובה על ידי תורתו ומעשיו הטובים. ואז עקר ההמתקה על ידי הדור יתום שנשארו אחריו, שכשמתעוררים בתשובה אזי ממשיכין אור גדול מהרשימו שלו, שעל ידי זה נמתקין ונתבטלין כל הדינים שבעולם. כי מחמת שהצדיק נסתלק למעלה והוא עכשיו בתכלית הבטול הגמור אל אור האין סוף, על כן נמשך משם בכל פעם אור גדול ונפלא להרשימו שלו שנשאר בעולם הזה. אבל צריכין לזה על כל פנים איזה התעוררות מלמטה על ידי מעשי הדור הטובים, בכדי שיזכו להמשיך על ידי זה אור הרשימו של הצדיק שמאירה עתה לאחר הסתלקותו באור גדול ונפלא מאד, מחמת שהצדיק הוא עכשיו בתכלית הבטול בשלימות.

EN:
At times the judgment becomes so strong, God forbid, that the tzaddik cannot annul the judgment through the nullification of ratzo va-shov. He is compelled to nullify himself with such complete nullification that he departs entirely, God forbid. This is the aspect of, “For because of the evil the tzaddik is gathered in” (Isaiah 57:1). The world must then awaken exceedingly in teshuvah and look at themselves—where they are in the world and what they caused through their transgressions, to the point that the tzaddik departed because of them. Everything then depends upon the generation that remains after him. They must take the departure of the tzaddik deeply to heart and thereby awaken in complete teshuvah. They then merit drawing light from the trace that remains from the tzaddik. Every tzaddik, when he departs from the world, certainly leaves some good trace in the world through his Torah and his good deeds. The principal sweetening is then through the orphaned generation that remains after him. When they awaken in teshuvah, they draw a great light from his trace, through which all the judgments in the world are sweetened and nullified. Since the tzaddik has ascended Above and is now in complete and absolute nullification to the Infinite Light, a great and wondrous light is continually drawn from there to the trace of his that remains in this world. Nevertheless, this requires at least some awakening from below through the good deeds of the generation, so that through this they may merit drawing the light of the tzaddik’s trace, which now shines after his departure with a very great and wondrous light, because the tzaddik is now in complete nullification in its perfection.

Segment 22
HE:
כי גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם, ומה שאינם יכולים לגמר בחייהם, הם גומרים לאחר הסתלקותן דיקא. ומזה נמשך מה שלא היו ישראל יכולים לכבש ארץ ישראל ולכנס לשם עד אחר הסתלקות משה, ואז כבש יהושע את הארץ והכל בכחו של רבו משה. וכן מה שדוד המלך עליו השלום רצה לבנות הבית המקדש, ואמר לוהשם יתברך והיה כי ימלאו ימיך (שמואל ב ז, יב) ', וכוכי תקון גדול כזה של בנין בית המקדש, שבו עקר השגת התורה ושם הוא תכלית הבטול אל השם יתברך ובו תלוי תקון כל העולמות. על כן לא היה אפשר לגמר התקון עד אחר הסתלקות דוד והכל בזכותו של דוד. ועל כן באמת נקרא הבית המקדש על שם דוד כמו שכתוב "ראה ביתך דוד" (מלכים א' י"ב, ט"ז). (ליקוטי הלכות, הלכות תפילת ערבית ד', כ'–כ"א; אוצר היראה, צדיק ע"ה)

EN:
For tzaddikim are greater in their death than in their lives, and what they cannot complete during their lives they complete specifically after their departure. From this came the fact that Israel could not conquer Eretz Yisrael and enter it until after Moshe’s departure. Yehoshua then conquered the Land, entirely through the power of his teacher Moshe. Likewise, David HaMelech, peace be upon him, wished to build the Beis HaMikdash, but Hashem, blessed be He, said to him, “It shall be when your days are fulfilled” (II Samuel 7:12), and so forth. For so great a repair as the building of the Beis HaMikdash—where the principal attainment of Torah is found, where there is the ultimate nullification to Hashem, blessed be He, and upon which the repair of all the worlds depends—could not be completed until after David’s departure; yet it was all in David’s merit. Therefore, in truth, the Beis HaMikdash is called by David’s name, as it is written, “See to your own house, David” (I Kings 12:16). (Likutay Halachos, Laws of the Evening Prayer 4:20–21; according to Otzar HaYirah, Tzaddik 75.)

Segment 23
HE:
אותו חזק כי הוא ינחילנה את ישראל (דברים א', ל"ח)

אותו חזק כי הוא ינחלנה את ישראל כל מה שהצדיק עולה למעלה יתרה וממשיך מקיפים עליונים יותר הוא יכול להאיר ביותר בדרי מטה בחינת הדעת של מלא כל הארץ כבודו (ישעיה ו, ג). ולפעמים מתגברים הפגמים של ישראל כל כך, עד שגם הצדיק הגדול בעצם השגתו אי אפשר להאיר להם הדעת האמת כי אם על ידי הסתלקותו חס ושלום, כי הוא מכרח לעלות בעליות גדולות כל כך)בשביל תקון נפשות ישראל, (שאי אפשר לעלות לשם כשהוא מלבש בגוף עדין בזה העולם. ועל כן הוא מכרח להסתלק, ואז עולה למקום שעולה למקום עליון ונורא מאד, ומשם מאיר לתלמידיו הדעת האמת עד שידעו הכל אפלו הנופלים והירודים מאד כי מלא כל הארץ כבודו (ישעיה ו, ג), עד שישובו אליו יתברך באמת על ידי זה, וזה בחינת מה שאמרו רבותינו, ל"זמיתת צדיקים מכפרת.

EN:
Strengthen Him, for He Shall Cause Israel to Inherit It (Deuteronomy 1:38)

The higher the tzaddik ascends and the more exalted the makifin he draws, the more he can illuminate those on the lowest levels with the knowledge that “the whole earth is full of His glory” (Isaiah 6:3). Sometimes Israel’s blemishes intensify so greatly that even a supreme tzaddik cannot illuminate this truth except through his passing. To repair their souls he must ascend beyond what can be reached while clothed in a body. After departure he rises to an awesome height and from there illuminates his disciples, so that even the most fallen know that His glory fills the earth and can return. Thus “the death of tzaddikim brings atonement” (Moed Katan 28a).

Segment 24
HE:
ומבחינה זונמשך בחינת הסתלקות משה רבנו עליו השלום, כי על ידיפגמי ישראל והעקר על ידי המחלקות והנסיונות, לא היו יכולין ליכנס לארץ ישראל ששם עקר התגלות הדעת הנ"ל כי אם על ידי הסתלקות משה, ואז עלה ונכלל בבחינת רעוא דרעוין תכלית המדרגה העליונה. ומשם האיר לתלמידיו יהושע בחינת הלמוד של מלא כל הארץ כבודו (ישעיה ו, ג), שזה בעצמו בחינת יהושע בחינת השגת התלמיד שהוא בחינת התחזקות. וזה בחינתוצ", ו את יהושע וחזקהו". ונאמר", אותוחזק כי הוא ינחילנה (דברים א, לח)". כי דיקא אחר הסתלקות משה זכה יהושע להכניס את ישראל לארץ.

EN:
Israel’s defects—especially strife and trials—prevented entry into Eretz Yisrael, where this knowledge is chiefly revealed, until Moshe passed and was included in ra‘ava de-ra‘avin. From there he illuminated Yehoshua with the teaching that His glory fills the earth. Yehoshua represents the disciple’s attainment: hischazkus, strengthening. Hence, “Command Yehoshua, strengthen him” (Deuteronomy 3:28), and “Strengthen him, for he shall cause Israel to inherit it” (Deuteronomy 1:38). Precisely after Moshe’s passing Yehoshua brought Israel into the Land.

Segment 25
HE:
ובזה פעל לדורות, שאפלו בעקבות משיחא בתקף התגברות הסטרא אחרא, עד שיהיו מכרחים הצדיקים אמתיים שהם בחינת משה להסתלק מן העולם חס ושלום, שזהו הצרה הגדולה מכל הצרות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל שקולה מיתת הצדיקים כפלים כחרבן בית המקדש. ועל כן באמת צריכין לבכות ולקונן על זה הרבה בכל יום בחצות לילה ומכל שכן בין המצרים. אך אף על פי כן ואתה מרום לעולם ה' (תהלים צב, ט), כי דיקא על ידי זה תצמח הישועה והגאלה ויתהפך אבלנו לששון, כי גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם. כי דיקא על ידי הסתלקותם ממשיכין הארה גדולה לתלמידיהם עד שעל ידי זה תהיה הגאלה. (ליקוטי הלכות, הלכות נטילת ידיים לסעודה ו', פ"א–פ"ב, פ"ד; אוצר היראה, צדיק ל"ד)

EN:
Through this, the matter operates for all generations. Even in the footsteps of Mashiach, when the sitra achra intensifies with great force until true tzaddikim who are in the aspect of Moshe are compelled to depart from the world, God forbid—this is the greatest distress of all distresses, as our Sages, of blessed memory, said that the death of tzaddikim is equivalent to twice the destruction of the Beis HaMikdash. Therefore one must in truth weep and lament over this greatly every day at chatzos, and all the more so during Bein HaMetzarim. Nevertheless, “But You are exalted forever, Hashem” (Psalms 92:9), for specifically through this salvation and redemption will sprout and our mourning will be transformed into joy. Tzaddikim are greater in their death than in their lives, for specifically through their departure they draw a great illumination to their disciples, until through this the redemption will come. (Likutay Halachos, Laws of Netilas Yadayim for a Meal 6:81–82, 84; according to Otzar HaYirah, Tzaddik 34.)

Segment 26
HE:
אל תצר את מואב (דברים ב', ט')

שתי פרידות טובות שיצאו מהם, שהם רות המואביה ונעמה העמונית, שמהם יצאו דוד ויוצאי חלציו, שהם בחינת משיח שיצא מהם. כי עקר הגאלה שתהיה על־ידי משיח שיבוא במהרה בימינו הוא על־ידי השמחה הגדולה שיהיה אז, על־ידי שהכל יכירו וידעו אז את אמתת אלקותו וגדלתויתברך, ועל־ידי זה תגדל השמחה אז מאד מאד כמו שכתוב: ישמחו השמים ותגל הארץ ויאמרו בגוים ה' מלך (דברי הימים א טז, לא), וכמו שכתוב: ואמר ביום ההוא הנה אלקינו (ישעיה כה, ט) וכו' נגילה ונשמחה בישועתווכו', וכיוצא בפסוקים הרבה. ועל־ידי זה תהיה עקר הגאלה, כמו שכתוב: "כי בשמחה תצאו (ישעיה נה, יב) וכו' ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה, "וכמו שכתב רבנו ז") ל בסימן כד. ובח"ב סימן י(ששמחה הוא עולם החרות, עין שם. ואז יתהפך כל היגון ואנחה שהוא בחינת מרירת הגלות יתהפך לשמחה, בבחינת ששון ושמחה ישיגו (ישעיה לה, י) ונסו יגון ואנחה, וכמו שכתוב: והפכתי אבלם לששון (ירמיה לא, יב) ונחמתים ושמחתים מיגונם... ועל־כן נמשכה נשמת משיח על־ידי אתערותא דנוקבא דיקא, כמבאר בתורה בענין בנות לוט שמהם יצאו רות ונעמה שמהם יצא דוד ומשיח, וכן במעשה של תמר ויהודה, כמו שכתוב: ותשב בפתח עינים, וכן במעשה של רות ובעז, כי כל זה הוא בחינת התהפכות היגון ואנחה לשמחה, שהוא עקר בחינת משיח, בחינת והפכתי אבלם לששון (ירמיה לא, יב).

EN:
Do Not Harass Moav (Deuteronomy 2:9)

“Because of the two good doves that were destined to come from them”—Rus the Moavite and Naamah the Ammonite, from whom David, his descendants, and Mashiach came (Bava Kamma 38b). Redemption through Mashiach will come chiefly through the immense joy of universal recognition of Hashem’s truth and greatness: “Let the heavens rejoice and the earth be glad; let them say among the nations, Hashem reigns” (I Chronicles 16:31), and, “Behold, this is our God … let us rejoice and be glad in His salvation” (Isaiah 25:9). “For with joy shall you go forth … the mountains and hills shall break forth before you in song” (Isaiah 55:12). Joy is the world of freedom (Likutay Moharan I 24; II 10). Sorrow and sighing, the bitterness of exile, will be transformed: “They shall obtain gladness and joy, and sorrow and sighing shall flee” (Isaiah 35:10); “I shall turn their mourning into joy” (Jeremiah 31:12).

Segment 27
HE:
כי כל אלו היה כונתם לשם שמים, כמבאר בדברי רבותינו זל " ובפירוש רש, י"וכשההתעוררות מן האשה לשם שמים להחיות זרע להעמיד תולדות, נמצא שהיגון ואנחה בעצמו נתהפך לשמחה, מאחר שהיא בעצמה ששם אחיזת היגון ואנחה, ברצונה נעשית מרכבה אל הקדשה, מאחר שרצונה להעמיד תולדות לקיום העולם, שהוא בחינת שמחה)כמבארבפנים, (כי זווג דמצוה לקיום העולם הוא בחינת שמחה וכו'. ועל־כן היה נפש דוד נמשך מסטרא דנוקבא כמובא, וכל השתלשלות המשכת נשמתו לעולם על־ידי התעוררותם,

EN:
Mashiach’s soul was therefore drawn specifically through an awakening from the feminine side: Lot’s daughters, from whom Rus and Naamah descended; Tamar and Yehudah; and Rus and Boaz. All embody the transformation of sorrow into joy. Their intentions were for Heaven: an awakening to perpetuate holy seed and sustain the world turns the very place where sorrow takes hold into a vehicle for holiness and joy. David’s soul was consequently drawn from this side, and its whole descent into the world followed their awakening.

Segment 28
HE:
כי זה היה תקף כחו של דוד שהוא בחינת משיח, שיש לו כחעל־ידי תפלותיו וזמירותיו שהם ספר תהלים שחבר בחינת עשרה מיני נגינה, להפך כל היגון ואנחה הנאחז בסטרא דנוקבא להפך הכל לשמחה, שזהו עקר שלמות הגדלת השמחה, שזהו עקר התקון והגאלה שיהיה על־ידי משיח, בחינת: ששון ושמחה ישיגו (ישעיה לה, י) וכו', שעל־ידי זה עקר התקון של כל הנדחין בעוונותיהם הבאים לשוב, שיתתקנו על־ידי זה דיקא, בחינת: ופדויי ה' ישבון וכו' ששון ושמחה ישיגו (ישעיה לה, י) וכו.'

EN:
This was David’s distinctive power as the root of Mashiach. Through his prayers and melodies—the book of Psalms and the ten kinds of song—he could reverse the sorrow rooted in that side and transform it into joy. This joy repairs those driven away by sin when they return: “The redeemed of Hashem shall return … they shall obtain gladness and joy” (Isaiah 35:10).

Segment 29
HE:
ועל־כן איתא באמת שדוד היה בסכנה גדולה כל ימיו, כמו שכתוב)תהלים צד(: לולי ה' עזרתה לי כמעט שכנה דומה נפשי (תהלים צד, יז), וכמו שכתוב)שמואל־א כ(: כפשע ביני ובין המות (שמואל א כ, ג). כי דוד לא היה לו חיים כלל, כי היה מסטרא דנוקבא ששם אחיזת היגון ואנחה, בחינת סטרא דמותא, והוא בתקף כחו זכה להפך הכל מהפך אל הפך, כי הפך ממות לחיים, מיגון ואנחה לשמחה, כמו שכתוב)שם קטז(: אפפוני חבלי מות (תהלים קטז, ג) וכו'צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא וכו', כי חלצת נפשי ממות את עיני מן דמעהאת רגלי מדחי אתהלך לפני ה' בארצות החיים וכו. 'וכיוצא בזה הרבה, כי זכה להפך תקף היגון ואנחה לשמחה, וכל זה על־ידי נעימת זמירותיו, על־ידי רבוי התפלות ותחנות ובקשות שזכה לצעק תמיד אל ה' בכל מיני קולות ולשונות של צעקה ותפלה ותחנונים ושירות ותשבחות, שזהו כל ספר תהלים, שזהו בחינת עשרה מיני נגינה, ועל־ידי זה הפך יגון ואנחה לשמחה, מות לחיים, עד שזכה להיות נכלל בחיים לעולם, כמו שכתוב)שם טז(: תודיעני ארח חיים (תהלים טז, יא) שבע שמחות את פניך, בחינת)ראשהשנה כה.(דוד מלך ישראל חי וקים. (ליקוטי הלכות, הלכות פריה ורביה ג', כ"ו)

EN:
David therefore lived continually near danger: “Had Hashem not been my help, my soul would soon have dwelt in silence” (Psalms 94:17), and, “There is but a step between me and death” (I Samuel 20:3). He had no life of his own, for his root lay where sorrow and death take hold; yet through his immense strength he reversed death into life and grief into joy. “The pangs of death surrounded me … I found trouble and sorrow; then I called upon the name of Hashem … You delivered my soul from death, my eyes from tears, and my feet from stumbling; I shall walk before Hashem in the lands of life” (Psalms 116:3–9). Through every voice of prayer, supplication, song, and praise in Psalms, he transformed sorrow into joy and death into life, until he became included in eternal life: “You will make known to me the path of life; fullness of joys is in Your presence” (Psalms 16:11). Thus, “David, King of Israel, lives and endures” (Rosh Hashanah 25a). (Likutay Halachos, Laws of Procreation 3:26.)

Segment 30
HE:
ואת יהושע צויתי בעת ההיא לאמר (דברים ג', כ"א)

ואת יהושע צויתי בעת ההוא לאמר עיניך הראת את כל אשר עשה ה' אלקיכם לשני המלכים האלה כן יעשה ה' לכל הממלכות אשר אתה עבר שמה לא תיראום כי ה' אלקיכם הוא הנלחם לכם וזה מרמז על עקר המלחמה הגדולה והכבדה שהיא עקר מלחמת כל אדם שהיא מלחמת היצר בזה העולם שהעקר שלא יירא ולא יתפחד כלל כי ה' אתנו, כי מלא כל הארץ כבודו (ישעיה ו, ג)כמו שאמר אז אדוננו מורנו ורבנו ז"ל: ' היתברך עמך ואצלך וכו', אל תירא. וכמו שאמר: שהאדם צריך לעבר בזה העולם על גשר צר והעקר שלא יתפחד)בלקוטי תנינא- סימן מח (. וזה: לא תיראום כי ה' אלקיכם הוא הנלחם לכם.

EN:
I Commanded Yehoshua at That Time (Deuteronomy 3:21)

Moshe’s charge to Yehoshua points to the great and weighty war that is every person’s essential war in this world—the war against the yetzer hara. The main thing is not to fear at all, for Hashem is with us and “the whole earth is full of His glory” (Isaiah 6:3). Rabbeinu said: Hashem is with you and beside you; do not fear. A person must cross a very narrow bridge, and the essential thing is not to make himself afraid (Likutay Moharan II 48). This is “Do not fear them, for Hashem your God—He fights for you” (Deuteronomy 3:22).

Segment 31
HE:
ואזהרה זאת הזהיר ביותר את יהושע, כמו שכתוב: ואת יהושע צויתי וכו. 'כי יהושע הוא בחינת התלמיד שהשגתו בחינת מלא כל הארץ כבודו (ישעיה ו, ג), בחינת הקיצו ורננו שכני עפר (ישעיה כו, יט) וכו. 'שהוא ראשי תבות יהושע וכו')כמבאר בלקוטי מוהר"ן חלק ב – סימן, זעין, (שםשעקר השגתוהוא בחינת התחזקות שיחזק את עצמו ואת כל ישראל בכחושל משה רבנו שלא יתיאשו ולא יפלו משום דבר ובכל מה שיעבר עליהם יהיו חזקים בכחו של משה רבם. כי ה' אתם עדין ולא יתיראו כי ה' אתם, כי מלא כל הארץ כבודו (ישעיה ו, ג). שזהו בחינת לא תיראום וכו. '

EN:
This warning was directed especially to Yehoshua, as it is written, “I commanded Yehoshua,” and so forth. For Yehoshua is the aspect of the disciple whose attainment is the aspect of, “The whole earth is full of His glory” (Isaiah 6:3), and the aspect of, “Awake and sing, you who dwell in the dust” (Isaiah 26:19), whose Hebrew initial letters form Yehoshua, as explained in Likutay Moharan II 7; see there. His principal attainment is the aspect of strengthening: that he strengthen himself and all Israel through the power of Moshe Rabbeinu, so that they never despair and never fall because of anything. Whatever may pass over them, they are to remain strong through the power of Moshe their teacher, for Hashem is still with them and they are not to fear, because Hashem is with them and “the whole earth is full of His glory” (Isaiah 6:3). This is the aspect of, “Do not fear them,” and so forth.

Segment 32
HE:
כי הצדיק בחינת משה יכול להשפיל את המלאכים המקטרגים שמהם נמשכו ונשתלשלו קלפות סיחון ועוג)שהם מבני הנפילים שאמרו: מה אנושכי תזכרנו, וכמובא(, כי מראה להם שאינם יודעים עדין בידיעתו יתברך כלל וכו. 'ולעורר ולהקיץ כל השוכני עפר שהם הדרי מטה שלא יתיראו כי עדין ה' אתם כי מלא כל הארץ כבודו (ישעיה ו, ג)וכו. 'שזהו בחינת אזהרת משה את יהושע: עיניך הראת את כל אשר עשה ה' אלקיכם לשני המלכים האלה שהם סיחון ועוג שכחם היה מקטרוג המלאכים כן יעשה ה' לכל הממלכות וכו. 'כי מאחר שכבר הרג שני המלכים האלה בזה רואין כי יש כח לבטל קטרוג המלאכים מאחר שהרג שני המלכים האלה סיחון ועוג שנמשכו מהם, על־כן בודאי תהיה בטוח וחזק כי כן יעשה ה' לכל הממלכות אשר אתה עבר שמה ובודאי תירשו ארץ־ישראל ששם עקר התגלות זה הדעת של משה שהוא בחינת עליונים למטה ותחתונים למעלה וכו', על־כן בודאי לא תיראום וכו'.. (ליקוטי הלכות, הלכות נטילת ידיים שחרית ו', פ"ד)

EN:
The tzaddik in the aspect of Moshe can lower the accusing angels from whom the klipoas of Sichon and Og descended—the descendants of those who said, “What is man that You should remember him?” (Psalms 8:5). He shows that they still know nothing of Hashem, and awakens all who dwell in the dust, those on the lowest levels, not to fear because Hashem is still with them. Moshe therefore told Yehoshua: your own eyes saw what Hashem did to the two kings, Sichon and Og, whose power came from the angels’ accusation. Since those kings were destroyed, the accusation can be annulled. You can be secure that Hashem will do the same to all the kingdoms, and Israel will inherit Eretz Yisrael, where Moshe’s knowledge—“the higher ones below and the lower ones above”—is chiefly revealed. Therefore: “Do not fear them.” (Likutay Halachos, Laws of Morning Netilas Yadayim 6:84.)

Segment 33
HE:
פרשת דברים מציבה את התוכחה בתוך חסד, זכות ואמונה. משה מלמד שאין לייאש את ישראל אלא להפוך ירידה לעלייה, לחזק תפילה ואמונה, לתקן משפט וברית, ולהכין את הדרך לארץ־ישראל. גם הסתלקות הצדיק נעשית מקור של התחזקות, עד שהיגון עצמו נהפך לשמחה ולגאולה.

EN:
Parashas Devarim places rebuke within kindness, merit, and emunah. Moshe teaches that Israel must never be driven to despair: descent is turned into ascent, prayer and faith are strengthened, justice and the bris are repaired, and the road to Eretz Yisrael is prepared. Even the passing of the tzaddik becomes a source of hischazkus, until sorrow itself is transformed into joy and redemption.

Segment 34
HE:
תוכחה של חסד → מציאת זכות ואי־ייאוש → תפילה ואמונה → תיקון המשפט והברית → ארץ־ישראל, שמחה וגאולה

EN:
Kindly rebuke → finding merit and refusing despair → prayer and emunah → repair of justice and the bris → Eretz Yisrael, joy, and redemption



# Devarim
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/5/1/

Devarim
דברים
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/5/1

Segment 1
HE:
אלה הדברים אשר דיבר משה (דברים א', א')

אלה הדברים אשר דבר משה, ופירש רש"י שמנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפניו 'וכוהינו כי התוכחה של משה היה תוכחה של חסד כמו שכתוב בהתורה תקעו —תוכחה)בלקוטיתנינא - סימן ח(עין שם שאמר משה תוכחתובאפן שלא יעורר חס ושלום על־ידי תוכחתוהריחרע של המעשים רעים שעשו ויחלישאותם חס ושלום על־ידי זה רק אדרבא על־ידי תוכחתויחזק אותם ויוסיף ויתן בהם ריחטוב וכו' כמו שכתוב שם. ועל־כן הזכיר כל המקומות שהכעיסו לפניו כל המקומות דיקא כי בזה הזכיר להם זכות וחסד כי הוא קים אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו, כי הוא זכה לאחז בכסא הכבוד בחינת מאחז פני כסא (איוב כו, ט) 'וכושעל־ידי זה היה בבחינת מקומושל עולם)כמבאר בלקוטי מוהר"ן חלק ב – סימן א, עין שם. (ועל־כן ידע שכל אלו המקומות שהכעיסו בהם לפני המקום ברוך הוא המקומות בעצמן גרמו להם לחטא כי עברו במדבר מקום נחששרף ועקרב וצמאון (דברים ח, טו) וכו' שהם מקום תקף הקלפות והסטרא אחרא כידועוהיו צריכים ללחם עם קלפות קשות ועצומות שהיו במקומות כאלו. וזה גרם להם שכמה פעמים לא יכלו לעמד בנסיון ונכשלו במה שנכשלו וכמו שאמרו רבות"ינו זל על פסוק וישב ישראל בשטים (במדבר כה, א)'וכושהמקום גרם להם לחטא כמו שכתוב בזהרהקדוש. נמצא שבזה שהזכיר את המקומות דיקא שהכעיסו לפניו בזה המציא להם זכות בחינת הזכותשל ראשהשנה שהוא אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו וכו'.

EN:
These Are the Words That Moshe Spoke (Deuteronomy 1:1)

Rashi explains that Moshe enumerated here all the places in which Israel had angered the Omnipresent. Moshe’s rebuke was a rebuke of kindness, as taught in “Sound the Shofar—Rebuke” (Likutay Moharan II 8): he spoke in a way that would not awaken the foul odor of their evil deeds and weaken them, God forbid. On the contrary, his rebuke strengthened them and imparted a good fragrance. He therefore mentioned specifically the places in which they had provoked Him. By naming the places, he also invoked a plea in their favor: “Do not judge your fellow until you have reached his place” (Pirkei Avos 2:4). Moshe had attained the aspect of “He grasps the face of the throne” (Job 26:9), and thus the aspect of the Place of the world (Likutay Moharan II 1). He knew that those very places had contributed to their sin. They traversed a wilderness of serpent, fiery snake, scorpion, and thirst (Deuteronomy 8:15), places of fierce klipoas and the sitra achra, and had to wage war against the formidable forces found there. At times they could not withstand the trial. Thus our Sages said concerning “Israel dwelt in Shittim” (Numbers 25:1) that the place itself occasioned the sin. By recalling those places, Moshe found merit for Israel.

Segment 2
HE:
כנ"ל. וכן סובב והולך כל ספר דברים על קטב זה להזכיר את ישראל כל מה שהכעיסו לפניו ואף־על־פי־כן לא יתיאשו עצמן מן הרחמים לעולם. כי רחמיו לא כלים כאשר ראו בעיניהם שאף־על־פי שעשו את העגל אף־על־פי־כן לא מנע רחמיו מהם. וכן אחר שאר החטאים היטיב עמהם בחסדועד שהם מוכנים עתה לכנס לארץ־ישראל. על־כן ידעו לדורות שבכל מה שיעבר עליהם עד ביאת משיח בכלל ובפרט על כל אחד ואחד יהיה איך שיהיה, לעולם אל יתיאשו עצמן מן הרחמים כמו שאמרו רבותינו ז"ל אפלוחרב חדה מנחת על צוארושל אדם אל ימנע את עצמו מן הרחמים ואמרו יפה צעקה לאדם בין קדם גזר דין בין לאחר גזר דין. וזה שספר תפלותיו איך התפלל והתחנן לפני ה' יתברך כמו שכתוב ואתנפל לפני ה' (דברים ט, יח) 'וכוואמר וכו'. הכל כדי להורות בני ישראל שיתחזקו בתפלה וצעקה לה' יתברך תמיד כי רחמיו – אינם כלים לעולם. (ליקוטי הלכות, הלכות ערלה ד', ט"ז)

EN:
The whole book of Devarim proceeds on this axis. It recalls Israel’s provocations, yet teaches them never to despair of compassion. They saw that even after the Golden Calf, and after their other sins, His compassion did not cease; He continued to deal kindly with them until they stood ready to enter Eretz Yisrael. This teaches every generation, and every person in every condition, never to despair of mercy. Even when a sharp sword rests upon a person’s neck, he must not withhold himself from compassion (Berachos 10a); a cry is beneficial both before and after the decree (Rosh Hashanah 16a). Moshe therefore recounted how he fell before Hashem and pleaded (Deuteronomy 9:18): to teach Israel always to strengthen themselves in prayer and outcry, for His mercies never end. (Likutay Halachos, Laws of Orlah 4:16.)

Segment 3
HE:
אלה הדברים אשר דיבר משה במדבר בערבה (דברים א', א')

אלה הדברים אשר דבר משה... במדבר בערבהופרשרש"י שכל מקום שנאמר 'דברי' הם דבריתוכחה, כי שם במקרא חושב כל המקומות שהכעיסו למקום במדבר בערבה וכו. 'כי איתא בדברי רבנו ז"ל שאסור לומר תוכחה, דהינו להזכיר עונות ישראל ולהוכיחם עליהם כי אם מי שיכול להוכיחכמומשה רבנו עליו השלום, שעל־ידי תוכחתו נתן בהם ריחטוב, בבחינת נרדי נתן ריחו (שיר השירים א, יב). 'עזב' לא נאמר אלא 'נתן. 'נמצא, שמשה רבנו על־ידי תוכחתושהזכיר עונות ישראל, על־ידי זהדיקא נתן בהם ריחטוב, כי היה יכול להפך העונות לזכיות, כי זכה לנעשה ונשמע (שמות כד, ז) בשלמות,

EN:
These Are the Words That Moshe Spoke—in the Wilderness, in the Aravah (Deuteronomy 1:1)

Rashi explains that wherever Scripture says “the words of,” it introduces words of rebuke. The verse consequently lists the places where Israel angered the Omnipresent. Rabbeinu teaches that one may not rebuke by recalling Israel’s sins unless he can rebuke as Moshe did. Moshe’s rebuke gave them a good fragrance, in the aspect of “while the King was at His table, my nard gave forth its fragrance” (Song of Songs 1:12): the Sages read it not as “abandoned” but “gave.” Moshe could turn transgressions into merits because he had attained na‘aseh ve-nishma—“we shall do and we shall hear” (Exodus 24:7)—in completeness.

Segment 4
HE:
כי השיג בחינת דברי תורה, שהם בחינת נשמע, בחינת נסתרות, מהשהוא גבוהונסתר ממנו, שאינויכול לעשות עבודהזה ב. למשל: אצל כל מצוה ישדברים שסביבותהמצוה, כימלבד הצווי הנאמר בתורה לקיםהמצוה, ישעוד לזה דברים בתורה, כגון: וידבר' ה אלמשה, ושאר דבוריהתורה שסביבותהמצוה. ועבודה שיש בדבורי התורה הללו, שסביבותהמצוה, הםבחינת נשמע, בחינת נסתר, אךכיהמצוה בעצמה אנו יכולים לקים, העבודה שיש באלו הדבורים, אין יואנודעים, וזה בחינת נשמע, בחינת נסתר. ובחינת הנשמע, שהוא בחינת דברי תורה, הוא בחינת דבקות לאין סוף ששם נתהפכין העונות לזכיות כשזוכין להשיג הנשמע, שהוא בחינת דברי תורה שאז נתהפך הירידה לעליה ומעונות נעשין זכיות)כמובא במאמר "חותם בתוך חותם" -לקוטי מוהר"ן חלק א - סימן כב, עין שם). וזהו שאמר ה' יתברך למשה: סלחתי כדבר (במדבר יד, כ)''כדברךדיקא. כפי הדברי תורה שלך כן הסליחה, כי משה זכה להשיג בחינת סתרי תורה, שהם בחינת דברי תורה בחינת נשמע שעל־ידי זה הסליחה, כי העונות נתהפכין לזכיות כנ. כנ"ל. וזהו שנקראת התוכחה 'דברי'דיקא. וזהו: אלה הדברים אשר דבר משה וכו', 'דברים'דיקא, בחינת 'דברי'דיקא, בחינת דברי תורה, דהינו בחינת נשמע, שעל־ידי זה דיקא היה יכול להוכיחאת ישראל ולהזכיר עונותיהם במדבר בערבה וכו', כי על־ידי בחינת דברים, בחינת דברי תורה, בחינת נשמע, על־ידי זה היה מהפך כל העונות לזכיות. ועל־כן הזכיר שם כל עונותיהם, כי כלם נתהפכו לזכיות על־ידי בחינת הדברים אשר דבר משה, דהינו בחינת דברי תורה, בחינת נשמע שהשיג שעל־ידי זה כל העונות נתהפכין לזכיות. שאז דיקא יכולין להוכיחאת ישראל. וכן כל הצדיקים שהוכיחו אתישראל נקראת תוכחתם'דברי', בחינת דברי קהלת ', וכוכמו שפירש רש"י שם, כי כלם לא הוכיחו את ישראל כי אם בבחינת התוכחה של משה שהיא בבחינת דברי תורה, בחינת נשמע, שעל־ידי זה נתהפכין העונות לזכיות שעל־ידי זה דיקא יכולין להוכיח.)לקוטי מוהר"ן חלק א – סימן כב, אות ט; . (ליקוטי מוהר"ן א', כ"ב, ט'; ליקוטי הלכות, הלכות ספר תורה ב', ט')

EN:
For with every mitzvah there are matters surrounding the mitzvah. Besides the command stated in the Torah to fulfill the mitzvah, there are further words in the Torah, such as “Hashem spoke to Moshe,” and the other words of the Torah that surround the mitzvah. The service contained in these words of the Torah that surround the mitzvah is an aspect of nishma, an aspect of the concealed. The mitzvah itself we can fulfill; but the service contained in these words we do not know. This is the aspect of nishma, the aspect of the concealed. Nishma, which is an aspect of the words of the Torah, is an aspect of attachment to the Infinite, where transgressions are transformed into merits. When one merits attaining nishma, the aspect of the words of the Torah, descent is transformed into ascent and transgressions become merits, as brought in the teaching “A Seal within a Seal” (Likutay Moharan I 22); see there. This is what Hashem, blessed be He, said to Moshe: “I have forgiven according to your word” (Numbers 14:20)—specifically according to your word. According to your words of Torah, so is the forgiveness. For Moshe merited attaining the hidden matters of the Torah, which are an aspect of the words of the Torah and an aspect of nishma, through which forgiveness comes, because the transgressions are transformed into merits. This is why rebuke is called specifically devarim, “words.” This is, “These are the words that Moshe spoke,” and so forth—specifically devarim, specifically an aspect of words, an aspect of words of Torah, that is, an aspect of nishma. Specifically through this he could rebuke Israel and mention their transgressions in the wilderness, in the plain, and so forth; for through the aspect of devarim, the aspect of words of Torah, the aspect of nishma, he transformed all the transgressions into merits. Therefore he mentioned all their transgressions there, for they were all transformed into merits through the words that Moshe spoke—that is, the aspect of the words of Torah, the aspect of nishma that he attained—through which all the transgressions are transformed into merits. Specifically then can Israel be rebuked. Likewise, every tzaddik who rebuked Israel had his rebuke called devarim, as in “the words of Koheles,” and so forth, as Rashi explained there. For they all rebuked Israel only through the aspect of Moshe’s rebuke, which is an aspect of words of Torah, an aspect of nishma, through which transgressions are transformed into merits. Specifically through this can they rebuke. (Likutay Moharan I 22:9; Likutay Halachos, Laws of a Torah Scroll 2:9.)

Segment 5
HE:
ודי זהב (דברים א', א')

דקדשה, שנמשך על־ידי יראה ושמירת הברית, הוא בבחינת הארת פנים, וזוכין על־ידי־זה להתבוננות גדול, שהוא בחינת השגת אלקות. אבל, להפך, היינו עשירות שאינו נמשך על־ידי תקונים, כנ"ל, הוא בבחינת ערף, בחינת הסתרת פנים, ויכולין לפל לבחינת עבודה זרה חס ושלום על־ידי עשירות כזה, בבחינת "וכסף הרביתי להם וזהב עשו לבעל (הושע ב, י), "וכתיב "ודי זהב (דברים א, א), "כמו שאמרו רז"ל. (ליקוטי הלכות, הלכות פדיון פטר חמור ב', ז'–ח'; אוצר היראה, ממון ופרנסה ע"ג)

EN:
An Abundance of Gold (Deuteronomy 1:1)

Holy wealth, drawn through yirah and shemiras ha-bris, is an aspect of illumination of the face. Through it one merits profound contemplation and perception of Godliness. Wealth not drawn through these rectifications is the opposite: it is the nape rather than the face, concealment of the countenance. Through such wealth a person can fall, God forbid, into idolatry, in the aspect of “I multiplied silver for her, and they used the gold for Baal” (Hosea 2:10), and of “an abundance of gold” (Deuteronomy 1:1), as our Sages expounded. (Likutay Halachos, Laws of Redeeming a Firstborn Donkey 2:7–8; Otzar HaYirah, Money and Livelihood 73.)

Segment 6
HE:
אחד עשר יום מחורב (דברים א', ב')

אחד עשר יום מחרב הקדשה היא לעולם בבחינת עשרה, כי אין דבר שבקדשה בפחות מעשרה. אבל חיות הקלפות הוא בבחינת עשתי־עשר, כידוע, שזהו בבחינת יא "אלופי עשו (בראשית לו, מ–מג), בחינת עשתי עשרה יריעות עזים (שמות כו, ז) וכו' כמובא. וזה בחינת אחד־עשר סממני הקטרת, שעל־ידם עקר ברור הקדשה מעמקי הקלפות, כי צריכין להכניע ולהמתיק הדין בשרשו, הינו שהקלפות, שהם בחינת תקף הדינים, שיניקתם וחיותם בבחינת עשתי־עשר, הם נכנעים בשרשם דייקא, דהינו על־ידי אחד־עשר סממני הקטרת, שזה בחינת התקונים שנעשים על־ידי התפלה בבחינת דין,

EN:
Eleven Days from Chorev (Deuteronomy 1:2)

Holiness is always in the aspect of ten, for a matter of sanctity requires ten. The vitality of the klipoas, however, is in the aspect of eleven: the eleven chiefs of Esav (Genesis 36:40–43) and the eleven goat-skin curtains (Exodus 26:7). This is also the eleven spices of the ketores, through which holiness is clarified from the depths of the klipoas. A judgment must be subdued and sweetened at its root. The klipoas, whose force is severe judgment and whose nurture is “eleven,” are therefore subdued precisely through the eleven spices—through the rectifications wrought by prayer in the aspect of judgment.

Segment 7
HE:
שמחמת שהיא בבחינת דין, שמשם יניקתם, על־כן תכף הסטרא־אחרא בולעת אותה; רק מחמת שהתפלה בבחינת דין הנ"ל יצאה מבעל כח גדול, על־כן אין כחלהסטרא־אחרא לבלע אותה לגמרי, רק התפלה נשארה עומדת בבית הבליעה של הסטרא־אחרא, עד שהסטרא־אחרא מכרחת להקיא ולהוציא כל הקדשות שבלעה. כמו־כן, דיקא על־ידי אחד־עשר סממני הקטרת מוציאים מהם חיותם ומבררים כל ניצוצות הקדשה מביניהם.

EN:
Because such prayer touches the root from which the sitra achra draws nurture, it is swallowed at once. Yet when it issues from a master of great strength, the sitra achra cannot swallow it completely. The prayer remains lodged in its throat until it is compelled to disgorge all the holiness it had swallowed. Likewise, the eleven spices extract its vitality and clarify all holy sparks from its midst.

Segment 8
HE:
וזהו בחינת מה שהתחיל משה בתוכחתו)דברים א(אחד עשר יום מחרב דרך הר שעיר עד קדש ברנע (דברים א, ב)כי עקר התוכחה הוא על־ידי בחינת אחד עשר שהוא בחינת התפלה בבחינת דין שמשם יניקת הקלפות שהם בחינת אחד עשר שעל־ידי זה דיקא מכניעין אותם כי עומדת בבית הבליעה שלווכו'. ל"כנוזהו בחינת אחד עשר יום מחרב דרך הר שעיר עד קדש ברנע (דברים א, ב)הינו כשרוצין לחרב מדור הקלפות שאז צריכין לעבר ולילך דרך הר שעיר כדי להוציא החיות משם. על־כן צריכין לזה בחינת אחד עשר יום דהינו בחינת אחד עשר סמני הקטרת שהוא בחינת תפלה בבחינת דין שהיא עומדת בבית הבליעה שלו. ואזי הסטרא אחרא היא צריך להוציא ולהקיא כל הקדשה שבלע עד שמקיא גם עצמות חיותוממש. וזהו עד קדש ברנעשמכרח לנענע ולהוציא כל הקדשה לבר. וזהו ברנעלשון הקאות שמוציא כיחה וניעה לבר ולחוץ הינו שהסטרא אחרא נותן הקאות ומוציא ומקיא לחוץ כל הקדשות שבלע שזה נעשה על־ידי התפלה בבחינת דין שהוא בחינת אחד עשר יום. בחינת אחד עשר סמני הקטרת בחינת עשתי עשר חדש. (ליקוטי הלכות, הלכות ערלה ג', ה'–ו', ח'; אוצר היראה, ראש חודש ל"ב)

EN:
This is the aspect of Moshe’s beginning his rebuke with, “Eleven days from Chorev, by way of Mount Seir, to Kadesh-barnea” (Deuteronomy 1:2). The principal rebuke is through the aspect of eleven, which is prayer in the aspect of judgment, from which the klipoas—the aspect of eleven—draw their nurture. Specifically through this they are subdued, for the prayer stands in the throat of the sitra achra, and so forth, as stated above. This is likewise the aspect of, “Eleven days from Chorev, by way of Mount Seir, to Kadesh-barnea.” When one wishes to destroy the habitation of the klipoas, one must pass and go by way of Mount Seir in order to extract the vitality from there. Therefore this requires the aspect of eleven days: the aspect of the eleven spices of the incense, which is prayer in the aspect of judgment that stands in its throat. The sitra achra must then bring forth and disgorge all the holiness it swallowed, until it disgorges even its own essential vitality. This is “to Kadesh-barnea”: it is compelled to shake and bring all the holiness outside. Barnea denotes vomiting, bringing phlegm and sputum outside—that is, the sitra achra vomits and disgorges all the holiness it swallowed. This is accomplished through prayer in the aspect of judgment, which is the aspect of eleven days, the eleven spices of the incense, and the eleven months. (Likutay Halachos, Laws of Orlah 3:5–6, 8; according to Otzar HaYirah, Rosh Chodesh 32.)

Segment 9
HE:
אחד עשר יום מחורב (דברים א', ב')

אחד עשר יום מחרב וזה שקורין פרשת דברים קדם תשעה באב. כי כל פרשת דברים מדברת מהדרך לארץ־ישראל כמבאר שם היטב שכל תוכחה של משה שם הוא על שפגמו ישראל בהדרך לארץ־ישראל על שלא היו חזקים באמונתם, כמו שמתחיל שם: אחד עשר יום מחרב דרך הר שעיר עד קדשברנע (דברים א, ב), וכמו שפירש רש"י שם אין לך דרך קצרה וכו' וכל־כך היתה שכינה מתלבטת בשבילכם למהר ביאתכם לארץ וכו', וכן הולך בכל דברי תוכחתו בכל הסדרא כלה שמוכיח אותם על שגרמו עכוב בהדרך לבוא לארץ־ישראל עד שהכרחו להתמהמה שם ארבעים שנה, וכל זה על־ידי חטא העגל והמרגלים שפגמו באמונה, כמו שכתוב: ובדבר הזה אינכם מאמינם בה' (דברים א, לב) ', וכו

EN:
Eleven Days from Chorev (Deuteronomy 1:2)

Parashas Devarim is read before Tishah BeAv because the entire parashah concerns the road to Eretz Yisrael. Moshe’s rebuke addresses Israel’s damage to that road through weakness of emunah. “Eleven days from Chorev … to Kadesh-barnea” (Deuteronomy 1:2) describes a short road; Rashi says that the Shechinah exerted itself for their sake to hasten their arrival. Yet the Golden Calf and the spies, both blemishes of emunah, delayed them forty years. Thus Moshe says, “In this matter you do not believe in Hashem your God” (Deuteronomy 1:32).

Segment 10
HE:
כי עקר תקון הדרך לארץ־ישראל הוא אמונה שהיא בחינת כח מעשיו)כמבארבלקוטי מוהר"ן חלק ב – סימן עח, עין שם(דהיינו שמאמינים שה' יתברך ברא הכל כמו שכתוב בראשית ברא (בראשית א, א) ו'וכו', וברצונו נתנה להם וברצונווכו', והם פגמו בזה, ועל־ידי זה גרמו להם עכוב כל־כך, וזה גרם לנו כל החרבנות — חרבן בית ראשון ושני, כי על־ידי זה ישכחלהסטרא אחרא להתעורר בכל פעם לגרשאת ישראל מארצם שזה נמשך על־ידי שאומרים להם עדין לסטים אתם שכבשתם ארץ־ישראל מאחר שישראל בעצמן פגמו באמונה שעל־ידי זה פגמו בבחינתכח מעשיו הגיד לעמו (תהלים קיא, ו)וכו' וכנ"לועל־כן קורין זאת קדם תשעה באב, כי על־ידי זה עקר הגלות והחרבן כנ). ל". (ליקוטי הלכות, הלכות שומר שכר ד', ט')

EN:
The essential rectification of the road to Eretz Yisrael is emunah, the aspect of “the power of His deeds” (Psalms 111:6; Likutay Moharan II 78): faith that Hashem created everything—“In the beginning God created” (Genesis 1:1)—and that by His will He gave the Land to whom He chose, and by His will He took it and gave it to us (Rashi to Genesis 1:1). Israel’s blemish in this faith caused the delay, and from it came the destructions of both Temples. It gives the sitra achra power repeatedly to expel Israel and accuse them, “You are robbers,” because Israel themselves impaired the faith expressed in “He declared the power of His deeds to His people” (Psalms 111:6). Therefore this parashah is read before Tishah BeAv: this blemish is the root of exile and destruction. (Likutay Halachos, Laws of a Paid Custodian 4:9.)

Segment 11
HE:
ויהי בארבעים שנה (דברים א', ג')

שלא הוכיחן אל סמוך למיתה (י" רש)מובא בזוהר הקדוש ברעיא מהימנא על משה רבנו עליוהשלום: ובגין דהוית חשיב בחייך דאלו הוה אפשר לך הוית מהדר כלא עלמא תחות קדשא בריך הוא ', וכועין שם, שמבאר שם גדל מעלת משה בשביל זה שהיה חושב כל ימיו שאלו היה אפשר לוהיה. מחזיר כל העולם לה' יתברךנמצא, שאפלו משה רבנו עליו השלום, עקר מצות תוכחה היה מקים על־ידי הרצון שהיה כוסף תמיד להחזיר כל העולם למוטב ועל־ידי זה זכה למה שזכה

EN:
It Was in the Fortieth Year (Deuteronomy 1:3)

Rashi explains that Moshe rebuked them only near his death. The Zohar praises Moshe because throughout his life he thought that, were it possible, he would bring the entire world back beneath the Holy One, blessed is He. Even Moshe fulfilled the essence of rebuke through this longing: his constant desire to return the whole world to Hashem. Through it he attained what he attained.

Segment 12
HE:
וזה בחינת מה שאמרו רבותינו ז"ל שאין מוכיחין את האדם אלא סמוך למיתה, שכן משה לא הוכיחן אלא סמוך למיתה וכן יעקב אבינו וכו', הינו כי עקר התוכחההוא על־ידי הרצון. ועל־כן עקר התוכחה הוא רקסמוך למיתה שאז מתחילין להכלל ברצון ואז מאיר בו הרצון ביותר, מחמת שהוא סמוך להסתלקות, כי ההסתלקות של הצדיק הוא שיהיה נסתלק ונכלל בבחינת רצון כמומשה רבנו עליו השלום, שנכללבשעת מיתתוברעוא דרעוין כנ"לומחמת שסמוך למיתתומתחיל להאיר בובחינת הרצון על־כן אז דייקא יכול להוכיחם.

EN:
Our Sages therefore teach that a person should be rebuked only near death, as Moshe and Yaakov did. The core of rebuke is ratzon, holy desire. Near his passing the tzaddik begins to be included in ratzon, which shines more intensely as he approaches his departure; the passing of Moshe was inclusion in ra‘ava de-ra‘avin, the Will of wills. He can therefore rebuke precisely then.

Segment 13
HE:
כי עקר הערבות, מה שכל אחד ערב בעד חברו וצריך להוכיח את חברו, ובאמת מי יכול להוכיח את חברו, כי אינו יודע מה שחסר לחברו, וגם מי יודעאם חברו ישמע לדברו, ואפילו אם ישמע מי יודעאם יוכל להתגבר על מהשצריך להתגבר ולשוב אליו יתברך, על כן עקר קיום מצוה זאת הוא על־ידי הרצון, שיהיה רצוננו חזק מאד לראות בטובת חברו ובטובת כל ישראל טובה אמתית ונצחית, שיזכו כלם לשוב אליו יתברך באמת. וכמו שהאדם בעצמו בודאי ראוי לושלא ירצה שום רצון אחר רק לזכות להתקרב אליו, יתברךשרק זה הוא טובה והצלחה אמתית, וחוץ מזה הכל הבל, כמוכן מחיב כל־אחד לאהב את חברו וכל ישראל כנפשו, ולהתגעגע ולכסוף שיזכו, כל ישראל להתקרב אליו יתברךובתוך כך אם אפשר לולקים מצוה זאת של תוכחה בפשיטות לדבר עם חברו ביראת שמים, בודאי מה טוב ומהנעים, כי כל אחד מחיב לדבר עם חברו ביראת שמים, אבל העקר הוא הרצון. (אוצר היראה, תוכחה ז'; על פי ליקוטי הלכות, הלכות ערב ג', ל"א)

EN:
Every Jew is responsible for his fellow, yet who truly knows what another lacks, whether he will listen, or whether he can overcome what opposes his return? The primary fulfillment of this mitzvah is consequently a very strong desire for one’s fellow’s true and eternal good: that all Israel return to Hashem in truth. Just as a person should want nothing for himself except closeness to Him—for only that is genuine success—so he must love his fellow as himself and yearn that all Israel draw near. When he can speak plainly with his fellow concerning yiras Shamayim, that is certainly good and pleasant; every person is obligated to do so. Yet the foundation is the desire. (Otzar HaYirah, Rebuke 7, based on Likutay Halachos, Laws of a Guarantor 3:31.)

Segment 14
HE:
איכה אשא לבדי (דברים א', י"ב)

כת הגלות על־ידי פגם המשפט שעל־ידי זה נמשך ביותר פגם הברית שקשה מאד לתקן, כמובן בתורה תקעו אמונ) הלקוטי מוהר"ן תנינא - סימן. (הוכמו שכתוב: "ההפכים ללענה משפט (עמוס ה, ז)". וכתיב: "ראשיה בשחד ישפטו (מיכה ג, יא) וכו" 'וכן בהרבה פסוקים.

EN:
How Can I Bear Alone? (Deuteronomy 1:12)

The length of exile comes through the blemish of justice, which especially draws forth the blemish of the bris, exceedingly difficult to repair. Thus Scripture says, “They turn justice into wormwood” (Amos 5:7), and, “Her heads judge for a bribe” (Micah 3:11).

Segment 15
HE:
וזה שאמרו רבותינו ז"ל שמשה אמר: "איכה אשא לבדי (דברים א, יב) ". 'וכוישעיה אמר: "איכה היתה לזונה (ישעיה א, כא) וכו". 'וירמיה אמר: "איכה ישבה (איכה א, א) וכו". 'כי משה אמר: "איכה אשא לבדי (דברים א, יב) טרחכם וכו" 'לענין תקון המשפט שגם עליוקשה וכבד זה הדבר מאד לברר המשפט שעל זה אמר: "איכה אשא לבדי (דברים א, יב) טרחכם ומשאכם וריבכם הבו לכם אנשים וכו". 'שכל זה מדבר לענין תקון המשפט, כי משה ראה כמה קשה וכבד תקון המשפט, על־כן אמר שגם הוא אינו יכול לבררו בעצמוועל־זה אמר: "איכה אשא לבדי (דברים א, יב) וכו, "'כי קשה מאד לדון ביחידי. ואחר־כך בדורו של ישעיה נתקלקל המשפט מאד ועל זה צעק: "איכה היתה לזונה (ישעיה א, כא) קריה נאמנה מלאתי משפט וכו'". כי עקר הקלקול שנעשית לזונה בחינת פגם הברית הוא על־ידי קלקול המשפט, על־ידי שבתחלה היתה מלאתי משפט וכו', ועתה מרצחים, דהינו קלקול המשפט, כי הא בהא תליא כנ"ל

EN:
Our Sages, of blessed memory, said that Moshe declared, “How can I alone bear” (Deuteronomy 1:12), and so forth; Yeshayah declared, “How has she become a harlot” (Isaiah 1:21), and so forth; and Yirmeyah declared, “How does she sit” (Lamentations 1:1), and so forth. Moshe said, “How can I alone bear your trouble,” and so forth, concerning the repair of justice. This matter, too, was exceedingly difficult and heavy for him: to clarify the judgment. Concerning this he said, “How can I alone bear your trouble, your burden, and your strife? Provide for yourselves men,” and so forth (Deuteronomy 1:12–13). All this concerns the repair of justice. Moshe saw how difficult and heavy the repair of justice is; therefore he said that even he could not clarify it by himself. Concerning this he said, “How can I alone bear,” and so forth, for it is exceedingly difficult to judge alone. Afterward, in Yeshayah’s generation, justice became greatly corrupted. Concerning this he cried, “How has the faithful city become a harlot! It was full of justice,” and so forth (Isaiah 1:21). The principal corruption through which it became a harlot—the aspect of blemishing the bris—came through the corruption of justice: at first it had been full of justice, and now it was full of murderers, that is, the corruption of justice. For the one depends upon the other, as stated above.

Segment 16
HE:
ועל־ידי זה התגברה הסטרא אחרא עד שנחרב הבית־המקדשועל זה צעק ירמיה: "איכה ישבה (איכה א, א) וכו'". כי עקר החרבן בא על־ידי פגם המשפט שהוא פגם הברית שקשה לתקן מאד מאד כנ"לועקר התקון נגמר רקעל־ידי משיח שנאמר בו: "ושפט בצדק דלים (ישעיה יא, ד) וכו' ישפט עניי עם (תהלים עב, ד) וכו'". וכן בהרבה פסוקים שמדבר מעצם תקון המשפט שיהיה על־ידי משיחואז יתקיים "ציון במשפט תפדה (ישעיה א, כז), "כי עקר הגאלה תהיה על־ידי תקון המשפט שעל־ידי זה עקר תקון הברית וכנ"ל. (ליקוטי הלכות, הלכות דיינים ה', ה')

EN:
The sitra achra consequently gained strength until the Temple was destroyed, over which Yirmeyah cried, “How does she sit solitary.” Destruction comes principally through the blemish of justice, which is the blemish of the bris. Its complete repair will come through Mashiach, of whom it is said, “He shall judge the poor with righteousness” (Isaiah 11:4), and, “He shall judge the poor of the people” (Psalms 72:4). Then “Tziyon shall be redeemed through justice” (Isaiah 1:27), for redemption and repair of the bris depend upon the rectification of justice. (Likutay Halachos, Laws of Judges 5:5.)

Segment 17
HE:
טרחכם ומשאכם וריבכם (דברים א', י"ב)

אפיקורסות נקראת משא כמו שכתב רש"י על "משאכם, "מלמד שהיו בהם אפיקורסים. ועל כן כשנוסע להצדיק הוא משליך מעליו משאוי גדולה כי מאחר שנוסע כבר יש לו אמונה שהוא הפך האפיקורסות. (שיחות הר"ן, ל"ז)

EN:
Your Trouble, Your Burden, and Your Strife (Deuteronomy 1:12)

Apikorsus is called a burden. Thus Rashi explains “your burden” (Deuteronomy 1:12): this teaches that there were apikorsim among them. When the tzaddik travels, he casts off a great burden, for the very fact that he journeys shows that he possesses emunah, the opposite of apikorsus. (Sichos HaRan 37.)

Segment 18
HE:
נשלחה אנשים לפנינו (דברים א', כ"ב)

בחינת חטא המרגלים שנתן להם ה' יתברך מקום לטעות על שרצו לחקר יותר מדאי, כמו שאמרו רבותינו ז, ל"אני אמרתי להם שהיא טובה, והם לא רצו להאמין וכו', חייך שאני נותן להם מקום לטעות וכו. 'כי ארץ־ישראל היא עקר בחינת אמונה, כמו שכתוב במקום אחר והם רצו לראות בעיניהם מיד איך באין לארץ־ישראל. ולא רצו לסמך על אמונה אף־על־פי שכבר ראו אותות ומופתים נוראים ונפלאים כאלה, אף־על־פי־כן אמרו: נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ (דברים א, כב) וכו. 'כי רצו לראות ולהבין האמת מיד, על־כן נתן להם ה' יתברך מקום לטעות וגרמו בכיה לדורות עד היום שמתארך הגלות על־ידי זה.

EN:
Let Us Send Men Before Us (Deuteronomy 1:22)

The sin of the spies came from insisting on excessive investigation. Hashem said: I told them the Land was good, but they did not wish to believe; therefore I would give them room to err. Eretz Yisrael is essentially the aspect of emunah. They demanded to see immediately how they would enter it, despite all the awesome signs they had already witnessed: “Let us send men before us, and let them search out the land” (Deuteronomy 1:22). Because they wanted immediate sight and comprehension rather than reliance on emunah, Hashem left them room for error. They caused weeping for generations, and the exile continues through this defect.

Segment 19
HE:
ועקר הגאלה תלויה בזה, כי כן דרך ה' יתברך שהוא עוסק ברחמיו לקרב את האדם בכמה דרכים, אך אף־על־פי־כן הוא מניח לו מקום להסתפק קצת בשביל נסיון ובחירה. וכשמתחזק באמונה שלמה על־ידי שמסתכל על האמת על כל החסדים שעשה ה' יתברך והאיר בו מרחוק רמזים בכמה דרכים להודיעו היכן האמת בודאי יזכה לכל טוב אמתי ונצחי, אבל אם ירצה לבקש תואנות לפרש, נותן לו' היתברך מקום לטעות יותר ויותר וצריך אחר כך יגיעות גדולות ועצומות מאד ביותר קדם שיזכה אל האמת וכלי האי ואולי. עד שיכול לפטר מן העולם ולא יזכה אל האמת ויצטרך לסבל מה שיסבול ולהתגלגל בכמה גלגולים עד שיבוא להתקרב אל האמת, שהיה בידו לזכות בו עתה על־ידי נסיון קל להשליך תאות הכבוד והנצחון ולהסתכל על האמת לאמתו. (ליקוטי הלכות, הלכות שבועות ב', ט"ז)

EN:
Redemption depends on this same trial. In His compassion Hashem draws a person near by many means, yet leaves some room for doubt to preserve trial and free choice. One who strengthens himself in complete emunah, honestly considers Hashem’s kindnesses, and attends to the distant hints by which He shows where truth lies, will merit true and eternal good. But one who seeks pretexts and strained explanations is given still more room to err. He may then require immense exertion before reaching truth—if he reaches it at all in this lifetime—and may suffer and pass through many gilgulim before attaining what he could have attained now through a light trial: abandoning the cravings for honor and victory and looking directly at truth. (Likutay Halachos, Laws of Oaths 2:16.)

Segment 20
HE:
אותו חזק כי הוא ינחילנה את ישראל (דברים א', ל"ח)

אותו חזק כי הוא ינחלנה את ישראל הצדיק עוסק בכל עת לתקן נפשות ישראל ולהמתיק מעליהם כל הדינים ולהצילם מכל מיני צרות ויסורין, וזה על ידי שמבטל את עצמו אל השם יתברך בכל עת בתכלית הבטול, ואחר כך כשחוזר מהבטול)כי הבטול צריך להיות בבחינת רצואושוב(אז על ידי אור הרשימה שנשאר אצלו מהבטול, על ידי זה ממשיך תורה, ובזה ממתיק כל הדינים ומבטל כל היסורין.

EN:
Strengthen Him, for He Shall Cause Israel to Inherit It (Deuteronomy 1:38)

The tzaddik constantly labors to repair Israel’s souls, sweeten judgments, and save them from suffering. He does this by nullifying himself to Hashem completely, and then returning from bittul—for bittul must follow the movement of ratzo va-shov, running and returning. The reshimu, the trace left by that nullification, enables him to draw down Torah, sweeten judgments, and annul afflictions.

Segment 21
HE:
אך לפעמים הדין גובר כל כך חס ושלום עד שהצדיק אינו יכול לבטל הדין על ידי הבטול של בחינת רצוא ושוב, רק מכרח לבטל עצמו בבטול גמור כזה עד שנסתלק לגמרי חס ושלום. וזה בחינת כי מפני הרעה נאסף הצדיק (ישעיה נז, א). ואז צריכין העולם להתעורר בתשובה מאד ולהסתכל על עצמן היכן הם בעולם, מה שגרמו בעוונותיהם עד שנסתלק הצדיק בשבילם. כי אז הכל תלוי בהדור שנשאר אחריו, שצריכין לשים על לב מאד הסתלקות הצדיק, ולהתעורר בתשובה שלמה על ידי זה. ואז זוכין להמשיך אור מהרשימה שנשאר מהצדיק. כי כל צדיק וצדיק כשנסתלק מן העולם, בודאי משאיר בעולם איזה רשימה טובה על ידי תורתו ומעשיו הטובים. ואז עקר ההמתקה על ידי הדור יתום שנשארו אחריו, שכשמתעוררים בתשובה אזי ממשיכין אור גדול מהרשימו שלו, שעל ידי זה נמתקין ונתבטלין כל הדינים שבעולם. כי מחמת שהצדיק נסתלק למעלה והוא עכשיו בתכלית הבטול הגמור אל אור האין סוף, על כן נמשך משם בכל פעם אור גדול ונפלא להרשימו שלו שנשאר בעולם הזה. אבל צריכין לזה על כל פנים איזה התעוררות מלמטה על ידי מעשי הדור הטובים, בכדי שיזכו להמשיך על ידי זה אור הרשימו של הצדיק שמאירה עתה לאחר הסתלקותו באור גדול ונפלא מאד, מחמת שהצדיק הוא עכשיו בתכלית הבטול בשלימות.

EN:
At times the judgment becomes so strong, God forbid, that the tzaddik cannot annul the judgment through the nullification of ratzo va-shov. He is compelled to nullify himself with such complete nullification that he departs entirely, God forbid. This is the aspect of, “For because of the evil the tzaddik is gathered in” (Isaiah 57:1). The world must then awaken exceedingly in teshuvah and look at themselves—where they are in the world and what they caused through their transgressions, to the point that the tzaddik departed because of them. Everything then depends upon the generation that remains after him. They must take the departure of the tzaddik deeply to heart and thereby awaken in complete teshuvah. They then merit drawing light from the trace that remains from the tzaddik. Every tzaddik, when he departs from the world, certainly leaves some good trace in the world through his Torah and his good deeds. The principal sweetening is then through the orphaned generation that remains after him. When they awaken in teshuvah, they draw a great light from his trace, through which all the judgments in the world are sweetened and nullified. Since the tzaddik has ascended Above and is now in complete and absolute nullification to the Infinite Light, a great and wondrous light is continually drawn from there to the trace of his that remains in this world. Nevertheless, this requires at least some awakening from below through the good deeds of the generation, so that through this they may merit drawing the light of the tzaddik’s trace, which now shines after his departure with a very great and wondrous light, because the tzaddik is now in complete nullification in its perfection.

Segment 22
HE:
כי גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם, ומה שאינם יכולים לגמר בחייהם, הם גומרים לאחר הסתלקותן דיקא. ומזה נמשך מה שלא היו ישראל יכולים לכבש ארץ ישראל ולכנס לשם עד אחר הסתלקות משה, ואז כבש יהושע את הארץ והכל בכחו של רבו משה. וכן מה שדוד המלך עליו השלום רצה לבנות הבית המקדש, ואמר לוהשם יתברך והיה כי ימלאו ימיך (שמואל ב ז, יב) ', וכוכי תקון גדול כזה של בנין בית המקדש, שבו עקר השגת התורה ושם הוא תכלית הבטול אל השם יתברך ובו תלוי תקון כל העולמות. על כן לא היה אפשר לגמר התקון עד אחר הסתלקות דוד והכל בזכותו של דוד. ועל כן באמת נקרא הבית המקדש על שם דוד כמו שכתוב "ראה ביתך דוד" (מלכים א' י"ב, ט"ז). (ליקוטי הלכות, הלכות תפילת ערבית ד', כ'–כ"א; אוצר היראה, צדיק ע"ה)

EN:
For tzaddikim are greater in their death than in their lives, and what they cannot complete during their lives they complete specifically after their departure. From this came the fact that Israel could not conquer Eretz Yisrael and enter it until after Moshe’s departure. Yehoshua then conquered the Land, entirely through the power of his teacher Moshe. Likewise, David HaMelech, peace be upon him, wished to build the Beis HaMikdash, but Hashem, blessed be He, said to him, “It shall be when your days are fulfilled” (II Samuel 7:12), and so forth. For so great a repair as the building of the Beis HaMikdash—where the principal attainment of Torah is found, where there is the ultimate nullification to Hashem, blessed be He, and upon which the repair of all the worlds depends—could not be completed until after David’s departure; yet it was all in David’s merit. Therefore, in truth, the Beis HaMikdash is called by David’s name, as it is written, “See to your own house, David” (I Kings 12:16). (Likutay Halachos, Laws of the Evening Prayer 4:20–21; according to Otzar HaYirah, Tzaddik 75.)

Segment 23
HE:
אותו חזק כי הוא ינחילנה את ישראל (דברים א', ל"ח)

אותו חזק כי הוא ינחלנה את ישראל כל מה שהצדיק עולה למעלה יתרה וממשיך מקיפים עליונים יותר הוא יכול להאיר ביותר בדרי מטה בחינת הדעת של מלא כל הארץ כבודו (ישעיה ו, ג). ולפעמים מתגברים הפגמים של ישראל כל כך, עד שגם הצדיק הגדול בעצם השגתו אי אפשר להאיר להם הדעת האמת כי אם על ידי הסתלקותו חס ושלום, כי הוא מכרח לעלות בעליות גדולות כל כך)בשביל תקון נפשות ישראל, (שאי אפשר לעלות לשם כשהוא מלבש בגוף עדין בזה העולם. ועל כן הוא מכרח להסתלק, ואז עולה למקום שעולה למקום עליון ונורא מאד, ומשם מאיר לתלמידיו הדעת האמת עד שידעו הכל אפלו הנופלים והירודים מאד כי מלא כל הארץ כבודו (ישעיה ו, ג), עד שישובו אליו יתברך באמת על ידי זה, וזה בחינת מה שאמרו רבותינו, ל"זמיתת צדיקים מכפרת.

EN:
Strengthen Him, for He Shall Cause Israel to Inherit It (Deuteronomy 1:38)

The higher the tzaddik ascends and the more exalted the makifin he draws, the more he can illuminate those on the lowest levels with the knowledge that “the whole earth is full of His glory” (Isaiah 6:3). Sometimes Israel’s blemishes intensify so greatly that even a supreme tzaddik cannot illuminate this truth except through his passing. To repair their souls he must ascend beyond what can be reached while clothed in a body. After departure he rises to an awesome height and from there illuminates his disciples, so that even the most fallen know that His glory fills the earth and can return. Thus “the death of tzaddikim brings atonement” (Moed Katan 28a).

Segment 24
HE:
ומבחינה זונמשך בחינת הסתלקות משה רבנו עליו השלום, כי על ידיפגמי ישראל והעקר על ידי המחלקות והנסיונות, לא היו יכולין ליכנס לארץ ישראל ששם עקר התגלות הדעת הנ"ל כי אם על ידי הסתלקות משה, ואז עלה ונכלל בבחינת רעוא דרעוין תכלית המדרגה העליונה. ומשם האיר לתלמידיו יהושע בחינת הלמוד של מלא כל הארץ כבודו (ישעיה ו, ג), שזה בעצמו בחינת יהושע בחינת השגת התלמיד שהוא בחינת התחזקות. וזה בחינתוצ", ו את יהושע וחזקהו". ונאמר", אותוחזק כי הוא ינחילנה (דברים א, לח)". כי דיקא אחר הסתלקות משה זכה יהושע להכניס את ישראל לארץ.

EN:
Israel’s defects—especially strife and trials—prevented entry into Eretz Yisrael, where this knowledge is chiefly revealed, until Moshe passed and was included in ra‘ava de-ra‘avin. From there he illuminated Yehoshua with the teaching that His glory fills the earth. Yehoshua represents the disciple’s attainment: hischazkus, strengthening. Hence, “Command Yehoshua, strengthen him” (Deuteronomy 3:28), and “Strengthen him, for he shall cause Israel to inherit it” (Deuteronomy 1:38). Precisely after Moshe’s passing Yehoshua brought Israel into the Land.

Segment 25
HE:
ובזה פעל לדורות, שאפלו בעקבות משיחא בתקף התגברות הסטרא אחרא, עד שיהיו מכרחים הצדיקים אמתיים שהם בחינת משה להסתלק מן העולם חס ושלום, שזהו הצרה הגדולה מכל הצרות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל שקולה מיתת הצדיקים כפלים כחרבן בית המקדש. ועל כן באמת צריכין לבכות ולקונן על זה הרבה בכל יום בחצות לילה ומכל שכן בין המצרים. אך אף על פי כן ואתה מרום לעולם ה' (תהלים צב, ט), כי דיקא על ידי זה תצמח הישועה והגאלה ויתהפך אבלנו לששון, כי גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם. כי דיקא על ידי הסתלקותם ממשיכין הארה גדולה לתלמידיהם עד שעל ידי זה תהיה הגאלה. (ליקוטי הלכות, הלכות נטילת ידיים לסעודה ו', פ"א–פ"ב, פ"ד; אוצר היראה, צדיק ל"ד)

EN:
Through this, the matter operates for all generations. Even in the footsteps of Mashiach, when the sitra achra intensifies with great force until true tzaddikim who are in the aspect of Moshe are compelled to depart from the world, God forbid—this is the greatest distress of all distresses, as our Sages, of blessed memory, said that the death of tzaddikim is equivalent to twice the destruction of the Beis HaMikdash. Therefore one must in truth weep and lament over this greatly every day at chatzos, and all the more so during Bein HaMetzarim. Nevertheless, “But You are exalted forever, Hashem” (Psalms 92:9), for specifically through this salvation and redemption will sprout and our mourning will be transformed into joy. Tzaddikim are greater in their death than in their lives, for specifically through their departure they draw a great illumination to their disciples, until through this the redemption will come. (Likutay Halachos, Laws of Netilas Yadayim for a Meal 6:81–82, 84; according to Otzar HaYirah, Tzaddik 34.)

Segment 26
HE:
אל תצר את מואב (דברים ב', ט')

שתי פרידות טובות שיצאו מהם, שהם רות המואביה ונעמה העמונית, שמהם יצאו דוד ויוצאי חלציו, שהם בחינת משיח שיצא מהם. כי עקר הגאלה שתהיה על־ידי משיח שיבוא במהרה בימינו הוא על־ידי השמחה הגדולה שיהיה אז, על־ידי שהכל יכירו וידעו אז את אמתת אלקותו וגדלתויתברך, ועל־ידי זה תגדל השמחה אז מאד מאד כמו שכתוב: ישמחו השמים ותגל הארץ ויאמרו בגוים ה' מלך (דברי הימים א טז, לא), וכמו שכתוב: ואמר ביום ההוא הנה אלקינו (ישעיה כה, ט) וכו' נגילה ונשמחה בישועתווכו', וכיוצא בפסוקים הרבה. ועל־ידי זה תהיה עקר הגאלה, כמו שכתוב: "כי בשמחה תצאו (ישעיה נה, יב) וכו' ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה, "וכמו שכתב רבנו ז") ל בסימן כד. ובח"ב סימן י(ששמחה הוא עולם החרות, עין שם. ואז יתהפך כל היגון ואנחה שהוא בחינת מרירת הגלות יתהפך לשמחה, בבחינת ששון ושמחה ישיגו (ישעיה לה, י) ונסו יגון ואנחה, וכמו שכתוב: והפכתי אבלם לששון (ירמיה לא, יב) ונחמתים ושמחתים מיגונם... ועל־כן נמשכה נשמת משיח על־ידי אתערותא דנוקבא דיקא, כמבאר בתורה בענין בנות לוט שמהם יצאו רות ונעמה שמהם יצא דוד ומשיח, וכן במעשה של תמר ויהודה, כמו שכתוב: ותשב בפתח עינים, וכן במעשה של רות ובעז, כי כל זה הוא בחינת התהפכות היגון ואנחה לשמחה, שהוא עקר בחינת משיח, בחינת והפכתי אבלם לששון (ירמיה לא, יב).

EN:
Do Not Harass Moav (Deuteronomy 2:9)

“Because of the two good doves that were destined to come from them”—Rus the Moavite and Naamah the Ammonite, from whom David, his descendants, and Mashiach came (Bava Kamma 38b). Redemption through Mashiach will come chiefly through the immense joy of universal recognition of Hashem’s truth and greatness: “Let the heavens rejoice and the earth be glad; let them say among the nations, Hashem reigns” (I Chronicles 16:31), and, “Behold, this is our God … let us rejoice and be glad in His salvation” (Isaiah 25:9). “For with joy shall you go forth … the mountains and hills shall break forth before you in song” (Isaiah 55:12). Joy is the world of freedom (Likutay Moharan I 24; II 10). Sorrow and sighing, the bitterness of exile, will be transformed: “They shall obtain gladness and joy, and sorrow and sighing shall flee” (Isaiah 35:10); “I shall turn their mourning into joy” (Jeremiah 31:12).

Segment 27
HE:
כי כל אלו היה כונתם לשם שמים, כמבאר בדברי רבותינו זל " ובפירוש רש, י"וכשההתעוררות מן האשה לשם שמים להחיות זרע להעמיד תולדות, נמצא שהיגון ואנחה בעצמו נתהפך לשמחה, מאחר שהיא בעצמה ששם אחיזת היגון ואנחה, ברצונה נעשית מרכבה אל הקדשה, מאחר שרצונה להעמיד תולדות לקיום העולם, שהוא בחינת שמחה)כמבארבפנים, (כי זווג דמצוה לקיום העולם הוא בחינת שמחה וכו'. ועל־כן היה נפש דוד נמשך מסטרא דנוקבא כמובא, וכל השתלשלות המשכת נשמתו לעולם על־ידי התעוררותם,

EN:
Mashiach’s soul was therefore drawn specifically through an awakening from the feminine side: Lot’s daughters, from whom Rus and Naamah descended; Tamar and Yehudah; and Rus and Boaz. All embody the transformation of sorrow into joy. Their intentions were for Heaven: an awakening to perpetuate holy seed and sustain the world turns the very place where sorrow takes hold into a vehicle for holiness and joy. David’s soul was consequently drawn from this side, and its whole descent into the world followed their awakening.

Segment 28
HE:
כי זה היה תקף כחו של דוד שהוא בחינת משיח, שיש לו כחעל־ידי תפלותיו וזמירותיו שהם ספר תהלים שחבר בחינת עשרה מיני נגינה, להפך כל היגון ואנחה הנאחז בסטרא דנוקבא להפך הכל לשמחה, שזהו עקר שלמות הגדלת השמחה, שזהו עקר התקון והגאלה שיהיה על־ידי משיח, בחינת: ששון ושמחה ישיגו (ישעיה לה, י) וכו', שעל־ידי זה עקר התקון של כל הנדחין בעוונותיהם הבאים לשוב, שיתתקנו על־ידי זה דיקא, בחינת: ופדויי ה' ישבון וכו' ששון ושמחה ישיגו (ישעיה לה, י) וכו.'

EN:
This was David’s distinctive power as the root of Mashiach. Through his prayers and melodies—the book of Psalms and the ten kinds of song—he could reverse the sorrow rooted in that side and transform it into joy. This joy repairs those driven away by sin when they return: “The redeemed of Hashem shall return … they shall obtain gladness and joy” (Isaiah 35:10).

Segment 29
HE:
ועל־כן איתא באמת שדוד היה בסכנה גדולה כל ימיו, כמו שכתוב)תהלים צד(: לולי ה' עזרתה לי כמעט שכנה דומה נפשי (תהלים צד, יז), וכמו שכתוב)שמואל־א כ(: כפשע ביני ובין המות (שמואל א כ, ג). כי דוד לא היה לו חיים כלל, כי היה מסטרא דנוקבא ששם אחיזת היגון ואנחה, בחינת סטרא דמותא, והוא בתקף כחו זכה להפך הכל מהפך אל הפך, כי הפך ממות לחיים, מיגון ואנחה לשמחה, כמו שכתוב)שם קטז(: אפפוני חבלי מות (תהלים קטז, ג) וכו'צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא וכו', כי חלצת נפשי ממות את עיני מן דמעהאת רגלי מדחי אתהלך לפני ה' בארצות החיים וכו. 'וכיוצא בזה הרבה, כי זכה להפך תקף היגון ואנחה לשמחה, וכל זה על־ידי נעימת זמירותיו, על־ידי רבוי התפלות ותחנות ובקשות שזכה לצעק תמיד אל ה' בכל מיני קולות ולשונות של צעקה ותפלה ותחנונים ושירות ותשבחות, שזהו כל ספר תהלים, שזהו בחינת עשרה מיני נגינה, ועל־ידי זה הפך יגון ואנחה לשמחה, מות לחיים, עד שזכה להיות נכלל בחיים לעולם, כמו שכתוב)שם טז(: תודיעני ארח חיים (תהלים טז, יא) שבע שמחות את פניך, בחינת)ראשהשנה כה.(דוד מלך ישראל חי וקים. (ליקוטי הלכות, הלכות פריה ורביה ג', כ"ו)

EN:
David therefore lived continually near danger: “Had Hashem not been my help, my soul would soon have dwelt in silence” (Psalms 94:17), and, “There is but a step between me and death” (I Samuel 20:3). He had no life of his own, for his root lay where sorrow and death take hold; yet through his immense strength he reversed death into life and grief into joy. “The pangs of death surrounded me … I found trouble and sorrow; then I called upon the name of Hashem … You delivered my soul from death, my eyes from tears, and my feet from stumbling; I shall walk before Hashem in the lands of life” (Psalms 116:3–9). Through every voice of prayer, supplication, song, and praise in Psalms, he transformed sorrow into joy and death into life, until he became included in eternal life: “You will make known to me the path of life; fullness of joys is in Your presence” (Psalms 16:11). Thus, “David, King of Israel, lives and endures” (Rosh Hashanah 25a). (Likutay Halachos, Laws of Procreation 3:26.)

Segment 30
HE:
ואת יהושע צויתי בעת ההיא לאמר (דברים ג', כ"א)

ואת יהושע צויתי בעת ההוא לאמר עיניך הראת את כל אשר עשה ה' אלקיכם לשני המלכים האלה כן יעשה ה' לכל הממלכות אשר אתה עבר שמה לא תיראום כי ה' אלקיכם הוא הנלחם לכם וזה מרמז על עקר המלחמה הגדולה והכבדה שהיא עקר מלחמת כל אדם שהיא מלחמת היצר בזה העולם שהעקר שלא יירא ולא יתפחד כלל כי ה' אתנו, כי מלא כל הארץ כבודו (ישעיה ו, ג)כמו שאמר אז אדוננו מורנו ורבנו ז"ל: ' היתברך עמך ואצלך וכו', אל תירא. וכמו שאמר: שהאדם צריך לעבר בזה העולם על גשר צר והעקר שלא יתפחד)בלקוטי תנינא- סימן מח (. וזה: לא תיראום כי ה' אלקיכם הוא הנלחם לכם.

EN:
I Commanded Yehoshua at That Time (Deuteronomy 3:21)

Moshe’s charge to Yehoshua points to the great and weighty war that is every person’s essential war in this world—the war against the yetzer hara. The main thing is not to fear at all, for Hashem is with us and “the whole earth is full of His glory” (Isaiah 6:3). Rabbeinu said: Hashem is with you and beside you; do not fear. A person must cross a very narrow bridge, and the essential thing is not to make himself afraid (Likutay Moharan II 48). This is “Do not fear them, for Hashem your God—He fights for you” (Deuteronomy 3:22).

Segment 31
HE:
ואזהרה זאת הזהיר ביותר את יהושע, כמו שכתוב: ואת יהושע צויתי וכו. 'כי יהושע הוא בחינת התלמיד שהשגתו בחינת מלא כל הארץ כבודו (ישעיה ו, ג), בחינת הקיצו ורננו שכני עפר (ישעיה כו, יט) וכו. 'שהוא ראשי תבות יהושע וכו')כמבאר בלקוטי מוהר"ן חלק ב – סימן, זעין, (שםשעקר השגתוהוא בחינת התחזקות שיחזק את עצמו ואת כל ישראל בכחושל משה רבנו שלא יתיאשו ולא יפלו משום דבר ובכל מה שיעבר עליהם יהיו חזקים בכחו של משה רבם. כי ה' אתם עדין ולא יתיראו כי ה' אתם, כי מלא כל הארץ כבודו (ישעיה ו, ג). שזהו בחינת לא תיראום וכו. '

EN:
This warning was directed especially to Yehoshua, as it is written, “I commanded Yehoshua,” and so forth. For Yehoshua is the aspect of the disciple whose attainment is the aspect of, “The whole earth is full of His glory” (Isaiah 6:3), and the aspect of, “Awake and sing, you who dwell in the dust” (Isaiah 26:19), whose Hebrew initial letters form Yehoshua, as explained in Likutay Moharan II 7; see there. His principal attainment is the aspect of strengthening: that he strengthen himself and all Israel through the power of Moshe Rabbeinu, so that they never despair and never fall because of anything. Whatever may pass over them, they are to remain strong through the power of Moshe their teacher, for Hashem is still with them and they are not to fear, because Hashem is with them and “the whole earth is full of His glory” (Isaiah 6:3). This is the aspect of, “Do not fear them,” and so forth.

Segment 32
HE:
כי הצדיק בחינת משה יכול להשפיל את המלאכים המקטרגים שמהם נמשכו ונשתלשלו קלפות סיחון ועוג)שהם מבני הנפילים שאמרו: מה אנושכי תזכרנו, וכמובא(, כי מראה להם שאינם יודעים עדין בידיעתו יתברך כלל וכו. 'ולעורר ולהקיץ כל השוכני עפר שהם הדרי מטה שלא יתיראו כי עדין ה' אתם כי מלא כל הארץ כבודו (ישעיה ו, ג)וכו. 'שזהו בחינת אזהרת משה את יהושע: עיניך הראת את כל אשר עשה ה' אלקיכם לשני המלכים האלה שהם סיחון ועוג שכחם היה מקטרוג המלאכים כן יעשה ה' לכל הממלכות וכו. 'כי מאחר שכבר הרג שני המלכים האלה בזה רואין כי יש כח לבטל קטרוג המלאכים מאחר שהרג שני המלכים האלה סיחון ועוג שנמשכו מהם, על־כן בודאי תהיה בטוח וחזק כי כן יעשה ה' לכל הממלכות אשר אתה עבר שמה ובודאי תירשו ארץ־ישראל ששם עקר התגלות זה הדעת של משה שהוא בחינת עליונים למטה ותחתונים למעלה וכו', על־כן בודאי לא תיראום וכו'.. (ליקוטי הלכות, הלכות נטילת ידיים שחרית ו', פ"ד)

EN:
The tzaddik in the aspect of Moshe can lower the accusing angels from whom the klipoas of Sichon and Og descended—the descendants of those who said, “What is man that You should remember him?” (Psalms 8:5). He shows that they still know nothing of Hashem, and awakens all who dwell in the dust, those on the lowest levels, not to fear because Hashem is still with them. Moshe therefore told Yehoshua: your own eyes saw what Hashem did to the two kings, Sichon and Og, whose power came from the angels’ accusation. Since those kings were destroyed, the accusation can be annulled. You can be secure that Hashem will do the same to all the kingdoms, and Israel will inherit Eretz Yisrael, where Moshe’s knowledge—“the higher ones below and the lower ones above”—is chiefly revealed. Therefore: “Do not fear them.” (Likutay Halachos, Laws of Morning Netilas Yadayim 6:84.)

Segment 33
HE:
פרשת דברים מציבה את התוכחה בתוך חסד, זכות ואמונה. משה מלמד שאין לייאש את ישראל אלא להפוך ירידה לעלייה, לחזק תפילה ואמונה, לתקן משפט וברית, ולהכין את הדרך לארץ־ישראל. גם הסתלקות הצדיק נעשית מקור של התחזקות, עד שהיגון עצמו נהפך לשמחה ולגאולה.

EN:
Parashas Devarim places rebuke within kindness, merit, and emunah. Moshe teaches that Israel must never be driven to despair: descent is turned into ascent, prayer and faith are strengthened, justice and the bris are repaired, and the road to Eretz Yisrael is prepared. Even the passing of the tzaddik becomes a source of hischazkus, until sorrow itself is transformed into joy and redemption.

Segment 34
HE:
תוכחה של חסד → מציאת זכות ואי־ייאוש → תפילה ואמונה → תיקון המשפט והברית → ארץ־ישראל, שמחה וגאולה

EN:
Kindly rebuke → finding merit and refusing despair → prayer and emunah → repair of justice and the bris → Eretz Yisrael, joy, and redemption



# Devarim
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/5/1/

Devarim
דברים
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/5/1

Segment 1
HE:
אלה הדברים אשר דיבר משה (דברים א', א')

אלה הדברים אשר דבר משה, ופירש רש"י שמנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפניו 'וכוהינו כי התוכחה של משה היה תוכחה של חסד כמו שכתוב בהתורה תקעו —תוכחה)בלקוטיתנינא - סימן ח(עין שם שאמר משה תוכחתובאפן שלא יעורר חס ושלום על־ידי תוכחתוהריחרע של המעשים רעים שעשו ויחלישאותם חס ושלום על־ידי זה רק אדרבא על־ידי תוכחתויחזק אותם ויוסיף ויתן בהם ריחטוב וכו' כמו שכתוב שם. ועל־כן הזכיר כל המקומות שהכעיסו לפניו כל המקומות דיקא כי בזה הזכיר להם זכות וחסד כי הוא קים אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו, כי הוא זכה לאחז בכסא הכבוד בחינת מאחז פני כסא (איוב כו, ט) 'וכושעל־ידי זה היה בבחינת מקומושל עולם)כמבאר בלקוטי מוהר"ן חלק ב – סימן א, עין שם. (ועל־כן ידע שכל אלו המקומות שהכעיסו בהם לפני המקום ברוך הוא המקומות בעצמן גרמו להם לחטא כי עברו במדבר מקום נחששרף ועקרב וצמאון (דברים ח, טו) וכו' שהם מקום תקף הקלפות והסטרא אחרא כידועוהיו צריכים ללחם עם קלפות קשות ועצומות שהיו במקומות כאלו. וזה גרם להם שכמה פעמים לא יכלו לעמד בנסיון ונכשלו במה שנכשלו וכמו שאמרו רבות"ינו זל על פסוק וישב ישראל בשטים (במדבר כה, א)'וכושהמקום גרם להם לחטא כמו שכתוב בזהרהקדוש. נמצא שבזה שהזכיר את המקומות דיקא שהכעיסו לפניו בזה המציא להם זכות בחינת הזכותשל ראשהשנה שהוא אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו וכו'.

EN:
These Are the Words That Moshe Spoke (Deuteronomy 1:1)

Rashi explains that Moshe enumerated here all the places in which Israel had angered the Omnipresent. Moshe’s rebuke was a rebuke of kindness, as taught in “Sound the Shofar—Rebuke” (Likutay Moharan II 8): he spoke in a way that would not awaken the foul odor of their evil deeds and weaken them, God forbid. On the contrary, his rebuke strengthened them and imparted a good fragrance. He therefore mentioned specifically the places in which they had provoked Him. By naming the places, he also invoked a plea in their favor: “Do not judge your fellow until you have reached his place” (Pirkei Avos 2:4). Moshe had attained the aspect of “He grasps the face of the throne” (Job 26:9), and thus the aspect of the Place of the world (Likutay Moharan II 1). He knew that those very places had contributed to their sin. They traversed a wilderness of serpent, fiery snake, scorpion, and thirst (Deuteronomy 8:15), places of fierce klipoas and the sitra achra, and had to wage war against the formidable forces found there. At times they could not withstand the trial. Thus our Sages said concerning “Israel dwelt in Shittim” (Numbers 25:1) that the place itself occasioned the sin. By recalling those places, Moshe found merit for Israel.

Segment 2
HE:
כנ"ל. וכן סובב והולך כל ספר דברים על קטב זה להזכיר את ישראל כל מה שהכעיסו לפניו ואף־על־פי־כן לא יתיאשו עצמן מן הרחמים לעולם. כי רחמיו לא כלים כאשר ראו בעיניהם שאף־על־פי שעשו את העגל אף־על־פי־כן לא מנע רחמיו מהם. וכן אחר שאר החטאים היטיב עמהם בחסדועד שהם מוכנים עתה לכנס לארץ־ישראל. על־כן ידעו לדורות שבכל מה שיעבר עליהם עד ביאת משיח בכלל ובפרט על כל אחד ואחד יהיה איך שיהיה, לעולם אל יתיאשו עצמן מן הרחמים כמו שאמרו רבותינו ז"ל אפלוחרב חדה מנחת על צוארושל אדם אל ימנע את עצמו מן הרחמים ואמרו יפה צעקה לאדם בין קדם גזר דין בין לאחר גזר דין. וזה שספר תפלותיו איך התפלל והתחנן לפני ה' יתברך כמו שכתוב ואתנפל לפני ה' (דברים ט, יח) 'וכוואמר וכו'. הכל כדי להורות בני ישראל שיתחזקו בתפלה וצעקה לה' יתברך תמיד כי רחמיו – אינם כלים לעולם. (ליקוטי הלכות, הלכות ערלה ד', ט"ז)

EN:
The whole book of Devarim proceeds on this axis. It recalls Israel’s provocations, yet teaches them never to despair of compassion. They saw that even after the Golden Calf, and after their other sins, His compassion did not cease; He continued to deal kindly with them until they stood ready to enter Eretz Yisrael. This teaches every generation, and every person in every condition, never to despair of mercy. Even when a sharp sword rests upon a person’s neck, he must not withhold himself from compassion (Berachos 10a); a cry is beneficial both before and after the decree (Rosh Hashanah 16a). Moshe therefore recounted how he fell before Hashem and pleaded (Deuteronomy 9:18): to teach Israel always to strengthen themselves in prayer and outcry, for His mercies never end. (Likutay Halachos, Laws of Orlah 4:16.)

Segment 3
HE:
אלה הדברים אשר דיבר משה במדבר בערבה (דברים א', א')

אלה הדברים אשר דבר משה... במדבר בערבהופרשרש"י שכל מקום שנאמר 'דברי' הם דבריתוכחה, כי שם במקרא חושב כל המקומות שהכעיסו למקום במדבר בערבה וכו. 'כי איתא בדברי רבנו ז"ל שאסור לומר תוכחה, דהינו להזכיר עונות ישראל ולהוכיחם עליהם כי אם מי שיכול להוכיחכמומשה רבנו עליו השלום, שעל־ידי תוכחתו נתן בהם ריחטוב, בבחינת נרדי נתן ריחו (שיר השירים א, יב). 'עזב' לא נאמר אלא 'נתן. 'נמצא, שמשה רבנו על־ידי תוכחתושהזכיר עונות ישראל, על־ידי זהדיקא נתן בהם ריחטוב, כי היה יכול להפך העונות לזכיות, כי זכה לנעשה ונשמע (שמות כד, ז) בשלמות,

EN:
These Are the Words That Moshe Spoke—in the Wilderness, in the Aravah (Deuteronomy 1:1)

Rashi explains that wherever Scripture says “the words of,” it introduces words of rebuke. The verse consequently lists the places where Israel angered the Omnipresent. Rabbeinu teaches that one may not rebuke by recalling Israel’s sins unless he can rebuke as Moshe did. Moshe’s rebuke gave them a good fragrance, in the aspect of “while the King was at His table, my nard gave forth its fragrance” (Song of Songs 1:12): the Sages read it not as “abandoned” but “gave.” Moshe could turn transgressions into merits because he had attained na‘aseh ve-nishma—“we shall do and we shall hear” (Exodus 24:7)—in completeness.

Segment 4
HE:
כי השיג בחינת דברי תורה, שהם בחינת נשמע, בחינת נסתרות, מהשהוא גבוהונסתר ממנו, שאינויכול לעשות עבודהזה ב. למשל: אצל כל מצוה ישדברים שסביבותהמצוה, כימלבד הצווי הנאמר בתורה לקיםהמצוה, ישעוד לזה דברים בתורה, כגון: וידבר' ה אלמשה, ושאר דבוריהתורה שסביבותהמצוה. ועבודה שיש בדבורי התורה הללו, שסביבותהמצוה, הםבחינת נשמע, בחינת נסתר, אךכיהמצוה בעצמה אנו יכולים לקים, העבודה שיש באלו הדבורים, אין יואנודעים, וזה בחינת נשמע, בחינת נסתר. ובחינת הנשמע, שהוא בחינת דברי תורה, הוא בחינת דבקות לאין סוף ששם נתהפכין העונות לזכיות כשזוכין להשיג הנשמע, שהוא בחינת דברי תורה שאז נתהפך הירידה לעליה ומעונות נעשין זכיות)כמובא במאמר "חותם בתוך חותם" -לקוטי מוהר"ן חלק א - סימן כב, עין שם). וזהו שאמר ה' יתברך למשה: סלחתי כדבר (במדבר יד, כ)''כדברךדיקא. כפי הדברי תורה שלך כן הסליחה, כי משה זכה להשיג בחינת סתרי תורה, שהם בחינת דברי תורה בחינת נשמע שעל־ידי זה הסליחה, כי העונות נתהפכין לזכיות כנ. כנ"ל. וזהו שנקראת התוכחה 'דברי'דיקא. וזהו: אלה הדברים אשר דבר משה וכו', 'דברים'דיקא, בחינת 'דברי'דיקא, בחינת דברי תורה, דהינו בחינת נשמע, שעל־ידי זה דיקא היה יכול להוכיחאת ישראל ולהזכיר עונותיהם במדבר בערבה וכו', כי על־ידי בחינת דברים, בחינת דברי תורה, בחינת נשמע, על־ידי זה היה מהפך כל העונות לזכיות. ועל־כן הזכיר שם כל עונותיהם, כי כלם נתהפכו לזכיות על־ידי בחינת הדברים אשר דבר משה, דהינו בחינת דברי תורה, בחינת נשמע שהשיג שעל־ידי זה כל העונות נתהפכין לזכיות. שאז דיקא יכולין להוכיחאת ישראל. וכן כל הצדיקים שהוכיחו אתישראל נקראת תוכחתם'דברי', בחינת דברי קהלת ', וכוכמו שפירש רש"י שם, כי כלם לא הוכיחו את ישראל כי אם בבחינת התוכחה של משה שהיא בבחינת דברי תורה, בחינת נשמע, שעל־ידי זה נתהפכין העונות לזכיות שעל־ידי זה דיקא יכולין להוכיח.)לקוטי מוהר"ן חלק א – סימן כב, אות ט; . (ליקוטי מוהר"ן א', כ"ב, ט'; ליקוטי הלכות, הלכות ספר תורה ב', ט')

EN:
For with every mitzvah there are matters surrounding the mitzvah. Besides the command stated in the Torah to fulfill the mitzvah, there are further words in the Torah, such as “Hashem spoke to Moshe,” and the other words of the Torah that surround the mitzvah. The service contained in these words of the Torah that surround the mitzvah is an aspect of nishma, an aspect of the concealed. The mitzvah itself we can fulfill; but the service contained in these words we do not know. This is the aspect of nishma, the aspect of the concealed. Nishma, which is an aspect of the words of the Torah, is an aspect of attachment to the Infinite, where transgressions are transformed into merits. When one merits attaining nishma, the aspect of the words of the Torah, descent is transformed into ascent and transgressions become merits, as brought in the teaching “A Seal within a Seal” (Likutay Moharan I 22); see there. This is what Hashem, blessed be He, said to Moshe: “I have forgiven according to your word” (Numbers 14:20)—specifically according to your word. According to your words of Torah, so is the forgiveness. For Moshe merited attaining the hidden matters of the Torah, which are an aspect of the words of the Torah and an aspect of nishma, through which forgiveness comes, because the transgressions are transformed into merits. This is why rebuke is called specifically devarim, “words.” This is, “These are the words that Moshe spoke,” and so forth—specifically devarim, specifically an aspect of words, an aspect of words of Torah, that is, an aspect of nishma. Specifically through this he could rebuke Israel and mention their transgressions in the wilderness, in the plain, and so forth; for through the aspect of devarim, the aspect of words of Torah, the aspect of nishma, he transformed all the transgressions into merits. Therefore he mentioned all their transgressions there, for they were all transformed into merits through the words that Moshe spoke—that is, the aspect of the words of Torah, the aspect of nishma that he attained—through which all the transgressions are transformed into merits. Specifically then can Israel be rebuked. Likewise, every tzaddik who rebuked Israel had his rebuke called devarim, as in “the words of Koheles,” and so forth, as Rashi explained there. For they all rebuked Israel only through the aspect of Moshe’s rebuke, which is an aspect of words of Torah, an aspect of nishma, through which transgressions are transformed into merits. Specifically through this can they rebuke. (Likutay Moharan I 22:9; Likutay Halachos, Laws of a Torah Scroll 2:9.)

Segment 5
HE:
ודי זהב (דברים א', א')

דקדשה, שנמשך על־ידי יראה ושמירת הברית, הוא בבחינת הארת פנים, וזוכין על־ידי־זה להתבוננות גדול, שהוא בחינת השגת אלקות. אבל, להפך, היינו עשירות שאינו נמשך על־ידי תקונים, כנ"ל, הוא בבחינת ערף, בחינת הסתרת פנים, ויכולין לפל לבחינת עבודה זרה חס ושלום על־ידי עשירות כזה, בבחינת "וכסף הרביתי להם וזהב עשו לבעל (הושע ב, י), "וכתיב "ודי זהב (דברים א, א), "כמו שאמרו רז"ל. (ליקוטי הלכות, הלכות פדיון פטר חמור ב', ז'–ח'; אוצר היראה, ממון ופרנסה ע"ג)

EN:
An Abundance of Gold (Deuteronomy 1:1)

Holy wealth, drawn through yirah and shemiras ha-bris, is an aspect of illumination of the face. Through it one merits profound contemplation and perception of Godliness. Wealth not drawn through these rectifications is the opposite: it is the nape rather than the face, concealment of the countenance. Through such wealth a person can fall, God forbid, into idolatry, in the aspect of “I multiplied silver for her, and they used the gold for Baal” (Hosea 2:10), and of “an abundance of gold” (Deuteronomy 1:1), as our Sages expounded. (Likutay Halachos, Laws of Redeeming a Firstborn Donkey 2:7–8; Otzar HaYirah, Money and Livelihood 73.)

Segment 6
HE:
אחד עשר יום מחורב (דברים א', ב')

אחד עשר יום מחרב הקדשה היא לעולם בבחינת עשרה, כי אין דבר שבקדשה בפחות מעשרה. אבל חיות הקלפות הוא בבחינת עשתי־עשר, כידוע, שזהו בבחינת יא "אלופי עשו (בראשית לו, מ–מג), בחינת עשתי עשרה יריעות עזים (שמות כו, ז) וכו' כמובא. וזה בחינת אחד־עשר סממני הקטרת, שעל־ידם עקר ברור הקדשה מעמקי הקלפות, כי צריכין להכניע ולהמתיק הדין בשרשו, הינו שהקלפות, שהם בחינת תקף הדינים, שיניקתם וחיותם בבחינת עשתי־עשר, הם נכנעים בשרשם דייקא, דהינו על־ידי אחד־עשר סממני הקטרת, שזה בחינת התקונים שנעשים על־ידי התפלה בבחינת דין,

EN:
Eleven Days from Chorev (Deuteronomy 1:2)

Holiness is always in the aspect of ten, for a matter of sanctity requires ten. The vitality of the klipoas, however, is in the aspect of eleven: the eleven chiefs of Esav (Genesis 36:40–43) and the eleven goat-skin curtains (Exodus 26:7). This is also the eleven spices of the ketores, through which holiness is clarified from the depths of the klipoas. A judgment must be subdued and sweetened at its root. The klipoas, whose force is severe judgment and whose nurture is “eleven,” are therefore subdued precisely through the eleven spices—through the rectifications wrought by prayer in the aspect of judgment.

Segment 7
HE:
שמחמת שהיא בבחינת דין, שמשם יניקתם, על־כן תכף הסטרא־אחרא בולעת אותה; רק מחמת שהתפלה בבחינת דין הנ"ל יצאה מבעל כח גדול, על־כן אין כחלהסטרא־אחרא לבלע אותה לגמרי, רק התפלה נשארה עומדת בבית הבליעה של הסטרא־אחרא, עד שהסטרא־אחרא מכרחת להקיא ולהוציא כל הקדשות שבלעה. כמו־כן, דיקא על־ידי אחד־עשר סממני הקטרת מוציאים מהם חיותם ומבררים כל ניצוצות הקדשה מביניהם.

EN:
Because such prayer touches the root from which the sitra achra draws nurture, it is swallowed at once. Yet when it issues from a master of great strength, the sitra achra cannot swallow it completely. The prayer remains lodged in its throat until it is compelled to disgorge all the holiness it had swallowed. Likewise, the eleven spices extract its vitality and clarify all holy sparks from its midst.

Segment 8
HE:
וזהו בחינת מה שהתחיל משה בתוכחתו)דברים א(אחד עשר יום מחרב דרך הר שעיר עד קדש ברנע (דברים א, ב)כי עקר התוכחה הוא על־ידי בחינת אחד עשר שהוא בחינת התפלה בבחינת דין שמשם יניקת הקלפות שהם בחינת אחד עשר שעל־ידי זה דיקא מכניעין אותם כי עומדת בבית הבליעה שלווכו'. ל"כנוזהו בחינת אחד עשר יום מחרב דרך הר שעיר עד קדש ברנע (דברים א, ב)הינו כשרוצין לחרב מדור הקלפות שאז צריכין לעבר ולילך דרך הר שעיר כדי להוציא החיות משם. על־כן צריכין לזה בחינת אחד עשר יום דהינו בחינת אחד עשר סמני הקטרת שהוא בחינת תפלה בבחינת דין שהיא עומדת בבית הבליעה שלו. ואזי הסטרא אחרא היא צריך להוציא ולהקיא כל הקדשה שבלע עד שמקיא גם עצמות חיותוממש. וזהו עד קדש ברנעשמכרח לנענע ולהוציא כל הקדשה לבר. וזהו ברנעלשון הקאות שמוציא כיחה וניעה לבר ולחוץ הינו שהסטרא אחרא נותן הקאות ומוציא ומקיא לחוץ כל הקדשות שבלע שזה נעשה על־ידי התפלה בבחינת דין שהוא בחינת אחד עשר יום. בחינת אחד עשר סמני הקטרת בחינת עשתי עשר חדש. (ליקוטי הלכות, הלכות ערלה ג', ה'–ו', ח'; אוצר היראה, ראש חודש ל"ב)

EN:
This is the aspect of Moshe’s beginning his rebuke with, “Eleven days from Chorev, by way of Mount Seir, to Kadesh-barnea” (Deuteronomy 1:2). The principal rebuke is through the aspect of eleven, which is prayer in the aspect of judgment, from which the klipoas—the aspect of eleven—draw their nurture. Specifically through this they are subdued, for the prayer stands in the throat of the sitra achra, and so forth, as stated above. This is likewise the aspect of, “Eleven days from Chorev, by way of Mount Seir, to Kadesh-barnea.” When one wishes to destroy the habitation of the klipoas, one must pass and go by way of Mount Seir in order to extract the vitality from there. Therefore this requires the aspect of eleven days: the aspect of the eleven spices of the incense, which is prayer in the aspect of judgment that stands in its throat. The sitra achra must then bring forth and disgorge all the holiness it swallowed, until it disgorges even its own essential vitality. This is “to Kadesh-barnea”: it is compelled to shake and bring all the holiness outside. Barnea denotes vomiting, bringing phlegm and sputum outside—that is, the sitra achra vomits and disgorges all the holiness it swallowed. This is accomplished through prayer in the aspect of judgment, which is the aspect of eleven days, the eleven spices of the incense, and the eleven months. (Likutay Halachos, Laws of Orlah 3:5–6, 8; according to Otzar HaYirah, Rosh Chodesh 32.)

Segment 9
HE:
אחד עשר יום מחורב (דברים א', ב')

אחד עשר יום מחרב וזה שקורין פרשת דברים קדם תשעה באב. כי כל פרשת דברים מדברת מהדרך לארץ־ישראל כמבאר שם היטב שכל תוכחה של משה שם הוא על שפגמו ישראל בהדרך לארץ־ישראל על שלא היו חזקים באמונתם, כמו שמתחיל שם: אחד עשר יום מחרב דרך הר שעיר עד קדשברנע (דברים א, ב), וכמו שפירש רש"י שם אין לך דרך קצרה וכו' וכל־כך היתה שכינה מתלבטת בשבילכם למהר ביאתכם לארץ וכו', וכן הולך בכל דברי תוכחתו בכל הסדרא כלה שמוכיח אותם על שגרמו עכוב בהדרך לבוא לארץ־ישראל עד שהכרחו להתמהמה שם ארבעים שנה, וכל זה על־ידי חטא העגל והמרגלים שפגמו באמונה, כמו שכתוב: ובדבר הזה אינכם מאמינם בה' (דברים א, לב) ', וכו

EN:
Eleven Days from Chorev (Deuteronomy 1:2)

Parashas Devarim is read before Tishah BeAv because the entire parashah concerns the road to Eretz Yisrael. Moshe’s rebuke addresses Israel’s damage to that road through weakness of emunah. “Eleven days from Chorev … to Kadesh-barnea” (Deuteronomy 1:2) describes a short road; Rashi says that the Shechinah exerted itself for their sake to hasten their arrival. Yet the Golden Calf and the spies, both blemishes of emunah, delayed them forty years. Thus Moshe says, “In this matter you do not believe in Hashem your God” (Deuteronomy 1:32).

Segment 10
HE:
כי עקר תקון הדרך לארץ־ישראל הוא אמונה שהיא בחינת כח מעשיו)כמבארבלקוטי מוהר"ן חלק ב – סימן עח, עין שם(דהיינו שמאמינים שה' יתברך ברא הכל כמו שכתוב בראשית ברא (בראשית א, א) ו'וכו', וברצונו נתנה להם וברצונווכו', והם פגמו בזה, ועל־ידי זה גרמו להם עכוב כל־כך, וזה גרם לנו כל החרבנות — חרבן בית ראשון ושני, כי על־ידי זה ישכחלהסטרא אחרא להתעורר בכל פעם לגרשאת ישראל מארצם שזה נמשך על־ידי שאומרים להם עדין לסטים אתם שכבשתם ארץ־ישראל מאחר שישראל בעצמן פגמו באמונה שעל־ידי זה פגמו בבחינתכח מעשיו הגיד לעמו (תהלים קיא, ו)וכו' וכנ"לועל־כן קורין זאת קדם תשעה באב, כי על־ידי זה עקר הגלות והחרבן כנ). ל". (ליקוטי הלכות, הלכות שומר שכר ד', ט')

EN:
The essential rectification of the road to Eretz Yisrael is emunah, the aspect of “the power of His deeds” (Psalms 111:6; Likutay Moharan II 78): faith that Hashem created everything—“In the beginning God created” (Genesis 1:1)—and that by His will He gave the Land to whom He chose, and by His will He took it and gave it to us (Rashi to Genesis 1:1). Israel’s blemish in this faith caused the delay, and from it came the destructions of both Temples. It gives the sitra achra power repeatedly to expel Israel and accuse them, “You are robbers,” because Israel themselves impaired the faith expressed in “He declared the power of His deeds to His people” (Psalms 111:6). Therefore this parashah is read before Tishah BeAv: this blemish is the root of exile and destruction. (Likutay Halachos, Laws of a Paid Custodian 4:9.)

Segment 11
HE:
ויהי בארבעים שנה (דברים א', ג')

שלא הוכיחן אל סמוך למיתה (י" רש)מובא בזוהר הקדוש ברעיא מהימנא על משה רבנו עליוהשלום: ובגין דהוית חשיב בחייך דאלו הוה אפשר לך הוית מהדר כלא עלמא תחות קדשא בריך הוא ', וכועין שם, שמבאר שם גדל מעלת משה בשביל זה שהיה חושב כל ימיו שאלו היה אפשר לוהיה. מחזיר כל העולם לה' יתברךנמצא, שאפלו משה רבנו עליו השלום, עקר מצות תוכחה היה מקים על־ידי הרצון שהיה כוסף תמיד להחזיר כל העולם למוטב ועל־ידי זה זכה למה שזכה

EN:
It Was in the Fortieth Year (Deuteronomy 1:3)

Rashi explains that Moshe rebuked them only near his death. The Zohar praises Moshe because throughout his life he thought that, were it possible, he would bring the entire world back beneath the Holy One, blessed is He. Even Moshe fulfilled the essence of rebuke through this longing: his constant desire to return the whole world to Hashem. Through it he attained what he attained.

Segment 12
HE:
וזה בחינת מה שאמרו רבותינו ז"ל שאין מוכיחין את האדם אלא סמוך למיתה, שכן משה לא הוכיחן אלא סמוך למיתה וכן יעקב אבינו וכו', הינו כי עקר התוכחההוא על־ידי הרצון. ועל־כן עקר התוכחה הוא רקסמוך למיתה שאז מתחילין להכלל ברצון ואז מאיר בו הרצון ביותר, מחמת שהוא סמוך להסתלקות, כי ההסתלקות של הצדיק הוא שיהיה נסתלק ונכלל בבחינת רצון כמומשה רבנו עליו השלום, שנכללבשעת מיתתוברעוא דרעוין כנ"לומחמת שסמוך למיתתומתחיל להאיר בובחינת הרצון על־כן אז דייקא יכול להוכיחם.

EN:
Our Sages therefore teach that a person should be rebuked only near death, as Moshe and Yaakov did. The core of rebuke is ratzon, holy desire. Near his passing the tzaddik begins to be included in ratzon, which shines more intensely as he approaches his departure; the passing of Moshe was inclusion in ra‘ava de-ra‘avin, the Will of wills. He can therefore rebuke precisely then.

Segment 13
HE:
כי עקר הערבות, מה שכל אחד ערב בעד חברו וצריך להוכיח את חברו, ובאמת מי יכול להוכיח את חברו, כי אינו יודע מה שחסר לחברו, וגם מי יודעאם חברו ישמע לדברו, ואפילו אם ישמע מי יודעאם יוכל להתגבר על מהשצריך להתגבר ולשוב אליו יתברך, על כן עקר קיום מצוה זאת הוא על־ידי הרצון, שיהיה רצוננו חזק מאד לראות בטובת חברו ובטובת כל ישראל טובה אמתית ונצחית, שיזכו כלם לשוב אליו יתברך באמת. וכמו שהאדם בעצמו בודאי ראוי לושלא ירצה שום רצון אחר רק לזכות להתקרב אליו, יתברךשרק זה הוא טובה והצלחה אמתית, וחוץ מזה הכל הבל, כמוכן מחיב כל־אחד לאהב את חברו וכל ישראל כנפשו, ולהתגעגע ולכסוף שיזכו, כל ישראל להתקרב אליו יתברךובתוך כך אם אפשר לולקים מצוה זאת של תוכחה בפשיטות לדבר עם חברו ביראת שמים, בודאי מה טוב ומהנעים, כי כל אחד מחיב לדבר עם חברו ביראת שמים, אבל העקר הוא הרצון. (אוצר היראה, תוכחה ז'; על פי ליקוטי הלכות, הלכות ערב ג', ל"א)

EN:
Every Jew is responsible for his fellow, yet who truly knows what another lacks, whether he will listen, or whether he can overcome what opposes his return? The primary fulfillment of this mitzvah is consequently a very strong desire for one’s fellow’s true and eternal good: that all Israel return to Hashem in truth. Just as a person should want nothing for himself except closeness to Him—for only that is genuine success—so he must love his fellow as himself and yearn that all Israel draw near. When he can speak plainly with his fellow concerning yiras Shamayim, that is certainly good and pleasant; every person is obligated to do so. Yet the foundation is the desire. (Otzar HaYirah, Rebuke 7, based on Likutay Halachos, Laws of a Guarantor 3:31.)

Segment 14
HE:
איכה אשא לבדי (דברים א', י"ב)

כת הגלות על־ידי פגם המשפט שעל־ידי זה נמשך ביותר פגם הברית שקשה מאד לתקן, כמובן בתורה תקעו אמונ) הלקוטי מוהר"ן תנינא - סימן. (הוכמו שכתוב: "ההפכים ללענה משפט (עמוס ה, ז)". וכתיב: "ראשיה בשחד ישפטו (מיכה ג, יא) וכו" 'וכן בהרבה פסוקים.

EN:
How Can I Bear Alone? (Deuteronomy 1:12)

The length of exile comes through the blemish of justice, which especially draws forth the blemish of the bris, exceedingly difficult to repair. Thus Scripture says, “They turn justice into wormwood” (Amos 5:7), and, “Her heads judge for a bribe” (Micah 3:11).

Segment 15
HE:
וזה שאמרו רבותינו ז"ל שמשה אמר: "איכה אשא לבדי (דברים א, יב) ". 'וכוישעיה אמר: "איכה היתה לזונה (ישעיה א, כא) וכו". 'וירמיה אמר: "איכה ישבה (איכה א, א) וכו". 'כי משה אמר: "איכה אשא לבדי (דברים א, יב) טרחכם וכו" 'לענין תקון המשפט שגם עליוקשה וכבד זה הדבר מאד לברר המשפט שעל זה אמר: "איכה אשא לבדי (דברים א, יב) טרחכם ומשאכם וריבכם הבו לכם אנשים וכו". 'שכל זה מדבר לענין תקון המשפט, כי משה ראה כמה קשה וכבד תקון המשפט, על־כן אמר שגם הוא אינו יכול לבררו בעצמוועל־זה אמר: "איכה אשא לבדי (דברים א, יב) וכו, "'כי קשה מאד לדון ביחידי. ואחר־כך בדורו של ישעיה נתקלקל המשפט מאד ועל זה צעק: "איכה היתה לזונה (ישעיה א, כא) קריה נאמנה מלאתי משפט וכו'". כי עקר הקלקול שנעשית לזונה בחינת פגם הברית הוא על־ידי קלקול המשפט, על־ידי שבתחלה היתה מלאתי משפט וכו', ועתה מרצחים, דהינו קלקול המשפט, כי הא בהא תליא כנ"ל

EN:
Our Sages, of blessed memory, said that Moshe declared, “How can I alone bear” (Deuteronomy 1:12), and so forth; Yeshayah declared, “How has she become a harlot” (Isaiah 1:21), and so forth; and Yirmeyah declared, “How does she sit” (Lamentations 1:1), and so forth. Moshe said, “How can I alone bear your trouble,” and so forth, concerning the repair of justice. This matter, too, was exceedingly difficult and heavy for him: to clarify the judgment. Concerning this he said, “How can I alone bear your trouble, your burden, and your strife? Provide for yourselves men,” and so forth (Deuteronomy 1:12–13). All this concerns the repair of justice. Moshe saw how difficult and heavy the repair of justice is; therefore he said that even he could not clarify it by himself. Concerning this he said, “How can I alone bear,” and so forth, for it is exceedingly difficult to judge alone. Afterward, in Yeshayah’s generation, justice became greatly corrupted. Concerning this he cried, “How has the faithful city become a harlot! It was full of justice,” and so forth (Isaiah 1:21). The principal corruption through which it became a harlot—the aspect of blemishing the bris—came through the corruption of justice: at first it had been full of justice, and now it was full of murderers, that is, the corruption of justice. For the one depends upon the other, as stated above.

Segment 16
HE:
ועל־ידי זה התגברה הסטרא אחרא עד שנחרב הבית־המקדשועל זה צעק ירמיה: "איכה ישבה (איכה א, א) וכו'". כי עקר החרבן בא על־ידי פגם המשפט שהוא פגם הברית שקשה לתקן מאד מאד כנ"לועקר התקון נגמר רקעל־ידי משיח שנאמר בו: "ושפט בצדק דלים (ישעיה יא, ד) וכו' ישפט עניי עם (תהלים עב, ד) וכו'". וכן בהרבה פסוקים שמדבר מעצם תקון המשפט שיהיה על־ידי משיחואז יתקיים "ציון במשפט תפדה (ישעיה א, כז), "כי עקר הגאלה תהיה על־ידי תקון המשפט שעל־ידי זה עקר תקון הברית וכנ"ל. (ליקוטי הלכות, הלכות דיינים ה', ה')

EN:
The sitra achra consequently gained strength until the Temple was destroyed, over which Yirmeyah cried, “How does she sit solitary.” Destruction comes principally through the blemish of justice, which is the blemish of the bris. Its complete repair will come through Mashiach, of whom it is said, “He shall judge the poor with righteousness” (Isaiah 11:4), and, “He shall judge the poor of the people” (Psalms 72:4). Then “Tziyon shall be redeemed through justice” (Isaiah 1:27), for redemption and repair of the bris depend upon the rectification of justice. (Likutay Halachos, Laws of Judges 5:5.)

Segment 17
HE:
טרחכם ומשאכם וריבכם (דברים א', י"ב)

אפיקורסות נקראת משא כמו שכתב רש"י על "משאכם, "מלמד שהיו בהם אפיקורסים. ועל כן כשנוסע להצדיק הוא משליך מעליו משאוי גדולה כי מאחר שנוסע כבר יש לו אמונה שהוא הפך האפיקורסות. (שיחות הר"ן, ל"ז)

EN:
Your Trouble, Your Burden, and Your Strife (Deuteronomy 1:12)

Apikorsus is called a burden. Thus Rashi explains “your burden” (Deuteronomy 1:12): this teaches that there were apikorsim among them. When the tzaddik travels, he casts off a great burden, for the very fact that he journeys shows that he possesses emunah, the opposite of apikorsus. (Sichos HaRan 37.)

Segment 18
HE:
נשלחה אנשים לפנינו (דברים א', כ"ב)

בחינת חטא המרגלים שנתן להם ה' יתברך מקום לטעות על שרצו לחקר יותר מדאי, כמו שאמרו רבותינו ז, ל"אני אמרתי להם שהיא טובה, והם לא רצו להאמין וכו', חייך שאני נותן להם מקום לטעות וכו. 'כי ארץ־ישראל היא עקר בחינת אמונה, כמו שכתוב במקום אחר והם רצו לראות בעיניהם מיד איך באין לארץ־ישראל. ולא רצו לסמך על אמונה אף־על־פי שכבר ראו אותות ומופתים נוראים ונפלאים כאלה, אף־על־פי־כן אמרו: נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ (דברים א, כב) וכו. 'כי רצו לראות ולהבין האמת מיד, על־כן נתן להם ה' יתברך מקום לטעות וגרמו בכיה לדורות עד היום שמתארך הגלות על־ידי זה.

EN:
Let Us Send Men Before Us (Deuteronomy 1:22)

The sin of the spies came from insisting on excessive investigation. Hashem said: I told them the Land was good, but they did not wish to believe; therefore I would give them room to err. Eretz Yisrael is essentially the aspect of emunah. They demanded to see immediately how they would enter it, despite all the awesome signs they had already witnessed: “Let us send men before us, and let them search out the land” (Deuteronomy 1:22). Because they wanted immediate sight and comprehension rather than reliance on emunah, Hashem left them room for error. They caused weeping for generations, and the exile continues through this defect.

Segment 19
HE:
ועקר הגאלה תלויה בזה, כי כן דרך ה' יתברך שהוא עוסק ברחמיו לקרב את האדם בכמה דרכים, אך אף־על־פי־כן הוא מניח לו מקום להסתפק קצת בשביל נסיון ובחירה. וכשמתחזק באמונה שלמה על־ידי שמסתכל על האמת על כל החסדים שעשה ה' יתברך והאיר בו מרחוק רמזים בכמה דרכים להודיעו היכן האמת בודאי יזכה לכל טוב אמתי ונצחי, אבל אם ירצה לבקש תואנות לפרש, נותן לו' היתברך מקום לטעות יותר ויותר וצריך אחר כך יגיעות גדולות ועצומות מאד ביותר קדם שיזכה אל האמת וכלי האי ואולי. עד שיכול לפטר מן העולם ולא יזכה אל האמת ויצטרך לסבל מה שיסבול ולהתגלגל בכמה גלגולים עד שיבוא להתקרב אל האמת, שהיה בידו לזכות בו עתה על־ידי נסיון קל להשליך תאות הכבוד והנצחון ולהסתכל על האמת לאמתו. (ליקוטי הלכות, הלכות שבועות ב', ט"ז)

EN:
Redemption depends on this same trial. In His compassion Hashem draws a person near by many means, yet leaves some room for doubt to preserve trial and free choice. One who strengthens himself in complete emunah, honestly considers Hashem’s kindnesses, and attends to the distant hints by which He shows where truth lies, will merit true and eternal good. But one who seeks pretexts and strained explanations is given still more room to err. He may then require immense exertion before reaching truth—if he reaches it at all in this lifetime—and may suffer and pass through many gilgulim before attaining what he could have attained now through a light trial: abandoning the cravings for honor and victory and looking directly at truth. (Likutay Halachos, Laws of Oaths 2:16.)

Segment 20
HE:
אותו חזק כי הוא ינחילנה את ישראל (דברים א', ל"ח)

אותו חזק כי הוא ינחלנה את ישראל הצדיק עוסק בכל עת לתקן נפשות ישראל ולהמתיק מעליהם כל הדינים ולהצילם מכל מיני צרות ויסורין, וזה על ידי שמבטל את עצמו אל השם יתברך בכל עת בתכלית הבטול, ואחר כך כשחוזר מהבטול)כי הבטול צריך להיות בבחינת רצואושוב(אז על ידי אור הרשימה שנשאר אצלו מהבטול, על ידי זה ממשיך תורה, ובזה ממתיק כל הדינים ומבטל כל היסורין.

EN:
Strengthen Him, for He Shall Cause Israel to Inherit It (Deuteronomy 1:38)

The tzaddik constantly labors to repair Israel’s souls, sweeten judgments, and save them from suffering. He does this by nullifying himself to Hashem completely, and then returning from bittul—for bittul must follow the movement of ratzo va-shov, running and returning. The reshimu, the trace left by that nullification, enables him to draw down Torah, sweeten judgments, and annul afflictions.

Segment 21
HE:
אך לפעמים הדין גובר כל כך חס ושלום עד שהצדיק אינו יכול לבטל הדין על ידי הבטול של בחינת רצוא ושוב, רק מכרח לבטל עצמו בבטול גמור כזה עד שנסתלק לגמרי חס ושלום. וזה בחינת כי מפני הרעה נאסף הצדיק (ישעיה נז, א). ואז צריכין העולם להתעורר בתשובה מאד ולהסתכל על עצמן היכן הם בעולם, מה שגרמו בעוונותיהם עד שנסתלק הצדיק בשבילם. כי אז הכל תלוי בהדור שנשאר אחריו, שצריכין לשים על לב מאד הסתלקות הצדיק, ולהתעורר בתשובה שלמה על ידי זה. ואז זוכין להמשיך אור מהרשימה שנשאר מהצדיק. כי כל צדיק וצדיק כשנסתלק מן העולם, בודאי משאיר בעולם איזה רשימה טובה על ידי תורתו ומעשיו הטובים. ואז עקר ההמתקה על ידי הדור יתום שנשארו אחריו, שכשמתעוררים בתשובה אזי ממשיכין אור גדול מהרשימו שלו, שעל ידי זה נמתקין ונתבטלין כל הדינים שבעולם. כי מחמת שהצדיק נסתלק למעלה והוא עכשיו בתכלית הבטול הגמור אל אור האין סוף, על כן נמשך משם בכל פעם אור גדול ונפלא להרשימו שלו שנשאר בעולם הזה. אבל צריכין לזה על כל פנים איזה התעוררות מלמטה על ידי מעשי הדור הטובים, בכדי שיזכו להמשיך על ידי זה אור הרשימו של הצדיק שמאירה עתה לאחר הסתלקותו באור גדול ונפלא מאד, מחמת שהצדיק הוא עכשיו בתכלית הבטול בשלימות.

EN:
At times the judgment becomes so strong, God forbid, that the tzaddik cannot annul the judgment through the nullification of ratzo va-shov. He is compelled to nullify himself with such complete nullification that he departs entirely, God forbid. This is the aspect of, “For because of the evil the tzaddik is gathered in” (Isaiah 57:1). The world must then awaken exceedingly in teshuvah and look at themselves—where they are in the world and what they caused through their transgressions, to the point that the tzaddik departed because of them. Everything then depends upon the generation that remains after him. They must take the departure of the tzaddik deeply to heart and thereby awaken in complete teshuvah. They then merit drawing light from the trace that remains from the tzaddik. Every tzaddik, when he departs from the world, certainly leaves some good trace in the world through his Torah and his good deeds. The principal sweetening is then through the orphaned generation that remains after him. When they awaken in teshuvah, they draw a great light from his trace, through which all the judgments in the world are sweetened and nullified. Since the tzaddik has ascended Above and is now in complete and absolute nullification to the Infinite Light, a great and wondrous light is continually drawn from there to the trace of his that remains in this world. Nevertheless, this requires at least some awakening from below through the good deeds of the generation, so that through this they may merit drawing the light of the tzaddik’s trace, which now shines after his departure with a very great and wondrous light, because the tzaddik is now in complete nullification in its perfection.

Segment 22
HE:
כי גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם, ומה שאינם יכולים לגמר בחייהם, הם גומרים לאחר הסתלקותן דיקא. ומזה נמשך מה שלא היו ישראל יכולים לכבש ארץ ישראל ולכנס לשם עד אחר הסתלקות משה, ואז כבש יהושע את הארץ והכל בכחו של רבו משה. וכן מה שדוד המלך עליו השלום רצה לבנות הבית המקדש, ואמר לוהשם יתברך והיה כי ימלאו ימיך (שמואל ב ז, יב) ', וכוכי תקון גדול כזה של בנין בית המקדש, שבו עקר השגת התורה ושם הוא תכלית הבטול אל השם יתברך ובו תלוי תקון כל העולמות. על כן לא היה אפשר לגמר התקון עד אחר הסתלקות דוד והכל בזכותו של דוד. ועל כן באמת נקרא הבית המקדש על שם דוד כמו שכתוב "ראה ביתך דוד" (מלכים א' י"ב, ט"ז). (ליקוטי הלכות, הלכות תפילת ערבית ד', כ'–כ"א; אוצר היראה, צדיק ע"ה)

EN:
For tzaddikim are greater in their death than in their lives, and what they cannot complete during their lives they complete specifically after their departure. From this came the fact that Israel could not conquer Eretz Yisrael and enter it until after Moshe’s departure. Yehoshua then conquered the Land, entirely through the power of his teacher Moshe. Likewise, David HaMelech, peace be upon him, wished to build the Beis HaMikdash, but Hashem, blessed be He, said to him, “It shall be when your days are fulfilled” (II Samuel 7:12), and so forth. For so great a repair as the building of the Beis HaMikdash—where the principal attainment of Torah is found, where there is the ultimate nullification to Hashem, blessed be He, and upon which the repair of all the worlds depends—could not be completed until after David’s departure; yet it was all in David’s merit. Therefore, in truth, the Beis HaMikdash is called by David’s name, as it is written, “See to your own house, David” (I Kings 12:16). (Likutay Halachos, Laws of the Evening Prayer 4:20–21; according to Otzar HaYirah, Tzaddik 75.)

Segment 23
HE:
אותו חזק כי הוא ינחילנה את ישראל (דברים א', ל"ח)

אותו חזק כי הוא ינחלנה את ישראל כל מה שהצדיק עולה למעלה יתרה וממשיך מקיפים עליונים יותר הוא יכול להאיר ביותר בדרי מטה בחינת הדעת של מלא כל הארץ כבודו (ישעיה ו, ג). ולפעמים מתגברים הפגמים של ישראל כל כך, עד שגם הצדיק הגדול בעצם השגתו אי אפשר להאיר להם הדעת האמת כי אם על ידי הסתלקותו חס ושלום, כי הוא מכרח לעלות בעליות גדולות כל כך)בשביל תקון נפשות ישראל, (שאי אפשר לעלות לשם כשהוא מלבש בגוף עדין בזה העולם. ועל כן הוא מכרח להסתלק, ואז עולה למקום שעולה למקום עליון ונורא מאד, ומשם מאיר לתלמידיו הדעת האמת עד שידעו הכל אפלו הנופלים והירודים מאד כי מלא כל הארץ כבודו (ישעיה ו, ג), עד שישובו אליו יתברך באמת על ידי זה, וזה בחינת מה שאמרו רבותינו, ל"זמיתת צדיקים מכפרת.

EN:
Strengthen Him, for He Shall Cause Israel to Inherit It (Deuteronomy 1:38)

The higher the tzaddik ascends and the more exalted the makifin he draws, the more he can illuminate those on the lowest levels with the knowledge that “the whole earth is full of His glory” (Isaiah 6:3). Sometimes Israel’s blemishes intensify so greatly that even a supreme tzaddik cannot illuminate this truth except through his passing. To repair their souls he must ascend beyond what can be reached while clothed in a body. After departure he rises to an awesome height and from there illuminates his disciples, so that even the most fallen know that His glory fills the earth and can return. Thus “the death of tzaddikim brings atonement” (Moed Katan 28a).

Segment 24
HE:
ומבחינה זונמשך בחינת הסתלקות משה רבנו עליו השלום, כי על ידיפגמי ישראל והעקר על ידי המחלקות והנסיונות, לא היו יכולין ליכנס לארץ ישראל ששם עקר התגלות הדעת הנ"ל כי אם על ידי הסתלקות משה, ואז עלה ונכלל בבחינת רעוא דרעוין תכלית המדרגה העליונה. ומשם האיר לתלמידיו יהושע בחינת הלמוד של מלא כל הארץ כבודו (ישעיה ו, ג), שזה בעצמו בחינת יהושע בחינת השגת התלמיד שהוא בחינת התחזקות. וזה בחינתוצ", ו את יהושע וחזקהו". ונאמר", אותוחזק כי הוא ינחילנה (דברים א, לח)". כי דיקא אחר הסתלקות משה זכה יהושע להכניס את ישראל לארץ.

EN:
Israel’s defects—especially strife and trials—prevented entry into Eretz Yisrael, where this knowledge is chiefly revealed, until Moshe passed and was included in ra‘ava de-ra‘avin. From there he illuminated Yehoshua with the teaching that His glory fills the earth. Yehoshua represents the disciple’s attainment: hischazkus, strengthening. Hence, “Command Yehoshua, strengthen him” (Deuteronomy 3:28), and “Strengthen him, for he shall cause Israel to inherit it” (Deuteronomy 1:38). Precisely after Moshe’s passing Yehoshua brought Israel into the Land.

Segment 25
HE:
ובזה פעל לדורות, שאפלו בעקבות משיחא בתקף התגברות הסטרא אחרא, עד שיהיו מכרחים הצדיקים אמתיים שהם בחינת משה להסתלק מן העולם חס ושלום, שזהו הצרה הגדולה מכל הצרות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל שקולה מיתת הצדיקים כפלים כחרבן בית המקדש. ועל כן באמת צריכין לבכות ולקונן על זה הרבה בכל יום בחצות לילה ומכל שכן בין המצרים. אך אף על פי כן ואתה מרום לעולם ה' (תהלים צב, ט), כי דיקא על ידי זה תצמח הישועה והגאלה ויתהפך אבלנו לששון, כי גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם. כי דיקא על ידי הסתלקותם ממשיכין הארה גדולה לתלמידיהם עד שעל ידי זה תהיה הגאלה. (ליקוטי הלכות, הלכות נטילת ידיים לסעודה ו', פ"א–פ"ב, פ"ד; אוצר היראה, צדיק ל"ד)

EN:
Through this, the matter operates for all generations. Even in the footsteps of Mashiach, when the sitra achra intensifies with great force until true tzaddikim who are in the aspect of Moshe are compelled to depart from the world, God forbid—this is the greatest distress of all distresses, as our Sages, of blessed memory, said that the death of tzaddikim is equivalent to twice the destruction of the Beis HaMikdash. Therefore one must in truth weep and lament over this greatly every day at chatzos, and all the more so during Bein HaMetzarim. Nevertheless, “But You are exalted forever, Hashem” (Psalms 92:9), for specifically through this salvation and redemption will sprout and our mourning will be transformed into joy. Tzaddikim are greater in their death than in their lives, for specifically through their departure they draw a great illumination to their disciples, until through this the redemption will come. (Likutay Halachos, Laws of Netilas Yadayim for a Meal 6:81–82, 84; according to Otzar HaYirah, Tzaddik 34.)

Segment 26
HE:
אל תצר את מואב (דברים ב', ט')

שתי פרידות טובות שיצאו מהם, שהם רות המואביה ונעמה העמונית, שמהם יצאו דוד ויוצאי חלציו, שהם בחינת משיח שיצא מהם. כי עקר הגאלה שתהיה על־ידי משיח שיבוא במהרה בימינו הוא על־ידי השמחה הגדולה שיהיה אז, על־ידי שהכל יכירו וידעו אז את אמתת אלקותו וגדלתויתברך, ועל־ידי זה תגדל השמחה אז מאד מאד כמו שכתוב: ישמחו השמים ותגל הארץ ויאמרו בגוים ה' מלך (דברי הימים א טז, לא), וכמו שכתוב: ואמר ביום ההוא הנה אלקינו (ישעיה כה, ט) וכו' נגילה ונשמחה בישועתווכו', וכיוצא בפסוקים הרבה. ועל־ידי זה תהיה עקר הגאלה, כמו שכתוב: "כי בשמחה תצאו (ישעיה נה, יב) וכו' ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה, "וכמו שכתב רבנו ז") ל בסימן כד. ובח"ב סימן י(ששמחה הוא עולם החרות, עין שם. ואז יתהפך כל היגון ואנחה שהוא בחינת מרירת הגלות יתהפך לשמחה, בבחינת ששון ושמחה ישיגו (ישעיה לה, י) ונסו יגון ואנחה, וכמו שכתוב: והפכתי אבלם לששון (ירמיה לא, יב) ונחמתים ושמחתים מיגונם... ועל־כן נמשכה נשמת משיח על־ידי אתערותא דנוקבא דיקא, כמבאר בתורה בענין בנות לוט שמהם יצאו רות ונעמה שמהם יצא דוד ומשיח, וכן במעשה של תמר ויהודה, כמו שכתוב: ותשב בפתח עינים, וכן במעשה של רות ובעז, כי כל זה הוא בחינת התהפכות היגון ואנחה לשמחה, שהוא עקר בחינת משיח, בחינת והפכתי אבלם לששון (ירמיה לא, יב).

EN:
Do Not Harass Moav (Deuteronomy 2:9)

“Because of the two good doves that were destined to come from them”—Rus the Moavite and Naamah the Ammonite, from whom David, his descendants, and Mashiach came (Bava Kamma 38b). Redemption through Mashiach will come chiefly through the immense joy of universal recognition of Hashem’s truth and greatness: “Let the heavens rejoice and the earth be glad; let them say among the nations, Hashem reigns” (I Chronicles 16:31), and, “Behold, this is our God … let us rejoice and be glad in His salvation” (Isaiah 25:9). “For with joy shall you go forth … the mountains and hills shall break forth before you in song” (Isaiah 55:12). Joy is the world of freedom (Likutay Moharan I 24; II 10). Sorrow and sighing, the bitterness of exile, will be transformed: “They shall obtain gladness and joy, and sorrow and sighing shall flee” (Isaiah 35:10); “I shall turn their mourning into joy” (Jeremiah 31:12).

Segment 27
HE:
כי כל אלו היה כונתם לשם שמים, כמבאר בדברי רבותינו זל " ובפירוש רש, י"וכשההתעוררות מן האשה לשם שמים להחיות זרע להעמיד תולדות, נמצא שהיגון ואנחה בעצמו נתהפך לשמחה, מאחר שהיא בעצמה ששם אחיזת היגון ואנחה, ברצונה נעשית מרכבה אל הקדשה, מאחר שרצונה להעמיד תולדות לקיום העולם, שהוא בחינת שמחה)כמבארבפנים, (כי זווג דמצוה לקיום העולם הוא בחינת שמחה וכו'. ועל־כן היה נפש דוד נמשך מסטרא דנוקבא כמובא, וכל השתלשלות המשכת נשמתו לעולם על־ידי התעוררותם,

EN:
Mashiach’s soul was therefore drawn specifically through an awakening from the feminine side: Lot’s daughters, from whom Rus and Naamah descended; Tamar and Yehudah; and Rus and Boaz. All embody the transformation of sorrow into joy. Their intentions were for Heaven: an awakening to perpetuate holy seed and sustain the world turns the very place where sorrow takes hold into a vehicle for holiness and joy. David’s soul was consequently drawn from this side, and its whole descent into the world followed their awakening.

Segment 28
HE:
כי זה היה תקף כחו של דוד שהוא בחינת משיח, שיש לו כחעל־ידי תפלותיו וזמירותיו שהם ספר תהלים שחבר בחינת עשרה מיני נגינה, להפך כל היגון ואנחה הנאחז בסטרא דנוקבא להפך הכל לשמחה, שזהו עקר שלמות הגדלת השמחה, שזהו עקר התקון והגאלה שיהיה על־ידי משיח, בחינת: ששון ושמחה ישיגו (ישעיה לה, י) וכו', שעל־ידי זה עקר התקון של כל הנדחין בעוונותיהם הבאים לשוב, שיתתקנו על־ידי זה דיקא, בחינת: ופדויי ה' ישבון וכו' ששון ושמחה ישיגו (ישעיה לה, י) וכו.'

EN:
This was David’s distinctive power as the root of Mashiach. Through his prayers and melodies—the book of Psalms and the ten kinds of song—he could reverse the sorrow rooted in that side and transform it into joy. This joy repairs those driven away by sin when they return: “The redeemed of Hashem shall return … they shall obtain gladness and joy” (Isaiah 35:10).

Segment 29
HE:
ועל־כן איתא באמת שדוד היה בסכנה גדולה כל ימיו, כמו שכתוב)תהלים צד(: לולי ה' עזרתה לי כמעט שכנה דומה נפשי (תהלים צד, יז), וכמו שכתוב)שמואל־א כ(: כפשע ביני ובין המות (שמואל א כ, ג). כי דוד לא היה לו חיים כלל, כי היה מסטרא דנוקבא ששם אחיזת היגון ואנחה, בחינת סטרא דמותא, והוא בתקף כחו זכה להפך הכל מהפך אל הפך, כי הפך ממות לחיים, מיגון ואנחה לשמחה, כמו שכתוב)שם קטז(: אפפוני חבלי מות (תהלים קטז, ג) וכו'צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא וכו', כי חלצת נפשי ממות את עיני מן דמעהאת רגלי מדחי אתהלך לפני ה' בארצות החיים וכו. 'וכיוצא בזה הרבה, כי זכה להפך תקף היגון ואנחה לשמחה, וכל זה על־ידי נעימת זמירותיו, על־ידי רבוי התפלות ותחנות ובקשות שזכה לצעק תמיד אל ה' בכל מיני קולות ולשונות של צעקה ותפלה ותחנונים ושירות ותשבחות, שזהו כל ספר תהלים, שזהו בחינת עשרה מיני נגינה, ועל־ידי זה הפך יגון ואנחה לשמחה, מות לחיים, עד שזכה להיות נכלל בחיים לעולם, כמו שכתוב)שם טז(: תודיעני ארח חיים (תהלים טז, יא) שבע שמחות את פניך, בחינת)ראשהשנה כה.(דוד מלך ישראל חי וקים. (ליקוטי הלכות, הלכות פריה ורביה ג', כ"ו)

EN:
David therefore lived continually near danger: “Had Hashem not been my help, my soul would soon have dwelt in silence” (Psalms 94:17), and, “There is but a step between me and death” (I Samuel 20:3). He had no life of his own, for his root lay where sorrow and death take hold; yet through his immense strength he reversed death into life and grief into joy. “The pangs of death surrounded me … I found trouble and sorrow; then I called upon the name of Hashem … You delivered my soul from death, my eyes from tears, and my feet from stumbling; I shall walk before Hashem in the lands of life” (Psalms 116:3–9). Through every voice of prayer, supplication, song, and praise in Psalms, he transformed sorrow into joy and death into life, until he became included in eternal life: “You will make known to me the path of life; fullness of joys is in Your presence” (Psalms 16:11). Thus, “David, King of Israel, lives and endures” (Rosh Hashanah 25a). (Likutay Halachos, Laws of Procreation 3:26.)

Segment 30
HE:
ואת יהושע צויתי בעת ההיא לאמר (דברים ג', כ"א)

ואת יהושע צויתי בעת ההוא לאמר עיניך הראת את כל אשר עשה ה' אלקיכם לשני המלכים האלה כן יעשה ה' לכל הממלכות אשר אתה עבר שמה לא תיראום כי ה' אלקיכם הוא הנלחם לכם וזה מרמז על עקר המלחמה הגדולה והכבדה שהיא עקר מלחמת כל אדם שהיא מלחמת היצר בזה העולם שהעקר שלא יירא ולא יתפחד כלל כי ה' אתנו, כי מלא כל הארץ כבודו (ישעיה ו, ג)כמו שאמר אז אדוננו מורנו ורבנו ז"ל: ' היתברך עמך ואצלך וכו', אל תירא. וכמו שאמר: שהאדם צריך לעבר בזה העולם על גשר צר והעקר שלא יתפחד)בלקוטי תנינא- סימן מח (. וזה: לא תיראום כי ה' אלקיכם הוא הנלחם לכם.

EN:
I Commanded Yehoshua at That Time (Deuteronomy 3:21)

Moshe’s charge to Yehoshua points to the great and weighty war that is every person’s essential war in this world—the war against the yetzer hara. The main thing is not to fear at all, for Hashem is with us and “the whole earth is full of His glory” (Isaiah 6:3). Rabbeinu said: Hashem is with you and beside you; do not fear. A person must cross a very narrow bridge, and the essential thing is not to make himself afraid (Likutay Moharan II 48). This is “Do not fear them, for Hashem your God—He fights for you” (Deuteronomy 3:22).

Segment 31
HE:
ואזהרה זאת הזהיר ביותר את יהושע, כמו שכתוב: ואת יהושע צויתי וכו. 'כי יהושע הוא בחינת התלמיד שהשגתו בחינת מלא כל הארץ כבודו (ישעיה ו, ג), בחינת הקיצו ורננו שכני עפר (ישעיה כו, יט) וכו. 'שהוא ראשי תבות יהושע וכו')כמבאר בלקוטי מוהר"ן חלק ב – סימן, זעין, (שםשעקר השגתוהוא בחינת התחזקות שיחזק את עצמו ואת כל ישראל בכחושל משה רבנו שלא יתיאשו ולא יפלו משום דבר ובכל מה שיעבר עליהם יהיו חזקים בכחו של משה רבם. כי ה' אתם עדין ולא יתיראו כי ה' אתם, כי מלא כל הארץ כבודו (ישעיה ו, ג). שזהו בחינת לא תיראום וכו. '

EN:
This warning was directed especially to Yehoshua, as it is written, “I commanded Yehoshua,” and so forth. For Yehoshua is the aspect of the disciple whose attainment is the aspect of, “The whole earth is full of His glory” (Isaiah 6:3), and the aspect of, “Awake and sing, you who dwell in the dust” (Isaiah 26:19), whose Hebrew initial letters form Yehoshua, as explained in Likutay Moharan II 7; see there. His principal attainment is the aspect of strengthening: that he strengthen himself and all Israel through the power of Moshe Rabbeinu, so that they never despair and never fall because of anything. Whatever may pass over them, they are to remain strong through the power of Moshe their teacher, for Hashem is still with them and they are not to fear, because Hashem is with them and “the whole earth is full of His glory” (Isaiah 6:3). This is the aspect of, “Do not fear them,” and so forth.

Segment 32
HE:
כי הצדיק בחינת משה יכול להשפיל את המלאכים המקטרגים שמהם נמשכו ונשתלשלו קלפות סיחון ועוג)שהם מבני הנפילים שאמרו: מה אנושכי תזכרנו, וכמובא(, כי מראה להם שאינם יודעים עדין בידיעתו יתברך כלל וכו. 'ולעורר ולהקיץ כל השוכני עפר שהם הדרי מטה שלא יתיראו כי עדין ה' אתם כי מלא כל הארץ כבודו (ישעיה ו, ג)וכו. 'שזהו בחינת אזהרת משה את יהושע: עיניך הראת את כל אשר עשה ה' אלקיכם לשני המלכים האלה שהם סיחון ועוג שכחם היה מקטרוג המלאכים כן יעשה ה' לכל הממלכות וכו. 'כי מאחר שכבר הרג שני המלכים האלה בזה רואין כי יש כח לבטל קטרוג המלאכים מאחר שהרג שני המלכים האלה סיחון ועוג שנמשכו מהם, על־כן בודאי תהיה בטוח וחזק כי כן יעשה ה' לכל הממלכות אשר אתה עבר שמה ובודאי תירשו ארץ־ישראל ששם עקר התגלות זה הדעת של משה שהוא בחינת עליונים למטה ותחתונים למעלה וכו', על־כן בודאי לא תיראום וכו'.. (ליקוטי הלכות, הלכות נטילת ידיים שחרית ו', פ"ד)

EN:
The tzaddik in the aspect of Moshe can lower the accusing angels from whom the klipoas of Sichon and Og descended—the descendants of those who said, “What is man that You should remember him?” (Psalms 8:5). He shows that they still know nothing of Hashem, and awakens all who dwell in the dust, those on the lowest levels, not to fear because Hashem is still with them. Moshe therefore told Yehoshua: your own eyes saw what Hashem did to the two kings, Sichon and Og, whose power came from the angels’ accusation. Since those kings were destroyed, the accusation can be annulled. You can be secure that Hashem will do the same to all the kingdoms, and Israel will inherit Eretz Yisrael, where Moshe’s knowledge—“the higher ones below and the lower ones above”—is chiefly revealed. Therefore: “Do not fear them.” (Likutay Halachos, Laws of Morning Netilas Yadayim 6:84.)

Segment 33
HE:
פרשת דברים מציבה את התוכחה בתוך חסד, זכות ואמונה. משה מלמד שאין לייאש את ישראל אלא להפוך ירידה לעלייה, לחזק תפילה ואמונה, לתקן משפט וברית, ולהכין את הדרך לארץ־ישראל. גם הסתלקות הצדיק נעשית מקור של התחזקות, עד שהיגון עצמו נהפך לשמחה ולגאולה.

EN:
Parashas Devarim places rebuke within kindness, merit, and emunah. Moshe teaches that Israel must never be driven to despair: descent is turned into ascent, prayer and faith are strengthened, justice and the bris are repaired, and the road to Eretz Yisrael is prepared. Even the passing of the tzaddik becomes a source of hischazkus, until sorrow itself is transformed into joy and redemption.

Segment 34
HE:
תוכחה של חסד → מציאת זכות ואי־ייאוש → תפילה ואמונה → תיקון המשפט והברית → ארץ־ישראל, שמחה וגאולה

EN:
Kindly rebuke → finding merit and refusing despair → prayer and emunah → repair of justice and the bris → Eretz Yisrael, joy, and redemption



# Haazinu
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/5/10/

Haazinu
האזינו
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/5/10

Segment 1
HE:
וזה בחי' ועתנה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו כי משרה רבינו ע"ה ראה עד סוף כל הדורות שעתידין ישראל באחרית הימםי לירד ירידה גדולה מאד ביעקבות משיחא בבחי' ותרד פלאים כ"ש שם כי ידעתי וכו' ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא וכו' וע"כ כתב שירת האזינו שמדברת מתוכחה כי כל השירה היא דברי תוכחה שמוכיח את ישראל על מעשיהם. כ"ששם כי דור תהפוכות המה וכו' וכל הפרשה ולכאורה קשה א"כ למה קראה שירה מה שבח ושיר הוא זאת וגם איך ע"י תוכחה זאת דהיינו שירת האזינו יזכו ישראל שלא תשכח התורה מפיהם לעולם בחי' כי לא תשכח מפי זרעו אך באמת משה רבינו הוכיחם בבחינת הנ"ל. כי זכה לנעשה ונשמע העליון הנ"ל. ששם נתהפכין כל העוונות לזכיות וכל מה שמוכיחם ומזכי מעשיהם הרעים נעשה מזה תורה בחי' מצות בחי' ביום ההוא יבוקש עון ישראל ואיננו כנ"ל וע"י בחי' זו יש לישראל קיום אפילו בכל הירידות והנפילות שבעלם. וע"כ נקראת התוכחה הזאת שירה. כי העוונות נתהפכין לזכיות ונעשה מהם שיר ושבח ושמחה כי עיקר בחי' השיר נעשה מבירור הטוב מן הרע כ"ש רבינו ז"ל במ"א שזהו בחי' עוונות נתהפכין לזכיות שהרע נתהפך לטוב. וע"כ בכח השירה הזאת דהיינו שירת האזינו שבזה הראה משה רבינו קודם מיתתו עוצם כחו והשגתו שזכה לעלות לתכלית רום המדריגה העליונה עד ששם נתהפכין העוונות לזכיות עד שיכול לעשות לתכלית רום המדריגה העליונה עד ששם נתהפכין העוונות לזכיות עד שיכול לעשות מתוכחה על מעשים רעים יכול לעשות מזה שירה. וע"כ בכח זההוא מבטיח לישראל שלעולם לא יתרחקו מהש"י לגמרי אפילו אם יעשו מה שיעשו אפילו בתוקף ההסתרה שבתוך הסתרה בחי' ואנכי הסתר אסתיר וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו כי ע"י השירה הזאת אנו רואים שאין שום ייאוש ואין שום נפילה בעולם כי אם יזכו יהי' נתהפכין כל העוונות לזכיות כמו שאנו רואין שזכה משה לעשות מתוכחת עוונות שירהו שמחה כנ"ל. וע"כ תמיד אנו יכולין לשוב אל ה' רק שלא נתייאש מלצעוק אל ה' תמיד כמו שאמר רבינו ז"ל כנדפס בסוף ספר המעשיות ע"ש:

EN:
And this is particularly relevant to the dietary laws — for it is precisely these laws that most invite rationalization, since they involve physical pleasure and physical disgust. The one who accepts the dietary laws with perfect simplicity — "I eat only what Hashem permits, because He said so, without any further reasoning" — fulfills these mitzvos in their perfect purity and thereby achieves the most complete clarification of his eating. Whereas the one who rationalizes — "I'll eat this because the reason must be hygiene, and modern refrigeration makes it safe" etc. — has left the path of perfect purification entirely.

Segment 2
HE:
פשוטים, כּי הֶם עמקים מאד מאד וְהֶם מלאים רזין
עַמקָין עד אשָר אָנִי קורא אֶת הַשָמִיִם שָהֶם כְּלְלִיּת
הַדרִי מִעָלָה שִיאִזינו מה שָאַדְבָּר, מִכָּל שב 'וְתשְמע
הָארֶץ אִמרי פי", שָצְריכין כָּ בָּאי עולֶם שְבָּאָרֶץ
הזאת לשמ( וּלְהְבין הִיטב אמרי פִי בי "עַרף כַמְטַר
לְקֶחִי תִּזֶל כטל אִמרְתי וְכו", הַינוּ. שדְבָרִי אִינֶם
פִשוּמִים רק הַם כַמְטֶר וְכְטל שְנרְאִים שָהֶם מים
ולחלוחית פשוט, אבל בַּאָמַת יש בָּהֶם כחות
נפַלאִים וְנורְאים, כּי הֶם מַנְדְלִים כָּל מיני צִמְחִים
ועשבים שונים לְאין מסְפֶר וּכמו שאמר שם:
"בַשְעִירם עלי דשָא וְכרביבים עלי עשב וכו" בָּמו כן
הם דְברי, כי אף"עליפי שְנַרְאים כפֶשוּטים, אבל הֶם
עמקים מא ומלאים רז וְיֶש בְּהֶם כח לְנְדָל וּלְחזק
אֶת כָּל אֶחָד וְאֶחָד וּלְהַצְמִי אותו עד שִיִתְפָּאָר
וישְתְעַשע ה' יִתְבּרך עַם כָּל אֶחְד וְאֶחָד בְּהַתְפְּאָרוּת
ושעשועים נפְלָאים, כּי שם ה' אִקְרא, הִינוּ דעו
ְהַאַמִינוּ שְבָּל מה שאנִי מְדְבַּר וּמוצַיא מִפִי בְּכַלֶם
שם ה' אקְרא, שְכָּל דברי ושיחוּתי הֶם רק לְקָרוּת שם
הי לגדל ולקדש שמו בַּעוּלֶם וְעַל"כַּן אַתֶָּם הָבוּ גדל

Segment 3
HE:
וְעַל יְדֵי תִּקּוּן אֱמוּנַת חֲכָמִים בְּכָל הַבְּחִינוֹת עַל-יְדֵי-זֶה מַכְנִיעִין שַׁעַר שֶׁל אֲרָם שֶׁנּוֹפֵל בִּנְפִלָּה אַחַר נְפִלָּה וּמְקִימִין שַׁעַר הַקְּדֻשָּׁה עַד שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא. וְזֶה בְּחִינַת נֵר חֲנֻכָּה סָמוּךְ לַפֶּתַח, לְהָקִים שַׁעַר וּפֶתַח דִּקְדֻשָּׁה בִּבְחִינַת שְֹאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָשְֹאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם כַּנַּ"ל, וְזֶה בְּחִינַת זֶה הַשַּׁעַר לַה' צַדִּיקִים וְכוּ', כִּי עִקַּר הַשַּׁעַר דִּקְדֻשָּׁה נִבְנָה עַל-יְדֵי הַצַּדִּיקִים, וְזֶה אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי. כִּי זֶה עִקַּר הַהוֹדָאָה שֶׁזָּכָה לְהִתְקָרֵב לַצַּדִּיקִים שֶׁמּוֹצִיאִין אוֹתוֹ מִכָּל הַשַּׁעֲרֵי טֻמְאָה וּמַכְנִיסִין אוֹתוֹ לְכָל הַשַּׁעֲרֵי קְדֻשָּׁה, וְזֶה בְּחִינַת קוֹל רִנָּה וִישׁוּעָה בְּאָהֳלֵי צַדִּיקִים כַּנַּ"ל:

EN:
Therefore, certainly Amalek — who is the head of the Sitra Achrah — has no hold to wage war with the Tzadik himself. Therefore his entire war is to confuse the world at all times, and to make great machlokes [controversy] at all times against this true Tzadik who is the Rosh Bayis — in order to distance Yisrael from him, so that they should not return to Hashem, blessed be He, through this Tzadik who is the Rosh Bayis, who has the power to bring the entire world back to good, as mentioned above. And this evil k'lipah [husk], which is Haman-Amalek — all his schemes and all his war are to conceal and hide the name of this true Tzadik, the Rosh Bayis.

Segment 4
HE:
וזה בחי' הלל של חנוכה. זה בחי' המאמרות טהורות נעשין על ידי תיקון המוחין על ידי המגיני ארץ שמתגברין ומשברין ההרהורים רעים ומעלים השמנים מבחי' החתים לבחי' חותם דקדושה וכו' שזהו בחי' נר חנוכה כנ"ל. ומשם נמשכין אמרות ה' אמרות טהורות להחיות ולהשיב את הנפשות הנפולות להחיותם בשבעה משיבי טעם בחי' מזוקק שבעתים שנמשך מהז' ראשים של ב' השינין שבתפילין מוחין חותם דקדושה הנ"ל שנמשכין מהשבעה רועים שמשה רבינו רעיא מהימנא כלול מהם וכו' כ"ש שם, שכל זה אנו ממשיכין ע"י הדלקת השמן הקדוש של נר חנוכה וכנ"ל. כי המוחין של התפילין הם בבחי' שמן הטוב הזה בבחי' ושמן על ראשך אל יחסר אלו תפילין כמו שדרשו רז"ל, שזהו בחי' מה שאנו נוהגין לומר בשע תהנחת תפילין ושמן הטוב תריק על שבעה קני המנורה וכו'. ומכל זה נעשין האמרות טהוורת הנ"ל כמבואר שם. וזה בחי' ההלל של חנוכה. כי הלל הוא כולו בחי' אמרות טהורות המשיבין ומחיין את הנפש מאד בפרט נפש המר שעוברים עלי' בעונותיו מה שעובר. וכשהצדיק האמת מחיה ומשיב נפשו בשבעה משיבי טעם שהם אמרות טהורות הנ"ל, הוא מחי' ומשיב נפשו כ"כ עד שמעוררו ומקיצו שישמח נפשו כ"כ עד משעוררו ומקיצו שישמח נפשו במעט נקודותיו הטובים עד שיפתח פיו וישר ויזמר וירנן ויהלל וישבח להש"י עלכל החסדים הנפלאים שעשה עמו למלטו ולהצילו מבין שיניהם של הס"א וכו', שכל זה הוא בחי' הלל שאומרים בימים שעשה לנו הש"י נסים ברחמיו. שעיקר הנסים והנפלאות והתשועות והמלחמות שעשה עמנו אז וגם עתה שנמשך עלינו קדושת הארת הנס בימים ההם בזמן הזה, הכל הוא מה שברחמיו נצלנו אז ועתה מהס"א והקליפות שהם בחי' מלכות הרשעה בגשמיות ורוחניות. אשר בחמלתו הגדולה הצילנו מהם שלא נאבד ביניהם לגמרי ח"ו שלא השכיחו מאתנו תורתו ולא העבירו אותנו על חוקי רצונו וכו'. ועל זה אנו אומרים הלל בלב שלם כאשר כל דברי ההלל הקדוש מלאים מזה כ"ש מקימי מעפר דל מאשפות ירים אביון וכו'. שומר פתאים ה' דלותי ולי יהושיע. שובי נפשי למנוחיכי כי ה' גמל עליכי, כי חלצת נפשי ממות וכו'. מה אשיב לה' וכו'. מן המיצר קראתי יה ענני במרחב יה. ה' לי לא אירא וכו'. ה' לי בעוזרי וכו', כל גוים סבבונים בשם ה' כי אמילם סבוני גם סבבוני בשם ה' וכו'. סבוני כדבורים וכו' בשם ה' וכו'. וכן הרבה. שכל אלו הדיבורים הקדושים הם בחי' אמרות טהורות הנמשכין ממשה רבינו ומכל הצדיקים שהם בבחי' משה שמחיין ומשיבין את הנפש בהם עד שפותחין את פיהם שידברו בלשונם לעצמן אמרות טהורות הנ"ל להחיות ולהשיב בעצמו את נפשו. כי הדיבור יש לו כח גדול. כי הצדיקים מעוררים אותם בבחי' התנערי מעפר קומי וכו' עורי דברי שיר. וכ"ש בהחרוזים הק' שלו, הרימה קולך הערב בשירות ותודה וכו' דלו עיניך למרום וכו':

EN:
And if so, seemingly, what will these fasts and afflictions help him against his deeds? Yet nevertheless, he can merit atonement for his sins through them. For the main tikkun is the mishpat — meaning, that he himself judges himself. And therefore, since he himself judges himself and does not wait for the din from Above, through this he can nullify the din from Above through his fasts and afflictions. Since he himself judges himself — for when there is din below, there is no din Above, as above.

Segment 5
HE:
וכל זה בימי החול שאומרים בהם תחנון. אבל בשבת ויום טוב ושאר הימים שיש בהם איזה תוספת קדושה שהוא בחינת קדושת שבת ויום טוב אין אומריםב הם תחנון כלל. כי אז נתעורר אהבה גדולה כל כך עד שאין צריכין להתודות ולהתבייש כלל. וגם אין צריכין אז לירד לעולמות התחתונים להעלות הנצוצות משם. כי הכל נתתקן ממילא על ידי ריבוי החסד והאהבה שנמשך אז ביותר ויותר מחמת שיש אז תוספת קדושה שהוא בחינת קדושת שבת אז עיקר הארת הנקודה שמאיר בששת ימי החול כנ"ל. כי אף על פי שאמרנו למעלה שבעת שהשם יתברך מעביר חרפתינו אז אנו צריכין להתבייש ביותר כמבואר בכמה פסוקים כנ"ל. אבל זה לא יהיה לעולם ח"ו. כי בודאי בגמר התיקון לגמרי ביום שכולו שבת בודאי אז לא נתבייש כלל כמו שכתוב (צפניה ג'). ביום ההוא לא תבושי מכל עלילותיך וכו' וכתיב ולא יבושו עמי לעולם (יואל ב'). ועל זה מרמזין הימים שאין אומרים בהם תחנון כי נמשך בהם קדושת שבת ביורת שמרמז על סוף גמר התיקון שאז תתבטל הבושה לגמרי כנ"ל. ועל כן אין בהם נפיל אפים כלל וכנ"ל:

EN:
This is the aspect of Ner Chanukah. For Ner Chanukah is to kindle and illuminate the light of truth in the world — that all should merit to know where the truth is. In the aspect of : "Sh'lach orcha va'amitecha" — "Send Your light and Your truth." As the Rebbe said in the Torah "Yemei Chanukah heim yemei hoda'ah" : through the mitzvah of Ner Chanukah we draw the illumination of truth into the world — that we merit to know, recognize, and distinguish between the Prince and the son of the maidservant, and to clarify our neshamos from the falsehood of Heichalei HaTemuros.

Segment 6
HE:
אות כ

EN:
This is the aspect of eight times "emes" in "Emes V'Yatziv." For the essential revelation of truth is to clarify the truth completely — until we merit to clarify our neshamos from avdus, from the son of the maidservant — by meriting to draw close to tzaddikei emes, who are the aspect of the Prince. This is the eight times "emes" in Emes V'Yatziv: revealing the truth of His G-dliness and His Torah in many expressions, repeating and reiterating to reveal the truth time after time — eight times. As we say: "Emes v'yatziv v'nachon v'kayam... Emes Elokei olam... Emes v'emunah..." And then, the eighth time: "Emes — miMitzrayim g'altanu Hashem Elokeinu u'mibeis avadim p'disanu" — "Truly — from Egypt You redeemed us, Hashem our G-d, and from the house of slaves You redeemed us." We merited to go from slavery to freedom — to clarify our neshamos from avdus, from the slavery of Egypt. We merited to receive the Torah — which is the aspect of malchus: "Bi melachim yimlochu" — so that our neshamos return to their level as the true Prince.

Segment 7
HE:
וְזֶה בְּחִינַת הַמְשָׁכַת הַשֶּׁפַע שֶׁאָנוּ מַמְשִׁיכִין בְּאַשְׁרֵי וּבָא לְצִיּוֹן וְכוּ' שֶׁאָז הוּא יְרִידַת הַשֶּׁפַע כַּמּוּבָא בַּכַּוָּנוֹת, כִּי עַל -יְדֵי הַנְּקֻדָּה בְּחִינַת מְלָאפוּם עַל-יְדֵי זֶה נִמְשָׁכִין כָּל הַהַשְׁפָּעוֹת בִּבְחִינַת הַרְחֶב פִּיךָ וַאֲמַלְאֵהוּ כַּמְבֹאָר בִּתְחִלַּת הַתּוֹרָה הַנַּ"ל וְעַל-כֵּן אוֹמְרִים שָׁלשׁ פְּעָמִים קָדוֹשׁ בְּ"וּבָא לְצִיּוֹן" כְּנֶגֶד שָׁלשׁ נְקֻדּוֹת הַנַּ"ל שֶׁמִּשָּׁם נִמְשְׁכָה הַשֶּׁפַע כַּנַּ"ל, כִּי הַנְּקֻדָּה בְּחִינַת קֹדֶשׁ וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל, עַיֵּן שָׁם וְעַל-כֵּן בַּתְּחִלָּה אוֹמְרִים קְדֻשָּׁה דְּיוֹצֵר, כִּי בִּרְכַּת הַמְּאוֹרוֹת וּקְרִיאַת שְׁמַע הֵם בִּבְחִינַת עוֹלַם הַבְּרִיאָה כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּכַּוָּנוֹת שֶׁשָּׁם צְרִיכִין לְקַשֵּׁר הַנְּקֻדָּה, כִּי בְּרִיאָה בְּחִינַת לִבָּא כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן שָׁם צְרִיכִין לוֹמַר קְדֻשָּׁה, דְּהַיְנוּ שָׁלשׁ פְּעָמִים קָדוֹשׁ, כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ הֶאָרַת שָׁלשׁ הַנְּקֻדּוֹת הַנַּ"ל שֶׁהֵם בְּחִינַת קָדוֹשׁ וָא"ו כַּנַּ"ל וּכְמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם, עַיֵּן שָׁם וְאַחַר כָּךְ בִּתְפִלַּת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁם עִקַּר הַקְּדֻשָּׁה בַּצִּבּוּר, כִּי אָז עִקַּר הֶאָרַת הַנְּקֻדָּה שֶׁמֵּאִיר בַּאֲצִילוּת שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּפִלַּת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה, שֶׁהוּא בְּחִינַת פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת וְעַל-כֵּן אוֹמְרִים אָז עִקַּר הַקְּדֻשָּׁה, וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁחוֹזְרִין וּמַמְשִׁיכִין הַשֶּׁפַע מֵאֲצִילוּת לַבְּרִיאָה בְּאַשְׁרֵי וּבָא לְצִיּוֹן צְרִיכִין לוֹמַר שָׁם גַּם כֵּן קְדֻשָּׁה, כִּי עִקַּר בְּחִינַת הַקְּדֻשָּׁה צְרִיכִין לוֹמַר בִּבְרִיאָה וַאֲצִילוּת שֶׁהֵם בְּחִינַת הַלֵּב וְהַפֶּה כְּדֵי לְקַשֵּׁר הַלֵּב אֶל הַפֶּה שֶׁזֶּה בְּחִינַת קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ וָא"ו כַּנַּ"ל וְעַל -כֵּן בְּבִרְכַּת יוֹצֵר שֶׁהוּא בְּחִינַת בְּרִיאָה שֶׁצְּרִיכִין לְקַשֵּׁר בְּחִינַת בְּרִיאָה, דְּהַיְנוּ הַלֵּב, לַאֲצִילוּת, דְּהַיְנוּ אֶל הַפֶּה, עַל-כֵּן אוֹמְרִים שָׁם שָׁלשׁ פְּעָמִים קָדוֹשׁ כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ הַקְּדֻשָּׁה מֵהַנְּקֻדָּה, דְּהַיְנוּ מִשָּׁלשׁ נְקֻדּוֹת הַנַּ"ל וְאַחַר כָּךְ בִּתְפִלַּת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה בִּבְחִינַת אֲצִילוּת בְּוַדַּאי שָׁם צְרִיכִין לוֹמַר קְדֻשָּׁה, כִּי שָׁם עִקַּר הַקְּדֻשָּׁה, כִּי שָׁם עֶצֶם הַנְּקֻדָּה שֶׁהֵם בְּחִינַת קָדוֹשׁ וּמִשָּׁם מַמְשִׁיכִין הַקְּדֻשָּׁה אֶל הַלֵּב שֶׁהוּא בְּחִינַת בְּרִיאָה וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁחוֹזְרִין וּמַמְשִׁיכִין הַשֶּׁפַע מֵאֲצִילוּת לַבְּרִיאָה שֶׁהוּא בְּאַשְׁרֵי וּבָא לְצִיּוֹן צְרִיכִין לַחֲזֹר וְלוֹמַר קְדֻשָּׁה כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לְקַבֵּל הַשֶּׁפַע הַנִּמְשֶׁכֶת מִשָּׁלשׁ נְקֻדּוֹת הַנַּ"ל, כִּי עִקַּר הַקְּדֻשָּׁה בְּחִינַת בְּרִיאָה וַאֲצִילוּת שֶׁהֵם בְּחִינַת לֵב וּפֶה שֶׁהֵם בְּחִינַת קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ וָא"ו וְכַנַּ"ל: 

~

EN:
This is the aspect of the eight days of Chanukah corresponding to the eight times "emes." For this is the essential miracle of Chanukah: the wicked kingdom, which is the aspect of sheker — the aspect of the slave, the zuhamas hanachash — was subdued, and the malchus of kedushah of Yisrael was elevated and empowered.

Segment 8
HE:
וְכָל זֶה נַעֲשֶׂה אֵצֶל הַצַּדִּיקִים בְּכָל דַּרְגָּא וְדַרְגָּא. וּבְיוֹתֵר צְרִיכִין תִּקּוּנִים אֵלּוּ לְאוֹתָן שֶׁכְּבָר עָבְרוּ עַל מִצְווֹת הַתּוֹרָה וּצְרִיכִין לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה. כִּי זֶה יָדוּעַ שֶׁהָעֲבֵרָה הִיא בְּחִינַת חֻרְבַּן הָעוֹלָמוֹת וְקִלְקוּל הַתִּקּוּנִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל. אַךְ כָּל קִיּוּם הָעוֹלָם הוּא עַל-יְדֵי גְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים שֶׁמַּמְשִׁיכִין רַחֲמָיו יִתְבָּרַךְ בְּכָל פַּעַם וּמַמְשִׁיכִין תִּקּוּנִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל בִּדְרָכִים נִפְלָאִים, בְּאֹפֶן שֶׁיַּמְשִׁיכוּ הֶאָרַת הִתְנוֹצְצוּת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּלֵב כָּל אֶחָד לְעוֹרְרוֹ לַה' יִתְבָּרַךְ, וּמְאִירִין בָּהֶם עֵצוֹת עֲמֻקּוֹת וְהִתְחַזְּקוּת נִפְלָא בְּכָל פַּעַם בְּאֹפֶן שֶׁיִּזְכּוּ לָשׁוּב בְּכָל פַּעַם מִכָּל מָקוֹם שֶׁהֵם. אֲבָל אַף-עַל-פִּי-כֵן בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם אֵיזֶה אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא כִּי בְּלֹא זֶה אִי אֶפְשָׁר כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְזֶהוּ בְּחִינַת כָּל הָעֲלִיּוֹת וְהַיְרִידוֹת אֲלָפִים וּרְבָבוֹת שֶׁעוֹבְרִין עַל כָּל אָדָם, וַאֲפִלּוּ עַל הָרְחוֹקִים מְאֹד מֵה' יִתְבָּרַךְ, יֵשׁ לָהֶם בְּחִינַת עֲלִיּוֹת וִירִידוֹת, כִּי גַּם אֶצְלָם אֵין יוֹם דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ. וַאֲפִלּוּ בְּיוֹם אֶחָד יֵשׁ לְכָל אֶחָד כַּמָּה שִׁנּוּיִים לְאֵין מִסְפָּר. וּבִפְרָט אֵלּוּ הַמִּתְעוֹרְרִין לָשׁוּב לַה' יִתְבָּרַךְ וּלְהִתְקָרֵב לְצַדִּיקֵי אֱמֶת, וְהֵם חֲלוּשֵׁי כֹּחַ וְכוּ' שֶׁעֲלֵיהֶם מִתְגַּבֵּר וְחוֹתֵר הַיֵּצֶר הָרָע יוֹתֵר וְרוֹצֶה לְהַפִּילָם חַס וְשָׁלוֹם, וְהֵם מִתְיַגְּעִים לְהִתְגַּבֵּר עָלָיו וְיֵשׁ לָהֶם שִׁנּוּיִים בְּחִינַת עֲלִיּוֹת וִירִידוֹת בְּלִי שִׁעוּר בְּחִינַת יַעֲלוּ שָׁמַיִם יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת וְכוּ'. וְעַל כָּל זֶה צְרִיכִין הִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל וְעָצוּם מְאֹד, בִּפְרָט בַּדּוֹרוֹת הַלָּלוּ וּבַדּוֹרוֹת הַבָּאִים שֶׁהֵם סְמוּכִין לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ. כִּי כָּל מַה שֶּׁסְּמוּכִין יוֹתֵר אֶל הַקֵּץ הַבַּעַל דָּבָר הוּא מִתְפַּשֵּׁט וּמִתְגָּרֶה יוֹתֵר (כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר ), וְעַל מִי לָנוּ לְהִשָּׁעֵן כִּי אִם עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם. וְהָעִקָּר בְּכֹחַ הַצַּדִּיקִים שֶׁכְּבָר עָמְדוּ בַּמִּלְחָמָה שֶׁל זֶה הָעוֹלָם כָּרָאוּי בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת שֶׁאֵין שְׁלֵמוּת אַחֲרָיו, וְהֵם מוֹדִיעִים לָנוּ שֶׁאֵין שׁוּם הִתְעוֹרְרוּת לַה' יִתְבָּרַךְ נֶאֱבָד אֲפִלּוּ מִשְּׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת וּמִתַּחְתָּיו. אַדְּרַבָּא עַל-יְדֵי זֶה נַעֲשִׂין תִּקּוּנִים נִפְלָאִים עַל-פִּי כָּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל. כִּי הֲלֹא סוֹף כָּל סוֹף הַכֹּל יִתְתַּקְּנוּ וְכוּ'. אַךְ עִקַּר הַתִּקּוּן עַל-יְדֵי מִי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אֵיזֶה חֵלֶק בְּאִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא שֶׁבָּזֶה תָּלוּי תִּקּוּן כָּל הָעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וְכָל דָּרֵי מַעְלָה וְדָרֵי מַטָּה מִסְתַּכְּלִין וּמְצַפִּין עַל הַתִּקּוּן הַנַּעֲשֶׂה עַל-יְדֵי אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא שֶׁהוּא עַל-יְדֵי הָאָדָם הַבַּעַל בְּחִירָה אֲפִלּוּ עַל-יְדֵי הַגָּרוּעַ שֶׁבַּגְּרוּעִים, אַדְּרַבָּא עַל יָדוֹ דַּיְקָא נַעֲשִׂין תִּקּוּנִים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים מְאֹד עַל-יְדֵי כָּל הִתְעוֹרְרוּת וְהִתְעוֹרְרוּת כָּל שֶׁהִיא שֶׁמִּתְעוֹרֵר בְּאֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה בְּאֵיזוֹ יוֹם וּבְאֵיזוֹ שָׁעָה בְּאֵיזוֹ רֶגַע וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל. וְהַכֹּל בְּכֹחַ הַצַּדִּיקִים הָעוֹסְקִים בְּתִקּוּנִים אֵלּוּ, וְהָעִקָּר בְּכֹחַ הַצַּדִּיקִים שׁוֹכְנֵי עָפָר כַּנִּזְכָּר לְעֵיל וּכְדִלְקַמָּן. כִּי כָּל מִינֵי עֲלִיּוֹת וִירִידוֹת וְהִתְנוֹצְצוּת אֱלֹקוּת וְהַעְלָמָתוֹ וְכוּ' שֶׁעוֹבְרִין עַל כָּל אָדָם בְּכָל עֵת אֲפִלּוּ עַל הַגְּרוּעִים וְהָרְחוֹקִים מְאֹד מְאֹד, הַכֹּל נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת סוֹד הַצִּמְצוּמִים הַנִּפְלָאִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל שֶׁגִּלָּה אוֹרוֹ וְהֶעְלִימוֹ וְכוּ'. וְכֵן כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים וְכוּ' שֶׁמִּשָּׁם סוֹד הַשְּׁבִירָה, וְהַתִּקּוּן שֶׁמִּשָּׁם סוֹד הַבְּחִירָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְתַקֵּן כִּי אִם עַל-יְדֵי הָאָדָם הַבַּעַל בְּחִירָה. אֲבָל בְּנֵי-אָדָם לֹא דַּי שֶׁאֵינָם מְתַקְּנִים אַף גַּם הֵם מְקַלְקְלִים הַרְבֵּה בְּכָל דּוֹר הַמָּקוֹם יְרַחֵם לְהַבָּא. עַל-כֵּן עִקַּר הַתִּקּוּן עַל-יְדֵי הַצַּדִּיקֵי יְסוֹדֵי עוֹלָם שֶׁעָמְדוּ בַּנִּסָּיוֹן וְלֹא קִלְקְלוּ וְתִקְּנוּ הַרְבֵּה, וְהֵם עוֹסְקִים לְתַקֵּן כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. אֲבָל אַחַר כָּל יְגִיעָתָם הָעֲצוּמָה שֶׁהֵם סוֹבְלִין כָּל מִינֵי יִסּוּרִים וְצַעַר בִּשְׁבִילֵנוּ אַף-עַל-פִּי-כֵן אִי אֶפְשָׁר לְתַקֵּן כִּי אִם עַל-יְדֵי אֵיזֶה הִתְעוֹרְרוּת מֵאִתָּנוּ. עַל-כֵּן כָּל מַה שֶּׁחוֹטְפִים אֵיזֶה הִתְעוֹרְרוּת טוֹב אֲפִלּוּ מֵהַגָּרוּעַ שֶׁבַּגְּרוּעִים, הוּא יָקָר מְאֹד אֶצְלָם. וְהֵם מְלַקְּטִים כָּל הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁל כָּל מִינֵי הִתְעוֹרְרוּת כָּל שֶׁהִיא וּבוֹנִים מֵהֶם תִּקּוּנִים נִפְלָאִים. אַךְ הָעִקָּר שֶׁלֹּא יִהְיוּ חוֹלְקִים וְלָצִים עַל הָעוֹסְקִים בְּתִקּוּנָם, וְיִתְחַזְּקוּ לְקַיֵּם דִּבְרֵיהֶם לְהִתְעוֹרֵר בְּכָל עֵת מֵחָדָשׁ בְּכָל מַה שֶּׁיּוּכְלוּ כָּל זְמַן שֶׁהַנְּשָׁמָה בְּקִרְבָּם, וִיקַיְּמוּ עֵינַי תָּמִיד אֶל ה' וְכוּ' עַד יַשְׁקִיף וְיֵרֶא ה' מִשָּׁמַיִם. וְאָז יִזְכּוּ סוֹף כָּל סוֹף לְאַחֲרִית טוֹב וְנִפְלָא וְיִהְיֶה לָהֶם חֵלֶק גָּדוֹל בִּבְחִינַת אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא שֶׁעַל-יְדֵי זֶה תִּקּוּן כָּל הָעוֹלָמוֹת כַּנִּזְכָּר לְעֵיל:

EN:
[continued]

Segment 9
HE:
וזה זכור ה' מה היה לנו. בכאן כולל כל הג' קינות הנ"ל. שהם על פגם ג' נקודות הנ"ל. וזהו הביטה וראה את חרפתינו. זה בחינת שאנו מבקשים מהשם יתברך שיביט ויראה את ריבוי החרפות ובושות ושפיכות דמים שאנו סובלים וירחם עלינו על ידי זה לתקן בחינת נקודה התחתונה. כי עיקר התשובה על ידי חרפות ובזיונות ושפיכות דמים שסובלין ושותקין כנ"ל. וזה נחלתינו נהפה לזרים בחינת חורבן בית המקדש נקודה העליונה כנ"ל. וזה גם כן יתומים היינו ואין אב. כי אב בחכמה בחינת נקודה העליונה. כי שלש ראשונות חשובות כאחד. והם כולם בחינת נקודה העליונה. וכשנסתלק ונעלם נקודה העליונה מנקודה התחתונה על ידי פגם העוונות ח"ו. זה בחינת יתומים היינו ואין אב. כי נחשבים כיתומים ממש שאין להם אב להשפיע להם כל צרכם. כי אין הנקודה העליונה מאירה ומשפיע כראוי שפע גשמיות ורוחניות לנקודה התחתונה שמשם אנו מקבלים כל ההשפעות כידוע. וזהו מימינו כבכסך שתינו וכו'. שהשפע מתעכבת מאד גם בגשמיות היינו כנ"ל. וזה מצרים נתנו יד אשור לשבוע לחם וכו' כי עכשיו רוב השפע אצלם כידוע ומוכרחין ישראל ליזון מתמצית השפע שהם מקבלים בעוונותינו הרבים כמובא. וזה זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם. זקנים בחינת נקודה העליונה בחינת זקן זה קנה חכמה וכנ"ל. בחורים מנגינתם. כי עיקר ההמשכה מנקודה העליונה לנקודה התחתונה הוא על ידי ניגון ושמחה בחינת עשרה מיני נגינה שעל ידי זה עיקר הדבקות וההתחברות להשם יתברך להמשיך קדושת התנוצצות אלקותו ממעלה למטה מנקודה העליונה לנקודה התחתונה. ועכשיו בעוונותינו הרבים שבת כל זה. וזה שבת משוש לבנו נהפך לאבל מחולינו. כי כשנמשך השפעת הדעת וכו' משם על ידי בחינת הוא"ו שהוא בחינת למנות מלך אז כל השמחה בחינת ה' מלך תגל הארץ וכו' וכנ"ל. וזה נפלה עטרת ראשינו אוי נא לנו כי חטאנו שעל ידי חטאינו נחרב הבית המקדש שהוא בחינת נקודה העליונה בחינת עטרת ראשינו וכנ"ל.

EN:
And therefore in Egypt, which was before the Receiving of the Torah, and there was not yet an is'ar'usa dil'sasa [an arousal from below], and it was not yet possible to reveal the Name of Hashem through the deeds of those below — for they did not yet have mitzvos and good deeds to merit through — since it was before the Receiving of the Torah — therefore this matter was difficult for Moshe. And he asked Hashem, blessed be He, and said: "and they say to me, 'What is His Name?' — what shall I say to them?" (Exodus 3:13). For it was difficult for him: how is it possible to call Him, blessed be He, by a Name, since it is still before the Receiving of the Torah? And Hashem, blessed be He, answered him: "thus shall you say" etc. — "Ehyeh" etc. For Ehyeh — da Ana z'min l'mehevay [Ehyeh — meaning "I am destined to be"].

Segment 10
HE:
אות יז

EN:
And at first glance it is difficult: how is the concept of "I am destined to be" applicable to Hashem, blessed be He? But certainly Hashem, blessed be He, was, is, and will be. But it is impossible for us to know of this except through the Receiving of the Torah, when the Name of Havayah [the Tetragrammaton], blessed be He, was revealed — which is the essential Name of Hashem. But before the Receiving of the Torah — before there was an is'ar'usa dil'sasa through the deeds of those below, when it was not yet possible to reveal the Name of Hashem, etc. — then He, blessed be He, was called by the Name Ehyeh [I Will Be]. Which is the aspect of Ana z'min l'mehevay — that Hashem, blessed be He, sustains His world on account of the future: in the merit of the Tzadikim who are destined to be, who will do His will, blessed be He, and reveal His Name and His glory in the world, and all who enter the world will know that there is a great Master and Ruler Who was, is, and will be, Who brings all worlds into being from nothing to something. And in the merit of these Tzadikim who are destined to reveal His Name, in their merit He created the world, and in their merit He sustains the world before the Receiving of the Torah.

Segment 11
HE:
וְזֶה: אַתָּה ה' לְעוֹלָם תֵּשֵׁב כִּסְאֲךָ לְדוֹר וָדוֹר וְכוּ', כִּסְאֲךָ זֶה בְּחִינַת כִּסֵּא הַנַּ"ל שֶׁהוּא בְּחִינַת נְקוּדָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁהוּא בְּחִינַת כִּסֵּא דְּמִתְכַּסְיָא לְעֵלָּא מֵוָאו שֶׁבְּאָלֶ"ף: 

כִּי בִּשְׁעַת הַחֻרְבָּן חַס וְשָׁלוֹם שֶׁהוּא בְּחִינַת הִסְתַּלְּקוּת הַשְּׁכִינָה, בְּחִינַת עֶשֶֹר מַסָעוֹת נָסְעָה הַשְּׁכִינָה וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (רֹאשׁ הַשָּׁנָה לא), אָז דַּיְקָא מְקַבְּלִין הַחִיּוּת מִבְּחִינַת הַהַעֲלָמָה שֶׁנִּמְשַׁךְ חִיּוּת בְּהֶעֱלֵם גָּדוֹל מִנְּקוּדָה עֶלְיוֹנָה שֶׁהוּא בְּחִינַת כְּבוֹד אֱלֹקִים הַסְתֵּר דָּבָר בְּחִינַת כִּסֵּא דְמִתְכַּסְיָא וְכוּ', וּמִזֶּה מְקַבְּלִין חִיּוּת בְּהֶעֱלֵם גָּדוֹל בִּשְׁעַת הַחֻרְבָּן, וּבִשְׁבִיל זֶה צוֹעֲקִין 'אֵיכָה' כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁהוּא בְּחִינַת אַיֵּ"ה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ וְכוּ' (כַּמּוּבָא מִזֶּה בִּדְבָרֵנוּ בְּהִלְכוֹת יִבוּם וַחֲלִיצָה הֲלָכָה ד). כִּי עִקַּר הַשְּׁלֵמוּת הִיא לְגַלּוֹת מַלְכוּתוֹ בָּעוֹלָם שֶׁזֶּה עִקַּר הַתִּקּוּן שֶׁל בִּנְיַן בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהוּא לְהַמְשִׁיךְ הָאוֹר מִנְּקוּדָּה הָעֶלְיוֹנָה לַנְּקוּדָה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁהוּא בְּחִינַת מַלְכוּת עַד שֶׁיִּתְגַּלֶּה מַלְכוּתוֹ לְעֵין כֹּל שֶׁעַל זֶה אָנוּ מְבַקְּשִׁין כַּמָּה פְּעָמִים כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים (בִּתְפִלַּת הַיָּמִים הַנּוֹרָאִים): וְתִמְלֹךְ אַתָּה ה' לְבַדֶּךָ בְּהַר צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ וְכוּ', כַּכָּתוּב (תְּהִלִּים קמו): יִמְלֹךְ ה' לְעוֹלָם אֱלֹקַיִךְ צִיּוֹן וְכוּ', עַד שֶׁיְּקֻיָּם וְיֵדַע כָּל פָּעוּל כִּי אַתָּה פְעַלְתּוֹ וְכוּ'. אֲבָל עַל-יְדֵי חַטָּאֵינוּ נֶחְרַב הַבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ וְנִתְעַלֵּם מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה, וּמַלְכוּת דְּסִטְרָא-אַחֲרָא מִתְגַּבֶּרֶת וְכוּ', וְכָל זֶה מֵחֲמַת שֶׁאֵין נִמְשַׁךְ הַהֶאָרָה מִנְקוּדָה הָעֶלְיוֹנָה לַנְּקוּדָה הַתַּחְתּוֹנָה כִּי אִם מְעַט דִּמְעַט בְּהֶעֱלֵם נִפְלָא, וְאָז נֶאֱמַר (אֵיכָה א): וַתֵּרֶד פְּלָאִים אֵין עוֹזֵר לָהּ, וְאָז צְרִיכִין לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ מְאֹד מְאֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְבַקֵּשׁ מְאֹד אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ וְכוּ' (כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא בְּסִימָן יב), שֶׁהוּא בְּחִינַת צַעֲקַת אֵיכָה וְכוּ' כַּנַּ"ל. כִּי מֵהָאָלֶף הַנַּ"ל נַעֲשָֹה פֶּלֶא בְּחִינַת כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָּבָר לַמִּשְׁפָּט וְכוּ' (דְּבָרִים יז), שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הִנְּנִי יוֹסִיף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא וְכוּ' (יְשַעְיָה כט), וְאָז צְרִיכִין לְחַפְּשׂוֹ יִתְבָּרַךְ מְאֹד וְלִצְעֹק הַרְבֵּה פְּעָמִים 'אֵיכָה' בְּחִינַת בַּקָּשַׁת אַיֵּ"ה הַנַּ"ל, עַד שֶׁעַל-יְדֵי הַבַּקָּשָׁה יִזְכֶּה שֶׁיִּתְהַפֵּךְ הַיְּרִידָה לַעֲלִיָּה עַד שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעֲשֶֹה עִמָנוּ נִפְלָאוֹת לְטוֹבָה בִּבְחִינַת אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת (מִיכָה ז), בְּחִינַת הַפְלֵא חֲסָדֶךָ וְכוּ' (תְּהִלִּים יז), עַד שֶׁנִּזְכֶּה לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה וְנִזְכֶּה לְהַשְׁלִים בְּחִינַת הָאָלֶף הַנַּ"ל, עַד שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשָֹה בְּחִינַת אָדָם הַנַּ"ל, שֶׁעַל זֶה נֶאֱמַר (זְכַרְיָה ח): וְהָיָה כִּי יִפָּלֵא בְּעֵינֵי הָעָם הַזֶּה גַּם בְּעֵינַי יִפָּלֵא - עַל הַחֶסֶד הַגָּדוֹל אֲשֶׁר אֶעֱשֶֹה לָכֶם:

וְכָל זֶה אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת כִּי אִם בְּכֹחַ שַׁבַּת קֹדֶשׁ בְּחִינַת הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁהוּא בְּחִינַת משֶׁה מָשִׁיחַ שֶׁנִּקְרָא 'פֶּלֶא יוֹעֵץ' וְכוּ', שֶׁעֵצוֹתָיו נִפְלָאוֹת וַעֲמוּקוֹת מְאֹד שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת אֶלֶף אוֹרוֹת שֶׁנִּסְתַּלְּקוּ עַל-יְדֵי חֵטְא הָעֵגֶל שֶׁאָז נִסְתַּלְּקוּ הַכְּתָרִים מִיִּשְֹרָאֵל וּמשֶׁה רַבֵּנוּ חוֹזֵר וּמְקַבְּלָם בְּשַׁבָּת וּמְאִירָם לְיִשְֹרָאֵל וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּכַוָּנוֹת יִשְֹמַח משֶׁה וְכוּ', וּמִשָּׁם הוּא תּוֹסְפוֹת קְדֻשַּׁת שַׁבָּת שֶׁנִּמְשַׁךְ מִבְּחִינַת משֶׁה עַל כָּל אֶחָד מִיִּשְֹרָאֵל כְּפִי מַה שֶׁזּוֹכֶה לְקַרֵב אֶת עַצְמוֹ אֶל הַצַּדִּיק וְאֶל הַשַּׁבָּת וְכוּ', שֶׁעַל-יְדֵי זֶה יָכוֹל כָּל אֶחָד לְהַחֲיוֹת וּלְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא וְכוּ' וְכַנַּ"ל. וְעַל זֶה אָנוּ מְבַקְּשִׁין בְּסוֹף הַקִּינוֹת, אַתָּה ה' לְעוֹלָם תֵּשֵׁב כִּסְאֲךָ לְדוֹר וָדוֹר, שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר אֲפִלּוּ עַתָּה בְּתֹקֶף הַחֻרְבָּן וְהַגָּלוּת אַף-עַל-פִּי-כֵן מֵאִיר בְּהֶעֱלֵם בְּחִינַת כִּסְאֲךָ, שֶׁהוּא בְּחִינַת נְקוּדָה הָעֶלְיוֹנָה בְּחִינַת כִּסֵּא דְּמִתְכַּסְיָא וְכוּ' כַּנַּ"ל, רַק שֶׁאֵין זוֹכִין שֶׁתָּאִיר נְקוּדָה הָעֶלְיוֹנָה לַנְּקוּדָה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁתִּתְגַּלֶּה מַלְכוּתוֹ כָּרָאוּי לְעֵין כֹּל. וְעַל זֶה אָנוּ צוֹעֲקִין וּמִתְחַנְּנִין לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ וְכוּ', מֵאַחַר שֶׁבֶּאֱמֶת מִתְעַלֵם כִּסְאֲךָ בְּחִינַת נְקוּדָה הָעֶלְיוֹנָה בְּכָל דּוֹר וָדוֹר גַּם עַתָּה, עַל-כֵּן לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ וְכוּ' רַק תְּרַחֵם עָלֵינוּ וּתְשִׁיבֵנוּ אֵלֶיךָ, שֶׁזֶּהוּ שֶׁמְּסַיֵּם: הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה וְכוּ'. נִמְצָא שֶׁבְּסוֹף קִינוֹת אֵיכוֹת מְרַמֵּז לָנוּ הַנָּבִיא שֶׁעֲדַיִן ה' עִמָּנוּ אֲפִלּוּ בְּתֹקֶף הַחֻרְבָּן רַק שֶׁהוּא בְּהֶעֱלֵם, עַל-כֵּן צְרִיכִין לְהִתְחַזֵּק לִטְעוֹן כָּל זֹאת עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הֲלֹא בֶּאֱמֶת אַתָּה נֶעֱלָם בֵּינֵינוּ גַּם עַתָּה וְכוּ' כַּנַּ"ל עַל-כֵּן אַל תּוֹסִיף לְהַסְתִּיר פָּנֶיךָ מֵאִתָּנוּ רַק הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה וְכוּ'. וְזֶה בְּחִינַת הַדֶּרֶךְ שֶׁל בַּקָּשַׁת 'אַיֵּה' שֶׁגִּלָּה רַבֵּנוּ זַ"ל לְבַקְּשׁוֹ וּלְחַפְּשׂוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד וְכוּ', וְעַל-יְדֵי-זֶה יִזְכֶּה סוֹף כָּל סוֹף שֶׁתִּהְיֶה הַיְּרִידָה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסִימָן יב הַנַּ"ל:

EN:
And therefore Ehyeh is the aspect of teshuvah [repentance], as brought elsewhere. For also now, when a person sins, G-d forbid, and transgresses the Torah — then he damages His great Name. And if so, from where will he receive vitality? For the essential vitality is from the Name of Hashem, as mentioned above. And now, through his sins, G-d forbid, he has damaged the Name of Hashem and His Name, blessed be He, has become concealed — if so, from where will he receive vitality? But then he receives vitality from the aspect of the root-power of teshuvah, which is the aspect of the Name Ehyeh — the aspect of Ana z'min l'mehevay. With which Hashem, blessed be He, sustained the world before the Giving of the Torah. And similarly now, after the sin, G-d forbid — that is, Hashem, blessed be He, sustains the world in His lovingkindness in the merit of the future. That is, He looks to the end — that in the end of ends, all will return to Him, blessed be He, and all will recognize His Name, blessed be He. And then His Name, blessed be He, will be revealed and sanctified in completeness, as it is written: "on that day Hashem will be one and His Name will be one" (Zechariah 14:9). And through the merit of this, He sustains the world at the time when they transgress the Torah, G-d forbid — which is the aspect of the Name Ehyeh that is called on account of the future — the aspect of Ana z'min l'mehevay, that [His Being] is destined to be revealed in the world. That is, that Tzadikim are destined to reveal the Name Havayah, blessed be He, in the world through their good deeds, etc.

Segment 12
HE:
טז

וְזֶהוּ, הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ בְּחִינַת תְּמִימוּת. וְזֶהוּ, כִּי כָּל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט. כִּי תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט עַל יְדֵי בְּחִינַת תְּמִימוּת, כִּי ה' יִתְבָּרַךְ מִתְנַהֵג, כִּבְיָכוֹל, כְּמוֹ שֶׁהָאָדָם מִתְנַהֵג, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, עִם גְּבַר תָּמִים תִּתַּמָּם שֶׁעַל יְדֵי זֶה עִקַּר תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ, אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל וְכוּ'. וּלְהֵפֶךְ מִי שֶׁאֵינוֹ מִתְנַהֵג בִּתְמִימוּת עָלָיו נֶאֱמַר מַה שֶּׁכָּתוּב שָׁם תֵּכֶף אַחַר מִקְרָא זֶה, שִׁחֵת לוֹ לֹא. שֶׁשִּׁחֵת וְקִלְקֵל וְהָפַךְ מִלֹּא בְּאָלֶ"ף לְלוֹ בְּוָא"ו. כִּי מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בִּכְלַל יִשְֹרָאֵל כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב הָפַךְ עַל עַצְמוֹ הַגַּלְגַּל שֶׁעָלָיו נֶאֱמַר כִּי לוֹ נַחַשׁ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה וְכַנַּ"ל. וְזֶהוּ, בָּנָיו מוּמָם. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י, בָּנָיו הָיוּ וְהַשְׁחָתָה שֶׁהִשְׁחִיתוּ הוּא מוּמָם, הַיְנוּ כִּי זֶה שֶׁהוֹלֵךְ בִּתְמִימוּת הוּא עִקַּר הַבֵּן הֶחָבִיב לַה' יִתְבָּרַךְ כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל, וְזֶה שֶׁצּוֹעֵק עַל הַהוֹפְכִים אָרְחוֹת יֹשֶׁר וְאֵינָם מַאֲמִינִים כָּרָאוּי בִּשְׁלֵמוּת בְּצִדְקַת הַמִּשְׁפָּט שֶׁל ה' יִתְבָּרַךְ וְהוֹלְכִים אַחַר נִחוּשִׁים וּסְבָרוֹת רַבּוֹת 'בָּנָיו הָיוּ', כִּי אִם הָיוּ הוֹלְכִים בִּתְמִימוּת הָיוּ נִקְרָאִים בָּנִים לַמָּקוֹם. וְהַשְׁחָתָה שֶׁהִשְׁחִיתוּ הַ"לֹּא נַחַשׁ" עַד שֶׁנִּתְהַפֵּךְ לְ"לוֹ נַחַשׁ", הוּא מוּמָם, כִּי הֵפֶךְ תְּמִימוּת הוּא בַּעַל מוּם, כִּי תְּמִימוּת לְשׁוֹן שְׁלֵמוּת וְהַמּוּם הוּא חִסָּרוֹן. וְזֶהוּ דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל בְּחִינַת עִם עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל הֵפֶךְ עִם גְּבַר תָּמִים תִּתַּמָּם שֶׁאָז נִקְרָא בֵּן וְתָמִים בִּשְׁלֵמ

EN:
And therefore the mishpat is an exceedingly great matter, and upon it the world stands. For through the mishpat, peace is made between them, and then the yichud between chamah and l'vanah, between n'kudah ila'ah and n'kudah tata'ah, is also aroused Above, kiv'yachol. For the mishpat is the aspect of t'shuvah etc., as above.

Segment 13
HE:
אות יז

EN:
And therefore the main mishpat is only when the ba'al davar [the litigant himself] is before us. But through a shaliach, it is impossible to make mishpat tzedek. And therefore [the defendant] can dismiss him and say to him, "You are not my litigant." For the main denial and deception that arises between them, between the malveh and the loveh, between the claimant and the defendant — which is the aspect of pairud as above — its main source is only from the aspect of the Aitz HaDa'as Tov vaRa [Tree of Knowledge of Good and Evil], from which the falsehood is drawn, coming from the contamination of the Nachash [Serpent], who brought falsehood into the world, and through this pairud was caused, kiv'yachol, as is known.

Segment 14
HE:
וזה בחי' ג' ספרים נפתחים בר"ה צדיקים נכתבים לאלתר לחיים, רשעים לאלתר למיתה, בינונים תלוים ועומדים עד יו"כ. ולמדו מפסוק ימחו מספר חיים וכו'. וכבר תמהו כל המפרשים על מאמר זה. ורובם פירשו שנאמר לענין חיי עולם וכו'. וע"פ התורה הנ"ל נוכל להבין מעט רמזי דבריהם הנשגבים מאד. כי היושבים על המשפט בב"ד שלמעלה הם נשמות הצדיקים האמתיים כי המה היוצרים יושבי נטעים עם המלך במלאכתו כיבהם נתייעך בבריאת עולמו קודם שהיו בזה העולם. מכ,ש עתה שכבר היו בעולם הזה וסבלו מה שסבלו ועמדו בנסיון כ"כ וכו' שהם עיקר יועצמו ושופטיו היושבים עמו על המשפט כי הם בחי' צדיק מושל שמושלים בו ית' כשרז"ל. ועיקר ממשלתם הוא לעשות גרים ובעלי תושבה בעולםכמבואר ומובן בהתורה ואתם תהיו לי (בסי' לד ע"ש). ועיקר עוסקים בזה בר"ה שהוא יום ראשוןלעשי"ת ואז הוא יום המשפט כ"ש היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים. ואז עוסקים הצדיקים בתיקון המשפט המבואר בהתו' הנ"ל. שעקיר התיקון הוא ע"י שמגרשין ומורידין בחי' טפת עשו וישמעאל שלא יקלקלו אל המשפט ואז יכולין לעשות בעלי תשובה וגרים שזהו בחי' עסק המגיני ארץ שמעלים מהחתים לבחי' חותם דקדושה וכו'. וזה בחי' ג' כתות הנ"ל רשעים גמורים בחי' טפת עשו וישמעאל, לאלתר למיתה כיאותם צריכים לרחק ולגרש לגמרי שזהו בחי' מיתה עולמית. צדיקים הם הנלוים להצדיקי אמת היושבים על המשפט הם נכתבין לאלתר לחיים. כי בודאי יעלו אותם הצדיקים אל הדעת דקדושה לחיי עולם. כי אפי' אם יש בהם פגמים כי אין צדיק בארץ וכו', ואפילו אם יש בהם פגמים רבים וקלקולים הרבה מאד הם בכלל צדיקים מאחר שדברים ומתקרבים להצדיק אמת כי הדבוק לטהור טהור. כי הצדיקים זה עיקר עסקם לקרב כל הרחוקים המתגעגעים וחותריטם להתקרב אל האמת ועלי הם נאמר ועמך כולם צדיקים וכו'. בינונים הם שתלוים בספק ואינם זוכים עדיין להתקרב לצדיקי אמת, אבל אעפ"כ חסים על נפשם לבלי להיות חולקים ומוסרים ושונאים ח"ו להצדיק והנלוים אליו, ע"כ הם תלוים ועומדים עד יו"כ שאז הוא גמר תקון חותם דקדושה שעוסקים בו המגיינ ארץ להעלות מהחתים לבחי' חותם דקדושה שהוא בחי' אם תוציא יקר מזולל דהיינו בעלי תשובה וגרים. וגמר התיקון הוא ביו"כ כ"ש שם. וע"כאלו הבינונים תלוים עד יו"כ אם ירצו להתקרב יעלו אותם כנ"ל ואם לאו ויתהפכו ח"ו לחולקים גמורים אז דינם למיתה כי הם נכללין בבחי' טיפת עשו וישמעאל שצריכין לרחקם שזהו עיקר תיקון המשפט כנ"ל. וזהנעשה בכל ר"ה ור"ה כי הנצוצות שהם הנפשות שנפלו מחטוא אדה"ר וחטאי הדורות מתבררין בכל ר"ה עד ש"ת מעט מעט היינו כנ"ל. וזה עיקר תקון המשפט שנעשה בר"ה וכנ"ל:

EN:
And the main chain of descent of the hold of the Aitz HaDa'as is from the aspect of Metat[ron], as is brought in the Tikunim. For Metatron is the aspect of the matteh [staff] of Moshe that transforms etc. For from there is the hold of the Aitz HaDa'as Tov vaRa. And Metatron is the aspect of a mal'ach [angel], the aspect of a shaliach [agent].

Segment 15
HE:
תמימות, וּמעַלָה אוּתֶם ממקום שְנִפְלוּ לֶשם, על"ידי
פּגם המשפט שְנפל לְתְּהוּמוּת חסדושלום. וָאם אף
על פַי כן יִצרֶם מִתְגבּר עְלִיהֶם בִּייתר צָרִיכִים בְּיּתָר,
לְהְתְחַזק בַּדְרְכִי הַתְּמִימוּת, וְלְצָעק לְהשָם יִתְבֶּרף
עָמְקִי תְּהוּמות, בּבְחִינת מִמִנָמְקִים קְרַאתְיך ה', עד
שסוף כל סוף יזְכָּה על ידי זה ליצא ולעלות מעמק
ַפילָתוּ שנפל וְיִרד עד תִּהוּם, והכל בְּכהַ וזכוּת
הַצַדִיק הַנ"ל.
וזֶהו: הצור תָּמִים פְּעָלוּ בְּחִינַת תמימות. וְזהוּ כּי כל
רביו משֶפֶט. בִּי תק הַמִשְפָט עַליידִי בְּחִינֶת
תְּמִימות בִּי ה' ִתְבֶּרֶך מִתְנהָג בַּבְיְכוּל כָּמוּ שְהָאָרֶם
מתְנהַג כָּמו שִבְּתוּב עַם גָבַר תָּמִים תְּתַמִם שעל"ידי
זה עַקַר תְּקון הַמשָפֶט כ" וְזָהו: אֶל אָמונָה ואִין עול
וו'. ולְהַפֶך מי שְאִינו מִתְנְהְג בְּתְמִימוּת עָלָיו נָאָמַר
מה שְ3ְּתוּב שם תִּכָף אחר מקרא זֶה שחת לו לא.
שָשְחֶת וְקלְקל וְהֶפַך מלא בְּאָלֶ"ף לָלו בְָּא"י. בּי מה
שְנְאָמר בְכְלַל יִשְרְאֶל בִּי לא נחַש בְּיְעֶקב הֶפַּך עַל
עצמו הַגּלְגַּל שעָלֶיו נאָמר בי לו נחש. שזהו בְּחִינת
מַדֶה כַנגָד מדָה. וְזֶהוּ בִָּיו מומֶם ופרש רש"י בָּנִיי הִיו
וְהשחְתָה שהשחִיתוּ הוא מוּמם. הַינוּ כִּי זֶה שהולך
בַּתְמימוּת הוא עַקָר הַבַּן הֶחְבִיב לה' יִתְבּרך כמבאֶר
בְּהַתוּרֶה הנ"ל, וְזֶה שצועק על הְהוּפְכִים ארחות ישר
ואִינֶם מאָמינים כְּרָאוּי בְּשְלְמות בְּצְרְקֶת הַמִשְפט שֶל
ה' יִתְבֶּרְך וְהוּלְכִים אֶחֶר נחושים וּסְבְָרוּת רבות בַּנִיו
הָיוּ. כַּי אם הְיוּ הוּלֶכִים בַּתְמִימוּת הְָיוּ נקראים בָּנִים
למקוּם. וְהַשְחְתָה שָהְשָחִיתוּ הלא נחַש ער שְנְתְהַפֶף
לְלו נחש, הוא מומם כִּי הַפֶךָ תָּמִימוּת הוא בַּעַל מום
ִּי תִּמִימוּת לשון שלמות וְהָמוּם הוּא חֶסְרון. וְזֶהוּ דור
עקש וּפְתְלְתל בְּחִינת עַם עקש תַּתְפַתְּל הַפֶּך עַם גְּבַר
תָּמִים תְּתָּמֶם שאו גקְרא בַּן וְתָמִים בִּשְלַמוּת בְּלִי
מוּם. (הַלְכוּת נזיקין - הַלְכָה ה, אות ו לְפי אוצר
הַיְראֶה - תמימות, אות ם)

Segment 16
HE:
לב,ו
עם נָבֶל ולא חְכֶם
(ותרְגומו: עמא דקְבילוּ אוריתא, ולא חכימו)
הֶעַקָר והיסוד, שהַכל תִּלוּי בו - לקשר עַצָמוּ לְהצִדִיק
שָבּדור, וּלְקְבַּל דבריו על כָּל אשר יאמר כִּי הוא זֶה,
דבֶר קָטן וְדְבֶר גְּדוּל, וְלְבְלִי לְנְטות, הַם ושֶלום,
מדבריו ימין ושמאל, כַּמו שאמרו רַבוּתִינוּ ז"ל (ספרי
פרשה שופטים): אפלו אוּמר לֶך על ימין שמאל ובו';
וּלְהֶשְלִיך מאתו כָּל הַחְכְמות, וּלְסַלק דַעָתו כאלו אין
לו שם שְכֶל בַּלְעַדי אַשֶר יִקַבָּ מְהַצַדִיק וְהֶרֶב

Segment 17
HE:
כִּי הָמָן נִתְקַנֵּא מְאֹד עַל שֶׁרָאָה שֶׁמָּרְדְּכַי אֵינוֹ כּוֹרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ וְאֵינוֹ רוֹצֶה לְקַבֵּל הָרוּחַ חַיִּים מִמֶּנּוּ, כִּי סָבַר שֶׁכְּבָר כָּל הָרוּחַ חַיִּים אֶצְלוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, וְאִי אֶפְשָׁר לְשׁוּם צַדִּיק בְּחִינַת מָרְדְּכַי לְקַבֵּל חִיּוּת כִּי אִם מִמֶּנּוּ וְעַל כֵּן נִתְמַלֵּא חֵמָה עַל מָרְדְּכַי וְרָצָה לְהָרְגוֹ, כִּי סָבַר שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ לַהֲמִיתוֹ וְלִגְזֹל הָרוּחַ חַיִּים שֶׁלּוֹ, כִּי סָבַר שֶׁכָּל הָרוּחַ חַיִּים הוּא אֵצֶל סִטְרָא דִּידֵהּ, חַס וְשָׁלוֹם. וְעַל כֵּן יָעֲצוּ אוֹתוֹ לַעֲשֹוֹת עֵץ גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה זֶה בְּחִינַת עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע שֶׁמִּשָּׁם יְנִיקַת הָמָן הָרָשָׁע, יִמַּח שְׁמוֹ. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, הָמָן מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר, "הֲמִן הָעֵץ וְכוּ'". כִּי יֵשׁ שְׁנֵי אִילָנוֹת אִילָנָא דְּחַיֵּי וְאִילָנָא דְּמוֹתָא, כַּמְבֹאָר בְּסוֹף הַתּוֹרָה הַנַּ"ל עַל פָּסוּק, "וּשְׁנַיִם זֵיתִים עָלֶיהָ וְכוּ',, עַיֵּן שָׁם. וְאִילָנָא דְּחַיֵּי הוּא בְּחִינַת חֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי קְדֻשָּׁה, וְאִילָנָא דְּמוֹתָא לְהֵפֶךְ בְּחִינַת חֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי טֻמְאָה. וְזֶה יָדוּעַ שֶׁשַּׁעַר הַחֲמִשִּׁים אֵין מִי שֶׁיַּשִּיג כִּי אִם מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ וַאֲפִלּוּ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, לֹא הִשִּיג כִּי אִם מ"ט פָּנִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וַתְּחַסְּרֵהוּ מְעַט מֵאֱלֹקִים". כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (רֹאשׁ הַשָּׁנָה כא). כִּי מֹשֶׁה בְּכֹחוֹ הַגָּדוֹל הָיָה יָכֹל לֵירֵד לְתוֹךְ כָּל הַמ"ט שַׁעֲרֵי טֻמְאָה שֶׁמִּשָּׁם יָנְקוּ פַּרְעֹה וּמִצְרַיִם וְשִׁבֵּר כָּל הַצִּנּוֹרוֹת רָעִים שֶׁלָּהֶם וְעַל יְדֵי זֶה הוֹצִיא אֶת יִשְֹרָאֵל מִגָּלוּתָם בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, כִּי הוֹצִיא אוֹתָם מִבְּחִינַת מ"ט שַׁעֲרֵי טֻמְאָה וְהִכְנִיסָם בְּמ"ט שַׁעֲרֵי קְדֻשָּׁה כַּיָּדוּעַ. וְהַכֹּל בְּכֹחַ הַשַּׁעַר הַחֲמִשִּׁים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְּנֵי יִשְֹרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". וַחֲמִשִּׁים פְּעָמִים נִזְכָּר יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּתּוֹרָה, כִּי מִסִּטְרָא דְּיוֹבְלָא נָפְקוּ שֶׁהוּא בְּחִינַת שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים, בְּחִינַת 'שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים', כִּי אַף עַל פִּי שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, לֹא הִשִּיג שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים, אַף עַל פִּי כֵן בְּעֹצֶם כֹּחוֹ וּקְדֻשָּׁתוֹ הִמְשִׁיךְ הַחֵרוּת וְהַקְּדֻשָּׁה מִשָּׁם לְכָל הַמ"ט שְׁעָרִים שֶׁכֻּלָּם מְקַבְּלִים מִשָּׁם וְעַל יְדֵי זֶה נִתְוַסֵּף בָּהֶם אוֹר גָּדוֹל וְהִתְגַּבְּרוּ כְּנֶגֶד מ"ט שַׁעֲרֵי טֻמְאָה וְשִׁבְּרוּ אוֹתָם וְהִכְנִיעוּם, וְעַל יְדֵי זֶה הוֹצִיא אֶת יִשְֹרָאֵל מִשָּׁם וְקִבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה בְּשָׁבוּעוֹת בְּיוֹם הַחֲמִשִּׁים אַחֲרֵי שֶׁסָּפְרוּ מ"ט יְמֵי הַסְּפִירָה וְכַנַּ"ל, כִּי פַּרְעֹה וּמִצְרַיִם עִקַּר כֹּחָם וִינִיקָתָם הָיָה מִמ"ט שַׁעֲרֵי טֻמְאָה וְעַל כֵּן תֵּכֶף כְּשֶׁהִמְשִׁיךְ מֹשֶׁה הֶאָרָה מִשַּׁעַר הַחֲמִשִּׁים, הִתְגַּבְּרוּ הַמ"ט שַׁעֲרֵי קְדֻשָּׁה וְהוֹצִיא אֶת יִשְֹרָאֵל מֵהַגָּלוּת, אֲבָל הָמָן, יִמַּח שְׁמוֹ, שֶׁהוּא עֲמָלֵק, הוּא בִּבְחִינַת שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים שֶׁל הַטֻּמְאָה, שֶׁשָּׁם נֶאֱמַר, "וַתֵּרֶד פְּלָאִים", שֶׁהוּא בְּחִינַת הַגָּלוּת הָאַחֲרוֹן הַזֶּה שֶׁהַקֵּץ סָתוּם וְנֶעְלָם מְאֹד וְסָבַר הָמָן שֶׁיִּתְגַּבֵּר כְּנֶגֶד מָרְדְּכַי בְּכָל הַחֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי טֻמְאָה וְעַל כֵּן נִתְיַעֵץ לַעֲשֹוֹת עֵץ גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה וְלִתְלוֹת אֶת מָרְדְּכַי עָלָיו, שֶׁרָצָה לְהַשְׁלִיכוֹ וּלְהַפִּילוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, עַל יְדֵי הִתְגַּבְּרוּת הַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁל שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים, שֶׁמִּשָּׁם יָנַק הָמָן שֶׁלְּשָׁם אֵין מִי שֶׁיֵּרֵד לִשְׁבֹּר הַצִּנּוֹר הָרַע הַזֶּה שֶׁכּוֹלֵל כָּל הַצִּנּוֹרוֹת רָעִים שֶׁל כָּל הַסִּטְרִין אָחֳרָנִין שֶׁכֻּלָּם יוֹנְקִים מִשָּׁם: וְזֶה בְּחִינַת הַתְּלִיָּה דַּיְקָא שֶׁרָצָה דַּיְקָא לִתְלוֹתוֹ, כִּי אֵלּוּ הַשַּׁעֲרֵי טֻמְאָה שֶׁכְּנֶגֶד שַׁעֲרֵי הַקְּדֻשָּׁה שָׁם עִקַּר הַבְּחִירָה, כִּי זֶהוּ עִקַּר בְּחִינַת עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע שֶׁצָּרִיךְ כָּל אָדָם לְפִי בְּחִינָתוֹ לִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ מְאֹד מְאֹד שֶׁלֹּא יִגַּע בְּהָרַע וְהַטֻּמְאָה רַק לִבְחֹר בַּטּוֹב, אֲבָל יֵשׁ צַדִּיקִים בְּחִינַת מֹשֶׁה, שֶׁכְּבָר קִדְּשׁוּ עַצְמָן לְגַמְרֵי מִכָּל אֲחִיזַת הָרַע וְהֵם כֻּלּוֹ קֹדֶשׁ עַד שֶׁאֵין לָהֶם שׁוּם בְּחִירָה בְּשׁוּם דְּבַר תַּאֲוָה, אֲבָל כָּל בְּחִירָתָם הוּא רַק בִּבְחִינַת מֹשֶׁה הוֹסִיף יוֹם אֶחָד מִדַּעְתּוֹ, דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁאֵין יְכוֹלִין לָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשָׁם אֵיךְ לְהִתְנַהֵג, כִּי אֵינָם יוֹדְעִים אֵיךְ הוּא יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה בֶּאֱמֶת שֶׁזֶּה הָיָה עִקַּר בְּחִירַת מֹשֶׁה וְהַצַּדִּיקִים שֶׁהֵם בִּבְחִינָתוֹ, כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה "וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם" (בְּסִימָן קצ וּבְהַשִּיחָה הַשַּׁיָּךְ לָזֶה הַנִּכְתָּב בְּמָקוֹם אַחֵר). וְזֹאת הַבְּחִירָה נִמְשֶׁכֶת מִשַּׁעַר הַחֲמִשִּׁים שֶׁל חֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי בִּינָה שֶׁלֹּא הִשִֹּיגוֹ מֹשֶׁה, וּמֵחֲמַת שֶׁזֹּאת הַהַשָּׁגָה לֹא הִשִּיג עֲדַיִן, עַל כֵּן אֵינוֹ יָכוֹל לָתֵת עֵצָה בְּנַפְשׁוֹ כְּשֶׁמַּגִּיעַ לְשָׁם וּמִשָּׁם כָּל בְּחִירָתוֹ. וְעַל כֵּן הָמָן, יִמַּח שְׁמוֹ, שֶׁיָּנַק מִשַּׁעַר הַחֲמִשִּׁים שֶׁל הַטֻּמְאָה רָצָה לְהִתְגַּבֵּר לְהַעֲלוֹת אֶת מָרְדְּכַי עַל הָעֵץ שֶׁגָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה וְלִתְלוֹתוֹ עָלָיו, הַיְנוּ שֶׁהַקְּלִפָּה וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁכְּנֶגֶד הַקְּדֻשָּׁה רָצָה לְהַעֲלוֹת אֶת הַצַּדִּיק עַד שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים שֶׁל הַבִּינָה וּלְהַכְנִיסוֹ שָׁם בְּעִיּוּן דַּק וְנֶעְלָם מְאֹד עַד שֶׁיִּפֹּל בִּסְפֵקוֹת וְלֹא יֵדַע בְּעַצְמוֹ אֵיךְ לְהִתְנַהֵג וְזֶהוּ בְּחִינַת תְּלִיָּה כְּמוֹ מִי שֶׁתּוֹלֶה בְּסָפֵק, כִּי הַסָּפֵק נִקְרָא תְּלִיָּה כְּמוֹ אָשָׁם תָּלוּי שֶׁבָּא עַל הַסָּפֵק, כִּי אֵלּוּ הַסְּפֵקוֹת הֵם עִקַּר הַבְּחִירָה שֶׁל הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים, בְּחִינַת מֹשֶׁה שֶׁהוּא בְּחִינַת מָרְדְּכַי. וְהָמָן בְּעֹצֶם הִתְגַּבְּרוּתוֹ בַּקְּלִפָּה רָצָה לְהַשְׁלִיכוֹ מִשָּׁם, כִּי רָצָה לְעַקֵּם אֶת לִבּוֹ וּלְהַטְעוֹתוֹ עַד שֶׁיִּפֹּל עַל יְדֵי זֶה לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם, הַיְנוּ כִּי עִקַּר הִתְגַּבְּרוּת הַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁהוּא בְּחִינַת קְלִפַּת הָמָן עֲמָלֵק שֶׁבְּכָל דּוֹר הוּא מַה שֶּׁמַּרְבֶּה מַחֲלֹקֶת בְּיִשְֹרָאֵל עַל הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁעוֹמְדִים כְּנֶגְדָּם חוֹלְקִים שֶׁיְּנִיקָתָם מֵהָרַב דִּקְלִפָּה בְּחִינַת יֵשׁ לִי רָב וְכַנַּ"ל. וְיֵשׁ בְּעִנְיָן הַזֶּה אֲלָפִים וְרִבְבוֹת בְּחִינוֹת לְאֵין קֵץ, כִּי בְּוַדַּאי יִשְֹרָאֵל קְדוֹשִׁים הֵם וְרֻבָּם אֵינָם נֶאֱחָזִים וּמִתְקָרְבִים לְהָרַב דִּקְלִפָּה מַמָּשׁ, רַק שֶׁיֵּשׁ מַנְהִיגִים שֶׁאֵינָם זַכִּים וּטְהוֹרִים לְגַמְרֵי מֵאֲחִיזַת הַזֻּהֲמָא שֶׁל הָרַב דִּקְלִפָּה, כִּי מִי יֹאמַר זִכִּיתִי לִבִּי טָהַרְתִּי מֵחַטָּאתִי (מִשְׁלֵי

EN:
For the essence of the get, which is the sefer kerisus, is drawn by returning and being subsumed in the supernal intellect, and there nullifying the bond between them as above — but immediately upon ascending there, all the tzimtzumim and all the dinim in the world are sweetened. Therefore it is quite common that a husband and wife quarrel many times until they come to the rabbi to write a get — and then specifically at that point they are reconciled and appeased. This is from the dimension described above — for as soon as the dimension of the get is aroused, that one must draw the separation, the nullification of the bond from the supernal all-encompassing intellect — but there all is sweetened. Therefore since they spoke of a get, sometimes there flows upon them specifically from there the dimension of sweetening from the all-encompassing intellect that sweetens all — from the same place from which they needed to draw the nullification of the bond between them, as above, and from there also all joining and all sweetening are drawn.

Segment 18
HE:
וּבֶאֱמֶת בַּעַר אָנֹכִי מֵאִישׁ וְלֹא בִּינַת אָדָם לִי וְאֵינִי זוֹכֶה לְהָבִין מַה שֶּׁרָאִיתִי כָּתוּב בְּכַמָּה סִפְרֵי קַבָּלָה לְשׁוֹנוֹת שֶׁאֵינָם מְתֻקָּנִים לִפְנֵי מַה שֶּׁמְּחַלְּקִים וְאוֹמְרִים בְּעִנְיַן שְׁמוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים יִתְבָּרַךְ וּבִפְרָט לְשׁוֹן הַסִּדּוּר שֶׁל מוהרי"ק זַ"ל הַנִּקְרָא קוֹל יַעֲקֹב שֶׁכָּתַב בְּהַקְדָמָתוֹ וְזֶה לְשׁוֹנוֹ, לְכָךְ אֵין לָנוּ אֵצֶל בַּעַל הָרָצוֹן יִשְׁתַּבַּח שְׁמוֹ בְּפִי כָּל בְּרוּאָיו, אֶלָּא בְּכָל הַבְּרָכוֹת וְהַהוֹדָאוֹת בְּכָל הענינים וְהַכַּוָּנוֹת מֻקְטָר וּמֻגָּשׁ לִשְׁמוֹ 'לִשְׁמוֹ' דַּיְקָא וְכוּ', עַיֵּן שָׁם הֲרֵי רָצָה לְתַקֵּן וּלְהוֹרוֹת לָנוּ דֶּרֶךְ הַכַּוָּנָה שֶׁנְּכַוֵּן בִּתְפִלָּתֵנוּ וַעֲבוֹדָתֵינוּ וּבֶאֱמֶת כְּפִי פַּשְׁטוּת הַלָּשׁוֹן קִלְקֵל הַרְבֵּה וְגָרַם מִכְשׁוֹל לַמְעַיְּנִים הַנּוֹגֵעַ בִּיסוֹד הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהוּא עִקַּר הַכֹּל, כִּי חָלִילָה לוֹמַר כֵּן לַעֲשׂוֹת שׁוּם חִלּוּק ח"ו, בֵּינוֹ וּבֵין שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ וְאַדְּרַבָּא, בְּכָל עֲבוֹדָתֵנוּ וּתְפִלָּתֵנוּ וּבְכָל הַבְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת וְכוּ' אָנוּ צְרִיכִין לְכַוֵּן שֶׁאָנוּ עוֹבְדִין וּמִתְפַּלְּלִין אֵלָיו יִתְבָּרַךְ לְבַד לְבַעַל הָרָצוֹן לְבָד אֵלָיו דַּיְקָא וְלֹא לְמִדּוֹתָיו שֶׁהֵם שְׁמוֹתָיו יִתְבָּרַךְ וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּסִפְרִי, מִי כה' אֱלֹקֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו אֵלָיו וְלֹא לְמִדּוֹתָיו, כִּי שְׁמוֹ הוּא אַחְדוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּבְיָכוֹל, וְאֵין כַּוָּנָתֵנוּ בְּכָל הָעֲבוֹדוֹת וְהַהוֹדָאוֹת וְכוּ' כִּי אִם אֵלָיו יִתְבָּרַךְ לְבַד לְמִי שֶׁנַּעֲלָה עַל הַכֹּל, אֲשֶׁר צִמְצֵם אֶת עַצְמוֹ וְקָרָא אֶת עַצְמוֹ בַּשֵּׁמוֹת הָאֵלּוּ וְנָתַן לָנוּ רְשׁוּת לִקְרוֹתוֹ בָּהֶם אַף-עַל-פִּי שֶׁהוּא מְרֹמָם וְנִשָֹּא מֵהֶם אֲבָל סוֹף כָּל סוֹף כְּשֶׁאָנוּ קוֹרְאִין אוֹתוֹ בִּשְׁמוֹתָיו יִתְבָּרַךְ כַּוָּנָתֵנוּ אֵלָיו לְבַדּוֹ יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת וִיבָרְכוּ שֵׁם כְּבוֹדֶךָ וּמְרֹמָם עַל כָּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה, הַיְנוּ כְּשֶׁאָנוּ מְבָרְכִין שֵׁם כְּבוֹדוֹ כַּוָּנָתֵנוּ לְמִי שֶׁהוּא מְרֹמָם עַל כָּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה, כִּי בְּוַדַּאי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, כִּבְיָכוֹל, מְרֹמָם וְנִשָֹּא מִכָּל הַשֵּׁמוֹת וְהַכִּנּוּיִּים וּמִכָּל הַבְּרָכוֹת וְהַהוֹדָאוֹת וּמִכָּל הָעֲבוֹדוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, רַק שֶׁבֶּאֱמֶת זֶה אִי אֶפְשָׁר לְהַשִֹּיג רַק שֶׁנָּתַן לָנוּ רְשׁוּת לִקְרוֹתוֹ בִּשְׁמוֹתָיו יִתְבָּרַךְ שֶׁמָּסַר לָנוּ עַל-יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁכְּשֶׁאָנוּ קוֹרִין אוֹתוֹ בְּאֵלּוּ הַשֵּׁמוֹת אָנוּ מַגִּיעִין עדיו יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, כִּבְיָכוֹל, כְּמוֹ מַמָּשׁ כְּשֶׁקּוֹרִין אֵיזֶה אָדָם בִּשְׁמוֹ וּמְדַבְּרִין מִמֶּנּוּ שֶׁאֵין אָנוּ מְדַבְּרִין מֵהַשֵּׁם בְּעַצְמוֹ שֶׁל הָאָדָם, רַק כַּוָּנָתֵנוּ בְּדִבּוּרֵנוּ לְזֶה הָאָדָם שֶׁאָנוּ מְדַבְּרִים מִמֶּנּוּ שֶׁהוּא נִקְרָא בְּזֶה הַשֵּׁם רַק שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר מֵהָאָדָם וּמִשּׁוּם דָּבָר כִּי אִם עַל-יְדֵי הַשֵּׁם שֶׁקּוֹרִין אוֹתוֹ, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה אָנוּ יוֹדְעִין מִמִּי אָנוּ מְדַבְּרִים אִם מֵרְאוּבֵן אִם מִשִּׁמְעוֹן אִם מֵאָדָם אִם מִבְּהֵמָה וְחַיָּה וְכוּ' וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה כִּי בֶּאֱמֶת הַשֵּׁמוֹת שֶׁל כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם הֵם מִפִּלְאֵי פִּלְאוֹתָיו יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ( תְּהִלִּים מ"ו), "לְכוּ חֲזוּ מִפְעֲלוֹת ה' אֲשֶׁר שָֹם שמות בָּאָרֶץ" וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( בְּרָכוֹת ז'), אַל תִּקְרִי שמות אֶלָּא שמות כִּי הַשֵּׁם שֶׁל כָּל דָּבָר הוּא פֶּלֶא גָּדוֹל הַפְלֵא וָפֶלֶא לְמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֹחַ בְּקָדְקֳדוֹ לְהָבִין פִּלְאוֹת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, כִּי רַק עַל-יְדֵי הַשֵּׁמוֹת דַּיְקָא שֶׁל כָּל הַדְּבָרִים אָנוּ יְכוֹלִים לְדַבֵּר מִכָּל הַדְּבָרִים וּלְסַפֵּר אֶחָד לַחֲבֵרוֹ רְצוֹנוֹ וְחֶפְצוֹ וְלַעֲשׂוֹת מַשָֹּא וּמַתָּן לִקְנוֹת וְלִמְכֹּר וְכָל צָרְכֵי הָעוֹלָם כִּי אִם לֹא הָיָה שֵׁם לְכָל דָּבָר הָיוּ הַכֹּל כְּאִלְּמִים וּכְחֵרְשִׁים, וְלֹא הָיָה שׁוּם מַשָֹּא וּמַתָּן וְלֹא שׁוּם עֵסֶק נִגְמָר בֵּין שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם, כִּי כָּל הָעֲסָקִים הַנִּגְמָרִים עַל-יְדֵי הַדִּבּוּר שֶׁמְּדַבֵּר אֶחָד עִם חֲבֵרוֹ בְּמַשָֹּא וּמַתָּן וְחָכְמוֹת וְכַיּוֹצֵא, הַכֹּל עַל-יְדֵי הַשֵּׁמוֹת שֶׁל כָּל הַדְּבָרִים, כִּי כָּל הַדִּבּוּר כֻּוֹלּוֹ הוּא מֵהַשֵּׁמוֹת שֶׁל כָּל הַדְּבָרִים, כִּי כָּל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם וְכָל עִנְיָן שֶׁבָּעוֹלָם יֵשׁ לוֹ שֵׁם בִּבְחִינַת שֵׁם דָּבָר וְעַל-יְדֵי זֶה עִקַּר הַדִּבּוּר וְעַל-יְדֵי זֶה נִגְמָרִין כָּל הַפְּעֻלּוֹת וְכָל הָעֲסָקִים שֶׁבָּעוֹלָם כַּנַּ"ל, כִּי עִקַּר הַחִיּוּת שֶׁל כָּל הַדְּבָרִים הֵם עַל-יְדֵי הַשֵּׁם כַּנַּ"ל, אֲבָל עִקַּר הַשֵּׁם כְּשֶׁאָנוּ קוֹרְאִין אֵיזֶה דָּבָר בְּשֵׁם אָנוּ מְכַוּנִין לְעֶצֶם הַדָּבָר בְּעַצְמוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר מִמֶּנּוּ כִּי אִם עַל-יְדֵי הַשֵּׁם כַּנַּ"ל כְּמוֹ כֵן לְהַבְדִּיל, כְּשֶׁאָנוּ קוֹרִין אֶת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ בִּשְׁמוֹ, אָנוּ מְכַוּנִין לַבּוֹרֵא הַכֹּל לְבַדּוֹ בְּעַצְמוֹ יִתְבָּרַךְ לֹא זוּלָתוֹ שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ רִאשׁוֹן וְאֵין רֵאשִׁית לָרֵאשִׁיתוֹ יָחִיד קַדְמוֹן בְּלִי רֵאשִׁית בְּלִי תַּכְלִית וְכוּ' וְלוֹ לְבַד 'לוֹ' דַּיְיקָא אָנוּ עוֹבְדִים וּמִתְפַּלְּלִין וְאַף -עַל-פִּי שֶׁהוּא אֵינוֹ צָרִיךְ לַעֲבוֹדָתֵנוּ וְהוּא מְרֹמָם מִכָּל הַשֵּׁמוֹת וּמִכָּל הַבְּרָכוֹת וְהַהוֹדָאוֹת זֶה הַדָּבָר בֶּאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהַשִֹּיג וּלְהָבִין בְּשִֹכְלֵנוּ רַק שֶׁאָנוּ צְרִיכִין לְהַאֲמִין בה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ. אֲשֶׁר בִּמְקוֹם גְּדֻלָּתוֹ שָׁם אָנוּ מוֹצְאִין עַנְוְתָנוּתוֹ, אֲשֶׁר מֵרֹב אַהֲבָתוֹ אֶת יִשְֹרָאֵל בָּרָא אֶת כָּל הָעוֹלָמוֹת וְצִוָּנוּ לְעָבְדוֹ בְּאֵלּוּ הַמִּצְוֹת לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ כְּדֵי שֶׁנִּזְכֶּה לְהַכִּיר אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ אֲבָל עַל כָּל פָּנִים כָּל כַּוָּנָתֵנוּ בִּתְפִלָּתֵנוּ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ. אֵלָיו לְבַד וְלֹא לִשְׁמוֹתָיו וּמִדּוֹתָיו רַק שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ נִקְרָא בְּאֵלּוּ הַשֵּׁמוֹת וְהֵם אַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ כִּי ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד וּמִי שֶׁמַּפְרִיד בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ שְׁמוֹ מֵעַצְמוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, הוּא נִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף וְכוֹפֵר בָּעִקָּר וְעַל-כֵּן מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, מָסַר לָנוּ הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה בִּפְשִׁיטוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "שְׁמַע יִשְֹרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד" כִּי ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד כַּנַּ"ל:

EN:
It is known in the Kavanos that Tefillin shel Rosh are in the aspect of d'chura [masculine] and Tefillin shel Yad in the aspect of nukva [feminine]. The totality of Tefillin are the aspect of Mochin d'Ibur Beis d'Gadlus. This is the aspect of the holy elders who merited such great Mochin that each one remembered and attained further back into the beginning — what happened with him from before. The more one attained, the more he remembered an ever earlier beginning.

Segment 19
HE:
כי ידוע בכוונות יום הכפורים שאז השכינה בחינת מלכות עולה עם הבינה יחד למעלה שזהו בחינת יום כפורים תרין וכולי כמבואר בכוונות:

EN:
And this was the sin of Adam HaRishon who ate from the Tree of Knowledge of Good and Evil — which is the aspect of mochin of chutz la'aretz, which are the aspect of machlokes, the aspect of good and evil with no unity and peace between the opposites. For all the machlokos are drawn from the Tree of Knowledge of Good and Evil, as is brought. He also blemished the bris, as our Sages of blessed memory said. And because of this he fell from mochin of Eretz Yisra'ail — and this is the aspect of "And He drove out the man from Gan Aidyn" (Genesis 3:24). For Gan Aidyn is the aspect of mochin of Eretz Yisra'ail, which are the aspect of the no'am ha'elyon — and this is the aspect of "a river goes out from Aidyn to water the garden" (Genesis 2:10), which is the aspect of oneg Shabbos [the delight of Shabbos]. For then the no'am ha'elyon shines upon us, in the aspect of "And may the pleasantness (no'am) of Hashem our G-d be upon us" (Psalms 90:17), which we say on Shabbos.

Segment 20
HE:
כִּי הַשָּגַת אֱלֹקוּת אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּיג כִּי אִם עַל-יְדֵי כַּמָּה צִמְצוּמִים מִשֵּכֶל עֶלְיוֹן לְשֵׂכֶל תַּחְתּוֹן, וְכָל הַצִּמְצוּמִים שֶׁמֵּהֶם כָּל הַנִּבְרָאִים שֶׁבָּעוֹלָם כֻּלָּם כְּלוּלִים בִּבְחִינַת מַלְכוּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת שֵׂכֶל תַּחְתּוֹן שֶׁמְּקַבֶּלֶת חִיּוּת וָשֵׂכֶל עַל-יְדֵי כַּמָּה וְכַמָּה שִׂכְלִיִּים פְּרָטִיִּים וּכְלָלִיִּים זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה עַד הַשֵּכֶל הָעֶלְיוֹן הַכּוֹלֵל הַכֹּל, וְעַל-יְדֵי-זֶה נִמְתָּקִים כָּל הַצִּמְצוּמִים וְהַדִּינִים וְנִתְגַּלִּין עֵצוֹת, בְּחִינַת הַנְהָגוֹת וּדְרָכִים יְשָׁרִים, לְהִתְקָרֵב לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, לִזְכּוֹת לְהַכִּיר וְלֵידַע אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְתָמִיד אִי אֶפְשָׁר לִבְחִינַת מַלְכוּת, שֶׁהִוא כְּלָלִיּוּת כָּל הַצִּמְצוּמִים לְקַבֵּל כִּי אִם עַל-יְדֵי כַּמָּה שִׂכְלִיִּים פְּרָטִיִּים, שֶׁהֵם בְּחִינַת צִנּוֹרוֹת וְכֵלִים לְקַבֵּל עַל יָדָם מֵהַשֵּכֶל הָעֶלְיוֹן הַכּוֹלֵל. וְזֶה זוֹכִין עַל-יְדֵי מִצְווֹת הַתּוֹרָה, שֶׁהֵם תַּרְיַ"ג עֲטִין דְּאוֹרָיְתָא, שֶׁכָּל מִצְוָה הִיא בְּחִינַת עֵצָה הַנִּמְשֶׁכֶת מִשֵּכֶל פְּרָטִי, שֶׁעַל יָדָהּ נִמְשָׁךְ צִיּוּר וְנָתִיב לְקַבֵּל הֶאָרָה וְחִיּוּת וָשֵׂכֶל מִבְּחִינַת הַשֵּכֶל הָעֶלְיוֹן הַכּוֹלֵל בְּחִינַת קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה זוֹכִין לְהַכִּיר אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל מֵהַשֵּכֶל הַכּוֹלֵל כִּי אִם עַל-יְדֵי הַשִּכְלִיִּים הַפְּרָטִיִּים, שֶׁהֵם בְּחִינַת כֵּלִים וְצִנּוֹרוֹת, לְקַבֵּל עַל יָדָם הֶאָרַת הַשֵּכֶל הָעֶלְיוֹן, כִּי מֵהַשֵּכֶל הַכּוֹלֵל בְּעַצְמוֹ אִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל מֵחֲמַת רִבּוּי אוֹר כַּנַּ"ל, אֲבָל כְּשֶׁחַס וְשָׁלוֹם פּוֹגְמִין בְּמִצְווֹת הַתּוֹרָה וְעוֹבְרִין עֲלֵיהֶם חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי לְפִי הָעֲבֵרָה וְהַפְּגָם כֵּן נִתְקַלְקֵל וְנִפְגָּם אוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ וְהַנָּתִיב, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַשֵּכֶל הַפְּרָטִי, וַאֲזַי אֵינוֹ יָכוֹל לְקַבֵּל מֵהַשֵּכֶל הַכּוֹלֵל מֵחֲמַת רִבּוּי אוֹר שֶׁגּוֹרֵם שְׁבִירַת כֵּלִים, חַס וְשָׁלוֹם, וַאֲזַי יֵשׁ יְנִיקָה לְהַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁיּוֹנְקִים מֵהַשֵּכֶל וְעַל-יְדֵי-זֶה הֵם מְעַקְּמִין אֶת מֹחוֹ וּמְבַלְבְּלִין אֶת דַּעְתּוֹ בְּדֵעוֹת זָרוֹת וְעֵצוֹת שֶׁל שֶׁקֶר לְקָרֵב מַה שֶּׁרָאוּי לְרַחֵק וּלְרַחֵק מַה שֶּׁרָאוּי לְקָרֵב, לֶאֱסֹר אֶת הַהֶתֵּר וּלְהַתִּיר אֶת הָאִסּוּר, כְּמוֹ שֶׁנִּמְצָא בְּכַמָּה בְּנֵי אָדָם שֶׁתָּעוּ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת שֶׁבִּקְצַת דְּבָרִים מַחֲמִירִים עַל עַצְמָם יוֹתֵר מִדַּאי וְיֵשׁ לָהֶם מָרָה שְׁחוֹרוֹת וְדִקְדּוּקִים רַבִּים מַה שֶּׁאֲפִלּוּ כַּמָּה צַדִּיקִים גְּדוֹלִים אֲמִתִּיִּים לֹא הִקְפִּידוּ עֲלֵיהֶם, וְהֵם מַרְבִּים לְדַקְדֵּק וּמְבַלְבְּלִים דַּעְתָּם בְּכַמָּה מָרָה שְׁחוֹרוֹת, עַד שֶׁאֵין יְכוֹלִין לְהִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי וְלַעֲשׂוֹת שׁוּם מִצְוָה כָּרָאוּי מֵחֲמַת בִּלְבּוּל דַּעְתָּם מֵהַמָּרָה שְׁחוֹרוֹת שֶׁלָּהֶם, וּבְמָקוֹם אַחֵר מְקִלִּין יוֹתֵר מִדַּאי. וְיֵשׁ מְדַקְדְּקִים בְּחֻמְרוֹת וּמָרָה שְׁחֹרוֹת, וְאַחַר כָּךְ עוֹשִׂים עֲבֵרוֹת גְּמוּרוֹת, רַחֲמָנָא לִצְלַן, וְיֵשׁ שֶׁאֵין עוֹשִׂין עֲבֵרוֹת גְּמוּרוֹת בַּיָּדַיִם, אֲבָל הֵם הוֹלְכִים בָּטֵל מִתּוֹרָה וּמִתְּפִלָּה בְּכַוָּנָה וְאֵינָם שׁוֹקְדִים עַל דַּלְתֵי הָעֲבוֹדָה בֶּאֱמֶת, רַק כָּל חֲסִידוּתָם וַעֲבוֹדָתָם הוּא מַה שֶּׁמַּרְבִּין בְּחֻמְרוֹת יְתֵרוֹת מְשֻׁנּוֹת בְּעִנְיְנֵי הַנְהָגַת קְצַת דְּבָרִים, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה הַרְבֵּה מַה שֶּׁעֵצוֹתֵיהֶם וְהַנְהָגוֹתֵיהֶם מְהֻפָּךְ מִן הָאֱמֶת. וְכָל זֶה נִמְשָׁךְ מֵחֲמַת הַחֲטָאִים וְהָעֲווֹנוֹת, כִּי עַל-יְדֵי שֶׁעוֹבְרִים עַל אֵיזֶה מִצְוָה אֲזַי נִתְקַלְקֵל הָעֵצָה כְּפִי הַמִּצְוָה שֶׁפָּגַם בָּהּ, וּכְמוֹ כֵן אֵינוֹ יָכוֹל לְקַבֵּל מִשֵּכֶל הַכּוֹלֵל מֵחֲמַת שֶׁנִּתְקַלְקְלוּ הַכֵּלִים וְהַנְּתִיבוֹת וְהַצִּנּוֹרוֹת שֶׁמְּקַבְּלִין עַל יָדָם, אֲבָל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חָפֵץ חֶסֶד הוּא וְרוֹצֶה בְּתַקָּנָתֵנוּ, עַל-כֵּן מֵאַהֲבָתוֹ וּמֵחֶמְלָתוֹ הִקְדִּים רְפוּאָה לַמַּכָּה וְהִקְדִּים תְּשׁוּבָה לָעוֹלָם, וְנָתַן לָנוּ אֶת יוֹם הַכִּפּוּרִים הַקָּדוֹשׁ שֶׁאָז נִמְחֲלִין כָּל הָעֲווֹנוֹת עַל-יְדֵי הַתְּשׁוּבָה, הַיְנוּ שֶׁבְּיוֹם הַכִּפּוּרִים זוֹכִין עַל-יְדֵי הַתְּשׁוּבָה שֶׁבְּחִינַת הַמַּלְכוּת, בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת כָּל הַצִּמְצוּמִים, תַּעֲלֶה לְמַעְלָה לְמַעְלָה לִבְחִינַת שֵׂכֶל הַכּוֹלֵל הָעֶלְיוֹן מֵעַצְמָהּ, שֶׁלֹּא עַל-יְדֵי שִׂכְלִיִּים הַפְּרָטִיִּים כְּמוֹ שֶׁמִּתְנַהֵג תָּמִיד, כִּי מֵחֲמַת הָעֲווֹנוֹת אִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל דֶּרֶךְ הַשִּכְלִיִּים פְּרָטִיִּים, כִּי נִתְקַלְקְלוּ הַנְּתִיבוֹת עַל-יְדֵי הָעֲווֹנוֹת, רַק זוֹכִין עַל-יְדֵי הַתְּשׁוּבָה לַעֲלוֹת לִבְחִינַת שֵׂכֶל הַכּוֹלֵל בְּעַצְמוֹ, לְהַמְתִּיק שָׁם כָּל הַצִּמְצוּמִים וְהַדִּינִים, שֶׁהוּא בְּחִינַת כַּפָּרַת כָּל הָעֲווֹנוֹת לְהַמְתִּיק הַכֹּל עַל-יְדֵי הַשֵּכֶל הַכּוֹלֵל בְּעַצְמוֹ שֶׁלֹּא עַל-יְדֵי שִׂכְלִיִּים הַפְּרָטִיִּים. וְזֶהוּ מַעֲלַת יוֹם הַכִּפּוּרִים, כִּי אָז הַכֹּהֵן גָּדוֹל נִכְנָס לִפְנַי וְלִפְנִים לִמְקוֹם הָאֶבֶן שְׁתִיָּה קֹדֶשׁ קָדָשִׁים בְּעַצְמוֹ, וּמַמְתִּיק שָׁם בִּמְקוֹם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים בְּעַצְמוֹ כָּל הַדִּינִים וּמְכַפֵּר עַל כָּל עֲווֹנוֹת יִשְׂרָאֵל, כִּי בְּכָל הַשָּׁנָה אָסוּר לִכָּנֵס לְשָׁם לִמְקוֹם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, כִּי אִי אֶפְשָׁר לִכְנֹס לְשָׁם, לְהַמְתִּיק הַדִּינִים וְהַצִּמְצוּמִים עַל-יְדֵי הַשֵּכֶל הַכּוֹלֵל בְּעַצְמוֹ, כִּי, אַדְּרַבָּא, חַס וְשָׁלוֹם יִתְקַלְקֵל יוֹתֵר, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל מֵהַשֵּכֶל הַכּוֹלֵל בְּעַצְמוֹ מֵחֲמַת רִבּוּי אוֹר שֶׁגּוֹרֵם שְׁבִירַת כֵּלִים, שֶׁהוּא בְּחִינַת מִיתָה כַּיָּדוּעַ. וְזֶהוּ "וְאַל יָבוֹא בְּכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת וְכוּ'" וְלֹא יָמוּת כְּדֶרֶךְ שֶׁמֵּתוּ נָדָב וַאֲבִיהוּא מֵחֲמַת רִבּוּי אוֹר שֶׁגּוֹרֵם שְׁבִירָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת מִיתָה חַס וְשָׁלוֹם, כַּנַּ"ל, אֲבָל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים אָז הוּא עֵת רָצוֹן, וְאָז עַל-יְדֵי כֹּחַ הַתְּשׁוּבָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁעָשׂוּ בְּכָל עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה עַד יוֹם הַכִּפּוּרִים, אָז יֵשׁ כֹּחַ לְהַכֹּהֵן גָּדוֹל לִכְנֹס לִפְנַי וְלִפְנִים בְּעַצְמוֹ לִמְקוֹם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, לְהַמְתִּיק שָׁם כָּל הַדִּינִים עַל-יְדֵי הַשֵּכֶל הַכּוֹלֵל בְּעַצְמוֹ, שֶׁזּוֹהִי בְּחִינַת סְלִיחַת כָּל הָעֲווֹנוֹת שֶׁנִּמְשָׁךְ מִשָּׁם כַּנַּ"ל:

EN:
And therefore Adam HaRishon, who blemished the mochin of Eretz Yisra'ail through the blemish of the bris — which is the blemish of the kavod — for he drew upon himself mochin of chutz la'aretz, which are the aspect of chovlim, the aspect of machlokes, the aspect of the Tree of Knowledge of Good and Evil. And therefore he was driven from Gan Aidyn — which is the aspect of mochin of Eretz Yisra'ail, as mentioned above. And therefore "Shabbos protects him," for Shabbos is the aspect of mochin of Eretz Yisra'ail, the aspect of the no'am ha'elyon, as mentioned above.

Segment 21
HE:
עובר, עד שְבָּאָמַת לְפִּי פְּריחַת הַמִחַשְבָה רואִין
מְעַט בְחוּש שָאִין זֶמן בְּלֶל, בי הִיכֶן הוא הַוֶמָן שֶל
ב הְעוּלֶם? וְעְקַר הַזֶמַן הא רק מִחָמַת הַשְבְחָה,
מחמת שעוּברים ימים וְשָנִים, וּבַרְבוּת הַיִמים
נשְבָּחִים הַיִּמִים הֶראשונים, וּמחָמַת שִכְחָה נַדְמָה
ְּאְלוּ הוא בְּבָר זמן אֶרך ונמש מאד. אַבָל כְשְזכְרין
הִיטֶב מה שְנִעֶשָה מִתְּחְלָּה עד עַכָשָו, וְהַיִִם שָעָבַר
לִפני כמה שנים כּאלוּ הוא עומד עַכשו, עַל-ידִי-זֶה
רואין שָאִין שום זֶמן כְּלֶל, רק שְבְּשְכְלנו בְּוְדַאי אי
אֶפֶשָר לְרְבִין דְבֶר זֶה בְּטְלְמוּת, רק אִיִזֶה הַתְנוּצְצוּת
הברה בְּעְלְמָא. והַבְּלֶל, שְעְקַר הַוֶמן היא מַחָמַת
שְאִין לָנוּ שְכֶל, דהַינו מחָמַת הַשְבְחָה, שֶהוּא בְּחִינֶת
שנָה וְהַסְתְלְקוּת הַדַעת. וְזֶה שמזְהִיר הַכַּתוּב (דברים
לב) "זֶבר ימות עולָם בִּינוּ שנות דר וָדר", בִּי כל
ימות עוּלֶם ושנות דור ודוּר, שהם בְּחִינת בלל הזמן,
צרִיכִים לְהַעַלותֶם וּלְקֶשְרֶם לְבְחִינת בִּינָה וכֶּרין,
שְהוּא בְּחִינַת לְמעָלָה מהַוֶמֶן. וְעַל-יְדִי-זֶה. זוכין
לשָמע הקל דקְדשָה. וּלְהַכְניע | הקול דְסְטְרַא
אחרא... (הלכות ראש הַשְנָה- הַלְכָה ה לָפי אוצר
הַיִראֶה - זְכְּרון, אות ח; ועין קצוּר לקוּטי מוהר"ן חַלֶק
ב - תוּרֶה עם)

Segment 22
HE:
וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁשָּׁאַל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם עַל מִיתַת רַבִּי עֲקִיבָא כְּשֶׁרָאָה שֶׁסּוֹרְקִין אֶת בְּשָׂרוֹ בְּמַסְרְקוֹת שֶׁל בַּרְזֶל זוֹ תּוֹרָה וְזוֹ שְׂכָרָהּ אָמַר לוֹ ה' יִתְבָּרַךְ שְׁתֹק כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה. הַיְנוּ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, שֶׁמֹּשֶׁה שָׁאַל זוֹ תּוֹרָה וְזוֹ שְׂכָרָהּ. זוֹ תּוֹרָה דַּיְקָא, כִּי עַל-פִּי הַהַנְהָגָה שֶׁעַל-יְדֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהִיא בְּחִינַת שִׁתּוּף מִדַּת הָרַחֲמִים בְּמִדַּת הַדִּין בְּוַדַּאי אֵין מַגִּיעַ לְרַבִּי עֲקִיבָא דִּינִים קָשִׁים כָּאֵלֶּה לִסְרֹק אֶת בְּשָׂרוֹ וְכוּ'. וְזֶהוּ זוֹ תּוֹרָה וְזוֹ שְׂכָרָהּ. זוֹ תּוֹרָה וְזוֹ שְׂכָרָהּ דַּיְקָא כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. הֵשִׁיב לוֹ ה' יִתְבָּרַךְ שְׁתֹק כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה. כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה דַּיְקָא כִּי רַבִּי עֲקִיבָא בְּרֹב חֲסִידוּתוֹ וּקְדֻשָּׁתוֹ הָעֲצוּמָה זָכָה לַעֲלוֹת בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה. הַיְנוּ שֶׁזָּכָה לְהַתַּכְלִית הָעֶלְיוֹן שֶׁזּוֹכִין מִי שֶׁזּוֹכִין, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַתַּכְלִית שֶׁזּוֹכִין עַל-יְדֵי הַהַנְהָגָה שֶׁעָלָה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה לִבְרֹא אֶת הָעוֹלָם בְּמִדַּת הַדִּין, שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁכִין כָּל הַדִּינִים וְהַיִּסּוּרִים הַקָּשִׁים שֶׁל הַצַּדִּיקִים הַנּוֹרָאִים שֶׁה' יִתְבָּרַךְ מְדַקְדֵּק עִמָּהֶם כְּחוּט הַשַּעֲרָה. כִּי הֵם זוֹכִין לִבְחִינַת הַהַנְהָגָה הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל שֶׁעָלָה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה. שֶׁעַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לְתַכְלִית הָעֶלְיוֹן הַגָּבוֹהַּ בְּיוֹתֵר וּמַשִּיגִין מַה שֶּׁמַּשִּיגִין. כִּי זוֹכִין עַל-יְדֵי הַדִּינִים וְהַיִּסּוּרִים לִבְחִינַת הַבִּטּוּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל בִּשְׁלֵמוּת כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְזֶהוּ שְׁתֹק כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה. כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה דַּיְקָא כַּנִּזְכָּר לְעֵיל:

EN:
[continued]

Segment 23
HE:
וְזֶהוּ וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל וְכוּ'. וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה רָאָה אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וְאֵין הָעוֹלָם כְּדַאי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ וְעָמַד וּגְנָזוֹ לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא. הַיְנוּ בְּחִינַת הַנִּזְכָּר לְעֵיל. כִּי אוֹר שֶׁהָיָה מֵאִיר בְּשִׁבְעַת יְמֵי בְּרֵאשִׁית שֶׁהָיָה אָדָם צוֹפֶה בּוֹ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, זֶה הָאוֹר נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת בִּטּוּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל אֶל הָאֵין סוֹף לְמִי שֶׁזּוֹכֶה לָזֶה בִּשְׁלֵמוּת. וְעַל-כֵּן רָאָה ה' יִתְבָּרַךְ שֶׁאֵין הָעוֹלָם כְּדַאי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ, הַיְנוּ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, כִּי רָאָה שֶׁאֵין הָעוֹלָם זוֹכִין לְבַטֵּל עַצְמָן כָּל כָּךְ עַד שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיִים לְקַבֵּל אוֹר הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא הַזֶּה, וּכְשֶׁאֵין רְאוּיִים לְקַבְּלוֹ אֲזַי הוּא בְּחִינַת רִבּוּי אוֹר חַס וְשָׁלוֹם שֶׁגּוֹרֵם חַס וְשָׁלוֹם שְׁבִירַת כֵּלִים שֶׁמִּשָּׁם אֲחִיזַת כָּל הַקְּלִפּוֹת כַּיָּדוּעַ. עַל-כֵּן מִעֵט הָאוֹר, וְלֹא הִמְשִׁיךְ לְזֶה הָעוֹלָם כִּי אִם אוֹר מֻעָט בְּהַדְרָגָה שֶׁנִּמְשָׁךְ מֵאוֹר הָרְשִׁימוּ הַנִּזְכָּר לְעֵיל כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. שֶׁמִּשָּׁם אוֹר הַתּוֹרָה שֶׁמְּלֻבֶּשֶׁת עַכְשָׁו בִּלְבוּשִׁין אֵלּוּ כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לְקַבְּלוֹ. וְהָאוֹר שֶׁל שִׁבְעַת יְמֵי בְּרֵאשִׁית שֶׁהוּא אוֹר הַבִּטּוּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל, עָמַד וּגְנָזוֹ לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא. הַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ צַדִּיקִים גְּדוֹלִים שֶׁמְּבַטְּלִין עַצְמָן בְּבִטּוּל גָּמוּר. כִּי הֵם סוֹתְמִין אֶת עֵינֵיהֶם מֵחֵיזוּ דְּהַאי עָלְמָא לְגַמְרֵי וְכוּ' כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְהֵם בֶּאֱמֶת זוֹכִין לָזֶה הָאוֹר הַגָּנוּז שֶׁהוּא אוֹר הַבִּטּוּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל בְּהֶאָרָה נִפְלָאָה וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל:

EN:
[continued]

Segment 24
HE:
וְזֶה בְּחִינַת ד' מַחֲנוֹת הַדְּגָלִים שֶׁהָלְכוּ יִשְֹרָאֵל בְּכָל מַסְעֵיהֶם בְּד' מַחֲנוֹת הַדְּגָלִים שֶׁהֵם שְׁנֵים עָשָֹר שִׁבְטֵי יָהּ שֶׁהֵם בְּחִינַת קִשּׁוּר הַמֶּרְכָּבָה שֶׁהִיא כְּלוּלָה מֵד' מַחֲנוֹת כַּיָּדוּעַ, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַד' מַלְאָכִים שֶׁסִּימָנָם אַרְגָּמָן שֶׁהֵם בְּחִינַת קִשּׁוּר הַמֶּרְכָּבָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם, וְזֶהוּ שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְֹרָאֵל וְכוּ' כִּי שָׁמָּה יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט כִּסְאוֹת לְבֵית דָּוִד וְכוּ', כִּי כִּסְאוֹת לַמִּשְׁפָּט נִתְתַּקְּנִין עַל-יְדֵי שִׁבְטֵי יָהּ שֶׁהֵם ד' מַחֲנוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת קִשּׁוּר הַמֶּרְכָּבָה וְכוּ', כִּי כָּל זְמַן שֶׁלֹּא נִתְתַּקְּנִין כָּל הַתִּקּוּנִים הַנַּ"ל בִּשְׁלֵמוּת עַד שֶׁזּוֹכִין לְתִקּוּן הַמִּשְׁפָּט בְּחִינַת קִשּׁוּר הַמֶּרְכָּבָה, אֲזַי גַּם הָאֱמוּנָה עֲדַיִן לֹא נִתְתַּקְנָה בִּשְׁלֵמוּת, כִּי כָּל זְמַן שֶׁיֵּשׁ עֲדַיִן אֵיזֶה פְּגַם הַבְּרִית חַס וְשָׁלוֹם, עֲדַיִן אֵין הָאֱמוּנָה בִּשְׁלֵמוּת. כִּי הָא בְּהָא תַּלְיָא כַּמְּבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר (סִימָן לא), וְעַל-כֵּן עִקַּר הַתִּקּוּן כְּשֶׁמַּמְשִׁיכִין הָאוֹר מִיִּחוּד הַפְּנִימִי מִבְּחִינַת עַתִּיק שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מַשִֹּיגִין שַׁעַר הַנ' שֶׁעַל-יְדֵי -זֶה זוֹכִין לְתִקּוּן הַמִּשְׁפָּט, וְאָז נִתְתַּקֵּן הַכֹּל בִּשְׁלֵמוּת כְּמוֹ שֶׁיִּהְיֶה בִּימֵי מָשִׁיחַ שֶׁיָּבֹא בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ אָמֵן:

EN:
And this is the aspect of the Shabbos boundary — techum Shabbos — of two thousand amos, which is the aspect of two Alephs. For Shabbos is the aspect of teshuvah, through which is formed the aspect of the Aleph mentioned above, which is the aspect of Adam etc. And all this is accomplished through the aspect of Ehyeh — the aspect of ana zamin l'mihavei [I am destined to become] — and there is no Ehyeh without an Aleph, the aspect of the Aleph mentioned above. And one must do teshuvah upon teshuvah, and one must also be expert in halachah — expert in ratzo, expert in shov, expert in entering, expert in exiting — in the aspect of "If I ascend to heaven, there You are; and if I make my bed in She'ol, behold You are there" — which is the aspect of the secret of the kavanos of Elul, through which one merits to walk in the ways of teshuvah. And this itself is the aspect of teshuvah upon teshuvah, as is brought in our words elsewhere.

Segment 25
HE:
וְעַל-כֵּן יִשְֹרָאֵל נִקְרָאִים פְּעָמִים בְּשֵׁם עֲבָדִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּפְעָמִים בְּשֵׁם בָּנִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ( וַיִּקְרָא כ"ה), "כִּי לִי בְּנֵי יִשְֹרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם ( שָׁם) לֹא יִמְכְּרוּ ממכרת עבד" כִּי בְּחִינַת עֶבֶד מַמָּשׁ אֵין אֲחִיזָה בָּהֶם, בְּחִינַת לֹא ימכרו ממכרת עבד, כִּי הֵם עֲבָדִים דִּקְדֻשָּׁה עַבְדֵּי ה' אֲשֶׁר הוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים מִבְּחִינַת עַבְדוּת שֶׁזֶּה הָיָה עִקַּר הַגָּלוּת עַל-יְדֵי הִתְגַּבְּרוּת עַבְדוּת דְּסִטְרָא אַחֲרָא וְכוּ' כַּנַּ"ל וּפְעָמִים נִקְרָאִים בְּשֵׁם בָּנִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ( שְׁמוֹת ד'), "בְּנִי בְּכוֹרִי יִשְֹרָאֵל" וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב ( דְּבָרִים י"ד), "בָּנִים אַתֶּם לה' אֱלֹקֵיכֶם לֹא תִּתְגּוֹדֲדוּ וְכוּ'" כִּי צְרִיכִין שְׁנֵי בְּחִינוֹת הַנַּ"ל בִּתְחִלָּה בְּהֶכְרֵחַ שֶׁתִּהְיֶה הָעֲבוֹדָה בִּבְחִינַת עַבְדוּת וְכַנַּ"ל וְאַחַר כָּךְ זוֹכִין לִבְחִינַת בֶּן כַּנַּ"ל:

EN:
The principle: every person who wishes to think about his ultimate end must be very careful not to be zakein [old] at all — not to fall into ziknah of the Sitra Achara. Whether a Tzaddik, a Chassid, or any person — even the lowest of the low — each one, according to his level, must guard against falling into the ziknah described above. Even a great Tzaddik is forbidden to become old in his avodah — even though he merited complete avodah at a high level, he must strengthen himself to ascend from level to level and begin anew each time. This is the essential Yahadus [Judaism] — to strengthen oneself to ascend from level to level.

Segment 26
HE:
כי באמת גם עיקר תיקון התשובה הוא על יד התערותא דלתתא אף על פי שאי אפשר לו לתקן החטא כי אם על ידי בחינ ההנהגה של מעלה מעלה כנ"ל אף על פי כן אינו זוכה לזה כי אם על ידי תשובה תבפלה ותחנונים וכו' שהם בחינת אתעררותא דלתתא אדרבא הבעל דבר צריך להתגבר בעובדות בתורה ותפלה ומעשים טובים יותר ויותר כי צריך אתעוררותא דלתתא יותר ויותר שזהו בחינת מה שהבעל דבר צריך להוסיף קדושה על עצמו כגון תענית או להרבות בתלמוד תורה וצדקה ומעשים טובים וכו'כמובא בספרים אם היה רגיל ללמוד דף אחד ילמוד שני דפין וכו'. כי מאחר שפגם בעוונותיו ופלם בבחינת אתעורותא דלתתא על כן שפלם בעוונותיו ופגם בבחנית אתעוררותא דלתתא על כן צריך עת הלהתגבר בהתעררותא דלתתא יותר ויותר כדי שיזכה להמשיך עליו אתעוררותא דלעילא ממקום גבוה ועליון יותר ששם מתתקן הכל ששם תהפכין העוונות לזכיות כנ"ל. כי כל מה שהאתעוררותא דלתתא בהתגברות בהתגברות גדול ובקדושה גדולה ביותר כמו כן זוכה להמשיך אתעוררותא דלעילא ממקום גבוה ועליון יותר. ועל כן צריך הבעל דבר לקדש עצמו בבחינת אתעררותא דלתתא ביותר כדי שימשיך עליו אתעוררותא דלעילא ממקום גבוה יותר ששם מתתקן הכל כנ"ל:

EN:
[continued]

Segment 27
HE:
אות מג

EN:
Section 43

Segment 28
HE:
וּבָזֶה טָעָה שִׁמְשׁוֹן, כִּי רָאָה שֶׁיִּשְֹרָאֵל כְּבוּשִׁים מְאֹד תַּחַת הַפְּלִשְׁתִּים, וְרָאָה שֶׁקָּשֶׁה לְבָרֵר הַטּוֹב מֵהֶם לְהַצִּיל אֶת יִשְֹרָאֵל, וְסָבַר שֶׁעַל-יְדֵי בְּחִינַת הוֹלָדָה יְבָרֵר הַטּוֹב מֵהֶם, כִּי יָדַע שֶׁיֵּשׁ טוֹב שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְבָרֵר מֵהַקְּלִפּוֹת כִּי אִם עַל-יְדֵי הוֹלָדָה כַּנַּ"ל בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל. וְעַל-כֵּן הָלַךְ לִשָּא אִשָּׁה מִשָּׁם. וּבֶאֱמֶת רָאָה וְלֹא יָדַע מָה רָאָה, כִּי בֶּאֱמֶת מֵה' הָיָה מַה שֶּׁהָלַךְ לִקַּח אִשָּׁה מִשָּׁם. וְאַף-עַל-פִּי-כֵן הוּא בִּבְחִירָתוֹ לֹא הָיָה צָרִיךְ לֵילֵךְ אַחַר זֶה, כִּי זֶה הַדָּבָר אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּיג כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת בְּדֶרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ מוֹלִיכִין אוֹתוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "קוּם לֵךְ אִתָּם וְאֶפֶס אֶת הַדָּבָר וְכוּ'". שֶׁאַף-עַל-פִּי שֶׁה' יִתְבָּרַךְ גָּמַר כִּרְצוֹנוֹ וְיִשְֹרָאֵל קִבְּלוּ בְּרָכוֹת הַרְבֵּה עַל-יְדֵי בִּלְעָם, אַף-עַל-פִּי-כֵן הוּא לֹא הָיָה צָרִיךְ לְהִתְרַצּוֹת בַּהֲלִיכָה זוֹ. וּכְשֶׁהָלַךְ אַף-עַל-פִּי שֶׁה' גָּמַר כִּרְצוֹנוֹ, אַף-עַל-פִּי-כֵן נֶעֱנַשׁ הַרְבֵּה לְעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שָׁם:

EN:
[continued]

Segment 29
HE:
וע"כ אע"פ שחותכין את הערלה עדיין כל זמן שלא פרע וגילה את העטרה כאלו לא מל. זה בחי' מה שנאמר שם במאמר הנ"ל שאע"פ שזוכין להכניע ולשבר ולבטל חכמת הטבע אעפ"כ כל זמן שאין התגלות הרצון חזק עדיין הם יכולים להתגבר חס ושלום וכו'. וזה בחי' הדר תליא ליה וכו' ע"ש היטב. וזה בחי' פריעה שאע"פ שחותכין הערלה שהוא זוהמת הנחש החופה על הברית בחי' חכמת הטבע החופה על הדעת אעפ"כ כל זמן שאין מגלין העטרה דקדושה שהוא בחי' תיקון הברית בחי' התגלות הרצון כנ"ל עדיין יש להם אחיזה חס ושלום ויכולין להתגבר עדיין אע"פ שכבר הכניע אותם וחתכו הערלה לגמרי כנ"ל ועל כן צריכין להתגבר אח"כ לפרוע ולגלות העטרה דהיינו לגלות הרצון שיתגלה הרצון בתוקף וחוזק גדול שידעו הכל שהעולם מתנהג רק ברצונו ית' לבד ואזהוא עיקר הכנעתם. וזה בחי' התגלות העטרה ע"י הפריעה כנ"ל:

EN:
[continued]

Segment 30
HE:
וזה שהוזהר אהרן מאחרי מות בניו לבל יבא בכל עת אל הקודש שלא יכנוס לפנים כי אם על ידי עבודות יום כפור שאז הוא תיקון הברית וכל העבודות של הקרבנות כולם בשביל זה, דהיינו להכניע רוח הבהמיות שהוא פגם הברית (כמו שכתוב בזוהר הקדוש אל תהיו כסוס כפרד אין הבין וכו' עין שם) וגם שיהיה נשוי כמו שכתוב שם וכפר בעדו ובעד ביתו אז הוא ראוי ליכנוס אל הקודש פנימה לזכות לדעת גדול להמשיך משם לבנונית מחילה וסליחה כנ"ל. וזה שכתוב בזאת יבא אהרן כנ"ל היינו בחינת תיקון הברית שהוא בחינת בריתי אשר תשמורו וכמובא ועל כן אנו קורין ביום כפור כל פרשת עריות כי אז הוא בחינת תיקון הברית:

EN:
And this is the aspect of the patience (arichas apayim) with which Hashem is patient — perhaps one will return. And this is the aspect of His stretching out His hand to accept in t'shuvah — and "one who comes to be purified is assisted." That is, when a person sins, chas v'shalom, and if the light descended according to his vessel, the light would be depicted in reverse, in the aspect of "he did not merit," etc. And if so, how could he ever return? But Hashem is full of mercy, and t'shuvah preceded the world, and one who comes to be purified is assisted — that is, whenever any person comes to be purified and to return in t'shuvah, Hashem draws down the light upon him in the aspect of blessing from Above. And through this one is purified from one's impurity and merits to return. And this is the assistance from Above. For when one merits to return from one's sins, this is the aspect of the Exodus from Mitzrayim, as is known and as mentioned above.



# Vaeschanan - Chumash with Likutey Halachos
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/5/2/

Vaeschanan
ואתחנן
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/5/2

Segment 1
HE:
ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר (דברים ג', כ"ג)

"ואתחנן" — מתנת חינם. "אתה החילות להראות את עבדך את גדלך" — "להראות" דייקא: להראות ולגלות מה שהיה בתחילה נעלם מאד, כי החסדים שהמשיך משה רבינו לא נתגלו מימות עולם. על כן, "אעברה נא" וכו', ששם עיקר ההתגלות הנ"ל. אבל ה' יתברך אמר לו, "רב לך" וכו', כי עדיין אין הזמן לזה וכו'. "הראנו ה' חסדך וישעך תתן לנו". (ליקוטי הלכות, הלכות מתנה ה', ראשי פרקים)

EN:
I Entreated Hashem at That Time, Saying (Deuteronomy 3:23)

“Va’eschanan” denotes a gratuitous gift. “You have begun to show Your servant Your greatness” (Deuteronomy 3:24)—specifically “to show”: to show and reveal what had previously been exceedingly hidden, for the kindnesses that Moshe Rabbeinu drew down had not been revealed since the days of the world. Therefore he said, “Let me cross, I pray,” and so forth (Deuteronomy 3:25), for there is the principal revelation described above. But Hashem, blessed be He, said to him, “It is enough for you,” and so forth (Deuteronomy 3:26), because the time for this had not yet arrived, and so forth. “Show us Your kindness, Hashem, and grant us Your salvation” (Psalms 85:8). (Likutay Halachos, Laws of Gifts 5, introductory outline)

Segment 2
HE:
הנה האדם צריך להתפלל בדבקות גדולה להשם יתברך. אך אם יש לפעמים עת שאינו יכול להתפלל בדבקות, אל יאמר: איני מתפלל כלל, מאחר שאיני יכול לכוון כראוי ולהתפלל בדבקות, והתפילה אינה מקובלת. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות ל"ד:) על רבי חנינא בן דוסא, שהיה מתפלל וכו'. אמרו לו וכו'. אמר להם: אם שגורה תפילתי בפי, יודע אני שהוא מקובל; ואם לאו — יודע וכו'. וזהו על דרך שאמרנו: אם בדבקות, שאזי התפילה שגורה ומרוצה בפיו — מקובלת; ואם לאו — חס ושלום להפך.

EN:
A person must pray with great deveikus to Hashem, blessed be He. Yet if at times he is unable to pray with deveikus, he must not say: I shall not pray at all, since I cannot direct my intention properly and pray with deveikus, and the prayer is not accepted. Our Sages, of blessed memory, similarly related concerning Rabbi Chanina ben Dosa, who would pray, and so forth. They asked him, and so forth. He said to them: “If my prayer is fluent in my mouth, I know that it is accepted; and if not, I know…” (Berachos 34b). This accords with what we have said: when one prays with deveikus, the prayer is fluent and pleasing in his mouth and is accepted; otherwise, God forbid, the reverse may be true.

Segment 3
HE:
אף על פי כן, אל יאמר האדם כן, אלא יתפלל תמיד. ואם לא יוכל להתפלל בדבקות כראוי, יתפלל בכל כוחו. כי בעת שיתפלל בדבקות כראוי, אזי יעלה כל התפילות עם התפילה ההיא שהתפלל כראוי. וזהו: "ואתחנן אל ה'" — תמיד, בין בדבקות ובין שלא בדבקות. "בעת ההוא לאמר" — היינו: בעת שאזכה להתפלל בדבקות, שהוא בחינת "שגורה תפילתי בפי". והיינו "בעת ההוא לאמר": כשהדברים נאמרים ומרוצים בפיו מחמת שמתפלל בדבקות, אז יעלה כל התפילות שהתפלל עד עתה, כנ"ל. (ליקוטי מוהר"ן א', צ"ט)

EN:
Nevertheless, a person must not speak this way; rather, he must always pray. If he cannot pray with proper deveikus, he should pray with all his strength. When he later prays with proper deveikus, all the earlier prayers will ascend together with that prayer which he prayed properly. This is, “I entreated Hashem” (Deuteronomy 3:23)—continually, whether with deveikus or without deveikus. “At that time, saying” means: at the time when I merit praying with deveikus, the aspect of “my prayer is fluent in my mouth.” This is “at that time, saying”: when the words are spoken fluently and pleasingly in his mouth because he is praying with deveikus, all the prayers he offered until then ascend, as stated above. (Likutay Moharan I 99)

Segment 4
HE:
ואתחנן אל ה'... אעברה נא ואראה (דברים ג', כ"ג–כ"ה)

צריך לשמור מאד את הזכרון שלא יפול לשכחה, דהיינו שיזכור תמיד בעלמא דאתי. ואחר כך צריך להמשיך הזכרון בפרטיות, דהיינו שיגדיל דעתו בכל מחשבה, דיבור ומעשה, ולהסתכל ולהתבונן היטב על כל הסיבות והעניינים שהשם יתברך מזמין לו ומגלגל עמו בכל יום ויום; כי כל יום יש בו מחשבה, דיבור ומעשה משונה מחברו. וצריך שתדע שהשם יתברך מצמצם אלקותו מאין סוף ואין תכלית עד נקודת המרכז של עולם הגשמי שהאדם עומד עליו, ומזמין לכל אדם מחשבה, דיבור ומעשה לפי היום ולפי המקום ולפי האדם, ומלביש לו בהם רמזים כדי לקרבו לעבודתו. על כן צריך להסתכל על כל זה, להגדיל דעתו ושכלו להבין הרמזים שהשם יתברך מרמז לו בהם להתקרב אליו בכל פעם, מכל מקום שהוא. אך צריך להיזהר לצמצם דעתו, שלא יעמיק מחשבתו בזה יותר מדי, שלא יצא מגבול הקדושה; דהיינו שלא תשוטט מחשבתו על ידי זה לחקירות ובלבולים, רק לפי שכל האנושי שלו כן יגדיל דעתו ומחשבתו בזה, וכן לא יסתכל בזה למעלה ממדרגתו.

EN:
I Entreated Hashem… Let Me Cross, I Pray, and See (Deuteronomy 3:23–25)

One must guard memory most carefully so that it does not fall into forgetfulness—that is, one must always remember the World to Come. He must then extend memory into particulars: he must enlarge his awareness within every thought, word, and deed, and carefully observe and contemplate all the circumstances and matters that Hashem, blessed be He, arranges for him and brings about with him each and every day. For each day contains thought, word, and deed different from those of another day. You must know that Hashem, blessed be He, constricts His Godliness from that which is without end and without limit down to the central point of the physical world upon which the person stands. For every person He arranges thought, word, and deed according to the day, the place, and the person, and within them He clothes hints intended to draw that person near to His service. One must therefore look into all this and enlarge one’s awareness and intellect, so as to understand the hints by which Hashem, blessed be He, signals to him to draw near to Him each time, from whatever place he may be. Yet one must be careful to circumscribe one’s awareness and not delve into this excessively, lest one leave the bounds of holiness. That is, one must not thereby allow one’s thought to roam into investigations and confusions. Rather, one should enlarge one’s awareness and thought in this only in accordance with one’s human intellect, and one should likewise not look into what lies above one’s spiritual level.

Segment 5
HE:
וכדי לשמור את הזכרון הנ"ל, צריך לשמור את עצמו שלא יפול לרע עין, שהיא מיתת הלב, שעל ידי זה באה שכחה ונפגם הזכרון, ולבו מת בקרבו ואינו זוכר את תכליתו הנצחי. שצריכין לזכור זאת בכל יום, ולאדבקא מחשבתה בעלמא דאתי; ועל ידי רע עין אינו משים לבו לכל זה. ובשביל זה ביקש משה הרבה לבוא לארץ ישראל, כדי להמשיך שם הזכרון הנ"ל על כל ישראל; וכמבואר בפנים, שעיקר הזכרון בארץ ישראל, ששם בית המקדש.

EN:
To guard the memory described above, one must protect oneself from falling under an evil eye, which is the death of the heart. Through this, forgetfulness comes, memory is impaired, one’s heart dies within him, and he does not remember his eternal purpose. This must be remembered every day, and one must attach one’s thought to the World to Come; but through the evil eye, one pays no attention to any of this. For this reason Moshe pleaded extensively to enter Eretz Yisrael, so that he might draw the memory described above upon all Israel. As explained within the teaching, the principal locus of memory is Eretz Yisrael, where the Temple stands.

Segment 6
HE:
וזהו: "ואתחנן אל ה'" וכו' — "ה' אלקים", בחינת שם מלא, שהוא זכרון העולם הבא. "אתה החלות להראות את עבדך" — את הרמזים הנ"ל, להכיר גדולתו יתברך מכל דבר שבעולם; שזהו בחינת "ה' אלקי גדלת מאד", כמו שמבואר בהתורה "ויהי מקץ — זכרון" (ליקוטי מוהר"ן א', נ"ד). וזהו "את גדלך" — בחינת "גדלת"; "ואת ידך החזקה" — בחינת "מאד", שהיא בחינת הצמצום, בחינת גבורות דקדושה, בחינת יד החזקה כידוע. "אשר מי אל בשמים ובארץ" — בחינת מעלה ומטה, אין סוף ואין תכלית. "אשר יעשה כמעשיך" וכו' — דהיינו מה שבנפלאות רחמיו הוא מצמצם עצמו מרום כל דרגין עד סוף כל דרגין, כדי לרמז רמזים לכל אחד כנ"ל. על כן אני מתחנן: "אעברה נא ואראה את הארץ הטובה הזאת", שהיא ארץ ישראל, ששם עיקר הזכרון כנ"ל. כי אם היינו זוכים שמשה יבוא אז לארץ ישראל, היה ממשיך שם זכרון עולם הבא לכל ישראל, ולא היו חוטאים, והיתה הגאולה לנצח בלי חורבן אחר כך.

EN:
This is: “I entreated Hashem,” and so forth (Deuteronomy 3:23)—“Hashem God,” the aspect of the full Name, which is remembrance of the World to Come. “You have begun to show Your servant” (Deuteronomy 3:24)—the hints described above, through which one recognizes His blessed greatness from everything in the world. This is the aspect of “Hashem my God, You are exceedingly great” (Psalms 104:1), as explained in the teaching “And It Came to Pass at the End—Memory” (Likutay Moharan I 54). Thus, “Your greatness” is the aspect of “You are great”; “and Your strong hand” is the aspect of “exceedingly,” which is the aspect of constriction, the aspect of holy gevuroas, and the aspect of the strong hand, as is known. “For who is a power in heaven or on earth” (Deuteronomy 3:24) is the aspect of above and below, without end and without limit. “Who can perform according to Your deeds,” and so forth (Deuteronomy 3:24), means that in the wonders of His compassion He constricts Himself from the height of all levels to the end of all levels, in order to signal hints to every individual, as described above. Therefore I plead: “Let me cross, I pray, and see this good Land” (Deuteronomy 3:25), which is Eretz Yisrael, where the principal locus of memory is found, as described above. For had we merited that Moshe enter Eretz Yisrael then, he would have drawn the memory of the World to Come upon all Israel; they would not have sinned, and the redemption would have endured forever, without any subsequent destruction.

Segment 7
HE:
אבל בעוונותינו לא זכינו לזה: "ויתעבר ה'" וכו', "ויאמר... אל תוסף" וכו'; "עלה ראש הפסגה ושא עיניך... וראה" וכו' (דברים ג', כ"ו–כ"ז). כי לזכות שתבוא בעצמך לארץ ישראל, לתקן הכל מיד לגמרי — זה אי אפשר לפעול עתה. אך זאת תפעל: שתעלה תפילתך ותראה מרחוק כל ארץ ישראל, ועל ידי הראייה בעצמה תתקן ותכניע את הרע עין; ובזה הכוח: "וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו" וכו', "כי הוא יעבור... והוא ינחיל" וכו' (דברים ג', כ"ח). כי לא יוכל הרע עין לעמוד נגדו, על ידי גודל קדושת הראייה שלך, שהסתכלת בעיניך הקדושים בכל ארץ ישראל; שעל ידי זה הכנעת הרע עין והמשכת קדושת ארץ ישראל, שהיא קדושת הזכרון, בחינת "והארץ אזכור" (ויקרא כ"ו, מ"ב). (ליקוטי הלכות, הלכות דיינים ה', ה'; ועיין גם כן בקיצור ליקוטי מוהר"ן א', תורה "ויהי מקץ — זכרון", סימן נ"ד)

EN:
But because of our sins, we did not merit this: “Hashem became angry,” and so forth; “and He said… Do not continue,” and so forth; “Ascend to the top of the summit, lift your eyes… and see,” and so forth (Deuteronomy 3:26–27). For you to merit entering Eretz Yisrael yourself and immediately bringing everything to complete rectification cannot be accomplished now. Yet this you shall accomplish: your prayer will ascend, and you will see all Eretz Yisrael from afar; through the sight itself you will rectify and subdue the evil eye. With this power, “Command Yehoshua, strengthen him, and fortify him,” and so forth, “for he shall cross… and he shall cause them to inherit,” and so forth (Deuteronomy 3:28). The evil eye will be unable to withstand him because of the great holiness of your sight, with which your holy eyes gazed upon all Eretz Yisrael. Through this you subdued the evil eye and drew forth the holiness of Eretz Yisrael, which is the holiness of memory, the aspect of “and I shall remember the Land” (Leviticus 26:42). (Likutay Halachos, Laws of Judges 5:5; see also the abridged Likutay Moharan I, teaching “And It Came to Pass at the End—Memory,” section 54)

Segment 8
HE:
אשר יעשה כמעשיך וכגבורתך (דברים ג', כ"ד)

בכל פרשת דברים עוסק משה רבינו להאיר הדעת הקדוש, להודיע לישראל גודל רחמנותו יתברך עליהם, שאף על פי שעשו מה שעשו, אף על פי כן עדיין ה' עמהם וכו'. ומחזקם בזה ואומר להם: "לא תיראום" וכו' (דברים ג', כ"ב). וכן בפרשת ואתחנן מדבר בזה הרבה, בענין עליונים למטה ותחתונים למעלה, שהוא עיקר הדעת (כמובא בליקוטי מוהר"ן תנינא, ז'), לידע שעיקר גדולת ה' יתברך נתגלה על ידי האדם הזה שבזה העולם דייקא; כי המלאכים אין יודעים את ה' יתברך, ואין להם כוח כמו הצדיקים שבזה העולם.

EN:
Who Can Perform According to Your Deeds and Mighty Acts? (Deuteronomy 3:24)

Throughout Parshas Devarim, Moshe Rabbeinu labors to illuminate holy awareness: to make known to Israel the greatness of His blessed compassion upon them—that although they did what they did, Hashem is nevertheless still with them, and so forth. He strengthens them with this and tells them, “You shall not fear them,” and so forth (Deuteronomy 3:22). Parshas Vaeschanan likewise speaks extensively of this matter: the higher beings below and the lower beings above, which is the essence of awareness (as brought in Likutay Moharan II 7). One must know that the principal revelation of the greatness of Hashem, blessed be He, occurs specifically through the human being who is in this world; for the angels do not know Hashem, blessed be He, and they do not possess power like the tzaddikim in this world.

Segment 9
HE:
וזהו: "ואתחנן אל ה' בעת ההוא" וכו', "אתה החלות להראות את עבדך את גדלך" וכו', "אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורתך" (דברים ג', כ"ג–כ"ד). כי המלאך הוא בחינת "אל", כי הם נקראים "אלים" (תיקוני זוהר, קכ"ג.). וזהו "אשר מי אל" — שהם בחינת המלאכים — "אשר יעשה כמעשיך וכגבורתך": שאין שום מלאך שיוכל לעשות כמעשיך וכגבורותיך, ודייקא מהם. אבל בבני אדם התחתונים, שהם דרי מטה, יש ויש שיכולים לעשות כמעשיך וכגבורותיך; והם הצדיקים, שהם מושלים בעולם ויכולים לברוא עולמות. כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה על הפסוק "ולאמר לציון עמי אתה" (ישעיהו נ"א, ט"ז): אל תקרי עַמי אלא עִמי; מה אנא עבדי שמיא וארעא במלולי, אף אתה כן (זוהר א', ה.). וכן במקומות הרבה; וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על הפסוק "כי בכל חכמי הגוים... מאין כמוך" (ירמיהו י', ז') — אבל בישראל יש כמוך (זוהר א', ט:).

EN:
This is: “I entreated Hashem at that time,” and so forth; “You have begun to show Your servant Your greatness,” and so forth; “For who is a power in heaven or on earth who can perform according to Your deeds and according to Your mighty acts?” (Deuteronomy 3:23–24). An angel is an aspect of el, “a power,” for angels are called elim, “powers” (Tikkunay Zohar 123a). This is “who is a power”—the aspect of the angels—“who can perform according to Your deeds and according to Your mighty acts?” No angel can perform according to Your deeds and mighty acts, and specifically among them none can do so. But among the lower human beings, who dwell below, there indeed are those who can perform according to Your deeds and mighty acts: the tzaddikim, who rule over the world and can create worlds. Thus our Sages, of blessed memory, expounded the verse, “And to say to Zion, ‘You are My people’” (Isaiah 51:16): Do not read it ammi, “My people,” but immi, “with Me”; just as I made heaven and earth through My speech, so can you (Zohar I 5a). This is stated in many places. Our Sages, of blessed memory, similarly expounded the verse, “For among all the wise men of the nations… there is none like You” (Jeremiah 10:7): but among Israel there are those like You (Zohar I 9b).

Segment 10
HE:
ועל כן אני מבקש: "אעברה נא ואראה את הארץ" וכו' (דברים ג', כ"ה) — לבוא לארץ ישראל, כי שם עיקר כלליות העולמות, ושם רואין עיקר גדולת ישראל בבית המקדש וכו'. והרבה בתפילות הרבה מאד על זה; ואף על פי כן לא פעל בקשתו, עד שאמר לו ה' יתברך: "רב לך, אל תוסף דבר" וכו' (דברים ג', כ"ו). זהו בחינת "סייג לחכמה שתיקה" (אבות ג', י"ג), שגילה לו שאחר כל מה שהשיג, שאין שום מלאך ושרף יכול להשיג, אף על פי כן עדיין יש מקיפים גבוהים כל כך שאי אפשר להשיגם בחיותו, ומוכרח להסתלק בשביל זה. ובכוח זה דייקא יאיר בתלמידו יהושע בחינת השגת "מלא כל הארץ כבודו" (ישעיהו ו', ג'), עד שיהושע תלמידו הוא דייקא יכניסם לארץ ישראל בכוחו, והוא בעצמו אי אפשר לו ליכנס לארץ ישראל.

EN:
Therefore I plead, “Let me cross, I pray, and see the Land,” and so forth (Deuteronomy 3:25)—to enter Eretz Yisrael, for there is the principal integration of the worlds, and there, in the Temple, the principal greatness of Israel is seen, and so forth. He multiplied very many prayers for this; nevertheless, he did not accomplish his request, until Hashem, blessed be He, said to him, “It is enough for you; do not continue speaking,” and so forth (Deuteronomy 3:26). This is the aspect of “a safeguard for wisdom is silence” (Avos 3:13). He revealed to Moshe that notwithstanding all he had attained—which no angel or seraph can attain—there nevertheless remained transcendent levels so high that he could not attain them during his lifetime, and for their sake he was compelled to depart. Specifically through this power, he would illuminate within his disciple Yehoshua the aspect of attaining “the whole earth is filled with His glory” (Isaiah 6:3), to the point that it was specifically his disciple Yehoshua who would bring them into Eretz Yisrael by Moshe’s power, while Moshe himself could not enter Eretz Yisrael.

Segment 11
HE:
שכל זה הוא בחינת נוראות נפלאות הדעת הנ"ל, שה' יתברך עושה נפלאות גדולות וחסדים רבים ועצומים בשביל להודיע לבני אדם גבורותיו, להודיע לכל דרי מטה כי "מלא כל הארץ כבודו" וכו' (ישעיהו ו', ג'). וכן חוזר עמהם כל סדר מתן תורה וכו', שהכל היה בשביל להאיר בעולם הדעת הקדוש הזה. וכמו שכתוב שם: "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים אין עוד מלבדו" וכו' (דברים ד', ל"ה). וכן הולך ומבאר בכל סדר זה, כמו שכתוב: "כי שאל נא לימים ראשונים... הנהיה כדבר הגדול הזה" וכו'; "מן השמים השמיעך את קולו" וכו'; "ודבריו שמעת מתוך האש" וכו' (דברים ד', ל"ב–ל"ו); "פנים בפנים דבר ה' עמכם" וכו' (דברים ה', ד'). שבכל זה הזכיר אותם וחזר עמהם שיזכרו גודל כוחו של זה האדם שבזה העולם, שיכול לזכות לדבר עם ה' פנים בפנים וכו', מה שאין מלאך זוכה לכך; שזהו בחינת עליונים למטה ותחתונים למעלה וכו'. (ליקוטי הלכות, הלכות נטילת ידים לסעודה ובציעת הפת ו', פ"ד)

EN:
All this is an aspect of the awesome wonders of the awareness described above: Hashem, blessed be He, performs great wonders and abundant, immense kindnesses in order to make His mighty acts known to human beings—to make known to all who dwell below that “the whole earth is filled with His glory,” and so forth (Isaiah 6:3). He likewise reviews with them the entire account of the Giving of the Torah, and so forth, for all of it occurred in order to illuminate this holy awareness in the world. Thus it is written there, “You were shown in order to know that Hashem is God; there is nothing else besides Him,” and so forth (Deuteronomy 4:35). He continues to explain this throughout the entire account, as it is written: “For inquire now concerning the former days… Has there ever been anything like this great thing?” and so forth; “From heaven He caused you to hear His voice,” and so forth; “and you heard His words from within the fire,” and so forth (Deuteronomy 4:32–36); “Face to face Hashem spoke with you,” and so forth (Deuteronomy 5:4). Through all this, he reminded them and reviewed it with them so that they would remember the great power of this human being in this world, who can merit speaking with Hashem face to face, and so forth—something no angel merits. This is the aspect of the higher beings below and the lower beings above, and so forth. (Likutay Halachos, Laws of Washing the Hands for a Meal and Breaking Bread 6:84)

Segment 12
HE:
ההר הטוב הזה והלבנון (דברים ג', כ"ה)

כל הנקודות טובות שמוצאין בכל אחד מישראל — זה בחינת התנוצצות משיח, כי עיקר הטוב הוא משיח. ועל ידי זה עיקר קיום ובנין העולם, ועל ידי זה יהיה עיקר בנין בית המקדש והקרבת קרבנות וקטורת. וזה בחינת "ההר הטוב הזה והלבנון" (דברים ג', כ"ה), הנאמר בבית המקדש. (ליקוטי הלכות, הלכות השכמת הבוקר א', ח'; מתוך אוצר היראה, משיח ובנין ירושלים)

EN:
This Good Mountain and the Lebanon (Deuteronomy 3:25)

All the good points that are found within every member of Israel are an aspect of the radiance of Mashiach, for the essence of good is Mashiach. Through this comes the principal sustenance and building of the world; and through this will come the principal construction of the Temple and the offering of sacrifices and incense. This is the aspect of “this good mountain and the Lebanon” (Deuteronomy 3:25), which is said concerning the Temple. (Likutay Halachos, Laws of Rising in the Morning 1:8; from Otzar HaYirah, “Mashiach and the Building of Jerusalem”)

Segment 13
HE:
רב לך, אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה (דברים ג', כ"ו)

ועל כן היה משה רבינו משתוקק כל כך לארץ ישראל, והרבה בתפילות על זה מאד; כי משה הוא הרבי הראשון האמתי, שעסק בהארת הדעת, שהיא כלליות והתקשרות העולמות (כמובא בליקוטי מוהר"ן תנינא, ז'; עיין שם כל הענין). על כן היה מתלהב כל כך לארץ ישראל ולבית המקדש, כי עיקר הדעת וכלליות העולמות הוא בארץ ישראל ובבית המקדש. אך עיקר העיכוב היה על ידי המחלוקת של מי מריבה, שעל ידי זה נגזר עליו שלא יבוא לארץ ישראל, וכמו שכתוב: "ויתעבר ה' בי למענכם" וכו' (דברים ג', כ"ו).

EN:
It Is Enough for You; Do Not Continue Speaking to Me About This Matter (Deuteronomy 3:26)

Therefore Moshe Rabbeinu yearned so intensely for Eretz Yisrael and multiplied prayers for it exceedingly. For Moshe is the first true Rebbe, who occupied himself with illuminating awareness, which is the integration and interconnection of the worlds (as brought in Likutay Moharan II 7; see the entire discussion there). He therefore burned with such longing for Eretz Yisrael and the Temple, because the principal locus of awareness and the integration of the worlds is in Eretz Yisrael and the Temple. Yet the principal impediment arose through the dispute at the waters of Merivah; because of it, it was decreed upon him that he would not enter Eretz Yisrael, as it is written, “Hashem became angry with me because of you,” and so forth (Deuteronomy 3:26).

Segment 14
HE:
וזה בחינת "רב לך, אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה" (דברים ג', כ"ו). "אל תוסף דבר" וכו' — זה בחינת "סייג לחכמה שתיקה" (אבות ג', י"ג). כי באמת ענין זה אי אפשר להבין ולהשיג; ואפילו למשה רבינו היה קשה מאד להשיג ענין זה: מדוע לא יזכה לבוא לארץ ישראל, ולא פעל בקשתו בריבוי תפילות כאלה. וכמובא הרבה במדרשים, שמשה התפלל מאד על זה; והוא פעל בתפילתו כמה פעמים להציל את כל ישראל שלא יכלו, חס ושלום, אף שבאמת חטאו הרבה. והוא בעצמו לא חטא כלל, כי אם איזו שגיאה דקה במי מריבה; וגם זה היה על ידם, כמו שכתוב: "כי העושק יהולל חכם" (קהלת ז', ז'), וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה במדרש רבה. ואף על פי כן לא הועילו לו כל כך תפילות לפעול שייכנס לארץ ישראל.

EN:
This is the aspect of “It is enough for you; do not continue speaking to Me further about this matter” (Deuteronomy 3:26). “Do not continue speaking,” and so forth, is the aspect of “a safeguard for wisdom is silence” (Avos 3:13). In truth, this matter cannot be understood or attained. Even Moshe Rabbeinu found it exceedingly difficult to apprehend: why would he not merit entering Eretz Yisrael, and why did he not accomplish his request through such a profusion of prayers? As is related extensively in the Midrashim, Moshe prayed exceedingly over this. Through his prayer he succeeded several times in saving all Israel from destruction, God forbid, although they had in fact sinned greatly. He himself had not sinned at all, apart from a subtle error at the waters of Merivah; and even this came about through them, as it is written, “Oppression confounds the wise” (Ecclesiastes 7:7), and as our Sages, of blessed memory, taught in Midrash Rabbah. Nevertheless, even so many prayers did not avail him to accomplish his entry into Eretz Yisrael.

Segment 15
HE:
וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בספרי על הפסוק "אתה החלות" וכו' (דברים ג', כ"ד), ומובא בפירוש רש"י שם, שאמר: ממך למדתי להתפלל, שאמרת "ועתה הניחה לי" וכו' (שמות ל"ב, י'); וכי תופס הייתי בך וכו'? על כן השיב לו הקדוש ברוך הוא: "רב לך, אל תוסף דבר". כי באמת זהו בבחינת שתיקה — "אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה" — כי הוא בחינת מקיפים הגבוהים מאד מאד, שאי אפשר להשיגם. כי משה היה בבחינת מ"ה, בבחינה עליונה ונשגבה מאד; ועל כן מה שנעשה עמו הוא בחינת "אל תוסף דבר", בחינת שתיקה, בחינת "שתוק, כך עלה במחשבה", שהשיב לו על מיתת רבי עקיבא (מנחות כ"ט:). כי גם ענין רבי עקיבא היה בבחינה זאת, כמו שכתוב בהתורה הנ"ל; עיין שם.

EN:
Thus our Sages, of blessed memory, taught in the Sifrei concerning the verse “You have begun,” and so forth (Deuteronomy 3:24), as Rashi cites there. Moshe said: I learned from You to pray, for You said, “And now, leave Me,” and so forth (Exodus 32:10). Was I holding onto You, and so forth? The Holy One, blessed be He, therefore answered him: “It is enough for you; do not continue speaking.” In truth, this belongs to the aspect of silence—“Do not continue speaking to Me further about this matter”—for it is an aspect of exceedingly high makifim that cannot be attained. Moshe was of the aspect of mah, on an exceedingly exalted and sublime level. What occurred with him was therefore the aspect of “do not continue speaking,” the aspect of silence, and the aspect of “Be silent; thus it arose in the Divine thought,” which was the answer given concerning the death of Rabbi Akiva (Menachos 29b). For the matter of Rabbi Akiva was also of this aspect, as explained in the teaching cited above; see there.

Segment 16
HE:
וזה שנסמך מיד לזה: "וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו, כי הוא יעבור לפני העם הזה" וכו' (דברים ג', כ"ח). וכן בכמה מקומות שמוכיחם על שמוכרח להסתלק בעבורם, נסמך לזה מה שהבטיחו ה' יתברך שיהושע יכניסם לארץ ישראל. כמו שכתוב לקמן בפרשה זאת: "וה' התאנף בי על דבריכם וישבע לבלתי עברי" וכו'; "יהושע הוא עובר לפניך, אותו חזק" וכו' (דברים ד', כ"א; ל"א, ג', ז'). וכן במקומות הרבה. כי זה מנפלאות תמים דעים שאי אפשר להשיג כלל: כי דייקא על ידי הסתלקות משה לעילא ולעילא, על ידי זה היה כוח ליהושע להכניס את ישראל לארץ.

EN:
This is why the following immediately adjoins it: “Command Yehoshua, strengthen him, and fortify him, for he shall cross before this people,” and so forth (Deuteronomy 3:28). Likewise, in several places where Moshe reproves them because he was compelled to depart on their account, this is followed by Hashem’s assurance that Yehoshua would bring them into Eretz Yisrael. Thus it is written later in this parsha, “Hashem became angry with me because of your words and swore that I would not cross,” and so forth; and, “Yehoshua is crossing before you; strengthen him,” and so forth (Deuteronomy 4:21; 31:3, 7). The same occurs in many places. This is among the wonders of the One perfect in knowledge and cannot be apprehended at all: specifically through Moshe’s departure, as he ascended higher and higher, Yehoshua received the power to bring Israel into the Land.

Segment 17
HE:
כי כבר מבואר שכל מה שהצדיק עולה למעלה יתרה, לבחינת מקיפים עליונים יותר, הוא יכול להאיר ביותר בדרי מטה בחינת "מלא כל הארץ כבודו" (ישעיהו ו', ג'). ועל כן, מעוצם ריבוי הפגמים של ישראל, ובפרט ריבוי התלונות והמחלוקת שלהם — שזה גרוע מן הכל — על ידי זה לא היה אפשר להכניסם לארץ ישראל, ששם עיקר התגלות הדעת כי מלא כל הארץ כבודו, כי אם על ידי הסתלקותו. כי היה מוכרח לעלות לעלייה גדולה כל כך, שאי אפשר להשיג בזה העולם כלל כי אם על ידי הסתלקות ממש; שנסתלק ברעוא דרעוין, בבחינת מ"ה העליון מאד מאד. עד שעל ידי זה דייקא היה יכול להאיר לתלמידו יהושע בחינת הארת "מלא כל הארץ כבודו", שהיא השגת התלמיד, בחינת יהושע, כמו שכתוב בהתורה הנ"ל.

EN:
For it has already been explained that the more the tzaddik ascends to a higher level, into the aspect of more exalted makifim, the more fully he can illuminate among those who dwell below the awareness that “the whole earth is filled with His glory” (Isaiah 6:3). Therefore, because of the tremendous multitude of Israel’s blemishes—and especially their numerous complaints and disputes, which are worse than everything else—it was impossible to bring them into Eretz Yisrael, where the principal revelation of the awareness that the whole earth is filled with His glory occurs, except through Moshe’s departure. He was compelled to ascend to so great an elevation that it cannot be attained in this world at all except through an actual departure. He departed at ra’ava d’ra’avin, in the aspect of the exceedingly exalted mah. Specifically through this he could illuminate within his disciple Yehoshua the radiance of “the whole earth is filled with His glory,” which is the disciple’s attainment, the aspect of Yehoshua, as explained in the teaching cited above.

Segment 18
HE:
ובזה פעל לדורות: שאפילו כשיתגברו העוונות וייחרב הבית, וישראל גלה יגלה מעל אדמתו — כמו שכבר נתקיים שתי פעמים בעוונותינו הרבים — וקץ האחרון סתום ונפלא מאד מעין כל, אף על פי כן יימצאו צדיקים נוראים גם בעקבות משיח, בקץ האחרון, שישיגו השגות עצומות מאד ויאירו בישראל כי "מלא כל הארץ כבודו" (ישעיהו ו', ג'), ושאין שום ייאוש בעולם כלל. ואף על פי שהבעל דבר והסטרא אחרא וחילותיהם יתפשטו ויתגברו כמו שיתפשטו, בפרטיות על כל אחד ואחד ובכלליות בריבוי המחלוקת וקטגוריא גדולה בין התלמידי חכמים, כמו שנתקיים עכשיו בעוונותינו הרבים — שזה עיקר חבלו של משיח, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (כתובות קי"ב:; ועיין רש"י שבת קי"ח.) — אף על פי כן ימהר ויחיש לגאלנו על ידי הארת דעתם הקדוש בעולם.

EN:
Through this Moshe accomplished something for all generations: even when sins intensify, the Temple is destroyed, and Israel is utterly exiled from its land—as has already occurred twice because of our many sins—and although the final end remains concealed and exceedingly wondrous beyond every eye, awesome tzaddikim will nevertheless be found even in the footsteps of Mashiach, at the final end. They will attain exceedingly profound perceptions and illuminate within Israel that “the whole earth is filled with His glory” (Isaiah 6:3), and that there is no despair in the world at all. Although the adversary, the sitra achara, and their forces spread and intensify as they will—afflicting each individual in particular, and in general producing a proliferation of dispute and grave accusation among Torah scholars, as has now occurred because of our many sins, which constitutes the principal birth pang of Mashiach, as our Sages, of blessed memory, taught (Kesubos 112b; see Rashi to Shabbos 118a)—He will nevertheless hurry and hasten to redeem us through the illumination of their holy awareness in the world.

Segment 19
HE:
כי אף על פי שתתגבר הסטרא אחרא כל כך, עד שיהיו מוכרחים הצדיקי אמת, בחינת משה, להסתלק מן העולם, אף על פי כן על ידי זה תהיה הישועה והגאולה, וייהפך אבלם לששון. כי הסתלקות והעלמת הצדיקים היא הצרה הגדולה והמרה מכל הצרות, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: קשה סילוקן של צדיקים כפליים כחורבן בית המקדש וכו'. אבל גם זה יתהפך לטובה ולנחמה; כי דייקא על ידי הסתלקותם לעילא ולעילא וכו', יעלו לבחינת מקיפים גבוהים ונשגבים כל כך, עד שמשם דייקא יאירו ביותר בחינת "מלא כל הארץ כבודו" לתלמידיהם, שהם בחינת יהושע; וכן מדור לדור, עד שיפעלו ויגמרו מה שהתחילו להאיר בעולם הדעת הנ"ל, שידעו הכל כי מלא כל הארץ כבודו וישובו לה' יתברך באמת, שעל ידי זה תבוא הגאולה.

EN:
For although the sitra achara will intensify so greatly that the true tzaddikim, who are an aspect of Moshe, will be compelled to depart from the world, nevertheless the salvation and redemption will come through this, and their mourning will be transformed into joy. The departure and concealment of the tzaddikim is the greatest and bitterest of all afflictions, as our Sages, of blessed memory, said: the departure of the tzaddikim is twice as grievous as the destruction of the Temple, and so forth. Yet this too will be transformed into goodness and consolation. Specifically by departing higher and still higher, and so forth, they will ascend to the aspect of such exalted and sublime makifim that specifically from there they will illuminate more fully within their disciples—who are an aspect of Yehoshua—the awareness that “the whole earth is filled with His glory.” So it will continue from generation to generation, until they accomplish and complete what they began: illuminating the awareness described above in the world, so that everyone will know that the whole earth is filled with His glory and will truly return to Hashem, blessed be He. Through this the redemption will come.

Segment 20
HE:
כי מריבוי הפגמים והעוונות הוכרחו לעלות לעליות גדולות כל כך, שאי אפשר לעלות לשם כשהם מלובשים בגוף בזה העולם. כל זה מובן משיחותיו הקדושים. וזהו בחינת מיתת הצדיקים שמכפרת על עוון הדור, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (מועד קטן כ"ח.), כי אז דייקא עולים כל כך עד שיכולים להאיר בתלמידיהם, בחינת יהושע, כי "מלא כל הארץ כבודו" וכו', ולהחזיר את ישראל בתשובה על ידי זה, ולהוציאם מעוונות ולכפר עוונותיהם הקודמים וכו'. כי גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם. (ליקוטי הלכות, הלכות נטילת ידים לסעודה ובציעת הפת ו', פ"א)

EN:
Because of the multitude of blemishes and sins, they were compelled to ascend to elevations so great that they could not ascend there while clothed in a body in this world. All this is understood from his holy conversations. This is the aspect of the death of tzaddikim atoning for the sin of the generation, as our Sages, of blessed memory, taught (Moed Katan 28a). Specifically then they ascend so high that they can illuminate within their disciples, the aspect of Yehoshua, that “the whole earth is filled with His glory,” and so forth; thereby they can bring Israel back in teshuvah, remove them from sin, and atone for their former sins, and so forth. For tzaddikim are greater in their death than in their lifetime. (Likutay Halachos, Laws of Washing the Hands for a Meal and Breaking Bread 6:81)

Segment 21
HE:
וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו (דברים ג', כ"ח)

איתא במדרש, וזה לשונו: לפי דרכנו למדנו שאין מזרזין אלא למזורזין, ואין מחזקין אלא למחוזקין. ולכאורה הוא פליאה, כי אם כן מהיכן ההתחלה? אך כבר דיברנו בזה במקום אחר, שיש כמה דברים שהם תלויים זה בזה ואין יודעים מהיכן ההתחלה (כמו שמבואר בליקוטי מוהר"ן א', י"ט). ובאמת הוא מנפלאות תמים דעים ומסתרי נפלאות הבחירה, שהיא הפלא הגדול שבכל נפלאות הבורא יתברך שמו; ואי אפשר להשיג זאת, כי באמת אין יודעים מהיכן ההתחלה.

EN:
Command Yehoshua, Strengthen Him, and Fortify Him (Deuteronomy 3:28)

It is taught in the Midrash: From the course of our discussion we learn that only the already zealous are urged onward, and only the already strong are strengthened. At first sight this is astonishing: if so, from where does the beginning come? Yet we have already discussed elsewhere that several matters depend upon one another, while no one knows where the beginning lies (as explained in Likutay Moharan I 19). In truth, this is among the wonders of the One perfect in knowledge and among the wondrous mysteries of free choice, which is the greatest wonder among all the wonders of the Creator, blessed be His Name. It cannot be apprehended, for in truth no one knows where the beginning lies.

Segment 22
HE:
אך באמת כל ההתחלה והסוף והאמצע, וכל התכלית שלנו, הכל הוא על ידי הצדיק האמת שבכל דור, שהוא בחינת משה רבינו, שהוא הרבי הראשון של כל ישראל; וממנו ההתחלה, ואצלו כל תכליתנו ותקוותנו. כי "מה שהיה הוא שיהיה" (קהלת א', ט'), כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. וההתחלה של הצדיק האמת, בחינת משה בעצמו, אי אפשר לנו להשיג כלל; ואין לנו להרהר בזה כלל, איך זכה ילוד אשה להשגה כזאת וכו'.

EN:
In truth, however, our entire beginning, end, and middle—and our entire ultimate purpose—come through the true tzaddik in every generation. He is an aspect of Moshe Rabbeinu, the first Rebbe of all Israel. From him comes the beginning, and with him rest our entire purpose and hope. For “what has been is what shall be” (Ecclesiastes 1:9), as our Sages, of blessed memory, taught. The beginning of the true tzaddik, the aspect of Moshe himself, is altogether beyond our comprehension; nor may we speculate at all about how one born of woman merited such an attainment, and so forth.

Segment 23
HE:
אך אחר שכבר זכינו לקבלת התורה ממשה רבינו, ולהמשיך דעתו הקדושה בכל דור ודור על ידי צדיקי אמת שבכל דור, על ידי זה, הודות לאל, יש לנו מהיכן להתחיל. כי מנעורינו מגדלין אותנו בקדושת ישראל: כי התינוק, כשנולד, מלין אותו מיד ביום השמיני; ואחר כך, כשמתחיל לדבר, מתחילין לדבר עמו בלשון הקודש וללמדו תורה, ותכף מלבישין אותו בציצית וכו'. על כן בוודאי יש לנו במה להתחזק בעזרת ה' יתברך.

EN:
But now that we have merited receiving the Torah from Moshe Rabbeinu and drawing his holy awareness into every generation through the true tzaddikim of each generation, we therefore—thanks to God—have a point from which to begin. From our youth we are raised in the holiness of Israel: when an infant is born, he is circumcised immediately on the eighth day; afterward, when he begins to speak, people begin speaking with him in the holy tongue and teaching him Torah, and he is promptly clothed in tzitzis, and so forth. We therefore certainly possess that through which to strengthen ourselves, with the help of Hashem, blessed be He.

Segment 24
HE:
ועל כן דקדק אדוננו מורנו ורבינו זכרונו לברכה בתורה ז' (ליקוטי מוהר"ן תנינא), ואמר שעל ידי הדעת של בן ותלמיד, כל מי שהוא איש חיל ואינו שלימזלניק יכול לקבל הארת הרצון בשעת האכילה. כי צריך שיהיה חזק בעצמו, ואז יחזקו אותו יותר, עד שיזכה להארת הרצון; כי הא בהא תליא: כל מה שחזק יותר יכול לקבל הארת הרצון יותר, וכל מה שהרצון מתפשט ומתגדל יותר הוא חזק ביותר וכו', וההתחלה אי אפשר לידע. אך באמת עיקר ההתחלה שלנו הוא ממשה רבינו עליו השלום ומצדיקי אמת שבכל דור, וכנ"ל; כי אין מחזקין אלא למחוזקין.

EN:
Our Master, Teacher, and Rebbe, of blessed memory, therefore spoke precisely in teaching 7 of Likutay Moharan II. He said that through the awareness of a son and disciple, anyone who is a valiant person and not a shlimazal can receive the illumination of ratzoan while eating. A person must first be strong within himself; then he will be strengthened further, until he merits the illumination of ratzoan. The two depend upon one another: the stronger he is, the more fully he can receive the illumination of ratzoan; and the more his ratzoan expands and grows, the stronger he becomes, and so forth. Where the beginning lies cannot be known. In truth, however, our principal beginning comes from Moshe Rabbeinu, peace be upon him, and from the true tzaddikim in every generation, as described above; for only those already strong are strengthened.

Segment 25
HE:
ואף על פי כן צריך האדם להתחזק בעצמו הרבה ולא יהיה שלימזלניק. כי אף על פי כן יש לו בוודאי בחירה בכל דור ובכל יום, כפי הזמן וכפי האדם וכפי ההרפתקאות והמאורעות שעוברים עליו. כי בהכרח שיישאר לו בחירה, כי לא נברא בזה העולם כי אם בשביל הבחירה. אך מי שחזק באמת יכול להתחזק ברצון, כי הרצון חופשי לעולם; וזה אי אפשר לסתור בשום אופן, בשום מניעה שבעולם. כי אף על פי כן אני חפץ ומשתוקק ברצון חזק אל האמת לאמתו. (ליקוטי הלכות, הלכות פדיון בכור ה', ל"ג)

EN:
Nevertheless, a person must strengthen himself greatly and not be a shlimazal. He certainly retains free choice in every generation and on every day, according to the time, the person, and the ordeals and events that pass over him. Some free choice must necessarily remain to him, for he was created in this world only for the sake of free choice. One who is truly strong can strengthen himself through ratzoan, because ratzoan is forever free. This cannot be nullified in any manner by any obstacle in the world. For despite everything, I desire and yearn with a strong ratzoan for the absolute truth. (Likutay Halachos, Laws of Redemption of the Firstborn 5:33)

Segment 26
HE:
ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום (דברים ד', ד')

עיקר החכמה דקדושה הוא להעלות ולקשר כל הדברים למקור החיים, על ידי שאנו הולכים בדרכי אבותינו הקדושים, להאמין שכל הדברים מקושרים בחי החיים. כי הוא יתברך ברצונו בראם יש מאין, והוא מחיה ומקיים את כולם בכל עת ורגע, כמו שכתוב: "ואתה מחיה את כולם" (נחמיה ט', ו'). אבל האפיקורסים, חכמי הטבע, שרוצים להגביר חכמת הטבע בעולם — על ידי זה הם רוצים לעקור כל הדברים ממקור ושורש חיותם. ועל כן נקראים מתים בחייהם, מאחר שאינם ממשיכין חיות ממקור החיים לפי דעתם והסכלות הרעה. ועל כן הם טמאים ומטמאים בטומאה חמורה מאד, כי הם מבחינת סטרא דמותא, שהוא אבי אבות הטומאה. אבל בישראל כתיב: "ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום" (דברים ד', ד'). (ליקוטי הלכות, הלכות נזיקין ד', ל"ג; על פי אוצר היראה)

EN:
You Who Cleave to Hashem Your God Are All Alive Today (Deuteronomy 4:4)

The essence of holy wisdom is to elevate and connect all things to the Source of life. We do this by following the ways of our holy forefathers and believing that all things are connected to the Living One who gives life. For He, blessed be He, created them by His will ex nihilo, and He gives life to and sustains them at every moment, as it is written, “You give life to them all” (Nehemiah 9:6). But the heretics—the naturalist philosophers who seek to make the wisdom of nature prevail in the world—thereby seek to uproot all things from the source and root of their vitality. They are therefore called dead even during their lifetime, since according to their outlook and evil folly they draw no vitality from the Source of life. Consequently, they are impure and impart an exceedingly severe impurity, for they belong to the aspect of the sitra d’mosa, the side of death, which is the ultimate source of impurity. But concerning Israel it is written: “You who cleave to Hashem your God are all alive today” (Deuteronomy 4:4). (Likutay Halachos, Laws of Damages 4:33; following Otzar HaYirah)

Segment 27
HE:
חיים כולכם היום (דברים ד', ד')

"חיים כולכם היום" — דייקא, כי צריך לחדש החיות בכל יום ויום, כאילו הוא מתחיל לחיות היום. וזהו "חיים כולכם היום" — "היום" דייקא. (ליקוטי הלכות, הלכות תפילין ה', כ"ה)

EN:
You Are All Alive Today (Deuteronomy 4:4)

“You are all alive today” (Deuteronomy 4:4)—specifically today, for one must renew one’s vitality each and every day, as though one were beginning to live today. This is “You are all alive today”—specifically “today.” (Likutay Halachos, Laws of Tefillin 5:25)

Segment 28
HE:
בין צדיק, בין בינוני, בין רשע — כל זמן ששם ישראל נקרא עליו, צריך בכל יום להתחיל מחדש וכו'. וזהו בחינת "ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום" (דברים ד', ד') — "חיים כולכם היום" דייקא, כי צריך לחדש החיות בכל יום ויום, כאילו הוא מתחיל לחיות היום. וזהו "חיים כולכם היום" — "היום" דייקא, כנ"ל. (ליקוטי הלכות, הלכות תפילין ה', כ"ה)

EN:
Whether one is a tzaddik, an intermediate person, or a wicked person—as long as the name Israel is applied to him, he must begin anew each day, and so forth. This is the aspect of “You who cleave to Hashem your God are all alive today” (Deuteronomy 4:4)—specifically “you are all alive today,” for one must renew one’s vitality each and every day, as though one were beginning to live today. This is “You are all alive today”—specifically “today,” as described above. (Likutay Halachos, Laws of Tefillin 5:25)

Segment 29
HE:
כי הוא חכמתכם ובינתכם (דברים ד', ו')

"כי הוא חכמתכם ובינתכם" (דברים ד', ו'); ואמרו רבותינו זכרונם לברכה: זה חשבון תקופות ומזלות, דהיינו לקבוע חודשים (שבת ע"ה.). דהיינו שיתמלא פגימת הלבנה ולא יהיה בה שום מיעוט, ויהיה "אור הלבנה כאור החמה" וכו' (ישעיהו ל', כ"ו). דהיינו שתתמלא ותושלם האמונה בשלמות, בלי שום פגם ומיעוט כלל, רק תהיה כאור החמה. דהיינו שיהיה חזק באמונתו, שהיא בחינת לבנה; שבמה שאין השכל משיג ומבין יהיה חזק כל כך, ויאיר בשכלו כאילו הוא רואה ומבין בשכלו ממש. שזהו עיקר שלמות האמונה: שיהיה דומה לו כאילו רואה בעיניו ממש; שזהו בחינת "אור הלבנה כאור החמה". (ליקוטי הלכות, הלכות ראש חודש ו', א')

EN:
For It Is Your Wisdom and Your Understanding (Deuteronomy 4:6)

“For it is your wisdom and your understanding” (Deuteronomy 4:6). Our Sages, of blessed memory, said: this refers to calculating the seasons and constellations—that is, determining the months (Shabbos 75a). This means that the moon’s deficiency will be filled, no diminution will remain in it, and “the light of the moon will be like the light of the sun,” and so forth (Isaiah 30:26). That is, emunah will be filled and perfected completely, without any blemish or diminution whatsoever, but will be like the light of the sun. A person will be so strong in his emunah, which is the aspect of the moon, that in matters his intellect cannot attain or understand, he will possess such strength that they will shine within his mind as though he actually saw and understood them intellectually. This is the principal perfection of emunah: it appears to him as though he actually sees with his own eyes. This is the aspect of “the light of the moon will be like the light of the sun.” (Likutay Halachos, Laws of Rosh Chodesh 6:1)

Segment 30
HE:
כה' אלקינו בכל קראנו אליו (דברים ד', ז')

"כה' אלקינו בכל קראנו אליו" (דברים ד', ז') — אליו ולא למידותיו. כי שמו הוא אחדותו ועצמותו יתברך, כביכול; ואין כוונתנו בכל העבודות וההודאות וכו' כי אם אליו יתברך לבד, למי שנעלה על הכל, אשר צמצם את עצמו וקרא את עצמו בשמות האלו ונתן לנו רשות לקרותו בהם. אף על פי שהוא מרומם ונישא מהם, אבל סוף כל סוף, כשאנו קוראין אותו בשמותיו יתברך, כוונתנו אליו לבדו יתברך.

EN:
Like Hashem Our God Whenever We Call to Him (Deuteronomy 4:7)

“Like Hashem our God whenever we call to Him” (Deuteronomy 4:7)—to Him, and not to His attributes. For His Name is His unity and His blessed essence, as it were. In all our forms of worship and thanksgiving, and so forth, our intention is directed only to Him, blessed be He—to the One exalted above everything, who constricted Himself, designated Himself by these Names, and granted us permission to call Him by them. Although He is exalted and raised above them, ultimately, when we call Him by His blessed Names, our intention is directed to Him alone, blessed be He.

Segment 31
HE:
וזה בחינת "ויברכו שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהלה" (נחמיה ט', ה'). היינו, כשאנו מברכין שם כבודו, כוונתנו למי שהוא מרומם על כל ברכה ותהלה. כי בוודאי ה' יתברך בעצמו, כביכול, מרומם ונישא מכל השמות והכינויים, ומכל הברכות וההודאות, ומכל העבודות שבעולם; רק שבאמת זה אי אפשר להשיג. רק שנתן לנו רשות לקרותו בשמותיו יתברך שמסר לנו על ידי משה רבינו עליו השלום; שכשאנו קורין אותו באלו השמות, אנו מגיעין עדיו יתברך בעצמו, כביכול. כמו ממש כשקורין איזה אדם בשמו ומדברין ממנו: שאין אנו מדברין מהשם בעצמו של האדם, רק כוונתנו בדיבורנו לזה האדם שאנו מדברים ממנו. (ליקוטי הלכות, הלכות ברכת השחר ג', ל"ד)

EN:
This is the aspect of “They shall bless Your glorious Name, which is exalted above every blessing and praise” (Nehemiah 9:5). That is, when we bless His glorious Name, our intention is directed to the One who is exalted above every blessing and praise. Hashem Himself, blessed be He, is certainly exalted and raised, as it were, above all names and appellations, all blessings and thanksgivings, and every form of worship in the world; in truth, however, this cannot be apprehended. He granted us permission to call Him by His blessed Names, which He transmitted to us through Moshe Rabbeinu, peace be upon him. When we call Him by these Names, we reach Him Himself, blessed be He, as it were. This is exactly like calling a person by name and speaking about him: we are not speaking about the person’s name itself; our intention in our speech is directed toward the person about whom we are speaking. (Likutay Halachos, Laws of the Morning Blessings 3:34)

Segment 32
HE:
רק השמר לך... פן תשכח את הדברים (דברים ד', ט')

השם יתברך מרומם ומנושא ונשגב מאד למעלה מכל העולמות ומכל המחשבות, כי לית מחשבה תפיסא ביה כלל. ואי אפשר לדעת ממנו יתברך כי אם על ידי שיבטל את עצמו לגמרי מחיזו דהאי עלמא בתכלית הביטול, ואז זוכה להיכלל בו יתברך. אך בשעה שנתבטל ונכלל באין סוף, זה אינו נקרא בשם ידיעה, כי שם הוא למעלה מכל בחינת דעת. ועיקר הידיעה הוא כשחוזר מהביטול וזוכה להמשיך תורה מאור הזריחה של הרשימה מהביטול; זה עיקר הדעת.

EN:
Only Guard Yourself… Lest You Forget the Things (Deuteronomy 4:9)

Hashem, blessed be He, is exceedingly exalted, elevated, and sublime, above all worlds and all thoughts, for no thought can grasp Him at all. Knowledge of Him, blessed be He, is possible only when a person completely nullifies himself from the appearance of this world, with ultimate self-nullification; he then merits being incorporated within Him, blessed be He. Yet while he is nullified and incorporated within the Infinite, this is not called knowledge, for there he is above every aspect of awareness. The principal knowledge comes when he returns from self-nullification and merits drawing Torah from the radiant light of the reshimu left by that self-nullification; this is the essence of awareness.

Segment 33
HE:
ועל ידי זה עיקר התגלות והשגת אלקותו יתברך לכל באי עולם. כי רוב העולם אין זוכין לבחינת הביטול הנ"ל, ואין ידיעתם כי אם על ידי התורה שממשיכין להם הצדיקי אמת מהרשימו הנ"ל. כי השגת כל הנביאים וכל החכמים, וכל התורה הקדושה שקיבלנו מפי משה רבינו עליו השלום, וכל התגלות התורה שגילו הצדיקים האמתיים שבכל דור ודור — הכל נמשך מאור התנוצצות הרשימו הזאת. משם נמשכין כל ההשגות ורוח הקודש של כל החכמים האמתיים, כי עיקר ידיעת אלקותו הוא משם, והוא עיקר התכלית של עולם הבא.

EN:
Through this comes the principal revelation and attainment of His blessed Godliness for all who enter the world. Most people do not merit the aspect of self-nullification described above; their knowledge comes only through the Torah that the true tzaddikim draw for them from that reshimu. The attainments of all the prophets and sages, the entire holy Torah we received from Moshe Rabbeinu, peace be upon him, and every revelation of Torah disclosed by the true tzaddikim in every generation—all are drawn from the sparkling light of this reshimu. From there come all the attainments and ruach hakoadesh of every true sage, for the principal knowledge of His Godliness comes from there, and this is the principal ultimate purpose of the World to Come.

Segment 34
HE:
ועיקר הוא הזכרון, כמו שכתוב: "רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך... יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחורב" וכו' (דברים ד', ט'–י'). כי מחמת שאור השגת אלקותו גבוה ונשגב ונעלה מאד, ולית מחשבה תפיסא ביה כלל כי אם למעלה מהמחשבה, בבחינת תכלית הביטול — שם זוכין שיאיר ויזריח לו אור האין סוף כפי מה שזוכה, אשרי לו. על כן, בעת שחוזר מהביטול, צריך לשמור את הזכרון מאד; דהיינו שיקדש כלי מוחו כדי שיהיו כלים ראויים לקבל אור הזריחה של הרשימה, כדי שיקבל תורה משם, שעל ידי זה עיקר השגת אלקותו כנ"ל.

EN:
The principal matter is memory, as it is written: “Only guard yourself and guard your soul exceedingly, lest you forget the things your eyes saw… the day you stood before Hashem your God at Chorev,” and so forth (Deuteronomy 4:9–10). Because the light of attaining His Godliness is exceedingly high, sublime, and exalted—and no thought can grasp Him except above thought, in the aspect of ultimate self-nullification—there a person merits that the light of the Infinite shine and radiate for him according to what he merits; fortunate is he. Therefore, when he returns from self-nullification, he must guard memory most carefully. That is, he must sanctify the vessels of his mind so that they become fit vessels to receive the radiant light of the reshimu, enabling him to receive Torah from there; through this comes the principal attainment of His Godliness, as described above.

Segment 35
HE:
כי מגודל עוצם האור אינו יכול להיכנס לתוך הכלים אם אינם ראויים לכך, ואז חס ושלום נשכח ממנו האור הגדול הזה. וזה בחינת "פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך" (דברים ד', ט'): כי אף על פי שבשעת הביטול ראה בעיניו מה שראה, אף על פי כן אחר כך בקל יכול לשכוח מה שראה בעיניו בעצמו. ועל כן הזהיר הכתוב על זה מאד לשמור את הזכרון; דהיינו שיקדש כלי מוחו ודעתו כדי שיוכל לקבל תורה על ידי אור הרשימו, כדי שיזכור היטב אור הזריחה והתנוצצות הביטול, שעל ידי זה עיקר השגות אלקותו יתברך כנ"ל. (ליקוטי הלכות, הלכות תפילת ערבית ד', ה'; על פי אוצר היראה, השגת אלקות, י"ד)

EN:
Because of the tremendous intensity of the light, it cannot enter the vessels unless they are fit for it; then, God forbid, this great light is forgotten by him. This is the aspect of “lest you forget the things your eyes saw” (Deuteronomy 4:9). Although during self-nullification he saw with his eyes what he saw, afterward he can nevertheless easily forget what he himself saw with his own eyes. Scripture therefore warns emphatically that memory must be guarded. He must sanctify the vessels of his mind and awareness so that he can receive Torah through the light of the reshimu, and thereby remember well the radiant and sparkling light of self-nullification; through this comes the principal attainment of His blessed Godliness, as described above. (Likutay Halachos, Laws of the Evening Prayer 4:5; following Otzar HaYirah, “Attainment of Godliness,” 14)

Segment 36
HE:
פן תשכח את הדברים... והודעתם לבניך ולבני בניך (דברים ד', ט')

כלל התורה והמצוות הוא בחינת זכרון, לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי. כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, כי אם בעולם הבא שכולו טוב וכולו ארוך. וגם כי על ידי זה עיקר קיום התורה והמצוות: כי כשזוכין לשמור את הזכרון היטב, לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי, אזי בוודאי לא יהיה לבו כרוך אחר תאוות, ובוודאי יעסוק רק בתורה ומצוות כל ימיו. ועל כן הזהירה התורה מאד לבל נשכח את כל דברי התורה הזאת, כי העיקר הוא הזכרון הנ"ל, שעל ידו עיקר קיום התורה.

EN:
Lest You Forget the Things… Make Them Known to Your Children and Grandchildren (Deuteronomy 4:9)

The totality of the Torah and mitzvoas is an aspect of memory: attaching one’s thought to the World to Come. For the reward of a mitzvah is not present in this world, but in the World to Come, which is entirely good and entirely enduring. This is also the principal means of sustaining the Torah and mitzvoas. When a person merits guarding memory well and attaching his thought to the World to Come, his heart will certainly not be bound after desires, and he will certainly occupy himself only with Torah and mitzvoas throughout his life. The Torah therefore warned most emphatically that we must not forget any of the words of this Torah, for the principal matter is the memory described above, through which the Torah is principally sustained.

Segment 37
HE:
ועל כן צריכין ללמד תורה ביותר עם בניו הזכרים דייקא, כי בנים זכרים הם בחינת הזכרון הנ"ל. כי על שם זה נקרא זכר, כי על ידו נשאר זכר האב לדורות. ולזה זוכין על ידי ששומרין את הזכרון הנ"ל היטב, שזוכרין ומדבקין מחשבתו היטב בעלמא דאתי, שהוא עולם הנצחי וקיים לעד, ומכניעין כוח המדמה, שהוא בחינת תאוות הבהמיות. והעיקר על ידי קדושת הזיווג ותיקון הברית; על ידי זה זוכין לבנים זכרים. ואז מחויב האב ללמד תורה עם בניו הזכרים, בכדי להכניע המדמה גם אצלם ולהכניס בהם באמת הזכרון דקדושה, לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי, שזה כלל התורה כנ"ל.

EN:
One must therefore be especially diligent in teaching Torah to one’s sons specifically, for sons are an aspect of the memory described above. This is why a male is called zachar, for through him the father’s zecher—his remembrance—remains for generations. One merits this by guarding that memory well: remembering and firmly attaching one’s thought to the World to Come, which is the eternal world and endures forever, and subduing the imaginative faculty, which is an aspect of animalistic desires. This is accomplished principally through the holiness of marital union and rectification of the covenant; through this one merits sons. The father is then obligated to teach Torah to his sons, in order to subdue the imaginative faculty within them as well and truly instill sacred memory within them—attaching their thought to the World to Come, which is the totality of the Torah, as described above.

Segment 38
HE:
ומחמת שצריכין לברר הזכרון הנ"ל, שהוא בחינת בן זכר, בבירור אחר בירור — היינו כי בתחילה צריכין לשמור את עצמו מבחינת רע עין, ואחר כך צריכין לבררו עוד יותר ולהכניע גם המדמה שפוגם בעיניים, שעל ידי זה נפגם הזכרון הנ"ל — זה בחינת מה שרק אצל יעקב אבינו עליו השלום היתה מיטתו שלמה. כי מתחילה היו צריכין לברר הזכרון, בחינת הולדת בנים זכרים דקדושה, מבחינת קליפת עשו וישמעאל. נמצא שהבירור הזה בשלמות הוא בבחינת האב והבן ובן הבן, שהם בחינת שלושת האבות; שהם זכו בשלמות לברר הזכרון הנ"ל, עד שזכו שנשאר זכרם דקדושה לדורות עולם, כמו שנאמר: "וזכרתי את בריתי יעקב" וכו' (ויקרא כ"ו, מ"ב). והכל על ידי קדושת המיטה השלמה שהעמיד יעקב.

EN:
The memory described above, which is the aspect of a son, must be refined through refinement after refinement. First one must guard oneself from the aspect of the evil eye; afterward it must be refined still further by subduing the imaginative faculty, which blemishes the eyes and thereby impairs this memory. This is the aspect of the fact that only Yaakov Avinu, peace be upon him, had a complete bed—all his children were righteous. At first, memory, the aspect of bearing holy sons, had to be refined from the aspect of the klipa of Esav and Yishmael. The complete refinement is therefore found in the aspect of the father, son, and grandson, corresponding to the three Patriarchs. They merited refining this memory completely, until their sacred remembrance remained for all generations, as it is said, “I shall remember My covenant with Yaakov,” and so forth (Leviticus 26:42). All this came through the holiness of the complete bed established by Yaakov.

Segment 39
HE:
ועל כן מחויב האב ללמד תורה עם בנו ועם בן בנו, בכדי לברר הזכרון בשלמות, שזה כלל התורה. וזה שכתוב: "השמר לך פן תשכח" וכו', "והודעתם לבניך ולבני בניך" וכו' (דברים ד', ט'); כי עיקר ההודעה לבנו ולבן בנו הוא רק בשביל לשמור את הזכרון היטב. וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: כל שהוא תלמיד חכם, ובנו ובן בנו, שוב אין התורה פוסקת מזרעו (בבא מציעא פ"ה.). כי עיקר בירור הזכרון, שהוא כלל קיום התורה, הוא על ידי בחינת לימוד התורה עם בנו ובן בנו כנ"ל. וזה שפירשו התוספות שדייקא כשרואין זה את זה, כי עיקר בירור הזכרון הנ"ל תלוי בתיקון העיניים כנ"ל, וכמבואר בפנים. (ליקוטי הלכות, הלכות מלמדים ותלמוד תורה ג'; על פי אוצר היראה, תלמוד תורה וקריאת התורה, נ"ב)

EN:
A father is therefore obligated to study Torah with his son and grandson, in order to refine memory completely, which is the totality of the Torah. This is what is written: “Guard yourself, lest you forget,” and so forth; “and make them known to your children and your children’s children,” and so forth (Deuteronomy 4:9). The principal purpose of making them known to one’s son and grandson is to guard memory well. Thus our Sages, of blessed memory, said: when a person is a Torah scholar, and his son and grandson are likewise Torah scholars, Torah will no longer cease from his descendants (Bava Metzia 85a). The principal refinement of memory, which is the totality of sustaining the Torah, comes through studying Torah with one’s son and grandson, as described above. This is why Tosafos explain that this applies specifically when they see one another, for the principal refinement of this memory depends upon rectification of the eyes, as described above and explained within the teaching. (Likutay Halachos, Laws of Teachers and Torah Study 3; following Otzar HaYirah, “Torah Study and Torah Reading,” 52)

Segment 40
HE:
והודעתם לבניך ולבני בניך (דברים ד', ט')

שורש התורה נמשך מבחינת עתיק יומין, בחינת זקן, בחינת אבוה דאבא. ואחר כך צריכין להמשיך בחינת לבושין, שהם בחינת כלים וצמצומים לקבל המוחין בתוכן; שזה בחינת הלבושין שממשיך האב לבנו, כמבואר במקום אחר. ועל כן מסוגל ביותר שהבן יקבל תורתו וחכמתו מאביו ומאבי אביו, והם מחויבים בזה ביותר, כמו שנאמר: "והודעתם לבניך ולבני בניך" (דברים ד', ט'). ועל כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה: כל שהוא תלמיד חכם, ובנו ובן בנו, שוב אין התורה פוסקת מזרעו (בבא מציעא פ"ה.); כי כך דרך המשכת והשתלשלות התורה משורשה, שהוא בבחינת עתיק, עד בן הבן כנ"ל. ועל כן כל בחינת התורה משולשת, בבחינת "אוריין תליתאי", כמאמר רבותינו זכרונם לברכה (שבת פ"ח.). (ליקוטי הלכות, הלכות מלמדים ותלמוד תורה א'; על פי אוצר היראה, תלמוד תורה וקריאת התורה, נ')

EN:
Make Them Known to Your Children and Your Children’s Children (Deuteronomy 4:9)

The root of the Torah is drawn from the aspect of Atik Yomin, the Ancient of Days; the aspect of the elder; and the aspect of avoha d’abba, the father of the father. Afterward, the aspect of garments must be drawn forth. These are the aspect of vessels and constrictions that receive the mochin within them; this is the aspect of the garments that a father draws forth for his son, as explained elsewhere. A son is therefore especially suited to receive his Torah and wisdom from his father and grandfather, and they bear a particular obligation in this respect, as it is said: “Make them known to your children and your children’s children” (Deuteronomy 4:9). Our Sages, of blessed memory, therefore said: when a person is a Torah scholar, and his son and grandson are likewise Torah scholars, Torah will no longer cease from his descendants (Bava Metzia 85a). For this is the manner in which Torah is drawn and progressively transmitted from its root, which is in the aspect of Atik, down to the grandson, as described above. Every aspect of Torah is therefore threefold, the aspect of oryan telisa’i, “a threefold Torah,” as our Sages, of blessed memory, taught (Shabbos 88a). (Likutay Halachos, Laws of Teachers and Torah Study 1; following Otzar HaYirah, “Torah Study and Torah Reading,” 50)

Segment 41
HE:
אשר חלק ה' אלקיך אותם לכל העמים (דברים ד', י"ט)

נאמר בעבודה זרה: "אשר חלק להם" (דברים ד', י"ט), כי העבודה זרה נמשכת מחלקם ושורשם; כי חלקם ושורשם הוא גשמיות העשייה, שמשם אחיזת העבודה זרה. ובזה אפשר להבין מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על הפסוק "אשר חלק להם". שהוקשה להם: וכי חלק להם ה' יתברך אותם שיעבדו אותם, והלא גם הם מוזהרין שלא לעבוד עבודה זרה?! ועל כן פירשו רבותינו זכרונם לברכה: "אשר חלק להם" — להאיר להם (עבודה זרה נ"ה.). ולכאורה קשה להבין פירושם: וכי להם לבדם ניתנו להאיר? הלא גם אנו צריכין השמש והירח וכו' להאיר לנו; ואדרבה, כל העולם ומלואו לא נברא אלא בשבילנו?!

EN:
Which Hashem Your God Apportioned to All the Peoples (Deuteronomy 4:19)

Concerning idolatry it is written, “which He apportioned to them” (Deuteronomy 4:19), for idolatry is drawn from their portion and root. Their portion and root lie in the physicality of action, from which idolatry derives its hold. This enables us to understand what our Sages, of blessed memory, taught concerning the verse “which He apportioned to them.” They asked: Did Hashem, blessed be He, apportion these beings to them so that they should worship them? Are they not also warned against worshipping idols? Our Sages therefore interpreted “which He apportioned to them” to mean “to give light to them” (Avodah Zarah 55a). At first sight, however, their interpretation is difficult: were these beings given to illuminate them alone? Do we not also need the sun and moon, and so forth, to illuminate us? On the contrary, was not the entire world and all it contains created only for us?

Segment 42
HE:
אך באמת, מחמת שעיקר אחיזת העכו"ם הוא רק מגשמיות העולם, אשר משם אחיזת העבודה זרה, על כן נקראת העבודה זרה "חלקם"; כי משם חלקם ושורשם, מבחינת גשמיות אשר משם אחיזת העבודה זרה. וזהו "אשר חלק להם" — להאיר להם: כי גשמיות ההארה של כל צבא השמים בוודאי לא ניתנה לחלקנו כלל, כי אם לחלקם לבד. כי חלקנו הוא רק ה' יתברך לבד, כמו שכתוב: "כי חלק ה' עמו" (דברים ל"ב, ט'); וכמו שכתוב: "ה' מנת חלקי וכוסי" וכו' (תהלים ט"ז, ה'); "חלקי ה' אמרה נפשי" וכו' (איכה ג', כ"ד).

EN:
In truth, however, since the nations’ principal hold is only upon the physicality of the world, from which idolatry derives its hold, idolatry is therefore called “their portion.” Their portion and root come from the aspect of physicality, from which idolatry derives its hold. This is “which He apportioned to them”—to give light to them: the physical aspect of the illumination of all the hosts of heaven was certainly not given as our portion at all, but as theirs alone. For our portion is only Hashem, blessed be He, as it is written, “For Hashem’s portion is His people” (Deuteronomy 32:9); “Hashem is the portion of my share and my cup,” and so forth (Psalms 16:5); and “Hashem is my portion, says my soul,” and so forth (Lamentations 3:24).

Segment 43
HE:
ואפילו בכל הדברים הגשמיים אנו צריכים להתדבק בה' יתברך, להעלות מקור חיותם לה' יתברך לבד. כי אין לנו חלק בגשמיות של שום דבר, כי אם ברוחניותו וחיותו לבד. ומחמת זה אנו רחוקים לגמרי מהעבודה זרה, שהיא נאחזת בגשמיות ופסולת העשייה לבד. ועל כן נאמר בישראל: "אלהים לא ידעום ולא חלק להם" (דברים כ"ט, כ"ה), כי בוודאי אין לנו שום חלק כלל בעבודה זרה, שהיא נאחזת בגשמיות החומר לבד; כי ישראל הם בחינת נפש, בחינת רוחניות לבד, אבל עכו"ם אחיזתם בגשמיות העולם. (ליקוטי הלכות, הלכות עבודת אלילים ב', ו')

EN:
Even in all physical things, we must cleave to Hashem, blessed be He, and elevate the source of their vitality to Hashem alone. We have no portion in the physicality of anything, but only in its spirituality and vitality. For this reason we are altogether distant from idolatry, which takes hold only in physicality and the refuse of action. Concerning Israel it is therefore said, “gods they had not known and He had not apportioned to them” (Deuteronomy 29:25). We certainly have no portion whatsoever in idolatry, which takes hold only in material physicality; for Israel is an aspect of soul, an aspect of spirituality alone, whereas the nations’ hold lies in the physicality of the world. (Likutay Halachos, Laws of Idolatry 2:6)

Segment 44
HE:
ישראל בשורשם הם בבחינת למעלה מהזמן, בחינת "אין מזל לישראל" (שבת קנ"ו.). כי כל סדר הזמנים הם על ידי הכוכבים והמזלות, וישראל הם למעלה מהכוכבים ומזלות, למעלה מהזמן. בבחינת הנאמר באברהם: "הבט נא השמימה" וכו', "כה יהיה זרעך" (בראשית ט"ו, ה'); ודרשו רבותינו זכרונם לברכה שהגביהו למעלה מהכוכבים (בראשית רבה מ"ד, י"ב). וזה "ויאמר לו כה יהיה זרעך" — שישראל הבאים מזרעו יהיו מבחינה זו, מבחינת למעלה מהכוכבים ומזלות, למעלה מהזמן. אבל העכו"ם, אומות העולם, הם תחת הזמן, כי הם משוקעים בכל התאוות והבלי עולם הזה, שכולם הם תחת הזמן.

EN:
At their root, Israel is of the aspect that transcends time, the aspect of “Israel is not subject to mazal” (Shabbos 156a). The entire order of time is governed through the stars and constellations, whereas Israel is above the stars and constellations, above time. This is the aspect of what was said to Avraham: “Look, please, toward the heavens,” and so forth; “So shall your offspring be” (Genesis 15:5). Our Sages, of blessed memory, expounded that He raised Avraham above the stars (Bereishis Rabbah 44:12). This is “He said to him, ‘So shall your offspring be’”: Israel, who descend from him, will partake of this aspect—above the stars and constellations, above time. The nations of the world, however, are beneath time, for they are immersed in all the desires and vanities of this world, all of which lie beneath time.

Segment 45
HE:
וזה בחינת מה שנאמר על השמש והירח והכוכבים: "אשר חלק ה' אלקיך אותם לכל העמים" (דברים ד', י"ט). ופירשו רבותינו זכרונם לברכה: "אשר חלק להם" — להאיר להם (עבודה זרה נ"ה.). ולכאורה הדבר תמוה: וכי להם לבדם הם מאירים ולא לנו? הלא אדרבה, עיקר הארתם הוא בשביל ישראל, כי כל מעשה בראשית לא נבראו ולא מתקיימין אלא בשביל ישראל, כידוע.

EN:
This is the aspect of what is said concerning the sun, moon, and stars: “which Hashem your God apportioned to all the peoples” (Deuteronomy 4:19). Our Sages, of blessed memory, interpreted “which He apportioned to them” as “to give light to them” (Avodah Zarah 55a). At first sight this is astonishing: do they give light only to the nations and not to us? On the contrary, the principal purpose of their illumination is Israel, for all the works of Creation were neither created nor continue to exist except for Israel, as is known.

Segment 46
HE:
אך באמת ישראל הם למעלה מהזמן, למעלה מהכוכבים ומזלות; וכל האור הנמשך לנו על ידי השמש והירח והכוכבים אין אנו מקבלים מהם בעצמם, חלילה. כי אנו יודעים האמת שאין להם שום אור בעצמן; רק כל כוחם להאיר הם מקבלים ממה שלמעלה, ועליון מעליון, עד שמקבלים כולם מאור השם יתברך, שהוא אור כל האורות, שמאיר בחמה ולבנה וכו'. ועל כן אנו מברכין בכל יום להשם יתברך שברא מאורות אלו ונתן בהם כוח להאיר על הארץ, והכל בשבילנו.

EN:
In truth, however, Israel is above time, above the stars and constellations. We do not receive any of the light drawn to us through the sun, moon, and stars from those bodies themselves, God forbid. We know the truth: they possess no light of their own. They receive all their power to illuminate from that which is above them, one higher level from another, until they all receive from the light of Hashem, blessed be He—the Light of all lights—who shines within the sun and moon, and so forth. We therefore bless Hashem each day for creating these luminaries and giving them the power to illuminate the earth; and all this is for our sake.

Segment 47
HE:
אבל החמה והלבנה בעצמם אין להם שום אור כלל; רק אדרבה, אנחנו בני ישראל מאירין בהם. כי על ידי שאנו מברכין בכל יום על בריאת המאורות, על ידי זה אנו נותנין בהם כוח להאיר על הארץ. כי הכל נברא ומתקיים ומתנהג רק על ידי ישראל, שעובדין את השם יתברך בכל דבר ומשבחין אותו יתברך; שעל ידי זה הם מקשרין כל דבר לשורשו, שמשם נמשך כוחו המיוחד לו. כמו המאורות: שעל ידי שאנו מברכין להשם יתברך על בריאתם, על ידי זה הם מתקשרים לשורשם, לשורש אור העליון של חמה ולבנה וכוכבים, ועל ידי זה הם מאירים. כי אנו מקשרין כל הזמן, שמתנהג על ידי חמה ולבנה וכוכבים, לשורשו העליון שהוא למעלה מהזמן, ששם שורש הכל. נמצא שאנו למעלה מהמזל, למעלה מכל הכוכבים ומזלות כנ"ל.

EN:
The sun and moon themselves possess no light whatsoever. On the contrary, we, the Children of Israel, illuminate within them. By blessing each day over the creation of the luminaries, we thereby give them the power to illuminate the earth. Everything is created, sustained, and governed only through Israel, who serve Hashem, blessed be He, through everything and praise Him. They thereby connect each thing to its root, from which its particular power is drawn. So it is with the luminaries: by blessing Hashem for their creation, we connect them to their root, the root of the supernal light of the sun, moon, and stars; through this they shine. We connect all time, which is governed through the sun, moon, and stars, to its supernal root above time, where the root of everything is found. It follows that we are above mazal, above all the stars and constellations, as described above.

Segment 48
HE:
אבל העכו"ם והרשעים, שרודפים אחר הבלי העולם הזה שהם תחת הזמן, עליהם נאמר: "ואת פועל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו" (ישעיהו ה', י"ב). ודרשו רבותינו זכרונם לברכה שאינם מברכין "יוצר המאורות" בשחרית ו"מעריב ערבים" ערבית. על כן הם תחת הכוכבים, והכוכבים מאירים בהם ולא הם בהכוכבים. ועל כן נאמר בהם "אשר חלק להם" — "חלק" דייקא, כי אצלם חלק ומובדל ומופרש אור הכוכבים משורשו העליון, מבחינת למעלה מהזמן. אבל ישראל הם בהפך מזה, כי הם מקשרים כל המאורות לשורשם, ועל ידי זה הם מאירין בכל המאורות. כי כל הכוח של כל המאורות להאיר על הארץ הוא על ידי ישראל שמברכין להשם יתברך על המאורות, שבשביל זה נברא ומתקיים הכל כנ"ל. (ליקוטי הלכות, הלכות מילה ד', ט"ז; על פי אוצר היראה, אור וחושך, ל"ו)

EN:
But the nations and the wicked, who pursue the vanities of this world that lie beneath time, are described by the verse: “They do not regard the work of Hashem, nor have they seen the work of His hands” (Isaiah 5:12). Our Sages, of blessed memory, expounded that they do not recite the blessing “Who forms the luminaries” in the morning or “Who brings on evenings” at night. They are therefore beneath the stars: the stars shine upon them, whereas they do not illuminate within the stars. Concerning them it is therefore said, “which He apportioned to them”—specifically chelek, a separated portion—for with them the light of the stars is divided, severed, and separated from its supernal root, the aspect above time. Israel is the reverse: they connect all the luminaries to their root and thereby illuminate within all the luminaries. The entire power of all the luminaries to illuminate the earth comes through Israel blessing Hashem for the luminaries; for this purpose everything was created and continues to exist, as described above. (Likutay Halachos, Laws of Circumcision 4:16; following Otzar HaYirah, “Light and Darkness,” 36)

Segment 49
HE:
אש אכלה הוא... ודבריו שמעת מתוך האש (דברים ד', כ"ד, ל"ו)

גדר האדם הוא מדבר, והוא כנגד יסוד האש, כידוע. כי אף על פי שכל יסוד כלול מכל הארבעה יסודות, אף על פי כן האדם המדבר הוא מבחינת יסוד האש שבאש שבארבעה יסודות, כמובא. ובזה עיקר בחירת האדם, שנברא רק בשביל זה: היינו לסור מהאש הרע והטמא שבוער לכל התאוות, רחמנא לצלן, ולזכות להכיר ולידע את השם יתברך, שהוא בחינת "אש אכלה" (דברים ד', כ"ד).

EN:
He Is a Consuming Fire… You Heard His Words from Within the Fire (Deuteronomy 4:24, 36)

The defining characteristic of the human being is speech, and it corresponds to the element of fire, as is known. Although every element contains all four elements, the speaking human being nevertheless derives from the aspect of the fire within the fire of the four elements, as is taught. In this lies the principal arena of human free choice, for which man alone was created: to turn away from the evil and impure fire that burns toward all desires, may the Merciful One save us, and to merit recognizing and knowing Hashem, blessed be He, who is of the aspect of “a consuming fire” (Deuteronomy 4:24).

Segment 50
HE:
אך גם בענין ההתקרבות להשם יתברך צריכין להיזהר מאד, שלא יבער האש דקדושה שבלבו חוץ מהמידה. שזה בחינת אזהרת "פן יהרסו" (שמות י"ט, כ"א), שהוזהרו ישראל בשעת מתן תורה. כי תכף כשרוצין להתקרב באמת להשם יתברך, צריכין להיזהר מאד מהריסה, שלא ידחק את השעה חס ושלום. כי רוב ההרפתקאות והנפילות וההתרחקות של רוב בני אדם הוא רק על ידי זה.

EN:
Yet even in the matter of drawing near to Hashem, blessed be He, one must exercise great care that the holy fire in one’s heart not burn beyond its proper measure. This is the aspect of the warning “lest they break through” (Exodus 19:21), with which Israel was warned at the Giving of the Torah. As soon as people truly desire to draw near to Hashem, blessed be He, they must be exceedingly careful not to break through and not to force the hour, God forbid. Most ordeals, falls, and estrangement experienced by most people arise solely through this.

Segment 51
HE:
כי זה ידוע, כי הכל חפצים ליראה את שמך; ואפילו הגרוע שבגרועים בוודאי חפץ ומשתוקק הרבה לשוב להשם יתברך. רק עיקר העיכוב מחמת שכל אחד היה מרוצה מאד לחטוף כל הטוב בפעם אחת, וליכנס ולהתקרב אל הקדושה בתכלית השלמות תכף בפעם אחת ובשעה ראשונה. ומחמת שבאמת צריכין להמתין הרבה, ולהרבות בתפילה ותחנונים, ולהתחזק עצמו מאד מאד בכל מה שעובר עליו, ולצפות הרבה לישועת השם עד שיזכה להתקרב להשם יתברך בשלמות — על ידי זה רבים לא יכלו לעמוד בניסיון זה, ומתרשלים מלפקח על חייהם הנצחיים, עד שמתרחקים לגמרי כמו שמתרחקים, רחמנא לצלן.

EN:
It is known that everyone desires to fear Your Name. Even the lowest of the low certainly desires and yearns greatly to return to Hashem, blessed be He. The principal impediment is that everyone would very much prefer to seize all goodness at once and immediately enter and draw near to holiness in complete perfection, all at once and in the very first hour. In truth, however, one must wait a long time, multiply prayer and supplication, strengthen oneself exceedingly through everything that passes over him, and look expectantly for Hashem’s salvation until he merits drawing near to Hashem in perfection. Because of this, many have been unable to withstand this trial. They become negligent in attending to their eternal lives, until they drift as far away as they do, may the Merciful One save us.

Segment 52
HE:
ובשביל זה צריכין להיזהר מאד להשתדל להתקרב אל צדיקי אמת. כי זה עסק של צדיקי אמת: להלהיב לב בני ישראל, שיתלהבו להשם יתברך ברשפי שלהבת־יה ובהשתוקקות גדול מאד; אבל נזהרים מאד מבחינת רוח סערה, שלא יבעיר האש יותר מדי בבחינת הריסה, חס ושלום, וכמבואר במקום אחר. כי צריכין להיזהר מאד מבחינת דוחק את השעה אפילו בענין ההתקרבות אל הקדושה. כי אף על פי שבאמת בוודאי צריכין לזרז ולמהר מאד מאד להימלט על נפשו, ובפרט מי שכבר נכשל ונלכד במה שנלכד, רחמנא לצלן, אף על פי כן אי אפשר לדחוק את השעה.

EN:
For this reason one must be exceedingly careful to strive to draw near to the true tzaddikim. This is the work of the true tzaddikim: to ignite the hearts of the Children of Israel so that they blaze toward Hashem, blessed be He, with flashes of a Divine flame and exceedingly great yearning. Yet they are most careful concerning the aspect of a storm wind, lest the fire burn excessively in the aspect of breaking through, God forbid, as explained elsewhere. One must be exceedingly cautious not to force the hour even when drawing near to holiness. Although one certainly must urge and hasten himself exceedingly to save his soul—especially one who has already stumbled and become caught in whatever has ensnared him, may the Merciful One save us—he nevertheless cannot force the hour.

Segment 53
HE:
וצריכין להמתין ולהמתין, עד "ישקיף וירא ה' משמים" (איכה ג', נ'), ולהרבות בתפילה ותחנונים לפניו יתברך. וגם בזה אסור לדחוק את השעה, שיתמלא בקשתו תכף; רק בבחינת "קוה אל ה', חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה'" (תהלים כ"ז, י"ד). וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: אם לא נתקבלה תפילתך, חזור והתפלל (ברכות ל"ב:). וירבה עוד להתפלל ולשפוך שיחו לפניו יתברך.

EN:
One must wait and wait, until “Hashem looks down and sees from heaven” (Lamentations 3:50), while multiplying prayer and supplication before Him, blessed be He. Even here one may not force the hour and demand that his request be fulfilled immediately. Rather, one must fulfill the aspect of “Hope in Hashem; be strong, and let your heart take courage; and hope in Hashem” (Psalms 27:14). As our Sages, of blessed memory, taught: if your prayer was not accepted, return and pray again (Berachos 32b). He must continue to multiply prayer and pour out his speech before Him, blessed be He.

Segment 54
HE:
וגם בענין השיחה והתפילה בעצמה אי אפשר לדחוק את השעה: שתכף יתחיל לדבר דיבורים חמים כגחלי אש בהתעוררות גדול להשם יתברך, ואם לאו יתרשל לגמרי, חס ושלום, גם מתפילה ותחנונים, כמצוי ברוב בני אדם. רק אפילו אם אין לו לעת עתה שום דיבורים ושום התעוררות כלל, יעמוד לפני השם יתברך כדל וכרש, "כאלם לא יפתח פיו" (תהלים ל"ח, י"ד). רק יצפה וישתוקק ויתגעגע שישפיע לו דיבורים מן השמים, שיזכה לפרש שיחתו היטב לפני השם יתברך. ואז דייקא, על ידי ההמתנה והשתיקה והייחול, זוכה אחר כך לדבר לפני השם יתברך דיבורים חמים כגחלי אש, בהתעוררות גדול דקדושה. שזה בחינת חשמ"ל שבמרכבה הקדושה. (עיין התבודדות, אות מ"ז)

EN:
Nor may one force the hour in the practice of personal speech and prayer itself, expecting immediately to begin speaking words hot as fiery coals, with great arousal toward Hashem, blessed be He, and otherwise becoming altogether negligent, God forbid, even in prayer and supplication—as commonly occurs among most people. Even if for the present he has no words and no arousal whatsoever, he should stand before Hashem, blessed be He, as one poor and destitute, “like a mute person who does not open his mouth” (Psalms 38:14). He should look expectantly, yearn, and long for words to be bestowed upon him from heaven, so that he merits properly expressing his personal prayer before Hashem. Specifically through this waiting, silence, and hopeful anticipation, he afterward merits speaking before Hashem words hot as fiery coals, with great holy arousal. This is the aspect of chashmal within the holy chariot. (See Hisbodedus, section 47)

Segment 55
HE:
כי כל אדם צריך להמשיך על עצמו קדושת המרכבה, כי צריך לעשות עצמו מרכבה לשכינה. ואי אפשר ליכנס לפנימיות קדושת המרכבה אלא אם כן עוברין תחילה דרך שלוש קליפות טמאות לגמרי, שהם "רוח סערה וענן גדול ואש מתלקחת" (יחזקאל א', ד'). והרוח סערה מלהיב האש המתלקחת, שהוא בחינת האש הבוער לכל התאוות, רחמנא לצלן; והענן הגדול מחשיך מלראות שורש אור האש דקדושה. ואחר כך צריכין לעבור דרך בחינת נוגה, שהוא מעורב טוב ורע, בחינת "ונגה לו סביב" (שם).

EN:
Every person must draw the holiness of the chariot upon himself, for he must make himself a chariot for the Shechinah. One cannot enter the inner holiness of the chariot without first passing through three entirely impure klipoas: “a storm wind, a great cloud, and a flashing fire” (Ezekiel 1:4). The storm wind fans the flashing fire, which is the aspect of the fire that burns toward all desires, may the Merciful One save us; and the great cloud darkens one’s vision so that he cannot see the root of the light of holy fire. Afterward one must pass through the aspect of noagah, which is intermixed good and evil, the aspect of “with a radiance surrounding it” (ibid.).

Segment 56
HE:
ועל כן צריכין להמשיך על עצמו אור החשמ"ל, שמשם התחלת המרכבה דקדושה, בבחינת "ומתוכה כעין החשמל" (יחזקאל א', ד'). ועיקר המשכת קדושת החשמ"ל הוא על ידי הבחינה הנ"ל, כמבואר בפנים. ואז זוכין להתקרב אל האש דקדושה, שהוא בחינת קדושת המרכבה, שהיא בחינת אש, כמו שכתוב: "כמראה אש... היא מתהלכת בין החיות" (יחזקאל א', י"ג), ששם התגלות אלקותו יתברך, בחינת "כי ה' אלקיך אש אכלה הוא" (דברים ד', כ"ד). ועל ידי זה שורפין ומכלין האש דסטרא אחרא, בבחינת "כי מהאש יצאו והאש תאכלם" (יחזקאל ט"ו, ז'), וזוכין לבחינת קבלת התורה בשלמות, בבחינת "ודבריו שמענו מתוך האש" (דברים ד', ל"ו). (ליקוטי הלכות, הלכות גזילה ה', כ"ב–כ"ה, כ"ח; ובראשי פרקים על פי אוצר היראה, יראה ועבודה, קס"ו)

EN:
One must therefore draw upon himself the light of chashmal, from which the holy chariot begins, in the aspect of “and from its midst, something like the appearance of chashmal” (Ezekiel 1:4). The holiness of chashmal is principally drawn through the aspect described above, as explained within the teaching. One then merits drawing near to the holy fire, which is the aspect of the holiness of the chariot. The chariot is an aspect of fire, as it is written, “Like the appearance of fire… it moved among the living beings” (Ezekiel 1:13). There His blessed Godliness is revealed, the aspect of “For Hashem your God is a consuming fire” (Deuteronomy 4:24). Through this, the fire of the sitra achara is burned and consumed, in the aspect of “They emerged from the fire, and the fire shall consume them” (Ezekiel 15:7). One then merits receiving the Torah in perfection, in the aspect of “and you heard His words from within the fire” (Deuteronomy 4:36). (Likutay Halachos, Laws of Robbery 5:22–25, 28; introductory outline following Otzar HaYirah, “Fear and Divine Service,” 166)

Segment 57
HE:
ובקשתם משם את ה' אלקיך ומצאת (דברים ד', כ"ט)

"ובקשתם משם את ה' אלקיך ומצאת" (דברים ד', כ"ט) — "משם" דייקא, ממקום שאתם שם ומכל מה שעובר עליך. שצריך כל אדם להיזהר מאד מאד שלא להרהר אחר משפטיו יתברך, רק לידע ולהאמין תמיד כי צדיק ה' וישרים משפטיו, וכל מה שעובר עליו הכל לטובתו. כי מי שמהרהר, חס ושלום, איזה הרהור על משפטיו יתברך, זה עיקר פגם המשפט.

EN:
From There You Shall Seek Hashem Your God, and You Shall Find Him (Deuteronomy 4:29)

“From there you shall seek Hashem your God, and you shall find Him” (Deuteronomy 4:29)—specifically “from there”: from the place where you are and from everything that passes over you. Every person must be exceedingly careful not to question His blessed judgments, but always to know and believe that Hashem is righteous and His judgments are upright, and that everything passing over him is entirely for his benefit. If a person entertains any question, God forbid, concerning His blessed judgments, this is the principal blemish of judgment.

Segment 58
HE:
כי זה ידוע שהכל נברא בשביל האדם הבעל בחירה, ועיקר הבחירה הוא בשביל המשפט; היינו כדי שהאדם יקבל שכרו במשפט ולא יאכל לעתיד בחינם נהמא דכיסופא. אבל משפט השם יתברך עמוק עמוק מאד מאד, כי הוא יתברך אוהב צדקה ומשפט. כי על פי דין ומשפט לא היה אפשר להעולם להתקיים, על כן הקדים מידת הרחמים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. אבל אף על פי כן, בלי משפט כלל אי אפשר להתקיים העולם שנברא בשביל הבחירה, שכל העולמות תלויים בזה.

EN:
It is known that everything was created for the human being who possesses free choice, and free choice exists principally for the sake of judgment: so that a person will receive his reward justly and will not in the future eat unearned “bread of shame.” Yet the judgment of Hashem, blessed be He, is exceedingly, exceedingly deep, for He loves righteousness and judgment. The world could not have endured by strict law and judgment; He therefore gave precedence to the attribute of compassion, as our Sages, of blessed memory, taught. Nevertheless, the world—which was created for the sake of free choice—cannot endure without any judgment at all, for all the worlds depend upon this.

Segment 59
HE:
על כן צריך האדם לידע שכל מה שעובר עליו בכל יום ויום, כל ימי חייו, הכל בצדקה ומשפט, בחסד וברחמים, כי ישרים משפטיו יתברך. כי בחירתו היא דייקא באופן זה שמתנהג עמו בכל יום ויום. כי השם יתברך ברחמיו שקל בדעתו שזה האדם עיקר בחירתו כשיהיה לו עושר מופלג, וזה האדם עיקר בחירתו על ידי עניות ודחקות גדול, וכן בשאר הרפתקאות וכו'; כי הכל בשביל הבחירה, שהיא בחינת משפט כנ"ל.

EN:
A person must therefore know that everything passing over him each and every day throughout his life is governed by righteousness and judgment, kindness and compassion, for His blessed judgments are upright. His free choice exists specifically within the manner in which Hashem conducts Himself toward him each day. In His compassion, Hashem, blessed be He, weighed and determined that one person’s principal free choice would arise when he possesses extraordinary wealth, while another person’s principal free choice would arise through poverty and severe hardship; the same applies to all other ordeals, and so forth. Everything is for the sake of free choice, which is the aspect of judgment described above.

Segment 60
HE:
ובזה טועים רוב בני אדם, שכל אחד אומר: אם היה לו פרנסה, היה עובד השם. ואם כן, לפי דבריו הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא, חס ושלום, ועלילה עליו, כי הוא רוצה שיעסוק בתורה ועבודה אף על פי שאינו יכול מחמת דוחק הפרנסה. ואם כן הרי הוא מהרהר אחר משפטי השם יתברך, כאילו חס ושלום הוא יתברך מעוות המשפט נגדו. וזה הפגם גדול ביותר, כי זה עיקר בחינת פגם המשפט, שמשם באים כל הקלקולים, רחמנא לצלן.

EN:
Most people err in this respect, for each one says: If I had a livelihood, I would serve Hashem. According to his words, however, the Holy One, blessed be He, is making an unreasonable claim against him, God forbid, and imposing a false charge upon him—demanding that he occupy himself with Torah and Divine service although the pressure of earning a livelihood makes him unable to do so. He is thus questioning Hashem’s judgments, as though, God forbid, He were perverting judgment against him. This is an especially grave blemish, for it is the principal aspect of blemishing judgment, from which all corruption comes, may the Merciful One save us.

Segment 61
HE:
על כן צריך כל החפץ באמת לחוס על עצמו, שייזהר מאד מלומר כדברים האלה. רק ידע ויאמין שבחירתו תלויה דייקא באופן זה שהשם יתברך מתנהג עמו, ויאמין שהכל לטובתו, ויהיה רגיל לומר: "כל מה דעביד רחמנא לטב עביד" (ברכות ס':). ובוודאי יש דרך שדייקא על ידי הדחקות והייסורים והבלבולים יתקרב להשם יתברך.

EN:
Anyone who truly desires to have compassion upon himself must therefore be most careful not to speak this way. Rather, he must know and believe that his free choice depends specifically upon the manner in which Hashem, blessed be He, conducts Himself toward him. He must believe that everything is for his benefit and accustom himself to say, “Everything the Merciful One does, He does for the good” (Berachos 60b). There is certainly a path by which he can draw near to Hashem specifically through the hardship, suffering, and confusion.

Segment 62
HE:
ואם קשה לו לקבל ולסבול הייסורים והדחקות, יצעק ויתפלל להשם יתברך שיושיעהו ויעזרהו. כי אין שום עצה ותחבולה נגד כל הצרות והרפתקאות וטרדות פרנסה העוברים על האדם בכל עת ועת, כי אם לצעוק ולזעוק ולהתחנן לפני השם יתברך, ולבכות לפניו כתינוק הבוכה לפני אביו שימלא מחסורו. וכשילך בדרך זה ירוויח תמיד הרבה רווח אמתי ונצחי. כי על פי רוב יפעל הרבה בבקשתו, כי השם יתברך שומע תפילת כל פה.

EN:
If he finds it difficult to accept and endure the suffering and hardship, he should cry out and pray to Hashem, blessed be He, to save and help him. There is no counsel or strategy against all the troubles, ordeals, and pressures of livelihood that pass over a person at every moment except to cry out, call aloud, and supplicate before Hashem, blessed be He, and to weep before Him like an infant weeping before his father to fill his need. When a person follows this path, he will always gain abundant true and eternal profit. In most cases he will accomplish much through his request, for Hashem, blessed be He, hears the prayer of every mouth.

Segment 63
HE:
ואפילו אם לפעמים, חס ושלום, לא תתקבל תפילתו — כי זמנין דשמע וזמנין דלא שמע, כמבואר בזוהר הקדוש — על כל פנים הרוויח שקירב עצמו להשם יתברך על ידי זה. כי אין שום דבר שיקרב וידבק את האדם להשם יתברך כמו התפילה.

EN:
Even if at times, God forbid, his prayer is not accepted—for there are times when it is heard and times when it is not heard, as explained in the holy Zohar—he has nevertheless gained by drawing himself nearer to Hashem through it. Nothing brings a person near to Hashem and causes him to cleave to Him like prayer.

Segment 64
HE:
אבל זה שאומר האדם: אם היה מתנהג עמי כך, הייתי עוסק בתורה וכו' — אין זה עצה כלל; אדרבה, הוא פוגם בזה הרבה כנ"ל. כי כל אחד צריך לבקש את השם יתברך ממקום שהוא שם, כמו שכתוב: "ובקשתם משם את ה' אלקיך" (דברים ד', כ"ט) — "משם" דייקא, ממקום שאתם שם ומכל מה שעובר עליך. וכמובא בשם הבעל שם טוב, זכרונו לברכה. (ליקוטי הלכות, הלכות ראש השנה ו', י"א; על פי אוצר היראה, ממון ופרנסה, כ"ב)

EN:
But when a person says, “If He conducted Himself toward me in such-and-such a way, I would occupy myself with Torah,” and so forth, this is no counsel at all. On the contrary, he causes great damage through it, as explained above. Every person must seek Hashem, blessed be He, from the place where he is, as it is written: “From there you shall seek Hashem your God” (Deuteronomy 4:29)—specifically “from there,” from the place where you are and from everything that passes over you. This is cited in the name of the Baal Shem Tov, of blessed memory. (Likutay Halachos, Laws of Rosh Hashanah 6:11; following Otzar HaYirah, “Money and Livelihood,” 22)

Segment 65
HE:
ובקשתם משם את ה' אלקיך ומצאת... אם יהיה נידחך (דברים ד', כ"ט; ל', ד')

כי איתא בכתבי האר"י זכרונו לברכה (פרי עץ חיים, שער קריאת שמע, פרק ג') בכוונות "והביאנו לשלום מארבע כנפות הארץ" וכו': שבכל מקום בעולם שאחד מישראל נדחה לשם בגלות, בארבע כנפות הארץ, נחשב כאילו כל ישראל גלו לשם; ועל ידי זה מברר ניצוצות משם, ועל ידי זה באין לארץ ישראל. עיין שם באריכות, שזהו סוד מה שישראל מפוזרין עכשיו בגלות במקומות הרחוקים מהקדושה מאד.

EN:
From There You Shall Seek Hashem Your God… If Your Banished One Is at the End of Heaven (Deuteronomy 4:29; 30:4)

The writings of the Arizal teach (Pri Etz Chaim, Gate of Kreyas Shima, chapter 3), in the kavanoas for “Bring us in peace from the four corners of the earth,” and so forth: wherever in the world a single Jew is driven in exile, among the four corners of the earth, it is considered as though all Israel were exiled there. Through this he refines sparks from that place, and through this they come to Eretz Yisrael. See the extended discussion there. This is the mystery underlying Israel’s present dispersion in exile among places exceedingly distant from holiness.

Segment 66
HE:
והנה ענין זה הוא דבר נסתר ונעלם מאד, ואי אפשר להבינו. כי אנו רואים שבמדינות הרחוקות מישיבות ישראל, כמו במדינות מאסקווע, נדחו לשם יהודים מעטים, ודרים בין הרבה עכו"ם יהודים מתי מעט; עד שיש עיירות הרחוקות יותר שאין נמצאים שם ישראלים כי אם אחד או שנים בעיר גדולה. והנה אנו רואים בעינינו שרוב אלו היהודים הדרים במקומות כאלה, רובם ככולם אינם צדיקים כלל, והלוואי היו בינונים, כי הם רחוקים מאד מה' יתברך. ואי אפשר להאריך בזה, שלא לדבר על איזה מישראל חס ושלום, כי גם פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון (עירובין י"ט.). ואם כן, איך אפשר להבין זאת, שעל ידי אנשים כאלו יתבררו הניצוצות מעמקי קליפות כאלו? אבל באמת הוא מנפלאות תמים דעים, ואי אפשר להבין זאת.

EN:
This matter is exceedingly hidden and concealed and cannot be understood. We see that in countries remote from settled Jewish communities, such as the lands of Moscow, small numbers of Jews were driven there and live as a tiny minority among many non-Jews. There are even more remote cities where only one or two Jews are found in a large city. We see with our own eyes that most of the Jews living in such places—nearly all of them—are not tzaddikim at all; would that they were intermediate people, for they are exceedingly distant from Hashem, blessed be He. One cannot elaborate upon this, lest one speak against any Jew, God forbid, for even the transgressors of Israel are filled with mitzvoas like a pomegranate (Eruvin 19a). If so, how can it be understood that through such people the sparks are refined from the depths of such klipoas? In truth, however, this is among the wonders of the One perfect in knowledge and cannot be understood.

Segment 67
HE:
והכלל, שעיקר הגלות הוא הגלות וההתרחקות מארץ ישראל, שהיא כלל הקדושה; ועיקר הגלות הוא בשביל לברר הנידחים, שהם הניצוצות שנדחו בעמקי הקליפות. בבחינת: לא גלו ישראל לבין העובדי כוכבים אלא כדי שיתוספו עליהם גרים (פסחים פ"ז:), שזהו בחינת הניצוצות המתבררים מעמקי הקליפות.

EN:
The general principle is that the essence of exile is exile and estrangement from Eretz Yisrael, which encompasses holiness. The principal purpose of exile is to refine those who have been driven away—the sparks cast into the depths of the klipoas. This is the aspect of the teaching: Israel was exiled among the idolatrous nations only so that converts would be added to them (Pesachim 87b). This is the aspect of the sparks refined from the depths of the klipoas.

Segment 68
HE:
כי באמת לכאורה קשה להבין ענין הגלות: שמחמת שחטאו ישראל בארץ ישראל, גלה אותם משם לארץ העמים עד שיתקנו וישובו אליו, ויביא לנו גואל צדקנו. והדבר קשה מאד: איך תהיה תקווה שבחוץ לארץ ישובו ישראל? ומה אם במקום חיותנו וקדושתנו, שהוא ארץ ישראל ארץ הקדושה, ששם עיקר קדושת ישראל וכו', אם שם התגבר על ישראל היצר הרע עד שהחטיאם — איך תהיה תקווה שבחוץ לארץ, שהיא ארץ העמים ואוויר הטמא וכו', שם יתקנו וישובו ישראל? ואם כן, חס ושלום, אפס תקווה!

EN:
At first sight, the matter of exile is truly difficult to understand. Because Israel sinned in Eretz Yisrael, He exiled them from there to the lands of the nations until they would become rectified, return to Him, and He would bring us our righteous redeemer. But this is exceedingly difficult: what hope is there that Israel will return while outside the Land? If in the place of our vitality and holiness—Eretz Yisrael, the Holy Land, where the principal holiness of Israel is found—the evil inclination overpowered Israel until it caused them to sin, what hope is there that outside the Land, in the lands of the nations with their impure atmosphere, Israel will become rectified and return? If so, God forbid, there would be no hope.

Segment 69
HE:
הלא ה' יתברך רוצה בתקנותינו ואינו חפץ לנקום בנו; רק כל הגלויות והצרות הם בשביל תיקון, כמו שכתוב: "ובקשתם משם את ה' אלקיך ומצאת" וכו' (דברים ד', כ"ט). אבל איך ייתכן זה, שבארץ ישראל לא ביקשנו וחיפשנו ודרשנו את ה' יתברך, ובחוץ לארץ, בארץ העמים, נדרוש ונבקש אותו? אבל באמת כל זה הוא מנפלאות תמים דעים ומסתרי פלאותיו.

EN:
Hashem, blessed be He, desires our rectification and does not desire to take vengeance upon us. All exiles and afflictions exist only for rectification, as it is written: “From there you shall seek Hashem your God, and you shall find Him,” and so forth (Deuteronomy 4:29). Yet how can this be? In Eretz Yisrael we did not seek, search for, and inquire after Hashem, blessed be He; but outside the Land, in the lands of the nations, we will inquire after and seek Him? In truth, however, all this is among the wonders of the One perfect in knowledge and the concealed mysteries of His wonders.

Segment 70
HE:
וזהו בחינת כל הירידות והנפילות העוברים על כל אחד מישראל לפי בחינתו ומדרגתו, עד שיש הרבה שנפלו עד עמקי תהום תחתיות, אשר נדמה להם כי אפס תקווה חס ושלום. בפרט עכשיו בסוף הגלות, באחרית הימים האלה, בעקבא דמשיחא, כאשר יודע כל אחד בנפשו נגעי לבבו ומכאוביו. ואף על פי כן, סוף כל סוף כולם יתתקנו, ולא יהיה נאבד שום אחד מהם; כי ה' יתברך חושב מחשבות לבל יידח ממנו נידח (שמואל ב' י"ד, י"ד). כי באמת יש לפעמים שדייקא כשהאדם מגיע למקום נמוך ורחוק מהקדושה מאד מאד, שם דייקא יתעורר בהתעוררות גדול לה' יתברך. (ליקוטי הלכות, הלכות ברכת הריח וברכת הודאה ד', מ"ה)

EN:
This is the aspect of all the descents and falls that pass over every Jew according to his aspect and level. Many have fallen into the deepest abysses, until it appears to them, God forbid, that no hope remains—especially now, at the end of the exile, in these final days, in the footsteps of Mashiach, when every person knows within his own soul the afflictions and pains of his heart. Nevertheless, in the end they will all be rectified, and not one of them will be lost. For Hashem, blessed be He, devises means so that no one driven away shall remain banished from Him (II Samuel 14:14). In truth, there are times when specifically upon reaching a place exceedingly low and distant from holiness, a person is aroused there with a great awakening toward Hashem, blessed be He. (Likutay Halachos, Laws of the Blessing over Fragrance and the Blessing of Thanksgiving 4:45)

Segment 71
HE:
בצר לך... באחרית הימים (דברים ד', ל')

איתא בדברי רבינו זכרונו לברכה, שעיקר הזמן הוא מחמת שאין הדעת בשלמות. וכל מה שהדעת נקטן ביותר, נדמה יותר שיש זמן; אבל כשיש דעת נתבטל הזמן. וכל מה שנתגדל הדעת ביותר, יודעין שאין זמן כלל, עד שיוכל על ידי שלמות הדעת בתכלית לזכות לבחינת למעלה מהזמן לגמרי.

EN:
When You Are in Distress… at the End of Days (Deuteronomy 4:30)

Our Rebbe, of blessed memory, taught that time exists principally because awareness is incomplete. The more awareness is diminished, the more it appears that time exists; but when awareness is present, time is nullified. The more awareness grows, the more one knows that time does not exist at all, until through the ultimate perfection of awareness one can merit the aspect that is altogether above time.

Segment 72
HE:
ועל כן בשינה, שאז הדעת נסתלק לגמרי ולא נשאר רק כוח המדמה, אז נדמה לאדם שברבע שעה עוברים כמה שנים, כמו שנדמה בחלום. נמצא שאז רבע שעה היא שבעים שנים, כי מחמת חסרון הדעת נדמה שאפילו רבע שעה הוא זמן גדול. ואחר כך, כשמתעוררים מהשינה, אז רואים שזה הזמן שנדמה בחלום שהוא כמה וכמה שנים, באמת אינו רק רבע שעה. נמצא שנקטן הזמן על ידי הדעת.

EN:
Therefore, during sleep, when awareness has altogether departed and only the imaginative faculty remains, it appears to a person that several years pass within a quarter of an hour, as occurs in a dream. A quarter of an hour is then seventy years, for because awareness is lacking, even a quarter of an hour appears to be a long time. Afterward, upon awakening from sleep, one sees that the span that appeared in the dream to be many years was in truth only a quarter of an hour. It follows that time is diminished through awareness.

Segment 73
HE:
וכמו כן למעלה למעלה: ככל שהדעת יותר גדול, נקטן גם הזמן שנדמה אצלנו בהקיץ שהוא זמן גדול; ושם, במקום שהדעת יותר גדול, נקטן הזמן יותר. וכן למעלה למעלה, עד תכלית שלמות הדעת, ששם הוא למעלה מהזמן לגמרי וכו'. עיין שם כל זה היטב בליקוטי מוהר"ן תנינא, ס"א. נמצא שעיקר הזמן הוא בבחינת חסרון הדעת, ולהפך, ביטול הזמן הוא על ידי שלמות הדעת.

EN:
The same applies higher and still higher: the greater the awareness, the more even the span that appears long to us while awake is diminished. There, where awareness is greater, time is diminished still further; and so it continues higher and higher, until the ultimate perfection of awareness, where one is altogether above time, and so forth. See the full explanation in Likutay Moharan II 61. It follows that time exists principally in the aspect of deficient awareness; conversely, time is nullified through perfected awareness.

Segment 74
HE:
וחסרון הדעת הוא בחינת דינים, כי כל מה שהדעת נשלם יותר, נגדל החסד והרחמנות ביותר, כמבואר כמה פעמים בדברי רבינו זכרונו לברכה. וזה בחינת מה שמובא בראשי פרקים (ליקוטי מוהר"ן תנינא, ע"ט) על הפסוק "בצר לך" וכו', "באחרית הימים" וכו', "ושבת" וכו' (דברים ד', ל'). כי "אחרית הימים" זה בחינת זמן, ששם בזמן שייך לומר "אחרית הימים"; ושם עיקר אחיזת הדינים, חס ושלום, כנ"ל.

EN:
Deficient awareness is an aspect of judgments, for the more awareness is perfected, the more kindness and compassion increase, as explained many times in the teachings of our Rebbe, of blessed memory. This is the aspect of what is brought in the introductory outline to Likutay Moharan II 79 concerning the verse: “When you are in distress,” and so forth; “at the end of days,” and so forth; “and you shall return,” and so forth (Deuteronomy 4:30). “The end of days” is an aspect of time, for only within time is it applicable to speak of an end of days; and there lies the principal hold of judgments, God forbid, as described above.

Segment 75
HE:
וזהו: "בצר לך ומצאוך" וכו', "באחרית הימים" (דברים ד', ל') — "באחרית הימים" דייקא, שהיא בחינת תוקף הזמן, שהוא בחינת הסתלקות הדעת, שהוא בחינת גבורות ודינים, חס ושלום, בחינת "בצר לך" וכו'. ואז צריכין לעשות תשובה כדי לזכות לבחינת למעלה מהזמן, שזוכין על ידי התשובה, כמובא במאמר הנ"ל (ליקוטי מוהר"ן תנינא, ע"ט). ועל ידי זה נמתק הזמן ועולה למעלה מהזמן, ואזי נמתקין כל הדינים, בחינת "בצר לך", על ידי הדעת שנתגדל, שהוא בחינת למעלה מהזמן וכו' כנ"ל. וזה "בצר לך" וכו', "באחרית הימים" דייקא כנ"ל; אז "ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו" דייקא (דברים ד', ל'). היינו שתעשה תשובה, ואז תזכה לבחינת למעלה מהזמן ותזכה לשמוע הקול, ואז נמתק הכל. (ליקוטי הלכות, הלכות ראש השנה ה', ב')

EN:
This is: “When you are in distress and all these things find you… at the end of days” (Deuteronomy 4:30)—specifically “at the end of days,” the aspect of time at its greatest intensity. This is the aspect of the departure of awareness, which is the aspect of gevuroas and judgments, God forbid—the aspect of “when you are in distress.” One must then perform teshuvah in order to merit the aspect above time, which is attained through teshuvah, as brought in the teaching cited above (Likutay Moharan II 79). Through this, time is sweetened and ascends above time; all judgments, the aspect of “when you are in distress,” are then sweetened through the awareness that has grown, which is the aspect above time, as described above. Thus, specifically “when you are in distress… at the end of days,” then “you shall return to Hashem your God and listen to His voice” (Deuteronomy 4:30). That is, you shall perform teshuvah, then merit the aspect above time and merit hearing the voice; everything will then be sweetened. (Likutay Halachos, Laws of Rosh Hashanah 5:2)

Segment 76
HE:
אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים (דברים ד', ל"ה)

עיקר השארתו של אדם לאחר מיתתו הם הבנים שנשארין אחריו, הממלאין את מקומו. ועיקר הוא הדעת; היינו כשזוכה שנשארין ממנו בנים שקיבלו ממנו דעתו הקדושה. כי כל אחד מישראל יש לו חלק בהדעת הקדוש, כי עיקר הדעת הוא לדעת את ה', כמו שכתוב: "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים" וכו' (דברים ד', ל"ה). וכל אחד מישראל הוא חלק אלוה ממעל, ונשמתו מושרשת בהדעת הקדוש הזה, שהוא שורש כל הנשמות כולם. כי חכמה היא שורש הכל, כמו שכתוב: "כולם בחכמה עשית" (תהלים ק"ד, כ"ד). ועל כן כל אחד מישראל, כפי אחיזתו בהדעת הקדוש וכפי מעשיו הטובים, כן נתגלה על ידו ידיעת אלקותו יתברך. וזה עיקר השארתו לאחר מיתתו: דהיינו מה שהודיע לבניו וציווה אותם שישמרו דרך ה'. וזה הדעת הוא עיקר השארתו. (ליקוטי הלכות, הלכות מתנת שכיב מרע ג', ב')

EN:
You Were Shown in Order to Know That Hashem Is God (Deuteronomy 4:35)

A person’s principal legacy after his death consists of the children who remain after him and fill his place. The principal matter is awareness: when he merits leaving children who received his holy awareness from him. Every Jew possesses a portion in holy awareness, for the essence of awareness is to know Hashem, as it is written: “You were shown in order to know that Hashem is God,” and so forth (Deuteronomy 4:35). Every Jew is a portion of God above, and his soul is rooted in this holy awareness, which is the root of all souls. For wisdom is the root of everything, as it is written: “You made them all with wisdom” (Psalms 104:24). Therefore, according to each Jew’s hold upon holy awareness and according to his good deeds, knowledge of His blessed Godliness is revealed through him. This is his principal legacy after his death: what he made known to his children and his command that they guard the way of Hashem. This awareness is his principal legacy. (Likutay Halachos, Laws of a Deathbed Gift 3:2)

Segment 77
HE:
עיקר הבריאה בגין דישתמודעין ליה, כי "לא תהו בראה, לשבת יצרה" (ישעיהו מ"ה, י"ח). ועיקר יישוב העולם הוא כשהעולם יודעין ממנו יתברך, כמבואר בתורה ז' בליקוטי מוהר"ן תנינא; עיין שם. כי עיקר התגלות אלקותו יתברך הוא על ידי הדעת שמאירין בבן ותלמיד, שהוא השגת "איה מקום כבודו" והשגת "מלא כל הארץ כבודו". וצריכין לכלול שתי ההשגות יחד כדי שיהיה להם יראה כנ"ל.

EN:
The principal purpose of Creation is “so that He may be known,” for “He did not create it for emptiness; He formed it to be inhabited” (Isaiah 45:18). The world is principally settled when those in the world know of Him, blessed be He, as explained in teaching 7 of Likutay Moharan II; see there. His blessed Godliness is principally revealed through the awareness illuminated within a son and disciple: the attainment of “Where is the place of His glory?” and the attainment of “the whole earth is filled with His glory.” These two attainments must be integrated so that they possess fear, as described above.

Segment 78
HE:
כי באמת אי אפשר לידע ולהאמין בה' יתברך כי אם על ידי שתי בחינות ההשגות הנ"ל יחד, דהיינו השגת "איה" ו"מלא", שהיא השגת הבן והתלמיד. כי ה' יתברך, כביכול, סתום וגליא: הוא נסתר מצד עצמו ונגלה מצד פעולותיו. וסתום וגליא זה בחינת שתי ההשגות הנ"ל: סתום זה בחינת "איה מקום כבודו", וגליא זה בחינת "מלא כל הארץ כבודו". וצריכין לכלול שניהם יחד, שזהו עיקר הדעת אותו יתברך.

EN:
In truth, it is impossible to know and believe in Hashem, blessed be He, except through both aspects of attainment together: the attainment of “Where?” and of “filled,” which are the attainments of the son and disciple. Hashem, blessed be He, is, as it were, concealed and revealed: concealed in respect to Himself and revealed in respect to His actions. Concealed and revealed correspond to these two attainments. Concealed is the aspect of “Where is the place of His glory?”; revealed is the aspect of “the whole earth is filled with His glory.” Both must be integrated, for this is the principal knowledge of Him, blessed be He.

Segment 79
HE:
ומי שמפריד, חס ושלום, זה מזה, הוא "נרגן מפריד אלוף" (משלי ט"ז, כ"ח), שמפריד אלופו של עולם. ומשם נמשכין כל הכפירות והאפיקורסות וכל האמונות הכוזבות ועבודות זרות. כי על ידי בחינת "איה" לבד יכול ליפול לכפירות ואפיקורסות גמור, מחמת שרואה שאי אפשר להשיגו בשום אופן. וכל הכפירות והאפיקורסות נמשכין מבחינה זו, על ידי שמפרידין בחינת "איה" מבחינת "מלא כל הארץ כבודו".

EN:
One who separates these from one another, God forbid, fulfills “a contentious person separates the Master” (Proverbs 16:28): he separates the Master of the world. From this are drawn all denial and heresy, false beliefs, and idolatrous worship. Through the aspect of “Where?” alone, a person can fall into complete denial and heresy, because he sees that Hashem cannot be attained in any manner. All denial and heresy are drawn from this aspect, when “Where?” is separated from “the whole earth is filled with His glory.”

Segment 80
HE:
ולהפך, על ידי בחינת השגת "מלא כל הארץ כבודו" לבד נמשכין, חס ושלום, אמונות כוזבות ועבודות זרות, שנמשכין מריבוי אור וכו'. כי על ידי שיודעין שמלא כל הארץ כבודו וה' יתברך נמצא בכל דבר, על ידי זה נפלו לשטות של עבודה זרה, ועובדים עץ ואבן. וכל זה על ידי הפירוד שעושין בין בחינת "איה" ובין בחינת "מלא כל הארץ כבודו".

EN:
Conversely, through attaining “the whole earth is filled with His glory” alone, false beliefs and idolatrous worship are drawn, God forbid, arising from an excess of light, and so forth. Because people know that the whole earth is filled with His glory and that Hashem, blessed be He, is present within everything, they thereby fall into the folly of idolatry and worship wood and stone. All this comes from separating the aspect of “Where?” from the aspect of “the whole earth is filled with His glory.”

Segment 81
HE:
כי באמת צריכין לכלול שתי השגות אלו יחד: להאמין שמלא כל הארץ כבודו, ואף על פי כן הוא סתום ונעלם בתכלית ההעלם, ואי אפשר להשיגו ולידע ממנו כלל; ואסור לנו לעבוד שום דבר בלתי לה' לבדו. כי עיקר התגלות אלקותו יתברך הוא על ידי שנכללין שתי השגות אלו יחד כנ"ל. שזהו בחינת הדעת שהאיר משה בישראל, בחינת "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים" (דברים ד', ל"ה).

EN:
In truth, these two attainments must be integrated: one must believe that the whole earth is filled with His glory, while He nevertheless remains concealed and hidden in ultimate concealment and cannot be attained or known at all. We are forbidden to worship anything other than Hashem alone. His blessed Godliness is principally revealed when these two attainments are integrated, as described above. This is the aspect of the awareness Moshe illuminated within Israel: “You were shown in order to know that Hashem is God” (Deuteronomy 4:35).

Segment 82
HE:
"ה' הוא האלקים" זה בחינת כלליות שתי ההשגות הנ"ל. כי "ה'" הוא בחינת "איה מקום כבודו", כי שם הוי"ה ברוך הוא סתום ונעלם בתכלית ההעלם, בבחינת "זה שמי לעלם" (שמות ג', ט"ו); ודרשו רבותינו זכרונם לברכה: "לעלם" — לשון העלמה (פסחים נ'.), כי הוא סתום ונעלם, בחינת "איה מקום כבודו". "אלקים" זה בחינת מלכות, כידוע, שהוא בחינת "מלא כל הארץ כבודו". וצריכין לכללם יחד, שזהו עיקר ידיעתו יתברך, בבחינת "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים", בחינת "ה' אחד ושמו אחד" (זכריה י"ד, ט'). שזהו תכלית הייחוד שאנו מייחדין בכל המצוות ומעשים טובים. כי על ידי כלליות שתי ההשגות האלו יחד, על ידי זה עיקר התגלות אלקותו ומלכותו בעולם; ואז יכולין לידע ממנו ולהאמין בו יתברך, שזהו עיקר תכלית הבריאה, בגין דישתמודעין ליה, וכנ"ל. (ליקוטי הלכות, הלכות חזקת מטלטלין ג', ט', י"א)

EN:
“Hashem is God” is the aspect of integrating the two attainments described above. “Hashem” is the aspect of “Where is the place of His glory?” for the blessed Name Havayah is concealed and hidden in ultimate concealment, in the aspect of “This is My Name forever” (Exodus 3:15). Our Sages, of blessed memory, interpreted l’olam, “forever,” as though written l’alem, “to conceal” (Pesachim 50a), for He is concealed and hidden, the aspect of “Where is the place of His glory?” “God” is the aspect of kingship, as is known, which is the aspect of “the whole earth is filled with His glory.” They must be integrated, for this is the principal knowledge of Him, blessed be He, the aspect of “You were shown in order to know that Hashem is God” and “Hashem shall be One and His Name One” (Zechariah 14:9). This is the ultimate unification we effect through all mitzvoas and good deeds. Through integrating these two attainments, His blessed Godliness and kingship are principally revealed in the world; then it becomes possible to know of Him and believe in Him, blessed be He. This is the principal purpose of Creation: “so that He may be known,” as described above. (Likutay Halachos, Laws of Presumptive Ownership of Movable Property 3:9, 11)

Segment 83
HE:
וידעת היום והשבת אל לבבך (דברים ד', ל"ט)

העיקר לקשר הדעת אל הלב. וזה נעשה על ידי התורה וחידושי ביאורים, שמצמצמין על ידם התנוצצות המוחין בשכל גדול, במלאכה גדולה, בבחינת "בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה" (שמות ל"ה, ל"א), עד שבונין מהם החידוש והביאור שמגלין.

EN:
You Shall Know Today and Return It to Your Heart (Deuteronomy 4:39)

The principal matter is to connect awareness to the heart. This is accomplished through Torah and original explanations, by means of which the sparkling illumination of the mochin is constricted with great intellect and great craftsmanship, in the aspect of “with wisdom, understanding, awareness, and every craft” (Exodus 35:31), until the original teaching and explanation being revealed are constructed from them.

Segment 84
HE:
ועל כן תפילין של יד בבית אחד. כי כשרוצין להמשיך ביאורי התורה מהתנוצצות המוחין, עיקר החידוש והביאור הוא מה שמכניסין התנוצצות המוחין לתוך בית אחד, דהיינו לתוך דרוש אחד. כי דברי תורה עניים במקומם ועשירים במקום אחר (ירושלמי ראש השנה ג', ה'). ועיקר הביאור והדרוש הוא מה שמחברין חכמות התורה מכמה וכמה מקומות רחוקים, ומחברין אותן יחד לתוך דרוש וביאור אחד, שהוא בית אחד. כי בתחילה התנוצצות המוחין הם בהרבה בתים: כל מוח ומוח נמשך לתוך בית מיוחד, שבכללם הם ארבעה, בחינת ארבעה בתים של ראש. כי מגודל התנוצצותם והארתם אי אפשר לקבלם בבית אחד כי אם בארבעה בתים. אבל אחר כך מצמצמין אותן לתוך בית אחד, לתוך דרוש אחד, כי זה עיקר ענין הביאור והדרוש. (ליקוטי הלכות, הלכות תפילין ו', י"ד)

EN:
The tefillin of the arm therefore have a single compartment. When one wishes to draw Torah explanations from the sparkling illumination of the mochin, the principal innovation and explanation consists of bringing that illumination into one compartment—that is, into a single exposition. For words of Torah may be poor in their own place and rich elsewhere (Jerusalem Talmud, Rosh Hashanah 3:5). The principal explanation and exposition is formed by joining Torah wisdom from many distant places and combining it into one exposition and explanation, which is one compartment. Initially, the sparkling illuminations of the mochin occupy numerous compartments: each moach is drawn into a distinct compartment, four in total, corresponding to the four compartments of the head-tefillin. Because of their intense sparkle and illumination, they cannot be received within one compartment, but require four. Afterward they are constricted into one compartment, into one exposition, for this is the essence of explanation and exposition. (Likutay Halachos, Laws of Tefillin 6:14)

Segment 85
HE:
על ידי הדעת והחכמות של אדם יכול ליפול בטעויות גדולות, חס ושלום, ויוכל על ידי חכמתו להטות לגמרי, חס ושלום, מדרכי ה'. כי אסור לסמוך על דעתו וחכמתו לבד, כמבואר בדברי רבינו זכרונו לברכה כמה פעמים. רק עיקר השלמות הוא: כל מה שנתרבה ונתוסף דעתו ומכיר ביותר בגדולת ה' יתברך, שיראה להמשיך הדעת אל הלב, בבחינת "וידעת היום והשבות אל לבבך" (דברים ד', ל"ט).

EN:
Through his own knowledge and wisdom, a person can fall into grave errors, God forbid, and his wisdom can cause him to deviate altogether from the ways of Hashem, God forbid. One may not rely upon one’s own knowledge and wisdom alone, as explained many times in the teachings of our Rebbe, of blessed memory. The principal perfection is that whenever one’s awareness increases and he recognizes more of the greatness of Hashem, blessed be He, he should seek to draw that awareness into the heart, in the aspect of “You shall know today and return it to your heart” (Deuteronomy 4:39).

Segment 86
HE:
שצריכין להמשיך הדעת אל הלב. כמו ששמעתי מרבינו זכרונו לברכה שאמר: הלא גם אומות העולם יש להם דעת וחכמות, אך שהדעת שלהם הוא בלא לב; והעיקר להמשיך הדעת אל הלב, בבחינת "וידעת היום והשבות" וכו'. היינו, כשזוכה לאיזה דעת, ימשיך הדעת אל הלב ויסתכל היטב בעצמו אם מעשיו עולים יפה כפי חכמתו, ואם לבו שלם עם ה', שיתבטלו כל תאוות וחמדת הגוף — כל מה שלב האדם חומד — כולם יתבטלו נגדו יתברך. ולא תהיה לו שום תאווה וחמדה כלל, רק לה' יתברך.

EN:
Awareness must be drawn into the heart. I heard our Rebbe, of blessed memory, say: the nations of the world also possess knowledge and wisdom, but theirs is knowledge without a heart. The principal matter is to draw awareness into the heart, in the aspect of “You shall know today and return it,” and so forth. That is, when a person merits some awareness, he must draw it into the heart and examine himself carefully: do his actions accord properly with his wisdom? Is his heart whole with Hashem, so that every desire and craving of the body—everything the human heart covets—is nullified before Him, blessed be He? He should possess no desire or craving whatsoever except for Hashem, blessed be He.

Segment 87
HE:
כי כך יפה לו כפי הדעת שזכה עכשיו להכיר בגדולתו יתברך. וישתדל עכשיו לעבוד את ה' במצוות מעשיות ועבודות דקדושה, באופן שיהיו מעשיו מרובין מחכמתו; כי "לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה" (אבות א', י"ז). וכמבואר במאמר ה' בליקוטי מוהר"ן תנינא, שצריכין להשליך את כל החכמות ולעבוד ה' יתברך בפשיטות גמור.

EN:
This is what properly accords with the awareness he has now merited of His blessed greatness. He should now strive to serve Hashem through practical mitzvoas and holy forms of service, so that his deeds exceed his wisdom; for “study is not the principal matter, but action” (Avos 1:17). As explained in teaching 5 of Likutay Moharan II, one must cast aside all sophistication and serve Hashem, blessed be He, with complete simplicity.

Segment 88
HE:
נמצא שכל מה שזוכה לדעת יותר ולהכיר יותר בגדולתו יתברך, הוא ממשיך בכל פעם הדעת אל הלב והגוף, להשתדל לעשות מעשים טובים ועבודות דקדושה כפי הדעת שזכה עכשיו. וכל מה שיש לו דעת ביותר, עובד יותר ועושה מעשים טובים ביותר בשביל ה' יתברך, בפשיטות גמור בלי שום חכמות. ואינו נמשך אחר חכמתו להיות נשאר עם החכמות לבד, חס ושלום, בלי עבודות, חס ושלום. רק עיקר חכמתו הוא להשליך החכמות; דהיינו, כל מה שזוכה ליותר חכמות ומכיר ביותר אותו יתברך, הוא משתדל בכל פעם יותר לעבוד אותו יתברך בפשיטות, בעבודות בלי חכמות. כי זה עיקר עבודתו יתברך, ועל כן הוא משליך בכל פעם את החכמות בשביל עבודתו יתברך. נמצא שממשיך את כל חכמתו אל הלב והגוף, דהיינו אל עבודות ועשיות דקדושה, שזה העיקר. (ליקוטי הלכות, הלכות יום הכיפורים ב', ג')

EN:
It follows that whenever a person merits greater knowledge and a greater recognition of His blessed greatness, he repeatedly draws that awareness into the heart and body, striving to perform good deeds and holy service in accordance with the awareness he has now attained. The more awareness he possesses, the more he serves and performs good deeds for Hashem, blessed be He, with complete simplicity and without sophistication. He does not follow his wisdom only to remain with wisdom alone, God forbid, without Divine service, God forbid. Rather, the principal expression of his wisdom is to cast aside sophistication. The more wisdom he merits and the more fully he recognizes Him, blessed be He, the more he strives each time to serve Him with simplicity, through acts of service without sophistication. For this is the essence of His service, and he therefore casts aside his sophistication each time for the sake of serving Him. He thus draws all his wisdom into the heart and body—that is, into holy service and action, which are the principal matter. (Likutay Halachos, Laws of Yom Kippur 2:3)

Segment 89
HE:
אמר רבינו זכרונו לברכה שאיתא בספר אחד, שמה שמובא בספרי המחקרים ראיה שצריכין לחקור מהפסוק "וידעת היום והשבות אל לבבך" וכו' (דברים ד', ל"ט) — שצריכין לדעת אותו יתברך על פי חקירות — זה הפירוש הוא מכת הקראים, שהם מפרשים פסוק זה כך, שצריכין לדעת אותו יתברך על פי חקירות. אבל האמת לא כן הוא; כי באמת העיקר לדעת אותו יתברך הוא רק על ידי אמונה שלמה, שעל ידי זה דייקא זוכין אחר כך לדעת והשגה גדולה בידיעת רוממותו יתברך שמו. וכמו שכתוב: "וארשתיך לי באמונה, וידעת את ה'" (הושע ב', כ"ב). ועיין בליקוטי הלכות, יורה דעה, הלכות גילוח; שם מבואר היטב שעיקר הידיעה הוא על ידי אמונה; עיין שם.

EN:
Our Rebbe, of blessed memory, said that one book discusses the proof brought by philosophical works from the verse “You shall know today and return it to your heart,” and so forth (Deuteronomy 4:39), claiming that one must know Him, blessed be He, through philosophical investigations. This interpretation belongs to the Karaite sect, who interpret the verse to require knowledge of Him through investigation. The truth, however, is not so. In truth, the principal way of knowing Him, blessed be He, is only through complete emunah; specifically through this one afterward merits great knowledge and attainment in knowing the exaltedness of His blessed Name. Thus it is written, “I shall betroth you to Me with emunah, and you shall know Hashem” (Hosea 2:22). See Likutay Halachos, Yoreh Deah, Laws of Shaving, where it is thoroughly explained that knowledge comes principally through emunah; see there.

Segment 90
HE:
ובאמת, עיקר הפירוש הפשוט של פסוקים אלו המזהירים לדעת אותו יתברך, כגון "וידעת היום והשבות" וכו', וכן "דע את אלקי אביך ועבדהו" (דברי הימים א' כ"ח, ט'), וכן "דעו כי ה' הוא אלקים" וכו' (תהלים ק', ג') — עיקר האזהרה הזאת היא בפשיטות: לדעת ולזכור אותו יתברך תמיד בכל עת, ואל ישכח אותו יתברך חס ושלום בשום עת. כמו למשל שדרך המלכים והאדונים שמזהירין את עבדיהם שידעו שיש עליהם מושל; ובפרט אנשי חיל של המלכים, שמלמדין אותם שידעו מי המלך והקיסר שלהם, למען תהיה יראתו על פניהם ויעבדו עבודתם בשלמות. וכן הרגילות לומר לעבד: דע שיש עליך אדון ומושל; שהכוונה שייקח זאת בדעתו בכל עת ואל ישכח, לבל יעשה שום דבר נגד רצונו. כמו כן, להבדיל, במלכותא דשמיא, שמזהיר אותנו: "דע את אלקי אביך" וכו' — היינו ידוע תדע ואל תשכח בשום עת. וכן "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים" וכו', וכן "דעו כי ה' הוא אלקים". (שיחות הר"ן, רי"ז)

EN:
In truth, the principal plain meaning of these verses warning us to know Him, blessed be He—such as “You shall know today and return it,” and so forth; “Know the God of your father and serve Him” (I Chronicles 28:9); and “Know that Hashem is God,” and so forth (Psalms 100:3)—is simply a warning to know and remember Him, blessed be He, continually at every moment, and never to forget Him, blessed be He, God forbid. By analogy, kings and masters customarily warn their servants to know that a ruler stands over them. Soldiers of kings are particularly trained to know who their king and emperor is, so that his fear will remain before them and they will perform their service perfectly. It is likewise customary to tell a servant: know that you have a master and ruler over you. The intention is that he keep this constantly in mind and not forget, so that he will do nothing against his master’s will. So too—distinguishing the sacred from the mundane—in the Kingdom of Heaven, which warns us, “Know the God of your father,” and so forth: know this with certainty and never forget it. The same applies to “You shall know today and return it to your heart that Hashem is God,” and so forth, and “Know that Hashem is God.” (Sichos HaRan 217)

Segment 91
HE:
וידעת היום והשבת אל לבבך... אין עוד (דברים ד', ל"ט)

אי אפשר לזכות לאמת בשלמות כי אם כשאינו נצרך לבריות, שאז דייקא האמת בשלמות. אך לכאורה קשה: אם כן, רוב העולם נצרכין לבריות, כי צריכים רובם לקבל טובה זה מזה; ומאחר שהוא צריך לחברו לאיזה דבר, אם כן הוא בכלל נצרך לבריות? וכן כל הצדיקים הגדולים, כל פרנסתם ממה שמקבלין מהמון עם; אם כן, לפי זה הם רחוקים, חס ושלום, מן אמת!

EN:
You Shall Know Today and Return It to Your Heart… There Is Nothing Else (Deuteronomy 4:39)

One cannot merit truth in perfection unless one is not dependent upon other people; specifically then is truth complete. At first sight, however, this is difficult. Most people depend upon others, for most must receive benefits from one another. Since a person needs another for something, does he not fall within the category of one dependent upon people? The same applies to all the great tzaddikim, whose entire livelihood comes from what they receive from the general public. According to this, would they be distant from truth, God forbid?

Segment 92
HE:
אך באמת עיקר התכלית שצריכין לידע כי "אין עוד מלבדו" (דברים ד', ל"ה) — אין עוד ממש. דהיינו שאין שום דבר נמצא בעולם, רק הוא יתברך לבדו. כמו שכתוב: "וידעת היום" וגו', "כי ה' הוא האלקים" וגו', "אין עוד" (דברים ד', ל"ט) — אין עוד ממש. כי אין שום דבר נמצא בעולם כלל וכלל, רק הוא לבדו יתברך; וכולא קמיה כלא חשיבא ממש, כי הכל בטל במציאות ממש נגדו יתברך.

EN:
In truth, however, the principal goal is to know that “there is nothing else besides Him” (Deuteronomy 4:35)—literally nothing else. Nothing exists in the world except Him alone, blessed be He. Thus it is written: “You shall know today… that Hashem is God… there is nothing else” (Deuteronomy 4:39)—literally nothing else. Nothing whatsoever exists in the world except Him alone, blessed be He; before Him everything is truly considered as nothing, for all existence is literally nullified before Him, blessed be He.

Segment 93
HE:
ועל כן, כשמקבלין מאחד פרנסה או הטבה אחרת, הוא מקבל ממנו יתברך בעצמו, מאחר שיודע שהכל אין ואפס והפועל נכלל בהכוח. ואזי הוא מקבל רק מהכוח הראשון, דהיינו מהבורא יתברך שמו. וזה עיקר בקשתנו: "ואל תצריכנו לידי מתנת בשר ודם" (ברכת המזון). דהיינו שלא לטעות ולחשוב שהוא מקבל מהבשר ודם ממש, רק שידע שאפילו כשהוא מקבל טובה מחברו, הוא מקבל רק מהכוח הראשון, שהוא הבורא יתברך שמו. ואז הוא בוודאי אינו נצרך לבריות, אף על פי שהוא מקבל מהם.

EN:
Therefore, when a person receives a livelihood or another benefit from someone, he receives it from Him Himself, blessed be He, since he knows that everything is nothing and naught and that the effect is included within its power. He then receives only from the First Power—that is, from the Creator, blessed be His Name. This is the principal meaning of our request, “Do not make us dependent upon gifts from flesh and blood” (Grace after Meals): that we should not err and think we receive from flesh and blood itself, but should know that even when one receives a benefit from another person, he receives only from the First Power, the Creator, blessed be His Name. He is then certainly not dependent upon people, although he receives through them.

Segment 94
HE:
וזה בעצמו בחינת אמת, כי זה עיקר האמת כשיודעין שהפועל מקושר בהכוח, ואין שום דבר בלעדו יתברך, רק כולו חד. אז דייקא זוכין לאמת, כי אמת הוא רק אחד, וכמבואר במקום אחר. דהיינו כשיודעין שהכל אין כנגדו, אין ממש, ואחר הבריאה הוא ממש כמו קודם הבריאה, כי הפועל מקושר בהכוח באחדות גמור — ואזי הוא בחינת אמת. ודבר זה אי אפשר להסביר, רק כל חד כפום מה דמשער בליביה. (ליקוטי הלכות, הלכות מתנת שכיב מרע ב', ה'; על פי אוצר היראה, אמת, ס"ז)

EN:
This itself is the aspect of truth, for the principal truth is to know that the effect is bound to its power and that nothing exists besides Him, blessed be He; all is one. Specifically then does one merit truth, for truth is only one, as explained elsewhere. That is, one knows that everything is nothing before Him—literally nothing—and that after Creation it is exactly as before Creation, for the effect remains bound to the power in complete unity. This is the aspect of truth. This matter cannot be explained; each person apprehends it according to what his heart can estimate. (Likutay Halachos, Laws of a Deathbed Gift 2:5; following Otzar HaYirah, “Truth,” 67)

Segment 95
HE:
פנים בפנים (דברים ה', ד')

התלמיד והרב הם בחינת חמה ולבנה. ואם התלמיד יש לו פנים, היינו בחינת אנפין נהירין, אז יכול לקבל אור פני הרב עד שיתראה בפניו אור פני הרב ממש, וכמו שהלבנה מקבלת אור השמש. וזהו ענין קבלת פני תלמיד חכם: היינו קבלת פנים של הרב לתוך הפנים שלו ממש. אך אם התלמיד אין לו פנים, דהיינו שהוא בבחינת אנפין חשוכין על ידי שהוא משוקע בתאוות ממון, אז אין מתראה בתוכו פני הרב. וכן מי שהוא עזות פנים, אין לו גם כן פנים דקדושה ואינו יכול לקבל פני הרב בהפנים שלו כנ"ל.

EN:
Face to Face (Deuteronomy 5:4)

The disciple and teacher are aspects of the moon and sun. If the disciple possesses a countenance—that is, the aspect of anpin nehirin, an illuminated countenance—he can receive the light of the teacher’s face until the light of the teacher’s face is actually visible upon his own, just as the moon receives the sun’s light. This is the meaning of receiving the countenance of a Torah scholar: literally receiving the teacher’s countenance into one’s own face. But if the disciple has no countenance—that is, he is of the aspect of anpin chashochin, a darkened countenance, because he is immersed in the desire for money—the teacher’s face is not visible within him. Likewise, one who is brazen-faced does not possess a holy countenance and cannot receive the teacher’s face within his own, as described above.

Segment 96
HE:
וזה שכתוב: "פנים בפנים דיבר ה' עמכם" וכו' (דברים ה', ד'). היינו, בשעת מתן תורה היו ישראל בבחינת אנפין נהירין, והיו יכולים לקבל פנים דקדושה, היינו שיתראה בתוכם פנים דקדושה כנ"ל. וזהו "פנים בפנים" — שפנים דקדושה היה בתוך פניהם, בחינת קבלת פנים כנ"ל. וזהו "דיבר ה' עמכם" — שהדיבור היה מדבר עם כל אחד ויוצא מכל אחד מישראל, מאחר שנכלל בתוכו פנים דקדושה כנ"ל. אך מי שהוא עזות פנים, אין לו פנים דקדושה ואינו יכול לקבל פנים כנ"ל. ועל כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה: כל מי שיש לו עזות, בידוע שלא עמדו רגלי אבותיו על הר סיני (נדרים כ'.). (ליקוטי מוהר"ן א', קנ"ג, עם קיצור ליקוטי מוהר"ן השייך לו)

EN:
This is what is written: “Face to face Hashem spoke with you,” and so forth (Deuteronomy 5:4). At the Giving of the Torah, Israel was of the aspect of anpin nehirin and could receive a holy countenance, so that a holy countenance became visible within them, as described above. This is “face to face”: the holy countenance was within their faces, the aspect of receiving a countenance. This is “Hashem spoke with you”: the speech spoke with every individual and emerged from every member of Israel, since a holy countenance had been incorporated within him. But one who is brazen-faced has no holy countenance and cannot receive a countenance, as described above. Our Sages, of blessed memory, therefore said: concerning anyone who possesses brazenness, it is known that his ancestors’ feet did not stand at Mount Sinai (Nedarim 20a). (Likutay Moharan I 153, together with the corresponding abridgment in Kitzur Likutay Moharan)

Segment 97
HE:
מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי (דברים ה', כ"ו)

אמרו רבותינו זכרונם לברכה: "מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי" וכו' (דברים ה', כ"ו). אמר משה לישראל: כפויי טובה וכו'; בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לישראל "מי יתן" וכו', היה להם לומר: תן אתה וכו'. אף משה לא רמזה להם עד אחר ארבעים שנה וכו'. ומזה למדו שאין אדם עומד על סוף דעתו של רבו עד ארבעים שנה (עבודה זרה ה'.); עיין שם ברש"י ותוספות.

EN:
Would That Their Hearts Remain This Way, to Fear Me (Deuteronomy 5:26)

Our Sages, of blessed memory, taught concerning “Would that their hearts remain this way, to fear Me,” and so forth (Deuteronomy 5:26): Moshe said to Israel, “You are ungrateful,” and so forth. When the Holy One, blessed be He, said to Israel, “Would that,” and so forth, they should have answered, “You give it,” and so forth. Even Moshe did not intimate this to them until forty years later, and so forth. From this they learned that a person does not fully comprehend his teacher’s intention until forty years have passed (Avodah Zarah 5a); see Rashi and Tosafos there.

Segment 98
HE:
ומכל זה מבואר כמה מזהירים רבותינו זכרונם לברכה על התבודדות, דהיינו לפרש שיחתו לפני השם יתברך ולבקש מלפניו שייתן לנו יראת שמים לבלתי נחטא. אף על פי שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים (ברכות ל"ג:), אף על פי כן הכל בידו, וצריכין לבקש אותו יתברך דייקא על זה, וכמבואר שם במהרש"א.

EN:
All this demonstrates how strongly our Sages, of blessed memory, exhort us concerning hisbodedus: expressing one’s personal prayer before Hashem, blessed be He, and asking Him to give us yiras Shamayim so that we will not sin. Although everything is in the hands of Heaven except yiras Shamayim (Berachos 33b), everything is nevertheless in His hand, and we must specifically ask Him, blessed be He, for this, as the Maharsha explains there.

Segment 99
HE:
וכן מדברי רבותינו זכרונם לברכה הנזכרים צריכין ללמוד כמה צריכין לעסוק בזה, להבין סוף דעתם של רבותינו זכרונם לברכה שהזהירו אותנו על זה. כי הבעל דבר מחליש מאד דעת כל אחד ואחד, כאילו לא עליו כיוונו רבותינו זכרונם לברכה, לפי עכירת מעשיו וקשיות עורפו וכו'. אבל באמת אינו כן; רק השם יתברך רוצה שנבין בעצמנו סוף דעתו, שרצונו וחפצו שנבקש אותו תמיד: תן לנו אתה יתברך לב טוב וכשר ליראה את שמך!

EN:
From the words of our Sages cited above, we must also learn how extensively we must engage in this, in order to comprehend the full intent of our Sages, of blessed memory, who warned us about it. The adversary greatly weakens every person’s resolve, as though our Sages did not intend him, because of the sullied state of his deeds and his stubbornness, and so forth. In truth, however, this is not so. Hashem, blessed be He, wants us to understand His full intent ourselves: His will and desire are that we continually ask Him, “You, blessed be He, give us a good and upright heart to fear Your Name!”

Segment 100
HE:
ועיין בתוספות שם, שמשה בעצמו לא שם לבו כל כך לזה, כי לא היה צריך לזה, כי היה צדיק גדול. אבל ישראל, שלא היו במדרגה זו, היה להם ביותר לשום על לבם ולכוון דעת השם יתברך, שיבקשו אותו שישמרם מעברות ושייתן להם יראת שמים, בבחינת "תן אתה". והרי מבואר בתוספות הנ"ל הפך הדעת של קצת המהפכין את האמת, שאומרים שאין ראוי לעסוק בהתבודדות ולפרש שיחתו לפניו יתברך כי אם גדולי הצדיקים, אבל לא בני הנעורים, ובפרט אנשים מגושמים וכו'. הרי מבואר בתוספות הנ"ל ההפך ממש: שאדרבה, משה רבינו לא היה צריך לזה כל כך כי היה צדיק גדול; אבל על ישראל דייקא הקפיד מאד. מאחר שידעו את מדרגתם, מחמת זה דייקא היו צריכין להתחזק בהתבודדות ולהבין סוף דעתו של השם יתברך.

EN:
See Tosafos there: Moshe himself did not direct his attention to this so fully because he did not need it, for he was a great tzaddik. Israel, however, who were not on that level, should all the more have taken it to heart and discerned Hashem’s intent: they should ask Him to guard them from transgressions and give them yiras Shamayim, the aspect of “You give it.” Tosafos thus explicitly teaches the reverse of the opinion of those who invert the truth and claim that only great tzaddikim should practice hisbodedus and express their personal prayer before Him, blessed be He, but not young people and especially not materially oriented individuals, and so forth. Tosafos explains precisely the reverse. Moshe Rabbeinu did not need this so greatly because he was a great tzaddik; but the criticism was directed specifically against Israel. Since they knew their level, for that very reason they needed to strengthen themselves in hisbodedus and understand the full intent of Hashem, blessed be He.

Segment 101
HE:
שאף על פי שהוא עצמו אומר "מי יתן", שנראה מזה שאין הדבר בידו כביכול, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים", אף על פי כן רצונו שנבקש אותו: תן אתה! שזה ענין ההתבודדות: לפרש שיחתו בינו לבין קונו ולהתחנן ולבקש מלפניו על נפשו, שייתן לו ברחמיו יראת שמים לבל יחטא עוד. כי באמת לאמיתו הכל בידו יתברך, כמו שכמה פסוקים ומאמרי רבותינו זכרונם לברכה מורים על זה; רק שרצונו יתברך דייקא לבקש אותו על זה. וזה בעצמו כוונת "מי יתן והיה לבבם זה": היינו שישימו לבם היטב לזה, לבקש ולהתחנן מלפניו יתברך תמיד על זה ולומר "תן אתה" וכו'; ואז בוודאי יזכה אותם השם יתברך ליראת שמים ולכל טוב. (עיין בדף הסמוך להלכות שבת; על פי אוצר היראה, התבודדות, מ"ח)

EN:
Although He Himself says, “Would that,” which appears to imply that the matter is not in His hand, as it were—just as our Sages, of blessed memory, said, “Everything is in the hands of Heaven except yiras Shamayim”—He nevertheless desires that we ask Him, “You give it!” This is the meaning of hisbodedus: expressing one’s personal prayer privately between oneself and one’s Creator, pleading and asking Him for one’s soul, that in His compassion He grant him yiras Shamayim so that he will no longer sin. In absolute truth, everything is in His blessed hand, as numerous verses and teachings of our Sages indicate; but His blessed will is specifically that we ask Him for this. This itself is the intention of “Would that their hearts remain this way”: they must direct their hearts well to this, continually asking and pleading before Him, blessed be He, and saying, “You give it,” and so forth. Hashem, blessed be He, will then certainly grant them yiras Shamayim and every good. (See the adjacent page in Laws of Shabbos; following Otzar HaYirah, “Hisbodedus,” 48)

Segment 102
HE:
בכל הדרך אשר ציווה ה' אלקיכם אתכם תלכו (דברים ה', ל')

יש אילן נפלא, קדוש ונורא מאד, והוא בחינת העץ החיים, דמזון לכולא ביה, ותחותוהי תטלל כל חיות ברא, ובענפוהי ידורון כל ציפרי שמיא. וגודל התענוג שיש שם אין לשער. ועיקר קיבול השכר של הנשמה הוא כשזוכה לבוא אל זה האילן, שהוא העץ החיים שהוא למעלה מן המקום; ששם עולה הנשמה דרך העץ החיים להתענג על ה', "לחזות בנועם ה'" וכו' (תהלים כ"ז, ד'). אשרי הזוכה לזה. וזה העץ החיים הוא שורש התורה, שנקראת "עץ חיים היא למחזיקים בה" (משלי ג', י"ח). אבל אי אפשר להגיע לעץ החיים הנ"ל כי אם על ידי שהולכין תחילה בדרך שהולך לעץ החיים. והדרך הוא בחינת כלל מצוות התורה, שנקראים "דרך", כמו שכתוב: "בכל הדרך אשר ציווה ה' אלקיכם אתכם תלכו" (דברים ה', ל'); וכן בפסוקים הרבה. (ליקוטי הלכות, הלכות ספר תורה ג', ב'; על פי אוצר היראה, תלמוד תורה וקריאת התורה, ס"ז)

EN:
You Shall Walk upon the Entire Path That Hashem Your God Commanded You (Deuteronomy 5:30)

There is a wondrous tree, exceedingly holy and awesome. It is the aspect of the Tree of Life, in which there is nourishment for all; beneath it every wild creature takes shelter, and in its branches all the birds of heaven dwell. The magnitude of the delight found there cannot be estimated. The soul principally receives its reward when it merits reaching this tree, the Tree of Life that is above place. There the soul ascends by way of the Tree of Life to delight in Hashem, “to behold the pleasantness of Hashem,” and so forth (Psalms 27:4). Fortunate is one who merits this. This Tree of Life is the root of the Torah, which is called “a Tree of Life to those who grasp it” (Proverbs 3:18). But one cannot reach this Tree of Life without first walking upon the path that leads to it. That path is the aspect of the totality of the Torah’s mitzvoas, which are called a “path,” as it is written: “You shall walk upon the entire path that Hashem your God commanded you” (Deuteronomy 5:30), and likewise in many verses. (Likutay Halachos, Laws of a Torah Scroll 3:2; following Otzar HaYirah, “Torah Study and Torah Reading,” 67)

Segment 103
HE:
שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד (דברים ו', ד')

כל חיותנו וקדושתנו הוא בבחינת חוש השמיעה, שאנו מחויבים לשמוע בקול אבותינו הקדושים, שמסרו לנו התורה הקדושה והאמונה הקדושה מדור לדור. וזה בחינת "שמע ישראל, ה' אלקינו" וכו' (דברים ו', ד'), כי עיקר ידיעת אמונה הקדושה הוא בבחינת שמיעה דתליא בליבא, בחינת "נודע בשערים בעלה" (משלי ל"א, כ"ג) — כל חד כפום מה דמשער בליביה. (ליקוטי הלכות, הלכות פריה ורביה ג', ט"ז; על פי אוצר היראה, אמונה, קפ"ח; ועיין נגינה, י"א)

EN:
Hear, Israel: Hashem Is Our God, Hashem Is One (Deuteronomy 6:4)

All our vitality and holiness are of the aspect of the faculty of hearing, for we are obligated to heed the voice of our holy forefathers, who transmitted the holy Torah and holy emunah to us from generation to generation. This is the aspect of “Hear, Israel, Hashem is our God,” and so forth (Deuteronomy 6:4), for knowledge of holy emunah is principally an aspect of hearing that depends upon the heart. This is the aspect of “Her husband is known at the gates” (Proverbs 31:23)—each person according to what his heart can estimate. (Likutay Halachos, Laws of Procreation 3:16; following Otzar HaYirah, “Emunah,” 188; see also “Music,” 11)

Segment 104
HE:
קריאת שמע הוא בחינת הביטול אל התכלית, כמו שאומרים: "ה' אלקינו ה' אחד" (דברים ו', ד'), שהוא בחינת "ביום ההוא" וכו' (זכריה י"ד, ט'), כמו שפירש רש"י. והוא בחינת כולו טוב, בחינת "ה' הוא האלקים"; כמו שכתוב: "בה' אהלל דבר... באלקים אהלל דבר" (תהלים נ"ו, י"א). וזהו "ה' אלקינו ה' אחד" — שכולו אחד, כולו טוב.

EN:
Kreyas Shima is an aspect of self-nullification into the ultimate purpose, as we say: “Hashem is our God, Hashem is One” (Deuteronomy 6:4). This is the aspect of “on that day,” and so forth (Zechariah 14:9), as Rashi explains. It is the aspect of everything being good, the aspect of “Hashem is God,” as it is written: “Through Hashem I shall praise the word… through God I shall praise the word” (Psalms 56:11). This is “Hashem is our God, Hashem is One”: everything is one and everything is good.

Segment 105
HE:
וזה שדרשו רבותינו זכרונם לברכה שקריאת שמע נאמרת בכל לשון, כי "שמע" — בכל לשון שאתה שומע (ברכות י"ג.). כי מאחר שצריך להתבטל אל התכלית, ושם כולו אחד, כולו טוב, ואין שם שום רע כלל, על כן הרע של הלשונות נופל ונתבטל, ונשאר רק הטוב המלובש באותו הלשון. כי בוודאי בכל הלשונות יש שם טוב הנסתר שם, רק שהרע מכסה עליו. ועל כן מן הראוי שלא לומר דבר שבקדושה בשאר לשונות; אבל קריאת שמע, שהיא בחינת ביטול שהוא כולו טוב וכו' כנ"ל, על כן מותר לקרותה בכל לשון, כי הרע נופל ונתבטל ונשאר רק הטוב כנ"ל.

EN:
This explains why our Sages, of blessed memory, expounded that Kreyas Shima may be recited in any language: “Shima”—in any language that you understand (Berachos 13a). Since one must nullify oneself into the ultimate purpose, where everything is one, everything is good, and no evil exists at all, the evil within the languages falls away and is nullified, leaving only the good clothed within that language. Every language certainly contains good concealed within it, but evil covers that good. It is therefore ordinarily proper not to recite a sacred text in other languages. Kreyas Shima, however, is the aspect of self-nullification in which everything is good, as described above; it may therefore be recited in any language, for the evil falls away and is nullified, leaving only the good.

Segment 106
HE:
ועל כן מרומז בקריאת שמע דייקא שיש טוב בכל הלשונות. כמו שכתוב: "והיו לטוטפות בין עיניך" (דברים ו', ח'), ודרשו רבותינו זכרונם לברכה: "טט" בכתפי שתים, "פת" באפריקי שתים (מנחות ל"ד:). שזה בחינת הטוב של לשון הקודש המלובש בלשונות העמים, כמו שכתב רבינו (ליקוטי מוהר"ן א', ל"ג). להורות שעל ידי קריאת שמע, שהוא בחינת הביטול כנ"ל, על ידי זה נתגלה הטוב, היינו האותיות של לשון הקודש המלובש בשאר לשונות העמים כנ"ל.

EN:
Kreyas Shima specifically therefore contains an allusion that good exists within every language. Thus it is written: “They shall be totafos between your eyes” (Deuteronomy 6:8), and our Sages, of blessed memory, expounded: tat means two in the Katpi language, and pas means two in the Afriki language (Menachos 34b). This is an aspect of the good of the holy tongue clothed within the languages of the nations, as our Rebbe wrote (Likutay Moharan I 33). It teaches that through Kreyas Shima, the aspect of self-nullification described above, the good is revealed—that is, the letters of the holy tongue clothed within the other languages of the nations.

Segment 107
HE:
ובזה נתיישב הדין שהקשו הפוסקים: מה ראו רבותינו זכרונם לברכה לדרוש "ובשכבך ובקומך" (דברים ו', ז'), שקריאת שמע של לילה זמנה כל הלילה, כל זמן שכיבה, וקריאת שמע של יום הוא רק בזמן קימה, דהיינו בתחילת היום, אבל לא כל היום? כי עיקר קריאת שמע, שהוא בחינת ביטול, הוא רק בלילה. כי היא בחינת סתימו דעינין, כי אז בני אדם נחים ואינם רודפים כל כך אחר העולם הזה. וכמו שכתב רבינו במקום אחר (ליקוטי מוהר"ן א', נ"ב), שעיקר הביטול הוא בלילה.

EN:
This resolves the legal difficulty raised by the halachic authorities: why did our Sages, of blessed memory, interpret “when you lie down and when you rise” (Deuteronomy 6:7) so that the nighttime Shima may be recited throughout the entire night, the whole period of lying down, whereas the daytime Shima may be recited only during the time of rising—at the beginning of the day, but not throughout the day? The principal aspect of Kreyas Shima, which is self-nullification, applies at night. It is the aspect of closing the eyes, for then people rest and do not pursue this world so intensely. As our Rebbe wrote elsewhere (Likutay Moharan I 52), self-nullification principally occurs at night.

Segment 108
HE:
גם לילה הוא דינים, שהם בחינת ייסורים, שעל ידי זה באים לבחינת ביטול, כמו שכתב רבינו שם. וזה בחינת "כי אשב בחושך ה' אור לי" (מיכה ז', ח'): "כי אשב בחושך" דייקא, אז "ה' אור לי"; בחינת "כיתרון האור מן החושך" (קהלת ב', י"ג) — מן החושך דייקא. כי דייקא בעת שמתגבר, חס ושלום, החושך והדינים והייסורים, חס ושלום, הן בעבודת ה' הן בגשמיות, אז דייקא עיקר העצה לסתום עיניו ולבטל עצמו אל התכלית שהוא כולו טוב, שעל ידי זה נתבטלין כל הייסורים.

EN:
Night is also an aspect of judgments, which are an aspect of suffering; through this one comes to self-nullification, as our Rebbe wrote there. This is the aspect of “Though I sit in darkness, Hashem is light for me” (Micah 7:8): specifically “though I sit in darkness,” then “Hashem is light for me.” It is the aspect of “the advantage of light over darkness” (Ecclesiastes 2:13)—specifically from darkness. Specifically when darkness, judgments, and suffering intensify, God forbid—whether in Divine service or in physical matters—the principal counsel is to close one’s eyes and nullify oneself into the ultimate purpose, which is entirely good. Through this all suffering is nullified.

Segment 109
HE:
וזה בחינת השינה, שהיא בלילה דייקא. כי השינה הוא בחינת ביטול, בחינת "בידך אפקיד רוחי" (תהלים ל"א, ו'), כמובא. והיא בסתימו דעינין, כי עיקר הביטול הוא בסתימו דעינין. ועל כן עיקר השינה בלילה, כי מחמת הדינים כנ"ל סותמין עיניהם ומבטלין עצמן אל התכלית, שזה בחינת שינה. ועל כן קורין מקודם קריאת שמע שעל המיטה, כי קריאת שמע הוא בחינת ביטול כנ"ל.

EN:
This is the aspect of sleep, which specifically occurs at night. Sleep is an aspect of self-nullification, the aspect of “Into Your hand I entrust my spirit” (Psalms 31:6), as is taught. It occurs with closed eyes, for self-nullification principally occurs through closing the eyes. Sleep therefore principally occurs at night: because of the judgments described above, people close their eyes and nullify themselves into the ultimate purpose, which is the aspect of sleep. Kreyas Shima upon the bed is therefore recited beforehand, for Kreyas Shima is the aspect of self-nullification, as described above.

Segment 110
HE:
ועל כן עיקר קריאת שמע בלילה, ועל כן זמנה כל הלילה, כי אז הוא בחינת הביטול כנ"ל. אבל ביום אין זמן קריאת שמע כי אם עד זמן קימה, דהיינו קודם שנתפשט העולם לרדוף אחר העולם הזה, שזה בחינת סתימו דעינין; אבל אחר כך אין זמן קריאת שמע. ועל כן נתנו חכמינו זכרונם לברכה הזמן כל זמן שיש עדיין בני אדם בעולם שישנים עדיין, דהיינו עד שעה שבני מלכים עומדים ממיטותיהם (ברכות ט':). ועל כן עדיין לא נתעורר כל העולם, והעולם נח עדיין מרדיפת העולם הזה. אבל אחר שלוש שעות, שכבר קמו כולם, אין זמן קריאת שמע. (ליקוטי הלכות, הלכות קריאת שמע א')

EN:
Kreyas Shima therefore applies principally at night, and its time extends throughout the night, for night is the aspect of self-nullification described above. By day, however, the time for Kreyas Shima extends only through the period of rising—that is, before the world spreads out in pursuit of this world, which still retains the aspect of closed eyes. Afterward, the time for Kreyas Shima has ended. Our Sages, of blessed memory, therefore established its time for as long as some people in the world are still sleeping—that is, until the hour when princes rise from their beds (Berachos 9b). The entire world has not yet awakened then, and the world is still resting from its pursuit of this world. But after three hours, when everyone has risen, the time for Kreyas Shima has ended. (Likutay Halachos, Laws of Kreyas Shima 1)

Segment 111
HE:
וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ולמדו שני לימודים מתיבת "שמע". כי דרשו "שמע" — השמע לאוזניך מה שאתה מוציא בפיך (ברכות ט"ו.); וגם דרשו "שמע" — בכל לשון שאתה שומע (שם י"ג.), שמותר לומר קריאת שמע בכל שבעים לשונות. כי שניהם אחד: כי קריאת שמע בפה, בחינת "השמע לאוזניך", הוא כדי לפרסם אלקותו בפני כל דרי מטה. וזהו בעצמו בחינת "שמע" בכל לשון וכו': דהיינו שיכולין לגלות אלקותו יתברך אפילו בכל לשונות הגוים, כי "מלא כל הארץ כבודו" (ישעיהו ו', ג').

EN:
Our Sages, of blessed memory, derived two teachings from the word “Shima.” They expounded “Shima” to mean: cause your ears to hear what your mouth utters (Berachos 15a). They also expounded “Shima” to mean: in any language that you understand (ibid. 13a), permitting Kreyas Shima to be recited in any of the seventy languages. The two teachings are one. Reciting Kreyas Shima aloud—the aspect of causing one’s ears to hear—is intended to publicize His Godliness before all who dwell below. This itself is the aspect of “Shima” in any language: His blessed Godliness can be revealed even through all the languages of the nations, for “the whole earth is filled with His glory” (Isaiah 6:3).

Segment 112
HE:
וזהו בעצמו בחינה הנ"ל, בחינת השגת דרי מטה, בחינת "הקיצו ורננו שוכני עפר" (ישעיהו כ"ו, י"ט), שלא יהיו מייאשין עצמן. כי אפילו כשנופל למקום שנופל, חס ושלום — שזה בחינת לשונות הגוים, שהם בחינת כל התאוות רעות וכו' — אף על פי כן יכולין לגלות אלקותו גם שם, בבחינת "הקיצו ורננו שוכני עפר". שהוא בחינת קריאת שמע בפה כנ"ל, בחינת "השמע לאוזניך" וכו'. וזהו בעצמו בחינת "שמע" בכל לשון, כי "מלא כל הארץ כבודו" ולית אתר פנוי מיניה וכו'. (ליקוטי הלכות, הלכות קריאת שמע ג', י')

EN:
This is the aspect described above: the attainment of those who dwell below, the aspect of “Awaken and sing, you who dwell in the dust” (Isaiah 26:19), so that they will not despair. Even when a person falls wherever he falls, God forbid—the aspect of the languages of the nations, which correspond to all evil desires, and so forth—His Godliness can nevertheless be revealed there as well, in the aspect of “Awaken and sing, you who dwell in the dust.” This is the aspect of reciting Kreyas Shima aloud, as described above, the aspect of “cause your ears to hear,” and so forth. This itself is the aspect of “Shima” in every language, for “the whole earth is filled with His glory,” and no place is devoid of Him, and so forth. (Likutay Halachos, Laws of Kreyas Shima 3:10)

Segment 113
HE:
צריך כל אדם להכין את עצמו ולהשתדל בכל כוחו וכוונתו שיקבל על עצמו האמונה הקדושה בכל יום מחדש, בבחינת "חדשים לבקרים, רבה אמונתך" (איכה ג', כ"ג). וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: בכל יום יהיו בעיניך כחדשים. וזה בחינת "שמע ישראל" (דברים ו', ד'), שמתחילין קודם עיקר אמונת הייחוד. היינו כמו מי שרוצה להודיע לחבריו דבר חדש ונפלא, אומר להם: שמעו נא מה שאספר לכם, חדשות לגמרי!

EN:
Every person must prepare himself and strive with all his strength and intention to accept holy emunah upon himself anew each day, in the aspect of “They are new every morning; great is Your faithfulness” (Lamentations 3:23). Thus our Sages, of blessed memory, said: every day they should appear new in your eyes. This is the aspect of “Hear, Israel” (Deuteronomy 6:4), which introduces the principal declaration of emunah in Divine unity. It resembles a person who wishes to tell his companions something new and wondrous and says to them: Listen now to what I shall tell you—something altogether new!

Segment 114
HE:
כמו כן בזה: כי אף על פי שאנו חזקים באמונתנו הקדושה מכבר, משנים קדמוניות, כי ירושה היא לנו מאבותינו הקדושים, אף על פי כן אין זה דבר ישן, חס ושלום. כי באמת הוא בכל יום ויום חדש לגמרי, כי אין יום דומה לחברו, ואי אפשר לספר גדלות הבורא יתברך אפילו לעצמו מיום לחברו, כי לגדולתו יתברך אין חקר. וכל אדם צריך לילך בזה ולקיים זאת: להתחדש באמונתנו הקדושה בכל יום מחדש, כי זה עיקר ויסוד כל התורה כולה.

EN:
So it is here. Although we have long been strong in our holy emunah from ancient years, for it is our inheritance from our holy forefathers, it is nevertheless not something old, God forbid. In truth, it is altogether new each and every day, for no day resembles another. A person cannot recount the greatness of the blessed Creator even to himself from one day to the next, for His blessed greatness is beyond investigation. Every person must follow this path and fulfill it: renewing himself in our holy emunah anew each day, for this is the foundation and principal element of the entire Torah.

Segment 115
HE:
ואפילו אם האדם בדיוטא התחתונה, חס ושלום, בתוך התגברות התאוות והבלבולים, שהם בחינת לשונות העמים שבהם נאחזים כל התאוות ומידות רעות, אף על פי כן יכול גם הוא להרגיש אלקותו יתברך בלבו מחדש בכל עת, אם יטה אוזנו ולבבו היטב למה שהוא מוציא בפיו אמונת הייחוד בכל יום. כי זה עיקר מצוות קריאת שמע בכל יום בבוקר ובערב. וזה בחינת "שמע ישראל" — השמע לאוזניך וכו'; וכן דרשו רבותינו זכרונם לברכה: "שמע" — בכל לשון שאתה שומע (ברכות י"ג., ט"ו.); ושניהם אחד.

EN:
Even if a person is on the lowest level, God forbid, amid intensifying desires and confusion—the aspect of the languages of the nations, within which all evil desires and traits take hold—he too can nevertheless feel His blessed Godliness anew within his heart at every moment, if he carefully inclines his ear and heart to the declaration of emunah in Divine unity that his mouth utters each day. For this is the principal mitzvah of Kreyas Shima every morning and evening. This is the aspect of “Hear, Israel”—cause your ears to hear, and so forth. Our Sages, of blessed memory, likewise expounded: “Shima”—in any language that you understand (Berachos 13a, 15a). The two are one.

Segment 116
HE:
כי בכל מה שעובר על האדם צריך לזכור את עצמו בכל עת בו יתברך, ולהזכיר את עצמו שהוא איש ישראלי ומאמין באלקים חיים ומלך עולם. וכמו שכתוב: "בהתעטף עלי נפשי, את ה' זכרתי" (יונה ב', ח'). ואז יוכל לדבק את עצמו בו יתברך מכל מקום שהוא, אפילו אם הוא בשאול תחתיה, חס ושלום. וצריכין להיזהר לילך בזה כל אדם שבעולם, כי זה יסוד הכל. (ליקוטי הלכות, הלכות קריאת שמע ה'; על פי אוצר היראה, אמונה, ט"ו)

EN:
Through everything that passes over a person, he must continually remind himself of Him, blessed be He, and remind himself that he is a Jew who believes in the living God and eternal King. Thus it is written: “When my soul fainted within me, I remembered Hashem” (Jonah 2:8). He will then be able to bind himself to Him, blessed be He, from wherever he is, even if he is in the lowest depths, God forbid. Every person in the world must take care to follow this path, for it is the foundation of everything. (Likutay Halachos, Laws of Kreyas Shima 5; following Otzar HaYirah, “Emunah,” 15)

Segment 117
HE:
ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך (דברים ו', ה')

"בכל לבבך" (דברים ו', ה') — בשני יצריך, ביצר טוב וביצר הרע (ברכות נ"ד.). יצר טוב הוא בחינת כוח המושך לה' יתברך ולצדיקי אמת וכו', ויצר הרע הוא להפך, בחינת כוח המכריח המתגבר להפסיק מהם, חס ושלום. ועיקר עבודת האדם שיזכה לאהוב את ה' עם שני היצרין; דהיינו שיהפוך גם כוח המכריח לכוח המושך לה' יתברך, שזהו בחינת אהבה. כמו שכתוב: "בחבלי אדם אמשכם, בעבותות אהבה" (הושע י"א, ד'). כי כשזוכין להגביר כוח המושך על כוח המכריח, אזי גם הכוח המכריח הוא לטובה גדולה. כי דייקא על ידו יכולין לקבל האור בהדרגה ובמידה, להיות נמשך אחר ה' יתברך כראוי. ואם לא היה כוח המכריח, היה כוח המושך מתבטל לגמרי, כי היה בטל במציאות. (ליקוטי הלכות, הלכות חזקת מטלטלין ד', י"ב)

EN:
You Shall Love Hashem Your God with All Your Heart (Deuteronomy 6:5)

“With all your heart” (Deuteronomy 6:5)—with both your inclinations, the good inclination and the evil inclination (Berachos 54a). The good inclination is the aspect of the force that draws a person toward Hashem, blessed be He, and the true tzaddikim, and so forth. The evil inclination is the reverse: the aspect of the opposing force that intensifies in order to sever him from them, God forbid. The principal human task is to merit loving Hashem with both inclinations—that is, to transform even the opposing force into a force drawing him toward Hashem, blessed be He. This is the aspect of love, as it is written: “With human cords I shall draw them, with bonds of love” (Hosea 11:4). When one merits causing the drawing force to prevail over the opposing force, the opposing force itself becomes a great benefit. Specifically through it, the light can be received gradually and in proper measure, enabling one to be drawn after Hashem as is fitting. If no opposing force existed, the drawing force would be altogether nullified, for it would dissolve completely within the light. (Likutay Halachos, Laws of Presumptive Ownership of Movable Property 4:12)

Segment 118
HE:
"בכל לבבך" — בשני יצריך (ברכות נ"ד.): עיקר כוח הבחירה והניסיון של כל אדם, שצריך להתגבר כנגד הרע של הדמים, שהם בחינת שבעים עכו"ם. ולא די שצריך להכניע ולבטל הרע הזה שבדמים ולעשות מצוות ודברים שבקדושה — מכל שכן וכל שכן שלא למלאות תאוותו ושלא לעשות עבירות, חס ושלום — אף גם הוא צריך להתגבר על הדמים עד שיהפוך מהפך אל הפך. דהיינו שיהפוך כל חמימות ורתיחת הדמים אל הקדושה, שיעשה המצוה והדבר שבקדושה בחמימות הלב דקדושה גדול ובהתלהבות. חמימות זו וההתלהבות נמשכות מהדמים שבשס"ה גידין, שזכה להכניעם ולהפכם אל הקדושה.

EN:
“With all your heart”—with both your inclinations (Berachos 54a). The principal arena of every person’s free choice and trial is that he must prevail over the evil within the blood, which corresponds to the seventy idolatrous nations. It is not enough to subdue and nullify this evil within the blood and perform mitzvoas and holy acts—and certainly not to fulfill one’s desire or commit transgressions, God forbid. He must also prevail over the blood until he transforms it from one extreme into its opposite. That is, he must transform all the heat and boiling of the blood into holiness, performing the mitzvah and holy act with great holy warmth of heart and enthusiasm. This warmth and enthusiasm are drawn from the blood within the 365 sinews, which he has merited subduing and transforming into holiness.

Segment 119
HE:
וזה עיקר שלמות המצוה והעבודה. כי מי שעושה מצוה בלי שום חיות והתלהבות הלב, אין זה שלמות העבודה, כי הוא רק כמו "מצות אנשים מלומדה" (ישעיהו כ"ט, י"ג). ועיקר שלמות העבודה הוא שיתגבר וישתדל שיעשה כל המצוות בחמימות והתלהבות הלב. וזה נמשך על ידי ביטול המניעות דייקא: דהיינו על ידי שהתגברו כנגדו מניעות רבות הנמשכין מהדמים, והוא התגבר כנגדם עד שהפכם אל הקדושה, עד שעושה המצוה בשמחה והתלהבות גדול.

EN:
This is the principal perfection of the mitzvah and Divine service. When someone performs a mitzvah without any vitality or enthusiasm of the heart, this is not perfected service, for it is merely “a commandment of men learned by rote” (Isaiah 29:13). The principal perfection of service is to prevail and strive to perform every mitzvah with warmth and enthusiasm of the heart. This comes specifically through nullifying obstacles: numerous obstacles drawn from the blood intensified against him, and he prevailed over them until he transformed them into holiness, ultimately performing the mitzvah with great joy and enthusiasm.

Segment 120
HE:
וזה בחינת "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך" (דברים ו', ה') — בשני יצריך, ביצר טוב וביצר הרע. כי עיקר שלמות העבודה שיהפוך היצר הרע, דהיינו בחינת רתיחת הדמים, אל הקדושה, אל האהבה דקדושה; בחינת "ואהבת את ה'" וכו' בשני יצריך וכו'. כשיהפוך רתיחת הדמים אל הקדושה, שיבער הלב בשלהובין דרחימותא לה' יתברך, ואז שמאל נכלל בימין, שהגבורות נכללין בחסד, בבחינת אהבה.

EN:
This is the aspect of “You shall love Hashem your God with all your heart” (Deuteronomy 6:5)—with both your inclinations, the good inclination and the evil inclination. The principal perfection of Divine service is to transform the evil inclination—the aspect of the boiling blood—into holiness and holy love: the aspect of “You shall love Hashem” with both inclinations. When the boiling blood is transformed into holiness, the heart burns with flames of love for Hashem, blessed be He. The left is then incorporated into the right, and the gevuroas are incorporated into kindness, in the aspect of love.

Segment 121
HE:
כי עיקר שלמות העבודה כשזוכה לאהוב את ה' יתברך ולעשות המצוות, שהם בחינת אהבה וחסד, בשני היצרין, בבחינת "ואהבת" וכו' בשני יצריך. שאז האהבה בהתלהבות גדול, בבחינת שלהובין דרחימותא, ואז שמאל נכלל בימין, שזה עיקר השלמות כידוע. וזה בחינת "כי עזה כמות אהבה, קשה כשאול קנאה, רשפיה רשפי אש" וכו' (שיר השירים ח', ו'): שתהיה האהבה לה' יתברך בבחינת רשפי אש. זה נמשך מרתיחת הדמים שמהפכין אל הקדושה, שזה בחינת שאוהבין את ה' יתברך גם עם היצר הרע כנ"ל. וזהו "כי עזה כמות אהבה" וכו': שעיקר שלמות האהבה על ידי היצר הרע, שהוא סטרא דמותא, כשנתהפך אל הקדושה כנ"ל. כמו שכתב רבינו זכרונו לברכה בליקוטי מוהר"ן תנינא, מ"ט, שהוא מעלה גדולה כשיש לאדם יצר הרע וכו'. (ליקוטי הלכות, הלכות יין נסך ג', א')

EN:
Divine service is principally perfected when a person merits loving Hashem, blessed be He, and performing mitzvoas—which are aspects of love and kindness—with both inclinations, in the aspect of “You shall love” with both your inclinations. The love then possesses great enthusiasm, the aspect of flames of love; the left is incorporated into the right, which is the principal perfection, as is known. This is the aspect of “For love is strong as death; jealousy is harsh as the grave; its flames are flames of fire,” and so forth (Song of Songs 8:6): love for Hashem, blessed be He, becomes an aspect of fiery flames. This is drawn from the boiling blood transformed into holiness, the aspect of loving Hashem even with the evil inclination, as described above. This is “love is strong as death”: love’s principal perfection comes through the evil inclination, which belongs to the side of death, when it is transformed into holiness. As our Rebbe, of blessed memory, wrote in Likutay Moharan II 49, it is a great distinction when a person possesses an evil inclination, and so forth. (Likutay Halachos, Laws of Non-Jewish Wine 3:1)

Segment 122
HE:
מה שאצל רוב בני אדם אכילה ושתייה ושאר תאוות הגוף אין נקרא עבודה כלל, ומצוות ומעשים טובים נקרא אצלם עבודה ויגיעה — זה בחינת חילוף, שנתחלף בן המלך בבן העבד. כמו כן נתחלף אצלם: שרצון הנשמה, שהיא בת מלך באמת, זה נקרא אצלם עבודה; ורצון הגוף, שהוא בחינת עבד, זה דייקא אין נקרא אצלם עבדות כלל, כאילו היה, חס ושלום, הגוף מלך על הנשמה. ובאמת הדבר בהפך ממש, כי הנשמה היא המלך באמת והגוף הוא העבד. וכמו שהעבד מחויב לעבוד את רבו ולעשות רצונו, כמו כן הגוף מחויב לעבוד את הנשמה ולבטל רצונו מפני רצונה.

EN:
Most people do not regard eating, drinking, and the body’s other desires as labor at all, whereas they regard mitzvoas and good deeds as labor and exertion. This is an aspect of an exchange, in which the king’s child was exchanged for the servant’s child. The same exchange has occurred within them: the soul’s desire—the soul truly being a princess—is regarded as labor, whereas the body’s desire—the body being an aspect of a servant—is specifically not regarded as servitude at all, as though, God forbid, the body were king over the soul. In truth, the matter is precisely the reverse. The soul is truly the monarch, and the body is the servant. Just as a servant is obligated to serve his master and fulfill his will, the body is obligated to serve the soul and nullify its own will before the soul’s will.

Segment 123
HE:
אך כל זמן שיש להגוף איזה ריח עדיין מתאוות הגוף, רק שמשבר תאוותו בשביל רצון הנשמה, שהוא רצון השם יתברך, ועובד אותו יתברך תמיד — אף על פי שגם זה טוב מאד, אשרי לו, כי על ידי זה גם נתבטל העבדות דסטרא אחרא, שהוא בחינת זוהמת הנחש, וזוכה לחירות, בבחינת: כל המקבל עליו עול תורה וכו' (אבות ג', ה'), ו"אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה" (אבות ו', ב') — אך אף על פי כן עבודתו עדיין בבחינת עבד דקדושה. מאחר שעבודת השם נחשבת לו לעבודה ויגיעה, ורצון הגוף אינו נוטה לזה, רק שמבטל רצונו מפניו יתברך, על כן הוא עדיין בבחינת עבד דקדושה.

EN:
As long as the body still retains some trace of bodily desire and a person merely breaks his desire for the sake of the soul’s will, which is the will of Hashem, blessed be He, while continually serving Him—although this too is exceedingly good, fortunate is he, for through it the servitude of the sitra achara, the aspect of the serpent’s contamination, is nullified, and he merits freedom, in the aspects of “Whoever accepts the yoke of Torah upon himself,” and so forth (Avos 3:5), and “No one is free except one who occupies himself with Torah” (Avos 6:2)—his service nevertheless remains an aspect of holy servitude. Since serving Hashem is still experienced by him as labor and exertion, and the body’s will does not incline toward it but is merely nullified before Him, blessed be He, he remains an aspect of a holy servant.

Segment 124
HE:
אך עיקר השלמות לבטל הגוף כל כך לגבי הנשמה, עד שיתהפך לטבע הנשמה ממש. היינו שלא תהיה לו שום תאווה אחרת ולא שום רצון אחר, רק מה שהנשמה רוצה, היינו לעשות רצון הבורא יתברך. שזה בחינת "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך" (דברים ו', ה') — בשני יצריך, שגם הגוף אוהב את השם ועושה רצונו מאהבה. ואזי, כשזוכה לזה, נקרא בן להשם יתברך, בחינת "בני אתה" וכו' (תהלים ב', ז'), שזה עיקר השלמות. (ליקוטי הלכות, הלכות ברכות השחר ג', י"ח–י"ט; על פי אוצר היראה, יראה ועבודה, ז')

EN:
The principal perfection, however, is to nullify the body so completely before the soul that it is literally transformed into the soul’s nature. A person then possesses no other desire and no other will except what the soul desires—that is, to fulfill the will of the blessed Creator. This is the aspect of “You shall love Hashem your God with all your heart” (Deuteronomy 6:5)—with both inclinations, so that the body too loves Hashem and fulfills His will out of love. When a person merits this, he is called a son of Hashem, blessed be He, the aspect of “You are My son,” and so forth (Psalms 2:7). This is the principal perfection. (Likutay Halachos, Laws of the Morning Blessings 3:18–19; following Otzar HaYirah, “Fear and Divine Service,” 7)

Segment 125
HE:
והיו הדברים האלה אשר אנכי מצווך היום על לבבך; ושננתם לבניך (דברים ו', ו'–ז')

נסמך "ושננתם לבניך" ל"אשר אנכי מצווך היום" (דברים ו', ו'–ז'), כי שניהם אחד. כי "אשר אנכי מצווך היום" — "היום" דייקא — זו אזהרה שצריכין להתגבר בכל יום ויום בהתגברות חדש לקיים התורה והמצוות. כי בכל יום ויום יצרו של אדם מתגבר עליו מחדש ממש, מחמת שבכל יום ויום צריכין לברר בירורים חדשים על ידי התורה והעבודה; וכנגד כל בירור יש קליפות וסטרין אחרנין הרבה המסבבין אותם, כי הניצוצות דקדושה נפלו בעמקי עמקי הקליפות. ומחמת שבכל יום ויום צריכין לברר בירורים חדשים מעמקי הקליפות, על כן מתגבר ומתגרה הבעל דבר על האדם בכל יום מחדש.

EN:
These Words That I Command You Today Shall Be upon Your Heart; You Shall Teach Them Diligently to Your Children (Deuteronomy 6:6–7)

“You shall teach them diligently to your children” adjoins “which I command you today” (Deuteronomy 6:6–7), for the two are one. “Which I command you today”—specifically “today”—warns that each and every day one must prevail with renewed strength to fulfill the Torah and mitzvoas. A person’s inclination literally renews its assault upon him each day, because each day new refinements must be accomplished through Torah and Divine service. Surrounding every refinement are numerous klipoas and forces of the other side, for the holy sparks fell into the deepest depths of the klipoas. Since new refinements must be extracted from those depths each day, the adversary renews his attack and provocation against a person every day.

Segment 126
HE:
ועל כן התורה מזהרת: "אשר אנכי מצווך היום" — "היום" דייקא. וכמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה: בכל יום יהיו בעיניך כחדשים. כי בוודאי דברי תורה הם חדשים ממש בכל יום ויום; כי דברי התורה, שהם בחינת העלאת הנפשות, מתחדשים בכל יום ויום, כי בכל יום ויום צריכין לברר בירורים חדשים כנ"ל. ועל כן נסמך לזה "ושננתם לבניך": דהיינו שצריכין ללמד התורה לבניו כדי לגלות אלקותו יתברך וקדושת תורתו מדור לדור, כדי להשלים הבירור של הניצוצות והנפשות בכל דור ודור השייך להם, עד שיבוא משיח.

EN:
The Torah therefore warns: “which I command you today”—specifically “today.” Thus our Sages, of blessed memory, expounded: every day they should appear new in your eyes. Words of Torah are literally new each day. Words of Torah, which are the aspect of elevating souls, are renewed every day because new refinements must be accomplished each day, as described above. “You shall teach them diligently to your children” therefore immediately follows: one must teach Torah to one’s children in order to reveal His blessed Godliness and the holiness of His Torah from generation to generation, thereby completing the refinement of the sparks and souls belonging to every generation, until Mashiach comes.

Segment 127
HE:
ועל כן נסמך ל"אשר אנכי מצווך היום", כי שניהם אחד ממש. כי בירור הניצוצות והנפשות צריכין בכל יום דייקא מחדש, וכן בכל דור ודור מחדש; כי כל יום הוא בחינת דור חדש, בחינת "וזרח השמש ובא השמש" (קהלת א', ה'), "דור הולך ודור בא" וכו' (שם א', ד'). כי עיקר בירור הניצוצות והנפשות הוא בשביל כבודו יתברך, כי הכבוד שורש הכל; כי הכל נברא בשביל כבודו, בגין דישתמודעין ליה. וידיעת כבוד אלקותו וגדולתו יתברך מתגלה בכל יום ויום בהתגלות חדש, בבחינת "השמים מספרים כבוד אל" וכו', "יום ליום יביע אומר" וכו' (תהלים י"ט, ב'–ג'). וזה בחינת "ימים ידברו" (איוב ל"ב, ז'), כי כל יום ויום יביע ומדבר כבוד אלקותו יתברך כפי בירור הניצוצות שבאותו היום. שזהו בחינת חידוש מעשה בראשית שבכל יום. (ליקוטי הלכות, הלכות שחיטה ד', ג')

EN:
It therefore adjoins “which I command you today,” for the two are literally one. The sparks and souls must be refined anew specifically each day and likewise anew in every generation, for each day is an aspect of a new generation: the aspect of “The sun rises and the sun sets” (Ecclesiastes 1:5), and “A generation goes and a generation comes,” and so forth (ibid. 1:4). The sparks and souls are principally refined for the sake of His blessed glory, for glory is the root of everything; everything was created for His glory, “so that He may be known.” Knowledge of the glory of His Godliness and His blessed greatness is revealed each day through a new revelation, in the aspect of “The heavens recount the glory of God,” and so forth, and “Day to day expresses speech,” and so forth (Psalms 19:2–3). This is the aspect of “Days shall speak” (Job 32:7), for each day expresses and speaks the glory of His blessed Godliness according to the refinement of the sparks belonging to that day. This is the aspect of the daily renewal of the work of Creation. (Likutay Halachos, Laws of Ritual Slaughter 4:3)

Segment 128
HE:
אשר אנכי מצווך היום (דברים ו', ו')

"אשר אנכי מצווך היום" (דברים ו', ו') — שיהיו דברי תורה בכל יום בעיניך כחדשים. נמצא שבכל יום צריכין להמשיך על עצמו קבלת התורה מחדש. כי על ידי השינה הוא בחינת ביטול, ומשם צריכין לקבל התחדשות התורה, כדי לבטל הדינים והטומאות וכו' הרוצים להתגרות אז דייקא ביותר. ומי שזוכה לזה בשלמות, לחדש בתורה חידושים אמתיים בכל יום — אשרי לו.

EN:
Which I Command You Today (Deuteronomy 6:6)

“Which I command you today” (Deuteronomy 6:6)—words of Torah should appear new in your eyes every day. It follows that each day one must draw upon oneself a renewed receiving of the Torah. Sleep is an aspect of self-nullification, and from there one must receive the Torah’s renewal, in order to nullify the judgments and impurities, and so forth, that seek to provoke a person with particular intensity then. Fortunate is one who merits this perfectly and produces true Torah innovations each day.

Segment 129
HE:
אך אפילו שאר בני העולם שאינם זוכין לזה, צריכין על כל פנים להתגבר לעסוק בתורה בבוקר בהקיצו משנתו. כמבואר בכל הספרים, לעמוד באשמורת לעסוק בתורה, כדי לכבות על ידי זה צימאון הנפש; דהיינו לגרש כל הייסורים והדינים והסטרא אחרא וכל מיני בלבולים על ידי התורה. ועל כן באמת, אפילו מי שאינו זוכה לחדש בתורה ממש, צריך על כל פנים להתגבר בכל יום ויום לעסוק בתורה בחשק חדש וחיות חדש, ויהיו בעיניו כחדשים ממש. כי זהו גם כן בחינת התחדשות התורה, כמבואר במקום אחר (ליקוטי מוהר"ן א', קנ"ט). (ליקוטי הלכות, הלכות נטילת ידים שחרית ד', ב')

EN:
Yet even ordinary people who do not merit this must at least strengthen themselves to study Torah in the morning upon awakening from sleep. As explained in all the sacred works, one should rise during the night watch to study Torah, thereby quenching the soul’s thirst—that is, expelling all suffering, judgments, the sitra achara, and every form of confusion through Torah. Therefore, even one who does not merit literally producing Torah innovations must at least strengthen himself each and every day to study Torah with new desire and new vitality, so that its words appear literally new in his eyes. This too is an aspect of the Torah’s renewal, as explained elsewhere (Likutay Moharan I 159). (Likutay Halachos, Laws of Morning Handwashing 4:2)

Segment 130
HE:
ושננתם לבניך (דברים ו', ז')

צריך האדם להיזהר מאד לחנך את בניו בדרך האמונה הקדושה כאשר קיבלנו מאבותינו. וכמו שאנו מוזהרים בפרשת קריאת שמע: "ושננתם לבניך" וכו' (דברים ו', ז'), "ולמדתם אותם את בניכם" וכו' (דברים י"א, י"ט). בפרט לרחקם בכל מיני התרחקות מהכיתות הרעות שקמו בדורות הללו, להעביר חס ושלום את נערי בני ישראל מעיקר הדת הקדושה. והעמידו בתי תיפלות ללמד את בני ישראל חכמות חיצוניות וכו'. ואם בתחילה הם מרמים את אביהם ואומרים שלומדים עמהם גם לימוד התורה הקדושה, אבל הכל הוא צביעות ושקר. כי מעט שלומדים עמהם הוא רק מקרא עם פירושיהם וביאוריהם הרעים, שיצאו מאפיקורסים גמורים מפורסמים.

EN:
You Shall Teach Them Diligently to Your Children (Deuteronomy 6:7)

A person must be exceedingly careful to educate his children in the path of holy emunah as we received it from our forefathers. Thus we are warned in the passage of Kreyas Shima: “You shall teach them diligently to your children,” and so forth (Deuteronomy 6:7), and “You shall teach them to your children,” and so forth (Deuteronomy 11:19). In particular, he must distance them in every possible way from the harmful factions that arose in those generations to lead the youth of the Children of Israel away, God forbid, from the foundations of the holy religion. They established institutions of folly to teach the Children of Israel secular disciplines, and so forth. Although at first they deceive the children’s fathers and claim that they also teach them the holy Torah, it is all hypocrisy and falsehood. The small amount they teach consists only of Scripture accompanied by their harmful interpretations and explanations, produced by notorious, complete heretics.

Segment 131
HE:
ועל כן צריך להיזהר מאד להרחיק את בניו מהם בכל מיני התרחקות כנ"ל, ולהדריכם רק בדרך האמונה הקדושה, בדרך אבותינו אשר מעולם, שבילו ימיהם רק על תורה ותפילה, להגות בתורת השם שבכתב ושבעל פה, בש"ס ופוסקים. ואז שכרם הרבה מאד, כי מוסיפים על ידי זה נפשות קדושות להקיבוץ הקדוש של קדושת ישראל, ונתרבין על ידי זה הבתים דקדושה בריבוי עצום ומופלג מאד, כמבואר בפנים. ועל ידי זה תבוא הגאולה, כמו שכתוב: "הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום"; היינו על ידי ריבוי הבתים שנתוספו גם על ידי הקטן והצעיר. ועל ידי זה: "אני ה' בעתה אחישנה" (ישעיהו ס', כ"ב). (ליקוטי הלכות, הלכות פריה ורביה ה', ג'; על פי אוצר היראה, לימוד תינוקות של בית רבן, ו'; ועיין עוד אמונה, ד'–ה')

EN:
He must therefore be exceedingly careful to distance his children from them in every possible way, as described above, and guide them only in the path of holy emunah, the ancient path of our forefathers, who spent their days solely upon Torah and prayer, studying Hashem’s Written and Oral Torah, the Talmud, and halachic authorities. Their reward will then be exceedingly great, for they thereby add holy souls to the sacred community of Israel’s holiness. Through this, holy households increase in a tremendous and extraordinary multitude, as explained within the teaching. Through this the redemption will come, as it is written: “The smallest shall become a thousand, and the youngest a mighty nation”—that is, through the multitude of households added even by the smallest and the youngest. Through this: “I, Hashem, shall hasten it in its time” (Isaiah 60:22). (Likutay Halachos, Laws of Procreation 5:3; following Otzar HaYirah, “Teaching Schoolchildren,” 6; see also “Emunah,” 4–5)

Segment 132
HE:
בשבתך בביתך ובלכתך בדרך (דברים ו', ז')

הבית הוא רשות היחיד, שהוא בחינת רשות יחידו של עולם, כמו שכתוב בזוהר הקדוש; ששם מתגלה ביותר אחדותו יתברך. כי התורה מתחלת בבי"ת מ"בראשית", שהוא ראש בית, ועל ידי התורה נכללין באחדותו יתברך. אבל בחוץ הוא רשות הרבים, ושם אחיזת החיצונים. ועל כן בחוץ הוא בבחינת אחר הבריאה, כנגד הבית שהוא כנגדו בבחינת קודם הבריאה, מאחר ששם הוא בחינת רשות היחיד כנ"ל.

EN:
When You Sit in Your Home and When You Walk upon the Road (Deuteronomy 6:7)

The home is a private domain, the aspect of the domain of the One of the world, as stated in the holy Zohar. His blessed unity is revealed there more fully. The Torah begins with the letter beis in Bereishis, which can be read as rosh bayis, “the beginning of the house,” and through Torah one is incorporated into His blessed unity. Outside, however, is the public domain, where the external forces possess a hold. The outside therefore corresponds to the aspect after Creation, whereas the home corresponds to the aspect before Creation, since it is the aspect of the private domain, as described above.

Segment 133
HE:
אבל עיקר השלמות לכלול אחר הבריאה בקודם הבריאה, שיהיו נכללין גם כל המקומות שמבחוץ לתוך הקדושה בפנים. ועל כן הזהירה תורה לזכור את ה' יתברך והתורה תמיד, הן בביתו הן חוץ לביתו בדרך, כמו שכתוב: "ודברת בם, בשבתך בביתך ובלכתך בדרך" וכו' (דברים ו', ז'). כי צריכין לכלול יחד הדרך, שהוא במקומות שמבחוץ, לכללו בבית, שהוא בחינת כלליות אחר הבריאה באחד, שזהו עיקר התכלית.

EN:
The principal perfection, however, is to incorporate the aspect after Creation into the aspect before Creation, so that all external places are likewise incorporated into the holiness within. The Torah therefore warned that one must always remember Hashem, blessed be He, and the Torah, both in one’s home and outside one’s home upon the road, as it is written: “You shall speak of them when you sit in your home and when you walk upon the road,” and so forth (Deuteronomy 6:7). The road, which lies in external places, must be integrated with the home, the aspect of incorporating what is after Creation into the One. This is the principal purpose.

Segment 134
HE:
ועל כן הזהירה התורה "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך" בפרשה של קריאת שמע, שהוא "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד" וכו', "ודברת בם בשבתך בביתך" וכו' (דברים ו', ד', ז'). היינו כנ"ל, כי עיקר כלליות באחד הוא על ידי שנכלל הדרך בבית; שיודעין שכל הדרכים שחוץ לבית וכל מקומות החיצונים כולם כלולים בפנים, כי כולם נמשכין מהאחד יתברך והוא מחיה את כולם. שעל ידי זה נכלל אחר הבריאה באחד, כמו שהיה קודם הבריאה.

EN:
The Torah therefore placed “when you sit in your home and when you walk upon the road” within the passage of Kreyas Shima: “Hear, Israel: Hashem is our God, Hashem is One,” and so forth, followed by “You shall speak of them when you sit in your home,” and so forth (Deuteronomy 6:4, 7). This accords with the explanation above, for incorporation into the One principally occurs when the road is incorporated into the home. One knows that all roads outside the home and all external places are included within, because they all extend from the blessed One and He gives life to them all. Through this, the aspect after Creation is incorporated into the One, as it was before Creation.

Segment 135
HE:
וזהו "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך" (דברים ו', ז'). כי אור יום הוא בחינת אור ההשגחה, שעל ידי זה גם אחר הבריאה כולו אחד. אבל בלילה נחשך האור, שזהו בחינת הסתרת ידיעת ההשגחה, שהוא בחינת אחר הבריאה ששם יש בחירה. וצריכין להתחזק באמונה שלמה, בבחינת "ואמונתך בלילות" (תהלים צ"ב, ג'), להאמין באמת שגם בלילה, בבחינת אחר הבריאה, גם שם מאירה השגחתו יתברך תמיד; כי "גם חושך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר" (תהלים קל"ט, י"ב). וזהו בחינת לכלול מידת יום בלילה ומידת לילה ביום בברכת קריאת שמע, לידע ולהודיע שהכל אחד: אחר הבריאה וקודם הבריאה, שהם בחינת יום ולילה, בית ודרך, בחינת "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך". כי הכל אחד, כי "ה' אלקינו ה' אחד". (ליקוטי הלכות, הלכות שלוחין ג')

EN:
This is “when you sit in your home, when you walk upon the road, when you lie down, and when you rise” (Deuteronomy 6:7). Daylight is the aspect of the light of providence, through which even after Creation everything is one. At night the light is darkened; this is the aspect of concealed knowledge of providence, corresponding to the aspect after Creation, where free choice exists. One must strengthen oneself with complete emunah, in the aspect of “Your faithfulness in the nights” (Psalms 92:3), truly believing that even at night—in the aspect after Creation—His blessed providence continually shines there as well. For “Even darkness does not obscure from You, and night shines like day” (Psalms 139:12). This is the aspect of incorporating the quality of day into night and the quality of night into day within the blessings of Kreyas Shima, in order to know and make known that everything is one: after Creation and before Creation, corresponding to day and night, home and road—the aspects of “when you sit in your home, when you walk upon the road, when you lie down, and when you rise.” Everything is one, for “Hashem is our God, Hashem is One.” (Likutay Halachos, Laws of Agents 3)

Segment 136
HE:
עיקר הקדושה הוא בתוך הבית של האדם. אבל באמת, אף על פי כן, אי אפשר להיות סגור בתוך ביתו לעולם, כי בהכרח לצאת מתוך ביתו לפרקים. ובאמת היה ראוי שיהיה האדם יושב בתוך ביתו תמיד, מאחר ששם עיקר הקדושה ובחוץ הוא להפך. ועל כן היה ראוי שישב תמיד בתוך ביתו. אבל אף על פי כן האדם מוכרח לצאת לחוץ ולהיות נכנס ויוצא בכל פעם.

EN:
The principal locus of holiness is within a person’s home. Nevertheless, in truth, one cannot remain enclosed within one’s home forever, for one must necessarily leave it from time to time. It would actually appear proper for a person always to remain within his home, since the principal holiness is found there while the outside is the reverse. He should therefore seemingly remain there continually. Nevertheless, a person is compelled to go outside and repeatedly enter and leave.

Segment 137
HE:
כי בהכרח שיצא האדם לפעמים קצת מהקדושה, כמו שנראה בחוש שיש לכל אדם עליות וירידות ממש בכל יום, ואי אפשר שיעמוד תמיד במדרגה אחת. וכל זה הוא מחמת שבהכרח צריכין להעלות גם מדרגות התחתונות ומקומות החיצונים כולם אל הקדושה. וכשזוכה אז להחזיק עצמו כראוי, אזי הוא זוכה להעלות גם מקומות החיצונים ומדרגות התחתונות כולם אל הקדושה. וזה בחינת ירידה תכלית העלייה, כידוע. וזה בחינת מה שצריכין לצאת מן הבית בכל פעם, כנראה בחוש; ואז, כשיוצא מן הבית, הוא מברר מקומות החיצונים ומגביה הכל אל הקדושה. ועל כן מוכרח האדם לצאת לחוץ, אף על פי שעיקר הקדושה בתוך הבית כנ"ל.

EN:
A person must necessarily at times leave holiness to some degree. We see directly that every person experiences actual ascents and descents each day and cannot remain continually upon one level. This occurs because the lower levels and all external places must also be elevated into holiness. When a person merits maintaining himself properly then, he merits elevating all the external places and lower levels into holiness. This is the aspect of descent for the sake of ascent, as is known. It is the aspect of the recurring necessity to leave one’s home, as we plainly observe. When he leaves the home, he refines the external places and raises everything into holiness. A person must therefore go outside, although the principal holiness lies within the home, as described above.

Segment 138
HE:
וזה בחינת "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך" (דברים ו', ז'): שצריך האדם להכיר את ה' יתברך בין בביתו, ששם גבול הקדושה, ובין כשיוצא חוץ לביתו והולך בדרך. אף על פי ששם יש, חס ושלום, להם אחיזה, אף על פי כן גם שם צריך לזכור בה' יתברך ולדבקה בו גם שם בחוץ. כי "מלכותו בכל משלה" (תהלים ק"ג, י"ט), בבחינת "ואתה מחיה את כולם" (נחמיה ט', ו'), בבחינת "אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך" (תהלים קל"ט, ח'). (ליקוטי הלכות, הלכות ראש השנה ד', ז')

EN:
This is the aspect of “when you sit in your home and when you walk upon the road” (Deuteronomy 6:7). A person must recognize Hashem, blessed be He, both within his home, where the boundary of holiness lies, and when he leaves his home and walks upon the road. Although the external forces possess a hold there, God forbid, he must nevertheless remember Hashem there as well and cleave to Him even outside. For “His kingship rules over everything” (Psalms 103:19), in the aspect of “You give life to them all” (Nehemiah 9:6), and the aspect of “If I ascend to heaven, You are there; if I make my bed in the grave, behold, You are there” (Psalms 139:8). (Likutay Halachos, Laws of Rosh Hashanah 4:7)

Segment 139
HE:
וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך (דברים ו', ט')

עיקר מצוות מזוזה הוא כדי לזכור בהשם יתברך, שזה עיקר בחינת זכרון עולם הבא. כי זה עיקר שעשוע עולם הבא, שידעו אותו יתברך. וזכרון זה — לזכור בהשם יתברך, שהוא זכרון העולם הבא — צריכין להיזהר ביותר כשבונין בית. כי זה שבונה בית הוא לכאורה כאילו שוכח בעולם הבא ועושה לעצמו קביעות דירה בזה העולם הכלה ועובר.

EN:
You Shall Write Them upon the Doorposts of Your Home and upon Your Gates (Deuteronomy 6:9)

The principal purpose of the mitzvah of mezuzah is to remember Hashem, blessed be He. This is the principal aspect of remembering the World to Come, for the principal delight of the World to Come is that they will know Him, blessed be He. This remembrance—remembering Hashem, blessed be He, which is remembrance of the World to Come—requires particular care when building a house. One who builds a house seemingly forgets the World to Come and establishes a permanent dwelling for himself in this transient, vanishing world.

Segment 140
HE:
כי בוודאי, אם יעמיק מחשבתו בקביעות חיי עולם הבא ובמהירת פריחת העולם הזה, העובר כצל עובר וכענן כלה וכו', בוודאי אין שיגעון גדול מזה כשרוצה לבנות לעצמו בית על רגע קלה כזאת, אשר מוכן לעבור מכאן בלי ספק חיש קל מהרה. ועל כן באמת ציווה יהונדב בן רכב לבניו שישבו באהלים ולא יבנו בתים וכו' (ירמיהו ל"ה, ז'). כי מי שבונה ביתו בלא דעת ושוכח בעולם הבא הוא בוודאי גרוע ממשוגע. ועל זה נאמר: "הוי בונה ביתו בלא צדק" וכו' (ירמיהו כ"ב, י"ג), ועוד הרבה פסוקים כאלה.

EN:
If a person contemplates deeply the permanence of life in the World to Come and the rapid disappearance of this world—which passes like a fleeting shadow and a vanishing cloud, and so forth—there is certainly no greater madness than wishing to build oneself a house for so brief a moment, when one is unquestionably prepared to depart from here swiftly and soon. Yehonadav ben Rechav therefore actually commanded his children to dwell in tents and not build houses, and so forth (Jeremiah 35:7). One who builds his house without awareness and forgets the World to Come is certainly worse than insane. Concerning this it is said: “Woe to one who builds his house without righteousness,” and so forth (Jeremiah 22:13), along with many similar verses.

Segment 141
HE:
על כן בכניסת הבית צריכין להיזהר מאד לזכור תכף בעולם הבא, ששם עיקר הבית ושם עיקר הקביעות. ומה שבונה לו בית בזה העולם הוא גם כן רק בשביל העולם הבא, כדי שיוכל לעבוד בביתו את השם יתברך בעסק תורה ותפילה והכנסת אורחים וכבוד שבת וכו'. כי צריך כל אחד לכוון בבנין ביתו שיהיה ביתו בית תורה, בית תפילה, בית ועד לחכמים, בית פתוח לרווחה, ויהיו עניים בני ביתו (אבות א', ד'–ה'). ואז ביתו בית השם, ועל זה נאמר: "בחכמה יבנה בית" וכו' (משלי כ"ד, ג'). ואז בוודאי מצוה גדולה שיבנה לו בית לשם השם.

EN:
Upon entering the home, one must therefore take great care immediately to remember the World to Come, where the true home and true permanence are found. The house one builds in this world must likewise be only for the sake of the World to Come, so that within it he can serve Hashem, blessed be He, through Torah study, prayer, hospitality, honoring Shabbos, and so forth. When building his house, every person must intend that it become a house of Torah, a house of prayer, a meeting house for sages, a home opened generously, with poor people treated as members of his household (Avos 1:4–5). His home then becomes a house of Hashem. Concerning this it is said, “Through wisdom a house is built,” and so forth (Proverbs 24:3). It is then certainly a great mitzvah to build a home for the sake of Hashem.

Segment 142
HE:
ועל כן צריכין לקבוע מזוזה, כדי לזכור תכף בכניסת הבית בייחוד השם יתברך, שזהו בחינת זכרון עולם הבא. ואז דייקא הבית ראוי להיבנות ולהתקיים, כי אינו שוכח, חס ושלום, בעולם הבא לעשות לעצמו קביעות בעולם הזה העובר, חס ושלום. רק אדרבה, הוא בונה ביתו בשביל זכרון העולם הבא דייקא, שהוא ייחוד שמו יתברך.

EN:
A mezuzah must therefore be affixed so that immediately upon entering the home one remembers the unity of His blessed Name, which is the aspect of remembering the World to Come. Specifically then is the house fit to be built and endure. He does not forget the World to Come, God forbid, in order to establish permanence for himself in this passing world, God forbid. On the contrary, he builds his house specifically for the sake of remembering the World to Come, which is the unification of His blessed Name.

Segment 143
HE:
ואזי ביתו נבנה על ידי הצדיקים המקיימין את העולם, שהם עוסקים לבנות בתים הרבה, עד שנעשין מהם ש"י עולמות. והם בונים אלו הבתים של הש"י עולמות ממחלוקת, היינו מהשלום שעושין בין המחלוקת. שזה בחינת שלום בית, כמבואר בפנים, ומשם נבנה ביתו. כי עיקר בנין הבית בשביל שלום. כי בחוץ הוא בחינת מחלוקת, כי כל אחד נחלק לעצמו, כי הם מפוזרים ומפורדים ואינם מקובצים יחד. אבל בבית שם הקיבוץ והאסיפה יחד, בבחינת שלום ואחדות, בחינת שלום בית. (ליקוטי הלכות, הלכות מזוזה ד'; על פי אוצר היראה, בית ודירתו, חוץ)

EN:
His home is then built through the tzaddikim who sustain the world. They occupy themselves with building many houses, until the 310 worlds are formed from them. They build these houses of the 310 worlds from dispute—that is, from the peace they establish among those in dispute. This is the aspect of domestic peace, as explained within the teaching, and from there his home is built. For the principal purpose of building a home is peace. Outside is the aspect of dispute: each person is divided unto himself, for they are scattered and separated and do not gather together. Within the home, however, gathering and assembly occur together, in the aspect of peace and unity—the aspect of domestic peace. (Likutay Halachos, Laws of Mezuzah 4; following Otzar HaYirah, “The Home and Dwelling,” Outside)

Segment 144
HE:
למען ייטב לך ובאת וירשת את הארץ הטובה (דברים ו', י"ח)

כל הקדושה של ישראל היא ארץ ישראל. וכל מה שהאדם מקדש ומטהר את עצמו ועובד את השם יתברך, כמו כן הוא כובש בכל פעם איזה חלק מארץ ישראל ועוסק בתיקון הדרך לארץ ישראל. וזה שמבואר בכמה מקומות בתורה, שהזהיר אותם משה רבינו עליו השלום על קיום התורה והמצוות כדי שיזכו לבוא ולכבוש את ארץ ישראל, ששם עיקר הקדושה. כמו שכתוב: "למען ייטב לך ובאת וירשת את הארץ" (דברים ו', י"ח); "למען תחיו" וכו', "וירשתם את הארץ" (דברים ד', א'); ועוד רבים כאלה.

EN:
So That It Will Be Good for You, and You Shall Come and Inherit the Good Land (Deuteronomy 6:18)

All the holiness of Israel is Eretz Yisrael. To the degree that a person sanctifies and purifies himself and serves Hashem, blessed be He, he repeatedly conquers some portion of Eretz Yisrael and occupies himself with rectifying the path to Eretz Yisrael. This explains the many places in the Torah where Moshe Rabbeinu, peace be upon him, warned them to fulfill the Torah and mitzvoas so that they would merit entering and conquering Eretz Yisrael, where the principal holiness is found. Thus it is written: “So that it will be good for you, and you shall come and inherit the Land” (Deuteronomy 6:18); “so that you shall live,” and so forth, “and inherit the Land” (Deuteronomy 4:1); and many similar verses.

Segment 145
HE:
אך מחמת שהסטרא אחרא מתגרה מאד בזה, שרוצה לכבוש את קדושת ארץ ישראל מידם, ומקטרגים עליו ואומרים: לסטים אתם, שכבשתם ארץ שאינה שלכם — כמשמעות דברי רבותינו זכרונם לברכה, אשר מטעם זה התחילה התורה ב"בראשית" וכו', משום "כוח מעשיו הגיד לעמו" וכו' (תהלים קי"א, ו'; רש"י לבראשית א', א') — ועל כן מחמת זה צריך האדם לבטל עצמו לפעמים מדברי תורה ולעסוק גם בדרך ארץ, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה. ועל ידי זה ממשיך, על ידי הצדיק הגדול, את החסד חינם שהיה מקיים העולם קודם מתן תורה. ועל ידי זה נתבטל קטרוגם הנ"ל; ולא עוד, אלא שהם עצמם באים ומתגיירים ומתקרבים אל הקדושה ואל התורה על ידי זה. (ליקוטי הלכות, הלכות בית הכנסת ה', ח', י"א; על פי אוצר היראה, ארץ ישראל, ה')

EN:
Yet because the sitra achara intensely opposes this and seeks to seize the holiness of Eretz Yisrael from their hands, the accusers charge him: “You are robbers, for you conquered a land that was not yours.” This accords with the teaching of our Sages, of blessed memory, that the Torah begins with Bereishis for this reason, because “He declared the power of His deeds to His people,” and so forth (Psalms 111:6; Rashi to Genesis 1:1). Consequently, a person must sometimes interrupt his Torah study and also engage in derech eretz, ordinary worldly occupation, as our Sages taught. Through this, by means of the great tzaddik, he draws forth the gratuitous kindness that sustained the world before the Giving of the Torah. This nullifies the accusation described above. Moreover, the accusers themselves ultimately come, convert, and draw near to holiness and Torah through this. (Likutay Halachos, Laws of the Synagogue 5:8, 11; following Otzar HaYirah, “Eretz Yisrael,” 5)

Segment 146
HE:
וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת לפני ה' אלקינו כאשר ציוונו (דברים ו', כ"ה)

על ידי מחלוקת נופלין מחשבות של רשעים, שהם מחשבות של כפירות, על אנשים כשרים. והתיקון לזה שישתוק וימסור המלחמה לה'. איש אמת, שעושה כל המצוות בכל הדקדוקים בינו לבין קונו כמו בפני בני אדם, ואין חילוק אצלו כלל, כי אין בו שום צד שקר לעשות, חס ושלום, איזו תנועה בעבודתו בשביל בני אדם — הוא ממשיך לעצמו כוח כל הצדקות, ועל ידי זה הוא מבטל המחשבות של כפירות הנ"ל.

EN:
It Shall Be Righteousness for Us When We Guard Ourselves to Perform This Entire Commandment before Hashem Our God, as He Commanded Us (Deuteronomy 6:25)

Through dispute, the thoughts of wicked people—which are thoughts of denial—fall upon upright people. The rectification is to remain silent and entrust the battle to Hashem. A person of truth performs every mitzvah with all its precise details privately between himself and his Creator exactly as he does before other people, with no difference whatsoever. He contains no element of falsehood that would cause him, God forbid, to make any gesture in his Divine service for the sake of people. Such a person draws to himself the power of all acts of righteousness, and through this he nullifies the thoughts of denial described above.

Segment 147
HE:
וזה שכתוב: "וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת לפני ה' אלקינו כאשר ציוונו" (דברים ו', כ"ה). היינו, כשתהיה לנו בחינת אמת: לשמור לעשות כל המצוות לפני ה' לבדו בכל הדקדוקים, כמו שעושה בפני בני אדם, שזה בחינת אמת כנ"ל. וזה "כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת לפני ה' אלקינו כאשר ציוונו" — "לפני ה' אלקינו" דייקא. היינו שנשמור לעשות כל המצוות לפני ה' לבד, בינינו לבין קוננו, בכל הדקדוקים והפרטים.

EN:
This is what is written: “It shall be righteousness for us when we guard ourselves to perform this entire commandment before Hashem our God, as He commanded us” (Deuteronomy 6:25). That is, when we possess the aspect of truth: carefully performing every mitzvah before Hashem alone, with all its precise details, exactly as one does before other people. This is the aspect of truth described above. This is “when we guard ourselves to perform this entire commandment before Hashem our God, as He commanded us”—specifically “before Hashem our God.” We guard ourselves to perform every mitzvah before Hashem alone, privately between ourselves and our Creator, with all its precise details and particulars.

Segment 148
HE:
וזהו "כאשר ציוונו" — היינו בכל הדקדוקים, כאשר ציוונו השם יתברך. היינו בחינת אמת הנ"ל, שגם כשעושה המצוה לפני השם יתברך לבד, הוא מדקדק בכל הדקדוקים וכו' כנ"ל. ואז "וצדקה תהיה לנו" — "לנו" דייקא; היינו שנמשיך לעצמנו כל הצדקות, כי דרך הצדקה להימשך לאמת כנ"ל. נמצא, כשזה האיש אמת מושך לעצמו הצדקות, אזי אין להם כוח הצדקה ואין כוח במחשבתם להתקיים. (ליקוטי מוהר"ן א', רנ"א, עם קיצור ליקוטי מוהר"ן השייך לו)

EN:
This is “as He commanded us”—with every precise detail, exactly as Hashem, blessed be He, commanded us. This is the aspect of truth described above: even when a person performs the mitzvah before Hashem alone, he is meticulous in every detail, and so forth. Then “it shall be righteousness for us”—specifically “for us”: we draw all acts of righteousness to ourselves, for righteousness is naturally drawn to truth, as described above. It follows that when this person of truth draws righteousness to himself, the opposing forces possess no power of righteousness, and their thoughts have no power to endure. (Likutay Moharan I 251, together with the corresponding abridgment in Kitzur Likutay Moharan)

Segment 149
HE:
כי אתם המעט מכל העמים (דברים ז', ז')

"כי אתם המעט מכל העמים" (דברים ז', ז') — שאתם ממעטין עצמכם כשאני משפיע לכם טובה, כמובא בפירוש רש"י. שכשה' יתברך מאיר עליהם הארת התנוצצות אלקותו יתברך, אינם רודפים לחקור אחר חקירות וידיעות וחכמות, רק הם מתחזקים באמונה ורודפים אחריו מיד, בבחינת "משכני, אחריך נרוצה" (שיר השירים א', ד'). שתכף כשה' יתברך מתחיל למשכם אליו, אזי תכף הם רצים אחריו. וכמו שפירש רש"י שם: אני שמעתי משלוחיך שאתה רוצה למשכני אליך, ואני תכף רצתי אחריך וכו'.

EN:
For You Are the Smallest among All the Peoples (Deuteronomy 7:7)

“For you are the smallest among all the peoples” (Deuteronomy 7:7)—you diminish yourselves when I bestow goodness upon you, as Rashi explains. When Hashem, blessed be He, illuminates them with a sparkling radiance of His blessed Godliness, they do not rush to investigate through inquiries, knowledge, and wisdom. Rather, they strengthen themselves with emunah and immediately run after Him, in the aspect of “Draw me; we shall run after You” (Song of Songs 1:4). As soon as Hashem, blessed be He, begins drawing them toward Him, they immediately run after Him. Thus Rashi explains there: I heard from Your emissaries that You wished to draw me toward You, and I immediately ran after You, and so forth.

Segment 150
HE:
ותכף כשישראל מתחילין לרדוף אחריו יתברך, אזי ה' יתברך עושה עצמו כמו מי שבורח ומסתיר ומעלים עצמו, בבחינת "ברח דודי" וכו' (שיר השירים ח', י"ד), בבחינת "פתחתי אני לדודי ודודי חמק עבר" וכו' (שם ה', ו'). ואחר כך צריכין להתחיל בהדרגה בעבודות, ולעבדו כסדר, לרדוף אחריו ולבקשו ובמעשים טובים בשמחה, עד שנזכה למצוא אותו בהתגלות נפלא יותר ויותר.

EN:
As soon as Israel begins running after Him, blessed be He, Hashem makes Himself, as it were, like one who flees, concealing and hiding Himself, in the aspect of “Flee, my Beloved,” and so forth (Song of Songs 8:14), and the aspect of “I opened for my Beloved, but my Beloved had slipped away and passed on,” and so forth (ibid. 5:6). Afterward one must begin Divine service gradually, serving Him consistently, running after Him and seeking Him through good deeds performed with joy, until we merit finding Him through an increasingly wondrous revelation.

Segment 151
HE:
וזה בחינת "כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע" (שמות כ"ד, ז'). היינו שכל אשר דיבר השם נעשה מיד תכף, בלי שום שאלה וחקירה כלל; ואחר כך "ונשמע" — מלשון שמיעה והבנה. כי על ידי עשיית המצוה באמונה ובתמימות ובשמחה, זוכין אחר כך להבין ולהשיג השגות גדולות ונוראות. אבל העכו"ם והאפיקורסים רוצים להקדים ה"נשמע" ל"נעשה", כי הם משוקעים בכל התאוות ומידות רעות ורוצים תכף להשיג חקירות בידיעת אלקותו יתברך וטעמי מצוותיו הקדושים. ואז אפשר היו מתרצים לעשות איזו מצוה, אם היו רואים אור המצוה בשורשה, שהיא מאירה בכל העולמות. (ליקוטי הלכות, הלכות נפילת אפים וקדושה דסידרא ד', י"ג; על פי אוצר היראה, אמונה, י"ז)

EN:
This is the aspect of “Everything Hashem has spoken, we shall do and we shall understand” (Exodus 24:7). Everything Hashem speaks, we shall perform immediately, without any question or investigation whatsoever; afterward comes “we shall understand,” in the sense of hearing and comprehension. By performing the mitzvah with emunah, wholehearted simplicity, and joy, one afterward merits understanding and attaining great and awesome perceptions. The idolatrous nations and heretics, however, seek to place “we shall understand” before “we shall do.” They are immersed in every evil desire and trait and wish immediately to attain philosophical investigations into His blessed Godliness and the reasons for His holy mitzvoas. Only then might they perhaps agree to perform some mitzvah, if they could see the light of the mitzvah at its root, where it illuminates all the worlds. (Likutay Halachos, Laws of Nefilas Apayim and Kedushah D’Sidra 4:13; following Otzar HaYirah, “Emunah,” 17)



# Vaeschanan
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/5/2/

Vaeschanan
ואתחנן
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/5/2

Segment 1
HE:
ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר (דברים ג', כ"ג)

"ואתחנן" — מתנת חינם. "אתה החילות להראות את עבדך את גדלך" — "להראות" דייקא: להראות ולגלות מה שהיה בתחילה נעלם מאד, כי החסדים שהמשיך משה רבינו לא נתגלו מימות עולם. על כן, "אעברה נא" וכו', ששם עיקר ההתגלות הנ"ל. אבל ה' יתברך אמר לו, "רב לך" וכו', כי עדיין אין הזמן לזה וכו'. "הראנו ה' חסדך וישעך תתן לנו". (ליקוטי הלכות, הלכות מתנה ה', ראשי פרקים)

EN:
I Entreated Hashem at That Time, Saying (Deuteronomy 3:23)

“Va’eschanan” denotes a gratuitous gift. “You have begun to show Your servant Your greatness” (Deuteronomy 3:24)—specifically “to show”: to show and reveal what had previously been exceedingly hidden, for the kindnesses that Moshe Rabbeinu drew down had not been revealed since the days of the world. Therefore he said, “Let me cross, I pray,” and so forth (Deuteronomy 3:25), for there is the principal revelation described above. But Hashem, blessed be He, said to him, “It is enough for you,” and so forth (Deuteronomy 3:26), because the time for this had not yet arrived, and so forth. “Show us Your kindness, Hashem, and grant us Your salvation” (Psalms 85:8). (Likutay Halachos, Laws of Gifts 5, introductory outline)

Segment 2
HE:
הנה האדם צריך להתפלל בדבקות גדולה להשם יתברך. אך אם יש לפעמים עת שאינו יכול להתפלל בדבקות, אל יאמר: איני מתפלל כלל, מאחר שאיני יכול לכוון כראוי ולהתפלל בדבקות, והתפילה אינה מקובלת. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות ל"ד:) על רבי חנינא בן דוסא, שהיה מתפלל וכו'. אמרו לו וכו'. אמר להם: אם שגורה תפילתי בפי, יודע אני שהוא מקובל; ואם לאו — יודע וכו'. וזהו על דרך שאמרנו: אם בדבקות, שאזי התפילה שגורה ומרוצה בפיו — מקובלת; ואם לאו — חס ושלום להפך.

EN:
A person must pray with great deveikus to Hashem, blessed be He. Yet if at times he is unable to pray with deveikus, he must not say: I shall not pray at all, since I cannot direct my intention properly and pray with deveikus, and the prayer is not accepted. Our Sages, of blessed memory, similarly related concerning Rabbi Chanina ben Dosa, who would pray, and so forth. They asked him, and so forth. He said to them: “If my prayer is fluent in my mouth, I know that it is accepted; and if not, I know…” (Berachos 34b). This accords with what we have said: when one prays with deveikus, the prayer is fluent and pleasing in his mouth and is accepted; otherwise, God forbid, the reverse may be true.

Segment 3
HE:
אף על פי כן, אל יאמר האדם כן, אלא יתפלל תמיד. ואם לא יוכל להתפלל בדבקות כראוי, יתפלל בכל כוחו. כי בעת שיתפלל בדבקות כראוי, אזי יעלה כל התפילות עם התפילה ההיא שהתפלל כראוי. וזהו: "ואתחנן אל ה'" — תמיד, בין בדבקות ובין שלא בדבקות. "בעת ההוא לאמר" — היינו: בעת שאזכה להתפלל בדבקות, שהוא בחינת "שגורה תפילתי בפי". והיינו "בעת ההוא לאמר": כשהדברים נאמרים ומרוצים בפיו מחמת שמתפלל בדבקות, אז יעלה כל התפילות שהתפלל עד עתה, כנ"ל. (ליקוטי מוהר"ן א', צ"ט)

EN:
Nevertheless, a person must not speak this way; rather, he must always pray. If he cannot pray with proper deveikus, he should pray with all his strength. When he later prays with proper deveikus, all the earlier prayers will ascend together with that prayer which he prayed properly. This is, “I entreated Hashem” (Deuteronomy 3:23)—continually, whether with deveikus or without deveikus. “At that time, saying” means: at the time when I merit praying with deveikus, the aspect of “my prayer is fluent in my mouth.” This is “at that time, saying”: when the words are spoken fluently and pleasingly in his mouth because he is praying with deveikus, all the prayers he offered until then ascend, as stated above. (Likutay Moharan I 99)

Segment 4
HE:
ואתחנן אל ה'... אעברה נא ואראה (דברים ג', כ"ג–כ"ה)

צריך לשמור מאד את הזכרון שלא יפול לשכחה, דהיינו שיזכור תמיד בעלמא דאתי. ואחר כך צריך להמשיך הזכרון בפרטיות, דהיינו שיגדיל דעתו בכל מחשבה, דיבור ומעשה, ולהסתכל ולהתבונן היטב על כל הסיבות והעניינים שהשם יתברך מזמין לו ומגלגל עמו בכל יום ויום; כי כל יום יש בו מחשבה, דיבור ומעשה משונה מחברו. וצריך שתדע שהשם יתברך מצמצם אלקותו מאין סוף ואין תכלית עד נקודת המרכז של עולם הגשמי שהאדם עומד עליו, ומזמין לכל אדם מחשבה, דיבור ומעשה לפי היום ולפי המקום ולפי האדם, ומלביש לו בהם רמזים כדי לקרבו לעבודתו. על כן צריך להסתכל על כל זה, להגדיל דעתו ושכלו להבין הרמזים שהשם יתברך מרמז לו בהם להתקרב אליו בכל פעם, מכל מקום שהוא. אך צריך להיזהר לצמצם דעתו, שלא יעמיק מחשבתו בזה יותר מדי, שלא יצא מגבול הקדושה; דהיינו שלא תשוטט מחשבתו על ידי זה לחקירות ובלבולים, רק לפי שכל האנושי שלו כן יגדיל דעתו ומחשבתו בזה, וכן לא יסתכל בזה למעלה ממדרגתו.

EN:
I Entreated Hashem… Let Me Cross, I Pray, and See (Deuteronomy 3:23–25)

One must guard memory most carefully so that it does not fall into forgetfulness—that is, one must always remember the World to Come. He must then extend memory into particulars: he must enlarge his awareness within every thought, word, and deed, and carefully observe and contemplate all the circumstances and matters that Hashem, blessed be He, arranges for him and brings about with him each and every day. For each day contains thought, word, and deed different from those of another day. You must know that Hashem, blessed be He, constricts His Godliness from that which is without end and without limit down to the central point of the physical world upon which the person stands. For every person He arranges thought, word, and deed according to the day, the place, and the person, and within them He clothes hints intended to draw that person near to His service. One must therefore look into all this and enlarge one’s awareness and intellect, so as to understand the hints by which Hashem, blessed be He, signals to him to draw near to Him each time, from whatever place he may be. Yet one must be careful to circumscribe one’s awareness and not delve into this excessively, lest one leave the bounds of holiness. That is, one must not thereby allow one’s thought to roam into investigations and confusions. Rather, one should enlarge one’s awareness and thought in this only in accordance with one’s human intellect, and one should likewise not look into what lies above one’s spiritual level.

Segment 5
HE:
וכדי לשמור את הזכרון הנ"ל, צריך לשמור את עצמו שלא יפול לרע עין, שהיא מיתת הלב, שעל ידי זה באה שכחה ונפגם הזכרון, ולבו מת בקרבו ואינו זוכר את תכליתו הנצחי. שצריכין לזכור זאת בכל יום, ולאדבקא מחשבתה בעלמא דאתי; ועל ידי רע עין אינו משים לבו לכל זה. ובשביל זה ביקש משה הרבה לבוא לארץ ישראל, כדי להמשיך שם הזכרון הנ"ל על כל ישראל; וכמבואר בפנים, שעיקר הזכרון בארץ ישראל, ששם בית המקדש.

EN:
To guard the memory described above, one must protect oneself from falling under an evil eye, which is the death of the heart. Through this, forgetfulness comes, memory is impaired, one’s heart dies within him, and he does not remember his eternal purpose. This must be remembered every day, and one must attach one’s thought to the World to Come; but through the evil eye, one pays no attention to any of this. For this reason Moshe pleaded extensively to enter Eretz Yisrael, so that he might draw the memory described above upon all Israel. As explained within the teaching, the principal locus of memory is Eretz Yisrael, where the Temple stands.

Segment 6
HE:
וזהו: "ואתחנן אל ה'" וכו' — "ה' אלקים", בחינת שם מלא, שהוא זכרון העולם הבא. "אתה החלות להראות את עבדך" — את הרמזים הנ"ל, להכיר גדולתו יתברך מכל דבר שבעולם; שזהו בחינת "ה' אלקי גדלת מאד", כמו שמבואר בהתורה "ויהי מקץ — זכרון" (ליקוטי מוהר"ן א', נ"ד). וזהו "את גדלך" — בחינת "גדלת"; "ואת ידך החזקה" — בחינת "מאד", שהיא בחינת הצמצום, בחינת גבורות דקדושה, בחינת יד החזקה כידוע. "אשר מי אל בשמים ובארץ" — בחינת מעלה ומטה, אין סוף ואין תכלית. "אשר יעשה כמעשיך" וכו' — דהיינו מה שבנפלאות רחמיו הוא מצמצם עצמו מרום כל דרגין עד סוף כל דרגין, כדי לרמז רמזים לכל אחד כנ"ל. על כן אני מתחנן: "אעברה נא ואראה את הארץ הטובה הזאת", שהיא ארץ ישראל, ששם עיקר הזכרון כנ"ל. כי אם היינו זוכים שמשה יבוא אז לארץ ישראל, היה ממשיך שם זכרון עולם הבא לכל ישראל, ולא היו חוטאים, והיתה הגאולה לנצח בלי חורבן אחר כך.

EN:
This is: “I entreated Hashem,” and so forth (Deuteronomy 3:23)—“Hashem God,” the aspect of the full Name, which is remembrance of the World to Come. “You have begun to show Your servant” (Deuteronomy 3:24)—the hints described above, through which one recognizes His blessed greatness from everything in the world. This is the aspect of “Hashem my God, You are exceedingly great” (Psalms 104:1), as explained in the teaching “And It Came to Pass at the End—Memory” (Likutay Moharan I 54). Thus, “Your greatness” is the aspect of “You are great”; “and Your strong hand” is the aspect of “exceedingly,” which is the aspect of constriction, the aspect of holy gevuroas, and the aspect of the strong hand, as is known. “For who is a power in heaven or on earth” (Deuteronomy 3:24) is the aspect of above and below, without end and without limit. “Who can perform according to Your deeds,” and so forth (Deuteronomy 3:24), means that in the wonders of His compassion He constricts Himself from the height of all levels to the end of all levels, in order to signal hints to every individual, as described above. Therefore I plead: “Let me cross, I pray, and see this good Land” (Deuteronomy 3:25), which is Eretz Yisrael, where the principal locus of memory is found, as described above. For had we merited that Moshe enter Eretz Yisrael then, he would have drawn the memory of the World to Come upon all Israel; they would not have sinned, and the redemption would have endured forever, without any subsequent destruction.

Segment 7
HE:
אבל בעוונותינו לא זכינו לזה: "ויתעבר ה'" וכו', "ויאמר... אל תוסף" וכו'; "עלה ראש הפסגה ושא עיניך... וראה" וכו' (דברים ג', כ"ו–כ"ז). כי לזכות שתבוא בעצמך לארץ ישראל, לתקן הכל מיד לגמרי — זה אי אפשר לפעול עתה. אך זאת תפעל: שתעלה תפילתך ותראה מרחוק כל ארץ ישראל, ועל ידי הראייה בעצמה תתקן ותכניע את הרע עין; ובזה הכוח: "וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו" וכו', "כי הוא יעבור... והוא ינחיל" וכו' (דברים ג', כ"ח). כי לא יוכל הרע עין לעמוד נגדו, על ידי גודל קדושת הראייה שלך, שהסתכלת בעיניך הקדושים בכל ארץ ישראל; שעל ידי זה הכנעת הרע עין והמשכת קדושת ארץ ישראל, שהיא קדושת הזכרון, בחינת "והארץ אזכור" (ויקרא כ"ו, מ"ב). (ליקוטי הלכות, הלכות דיינים ה', ה'; ועיין גם כן בקיצור ליקוטי מוהר"ן א', תורה "ויהי מקץ — זכרון", סימן נ"ד)

EN:
But because of our sins, we did not merit this: “Hashem became angry,” and so forth; “and He said… Do not continue,” and so forth; “Ascend to the top of the summit, lift your eyes… and see,” and so forth (Deuteronomy 3:26–27). For you to merit entering Eretz Yisrael yourself and immediately bringing everything to complete rectification cannot be accomplished now. Yet this you shall accomplish: your prayer will ascend, and you will see all Eretz Yisrael from afar; through the sight itself you will rectify and subdue the evil eye. With this power, “Command Yehoshua, strengthen him, and fortify him,” and so forth, “for he shall cross… and he shall cause them to inherit,” and so forth (Deuteronomy 3:28). The evil eye will be unable to withstand him because of the great holiness of your sight, with which your holy eyes gazed upon all Eretz Yisrael. Through this you subdued the evil eye and drew forth the holiness of Eretz Yisrael, which is the holiness of memory, the aspect of “and I shall remember the Land” (Leviticus 26:42). (Likutay Halachos, Laws of Judges 5:5; see also the abridged Likutay Moharan I, teaching “And It Came to Pass at the End—Memory,” section 54)

Segment 8
HE:
אשר יעשה כמעשיך וכגבורתך (דברים ג', כ"ד)

בכל פרשת דברים עוסק משה רבינו להאיר הדעת הקדוש, להודיע לישראל גודל רחמנותו יתברך עליהם, שאף על פי שעשו מה שעשו, אף על פי כן עדיין ה' עמהם וכו'. ומחזקם בזה ואומר להם: "לא תיראום" וכו' (דברים ג', כ"ב). וכן בפרשת ואתחנן מדבר בזה הרבה, בענין עליונים למטה ותחתונים למעלה, שהוא עיקר הדעת (כמובא בליקוטי מוהר"ן תנינא, ז'), לידע שעיקר גדולת ה' יתברך נתגלה על ידי האדם הזה שבזה העולם דייקא; כי המלאכים אין יודעים את ה' יתברך, ואין להם כוח כמו הצדיקים שבזה העולם.

EN:
Who Can Perform According to Your Deeds and Mighty Acts? (Deuteronomy 3:24)

Throughout Parshas Devarim, Moshe Rabbeinu labors to illuminate holy awareness: to make known to Israel the greatness of His blessed compassion upon them—that although they did what they did, Hashem is nevertheless still with them, and so forth. He strengthens them with this and tells them, “You shall not fear them,” and so forth (Deuteronomy 3:22). Parshas Vaeschanan likewise speaks extensively of this matter: the higher beings below and the lower beings above, which is the essence of awareness (as brought in Likutay Moharan II 7). One must know that the principal revelation of the greatness of Hashem, blessed be He, occurs specifically through the human being who is in this world; for the angels do not know Hashem, blessed be He, and they do not possess power like the tzaddikim in this world.

Segment 9
HE:
וזהו: "ואתחנן אל ה' בעת ההוא" וכו', "אתה החלות להראות את עבדך את גדלך" וכו', "אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורתך" (דברים ג', כ"ג–כ"ד). כי המלאך הוא בחינת "אל", כי הם נקראים "אלים" (תיקוני זוהר, קכ"ג.). וזהו "אשר מי אל" — שהם בחינת המלאכים — "אשר יעשה כמעשיך וכגבורתך": שאין שום מלאך שיוכל לעשות כמעשיך וכגבורותיך, ודייקא מהם. אבל בבני אדם התחתונים, שהם דרי מטה, יש ויש שיכולים לעשות כמעשיך וכגבורותיך; והם הצדיקים, שהם מושלים בעולם ויכולים לברוא עולמות. כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה על הפסוק "ולאמר לציון עמי אתה" (ישעיהו נ"א, ט"ז): אל תקרי עַמי אלא עִמי; מה אנא עבדי שמיא וארעא במלולי, אף אתה כן (זוהר א', ה.). וכן במקומות הרבה; וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על הפסוק "כי בכל חכמי הגוים... מאין כמוך" (ירמיהו י', ז') — אבל בישראל יש כמוך (זוהר א', ט:).

EN:
This is: “I entreated Hashem at that time,” and so forth; “You have begun to show Your servant Your greatness,” and so forth; “For who is a power in heaven or on earth who can perform according to Your deeds and according to Your mighty acts?” (Deuteronomy 3:23–24). An angel is an aspect of el, “a power,” for angels are called elim, “powers” (Tikkunay Zohar 123a). This is “who is a power”—the aspect of the angels—“who can perform according to Your deeds and according to Your mighty acts?” No angel can perform according to Your deeds and mighty acts, and specifically among them none can do so. But among the lower human beings, who dwell below, there indeed are those who can perform according to Your deeds and mighty acts: the tzaddikim, who rule over the world and can create worlds. Thus our Sages, of blessed memory, expounded the verse, “And to say to Zion, ‘You are My people’” (Isaiah 51:16): Do not read it ammi, “My people,” but immi, “with Me”; just as I made heaven and earth through My speech, so can you (Zohar I 5a). This is stated in many places. Our Sages, of blessed memory, similarly expounded the verse, “For among all the wise men of the nations… there is none like You” (Jeremiah 10:7): but among Israel there are those like You (Zohar I 9b).

Segment 10
HE:
ועל כן אני מבקש: "אעברה נא ואראה את הארץ" וכו' (דברים ג', כ"ה) — לבוא לארץ ישראל, כי שם עיקר כלליות העולמות, ושם רואין עיקר גדולת ישראל בבית המקדש וכו'. והרבה בתפילות הרבה מאד על זה; ואף על פי כן לא פעל בקשתו, עד שאמר לו ה' יתברך: "רב לך, אל תוסף דבר" וכו' (דברים ג', כ"ו). זהו בחינת "סייג לחכמה שתיקה" (אבות ג', י"ג), שגילה לו שאחר כל מה שהשיג, שאין שום מלאך ושרף יכול להשיג, אף על פי כן עדיין יש מקיפים גבוהים כל כך שאי אפשר להשיגם בחיותו, ומוכרח להסתלק בשביל זה. ובכוח זה דייקא יאיר בתלמידו יהושע בחינת השגת "מלא כל הארץ כבודו" (ישעיהו ו', ג'), עד שיהושע תלמידו הוא דייקא יכניסם לארץ ישראל בכוחו, והוא בעצמו אי אפשר לו ליכנס לארץ ישראל.

EN:
Therefore I plead, “Let me cross, I pray, and see the Land,” and so forth (Deuteronomy 3:25)—to enter Eretz Yisrael, for there is the principal integration of the worlds, and there, in the Temple, the principal greatness of Israel is seen, and so forth. He multiplied very many prayers for this; nevertheless, he did not accomplish his request, until Hashem, blessed be He, said to him, “It is enough for you; do not continue speaking,” and so forth (Deuteronomy 3:26). This is the aspect of “a safeguard for wisdom is silence” (Avos 3:13). He revealed to Moshe that notwithstanding all he had attained—which no angel or seraph can attain—there nevertheless remained transcendent levels so high that he could not attain them during his lifetime, and for their sake he was compelled to depart. Specifically through this power, he would illuminate within his disciple Yehoshua the aspect of attaining “the whole earth is filled with His glory” (Isaiah 6:3), to the point that it was specifically his disciple Yehoshua who would bring them into Eretz Yisrael by Moshe’s power, while Moshe himself could not enter Eretz Yisrael.

Segment 11
HE:
שכל זה הוא בחינת נוראות נפלאות הדעת הנ"ל, שה' יתברך עושה נפלאות גדולות וחסדים רבים ועצומים בשביל להודיע לבני אדם גבורותיו, להודיע לכל דרי מטה כי "מלא כל הארץ כבודו" וכו' (ישעיהו ו', ג'). וכן חוזר עמהם כל סדר מתן תורה וכו', שהכל היה בשביל להאיר בעולם הדעת הקדוש הזה. וכמו שכתוב שם: "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים אין עוד מלבדו" וכו' (דברים ד', ל"ה). וכן הולך ומבאר בכל סדר זה, כמו שכתוב: "כי שאל נא לימים ראשונים... הנהיה כדבר הגדול הזה" וכו'; "מן השמים השמיעך את קולו" וכו'; "ודבריו שמעת מתוך האש" וכו' (דברים ד', ל"ב–ל"ו); "פנים בפנים דבר ה' עמכם" וכו' (דברים ה', ד'). שבכל זה הזכיר אותם וחזר עמהם שיזכרו גודל כוחו של זה האדם שבזה העולם, שיכול לזכות לדבר עם ה' פנים בפנים וכו', מה שאין מלאך זוכה לכך; שזהו בחינת עליונים למטה ותחתונים למעלה וכו'. (ליקוטי הלכות, הלכות נטילת ידים לסעודה ובציעת הפת ו', פ"ד)

EN:
All this is an aspect of the awesome wonders of the awareness described above: Hashem, blessed be He, performs great wonders and abundant, immense kindnesses in order to make His mighty acts known to human beings—to make known to all who dwell below that “the whole earth is filled with His glory,” and so forth (Isaiah 6:3). He likewise reviews with them the entire account of the Giving of the Torah, and so forth, for all of it occurred in order to illuminate this holy awareness in the world. Thus it is written there, “You were shown in order to know that Hashem is God; there is nothing else besides Him,” and so forth (Deuteronomy 4:35). He continues to explain this throughout the entire account, as it is written: “For inquire now concerning the former days… Has there ever been anything like this great thing?” and so forth; “From heaven He caused you to hear His voice,” and so forth; “and you heard His words from within the fire,” and so forth (Deuteronomy 4:32–36); “Face to face Hashem spoke with you,” and so forth (Deuteronomy 5:4). Through all this, he reminded them and reviewed it with them so that they would remember the great power of this human being in this world, who can merit speaking with Hashem face to face, and so forth—something no angel merits. This is the aspect of the higher beings below and the lower beings above, and so forth. (Likutay Halachos, Laws of Washing the Hands for a Meal and Breaking Bread 6:84)

Segment 12
HE:
ההר הטוב הזה והלבנון (דברים ג', כ"ה)

כל הנקודות טובות שמוצאין בכל אחד מישראל — זה בחינת התנוצצות משיח, כי עיקר הטוב הוא משיח. ועל ידי זה עיקר קיום ובנין העולם, ועל ידי זה יהיה עיקר בנין בית המקדש והקרבת קרבנות וקטורת. וזה בחינת "ההר הטוב הזה והלבנון" (דברים ג', כ"ה), הנאמר בבית המקדש. (ליקוטי הלכות, הלכות השכמת הבוקר א', ח'; מתוך אוצר היראה, משיח ובנין ירושלים)

EN:
This Good Mountain and the Lebanon (Deuteronomy 3:25)

All the good points that are found within every member of Israel are an aspect of the radiance of Mashiach, for the essence of good is Mashiach. Through this comes the principal sustenance and building of the world; and through this will come the principal construction of the Temple and the offering of sacrifices and incense. This is the aspect of “this good mountain and the Lebanon” (Deuteronomy 3:25), which is said concerning the Temple. (Likutay Halachos, Laws of Rising in the Morning 1:8; from Otzar HaYirah, “Mashiach and the Building of Jerusalem”)

Segment 13
HE:
רב לך, אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה (דברים ג', כ"ו)

ועל כן היה משה רבינו משתוקק כל כך לארץ ישראל, והרבה בתפילות על זה מאד; כי משה הוא הרבי הראשון האמתי, שעסק בהארת הדעת, שהיא כלליות והתקשרות העולמות (כמובא בליקוטי מוהר"ן תנינא, ז'; עיין שם כל הענין). על כן היה מתלהב כל כך לארץ ישראל ולבית המקדש, כי עיקר הדעת וכלליות העולמות הוא בארץ ישראל ובבית המקדש. אך עיקר העיכוב היה על ידי המחלוקת של מי מריבה, שעל ידי זה נגזר עליו שלא יבוא לארץ ישראל, וכמו שכתוב: "ויתעבר ה' בי למענכם" וכו' (דברים ג', כ"ו).

EN:
It Is Enough for You; Do Not Continue Speaking to Me About This Matter (Deuteronomy 3:26)

Therefore Moshe Rabbeinu yearned so intensely for Eretz Yisrael and multiplied prayers for it exceedingly. For Moshe is the first true Rebbe, who occupied himself with illuminating awareness, which is the integration and interconnection of the worlds (as brought in Likutay Moharan II 7; see the entire discussion there). He therefore burned with such longing for Eretz Yisrael and the Temple, because the principal locus of awareness and the integration of the worlds is in Eretz Yisrael and the Temple. Yet the principal impediment arose through the dispute at the waters of Merivah; because of it, it was decreed upon him that he would not enter Eretz Yisrael, as it is written, “Hashem became angry with me because of you,” and so forth (Deuteronomy 3:26).

Segment 14
HE:
וזה בחינת "רב לך, אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה" (דברים ג', כ"ו). "אל תוסף דבר" וכו' — זה בחינת "סייג לחכמה שתיקה" (אבות ג', י"ג). כי באמת ענין זה אי אפשר להבין ולהשיג; ואפילו למשה רבינו היה קשה מאד להשיג ענין זה: מדוע לא יזכה לבוא לארץ ישראל, ולא פעל בקשתו בריבוי תפילות כאלה. וכמובא הרבה במדרשים, שמשה התפלל מאד על זה; והוא פעל בתפילתו כמה פעמים להציל את כל ישראל שלא יכלו, חס ושלום, אף שבאמת חטאו הרבה. והוא בעצמו לא חטא כלל, כי אם איזו שגיאה דקה במי מריבה; וגם זה היה על ידם, כמו שכתוב: "כי העושק יהולל חכם" (קהלת ז', ז'), וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה במדרש רבה. ואף על פי כן לא הועילו לו כל כך תפילות לפעול שייכנס לארץ ישראל.

EN:
This is the aspect of “It is enough for you; do not continue speaking to Me further about this matter” (Deuteronomy 3:26). “Do not continue speaking,” and so forth, is the aspect of “a safeguard for wisdom is silence” (Avos 3:13). In truth, this matter cannot be understood or attained. Even Moshe Rabbeinu found it exceedingly difficult to apprehend: why would he not merit entering Eretz Yisrael, and why did he not accomplish his request through such a profusion of prayers? As is related extensively in the Midrashim, Moshe prayed exceedingly over this. Through his prayer he succeeded several times in saving all Israel from destruction, God forbid, although they had in fact sinned greatly. He himself had not sinned at all, apart from a subtle error at the waters of Merivah; and even this came about through them, as it is written, “Oppression confounds the wise” (Ecclesiastes 7:7), and as our Sages, of blessed memory, taught in Midrash Rabbah. Nevertheless, even so many prayers did not avail him to accomplish his entry into Eretz Yisrael.

Segment 15
HE:
וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בספרי על הפסוק "אתה החלות" וכו' (דברים ג', כ"ד), ומובא בפירוש רש"י שם, שאמר: ממך למדתי להתפלל, שאמרת "ועתה הניחה לי" וכו' (שמות ל"ב, י'); וכי תופס הייתי בך וכו'? על כן השיב לו הקדוש ברוך הוא: "רב לך, אל תוסף דבר". כי באמת זהו בבחינת שתיקה — "אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה" — כי הוא בחינת מקיפים הגבוהים מאד מאד, שאי אפשר להשיגם. כי משה היה בבחינת מ"ה, בבחינה עליונה ונשגבה מאד; ועל כן מה שנעשה עמו הוא בחינת "אל תוסף דבר", בחינת שתיקה, בחינת "שתוק, כך עלה במחשבה", שהשיב לו על מיתת רבי עקיבא (מנחות כ"ט:). כי גם ענין רבי עקיבא היה בבחינה זאת, כמו שכתוב בהתורה הנ"ל; עיין שם.

EN:
Thus our Sages, of blessed memory, taught in the Sifrei concerning the verse “You have begun,” and so forth (Deuteronomy 3:24), as Rashi cites there. Moshe said: I learned from You to pray, for You said, “And now, leave Me,” and so forth (Exodus 32:10). Was I holding onto You, and so forth? The Holy One, blessed be He, therefore answered him: “It is enough for you; do not continue speaking.” In truth, this belongs to the aspect of silence—“Do not continue speaking to Me further about this matter”—for it is an aspect of exceedingly high makifim that cannot be attained. Moshe was of the aspect of mah, on an exceedingly exalted and sublime level. What occurred with him was therefore the aspect of “do not continue speaking,” the aspect of silence, and the aspect of “Be silent; thus it arose in the Divine thought,” which was the answer given concerning the death of Rabbi Akiva (Menachos 29b). For the matter of Rabbi Akiva was also of this aspect, as explained in the teaching cited above; see there.

Segment 16
HE:
וזה שנסמך מיד לזה: "וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו, כי הוא יעבור לפני העם הזה" וכו' (דברים ג', כ"ח). וכן בכמה מקומות שמוכיחם על שמוכרח להסתלק בעבורם, נסמך לזה מה שהבטיחו ה' יתברך שיהושע יכניסם לארץ ישראל. כמו שכתוב לקמן בפרשה זאת: "וה' התאנף בי על דבריכם וישבע לבלתי עברי" וכו'; "יהושע הוא עובר לפניך, אותו חזק" וכו' (דברים ד', כ"א; ל"א, ג', ז'). וכן במקומות הרבה. כי זה מנפלאות תמים דעים שאי אפשר להשיג כלל: כי דייקא על ידי הסתלקות משה לעילא ולעילא, על ידי זה היה כוח ליהושע להכניס את ישראל לארץ.

EN:
This is why the following immediately adjoins it: “Command Yehoshua, strengthen him, and fortify him, for he shall cross before this people,” and so forth (Deuteronomy 3:28). Likewise, in several places where Moshe reproves them because he was compelled to depart on their account, this is followed by Hashem’s assurance that Yehoshua would bring them into Eretz Yisrael. Thus it is written later in this parsha, “Hashem became angry with me because of your words and swore that I would not cross,” and so forth; and, “Yehoshua is crossing before you; strengthen him,” and so forth (Deuteronomy 4:21; 31:3, 7). The same occurs in many places. This is among the wonders of the One perfect in knowledge and cannot be apprehended at all: specifically through Moshe’s departure, as he ascended higher and higher, Yehoshua received the power to bring Israel into the Land.

Segment 17
HE:
כי כבר מבואר שכל מה שהצדיק עולה למעלה יתרה, לבחינת מקיפים עליונים יותר, הוא יכול להאיר ביותר בדרי מטה בחינת "מלא כל הארץ כבודו" (ישעיהו ו', ג'). ועל כן, מעוצם ריבוי הפגמים של ישראל, ובפרט ריבוי התלונות והמחלוקת שלהם — שזה גרוע מן הכל — על ידי זה לא היה אפשר להכניסם לארץ ישראל, ששם עיקר התגלות הדעת כי מלא כל הארץ כבודו, כי אם על ידי הסתלקותו. כי היה מוכרח לעלות לעלייה גדולה כל כך, שאי אפשר להשיג בזה העולם כלל כי אם על ידי הסתלקות ממש; שנסתלק ברעוא דרעוין, בבחינת מ"ה העליון מאד מאד. עד שעל ידי זה דייקא היה יכול להאיר לתלמידו יהושע בחינת הארת "מלא כל הארץ כבודו", שהיא השגת התלמיד, בחינת יהושע, כמו שכתוב בהתורה הנ"ל.

EN:
For it has already been explained that the more the tzaddik ascends to a higher level, into the aspect of more exalted makifim, the more fully he can illuminate among those who dwell below the awareness that “the whole earth is filled with His glory” (Isaiah 6:3). Therefore, because of the tremendous multitude of Israel’s blemishes—and especially their numerous complaints and disputes, which are worse than everything else—it was impossible to bring them into Eretz Yisrael, where the principal revelation of the awareness that the whole earth is filled with His glory occurs, except through Moshe’s departure. He was compelled to ascend to so great an elevation that it cannot be attained in this world at all except through an actual departure. He departed at ra’ava d’ra’avin, in the aspect of the exceedingly exalted mah. Specifically through this he could illuminate within his disciple Yehoshua the radiance of “the whole earth is filled with His glory,” which is the disciple’s attainment, the aspect of Yehoshua, as explained in the teaching cited above.

Segment 18
HE:
ובזה פעל לדורות: שאפילו כשיתגברו העוונות וייחרב הבית, וישראל גלה יגלה מעל אדמתו — כמו שכבר נתקיים שתי פעמים בעוונותינו הרבים — וקץ האחרון סתום ונפלא מאד מעין כל, אף על פי כן יימצאו צדיקים נוראים גם בעקבות משיח, בקץ האחרון, שישיגו השגות עצומות מאד ויאירו בישראל כי "מלא כל הארץ כבודו" (ישעיהו ו', ג'), ושאין שום ייאוש בעולם כלל. ואף על פי שהבעל דבר והסטרא אחרא וחילותיהם יתפשטו ויתגברו כמו שיתפשטו, בפרטיות על כל אחד ואחד ובכלליות בריבוי המחלוקת וקטגוריא גדולה בין התלמידי חכמים, כמו שנתקיים עכשיו בעוונותינו הרבים — שזה עיקר חבלו של משיח, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (כתובות קי"ב:; ועיין רש"י שבת קי"ח.) — אף על פי כן ימהר ויחיש לגאלנו על ידי הארת דעתם הקדוש בעולם.

EN:
Through this Moshe accomplished something for all generations: even when sins intensify, the Temple is destroyed, and Israel is utterly exiled from its land—as has already occurred twice because of our many sins—and although the final end remains concealed and exceedingly wondrous beyond every eye, awesome tzaddikim will nevertheless be found even in the footsteps of Mashiach, at the final end. They will attain exceedingly profound perceptions and illuminate within Israel that “the whole earth is filled with His glory” (Isaiah 6:3), and that there is no despair in the world at all. Although the adversary, the sitra achara, and their forces spread and intensify as they will—afflicting each individual in particular, and in general producing a proliferation of dispute and grave accusation among Torah scholars, as has now occurred because of our many sins, which constitutes the principal birth pang of Mashiach, as our Sages, of blessed memory, taught (Kesubos 112b; see Rashi to Shabbos 118a)—He will nevertheless hurry and hasten to redeem us through the illumination of their holy awareness in the world.

Segment 19
HE:
כי אף על פי שתתגבר הסטרא אחרא כל כך, עד שיהיו מוכרחים הצדיקי אמת, בחינת משה, להסתלק מן העולם, אף על פי כן על ידי זה תהיה הישועה והגאולה, וייהפך אבלם לששון. כי הסתלקות והעלמת הצדיקים היא הצרה הגדולה והמרה מכל הצרות, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: קשה סילוקן של צדיקים כפליים כחורבן בית המקדש וכו'. אבל גם זה יתהפך לטובה ולנחמה; כי דייקא על ידי הסתלקותם לעילא ולעילא וכו', יעלו לבחינת מקיפים גבוהים ונשגבים כל כך, עד שמשם דייקא יאירו ביותר בחינת "מלא כל הארץ כבודו" לתלמידיהם, שהם בחינת יהושע; וכן מדור לדור, עד שיפעלו ויגמרו מה שהתחילו להאיר בעולם הדעת הנ"ל, שידעו הכל כי מלא כל הארץ כבודו וישובו לה' יתברך באמת, שעל ידי זה תבוא הגאולה.

EN:
For although the sitra achara will intensify so greatly that the true tzaddikim, who are an aspect of Moshe, will be compelled to depart from the world, nevertheless the salvation and redemption will come through this, and their mourning will be transformed into joy. The departure and concealment of the tzaddikim is the greatest and bitterest of all afflictions, as our Sages, of blessed memory, said: the departure of the tzaddikim is twice as grievous as the destruction of the Temple, and so forth. Yet this too will be transformed into goodness and consolation. Specifically by departing higher and still higher, and so forth, they will ascend to the aspect of such exalted and sublime makifim that specifically from there they will illuminate more fully within their disciples—who are an aspect of Yehoshua—the awareness that “the whole earth is filled with His glory.” So it will continue from generation to generation, until they accomplish and complete what they began: illuminating the awareness described above in the world, so that everyone will know that the whole earth is filled with His glory and will truly return to Hashem, blessed be He. Through this the redemption will come.

Segment 20
HE:
כי מריבוי הפגמים והעוונות הוכרחו לעלות לעליות גדולות כל כך, שאי אפשר לעלות לשם כשהם מלובשים בגוף בזה העולם. כל זה מובן משיחותיו הקדושים. וזהו בחינת מיתת הצדיקים שמכפרת על עוון הדור, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (מועד קטן כ"ח.), כי אז דייקא עולים כל כך עד שיכולים להאיר בתלמידיהם, בחינת יהושע, כי "מלא כל הארץ כבודו" וכו', ולהחזיר את ישראל בתשובה על ידי זה, ולהוציאם מעוונות ולכפר עוונותיהם הקודמים וכו'. כי גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם. (ליקוטי הלכות, הלכות נטילת ידים לסעודה ובציעת הפת ו', פ"א)

EN:
Because of the multitude of blemishes and sins, they were compelled to ascend to elevations so great that they could not ascend there while clothed in a body in this world. All this is understood from his holy conversations. This is the aspect of the death of tzaddikim atoning for the sin of the generation, as our Sages, of blessed memory, taught (Moed Katan 28a). Specifically then they ascend so high that they can illuminate within their disciples, the aspect of Yehoshua, that “the whole earth is filled with His glory,” and so forth; thereby they can bring Israel back in teshuvah, remove them from sin, and atone for their former sins, and so forth. For tzaddikim are greater in their death than in their lifetime. (Likutay Halachos, Laws of Washing the Hands for a Meal and Breaking Bread 6:81)

Segment 21
HE:
וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו (דברים ג', כ"ח)

איתא במדרש, וזה לשונו: לפי דרכנו למדנו שאין מזרזין אלא למזורזין, ואין מחזקין אלא למחוזקין. ולכאורה הוא פליאה, כי אם כן מהיכן ההתחלה? אך כבר דיברנו בזה במקום אחר, שיש כמה דברים שהם תלויים זה בזה ואין יודעים מהיכן ההתחלה (כמו שמבואר בליקוטי מוהר"ן א', י"ט). ובאמת הוא מנפלאות תמים דעים ומסתרי נפלאות הבחירה, שהיא הפלא הגדול שבכל נפלאות הבורא יתברך שמו; ואי אפשר להשיג זאת, כי באמת אין יודעים מהיכן ההתחלה.

EN:
Command Yehoshua, Strengthen Him, and Fortify Him (Deuteronomy 3:28)

It is taught in the Midrash: From the course of our discussion we learn that only the already zealous are urged onward, and only the already strong are strengthened. At first sight this is astonishing: if so, from where does the beginning come? Yet we have already discussed elsewhere that several matters depend upon one another, while no one knows where the beginning lies (as explained in Likutay Moharan I 19). In truth, this is among the wonders of the One perfect in knowledge and among the wondrous mysteries of free choice, which is the greatest wonder among all the wonders of the Creator, blessed be His Name. It cannot be apprehended, for in truth no one knows where the beginning lies.

Segment 22
HE:
אך באמת כל ההתחלה והסוף והאמצע, וכל התכלית שלנו, הכל הוא על ידי הצדיק האמת שבכל דור, שהוא בחינת משה רבינו, שהוא הרבי הראשון של כל ישראל; וממנו ההתחלה, ואצלו כל תכליתנו ותקוותנו. כי "מה שהיה הוא שיהיה" (קהלת א', ט'), כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. וההתחלה של הצדיק האמת, בחינת משה בעצמו, אי אפשר לנו להשיג כלל; ואין לנו להרהר בזה כלל, איך זכה ילוד אשה להשגה כזאת וכו'.

EN:
In truth, however, our entire beginning, end, and middle—and our entire ultimate purpose—come through the true tzaddik in every generation. He is an aspect of Moshe Rabbeinu, the first Rebbe of all Israel. From him comes the beginning, and with him rest our entire purpose and hope. For “what has been is what shall be” (Ecclesiastes 1:9), as our Sages, of blessed memory, taught. The beginning of the true tzaddik, the aspect of Moshe himself, is altogether beyond our comprehension; nor may we speculate at all about how one born of woman merited such an attainment, and so forth.

Segment 23
HE:
אך אחר שכבר זכינו לקבלת התורה ממשה רבינו, ולהמשיך דעתו הקדושה בכל דור ודור על ידי צדיקי אמת שבכל דור, על ידי זה, הודות לאל, יש לנו מהיכן להתחיל. כי מנעורינו מגדלין אותנו בקדושת ישראל: כי התינוק, כשנולד, מלין אותו מיד ביום השמיני; ואחר כך, כשמתחיל לדבר, מתחילין לדבר עמו בלשון הקודש וללמדו תורה, ותכף מלבישין אותו בציצית וכו'. על כן בוודאי יש לנו במה להתחזק בעזרת ה' יתברך.

EN:
But now that we have merited receiving the Torah from Moshe Rabbeinu and drawing his holy awareness into every generation through the true tzaddikim of each generation, we therefore—thanks to God—have a point from which to begin. From our youth we are raised in the holiness of Israel: when an infant is born, he is circumcised immediately on the eighth day; afterward, when he begins to speak, people begin speaking with him in the holy tongue and teaching him Torah, and he is promptly clothed in tzitzis, and so forth. We therefore certainly possess that through which to strengthen ourselves, with the help of Hashem, blessed be He.

Segment 24
HE:
ועל כן דקדק אדוננו מורנו ורבינו זכרונו לברכה בתורה ז' (ליקוטי מוהר"ן תנינא), ואמר שעל ידי הדעת של בן ותלמיד, כל מי שהוא איש חיל ואינו שלימזלניק יכול לקבל הארת הרצון בשעת האכילה. כי צריך שיהיה חזק בעצמו, ואז יחזקו אותו יותר, עד שיזכה להארת הרצון; כי הא בהא תליא: כל מה שחזק יותר יכול לקבל הארת הרצון יותר, וכל מה שהרצון מתפשט ומתגדל יותר הוא חזק ביותר וכו', וההתחלה אי אפשר לידע. אך באמת עיקר ההתחלה שלנו הוא ממשה רבינו עליו השלום ומצדיקי אמת שבכל דור, וכנ"ל; כי אין מחזקין אלא למחוזקין.

EN:
Our Master, Teacher, and Rebbe, of blessed memory, therefore spoke precisely in teaching 7 of Likutay Moharan II. He said that through the awareness of a son and disciple, anyone who is a valiant person and not a shlimazal can receive the illumination of ratzoan while eating. A person must first be strong within himself; then he will be strengthened further, until he merits the illumination of ratzoan. The two depend upon one another: the stronger he is, the more fully he can receive the illumination of ratzoan; and the more his ratzoan expands and grows, the stronger he becomes, and so forth. Where the beginning lies cannot be known. In truth, however, our principal beginning comes from Moshe Rabbeinu, peace be upon him, and from the true tzaddikim in every generation, as described above; for only those already strong are strengthened.

Segment 25
HE:
ואף על פי כן צריך האדם להתחזק בעצמו הרבה ולא יהיה שלימזלניק. כי אף על פי כן יש לו בוודאי בחירה בכל דור ובכל יום, כפי הזמן וכפי האדם וכפי ההרפתקאות והמאורעות שעוברים עליו. כי בהכרח שיישאר לו בחירה, כי לא נברא בזה העולם כי אם בשביל הבחירה. אך מי שחזק באמת יכול להתחזק ברצון, כי הרצון חופשי לעולם; וזה אי אפשר לסתור בשום אופן, בשום מניעה שבעולם. כי אף על פי כן אני חפץ ומשתוקק ברצון חזק אל האמת לאמתו. (ליקוטי הלכות, הלכות פדיון בכור ה', ל"ג)

EN:
Nevertheless, a person must strengthen himself greatly and not be a shlimazal. He certainly retains free choice in every generation and on every day, according to the time, the person, and the ordeals and events that pass over him. Some free choice must necessarily remain to him, for he was created in this world only for the sake of free choice. One who is truly strong can strengthen himself through ratzoan, because ratzoan is forever free. This cannot be nullified in any manner by any obstacle in the world. For despite everything, I desire and yearn with a strong ratzoan for the absolute truth. (Likutay Halachos, Laws of Redemption of the Firstborn 5:33)

Segment 26
HE:
ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום (דברים ד', ד')

עיקר החכמה דקדושה הוא להעלות ולקשר כל הדברים למקור החיים, על ידי שאנו הולכים בדרכי אבותינו הקדושים, להאמין שכל הדברים מקושרים בחי החיים. כי הוא יתברך ברצונו בראם יש מאין, והוא מחיה ומקיים את כולם בכל עת ורגע, כמו שכתוב: "ואתה מחיה את כולם" (נחמיה ט', ו'). אבל האפיקורסים, חכמי הטבע, שרוצים להגביר חכמת הטבע בעולם — על ידי זה הם רוצים לעקור כל הדברים ממקור ושורש חיותם. ועל כן נקראים מתים בחייהם, מאחר שאינם ממשיכין חיות ממקור החיים לפי דעתם והסכלות הרעה. ועל כן הם טמאים ומטמאים בטומאה חמורה מאד, כי הם מבחינת סטרא דמותא, שהוא אבי אבות הטומאה. אבל בישראל כתיב: "ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום" (דברים ד', ד'). (ליקוטי הלכות, הלכות נזיקין ד', ל"ג; על פי אוצר היראה)

EN:
You Who Cleave to Hashem Your God Are All Alive Today (Deuteronomy 4:4)

The essence of holy wisdom is to elevate and connect all things to the Source of life. We do this by following the ways of our holy forefathers and believing that all things are connected to the Living One who gives life. For He, blessed be He, created them by His will ex nihilo, and He gives life to and sustains them at every moment, as it is written, “You give life to them all” (Nehemiah 9:6). But the heretics—the naturalist philosophers who seek to make the wisdom of nature prevail in the world—thereby seek to uproot all things from the source and root of their vitality. They are therefore called dead even during their lifetime, since according to their outlook and evil folly they draw no vitality from the Source of life. Consequently, they are impure and impart an exceedingly severe impurity, for they belong to the aspect of the sitra d’mosa, the side of death, which is the ultimate source of impurity. But concerning Israel it is written: “You who cleave to Hashem your God are all alive today” (Deuteronomy 4:4). (Likutay Halachos, Laws of Damages 4:33; following Otzar HaYirah)

Segment 27
HE:
חיים כולכם היום (דברים ד', ד')

"חיים כולכם היום" — דייקא, כי צריך לחדש החיות בכל יום ויום, כאילו הוא מתחיל לחיות היום. וזהו "חיים כולכם היום" — "היום" דייקא. (ליקוטי הלכות, הלכות תפילין ה', כ"ה)

EN:
You Are All Alive Today (Deuteronomy 4:4)

“You are all alive today” (Deuteronomy 4:4)—specifically today, for one must renew one’s vitality each and every day, as though one were beginning to live today. This is “You are all alive today”—specifically “today.” (Likutay Halachos, Laws of Tefillin 5:25)

Segment 28
HE:
בין צדיק, בין בינוני, בין רשע — כל זמן ששם ישראל נקרא עליו, צריך בכל יום להתחיל מחדש וכו'. וזהו בחינת "ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום" (דברים ד', ד') — "חיים כולכם היום" דייקא, כי צריך לחדש החיות בכל יום ויום, כאילו הוא מתחיל לחיות היום. וזהו "חיים כולכם היום" — "היום" דייקא, כנ"ל. (ליקוטי הלכות, הלכות תפילין ה', כ"ה)

EN:
Whether one is a tzaddik, an intermediate person, or a wicked person—as long as the name Israel is applied to him, he must begin anew each day, and so forth. This is the aspect of “You who cleave to Hashem your God are all alive today” (Deuteronomy 4:4)—specifically “you are all alive today,” for one must renew one’s vitality each and every day, as though one were beginning to live today. This is “You are all alive today”—specifically “today,” as described above. (Likutay Halachos, Laws of Tefillin 5:25)

Segment 29
HE:
כי הוא חכמתכם ובינתכם (דברים ד', ו')

"כי הוא חכמתכם ובינתכם" (דברים ד', ו'); ואמרו רבותינו זכרונם לברכה: זה חשבון תקופות ומזלות, דהיינו לקבוע חודשים (שבת ע"ה.). דהיינו שיתמלא פגימת הלבנה ולא יהיה בה שום מיעוט, ויהיה "אור הלבנה כאור החמה" וכו' (ישעיהו ל', כ"ו). דהיינו שתתמלא ותושלם האמונה בשלמות, בלי שום פגם ומיעוט כלל, רק תהיה כאור החמה. דהיינו שיהיה חזק באמונתו, שהיא בחינת לבנה; שבמה שאין השכל משיג ומבין יהיה חזק כל כך, ויאיר בשכלו כאילו הוא רואה ומבין בשכלו ממש. שזהו עיקר שלמות האמונה: שיהיה דומה לו כאילו רואה בעיניו ממש; שזהו בחינת "אור הלבנה כאור החמה". (ליקוטי הלכות, הלכות ראש חודש ו', א')

EN:
For It Is Your Wisdom and Your Understanding (Deuteronomy 4:6)

“For it is your wisdom and your understanding” (Deuteronomy 4:6). Our Sages, of blessed memory, said: this refers to calculating the seasons and constellations—that is, determining the months (Shabbos 75a). This means that the moon’s deficiency will be filled, no diminution will remain in it, and “the light of the moon will be like the light of the sun,” and so forth (Isaiah 30:26). That is, emunah will be filled and perfected completely, without any blemish or diminution whatsoever, but will be like the light of the sun. A person will be so strong in his emunah, which is the aspect of the moon, that in matters his intellect cannot attain or understand, he will possess such strength that they will shine within his mind as though he actually saw and understood them intellectually. This is the principal perfection of emunah: it appears to him as though he actually sees with his own eyes. This is the aspect of “the light of the moon will be like the light of the sun.” (Likutay Halachos, Laws of Rosh Chodesh 6:1)

Segment 30
HE:
כה' אלקינו בכל קראנו אליו (דברים ד', ז')

"כה' אלקינו בכל קראנו אליו" (דברים ד', ז') — אליו ולא למידותיו. כי שמו הוא אחדותו ועצמותו יתברך, כביכול; ואין כוונתנו בכל העבודות וההודאות וכו' כי אם אליו יתברך לבד, למי שנעלה על הכל, אשר צמצם את עצמו וקרא את עצמו בשמות האלו ונתן לנו רשות לקרותו בהם. אף על פי שהוא מרומם ונישא מהם, אבל סוף כל סוף, כשאנו קוראין אותו בשמותיו יתברך, כוונתנו אליו לבדו יתברך.

EN:
Like Hashem Our God Whenever We Call to Him (Deuteronomy 4:7)

“Like Hashem our God whenever we call to Him” (Deuteronomy 4:7)—to Him, and not to His attributes. For His Name is His unity and His blessed essence, as it were. In all our forms of worship and thanksgiving, and so forth, our intention is directed only to Him, blessed be He—to the One exalted above everything, who constricted Himself, designated Himself by these Names, and granted us permission to call Him by them. Although He is exalted and raised above them, ultimately, when we call Him by His blessed Names, our intention is directed to Him alone, blessed be He.

Segment 31
HE:
וזה בחינת "ויברכו שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהלה" (נחמיה ט', ה'). היינו, כשאנו מברכין שם כבודו, כוונתנו למי שהוא מרומם על כל ברכה ותהלה. כי בוודאי ה' יתברך בעצמו, כביכול, מרומם ונישא מכל השמות והכינויים, ומכל הברכות וההודאות, ומכל העבודות שבעולם; רק שבאמת זה אי אפשר להשיג. רק שנתן לנו רשות לקרותו בשמותיו יתברך שמסר לנו על ידי משה רבינו עליו השלום; שכשאנו קורין אותו באלו השמות, אנו מגיעין עדיו יתברך בעצמו, כביכול. כמו ממש כשקורין איזה אדם בשמו ומדברין ממנו: שאין אנו מדברין מהשם בעצמו של האדם, רק כוונתנו בדיבורנו לזה האדם שאנו מדברים ממנו. (ליקוטי הלכות, הלכות ברכת השחר ג', ל"ד)

EN:
This is the aspect of “They shall bless Your glorious Name, which is exalted above every blessing and praise” (Nehemiah 9:5). That is, when we bless His glorious Name, our intention is directed to the One who is exalted above every blessing and praise. Hashem Himself, blessed be He, is certainly exalted and raised, as it were, above all names and appellations, all blessings and thanksgivings, and every form of worship in the world; in truth, however, this cannot be apprehended. He granted us permission to call Him by His blessed Names, which He transmitted to us through Moshe Rabbeinu, peace be upon him. When we call Him by these Names, we reach Him Himself, blessed be He, as it were. This is exactly like calling a person by name and speaking about him: we are not speaking about the person’s name itself; our intention in our speech is directed toward the person about whom we are speaking. (Likutay Halachos, Laws of the Morning Blessings 3:34)

Segment 32
HE:
רק השמר לך... פן תשכח את הדברים (דברים ד', ט')

השם יתברך מרומם ומנושא ונשגב מאד למעלה מכל העולמות ומכל המחשבות, כי לית מחשבה תפיסא ביה כלל. ואי אפשר לדעת ממנו יתברך כי אם על ידי שיבטל את עצמו לגמרי מחיזו דהאי עלמא בתכלית הביטול, ואז זוכה להיכלל בו יתברך. אך בשעה שנתבטל ונכלל באין סוף, זה אינו נקרא בשם ידיעה, כי שם הוא למעלה מכל בחינת דעת. ועיקר הידיעה הוא כשחוזר מהביטול וזוכה להמשיך תורה מאור הזריחה של הרשימה מהביטול; זה עיקר הדעת.

EN:
Only Guard Yourself… Lest You Forget the Things (Deuteronomy 4:9)

Hashem, blessed be He, is exceedingly exalted, elevated, and sublime, above all worlds and all thoughts, for no thought can grasp Him at all. Knowledge of Him, blessed be He, is possible only when a person completely nullifies himself from the appearance of this world, with ultimate self-nullification; he then merits being incorporated within Him, blessed be He. Yet while he is nullified and incorporated within the Infinite, this is not called knowledge, for there he is above every aspect of awareness. The principal knowledge comes when he returns from self-nullification and merits drawing Torah from the radiant light of the reshimu left by that self-nullification; this is the essence of awareness.

Segment 33
HE:
ועל ידי זה עיקר התגלות והשגת אלקותו יתברך לכל באי עולם. כי רוב העולם אין זוכין לבחינת הביטול הנ"ל, ואין ידיעתם כי אם על ידי התורה שממשיכין להם הצדיקי אמת מהרשימו הנ"ל. כי השגת כל הנביאים וכל החכמים, וכל התורה הקדושה שקיבלנו מפי משה רבינו עליו השלום, וכל התגלות התורה שגילו הצדיקים האמתיים שבכל דור ודור — הכל נמשך מאור התנוצצות הרשימו הזאת. משם נמשכין כל ההשגות ורוח הקודש של כל החכמים האמתיים, כי עיקר ידיעת אלקותו הוא משם, והוא עיקר התכלית של עולם הבא.

EN:
Through this comes the principal revelation and attainment of His blessed Godliness for all who enter the world. Most people do not merit the aspect of self-nullification described above; their knowledge comes only through the Torah that the true tzaddikim draw for them from that reshimu. The attainments of all the prophets and sages, the entire holy Torah we received from Moshe Rabbeinu, peace be upon him, and every revelation of Torah disclosed by the true tzaddikim in every generation—all are drawn from the sparkling light of this reshimu. From there come all the attainments and ruach hakoadesh of every true sage, for the principal knowledge of His Godliness comes from there, and this is the principal ultimate purpose of the World to Come.

Segment 34
HE:
ועיקר הוא הזכרון, כמו שכתוב: "רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך... יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחורב" וכו' (דברים ד', ט'–י'). כי מחמת שאור השגת אלקותו גבוה ונשגב ונעלה מאד, ולית מחשבה תפיסא ביה כלל כי אם למעלה מהמחשבה, בבחינת תכלית הביטול — שם זוכין שיאיר ויזריח לו אור האין סוף כפי מה שזוכה, אשרי לו. על כן, בעת שחוזר מהביטול, צריך לשמור את הזכרון מאד; דהיינו שיקדש כלי מוחו כדי שיהיו כלים ראויים לקבל אור הזריחה של הרשימה, כדי שיקבל תורה משם, שעל ידי זה עיקר השגת אלקותו כנ"ל.

EN:
The principal matter is memory, as it is written: “Only guard yourself and guard your soul exceedingly, lest you forget the things your eyes saw… the day you stood before Hashem your God at Chorev,” and so forth (Deuteronomy 4:9–10). Because the light of attaining His Godliness is exceedingly high, sublime, and exalted—and no thought can grasp Him except above thought, in the aspect of ultimate self-nullification—there a person merits that the light of the Infinite shine and radiate for him according to what he merits; fortunate is he. Therefore, when he returns from self-nullification, he must guard memory most carefully. That is, he must sanctify the vessels of his mind so that they become fit vessels to receive the radiant light of the reshimu, enabling him to receive Torah from there; through this comes the principal attainment of His Godliness, as described above.

Segment 35
HE:
כי מגודל עוצם האור אינו יכול להיכנס לתוך הכלים אם אינם ראויים לכך, ואז חס ושלום נשכח ממנו האור הגדול הזה. וזה בחינת "פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך" (דברים ד', ט'): כי אף על פי שבשעת הביטול ראה בעיניו מה שראה, אף על פי כן אחר כך בקל יכול לשכוח מה שראה בעיניו בעצמו. ועל כן הזהיר הכתוב על זה מאד לשמור את הזכרון; דהיינו שיקדש כלי מוחו ודעתו כדי שיוכל לקבל תורה על ידי אור הרשימו, כדי שיזכור היטב אור הזריחה והתנוצצות הביטול, שעל ידי זה עיקר השגות אלקותו יתברך כנ"ל. (ליקוטי הלכות, הלכות תפילת ערבית ד', ה'; על פי אוצר היראה, השגת אלקות, י"ד)

EN:
Because of the tremendous intensity of the light, it cannot enter the vessels unless they are fit for it; then, God forbid, this great light is forgotten by him. This is the aspect of “lest you forget the things your eyes saw” (Deuteronomy 4:9). Although during self-nullification he saw with his eyes what he saw, afterward he can nevertheless easily forget what he himself saw with his own eyes. Scripture therefore warns emphatically that memory must be guarded. He must sanctify the vessels of his mind and awareness so that he can receive Torah through the light of the reshimu, and thereby remember well the radiant and sparkling light of self-nullification; through this comes the principal attainment of His blessed Godliness, as described above. (Likutay Halachos, Laws of the Evening Prayer 4:5; following Otzar HaYirah, “Attainment of Godliness,” 14)

Segment 36
HE:
פן תשכח את הדברים... והודעתם לבניך ולבני בניך (דברים ד', ט')

כלל התורה והמצוות הוא בחינת זכרון, לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי. כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, כי אם בעולם הבא שכולו טוב וכולו ארוך. וגם כי על ידי זה עיקר קיום התורה והמצוות: כי כשזוכין לשמור את הזכרון היטב, לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי, אזי בוודאי לא יהיה לבו כרוך אחר תאוות, ובוודאי יעסוק רק בתורה ומצוות כל ימיו. ועל כן הזהירה התורה מאד לבל נשכח את כל דברי התורה הזאת, כי העיקר הוא הזכרון הנ"ל, שעל ידו עיקר קיום התורה.

EN:
Lest You Forget the Things… Make Them Known to Your Children and Grandchildren (Deuteronomy 4:9)

The totality of the Torah and mitzvoas is an aspect of memory: attaching one’s thought to the World to Come. For the reward of a mitzvah is not present in this world, but in the World to Come, which is entirely good and entirely enduring. This is also the principal means of sustaining the Torah and mitzvoas. When a person merits guarding memory well and attaching his thought to the World to Come, his heart will certainly not be bound after desires, and he will certainly occupy himself only with Torah and mitzvoas throughout his life. The Torah therefore warned most emphatically that we must not forget any of the words of this Torah, for the principal matter is the memory described above, through which the Torah is principally sustained.

Segment 37
HE:
ועל כן צריכין ללמד תורה ביותר עם בניו הזכרים דייקא, כי בנים זכרים הם בחינת הזכרון הנ"ל. כי על שם זה נקרא זכר, כי על ידו נשאר זכר האב לדורות. ולזה זוכין על ידי ששומרין את הזכרון הנ"ל היטב, שזוכרין ומדבקין מחשבתו היטב בעלמא דאתי, שהוא עולם הנצחי וקיים לעד, ומכניעין כוח המדמה, שהוא בחינת תאוות הבהמיות. והעיקר על ידי קדושת הזיווג ותיקון הברית; על ידי זה זוכין לבנים זכרים. ואז מחויב האב ללמד תורה עם בניו הזכרים, בכדי להכניע המדמה גם אצלם ולהכניס בהם באמת הזכרון דקדושה, לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי, שזה כלל התורה כנ"ל.

EN:
One must therefore be especially diligent in teaching Torah to one’s sons specifically, for sons are an aspect of the memory described above. This is why a male is called zachar, for through him the father’s zecher—his remembrance—remains for generations. One merits this by guarding that memory well: remembering and firmly attaching one’s thought to the World to Come, which is the eternal world and endures forever, and subduing the imaginative faculty, which is an aspect of animalistic desires. This is accomplished principally through the holiness of marital union and rectification of the covenant; through this one merits sons. The father is then obligated to teach Torah to his sons, in order to subdue the imaginative faculty within them as well and truly instill sacred memory within them—attaching their thought to the World to Come, which is the totality of the Torah, as described above.

Segment 38
HE:
ומחמת שצריכין לברר הזכרון הנ"ל, שהוא בחינת בן זכר, בבירור אחר בירור — היינו כי בתחילה צריכין לשמור את עצמו מבחינת רע עין, ואחר כך צריכין לבררו עוד יותר ולהכניע גם המדמה שפוגם בעיניים, שעל ידי זה נפגם הזכרון הנ"ל — זה בחינת מה שרק אצל יעקב אבינו עליו השלום היתה מיטתו שלמה. כי מתחילה היו צריכין לברר הזכרון, בחינת הולדת בנים זכרים דקדושה, מבחינת קליפת עשו וישמעאל. נמצא שהבירור הזה בשלמות הוא בבחינת האב והבן ובן הבן, שהם בחינת שלושת האבות; שהם זכו בשלמות לברר הזכרון הנ"ל, עד שזכו שנשאר זכרם דקדושה לדורות עולם, כמו שנאמר: "וזכרתי את בריתי יעקב" וכו' (ויקרא כ"ו, מ"ב). והכל על ידי קדושת המיטה השלמה שהעמיד יעקב.

EN:
The memory described above, which is the aspect of a son, must be refined through refinement after refinement. First one must guard oneself from the aspect of the evil eye; afterward it must be refined still further by subduing the imaginative faculty, which blemishes the eyes and thereby impairs this memory. This is the aspect of the fact that only Yaakov Avinu, peace be upon him, had a complete bed—all his children were righteous. At first, memory, the aspect of bearing holy sons, had to be refined from the aspect of the klipa of Esav and Yishmael. The complete refinement is therefore found in the aspect of the father, son, and grandson, corresponding to the three Patriarchs. They merited refining this memory completely, until their sacred remembrance remained for all generations, as it is said, “I shall remember My covenant with Yaakov,” and so forth (Leviticus 26:42). All this came through the holiness of the complete bed established by Yaakov.

Segment 39
HE:
ועל כן מחויב האב ללמד תורה עם בנו ועם בן בנו, בכדי לברר הזכרון בשלמות, שזה כלל התורה. וזה שכתוב: "השמר לך פן תשכח" וכו', "והודעתם לבניך ולבני בניך" וכו' (דברים ד', ט'); כי עיקר ההודעה לבנו ולבן בנו הוא רק בשביל לשמור את הזכרון היטב. וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: כל שהוא תלמיד חכם, ובנו ובן בנו, שוב אין התורה פוסקת מזרעו (בבא מציעא פ"ה.). כי עיקר בירור הזכרון, שהוא כלל קיום התורה, הוא על ידי בחינת לימוד התורה עם בנו ובן בנו כנ"ל. וזה שפירשו התוספות שדייקא כשרואין זה את זה, כי עיקר בירור הזכרון הנ"ל תלוי בתיקון העיניים כנ"ל, וכמבואר בפנים. (ליקוטי הלכות, הלכות מלמדים ותלמוד תורה ג'; על פי אוצר היראה, תלמוד תורה וקריאת התורה, נ"ב)

EN:
A father is therefore obligated to study Torah with his son and grandson, in order to refine memory completely, which is the totality of the Torah. This is what is written: “Guard yourself, lest you forget,” and so forth; “and make them known to your children and your children’s children,” and so forth (Deuteronomy 4:9). The principal purpose of making them known to one’s son and grandson is to guard memory well. Thus our Sages, of blessed memory, said: when a person is a Torah scholar, and his son and grandson are likewise Torah scholars, Torah will no longer cease from his descendants (Bava Metzia 85a). The principal refinement of memory, which is the totality of sustaining the Torah, comes through studying Torah with one’s son and grandson, as described above. This is why Tosafos explain that this applies specifically when they see one another, for the principal refinement of this memory depends upon rectification of the eyes, as described above and explained within the teaching. (Likutay Halachos, Laws of Teachers and Torah Study 3; following Otzar HaYirah, “Torah Study and Torah Reading,” 52)

Segment 40
HE:
והודעתם לבניך ולבני בניך (דברים ד', ט')

שורש התורה נמשך מבחינת עתיק יומין, בחינת זקן, בחינת אבוה דאבא. ואחר כך צריכין להמשיך בחינת לבושין, שהם בחינת כלים וצמצומים לקבל המוחין בתוכן; שזה בחינת הלבושין שממשיך האב לבנו, כמבואר במקום אחר. ועל כן מסוגל ביותר שהבן יקבל תורתו וחכמתו מאביו ומאבי אביו, והם מחויבים בזה ביותר, כמו שנאמר: "והודעתם לבניך ולבני בניך" (דברים ד', ט'). ועל כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה: כל שהוא תלמיד חכם, ובנו ובן בנו, שוב אין התורה פוסקת מזרעו (בבא מציעא פ"ה.); כי כך דרך המשכת והשתלשלות התורה משורשה, שהוא בבחינת עתיק, עד בן הבן כנ"ל. ועל כן כל בחינת התורה משולשת, בבחינת "אוריין תליתאי", כמאמר רבותינו זכרונם לברכה (שבת פ"ח.). (ליקוטי הלכות, הלכות מלמדים ותלמוד תורה א'; על פי אוצר היראה, תלמוד תורה וקריאת התורה, נ')

EN:
Make Them Known to Your Children and Your Children’s Children (Deuteronomy 4:9)

The root of the Torah is drawn from the aspect of Atik Yomin, the Ancient of Days; the aspect of the elder; and the aspect of avoha d’abba, the father of the father. Afterward, the aspect of garments must be drawn forth. These are the aspect of vessels and constrictions that receive the mochin within them; this is the aspect of the garments that a father draws forth for his son, as explained elsewhere. A son is therefore especially suited to receive his Torah and wisdom from his father and grandfather, and they bear a particular obligation in this respect, as it is said: “Make them known to your children and your children’s children” (Deuteronomy 4:9). Our Sages, of blessed memory, therefore said: when a person is a Torah scholar, and his son and grandson are likewise Torah scholars, Torah will no longer cease from his descendants (Bava Metzia 85a). For this is the manner in which Torah is drawn and progressively transmitted from its root, which is in the aspect of Atik, down to the grandson, as described above. Every aspect of Torah is therefore threefold, the aspect of oryan telisa’i, “a threefold Torah,” as our Sages, of blessed memory, taught (Shabbos 88a). (Likutay Halachos, Laws of Teachers and Torah Study 1; following Otzar HaYirah, “Torah Study and Torah Reading,” 50)

Segment 41
HE:
אשר חלק ה' אלקיך אותם לכל העמים (דברים ד', י"ט)

נאמר בעבודה זרה: "אשר חלק להם" (דברים ד', י"ט), כי העבודה זרה נמשכת מחלקם ושורשם; כי חלקם ושורשם הוא גשמיות העשייה, שמשם אחיזת העבודה זרה. ובזה אפשר להבין מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על הפסוק "אשר חלק להם". שהוקשה להם: וכי חלק להם ה' יתברך אותם שיעבדו אותם, והלא גם הם מוזהרין שלא לעבוד עבודה זרה?! ועל כן פירשו רבותינו זכרונם לברכה: "אשר חלק להם" — להאיר להם (עבודה זרה נ"ה.). ולכאורה קשה להבין פירושם: וכי להם לבדם ניתנו להאיר? הלא גם אנו צריכין השמש והירח וכו' להאיר לנו; ואדרבה, כל העולם ומלואו לא נברא אלא בשבילנו?!

EN:
Which Hashem Your God Apportioned to All the Peoples (Deuteronomy 4:19)

Concerning idolatry it is written, “which He apportioned to them” (Deuteronomy 4:19), for idolatry is drawn from their portion and root. Their portion and root lie in the physicality of action, from which idolatry derives its hold. This enables us to understand what our Sages, of blessed memory, taught concerning the verse “which He apportioned to them.” They asked: Did Hashem, blessed be He, apportion these beings to them so that they should worship them? Are they not also warned against worshipping idols? Our Sages therefore interpreted “which He apportioned to them” to mean “to give light to them” (Avodah Zarah 55a). At first sight, however, their interpretation is difficult: were these beings given to illuminate them alone? Do we not also need the sun and moon, and so forth, to illuminate us? On the contrary, was not the entire world and all it contains created only for us?

Segment 42
HE:
אך באמת, מחמת שעיקר אחיזת העכו"ם הוא רק מגשמיות העולם, אשר משם אחיזת העבודה זרה, על כן נקראת העבודה זרה "חלקם"; כי משם חלקם ושורשם, מבחינת גשמיות אשר משם אחיזת העבודה זרה. וזהו "אשר חלק להם" — להאיר להם: כי גשמיות ההארה של כל צבא השמים בוודאי לא ניתנה לחלקנו כלל, כי אם לחלקם לבד. כי חלקנו הוא רק ה' יתברך לבד, כמו שכתוב: "כי חלק ה' עמו" (דברים ל"ב, ט'); וכמו שכתוב: "ה' מנת חלקי וכוסי" וכו' (תהלים ט"ז, ה'); "חלקי ה' אמרה נפשי" וכו' (איכה ג', כ"ד).

EN:
In truth, however, since the nations’ principal hold is only upon the physicality of the world, from which idolatry derives its hold, idolatry is therefore called “their portion.” Their portion and root come from the aspect of physicality, from which idolatry derives its hold. This is “which He apportioned to them”—to give light to them: the physical aspect of the illumination of all the hosts of heaven was certainly not given as our portion at all, but as theirs alone. For our portion is only Hashem, blessed be He, as it is written, “For Hashem’s portion is His people” (Deuteronomy 32:9); “Hashem is the portion of my share and my cup,” and so forth (Psalms 16:5); and “Hashem is my portion, says my soul,” and so forth (Lamentations 3:24).

Segment 43
HE:
ואפילו בכל הדברים הגשמיים אנו צריכים להתדבק בה' יתברך, להעלות מקור חיותם לה' יתברך לבד. כי אין לנו חלק בגשמיות של שום דבר, כי אם ברוחניותו וחיותו לבד. ומחמת זה אנו רחוקים לגמרי מהעבודה זרה, שהיא נאחזת בגשמיות ופסולת העשייה לבד. ועל כן נאמר בישראל: "אלהים לא ידעום ולא חלק להם" (דברים כ"ט, כ"ה), כי בוודאי אין לנו שום חלק כלל בעבודה זרה, שהיא נאחזת בגשמיות החומר לבד; כי ישראל הם בחינת נפש, בחינת רוחניות לבד, אבל עכו"ם אחיזתם בגשמיות העולם. (ליקוטי הלכות, הלכות עבודת אלילים ב', ו')

EN:
Even in all physical things, we must cleave to Hashem, blessed be He, and elevate the source of their vitality to Hashem alone. We have no portion in the physicality of anything, but only in its spirituality and vitality. For this reason we are altogether distant from idolatry, which takes hold only in physicality and the refuse of action. Concerning Israel it is therefore said, “gods they had not known and He had not apportioned to them” (Deuteronomy 29:25). We certainly have no portion whatsoever in idolatry, which takes hold only in material physicality; for Israel is an aspect of soul, an aspect of spirituality alone, whereas the nations’ hold lies in the physicality of the world. (Likutay Halachos, Laws of Idolatry 2:6)

Segment 44
HE:
ישראל בשורשם הם בבחינת למעלה מהזמן, בחינת "אין מזל לישראל" (שבת קנ"ו.). כי כל סדר הזמנים הם על ידי הכוכבים והמזלות, וישראל הם למעלה מהכוכבים ומזלות, למעלה מהזמן. בבחינת הנאמר באברהם: "הבט נא השמימה" וכו', "כה יהיה זרעך" (בראשית ט"ו, ה'); ודרשו רבותינו זכרונם לברכה שהגביהו למעלה מהכוכבים (בראשית רבה מ"ד, י"ב). וזה "ויאמר לו כה יהיה זרעך" — שישראל הבאים מזרעו יהיו מבחינה זו, מבחינת למעלה מהכוכבים ומזלות, למעלה מהזמן. אבל העכו"ם, אומות העולם, הם תחת הזמן, כי הם משוקעים בכל התאוות והבלי עולם הזה, שכולם הם תחת הזמן.

EN:
At their root, Israel is of the aspect that transcends time, the aspect of “Israel is not subject to mazal” (Shabbos 156a). The entire order of time is governed through the stars and constellations, whereas Israel is above the stars and constellations, above time. This is the aspect of what was said to Avraham: “Look, please, toward the heavens,” and so forth; “So shall your offspring be” (Genesis 15:5). Our Sages, of blessed memory, expounded that He raised Avraham above the stars (Bereishis Rabbah 44:12). This is “He said to him, ‘So shall your offspring be’”: Israel, who descend from him, will partake of this aspect—above the stars and constellations, above time. The nations of the world, however, are beneath time, for they are immersed in all the desires and vanities of this world, all of which lie beneath time.

Segment 45
HE:
וזה בחינת מה שנאמר על השמש והירח והכוכבים: "אשר חלק ה' אלקיך אותם לכל העמים" (דברים ד', י"ט). ופירשו רבותינו זכרונם לברכה: "אשר חלק להם" — להאיר להם (עבודה זרה נ"ה.). ולכאורה הדבר תמוה: וכי להם לבדם הם מאירים ולא לנו? הלא אדרבה, עיקר הארתם הוא בשביל ישראל, כי כל מעשה בראשית לא נבראו ולא מתקיימין אלא בשביל ישראל, כידוע.

EN:
This is the aspect of what is said concerning the sun, moon, and stars: “which Hashem your God apportioned to all the peoples” (Deuteronomy 4:19). Our Sages, of blessed memory, interpreted “which He apportioned to them” as “to give light to them” (Avodah Zarah 55a). At first sight this is astonishing: do they give light only to the nations and not to us? On the contrary, the principal purpose of their illumination is Israel, for all the works of Creation were neither created nor continue to exist except for Israel, as is known.

Segment 46
HE:
אך באמת ישראל הם למעלה מהזמן, למעלה מהכוכבים ומזלות; וכל האור הנמשך לנו על ידי השמש והירח והכוכבים אין אנו מקבלים מהם בעצמם, חלילה. כי אנו יודעים האמת שאין להם שום אור בעצמן; רק כל כוחם להאיר הם מקבלים ממה שלמעלה, ועליון מעליון, עד שמקבלים כולם מאור השם יתברך, שהוא אור כל האורות, שמאיר בחמה ולבנה וכו'. ועל כן אנו מברכין בכל יום להשם יתברך שברא מאורות אלו ונתן בהם כוח להאיר על הארץ, והכל בשבילנו.

EN:
In truth, however, Israel is above time, above the stars and constellations. We do not receive any of the light drawn to us through the sun, moon, and stars from those bodies themselves, God forbid. We know the truth: they possess no light of their own. They receive all their power to illuminate from that which is above them, one higher level from another, until they all receive from the light of Hashem, blessed be He—the Light of all lights—who shines within the sun and moon, and so forth. We therefore bless Hashem each day for creating these luminaries and giving them the power to illuminate the earth; and all this is for our sake.

Segment 47
HE:
אבל החמה והלבנה בעצמם אין להם שום אור כלל; רק אדרבה, אנחנו בני ישראל מאירין בהם. כי על ידי שאנו מברכין בכל יום על בריאת המאורות, על ידי זה אנו נותנין בהם כוח להאיר על הארץ. כי הכל נברא ומתקיים ומתנהג רק על ידי ישראל, שעובדין את השם יתברך בכל דבר ומשבחין אותו יתברך; שעל ידי זה הם מקשרין כל דבר לשורשו, שמשם נמשך כוחו המיוחד לו. כמו המאורות: שעל ידי שאנו מברכין להשם יתברך על בריאתם, על ידי זה הם מתקשרים לשורשם, לשורש אור העליון של חמה ולבנה וכוכבים, ועל ידי זה הם מאירים. כי אנו מקשרין כל הזמן, שמתנהג על ידי חמה ולבנה וכוכבים, לשורשו העליון שהוא למעלה מהזמן, ששם שורש הכל. נמצא שאנו למעלה מהמזל, למעלה מכל הכוכבים ומזלות כנ"ל.

EN:
The sun and moon themselves possess no light whatsoever. On the contrary, we, the Children of Israel, illuminate within them. By blessing each day over the creation of the luminaries, we thereby give them the power to illuminate the earth. Everything is created, sustained, and governed only through Israel, who serve Hashem, blessed be He, through everything and praise Him. They thereby connect each thing to its root, from which its particular power is drawn. So it is with the luminaries: by blessing Hashem for their creation, we connect them to their root, the root of the supernal light of the sun, moon, and stars; through this they shine. We connect all time, which is governed through the sun, moon, and stars, to its supernal root above time, where the root of everything is found. It follows that we are above mazal, above all the stars and constellations, as described above.

Segment 48
HE:
אבל העכו"ם והרשעים, שרודפים אחר הבלי העולם הזה שהם תחת הזמן, עליהם נאמר: "ואת פועל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו" (ישעיהו ה', י"ב). ודרשו רבותינו זכרונם לברכה שאינם מברכין "יוצר המאורות" בשחרית ו"מעריב ערבים" ערבית. על כן הם תחת הכוכבים, והכוכבים מאירים בהם ולא הם בהכוכבים. ועל כן נאמר בהם "אשר חלק להם" — "חלק" דייקא, כי אצלם חלק ומובדל ומופרש אור הכוכבים משורשו העליון, מבחינת למעלה מהזמן. אבל ישראל הם בהפך מזה, כי הם מקשרים כל המאורות לשורשם, ועל ידי זה הם מאירין בכל המאורות. כי כל הכוח של כל המאורות להאיר על הארץ הוא על ידי ישראל שמברכין להשם יתברך על המאורות, שבשביל זה נברא ומתקיים הכל כנ"ל. (ליקוטי הלכות, הלכות מילה ד', ט"ז; על פי אוצר היראה, אור וחושך, ל"ו)

EN:
But the nations and the wicked, who pursue the vanities of this world that lie beneath time, are described by the verse: “They do not regard the work of Hashem, nor have they seen the work of His hands” (Isaiah 5:12). Our Sages, of blessed memory, expounded that they do not recite the blessing “Who forms the luminaries” in the morning or “Who brings on evenings” at night. They are therefore beneath the stars: the stars shine upon them, whereas they do not illuminate within the stars. Concerning them it is therefore said, “which He apportioned to them”—specifically chelek, a separated portion—for with them the light of the stars is divided, severed, and separated from its supernal root, the aspect above time. Israel is the reverse: they connect all the luminaries to their root and thereby illuminate within all the luminaries. The entire power of all the luminaries to illuminate the earth comes through Israel blessing Hashem for the luminaries; for this purpose everything was created and continues to exist, as described above. (Likutay Halachos, Laws of Circumcision 4:16; following Otzar HaYirah, “Light and Darkness,” 36)

Segment 49
HE:
אש אכלה הוא... ודבריו שמעת מתוך האש (דברים ד', כ"ד, ל"ו)

גדר האדם הוא מדבר, והוא כנגד יסוד האש, כידוע. כי אף על פי שכל יסוד כלול מכל הארבעה יסודות, אף על פי כן האדם המדבר הוא מבחינת יסוד האש שבאש שבארבעה יסודות, כמובא. ובזה עיקר בחירת האדם, שנברא רק בשביל זה: היינו לסור מהאש הרע והטמא שבוער לכל התאוות, רחמנא לצלן, ולזכות להכיר ולידע את השם יתברך, שהוא בחינת "אש אכלה" (דברים ד', כ"ד).

EN:
He Is a Consuming Fire… You Heard His Words from Within the Fire (Deuteronomy 4:24, 36)

The defining characteristic of the human being is speech, and it corresponds to the element of fire, as is known. Although every element contains all four elements, the speaking human being nevertheless derives from the aspect of the fire within the fire of the four elements, as is taught. In this lies the principal arena of human free choice, for which man alone was created: to turn away from the evil and impure fire that burns toward all desires, may the Merciful One save us, and to merit recognizing and knowing Hashem, blessed be He, who is of the aspect of “a consuming fire” (Deuteronomy 4:24).

Segment 50
HE:
אך גם בענין ההתקרבות להשם יתברך צריכין להיזהר מאד, שלא יבער האש דקדושה שבלבו חוץ מהמידה. שזה בחינת אזהרת "פן יהרסו" (שמות י"ט, כ"א), שהוזהרו ישראל בשעת מתן תורה. כי תכף כשרוצין להתקרב באמת להשם יתברך, צריכין להיזהר מאד מהריסה, שלא ידחק את השעה חס ושלום. כי רוב ההרפתקאות והנפילות וההתרחקות של רוב בני אדם הוא רק על ידי זה.

EN:
Yet even in the matter of drawing near to Hashem, blessed be He, one must exercise great care that the holy fire in one’s heart not burn beyond its proper measure. This is the aspect of the warning “lest they break through” (Exodus 19:21), with which Israel was warned at the Giving of the Torah. As soon as people truly desire to draw near to Hashem, blessed be He, they must be exceedingly careful not to break through and not to force the hour, God forbid. Most ordeals, falls, and estrangement experienced by most people arise solely through this.

Segment 51
HE:
כי זה ידוע, כי הכל חפצים ליראה את שמך; ואפילו הגרוע שבגרועים בוודאי חפץ ומשתוקק הרבה לשוב להשם יתברך. רק עיקר העיכוב מחמת שכל אחד היה מרוצה מאד לחטוף כל הטוב בפעם אחת, וליכנס ולהתקרב אל הקדושה בתכלית השלמות תכף בפעם אחת ובשעה ראשונה. ומחמת שבאמת צריכין להמתין הרבה, ולהרבות בתפילה ותחנונים, ולהתחזק עצמו מאד מאד בכל מה שעובר עליו, ולצפות הרבה לישועת השם עד שיזכה להתקרב להשם יתברך בשלמות — על ידי זה רבים לא יכלו לעמוד בניסיון זה, ומתרשלים מלפקח על חייהם הנצחיים, עד שמתרחקים לגמרי כמו שמתרחקים, רחמנא לצלן.

EN:
It is known that everyone desires to fear Your Name. Even the lowest of the low certainly desires and yearns greatly to return to Hashem, blessed be He. The principal impediment is that everyone would very much prefer to seize all goodness at once and immediately enter and draw near to holiness in complete perfection, all at once and in the very first hour. In truth, however, one must wait a long time, multiply prayer and supplication, strengthen oneself exceedingly through everything that passes over him, and look expectantly for Hashem’s salvation until he merits drawing near to Hashem in perfection. Because of this, many have been unable to withstand this trial. They become negligent in attending to their eternal lives, until they drift as far away as they do, may the Merciful One save us.

Segment 52
HE:
ובשביל זה צריכין להיזהר מאד להשתדל להתקרב אל צדיקי אמת. כי זה עסק של צדיקי אמת: להלהיב לב בני ישראל, שיתלהבו להשם יתברך ברשפי שלהבת־יה ובהשתוקקות גדול מאד; אבל נזהרים מאד מבחינת רוח סערה, שלא יבעיר האש יותר מדי בבחינת הריסה, חס ושלום, וכמבואר במקום אחר. כי צריכין להיזהר מאד מבחינת דוחק את השעה אפילו בענין ההתקרבות אל הקדושה. כי אף על פי שבאמת בוודאי צריכין לזרז ולמהר מאד מאד להימלט על נפשו, ובפרט מי שכבר נכשל ונלכד במה שנלכד, רחמנא לצלן, אף על פי כן אי אפשר לדחוק את השעה.

EN:
For this reason one must be exceedingly careful to strive to draw near to the true tzaddikim. This is the work of the true tzaddikim: to ignite the hearts of the Children of Israel so that they blaze toward Hashem, blessed be He, with flashes of a Divine flame and exceedingly great yearning. Yet they are most careful concerning the aspect of a storm wind, lest the fire burn excessively in the aspect of breaking through, God forbid, as explained elsewhere. One must be exceedingly cautious not to force the hour even when drawing near to holiness. Although one certainly must urge and hasten himself exceedingly to save his soul—especially one who has already stumbled and become caught in whatever has ensnared him, may the Merciful One save us—he nevertheless cannot force the hour.

Segment 53
HE:
וצריכין להמתין ולהמתין, עד "ישקיף וירא ה' משמים" (איכה ג', נ'), ולהרבות בתפילה ותחנונים לפניו יתברך. וגם בזה אסור לדחוק את השעה, שיתמלא בקשתו תכף; רק בבחינת "קוה אל ה', חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה'" (תהלים כ"ז, י"ד). וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: אם לא נתקבלה תפילתך, חזור והתפלל (ברכות ל"ב:). וירבה עוד להתפלל ולשפוך שיחו לפניו יתברך.

EN:
One must wait and wait, until “Hashem looks down and sees from heaven” (Lamentations 3:50), while multiplying prayer and supplication before Him, blessed be He. Even here one may not force the hour and demand that his request be fulfilled immediately. Rather, one must fulfill the aspect of “Hope in Hashem; be strong, and let your heart take courage; and hope in Hashem” (Psalms 27:14). As our Sages, of blessed memory, taught: if your prayer was not accepted, return and pray again (Berachos 32b). He must continue to multiply prayer and pour out his speech before Him, blessed be He.

Segment 54
HE:
וגם בענין השיחה והתפילה בעצמה אי אפשר לדחוק את השעה: שתכף יתחיל לדבר דיבורים חמים כגחלי אש בהתעוררות גדול להשם יתברך, ואם לאו יתרשל לגמרי, חס ושלום, גם מתפילה ותחנונים, כמצוי ברוב בני אדם. רק אפילו אם אין לו לעת עתה שום דיבורים ושום התעוררות כלל, יעמוד לפני השם יתברך כדל וכרש, "כאלם לא יפתח פיו" (תהלים ל"ח, י"ד). רק יצפה וישתוקק ויתגעגע שישפיע לו דיבורים מן השמים, שיזכה לפרש שיחתו היטב לפני השם יתברך. ואז דייקא, על ידי ההמתנה והשתיקה והייחול, זוכה אחר כך לדבר לפני השם יתברך דיבורים חמים כגחלי אש, בהתעוררות גדול דקדושה. שזה בחינת חשמ"ל שבמרכבה הקדושה. (עיין התבודדות, אות מ"ז)

EN:
Nor may one force the hour in the practice of personal speech and prayer itself, expecting immediately to begin speaking words hot as fiery coals, with great arousal toward Hashem, blessed be He, and otherwise becoming altogether negligent, God forbid, even in prayer and supplication—as commonly occurs among most people. Even if for the present he has no words and no arousal whatsoever, he should stand before Hashem, blessed be He, as one poor and destitute, “like a mute person who does not open his mouth” (Psalms 38:14). He should look expectantly, yearn, and long for words to be bestowed upon him from heaven, so that he merits properly expressing his personal prayer before Hashem. Specifically through this waiting, silence, and hopeful anticipation, he afterward merits speaking before Hashem words hot as fiery coals, with great holy arousal. This is the aspect of chashmal within the holy chariot. (See Hisbodedus, section 47)

Segment 55
HE:
כי כל אדם צריך להמשיך על עצמו קדושת המרכבה, כי צריך לעשות עצמו מרכבה לשכינה. ואי אפשר ליכנס לפנימיות קדושת המרכבה אלא אם כן עוברין תחילה דרך שלוש קליפות טמאות לגמרי, שהם "רוח סערה וענן גדול ואש מתלקחת" (יחזקאל א', ד'). והרוח סערה מלהיב האש המתלקחת, שהוא בחינת האש הבוער לכל התאוות, רחמנא לצלן; והענן הגדול מחשיך מלראות שורש אור האש דקדושה. ואחר כך צריכין לעבור דרך בחינת נוגה, שהוא מעורב טוב ורע, בחינת "ונגה לו סביב" (שם).

EN:
Every person must draw the holiness of the chariot upon himself, for he must make himself a chariot for the Shechinah. One cannot enter the inner holiness of the chariot without first passing through three entirely impure klipoas: “a storm wind, a great cloud, and a flashing fire” (Ezekiel 1:4). The storm wind fans the flashing fire, which is the aspect of the fire that burns toward all desires, may the Merciful One save us; and the great cloud darkens one’s vision so that he cannot see the root of the light of holy fire. Afterward one must pass through the aspect of noagah, which is intermixed good and evil, the aspect of “with a radiance surrounding it” (ibid.).

Segment 56
HE:
ועל כן צריכין להמשיך על עצמו אור החשמ"ל, שמשם התחלת המרכבה דקדושה, בבחינת "ומתוכה כעין החשמל" (יחזקאל א', ד'). ועיקר המשכת קדושת החשמ"ל הוא על ידי הבחינה הנ"ל, כמבואר בפנים. ואז זוכין להתקרב אל האש דקדושה, שהוא בחינת קדושת המרכבה, שהיא בחינת אש, כמו שכתוב: "כמראה אש... היא מתהלכת בין החיות" (יחזקאל א', י"ג), ששם התגלות אלקותו יתברך, בחינת "כי ה' אלקיך אש אכלה הוא" (דברים ד', כ"ד). ועל ידי זה שורפין ומכלין האש דסטרא אחרא, בבחינת "כי מהאש יצאו והאש תאכלם" (יחזקאל ט"ו, ז'), וזוכין לבחינת קבלת התורה בשלמות, בבחינת "ודבריו שמענו מתוך האש" (דברים ד', ל"ו). (ליקוטי הלכות, הלכות גזילה ה', כ"ב–כ"ה, כ"ח; ובראשי פרקים על פי אוצר היראה, יראה ועבודה, קס"ו)

EN:
One must therefore draw upon himself the light of chashmal, from which the holy chariot begins, in the aspect of “and from its midst, something like the appearance of chashmal” (Ezekiel 1:4). The holiness of chashmal is principally drawn through the aspect described above, as explained within the teaching. One then merits drawing near to the holy fire, which is the aspect of the holiness of the chariot. The chariot is an aspect of fire, as it is written, “Like the appearance of fire… it moved among the living beings” (Ezekiel 1:13). There His blessed Godliness is revealed, the aspect of “For Hashem your God is a consuming fire” (Deuteronomy 4:24). Through this, the fire of the sitra achara is burned and consumed, in the aspect of “They emerged from the fire, and the fire shall consume them” (Ezekiel 15:7). One then merits receiving the Torah in perfection, in the aspect of “and you heard His words from within the fire” (Deuteronomy 4:36). (Likutay Halachos, Laws of Robbery 5:22–25, 28; introductory outline following Otzar HaYirah, “Fear and Divine Service,” 166)

Segment 57
HE:
ובקשתם משם את ה' אלקיך ומצאת (דברים ד', כ"ט)

"ובקשתם משם את ה' אלקיך ומצאת" (דברים ד', כ"ט) — "משם" דייקא, ממקום שאתם שם ומכל מה שעובר עליך. שצריך כל אדם להיזהר מאד מאד שלא להרהר אחר משפטיו יתברך, רק לידע ולהאמין תמיד כי צדיק ה' וישרים משפטיו, וכל מה שעובר עליו הכל לטובתו. כי מי שמהרהר, חס ושלום, איזה הרהור על משפטיו יתברך, זה עיקר פגם המשפט.

EN:
From There You Shall Seek Hashem Your God, and You Shall Find Him (Deuteronomy 4:29)

“From there you shall seek Hashem your God, and you shall find Him” (Deuteronomy 4:29)—specifically “from there”: from the place where you are and from everything that passes over you. Every person must be exceedingly careful not to question His blessed judgments, but always to know and believe that Hashem is righteous and His judgments are upright, and that everything passing over him is entirely for his benefit. If a person entertains any question, God forbid, concerning His blessed judgments, this is the principal blemish of judgment.

Segment 58
HE:
כי זה ידוע שהכל נברא בשביל האדם הבעל בחירה, ועיקר הבחירה הוא בשביל המשפט; היינו כדי שהאדם יקבל שכרו במשפט ולא יאכל לעתיד בחינם נהמא דכיסופא. אבל משפט השם יתברך עמוק עמוק מאד מאד, כי הוא יתברך אוהב צדקה ומשפט. כי על פי דין ומשפט לא היה אפשר להעולם להתקיים, על כן הקדים מידת הרחמים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. אבל אף על פי כן, בלי משפט כלל אי אפשר להתקיים העולם שנברא בשביל הבחירה, שכל העולמות תלויים בזה.

EN:
It is known that everything was created for the human being who possesses free choice, and free choice exists principally for the sake of judgment: so that a person will receive his reward justly and will not in the future eat unearned “bread of shame.” Yet the judgment of Hashem, blessed be He, is exceedingly, exceedingly deep, for He loves righteousness and judgment. The world could not have endured by strict law and judgment; He therefore gave precedence to the attribute of compassion, as our Sages, of blessed memory, taught. Nevertheless, the world—which was created for the sake of free choice—cannot endure without any judgment at all, for all the worlds depend upon this.

Segment 59
HE:
על כן צריך האדם לידע שכל מה שעובר עליו בכל יום ויום, כל ימי חייו, הכל בצדקה ומשפט, בחסד וברחמים, כי ישרים משפטיו יתברך. כי בחירתו היא דייקא באופן זה שמתנהג עמו בכל יום ויום. כי השם יתברך ברחמיו שקל בדעתו שזה האדם עיקר בחירתו כשיהיה לו עושר מופלג, וזה האדם עיקר בחירתו על ידי עניות ודחקות גדול, וכן בשאר הרפתקאות וכו'; כי הכל בשביל הבחירה, שהיא בחינת משפט כנ"ל.

EN:
A person must therefore know that everything passing over him each and every day throughout his life is governed by righteousness and judgment, kindness and compassion, for His blessed judgments are upright. His free choice exists specifically within the manner in which Hashem conducts Himself toward him each day. In His compassion, Hashem, blessed be He, weighed and determined that one person’s principal free choice would arise when he possesses extraordinary wealth, while another person’s principal free choice would arise through poverty and severe hardship; the same applies to all other ordeals, and so forth. Everything is for the sake of free choice, which is the aspect of judgment described above.

Segment 60
HE:
ובזה טועים רוב בני אדם, שכל אחד אומר: אם היה לו פרנסה, היה עובד השם. ואם כן, לפי דבריו הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא, חס ושלום, ועלילה עליו, כי הוא רוצה שיעסוק בתורה ועבודה אף על פי שאינו יכול מחמת דוחק הפרנסה. ואם כן הרי הוא מהרהר אחר משפטי השם יתברך, כאילו חס ושלום הוא יתברך מעוות המשפט נגדו. וזה הפגם גדול ביותר, כי זה עיקר בחינת פגם המשפט, שמשם באים כל הקלקולים, רחמנא לצלן.

EN:
Most people err in this respect, for each one says: If I had a livelihood, I would serve Hashem. According to his words, however, the Holy One, blessed be He, is making an unreasonable claim against him, God forbid, and imposing a false charge upon him—demanding that he occupy himself with Torah and Divine service although the pressure of earning a livelihood makes him unable to do so. He is thus questioning Hashem’s judgments, as though, God forbid, He were perverting judgment against him. This is an especially grave blemish, for it is the principal aspect of blemishing judgment, from which all corruption comes, may the Merciful One save us.

Segment 61
HE:
על כן צריך כל החפץ באמת לחוס על עצמו, שייזהר מאד מלומר כדברים האלה. רק ידע ויאמין שבחירתו תלויה דייקא באופן זה שהשם יתברך מתנהג עמו, ויאמין שהכל לטובתו, ויהיה רגיל לומר: "כל מה דעביד רחמנא לטב עביד" (ברכות ס':). ובוודאי יש דרך שדייקא על ידי הדחקות והייסורים והבלבולים יתקרב להשם יתברך.

EN:
Anyone who truly desires to have compassion upon himself must therefore be most careful not to speak this way. Rather, he must know and believe that his free choice depends specifically upon the manner in which Hashem, blessed be He, conducts Himself toward him. He must believe that everything is for his benefit and accustom himself to say, “Everything the Merciful One does, He does for the good” (Berachos 60b). There is certainly a path by which he can draw near to Hashem specifically through the hardship, suffering, and confusion.

Segment 62
HE:
ואם קשה לו לקבל ולסבול הייסורים והדחקות, יצעק ויתפלל להשם יתברך שיושיעהו ויעזרהו. כי אין שום עצה ותחבולה נגד כל הצרות והרפתקאות וטרדות פרנסה העוברים על האדם בכל עת ועת, כי אם לצעוק ולזעוק ולהתחנן לפני השם יתברך, ולבכות לפניו כתינוק הבוכה לפני אביו שימלא מחסורו. וכשילך בדרך זה ירוויח תמיד הרבה רווח אמתי ונצחי. כי על פי רוב יפעל הרבה בבקשתו, כי השם יתברך שומע תפילת כל פה.

EN:
If he finds it difficult to accept and endure the suffering and hardship, he should cry out and pray to Hashem, blessed be He, to save and help him. There is no counsel or strategy against all the troubles, ordeals, and pressures of livelihood that pass over a person at every moment except to cry out, call aloud, and supplicate before Hashem, blessed be He, and to weep before Him like an infant weeping before his father to fill his need. When a person follows this path, he will always gain abundant true and eternal profit. In most cases he will accomplish much through his request, for Hashem, blessed be He, hears the prayer of every mouth.

Segment 63
HE:
ואפילו אם לפעמים, חס ושלום, לא תתקבל תפילתו — כי זמנין דשמע וזמנין דלא שמע, כמבואר בזוהר הקדוש — על כל פנים הרוויח שקירב עצמו להשם יתברך על ידי זה. כי אין שום דבר שיקרב וידבק את האדם להשם יתברך כמו התפילה.

EN:
Even if at times, God forbid, his prayer is not accepted—for there are times when it is heard and times when it is not heard, as explained in the holy Zohar—he has nevertheless gained by drawing himself nearer to Hashem through it. Nothing brings a person near to Hashem and causes him to cleave to Him like prayer.

Segment 64
HE:
אבל זה שאומר האדם: אם היה מתנהג עמי כך, הייתי עוסק בתורה וכו' — אין זה עצה כלל; אדרבה, הוא פוגם בזה הרבה כנ"ל. כי כל אחד צריך לבקש את השם יתברך ממקום שהוא שם, כמו שכתוב: "ובקשתם משם את ה' אלקיך" (דברים ד', כ"ט) — "משם" דייקא, ממקום שאתם שם ומכל מה שעובר עליך. וכמובא בשם הבעל שם טוב, זכרונו לברכה. (ליקוטי הלכות, הלכות ראש השנה ו', י"א; על פי אוצר היראה, ממון ופרנסה, כ"ב)

EN:
But when a person says, “If He conducted Himself toward me in such-and-such a way, I would occupy myself with Torah,” and so forth, this is no counsel at all. On the contrary, he causes great damage through it, as explained above. Every person must seek Hashem, blessed be He, from the place where he is, as it is written: “From there you shall seek Hashem your God” (Deuteronomy 4:29)—specifically “from there,” from the place where you are and from everything that passes over you. This is cited in the name of the Baal Shem Tov, of blessed memory. (Likutay Halachos, Laws of Rosh Hashanah 6:11; following Otzar HaYirah, “Money and Livelihood,” 22)

Segment 65
HE:
ובקשתם משם את ה' אלקיך ומצאת... אם יהיה נידחך (דברים ד', כ"ט; ל', ד')

כי איתא בכתבי האר"י זכרונו לברכה (פרי עץ חיים, שער קריאת שמע, פרק ג') בכוונות "והביאנו לשלום מארבע כנפות הארץ" וכו': שבכל מקום בעולם שאחד מישראל נדחה לשם בגלות, בארבע כנפות הארץ, נחשב כאילו כל ישראל גלו לשם; ועל ידי זה מברר ניצוצות משם, ועל ידי זה באין לארץ ישראל. עיין שם באריכות, שזהו סוד מה שישראל מפוזרין עכשיו בגלות במקומות הרחוקים מהקדושה מאד.

EN:
From There You Shall Seek Hashem Your God… If Your Banished One Is at the End of Heaven (Deuteronomy 4:29; 30:4)

The writings of the Arizal teach (Pri Etz Chaim, Gate of Kreyas Shima, chapter 3), in the kavanoas for “Bring us in peace from the four corners of the earth,” and so forth: wherever in the world a single Jew is driven in exile, among the four corners of the earth, it is considered as though all Israel were exiled there. Through this he refines sparks from that place, and through this they come to Eretz Yisrael. See the extended discussion there. This is the mystery underlying Israel’s present dispersion in exile among places exceedingly distant from holiness.

Segment 66
HE:
והנה ענין זה הוא דבר נסתר ונעלם מאד, ואי אפשר להבינו. כי אנו רואים שבמדינות הרחוקות מישיבות ישראל, כמו במדינות מאסקווע, נדחו לשם יהודים מעטים, ודרים בין הרבה עכו"ם יהודים מתי מעט; עד שיש עיירות הרחוקות יותר שאין נמצאים שם ישראלים כי אם אחד או שנים בעיר גדולה. והנה אנו רואים בעינינו שרוב אלו היהודים הדרים במקומות כאלה, רובם ככולם אינם צדיקים כלל, והלוואי היו בינונים, כי הם רחוקים מאד מה' יתברך. ואי אפשר להאריך בזה, שלא לדבר על איזה מישראל חס ושלום, כי גם פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון (עירובין י"ט.). ואם כן, איך אפשר להבין זאת, שעל ידי אנשים כאלו יתבררו הניצוצות מעמקי קליפות כאלו? אבל באמת הוא מנפלאות תמים דעים, ואי אפשר להבין זאת.

EN:
This matter is exceedingly hidden and concealed and cannot be understood. We see that in countries remote from settled Jewish communities, such as the lands of Moscow, small numbers of Jews were driven there and live as a tiny minority among many non-Jews. There are even more remote cities where only one or two Jews are found in a large city. We see with our own eyes that most of the Jews living in such places—nearly all of them—are not tzaddikim at all; would that they were intermediate people, for they are exceedingly distant from Hashem, blessed be He. One cannot elaborate upon this, lest one speak against any Jew, God forbid, for even the transgressors of Israel are filled with mitzvoas like a pomegranate (Eruvin 19a). If so, how can it be understood that through such people the sparks are refined from the depths of such klipoas? In truth, however, this is among the wonders of the One perfect in knowledge and cannot be understood.

Segment 67
HE:
והכלל, שעיקר הגלות הוא הגלות וההתרחקות מארץ ישראל, שהיא כלל הקדושה; ועיקר הגלות הוא בשביל לברר הנידחים, שהם הניצוצות שנדחו בעמקי הקליפות. בבחינת: לא גלו ישראל לבין העובדי כוכבים אלא כדי שיתוספו עליהם גרים (פסחים פ"ז:), שזהו בחינת הניצוצות המתבררים מעמקי הקליפות.

EN:
The general principle is that the essence of exile is exile and estrangement from Eretz Yisrael, which encompasses holiness. The principal purpose of exile is to refine those who have been driven away—the sparks cast into the depths of the klipoas. This is the aspect of the teaching: Israel was exiled among the idolatrous nations only so that converts would be added to them (Pesachim 87b). This is the aspect of the sparks refined from the depths of the klipoas.

Segment 68
HE:
כי באמת לכאורה קשה להבין ענין הגלות: שמחמת שחטאו ישראל בארץ ישראל, גלה אותם משם לארץ העמים עד שיתקנו וישובו אליו, ויביא לנו גואל צדקנו. והדבר קשה מאד: איך תהיה תקווה שבחוץ לארץ ישובו ישראל? ומה אם במקום חיותנו וקדושתנו, שהוא ארץ ישראל ארץ הקדושה, ששם עיקר קדושת ישראל וכו', אם שם התגבר על ישראל היצר הרע עד שהחטיאם — איך תהיה תקווה שבחוץ לארץ, שהיא ארץ העמים ואוויר הטמא וכו', שם יתקנו וישובו ישראל? ואם כן, חס ושלום, אפס תקווה!

EN:
At first sight, the matter of exile is truly difficult to understand. Because Israel sinned in Eretz Yisrael, He exiled them from there to the lands of the nations until they would become rectified, return to Him, and He would bring us our righteous redeemer. But this is exceedingly difficult: what hope is there that Israel will return while outside the Land? If in the place of our vitality and holiness—Eretz Yisrael, the Holy Land, where the principal holiness of Israel is found—the evil inclination overpowered Israel until it caused them to sin, what hope is there that outside the Land, in the lands of the nations with their impure atmosphere, Israel will become rectified and return? If so, God forbid, there would be no hope.

Segment 69
HE:
הלא ה' יתברך רוצה בתקנותינו ואינו חפץ לנקום בנו; רק כל הגלויות והצרות הם בשביל תיקון, כמו שכתוב: "ובקשתם משם את ה' אלקיך ומצאת" וכו' (דברים ד', כ"ט). אבל איך ייתכן זה, שבארץ ישראל לא ביקשנו וחיפשנו ודרשנו את ה' יתברך, ובחוץ לארץ, בארץ העמים, נדרוש ונבקש אותו? אבל באמת כל זה הוא מנפלאות תמים דעים ומסתרי פלאותיו.

EN:
Hashem, blessed be He, desires our rectification and does not desire to take vengeance upon us. All exiles and afflictions exist only for rectification, as it is written: “From there you shall seek Hashem your God, and you shall find Him,” and so forth (Deuteronomy 4:29). Yet how can this be? In Eretz Yisrael we did not seek, search for, and inquire after Hashem, blessed be He; but outside the Land, in the lands of the nations, we will inquire after and seek Him? In truth, however, all this is among the wonders of the One perfect in knowledge and the concealed mysteries of His wonders.

Segment 70
HE:
וזהו בחינת כל הירידות והנפילות העוברים על כל אחד מישראל לפי בחינתו ומדרגתו, עד שיש הרבה שנפלו עד עמקי תהום תחתיות, אשר נדמה להם כי אפס תקווה חס ושלום. בפרט עכשיו בסוף הגלות, באחרית הימים האלה, בעקבא דמשיחא, כאשר יודע כל אחד בנפשו נגעי לבבו ומכאוביו. ואף על פי כן, סוף כל סוף כולם יתתקנו, ולא יהיה נאבד שום אחד מהם; כי ה' יתברך חושב מחשבות לבל יידח ממנו נידח (שמואל ב' י"ד, י"ד). כי באמת יש לפעמים שדייקא כשהאדם מגיע למקום נמוך ורחוק מהקדושה מאד מאד, שם דייקא יתעורר בהתעוררות גדול לה' יתברך. (ליקוטי הלכות, הלכות ברכת הריח וברכת הודאה ד', מ"ה)

EN:
This is the aspect of all the descents and falls that pass over every Jew according to his aspect and level. Many have fallen into the deepest abysses, until it appears to them, God forbid, that no hope remains—especially now, at the end of the exile, in these final days, in the footsteps of Mashiach, when every person knows within his own soul the afflictions and pains of his heart. Nevertheless, in the end they will all be rectified, and not one of them will be lost. For Hashem, blessed be He, devises means so that no one driven away shall remain banished from Him (II Samuel 14:14). In truth, there are times when specifically upon reaching a place exceedingly low and distant from holiness, a person is aroused there with a great awakening toward Hashem, blessed be He. (Likutay Halachos, Laws of the Blessing over Fragrance and the Blessing of Thanksgiving 4:45)

Segment 71
HE:
בצר לך... באחרית הימים (דברים ד', ל')

איתא בדברי רבינו זכרונו לברכה, שעיקר הזמן הוא מחמת שאין הדעת בשלמות. וכל מה שהדעת נקטן ביותר, נדמה יותר שיש זמן; אבל כשיש דעת נתבטל הזמן. וכל מה שנתגדל הדעת ביותר, יודעין שאין זמן כלל, עד שיוכל על ידי שלמות הדעת בתכלית לזכות לבחינת למעלה מהזמן לגמרי.

EN:
When You Are in Distress… at the End of Days (Deuteronomy 4:30)

Our Rebbe, of blessed memory, taught that time exists principally because awareness is incomplete. The more awareness is diminished, the more it appears that time exists; but when awareness is present, time is nullified. The more awareness grows, the more one knows that time does not exist at all, until through the ultimate perfection of awareness one can merit the aspect that is altogether above time.

Segment 72
HE:
ועל כן בשינה, שאז הדעת נסתלק לגמרי ולא נשאר רק כוח המדמה, אז נדמה לאדם שברבע שעה עוברים כמה שנים, כמו שנדמה בחלום. נמצא שאז רבע שעה היא שבעים שנים, כי מחמת חסרון הדעת נדמה שאפילו רבע שעה הוא זמן גדול. ואחר כך, כשמתעוררים מהשינה, אז רואים שזה הזמן שנדמה בחלום שהוא כמה וכמה שנים, באמת אינו רק רבע שעה. נמצא שנקטן הזמן על ידי הדעת.

EN:
Therefore, during sleep, when awareness has altogether departed and only the imaginative faculty remains, it appears to a person that several years pass within a quarter of an hour, as occurs in a dream. A quarter of an hour is then seventy years, for because awareness is lacking, even a quarter of an hour appears to be a long time. Afterward, upon awakening from sleep, one sees that the span that appeared in the dream to be many years was in truth only a quarter of an hour. It follows that time is diminished through awareness.

Segment 73
HE:
וכמו כן למעלה למעלה: ככל שהדעת יותר גדול, נקטן גם הזמן שנדמה אצלנו בהקיץ שהוא זמן גדול; ושם, במקום שהדעת יותר גדול, נקטן הזמן יותר. וכן למעלה למעלה, עד תכלית שלמות הדעת, ששם הוא למעלה מהזמן לגמרי וכו'. עיין שם כל זה היטב בליקוטי מוהר"ן תנינא, ס"א. נמצא שעיקר הזמן הוא בבחינת חסרון הדעת, ולהפך, ביטול הזמן הוא על ידי שלמות הדעת.

EN:
The same applies higher and still higher: the greater the awareness, the more even the span that appears long to us while awake is diminished. There, where awareness is greater, time is diminished still further; and so it continues higher and higher, until the ultimate perfection of awareness, where one is altogether above time, and so forth. See the full explanation in Likutay Moharan II 61. It follows that time exists principally in the aspect of deficient awareness; conversely, time is nullified through perfected awareness.

Segment 74
HE:
וחסרון הדעת הוא בחינת דינים, כי כל מה שהדעת נשלם יותר, נגדל החסד והרחמנות ביותר, כמבואר כמה פעמים בדברי רבינו זכרונו לברכה. וזה בחינת מה שמובא בראשי פרקים (ליקוטי מוהר"ן תנינא, ע"ט) על הפסוק "בצר לך" וכו', "באחרית הימים" וכו', "ושבת" וכו' (דברים ד', ל'). כי "אחרית הימים" זה בחינת זמן, ששם בזמן שייך לומר "אחרית הימים"; ושם עיקר אחיזת הדינים, חס ושלום, כנ"ל.

EN:
Deficient awareness is an aspect of judgments, for the more awareness is perfected, the more kindness and compassion increase, as explained many times in the teachings of our Rebbe, of blessed memory. This is the aspect of what is brought in the introductory outline to Likutay Moharan II 79 concerning the verse: “When you are in distress,” and so forth; “at the end of days,” and so forth; “and you shall return,” and so forth (Deuteronomy 4:30). “The end of days” is an aspect of time, for only within time is it applicable to speak of an end of days; and there lies the principal hold of judgments, God forbid, as described above.

Segment 75
HE:
וזהו: "בצר לך ומצאוך" וכו', "באחרית הימים" (דברים ד', ל') — "באחרית הימים" דייקא, שהיא בחינת תוקף הזמן, שהוא בחינת הסתלקות הדעת, שהוא בחינת גבורות ודינים, חס ושלום, בחינת "בצר לך" וכו'. ואז צריכין לעשות תשובה כדי לזכות לבחינת למעלה מהזמן, שזוכין על ידי התשובה, כמובא במאמר הנ"ל (ליקוטי מוהר"ן תנינא, ע"ט). ועל ידי זה נמתק הזמן ועולה למעלה מהזמן, ואזי נמתקין כל הדינים, בחינת "בצר לך", על ידי הדעת שנתגדל, שהוא בחינת למעלה מהזמן וכו' כנ"ל. וזה "בצר לך" וכו', "באחרית הימים" דייקא כנ"ל; אז "ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו" דייקא (דברים ד', ל'). היינו שתעשה תשובה, ואז תזכה לבחינת למעלה מהזמן ותזכה לשמוע הקול, ואז נמתק הכל. (ליקוטי הלכות, הלכות ראש השנה ה', ב')

EN:
This is: “When you are in distress and all these things find you… at the end of days” (Deuteronomy 4:30)—specifically “at the end of days,” the aspect of time at its greatest intensity. This is the aspect of the departure of awareness, which is the aspect of gevuroas and judgments, God forbid—the aspect of “when you are in distress.” One must then perform teshuvah in order to merit the aspect above time, which is attained through teshuvah, as brought in the teaching cited above (Likutay Moharan II 79). Through this, time is sweetened and ascends above time; all judgments, the aspect of “when you are in distress,” are then sweetened through the awareness that has grown, which is the aspect above time, as described above. Thus, specifically “when you are in distress… at the end of days,” then “you shall return to Hashem your God and listen to His voice” (Deuteronomy 4:30). That is, you shall perform teshuvah, then merit the aspect above time and merit hearing the voice; everything will then be sweetened. (Likutay Halachos, Laws of Rosh Hashanah 5:2)

Segment 76
HE:
אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים (דברים ד', ל"ה)

עיקר השארתו של אדם לאחר מיתתו הם הבנים שנשארין אחריו, הממלאין את מקומו. ועיקר הוא הדעת; היינו כשזוכה שנשארין ממנו בנים שקיבלו ממנו דעתו הקדושה. כי כל אחד מישראל יש לו חלק בהדעת הקדוש, כי עיקר הדעת הוא לדעת את ה', כמו שכתוב: "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים" וכו' (דברים ד', ל"ה). וכל אחד מישראל הוא חלק אלוה ממעל, ונשמתו מושרשת בהדעת הקדוש הזה, שהוא שורש כל הנשמות כולם. כי חכמה היא שורש הכל, כמו שכתוב: "כולם בחכמה עשית" (תהלים ק"ד, כ"ד). ועל כן כל אחד מישראל, כפי אחיזתו בהדעת הקדוש וכפי מעשיו הטובים, כן נתגלה על ידו ידיעת אלקותו יתברך. וזה עיקר השארתו לאחר מיתתו: דהיינו מה שהודיע לבניו וציווה אותם שישמרו דרך ה'. וזה הדעת הוא עיקר השארתו. (ליקוטי הלכות, הלכות מתנת שכיב מרע ג', ב')

EN:
You Were Shown in Order to Know That Hashem Is God (Deuteronomy 4:35)

A person’s principal legacy after his death consists of the children who remain after him and fill his place. The principal matter is awareness: when he merits leaving children who received his holy awareness from him. Every Jew possesses a portion in holy awareness, for the essence of awareness is to know Hashem, as it is written: “You were shown in order to know that Hashem is God,” and so forth (Deuteronomy 4:35). Every Jew is a portion of God above, and his soul is rooted in this holy awareness, which is the root of all souls. For wisdom is the root of everything, as it is written: “You made them all with wisdom” (Psalms 104:24). Therefore, according to each Jew’s hold upon holy awareness and according to his good deeds, knowledge of His blessed Godliness is revealed through him. This is his principal legacy after his death: what he made known to his children and his command that they guard the way of Hashem. This awareness is his principal legacy. (Likutay Halachos, Laws of a Deathbed Gift 3:2)

Segment 77
HE:
עיקר הבריאה בגין דישתמודעין ליה, כי "לא תהו בראה, לשבת יצרה" (ישעיהו מ"ה, י"ח). ועיקר יישוב העולם הוא כשהעולם יודעין ממנו יתברך, כמבואר בתורה ז' בליקוטי מוהר"ן תנינא; עיין שם. כי עיקר התגלות אלקותו יתברך הוא על ידי הדעת שמאירין בבן ותלמיד, שהוא השגת "איה מקום כבודו" והשגת "מלא כל הארץ כבודו". וצריכין לכלול שתי ההשגות יחד כדי שיהיה להם יראה כנ"ל.

EN:
The principal purpose of Creation is “so that He may be known,” for “He did not create it for emptiness; He formed it to be inhabited” (Isaiah 45:18). The world is principally settled when those in the world know of Him, blessed be He, as explained in teaching 7 of Likutay Moharan II; see there. His blessed Godliness is principally revealed through the awareness illuminated within a son and disciple: the attainment of “Where is the place of His glory?” and the attainment of “the whole earth is filled with His glory.” These two attainments must be integrated so that they possess fear, as described above.

Segment 78
HE:
כי באמת אי אפשר לידע ולהאמין בה' יתברך כי אם על ידי שתי בחינות ההשגות הנ"ל יחד, דהיינו השגת "איה" ו"מלא", שהיא השגת הבן והתלמיד. כי ה' יתברך, כביכול, סתום וגליא: הוא נסתר מצד עצמו ונגלה מצד פעולותיו. וסתום וגליא זה בחינת שתי ההשגות הנ"ל: סתום זה בחינת "איה מקום כבודו", וגליא זה בחינת "מלא כל הארץ כבודו". וצריכין לכלול שניהם יחד, שזהו עיקר הדעת אותו יתברך.

EN:
In truth, it is impossible to know and believe in Hashem, blessed be He, except through both aspects of attainment together: the attainment of “Where?” and of “filled,” which are the attainments of the son and disciple. Hashem, blessed be He, is, as it were, concealed and revealed: concealed in respect to Himself and revealed in respect to His actions. Concealed and revealed correspond to these two attainments. Concealed is the aspect of “Where is the place of His glory?”; revealed is the aspect of “the whole earth is filled with His glory.” Both must be integrated, for this is the principal knowledge of Him, blessed be He.

Segment 79
HE:
ומי שמפריד, חס ושלום, זה מזה, הוא "נרגן מפריד אלוף" (משלי ט"ז, כ"ח), שמפריד אלופו של עולם. ומשם נמשכין כל הכפירות והאפיקורסות וכל האמונות הכוזבות ועבודות זרות. כי על ידי בחינת "איה" לבד יכול ליפול לכפירות ואפיקורסות גמור, מחמת שרואה שאי אפשר להשיגו בשום אופן. וכל הכפירות והאפיקורסות נמשכין מבחינה זו, על ידי שמפרידין בחינת "איה" מבחינת "מלא כל הארץ כבודו".

EN:
One who separates these from one another, God forbid, fulfills “a contentious person separates the Master” (Proverbs 16:28): he separates the Master of the world. From this are drawn all denial and heresy, false beliefs, and idolatrous worship. Through the aspect of “Where?” alone, a person can fall into complete denial and heresy, because he sees that Hashem cannot be attained in any manner. All denial and heresy are drawn from this aspect, when “Where?” is separated from “the whole earth is filled with His glory.”

Segment 80
HE:
ולהפך, על ידי בחינת השגת "מלא כל הארץ כבודו" לבד נמשכין, חס ושלום, אמונות כוזבות ועבודות זרות, שנמשכין מריבוי אור וכו'. כי על ידי שיודעין שמלא כל הארץ כבודו וה' יתברך נמצא בכל דבר, על ידי זה נפלו לשטות של עבודה זרה, ועובדים עץ ואבן. וכל זה על ידי הפירוד שעושין בין בחינת "איה" ובין בחינת "מלא כל הארץ כבודו".

EN:
Conversely, through attaining “the whole earth is filled with His glory” alone, false beliefs and idolatrous worship are drawn, God forbid, arising from an excess of light, and so forth. Because people know that the whole earth is filled with His glory and that Hashem, blessed be He, is present within everything, they thereby fall into the folly of idolatry and worship wood and stone. All this comes from separating the aspect of “Where?” from the aspect of “the whole earth is filled with His glory.”

Segment 81
HE:
כי באמת צריכין לכלול שתי השגות אלו יחד: להאמין שמלא כל הארץ כבודו, ואף על פי כן הוא סתום ונעלם בתכלית ההעלם, ואי אפשר להשיגו ולידע ממנו כלל; ואסור לנו לעבוד שום דבר בלתי לה' לבדו. כי עיקר התגלות אלקותו יתברך הוא על ידי שנכללין שתי השגות אלו יחד כנ"ל. שזהו בחינת הדעת שהאיר משה בישראל, בחינת "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים" (דברים ד', ל"ה).

EN:
In truth, these two attainments must be integrated: one must believe that the whole earth is filled with His glory, while He nevertheless remains concealed and hidden in ultimate concealment and cannot be attained or known at all. We are forbidden to worship anything other than Hashem alone. His blessed Godliness is principally revealed when these two attainments are integrated, as described above. This is the aspect of the awareness Moshe illuminated within Israel: “You were shown in order to know that Hashem is God” (Deuteronomy 4:35).

Segment 82
HE:
"ה' הוא האלקים" זה בחינת כלליות שתי ההשגות הנ"ל. כי "ה'" הוא בחינת "איה מקום כבודו", כי שם הוי"ה ברוך הוא סתום ונעלם בתכלית ההעלם, בבחינת "זה שמי לעלם" (שמות ג', ט"ו); ודרשו רבותינו זכרונם לברכה: "לעלם" — לשון העלמה (פסחים נ'.), כי הוא סתום ונעלם, בחינת "איה מקום כבודו". "אלקים" זה בחינת מלכות, כידוע, שהוא בחינת "מלא כל הארץ כבודו". וצריכין לכללם יחד, שזהו עיקר ידיעתו יתברך, בבחינת "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים", בחינת "ה' אחד ושמו אחד" (זכריה י"ד, ט'). שזהו תכלית הייחוד שאנו מייחדין בכל המצוות ומעשים טובים. כי על ידי כלליות שתי ההשגות האלו יחד, על ידי זה עיקר התגלות אלקותו ומלכותו בעולם; ואז יכולין לידע ממנו ולהאמין בו יתברך, שזהו עיקר תכלית הבריאה, בגין דישתמודעין ליה, וכנ"ל. (ליקוטי הלכות, הלכות חזקת מטלטלין ג', ט', י"א)

EN:
“Hashem is God” is the aspect of integrating the two attainments described above. “Hashem” is the aspect of “Where is the place of His glory?” for the blessed Name Havayah is concealed and hidden in ultimate concealment, in the aspect of “This is My Name forever” (Exodus 3:15). Our Sages, of blessed memory, interpreted l’olam, “forever,” as though written l’alem, “to conceal” (Pesachim 50a), for He is concealed and hidden, the aspect of “Where is the place of His glory?” “God” is the aspect of kingship, as is known, which is the aspect of “the whole earth is filled with His glory.” They must be integrated, for this is the principal knowledge of Him, blessed be He, the aspect of “You were shown in order to know that Hashem is God” and “Hashem shall be One and His Name One” (Zechariah 14:9). This is the ultimate unification we effect through all mitzvoas and good deeds. Through integrating these two attainments, His blessed Godliness and kingship are principally revealed in the world; then it becomes possible to know of Him and believe in Him, blessed be He. This is the principal purpose of Creation: “so that He may be known,” as described above. (Likutay Halachos, Laws of Presumptive Ownership of Movable Property 3:9, 11)

Segment 83
HE:
וידעת היום והשבת אל לבבך (דברים ד', ל"ט)

העיקר לקשר הדעת אל הלב. וזה נעשה על ידי התורה וחידושי ביאורים, שמצמצמין על ידם התנוצצות המוחין בשכל גדול, במלאכה גדולה, בבחינת "בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה" (שמות ל"ה, ל"א), עד שבונין מהם החידוש והביאור שמגלין.

EN:
You Shall Know Today and Return It to Your Heart (Deuteronomy 4:39)

The principal matter is to connect awareness to the heart. This is accomplished through Torah and original explanations, by means of which the sparkling illumination of the mochin is constricted with great intellect and great craftsmanship, in the aspect of “with wisdom, understanding, awareness, and every craft” (Exodus 35:31), until the original teaching and explanation being revealed are constructed from them.

Segment 84
HE:
ועל כן תפילין של יד בבית אחד. כי כשרוצין להמשיך ביאורי התורה מהתנוצצות המוחין, עיקר החידוש והביאור הוא מה שמכניסין התנוצצות המוחין לתוך בית אחד, דהיינו לתוך דרוש אחד. כי דברי תורה עניים במקומם ועשירים במקום אחר (ירושלמי ראש השנה ג', ה'). ועיקר הביאור והדרוש הוא מה שמחברין חכמות התורה מכמה וכמה מקומות רחוקים, ומחברין אותן יחד לתוך דרוש וביאור אחד, שהוא בית אחד. כי בתחילה התנוצצות המוחין הם בהרבה בתים: כל מוח ומוח נמשך לתוך בית מיוחד, שבכללם הם ארבעה, בחינת ארבעה בתים של ראש. כי מגודל התנוצצותם והארתם אי אפשר לקבלם בבית אחד כי אם בארבעה בתים. אבל אחר כך מצמצמין אותן לתוך בית אחד, לתוך דרוש אחד, כי זה עיקר ענין הביאור והדרוש. (ליקוטי הלכות, הלכות תפילין ו', י"ד)

EN:
The tefillin of the arm therefore have a single compartment. When one wishes to draw Torah explanations from the sparkling illumination of the mochin, the principal innovation and explanation consists of bringing that illumination into one compartment—that is, into a single exposition. For words of Torah may be poor in their own place and rich elsewhere (Jerusalem Talmud, Rosh Hashanah 3:5). The principal explanation and exposition is formed by joining Torah wisdom from many distant places and combining it into one exposition and explanation, which is one compartment. Initially, the sparkling illuminations of the mochin occupy numerous compartments: each moach is drawn into a distinct compartment, four in total, corresponding to the four compartments of the head-tefillin. Because of their intense sparkle and illumination, they cannot be received within one compartment, but require four. Afterward they are constricted into one compartment, into one exposition, for this is the essence of explanation and exposition. (Likutay Halachos, Laws of Tefillin 6:14)

Segment 85
HE:
על ידי הדעת והחכמות של אדם יכול ליפול בטעויות גדולות, חס ושלום, ויוכל על ידי חכמתו להטות לגמרי, חס ושלום, מדרכי ה'. כי אסור לסמוך על דעתו וחכמתו לבד, כמבואר בדברי רבינו זכרונו לברכה כמה פעמים. רק עיקר השלמות הוא: כל מה שנתרבה ונתוסף דעתו ומכיר ביותר בגדולת ה' יתברך, שיראה להמשיך הדעת אל הלב, בבחינת "וידעת היום והשבות אל לבבך" (דברים ד', ל"ט).

EN:
Through his own knowledge and wisdom, a person can fall into grave errors, God forbid, and his wisdom can cause him to deviate altogether from the ways of Hashem, God forbid. One may not rely upon one’s own knowledge and wisdom alone, as explained many times in the teachings of our Rebbe, of blessed memory. The principal perfection is that whenever one’s awareness increases and he recognizes more of the greatness of Hashem, blessed be He, he should seek to draw that awareness into the heart, in the aspect of “You shall know today and return it to your heart” (Deuteronomy 4:39).

Segment 86
HE:
שצריכין להמשיך הדעת אל הלב. כמו ששמעתי מרבינו זכרונו לברכה שאמר: הלא גם אומות העולם יש להם דעת וחכמות, אך שהדעת שלהם הוא בלא לב; והעיקר להמשיך הדעת אל הלב, בבחינת "וידעת היום והשבות" וכו'. היינו, כשזוכה לאיזה דעת, ימשיך הדעת אל הלב ויסתכל היטב בעצמו אם מעשיו עולים יפה כפי חכמתו, ואם לבו שלם עם ה', שיתבטלו כל תאוות וחמדת הגוף — כל מה שלב האדם חומד — כולם יתבטלו נגדו יתברך. ולא תהיה לו שום תאווה וחמדה כלל, רק לה' יתברך.

EN:
Awareness must be drawn into the heart. I heard our Rebbe, of blessed memory, say: the nations of the world also possess knowledge and wisdom, but theirs is knowledge without a heart. The principal matter is to draw awareness into the heart, in the aspect of “You shall know today and return it,” and so forth. That is, when a person merits some awareness, he must draw it into the heart and examine himself carefully: do his actions accord properly with his wisdom? Is his heart whole with Hashem, so that every desire and craving of the body—everything the human heart covets—is nullified before Him, blessed be He? He should possess no desire or craving whatsoever except for Hashem, blessed be He.

Segment 87
HE:
כי כך יפה לו כפי הדעת שזכה עכשיו להכיר בגדולתו יתברך. וישתדל עכשיו לעבוד את ה' במצוות מעשיות ועבודות דקדושה, באופן שיהיו מעשיו מרובין מחכמתו; כי "לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה" (אבות א', י"ז). וכמבואר במאמר ה' בליקוטי מוהר"ן תנינא, שצריכין להשליך את כל החכמות ולעבוד ה' יתברך בפשיטות גמור.

EN:
This is what properly accords with the awareness he has now merited of His blessed greatness. He should now strive to serve Hashem through practical mitzvoas and holy forms of service, so that his deeds exceed his wisdom; for “study is not the principal matter, but action” (Avos 1:17). As explained in teaching 5 of Likutay Moharan II, one must cast aside all sophistication and serve Hashem, blessed be He, with complete simplicity.

Segment 88
HE:
נמצא שכל מה שזוכה לדעת יותר ולהכיר יותר בגדולתו יתברך, הוא ממשיך בכל פעם הדעת אל הלב והגוף, להשתדל לעשות מעשים טובים ועבודות דקדושה כפי הדעת שזכה עכשיו. וכל מה שיש לו דעת ביותר, עובד יותר ועושה מעשים טובים ביותר בשביל ה' יתברך, בפשיטות גמור בלי שום חכמות. ואינו נמשך אחר חכמתו להיות נשאר עם החכמות לבד, חס ושלום, בלי עבודות, חס ושלום. רק עיקר חכמתו הוא להשליך החכמות; דהיינו, כל מה שזוכה ליותר חכמות ומכיר ביותר אותו יתברך, הוא משתדל בכל פעם יותר לעבוד אותו יתברך בפשיטות, בעבודות בלי חכמות. כי זה עיקר עבודתו יתברך, ועל כן הוא משליך בכל פעם את החכמות בשביל עבודתו יתברך. נמצא שממשיך את כל חכמתו אל הלב והגוף, דהיינו אל עבודות ועשיות דקדושה, שזה העיקר. (ליקוטי הלכות, הלכות יום הכיפורים ב', ג')

EN:
It follows that whenever a person merits greater knowledge and a greater recognition of His blessed greatness, he repeatedly draws that awareness into the heart and body, striving to perform good deeds and holy service in accordance with the awareness he has now attained. The more awareness he possesses, the more he serves and performs good deeds for Hashem, blessed be He, with complete simplicity and without sophistication. He does not follow his wisdom only to remain with wisdom alone, God forbid, without Divine service, God forbid. Rather, the principal expression of his wisdom is to cast aside sophistication. The more wisdom he merits and the more fully he recognizes Him, blessed be He, the more he strives each time to serve Him with simplicity, through acts of service without sophistication. For this is the essence of His service, and he therefore casts aside his sophistication each time for the sake of serving Him. He thus draws all his wisdom into the heart and body—that is, into holy service and action, which are the principal matter. (Likutay Halachos, Laws of Yom Kippur 2:3)

Segment 89
HE:
אמר רבינו זכרונו לברכה שאיתא בספר אחד, שמה שמובא בספרי המחקרים ראיה שצריכין לחקור מהפסוק "וידעת היום והשבות אל לבבך" וכו' (דברים ד', ל"ט) — שצריכין לדעת אותו יתברך על פי חקירות — זה הפירוש הוא מכת הקראים, שהם מפרשים פסוק זה כך, שצריכין לדעת אותו יתברך על פי חקירות. אבל האמת לא כן הוא; כי באמת העיקר לדעת אותו יתברך הוא רק על ידי אמונה שלמה, שעל ידי זה דייקא זוכין אחר כך לדעת והשגה גדולה בידיעת רוממותו יתברך שמו. וכמו שכתוב: "וארשתיך לי באמונה, וידעת את ה'" (הושע ב', כ"ב). ועיין בליקוטי הלכות, יורה דעה, הלכות גילוח; שם מבואר היטב שעיקר הידיעה הוא על ידי אמונה; עיין שם.

EN:
Our Rebbe, of blessed memory, said that one book discusses the proof brought by philosophical works from the verse “You shall know today and return it to your heart,” and so forth (Deuteronomy 4:39), claiming that one must know Him, blessed be He, through philosophical investigations. This interpretation belongs to the Karaite sect, who interpret the verse to require knowledge of Him through investigation. The truth, however, is not so. In truth, the principal way of knowing Him, blessed be He, is only through complete emunah; specifically through this one afterward merits great knowledge and attainment in knowing the exaltedness of His blessed Name. Thus it is written, “I shall betroth you to Me with emunah, and you shall know Hashem” (Hosea 2:22). See Likutay Halachos, Yoreh Deah, Laws of Shaving, where it is thoroughly explained that knowledge comes principally through emunah; see there.

Segment 90
HE:
ובאמת, עיקר הפירוש הפשוט של פסוקים אלו המזהירים לדעת אותו יתברך, כגון "וידעת היום והשבות" וכו', וכן "דע את אלקי אביך ועבדהו" (דברי הימים א' כ"ח, ט'), וכן "דעו כי ה' הוא אלקים" וכו' (תהלים ק', ג') — עיקר האזהרה הזאת היא בפשיטות: לדעת ולזכור אותו יתברך תמיד בכל עת, ואל ישכח אותו יתברך חס ושלום בשום עת. כמו למשל שדרך המלכים והאדונים שמזהירין את עבדיהם שידעו שיש עליהם מושל; ובפרט אנשי חיל של המלכים, שמלמדין אותם שידעו מי המלך והקיסר שלהם, למען תהיה יראתו על פניהם ויעבדו עבודתם בשלמות. וכן הרגילות לומר לעבד: דע שיש עליך אדון ומושל; שהכוונה שייקח זאת בדעתו בכל עת ואל ישכח, לבל יעשה שום דבר נגד רצונו. כמו כן, להבדיל, במלכותא דשמיא, שמזהיר אותנו: "דע את אלקי אביך" וכו' — היינו ידוע תדע ואל תשכח בשום עת. וכן "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים" וכו', וכן "דעו כי ה' הוא אלקים". (שיחות הר"ן, רי"ז)

EN:
In truth, the principal plain meaning of these verses warning us to know Him, blessed be He—such as “You shall know today and return it,” and so forth; “Know the God of your father and serve Him” (I Chronicles 28:9); and “Know that Hashem is God,” and so forth (Psalms 100:3)—is simply a warning to know and remember Him, blessed be He, continually at every moment, and never to forget Him, blessed be He, God forbid. By analogy, kings and masters customarily warn their servants to know that a ruler stands over them. Soldiers of kings are particularly trained to know who their king and emperor is, so that his fear will remain before them and they will perform their service perfectly. It is likewise customary to tell a servant: know that you have a master and ruler over you. The intention is that he keep this constantly in mind and not forget, so that he will do nothing against his master’s will. So too—distinguishing the sacred from the mundane—in the Kingdom of Heaven, which warns us, “Know the God of your father,” and so forth: know this with certainty and never forget it. The same applies to “You shall know today and return it to your heart that Hashem is God,” and so forth, and “Know that Hashem is God.” (Sichos HaRan 217)

Segment 91
HE:
וידעת היום והשבת אל לבבך... אין עוד (דברים ד', ל"ט)

אי אפשר לזכות לאמת בשלמות כי אם כשאינו נצרך לבריות, שאז דייקא האמת בשלמות. אך לכאורה קשה: אם כן, רוב העולם נצרכין לבריות, כי צריכים רובם לקבל טובה זה מזה; ומאחר שהוא צריך לחברו לאיזה דבר, אם כן הוא בכלל נצרך לבריות? וכן כל הצדיקים הגדולים, כל פרנסתם ממה שמקבלין מהמון עם; אם כן, לפי זה הם רחוקים, חס ושלום, מן אמת!

EN:
You Shall Know Today and Return It to Your Heart… There Is Nothing Else (Deuteronomy 4:39)

One cannot merit truth in perfection unless one is not dependent upon other people; specifically then is truth complete. At first sight, however, this is difficult. Most people depend upon others, for most must receive benefits from one another. Since a person needs another for something, does he not fall within the category of one dependent upon people? The same applies to all the great tzaddikim, whose entire livelihood comes from what they receive from the general public. According to this, would they be distant from truth, God forbid?

Segment 92
HE:
אך באמת עיקר התכלית שצריכין לידע כי "אין עוד מלבדו" (דברים ד', ל"ה) — אין עוד ממש. דהיינו שאין שום דבר נמצא בעולם, רק הוא יתברך לבדו. כמו שכתוב: "וידעת היום" וגו', "כי ה' הוא האלקים" וגו', "אין עוד" (דברים ד', ל"ט) — אין עוד ממש. כי אין שום דבר נמצא בעולם כלל וכלל, רק הוא לבדו יתברך; וכולא קמיה כלא חשיבא ממש, כי הכל בטל במציאות ממש נגדו יתברך.

EN:
In truth, however, the principal goal is to know that “there is nothing else besides Him” (Deuteronomy 4:35)—literally nothing else. Nothing exists in the world except Him alone, blessed be He. Thus it is written: “You shall know today… that Hashem is God… there is nothing else” (Deuteronomy 4:39)—literally nothing else. Nothing whatsoever exists in the world except Him alone, blessed be He; before Him everything is truly considered as nothing, for all existence is literally nullified before Him, blessed be He.

Segment 93
HE:
ועל כן, כשמקבלין מאחד פרנסה או הטבה אחרת, הוא מקבל ממנו יתברך בעצמו, מאחר שיודע שהכל אין ואפס והפועל נכלל בהכוח. ואזי הוא מקבל רק מהכוח הראשון, דהיינו מהבורא יתברך שמו. וזה עיקר בקשתנו: "ואל תצריכנו לידי מתנת בשר ודם" (ברכת המזון). דהיינו שלא לטעות ולחשוב שהוא מקבל מהבשר ודם ממש, רק שידע שאפילו כשהוא מקבל טובה מחברו, הוא מקבל רק מהכוח הראשון, שהוא הבורא יתברך שמו. ואז הוא בוודאי אינו נצרך לבריות, אף על פי שהוא מקבל מהם.

EN:
Therefore, when a person receives a livelihood or another benefit from someone, he receives it from Him Himself, blessed be He, since he knows that everything is nothing and naught and that the effect is included within its power. He then receives only from the First Power—that is, from the Creator, blessed be His Name. This is the principal meaning of our request, “Do not make us dependent upon gifts from flesh and blood” (Grace after Meals): that we should not err and think we receive from flesh and blood itself, but should know that even when one receives a benefit from another person, he receives only from the First Power, the Creator, blessed be His Name. He is then certainly not dependent upon people, although he receives through them.

Segment 94
HE:
וזה בעצמו בחינת אמת, כי זה עיקר האמת כשיודעין שהפועל מקושר בהכוח, ואין שום דבר בלעדו יתברך, רק כולו חד. אז דייקא זוכין לאמת, כי אמת הוא רק אחד, וכמבואר במקום אחר. דהיינו כשיודעין שהכל אין כנגדו, אין ממש, ואחר הבריאה הוא ממש כמו קודם הבריאה, כי הפועל מקושר בהכוח באחדות גמור — ואזי הוא בחינת אמת. ודבר זה אי אפשר להסביר, רק כל חד כפום מה דמשער בליביה. (ליקוטי הלכות, הלכות מתנת שכיב מרע ב', ה'; על פי אוצר היראה, אמת, ס"ז)

EN:
This itself is the aspect of truth, for the principal truth is to know that the effect is bound to its power and that nothing exists besides Him, blessed be He; all is one. Specifically then does one merit truth, for truth is only one, as explained elsewhere. That is, one knows that everything is nothing before Him—literally nothing—and that after Creation it is exactly as before Creation, for the effect remains bound to the power in complete unity. This is the aspect of truth. This matter cannot be explained; each person apprehends it according to what his heart can estimate. (Likutay Halachos, Laws of a Deathbed Gift 2:5; following Otzar HaYirah, “Truth,” 67)

Segment 95
HE:
פנים בפנים (דברים ה', ד')

התלמיד והרב הם בחינת חמה ולבנה. ואם התלמיד יש לו פנים, היינו בחינת אנפין נהירין, אז יכול לקבל אור פני הרב עד שיתראה בפניו אור פני הרב ממש, וכמו שהלבנה מקבלת אור השמש. וזהו ענין קבלת פני תלמיד חכם: היינו קבלת פנים של הרב לתוך הפנים שלו ממש. אך אם התלמיד אין לו פנים, דהיינו שהוא בבחינת אנפין חשוכין על ידי שהוא משוקע בתאוות ממון, אז אין מתראה בתוכו פני הרב. וכן מי שהוא עזות פנים, אין לו גם כן פנים דקדושה ואינו יכול לקבל פני הרב בהפנים שלו כנ"ל.

EN:
Face to Face (Deuteronomy 5:4)

The disciple and teacher are aspects of the moon and sun. If the disciple possesses a countenance—that is, the aspect of anpin nehirin, an illuminated countenance—he can receive the light of the teacher’s face until the light of the teacher’s face is actually visible upon his own, just as the moon receives the sun’s light. This is the meaning of receiving the countenance of a Torah scholar: literally receiving the teacher’s countenance into one’s own face. But if the disciple has no countenance—that is, he is of the aspect of anpin chashochin, a darkened countenance, because he is immersed in the desire for money—the teacher’s face is not visible within him. Likewise, one who is brazen-faced does not possess a holy countenance and cannot receive the teacher’s face within his own, as described above.

Segment 96
HE:
וזה שכתוב: "פנים בפנים דיבר ה' עמכם" וכו' (דברים ה', ד'). היינו, בשעת מתן תורה היו ישראל בבחינת אנפין נהירין, והיו יכולים לקבל פנים דקדושה, היינו שיתראה בתוכם פנים דקדושה כנ"ל. וזהו "פנים בפנים" — שפנים דקדושה היה בתוך פניהם, בחינת קבלת פנים כנ"ל. וזהו "דיבר ה' עמכם" — שהדיבור היה מדבר עם כל אחד ויוצא מכל אחד מישראל, מאחר שנכלל בתוכו פנים דקדושה כנ"ל. אך מי שהוא עזות פנים, אין לו פנים דקדושה ואינו יכול לקבל פנים כנ"ל. ועל כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה: כל מי שיש לו עזות, בידוע שלא עמדו רגלי אבותיו על הר סיני (נדרים כ'.). (ליקוטי מוהר"ן א', קנ"ג, עם קיצור ליקוטי מוהר"ן השייך לו)

EN:
This is what is written: “Face to face Hashem spoke with you,” and so forth (Deuteronomy 5:4). At the Giving of the Torah, Israel was of the aspect of anpin nehirin and could receive a holy countenance, so that a holy countenance became visible within them, as described above. This is “face to face”: the holy countenance was within their faces, the aspect of receiving a countenance. This is “Hashem spoke with you”: the speech spoke with every individual and emerged from every member of Israel, since a holy countenance had been incorporated within him. But one who is brazen-faced has no holy countenance and cannot receive a countenance, as described above. Our Sages, of blessed memory, therefore said: concerning anyone who possesses brazenness, it is known that his ancestors’ feet did not stand at Mount Sinai (Nedarim 20a). (Likutay Moharan I 153, together with the corresponding abridgment in Kitzur Likutay Moharan)

Segment 97
HE:
מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי (דברים ה', כ"ו)

אמרו רבותינו זכרונם לברכה: "מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי" וכו' (דברים ה', כ"ו). אמר משה לישראל: כפויי טובה וכו'; בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לישראל "מי יתן" וכו', היה להם לומר: תן אתה וכו'. אף משה לא רמזה להם עד אחר ארבעים שנה וכו'. ומזה למדו שאין אדם עומד על סוף דעתו של רבו עד ארבעים שנה (עבודה זרה ה'.); עיין שם ברש"י ותוספות.

EN:
Would That Their Hearts Remain This Way, to Fear Me (Deuteronomy 5:26)

Our Sages, of blessed memory, taught concerning “Would that their hearts remain this way, to fear Me,” and so forth (Deuteronomy 5:26): Moshe said to Israel, “You are ungrateful,” and so forth. When the Holy One, blessed be He, said to Israel, “Would that,” and so forth, they should have answered, “You give it,” and so forth. Even Moshe did not intimate this to them until forty years later, and so forth. From this they learned that a person does not fully comprehend his teacher’s intention until forty years have passed (Avodah Zarah 5a); see Rashi and Tosafos there.

Segment 98
HE:
ומכל זה מבואר כמה מזהירים רבותינו זכרונם לברכה על התבודדות, דהיינו לפרש שיחתו לפני השם יתברך ולבקש מלפניו שייתן לנו יראת שמים לבלתי נחטא. אף על פי שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים (ברכות ל"ג:), אף על פי כן הכל בידו, וצריכין לבקש אותו יתברך דייקא על זה, וכמבואר שם במהרש"א.

EN:
All this demonstrates how strongly our Sages, of blessed memory, exhort us concerning hisbodedus: expressing one’s personal prayer before Hashem, blessed be He, and asking Him to give us yiras Shamayim so that we will not sin. Although everything is in the hands of Heaven except yiras Shamayim (Berachos 33b), everything is nevertheless in His hand, and we must specifically ask Him, blessed be He, for this, as the Maharsha explains there.

Segment 99
HE:
וכן מדברי רבותינו זכרונם לברכה הנזכרים צריכין ללמוד כמה צריכין לעסוק בזה, להבין סוף דעתם של רבותינו זכרונם לברכה שהזהירו אותנו על זה. כי הבעל דבר מחליש מאד דעת כל אחד ואחד, כאילו לא עליו כיוונו רבותינו זכרונם לברכה, לפי עכירת מעשיו וקשיות עורפו וכו'. אבל באמת אינו כן; רק השם יתברך רוצה שנבין בעצמנו סוף דעתו, שרצונו וחפצו שנבקש אותו תמיד: תן לנו אתה יתברך לב טוב וכשר ליראה את שמך!

EN:
From the words of our Sages cited above, we must also learn how extensively we must engage in this, in order to comprehend the full intent of our Sages, of blessed memory, who warned us about it. The adversary greatly weakens every person’s resolve, as though our Sages did not intend him, because of the sullied state of his deeds and his stubbornness, and so forth. In truth, however, this is not so. Hashem, blessed be He, wants us to understand His full intent ourselves: His will and desire are that we continually ask Him, “You, blessed be He, give us a good and upright heart to fear Your Name!”

Segment 100
HE:
ועיין בתוספות שם, שמשה בעצמו לא שם לבו כל כך לזה, כי לא היה צריך לזה, כי היה צדיק גדול. אבל ישראל, שלא היו במדרגה זו, היה להם ביותר לשום על לבם ולכוון דעת השם יתברך, שיבקשו אותו שישמרם מעברות ושייתן להם יראת שמים, בבחינת "תן אתה". והרי מבואר בתוספות הנ"ל הפך הדעת של קצת המהפכין את האמת, שאומרים שאין ראוי לעסוק בהתבודדות ולפרש שיחתו לפניו יתברך כי אם גדולי הצדיקים, אבל לא בני הנעורים, ובפרט אנשים מגושמים וכו'. הרי מבואר בתוספות הנ"ל ההפך ממש: שאדרבה, משה רבינו לא היה צריך לזה כל כך כי היה צדיק גדול; אבל על ישראל דייקא הקפיד מאד. מאחר שידעו את מדרגתם, מחמת זה דייקא היו צריכין להתחזק בהתבודדות ולהבין סוף דעתו של השם יתברך.

EN:
See Tosafos there: Moshe himself did not direct his attention to this so fully because he did not need it, for he was a great tzaddik. Israel, however, who were not on that level, should all the more have taken it to heart and discerned Hashem’s intent: they should ask Him to guard them from transgressions and give them yiras Shamayim, the aspect of “You give it.” Tosafos thus explicitly teaches the reverse of the opinion of those who invert the truth and claim that only great tzaddikim should practice hisbodedus and express their personal prayer before Him, blessed be He, but not young people and especially not materially oriented individuals, and so forth. Tosafos explains precisely the reverse. Moshe Rabbeinu did not need this so greatly because he was a great tzaddik; but the criticism was directed specifically against Israel. Since they knew their level, for that very reason they needed to strengthen themselves in hisbodedus and understand the full intent of Hashem, blessed be He.

Segment 101
HE:
שאף על פי שהוא עצמו אומר "מי יתן", שנראה מזה שאין הדבר בידו כביכול, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים", אף על פי כן רצונו שנבקש אותו: תן אתה! שזה ענין ההתבודדות: לפרש שיחתו בינו לבין קונו ולהתחנן ולבקש מלפניו על נפשו, שייתן לו ברחמיו יראת שמים לבל יחטא עוד. כי באמת לאמיתו הכל בידו יתברך, כמו שכמה פסוקים ומאמרי רבותינו זכרונם לברכה מורים על זה; רק שרצונו יתברך דייקא לבקש אותו על זה. וזה בעצמו כוונת "מי יתן והיה לבבם זה": היינו שישימו לבם היטב לזה, לבקש ולהתחנן מלפניו יתברך תמיד על זה ולומר "תן אתה" וכו'; ואז בוודאי יזכה אותם השם יתברך ליראת שמים ולכל טוב. (עיין בדף הסמוך להלכות שבת; על פי אוצר היראה, התבודדות, מ"ח)

EN:
Although He Himself says, “Would that,” which appears to imply that the matter is not in His hand, as it were—just as our Sages, of blessed memory, said, “Everything is in the hands of Heaven except yiras Shamayim”—He nevertheless desires that we ask Him, “You give it!” This is the meaning of hisbodedus: expressing one’s personal prayer privately between oneself and one’s Creator, pleading and asking Him for one’s soul, that in His compassion He grant him yiras Shamayim so that he will no longer sin. In absolute truth, everything is in His blessed hand, as numerous verses and teachings of our Sages indicate; but His blessed will is specifically that we ask Him for this. This itself is the intention of “Would that their hearts remain this way”: they must direct their hearts well to this, continually asking and pleading before Him, blessed be He, and saying, “You give it,” and so forth. Hashem, blessed be He, will then certainly grant them yiras Shamayim and every good. (See the adjacent page in Laws of Shabbos; following Otzar HaYirah, “Hisbodedus,” 48)

Segment 102
HE:
בכל הדרך אשר ציווה ה' אלקיכם אתכם תלכו (דברים ה', ל')

יש אילן נפלא, קדוש ונורא מאד, והוא בחינת העץ החיים, דמזון לכולא ביה, ותחותוהי תטלל כל חיות ברא, ובענפוהי ידורון כל ציפרי שמיא. וגודל התענוג שיש שם אין לשער. ועיקר קיבול השכר של הנשמה הוא כשזוכה לבוא אל זה האילן, שהוא העץ החיים שהוא למעלה מן המקום; ששם עולה הנשמה דרך העץ החיים להתענג על ה', "לחזות בנועם ה'" וכו' (תהלים כ"ז, ד'). אשרי הזוכה לזה. וזה העץ החיים הוא שורש התורה, שנקראת "עץ חיים היא למחזיקים בה" (משלי ג', י"ח). אבל אי אפשר להגיע לעץ החיים הנ"ל כי אם על ידי שהולכין תחילה בדרך שהולך לעץ החיים. והדרך הוא בחינת כלל מצוות התורה, שנקראים "דרך", כמו שכתוב: "בכל הדרך אשר ציווה ה' אלקיכם אתכם תלכו" (דברים ה', ל'); וכן בפסוקים הרבה. (ליקוטי הלכות, הלכות ספר תורה ג', ב'; על פי אוצר היראה, תלמוד תורה וקריאת התורה, ס"ז)

EN:
You Shall Walk upon the Entire Path That Hashem Your God Commanded You (Deuteronomy 5:30)

There is a wondrous tree, exceedingly holy and awesome. It is the aspect of the Tree of Life, in which there is nourishment for all; beneath it every wild creature takes shelter, and in its branches all the birds of heaven dwell. The magnitude of the delight found there cannot be estimated. The soul principally receives its reward when it merits reaching this tree, the Tree of Life that is above place. There the soul ascends by way of the Tree of Life to delight in Hashem, “to behold the pleasantness of Hashem,” and so forth (Psalms 27:4). Fortunate is one who merits this. This Tree of Life is the root of the Torah, which is called “a Tree of Life to those who grasp it” (Proverbs 3:18). But one cannot reach this Tree of Life without first walking upon the path that leads to it. That path is the aspect of the totality of the Torah’s mitzvoas, which are called a “path,” as it is written: “You shall walk upon the entire path that Hashem your God commanded you” (Deuteronomy 5:30), and likewise in many verses. (Likutay Halachos, Laws of a Torah Scroll 3:2; following Otzar HaYirah, “Torah Study and Torah Reading,” 67)

Segment 103
HE:
שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד (דברים ו', ד')

כל חיותנו וקדושתנו הוא בבחינת חוש השמיעה, שאנו מחויבים לשמוע בקול אבותינו הקדושים, שמסרו לנו התורה הקדושה והאמונה הקדושה מדור לדור. וזה בחינת "שמע ישראל, ה' אלקינו" וכו' (דברים ו', ד'), כי עיקר ידיעת אמונה הקדושה הוא בבחינת שמיעה דתליא בליבא, בחינת "נודע בשערים בעלה" (משלי ל"א, כ"ג) — כל חד כפום מה דמשער בליביה. (ליקוטי הלכות, הלכות פריה ורביה ג', ט"ז; על פי אוצר היראה, אמונה, קפ"ח; ועיין נגינה, י"א)

EN:
Hear, Israel: Hashem Is Our God, Hashem Is One (Deuteronomy 6:4)

All our vitality and holiness are of the aspect of the faculty of hearing, for we are obligated to heed the voice of our holy forefathers, who transmitted the holy Torah and holy emunah to us from generation to generation. This is the aspect of “Hear, Israel, Hashem is our God,” and so forth (Deuteronomy 6:4), for knowledge of holy emunah is principally an aspect of hearing that depends upon the heart. This is the aspect of “Her husband is known at the gates” (Proverbs 31:23)—each person according to what his heart can estimate. (Likutay Halachos, Laws of Procreation 3:16; following Otzar HaYirah, “Emunah,” 188; see also “Music,” 11)

Segment 104
HE:
קריאת שמע הוא בחינת הביטול אל התכלית, כמו שאומרים: "ה' אלקינו ה' אחד" (דברים ו', ד'), שהוא בחינת "ביום ההוא" וכו' (זכריה י"ד, ט'), כמו שפירש רש"י. והוא בחינת כולו טוב, בחינת "ה' הוא האלקים"; כמו שכתוב: "בה' אהלל דבר... באלקים אהלל דבר" (תהלים נ"ו, י"א). וזהו "ה' אלקינו ה' אחד" — שכולו אחד, כולו טוב.

EN:
Kreyas Shima is an aspect of self-nullification into the ultimate purpose, as we say: “Hashem is our God, Hashem is One” (Deuteronomy 6:4). This is the aspect of “on that day,” and so forth (Zechariah 14:9), as Rashi explains. It is the aspect of everything being good, the aspect of “Hashem is God,” as it is written: “Through Hashem I shall praise the word… through God I shall praise the word” (Psalms 56:11). This is “Hashem is our God, Hashem is One”: everything is one and everything is good.

Segment 105
HE:
וזה שדרשו רבותינו זכרונם לברכה שקריאת שמע נאמרת בכל לשון, כי "שמע" — בכל לשון שאתה שומע (ברכות י"ג.). כי מאחר שצריך להתבטל אל התכלית, ושם כולו אחד, כולו טוב, ואין שם שום רע כלל, על כן הרע של הלשונות נופל ונתבטל, ונשאר רק הטוב המלובש באותו הלשון. כי בוודאי בכל הלשונות יש שם טוב הנסתר שם, רק שהרע מכסה עליו. ועל כן מן הראוי שלא לומר דבר שבקדושה בשאר לשונות; אבל קריאת שמע, שהיא בחינת ביטול שהוא כולו טוב וכו' כנ"ל, על כן מותר לקרותה בכל לשון, כי הרע נופל ונתבטל ונשאר רק הטוב כנ"ל.

EN:
This explains why our Sages, of blessed memory, expounded that Kreyas Shima may be recited in any language: “Shima”—in any language that you understand (Berachos 13a). Since one must nullify oneself into the ultimate purpose, where everything is one, everything is good, and no evil exists at all, the evil within the languages falls away and is nullified, leaving only the good clothed within that language. Every language certainly contains good concealed within it, but evil covers that good. It is therefore ordinarily proper not to recite a sacred text in other languages. Kreyas Shima, however, is the aspect of self-nullification in which everything is good, as described above; it may therefore be recited in any language, for the evil falls away and is nullified, leaving only the good.

Segment 106
HE:
ועל כן מרומז בקריאת שמע דייקא שיש טוב בכל הלשונות. כמו שכתוב: "והיו לטוטפות בין עיניך" (דברים ו', ח'), ודרשו רבותינו זכרונם לברכה: "טט" בכתפי שתים, "פת" באפריקי שתים (מנחות ל"ד:). שזה בחינת הטוב של לשון הקודש המלובש בלשונות העמים, כמו שכתב רבינו (ליקוטי מוהר"ן א', ל"ג). להורות שעל ידי קריאת שמע, שהוא בחינת הביטול כנ"ל, על ידי זה נתגלה הטוב, היינו האותיות של לשון הקודש המלובש בשאר לשונות העמים כנ"ל.

EN:
Kreyas Shima specifically therefore contains an allusion that good exists within every language. Thus it is written: “They shall be totafos between your eyes” (Deuteronomy 6:8), and our Sages, of blessed memory, expounded: tat means two in the Katpi language, and pas means two in the Afriki language (Menachos 34b). This is an aspect of the good of the holy tongue clothed within the languages of the nations, as our Rebbe wrote (Likutay Moharan I 33). It teaches that through Kreyas Shima, the aspect of self-nullification described above, the good is revealed—that is, the letters of the holy tongue clothed within the other languages of the nations.

Segment 107
HE:
ובזה נתיישב הדין שהקשו הפוסקים: מה ראו רבותינו זכרונם לברכה לדרוש "ובשכבך ובקומך" (דברים ו', ז'), שקריאת שמע של לילה זמנה כל הלילה, כל זמן שכיבה, וקריאת שמע של יום הוא רק בזמן קימה, דהיינו בתחילת היום, אבל לא כל היום? כי עיקר קריאת שמע, שהוא בחינת ביטול, הוא רק בלילה. כי היא בחינת סתימו דעינין, כי אז בני אדם נחים ואינם רודפים כל כך אחר העולם הזה. וכמו שכתב רבינו במקום אחר (ליקוטי מוהר"ן א', נ"ב), שעיקר הביטול הוא בלילה.

EN:
This resolves the legal difficulty raised by the halachic authorities: why did our Sages, of blessed memory, interpret “when you lie down and when you rise” (Deuteronomy 6:7) so that the nighttime Shima may be recited throughout the entire night, the whole period of lying down, whereas the daytime Shima may be recited only during the time of rising—at the beginning of the day, but not throughout the day? The principal aspect of Kreyas Shima, which is self-nullification, applies at night. It is the aspect of closing the eyes, for then people rest and do not pursue this world so intensely. As our Rebbe wrote elsewhere (Likutay Moharan I 52), self-nullification principally occurs at night.

Segment 108
HE:
גם לילה הוא דינים, שהם בחינת ייסורים, שעל ידי זה באים לבחינת ביטול, כמו שכתב רבינו שם. וזה בחינת "כי אשב בחושך ה' אור לי" (מיכה ז', ח'): "כי אשב בחושך" דייקא, אז "ה' אור לי"; בחינת "כיתרון האור מן החושך" (קהלת ב', י"ג) — מן החושך דייקא. כי דייקא בעת שמתגבר, חס ושלום, החושך והדינים והייסורים, חס ושלום, הן בעבודת ה' הן בגשמיות, אז דייקא עיקר העצה לסתום עיניו ולבטל עצמו אל התכלית שהוא כולו טוב, שעל ידי זה נתבטלין כל הייסורים.

EN:
Night is also an aspect of judgments, which are an aspect of suffering; through this one comes to self-nullification, as our Rebbe wrote there. This is the aspect of “Though I sit in darkness, Hashem is light for me” (Micah 7:8): specifically “though I sit in darkness,” then “Hashem is light for me.” It is the aspect of “the advantage of light over darkness” (Ecclesiastes 2:13)—specifically from darkness. Specifically when darkness, judgments, and suffering intensify, God forbid—whether in Divine service or in physical matters—the principal counsel is to close one’s eyes and nullify oneself into the ultimate purpose, which is entirely good. Through this all suffering is nullified.

Segment 109
HE:
וזה בחינת השינה, שהיא בלילה דייקא. כי השינה הוא בחינת ביטול, בחינת "בידך אפקיד רוחי" (תהלים ל"א, ו'), כמובא. והיא בסתימו דעינין, כי עיקר הביטול הוא בסתימו דעינין. ועל כן עיקר השינה בלילה, כי מחמת הדינים כנ"ל סותמין עיניהם ומבטלין עצמן אל התכלית, שזה בחינת שינה. ועל כן קורין מקודם קריאת שמע שעל המיטה, כי קריאת שמע הוא בחינת ביטול כנ"ל.

EN:
This is the aspect of sleep, which specifically occurs at night. Sleep is an aspect of self-nullification, the aspect of “Into Your hand I entrust my spirit” (Psalms 31:6), as is taught. It occurs with closed eyes, for self-nullification principally occurs through closing the eyes. Sleep therefore principally occurs at night: because of the judgments described above, people close their eyes and nullify themselves into the ultimate purpose, which is the aspect of sleep. Kreyas Shima upon the bed is therefore recited beforehand, for Kreyas Shima is the aspect of self-nullification, as described above.

Segment 110
HE:
ועל כן עיקר קריאת שמע בלילה, ועל כן זמנה כל הלילה, כי אז הוא בחינת הביטול כנ"ל. אבל ביום אין זמן קריאת שמע כי אם עד זמן קימה, דהיינו קודם שנתפשט העולם לרדוף אחר העולם הזה, שזה בחינת סתימו דעינין; אבל אחר כך אין זמן קריאת שמע. ועל כן נתנו חכמינו זכרונם לברכה הזמן כל זמן שיש עדיין בני אדם בעולם שישנים עדיין, דהיינו עד שעה שבני מלכים עומדים ממיטותיהם (ברכות ט':). ועל כן עדיין לא נתעורר כל העולם, והעולם נח עדיין מרדיפת העולם הזה. אבל אחר שלוש שעות, שכבר קמו כולם, אין זמן קריאת שמע. (ליקוטי הלכות, הלכות קריאת שמע א')

EN:
Kreyas Shima therefore applies principally at night, and its time extends throughout the night, for night is the aspect of self-nullification described above. By day, however, the time for Kreyas Shima extends only through the period of rising—that is, before the world spreads out in pursuit of this world, which still retains the aspect of closed eyes. Afterward, the time for Kreyas Shima has ended. Our Sages, of blessed memory, therefore established its time for as long as some people in the world are still sleeping—that is, until the hour when princes rise from their beds (Berachos 9b). The entire world has not yet awakened then, and the world is still resting from its pursuit of this world. But after three hours, when everyone has risen, the time for Kreyas Shima has ended. (Likutay Halachos, Laws of Kreyas Shima 1)

Segment 111
HE:
וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ולמדו שני לימודים מתיבת "שמע". כי דרשו "שמע" — השמע לאוזניך מה שאתה מוציא בפיך (ברכות ט"ו.); וגם דרשו "שמע" — בכל לשון שאתה שומע (שם י"ג.), שמותר לומר קריאת שמע בכל שבעים לשונות. כי שניהם אחד: כי קריאת שמע בפה, בחינת "השמע לאוזניך", הוא כדי לפרסם אלקותו בפני כל דרי מטה. וזהו בעצמו בחינת "שמע" בכל לשון וכו': דהיינו שיכולין לגלות אלקותו יתברך אפילו בכל לשונות הגוים, כי "מלא כל הארץ כבודו" (ישעיהו ו', ג').

EN:
Our Sages, of blessed memory, derived two teachings from the word “Shima.” They expounded “Shima” to mean: cause your ears to hear what your mouth utters (Berachos 15a). They also expounded “Shima” to mean: in any language that you understand (ibid. 13a), permitting Kreyas Shima to be recited in any of the seventy languages. The two teachings are one. Reciting Kreyas Shima aloud—the aspect of causing one’s ears to hear—is intended to publicize His Godliness before all who dwell below. This itself is the aspect of “Shima” in any language: His blessed Godliness can be revealed even through all the languages of the nations, for “the whole earth is filled with His glory” (Isaiah 6:3).

Segment 112
HE:
וזהו בעצמו בחינה הנ"ל, בחינת השגת דרי מטה, בחינת "הקיצו ורננו שוכני עפר" (ישעיהו כ"ו, י"ט), שלא יהיו מייאשין עצמן. כי אפילו כשנופל למקום שנופל, חס ושלום — שזה בחינת לשונות הגוים, שהם בחינת כל התאוות רעות וכו' — אף על פי כן יכולין לגלות אלקותו גם שם, בבחינת "הקיצו ורננו שוכני עפר". שהוא בחינת קריאת שמע בפה כנ"ל, בחינת "השמע לאוזניך" וכו'. וזהו בעצמו בחינת "שמע" בכל לשון, כי "מלא כל הארץ כבודו" ולית אתר פנוי מיניה וכו'. (ליקוטי הלכות, הלכות קריאת שמע ג', י')

EN:
This is the aspect described above: the attainment of those who dwell below, the aspect of “Awaken and sing, you who dwell in the dust” (Isaiah 26:19), so that they will not despair. Even when a person falls wherever he falls, God forbid—the aspect of the languages of the nations, which correspond to all evil desires, and so forth—His Godliness can nevertheless be revealed there as well, in the aspect of “Awaken and sing, you who dwell in the dust.” This is the aspect of reciting Kreyas Shima aloud, as described above, the aspect of “cause your ears to hear,” and so forth. This itself is the aspect of “Shima” in every language, for “the whole earth is filled with His glory,” and no place is devoid of Him, and so forth. (Likutay Halachos, Laws of Kreyas Shima 3:10)

Segment 113
HE:
צריך כל אדם להכין את עצמו ולהשתדל בכל כוחו וכוונתו שיקבל על עצמו האמונה הקדושה בכל יום מחדש, בבחינת "חדשים לבקרים, רבה אמונתך" (איכה ג', כ"ג). וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: בכל יום יהיו בעיניך כחדשים. וזה בחינת "שמע ישראל" (דברים ו', ד'), שמתחילין קודם עיקר אמונת הייחוד. היינו כמו מי שרוצה להודיע לחבריו דבר חדש ונפלא, אומר להם: שמעו נא מה שאספר לכם, חדשות לגמרי!

EN:
Every person must prepare himself and strive with all his strength and intention to accept holy emunah upon himself anew each day, in the aspect of “They are new every morning; great is Your faithfulness” (Lamentations 3:23). Thus our Sages, of blessed memory, said: every day they should appear new in your eyes. This is the aspect of “Hear, Israel” (Deuteronomy 6:4), which introduces the principal declaration of emunah in Divine unity. It resembles a person who wishes to tell his companions something new and wondrous and says to them: Listen now to what I shall tell you—something altogether new!

Segment 114
HE:
כמו כן בזה: כי אף על פי שאנו חזקים באמונתנו הקדושה מכבר, משנים קדמוניות, כי ירושה היא לנו מאבותינו הקדושים, אף על פי כן אין זה דבר ישן, חס ושלום. כי באמת הוא בכל יום ויום חדש לגמרי, כי אין יום דומה לחברו, ואי אפשר לספר גדלות הבורא יתברך אפילו לעצמו מיום לחברו, כי לגדולתו יתברך אין חקר. וכל אדם צריך לילך בזה ולקיים זאת: להתחדש באמונתנו הקדושה בכל יום מחדש, כי זה עיקר ויסוד כל התורה כולה.

EN:
So it is here. Although we have long been strong in our holy emunah from ancient years, for it is our inheritance from our holy forefathers, it is nevertheless not something old, God forbid. In truth, it is altogether new each and every day, for no day resembles another. A person cannot recount the greatness of the blessed Creator even to himself from one day to the next, for His blessed greatness is beyond investigation. Every person must follow this path and fulfill it: renewing himself in our holy emunah anew each day, for this is the foundation and principal element of the entire Torah.

Segment 115
HE:
ואפילו אם האדם בדיוטא התחתונה, חס ושלום, בתוך התגברות התאוות והבלבולים, שהם בחינת לשונות העמים שבהם נאחזים כל התאוות ומידות רעות, אף על פי כן יכול גם הוא להרגיש אלקותו יתברך בלבו מחדש בכל עת, אם יטה אוזנו ולבבו היטב למה שהוא מוציא בפיו אמונת הייחוד בכל יום. כי זה עיקר מצוות קריאת שמע בכל יום בבוקר ובערב. וזה בחינת "שמע ישראל" — השמע לאוזניך וכו'; וכן דרשו רבותינו זכרונם לברכה: "שמע" — בכל לשון שאתה שומע (ברכות י"ג., ט"ו.); ושניהם אחד.

EN:
Even if a person is on the lowest level, God forbid, amid intensifying desires and confusion—the aspect of the languages of the nations, within which all evil desires and traits take hold—he too can nevertheless feel His blessed Godliness anew within his heart at every moment, if he carefully inclines his ear and heart to the declaration of emunah in Divine unity that his mouth utters each day. For this is the principal mitzvah of Kreyas Shima every morning and evening. This is the aspect of “Hear, Israel”—cause your ears to hear, and so forth. Our Sages, of blessed memory, likewise expounded: “Shima”—in any language that you understand (Berachos 13a, 15a). The two are one.

Segment 116
HE:
כי בכל מה שעובר על האדם צריך לזכור את עצמו בכל עת בו יתברך, ולהזכיר את עצמו שהוא איש ישראלי ומאמין באלקים חיים ומלך עולם. וכמו שכתוב: "בהתעטף עלי נפשי, את ה' זכרתי" (יונה ב', ח'). ואז יוכל לדבק את עצמו בו יתברך מכל מקום שהוא, אפילו אם הוא בשאול תחתיה, חס ושלום. וצריכין להיזהר לילך בזה כל אדם שבעולם, כי זה יסוד הכל. (ליקוטי הלכות, הלכות קריאת שמע ה'; על פי אוצר היראה, אמונה, ט"ו)

EN:
Through everything that passes over a person, he must continually remind himself of Him, blessed be He, and remind himself that he is a Jew who believes in the living God and eternal King. Thus it is written: “When my soul fainted within me, I remembered Hashem” (Jonah 2:8). He will then be able to bind himself to Him, blessed be He, from wherever he is, even if he is in the lowest depths, God forbid. Every person in the world must take care to follow this path, for it is the foundation of everything. (Likutay Halachos, Laws of Kreyas Shima 5; following Otzar HaYirah, “Emunah,” 15)

Segment 117
HE:
ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך (דברים ו', ה')

"בכל לבבך" (דברים ו', ה') — בשני יצריך, ביצר טוב וביצר הרע (ברכות נ"ד.). יצר טוב הוא בחינת כוח המושך לה' יתברך ולצדיקי אמת וכו', ויצר הרע הוא להפך, בחינת כוח המכריח המתגבר להפסיק מהם, חס ושלום. ועיקר עבודת האדם שיזכה לאהוב את ה' עם שני היצרין; דהיינו שיהפוך גם כוח המכריח לכוח המושך לה' יתברך, שזהו בחינת אהבה. כמו שכתוב: "בחבלי אדם אמשכם, בעבותות אהבה" (הושע י"א, ד'). כי כשזוכין להגביר כוח המושך על כוח המכריח, אזי גם הכוח המכריח הוא לטובה גדולה. כי דייקא על ידו יכולין לקבל האור בהדרגה ובמידה, להיות נמשך אחר ה' יתברך כראוי. ואם לא היה כוח המכריח, היה כוח המושך מתבטל לגמרי, כי היה בטל במציאות. (ליקוטי הלכות, הלכות חזקת מטלטלין ד', י"ב)

EN:
You Shall Love Hashem Your God with All Your Heart (Deuteronomy 6:5)

“With all your heart” (Deuteronomy 6:5)—with both your inclinations, the good inclination and the evil inclination (Berachos 54a). The good inclination is the aspect of the force that draws a person toward Hashem, blessed be He, and the true tzaddikim, and so forth. The evil inclination is the reverse: the aspect of the opposing force that intensifies in order to sever him from them, God forbid. The principal human task is to merit loving Hashem with both inclinations—that is, to transform even the opposing force into a force drawing him toward Hashem, blessed be He. This is the aspect of love, as it is written: “With human cords I shall draw them, with bonds of love” (Hosea 11:4). When one merits causing the drawing force to prevail over the opposing force, the opposing force itself becomes a great benefit. Specifically through it, the light can be received gradually and in proper measure, enabling one to be drawn after Hashem as is fitting. If no opposing force existed, the drawing force would be altogether nullified, for it would dissolve completely within the light. (Likutay Halachos, Laws of Presumptive Ownership of Movable Property 4:12)

Segment 118
HE:
"בכל לבבך" — בשני יצריך (ברכות נ"ד.): עיקר כוח הבחירה והניסיון של כל אדם, שצריך להתגבר כנגד הרע של הדמים, שהם בחינת שבעים עכו"ם. ולא די שצריך להכניע ולבטל הרע הזה שבדמים ולעשות מצוות ודברים שבקדושה — מכל שכן וכל שכן שלא למלאות תאוותו ושלא לעשות עבירות, חס ושלום — אף גם הוא צריך להתגבר על הדמים עד שיהפוך מהפך אל הפך. דהיינו שיהפוך כל חמימות ורתיחת הדמים אל הקדושה, שיעשה המצוה והדבר שבקדושה בחמימות הלב דקדושה גדול ובהתלהבות. חמימות זו וההתלהבות נמשכות מהדמים שבשס"ה גידין, שזכה להכניעם ולהפכם אל הקדושה.

EN:
“With all your heart”—with both your inclinations (Berachos 54a). The principal arena of every person’s free choice and trial is that he must prevail over the evil within the blood, which corresponds to the seventy idolatrous nations. It is not enough to subdue and nullify this evil within the blood and perform mitzvoas and holy acts—and certainly not to fulfill one’s desire or commit transgressions, God forbid. He must also prevail over the blood until he transforms it from one extreme into its opposite. That is, he must transform all the heat and boiling of the blood into holiness, performing the mitzvah and holy act with great holy warmth of heart and enthusiasm. This warmth and enthusiasm are drawn from the blood within the 365 sinews, which he has merited subduing and transforming into holiness.

Segment 119
HE:
וזה עיקר שלמות המצוה והעבודה. כי מי שעושה מצוה בלי שום חיות והתלהבות הלב, אין זה שלמות העבודה, כי הוא רק כמו "מצות אנשים מלומדה" (ישעיהו כ"ט, י"ג). ועיקר שלמות העבודה הוא שיתגבר וישתדל שיעשה כל המצוות בחמימות והתלהבות הלב. וזה נמשך על ידי ביטול המניעות דייקא: דהיינו על ידי שהתגברו כנגדו מניעות רבות הנמשכין מהדמים, והוא התגבר כנגדם עד שהפכם אל הקדושה, עד שעושה המצוה בשמחה והתלהבות גדול.

EN:
This is the principal perfection of the mitzvah and Divine service. When someone performs a mitzvah without any vitality or enthusiasm of the heart, this is not perfected service, for it is merely “a commandment of men learned by rote” (Isaiah 29:13). The principal perfection of service is to prevail and strive to perform every mitzvah with warmth and enthusiasm of the heart. This comes specifically through nullifying obstacles: numerous obstacles drawn from the blood intensified against him, and he prevailed over them until he transformed them into holiness, ultimately performing the mitzvah with great joy and enthusiasm.

Segment 120
HE:
וזה בחינת "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך" (דברים ו', ה') — בשני יצריך, ביצר טוב וביצר הרע. כי עיקר שלמות העבודה שיהפוך היצר הרע, דהיינו בחינת רתיחת הדמים, אל הקדושה, אל האהבה דקדושה; בחינת "ואהבת את ה'" וכו' בשני יצריך וכו'. כשיהפוך רתיחת הדמים אל הקדושה, שיבער הלב בשלהובין דרחימותא לה' יתברך, ואז שמאל נכלל בימין, שהגבורות נכללין בחסד, בבחינת אהבה.

EN:
This is the aspect of “You shall love Hashem your God with all your heart” (Deuteronomy 6:5)—with both your inclinations, the good inclination and the evil inclination. The principal perfection of Divine service is to transform the evil inclination—the aspect of the boiling blood—into holiness and holy love: the aspect of “You shall love Hashem” with both inclinations. When the boiling blood is transformed into holiness, the heart burns with flames of love for Hashem, blessed be He. The left is then incorporated into the right, and the gevuroas are incorporated into kindness, in the aspect of love.

Segment 121
HE:
כי עיקר שלמות העבודה כשזוכה לאהוב את ה' יתברך ולעשות המצוות, שהם בחינת אהבה וחסד, בשני היצרין, בבחינת "ואהבת" וכו' בשני יצריך. שאז האהבה בהתלהבות גדול, בבחינת שלהובין דרחימותא, ואז שמאל נכלל בימין, שזה עיקר השלמות כידוע. וזה בחינת "כי עזה כמות אהבה, קשה כשאול קנאה, רשפיה רשפי אש" וכו' (שיר השירים ח', ו'): שתהיה האהבה לה' יתברך בבחינת רשפי אש. זה נמשך מרתיחת הדמים שמהפכין אל הקדושה, שזה בחינת שאוהבין את ה' יתברך גם עם היצר הרע כנ"ל. וזהו "כי עזה כמות אהבה" וכו': שעיקר שלמות האהבה על ידי היצר הרע, שהוא סטרא דמותא, כשנתהפך אל הקדושה כנ"ל. כמו שכתב רבינו זכרונו לברכה בליקוטי מוהר"ן תנינא, מ"ט, שהוא מעלה גדולה כשיש לאדם יצר הרע וכו'. (ליקוטי הלכות, הלכות יין נסך ג', א')

EN:
Divine service is principally perfected when a person merits loving Hashem, blessed be He, and performing mitzvoas—which are aspects of love and kindness—with both inclinations, in the aspect of “You shall love” with both your inclinations. The love then possesses great enthusiasm, the aspect of flames of love; the left is incorporated into the right, which is the principal perfection, as is known. This is the aspect of “For love is strong as death; jealousy is harsh as the grave; its flames are flames of fire,” and so forth (Song of Songs 8:6): love for Hashem, blessed be He, becomes an aspect of fiery flames. This is drawn from the boiling blood transformed into holiness, the aspect of loving Hashem even with the evil inclination, as described above. This is “love is strong as death”: love’s principal perfection comes through the evil inclination, which belongs to the side of death, when it is transformed into holiness. As our Rebbe, of blessed memory, wrote in Likutay Moharan II 49, it is a great distinction when a person possesses an evil inclination, and so forth. (Likutay Halachos, Laws of Non-Jewish Wine 3:1)

Segment 122
HE:
מה שאצל רוב בני אדם אכילה ושתייה ושאר תאוות הגוף אין נקרא עבודה כלל, ומצוות ומעשים טובים נקרא אצלם עבודה ויגיעה — זה בחינת חילוף, שנתחלף בן המלך בבן העבד. כמו כן נתחלף אצלם: שרצון הנשמה, שהיא בת מלך באמת, זה נקרא אצלם עבודה; ורצון הגוף, שהוא בחינת עבד, זה דייקא אין נקרא אצלם עבדות כלל, כאילו היה, חס ושלום, הגוף מלך על הנשמה. ובאמת הדבר בהפך ממש, כי הנשמה היא המלך באמת והגוף הוא העבד. וכמו שהעבד מחויב לעבוד את רבו ולעשות רצונו, כמו כן הגוף מחויב לעבוד את הנשמה ולבטל רצונו מפני רצונה.

EN:
Most people do not regard eating, drinking, and the body’s other desires as labor at all, whereas they regard mitzvoas and good deeds as labor and exertion. This is an aspect of an exchange, in which the king’s child was exchanged for the servant’s child. The same exchange has occurred within them: the soul’s desire—the soul truly being a princess—is regarded as labor, whereas the body’s desire—the body being an aspect of a servant—is specifically not regarded as servitude at all, as though, God forbid, the body were king over the soul. In truth, the matter is precisely the reverse. The soul is truly the monarch, and the body is the servant. Just as a servant is obligated to serve his master and fulfill his will, the body is obligated to serve the soul and nullify its own will before the soul’s will.

Segment 123
HE:
אך כל זמן שיש להגוף איזה ריח עדיין מתאוות הגוף, רק שמשבר תאוותו בשביל רצון הנשמה, שהוא רצון השם יתברך, ועובד אותו יתברך תמיד — אף על פי שגם זה טוב מאד, אשרי לו, כי על ידי זה גם נתבטל העבדות דסטרא אחרא, שהוא בחינת זוהמת הנחש, וזוכה לחירות, בבחינת: כל המקבל עליו עול תורה וכו' (אבות ג', ה'), ו"אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה" (אבות ו', ב') — אך אף על פי כן עבודתו עדיין בבחינת עבד דקדושה. מאחר שעבודת השם נחשבת לו לעבודה ויגיעה, ורצון הגוף אינו נוטה לזה, רק שמבטל רצונו מפניו יתברך, על כן הוא עדיין בבחינת עבד דקדושה.

EN:
As long as the body still retains some trace of bodily desire and a person merely breaks his desire for the sake of the soul’s will, which is the will of Hashem, blessed be He, while continually serving Him—although this too is exceedingly good, fortunate is he, for through it the servitude of the sitra achara, the aspect of the serpent’s contamination, is nullified, and he merits freedom, in the aspects of “Whoever accepts the yoke of Torah upon himself,” and so forth (Avos 3:5), and “No one is free except one who occupies himself with Torah” (Avos 6:2)—his service nevertheless remains an aspect of holy servitude. Since serving Hashem is still experienced by him as labor and exertion, and the body’s will does not incline toward it but is merely nullified before Him, blessed be He, he remains an aspect of a holy servant.

Segment 124
HE:
אך עיקר השלמות לבטל הגוף כל כך לגבי הנשמה, עד שיתהפך לטבע הנשמה ממש. היינו שלא תהיה לו שום תאווה אחרת ולא שום רצון אחר, רק מה שהנשמה רוצה, היינו לעשות רצון הבורא יתברך. שזה בחינת "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך" (דברים ו', ה') — בשני יצריך, שגם הגוף אוהב את השם ועושה רצונו מאהבה. ואזי, כשזוכה לזה, נקרא בן להשם יתברך, בחינת "בני אתה" וכו' (תהלים ב', ז'), שזה עיקר השלמות. (ליקוטי הלכות, הלכות ברכות השחר ג', י"ח–י"ט; על פי אוצר היראה, יראה ועבודה, ז')

EN:
The principal perfection, however, is to nullify the body so completely before the soul that it is literally transformed into the soul’s nature. A person then possesses no other desire and no other will except what the soul desires—that is, to fulfill the will of the blessed Creator. This is the aspect of “You shall love Hashem your God with all your heart” (Deuteronomy 6:5)—with both inclinations, so that the body too loves Hashem and fulfills His will out of love. When a person merits this, he is called a son of Hashem, blessed be He, the aspect of “You are My son,” and so forth (Psalms 2:7). This is the principal perfection. (Likutay Halachos, Laws of the Morning Blessings 3:18–19; following Otzar HaYirah, “Fear and Divine Service,” 7)

Segment 125
HE:
והיו הדברים האלה אשר אנכי מצווך היום על לבבך; ושננתם לבניך (דברים ו', ו'–ז')

נסמך "ושננתם לבניך" ל"אשר אנכי מצווך היום" (דברים ו', ו'–ז'), כי שניהם אחד. כי "אשר אנכי מצווך היום" — "היום" דייקא — זו אזהרה שצריכין להתגבר בכל יום ויום בהתגברות חדש לקיים התורה והמצוות. כי בכל יום ויום יצרו של אדם מתגבר עליו מחדש ממש, מחמת שבכל יום ויום צריכין לברר בירורים חדשים על ידי התורה והעבודה; וכנגד כל בירור יש קליפות וסטרין אחרנין הרבה המסבבין אותם, כי הניצוצות דקדושה נפלו בעמקי עמקי הקליפות. ומחמת שבכל יום ויום צריכין לברר בירורים חדשים מעמקי הקליפות, על כן מתגבר ומתגרה הבעל דבר על האדם בכל יום מחדש.

EN:
These Words That I Command You Today Shall Be upon Your Heart; You Shall Teach Them Diligently to Your Children (Deuteronomy 6:6–7)

“You shall teach them diligently to your children” adjoins “which I command you today” (Deuteronomy 6:6–7), for the two are one. “Which I command you today”—specifically “today”—warns that each and every day one must prevail with renewed strength to fulfill the Torah and mitzvoas. A person’s inclination literally renews its assault upon him each day, because each day new refinements must be accomplished through Torah and Divine service. Surrounding every refinement are numerous klipoas and forces of the other side, for the holy sparks fell into the deepest depths of the klipoas. Since new refinements must be extracted from those depths each day, the adversary renews his attack and provocation against a person every day.

Segment 126
HE:
ועל כן התורה מזהרת: "אשר אנכי מצווך היום" — "היום" דייקא. וכמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה: בכל יום יהיו בעיניך כחדשים. כי בוודאי דברי תורה הם חדשים ממש בכל יום ויום; כי דברי התורה, שהם בחינת העלאת הנפשות, מתחדשים בכל יום ויום, כי בכל יום ויום צריכין לברר בירורים חדשים כנ"ל. ועל כן נסמך לזה "ושננתם לבניך": דהיינו שצריכין ללמד התורה לבניו כדי לגלות אלקותו יתברך וקדושת תורתו מדור לדור, כדי להשלים הבירור של הניצוצות והנפשות בכל דור ודור השייך להם, עד שיבוא משיח.

EN:
The Torah therefore warns: “which I command you today”—specifically “today.” Thus our Sages, of blessed memory, expounded: every day they should appear new in your eyes. Words of Torah are literally new each day. Words of Torah, which are the aspect of elevating souls, are renewed every day because new refinements must be accomplished each day, as described above. “You shall teach them diligently to your children” therefore immediately follows: one must teach Torah to one’s children in order to reveal His blessed Godliness and the holiness of His Torah from generation to generation, thereby completing the refinement of the sparks and souls belonging to every generation, until Mashiach comes.

Segment 127
HE:
ועל כן נסמך ל"אשר אנכי מצווך היום", כי שניהם אחד ממש. כי בירור הניצוצות והנפשות צריכין בכל יום דייקא מחדש, וכן בכל דור ודור מחדש; כי כל יום הוא בחינת דור חדש, בחינת "וזרח השמש ובא השמש" (קהלת א', ה'), "דור הולך ודור בא" וכו' (שם א', ד'). כי עיקר בירור הניצוצות והנפשות הוא בשביל כבודו יתברך, כי הכבוד שורש הכל; כי הכל נברא בשביל כבודו, בגין דישתמודעין ליה. וידיעת כבוד אלקותו וגדולתו יתברך מתגלה בכל יום ויום בהתגלות חדש, בבחינת "השמים מספרים כבוד אל" וכו', "יום ליום יביע אומר" וכו' (תהלים י"ט, ב'–ג'). וזה בחינת "ימים ידברו" (איוב ל"ב, ז'), כי כל יום ויום יביע ומדבר כבוד אלקותו יתברך כפי בירור הניצוצות שבאותו היום. שזהו בחינת חידוש מעשה בראשית שבכל יום. (ליקוטי הלכות, הלכות שחיטה ד', ג')

EN:
It therefore adjoins “which I command you today,” for the two are literally one. The sparks and souls must be refined anew specifically each day and likewise anew in every generation, for each day is an aspect of a new generation: the aspect of “The sun rises and the sun sets” (Ecclesiastes 1:5), and “A generation goes and a generation comes,” and so forth (ibid. 1:4). The sparks and souls are principally refined for the sake of His blessed glory, for glory is the root of everything; everything was created for His glory, “so that He may be known.” Knowledge of the glory of His Godliness and His blessed greatness is revealed each day through a new revelation, in the aspect of “The heavens recount the glory of God,” and so forth, and “Day to day expresses speech,” and so forth (Psalms 19:2–3). This is the aspect of “Days shall speak” (Job 32:7), for each day expresses and speaks the glory of His blessed Godliness according to the refinement of the sparks belonging to that day. This is the aspect of the daily renewal of the work of Creation. (Likutay Halachos, Laws of Ritual Slaughter 4:3)

Segment 128
HE:
אשר אנכי מצווך היום (דברים ו', ו')

"אשר אנכי מצווך היום" (דברים ו', ו') — שיהיו דברי תורה בכל יום בעיניך כחדשים. נמצא שבכל יום צריכין להמשיך על עצמו קבלת התורה מחדש. כי על ידי השינה הוא בחינת ביטול, ומשם צריכין לקבל התחדשות התורה, כדי לבטל הדינים והטומאות וכו' הרוצים להתגרות אז דייקא ביותר. ומי שזוכה לזה בשלמות, לחדש בתורה חידושים אמתיים בכל יום — אשרי לו.

EN:
Which I Command You Today (Deuteronomy 6:6)

“Which I command you today” (Deuteronomy 6:6)—words of Torah should appear new in your eyes every day. It follows that each day one must draw upon oneself a renewed receiving of the Torah. Sleep is an aspect of self-nullification, and from there one must receive the Torah’s renewal, in order to nullify the judgments and impurities, and so forth, that seek to provoke a person with particular intensity then. Fortunate is one who merits this perfectly and produces true Torah innovations each day.

Segment 129
HE:
אך אפילו שאר בני העולם שאינם זוכין לזה, צריכין על כל פנים להתגבר לעסוק בתורה בבוקר בהקיצו משנתו. כמבואר בכל הספרים, לעמוד באשמורת לעסוק בתורה, כדי לכבות על ידי זה צימאון הנפש; דהיינו לגרש כל הייסורים והדינים והסטרא אחרא וכל מיני בלבולים על ידי התורה. ועל כן באמת, אפילו מי שאינו זוכה לחדש בתורה ממש, צריך על כל פנים להתגבר בכל יום ויום לעסוק בתורה בחשק חדש וחיות חדש, ויהיו בעיניו כחדשים ממש. כי זהו גם כן בחינת התחדשות התורה, כמבואר במקום אחר (ליקוטי מוהר"ן א', קנ"ט). (ליקוטי הלכות, הלכות נטילת ידים שחרית ד', ב')

EN:
Yet even ordinary people who do not merit this must at least strengthen themselves to study Torah in the morning upon awakening from sleep. As explained in all the sacred works, one should rise during the night watch to study Torah, thereby quenching the soul’s thirst—that is, expelling all suffering, judgments, the sitra achara, and every form of confusion through Torah. Therefore, even one who does not merit literally producing Torah innovations must at least strengthen himself each and every day to study Torah with new desire and new vitality, so that its words appear literally new in his eyes. This too is an aspect of the Torah’s renewal, as explained elsewhere (Likutay Moharan I 159). (Likutay Halachos, Laws of Morning Handwashing 4:2)

Segment 130
HE:
ושננתם לבניך (דברים ו', ז')

צריך האדם להיזהר מאד לחנך את בניו בדרך האמונה הקדושה כאשר קיבלנו מאבותינו. וכמו שאנו מוזהרים בפרשת קריאת שמע: "ושננתם לבניך" וכו' (דברים ו', ז'), "ולמדתם אותם את בניכם" וכו' (דברים י"א, י"ט). בפרט לרחקם בכל מיני התרחקות מהכיתות הרעות שקמו בדורות הללו, להעביר חס ושלום את נערי בני ישראל מעיקר הדת הקדושה. והעמידו בתי תיפלות ללמד את בני ישראל חכמות חיצוניות וכו'. ואם בתחילה הם מרמים את אביהם ואומרים שלומדים עמהם גם לימוד התורה הקדושה, אבל הכל הוא צביעות ושקר. כי מעט שלומדים עמהם הוא רק מקרא עם פירושיהם וביאוריהם הרעים, שיצאו מאפיקורסים גמורים מפורסמים.

EN:
You Shall Teach Them Diligently to Your Children (Deuteronomy 6:7)

A person must be exceedingly careful to educate his children in the path of holy emunah as we received it from our forefathers. Thus we are warned in the passage of Kreyas Shima: “You shall teach them diligently to your children,” and so forth (Deuteronomy 6:7), and “You shall teach them to your children,” and so forth (Deuteronomy 11:19). In particular, he must distance them in every possible way from the harmful factions that arose in those generations to lead the youth of the Children of Israel away, God forbid, from the foundations of the holy religion. They established institutions of folly to teach the Children of Israel secular disciplines, and so forth. Although at first they deceive the children’s fathers and claim that they also teach them the holy Torah, it is all hypocrisy and falsehood. The small amount they teach consists only of Scripture accompanied by their harmful interpretations and explanations, produced by notorious, complete heretics.

Segment 131
HE:
ועל כן צריך להיזהר מאד להרחיק את בניו מהם בכל מיני התרחקות כנ"ל, ולהדריכם רק בדרך האמונה הקדושה, בדרך אבותינו אשר מעולם, שבילו ימיהם רק על תורה ותפילה, להגות בתורת השם שבכתב ושבעל פה, בש"ס ופוסקים. ואז שכרם הרבה מאד, כי מוסיפים על ידי זה נפשות קדושות להקיבוץ הקדוש של קדושת ישראל, ונתרבין על ידי זה הבתים דקדושה בריבוי עצום ומופלג מאד, כמבואר בפנים. ועל ידי זה תבוא הגאולה, כמו שכתוב: "הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום"; היינו על ידי ריבוי הבתים שנתוספו גם על ידי הקטן והצעיר. ועל ידי זה: "אני ה' בעתה אחישנה" (ישעיהו ס', כ"ב). (ליקוטי הלכות, הלכות פריה ורביה ה', ג'; על פי אוצר היראה, לימוד תינוקות של בית רבן, ו'; ועיין עוד אמונה, ד'–ה')

EN:
He must therefore be exceedingly careful to distance his children from them in every possible way, as described above, and guide them only in the path of holy emunah, the ancient path of our forefathers, who spent their days solely upon Torah and prayer, studying Hashem’s Written and Oral Torah, the Talmud, and halachic authorities. Their reward will then be exceedingly great, for they thereby add holy souls to the sacred community of Israel’s holiness. Through this, holy households increase in a tremendous and extraordinary multitude, as explained within the teaching. Through this the redemption will come, as it is written: “The smallest shall become a thousand, and the youngest a mighty nation”—that is, through the multitude of households added even by the smallest and the youngest. Through this: “I, Hashem, shall hasten it in its time” (Isaiah 60:22). (Likutay Halachos, Laws of Procreation 5:3; following Otzar HaYirah, “Teaching Schoolchildren,” 6; see also “Emunah,” 4–5)

Segment 132
HE:
בשבתך בביתך ובלכתך בדרך (דברים ו', ז')

הבית הוא רשות היחיד, שהוא בחינת רשות יחידו של עולם, כמו שכתוב בזוהר הקדוש; ששם מתגלה ביותר אחדותו יתברך. כי התורה מתחלת בבי"ת מ"בראשית", שהוא ראש בית, ועל ידי התורה נכללין באחדותו יתברך. אבל בחוץ הוא רשות הרבים, ושם אחיזת החיצונים. ועל כן בחוץ הוא בבחינת אחר הבריאה, כנגד הבית שהוא כנגדו בבחינת קודם הבריאה, מאחר ששם הוא בחינת רשות היחיד כנ"ל.

EN:
When You Sit in Your Home and When You Walk upon the Road (Deuteronomy 6:7)

The home is a private domain, the aspect of the domain of the One of the world, as stated in the holy Zohar. His blessed unity is revealed there more fully. The Torah begins with the letter beis in Bereishis, which can be read as rosh bayis, “the beginning of the house,” and through Torah one is incorporated into His blessed unity. Outside, however, is the public domain, where the external forces possess a hold. The outside therefore corresponds to the aspect after Creation, whereas the home corresponds to the aspect before Creation, since it is the aspect of the private domain, as described above.

Segment 133
HE:
אבל עיקר השלמות לכלול אחר הבריאה בקודם הבריאה, שיהיו נכללין גם כל המקומות שמבחוץ לתוך הקדושה בפנים. ועל כן הזהירה תורה לזכור את ה' יתברך והתורה תמיד, הן בביתו הן חוץ לביתו בדרך, כמו שכתוב: "ודברת בם, בשבתך בביתך ובלכתך בדרך" וכו' (דברים ו', ז'). כי צריכין לכלול יחד הדרך, שהוא במקומות שמבחוץ, לכללו בבית, שהוא בחינת כלליות אחר הבריאה באחד, שזהו עיקר התכלית.

EN:
The principal perfection, however, is to incorporate the aspect after Creation into the aspect before Creation, so that all external places are likewise incorporated into the holiness within. The Torah therefore warned that one must always remember Hashem, blessed be He, and the Torah, both in one’s home and outside one’s home upon the road, as it is written: “You shall speak of them when you sit in your home and when you walk upon the road,” and so forth (Deuteronomy 6:7). The road, which lies in external places, must be integrated with the home, the aspect of incorporating what is after Creation into the One. This is the principal purpose.

Segment 134
HE:
ועל כן הזהירה התורה "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך" בפרשה של קריאת שמע, שהוא "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד" וכו', "ודברת בם בשבתך בביתך" וכו' (דברים ו', ד', ז'). היינו כנ"ל, כי עיקר כלליות באחד הוא על ידי שנכלל הדרך בבית; שיודעין שכל הדרכים שחוץ לבית וכל מקומות החיצונים כולם כלולים בפנים, כי כולם נמשכין מהאחד יתברך והוא מחיה את כולם. שעל ידי זה נכלל אחר הבריאה באחד, כמו שהיה קודם הבריאה.

EN:
The Torah therefore placed “when you sit in your home and when you walk upon the road” within the passage of Kreyas Shima: “Hear, Israel: Hashem is our God, Hashem is One,” and so forth, followed by “You shall speak of them when you sit in your home,” and so forth (Deuteronomy 6:4, 7). This accords with the explanation above, for incorporation into the One principally occurs when the road is incorporated into the home. One knows that all roads outside the home and all external places are included within, because they all extend from the blessed One and He gives life to them all. Through this, the aspect after Creation is incorporated into the One, as it was before Creation.

Segment 135
HE:
וזהו "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך" (דברים ו', ז'). כי אור יום הוא בחינת אור ההשגחה, שעל ידי זה גם אחר הבריאה כולו אחד. אבל בלילה נחשך האור, שזהו בחינת הסתרת ידיעת ההשגחה, שהוא בחינת אחר הבריאה ששם יש בחירה. וצריכין להתחזק באמונה שלמה, בבחינת "ואמונתך בלילות" (תהלים צ"ב, ג'), להאמין באמת שגם בלילה, בבחינת אחר הבריאה, גם שם מאירה השגחתו יתברך תמיד; כי "גם חושך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר" (תהלים קל"ט, י"ב). וזהו בחינת לכלול מידת יום בלילה ומידת לילה ביום בברכת קריאת שמע, לידע ולהודיע שהכל אחד: אחר הבריאה וקודם הבריאה, שהם בחינת יום ולילה, בית ודרך, בחינת "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך". כי הכל אחד, כי "ה' אלקינו ה' אחד". (ליקוטי הלכות, הלכות שלוחין ג')

EN:
This is “when you sit in your home, when you walk upon the road, when you lie down, and when you rise” (Deuteronomy 6:7). Daylight is the aspect of the light of providence, through which even after Creation everything is one. At night the light is darkened; this is the aspect of concealed knowledge of providence, corresponding to the aspect after Creation, where free choice exists. One must strengthen oneself with complete emunah, in the aspect of “Your faithfulness in the nights” (Psalms 92:3), truly believing that even at night—in the aspect after Creation—His blessed providence continually shines there as well. For “Even darkness does not obscure from You, and night shines like day” (Psalms 139:12). This is the aspect of incorporating the quality of day into night and the quality of night into day within the blessings of Kreyas Shima, in order to know and make known that everything is one: after Creation and before Creation, corresponding to day and night, home and road—the aspects of “when you sit in your home, when you walk upon the road, when you lie down, and when you rise.” Everything is one, for “Hashem is our God, Hashem is One.” (Likutay Halachos, Laws of Agents 3)

Segment 136
HE:
עיקר הקדושה הוא בתוך הבית של האדם. אבל באמת, אף על פי כן, אי אפשר להיות סגור בתוך ביתו לעולם, כי בהכרח לצאת מתוך ביתו לפרקים. ובאמת היה ראוי שיהיה האדם יושב בתוך ביתו תמיד, מאחר ששם עיקר הקדושה ובחוץ הוא להפך. ועל כן היה ראוי שישב תמיד בתוך ביתו. אבל אף על פי כן האדם מוכרח לצאת לחוץ ולהיות נכנס ויוצא בכל פעם.

EN:
The principal locus of holiness is within a person’s home. Nevertheless, in truth, one cannot remain enclosed within one’s home forever, for one must necessarily leave it from time to time. It would actually appear proper for a person always to remain within his home, since the principal holiness is found there while the outside is the reverse. He should therefore seemingly remain there continually. Nevertheless, a person is compelled to go outside and repeatedly enter and leave.

Segment 137
HE:
כי בהכרח שיצא האדם לפעמים קצת מהקדושה, כמו שנראה בחוש שיש לכל אדם עליות וירידות ממש בכל יום, ואי אפשר שיעמוד תמיד במדרגה אחת. וכל זה הוא מחמת שבהכרח צריכין להעלות גם מדרגות התחתונות ומקומות החיצונים כולם אל הקדושה. וכשזוכה אז להחזיק עצמו כראוי, אזי הוא זוכה להעלות גם מקומות החיצונים ומדרגות התחתונות כולם אל הקדושה. וזה בחינת ירידה תכלית העלייה, כידוע. וזה בחינת מה שצריכין לצאת מן הבית בכל פעם, כנראה בחוש; ואז, כשיוצא מן הבית, הוא מברר מקומות החיצונים ומגביה הכל אל הקדושה. ועל כן מוכרח האדם לצאת לחוץ, אף על פי שעיקר הקדושה בתוך הבית כנ"ל.

EN:
A person must necessarily at times leave holiness to some degree. We see directly that every person experiences actual ascents and descents each day and cannot remain continually upon one level. This occurs because the lower levels and all external places must also be elevated into holiness. When a person merits maintaining himself properly then, he merits elevating all the external places and lower levels into holiness. This is the aspect of descent for the sake of ascent, as is known. It is the aspect of the recurring necessity to leave one’s home, as we plainly observe. When he leaves the home, he refines the external places and raises everything into holiness. A person must therefore go outside, although the principal holiness lies within the home, as described above.

Segment 138
HE:
וזה בחינת "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך" (דברים ו', ז'): שצריך האדם להכיר את ה' יתברך בין בביתו, ששם גבול הקדושה, ובין כשיוצא חוץ לביתו והולך בדרך. אף על פי ששם יש, חס ושלום, להם אחיזה, אף על פי כן גם שם צריך לזכור בה' יתברך ולדבקה בו גם שם בחוץ. כי "מלכותו בכל משלה" (תהלים ק"ג, י"ט), בבחינת "ואתה מחיה את כולם" (נחמיה ט', ו'), בבחינת "אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך" (תהלים קל"ט, ח'). (ליקוטי הלכות, הלכות ראש השנה ד', ז')

EN:
This is the aspect of “when you sit in your home and when you walk upon the road” (Deuteronomy 6:7). A person must recognize Hashem, blessed be He, both within his home, where the boundary of holiness lies, and when he leaves his home and walks upon the road. Although the external forces possess a hold there, God forbid, he must nevertheless remember Hashem there as well and cleave to Him even outside. For “His kingship rules over everything” (Psalms 103:19), in the aspect of “You give life to them all” (Nehemiah 9:6), and the aspect of “If I ascend to heaven, You are there; if I make my bed in the grave, behold, You are there” (Psalms 139:8). (Likutay Halachos, Laws of Rosh Hashanah 4:7)

Segment 139
HE:
וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך (דברים ו', ט')

עיקר מצוות מזוזה הוא כדי לזכור בהשם יתברך, שזה עיקר בחינת זכרון עולם הבא. כי זה עיקר שעשוע עולם הבא, שידעו אותו יתברך. וזכרון זה — לזכור בהשם יתברך, שהוא זכרון העולם הבא — צריכין להיזהר ביותר כשבונין בית. כי זה שבונה בית הוא לכאורה כאילו שוכח בעולם הבא ועושה לעצמו קביעות דירה בזה העולם הכלה ועובר.

EN:
You Shall Write Them upon the Doorposts of Your Home and upon Your Gates (Deuteronomy 6:9)

The principal purpose of the mitzvah of mezuzah is to remember Hashem, blessed be He. This is the principal aspect of remembering the World to Come, for the principal delight of the World to Come is that they will know Him, blessed be He. This remembrance—remembering Hashem, blessed be He, which is remembrance of the World to Come—requires particular care when building a house. One who builds a house seemingly forgets the World to Come and establishes a permanent dwelling for himself in this transient, vanishing world.

Segment 140
HE:
כי בוודאי, אם יעמיק מחשבתו בקביעות חיי עולם הבא ובמהירת פריחת העולם הזה, העובר כצל עובר וכענן כלה וכו', בוודאי אין שיגעון גדול מזה כשרוצה לבנות לעצמו בית על רגע קלה כזאת, אשר מוכן לעבור מכאן בלי ספק חיש קל מהרה. ועל כן באמת ציווה יהונדב בן רכב לבניו שישבו באהלים ולא יבנו בתים וכו' (ירמיהו ל"ה, ז'). כי מי שבונה ביתו בלא דעת ושוכח בעולם הבא הוא בוודאי גרוע ממשוגע. ועל זה נאמר: "הוי בונה ביתו בלא צדק" וכו' (ירמיהו כ"ב, י"ג), ועוד הרבה פסוקים כאלה.

EN:
If a person contemplates deeply the permanence of life in the World to Come and the rapid disappearance of this world—which passes like a fleeting shadow and a vanishing cloud, and so forth—there is certainly no greater madness than wishing to build oneself a house for so brief a moment, when one is unquestionably prepared to depart from here swiftly and soon. Yehonadav ben Rechav therefore actually commanded his children to dwell in tents and not build houses, and so forth (Jeremiah 35:7). One who builds his house without awareness and forgets the World to Come is certainly worse than insane. Concerning this it is said: “Woe to one who builds his house without righteousness,” and so forth (Jeremiah 22:13), along with many similar verses.

Segment 141
HE:
על כן בכניסת הבית צריכין להיזהר מאד לזכור תכף בעולם הבא, ששם עיקר הבית ושם עיקר הקביעות. ומה שבונה לו בית בזה העולם הוא גם כן רק בשביל העולם הבא, כדי שיוכל לעבוד בביתו את השם יתברך בעסק תורה ותפילה והכנסת אורחים וכבוד שבת וכו'. כי צריך כל אחד לכוון בבנין ביתו שיהיה ביתו בית תורה, בית תפילה, בית ועד לחכמים, בית פתוח לרווחה, ויהיו עניים בני ביתו (אבות א', ד'–ה'). ואז ביתו בית השם, ועל זה נאמר: "בחכמה יבנה בית" וכו' (משלי כ"ד, ג'). ואז בוודאי מצוה גדולה שיבנה לו בית לשם השם.

EN:
Upon entering the home, one must therefore take great care immediately to remember the World to Come, where the true home and true permanence are found. The house one builds in this world must likewise be only for the sake of the World to Come, so that within it he can serve Hashem, blessed be He, through Torah study, prayer, hospitality, honoring Shabbos, and so forth. When building his house, every person must intend that it become a house of Torah, a house of prayer, a meeting house for sages, a home opened generously, with poor people treated as members of his household (Avos 1:4–5). His home then becomes a house of Hashem. Concerning this it is said, “Through wisdom a house is built,” and so forth (Proverbs 24:3). It is then certainly a great mitzvah to build a home for the sake of Hashem.

Segment 142
HE:
ועל כן צריכין לקבוע מזוזה, כדי לזכור תכף בכניסת הבית בייחוד השם יתברך, שזהו בחינת זכרון עולם הבא. ואז דייקא הבית ראוי להיבנות ולהתקיים, כי אינו שוכח, חס ושלום, בעולם הבא לעשות לעצמו קביעות בעולם הזה העובר, חס ושלום. רק אדרבה, הוא בונה ביתו בשביל זכרון העולם הבא דייקא, שהוא ייחוד שמו יתברך.

EN:
A mezuzah must therefore be affixed so that immediately upon entering the home one remembers the unity of His blessed Name, which is the aspect of remembering the World to Come. Specifically then is the house fit to be built and endure. He does not forget the World to Come, God forbid, in order to establish permanence for himself in this passing world, God forbid. On the contrary, he builds his house specifically for the sake of remembering the World to Come, which is the unification of His blessed Name.

Segment 143
HE:
ואזי ביתו נבנה על ידי הצדיקים המקיימין את העולם, שהם עוסקים לבנות בתים הרבה, עד שנעשין מהם ש"י עולמות. והם בונים אלו הבתים של הש"י עולמות ממחלוקת, היינו מהשלום שעושין בין המחלוקת. שזה בחינת שלום בית, כמבואר בפנים, ומשם נבנה ביתו. כי עיקר בנין הבית בשביל שלום. כי בחוץ הוא בחינת מחלוקת, כי כל אחד נחלק לעצמו, כי הם מפוזרים ומפורדים ואינם מקובצים יחד. אבל בבית שם הקיבוץ והאסיפה יחד, בבחינת שלום ואחדות, בחינת שלום בית. (ליקוטי הלכות, הלכות מזוזה ד'; על פי אוצר היראה, בית ודירתו, חוץ)

EN:
His home is then built through the tzaddikim who sustain the world. They occupy themselves with building many houses, until the 310 worlds are formed from them. They build these houses of the 310 worlds from dispute—that is, from the peace they establish among those in dispute. This is the aspect of domestic peace, as explained within the teaching, and from there his home is built. For the principal purpose of building a home is peace. Outside is the aspect of dispute: each person is divided unto himself, for they are scattered and separated and do not gather together. Within the home, however, gathering and assembly occur together, in the aspect of peace and unity—the aspect of domestic peace. (Likutay Halachos, Laws of Mezuzah 4; following Otzar HaYirah, “The Home and Dwelling,” Outside)

Segment 144
HE:
למען ייטב לך ובאת וירשת את הארץ הטובה (דברים ו', י"ח)

כל הקדושה של ישראל היא ארץ ישראל. וכל מה שהאדם מקדש ומטהר את עצמו ועובד את השם יתברך, כמו כן הוא כובש בכל פעם איזה חלק מארץ ישראל ועוסק בתיקון הדרך לארץ ישראל. וזה שמבואר בכמה מקומות בתורה, שהזהיר אותם משה רבינו עליו השלום על קיום התורה והמצוות כדי שיזכו לבוא ולכבוש את ארץ ישראל, ששם עיקר הקדושה. כמו שכתוב: "למען ייטב לך ובאת וירשת את הארץ" (דברים ו', י"ח); "למען תחיו" וכו', "וירשתם את הארץ" (דברים ד', א'); ועוד רבים כאלה.

EN:
So That It Will Be Good for You, and You Shall Come and Inherit the Good Land (Deuteronomy 6:18)

All the holiness of Israel is Eretz Yisrael. To the degree that a person sanctifies and purifies himself and serves Hashem, blessed be He, he repeatedly conquers some portion of Eretz Yisrael and occupies himself with rectifying the path to Eretz Yisrael. This explains the many places in the Torah where Moshe Rabbeinu, peace be upon him, warned them to fulfill the Torah and mitzvoas so that they would merit entering and conquering Eretz Yisrael, where the principal holiness is found. Thus it is written: “So that it will be good for you, and you shall come and inherit the Land” (Deuteronomy 6:18); “so that you shall live,” and so forth, “and inherit the Land” (Deuteronomy 4:1); and many similar verses.

Segment 145
HE:
אך מחמת שהסטרא אחרא מתגרה מאד בזה, שרוצה לכבוש את קדושת ארץ ישראל מידם, ומקטרגים עליו ואומרים: לסטים אתם, שכבשתם ארץ שאינה שלכם — כמשמעות דברי רבותינו זכרונם לברכה, אשר מטעם זה התחילה התורה ב"בראשית" וכו', משום "כוח מעשיו הגיד לעמו" וכו' (תהלים קי"א, ו'; רש"י לבראשית א', א') — ועל כן מחמת זה צריך האדם לבטל עצמו לפעמים מדברי תורה ולעסוק גם בדרך ארץ, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה. ועל ידי זה ממשיך, על ידי הצדיק הגדול, את החסד חינם שהיה מקיים העולם קודם מתן תורה. ועל ידי זה נתבטל קטרוגם הנ"ל; ולא עוד, אלא שהם עצמם באים ומתגיירים ומתקרבים אל הקדושה ואל התורה על ידי זה. (ליקוטי הלכות, הלכות בית הכנסת ה', ח', י"א; על פי אוצר היראה, ארץ ישראל, ה')

EN:
Yet because the sitra achara intensely opposes this and seeks to seize the holiness of Eretz Yisrael from their hands, the accusers charge him: “You are robbers, for you conquered a land that was not yours.” This accords with the teaching of our Sages, of blessed memory, that the Torah begins with Bereishis for this reason, because “He declared the power of His deeds to His people,” and so forth (Psalms 111:6; Rashi to Genesis 1:1). Consequently, a person must sometimes interrupt his Torah study and also engage in derech eretz, ordinary worldly occupation, as our Sages taught. Through this, by means of the great tzaddik, he draws forth the gratuitous kindness that sustained the world before the Giving of the Torah. This nullifies the accusation described above. Moreover, the accusers themselves ultimately come, convert, and draw near to holiness and Torah through this. (Likutay Halachos, Laws of the Synagogue 5:8, 11; following Otzar HaYirah, “Eretz Yisrael,” 5)

Segment 146
HE:
וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת לפני ה' אלקינו כאשר ציוונו (דברים ו', כ"ה)

על ידי מחלוקת נופלין מחשבות של רשעים, שהם מחשבות של כפירות, על אנשים כשרים. והתיקון לזה שישתוק וימסור המלחמה לה'. איש אמת, שעושה כל המצוות בכל הדקדוקים בינו לבין קונו כמו בפני בני אדם, ואין חילוק אצלו כלל, כי אין בו שום צד שקר לעשות, חס ושלום, איזו תנועה בעבודתו בשביל בני אדם — הוא ממשיך לעצמו כוח כל הצדקות, ועל ידי זה הוא מבטל המחשבות של כפירות הנ"ל.

EN:
It Shall Be Righteousness for Us When We Guard Ourselves to Perform This Entire Commandment before Hashem Our God, as He Commanded Us (Deuteronomy 6:25)

Through dispute, the thoughts of wicked people—which are thoughts of denial—fall upon upright people. The rectification is to remain silent and entrust the battle to Hashem. A person of truth performs every mitzvah with all its precise details privately between himself and his Creator exactly as he does before other people, with no difference whatsoever. He contains no element of falsehood that would cause him, God forbid, to make any gesture in his Divine service for the sake of people. Such a person draws to himself the power of all acts of righteousness, and through this he nullifies the thoughts of denial described above.

Segment 147
HE:
וזה שכתוב: "וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת לפני ה' אלקינו כאשר ציוונו" (דברים ו', כ"ה). היינו, כשתהיה לנו בחינת אמת: לשמור לעשות כל המצוות לפני ה' לבדו בכל הדקדוקים, כמו שעושה בפני בני אדם, שזה בחינת אמת כנ"ל. וזה "כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת לפני ה' אלקינו כאשר ציוונו" — "לפני ה' אלקינו" דייקא. היינו שנשמור לעשות כל המצוות לפני ה' לבד, בינינו לבין קוננו, בכל הדקדוקים והפרטים.

EN:
This is what is written: “It shall be righteousness for us when we guard ourselves to perform this entire commandment before Hashem our God, as He commanded us” (Deuteronomy 6:25). That is, when we possess the aspect of truth: carefully performing every mitzvah before Hashem alone, with all its precise details, exactly as one does before other people. This is the aspect of truth described above. This is “when we guard ourselves to perform this entire commandment before Hashem our God, as He commanded us”—specifically “before Hashem our God.” We guard ourselves to perform every mitzvah before Hashem alone, privately between ourselves and our Creator, with all its precise details and particulars.

Segment 148
HE:
וזהו "כאשר ציוונו" — היינו בכל הדקדוקים, כאשר ציוונו השם יתברך. היינו בחינת אמת הנ"ל, שגם כשעושה המצוה לפני השם יתברך לבד, הוא מדקדק בכל הדקדוקים וכו' כנ"ל. ואז "וצדקה תהיה לנו" — "לנו" דייקא; היינו שנמשיך לעצמנו כל הצדקות, כי דרך הצדקה להימשך לאמת כנ"ל. נמצא, כשזה האיש אמת מושך לעצמו הצדקות, אזי אין להם כוח הצדקה ואין כוח במחשבתם להתקיים. (ליקוטי מוהר"ן א', רנ"א, עם קיצור ליקוטי מוהר"ן השייך לו)

EN:
This is “as He commanded us”—with every precise detail, exactly as Hashem, blessed be He, commanded us. This is the aspect of truth described above: even when a person performs the mitzvah before Hashem alone, he is meticulous in every detail, and so forth. Then “it shall be righteousness for us”—specifically “for us”: we draw all acts of righteousness to ourselves, for righteousness is naturally drawn to truth, as described above. It follows that when this person of truth draws righteousness to himself, the opposing forces possess no power of righteousness, and their thoughts have no power to endure. (Likutay Moharan I 251, together with the corresponding abridgment in Kitzur Likutay Moharan)

Segment 149
HE:
כי אתם המעט מכל העמים (דברים ז', ז')

"כי אתם המעט מכל העמים" (דברים ז', ז') — שאתם ממעטין עצמכם כשאני משפיע לכם טובה, כמובא בפירוש רש"י. שכשה' יתברך מאיר עליהם הארת התנוצצות אלקותו יתברך, אינם רודפים לחקור אחר חקירות וידיעות וחכמות, רק הם מתחזקים באמונה ורודפים אחריו מיד, בבחינת "משכני, אחריך נרוצה" (שיר השירים א', ד'). שתכף כשה' יתברך מתחיל למשכם אליו, אזי תכף הם רצים אחריו. וכמו שפירש רש"י שם: אני שמעתי משלוחיך שאתה רוצה למשכני אליך, ואני תכף רצתי אחריך וכו'.

EN:
For You Are the Smallest among All the Peoples (Deuteronomy 7:7)

“For you are the smallest among all the peoples” (Deuteronomy 7:7)—you diminish yourselves when I bestow goodness upon you, as Rashi explains. When Hashem, blessed be He, illuminates them with a sparkling radiance of His blessed Godliness, they do not rush to investigate through inquiries, knowledge, and wisdom. Rather, they strengthen themselves with emunah and immediately run after Him, in the aspect of “Draw me; we shall run after You” (Song of Songs 1:4). As soon as Hashem, blessed be He, begins drawing them toward Him, they immediately run after Him. Thus Rashi explains there: I heard from Your emissaries that You wished to draw me toward You, and I immediately ran after You, and so forth.

Segment 150
HE:
ותכף כשישראל מתחילין לרדוף אחריו יתברך, אזי ה' יתברך עושה עצמו כמו מי שבורח ומסתיר ומעלים עצמו, בבחינת "ברח דודי" וכו' (שיר השירים ח', י"ד), בבחינת "פתחתי אני לדודי ודודי חמק עבר" וכו' (שם ה', ו'). ואחר כך צריכין להתחיל בהדרגה בעבודות, ולעבדו כסדר, לרדוף אחריו ולבקשו ובמעשים טובים בשמחה, עד שנזכה למצוא אותו בהתגלות נפלא יותר ויותר.

EN:
As soon as Israel begins running after Him, blessed be He, Hashem makes Himself, as it were, like one who flees, concealing and hiding Himself, in the aspect of “Flee, my Beloved,” and so forth (Song of Songs 8:14), and the aspect of “I opened for my Beloved, but my Beloved had slipped away and passed on,” and so forth (ibid. 5:6). Afterward one must begin Divine service gradually, serving Him consistently, running after Him and seeking Him through good deeds performed with joy, until we merit finding Him through an increasingly wondrous revelation.

Segment 151
HE:
וזה בחינת "כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע" (שמות כ"ד, ז'). היינו שכל אשר דיבר השם נעשה מיד תכף, בלי שום שאלה וחקירה כלל; ואחר כך "ונשמע" — מלשון שמיעה והבנה. כי על ידי עשיית המצוה באמונה ובתמימות ובשמחה, זוכין אחר כך להבין ולהשיג השגות גדולות ונוראות. אבל העכו"ם והאפיקורסים רוצים להקדים ה"נשמע" ל"נעשה", כי הם משוקעים בכל התאוות ומידות רעות ורוצים תכף להשיג חקירות בידיעת אלקותו יתברך וטעמי מצוותיו הקדושים. ואז אפשר היו מתרצים לעשות איזו מצוה, אם היו רואים אור המצוה בשורשה, שהיא מאירה בכל העולמות. (ליקוטי הלכות, הלכות נפילת אפים וקדושה דסידרא ד', י"ג; על פי אוצר היראה, אמונה, י"ז)

EN:
This is the aspect of “Everything Hashem has spoken, we shall do and we shall understand” (Exodus 24:7). Everything Hashem speaks, we shall perform immediately, without any question or investigation whatsoever; afterward comes “we shall understand,” in the sense of hearing and comprehension. By performing the mitzvah with emunah, wholehearted simplicity, and joy, one afterward merits understanding and attaining great and awesome perceptions. The idolatrous nations and heretics, however, seek to place “we shall understand” before “we shall do.” They are immersed in every evil desire and trait and wish immediately to attain philosophical investigations into His blessed Godliness and the reasons for His holy mitzvoas. Only then might they perhaps agree to perform some mitzvah, if they could see the light of the mitzvah at its root, where it illuminates all the worlds. (Likutay Halachos, Laws of Nefilas Apayim and Kedushah D’Sidra 4:13; following Otzar HaYirah, “Emunah,” 17)



# Vaeschanan
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/5/2/

Vaeschanan
ואתחנן
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/5/2

Segment 1
HE:
ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר (דברים ג', כ"ג)

"ואתחנן" — מתנת חינם. "אתה החילות להראות את עבדך את גדלך" — "להראות" דייקא: להראות ולגלות מה שהיה בתחילה נעלם מאד, כי החסדים שהמשיך משה רבינו לא נתגלו מימות עולם. על כן, "אעברה נא" וכו', ששם עיקר ההתגלות הנ"ל. אבל ה' יתברך אמר לו, "רב לך" וכו', כי עדיין אין הזמן לזה וכו'. "הראנו ה' חסדך וישעך תתן לנו". (ליקוטי הלכות, הלכות מתנה ה', ראשי פרקים)

EN:
I Entreated Hashem at That Time, Saying (Deuteronomy 3:23)

“Va’eschanan” denotes a gratuitous gift. “You have begun to show Your servant Your greatness” (Deuteronomy 3:24)—specifically “to show”: to show and reveal what had previously been exceedingly hidden, for the kindnesses that Moshe Rabbeinu drew down had not been revealed since the days of the world. Therefore he said, “Let me cross, I pray,” and so forth (Deuteronomy 3:25), for there is the principal revelation described above. But Hashem, blessed be He, said to him, “It is enough for you,” and so forth (Deuteronomy 3:26), because the time for this had not yet arrived, and so forth. “Show us Your kindness, Hashem, and grant us Your salvation” (Psalms 85:8). (Likutay Halachos, Laws of Gifts 5, introductory outline)

Segment 2
HE:
הנה האדם צריך להתפלל בדבקות גדולה להשם יתברך. אך אם יש לפעמים עת שאינו יכול להתפלל בדבקות, אל יאמר: איני מתפלל כלל, מאחר שאיני יכול לכוון כראוי ולהתפלל בדבקות, והתפילה אינה מקובלת. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות ל"ד:) על רבי חנינא בן דוסא, שהיה מתפלל וכו'. אמרו לו וכו'. אמר להם: אם שגורה תפילתי בפי, יודע אני שהוא מקובל; ואם לאו — יודע וכו'. וזהו על דרך שאמרנו: אם בדבקות, שאזי התפילה שגורה ומרוצה בפיו — מקובלת; ואם לאו — חס ושלום להפך.

EN:
A person must pray with great deveikus to Hashem, blessed be He. Yet if at times he is unable to pray with deveikus, he must not say: I shall not pray at all, since I cannot direct my intention properly and pray with deveikus, and the prayer is not accepted. Our Sages, of blessed memory, similarly related concerning Rabbi Chanina ben Dosa, who would pray, and so forth. They asked him, and so forth. He said to them: “If my prayer is fluent in my mouth, I know that it is accepted; and if not, I know…” (Berachos 34b). This accords with what we have said: when one prays with deveikus, the prayer is fluent and pleasing in his mouth and is accepted; otherwise, God forbid, the reverse may be true.

Segment 3
HE:
אף על פי כן, אל יאמר האדם כן, אלא יתפלל תמיד. ואם לא יוכל להתפלל בדבקות כראוי, יתפלל בכל כוחו. כי בעת שיתפלל בדבקות כראוי, אזי יעלה כל התפילות עם התפילה ההיא שהתפלל כראוי. וזהו: "ואתחנן אל ה'" — תמיד, בין בדבקות ובין שלא בדבקות. "בעת ההוא לאמר" — היינו: בעת שאזכה להתפלל בדבקות, שהוא בחינת "שגורה תפילתי בפי". והיינו "בעת ההוא לאמר": כשהדברים נאמרים ומרוצים בפיו מחמת שמתפלל בדבקות, אז יעלה כל התפילות שהתפלל עד עתה, כנ"ל. (ליקוטי מוהר"ן א', צ"ט)

EN:
Nevertheless, a person must not speak this way; rather, he must always pray. If he cannot pray with proper deveikus, he should pray with all his strength. When he later prays with proper deveikus, all the earlier prayers will ascend together with that prayer which he prayed properly. This is, “I entreated Hashem” (Deuteronomy 3:23)—continually, whether with deveikus or without deveikus. “At that time, saying” means: at the time when I merit praying with deveikus, the aspect of “my prayer is fluent in my mouth.” This is “at that time, saying”: when the words are spoken fluently and pleasingly in his mouth because he is praying with deveikus, all the prayers he offered until then ascend, as stated above. (Likutay Moharan I 99)

Segment 4
HE:
ואתחנן אל ה'... אעברה נא ואראה (דברים ג', כ"ג–כ"ה)

צריך לשמור מאד את הזכרון שלא יפול לשכחה, דהיינו שיזכור תמיד בעלמא דאתי. ואחר כך צריך להמשיך הזכרון בפרטיות, דהיינו שיגדיל דעתו בכל מחשבה, דיבור ומעשה, ולהסתכל ולהתבונן היטב על כל הסיבות והעניינים שהשם יתברך מזמין לו ומגלגל עמו בכל יום ויום; כי כל יום יש בו מחשבה, דיבור ומעשה משונה מחברו. וצריך שתדע שהשם יתברך מצמצם אלקותו מאין סוף ואין תכלית עד נקודת המרכז של עולם הגשמי שהאדם עומד עליו, ומזמין לכל אדם מחשבה, דיבור ומעשה לפי היום ולפי המקום ולפי האדם, ומלביש לו בהם רמזים כדי לקרבו לעבודתו. על כן צריך להסתכל על כל זה, להגדיל דעתו ושכלו להבין הרמזים שהשם יתברך מרמז לו בהם להתקרב אליו בכל פעם, מכל מקום שהוא. אך צריך להיזהר לצמצם דעתו, שלא יעמיק מחשבתו בזה יותר מדי, שלא יצא מגבול הקדושה; דהיינו שלא תשוטט מחשבתו על ידי זה לחקירות ובלבולים, רק לפי שכל האנושי שלו כן יגדיל דעתו ומחשבתו בזה, וכן לא יסתכל בזה למעלה ממדרגתו.

EN:
I Entreated Hashem… Let Me Cross, I Pray, and See (Deuteronomy 3:23–25)

One must guard memory most carefully so that it does not fall into forgetfulness—that is, one must always remember the World to Come. He must then extend memory into particulars: he must enlarge his awareness within every thought, word, and deed, and carefully observe and contemplate all the circumstances and matters that Hashem, blessed be He, arranges for him and brings about with him each and every day. For each day contains thought, word, and deed different from those of another day. You must know that Hashem, blessed be He, constricts His Godliness from that which is without end and without limit down to the central point of the physical world upon which the person stands. For every person He arranges thought, word, and deed according to the day, the place, and the person, and within them He clothes hints intended to draw that person near to His service. One must therefore look into all this and enlarge one’s awareness and intellect, so as to understand the hints by which Hashem, blessed be He, signals to him to draw near to Him each time, from whatever place he may be. Yet one must be careful to circumscribe one’s awareness and not delve into this excessively, lest one leave the bounds of holiness. That is, one must not thereby allow one’s thought to roam into investigations and confusions. Rather, one should enlarge one’s awareness and thought in this only in accordance with one’s human intellect, and one should likewise not look into what lies above one’s spiritual level.

Segment 5
HE:
וכדי לשמור את הזכרון הנ"ל, צריך לשמור את עצמו שלא יפול לרע עין, שהיא מיתת הלב, שעל ידי זה באה שכחה ונפגם הזכרון, ולבו מת בקרבו ואינו זוכר את תכליתו הנצחי. שצריכין לזכור זאת בכל יום, ולאדבקא מחשבתה בעלמא דאתי; ועל ידי רע עין אינו משים לבו לכל זה. ובשביל זה ביקש משה הרבה לבוא לארץ ישראל, כדי להמשיך שם הזכרון הנ"ל על כל ישראל; וכמבואר בפנים, שעיקר הזכרון בארץ ישראל, ששם בית המקדש.

EN:
To guard the memory described above, one must protect oneself from falling under an evil eye, which is the death of the heart. Through this, forgetfulness comes, memory is impaired, one’s heart dies within him, and he does not remember his eternal purpose. This must be remembered every day, and one must attach one’s thought to the World to Come; but through the evil eye, one pays no attention to any of this. For this reason Moshe pleaded extensively to enter Eretz Yisrael, so that he might draw the memory described above upon all Israel. As explained within the teaching, the principal locus of memory is Eretz Yisrael, where the Temple stands.

Segment 6
HE:
וזהו: "ואתחנן אל ה'" וכו' — "ה' אלקים", בחינת שם מלא, שהוא זכרון העולם הבא. "אתה החלות להראות את עבדך" — את הרמזים הנ"ל, להכיר גדולתו יתברך מכל דבר שבעולם; שזהו בחינת "ה' אלקי גדלת מאד", כמו שמבואר בהתורה "ויהי מקץ — זכרון" (ליקוטי מוהר"ן א', נ"ד). וזהו "את גדלך" — בחינת "גדלת"; "ואת ידך החזקה" — בחינת "מאד", שהיא בחינת הצמצום, בחינת גבורות דקדושה, בחינת יד החזקה כידוע. "אשר מי אל בשמים ובארץ" — בחינת מעלה ומטה, אין סוף ואין תכלית. "אשר יעשה כמעשיך" וכו' — דהיינו מה שבנפלאות רחמיו הוא מצמצם עצמו מרום כל דרגין עד סוף כל דרגין, כדי לרמז רמזים לכל אחד כנ"ל. על כן אני מתחנן: "אעברה נא ואראה את הארץ הטובה הזאת", שהיא ארץ ישראל, ששם עיקר הזכרון כנ"ל. כי אם היינו זוכים שמשה יבוא אז לארץ ישראל, היה ממשיך שם זכרון עולם הבא לכל ישראל, ולא היו חוטאים, והיתה הגאולה לנצח בלי חורבן אחר כך.

EN:
This is: “I entreated Hashem,” and so forth (Deuteronomy 3:23)—“Hashem God,” the aspect of the full Name, which is remembrance of the World to Come. “You have begun to show Your servant” (Deuteronomy 3:24)—the hints described above, through which one recognizes His blessed greatness from everything in the world. This is the aspect of “Hashem my God, You are exceedingly great” (Psalms 104:1), as explained in the teaching “And It Came to Pass at the End—Memory” (Likutay Moharan I 54). Thus, “Your greatness” is the aspect of “You are great”; “and Your strong hand” is the aspect of “exceedingly,” which is the aspect of constriction, the aspect of holy gevuroas, and the aspect of the strong hand, as is known. “For who is a power in heaven or on earth” (Deuteronomy 3:24) is the aspect of above and below, without end and without limit. “Who can perform according to Your deeds,” and so forth (Deuteronomy 3:24), means that in the wonders of His compassion He constricts Himself from the height of all levels to the end of all levels, in order to signal hints to every individual, as described above. Therefore I plead: “Let me cross, I pray, and see this good Land” (Deuteronomy 3:25), which is Eretz Yisrael, where the principal locus of memory is found, as described above. For had we merited that Moshe enter Eretz Yisrael then, he would have drawn the memory of the World to Come upon all Israel; they would not have sinned, and the redemption would have endured forever, without any subsequent destruction.

Segment 7
HE:
אבל בעוונותינו לא זכינו לזה: "ויתעבר ה'" וכו', "ויאמר... אל תוסף" וכו'; "עלה ראש הפסגה ושא עיניך... וראה" וכו' (דברים ג', כ"ו–כ"ז). כי לזכות שתבוא בעצמך לארץ ישראל, לתקן הכל מיד לגמרי — זה אי אפשר לפעול עתה. אך זאת תפעל: שתעלה תפילתך ותראה מרחוק כל ארץ ישראל, ועל ידי הראייה בעצמה תתקן ותכניע את הרע עין; ובזה הכוח: "וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו" וכו', "כי הוא יעבור... והוא ינחיל" וכו' (דברים ג', כ"ח). כי לא יוכל הרע עין לעמוד נגדו, על ידי גודל קדושת הראייה שלך, שהסתכלת בעיניך הקדושים בכל ארץ ישראל; שעל ידי זה הכנעת הרע עין והמשכת קדושת ארץ ישראל, שהיא קדושת הזכרון, בחינת "והארץ אזכור" (ויקרא כ"ו, מ"ב). (ליקוטי הלכות, הלכות דיינים ה', ה'; ועיין גם כן בקיצור ליקוטי מוהר"ן א', תורה "ויהי מקץ — זכרון", סימן נ"ד)

EN:
But because of our sins, we did not merit this: “Hashem became angry,” and so forth; “and He said… Do not continue,” and so forth; “Ascend to the top of the summit, lift your eyes… and see,” and so forth (Deuteronomy 3:26–27). For you to merit entering Eretz Yisrael yourself and immediately bringing everything to complete rectification cannot be accomplished now. Yet this you shall accomplish: your prayer will ascend, and you will see all Eretz Yisrael from afar; through the sight itself you will rectify and subdue the evil eye. With this power, “Command Yehoshua, strengthen him, and fortify him,” and so forth, “for he shall cross… and he shall cause them to inherit,” and so forth (Deuteronomy 3:28). The evil eye will be unable to withstand him because of the great holiness of your sight, with which your holy eyes gazed upon all Eretz Yisrael. Through this you subdued the evil eye and drew forth the holiness of Eretz Yisrael, which is the holiness of memory, the aspect of “and I shall remember the Land” (Leviticus 26:42). (Likutay Halachos, Laws of Judges 5:5; see also the abridged Likutay Moharan I, teaching “And It Came to Pass at the End—Memory,” section 54)

Segment 8
HE:
אשר יעשה כמעשיך וכגבורתך (דברים ג', כ"ד)

בכל פרשת דברים עוסק משה רבינו להאיר הדעת הקדוש, להודיע לישראל גודל רחמנותו יתברך עליהם, שאף על פי שעשו מה שעשו, אף על פי כן עדיין ה' עמהם וכו'. ומחזקם בזה ואומר להם: "לא תיראום" וכו' (דברים ג', כ"ב). וכן בפרשת ואתחנן מדבר בזה הרבה, בענין עליונים למטה ותחתונים למעלה, שהוא עיקר הדעת (כמובא בליקוטי מוהר"ן תנינא, ז'), לידע שעיקר גדולת ה' יתברך נתגלה על ידי האדם הזה שבזה העולם דייקא; כי המלאכים אין יודעים את ה' יתברך, ואין להם כוח כמו הצדיקים שבזה העולם.

EN:
Who Can Perform According to Your Deeds and Mighty Acts? (Deuteronomy 3:24)

Throughout Parshas Devarim, Moshe Rabbeinu labors to illuminate holy awareness: to make known to Israel the greatness of His blessed compassion upon them—that although they did what they did, Hashem is nevertheless still with them, and so forth. He strengthens them with this and tells them, “You shall not fear them,” and so forth (Deuteronomy 3:22). Parshas Vaeschanan likewise speaks extensively of this matter: the higher beings below and the lower beings above, which is the essence of awareness (as brought in Likutay Moharan II 7). One must know that the principal revelation of the greatness of Hashem, blessed be He, occurs specifically through the human being who is in this world; for the angels do not know Hashem, blessed be He, and they do not possess power like the tzaddikim in this world.

Segment 9
HE:
וזהו: "ואתחנן אל ה' בעת ההוא" וכו', "אתה החלות להראות את עבדך את גדלך" וכו', "אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורתך" (דברים ג', כ"ג–כ"ד). כי המלאך הוא בחינת "אל", כי הם נקראים "אלים" (תיקוני זוהר, קכ"ג.). וזהו "אשר מי אל" — שהם בחינת המלאכים — "אשר יעשה כמעשיך וכגבורתך": שאין שום מלאך שיוכל לעשות כמעשיך וכגבורותיך, ודייקא מהם. אבל בבני אדם התחתונים, שהם דרי מטה, יש ויש שיכולים לעשות כמעשיך וכגבורותיך; והם הצדיקים, שהם מושלים בעולם ויכולים לברוא עולמות. כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה על הפסוק "ולאמר לציון עמי אתה" (ישעיהו נ"א, ט"ז): אל תקרי עַמי אלא עִמי; מה אנא עבדי שמיא וארעא במלולי, אף אתה כן (זוהר א', ה.). וכן במקומות הרבה; וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על הפסוק "כי בכל חכמי הגוים... מאין כמוך" (ירמיהו י', ז') — אבל בישראל יש כמוך (זוהר א', ט:).

EN:
This is: “I entreated Hashem at that time,” and so forth; “You have begun to show Your servant Your greatness,” and so forth; “For who is a power in heaven or on earth who can perform according to Your deeds and according to Your mighty acts?” (Deuteronomy 3:23–24). An angel is an aspect of el, “a power,” for angels are called elim, “powers” (Tikkunay Zohar 123a). This is “who is a power”—the aspect of the angels—“who can perform according to Your deeds and according to Your mighty acts?” No angel can perform according to Your deeds and mighty acts, and specifically among them none can do so. But among the lower human beings, who dwell below, there indeed are those who can perform according to Your deeds and mighty acts: the tzaddikim, who rule over the world and can create worlds. Thus our Sages, of blessed memory, expounded the verse, “And to say to Zion, ‘You are My people’” (Isaiah 51:16): Do not read it ammi, “My people,” but immi, “with Me”; just as I made heaven and earth through My speech, so can you (Zohar I 5a). This is stated in many places. Our Sages, of blessed memory, similarly expounded the verse, “For among all the wise men of the nations… there is none like You” (Jeremiah 10:7): but among Israel there are those like You (Zohar I 9b).

Segment 10
HE:
ועל כן אני מבקש: "אעברה נא ואראה את הארץ" וכו' (דברים ג', כ"ה) — לבוא לארץ ישראל, כי שם עיקר כלליות העולמות, ושם רואין עיקר גדולת ישראל בבית המקדש וכו'. והרבה בתפילות הרבה מאד על זה; ואף על פי כן לא פעל בקשתו, עד שאמר לו ה' יתברך: "רב לך, אל תוסף דבר" וכו' (דברים ג', כ"ו). זהו בחינת "סייג לחכמה שתיקה" (אבות ג', י"ג), שגילה לו שאחר כל מה שהשיג, שאין שום מלאך ושרף יכול להשיג, אף על פי כן עדיין יש מקיפים גבוהים כל כך שאי אפשר להשיגם בחיותו, ומוכרח להסתלק בשביל זה. ובכוח זה דייקא יאיר בתלמידו יהושע בחינת השגת "מלא כל הארץ כבודו" (ישעיהו ו', ג'), עד שיהושע תלמידו הוא דייקא יכניסם לארץ ישראל בכוחו, והוא בעצמו אי אפשר לו ליכנס לארץ ישראל.

EN:
Therefore I plead, “Let me cross, I pray, and see the Land,” and so forth (Deuteronomy 3:25)—to enter Eretz Yisrael, for there is the principal integration of the worlds, and there, in the Temple, the principal greatness of Israel is seen, and so forth. He multiplied very many prayers for this; nevertheless, he did not accomplish his request, until Hashem, blessed be He, said to him, “It is enough for you; do not continue speaking,” and so forth (Deuteronomy 3:26). This is the aspect of “a safeguard for wisdom is silence” (Avos 3:13). He revealed to Moshe that notwithstanding all he had attained—which no angel or seraph can attain—there nevertheless remained transcendent levels so high that he could not attain them during his lifetime, and for their sake he was compelled to depart. Specifically through this power, he would illuminate within his disciple Yehoshua the aspect of attaining “the whole earth is filled with His glory” (Isaiah 6:3), to the point that it was specifically his disciple Yehoshua who would bring them into Eretz Yisrael by Moshe’s power, while Moshe himself could not enter Eretz Yisrael.

Segment 11
HE:
שכל זה הוא בחינת נוראות נפלאות הדעת הנ"ל, שה' יתברך עושה נפלאות גדולות וחסדים רבים ועצומים בשביל להודיע לבני אדם גבורותיו, להודיע לכל דרי מטה כי "מלא כל הארץ כבודו" וכו' (ישעיהו ו', ג'). וכן חוזר עמהם כל סדר מתן תורה וכו', שהכל היה בשביל להאיר בעולם הדעת הקדוש הזה. וכמו שכתוב שם: "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים אין עוד מלבדו" וכו' (דברים ד', ל"ה). וכן הולך ומבאר בכל סדר זה, כמו שכתוב: "כי שאל נא לימים ראשונים... הנהיה כדבר הגדול הזה" וכו'; "מן השמים השמיעך את קולו" וכו'; "ודבריו שמעת מתוך האש" וכו' (דברים ד', ל"ב–ל"ו); "פנים בפנים דבר ה' עמכם" וכו' (דברים ה', ד'). שבכל זה הזכיר אותם וחזר עמהם שיזכרו גודל כוחו של זה האדם שבזה העולם, שיכול לזכות לדבר עם ה' פנים בפנים וכו', מה שאין מלאך זוכה לכך; שזהו בחינת עליונים למטה ותחתונים למעלה וכו'. (ליקוטי הלכות, הלכות נטילת ידים לסעודה ובציעת הפת ו', פ"ד)

EN:
All this is an aspect of the awesome wonders of the awareness described above: Hashem, blessed be He, performs great wonders and abundant, immense kindnesses in order to make His mighty acts known to human beings—to make known to all who dwell below that “the whole earth is filled with His glory,” and so forth (Isaiah 6:3). He likewise reviews with them the entire account of the Giving of the Torah, and so forth, for all of it occurred in order to illuminate this holy awareness in the world. Thus it is written there, “You were shown in order to know that Hashem is God; there is nothing else besides Him,” and so forth (Deuteronomy 4:35). He continues to explain this throughout the entire account, as it is written: “For inquire now concerning the former days… Has there ever been anything like this great thing?” and so forth; “From heaven He caused you to hear His voice,” and so forth; “and you heard His words from within the fire,” and so forth (Deuteronomy 4:32–36); “Face to face Hashem spoke with you,” and so forth (Deuteronomy 5:4). Through all this, he reminded them and reviewed it with them so that they would remember the great power of this human being in this world, who can merit speaking with Hashem face to face, and so forth—something no angel merits. This is the aspect of the higher beings below and the lower beings above, and so forth. (Likutay Halachos, Laws of Washing the Hands for a Meal and Breaking Bread 6:84)

Segment 12
HE:
ההר הטוב הזה והלבנון (דברים ג', כ"ה)

כל הנקודות טובות שמוצאין בכל אחד מישראל — זה בחינת התנוצצות משיח, כי עיקר הטוב הוא משיח. ועל ידי זה עיקר קיום ובנין העולם, ועל ידי זה יהיה עיקר בנין בית המקדש והקרבת קרבנות וקטורת. וזה בחינת "ההר הטוב הזה והלבנון" (דברים ג', כ"ה), הנאמר בבית המקדש. (ליקוטי הלכות, הלכות השכמת הבוקר א', ח'; מתוך אוצר היראה, משיח ובנין ירושלים)

EN:
This Good Mountain and the Lebanon (Deuteronomy 3:25)

All the good points that are found within every member of Israel are an aspect of the radiance of Mashiach, for the essence of good is Mashiach. Through this comes the principal sustenance and building of the world; and through this will come the principal construction of the Temple and the offering of sacrifices and incense. This is the aspect of “this good mountain and the Lebanon” (Deuteronomy 3:25), which is said concerning the Temple. (Likutay Halachos, Laws of Rising in the Morning 1:8; from Otzar HaYirah, “Mashiach and the Building of Jerusalem”)

Segment 13
HE:
רב לך, אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה (דברים ג', כ"ו)

ועל כן היה משה רבינו משתוקק כל כך לארץ ישראל, והרבה בתפילות על זה מאד; כי משה הוא הרבי הראשון האמתי, שעסק בהארת הדעת, שהיא כלליות והתקשרות העולמות (כמובא בליקוטי מוהר"ן תנינא, ז'; עיין שם כל הענין). על כן היה מתלהב כל כך לארץ ישראל ולבית המקדש, כי עיקר הדעת וכלליות העולמות הוא בארץ ישראל ובבית המקדש. אך עיקר העיכוב היה על ידי המחלוקת של מי מריבה, שעל ידי זה נגזר עליו שלא יבוא לארץ ישראל, וכמו שכתוב: "ויתעבר ה' בי למענכם" וכו' (דברים ג', כ"ו).

EN:
It Is Enough for You; Do Not Continue Speaking to Me About This Matter (Deuteronomy 3:26)

Therefore Moshe Rabbeinu yearned so intensely for Eretz Yisrael and multiplied prayers for it exceedingly. For Moshe is the first true Rebbe, who occupied himself with illuminating awareness, which is the integration and interconnection of the worlds (as brought in Likutay Moharan II 7; see the entire discussion there). He therefore burned with such longing for Eretz Yisrael and the Temple, because the principal locus of awareness and the integration of the worlds is in Eretz Yisrael and the Temple. Yet the principal impediment arose through the dispute at the waters of Merivah; because of it, it was decreed upon him that he would not enter Eretz Yisrael, as it is written, “Hashem became angry with me because of you,” and so forth (Deuteronomy 3:26).

Segment 14
HE:
וזה בחינת "רב לך, אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה" (דברים ג', כ"ו). "אל תוסף דבר" וכו' — זה בחינת "סייג לחכמה שתיקה" (אבות ג', י"ג). כי באמת ענין זה אי אפשר להבין ולהשיג; ואפילו למשה רבינו היה קשה מאד להשיג ענין זה: מדוע לא יזכה לבוא לארץ ישראל, ולא פעל בקשתו בריבוי תפילות כאלה. וכמובא הרבה במדרשים, שמשה התפלל מאד על זה; והוא פעל בתפילתו כמה פעמים להציל את כל ישראל שלא יכלו, חס ושלום, אף שבאמת חטאו הרבה. והוא בעצמו לא חטא כלל, כי אם איזו שגיאה דקה במי מריבה; וגם זה היה על ידם, כמו שכתוב: "כי העושק יהולל חכם" (קהלת ז', ז'), וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה במדרש רבה. ואף על פי כן לא הועילו לו כל כך תפילות לפעול שייכנס לארץ ישראל.

EN:
This is the aspect of “It is enough for you; do not continue speaking to Me further about this matter” (Deuteronomy 3:26). “Do not continue speaking,” and so forth, is the aspect of “a safeguard for wisdom is silence” (Avos 3:13). In truth, this matter cannot be understood or attained. Even Moshe Rabbeinu found it exceedingly difficult to apprehend: why would he not merit entering Eretz Yisrael, and why did he not accomplish his request through such a profusion of prayers? As is related extensively in the Midrashim, Moshe prayed exceedingly over this. Through his prayer he succeeded several times in saving all Israel from destruction, God forbid, although they had in fact sinned greatly. He himself had not sinned at all, apart from a subtle error at the waters of Merivah; and even this came about through them, as it is written, “Oppression confounds the wise” (Ecclesiastes 7:7), and as our Sages, of blessed memory, taught in Midrash Rabbah. Nevertheless, even so many prayers did not avail him to accomplish his entry into Eretz Yisrael.

Segment 15
HE:
וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בספרי על הפסוק "אתה החלות" וכו' (דברים ג', כ"ד), ומובא בפירוש רש"י שם, שאמר: ממך למדתי להתפלל, שאמרת "ועתה הניחה לי" וכו' (שמות ל"ב, י'); וכי תופס הייתי בך וכו'? על כן השיב לו הקדוש ברוך הוא: "רב לך, אל תוסף דבר". כי באמת זהו בבחינת שתיקה — "אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה" — כי הוא בחינת מקיפים הגבוהים מאד מאד, שאי אפשר להשיגם. כי משה היה בבחינת מ"ה, בבחינה עליונה ונשגבה מאד; ועל כן מה שנעשה עמו הוא בחינת "אל תוסף דבר", בחינת שתיקה, בחינת "שתוק, כך עלה במחשבה", שהשיב לו על מיתת רבי עקיבא (מנחות כ"ט:). כי גם ענין רבי עקיבא היה בבחינה זאת, כמו שכתוב בהתורה הנ"ל; עיין שם.

EN:
Thus our Sages, of blessed memory, taught in the Sifrei concerning the verse “You have begun,” and so forth (Deuteronomy 3:24), as Rashi cites there. Moshe said: I learned from You to pray, for You said, “And now, leave Me,” and so forth (Exodus 32:10). Was I holding onto You, and so forth? The Holy One, blessed be He, therefore answered him: “It is enough for you; do not continue speaking.” In truth, this belongs to the aspect of silence—“Do not continue speaking to Me further about this matter”—for it is an aspect of exceedingly high makifim that cannot be attained. Moshe was of the aspect of mah, on an exceedingly exalted and sublime level. What occurred with him was therefore the aspect of “do not continue speaking,” the aspect of silence, and the aspect of “Be silent; thus it arose in the Divine thought,” which was the answer given concerning the death of Rabbi Akiva (Menachos 29b). For the matter of Rabbi Akiva was also of this aspect, as explained in the teaching cited above; see there.

Segment 16
HE:
וזה שנסמך מיד לזה: "וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו, כי הוא יעבור לפני העם הזה" וכו' (דברים ג', כ"ח). וכן בכמה מקומות שמוכיחם על שמוכרח להסתלק בעבורם, נסמך לזה מה שהבטיחו ה' יתברך שיהושע יכניסם לארץ ישראל. כמו שכתוב לקמן בפרשה זאת: "וה' התאנף בי על דבריכם וישבע לבלתי עברי" וכו'; "יהושע הוא עובר לפניך, אותו חזק" וכו' (דברים ד', כ"א; ל"א, ג', ז'). וכן במקומות הרבה. כי זה מנפלאות תמים דעים שאי אפשר להשיג כלל: כי דייקא על ידי הסתלקות משה לעילא ולעילא, על ידי זה היה כוח ליהושע להכניס את ישראל לארץ.

EN:
This is why the following immediately adjoins it: “Command Yehoshua, strengthen him, and fortify him, for he shall cross before this people,” and so forth (Deuteronomy 3:28). Likewise, in several places where Moshe reproves them because he was compelled to depart on their account, this is followed by Hashem’s assurance that Yehoshua would bring them into Eretz Yisrael. Thus it is written later in this parsha, “Hashem became angry with me because of your words and swore that I would not cross,” and so forth; and, “Yehoshua is crossing before you; strengthen him,” and so forth (Deuteronomy 4:21; 31:3, 7). The same occurs in many places. This is among the wonders of the One perfect in knowledge and cannot be apprehended at all: specifically through Moshe’s departure, as he ascended higher and higher, Yehoshua received the power to bring Israel into the Land.

Segment 17
HE:
כי כבר מבואר שכל מה שהצדיק עולה למעלה יתרה, לבחינת מקיפים עליונים יותר, הוא יכול להאיר ביותר בדרי מטה בחינת "מלא כל הארץ כבודו" (ישעיהו ו', ג'). ועל כן, מעוצם ריבוי הפגמים של ישראל, ובפרט ריבוי התלונות והמחלוקת שלהם — שזה גרוע מן הכל — על ידי זה לא היה אפשר להכניסם לארץ ישראל, ששם עיקר התגלות הדעת כי מלא כל הארץ כבודו, כי אם על ידי הסתלקותו. כי היה מוכרח לעלות לעלייה גדולה כל כך, שאי אפשר להשיג בזה העולם כלל כי אם על ידי הסתלקות ממש; שנסתלק ברעוא דרעוין, בבחינת מ"ה העליון מאד מאד. עד שעל ידי זה דייקא היה יכול להאיר לתלמידו יהושע בחינת הארת "מלא כל הארץ כבודו", שהיא השגת התלמיד, בחינת יהושע, כמו שכתוב בהתורה הנ"ל.

EN:
For it has already been explained that the more the tzaddik ascends to a higher level, into the aspect of more exalted makifim, the more fully he can illuminate among those who dwell below the awareness that “the whole earth is filled with His glory” (Isaiah 6:3). Therefore, because of the tremendous multitude of Israel’s blemishes—and especially their numerous complaints and disputes, which are worse than everything else—it was impossible to bring them into Eretz Yisrael, where the principal revelation of the awareness that the whole earth is filled with His glory occurs, except through Moshe’s departure. He was compelled to ascend to so great an elevation that it cannot be attained in this world at all except through an actual departure. He departed at ra’ava d’ra’avin, in the aspect of the exceedingly exalted mah. Specifically through this he could illuminate within his disciple Yehoshua the radiance of “the whole earth is filled with His glory,” which is the disciple’s attainment, the aspect of Yehoshua, as explained in the teaching cited above.

Segment 18
HE:
ובזה פעל לדורות: שאפילו כשיתגברו העוונות וייחרב הבית, וישראל גלה יגלה מעל אדמתו — כמו שכבר נתקיים שתי פעמים בעוונותינו הרבים — וקץ האחרון סתום ונפלא מאד מעין כל, אף על פי כן יימצאו צדיקים נוראים גם בעקבות משיח, בקץ האחרון, שישיגו השגות עצומות מאד ויאירו בישראל כי "מלא כל הארץ כבודו" (ישעיהו ו', ג'), ושאין שום ייאוש בעולם כלל. ואף על פי שהבעל דבר והסטרא אחרא וחילותיהם יתפשטו ויתגברו כמו שיתפשטו, בפרטיות על כל אחד ואחד ובכלליות בריבוי המחלוקת וקטגוריא גדולה בין התלמידי חכמים, כמו שנתקיים עכשיו בעוונותינו הרבים — שזה עיקר חבלו של משיח, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (כתובות קי"ב:; ועיין רש"י שבת קי"ח.) — אף על פי כן ימהר ויחיש לגאלנו על ידי הארת דעתם הקדוש בעולם.

EN:
Through this Moshe accomplished something for all generations: even when sins intensify, the Temple is destroyed, and Israel is utterly exiled from its land—as has already occurred twice because of our many sins—and although the final end remains concealed and exceedingly wondrous beyond every eye, awesome tzaddikim will nevertheless be found even in the footsteps of Mashiach, at the final end. They will attain exceedingly profound perceptions and illuminate within Israel that “the whole earth is filled with His glory” (Isaiah 6:3), and that there is no despair in the world at all. Although the adversary, the sitra achara, and their forces spread and intensify as they will—afflicting each individual in particular, and in general producing a proliferation of dispute and grave accusation among Torah scholars, as has now occurred because of our many sins, which constitutes the principal birth pang of Mashiach, as our Sages, of blessed memory, taught (Kesubos 112b; see Rashi to Shabbos 118a)—He will nevertheless hurry and hasten to redeem us through the illumination of their holy awareness in the world.

Segment 19
HE:
כי אף על פי שתתגבר הסטרא אחרא כל כך, עד שיהיו מוכרחים הצדיקי אמת, בחינת משה, להסתלק מן העולם, אף על פי כן על ידי זה תהיה הישועה והגאולה, וייהפך אבלם לששון. כי הסתלקות והעלמת הצדיקים היא הצרה הגדולה והמרה מכל הצרות, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: קשה סילוקן של צדיקים כפליים כחורבן בית המקדש וכו'. אבל גם זה יתהפך לטובה ולנחמה; כי דייקא על ידי הסתלקותם לעילא ולעילא וכו', יעלו לבחינת מקיפים גבוהים ונשגבים כל כך, עד שמשם דייקא יאירו ביותר בחינת "מלא כל הארץ כבודו" לתלמידיהם, שהם בחינת יהושע; וכן מדור לדור, עד שיפעלו ויגמרו מה שהתחילו להאיר בעולם הדעת הנ"ל, שידעו הכל כי מלא כל הארץ כבודו וישובו לה' יתברך באמת, שעל ידי זה תבוא הגאולה.

EN:
For although the sitra achara will intensify so greatly that the true tzaddikim, who are an aspect of Moshe, will be compelled to depart from the world, nevertheless the salvation and redemption will come through this, and their mourning will be transformed into joy. The departure and concealment of the tzaddikim is the greatest and bitterest of all afflictions, as our Sages, of blessed memory, said: the departure of the tzaddikim is twice as grievous as the destruction of the Temple, and so forth. Yet this too will be transformed into goodness and consolation. Specifically by departing higher and still higher, and so forth, they will ascend to the aspect of such exalted and sublime makifim that specifically from there they will illuminate more fully within their disciples—who are an aspect of Yehoshua—the awareness that “the whole earth is filled with His glory.” So it will continue from generation to generation, until they accomplish and complete what they began: illuminating the awareness described above in the world, so that everyone will know that the whole earth is filled with His glory and will truly return to Hashem, blessed be He. Through this the redemption will come.

Segment 20
HE:
כי מריבוי הפגמים והעוונות הוכרחו לעלות לעליות גדולות כל כך, שאי אפשר לעלות לשם כשהם מלובשים בגוף בזה העולם. כל זה מובן משיחותיו הקדושים. וזהו בחינת מיתת הצדיקים שמכפרת על עוון הדור, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (מועד קטן כ"ח.), כי אז דייקא עולים כל כך עד שיכולים להאיר בתלמידיהם, בחינת יהושע, כי "מלא כל הארץ כבודו" וכו', ולהחזיר את ישראל בתשובה על ידי זה, ולהוציאם מעוונות ולכפר עוונותיהם הקודמים וכו'. כי גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם. (ליקוטי הלכות, הלכות נטילת ידים לסעודה ובציעת הפת ו', פ"א)

EN:
Because of the multitude of blemishes and sins, they were compelled to ascend to elevations so great that they could not ascend there while clothed in a body in this world. All this is understood from his holy conversations. This is the aspect of the death of tzaddikim atoning for the sin of the generation, as our Sages, of blessed memory, taught (Moed Katan 28a). Specifically then they ascend so high that they can illuminate within their disciples, the aspect of Yehoshua, that “the whole earth is filled with His glory,” and so forth; thereby they can bring Israel back in teshuvah, remove them from sin, and atone for their former sins, and so forth. For tzaddikim are greater in their death than in their lifetime. (Likutay Halachos, Laws of Washing the Hands for a Meal and Breaking Bread 6:81)

Segment 21
HE:
וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו (דברים ג', כ"ח)

איתא במדרש, וזה לשונו: לפי דרכנו למדנו שאין מזרזין אלא למזורזין, ואין מחזקין אלא למחוזקין. ולכאורה הוא פליאה, כי אם כן מהיכן ההתחלה? אך כבר דיברנו בזה במקום אחר, שיש כמה דברים שהם תלויים זה בזה ואין יודעים מהיכן ההתחלה (כמו שמבואר בליקוטי מוהר"ן א', י"ט). ובאמת הוא מנפלאות תמים דעים ומסתרי נפלאות הבחירה, שהיא הפלא הגדול שבכל נפלאות הבורא יתברך שמו; ואי אפשר להשיג זאת, כי באמת אין יודעים מהיכן ההתחלה.

EN:
Command Yehoshua, Strengthen Him, and Fortify Him (Deuteronomy 3:28)

It is taught in the Midrash: From the course of our discussion we learn that only the already zealous are urged onward, and only the already strong are strengthened. At first sight this is astonishing: if so, from where does the beginning come? Yet we have already discussed elsewhere that several matters depend upon one another, while no one knows where the beginning lies (as explained in Likutay Moharan I 19). In truth, this is among the wonders of the One perfect in knowledge and among the wondrous mysteries of free choice, which is the greatest wonder among all the wonders of the Creator, blessed be His Name. It cannot be apprehended, for in truth no one knows where the beginning lies.

Segment 22
HE:
אך באמת כל ההתחלה והסוף והאמצע, וכל התכלית שלנו, הכל הוא על ידי הצדיק האמת שבכל דור, שהוא בחינת משה רבינו, שהוא הרבי הראשון של כל ישראל; וממנו ההתחלה, ואצלו כל תכליתנו ותקוותנו. כי "מה שהיה הוא שיהיה" (קהלת א', ט'), כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. וההתחלה של הצדיק האמת, בחינת משה בעצמו, אי אפשר לנו להשיג כלל; ואין לנו להרהר בזה כלל, איך זכה ילוד אשה להשגה כזאת וכו'.

EN:
In truth, however, our entire beginning, end, and middle—and our entire ultimate purpose—come through the true tzaddik in every generation. He is an aspect of Moshe Rabbeinu, the first Rebbe of all Israel. From him comes the beginning, and with him rest our entire purpose and hope. For “what has been is what shall be” (Ecclesiastes 1:9), as our Sages, of blessed memory, taught. The beginning of the true tzaddik, the aspect of Moshe himself, is altogether beyond our comprehension; nor may we speculate at all about how one born of woman merited such an attainment, and so forth.

Segment 23
HE:
אך אחר שכבר זכינו לקבלת התורה ממשה רבינו, ולהמשיך דעתו הקדושה בכל דור ודור על ידי צדיקי אמת שבכל דור, על ידי זה, הודות לאל, יש לנו מהיכן להתחיל. כי מנעורינו מגדלין אותנו בקדושת ישראל: כי התינוק, כשנולד, מלין אותו מיד ביום השמיני; ואחר כך, כשמתחיל לדבר, מתחילין לדבר עמו בלשון הקודש וללמדו תורה, ותכף מלבישין אותו בציצית וכו'. על כן בוודאי יש לנו במה להתחזק בעזרת ה' יתברך.

EN:
But now that we have merited receiving the Torah from Moshe Rabbeinu and drawing his holy awareness into every generation through the true tzaddikim of each generation, we therefore—thanks to God—have a point from which to begin. From our youth we are raised in the holiness of Israel: when an infant is born, he is circumcised immediately on the eighth day; afterward, when he begins to speak, people begin speaking with him in the holy tongue and teaching him Torah, and he is promptly clothed in tzitzis, and so forth. We therefore certainly possess that through which to strengthen ourselves, with the help of Hashem, blessed be He.

Segment 24
HE:
ועל כן דקדק אדוננו מורנו ורבינו זכרונו לברכה בתורה ז' (ליקוטי מוהר"ן תנינא), ואמר שעל ידי הדעת של בן ותלמיד, כל מי שהוא איש חיל ואינו שלימזלניק יכול לקבל הארת הרצון בשעת האכילה. כי צריך שיהיה חזק בעצמו, ואז יחזקו אותו יותר, עד שיזכה להארת הרצון; כי הא בהא תליא: כל מה שחזק יותר יכול לקבל הארת הרצון יותר, וכל מה שהרצון מתפשט ומתגדל יותר הוא חזק ביותר וכו', וההתחלה אי אפשר לידע. אך באמת עיקר ההתחלה שלנו הוא ממשה רבינו עליו השלום ומצדיקי אמת שבכל דור, וכנ"ל; כי אין מחזקין אלא למחוזקין.

EN:
Our Master, Teacher, and Rebbe, of blessed memory, therefore spoke precisely in teaching 7 of Likutay Moharan II. He said that through the awareness of a son and disciple, anyone who is a valiant person and not a shlimazal can receive the illumination of ratzoan while eating. A person must first be strong within himself; then he will be strengthened further, until he merits the illumination of ratzoan. The two depend upon one another: the stronger he is, the more fully he can receive the illumination of ratzoan; and the more his ratzoan expands and grows, the stronger he becomes, and so forth. Where the beginning lies cannot be known. In truth, however, our principal beginning comes from Moshe Rabbeinu, peace be upon him, and from the true tzaddikim in every generation, as described above; for only those already strong are strengthened.

Segment 25
HE:
ואף על פי כן צריך האדם להתחזק בעצמו הרבה ולא יהיה שלימזלניק. כי אף על פי כן יש לו בוודאי בחירה בכל דור ובכל יום, כפי הזמן וכפי האדם וכפי ההרפתקאות והמאורעות שעוברים עליו. כי בהכרח שיישאר לו בחירה, כי לא נברא בזה העולם כי אם בשביל הבחירה. אך מי שחזק באמת יכול להתחזק ברצון, כי הרצון חופשי לעולם; וזה אי אפשר לסתור בשום אופן, בשום מניעה שבעולם. כי אף על פי כן אני חפץ ומשתוקק ברצון חזק אל האמת לאמתו. (ליקוטי הלכות, הלכות פדיון בכור ה', ל"ג)

EN:
Nevertheless, a person must strengthen himself greatly and not be a shlimazal. He certainly retains free choice in every generation and on every day, according to the time, the person, and the ordeals and events that pass over him. Some free choice must necessarily remain to him, for he was created in this world only for the sake of free choice. One who is truly strong can strengthen himself through ratzoan, because ratzoan is forever free. This cannot be nullified in any manner by any obstacle in the world. For despite everything, I desire and yearn with a strong ratzoan for the absolute truth. (Likutay Halachos, Laws of Redemption of the Firstborn 5:33)

Segment 26
HE:
ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום (דברים ד', ד')

עיקר החכמה דקדושה הוא להעלות ולקשר כל הדברים למקור החיים, על ידי שאנו הולכים בדרכי אבותינו הקדושים, להאמין שכל הדברים מקושרים בחי החיים. כי הוא יתברך ברצונו בראם יש מאין, והוא מחיה ומקיים את כולם בכל עת ורגע, כמו שכתוב: "ואתה מחיה את כולם" (נחמיה ט', ו'). אבל האפיקורסים, חכמי הטבע, שרוצים להגביר חכמת הטבע בעולם — על ידי זה הם רוצים לעקור כל הדברים ממקור ושורש חיותם. ועל כן נקראים מתים בחייהם, מאחר שאינם ממשיכין חיות ממקור החיים לפי דעתם והסכלות הרעה. ועל כן הם טמאים ומטמאים בטומאה חמורה מאד, כי הם מבחינת סטרא דמותא, שהוא אבי אבות הטומאה. אבל בישראל כתיב: "ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום" (דברים ד', ד'). (ליקוטי הלכות, הלכות נזיקין ד', ל"ג; על פי אוצר היראה)

EN:
You Who Cleave to Hashem Your God Are All Alive Today (Deuteronomy 4:4)

The essence of holy wisdom is to elevate and connect all things to the Source of life. We do this by following the ways of our holy forefathers and believing that all things are connected to the Living One who gives life. For He, blessed be He, created them by His will ex nihilo, and He gives life to and sustains them at every moment, as it is written, “You give life to them all” (Nehemiah 9:6). But the heretics—the naturalist philosophers who seek to make the wisdom of nature prevail in the world—thereby seek to uproot all things from the source and root of their vitality. They are therefore called dead even during their lifetime, since according to their outlook and evil folly they draw no vitality from the Source of life. Consequently, they are impure and impart an exceedingly severe impurity, for they belong to the aspect of the sitra d’mosa, the side of death, which is the ultimate source of impurity. But concerning Israel it is written: “You who cleave to Hashem your God are all alive today” (Deuteronomy 4:4). (Likutay Halachos, Laws of Damages 4:33; following Otzar HaYirah)

Segment 27
HE:
חיים כולכם היום (דברים ד', ד')

"חיים כולכם היום" — דייקא, כי צריך לחדש החיות בכל יום ויום, כאילו הוא מתחיל לחיות היום. וזהו "חיים כולכם היום" — "היום" דייקא. (ליקוטי הלכות, הלכות תפילין ה', כ"ה)

EN:
You Are All Alive Today (Deuteronomy 4:4)

“You are all alive today” (Deuteronomy 4:4)—specifically today, for one must renew one’s vitality each and every day, as though one were beginning to live today. This is “You are all alive today”—specifically “today.” (Likutay Halachos, Laws of Tefillin 5:25)

Segment 28
HE:
בין צדיק, בין בינוני, בין רשע — כל זמן ששם ישראל נקרא עליו, צריך בכל יום להתחיל מחדש וכו'. וזהו בחינת "ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום" (דברים ד', ד') — "חיים כולכם היום" דייקא, כי צריך לחדש החיות בכל יום ויום, כאילו הוא מתחיל לחיות היום. וזהו "חיים כולכם היום" — "היום" דייקא, כנ"ל. (ליקוטי הלכות, הלכות תפילין ה', כ"ה)

EN:
Whether one is a tzaddik, an intermediate person, or a wicked person—as long as the name Israel is applied to him, he must begin anew each day, and so forth. This is the aspect of “You who cleave to Hashem your God are all alive today” (Deuteronomy 4:4)—specifically “you are all alive today,” for one must renew one’s vitality each and every day, as though one were beginning to live today. This is “You are all alive today”—specifically “today,” as described above. (Likutay Halachos, Laws of Tefillin 5:25)

Segment 29
HE:
כי הוא חכמתכם ובינתכם (דברים ד', ו')

"כי הוא חכמתכם ובינתכם" (דברים ד', ו'); ואמרו רבותינו זכרונם לברכה: זה חשבון תקופות ומזלות, דהיינו לקבוע חודשים (שבת ע"ה.). דהיינו שיתמלא פגימת הלבנה ולא יהיה בה שום מיעוט, ויהיה "אור הלבנה כאור החמה" וכו' (ישעיהו ל', כ"ו). דהיינו שתתמלא ותושלם האמונה בשלמות, בלי שום פגם ומיעוט כלל, רק תהיה כאור החמה. דהיינו שיהיה חזק באמונתו, שהיא בחינת לבנה; שבמה שאין השכל משיג ומבין יהיה חזק כל כך, ויאיר בשכלו כאילו הוא רואה ומבין בשכלו ממש. שזהו עיקר שלמות האמונה: שיהיה דומה לו כאילו רואה בעיניו ממש; שזהו בחינת "אור הלבנה כאור החמה". (ליקוטי הלכות, הלכות ראש חודש ו', א')

EN:
For It Is Your Wisdom and Your Understanding (Deuteronomy 4:6)

“For it is your wisdom and your understanding” (Deuteronomy 4:6). Our Sages, of blessed memory, said: this refers to calculating the seasons and constellations—that is, determining the months (Shabbos 75a). This means that the moon’s deficiency will be filled, no diminution will remain in it, and “the light of the moon will be like the light of the sun,” and so forth (Isaiah 30:26). That is, emunah will be filled and perfected completely, without any blemish or diminution whatsoever, but will be like the light of the sun. A person will be so strong in his emunah, which is the aspect of the moon, that in matters his intellect cannot attain or understand, he will possess such strength that they will shine within his mind as though he actually saw and understood them intellectually. This is the principal perfection of emunah: it appears to him as though he actually sees with his own eyes. This is the aspect of “the light of the moon will be like the light of the sun.” (Likutay Halachos, Laws of Rosh Chodesh 6:1)

Segment 30
HE:
כה' אלקינו בכל קראנו אליו (דברים ד', ז')

"כה' אלקינו בכל קראנו אליו" (דברים ד', ז') — אליו ולא למידותיו. כי שמו הוא אחדותו ועצמותו יתברך, כביכול; ואין כוונתנו בכל העבודות וההודאות וכו' כי אם אליו יתברך לבד, למי שנעלה על הכל, אשר צמצם את עצמו וקרא את עצמו בשמות האלו ונתן לנו רשות לקרותו בהם. אף על פי שהוא מרומם ונישא מהם, אבל סוף כל סוף, כשאנו קוראין אותו בשמותיו יתברך, כוונתנו אליו לבדו יתברך.

EN:
Like Hashem Our God Whenever We Call to Him (Deuteronomy 4:7)

“Like Hashem our God whenever we call to Him” (Deuteronomy 4:7)—to Him, and not to His attributes. For His Name is His unity and His blessed essence, as it were. In all our forms of worship and thanksgiving, and so forth, our intention is directed only to Him, blessed be He—to the One exalted above everything, who constricted Himself, designated Himself by these Names, and granted us permission to call Him by them. Although He is exalted and raised above them, ultimately, when we call Him by His blessed Names, our intention is directed to Him alone, blessed be He.

Segment 31
HE:
וזה בחינת "ויברכו שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהלה" (נחמיה ט', ה'). היינו, כשאנו מברכין שם כבודו, כוונתנו למי שהוא מרומם על כל ברכה ותהלה. כי בוודאי ה' יתברך בעצמו, כביכול, מרומם ונישא מכל השמות והכינויים, ומכל הברכות וההודאות, ומכל העבודות שבעולם; רק שבאמת זה אי אפשר להשיג. רק שנתן לנו רשות לקרותו בשמותיו יתברך שמסר לנו על ידי משה רבינו עליו השלום; שכשאנו קורין אותו באלו השמות, אנו מגיעין עדיו יתברך בעצמו, כביכול. כמו ממש כשקורין איזה אדם בשמו ומדברין ממנו: שאין אנו מדברין מהשם בעצמו של האדם, רק כוונתנו בדיבורנו לזה האדם שאנו מדברים ממנו. (ליקוטי הלכות, הלכות ברכת השחר ג', ל"ד)

EN:
This is the aspect of “They shall bless Your glorious Name, which is exalted above every blessing and praise” (Nehemiah 9:5). That is, when we bless His glorious Name, our intention is directed to the One who is exalted above every blessing and praise. Hashem Himself, blessed be He, is certainly exalted and raised, as it were, above all names and appellations, all blessings and thanksgivings, and every form of worship in the world; in truth, however, this cannot be apprehended. He granted us permission to call Him by His blessed Names, which He transmitted to us through Moshe Rabbeinu, peace be upon him. When we call Him by these Names, we reach Him Himself, blessed be He, as it were. This is exactly like calling a person by name and speaking about him: we are not speaking about the person’s name itself; our intention in our speech is directed toward the person about whom we are speaking. (Likutay Halachos, Laws of the Morning Blessings 3:34)

Segment 32
HE:
רק השמר לך... פן תשכח את הדברים (דברים ד', ט')

השם יתברך מרומם ומנושא ונשגב מאד למעלה מכל העולמות ומכל המחשבות, כי לית מחשבה תפיסא ביה כלל. ואי אפשר לדעת ממנו יתברך כי אם על ידי שיבטל את עצמו לגמרי מחיזו דהאי עלמא בתכלית הביטול, ואז זוכה להיכלל בו יתברך. אך בשעה שנתבטל ונכלל באין סוף, זה אינו נקרא בשם ידיעה, כי שם הוא למעלה מכל בחינת דעת. ועיקר הידיעה הוא כשחוזר מהביטול וזוכה להמשיך תורה מאור הזריחה של הרשימה מהביטול; זה עיקר הדעת.

EN:
Only Guard Yourself… Lest You Forget the Things (Deuteronomy 4:9)

Hashem, blessed be He, is exceedingly exalted, elevated, and sublime, above all worlds and all thoughts, for no thought can grasp Him at all. Knowledge of Him, blessed be He, is possible only when a person completely nullifies himself from the appearance of this world, with ultimate self-nullification; he then merits being incorporated within Him, blessed be He. Yet while he is nullified and incorporated within the Infinite, this is not called knowledge, for there he is above every aspect of awareness. The principal knowledge comes when he returns from self-nullification and merits drawing Torah from the radiant light of the reshimu left by that self-nullification; this is the essence of awareness.

Segment 33
HE:
ועל ידי זה עיקר התגלות והשגת אלקותו יתברך לכל באי עולם. כי רוב העולם אין זוכין לבחינת הביטול הנ"ל, ואין ידיעתם כי אם על ידי התורה שממשיכין להם הצדיקי אמת מהרשימו הנ"ל. כי השגת כל הנביאים וכל החכמים, וכל התורה הקדושה שקיבלנו מפי משה רבינו עליו השלום, וכל התגלות התורה שגילו הצדיקים האמתיים שבכל דור ודור — הכל נמשך מאור התנוצצות הרשימו הזאת. משם נמשכין כל ההשגות ורוח הקודש של כל החכמים האמתיים, כי עיקר ידיעת אלקותו הוא משם, והוא עיקר התכלית של עולם הבא.

EN:
Through this comes the principal revelation and attainment of His blessed Godliness for all who enter the world. Most people do not merit the aspect of self-nullification described above; their knowledge comes only through the Torah that the true tzaddikim draw for them from that reshimu. The attainments of all the prophets and sages, the entire holy Torah we received from Moshe Rabbeinu, peace be upon him, and every revelation of Torah disclosed by the true tzaddikim in every generation—all are drawn from the sparkling light of this reshimu. From there come all the attainments and ruach hakoadesh of every true sage, for the principal knowledge of His Godliness comes from there, and this is the principal ultimate purpose of the World to Come.

Segment 34
HE:
ועיקר הוא הזכרון, כמו שכתוב: "רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך... יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחורב" וכו' (דברים ד', ט'–י'). כי מחמת שאור השגת אלקותו גבוה ונשגב ונעלה מאד, ולית מחשבה תפיסא ביה כלל כי אם למעלה מהמחשבה, בבחינת תכלית הביטול — שם זוכין שיאיר ויזריח לו אור האין סוף כפי מה שזוכה, אשרי לו. על כן, בעת שחוזר מהביטול, צריך לשמור את הזכרון מאד; דהיינו שיקדש כלי מוחו כדי שיהיו כלים ראויים לקבל אור הזריחה של הרשימה, כדי שיקבל תורה משם, שעל ידי זה עיקר השגת אלקותו כנ"ל.

EN:
The principal matter is memory, as it is written: “Only guard yourself and guard your soul exceedingly, lest you forget the things your eyes saw… the day you stood before Hashem your God at Chorev,” and so forth (Deuteronomy 4:9–10). Because the light of attaining His Godliness is exceedingly high, sublime, and exalted—and no thought can grasp Him except above thought, in the aspect of ultimate self-nullification—there a person merits that the light of the Infinite shine and radiate for him according to what he merits; fortunate is he. Therefore, when he returns from self-nullification, he must guard memory most carefully. That is, he must sanctify the vessels of his mind so that they become fit vessels to receive the radiant light of the reshimu, enabling him to receive Torah from there; through this comes the principal attainment of His Godliness, as described above.

Segment 35
HE:
כי מגודל עוצם האור אינו יכול להיכנס לתוך הכלים אם אינם ראויים לכך, ואז חס ושלום נשכח ממנו האור הגדול הזה. וזה בחינת "פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך" (דברים ד', ט'): כי אף על פי שבשעת הביטול ראה בעיניו מה שראה, אף על פי כן אחר כך בקל יכול לשכוח מה שראה בעיניו בעצמו. ועל כן הזהיר הכתוב על זה מאד לשמור את הזכרון; דהיינו שיקדש כלי מוחו ודעתו כדי שיוכל לקבל תורה על ידי אור הרשימו, כדי שיזכור היטב אור הזריחה והתנוצצות הביטול, שעל ידי זה עיקר השגות אלקותו יתברך כנ"ל. (ליקוטי הלכות, הלכות תפילת ערבית ד', ה'; על פי אוצר היראה, השגת אלקות, י"ד)

EN:
Because of the tremendous intensity of the light, it cannot enter the vessels unless they are fit for it; then, God forbid, this great light is forgotten by him. This is the aspect of “lest you forget the things your eyes saw” (Deuteronomy 4:9). Although during self-nullification he saw with his eyes what he saw, afterward he can nevertheless easily forget what he himself saw with his own eyes. Scripture therefore warns emphatically that memory must be guarded. He must sanctify the vessels of his mind and awareness so that he can receive Torah through the light of the reshimu, and thereby remember well the radiant and sparkling light of self-nullification; through this comes the principal attainment of His blessed Godliness, as described above. (Likutay Halachos, Laws of the Evening Prayer 4:5; following Otzar HaYirah, “Attainment of Godliness,” 14)

Segment 36
HE:
פן תשכח את הדברים... והודעתם לבניך ולבני בניך (דברים ד', ט')

כלל התורה והמצוות הוא בחינת זכרון, לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי. כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, כי אם בעולם הבא שכולו טוב וכולו ארוך. וגם כי על ידי זה עיקר קיום התורה והמצוות: כי כשזוכין לשמור את הזכרון היטב, לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי, אזי בוודאי לא יהיה לבו כרוך אחר תאוות, ובוודאי יעסוק רק בתורה ומצוות כל ימיו. ועל כן הזהירה התורה מאד לבל נשכח את כל דברי התורה הזאת, כי העיקר הוא הזכרון הנ"ל, שעל ידו עיקר קיום התורה.

EN:
Lest You Forget the Things… Make Them Known to Your Children and Grandchildren (Deuteronomy 4:9)

The totality of the Torah and mitzvoas is an aspect of memory: attaching one’s thought to the World to Come. For the reward of a mitzvah is not present in this world, but in the World to Come, which is entirely good and entirely enduring. This is also the principal means of sustaining the Torah and mitzvoas. When a person merits guarding memory well and attaching his thought to the World to Come, his heart will certainly not be bound after desires, and he will certainly occupy himself only with Torah and mitzvoas throughout his life. The Torah therefore warned most emphatically that we must not forget any of the words of this Torah, for the principal matter is the memory described above, through which the Torah is principally sustained.

Segment 37
HE:
ועל כן צריכין ללמד תורה ביותר עם בניו הזכרים דייקא, כי בנים זכרים הם בחינת הזכרון הנ"ל. כי על שם זה נקרא זכר, כי על ידו נשאר זכר האב לדורות. ולזה זוכין על ידי ששומרין את הזכרון הנ"ל היטב, שזוכרין ומדבקין מחשבתו היטב בעלמא דאתי, שהוא עולם הנצחי וקיים לעד, ומכניעין כוח המדמה, שהוא בחינת תאוות הבהמיות. והעיקר על ידי קדושת הזיווג ותיקון הברית; על ידי זה זוכין לבנים זכרים. ואז מחויב האב ללמד תורה עם בניו הזכרים, בכדי להכניע המדמה גם אצלם ולהכניס בהם באמת הזכרון דקדושה, לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי, שזה כלל התורה כנ"ל.

EN:
One must therefore be especially diligent in teaching Torah to one’s sons specifically, for sons are an aspect of the memory described above. This is why a male is called zachar, for through him the father’s zecher—his remembrance—remains for generations. One merits this by guarding that memory well: remembering and firmly attaching one’s thought to the World to Come, which is the eternal world and endures forever, and subduing the imaginative faculty, which is an aspect of animalistic desires. This is accomplished principally through the holiness of marital union and rectification of the covenant; through this one merits sons. The father is then obligated to teach Torah to his sons, in order to subdue the imaginative faculty within them as well and truly instill sacred memory within them—attaching their thought to the World to Come, which is the totality of the Torah, as described above.

Segment 38
HE:
ומחמת שצריכין לברר הזכרון הנ"ל, שהוא בחינת בן זכר, בבירור אחר בירור — היינו כי בתחילה צריכין לשמור את עצמו מבחינת רע עין, ואחר כך צריכין לבררו עוד יותר ולהכניע גם המדמה שפוגם בעיניים, שעל ידי זה נפגם הזכרון הנ"ל — זה בחינת מה שרק אצל יעקב אבינו עליו השלום היתה מיטתו שלמה. כי מתחילה היו צריכין לברר הזכרון, בחינת הולדת בנים זכרים דקדושה, מבחינת קליפת עשו וישמעאל. נמצא שהבירור הזה בשלמות הוא בבחינת האב והבן ובן הבן, שהם בחינת שלושת האבות; שהם זכו בשלמות לברר הזכרון הנ"ל, עד שזכו שנשאר זכרם דקדושה לדורות עולם, כמו שנאמר: "וזכרתי את בריתי יעקב" וכו' (ויקרא כ"ו, מ"ב). והכל על ידי קדושת המיטה השלמה שהעמיד יעקב.

EN:
The memory described above, which is the aspect of a son, must be refined through refinement after refinement. First one must guard oneself from the aspect of the evil eye; afterward it must be refined still further by subduing the imaginative faculty, which blemishes the eyes and thereby impairs this memory. This is the aspect of the fact that only Yaakov Avinu, peace be upon him, had a complete bed—all his children were righteous. At first, memory, the aspect of bearing holy sons, had to be refined from the aspect of the klipa of Esav and Yishmael. The complete refinement is therefore found in the aspect of the father, son, and grandson, corresponding to the three Patriarchs. They merited refining this memory completely, until their sacred remembrance remained for all generations, as it is said, “I shall remember My covenant with Yaakov,” and so forth (Leviticus 26:42). All this came through the holiness of the complete bed established by Yaakov.

Segment 39
HE:
ועל כן מחויב האב ללמד תורה עם בנו ועם בן בנו, בכדי לברר הזכרון בשלמות, שזה כלל התורה. וזה שכתוב: "השמר לך פן תשכח" וכו', "והודעתם לבניך ולבני בניך" וכו' (דברים ד', ט'); כי עיקר ההודעה לבנו ולבן בנו הוא רק בשביל לשמור את הזכרון היטב. וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: כל שהוא תלמיד חכם, ובנו ובן בנו, שוב אין התורה פוסקת מזרעו (בבא מציעא פ"ה.). כי עיקר בירור הזכרון, שהוא כלל קיום התורה, הוא על ידי בחינת לימוד התורה עם בנו ובן בנו כנ"ל. וזה שפירשו התוספות שדייקא כשרואין זה את זה, כי עיקר בירור הזכרון הנ"ל תלוי בתיקון העיניים כנ"ל, וכמבואר בפנים. (ליקוטי הלכות, הלכות מלמדים ותלמוד תורה ג'; על פי אוצר היראה, תלמוד תורה וקריאת התורה, נ"ב)

EN:
A father is therefore obligated to study Torah with his son and grandson, in order to refine memory completely, which is the totality of the Torah. This is what is written: “Guard yourself, lest you forget,” and so forth; “and make them known to your children and your children’s children,” and so forth (Deuteronomy 4:9). The principal purpose of making them known to one’s son and grandson is to guard memory well. Thus our Sages, of blessed memory, said: when a person is a Torah scholar, and his son and grandson are likewise Torah scholars, Torah will no longer cease from his descendants (Bava Metzia 85a). The principal refinement of memory, which is the totality of sustaining the Torah, comes through studying Torah with one’s son and grandson, as described above. This is why Tosafos explain that this applies specifically when they see one another, for the principal refinement of this memory depends upon rectification of the eyes, as described above and explained within the teaching. (Likutay Halachos, Laws of Teachers and Torah Study 3; following Otzar HaYirah, “Torah Study and Torah Reading,” 52)

Segment 40
HE:
והודעתם לבניך ולבני בניך (דברים ד', ט')

שורש התורה נמשך מבחינת עתיק יומין, בחינת זקן, בחינת אבוה דאבא. ואחר כך צריכין להמשיך בחינת לבושין, שהם בחינת כלים וצמצומים לקבל המוחין בתוכן; שזה בחינת הלבושין שממשיך האב לבנו, כמבואר במקום אחר. ועל כן מסוגל ביותר שהבן יקבל תורתו וחכמתו מאביו ומאבי אביו, והם מחויבים בזה ביותר, כמו שנאמר: "והודעתם לבניך ולבני בניך" (דברים ד', ט'). ועל כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה: כל שהוא תלמיד חכם, ובנו ובן בנו, שוב אין התורה פוסקת מזרעו (בבא מציעא פ"ה.); כי כך דרך המשכת והשתלשלות התורה משורשה, שהוא בבחינת עתיק, עד בן הבן כנ"ל. ועל כן כל בחינת התורה משולשת, בבחינת "אוריין תליתאי", כמאמר רבותינו זכרונם לברכה (שבת פ"ח.). (ליקוטי הלכות, הלכות מלמדים ותלמוד תורה א'; על פי אוצר היראה, תלמוד תורה וקריאת התורה, נ')

EN:
Make Them Known to Your Children and Your Children’s Children (Deuteronomy 4:9)

The root of the Torah is drawn from the aspect of Atik Yomin, the Ancient of Days; the aspect of the elder; and the aspect of avoha d’abba, the father of the father. Afterward, the aspect of garments must be drawn forth. These are the aspect of vessels and constrictions that receive the mochin within them; this is the aspect of the garments that a father draws forth for his son, as explained elsewhere. A son is therefore especially suited to receive his Torah and wisdom from his father and grandfather, and they bear a particular obligation in this respect, as it is said: “Make them known to your children and your children’s children” (Deuteronomy 4:9). Our Sages, of blessed memory, therefore said: when a person is a Torah scholar, and his son and grandson are likewise Torah scholars, Torah will no longer cease from his descendants (Bava Metzia 85a). For this is the manner in which Torah is drawn and progressively transmitted from its root, which is in the aspect of Atik, down to the grandson, as described above. Every aspect of Torah is therefore threefold, the aspect of oryan telisa’i, “a threefold Torah,” as our Sages, of blessed memory, taught (Shabbos 88a). (Likutay Halachos, Laws of Teachers and Torah Study 1; following Otzar HaYirah, “Torah Study and Torah Reading,” 50)

Segment 41
HE:
אשר חלק ה' אלקיך אותם לכל העמים (דברים ד', י"ט)

נאמר בעבודה זרה: "אשר חלק להם" (דברים ד', י"ט), כי העבודה זרה נמשכת מחלקם ושורשם; כי חלקם ושורשם הוא גשמיות העשייה, שמשם אחיזת העבודה זרה. ובזה אפשר להבין מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על הפסוק "אשר חלק להם". שהוקשה להם: וכי חלק להם ה' יתברך אותם שיעבדו אותם, והלא גם הם מוזהרין שלא לעבוד עבודה זרה?! ועל כן פירשו רבותינו זכרונם לברכה: "אשר חלק להם" — להאיר להם (עבודה זרה נ"ה.). ולכאורה קשה להבין פירושם: וכי להם לבדם ניתנו להאיר? הלא גם אנו צריכין השמש והירח וכו' להאיר לנו; ואדרבה, כל העולם ומלואו לא נברא אלא בשבילנו?!

EN:
Which Hashem Your God Apportioned to All the Peoples (Deuteronomy 4:19)

Concerning idolatry it is written, “which He apportioned to them” (Deuteronomy 4:19), for idolatry is drawn from their portion and root. Their portion and root lie in the physicality of action, from which idolatry derives its hold. This enables us to understand what our Sages, of blessed memory, taught concerning the verse “which He apportioned to them.” They asked: Did Hashem, blessed be He, apportion these beings to them so that they should worship them? Are they not also warned against worshipping idols? Our Sages therefore interpreted “which He apportioned to them” to mean “to give light to them” (Avodah Zarah 55a). At first sight, however, their interpretation is difficult: were these beings given to illuminate them alone? Do we not also need the sun and moon, and so forth, to illuminate us? On the contrary, was not the entire world and all it contains created only for us?

Segment 42
HE:
אך באמת, מחמת שעיקר אחיזת העכו"ם הוא רק מגשמיות העולם, אשר משם אחיזת העבודה זרה, על כן נקראת העבודה זרה "חלקם"; כי משם חלקם ושורשם, מבחינת גשמיות אשר משם אחיזת העבודה זרה. וזהו "אשר חלק להם" — להאיר להם: כי גשמיות ההארה של כל צבא השמים בוודאי לא ניתנה לחלקנו כלל, כי אם לחלקם לבד. כי חלקנו הוא רק ה' יתברך לבד, כמו שכתוב: "כי חלק ה' עמו" (דברים ל"ב, ט'); וכמו שכתוב: "ה' מנת חלקי וכוסי" וכו' (תהלים ט"ז, ה'); "חלקי ה' אמרה נפשי" וכו' (איכה ג', כ"ד).

EN:
In truth, however, since the nations’ principal hold is only upon the physicality of the world, from which idolatry derives its hold, idolatry is therefore called “their portion.” Their portion and root come from the aspect of physicality, from which idolatry derives its hold. This is “which He apportioned to them”—to give light to them: the physical aspect of the illumination of all the hosts of heaven was certainly not given as our portion at all, but as theirs alone. For our portion is only Hashem, blessed be He, as it is written, “For Hashem’s portion is His people” (Deuteronomy 32:9); “Hashem is the portion of my share and my cup,” and so forth (Psalms 16:5); and “Hashem is my portion, says my soul,” and so forth (Lamentations 3:24).

Segment 43
HE:
ואפילו בכל הדברים הגשמיים אנו צריכים להתדבק בה' יתברך, להעלות מקור חיותם לה' יתברך לבד. כי אין לנו חלק בגשמיות של שום דבר, כי אם ברוחניותו וחיותו לבד. ומחמת זה אנו רחוקים לגמרי מהעבודה זרה, שהיא נאחזת בגשמיות ופסולת העשייה לבד. ועל כן נאמר בישראל: "אלהים לא ידעום ולא חלק להם" (דברים כ"ט, כ"ה), כי בוודאי אין לנו שום חלק כלל בעבודה זרה, שהיא נאחזת בגשמיות החומר לבד; כי ישראל הם בחינת נפש, בחינת רוחניות לבד, אבל עכו"ם אחיזתם בגשמיות העולם. (ליקוטי הלכות, הלכות עבודת אלילים ב', ו')

EN:
Even in all physical things, we must cleave to Hashem, blessed be He, and elevate the source of their vitality to Hashem alone. We have no portion in the physicality of anything, but only in its spirituality and vitality. For this reason we are altogether distant from idolatry, which takes hold only in physicality and the refuse of action. Concerning Israel it is therefore said, “gods they had not known and He had not apportioned to them” (Deuteronomy 29:25). We certainly have no portion whatsoever in idolatry, which takes hold only in material physicality; for Israel is an aspect of soul, an aspect of spirituality alone, whereas the nations’ hold lies in the physicality of the world. (Likutay Halachos, Laws of Idolatry 2:6)

Segment 44
HE:
ישראל בשורשם הם בבחינת למעלה מהזמן, בחינת "אין מזל לישראל" (שבת קנ"ו.). כי כל סדר הזמנים הם על ידי הכוכבים והמזלות, וישראל הם למעלה מהכוכבים ומזלות, למעלה מהזמן. בבחינת הנאמר באברהם: "הבט נא השמימה" וכו', "כה יהיה זרעך" (בראשית ט"ו, ה'); ודרשו רבותינו זכרונם לברכה שהגביהו למעלה מהכוכבים (בראשית רבה מ"ד, י"ב). וזה "ויאמר לו כה יהיה זרעך" — שישראל הבאים מזרעו יהיו מבחינה זו, מבחינת למעלה מהכוכבים ומזלות, למעלה מהזמן. אבל העכו"ם, אומות העולם, הם תחת הזמן, כי הם משוקעים בכל התאוות והבלי עולם הזה, שכולם הם תחת הזמן.

EN:
At their root, Israel is of the aspect that transcends time, the aspect of “Israel is not subject to mazal” (Shabbos 156a). The entire order of time is governed through the stars and constellations, whereas Israel is above the stars and constellations, above time. This is the aspect of what was said to Avraham: “Look, please, toward the heavens,” and so forth; “So shall your offspring be” (Genesis 15:5). Our Sages, of blessed memory, expounded that He raised Avraham above the stars (Bereishis Rabbah 44:12). This is “He said to him, ‘So shall your offspring be’”: Israel, who descend from him, will partake of this aspect—above the stars and constellations, above time. The nations of the world, however, are beneath time, for they are immersed in all the desires and vanities of this world, all of which lie beneath time.

Segment 45
HE:
וזה בחינת מה שנאמר על השמש והירח והכוכבים: "אשר חלק ה' אלקיך אותם לכל העמים" (דברים ד', י"ט). ופירשו רבותינו זכרונם לברכה: "אשר חלק להם" — להאיר להם (עבודה זרה נ"ה.). ולכאורה הדבר תמוה: וכי להם לבדם הם מאירים ולא לנו? הלא אדרבה, עיקר הארתם הוא בשביל ישראל, כי כל מעשה בראשית לא נבראו ולא מתקיימין אלא בשביל ישראל, כידוע.

EN:
This is the aspect of what is said concerning the sun, moon, and stars: “which Hashem your God apportioned to all the peoples” (Deuteronomy 4:19). Our Sages, of blessed memory, interpreted “which He apportioned to them” as “to give light to them” (Avodah Zarah 55a). At first sight this is astonishing: do they give light only to the nations and not to us? On the contrary, the principal purpose of their illumination is Israel, for all the works of Creation were neither created nor continue to exist except for Israel, as is known.

Segment 46
HE:
אך באמת ישראל הם למעלה מהזמן, למעלה מהכוכבים ומזלות; וכל האור הנמשך לנו על ידי השמש והירח והכוכבים אין אנו מקבלים מהם בעצמם, חלילה. כי אנו יודעים האמת שאין להם שום אור בעצמן; רק כל כוחם להאיר הם מקבלים ממה שלמעלה, ועליון מעליון, עד שמקבלים כולם מאור השם יתברך, שהוא אור כל האורות, שמאיר בחמה ולבנה וכו'. ועל כן אנו מברכין בכל יום להשם יתברך שברא מאורות אלו ונתן בהם כוח להאיר על הארץ, והכל בשבילנו.

EN:
In truth, however, Israel is above time, above the stars and constellations. We do not receive any of the light drawn to us through the sun, moon, and stars from those bodies themselves, God forbid. We know the truth: they possess no light of their own. They receive all their power to illuminate from that which is above them, one higher level from another, until they all receive from the light of Hashem, blessed be He—the Light of all lights—who shines within the sun and moon, and so forth. We therefore bless Hashem each day for creating these luminaries and giving them the power to illuminate the earth; and all this is for our sake.

Segment 47
HE:
אבל החמה והלבנה בעצמם אין להם שום אור כלל; רק אדרבה, אנחנו בני ישראל מאירין בהם. כי על ידי שאנו מברכין בכל יום על בריאת המאורות, על ידי זה אנו נותנין בהם כוח להאיר על הארץ. כי הכל נברא ומתקיים ומתנהג רק על ידי ישראל, שעובדין את השם יתברך בכל דבר ומשבחין אותו יתברך; שעל ידי זה הם מקשרין כל דבר לשורשו, שמשם נמשך כוחו המיוחד לו. כמו המאורות: שעל ידי שאנו מברכין להשם יתברך על בריאתם, על ידי זה הם מתקשרים לשורשם, לשורש אור העליון של חמה ולבנה וכוכבים, ועל ידי זה הם מאירים. כי אנו מקשרין כל הזמן, שמתנהג על ידי חמה ולבנה וכוכבים, לשורשו העליון שהוא למעלה מהזמן, ששם שורש הכל. נמצא שאנו למעלה מהמזל, למעלה מכל הכוכבים ומזלות כנ"ל.

EN:
The sun and moon themselves possess no light whatsoever. On the contrary, we, the Children of Israel, illuminate within them. By blessing each day over the creation of the luminaries, we thereby give them the power to illuminate the earth. Everything is created, sustained, and governed only through Israel, who serve Hashem, blessed be He, through everything and praise Him. They thereby connect each thing to its root, from which its particular power is drawn. So it is with the luminaries: by blessing Hashem for their creation, we connect them to their root, the root of the supernal light of the sun, moon, and stars; through this they shine. We connect all time, which is governed through the sun, moon, and stars, to its supernal root above time, where the root of everything is found. It follows that we are above mazal, above all the stars and constellations, as described above.

Segment 48
HE:
אבל העכו"ם והרשעים, שרודפים אחר הבלי העולם הזה שהם תחת הזמן, עליהם נאמר: "ואת פועל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו" (ישעיהו ה', י"ב). ודרשו רבותינו זכרונם לברכה שאינם מברכין "יוצר המאורות" בשחרית ו"מעריב ערבים" ערבית. על כן הם תחת הכוכבים, והכוכבים מאירים בהם ולא הם בהכוכבים. ועל כן נאמר בהם "אשר חלק להם" — "חלק" דייקא, כי אצלם חלק ומובדל ומופרש אור הכוכבים משורשו העליון, מבחינת למעלה מהזמן. אבל ישראל הם בהפך מזה, כי הם מקשרים כל המאורות לשורשם, ועל ידי זה הם מאירין בכל המאורות. כי כל הכוח של כל המאורות להאיר על הארץ הוא על ידי ישראל שמברכין להשם יתברך על המאורות, שבשביל זה נברא ומתקיים הכל כנ"ל. (ליקוטי הלכות, הלכות מילה ד', ט"ז; על פי אוצר היראה, אור וחושך, ל"ו)

EN:
But the nations and the wicked, who pursue the vanities of this world that lie beneath time, are described by the verse: “They do not regard the work of Hashem, nor have they seen the work of His hands” (Isaiah 5:12). Our Sages, of blessed memory, expounded that they do not recite the blessing “Who forms the luminaries” in the morning or “Who brings on evenings” at night. They are therefore beneath the stars: the stars shine upon them, whereas they do not illuminate within the stars. Concerning them it is therefore said, “which He apportioned to them”—specifically chelek, a separated portion—for with them the light of the stars is divided, severed, and separated from its supernal root, the aspect above time. Israel is the reverse: they connect all the luminaries to their root and thereby illuminate within all the luminaries. The entire power of all the luminaries to illuminate the earth comes through Israel blessing Hashem for the luminaries; for this purpose everything was created and continues to exist, as described above. (Likutay Halachos, Laws of Circumcision 4:16; following Otzar HaYirah, “Light and Darkness,” 36)

Segment 49
HE:
אש אכלה הוא... ודבריו שמעת מתוך האש (דברים ד', כ"ד, ל"ו)

גדר האדם הוא מדבר, והוא כנגד יסוד האש, כידוע. כי אף על פי שכל יסוד כלול מכל הארבעה יסודות, אף על פי כן האדם המדבר הוא מבחינת יסוד האש שבאש שבארבעה יסודות, כמובא. ובזה עיקר בחירת האדם, שנברא רק בשביל זה: היינו לסור מהאש הרע והטמא שבוער לכל התאוות, רחמנא לצלן, ולזכות להכיר ולידע את השם יתברך, שהוא בחינת "אש אכלה" (דברים ד', כ"ד).

EN:
He Is a Consuming Fire… You Heard His Words from Within the Fire (Deuteronomy 4:24, 36)

The defining characteristic of the human being is speech, and it corresponds to the element of fire, as is known. Although every element contains all four elements, the speaking human being nevertheless derives from the aspect of the fire within the fire of the four elements, as is taught. In this lies the principal arena of human free choice, for which man alone was created: to turn away from the evil and impure fire that burns toward all desires, may the Merciful One save us, and to merit recognizing and knowing Hashem, blessed be He, who is of the aspect of “a consuming fire” (Deuteronomy 4:24).

Segment 50
HE:
אך גם בענין ההתקרבות להשם יתברך צריכין להיזהר מאד, שלא יבער האש דקדושה שבלבו חוץ מהמידה. שזה בחינת אזהרת "פן יהרסו" (שמות י"ט, כ"א), שהוזהרו ישראל בשעת מתן תורה. כי תכף כשרוצין להתקרב באמת להשם יתברך, צריכין להיזהר מאד מהריסה, שלא ידחק את השעה חס ושלום. כי רוב ההרפתקאות והנפילות וההתרחקות של רוב בני אדם הוא רק על ידי זה.

EN:
Yet even in the matter of drawing near to Hashem, blessed be He, one must exercise great care that the holy fire in one’s heart not burn beyond its proper measure. This is the aspect of the warning “lest they break through” (Exodus 19:21), with which Israel was warned at the Giving of the Torah. As soon as people truly desire to draw near to Hashem, blessed be He, they must be exceedingly careful not to break through and not to force the hour, God forbid. Most ordeals, falls, and estrangement experienced by most people arise solely through this.

Segment 51
HE:
כי זה ידוע, כי הכל חפצים ליראה את שמך; ואפילו הגרוע שבגרועים בוודאי חפץ ומשתוקק הרבה לשוב להשם יתברך. רק עיקר העיכוב מחמת שכל אחד היה מרוצה מאד לחטוף כל הטוב בפעם אחת, וליכנס ולהתקרב אל הקדושה בתכלית השלמות תכף בפעם אחת ובשעה ראשונה. ומחמת שבאמת צריכין להמתין הרבה, ולהרבות בתפילה ותחנונים, ולהתחזק עצמו מאד מאד בכל מה שעובר עליו, ולצפות הרבה לישועת השם עד שיזכה להתקרב להשם יתברך בשלמות — על ידי זה רבים לא יכלו לעמוד בניסיון זה, ומתרשלים מלפקח על חייהם הנצחיים, עד שמתרחקים לגמרי כמו שמתרחקים, רחמנא לצלן.

EN:
It is known that everyone desires to fear Your Name. Even the lowest of the low certainly desires and yearns greatly to return to Hashem, blessed be He. The principal impediment is that everyone would very much prefer to seize all goodness at once and immediately enter and draw near to holiness in complete perfection, all at once and in the very first hour. In truth, however, one must wait a long time, multiply prayer and supplication, strengthen oneself exceedingly through everything that passes over him, and look expectantly for Hashem’s salvation until he merits drawing near to Hashem in perfection. Because of this, many have been unable to withstand this trial. They become negligent in attending to their eternal lives, until they drift as far away as they do, may the Merciful One save us.

Segment 52
HE:
ובשביל זה צריכין להיזהר מאד להשתדל להתקרב אל צדיקי אמת. כי זה עסק של צדיקי אמת: להלהיב לב בני ישראל, שיתלהבו להשם יתברך ברשפי שלהבת־יה ובהשתוקקות גדול מאד; אבל נזהרים מאד מבחינת רוח סערה, שלא יבעיר האש יותר מדי בבחינת הריסה, חס ושלום, וכמבואר במקום אחר. כי צריכין להיזהר מאד מבחינת דוחק את השעה אפילו בענין ההתקרבות אל הקדושה. כי אף על פי שבאמת בוודאי צריכין לזרז ולמהר מאד מאד להימלט על נפשו, ובפרט מי שכבר נכשל ונלכד במה שנלכד, רחמנא לצלן, אף על פי כן אי אפשר לדחוק את השעה.

EN:
For this reason one must be exceedingly careful to strive to draw near to the true tzaddikim. This is the work of the true tzaddikim: to ignite the hearts of the Children of Israel so that they blaze toward Hashem, blessed be He, with flashes of a Divine flame and exceedingly great yearning. Yet they are most careful concerning the aspect of a storm wind, lest the fire burn excessively in the aspect of breaking through, God forbid, as explained elsewhere. One must be exceedingly cautious not to force the hour even when drawing near to holiness. Although one certainly must urge and hasten himself exceedingly to save his soul—especially one who has already stumbled and become caught in whatever has ensnared him, may the Merciful One save us—he nevertheless cannot force the hour.

Segment 53
HE:
וצריכין להמתין ולהמתין, עד "ישקיף וירא ה' משמים" (איכה ג', נ'), ולהרבות בתפילה ותחנונים לפניו יתברך. וגם בזה אסור לדחוק את השעה, שיתמלא בקשתו תכף; רק בבחינת "קוה אל ה', חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה'" (תהלים כ"ז, י"ד). וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: אם לא נתקבלה תפילתך, חזור והתפלל (ברכות ל"ב:). וירבה עוד להתפלל ולשפוך שיחו לפניו יתברך.

EN:
One must wait and wait, until “Hashem looks down and sees from heaven” (Lamentations 3:50), while multiplying prayer and supplication before Him, blessed be He. Even here one may not force the hour and demand that his request be fulfilled immediately. Rather, one must fulfill the aspect of “Hope in Hashem; be strong, and let your heart take courage; and hope in Hashem” (Psalms 27:14). As our Sages, of blessed memory, taught: if your prayer was not accepted, return and pray again (Berachos 32b). He must continue to multiply prayer and pour out his speech before Him, blessed be He.

Segment 54
HE:
וגם בענין השיחה והתפילה בעצמה אי אפשר לדחוק את השעה: שתכף יתחיל לדבר דיבורים חמים כגחלי אש בהתעוררות גדול להשם יתברך, ואם לאו יתרשל לגמרי, חס ושלום, גם מתפילה ותחנונים, כמצוי ברוב בני אדם. רק אפילו אם אין לו לעת עתה שום דיבורים ושום התעוררות כלל, יעמוד לפני השם יתברך כדל וכרש, "כאלם לא יפתח פיו" (תהלים ל"ח, י"ד). רק יצפה וישתוקק ויתגעגע שישפיע לו דיבורים מן השמים, שיזכה לפרש שיחתו היטב לפני השם יתברך. ואז דייקא, על ידי ההמתנה והשתיקה והייחול, זוכה אחר כך לדבר לפני השם יתברך דיבורים חמים כגחלי אש, בהתעוררות גדול דקדושה. שזה בחינת חשמ"ל שבמרכבה הקדושה. (עיין התבודדות, אות מ"ז)

EN:
Nor may one force the hour in the practice of personal speech and prayer itself, expecting immediately to begin speaking words hot as fiery coals, with great arousal toward Hashem, blessed be He, and otherwise becoming altogether negligent, God forbid, even in prayer and supplication—as commonly occurs among most people. Even if for the present he has no words and no arousal whatsoever, he should stand before Hashem, blessed be He, as one poor and destitute, “like a mute person who does not open his mouth” (Psalms 38:14). He should look expectantly, yearn, and long for words to be bestowed upon him from heaven, so that he merits properly expressing his personal prayer before Hashem. Specifically through this waiting, silence, and hopeful anticipation, he afterward merits speaking before Hashem words hot as fiery coals, with great holy arousal. This is the aspect of chashmal within the holy chariot. (See Hisbodedus, section 47)

Segment 55
HE:
כי כל אדם צריך להמשיך על עצמו קדושת המרכבה, כי צריך לעשות עצמו מרכבה לשכינה. ואי אפשר ליכנס לפנימיות קדושת המרכבה אלא אם כן עוברין תחילה דרך שלוש קליפות טמאות לגמרי, שהם "רוח סערה וענן גדול ואש מתלקחת" (יחזקאל א', ד'). והרוח סערה מלהיב האש המתלקחת, שהוא בחינת האש הבוער לכל התאוות, רחמנא לצלן; והענן הגדול מחשיך מלראות שורש אור האש דקדושה. ואחר כך צריכין לעבור דרך בחינת נוגה, שהוא מעורב טוב ורע, בחינת "ונגה לו סביב" (שם).

EN:
Every person must draw the holiness of the chariot upon himself, for he must make himself a chariot for the Shechinah. One cannot enter the inner holiness of the chariot without first passing through three entirely impure klipoas: “a storm wind, a great cloud, and a flashing fire” (Ezekiel 1:4). The storm wind fans the flashing fire, which is the aspect of the fire that burns toward all desires, may the Merciful One save us; and the great cloud darkens one’s vision so that he cannot see the root of the light of holy fire. Afterward one must pass through the aspect of noagah, which is intermixed good and evil, the aspect of “with a radiance surrounding it” (ibid.).

Segment 56
HE:
ועל כן צריכין להמשיך על עצמו אור החשמ"ל, שמשם התחלת המרכבה דקדושה, בבחינת "ומתוכה כעין החשמל" (יחזקאל א', ד'). ועיקר המשכת קדושת החשמ"ל הוא על ידי הבחינה הנ"ל, כמבואר בפנים. ואז זוכין להתקרב אל האש דקדושה, שהוא בחינת קדושת המרכבה, שהיא בחינת אש, כמו שכתוב: "כמראה אש... היא מתהלכת בין החיות" (יחזקאל א', י"ג), ששם התגלות אלקותו יתברך, בחינת "כי ה' אלקיך אש אכלה הוא" (דברים ד', כ"ד). ועל ידי זה שורפין ומכלין האש דסטרא אחרא, בבחינת "כי מהאש יצאו והאש תאכלם" (יחזקאל ט"ו, ז'), וזוכין לבחינת קבלת התורה בשלמות, בבחינת "ודבריו שמענו מתוך האש" (דברים ד', ל"ו). (ליקוטי הלכות, הלכות גזילה ה', כ"ב–כ"ה, כ"ח; ובראשי פרקים על פי אוצר היראה, יראה ועבודה, קס"ו)

EN:
One must therefore draw upon himself the light of chashmal, from which the holy chariot begins, in the aspect of “and from its midst, something like the appearance of chashmal” (Ezekiel 1:4). The holiness of chashmal is principally drawn through the aspect described above, as explained within the teaching. One then merits drawing near to the holy fire, which is the aspect of the holiness of the chariot. The chariot is an aspect of fire, as it is written, “Like the appearance of fire… it moved among the living beings” (Ezekiel 1:13). There His blessed Godliness is revealed, the aspect of “For Hashem your God is a consuming fire” (Deuteronomy 4:24). Through this, the fire of the sitra achara is burned and consumed, in the aspect of “They emerged from the fire, and the fire shall consume them” (Ezekiel 15:7). One then merits receiving the Torah in perfection, in the aspect of “and you heard His words from within the fire” (Deuteronomy 4:36). (Likutay Halachos, Laws of Robbery 5:22–25, 28; introductory outline following Otzar HaYirah, “Fear and Divine Service,” 166)

Segment 57
HE:
ובקשתם משם את ה' אלקיך ומצאת (דברים ד', כ"ט)

"ובקשתם משם את ה' אלקיך ומצאת" (דברים ד', כ"ט) — "משם" דייקא, ממקום שאתם שם ומכל מה שעובר עליך. שצריך כל אדם להיזהר מאד מאד שלא להרהר אחר משפטיו יתברך, רק לידע ולהאמין תמיד כי צדיק ה' וישרים משפטיו, וכל מה שעובר עליו הכל לטובתו. כי מי שמהרהר, חס ושלום, איזה הרהור על משפטיו יתברך, זה עיקר פגם המשפט.

EN:
From There You Shall Seek Hashem Your God, and You Shall Find Him (Deuteronomy 4:29)

“From there you shall seek Hashem your God, and you shall find Him” (Deuteronomy 4:29)—specifically “from there”: from the place where you are and from everything that passes over you. Every person must be exceedingly careful not to question His blessed judgments, but always to know and believe that Hashem is righteous and His judgments are upright, and that everything passing over him is entirely for his benefit. If a person entertains any question, God forbid, concerning His blessed judgments, this is the principal blemish of judgment.

Segment 58
HE:
כי זה ידוע שהכל נברא בשביל האדם הבעל בחירה, ועיקר הבחירה הוא בשביל המשפט; היינו כדי שהאדם יקבל שכרו במשפט ולא יאכל לעתיד בחינם נהמא דכיסופא. אבל משפט השם יתברך עמוק עמוק מאד מאד, כי הוא יתברך אוהב צדקה ומשפט. כי על פי דין ומשפט לא היה אפשר להעולם להתקיים, על כן הקדים מידת הרחמים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. אבל אף על פי כן, בלי משפט כלל אי אפשר להתקיים העולם שנברא בשביל הבחירה, שכל העולמות תלויים בזה.

EN:
It is known that everything was created for the human being who possesses free choice, and free choice exists principally for the sake of judgment: so that a person will receive his reward justly and will not in the future eat unearned “bread of shame.” Yet the judgment of Hashem, blessed be He, is exceedingly, exceedingly deep, for He loves righteousness and judgment. The world could not have endured by strict law and judgment; He therefore gave precedence to the attribute of compassion, as our Sages, of blessed memory, taught. Nevertheless, the world—which was created for the sake of free choice—cannot endure without any judgment at all, for all the worlds depend upon this.

Segment 59
HE:
על כן צריך האדם לידע שכל מה שעובר עליו בכל יום ויום, כל ימי חייו, הכל בצדקה ומשפט, בחסד וברחמים, כי ישרים משפטיו יתברך. כי בחירתו היא דייקא באופן זה שמתנהג עמו בכל יום ויום. כי השם יתברך ברחמיו שקל בדעתו שזה האדם עיקר בחירתו כשיהיה לו עושר מופלג, וזה האדם עיקר בחירתו על ידי עניות ודחקות גדול, וכן בשאר הרפתקאות וכו'; כי הכל בשביל הבחירה, שהיא בחינת משפט כנ"ל.

EN:
A person must therefore know that everything passing over him each and every day throughout his life is governed by righteousness and judgment, kindness and compassion, for His blessed judgments are upright. His free choice exists specifically within the manner in which Hashem conducts Himself toward him each day. In His compassion, Hashem, blessed be He, weighed and determined that one person’s principal free choice would arise when he possesses extraordinary wealth, while another person’s principal free choice would arise through poverty and severe hardship; the same applies to all other ordeals, and so forth. Everything is for the sake of free choice, which is the aspect of judgment described above.

Segment 60
HE:
ובזה טועים רוב בני אדם, שכל אחד אומר: אם היה לו פרנסה, היה עובד השם. ואם כן, לפי דבריו הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא, חס ושלום, ועלילה עליו, כי הוא רוצה שיעסוק בתורה ועבודה אף על פי שאינו יכול מחמת דוחק הפרנסה. ואם כן הרי הוא מהרהר אחר משפטי השם יתברך, כאילו חס ושלום הוא יתברך מעוות המשפט נגדו. וזה הפגם גדול ביותר, כי זה עיקר בחינת פגם המשפט, שמשם באים כל הקלקולים, רחמנא לצלן.

EN:
Most people err in this respect, for each one says: If I had a livelihood, I would serve Hashem. According to his words, however, the Holy One, blessed be He, is making an unreasonable claim against him, God forbid, and imposing a false charge upon him—demanding that he occupy himself with Torah and Divine service although the pressure of earning a livelihood makes him unable to do so. He is thus questioning Hashem’s judgments, as though, God forbid, He were perverting judgment against him. This is an especially grave blemish, for it is the principal aspect of blemishing judgment, from which all corruption comes, may the Merciful One save us.

Segment 61
HE:
על כן צריך כל החפץ באמת לחוס על עצמו, שייזהר מאד מלומר כדברים האלה. רק ידע ויאמין שבחירתו תלויה דייקא באופן זה שהשם יתברך מתנהג עמו, ויאמין שהכל לטובתו, ויהיה רגיל לומר: "כל מה דעביד רחמנא לטב עביד" (ברכות ס':). ובוודאי יש דרך שדייקא על ידי הדחקות והייסורים והבלבולים יתקרב להשם יתברך.

EN:
Anyone who truly desires to have compassion upon himself must therefore be most careful not to speak this way. Rather, he must know and believe that his free choice depends specifically upon the manner in which Hashem, blessed be He, conducts Himself toward him. He must believe that everything is for his benefit and accustom himself to say, “Everything the Merciful One does, He does for the good” (Berachos 60b). There is certainly a path by which he can draw near to Hashem specifically through the hardship, suffering, and confusion.

Segment 62
HE:
ואם קשה לו לקבל ולסבול הייסורים והדחקות, יצעק ויתפלל להשם יתברך שיושיעהו ויעזרהו. כי אין שום עצה ותחבולה נגד כל הצרות והרפתקאות וטרדות פרנסה העוברים על האדם בכל עת ועת, כי אם לצעוק ולזעוק ולהתחנן לפני השם יתברך, ולבכות לפניו כתינוק הבוכה לפני אביו שימלא מחסורו. וכשילך בדרך זה ירוויח תמיד הרבה רווח אמתי ונצחי. כי על פי רוב יפעל הרבה בבקשתו, כי השם יתברך שומע תפילת כל פה.

EN:
If he finds it difficult to accept and endure the suffering and hardship, he should cry out and pray to Hashem, blessed be He, to save and help him. There is no counsel or strategy against all the troubles, ordeals, and pressures of livelihood that pass over a person at every moment except to cry out, call aloud, and supplicate before Hashem, blessed be He, and to weep before Him like an infant weeping before his father to fill his need. When a person follows this path, he will always gain abundant true and eternal profit. In most cases he will accomplish much through his request, for Hashem, blessed be He, hears the prayer of every mouth.

Segment 63
HE:
ואפילו אם לפעמים, חס ושלום, לא תתקבל תפילתו — כי זמנין דשמע וזמנין דלא שמע, כמבואר בזוהר הקדוש — על כל פנים הרוויח שקירב עצמו להשם יתברך על ידי זה. כי אין שום דבר שיקרב וידבק את האדם להשם יתברך כמו התפילה.

EN:
Even if at times, God forbid, his prayer is not accepted—for there are times when it is heard and times when it is not heard, as explained in the holy Zohar—he has nevertheless gained by drawing himself nearer to Hashem through it. Nothing brings a person near to Hashem and causes him to cleave to Him like prayer.

Segment 64
HE:
אבל זה שאומר האדם: אם היה מתנהג עמי כך, הייתי עוסק בתורה וכו' — אין זה עצה כלל; אדרבה, הוא פוגם בזה הרבה כנ"ל. כי כל אחד צריך לבקש את השם יתברך ממקום שהוא שם, כמו שכתוב: "ובקשתם משם את ה' אלקיך" (דברים ד', כ"ט) — "משם" דייקא, ממקום שאתם שם ומכל מה שעובר עליך. וכמובא בשם הבעל שם טוב, זכרונו לברכה. (ליקוטי הלכות, הלכות ראש השנה ו', י"א; על פי אוצר היראה, ממון ופרנסה, כ"ב)

EN:
But when a person says, “If He conducted Himself toward me in such-and-such a way, I would occupy myself with Torah,” and so forth, this is no counsel at all. On the contrary, he causes great damage through it, as explained above. Every person must seek Hashem, blessed be He, from the place where he is, as it is written: “From there you shall seek Hashem your God” (Deuteronomy 4:29)—specifically “from there,” from the place where you are and from everything that passes over you. This is cited in the name of the Baal Shem Tov, of blessed memory. (Likutay Halachos, Laws of Rosh Hashanah 6:11; following Otzar HaYirah, “Money and Livelihood,” 22)

Segment 65
HE:
ובקשתם משם את ה' אלקיך ומצאת... אם יהיה נידחך (דברים ד', כ"ט; ל', ד')

כי איתא בכתבי האר"י זכרונו לברכה (פרי עץ חיים, שער קריאת שמע, פרק ג') בכוונות "והביאנו לשלום מארבע כנפות הארץ" וכו': שבכל מקום בעולם שאחד מישראל נדחה לשם בגלות, בארבע כנפות הארץ, נחשב כאילו כל ישראל גלו לשם; ועל ידי זה מברר ניצוצות משם, ועל ידי זה באין לארץ ישראל. עיין שם באריכות, שזהו סוד מה שישראל מפוזרין עכשיו בגלות במקומות הרחוקים מהקדושה מאד.

EN:
From There You Shall Seek Hashem Your God… If Your Banished One Is at the End of Heaven (Deuteronomy 4:29; 30:4)

The writings of the Arizal teach (Pri Etz Chaim, Gate of Kreyas Shima, chapter 3), in the kavanoas for “Bring us in peace from the four corners of the earth,” and so forth: wherever in the world a single Jew is driven in exile, among the four corners of the earth, it is considered as though all Israel were exiled there. Through this he refines sparks from that place, and through this they come to Eretz Yisrael. See the extended discussion there. This is the mystery underlying Israel’s present dispersion in exile among places exceedingly distant from holiness.

Segment 66
HE:
והנה ענין זה הוא דבר נסתר ונעלם מאד, ואי אפשר להבינו. כי אנו רואים שבמדינות הרחוקות מישיבות ישראל, כמו במדינות מאסקווע, נדחו לשם יהודים מעטים, ודרים בין הרבה עכו"ם יהודים מתי מעט; עד שיש עיירות הרחוקות יותר שאין נמצאים שם ישראלים כי אם אחד או שנים בעיר גדולה. והנה אנו רואים בעינינו שרוב אלו היהודים הדרים במקומות כאלה, רובם ככולם אינם צדיקים כלל, והלוואי היו בינונים, כי הם רחוקים מאד מה' יתברך. ואי אפשר להאריך בזה, שלא לדבר על איזה מישראל חס ושלום, כי גם פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון (עירובין י"ט.). ואם כן, איך אפשר להבין זאת, שעל ידי אנשים כאלו יתבררו הניצוצות מעמקי קליפות כאלו? אבל באמת הוא מנפלאות תמים דעים, ואי אפשר להבין זאת.

EN:
This matter is exceedingly hidden and concealed and cannot be understood. We see that in countries remote from settled Jewish communities, such as the lands of Moscow, small numbers of Jews were driven there and live as a tiny minority among many non-Jews. There are even more remote cities where only one or two Jews are found in a large city. We see with our own eyes that most of the Jews living in such places—nearly all of them—are not tzaddikim at all; would that they were intermediate people, for they are exceedingly distant from Hashem, blessed be He. One cannot elaborate upon this, lest one speak against any Jew, God forbid, for even the transgressors of Israel are filled with mitzvoas like a pomegranate (Eruvin 19a). If so, how can it be understood that through such people the sparks are refined from the depths of such klipoas? In truth, however, this is among the wonders of the One perfect in knowledge and cannot be understood.

Segment 67
HE:
והכלל, שעיקר הגלות הוא הגלות וההתרחקות מארץ ישראל, שהיא כלל הקדושה; ועיקר הגלות הוא בשביל לברר הנידחים, שהם הניצוצות שנדחו בעמקי הקליפות. בבחינת: לא גלו ישראל לבין העובדי כוכבים אלא כדי שיתוספו עליהם גרים (פסחים פ"ז:), שזהו בחינת הניצוצות המתבררים מעמקי הקליפות.

EN:
The general principle is that the essence of exile is exile and estrangement from Eretz Yisrael, which encompasses holiness. The principal purpose of exile is to refine those who have been driven away—the sparks cast into the depths of the klipoas. This is the aspect of the teaching: Israel was exiled among the idolatrous nations only so that converts would be added to them (Pesachim 87b). This is the aspect of the sparks refined from the depths of the klipoas.

Segment 68
HE:
כי באמת לכאורה קשה להבין ענין הגלות: שמחמת שחטאו ישראל בארץ ישראל, גלה אותם משם לארץ העמים עד שיתקנו וישובו אליו, ויביא לנו גואל צדקנו. והדבר קשה מאד: איך תהיה תקווה שבחוץ לארץ ישובו ישראל? ומה אם במקום חיותנו וקדושתנו, שהוא ארץ ישראל ארץ הקדושה, ששם עיקר קדושת ישראל וכו', אם שם התגבר על ישראל היצר הרע עד שהחטיאם — איך תהיה תקווה שבחוץ לארץ, שהיא ארץ העמים ואוויר הטמא וכו', שם יתקנו וישובו ישראל? ואם כן, חס ושלום, אפס תקווה!

EN:
At first sight, the matter of exile is truly difficult to understand. Because Israel sinned in Eretz Yisrael, He exiled them from there to the lands of the nations until they would become rectified, return to Him, and He would bring us our righteous redeemer. But this is exceedingly difficult: what hope is there that Israel will return while outside the Land? If in the place of our vitality and holiness—Eretz Yisrael, the Holy Land, where the principal holiness of Israel is found—the evil inclination overpowered Israel until it caused them to sin, what hope is there that outside the Land, in the lands of the nations with their impure atmosphere, Israel will become rectified and return? If so, God forbid, there would be no hope.

Segment 69
HE:
הלא ה' יתברך רוצה בתקנותינו ואינו חפץ לנקום בנו; רק כל הגלויות והצרות הם בשביל תיקון, כמו שכתוב: "ובקשתם משם את ה' אלקיך ומצאת" וכו' (דברים ד', כ"ט). אבל איך ייתכן זה, שבארץ ישראל לא ביקשנו וחיפשנו ודרשנו את ה' יתברך, ובחוץ לארץ, בארץ העמים, נדרוש ונבקש אותו? אבל באמת כל זה הוא מנפלאות תמים דעים ומסתרי פלאותיו.

EN:
Hashem, blessed be He, desires our rectification and does not desire to take vengeance upon us. All exiles and afflictions exist only for rectification, as it is written: “From there you shall seek Hashem your God, and you shall find Him,” and so forth (Deuteronomy 4:29). Yet how can this be? In Eretz Yisrael we did not seek, search for, and inquire after Hashem, blessed be He; but outside the Land, in the lands of the nations, we will inquire after and seek Him? In truth, however, all this is among the wonders of the One perfect in knowledge and the concealed mysteries of His wonders.

Segment 70
HE:
וזהו בחינת כל הירידות והנפילות העוברים על כל אחד מישראל לפי בחינתו ומדרגתו, עד שיש הרבה שנפלו עד עמקי תהום תחתיות, אשר נדמה להם כי אפס תקווה חס ושלום. בפרט עכשיו בסוף הגלות, באחרית הימים האלה, בעקבא דמשיחא, כאשר יודע כל אחד בנפשו נגעי לבבו ומכאוביו. ואף על פי כן, סוף כל סוף כולם יתתקנו, ולא יהיה נאבד שום אחד מהם; כי ה' יתברך חושב מחשבות לבל יידח ממנו נידח (שמואל ב' י"ד, י"ד). כי באמת יש לפעמים שדייקא כשהאדם מגיע למקום נמוך ורחוק מהקדושה מאד מאד, שם דייקא יתעורר בהתעוררות גדול לה' יתברך. (ליקוטי הלכות, הלכות ברכת הריח וברכת הודאה ד', מ"ה)

EN:
This is the aspect of all the descents and falls that pass over every Jew according to his aspect and level. Many have fallen into the deepest abysses, until it appears to them, God forbid, that no hope remains—especially now, at the end of the exile, in these final days, in the footsteps of Mashiach, when every person knows within his own soul the afflictions and pains of his heart. Nevertheless, in the end they will all be rectified, and not one of them will be lost. For Hashem, blessed be He, devises means so that no one driven away shall remain banished from Him (II Samuel 14:14). In truth, there are times when specifically upon reaching a place exceedingly low and distant from holiness, a person is aroused there with a great awakening toward Hashem, blessed be He. (Likutay Halachos, Laws of the Blessing over Fragrance and the Blessing of Thanksgiving 4:45)

Segment 71
HE:
בצר לך... באחרית הימים (דברים ד', ל')

איתא בדברי רבינו זכרונו לברכה, שעיקר הזמן הוא מחמת שאין הדעת בשלמות. וכל מה שהדעת נקטן ביותר, נדמה יותר שיש זמן; אבל כשיש דעת נתבטל הזמן. וכל מה שנתגדל הדעת ביותר, יודעין שאין זמן כלל, עד שיוכל על ידי שלמות הדעת בתכלית לזכות לבחינת למעלה מהזמן לגמרי.

EN:
When You Are in Distress… at the End of Days (Deuteronomy 4:30)

Our Rebbe, of blessed memory, taught that time exists principally because awareness is incomplete. The more awareness is diminished, the more it appears that time exists; but when awareness is present, time is nullified. The more awareness grows, the more one knows that time does not exist at all, until through the ultimate perfection of awareness one can merit the aspect that is altogether above time.

Segment 72
HE:
ועל כן בשינה, שאז הדעת נסתלק לגמרי ולא נשאר רק כוח המדמה, אז נדמה לאדם שברבע שעה עוברים כמה שנים, כמו שנדמה בחלום. נמצא שאז רבע שעה היא שבעים שנים, כי מחמת חסרון הדעת נדמה שאפילו רבע שעה הוא זמן גדול. ואחר כך, כשמתעוררים מהשינה, אז רואים שזה הזמן שנדמה בחלום שהוא כמה וכמה שנים, באמת אינו רק רבע שעה. נמצא שנקטן הזמן על ידי הדעת.

EN:
Therefore, during sleep, when awareness has altogether departed and only the imaginative faculty remains, it appears to a person that several years pass within a quarter of an hour, as occurs in a dream. A quarter of an hour is then seventy years, for because awareness is lacking, even a quarter of an hour appears to be a long time. Afterward, upon awakening from sleep, one sees that the span that appeared in the dream to be many years was in truth only a quarter of an hour. It follows that time is diminished through awareness.

Segment 73
HE:
וכמו כן למעלה למעלה: ככל שהדעת יותר גדול, נקטן גם הזמן שנדמה אצלנו בהקיץ שהוא זמן גדול; ושם, במקום שהדעת יותר גדול, נקטן הזמן יותר. וכן למעלה למעלה, עד תכלית שלמות הדעת, ששם הוא למעלה מהזמן לגמרי וכו'. עיין שם כל זה היטב בליקוטי מוהר"ן תנינא, ס"א. נמצא שעיקר הזמן הוא בבחינת חסרון הדעת, ולהפך, ביטול הזמן הוא על ידי שלמות הדעת.

EN:
The same applies higher and still higher: the greater the awareness, the more even the span that appears long to us while awake is diminished. There, where awareness is greater, time is diminished still further; and so it continues higher and higher, until the ultimate perfection of awareness, where one is altogether above time, and so forth. See the full explanation in Likutay Moharan II 61. It follows that time exists principally in the aspect of deficient awareness; conversely, time is nullified through perfected awareness.

Segment 74
HE:
וחסרון הדעת הוא בחינת דינים, כי כל מה שהדעת נשלם יותר, נגדל החסד והרחמנות ביותר, כמבואר כמה פעמים בדברי רבינו זכרונו לברכה. וזה בחינת מה שמובא בראשי פרקים (ליקוטי מוהר"ן תנינא, ע"ט) על הפסוק "בצר לך" וכו', "באחרית הימים" וכו', "ושבת" וכו' (דברים ד', ל'). כי "אחרית הימים" זה בחינת זמן, ששם בזמן שייך לומר "אחרית הימים"; ושם עיקר אחיזת הדינים, חס ושלום, כנ"ל.

EN:
Deficient awareness is an aspect of judgments, for the more awareness is perfected, the more kindness and compassion increase, as explained many times in the teachings of our Rebbe, of blessed memory. This is the aspect of what is brought in the introductory outline to Likutay Moharan II 79 concerning the verse: “When you are in distress,” and so forth; “at the end of days,” and so forth; “and you shall return,” and so forth (Deuteronomy 4:30). “The end of days” is an aspect of time, for only within time is it applicable to speak of an end of days; and there lies the principal hold of judgments, God forbid, as described above.

Segment 75
HE:
וזהו: "בצר לך ומצאוך" וכו', "באחרית הימים" (דברים ד', ל') — "באחרית הימים" דייקא, שהיא בחינת תוקף הזמן, שהוא בחינת הסתלקות הדעת, שהוא בחינת גבורות ודינים, חס ושלום, בחינת "בצר לך" וכו'. ואז צריכין לעשות תשובה כדי לזכות לבחינת למעלה מהזמן, שזוכין על ידי התשובה, כמובא במאמר הנ"ל (ליקוטי מוהר"ן תנינא, ע"ט). ועל ידי זה נמתק הזמן ועולה למעלה מהזמן, ואזי נמתקין כל הדינים, בחינת "בצר לך", על ידי הדעת שנתגדל, שהוא בחינת למעלה מהזמן וכו' כנ"ל. וזה "בצר לך" וכו', "באחרית הימים" דייקא כנ"ל; אז "ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו" דייקא (דברים ד', ל'). היינו שתעשה תשובה, ואז תזכה לבחינת למעלה מהזמן ותזכה לשמוע הקול, ואז נמתק הכל. (ליקוטי הלכות, הלכות ראש השנה ה', ב')

EN:
This is: “When you are in distress and all these things find you… at the end of days” (Deuteronomy 4:30)—specifically “at the end of days,” the aspect of time at its greatest intensity. This is the aspect of the departure of awareness, which is the aspect of gevuroas and judgments, God forbid—the aspect of “when you are in distress.” One must then perform teshuvah in order to merit the aspect above time, which is attained through teshuvah, as brought in the teaching cited above (Likutay Moharan II 79). Through this, time is sweetened and ascends above time; all judgments, the aspect of “when you are in distress,” are then sweetened through the awareness that has grown, which is the aspect above time, as described above. Thus, specifically “when you are in distress… at the end of days,” then “you shall return to Hashem your God and listen to His voice” (Deuteronomy 4:30). That is, you shall perform teshuvah, then merit the aspect above time and merit hearing the voice; everything will then be sweetened. (Likutay Halachos, Laws of Rosh Hashanah 5:2)

Segment 76
HE:
אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים (דברים ד', ל"ה)

עיקר השארתו של אדם לאחר מיתתו הם הבנים שנשארין אחריו, הממלאין את מקומו. ועיקר הוא הדעת; היינו כשזוכה שנשארין ממנו בנים שקיבלו ממנו דעתו הקדושה. כי כל אחד מישראל יש לו חלק בהדעת הקדוש, כי עיקר הדעת הוא לדעת את ה', כמו שכתוב: "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים" וכו' (דברים ד', ל"ה). וכל אחד מישראל הוא חלק אלוה ממעל, ונשמתו מושרשת בהדעת הקדוש הזה, שהוא שורש כל הנשמות כולם. כי חכמה היא שורש הכל, כמו שכתוב: "כולם בחכמה עשית" (תהלים ק"ד, כ"ד). ועל כן כל אחד מישראל, כפי אחיזתו בהדעת הקדוש וכפי מעשיו הטובים, כן נתגלה על ידו ידיעת אלקותו יתברך. וזה עיקר השארתו לאחר מיתתו: דהיינו מה שהודיע לבניו וציווה אותם שישמרו דרך ה'. וזה הדעת הוא עיקר השארתו. (ליקוטי הלכות, הלכות מתנת שכיב מרע ג', ב')

EN:
You Were Shown in Order to Know That Hashem Is God (Deuteronomy 4:35)

A person’s principal legacy after his death consists of the children who remain after him and fill his place. The principal matter is awareness: when he merits leaving children who received his holy awareness from him. Every Jew possesses a portion in holy awareness, for the essence of awareness is to know Hashem, as it is written: “You were shown in order to know that Hashem is God,” and so forth (Deuteronomy 4:35). Every Jew is a portion of God above, and his soul is rooted in this holy awareness, which is the root of all souls. For wisdom is the root of everything, as it is written: “You made them all with wisdom” (Psalms 104:24). Therefore, according to each Jew’s hold upon holy awareness and according to his good deeds, knowledge of His blessed Godliness is revealed through him. This is his principal legacy after his death: what he made known to his children and his command that they guard the way of Hashem. This awareness is his principal legacy. (Likutay Halachos, Laws of a Deathbed Gift 3:2)

Segment 77
HE:
עיקר הבריאה בגין דישתמודעין ליה, כי "לא תהו בראה, לשבת יצרה" (ישעיהו מ"ה, י"ח). ועיקר יישוב העולם הוא כשהעולם יודעין ממנו יתברך, כמבואר בתורה ז' בליקוטי מוהר"ן תנינא; עיין שם. כי עיקר התגלות אלקותו יתברך הוא על ידי הדעת שמאירין בבן ותלמיד, שהוא השגת "איה מקום כבודו" והשגת "מלא כל הארץ כבודו". וצריכין לכלול שתי ההשגות יחד כדי שיהיה להם יראה כנ"ל.

EN:
The principal purpose of Creation is “so that He may be known,” for “He did not create it for emptiness; He formed it to be inhabited” (Isaiah 45:18). The world is principally settled when those in the world know of Him, blessed be He, as explained in teaching 7 of Likutay Moharan II; see there. His blessed Godliness is principally revealed through the awareness illuminated within a son and disciple: the attainment of “Where is the place of His glory?” and the attainment of “the whole earth is filled with His glory.” These two attainments must be integrated so that they possess fear, as described above.

Segment 78
HE:
כי באמת אי אפשר לידע ולהאמין בה' יתברך כי אם על ידי שתי בחינות ההשגות הנ"ל יחד, דהיינו השגת "איה" ו"מלא", שהיא השגת הבן והתלמיד. כי ה' יתברך, כביכול, סתום וגליא: הוא נסתר מצד עצמו ונגלה מצד פעולותיו. וסתום וגליא זה בחינת שתי ההשגות הנ"ל: סתום זה בחינת "איה מקום כבודו", וגליא זה בחינת "מלא כל הארץ כבודו". וצריכין לכלול שניהם יחד, שזהו עיקר הדעת אותו יתברך.

EN:
In truth, it is impossible to know and believe in Hashem, blessed be He, except through both aspects of attainment together: the attainment of “Where?” and of “filled,” which are the attainments of the son and disciple. Hashem, blessed be He, is, as it were, concealed and revealed: concealed in respect to Himself and revealed in respect to His actions. Concealed and revealed correspond to these two attainments. Concealed is the aspect of “Where is the place of His glory?”; revealed is the aspect of “the whole earth is filled with His glory.” Both must be integrated, for this is the principal knowledge of Him, blessed be He.

Segment 79
HE:
ומי שמפריד, חס ושלום, זה מזה, הוא "נרגן מפריד אלוף" (משלי ט"ז, כ"ח), שמפריד אלופו של עולם. ומשם נמשכין כל הכפירות והאפיקורסות וכל האמונות הכוזבות ועבודות זרות. כי על ידי בחינת "איה" לבד יכול ליפול לכפירות ואפיקורסות גמור, מחמת שרואה שאי אפשר להשיגו בשום אופן. וכל הכפירות והאפיקורסות נמשכין מבחינה זו, על ידי שמפרידין בחינת "איה" מבחינת "מלא כל הארץ כבודו".

EN:
One who separates these from one another, God forbid, fulfills “a contentious person separates the Master” (Proverbs 16:28): he separates the Master of the world. From this are drawn all denial and heresy, false beliefs, and idolatrous worship. Through the aspect of “Where?” alone, a person can fall into complete denial and heresy, because he sees that Hashem cannot be attained in any manner. All denial and heresy are drawn from this aspect, when “Where?” is separated from “the whole earth is filled with His glory.”

Segment 80
HE:
ולהפך, על ידי בחינת השגת "מלא כל הארץ כבודו" לבד נמשכין, חס ושלום, אמונות כוזבות ועבודות זרות, שנמשכין מריבוי אור וכו'. כי על ידי שיודעין שמלא כל הארץ כבודו וה' יתברך נמצא בכל דבר, על ידי זה נפלו לשטות של עבודה זרה, ועובדים עץ ואבן. וכל זה על ידי הפירוד שעושין בין בחינת "איה" ובין בחינת "מלא כל הארץ כבודו".

EN:
Conversely, through attaining “the whole earth is filled with His glory” alone, false beliefs and idolatrous worship are drawn, God forbid, arising from an excess of light, and so forth. Because people know that the whole earth is filled with His glory and that Hashem, blessed be He, is present within everything, they thereby fall into the folly of idolatry and worship wood and stone. All this comes from separating the aspect of “Where?” from the aspect of “the whole earth is filled with His glory.”

Segment 81
HE:
כי באמת צריכין לכלול שתי השגות אלו יחד: להאמין שמלא כל הארץ כבודו, ואף על פי כן הוא סתום ונעלם בתכלית ההעלם, ואי אפשר להשיגו ולידע ממנו כלל; ואסור לנו לעבוד שום דבר בלתי לה' לבדו. כי עיקר התגלות אלקותו יתברך הוא על ידי שנכללין שתי השגות אלו יחד כנ"ל. שזהו בחינת הדעת שהאיר משה בישראל, בחינת "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים" (דברים ד', ל"ה).

EN:
In truth, these two attainments must be integrated: one must believe that the whole earth is filled with His glory, while He nevertheless remains concealed and hidden in ultimate concealment and cannot be attained or known at all. We are forbidden to worship anything other than Hashem alone. His blessed Godliness is principally revealed when these two attainments are integrated, as described above. This is the aspect of the awareness Moshe illuminated within Israel: “You were shown in order to know that Hashem is God” (Deuteronomy 4:35).

Segment 82
HE:
"ה' הוא האלקים" זה בחינת כלליות שתי ההשגות הנ"ל. כי "ה'" הוא בחינת "איה מקום כבודו", כי שם הוי"ה ברוך הוא סתום ונעלם בתכלית ההעלם, בבחינת "זה שמי לעלם" (שמות ג', ט"ו); ודרשו רבותינו זכרונם לברכה: "לעלם" — לשון העלמה (פסחים נ'.), כי הוא סתום ונעלם, בחינת "איה מקום כבודו". "אלקים" זה בחינת מלכות, כידוע, שהוא בחינת "מלא כל הארץ כבודו". וצריכין לכללם יחד, שזהו עיקר ידיעתו יתברך, בבחינת "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים", בחינת "ה' אחד ושמו אחד" (זכריה י"ד, ט'). שזהו תכלית הייחוד שאנו מייחדין בכל המצוות ומעשים טובים. כי על ידי כלליות שתי ההשגות האלו יחד, על ידי זה עיקר התגלות אלקותו ומלכותו בעולם; ואז יכולין לידע ממנו ולהאמין בו יתברך, שזהו עיקר תכלית הבריאה, בגין דישתמודעין ליה, וכנ"ל. (ליקוטי הלכות, הלכות חזקת מטלטלין ג', ט', י"א)

EN:
“Hashem is God” is the aspect of integrating the two attainments described above. “Hashem” is the aspect of “Where is the place of His glory?” for the blessed Name Havayah is concealed and hidden in ultimate concealment, in the aspect of “This is My Name forever” (Exodus 3:15). Our Sages, of blessed memory, interpreted l’olam, “forever,” as though written l’alem, “to conceal” (Pesachim 50a), for He is concealed and hidden, the aspect of “Where is the place of His glory?” “God” is the aspect of kingship, as is known, which is the aspect of “the whole earth is filled with His glory.” They must be integrated, for this is the principal knowledge of Him, blessed be He, the aspect of “You were shown in order to know that Hashem is God” and “Hashem shall be One and His Name One” (Zechariah 14:9). This is the ultimate unification we effect through all mitzvoas and good deeds. Through integrating these two attainments, His blessed Godliness and kingship are principally revealed in the world; then it becomes possible to know of Him and believe in Him, blessed be He. This is the principal purpose of Creation: “so that He may be known,” as described above. (Likutay Halachos, Laws of Presumptive Ownership of Movable Property 3:9, 11)

Segment 83
HE:
וידעת היום והשבת אל לבבך (דברים ד', ל"ט)

העיקר לקשר הדעת אל הלב. וזה נעשה על ידי התורה וחידושי ביאורים, שמצמצמין על ידם התנוצצות המוחין בשכל גדול, במלאכה גדולה, בבחינת "בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה" (שמות ל"ה, ל"א), עד שבונין מהם החידוש והביאור שמגלין.

EN:
You Shall Know Today and Return It to Your Heart (Deuteronomy 4:39)

The principal matter is to connect awareness to the heart. This is accomplished through Torah and original explanations, by means of which the sparkling illumination of the mochin is constricted with great intellect and great craftsmanship, in the aspect of “with wisdom, understanding, awareness, and every craft” (Exodus 35:31), until the original teaching and explanation being revealed are constructed from them.

Segment 84
HE:
ועל כן תפילין של יד בבית אחד. כי כשרוצין להמשיך ביאורי התורה מהתנוצצות המוחין, עיקר החידוש והביאור הוא מה שמכניסין התנוצצות המוחין לתוך בית אחד, דהיינו לתוך דרוש אחד. כי דברי תורה עניים במקומם ועשירים במקום אחר (ירושלמי ראש השנה ג', ה'). ועיקר הביאור והדרוש הוא מה שמחברין חכמות התורה מכמה וכמה מקומות רחוקים, ומחברין אותן יחד לתוך דרוש וביאור אחד, שהוא בית אחד. כי בתחילה התנוצצות המוחין הם בהרבה בתים: כל מוח ומוח נמשך לתוך בית מיוחד, שבכללם הם ארבעה, בחינת ארבעה בתים של ראש. כי מגודל התנוצצותם והארתם אי אפשר לקבלם בבית אחד כי אם בארבעה בתים. אבל אחר כך מצמצמין אותן לתוך בית אחד, לתוך דרוש אחד, כי זה עיקר ענין הביאור והדרוש. (ליקוטי הלכות, הלכות תפילין ו', י"ד)

EN:
The tefillin of the arm therefore have a single compartment. When one wishes to draw Torah explanations from the sparkling illumination of the mochin, the principal innovation and explanation consists of bringing that illumination into one compartment—that is, into a single exposition. For words of Torah may be poor in their own place and rich elsewhere (Jerusalem Talmud, Rosh Hashanah 3:5). The principal explanation and exposition is formed by joining Torah wisdom from many distant places and combining it into one exposition and explanation, which is one compartment. Initially, the sparkling illuminations of the mochin occupy numerous compartments: each moach is drawn into a distinct compartment, four in total, corresponding to the four compartments of the head-tefillin. Because of their intense sparkle and illumination, they cannot be received within one compartment, but require four. Afterward they are constricted into one compartment, into one exposition, for this is the essence of explanation and exposition. (Likutay Halachos, Laws of Tefillin 6:14)

Segment 85
HE:
על ידי הדעת והחכמות של אדם יכול ליפול בטעויות גדולות, חס ושלום, ויוכל על ידי חכמתו להטות לגמרי, חס ושלום, מדרכי ה'. כי אסור לסמוך על דעתו וחכמתו לבד, כמבואר בדברי רבינו זכרונו לברכה כמה פעמים. רק עיקר השלמות הוא: כל מה שנתרבה ונתוסף דעתו ומכיר ביותר בגדולת ה' יתברך, שיראה להמשיך הדעת אל הלב, בבחינת "וידעת היום והשבות אל לבבך" (דברים ד', ל"ט).

EN:
Through his own knowledge and wisdom, a person can fall into grave errors, God forbid, and his wisdom can cause him to deviate altogether from the ways of Hashem, God forbid. One may not rely upon one’s own knowledge and wisdom alone, as explained many times in the teachings of our Rebbe, of blessed memory. The principal perfection is that whenever one’s awareness increases and he recognizes more of the greatness of Hashem, blessed be He, he should seek to draw that awareness into the heart, in the aspect of “You shall know today and return it to your heart” (Deuteronomy 4:39).

Segment 86
HE:
שצריכין להמשיך הדעת אל הלב. כמו ששמעתי מרבינו זכרונו לברכה שאמר: הלא גם אומות העולם יש להם דעת וחכמות, אך שהדעת שלהם הוא בלא לב; והעיקר להמשיך הדעת אל הלב, בבחינת "וידעת היום והשבות" וכו'. היינו, כשזוכה לאיזה דעת, ימשיך הדעת אל הלב ויסתכל היטב בעצמו אם מעשיו עולים יפה כפי חכמתו, ואם לבו שלם עם ה', שיתבטלו כל תאוות וחמדת הגוף — כל מה שלב האדם חומד — כולם יתבטלו נגדו יתברך. ולא תהיה לו שום תאווה וחמדה כלל, רק לה' יתברך.

EN:
Awareness must be drawn into the heart. I heard our Rebbe, of blessed memory, say: the nations of the world also possess knowledge and wisdom, but theirs is knowledge without a heart. The principal matter is to draw awareness into the heart, in the aspect of “You shall know today and return it,” and so forth. That is, when a person merits some awareness, he must draw it into the heart and examine himself carefully: do his actions accord properly with his wisdom? Is his heart whole with Hashem, so that every desire and craving of the body—everything the human heart covets—is nullified before Him, blessed be He? He should possess no desire or craving whatsoever except for Hashem, blessed be He.

Segment 87
HE:
כי כך יפה לו כפי הדעת שזכה עכשיו להכיר בגדולתו יתברך. וישתדל עכשיו לעבוד את ה' במצוות מעשיות ועבודות דקדושה, באופן שיהיו מעשיו מרובין מחכמתו; כי "לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה" (אבות א', י"ז). וכמבואר במאמר ה' בליקוטי מוהר"ן תנינא, שצריכין להשליך את כל החכמות ולעבוד ה' יתברך בפשיטות גמור.

EN:
This is what properly accords with the awareness he has now merited of His blessed greatness. He should now strive to serve Hashem through practical mitzvoas and holy forms of service, so that his deeds exceed his wisdom; for “study is not the principal matter, but action” (Avos 1:17). As explained in teaching 5 of Likutay Moharan II, one must cast aside all sophistication and serve Hashem, blessed be He, with complete simplicity.

Segment 88
HE:
נמצא שכל מה שזוכה לדעת יותר ולהכיר יותר בגדולתו יתברך, הוא ממשיך בכל פעם הדעת אל הלב והגוף, להשתדל לעשות מעשים טובים ועבודות דקדושה כפי הדעת שזכה עכשיו. וכל מה שיש לו דעת ביותר, עובד יותר ועושה מעשים טובים ביותר בשביל ה' יתברך, בפשיטות גמור בלי שום חכמות. ואינו נמשך אחר חכמתו להיות נשאר עם החכמות לבד, חס ושלום, בלי עבודות, חס ושלום. רק עיקר חכמתו הוא להשליך החכמות; דהיינו, כל מה שזוכה ליותר חכמות ומכיר ביותר אותו יתברך, הוא משתדל בכל פעם יותר לעבוד אותו יתברך בפשיטות, בעבודות בלי חכמות. כי זה עיקר עבודתו יתברך, ועל כן הוא משליך בכל פעם את החכמות בשביל עבודתו יתברך. נמצא שממשיך את כל חכמתו אל הלב והגוף, דהיינו אל עבודות ועשיות דקדושה, שזה העיקר. (ליקוטי הלכות, הלכות יום הכיפורים ב', ג')

EN:
It follows that whenever a person merits greater knowledge and a greater recognition of His blessed greatness, he repeatedly draws that awareness into the heart and body, striving to perform good deeds and holy service in accordance with the awareness he has now attained. The more awareness he possesses, the more he serves and performs good deeds for Hashem, blessed be He, with complete simplicity and without sophistication. He does not follow his wisdom only to remain with wisdom alone, God forbid, without Divine service, God forbid. Rather, the principal expression of his wisdom is to cast aside sophistication. The more wisdom he merits and the more fully he recognizes Him, blessed be He, the more he strives each time to serve Him with simplicity, through acts of service without sophistication. For this is the essence of His service, and he therefore casts aside his sophistication each time for the sake of serving Him. He thus draws all his wisdom into the heart and body—that is, into holy service and action, which are the principal matter. (Likutay Halachos, Laws of Yom Kippur 2:3)

Segment 89
HE:
אמר רבינו זכרונו לברכה שאיתא בספר אחד, שמה שמובא בספרי המחקרים ראיה שצריכין לחקור מהפסוק "וידעת היום והשבות אל לבבך" וכו' (דברים ד', ל"ט) — שצריכין לדעת אותו יתברך על פי חקירות — זה הפירוש הוא מכת הקראים, שהם מפרשים פסוק זה כך, שצריכין לדעת אותו יתברך על פי חקירות. אבל האמת לא כן הוא; כי באמת העיקר לדעת אותו יתברך הוא רק על ידי אמונה שלמה, שעל ידי זה דייקא זוכין אחר כך לדעת והשגה גדולה בידיעת רוממותו יתברך שמו. וכמו שכתוב: "וארשתיך לי באמונה, וידעת את ה'" (הושע ב', כ"ב). ועיין בליקוטי הלכות, יורה דעה, הלכות גילוח; שם מבואר היטב שעיקר הידיעה הוא על ידי אמונה; עיין שם.

EN:
Our Rebbe, of blessed memory, said that one book discusses the proof brought by philosophical works from the verse “You shall know today and return it to your heart,” and so forth (Deuteronomy 4:39), claiming that one must know Him, blessed be He, through philosophical investigations. This interpretation belongs to the Karaite sect, who interpret the verse to require knowledge of Him through investigation. The truth, however, is not so. In truth, the principal way of knowing Him, blessed be He, is only through complete emunah; specifically through this one afterward merits great knowledge and attainment in knowing the exaltedness of His blessed Name. Thus it is written, “I shall betroth you to Me with emunah, and you shall know Hashem” (Hosea 2:22). See Likutay Halachos, Yoreh Deah, Laws of Shaving, where it is thoroughly explained that knowledge comes principally through emunah; see there.

Segment 90
HE:
ובאמת, עיקר הפירוש הפשוט של פסוקים אלו המזהירים לדעת אותו יתברך, כגון "וידעת היום והשבות" וכו', וכן "דע את אלקי אביך ועבדהו" (דברי הימים א' כ"ח, ט'), וכן "דעו כי ה' הוא אלקים" וכו' (תהלים ק', ג') — עיקר האזהרה הזאת היא בפשיטות: לדעת ולזכור אותו יתברך תמיד בכל עת, ואל ישכח אותו יתברך חס ושלום בשום עת. כמו למשל שדרך המלכים והאדונים שמזהירין את עבדיהם שידעו שיש עליהם מושל; ובפרט אנשי חיל של המלכים, שמלמדין אותם שידעו מי המלך והקיסר שלהם, למען תהיה יראתו על פניהם ויעבדו עבודתם בשלמות. וכן הרגילות לומר לעבד: דע שיש עליך אדון ומושל; שהכוונה שייקח זאת בדעתו בכל עת ואל ישכח, לבל יעשה שום דבר נגד רצונו. כמו כן, להבדיל, במלכותא דשמיא, שמזהיר אותנו: "דע את אלקי אביך" וכו' — היינו ידוע תדע ואל תשכח בשום עת. וכן "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים" וכו', וכן "דעו כי ה' הוא אלקים". (שיחות הר"ן, רי"ז)

EN:
In truth, the principal plain meaning of these verses warning us to know Him, blessed be He—such as “You shall know today and return it,” and so forth; “Know the God of your father and serve Him” (I Chronicles 28:9); and “Know that Hashem is God,” and so forth (Psalms 100:3)—is simply a warning to know and remember Him, blessed be He, continually at every moment, and never to forget Him, blessed be He, God forbid. By analogy, kings and masters customarily warn their servants to know that a ruler stands over them. Soldiers of kings are particularly trained to know who their king and emperor is, so that his fear will remain before them and they will perform their service perfectly. It is likewise customary to tell a servant: know that you have a master and ruler over you. The intention is that he keep this constantly in mind and not forget, so that he will do nothing against his master’s will. So too—distinguishing the sacred from the mundane—in the Kingdom of Heaven, which warns us, “Know the God of your father,” and so forth: know this with certainty and never forget it. The same applies to “You shall know today and return it to your heart that Hashem is God,” and so forth, and “Know that Hashem is God.” (Sichos HaRan 217)

Segment 91
HE:
וידעת היום והשבת אל לבבך... אין עוד (דברים ד', ל"ט)

אי אפשר לזכות לאמת בשלמות כי אם כשאינו נצרך לבריות, שאז דייקא האמת בשלמות. אך לכאורה קשה: אם כן, רוב העולם נצרכין לבריות, כי צריכים רובם לקבל טובה זה מזה; ומאחר שהוא צריך לחברו לאיזה דבר, אם כן הוא בכלל נצרך לבריות? וכן כל הצדיקים הגדולים, כל פרנסתם ממה שמקבלין מהמון עם; אם כן, לפי זה הם רחוקים, חס ושלום, מן אמת!

EN:
You Shall Know Today and Return It to Your Heart… There Is Nothing Else (Deuteronomy 4:39)

One cannot merit truth in perfection unless one is not dependent upon other people; specifically then is truth complete. At first sight, however, this is difficult. Most people depend upon others, for most must receive benefits from one another. Since a person needs another for something, does he not fall within the category of one dependent upon people? The same applies to all the great tzaddikim, whose entire livelihood comes from what they receive from the general public. According to this, would they be distant from truth, God forbid?

Segment 92
HE:
אך באמת עיקר התכלית שצריכין לידע כי "אין עוד מלבדו" (דברים ד', ל"ה) — אין עוד ממש. דהיינו שאין שום דבר נמצא בעולם, רק הוא יתברך לבדו. כמו שכתוב: "וידעת היום" וגו', "כי ה' הוא האלקים" וגו', "אין עוד" (דברים ד', ל"ט) — אין עוד ממש. כי אין שום דבר נמצא בעולם כלל וכלל, רק הוא לבדו יתברך; וכולא קמיה כלא חשיבא ממש, כי הכל בטל במציאות ממש נגדו יתברך.

EN:
In truth, however, the principal goal is to know that “there is nothing else besides Him” (Deuteronomy 4:35)—literally nothing else. Nothing exists in the world except Him alone, blessed be He. Thus it is written: “You shall know today… that Hashem is God… there is nothing else” (Deuteronomy 4:39)—literally nothing else. Nothing whatsoever exists in the world except Him alone, blessed be He; before Him everything is truly considered as nothing, for all existence is literally nullified before Him, blessed be He.

Segment 93
HE:
ועל כן, כשמקבלין מאחד פרנסה או הטבה אחרת, הוא מקבל ממנו יתברך בעצמו, מאחר שיודע שהכל אין ואפס והפועל נכלל בהכוח. ואזי הוא מקבל רק מהכוח הראשון, דהיינו מהבורא יתברך שמו. וזה עיקר בקשתנו: "ואל תצריכנו לידי מתנת בשר ודם" (ברכת המזון). דהיינו שלא לטעות ולחשוב שהוא מקבל מהבשר ודם ממש, רק שידע שאפילו כשהוא מקבל טובה מחברו, הוא מקבל רק מהכוח הראשון, שהוא הבורא יתברך שמו. ואז הוא בוודאי אינו נצרך לבריות, אף על פי שהוא מקבל מהם.

EN:
Therefore, when a person receives a livelihood or another benefit from someone, he receives it from Him Himself, blessed be He, since he knows that everything is nothing and naught and that the effect is included within its power. He then receives only from the First Power—that is, from the Creator, blessed be His Name. This is the principal meaning of our request, “Do not make us dependent upon gifts from flesh and blood” (Grace after Meals): that we should not err and think we receive from flesh and blood itself, but should know that even when one receives a benefit from another person, he receives only from the First Power, the Creator, blessed be His Name. He is then certainly not dependent upon people, although he receives through them.

Segment 94
HE:
וזה בעצמו בחינת אמת, כי זה עיקר האמת כשיודעין שהפועל מקושר בהכוח, ואין שום דבר בלעדו יתברך, רק כולו חד. אז דייקא זוכין לאמת, כי אמת הוא רק אחד, וכמבואר במקום אחר. דהיינו כשיודעין שהכל אין כנגדו, אין ממש, ואחר הבריאה הוא ממש כמו קודם הבריאה, כי הפועל מקושר בהכוח באחדות גמור — ואזי הוא בחינת אמת. ודבר זה אי אפשר להסביר, רק כל חד כפום מה דמשער בליביה. (ליקוטי הלכות, הלכות מתנת שכיב מרע ב', ה'; על פי אוצר היראה, אמת, ס"ז)

EN:
This itself is the aspect of truth, for the principal truth is to know that the effect is bound to its power and that nothing exists besides Him, blessed be He; all is one. Specifically then does one merit truth, for truth is only one, as explained elsewhere. That is, one knows that everything is nothing before Him—literally nothing—and that after Creation it is exactly as before Creation, for the effect remains bound to the power in complete unity. This is the aspect of truth. This matter cannot be explained; each person apprehends it according to what his heart can estimate. (Likutay Halachos, Laws of a Deathbed Gift 2:5; following Otzar HaYirah, “Truth,” 67)

Segment 95
HE:
פנים בפנים (דברים ה', ד')

התלמיד והרב הם בחינת חמה ולבנה. ואם התלמיד יש לו פנים, היינו בחינת אנפין נהירין, אז יכול לקבל אור פני הרב עד שיתראה בפניו אור פני הרב ממש, וכמו שהלבנה מקבלת אור השמש. וזהו ענין קבלת פני תלמיד חכם: היינו קבלת פנים של הרב לתוך הפנים שלו ממש. אך אם התלמיד אין לו פנים, דהיינו שהוא בבחינת אנפין חשוכין על ידי שהוא משוקע בתאוות ממון, אז אין מתראה בתוכו פני הרב. וכן מי שהוא עזות פנים, אין לו גם כן פנים דקדושה ואינו יכול לקבל פני הרב בהפנים שלו כנ"ל.

EN:
Face to Face (Deuteronomy 5:4)

The disciple and teacher are aspects of the moon and sun. If the disciple possesses a countenance—that is, the aspect of anpin nehirin, an illuminated countenance—he can receive the light of the teacher’s face until the light of the teacher’s face is actually visible upon his own, just as the moon receives the sun’s light. This is the meaning of receiving the countenance of a Torah scholar: literally receiving the teacher’s countenance into one’s own face. But if the disciple has no countenance—that is, he is of the aspect of anpin chashochin, a darkened countenance, because he is immersed in the desire for money—the teacher’s face is not visible within him. Likewise, one who is brazen-faced does not possess a holy countenance and cannot receive the teacher’s face within his own, as described above.

Segment 96
HE:
וזה שכתוב: "פנים בפנים דיבר ה' עמכם" וכו' (דברים ה', ד'). היינו, בשעת מתן תורה היו ישראל בבחינת אנפין נהירין, והיו יכולים לקבל פנים דקדושה, היינו שיתראה בתוכם פנים דקדושה כנ"ל. וזהו "פנים בפנים" — שפנים דקדושה היה בתוך פניהם, בחינת קבלת פנים כנ"ל. וזהו "דיבר ה' עמכם" — שהדיבור היה מדבר עם כל אחד ויוצא מכל אחד מישראל, מאחר שנכלל בתוכו פנים דקדושה כנ"ל. אך מי שהוא עזות פנים, אין לו פנים דקדושה ואינו יכול לקבל פנים כנ"ל. ועל כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה: כל מי שיש לו עזות, בידוע שלא עמדו רגלי אבותיו על הר סיני (נדרים כ'.). (ליקוטי מוהר"ן א', קנ"ג, עם קיצור ליקוטי מוהר"ן השייך לו)

EN:
This is what is written: “Face to face Hashem spoke with you,” and so forth (Deuteronomy 5:4). At the Giving of the Torah, Israel was of the aspect of anpin nehirin and could receive a holy countenance, so that a holy countenance became visible within them, as described above. This is “face to face”: the holy countenance was within their faces, the aspect of receiving a countenance. This is “Hashem spoke with you”: the speech spoke with every individual and emerged from every member of Israel, since a holy countenance had been incorporated within him. But one who is brazen-faced has no holy countenance and cannot receive a countenance, as described above. Our Sages, of blessed memory, therefore said: concerning anyone who possesses brazenness, it is known that his ancestors’ feet did not stand at Mount Sinai (Nedarim 20a). (Likutay Moharan I 153, together with the corresponding abridgment in Kitzur Likutay Moharan)

Segment 97
HE:
מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי (דברים ה', כ"ו)

אמרו רבותינו זכרונם לברכה: "מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי" וכו' (דברים ה', כ"ו). אמר משה לישראל: כפויי טובה וכו'; בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לישראל "מי יתן" וכו', היה להם לומר: תן אתה וכו'. אף משה לא רמזה להם עד אחר ארבעים שנה וכו'. ומזה למדו שאין אדם עומד על סוף דעתו של רבו עד ארבעים שנה (עבודה זרה ה'.); עיין שם ברש"י ותוספות.

EN:
Would That Their Hearts Remain This Way, to Fear Me (Deuteronomy 5:26)

Our Sages, of blessed memory, taught concerning “Would that their hearts remain this way, to fear Me,” and so forth (Deuteronomy 5:26): Moshe said to Israel, “You are ungrateful,” and so forth. When the Holy One, blessed be He, said to Israel, “Would that,” and so forth, they should have answered, “You give it,” and so forth. Even Moshe did not intimate this to them until forty years later, and so forth. From this they learned that a person does not fully comprehend his teacher’s intention until forty years have passed (Avodah Zarah 5a); see Rashi and Tosafos there.

Segment 98
HE:
ומכל זה מבואר כמה מזהירים רבותינו זכרונם לברכה על התבודדות, דהיינו לפרש שיחתו לפני השם יתברך ולבקש מלפניו שייתן לנו יראת שמים לבלתי נחטא. אף על פי שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים (ברכות ל"ג:), אף על פי כן הכל בידו, וצריכין לבקש אותו יתברך דייקא על זה, וכמבואר שם במהרש"א.

EN:
All this demonstrates how strongly our Sages, of blessed memory, exhort us concerning hisbodedus: expressing one’s personal prayer before Hashem, blessed be He, and asking Him to give us yiras Shamayim so that we will not sin. Although everything is in the hands of Heaven except yiras Shamayim (Berachos 33b), everything is nevertheless in His hand, and we must specifically ask Him, blessed be He, for this, as the Maharsha explains there.

Segment 99
HE:
וכן מדברי רבותינו זכרונם לברכה הנזכרים צריכין ללמוד כמה צריכין לעסוק בזה, להבין סוף דעתם של רבותינו זכרונם לברכה שהזהירו אותנו על זה. כי הבעל דבר מחליש מאד דעת כל אחד ואחד, כאילו לא עליו כיוונו רבותינו זכרונם לברכה, לפי עכירת מעשיו וקשיות עורפו וכו'. אבל באמת אינו כן; רק השם יתברך רוצה שנבין בעצמנו סוף דעתו, שרצונו וחפצו שנבקש אותו תמיד: תן לנו אתה יתברך לב טוב וכשר ליראה את שמך!

EN:
From the words of our Sages cited above, we must also learn how extensively we must engage in this, in order to comprehend the full intent of our Sages, of blessed memory, who warned us about it. The adversary greatly weakens every person’s resolve, as though our Sages did not intend him, because of the sullied state of his deeds and his stubbornness, and so forth. In truth, however, this is not so. Hashem, blessed be He, wants us to understand His full intent ourselves: His will and desire are that we continually ask Him, “You, blessed be He, give us a good and upright heart to fear Your Name!”

Segment 100
HE:
ועיין בתוספות שם, שמשה בעצמו לא שם לבו כל כך לזה, כי לא היה צריך לזה, כי היה צדיק גדול. אבל ישראל, שלא היו במדרגה זו, היה להם ביותר לשום על לבם ולכוון דעת השם יתברך, שיבקשו אותו שישמרם מעברות ושייתן להם יראת שמים, בבחינת "תן אתה". והרי מבואר בתוספות הנ"ל הפך הדעת של קצת המהפכין את האמת, שאומרים שאין ראוי לעסוק בהתבודדות ולפרש שיחתו לפניו יתברך כי אם גדולי הצדיקים, אבל לא בני הנעורים, ובפרט אנשים מגושמים וכו'. הרי מבואר בתוספות הנ"ל ההפך ממש: שאדרבה, משה רבינו לא היה צריך לזה כל כך כי היה צדיק גדול; אבל על ישראל דייקא הקפיד מאד. מאחר שידעו את מדרגתם, מחמת זה דייקא היו צריכין להתחזק בהתבודדות ולהבין סוף דעתו של השם יתברך.

EN:
See Tosafos there: Moshe himself did not direct his attention to this so fully because he did not need it, for he was a great tzaddik. Israel, however, who were not on that level, should all the more have taken it to heart and discerned Hashem’s intent: they should ask Him to guard them from transgressions and give them yiras Shamayim, the aspect of “You give it.” Tosafos thus explicitly teaches the reverse of the opinion of those who invert the truth and claim that only great tzaddikim should practice hisbodedus and express their personal prayer before Him, blessed be He, but not young people and especially not materially oriented individuals, and so forth. Tosafos explains precisely the reverse. Moshe Rabbeinu did not need this so greatly because he was a great tzaddik; but the criticism was directed specifically against Israel. Since they knew their level, for that very reason they needed to strengthen themselves in hisbodedus and understand the full intent of Hashem, blessed be He.

Segment 101
HE:
שאף על פי שהוא עצמו אומר "מי יתן", שנראה מזה שאין הדבר בידו כביכול, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים", אף על פי כן רצונו שנבקש אותו: תן אתה! שזה ענין ההתבודדות: לפרש שיחתו בינו לבין קונו ולהתחנן ולבקש מלפניו על נפשו, שייתן לו ברחמיו יראת שמים לבל יחטא עוד. כי באמת לאמיתו הכל בידו יתברך, כמו שכמה פסוקים ומאמרי רבותינו זכרונם לברכה מורים על זה; רק שרצונו יתברך דייקא לבקש אותו על זה. וזה בעצמו כוונת "מי יתן והיה לבבם זה": היינו שישימו לבם היטב לזה, לבקש ולהתחנן מלפניו יתברך תמיד על זה ולומר "תן אתה" וכו'; ואז בוודאי יזכה אותם השם יתברך ליראת שמים ולכל טוב. (עיין בדף הסמוך להלכות שבת; על פי אוצר היראה, התבודדות, מ"ח)

EN:
Although He Himself says, “Would that,” which appears to imply that the matter is not in His hand, as it were—just as our Sages, of blessed memory, said, “Everything is in the hands of Heaven except yiras Shamayim”—He nevertheless desires that we ask Him, “You give it!” This is the meaning of hisbodedus: expressing one’s personal prayer privately between oneself and one’s Creator, pleading and asking Him for one’s soul, that in His compassion He grant him yiras Shamayim so that he will no longer sin. In absolute truth, everything is in His blessed hand, as numerous verses and teachings of our Sages indicate; but His blessed will is specifically that we ask Him for this. This itself is the intention of “Would that their hearts remain this way”: they must direct their hearts well to this, continually asking and pleading before Him, blessed be He, and saying, “You give it,” and so forth. Hashem, blessed be He, will then certainly grant them yiras Shamayim and every good. (See the adjacent page in Laws of Shabbos; following Otzar HaYirah, “Hisbodedus,” 48)

Segment 102
HE:
בכל הדרך אשר ציווה ה' אלקיכם אתכם תלכו (דברים ה', ל')

יש אילן נפלא, קדוש ונורא מאד, והוא בחינת העץ החיים, דמזון לכולא ביה, ותחותוהי תטלל כל חיות ברא, ובענפוהי ידורון כל ציפרי שמיא. וגודל התענוג שיש שם אין לשער. ועיקר קיבול השכר של הנשמה הוא כשזוכה לבוא אל זה האילן, שהוא העץ החיים שהוא למעלה מן המקום; ששם עולה הנשמה דרך העץ החיים להתענג על ה', "לחזות בנועם ה'" וכו' (תהלים כ"ז, ד'). אשרי הזוכה לזה. וזה העץ החיים הוא שורש התורה, שנקראת "עץ חיים היא למחזיקים בה" (משלי ג', י"ח). אבל אי אפשר להגיע לעץ החיים הנ"ל כי אם על ידי שהולכין תחילה בדרך שהולך לעץ החיים. והדרך הוא בחינת כלל מצוות התורה, שנקראים "דרך", כמו שכתוב: "בכל הדרך אשר ציווה ה' אלקיכם אתכם תלכו" (דברים ה', ל'); וכן בפסוקים הרבה. (ליקוטי הלכות, הלכות ספר תורה ג', ב'; על פי אוצר היראה, תלמוד תורה וקריאת התורה, ס"ז)

EN:
You Shall Walk upon the Entire Path That Hashem Your God Commanded You (Deuteronomy 5:30)

There is a wondrous tree, exceedingly holy and awesome. It is the aspect of the Tree of Life, in which there is nourishment for all; beneath it every wild creature takes shelter, and in its branches all the birds of heaven dwell. The magnitude of the delight found there cannot be estimated. The soul principally receives its reward when it merits reaching this tree, the Tree of Life that is above place. There the soul ascends by way of the Tree of Life to delight in Hashem, “to behold the pleasantness of Hashem,” and so forth (Psalms 27:4). Fortunate is one who merits this. This Tree of Life is the root of the Torah, which is called “a Tree of Life to those who grasp it” (Proverbs 3:18). But one cannot reach this Tree of Life without first walking upon the path that leads to it. That path is the aspect of the totality of the Torah’s mitzvoas, which are called a “path,” as it is written: “You shall walk upon the entire path that Hashem your God commanded you” (Deuteronomy 5:30), and likewise in many verses. (Likutay Halachos, Laws of a Torah Scroll 3:2; following Otzar HaYirah, “Torah Study and Torah Reading,” 67)

Segment 103
HE:
שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד (דברים ו', ד')

כל חיותנו וקדושתנו הוא בבחינת חוש השמיעה, שאנו מחויבים לשמוע בקול אבותינו הקדושים, שמסרו לנו התורה הקדושה והאמונה הקדושה מדור לדור. וזה בחינת "שמע ישראל, ה' אלקינו" וכו' (דברים ו', ד'), כי עיקר ידיעת אמונה הקדושה הוא בבחינת שמיעה דתליא בליבא, בחינת "נודע בשערים בעלה" (משלי ל"א, כ"ג) — כל חד כפום מה דמשער בליביה. (ליקוטי הלכות, הלכות פריה ורביה ג', ט"ז; על פי אוצר היראה, אמונה, קפ"ח; ועיין נגינה, י"א)

EN:
Hear, Israel: Hashem Is Our God, Hashem Is One (Deuteronomy 6:4)

All our vitality and holiness are of the aspect of the faculty of hearing, for we are obligated to heed the voice of our holy forefathers, who transmitted the holy Torah and holy emunah to us from generation to generation. This is the aspect of “Hear, Israel, Hashem is our God,” and so forth (Deuteronomy 6:4), for knowledge of holy emunah is principally an aspect of hearing that depends upon the heart. This is the aspect of “Her husband is known at the gates” (Proverbs 31:23)—each person according to what his heart can estimate. (Likutay Halachos, Laws of Procreation 3:16; following Otzar HaYirah, “Emunah,” 188; see also “Music,” 11)

Segment 104
HE:
קריאת שמע הוא בחינת הביטול אל התכלית, כמו שאומרים: "ה' אלקינו ה' אחד" (דברים ו', ד'), שהוא בחינת "ביום ההוא" וכו' (זכריה י"ד, ט'), כמו שפירש רש"י. והוא בחינת כולו טוב, בחינת "ה' הוא האלקים"; כמו שכתוב: "בה' אהלל דבר... באלקים אהלל דבר" (תהלים נ"ו, י"א). וזהו "ה' אלקינו ה' אחד" — שכולו אחד, כולו טוב.

EN:
Kreyas Shima is an aspect of self-nullification into the ultimate purpose, as we say: “Hashem is our God, Hashem is One” (Deuteronomy 6:4). This is the aspect of “on that day,” and so forth (Zechariah 14:9), as Rashi explains. It is the aspect of everything being good, the aspect of “Hashem is God,” as it is written: “Through Hashem I shall praise the word… through God I shall praise the word” (Psalms 56:11). This is “Hashem is our God, Hashem is One”: everything is one and everything is good.

Segment 105
HE:
וזה שדרשו רבותינו זכרונם לברכה שקריאת שמע נאמרת בכל לשון, כי "שמע" — בכל לשון שאתה שומע (ברכות י"ג.). כי מאחר שצריך להתבטל אל התכלית, ושם כולו אחד, כולו טוב, ואין שם שום רע כלל, על כן הרע של הלשונות נופל ונתבטל, ונשאר רק הטוב המלובש באותו הלשון. כי בוודאי בכל הלשונות יש שם טוב הנסתר שם, רק שהרע מכסה עליו. ועל כן מן הראוי שלא לומר דבר שבקדושה בשאר לשונות; אבל קריאת שמע, שהיא בחינת ביטול שהוא כולו טוב וכו' כנ"ל, על כן מותר לקרותה בכל לשון, כי הרע נופל ונתבטל ונשאר רק הטוב כנ"ל.

EN:
This explains why our Sages, of blessed memory, expounded that Kreyas Shima may be recited in any language: “Shima”—in any language that you understand (Berachos 13a). Since one must nullify oneself into the ultimate purpose, where everything is one, everything is good, and no evil exists at all, the evil within the languages falls away and is nullified, leaving only the good clothed within that language. Every language certainly contains good concealed within it, but evil covers that good. It is therefore ordinarily proper not to recite a sacred text in other languages. Kreyas Shima, however, is the aspect of self-nullification in which everything is good, as described above; it may therefore be recited in any language, for the evil falls away and is nullified, leaving only the good.

Segment 106
HE:
ועל כן מרומז בקריאת שמע דייקא שיש טוב בכל הלשונות. כמו שכתוב: "והיו לטוטפות בין עיניך" (דברים ו', ח'), ודרשו רבותינו זכרונם לברכה: "טט" בכתפי שתים, "פת" באפריקי שתים (מנחות ל"ד:). שזה בחינת הטוב של לשון הקודש המלובש בלשונות העמים, כמו שכתב רבינו (ליקוטי מוהר"ן א', ל"ג). להורות שעל ידי קריאת שמע, שהוא בחינת הביטול כנ"ל, על ידי זה נתגלה הטוב, היינו האותיות של לשון הקודש המלובש בשאר לשונות העמים כנ"ל.

EN:
Kreyas Shima specifically therefore contains an allusion that good exists within every language. Thus it is written: “They shall be totafos between your eyes” (Deuteronomy 6:8), and our Sages, of blessed memory, expounded: tat means two in the Katpi language, and pas means two in the Afriki language (Menachos 34b). This is an aspect of the good of the holy tongue clothed within the languages of the nations, as our Rebbe wrote (Likutay Moharan I 33). It teaches that through Kreyas Shima, the aspect of self-nullification described above, the good is revealed—that is, the letters of the holy tongue clothed within the other languages of the nations.

Segment 107
HE:
ובזה נתיישב הדין שהקשו הפוסקים: מה ראו רבותינו זכרונם לברכה לדרוש "ובשכבך ובקומך" (דברים ו', ז'), שקריאת שמע של לילה זמנה כל הלילה, כל זמן שכיבה, וקריאת שמע של יום הוא רק בזמן קימה, דהיינו בתחילת היום, אבל לא כל היום? כי עיקר קריאת שמע, שהוא בחינת ביטול, הוא רק בלילה. כי היא בחינת סתימו דעינין, כי אז בני אדם נחים ואינם רודפים כל כך אחר העולם הזה. וכמו שכתב רבינו במקום אחר (ליקוטי מוהר"ן א', נ"ב), שעיקר הביטול הוא בלילה.

EN:
This resolves the legal difficulty raised by the halachic authorities: why did our Sages, of blessed memory, interpret “when you lie down and when you rise” (Deuteronomy 6:7) so that the nighttime Shima may be recited throughout the entire night, the whole period of lying down, whereas the daytime Shima may be recited only during the time of rising—at the beginning of the day, but not throughout the day? The principal aspect of Kreyas Shima, which is self-nullification, applies at night. It is the aspect of closing the eyes, for then people rest and do not pursue this world so intensely. As our Rebbe wrote elsewhere (Likutay Moharan I 52), self-nullification principally occurs at night.

Segment 108
HE:
גם לילה הוא דינים, שהם בחינת ייסורים, שעל ידי זה באים לבחינת ביטול, כמו שכתב רבינו שם. וזה בחינת "כי אשב בחושך ה' אור לי" (מיכה ז', ח'): "כי אשב בחושך" דייקא, אז "ה' אור לי"; בחינת "כיתרון האור מן החושך" (קהלת ב', י"ג) — מן החושך דייקא. כי דייקא בעת שמתגבר, חס ושלום, החושך והדינים והייסורים, חס ושלום, הן בעבודת ה' הן בגשמיות, אז דייקא עיקר העצה לסתום עיניו ולבטל עצמו אל התכלית שהוא כולו טוב, שעל ידי זה נתבטלין כל הייסורים.

EN:
Night is also an aspect of judgments, which are an aspect of suffering; through this one comes to self-nullification, as our Rebbe wrote there. This is the aspect of “Though I sit in darkness, Hashem is light for me” (Micah 7:8): specifically “though I sit in darkness,” then “Hashem is light for me.” It is the aspect of “the advantage of light over darkness” (Ecclesiastes 2:13)—specifically from darkness. Specifically when darkness, judgments, and suffering intensify, God forbid—whether in Divine service or in physical matters—the principal counsel is to close one’s eyes and nullify oneself into the ultimate purpose, which is entirely good. Through this all suffering is nullified.

Segment 109
HE:
וזה בחינת השינה, שהיא בלילה דייקא. כי השינה הוא בחינת ביטול, בחינת "בידך אפקיד רוחי" (תהלים ל"א, ו'), כמובא. והיא בסתימו דעינין, כי עיקר הביטול הוא בסתימו דעינין. ועל כן עיקר השינה בלילה, כי מחמת הדינים כנ"ל סותמין עיניהם ומבטלין עצמן אל התכלית, שזה בחינת שינה. ועל כן קורין מקודם קריאת שמע שעל המיטה, כי קריאת שמע הוא בחינת ביטול כנ"ל.

EN:
This is the aspect of sleep, which specifically occurs at night. Sleep is an aspect of self-nullification, the aspect of “Into Your hand I entrust my spirit” (Psalms 31:6), as is taught. It occurs with closed eyes, for self-nullification principally occurs through closing the eyes. Sleep therefore principally occurs at night: because of the judgments described above, people close their eyes and nullify themselves into the ultimate purpose, which is the aspect of sleep. Kreyas Shima upon the bed is therefore recited beforehand, for Kreyas Shima is the aspect of self-nullification, as described above.

Segment 110
HE:
ועל כן עיקר קריאת שמע בלילה, ועל כן זמנה כל הלילה, כי אז הוא בחינת הביטול כנ"ל. אבל ביום אין זמן קריאת שמע כי אם עד זמן קימה, דהיינו קודם שנתפשט העולם לרדוף אחר העולם הזה, שזה בחינת סתימו דעינין; אבל אחר כך אין זמן קריאת שמע. ועל כן נתנו חכמינו זכרונם לברכה הזמן כל זמן שיש עדיין בני אדם בעולם שישנים עדיין, דהיינו עד שעה שבני מלכים עומדים ממיטותיהם (ברכות ט':). ועל כן עדיין לא נתעורר כל העולם, והעולם נח עדיין מרדיפת העולם הזה. אבל אחר שלוש שעות, שכבר קמו כולם, אין זמן קריאת שמע. (ליקוטי הלכות, הלכות קריאת שמע א')

EN:
Kreyas Shima therefore applies principally at night, and its time extends throughout the night, for night is the aspect of self-nullification described above. By day, however, the time for Kreyas Shima extends only through the period of rising—that is, before the world spreads out in pursuit of this world, which still retains the aspect of closed eyes. Afterward, the time for Kreyas Shima has ended. Our Sages, of blessed memory, therefore established its time for as long as some people in the world are still sleeping—that is, until the hour when princes rise from their beds (Berachos 9b). The entire world has not yet awakened then, and the world is still resting from its pursuit of this world. But after three hours, when everyone has risen, the time for Kreyas Shima has ended. (Likutay Halachos, Laws of Kreyas Shima 1)

Segment 111
HE:
וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ולמדו שני לימודים מתיבת "שמע". כי דרשו "שמע" — השמע לאוזניך מה שאתה מוציא בפיך (ברכות ט"ו.); וגם דרשו "שמע" — בכל לשון שאתה שומע (שם י"ג.), שמותר לומר קריאת שמע בכל שבעים לשונות. כי שניהם אחד: כי קריאת שמע בפה, בחינת "השמע לאוזניך", הוא כדי לפרסם אלקותו בפני כל דרי מטה. וזהו בעצמו בחינת "שמע" בכל לשון וכו': דהיינו שיכולין לגלות אלקותו יתברך אפילו בכל לשונות הגוים, כי "מלא כל הארץ כבודו" (ישעיהו ו', ג').

EN:
Our Sages, of blessed memory, derived two teachings from the word “Shima.” They expounded “Shima” to mean: cause your ears to hear what your mouth utters (Berachos 15a). They also expounded “Shima” to mean: in any language that you understand (ibid. 13a), permitting Kreyas Shima to be recited in any of the seventy languages. The two teachings are one. Reciting Kreyas Shima aloud—the aspect of causing one’s ears to hear—is intended to publicize His Godliness before all who dwell below. This itself is the aspect of “Shima” in any language: His blessed Godliness can be revealed even through all the languages of the nations, for “the whole earth is filled with His glory” (Isaiah 6:3).

Segment 112
HE:
וזהו בעצמו בחינה הנ"ל, בחינת השגת דרי מטה, בחינת "הקיצו ורננו שוכני עפר" (ישעיהו כ"ו, י"ט), שלא יהיו מייאשין עצמן. כי אפילו כשנופל למקום שנופל, חס ושלום — שזה בחינת לשונות הגוים, שהם בחינת כל התאוות רעות וכו' — אף על פי כן יכולין לגלות אלקותו גם שם, בבחינת "הקיצו ורננו שוכני עפר". שהוא בחינת קריאת שמע בפה כנ"ל, בחינת "השמע לאוזניך" וכו'. וזהו בעצמו בחינת "שמע" בכל לשון, כי "מלא כל הארץ כבודו" ולית אתר פנוי מיניה וכו'. (ליקוטי הלכות, הלכות קריאת שמע ג', י')

EN:
This is the aspect described above: the attainment of those who dwell below, the aspect of “Awaken and sing, you who dwell in the dust” (Isaiah 26:19), so that they will not despair. Even when a person falls wherever he falls, God forbid—the aspect of the languages of the nations, which correspond to all evil desires, and so forth—His Godliness can nevertheless be revealed there as well, in the aspect of “Awaken and sing, you who dwell in the dust.” This is the aspect of reciting Kreyas Shima aloud, as described above, the aspect of “cause your ears to hear,” and so forth. This itself is the aspect of “Shima” in every language, for “the whole earth is filled with His glory,” and no place is devoid of Him, and so forth. (Likutay Halachos, Laws of Kreyas Shima 3:10)

Segment 113
HE:
צריך כל אדם להכין את עצמו ולהשתדל בכל כוחו וכוונתו שיקבל על עצמו האמונה הקדושה בכל יום מחדש, בבחינת "חדשים לבקרים, רבה אמונתך" (איכה ג', כ"ג). וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: בכל יום יהיו בעיניך כחדשים. וזה בחינת "שמע ישראל" (דברים ו', ד'), שמתחילין קודם עיקר אמונת הייחוד. היינו כמו מי שרוצה להודיע לחבריו דבר חדש ונפלא, אומר להם: שמעו נא מה שאספר לכם, חדשות לגמרי!

EN:
Every person must prepare himself and strive with all his strength and intention to accept holy emunah upon himself anew each day, in the aspect of “They are new every morning; great is Your faithfulness” (Lamentations 3:23). Thus our Sages, of blessed memory, said: every day they should appear new in your eyes. This is the aspect of “Hear, Israel” (Deuteronomy 6:4), which introduces the principal declaration of emunah in Divine unity. It resembles a person who wishes to tell his companions something new and wondrous and says to them: Listen now to what I shall tell you—something altogether new!

Segment 114
HE:
כמו כן בזה: כי אף על פי שאנו חזקים באמונתנו הקדושה מכבר, משנים קדמוניות, כי ירושה היא לנו מאבותינו הקדושים, אף על פי כן אין זה דבר ישן, חס ושלום. כי באמת הוא בכל יום ויום חדש לגמרי, כי אין יום דומה לחברו, ואי אפשר לספר גדלות הבורא יתברך אפילו לעצמו מיום לחברו, כי לגדולתו יתברך אין חקר. וכל אדם צריך לילך בזה ולקיים זאת: להתחדש באמונתנו הקדושה בכל יום מחדש, כי זה עיקר ויסוד כל התורה כולה.

EN:
So it is here. Although we have long been strong in our holy emunah from ancient years, for it is our inheritance from our holy forefathers, it is nevertheless not something old, God forbid. In truth, it is altogether new each and every day, for no day resembles another. A person cannot recount the greatness of the blessed Creator even to himself from one day to the next, for His blessed greatness is beyond investigation. Every person must follow this path and fulfill it: renewing himself in our holy emunah anew each day, for this is the foundation and principal element of the entire Torah.

Segment 115
HE:
ואפילו אם האדם בדיוטא התחתונה, חס ושלום, בתוך התגברות התאוות והבלבולים, שהם בחינת לשונות העמים שבהם נאחזים כל התאוות ומידות רעות, אף על פי כן יכול גם הוא להרגיש אלקותו יתברך בלבו מחדש בכל עת, אם יטה אוזנו ולבבו היטב למה שהוא מוציא בפיו אמונת הייחוד בכל יום. כי זה עיקר מצוות קריאת שמע בכל יום בבוקר ובערב. וזה בחינת "שמע ישראל" — השמע לאוזניך וכו'; וכן דרשו רבותינו זכרונם לברכה: "שמע" — בכל לשון שאתה שומע (ברכות י"ג., ט"ו.); ושניהם אחד.

EN:
Even if a person is on the lowest level, God forbid, amid intensifying desires and confusion—the aspect of the languages of the nations, within which all evil desires and traits take hold—he too can nevertheless feel His blessed Godliness anew within his heart at every moment, if he carefully inclines his ear and heart to the declaration of emunah in Divine unity that his mouth utters each day. For this is the principal mitzvah of Kreyas Shima every morning and evening. This is the aspect of “Hear, Israel”—cause your ears to hear, and so forth. Our Sages, of blessed memory, likewise expounded: “Shima”—in any language that you understand (Berachos 13a, 15a). The two are one.

Segment 116
HE:
כי בכל מה שעובר על האדם צריך לזכור את עצמו בכל עת בו יתברך, ולהזכיר את עצמו שהוא איש ישראלי ומאמין באלקים חיים ומלך עולם. וכמו שכתוב: "בהתעטף עלי נפשי, את ה' זכרתי" (יונה ב', ח'). ואז יוכל לדבק את עצמו בו יתברך מכל מקום שהוא, אפילו אם הוא בשאול תחתיה, חס ושלום. וצריכין להיזהר לילך בזה כל אדם שבעולם, כי זה יסוד הכל. (ליקוטי הלכות, הלכות קריאת שמע ה'; על פי אוצר היראה, אמונה, ט"ו)

EN:
Through everything that passes over a person, he must continually remind himself of Him, blessed be He, and remind himself that he is a Jew who believes in the living God and eternal King. Thus it is written: “When my soul fainted within me, I remembered Hashem” (Jonah 2:8). He will then be able to bind himself to Him, blessed be He, from wherever he is, even if he is in the lowest depths, God forbid. Every person in the world must take care to follow this path, for it is the foundation of everything. (Likutay Halachos, Laws of Kreyas Shima 5; following Otzar HaYirah, “Emunah,” 15)

Segment 117
HE:
ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך (דברים ו', ה')

"בכל לבבך" (דברים ו', ה') — בשני יצריך, ביצר טוב וביצר הרע (ברכות נ"ד.). יצר טוב הוא בחינת כוח המושך לה' יתברך ולצדיקי אמת וכו', ויצר הרע הוא להפך, בחינת כוח המכריח המתגבר להפסיק מהם, חס ושלום. ועיקר עבודת האדם שיזכה לאהוב את ה' עם שני היצרין; דהיינו שיהפוך גם כוח המכריח לכוח המושך לה' יתברך, שזהו בחינת אהבה. כמו שכתוב: "בחבלי אדם אמשכם, בעבותות אהבה" (הושע י"א, ד'). כי כשזוכין להגביר כוח המושך על כוח המכריח, אזי גם הכוח המכריח הוא לטובה גדולה. כי דייקא על ידו יכולין לקבל האור בהדרגה ובמידה, להיות נמשך אחר ה' יתברך כראוי. ואם לא היה כוח המכריח, היה כוח המושך מתבטל לגמרי, כי היה בטל במציאות. (ליקוטי הלכות, הלכות חזקת מטלטלין ד', י"ב)

EN:
You Shall Love Hashem Your God with All Your Heart (Deuteronomy 6:5)

“With all your heart” (Deuteronomy 6:5)—with both your inclinations, the good inclination and the evil inclination (Berachos 54a). The good inclination is the aspect of the force that draws a person toward Hashem, blessed be He, and the true tzaddikim, and so forth. The evil inclination is the reverse: the aspect of the opposing force that intensifies in order to sever him from them, God forbid. The principal human task is to merit loving Hashem with both inclinations—that is, to transform even the opposing force into a force drawing him toward Hashem, blessed be He. This is the aspect of love, as it is written: “With human cords I shall draw them, with bonds of love” (Hosea 11:4). When one merits causing the drawing force to prevail over the opposing force, the opposing force itself becomes a great benefit. Specifically through it, the light can be received gradually and in proper measure, enabling one to be drawn after Hashem as is fitting. If no opposing force existed, the drawing force would be altogether nullified, for it would dissolve completely within the light. (Likutay Halachos, Laws of Presumptive Ownership of Movable Property 4:12)

Segment 118
HE:
"בכל לבבך" — בשני יצריך (ברכות נ"ד.): עיקר כוח הבחירה והניסיון של כל אדם, שצריך להתגבר כנגד הרע של הדמים, שהם בחינת שבעים עכו"ם. ולא די שצריך להכניע ולבטל הרע הזה שבדמים ולעשות מצוות ודברים שבקדושה — מכל שכן וכל שכן שלא למלאות תאוותו ושלא לעשות עבירות, חס ושלום — אף גם הוא צריך להתגבר על הדמים עד שיהפוך מהפך אל הפך. דהיינו שיהפוך כל חמימות ורתיחת הדמים אל הקדושה, שיעשה המצוה והדבר שבקדושה בחמימות הלב דקדושה גדול ובהתלהבות. חמימות זו וההתלהבות נמשכות מהדמים שבשס"ה גידין, שזכה להכניעם ולהפכם אל הקדושה.

EN:
“With all your heart”—with both your inclinations (Berachos 54a). The principal arena of every person’s free choice and trial is that he must prevail over the evil within the blood, which corresponds to the seventy idolatrous nations. It is not enough to subdue and nullify this evil within the blood and perform mitzvoas and holy acts—and certainly not to fulfill one’s desire or commit transgressions, God forbid. He must also prevail over the blood until he transforms it from one extreme into its opposite. That is, he must transform all the heat and boiling of the blood into holiness, performing the mitzvah and holy act with great holy warmth of heart and enthusiasm. This warmth and enthusiasm are drawn from the blood within the 365 sinews, which he has merited subduing and transforming into holiness.

Segment 119
HE:
וזה עיקר שלמות המצוה והעבודה. כי מי שעושה מצוה בלי שום חיות והתלהבות הלב, אין זה שלמות העבודה, כי הוא רק כמו "מצות אנשים מלומדה" (ישעיהו כ"ט, י"ג). ועיקר שלמות העבודה הוא שיתגבר וישתדל שיעשה כל המצוות בחמימות והתלהבות הלב. וזה נמשך על ידי ביטול המניעות דייקא: דהיינו על ידי שהתגברו כנגדו מניעות רבות הנמשכין מהדמים, והוא התגבר כנגדם עד שהפכם אל הקדושה, עד שעושה המצוה בשמחה והתלהבות גדול.

EN:
This is the principal perfection of the mitzvah and Divine service. When someone performs a mitzvah without any vitality or enthusiasm of the heart, this is not perfected service, for it is merely “a commandment of men learned by rote” (Isaiah 29:13). The principal perfection of service is to prevail and strive to perform every mitzvah with warmth and enthusiasm of the heart. This comes specifically through nullifying obstacles: numerous obstacles drawn from the blood intensified against him, and he prevailed over them until he transformed them into holiness, ultimately performing the mitzvah with great joy and enthusiasm.

Segment 120
HE:
וזה בחינת "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך" (דברים ו', ה') — בשני יצריך, ביצר טוב וביצר הרע. כי עיקר שלמות העבודה שיהפוך היצר הרע, דהיינו בחינת רתיחת הדמים, אל הקדושה, אל האהבה דקדושה; בחינת "ואהבת את ה'" וכו' בשני יצריך וכו'. כשיהפוך רתיחת הדמים אל הקדושה, שיבער הלב בשלהובין דרחימותא לה' יתברך, ואז שמאל נכלל בימין, שהגבורות נכללין בחסד, בבחינת אהבה.

EN:
This is the aspect of “You shall love Hashem your God with all your heart” (Deuteronomy 6:5)—with both your inclinations, the good inclination and the evil inclination. The principal perfection of Divine service is to transform the evil inclination—the aspect of the boiling blood—into holiness and holy love: the aspect of “You shall love Hashem” with both inclinations. When the boiling blood is transformed into holiness, the heart burns with flames of love for Hashem, blessed be He. The left is then incorporated into the right, and the gevuroas are incorporated into kindness, in the aspect of love.

Segment 121
HE:
כי עיקר שלמות העבודה כשזוכה לאהוב את ה' יתברך ולעשות המצוות, שהם בחינת אהבה וחסד, בשני היצרין, בבחינת "ואהבת" וכו' בשני יצריך. שאז האהבה בהתלהבות גדול, בבחינת שלהובין דרחימותא, ואז שמאל נכלל בימין, שזה עיקר השלמות כידוע. וזה בחינת "כי עזה כמות אהבה, קשה כשאול קנאה, רשפיה רשפי אש" וכו' (שיר השירים ח', ו'): שתהיה האהבה לה' יתברך בבחינת רשפי אש. זה נמשך מרתיחת הדמים שמהפכין אל הקדושה, שזה בחינת שאוהבין את ה' יתברך גם עם היצר הרע כנ"ל. וזהו "כי עזה כמות אהבה" וכו': שעיקר שלמות האהבה על ידי היצר הרע, שהוא סטרא דמותא, כשנתהפך אל הקדושה כנ"ל. כמו שכתב רבינו זכרונו לברכה בליקוטי מוהר"ן תנינא, מ"ט, שהוא מעלה גדולה כשיש לאדם יצר הרע וכו'. (ליקוטי הלכות, הלכות יין נסך ג', א')

EN:
Divine service is principally perfected when a person merits loving Hashem, blessed be He, and performing mitzvoas—which are aspects of love and kindness—with both inclinations, in the aspect of “You shall love” with both your inclinations. The love then possesses great enthusiasm, the aspect of flames of love; the left is incorporated into the right, which is the principal perfection, as is known. This is the aspect of “For love is strong as death; jealousy is harsh as the grave; its flames are flames of fire,” and so forth (Song of Songs 8:6): love for Hashem, blessed be He, becomes an aspect of fiery flames. This is drawn from the boiling blood transformed into holiness, the aspect of loving Hashem even with the evil inclination, as described above. This is “love is strong as death”: love’s principal perfection comes through the evil inclination, which belongs to the side of death, when it is transformed into holiness. As our Rebbe, of blessed memory, wrote in Likutay Moharan II 49, it is a great distinction when a person possesses an evil inclination, and so forth. (Likutay Halachos, Laws of Non-Jewish Wine 3:1)

Segment 122
HE:
מה שאצל רוב בני אדם אכילה ושתייה ושאר תאוות הגוף אין נקרא עבודה כלל, ומצוות ומעשים טובים נקרא אצלם עבודה ויגיעה — זה בחינת חילוף, שנתחלף בן המלך בבן העבד. כמו כן נתחלף אצלם: שרצון הנשמה, שהיא בת מלך באמת, זה נקרא אצלם עבודה; ורצון הגוף, שהוא בחינת עבד, זה דייקא אין נקרא אצלם עבדות כלל, כאילו היה, חס ושלום, הגוף מלך על הנשמה. ובאמת הדבר בהפך ממש, כי הנשמה היא המלך באמת והגוף הוא העבד. וכמו שהעבד מחויב לעבוד את רבו ולעשות רצונו, כמו כן הגוף מחויב לעבוד את הנשמה ולבטל רצונו מפני רצונה.

EN:
Most people do not regard eating, drinking, and the body’s other desires as labor at all, whereas they regard mitzvoas and good deeds as labor and exertion. This is an aspect of an exchange, in which the king’s child was exchanged for the servant’s child. The same exchange has occurred within them: the soul’s desire—the soul truly being a princess—is regarded as labor, whereas the body’s desire—the body being an aspect of a servant—is specifically not regarded as servitude at all, as though, God forbid, the body were king over the soul. In truth, the matter is precisely the reverse. The soul is truly the monarch, and the body is the servant. Just as a servant is obligated to serve his master and fulfill his will, the body is obligated to serve the soul and nullify its own will before the soul’s will.

Segment 123
HE:
אך כל זמן שיש להגוף איזה ריח עדיין מתאוות הגוף, רק שמשבר תאוותו בשביל רצון הנשמה, שהוא רצון השם יתברך, ועובד אותו יתברך תמיד — אף על פי שגם זה טוב מאד, אשרי לו, כי על ידי זה גם נתבטל העבדות דסטרא אחרא, שהוא בחינת זוהמת הנחש, וזוכה לחירות, בבחינת: כל המקבל עליו עול תורה וכו' (אבות ג', ה'), ו"אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה" (אבות ו', ב') — אך אף על פי כן עבודתו עדיין בבחינת עבד דקדושה. מאחר שעבודת השם נחשבת לו לעבודה ויגיעה, ורצון הגוף אינו נוטה לזה, רק שמבטל רצונו מפניו יתברך, על כן הוא עדיין בבחינת עבד דקדושה.

EN:
As long as the body still retains some trace of bodily desire and a person merely breaks his desire for the sake of the soul’s will, which is the will of Hashem, blessed be He, while continually serving Him—although this too is exceedingly good, fortunate is he, for through it the servitude of the sitra achara, the aspect of the serpent’s contamination, is nullified, and he merits freedom, in the aspects of “Whoever accepts the yoke of Torah upon himself,” and so forth (Avos 3:5), and “No one is free except one who occupies himself with Torah” (Avos 6:2)—his service nevertheless remains an aspect of holy servitude. Since serving Hashem is still experienced by him as labor and exertion, and the body’s will does not incline toward it but is merely nullified before Him, blessed be He, he remains an aspect of a holy servant.

Segment 124
HE:
אך עיקר השלמות לבטל הגוף כל כך לגבי הנשמה, עד שיתהפך לטבע הנשמה ממש. היינו שלא תהיה לו שום תאווה אחרת ולא שום רצון אחר, רק מה שהנשמה רוצה, היינו לעשות רצון הבורא יתברך. שזה בחינת "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך" (דברים ו', ה') — בשני יצריך, שגם הגוף אוהב את השם ועושה רצונו מאהבה. ואזי, כשזוכה לזה, נקרא בן להשם יתברך, בחינת "בני אתה" וכו' (תהלים ב', ז'), שזה עיקר השלמות. (ליקוטי הלכות, הלכות ברכות השחר ג', י"ח–י"ט; על פי אוצר היראה, יראה ועבודה, ז')

EN:
The principal perfection, however, is to nullify the body so completely before the soul that it is literally transformed into the soul’s nature. A person then possesses no other desire and no other will except what the soul desires—that is, to fulfill the will of the blessed Creator. This is the aspect of “You shall love Hashem your God with all your heart” (Deuteronomy 6:5)—with both inclinations, so that the body too loves Hashem and fulfills His will out of love. When a person merits this, he is called a son of Hashem, blessed be He, the aspect of “You are My son,” and so forth (Psalms 2:7). This is the principal perfection. (Likutay Halachos, Laws of the Morning Blessings 3:18–19; following Otzar HaYirah, “Fear and Divine Service,” 7)

Segment 125
HE:
והיו הדברים האלה אשר אנכי מצווך היום על לבבך; ושננתם לבניך (דברים ו', ו'–ז')

נסמך "ושננתם לבניך" ל"אשר אנכי מצווך היום" (דברים ו', ו'–ז'), כי שניהם אחד. כי "אשר אנכי מצווך היום" — "היום" דייקא — זו אזהרה שצריכין להתגבר בכל יום ויום בהתגברות חדש לקיים התורה והמצוות. כי בכל יום ויום יצרו של אדם מתגבר עליו מחדש ממש, מחמת שבכל יום ויום צריכין לברר בירורים חדשים על ידי התורה והעבודה; וכנגד כל בירור יש קליפות וסטרין אחרנין הרבה המסבבין אותם, כי הניצוצות דקדושה נפלו בעמקי עמקי הקליפות. ומחמת שבכל יום ויום צריכין לברר בירורים חדשים מעמקי הקליפות, על כן מתגבר ומתגרה הבעל דבר על האדם בכל יום מחדש.

EN:
These Words That I Command You Today Shall Be upon Your Heart; You Shall Teach Them Diligently to Your Children (Deuteronomy 6:6–7)

“You shall teach them diligently to your children” adjoins “which I command you today” (Deuteronomy 6:6–7), for the two are one. “Which I command you today”—specifically “today”—warns that each and every day one must prevail with renewed strength to fulfill the Torah and mitzvoas. A person’s inclination literally renews its assault upon him each day, because each day new refinements must be accomplished through Torah and Divine service. Surrounding every refinement are numerous klipoas and forces of the other side, for the holy sparks fell into the deepest depths of the klipoas. Since new refinements must be extracted from those depths each day, the adversary renews his attack and provocation against a person every day.

Segment 126
HE:
ועל כן התורה מזהרת: "אשר אנכי מצווך היום" — "היום" דייקא. וכמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה: בכל יום יהיו בעיניך כחדשים. כי בוודאי דברי תורה הם חדשים ממש בכל יום ויום; כי דברי התורה, שהם בחינת העלאת הנפשות, מתחדשים בכל יום ויום, כי בכל יום ויום צריכין לברר בירורים חדשים כנ"ל. ועל כן נסמך לזה "ושננתם לבניך": דהיינו שצריכין ללמד התורה לבניו כדי לגלות אלקותו יתברך וקדושת תורתו מדור לדור, כדי להשלים הבירור של הניצוצות והנפשות בכל דור ודור השייך להם, עד שיבוא משיח.

EN:
The Torah therefore warns: “which I command you today”—specifically “today.” Thus our Sages, of blessed memory, expounded: every day they should appear new in your eyes. Words of Torah are literally new each day. Words of Torah, which are the aspect of elevating souls, are renewed every day because new refinements must be accomplished each day, as described above. “You shall teach them diligently to your children” therefore immediately follows: one must teach Torah to one’s children in order to reveal His blessed Godliness and the holiness of His Torah from generation to generation, thereby completing the refinement of the sparks and souls belonging to every generation, until Mashiach comes.

Segment 127
HE:
ועל כן נסמך ל"אשר אנכי מצווך היום", כי שניהם אחד ממש. כי בירור הניצוצות והנפשות צריכין בכל יום דייקא מחדש, וכן בכל דור ודור מחדש; כי כל יום הוא בחינת דור חדש, בחינת "וזרח השמש ובא השמש" (קהלת א', ה'), "דור הולך ודור בא" וכו' (שם א', ד'). כי עיקר בירור הניצוצות והנפשות הוא בשביל כבודו יתברך, כי הכבוד שורש הכל; כי הכל נברא בשביל כבודו, בגין דישתמודעין ליה. וידיעת כבוד אלקותו וגדולתו יתברך מתגלה בכל יום ויום בהתגלות חדש, בבחינת "השמים מספרים כבוד אל" וכו', "יום ליום יביע אומר" וכו' (תהלים י"ט, ב'–ג'). וזה בחינת "ימים ידברו" (איוב ל"ב, ז'), כי כל יום ויום יביע ומדבר כבוד אלקותו יתברך כפי בירור הניצוצות שבאותו היום. שזהו בחינת חידוש מעשה בראשית שבכל יום. (ליקוטי הלכות, הלכות שחיטה ד', ג')

EN:
It therefore adjoins “which I command you today,” for the two are literally one. The sparks and souls must be refined anew specifically each day and likewise anew in every generation, for each day is an aspect of a new generation: the aspect of “The sun rises and the sun sets” (Ecclesiastes 1:5), and “A generation goes and a generation comes,” and so forth (ibid. 1:4). The sparks and souls are principally refined for the sake of His blessed glory, for glory is the root of everything; everything was created for His glory, “so that He may be known.” Knowledge of the glory of His Godliness and His blessed greatness is revealed each day through a new revelation, in the aspect of “The heavens recount the glory of God,” and so forth, and “Day to day expresses speech,” and so forth (Psalms 19:2–3). This is the aspect of “Days shall speak” (Job 32:7), for each day expresses and speaks the glory of His blessed Godliness according to the refinement of the sparks belonging to that day. This is the aspect of the daily renewal of the work of Creation. (Likutay Halachos, Laws of Ritual Slaughter 4:3)

Segment 128
HE:
אשר אנכי מצווך היום (דברים ו', ו')

"אשר אנכי מצווך היום" (דברים ו', ו') — שיהיו דברי תורה בכל יום בעיניך כחדשים. נמצא שבכל יום צריכין להמשיך על עצמו קבלת התורה מחדש. כי על ידי השינה הוא בחינת ביטול, ומשם צריכין לקבל התחדשות התורה, כדי לבטל הדינים והטומאות וכו' הרוצים להתגרות אז דייקא ביותר. ומי שזוכה לזה בשלמות, לחדש בתורה חידושים אמתיים בכל יום — אשרי לו.

EN:
Which I Command You Today (Deuteronomy 6:6)

“Which I command you today” (Deuteronomy 6:6)—words of Torah should appear new in your eyes every day. It follows that each day one must draw upon oneself a renewed receiving of the Torah. Sleep is an aspect of self-nullification, and from there one must receive the Torah’s renewal, in order to nullify the judgments and impurities, and so forth, that seek to provoke a person with particular intensity then. Fortunate is one who merits this perfectly and produces true Torah innovations each day.

Segment 129
HE:
אך אפילו שאר בני העולם שאינם זוכין לזה, צריכין על כל פנים להתגבר לעסוק בתורה בבוקר בהקיצו משנתו. כמבואר בכל הספרים, לעמוד באשמורת לעסוק בתורה, כדי לכבות על ידי זה צימאון הנפש; דהיינו לגרש כל הייסורים והדינים והסטרא אחרא וכל מיני בלבולים על ידי התורה. ועל כן באמת, אפילו מי שאינו זוכה לחדש בתורה ממש, צריך על כל פנים להתגבר בכל יום ויום לעסוק בתורה בחשק חדש וחיות חדש, ויהיו בעיניו כחדשים ממש. כי זהו גם כן בחינת התחדשות התורה, כמבואר במקום אחר (ליקוטי מוהר"ן א', קנ"ט). (ליקוטי הלכות, הלכות נטילת ידים שחרית ד', ב')

EN:
Yet even ordinary people who do not merit this must at least strengthen themselves to study Torah in the morning upon awakening from sleep. As explained in all the sacred works, one should rise during the night watch to study Torah, thereby quenching the soul’s thirst—that is, expelling all suffering, judgments, the sitra achara, and every form of confusion through Torah. Therefore, even one who does not merit literally producing Torah innovations must at least strengthen himself each and every day to study Torah with new desire and new vitality, so that its words appear literally new in his eyes. This too is an aspect of the Torah’s renewal, as explained elsewhere (Likutay Moharan I 159). (Likutay Halachos, Laws of Morning Handwashing 4:2)

Segment 130
HE:
ושננתם לבניך (דברים ו', ז')

צריך האדם להיזהר מאד לחנך את בניו בדרך האמונה הקדושה כאשר קיבלנו מאבותינו. וכמו שאנו מוזהרים בפרשת קריאת שמע: "ושננתם לבניך" וכו' (דברים ו', ז'), "ולמדתם אותם את בניכם" וכו' (דברים י"א, י"ט). בפרט לרחקם בכל מיני התרחקות מהכיתות הרעות שקמו בדורות הללו, להעביר חס ושלום את נערי בני ישראל מעיקר הדת הקדושה. והעמידו בתי תיפלות ללמד את בני ישראל חכמות חיצוניות וכו'. ואם בתחילה הם מרמים את אביהם ואומרים שלומדים עמהם גם לימוד התורה הקדושה, אבל הכל הוא צביעות ושקר. כי מעט שלומדים עמהם הוא רק מקרא עם פירושיהם וביאוריהם הרעים, שיצאו מאפיקורסים גמורים מפורסמים.

EN:
You Shall Teach Them Diligently to Your Children (Deuteronomy 6:7)

A person must be exceedingly careful to educate his children in the path of holy emunah as we received it from our forefathers. Thus we are warned in the passage of Kreyas Shima: “You shall teach them diligently to your children,” and so forth (Deuteronomy 6:7), and “You shall teach them to your children,” and so forth (Deuteronomy 11:19). In particular, he must distance them in every possible way from the harmful factions that arose in those generations to lead the youth of the Children of Israel away, God forbid, from the foundations of the holy religion. They established institutions of folly to teach the Children of Israel secular disciplines, and so forth. Although at first they deceive the children’s fathers and claim that they also teach them the holy Torah, it is all hypocrisy and falsehood. The small amount they teach consists only of Scripture accompanied by their harmful interpretations and explanations, produced by notorious, complete heretics.

Segment 131
HE:
ועל כן צריך להיזהר מאד להרחיק את בניו מהם בכל מיני התרחקות כנ"ל, ולהדריכם רק בדרך האמונה הקדושה, בדרך אבותינו אשר מעולם, שבילו ימיהם רק על תורה ותפילה, להגות בתורת השם שבכתב ושבעל פה, בש"ס ופוסקים. ואז שכרם הרבה מאד, כי מוסיפים על ידי זה נפשות קדושות להקיבוץ הקדוש של קדושת ישראל, ונתרבין על ידי זה הבתים דקדושה בריבוי עצום ומופלג מאד, כמבואר בפנים. ועל ידי זה תבוא הגאולה, כמו שכתוב: "הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום"; היינו על ידי ריבוי הבתים שנתוספו גם על ידי הקטן והצעיר. ועל ידי זה: "אני ה' בעתה אחישנה" (ישעיהו ס', כ"ב). (ליקוטי הלכות, הלכות פריה ורביה ה', ג'; על פי אוצר היראה, לימוד תינוקות של בית רבן, ו'; ועיין עוד אמונה, ד'–ה')

EN:
He must therefore be exceedingly careful to distance his children from them in every possible way, as described above, and guide them only in the path of holy emunah, the ancient path of our forefathers, who spent their days solely upon Torah and prayer, studying Hashem’s Written and Oral Torah, the Talmud, and halachic authorities. Their reward will then be exceedingly great, for they thereby add holy souls to the sacred community of Israel’s holiness. Through this, holy households increase in a tremendous and extraordinary multitude, as explained within the teaching. Through this the redemption will come, as it is written: “The smallest shall become a thousand, and the youngest a mighty nation”—that is, through the multitude of households added even by the smallest and the youngest. Through this: “I, Hashem, shall hasten it in its time” (Isaiah 60:22). (Likutay Halachos, Laws of Procreation 5:3; following Otzar HaYirah, “Teaching Schoolchildren,” 6; see also “Emunah,” 4–5)

Segment 132
HE:
בשבתך בביתך ובלכתך בדרך (דברים ו', ז')

הבית הוא רשות היחיד, שהוא בחינת רשות יחידו של עולם, כמו שכתוב בזוהר הקדוש; ששם מתגלה ביותר אחדותו יתברך. כי התורה מתחלת בבי"ת מ"בראשית", שהוא ראש בית, ועל ידי התורה נכללין באחדותו יתברך. אבל בחוץ הוא רשות הרבים, ושם אחיזת החיצונים. ועל כן בחוץ הוא בבחינת אחר הבריאה, כנגד הבית שהוא כנגדו בבחינת קודם הבריאה, מאחר ששם הוא בחינת רשות היחיד כנ"ל.

EN:
When You Sit in Your Home and When You Walk upon the Road (Deuteronomy 6:7)

The home is a private domain, the aspect of the domain of the One of the world, as stated in the holy Zohar. His blessed unity is revealed there more fully. The Torah begins with the letter beis in Bereishis, which can be read as rosh bayis, “the beginning of the house,” and through Torah one is incorporated into His blessed unity. Outside, however, is the public domain, where the external forces possess a hold. The outside therefore corresponds to the aspect after Creation, whereas the home corresponds to the aspect before Creation, since it is the aspect of the private domain, as described above.

Segment 133
HE:
אבל עיקר השלמות לכלול אחר הבריאה בקודם הבריאה, שיהיו נכללין גם כל המקומות שמבחוץ לתוך הקדושה בפנים. ועל כן הזהירה תורה לזכור את ה' יתברך והתורה תמיד, הן בביתו הן חוץ לביתו בדרך, כמו שכתוב: "ודברת בם, בשבתך בביתך ובלכתך בדרך" וכו' (דברים ו', ז'). כי צריכין לכלול יחד הדרך, שהוא במקומות שמבחוץ, לכללו בבית, שהוא בחינת כלליות אחר הבריאה באחד, שזהו עיקר התכלית.

EN:
The principal perfection, however, is to incorporate the aspect after Creation into the aspect before Creation, so that all external places are likewise incorporated into the holiness within. The Torah therefore warned that one must always remember Hashem, blessed be He, and the Torah, both in one’s home and outside one’s home upon the road, as it is written: “You shall speak of them when you sit in your home and when you walk upon the road,” and so forth (Deuteronomy 6:7). The road, which lies in external places, must be integrated with the home, the aspect of incorporating what is after Creation into the One. This is the principal purpose.

Segment 134
HE:
ועל כן הזהירה התורה "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך" בפרשה של קריאת שמע, שהוא "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד" וכו', "ודברת בם בשבתך בביתך" וכו' (דברים ו', ד', ז'). היינו כנ"ל, כי עיקר כלליות באחד הוא על ידי שנכלל הדרך בבית; שיודעין שכל הדרכים שחוץ לבית וכל מקומות החיצונים כולם כלולים בפנים, כי כולם נמשכין מהאחד יתברך והוא מחיה את כולם. שעל ידי זה נכלל אחר הבריאה באחד, כמו שהיה קודם הבריאה.

EN:
The Torah therefore placed “when you sit in your home and when you walk upon the road” within the passage of Kreyas Shima: “Hear, Israel: Hashem is our God, Hashem is One,” and so forth, followed by “You shall speak of them when you sit in your home,” and so forth (Deuteronomy 6:4, 7). This accords with the explanation above, for incorporation into the One principally occurs when the road is incorporated into the home. One knows that all roads outside the home and all external places are included within, because they all extend from the blessed One and He gives life to them all. Through this, the aspect after Creation is incorporated into the One, as it was before Creation.

Segment 135
HE:
וזהו "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך" (דברים ו', ז'). כי אור יום הוא בחינת אור ההשגחה, שעל ידי זה גם אחר הבריאה כולו אחד. אבל בלילה נחשך האור, שזהו בחינת הסתרת ידיעת ההשגחה, שהוא בחינת אחר הבריאה ששם יש בחירה. וצריכין להתחזק באמונה שלמה, בבחינת "ואמונתך בלילות" (תהלים צ"ב, ג'), להאמין באמת שגם בלילה, בבחינת אחר הבריאה, גם שם מאירה השגחתו יתברך תמיד; כי "גם חושך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר" (תהלים קל"ט, י"ב). וזהו בחינת לכלול מידת יום בלילה ומידת לילה ביום בברכת קריאת שמע, לידע ולהודיע שהכל אחד: אחר הבריאה וקודם הבריאה, שהם בחינת יום ולילה, בית ודרך, בחינת "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך". כי הכל אחד, כי "ה' אלקינו ה' אחד". (ליקוטי הלכות, הלכות שלוחין ג')

EN:
This is “when you sit in your home, when you walk upon the road, when you lie down, and when you rise” (Deuteronomy 6:7). Daylight is the aspect of the light of providence, through which even after Creation everything is one. At night the light is darkened; this is the aspect of concealed knowledge of providence, corresponding to the aspect after Creation, where free choice exists. One must strengthen oneself with complete emunah, in the aspect of “Your faithfulness in the nights” (Psalms 92:3), truly believing that even at night—in the aspect after Creation—His blessed providence continually shines there as well. For “Even darkness does not obscure from You, and night shines like day” (Psalms 139:12). This is the aspect of incorporating the quality of day into night and the quality of night into day within the blessings of Kreyas Shima, in order to know and make known that everything is one: after Creation and before Creation, corresponding to day and night, home and road—the aspects of “when you sit in your home, when you walk upon the road, when you lie down, and when you rise.” Everything is one, for “Hashem is our God, Hashem is One.” (Likutay Halachos, Laws of Agents 3)

Segment 136
HE:
עיקר הקדושה הוא בתוך הבית של האדם. אבל באמת, אף על פי כן, אי אפשר להיות סגור בתוך ביתו לעולם, כי בהכרח לצאת מתוך ביתו לפרקים. ובאמת היה ראוי שיהיה האדם יושב בתוך ביתו תמיד, מאחר ששם עיקר הקדושה ובחוץ הוא להפך. ועל כן היה ראוי שישב תמיד בתוך ביתו. אבל אף על פי כן האדם מוכרח לצאת לחוץ ולהיות נכנס ויוצא בכל פעם.

EN:
The principal locus of holiness is within a person’s home. Nevertheless, in truth, one cannot remain enclosed within one’s home forever, for one must necessarily leave it from time to time. It would actually appear proper for a person always to remain within his home, since the principal holiness is found there while the outside is the reverse. He should therefore seemingly remain there continually. Nevertheless, a person is compelled to go outside and repeatedly enter and leave.

Segment 137
HE:
כי בהכרח שיצא האדם לפעמים קצת מהקדושה, כמו שנראה בחוש שיש לכל אדם עליות וירידות ממש בכל יום, ואי אפשר שיעמוד תמיד במדרגה אחת. וכל זה הוא מחמת שבהכרח צריכין להעלות גם מדרגות התחתונות ומקומות החיצונים כולם אל הקדושה. וכשזוכה אז להחזיק עצמו כראוי, אזי הוא זוכה להעלות גם מקומות החיצונים ומדרגות התחתונות כולם אל הקדושה. וזה בחינת ירידה תכלית העלייה, כידוע. וזה בחינת מה שצריכין לצאת מן הבית בכל פעם, כנראה בחוש; ואז, כשיוצא מן הבית, הוא מברר מקומות החיצונים ומגביה הכל אל הקדושה. ועל כן מוכרח האדם לצאת לחוץ, אף על פי שעיקר הקדושה בתוך הבית כנ"ל.

EN:
A person must necessarily at times leave holiness to some degree. We see directly that every person experiences actual ascents and descents each day and cannot remain continually upon one level. This occurs because the lower levels and all external places must also be elevated into holiness. When a person merits maintaining himself properly then, he merits elevating all the external places and lower levels into holiness. This is the aspect of descent for the sake of ascent, as is known. It is the aspect of the recurring necessity to leave one’s home, as we plainly observe. When he leaves the home, he refines the external places and raises everything into holiness. A person must therefore go outside, although the principal holiness lies within the home, as described above.

Segment 138
HE:
וזה בחינת "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך" (דברים ו', ז'): שצריך האדם להכיר את ה' יתברך בין בביתו, ששם גבול הקדושה, ובין כשיוצא חוץ לביתו והולך בדרך. אף על פי ששם יש, חס ושלום, להם אחיזה, אף על פי כן גם שם צריך לזכור בה' יתברך ולדבקה בו גם שם בחוץ. כי "מלכותו בכל משלה" (תהלים ק"ג, י"ט), בבחינת "ואתה מחיה את כולם" (נחמיה ט', ו'), בבחינת "אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך" (תהלים קל"ט, ח'). (ליקוטי הלכות, הלכות ראש השנה ד', ז')

EN:
This is the aspect of “when you sit in your home and when you walk upon the road” (Deuteronomy 6:7). A person must recognize Hashem, blessed be He, both within his home, where the boundary of holiness lies, and when he leaves his home and walks upon the road. Although the external forces possess a hold there, God forbid, he must nevertheless remember Hashem there as well and cleave to Him even outside. For “His kingship rules over everything” (Psalms 103:19), in the aspect of “You give life to them all” (Nehemiah 9:6), and the aspect of “If I ascend to heaven, You are there; if I make my bed in the grave, behold, You are there” (Psalms 139:8). (Likutay Halachos, Laws of Rosh Hashanah 4:7)

Segment 139
HE:
וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך (דברים ו', ט')

עיקר מצוות מזוזה הוא כדי לזכור בהשם יתברך, שזה עיקר בחינת זכרון עולם הבא. כי זה עיקר שעשוע עולם הבא, שידעו אותו יתברך. וזכרון זה — לזכור בהשם יתברך, שהוא זכרון העולם הבא — צריכין להיזהר ביותר כשבונין בית. כי זה שבונה בית הוא לכאורה כאילו שוכח בעולם הבא ועושה לעצמו קביעות דירה בזה העולם הכלה ועובר.

EN:
You Shall Write Them upon the Doorposts of Your Home and upon Your Gates (Deuteronomy 6:9)

The principal purpose of the mitzvah of mezuzah is to remember Hashem, blessed be He. This is the principal aspect of remembering the World to Come, for the principal delight of the World to Come is that they will know Him, blessed be He. This remembrance—remembering Hashem, blessed be He, which is remembrance of the World to Come—requires particular care when building a house. One who builds a house seemingly forgets the World to Come and establishes a permanent dwelling for himself in this transient, vanishing world.

Segment 140
HE:
כי בוודאי, אם יעמיק מחשבתו בקביעות חיי עולם הבא ובמהירת פריחת העולם הזה, העובר כצל עובר וכענן כלה וכו', בוודאי אין שיגעון גדול מזה כשרוצה לבנות לעצמו בית על רגע קלה כזאת, אשר מוכן לעבור מכאן בלי ספק חיש קל מהרה. ועל כן באמת ציווה יהונדב בן רכב לבניו שישבו באהלים ולא יבנו בתים וכו' (ירמיהו ל"ה, ז'). כי מי שבונה ביתו בלא דעת ושוכח בעולם הבא הוא בוודאי גרוע ממשוגע. ועל זה נאמר: "הוי בונה ביתו בלא צדק" וכו' (ירמיהו כ"ב, י"ג), ועוד הרבה פסוקים כאלה.

EN:
If a person contemplates deeply the permanence of life in the World to Come and the rapid disappearance of this world—which passes like a fleeting shadow and a vanishing cloud, and so forth—there is certainly no greater madness than wishing to build oneself a house for so brief a moment, when one is unquestionably prepared to depart from here swiftly and soon. Yehonadav ben Rechav therefore actually commanded his children to dwell in tents and not build houses, and so forth (Jeremiah 35:7). One who builds his house without awareness and forgets the World to Come is certainly worse than insane. Concerning this it is said: “Woe to one who builds his house without righteousness,” and so forth (Jeremiah 22:13), along with many similar verses.

Segment 141
HE:
על כן בכניסת הבית צריכין להיזהר מאד לזכור תכף בעולם הבא, ששם עיקר הבית ושם עיקר הקביעות. ומה שבונה לו בית בזה העולם הוא גם כן רק בשביל העולם הבא, כדי שיוכל לעבוד בביתו את השם יתברך בעסק תורה ותפילה והכנסת אורחים וכבוד שבת וכו'. כי צריך כל אחד לכוון בבנין ביתו שיהיה ביתו בית תורה, בית תפילה, בית ועד לחכמים, בית פתוח לרווחה, ויהיו עניים בני ביתו (אבות א', ד'–ה'). ואז ביתו בית השם, ועל זה נאמר: "בחכמה יבנה בית" וכו' (משלי כ"ד, ג'). ואז בוודאי מצוה גדולה שיבנה לו בית לשם השם.

EN:
Upon entering the home, one must therefore take great care immediately to remember the World to Come, where the true home and true permanence are found. The house one builds in this world must likewise be only for the sake of the World to Come, so that within it he can serve Hashem, blessed be He, through Torah study, prayer, hospitality, honoring Shabbos, and so forth. When building his house, every person must intend that it become a house of Torah, a house of prayer, a meeting house for sages, a home opened generously, with poor people treated as members of his household (Avos 1:4–5). His home then becomes a house of Hashem. Concerning this it is said, “Through wisdom a house is built,” and so forth (Proverbs 24:3). It is then certainly a great mitzvah to build a home for the sake of Hashem.

Segment 142
HE:
ועל כן צריכין לקבוע מזוזה, כדי לזכור תכף בכניסת הבית בייחוד השם יתברך, שזהו בחינת זכרון עולם הבא. ואז דייקא הבית ראוי להיבנות ולהתקיים, כי אינו שוכח, חס ושלום, בעולם הבא לעשות לעצמו קביעות בעולם הזה העובר, חס ושלום. רק אדרבה, הוא בונה ביתו בשביל זכרון העולם הבא דייקא, שהוא ייחוד שמו יתברך.

EN:
A mezuzah must therefore be affixed so that immediately upon entering the home one remembers the unity of His blessed Name, which is the aspect of remembering the World to Come. Specifically then is the house fit to be built and endure. He does not forget the World to Come, God forbid, in order to establish permanence for himself in this passing world, God forbid. On the contrary, he builds his house specifically for the sake of remembering the World to Come, which is the unification of His blessed Name.

Segment 143
HE:
ואזי ביתו נבנה על ידי הצדיקים המקיימין את העולם, שהם עוסקים לבנות בתים הרבה, עד שנעשין מהם ש"י עולמות. והם בונים אלו הבתים של הש"י עולמות ממחלוקת, היינו מהשלום שעושין בין המחלוקת. שזה בחינת שלום בית, כמבואר בפנים, ומשם נבנה ביתו. כי עיקר בנין הבית בשביל שלום. כי בחוץ הוא בחינת מחלוקת, כי כל אחד נחלק לעצמו, כי הם מפוזרים ומפורדים ואינם מקובצים יחד. אבל בבית שם הקיבוץ והאסיפה יחד, בבחינת שלום ואחדות, בחינת שלום בית. (ליקוטי הלכות, הלכות מזוזה ד'; על פי אוצר היראה, בית ודירתו, חוץ)

EN:
His home is then built through the tzaddikim who sustain the world. They occupy themselves with building many houses, until the 310 worlds are formed from them. They build these houses of the 310 worlds from dispute—that is, from the peace they establish among those in dispute. This is the aspect of domestic peace, as explained within the teaching, and from there his home is built. For the principal purpose of building a home is peace. Outside is the aspect of dispute: each person is divided unto himself, for they are scattered and separated and do not gather together. Within the home, however, gathering and assembly occur together, in the aspect of peace and unity—the aspect of domestic peace. (Likutay Halachos, Laws of Mezuzah 4; following Otzar HaYirah, “The Home and Dwelling,” Outside)

Segment 144
HE:
למען ייטב לך ובאת וירשת את הארץ הטובה (דברים ו', י"ח)

כל הקדושה של ישראל היא ארץ ישראל. וכל מה שהאדם מקדש ומטהר את עצמו ועובד את השם יתברך, כמו כן הוא כובש בכל פעם איזה חלק מארץ ישראל ועוסק בתיקון הדרך לארץ ישראל. וזה שמבואר בכמה מקומות בתורה, שהזהיר אותם משה רבינו עליו השלום על קיום התורה והמצוות כדי שיזכו לבוא ולכבוש את ארץ ישראל, ששם עיקר הקדושה. כמו שכתוב: "למען ייטב לך ובאת וירשת את הארץ" (דברים ו', י"ח); "למען תחיו" וכו', "וירשתם את הארץ" (דברים ד', א'); ועוד רבים כאלה.

EN:
So That It Will Be Good for You, and You Shall Come and Inherit the Good Land (Deuteronomy 6:18)

All the holiness of Israel is Eretz Yisrael. To the degree that a person sanctifies and purifies himself and serves Hashem, blessed be He, he repeatedly conquers some portion of Eretz Yisrael and occupies himself with rectifying the path to Eretz Yisrael. This explains the many places in the Torah where Moshe Rabbeinu, peace be upon him, warned them to fulfill the Torah and mitzvoas so that they would merit entering and conquering Eretz Yisrael, where the principal holiness is found. Thus it is written: “So that it will be good for you, and you shall come and inherit the Land” (Deuteronomy 6:18); “so that you shall live,” and so forth, “and inherit the Land” (Deuteronomy 4:1); and many similar verses.

Segment 145
HE:
אך מחמת שהסטרא אחרא מתגרה מאד בזה, שרוצה לכבוש את קדושת ארץ ישראל מידם, ומקטרגים עליו ואומרים: לסטים אתם, שכבשתם ארץ שאינה שלכם — כמשמעות דברי רבותינו זכרונם לברכה, אשר מטעם זה התחילה התורה ב"בראשית" וכו', משום "כוח מעשיו הגיד לעמו" וכו' (תהלים קי"א, ו'; רש"י לבראשית א', א') — ועל כן מחמת זה צריך האדם לבטל עצמו לפעמים מדברי תורה ולעסוק גם בדרך ארץ, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה. ועל ידי זה ממשיך, על ידי הצדיק הגדול, את החסד חינם שהיה מקיים העולם קודם מתן תורה. ועל ידי זה נתבטל קטרוגם הנ"ל; ולא עוד, אלא שהם עצמם באים ומתגיירים ומתקרבים אל הקדושה ואל התורה על ידי זה. (ליקוטי הלכות, הלכות בית הכנסת ה', ח', י"א; על פי אוצר היראה, ארץ ישראל, ה')

EN:
Yet because the sitra achara intensely opposes this and seeks to seize the holiness of Eretz Yisrael from their hands, the accusers charge him: “You are robbers, for you conquered a land that was not yours.” This accords with the teaching of our Sages, of blessed memory, that the Torah begins with Bereishis for this reason, because “He declared the power of His deeds to His people,” and so forth (Psalms 111:6; Rashi to Genesis 1:1). Consequently, a person must sometimes interrupt his Torah study and also engage in derech eretz, ordinary worldly occupation, as our Sages taught. Through this, by means of the great tzaddik, he draws forth the gratuitous kindness that sustained the world before the Giving of the Torah. This nullifies the accusation described above. Moreover, the accusers themselves ultimately come, convert, and draw near to holiness and Torah through this. (Likutay Halachos, Laws of the Synagogue 5:8, 11; following Otzar HaYirah, “Eretz Yisrael,” 5)

Segment 146
HE:
וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת לפני ה' אלקינו כאשר ציוונו (דברים ו', כ"ה)

על ידי מחלוקת נופלין מחשבות של רשעים, שהם מחשבות של כפירות, על אנשים כשרים. והתיקון לזה שישתוק וימסור המלחמה לה'. איש אמת, שעושה כל המצוות בכל הדקדוקים בינו לבין קונו כמו בפני בני אדם, ואין חילוק אצלו כלל, כי אין בו שום צד שקר לעשות, חס ושלום, איזו תנועה בעבודתו בשביל בני אדם — הוא ממשיך לעצמו כוח כל הצדקות, ועל ידי זה הוא מבטל המחשבות של כפירות הנ"ל.

EN:
It Shall Be Righteousness for Us When We Guard Ourselves to Perform This Entire Commandment before Hashem Our God, as He Commanded Us (Deuteronomy 6:25)

Through dispute, the thoughts of wicked people—which are thoughts of denial—fall upon upright people. The rectification is to remain silent and entrust the battle to Hashem. A person of truth performs every mitzvah with all its precise details privately between himself and his Creator exactly as he does before other people, with no difference whatsoever. He contains no element of falsehood that would cause him, God forbid, to make any gesture in his Divine service for the sake of people. Such a person draws to himself the power of all acts of righteousness, and through this he nullifies the thoughts of denial described above.

Segment 147
HE:
וזה שכתוב: "וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת לפני ה' אלקינו כאשר ציוונו" (דברים ו', כ"ה). היינו, כשתהיה לנו בחינת אמת: לשמור לעשות כל המצוות לפני ה' לבדו בכל הדקדוקים, כמו שעושה בפני בני אדם, שזה בחינת אמת כנ"ל. וזה "כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת לפני ה' אלקינו כאשר ציוונו" — "לפני ה' אלקינו" דייקא. היינו שנשמור לעשות כל המצוות לפני ה' לבד, בינינו לבין קוננו, בכל הדקדוקים והפרטים.

EN:
This is what is written: “It shall be righteousness for us when we guard ourselves to perform this entire commandment before Hashem our God, as He commanded us” (Deuteronomy 6:25). That is, when we possess the aspect of truth: carefully performing every mitzvah before Hashem alone, with all its precise details, exactly as one does before other people. This is the aspect of truth described above. This is “when we guard ourselves to perform this entire commandment before Hashem our God, as He commanded us”—specifically “before Hashem our God.” We guard ourselves to perform every mitzvah before Hashem alone, privately between ourselves and our Creator, with all its precise details and particulars.

Segment 148
HE:
וזהו "כאשר ציוונו" — היינו בכל הדקדוקים, כאשר ציוונו השם יתברך. היינו בחינת אמת הנ"ל, שגם כשעושה המצוה לפני השם יתברך לבד, הוא מדקדק בכל הדקדוקים וכו' כנ"ל. ואז "וצדקה תהיה לנו" — "לנו" דייקא; היינו שנמשיך לעצמנו כל הצדקות, כי דרך הצדקה להימשך לאמת כנ"ל. נמצא, כשזה האיש אמת מושך לעצמו הצדקות, אזי אין להם כוח הצדקה ואין כוח במחשבתם להתקיים. (ליקוטי מוהר"ן א', רנ"א, עם קיצור ליקוטי מוהר"ן השייך לו)

EN:
This is “as He commanded us”—with every precise detail, exactly as Hashem, blessed be He, commanded us. This is the aspect of truth described above: even when a person performs the mitzvah before Hashem alone, he is meticulous in every detail, and so forth. Then “it shall be righteousness for us”—specifically “for us”: we draw all acts of righteousness to ourselves, for righteousness is naturally drawn to truth, as described above. It follows that when this person of truth draws righteousness to himself, the opposing forces possess no power of righteousness, and their thoughts have no power to endure. (Likutay Moharan I 251, together with the corresponding abridgment in Kitzur Likutay Moharan)

Segment 149
HE:
כי אתם המעט מכל העמים (דברים ז', ז')

"כי אתם המעט מכל העמים" (דברים ז', ז') — שאתם ממעטין עצמכם כשאני משפיע לכם טובה, כמובא בפירוש רש"י. שכשה' יתברך מאיר עליהם הארת התנוצצות אלקותו יתברך, אינם רודפים לחקור אחר חקירות וידיעות וחכמות, רק הם מתחזקים באמונה ורודפים אחריו מיד, בבחינת "משכני, אחריך נרוצה" (שיר השירים א', ד'). שתכף כשה' יתברך מתחיל למשכם אליו, אזי תכף הם רצים אחריו. וכמו שפירש רש"י שם: אני שמעתי משלוחיך שאתה רוצה למשכני אליך, ואני תכף רצתי אחריך וכו'.

EN:
For You Are the Smallest among All the Peoples (Deuteronomy 7:7)

“For you are the smallest among all the peoples” (Deuteronomy 7:7)—you diminish yourselves when I bestow goodness upon you, as Rashi explains. When Hashem, blessed be He, illuminates them with a sparkling radiance of His blessed Godliness, they do not rush to investigate through inquiries, knowledge, and wisdom. Rather, they strengthen themselves with emunah and immediately run after Him, in the aspect of “Draw me; we shall run after You” (Song of Songs 1:4). As soon as Hashem, blessed be He, begins drawing them toward Him, they immediately run after Him. Thus Rashi explains there: I heard from Your emissaries that You wished to draw me toward You, and I immediately ran after You, and so forth.

Segment 150
HE:
ותכף כשישראל מתחילין לרדוף אחריו יתברך, אזי ה' יתברך עושה עצמו כמו מי שבורח ומסתיר ומעלים עצמו, בבחינת "ברח דודי" וכו' (שיר השירים ח', י"ד), בבחינת "פתחתי אני לדודי ודודי חמק עבר" וכו' (שם ה', ו'). ואחר כך צריכין להתחיל בהדרגה בעבודות, ולעבדו כסדר, לרדוף אחריו ולבקשו ובמעשים טובים בשמחה, עד שנזכה למצוא אותו בהתגלות נפלא יותר ויותר.

EN:
As soon as Israel begins running after Him, blessed be He, Hashem makes Himself, as it were, like one who flees, concealing and hiding Himself, in the aspect of “Flee, my Beloved,” and so forth (Song of Songs 8:14), and the aspect of “I opened for my Beloved, but my Beloved had slipped away and passed on,” and so forth (ibid. 5:6). Afterward one must begin Divine service gradually, serving Him consistently, running after Him and seeking Him through good deeds performed with joy, until we merit finding Him through an increasingly wondrous revelation.

Segment 151
HE:
וזה בחינת "כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע" (שמות כ"ד, ז'). היינו שכל אשר דיבר השם נעשה מיד תכף, בלי שום שאלה וחקירה כלל; ואחר כך "ונשמע" — מלשון שמיעה והבנה. כי על ידי עשיית המצוה באמונה ובתמימות ובשמחה, זוכין אחר כך להבין ולהשיג השגות גדולות ונוראות. אבל העכו"ם והאפיקורסים רוצים להקדים ה"נשמע" ל"נעשה", כי הם משוקעים בכל התאוות ומידות רעות ורוצים תכף להשיג חקירות בידיעת אלקותו יתברך וטעמי מצוותיו הקדושים. ואז אפשר היו מתרצים לעשות איזו מצוה, אם היו רואים אור המצוה בשורשה, שהיא מאירה בכל העולמות. (ליקוטי הלכות, הלכות נפילת אפים וקדושה דסידרא ד', י"ג; על פי אוצר היראה, אמונה, י"ז)

EN:
This is the aspect of “Everything Hashem has spoken, we shall do and we shall understand” (Exodus 24:7). Everything Hashem speaks, we shall perform immediately, without any question or investigation whatsoever; afterward comes “we shall understand,” in the sense of hearing and comprehension. By performing the mitzvah with emunah, wholehearted simplicity, and joy, one afterward merits understanding and attaining great and awesome perceptions. The idolatrous nations and heretics, however, seek to place “we shall understand” before “we shall do.” They are immersed in every evil desire and trait and wish immediately to attain philosophical investigations into His blessed Godliness and the reasons for His holy mitzvoas. Only then might they perhaps agree to perform some mitzvah, if they could see the light of the mitzvah at its root, where it illuminates all the worlds. (Likutay Halachos, Laws of Nefilas Apayim and Kedushah D’Sidra 4:13; following Otzar HaYirah, “Emunah,” 17)



# Aikev - Chumash with Likutey Halachos
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/5/3/

Aikev
עקב
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/5/3

Segment 1
HE:
והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה (דברים ז', י"ב)

"עקב" דייקא: היינו כשהשונאים מתגברים עד שהוא תחת עקב ורגלין, שדורסים אותו ברגליים. בבחינת "הרכבת אנוש לראשנו" וכו' (תהלים ס"ו, י"ב), בחינת "לדכא תחת רגליו כל אסירי ארץ" (איכה ג', ל"ד). וכמו שכתוב: "אשר אמרו לנפשך שחי ונעבורה, ותשימי כארץ גווך" וכו' (ישעיהו נ"א, כ"ג). וזהו בחינת עקבות משיחא, שישראל נתונים תחת עקביהם. ואז דייקא, מי שמשים אל לבו לשמוע משם את המשפטים האלה, שידע שהכל מהמשפט של מעלה שנתלבש בהם כדי להשיבו אליו. וזהו: "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה"; ואז "ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד" (דברים ז', י"ב). שה' יתברך ירחם עליך למען בריתו את אבותינו, כי "שומע אל אביונים ה', ואת אסיריו לא בזה" (תהלים ס"ט, ל"ד).

EN:
It Shall Be, Because You Heed These Ordinances (Deuteronomy 7:12)

Specifically “eikev,” the heel: when the enemies intensify until a person is beneath their heel and feet and they trample him underfoot. This is the aspect of “You caused men to ride over our head,” and so forth (Psalms 66:12), and the aspect of “to crush beneath His feet all the prisoners of the earth” (Lamentations 3:34). Thus it is written: “Who said to your soul, ‘Bow down so that we may pass,’ and you made your body like the earth,” and so forth (Isaiah 51:23). This is the aspect of the footsteps of Mashiach, when Israel is placed beneath their heels. Specifically then, one who directs his heart to hear these ordinances from there must know that everything comes from the judgment above, which clothed itself within them in order to return him to Hashem. This is: “It shall be, eikev—because—you heed these ordinances”; then, “Hashem your God shall keep for you the covenant and the kindness” (Deuteronomy 7:12). Hashem, blessed be He, will have compassion upon you for the sake of His covenant with our forefathers, for “Hashem listens to the needy and does not despise His prisoners” (Psalms 69:34).

Segment 2
HE:
וזהו "וידו אוחזת בעקב עשו" (בראשית כ"ה, כ"ו) — "בעקב" דייקא. כשיתגבר עשו בסוף הגלות, בעקבות משיחא, וירצה לדרוס בעקבו על ראש ישראל, בבחינת "הגדיל עלי עקב" (תהלים מ"א, י'), אז דייקא "וידו" — בחינת אמונה, בחינת תפילה, בחינת "ויהי ידיו אמונה" וכו' (שמות י"ז, י"ב), פרישן בצלו — אוחזת בעקבו להפילו ולהשפילו על ידי זה. כי אין כוחנו אלא בפה, לתפוס אומנות אבותינו, לצעוק אליו יתברך מכל מקום שהוא. (ליקוטי הלכות, הלכות יין נסך ד', כ"ה)

EN:
This is “his hand was grasping Esav’s heel” (Genesis 25:26)—specifically the heel. When Esav intensifies at the end of the exile, in the footsteps of Mashiach, and seeks to trample Israel’s head with his heel, in the aspect of “he raised his heel against me” (Psalms 41:10), specifically then “his hand”—the aspect of emunah and prayer, the aspect of “his hands were emunah,” and so forth (Exodus 17:12), spread forth in prayer—grasps Esav’s heel and thereby casts him down and humbles him. For our power is only in the mouth: to grasp the craft of our forefathers and cry out to Him, blessed be He, from wherever one may be. (Likutay Halachos, Laws of Non-Jewish Wine 4:25)

Segment 3
HE:
והיה עקב תשמעון (דברים ז', י"ב)

"עקב" הוא בחינת רגלין. היינו כשתקשרו את התורה בלבבכם כל כך, עד שתשמעו אותה בתוך העקבים והרגלין, שהוא בחינת הממון שנקרא "רגל". כמו שכתוב: "ואת כל היקום אשר ברגליהם" (דברים י"א, ו'), ודרשו רבותינו זכרונם לברכה: זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו (פסחים קי"ט.). אז "ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד" וכו' (דברים ז', י"ב), כי אז יהיו לך כלים לקבל את החסד. כי עיקר תיקון הכלים נעשה כשמתקנין את הממון, ששם כלל כל חמדת חיזו דהאי עלמא.

EN:
It Shall Be, Because You Heed (Deuteronomy 7:12)

“Aikev,” the heel, is an aspect of the feet. When you bind the Torah so firmly within your heart that you hear it within the heels and feet—the aspect of money, which is called “feet.” Thus it is written: “and all the substance at their feet” (Deuteronomy 11:6), which our Sages, of blessed memory, interpreted as a person’s money, which places him upon his feet (Pesachim 119a). Then “Hashem your God shall keep for you the covenant and the kindness,” and so forth (Deuteronomy 7:12), for you will then possess vessels capable of receiving the kindness. The vessels are principally rectified when money is rectified, for within it are encompassed all the cravings for the appearance of this world.

Segment 4
HE:
ועל כן קרא את התורה "משפטים", כמו שכתוב: "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה" וכו'. כי "משפט" הוא לשון ייסורין, כמו שפירש רש"י בישעיה שמשפט משמש שלוש לשונות וכו'. כי עיקר קבלת התורה הוא על ידי ייסורין, שעל ידי זה סותמין עיניו מחיזו דהאי עלמא ונכללין באחד; שעל ידי זה מקבלין משם משפטי התורה, כמובא בליקוטי מוהר"ן א', ס"ה; עיין שם. ועל כן נקראת התורה "משפט".

EN:
The Torah therefore calls its teachings “ordinances,” as it is written: “It shall be, because you heed these ordinances,” and so forth. Mishpat, “ordinance” or “judgment,” can denote suffering, as Rashi explains in Isaiah, where mishpat bears three meanings, and so forth. The Torah is principally received through suffering: through it, a person closes his eyes to the appearance of this world and becomes incorporated into the One; from there he receives the ordinances of the Torah, as brought in Likutay Moharan I 65; see there. The Torah is therefore called mishpat.

Segment 5
HE:
וזה "ושמר ה' לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך" (דברים ז', י"ב) — "ושמר" דייקא. היינו שישמור ה' יתברך את החסד, שיהיה נמשך עלינו באופן שנוכל לקבלו ושלא יזיק לנו, חס ושלום, ריבוי החסד. ועל כן, אף על פי שכבר נשבע לאבותינו לעשות עמנו חסד, אף על פי כן אי אפשר לקבלו כי אם על ידי שיקיים "והיה עקב תשמעון" כנ"ל: שנשמע כל משפטי התורה בתוך הרגלין, בבחינת "רגלי עמדה במישור" (תהלים כ"ו, י"ב), דהיינו בתוך הממון שנקרא רגלין. שנהיה חזקים בקיום התורה והמצוות עד שהממון לא יעביר אותנו, חס ושלום, מקיום התורה.

EN:
This is “Hashem shall keep for you the covenant and the kindness that He swore to your forefathers” (Deuteronomy 7:12)—specifically “shall keep.” Hashem, blessed be He, will guard the kindness so that it is drawn upon us in a manner we can receive and so that an abundance of kindness will not harm us, God forbid. Although He already swore to our forefathers to deal kindly with us, it nevertheless cannot be received unless one fulfills “It shall be, because you heed,” as described above: hearing all the Torah’s ordinances within the feet, in the aspect of “My foot stands upon level ground” (Psalms 26:12)—that is, within money, which is called the feet. We must remain so strong in fulfilling the Torah and mitzvoas that money will not cause us, God forbid, to abandon their fulfillment.

Segment 6
HE:
כי שם, בחמדת הממון, שם עיקר החששא שלא ישכח את ה' יתברך על ידי ריבוי הממון, כמו שכתוב: "וכסף וזהב ירבה לך... ורם לבבך ושכחת את ה'" וכו' (דברים ח', י"ג–י"ד), וכמו שכתוב "ודי זהב" (דברים א', א'), כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה. אבל אם תזכה לשמוע את משפטי התורה גם בבחינת עקבים ורגלין, דהיינו בתוך הממון כנ"ל, אז "ושמר לך ה' את החסד": שלא ישלוט בו זר, באופן שלא יזיק לך ריבוי החסד, חס ושלום, כי הבא לטהר מסייעין לו. ומאחר שאתה מחזק עצמך לזכור את ה' יתברך גם בתוך הממון, גם ה' יתברך ישמור לך החסד, דהיינו שישפיע לך שפע החסד בשמירה גדולה באופן שלא יזיק לך כלל. בבחינת "יברכך ה'" — בממון; "וישמרך" — מן המזיקין (במדבר ו', כ"ד), שלא יתאחזו בך מזיקי עלמא על ידי ריבוי הממון, חס ושלום. ואז דייקא "ואהבך וברכך והרבך, וברך פרי בטנך ופרי אדמתך" וכו' (דברים ז', י"ג), כי ישפיע לך כל טוב, כי תוכל לקבל ריבוי שפע החסד על ידי תיקון הכלים כנ"ל. (ליקוטי הלכות, הלכות מילה ה', י"ב–י"ד)

EN:
The principal concern lies in the craving for money: that an abundance of wealth may cause a person to forget Hashem, blessed be He, as it is written, “Your silver and gold increase… your heart becomes proud, and you forget Hashem,” and so forth (Deuteronomy 8:13–14), and as it is written, “and Di Zahav” (Deuteronomy 1:1), as our Sages, of blessed memory, expounded. But if you merit hearing the Torah’s ordinances even within the aspect of heels and feet—that is, within money—then “Hashem shall keep the kindness for you”: no stranger will rule over it, and the abundance of kindness will not harm you, God forbid, for one who comes to purify himself is assisted. Since you strengthen yourself to remember Hashem even within money, Hashem will likewise guard the kindness for you, bestowing abundant kindness under great protection so that it will not harm you at all. This is the aspect of “May Hashem bless you”—with money; “and guard you”—from harmful forces (Numbers 6:24), so that worldly destroyers will not take hold of you through abundant wealth, God forbid. Specifically then, “He shall love you, bless you, and multiply you; He shall bless the fruit of your womb and the fruit of your land,” and so forth (Deuteronomy 7:13). He will bestow every good upon you, because through rectification of the vessels you will be able to receive the abundant flow of kindness. (Likutay Halachos, Laws of Circumcision 5:12–14)

Segment 7
HE:
והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה (דברים ז', י"ב)

הדעת הקדוש להאיר בדרי מעלה בחינת אי"ה, בחינת "מה חמית" וכו', ולהאיר בדרי מטה בחינת "מלא כל הארץ כבודו" (ישעיהו ו', ג'), בחינת "הקיצו ורננו שוכני עפר" (ישעיהו כ"ו, י"ט), כי ה' עמכם וכו', כמובא בליקוטי מוהר"ן תנינא, ז'; עיין שם. זה בחינת משפט, בחינת "כי אלקים שופט, זה ישפיל וזה ירים" וכו' (תהלים ע"ה, ח'). וזהו "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה" (דברים ז', י"ב): היינו כשהאדם בבחינת עקב ורגלין, שירד ונפל לדיוטא התחתונה, שהיא עקב ורגלין. וזהו הן בפרטיות, לעניין האדם הפרטי בעצמו, הן בכלליות הדורות, שהוא בחינת עקבות משיחא, שאז מתגברת הסטרא אחרא מאד.

EN:
It Shall Be, Because You Heed These Ordinances (Deuteronomy 7:12)

Holy awareness illuminates for those who dwell above the aspect of “Where?” and the aspect of “What have you perceived?” and illuminates for those who dwell below the aspect of “the whole earth is filled with His glory” (Isaiah 6:3), the aspect of “Awaken and sing, you who dwell in the dust” (Isaiah 26:19), for Hashem is with you, and so forth, as brought in Likutay Moharan II 7; see there. This is the aspect of judgment, the aspect of “For God is Judge; He lowers this one and raises that one,” and so forth (Psalms 75:8). This is “It shall be, because you heed these ordinances” (Deuteronomy 7:12): when a person is in the aspect of the heel and feet, having descended and fallen to the lowest level, which is the heel and feet. This applies both individually, to the particular person himself, and collectively, to the generations in the aspect of the footsteps of Mashiach, when the sitra achara intensifies exceedingly.

Segment 8
HE:
ואז, אם תשמעו את המשפטים האלה, בחינת הדעת הנ"ל שהוא בחינת משפט וכו', לידע שעדיין ה' עמכם וכו', בחינת "לא תיראום" וכו' (דברים ז', י"ח), אז "ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך" (דברים ז', י"ב). שהבטיח להם לתת לזרעם את ארץ ישראל ולהיות להם לאלקים. שזהו בחינת הדעת הנ"ל, שעיקר הארתו בארץ ישראל, ששם עיקר כלליות והתקשרות העולמות וכו' — עליונים למטה ותחתונים למעלה.

EN:
Then, if you heed these ordinances—the aspect of the awareness described above, which is the aspect of judgment—and know that Hashem is still with you, and so forth, the aspect of “You shall not fear them,” and so forth (Deuteronomy 7:18), then “Hashem your God shall keep for you the covenant and the kindness that He swore to your forefathers” (Deuteronomy 7:12). He promised them to give Eretz Yisrael to their descendants and to be their God. This is the aspect of the awareness described above, whose principal illumination is in Eretz Yisrael, where the worlds are principally integrated and interconnected—the higher beings below and the lower beings above.

Segment 9
HE:
ועל ידי זה "וברכך והרבך, וברך פרי בטנך ופרי אדמתך, דגנך" וכו' (דברים ז', י"ג): שישפיע לך ברכת העשירות והפרנסה בשפע גדול. כי עיקר העשירות והפרנסה נמשך על ידי כלליות העולמות, כמובא בתורה הנ"ל. שאז נמשך העשירות והפרנסה בבחינת ברכה, שהיא בחינת הארת הרצון, שהוא עיקר הברכה. בחינת "מבורכת ה' ארצו" וכו', "ורצון שוכני סנה" (דברים ל"ג, י"ג, ט"ז), בחינת "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון" (תהלים קמ"ה, ט"ז).

EN:
Through this, “He shall bless you and multiply you; He shall bless the fruit of your womb and the fruit of your land, your grain,” and so forth (Deuteronomy 7:13): He will bestow upon you the blessing of wealth and livelihood in great abundance. Wealth and livelihood are principally drawn through the integration of the worlds, as brought in the teaching cited above. Wealth and livelihood are then drawn in the aspect of blessing, which is the illumination of ratzoan, the principal blessing. This is the aspect of “His land is blessed by Hashem,” and so forth, and “the favor of the One who dwelt in the bush” (Deuteronomy 33:13, 16), the aspect of “You open Your hand and satisfy every living thing with ratzoan” (Psalms 145:16).

Segment 10
HE:
ועל כן התחיל בלשון רבים: "והיה עקב תשמעון ושמרתם ועשיתם אותם" וכו'; ואחר כך, בהבטחה, מדבר בלשון יחיד, כמו שכתוב: "ושמר ה' אלקיך לך" וכו', "ואהבך וברכך, וברך פרי בטנך" וכו'. כי המשכת הדעת הנ"ל עיקרו הוא על ידי רבים. שעיקר כלליות העולמות הוא כשמתקשרים ומתאספים רבים מישראל יחד, ולפחות עשרה, שאז אומרים דבר שבקדושה וכו'. אבל אחר כך, כשנמשכת ברכת הפרנסה והעשירות, נמשכת לכל אחד ואחד בייחוד כפי הראוי לו, בבחינת "לויתן זה יצרת לשחק בו" (תהלים ק"ד, כ"ו), המבואר בתורה הנ"ל. שהוא בחינת שחקים, ששם שוחקין מן, שהפרנסה נשחקת ונתחלקת לכל אחד כראוי לו.

EN:
The passage therefore begins in the plural: “It shall be, because you heed, guard, and perform them,” and so forth; afterward, in the promise, it speaks in the singular: “Hashem your God shall keep for you,” and so forth, and “He shall love you and bless you; He shall bless the fruit of your womb,” and so forth. The awareness described above is principally drawn through a collective. The worlds are principally integrated when many Jews join and gather together—at least ten—so that a sacred declaration may be recited, and so forth. But afterward, when the blessing of livelihood and wealth is drawn, it is drawn individually to every person according to what is fitting for him, in the aspect of “This Leviathan You formed to play with” (Psalms 104:26), as explained in the teaching cited above. This is the aspect of shechakim, the heavens where manna is ground, where livelihood is ground and divided among every person according to what is fitting for him.

Segment 11
HE:
שזהו בעצמו בחינת "ומשביע לכל חי רצון". שזה עיקר הברכה: כשזוכה כל אחד ואחד לקבל הפרנסה מה' יתברך ברצון טוב, והוא שמח בחלקו ומאמין שכך הוא רצונו הטוב והכל לטובתו. כי דייקא על ידי הפרנסה הזאת יזכה לקבל הארת הרצון המופלג, שהוא בחינת "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך" (תהלים ל"א, כ'). ורק זה נקרא עשירות ופרנסה.

EN:
This itself is the aspect of “and satisfies every living thing with ratzoan.” The principal blessing is when every person merits receiving his livelihood from Hashem, blessed be He, with goodwill, rejoices in his portion, and believes that this is His good will and that everything is for his benefit. Specifically through this livelihood he will merit receiving the extraordinary illumination of ratzoan, the aspect of “How abundant is Your goodness that You have hidden away for those who fear You” (Psalms 31:20). Only this is called wealth and livelihood.

Segment 12
HE:
כי בוודאי, זה שיש לו עושר ונכסים רבים וכלי כסף וזהב ואין לו שום נחת רוח בעושרו — אדרבה, כל ימיו כעס ומכאובות וחולאים הרבה וקצף מריבוי תאוותיו, שהוא נבהל להון הרבה יותר ויותר, ומקנא מאד בגבירים הגדולים המופלגים ממנו הרבה וכו', כמצוי כל זה, מלבד שאר מיני כעסים ומכאובים וכו' שיש לו בכל יום וכמעט בכל שעה שאי אפשר לפרטם — בוודאי אין זה עשירות כלל. וכמו שאמר קהלת: "איש אשר יתן לו האלקים עושר ונכסים... ולא ישליטנו לאכול" וכו', "גם זה הבל וחלי" וכו' (קהלת ו', ב'); כי עליו נאמר: "עושר שמור לבעליו לרעתו" (שם ה', י"ב).

EN:
A person may possess wealth, extensive property, and vessels of silver and gold, yet derive no satisfaction from his wealth. On the contrary, all his days may be filled with anger, pain, many illnesses, and fury arising from his numerous desires. He panics in pursuit of ever more wealth and bitterly envies magnates far richer than himself, and so forth, as commonly occurs, besides the other forms of anger and pain he experiences each day and almost every hour, which cannot be enumerated. This certainly is not wealth at all. Thus Koheles said: “A man to whom God gives wealth and property… but does not empower him to enjoy it… this too is vanity and a grievous illness” (Ecclesiastes 6:2); concerning him it is said, “wealth preserved for its owner to his detriment” (ibid. 5:12).

Segment 13
HE:
ועל כן בוודאי עיקר העשירות והפרנסה הוא כששורה ברכת ה' בפרנסתו, בבחינת "ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב" (משלי י', כ"ב). שהוא מי שזוכה להיות שמח בחלקו ושיהיה חזק בביטחון, שמה שמוכרח לו לפרנסתו ופרנסת ביתו ובניו בוודאי ישפיע לו ה' יתברך בעתו וזמנו כראוי לו. שכל זה זוכין על ידי הדעת הנ"ל.

EN:
The principal wealth and livelihood therefore certainly exist when Hashem’s blessing rests upon one’s livelihood, in the aspect of “Hashem’s blessing makes one wealthy, and He adds no sorrow with it” (Proverbs 10:22). This is one who merits rejoicing in his portion and possessing strong trust that whatever is necessary for his livelihood and the support of his household and children, Hashem, blessed be He, will certainly bestow upon him at its proper time in the manner fitting for him. All this is attained through the awareness described above.

Segment 14
HE:
ועל כן אמר כל ההבטחות האלה של ברכת הפרנסה והעשירות שזוכין על ידי הדעת הנ"ל בלשון יחיד: "וברכך והרבך" וכו'. כי העיקר שכל אחד יקבל חלק פרנסתו באהבה וברצון, ויאמין כי זהו חלקו שנמשך על ידי הדעת הנ"ל, שרק על ידי זה יזכה לבחינת הארת הרצון וכו'. שזה העיקר, שעל ידי זה יזכה לחלקו הטוב לעולם הבא, שעיקרו הרצון הטוב שיזכה כל אחד, בחינת "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך". שכל זה מקבלין על ידי שמקרבין עצמן להצדיק, בחינת משה, שמאיר בכל ישראל, ואפילו בהירודים מאד מאד, כי "מלא כל הארץ כבודו" וכו', ומחזקם תמיד עד שמזכם לכל הנ"ל. אשרי שיאחז בו באמת.

EN:
All these promises of blessed livelihood and wealth, attained through the awareness described above, are therefore stated in the singular: “He shall bless you and multiply you,” and so forth. The principal matter is that each person receive his allotted livelihood with love and goodwill and believe that this is his portion, drawn through that awareness. Only through this will he merit the illumination of ratzoan, and so forth. This is the principal matter, for through it he will merit his good portion in the World to Come, whose essence is the good ratzoan each person will attain, the aspect of “How abundant is Your goodness that You have hidden away for those who fear You.” All this is received by drawing near to the tzaddik, the aspect of Moshe, who illuminates within all Israel—even those who have descended exceedingly low—that “the whole earth is filled with His glory,” and so forth, continually strengthening them until he enables them to attain everything described above. Fortunate is one who truly holds fast to him.

Segment 15
HE:
וזה שאמרו במדרש בפרשה זאת: "ושמר ה' אלקיך" וכו', ומביא שם פסוק "האל הנאמן" וכו' (דברים רבה ג', ג'). מאמונתו של בשר ודם אתה יודע אמונתו של הקדוש ברוך הוא, כמו שמובא שם המעשה של רבי פינחס בן יאיר, ששכחו אצלו שתי סאין של שעורים, והיה זורע אותן בכל שנה עד שעשה אותן גורן וכו'. וסיים שם שהברכות שבירכו אותן האבות הן שמורות לעתיד לבוא. וכן איתא שם קודם לזה: אמרו לו ישראל, ואימתי אתה נותן לנו שכר המצוות שאנו עושין? אמר להם הקדוש ברוך הוא: מצוות שאתם עושים, מפירותיהם אתם אוכלים עכשיו, אבל שכרו בעקב אני נותן לכם. מניין? "והיה עקב תשמעון"; עד כאן לשונו.

EN:
This is what the Midrash teaches in this parsha concerning “Hashem your God shall keep,” and so forth, citing the verse “the faithful God,” and so forth (Devarim Rabbah 3:3). From the faithfulness of flesh and blood you may understand the faithfulness of the Holy One, blessed be He. The Midrash relates the incident of Rabbi Pinchas ben Yair: two se’ah of barley were forgotten in his possession, and he planted them each year until he made an entire granary from them, and so forth. It concludes that the blessings with which the Patriarchs were blessed are preserved for the future. It likewise states immediately beforehand: Israel asked Him, “When will You give us the reward for the mitzvoas we perform?” The Holy One, blessed be He, answered: “Of the fruits of the mitzvoas you perform, you eat now; but their reward I shall give you ba’eikev, at the end.” From where is this derived? “It shall be, eikev—because—you heed.”

Segment 16
HE:
וכל זה הוא ענין הנ"ל, שצריכין להאמין בה' יתברך ולשמוח בחלקו, כי בוודאי זהו חלקו המגיע לו וכו' כנ"ל. כי עיקר רב טוב צפון לעולם הבא, שיזכה על ידי הדעת הנ"ל, על ידי שיקבל הפרנסה משם, עד שיזכה להארת הרצון וכו' גם בעולם הזה בעת האכילה, שזה עיקר הברכה כנ"ל. שעל ידי זה יזכה לעתיד לעיקר השכר, שהוא רב טוב הצפון וכו', כי כפום דאתדבק בר נש בהאי עלמא הכי וכו'. וזה "ושמר ה' אלקיך לך" וכו', "וברכך והרבך": שמודיע להם שישפיע להם פרנסה בבחינת ברכה הנ"ל, שהוא להיות שמח בחלקו כנ"ל. כי עיקר השכר, שהוא רב טוב הצפון, שמור לעתיד לבוא. שזהו "ושמר ה' אלקיך לך", וכמבואר במדרש הנ"ל. ועל כן אתה צריך להיות שמח בחלקך ולקבל הפרנסה באהבה ורצון טוב. שכל זה זוכין על ידי הדעת הנ"ל, שהוא בחינת משפט; שזהו בחינת "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה" וכו'.

EN:
All this concerns the principle described above: one must believe in Hashem, blessed be He, and rejoice in one’s portion, for this is certainly the portion due to him, as explained above. The principal abundant goodness is hidden away for the World to Come. A person merits it through that awareness, receiving his livelihood from there until he attains the illumination of ratzoan even in this world while eating, which is the principal blessing. Through this he will ultimately merit the principal reward, the abundant goodness hidden away, and so forth, for according to the manner in which a person attaches himself in this world, so it is there, and so forth. This is “Hashem your God shall keep for you,” and so forth, and “He shall bless you and multiply you”: He informs them that He will bestow livelihood upon them in the aspect of blessing described above—rejoicing in one’s portion. The principal reward, the abundant hidden goodness, is preserved for the future. This is “Hashem your God shall keep for you,” as explained in that Midrash. You must therefore rejoice in your portion and receive your livelihood with love and goodwill. All this is attained through the awareness described above, which is the aspect of judgment: “It shall be, because you heed these ordinances,” and so forth.

Segment 17
HE:
וזהו "ושמרתם ועשיתם אותם" (דברים ז', י"ב), בחינת מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: כל המלמד בן חברו תורה, כאילו עשאו, וכאילו עשאו לדברי תורה, וכאילו עשאו לעצמו; ודרשו מפסוק "ועשיתם אותם" (סנהדרין צ"ט:). היינו בחינת הדעת הקדוש הנ"ל, שעיקר שלמותו כשמקבלים אותו רבים מישראל, וכל אחד עוסק לדבר עם חברו ביראת שמים ולהאיר בו הדעת הזה וכו'. שזהו בחינת "ועשיתם אותם" וכו'. (ליקוטי הלכות, הלכות נטילת ידים לסעודה ובציעת הפת ו', פ"ד–פ"ו)

EN:
This is “You shall guard and perform them” (Deuteronomy 7:12), the aspect of what our Sages, of blessed memory, taught: whoever teaches Torah to another person’s child is considered as though he made him, as though he made the words of Torah, and as though he made himself. They derived this from the verse “and you shall perform them” (Sanhedrin 99b). This is the aspect of the holy awareness described above, whose principal perfection occurs when many Jews receive it and each person occupies himself with speaking to his fellow about yiras Shamayim and illuminating this awareness within him, and so forth. This is the aspect of “and you shall perform them,” and so forth. (Likutay Halachos, Laws of Washing the Hands for a Meal and Breaking Bread 6:84–86)

Segment 18
HE:
והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה... ושמר ה' אלקיך לך את הברית (דברים ז', י"ב)

על ידי כל זיווג מבררין בירורים ומולידין נפשות. ואלו הנפשות, מחמת שמתבררין מהקליפות כידוע, על כן נאחז בהם הסטרא אחרא. ועל כן צריכין התגברות גדול לכבוש את יצרו הרע, שעיקרו מתגבר על תאווה זו, מחמת שעל ידי זה עיקר בירור הנפשות מן הקליפות, שזה בחינת גרים כידוע. ועל כן אי אפשר לזכות לשמירת הברית כי אם על ידי בחינת משפט: דהיינו שישפוט את עצמו הרבה, ויתבודד בכל עת, ויפרש שיחתו לפני השם יתברך, ויצעק הרבה להשם יתברך. שכל זה הוא בחינת משפט.

EN:
It Shall Be, Because You Heed These Ordinances… Hashem Your God Shall Keep the Covenant for You (Deuteronomy 7:12)

Through every marital union, refinements are accomplished and souls are brought forth. Since these souls are refined from the klipoas, as is known, the sitra achara therefore takes hold of them. One must consequently exert great strength to conquer the evil inclination, whose principal force intensifies concerning this desire, because through this comes the principal refinement of souls from the klipoas—the aspect of converts, as is known. Guarding the covenant can therefore be attained only through the aspect of judgment: a person must judge himself extensively, practice hisbodedus continually, express his personal prayer before Hashem, blessed be He, and cry out abundantly to Hashem. All this is an aspect of judgment.

Segment 19
HE:
ועל ידי זה מתעורר התלהבות הלב, שהוא בחינת אש, ושורף את הרע הנאחז באלו הנפשות שצריך לבררם על ידי זיווגו. ועיקר הרע הוא הרע הכולל, שהוא תאוות המשגל, שאי אפשר להכניעו כי אם על ידי אש המשפט הנ"ל. כי התאווה הזאת היא בחינת אש, ונכנעת על ידי אש המשפט: "כי מהאש יצאו והאש תאכלם" (יחזקאל ט"ו, ז'). וזה "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה" וכו' — היינו על ידי שתזכו לתיקון המשפט, על ידי זה "ושמר ה' אלקיך לך את הברית" (דברים ז', י"ב): שתזכה על ידי זה לשמירת הברית, כי השם יתברך בעצמו ישמור אותך על ידי שתעסוק במשפט כנ"ל. ועל כן עיקר הזיווג דקדושה הוא רק בשבת, כי אז נתבטל הרע לגמרי, בבחינת ביטול הרע על ידי תיקון המשפט הנ"ל. (ליקוטי הלכות, הלכות גביית מלווה ג', י'; על פי אוצר היראה, ברית, ס"ד)

EN:
Through this, the heart’s enthusiasm—the aspect of fire—is aroused and burns away the evil that takes hold of those souls which must be refined through one’s union. The principal evil is the encompassing evil, sexual desire, which can be subdued only through the fire of judgment described above. This desire is an aspect of fire and is subdued through the fire of judgment: “For they emerged from the fire, and the fire shall consume them” (Ezekiel 15:7). This is “It shall be, because you heed these ordinances,” and so forth: by meriting rectification of judgment, “Hashem your God shall keep for you the covenant” (Deuteronomy 7:12). Through this one merits guarding the covenant, for Hashem Himself, blessed be He, will guard a person when he engages in judgment as described above. The principal holy marital union therefore occurs on Shabbos, for then evil is altogether nullified through rectification of judgment. (Likutay Halachos, Laws of Collecting a Loan 3:10; following Otzar HaYirah, “Covenant,” 64)

Segment 20
HE:
והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם (דברים ז', י"ב)

כי כשיש צרות, חס ושלום, הן צרות בכלליות או בפרטיות, אי אפשר לרקוד. כי כשיש דינין, מוסרין אותן לשלוחי הדין, והם נקראים "רצים" (זוהר בראשית מ"ג), והם בחינת רגלין. ואזי הרגלין כבדים מחמת הדמים שנתפשטו לשם, היינו הדינין, כי דמים הם בחינת דינים.

EN:
It Shall Be, Because You Heed These Ordinances and Guard and Perform Them (Deuteronomy 7:12)

When afflictions exist, God forbid—whether collective or individual—it is impossible to dance. When judgments exist, they are delivered to the emissaries of judgment, who are called “runners” (Zohar, Bereishis 43), and they correspond to the feet. The feet then become heavy because the bloods have spread there—that is, the judgments—for bloods are an aspect of judgments.

Segment 21
HE:
וכשנולד הדין, אזי יוצאין הדמים מהרגלין. כי בשעת לידה יוצאין הדמים מרגלי האשה, ועל כן נצטננין רגליה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (סוטה י"א:). ועיקר הלידה על ידי שיוצאין הדמים מהרגלין, היינו שיוצאין הדינין מהרגלין. כי בשעת עיבור הוא בחינת דין, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: "בשעה שאתה מתמלא עליהם עברה כאשה עוברה" (ברכות כ"ט:). נמצא שעיבור הוא בחינת דין, ולידה היא בחינת המתקת הדין. כי אז, בשעת לידה, יוצאין הדמים מהרגלין, שעל ידי זה עיקר הלידה כנ"ל. ועיין מזה בליקוטי מוהר"ן תנינא, ב'.

EN:
When the judgment is brought to birth, the bloods leave the feet. During childbirth, blood leaves from the woman’s legs, and her feet therefore become cold, as our Sages, of blessed memory, taught (Sotah 11b). Childbirth principally occurs through the bloods leaving the feet—that is, the judgments leaving the feet. Pregnancy is an aspect of judgment, as our Sages, of blessed memory, said: “At the time when You become filled with wrath against them like a pregnant woman” (Berachos 29b). Pregnancy is therefore an aspect of judgment, while birth is an aspect of sweetening judgment. At childbirth, the bloods leave the feet, and through this the birth principally occurs, as described above. See Likutay Moharan II 2 concerning this.

Segment 22
HE:
ועל כן בעת הדין והצרה, חס ושלום, אי אפשר לרקוד, כי אז אי אפשר להגביה הרגלין. כי הרגלין הם כבדים בשעת התגברות הדינין, מחמת שהדמים, שהם בחינת דינין, נמשכין אז לתוך הרגלין כנ"ל. אבל כשיוצאין הדמים, שהם הדינין, מהרגלין, דהיינו כשנמתקין הדינין, אזי הרגלין קלים, ואזי יכולה השמחה להתפשט שם, עד שירקוד מחמת השמחה.

EN:
At a time of judgment and affliction, God forbid, it is therefore impossible to dance, for the feet cannot then be lifted. The feet are heavy when judgments intensify because the bloods, which are an aspect of judgments, are then drawn into the feet, as described above. But when the bloods—the judgments—leave the feet, meaning that the judgments are sweetened, the feet become light. Joy can then spread into them until the person dances from joy.

Segment 23
HE:
ולהמתיק הדין הוא על ידי שהאדם דן את עצמו. דהיינו, על כל מה שעושה ידין וישפוט בעצמו את עצמו על כל דבר, אם כך ראוי לו לעשות; ויפשפש במעשיו ויתקנם כראוי על פי דין ומשפט התורה. ועל ידי זה שהאדם דן ושופט את עצמו, על ידי זה ממתיק ומבטל הדין שלמעלה, כי כשיש דין למטה אין דין למעלה. ועיין מזה לעיל, בסימן ט"ו. ואז, כשנמתק הדין, יוצאין הדמים מהרגלין, ואזי יכולה השמחה להתפשט ברגלין עד שזוכה לריקודין.

EN:
Judgment is sweetened when a person judges himself. Concerning everything he does, he must judge and evaluate himself: is it fitting for him to act this way? He must examine his deeds and rectify them properly according to the Torah’s law and judgment. By judging himself, a person sweetens and nullifies the judgment above, for when judgment exists below, judgment does not exist above. See the earlier discussion in teaching 15. Then, when judgment is sweetened, the bloods leave the feet and joy can spread into the feet until he merits dancing.

Segment 24
HE:
וזהו "והיה עקב תשמעון" (דברים ז', י"ב): "והיה" — לשון שמחה; "עקב" — הם הרגלין. היינו, לזכות לשמחה עד שהעקבים, שהם הרגלין, ישמעו השמחה, זה זוכין על ידי "את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם" — שתשמרו לעשות בעצמכם המשפטים והדינים. שעל ידי זה נתבטל הדין שלמעלה כנ"ל, ואז "והיה עקב תשמעון" — שתשמעו השמחה בהרגלין, על ידי שיוצאים משם הדינים כנ"ל.

EN:
This is “It shall be, because your heel heeds” (Deuteronomy 7:12): vehayah, “it shall be,” denotes joy; eikev, “heel,” refers to the feet. To attain such joy that the heels—the feet—hear the joy, one must fulfill “these ordinances, and you shall guard and perform them”: guarding oneself to execute judgment and law upon oneself. Through this, the judgment above is nullified, as described above. Then “it shall be, because your heel heeds”: the joy will be heard within the feet, because the judgments have left them.

Segment 25
HE:
עוד מצאתי שזהו בחינת "ושמר ה' לך את הברית" (דברים ז', י"ב). כי כשתזכה לשמחה, אזי השם יתברך בעצמו ישמור לך את הברית, דהיינו שיהיה בעזרך לשמור את הברית קודש. כי עיקר פגם הברית הוא על ידי עצבות, כידוע. כי פגם הברית בא על ידי הקליפה הידועה, שנקראת לילית על שם שמייללת תמיד, שזהו בחינת עצבות. ועל כן עיקר שמירת הברית זוכין על ידי שמחה, כי על ידי שמחה זוכין שהשם יתברך בעצמו יעזור לו לשמור את הברית קודש כנ"ל. (ליקוטי מוהר"ן א', קס"ט)

EN:
I further found that this is the aspect of “Hashem shall keep the covenant for you” (Deuteronomy 7:12). When you merit joy, Hashem Himself, blessed be He, will guard the covenant for you—that is, He will assist you in guarding the holy covenant. The covenant is principally blemished through sadness, as is known. Its blemish comes through the well-known klipa called Lilis because she continually wails, which is the aspect of sadness. Guarding the covenant is therefore principally attained through joy, for through joy one merits that Hashem Himself, blessed be He, will help him guard the holy covenant, as described above. (Likutay Moharan I 169)

Segment 26
HE:
לא תוכל כלותם מהר (דברים ז', כ"ב)

צריכין לכבוש קדושת ארץ ישראל מעט מעט, לגרש הרע שבחובלים, שהם בחינת הקליפות והשבעה עממין המונעים מארץ ישראל, לגרשם מעט מעט. כי אין לנו כוח לתקן כל החובלים בבת אחת, לבטל הרע שבהם ושהטוב שבהם ייכלל בבחינת הנועם העליון השופע בארץ ישראל, שהוא בחינת המוחין של ארץ ישראל. רק צריכין להמשיך קדושת הנועם מעט מעט; וכפי המשכת קדושת הנועם, כן נזכה לתקן בכל פעם את החובלים. וזה בחינת "לא תוכל כלותם מהר"; "מעט מעט אגרשנו מפניך" וכו' (דברים ז', כ"ב; שמות כ"ג, ל'); עיין בפנים.

EN:
You Will Not Be Able to Destroy Them Quickly (Deuteronomy 7:22)

The holiness of Eretz Yisrael must be conquered little by little. The evil within the destructive forces—the aspect of the klipoas and the seven nations that obstruct Eretz Yisrael—must be driven out little by little. We do not possess the power to rectify all those forces at once, nullifying their evil and incorporating the good within them into the supernal pleasantness that flows in Eretz Yisrael, the aspect of the mochin of Eretz Yisrael. Rather, the holiness of that pleasantness must be drawn forth little by little; according to the degree it is drawn, we merit rectifying the destructive forces each time. This is the aspect of “You will not be able to destroy them quickly” and “Little by little I shall drive them out before you,” and so forth (Deuteronomy 7:22; Exodus 23:30); see the full teaching.

Segment 27
HE:
וזה טעם מה שמשה רבינו עליו השלום לא זכה לבוא לארץ ישראל. כי לפי עצם גדולת מעלתו, אם היה נכנס לארץ ישראל, היה מקבל שפע נועם העליון בריבוי גדול כזה עד אשר היו צריכין כל החובלים להתתקן. והיו צריכים להתתקן כל המוחין הפגומים שנפגמו מחטא אדם הראשון ואילך, ופגם כלל החטאים שבעולם, שכולם הם בבחינת חובלים, בבחינת "חבל חבלנו לך" (ישעיהו כ"ו, ט"ז). הכל היה צריך להתתקן אז על ידי משה רבינו עליו השלום, אם היה נכנס לארץ.

EN:
This explains why Moshe Rabbeinu, peace be upon him, did not merit entering Eretz Yisrael. Because of the tremendous greatness of his level, had he entered Eretz Yisrael he would have received so abundant a flow of the supernal pleasantness that all the destructive forces would have required rectification. All the blemished mochin impaired from the sin of Adam HaRishon onward, together with the blemish of all the world’s sins—which are all aspects of destructive forces, the aspect of “we grievously sinned against You” (Isaiah 26:16)—would then have required rectification through Moshe Rabbeinu upon his entry into the Land.

Segment 28
HE:
ומחמת שאז עדיין לא הגיע הזמן לזה, כי לא ייגמר תיקון כל החובלים עד שיבוא משיח ויבער רוח הטומאה מן הארץ, ומחמת שלא היה אפשר אז עדיין לתקנם, על כן היו יכולין לגרום פגם יותר, חס ושלום. על כן היה מן הנמנע שיכניס משה את ישראל לארץ ישראל, רק על ידי יהושע שמעלתו קטנה ממשה. ועל כן לא נתעוררו החובלים כל כך בבת אחת; וקצת החובלים שנתעוררו היה בידו לתקנם בכוח וזכות משה רבינו עליו השלום.

EN:
The time for this had not yet arrived, for the rectification of all the destructive forces will not be completed until Mashiach comes and removes the spirit of impurity from the earth. Since they could not yet be rectified then, they might instead have caused even greater damage, God forbid. It was therefore impossible for Moshe to bring Israel into Eretz Yisrael; this could occur only through Yehoshua, whose level was lower than Moshe’s. Consequently, all the destructive forces were not aroused simultaneously with such intensity. Those few that were aroused, Yehoshua could rectify through the power and merit of Moshe Rabbeinu, peace be upon him.

Segment 29
HE:
וזהו הטעם מה שאנשים קטנים במעלה יכולים ליכנס לארץ ישראל בנקל בלי התגברות המניעות כל כך, וגדולי הצדיקים יש להם מניעות עצומות מלבוא לארץ ישראל. עד שגם סמוך לדורותינו היה הרב רבי נפתלי והבעל שם טוב זכרונם לברכה שלא יכלו לבוא לארץ ישראל. כל זה מחמת הנ"ל: כי כל אחד, כפי מה שזוכה לקבל קדושת ארץ ישראל, דהיינו השפעת הנועם, כמו כן באים ונופלים בחינת החובלים להתתקן. ומחמת שלא הגיע עדיין זמן תיקון אלו החובלים שהיו צריכין להתתקן על ידי קדושת כניסת הצדיקים הגדולים הנ"ל לארץ ישראל, על כן לא יכלו לבוא לשם. (ליקוטי הלכות, הלכות ברכת המזון ומים אחרונים ד', ז'; על פי אוצר היראה, ארץ ישראל, י"ז)

EN:
This also explains why people of lesser spiritual stature can enter Eretz Yisrael easily, without such intense obstacles, whereas the great tzaddikim encounter tremendous obstacles to entering Eretz Yisrael. Even in generations close to ours, Rav Rabbi Naftali and the Baal Shem Tov, of blessed memory, could not enter Eretz Yisrael. All this follows from the principle above. According to the degree that each person merits receiving the holiness of Eretz Yisrael—the flow of pleasantness—corresponding destructive forces come and fall before him to be rectified. The time had not yet arrived for the rectification of the forces that would have required repair through the holy entry of those great tzaddikim into Eretz Yisrael; they therefore could not come there. (Likutay Halachos, Laws of Grace after Meals and Mayim Acharonim 4:7; following Otzar HaYirah, “Eretz Yisrael,” 17)

Segment 30
HE:
ויענך וירעבך ויאכילך את המן אשר לא ידעת ולא ידעון אבותיך (דברים ח', ג')

"ויענך וירעבך" (דברים ח', ג') — זה בחינת עינוי התענית, שמרעיב את עצמו. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה במדרש על "ויענך וירעבך": שהתענו קודם שאכלו את המן, למרק האכילה שבמעיים. כי המן הוא בחינת אכילה דקדושה, שזוכין על ידה לייחד קודשא בריך הוא ושכינתיה אפין באפין; לזה אין זוכין כי אם על ידי תענית, כמבואר בליקוטי מוהר"ן א', ס"ב; עיין שם. ועל כן התענו קודם שאכלו את המן.

EN:
He Afflicted You, Made You Hungry, and Fed You the Manna That You and Your Forefathers Had Not Known (Deuteronomy 8:3)

“He afflicted you and made you hungry” (Deuteronomy 8:3) is the aspect of the affliction of fasting, when one causes oneself to hunger. Our Sages, of blessed memory, likewise taught in the Midrash concerning “He afflicted you and made you hungry” that they fasted before eating the manna, in order to cleanse the food within their intestines. The manna is an aspect of holy eating, through which one merits uniting Kudsha Brich Hu and His Shechinah face to face. This can be attained only through fasting, as explained in Likutay Moharan I 62; see there. They therefore fasted before eating the manna.

Segment 31
HE:
ועל כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה: לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן (מכילתא, בשלח). כי עיקר התורה הוא בחינת אמונה, כמו שכתוב: "כל מצוותיך אמונה" (תהלים קי"ט, פ"ו). לזה אין זוכין כי אם על ידי שמשבר תאוות אכילה על ידי תענית, עד שזוכה לאכילה דקדושה שהיא בחינת מן, כי הא בהא תליא. על ידי שלמות האמונה זוכה שתהיה אכילתו מאכל שנתברר וכו', כמו שמבואר שם בתורה הנ"ל, דהיינו אכילה דקדושה. וכן, כל מה שמשבר תאוות אכילה ביותר על ידי תענית ומקדש אכילתו, כן זוכה יותר לשלמות האמונה, כמו שמבואר שם; עיין שם. (ליקוטי הלכות, הלכות חלב ודם ד', י"א)

EN:
Our Sages, of blessed memory, therefore said: the Torah was given only to those who ate the manna (Mechilta, Beshalach). The essence of Torah is the aspect of emunah, as it is written: “All Your mitzvoas are emunah” (Psalms 119:86). This cannot be attained unless one breaks the desire for food through fasting, until one merits holy eating, the aspect of manna, for the two depend upon one another. Through perfected emunah, one merits that one’s food becomes refined food, and so forth, as explained there in the teaching cited above—that is, holy eating. Conversely, the more a person breaks the desire for food through fasting and sanctifies his eating, the more he merits perfected emunah, as explained there; see there. (Likutay Halachos, Laws of Forbidden Fat and Blood 4:11)

Segment 32
HE:
ויענך וירעבך ויאכילך את המן... ולמען נסותך (דברים ח', ג', ט"ז)

מי שרוצה לזכות לחיים נצחיים אי אפשר לו לזכות כי אם על ידי אמונה. ולאמונה זוכין על ידי אמת, בבחינת צדק כד אתחברת באמת וכו'. היינו, אם ירצה להסתכל על האמת לאמתו, יבין שראוי לו להאמין האמונה האמיתית בה' ובמשה עבדו ובצדיקי וכשרי אמת שבכל דור. כי עצם האמת בוודאי אי אפשר להשיג בדעתו הפחותה; אדרבה, נדמה לו להפך מחמת שהוא משוקע בתאוותיו ובעולם הזה ובכבוד וניצחון כל כך. אך אם יטה דעתו אל האמת לאמתו, ויחזיר פניו קצת מתאוות עולם הזה, וישים לבו באמת לחשוב על תכליתו הנצחי, יאיר ה' עיניו ויראה ויבין היכן האמת.

EN:
He Afflicted You, Made You Hungry, and Fed You the Manna… in Order to Test You (Deuteronomy 8:3, 16)

One who wishes to merit eternal life can attain it only through emunah. Emunah is attained through truth, in the aspect of righteousness when it is joined with truth, and so forth. That is, if a person wishes to look at absolute truth, he will understand that it is fitting for him to believe with true emunah in Hashem, in Moshe His servant, and in the true tzaddikim and upright people of every generation. The essence of truth certainly cannot be grasped by his limited understanding. On the contrary, the reverse appears true to him because he is so deeply immersed in his desires, in this world, and in honor and contentious victory. Yet if he inclines his mind toward absolute truth, turns his face somewhat away from the desires of this world, and sincerely directs his heart to consider his eternal purpose, Hashem will illuminate his eyes, and he will see and understand where the truth lies.

Segment 33
HE:
כי אמונה היא רק במה שאינו מבין, כי מה שמבין בדעתו אין זה אמונה; ואם כן, מהיכן יבוא לאמונה? אך ה' יתברך מרחם על עמו ומאיר לישראל דרכי האמונה באופן שיש להם כוח לבחור באמת ואמונה אם ירצו. אבל אינו מגלה בתחילה האמת בשלמות, כדי שתהיה בחירה; רק מאיר האמת קצת, באופן שיהיה כוח להאמין למי שירצה להסתכל על האמת לאמתו.

EN:
Emunah applies only to what one does not understand, for what one understands intellectually is not emunah. From where, then, can one come to emunah? Hashem, blessed be He, has compassion upon His people and illuminates the paths of emunah for Israel in such a way that they possess the power to choose truth and emunah if they desire. He does not, however, reveal the truth completely at the outset, so that free choice may exist. He illuminates the truth only partially, in a manner that gives the power to believe to one who wishes to look at absolute truth.

Segment 34
HE:
כמו בתחילת התקרבות ישראל לה' יתברך על ידי משה רבנו, שגילה אלקותו על ידי כל האותות והמופתים הנוראים שעשה משה לעיני כל ישראל. ועל ידי זה בוודאי היה להם כוח להאמין, וכמו שכתוב: "וירא ישראל... ויאמינו בה' ובמשה עבדו" וכו' (שמות י"ד, ל"א). ואף על פי כן הניח להם אחר כך מקום לטעות על ידי כמה הנהגות שהתנהג עמהם בחכמתו העמוקה, באופן שיהיה להם ניסיון ובחירה. כמו אחר קריעת ים סוף, שהלכו שלושת ימים במדבר ולא מצאו מים, ואז התלוננו הרבה; וכן במן ושלו וכו', שלא נתן להם תכף ומיד.

EN:
So it was at the beginning of Israel’s drawing near to Hashem, blessed be He, through Moshe Rabbeinu, who revealed His Godliness through all the awesome signs and wonders that Moshe performed before the eyes of all Israel. Through this they certainly possessed the power to believe, as it is written: “Israel saw… and they believed in Hashem and in Moshe His servant,” and so forth (Exodus 14:31). Nevertheless, He afterward left them room for error through various ways in which He conducted Himself toward them with His profound wisdom, so that they would have a trial and free choice. Thus, after the splitting of the Sea, they traveled three days in the wilderness and found no water, whereupon they complained greatly. The same occurred with the manna and the quail, and so forth, which He did not give them immediately.

Segment 35
HE:
והכל בשביל ניסיון ובחירה, כמו שכתוב: "ויענך וירעבך ויאכלך את המן" וכו', "למען נסותך" וכו' (דברים ח', ג', ט"ז). ועל כן באמת רבים נכשלו וחלקו על ה' יתברך ועל משה. והכשרים והצדיקים האמינו בה' ובמשה שבוודאי ישרים דרכיו יתברך, כי בוודאי היה יכול ה' יתברך לתת להם המים והמן וכו' מיד; רק כל מה שסיבב עמהם, הכל היה בשביל הבחירה.

EN:
Everything was for the sake of trial and free choice, as it is written: “He afflicted you, made you hungry, and fed you the manna,” and so forth, “in order to test you,” and so forth (Deuteronomy 8:3, 16). Therefore, many indeed stumbled and disputed with Hashem, blessed be He, and with Moshe. The upright and the tzaddikim believed in Hashem and Moshe, knowing that His ways, blessed be He, are certainly just. Hashem could certainly have given them the water and the manna, and so forth, immediately; everything He brought about with them was solely for the sake of free choice.

Segment 36
HE:
ומי שהיה רוצה להסתכל על האמת היה רואה בעיניו עין בעין שראוי לו להאמין בה' ובמשה, מאחר שראו אותות ומופתים נוראים כאלה והתגלות התורה כזה וכו'. ואף שקשה כמה קושיות ותמיהות על הנהגתו, על זה צריכין להשליך שכלו ולהאמין, כי אי אפשר להשיג אמיתת השכל של הנהגותיו יתברך מיד. אבל המתלוננים המבקשים תואנה חלקו על ה' יתברך ועל משה על ידי קושיות כאלו, כי מחמת תאוותם וניצחונם וכבודם הקשו קושיות שאי אפשר להשיבם, ולא רצו לסמוך על אמונה שנעשית על ידי הסתכלות על האמת לאמתו. (ליקוטי הלכות, הלכות שבועות ב', י"ד)

EN:
Anyone who wished to look at the truth could see plainly with his own eyes that it was fitting to believe in Hashem and Moshe, since they had witnessed such awesome signs and wonders and such a revelation of the Torah, and so forth. Even though several questions and perplexities could be raised concerning His conduct, in these matters one must cast aside his own intellect and believe, for it is impossible immediately to grasp the true wisdom of His conduct, blessed be He. But the complainers who sought a pretext disputed with Hashem, blessed be He, and with Moshe through such questions. Because of their desires, contentiousness, and pursuit of honor, they posed questions that could not be answered, and they refused to rely upon the emunah produced by looking at absolute truth. (Likutay Halachos, Laws of Oaths 2:14)

Segment 37
HE:
כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם (דברים ח', ג')

חכמות חיצוניות, שעל ידן נמשכין כפירות, נקראות "קיא צואה בלי מקום". כי המאכל מחיה את האדם, ועל ידי זה מאיר פניו כשאוכל בקדושה, כמו שכתוב: "ויאכל וישת וייטב לבו" (רות ג', ז'), וכמו שכתוב במקום אחר (ליקוטי מוהר"ן א', ס'). ועיקר החיות, בחינת הארת פנים שמקבלין על ידי המאכל, הוא על ידי רוחניות המאכל — הטוב שבמאכל — שרק זה מחיה את האדם. בבחינת: "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם" (דברים ח', ג').

EN:
For a Person Does Not Live by Bread Alone (Deuteronomy 8:3)

The external disciplines of wisdom, through which heretical beliefs are drawn, are called “vomit and filth without a place.” Food sustains a person, and through it his face shines when he eats in holiness, as it is written: “He ate and drank, and his heart was glad” (Ruth 3:7), and as explained elsewhere (Likutay Moharan I 60). The principal vitality—the aspect of the illumination of the face received through food—comes through the food’s spirituality, the good within the food. This alone sustains a person, in the aspect of: “A person does not live by bread alone, but a person lives by everything that issues from the mouth of Hashem” (Deuteronomy 8:3).

Segment 38
HE:
אבל גשמיות המאכל, שנאחז בו הרע, נעשה פסולת גמור ונדחה לחוץ; כי הוא בחינת חכמות חיצוניות וכפירות, שהן קיא צואה כנ"ל. (ליקוטי הלכות, הלכות השכמת הבוקר ד', ט')

EN:
The material component of the food, however, to which evil attaches itself, becomes absolute waste and is expelled. It is the aspect of the external disciplines of wisdom and heretical beliefs, which are the vomit and filth described above. (Likutay Halachos, Laws of Rising in the Morning 4:9)

Segment 39
HE:
כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם (דברים ח', ג')

כי אכילת ישראל יקרה וקדושה וגבוהה מאוד, כי אכילה דקדושה היא בחינת תורה ממש, בבחינת "ותורתך בתוך מעי" (תהלים מ', ט'). כי החיות נמשך מחי החיים תמיד, אך אי אפשר לקבלו מחמת ריבוי אור כי אם על ידי כלים הנעשים על ידי עסק התורה וכו', כמבואר בתורה נ"ו (ליקוטי מוהר"ן א'). ועל כן עיקר החיות על ידי התורה, כמו שכתוב: "כי הוא חייך" וכו' (דברים ל', כ'). כי על ידי התורה, שיש בה פרשיות וסדרים וכו', קורין את חי החיים וממשיכין ממנו החיות — שהיא החכמה והדעת — בהדרגה ובמידה, שעל ידי זה עיקר החיים.

EN:
A Person Does Not Live by Bread Alone, but by Everything That Issues from the Mouth of Hashem (Deuteronomy 8:3)

Israel’s eating is exceedingly precious, holy, and exalted, for holy eating is literally an aspect of Torah, in the aspect of “Your Torah is within my innards” (Psalms 40:9). Vitality is continually drawn from the Life of all life, but because of the abundance of light it can be received only through vessels formed by Torah study, and so forth, as explained in Teaching 56 (Likutay Moharan I). The principal vitality therefore comes through Torah, as it is written: “For it is your life,” and so forth (Deuteronomy 30:20). Through the Torah, which contains passages and orders, and so forth, one calls upon the Life of all life and draws vitality from Him—wisdom and awareness—in graduated and measured form. This is the principal source of life.

Segment 40
HE:
וזהו בעצמו בחינת אכילה דקדושה, כי על ידי האכילה נמשך החיות, כנראה בחוש. נמצא שיש למאכל כוח להחיות את האדם. וזה מחמת שיש כוח בכל דבר מאכל להמשיך ולהגביל החיות מחי החיים לתוך כל בעלי חיים, שמשם עיקר החיים. ואת הכוח הזה מקבלין כל המאכלים מהתורה. ועל כן צריכין לאכול בקדושה על פי התורה, בבחינת "ותורתך בתוך מעי" (תהלים מ', ט'), כי דווקא על ידי מצוות התורה נמשך הכוח לתוך המאכלים שיהיה להם כוח להחיות בהם נפש כל חי, ולהמשיך החיות מחי החיים לתוך כל בעלי חיים. כי כוח זה נמשך רק על ידי התורה, שעל ידה קורין את חי החיים כנ"ל.

EN:
This itself is the aspect of holy eating, for vitality is drawn through eating, as is perceptible to the senses. Food thus possesses the power to sustain a person. This is because every food contains a power to draw and delimit vitality from the Life of all life into living creatures, and from there comes their principal life. All foods receive this power from the Torah. One must therefore eat in holiness according to the Torah, in the aspect of “Your Torah is within my innards” (Psalms 40:9). Specifically through the Torah’s mitzvoas is this power drawn into foods, enabling them to sustain the soul of every living being and to draw vitality from the Life of all life into all living creatures. This power is drawn only through Torah, by which one calls upon the Life of all life, as described above.

Segment 41
HE:
ועל כן אסור ליהנות מהעולם הזה בלא ברכה. כי על ידי הברכה שמברכין תחילה קורין את הבורא יתברך, שהוא חי החיים, שברא דבר זה בכוח שיהיה לו כוח להמשיך החיות. ועכשיו, על ידי הברכה שאנו אומרים: "ברוך אתה ה'" וכו', "המוציא לחם" וכו', או "בורא פרי העץ" וכו', אנו קורין את הבורא יתברך וממשיכין את החיות ממנו יתברך, שהוא חי החיים. על ידי דיבור הברכה ממשיכין ממנו החיות לתוך המאכל שרוצה לאכול, ואז דווקא יש במאכל כוח להחיות את האדם בחיות דקדושה, שהיא עיקר החיות האמיתי.

EN:
It is therefore forbidden to derive benefit from this world without a blessing. Through the blessing recited first, one calls upon the Creator, blessed be He—the Life of all life—Who created this item with the capacity to draw vitality. Now, through the blessing that we recite—“Blessed are You, Hashem,” and so forth, “Who brings forth bread,” and so forth, or “Who creates the fruit of the tree,” and so forth—we call upon the Creator, blessed be He, and draw vitality from Him, the Life of all life. Through the words of the blessing, vitality is drawn from Him into the food one wishes to eat. Specifically then does the food possess the power to sustain the person with holy vitality, which is the principal, genuine vitality.

Segment 42
HE:
ועל כן עיקר החיות והשביעה על ידי הברכה, בבחינת: "ואכלתם אכול ושבוע והללתם את שם ה'" וכו' (יואל ב', כ"ו). כי עיקר החיות שבה המאכל מחיה את האדם היא על ידי הברכה שמברכין ישראל על כל מה שאוכלין ונהנין ממנו. ומשם נשתלשל הכוח גם לכל המאכלים שאוכלין העכו"ם או הבהמות, שיחיו אותן, כי הכל נמשך מישראל המקיימין את התורה, כידוע. ועל כן באמת יש הבדל גדול בין החיות שמקבלין ישראל על ידי אכילתם בברכה ועל פי התורה ובין החיות של זולתם. כי ישראל מקבלין חיות אמיתי, שהוא חיות דקדושה; ועל כן רק הם נקראים "חיים" באמת, כמו שכתוב: "ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם" וכו' (דברים ד', ד').

EN:
The principal vitality and satiation therefore come through the blessing, in the aspect of: “You shall eat abundantly and be satisfied, and you shall praise the name of Hashem,” and so forth (Joel 2:26). The principal vitality by which food sustains a person comes through the blessing that Israel recites over everything they eat and enjoy. From there, the power descends even into all foods eaten by the nations or by animals, so that those foods sustain them, for everything is drawn from Israel, who fulfills the Torah, as is known. There is therefore a profound difference between the vitality Israel receives through eating with a blessing and according to the Torah, and the vitality of others. Israel receives genuine vitality, which is holy vitality; thus only Israel is truly called “living,” as it is written: “But you who cleave to Hashem your God are all alive,” and so forth (Deuteronomy 4:4).

Segment 43
HE:
אבל העכו"ם והרשעים, גם בחייהם קרויים "מתים", כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. כי החיות שלהם אינה חיות כלל, מחמת שאין להם כוח להמשיך החיות מחי החיים בהדרגה ובמידה; ולזה אין זוכין כי אם כשהאכילה היא על פי התורה כנ"ל. וזה בחינת: "צדיק אוכל לשובע נפשו, ובטן רשעים תחסר" (משלי י"ג, כ"ה), כי הרשעים אין להם כוח להשביע נפשם ולהחיותה כראוי, מאחר שאינם ממשיכין כראוי החיות מחי החיים, שאי אפשר כי אם על פי התורה כנ"ל.

EN:
The nations and the wicked, however, are called “dead” even during their lives, as our Sages, of blessed memory, taught. Their vitality is not genuine vitality at all, because they lack the power to draw vitality from the Life of all life in graduated and measured form. This is attained only when eating is conducted according to the Torah, as described above. This is the aspect of: “A tzaddik eats to satisfy his soul, but the belly of the wicked will lack” (Proverbs 13:25). The wicked lack the power properly to satisfy and sustain their souls, since they do not properly draw vitality from the Life of all life, which is possible only according to the Torah, as described above.

Segment 44
HE:
וזה: "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם" (דברים ח', ג'). עיקר החיות הוא מ"מוצא פי ה'", שנמשך החיות מחי החיים על ידי הברכה, שהיא בחינת מוצא פי ה'. כי באתערותא דלתתא אתער לעילא; וכשאנו מברכין הברכה בפינו, אזי נתעורר פי ה', כביכול, להמשיך החיות על ידי הדיבור בהדרגה ובמידה. ועל ידי זה עיקר החיות, שיש כוח למאכל להחיות את האדם. (ליקוטי הלכות, הלכות הכשר כלים ג', א')

EN:
This is: “A person does not live by bread alone, but a person lives by everything that issues from the mouth of Hashem” (Deuteronomy 8:3). The principal vitality comes from “that which issues from the mouth of Hashem”: vitality is drawn from the Life of all life through the blessing, which is an aspect of that which issues from Hashem’s mouth. For an awakening below arouses an awakening above. When we recite the blessing with our mouths, the mouth of Hashem, as it were, is aroused to draw vitality through speech in graduated and measured form. Through this comes the principal vitality by which food possesses the power to sustain a person. (Likutay Halachos, Laws of Kashering Vessels 3:1)

Segment 45
HE:
כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם (דברים ח', ג')

כי באמת אין עיקר החיות על ידי האכילה לבד, כי אם על ידי "מוצא פי ה'" — היינו בחינת הרוח חיים דקדושה, שהיא בחינת מוצא פי ה', שמשם תוצאות הרוח חיים. ועל ידי זה דווקא "יחיה האדם" (דברים ח', ג'): על ידי הרוח חיים שהמשיך ה' יתברך לתוך דבר המאכל ונתן בו כוח להחיות את האדם — על ידי זה בלבד יחיה האדם.

EN:
For a Person Lives by Everything That Issues from the Mouth of Hashem (Deuteronomy 8:3)

In truth, the principal vitality does not come through eating alone, but through “that which issues from the mouth of Hashem”—the aspect of the holy ruach of life, which is the aspect of that which issues from Hashem’s mouth, from which the outflowings of the ruach of life emerge. Specifically through this “a person shall live” (Deuteronomy 8:3): solely through the ruach of life that Hashem, blessed be He, drew into the food and endowed with the power to sustain the person does the person live.

Segment 46
HE:
ועל כן עיקר החיות על ידי התורה, שמשם תוצאות הרוח חיים; וצריכין לאכול על פי התורה, בבחינת "ותורתך בתוך מעי" (תהלים מ', ט'). כי אין כוח לדבר המאכל, שכלול מארבעה יסודות, להחיות את האדם כי אם על ידי התורה, שמשם תוצאות הרוח חיים. כי על ידי התורה מבררין כל ארבעת היסודות ומפרישין הרע מן הטוב, ואז זוכין לקבל הרוח חיים מן התורה, שזה עיקר החיות, בחינת "על כל מוצא פי ה' יחיה האדם" (דברים ח', ג'). (ליקוטי הלכות, הלכות פסח ג', ו')

EN:
The principal vitality therefore comes through the Torah, from which the outflowings of the ruach of life emerge. One must eat according to the Torah, in the aspect of “Your Torah is within my innards” (Psalms 40:9). Food, which is composed of the four elements, has no power to sustain a person except through the Torah, from which the outflowings of the ruach of life emerge. Through Torah, all four elements are refined and the evil is separated from the good. One then merits receiving the ruach of life from the Torah, which is the principal vitality, in the aspect of “A person lives by everything that issues from the mouth of Hashem” (Deuteronomy 8:3). (Likutay Halachos, Laws of Pesach 3:6)

Segment 47
HE:
ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם (דברים ח', ט')

כי לפעמים אדם אוכל לחם מחמת עניות, ולא מחמת חסרון תאווה לתענוגים אחרים; אבל אם היו לו שאר מאכלים, לא היה אוכל לחם לבד. וזה שבח ארץ ישראל: "ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם" (דברים ח', ט') — שלא מחמת עניות תאכל לחם, אלא מחמת שבירת וביטול תאוות אכילה. (ליקוטי מוהר"ן א', מ"ז)

EN:
A Land in Which You Will Eat Bread Not Through Poverty (Deuteronomy 8:9)

Sometimes a person eats bread because of poverty, not because he lacks desire for other pleasures; if he possessed other foods, he would not eat bread alone. This is the praise of Eretz Yisrael: “A land in which you will eat bread not through poverty” (Deuteronomy 8:9). You will eat bread not because of poverty, but because the desire for food has been broken and nullified. (Likutay Moharan I 47)

Segment 48
HE:
לא תחסר כל בה (דברים ח', ט')

כשזוכה לקבל השפע של ארץ ישראל והצדיק בשלמות, בוודאי אין לו שום חסרון. כי בארץ ישראל כתיב: "לא תחסר כל בה" (דברים ח', ט'), שהשפע הנמשך משם אין בו שום חסרון, כי שם ציווה ה' את הברכה. בחינת: "והריקותי לכם ברכה עד בלי די" (מלאכי ג', י'), שזהו הפך מבחינת "אין אדם מת וחצי תאוותו בידו" — דהיינו שלעולם חסר לו. אבל השפע דקדושה של ארץ ישראל היא בחינת שפע כפולה שאין בה שום חסרון; בחינת ברכה עד בלי די — שיבלו שפתותיכם מלומר די (שבת ל"ב:), שהשפע כפולה ומכופלת יותר ממה שרוצה.

EN:
You Will Lack Nothing in It (Deuteronomy 8:9)

When one merits receiving in completeness the bounty of Eretz Yisrael and of the tzaddik, he certainly lacks nothing. Concerning Eretz Yisrael it is written: “You will lack nothing in it” (Deuteronomy 8:9), for the bounty drawn from there contains no deficiency, since there Hashem commanded the blessing. This is the aspect of: “I shall pour out blessing for you beyond sufficiency” (Malachi 3:10), the opposite of the principle that a person dies without even half his desire in his possession—that is, he always feels a lack. The holy bounty of Eretz Yisrael, however, is a doubled bounty containing no deficiency, the aspect of blessing beyond sufficiency: your lips will wear out from saying, “Enough” (Shabbos 32b), for the bounty is doubled and multiplied beyond what one desires.

Segment 49
HE:
וזה בחינת השפע של שבת, דמינה מתברכין כל שיתא יומין, שהוא בחינת לחם משנה — בחינת שפע כפולה הנ"ל. כי שבת וארץ ישראל הן בחינה אחת, כמו שמסודר בשבע הבדלות שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בירושלמי: "בין קדושת ארץ ישראל לחוץ לארץ; בין יום השביעי לששת ימי המעשה". נמצא שהצדיק, שממנו נמשכת כל קדושת ארץ ישראל, זוכה לשפע כפולה כנ"ל. וזה בחינת מה שכתוב בצדיקים: "לכן בארצם משנה יירשו" (ישעיהו ס"א, ז'). "משנה" היא בחינת שפע כפולה, בחינת לחם משנה. וזהו "לכן בארצם משנה" — "בארצם" דווקא, כי עיקר בחינת השפע הכפולה היא בארץ ישראל וכו'.

EN:
This is the aspect of the bounty of Shabbos, from which all six weekdays are blessed. It is the aspect of the double bread—the doubled bounty described above. Shabbos and Eretz Yisrael are one aspect, as arranged among the seven distinctions mentioned by our Sages, of blessed memory, in the Jerusalem Talmud: “between the holiness of Eretz Yisrael and outside the Land; between the seventh day and the six working days.” It follows that the tzaddik, from whom all the holiness of Eretz Yisrael is drawn, merits doubled bounty. This is the aspect of what is written concerning the tzaddikim: “Therefore, in their land they shall inherit a double portion” (Isaiah 61:7). “Double” is the aspect of doubled bounty, the aspect of the double bread. Thus, “Therefore, in their land, a double portion”—specifically “in their land,” because the principal aspect of doubled bounty is in Eretz Yisrael, and so forth.

Segment 50
HE:
וזה שכתב רבנו זכרונו לברכה בתורה "ציווית צדק" (ליקוטי מוהר"ן א', כ"ג), שעיקר שבירת תאוות ממון הוא על ידי הצדיק, ומי שחולק על הצדיק נופל לתאוות ממון, כמו שכתוב שם על הפסוק: "ויגרש מפניך אויב ויאמר השמד" (דברים ל"ג, כ"ז). כשמתקשר לצדיק, הוא ממשיך ממנו בחינת שפע כפולה, שהיא הפך תאוות ממון — בחינת "אין אדם מת וחצי תאוותו בידו". (ליקוטי הלכות, הלכות ברכת המזון ומים אחרונים ד', ט"ז)

EN:
This is what Rabbeinu, of blessed memory, wrote in the teaching “You Commanded Righteousness” (Likutay Moharan I 23): the desire for money is principally broken through the tzaddik, while one who disputes with the tzaddik falls into the desire for money, as explained there concerning the verse: “He drove the enemy away from before you and said, ‘Destroy’” (Deuteronomy 33:27). When a person binds himself to the tzaddik, he draws from him the aspect of doubled bounty, which is the opposite of the desire for money—the aspect of a person dying without even half his desire in his possession. (Likutay Halachos, Laws of Grace after Meals and Mayim Acharonim 4:16)

Segment 51
HE:
פן תאכל ושבעת... וזכרת את ה' אלקיך (דברים ח', י"ב, י"ח)

עיקר האכילה הוא בשביל הנפש, בחינת: "צדיק אוכל לשובע נפשו" (משלי י"ג, כ"ה), כדי שתאיר הנפש ביותר על ידי שנכללות בה הנפשות שבתוך האכילה שאוכל בקדושה ובטהרה, ובברכה בכוונה כראוי. שזהו עיקר האכילה: להעלות ולהאיר הנפש מתוך הגוף; להעלות הנפש והתורה והזיכרון מתוך השכחה והגוף וכו'.

EN:
Lest You Eat and Be Satisfied… You Shall Remember Hashem Your God (Deuteronomy 8:12, 18)

The principal purpose of eating is for the sake of the soul, in the aspect of: “A tzaddik eats to satisfy his soul” (Proverbs 13:25). The soul should shine more intensely through the incorporation within it of the souls contained in the food that one eats in holiness and purity, reciting the blessing with proper intention. This is the principal purpose of eating: to elevate and illuminate the soul from within the body, and to elevate the soul, the Torah, and memory from within forgetfulness and the body, and so forth.

Segment 52
HE:
וזה שהזהירה התורה על הזיכרון בשעת אכילה ביותר, כמו שכתוב: "פן תאכל ושבעת" וכו', "ורם לבבך ושכחת" וכו'; "וזכרת את ה' אלקיך, כי הוא הנותן לך כוח" וכו' (דברים ח', י"ב, י"ד, י"ח). כי בשעת אכילה צריכין להיזהר ביותר ויותר שלא ייפגם הזיכרון, שהוא בחינת נפש ובחינת תורה וכו', כמובא בליקוטי מוהר"ן תנינא, ל"ז. היינו, שלא יהיה כרוך אחר הגוף המתאווה, ושלא יתגבר הגוף — שהוא בחינת שכחה — חס ושלום, על ידי האכילה.

EN:
This is why the Torah especially warned concerning memory at the time of eating, as it is written: “Lest you eat and be satisfied,” and so forth; “your heart becomes proud and you forget,” and so forth; “You shall remember Hashem your God, for it is He Who gives you strength,” and so forth (Deuteronomy 8:12, 14, 18). At the time of eating one must exercise exceptional care that memory—which is an aspect of the soul and of Torah, and so forth—not be impaired, as brought in Likutay Moharan II 37. That is, one must not be drawn after the desirous body, nor allow the body—which is an aspect of forgetfulness—to gain strength through eating, God forbid.

Segment 53
HE:
רק אדרבה, להכניע ולבטל את הגוף בשעת אכילה; דהיינו לשבר תאוות הגוף המתאווה לאכול, ולאכול רק בקדושה ובטהרה, בבחינת "צדיק אוכל לשובע נפשו" (משלי י"ג, כ"ה). באופן שעל ידי האכילה יתעלו הנפש והזיכרון והתורה ביותר, על ידי שמעלה את הנפשות שבתוך האכילה. וזה בחינת "וזכרת את ה' אלקיך" וכו' הנ"ל, הנאמר בעניין האכילה; כי על ידי אכילה בקדושה זוכין לזיכרון, שהוא בחינת נפש ובחינת תורה. (ליקוטי הלכות, הלכות ברכת הפירות ג', ה')

EN:
On the contrary, one must subdue and nullify the body at the time of eating: breaking the desire of the body that craves food and eating only in holiness and purity, in the aspect of “A tzaddik eats to satisfy his soul” (Proverbs 13:25). Through eating, the soul, memory, and Torah should thereby be elevated more intensely, as one elevates the souls contained within the food. This is the aspect of “You shall remember Hashem your God,” cited above, which is stated in the context of eating. Through holy eating one merits memory, which is an aspect of the soul and of Torah. (Likutay Halachos, Laws of Blessings over Fruit 3:5)

Segment 54
HE:
פן תאכל ושבעת (דברים ח', י"ב)

על ידי האכילה נתחזק הלב; היינו שמתגברת תבערת הלב. כנראה בחוש, שעיקר חיזוק תבערת הלב הוא על ידי האכילה, שמביאה חמימות וחיזוק ללב. ועל כן, כשהאכילה אינה בקדושה על פי התורה, אזי מתגברת, חס ושלום, תבערת הלב על ידי האכילה, ויכול לבוא, חס ושלום, לשני פגמים.

EN:
Lest You Eat and Be Satisfied (Deuteronomy 8:12)

Through eating, the heart is strengthened; that is, the heart’s ardor intensifies. As is perceptible to the senses, the principal strengthening of the heart’s ardor comes through eating, which brings warmth and strength to the heart. Therefore, when eating is not conducted in holiness according to the Torah, the heart’s ardor intensifies through the eating, God forbid, and this can lead to two kinds of blemish, God forbid.

Segment 55
HE:
כי לפעמים באין על ידי האכילה לתבערת הלב לתאוות הגוף, חס ושלום, כמו שכתוב: "וישמן ישורון ויבעט" וכו' (דברים ל"ב, ט"ו). ולפעמים יכול לבעור ביותר, חוץ מן המידה, לה' יתברך על ידי אכילה ושתייה. שזהו בחינת: "ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו" (שמות כ"ד, י"א) — מכלל שהיו ראויים להשתלח בהם יד, כמו שפירש רש"י שם. כי "ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו" (שם): שהסתכלו בו בלב גס מתוך אכילה ושתייה, ונתלהבו לה' יתברך חוץ מן המידה; והסתכלו והציצו חוץ מן הגבול, במה שאין להם רשות.

EN:
Sometimes eating brings the heart’s ardor toward bodily desire, God forbid, as it is written: “Yeshurun grew fat and kicked,” and so forth (Deuteronomy 32:15). At other times, through eating and drinking a person may burn toward Hashem, blessed be He, excessively and beyond proper measure. This is the aspect of: “Against the nobles of the Children of Israel He did not send forth His hand” (Exodus 24:11)—which implies that they deserved for a hand to be sent forth against them, as Rashi explains there. For “they perceived God, and they ate and drank” (ibid.): amid eating and drinking they gazed upon Him with a coarse heart, became inflamed toward Hashem beyond proper measure, and looked and peered beyond the permitted boundary into that for which they had no authorization.

Segment 56
HE:
זהו בחינת פגם נדב ואביהוא, בחינת "שתויי יין נכנסו למקדש", שהפגם שלהם היה שנתלהבו חוץ מן השיעור, כמו שכתוב: "בקרבתם לפני ה' וימותו" (ויקרא ט"ז, א'). וזהו בחינת: "פן תאכל ושבעת... ורם לבבך ושכחת את ה' אלקיך" (דברים ח', י"ב, י"ד). כי זה שמתלהבין ובוערין לה' יתברך חוץ מן המידה הוא בחינת רום לבב וגסות, שעל ידי זה יכולין להיכשל לגמרי, חס ושלום, ולהתרחק מה' יתברך — בחינת "ורם לבבך ושכחת את ה' אלקיך". (ליקוטי הלכות, הלכות תרומות ומעשרות ג', ב')

EN:
This is the aspect of the blemish of Nadav and Avihu, the aspect of “they entered the Sanctuary after drinking wine.” Their blemish was that they became inflamed beyond the proper measure, as it is written: “when they drew near before Hashem and died” (Leviticus 16:1). This is the aspect of: “Lest you eat and be satisfied… your heart becomes proud and you forget Hashem your God” (Deuteronomy 8:12, 14). Becoming inflamed and burning toward Hashem beyond proper measure is an aspect of pride of heart and coarseness. Through this, a person can stumble completely, God forbid, and become distant from Hashem, blessed be He—the aspect of “your heart becomes proud and you forget Hashem your God.” (Likutay Halachos, Laws of Terumah and Tithes 3:2)

Segment 57
HE:
פן תאכל ושבעת... כוחי ועוצם ידי (דברים ח', י"ב, י"ז)

מאכל ישראל צריך להיות בקדושה גדולה מאוד. כי כשאינו אוכל בקדושה, על ידי זה נפגם הדעת של אמונת ההשגחה, ונופל בטעות של חכמת הטבע, חס ושלום. כמו שכתוב: "פן תאכל ושבעת" וכו', "ואמרת בלבבך: כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" (דברים ח', י"ב, י"ז). דהיינו שתולה בטבע, חס ושלום, וכאילו הפרנסה באה בכוחו ועוצם ידו, ואינו מודה בהשגחה. ועל זה סיים הכתוב: "וזכרת את ה' אלקיך" וכו' (דברים ח', י"ח), היינו שהכל בהשגחתו יתברך בלבד.

EN:
Lest You Eat and Be Satisfied… My Strength and the Might of My Hand (Deuteronomy 8:12, 17)

Israel’s food must be eaten with exceedingly great holiness. When a person does not eat in holiness, his awareness of emunah in Divine providence is thereby impaired, and he falls into the error of a naturalistic understanding, God forbid. Thus it is written: “Lest you eat and be satisfied,” and so forth, “and you say in your heart: ‘My strength and the might of my hand produced this wealth for me’” (Deuteronomy 8:12, 17). That is, he attributes matters to nature, God forbid, as though his livelihood came through his own strength and the might of his hand, and he does not acknowledge Divine providence. Concerning this, the passage concludes: “You shall remember Hashem your God,” and so forth (Deuteronomy 8:18)—that everything comes solely through His providence, blessed be He.

Segment 58
HE:
ועל כן צריכין ישראל לקדש את מאכלם מאוד. וזה בחינת כמה מצוות התלויות במאכל ובמשתה, ובחינת: "ואכלת ושבעת וברכת" וכו' (דברים ח', י') — שתברך את ה' אחר האכילה, ותדע שהכל מאתו, בהשגחתו יתברך בלבד. וזהו: "על הארץ הטובה" (שם), כי ארץ ישראל היא בחינת השגחה, כידוע. וכשמאמינים שהפרנסה באה כולה מה' יתברך, בהשגחתו בלבד, בלי שום דרך הטבע כלל, זה בחינת אכילת מן. (ליקוטי הלכות, הלכות נטילת ידיים שחרית ב', ע'; ועל פי אוצר היראה, אכילה, א')

EN:
Israel must therefore sanctify its food exceedingly. This is the aspect of the many mitzvoas connected with food and drink, and the aspect of: “You shall eat, be satisfied, and bless,” and so forth (Deuteronomy 8:10). One must bless Hashem after eating and know that everything comes from Him, solely through His providence, blessed be He. This is “for the good Land” (ibid.), for Eretz Yisrael is an aspect of Divine providence, as is known. When one believes that all livelihood comes from Hashem, blessed be He, solely through His providence and without any independent natural process whatsoever, this is the aspect of eating manna. (Likutay Halachos, Laws of Washing the Hands in the Morning 2:70; following Otzar HaYirah, “Eating,” 1)

Segment 59
HE:
פן תאכל ושבעת... ורם לבבך ושכחת את ה' אלקיך (דברים ח', י"ב, י"ד)

עיקר התכלית היא השפלות, כי עיקר התכלית הוא להכיר את הבורא יתברך. ואי אפשר לדעת אותו יתברך — שזהו עיקר החיים הנצחיים — כי אם על ידי השפלות. ועל כן לעתיד, שיחיו חיים נצחיים ויכירו וידעו אותו יתברך, שזהו עיקר שעשוע עולם הבא, עיקר החיים הנצחיים יהיה רק להשפלות, כמובא בליקוטי מוהר"ן תנינא, ע"ב; עיין שם. כי אי אפשר להשיגו יתברך ולדעת אותו יתברך כי אם כשזוכה להיות בבחינת אין ממש, בתכלית השפלות באמת.

EN:
Lest You Eat and Be Satisfied… Your Heart Becomes Proud and You Forget Hashem Your God (Deuteronomy 8:12, 14)

The principal purpose is humility, for the principal purpose is to recognize the Creator, blessed be He. It is impossible to know Him, blessed be He—which is the essence of eternal life—except through humility. Therefore, in the future, when people will live eternally and recognize and know Him, blessed be He, which is the principal delight of the World to Come, eternal life will principally consist of humility, as brought in Likutay Moharan II 72; see there. It is impossible to apprehend or know Him, blessed be He, unless one merits becoming truly an aspect of nothingness, in genuine, ultimate humility.

Segment 60
HE:
והנה, כשהאדם אוכל, על ידי האכילה נתגדלים החומר והישות. וכשנתגדלים ומתרבים החומר והישות, אזי יכול, חס ושלום, להתעלם ולהתמעט אצלו בחינת האין, שהיא בחינת שפלות. וזה שחששה התורה: "פן תאכל ושבעת" וכו', "ורם לבבך ושכחת את ה'" וכו' (דברים ח', י"ב, י"ד). כי על ידי האכילה נתגדלים החומר והישות, ומזה יכול לבוא לידי גאווה ורום לבב, שהם בחינת ישות, הפך בחינת אין ושפלות. ועל ידי רום הלבב יכול לשכוח אותו יתברך, כי אי אפשר לדעת ממנו יתברך כי אם על ידי שפלות, בחינת אין, כנ"ל. וזהו: "פן תאכל ושבעת, ורם לבבך ושכחת" וכו'.

EN:
When a person eats, materiality and the sense of self are enlarged through the eating. When materiality and selfhood grow and multiply, the aspect of nothingness—the aspect of humility—can become concealed and diminished within him, God forbid. This is the Torah’s concern: “Lest you eat and be satisfied,” and so forth, “your heart becomes proud and you forget Hashem,” and so forth (Deuteronomy 8:12, 14). Through eating, materiality and selfhood are enlarged, and this can lead to arrogance and pride of heart, which are aspects of selfhood and the opposite of nothingness and humility. Through pride of heart, one can forget Him, blessed be He, for He can be known only through humility, the aspect of nothingness, as described above. Thus: “Lest you eat and be satisfied, your heart becomes proud and you forget,” and so forth.

Segment 61
HE:
ואכילה כזו היא בחינת עץ הדעת טוב ורע, שפגם בו אדם הראשון, שנאמר בו: "ביום אכלך ממנו מות תמות" (בראשית ב', י"ז). כי על ידי אכילה כזו, שעל ידה באים גסות ורום לבב, שעל ידיהם שוכחין אותו יתברך, באה בחינת מיתה, חס ושלום — הפך חיים נצחיים. כי עיקר החיים הנצחיים שלעתיד הוא לדעת אותו יתברך, וחיים אלו באים רק על ידי שפלות כנ"ל. אבל על ידי גסות אי אפשר לדעת ממנו יתברך; וזהו בחינת מיתה, מאחר שאינו יודע מחי החיים יתברך. ועל כן צריכין לאכול בקדושה, באופן שעל ידי האכילה יזכה לשפלות, שהיא עיקר החיים. (ליקוטי הלכות, הלכות ערלה ב', ג')

EN:
Such eating is the aspect of the Tree of Knowledge of good and evil, through which Adam HaRishon caused a blemish, concerning which it was said: “On the day you eat from it, you shall surely die” (Genesis 2:17). Through such eating, which produces coarseness and pride of heart and thereby causes one to forget Him, blessed be He, comes the aspect of death, God forbid—the opposite of eternal life. The essence of future eternal life is to know Him, blessed be He, and this life comes only through humility, as described above. Through coarseness, however, one cannot know Him, blessed be He. This is the aspect of death, since one does not know the Life of all life, blessed be He. One must therefore eat in holiness, in such a way that through the eating one merits humility, which is the essence of life. (Likutay Halachos, Laws of Orlah 2:3)

Segment 62
HE:
פן תאכל ושבעת... ורם לבבך ושכחת... וזכרת את ה' אלקיך, כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל (דברים ח', י"ב, י"ד, י"ח)

"וזכרת את ה' אלקיך, כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל" (דברים ח', י"ח), ותרגומו: "ארי הוא יהיב לך עצה למקני נכסין". כי באמת, מי שיש לו מוח בקדקודו יכול להבין ולראות שכל הרווח של כל המשא ומתן, עיקרו על ידי העצה שנותן לו ה' יתברך: במה לסחור, מה לקנות ומה למכור בעתו. כי אין אדם יודע במה משתכר; וכל זמן שאינו יודע את העצה האמיתית במה לסחור, בוודאי לא תועיל לו שום פעולה ועשייה. אדרבה, הוא יכול להפסיד על ידי עשיית המשא ומתן.

EN:
Lest You Eat and Be Satisfied… Your Heart Becomes Proud and You Forget… You Shall Remember Hashem Your God, for He Gives You Strength to Produce Wealth (Deuteronomy 8:12, 14, 18)

“You shall remember Hashem your God, for it is He Who gives you strength to produce wealth” (Deuteronomy 8:18), which the Targum renders: “For it is He Who gives you counsel to acquire property.” In truth, anyone with understanding can perceive that all profit from every business transaction principally comes through the counsel Hashem, blessed be He, gives a person: what to trade, what to buy, and what to sell at the proper time. A person does not know through what he will earn. As long as he does not know the true counsel concerning what to trade, no action or effort will certainly benefit him; on the contrary, he may suffer a loss through conducting the transaction.

Segment 63
HE:
ועל כן העיקר הוא העצה: שיזכה שיזמין לו ה' יתברך עצה שלמה בלבו, שידע במה לסחור באופן שירוויח. ועצה זו נמשכת מה' יתברך בלבד, ואינה תלויה בעשיית האדם כלל. רק אחר כך, כשזוכה לעצה לדעת במה לסחור, צריך האדם לעשות את העסק שיזמין לו ה' יתברך. כי העצה לדעת במה לסחור — שזה העיקר — אינה תלויה בעשיית האדם כלל, רק בביטחון ואמונה בלבד. (ליקוטי הלכות, הלכות פיקדון וארבעה שומרים ג', ג')

EN:
The essential matter is therefore the counsel: that a person merit having Hashem, blessed be He, place complete counsel within his heart, so that he knows what to trade in a manner that will yield profit. This counsel is drawn from Hashem alone and does not depend upon human effort at all. Only afterward, when one merits the counsel to know what to trade, must one conduct the enterprise that Hashem, blessed be He, arranges for him. The counsel to know what to trade—which is the essential matter—does not depend upon human effort at all, but solely upon bitachoan and emunah. (Likutay Halachos, Laws of Deposits and the Four Types of Custodians 3:3)

Segment 64
HE:
ורם לבבך ושכחת את ה' אלקיך (דברים ח', י"ד)

אף על פי שבוודאי ראוי שיבער האדם לה' יתברך מאוד מאוד, וכך הוא טבע כל אדם בשורשו — שכל אחד מישראל בוער מאוד לה' יתברך בלי שיעור וערך — אף על פי כן צריכין להיזהר מאוד לצמצם את ההתלהבות והתבערה הזאת, דלא יוקיד לבא כל גופא, חס ושלום, מריבוי ההתלהבות לה' יתברך. כי אין זה רצונו יתברך, וה' יתברך חפץ בקיום העולם. ורבים נכשלו ונפלו לגמרי על ידי ריבוי התבערה חוץ מן המידה. כי לפעמים אפילו ההתלהבות דקדושה חוץ מן המידה היא בבחינת רום לבב וגסות, שעל ידי זה יכולין להיכשל ולהתרחק לגמרי מה' יתברך, בבחינת "ורם לבבך ושכחת" וכו' (דברים ח', י"ד); ורבים מבני אדם נכשלים בזה.

EN:
Your Heart Becomes Proud and You Forget Hashem Your God (Deuteronomy 8:14)

Although a person should certainly burn exceedingly toward Hashem, blessed be He—and this is every person’s essential nature, for every Jew burns toward Hashem beyond measure—one must nevertheless be exceedingly careful to constrict this fervor and burning, lest the heart consume the entire body, God forbid, through excessive fervor toward Hashem. This is not His will, blessed be He, for Hashem desires the world’s continued existence. Many have stumbled and fallen completely through burning beyond proper measure. At times, even holy fervor beyond proper measure is an aspect of pride of heart and coarseness, through which one can stumble and become completely distant from Hashem, in the aspect of “your heart becomes proud and you forget,” and so forth (Deuteronomy 8:14). Many people stumble in this matter.

Segment 65
HE:
כי באמת, על פי רוב, מה שאין האדם מתקרב לה' יתברך ואינו חוזר בתשובה שלמה — אף על פי שהמניעה היא מחמת התגברות תאוות הגוף — גם זה הוא מניעה גדולה מלהתקרב לה' יתברך: ריבוי תבערת הלב, שבוער חוץ מן המידה. כי בוודאי, אם נשאל אדם מישראל, שלא נזרקה בו מינות ואפיקורסות חס ושלום, אם הוא חפץ לחזור בתשובה לה' יתברך, בוודאי הכל ישיבו פה אחד שהם רוצים בזה ומתגעגעים לזה מאוד זה ימים ושנים.

EN:
In truth, generally, when a person does not draw near to Hashem, blessed be He, and does not return in complete teshuvah—although the obstacle is the intensification of bodily desires—another major obstacle to drawing near to Hashem is excessive burning of the heart beyond proper measure. If any Jew who has not been infected with heresy and unbelief, God forbid, were asked whether he desires to return in teshuvah to Hashem, blessed be He, everyone would certainly answer unanimously that he desires it and has long yearned for it for days and years.

Segment 66
HE:
וכן אם נשאל אותו אם הוא רוצה לעשות איזה דבר בשביל ה' יתברך כדי לשוב אליו על ידי זה — כגון ללמוד דף גמרא, לתת פרוטה לצדקה, לטבול במקווה, וכיוצא בזה מן הדברים המקדשים את האדם — בוודאי ישיב בפה מלא שהוא רוצה לעשות בכפליים מכל הנ"ל, ובלבד שיועיל לו. רק מחמת שנדמה לו שכל זה לא יועיל לו לפי עצם ריבוי פגמיו וכו', על כן אינו עושה כלל, אפילו מה שבידו ובנקל לו לעשות.

EN:
Likewise, if he were asked whether he is willing to do something for Hashem, blessed be He, in order thereby to return to Him—such as studying a folio of Gemara, giving a small coin to tzedakah, immersing in a mikveh, or similar acts that sanctify a person—he would certainly answer unequivocally that he is willing to do twice all these things, provided they would help him. Yet because it appears to him that none of this will help him in view of the immense number of his blemishes, and so forth, he does nothing at all—not even what lies within his ability and is easy for him to do.

Segment 67
HE:
וכל זה מחמת ריבוי תבערת לבבו. כי לפי מה שמשער בלבו את גדולתו יתברך ואיך שפגם כנגדו יתברך, היה צריך, לפי זה, להתקדש בקדושה יתרה מאוד מאוד, לסלק עצמו לגמרי מן העולם הזה, להשליך כל תאוות עולם הזה אחרי גוו, להתקדש בכל הקדושות, להתענות הרבה ולסגף עצמו בכל הסיגופים שבעולם. ומחמת שאינו יכול להתגבר לעשות כל אלה, אינו עושה כלל אפילו מה שיכול. ויש שנפלו כל כך בדעתם עד שאינם לומדים אפילו דף אחד גמרא או פרק משניות, מחמת שיודעים שצריכים לעשות הרבה מאוד; ומחמת זה אינם עושים כלום.

EN:
All this results from the excessive burning of his heart. According to how he assesses within his heart His greatness, blessed be He, and how greatly he has sinned against Him, he imagines that he must sanctify himself with exceedingly intense holiness, remove himself entirely from this world, cast every worldly desire behind him, sanctify himself with every sanctification, fast extensively, and afflict himself with every form of mortification in the world. Because he cannot overcome himself to do all these things, he does not do even what he can. Some have become so discouraged that they do not study even one folio of Gemara or one chapter of Mishnah, because they know they must do exceedingly much; consequently, they do nothing.

Segment 68
HE:
ועל זה הזהיר הכתוב: "אל תהי צדיק הרבה" ו"אל תרשע הרבה" (קהלת ז', ט"ז–י"ז). כי מחמת שרוצה להיות צדיק הרבה כנ"ל, על כן הוא רשע הרבה, חס ושלום. כי באמת בוודאי היה ראוי שיהיה כך — לקדש עצמו בכל הקדושות ולהפוך פניו מעולם הזה לגמרי וכו' וכו'. אבל אף על פי כן, וכי מאן דלא יכול למעבד כולה מצווה, פלגא מצווה נמי לא לעבד?! כי בוודאי, כל מה שיעשה איזה דבר שבקדושה בשביל ה' יתברך, אפילו נקודה קטנה בעלמא, בוודאי לא יאבד לעתיד שום דבר. מכל שכן שעל פי רוב, כשיהיה חזק בדעתו וירגיל עצמו מעט מעט בדרכי הקדושה, אז סוף כל סוף יזכה לשוב בתשובה שלמה לה' יתברך כראוי. כי אין שום ייאוש בעולם כלל, כמבואר במקום אחר כמה פעמים. (ליקוטי הלכות, הלכות תרומות ומעשרות ג', ב'; על פי אוצר היראה, יראה ועבודה, ק"ט)

EN:
Concerning this, Scripture warned: “Do not be excessively righteous” and “Do not be excessively wicked” (Ecclesiastes 7:16–17). Because he wishes to be excessively righteous as described above, he therefore becomes exceedingly wicked, God forbid. In truth, it would certainly be proper to sanctify oneself with every sanctification and turn one’s face entirely away from this world, and so forth. Nevertheless, if one cannot perform an entire mitzvah, should one therefore not perform even half a mitzvah? Whatever holy act a person performs for Hashem, blessed be He—even the smallest point—will certainly not be lost in the future. All the more so, generally, when he remains resolute and gradually accustoms himself to the paths of holiness, he will ultimately merit returning in complete teshuvah to Hashem as is proper. For there is no despair in the world at all, as explained elsewhere many times. (Likutay Halachos, Laws of Terumah and Tithes 3:2; following Otzar HaYirah, “Awe and Divine Service,” 109)

Segment 69
HE:
ואמרת בלבבך: כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה (דברים ח', י"ז)

הבעל דבר הניח את עצמו בעתים הללו מאוד על כל אחד ואחד, להטרידו כל ימי חייו בטרדת הפרנסה, עד שעל ידי זה נדמה לו שאין לו פנאי אפילו לצעוק לה' יתברך כראוי. וכל זה נמשך מחסרון אמונה, שאינו מתחזק להאמין כי "לא בכוח יגבר איש" (שמואל א' ב', ט'), והפרנסה היא רק מאתו יתברך. ומה שיש לזה עשירות גדולה מאוד ולזה עניות ודחקות מאוד, הכל הוא רק מאתו יתברך.

EN:
You Will Say in Your Heart: My Strength and the Might of My Hand Produced This Wealth for Me (Deuteronomy 8:17)

In these times, the adversary has directed himself intensely against every individual, occupying him throughout his life with the burden of earning a livelihood, until it appears to him that he lacks time even to cry out properly to Hashem, blessed be He. All this results from deficient emunah: he does not strengthen himself to believe that “a man does not prevail through strength” (I Samuel 2:9), and that livelihood comes solely from Him, blessed be He. One person’s tremendous wealth and another’s severe poverty and privation all come solely from Him, blessed be He.

Segment 70
HE:
והוא יודע לסבב ולהנהיג עם כל אחד כפי הבחירה שלו, שהבחירה של זה היא על ידי עניות דווקא. ואפילו מי שאין לו כי אם לחם צר ומים לחץ (ישעיהו ל', כ'), גם זה חסד גדול מאתו יתברך, כי "צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו" (תהלים קמ"ה, י"ז). רק מחמת שאינו משים לבו לכל זה, על כן האדם טרוד מאוד. וזה נמשך משער החמישים של הטומאה, שמשם קשה מאוד מאוד לצאת, כמבואר במקום אחר. כי מתאוות ממון קשה להוציא את האדם יותר מכל התאוות והמידות הרעות, ושם עיקר הנפילה והירידה של כנסת ישראל, בחינת "ותרד פלאים" (איכה א', ט').

EN:
He knows how to arrange and conduct matters with every person according to that person’s free choice; this individual’s exercise of free choice occurs specifically through poverty. Even one who possesses only “bread of distress and water of affliction” (Isaiah 30:20) receives a great kindness from Him, blessed be He, for “Hashem is righteous in all His ways and kind in all His deeds” (Psalms 145:17). Only because a person does not direct his heart toward all this does he remain so preoccupied. This derives from the fiftieth gate of impurity, from which it is exceedingly difficult to emerge, as explained elsewhere. It is harder to extract a person from the desire for money than from all other evil desires and traits. There lies the principal fall and descent of Knesses Yisrael, in the aspect of “she descended wondrously” (Lamentations 1:9).

Segment 71
HE:
והעצה לזה: להרבות באמירת תהלים, תחינות ובקשות והתבודדות וכו'. כי על ידי זה ממשיך עליו התנוצצות משיח, שאז יתגלו העצות הקדושות הנמשכות משער החמישים דקדושה, שעל ידי זה יתתקן הכל. ועוד תיקון לזה: לומר בכל יום בכוונה היטב את המזמור "תהילה לדוד" (תהלים קמ"ה), כמאמר רבותינו זכרונם לברכה. (ליקוטי הלכות, הלכות קריאת שמע ה', ט"ו–ט"ז; על פי אוצר היראה, ממון ופרנסה, ב'–ג')

EN:
The counsel for this is to recite many Psalms, supplications, and petitions, and to practice hisbodedus, and so forth. Through this one draws upon himself a radiance of Mashiach, when the holy counsels drawn from the fiftieth gate of holiness will be revealed, through which everything will be rectified. There is also another rectification for this: every day, recite the psalm “A Praise of David” (Psalms 145) with careful intention, in accordance with the teaching of our Sages, of blessed memory. (Likutay Halachos, Laws of Kreyas Shima 5:15–16; following Otzar HaYirah, “Money and Livelihood,” 2–3)

Segment 72
HE:
השפע של ישראל יורדת דרך הקדושה, מחמת שמאמינים בה' יתברך ובוטחים בו בלבד, ומכוונים את דעתם ועיניהם רק אליו יתברך, בלי שום נטייה לצד אחר, חס ושלום. וכמו כן הוא יתברך משגיח עלינו בהשגחה שלמה, ואין לקליפה שום יניקה מהשפעתנו. אבל העכו"ם והרשעים הכופרים אינם מאמינים בהשגחת ה' יתברך בשלמות, כי אינם מצמצמים את עיני דעתם לה' יתברך בלבד, ונתפזר הראות שלהם לצדדים מחמת שהולכים אחר דעתם האנושית החסרה.

EN:
Israel’s bounty descends through holiness because Israel believes in Hashem, blessed be He, and trusts in Him alone, directing its awareness and eyes solely toward Him, blessed be He, without any inclination toward another side, God forbid. Correspondingly, He watches over us with complete Divine providence, and the klipa has no nourishment from our bounty. The nations and the wicked unbelievers, however, do not believe completely in Hashem’s providence. They do not focus the eyes of their awareness exclusively upon Hashem, blessed be He; their vision is scattered toward the sides because they follow their deficient human understanding.

Segment 73
HE:
ואי אפשר להם להשיג איך ה' יתברך, שהוא מרומם ומנושא כל כך, ישגיח בהשגחתו הפרטית על כל השפלים, כנזכר לעיל. ועל ידי זה כופרים בכל התורה כולה, רחמנא ליצלן; ומזה באים כל הכפירות וכל העבודות זרות שבדורות הקודמים, וכמו כן כל הטעויות של הכופרים שבדורות הללו. וכל זה מחמת שבדעת האדם אי אפשר להשיגו יתברך, רק על ידי אמונה. וזה עיקר שלמות הדעת: לדעת שאי אפשר להבין ולהשיג כלל את דרכיו והנהגותיו יתברך, ולסמוך רק על האמונה שמסרו לנו אבותינו ורבותינו הקדושים, ששברו את גופם לגמרי עד שנגלה אליהם ה' יתברך, והשיגו את אמונתנו השלמה על פי נבואה ורוח הקודש, ולא בדעת האנושי החסרה.

EN:
They cannot comprehend how Hashem, blessed be He, Who is so exalted and elevated, exercises individual providence over all lowly beings, as mentioned above. Through this they deny the entire Torah, may the Merciful One save us. From this come all the heresies and forms of idolatry of earlier generations, as well as all the errors of the unbelievers in these generations. All this is because human understanding cannot apprehend Him, blessed be He; this is possible only through emunah. The principal perfection of awareness is to know that His ways and conduct, blessed be He, cannot be understood or apprehended at all, and to rely solely upon the emunah transmitted to us by our holy forefathers and teachers. They completely broke their bodies until Hashem, blessed be He, revealed Himself to them, and they attained our complete emunah through prophecy and ruach hakoadesh, not through deficient human understanding.

Segment 74
HE:
והעכו"ם והכופרים הנ"ל, מחמת שאין להם אמונה ואינם מכוונים ומצמצמים את דעתם להבין ולהשכיל שאי אפשר להבין את דרכיו והנהגותיו יתברך, על ידי זה אינם יכולים להגיע בעיני דעתם אליו יתברך בעצמו באמת. רק הראות שלהם נתפזר לצדדים, כמו מי שרוצה לראות דבר מרחוק ואינו מכוון ומצמצם עיניו לאותו הדבר, רק מסתכל מן הצד; שעל ידי זה מתפזר הראות ואינו יכול לראות ולהביא את הדבר לעיניו. כמו כן ממש הם מסתכלים מן הצד בדרכי חקירתם על פי הדעת האנושית המשובשת, ועל ידי זה אינם יכולים להגיע בעיני דעתם אליו יתברך, אשר דעתו מרוממת ונשגבה מאוד מדעתנו, ו"לא מחשבותי מחשבותיכם" (ישעיהו נ"ה, ח').

EN:
Because the nations and unbelievers described above lack emunah and do not direct and focus their awareness to understand that His ways and conduct, blessed be He, cannot be comprehended, the eyes of their awareness cannot truly reach Him, blessed be He, Himself. Their vision is instead scattered toward the sides. This resembles one who wishes to see something in the distance but does not direct and focus his eyes upon it, looking instead from the side; his vision is thereby scattered, and he cannot see and bring the object before his eyes. In precisely the same way, they look from the side through their investigative methods, following distorted human understanding. Consequently, the eyes of their awareness cannot reach Him, blessed be He, Whose awareness is exceedingly exalted and elevated beyond ours, for “My thoughts are not your thoughts” (Isaiah 55:8).

Segment 75
HE:
ועל כן גם ה' יתברך אינו ממשיך עליהם השגחתו השלמה, וכביכול מתפזרת שפע ההשגחה קודם שמגיעה אליהם, כי "הביט אל עמל לא תוכל" (חבקוק א', י"ג). ועל כן, אף על פי שבאמת לאמיתו גם כל פרנסת העכו"ם היא ממנו יתברך בהשגחתו בלבד, הוא יתברך מוסר את השפע שלהם לחיצונים, והם ניזונים דרך השדים והקליפות. והוא מידה כנגד מידה, כמבואר בפנים. ועל כן אסור להשתתף עמהם, משום "ושם אלהים אחרים לא תזכירו" (שמות כ"ג, י"ג), כי השפעתם טמאה: היא יורדת דרך הטומאה והסטרא אחרא, שהם בחינת שם אלהים אחרים.

EN:
Therefore, Hashem, blessed be He, likewise does not draw His complete providence upon them. As it were, the bounty of providence is dispersed before reaching them, for “You cannot look upon wrongdoing” (Habakkuk 1:13). Although, in absolute truth, even all the livelihood of the nations comes solely from Him, blessed be He, through His providence, He delivers their bounty to the external forces, and they are sustained through demons and the klipoas. This is measure for measure, as explained in the full teaching. It is therefore forbidden to enter into partnership with them, because “you shall not mention the name of other gods” (Exodus 23:13). Their bounty is impure, for it descends through impurity and the sitra achara, which are the aspect of the name of other gods.

Segment 76
HE:
כי הם כופרים בהשגחתו השלמה ועושים עיקר מן המשא ומתן והמלאכה, ואומרים שכוחם ועוצם ידם עשה להם וכו' — שזהו בחינת עבודה זרה, שם אלהים אחרים. ואנו צריכים להתרחק מדרכיהם בתכלית הריחוק, ולהאמין שכל פרנסתנו היא בהשגחתו יתברך בלבד. וכל המשא ומתן שאנו עושים הוא רק להמשיך אור ישר ואור חוזר כדי לחזק את הכלי לקבל השפע. ועל כן אצלנו אין המשא ומתן עיקר; רק האמונה והביטחון הם העיקר, ולצמצם דעתנו להסתכל רק אליו יתברך בכיוון וביושר גדול. צמצום זה הוא בחינת שם ה' וכו'. (ליקוטי הלכות, הלכות משא ומתן ד', ג'–ה'; על פי אוצר היראה, ממון ופרנסה, י"א)

EN:
They deny His complete providence and make business and labor primary, saying that their own strength and the might of their hands produced their wealth, and so forth. This is an aspect of idolatry, the name of other gods. We must distance ourselves completely from their ways and believe that all our livelihood comes solely through His providence, blessed be He. All the business we conduct serves only to draw direct light and reflected light in order to strengthen the vessel to receive the bounty. For us, therefore, business is not primary. Emunah and bitachoan are primary, together with focusing our awareness to look solely toward Him, blessed be He, with great directness and rectitude. This focusing is an aspect of the Name of Hashem, and so forth. (Likutay Halachos, Laws of Business Transactions 4:3–5; following Otzar HaYirah, “Money and Livelihood,” 11)

Segment 77
HE:
כוחי ועוצם ידי... וזכרת... כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל (דברים ח', י"ז–י"ח)

עיקר פגם תאוות ממון, שמכלה את ימי האדם, נמשך מפגם הלבושים. ועיקרו מחמת חסרון אמונתו, שאינו מאמין שבכל דבר יש פנימיות הרבה; והוא סומך על חכמתו וערמתו, כאילו כבר השיג את כל החכמה ויודע איך למצוא ולהשיג ממון על ידי תחבולות וערמות אלו. כי אילו היה שם לבו אל דבר ה' המלובש בכל דבר, והיה מאמין שהכל בהשגחה פרטית, היה יודע שאף על פי שהאדם צריך לעשות איזה עסק בשביל פרנסה, כמו שכתוב: "וברכך ה' אלקיך בכל מעשה ידך" (דברים ט"ו, י'), אף על פי כן "אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'" (משלי כ"א, ל').

EN:
My Strength and the Might of My Hand… You Shall Remember… for He Gives You Strength to Produce Wealth (Deuteronomy 8:17–18)

The principal blemish of the desire for money, which consumes a person’s days, is drawn from the blemish of the garments. Its root is deficient emunah: he does not believe that every matter contains extensive inwardness. He relies upon his own wisdom and cunning, as though he has already attained all wisdom and knows how to find and obtain money through these schemes and stratagems. Had he directed his heart toward the word of Hashem clothed within every matter and believed that everything occurs through individual Divine providence, he would know that although a person must conduct some enterprise for his livelihood, as it is written: “Hashem your God will bless you in all the work of your hand” (Deuteronomy 15:10), nevertheless, “There is no wisdom, understanding, or counsel against Hashem” (Proverbs 21:30).

Segment 78
HE:
כי "לא ממוצא וממערב ולא ממדבר הרים" וכו' (תהלים ע"ה, ז'), ו"לא בכוח יגבר איש" (שמואל א' ב', ט'). וכמו שכתוב: "ואמרת בלבבך: כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. וזכרת את ה' אלקיך, כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל" וכו' (דברים ח', י"ז–י"ח); ותרגומו: "ארי הוא יהיב לך עיטא" וכו'. כי הכל מאת ה' יתברך בלבד. גם את העסק והסיבה שבה הוא עוסק צריך להשליך לגמרי על ה' יתברך, כמו שכתוב: "גול אל ה' מעשיך" וכו' (משלי ט"ז, ג'), וכתיב: "השלך על ה' יהבך" וכו' (תהלים נ"ה, כ"ג).

EN:
For “neither from the east, nor from the west, nor from the wilderness comes elevation,” and so forth (Psalms 75:7), and “a man does not prevail through strength” (I Samuel 2:9). Thus it is written: “You will say in your heart: ‘My strength and the might of my hand produced this wealth for me.’ You shall remember Hashem your God, for it is He Who gives you strength to produce wealth,” and so forth (Deuteronomy 8:17–18); the Targum renders this: “For it is He Who gives you counsel,” and so forth. Everything comes solely from Hashem, blessed be He. One must cast even the enterprise and means in which he engages entirely upon Hashem, as it is written: “Commit your deeds to Hashem,” and so forth (Proverbs 16:3), and: “Cast your burden upon Hashem,” and so forth (Psalms 55:23).

Segment 79
HE:
כי צריכין להאמין שבסיבות ובעסק עצמו יש רזין עמוקים: מדוע ה' יתברך מסבב שזה יתפרנס מסחורה זו ובמקום זה, וזה מסחורה אחרת; זה בחיטים, זה בשעווה וזה בפשתן וכו'. הכל מאת ה', ובכולם יש רזין נפלאים. כי רק הוא יתברך יודע רזי עולם ותעלומות סתרי כל חי, ויודע לפרנס כל אחד ואחד כפי שורש נשמתו, כפי מעשיו וכפי גלגוליו וכו', שעל ידי כל זה הוא צריך להתפרנס באמצעות סחורות אלו. אבל יש לו בחירה, והעיקר הוא האמונה: להאמין שכל תחבולותיו לא יועילו לו בלא ה' יתברך, כמו שכתוב: "אם ה' לא יבנה בית, שווא עמלו בוניו בו" וכו' (תהלים קכ"ז, א').

EN:
One must believe that the means and the enterprise itself contain profound mysteries: why Hashem, blessed be He, arranges for one person to earn his livelihood from this merchandise and in this place, while another earns from different merchandise—one from wheat, another from wax, and another from flax, and so forth. Everything comes from Hashem, and all these matters contain wondrous mysteries. He alone, blessed be He, knows the mysteries of the world and the concealed secrets of every living being, and knows how to sustain each person according to the root of his soul, his deeds, and his incarnations, and so forth. All these factors require him to earn his livelihood through these particular goods. Yet he possesses free choice, and the principal matter is emunah: to believe that none of his strategies will benefit him without Hashem, blessed be He, as it is written: “Unless Hashem builds the house, its builders labor upon it in vain,” and so forth (Psalms 127:1).

Segment 80
HE:
ועל כן צריך לעסוק במשא ומתן באמונה ולעשות על פי התורה, ולבלי לשכוח את ה' יתברך, חס ושלום, בשעת המשא ומתן. מכל שכן וכל שכן שלא יתחכם בחכמות רעות ובמרמות לגעת בממון חברו, חס ושלום, אפילו שווה פרוטה; כי היא לא תצלח, כמו שכתוב: "לא יחרוך רמייה צידו" (משלי י"ב, כ"ז). (ליקוטי הלכות, הלכות חזקת מטלטלין ה', ו')

EN:
One must therefore engage in business with emunah, act according to the Torah, and not forget Hashem, blessed be He, during business dealings, God forbid. All the more certainly, one must not devise evil schemes and deceptions in order to touch another person’s money, God forbid, even the value of the smallest coin, for it will not succeed, as it is written: “A deceitful person will not roast his prey” (Proverbs 12:27). (Likutay Halachos, Laws of Presumptive Ownership of Movable Property 5:6)

Segment 81
HE:
כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל (דברים ח', י"ח)

באמת, עיקר הפרנסה נמשכת רק על ידי הביטחון בה' יתברך בלבד, כי "לא ממוצא וממערב ולא ממדבר הרים" וכו' (תהלים ע"ה, ז'). ואף על פי כן צריך האדם לעסוק באיזה עסק ומשא ומתן להמשיך פרנסה, וכמו שכתוב: "וברכך ה' אלקיך בכל מעשה ידך" (דברים ט"ו, י'). ובאמת אי אפשר להבין זאת: מדוע צריכין השתדלות כלל בשביל פרנסה, מאחר שהעיקר הוא רק ביטחון? אך עיקר כל העסקים הוא רק בשביל בירור הניצוצות מבחינת שבירת כלים. בירור זה נעשה דווקא על ידי האדם, כידוע; ועל כן בהכרח שיעשה האדם איזה עסק והשתדלות כדי לברר את הניצוצות על ידי זה, ועל ידי זה הוא ממשיך פרנסה.

EN:
For It Is He Who Gives You Strength to Produce Wealth (Deuteronomy 8:18)

In truth, livelihood is principally drawn only through bitachoan in Hashem, blessed be He, alone, for “neither from the east, nor from the west, nor from the wilderness comes elevation,” and so forth (Psalms 75:7). Nevertheless, a person must engage in some enterprise and business in order to draw livelihood, as it is written: “Hashem your God will bless you in all the work of your hand” (Deuteronomy 15:10). This is in fact incomprehensible: why is any effort required for livelihood when bitachoan alone is primary? The principal purpose of all enterprises, however, is the refinement of the sparks from the aspect of the shattering of the vessels. This refinement is performed specifically through a human being, as is known. A person must therefore conduct some enterprise and exertion in order to refine the sparks, and through this he draws livelihood.

Segment 82
HE:
אך אף על פי כן, בוודאי העיקר הוא הביטחון בה' יתברך. כי צריכין לברר את שפע הממון והפרנסה משני מיני קליפות, הנמשכות משני מיני כפירות. יש בחינת כפירות הנמשכות מבחינת שבירת כלים, ושם אפשר עדיין למצוא איזה יישוב ותירוץ לבטל את הכפירות. אבל יש כפירות הנמשכות מבחינת החלל הפנוי, שאי אפשר לבטלן בשום שכל כלל, כי אם על ידי אמונה בלבד. בירור הקליפות הנמשכות מבחינת שבירת כלים נעשה על ידי האדם, כי בשביל זה נברא האדם. אבל בירור השפע מן הקליפות הנמשכות מבחינת החלל הפנוי אינו תלוי בדעת האדם, ואי אפשר לאדם לעשות לשם כך שום פעולה, חכמה והשתדלות; רק לבטוח בה' יתברך בלבד ולהאמין בו יתברך באמונה שלמה, שהוא יתברך יזמין לו פרנסתו ברחמיו.

EN:
Nevertheless, bitachoan in Hashem, blessed be He, is certainly primary. The bounty of money and livelihood must be refined from two kinds of klipoas, which are drawn from two kinds of heresy. One aspect of heresy is drawn from the shattering of the vessels; there it is still possible to find some resolution or answer that nullifies the heresy. Another kind of heresy, however, is drawn from the vacant space and cannot be nullified by any intellectual argument whatsoever, but only through emunah. The klipoas drawn from the shattering of the vessels are refined through a human being, for this purpose humanity was created. But refinement of the bounty from the klipoas drawn from the vacant space does not depend upon human understanding. A person can perform no action, exercise of wisdom, or effort for this purpose; he can only trust in Hashem, blessed be He, alone and believe in Him with complete emunah, that He, blessed be He, will compassionately arrange his livelihood.

Segment 83
HE:
וזה בחינת: "פן תאכל ושבעת" וכו', "ואמרת בלבבך: כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. וזכרת את ה' אלקיך, כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל" (דברים ח', י"ב, י"ז–י"ח); ותרגומו: "ארי הוא יהב לך עיטא למקני נכסין". כי באמת, עיקר הרווח של כל העסקים והמשא ומתן הוא רק על ידי העצה הטובה שמזמין לו ה' יתברך: לדעת במה לסחור, ומה לקנות ולמכור בעתו. כי אין האדם יודע במה משתכר; וכל זמן שאינו יודע את העצה האמיתית במה לסחור, בוודאי לא תועיל לו שום פעולה ועשייה. אדרבה, הוא יכול להפסיד יותר דווקא על ידי עשיית המשא ומתן, כנראה בחוש כמה פעמים.

EN:
This is the aspect of: “Lest you eat and be satisfied,” and so forth, “and you say in your heart: ‘My strength and the might of my hand produced this wealth for me.’ You shall remember Hashem your God, for it is He Who gives you strength to produce wealth” (Deuteronomy 8:12, 17–18); the Targum renders this: “For it is He Who gives you counsel to acquire property.” In truth, the principal profit from all enterprises and business comes only through the good counsel that Hashem, blessed be He, arranges for a person: knowing what to trade and what to buy and sell at the proper time. A person does not know through what he will earn. As long as he does not know the true counsel concerning what to trade, no action or effort will certainly benefit him. On the contrary, specifically through conducting the business he may lose even more, as is often perceptible.

Segment 84
HE:
ועל כן העצה היא העיקר: שיזמין לו ה' יתברך עצה שלמה בלבו, שידע במה לסחור באופן שירוויח. ועצה זו נמשכת מה' יתברך בלבד ואינה תלויה בעשיית האדם כלל. רק אחר כך, כשזוכה לדעת את העצה במה לסחור, צריך האדם להשתדל ולעשות את העסק. וזה גם כן בחינה הנ"ל: העצה לדעת במה לסחור היא בחינת הבירור של החלל הפנוי, כמבואר בפנים, ואי אפשר להמשיכה כי אם על ידי אמונה וביטחון בה' יתברך בלבד. וההשתדלות והעסק עצמו הם בחינת הבירור משבירת כלים, שמוטל על האדם כנ"ל.

EN:
The counsel is therefore primary: that Hashem, blessed be He, place complete counsel within the person’s heart, so that he knows what to trade in a manner that yields profit. This counsel is drawn solely from Hashem, blessed be He, and does not depend upon human action at all. Only afterward, when one merits knowing the counsel concerning what to trade, must one exert himself and conduct the enterprise. This too is the aspect described above. The counsel to know what to trade is the aspect of refinement from the vacant space, as explained in the full teaching, and can be drawn only through emunah and bitachoan in Hashem alone. The exertion and the enterprise itself are the aspect of refinement from the shattering of the vessels, which is assigned to the person, as described above.

Segment 85
HE:
ועל כן הזהירה התורה את האדם שלא יטעה את עצמו. מאחר שהוא רואה שצריך לעשות איזה עסק והשתדלות בשביל פרנסה, הוא עלול, חס ושלום, לטעות ולומר: "כוחי ועוצם ידי עשה לי" וכו' — שהכל תלוי בעשייתו ובהשתדלותו, חס ושלום; וכאילו גם העצה, שהיא בחינת כוח כנ"ל, בחינת "כי הוא הנותן לך" כתרגומו, באה ממנו בעצמו, חס ושלום. אבל באמת הכל מה' יתברך בלבד, כי העצה היא העיקר, והיא נמשכת רק מה' יתברך לבדו, ועל ידה עיקר הרווח והשפע. ובוודאי ה' יתברך, שנותן לו את העצה, היה יכול לתת לו את כל השפע בעצמו בלי שום השתדלות כלל; רק הוא יתברך רוצה בעבודתנו כדי לברר את הניצוצות משבירת כלים. אבל הכל על ידו יתברך בלבד, בבחינת "כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל" כנ"ל. (ליקוטי הלכות, הלכות פיקדון וארבעה שומרים ג', ג'; על פי אוצר היראה, ממון ופרנסה, קע"ו)

EN:
The Torah therefore warned a person not to deceive himself. Since he sees that he must conduct some enterprise and exertion for his livelihood, he may mistakenly say, God forbid: “My strength and the might of my hand produced this for me,” and so forth—that everything depends upon his action and effort, God forbid. He may imagine that even the counsel, which is the aspect of strength described above, the aspect of “for it is He Who gives you” according to the Targum, comes from himself, God forbid. In truth, however, everything comes solely from Hashem, blessed be He. The counsel is primary and is drawn only from Hashem Himself; through it come the principal profit and bounty. Hashem, blessed be He, Who gives him the counsel, could certainly have given him all the bounty directly without any exertion at all. He desires our service only so that we refine the sparks from the shattering of the vessels. Everything, however, comes solely through Him, blessed be He, in the aspect of “for it is He Who gives you strength to produce wealth,” as described above. (Likutay Halachos, Laws of Deposits and the Four Types of Custodians 3:3; following Otzar HaYirah, “Money and Livelihood,” 176)

Segment 86
HE:
שמע ישראל, אתה עובר (דברים ט', א')

ועיין במדרש: איבדתם "נעשה" על ידי חטא העגל; שמרו "נשמע". קודם קטרוג הירח היו שני המאורות שווים, כי חמה ולבנה הם בחינת תורה ותפילה, נגלה ונסתר. ובתחילה היו יכולים להשיג בנקל גם את בחינת הנסתר. אך אחר קטרוג הירח אמר לה ה' יתברך: "לכי ומעטי את עצמך". היינו, שעיקר הפגם והמיעוט נוגע ביותר בבחינת הנגלה, שהיא בחינת לבנה. כי הנסתר גם מתחילה היה בבחינת נסתר, ועל כן אין הפגם נוגע בו כל כך. אדרבה, מגודל הסתרתו יכולים גם עכשיו לקבל מאורו, כמובן במקום אחר, שבעת הפגם יונקים דווקא מבחינת קדושה הנעלמת והנסתרת מאוד, כי לשם אין הפגם מגיע כל כך.

EN:
Shima, Israel, You Are Crossing Over (Deuteronomy 9:1)

See the Midrash: through the sin of the calf you lost “we shall do”; preserve “we shall hear.” Before the moon’s complaint, the two luminaries were equal, for the sun and moon are aspects of Torah and prayer, the revealed and the concealed. Initially, even the concealed aspect could be attained easily. After the moon’s complaint, however, Hashem, blessed be He, told it: “Go and diminish yourself.” The principal blemish and diminution thus affect the revealed aspect, which is the aspect of the moon. The concealed was already concealed from the outset, and the blemish therefore does not affect it as strongly. On the contrary, because of its profound concealment, its light can still be received now. As explained elsewhere, at a time of blemish one draws nourishment specifically from an aspect of holiness that is exceedingly hidden and concealed, for the blemish does not reach there so strongly.

Segment 87
HE:
אבל עיקר הפגם הוא בבחינת הנגלה, שהיא בחינת הלבנה, שנעלם ונחשך אורה מאוד; עד שכל הנגלות קשה לנו להבין ולהשיג, וכל הנגלה נחשב נסתר מאתנו, ואי אפשר להשיגו כי אם על ידי יגיעות רבות ועצומות. זה כלל עבודת ישראל: שעל ידי עבודתם הם ממלאים בכל פעם את פגימת הלבנה, ונתגלה להם האור שהיה נעלם מהם. ועל כן אנו צריכים בכל פעם להתייגע ולחתור בכמה יגיעות, לבטל את עצמנו ולדבק את עצמנו בה' יתברך בביטול גמור, עד שנזכה להשיג בחינה זו הנסתרת מאתנו, שהיא עתה אצלנו בבחינת "נשמע".

EN:
The principal blemish, however, is in the revealed aspect, which is the aspect of the moon, whose light became profoundly hidden and darkened. Consequently, even revealed matters are difficult for us to understand and attain; everything revealed is regarded as concealed from us and can be attained only through immense and repeated exertion. This encompasses Israel’s Divine service: through its service, Israel continually fills the moon’s deficiency, and the light that had been hidden from them is revealed. We must therefore exert ourselves and labor repeatedly, nullify ourselves, and cleave to Hashem, blessed be He, in complete self-nullification, until we merit attaining the aspect concealed from us, which is presently the aspect of “we shall hear.”

Segment 88
HE:
כי שמיעה בלבא תליא, והיא בחינת דבקות וביטול אל האין סוף. כי אי אפשר עתה להשיג שום דבר כי אם על ידי יגיעה גדולה, בבחינת ביטול ממש אל האין סוף, באמצעות ריבוי תפילות ותחנונים. כל זה הוא בחינת "נשמע"; ועל ידי זה עושים מן ה"נשמע" "נעשה". דהיינו, מה שהיה נסתר אצלנו לפי בחינתנו משיגים אותו, עד שנעשה אצלנו בחינת נגלה, בחינת "נעשה". וכן עולים אחר כך מדרגה לדרגה וכו', עד שזוכים הצדיקים למה שזוכים וכו'.

EN:
Hearing depends upon the heart and is an aspect of cleaving and self-nullification to the Infinite. At present nothing can be attained except through great exertion, in the aspect of actual self-nullification to the Infinite through abundant prayers and supplications. All this is the aspect of “we shall hear.” Through this, one transforms “we shall hear” into “we shall do”: one attains what had been concealed from oneself according to one’s level, until it becomes a revealed aspect for oneself, the aspect of “we shall do.” One then ascends from level to level, and so forth, until the tzaddikim merit what they merit, and so forth.

Segment 89
HE:
כי עכשיו יש הפסק גדול ומסך המבדיל הרבה בין מדרגה למדרגה, שהוא בחינת החושך שנתהווה ממיעוט הירח. ועל כן צריכין שתהיה ירידה קודם לעלייה ולהתייגע הרבה, עד שישבר את הקליפה והחושך שבבחינת הירידה ויהפוך את הירידה לעלייה. וזה בחינת מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה לעניין שני הכתרים של "נעשה ונשמע": איבדתם את ה"נעשה"; שמרו את ה"נשמע". הדא הוא דכתיב: "שמע ישראל, אתה עובר" וכו' (דברים ט', א'). היינו שעל ידי חטא העגל איבדו את ה"נעשה", שהוא בחינת נגלה. כי גם הנגלה נעשה נסתר מאתנו, עד שאי אפשר לנו עתה לעשות שום דבר כי אם על ידי בחינת "נשמע": להתייגע הרבה, להתפלל ולהתחנן הרבה לה' יתברך, עד שנבטל את עצמנו בבחינת ביטול אל האין סוף. ואז עושים מן ה"נשמע" "נעשה", ונתגלה לנו מה שהיה נסתר מאתנו; וכן ממדרגה למדרגה.

EN:
At present, a great interruption and heavily separating screen stand between one level and another. This is the aspect of the darkness produced by the moon’s diminution. A descent must therefore precede an ascent, and one must exert oneself greatly until breaking the klipa and darkness within the descent and transforming the descent into ascent. This is the aspect of what our Sages, of blessed memory, taught concerning the two crowns of “we shall do and we shall hear”: you lost “we shall do”; preserve “we shall hear.” Thus it is written: “Shima, Israel, you are crossing over,” and so forth (Deuteronomy 9:1). Through the sin of the calf they lost “we shall do,” the revealed aspect. Even the revealed became concealed from us, until we can presently do nothing except through the aspect of “we shall hear”: exerting ourselves greatly and offering abundant prayer and supplication to Hashem, blessed be He, until we nullify ourselves to the Infinite. Then we transform “we shall hear” into “we shall do,” and what had been concealed from us is revealed, continuing from level to level.

Segment 90
HE:
ומי שהולך בדרך זו ומתייגע בכל פעם כראוי, אשרי לו. אז מיעוט הירח הוא אצלו לטובה גדולה, כי דווקא על ידי זה הוא זוכה למה שזוכה; אשרי לו. כי הירידה היא תכלית העלייה, ולפום צערא אגרא. ובוודאי, ככל שהאדם מוכרח להתייגע יותר ויותר בעבודת ה' מחמת מיעוט האור והחשכתו, הוא זוכה אחר כך לשכר כפול ומכופל, לקבל אור גדול ונפלא יותר ויותר.

EN:
Fortunate is one who follows this path and exerts himself properly each time. For him, the moon’s diminution becomes an immense good, for specifically through it he merits what he merits. Fortunate is he, for descent is the ultimate purpose of ascent, and the reward accords with the suffering. Certainly, the more a person must exert himself in serving Hashem because of the light’s diminution and darkening, the more he afterward merits a doubled and multiplied reward, receiving an increasingly great and wondrous light.

Segment 91
HE:
וזה גם כן בחינת מה שאמר משה רבנו עליו השלום: "שמע ישראל, ה' אלקינו, ה' אחד" (דברים ו', ד') — "שמע" ישראל דווקא. כי עכשיו, מחמת מיעוט האור, אי אפשר להיכלל באמת ובשלמות באמונת אחדותו יתברך, שהיא בחינת כלל התורה כולה, כי אם על ידי בחינת ה"נשמע". זהו בחינת "שמע ישראל": שצריכין לשמוע ולהבין, לדבק את עצמנו היטב אליו יתברך ולבטל את עצמנו אל אור האין סוף בביטול גמור. ואז יכולים להמשיך על עצמם את אחדותו וייחודו יתברך. (ליקוטי הלכות, הלכות מעקה ושמירת הנפש ד', ו'–ז'; על פי אוצר היראה, יראה ועבודה, קס"ח)[אמר המעתיק והמסדר: עיין אוצר היראה, "אלול וראש השנה", קס"ח, וכן בכמה מקומות נוספים, שבהם מובן לכאורה להפך: החמה היא בחינת תורה ונגלה, והלבנה היא בחינת נסתר. אך שבעים פנים לתורה, ובאמת הכל עולה בקנה אחד בפנימיות הכוונה למבין ולמעיין היטב.]

EN:
This is also the aspect of what Moshe Rabbeinu, peace be upon him, said: “Shima, Israel: Hashem is our God; Hashem is One” (Deuteronomy 6:4)—specifically “Shima,” Israel. At present, because of the light’s diminution, one cannot be truly and completely incorporated into emunah in His unity, blessed be He—which is the aspect encompassing the entire Torah—except through the aspect of “we shall hear.” This is the aspect of “Shima, Israel”: one must hear and understand, cleave firmly to Him, blessed be He, and nullify oneself completely to the light of the Infinite. Then one can draw His oneness and unity, blessed be He, upon oneself. (Likutay Halachos, Laws of a Parapet and Protecting Life 4:6–7; following Otzar HaYirah, “Awe and Divine Service,” 168)[The copyist and editor states: See Otzar HaYirah, “Elul and Rosh Hashanah,” 168, and several other places, where the reverse apparently emerges: the sun is the aspect of Torah and the revealed, while the moon is the aspect of the concealed. Yet the Torah has seventy facets, and in truth everything converges upon one underlying meaning in the inward intent, for one who understands and examines it carefully.]

Segment 92
HE:
ושני לוחות הברית על שתי ידי (דברים ט', ט"ו)

עיקר בריאת העולם הוא בגין דישתמודעין ליה — כדי לזכות לדעת שלמה, היינו לדעת אותו יתברך. זהו עיקר אמיתת הדעת, ורק זה נקרא דעת, כמו שכתוב: "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים" וכו' (דברים ד', ל"ט). היינו, שעיקר הבריאה הייתה כדי לחבר את בחינת שלא כסדר בבחינת כסדר: להעלות את כל העולמות לשורשם, שתחזור ותתבטל בחינת שלא כסדר — שהיא בחינת כלליות כל העולמות — כנגד בחינת כסדר, שהיא הדעת וידיעת אלקותו. זהו עיקר התכלית וההשארה שתישאר סוף כל סוף, והכל יתבטל כנגדה.

EN:
The Two Tablets of the Covenant upon My Two Hands (Deuteronomy 9:15)

The world was principally created so that He should be known—that people should merit complete awareness, namely, knowledge of Him, blessed be He. This is the essential truth of awareness, and only this is called awareness, as it is written: “You shall know today and take to your heart that Hashem is God,” and so forth (Deuteronomy 4:39). The principal purpose of creation was thus to join the aspect of disorder to the aspect of order: to elevate all the worlds to their root, so that the aspect of disorder—which encompasses all the worlds—returns and becomes nullified before the aspect of order, which is awareness and knowledge of His Godliness. This is the principal ultimate purpose and the enduring remainder that will finally remain; everything else will become nullified before it.

Segment 93
HE:
אבל לזכות לזה — לחבר ולהעלות את כל העולמות, שהם בחינת שלא כסדר, לשורשם, שהוא בחינת כסדר, החכמה והדעת הנ"ל — אי אפשר כי אם בעולם המעשה הזה, על ידי עשיית המצוות וקיום התורה. וכלליות התורה נכללת בידיים, שהן כלי המעשה, בחינת "היום לעשותם" (דברים ז', י"א). וזהו בחינת: "ושני לוחות הברית על שתי ידי" (דברים ט', ט"ו). כי כלליות התורה, שהיא בחינת שני לוחות הברית, כלולה בשתי ידיים, שהן בחינת כלי המעשה.

EN:
This can be attained only in this world of action through performing the mitzvoas and fulfilling the Torah: joining and elevating all the worlds, which are the aspect of disorder, to their root, the aspect of order—the wisdom and awareness described above. The Torah in its entirety is encompassed within the hands, which are the instruments of action, in the aspect of “today, to perform them” (Deuteronomy 7:11). This is the aspect of: “the two Tablets of the Covenant upon my two hands” (Deuteronomy 9:15). The Torah in its entirety, the aspect of the two Tablets of the Covenant, is encompassed within the two hands, which are the instruments of action.

Segment 94
HE:
כי הידיים מושיטות כל דבר למקום שצריכין אותו. כן בכלליות העולם, על ידי בחינת ידיים — כלי המעשה ובחינת כלליות התורה — לוקחין את כל העולמות, שהם בחינת שלא כסדר, מעלין אותם ומושיטין אותם לה' יתברך, שיהיו נכללים בשורשם בבחינת כסדר. ועל כן איתא בזוהר (מדרש הנעלם, וירא, דף צ"ט.) שבשעת הסתלקות רבי אליעזר הגדול הגביה את שתי ידיו ואמר: "ווי לתרין תורות דאסתלקו מעלמא" וכו'. כי שתי הידיים הן בחינת כלליות התורה, בחינת תורה שבכתב ותורה שבעל פה. (ליקוטי הלכות, הלכות נטילת ידיים שחרית ג', ג')

EN:
The hands extend every object to the place where it is required. Likewise, with respect to the worlds collectively, through the aspect of the hands—the instruments of action and the aspect encompassing the Torah—one takes all the worlds, which are the aspect of disorder, elevates them, and extends them toward Hashem, blessed be He, so that they become incorporated into their root in the aspect of order. The Zohar therefore relates (Midrash HaNe’elam, Vayeira, 99a) that when Rabbi Eliezer the Great departed, he raised his two hands and said: “Woe for the two Torahs that are departing from the world,” and so forth. The two hands are the aspect encompassing the Torah: the Written Torah and the Oral Torah. (Likutay Halachos, Laws of Washing the Hands in the Morning 3:3)

Segment 95
HE:
כי אם ליראה (דברים י', י"ב)

יש בני אדם שנופלים בדעתם מאוד, ומחמת זה הם סרים וממרים אז יותר. וכל זה מחמת שנדמה להם שכבר נתרחקו כל כך עד שאפסה תקווה, וכאילו כבר הותר להם, חס ושלום; כאילו במקומם אין עוד יראה מה' יתברך. ועל זה צועק הנביא ומוכיח ואומר: "האותי לא תיראו" וכו', "אשר שמתי חול גבול לים" וכו', "ויהמו גליו ולא יעברנהו" (ירמיהו ה', כ"ב). כי אפילו לשאון המיית הגלים — שהם בחינת תוקף התגברות הסטרא אחרא והקליפות — הוא יתברך נותן גבול שאינם יכולים לעבור אותו; כי אילו לא כן היו מחריבים את העולם לגמרי, חס ושלום.

EN:
Except to Fear (Deuteronomy 10:12)

Some people become profoundly discouraged, and because of this they then turn aside and rebel even more. All this is because it appears to them that they have already become so distant that hope is gone, as though everything has become permitted to them, God forbid—as though no awe of Hashem, blessed be He, remains in their place. Concerning this the prophet cries out in rebuke: “Will you not fear Me?” and so forth; “I placed sand as a boundary for the sea,” and so forth; “Though its waves roar, they cannot cross it” (Jeremiah 5:22). Even for the tumult of the roaring waves—which are the aspect of the forceful intensification of the sitra achara and the klipoas—He, blessed be He, establishes a boundary they cannot cross. Otherwise, they would completely destroy the world, God forbid.

Segment 96
HE:
אך גם בתוקף הסטרא אחרא, שיניקתה משמאל, יש שם גם כן איזו בחינת ימין. זה בחינת מה שמבואר במקום אחר, שגם בעוולה יש ישר, כי על כל פנים יש גבול לעושה עוולה. וכמו כן יש גבול אצל כל אדם, בכל מקום שהוא. אך צריכין להזכיר את עצמו בכל עת ביראת ה', כדי שלא יעבור את הגבול לגמרי, חס ושלום. זה בחינת מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: היום אומר לו עשה כך וכו' (שבת ק"ה:).

EN:
Yet even within the forceful sitra achara, which draws its nourishment from the left, some aspect of the right is also present. This is the aspect of what is explained elsewhere: even within injustice there is something straight, for at least some boundary restrains the perpetrator of injustice. Likewise, every person possesses a boundary wherever he may be. He must continually remind himself of the awe of Hashem so that he does not cross the boundary entirely, God forbid. This is the aspect of what our Sages, of blessed memory, taught: today the evil inclination tells him, “Do this,” and so forth (Shabbos 105b).

Segment 97
HE:
וזה שסיים הנביא: "ולעם הזה היה לב סורר ומורה, סרו וילכו. ולא אמרו בלבבם: נירא נא את ה'" וכו' (ירמיהו ה', כ"ג–כ"ד). "סרו וילכו" דווקא: כי לאחר שסרו מדרך הטוב והישר, לא די שלא הזכירו את עצמם לשוב מיד, אלא אף הלכו הלאה יותר בכל פעם. מחמת נפילתם הם סרים וממרים יותר כנ"ל, עד שעל ידי זה יכולים לצאת מן הגבול לגמרי. וזהו: "ולא אמרו בלבבם: נירא נא את ה'", כי יראתו יתברך מקיפה את הכל ונותנת גבול לכל, אפילו לשאון גלי הים, כי "מלכותו בכל משלה" (תהלים ק"ג, י"ט). (ליקוטי הלכות, הלכות בכור בהמה טהורה ד', ט"ו–ט"ז; על פי אוצר היראה, יראה ועבודה, ק"ו)

EN:
The prophet therefore concludes: “This people has a wayward and rebellious heart; they turned aside and went away. They did not say in their hearts: ‘Let us now fear Hashem,’” and so forth (Jeremiah 5:23–24). Specifically, “they turned aside and went away”: after turning from the good and upright path, not only did they fail to remind themselves to return immediately, but each time they went still farther. Because of their discouragement they turn aside and rebel more, as described above, until they can leave the boundary entirely. This is: “They did not say in their hearts: ‘Let us now fear Hashem,’” for His awe, blessed be He, encompasses everything and establishes a boundary for everything, even the tumult of the sea’s waves, for “His sovereignty rules over all” (Psalms 103:19). (Likutay Halachos, Laws of the Firstborn of a Kosher Animal 4:15–16; following Otzar HaYirah, “Awe and Divine Service,” 106)

Segment 98
HE:
ועתה ישראל, מה ה' אלקיך שואל מעמך, כי אם ליראה (דברים י', י"ב)

והקשו רבותינו זכרונם לברכה: וכי יראה מילתא זוטרתא היא? אין, לגבי משה מילתא זוטרתא היא (ברכות ל"ג:). והעניין תמוה: מה הועילו בתירוצם, שתירצו שלגבי משה היא מילתא זוטרתא? עדיין קשה על שאמר: "מה ה' שואל מעמך" וכו' (דברים י', י"ב). הלא אצלנו יראה אינה מילתא זוטרתא, ומה יועיל לנו שאצלו היא מילתא זוטרתא?

EN:
And Now, Israel, What Does Hashem Your God Ask of You Except to Fear? (Deuteronomy 10:12)

Our Sages, of blessed memory, asked: Is awe a small matter? Yes, relative to Moshe it is a small matter (Berachos 33b). This is perplexing. What did their answer accomplish by explaining that it was a small matter relative to Moshe? The difficulty remains concerning the statement: “What does Hashem ask of you?” and so forth (Deuteronomy 10:12). For us, awe is not a small matter; how does it help us that it is a small matter for him?

Segment 99
HE:
אך בפסוק זה מרומזת הארת הרצון, שהיא בחינת "מה" — בחינת "מה ה' אלקיך שואל מעמך" — ועל ידי זה זוכין ליראה, כמבואר בתורה "כי מרחמם ינהגם" (ליקוטי מוהר"ן תנינא, ז') על פסוק זה; עיין שם. וכבר כתבנו שהארת הרצון, שהיא בחינת יראה כמבואר במקום אחר, יכול כל אדם לזכות לה בנקל, כי הרצון חופשי לעולם; רק שצריך שיהיה חזק, בחינת איש חיל וכו'. וזה תלוי בזה, כי אין מחזקים וכו'. אך מהיכן ההתחלה — זאת אי אפשר להשיג. ועיקר מה שאי אפשר להשיג הוא מהיכן התחילו צדיקי האמת, שהם בחינת משה.

EN:
This verse, however, alludes to the illumination of ratzoan, which is the aspect of “what”—the aspect of “What does Hashem your God ask of you?” Through this one merits awe, as explained concerning this verse in the teaching “For He Who Has Compassion upon Them Will Lead Them” (Likutay Moharan II 7); see there. We have already written that every person can easily attain the illumination of ratzoan, which is the aspect of awe, as explained elsewhere, for ratzoan is always free. One must only remain strong, in the aspect of a man of valor, and so forth. These depend upon one another, for one cannot be strengthened, and so forth. Yet the point from which the process begins cannot be grasped. Principally, one cannot grasp from where the true tzaddikim, who are the aspect of Moshe, began.

Segment 100
HE:
אבל אנו כבר יש לנו יסוד חזק מהיכן להתחיל, מאחר שכבר יגע משה רבנו וכל צדיקי האמת ביגיעות עצומות כאלה, עד שהמשיכו את הדעת שעל ידה כל ההתחזקות; ועל ידי זה נמשכת הארת הרצון, וזה תלוי בזה וכו'. ועל כן כל מי שרוצה יכול להתחזק בנקל על ידי הדעת הנ"ל שהאירו לנו: כי "מלא כל הארץ כבודו" (ישעיהו ו', ג'), ו"הקיצו ורננו שוכני עפר" (ישעיהו כ"ו, י"ט) וכו'. ועל ידי זה זוכין להארת הרצון; וככל שהרצון מתגדל יותר, על ידי זה מתחזק יותר.

EN:
We, however, already possess a firm foundation from which to begin, since Moshe Rabbeinu and all the true tzaddikim have already exerted themselves with such immense effort that they drew forth the awareness through which all strengthening occurs. Through this, the illumination of ratzoan is drawn; these depend upon one another, and so forth. Anyone who desires can therefore strengthen himself easily through the awareness they illuminated for us: “The whole earth is filled with His glory” (Isaiah 6:3), and “Awaken and sing, you who dwell in the dust” (Isaiah 26:19), and so forth. Through this one attains the illumination of ratzoan, and the more ratzoan grows, the more one is strengthened.

Segment 101
HE:
ועל כן שפיר אמר משה: "ועתה ישראל, מה ה' אלקיך שואל מעמך" וכו' — "ועתה" דווקא. פירוש: לאחר שכבר יגעתי אנכי ביגיעות כאלה בשבילכם, כמו שדיבר הרבה בפרשיות הקודמות, מתחילת "אלה הדברים", מעצם היגיעות והתלאות שסבל בשבילם; שהוציאם ממצרים, נתן להם את התורה באותות נוראות כאלה והאיר עליהם דעת קדושה כזו, כמו שכתוב: "אתה הראת לדעת" וכו' (דברים ד', ל"ה). ואף על פי כן, "עד שהמלך במסיבו" וכו' (שיר השירים א', י"ב), חטאו בעגל; והתפלל עליהם עד שנתרצה להם ה' יתברך וכו'.

EN:
Moshe therefore correctly said: “And now, Israel, what does Hashem your God ask of you?” and so forth—specifically “and now.” That is: after I have already exerted myself with such efforts for your sake, as he discussed extensively in the preceding portions beginning with “These are the words,” describing the immense labors and hardships he endured for them; after he brought them out of Egypt, gave them the Torah amid such awesome signs, and illuminated such holy awareness for them, as it is written: “You were shown in order to know,” and so forth (Deuteronomy 4:35). Nevertheless, “while the King was at His table,” and so forth (Song of Songs 1:12), they sinned with the calf; and he prayed for them until Hashem, blessed be He, was reconciled with them, and so forth.

Segment 102
HE:
ומאחר שאנכי טרחתי ויגעתי בשבילכם כל כך — "ועתה ישראל", "ועתה" דווקא, מאחר שכבר אנכי בעולם — "מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה", שהיא מילתא זוטרתא לגבי. ואם אצלכם אינה מילתא זוטרתא מצד גשמיותכם, מאחר שאצלי היא מילתא זוטרתא ואני כבר התחלתי בשבילכם, כבר יש לכם יסוד חזק והתחלה טובה, ותוכלו להתחזק על ידי. ומאחר שתהיו חזקים תזכו לרצון, שהוא בחינת "מה" ובחינת יראה. על כן בוודאי היראה היא מילתא זוטרתא גם אצלכם, מאחר שאצלי היא מילתא זוטרתא; כי על ידי תוכלו כולכם לזכות ליראה שלמה באמצעות הרצון הבא על ידי התחזקות וכו', התלויים זה בזה. כבר יש לכם יסוד חזק להתחיל, מאחר שכבר זכיתי למה שזכיתי — שאי אפשר לכם להשיג כלל מהיכן הייתה התחלתי. אבל אתם כבר יש לכם התחלה חזקה, ועל כן בנקל תוכלו לזכות לכל טוב על ידי. (ליקוטי הלכות, הלכות פדיון בכור ה', ל"ג)

EN:
Since I labored and exerted myself so greatly for you—“and now, Israel,” specifically “and now,” since I am already present in the world—“what does Hashem your God ask of you except to fear,” which is a small matter relative to me. Although it is not a small matter for you because of your physicality, since it is a small matter for me and I have already begun on your behalf, you possess a firm foundation and a good beginning and can strengthen yourselves through me. Once you are strong, you will merit ratzoan, which is the aspect of “what” and the aspect of awe. Awe is therefore certainly a small matter for you as well, since it is a small matter for me. Through me, all of you can attain complete awe by means of the ratzoan that comes through strengthening, and so forth, for these depend upon one another. You already possess a firm foundation from which to begin, since I have attained what I have attained—although you cannot grasp at all from where my own beginning came. You, however, already have a powerful beginning and can therefore easily attain every good through me. (Likutay Halachos, Laws of Redemption of the Firstborn 5:33)

Segment 103
HE:
מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה (דברים י', י"ב)

"מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה" (דברים י', י"ב), שהיא בחינת תפילה, בחינת "יראת ה' היא תתהלל" (משלי ל"א, ל'). כי עיקר ההתחזקות הוא על ידי הרצון: איך שעובר עליו בכל עת, ואיך שהוא — איך שהוא — על כל פנים יחזק את עצמו ברצון חזק מאוד לה' יתברך; ועל כל פנים יכסוף וישתוקק לשוב לה' יתברך מכל מקום שהוא, כי סוף כל סוף מה יישאר ממנו? ובפרט שכבר גילו לנו הצדיקים האמיתיים שהרצון הטוב בעצמו יקר וחשוב מאוד מאוד. זה בחינת עיקר התכלית האחרון, בחינת "מה רב טובך" וכו' (תהלים ל"א, כ').

EN:
What Does Hashem Your God Ask of You Except to Fear? (Deuteronomy 10:12)

“What does Hashem your God ask of you except to fear” (Deuteronomy 10:12), which is an aspect of prayer, the aspect of “A woman who fears Hashem—she shall be praised” (Proverbs 31:30). The principal strengthening comes through ratzoan. Whatever a person continually endures and whatever his present state—whatever it may be—he must at least strengthen himself with an exceedingly powerful ratzoan toward Hashem, blessed be He. He must at least yearn and long to return to Hashem from wherever he may be, for ultimately, what will remain of him? All the more so since the true tzaddikim have already revealed to us that good ratzoan itself is exceedingly precious and important. This is the aspect of the principal final purpose, the aspect of “How abundant is Your goodness,” and so forth (Psalms 31:20).

Segment 104
HE:
ועל כן צריך להתחזק תמיד, בכל עת, ברצון חזק לה' יתברך מכל מקום שהוא. על ידי זה יתעורר ויתגבר להתפלל תמיד לה' יתברך, ולהרבות באמירת תהלים, תחינות ובקשות רבות, שיחמול עליו ה' יתברך וימשיך עליו את הרחמנות האמיתית של המנהיג האמיתי, בחינת "כי מרחמם ינהגם" (ישעיהו מ"ט, י'), עד שיזכה לצאת מרוח שטות וכו'. ובפרט ירבה בהתבודדות, שהיא שיחה ותפילה בינו לבין קונו, עד ש"ישפוך כמים לבך נוכח פני ה'" (איכה ב', י"ט), ועד "ישקיף וירא ה' משמים" (איכה ג', נ'), ויאיר עליו את הדעת הקדושה לבטל את רוח השטות; עד שיצא וישוב מכל העוונות ויזכה להתקרב לה' יתברך באמת. (ליקוטי הלכות, הלכות נטילת ידיים לסעודה ובציעת הפת ו', נ"א)

EN:
One must therefore strengthen himself continually, at every moment, with a powerful ratzoan toward Hashem, blessed be He, from wherever he may be. Through this he will arouse and strengthen himself to pray continually to Hashem and to recite many Psalms, supplications, and petitions, asking Hashem, blessed be He, to have compassion upon him and draw upon him the true compassion of the true leader, in the aspect of “For He Who has compassion upon them will lead them” (Isaiah 49:10), until he merits emerging from the ruach of folly, and so forth. In particular, he should engage extensively in hisbodedus—conversation and prayer between himself and his Creator—until “Pour out your heart like water before the presence of Hashem” (Lamentations 2:19), and until “Hashem looks forth and sees from heaven” (Lamentations 3:50). He will then illuminate holy awareness upon him to nullify the ruach of folly, until he emerges and returns from all sins and merits truly drawing near to Hashem, blessed be He. (Likutay Halachos, Laws of Washing Hands for a Meal and Breaking Bread 6:51)

Segment 105
HE:
ועתה ישראל, מה ה' אלקיך שואל מעמך (דברים י', י"ב)

אמרו רבותינו זכרונם לברכה: אין "ועתה" אלא תשובה. כי עיקר התשובה ועבודת ה' היא רק בבחינת "ועתה", בחינת "היום אם בקולו תשמעו" (תהלים צ"ה, ז'). שלא יחשוב אלא על אותה שעה ואותו רגע שהוא בהם עתה, ולא יחשוב כלל מיום לחברו ומשעה לחברתה, כי "אינך יודע מה ילד יום" (משלי כ"ז, א'). וזה עיקר אריכות ימים וחיים אמיתיים שזוכין על ידי יראה, בחינת "יראת ה' תוסיף ימים" (משלי י', כ"ז). זה בחינת: "ועתה ישראל, מה ה' אלקיך שואל מעמך, כי אם ליראה" וכו' (דברים י', י"ב), וכתיב: "ועתה ישראל, שמע אל החוקים" וכו' (דברים ד', א').

EN:
And Now, Israel, What Does Hashem Your God Ask of You? (Deuteronomy 10:12)

Our Sages, of blessed memory, taught: “And now” always denotes teshuvah. The essence of teshuvah and Divine service exists only in the aspect of “and now,” the aspect of “Today, if you heed His voice” (Psalms 95:7). A person should consider only the present hour and moment, without calculating at all from one day to another or from one hour to the next, for “you do not know what a day will bring forth” (Proverbs 27:1). This is the essence of length of days and genuine life attained through awe, in the aspect of “Awe of Hashem adds days” (Proverbs 10:27). This is the aspect of: “And now, Israel, what does Hashem your God ask of you except to fear,” and so forth (Deuteronomy 10:12), and it is written: “And now, Israel, heed the statutes,” and so forth (Deuteronomy 4:1).

Segment 106
HE:
כי צריך כל אחד מישראל להסתכל לקשר את העת והרגע שבהם הוא עומד לה' יתברך, ולהעלות את הזמן לבחינת למעלה מן הזמן. לזה זוכין רק על ידי תורה ותפילה, והעיקר על ידי תפילה, שהיא בחינת רצונות, געגועים וכיסופים טובים לה' יתברך. והכל צריכין לזה בכל מדרגה ומדרגה: הן צדיקים גדולים, שצריכין לעלות בכל פעם ממדרגה למדרגה; ומכל שכן הנמוכים מאוד, שצריכין להחיות את עצמם בכוח צדיקי האמת, ורק בבחינה זו, בחינת "ועתה ישראל" וכו'.

EN:
Every Jew must seek to bind the present time and moment in which he stands to Hashem, blessed be He, and to elevate time into the aspect beyond time. This is attained only through Torah and prayer, principally through prayer, which is the aspect of ratzoan, yearning, and good longing for Hashem, blessed be He. Everyone requires this at every level: both great tzaddikim, who must continually ascend from one level to another, and all the more so those on exceedingly low levels, who must sustain themselves through the power of the true tzaddikim and solely through this aspect, the aspect of “And now, Israel,” and so forth.

Segment 107
HE:
כי אדם כזה, אם ירצה לחשוב הרבה על מה שעבר עליו ולדאוג על מה שיהיה, הוא יכול לצאת מדעתו ולהשתגע, חס ושלום. ועל כן כל חיותו וקיומו הם רק בבחינת "עתה" הנ"ל: לחטוף בכל פעם איזה עת ורגע שבהם בורחים מן הרע וחוטפים איזו נקודה טובה; וכן בכל פעם, בחינת "היום אם בקולו תשמעו" הנ"ל. (ליקוטי הלכות, הלכות מתנה ה', ס"ט; על פי אוצר היראה, יראה ועבודה, קל"ח)

EN:
If such a person attempts to think extensively about what has happened to him and to worry about what will be, he can lose his sanity and become deranged, God forbid. His entire vitality and continued existence therefore lie solely in the aspect of “now” described above: continually seizing some time and moment in which to flee from evil and seize some good point, and doing so repeatedly, in the aspect of “Today, if you heed His voice,” cited above. (Likutay Halachos, Laws of Gifts 5:69; following Otzar HaYirah, “Awe and Divine Service,” 138)

Segment 108
HE:
ועתה ישראל... כי אם ליראה (דברים י', י"ב)

כי עיקר השלמות היא היראה. וזה עיקר מתן תורה, שניתנה בקולות וברקים וקול שופר חזק מאוד, "ויחרד כל העם" וכו' (שמות י"ט, ט"ז), שנפלו אז עליהם אימה ויראה עצומה. וכמו שכתוב: "ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו" (שמות כ', י"ז). אך אף על פי כן התגרה בהם הבעל דבר אחר כך, עד שהחטיאם בעגל. הם רצו להמשיך עליהם יראה רעה מאוד, יראה דסטרא אחרא; כי עבודה זרה נקראת "יראה", כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: "יראה יש במקום פלוני", וכן הרבה.

EN:
And Now, Israel… Except to Fear (Deuteronomy 10:12)

The principal perfection is awe. This is the essence of the giving of the Torah, which was given amid thunder, lightning, and an exceedingly powerful shofar blast, when “all the people trembled,” and so forth (Exodus 19:16), and tremendous dread and awe fell upon them. Thus it is written: “So that His awe shall be upon your faces, so that you will not sin” (Exodus 20:17). Nevertheless, the adversary afterward provoked them until he caused them to sin with the calf. They sought to draw upon themselves an exceedingly evil awe, an awe of the sitra achara, for idolatry is called “awe,” as our Sages, of blessed memory, said: “There is an object of awe in such-and-such a place,” and similarly in many passages.

Segment 109
HE:
והתיקון היה בארבעים הימים האחרונים, שהיו ימי רצון מאלול עד יום הכיפורים, שהם ימי יראה ונקראים ימים הנוראים. ועיקר התיקון בראש השנה, שהוא הראשון לעשרה ימים האחרונים של ארבעים היום — עשרת ימי תשובה. כי בראש השנה ממשיכים יראה גדולה ועצומה על ידי השופר, בחינת "היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו" (עמוס ג', ו'), כי אז הוא פחד יצחק. ועל כן מתחילים אז: "ובכן תן פחדך... ואימתך... וייראוך" וכו', כי עיקר התיקון על ידי היראה.

EN:
The rectification occurred during the final forty days, the days of ratzoan from Elul through Yom Kippur. These are days of awe and are called the Days of Awe. The principal rectification occurs on Rosh Hashanah, the first of the final ten days of the forty—the Ten Days of Teshuvah. On Rosh Hashanah, tremendous awe is drawn through the shofar, in the aspect of “Will a shofar be sounded in a city and the people not tremble?” (Amos 3:6), for this is then the awe of Yitzchak. Therefore, the prayer then begins: “And so, place Your fear… and Your dread… and they shall fear You,” and so forth, for the principal rectification occurs through awe.

Segment 110
HE:
היינו שבראש השנה, שהוא עיקר מלכות דקדושה, ממשיכים וממליכים את התנוצצות משיח, בחינת "וצמיחת קרן לדוד עבדך" וכו'. ומשיח הוא עצם היראה העילאה מאוד מאוד, כמו שכתוב: "והריחו ביראת ה'" (ישעיהו י"א, ג'). כי הוא ימשיך יראה עילאה ונפלאה מאוד בעולם, עד שכולם יקיימו את התורה ולא יפרו את בריתו לעולם, כמבואר בכמה פסוקים. ואז יתקיים בשלמות: "ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו" (שמות כ', י"ז).

EN:
On Rosh Hashanah, which is the principal holy sovereignty, the radiance of Mashiach is drawn and enthroned, in the aspect of “the flourishing of the horn of David Your servant,” and so forth. Mashiach is the very essence of exceedingly exalted awe, as it is written: “He will be imbued with awe of Hashem” (Isaiah 11:3). He will draw an exceedingly exalted and wondrous awe into the world, until everyone fulfills the Torah and never violates His covenant, as explained in several verses. Then the following will be fulfilled completely: “So that His awe shall be upon your faces, so that you will not sin” (Exodus 20:17).

Segment 111
HE:
ועתה אנו ממשיכים עלינו הארה מיראה עילאה זו בראש השנה, על ידי כוח הצדיקים שאנו נוסעים אליהם; ובפרט על ידי הצדיקים שוכני עפר שאנו משתטחים על קבריהם בערב ראש השנה. כי כל צדיק אמיתי הוא בחינת משה–משיח. הוא ממשיך עלינו עתה, בכל דור, יראה עילאה ונפלאה כזאת, שנזכה מעתה כולנו להתחזק בה' יתברך ולבלי להיפרד ממנו, חס ושלום, בשום אופן בעולם. דרך זו התחיל משה רבנו עליו השלום להמשיך בארבעים הימים האחרונים, ועיקרה מראש השנה עד יום הכיפורים, שהם גמר ארבעים הימים האחרונים.

EN:
Now, on Rosh Hashanah, we draw upon ourselves an illumination from this exalted awe through the power of the tzaddikim to whom we travel, and particularly through the tzaddikim who dwell in the dust, upon whose graves we prostrate ourselves on the eve of Rosh Hashanah. Every true tzaddik is an aspect of Moshe–Mashiach. In every generation he presently draws upon us such exalted and wondrous awe, so that from now on we all merit strengthening ourselves in Hashem, blessed be He, and never separating from Him in any manner in the world, God forbid. Moshe Rabbeinu, peace be upon him, began to draw this path during the final forty days, principally from Rosh Hashanah through Yom Kippur, which completes those final forty days.

Segment 112
HE:
ועל כן בספר דברים, בפרשת עקב, לאחר שסיפר מעניין ארבעים הימים האחרונים, כמו שכתוב: "בעת ההיא אמר ה' אלי: פסל לך" וכו' (דברים י', א'), ו"אנכי עמדתי בהר כימים הראשונים ארבעים יום" וכו' (דברים י', י'), תכף אחר פרשה זו אמר: "ועתה ישראל, מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה" וכו' (דברים י', י"ב). כי בארבעים הימים האחרונים פעל זאת: שהמשיך יראה נפלאה, ועיקרה בראש השנה וביום הכיפורים, שאומרים אז "ובכן תן פחדך" וכו'. יראה עילאה ונפלאה זו ממשיכים הצדיקים עלינו בכל דור; ועיקר התיקון בשלמות יהיה על ידי משיח, שנאמר בו: "והריחו ביראת ה'" כנ"ל. (ליקוטי הלכות, הלכות בכור בהמה טהורה ד', ה')

EN:
Therefore, in the Book of Deuteronomy, in Parshas Aikev, after recounting the final forty days—as it is written: “At that time Hashem said to me: Carve for yourself,” and so forth (Deuteronomy 10:1), and “I remained upon the mountain like the first days, forty days,” and so forth (Deuteronomy 10:10)—immediately following that passage he said: “And now, Israel, what does Hashem your God ask of you except to fear?” and so forth (Deuteronomy 10:12). During the final forty days he accomplished this: he drew forth wondrous awe, principally on Rosh Hashanah and Yom Kippur, when “And so, place Your fear,” and so forth, is recited. In every generation the tzaddikim draw this exalted and wondrous awe upon us. The complete rectification will principally occur through Mashiach, concerning whom it is stated: “He will be imbued with awe of Hashem,” as cited above. (Likutay Halachos, Laws of the Firstborn of a Kosher Animal 4:5)

Segment 113
HE:
ועתה ישראל, מה ה' אלקיך שואל מעמך, כי אם ליראה (דברים י', י"ב)

לפעמים שולח ה' יתברך על האדם פחדים של ייסורים וכיוצא, כדי שיתבונן על ידי זה לשוב אליו יתברך, וכדי שיעלה את כל היראות הנפולות לשורשן — דהיינו ליראה אותו יתברך. ועיקר עליית היראות הנפולות היא על ידי הדעת: שידע שהכל ממנו יתברך ולא יתלה שום דבר בטבע ובמקרה, חס ושלום. רק כל מה שיעבור עליו יאמין וידע כי הכל ממנו יתברך, וישוב אליו ליראה מלפניו יתברך בלבד.

EN:
And Now, Israel, What Does Hashem Your God Ask of You Except to Fear? (Deuteronomy 10:12)

At times Hashem, blessed be He, sends a person fears arising from suffering and similar things so that through them he will reflect and return to Him, blessed be He, and elevate all fallen fears to their root—that is, to fear Him, blessed be He. Fallen fears are principally elevated through awareness: knowing that everything comes from Him, blessed be He, and attributing nothing to nature or chance, God forbid. Whatever a person undergoes, he must believe and know that everything comes from Him, blessed be He, and return to Him to fear Him alone.

Segment 114
HE:
ועל ידי זה הוא עולה מגדר בהמה לגדר אדם. כי כל זמן שאינו מעלה את היראות הנפולות — דהיינו שמתיירא מגוף הדבר בעצמו שמפחידו, כגון חיה רעה, ליסטים, מכות וייסורים, חס ושלום — אז הוא ממש כבהמה; כי גם לבהמה יש כל היראות והפחדים האלה, כידוע בחוש. ואם כן, מה יתרון לאדם מן הבהמה? עיקר ההבדל שבין האדם לבהמה הוא שלאדם יש דעת לדעת ולהבחין שיש אדון, מנהיג, מושל ומשגיח יתברך, שהכל מאתו; והוא שולח לאדם לפעמים את כל הפחדים האלה כדי שישוב אליו יתברך, כמו שכתוב: "ויגל אוזנם למוסר, ויאמר כי ישובון מאוון" וכו' (איוב ל"ו, י').

EN:
Through this he ascends from the category of an animal to that of a human being. As long as he does not elevate the fallen fears—that is, he fears the actual object that frightens him, such as a wild animal, robbers, blows, or suffering, God forbid—he is literally like an animal. An animal also experiences all these fears and terrors, as is plainly observable. What, then, is a human being’s advantage over an animal? The principal distinction is that a human possesses awareness to know and discern that there is a Master, Leader, Ruler, and Supervisor, blessed be He, from Whom everything comes. He sometimes sends all these fears upon a person so that the person will return to Him, blessed be He, as it is written: “He uncovers their ear for discipline and says that they must return from iniquity,” and so forth (Job 36:10).

Segment 115
HE:
וכשמעלים את היראה אל הדעת, שעל ידי זה עולים מבהמה לאדם, זה בחינת קרבנות. ואחר כך זוכין לילך עוד ממדרגה למדרגה ולהתחזק בכל פעם ביראה גדולה יותר, עד שזוכה ליראה עילאה. דהיינו, שלא יצטרך עוד להתעורר ליראה על ידי דברים תחתונים, שהם בחינת היראות הנפולות הנ"ל; רק יתעורר ליראה גדולה מהשכלתו בלבד ברוממותו וגדולתו יתברך. ואז הוא בגדר אדם בשלמות. (ליקוטי הלכות, הלכות בכור בהמה טהורה ד', ג'–ד'; על פי אוצר היראה, יראה ועבודה, ק')

EN:
When fear is elevated to awareness, thereby elevating a person from animal to human, this is the aspect of offerings. Afterward one merits proceeding from level to level and continually strengthening oneself in greater awe, until attaining exalted awe. One will then no longer need lower things—the fallen fears described above—to arouse awe. Instead, great awe will be aroused solely through intellectual contemplation of His exaltedness and greatness, blessed be He. One is then completely within the category of a human being. (Likutay Halachos, Laws of the Firstborn of a Kosher Animal 4:3–4; following Otzar HaYirah, “Awe and Divine Service,” 100)

Segment 116
HE:
ואהבתם את הגר (דברים י', י"ט)

הגר, שהיה מתחילה עכו"ם מן השבעים עממין, הוא עיקר בחינת פעולות משתנות. כי עם קדוש ישראל נקראים "גוי אחד בארץ" (שמואל ב' ז', כ"ג), ועל כן הם בבחינת אחדות הפשוט כנגד שבעים העכו"ם; כי אורייתא וקודשא בריך הוא וישראל כולא חד. ועל כן שבעים נפשות בית יעקב נקראות "נפש" אחת (בראשית מ"ו, כ"ז), ושש נפשות עשו נקראות "נפשות" רבות (בראשית ל"ו, ו'), כמו שפירש רש"י שם. כי הם רחוקים מן האחדות הפשוטה על ידי שלא קיבלו את התורה, ועל כן הם עיקר בחינת הפעולות המשתנות.

EN:
You Shall Love the Convert (Deuteronomy 10:19)

A convert, who was initially a non-Jew from among the seventy nations, is a principal aspect of differentiated actions. The holy people Israel is called “one nation in the land” (II Samuel 7:23), and is therefore an aspect of simple unity in contrast with the seventy nations, for the Torah, Kudsha Brich Hu, and Israel are entirely one. Accordingly, the seventy persons of Yaakov’s household are called one “soul” (Genesis 46:27), while the six persons of Esav are called multiple “souls” (Genesis 36:6), as Rashi explains there. Because the nations did not accept the Torah, they are distant from simple unity and are therefore the principal aspect of differentiated actions.

Segment 117
HE:
וכשאחד מהם בא ומתגייר, זו בחינת הפעולות המשתנות הרחוקות מאוד הנכללות באחדות הפשוטה. כי בתחילה היה בבחינת פעולה משונה מאוד כנ"ל, ועתה הוא רוצה להתקרב לה' יתברך, אל האחד הפשוט, ולהיכלל בישראל — "גוי אחד בארץ" — שעל ידם עיקר כלליות כל הפעולות המשתנות באחד הפשוט. כי ככל שנפשות ישראל מתרבות יותר, הן נכללות יותר באחדות הפשוטה. וזה גודל מעלת הגר המתגייר, שהתורה הזהירה לקרבו ולאהבו, כמו שכתוב: "ואהבתם את הגר" (דברים י', י"ט). כי יקר מאוד אצל ה' יתברך כשהפעולות המשתנות נכללות באחדות הפשוטה.

EN:
When one of them comes and converts, this is the aspect of exceedingly distant, differentiated actions becoming incorporated into simple unity. Initially he was an aspect of an exceedingly differentiated action, as described above; now he desires to draw near to Hashem, blessed be He, the Simple One, and to be incorporated into Israel—“one nation in the land”—through whom all differentiated actions are principally incorporated into the Simple One. The more numerous the souls of Israel become, the more completely they are incorporated into simple unity. This is the greatness of the convert who converts, whom the Torah commanded us to draw near and love, as it is written: “You shall love the convert” (Deuteronomy 10:19). It is exceedingly precious to Hashem, blessed be He, when differentiated actions are incorporated into simple unity.

Segment 118
HE:
וככל שהפעולה משונה ורחוקה ביותר, כאשר היא זוכה להתגבר ולהיכלל באחדות הפשוטה היא יקרה יותר. כי זה רצונו יתברך: שדווקא על ידי הפעולות המשתנות הרחוקות מאוד תתגלה האחדות הפשוטה. זה בחינת גודל מעלת בעל התשובה, שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: במקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד (ברכות ל"ד:). כי בתחילה היו רחוקים מאוד על ידי עוונותיהם, שזה עיקר בחינת פעולות משתנות. על ידי כל מצווה ומצווה נכללים באחדות הפשוטה; ולהפך, על ידי כל פגם ועבירה, חס ושלום, מתרחקים משם לבחינת עלמא דפרודא, חס ושלום, שהיא עיקר בחינת הפעולות המשתנות הרחוקות מאוד, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. ועל כן, כשחוזר בתשובה, מתגלה האחדות הפשוטה מתוך הפעולות המשתנות הרחוקות מאוד, וזה יקר מאוד אצל ה' יתברך כנ"ל.

EN:
The more differentiated and distant an action is, the more precious it becomes when it overcomes its distance and is incorporated into simple unity. For this is His will, blessed be He: that simple unity be revealed specifically through exceedingly distant, differentiated actions. This is the aspect of the great stature of a baal teshuvah, concerning whom our Sages, of blessed memory, taught: in the place where baalay teshuvah stand, completely righteous people cannot stand (Berachos 34b). Initially, their sins made them exceedingly distant, which is the principal aspect of differentiated actions. Through every mitzvah one becomes incorporated into simple unity; conversely, through every blemish and sin, God forbid, one becomes distant from there and enters the world of separation, God forbid, which is the principal aspect of exceedingly distant, differentiated actions, as our Sages taught. When a person returns in teshuvah, simple unity is therefore revealed from within exceedingly distant, differentiated actions, and this is exceedingly precious to Hashem, blessed be He, as described above.

Segment 119
HE:
ובפרט הגר, שהיה רחוק ביותר מחמת שאינו מזרע ישראל כלל. על כן, כשהוא בא להתגייר ונכלל בקדושת ישראל — גוי אחד — הוא יקר בעיני ה' יתברך, מחמת שנתגלתה אחדות הפשוטה מתוך הפעולות המשתנות הרחוקות. ככל שהפעולות משתנות יותר ויותר, כך יקר יותר אצלו יתברך כשמתגלה משם האחדות הפשוטה. וזה בחינת מה שכתוב בזוהר הקדוש, ומובא בדבריו זכרונו לברכה (ליקוטי מוהר"ן א', י', י"ד): כד אתי יתרו ואמר "עתה ידעתי כי גדול ה'" (שמות י"ח, י"א), כדין אסתלק ואתיקר שמא דקודשא בריך הוא עילא ותתא. (ליקוטי הלכות, הלכות פריקה וטעינה ד', ג')

EN:
This applies particularly to the convert, who was exceedingly distant because he was not of Israelite descent at all. When he comes to convert and is incorporated into the holiness of Israel—the one nation—he is precious in the eyes of Hashem, blessed be He, because simple unity has been revealed from within distant, differentiated actions. The more differentiated the actions, the more precious it is to Him, blessed be He, when simple unity is revealed from them. This is the aspect of what is written in the holy Zohar and cited in the words of Rabbeinu, of blessed memory (Likutay Moharan I 10, 14): when Yisro came and said, “Now I know that Hashem is greater” (Exodus 18:11), the name of Kudsha Brich Hu was then exalted and honored above and below. (Likutay Halachos, Laws of Unloading and Loading 4:3)

Segment 120
HE:
ובו תדבק (דברים י', כ')

"ובו תדבק" (דברים י', כ'), ואמרו רבותינו זכרונם לברכה: הידבק בתלמידי חכמים (כתובות קי"א:). כי כל זמן שלא זכה האדם לדעת מי הוא הצדיק האמת שצריך להתקרב אליו ולהתדבק בו, אזי צריך להאמין בכל הצדיקים ולהתדבק בכולם, אף על פי שהם חולקים זה על זה. לא כמו הליצנים האומרים שמאחר שהצדיקים חולקים זה על זה, הוא שומע דברי שניהם וחולק על שניהם. כי אלו דברי ליצנות הנוגעים בכפירות, רחמנא ליצלן. רק האמת היא להפך: שצריך להאמין בכולם ולא להסתכל כלל על המחלוקת שביניהם, מאחר שכולם מזהירים אותו לקיים את תורת משה שבכתב ושבעל פה.

EN:
You Shall Cleave to Him (Deuteronomy 10:20)

“You shall cleave to Him” (Deuteronomy 10:20), concerning which our Sages, of blessed memory, taught: cleave to Torah scholars (Kesubos 111b). As long as a person has not merited knowing who the true tzaddik is to whom he must draw near and cleave, he must believe in all the tzaddikim and cleave to all of them, even though they dispute with one another. He must not act like the mockers who say that since the tzaddikim dispute with one another, he listens to both sides and disputes with both. These are words of mockery that border upon heresy, may the Merciful One save us. The truth is precisely the reverse: he must believe in all of them and disregard entirely the disputes among them, since they all admonish him to fulfill Moshe’s Written and Oral Torah.

Segment 121
HE:
רק מן האנשים הכופרים ההולכים בדרכי החקירות ורוצים להטות מתורת משה וללמד חכמות חיצוניות וכו', מהם צריכין להתרחק בתכלית הריחוק. אבל כל מי שמנהיג על פי התורה כפי שמסרו לנו רבותינו הקדושים בגמרא, בפוסקים ובספרי יראים המיוסדים על דבריהם הקדושים — בכולם צריכין להתדבק. זה בחינת יום טוב שני של גלויות: כמו שמחמירים מחמת ספק ועושים שני ימים טובים, כן צריכין מחמת הספק להתקרב לכל הצדיקים ההולכים על פי התורה; כי קדושת יום טוב היא בחינת קדושת הצדיק, כידוע. (ליקוטי הלכות, הלכות תפילת המנחה ו', י"ב; על פי אוצר היראה, אמונה, ל"ד; צדיק, ע"ה)

EN:
One must distance oneself completely only from heretical people who follow the paths of philosophical investigation, seek to turn people away from Moshe’s Torah, and teach external disciplines of wisdom, and so forth. But one must cleave to everyone who leads according to the Torah as transmitted by our holy Sages in the Gemara, the halachic authorities, and works of the God-fearing founded upon their holy words. This is the aspect of the second festival day observed in the diaspora. Just as we act stringently because of uncertainty and observe two festival days, so, because of uncertainty, one must draw near to all tzaddikim who follow the Torah; for the holiness of a festival is an aspect of the holiness of the tzaddik, as is known. (Likutay Halachos, Laws of the Minchah Prayer 6:12; following Otzar HaYirah, “Emunah,” 34; “Tzaddik,” 75)

Segment 122
HE:
ובו תדבק ובשמו תשבע (דברים י', כ')

בכל מקום שיש הכחשה מטילים שבועה כדי לברר את האמת. כי השבועה היא בחינת התקשרות ודבקות בו יתברך, בבחינת "ובו תדבק ובשמו תשבע" (דברים י', כ'). זה בחינת הדעת אותו יתברך, שעל ידי זה עיקר הדבקות. וזה בחינת שעשוע עולם הבא, ועל ידי זה מאירה האמת, כי עולם הבא הוא עלמא דקשוט. (ליקוטי הלכות, הלכות פיקדון וארבעה שומרים ב'; על פי אוצר היראה, נדרים ושבועות, כ"ד)

EN:
You Shall Cleave to Him and Swear by His Name (Deuteronomy 10:20)

Wherever a denial exists, an oath is imposed in order to clarify the truth. An oath is an aspect of binding and cleaving to Him, blessed be He, in the aspect of “You shall cleave to Him and swear by His Name” (Deuteronomy 10:20). This is the aspect of knowing Him, blessed be He, through which the principal cleaving occurs. It is an aspect of the delight of the World to Come, and through it truth shines, for the World to Come is the world of truth. (Likutay Halachos, Laws of Deposits and the Four Types of Custodians 2; following Otzar HaYirah, “Vows and Oaths,” 24)

Segment 123
HE:
על ידי נדר ושבועה זוכין לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי. זה עיקר בחינת נדר ושבועה: שהם עולים עד בחינת עלמא דאתי. זה בחינת מה שמתירים נדרים ביום הכיפורים, שהוא בחינת עולם הבא שאין בו אכילה ושתייה, כידוע.

EN:
Through a vow and an oath one merits attaching one’s thought to the World to Come. This is the principal aspect of vows and oaths: they ascend to the aspect of the World to Come. This is the aspect of the annulment of vows on Yom Kippur, which is an aspect of the World to Come, where there is neither eating nor drinking, as is known.

Segment 124
HE:
כי זה עיקר בחינת נדר ושבועה: לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי — לזכות להבין את הרמזים הקדושים שיש בכל מחשבה, דיבור ומעשה שבעולם הזה. הכל הוא רק רמזים להתקרב לעבודתו יתברך, וזה עיקר בחינת רגלי הקדושה המלובשות בעולם הזה. דבר זה אנו רואים ביותר על ידי נדר ושבועה: שעל ידם אנו יכולים לעשות תורה ומצוות מכל הדברים שבעולם. אפילו מדברי היתר ורשות אנו יכולים, על ידי נדר ושבועה, לעשות איסור או חיוב כמו שאר דברי התורה והמצוות. וכל זה מחמת שבכל הדברים שבעולם יש חיות אלקות ורמזים קדושים מבחינת עלמא דאתי.

EN:
This is the principal aspect of a vow and an oath: attaching one’s thought to the World to Come—that is, meriting understanding of the holy allusions contained in every thought, word, and action in this world. Everything consists solely of allusions through which one draws near to His service, blessed be He. This is the principal aspect of the feet of holiness clothed within this world. We see this most clearly through vows and oaths: through them we can make Torah and mitzvoas from everything in the world. Even a permitted and discretionary matter can be transformed through a vow or oath into a prohibition or an obligation, like the other matters of Torah and mitzvoas. All this is because everything in the world contains Divine vitality and holy allusions from the aspect of the World to Come.

Segment 125
HE:
וזה בחינת "ובו תדבק ובשמו תשבע" (דברים י', כ'). כי שבועת אמת כדי לזרז את עצמו וכיוצא בזה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, היא בחינת דבקות בה' יתברך, בחינת לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי. (ליקוטי הלכות, הלכות חזקת מטלטלין ב', ד', ו'; על פי אוצר היראה, נדרים, י"ט)

EN:
This is the aspect of “You shall cleave to Him and swear by His Name” (Deuteronomy 10:20). A truthful oath made in order to spur oneself onward, and similar oaths, as our Sages, of blessed memory, taught, is an aspect of cleaving to Hashem, blessed be He—the aspect of attaching one’s thought to the World to Come. (Likutay Halachos, Laws of Presumptive Ownership of Movable Property 2:4, 6; following Otzar HaYirah, “Vows,” 19)

Segment 126
HE:
והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי (דברים י"א, י"ג)

זה בחינת שמע–"והיה אם שמוע", שהם קבלת עול מלכות שמים וקבלת עול מצוות. משתי בחינות אלו נבנים שלוש מאות ועשרה העולמות. כי עיקר בניינם הוא מאור השכל והצמצום; דווקא כאשר שתי בחינות אלו מתייחדות יחד בתכלית האחדות, נעשות על ידן כל ההשגות, שהן בחינת שלוש מאות ועשרה עולמות.

EN:
It Shall Be, If You Diligently Heed My Mitzvoas (Deuteronomy 11:13)

This is the aspect of Shima and “It shall be, if you diligently heed,” which are acceptance of the yoke of the Kingdom of Heaven and acceptance of the yoke of the mitzvoas. From these two aspects the 310 worlds are built. Their construction principally comes from the light of intellect and constriction. Specifically when these two aspects unite in ultimate unity, all spiritual apprehensions—the aspect of the 310 worlds—are produced through them.

Segment 127
HE:
שמע הוא קבלת ייחודו יתברך: שמאמינים בו יתברך שהוא אחד, יחיד ומיוחד. כל פרשת שמע נאמרה בלשון יחיד, המרמזת על עצם אור השכל האמיתי, שכולו אחד. אבל "והיה אם שמוע" נאמרה בלשון רבים; זה מרמז על צמצומי השכל, שבהם מתחילה בחינת חילוקי הדעות, כי כל אחד מקבל את השכל של השגת אלקותו יתברך כפום מה דמשער בלביה. וזהו: "והיה אם שמוע תשמעו" וכו' (דברים י"א, י"ג). "שמע" הוא בחינת עצם השכל, בחינת "שמע ישראל, ה' אלקינו, ה' אחד" (דברים ו', ד'), שורש עצם השכל. "תשמעו", בלשון רבים, היינו שכל אחד ישמע ויקבל את אור השכל האמיתי הזה לפי הצמצומים שבדעתו, כפום מה דמשער בלביה. וכן כל הפרשה נאמרת בלשון רבים: "לאהבה את ה' אלקיכם ולעבדו בכל לבבכם" וכו' (דברים י"א, י"ג).

EN:
Shima is acceptance of His unity, blessed be He: believing that He is one, singular, and unique. The entire first passage of Shima is stated in the singular, alluding to the essential light of true intellect, which is entirely one. But “It shall be, if you diligently heed” is stated in the plural. This alludes to the constrictions of intellect, where differences of understanding begin, for each person receives the intellect of apprehending His Godliness, blessed be He, according to what his heart can conceive. Thus: “It shall be, if you diligently heed,” and so forth (Deuteronomy 11:13). “Shima” is the aspect of the essential intellect, the aspect of “Shima, Israel: Hashem is our God; Hashem is One” (Deuteronomy 6:4), the root of the essential intellect. “You heed,” in the plural, means that every person hears and receives this light of true intellect according to the constrictions within his own awareness, according to what his heart can conceive. The entire second passage likewise continues in the plural: “to love Hashem your God and serve Him with all your hearts,” and so forth (Deuteronomy 11:13).

Segment 128
HE:
ועל כן דווקא בפרשה זו הוא מזהיר: "השמרו לכם פן יפתה לבבכם" אחר עבודה זרה (דברים י"א, ט"ז), שהיא בחינת מחלוקת, בחינת "חלק לבם" (הושע י', ב'). וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: תמה אני אם לא יהיה הבית הזה עבודה זרה, מחמת שהייתה שם מחלוקת; כמובא בדברי אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה (ליקוטי מוהר"ן א', רנ"א). כי כשהשכל בא בתוך הצמצומים, בהכרח הוא מתחלק לארבע רוחות, וכל אחד משיג כפום מה דמשער בלביה; מזה נמשך שורש המחלוקת. על כן שם צריכין להיזהר מאוד ממחלוקת גמורה, חס ושלום, שהיא בחינת עבודה זרה.

EN:
Therefore, specifically in this passage He warns: “Guard yourselves lest your hearts be seduced” after idolatry (Deuteronomy 11:16), which is the aspect of dispute, the aspect of “their heart is divided” (Hosea 10:2). Thus our Sages, of blessed memory, said: I wonder whether this house will not become idolatry, because there was dispute there, as cited in the words of our master and teacher, of blessed memory (Likutay Moharan I 251). When intellect enters the constrictions, it necessarily divides into four directions, and every person apprehends according to what his heart can conceive. From this emerges the root of dispute. One must therefore exercise exceptional care there to avoid complete dispute, God forbid, which is the aspect of idolatry.

Segment 129
HE:
וזה: "ושמתם את דברי אלה על לבבכם" וכו' (דברים י"א, י"ח). את דבריי אלה, שבהם אני מזהיר אתכם על אמונת ייחודו יתברך וקבלת מצוותיו, תשימו על לבבכם — שכל אחד יקבלם לפי השיעור שבלבו. אף על פי שהשיעור שבלב כל אחד משונה ומחולק משל חברו, אל תסורו על ידי זה לצד אחר, חלילה, לצד מחלוקת גמורה ועבודה זרה, חס ושלום. רק תקבלו ותשימו דבריי אלה על לבבכם: לחזור תמיד למקור האחדות, לדעת ולהאמין שכל שינוי הדעות, כל המחלוקת וכל הצמצומים שבים כולם אל מקום אחד, כי הכל נמשך ממנו יתברך.

EN:
This is: “Place these words of Mine upon your hearts,” and so forth (Deuteronomy 11:18). Place upon your hearts these words with which I warn you concerning emunah in His unity, blessed be He, and acceptance of His mitzvoas—each person receiving them according to the measure within his heart. Although the measure in every person’s heart differs from and is divided from that of his fellow, do not thereby turn to another side, God forbid, toward complete dispute and idolatry, God forbid. Instead, receive and place these words of Mine upon your hearts: continually return to the source of unity, knowing and believing that all differences of opinion, every dispute, and all constrictions return to one place, for everything is drawn from Him, blessed be He.

Segment 130
HE:
ועל כן, בעניין קביעת המזוזה, סיים בלשון יחיד: "וכתבתם על מזוזות ביתך" וכו' (דברים י"א, כ'). כי בית הוא כנופיא דכולא, ועיקר תיקון הבית על ידי המזוזה הוא שיהיה הבית בבחינת שלום בית: קיבוץ ואסיפת כל הדעות המחולקות יחד, שכולן ייכללו באחדות ובשלום. זה בחינת "יהי ביתך בית ועד לחכמים" (אבות א', ד'). בית ועד הוא מקום שהחכמים מתקבצים ומתאספים כדי לעיין בתיקון המדינה וכיוצא, וכל אחד אומר את דעתו לפי שכלו; אחר כך מכריעים בין כל הדעות ומתקנים תקנות. בבחינה זו צריך להיות בית כל אחד מישראל — בית ועד לחכמים — שבביתו יימשך השלום בין החכמים החולקים בדעתם, שהכל בשביל תיקון העולם לנצח. בבחינה זו יהיה בניין ביתו: ההכרעה והשלום בין המחלוקת.

EN:
Therefore, concerning affixing the mezuzah, the passage concludes in the singular: “You shall write them upon the doorposts of your house,” and so forth (Deuteronomy 11:20). A house is the gathering place of everything. The principal rectification of the house through the mezuzah is for the house to become an aspect of domestic peace: the gathering and assembly of all differing opinions together, so that all are incorporated into unity and peace. This is the aspect of “Let your house be a meeting place for the Sages” (Avos 1:4). A meeting place is where Sages gather and assemble to consider the rectification of the polity and similar matters. Each states his opinion according to his understanding; afterward they decide among all the opinions and establish enactments. The house of every Jew must be such a meeting place for the Sages: peace among Sages who differ in their opinions must be drawn into his house, for all their opinions serve the eternal rectification of the world. His house will be built through this aspect—the decision and peace among disputing positions.

Segment 131
HE:
וזהו: "למען ירבו ימיכם" וגו', "על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם, כימי השמים על הארץ" (דברים י"א, כ"א). פסוק זה עיקרו מדבר על שכר עולם הבא, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: "לתת לכם" אין כתיב כאן, אלא "לתת להם" — מכאן לתחיית המתים מן התורה (סנהדרין צ':). "על האדמה" היא אדמת קודש, ארץ החיים. "כימי השמים על הארץ" הוא בחינת שלוש מאות ועשרה העולמות שזוכים הצדיקים לעתיד לבוא, הנבנים מן השכל והצמצום, שהם בחינת שמים וארץ. שמים הם בחינת השכל וארץ בחינת הצמצום, כמובן במקום אחר. דווקא משניהם יחד נבנה כל עולם ועולם משלוש מאות ועשרה העולמות; מבחינה אחת בלבד אי אפשר לבנות עולם. משמים וארץ, מבחינת שכל וצמצום, נבנה עולם, עד שנעשים שלוש מאות ועשרה העולמות, שהם קיבול השכר לצדיקים לעתיד לבוא. פסוק זה הוא סיום שתי הפרשיות שבמזוזה, כי עיקר בחינת מזוזה היא להמשיך ולזכור את בחינת עולם הבא — שלוש מאות ועשרה העולמות שהם בחינת שמים וארץ. (ליקוטי הלכות, הלכות מזוזה ד', ד', ו')

EN:
This is: “So that your days may increase,” and so forth, “upon the land that Hashem swore to your forefathers to give to them, like the days of the heavens over the earth” (Deuteronomy 11:21). This verse principally concerns the reward of the World to Come, as our Sages, of blessed memory, taught: Scripture does not say “to give to you,” but “to give to them”—from here the resurrection of the dead is derived from the Torah (Sanhedrin 90b). “Upon the land” is the holy soil, the land of life. “Like the days of the heavens over the earth” is the aspect of the 310 worlds the tzaddikim will merit in the future, which are built from intellect and constriction, the aspects of heaven and earth. Heaven is the aspect of intellect, and earth is the aspect of constriction, as understood elsewhere. Every one of the 310 worlds is built specifically from the two together; a world cannot be built from only one aspect. From heaven and earth—from intellect and constriction—a world is built, until the 310 worlds are formed, constituting the receptacle of the tzaddikim’s future reward. This verse concludes the two passages placed in the mezuzah, for the principal aspect of mezuzah is to draw and remember the World to Come—the 310 worlds that are the aspects of heaven and earth. (Likutay Halachos, Laws of Mezuzah 4:4, 6)

Segment 132
HE:
ונתתי עשב בשדך לבהמתך, ואכלת ושבעת (דברים י"א, ט"ו)

אמרו רבותינו זכרונם לברכה שאסור לאדם לאכול קודם שיאכיל לבהמתו, שנאמר: "ונתתי עשב בשדך לבהמתך", והדר "ואכלת ושבעת" (דברים י"א, ט"ו; ברכות מ'.). כי בוודאי צריך להאכיל את בהמתו תחילה, קודם שיאכל, כדי שיחזיר וייתן לבהמה את המזונות והשפע שלה. בכך הוא מורה שאין לו אחיזה, חס ושלום, בשפע של הבהמות, כי הוא מחזיר לה את השפעתה ונותן לה את מזונותיה קודם שהוא עצמו אוכל.

EN:
I Shall Provide Grass in Your Field for Your Animal, and You Shall Eat and Be Satisfied (Deuteronomy 11:15)

Our Sages, of blessed memory, taught that a person is forbidden to eat before feeding his animal, as it is stated: “I shall provide grass in your field for your animal,” and only afterward, “and you shall eat and be satisfied” (Deuteronomy 11:15; Berachos 40a). A person must certainly feed his animal first, before he eats, so that he returns and gives the animal its own food and bounty. He thereby demonstrates that he has no hold, God forbid, upon the bounty of the animals, for he returns its bounty to it and gives it its food before he himself eats.

Segment 133
HE:
ואז דווקא הוא עצמו יכול לאכול, כי עתה הוא ניזון משפע של אדם, מאחר שכבר החזיר את השפע של הבהמה לבהמה על ידי שקיים את מצוות התורה ונתן לבהמה את אכילתה תחילה. (ליקוטי הלכות, הלכות מקח וממכר ד', כ')

EN:
Specifically then may he himself eat, for he is now sustained from the bounty of a human being, having already returned the animal’s bounty to the animal by fulfilling the Torah’s mitzvah and giving the animal its food first. (Likutay Halachos, Laws of Buying and Selling 4:20)

Segment 134
HE:
ונתתי עשב בשדך לבהמתך (דברים י"א, ט"ו)

"עשב" — ראשי תיבות: "עושה שלום במרומיו" (איוב כ"ה, ב'). "בשדך" — לשון שידוד ושבירה. כשאדם מרגיש רעבון ותאוות אכילה מתגברת עליו, ידע שיש לו שונאים, כמאמר חכמינו זכרונם לברכה על "השם גבולך שלום" (תהלים קמ"ז, י"ד); ומי שיש לו רֵעים מלמטה, בידוע שיש לו רֵעים מלמעלה (סנהדרין ק"ג:). על כן צריך לשדד ולשבר את הבהמיות שלו המתאווה לאכול, כי עיקר הרעבון הוא לבהמיות.

EN:
I Shall Provide Grass in Your Field for Your Animal (Deuteronomy 11:15)

The Hebrew word eisev, “grass,” forms an acrostic for “He makes peace in His heights” (Job 25:2). Besadecha, “in your field,” connotes subduing and breaking. When a person feels hunger and the desire for food overcomes him, he should know that he has enemies, in accordance with the teaching of our Sages, of blessed memory, concerning “He establishes peace at your borders” (Psalms 147:14). One who has companions below is known to have companions above (Sanhedrin 103b). He must therefore subdue and break his animality that desires to eat, for hunger principally belongs to the animalistic aspect.

Segment 135
HE:
גם אמרו במדרש (בראשית רבה ס"ג): "בא זדון ויבוא קלון" (משלי י"א, ב') — דא קלונו של רעב, כמו שכתוב: "אשר לא תקחו עוד חרפת רעב בגויים" (יחזקאל ל"ו, ל'). נמצא שהמחלוקת — מה שמחרפים את האדם — באה על ידי בחינת רעב. רעב זה, בחינת מחלוקת וחרפה, הוא בחינת ערלה, כמו שכתוב: "כי חרפה היא לנו" (בראשית ל"ד, י"ד). הערלה היא שלוש קליפות המסבבות את ברית השלום. כשמשברים את הערלה מתגלה ברית שלום; וכשיש שלום למטה, יש לו שלום למעלה במרומיו. וכשיש שלום למעלה, מתגלה ומתרבה שובע גדול בעולם, כמו שכתוב אצל יוסף: "תנו זרע ונחיה" (בראשית מ"ז, י"ט).

EN:
The Midrash likewise teaches (Bereishis Rabbah 63) concerning “When willful sin comes, disgrace follows” (Proverbs 11:2): this is the disgrace of hunger, as it is written: “You will no longer bear the disgrace of famine among the nations” (Ezekiel 36:30). It follows that dispute—the humiliation people direct at a person—comes through the aspect of hunger. This hunger, the aspect of dispute and disgrace, is an aspect of orlah, as it is written: “For it is a disgrace to us” (Genesis 34:14). Orlah consists of three klipoas surrounding the covenant of peace. When the orlah is broken, the covenant of peace is revealed; when there is peace below, the person has peace above in His heights. When peace exists above, great satiation is revealed and multiplied in the world, as it is written concerning Yosef: “Give us seed so that we may live” (Genesis 47:19).

Segment 136
HE:
פירוש אחר: "ונתתי עשב" — רמז לבנים, כמו שכתוב: "וצאצאיך כעשב הארץ" (איוב ה', כ"ה). "בשדך לבהמתך" — אימתי יהיו לך בנים חיים וקיימים? כשיהיה זיווגך בקדושה, ותשבר את נפשך המתאווה, היינו הנפש הבהמית, ויידמה לך כאילו כפאך שד (נדרים כ':). וזה "בשדך" — לשון שד. על ידי זה יהיו לך בני קיימא, כי מיתת הבנים היא מחמת הנשמות העשוקות בטיקלא, כידוע. כי הטיקלא, היינו קליפת נוגה, קרובה אל הנפש הבהמית, כמובא במשנת חסידים, במסכת ההרכבה.

EN:
Another explanation: “I shall provide grass” alludes to children, as it is written: “Your offspring will be like the grass of the earth” (Job 5:25). “In your field for your animal”—when will you have living and enduring children? When your marital union is conducted in holiness and you break your desirous soul, namely, the animal soul, so that it appears to you as though a demon compelled you (Nedarim 20b). This is besadecha, “in your field,” understood as shed, “a demon.” Through this you will have enduring children, for the death of children results from souls oppressed within the scale, as is known. The scale—that is, klipas noagah—is close to the animal soul, as brought in Mishnas Chassidim, Tractate HaHarkavah.

Segment 137
HE:
גם צריך שעיקר זיווגך יהיה בליל שבת, שאז היא נכללת בקדושה ויתפרדו ממנה כל פועלי אוון. וזה: "ואכלת ושבעת" (דברים י"א, ט"ו) — רמז לשבת, שאז השביעה, וממנה מתברכים ששת הימים. (ליקוטי מוהר"ן א', ל"ט)

EN:
The marital union should also principally occur on Shabbos night, when she is incorporated into holiness and all workers of iniquity separate from her. This is: “You shall eat and be satisfied” (Deuteronomy 11:15), an allusion to Shabbos, when satiation occurs and from which the six weekdays are blessed. (Likutay Moharan I 39)

Segment 138
HE:
על מזוזות ביתך... למען ירבו ימיכם (דברים י"א, כ'–כ"א)

עיקר תיקון הכבוד, שהוא בחינת מלכות, הוא על ידי צדקה; על ידי זה עושים מ"צדק" "צדקה". ועל כן עיקר כוונת בניין הבית צריכה להיות כדי להכניס בו עניים הגונים ושיהיה בו קיבוץ חכמים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: "יהי ביתך פתוח לרווחה, ויהיו עניים בני ביתך" (אבות א', ה'); "יהי ביתך בית ועד לחכמים" (אבות א', ד'). על ידי זה הכבוד בשלמות, ואז יש פנים לכבוד, והבית — שהוא בחינת כבוד — הוא בחינת בית דקדושה.

EN:
Upon the Doorposts of Your House… So That Your Days May Increase (Deuteronomy 11:20–21)

Honor, which is an aspect of sovereignty, is principally rectified through tzedakah; through this, tzedek, “justice,” is transformed into tzedakah. The principal intention in building a house should therefore be to bring worthy poor people into it and to make it a gathering place for Sages, as our Sages, of blessed memory, taught: “Let your house be open wide, and let poor people be members of your household” (Avos 1:5); “Let your house be a meeting place for the Sages” (Avos 1:4). Through this, honor is complete and possesses a face; the house, which is an aspect of honor, then becomes an aspect of a holy house.

Segment 139
HE:
אבל כשבונה את הבית, חס ושלום, בשביל גסות הרוח וכבוד עצמו, על זה נאמר: "הוי בונה ביתו בלא צדק" (ירמיהו כ"ב, י"ג). כשאין לכבוד פנים, והכבוד — שהוא בחינת בית — נמצא אצל עזי הפנים הרודפים אחר כבוד עצמם, לא די שאין המלכות עולה מבחינת צדק לצדקה, אלא אף בחינת צדק עצמה נפגמת, מאחר שיש לסטרא אחרא יניקה ממנה, חס ושלום. זה בחינת "בונה ביתו בלא צדק", ובחינת "מקום המשפט שמה הרשע" (קהלת ג', ט"ז), חס ושלום. וזהו: "הוי בונה ביתו בלא צדק... ברעהו יעבוד חינם" (ירמיהו כ"ב, י"ג), בחינת עזי הפנים המשתררים על עם דל בחינם.

EN:
But when a person builds a house, God forbid, for arrogance and his own honor, concerning this it is stated: “Woe to one who builds his house without justice” (Jeremiah 22:13). When honor lacks a face and honor—the aspect of a house—is held by brazen people who pursue their own honor, not only does sovereignty fail to ascend from justice to tzedakah, but the aspect of justice itself is also impaired, since the sitra achara draws nourishment from it, God forbid. This is the aspect of “who builds his house without justice,” and the aspect of “in the place of justice, there was wickedness” (Ecclesiastes 3:16), God forbid. Thus: “Woe to one who builds his house without justice… who makes his fellow work without payment” (Jeremiah 22:13), the aspect of brazen people who gratuitously dominate a poor people.

Segment 140
HE:
וזה בחינת שם ש־ד־י שכותבים על המזוזה. כי שם זה הוא בחינת צדיק, כידוע, וזה בחינת צדקה, בחינת "וצדיק חונן ונותן" (תהלים ל"ז, כ"א). על ידי הצדקה מעלים את הכבוד מעזי הפנים. זה בחינה שמעלים את המלכות מבחינת "רגליה יורדות מוות" (משלי ה', ה'), חס ושלום, ומחזירים אותה למביני מדע; אז יש פנים לכבוד. זה עיקר תיקון הבית דקדושה, שנתקן על ידי מצוות מזוזה כנ"ל.

EN:
This is the aspect of the Divine Name Shaddai written upon the mezuzah. This Name is an aspect of the tzaddik, as is known, and therefore an aspect of tzedakah, the aspect of “the tzaddik is gracious and gives” (Psalms 37:21). Through tzedakah, honor is elevated away from the brazen. This is the aspect of elevating sovereignty from “her feet descend to death” (Proverbs 5:5), God forbid, and returning it to those who understand knowledge; honor then possesses a face. This is the principal rectification of the holy house, which is rectified through the mitzvah of mezuzah, as described above.

Segment 141
HE:
וזה שדרשו רבותינו זכרונם לברכה: "מזוזות" — זז מוות. היינו בחינת "וצדקה תציל ממוות" (משלי י', ב'), כי על ידי זה מעלים את המלכות מצדק לצדקה. זה בחינת "למען ירבו ימיכם" וכו' (דברים י"א, כ"א), הנאמר במזוזה. (ליקוטי הלכות, הלכות מזוזה ג', ה'–ח'; על פי אוצר היראה, בית וחוץ, י')

EN:
This is what our Sages, of blessed memory, expounded: mezuzos can be read as zaz maves, “death moves away.” This is the aspect of “Tzedakah saves from death” (Proverbs 10:2), for through it sovereignty is elevated from justice to tzedakah. This is the aspect of “So that your days may increase,” and so forth (Deuteronomy 11:21), which is stated concerning mezuzah. (Likutay Halachos, Laws of Mezuzah 3:5–8; following Otzar HaYirah, “Home and Outside,” 10)

Segment 142
HE:
למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם (דברים י"א, כ"א)

ודרשו רבותינו זכרונם לברכה לעניין תחיית המתים: "לכם" לא כתיב, אלא "להם" — מכאן לתחיית המתים מן התורה (סנהדרין צ':). ועיקר תחיית המתים תהיה בארץ ישראל, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (כתובות קי"א.). וזהו: "למען ירבו ימיכם" וכו', "על האדמה" דווקא (דברים י"א, כ"א) — ארץ ישראל, ששם עיקר תחיית המתים. כי תחיית המתים היא ענווה אמיתית, שמשים את עצמו כעפר וכאדמה, בחינת "הקיצו ורננו שוכני עפר" (ישעיהו כ"ו, י"ט) — מי שנעשה שכן לעפר בחייו.

EN:
So That Your Days and the Days of Your Children May Increase upon the Land That Hashem Swore to Your Forefathers to Give Them (Deuteronomy 11:21)

Our Sages, of blessed memory, expounded concerning the resurrection of the dead: Scripture does not say “to give to you,” but “to give to them”—from here the resurrection of the dead is derived from the Torah (Sanhedrin 90b). The resurrection of the dead will principally occur in Eretz Yisrael, as our Sages taught (Kesubos 111a). This is: “So that your days may increase,” and so forth, specifically “upon the land” (Deuteronomy 11:21)—Eretz Yisrael, where the resurrection of the dead principally occurs. The resurrection of the dead is genuine humility, when a person makes himself like dust and earth, in the aspect of “Awaken and sing, you who dwell in the dust” (Isaiah 26:19)—one who made himself a neighbor to the dust during his lifetime.

Segment 143
HE:
לזה זוכין דווקא על ידי עפר ארץ ישראל. אף על פי שבחינת עפר היא מעלה גדולה — לשום את עצמו כעפר ולהיות עניו באמת, שהוא גדול מהכל, כי ענווה גדולה מכולם — כבר מבואר שאף על פי כן אסור להיות עצל, מה שקורין שלימזלניק וכו', כי הענווה היא עיקר החיות וכו'. ויש להפך: בחינת עפר דסטרא אחרא, ששם עיקר אחיזת הסטרא אחרא ונשיכת הנחש, בחינת "ונחש עפר לחמו" (ישעיהו ס"ה, כ"ה). זו בחינת עצבות ועצלות, כמו שכתוב במקום אחר (ליקוטי מוהר"ן א', קפ"ט), והיא הפך מבחינת "חזית איש מהיר במלאכתו" (משלי כ"ב, כ"ט).

EN:
This is attained specifically through the soil of Eretz Yisrael. Although the aspect of dust is a great virtue—making oneself like dust and becoming genuinely humble, which is greater than everything, for humility is the greatest of all—it has already been explained that one must nevertheless not become lazy, what is called a shlimazalnik, and so forth, for humility is the principal vitality, and so forth. There is also the opposite: the aspect of the dust of the sitra achara, where the sitra achara principally takes hold and the serpent bites, the aspect of “dust shall be the serpent’s food” (Isaiah 65:25). This is the aspect of sadness and laziness, as explained elsewhere (Likutay Moharan I 189), and is the opposite of “Do you see a man diligent in his work?” (Proverbs 22:29).

Segment 144
HE:
וזה בחינת העפר של חוץ לארץ, שהוא עפר טמא. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, שבזמן שישראל שרויים על אדמתם אסור לכהן לצאת לחוץ לארץ מחשש ריבוי המתים הנקברים שם. כי שם נאחזת ביותר סטרא דמותא, שהיא בחינת עצבות ועצלות — ענווה פסולה שבאמת היא בחינת גדלות. ועל כן צריך כל אחד לקדש את עצמו בבחינת קדושת עפר ארץ ישראל, ששם עיקר תחיית המתים, שהיא ענווה אמיתית. (ליקוטי הלכות, הלכות תפילין ו', י')

EN:
This is the aspect of the soil outside Eretz Yisrael, which is impure soil. As our Sages, of blessed memory, taught, when Israel dwells upon its land, a kohen is forbidden to leave for outside the Land because of the concern arising from the many dead buried there. The side of death takes hold there more strongly; this is the aspect of sadness and laziness—invalid humility that is actually an aspect of arrogance. Every person must therefore sanctify himself with the aspect of the holy soil of Eretz Yisrael, where the resurrection of the dead principally occurs, which is genuine humility. (Likutay Halachos, Laws of Tefillin 6:10)



# Eikev
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/5/3/

Aikev
עקב
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/5/3

Segment 1
HE:
והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה (דברים ז', י"ב)

"עקב" דייקא: היינו כשהשונאים מתגברים עד שהוא תחת עקב ורגלין, שדורסים אותו ברגליים. בבחינת "הרכבת אנוש לראשנו" וכו' (תהלים ס"ו, י"ב), בחינת "לדכא תחת רגליו כל אסירי ארץ" (איכה ג', ל"ד). וכמו שכתוב: "אשר אמרו לנפשך שחי ונעבורה, ותשימי כארץ גווך" וכו' (ישעיהו נ"א, כ"ג). וזהו בחינת עקבות משיחא, שישראל נתונים תחת עקביהם. ואז דייקא, מי שמשים אל לבו לשמוע משם את המשפטים האלה, שידע שהכל מהמשפט של מעלה שנתלבש בהם כדי להשיבו אליו. וזהו: "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה"; ואז "ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד" (דברים ז', י"ב). שה' יתברך ירחם עליך למען בריתו את אבותינו, כי "שומע אל אביונים ה', ואת אסיריו לא בזה" (תהלים ס"ט, ל"ד).

EN:
It Shall Be, Because You Heed These Ordinances (Deuteronomy 7:12)

Specifically “eikev,” the heel: when the enemies intensify until a person is beneath their heel and feet and they trample him underfoot. This is the aspect of “You caused men to ride over our head,” and so forth (Psalms 66:12), and the aspect of “to crush beneath His feet all the prisoners of the earth” (Lamentations 3:34). Thus it is written: “Who said to your soul, ‘Bow down so that we may pass,’ and you made your body like the earth,” and so forth (Isaiah 51:23). This is the aspect of the footsteps of Mashiach, when Israel is placed beneath their heels. Specifically then, one who directs his heart to hear these ordinances from there must know that everything comes from the judgment above, which clothed itself within them in order to return him to Hashem. This is: “It shall be, eikev—because—you heed these ordinances”; then, “Hashem your God shall keep for you the covenant and the kindness” (Deuteronomy 7:12). Hashem, blessed be He, will have compassion upon you for the sake of His covenant with our forefathers, for “Hashem listens to the needy and does not despise His prisoners” (Psalms 69:34).

Segment 2
HE:
וזהו "וידו אוחזת בעקב עשו" (בראשית כ"ה, כ"ו) — "בעקב" דייקא. כשיתגבר עשו בסוף הגלות, בעקבות משיחא, וירצה לדרוס בעקבו על ראש ישראל, בבחינת "הגדיל עלי עקב" (תהלים מ"א, י'), אז דייקא "וידו" — בחינת אמונה, בחינת תפילה, בחינת "ויהי ידיו אמונה" וכו' (שמות י"ז, י"ב), פרישן בצלו — אוחזת בעקבו להפילו ולהשפילו על ידי זה. כי אין כוחנו אלא בפה, לתפוס אומנות אבותינו, לצעוק אליו יתברך מכל מקום שהוא. (ליקוטי הלכות, הלכות יין נסך ד', כ"ה)

EN:
This is “his hand was grasping Esav’s heel” (Genesis 25:26)—specifically the heel. When Esav intensifies at the end of the exile, in the footsteps of Mashiach, and seeks to trample Israel’s head with his heel, in the aspect of “he raised his heel against me” (Psalms 41:10), specifically then “his hand”—the aspect of emunah and prayer, the aspect of “his hands were emunah,” and so forth (Exodus 17:12), spread forth in prayer—grasps Esav’s heel and thereby casts him down and humbles him. For our power is only in the mouth: to grasp the craft of our forefathers and cry out to Him, blessed be He, from wherever one may be. (Likutay Halachos, Laws of Non-Jewish Wine 4:25)

Segment 3
HE:
והיה עקב תשמעון (דברים ז', י"ב)

"עקב" הוא בחינת רגלין. היינו כשתקשרו את התורה בלבבכם כל כך, עד שתשמעו אותה בתוך העקבים והרגלין, שהוא בחינת הממון שנקרא "רגל". כמו שכתוב: "ואת כל היקום אשר ברגליהם" (דברים י"א, ו'), ודרשו רבותינו זכרונם לברכה: זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו (פסחים קי"ט.). אז "ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד" וכו' (דברים ז', י"ב), כי אז יהיו לך כלים לקבל את החסד. כי עיקר תיקון הכלים נעשה כשמתקנין את הממון, ששם כלל כל חמדת חיזו דהאי עלמא.

EN:
It Shall Be, Because You Heed (Deuteronomy 7:12)

“Aikev,” the heel, is an aspect of the feet. When you bind the Torah so firmly within your heart that you hear it within the heels and feet—the aspect of money, which is called “feet.” Thus it is written: “and all the substance at their feet” (Deuteronomy 11:6), which our Sages, of blessed memory, interpreted as a person’s money, which places him upon his feet (Pesachim 119a). Then “Hashem your God shall keep for you the covenant and the kindness,” and so forth (Deuteronomy 7:12), for you will then possess vessels capable of receiving the kindness. The vessels are principally rectified when money is rectified, for within it are encompassed all the cravings for the appearance of this world.

Segment 4
HE:
ועל כן קרא את התורה "משפטים", כמו שכתוב: "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה" וכו'. כי "משפט" הוא לשון ייסורין, כמו שפירש רש"י בישעיה שמשפט משמש שלוש לשונות וכו'. כי עיקר קבלת התורה הוא על ידי ייסורין, שעל ידי זה סותמין עיניו מחיזו דהאי עלמא ונכללין באחד; שעל ידי זה מקבלין משם משפטי התורה, כמובא בליקוטי מוהר"ן א', ס"ה; עיין שם. ועל כן נקראת התורה "משפט".

EN:
The Torah therefore calls its teachings “ordinances,” as it is written: “It shall be, because you heed these ordinances,” and so forth. Mishpat, “ordinance” or “judgment,” can denote suffering, as Rashi explains in Isaiah, where mishpat bears three meanings, and so forth. The Torah is principally received through suffering: through it, a person closes his eyes to the appearance of this world and becomes incorporated into the One; from there he receives the ordinances of the Torah, as brought in Likutay Moharan I 65; see there. The Torah is therefore called mishpat.

Segment 5
HE:
וזה "ושמר ה' לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך" (דברים ז', י"ב) — "ושמר" דייקא. היינו שישמור ה' יתברך את החסד, שיהיה נמשך עלינו באופן שנוכל לקבלו ושלא יזיק לנו, חס ושלום, ריבוי החסד. ועל כן, אף על פי שכבר נשבע לאבותינו לעשות עמנו חסד, אף על פי כן אי אפשר לקבלו כי אם על ידי שיקיים "והיה עקב תשמעון" כנ"ל: שנשמע כל משפטי התורה בתוך הרגלין, בבחינת "רגלי עמדה במישור" (תהלים כ"ו, י"ב), דהיינו בתוך הממון שנקרא רגלין. שנהיה חזקים בקיום התורה והמצוות עד שהממון לא יעביר אותנו, חס ושלום, מקיום התורה.

EN:
This is “Hashem shall keep for you the covenant and the kindness that He swore to your forefathers” (Deuteronomy 7:12)—specifically “shall keep.” Hashem, blessed be He, will guard the kindness so that it is drawn upon us in a manner we can receive and so that an abundance of kindness will not harm us, God forbid. Although He already swore to our forefathers to deal kindly with us, it nevertheless cannot be received unless one fulfills “It shall be, because you heed,” as described above: hearing all the Torah’s ordinances within the feet, in the aspect of “My foot stands upon level ground” (Psalms 26:12)—that is, within money, which is called the feet. We must remain so strong in fulfilling the Torah and mitzvoas that money will not cause us, God forbid, to abandon their fulfillment.

Segment 6
HE:
כי שם, בחמדת הממון, שם עיקר החששא שלא ישכח את ה' יתברך על ידי ריבוי הממון, כמו שכתוב: "וכסף וזהב ירבה לך... ורם לבבך ושכחת את ה'" וכו' (דברים ח', י"ג–י"ד), וכמו שכתוב "ודי זהב" (דברים א', א'), כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה. אבל אם תזכה לשמוע את משפטי התורה גם בבחינת עקבים ורגלין, דהיינו בתוך הממון כנ"ל, אז "ושמר לך ה' את החסד": שלא ישלוט בו זר, באופן שלא יזיק לך ריבוי החסד, חס ושלום, כי הבא לטהר מסייעין לו. ומאחר שאתה מחזק עצמך לזכור את ה' יתברך גם בתוך הממון, גם ה' יתברך ישמור לך החסד, דהיינו שישפיע לך שפע החסד בשמירה גדולה באופן שלא יזיק לך כלל. בבחינת "יברכך ה'" — בממון; "וישמרך" — מן המזיקין (במדבר ו', כ"ד), שלא יתאחזו בך מזיקי עלמא על ידי ריבוי הממון, חס ושלום. ואז דייקא "ואהבך וברכך והרבך, וברך פרי בטנך ופרי אדמתך" וכו' (דברים ז', י"ג), כי ישפיע לך כל טוב, כי תוכל לקבל ריבוי שפע החסד על ידי תיקון הכלים כנ"ל. (ליקוטי הלכות, הלכות מילה ה', י"ב–י"ד)

EN:
The principal concern lies in the craving for money: that an abundance of wealth may cause a person to forget Hashem, blessed be He, as it is written, “Your silver and gold increase… your heart becomes proud, and you forget Hashem,” and so forth (Deuteronomy 8:13–14), and as it is written, “and Di Zahav” (Deuteronomy 1:1), as our Sages, of blessed memory, expounded. But if you merit hearing the Torah’s ordinances even within the aspect of heels and feet—that is, within money—then “Hashem shall keep the kindness for you”: no stranger will rule over it, and the abundance of kindness will not harm you, God forbid, for one who comes to purify himself is assisted. Since you strengthen yourself to remember Hashem even within money, Hashem will likewise guard the kindness for you, bestowing abundant kindness under great protection so that it will not harm you at all. This is the aspect of “May Hashem bless you”—with money; “and guard you”—from harmful forces (Numbers 6:24), so that worldly destroyers will not take hold of you through abundant wealth, God forbid. Specifically then, “He shall love you, bless you, and multiply you; He shall bless the fruit of your womb and the fruit of your land,” and so forth (Deuteronomy 7:13). He will bestow every good upon you, because through rectification of the vessels you will be able to receive the abundant flow of kindness. (Likutay Halachos, Laws of Circumcision 5:12–14)

Segment 7
HE:
והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה (דברים ז', י"ב)

הדעת הקדוש להאיר בדרי מעלה בחינת אי"ה, בחינת "מה חמית" וכו', ולהאיר בדרי מטה בחינת "מלא כל הארץ כבודו" (ישעיהו ו', ג'), בחינת "הקיצו ורננו שוכני עפר" (ישעיהו כ"ו, י"ט), כי ה' עמכם וכו', כמובא בליקוטי מוהר"ן תנינא, ז'; עיין שם. זה בחינת משפט, בחינת "כי אלקים שופט, זה ישפיל וזה ירים" וכו' (תהלים ע"ה, ח'). וזהו "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה" (דברים ז', י"ב): היינו כשהאדם בבחינת עקב ורגלין, שירד ונפל לדיוטא התחתונה, שהיא עקב ורגלין. וזהו הן בפרטיות, לעניין האדם הפרטי בעצמו, הן בכלליות הדורות, שהוא בחינת עקבות משיחא, שאז מתגברת הסטרא אחרא מאד.

EN:
It Shall Be, Because You Heed These Ordinances (Deuteronomy 7:12)

Holy awareness illuminates for those who dwell above the aspect of “Where?” and the aspect of “What have you perceived?” and illuminates for those who dwell below the aspect of “the whole earth is filled with His glory” (Isaiah 6:3), the aspect of “Awaken and sing, you who dwell in the dust” (Isaiah 26:19), for Hashem is with you, and so forth, as brought in Likutay Moharan II 7; see there. This is the aspect of judgment, the aspect of “For God is Judge; He lowers this one and raises that one,” and so forth (Psalms 75:8). This is “It shall be, because you heed these ordinances” (Deuteronomy 7:12): when a person is in the aspect of the heel and feet, having descended and fallen to the lowest level, which is the heel and feet. This applies both individually, to the particular person himself, and collectively, to the generations in the aspect of the footsteps of Mashiach, when the sitra achara intensifies exceedingly.

Segment 8
HE:
ואז, אם תשמעו את המשפטים האלה, בחינת הדעת הנ"ל שהוא בחינת משפט וכו', לידע שעדיין ה' עמכם וכו', בחינת "לא תיראום" וכו' (דברים ז', י"ח), אז "ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך" (דברים ז', י"ב). שהבטיח להם לתת לזרעם את ארץ ישראל ולהיות להם לאלקים. שזהו בחינת הדעת הנ"ל, שעיקר הארתו בארץ ישראל, ששם עיקר כלליות והתקשרות העולמות וכו' — עליונים למטה ותחתונים למעלה.

EN:
Then, if you heed these ordinances—the aspect of the awareness described above, which is the aspect of judgment—and know that Hashem is still with you, and so forth, the aspect of “You shall not fear them,” and so forth (Deuteronomy 7:18), then “Hashem your God shall keep for you the covenant and the kindness that He swore to your forefathers” (Deuteronomy 7:12). He promised them to give Eretz Yisrael to their descendants and to be their God. This is the aspect of the awareness described above, whose principal illumination is in Eretz Yisrael, where the worlds are principally integrated and interconnected—the higher beings below and the lower beings above.

Segment 9
HE:
ועל ידי זה "וברכך והרבך, וברך פרי בטנך ופרי אדמתך, דגנך" וכו' (דברים ז', י"ג): שישפיע לך ברכת העשירות והפרנסה בשפע גדול. כי עיקר העשירות והפרנסה נמשך על ידי כלליות העולמות, כמובא בתורה הנ"ל. שאז נמשך העשירות והפרנסה בבחינת ברכה, שהיא בחינת הארת הרצון, שהוא עיקר הברכה. בחינת "מבורכת ה' ארצו" וכו', "ורצון שוכני סנה" (דברים ל"ג, י"ג, ט"ז), בחינת "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון" (תהלים קמ"ה, ט"ז).

EN:
Through this, “He shall bless you and multiply you; He shall bless the fruit of your womb and the fruit of your land, your grain,” and so forth (Deuteronomy 7:13): He will bestow upon you the blessing of wealth and livelihood in great abundance. Wealth and livelihood are principally drawn through the integration of the worlds, as brought in the teaching cited above. Wealth and livelihood are then drawn in the aspect of blessing, which is the illumination of ratzoan, the principal blessing. This is the aspect of “His land is blessed by Hashem,” and so forth, and “the favor of the One who dwelt in the bush” (Deuteronomy 33:13, 16), the aspect of “You open Your hand and satisfy every living thing with ratzoan” (Psalms 145:16).

Segment 10
HE:
ועל כן התחיל בלשון רבים: "והיה עקב תשמעון ושמרתם ועשיתם אותם" וכו'; ואחר כך, בהבטחה, מדבר בלשון יחיד, כמו שכתוב: "ושמר ה' אלקיך לך" וכו', "ואהבך וברכך, וברך פרי בטנך" וכו'. כי המשכת הדעת הנ"ל עיקרו הוא על ידי רבים. שעיקר כלליות העולמות הוא כשמתקשרים ומתאספים רבים מישראל יחד, ולפחות עשרה, שאז אומרים דבר שבקדושה וכו'. אבל אחר כך, כשנמשכת ברכת הפרנסה והעשירות, נמשכת לכל אחד ואחד בייחוד כפי הראוי לו, בבחינת "לויתן זה יצרת לשחק בו" (תהלים ק"ד, כ"ו), המבואר בתורה הנ"ל. שהוא בחינת שחקים, ששם שוחקין מן, שהפרנסה נשחקת ונתחלקת לכל אחד כראוי לו.

EN:
The passage therefore begins in the plural: “It shall be, because you heed, guard, and perform them,” and so forth; afterward, in the promise, it speaks in the singular: “Hashem your God shall keep for you,” and so forth, and “He shall love you and bless you; He shall bless the fruit of your womb,” and so forth. The awareness described above is principally drawn through a collective. The worlds are principally integrated when many Jews join and gather together—at least ten—so that a sacred declaration may be recited, and so forth. But afterward, when the blessing of livelihood and wealth is drawn, it is drawn individually to every person according to what is fitting for him, in the aspect of “This Leviathan You formed to play with” (Psalms 104:26), as explained in the teaching cited above. This is the aspect of shechakim, the heavens where manna is ground, where livelihood is ground and divided among every person according to what is fitting for him.

Segment 11
HE:
שזהו בעצמו בחינת "ומשביע לכל חי רצון". שזה עיקר הברכה: כשזוכה כל אחד ואחד לקבל הפרנסה מה' יתברך ברצון טוב, והוא שמח בחלקו ומאמין שכך הוא רצונו הטוב והכל לטובתו. כי דייקא על ידי הפרנסה הזאת יזכה לקבל הארת הרצון המופלג, שהוא בחינת "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך" (תהלים ל"א, כ'). ורק זה נקרא עשירות ופרנסה.

EN:
This itself is the aspect of “and satisfies every living thing with ratzoan.” The principal blessing is when every person merits receiving his livelihood from Hashem, blessed be He, with goodwill, rejoices in his portion, and believes that this is His good will and that everything is for his benefit. Specifically through this livelihood he will merit receiving the extraordinary illumination of ratzoan, the aspect of “How abundant is Your goodness that You have hidden away for those who fear You” (Psalms 31:20). Only this is called wealth and livelihood.

Segment 12
HE:
כי בוודאי, זה שיש לו עושר ונכסים רבים וכלי כסף וזהב ואין לו שום נחת רוח בעושרו — אדרבה, כל ימיו כעס ומכאובות וחולאים הרבה וקצף מריבוי תאוותיו, שהוא נבהל להון הרבה יותר ויותר, ומקנא מאד בגבירים הגדולים המופלגים ממנו הרבה וכו', כמצוי כל זה, מלבד שאר מיני כעסים ומכאובים וכו' שיש לו בכל יום וכמעט בכל שעה שאי אפשר לפרטם — בוודאי אין זה עשירות כלל. וכמו שאמר קהלת: "איש אשר יתן לו האלקים עושר ונכסים... ולא ישליטנו לאכול" וכו', "גם זה הבל וחלי" וכו' (קהלת ו', ב'); כי עליו נאמר: "עושר שמור לבעליו לרעתו" (שם ה', י"ב).

EN:
A person may possess wealth, extensive property, and vessels of silver and gold, yet derive no satisfaction from his wealth. On the contrary, all his days may be filled with anger, pain, many illnesses, and fury arising from his numerous desires. He panics in pursuit of ever more wealth and bitterly envies magnates far richer than himself, and so forth, as commonly occurs, besides the other forms of anger and pain he experiences each day and almost every hour, which cannot be enumerated. This certainly is not wealth at all. Thus Koheles said: “A man to whom God gives wealth and property… but does not empower him to enjoy it… this too is vanity and a grievous illness” (Ecclesiastes 6:2); concerning him it is said, “wealth preserved for its owner to his detriment” (ibid. 5:12).

Segment 13
HE:
ועל כן בוודאי עיקר העשירות והפרנסה הוא כששורה ברכת ה' בפרנסתו, בבחינת "ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב" (משלי י', כ"ב). שהוא מי שזוכה להיות שמח בחלקו ושיהיה חזק בביטחון, שמה שמוכרח לו לפרנסתו ופרנסת ביתו ובניו בוודאי ישפיע לו ה' יתברך בעתו וזמנו כראוי לו. שכל זה זוכין על ידי הדעת הנ"ל.

EN:
The principal wealth and livelihood therefore certainly exist when Hashem’s blessing rests upon one’s livelihood, in the aspect of “Hashem’s blessing makes one wealthy, and He adds no sorrow with it” (Proverbs 10:22). This is one who merits rejoicing in his portion and possessing strong trust that whatever is necessary for his livelihood and the support of his household and children, Hashem, blessed be He, will certainly bestow upon him at its proper time in the manner fitting for him. All this is attained through the awareness described above.

Segment 14
HE:
ועל כן אמר כל ההבטחות האלה של ברכת הפרנסה והעשירות שזוכין על ידי הדעת הנ"ל בלשון יחיד: "וברכך והרבך" וכו'. כי העיקר שכל אחד יקבל חלק פרנסתו באהבה וברצון, ויאמין כי זהו חלקו שנמשך על ידי הדעת הנ"ל, שרק על ידי זה יזכה לבחינת הארת הרצון וכו'. שזה העיקר, שעל ידי זה יזכה לחלקו הטוב לעולם הבא, שעיקרו הרצון הטוב שיזכה כל אחד, בחינת "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך". שכל זה מקבלין על ידי שמקרבין עצמן להצדיק, בחינת משה, שמאיר בכל ישראל, ואפילו בהירודים מאד מאד, כי "מלא כל הארץ כבודו" וכו', ומחזקם תמיד עד שמזכם לכל הנ"ל. אשרי שיאחז בו באמת.

EN:
All these promises of blessed livelihood and wealth, attained through the awareness described above, are therefore stated in the singular: “He shall bless you and multiply you,” and so forth. The principal matter is that each person receive his allotted livelihood with love and goodwill and believe that this is his portion, drawn through that awareness. Only through this will he merit the illumination of ratzoan, and so forth. This is the principal matter, for through it he will merit his good portion in the World to Come, whose essence is the good ratzoan each person will attain, the aspect of “How abundant is Your goodness that You have hidden away for those who fear You.” All this is received by drawing near to the tzaddik, the aspect of Moshe, who illuminates within all Israel—even those who have descended exceedingly low—that “the whole earth is filled with His glory,” and so forth, continually strengthening them until he enables them to attain everything described above. Fortunate is one who truly holds fast to him.

Segment 15
HE:
וזה שאמרו במדרש בפרשה זאת: "ושמר ה' אלקיך" וכו', ומביא שם פסוק "האל הנאמן" וכו' (דברים רבה ג', ג'). מאמונתו של בשר ודם אתה יודע אמונתו של הקדוש ברוך הוא, כמו שמובא שם המעשה של רבי פינחס בן יאיר, ששכחו אצלו שתי סאין של שעורים, והיה זורע אותן בכל שנה עד שעשה אותן גורן וכו'. וסיים שם שהברכות שבירכו אותן האבות הן שמורות לעתיד לבוא. וכן איתא שם קודם לזה: אמרו לו ישראל, ואימתי אתה נותן לנו שכר המצוות שאנו עושין? אמר להם הקדוש ברוך הוא: מצוות שאתם עושים, מפירותיהם אתם אוכלים עכשיו, אבל שכרו בעקב אני נותן לכם. מניין? "והיה עקב תשמעון"; עד כאן לשונו.

EN:
This is what the Midrash teaches in this parsha concerning “Hashem your God shall keep,” and so forth, citing the verse “the faithful God,” and so forth (Devarim Rabbah 3:3). From the faithfulness of flesh and blood you may understand the faithfulness of the Holy One, blessed be He. The Midrash relates the incident of Rabbi Pinchas ben Yair: two se’ah of barley were forgotten in his possession, and he planted them each year until he made an entire granary from them, and so forth. It concludes that the blessings with which the Patriarchs were blessed are preserved for the future. It likewise states immediately beforehand: Israel asked Him, “When will You give us the reward for the mitzvoas we perform?” The Holy One, blessed be He, answered: “Of the fruits of the mitzvoas you perform, you eat now; but their reward I shall give you ba’eikev, at the end.” From where is this derived? “It shall be, eikev—because—you heed.”

Segment 16
HE:
וכל זה הוא ענין הנ"ל, שצריכין להאמין בה' יתברך ולשמוח בחלקו, כי בוודאי זהו חלקו המגיע לו וכו' כנ"ל. כי עיקר רב טוב צפון לעולם הבא, שיזכה על ידי הדעת הנ"ל, על ידי שיקבל הפרנסה משם, עד שיזכה להארת הרצון וכו' גם בעולם הזה בעת האכילה, שזה עיקר הברכה כנ"ל. שעל ידי זה יזכה לעתיד לעיקר השכר, שהוא רב טוב הצפון וכו', כי כפום דאתדבק בר נש בהאי עלמא הכי וכו'. וזה "ושמר ה' אלקיך לך" וכו', "וברכך והרבך": שמודיע להם שישפיע להם פרנסה בבחינת ברכה הנ"ל, שהוא להיות שמח בחלקו כנ"ל. כי עיקר השכר, שהוא רב טוב הצפון, שמור לעתיד לבוא. שזהו "ושמר ה' אלקיך לך", וכמבואר במדרש הנ"ל. ועל כן אתה צריך להיות שמח בחלקך ולקבל הפרנסה באהבה ורצון טוב. שכל זה זוכין על ידי הדעת הנ"ל, שהוא בחינת משפט; שזהו בחינת "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה" וכו'.

EN:
All this concerns the principle described above: one must believe in Hashem, blessed be He, and rejoice in one’s portion, for this is certainly the portion due to him, as explained above. The principal abundant goodness is hidden away for the World to Come. A person merits it through that awareness, receiving his livelihood from there until he attains the illumination of ratzoan even in this world while eating, which is the principal blessing. Through this he will ultimately merit the principal reward, the abundant goodness hidden away, and so forth, for according to the manner in which a person attaches himself in this world, so it is there, and so forth. This is “Hashem your God shall keep for you,” and so forth, and “He shall bless you and multiply you”: He informs them that He will bestow livelihood upon them in the aspect of blessing described above—rejoicing in one’s portion. The principal reward, the abundant hidden goodness, is preserved for the future. This is “Hashem your God shall keep for you,” as explained in that Midrash. You must therefore rejoice in your portion and receive your livelihood with love and goodwill. All this is attained through the awareness described above, which is the aspect of judgment: “It shall be, because you heed these ordinances,” and so forth.

Segment 17
HE:
וזהו "ושמרתם ועשיתם אותם" (דברים ז', י"ב), בחינת מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: כל המלמד בן חברו תורה, כאילו עשאו, וכאילו עשאו לדברי תורה, וכאילו עשאו לעצמו; ודרשו מפסוק "ועשיתם אותם" (סנהדרין צ"ט:). היינו בחינת הדעת הקדוש הנ"ל, שעיקר שלמותו כשמקבלים אותו רבים מישראל, וכל אחד עוסק לדבר עם חברו ביראת שמים ולהאיר בו הדעת הזה וכו'. שזהו בחינת "ועשיתם אותם" וכו'. (ליקוטי הלכות, הלכות נטילת ידים לסעודה ובציעת הפת ו', פ"ד–פ"ו)

EN:
This is “You shall guard and perform them” (Deuteronomy 7:12), the aspect of what our Sages, of blessed memory, taught: whoever teaches Torah to another person’s child is considered as though he made him, as though he made the words of Torah, and as though he made himself. They derived this from the verse “and you shall perform them” (Sanhedrin 99b). This is the aspect of the holy awareness described above, whose principal perfection occurs when many Jews receive it and each person occupies himself with speaking to his fellow about yiras Shamayim and illuminating this awareness within him, and so forth. This is the aspect of “and you shall perform them,” and so forth. (Likutay Halachos, Laws of Washing the Hands for a Meal and Breaking Bread 6:84–86)

Segment 18
HE:
והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה... ושמר ה' אלקיך לך את הברית (דברים ז', י"ב)

על ידי כל זיווג מבררין בירורים ומולידין נפשות. ואלו הנפשות, מחמת שמתבררין מהקליפות כידוע, על כן נאחז בהם הסטרא אחרא. ועל כן צריכין התגברות גדול לכבוש את יצרו הרע, שעיקרו מתגבר על תאווה זו, מחמת שעל ידי זה עיקר בירור הנפשות מן הקליפות, שזה בחינת גרים כידוע. ועל כן אי אפשר לזכות לשמירת הברית כי אם על ידי בחינת משפט: דהיינו שישפוט את עצמו הרבה, ויתבודד בכל עת, ויפרש שיחתו לפני השם יתברך, ויצעק הרבה להשם יתברך. שכל זה הוא בחינת משפט.

EN:
It Shall Be, Because You Heed These Ordinances… Hashem Your God Shall Keep the Covenant for You (Deuteronomy 7:12)

Through every marital union, refinements are accomplished and souls are brought forth. Since these souls are refined from the klipoas, as is known, the sitra achara therefore takes hold of them. One must consequently exert great strength to conquer the evil inclination, whose principal force intensifies concerning this desire, because through this comes the principal refinement of souls from the klipoas—the aspect of converts, as is known. Guarding the covenant can therefore be attained only through the aspect of judgment: a person must judge himself extensively, practice hisbodedus continually, express his personal prayer before Hashem, blessed be He, and cry out abundantly to Hashem. All this is an aspect of judgment.

Segment 19
HE:
ועל ידי זה מתעורר התלהבות הלב, שהוא בחינת אש, ושורף את הרע הנאחז באלו הנפשות שצריך לבררם על ידי זיווגו. ועיקר הרע הוא הרע הכולל, שהוא תאוות המשגל, שאי אפשר להכניעו כי אם על ידי אש המשפט הנ"ל. כי התאווה הזאת היא בחינת אש, ונכנעת על ידי אש המשפט: "כי מהאש יצאו והאש תאכלם" (יחזקאל ט"ו, ז'). וזה "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה" וכו' — היינו על ידי שתזכו לתיקון המשפט, על ידי זה "ושמר ה' אלקיך לך את הברית" (דברים ז', י"ב): שתזכה על ידי זה לשמירת הברית, כי השם יתברך בעצמו ישמור אותך על ידי שתעסוק במשפט כנ"ל. ועל כן עיקר הזיווג דקדושה הוא רק בשבת, כי אז נתבטל הרע לגמרי, בבחינת ביטול הרע על ידי תיקון המשפט הנ"ל. (ליקוטי הלכות, הלכות גביית מלווה ג', י'; על פי אוצר היראה, ברית, ס"ד)

EN:
Through this, the heart’s enthusiasm—the aspect of fire—is aroused and burns away the evil that takes hold of those souls which must be refined through one’s union. The principal evil is the encompassing evil, sexual desire, which can be subdued only through the fire of judgment described above. This desire is an aspect of fire and is subdued through the fire of judgment: “For they emerged from the fire, and the fire shall consume them” (Ezekiel 15:7). This is “It shall be, because you heed these ordinances,” and so forth: by meriting rectification of judgment, “Hashem your God shall keep for you the covenant” (Deuteronomy 7:12). Through this one merits guarding the covenant, for Hashem Himself, blessed be He, will guard a person when he engages in judgment as described above. The principal holy marital union therefore occurs on Shabbos, for then evil is altogether nullified through rectification of judgment. (Likutay Halachos, Laws of Collecting a Loan 3:10; following Otzar HaYirah, “Covenant,” 64)

Segment 20
HE:
והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם (דברים ז', י"ב)

כי כשיש צרות, חס ושלום, הן צרות בכלליות או בפרטיות, אי אפשר לרקוד. כי כשיש דינין, מוסרין אותן לשלוחי הדין, והם נקראים "רצים" (זוהר בראשית מ"ג), והם בחינת רגלין. ואזי הרגלין כבדים מחמת הדמים שנתפשטו לשם, היינו הדינין, כי דמים הם בחינת דינים.

EN:
It Shall Be, Because You Heed These Ordinances and Guard and Perform Them (Deuteronomy 7:12)

When afflictions exist, God forbid—whether collective or individual—it is impossible to dance. When judgments exist, they are delivered to the emissaries of judgment, who are called “runners” (Zohar, Bereishis 43), and they correspond to the feet. The feet then become heavy because the bloods have spread there—that is, the judgments—for bloods are an aspect of judgments.

Segment 21
HE:
וכשנולד הדין, אזי יוצאין הדמים מהרגלין. כי בשעת לידה יוצאין הדמים מרגלי האשה, ועל כן נצטננין רגליה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (סוטה י"א:). ועיקר הלידה על ידי שיוצאין הדמים מהרגלין, היינו שיוצאין הדינין מהרגלין. כי בשעת עיבור הוא בחינת דין, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: "בשעה שאתה מתמלא עליהם עברה כאשה עוברה" (ברכות כ"ט:). נמצא שעיבור הוא בחינת דין, ולידה היא בחינת המתקת הדין. כי אז, בשעת לידה, יוצאין הדמים מהרגלין, שעל ידי זה עיקר הלידה כנ"ל. ועיין מזה בליקוטי מוהר"ן תנינא, ב'.

EN:
When the judgment is brought to birth, the bloods leave the feet. During childbirth, blood leaves from the woman’s legs, and her feet therefore become cold, as our Sages, of blessed memory, taught (Sotah 11b). Childbirth principally occurs through the bloods leaving the feet—that is, the judgments leaving the feet. Pregnancy is an aspect of judgment, as our Sages, of blessed memory, said: “At the time when You become filled with wrath against them like a pregnant woman” (Berachos 29b). Pregnancy is therefore an aspect of judgment, while birth is an aspect of sweetening judgment. At childbirth, the bloods leave the feet, and through this the birth principally occurs, as described above. See Likutay Moharan II 2 concerning this.

Segment 22
HE:
ועל כן בעת הדין והצרה, חס ושלום, אי אפשר לרקוד, כי אז אי אפשר להגביה הרגלין. כי הרגלין הם כבדים בשעת התגברות הדינין, מחמת שהדמים, שהם בחינת דינין, נמשכין אז לתוך הרגלין כנ"ל. אבל כשיוצאין הדמים, שהם הדינין, מהרגלין, דהיינו כשנמתקין הדינין, אזי הרגלין קלים, ואזי יכולה השמחה להתפשט שם, עד שירקוד מחמת השמחה.

EN:
At a time of judgment and affliction, God forbid, it is therefore impossible to dance, for the feet cannot then be lifted. The feet are heavy when judgments intensify because the bloods, which are an aspect of judgments, are then drawn into the feet, as described above. But when the bloods—the judgments—leave the feet, meaning that the judgments are sweetened, the feet become light. Joy can then spread into them until the person dances from joy.

Segment 23
HE:
ולהמתיק הדין הוא על ידי שהאדם דן את עצמו. דהיינו, על כל מה שעושה ידין וישפוט בעצמו את עצמו על כל דבר, אם כך ראוי לו לעשות; ויפשפש במעשיו ויתקנם כראוי על פי דין ומשפט התורה. ועל ידי זה שהאדם דן ושופט את עצמו, על ידי זה ממתיק ומבטל הדין שלמעלה, כי כשיש דין למטה אין דין למעלה. ועיין מזה לעיל, בסימן ט"ו. ואז, כשנמתק הדין, יוצאין הדמים מהרגלין, ואזי יכולה השמחה להתפשט ברגלין עד שזוכה לריקודין.

EN:
Judgment is sweetened when a person judges himself. Concerning everything he does, he must judge and evaluate himself: is it fitting for him to act this way? He must examine his deeds and rectify them properly according to the Torah’s law and judgment. By judging himself, a person sweetens and nullifies the judgment above, for when judgment exists below, judgment does not exist above. See the earlier discussion in teaching 15. Then, when judgment is sweetened, the bloods leave the feet and joy can spread into the feet until he merits dancing.

Segment 24
HE:
וזהו "והיה עקב תשמעון" (דברים ז', י"ב): "והיה" — לשון שמחה; "עקב" — הם הרגלין. היינו, לזכות לשמחה עד שהעקבים, שהם הרגלין, ישמעו השמחה, זה זוכין על ידי "את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם" — שתשמרו לעשות בעצמכם המשפטים והדינים. שעל ידי זה נתבטל הדין שלמעלה כנ"ל, ואז "והיה עקב תשמעון" — שתשמעו השמחה בהרגלין, על ידי שיוצאים משם הדינים כנ"ל.

EN:
This is “It shall be, because your heel heeds” (Deuteronomy 7:12): vehayah, “it shall be,” denotes joy; eikev, “heel,” refers to the feet. To attain such joy that the heels—the feet—hear the joy, one must fulfill “these ordinances, and you shall guard and perform them”: guarding oneself to execute judgment and law upon oneself. Through this, the judgment above is nullified, as described above. Then “it shall be, because your heel heeds”: the joy will be heard within the feet, because the judgments have left them.

Segment 25
HE:
עוד מצאתי שזהו בחינת "ושמר ה' לך את הברית" (דברים ז', י"ב). כי כשתזכה לשמחה, אזי השם יתברך בעצמו ישמור לך את הברית, דהיינו שיהיה בעזרך לשמור את הברית קודש. כי עיקר פגם הברית הוא על ידי עצבות, כידוע. כי פגם הברית בא על ידי הקליפה הידועה, שנקראת לילית על שם שמייללת תמיד, שזהו בחינת עצבות. ועל כן עיקר שמירת הברית זוכין על ידי שמחה, כי על ידי שמחה זוכין שהשם יתברך בעצמו יעזור לו לשמור את הברית קודש כנ"ל. (ליקוטי מוהר"ן א', קס"ט)

EN:
I further found that this is the aspect of “Hashem shall keep the covenant for you” (Deuteronomy 7:12). When you merit joy, Hashem Himself, blessed be He, will guard the covenant for you—that is, He will assist you in guarding the holy covenant. The covenant is principally blemished through sadness, as is known. Its blemish comes through the well-known klipa called Lilis because she continually wails, which is the aspect of sadness. Guarding the covenant is therefore principally attained through joy, for through joy one merits that Hashem Himself, blessed be He, will help him guard the holy covenant, as described above. (Likutay Moharan I 169)

Segment 26
HE:
לא תוכל כלותם מהר (דברים ז', כ"ב)

צריכין לכבוש קדושת ארץ ישראל מעט מעט, לגרש הרע שבחובלים, שהם בחינת הקליפות והשבעה עממין המונעים מארץ ישראל, לגרשם מעט מעט. כי אין לנו כוח לתקן כל החובלים בבת אחת, לבטל הרע שבהם ושהטוב שבהם ייכלל בבחינת הנועם העליון השופע בארץ ישראל, שהוא בחינת המוחין של ארץ ישראל. רק צריכין להמשיך קדושת הנועם מעט מעט; וכפי המשכת קדושת הנועם, כן נזכה לתקן בכל פעם את החובלים. וזה בחינת "לא תוכל כלותם מהר"; "מעט מעט אגרשנו מפניך" וכו' (דברים ז', כ"ב; שמות כ"ג, ל'); עיין בפנים.

EN:
You Will Not Be Able to Destroy Them Quickly (Deuteronomy 7:22)

The holiness of Eretz Yisrael must be conquered little by little. The evil within the destructive forces—the aspect of the klipoas and the seven nations that obstruct Eretz Yisrael—must be driven out little by little. We do not possess the power to rectify all those forces at once, nullifying their evil and incorporating the good within them into the supernal pleasantness that flows in Eretz Yisrael, the aspect of the mochin of Eretz Yisrael. Rather, the holiness of that pleasantness must be drawn forth little by little; according to the degree it is drawn, we merit rectifying the destructive forces each time. This is the aspect of “You will not be able to destroy them quickly” and “Little by little I shall drive them out before you,” and so forth (Deuteronomy 7:22; Exodus 23:30); see the full teaching.

Segment 27
HE:
וזה טעם מה שמשה רבינו עליו השלום לא זכה לבוא לארץ ישראל. כי לפי עצם גדולת מעלתו, אם היה נכנס לארץ ישראל, היה מקבל שפע נועם העליון בריבוי גדול כזה עד אשר היו צריכין כל החובלים להתתקן. והיו צריכים להתתקן כל המוחין הפגומים שנפגמו מחטא אדם הראשון ואילך, ופגם כלל החטאים שבעולם, שכולם הם בבחינת חובלים, בבחינת "חבל חבלנו לך" (ישעיהו כ"ו, ט"ז). הכל היה צריך להתתקן אז על ידי משה רבינו עליו השלום, אם היה נכנס לארץ.

EN:
This explains why Moshe Rabbeinu, peace be upon him, did not merit entering Eretz Yisrael. Because of the tremendous greatness of his level, had he entered Eretz Yisrael he would have received so abundant a flow of the supernal pleasantness that all the destructive forces would have required rectification. All the blemished mochin impaired from the sin of Adam HaRishon onward, together with the blemish of all the world’s sins—which are all aspects of destructive forces, the aspect of “we grievously sinned against You” (Isaiah 26:16)—would then have required rectification through Moshe Rabbeinu upon his entry into the Land.

Segment 28
HE:
ומחמת שאז עדיין לא הגיע הזמן לזה, כי לא ייגמר תיקון כל החובלים עד שיבוא משיח ויבער רוח הטומאה מן הארץ, ומחמת שלא היה אפשר אז עדיין לתקנם, על כן היו יכולין לגרום פגם יותר, חס ושלום. על כן היה מן הנמנע שיכניס משה את ישראל לארץ ישראל, רק על ידי יהושע שמעלתו קטנה ממשה. ועל כן לא נתעוררו החובלים כל כך בבת אחת; וקצת החובלים שנתעוררו היה בידו לתקנם בכוח וזכות משה רבינו עליו השלום.

EN:
The time for this had not yet arrived, for the rectification of all the destructive forces will not be completed until Mashiach comes and removes the spirit of impurity from the earth. Since they could not yet be rectified then, they might instead have caused even greater damage, God forbid. It was therefore impossible for Moshe to bring Israel into Eretz Yisrael; this could occur only through Yehoshua, whose level was lower than Moshe’s. Consequently, all the destructive forces were not aroused simultaneously with such intensity. Those few that were aroused, Yehoshua could rectify through the power and merit of Moshe Rabbeinu, peace be upon him.

Segment 29
HE:
וזהו הטעם מה שאנשים קטנים במעלה יכולים ליכנס לארץ ישראל בנקל בלי התגברות המניעות כל כך, וגדולי הצדיקים יש להם מניעות עצומות מלבוא לארץ ישראל. עד שגם סמוך לדורותינו היה הרב רבי נפתלי והבעל שם טוב זכרונם לברכה שלא יכלו לבוא לארץ ישראל. כל זה מחמת הנ"ל: כי כל אחד, כפי מה שזוכה לקבל קדושת ארץ ישראל, דהיינו השפעת הנועם, כמו כן באים ונופלים בחינת החובלים להתתקן. ומחמת שלא הגיע עדיין זמן תיקון אלו החובלים שהיו צריכין להתתקן על ידי קדושת כניסת הצדיקים הגדולים הנ"ל לארץ ישראל, על כן לא יכלו לבוא לשם. (ליקוטי הלכות, הלכות ברכת המזון ומים אחרונים ד', ז'; על פי אוצר היראה, ארץ ישראל, י"ז)

EN:
This also explains why people of lesser spiritual stature can enter Eretz Yisrael easily, without such intense obstacles, whereas the great tzaddikim encounter tremendous obstacles to entering Eretz Yisrael. Even in generations close to ours, Rav Rabbi Naftali and the Baal Shem Tov, of blessed memory, could not enter Eretz Yisrael. All this follows from the principle above. According to the degree that each person merits receiving the holiness of Eretz Yisrael—the flow of pleasantness—corresponding destructive forces come and fall before him to be rectified. The time had not yet arrived for the rectification of the forces that would have required repair through the holy entry of those great tzaddikim into Eretz Yisrael; they therefore could not come there. (Likutay Halachos, Laws of Grace after Meals and Mayim Acharonim 4:7; following Otzar HaYirah, “Eretz Yisrael,” 17)

Segment 30
HE:
ויענך וירעבך ויאכילך את המן אשר לא ידעת ולא ידעון אבותיך (דברים ח', ג')

"ויענך וירעבך" (דברים ח', ג') — זה בחינת עינוי התענית, שמרעיב את עצמו. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה במדרש על "ויענך וירעבך": שהתענו קודם שאכלו את המן, למרק האכילה שבמעיים. כי המן הוא בחינת אכילה דקדושה, שזוכין על ידה לייחד קודשא בריך הוא ושכינתיה אפין באפין; לזה אין זוכין כי אם על ידי תענית, כמבואר בליקוטי מוהר"ן א', ס"ב; עיין שם. ועל כן התענו קודם שאכלו את המן.

EN:
He Afflicted You, Made You Hungry, and Fed You the Manna That You and Your Forefathers Had Not Known (Deuteronomy 8:3)

“He afflicted you and made you hungry” (Deuteronomy 8:3) is the aspect of the affliction of fasting, when one causes oneself to hunger. Our Sages, of blessed memory, likewise taught in the Midrash concerning “He afflicted you and made you hungry” that they fasted before eating the manna, in order to cleanse the food within their intestines. The manna is an aspect of holy eating, through which one merits uniting Kudsha Brich Hu and His Shechinah face to face. This can be attained only through fasting, as explained in Likutay Moharan I 62; see there. They therefore fasted before eating the manna.

Segment 31
HE:
ועל כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה: לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן (מכילתא, בשלח). כי עיקר התורה הוא בחינת אמונה, כמו שכתוב: "כל מצוותיך אמונה" (תהלים קי"ט, פ"ו). לזה אין זוכין כי אם על ידי שמשבר תאוות אכילה על ידי תענית, עד שזוכה לאכילה דקדושה שהיא בחינת מן, כי הא בהא תליא. על ידי שלמות האמונה זוכה שתהיה אכילתו מאכל שנתברר וכו', כמו שמבואר שם בתורה הנ"ל, דהיינו אכילה דקדושה. וכן, כל מה שמשבר תאוות אכילה ביותר על ידי תענית ומקדש אכילתו, כן זוכה יותר לשלמות האמונה, כמו שמבואר שם; עיין שם. (ליקוטי הלכות, הלכות חלב ודם ד', י"א)

EN:
Our Sages, of blessed memory, therefore said: the Torah was given only to those who ate the manna (Mechilta, Beshalach). The essence of Torah is the aspect of emunah, as it is written: “All Your mitzvoas are emunah” (Psalms 119:86). This cannot be attained unless one breaks the desire for food through fasting, until one merits holy eating, the aspect of manna, for the two depend upon one another. Through perfected emunah, one merits that one’s food becomes refined food, and so forth, as explained there in the teaching cited above—that is, holy eating. Conversely, the more a person breaks the desire for food through fasting and sanctifies his eating, the more he merits perfected emunah, as explained there; see there. (Likutay Halachos, Laws of Forbidden Fat and Blood 4:11)

Segment 32
HE:
ויענך וירעבך ויאכילך את המן... ולמען נסותך (דברים ח', ג', ט"ז)

מי שרוצה לזכות לחיים נצחיים אי אפשר לו לזכות כי אם על ידי אמונה. ולאמונה זוכין על ידי אמת, בבחינת צדק כד אתחברת באמת וכו'. היינו, אם ירצה להסתכל על האמת לאמתו, יבין שראוי לו להאמין האמונה האמיתית בה' ובמשה עבדו ובצדיקי וכשרי אמת שבכל דור. כי עצם האמת בוודאי אי אפשר להשיג בדעתו הפחותה; אדרבה, נדמה לו להפך מחמת שהוא משוקע בתאוותיו ובעולם הזה ובכבוד וניצחון כל כך. אך אם יטה דעתו אל האמת לאמתו, ויחזיר פניו קצת מתאוות עולם הזה, וישים לבו באמת לחשוב על תכליתו הנצחי, יאיר ה' עיניו ויראה ויבין היכן האמת.

EN:
He Afflicted You, Made You Hungry, and Fed You the Manna… in Order to Test You (Deuteronomy 8:3, 16)

One who wishes to merit eternal life can attain it only through emunah. Emunah is attained through truth, in the aspect of righteousness when it is joined with truth, and so forth. That is, if a person wishes to look at absolute truth, he will understand that it is fitting for him to believe with true emunah in Hashem, in Moshe His servant, and in the true tzaddikim and upright people of every generation. The essence of truth certainly cannot be grasped by his limited understanding. On the contrary, the reverse appears true to him because he is so deeply immersed in his desires, in this world, and in honor and contentious victory. Yet if he inclines his mind toward absolute truth, turns his face somewhat away from the desires of this world, and sincerely directs his heart to consider his eternal purpose, Hashem will illuminate his eyes, and he will see and understand where the truth lies.

Segment 33
HE:
כי אמונה היא רק במה שאינו מבין, כי מה שמבין בדעתו אין זה אמונה; ואם כן, מהיכן יבוא לאמונה? אך ה' יתברך מרחם על עמו ומאיר לישראל דרכי האמונה באופן שיש להם כוח לבחור באמת ואמונה אם ירצו. אבל אינו מגלה בתחילה האמת בשלמות, כדי שתהיה בחירה; רק מאיר האמת קצת, באופן שיהיה כוח להאמין למי שירצה להסתכל על האמת לאמתו.

EN:
Emunah applies only to what one does not understand, for what one understands intellectually is not emunah. From where, then, can one come to emunah? Hashem, blessed be He, has compassion upon His people and illuminates the paths of emunah for Israel in such a way that they possess the power to choose truth and emunah if they desire. He does not, however, reveal the truth completely at the outset, so that free choice may exist. He illuminates the truth only partially, in a manner that gives the power to believe to one who wishes to look at absolute truth.

Segment 34
HE:
כמו בתחילת התקרבות ישראל לה' יתברך על ידי משה רבנו, שגילה אלקותו על ידי כל האותות והמופתים הנוראים שעשה משה לעיני כל ישראל. ועל ידי זה בוודאי היה להם כוח להאמין, וכמו שכתוב: "וירא ישראל... ויאמינו בה' ובמשה עבדו" וכו' (שמות י"ד, ל"א). ואף על פי כן הניח להם אחר כך מקום לטעות על ידי כמה הנהגות שהתנהג עמהם בחכמתו העמוקה, באופן שיהיה להם ניסיון ובחירה. כמו אחר קריעת ים סוף, שהלכו שלושת ימים במדבר ולא מצאו מים, ואז התלוננו הרבה; וכן במן ושלו וכו', שלא נתן להם תכף ומיד.

EN:
So it was at the beginning of Israel’s drawing near to Hashem, blessed be He, through Moshe Rabbeinu, who revealed His Godliness through all the awesome signs and wonders that Moshe performed before the eyes of all Israel. Through this they certainly possessed the power to believe, as it is written: “Israel saw… and they believed in Hashem and in Moshe His servant,” and so forth (Exodus 14:31). Nevertheless, He afterward left them room for error through various ways in which He conducted Himself toward them with His profound wisdom, so that they would have a trial and free choice. Thus, after the splitting of the Sea, they traveled three days in the wilderness and found no water, whereupon they complained greatly. The same occurred with the manna and the quail, and so forth, which He did not give them immediately.

Segment 35
HE:
והכל בשביל ניסיון ובחירה, כמו שכתוב: "ויענך וירעבך ויאכלך את המן" וכו', "למען נסותך" וכו' (דברים ח', ג', ט"ז). ועל כן באמת רבים נכשלו וחלקו על ה' יתברך ועל משה. והכשרים והצדיקים האמינו בה' ובמשה שבוודאי ישרים דרכיו יתברך, כי בוודאי היה יכול ה' יתברך לתת להם המים והמן וכו' מיד; רק כל מה שסיבב עמהם, הכל היה בשביל הבחירה.

EN:
Everything was for the sake of trial and free choice, as it is written: “He afflicted you, made you hungry, and fed you the manna,” and so forth, “in order to test you,” and so forth (Deuteronomy 8:3, 16). Therefore, many indeed stumbled and disputed with Hashem, blessed be He, and with Moshe. The upright and the tzaddikim believed in Hashem and Moshe, knowing that His ways, blessed be He, are certainly just. Hashem could certainly have given them the water and the manna, and so forth, immediately; everything He brought about with them was solely for the sake of free choice.

Segment 36
HE:
ומי שהיה רוצה להסתכל על האמת היה רואה בעיניו עין בעין שראוי לו להאמין בה' ובמשה, מאחר שראו אותות ומופתים נוראים כאלה והתגלות התורה כזה וכו'. ואף שקשה כמה קושיות ותמיהות על הנהגתו, על זה צריכין להשליך שכלו ולהאמין, כי אי אפשר להשיג אמיתת השכל של הנהגותיו יתברך מיד. אבל המתלוננים המבקשים תואנה חלקו על ה' יתברך ועל משה על ידי קושיות כאלו, כי מחמת תאוותם וניצחונם וכבודם הקשו קושיות שאי אפשר להשיבם, ולא רצו לסמוך על אמונה שנעשית על ידי הסתכלות על האמת לאמתו. (ליקוטי הלכות, הלכות שבועות ב', י"ד)

EN:
Anyone who wished to look at the truth could see plainly with his own eyes that it was fitting to believe in Hashem and Moshe, since they had witnessed such awesome signs and wonders and such a revelation of the Torah, and so forth. Even though several questions and perplexities could be raised concerning His conduct, in these matters one must cast aside his own intellect and believe, for it is impossible immediately to grasp the true wisdom of His conduct, blessed be He. But the complainers who sought a pretext disputed with Hashem, blessed be He, and with Moshe through such questions. Because of their desires, contentiousness, and pursuit of honor, they posed questions that could not be answered, and they refused to rely upon the emunah produced by looking at absolute truth. (Likutay Halachos, Laws of Oaths 2:14)

Segment 37
HE:
כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם (דברים ח', ג')

חכמות חיצוניות, שעל ידן נמשכין כפירות, נקראות "קיא צואה בלי מקום". כי המאכל מחיה את האדם, ועל ידי זה מאיר פניו כשאוכל בקדושה, כמו שכתוב: "ויאכל וישת וייטב לבו" (רות ג', ז'), וכמו שכתוב במקום אחר (ליקוטי מוהר"ן א', ס'). ועיקר החיות, בחינת הארת פנים שמקבלין על ידי המאכל, הוא על ידי רוחניות המאכל — הטוב שבמאכל — שרק זה מחיה את האדם. בבחינת: "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם" (דברים ח', ג').

EN:
For a Person Does Not Live by Bread Alone (Deuteronomy 8:3)

The external disciplines of wisdom, through which heretical beliefs are drawn, are called “vomit and filth without a place.” Food sustains a person, and through it his face shines when he eats in holiness, as it is written: “He ate and drank, and his heart was glad” (Ruth 3:7), and as explained elsewhere (Likutay Moharan I 60). The principal vitality—the aspect of the illumination of the face received through food—comes through the food’s spirituality, the good within the food. This alone sustains a person, in the aspect of: “A person does not live by bread alone, but a person lives by everything that issues from the mouth of Hashem” (Deuteronomy 8:3).

Segment 38
HE:
אבל גשמיות המאכל, שנאחז בו הרע, נעשה פסולת גמור ונדחה לחוץ; כי הוא בחינת חכמות חיצוניות וכפירות, שהן קיא צואה כנ"ל. (ליקוטי הלכות, הלכות השכמת הבוקר ד', ט')

EN:
The material component of the food, however, to which evil attaches itself, becomes absolute waste and is expelled. It is the aspect of the external disciplines of wisdom and heretical beliefs, which are the vomit and filth described above. (Likutay Halachos, Laws of Rising in the Morning 4:9)

Segment 39
HE:
כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם (דברים ח', ג')

כי אכילת ישראל יקרה וקדושה וגבוהה מאוד, כי אכילה דקדושה היא בחינת תורה ממש, בבחינת "ותורתך בתוך מעי" (תהלים מ', ט'). כי החיות נמשך מחי החיים תמיד, אך אי אפשר לקבלו מחמת ריבוי אור כי אם על ידי כלים הנעשים על ידי עסק התורה וכו', כמבואר בתורה נ"ו (ליקוטי מוהר"ן א'). ועל כן עיקר החיות על ידי התורה, כמו שכתוב: "כי הוא חייך" וכו' (דברים ל', כ'). כי על ידי התורה, שיש בה פרשיות וסדרים וכו', קורין את חי החיים וממשיכין ממנו החיות — שהיא החכמה והדעת — בהדרגה ובמידה, שעל ידי זה עיקר החיים.

EN:
A Person Does Not Live by Bread Alone, but by Everything That Issues from the Mouth of Hashem (Deuteronomy 8:3)

Israel’s eating is exceedingly precious, holy, and exalted, for holy eating is literally an aspect of Torah, in the aspect of “Your Torah is within my innards” (Psalms 40:9). Vitality is continually drawn from the Life of all life, but because of the abundance of light it can be received only through vessels formed by Torah study, and so forth, as explained in Teaching 56 (Likutay Moharan I). The principal vitality therefore comes through Torah, as it is written: “For it is your life,” and so forth (Deuteronomy 30:20). Through the Torah, which contains passages and orders, and so forth, one calls upon the Life of all life and draws vitality from Him—wisdom and awareness—in graduated and measured form. This is the principal source of life.

Segment 40
HE:
וזהו בעצמו בחינת אכילה דקדושה, כי על ידי האכילה נמשך החיות, כנראה בחוש. נמצא שיש למאכל כוח להחיות את האדם. וזה מחמת שיש כוח בכל דבר מאכל להמשיך ולהגביל החיות מחי החיים לתוך כל בעלי חיים, שמשם עיקר החיים. ואת הכוח הזה מקבלין כל המאכלים מהתורה. ועל כן צריכין לאכול בקדושה על פי התורה, בבחינת "ותורתך בתוך מעי" (תהלים מ', ט'), כי דווקא על ידי מצוות התורה נמשך הכוח לתוך המאכלים שיהיה להם כוח להחיות בהם נפש כל חי, ולהמשיך החיות מחי החיים לתוך כל בעלי חיים. כי כוח זה נמשך רק על ידי התורה, שעל ידה קורין את חי החיים כנ"ל.

EN:
This itself is the aspect of holy eating, for vitality is drawn through eating, as is perceptible to the senses. Food thus possesses the power to sustain a person. This is because every food contains a power to draw and delimit vitality from the Life of all life into living creatures, and from there comes their principal life. All foods receive this power from the Torah. One must therefore eat in holiness according to the Torah, in the aspect of “Your Torah is within my innards” (Psalms 40:9). Specifically through the Torah’s mitzvoas is this power drawn into foods, enabling them to sustain the soul of every living being and to draw vitality from the Life of all life into all living creatures. This power is drawn only through Torah, by which one calls upon the Life of all life, as described above.

Segment 41
HE:
ועל כן אסור ליהנות מהעולם הזה בלא ברכה. כי על ידי הברכה שמברכין תחילה קורין את הבורא יתברך, שהוא חי החיים, שברא דבר זה בכוח שיהיה לו כוח להמשיך החיות. ועכשיו, על ידי הברכה שאנו אומרים: "ברוך אתה ה'" וכו', "המוציא לחם" וכו', או "בורא פרי העץ" וכו', אנו קורין את הבורא יתברך וממשיכין את החיות ממנו יתברך, שהוא חי החיים. על ידי דיבור הברכה ממשיכין ממנו החיות לתוך המאכל שרוצה לאכול, ואז דווקא יש במאכל כוח להחיות את האדם בחיות דקדושה, שהיא עיקר החיות האמיתי.

EN:
It is therefore forbidden to derive benefit from this world without a blessing. Through the blessing recited first, one calls upon the Creator, blessed be He—the Life of all life—Who created this item with the capacity to draw vitality. Now, through the blessing that we recite—“Blessed are You, Hashem,” and so forth, “Who brings forth bread,” and so forth, or “Who creates the fruit of the tree,” and so forth—we call upon the Creator, blessed be He, and draw vitality from Him, the Life of all life. Through the words of the blessing, vitality is drawn from Him into the food one wishes to eat. Specifically then does the food possess the power to sustain the person with holy vitality, which is the principal, genuine vitality.

Segment 42
HE:
ועל כן עיקר החיות והשביעה על ידי הברכה, בבחינת: "ואכלתם אכול ושבוע והללתם את שם ה'" וכו' (יואל ב', כ"ו). כי עיקר החיות שבה המאכל מחיה את האדם היא על ידי הברכה שמברכין ישראל על כל מה שאוכלין ונהנין ממנו. ומשם נשתלשל הכוח גם לכל המאכלים שאוכלין העכו"ם או הבהמות, שיחיו אותן, כי הכל נמשך מישראל המקיימין את התורה, כידוע. ועל כן באמת יש הבדל גדול בין החיות שמקבלין ישראל על ידי אכילתם בברכה ועל פי התורה ובין החיות של זולתם. כי ישראל מקבלין חיות אמיתי, שהוא חיות דקדושה; ועל כן רק הם נקראים "חיים" באמת, כמו שכתוב: "ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם" וכו' (דברים ד', ד').

EN:
The principal vitality and satiation therefore come through the blessing, in the aspect of: “You shall eat abundantly and be satisfied, and you shall praise the name of Hashem,” and so forth (Joel 2:26). The principal vitality by which food sustains a person comes through the blessing that Israel recites over everything they eat and enjoy. From there, the power descends even into all foods eaten by the nations or by animals, so that those foods sustain them, for everything is drawn from Israel, who fulfills the Torah, as is known. There is therefore a profound difference between the vitality Israel receives through eating with a blessing and according to the Torah, and the vitality of others. Israel receives genuine vitality, which is holy vitality; thus only Israel is truly called “living,” as it is written: “But you who cleave to Hashem your God are all alive,” and so forth (Deuteronomy 4:4).

Segment 43
HE:
אבל העכו"ם והרשעים, גם בחייהם קרויים "מתים", כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. כי החיות שלהם אינה חיות כלל, מחמת שאין להם כוח להמשיך החיות מחי החיים בהדרגה ובמידה; ולזה אין זוכין כי אם כשהאכילה היא על פי התורה כנ"ל. וזה בחינת: "צדיק אוכל לשובע נפשו, ובטן רשעים תחסר" (משלי י"ג, כ"ה), כי הרשעים אין להם כוח להשביע נפשם ולהחיותה כראוי, מאחר שאינם ממשיכין כראוי החיות מחי החיים, שאי אפשר כי אם על פי התורה כנ"ל.

EN:
The nations and the wicked, however, are called “dead” even during their lives, as our Sages, of blessed memory, taught. Their vitality is not genuine vitality at all, because they lack the power to draw vitality from the Life of all life in graduated and measured form. This is attained only when eating is conducted according to the Torah, as described above. This is the aspect of: “A tzaddik eats to satisfy his soul, but the belly of the wicked will lack” (Proverbs 13:25). The wicked lack the power properly to satisfy and sustain their souls, since they do not properly draw vitality from the Life of all life, which is possible only according to the Torah, as described above.

Segment 44
HE:
וזה: "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם" (דברים ח', ג'). עיקר החיות הוא מ"מוצא פי ה'", שנמשך החיות מחי החיים על ידי הברכה, שהיא בחינת מוצא פי ה'. כי באתערותא דלתתא אתער לעילא; וכשאנו מברכין הברכה בפינו, אזי נתעורר פי ה', כביכול, להמשיך החיות על ידי הדיבור בהדרגה ובמידה. ועל ידי זה עיקר החיות, שיש כוח למאכל להחיות את האדם. (ליקוטי הלכות, הלכות הכשר כלים ג', א')

EN:
This is: “A person does not live by bread alone, but a person lives by everything that issues from the mouth of Hashem” (Deuteronomy 8:3). The principal vitality comes from “that which issues from the mouth of Hashem”: vitality is drawn from the Life of all life through the blessing, which is an aspect of that which issues from Hashem’s mouth. For an awakening below arouses an awakening above. When we recite the blessing with our mouths, the mouth of Hashem, as it were, is aroused to draw vitality through speech in graduated and measured form. Through this comes the principal vitality by which food possesses the power to sustain a person. (Likutay Halachos, Laws of Kashering Vessels 3:1)

Segment 45
HE:
כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם (דברים ח', ג')

כי באמת אין עיקר החיות על ידי האכילה לבד, כי אם על ידי "מוצא פי ה'" — היינו בחינת הרוח חיים דקדושה, שהיא בחינת מוצא פי ה', שמשם תוצאות הרוח חיים. ועל ידי זה דווקא "יחיה האדם" (דברים ח', ג'): על ידי הרוח חיים שהמשיך ה' יתברך לתוך דבר המאכל ונתן בו כוח להחיות את האדם — על ידי זה בלבד יחיה האדם.

EN:
For a Person Lives by Everything That Issues from the Mouth of Hashem (Deuteronomy 8:3)

In truth, the principal vitality does not come through eating alone, but through “that which issues from the mouth of Hashem”—the aspect of the holy ruach of life, which is the aspect of that which issues from Hashem’s mouth, from which the outflowings of the ruach of life emerge. Specifically through this “a person shall live” (Deuteronomy 8:3): solely through the ruach of life that Hashem, blessed be He, drew into the food and endowed with the power to sustain the person does the person live.

Segment 46
HE:
ועל כן עיקר החיות על ידי התורה, שמשם תוצאות הרוח חיים; וצריכין לאכול על פי התורה, בבחינת "ותורתך בתוך מעי" (תהלים מ', ט'). כי אין כוח לדבר המאכל, שכלול מארבעה יסודות, להחיות את האדם כי אם על ידי התורה, שמשם תוצאות הרוח חיים. כי על ידי התורה מבררין כל ארבעת היסודות ומפרישין הרע מן הטוב, ואז זוכין לקבל הרוח חיים מן התורה, שזה עיקר החיות, בחינת "על כל מוצא פי ה' יחיה האדם" (דברים ח', ג'). (ליקוטי הלכות, הלכות פסח ג', ו')

EN:
The principal vitality therefore comes through the Torah, from which the outflowings of the ruach of life emerge. One must eat according to the Torah, in the aspect of “Your Torah is within my innards” (Psalms 40:9). Food, which is composed of the four elements, has no power to sustain a person except through the Torah, from which the outflowings of the ruach of life emerge. Through Torah, all four elements are refined and the evil is separated from the good. One then merits receiving the ruach of life from the Torah, which is the principal vitality, in the aspect of “A person lives by everything that issues from the mouth of Hashem” (Deuteronomy 8:3). (Likutay Halachos, Laws of Pesach 3:6)

Segment 47
HE:
ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם (דברים ח', ט')

כי לפעמים אדם אוכל לחם מחמת עניות, ולא מחמת חסרון תאווה לתענוגים אחרים; אבל אם היו לו שאר מאכלים, לא היה אוכל לחם לבד. וזה שבח ארץ ישראל: "ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם" (דברים ח', ט') — שלא מחמת עניות תאכל לחם, אלא מחמת שבירת וביטול תאוות אכילה. (ליקוטי מוהר"ן א', מ"ז)

EN:
A Land in Which You Will Eat Bread Not Through Poverty (Deuteronomy 8:9)

Sometimes a person eats bread because of poverty, not because he lacks desire for other pleasures; if he possessed other foods, he would not eat bread alone. This is the praise of Eretz Yisrael: “A land in which you will eat bread not through poverty” (Deuteronomy 8:9). You will eat bread not because of poverty, but because the desire for food has been broken and nullified. (Likutay Moharan I 47)

Segment 48
HE:
לא תחסר כל בה (דברים ח', ט')

כשזוכה לקבל השפע של ארץ ישראל והצדיק בשלמות, בוודאי אין לו שום חסרון. כי בארץ ישראל כתיב: "לא תחסר כל בה" (דברים ח', ט'), שהשפע הנמשך משם אין בו שום חסרון, כי שם ציווה ה' את הברכה. בחינת: "והריקותי לכם ברכה עד בלי די" (מלאכי ג', י'), שזהו הפך מבחינת "אין אדם מת וחצי תאוותו בידו" — דהיינו שלעולם חסר לו. אבל השפע דקדושה של ארץ ישראל היא בחינת שפע כפולה שאין בה שום חסרון; בחינת ברכה עד בלי די — שיבלו שפתותיכם מלומר די (שבת ל"ב:), שהשפע כפולה ומכופלת יותר ממה שרוצה.

EN:
You Will Lack Nothing in It (Deuteronomy 8:9)

When one merits receiving in completeness the bounty of Eretz Yisrael and of the tzaddik, he certainly lacks nothing. Concerning Eretz Yisrael it is written: “You will lack nothing in it” (Deuteronomy 8:9), for the bounty drawn from there contains no deficiency, since there Hashem commanded the blessing. This is the aspect of: “I shall pour out blessing for you beyond sufficiency” (Malachi 3:10), the opposite of the principle that a person dies without even half his desire in his possession—that is, he always feels a lack. The holy bounty of Eretz Yisrael, however, is a doubled bounty containing no deficiency, the aspect of blessing beyond sufficiency: your lips will wear out from saying, “Enough” (Shabbos 32b), for the bounty is doubled and multiplied beyond what one desires.

Segment 49
HE:
וזה בחינת השפע של שבת, דמינה מתברכין כל שיתא יומין, שהוא בחינת לחם משנה — בחינת שפע כפולה הנ"ל. כי שבת וארץ ישראל הן בחינה אחת, כמו שמסודר בשבע הבדלות שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בירושלמי: "בין קדושת ארץ ישראל לחוץ לארץ; בין יום השביעי לששת ימי המעשה". נמצא שהצדיק, שממנו נמשכת כל קדושת ארץ ישראל, זוכה לשפע כפולה כנ"ל. וזה בחינת מה שכתוב בצדיקים: "לכן בארצם משנה יירשו" (ישעיהו ס"א, ז'). "משנה" היא בחינת שפע כפולה, בחינת לחם משנה. וזהו "לכן בארצם משנה" — "בארצם" דווקא, כי עיקר בחינת השפע הכפולה היא בארץ ישראל וכו'.

EN:
This is the aspect of the bounty of Shabbos, from which all six weekdays are blessed. It is the aspect of the double bread—the doubled bounty described above. Shabbos and Eretz Yisrael are one aspect, as arranged among the seven distinctions mentioned by our Sages, of blessed memory, in the Jerusalem Talmud: “between the holiness of Eretz Yisrael and outside the Land; between the seventh day and the six working days.” It follows that the tzaddik, from whom all the holiness of Eretz Yisrael is drawn, merits doubled bounty. This is the aspect of what is written concerning the tzaddikim: “Therefore, in their land they shall inherit a double portion” (Isaiah 61:7). “Double” is the aspect of doubled bounty, the aspect of the double bread. Thus, “Therefore, in their land, a double portion”—specifically “in their land,” because the principal aspect of doubled bounty is in Eretz Yisrael, and so forth.

Segment 50
HE:
וזה שכתב רבנו זכרונו לברכה בתורה "ציווית צדק" (ליקוטי מוהר"ן א', כ"ג), שעיקר שבירת תאוות ממון הוא על ידי הצדיק, ומי שחולק על הצדיק נופל לתאוות ממון, כמו שכתוב שם על הפסוק: "ויגרש מפניך אויב ויאמר השמד" (דברים ל"ג, כ"ז). כשמתקשר לצדיק, הוא ממשיך ממנו בחינת שפע כפולה, שהיא הפך תאוות ממון — בחינת "אין אדם מת וחצי תאוותו בידו". (ליקוטי הלכות, הלכות ברכת המזון ומים אחרונים ד', ט"ז)

EN:
This is what Rabbeinu, of blessed memory, wrote in the teaching “You Commanded Righteousness” (Likutay Moharan I 23): the desire for money is principally broken through the tzaddik, while one who disputes with the tzaddik falls into the desire for money, as explained there concerning the verse: “He drove the enemy away from before you and said, ‘Destroy’” (Deuteronomy 33:27). When a person binds himself to the tzaddik, he draws from him the aspect of doubled bounty, which is the opposite of the desire for money—the aspect of a person dying without even half his desire in his possession. (Likutay Halachos, Laws of Grace after Meals and Mayim Acharonim 4:16)

Segment 51
HE:
פן תאכל ושבעת... וזכרת את ה' אלקיך (דברים ח', י"ב, י"ח)

עיקר האכילה הוא בשביל הנפש, בחינת: "צדיק אוכל לשובע נפשו" (משלי י"ג, כ"ה), כדי שתאיר הנפש ביותר על ידי שנכללות בה הנפשות שבתוך האכילה שאוכל בקדושה ובטהרה, ובברכה בכוונה כראוי. שזהו עיקר האכילה: להעלות ולהאיר הנפש מתוך הגוף; להעלות הנפש והתורה והזיכרון מתוך השכחה והגוף וכו'.

EN:
Lest You Eat and Be Satisfied… You Shall Remember Hashem Your God (Deuteronomy 8:12, 18)

The principal purpose of eating is for the sake of the soul, in the aspect of: “A tzaddik eats to satisfy his soul” (Proverbs 13:25). The soul should shine more intensely through the incorporation within it of the souls contained in the food that one eats in holiness and purity, reciting the blessing with proper intention. This is the principal purpose of eating: to elevate and illuminate the soul from within the body, and to elevate the soul, the Torah, and memory from within forgetfulness and the body, and so forth.

Segment 52
HE:
וזה שהזהירה התורה על הזיכרון בשעת אכילה ביותר, כמו שכתוב: "פן תאכל ושבעת" וכו', "ורם לבבך ושכחת" וכו'; "וזכרת את ה' אלקיך, כי הוא הנותן לך כוח" וכו' (דברים ח', י"ב, י"ד, י"ח). כי בשעת אכילה צריכין להיזהר ביותר ויותר שלא ייפגם הזיכרון, שהוא בחינת נפש ובחינת תורה וכו', כמובא בליקוטי מוהר"ן תנינא, ל"ז. היינו, שלא יהיה כרוך אחר הגוף המתאווה, ושלא יתגבר הגוף — שהוא בחינת שכחה — חס ושלום, על ידי האכילה.

EN:
This is why the Torah especially warned concerning memory at the time of eating, as it is written: “Lest you eat and be satisfied,” and so forth; “your heart becomes proud and you forget,” and so forth; “You shall remember Hashem your God, for it is He Who gives you strength,” and so forth (Deuteronomy 8:12, 14, 18). At the time of eating one must exercise exceptional care that memory—which is an aspect of the soul and of Torah, and so forth—not be impaired, as brought in Likutay Moharan II 37. That is, one must not be drawn after the desirous body, nor allow the body—which is an aspect of forgetfulness—to gain strength through eating, God forbid.

Segment 53
HE:
רק אדרבה, להכניע ולבטל את הגוף בשעת אכילה; דהיינו לשבר תאוות הגוף המתאווה לאכול, ולאכול רק בקדושה ובטהרה, בבחינת "צדיק אוכל לשובע נפשו" (משלי י"ג, כ"ה). באופן שעל ידי האכילה יתעלו הנפש והזיכרון והתורה ביותר, על ידי שמעלה את הנפשות שבתוך האכילה. וזה בחינת "וזכרת את ה' אלקיך" וכו' הנ"ל, הנאמר בעניין האכילה; כי על ידי אכילה בקדושה זוכין לזיכרון, שהוא בחינת נפש ובחינת תורה. (ליקוטי הלכות, הלכות ברכת הפירות ג', ה')

EN:
On the contrary, one must subdue and nullify the body at the time of eating: breaking the desire of the body that craves food and eating only in holiness and purity, in the aspect of “A tzaddik eats to satisfy his soul” (Proverbs 13:25). Through eating, the soul, memory, and Torah should thereby be elevated more intensely, as one elevates the souls contained within the food. This is the aspect of “You shall remember Hashem your God,” cited above, which is stated in the context of eating. Through holy eating one merits memory, which is an aspect of the soul and of Torah. (Likutay Halachos, Laws of Blessings over Fruit 3:5)

Segment 54
HE:
פן תאכל ושבעת (דברים ח', י"ב)

על ידי האכילה נתחזק הלב; היינו שמתגברת תבערת הלב. כנראה בחוש, שעיקר חיזוק תבערת הלב הוא על ידי האכילה, שמביאה חמימות וחיזוק ללב. ועל כן, כשהאכילה אינה בקדושה על פי התורה, אזי מתגברת, חס ושלום, תבערת הלב על ידי האכילה, ויכול לבוא, חס ושלום, לשני פגמים.

EN:
Lest You Eat and Be Satisfied (Deuteronomy 8:12)

Through eating, the heart is strengthened; that is, the heart’s ardor intensifies. As is perceptible to the senses, the principal strengthening of the heart’s ardor comes through eating, which brings warmth and strength to the heart. Therefore, when eating is not conducted in holiness according to the Torah, the heart’s ardor intensifies through the eating, God forbid, and this can lead to two kinds of blemish, God forbid.

Segment 55
HE:
כי לפעמים באין על ידי האכילה לתבערת הלב לתאוות הגוף, חס ושלום, כמו שכתוב: "וישמן ישורון ויבעט" וכו' (דברים ל"ב, ט"ו). ולפעמים יכול לבעור ביותר, חוץ מן המידה, לה' יתברך על ידי אכילה ושתייה. שזהו בחינת: "ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו" (שמות כ"ד, י"א) — מכלל שהיו ראויים להשתלח בהם יד, כמו שפירש רש"י שם. כי "ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו" (שם): שהסתכלו בו בלב גס מתוך אכילה ושתייה, ונתלהבו לה' יתברך חוץ מן המידה; והסתכלו והציצו חוץ מן הגבול, במה שאין להם רשות.

EN:
Sometimes eating brings the heart’s ardor toward bodily desire, God forbid, as it is written: “Yeshurun grew fat and kicked,” and so forth (Deuteronomy 32:15). At other times, through eating and drinking a person may burn toward Hashem, blessed be He, excessively and beyond proper measure. This is the aspect of: “Against the nobles of the Children of Israel He did not send forth His hand” (Exodus 24:11)—which implies that they deserved for a hand to be sent forth against them, as Rashi explains there. For “they perceived God, and they ate and drank” (ibid.): amid eating and drinking they gazed upon Him with a coarse heart, became inflamed toward Hashem beyond proper measure, and looked and peered beyond the permitted boundary into that for which they had no authorization.

Segment 56
HE:
זהו בחינת פגם נדב ואביהוא, בחינת "שתויי יין נכנסו למקדש", שהפגם שלהם היה שנתלהבו חוץ מן השיעור, כמו שכתוב: "בקרבתם לפני ה' וימותו" (ויקרא ט"ז, א'). וזהו בחינת: "פן תאכל ושבעת... ורם לבבך ושכחת את ה' אלקיך" (דברים ח', י"ב, י"ד). כי זה שמתלהבין ובוערין לה' יתברך חוץ מן המידה הוא בחינת רום לבב וגסות, שעל ידי זה יכולין להיכשל לגמרי, חס ושלום, ולהתרחק מה' יתברך — בחינת "ורם לבבך ושכחת את ה' אלקיך". (ליקוטי הלכות, הלכות תרומות ומעשרות ג', ב')

EN:
This is the aspect of the blemish of Nadav and Avihu, the aspect of “they entered the Sanctuary after drinking wine.” Their blemish was that they became inflamed beyond the proper measure, as it is written: “when they drew near before Hashem and died” (Leviticus 16:1). This is the aspect of: “Lest you eat and be satisfied… your heart becomes proud and you forget Hashem your God” (Deuteronomy 8:12, 14). Becoming inflamed and burning toward Hashem beyond proper measure is an aspect of pride of heart and coarseness. Through this, a person can stumble completely, God forbid, and become distant from Hashem, blessed be He—the aspect of “your heart becomes proud and you forget Hashem your God.” (Likutay Halachos, Laws of Terumah and Tithes 3:2)

Segment 57
HE:
פן תאכל ושבעת... כוחי ועוצם ידי (דברים ח', י"ב, י"ז)

מאכל ישראל צריך להיות בקדושה גדולה מאוד. כי כשאינו אוכל בקדושה, על ידי זה נפגם הדעת של אמונת ההשגחה, ונופל בטעות של חכמת הטבע, חס ושלום. כמו שכתוב: "פן תאכל ושבעת" וכו', "ואמרת בלבבך: כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" (דברים ח', י"ב, י"ז). דהיינו שתולה בטבע, חס ושלום, וכאילו הפרנסה באה בכוחו ועוצם ידו, ואינו מודה בהשגחה. ועל זה סיים הכתוב: "וזכרת את ה' אלקיך" וכו' (דברים ח', י"ח), היינו שהכל בהשגחתו יתברך בלבד.

EN:
Lest You Eat and Be Satisfied… My Strength and the Might of My Hand (Deuteronomy 8:12, 17)

Israel’s food must be eaten with exceedingly great holiness. When a person does not eat in holiness, his awareness of emunah in Divine providence is thereby impaired, and he falls into the error of a naturalistic understanding, God forbid. Thus it is written: “Lest you eat and be satisfied,” and so forth, “and you say in your heart: ‘My strength and the might of my hand produced this wealth for me’” (Deuteronomy 8:12, 17). That is, he attributes matters to nature, God forbid, as though his livelihood came through his own strength and the might of his hand, and he does not acknowledge Divine providence. Concerning this, the passage concludes: “You shall remember Hashem your God,” and so forth (Deuteronomy 8:18)—that everything comes solely through His providence, blessed be He.

Segment 58
HE:
ועל כן צריכין ישראל לקדש את מאכלם מאוד. וזה בחינת כמה מצוות התלויות במאכל ובמשתה, ובחינת: "ואכלת ושבעת וברכת" וכו' (דברים ח', י') — שתברך את ה' אחר האכילה, ותדע שהכל מאתו, בהשגחתו יתברך בלבד. וזהו: "על הארץ הטובה" (שם), כי ארץ ישראל היא בחינת השגחה, כידוע. וכשמאמינים שהפרנסה באה כולה מה' יתברך, בהשגחתו בלבד, בלי שום דרך הטבע כלל, זה בחינת אכילת מן. (ליקוטי הלכות, הלכות נטילת ידיים שחרית ב', ע'; ועל פי אוצר היראה, אכילה, א')

EN:
Israel must therefore sanctify its food exceedingly. This is the aspect of the many mitzvoas connected with food and drink, and the aspect of: “You shall eat, be satisfied, and bless,” and so forth (Deuteronomy 8:10). One must bless Hashem after eating and know that everything comes from Him, solely through His providence, blessed be He. This is “for the good Land” (ibid.), for Eretz Yisrael is an aspect of Divine providence, as is known. When one believes that all livelihood comes from Hashem, blessed be He, solely through His providence and without any independent natural process whatsoever, this is the aspect of eating manna. (Likutay Halachos, Laws of Washing the Hands in the Morning 2:70; following Otzar HaYirah, “Eating,” 1)

Segment 59
HE:
פן תאכל ושבעת... ורם לבבך ושכחת את ה' אלקיך (דברים ח', י"ב, י"ד)

עיקר התכלית היא השפלות, כי עיקר התכלית הוא להכיר את הבורא יתברך. ואי אפשר לדעת אותו יתברך — שזהו עיקר החיים הנצחיים — כי אם על ידי השפלות. ועל כן לעתיד, שיחיו חיים נצחיים ויכירו וידעו אותו יתברך, שזהו עיקר שעשוע עולם הבא, עיקר החיים הנצחיים יהיה רק להשפלות, כמובא בליקוטי מוהר"ן תנינא, ע"ב; עיין שם. כי אי אפשר להשיגו יתברך ולדעת אותו יתברך כי אם כשזוכה להיות בבחינת אין ממש, בתכלית השפלות באמת.

EN:
Lest You Eat and Be Satisfied… Your Heart Becomes Proud and You Forget Hashem Your God (Deuteronomy 8:12, 14)

The principal purpose is humility, for the principal purpose is to recognize the Creator, blessed be He. It is impossible to know Him, blessed be He—which is the essence of eternal life—except through humility. Therefore, in the future, when people will live eternally and recognize and know Him, blessed be He, which is the principal delight of the World to Come, eternal life will principally consist of humility, as brought in Likutay Moharan II 72; see there. It is impossible to apprehend or know Him, blessed be He, unless one merits becoming truly an aspect of nothingness, in genuine, ultimate humility.

Segment 60
HE:
והנה, כשהאדם אוכל, על ידי האכילה נתגדלים החומר והישות. וכשנתגדלים ומתרבים החומר והישות, אזי יכול, חס ושלום, להתעלם ולהתמעט אצלו בחינת האין, שהיא בחינת שפלות. וזה שחששה התורה: "פן תאכל ושבעת" וכו', "ורם לבבך ושכחת את ה'" וכו' (דברים ח', י"ב, י"ד). כי על ידי האכילה נתגדלים החומר והישות, ומזה יכול לבוא לידי גאווה ורום לבב, שהם בחינת ישות, הפך בחינת אין ושפלות. ועל ידי רום הלבב יכול לשכוח אותו יתברך, כי אי אפשר לדעת ממנו יתברך כי אם על ידי שפלות, בחינת אין, כנ"ל. וזהו: "פן תאכל ושבעת, ורם לבבך ושכחת" וכו'.

EN:
When a person eats, materiality and the sense of self are enlarged through the eating. When materiality and selfhood grow and multiply, the aspect of nothingness—the aspect of humility—can become concealed and diminished within him, God forbid. This is the Torah’s concern: “Lest you eat and be satisfied,” and so forth, “your heart becomes proud and you forget Hashem,” and so forth (Deuteronomy 8:12, 14). Through eating, materiality and selfhood are enlarged, and this can lead to arrogance and pride of heart, which are aspects of selfhood and the opposite of nothingness and humility. Through pride of heart, one can forget Him, blessed be He, for He can be known only through humility, the aspect of nothingness, as described above. Thus: “Lest you eat and be satisfied, your heart becomes proud and you forget,” and so forth.

Segment 61
HE:
ואכילה כזו היא בחינת עץ הדעת טוב ורע, שפגם בו אדם הראשון, שנאמר בו: "ביום אכלך ממנו מות תמות" (בראשית ב', י"ז). כי על ידי אכילה כזו, שעל ידה באים גסות ורום לבב, שעל ידיהם שוכחין אותו יתברך, באה בחינת מיתה, חס ושלום — הפך חיים נצחיים. כי עיקר החיים הנצחיים שלעתיד הוא לדעת אותו יתברך, וחיים אלו באים רק על ידי שפלות כנ"ל. אבל על ידי גסות אי אפשר לדעת ממנו יתברך; וזהו בחינת מיתה, מאחר שאינו יודע מחי החיים יתברך. ועל כן צריכין לאכול בקדושה, באופן שעל ידי האכילה יזכה לשפלות, שהיא עיקר החיים. (ליקוטי הלכות, הלכות ערלה ב', ג')

EN:
Such eating is the aspect of the Tree of Knowledge of good and evil, through which Adam HaRishon caused a blemish, concerning which it was said: “On the day you eat from it, you shall surely die” (Genesis 2:17). Through such eating, which produces coarseness and pride of heart and thereby causes one to forget Him, blessed be He, comes the aspect of death, God forbid—the opposite of eternal life. The essence of future eternal life is to know Him, blessed be He, and this life comes only through humility, as described above. Through coarseness, however, one cannot know Him, blessed be He. This is the aspect of death, since one does not know the Life of all life, blessed be He. One must therefore eat in holiness, in such a way that through the eating one merits humility, which is the essence of life. (Likutay Halachos, Laws of Orlah 2:3)

Segment 62
HE:
פן תאכל ושבעת... ורם לבבך ושכחת... וזכרת את ה' אלקיך, כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל (דברים ח', י"ב, י"ד, י"ח)

"וזכרת את ה' אלקיך, כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל" (דברים ח', י"ח), ותרגומו: "ארי הוא יהיב לך עצה למקני נכסין". כי באמת, מי שיש לו מוח בקדקודו יכול להבין ולראות שכל הרווח של כל המשא ומתן, עיקרו על ידי העצה שנותן לו ה' יתברך: במה לסחור, מה לקנות ומה למכור בעתו. כי אין אדם יודע במה משתכר; וכל זמן שאינו יודע את העצה האמיתית במה לסחור, בוודאי לא תועיל לו שום פעולה ועשייה. אדרבה, הוא יכול להפסיד על ידי עשיית המשא ומתן.

EN:
Lest You Eat and Be Satisfied… Your Heart Becomes Proud and You Forget… You Shall Remember Hashem Your God, for He Gives You Strength to Produce Wealth (Deuteronomy 8:12, 14, 18)

“You shall remember Hashem your God, for it is He Who gives you strength to produce wealth” (Deuteronomy 8:18), which the Targum renders: “For it is He Who gives you counsel to acquire property.” In truth, anyone with understanding can perceive that all profit from every business transaction principally comes through the counsel Hashem, blessed be He, gives a person: what to trade, what to buy, and what to sell at the proper time. A person does not know through what he will earn. As long as he does not know the true counsel concerning what to trade, no action or effort will certainly benefit him; on the contrary, he may suffer a loss through conducting the transaction.

Segment 63
HE:
ועל כן העיקר הוא העצה: שיזכה שיזמין לו ה' יתברך עצה שלמה בלבו, שידע במה לסחור באופן שירוויח. ועצה זו נמשכת מה' יתברך בלבד, ואינה תלויה בעשיית האדם כלל. רק אחר כך, כשזוכה לעצה לדעת במה לסחור, צריך האדם לעשות את העסק שיזמין לו ה' יתברך. כי העצה לדעת במה לסחור — שזה העיקר — אינה תלויה בעשיית האדם כלל, רק בביטחון ואמונה בלבד. (ליקוטי הלכות, הלכות פיקדון וארבעה שומרים ג', ג')

EN:
The essential matter is therefore the counsel: that a person merit having Hashem, blessed be He, place complete counsel within his heart, so that he knows what to trade in a manner that will yield profit. This counsel is drawn from Hashem alone and does not depend upon human effort at all. Only afterward, when one merits the counsel to know what to trade, must one conduct the enterprise that Hashem, blessed be He, arranges for him. The counsel to know what to trade—which is the essential matter—does not depend upon human effort at all, but solely upon bitachoan and emunah. (Likutay Halachos, Laws of Deposits and the Four Types of Custodians 3:3)

Segment 64
HE:
ורם לבבך ושכחת את ה' אלקיך (דברים ח', י"ד)

אף על פי שבוודאי ראוי שיבער האדם לה' יתברך מאוד מאוד, וכך הוא טבע כל אדם בשורשו — שכל אחד מישראל בוער מאוד לה' יתברך בלי שיעור וערך — אף על פי כן צריכין להיזהר מאוד לצמצם את ההתלהבות והתבערה הזאת, דלא יוקיד לבא כל גופא, חס ושלום, מריבוי ההתלהבות לה' יתברך. כי אין זה רצונו יתברך, וה' יתברך חפץ בקיום העולם. ורבים נכשלו ונפלו לגמרי על ידי ריבוי התבערה חוץ מן המידה. כי לפעמים אפילו ההתלהבות דקדושה חוץ מן המידה היא בבחינת רום לבב וגסות, שעל ידי זה יכולין להיכשל ולהתרחק לגמרי מה' יתברך, בבחינת "ורם לבבך ושכחת" וכו' (דברים ח', י"ד); ורבים מבני אדם נכשלים בזה.

EN:
Your Heart Becomes Proud and You Forget Hashem Your God (Deuteronomy 8:14)

Although a person should certainly burn exceedingly toward Hashem, blessed be He—and this is every person’s essential nature, for every Jew burns toward Hashem beyond measure—one must nevertheless be exceedingly careful to constrict this fervor and burning, lest the heart consume the entire body, God forbid, through excessive fervor toward Hashem. This is not His will, blessed be He, for Hashem desires the world’s continued existence. Many have stumbled and fallen completely through burning beyond proper measure. At times, even holy fervor beyond proper measure is an aspect of pride of heart and coarseness, through which one can stumble and become completely distant from Hashem, in the aspect of “your heart becomes proud and you forget,” and so forth (Deuteronomy 8:14). Many people stumble in this matter.

Segment 65
HE:
כי באמת, על פי רוב, מה שאין האדם מתקרב לה' יתברך ואינו חוזר בתשובה שלמה — אף על פי שהמניעה היא מחמת התגברות תאוות הגוף — גם זה הוא מניעה גדולה מלהתקרב לה' יתברך: ריבוי תבערת הלב, שבוער חוץ מן המידה. כי בוודאי, אם נשאל אדם מישראל, שלא נזרקה בו מינות ואפיקורסות חס ושלום, אם הוא חפץ לחזור בתשובה לה' יתברך, בוודאי הכל ישיבו פה אחד שהם רוצים בזה ומתגעגעים לזה מאוד זה ימים ושנים.

EN:
In truth, generally, when a person does not draw near to Hashem, blessed be He, and does not return in complete teshuvah—although the obstacle is the intensification of bodily desires—another major obstacle to drawing near to Hashem is excessive burning of the heart beyond proper measure. If any Jew who has not been infected with heresy and unbelief, God forbid, were asked whether he desires to return in teshuvah to Hashem, blessed be He, everyone would certainly answer unanimously that he desires it and has long yearned for it for days and years.

Segment 66
HE:
וכן אם נשאל אותו אם הוא רוצה לעשות איזה דבר בשביל ה' יתברך כדי לשוב אליו על ידי זה — כגון ללמוד דף גמרא, לתת פרוטה לצדקה, לטבול במקווה, וכיוצא בזה מן הדברים המקדשים את האדם — בוודאי ישיב בפה מלא שהוא רוצה לעשות בכפליים מכל הנ"ל, ובלבד שיועיל לו. רק מחמת שנדמה לו שכל זה לא יועיל לו לפי עצם ריבוי פגמיו וכו', על כן אינו עושה כלל, אפילו מה שבידו ובנקל לו לעשות.

EN:
Likewise, if he were asked whether he is willing to do something for Hashem, blessed be He, in order thereby to return to Him—such as studying a folio of Gemara, giving a small coin to tzedakah, immersing in a mikveh, or similar acts that sanctify a person—he would certainly answer unequivocally that he is willing to do twice all these things, provided they would help him. Yet because it appears to him that none of this will help him in view of the immense number of his blemishes, and so forth, he does nothing at all—not even what lies within his ability and is easy for him to do.

Segment 67
HE:
וכל זה מחמת ריבוי תבערת לבבו. כי לפי מה שמשער בלבו את גדולתו יתברך ואיך שפגם כנגדו יתברך, היה צריך, לפי זה, להתקדש בקדושה יתרה מאוד מאוד, לסלק עצמו לגמרי מן העולם הזה, להשליך כל תאוות עולם הזה אחרי גוו, להתקדש בכל הקדושות, להתענות הרבה ולסגף עצמו בכל הסיגופים שבעולם. ומחמת שאינו יכול להתגבר לעשות כל אלה, אינו עושה כלל אפילו מה שיכול. ויש שנפלו כל כך בדעתם עד שאינם לומדים אפילו דף אחד גמרא או פרק משניות, מחמת שיודעים שצריכים לעשות הרבה מאוד; ומחמת זה אינם עושים כלום.

EN:
All this results from the excessive burning of his heart. According to how he assesses within his heart His greatness, blessed be He, and how greatly he has sinned against Him, he imagines that he must sanctify himself with exceedingly intense holiness, remove himself entirely from this world, cast every worldly desire behind him, sanctify himself with every sanctification, fast extensively, and afflict himself with every form of mortification in the world. Because he cannot overcome himself to do all these things, he does not do even what he can. Some have become so discouraged that they do not study even one folio of Gemara or one chapter of Mishnah, because they know they must do exceedingly much; consequently, they do nothing.

Segment 68
HE:
ועל זה הזהיר הכתוב: "אל תהי צדיק הרבה" ו"אל תרשע הרבה" (קהלת ז', ט"ז–י"ז). כי מחמת שרוצה להיות צדיק הרבה כנ"ל, על כן הוא רשע הרבה, חס ושלום. כי באמת בוודאי היה ראוי שיהיה כך — לקדש עצמו בכל הקדושות ולהפוך פניו מעולם הזה לגמרי וכו' וכו'. אבל אף על פי כן, וכי מאן דלא יכול למעבד כולה מצווה, פלגא מצווה נמי לא לעבד?! כי בוודאי, כל מה שיעשה איזה דבר שבקדושה בשביל ה' יתברך, אפילו נקודה קטנה בעלמא, בוודאי לא יאבד לעתיד שום דבר. מכל שכן שעל פי רוב, כשיהיה חזק בדעתו וירגיל עצמו מעט מעט בדרכי הקדושה, אז סוף כל סוף יזכה לשוב בתשובה שלמה לה' יתברך כראוי. כי אין שום ייאוש בעולם כלל, כמבואר במקום אחר כמה פעמים. (ליקוטי הלכות, הלכות תרומות ומעשרות ג', ב'; על פי אוצר היראה, יראה ועבודה, ק"ט)

EN:
Concerning this, Scripture warned: “Do not be excessively righteous” and “Do not be excessively wicked” (Ecclesiastes 7:16–17). Because he wishes to be excessively righteous as described above, he therefore becomes exceedingly wicked, God forbid. In truth, it would certainly be proper to sanctify oneself with every sanctification and turn one’s face entirely away from this world, and so forth. Nevertheless, if one cannot perform an entire mitzvah, should one therefore not perform even half a mitzvah? Whatever holy act a person performs for Hashem, blessed be He—even the smallest point—will certainly not be lost in the future. All the more so, generally, when he remains resolute and gradually accustoms himself to the paths of holiness, he will ultimately merit returning in complete teshuvah to Hashem as is proper. For there is no despair in the world at all, as explained elsewhere many times. (Likutay Halachos, Laws of Terumah and Tithes 3:2; following Otzar HaYirah, “Awe and Divine Service,” 109)

Segment 69
HE:
ואמרת בלבבך: כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה (דברים ח', י"ז)

הבעל דבר הניח את עצמו בעתים הללו מאוד על כל אחד ואחד, להטרידו כל ימי חייו בטרדת הפרנסה, עד שעל ידי זה נדמה לו שאין לו פנאי אפילו לצעוק לה' יתברך כראוי. וכל זה נמשך מחסרון אמונה, שאינו מתחזק להאמין כי "לא בכוח יגבר איש" (שמואל א' ב', ט'), והפרנסה היא רק מאתו יתברך. ומה שיש לזה עשירות גדולה מאוד ולזה עניות ודחקות מאוד, הכל הוא רק מאתו יתברך.

EN:
You Will Say in Your Heart: My Strength and the Might of My Hand Produced This Wealth for Me (Deuteronomy 8:17)

In these times, the adversary has directed himself intensely against every individual, occupying him throughout his life with the burden of earning a livelihood, until it appears to him that he lacks time even to cry out properly to Hashem, blessed be He. All this results from deficient emunah: he does not strengthen himself to believe that “a man does not prevail through strength” (I Samuel 2:9), and that livelihood comes solely from Him, blessed be He. One person’s tremendous wealth and another’s severe poverty and privation all come solely from Him, blessed be He.

Segment 70
HE:
והוא יודע לסבב ולהנהיג עם כל אחד כפי הבחירה שלו, שהבחירה של זה היא על ידי עניות דווקא. ואפילו מי שאין לו כי אם לחם צר ומים לחץ (ישעיהו ל', כ'), גם זה חסד גדול מאתו יתברך, כי "צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו" (תהלים קמ"ה, י"ז). רק מחמת שאינו משים לבו לכל זה, על כן האדם טרוד מאוד. וזה נמשך משער החמישים של הטומאה, שמשם קשה מאוד מאוד לצאת, כמבואר במקום אחר. כי מתאוות ממון קשה להוציא את האדם יותר מכל התאוות והמידות הרעות, ושם עיקר הנפילה והירידה של כנסת ישראל, בחינת "ותרד פלאים" (איכה א', ט').

EN:
He knows how to arrange and conduct matters with every person according to that person’s free choice; this individual’s exercise of free choice occurs specifically through poverty. Even one who possesses only “bread of distress and water of affliction” (Isaiah 30:20) receives a great kindness from Him, blessed be He, for “Hashem is righteous in all His ways and kind in all His deeds” (Psalms 145:17). Only because a person does not direct his heart toward all this does he remain so preoccupied. This derives from the fiftieth gate of impurity, from which it is exceedingly difficult to emerge, as explained elsewhere. It is harder to extract a person from the desire for money than from all other evil desires and traits. There lies the principal fall and descent of Knesses Yisrael, in the aspect of “she descended wondrously” (Lamentations 1:9).

Segment 71
HE:
והעצה לזה: להרבות באמירת תהלים, תחינות ובקשות והתבודדות וכו'. כי על ידי זה ממשיך עליו התנוצצות משיח, שאז יתגלו העצות הקדושות הנמשכות משער החמישים דקדושה, שעל ידי זה יתתקן הכל. ועוד תיקון לזה: לומר בכל יום בכוונה היטב את המזמור "תהילה לדוד" (תהלים קמ"ה), כמאמר רבותינו זכרונם לברכה. (ליקוטי הלכות, הלכות קריאת שמע ה', ט"ו–ט"ז; על פי אוצר היראה, ממון ופרנסה, ב'–ג')

EN:
The counsel for this is to recite many Psalms, supplications, and petitions, and to practice hisbodedus, and so forth. Through this one draws upon himself a radiance of Mashiach, when the holy counsels drawn from the fiftieth gate of holiness will be revealed, through which everything will be rectified. There is also another rectification for this: every day, recite the psalm “A Praise of David” (Psalms 145) with careful intention, in accordance with the teaching of our Sages, of blessed memory. (Likutay Halachos, Laws of Kreyas Shima 5:15–16; following Otzar HaYirah, “Money and Livelihood,” 2–3)

Segment 72
HE:
השפע של ישראל יורדת דרך הקדושה, מחמת שמאמינים בה' יתברך ובוטחים בו בלבד, ומכוונים את דעתם ועיניהם רק אליו יתברך, בלי שום נטייה לצד אחר, חס ושלום. וכמו כן הוא יתברך משגיח עלינו בהשגחה שלמה, ואין לקליפה שום יניקה מהשפעתנו. אבל העכו"ם והרשעים הכופרים אינם מאמינים בהשגחת ה' יתברך בשלמות, כי אינם מצמצמים את עיני דעתם לה' יתברך בלבד, ונתפזר הראות שלהם לצדדים מחמת שהולכים אחר דעתם האנושית החסרה.

EN:
Israel’s bounty descends through holiness because Israel believes in Hashem, blessed be He, and trusts in Him alone, directing its awareness and eyes solely toward Him, blessed be He, without any inclination toward another side, God forbid. Correspondingly, He watches over us with complete Divine providence, and the klipa has no nourishment from our bounty. The nations and the wicked unbelievers, however, do not believe completely in Hashem’s providence. They do not focus the eyes of their awareness exclusively upon Hashem, blessed be He; their vision is scattered toward the sides because they follow their deficient human understanding.

Segment 73
HE:
ואי אפשר להם להשיג איך ה' יתברך, שהוא מרומם ומנושא כל כך, ישגיח בהשגחתו הפרטית על כל השפלים, כנזכר לעיל. ועל ידי זה כופרים בכל התורה כולה, רחמנא ליצלן; ומזה באים כל הכפירות וכל העבודות זרות שבדורות הקודמים, וכמו כן כל הטעויות של הכופרים שבדורות הללו. וכל זה מחמת שבדעת האדם אי אפשר להשיגו יתברך, רק על ידי אמונה. וזה עיקר שלמות הדעת: לדעת שאי אפשר להבין ולהשיג כלל את דרכיו והנהגותיו יתברך, ולסמוך רק על האמונה שמסרו לנו אבותינו ורבותינו הקדושים, ששברו את גופם לגמרי עד שנגלה אליהם ה' יתברך, והשיגו את אמונתנו השלמה על פי נבואה ורוח הקודש, ולא בדעת האנושי החסרה.

EN:
They cannot comprehend how Hashem, blessed be He, Who is so exalted and elevated, exercises individual providence over all lowly beings, as mentioned above. Through this they deny the entire Torah, may the Merciful One save us. From this come all the heresies and forms of idolatry of earlier generations, as well as all the errors of the unbelievers in these generations. All this is because human understanding cannot apprehend Him, blessed be He; this is possible only through emunah. The principal perfection of awareness is to know that His ways and conduct, blessed be He, cannot be understood or apprehended at all, and to rely solely upon the emunah transmitted to us by our holy forefathers and teachers. They completely broke their bodies until Hashem, blessed be He, revealed Himself to them, and they attained our complete emunah through prophecy and ruach hakoadesh, not through deficient human understanding.

Segment 74
HE:
והעכו"ם והכופרים הנ"ל, מחמת שאין להם אמונה ואינם מכוונים ומצמצמים את דעתם להבין ולהשכיל שאי אפשר להבין את דרכיו והנהגותיו יתברך, על ידי זה אינם יכולים להגיע בעיני דעתם אליו יתברך בעצמו באמת. רק הראות שלהם נתפזר לצדדים, כמו מי שרוצה לראות דבר מרחוק ואינו מכוון ומצמצם עיניו לאותו הדבר, רק מסתכל מן הצד; שעל ידי זה מתפזר הראות ואינו יכול לראות ולהביא את הדבר לעיניו. כמו כן ממש הם מסתכלים מן הצד בדרכי חקירתם על פי הדעת האנושית המשובשת, ועל ידי זה אינם יכולים להגיע בעיני דעתם אליו יתברך, אשר דעתו מרוממת ונשגבה מאוד מדעתנו, ו"לא מחשבותי מחשבותיכם" (ישעיהו נ"ה, ח').

EN:
Because the nations and unbelievers described above lack emunah and do not direct and focus their awareness to understand that His ways and conduct, blessed be He, cannot be comprehended, the eyes of their awareness cannot truly reach Him, blessed be He, Himself. Their vision is instead scattered toward the sides. This resembles one who wishes to see something in the distance but does not direct and focus his eyes upon it, looking instead from the side; his vision is thereby scattered, and he cannot see and bring the object before his eyes. In precisely the same way, they look from the side through their investigative methods, following distorted human understanding. Consequently, the eyes of their awareness cannot reach Him, blessed be He, Whose awareness is exceedingly exalted and elevated beyond ours, for “My thoughts are not your thoughts” (Isaiah 55:8).

Segment 75
HE:
ועל כן גם ה' יתברך אינו ממשיך עליהם השגחתו השלמה, וכביכול מתפזרת שפע ההשגחה קודם שמגיעה אליהם, כי "הביט אל עמל לא תוכל" (חבקוק א', י"ג). ועל כן, אף על פי שבאמת לאמיתו גם כל פרנסת העכו"ם היא ממנו יתברך בהשגחתו בלבד, הוא יתברך מוסר את השפע שלהם לחיצונים, והם ניזונים דרך השדים והקליפות. והוא מידה כנגד מידה, כמבואר בפנים. ועל כן אסור להשתתף עמהם, משום "ושם אלהים אחרים לא תזכירו" (שמות כ"ג, י"ג), כי השפעתם טמאה: היא יורדת דרך הטומאה והסטרא אחרא, שהם בחינת שם אלהים אחרים.

EN:
Therefore, Hashem, blessed be He, likewise does not draw His complete providence upon them. As it were, the bounty of providence is dispersed before reaching them, for “You cannot look upon wrongdoing” (Habakkuk 1:13). Although, in absolute truth, even all the livelihood of the nations comes solely from Him, blessed be He, through His providence, He delivers their bounty to the external forces, and they are sustained through demons and the klipoas. This is measure for measure, as explained in the full teaching. It is therefore forbidden to enter into partnership with them, because “you shall not mention the name of other gods” (Exodus 23:13). Their bounty is impure, for it descends through impurity and the sitra achara, which are the aspect of the name of other gods.

Segment 76
HE:
כי הם כופרים בהשגחתו השלמה ועושים עיקר מן המשא ומתן והמלאכה, ואומרים שכוחם ועוצם ידם עשה להם וכו' — שזהו בחינת עבודה זרה, שם אלהים אחרים. ואנו צריכים להתרחק מדרכיהם בתכלית הריחוק, ולהאמין שכל פרנסתנו היא בהשגחתו יתברך בלבד. וכל המשא ומתן שאנו עושים הוא רק להמשיך אור ישר ואור חוזר כדי לחזק את הכלי לקבל השפע. ועל כן אצלנו אין המשא ומתן עיקר; רק האמונה והביטחון הם העיקר, ולצמצם דעתנו להסתכל רק אליו יתברך בכיוון וביושר גדול. צמצום זה הוא בחינת שם ה' וכו'. (ליקוטי הלכות, הלכות משא ומתן ד', ג'–ה'; על פי אוצר היראה, ממון ופרנסה, י"א)

EN:
They deny His complete providence and make business and labor primary, saying that their own strength and the might of their hands produced their wealth, and so forth. This is an aspect of idolatry, the name of other gods. We must distance ourselves completely from their ways and believe that all our livelihood comes solely through His providence, blessed be He. All the business we conduct serves only to draw direct light and reflected light in order to strengthen the vessel to receive the bounty. For us, therefore, business is not primary. Emunah and bitachoan are primary, together with focusing our awareness to look solely toward Him, blessed be He, with great directness and rectitude. This focusing is an aspect of the Name of Hashem, and so forth. (Likutay Halachos, Laws of Business Transactions 4:3–5; following Otzar HaYirah, “Money and Livelihood,” 11)

Segment 77
HE:
כוחי ועוצם ידי... וזכרת... כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל (דברים ח', י"ז–י"ח)

עיקר פגם תאוות ממון, שמכלה את ימי האדם, נמשך מפגם הלבושים. ועיקרו מחמת חסרון אמונתו, שאינו מאמין שבכל דבר יש פנימיות הרבה; והוא סומך על חכמתו וערמתו, כאילו כבר השיג את כל החכמה ויודע איך למצוא ולהשיג ממון על ידי תחבולות וערמות אלו. כי אילו היה שם לבו אל דבר ה' המלובש בכל דבר, והיה מאמין שהכל בהשגחה פרטית, היה יודע שאף על פי שהאדם צריך לעשות איזה עסק בשביל פרנסה, כמו שכתוב: "וברכך ה' אלקיך בכל מעשה ידך" (דברים ט"ו, י'), אף על פי כן "אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'" (משלי כ"א, ל').

EN:
My Strength and the Might of My Hand… You Shall Remember… for He Gives You Strength to Produce Wealth (Deuteronomy 8:17–18)

The principal blemish of the desire for money, which consumes a person’s days, is drawn from the blemish of the garments. Its root is deficient emunah: he does not believe that every matter contains extensive inwardness. He relies upon his own wisdom and cunning, as though he has already attained all wisdom and knows how to find and obtain money through these schemes and stratagems. Had he directed his heart toward the word of Hashem clothed within every matter and believed that everything occurs through individual Divine providence, he would know that although a person must conduct some enterprise for his livelihood, as it is written: “Hashem your God will bless you in all the work of your hand” (Deuteronomy 15:10), nevertheless, “There is no wisdom, understanding, or counsel against Hashem” (Proverbs 21:30).

Segment 78
HE:
כי "לא ממוצא וממערב ולא ממדבר הרים" וכו' (תהלים ע"ה, ז'), ו"לא בכוח יגבר איש" (שמואל א' ב', ט'). וכמו שכתוב: "ואמרת בלבבך: כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. וזכרת את ה' אלקיך, כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל" וכו' (דברים ח', י"ז–י"ח); ותרגומו: "ארי הוא יהיב לך עיטא" וכו'. כי הכל מאת ה' יתברך בלבד. גם את העסק והסיבה שבה הוא עוסק צריך להשליך לגמרי על ה' יתברך, כמו שכתוב: "גול אל ה' מעשיך" וכו' (משלי ט"ז, ג'), וכתיב: "השלך על ה' יהבך" וכו' (תהלים נ"ה, כ"ג).

EN:
For “neither from the east, nor from the west, nor from the wilderness comes elevation,” and so forth (Psalms 75:7), and “a man does not prevail through strength” (I Samuel 2:9). Thus it is written: “You will say in your heart: ‘My strength and the might of my hand produced this wealth for me.’ You shall remember Hashem your God, for it is He Who gives you strength to produce wealth,” and so forth (Deuteronomy 8:17–18); the Targum renders this: “For it is He Who gives you counsel,” and so forth. Everything comes solely from Hashem, blessed be He. One must cast even the enterprise and means in which he engages entirely upon Hashem, as it is written: “Commit your deeds to Hashem,” and so forth (Proverbs 16:3), and: “Cast your burden upon Hashem,” and so forth (Psalms 55:23).

Segment 79
HE:
כי צריכין להאמין שבסיבות ובעסק עצמו יש רזין עמוקים: מדוע ה' יתברך מסבב שזה יתפרנס מסחורה זו ובמקום זה, וזה מסחורה אחרת; זה בחיטים, זה בשעווה וזה בפשתן וכו'. הכל מאת ה', ובכולם יש רזין נפלאים. כי רק הוא יתברך יודע רזי עולם ותעלומות סתרי כל חי, ויודע לפרנס כל אחד ואחד כפי שורש נשמתו, כפי מעשיו וכפי גלגוליו וכו', שעל ידי כל זה הוא צריך להתפרנס באמצעות סחורות אלו. אבל יש לו בחירה, והעיקר הוא האמונה: להאמין שכל תחבולותיו לא יועילו לו בלא ה' יתברך, כמו שכתוב: "אם ה' לא יבנה בית, שווא עמלו בוניו בו" וכו' (תהלים קכ"ז, א').

EN:
One must believe that the means and the enterprise itself contain profound mysteries: why Hashem, blessed be He, arranges for one person to earn his livelihood from this merchandise and in this place, while another earns from different merchandise—one from wheat, another from wax, and another from flax, and so forth. Everything comes from Hashem, and all these matters contain wondrous mysteries. He alone, blessed be He, knows the mysteries of the world and the concealed secrets of every living being, and knows how to sustain each person according to the root of his soul, his deeds, and his incarnations, and so forth. All these factors require him to earn his livelihood through these particular goods. Yet he possesses free choice, and the principal matter is emunah: to believe that none of his strategies will benefit him without Hashem, blessed be He, as it is written: “Unless Hashem builds the house, its builders labor upon it in vain,” and so forth (Psalms 127:1).

Segment 80
HE:
ועל כן צריך לעסוק במשא ומתן באמונה ולעשות על פי התורה, ולבלי לשכוח את ה' יתברך, חס ושלום, בשעת המשא ומתן. מכל שכן וכל שכן שלא יתחכם בחכמות רעות ובמרמות לגעת בממון חברו, חס ושלום, אפילו שווה פרוטה; כי היא לא תצלח, כמו שכתוב: "לא יחרוך רמייה צידו" (משלי י"ב, כ"ז). (ליקוטי הלכות, הלכות חזקת מטלטלין ה', ו')

EN:
One must therefore engage in business with emunah, act according to the Torah, and not forget Hashem, blessed be He, during business dealings, God forbid. All the more certainly, one must not devise evil schemes and deceptions in order to touch another person’s money, God forbid, even the value of the smallest coin, for it will not succeed, as it is written: “A deceitful person will not roast his prey” (Proverbs 12:27). (Likutay Halachos, Laws of Presumptive Ownership of Movable Property 5:6)

Segment 81
HE:
כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל (דברים ח', י"ח)

באמת, עיקר הפרנסה נמשכת רק על ידי הביטחון בה' יתברך בלבד, כי "לא ממוצא וממערב ולא ממדבר הרים" וכו' (תהלים ע"ה, ז'). ואף על פי כן צריך האדם לעסוק באיזה עסק ומשא ומתן להמשיך פרנסה, וכמו שכתוב: "וברכך ה' אלקיך בכל מעשה ידך" (דברים ט"ו, י'). ובאמת אי אפשר להבין זאת: מדוע צריכין השתדלות כלל בשביל פרנסה, מאחר שהעיקר הוא רק ביטחון? אך עיקר כל העסקים הוא רק בשביל בירור הניצוצות מבחינת שבירת כלים. בירור זה נעשה דווקא על ידי האדם, כידוע; ועל כן בהכרח שיעשה האדם איזה עסק והשתדלות כדי לברר את הניצוצות על ידי זה, ועל ידי זה הוא ממשיך פרנסה.

EN:
For It Is He Who Gives You Strength to Produce Wealth (Deuteronomy 8:18)

In truth, livelihood is principally drawn only through bitachoan in Hashem, blessed be He, alone, for “neither from the east, nor from the west, nor from the wilderness comes elevation,” and so forth (Psalms 75:7). Nevertheless, a person must engage in some enterprise and business in order to draw livelihood, as it is written: “Hashem your God will bless you in all the work of your hand” (Deuteronomy 15:10). This is in fact incomprehensible: why is any effort required for livelihood when bitachoan alone is primary? The principal purpose of all enterprises, however, is the refinement of the sparks from the aspect of the shattering of the vessels. This refinement is performed specifically through a human being, as is known. A person must therefore conduct some enterprise and exertion in order to refine the sparks, and through this he draws livelihood.

Segment 82
HE:
אך אף על פי כן, בוודאי העיקר הוא הביטחון בה' יתברך. כי צריכין לברר את שפע הממון והפרנסה משני מיני קליפות, הנמשכות משני מיני כפירות. יש בחינת כפירות הנמשכות מבחינת שבירת כלים, ושם אפשר עדיין למצוא איזה יישוב ותירוץ לבטל את הכפירות. אבל יש כפירות הנמשכות מבחינת החלל הפנוי, שאי אפשר לבטלן בשום שכל כלל, כי אם על ידי אמונה בלבד. בירור הקליפות הנמשכות מבחינת שבירת כלים נעשה על ידי האדם, כי בשביל זה נברא האדם. אבל בירור השפע מן הקליפות הנמשכות מבחינת החלל הפנוי אינו תלוי בדעת האדם, ואי אפשר לאדם לעשות לשם כך שום פעולה, חכמה והשתדלות; רק לבטוח בה' יתברך בלבד ולהאמין בו יתברך באמונה שלמה, שהוא יתברך יזמין לו פרנסתו ברחמיו.

EN:
Nevertheless, bitachoan in Hashem, blessed be He, is certainly primary. The bounty of money and livelihood must be refined from two kinds of klipoas, which are drawn from two kinds of heresy. One aspect of heresy is drawn from the shattering of the vessels; there it is still possible to find some resolution or answer that nullifies the heresy. Another kind of heresy, however, is drawn from the vacant space and cannot be nullified by any intellectual argument whatsoever, but only through emunah. The klipoas drawn from the shattering of the vessels are refined through a human being, for this purpose humanity was created. But refinement of the bounty from the klipoas drawn from the vacant space does not depend upon human understanding. A person can perform no action, exercise of wisdom, or effort for this purpose; he can only trust in Hashem, blessed be He, alone and believe in Him with complete emunah, that He, blessed be He, will compassionately arrange his livelihood.

Segment 83
HE:
וזה בחינת: "פן תאכל ושבעת" וכו', "ואמרת בלבבך: כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. וזכרת את ה' אלקיך, כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל" (דברים ח', י"ב, י"ז–י"ח); ותרגומו: "ארי הוא יהב לך עיטא למקני נכסין". כי באמת, עיקר הרווח של כל העסקים והמשא ומתן הוא רק על ידי העצה הטובה שמזמין לו ה' יתברך: לדעת במה לסחור, ומה לקנות ולמכור בעתו. כי אין האדם יודע במה משתכר; וכל זמן שאינו יודע את העצה האמיתית במה לסחור, בוודאי לא תועיל לו שום פעולה ועשייה. אדרבה, הוא יכול להפסיד יותר דווקא על ידי עשיית המשא ומתן, כנראה בחוש כמה פעמים.

EN:
This is the aspect of: “Lest you eat and be satisfied,” and so forth, “and you say in your heart: ‘My strength and the might of my hand produced this wealth for me.’ You shall remember Hashem your God, for it is He Who gives you strength to produce wealth” (Deuteronomy 8:12, 17–18); the Targum renders this: “For it is He Who gives you counsel to acquire property.” In truth, the principal profit from all enterprises and business comes only through the good counsel that Hashem, blessed be He, arranges for a person: knowing what to trade and what to buy and sell at the proper time. A person does not know through what he will earn. As long as he does not know the true counsel concerning what to trade, no action or effort will certainly benefit him. On the contrary, specifically through conducting the business he may lose even more, as is often perceptible.

Segment 84
HE:
ועל כן העצה היא העיקר: שיזמין לו ה' יתברך עצה שלמה בלבו, שידע במה לסחור באופן שירוויח. ועצה זו נמשכת מה' יתברך בלבד ואינה תלויה בעשיית האדם כלל. רק אחר כך, כשזוכה לדעת את העצה במה לסחור, צריך האדם להשתדל ולעשות את העסק. וזה גם כן בחינה הנ"ל: העצה לדעת במה לסחור היא בחינת הבירור של החלל הפנוי, כמבואר בפנים, ואי אפשר להמשיכה כי אם על ידי אמונה וביטחון בה' יתברך בלבד. וההשתדלות והעסק עצמו הם בחינת הבירור משבירת כלים, שמוטל על האדם כנ"ל.

EN:
The counsel is therefore primary: that Hashem, blessed be He, place complete counsel within the person’s heart, so that he knows what to trade in a manner that yields profit. This counsel is drawn solely from Hashem, blessed be He, and does not depend upon human action at all. Only afterward, when one merits knowing the counsel concerning what to trade, must one exert himself and conduct the enterprise. This too is the aspect described above. The counsel to know what to trade is the aspect of refinement from the vacant space, as explained in the full teaching, and can be drawn only through emunah and bitachoan in Hashem alone. The exertion and the enterprise itself are the aspect of refinement from the shattering of the vessels, which is assigned to the person, as described above.

Segment 85
HE:
ועל כן הזהירה התורה את האדם שלא יטעה את עצמו. מאחר שהוא רואה שצריך לעשות איזה עסק והשתדלות בשביל פרנסה, הוא עלול, חס ושלום, לטעות ולומר: "כוחי ועוצם ידי עשה לי" וכו' — שהכל תלוי בעשייתו ובהשתדלותו, חס ושלום; וכאילו גם העצה, שהיא בחינת כוח כנ"ל, בחינת "כי הוא הנותן לך" כתרגומו, באה ממנו בעצמו, חס ושלום. אבל באמת הכל מה' יתברך בלבד, כי העצה היא העיקר, והיא נמשכת רק מה' יתברך לבדו, ועל ידה עיקר הרווח והשפע. ובוודאי ה' יתברך, שנותן לו את העצה, היה יכול לתת לו את כל השפע בעצמו בלי שום השתדלות כלל; רק הוא יתברך רוצה בעבודתנו כדי לברר את הניצוצות משבירת כלים. אבל הכל על ידו יתברך בלבד, בבחינת "כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל" כנ"ל. (ליקוטי הלכות, הלכות פיקדון וארבעה שומרים ג', ג'; על פי אוצר היראה, ממון ופרנסה, קע"ו)

EN:
The Torah therefore warned a person not to deceive himself. Since he sees that he must conduct some enterprise and exertion for his livelihood, he may mistakenly say, God forbid: “My strength and the might of my hand produced this for me,” and so forth—that everything depends upon his action and effort, God forbid. He may imagine that even the counsel, which is the aspect of strength described above, the aspect of “for it is He Who gives you” according to the Targum, comes from himself, God forbid. In truth, however, everything comes solely from Hashem, blessed be He. The counsel is primary and is drawn only from Hashem Himself; through it come the principal profit and bounty. Hashem, blessed be He, Who gives him the counsel, could certainly have given him all the bounty directly without any exertion at all. He desires our service only so that we refine the sparks from the shattering of the vessels. Everything, however, comes solely through Him, blessed be He, in the aspect of “for it is He Who gives you strength to produce wealth,” as described above. (Likutay Halachos, Laws of Deposits and the Four Types of Custodians 3:3; following Otzar HaYirah, “Money and Livelihood,” 176)

Segment 86
HE:
שמע ישראל, אתה עובר (דברים ט', א')

ועיין במדרש: איבדתם "נעשה" על ידי חטא העגל; שמרו "נשמע". קודם קטרוג הירח היו שני המאורות שווים, כי חמה ולבנה הם בחינת תורה ותפילה, נגלה ונסתר. ובתחילה היו יכולים להשיג בנקל גם את בחינת הנסתר. אך אחר קטרוג הירח אמר לה ה' יתברך: "לכי ומעטי את עצמך". היינו, שעיקר הפגם והמיעוט נוגע ביותר בבחינת הנגלה, שהיא בחינת לבנה. כי הנסתר גם מתחילה היה בבחינת נסתר, ועל כן אין הפגם נוגע בו כל כך. אדרבה, מגודל הסתרתו יכולים גם עכשיו לקבל מאורו, כמובן במקום אחר, שבעת הפגם יונקים דווקא מבחינת קדושה הנעלמת והנסתרת מאוד, כי לשם אין הפגם מגיע כל כך.

EN:
Shima, Israel, You Are Crossing Over (Deuteronomy 9:1)

See the Midrash: through the sin of the calf you lost “we shall do”; preserve “we shall hear.” Before the moon’s complaint, the two luminaries were equal, for the sun and moon are aspects of Torah and prayer, the revealed and the concealed. Initially, even the concealed aspect could be attained easily. After the moon’s complaint, however, Hashem, blessed be He, told it: “Go and diminish yourself.” The principal blemish and diminution thus affect the revealed aspect, which is the aspect of the moon. The concealed was already concealed from the outset, and the blemish therefore does not affect it as strongly. On the contrary, because of its profound concealment, its light can still be received now. As explained elsewhere, at a time of blemish one draws nourishment specifically from an aspect of holiness that is exceedingly hidden and concealed, for the blemish does not reach there so strongly.

Segment 87
HE:
אבל עיקר הפגם הוא בבחינת הנגלה, שהיא בחינת הלבנה, שנעלם ונחשך אורה מאוד; עד שכל הנגלות קשה לנו להבין ולהשיג, וכל הנגלה נחשב נסתר מאתנו, ואי אפשר להשיגו כי אם על ידי יגיעות רבות ועצומות. זה כלל עבודת ישראל: שעל ידי עבודתם הם ממלאים בכל פעם את פגימת הלבנה, ונתגלה להם האור שהיה נעלם מהם. ועל כן אנו צריכים בכל פעם להתייגע ולחתור בכמה יגיעות, לבטל את עצמנו ולדבק את עצמנו בה' יתברך בביטול גמור, עד שנזכה להשיג בחינה זו הנסתרת מאתנו, שהיא עתה אצלנו בבחינת "נשמע".

EN:
The principal blemish, however, is in the revealed aspect, which is the aspect of the moon, whose light became profoundly hidden and darkened. Consequently, even revealed matters are difficult for us to understand and attain; everything revealed is regarded as concealed from us and can be attained only through immense and repeated exertion. This encompasses Israel’s Divine service: through its service, Israel continually fills the moon’s deficiency, and the light that had been hidden from them is revealed. We must therefore exert ourselves and labor repeatedly, nullify ourselves, and cleave to Hashem, blessed be He, in complete self-nullification, until we merit attaining the aspect concealed from us, which is presently the aspect of “we shall hear.”

Segment 88
HE:
כי שמיעה בלבא תליא, והיא בחינת דבקות וביטול אל האין סוף. כי אי אפשר עתה להשיג שום דבר כי אם על ידי יגיעה גדולה, בבחינת ביטול ממש אל האין סוף, באמצעות ריבוי תפילות ותחנונים. כל זה הוא בחינת "נשמע"; ועל ידי זה עושים מן ה"נשמע" "נעשה". דהיינו, מה שהיה נסתר אצלנו לפי בחינתנו משיגים אותו, עד שנעשה אצלנו בחינת נגלה, בחינת "נעשה". וכן עולים אחר כך מדרגה לדרגה וכו', עד שזוכים הצדיקים למה שזוכים וכו'.

EN:
Hearing depends upon the heart and is an aspect of cleaving and self-nullification to the Infinite. At present nothing can be attained except through great exertion, in the aspect of actual self-nullification to the Infinite through abundant prayers and supplications. All this is the aspect of “we shall hear.” Through this, one transforms “we shall hear” into “we shall do”: one attains what had been concealed from oneself according to one’s level, until it becomes a revealed aspect for oneself, the aspect of “we shall do.” One then ascends from level to level, and so forth, until the tzaddikim merit what they merit, and so forth.

Segment 89
HE:
כי עכשיו יש הפסק גדול ומסך המבדיל הרבה בין מדרגה למדרגה, שהוא בחינת החושך שנתהווה ממיעוט הירח. ועל כן צריכין שתהיה ירידה קודם לעלייה ולהתייגע הרבה, עד שישבר את הקליפה והחושך שבבחינת הירידה ויהפוך את הירידה לעלייה. וזה בחינת מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה לעניין שני הכתרים של "נעשה ונשמע": איבדתם את ה"נעשה"; שמרו את ה"נשמע". הדא הוא דכתיב: "שמע ישראל, אתה עובר" וכו' (דברים ט', א'). היינו שעל ידי חטא העגל איבדו את ה"נעשה", שהוא בחינת נגלה. כי גם הנגלה נעשה נסתר מאתנו, עד שאי אפשר לנו עתה לעשות שום דבר כי אם על ידי בחינת "נשמע": להתייגע הרבה, להתפלל ולהתחנן הרבה לה' יתברך, עד שנבטל את עצמנו בבחינת ביטול אל האין סוף. ואז עושים מן ה"נשמע" "נעשה", ונתגלה לנו מה שהיה נסתר מאתנו; וכן ממדרגה למדרגה.

EN:
At present, a great interruption and heavily separating screen stand between one level and another. This is the aspect of the darkness produced by the moon’s diminution. A descent must therefore precede an ascent, and one must exert oneself greatly until breaking the klipa and darkness within the descent and transforming the descent into ascent. This is the aspect of what our Sages, of blessed memory, taught concerning the two crowns of “we shall do and we shall hear”: you lost “we shall do”; preserve “we shall hear.” Thus it is written: “Shima, Israel, you are crossing over,” and so forth (Deuteronomy 9:1). Through the sin of the calf they lost “we shall do,” the revealed aspect. Even the revealed became concealed from us, until we can presently do nothing except through the aspect of “we shall hear”: exerting ourselves greatly and offering abundant prayer and supplication to Hashem, blessed be He, until we nullify ourselves to the Infinite. Then we transform “we shall hear” into “we shall do,” and what had been concealed from us is revealed, continuing from level to level.

Segment 90
HE:
ומי שהולך בדרך זו ומתייגע בכל פעם כראוי, אשרי לו. אז מיעוט הירח הוא אצלו לטובה גדולה, כי דווקא על ידי זה הוא זוכה למה שזוכה; אשרי לו. כי הירידה היא תכלית העלייה, ולפום צערא אגרא. ובוודאי, ככל שהאדם מוכרח להתייגע יותר ויותר בעבודת ה' מחמת מיעוט האור והחשכתו, הוא זוכה אחר כך לשכר כפול ומכופל, לקבל אור גדול ונפלא יותר ויותר.

EN:
Fortunate is one who follows this path and exerts himself properly each time. For him, the moon’s diminution becomes an immense good, for specifically through it he merits what he merits. Fortunate is he, for descent is the ultimate purpose of ascent, and the reward accords with the suffering. Certainly, the more a person must exert himself in serving Hashem because of the light’s diminution and darkening, the more he afterward merits a doubled and multiplied reward, receiving an increasingly great and wondrous light.

Segment 91
HE:
וזה גם כן בחינת מה שאמר משה רבנו עליו השלום: "שמע ישראל, ה' אלקינו, ה' אחד" (דברים ו', ד') — "שמע" ישראל דווקא. כי עכשיו, מחמת מיעוט האור, אי אפשר להיכלל באמת ובשלמות באמונת אחדותו יתברך, שהיא בחינת כלל התורה כולה, כי אם על ידי בחינת ה"נשמע". זהו בחינת "שמע ישראל": שצריכין לשמוע ולהבין, לדבק את עצמנו היטב אליו יתברך ולבטל את עצמנו אל אור האין סוף בביטול גמור. ואז יכולים להמשיך על עצמם את אחדותו וייחודו יתברך. (ליקוטי הלכות, הלכות מעקה ושמירת הנפש ד', ו'–ז'; על פי אוצר היראה, יראה ועבודה, קס"ח)[אמר המעתיק והמסדר: עיין אוצר היראה, "אלול וראש השנה", קס"ח, וכן בכמה מקומות נוספים, שבהם מובן לכאורה להפך: החמה היא בחינת תורה ונגלה, והלבנה היא בחינת נסתר. אך שבעים פנים לתורה, ובאמת הכל עולה בקנה אחד בפנימיות הכוונה למבין ולמעיין היטב.]

EN:
This is also the aspect of what Moshe Rabbeinu, peace be upon him, said: “Shima, Israel: Hashem is our God; Hashem is One” (Deuteronomy 6:4)—specifically “Shima,” Israel. At present, because of the light’s diminution, one cannot be truly and completely incorporated into emunah in His unity, blessed be He—which is the aspect encompassing the entire Torah—except through the aspect of “we shall hear.” This is the aspect of “Shima, Israel”: one must hear and understand, cleave firmly to Him, blessed be He, and nullify oneself completely to the light of the Infinite. Then one can draw His oneness and unity, blessed be He, upon oneself. (Likutay Halachos, Laws of a Parapet and Protecting Life 4:6–7; following Otzar HaYirah, “Awe and Divine Service,” 168)[The copyist and editor states: See Otzar HaYirah, “Elul and Rosh Hashanah,” 168, and several other places, where the reverse apparently emerges: the sun is the aspect of Torah and the revealed, while the moon is the aspect of the concealed. Yet the Torah has seventy facets, and in truth everything converges upon one underlying meaning in the inward intent, for one who understands and examines it carefully.]

Segment 92
HE:
ושני לוחות הברית על שתי ידי (דברים ט', ט"ו)

עיקר בריאת העולם הוא בגין דישתמודעין ליה — כדי לזכות לדעת שלמה, היינו לדעת אותו יתברך. זהו עיקר אמיתת הדעת, ורק זה נקרא דעת, כמו שכתוב: "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים" וכו' (דברים ד', ל"ט). היינו, שעיקר הבריאה הייתה כדי לחבר את בחינת שלא כסדר בבחינת כסדר: להעלות את כל העולמות לשורשם, שתחזור ותתבטל בחינת שלא כסדר — שהיא בחינת כלליות כל העולמות — כנגד בחינת כסדר, שהיא הדעת וידיעת אלקותו. זהו עיקר התכלית וההשארה שתישאר סוף כל סוף, והכל יתבטל כנגדה.

EN:
The Two Tablets of the Covenant upon My Two Hands (Deuteronomy 9:15)

The world was principally created so that He should be known—that people should merit complete awareness, namely, knowledge of Him, blessed be He. This is the essential truth of awareness, and only this is called awareness, as it is written: “You shall know today and take to your heart that Hashem is God,” and so forth (Deuteronomy 4:39). The principal purpose of creation was thus to join the aspect of disorder to the aspect of order: to elevate all the worlds to their root, so that the aspect of disorder—which encompasses all the worlds—returns and becomes nullified before the aspect of order, which is awareness and knowledge of His Godliness. This is the principal ultimate purpose and the enduring remainder that will finally remain; everything else will become nullified before it.

Segment 93
HE:
אבל לזכות לזה — לחבר ולהעלות את כל העולמות, שהם בחינת שלא כסדר, לשורשם, שהוא בחינת כסדר, החכמה והדעת הנ"ל — אי אפשר כי אם בעולם המעשה הזה, על ידי עשיית המצוות וקיום התורה. וכלליות התורה נכללת בידיים, שהן כלי המעשה, בחינת "היום לעשותם" (דברים ז', י"א). וזהו בחינת: "ושני לוחות הברית על שתי ידי" (דברים ט', ט"ו). כי כלליות התורה, שהיא בחינת שני לוחות הברית, כלולה בשתי ידיים, שהן בחינת כלי המעשה.

EN:
This can be attained only in this world of action through performing the mitzvoas and fulfilling the Torah: joining and elevating all the worlds, which are the aspect of disorder, to their root, the aspect of order—the wisdom and awareness described above. The Torah in its entirety is encompassed within the hands, which are the instruments of action, in the aspect of “today, to perform them” (Deuteronomy 7:11). This is the aspect of: “the two Tablets of the Covenant upon my two hands” (Deuteronomy 9:15). The Torah in its entirety, the aspect of the two Tablets of the Covenant, is encompassed within the two hands, which are the instruments of action.

Segment 94
HE:
כי הידיים מושיטות כל דבר למקום שצריכין אותו. כן בכלליות העולם, על ידי בחינת ידיים — כלי המעשה ובחינת כלליות התורה — לוקחין את כל העולמות, שהם בחינת שלא כסדר, מעלין אותם ומושיטין אותם לה' יתברך, שיהיו נכללים בשורשם בבחינת כסדר. ועל כן איתא בזוהר (מדרש הנעלם, וירא, דף צ"ט.) שבשעת הסתלקות רבי אליעזר הגדול הגביה את שתי ידיו ואמר: "ווי לתרין תורות דאסתלקו מעלמא" וכו'. כי שתי הידיים הן בחינת כלליות התורה, בחינת תורה שבכתב ותורה שבעל פה. (ליקוטי הלכות, הלכות נטילת ידיים שחרית ג', ג')

EN:
The hands extend every object to the place where it is required. Likewise, with respect to the worlds collectively, through the aspect of the hands—the instruments of action and the aspect encompassing the Torah—one takes all the worlds, which are the aspect of disorder, elevates them, and extends them toward Hashem, blessed be He, so that they become incorporated into their root in the aspect of order. The Zohar therefore relates (Midrash HaNe’elam, Vayeira, 99a) that when Rabbi Eliezer the Great departed, he raised his two hands and said: “Woe for the two Torahs that are departing from the world,” and so forth. The two hands are the aspect encompassing the Torah: the Written Torah and the Oral Torah. (Likutay Halachos, Laws of Washing the Hands in the Morning 3:3)

Segment 95
HE:
כי אם ליראה (דברים י', י"ב)

יש בני אדם שנופלים בדעתם מאוד, ומחמת זה הם סרים וממרים אז יותר. וכל זה מחמת שנדמה להם שכבר נתרחקו כל כך עד שאפסה תקווה, וכאילו כבר הותר להם, חס ושלום; כאילו במקומם אין עוד יראה מה' יתברך. ועל זה צועק הנביא ומוכיח ואומר: "האותי לא תיראו" וכו', "אשר שמתי חול גבול לים" וכו', "ויהמו גליו ולא יעברנהו" (ירמיהו ה', כ"ב). כי אפילו לשאון המיית הגלים — שהם בחינת תוקף התגברות הסטרא אחרא והקליפות — הוא יתברך נותן גבול שאינם יכולים לעבור אותו; כי אילו לא כן היו מחריבים את העולם לגמרי, חס ושלום.

EN:
Except to Fear (Deuteronomy 10:12)

Some people become profoundly discouraged, and because of this they then turn aside and rebel even more. All this is because it appears to them that they have already become so distant that hope is gone, as though everything has become permitted to them, God forbid—as though no awe of Hashem, blessed be He, remains in their place. Concerning this the prophet cries out in rebuke: “Will you not fear Me?” and so forth; “I placed sand as a boundary for the sea,” and so forth; “Though its waves roar, they cannot cross it” (Jeremiah 5:22). Even for the tumult of the roaring waves—which are the aspect of the forceful intensification of the sitra achara and the klipoas—He, blessed be He, establishes a boundary they cannot cross. Otherwise, they would completely destroy the world, God forbid.

Segment 96
HE:
אך גם בתוקף הסטרא אחרא, שיניקתה משמאל, יש שם גם כן איזו בחינת ימין. זה בחינת מה שמבואר במקום אחר, שגם בעוולה יש ישר, כי על כל פנים יש גבול לעושה עוולה. וכמו כן יש גבול אצל כל אדם, בכל מקום שהוא. אך צריכין להזכיר את עצמו בכל עת ביראת ה', כדי שלא יעבור את הגבול לגמרי, חס ושלום. זה בחינת מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: היום אומר לו עשה כך וכו' (שבת ק"ה:).

EN:
Yet even within the forceful sitra achara, which draws its nourishment from the left, some aspect of the right is also present. This is the aspect of what is explained elsewhere: even within injustice there is something straight, for at least some boundary restrains the perpetrator of injustice. Likewise, every person possesses a boundary wherever he may be. He must continually remind himself of the awe of Hashem so that he does not cross the boundary entirely, God forbid. This is the aspect of what our Sages, of blessed memory, taught: today the evil inclination tells him, “Do this,” and so forth (Shabbos 105b).

Segment 97
HE:
וזה שסיים הנביא: "ולעם הזה היה לב סורר ומורה, סרו וילכו. ולא אמרו בלבבם: נירא נא את ה'" וכו' (ירמיהו ה', כ"ג–כ"ד). "סרו וילכו" דווקא: כי לאחר שסרו מדרך הטוב והישר, לא די שלא הזכירו את עצמם לשוב מיד, אלא אף הלכו הלאה יותר בכל פעם. מחמת נפילתם הם סרים וממרים יותר כנ"ל, עד שעל ידי זה יכולים לצאת מן הגבול לגמרי. וזהו: "ולא אמרו בלבבם: נירא נא את ה'", כי יראתו יתברך מקיפה את הכל ונותנת גבול לכל, אפילו לשאון גלי הים, כי "מלכותו בכל משלה" (תהלים ק"ג, י"ט). (ליקוטי הלכות, הלכות בכור בהמה טהורה ד', ט"ו–ט"ז; על פי אוצר היראה, יראה ועבודה, ק"ו)

EN:
The prophet therefore concludes: “This people has a wayward and rebellious heart; they turned aside and went away. They did not say in their hearts: ‘Let us now fear Hashem,’” and so forth (Jeremiah 5:23–24). Specifically, “they turned aside and went away”: after turning from the good and upright path, not only did they fail to remind themselves to return immediately, but each time they went still farther. Because of their discouragement they turn aside and rebel more, as described above, until they can leave the boundary entirely. This is: “They did not say in their hearts: ‘Let us now fear Hashem,’” for His awe, blessed be He, encompasses everything and establishes a boundary for everything, even the tumult of the sea’s waves, for “His sovereignty rules over all” (Psalms 103:19). (Likutay Halachos, Laws of the Firstborn of a Kosher Animal 4:15–16; following Otzar HaYirah, “Awe and Divine Service,” 106)

Segment 98
HE:
ועתה ישראל, מה ה' אלקיך שואל מעמך, כי אם ליראה (דברים י', י"ב)

והקשו רבותינו זכרונם לברכה: וכי יראה מילתא זוטרתא היא? אין, לגבי משה מילתא זוטרתא היא (ברכות ל"ג:). והעניין תמוה: מה הועילו בתירוצם, שתירצו שלגבי משה היא מילתא זוטרתא? עדיין קשה על שאמר: "מה ה' שואל מעמך" וכו' (דברים י', י"ב). הלא אצלנו יראה אינה מילתא זוטרתא, ומה יועיל לנו שאצלו היא מילתא זוטרתא?

EN:
And Now, Israel, What Does Hashem Your God Ask of You Except to Fear? (Deuteronomy 10:12)

Our Sages, of blessed memory, asked: Is awe a small matter? Yes, relative to Moshe it is a small matter (Berachos 33b). This is perplexing. What did their answer accomplish by explaining that it was a small matter relative to Moshe? The difficulty remains concerning the statement: “What does Hashem ask of you?” and so forth (Deuteronomy 10:12). For us, awe is not a small matter; how does it help us that it is a small matter for him?

Segment 99
HE:
אך בפסוק זה מרומזת הארת הרצון, שהיא בחינת "מה" — בחינת "מה ה' אלקיך שואל מעמך" — ועל ידי זה זוכין ליראה, כמבואר בתורה "כי מרחמם ינהגם" (ליקוטי מוהר"ן תנינא, ז') על פסוק זה; עיין שם. וכבר כתבנו שהארת הרצון, שהיא בחינת יראה כמבואר במקום אחר, יכול כל אדם לזכות לה בנקל, כי הרצון חופשי לעולם; רק שצריך שיהיה חזק, בחינת איש חיל וכו'. וזה תלוי בזה, כי אין מחזקים וכו'. אך מהיכן ההתחלה — זאת אי אפשר להשיג. ועיקר מה שאי אפשר להשיג הוא מהיכן התחילו צדיקי האמת, שהם בחינת משה.

EN:
This verse, however, alludes to the illumination of ratzoan, which is the aspect of “what”—the aspect of “What does Hashem your God ask of you?” Through this one merits awe, as explained concerning this verse in the teaching “For He Who Has Compassion upon Them Will Lead Them” (Likutay Moharan II 7); see there. We have already written that every person can easily attain the illumination of ratzoan, which is the aspect of awe, as explained elsewhere, for ratzoan is always free. One must only remain strong, in the aspect of a man of valor, and so forth. These depend upon one another, for one cannot be strengthened, and so forth. Yet the point from which the process begins cannot be grasped. Principally, one cannot grasp from where the true tzaddikim, who are the aspect of Moshe, began.

Segment 100
HE:
אבל אנו כבר יש לנו יסוד חזק מהיכן להתחיל, מאחר שכבר יגע משה רבנו וכל צדיקי האמת ביגיעות עצומות כאלה, עד שהמשיכו את הדעת שעל ידה כל ההתחזקות; ועל ידי זה נמשכת הארת הרצון, וזה תלוי בזה וכו'. ועל כן כל מי שרוצה יכול להתחזק בנקל על ידי הדעת הנ"ל שהאירו לנו: כי "מלא כל הארץ כבודו" (ישעיהו ו', ג'), ו"הקיצו ורננו שוכני עפר" (ישעיהו כ"ו, י"ט) וכו'. ועל ידי זה זוכין להארת הרצון; וככל שהרצון מתגדל יותר, על ידי זה מתחזק יותר.

EN:
We, however, already possess a firm foundation from which to begin, since Moshe Rabbeinu and all the true tzaddikim have already exerted themselves with such immense effort that they drew forth the awareness through which all strengthening occurs. Through this, the illumination of ratzoan is drawn; these depend upon one another, and so forth. Anyone who desires can therefore strengthen himself easily through the awareness they illuminated for us: “The whole earth is filled with His glory” (Isaiah 6:3), and “Awaken and sing, you who dwell in the dust” (Isaiah 26:19), and so forth. Through this one attains the illumination of ratzoan, and the more ratzoan grows, the more one is strengthened.

Segment 101
HE:
ועל כן שפיר אמר משה: "ועתה ישראל, מה ה' אלקיך שואל מעמך" וכו' — "ועתה" דווקא. פירוש: לאחר שכבר יגעתי אנכי ביגיעות כאלה בשבילכם, כמו שדיבר הרבה בפרשיות הקודמות, מתחילת "אלה הדברים", מעצם היגיעות והתלאות שסבל בשבילם; שהוציאם ממצרים, נתן להם את התורה באותות נוראות כאלה והאיר עליהם דעת קדושה כזו, כמו שכתוב: "אתה הראת לדעת" וכו' (דברים ד', ל"ה). ואף על פי כן, "עד שהמלך במסיבו" וכו' (שיר השירים א', י"ב), חטאו בעגל; והתפלל עליהם עד שנתרצה להם ה' יתברך וכו'.

EN:
Moshe therefore correctly said: “And now, Israel, what does Hashem your God ask of you?” and so forth—specifically “and now.” That is: after I have already exerted myself with such efforts for your sake, as he discussed extensively in the preceding portions beginning with “These are the words,” describing the immense labors and hardships he endured for them; after he brought them out of Egypt, gave them the Torah amid such awesome signs, and illuminated such holy awareness for them, as it is written: “You were shown in order to know,” and so forth (Deuteronomy 4:35). Nevertheless, “while the King was at His table,” and so forth (Song of Songs 1:12), they sinned with the calf; and he prayed for them until Hashem, blessed be He, was reconciled with them, and so forth.

Segment 102
HE:
ומאחר שאנכי טרחתי ויגעתי בשבילכם כל כך — "ועתה ישראל", "ועתה" דווקא, מאחר שכבר אנכי בעולם — "מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה", שהיא מילתא זוטרתא לגבי. ואם אצלכם אינה מילתא זוטרתא מצד גשמיותכם, מאחר שאצלי היא מילתא זוטרתא ואני כבר התחלתי בשבילכם, כבר יש לכם יסוד חזק והתחלה טובה, ותוכלו להתחזק על ידי. ומאחר שתהיו חזקים תזכו לרצון, שהוא בחינת "מה" ובחינת יראה. על כן בוודאי היראה היא מילתא זוטרתא גם אצלכם, מאחר שאצלי היא מילתא זוטרתא; כי על ידי תוכלו כולכם לזכות ליראה שלמה באמצעות הרצון הבא על ידי התחזקות וכו', התלויים זה בזה. כבר יש לכם יסוד חזק להתחיל, מאחר שכבר זכיתי למה שזכיתי — שאי אפשר לכם להשיג כלל מהיכן הייתה התחלתי. אבל אתם כבר יש לכם התחלה חזקה, ועל כן בנקל תוכלו לזכות לכל טוב על ידי. (ליקוטי הלכות, הלכות פדיון בכור ה', ל"ג)

EN:
Since I labored and exerted myself so greatly for you—“and now, Israel,” specifically “and now,” since I am already present in the world—“what does Hashem your God ask of you except to fear,” which is a small matter relative to me. Although it is not a small matter for you because of your physicality, since it is a small matter for me and I have already begun on your behalf, you possess a firm foundation and a good beginning and can strengthen yourselves through me. Once you are strong, you will merit ratzoan, which is the aspect of “what” and the aspect of awe. Awe is therefore certainly a small matter for you as well, since it is a small matter for me. Through me, all of you can attain complete awe by means of the ratzoan that comes through strengthening, and so forth, for these depend upon one another. You already possess a firm foundation from which to begin, since I have attained what I have attained—although you cannot grasp at all from where my own beginning came. You, however, already have a powerful beginning and can therefore easily attain every good through me. (Likutay Halachos, Laws of Redemption of the Firstborn 5:33)

Segment 103
HE:
מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה (דברים י', י"ב)

"מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה" (דברים י', י"ב), שהיא בחינת תפילה, בחינת "יראת ה' היא תתהלל" (משלי ל"א, ל'). כי עיקר ההתחזקות הוא על ידי הרצון: איך שעובר עליו בכל עת, ואיך שהוא — איך שהוא — על כל פנים יחזק את עצמו ברצון חזק מאוד לה' יתברך; ועל כל פנים יכסוף וישתוקק לשוב לה' יתברך מכל מקום שהוא, כי סוף כל סוף מה יישאר ממנו? ובפרט שכבר גילו לנו הצדיקים האמיתיים שהרצון הטוב בעצמו יקר וחשוב מאוד מאוד. זה בחינת עיקר התכלית האחרון, בחינת "מה רב טובך" וכו' (תהלים ל"א, כ').

EN:
What Does Hashem Your God Ask of You Except to Fear? (Deuteronomy 10:12)

“What does Hashem your God ask of you except to fear” (Deuteronomy 10:12), which is an aspect of prayer, the aspect of “A woman who fears Hashem—she shall be praised” (Proverbs 31:30). The principal strengthening comes through ratzoan. Whatever a person continually endures and whatever his present state—whatever it may be—he must at least strengthen himself with an exceedingly powerful ratzoan toward Hashem, blessed be He. He must at least yearn and long to return to Hashem from wherever he may be, for ultimately, what will remain of him? All the more so since the true tzaddikim have already revealed to us that good ratzoan itself is exceedingly precious and important. This is the aspect of the principal final purpose, the aspect of “How abundant is Your goodness,” and so forth (Psalms 31:20).

Segment 104
HE:
ועל כן צריך להתחזק תמיד, בכל עת, ברצון חזק לה' יתברך מכל מקום שהוא. על ידי זה יתעורר ויתגבר להתפלל תמיד לה' יתברך, ולהרבות באמירת תהלים, תחינות ובקשות רבות, שיחמול עליו ה' יתברך וימשיך עליו את הרחמנות האמיתית של המנהיג האמיתי, בחינת "כי מרחמם ינהגם" (ישעיהו מ"ט, י'), עד שיזכה לצאת מרוח שטות וכו'. ובפרט ירבה בהתבודדות, שהיא שיחה ותפילה בינו לבין קונו, עד ש"ישפוך כמים לבך נוכח פני ה'" (איכה ב', י"ט), ועד "ישקיף וירא ה' משמים" (איכה ג', נ'), ויאיר עליו את הדעת הקדושה לבטל את רוח השטות; עד שיצא וישוב מכל העוונות ויזכה להתקרב לה' יתברך באמת. (ליקוטי הלכות, הלכות נטילת ידיים לסעודה ובציעת הפת ו', נ"א)

EN:
One must therefore strengthen himself continually, at every moment, with a powerful ratzoan toward Hashem, blessed be He, from wherever he may be. Through this he will arouse and strengthen himself to pray continually to Hashem and to recite many Psalms, supplications, and petitions, asking Hashem, blessed be He, to have compassion upon him and draw upon him the true compassion of the true leader, in the aspect of “For He Who has compassion upon them will lead them” (Isaiah 49:10), until he merits emerging from the ruach of folly, and so forth. In particular, he should engage extensively in hisbodedus—conversation and prayer between himself and his Creator—until “Pour out your heart like water before the presence of Hashem” (Lamentations 2:19), and until “Hashem looks forth and sees from heaven” (Lamentations 3:50). He will then illuminate holy awareness upon him to nullify the ruach of folly, until he emerges and returns from all sins and merits truly drawing near to Hashem, blessed be He. (Likutay Halachos, Laws of Washing Hands for a Meal and Breaking Bread 6:51)

Segment 105
HE:
ועתה ישראל, מה ה' אלקיך שואל מעמך (דברים י', י"ב)

אמרו רבותינו זכרונם לברכה: אין "ועתה" אלא תשובה. כי עיקר התשובה ועבודת ה' היא רק בבחינת "ועתה", בחינת "היום אם בקולו תשמעו" (תהלים צ"ה, ז'). שלא יחשוב אלא על אותה שעה ואותו רגע שהוא בהם עתה, ולא יחשוב כלל מיום לחברו ומשעה לחברתה, כי "אינך יודע מה ילד יום" (משלי כ"ז, א'). וזה עיקר אריכות ימים וחיים אמיתיים שזוכין על ידי יראה, בחינת "יראת ה' תוסיף ימים" (משלי י', כ"ז). זה בחינת: "ועתה ישראל, מה ה' אלקיך שואל מעמך, כי אם ליראה" וכו' (דברים י', י"ב), וכתיב: "ועתה ישראל, שמע אל החוקים" וכו' (דברים ד', א').

EN:
And Now, Israel, What Does Hashem Your God Ask of You? (Deuteronomy 10:12)

Our Sages, of blessed memory, taught: “And now” always denotes teshuvah. The essence of teshuvah and Divine service exists only in the aspect of “and now,” the aspect of “Today, if you heed His voice” (Psalms 95:7). A person should consider only the present hour and moment, without calculating at all from one day to another or from one hour to the next, for “you do not know what a day will bring forth” (Proverbs 27:1). This is the essence of length of days and genuine life attained through awe, in the aspect of “Awe of Hashem adds days” (Proverbs 10:27). This is the aspect of: “And now, Israel, what does Hashem your God ask of you except to fear,” and so forth (Deuteronomy 10:12), and it is written: “And now, Israel, heed the statutes,” and so forth (Deuteronomy 4:1).

Segment 106
HE:
כי צריך כל אחד מישראל להסתכל לקשר את העת והרגע שבהם הוא עומד לה' יתברך, ולהעלות את הזמן לבחינת למעלה מן הזמן. לזה זוכין רק על ידי תורה ותפילה, והעיקר על ידי תפילה, שהיא בחינת רצונות, געגועים וכיסופים טובים לה' יתברך. והכל צריכין לזה בכל מדרגה ומדרגה: הן צדיקים גדולים, שצריכין לעלות בכל פעם ממדרגה למדרגה; ומכל שכן הנמוכים מאוד, שצריכין להחיות את עצמם בכוח צדיקי האמת, ורק בבחינה זו, בחינת "ועתה ישראל" וכו'.

EN:
Every Jew must seek to bind the present time and moment in which he stands to Hashem, blessed be He, and to elevate time into the aspect beyond time. This is attained only through Torah and prayer, principally through prayer, which is the aspect of ratzoan, yearning, and good longing for Hashem, blessed be He. Everyone requires this at every level: both great tzaddikim, who must continually ascend from one level to another, and all the more so those on exceedingly low levels, who must sustain themselves through the power of the true tzaddikim and solely through this aspect, the aspect of “And now, Israel,” and so forth.

Segment 107
HE:
כי אדם כזה, אם ירצה לחשוב הרבה על מה שעבר עליו ולדאוג על מה שיהיה, הוא יכול לצאת מדעתו ולהשתגע, חס ושלום. ועל כן כל חיותו וקיומו הם רק בבחינת "עתה" הנ"ל: לחטוף בכל פעם איזה עת ורגע שבהם בורחים מן הרע וחוטפים איזו נקודה טובה; וכן בכל פעם, בחינת "היום אם בקולו תשמעו" הנ"ל. (ליקוטי הלכות, הלכות מתנה ה', ס"ט; על פי אוצר היראה, יראה ועבודה, קל"ח)

EN:
If such a person attempts to think extensively about what has happened to him and to worry about what will be, he can lose his sanity and become deranged, God forbid. His entire vitality and continued existence therefore lie solely in the aspect of “now” described above: continually seizing some time and moment in which to flee from evil and seize some good point, and doing so repeatedly, in the aspect of “Today, if you heed His voice,” cited above. (Likutay Halachos, Laws of Gifts 5:69; following Otzar HaYirah, “Awe and Divine Service,” 138)

Segment 108
HE:
ועתה ישראל... כי אם ליראה (דברים י', י"ב)

כי עיקר השלמות היא היראה. וזה עיקר מתן תורה, שניתנה בקולות וברקים וקול שופר חזק מאוד, "ויחרד כל העם" וכו' (שמות י"ט, ט"ז), שנפלו אז עליהם אימה ויראה עצומה. וכמו שכתוב: "ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו" (שמות כ', י"ז). אך אף על פי כן התגרה בהם הבעל דבר אחר כך, עד שהחטיאם בעגל. הם רצו להמשיך עליהם יראה רעה מאוד, יראה דסטרא אחרא; כי עבודה זרה נקראת "יראה", כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: "יראה יש במקום פלוני", וכן הרבה.

EN:
And Now, Israel… Except to Fear (Deuteronomy 10:12)

The principal perfection is awe. This is the essence of the giving of the Torah, which was given amid thunder, lightning, and an exceedingly powerful shofar blast, when “all the people trembled,” and so forth (Exodus 19:16), and tremendous dread and awe fell upon them. Thus it is written: “So that His awe shall be upon your faces, so that you will not sin” (Exodus 20:17). Nevertheless, the adversary afterward provoked them until he caused them to sin with the calf. They sought to draw upon themselves an exceedingly evil awe, an awe of the sitra achara, for idolatry is called “awe,” as our Sages, of blessed memory, said: “There is an object of awe in such-and-such a place,” and similarly in many passages.

Segment 109
HE:
והתיקון היה בארבעים הימים האחרונים, שהיו ימי רצון מאלול עד יום הכיפורים, שהם ימי יראה ונקראים ימים הנוראים. ועיקר התיקון בראש השנה, שהוא הראשון לעשרה ימים האחרונים של ארבעים היום — עשרת ימי תשובה. כי בראש השנה ממשיכים יראה גדולה ועצומה על ידי השופר, בחינת "היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו" (עמוס ג', ו'), כי אז הוא פחד יצחק. ועל כן מתחילים אז: "ובכן תן פחדך... ואימתך... וייראוך" וכו', כי עיקר התיקון על ידי היראה.

EN:
The rectification occurred during the final forty days, the days of ratzoan from Elul through Yom Kippur. These are days of awe and are called the Days of Awe. The principal rectification occurs on Rosh Hashanah, the first of the final ten days of the forty—the Ten Days of Teshuvah. On Rosh Hashanah, tremendous awe is drawn through the shofar, in the aspect of “Will a shofar be sounded in a city and the people not tremble?” (Amos 3:6), for this is then the awe of Yitzchak. Therefore, the prayer then begins: “And so, place Your fear… and Your dread… and they shall fear You,” and so forth, for the principal rectification occurs through awe.

Segment 110
HE:
היינו שבראש השנה, שהוא עיקר מלכות דקדושה, ממשיכים וממליכים את התנוצצות משיח, בחינת "וצמיחת קרן לדוד עבדך" וכו'. ומשיח הוא עצם היראה העילאה מאוד מאוד, כמו שכתוב: "והריחו ביראת ה'" (ישעיהו י"א, ג'). כי הוא ימשיך יראה עילאה ונפלאה מאוד בעולם, עד שכולם יקיימו את התורה ולא יפרו את בריתו לעולם, כמבואר בכמה פסוקים. ואז יתקיים בשלמות: "ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו" (שמות כ', י"ז).

EN:
On Rosh Hashanah, which is the principal holy sovereignty, the radiance of Mashiach is drawn and enthroned, in the aspect of “the flourishing of the horn of David Your servant,” and so forth. Mashiach is the very essence of exceedingly exalted awe, as it is written: “He will be imbued with awe of Hashem” (Isaiah 11:3). He will draw an exceedingly exalted and wondrous awe into the world, until everyone fulfills the Torah and never violates His covenant, as explained in several verses. Then the following will be fulfilled completely: “So that His awe shall be upon your faces, so that you will not sin” (Exodus 20:17).

Segment 111
HE:
ועתה אנו ממשיכים עלינו הארה מיראה עילאה זו בראש השנה, על ידי כוח הצדיקים שאנו נוסעים אליהם; ובפרט על ידי הצדיקים שוכני עפר שאנו משתטחים על קבריהם בערב ראש השנה. כי כל צדיק אמיתי הוא בחינת משה–משיח. הוא ממשיך עלינו עתה, בכל דור, יראה עילאה ונפלאה כזאת, שנזכה מעתה כולנו להתחזק בה' יתברך ולבלי להיפרד ממנו, חס ושלום, בשום אופן בעולם. דרך זו התחיל משה רבנו עליו השלום להמשיך בארבעים הימים האחרונים, ועיקרה מראש השנה עד יום הכיפורים, שהם גמר ארבעים הימים האחרונים.

EN:
Now, on Rosh Hashanah, we draw upon ourselves an illumination from this exalted awe through the power of the tzaddikim to whom we travel, and particularly through the tzaddikim who dwell in the dust, upon whose graves we prostrate ourselves on the eve of Rosh Hashanah. Every true tzaddik is an aspect of Moshe–Mashiach. In every generation he presently draws upon us such exalted and wondrous awe, so that from now on we all merit strengthening ourselves in Hashem, blessed be He, and never separating from Him in any manner in the world, God forbid. Moshe Rabbeinu, peace be upon him, began to draw this path during the final forty days, principally from Rosh Hashanah through Yom Kippur, which completes those final forty days.

Segment 112
HE:
ועל כן בספר דברים, בפרשת עקב, לאחר שסיפר מעניין ארבעים הימים האחרונים, כמו שכתוב: "בעת ההיא אמר ה' אלי: פסל לך" וכו' (דברים י', א'), ו"אנכי עמדתי בהר כימים הראשונים ארבעים יום" וכו' (דברים י', י'), תכף אחר פרשה זו אמר: "ועתה ישראל, מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה" וכו' (דברים י', י"ב). כי בארבעים הימים האחרונים פעל זאת: שהמשיך יראה נפלאה, ועיקרה בראש השנה וביום הכיפורים, שאומרים אז "ובכן תן פחדך" וכו'. יראה עילאה ונפלאה זו ממשיכים הצדיקים עלינו בכל דור; ועיקר התיקון בשלמות יהיה על ידי משיח, שנאמר בו: "והריחו ביראת ה'" כנ"ל. (ליקוטי הלכות, הלכות בכור בהמה טהורה ד', ה')

EN:
Therefore, in the Book of Deuteronomy, in Parshas Aikev, after recounting the final forty days—as it is written: “At that time Hashem said to me: Carve for yourself,” and so forth (Deuteronomy 10:1), and “I remained upon the mountain like the first days, forty days,” and so forth (Deuteronomy 10:10)—immediately following that passage he said: “And now, Israel, what does Hashem your God ask of you except to fear?” and so forth (Deuteronomy 10:12). During the final forty days he accomplished this: he drew forth wondrous awe, principally on Rosh Hashanah and Yom Kippur, when “And so, place Your fear,” and so forth, is recited. In every generation the tzaddikim draw this exalted and wondrous awe upon us. The complete rectification will principally occur through Mashiach, concerning whom it is stated: “He will be imbued with awe of Hashem,” as cited above. (Likutay Halachos, Laws of the Firstborn of a Kosher Animal 4:5)

Segment 113
HE:
ועתה ישראל, מה ה' אלקיך שואל מעמך, כי אם ליראה (דברים י', י"ב)

לפעמים שולח ה' יתברך על האדם פחדים של ייסורים וכיוצא, כדי שיתבונן על ידי זה לשוב אליו יתברך, וכדי שיעלה את כל היראות הנפולות לשורשן — דהיינו ליראה אותו יתברך. ועיקר עליית היראות הנפולות היא על ידי הדעת: שידע שהכל ממנו יתברך ולא יתלה שום דבר בטבע ובמקרה, חס ושלום. רק כל מה שיעבור עליו יאמין וידע כי הכל ממנו יתברך, וישוב אליו ליראה מלפניו יתברך בלבד.

EN:
And Now, Israel, What Does Hashem Your God Ask of You Except to Fear? (Deuteronomy 10:12)

At times Hashem, blessed be He, sends a person fears arising from suffering and similar things so that through them he will reflect and return to Him, blessed be He, and elevate all fallen fears to their root—that is, to fear Him, blessed be He. Fallen fears are principally elevated through awareness: knowing that everything comes from Him, blessed be He, and attributing nothing to nature or chance, God forbid. Whatever a person undergoes, he must believe and know that everything comes from Him, blessed be He, and return to Him to fear Him alone.

Segment 114
HE:
ועל ידי זה הוא עולה מגדר בהמה לגדר אדם. כי כל זמן שאינו מעלה את היראות הנפולות — דהיינו שמתיירא מגוף הדבר בעצמו שמפחידו, כגון חיה רעה, ליסטים, מכות וייסורים, חס ושלום — אז הוא ממש כבהמה; כי גם לבהמה יש כל היראות והפחדים האלה, כידוע בחוש. ואם כן, מה יתרון לאדם מן הבהמה? עיקר ההבדל שבין האדם לבהמה הוא שלאדם יש דעת לדעת ולהבחין שיש אדון, מנהיג, מושל ומשגיח יתברך, שהכל מאתו; והוא שולח לאדם לפעמים את כל הפחדים האלה כדי שישוב אליו יתברך, כמו שכתוב: "ויגל אוזנם למוסר, ויאמר כי ישובון מאוון" וכו' (איוב ל"ו, י').

EN:
Through this he ascends from the category of an animal to that of a human being. As long as he does not elevate the fallen fears—that is, he fears the actual object that frightens him, such as a wild animal, robbers, blows, or suffering, God forbid—he is literally like an animal. An animal also experiences all these fears and terrors, as is plainly observable. What, then, is a human being’s advantage over an animal? The principal distinction is that a human possesses awareness to know and discern that there is a Master, Leader, Ruler, and Supervisor, blessed be He, from Whom everything comes. He sometimes sends all these fears upon a person so that the person will return to Him, blessed be He, as it is written: “He uncovers their ear for discipline and says that they must return from iniquity,” and so forth (Job 36:10).

Segment 115
HE:
וכשמעלים את היראה אל הדעת, שעל ידי זה עולים מבהמה לאדם, זה בחינת קרבנות. ואחר כך זוכין לילך עוד ממדרגה למדרגה ולהתחזק בכל פעם ביראה גדולה יותר, עד שזוכה ליראה עילאה. דהיינו, שלא יצטרך עוד להתעורר ליראה על ידי דברים תחתונים, שהם בחינת היראות הנפולות הנ"ל; רק יתעורר ליראה גדולה מהשכלתו בלבד ברוממותו וגדולתו יתברך. ואז הוא בגדר אדם בשלמות. (ליקוטי הלכות, הלכות בכור בהמה טהורה ד', ג'–ד'; על פי אוצר היראה, יראה ועבודה, ק')

EN:
When fear is elevated to awareness, thereby elevating a person from animal to human, this is the aspect of offerings. Afterward one merits proceeding from level to level and continually strengthening oneself in greater awe, until attaining exalted awe. One will then no longer need lower things—the fallen fears described above—to arouse awe. Instead, great awe will be aroused solely through intellectual contemplation of His exaltedness and greatness, blessed be He. One is then completely within the category of a human being. (Likutay Halachos, Laws of the Firstborn of a Kosher Animal 4:3–4; following Otzar HaYirah, “Awe and Divine Service,” 100)

Segment 116
HE:
ואהבתם את הגר (דברים י', י"ט)

הגר, שהיה מתחילה עכו"ם מן השבעים עממין, הוא עיקר בחינת פעולות משתנות. כי עם קדוש ישראל נקראים "גוי אחד בארץ" (שמואל ב' ז', כ"ג), ועל כן הם בבחינת אחדות הפשוט כנגד שבעים העכו"ם; כי אורייתא וקודשא בריך הוא וישראל כולא חד. ועל כן שבעים נפשות בית יעקב נקראות "נפש" אחת (בראשית מ"ו, כ"ז), ושש נפשות עשו נקראות "נפשות" רבות (בראשית ל"ו, ו'), כמו שפירש רש"י שם. כי הם רחוקים מן האחדות הפשוטה על ידי שלא קיבלו את התורה, ועל כן הם עיקר בחינת הפעולות המשתנות.

EN:
You Shall Love the Convert (Deuteronomy 10:19)

A convert, who was initially a non-Jew from among the seventy nations, is a principal aspect of differentiated actions. The holy people Israel is called “one nation in the land” (II Samuel 7:23), and is therefore an aspect of simple unity in contrast with the seventy nations, for the Torah, Kudsha Brich Hu, and Israel are entirely one. Accordingly, the seventy persons of Yaakov’s household are called one “soul” (Genesis 46:27), while the six persons of Esav are called multiple “souls” (Genesis 36:6), as Rashi explains there. Because the nations did not accept the Torah, they are distant from simple unity and are therefore the principal aspect of differentiated actions.

Segment 117
HE:
וכשאחד מהם בא ומתגייר, זו בחינת הפעולות המשתנות הרחוקות מאוד הנכללות באחדות הפשוטה. כי בתחילה היה בבחינת פעולה משונה מאוד כנ"ל, ועתה הוא רוצה להתקרב לה' יתברך, אל האחד הפשוט, ולהיכלל בישראל — "גוי אחד בארץ" — שעל ידם עיקר כלליות כל הפעולות המשתנות באחד הפשוט. כי ככל שנפשות ישראל מתרבות יותר, הן נכללות יותר באחדות הפשוטה. וזה גודל מעלת הגר המתגייר, שהתורה הזהירה לקרבו ולאהבו, כמו שכתוב: "ואהבתם את הגר" (דברים י', י"ט). כי יקר מאוד אצל ה' יתברך כשהפעולות המשתנות נכללות באחדות הפשוטה.

EN:
When one of them comes and converts, this is the aspect of exceedingly distant, differentiated actions becoming incorporated into simple unity. Initially he was an aspect of an exceedingly differentiated action, as described above; now he desires to draw near to Hashem, blessed be He, the Simple One, and to be incorporated into Israel—“one nation in the land”—through whom all differentiated actions are principally incorporated into the Simple One. The more numerous the souls of Israel become, the more completely they are incorporated into simple unity. This is the greatness of the convert who converts, whom the Torah commanded us to draw near and love, as it is written: “You shall love the convert” (Deuteronomy 10:19). It is exceedingly precious to Hashem, blessed be He, when differentiated actions are incorporated into simple unity.

Segment 118
HE:
וככל שהפעולה משונה ורחוקה ביותר, כאשר היא זוכה להתגבר ולהיכלל באחדות הפשוטה היא יקרה יותר. כי זה רצונו יתברך: שדווקא על ידי הפעולות המשתנות הרחוקות מאוד תתגלה האחדות הפשוטה. זה בחינת גודל מעלת בעל התשובה, שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: במקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד (ברכות ל"ד:). כי בתחילה היו רחוקים מאוד על ידי עוונותיהם, שזה עיקר בחינת פעולות משתנות. על ידי כל מצווה ומצווה נכללים באחדות הפשוטה; ולהפך, על ידי כל פגם ועבירה, חס ושלום, מתרחקים משם לבחינת עלמא דפרודא, חס ושלום, שהיא עיקר בחינת הפעולות המשתנות הרחוקות מאוד, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. ועל כן, כשחוזר בתשובה, מתגלה האחדות הפשוטה מתוך הפעולות המשתנות הרחוקות מאוד, וזה יקר מאוד אצל ה' יתברך כנ"ל.

EN:
The more differentiated and distant an action is, the more precious it becomes when it overcomes its distance and is incorporated into simple unity. For this is His will, blessed be He: that simple unity be revealed specifically through exceedingly distant, differentiated actions. This is the aspect of the great stature of a baal teshuvah, concerning whom our Sages, of blessed memory, taught: in the place where baalay teshuvah stand, completely righteous people cannot stand (Berachos 34b). Initially, their sins made them exceedingly distant, which is the principal aspect of differentiated actions. Through every mitzvah one becomes incorporated into simple unity; conversely, through every blemish and sin, God forbid, one becomes distant from there and enters the world of separation, God forbid, which is the principal aspect of exceedingly distant, differentiated actions, as our Sages taught. When a person returns in teshuvah, simple unity is therefore revealed from within exceedingly distant, differentiated actions, and this is exceedingly precious to Hashem, blessed be He, as described above.

Segment 119
HE:
ובפרט הגר, שהיה רחוק ביותר מחמת שאינו מזרע ישראל כלל. על כן, כשהוא בא להתגייר ונכלל בקדושת ישראל — גוי אחד — הוא יקר בעיני ה' יתברך, מחמת שנתגלתה אחדות הפשוטה מתוך הפעולות המשתנות הרחוקות. ככל שהפעולות משתנות יותר ויותר, כך יקר יותר אצלו יתברך כשמתגלה משם האחדות הפשוטה. וזה בחינת מה שכתוב בזוהר הקדוש, ומובא בדבריו זכרונו לברכה (ליקוטי מוהר"ן א', י', י"ד): כד אתי יתרו ואמר "עתה ידעתי כי גדול ה'" (שמות י"ח, י"א), כדין אסתלק ואתיקר שמא דקודשא בריך הוא עילא ותתא. (ליקוטי הלכות, הלכות פריקה וטעינה ד', ג')

EN:
This applies particularly to the convert, who was exceedingly distant because he was not of Israelite descent at all. When he comes to convert and is incorporated into the holiness of Israel—the one nation—he is precious in the eyes of Hashem, blessed be He, because simple unity has been revealed from within distant, differentiated actions. The more differentiated the actions, the more precious it is to Him, blessed be He, when simple unity is revealed from them. This is the aspect of what is written in the holy Zohar and cited in the words of Rabbeinu, of blessed memory (Likutay Moharan I 10, 14): when Yisro came and said, “Now I know that Hashem is greater” (Exodus 18:11), the name of Kudsha Brich Hu was then exalted and honored above and below. (Likutay Halachos, Laws of Unloading and Loading 4:3)

Segment 120
HE:
ובו תדבק (דברים י', כ')

"ובו תדבק" (דברים י', כ'), ואמרו רבותינו זכרונם לברכה: הידבק בתלמידי חכמים (כתובות קי"א:). כי כל זמן שלא זכה האדם לדעת מי הוא הצדיק האמת שצריך להתקרב אליו ולהתדבק בו, אזי צריך להאמין בכל הצדיקים ולהתדבק בכולם, אף על פי שהם חולקים זה על זה. לא כמו הליצנים האומרים שמאחר שהצדיקים חולקים זה על זה, הוא שומע דברי שניהם וחולק על שניהם. כי אלו דברי ליצנות הנוגעים בכפירות, רחמנא ליצלן. רק האמת היא להפך: שצריך להאמין בכולם ולא להסתכל כלל על המחלוקת שביניהם, מאחר שכולם מזהירים אותו לקיים את תורת משה שבכתב ושבעל פה.

EN:
You Shall Cleave to Him (Deuteronomy 10:20)

“You shall cleave to Him” (Deuteronomy 10:20), concerning which our Sages, of blessed memory, taught: cleave to Torah scholars (Kesubos 111b). As long as a person has not merited knowing who the true tzaddik is to whom he must draw near and cleave, he must believe in all the tzaddikim and cleave to all of them, even though they dispute with one another. He must not act like the mockers who say that since the tzaddikim dispute with one another, he listens to both sides and disputes with both. These are words of mockery that border upon heresy, may the Merciful One save us. The truth is precisely the reverse: he must believe in all of them and disregard entirely the disputes among them, since they all admonish him to fulfill Moshe’s Written and Oral Torah.

Segment 121
HE:
רק מן האנשים הכופרים ההולכים בדרכי החקירות ורוצים להטות מתורת משה וללמד חכמות חיצוניות וכו', מהם צריכין להתרחק בתכלית הריחוק. אבל כל מי שמנהיג על פי התורה כפי שמסרו לנו רבותינו הקדושים בגמרא, בפוסקים ובספרי יראים המיוסדים על דבריהם הקדושים — בכולם צריכין להתדבק. זה בחינת יום טוב שני של גלויות: כמו שמחמירים מחמת ספק ועושים שני ימים טובים, כן צריכין מחמת הספק להתקרב לכל הצדיקים ההולכים על פי התורה; כי קדושת יום טוב היא בחינת קדושת הצדיק, כידוע. (ליקוטי הלכות, הלכות תפילת המנחה ו', י"ב; על פי אוצר היראה, אמונה, ל"ד; צדיק, ע"ה)

EN:
One must distance oneself completely only from heretical people who follow the paths of philosophical investigation, seek to turn people away from Moshe’s Torah, and teach external disciplines of wisdom, and so forth. But one must cleave to everyone who leads according to the Torah as transmitted by our holy Sages in the Gemara, the halachic authorities, and works of the God-fearing founded upon their holy words. This is the aspect of the second festival day observed in the diaspora. Just as we act stringently because of uncertainty and observe two festival days, so, because of uncertainty, one must draw near to all tzaddikim who follow the Torah; for the holiness of a festival is an aspect of the holiness of the tzaddik, as is known. (Likutay Halachos, Laws of the Minchah Prayer 6:12; following Otzar HaYirah, “Emunah,” 34; “Tzaddik,” 75)

Segment 122
HE:
ובו תדבק ובשמו תשבע (דברים י', כ')

בכל מקום שיש הכחשה מטילים שבועה כדי לברר את האמת. כי השבועה היא בחינת התקשרות ודבקות בו יתברך, בבחינת "ובו תדבק ובשמו תשבע" (דברים י', כ'). זה בחינת הדעת אותו יתברך, שעל ידי זה עיקר הדבקות. וזה בחינת שעשוע עולם הבא, ועל ידי זה מאירה האמת, כי עולם הבא הוא עלמא דקשוט. (ליקוטי הלכות, הלכות פיקדון וארבעה שומרים ב'; על פי אוצר היראה, נדרים ושבועות, כ"ד)

EN:
You Shall Cleave to Him and Swear by His Name (Deuteronomy 10:20)

Wherever a denial exists, an oath is imposed in order to clarify the truth. An oath is an aspect of binding and cleaving to Him, blessed be He, in the aspect of “You shall cleave to Him and swear by His Name” (Deuteronomy 10:20). This is the aspect of knowing Him, blessed be He, through which the principal cleaving occurs. It is an aspect of the delight of the World to Come, and through it truth shines, for the World to Come is the world of truth. (Likutay Halachos, Laws of Deposits and the Four Types of Custodians 2; following Otzar HaYirah, “Vows and Oaths,” 24)

Segment 123
HE:
על ידי נדר ושבועה זוכין לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי. זה עיקר בחינת נדר ושבועה: שהם עולים עד בחינת עלמא דאתי. זה בחינת מה שמתירים נדרים ביום הכיפורים, שהוא בחינת עולם הבא שאין בו אכילה ושתייה, כידוע.

EN:
Through a vow and an oath one merits attaching one’s thought to the World to Come. This is the principal aspect of vows and oaths: they ascend to the aspect of the World to Come. This is the aspect of the annulment of vows on Yom Kippur, which is an aspect of the World to Come, where there is neither eating nor drinking, as is known.

Segment 124
HE:
כי זה עיקר בחינת נדר ושבועה: לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי — לזכות להבין את הרמזים הקדושים שיש בכל מחשבה, דיבור ומעשה שבעולם הזה. הכל הוא רק רמזים להתקרב לעבודתו יתברך, וזה עיקר בחינת רגלי הקדושה המלובשות בעולם הזה. דבר זה אנו רואים ביותר על ידי נדר ושבועה: שעל ידם אנו יכולים לעשות תורה ומצוות מכל הדברים שבעולם. אפילו מדברי היתר ורשות אנו יכולים, על ידי נדר ושבועה, לעשות איסור או חיוב כמו שאר דברי התורה והמצוות. וכל זה מחמת שבכל הדברים שבעולם יש חיות אלקות ורמזים קדושים מבחינת עלמא דאתי.

EN:
This is the principal aspect of a vow and an oath: attaching one’s thought to the World to Come—that is, meriting understanding of the holy allusions contained in every thought, word, and action in this world. Everything consists solely of allusions through which one draws near to His service, blessed be He. This is the principal aspect of the feet of holiness clothed within this world. We see this most clearly through vows and oaths: through them we can make Torah and mitzvoas from everything in the world. Even a permitted and discretionary matter can be transformed through a vow or oath into a prohibition or an obligation, like the other matters of Torah and mitzvoas. All this is because everything in the world contains Divine vitality and holy allusions from the aspect of the World to Come.

Segment 125
HE:
וזה בחינת "ובו תדבק ובשמו תשבע" (דברים י', כ'). כי שבועת אמת כדי לזרז את עצמו וכיוצא בזה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, היא בחינת דבקות בה' יתברך, בחינת לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי. (ליקוטי הלכות, הלכות חזקת מטלטלין ב', ד', ו'; על פי אוצר היראה, נדרים, י"ט)

EN:
This is the aspect of “You shall cleave to Him and swear by His Name” (Deuteronomy 10:20). A truthful oath made in order to spur oneself onward, and similar oaths, as our Sages, of blessed memory, taught, is an aspect of cleaving to Hashem, blessed be He—the aspect of attaching one’s thought to the World to Come. (Likutay Halachos, Laws of Presumptive Ownership of Movable Property 2:4, 6; following Otzar HaYirah, “Vows,” 19)

Segment 126
HE:
והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי (דברים י"א, י"ג)

זה בחינת שמע–"והיה אם שמוע", שהם קבלת עול מלכות שמים וקבלת עול מצוות. משתי בחינות אלו נבנים שלוש מאות ועשרה העולמות. כי עיקר בניינם הוא מאור השכל והצמצום; דווקא כאשר שתי בחינות אלו מתייחדות יחד בתכלית האחדות, נעשות על ידן כל ההשגות, שהן בחינת שלוש מאות ועשרה עולמות.

EN:
It Shall Be, If You Diligently Heed My Mitzvoas (Deuteronomy 11:13)

This is the aspect of Shima and “It shall be, if you diligently heed,” which are acceptance of the yoke of the Kingdom of Heaven and acceptance of the yoke of the mitzvoas. From these two aspects the 310 worlds are built. Their construction principally comes from the light of intellect and constriction. Specifically when these two aspects unite in ultimate unity, all spiritual apprehensions—the aspect of the 310 worlds—are produced through them.

Segment 127
HE:
שמע הוא קבלת ייחודו יתברך: שמאמינים בו יתברך שהוא אחד, יחיד ומיוחד. כל פרשת שמע נאמרה בלשון יחיד, המרמזת על עצם אור השכל האמיתי, שכולו אחד. אבל "והיה אם שמוע" נאמרה בלשון רבים; זה מרמז על צמצומי השכל, שבהם מתחילה בחינת חילוקי הדעות, כי כל אחד מקבל את השכל של השגת אלקותו יתברך כפום מה דמשער בלביה. וזהו: "והיה אם שמוע תשמעו" וכו' (דברים י"א, י"ג). "שמע" הוא בחינת עצם השכל, בחינת "שמע ישראל, ה' אלקינו, ה' אחד" (דברים ו', ד'), שורש עצם השכל. "תשמעו", בלשון רבים, היינו שכל אחד ישמע ויקבל את אור השכל האמיתי הזה לפי הצמצומים שבדעתו, כפום מה דמשער בלביה. וכן כל הפרשה נאמרת בלשון רבים: "לאהבה את ה' אלקיכם ולעבדו בכל לבבכם" וכו' (דברים י"א, י"ג).

EN:
Shima is acceptance of His unity, blessed be He: believing that He is one, singular, and unique. The entire first passage of Shima is stated in the singular, alluding to the essential light of true intellect, which is entirely one. But “It shall be, if you diligently heed” is stated in the plural. This alludes to the constrictions of intellect, where differences of understanding begin, for each person receives the intellect of apprehending His Godliness, blessed be He, according to what his heart can conceive. Thus: “It shall be, if you diligently heed,” and so forth (Deuteronomy 11:13). “Shima” is the aspect of the essential intellect, the aspect of “Shima, Israel: Hashem is our God; Hashem is One” (Deuteronomy 6:4), the root of the essential intellect. “You heed,” in the plural, means that every person hears and receives this light of true intellect according to the constrictions within his own awareness, according to what his heart can conceive. The entire second passage likewise continues in the plural: “to love Hashem your God and serve Him with all your hearts,” and so forth (Deuteronomy 11:13).

Segment 128
HE:
ועל כן דווקא בפרשה זו הוא מזהיר: "השמרו לכם פן יפתה לבבכם" אחר עבודה זרה (דברים י"א, ט"ז), שהיא בחינת מחלוקת, בחינת "חלק לבם" (הושע י', ב'). וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: תמה אני אם לא יהיה הבית הזה עבודה זרה, מחמת שהייתה שם מחלוקת; כמובא בדברי אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה (ליקוטי מוהר"ן א', רנ"א). כי כשהשכל בא בתוך הצמצומים, בהכרח הוא מתחלק לארבע רוחות, וכל אחד משיג כפום מה דמשער בלביה; מזה נמשך שורש המחלוקת. על כן שם צריכין להיזהר מאוד ממחלוקת גמורה, חס ושלום, שהיא בחינת עבודה זרה.

EN:
Therefore, specifically in this passage He warns: “Guard yourselves lest your hearts be seduced” after idolatry (Deuteronomy 11:16), which is the aspect of dispute, the aspect of “their heart is divided” (Hosea 10:2). Thus our Sages, of blessed memory, said: I wonder whether this house will not become idolatry, because there was dispute there, as cited in the words of our master and teacher, of blessed memory (Likutay Moharan I 251). When intellect enters the constrictions, it necessarily divides into four directions, and every person apprehends according to what his heart can conceive. From this emerges the root of dispute. One must therefore exercise exceptional care there to avoid complete dispute, God forbid, which is the aspect of idolatry.

Segment 129
HE:
וזה: "ושמתם את דברי אלה על לבבכם" וכו' (דברים י"א, י"ח). את דבריי אלה, שבהם אני מזהיר אתכם על אמונת ייחודו יתברך וקבלת מצוותיו, תשימו על לבבכם — שכל אחד יקבלם לפי השיעור שבלבו. אף על פי שהשיעור שבלב כל אחד משונה ומחולק משל חברו, אל תסורו על ידי זה לצד אחר, חלילה, לצד מחלוקת גמורה ועבודה זרה, חס ושלום. רק תקבלו ותשימו דבריי אלה על לבבכם: לחזור תמיד למקור האחדות, לדעת ולהאמין שכל שינוי הדעות, כל המחלוקת וכל הצמצומים שבים כולם אל מקום אחד, כי הכל נמשך ממנו יתברך.

EN:
This is: “Place these words of Mine upon your hearts,” and so forth (Deuteronomy 11:18). Place upon your hearts these words with which I warn you concerning emunah in His unity, blessed be He, and acceptance of His mitzvoas—each person receiving them according to the measure within his heart. Although the measure in every person’s heart differs from and is divided from that of his fellow, do not thereby turn to another side, God forbid, toward complete dispute and idolatry, God forbid. Instead, receive and place these words of Mine upon your hearts: continually return to the source of unity, knowing and believing that all differences of opinion, every dispute, and all constrictions return to one place, for everything is drawn from Him, blessed be He.

Segment 130
HE:
ועל כן, בעניין קביעת המזוזה, סיים בלשון יחיד: "וכתבתם על מזוזות ביתך" וכו' (דברים י"א, כ'). כי בית הוא כנופיא דכולא, ועיקר תיקון הבית על ידי המזוזה הוא שיהיה הבית בבחינת שלום בית: קיבוץ ואסיפת כל הדעות המחולקות יחד, שכולן ייכללו באחדות ובשלום. זה בחינת "יהי ביתך בית ועד לחכמים" (אבות א', ד'). בית ועד הוא מקום שהחכמים מתקבצים ומתאספים כדי לעיין בתיקון המדינה וכיוצא, וכל אחד אומר את דעתו לפי שכלו; אחר כך מכריעים בין כל הדעות ומתקנים תקנות. בבחינה זו צריך להיות בית כל אחד מישראל — בית ועד לחכמים — שבביתו יימשך השלום בין החכמים החולקים בדעתם, שהכל בשביל תיקון העולם לנצח. בבחינה זו יהיה בניין ביתו: ההכרעה והשלום בין המחלוקת.

EN:
Therefore, concerning affixing the mezuzah, the passage concludes in the singular: “You shall write them upon the doorposts of your house,” and so forth (Deuteronomy 11:20). A house is the gathering place of everything. The principal rectification of the house through the mezuzah is for the house to become an aspect of domestic peace: the gathering and assembly of all differing opinions together, so that all are incorporated into unity and peace. This is the aspect of “Let your house be a meeting place for the Sages” (Avos 1:4). A meeting place is where Sages gather and assemble to consider the rectification of the polity and similar matters. Each states his opinion according to his understanding; afterward they decide among all the opinions and establish enactments. The house of every Jew must be such a meeting place for the Sages: peace among Sages who differ in their opinions must be drawn into his house, for all their opinions serve the eternal rectification of the world. His house will be built through this aspect—the decision and peace among disputing positions.

Segment 131
HE:
וזהו: "למען ירבו ימיכם" וגו', "על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם, כימי השמים על הארץ" (דברים י"א, כ"א). פסוק זה עיקרו מדבר על שכר עולם הבא, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: "לתת לכם" אין כתיב כאן, אלא "לתת להם" — מכאן לתחיית המתים מן התורה (סנהדרין צ':). "על האדמה" היא אדמת קודש, ארץ החיים. "כימי השמים על הארץ" הוא בחינת שלוש מאות ועשרה העולמות שזוכים הצדיקים לעתיד לבוא, הנבנים מן השכל והצמצום, שהם בחינת שמים וארץ. שמים הם בחינת השכל וארץ בחינת הצמצום, כמובן במקום אחר. דווקא משניהם יחד נבנה כל עולם ועולם משלוש מאות ועשרה העולמות; מבחינה אחת בלבד אי אפשר לבנות עולם. משמים וארץ, מבחינת שכל וצמצום, נבנה עולם, עד שנעשים שלוש מאות ועשרה העולמות, שהם קיבול השכר לצדיקים לעתיד לבוא. פסוק זה הוא סיום שתי הפרשיות שבמזוזה, כי עיקר בחינת מזוזה היא להמשיך ולזכור את בחינת עולם הבא — שלוש מאות ועשרה העולמות שהם בחינת שמים וארץ. (ליקוטי הלכות, הלכות מזוזה ד', ד', ו')

EN:
This is: “So that your days may increase,” and so forth, “upon the land that Hashem swore to your forefathers to give to them, like the days of the heavens over the earth” (Deuteronomy 11:21). This verse principally concerns the reward of the World to Come, as our Sages, of blessed memory, taught: Scripture does not say “to give to you,” but “to give to them”—from here the resurrection of the dead is derived from the Torah (Sanhedrin 90b). “Upon the land” is the holy soil, the land of life. “Like the days of the heavens over the earth” is the aspect of the 310 worlds the tzaddikim will merit in the future, which are built from intellect and constriction, the aspects of heaven and earth. Heaven is the aspect of intellect, and earth is the aspect of constriction, as understood elsewhere. Every one of the 310 worlds is built specifically from the two together; a world cannot be built from only one aspect. From heaven and earth—from intellect and constriction—a world is built, until the 310 worlds are formed, constituting the receptacle of the tzaddikim’s future reward. This verse concludes the two passages placed in the mezuzah, for the principal aspect of mezuzah is to draw and remember the World to Come—the 310 worlds that are the aspects of heaven and earth. (Likutay Halachos, Laws of Mezuzah 4:4, 6)

Segment 132
HE:
ונתתי עשב בשדך לבהמתך, ואכלת ושבעת (דברים י"א, ט"ו)

אמרו רבותינו זכרונם לברכה שאסור לאדם לאכול קודם שיאכיל לבהמתו, שנאמר: "ונתתי עשב בשדך לבהמתך", והדר "ואכלת ושבעת" (דברים י"א, ט"ו; ברכות מ'.). כי בוודאי צריך להאכיל את בהמתו תחילה, קודם שיאכל, כדי שיחזיר וייתן לבהמה את המזונות והשפע שלה. בכך הוא מורה שאין לו אחיזה, חס ושלום, בשפע של הבהמות, כי הוא מחזיר לה את השפעתה ונותן לה את מזונותיה קודם שהוא עצמו אוכל.

EN:
I Shall Provide Grass in Your Field for Your Animal, and You Shall Eat and Be Satisfied (Deuteronomy 11:15)

Our Sages, of blessed memory, taught that a person is forbidden to eat before feeding his animal, as it is stated: “I shall provide grass in your field for your animal,” and only afterward, “and you shall eat and be satisfied” (Deuteronomy 11:15; Berachos 40a). A person must certainly feed his animal first, before he eats, so that he returns and gives the animal its own food and bounty. He thereby demonstrates that he has no hold, God forbid, upon the bounty of the animals, for he returns its bounty to it and gives it its food before he himself eats.

Segment 133
HE:
ואז דווקא הוא עצמו יכול לאכול, כי עתה הוא ניזון משפע של אדם, מאחר שכבר החזיר את השפע של הבהמה לבהמה על ידי שקיים את מצוות התורה ונתן לבהמה את אכילתה תחילה. (ליקוטי הלכות, הלכות מקח וממכר ד', כ')

EN:
Specifically then may he himself eat, for he is now sustained from the bounty of a human being, having already returned the animal’s bounty to the animal by fulfilling the Torah’s mitzvah and giving the animal its food first. (Likutay Halachos, Laws of Buying and Selling 4:20)

Segment 134
HE:
ונתתי עשב בשדך לבהמתך (דברים י"א, ט"ו)

"עשב" — ראשי תיבות: "עושה שלום במרומיו" (איוב כ"ה, ב'). "בשדך" — לשון שידוד ושבירה. כשאדם מרגיש רעבון ותאוות אכילה מתגברת עליו, ידע שיש לו שונאים, כמאמר חכמינו זכרונם לברכה על "השם גבולך שלום" (תהלים קמ"ז, י"ד); ומי שיש לו רֵעים מלמטה, בידוע שיש לו רֵעים מלמעלה (סנהדרין ק"ג:). על כן צריך לשדד ולשבר את הבהמיות שלו המתאווה לאכול, כי עיקר הרעבון הוא לבהמיות.

EN:
I Shall Provide Grass in Your Field for Your Animal (Deuteronomy 11:15)

The Hebrew word eisev, “grass,” forms an acrostic for “He makes peace in His heights” (Job 25:2). Besadecha, “in your field,” connotes subduing and breaking. When a person feels hunger and the desire for food overcomes him, he should know that he has enemies, in accordance with the teaching of our Sages, of blessed memory, concerning “He establishes peace at your borders” (Psalms 147:14). One who has companions below is known to have companions above (Sanhedrin 103b). He must therefore subdue and break his animality that desires to eat, for hunger principally belongs to the animalistic aspect.

Segment 135
HE:
גם אמרו במדרש (בראשית רבה ס"ג): "בא זדון ויבוא קלון" (משלי י"א, ב') — דא קלונו של רעב, כמו שכתוב: "אשר לא תקחו עוד חרפת רעב בגויים" (יחזקאל ל"ו, ל'). נמצא שהמחלוקת — מה שמחרפים את האדם — באה על ידי בחינת רעב. רעב זה, בחינת מחלוקת וחרפה, הוא בחינת ערלה, כמו שכתוב: "כי חרפה היא לנו" (בראשית ל"ד, י"ד). הערלה היא שלוש קליפות המסבבות את ברית השלום. כשמשברים את הערלה מתגלה ברית שלום; וכשיש שלום למטה, יש לו שלום למעלה במרומיו. וכשיש שלום למעלה, מתגלה ומתרבה שובע גדול בעולם, כמו שכתוב אצל יוסף: "תנו זרע ונחיה" (בראשית מ"ז, י"ט).

EN:
The Midrash likewise teaches (Bereishis Rabbah 63) concerning “When willful sin comes, disgrace follows” (Proverbs 11:2): this is the disgrace of hunger, as it is written: “You will no longer bear the disgrace of famine among the nations” (Ezekiel 36:30). It follows that dispute—the humiliation people direct at a person—comes through the aspect of hunger. This hunger, the aspect of dispute and disgrace, is an aspect of orlah, as it is written: “For it is a disgrace to us” (Genesis 34:14). Orlah consists of three klipoas surrounding the covenant of peace. When the orlah is broken, the covenant of peace is revealed; when there is peace below, the person has peace above in His heights. When peace exists above, great satiation is revealed and multiplied in the world, as it is written concerning Yosef: “Give us seed so that we may live” (Genesis 47:19).

Segment 136
HE:
פירוש אחר: "ונתתי עשב" — רמז לבנים, כמו שכתוב: "וצאצאיך כעשב הארץ" (איוב ה', כ"ה). "בשדך לבהמתך" — אימתי יהיו לך בנים חיים וקיימים? כשיהיה זיווגך בקדושה, ותשבר את נפשך המתאווה, היינו הנפש הבהמית, ויידמה לך כאילו כפאך שד (נדרים כ':). וזה "בשדך" — לשון שד. על ידי זה יהיו לך בני קיימא, כי מיתת הבנים היא מחמת הנשמות העשוקות בטיקלא, כידוע. כי הטיקלא, היינו קליפת נוגה, קרובה אל הנפש הבהמית, כמובא במשנת חסידים, במסכת ההרכבה.

EN:
Another explanation: “I shall provide grass” alludes to children, as it is written: “Your offspring will be like the grass of the earth” (Job 5:25). “In your field for your animal”—when will you have living and enduring children? When your marital union is conducted in holiness and you break your desirous soul, namely, the animal soul, so that it appears to you as though a demon compelled you (Nedarim 20b). This is besadecha, “in your field,” understood as shed, “a demon.” Through this you will have enduring children, for the death of children results from souls oppressed within the scale, as is known. The scale—that is, klipas noagah—is close to the animal soul, as brought in Mishnas Chassidim, Tractate HaHarkavah.

Segment 137
HE:
גם צריך שעיקר זיווגך יהיה בליל שבת, שאז היא נכללת בקדושה ויתפרדו ממנה כל פועלי אוון. וזה: "ואכלת ושבעת" (דברים י"א, ט"ו) — רמז לשבת, שאז השביעה, וממנה מתברכים ששת הימים. (ליקוטי מוהר"ן א', ל"ט)

EN:
The marital union should also principally occur on Shabbos night, when she is incorporated into holiness and all workers of iniquity separate from her. This is: “You shall eat and be satisfied” (Deuteronomy 11:15), an allusion to Shabbos, when satiation occurs and from which the six weekdays are blessed. (Likutay Moharan I 39)

Segment 138
HE:
על מזוזות ביתך... למען ירבו ימיכם (דברים י"א, כ'–כ"א)

עיקר תיקון הכבוד, שהוא בחינת מלכות, הוא על ידי צדקה; על ידי זה עושים מ"צדק" "צדקה". ועל כן עיקר כוונת בניין הבית צריכה להיות כדי להכניס בו עניים הגונים ושיהיה בו קיבוץ חכמים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: "יהי ביתך פתוח לרווחה, ויהיו עניים בני ביתך" (אבות א', ה'); "יהי ביתך בית ועד לחכמים" (אבות א', ד'). על ידי זה הכבוד בשלמות, ואז יש פנים לכבוד, והבית — שהוא בחינת כבוד — הוא בחינת בית דקדושה.

EN:
Upon the Doorposts of Your House… So That Your Days May Increase (Deuteronomy 11:20–21)

Honor, which is an aspect of sovereignty, is principally rectified through tzedakah; through this, tzedek, “justice,” is transformed into tzedakah. The principal intention in building a house should therefore be to bring worthy poor people into it and to make it a gathering place for Sages, as our Sages, of blessed memory, taught: “Let your house be open wide, and let poor people be members of your household” (Avos 1:5); “Let your house be a meeting place for the Sages” (Avos 1:4). Through this, honor is complete and possesses a face; the house, which is an aspect of honor, then becomes an aspect of a holy house.

Segment 139
HE:
אבל כשבונה את הבית, חס ושלום, בשביל גסות הרוח וכבוד עצמו, על זה נאמר: "הוי בונה ביתו בלא צדק" (ירמיהו כ"ב, י"ג). כשאין לכבוד פנים, והכבוד — שהוא בחינת בית — נמצא אצל עזי הפנים הרודפים אחר כבוד עצמם, לא די שאין המלכות עולה מבחינת צדק לצדקה, אלא אף בחינת צדק עצמה נפגמת, מאחר שיש לסטרא אחרא יניקה ממנה, חס ושלום. זה בחינת "בונה ביתו בלא צדק", ובחינת "מקום המשפט שמה הרשע" (קהלת ג', ט"ז), חס ושלום. וזהו: "הוי בונה ביתו בלא צדק... ברעהו יעבוד חינם" (ירמיהו כ"ב, י"ג), בחינת עזי הפנים המשתררים על עם דל בחינם.

EN:
But when a person builds a house, God forbid, for arrogance and his own honor, concerning this it is stated: “Woe to one who builds his house without justice” (Jeremiah 22:13). When honor lacks a face and honor—the aspect of a house—is held by brazen people who pursue their own honor, not only does sovereignty fail to ascend from justice to tzedakah, but the aspect of justice itself is also impaired, since the sitra achara draws nourishment from it, God forbid. This is the aspect of “who builds his house without justice,” and the aspect of “in the place of justice, there was wickedness” (Ecclesiastes 3:16), God forbid. Thus: “Woe to one who builds his house without justice… who makes his fellow work without payment” (Jeremiah 22:13), the aspect of brazen people who gratuitously dominate a poor people.

Segment 140
HE:
וזה בחינת שם ש־ד־י שכותבים על המזוזה. כי שם זה הוא בחינת צדיק, כידוע, וזה בחינת צדקה, בחינת "וצדיק חונן ונותן" (תהלים ל"ז, כ"א). על ידי הצדקה מעלים את הכבוד מעזי הפנים. זה בחינה שמעלים את המלכות מבחינת "רגליה יורדות מוות" (משלי ה', ה'), חס ושלום, ומחזירים אותה למביני מדע; אז יש פנים לכבוד. זה עיקר תיקון הבית דקדושה, שנתקן על ידי מצוות מזוזה כנ"ל.

EN:
This is the aspect of the Divine Name Shaddai written upon the mezuzah. This Name is an aspect of the tzaddik, as is known, and therefore an aspect of tzedakah, the aspect of “the tzaddik is gracious and gives” (Psalms 37:21). Through tzedakah, honor is elevated away from the brazen. This is the aspect of elevating sovereignty from “her feet descend to death” (Proverbs 5:5), God forbid, and returning it to those who understand knowledge; honor then possesses a face. This is the principal rectification of the holy house, which is rectified through the mitzvah of mezuzah, as described above.

Segment 141
HE:
וזה שדרשו רבותינו זכרונם לברכה: "מזוזות" — זז מוות. היינו בחינת "וצדקה תציל ממוות" (משלי י', ב'), כי על ידי זה מעלים את המלכות מצדק לצדקה. זה בחינת "למען ירבו ימיכם" וכו' (דברים י"א, כ"א), הנאמר במזוזה. (ליקוטי הלכות, הלכות מזוזה ג', ה'–ח'; על פי אוצר היראה, בית וחוץ, י')

EN:
This is what our Sages, of blessed memory, expounded: mezuzos can be read as zaz maves, “death moves away.” This is the aspect of “Tzedakah saves from death” (Proverbs 10:2), for through it sovereignty is elevated from justice to tzedakah. This is the aspect of “So that your days may increase,” and so forth (Deuteronomy 11:21), which is stated concerning mezuzah. (Likutay Halachos, Laws of Mezuzah 3:5–8; following Otzar HaYirah, “Home and Outside,” 10)

Segment 142
HE:
למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם (דברים י"א, כ"א)

ודרשו רבותינו זכרונם לברכה לעניין תחיית המתים: "לכם" לא כתיב, אלא "להם" — מכאן לתחיית המתים מן התורה (סנהדרין צ':). ועיקר תחיית המתים תהיה בארץ ישראל, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (כתובות קי"א.). וזהו: "למען ירבו ימיכם" וכו', "על האדמה" דווקא (דברים י"א, כ"א) — ארץ ישראל, ששם עיקר תחיית המתים. כי תחיית המתים היא ענווה אמיתית, שמשים את עצמו כעפר וכאדמה, בחינת "הקיצו ורננו שוכני עפר" (ישעיהו כ"ו, י"ט) — מי שנעשה שכן לעפר בחייו.

EN:
So That Your Days and the Days of Your Children May Increase upon the Land That Hashem Swore to Your Forefathers to Give Them (Deuteronomy 11:21)

Our Sages, of blessed memory, expounded concerning the resurrection of the dead: Scripture does not say “to give to you,” but “to give to them”—from here the resurrection of the dead is derived from the Torah (Sanhedrin 90b). The resurrection of the dead will principally occur in Eretz Yisrael, as our Sages taught (Kesubos 111a). This is: “So that your days may increase,” and so forth, specifically “upon the land” (Deuteronomy 11:21)—Eretz Yisrael, where the resurrection of the dead principally occurs. The resurrection of the dead is genuine humility, when a person makes himself like dust and earth, in the aspect of “Awaken and sing, you who dwell in the dust” (Isaiah 26:19)—one who made himself a neighbor to the dust during his lifetime.

Segment 143
HE:
לזה זוכין דווקא על ידי עפר ארץ ישראל. אף על פי שבחינת עפר היא מעלה גדולה — לשום את עצמו כעפר ולהיות עניו באמת, שהוא גדול מהכל, כי ענווה גדולה מכולם — כבר מבואר שאף על פי כן אסור להיות עצל, מה שקורין שלימזלניק וכו', כי הענווה היא עיקר החיות וכו'. ויש להפך: בחינת עפר דסטרא אחרא, ששם עיקר אחיזת הסטרא אחרא ונשיכת הנחש, בחינת "ונחש עפר לחמו" (ישעיהו ס"ה, כ"ה). זו בחינת עצבות ועצלות, כמו שכתוב במקום אחר (ליקוטי מוהר"ן א', קפ"ט), והיא הפך מבחינת "חזית איש מהיר במלאכתו" (משלי כ"ב, כ"ט).

EN:
This is attained specifically through the soil of Eretz Yisrael. Although the aspect of dust is a great virtue—making oneself like dust and becoming genuinely humble, which is greater than everything, for humility is the greatest of all—it has already been explained that one must nevertheless not become lazy, what is called a shlimazalnik, and so forth, for humility is the principal vitality, and so forth. There is also the opposite: the aspect of the dust of the sitra achara, where the sitra achara principally takes hold and the serpent bites, the aspect of “dust shall be the serpent’s food” (Isaiah 65:25). This is the aspect of sadness and laziness, as explained elsewhere (Likutay Moharan I 189), and is the opposite of “Do you see a man diligent in his work?” (Proverbs 22:29).

Segment 144
HE:
וזה בחינת העפר של חוץ לארץ, שהוא עפר טמא. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, שבזמן שישראל שרויים על אדמתם אסור לכהן לצאת לחוץ לארץ מחשש ריבוי המתים הנקברים שם. כי שם נאחזת ביותר סטרא דמותא, שהיא בחינת עצבות ועצלות — ענווה פסולה שבאמת היא בחינת גדלות. ועל כן צריך כל אחד לקדש את עצמו בבחינת קדושת עפר ארץ ישראל, ששם עיקר תחיית המתים, שהיא ענווה אמיתית. (ליקוטי הלכות, הלכות תפילין ו', י')

EN:
This is the aspect of the soil outside Eretz Yisrael, which is impure soil. As our Sages, of blessed memory, taught, when Israel dwells upon its land, a kohen is forbidden to leave for outside the Land because of the concern arising from the many dead buried there. The side of death takes hold there more strongly; this is the aspect of sadness and laziness—invalid humility that is actually an aspect of arrogance. Every person must therefore sanctify himself with the aspect of the holy soil of Eretz Yisrael, where the resurrection of the dead principally occurs, which is genuine humility. (Likutay Halachos, Laws of Tefillin 6:10)



# Aikev
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/5/3/

Aikev
עקב
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/5/3

Segment 1
HE:
והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה (דברים ז', י"ב)

"עקב" דייקא: היינו כשהשונאים מתגברים עד שהוא תחת עקב ורגלין, שדורסים אותו ברגליים. בבחינת "הרכבת אנוש לראשנו" וכו' (תהלים ס"ו, י"ב), בחינת "לדכא תחת רגליו כל אסירי ארץ" (איכה ג', ל"ד). וכמו שכתוב: "אשר אמרו לנפשך שחי ונעבורה, ותשימי כארץ גווך" וכו' (ישעיהו נ"א, כ"ג). וזהו בחינת עקבות משיחא, שישראל נתונים תחת עקביהם. ואז דייקא, מי שמשים אל לבו לשמוע משם את המשפטים האלה, שידע שהכל מהמשפט של מעלה שנתלבש בהם כדי להשיבו אליו. וזהו: "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה"; ואז "ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד" (דברים ז', י"ב). שה' יתברך ירחם עליך למען בריתו את אבותינו, כי "שומע אל אביונים ה', ואת אסיריו לא בזה" (תהלים ס"ט, ל"ד).

EN:
It Shall Be, Because You Heed These Ordinances (Deuteronomy 7:12)

Specifically “eikev,” the heel: when the enemies intensify until a person is beneath their heel and feet and they trample him underfoot. This is the aspect of “You caused men to ride over our head,” and so forth (Psalms 66:12), and the aspect of “to crush beneath His feet all the prisoners of the earth” (Lamentations 3:34). Thus it is written: “Who said to your soul, ‘Bow down so that we may pass,’ and you made your body like the earth,” and so forth (Isaiah 51:23). This is the aspect of the footsteps of Mashiach, when Israel is placed beneath their heels. Specifically then, one who directs his heart to hear these ordinances from there must know that everything comes from the judgment above, which clothed itself within them in order to return him to Hashem. This is: “It shall be, eikev—because—you heed these ordinances”; then, “Hashem your God shall keep for you the covenant and the kindness” (Deuteronomy 7:12). Hashem, blessed be He, will have compassion upon you for the sake of His covenant with our forefathers, for “Hashem listens to the needy and does not despise His prisoners” (Psalms 69:34).

Segment 2
HE:
וזהו "וידו אוחזת בעקב עשו" (בראשית כ"ה, כ"ו) — "בעקב" דייקא. כשיתגבר עשו בסוף הגלות, בעקבות משיחא, וירצה לדרוס בעקבו על ראש ישראל, בבחינת "הגדיל עלי עקב" (תהלים מ"א, י'), אז דייקא "וידו" — בחינת אמונה, בחינת תפילה, בחינת "ויהי ידיו אמונה" וכו' (שמות י"ז, י"ב), פרישן בצלו — אוחזת בעקבו להפילו ולהשפילו על ידי זה. כי אין כוחנו אלא בפה, לתפוס אומנות אבותינו, לצעוק אליו יתברך מכל מקום שהוא. (ליקוטי הלכות, הלכות יין נסך ד', כ"ה)

EN:
This is “his hand was grasping Esav’s heel” (Genesis 25:26)—specifically the heel. When Esav intensifies at the end of the exile, in the footsteps of Mashiach, and seeks to trample Israel’s head with his heel, in the aspect of “he raised his heel against me” (Psalms 41:10), specifically then “his hand”—the aspect of emunah and prayer, the aspect of “his hands were emunah,” and so forth (Exodus 17:12), spread forth in prayer—grasps Esav’s heel and thereby casts him down and humbles him. For our power is only in the mouth: to grasp the craft of our forefathers and cry out to Him, blessed be He, from wherever one may be. (Likutay Halachos, Laws of Non-Jewish Wine 4:25)

Segment 3
HE:
והיה עקב תשמעון (דברים ז', י"ב)

"עקב" הוא בחינת רגלין. היינו כשתקשרו את התורה בלבבכם כל כך, עד שתשמעו אותה בתוך העקבים והרגלין, שהוא בחינת הממון שנקרא "רגל". כמו שכתוב: "ואת כל היקום אשר ברגליהם" (דברים י"א, ו'), ודרשו רבותינו זכרונם לברכה: זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו (פסחים קי"ט.). אז "ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד" וכו' (דברים ז', י"ב), כי אז יהיו לך כלים לקבל את החסד. כי עיקר תיקון הכלים נעשה כשמתקנין את הממון, ששם כלל כל חמדת חיזו דהאי עלמא.

EN:
It Shall Be, Because You Heed (Deuteronomy 7:12)

“Aikev,” the heel, is an aspect of the feet. When you bind the Torah so firmly within your heart that you hear it within the heels and feet—the aspect of money, which is called “feet.” Thus it is written: “and all the substance at their feet” (Deuteronomy 11:6), which our Sages, of blessed memory, interpreted as a person’s money, which places him upon his feet (Pesachim 119a). Then “Hashem your God shall keep for you the covenant and the kindness,” and so forth (Deuteronomy 7:12), for you will then possess vessels capable of receiving the kindness. The vessels are principally rectified when money is rectified, for within it are encompassed all the cravings for the appearance of this world.

Segment 4
HE:
ועל כן קרא את התורה "משפטים", כמו שכתוב: "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה" וכו'. כי "משפט" הוא לשון ייסורין, כמו שפירש רש"י בישעיה שמשפט משמש שלוש לשונות וכו'. כי עיקר קבלת התורה הוא על ידי ייסורין, שעל ידי זה סותמין עיניו מחיזו דהאי עלמא ונכללין באחד; שעל ידי זה מקבלין משם משפטי התורה, כמובא בליקוטי מוהר"ן א', ס"ה; עיין שם. ועל כן נקראת התורה "משפט".

EN:
The Torah therefore calls its teachings “ordinances,” as it is written: “It shall be, because you heed these ordinances,” and so forth. Mishpat, “ordinance” or “judgment,” can denote suffering, as Rashi explains in Isaiah, where mishpat bears three meanings, and so forth. The Torah is principally received through suffering: through it, a person closes his eyes to the appearance of this world and becomes incorporated into the One; from there he receives the ordinances of the Torah, as brought in Likutay Moharan I 65; see there. The Torah is therefore called mishpat.

Segment 5
HE:
וזה "ושמר ה' לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך" (דברים ז', י"ב) — "ושמר" דייקא. היינו שישמור ה' יתברך את החסד, שיהיה נמשך עלינו באופן שנוכל לקבלו ושלא יזיק לנו, חס ושלום, ריבוי החסד. ועל כן, אף על פי שכבר נשבע לאבותינו לעשות עמנו חסד, אף על פי כן אי אפשר לקבלו כי אם על ידי שיקיים "והיה עקב תשמעון" כנ"ל: שנשמע כל משפטי התורה בתוך הרגלין, בבחינת "רגלי עמדה במישור" (תהלים כ"ו, י"ב), דהיינו בתוך הממון שנקרא רגלין. שנהיה חזקים בקיום התורה והמצוות עד שהממון לא יעביר אותנו, חס ושלום, מקיום התורה.

EN:
This is “Hashem shall keep for you the covenant and the kindness that He swore to your forefathers” (Deuteronomy 7:12)—specifically “shall keep.” Hashem, blessed be He, will guard the kindness so that it is drawn upon us in a manner we can receive and so that an abundance of kindness will not harm us, God forbid. Although He already swore to our forefathers to deal kindly with us, it nevertheless cannot be received unless one fulfills “It shall be, because you heed,” as described above: hearing all the Torah’s ordinances within the feet, in the aspect of “My foot stands upon level ground” (Psalms 26:12)—that is, within money, which is called the feet. We must remain so strong in fulfilling the Torah and mitzvoas that money will not cause us, God forbid, to abandon their fulfillment.

Segment 6
HE:
כי שם, בחמדת הממון, שם עיקר החששא שלא ישכח את ה' יתברך על ידי ריבוי הממון, כמו שכתוב: "וכסף וזהב ירבה לך... ורם לבבך ושכחת את ה'" וכו' (דברים ח', י"ג–י"ד), וכמו שכתוב "ודי זהב" (דברים א', א'), כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה. אבל אם תזכה לשמוע את משפטי התורה גם בבחינת עקבים ורגלין, דהיינו בתוך הממון כנ"ל, אז "ושמר לך ה' את החסד": שלא ישלוט בו זר, באופן שלא יזיק לך ריבוי החסד, חס ושלום, כי הבא לטהר מסייעין לו. ומאחר שאתה מחזק עצמך לזכור את ה' יתברך גם בתוך הממון, גם ה' יתברך ישמור לך החסד, דהיינו שישפיע לך שפע החסד בשמירה גדולה באופן שלא יזיק לך כלל. בבחינת "יברכך ה'" — בממון; "וישמרך" — מן המזיקין (במדבר ו', כ"ד), שלא יתאחזו בך מזיקי עלמא על ידי ריבוי הממון, חס ושלום. ואז דייקא "ואהבך וברכך והרבך, וברך פרי בטנך ופרי אדמתך" וכו' (דברים ז', י"ג), כי ישפיע לך כל טוב, כי תוכל לקבל ריבוי שפע החסד על ידי תיקון הכלים כנ"ל. (ליקוטי הלכות, הלכות מילה ה', י"ב–י"ד)

EN:
The principal concern lies in the craving for money: that an abundance of wealth may cause a person to forget Hashem, blessed be He, as it is written, “Your silver and gold increase… your heart becomes proud, and you forget Hashem,” and so forth (Deuteronomy 8:13–14), and as it is written, “and Di Zahav” (Deuteronomy 1:1), as our Sages, of blessed memory, expounded. But if you merit hearing the Torah’s ordinances even within the aspect of heels and feet—that is, within money—then “Hashem shall keep the kindness for you”: no stranger will rule over it, and the abundance of kindness will not harm you, God forbid, for one who comes to purify himself is assisted. Since you strengthen yourself to remember Hashem even within money, Hashem will likewise guard the kindness for you, bestowing abundant kindness under great protection so that it will not harm you at all. This is the aspect of “May Hashem bless you”—with money; “and guard you”—from harmful forces (Numbers 6:24), so that worldly destroyers will not take hold of you through abundant wealth, God forbid. Specifically then, “He shall love you, bless you, and multiply you; He shall bless the fruit of your womb and the fruit of your land,” and so forth (Deuteronomy 7:13). He will bestow every good upon you, because through rectification of the vessels you will be able to receive the abundant flow of kindness. (Likutay Halachos, Laws of Circumcision 5:12–14)

Segment 7
HE:
והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה (דברים ז', י"ב)

הדעת הקדוש להאיר בדרי מעלה בחינת אי"ה, בחינת "מה חמית" וכו', ולהאיר בדרי מטה בחינת "מלא כל הארץ כבודו" (ישעיהו ו', ג'), בחינת "הקיצו ורננו שוכני עפר" (ישעיהו כ"ו, י"ט), כי ה' עמכם וכו', כמובא בליקוטי מוהר"ן תנינא, ז'; עיין שם. זה בחינת משפט, בחינת "כי אלקים שופט, זה ישפיל וזה ירים" וכו' (תהלים ע"ה, ח'). וזהו "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה" (דברים ז', י"ב): היינו כשהאדם בבחינת עקב ורגלין, שירד ונפל לדיוטא התחתונה, שהיא עקב ורגלין. וזהו הן בפרטיות, לעניין האדם הפרטי בעצמו, הן בכלליות הדורות, שהוא בחינת עקבות משיחא, שאז מתגברת הסטרא אחרא מאד.

EN:
It Shall Be, Because You Heed These Ordinances (Deuteronomy 7:12)

Holy awareness illuminates for those who dwell above the aspect of “Where?” and the aspect of “What have you perceived?” and illuminates for those who dwell below the aspect of “the whole earth is filled with His glory” (Isaiah 6:3), the aspect of “Awaken and sing, you who dwell in the dust” (Isaiah 26:19), for Hashem is with you, and so forth, as brought in Likutay Moharan II 7; see there. This is the aspect of judgment, the aspect of “For God is Judge; He lowers this one and raises that one,” and so forth (Psalms 75:8). This is “It shall be, because you heed these ordinances” (Deuteronomy 7:12): when a person is in the aspect of the heel and feet, having descended and fallen to the lowest level, which is the heel and feet. This applies both individually, to the particular person himself, and collectively, to the generations in the aspect of the footsteps of Mashiach, when the sitra achara intensifies exceedingly.

Segment 8
HE:
ואז, אם תשמעו את המשפטים האלה, בחינת הדעת הנ"ל שהוא בחינת משפט וכו', לידע שעדיין ה' עמכם וכו', בחינת "לא תיראום" וכו' (דברים ז', י"ח), אז "ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך" (דברים ז', י"ב). שהבטיח להם לתת לזרעם את ארץ ישראל ולהיות להם לאלקים. שזהו בחינת הדעת הנ"ל, שעיקר הארתו בארץ ישראל, ששם עיקר כלליות והתקשרות העולמות וכו' — עליונים למטה ותחתונים למעלה.

EN:
Then, if you heed these ordinances—the aspect of the awareness described above, which is the aspect of judgment—and know that Hashem is still with you, and so forth, the aspect of “You shall not fear them,” and so forth (Deuteronomy 7:18), then “Hashem your God shall keep for you the covenant and the kindness that He swore to your forefathers” (Deuteronomy 7:12). He promised them to give Eretz Yisrael to their descendants and to be their God. This is the aspect of the awareness described above, whose principal illumination is in Eretz Yisrael, where the worlds are principally integrated and interconnected—the higher beings below and the lower beings above.

Segment 9
HE:
ועל ידי זה "וברכך והרבך, וברך פרי בטנך ופרי אדמתך, דגנך" וכו' (דברים ז', י"ג): שישפיע לך ברכת העשירות והפרנסה בשפע גדול. כי עיקר העשירות והפרנסה נמשך על ידי כלליות העולמות, כמובא בתורה הנ"ל. שאז נמשך העשירות והפרנסה בבחינת ברכה, שהיא בחינת הארת הרצון, שהוא עיקר הברכה. בחינת "מבורכת ה' ארצו" וכו', "ורצון שוכני סנה" (דברים ל"ג, י"ג, ט"ז), בחינת "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון" (תהלים קמ"ה, ט"ז).

EN:
Through this, “He shall bless you and multiply you; He shall bless the fruit of your womb and the fruit of your land, your grain,” and so forth (Deuteronomy 7:13): He will bestow upon you the blessing of wealth and livelihood in great abundance. Wealth and livelihood are principally drawn through the integration of the worlds, as brought in the teaching cited above. Wealth and livelihood are then drawn in the aspect of blessing, which is the illumination of ratzoan, the principal blessing. This is the aspect of “His land is blessed by Hashem,” and so forth, and “the favor of the One who dwelt in the bush” (Deuteronomy 33:13, 16), the aspect of “You open Your hand and satisfy every living thing with ratzoan” (Psalms 145:16).

Segment 10
HE:
ועל כן התחיל בלשון רבים: "והיה עקב תשמעון ושמרתם ועשיתם אותם" וכו'; ואחר כך, בהבטחה, מדבר בלשון יחיד, כמו שכתוב: "ושמר ה' אלקיך לך" וכו', "ואהבך וברכך, וברך פרי בטנך" וכו'. כי המשכת הדעת הנ"ל עיקרו הוא על ידי רבים. שעיקר כלליות העולמות הוא כשמתקשרים ומתאספים רבים מישראל יחד, ולפחות עשרה, שאז אומרים דבר שבקדושה וכו'. אבל אחר כך, כשנמשכת ברכת הפרנסה והעשירות, נמשכת לכל אחד ואחד בייחוד כפי הראוי לו, בבחינת "לויתן זה יצרת לשחק בו" (תהלים ק"ד, כ"ו), המבואר בתורה הנ"ל. שהוא בחינת שחקים, ששם שוחקין מן, שהפרנסה נשחקת ונתחלקת לכל אחד כראוי לו.

EN:
The passage therefore begins in the plural: “It shall be, because you heed, guard, and perform them,” and so forth; afterward, in the promise, it speaks in the singular: “Hashem your God shall keep for you,” and so forth, and “He shall love you and bless you; He shall bless the fruit of your womb,” and so forth. The awareness described above is principally drawn through a collective. The worlds are principally integrated when many Jews join and gather together—at least ten—so that a sacred declaration may be recited, and so forth. But afterward, when the blessing of livelihood and wealth is drawn, it is drawn individually to every person according to what is fitting for him, in the aspect of “This Leviathan You formed to play with” (Psalms 104:26), as explained in the teaching cited above. This is the aspect of shechakim, the heavens where manna is ground, where livelihood is ground and divided among every person according to what is fitting for him.

Segment 11
HE:
שזהו בעצמו בחינת "ומשביע לכל חי רצון". שזה עיקר הברכה: כשזוכה כל אחד ואחד לקבל הפרנסה מה' יתברך ברצון טוב, והוא שמח בחלקו ומאמין שכך הוא רצונו הטוב והכל לטובתו. כי דייקא על ידי הפרנסה הזאת יזכה לקבל הארת הרצון המופלג, שהוא בחינת "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך" (תהלים ל"א, כ'). ורק זה נקרא עשירות ופרנסה.

EN:
This itself is the aspect of “and satisfies every living thing with ratzoan.” The principal blessing is when every person merits receiving his livelihood from Hashem, blessed be He, with goodwill, rejoices in his portion, and believes that this is His good will and that everything is for his benefit. Specifically through this livelihood he will merit receiving the extraordinary illumination of ratzoan, the aspect of “How abundant is Your goodness that You have hidden away for those who fear You” (Psalms 31:20). Only this is called wealth and livelihood.

Segment 12
HE:
כי בוודאי, זה שיש לו עושר ונכסים רבים וכלי כסף וזהב ואין לו שום נחת רוח בעושרו — אדרבה, כל ימיו כעס ומכאובות וחולאים הרבה וקצף מריבוי תאוותיו, שהוא נבהל להון הרבה יותר ויותר, ומקנא מאד בגבירים הגדולים המופלגים ממנו הרבה וכו', כמצוי כל זה, מלבד שאר מיני כעסים ומכאובים וכו' שיש לו בכל יום וכמעט בכל שעה שאי אפשר לפרטם — בוודאי אין זה עשירות כלל. וכמו שאמר קהלת: "איש אשר יתן לו האלקים עושר ונכסים... ולא ישליטנו לאכול" וכו', "גם זה הבל וחלי" וכו' (קהלת ו', ב'); כי עליו נאמר: "עושר שמור לבעליו לרעתו" (שם ה', י"ב).

EN:
A person may possess wealth, extensive property, and vessels of silver and gold, yet derive no satisfaction from his wealth. On the contrary, all his days may be filled with anger, pain, many illnesses, and fury arising from his numerous desires. He panics in pursuit of ever more wealth and bitterly envies magnates far richer than himself, and so forth, as commonly occurs, besides the other forms of anger and pain he experiences each day and almost every hour, which cannot be enumerated. This certainly is not wealth at all. Thus Koheles said: “A man to whom God gives wealth and property… but does not empower him to enjoy it… this too is vanity and a grievous illness” (Ecclesiastes 6:2); concerning him it is said, “wealth preserved for its owner to his detriment” (ibid. 5:12).

Segment 13
HE:
ועל כן בוודאי עיקר העשירות והפרנסה הוא כששורה ברכת ה' בפרנסתו, בבחינת "ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב" (משלי י', כ"ב). שהוא מי שזוכה להיות שמח בחלקו ושיהיה חזק בביטחון, שמה שמוכרח לו לפרנסתו ופרנסת ביתו ובניו בוודאי ישפיע לו ה' יתברך בעתו וזמנו כראוי לו. שכל זה זוכין על ידי הדעת הנ"ל.

EN:
The principal wealth and livelihood therefore certainly exist when Hashem’s blessing rests upon one’s livelihood, in the aspect of “Hashem’s blessing makes one wealthy, and He adds no sorrow with it” (Proverbs 10:22). This is one who merits rejoicing in his portion and possessing strong trust that whatever is necessary for his livelihood and the support of his household and children, Hashem, blessed be He, will certainly bestow upon him at its proper time in the manner fitting for him. All this is attained through the awareness described above.

Segment 14
HE:
ועל כן אמר כל ההבטחות האלה של ברכת הפרנסה והעשירות שזוכין על ידי הדעת הנ"ל בלשון יחיד: "וברכך והרבך" וכו'. כי העיקר שכל אחד יקבל חלק פרנסתו באהבה וברצון, ויאמין כי זהו חלקו שנמשך על ידי הדעת הנ"ל, שרק על ידי זה יזכה לבחינת הארת הרצון וכו'. שזה העיקר, שעל ידי זה יזכה לחלקו הטוב לעולם הבא, שעיקרו הרצון הטוב שיזכה כל אחד, בחינת "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך". שכל זה מקבלין על ידי שמקרבין עצמן להצדיק, בחינת משה, שמאיר בכל ישראל, ואפילו בהירודים מאד מאד, כי "מלא כל הארץ כבודו" וכו', ומחזקם תמיד עד שמזכם לכל הנ"ל. אשרי שיאחז בו באמת.

EN:
All these promises of blessed livelihood and wealth, attained through the awareness described above, are therefore stated in the singular: “He shall bless you and multiply you,” and so forth. The principal matter is that each person receive his allotted livelihood with love and goodwill and believe that this is his portion, drawn through that awareness. Only through this will he merit the illumination of ratzoan, and so forth. This is the principal matter, for through it he will merit his good portion in the World to Come, whose essence is the good ratzoan each person will attain, the aspect of “How abundant is Your goodness that You have hidden away for those who fear You.” All this is received by drawing near to the tzaddik, the aspect of Moshe, who illuminates within all Israel—even those who have descended exceedingly low—that “the whole earth is filled with His glory,” and so forth, continually strengthening them until he enables them to attain everything described above. Fortunate is one who truly holds fast to him.

Segment 15
HE:
וזה שאמרו במדרש בפרשה זאת: "ושמר ה' אלקיך" וכו', ומביא שם פסוק "האל הנאמן" וכו' (דברים רבה ג', ג'). מאמונתו של בשר ודם אתה יודע אמונתו של הקדוש ברוך הוא, כמו שמובא שם המעשה של רבי פינחס בן יאיר, ששכחו אצלו שתי סאין של שעורים, והיה זורע אותן בכל שנה עד שעשה אותן גורן וכו'. וסיים שם שהברכות שבירכו אותן האבות הן שמורות לעתיד לבוא. וכן איתא שם קודם לזה: אמרו לו ישראל, ואימתי אתה נותן לנו שכר המצוות שאנו עושין? אמר להם הקדוש ברוך הוא: מצוות שאתם עושים, מפירותיהם אתם אוכלים עכשיו, אבל שכרו בעקב אני נותן לכם. מניין? "והיה עקב תשמעון"; עד כאן לשונו.

EN:
This is what the Midrash teaches in this parsha concerning “Hashem your God shall keep,” and so forth, citing the verse “the faithful God,” and so forth (Devarim Rabbah 3:3). From the faithfulness of flesh and blood you may understand the faithfulness of the Holy One, blessed be He. The Midrash relates the incident of Rabbi Pinchas ben Yair: two se’ah of barley were forgotten in his possession, and he planted them each year until he made an entire granary from them, and so forth. It concludes that the blessings with which the Patriarchs were blessed are preserved for the future. It likewise states immediately beforehand: Israel asked Him, “When will You give us the reward for the mitzvoas we perform?” The Holy One, blessed be He, answered: “Of the fruits of the mitzvoas you perform, you eat now; but their reward I shall give you ba’eikev, at the end.” From where is this derived? “It shall be, eikev—because—you heed.”

Segment 16
HE:
וכל זה הוא ענין הנ"ל, שצריכין להאמין בה' יתברך ולשמוח בחלקו, כי בוודאי זהו חלקו המגיע לו וכו' כנ"ל. כי עיקר רב טוב צפון לעולם הבא, שיזכה על ידי הדעת הנ"ל, על ידי שיקבל הפרנסה משם, עד שיזכה להארת הרצון וכו' גם בעולם הזה בעת האכילה, שזה עיקר הברכה כנ"ל. שעל ידי זה יזכה לעתיד לעיקר השכר, שהוא רב טוב הצפון וכו', כי כפום דאתדבק בר נש בהאי עלמא הכי וכו'. וזה "ושמר ה' אלקיך לך" וכו', "וברכך והרבך": שמודיע להם שישפיע להם פרנסה בבחינת ברכה הנ"ל, שהוא להיות שמח בחלקו כנ"ל. כי עיקר השכר, שהוא רב טוב הצפון, שמור לעתיד לבוא. שזהו "ושמר ה' אלקיך לך", וכמבואר במדרש הנ"ל. ועל כן אתה צריך להיות שמח בחלקך ולקבל הפרנסה באהבה ורצון טוב. שכל זה זוכין על ידי הדעת הנ"ל, שהוא בחינת משפט; שזהו בחינת "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה" וכו'.

EN:
All this concerns the principle described above: one must believe in Hashem, blessed be He, and rejoice in one’s portion, for this is certainly the portion due to him, as explained above. The principal abundant goodness is hidden away for the World to Come. A person merits it through that awareness, receiving his livelihood from there until he attains the illumination of ratzoan even in this world while eating, which is the principal blessing. Through this he will ultimately merit the principal reward, the abundant goodness hidden away, and so forth, for according to the manner in which a person attaches himself in this world, so it is there, and so forth. This is “Hashem your God shall keep for you,” and so forth, and “He shall bless you and multiply you”: He informs them that He will bestow livelihood upon them in the aspect of blessing described above—rejoicing in one’s portion. The principal reward, the abundant hidden goodness, is preserved for the future. This is “Hashem your God shall keep for you,” as explained in that Midrash. You must therefore rejoice in your portion and receive your livelihood with love and goodwill. All this is attained through the awareness described above, which is the aspect of judgment: “It shall be, because you heed these ordinances,” and so forth.

Segment 17
HE:
וזהו "ושמרתם ועשיתם אותם" (דברים ז', י"ב), בחינת מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: כל המלמד בן חברו תורה, כאילו עשאו, וכאילו עשאו לדברי תורה, וכאילו עשאו לעצמו; ודרשו מפסוק "ועשיתם אותם" (סנהדרין צ"ט:). היינו בחינת הדעת הקדוש הנ"ל, שעיקר שלמותו כשמקבלים אותו רבים מישראל, וכל אחד עוסק לדבר עם חברו ביראת שמים ולהאיר בו הדעת הזה וכו'. שזהו בחינת "ועשיתם אותם" וכו'. (ליקוטי הלכות, הלכות נטילת ידים לסעודה ובציעת הפת ו', פ"ד–פ"ו)

EN:
This is “You shall guard and perform them” (Deuteronomy 7:12), the aspect of what our Sages, of blessed memory, taught: whoever teaches Torah to another person’s child is considered as though he made him, as though he made the words of Torah, and as though he made himself. They derived this from the verse “and you shall perform them” (Sanhedrin 99b). This is the aspect of the holy awareness described above, whose principal perfection occurs when many Jews receive it and each person occupies himself with speaking to his fellow about yiras Shamayim and illuminating this awareness within him, and so forth. This is the aspect of “and you shall perform them,” and so forth. (Likutay Halachos, Laws of Washing the Hands for a Meal and Breaking Bread 6:84–86)

Segment 18
HE:
והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה... ושמר ה' אלקיך לך את הברית (דברים ז', י"ב)

על ידי כל זיווג מבררין בירורים ומולידין נפשות. ואלו הנפשות, מחמת שמתבררין מהקליפות כידוע, על כן נאחז בהם הסטרא אחרא. ועל כן צריכין התגברות גדול לכבוש את יצרו הרע, שעיקרו מתגבר על תאווה זו, מחמת שעל ידי זה עיקר בירור הנפשות מן הקליפות, שזה בחינת גרים כידוע. ועל כן אי אפשר לזכות לשמירת הברית כי אם על ידי בחינת משפט: דהיינו שישפוט את עצמו הרבה, ויתבודד בכל עת, ויפרש שיחתו לפני השם יתברך, ויצעק הרבה להשם יתברך. שכל זה הוא בחינת משפט.

EN:
It Shall Be, Because You Heed These Ordinances… Hashem Your God Shall Keep the Covenant for You (Deuteronomy 7:12)

Through every marital union, refinements are accomplished and souls are brought forth. Since these souls are refined from the klipoas, as is known, the sitra achara therefore takes hold of them. One must consequently exert great strength to conquer the evil inclination, whose principal force intensifies concerning this desire, because through this comes the principal refinement of souls from the klipoas—the aspect of converts, as is known. Guarding the covenant can therefore be attained only through the aspect of judgment: a person must judge himself extensively, practice hisbodedus continually, express his personal prayer before Hashem, blessed be He, and cry out abundantly to Hashem. All this is an aspect of judgment.

Segment 19
HE:
ועל ידי זה מתעורר התלהבות הלב, שהוא בחינת אש, ושורף את הרע הנאחז באלו הנפשות שצריך לבררם על ידי זיווגו. ועיקר הרע הוא הרע הכולל, שהוא תאוות המשגל, שאי אפשר להכניעו כי אם על ידי אש המשפט הנ"ל. כי התאווה הזאת היא בחינת אש, ונכנעת על ידי אש המשפט: "כי מהאש יצאו והאש תאכלם" (יחזקאל ט"ו, ז'). וזה "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה" וכו' — היינו על ידי שתזכו לתיקון המשפט, על ידי זה "ושמר ה' אלקיך לך את הברית" (דברים ז', י"ב): שתזכה על ידי זה לשמירת הברית, כי השם יתברך בעצמו ישמור אותך על ידי שתעסוק במשפט כנ"ל. ועל כן עיקר הזיווג דקדושה הוא רק בשבת, כי אז נתבטל הרע לגמרי, בבחינת ביטול הרע על ידי תיקון המשפט הנ"ל. (ליקוטי הלכות, הלכות גביית מלווה ג', י'; על פי אוצר היראה, ברית, ס"ד)

EN:
Through this, the heart’s enthusiasm—the aspect of fire—is aroused and burns away the evil that takes hold of those souls which must be refined through one’s union. The principal evil is the encompassing evil, sexual desire, which can be subdued only through the fire of judgment described above. This desire is an aspect of fire and is subdued through the fire of judgment: “For they emerged from the fire, and the fire shall consume them” (Ezekiel 15:7). This is “It shall be, because you heed these ordinances,” and so forth: by meriting rectification of judgment, “Hashem your God shall keep for you the covenant” (Deuteronomy 7:12). Through this one merits guarding the covenant, for Hashem Himself, blessed be He, will guard a person when he engages in judgment as described above. The principal holy marital union therefore occurs on Shabbos, for then evil is altogether nullified through rectification of judgment. (Likutay Halachos, Laws of Collecting a Loan 3:10; following Otzar HaYirah, “Covenant,” 64)

Segment 20
HE:
והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם (דברים ז', י"ב)

כי כשיש צרות, חס ושלום, הן צרות בכלליות או בפרטיות, אי אפשר לרקוד. כי כשיש דינין, מוסרין אותן לשלוחי הדין, והם נקראים "רצים" (זוהר בראשית מ"ג), והם בחינת רגלין. ואזי הרגלין כבדים מחמת הדמים שנתפשטו לשם, היינו הדינין, כי דמים הם בחינת דינים.

EN:
It Shall Be, Because You Heed These Ordinances and Guard and Perform Them (Deuteronomy 7:12)

When afflictions exist, God forbid—whether collective or individual—it is impossible to dance. When judgments exist, they are delivered to the emissaries of judgment, who are called “runners” (Zohar, Bereishis 43), and they correspond to the feet. The feet then become heavy because the bloods have spread there—that is, the judgments—for bloods are an aspect of judgments.

Segment 21
HE:
וכשנולד הדין, אזי יוצאין הדמים מהרגלין. כי בשעת לידה יוצאין הדמים מרגלי האשה, ועל כן נצטננין רגליה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (סוטה י"א:). ועיקר הלידה על ידי שיוצאין הדמים מהרגלין, היינו שיוצאין הדינין מהרגלין. כי בשעת עיבור הוא בחינת דין, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: "בשעה שאתה מתמלא עליהם עברה כאשה עוברה" (ברכות כ"ט:). נמצא שעיבור הוא בחינת דין, ולידה היא בחינת המתקת הדין. כי אז, בשעת לידה, יוצאין הדמים מהרגלין, שעל ידי זה עיקר הלידה כנ"ל. ועיין מזה בליקוטי מוהר"ן תנינא, ב'.

EN:
When the judgment is brought to birth, the bloods leave the feet. During childbirth, blood leaves from the woman’s legs, and her feet therefore become cold, as our Sages, of blessed memory, taught (Sotah 11b). Childbirth principally occurs through the bloods leaving the feet—that is, the judgments leaving the feet. Pregnancy is an aspect of judgment, as our Sages, of blessed memory, said: “At the time when You become filled with wrath against them like a pregnant woman” (Berachos 29b). Pregnancy is therefore an aspect of judgment, while birth is an aspect of sweetening judgment. At childbirth, the bloods leave the feet, and through this the birth principally occurs, as described above. See Likutay Moharan II 2 concerning this.

Segment 22
HE:
ועל כן בעת הדין והצרה, חס ושלום, אי אפשר לרקוד, כי אז אי אפשר להגביה הרגלין. כי הרגלין הם כבדים בשעת התגברות הדינין, מחמת שהדמים, שהם בחינת דינין, נמשכין אז לתוך הרגלין כנ"ל. אבל כשיוצאין הדמים, שהם הדינין, מהרגלין, דהיינו כשנמתקין הדינין, אזי הרגלין קלים, ואזי יכולה השמחה להתפשט שם, עד שירקוד מחמת השמחה.

EN:
At a time of judgment and affliction, God forbid, it is therefore impossible to dance, for the feet cannot then be lifted. The feet are heavy when judgments intensify because the bloods, which are an aspect of judgments, are then drawn into the feet, as described above. But when the bloods—the judgments—leave the feet, meaning that the judgments are sweetened, the feet become light. Joy can then spread into them until the person dances from joy.

Segment 23
HE:
ולהמתיק הדין הוא על ידי שהאדם דן את עצמו. דהיינו, על כל מה שעושה ידין וישפוט בעצמו את עצמו על כל דבר, אם כך ראוי לו לעשות; ויפשפש במעשיו ויתקנם כראוי על פי דין ומשפט התורה. ועל ידי זה שהאדם דן ושופט את עצמו, על ידי זה ממתיק ומבטל הדין שלמעלה, כי כשיש דין למטה אין דין למעלה. ועיין מזה לעיל, בסימן ט"ו. ואז, כשנמתק הדין, יוצאין הדמים מהרגלין, ואזי יכולה השמחה להתפשט ברגלין עד שזוכה לריקודין.

EN:
Judgment is sweetened when a person judges himself. Concerning everything he does, he must judge and evaluate himself: is it fitting for him to act this way? He must examine his deeds and rectify them properly according to the Torah’s law and judgment. By judging himself, a person sweetens and nullifies the judgment above, for when judgment exists below, judgment does not exist above. See the earlier discussion in teaching 15. Then, when judgment is sweetened, the bloods leave the feet and joy can spread into the feet until he merits dancing.

Segment 24
HE:
וזהו "והיה עקב תשמעון" (דברים ז', י"ב): "והיה" — לשון שמחה; "עקב" — הם הרגלין. היינו, לזכות לשמחה עד שהעקבים, שהם הרגלין, ישמעו השמחה, זה זוכין על ידי "את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם" — שתשמרו לעשות בעצמכם המשפטים והדינים. שעל ידי זה נתבטל הדין שלמעלה כנ"ל, ואז "והיה עקב תשמעון" — שתשמעו השמחה בהרגלין, על ידי שיוצאים משם הדינים כנ"ל.

EN:
This is “It shall be, because your heel heeds” (Deuteronomy 7:12): vehayah, “it shall be,” denotes joy; eikev, “heel,” refers to the feet. To attain such joy that the heels—the feet—hear the joy, one must fulfill “these ordinances, and you shall guard and perform them”: guarding oneself to execute judgment and law upon oneself. Through this, the judgment above is nullified, as described above. Then “it shall be, because your heel heeds”: the joy will be heard within the feet, because the judgments have left them.

Segment 25
HE:
עוד מצאתי שזהו בחינת "ושמר ה' לך את הברית" (דברים ז', י"ב). כי כשתזכה לשמחה, אזי השם יתברך בעצמו ישמור לך את הברית, דהיינו שיהיה בעזרך לשמור את הברית קודש. כי עיקר פגם הברית הוא על ידי עצבות, כידוע. כי פגם הברית בא על ידי הקליפה הידועה, שנקראת לילית על שם שמייללת תמיד, שזהו בחינת עצבות. ועל כן עיקר שמירת הברית זוכין על ידי שמחה, כי על ידי שמחה זוכין שהשם יתברך בעצמו יעזור לו לשמור את הברית קודש כנ"ל. (ליקוטי מוהר"ן א', קס"ט)

EN:
I further found that this is the aspect of “Hashem shall keep the covenant for you” (Deuteronomy 7:12). When you merit joy, Hashem Himself, blessed be He, will guard the covenant for you—that is, He will assist you in guarding the holy covenant. The covenant is principally blemished through sadness, as is known. Its blemish comes through the well-known klipa called Lilis because she continually wails, which is the aspect of sadness. Guarding the covenant is therefore principally attained through joy, for through joy one merits that Hashem Himself, blessed be He, will help him guard the holy covenant, as described above. (Likutay Moharan I 169)

Segment 26
HE:
לא תוכל כלותם מהר (דברים ז', כ"ב)

צריכין לכבוש קדושת ארץ ישראל מעט מעט, לגרש הרע שבחובלים, שהם בחינת הקליפות והשבעה עממין המונעים מארץ ישראל, לגרשם מעט מעט. כי אין לנו כוח לתקן כל החובלים בבת אחת, לבטל הרע שבהם ושהטוב שבהם ייכלל בבחינת הנועם העליון השופע בארץ ישראל, שהוא בחינת המוחין של ארץ ישראל. רק צריכין להמשיך קדושת הנועם מעט מעט; וכפי המשכת קדושת הנועם, כן נזכה לתקן בכל פעם את החובלים. וזה בחינת "לא תוכל כלותם מהר"; "מעט מעט אגרשנו מפניך" וכו' (דברים ז', כ"ב; שמות כ"ג, ל'); עיין בפנים.

EN:
You Will Not Be Able to Destroy Them Quickly (Deuteronomy 7:22)

The holiness of Eretz Yisrael must be conquered little by little. The evil within the destructive forces—the aspect of the klipoas and the seven nations that obstruct Eretz Yisrael—must be driven out little by little. We do not possess the power to rectify all those forces at once, nullifying their evil and incorporating the good within them into the supernal pleasantness that flows in Eretz Yisrael, the aspect of the mochin of Eretz Yisrael. Rather, the holiness of that pleasantness must be drawn forth little by little; according to the degree it is drawn, we merit rectifying the destructive forces each time. This is the aspect of “You will not be able to destroy them quickly” and “Little by little I shall drive them out before you,” and so forth (Deuteronomy 7:22; Exodus 23:30); see the full teaching.

Segment 27
HE:
וזה טעם מה שמשה רבינו עליו השלום לא זכה לבוא לארץ ישראל. כי לפי עצם גדולת מעלתו, אם היה נכנס לארץ ישראל, היה מקבל שפע נועם העליון בריבוי גדול כזה עד אשר היו צריכין כל החובלים להתתקן. והיו צריכים להתתקן כל המוחין הפגומים שנפגמו מחטא אדם הראשון ואילך, ופגם כלל החטאים שבעולם, שכולם הם בבחינת חובלים, בבחינת "חבל חבלנו לך" (ישעיהו כ"ו, ט"ז). הכל היה צריך להתתקן אז על ידי משה רבינו עליו השלום, אם היה נכנס לארץ.

EN:
This explains why Moshe Rabbeinu, peace be upon him, did not merit entering Eretz Yisrael. Because of the tremendous greatness of his level, had he entered Eretz Yisrael he would have received so abundant a flow of the supernal pleasantness that all the destructive forces would have required rectification. All the blemished mochin impaired from the sin of Adam HaRishon onward, together with the blemish of all the world’s sins—which are all aspects of destructive forces, the aspect of “we grievously sinned against You” (Isaiah 26:16)—would then have required rectification through Moshe Rabbeinu upon his entry into the Land.

Segment 28
HE:
ומחמת שאז עדיין לא הגיע הזמן לזה, כי לא ייגמר תיקון כל החובלים עד שיבוא משיח ויבער רוח הטומאה מן הארץ, ומחמת שלא היה אפשר אז עדיין לתקנם, על כן היו יכולין לגרום פגם יותר, חס ושלום. על כן היה מן הנמנע שיכניס משה את ישראל לארץ ישראל, רק על ידי יהושע שמעלתו קטנה ממשה. ועל כן לא נתעוררו החובלים כל כך בבת אחת; וקצת החובלים שנתעוררו היה בידו לתקנם בכוח וזכות משה רבינו עליו השלום.

EN:
The time for this had not yet arrived, for the rectification of all the destructive forces will not be completed until Mashiach comes and removes the spirit of impurity from the earth. Since they could not yet be rectified then, they might instead have caused even greater damage, God forbid. It was therefore impossible for Moshe to bring Israel into Eretz Yisrael; this could occur only through Yehoshua, whose level was lower than Moshe’s. Consequently, all the destructive forces were not aroused simultaneously with such intensity. Those few that were aroused, Yehoshua could rectify through the power and merit of Moshe Rabbeinu, peace be upon him.

Segment 29
HE:
וזהו הטעם מה שאנשים קטנים במעלה יכולים ליכנס לארץ ישראל בנקל בלי התגברות המניעות כל כך, וגדולי הצדיקים יש להם מניעות עצומות מלבוא לארץ ישראל. עד שגם סמוך לדורותינו היה הרב רבי נפתלי והבעל שם טוב זכרונם לברכה שלא יכלו לבוא לארץ ישראל. כל זה מחמת הנ"ל: כי כל אחד, כפי מה שזוכה לקבל קדושת ארץ ישראל, דהיינו השפעת הנועם, כמו כן באים ונופלים בחינת החובלים להתתקן. ומחמת שלא הגיע עדיין זמן תיקון אלו החובלים שהיו צריכין להתתקן על ידי קדושת כניסת הצדיקים הגדולים הנ"ל לארץ ישראל, על כן לא יכלו לבוא לשם. (ליקוטי הלכות, הלכות ברכת המזון ומים אחרונים ד', ז'; על פי אוצר היראה, ארץ ישראל, י"ז)

EN:
This also explains why people of lesser spiritual stature can enter Eretz Yisrael easily, without such intense obstacles, whereas the great tzaddikim encounter tremendous obstacles to entering Eretz Yisrael. Even in generations close to ours, Rav Rabbi Naftali and the Baal Shem Tov, of blessed memory, could not enter Eretz Yisrael. All this follows from the principle above. According to the degree that each person merits receiving the holiness of Eretz Yisrael—the flow of pleasantness—corresponding destructive forces come and fall before him to be rectified. The time had not yet arrived for the rectification of the forces that would have required repair through the holy entry of those great tzaddikim into Eretz Yisrael; they therefore could not come there. (Likutay Halachos, Laws of Grace after Meals and Mayim Acharonim 4:7; following Otzar HaYirah, “Eretz Yisrael,” 17)

Segment 30
HE:
ויענך וירעבך ויאכילך את המן אשר לא ידעת ולא ידעון אבותיך (דברים ח', ג')

"ויענך וירעבך" (דברים ח', ג') — זה בחינת עינוי התענית, שמרעיב את עצמו. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה במדרש על "ויענך וירעבך": שהתענו קודם שאכלו את המן, למרק האכילה שבמעיים. כי המן הוא בחינת אכילה דקדושה, שזוכין על ידה לייחד קודשא בריך הוא ושכינתיה אפין באפין; לזה אין זוכין כי אם על ידי תענית, כמבואר בליקוטי מוהר"ן א', ס"ב; עיין שם. ועל כן התענו קודם שאכלו את המן.

EN:
He Afflicted You, Made You Hungry, and Fed You the Manna That You and Your Forefathers Had Not Known (Deuteronomy 8:3)

“He afflicted you and made you hungry” (Deuteronomy 8:3) is the aspect of the affliction of fasting, when one causes oneself to hunger. Our Sages, of blessed memory, likewise taught in the Midrash concerning “He afflicted you and made you hungry” that they fasted before eating the manna, in order to cleanse the food within their intestines. The manna is an aspect of holy eating, through which one merits uniting Kudsha Brich Hu and His Shechinah face to face. This can be attained only through fasting, as explained in Likutay Moharan I 62; see there. They therefore fasted before eating the manna.

Segment 31
HE:
ועל כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה: לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן (מכילתא, בשלח). כי עיקר התורה הוא בחינת אמונה, כמו שכתוב: "כל מצוותיך אמונה" (תהלים קי"ט, פ"ו). לזה אין זוכין כי אם על ידי שמשבר תאוות אכילה על ידי תענית, עד שזוכה לאכילה דקדושה שהיא בחינת מן, כי הא בהא תליא. על ידי שלמות האמונה זוכה שתהיה אכילתו מאכל שנתברר וכו', כמו שמבואר שם בתורה הנ"ל, דהיינו אכילה דקדושה. וכן, כל מה שמשבר תאוות אכילה ביותר על ידי תענית ומקדש אכילתו, כן זוכה יותר לשלמות האמונה, כמו שמבואר שם; עיין שם. (ליקוטי הלכות, הלכות חלב ודם ד', י"א)

EN:
Our Sages, of blessed memory, therefore said: the Torah was given only to those who ate the manna (Mechilta, Beshalach). The essence of Torah is the aspect of emunah, as it is written: “All Your mitzvoas are emunah” (Psalms 119:86). This cannot be attained unless one breaks the desire for food through fasting, until one merits holy eating, the aspect of manna, for the two depend upon one another. Through perfected emunah, one merits that one’s food becomes refined food, and so forth, as explained there in the teaching cited above—that is, holy eating. Conversely, the more a person breaks the desire for food through fasting and sanctifies his eating, the more he merits perfected emunah, as explained there; see there. (Likutay Halachos, Laws of Forbidden Fat and Blood 4:11)

Segment 32
HE:
ויענך וירעבך ויאכילך את המן... ולמען נסותך (דברים ח', ג', ט"ז)

מי שרוצה לזכות לחיים נצחיים אי אפשר לו לזכות כי אם על ידי אמונה. ולאמונה זוכין על ידי אמת, בבחינת צדק כד אתחברת באמת וכו'. היינו, אם ירצה להסתכל על האמת לאמתו, יבין שראוי לו להאמין האמונה האמיתית בה' ובמשה עבדו ובצדיקי וכשרי אמת שבכל דור. כי עצם האמת בוודאי אי אפשר להשיג בדעתו הפחותה; אדרבה, נדמה לו להפך מחמת שהוא משוקע בתאוותיו ובעולם הזה ובכבוד וניצחון כל כך. אך אם יטה דעתו אל האמת לאמתו, ויחזיר פניו קצת מתאוות עולם הזה, וישים לבו באמת לחשוב על תכליתו הנצחי, יאיר ה' עיניו ויראה ויבין היכן האמת.

EN:
He Afflicted You, Made You Hungry, and Fed You the Manna… in Order to Test You (Deuteronomy 8:3, 16)

One who wishes to merit eternal life can attain it only through emunah. Emunah is attained through truth, in the aspect of righteousness when it is joined with truth, and so forth. That is, if a person wishes to look at absolute truth, he will understand that it is fitting for him to believe with true emunah in Hashem, in Moshe His servant, and in the true tzaddikim and upright people of every generation. The essence of truth certainly cannot be grasped by his limited understanding. On the contrary, the reverse appears true to him because he is so deeply immersed in his desires, in this world, and in honor and contentious victory. Yet if he inclines his mind toward absolute truth, turns his face somewhat away from the desires of this world, and sincerely directs his heart to consider his eternal purpose, Hashem will illuminate his eyes, and he will see and understand where the truth lies.

Segment 33
HE:
כי אמונה היא רק במה שאינו מבין, כי מה שמבין בדעתו אין זה אמונה; ואם כן, מהיכן יבוא לאמונה? אך ה' יתברך מרחם על עמו ומאיר לישראל דרכי האמונה באופן שיש להם כוח לבחור באמת ואמונה אם ירצו. אבל אינו מגלה בתחילה האמת בשלמות, כדי שתהיה בחירה; רק מאיר האמת קצת, באופן שיהיה כוח להאמין למי שירצה להסתכל על האמת לאמתו.

EN:
Emunah applies only to what one does not understand, for what one understands intellectually is not emunah. From where, then, can one come to emunah? Hashem, blessed be He, has compassion upon His people and illuminates the paths of emunah for Israel in such a way that they possess the power to choose truth and emunah if they desire. He does not, however, reveal the truth completely at the outset, so that free choice may exist. He illuminates the truth only partially, in a manner that gives the power to believe to one who wishes to look at absolute truth.

Segment 34
HE:
כמו בתחילת התקרבות ישראל לה' יתברך על ידי משה רבנו, שגילה אלקותו על ידי כל האותות והמופתים הנוראים שעשה משה לעיני כל ישראל. ועל ידי זה בוודאי היה להם כוח להאמין, וכמו שכתוב: "וירא ישראל... ויאמינו בה' ובמשה עבדו" וכו' (שמות י"ד, ל"א). ואף על פי כן הניח להם אחר כך מקום לטעות על ידי כמה הנהגות שהתנהג עמהם בחכמתו העמוקה, באופן שיהיה להם ניסיון ובחירה. כמו אחר קריעת ים סוף, שהלכו שלושת ימים במדבר ולא מצאו מים, ואז התלוננו הרבה; וכן במן ושלו וכו', שלא נתן להם תכף ומיד.

EN:
So it was at the beginning of Israel’s drawing near to Hashem, blessed be He, through Moshe Rabbeinu, who revealed His Godliness through all the awesome signs and wonders that Moshe performed before the eyes of all Israel. Through this they certainly possessed the power to believe, as it is written: “Israel saw… and they believed in Hashem and in Moshe His servant,” and so forth (Exodus 14:31). Nevertheless, He afterward left them room for error through various ways in which He conducted Himself toward them with His profound wisdom, so that they would have a trial and free choice. Thus, after the splitting of the Sea, they traveled three days in the wilderness and found no water, whereupon they complained greatly. The same occurred with the manna and the quail, and so forth, which He did not give them immediately.

Segment 35
HE:
והכל בשביל ניסיון ובחירה, כמו שכתוב: "ויענך וירעבך ויאכלך את המן" וכו', "למען נסותך" וכו' (דברים ח', ג', ט"ז). ועל כן באמת רבים נכשלו וחלקו על ה' יתברך ועל משה. והכשרים והצדיקים האמינו בה' ובמשה שבוודאי ישרים דרכיו יתברך, כי בוודאי היה יכול ה' יתברך לתת להם המים והמן וכו' מיד; רק כל מה שסיבב עמהם, הכל היה בשביל הבחירה.

EN:
Everything was for the sake of trial and free choice, as it is written: “He afflicted you, made you hungry, and fed you the manna,” and so forth, “in order to test you,” and so forth (Deuteronomy 8:3, 16). Therefore, many indeed stumbled and disputed with Hashem, blessed be He, and with Moshe. The upright and the tzaddikim believed in Hashem and Moshe, knowing that His ways, blessed be He, are certainly just. Hashem could certainly have given them the water and the manna, and so forth, immediately; everything He brought about with them was solely for the sake of free choice.

Segment 36
HE:
ומי שהיה רוצה להסתכל על האמת היה רואה בעיניו עין בעין שראוי לו להאמין בה' ובמשה, מאחר שראו אותות ומופתים נוראים כאלה והתגלות התורה כזה וכו'. ואף שקשה כמה קושיות ותמיהות על הנהגתו, על זה צריכין להשליך שכלו ולהאמין, כי אי אפשר להשיג אמיתת השכל של הנהגותיו יתברך מיד. אבל המתלוננים המבקשים תואנה חלקו על ה' יתברך ועל משה על ידי קושיות כאלו, כי מחמת תאוותם וניצחונם וכבודם הקשו קושיות שאי אפשר להשיבם, ולא רצו לסמוך על אמונה שנעשית על ידי הסתכלות על האמת לאמתו. (ליקוטי הלכות, הלכות שבועות ב', י"ד)

EN:
Anyone who wished to look at the truth could see plainly with his own eyes that it was fitting to believe in Hashem and Moshe, since they had witnessed such awesome signs and wonders and such a revelation of the Torah, and so forth. Even though several questions and perplexities could be raised concerning His conduct, in these matters one must cast aside his own intellect and believe, for it is impossible immediately to grasp the true wisdom of His conduct, blessed be He. But the complainers who sought a pretext disputed with Hashem, blessed be He, and with Moshe through such questions. Because of their desires, contentiousness, and pursuit of honor, they posed questions that could not be answered, and they refused to rely upon the emunah produced by looking at absolute truth. (Likutay Halachos, Laws of Oaths 2:14)

Segment 37
HE:
כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם (דברים ח', ג')

חכמות חיצוניות, שעל ידן נמשכין כפירות, נקראות "קיא צואה בלי מקום". כי המאכל מחיה את האדם, ועל ידי זה מאיר פניו כשאוכל בקדושה, כמו שכתוב: "ויאכל וישת וייטב לבו" (רות ג', ז'), וכמו שכתוב במקום אחר (ליקוטי מוהר"ן א', ס'). ועיקר החיות, בחינת הארת פנים שמקבלין על ידי המאכל, הוא על ידי רוחניות המאכל — הטוב שבמאכל — שרק זה מחיה את האדם. בבחינת: "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם" (דברים ח', ג').

EN:
For a Person Does Not Live by Bread Alone (Deuteronomy 8:3)

The external disciplines of wisdom, through which heretical beliefs are drawn, are called “vomit and filth without a place.” Food sustains a person, and through it his face shines when he eats in holiness, as it is written: “He ate and drank, and his heart was glad” (Ruth 3:7), and as explained elsewhere (Likutay Moharan I 60). The principal vitality—the aspect of the illumination of the face received through food—comes through the food’s spirituality, the good within the food. This alone sustains a person, in the aspect of: “A person does not live by bread alone, but a person lives by everything that issues from the mouth of Hashem” (Deuteronomy 8:3).

Segment 38
HE:
אבל גשמיות המאכל, שנאחז בו הרע, נעשה פסולת גמור ונדחה לחוץ; כי הוא בחינת חכמות חיצוניות וכפירות, שהן קיא צואה כנ"ל. (ליקוטי הלכות, הלכות השכמת הבוקר ד', ט')

EN:
The material component of the food, however, to which evil attaches itself, becomes absolute waste and is expelled. It is the aspect of the external disciplines of wisdom and heretical beliefs, which are the vomit and filth described above. (Likutay Halachos, Laws of Rising in the Morning 4:9)

Segment 39
HE:
כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם (דברים ח', ג')

כי אכילת ישראל יקרה וקדושה וגבוהה מאוד, כי אכילה דקדושה היא בחינת תורה ממש, בבחינת "ותורתך בתוך מעי" (תהלים מ', ט'). כי החיות נמשך מחי החיים תמיד, אך אי אפשר לקבלו מחמת ריבוי אור כי אם על ידי כלים הנעשים על ידי עסק התורה וכו', כמבואר בתורה נ"ו (ליקוטי מוהר"ן א'). ועל כן עיקר החיות על ידי התורה, כמו שכתוב: "כי הוא חייך" וכו' (דברים ל', כ'). כי על ידי התורה, שיש בה פרשיות וסדרים וכו', קורין את חי החיים וממשיכין ממנו החיות — שהיא החכמה והדעת — בהדרגה ובמידה, שעל ידי זה עיקר החיים.

EN:
A Person Does Not Live by Bread Alone, but by Everything That Issues from the Mouth of Hashem (Deuteronomy 8:3)

Israel’s eating is exceedingly precious, holy, and exalted, for holy eating is literally an aspect of Torah, in the aspect of “Your Torah is within my innards” (Psalms 40:9). Vitality is continually drawn from the Life of all life, but because of the abundance of light it can be received only through vessels formed by Torah study, and so forth, as explained in Teaching 56 (Likutay Moharan I). The principal vitality therefore comes through Torah, as it is written: “For it is your life,” and so forth (Deuteronomy 30:20). Through the Torah, which contains passages and orders, and so forth, one calls upon the Life of all life and draws vitality from Him—wisdom and awareness—in graduated and measured form. This is the principal source of life.

Segment 40
HE:
וזהו בעצמו בחינת אכילה דקדושה, כי על ידי האכילה נמשך החיות, כנראה בחוש. נמצא שיש למאכל כוח להחיות את האדם. וזה מחמת שיש כוח בכל דבר מאכל להמשיך ולהגביל החיות מחי החיים לתוך כל בעלי חיים, שמשם עיקר החיים. ואת הכוח הזה מקבלין כל המאכלים מהתורה. ועל כן צריכין לאכול בקדושה על פי התורה, בבחינת "ותורתך בתוך מעי" (תהלים מ', ט'), כי דווקא על ידי מצוות התורה נמשך הכוח לתוך המאכלים שיהיה להם כוח להחיות בהם נפש כל חי, ולהמשיך החיות מחי החיים לתוך כל בעלי חיים. כי כוח זה נמשך רק על ידי התורה, שעל ידה קורין את חי החיים כנ"ל.

EN:
This itself is the aspect of holy eating, for vitality is drawn through eating, as is perceptible to the senses. Food thus possesses the power to sustain a person. This is because every food contains a power to draw and delimit vitality from the Life of all life into living creatures, and from there comes their principal life. All foods receive this power from the Torah. One must therefore eat in holiness according to the Torah, in the aspect of “Your Torah is within my innards” (Psalms 40:9). Specifically through the Torah’s mitzvoas is this power drawn into foods, enabling them to sustain the soul of every living being and to draw vitality from the Life of all life into all living creatures. This power is drawn only through Torah, by which one calls upon the Life of all life, as described above.

Segment 41
HE:
ועל כן אסור ליהנות מהעולם הזה בלא ברכה. כי על ידי הברכה שמברכין תחילה קורין את הבורא יתברך, שהוא חי החיים, שברא דבר זה בכוח שיהיה לו כוח להמשיך החיות. ועכשיו, על ידי הברכה שאנו אומרים: "ברוך אתה ה'" וכו', "המוציא לחם" וכו', או "בורא פרי העץ" וכו', אנו קורין את הבורא יתברך וממשיכין את החיות ממנו יתברך, שהוא חי החיים. על ידי דיבור הברכה ממשיכין ממנו החיות לתוך המאכל שרוצה לאכול, ואז דווקא יש במאכל כוח להחיות את האדם בחיות דקדושה, שהיא עיקר החיות האמיתי.

EN:
It is therefore forbidden to derive benefit from this world without a blessing. Through the blessing recited first, one calls upon the Creator, blessed be He—the Life of all life—Who created this item with the capacity to draw vitality. Now, through the blessing that we recite—“Blessed are You, Hashem,” and so forth, “Who brings forth bread,” and so forth, or “Who creates the fruit of the tree,” and so forth—we call upon the Creator, blessed be He, and draw vitality from Him, the Life of all life. Through the words of the blessing, vitality is drawn from Him into the food one wishes to eat. Specifically then does the food possess the power to sustain the person with holy vitality, which is the principal, genuine vitality.

Segment 42
HE:
ועל כן עיקר החיות והשביעה על ידי הברכה, בבחינת: "ואכלתם אכול ושבוע והללתם את שם ה'" וכו' (יואל ב', כ"ו). כי עיקר החיות שבה המאכל מחיה את האדם היא על ידי הברכה שמברכין ישראל על כל מה שאוכלין ונהנין ממנו. ומשם נשתלשל הכוח גם לכל המאכלים שאוכלין העכו"ם או הבהמות, שיחיו אותן, כי הכל נמשך מישראל המקיימין את התורה, כידוע. ועל כן באמת יש הבדל גדול בין החיות שמקבלין ישראל על ידי אכילתם בברכה ועל פי התורה ובין החיות של זולתם. כי ישראל מקבלין חיות אמיתי, שהוא חיות דקדושה; ועל כן רק הם נקראים "חיים" באמת, כמו שכתוב: "ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם" וכו' (דברים ד', ד').

EN:
The principal vitality and satiation therefore come through the blessing, in the aspect of: “You shall eat abundantly and be satisfied, and you shall praise the name of Hashem,” and so forth (Joel 2:26). The principal vitality by which food sustains a person comes through the blessing that Israel recites over everything they eat and enjoy. From there, the power descends even into all foods eaten by the nations or by animals, so that those foods sustain them, for everything is drawn from Israel, who fulfills the Torah, as is known. There is therefore a profound difference between the vitality Israel receives through eating with a blessing and according to the Torah, and the vitality of others. Israel receives genuine vitality, which is holy vitality; thus only Israel is truly called “living,” as it is written: “But you who cleave to Hashem your God are all alive,” and so forth (Deuteronomy 4:4).

Segment 43
HE:
אבל העכו"ם והרשעים, גם בחייהם קרויים "מתים", כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. כי החיות שלהם אינה חיות כלל, מחמת שאין להם כוח להמשיך החיות מחי החיים בהדרגה ובמידה; ולזה אין זוכין כי אם כשהאכילה היא על פי התורה כנ"ל. וזה בחינת: "צדיק אוכל לשובע נפשו, ובטן רשעים תחסר" (משלי י"ג, כ"ה), כי הרשעים אין להם כוח להשביע נפשם ולהחיותה כראוי, מאחר שאינם ממשיכין כראוי החיות מחי החיים, שאי אפשר כי אם על פי התורה כנ"ל.

EN:
The nations and the wicked, however, are called “dead” even during their lives, as our Sages, of blessed memory, taught. Their vitality is not genuine vitality at all, because they lack the power to draw vitality from the Life of all life in graduated and measured form. This is attained only when eating is conducted according to the Torah, as described above. This is the aspect of: “A tzaddik eats to satisfy his soul, but the belly of the wicked will lack” (Proverbs 13:25). The wicked lack the power properly to satisfy and sustain their souls, since they do not properly draw vitality from the Life of all life, which is possible only according to the Torah, as described above.

Segment 44
HE:
וזה: "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם" (דברים ח', ג'). עיקר החיות הוא מ"מוצא פי ה'", שנמשך החיות מחי החיים על ידי הברכה, שהיא בחינת מוצא פי ה'. כי באתערותא דלתתא אתער לעילא; וכשאנו מברכין הברכה בפינו, אזי נתעורר פי ה', כביכול, להמשיך החיות על ידי הדיבור בהדרגה ובמידה. ועל ידי זה עיקר החיות, שיש כוח למאכל להחיות את האדם. (ליקוטי הלכות, הלכות הכשר כלים ג', א')

EN:
This is: “A person does not live by bread alone, but a person lives by everything that issues from the mouth of Hashem” (Deuteronomy 8:3). The principal vitality comes from “that which issues from the mouth of Hashem”: vitality is drawn from the Life of all life through the blessing, which is an aspect of that which issues from Hashem’s mouth. For an awakening below arouses an awakening above. When we recite the blessing with our mouths, the mouth of Hashem, as it were, is aroused to draw vitality through speech in graduated and measured form. Through this comes the principal vitality by which food possesses the power to sustain a person. (Likutay Halachos, Laws of Kashering Vessels 3:1)

Segment 45
HE:
כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם (דברים ח', ג')

כי באמת אין עיקר החיות על ידי האכילה לבד, כי אם על ידי "מוצא פי ה'" — היינו בחינת הרוח חיים דקדושה, שהיא בחינת מוצא פי ה', שמשם תוצאות הרוח חיים. ועל ידי זה דווקא "יחיה האדם" (דברים ח', ג'): על ידי הרוח חיים שהמשיך ה' יתברך לתוך דבר המאכל ונתן בו כוח להחיות את האדם — על ידי זה בלבד יחיה האדם.

EN:
For a Person Lives by Everything That Issues from the Mouth of Hashem (Deuteronomy 8:3)

In truth, the principal vitality does not come through eating alone, but through “that which issues from the mouth of Hashem”—the aspect of the holy ruach of life, which is the aspect of that which issues from Hashem’s mouth, from which the outflowings of the ruach of life emerge. Specifically through this “a person shall live” (Deuteronomy 8:3): solely through the ruach of life that Hashem, blessed be He, drew into the food and endowed with the power to sustain the person does the person live.

Segment 46
HE:
ועל כן עיקר החיות על ידי התורה, שמשם תוצאות הרוח חיים; וצריכין לאכול על פי התורה, בבחינת "ותורתך בתוך מעי" (תהלים מ', ט'). כי אין כוח לדבר המאכל, שכלול מארבעה יסודות, להחיות את האדם כי אם על ידי התורה, שמשם תוצאות הרוח חיים. כי על ידי התורה מבררין כל ארבעת היסודות ומפרישין הרע מן הטוב, ואז זוכין לקבל הרוח חיים מן התורה, שזה עיקר החיות, בחינת "על כל מוצא פי ה' יחיה האדם" (דברים ח', ג'). (ליקוטי הלכות, הלכות פסח ג', ו')

EN:
The principal vitality therefore comes through the Torah, from which the outflowings of the ruach of life emerge. One must eat according to the Torah, in the aspect of “Your Torah is within my innards” (Psalms 40:9). Food, which is composed of the four elements, has no power to sustain a person except through the Torah, from which the outflowings of the ruach of life emerge. Through Torah, all four elements are refined and the evil is separated from the good. One then merits receiving the ruach of life from the Torah, which is the principal vitality, in the aspect of “A person lives by everything that issues from the mouth of Hashem” (Deuteronomy 8:3). (Likutay Halachos, Laws of Pesach 3:6)

Segment 47
HE:
ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם (דברים ח', ט')

כי לפעמים אדם אוכל לחם מחמת עניות, ולא מחמת חסרון תאווה לתענוגים אחרים; אבל אם היו לו שאר מאכלים, לא היה אוכל לחם לבד. וזה שבח ארץ ישראל: "ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם" (דברים ח', ט') — שלא מחמת עניות תאכל לחם, אלא מחמת שבירת וביטול תאוות אכילה. (ליקוטי מוהר"ן א', מ"ז)

EN:
A Land in Which You Will Eat Bread Not Through Poverty (Deuteronomy 8:9)

Sometimes a person eats bread because of poverty, not because he lacks desire for other pleasures; if he possessed other foods, he would not eat bread alone. This is the praise of Eretz Yisrael: “A land in which you will eat bread not through poverty” (Deuteronomy 8:9). You will eat bread not because of poverty, but because the desire for food has been broken and nullified. (Likutay Moharan I 47)

Segment 48
HE:
לא תחסר כל בה (דברים ח', ט')

כשזוכה לקבל השפע של ארץ ישראל והצדיק בשלמות, בוודאי אין לו שום חסרון. כי בארץ ישראל כתיב: "לא תחסר כל בה" (דברים ח', ט'), שהשפע הנמשך משם אין בו שום חסרון, כי שם ציווה ה' את הברכה. בחינת: "והריקותי לכם ברכה עד בלי די" (מלאכי ג', י'), שזהו הפך מבחינת "אין אדם מת וחצי תאוותו בידו" — דהיינו שלעולם חסר לו. אבל השפע דקדושה של ארץ ישראל היא בחינת שפע כפולה שאין בה שום חסרון; בחינת ברכה עד בלי די — שיבלו שפתותיכם מלומר די (שבת ל"ב:), שהשפע כפולה ומכופלת יותר ממה שרוצה.

EN:
You Will Lack Nothing in It (Deuteronomy 8:9)

When one merits receiving in completeness the bounty of Eretz Yisrael and of the tzaddik, he certainly lacks nothing. Concerning Eretz Yisrael it is written: “You will lack nothing in it” (Deuteronomy 8:9), for the bounty drawn from there contains no deficiency, since there Hashem commanded the blessing. This is the aspect of: “I shall pour out blessing for you beyond sufficiency” (Malachi 3:10), the opposite of the principle that a person dies without even half his desire in his possession—that is, he always feels a lack. The holy bounty of Eretz Yisrael, however, is a doubled bounty containing no deficiency, the aspect of blessing beyond sufficiency: your lips will wear out from saying, “Enough” (Shabbos 32b), for the bounty is doubled and multiplied beyond what one desires.

Segment 49
HE:
וזה בחינת השפע של שבת, דמינה מתברכין כל שיתא יומין, שהוא בחינת לחם משנה — בחינת שפע כפולה הנ"ל. כי שבת וארץ ישראל הן בחינה אחת, כמו שמסודר בשבע הבדלות שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בירושלמי: "בין קדושת ארץ ישראל לחוץ לארץ; בין יום השביעי לששת ימי המעשה". נמצא שהצדיק, שממנו נמשכת כל קדושת ארץ ישראל, זוכה לשפע כפולה כנ"ל. וזה בחינת מה שכתוב בצדיקים: "לכן בארצם משנה יירשו" (ישעיהו ס"א, ז'). "משנה" היא בחינת שפע כפולה, בחינת לחם משנה. וזהו "לכן בארצם משנה" — "בארצם" דווקא, כי עיקר בחינת השפע הכפולה היא בארץ ישראל וכו'.

EN:
This is the aspect of the bounty of Shabbos, from which all six weekdays are blessed. It is the aspect of the double bread—the doubled bounty described above. Shabbos and Eretz Yisrael are one aspect, as arranged among the seven distinctions mentioned by our Sages, of blessed memory, in the Jerusalem Talmud: “between the holiness of Eretz Yisrael and outside the Land; between the seventh day and the six working days.” It follows that the tzaddik, from whom all the holiness of Eretz Yisrael is drawn, merits doubled bounty. This is the aspect of what is written concerning the tzaddikim: “Therefore, in their land they shall inherit a double portion” (Isaiah 61:7). “Double” is the aspect of doubled bounty, the aspect of the double bread. Thus, “Therefore, in their land, a double portion”—specifically “in their land,” because the principal aspect of doubled bounty is in Eretz Yisrael, and so forth.

Segment 50
HE:
וזה שכתב רבנו זכרונו לברכה בתורה "ציווית צדק" (ליקוטי מוהר"ן א', כ"ג), שעיקר שבירת תאוות ממון הוא על ידי הצדיק, ומי שחולק על הצדיק נופל לתאוות ממון, כמו שכתוב שם על הפסוק: "ויגרש מפניך אויב ויאמר השמד" (דברים ל"ג, כ"ז). כשמתקשר לצדיק, הוא ממשיך ממנו בחינת שפע כפולה, שהיא הפך תאוות ממון — בחינת "אין אדם מת וחצי תאוותו בידו". (ליקוטי הלכות, הלכות ברכת המזון ומים אחרונים ד', ט"ז)

EN:
This is what Rabbeinu, of blessed memory, wrote in the teaching “You Commanded Righteousness” (Likutay Moharan I 23): the desire for money is principally broken through the tzaddik, while one who disputes with the tzaddik falls into the desire for money, as explained there concerning the verse: “He drove the enemy away from before you and said, ‘Destroy’” (Deuteronomy 33:27). When a person binds himself to the tzaddik, he draws from him the aspect of doubled bounty, which is the opposite of the desire for money—the aspect of a person dying without even half his desire in his possession. (Likutay Halachos, Laws of Grace after Meals and Mayim Acharonim 4:16)

Segment 51
HE:
פן תאכל ושבעת... וזכרת את ה' אלקיך (דברים ח', י"ב, י"ח)

עיקר האכילה הוא בשביל הנפש, בחינת: "צדיק אוכל לשובע נפשו" (משלי י"ג, כ"ה), כדי שתאיר הנפש ביותר על ידי שנכללות בה הנפשות שבתוך האכילה שאוכל בקדושה ובטהרה, ובברכה בכוונה כראוי. שזהו עיקר האכילה: להעלות ולהאיר הנפש מתוך הגוף; להעלות הנפש והתורה והזיכרון מתוך השכחה והגוף וכו'.

EN:
Lest You Eat and Be Satisfied… You Shall Remember Hashem Your God (Deuteronomy 8:12, 18)

The principal purpose of eating is for the sake of the soul, in the aspect of: “A tzaddik eats to satisfy his soul” (Proverbs 13:25). The soul should shine more intensely through the incorporation within it of the souls contained in the food that one eats in holiness and purity, reciting the blessing with proper intention. This is the principal purpose of eating: to elevate and illuminate the soul from within the body, and to elevate the soul, the Torah, and memory from within forgetfulness and the body, and so forth.

Segment 52
HE:
וזה שהזהירה התורה על הזיכרון בשעת אכילה ביותר, כמו שכתוב: "פן תאכל ושבעת" וכו', "ורם לבבך ושכחת" וכו'; "וזכרת את ה' אלקיך, כי הוא הנותן לך כוח" וכו' (דברים ח', י"ב, י"ד, י"ח). כי בשעת אכילה צריכין להיזהר ביותר ויותר שלא ייפגם הזיכרון, שהוא בחינת נפש ובחינת תורה וכו', כמובא בליקוטי מוהר"ן תנינא, ל"ז. היינו, שלא יהיה כרוך אחר הגוף המתאווה, ושלא יתגבר הגוף — שהוא בחינת שכחה — חס ושלום, על ידי האכילה.

EN:
This is why the Torah especially warned concerning memory at the time of eating, as it is written: “Lest you eat and be satisfied,” and so forth; “your heart becomes proud and you forget,” and so forth; “You shall remember Hashem your God, for it is He Who gives you strength,” and so forth (Deuteronomy 8:12, 14, 18). At the time of eating one must exercise exceptional care that memory—which is an aspect of the soul and of Torah, and so forth—not be impaired, as brought in Likutay Moharan II 37. That is, one must not be drawn after the desirous body, nor allow the body—which is an aspect of forgetfulness—to gain strength through eating, God forbid.

Segment 53
HE:
רק אדרבה, להכניע ולבטל את הגוף בשעת אכילה; דהיינו לשבר תאוות הגוף המתאווה לאכול, ולאכול רק בקדושה ובטהרה, בבחינת "צדיק אוכל לשובע נפשו" (משלי י"ג, כ"ה). באופן שעל ידי האכילה יתעלו הנפש והזיכרון והתורה ביותר, על ידי שמעלה את הנפשות שבתוך האכילה. וזה בחינת "וזכרת את ה' אלקיך" וכו' הנ"ל, הנאמר בעניין האכילה; כי על ידי אכילה בקדושה זוכין לזיכרון, שהוא בחינת נפש ובחינת תורה. (ליקוטי הלכות, הלכות ברכת הפירות ג', ה')

EN:
On the contrary, one must subdue and nullify the body at the time of eating: breaking the desire of the body that craves food and eating only in holiness and purity, in the aspect of “A tzaddik eats to satisfy his soul” (Proverbs 13:25). Through eating, the soul, memory, and Torah should thereby be elevated more intensely, as one elevates the souls contained within the food. This is the aspect of “You shall remember Hashem your God,” cited above, which is stated in the context of eating. Through holy eating one merits memory, which is an aspect of the soul and of Torah. (Likutay Halachos, Laws of Blessings over Fruit 3:5)

Segment 54
HE:
פן תאכל ושבעת (דברים ח', י"ב)

על ידי האכילה נתחזק הלב; היינו שמתגברת תבערת הלב. כנראה בחוש, שעיקר חיזוק תבערת הלב הוא על ידי האכילה, שמביאה חמימות וחיזוק ללב. ועל כן, כשהאכילה אינה בקדושה על פי התורה, אזי מתגברת, חס ושלום, תבערת הלב על ידי האכילה, ויכול לבוא, חס ושלום, לשני פגמים.

EN:
Lest You Eat and Be Satisfied (Deuteronomy 8:12)

Through eating, the heart is strengthened; that is, the heart’s ardor intensifies. As is perceptible to the senses, the principal strengthening of the heart’s ardor comes through eating, which brings warmth and strength to the heart. Therefore, when eating is not conducted in holiness according to the Torah, the heart’s ardor intensifies through the eating, God forbid, and this can lead to two kinds of blemish, God forbid.

Segment 55
HE:
כי לפעמים באין על ידי האכילה לתבערת הלב לתאוות הגוף, חס ושלום, כמו שכתוב: "וישמן ישורון ויבעט" וכו' (דברים ל"ב, ט"ו). ולפעמים יכול לבעור ביותר, חוץ מן המידה, לה' יתברך על ידי אכילה ושתייה. שזהו בחינת: "ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו" (שמות כ"ד, י"א) — מכלל שהיו ראויים להשתלח בהם יד, כמו שפירש רש"י שם. כי "ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו" (שם): שהסתכלו בו בלב גס מתוך אכילה ושתייה, ונתלהבו לה' יתברך חוץ מן המידה; והסתכלו והציצו חוץ מן הגבול, במה שאין להם רשות.

EN:
Sometimes eating brings the heart’s ardor toward bodily desire, God forbid, as it is written: “Yeshurun grew fat and kicked,” and so forth (Deuteronomy 32:15). At other times, through eating and drinking a person may burn toward Hashem, blessed be He, excessively and beyond proper measure. This is the aspect of: “Against the nobles of the Children of Israel He did not send forth His hand” (Exodus 24:11)—which implies that they deserved for a hand to be sent forth against them, as Rashi explains there. For “they perceived God, and they ate and drank” (ibid.): amid eating and drinking they gazed upon Him with a coarse heart, became inflamed toward Hashem beyond proper measure, and looked and peered beyond the permitted boundary into that for which they had no authorization.

Segment 56
HE:
זהו בחינת פגם נדב ואביהוא, בחינת "שתויי יין נכנסו למקדש", שהפגם שלהם היה שנתלהבו חוץ מן השיעור, כמו שכתוב: "בקרבתם לפני ה' וימותו" (ויקרא ט"ז, א'). וזהו בחינת: "פן תאכל ושבעת... ורם לבבך ושכחת את ה' אלקיך" (דברים ח', י"ב, י"ד). כי זה שמתלהבין ובוערין לה' יתברך חוץ מן המידה הוא בחינת רום לבב וגסות, שעל ידי זה יכולין להיכשל לגמרי, חס ושלום, ולהתרחק מה' יתברך — בחינת "ורם לבבך ושכחת את ה' אלקיך". (ליקוטי הלכות, הלכות תרומות ומעשרות ג', ב')

EN:
This is the aspect of the blemish of Nadav and Avihu, the aspect of “they entered the Sanctuary after drinking wine.” Their blemish was that they became inflamed beyond the proper measure, as it is written: “when they drew near before Hashem and died” (Leviticus 16:1). This is the aspect of: “Lest you eat and be satisfied… your heart becomes proud and you forget Hashem your God” (Deuteronomy 8:12, 14). Becoming inflamed and burning toward Hashem beyond proper measure is an aspect of pride of heart and coarseness. Through this, a person can stumble completely, God forbid, and become distant from Hashem, blessed be He—the aspect of “your heart becomes proud and you forget Hashem your God.” (Likutay Halachos, Laws of Terumah and Tithes 3:2)

Segment 57
HE:
פן תאכל ושבעת... כוחי ועוצם ידי (דברים ח', י"ב, י"ז)

מאכל ישראל צריך להיות בקדושה גדולה מאוד. כי כשאינו אוכל בקדושה, על ידי זה נפגם הדעת של אמונת ההשגחה, ונופל בטעות של חכמת הטבע, חס ושלום. כמו שכתוב: "פן תאכל ושבעת" וכו', "ואמרת בלבבך: כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" (דברים ח', י"ב, י"ז). דהיינו שתולה בטבע, חס ושלום, וכאילו הפרנסה באה בכוחו ועוצם ידו, ואינו מודה בהשגחה. ועל זה סיים הכתוב: "וזכרת את ה' אלקיך" וכו' (דברים ח', י"ח), היינו שהכל בהשגחתו יתברך בלבד.

EN:
Lest You Eat and Be Satisfied… My Strength and the Might of My Hand (Deuteronomy 8:12, 17)

Israel’s food must be eaten with exceedingly great holiness. When a person does not eat in holiness, his awareness of emunah in Divine providence is thereby impaired, and he falls into the error of a naturalistic understanding, God forbid. Thus it is written: “Lest you eat and be satisfied,” and so forth, “and you say in your heart: ‘My strength and the might of my hand produced this wealth for me’” (Deuteronomy 8:12, 17). That is, he attributes matters to nature, God forbid, as though his livelihood came through his own strength and the might of his hand, and he does not acknowledge Divine providence. Concerning this, the passage concludes: “You shall remember Hashem your God,” and so forth (Deuteronomy 8:18)—that everything comes solely through His providence, blessed be He.

Segment 58
HE:
ועל כן צריכין ישראל לקדש את מאכלם מאוד. וזה בחינת כמה מצוות התלויות במאכל ובמשתה, ובחינת: "ואכלת ושבעת וברכת" וכו' (דברים ח', י') — שתברך את ה' אחר האכילה, ותדע שהכל מאתו, בהשגחתו יתברך בלבד. וזהו: "על הארץ הטובה" (שם), כי ארץ ישראל היא בחינת השגחה, כידוע. וכשמאמינים שהפרנסה באה כולה מה' יתברך, בהשגחתו בלבד, בלי שום דרך הטבע כלל, זה בחינת אכילת מן. (ליקוטי הלכות, הלכות נטילת ידיים שחרית ב', ע'; ועל פי אוצר היראה, אכילה, א')

EN:
Israel must therefore sanctify its food exceedingly. This is the aspect of the many mitzvoas connected with food and drink, and the aspect of: “You shall eat, be satisfied, and bless,” and so forth (Deuteronomy 8:10). One must bless Hashem after eating and know that everything comes from Him, solely through His providence, blessed be He. This is “for the good Land” (ibid.), for Eretz Yisrael is an aspect of Divine providence, as is known. When one believes that all livelihood comes from Hashem, blessed be He, solely through His providence and without any independent natural process whatsoever, this is the aspect of eating manna. (Likutay Halachos, Laws of Washing the Hands in the Morning 2:70; following Otzar HaYirah, “Eating,” 1)

Segment 59
HE:
פן תאכל ושבעת... ורם לבבך ושכחת את ה' אלקיך (דברים ח', י"ב, י"ד)

עיקר התכלית היא השפלות, כי עיקר התכלית הוא להכיר את הבורא יתברך. ואי אפשר לדעת אותו יתברך — שזהו עיקר החיים הנצחיים — כי אם על ידי השפלות. ועל כן לעתיד, שיחיו חיים נצחיים ויכירו וידעו אותו יתברך, שזהו עיקר שעשוע עולם הבא, עיקר החיים הנצחיים יהיה רק להשפלות, כמובא בליקוטי מוהר"ן תנינא, ע"ב; עיין שם. כי אי אפשר להשיגו יתברך ולדעת אותו יתברך כי אם כשזוכה להיות בבחינת אין ממש, בתכלית השפלות באמת.

EN:
Lest You Eat and Be Satisfied… Your Heart Becomes Proud and You Forget Hashem Your God (Deuteronomy 8:12, 14)

The principal purpose is humility, for the principal purpose is to recognize the Creator, blessed be He. It is impossible to know Him, blessed be He—which is the essence of eternal life—except through humility. Therefore, in the future, when people will live eternally and recognize and know Him, blessed be He, which is the principal delight of the World to Come, eternal life will principally consist of humility, as brought in Likutay Moharan II 72; see there. It is impossible to apprehend or know Him, blessed be He, unless one merits becoming truly an aspect of nothingness, in genuine, ultimate humility.

Segment 60
HE:
והנה, כשהאדם אוכל, על ידי האכילה נתגדלים החומר והישות. וכשנתגדלים ומתרבים החומר והישות, אזי יכול, חס ושלום, להתעלם ולהתמעט אצלו בחינת האין, שהיא בחינת שפלות. וזה שחששה התורה: "פן תאכל ושבעת" וכו', "ורם לבבך ושכחת את ה'" וכו' (דברים ח', י"ב, י"ד). כי על ידי האכילה נתגדלים החומר והישות, ומזה יכול לבוא לידי גאווה ורום לבב, שהם בחינת ישות, הפך בחינת אין ושפלות. ועל ידי רום הלבב יכול לשכוח אותו יתברך, כי אי אפשר לדעת ממנו יתברך כי אם על ידי שפלות, בחינת אין, כנ"ל. וזהו: "פן תאכל ושבעת, ורם לבבך ושכחת" וכו'.

EN:
When a person eats, materiality and the sense of self are enlarged through the eating. When materiality and selfhood grow and multiply, the aspect of nothingness—the aspect of humility—can become concealed and diminished within him, God forbid. This is the Torah’s concern: “Lest you eat and be satisfied,” and so forth, “your heart becomes proud and you forget Hashem,” and so forth (Deuteronomy 8:12, 14). Through eating, materiality and selfhood are enlarged, and this can lead to arrogance and pride of heart, which are aspects of selfhood and the opposite of nothingness and humility. Through pride of heart, one can forget Him, blessed be He, for He can be known only through humility, the aspect of nothingness, as described above. Thus: “Lest you eat and be satisfied, your heart becomes proud and you forget,” and so forth.

Segment 61
HE:
ואכילה כזו היא בחינת עץ הדעת טוב ורע, שפגם בו אדם הראשון, שנאמר בו: "ביום אכלך ממנו מות תמות" (בראשית ב', י"ז). כי על ידי אכילה כזו, שעל ידה באים גסות ורום לבב, שעל ידיהם שוכחין אותו יתברך, באה בחינת מיתה, חס ושלום — הפך חיים נצחיים. כי עיקר החיים הנצחיים שלעתיד הוא לדעת אותו יתברך, וחיים אלו באים רק על ידי שפלות כנ"ל. אבל על ידי גסות אי אפשר לדעת ממנו יתברך; וזהו בחינת מיתה, מאחר שאינו יודע מחי החיים יתברך. ועל כן צריכין לאכול בקדושה, באופן שעל ידי האכילה יזכה לשפלות, שהיא עיקר החיים. (ליקוטי הלכות, הלכות ערלה ב', ג')

EN:
Such eating is the aspect of the Tree of Knowledge of good and evil, through which Adam HaRishon caused a blemish, concerning which it was said: “On the day you eat from it, you shall surely die” (Genesis 2:17). Through such eating, which produces coarseness and pride of heart and thereby causes one to forget Him, blessed be He, comes the aspect of death, God forbid—the opposite of eternal life. The essence of future eternal life is to know Him, blessed be He, and this life comes only through humility, as described above. Through coarseness, however, one cannot know Him, blessed be He. This is the aspect of death, since one does not know the Life of all life, blessed be He. One must therefore eat in holiness, in such a way that through the eating one merits humility, which is the essence of life. (Likutay Halachos, Laws of Orlah 2:3)

Segment 62
HE:
פן תאכל ושבעת... ורם לבבך ושכחת... וזכרת את ה' אלקיך, כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל (דברים ח', י"ב, י"ד, י"ח)

"וזכרת את ה' אלקיך, כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל" (דברים ח', י"ח), ותרגומו: "ארי הוא יהיב לך עצה למקני נכסין". כי באמת, מי שיש לו מוח בקדקודו יכול להבין ולראות שכל הרווח של כל המשא ומתן, עיקרו על ידי העצה שנותן לו ה' יתברך: במה לסחור, מה לקנות ומה למכור בעתו. כי אין אדם יודע במה משתכר; וכל זמן שאינו יודע את העצה האמיתית במה לסחור, בוודאי לא תועיל לו שום פעולה ועשייה. אדרבה, הוא יכול להפסיד על ידי עשיית המשא ומתן.

EN:
Lest You Eat and Be Satisfied… Your Heart Becomes Proud and You Forget… You Shall Remember Hashem Your God, for He Gives You Strength to Produce Wealth (Deuteronomy 8:12, 14, 18)

“You shall remember Hashem your God, for it is He Who gives you strength to produce wealth” (Deuteronomy 8:18), which the Targum renders: “For it is He Who gives you counsel to acquire property.” In truth, anyone with understanding can perceive that all profit from every business transaction principally comes through the counsel Hashem, blessed be He, gives a person: what to trade, what to buy, and what to sell at the proper time. A person does not know through what he will earn. As long as he does not know the true counsel concerning what to trade, no action or effort will certainly benefit him; on the contrary, he may suffer a loss through conducting the transaction.

Segment 63
HE:
ועל כן העיקר הוא העצה: שיזכה שיזמין לו ה' יתברך עצה שלמה בלבו, שידע במה לסחור באופן שירוויח. ועצה זו נמשכת מה' יתברך בלבד, ואינה תלויה בעשיית האדם כלל. רק אחר כך, כשזוכה לעצה לדעת במה לסחור, צריך האדם לעשות את העסק שיזמין לו ה' יתברך. כי העצה לדעת במה לסחור — שזה העיקר — אינה תלויה בעשיית האדם כלל, רק בביטחון ואמונה בלבד. (ליקוטי הלכות, הלכות פיקדון וארבעה שומרים ג', ג')

EN:
The essential matter is therefore the counsel: that a person merit having Hashem, blessed be He, place complete counsel within his heart, so that he knows what to trade in a manner that will yield profit. This counsel is drawn from Hashem alone and does not depend upon human effort at all. Only afterward, when one merits the counsel to know what to trade, must one conduct the enterprise that Hashem, blessed be He, arranges for him. The counsel to know what to trade—which is the essential matter—does not depend upon human effort at all, but solely upon bitachoan and emunah. (Likutay Halachos, Laws of Deposits and the Four Types of Custodians 3:3)

Segment 64
HE:
ורם לבבך ושכחת את ה' אלקיך (דברים ח', י"ד)

אף על פי שבוודאי ראוי שיבער האדם לה' יתברך מאוד מאוד, וכך הוא טבע כל אדם בשורשו — שכל אחד מישראל בוער מאוד לה' יתברך בלי שיעור וערך — אף על פי כן צריכין להיזהר מאוד לצמצם את ההתלהבות והתבערה הזאת, דלא יוקיד לבא כל גופא, חס ושלום, מריבוי ההתלהבות לה' יתברך. כי אין זה רצונו יתברך, וה' יתברך חפץ בקיום העולם. ורבים נכשלו ונפלו לגמרי על ידי ריבוי התבערה חוץ מן המידה. כי לפעמים אפילו ההתלהבות דקדושה חוץ מן המידה היא בבחינת רום לבב וגסות, שעל ידי זה יכולין להיכשל ולהתרחק לגמרי מה' יתברך, בבחינת "ורם לבבך ושכחת" וכו' (דברים ח', י"ד); ורבים מבני אדם נכשלים בזה.

EN:
Your Heart Becomes Proud and You Forget Hashem Your God (Deuteronomy 8:14)

Although a person should certainly burn exceedingly toward Hashem, blessed be He—and this is every person’s essential nature, for every Jew burns toward Hashem beyond measure—one must nevertheless be exceedingly careful to constrict this fervor and burning, lest the heart consume the entire body, God forbid, through excessive fervor toward Hashem. This is not His will, blessed be He, for Hashem desires the world’s continued existence. Many have stumbled and fallen completely through burning beyond proper measure. At times, even holy fervor beyond proper measure is an aspect of pride of heart and coarseness, through which one can stumble and become completely distant from Hashem, in the aspect of “your heart becomes proud and you forget,” and so forth (Deuteronomy 8:14). Many people stumble in this matter.

Segment 65
HE:
כי באמת, על פי רוב, מה שאין האדם מתקרב לה' יתברך ואינו חוזר בתשובה שלמה — אף על פי שהמניעה היא מחמת התגברות תאוות הגוף — גם זה הוא מניעה גדולה מלהתקרב לה' יתברך: ריבוי תבערת הלב, שבוער חוץ מן המידה. כי בוודאי, אם נשאל אדם מישראל, שלא נזרקה בו מינות ואפיקורסות חס ושלום, אם הוא חפץ לחזור בתשובה לה' יתברך, בוודאי הכל ישיבו פה אחד שהם רוצים בזה ומתגעגעים לזה מאוד זה ימים ושנים.

EN:
In truth, generally, when a person does not draw near to Hashem, blessed be He, and does not return in complete teshuvah—although the obstacle is the intensification of bodily desires—another major obstacle to drawing near to Hashem is excessive burning of the heart beyond proper measure. If any Jew who has not been infected with heresy and unbelief, God forbid, were asked whether he desires to return in teshuvah to Hashem, blessed be He, everyone would certainly answer unanimously that he desires it and has long yearned for it for days and years.

Segment 66
HE:
וכן אם נשאל אותו אם הוא רוצה לעשות איזה דבר בשביל ה' יתברך כדי לשוב אליו על ידי זה — כגון ללמוד דף גמרא, לתת פרוטה לצדקה, לטבול במקווה, וכיוצא בזה מן הדברים המקדשים את האדם — בוודאי ישיב בפה מלא שהוא רוצה לעשות בכפליים מכל הנ"ל, ובלבד שיועיל לו. רק מחמת שנדמה לו שכל זה לא יועיל לו לפי עצם ריבוי פגמיו וכו', על כן אינו עושה כלל, אפילו מה שבידו ובנקל לו לעשות.

EN:
Likewise, if he were asked whether he is willing to do something for Hashem, blessed be He, in order thereby to return to Him—such as studying a folio of Gemara, giving a small coin to tzedakah, immersing in a mikveh, or similar acts that sanctify a person—he would certainly answer unequivocally that he is willing to do twice all these things, provided they would help him. Yet because it appears to him that none of this will help him in view of the immense number of his blemishes, and so forth, he does nothing at all—not even what lies within his ability and is easy for him to do.

Segment 67
HE:
וכל זה מחמת ריבוי תבערת לבבו. כי לפי מה שמשער בלבו את גדולתו יתברך ואיך שפגם כנגדו יתברך, היה צריך, לפי זה, להתקדש בקדושה יתרה מאוד מאוד, לסלק עצמו לגמרי מן העולם הזה, להשליך כל תאוות עולם הזה אחרי גוו, להתקדש בכל הקדושות, להתענות הרבה ולסגף עצמו בכל הסיגופים שבעולם. ומחמת שאינו יכול להתגבר לעשות כל אלה, אינו עושה כלל אפילו מה שיכול. ויש שנפלו כל כך בדעתם עד שאינם לומדים אפילו דף אחד גמרא או פרק משניות, מחמת שיודעים שצריכים לעשות הרבה מאוד; ומחמת זה אינם עושים כלום.

EN:
All this results from the excessive burning of his heart. According to how he assesses within his heart His greatness, blessed be He, and how greatly he has sinned against Him, he imagines that he must sanctify himself with exceedingly intense holiness, remove himself entirely from this world, cast every worldly desire behind him, sanctify himself with every sanctification, fast extensively, and afflict himself with every form of mortification in the world. Because he cannot overcome himself to do all these things, he does not do even what he can. Some have become so discouraged that they do not study even one folio of Gemara or one chapter of Mishnah, because they know they must do exceedingly much; consequently, they do nothing.

Segment 68
HE:
ועל זה הזהיר הכתוב: "אל תהי צדיק הרבה" ו"אל תרשע הרבה" (קהלת ז', ט"ז–י"ז). כי מחמת שרוצה להיות צדיק הרבה כנ"ל, על כן הוא רשע הרבה, חס ושלום. כי באמת בוודאי היה ראוי שיהיה כך — לקדש עצמו בכל הקדושות ולהפוך פניו מעולם הזה לגמרי וכו' וכו'. אבל אף על פי כן, וכי מאן דלא יכול למעבד כולה מצווה, פלגא מצווה נמי לא לעבד?! כי בוודאי, כל מה שיעשה איזה דבר שבקדושה בשביל ה' יתברך, אפילו נקודה קטנה בעלמא, בוודאי לא יאבד לעתיד שום דבר. מכל שכן שעל פי רוב, כשיהיה חזק בדעתו וירגיל עצמו מעט מעט בדרכי הקדושה, אז סוף כל סוף יזכה לשוב בתשובה שלמה לה' יתברך כראוי. כי אין שום ייאוש בעולם כלל, כמבואר במקום אחר כמה פעמים. (ליקוטי הלכות, הלכות תרומות ומעשרות ג', ב'; על פי אוצר היראה, יראה ועבודה, ק"ט)

EN:
Concerning this, Scripture warned: “Do not be excessively righteous” and “Do not be excessively wicked” (Ecclesiastes 7:16–17). Because he wishes to be excessively righteous as described above, he therefore becomes exceedingly wicked, God forbid. In truth, it would certainly be proper to sanctify oneself with every sanctification and turn one’s face entirely away from this world, and so forth. Nevertheless, if one cannot perform an entire mitzvah, should one therefore not perform even half a mitzvah? Whatever holy act a person performs for Hashem, blessed be He—even the smallest point—will certainly not be lost in the future. All the more so, generally, when he remains resolute and gradually accustoms himself to the paths of holiness, he will ultimately merit returning in complete teshuvah to Hashem as is proper. For there is no despair in the world at all, as explained elsewhere many times. (Likutay Halachos, Laws of Terumah and Tithes 3:2; following Otzar HaYirah, “Awe and Divine Service,” 109)

Segment 69
HE:
ואמרת בלבבך: כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה (דברים ח', י"ז)

הבעל דבר הניח את עצמו בעתים הללו מאוד על כל אחד ואחד, להטרידו כל ימי חייו בטרדת הפרנסה, עד שעל ידי זה נדמה לו שאין לו פנאי אפילו לצעוק לה' יתברך כראוי. וכל זה נמשך מחסרון אמונה, שאינו מתחזק להאמין כי "לא בכוח יגבר איש" (שמואל א' ב', ט'), והפרנסה היא רק מאתו יתברך. ומה שיש לזה עשירות גדולה מאוד ולזה עניות ודחקות מאוד, הכל הוא רק מאתו יתברך.

EN:
You Will Say in Your Heart: My Strength and the Might of My Hand Produced This Wealth for Me (Deuteronomy 8:17)

In these times, the adversary has directed himself intensely against every individual, occupying him throughout his life with the burden of earning a livelihood, until it appears to him that he lacks time even to cry out properly to Hashem, blessed be He. All this results from deficient emunah: he does not strengthen himself to believe that “a man does not prevail through strength” (I Samuel 2:9), and that livelihood comes solely from Him, blessed be He. One person’s tremendous wealth and another’s severe poverty and privation all come solely from Him, blessed be He.

Segment 70
HE:
והוא יודע לסבב ולהנהיג עם כל אחד כפי הבחירה שלו, שהבחירה של זה היא על ידי עניות דווקא. ואפילו מי שאין לו כי אם לחם צר ומים לחץ (ישעיהו ל', כ'), גם זה חסד גדול מאתו יתברך, כי "צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו" (תהלים קמ"ה, י"ז). רק מחמת שאינו משים לבו לכל זה, על כן האדם טרוד מאוד. וזה נמשך משער החמישים של הטומאה, שמשם קשה מאוד מאוד לצאת, כמבואר במקום אחר. כי מתאוות ממון קשה להוציא את האדם יותר מכל התאוות והמידות הרעות, ושם עיקר הנפילה והירידה של כנסת ישראל, בחינת "ותרד פלאים" (איכה א', ט').

EN:
He knows how to arrange and conduct matters with every person according to that person’s free choice; this individual’s exercise of free choice occurs specifically through poverty. Even one who possesses only “bread of distress and water of affliction” (Isaiah 30:20) receives a great kindness from Him, blessed be He, for “Hashem is righteous in all His ways and kind in all His deeds” (Psalms 145:17). Only because a person does not direct his heart toward all this does he remain so preoccupied. This derives from the fiftieth gate of impurity, from which it is exceedingly difficult to emerge, as explained elsewhere. It is harder to extract a person from the desire for money than from all other evil desires and traits. There lies the principal fall and descent of Knesses Yisrael, in the aspect of “she descended wondrously” (Lamentations 1:9).

Segment 71
HE:
והעצה לזה: להרבות באמירת תהלים, תחינות ובקשות והתבודדות וכו'. כי על ידי זה ממשיך עליו התנוצצות משיח, שאז יתגלו העצות הקדושות הנמשכות משער החמישים דקדושה, שעל ידי זה יתתקן הכל. ועוד תיקון לזה: לומר בכל יום בכוונה היטב את המזמור "תהילה לדוד" (תהלים קמ"ה), כמאמר רבותינו זכרונם לברכה. (ליקוטי הלכות, הלכות קריאת שמע ה', ט"ו–ט"ז; על פי אוצר היראה, ממון ופרנסה, ב'–ג')

EN:
The counsel for this is to recite many Psalms, supplications, and petitions, and to practice hisbodedus, and so forth. Through this one draws upon himself a radiance of Mashiach, when the holy counsels drawn from the fiftieth gate of holiness will be revealed, through which everything will be rectified. There is also another rectification for this: every day, recite the psalm “A Praise of David” (Psalms 145) with careful intention, in accordance with the teaching of our Sages, of blessed memory. (Likutay Halachos, Laws of Kreyas Shima 5:15–16; following Otzar HaYirah, “Money and Livelihood,” 2–3)

Segment 72
HE:
השפע של ישראל יורדת דרך הקדושה, מחמת שמאמינים בה' יתברך ובוטחים בו בלבד, ומכוונים את דעתם ועיניהם רק אליו יתברך, בלי שום נטייה לצד אחר, חס ושלום. וכמו כן הוא יתברך משגיח עלינו בהשגחה שלמה, ואין לקליפה שום יניקה מהשפעתנו. אבל העכו"ם והרשעים הכופרים אינם מאמינים בהשגחת ה' יתברך בשלמות, כי אינם מצמצמים את עיני דעתם לה' יתברך בלבד, ונתפזר הראות שלהם לצדדים מחמת שהולכים אחר דעתם האנושית החסרה.

EN:
Israel’s bounty descends through holiness because Israel believes in Hashem, blessed be He, and trusts in Him alone, directing its awareness and eyes solely toward Him, blessed be He, without any inclination toward another side, God forbid. Correspondingly, He watches over us with complete Divine providence, and the klipa has no nourishment from our bounty. The nations and the wicked unbelievers, however, do not believe completely in Hashem’s providence. They do not focus the eyes of their awareness exclusively upon Hashem, blessed be He; their vision is scattered toward the sides because they follow their deficient human understanding.

Segment 73
HE:
ואי אפשר להם להשיג איך ה' יתברך, שהוא מרומם ומנושא כל כך, ישגיח בהשגחתו הפרטית על כל השפלים, כנזכר לעיל. ועל ידי זה כופרים בכל התורה כולה, רחמנא ליצלן; ומזה באים כל הכפירות וכל העבודות זרות שבדורות הקודמים, וכמו כן כל הטעויות של הכופרים שבדורות הללו. וכל זה מחמת שבדעת האדם אי אפשר להשיגו יתברך, רק על ידי אמונה. וזה עיקר שלמות הדעת: לדעת שאי אפשר להבין ולהשיג כלל את דרכיו והנהגותיו יתברך, ולסמוך רק על האמונה שמסרו לנו אבותינו ורבותינו הקדושים, ששברו את גופם לגמרי עד שנגלה אליהם ה' יתברך, והשיגו את אמונתנו השלמה על פי נבואה ורוח הקודש, ולא בדעת האנושי החסרה.

EN:
They cannot comprehend how Hashem, blessed be He, Who is so exalted and elevated, exercises individual providence over all lowly beings, as mentioned above. Through this they deny the entire Torah, may the Merciful One save us. From this come all the heresies and forms of idolatry of earlier generations, as well as all the errors of the unbelievers in these generations. All this is because human understanding cannot apprehend Him, blessed be He; this is possible only through emunah. The principal perfection of awareness is to know that His ways and conduct, blessed be He, cannot be understood or apprehended at all, and to rely solely upon the emunah transmitted to us by our holy forefathers and teachers. They completely broke their bodies until Hashem, blessed be He, revealed Himself to them, and they attained our complete emunah through prophecy and ruach hakoadesh, not through deficient human understanding.

Segment 74
HE:
והעכו"ם והכופרים הנ"ל, מחמת שאין להם אמונה ואינם מכוונים ומצמצמים את דעתם להבין ולהשכיל שאי אפשר להבין את דרכיו והנהגותיו יתברך, על ידי זה אינם יכולים להגיע בעיני דעתם אליו יתברך בעצמו באמת. רק הראות שלהם נתפזר לצדדים, כמו מי שרוצה לראות דבר מרחוק ואינו מכוון ומצמצם עיניו לאותו הדבר, רק מסתכל מן הצד; שעל ידי זה מתפזר הראות ואינו יכול לראות ולהביא את הדבר לעיניו. כמו כן ממש הם מסתכלים מן הצד בדרכי חקירתם על פי הדעת האנושית המשובשת, ועל ידי זה אינם יכולים להגיע בעיני דעתם אליו יתברך, אשר דעתו מרוממת ונשגבה מאוד מדעתנו, ו"לא מחשבותי מחשבותיכם" (ישעיהו נ"ה, ח').

EN:
Because the nations and unbelievers described above lack emunah and do not direct and focus their awareness to understand that His ways and conduct, blessed be He, cannot be comprehended, the eyes of their awareness cannot truly reach Him, blessed be He, Himself. Their vision is instead scattered toward the sides. This resembles one who wishes to see something in the distance but does not direct and focus his eyes upon it, looking instead from the side; his vision is thereby scattered, and he cannot see and bring the object before his eyes. In precisely the same way, they look from the side through their investigative methods, following distorted human understanding. Consequently, the eyes of their awareness cannot reach Him, blessed be He, Whose awareness is exceedingly exalted and elevated beyond ours, for “My thoughts are not your thoughts” (Isaiah 55:8).

Segment 75
HE:
ועל כן גם ה' יתברך אינו ממשיך עליהם השגחתו השלמה, וכביכול מתפזרת שפע ההשגחה קודם שמגיעה אליהם, כי "הביט אל עמל לא תוכל" (חבקוק א', י"ג). ועל כן, אף על פי שבאמת לאמיתו גם כל פרנסת העכו"ם היא ממנו יתברך בהשגחתו בלבד, הוא יתברך מוסר את השפע שלהם לחיצונים, והם ניזונים דרך השדים והקליפות. והוא מידה כנגד מידה, כמבואר בפנים. ועל כן אסור להשתתף עמהם, משום "ושם אלהים אחרים לא תזכירו" (שמות כ"ג, י"ג), כי השפעתם טמאה: היא יורדת דרך הטומאה והסטרא אחרא, שהם בחינת שם אלהים אחרים.

EN:
Therefore, Hashem, blessed be He, likewise does not draw His complete providence upon them. As it were, the bounty of providence is dispersed before reaching them, for “You cannot look upon wrongdoing” (Habakkuk 1:13). Although, in absolute truth, even all the livelihood of the nations comes solely from Him, blessed be He, through His providence, He delivers their bounty to the external forces, and they are sustained through demons and the klipoas. This is measure for measure, as explained in the full teaching. It is therefore forbidden to enter into partnership with them, because “you shall not mention the name of other gods” (Exodus 23:13). Their bounty is impure, for it descends through impurity and the sitra achara, which are the aspect of the name of other gods.

Segment 76
HE:
כי הם כופרים בהשגחתו השלמה ועושים עיקר מן המשא ומתן והמלאכה, ואומרים שכוחם ועוצם ידם עשה להם וכו' — שזהו בחינת עבודה זרה, שם אלהים אחרים. ואנו צריכים להתרחק מדרכיהם בתכלית הריחוק, ולהאמין שכל פרנסתנו היא בהשגחתו יתברך בלבד. וכל המשא ומתן שאנו עושים הוא רק להמשיך אור ישר ואור חוזר כדי לחזק את הכלי לקבל השפע. ועל כן אצלנו אין המשא ומתן עיקר; רק האמונה והביטחון הם העיקר, ולצמצם דעתנו להסתכל רק אליו יתברך בכיוון וביושר גדול. צמצום זה הוא בחינת שם ה' וכו'. (ליקוטי הלכות, הלכות משא ומתן ד', ג'–ה'; על פי אוצר היראה, ממון ופרנסה, י"א)

EN:
They deny His complete providence and make business and labor primary, saying that their own strength and the might of their hands produced their wealth, and so forth. This is an aspect of idolatry, the name of other gods. We must distance ourselves completely from their ways and believe that all our livelihood comes solely through His providence, blessed be He. All the business we conduct serves only to draw direct light and reflected light in order to strengthen the vessel to receive the bounty. For us, therefore, business is not primary. Emunah and bitachoan are primary, together with focusing our awareness to look solely toward Him, blessed be He, with great directness and rectitude. This focusing is an aspect of the Name of Hashem, and so forth. (Likutay Halachos, Laws of Business Transactions 4:3–5; following Otzar HaYirah, “Money and Livelihood,” 11)

Segment 77
HE:
כוחי ועוצם ידי... וזכרת... כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל (דברים ח', י"ז–י"ח)

עיקר פגם תאוות ממון, שמכלה את ימי האדם, נמשך מפגם הלבושים. ועיקרו מחמת חסרון אמונתו, שאינו מאמין שבכל דבר יש פנימיות הרבה; והוא סומך על חכמתו וערמתו, כאילו כבר השיג את כל החכמה ויודע איך למצוא ולהשיג ממון על ידי תחבולות וערמות אלו. כי אילו היה שם לבו אל דבר ה' המלובש בכל דבר, והיה מאמין שהכל בהשגחה פרטית, היה יודע שאף על פי שהאדם צריך לעשות איזה עסק בשביל פרנסה, כמו שכתוב: "וברכך ה' אלקיך בכל מעשה ידך" (דברים ט"ו, י'), אף על פי כן "אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'" (משלי כ"א, ל').

EN:
My Strength and the Might of My Hand… You Shall Remember… for He Gives You Strength to Produce Wealth (Deuteronomy 8:17–18)

The principal blemish of the desire for money, which consumes a person’s days, is drawn from the blemish of the garments. Its root is deficient emunah: he does not believe that every matter contains extensive inwardness. He relies upon his own wisdom and cunning, as though he has already attained all wisdom and knows how to find and obtain money through these schemes and stratagems. Had he directed his heart toward the word of Hashem clothed within every matter and believed that everything occurs through individual Divine providence, he would know that although a person must conduct some enterprise for his livelihood, as it is written: “Hashem your God will bless you in all the work of your hand” (Deuteronomy 15:10), nevertheless, “There is no wisdom, understanding, or counsel against Hashem” (Proverbs 21:30).

Segment 78
HE:
כי "לא ממוצא וממערב ולא ממדבר הרים" וכו' (תהלים ע"ה, ז'), ו"לא בכוח יגבר איש" (שמואל א' ב', ט'). וכמו שכתוב: "ואמרת בלבבך: כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. וזכרת את ה' אלקיך, כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל" וכו' (דברים ח', י"ז–י"ח); ותרגומו: "ארי הוא יהיב לך עיטא" וכו'. כי הכל מאת ה' יתברך בלבד. גם את העסק והסיבה שבה הוא עוסק צריך להשליך לגמרי על ה' יתברך, כמו שכתוב: "גול אל ה' מעשיך" וכו' (משלי ט"ז, ג'), וכתיב: "השלך על ה' יהבך" וכו' (תהלים נ"ה, כ"ג).

EN:
For “neither from the east, nor from the west, nor from the wilderness comes elevation,” and so forth (Psalms 75:7), and “a man does not prevail through strength” (I Samuel 2:9). Thus it is written: “You will say in your heart: ‘My strength and the might of my hand produced this wealth for me.’ You shall remember Hashem your God, for it is He Who gives you strength to produce wealth,” and so forth (Deuteronomy 8:17–18); the Targum renders this: “For it is He Who gives you counsel,” and so forth. Everything comes solely from Hashem, blessed be He. One must cast even the enterprise and means in which he engages entirely upon Hashem, as it is written: “Commit your deeds to Hashem,” and so forth (Proverbs 16:3), and: “Cast your burden upon Hashem,” and so forth (Psalms 55:23).

Segment 79
HE:
כי צריכין להאמין שבסיבות ובעסק עצמו יש רזין עמוקים: מדוע ה' יתברך מסבב שזה יתפרנס מסחורה זו ובמקום זה, וזה מסחורה אחרת; זה בחיטים, זה בשעווה וזה בפשתן וכו'. הכל מאת ה', ובכולם יש רזין נפלאים. כי רק הוא יתברך יודע רזי עולם ותעלומות סתרי כל חי, ויודע לפרנס כל אחד ואחד כפי שורש נשמתו, כפי מעשיו וכפי גלגוליו וכו', שעל ידי כל זה הוא צריך להתפרנס באמצעות סחורות אלו. אבל יש לו בחירה, והעיקר הוא האמונה: להאמין שכל תחבולותיו לא יועילו לו בלא ה' יתברך, כמו שכתוב: "אם ה' לא יבנה בית, שווא עמלו בוניו בו" וכו' (תהלים קכ"ז, א').

EN:
One must believe that the means and the enterprise itself contain profound mysteries: why Hashem, blessed be He, arranges for one person to earn his livelihood from this merchandise and in this place, while another earns from different merchandise—one from wheat, another from wax, and another from flax, and so forth. Everything comes from Hashem, and all these matters contain wondrous mysteries. He alone, blessed be He, knows the mysteries of the world and the concealed secrets of every living being, and knows how to sustain each person according to the root of his soul, his deeds, and his incarnations, and so forth. All these factors require him to earn his livelihood through these particular goods. Yet he possesses free choice, and the principal matter is emunah: to believe that none of his strategies will benefit him without Hashem, blessed be He, as it is written: “Unless Hashem builds the house, its builders labor upon it in vain,” and so forth (Psalms 127:1).

Segment 80
HE:
ועל כן צריך לעסוק במשא ומתן באמונה ולעשות על פי התורה, ולבלי לשכוח את ה' יתברך, חס ושלום, בשעת המשא ומתן. מכל שכן וכל שכן שלא יתחכם בחכמות רעות ובמרמות לגעת בממון חברו, חס ושלום, אפילו שווה פרוטה; כי היא לא תצלח, כמו שכתוב: "לא יחרוך רמייה צידו" (משלי י"ב, כ"ז). (ליקוטי הלכות, הלכות חזקת מטלטלין ה', ו')

EN:
One must therefore engage in business with emunah, act according to the Torah, and not forget Hashem, blessed be He, during business dealings, God forbid. All the more certainly, one must not devise evil schemes and deceptions in order to touch another person’s money, God forbid, even the value of the smallest coin, for it will not succeed, as it is written: “A deceitful person will not roast his prey” (Proverbs 12:27). (Likutay Halachos, Laws of Presumptive Ownership of Movable Property 5:6)

Segment 81
HE:
כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל (דברים ח', י"ח)

באמת, עיקר הפרנסה נמשכת רק על ידי הביטחון בה' יתברך בלבד, כי "לא ממוצא וממערב ולא ממדבר הרים" וכו' (תהלים ע"ה, ז'). ואף על פי כן צריך האדם לעסוק באיזה עסק ומשא ומתן להמשיך פרנסה, וכמו שכתוב: "וברכך ה' אלקיך בכל מעשה ידך" (דברים ט"ו, י'). ובאמת אי אפשר להבין זאת: מדוע צריכין השתדלות כלל בשביל פרנסה, מאחר שהעיקר הוא רק ביטחון? אך עיקר כל העסקים הוא רק בשביל בירור הניצוצות מבחינת שבירת כלים. בירור זה נעשה דווקא על ידי האדם, כידוע; ועל כן בהכרח שיעשה האדם איזה עסק והשתדלות כדי לברר את הניצוצות על ידי זה, ועל ידי זה הוא ממשיך פרנסה.

EN:
For It Is He Who Gives You Strength to Produce Wealth (Deuteronomy 8:18)

In truth, livelihood is principally drawn only through bitachoan in Hashem, blessed be He, alone, for “neither from the east, nor from the west, nor from the wilderness comes elevation,” and so forth (Psalms 75:7). Nevertheless, a person must engage in some enterprise and business in order to draw livelihood, as it is written: “Hashem your God will bless you in all the work of your hand” (Deuteronomy 15:10). This is in fact incomprehensible: why is any effort required for livelihood when bitachoan alone is primary? The principal purpose of all enterprises, however, is the refinement of the sparks from the aspect of the shattering of the vessels. This refinement is performed specifically through a human being, as is known. A person must therefore conduct some enterprise and exertion in order to refine the sparks, and through this he draws livelihood.

Segment 82
HE:
אך אף על פי כן, בוודאי העיקר הוא הביטחון בה' יתברך. כי צריכין לברר את שפע הממון והפרנסה משני מיני קליפות, הנמשכות משני מיני כפירות. יש בחינת כפירות הנמשכות מבחינת שבירת כלים, ושם אפשר עדיין למצוא איזה יישוב ותירוץ לבטל את הכפירות. אבל יש כפירות הנמשכות מבחינת החלל הפנוי, שאי אפשר לבטלן בשום שכל כלל, כי אם על ידי אמונה בלבד. בירור הקליפות הנמשכות מבחינת שבירת כלים נעשה על ידי האדם, כי בשביל זה נברא האדם. אבל בירור השפע מן הקליפות הנמשכות מבחינת החלל הפנוי אינו תלוי בדעת האדם, ואי אפשר לאדם לעשות לשם כך שום פעולה, חכמה והשתדלות; רק לבטוח בה' יתברך בלבד ולהאמין בו יתברך באמונה שלמה, שהוא יתברך יזמין לו פרנסתו ברחמיו.

EN:
Nevertheless, bitachoan in Hashem, blessed be He, is certainly primary. The bounty of money and livelihood must be refined from two kinds of klipoas, which are drawn from two kinds of heresy. One aspect of heresy is drawn from the shattering of the vessels; there it is still possible to find some resolution or answer that nullifies the heresy. Another kind of heresy, however, is drawn from the vacant space and cannot be nullified by any intellectual argument whatsoever, but only through emunah. The klipoas drawn from the shattering of the vessels are refined through a human being, for this purpose humanity was created. But refinement of the bounty from the klipoas drawn from the vacant space does not depend upon human understanding. A person can perform no action, exercise of wisdom, or effort for this purpose; he can only trust in Hashem, blessed be He, alone and believe in Him with complete emunah, that He, blessed be He, will compassionately arrange his livelihood.

Segment 83
HE:
וזה בחינת: "פן תאכל ושבעת" וכו', "ואמרת בלבבך: כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. וזכרת את ה' אלקיך, כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל" (דברים ח', י"ב, י"ז–י"ח); ותרגומו: "ארי הוא יהב לך עיטא למקני נכסין". כי באמת, עיקר הרווח של כל העסקים והמשא ומתן הוא רק על ידי העצה הטובה שמזמין לו ה' יתברך: לדעת במה לסחור, ומה לקנות ולמכור בעתו. כי אין האדם יודע במה משתכר; וכל זמן שאינו יודע את העצה האמיתית במה לסחור, בוודאי לא תועיל לו שום פעולה ועשייה. אדרבה, הוא יכול להפסיד יותר דווקא על ידי עשיית המשא ומתן, כנראה בחוש כמה פעמים.

EN:
This is the aspect of: “Lest you eat and be satisfied,” and so forth, “and you say in your heart: ‘My strength and the might of my hand produced this wealth for me.’ You shall remember Hashem your God, for it is He Who gives you strength to produce wealth” (Deuteronomy 8:12, 17–18); the Targum renders this: “For it is He Who gives you counsel to acquire property.” In truth, the principal profit from all enterprises and business comes only through the good counsel that Hashem, blessed be He, arranges for a person: knowing what to trade and what to buy and sell at the proper time. A person does not know through what he will earn. As long as he does not know the true counsel concerning what to trade, no action or effort will certainly benefit him. On the contrary, specifically through conducting the business he may lose even more, as is often perceptible.

Segment 84
HE:
ועל כן העצה היא העיקר: שיזמין לו ה' יתברך עצה שלמה בלבו, שידע במה לסחור באופן שירוויח. ועצה זו נמשכת מה' יתברך בלבד ואינה תלויה בעשיית האדם כלל. רק אחר כך, כשזוכה לדעת את העצה במה לסחור, צריך האדם להשתדל ולעשות את העסק. וזה גם כן בחינה הנ"ל: העצה לדעת במה לסחור היא בחינת הבירור של החלל הפנוי, כמבואר בפנים, ואי אפשר להמשיכה כי אם על ידי אמונה וביטחון בה' יתברך בלבד. וההשתדלות והעסק עצמו הם בחינת הבירור משבירת כלים, שמוטל על האדם כנ"ל.

EN:
The counsel is therefore primary: that Hashem, blessed be He, place complete counsel within the person’s heart, so that he knows what to trade in a manner that yields profit. This counsel is drawn solely from Hashem, blessed be He, and does not depend upon human action at all. Only afterward, when one merits knowing the counsel concerning what to trade, must one exert himself and conduct the enterprise. This too is the aspect described above. The counsel to know what to trade is the aspect of refinement from the vacant space, as explained in the full teaching, and can be drawn only through emunah and bitachoan in Hashem alone. The exertion and the enterprise itself are the aspect of refinement from the shattering of the vessels, which is assigned to the person, as described above.

Segment 85
HE:
ועל כן הזהירה התורה את האדם שלא יטעה את עצמו. מאחר שהוא רואה שצריך לעשות איזה עסק והשתדלות בשביל פרנסה, הוא עלול, חס ושלום, לטעות ולומר: "כוחי ועוצם ידי עשה לי" וכו' — שהכל תלוי בעשייתו ובהשתדלותו, חס ושלום; וכאילו גם העצה, שהיא בחינת כוח כנ"ל, בחינת "כי הוא הנותן לך" כתרגומו, באה ממנו בעצמו, חס ושלום. אבל באמת הכל מה' יתברך בלבד, כי העצה היא העיקר, והיא נמשכת רק מה' יתברך לבדו, ועל ידה עיקר הרווח והשפע. ובוודאי ה' יתברך, שנותן לו את העצה, היה יכול לתת לו את כל השפע בעצמו בלי שום השתדלות כלל; רק הוא יתברך רוצה בעבודתנו כדי לברר את הניצוצות משבירת כלים. אבל הכל על ידו יתברך בלבד, בבחינת "כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל" כנ"ל. (ליקוטי הלכות, הלכות פיקדון וארבעה שומרים ג', ג'; על פי אוצר היראה, ממון ופרנסה, קע"ו)

EN:
The Torah therefore warned a person not to deceive himself. Since he sees that he must conduct some enterprise and exertion for his livelihood, he may mistakenly say, God forbid: “My strength and the might of my hand produced this for me,” and so forth—that everything depends upon his action and effort, God forbid. He may imagine that even the counsel, which is the aspect of strength described above, the aspect of “for it is He Who gives you” according to the Targum, comes from himself, God forbid. In truth, however, everything comes solely from Hashem, blessed be He. The counsel is primary and is drawn only from Hashem Himself; through it come the principal profit and bounty. Hashem, blessed be He, Who gives him the counsel, could certainly have given him all the bounty directly without any exertion at all. He desires our service only so that we refine the sparks from the shattering of the vessels. Everything, however, comes solely through Him, blessed be He, in the aspect of “for it is He Who gives you strength to produce wealth,” as described above. (Likutay Halachos, Laws of Deposits and the Four Types of Custodians 3:3; following Otzar HaYirah, “Money and Livelihood,” 176)

Segment 86
HE:
שמע ישראל, אתה עובר (דברים ט', א')

ועיין במדרש: איבדתם "נעשה" על ידי חטא העגל; שמרו "נשמע". קודם קטרוג הירח היו שני המאורות שווים, כי חמה ולבנה הם בחינת תורה ותפילה, נגלה ונסתר. ובתחילה היו יכולים להשיג בנקל גם את בחינת הנסתר. אך אחר קטרוג הירח אמר לה ה' יתברך: "לכי ומעטי את עצמך". היינו, שעיקר הפגם והמיעוט נוגע ביותר בבחינת הנגלה, שהיא בחינת לבנה. כי הנסתר גם מתחילה היה בבחינת נסתר, ועל כן אין הפגם נוגע בו כל כך. אדרבה, מגודל הסתרתו יכולים גם עכשיו לקבל מאורו, כמובן במקום אחר, שבעת הפגם יונקים דווקא מבחינת קדושה הנעלמת והנסתרת מאוד, כי לשם אין הפגם מגיע כל כך.

EN:
Shima, Israel, You Are Crossing Over (Deuteronomy 9:1)

See the Midrash: through the sin of the calf you lost “we shall do”; preserve “we shall hear.” Before the moon’s complaint, the two luminaries were equal, for the sun and moon are aspects of Torah and prayer, the revealed and the concealed. Initially, even the concealed aspect could be attained easily. After the moon’s complaint, however, Hashem, blessed be He, told it: “Go and diminish yourself.” The principal blemish and diminution thus affect the revealed aspect, which is the aspect of the moon. The concealed was already concealed from the outset, and the blemish therefore does not affect it as strongly. On the contrary, because of its profound concealment, its light can still be received now. As explained elsewhere, at a time of blemish one draws nourishment specifically from an aspect of holiness that is exceedingly hidden and concealed, for the blemish does not reach there so strongly.

Segment 87
HE:
אבל עיקר הפגם הוא בבחינת הנגלה, שהיא בחינת הלבנה, שנעלם ונחשך אורה מאוד; עד שכל הנגלות קשה לנו להבין ולהשיג, וכל הנגלה נחשב נסתר מאתנו, ואי אפשר להשיגו כי אם על ידי יגיעות רבות ועצומות. זה כלל עבודת ישראל: שעל ידי עבודתם הם ממלאים בכל פעם את פגימת הלבנה, ונתגלה להם האור שהיה נעלם מהם. ועל כן אנו צריכים בכל פעם להתייגע ולחתור בכמה יגיעות, לבטל את עצמנו ולדבק את עצמנו בה' יתברך בביטול גמור, עד שנזכה להשיג בחינה זו הנסתרת מאתנו, שהיא עתה אצלנו בבחינת "נשמע".

EN:
The principal blemish, however, is in the revealed aspect, which is the aspect of the moon, whose light became profoundly hidden and darkened. Consequently, even revealed matters are difficult for us to understand and attain; everything revealed is regarded as concealed from us and can be attained only through immense and repeated exertion. This encompasses Israel’s Divine service: through its service, Israel continually fills the moon’s deficiency, and the light that had been hidden from them is revealed. We must therefore exert ourselves and labor repeatedly, nullify ourselves, and cleave to Hashem, blessed be He, in complete self-nullification, until we merit attaining the aspect concealed from us, which is presently the aspect of “we shall hear.”

Segment 88
HE:
כי שמיעה בלבא תליא, והיא בחינת דבקות וביטול אל האין סוף. כי אי אפשר עתה להשיג שום דבר כי אם על ידי יגיעה גדולה, בבחינת ביטול ממש אל האין סוף, באמצעות ריבוי תפילות ותחנונים. כל זה הוא בחינת "נשמע"; ועל ידי זה עושים מן ה"נשמע" "נעשה". דהיינו, מה שהיה נסתר אצלנו לפי בחינתנו משיגים אותו, עד שנעשה אצלנו בחינת נגלה, בחינת "נעשה". וכן עולים אחר כך מדרגה לדרגה וכו', עד שזוכים הצדיקים למה שזוכים וכו'.

EN:
Hearing depends upon the heart and is an aspect of cleaving and self-nullification to the Infinite. At present nothing can be attained except through great exertion, in the aspect of actual self-nullification to the Infinite through abundant prayers and supplications. All this is the aspect of “we shall hear.” Through this, one transforms “we shall hear” into “we shall do”: one attains what had been concealed from oneself according to one’s level, until it becomes a revealed aspect for oneself, the aspect of “we shall do.” One then ascends from level to level, and so forth, until the tzaddikim merit what they merit, and so forth.

Segment 89
HE:
כי עכשיו יש הפסק גדול ומסך המבדיל הרבה בין מדרגה למדרגה, שהוא בחינת החושך שנתהווה ממיעוט הירח. ועל כן צריכין שתהיה ירידה קודם לעלייה ולהתייגע הרבה, עד שישבר את הקליפה והחושך שבבחינת הירידה ויהפוך את הירידה לעלייה. וזה בחינת מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה לעניין שני הכתרים של "נעשה ונשמע": איבדתם את ה"נעשה"; שמרו את ה"נשמע". הדא הוא דכתיב: "שמע ישראל, אתה עובר" וכו' (דברים ט', א'). היינו שעל ידי חטא העגל איבדו את ה"נעשה", שהוא בחינת נגלה. כי גם הנגלה נעשה נסתר מאתנו, עד שאי אפשר לנו עתה לעשות שום דבר כי אם על ידי בחינת "נשמע": להתייגע הרבה, להתפלל ולהתחנן הרבה לה' יתברך, עד שנבטל את עצמנו בבחינת ביטול אל האין סוף. ואז עושים מן ה"נשמע" "נעשה", ונתגלה לנו מה שהיה נסתר מאתנו; וכן ממדרגה למדרגה.

EN:
At present, a great interruption and heavily separating screen stand between one level and another. This is the aspect of the darkness produced by the moon’s diminution. A descent must therefore precede an ascent, and one must exert oneself greatly until breaking the klipa and darkness within the descent and transforming the descent into ascent. This is the aspect of what our Sages, of blessed memory, taught concerning the two crowns of “we shall do and we shall hear”: you lost “we shall do”; preserve “we shall hear.” Thus it is written: “Shima, Israel, you are crossing over,” and so forth (Deuteronomy 9:1). Through the sin of the calf they lost “we shall do,” the revealed aspect. Even the revealed became concealed from us, until we can presently do nothing except through the aspect of “we shall hear”: exerting ourselves greatly and offering abundant prayer and supplication to Hashem, blessed be He, until we nullify ourselves to the Infinite. Then we transform “we shall hear” into “we shall do,” and what had been concealed from us is revealed, continuing from level to level.

Segment 90
HE:
ומי שהולך בדרך זו ומתייגע בכל פעם כראוי, אשרי לו. אז מיעוט הירח הוא אצלו לטובה גדולה, כי דווקא על ידי זה הוא זוכה למה שזוכה; אשרי לו. כי הירידה היא תכלית העלייה, ולפום צערא אגרא. ובוודאי, ככל שהאדם מוכרח להתייגע יותר ויותר בעבודת ה' מחמת מיעוט האור והחשכתו, הוא זוכה אחר כך לשכר כפול ומכופל, לקבל אור גדול ונפלא יותר ויותר.

EN:
Fortunate is one who follows this path and exerts himself properly each time. For him, the moon’s diminution becomes an immense good, for specifically through it he merits what he merits. Fortunate is he, for descent is the ultimate purpose of ascent, and the reward accords with the suffering. Certainly, the more a person must exert himself in serving Hashem because of the light’s diminution and darkening, the more he afterward merits a doubled and multiplied reward, receiving an increasingly great and wondrous light.

Segment 91
HE:
וזה גם כן בחינת מה שאמר משה רבנו עליו השלום: "שמע ישראל, ה' אלקינו, ה' אחד" (דברים ו', ד') — "שמע" ישראל דווקא. כי עכשיו, מחמת מיעוט האור, אי אפשר להיכלל באמת ובשלמות באמונת אחדותו יתברך, שהיא בחינת כלל התורה כולה, כי אם על ידי בחינת ה"נשמע". זהו בחינת "שמע ישראל": שצריכין לשמוע ולהבין, לדבק את עצמנו היטב אליו יתברך ולבטל את עצמנו אל אור האין סוף בביטול גמור. ואז יכולים להמשיך על עצמם את אחדותו וייחודו יתברך. (ליקוטי הלכות, הלכות מעקה ושמירת הנפש ד', ו'–ז'; על פי אוצר היראה, יראה ועבודה, קס"ח)[אמר המעתיק והמסדר: עיין אוצר היראה, "אלול וראש השנה", קס"ח, וכן בכמה מקומות נוספים, שבהם מובן לכאורה להפך: החמה היא בחינת תורה ונגלה, והלבנה היא בחינת נסתר. אך שבעים פנים לתורה, ובאמת הכל עולה בקנה אחד בפנימיות הכוונה למבין ולמעיין היטב.]

EN:
This is also the aspect of what Moshe Rabbeinu, peace be upon him, said: “Shima, Israel: Hashem is our God; Hashem is One” (Deuteronomy 6:4)—specifically “Shima,” Israel. At present, because of the light’s diminution, one cannot be truly and completely incorporated into emunah in His unity, blessed be He—which is the aspect encompassing the entire Torah—except through the aspect of “we shall hear.” This is the aspect of “Shima, Israel”: one must hear and understand, cleave firmly to Him, blessed be He, and nullify oneself completely to the light of the Infinite. Then one can draw His oneness and unity, blessed be He, upon oneself. (Likutay Halachos, Laws of a Parapet and Protecting Life 4:6–7; following Otzar HaYirah, “Awe and Divine Service,” 168)[The copyist and editor states: See Otzar HaYirah, “Elul and Rosh Hashanah,” 168, and several other places, where the reverse apparently emerges: the sun is the aspect of Torah and the revealed, while the moon is the aspect of the concealed. Yet the Torah has seventy facets, and in truth everything converges upon one underlying meaning in the inward intent, for one who understands and examines it carefully.]

Segment 92
HE:
ושני לוחות הברית על שתי ידי (דברים ט', ט"ו)

עיקר בריאת העולם הוא בגין דישתמודעין ליה — כדי לזכות לדעת שלמה, היינו לדעת אותו יתברך. זהו עיקר אמיתת הדעת, ורק זה נקרא דעת, כמו שכתוב: "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים" וכו' (דברים ד', ל"ט). היינו, שעיקר הבריאה הייתה כדי לחבר את בחינת שלא כסדר בבחינת כסדר: להעלות את כל העולמות לשורשם, שתחזור ותתבטל בחינת שלא כסדר — שהיא בחינת כלליות כל העולמות — כנגד בחינת כסדר, שהיא הדעת וידיעת אלקותו. זהו עיקר התכלית וההשארה שתישאר סוף כל סוף, והכל יתבטל כנגדה.

EN:
The Two Tablets of the Covenant upon My Two Hands (Deuteronomy 9:15)

The world was principally created so that He should be known—that people should merit complete awareness, namely, knowledge of Him, blessed be He. This is the essential truth of awareness, and only this is called awareness, as it is written: “You shall know today and take to your heart that Hashem is God,” and so forth (Deuteronomy 4:39). The principal purpose of creation was thus to join the aspect of disorder to the aspect of order: to elevate all the worlds to their root, so that the aspect of disorder—which encompasses all the worlds—returns and becomes nullified before the aspect of order, which is awareness and knowledge of His Godliness. This is the principal ultimate purpose and the enduring remainder that will finally remain; everything else will become nullified before it.

Segment 93
HE:
אבל לזכות לזה — לחבר ולהעלות את כל העולמות, שהם בחינת שלא כסדר, לשורשם, שהוא בחינת כסדר, החכמה והדעת הנ"ל — אי אפשר כי אם בעולם המעשה הזה, על ידי עשיית המצוות וקיום התורה. וכלליות התורה נכללת בידיים, שהן כלי המעשה, בחינת "היום לעשותם" (דברים ז', י"א). וזהו בחינת: "ושני לוחות הברית על שתי ידי" (דברים ט', ט"ו). כי כלליות התורה, שהיא בחינת שני לוחות הברית, כלולה בשתי ידיים, שהן בחינת כלי המעשה.

EN:
This can be attained only in this world of action through performing the mitzvoas and fulfilling the Torah: joining and elevating all the worlds, which are the aspect of disorder, to their root, the aspect of order—the wisdom and awareness described above. The Torah in its entirety is encompassed within the hands, which are the instruments of action, in the aspect of “today, to perform them” (Deuteronomy 7:11). This is the aspect of: “the two Tablets of the Covenant upon my two hands” (Deuteronomy 9:15). The Torah in its entirety, the aspect of the two Tablets of the Covenant, is encompassed within the two hands, which are the instruments of action.

Segment 94
HE:
כי הידיים מושיטות כל דבר למקום שצריכין אותו. כן בכלליות העולם, על ידי בחינת ידיים — כלי המעשה ובחינת כלליות התורה — לוקחין את כל העולמות, שהם בחינת שלא כסדר, מעלין אותם ומושיטין אותם לה' יתברך, שיהיו נכללים בשורשם בבחינת כסדר. ועל כן איתא בזוהר (מדרש הנעלם, וירא, דף צ"ט.) שבשעת הסתלקות רבי אליעזר הגדול הגביה את שתי ידיו ואמר: "ווי לתרין תורות דאסתלקו מעלמא" וכו'. כי שתי הידיים הן בחינת כלליות התורה, בחינת תורה שבכתב ותורה שבעל פה. (ליקוטי הלכות, הלכות נטילת ידיים שחרית ג', ג')

EN:
The hands extend every object to the place where it is required. Likewise, with respect to the worlds collectively, through the aspect of the hands—the instruments of action and the aspect encompassing the Torah—one takes all the worlds, which are the aspect of disorder, elevates them, and extends them toward Hashem, blessed be He, so that they become incorporated into their root in the aspect of order. The Zohar therefore relates (Midrash HaNe’elam, Vayeira, 99a) that when Rabbi Eliezer the Great departed, he raised his two hands and said: “Woe for the two Torahs that are departing from the world,” and so forth. The two hands are the aspect encompassing the Torah: the Written Torah and the Oral Torah. (Likutay Halachos, Laws of Washing the Hands in the Morning 3:3)

Segment 95
HE:
כי אם ליראה (דברים י', י"ב)

יש בני אדם שנופלים בדעתם מאוד, ומחמת זה הם סרים וממרים אז יותר. וכל זה מחמת שנדמה להם שכבר נתרחקו כל כך עד שאפסה תקווה, וכאילו כבר הותר להם, חס ושלום; כאילו במקומם אין עוד יראה מה' יתברך. ועל זה צועק הנביא ומוכיח ואומר: "האותי לא תיראו" וכו', "אשר שמתי חול גבול לים" וכו', "ויהמו גליו ולא יעברנהו" (ירמיהו ה', כ"ב). כי אפילו לשאון המיית הגלים — שהם בחינת תוקף התגברות הסטרא אחרא והקליפות — הוא יתברך נותן גבול שאינם יכולים לעבור אותו; כי אילו לא כן היו מחריבים את העולם לגמרי, חס ושלום.

EN:
Except to Fear (Deuteronomy 10:12)

Some people become profoundly discouraged, and because of this they then turn aside and rebel even more. All this is because it appears to them that they have already become so distant that hope is gone, as though everything has become permitted to them, God forbid—as though no awe of Hashem, blessed be He, remains in their place. Concerning this the prophet cries out in rebuke: “Will you not fear Me?” and so forth; “I placed sand as a boundary for the sea,” and so forth; “Though its waves roar, they cannot cross it” (Jeremiah 5:22). Even for the tumult of the roaring waves—which are the aspect of the forceful intensification of the sitra achara and the klipoas—He, blessed be He, establishes a boundary they cannot cross. Otherwise, they would completely destroy the world, God forbid.

Segment 96
HE:
אך גם בתוקף הסטרא אחרא, שיניקתה משמאל, יש שם גם כן איזו בחינת ימין. זה בחינת מה שמבואר במקום אחר, שגם בעוולה יש ישר, כי על כל פנים יש גבול לעושה עוולה. וכמו כן יש גבול אצל כל אדם, בכל מקום שהוא. אך צריכין להזכיר את עצמו בכל עת ביראת ה', כדי שלא יעבור את הגבול לגמרי, חס ושלום. זה בחינת מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: היום אומר לו עשה כך וכו' (שבת ק"ה:).

EN:
Yet even within the forceful sitra achara, which draws its nourishment from the left, some aspect of the right is also present. This is the aspect of what is explained elsewhere: even within injustice there is something straight, for at least some boundary restrains the perpetrator of injustice. Likewise, every person possesses a boundary wherever he may be. He must continually remind himself of the awe of Hashem so that he does not cross the boundary entirely, God forbid. This is the aspect of what our Sages, of blessed memory, taught: today the evil inclination tells him, “Do this,” and so forth (Shabbos 105b).

Segment 97
HE:
וזה שסיים הנביא: "ולעם הזה היה לב סורר ומורה, סרו וילכו. ולא אמרו בלבבם: נירא נא את ה'" וכו' (ירמיהו ה', כ"ג–כ"ד). "סרו וילכו" דווקא: כי לאחר שסרו מדרך הטוב והישר, לא די שלא הזכירו את עצמם לשוב מיד, אלא אף הלכו הלאה יותר בכל פעם. מחמת נפילתם הם סרים וממרים יותר כנ"ל, עד שעל ידי זה יכולים לצאת מן הגבול לגמרי. וזהו: "ולא אמרו בלבבם: נירא נא את ה'", כי יראתו יתברך מקיפה את הכל ונותנת גבול לכל, אפילו לשאון גלי הים, כי "מלכותו בכל משלה" (תהלים ק"ג, י"ט). (ליקוטי הלכות, הלכות בכור בהמה טהורה ד', ט"ו–ט"ז; על פי אוצר היראה, יראה ועבודה, ק"ו)

EN:
The prophet therefore concludes: “This people has a wayward and rebellious heart; they turned aside and went away. They did not say in their hearts: ‘Let us now fear Hashem,’” and so forth (Jeremiah 5:23–24). Specifically, “they turned aside and went away”: after turning from the good and upright path, not only did they fail to remind themselves to return immediately, but each time they went still farther. Because of their discouragement they turn aside and rebel more, as described above, until they can leave the boundary entirely. This is: “They did not say in their hearts: ‘Let us now fear Hashem,’” for His awe, blessed be He, encompasses everything and establishes a boundary for everything, even the tumult of the sea’s waves, for “His sovereignty rules over all” (Psalms 103:19). (Likutay Halachos, Laws of the Firstborn of a Kosher Animal 4:15–16; following Otzar HaYirah, “Awe and Divine Service,” 106)

Segment 98
HE:
ועתה ישראל, מה ה' אלקיך שואל מעמך, כי אם ליראה (דברים י', י"ב)

והקשו רבותינו זכרונם לברכה: וכי יראה מילתא זוטרתא היא? אין, לגבי משה מילתא זוטרתא היא (ברכות ל"ג:). והעניין תמוה: מה הועילו בתירוצם, שתירצו שלגבי משה היא מילתא זוטרתא? עדיין קשה על שאמר: "מה ה' שואל מעמך" וכו' (דברים י', י"ב). הלא אצלנו יראה אינה מילתא זוטרתא, ומה יועיל לנו שאצלו היא מילתא זוטרתא?

EN:
And Now, Israel, What Does Hashem Your God Ask of You Except to Fear? (Deuteronomy 10:12)

Our Sages, of blessed memory, asked: Is awe a small matter? Yes, relative to Moshe it is a small matter (Berachos 33b). This is perplexing. What did their answer accomplish by explaining that it was a small matter relative to Moshe? The difficulty remains concerning the statement: “What does Hashem ask of you?” and so forth (Deuteronomy 10:12). For us, awe is not a small matter; how does it help us that it is a small matter for him?

Segment 99
HE:
אך בפסוק זה מרומזת הארת הרצון, שהיא בחינת "מה" — בחינת "מה ה' אלקיך שואל מעמך" — ועל ידי זה זוכין ליראה, כמבואר בתורה "כי מרחמם ינהגם" (ליקוטי מוהר"ן תנינא, ז') על פסוק זה; עיין שם. וכבר כתבנו שהארת הרצון, שהיא בחינת יראה כמבואר במקום אחר, יכול כל אדם לזכות לה בנקל, כי הרצון חופשי לעולם; רק שצריך שיהיה חזק, בחינת איש חיל וכו'. וזה תלוי בזה, כי אין מחזקים וכו'. אך מהיכן ההתחלה — זאת אי אפשר להשיג. ועיקר מה שאי אפשר להשיג הוא מהיכן התחילו צדיקי האמת, שהם בחינת משה.

EN:
This verse, however, alludes to the illumination of ratzoan, which is the aspect of “what”—the aspect of “What does Hashem your God ask of you?” Through this one merits awe, as explained concerning this verse in the teaching “For He Who Has Compassion upon Them Will Lead Them” (Likutay Moharan II 7); see there. We have already written that every person can easily attain the illumination of ratzoan, which is the aspect of awe, as explained elsewhere, for ratzoan is always free. One must only remain strong, in the aspect of a man of valor, and so forth. These depend upon one another, for one cannot be strengthened, and so forth. Yet the point from which the process begins cannot be grasped. Principally, one cannot grasp from where the true tzaddikim, who are the aspect of Moshe, began.

Segment 100
HE:
אבל אנו כבר יש לנו יסוד חזק מהיכן להתחיל, מאחר שכבר יגע משה רבנו וכל צדיקי האמת ביגיעות עצומות כאלה, עד שהמשיכו את הדעת שעל ידה כל ההתחזקות; ועל ידי זה נמשכת הארת הרצון, וזה תלוי בזה וכו'. ועל כן כל מי שרוצה יכול להתחזק בנקל על ידי הדעת הנ"ל שהאירו לנו: כי "מלא כל הארץ כבודו" (ישעיהו ו', ג'), ו"הקיצו ורננו שוכני עפר" (ישעיהו כ"ו, י"ט) וכו'. ועל ידי זה זוכין להארת הרצון; וככל שהרצון מתגדל יותר, על ידי זה מתחזק יותר.

EN:
We, however, already possess a firm foundation from which to begin, since Moshe Rabbeinu and all the true tzaddikim have already exerted themselves with such immense effort that they drew forth the awareness through which all strengthening occurs. Through this, the illumination of ratzoan is drawn; these depend upon one another, and so forth. Anyone who desires can therefore strengthen himself easily through the awareness they illuminated for us: “The whole earth is filled with His glory” (Isaiah 6:3), and “Awaken and sing, you who dwell in the dust” (Isaiah 26:19), and so forth. Through this one attains the illumination of ratzoan, and the more ratzoan grows, the more one is strengthened.

Segment 101
HE:
ועל כן שפיר אמר משה: "ועתה ישראל, מה ה' אלקיך שואל מעמך" וכו' — "ועתה" דווקא. פירוש: לאחר שכבר יגעתי אנכי ביגיעות כאלה בשבילכם, כמו שדיבר הרבה בפרשיות הקודמות, מתחילת "אלה הדברים", מעצם היגיעות והתלאות שסבל בשבילם; שהוציאם ממצרים, נתן להם את התורה באותות נוראות כאלה והאיר עליהם דעת קדושה כזו, כמו שכתוב: "אתה הראת לדעת" וכו' (דברים ד', ל"ה). ואף על פי כן, "עד שהמלך במסיבו" וכו' (שיר השירים א', י"ב), חטאו בעגל; והתפלל עליהם עד שנתרצה להם ה' יתברך וכו'.

EN:
Moshe therefore correctly said: “And now, Israel, what does Hashem your God ask of you?” and so forth—specifically “and now.” That is: after I have already exerted myself with such efforts for your sake, as he discussed extensively in the preceding portions beginning with “These are the words,” describing the immense labors and hardships he endured for them; after he brought them out of Egypt, gave them the Torah amid such awesome signs, and illuminated such holy awareness for them, as it is written: “You were shown in order to know,” and so forth (Deuteronomy 4:35). Nevertheless, “while the King was at His table,” and so forth (Song of Songs 1:12), they sinned with the calf; and he prayed for them until Hashem, blessed be He, was reconciled with them, and so forth.

Segment 102
HE:
ומאחר שאנכי טרחתי ויגעתי בשבילכם כל כך — "ועתה ישראל", "ועתה" דווקא, מאחר שכבר אנכי בעולם — "מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה", שהיא מילתא זוטרתא לגבי. ואם אצלכם אינה מילתא זוטרתא מצד גשמיותכם, מאחר שאצלי היא מילתא זוטרתא ואני כבר התחלתי בשבילכם, כבר יש לכם יסוד חזק והתחלה טובה, ותוכלו להתחזק על ידי. ומאחר שתהיו חזקים תזכו לרצון, שהוא בחינת "מה" ובחינת יראה. על כן בוודאי היראה היא מילתא זוטרתא גם אצלכם, מאחר שאצלי היא מילתא זוטרתא; כי על ידי תוכלו כולכם לזכות ליראה שלמה באמצעות הרצון הבא על ידי התחזקות וכו', התלויים זה בזה. כבר יש לכם יסוד חזק להתחיל, מאחר שכבר זכיתי למה שזכיתי — שאי אפשר לכם להשיג כלל מהיכן הייתה התחלתי. אבל אתם כבר יש לכם התחלה חזקה, ועל כן בנקל תוכלו לזכות לכל טוב על ידי. (ליקוטי הלכות, הלכות פדיון בכור ה', ל"ג)

EN:
Since I labored and exerted myself so greatly for you—“and now, Israel,” specifically “and now,” since I am already present in the world—“what does Hashem your God ask of you except to fear,” which is a small matter relative to me. Although it is not a small matter for you because of your physicality, since it is a small matter for me and I have already begun on your behalf, you possess a firm foundation and a good beginning and can strengthen yourselves through me. Once you are strong, you will merit ratzoan, which is the aspect of “what” and the aspect of awe. Awe is therefore certainly a small matter for you as well, since it is a small matter for me. Through me, all of you can attain complete awe by means of the ratzoan that comes through strengthening, and so forth, for these depend upon one another. You already possess a firm foundation from which to begin, since I have attained what I have attained—although you cannot grasp at all from where my own beginning came. You, however, already have a powerful beginning and can therefore easily attain every good through me. (Likutay Halachos, Laws of Redemption of the Firstborn 5:33)

Segment 103
HE:
מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה (דברים י', י"ב)

"מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה" (דברים י', י"ב), שהיא בחינת תפילה, בחינת "יראת ה' היא תתהלל" (משלי ל"א, ל'). כי עיקר ההתחזקות הוא על ידי הרצון: איך שעובר עליו בכל עת, ואיך שהוא — איך שהוא — על כל פנים יחזק את עצמו ברצון חזק מאוד לה' יתברך; ועל כל פנים יכסוף וישתוקק לשוב לה' יתברך מכל מקום שהוא, כי סוף כל סוף מה יישאר ממנו? ובפרט שכבר גילו לנו הצדיקים האמיתיים שהרצון הטוב בעצמו יקר וחשוב מאוד מאוד. זה בחינת עיקר התכלית האחרון, בחינת "מה רב טובך" וכו' (תהלים ל"א, כ').

EN:
What Does Hashem Your God Ask of You Except to Fear? (Deuteronomy 10:12)

“What does Hashem your God ask of you except to fear” (Deuteronomy 10:12), which is an aspect of prayer, the aspect of “A woman who fears Hashem—she shall be praised” (Proverbs 31:30). The principal strengthening comes through ratzoan. Whatever a person continually endures and whatever his present state—whatever it may be—he must at least strengthen himself with an exceedingly powerful ratzoan toward Hashem, blessed be He. He must at least yearn and long to return to Hashem from wherever he may be, for ultimately, what will remain of him? All the more so since the true tzaddikim have already revealed to us that good ratzoan itself is exceedingly precious and important. This is the aspect of the principal final purpose, the aspect of “How abundant is Your goodness,” and so forth (Psalms 31:20).

Segment 104
HE:
ועל כן צריך להתחזק תמיד, בכל עת, ברצון חזק לה' יתברך מכל מקום שהוא. על ידי זה יתעורר ויתגבר להתפלל תמיד לה' יתברך, ולהרבות באמירת תהלים, תחינות ובקשות רבות, שיחמול עליו ה' יתברך וימשיך עליו את הרחמנות האמיתית של המנהיג האמיתי, בחינת "כי מרחמם ינהגם" (ישעיהו מ"ט, י'), עד שיזכה לצאת מרוח שטות וכו'. ובפרט ירבה בהתבודדות, שהיא שיחה ותפילה בינו לבין קונו, עד ש"ישפוך כמים לבך נוכח פני ה'" (איכה ב', י"ט), ועד "ישקיף וירא ה' משמים" (איכה ג', נ'), ויאיר עליו את הדעת הקדושה לבטל את רוח השטות; עד שיצא וישוב מכל העוונות ויזכה להתקרב לה' יתברך באמת. (ליקוטי הלכות, הלכות נטילת ידיים לסעודה ובציעת הפת ו', נ"א)

EN:
One must therefore strengthen himself continually, at every moment, with a powerful ratzoan toward Hashem, blessed be He, from wherever he may be. Through this he will arouse and strengthen himself to pray continually to Hashem and to recite many Psalms, supplications, and petitions, asking Hashem, blessed be He, to have compassion upon him and draw upon him the true compassion of the true leader, in the aspect of “For He Who has compassion upon them will lead them” (Isaiah 49:10), until he merits emerging from the ruach of folly, and so forth. In particular, he should engage extensively in hisbodedus—conversation and prayer between himself and his Creator—until “Pour out your heart like water before the presence of Hashem” (Lamentations 2:19), and until “Hashem looks forth and sees from heaven” (Lamentations 3:50). He will then illuminate holy awareness upon him to nullify the ruach of folly, until he emerges and returns from all sins and merits truly drawing near to Hashem, blessed be He. (Likutay Halachos, Laws of Washing Hands for a Meal and Breaking Bread 6:51)

Segment 105
HE:
ועתה ישראל, מה ה' אלקיך שואל מעמך (דברים י', י"ב)

אמרו רבותינו זכרונם לברכה: אין "ועתה" אלא תשובה. כי עיקר התשובה ועבודת ה' היא רק בבחינת "ועתה", בחינת "היום אם בקולו תשמעו" (תהלים צ"ה, ז'). שלא יחשוב אלא על אותה שעה ואותו רגע שהוא בהם עתה, ולא יחשוב כלל מיום לחברו ומשעה לחברתה, כי "אינך יודע מה ילד יום" (משלי כ"ז, א'). וזה עיקר אריכות ימים וחיים אמיתיים שזוכין על ידי יראה, בחינת "יראת ה' תוסיף ימים" (משלי י', כ"ז). זה בחינת: "ועתה ישראל, מה ה' אלקיך שואל מעמך, כי אם ליראה" וכו' (דברים י', י"ב), וכתיב: "ועתה ישראל, שמע אל החוקים" וכו' (דברים ד', א').

EN:
And Now, Israel, What Does Hashem Your God Ask of You? (Deuteronomy 10:12)

Our Sages, of blessed memory, taught: “And now” always denotes teshuvah. The essence of teshuvah and Divine service exists only in the aspect of “and now,” the aspect of “Today, if you heed His voice” (Psalms 95:7). A person should consider only the present hour and moment, without calculating at all from one day to another or from one hour to the next, for “you do not know what a day will bring forth” (Proverbs 27:1). This is the essence of length of days and genuine life attained through awe, in the aspect of “Awe of Hashem adds days” (Proverbs 10:27). This is the aspect of: “And now, Israel, what does Hashem your God ask of you except to fear,” and so forth (Deuteronomy 10:12), and it is written: “And now, Israel, heed the statutes,” and so forth (Deuteronomy 4:1).

Segment 106
HE:
כי צריך כל אחד מישראל להסתכל לקשר את העת והרגע שבהם הוא עומד לה' יתברך, ולהעלות את הזמן לבחינת למעלה מן הזמן. לזה זוכין רק על ידי תורה ותפילה, והעיקר על ידי תפילה, שהיא בחינת רצונות, געגועים וכיסופים טובים לה' יתברך. והכל צריכין לזה בכל מדרגה ומדרגה: הן צדיקים גדולים, שצריכין לעלות בכל פעם ממדרגה למדרגה; ומכל שכן הנמוכים מאוד, שצריכין להחיות את עצמם בכוח צדיקי האמת, ורק בבחינה זו, בחינת "ועתה ישראל" וכו'.

EN:
Every Jew must seek to bind the present time and moment in which he stands to Hashem, blessed be He, and to elevate time into the aspect beyond time. This is attained only through Torah and prayer, principally through prayer, which is the aspect of ratzoan, yearning, and good longing for Hashem, blessed be He. Everyone requires this at every level: both great tzaddikim, who must continually ascend from one level to another, and all the more so those on exceedingly low levels, who must sustain themselves through the power of the true tzaddikim and solely through this aspect, the aspect of “And now, Israel,” and so forth.

Segment 107
HE:
כי אדם כזה, אם ירצה לחשוב הרבה על מה שעבר עליו ולדאוג על מה שיהיה, הוא יכול לצאת מדעתו ולהשתגע, חס ושלום. ועל כן כל חיותו וקיומו הם רק בבחינת "עתה" הנ"ל: לחטוף בכל פעם איזה עת ורגע שבהם בורחים מן הרע וחוטפים איזו נקודה טובה; וכן בכל פעם, בחינת "היום אם בקולו תשמעו" הנ"ל. (ליקוטי הלכות, הלכות מתנה ה', ס"ט; על פי אוצר היראה, יראה ועבודה, קל"ח)

EN:
If such a person attempts to think extensively about what has happened to him and to worry about what will be, he can lose his sanity and become deranged, God forbid. His entire vitality and continued existence therefore lie solely in the aspect of “now” described above: continually seizing some time and moment in which to flee from evil and seize some good point, and doing so repeatedly, in the aspect of “Today, if you heed His voice,” cited above. (Likutay Halachos, Laws of Gifts 5:69; following Otzar HaYirah, “Awe and Divine Service,” 138)

Segment 108
HE:
ועתה ישראל... כי אם ליראה (דברים י', י"ב)

כי עיקר השלמות היא היראה. וזה עיקר מתן תורה, שניתנה בקולות וברקים וקול שופר חזק מאוד, "ויחרד כל העם" וכו' (שמות י"ט, ט"ז), שנפלו אז עליהם אימה ויראה עצומה. וכמו שכתוב: "ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו" (שמות כ', י"ז). אך אף על פי כן התגרה בהם הבעל דבר אחר כך, עד שהחטיאם בעגל. הם רצו להמשיך עליהם יראה רעה מאוד, יראה דסטרא אחרא; כי עבודה זרה נקראת "יראה", כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: "יראה יש במקום פלוני", וכן הרבה.

EN:
And Now, Israel… Except to Fear (Deuteronomy 10:12)

The principal perfection is awe. This is the essence of the giving of the Torah, which was given amid thunder, lightning, and an exceedingly powerful shofar blast, when “all the people trembled,” and so forth (Exodus 19:16), and tremendous dread and awe fell upon them. Thus it is written: “So that His awe shall be upon your faces, so that you will not sin” (Exodus 20:17). Nevertheless, the adversary afterward provoked them until he caused them to sin with the calf. They sought to draw upon themselves an exceedingly evil awe, an awe of the sitra achara, for idolatry is called “awe,” as our Sages, of blessed memory, said: “There is an object of awe in such-and-such a place,” and similarly in many passages.

Segment 109
HE:
והתיקון היה בארבעים הימים האחרונים, שהיו ימי רצון מאלול עד יום הכיפורים, שהם ימי יראה ונקראים ימים הנוראים. ועיקר התיקון בראש השנה, שהוא הראשון לעשרה ימים האחרונים של ארבעים היום — עשרת ימי תשובה. כי בראש השנה ממשיכים יראה גדולה ועצומה על ידי השופר, בחינת "היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו" (עמוס ג', ו'), כי אז הוא פחד יצחק. ועל כן מתחילים אז: "ובכן תן פחדך... ואימתך... וייראוך" וכו', כי עיקר התיקון על ידי היראה.

EN:
The rectification occurred during the final forty days, the days of ratzoan from Elul through Yom Kippur. These are days of awe and are called the Days of Awe. The principal rectification occurs on Rosh Hashanah, the first of the final ten days of the forty—the Ten Days of Teshuvah. On Rosh Hashanah, tremendous awe is drawn through the shofar, in the aspect of “Will a shofar be sounded in a city and the people not tremble?” (Amos 3:6), for this is then the awe of Yitzchak. Therefore, the prayer then begins: “And so, place Your fear… and Your dread… and they shall fear You,” and so forth, for the principal rectification occurs through awe.

Segment 110
HE:
היינו שבראש השנה, שהוא עיקר מלכות דקדושה, ממשיכים וממליכים את התנוצצות משיח, בחינת "וצמיחת קרן לדוד עבדך" וכו'. ומשיח הוא עצם היראה העילאה מאוד מאוד, כמו שכתוב: "והריחו ביראת ה'" (ישעיהו י"א, ג'). כי הוא ימשיך יראה עילאה ונפלאה מאוד בעולם, עד שכולם יקיימו את התורה ולא יפרו את בריתו לעולם, כמבואר בכמה פסוקים. ואז יתקיים בשלמות: "ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו" (שמות כ', י"ז).

EN:
On Rosh Hashanah, which is the principal holy sovereignty, the radiance of Mashiach is drawn and enthroned, in the aspect of “the flourishing of the horn of David Your servant,” and so forth. Mashiach is the very essence of exceedingly exalted awe, as it is written: “He will be imbued with awe of Hashem” (Isaiah 11:3). He will draw an exceedingly exalted and wondrous awe into the world, until everyone fulfills the Torah and never violates His covenant, as explained in several verses. Then the following will be fulfilled completely: “So that His awe shall be upon your faces, so that you will not sin” (Exodus 20:17).

Segment 111
HE:
ועתה אנו ממשיכים עלינו הארה מיראה עילאה זו בראש השנה, על ידי כוח הצדיקים שאנו נוסעים אליהם; ובפרט על ידי הצדיקים שוכני עפר שאנו משתטחים על קבריהם בערב ראש השנה. כי כל צדיק אמיתי הוא בחינת משה–משיח. הוא ממשיך עלינו עתה, בכל דור, יראה עילאה ונפלאה כזאת, שנזכה מעתה כולנו להתחזק בה' יתברך ולבלי להיפרד ממנו, חס ושלום, בשום אופן בעולם. דרך זו התחיל משה רבנו עליו השלום להמשיך בארבעים הימים האחרונים, ועיקרה מראש השנה עד יום הכיפורים, שהם גמר ארבעים הימים האחרונים.

EN:
Now, on Rosh Hashanah, we draw upon ourselves an illumination from this exalted awe through the power of the tzaddikim to whom we travel, and particularly through the tzaddikim who dwell in the dust, upon whose graves we prostrate ourselves on the eve of Rosh Hashanah. Every true tzaddik is an aspect of Moshe–Mashiach. In every generation he presently draws upon us such exalted and wondrous awe, so that from now on we all merit strengthening ourselves in Hashem, blessed be He, and never separating from Him in any manner in the world, God forbid. Moshe Rabbeinu, peace be upon him, began to draw this path during the final forty days, principally from Rosh Hashanah through Yom Kippur, which completes those final forty days.

Segment 112
HE:
ועל כן בספר דברים, בפרשת עקב, לאחר שסיפר מעניין ארבעים הימים האחרונים, כמו שכתוב: "בעת ההיא אמר ה' אלי: פסל לך" וכו' (דברים י', א'), ו"אנכי עמדתי בהר כימים הראשונים ארבעים יום" וכו' (דברים י', י'), תכף אחר פרשה זו אמר: "ועתה ישראל, מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה" וכו' (דברים י', י"ב). כי בארבעים הימים האחרונים פעל זאת: שהמשיך יראה נפלאה, ועיקרה בראש השנה וביום הכיפורים, שאומרים אז "ובכן תן פחדך" וכו'. יראה עילאה ונפלאה זו ממשיכים הצדיקים עלינו בכל דור; ועיקר התיקון בשלמות יהיה על ידי משיח, שנאמר בו: "והריחו ביראת ה'" כנ"ל. (ליקוטי הלכות, הלכות בכור בהמה טהורה ד', ה')

EN:
Therefore, in the Book of Deuteronomy, in Parshas Aikev, after recounting the final forty days—as it is written: “At that time Hashem said to me: Carve for yourself,” and so forth (Deuteronomy 10:1), and “I remained upon the mountain like the first days, forty days,” and so forth (Deuteronomy 10:10)—immediately following that passage he said: “And now, Israel, what does Hashem your God ask of you except to fear?” and so forth (Deuteronomy 10:12). During the final forty days he accomplished this: he drew forth wondrous awe, principally on Rosh Hashanah and Yom Kippur, when “And so, place Your fear,” and so forth, is recited. In every generation the tzaddikim draw this exalted and wondrous awe upon us. The complete rectification will principally occur through Mashiach, concerning whom it is stated: “He will be imbued with awe of Hashem,” as cited above. (Likutay Halachos, Laws of the Firstborn of a Kosher Animal 4:5)

Segment 113
HE:
ועתה ישראל, מה ה' אלקיך שואל מעמך, כי אם ליראה (דברים י', י"ב)

לפעמים שולח ה' יתברך על האדם פחדים של ייסורים וכיוצא, כדי שיתבונן על ידי זה לשוב אליו יתברך, וכדי שיעלה את כל היראות הנפולות לשורשן — דהיינו ליראה אותו יתברך. ועיקר עליית היראות הנפולות היא על ידי הדעת: שידע שהכל ממנו יתברך ולא יתלה שום דבר בטבע ובמקרה, חס ושלום. רק כל מה שיעבור עליו יאמין וידע כי הכל ממנו יתברך, וישוב אליו ליראה מלפניו יתברך בלבד.

EN:
And Now, Israel, What Does Hashem Your God Ask of You Except to Fear? (Deuteronomy 10:12)

At times Hashem, blessed be He, sends a person fears arising from suffering and similar things so that through them he will reflect and return to Him, blessed be He, and elevate all fallen fears to their root—that is, to fear Him, blessed be He. Fallen fears are principally elevated through awareness: knowing that everything comes from Him, blessed be He, and attributing nothing to nature or chance, God forbid. Whatever a person undergoes, he must believe and know that everything comes from Him, blessed be He, and return to Him to fear Him alone.

Segment 114
HE:
ועל ידי זה הוא עולה מגדר בהמה לגדר אדם. כי כל זמן שאינו מעלה את היראות הנפולות — דהיינו שמתיירא מגוף הדבר בעצמו שמפחידו, כגון חיה רעה, ליסטים, מכות וייסורים, חס ושלום — אז הוא ממש כבהמה; כי גם לבהמה יש כל היראות והפחדים האלה, כידוע בחוש. ואם כן, מה יתרון לאדם מן הבהמה? עיקר ההבדל שבין האדם לבהמה הוא שלאדם יש דעת לדעת ולהבחין שיש אדון, מנהיג, מושל ומשגיח יתברך, שהכל מאתו; והוא שולח לאדם לפעמים את כל הפחדים האלה כדי שישוב אליו יתברך, כמו שכתוב: "ויגל אוזנם למוסר, ויאמר כי ישובון מאוון" וכו' (איוב ל"ו, י').

EN:
Through this he ascends from the category of an animal to that of a human being. As long as he does not elevate the fallen fears—that is, he fears the actual object that frightens him, such as a wild animal, robbers, blows, or suffering, God forbid—he is literally like an animal. An animal also experiences all these fears and terrors, as is plainly observable. What, then, is a human being’s advantage over an animal? The principal distinction is that a human possesses awareness to know and discern that there is a Master, Leader, Ruler, and Supervisor, blessed be He, from Whom everything comes. He sometimes sends all these fears upon a person so that the person will return to Him, blessed be He, as it is written: “He uncovers their ear for discipline and says that they must return from iniquity,” and so forth (Job 36:10).

Segment 115
HE:
וכשמעלים את היראה אל הדעת, שעל ידי זה עולים מבהמה לאדם, זה בחינת קרבנות. ואחר כך זוכין לילך עוד ממדרגה למדרגה ולהתחזק בכל פעם ביראה גדולה יותר, עד שזוכה ליראה עילאה. דהיינו, שלא יצטרך עוד להתעורר ליראה על ידי דברים תחתונים, שהם בחינת היראות הנפולות הנ"ל; רק יתעורר ליראה גדולה מהשכלתו בלבד ברוממותו וגדולתו יתברך. ואז הוא בגדר אדם בשלמות. (ליקוטי הלכות, הלכות בכור בהמה טהורה ד', ג'–ד'; על פי אוצר היראה, יראה ועבודה, ק')

EN:
When fear is elevated to awareness, thereby elevating a person from animal to human, this is the aspect of offerings. Afterward one merits proceeding from level to level and continually strengthening oneself in greater awe, until attaining exalted awe. One will then no longer need lower things—the fallen fears described above—to arouse awe. Instead, great awe will be aroused solely through intellectual contemplation of His exaltedness and greatness, blessed be He. One is then completely within the category of a human being. (Likutay Halachos, Laws of the Firstborn of a Kosher Animal 4:3–4; following Otzar HaYirah, “Awe and Divine Service,” 100)

Segment 116
HE:
ואהבתם את הגר (דברים י', י"ט)

הגר, שהיה מתחילה עכו"ם מן השבעים עממין, הוא עיקר בחינת פעולות משתנות. כי עם קדוש ישראל נקראים "גוי אחד בארץ" (שמואל ב' ז', כ"ג), ועל כן הם בבחינת אחדות הפשוט כנגד שבעים העכו"ם; כי אורייתא וקודשא בריך הוא וישראל כולא חד. ועל כן שבעים נפשות בית יעקב נקראות "נפש" אחת (בראשית מ"ו, כ"ז), ושש נפשות עשו נקראות "נפשות" רבות (בראשית ל"ו, ו'), כמו שפירש רש"י שם. כי הם רחוקים מן האחדות הפשוטה על ידי שלא קיבלו את התורה, ועל כן הם עיקר בחינת הפעולות המשתנות.

EN:
You Shall Love the Convert (Deuteronomy 10:19)

A convert, who was initially a non-Jew from among the seventy nations, is a principal aspect of differentiated actions. The holy people Israel is called “one nation in the land” (II Samuel 7:23), and is therefore an aspect of simple unity in contrast with the seventy nations, for the Torah, Kudsha Brich Hu, and Israel are entirely one. Accordingly, the seventy persons of Yaakov’s household are called one “soul” (Genesis 46:27), while the six persons of Esav are called multiple “souls” (Genesis 36:6), as Rashi explains there. Because the nations did not accept the Torah, they are distant from simple unity and are therefore the principal aspect of differentiated actions.

Segment 117
HE:
וכשאחד מהם בא ומתגייר, זו בחינת הפעולות המשתנות הרחוקות מאוד הנכללות באחדות הפשוטה. כי בתחילה היה בבחינת פעולה משונה מאוד כנ"ל, ועתה הוא רוצה להתקרב לה' יתברך, אל האחד הפשוט, ולהיכלל בישראל — "גוי אחד בארץ" — שעל ידם עיקר כלליות כל הפעולות המשתנות באחד הפשוט. כי ככל שנפשות ישראל מתרבות יותר, הן נכללות יותר באחדות הפשוטה. וזה גודל מעלת הגר המתגייר, שהתורה הזהירה לקרבו ולאהבו, כמו שכתוב: "ואהבתם את הגר" (דברים י', י"ט). כי יקר מאוד אצל ה' יתברך כשהפעולות המשתנות נכללות באחדות הפשוטה.

EN:
When one of them comes and converts, this is the aspect of exceedingly distant, differentiated actions becoming incorporated into simple unity. Initially he was an aspect of an exceedingly differentiated action, as described above; now he desires to draw near to Hashem, blessed be He, the Simple One, and to be incorporated into Israel—“one nation in the land”—through whom all differentiated actions are principally incorporated into the Simple One. The more numerous the souls of Israel become, the more completely they are incorporated into simple unity. This is the greatness of the convert who converts, whom the Torah commanded us to draw near and love, as it is written: “You shall love the convert” (Deuteronomy 10:19). It is exceedingly precious to Hashem, blessed be He, when differentiated actions are incorporated into simple unity.

Segment 118
HE:
וככל שהפעולה משונה ורחוקה ביותר, כאשר היא זוכה להתגבר ולהיכלל באחדות הפשוטה היא יקרה יותר. כי זה רצונו יתברך: שדווקא על ידי הפעולות המשתנות הרחוקות מאוד תתגלה האחדות הפשוטה. זה בחינת גודל מעלת בעל התשובה, שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: במקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד (ברכות ל"ד:). כי בתחילה היו רחוקים מאוד על ידי עוונותיהם, שזה עיקר בחינת פעולות משתנות. על ידי כל מצווה ומצווה נכללים באחדות הפשוטה; ולהפך, על ידי כל פגם ועבירה, חס ושלום, מתרחקים משם לבחינת עלמא דפרודא, חס ושלום, שהיא עיקר בחינת הפעולות המשתנות הרחוקות מאוד, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. ועל כן, כשחוזר בתשובה, מתגלה האחדות הפשוטה מתוך הפעולות המשתנות הרחוקות מאוד, וזה יקר מאוד אצל ה' יתברך כנ"ל.

EN:
The more differentiated and distant an action is, the more precious it becomes when it overcomes its distance and is incorporated into simple unity. For this is His will, blessed be He: that simple unity be revealed specifically through exceedingly distant, differentiated actions. This is the aspect of the great stature of a baal teshuvah, concerning whom our Sages, of blessed memory, taught: in the place where baalay teshuvah stand, completely righteous people cannot stand (Berachos 34b). Initially, their sins made them exceedingly distant, which is the principal aspect of differentiated actions. Through every mitzvah one becomes incorporated into simple unity; conversely, through every blemish and sin, God forbid, one becomes distant from there and enters the world of separation, God forbid, which is the principal aspect of exceedingly distant, differentiated actions, as our Sages taught. When a person returns in teshuvah, simple unity is therefore revealed from within exceedingly distant, differentiated actions, and this is exceedingly precious to Hashem, blessed be He, as described above.

Segment 119
HE:
ובפרט הגר, שהיה רחוק ביותר מחמת שאינו מזרע ישראל כלל. על כן, כשהוא בא להתגייר ונכלל בקדושת ישראל — גוי אחד — הוא יקר בעיני ה' יתברך, מחמת שנתגלתה אחדות הפשוטה מתוך הפעולות המשתנות הרחוקות. ככל שהפעולות משתנות יותר ויותר, כך יקר יותר אצלו יתברך כשמתגלה משם האחדות הפשוטה. וזה בחינת מה שכתוב בזוהר הקדוש, ומובא בדבריו זכרונו לברכה (ליקוטי מוהר"ן א', י', י"ד): כד אתי יתרו ואמר "עתה ידעתי כי גדול ה'" (שמות י"ח, י"א), כדין אסתלק ואתיקר שמא דקודשא בריך הוא עילא ותתא. (ליקוטי הלכות, הלכות פריקה וטעינה ד', ג')

EN:
This applies particularly to the convert, who was exceedingly distant because he was not of Israelite descent at all. When he comes to convert and is incorporated into the holiness of Israel—the one nation—he is precious in the eyes of Hashem, blessed be He, because simple unity has been revealed from within distant, differentiated actions. The more differentiated the actions, the more precious it is to Him, blessed be He, when simple unity is revealed from them. This is the aspect of what is written in the holy Zohar and cited in the words of Rabbeinu, of blessed memory (Likutay Moharan I 10, 14): when Yisro came and said, “Now I know that Hashem is greater” (Exodus 18:11), the name of Kudsha Brich Hu was then exalted and honored above and below. (Likutay Halachos, Laws of Unloading and Loading 4:3)

Segment 120
HE:
ובו תדבק (דברים י', כ')

"ובו תדבק" (דברים י', כ'), ואמרו רבותינו זכרונם לברכה: הידבק בתלמידי חכמים (כתובות קי"א:). כי כל זמן שלא זכה האדם לדעת מי הוא הצדיק האמת שצריך להתקרב אליו ולהתדבק בו, אזי צריך להאמין בכל הצדיקים ולהתדבק בכולם, אף על פי שהם חולקים זה על זה. לא כמו הליצנים האומרים שמאחר שהצדיקים חולקים זה על זה, הוא שומע דברי שניהם וחולק על שניהם. כי אלו דברי ליצנות הנוגעים בכפירות, רחמנא ליצלן. רק האמת היא להפך: שצריך להאמין בכולם ולא להסתכל כלל על המחלוקת שביניהם, מאחר שכולם מזהירים אותו לקיים את תורת משה שבכתב ושבעל פה.

EN:
You Shall Cleave to Him (Deuteronomy 10:20)

“You shall cleave to Him” (Deuteronomy 10:20), concerning which our Sages, of blessed memory, taught: cleave to Torah scholars (Kesubos 111b). As long as a person has not merited knowing who the true tzaddik is to whom he must draw near and cleave, he must believe in all the tzaddikim and cleave to all of them, even though they dispute with one another. He must not act like the mockers who say that since the tzaddikim dispute with one another, he listens to both sides and disputes with both. These are words of mockery that border upon heresy, may the Merciful One save us. The truth is precisely the reverse: he must believe in all of them and disregard entirely the disputes among them, since they all admonish him to fulfill Moshe’s Written and Oral Torah.

Segment 121
HE:
רק מן האנשים הכופרים ההולכים בדרכי החקירות ורוצים להטות מתורת משה וללמד חכמות חיצוניות וכו', מהם צריכין להתרחק בתכלית הריחוק. אבל כל מי שמנהיג על פי התורה כפי שמסרו לנו רבותינו הקדושים בגמרא, בפוסקים ובספרי יראים המיוסדים על דבריהם הקדושים — בכולם צריכין להתדבק. זה בחינת יום טוב שני של גלויות: כמו שמחמירים מחמת ספק ועושים שני ימים טובים, כן צריכין מחמת הספק להתקרב לכל הצדיקים ההולכים על פי התורה; כי קדושת יום טוב היא בחינת קדושת הצדיק, כידוע. (ליקוטי הלכות, הלכות תפילת המנחה ו', י"ב; על פי אוצר היראה, אמונה, ל"ד; צדיק, ע"ה)

EN:
One must distance oneself completely only from heretical people who follow the paths of philosophical investigation, seek to turn people away from Moshe’s Torah, and teach external disciplines of wisdom, and so forth. But one must cleave to everyone who leads according to the Torah as transmitted by our holy Sages in the Gemara, the halachic authorities, and works of the God-fearing founded upon their holy words. This is the aspect of the second festival day observed in the diaspora. Just as we act stringently because of uncertainty and observe two festival days, so, because of uncertainty, one must draw near to all tzaddikim who follow the Torah; for the holiness of a festival is an aspect of the holiness of the tzaddik, as is known. (Likutay Halachos, Laws of the Minchah Prayer 6:12; following Otzar HaYirah, “Emunah,” 34; “Tzaddik,” 75)

Segment 122
HE:
ובו תדבק ובשמו תשבע (דברים י', כ')

בכל מקום שיש הכחשה מטילים שבועה כדי לברר את האמת. כי השבועה היא בחינת התקשרות ודבקות בו יתברך, בבחינת "ובו תדבק ובשמו תשבע" (דברים י', כ'). זה בחינת הדעת אותו יתברך, שעל ידי זה עיקר הדבקות. וזה בחינת שעשוע עולם הבא, ועל ידי זה מאירה האמת, כי עולם הבא הוא עלמא דקשוט. (ליקוטי הלכות, הלכות פיקדון וארבעה שומרים ב'; על פי אוצר היראה, נדרים ושבועות, כ"ד)

EN:
You Shall Cleave to Him and Swear by His Name (Deuteronomy 10:20)

Wherever a denial exists, an oath is imposed in order to clarify the truth. An oath is an aspect of binding and cleaving to Him, blessed be He, in the aspect of “You shall cleave to Him and swear by His Name” (Deuteronomy 10:20). This is the aspect of knowing Him, blessed be He, through which the principal cleaving occurs. It is an aspect of the delight of the World to Come, and through it truth shines, for the World to Come is the world of truth. (Likutay Halachos, Laws of Deposits and the Four Types of Custodians 2; following Otzar HaYirah, “Vows and Oaths,” 24)

Segment 123
HE:
על ידי נדר ושבועה זוכין לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי. זה עיקר בחינת נדר ושבועה: שהם עולים עד בחינת עלמא דאתי. זה בחינת מה שמתירים נדרים ביום הכיפורים, שהוא בחינת עולם הבא שאין בו אכילה ושתייה, כידוע.

EN:
Through a vow and an oath one merits attaching one’s thought to the World to Come. This is the principal aspect of vows and oaths: they ascend to the aspect of the World to Come. This is the aspect of the annulment of vows on Yom Kippur, which is an aspect of the World to Come, where there is neither eating nor drinking, as is known.

Segment 124
HE:
כי זה עיקר בחינת נדר ושבועה: לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי — לזכות להבין את הרמזים הקדושים שיש בכל מחשבה, דיבור ומעשה שבעולם הזה. הכל הוא רק רמזים להתקרב לעבודתו יתברך, וזה עיקר בחינת רגלי הקדושה המלובשות בעולם הזה. דבר זה אנו רואים ביותר על ידי נדר ושבועה: שעל ידם אנו יכולים לעשות תורה ומצוות מכל הדברים שבעולם. אפילו מדברי היתר ורשות אנו יכולים, על ידי נדר ושבועה, לעשות איסור או חיוב כמו שאר דברי התורה והמצוות. וכל זה מחמת שבכל הדברים שבעולם יש חיות אלקות ורמזים קדושים מבחינת עלמא דאתי.

EN:
This is the principal aspect of a vow and an oath: attaching one’s thought to the World to Come—that is, meriting understanding of the holy allusions contained in every thought, word, and action in this world. Everything consists solely of allusions through which one draws near to His service, blessed be He. This is the principal aspect of the feet of holiness clothed within this world. We see this most clearly through vows and oaths: through them we can make Torah and mitzvoas from everything in the world. Even a permitted and discretionary matter can be transformed through a vow or oath into a prohibition or an obligation, like the other matters of Torah and mitzvoas. All this is because everything in the world contains Divine vitality and holy allusions from the aspect of the World to Come.

Segment 125
HE:
וזה בחינת "ובו תדבק ובשמו תשבע" (דברים י', כ'). כי שבועת אמת כדי לזרז את עצמו וכיוצא בזה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, היא בחינת דבקות בה' יתברך, בחינת לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי. (ליקוטי הלכות, הלכות חזקת מטלטלין ב', ד', ו'; על פי אוצר היראה, נדרים, י"ט)

EN:
This is the aspect of “You shall cleave to Him and swear by His Name” (Deuteronomy 10:20). A truthful oath made in order to spur oneself onward, and similar oaths, as our Sages, of blessed memory, taught, is an aspect of cleaving to Hashem, blessed be He—the aspect of attaching one’s thought to the World to Come. (Likutay Halachos, Laws of Presumptive Ownership of Movable Property 2:4, 6; following Otzar HaYirah, “Vows,” 19)

Segment 126
HE:
והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי (דברים י"א, י"ג)

זה בחינת שמע–"והיה אם שמוע", שהם קבלת עול מלכות שמים וקבלת עול מצוות. משתי בחינות אלו נבנים שלוש מאות ועשרה העולמות. כי עיקר בניינם הוא מאור השכל והצמצום; דווקא כאשר שתי בחינות אלו מתייחדות יחד בתכלית האחדות, נעשות על ידן כל ההשגות, שהן בחינת שלוש מאות ועשרה עולמות.

EN:
It Shall Be, If You Diligently Heed My Mitzvoas (Deuteronomy 11:13)

This is the aspect of Shima and “It shall be, if you diligently heed,” which are acceptance of the yoke of the Kingdom of Heaven and acceptance of the yoke of the mitzvoas. From these two aspects the 310 worlds are built. Their construction principally comes from the light of intellect and constriction. Specifically when these two aspects unite in ultimate unity, all spiritual apprehensions—the aspect of the 310 worlds—are produced through them.

Segment 127
HE:
שמע הוא קבלת ייחודו יתברך: שמאמינים בו יתברך שהוא אחד, יחיד ומיוחד. כל פרשת שמע נאמרה בלשון יחיד, המרמזת על עצם אור השכל האמיתי, שכולו אחד. אבל "והיה אם שמוע" נאמרה בלשון רבים; זה מרמז על צמצומי השכל, שבהם מתחילה בחינת חילוקי הדעות, כי כל אחד מקבל את השכל של השגת אלקותו יתברך כפום מה דמשער בלביה. וזהו: "והיה אם שמוע תשמעו" וכו' (דברים י"א, י"ג). "שמע" הוא בחינת עצם השכל, בחינת "שמע ישראל, ה' אלקינו, ה' אחד" (דברים ו', ד'), שורש עצם השכל. "תשמעו", בלשון רבים, היינו שכל אחד ישמע ויקבל את אור השכל האמיתי הזה לפי הצמצומים שבדעתו, כפום מה דמשער בלביה. וכן כל הפרשה נאמרת בלשון רבים: "לאהבה את ה' אלקיכם ולעבדו בכל לבבכם" וכו' (דברים י"א, י"ג).

EN:
Shima is acceptance of His unity, blessed be He: believing that He is one, singular, and unique. The entire first passage of Shima is stated in the singular, alluding to the essential light of true intellect, which is entirely one. But “It shall be, if you diligently heed” is stated in the plural. This alludes to the constrictions of intellect, where differences of understanding begin, for each person receives the intellect of apprehending His Godliness, blessed be He, according to what his heart can conceive. Thus: “It shall be, if you diligently heed,” and so forth (Deuteronomy 11:13). “Shima” is the aspect of the essential intellect, the aspect of “Shima, Israel: Hashem is our God; Hashem is One” (Deuteronomy 6:4), the root of the essential intellect. “You heed,” in the plural, means that every person hears and receives this light of true intellect according to the constrictions within his own awareness, according to what his heart can conceive. The entire second passage likewise continues in the plural: “to love Hashem your God and serve Him with all your hearts,” and so forth (Deuteronomy 11:13).

Segment 128
HE:
ועל כן דווקא בפרשה זו הוא מזהיר: "השמרו לכם פן יפתה לבבכם" אחר עבודה זרה (דברים י"א, ט"ז), שהיא בחינת מחלוקת, בחינת "חלק לבם" (הושע י', ב'). וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: תמה אני אם לא יהיה הבית הזה עבודה זרה, מחמת שהייתה שם מחלוקת; כמובא בדברי אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה (ליקוטי מוהר"ן א', רנ"א). כי כשהשכל בא בתוך הצמצומים, בהכרח הוא מתחלק לארבע רוחות, וכל אחד משיג כפום מה דמשער בלביה; מזה נמשך שורש המחלוקת. על כן שם צריכין להיזהר מאוד ממחלוקת גמורה, חס ושלום, שהיא בחינת עבודה זרה.

EN:
Therefore, specifically in this passage He warns: “Guard yourselves lest your hearts be seduced” after idolatry (Deuteronomy 11:16), which is the aspect of dispute, the aspect of “their heart is divided” (Hosea 10:2). Thus our Sages, of blessed memory, said: I wonder whether this house will not become idolatry, because there was dispute there, as cited in the words of our master and teacher, of blessed memory (Likutay Moharan I 251). When intellect enters the constrictions, it necessarily divides into four directions, and every person apprehends according to what his heart can conceive. From this emerges the root of dispute. One must therefore exercise exceptional care there to avoid complete dispute, God forbid, which is the aspect of idolatry.

Segment 129
HE:
וזה: "ושמתם את דברי אלה על לבבכם" וכו' (דברים י"א, י"ח). את דבריי אלה, שבהם אני מזהיר אתכם על אמונת ייחודו יתברך וקבלת מצוותיו, תשימו על לבבכם — שכל אחד יקבלם לפי השיעור שבלבו. אף על פי שהשיעור שבלב כל אחד משונה ומחולק משל חברו, אל תסורו על ידי זה לצד אחר, חלילה, לצד מחלוקת גמורה ועבודה זרה, חס ושלום. רק תקבלו ותשימו דבריי אלה על לבבכם: לחזור תמיד למקור האחדות, לדעת ולהאמין שכל שינוי הדעות, כל המחלוקת וכל הצמצומים שבים כולם אל מקום אחד, כי הכל נמשך ממנו יתברך.

EN:
This is: “Place these words of Mine upon your hearts,” and so forth (Deuteronomy 11:18). Place upon your hearts these words with which I warn you concerning emunah in His unity, blessed be He, and acceptance of His mitzvoas—each person receiving them according to the measure within his heart. Although the measure in every person’s heart differs from and is divided from that of his fellow, do not thereby turn to another side, God forbid, toward complete dispute and idolatry, God forbid. Instead, receive and place these words of Mine upon your hearts: continually return to the source of unity, knowing and believing that all differences of opinion, every dispute, and all constrictions return to one place, for everything is drawn from Him, blessed be He.

Segment 130
HE:
ועל כן, בעניין קביעת המזוזה, סיים בלשון יחיד: "וכתבתם על מזוזות ביתך" וכו' (דברים י"א, כ'). כי בית הוא כנופיא דכולא, ועיקר תיקון הבית על ידי המזוזה הוא שיהיה הבית בבחינת שלום בית: קיבוץ ואסיפת כל הדעות המחולקות יחד, שכולן ייכללו באחדות ובשלום. זה בחינת "יהי ביתך בית ועד לחכמים" (אבות א', ד'). בית ועד הוא מקום שהחכמים מתקבצים ומתאספים כדי לעיין בתיקון המדינה וכיוצא, וכל אחד אומר את דעתו לפי שכלו; אחר כך מכריעים בין כל הדעות ומתקנים תקנות. בבחינה זו צריך להיות בית כל אחד מישראל — בית ועד לחכמים — שבביתו יימשך השלום בין החכמים החולקים בדעתם, שהכל בשביל תיקון העולם לנצח. בבחינה זו יהיה בניין ביתו: ההכרעה והשלום בין המחלוקת.

EN:
Therefore, concerning affixing the mezuzah, the passage concludes in the singular: “You shall write them upon the doorposts of your house,” and so forth (Deuteronomy 11:20). A house is the gathering place of everything. The principal rectification of the house through the mezuzah is for the house to become an aspect of domestic peace: the gathering and assembly of all differing opinions together, so that all are incorporated into unity and peace. This is the aspect of “Let your house be a meeting place for the Sages” (Avos 1:4). A meeting place is where Sages gather and assemble to consider the rectification of the polity and similar matters. Each states his opinion according to his understanding; afterward they decide among all the opinions and establish enactments. The house of every Jew must be such a meeting place for the Sages: peace among Sages who differ in their opinions must be drawn into his house, for all their opinions serve the eternal rectification of the world. His house will be built through this aspect—the decision and peace among disputing positions.

Segment 131
HE:
וזהו: "למען ירבו ימיכם" וגו', "על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם, כימי השמים על הארץ" (דברים י"א, כ"א). פסוק זה עיקרו מדבר על שכר עולם הבא, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: "לתת לכם" אין כתיב כאן, אלא "לתת להם" — מכאן לתחיית המתים מן התורה (סנהדרין צ':). "על האדמה" היא אדמת קודש, ארץ החיים. "כימי השמים על הארץ" הוא בחינת שלוש מאות ועשרה העולמות שזוכים הצדיקים לעתיד לבוא, הנבנים מן השכל והצמצום, שהם בחינת שמים וארץ. שמים הם בחינת השכל וארץ בחינת הצמצום, כמובן במקום אחר. דווקא משניהם יחד נבנה כל עולם ועולם משלוש מאות ועשרה העולמות; מבחינה אחת בלבד אי אפשר לבנות עולם. משמים וארץ, מבחינת שכל וצמצום, נבנה עולם, עד שנעשים שלוש מאות ועשרה העולמות, שהם קיבול השכר לצדיקים לעתיד לבוא. פסוק זה הוא סיום שתי הפרשיות שבמזוזה, כי עיקר בחינת מזוזה היא להמשיך ולזכור את בחינת עולם הבא — שלוש מאות ועשרה העולמות שהם בחינת שמים וארץ. (ליקוטי הלכות, הלכות מזוזה ד', ד', ו')

EN:
This is: “So that your days may increase,” and so forth, “upon the land that Hashem swore to your forefathers to give to them, like the days of the heavens over the earth” (Deuteronomy 11:21). This verse principally concerns the reward of the World to Come, as our Sages, of blessed memory, taught: Scripture does not say “to give to you,” but “to give to them”—from here the resurrection of the dead is derived from the Torah (Sanhedrin 90b). “Upon the land” is the holy soil, the land of life. “Like the days of the heavens over the earth” is the aspect of the 310 worlds the tzaddikim will merit in the future, which are built from intellect and constriction, the aspects of heaven and earth. Heaven is the aspect of intellect, and earth is the aspect of constriction, as understood elsewhere. Every one of the 310 worlds is built specifically from the two together; a world cannot be built from only one aspect. From heaven and earth—from intellect and constriction—a world is built, until the 310 worlds are formed, constituting the receptacle of the tzaddikim’s future reward. This verse concludes the two passages placed in the mezuzah, for the principal aspect of mezuzah is to draw and remember the World to Come—the 310 worlds that are the aspects of heaven and earth. (Likutay Halachos, Laws of Mezuzah 4:4, 6)

Segment 132
HE:
ונתתי עשב בשדך לבהמתך, ואכלת ושבעת (דברים י"א, ט"ו)

אמרו רבותינו זכרונם לברכה שאסור לאדם לאכול קודם שיאכיל לבהמתו, שנאמר: "ונתתי עשב בשדך לבהמתך", והדר "ואכלת ושבעת" (דברים י"א, ט"ו; ברכות מ'.). כי בוודאי צריך להאכיל את בהמתו תחילה, קודם שיאכל, כדי שיחזיר וייתן לבהמה את המזונות והשפע שלה. בכך הוא מורה שאין לו אחיזה, חס ושלום, בשפע של הבהמות, כי הוא מחזיר לה את השפעתה ונותן לה את מזונותיה קודם שהוא עצמו אוכל.

EN:
I Shall Provide Grass in Your Field for Your Animal, and You Shall Eat and Be Satisfied (Deuteronomy 11:15)

Our Sages, of blessed memory, taught that a person is forbidden to eat before feeding his animal, as it is stated: “I shall provide grass in your field for your animal,” and only afterward, “and you shall eat and be satisfied” (Deuteronomy 11:15; Berachos 40a). A person must certainly feed his animal first, before he eats, so that he returns and gives the animal its own food and bounty. He thereby demonstrates that he has no hold, God forbid, upon the bounty of the animals, for he returns its bounty to it and gives it its food before he himself eats.

Segment 133
HE:
ואז דווקא הוא עצמו יכול לאכול, כי עתה הוא ניזון משפע של אדם, מאחר שכבר החזיר את השפע של הבהמה לבהמה על ידי שקיים את מצוות התורה ונתן לבהמה את אכילתה תחילה. (ליקוטי הלכות, הלכות מקח וממכר ד', כ')

EN:
Specifically then may he himself eat, for he is now sustained from the bounty of a human being, having already returned the animal’s bounty to the animal by fulfilling the Torah’s mitzvah and giving the animal its food first. (Likutay Halachos, Laws of Buying and Selling 4:20)

Segment 134
HE:
ונתתי עשב בשדך לבהמתך (דברים י"א, ט"ו)

"עשב" — ראשי תיבות: "עושה שלום במרומיו" (איוב כ"ה, ב'). "בשדך" — לשון שידוד ושבירה. כשאדם מרגיש רעבון ותאוות אכילה מתגברת עליו, ידע שיש לו שונאים, כמאמר חכמינו זכרונם לברכה על "השם גבולך שלום" (תהלים קמ"ז, י"ד); ומי שיש לו רֵעים מלמטה, בידוע שיש לו רֵעים מלמעלה (סנהדרין ק"ג:). על כן צריך לשדד ולשבר את הבהמיות שלו המתאווה לאכול, כי עיקר הרעבון הוא לבהמיות.

EN:
I Shall Provide Grass in Your Field for Your Animal (Deuteronomy 11:15)

The Hebrew word eisev, “grass,” forms an acrostic for “He makes peace in His heights” (Job 25:2). Besadecha, “in your field,” connotes subduing and breaking. When a person feels hunger and the desire for food overcomes him, he should know that he has enemies, in accordance with the teaching of our Sages, of blessed memory, concerning “He establishes peace at your borders” (Psalms 147:14). One who has companions below is known to have companions above (Sanhedrin 103b). He must therefore subdue and break his animality that desires to eat, for hunger principally belongs to the animalistic aspect.

Segment 135
HE:
גם אמרו במדרש (בראשית רבה ס"ג): "בא זדון ויבוא קלון" (משלי י"א, ב') — דא קלונו של רעב, כמו שכתוב: "אשר לא תקחו עוד חרפת רעב בגויים" (יחזקאל ל"ו, ל'). נמצא שהמחלוקת — מה שמחרפים את האדם — באה על ידי בחינת רעב. רעב זה, בחינת מחלוקת וחרפה, הוא בחינת ערלה, כמו שכתוב: "כי חרפה היא לנו" (בראשית ל"ד, י"ד). הערלה היא שלוש קליפות המסבבות את ברית השלום. כשמשברים את הערלה מתגלה ברית שלום; וכשיש שלום למטה, יש לו שלום למעלה במרומיו. וכשיש שלום למעלה, מתגלה ומתרבה שובע גדול בעולם, כמו שכתוב אצל יוסף: "תנו זרע ונחיה" (בראשית מ"ז, י"ט).

EN:
The Midrash likewise teaches (Bereishis Rabbah 63) concerning “When willful sin comes, disgrace follows” (Proverbs 11:2): this is the disgrace of hunger, as it is written: “You will no longer bear the disgrace of famine among the nations” (Ezekiel 36:30). It follows that dispute—the humiliation people direct at a person—comes through the aspect of hunger. This hunger, the aspect of dispute and disgrace, is an aspect of orlah, as it is written: “For it is a disgrace to us” (Genesis 34:14). Orlah consists of three klipoas surrounding the covenant of peace. When the orlah is broken, the covenant of peace is revealed; when there is peace below, the person has peace above in His heights. When peace exists above, great satiation is revealed and multiplied in the world, as it is written concerning Yosef: “Give us seed so that we may live” (Genesis 47:19).

Segment 136
HE:
פירוש אחר: "ונתתי עשב" — רמז לבנים, כמו שכתוב: "וצאצאיך כעשב הארץ" (איוב ה', כ"ה). "בשדך לבהמתך" — אימתי יהיו לך בנים חיים וקיימים? כשיהיה זיווגך בקדושה, ותשבר את נפשך המתאווה, היינו הנפש הבהמית, ויידמה לך כאילו כפאך שד (נדרים כ':). וזה "בשדך" — לשון שד. על ידי זה יהיו לך בני קיימא, כי מיתת הבנים היא מחמת הנשמות העשוקות בטיקלא, כידוע. כי הטיקלא, היינו קליפת נוגה, קרובה אל הנפש הבהמית, כמובא במשנת חסידים, במסכת ההרכבה.

EN:
Another explanation: “I shall provide grass” alludes to children, as it is written: “Your offspring will be like the grass of the earth” (Job 5:25). “In your field for your animal”—when will you have living and enduring children? When your marital union is conducted in holiness and you break your desirous soul, namely, the animal soul, so that it appears to you as though a demon compelled you (Nedarim 20b). This is besadecha, “in your field,” understood as shed, “a demon.” Through this you will have enduring children, for the death of children results from souls oppressed within the scale, as is known. The scale—that is, klipas noagah—is close to the animal soul, as brought in Mishnas Chassidim, Tractate HaHarkavah.

Segment 137
HE:
גם צריך שעיקר זיווגך יהיה בליל שבת, שאז היא נכללת בקדושה ויתפרדו ממנה כל פועלי אוון. וזה: "ואכלת ושבעת" (דברים י"א, ט"ו) — רמז לשבת, שאז השביעה, וממנה מתברכים ששת הימים. (ליקוטי מוהר"ן א', ל"ט)

EN:
The marital union should also principally occur on Shabbos night, when she is incorporated into holiness and all workers of iniquity separate from her. This is: “You shall eat and be satisfied” (Deuteronomy 11:15), an allusion to Shabbos, when satiation occurs and from which the six weekdays are blessed. (Likutay Moharan I 39)

Segment 138
HE:
על מזוזות ביתך... למען ירבו ימיכם (דברים י"א, כ'–כ"א)

עיקר תיקון הכבוד, שהוא בחינת מלכות, הוא על ידי צדקה; על ידי זה עושים מ"צדק" "צדקה". ועל כן עיקר כוונת בניין הבית צריכה להיות כדי להכניס בו עניים הגונים ושיהיה בו קיבוץ חכמים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: "יהי ביתך פתוח לרווחה, ויהיו עניים בני ביתך" (אבות א', ה'); "יהי ביתך בית ועד לחכמים" (אבות א', ד'). על ידי זה הכבוד בשלמות, ואז יש פנים לכבוד, והבית — שהוא בחינת כבוד — הוא בחינת בית דקדושה.

EN:
Upon the Doorposts of Your House… So That Your Days May Increase (Deuteronomy 11:20–21)

Honor, which is an aspect of sovereignty, is principally rectified through tzedakah; through this, tzedek, “justice,” is transformed into tzedakah. The principal intention in building a house should therefore be to bring worthy poor people into it and to make it a gathering place for Sages, as our Sages, of blessed memory, taught: “Let your house be open wide, and let poor people be members of your household” (Avos 1:5); “Let your house be a meeting place for the Sages” (Avos 1:4). Through this, honor is complete and possesses a face; the house, which is an aspect of honor, then becomes an aspect of a holy house.

Segment 139
HE:
אבל כשבונה את הבית, חס ושלום, בשביל גסות הרוח וכבוד עצמו, על זה נאמר: "הוי בונה ביתו בלא צדק" (ירמיהו כ"ב, י"ג). כשאין לכבוד פנים, והכבוד — שהוא בחינת בית — נמצא אצל עזי הפנים הרודפים אחר כבוד עצמם, לא די שאין המלכות עולה מבחינת צדק לצדקה, אלא אף בחינת צדק עצמה נפגמת, מאחר שיש לסטרא אחרא יניקה ממנה, חס ושלום. זה בחינת "בונה ביתו בלא צדק", ובחינת "מקום המשפט שמה הרשע" (קהלת ג', ט"ז), חס ושלום. וזהו: "הוי בונה ביתו בלא צדק... ברעהו יעבוד חינם" (ירמיהו כ"ב, י"ג), בחינת עזי הפנים המשתררים על עם דל בחינם.

EN:
But when a person builds a house, God forbid, for arrogance and his own honor, concerning this it is stated: “Woe to one who builds his house without justice” (Jeremiah 22:13). When honor lacks a face and honor—the aspect of a house—is held by brazen people who pursue their own honor, not only does sovereignty fail to ascend from justice to tzedakah, but the aspect of justice itself is also impaired, since the sitra achara draws nourishment from it, God forbid. This is the aspect of “who builds his house without justice,” and the aspect of “in the place of justice, there was wickedness” (Ecclesiastes 3:16), God forbid. Thus: “Woe to one who builds his house without justice… who makes his fellow work without payment” (Jeremiah 22:13), the aspect of brazen people who gratuitously dominate a poor people.

Segment 140
HE:
וזה בחינת שם ש־ד־י שכותבים על המזוזה. כי שם זה הוא בחינת צדיק, כידוע, וזה בחינת צדקה, בחינת "וצדיק חונן ונותן" (תהלים ל"ז, כ"א). על ידי הצדקה מעלים את הכבוד מעזי הפנים. זה בחינה שמעלים את המלכות מבחינת "רגליה יורדות מוות" (משלי ה', ה'), חס ושלום, ומחזירים אותה למביני מדע; אז יש פנים לכבוד. זה עיקר תיקון הבית דקדושה, שנתקן על ידי מצוות מזוזה כנ"ל.

EN:
This is the aspect of the Divine Name Shaddai written upon the mezuzah. This Name is an aspect of the tzaddik, as is known, and therefore an aspect of tzedakah, the aspect of “the tzaddik is gracious and gives” (Psalms 37:21). Through tzedakah, honor is elevated away from the brazen. This is the aspect of elevating sovereignty from “her feet descend to death” (Proverbs 5:5), God forbid, and returning it to those who understand knowledge; honor then possesses a face. This is the principal rectification of the holy house, which is rectified through the mitzvah of mezuzah, as described above.

Segment 141
HE:
וזה שדרשו רבותינו זכרונם לברכה: "מזוזות" — זז מוות. היינו בחינת "וצדקה תציל ממוות" (משלי י', ב'), כי על ידי זה מעלים את המלכות מצדק לצדקה. זה בחינת "למען ירבו ימיכם" וכו' (דברים י"א, כ"א), הנאמר במזוזה. (ליקוטי הלכות, הלכות מזוזה ג', ה'–ח'; על פי אוצר היראה, בית וחוץ, י')

EN:
This is what our Sages, of blessed memory, expounded: mezuzos can be read as zaz maves, “death moves away.” This is the aspect of “Tzedakah saves from death” (Proverbs 10:2), for through it sovereignty is elevated from justice to tzedakah. This is the aspect of “So that your days may increase,” and so forth (Deuteronomy 11:21), which is stated concerning mezuzah. (Likutay Halachos, Laws of Mezuzah 3:5–8; following Otzar HaYirah, “Home and Outside,” 10)

Segment 142
HE:
למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם (דברים י"א, כ"א)

ודרשו רבותינו זכרונם לברכה לעניין תחיית המתים: "לכם" לא כתיב, אלא "להם" — מכאן לתחיית המתים מן התורה (סנהדרין צ':). ועיקר תחיית המתים תהיה בארץ ישראל, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (כתובות קי"א.). וזהו: "למען ירבו ימיכם" וכו', "על האדמה" דווקא (דברים י"א, כ"א) — ארץ ישראל, ששם עיקר תחיית המתים. כי תחיית המתים היא ענווה אמיתית, שמשים את עצמו כעפר וכאדמה, בחינת "הקיצו ורננו שוכני עפר" (ישעיהו כ"ו, י"ט) — מי שנעשה שכן לעפר בחייו.

EN:
So That Your Days and the Days of Your Children May Increase upon the Land That Hashem Swore to Your Forefathers to Give Them (Deuteronomy 11:21)

Our Sages, of blessed memory, expounded concerning the resurrection of the dead: Scripture does not say “to give to you,” but “to give to them”—from here the resurrection of the dead is derived from the Torah (Sanhedrin 90b). The resurrection of the dead will principally occur in Eretz Yisrael, as our Sages taught (Kesubos 111a). This is: “So that your days may increase,” and so forth, specifically “upon the land” (Deuteronomy 11:21)—Eretz Yisrael, where the resurrection of the dead principally occurs. The resurrection of the dead is genuine humility, when a person makes himself like dust and earth, in the aspect of “Awaken and sing, you who dwell in the dust” (Isaiah 26:19)—one who made himself a neighbor to the dust during his lifetime.

Segment 143
HE:
לזה זוכין דווקא על ידי עפר ארץ ישראל. אף על פי שבחינת עפר היא מעלה גדולה — לשום את עצמו כעפר ולהיות עניו באמת, שהוא גדול מהכל, כי ענווה גדולה מכולם — כבר מבואר שאף על פי כן אסור להיות עצל, מה שקורין שלימזלניק וכו', כי הענווה היא עיקר החיות וכו'. ויש להפך: בחינת עפר דסטרא אחרא, ששם עיקר אחיזת הסטרא אחרא ונשיכת הנחש, בחינת "ונחש עפר לחמו" (ישעיהו ס"ה, כ"ה). זו בחינת עצבות ועצלות, כמו שכתוב במקום אחר (ליקוטי מוהר"ן א', קפ"ט), והיא הפך מבחינת "חזית איש מהיר במלאכתו" (משלי כ"ב, כ"ט).

EN:
This is attained specifically through the soil of Eretz Yisrael. Although the aspect of dust is a great virtue—making oneself like dust and becoming genuinely humble, which is greater than everything, for humility is the greatest of all—it has already been explained that one must nevertheless not become lazy, what is called a shlimazalnik, and so forth, for humility is the principal vitality, and so forth. There is also the opposite: the aspect of the dust of the sitra achara, where the sitra achara principally takes hold and the serpent bites, the aspect of “dust shall be the serpent’s food” (Isaiah 65:25). This is the aspect of sadness and laziness, as explained elsewhere (Likutay Moharan I 189), and is the opposite of “Do you see a man diligent in his work?” (Proverbs 22:29).

Segment 144
HE:
וזה בחינת העפר של חוץ לארץ, שהוא עפר טמא. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, שבזמן שישראל שרויים על אדמתם אסור לכהן לצאת לחוץ לארץ מחשש ריבוי המתים הנקברים שם. כי שם נאחזת ביותר סטרא דמותא, שהיא בחינת עצבות ועצלות — ענווה פסולה שבאמת היא בחינת גדלות. ועל כן צריך כל אחד לקדש את עצמו בבחינת קדושת עפר ארץ ישראל, ששם עיקר תחיית המתים, שהיא ענווה אמיתית. (ליקוטי הלכות, הלכות תפילין ו', י')

EN:
This is the aspect of the soil outside Eretz Yisrael, which is impure soil. As our Sages, of blessed memory, taught, when Israel dwells upon its land, a kohen is forbidden to leave for outside the Land because of the concern arising from the many dead buried there. The side of death takes hold there more strongly; this is the aspect of sadness and laziness—invalid humility that is actually an aspect of arrogance. Every person must therefore sanctify himself with the aspect of the holy soil of Eretz Yisrael, where the resurrection of the dead principally occurs, which is genuine humility. (Likutay Halachos, Laws of Tefillin 6:10)



# Ri’ay - Chumash with Likutey Halachos
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/5/4/

Ri’ay
ראה
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/5/4

Segment 1
HE:
ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה (דברים י"א, כ"ו)

הברכה והקללה נעשות אצל האדם כפי הכלי שיש לו. כי לתורה יש שני כוחות: להמית ולהחיות, כמו שאמרו: "ושמתם" — זכה, נעשית לו סם חיים וכו' (יומא ע"ב:). הכל הוא לפי הכלי שלו, היינו לפי תפיסתו ותפיסת המוחין שלו.

EN:
See, I Set Before You Today a Blessing and a Curse (Deuteronomy 11:26)

The blessing and the curse are formed for a person according to the vessel he possesses. The Torah has two powers: to cause death and to give life, as the Sages taught concerning “You shall place them”: if he merits, it becomes an elixir of life for him, and so forth (Yoma 72b). Everything accords with his vessel—that is, with his apprehension and the apprehension of his mochin.

Segment 2
HE:
כמו שכתוב: "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה" (דברים י"א, כ"ו). "לפניכם" דווקא: כי מלפני הקדוש ברוך הוא יוצא אור פשוט, היינו אותיות פשוטות; ולפי האדם כך נעשה הצירוף. אם הוא אדם טוב, נעשה צירוף של ברכה; ואם לאו — להפך. וזהו "לפניכם ברכה וקללה" דווקא, כי לפני ה' עדיין אין ציור לצירוף הזה אם הוא ברכה אם לאו. (ליקוטי מוהר"ן א', ל"ו)

EN:
Thus it is written: “See, I set before you today a blessing and a curse” (Deuteronomy 11:26). Specifically “before you”: from before the Holy One, blessed be He, a simple light issues—that is, simple letters—and the combination is formed according to the person. If he is a good person, a combination of blessing is formed; if not, the reverse. This is specifically “before you, a blessing and a curse,” for before Hashem the combination has not yet assumed a form determining whether it is a blessing or otherwise. (Likutay Moharan I 36)

Segment 3
HE:
ושמחתם בכל משלח ידכם (דברים י"ב, ז')

בכל הדברים שבעולם נתערב, מחטא אכילת עץ הדעת, רוח האדם — שהוא בחינת דעת דקדושה — ברוח הבהמה, שהוא בחינת כוח המדמה, שמשם נמשכות כל התאוות הבהמיות. וזה עיקר תיקון האכילה דקדושה: לזכות לברר על ידה את רוח האדם מרוח הבהמה, ולברר את הטוב מן הרע, שהוא בחינת כוח המדמה.

EN:
You Shall Rejoice in All Your Undertakings (Deuteronomy 12:7)

Within everything in the world, as a result of the sin of eating from the Tree of Knowledge, the human ruach—which is the aspect of holy awareness—became intermingled with the animal ruach, the aspect of the imaginative faculty, from which all animalistic desires are drawn. This is the principal rectification of holy eating: to merit refining through it the human ruach from the animal ruach, and refining the good from the evil, which is the aspect of the imaginative faculty.

Segment 4
HE:
ועיקר הבירור הוא על ידי שמחה. על כן צריכין לאכול בשמחה, כמו שכתוב: "לך אכול בשמחה לחמך" (קהלת ט', ז'). כי עיקר תיקון ובירור האכילה הוא על ידי השמחה, שעל ידה מבררים את המדמה. וזה בחינת קרבנות: שהלוויים היו מנצחים בשיר על הדוכן בשעת הקרבת הקרבן. כי עיקר הקרבן הוא לברר את רוח האדם, רוח טובה, מן רוח הבהמה; וזה נעשה על ידי השיר והנגינה.

EN:
The refinement occurs principally through joy. One must therefore eat with joy, as it is written: “Go, eat your bread with joy” (Ecclesiastes 9:7). Eating is principally rectified and refined through joy, by which the imaginative faculty is refined. This is the aspect of offerings: the Levi’im conducted the song upon the platform while the offering was brought. The offering principally refines the human ruach, a good ruach, from the animal ruach; this is accomplished through song and melody.

Segment 5
HE:
זה בחינת "ושמחתם בכל משלח ידכם" (דברים י"ב, ז'), שנאמר בעניין הקרבנות שמביאים ברגל. וזה בחינת מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: אין שמחה אלא בבשר בהמה שמביאים ממנה קרבנות (פסחים ק"ט.). כי שם עיקר בחינת השמחה, ועיקר בירור הבהמיות — דהיינו בירור המדמה — הוא על ידי שמחה וניגון. (ליקוטי הלכות, הלכות טרפות ב', ב')

EN:
This is the aspect of “You shall rejoice in all your undertakings” (Deuteronomy 12:7), which is stated concerning the offerings brought on the festival. It is likewise the aspect of what our Sages, of blessed memory, taught: there is no joy except through the meat of an animal from which offerings are brought (Pesachim 109a). There lies the principal aspect of joy, for animality—the imaginative faculty—is principally refined through joy and melody. (Likutay Halachos, Laws of Treifoas 2:2)

Segment 6
HE:
ולא תאכל הנפש עם הבשר (דברים י"ב, כ"ג)

זה בחינת איסור איבר מן החי. כי אין שחיטה אלא מן הצוואר, שכן השחיטה באה להכניע את כוח הבהמיות ולהעלות את הנפש מחי למדבר. על כן צריך לשחוט דווקא מן הצוואר — את הקנה, הוושט והוורידים, הסמוכים לכלי הדיבור. תיקון השחיטה הוא דווקא על ידם, כי דרך שם יוצאות הנפשות, בבחינת "נפשי יצאה בדברו" (שיר השירים ה', ו'). לשם מתכנסים כל הדמים בשעת השחיטה, כי שם מקומם לצאת; "כי הדם הוא בנפש" (ויקרא י"ז, י"א), ויציאת ועליית הנפשות היא דרך שם.

EN:
You Shall Not Eat the Soul with the Flesh (Deuteronomy 12:23)

This is the aspect of the prohibition against a limb from a living animal. Slaughter is performed only at the neck, for slaughter serves to subdue the power of animality and elevate the soul from the animate level to the speaking level. One must therefore slaughter specifically at the neck—the windpipe, esophagus, and veins, which are adjacent to the instruments of speech. Slaughter is rectified specifically through them, for souls depart through that place, in the aspect of “My soul departed when he spoke” (Song of Songs 5:6). All the blood gathers there at the time of slaughter, for that is its place of departure; “the soul is in the blood” (Leviticus 17:11), and the souls depart and ascend through there.

Segment 7
HE:
ומחמת ששם עיקר הנפש ושם תלויה החיות, נאחזות שם הקליפות ביותר. כי הקנה, הוושט והוורידים הם בחינת "שלושת שרי פרעה" (ליקוטי תורה, פרשת וישב), העומדים שם לינוק מן הדיבור והנפש היוצאים תמיד דרך שם, בבחינת "נפשי יצאה" וכו'. ובפרט בבהמה, שהנפשות שבה הן בחינת נפשות העשוקות שירדו ונפלו ממדרגתן, ממדבר לחי, וניטל מהן הדיבור; כי לבהמה אין כוח הדיבור. על כן בבהמה שלושת שרי פרעה — שלוש הקליפות הנ"ל — נמצאים שם בתוקף ובהתגברות יתרה.

EN:
Because the soul is principally situated there and vitality depends upon that place, the klipoas take hold there most strongly. The windpipe, esophagus, and veins are the aspect of “Pharaoh’s three officers” (Likutay Torah, Parshas Vayeishev), who stand there to draw nourishment from speech and the soul, which continually emerge through that place, in the aspect of “My soul departed,” and so forth. This applies particularly to an animal, whose souls are the aspect of oppressed souls that descended and fell from their level, from the speaking level to the animate level, and were deprived of speech, for an animal lacks the power of speech. Pharaoh’s three officers—the three klipoas described above—are therefore present in an animal with greater force and intensity.

Segment 8
HE:
כי בחינת הדיבור, בחינת הנפשות, כבושה אצלם. שם מתגבר רוח הבהמיות, שהוא בחינת הקליפות הנ"ל, והן כובשות אליהן את הנפש, שהיא בחינת הדיבור, עד שהנפש יורדת לגמרי ממדרגתה, ממדבר לחי. על כן צריך לשחוט מן הצוואר — לשחוט את הקנה, הוושט והוורידים — כדי להכניע את שלושת שרי פרעה. ואז מתכנסים ויוצאים דרך שם כל הדמים, שהם הנפשות, ויוצאים ועולים מחי למדבר על ידי הברכה והסכין של השחיטה.

EN:
The aspect of speech—the aspect of the souls—is held captive by them. The animal ruach, which is the aspect of the klipoas described above, intensifies there and subjugates the soul, the aspect of speech, until the soul descends completely from its level, from the speaking level to the animate level. One must therefore slaughter at the neck—cutting the windpipe, esophagus, and veins—in order to subdue Pharaoh’s three officers. All the bloods, which are the souls, then gather and emerge through that place, departing and ascending from the animate level to the speaking level through the blessing and the slaughtering knife.

Segment 9
HE:
ועל כן, כל זמן שלא נשחטה הבהמה מן הצוואר, אפילו אם יחתוך ממנה איבר בסכין, כוח הבהמיות אינו נכנע והנפש אינה יוצאת דרך שם. יציאת הנפש היא רק דרך שלושת אלה, בבחינת "נפשי יצאה" וכו', ושם הכנעת הקליפות, כי שם אחיזתן במקום עיקר החיות של הנפש. על כן, כשאוכל חס ושלום איבר מן החי, הוא אוכל את הנפש עם הבשר, כי עדיין נשארו בו נפשו וחיותו. כל איבר מושך לעצמו חיות, והחיות והנפשות אינן יוצאות מן האיברים אלא דרך בית השחיטה. דרך שם מתאווה הנפש לצאת, כי שם היא נתקנת ועולה מחי למדבר. אבל כשחותך איבר במקום אחר, אדרבה, האיבר מושך לעצמו חיות, והחיות — שהיא הנפש — נשארת בו ואינה יוצאת ממנו.

EN:
Therefore, as long as the animal has not been slaughtered at the neck, even if a limb is cut from it with a knife, the power of animality is not subdued and the soul does not depart through that place. The soul departs only through those three organs, in the aspect of “My soul departed,” and so forth; the klipoas are subdued there, for they take hold at the location of the soul’s principal vitality. Consequently, one who eats a limb from a living animal, God forbid, eats the soul together with the flesh, since the limb’s soul and vitality still remain within it. Every limb draws vitality to itself, and vitality and souls depart from the limbs only through the place of slaughter. The soul desires to depart through there because there it is rectified and ascends from the animate level to the speaking level. But when a limb is cut elsewhere, the reverse occurs: the limb draws vitality to itself, and the vitality—which is the soul—remains within it and does not depart.

Segment 10
HE:
ועל כן אסרה התורה: "לא תאכל הנפש עם הבשר" (דברים י"ב, כ"ג). כי הבשר אינו נכשר ומותר באכילה אלא לאחר יציאת הנפש ממנו; אבל את הנפש עצמה אסור לכלות ולאכול. נמצא שכאשר אוכל, חס ושלום, איבר מן החי, הוא רוצח ממש, כי הוא הורג את הנפש. (ליקוטי הלכות, הלכות איבר מן החי א', א')

EN:
The Torah therefore prohibited: “You shall not eat the soul with the flesh” (Deuteronomy 12:23). Flesh becomes fit and permitted for consumption only after the soul departs from it; but the soul itself may not be consumed and destroyed. It follows that one who eats a limb from a living animal, God forbid, is literally a murderer, for he kills the soul. (Likutay Halachos, Laws of a Limb from a Living Animal 1:1)

Segment 11
HE:
ונתן אליך אות או מופת, ובא האות והמופת (דברים י"ג, ב'–ג')

איתא בפרק הנחנקין: רבי יוסי הגלילי אומר, הגיעה תורה לסוף דעתה של עבודה זרה; לפיכך נתנה התורה ממשלה בה, שאפילו מעמיד לך חמה באמצע הרקיע — אל תשמע לו (סנהדרין צ'.). ופירש רש"י: "נתנה התורה ממשלה בה" — כלומר, אפילו תראה אותו נביא מושל ועושה כרצונו, דכתיב: "ונתן אליך אות או מופת" (דברים י"ג, ב'); עד כאן לשונו. כל זה שייך לעניין עד כמה וכמה מגיע כוח הבחירה; והבן מאוד.

EN:
He Gives You a Sign or a Wonder, and the Sign or Wonder Comes About (Deuteronomy 13:2–3)

It is taught in the chapter “Those Who Are Strangled”: Rabbi Yose HaGelili says that the Torah fathomed the ultimate mentality of idolatry; the Torah therefore granted it power, so that even if a prophet causes the sun to stand in the middle of the heavens, you must not heed him (Sanhedrin 90a). Rashi explains: “The Torah granted it power”—that is, even if you see that prophet exercise dominion and act according to his will, as it is written: “He gives you a sign or a wonder” (Deuteronomy 13:2). These are his words. All this pertains to the extraordinary extent of the power of free choice; understand this well.

Segment 12
HE:
עיקר כוח הבחירה הוא על ידי שה' יתברך העלים והסתיר את רצונו בהסתרות והעלמות גדולות, ותלה הכל ברצון האדם, בבחינת "והארץ נתן לבני אדם" (תהלים קט"ו, ט"ז). היינו שה' יתברך מסר את הבחירה לאדם, ובדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו (מכות י':). כשם שיש כוח באדם לשבר את תאוותיו, לברוח מרע ולעשות טוב, כן יש לו כוח להפך: לילך אחר שרירות לבו ולהתגבר ברצונות רעים כאלה, עד שכביכול יכריח את רצונו יתברך למלא את תאוותו ורצונו הרע.

EN:
The power of free choice principally exists because Hashem, blessed be He, concealed and hid His will behind great concealments and obscurities, and made everything depend upon human ratzoan, in the aspect of “He gave the earth to mankind” (Psalms 115:16). That is, Hashem entrusted free choice to the person, and a person is led along the path he desires to follow (Makkos 10b). Just as a person possesses the power to break his desires, flee from evil, and do good, he likewise possesses the opposite power: to follow the stubbornness of his heart and intensify such evil desires that, as it were, he compels His will, blessed be He, to fulfill his craving and evil desire.

Segment 13
HE:
כמו שרואים שאדם נכסף מאוד, ברצון חזק, לדבר שבקדושה — לנסוע לארץ ישראל, אל הצדיק וכיוצא בזה — ויש לו על כך מניעות רבות ועצומות, עד שהדבר כמעט מן הנמנע ולמעלה מדרך הטבע. אף על פי כן הוא יכול להתגבר בחשק גדול וברצונות וכיסופים חזקים כל כך, עד שה' יתברך עושה את רצונו ומסבב עמו בדרכים נפלאות ובהשגחה נפלאה שלא כדרך הטבע, עד שהוא זוכה להוציא את מחשבתו הטובה מן הכוח אל הפועל.

EN:
Thus we see a person yearning intensely, with powerful ratzoan, for a holy matter—to travel to Eretz Yisrael, to the tzaddik, or the like—while encountering numerous and immense obstacles, so that the matter is almost impossible and beyond the natural course. Nevertheless, he can prevail with such powerful desire and such strong ratzoan and longing that Hashem, blessed be He, fulfills his will and arranges matters for him through wondrous paths and extraordinary providence beyond the natural course, until he merits bringing his good intention from potential into actuality.

Segment 14
HE:
אבל "את זה לעומת זה עשה האלקים" (קהלת ז', י"ד). גם מי שהולך לדבר עבירה, חס ושלום, או הולך למרחקים לאבד את נפשו לדעת, ללמוד חכמות חיצוניות וכיוצא בזה, ויש לו על כך מניעות רבות ועצומות, והדבר כמעט מן הנמנע ושלא כדרך הטבע — הוא מתגבר ברשעתו ברצון חזק כל כך, עד שה' יתברך מסבב עמו כל כך עד שהוא בא לשם. וכל זה מחמת גודל כוח הבחירה, כי בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו.

EN:
But “God made this corresponding to that” (Ecclesiastes 7:14). One who pursues a sin, God forbid, or travels great distances deliberately to destroy his soul by studying external disciplines of wisdom or the like, may likewise face numerous and immense obstacles, so that the matter is almost impossible and contrary to the natural course. Yet he intensifies his wickedness with such powerful ratzoan that Hashem, blessed be He, arranges matters until he reaches that place. All this results from the greatness of free choice, for a person is led along the path he desires to follow.

Segment 15
HE:
אך את ההבדל יכולים הכל להבין. אצל האיש הכשר, כל יסוד כוונתו ורצונו הוא בשביל התכלית האמיתית הנצחית: לפרוש מתאוות העולם הזה הכלה והנפסד ולעשות את רצונו יתברך, שהוא עיקר התכלית. ה' יתברך עושה עמו נפלאות למלא את רצונו, ואז בוודאי אשרי לו בעולם הזה ובעולם הבא. ואילו אצל ההפך, כל כוונתו ורצונו הם לתאוות העולם הזה ולשרירות לבו הרע; על ידי זה הוא יורד לבאר שחת ואחריתו עדי אובד.

EN:
Everyone can understand the distinction. The entire foundation of an upright person’s intention and ratzoan is the true, eternal purpose: to separate from the desires of this transient and perishable world and fulfill His will, blessed be He, which is the principal purpose. Hashem performs wonders for him to fulfill his ratzoan, and he is then certainly fortunate in this world and the World to Come. The opposite person, however, directs his entire intention and ratzoan toward the desires of this world and the stubbornness of his evil heart; through this he descends into the pit of destruction, and his end is utter ruin.

Segment 16
HE:
זה גם מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: "אור" — אלו מעשיהם של צדיקים; "חושך" — אלו מעשיהם של רשעים; ועדיין איני יודע באיזה מהם הוא חפץ, תלמוד לומר: "וירא אלקים את האור כי טוב" (בראשית א', ד'; בראשית רבה ג'). היינו שהרשעים מהפכים חושך לאור ואור לחושך, שקר לאמת ואמת לשקר, עד שאי אפשר לדעת באיזה מהם ה' יתברך חפץ. לכן נאמר: "וירא אלקים את האור כי טוב". ואמרו רבותינו זכרונם לברכה שם, שראה שאין העולם כדאי להשתמש בו, ועמד וגנזו לצדיקים לעתיד לבוא. מי שחפץ לדעת באיזו דרך ובאילו מעשים ה' יתברך חפץ, יתקרב לצדיקי אמת, כי אצלם נגנז האור הטוב; ילך בדרכיהם ויסתכל מעודו עד סופו, מבחרותו עד זקנותו, על תכליתו הנצחית — ואז ידע את האמת באיזה מהם חפץ ה' יתברך.

EN:
This is also what our Sages, of blessed memory, taught: “Light” refers to the deeds of the tzaddikim; “darkness” refers to the deeds of the wicked. I would still not know which of them He desires; therefore Scripture states: “God saw that the light was good” (Genesis 1:4; Bereishis Rabbah 3). The wicked transform darkness into light and light into darkness, falsehood into truth and truth into falsehood, until it becomes impossible to know which Hashem, blessed be He, desires. Scripture therefore states: “God saw that the light was good.” Our Sages taught there that He saw the world was unworthy of using this light, so He arose and concealed it for the tzaddikim in the future. One who wishes to know which path and deeds Hashem desires must draw near to the true tzaddikim, for the good light is concealed with them. He should follow their paths and consider his eternal purpose from his beginning to his end, from youth to old age; he will then know the truth concerning which Hashem, blessed be He, desires.

Segment 17
HE:
ועיין בסנהדרין, פרק ארבע מיתות: "ודורש אל המתים" (דברים י"ח, י"א) — זה המרעיב עצמו וכו'. וכשהיה רבי עקיבא מגיע למקרא זה היה בוכה: ומה המרעיב את עצמו כדי שתשרה עליו רוח טומאה — שורה עליו רוח טומאה; המרעיב את עצמו כדי שתשרה עליו רוח טהרה, על אחת כמה וכמה. אבל מה אעשה שעוונותינו גרמו לנו, שנאמר: "עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם" (ישעיהו נ"ט, ב'; סנהדרין ס"ה:). (ליקוטי הלכות, הלכות ברכת השחר ה', ע"ח–ע"ט; על פי אוצר היראה, יראה ועבודה, ט')

EN:
See also Sanhedrin, in the chapter “The Four Death Penalties”: “One who inquires of the dead” (Deuteronomy 18:11) is one who starves himself, and so forth. When Rabbi Akiva reached this verse, he would weep: if one who starves himself so that a spirit of impurity should rest upon him has a spirit of impurity rest upon him, then all the more so should this be true of one who starves himself so that a spirit of purity should rest upon him. But what can I do? Our sins have caused this for us, as it is stated: “Your iniquities separated between you and your God” (Isaiah 59:2; Sanhedrin 65b). (Likutay Halachos, Laws of the Morning Blessings 5:78–79; following Otzar HaYirah, “Awe and Divine Service,” 9)

Segment 18
HE:
בנים אתם לה' אלקיכם; לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת (דברים י"ד, א')

דווקא בסמוך למצווה זו קרא להם בשם "בנים", כי הא בהא תליא, וזה טעמה של המצווה. ה' יתברך אומר לישראל: "בנים אתם לה' אלקיכם"; ועל כן "לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת" (דברים י"ד, א'). כי צריכין להאמין שבאמת המיתה היא טובה גדולה מאוד, כדי לזכות דווקא על ידה להגיע לבחינת בן.

EN:
You Are Children of Hashem Your God; You Shall Not Cut Yourselves or Make a Bald Spot Between Your Eyes for the Dead (Deuteronomy 14:1)

Specifically adjacent to this mitzvah, Scripture calls them “children,” for the two depend upon one another, and this is the reason for the mitzvah. Hashem, blessed be He, says to Israel: “You are children of Hashem your God”; therefore, “You shall not cut yourselves or make a bald spot between your eyes for the dead” (Deuteronomy 14:1). One must believe that death is truly an exceedingly great good, specifically through which one can merit attaining the aspect of a child.

Segment 19
HE:
כי עיקר גזרת המיתה היא כדי לבטל ולבלות בעפר את זוהמת בחינת העבד, כדי שנזכה לעתיד לקום בתחייה בגוף זך. אז נזכה להיות בבחינת בן, כמו בן המחפש בגנזי אביו, כי אז נזכה להכירו יתברך בבחינת שם העצם. על כן המקרא הנ"ל מקושר היטב בקשר נפלא: דווקא מחמת שישראל נקראים באמת בנים, בחינת "בנים אתם לה' אלקיכם", על כן "לא תתגודדו" וכו'; כי המיתה היא טובה גדולה, כדי לזכות להגיע על ידה לבחינת בן בשלמות. (ליקוטי הלכות, הלכות ברכת השחר ג', מ"ה)

EN:
The decree of death principally serves to nullify and wear away in the dust the contamination of the aspect of a servant, so that in the future we merit rising in the resurrection with a purified body. We will then merit the aspect of a child, like a child who searches through his father’s treasuries, for we will then merit recognizing Him, blessed be He, in the aspect of the Essential Name. The verse cited above is therefore joined in a wondrous and precise connection. Specifically because Israel is truly called children, the aspect of “You are children of Hashem your God,” therefore “You shall not cut yourselves,” and so forth; for death is a great good through which one can merit attaining the aspect of a child in perfection. (Likutay Halachos, Laws of the Morning Blessings 3:45)

Segment 20
HE:
בנים אתם לה' אלקיכם; לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם (דברים י"ד, א')

מאחר שאנו עם קדוש, צריכין תמיד להכניע ולשבר את סטרא דמותא, שהיא הסטרא אחרא. על כן צריכין לשמור מאוד את הזיכרון — לאדבקא מחשבתיה בעלמא דאתי — שהוא בחינת זיכרון, כמובא במאמר "ויהי מקץ" (ליקוטי מוהר"ן א', נ"ד). כי עלמא דאתי הוא מקום החיים, כידוע, הפך השכחה שהיא סטרא דמותא, כמו שכתוב שם, בחינת "נשכחתי כמת מלב" (תהלים ל"א, י"ג).

EN:
You Are Children of Hashem Your God; You Shall Not Cut Yourselves or Make a Bald Spot Between Your Eyes (Deuteronomy 14:1)

Because we are a holy people, we must continually subdue and break the side of death, which is the sitra achara. One must therefore carefully guard memory—that is, attach one’s thought to the World to Come—which is the aspect of memory, as brought in the teaching “And It Was at the End” (Likutay Moharan I 54). The World to Come is the place of life, as is known, the opposite of forgetfulness, which is the side of death, as explained there, in the aspect of “I was forgotten from the heart like the dead” (Psalms 31:13).

Segment 21
HE:
עיקר שלמות הזיכרון היא על ידי השכחה: לשכוח מן הלב את כל עסקי העולם הזה שהם חוץ מעלמא דאתי. את כל התאוות הרעות והמידות הרעות צריך להשכיח מן הלב ולא לזכור אותן כלל, בבחינת "ושכחי עמך ובית אביך" (תהלים מ"ה, י"א). אז יש שלמות לזיכרון, ויכול לאדבקא מחשבתיה בעלמא דאתי. כי כל זמן שזוכר את העולם הזה ואינו שוכח אותו, הוא בוודאי רחוק מבחינת זיכרון, ואינו יכול לדבק את מחשבתו בעלמא דאתי; כי העולם הבא והעולם הזה הם שני דברים, זה הפך מזה, כידוע.

EN:
Memory is principally perfected through forgetfulness: forgetting from the heart all affairs of this world that lie outside the World to Come. All evil desires and evil traits must be made forgotten from the heart and not remembered at all, in the aspect of “Forget your people and your father’s house” (Psalms 45:11). Memory then attains perfection, and one can attach one’s thought to the World to Come. As long as a person remembers this world and does not forget it, he is certainly distant from the aspect of memory and cannot attach his thought to the World to Come; for this world and the World to Come are two things, each the opposite of the other, as is known.

Segment 22
HE:
הכלל הוא שאנו צריכין להרחיק את הסטרא אחרא, סטרא דמותא, שלא תינק מן הקדושה. כל עסקי העולם הזה שהם חוץ מן הקדושה ומעלמא דאתי — שהם מן הסטרא אחרא, סטרא דמותא ובחינת שכחה — צריך לשכוח אותם לגמרי מן הלב ולא לזכור אותם כלל. כל זמן שזוכר אותם נפגם הזיכרון דקדושה, שהוא לאדבקא מחשבתיה בעלמא דאתי. זיכרון השכחה — שזוכר את הדבר שצריך לשכוח, מה שחוץ מעלמא דאתי — הוא פגם ונפילת הזיכרון דקדושה. בכך הוא נותן, חס ושלום, כוח וחיות לסטרא אחרא: הוא ממשיך את הזיכרון, שמשם החיים, אל ההפך, אל מקום השכחה וסטרא דמותא.

EN:
The general principle is that we must distance the sitra achara, the side of death, so that it does not draw nourishment from holiness. All affairs of this world that lie outside holiness and the World to Come—which belong to the sitra achara, the side of death and the aspect of forgetfulness—must be forgotten completely from the heart and not remembered at all. As long as a person remembers them, holy memory—attaching one’s thought to the World to Come—is impaired. Remembering forgetfulness, meaning remembering what should be forgotten, that which lies outside the World to Come, is the blemish and fall of holy memory. Through this one gives power and vitality to the sitra achara, God forbid: he draws memory, the source of life, toward its opposite, the place of forgetfulness and the side of death.

Segment 23
HE:
על כן צריכין לשכוח את השכחה — את כל עסקי העולם הזה שהם חוץ מן הקדושה, שכולם בחינת סטרא דמותא ושכחה — כדי להחזירם למקומם: ממקום שבאו, לשם ילכו. כולם באו מבחינת שכחה, ועל כן צריך להחזירם לשם, לשכוח אותם ולא לזכור אותם. אז הזיכרון האמיתי, הזיכרון של הקדושה, כתיקונו.

EN:
One must therefore forget forgetfulness—all affairs of this world that lie outside holiness, which are entirely aspects of the side of death and forgetfulness—in order to return them to their place: to the place from which they came they must go. They all came from forgetfulness and must therefore be returned there by forgetting and not remembering them. True memory, holy memory, is then properly rectified.

Segment 24
HE:
על כן אנו מצווים שלא להתקשות על המת יותר מדי, כדי שלא להמשיך את סטרא דמותא, חס ושלום. צריך להעבירו מדעתו ולשכחו, כי את בחינת השכחה צריכין לשכוח. רק צריך לעשות את ההפך ממש: לאדבקא מחשבתיה בעלמא דאתי, שהיא בחינת זיכרון ומקום החיים. כשמדבק את מחשבתו לשם, ממילא לא יצטער על המת; כי למה לו להצטער? אדרבה, עכשיו יצא מחיי שעה וזכה לחיים נצחיים שהם בעלמא דאתי.

EN:
We are therefore commanded not to grieve excessively for the dead, so as not to draw the side of death, God forbid. One must remove the deceased from one’s mind and forget him, for the aspect of forgetfulness must be forgotten. Instead, one must do precisely the opposite: attach one’s thought to the World to Come, the aspect of memory and the place of life. When one attaches one’s thought there, one will consequently not grieve for the deceased. Why should one grieve? On the contrary, he has now departed from temporal life and attained eternal life in the World to Come.

Segment 25
HE:
העכו"ם רחוקים מן הקדושה ומבחינת עלמא דאתי, כי הם מן הסטרא אחרא וסטרא דמותא. על כן הם רוצים להגביר, חס ושלום, את הסטרא אחרא, ועושים קרחה ומתגודדים על מתיהם כדי שהמת יהיה נזכר אצלם ולא ישתכח מהם. בכך הם רוצים להמשיך ולהגביר את סטרא דמותא, להמשיך את הזיכרון אל מקום השכחה. אנו מצווים ומוזהרים על כך, כי עלינו לשמור את הזיכרון דקדושה: לדבק את המחשבה בעלמא דאתי, מקום החיים, ולשכוח את בחינת השכחה.

EN:
The nations are distant from holiness and the World to Come, for they belong to the sitra achara and the side of death. They therefore seek to intensify the sitra achara, God forbid, making bald spots and cutting themselves for their dead so that the deceased will remain remembered by them and not be forgotten. Through this they seek to draw and intensify the side of death, drawing memory into the place of forgetfulness. We are commanded and warned against this, for we must guard holy memory: attaching thought to the World to Come, the place of life, and forgetting the aspect of forgetfulness.

Segment 26
HE:
עיקר האיסור הוא שלא לעשות קרחה על המת ולא להתגודד, דהיינו כתובת קעקע. הם היו נוהגים להתגודד ולעשות קרחה בראשם על מתיהם, כדי לפגום את הזיכרון שבראש, כי הזיכרון הוא במוח, ולהגביר שם את סטרא דמותא, חס ושלום; לעשות שם סימן לזכור את המת, שהוא פגם הזיכרון — המשכת הזיכרון אל מקום השכחה. הקרחה היא תלישת השערות שבראש, כי השערות הן מותרי מוחין ובחינת מלכות, כמובא במאמר "מישרא דסכינא" (ליקוטי מוהר"ן א', ל'), ושם עיקר התגברות הסטרא אחרא וסטרא דמותא, בבחינת "רגליה יורדות מוות" (משלי ה', ה'). וזה שנאמר: "בנים אתם לה' אלקיכם" — "לה' אלקיכם" דווקא, בחינת עלמא דאתי שצריך לדבק שם את מחשבתו; ועל כן "לא תתגודדו ולא תשימו קרחה" (דברים י"ד, א'), כי זה פגם הזיכרון. וזה שלמדו רבותינו זכרונם לברכה מ"לא תתגודדו": שלא תעשו אגודות אגודות (יבמות י"ג:), כי צריך לדבק את מחשבתו בעלמא דאתי, ושם אלו ואלו דברי אלקים חיים. (ליקוטי הלכות, הלכות קרחה וכתובת קעקע א')

EN:
The principal prohibition is against making a bald spot for the dead or cutting oneself, namely tattooing. They would cut themselves and make a bald spot upon their heads for their dead in order to blemish the memory located in the head, for memory is in the brain, and to intensify the side of death there, God forbid. They made a mark there to remember the deceased, which is the blemish of memory—drawing memory into the place of forgetfulness. The bald spot is made by tearing out the hair of the head, for hair is the surplus of the mochin and an aspect of sovereignty, as brought in the teaching “The Plain of the Knife” (Likutay Moharan I 30). There the sitra achara and the side of death principally intensify, in the aspect of “Her feet descend to death” (Proverbs 5:5). This is why it is stated: “You are children of Hashem your God”—specifically “of Hashem your God,” the aspect of the World to Come, to which one must attach one’s thought; therefore, “You shall not cut yourselves or make a bald spot” (Deuteronomy 14:1), for this blemishes memory. Our Sages, of blessed memory, likewise derived from “You shall not cut yourselves” that you must not form separate factions (Yevamos 13b), for one must attach one’s thought to the World to Come, where both these and those are the words of the living God. (Likutay Halachos, Laws of a Bald Spot and Tattooing 1)

Segment 27
HE:
ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת (דברים י"ד, א')

בשעת האבלות, חס ושלום, יש הסתלקות המוחין, והשערות הן מותרי מוחין. בשעת הסתלקות המוחין מכליהם נמשכים המוחין ביותר לתוך השערות. על כן, אם יגלח אז את שערותיו, חס ושלום, הוא עלול להשחית את מוחו, חס ושלום.

EN:
You Shall Not Make a Bald Spot Between Your Eyes for the Dead (Deuteronomy 14:1)

At a time of mourning, God forbid, the mochin depart, while the hair is the surplus of the mochin. When the mochin depart from their vessels, they are drawn more intensely into the hair. Therefore, if a person were to shave his hair then, God forbid, he could damage his mind, God forbid.

Segment 28
HE:
על כן צריך להמתין עד שיסתלקו ויעברו ימי אבלו. אז יחזרו המוחין, יזדככו וישובו למקומם בשלום, ולא יישארו בשערות אלא מותרי מוחין. אז יגלחם, כי אז צריך לגלחם כדי שלא יתרבו המותרות במוח. (ליקוטי הלכות, הלכות קרחה וכתובת קעקע ג', ז')

EN:
He must therefore wait until the days of mourning depart and pass. The mochin will then return, become purified, and settle peacefully in their place, leaving only the surplus of the mochin within the hair. He may then shave it; at that time it should be shaved so that the surplus within the mind does not multiply. (Likutay Halachos, Laws of a Bald Spot and Tattooing 3:7)

Segment 29
HE:
עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה (דברים י"ד, כ"ב)

השדה התחתון מרמז על השדה העליון הקדוש, שבו גדלות כל הנשמות הקדושות. כי הכל אחד: גם כל גידולי השדה התחתון הם נשמות קדושות, כי כל העשבים, הצמחים, התבואות והפירות הם גלגולי נשמות, כידוע. וכמו שרואים בשדה התחתון שכל תיקוני השדה נעשים בכל שנה ושנה — שבכל שנה גדלים פירות חדשים, חורשים, זורעים וקוצרים וכו' — כן גם תיקון הנשמות הקדושות הגדלות בשדה העליון נעשה בכל שנה.

EN:
You Shall Surely Tithe All the Produce of Your Seed That Comes Forth from the Field Year by Year (Deuteronomy 14:22)

The lower field alludes to the holy supernal field in which all holy souls grow. For everything is one: even all the produce of the lower field consists of holy souls, since all grasses, plants, grain, and fruit are incarnations of souls, as is known. Just as we see in the lower field that all its rectifications occur each year—new fruit grows every year, and people plow, sow, and harvest, and so forth—so too the holy souls growing in the supernal field are rectified each year.

Segment 30
HE:
עיקר תיקונם הוא שיזכו להיכלל בשלמות בבחינת התכלית, ששם כולו אחד וכולו טוב. זה בחינת שנים עשר חודשי השנה כנגד שנים עשר המזלות, שהם כנגד שנים עשר שבטי י־ה, בחינת כלל הנשמות הקדושות. שנים עשר השבטים הם כנגד שנים עשר גבולי אלכסון ובחינת שנים עשר צירופי הוי"ה. עיקר תיקון העולם הוא כשכל שנים עשר הגבולים נכללים באחד — בשורשם, בחינת הוי"ה פשוטה — שהוא כולו טוב וכולו אחד, ואין שם שום אחיזת הדין כלל.

EN:
Their principal rectification is to merit being incorporated completely into the ultimate purpose, where everything is one and entirely good. This is the aspect of the twelve months of the year corresponding to the twelve constellations, which correspond to the twelve tribes of Yah, the aspect encompassing all holy souls. The twelve tribes correspond to the twelve diagonal boundaries and the twelve permutations of the Divine Name. The world is principally rectified when all twelve boundaries are incorporated into the One—their root, the aspect of the simple Divine Name—which is entirely good and entirely one, where judgment has no hold whatsoever.

Segment 31
HE:
זה בחינת שנים עשר המזלות המתגלגלים ברקיע, וכולם מתגלגלים על נקודת המרכז שאין בה שום ציור, ששורשה מבחינת כולו אחד וכולו טוב. כל גלגולם וסיבובם בכל שנה ושנה, כל ימי עולם, הוא כדי שייכללו בבחינת כולו אחד וכולו טוב, שהיא תכלית כל העולם ומלואו. על כן בכל שנה ושנה נעשה תיקון השדה: בכל שנים עשר חודשי השנה, בחינת תקופת השנה, חוזרים ועולים ונכללים כל שנים עשר גבולי האלכסון — שנים עשר המזלות ושנים עשר החודשים — ונכללים בשורשם, בנקודה הפנימית, בחינת כולו אחד וכולו טוב. זה עיקר תיקון השדה.

EN:
This is the aspect of the twelve constellations revolving in the heavens, all revolving around the central point that has no form, whose root is the aspect of everything being one and entirely good. Their entire revolution and orbit each year, throughout the world’s duration, serves to incorporate them into the aspect of everything being one and entirely good, the ultimate purpose of the entire world and all it contains. The field is therefore rectified every year. During the twelve months, the aspect of the annual cycle, all twelve diagonal boundaries—the twelve constellations and twelve months—return, ascend, and become incorporated into their root, the inward point, the aspect of everything being one and entirely good. This is the principal rectification of the field.

Segment 32
HE:
וזה בחינת "עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה" (דברים י"ד, כ"ב). את התבואה היוצאת בכל שנה ושנה — דווקא בכל שנה כנ"ל — צריכין לתקן שתיכלל בבחינת כולו אחד, שהוא תיקון השדה. על כן צריכין לתת מן התבואה תרומות, מעשרות ומתנות עניים. כשנותנים מן התבואה לכהנים, ללוויים ולעניים כפי שציוותה התורה, מרימים את כל התבואה והיא נכללת בשורשה בכולו אחד.

EN:
This is the aspect of “You shall surely tithe all the produce of your seed that comes forth from the field year by year” (Deuteronomy 14:22). The produce emerging each year—specifically every year, as described above—must be rectified so that it becomes incorporated into the aspect of everything being one, which is the rectification of the field. Terumah, tithes, and gifts to the poor must therefore be given from the produce. When produce is given to the kohanim, Levi’im, and poor as the Torah commanded, all the produce is elevated and incorporated into its root in the aspect of everything being one.

Segment 33
HE:
החלק שנותנים לכהנים וכו' ולעניים הוא חלק ה' יתברך, כאילו נותנים לו יתברך. כי הכהנים זוכים משולחן גבוה, כמו שכתוב: "אני חלקך ונחלתך בתוך בני ישראל" (במדבר י"ח, כ'). וכן כל מה שנותנים לעניים נותנים כביכול לה' יתברך, כמו שכתוב: "מלווה ה' חונן דל" וכו' (משלי י"ט, י"ז). נמצא שעל ידי קיום מצוות המתנות מן התבואה מרימים ומעלים את כל התבואה לה' יתברך, שהוא כולו אחד וכולו טוב, בכך שנותנים לו את חלקו שציווה לתת לכהן וכו' ולעני.

EN:
The portion given to the kohanim, and so forth, and to the poor is Hashem’s portion, blessed be He, as though it were given to Him. The kohanim receive from the supernal table, as it is written: “I am your portion and your inheritance among the Children of Israel” (Numbers 18:20). Likewise, everything given to the poor is given, as it were, to Hashem, blessed be He, as it is written: “One who is gracious to the poor lends to Hashem,” and so forth (Proverbs 19:17). Thus, by fulfilling the mitzvoas of gifts from the produce, all the produce is raised and elevated to Hashem, blessed be He, Who is entirely one and entirely good, by giving Him the portion He commanded to be given to the kohen, and so forth, and to the poor.

Segment 34
HE:
זה בחינת מעשר מן המעשר, שהוא בסוד מאה ברכות בכל יום, כמובא. זה בחינת התפילה הכוללת את כל מאה הברכות, ובחינת "ויזרע יצחק בארץ ההיא, וימצא בשנה ההיא מאה שערים, ויברכהו ה'" (בראשית כ"ו, י"ב), כידוע. כל זה כדי לחזור ולהיכלל באחד: עשר נכללים במעשר, עד מאה, ועד שנכללים באחד, שהוא סוד מעשר מן המעשר — אחד ממאה שנותנים לכהן. על כן כל תיקוני התרומות, המעשרות ומתנות העניים, שהם תיקוני השדה הקדוש, נעשים בכל שנה ושנה, כמו שכתוב: "עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה". עיקר תיקון השדה — שתיכלל באחד — צריך להיעשות בכל שנה הכלולה משנים עשר חודשים, שבהם חוזרים הגלגלים, בחינת שנים עשר גבולי אלכסון, ושבים, נכללים ועולים בשורשם, שהוא כולו אחד וכולו טוב. על ידי זה מתבטלים כל המצרים והדינים הנאחזים מן הגבולים והצמצומים. (ליקוטי הלכות, הלכות מצרנות ג', ב'–ד', ז' וכו'; על פי אוצר היראה, אור וחושך, מ"ח)

EN:
This is the aspect of the tithe from the tithe, which contains the mystery of the hundred blessings recited each day, as brought elsewhere. It is the aspect of prayer, which encompasses all hundred blessings, and the aspect of “Yitzchak sowed in that land and found in that year a hundredfold, and Hashem blessed him” (Genesis 26:12), as is known. All this serves to return and become incorporated into the One: ten are incorporated into the tithe, reaching one hundred, until they are incorporated into one, which is the mystery of the tithe from the tithe—one of one hundred given to the kohen. Therefore, all the rectifications of terumah, tithes, and gifts to the poor, which rectify the holy field, occur every year, as it is written: “You shall surely tithe all the produce of your seed that comes forth from the field year by year.” The principal rectification of the field—its incorporation into the One—must occur each year, which encompasses twelve months. During them, the spheres, the aspect of the twelve diagonal boundaries, revolve and return, become incorporated, and ascend into their root, which is entirely one and entirely good. Through this, all constraints and judgments that take hold through boundaries and constrictions are nullified. (Likutay Halachos, Laws of Neighboring Boundaries 3:2–4, 7, and elsewhere; following Otzar HaYirah, “Light and Darkness,” 48)

Segment 35
HE:
נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו (דברים ט"ו, י')

זהו שהזהירה התורה: "ולא ירע לבבך בתתך לו, כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלקיך בכל מעשך ובכל משלח ידך" (דברים ט"ו, י'). כי עיקר הצדקה הוא הרצון הטוב: להפוך את הרוגז והאכזריות לרצון, כמבואר בליקוטי מוהר"ן תנינא, ד'; עיין שם. על כן צריך לתת צדקה ברצון טוב, בלי שום רוע לב, כדי לבטל את הרוגז ולהמשיך את הרצון; זהו עיקר הצדקה.

EN:
You Shall Surely Give Him, and Your Heart Shall Not Be Grieved When You Give to Him (Deuteronomy 15:10)

This is why the Torah warned: “Your heart shall not be grieved when you give to him, for because of this matter Hashem your God will bless you in all your work and in all your undertakings” (Deuteronomy 15:10). The essence of tzedakah is good ratzoan: transforming anger and cruelty into ratzoan, as explained in Likutay Moharan II 4; see there. One must therefore give tzedakah with good ratzoan, without any grief of heart, in order to nullify anger and draw forth ratzoan; this is the essence of tzedakah.

Segment 36
HE:
על ידי זה זוכין לבטל את כל ל"ט מלאכות החול, שבהן יש אחיזת זוהמת הנחש, בחינת ל"ט קללות. וזהו: "כי בגלל הדבר הזה יברכך ה'" — "יברכך ה'" דווקא, הפך הקללות של חטא אדם הראשון, "בעצבון תאכלנה" (בראשית ג', י"ז), בחינת ל"ט מלאכות. כי על ידי צדקה ברצון טוב זוכין להמשיך את הארת הרצון על עולם העשייה, והעשייה נכללת ברצון. על ידי זה מתבטלות כל העשיות וכל ל"ט המלאכות, כי העולם מתקיים בחסדו בלבד, בבחינת "עולם חסד יבנה" (תהלים פ"ט, ג'), שהוא בחינת ברכה וחסד.

EN:
Through this one merits nullifying all thirty-nine weekday labors, within which the serpent’s contamination takes hold, the aspect of the thirty-nine curses. This is: “For because of this matter Hashem will bless you”—specifically “Hashem will bless you,” the opposite of the curses resulting from Adam HaRishon’s sin, “Through sorrow shall you eat from it” (Genesis 3:17), the aspect of the thirty-nine labors. Through tzedakah given with good ratzoan, one merits drawing the illumination of ratzoan upon the world of action, so that action becomes incorporated into ratzoan. All actions and all thirty-nine labors are thereby nullified, for the world is sustained solely through His kindness, in the aspect of “The world is built through kindness” (Psalms 89:3), which is the aspect of blessing and kindness.

Segment 37
HE:
וזהו: "כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלקיך בכל מעשך ובכל משלח ידך". ברכה וחסד נמשכים על כל העשיות באמצעות הארת הרצון, עד שזוכין לבטל לגמרי את כל העשיות, כי העשייה נכללת ברצון. והכל על ידי הצדקה, שמהפכת רוגז — בחינת עשייה — לרצון. (ליקוטי הלכות, הלכות ערב ג', י"א)

EN:
This is: “For because of this matter Hashem your God will bless you in all your work and in all your undertakings.” Blessing and kindness are drawn upon all actions through the illumination of ratzoan, until one merits nullifying all actions completely, for action becomes incorporated into ratzoan. Everything occurs through tzedakah, which transforms anger—the aspect of action—into ratzoan. (Likutay Halachos, Laws of a Guarantor 3:11)

Segment 38
HE:
ולא ירע לבבך בתתך לו (דברים ט"ו, י')

עיקר הצדקה היא על ידי משפט. זה בחינת מה שהזהירה התורה: "ולא ירע לבבך בתתך לו" (דברים ט"ו, י'). כי רוע הלב הוא בחינת פגם המשפט התלוי בלב, ועיקר תיקון הצדקה הוא על ידי משפט, שהוא הפך רוע הלב. העשיר צריך לשפוט את עצמו ולהבין שבוודאי ה' יתברך עושה עמו חסד גדול שאינו ראוי אליו כלל, ונותן לו שפע ממון ועשירות; ואילו כמה אנשים הצדיקים וטובים ממנו אלפי פעמים, חייהם תלויים מנגד, אין להם שום פרנסה והם סובלים דוחק גדול, רחמנא ליצלן.

EN:
Your Heart Shall Not Be Grieved When You Give to Him (Deuteronomy 15:10)

Tzedakah principally operates through judgment. This is the aspect of the Torah’s warning: “Your heart shall not be grieved when you give to him” (Deuteronomy 15:10). Grief of heart is an aspect of blemished judgment, which depends upon the heart, while tzedakah is principally rectified through judgment, the opposite of grief of heart. A wealthy person must judge himself and understand that Hashem, blessed be He, certainly performs an immense kindness for him that he does not deserve at all, giving him abundant money and wealth, while many people thousands of times more righteous and worthy than he have their lives hanging in suspense, possess no livelihood, and suffer severe privation, may the Merciful One save us.

Segment 39
HE:
על כן בוודאי אין הדין נותן שאהיה כפוי טובה כלפי ה' יתברך, ובוודאי חובה עלי לתת לה' יתברך את חלקו אשר הזהירנו לתת לעניים. כי באמת הכל שלו יתברך. רק ה' יתברך חמל ולא הכביד על האדם לצוות עליו לתת ארבעה חלקים לעני וחלק חמישי לעצמו. כי בוודאי כך הייתה המידה: אדם העובד עבודת פרך אצל חברו ומכניס רווח גדול לחברו, אף על פי כן אינו מקבל כשכר עבודתו אפילו חלק חמישי מן הרווח, אלא שכר קצוב כלשהו.

EN:
Justice therefore certainly does not permit me to be ungrateful toward Hashem, blessed be He, and I am surely obligated to give Hashem the portion He commanded us to give to the poor. In truth, everything belongs to Him, blessed be He. Hashem merely had compassion and did not burden a person by commanding him to give four portions to the poor and retain only a fifth for himself. Such a measure would certainly have been just: a person who performs backbreaking labor for another and produces a large profit for him nevertheless does not receive even one-fifth of the profit as his wages, but only some fixed payment.

Segment 40
HE:
מכל שכן האדם אצל ה' יתברך: הכל מה' יתברך, אנחנו שלו וכל אשר לנו שלו. אנו צריכים לחסדו, לטובתו ולישועתו בכל עת ורגע; ומבלעדיו אין לנו מלך, גואל ומושיע, פודה, מציל ומפרנס וכו'. בוודאי ראוי לנו להחזיר את הפיקדון לבעליו ולחלק לצדקה את כל מה שמרוויח, ורק לקחת לעצמו את פרנסתו בצמצום. מכל שכן שה' יתברך מקל עלינו מאוד ומצווה לתת לכל הפחות מעשר או חומש; והוא גם מבטיח לנו לתת ברכה בכפליים בזכות הצדקה, וגם בעולם הבא לא יקפח את שכרנו.

EN:
All the more so is this true of a person in relation to Hashem, blessed be He: everything comes from Hashem, we belong to Him, and everything we possess is His. At every moment we require His kindness, goodness, and salvation; without Him we have no King, Redeemer, or Savior, no One Who ransoms, rescues, and sustains, and so forth. We should certainly return the deposit to its Owner and distribute as tzedakah everything we earn, retaining only our minimal livelihood. All the more so since Hashem, blessed be He, treats us exceedingly leniently and commands us to give at least a tithe or a fifth; He also promises us a doubled blessing in the merit of tzedakah and will not withhold our reward in the World to Come.

Segment 41
HE:
בוודאי ראוי לתת את חלקו של ה' יתברך לעניים בשמחה רבה, אם יחשוב האדם על דרכיו וישפוט את עצמו באמת. אז יזכה להכניע את רוע הלב על ידי המשפט ויקיים "ולא ירע לבבך בתתך לו". אז הצדקה בשלמות, כי בחינת משפט מאירה בצדקה; על ידי זה יוכל להציל את העני מן העניות לגמרי, באמצעות בחינת המשפט המאירה בו על ידי הצדקה שנותן לו. (ליקוטי הלכות, הלכות גביית מלווה ג', ד'; על פי אוצר היראה, צדקה וגמילות חסדים, ס"ג; ועיין ממון, צ"ב)

EN:
A person should certainly give Hashem’s portion to the poor with great joy, if he considers his ways and judges himself truthfully. He will then merit subduing grief of heart through judgment and fulfilling “Your heart shall not be grieved when you give to him.” Tzedakah is then complete, for the aspect of judgment shines within it. Through this, he can save the poor person entirely from poverty by means of the aspect of judgment that shines within him through the tzedakah he gives him. (Likutay Halachos, Laws of Collecting a Loan 3:4; following Otzar HaYirah, “Tzedakah and Acts of Kindness,” 63; see also “Money,” 92)

Segment 42
HE:
ולא ירע לבבך בתתך לו, כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלקיך בכל מעשך (דברים ט"ו, י')

גדולה מעלת הצדקה, שהתורה הקדושה הזהירה עליה כמה פעמים, כי צריכין לתת לעניים את חלקם שיש להם בשפע שלו. בוודאי גם לעני ולאביון יש צינור של שפע. אילו היה העולם מתנהג כראוי, לא היה שום אביון בעולם, כי לכל אחד הייתה יורדת השפעתו מן השכל הכולל — ששם שורש כל ההשפעות — דרך הצינור והכלי שלו. וכך יהיה באמת לעתיד, כמו שנאמר: "אפס כי לא יהיה בך אביון" (דברים ט"ו, ד'), וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה.

EN:
Your Heart Shall Not Be Grieved When You Give to Him, for Because of This Matter Hashem Your God Will Bless You in All Your Work (Deuteronomy 15:10)

Great is the stature of tzedakah, concerning which the holy Torah warned repeatedly, for the poor must be given the portion they possess within another person’s bounty. Certainly, the poor and needy person also has a channel of bounty. If the world were conducted properly, no needy person would exist, for every person’s bounty would descend from the encompassing intellect—where all bounty is rooted—through his own channel and vessel. This will indeed be so in the future, as it is stated: “However, there shall be no needy person among you” (Deuteronomy 15:4), and as our Sages, of blessed memory, taught.

Segment 43
HE:
כאשר ישראל מקיימים את התורה, הם נכללים בשכל הכולל, והשפע נמשך רק להם — לכל אחד לפי הצינור שלו. בוודאי לכל אחד מישראל יש כלי וצינור לקבל שפע רב, כי לכל אחד מישראל יש חלק בתורה הקדושה היוצאת מן השכל הכולל, בבחינת אורייתא מחכמה עילאה נפקת. אבל עיקר העניות באה כשפוגמים בתורה, ובעיקר על ידי פגם אמונת חכמים. בכך מתערבבים ומתבלבלים הצינורות, עד שרוב השפע יורד לעובדי כוכבים ולרשעים.

EN:
When Israel fulfills the Torah, they become incorporated into the encompassing intellect, and bounty is drawn only to them—each person according to his own channel. Every Jew certainly possesses a vessel and channel capable of receiving abundant bounty, for every Jew has a portion in the holy Torah, which issues from the encompassing intellect, in the aspect of the Torah issuing from supernal wisdom. Poverty, however, principally results when the Torah is blemished, especially through blemished emunah in the Sages. The channels thereby become mixed and confused, until most of the bounty descends to idolaters and the wicked.

Segment 44
HE:
גם מעט השפע הבא לישראל אינו יורד כסדר, עד שהשפע של אדם אחד נמצא לפעמים אצל אחר. על כן זה עשיר מאוד וזה עני ואביון; ובאמת, בשורשו, רוב עשירותו של זה היא מחלק העניים, אלא שעל ידי הפגם הנ"ל נתבלבל הסדר והשפע ירד אליו. כך הוא בכלל השפע, שכולו שייך בעיקרו לישראל, ועכשיו, בעוונותינו הרבים, רוב השפע נמצא אצל עובדי כוכבים ומזלות. נמצא שהם אוכלים את השפע של ישראל, בבחינת "והיה אם זרע ישראל" וכו' (שופטים ו', ג'), וכמו שנאמר: "פרי אדמתך וכל יגיעך יאכל עם אשר לא ידעת" (דברים כ"ח, ל"ג). ה' יתברך ירחם עלינו מעתה. וכן בין ישראל עצמם, העשירים אוכלים את חלק העניים.

EN:
Even the small amount of bounty reaching Israel does not descend in proper order, so that one person’s bounty is sometimes found with another. Consequently, one person possesses great wealth while another is poor and needy. In truth, at its root, most of the former’s wealth comes from the portion of the poor; but because of the blemish described above, the order became confused and the bounty descended to him. The same applies to bounty collectively, which principally belongs entirely to Israel, whereas now, because of our many sins, most bounty is found among idolaters. They therefore consume Israel’s bounty, in the aspect of “Whenever Israel had sown,” and so forth (Judges 6:3), and as it is stated: “The fruit of your land and all your labor will be consumed by a nation you did not know” (Deuteronomy 28:33). May Hashem, blessed be He, have compassion upon us from now on. Likewise, among Israel itself, the wealthy consume the portion of the poor.

Segment 45
HE:
על כן הזהירה התורה מאוד להחזיר ולתת לעני את חלקו בטוב לבב, בשמחה ובסבר פנים יפות, כמו שנאמר: "ולא ירע לבבך בתתך לו... כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלקיך" (דברים ט"ו, י'). באמת, כאשר העשיר מרבה בצדקה ומחזיר לעני את חלקו, זו טובה גדולה לעשיר. לפי מידת קיום מצוות הצדקה, הוא חוזר ופותח את צינורות השפע כדי שהשפע יימשך בהם כסדר. בפרט כשזוכה לתת צדקה בשופי לתלמידי חכמים העוסקים בתורה באמת; זה עיקר אמונת חכמים — שמאמין בהם כל כך עד שמפזר את ממונו כדי להחזיקם ולהתקרב אליהם.

EN:
The Torah therefore warned emphatically that the poor person’s portion must be returned and given to him with a good heart, joy, and a pleasant countenance, as it is stated: “Your heart shall not be grieved when you give to him… for because of this matter Hashem your God will bless you” (Deuteronomy 15:10). In truth, when the wealthy person gives abundant tzedakah and returns the poor person’s portion, this is a great benefit to the wealthy person himself. In proportion to his fulfillment of the mitzvah of tzedakah, he reopens the channels of bounty so that the bounty flows through them in proper order. This applies particularly when he merits giving abundant tzedakah to Torah scholars who truly engage in Torah. This is the essence of emunah in the Sages: believing in them so strongly that he distributes his money to support them and draw near to them.

Segment 46
HE:
על ידי אמונת חכמים חוזרים הצינורות לילך כסדר, ואז השפע יורד בשופי גדול לכל אחד ואחד. אפילו העשיר המקבל עכשיו שפע רב — כשהשפע אינו כסדר מחמת בלבול הצינורות, השפעתו לא תתקיים אצלו זמן רב, ועל פי רוב יש עיכובים רבים, מפני שהשפע אינו יורד כסדר. אבל כשהוא נותן צדקה בבחינת "פתח תפתח את ידך לו" (דברים ט"ו, ח'), נפתחים הצינורות והשפע יורד כסדר, בברכה גדולה ובלי עיכוב. וזהו: "כי בגלל הדבר הזה יברכך" וכו'. (ליקוטי הלכות, הלכות פיקדון וארבעה שומרים ה', ל"ה; על פי אוצר היראה, צדקה וגמילות חסדים, פ"ח)

EN:
Through emunah in the Sages, the channels resume flowing in their proper order, and abundant bounty then descends to every individual. Even a wealthy person who presently receives great bounty cannot retain it for long when it is out of order because the channels are confused. Generally, it also encounters many delays because the bounty does not descend in proper order. But when he gives tzedakah in the aspect of “You shall surely open your hand to him” (Deuteronomy 15:8), the channels open and the bounty descends in proper order, with great blessing and without obstruction. This is: “For because of this matter He will bless you,” and so forth. (Likutay Halachos, Laws of Deposits and the Four Types of Custodians 5:35; following Otzar HaYirah, “Tzedakah and Acts of Kindness,” 88)

Segment 47
HE:
כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלקיך בכל מעשך ובכל משלח ידך (דברים ט"ו, י')

כל זמן שאדם עדיין לא נפל לתאוות ממון, ואינו טרוד כל כך בטרדת הפרנסה, חמדת הממון ותאוות הנגידות והעשירות, אף על פי שהוא משוקע בתאוותו, עדיין אפשר לדבר עמו ביראת שמים, להמשיכו ולקרבו אל ה' יתברך ולהוציאו מתאוותיו הרעות. אבל כשנופל ונשקע בתאוות ממון, קשה מאוד אפילו לדבר עמו כראוי על התכלית האמיתית, כי הוא טרוד מאוד כל ימיו, ומחשבתו מבולבלת מרוב דאגותיו והצרכים המרובים שהרבה על עצמו.

EN:
For Because of This Matter Hashem Your God Will Bless You in All Your Work and in All Your Undertakings (Deuteronomy 15:10)

As long as a person has not yet fallen into the desire for money and is not yet so occupied with the burden of livelihood, craving money, and desiring prominence and wealth, then even if he is immersed in other desires, it remains possible to speak with him about awe of Heaven, draw and bring him near to Hashem, blessed be He, and extract him from his evil desires. But once he falls and sinks into the desire for money, it becomes exceedingly difficult even to speak with him properly about the true purpose, for he is occupied throughout his life and his thought remains confused by his many worries and the numerous needs he has imposed upon himself.

Segment 48
HE:
בפרט שכיח עכשיו, בעוונותינו הרבים, שכל אחד רוצה להרבות את צרכיו ולהתנהג בדרך הנגידים. אפילו עניים, אביונים וקטנים במעלה מבקשים תמיד להתנהג בגדולות, במלבושים נאים, בדירות ובכלים נאים. בפרט מי שיש לו מעט עשירות — הוא עכשיו עני ביותר; כי מיד כשיש לו סכום ממון ועשירות כלשהי, הוא מרבה את כבוד ביתו עד שלפי דעתו יש לו דוחק פרנסה גדול יותר מאשר קודם.

EN:
This is especially prevalent now, because of our many sins: every person specifically desires to multiply his needs and conduct himself like the wealthy. Even the poor, needy, and people of low standing continually seek to live grandly, with fine clothing, residences, and furnishings. This applies particularly to one who possesses some wealth; he is now poorer than ever. As soon as he acquires a sum of money and some wealth, he increases the prestige of his household until, in his own estimation, he suffers greater financial pressure than before.

Segment 49
HE:
כשמבקשים ממנו צדקה הוא משיב מיד: אינך יודע שעכשיו העתים בצוק, ולא כימים הראשונים; המשא ומתן נלקה ונתמעט, ואין מרוויחים אלא פרנסה בדוחק! צרכיו מרובים מאוד, והוא שוכח את חסדי ה': שרק זמן קצר קודם לכן הרוויח את כל הסכום הזה. רוב העשירים היו בתחילתם עניים, משרתים ונאמנים, וה' יתברך "מקימי מעפר דל, מאשפות ירים אביון" (תהלים קי"ג, ז') ונתן להם עשירות, לכל אחד כפי שנתן לו. אך עינו אינה שבעה מכל זה, ודאגותיו מרובות מפני ריבוי הצרכים שהעמיס על עצמו, כאילו נולד עם כל זה וחייו תלויים בו.

EN:
When asked for tzedakah, he immediately responds: Do you not know that times are now difficult, unlike earlier days? Business has declined and diminished, and one earns only a meager livelihood! His needs are exceedingly numerous, and he forgets Hashem’s kindnesses—that only a short time earlier he earned this entire sum. Most wealthy people began as poor people, servants, and employees, and Hashem, blessed be He, “raises the poor from the dust and lifts the needy from the refuse heap” (Psalms 113:7), giving them wealth, each according to what He gave him. Yet his eye is not satisfied by all this, and his worries multiply because of the many needs he imposed upon himself, as though he had been born with all these things and his life depended upon them.

Segment 50
HE:
נדמה לו שאי אפשר לקמץ בשום דבר; רק בדבר אחד הוא מקמץ — בצדקה. כשמבקשים ממנו צדקה הוא משיב: צרכיי מרובים מאוד והפרנסה דחוקה עכשיו! הוא אינו משים אל לבו, בדעת ובתבונה, לומר: אדרבה, מאחר שצרכיי מרובים כל כך, בוודאי עלי להרבות בצדקה! כי הכל יודעים ומאמינים שהכל מה' יתברך, ואי אפשר לאדם להרוויח אפילו פרוטה אחת אלא בישועת ה' ובחסדיו הנפלאים. ה' יתברך הזהירנו פעמים רבות לחוס על דל ואביון ולתת לו בעין יפה, והבטיח: "כי בגלל הדבר הזה יברכך" וכו' (דברים ט"ו, י'). ועיין בפנים, שמרבה לדבר בגאוות העשירים שאין להם רחמנות על העניים, ואדרבה חורקים שיניהם עליהם, כאילו כל העשירות והגדולה מגיעות רק להם.

EN:
It appears to him that he cannot economize in anything; he economizes in only one matter—tzedakah. When asked for tzedakah, he answers: My needs are exceedingly numerous, and livelihood is presently constrained! He does not direct his heart with awareness and understanding to say: On the contrary, since my needs are so numerous, I must certainly increase my tzedakah! Everyone knows and believes that everything comes from Hashem, blessed be He, and that no one can earn even a single small coin except through Hashem’s salvation and wondrous kindnesses. Hashem repeatedly warned us to have compassion upon the poor and needy and give generously, and He promised: “For because of this matter He will bless you,” and so forth (Deuteronomy 15:10). See the full teaching, which speaks extensively of the arrogance of the wealthy who lack compassion for the poor and instead gnash their teeth against them, as though all wealth and prominence rightly belonged only to them.

Segment 51
HE:
באמת, כל הטרדות והבלבולים של כל העולם — של עשירים ובינוניים, ושל שאר האנשים הרודפים אחר ממון ופרנסה ביגיעות גדולות, טרדות, ייסורים ודאגות רבות — נמשכים רק ממניעת הצדקה, מפני שאין נותנים צדקה ברווח ובפיזור גדול. על ידי זה מתגברים עליהם תאוות ממון והקללה של "בזעת אפיך תאכל לחם" (בראשית ג', י"ט), "בעצבון תאכלנה" (בראשית ג', י"ז), שהיא טרדת רדיפת הממון. עד שאין להם חיים כלל, כי הממון מכלה ממש את ימי חייהם ועוקר אותם משני עולמות. אי אפשר לשבר בשלמות את תאוות הממון ולהינצל מכל טרדת הממון והפרנסה אלא על ידי צדקה, כמבואר בפנים. (ליקוטי הלכות, הלכות קידושין ג', ד'; על פי אוצר היראה, ממון ופרנסה, רנ"ד; ועיין ברית, ק"י)

EN:
In truth, all the burdens and confusions of the entire world—of the wealthy and those of moderate means, and of all other people who pursue money and livelihood with immense effort, burdens, suffering, and numerous worries—result solely from withholding tzedakah, because tzedakah is not given expansively and in great abundance. Through this, the desire for money and the curse of “By the sweat of your brow shall you eat bread” (Genesis 3:19), and “Through sorrow shall you eat from it” (Genesis 3:17), intensify against them. This is the burden of pursuing money, until they possess no life at all, for money literally consumes the days of their lives and uproots them from both worlds. The desire for money cannot be broken completely, nor can one be saved from all the burden of money and livelihood, except through tzedakah, as explained in the full teaching. (Likutay Halachos, Laws of Kiddushin 3:4; following Otzar HaYirah, “Money and Livelihood,” 254; see also “Covenant,” 110)

Segment 52
HE:
ולא ירע לבבך בתתך לו (דברים ט"ו, י')

עיקר התגלות הרצון היא על ידי צדקה: כשמשבר את אכזריות לבו ומהפכה לנדיבות ולרצון. על ידי זה נהפך הרוגז לרצון, והוא זוכה להמשיך את הארת הרצון בעולם העשייה הזה, שבו עיקר אחיזת הרוגז והדין. זה עצמו בחינת הצדקה, כי מבחינת העשייה והרוגז באה עיקר העניות; ועל כן העני נמצא על פי רוב בכעס וברוגז תמיד.

EN:
Your Heart Shall Not Be Grieved When You Give to Him (Deuteronomy 15:10)

Ratzoan is principally revealed through tzedakah, when a person breaks the cruelty of his heart and transforms it into generosity and ratzoan. Anger is thereby transformed into ratzoan, and he merits drawing the illumination of ratzoan into this world of action, where anger and judgment principally take hold. This itself is the aspect of tzedakah, for poverty principally comes from the aspect of action and anger; consequently, the poor person is generally in a continual state of anger and agitation.

Segment 53
HE:
הנדבן מבטל את בחינת הרוגז והאכזריות שבלב ומהפכה לרחמנות, לרצון ולנדיבות לב, ומשפיע לעני מנדבת לבו. בכך הוא ממשיך את הארת הרצון לבחינת עשייה ומהפך את העשייה והרוגז לרצון. דבר זה נראה גם בחוש: העני שהיה בתחילה בצער וברוגז, וכמו מתרעם על מידותיו חס ושלום, מתרצה ומתפייס על ידי הצדקה; הרוגז שנאחז בו בתחילה מתבטל, ונמשכת עליו בחינת הארת הרצון.

EN:
The generous person nullifies the anger and cruelty in his heart and transforms them into compassion, ratzoan, and generosity of heart, bestowing upon the poor from his generous heart. He thereby draws the illumination of ratzoan into the aspect of action and transforms action and anger into ratzoan. This is also perceptible to the senses. The poor person who was initially distressed and angry, as though protesting his circumstances, God forbid, becomes reconciled and appeased through the tzedakah. The anger that initially took hold of him is nullified, and the illumination of ratzoan is drawn upon him.

Segment 54
HE:
נמצא שעל ידי הצדקה הוא מהפך את הרוגז, בחינת עשייה, לרצון. זה עיקר ירידת האדם לעולם הזה, וזה עיקר כלליות כל המצוות שבתורה, כמבואר בפנים. על כן מצוות צדקה שקולה כנגד כל התורה כולה, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה (בבא בתרא ט'.). וזה שהזהירה התורה: "ולא ירע לבבך בתתך לו" וכו' (דברים ט"ו, י'), כי עיקר הצדקה הוא הרצון הטוב להפוך את הרוגז והאכזריות לרצון. (ליקוטי הלכות, הלכות ערב ג', ח', י'–י"א; על פי אוצר היראה, צדקה וגמילות חסדים, ע"א)

EN:
It follows that through tzedakah one transforms anger, the aspect of action, into ratzoan. This is the principal purpose of a person’s descent into this world and the principal aspect encompassing all the Torah’s mitzvoas, as explained in the full teaching. The mitzvah of tzedakah is therefore equivalent to the entire Torah, as our Sages, of blessed memory, taught (Bava Basra 9a). This is why the Torah warned: “Your heart shall not be grieved when you give to him,” and so forth (Deuteronomy 15:10), for the essence of tzedakah is the good ratzoan that transforms anger and cruelty into ratzoan. (Likutay Halachos, Laws of a Guarantor 3:8, 10–11; following Otzar HaYirah, “Tzedakah and Acts of Kindness,” 71)

Segment 55
HE:
וברכך ה' אלקיך בכל אשר תעשה (דברים ט"ו, י"ח)

עיקר העצבות ודאגות הפרנסה נובעות מחסרון ביטחון בה' יתברך, ועיקר פגם וחסרון הביטחון נמשך מבחינת הזמן והמקום. באמת ה' יתברך משפיע את שפעו הטוב תמיד, בלי הפסק רגע; רק כשהשפע בא לעולם הגשמי הזה, הנמצא במקום ובזמן, הוא מוכרח להתלבש במקום ובזמן. על כן שפע הפרנסה והעשירות נמשך רק במקום ובזמן מסוימים, כפי שנראה בחוש: יש זמן שאדם מרוויח ויש זמן להפך; וכן במקום — במקום זה מרוויחים ובמקום אחר להפך.

EN:
Hashem Your God Will Bless You in All That You Do (Deuteronomy 15:18)

Sadness and worry concerning livelihood principally result from lacking bitachoan in Hashem, blessed be He; the blemish and deficiency of bitachoan principally derive from the aspects of time and place. In truth, Hashem, blessed be He, continually bestows His good bounty without a moment’s interruption. But when the bounty enters this physical world, which exists within place and time, it must be clothed in place and time. The bounty of livelihood and wealth is therefore drawn only at a particular place and time, as is perceptible: at one time a person profits and at another the reverse; similarly, people profit in one place and experience the reverse elsewhere.

Segment 56
HE:
מכאן באה עיקר דאגת הפרנסה. לפעמים שפע פרנסתו מתעכב, ודאגת פרנסתו עולה על לבו והוא דואג מה יאכל למחר. מחמת זה הוא רודף אחר פרנסתו ביגיעות גדולות, אך סוף כל סוף אינו משיג את פרנסתו עד שבאים עתו וזמנו. אילו היה לו שכל אמיתי והיה מאמין בה' יתברך שהכל ממנו, ורק צריך להמתין ולייחל לה' עד שיבוא זמנו ועתו, לא היה רץ ומתייגע כל כך אחר פרנסתו; כי ה' יתברך היה נותן לו את פרנסתו בעתה באמצעות סיבה קלה.

EN:
From this arises the principal worry over livelihood. At times the bounty of a person’s livelihood is delayed, so worry about livelihood enters his heart and he worries what he will eat tomorrow. Consequently, he pursues his livelihood with tremendous effort, yet ultimately does not obtain it until its proper time arrives. If he possessed true understanding and believed that everything comes from Hashem, blessed be He, and that he must only wait and hope for Hashem until his time arrives, he would not run and labor so intensely for his livelihood; Hashem would give him his livelihood at its proper time through an easy means.

Segment 57
HE:
אף על פי שהאדם מוכרח לעשות עבודה קלה בשביל פרנסה, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה על הפסוק: "וברכך ה' אלקיך בכל אשר תעשה" (דברים ט"ו, י"ח), כי אי אפשר להמשיך את השפע בעולם הזה אלא על ידי כלים. על כן מוכרחים לעשות איזה עסק ומשא ומתן, שבאמצעותם עושים כלים וצינורות לקבל את השפע. אבל באמת העסק אינו עיקר כלל; עיקר הפרנסה הוא מה' יתברך ובהשגחתו בלבד, כי אין אדם יודע במה משתכר.

EN:
Although a person must perform some light work for his livelihood, as our Sages, of blessed memory, taught concerning the verse: “Hashem your God will bless you in all that you do” (Deuteronomy 15:18), for bounty cannot be drawn into this world except through vessels. One must therefore conduct some enterprise and business, thereby forming vessels and channels to receive the bounty. In truth, however, the enterprise is not primary at all. Livelihood principally comes from Hashem, blessed be He, and His providence alone, for a person does not know through what he will earn.

Segment 58
HE:
על כן אסור לאדם לדחוק את השעה ולרדוף אחר הפרנסה ביגיעות גדולות, כאילו חס ושלום הפרנסה תלויה רק בכך. אדרבה, על ידי זה פרנסתו מתמעטת, כי כל הדוחק את השעה — השעה דוחקתו (עירובין י"ג:). אין צורך לעשות משא ומתן ועסק אלא כדי לצאת ידי מצוות עשיית משא ומתן באמונה, ולעשות כלי וצינור לקבל את ההשפעה; בכל מה שיעשה יצא ידי זה. וזהו: "וברכך ה' אלקיך בכל אשר תעשה" — בכל מה שתעשה, יהיה מה שיהיה, אפילו דבר קל וקטן, יברכך ה'.

EN:
A person is therefore forbidden to force the hour and pursue livelihood with tremendous effort, as though, God forbid, livelihood depended solely upon this. On the contrary, this diminishes his livelihood, for one who forces the hour is forced by the hour (Eruvin 13b). There is no need to conduct business and enterprise except to fulfill the mitzvah of conducting business with emunah and to form a vessel and channel for receiving the bounty; whatever he does suffices for this. This is: “Hashem your God will bless you in all that you do”—whatever you do, even something easy and small, Hashem will bless you.

Segment 59
HE:
כפי שנראה בחוש אצל רוב בני אדם: פעמים רבות הם רצים ורודפים מאוד אחר הפרנסה במשך זמן רב וביגיעות גדולות, ואינם מרוויחים דבר ואינם נושאים מאומה בעמלם. אחר כך ה' יתברך מרחם עליהם ומזמין להם פרנסה, ולפעמים אפילו עשירות גדולה, באמצעות סיבה קלה מאוד שכמעט אינה בדרך הטבע. העולם מלא מעשיות כאלה, השכיחות כמעט אצל כל העוסקים במשא ומתן. אילו היה לאדם שכל והיה סומך מתחילה על ה' יתברך בלי לדאוג כלל, לא היה נצרך ליגיעות החינם האלה; כשיגיע הזמן, ה' יתברך יזמין לו את פרנסתו בסיבה קלה. לא זו בלבד שאינו מרוויח בדאגתו, עצבונו, יגיעותיו וטרחותיו העצומות — אדרבה, הוא מפסיד בכך את שפע פרנסתו.

EN:
This is perceptible among most people. Many times they run and pursue livelihood intensely for extended periods and with tremendous effort, yet gain no profit and carry nothing away from their labor. Hashem, blessed be He, afterward has compassion upon them and arranges their livelihood, sometimes even great wealth, through an exceedingly easy means that is almost beyond the natural course. The world is filled with such events, which occur with almost everyone engaged in business. If a person possessed understanding and relied upon Hashem from the outset without worrying at all, he would not have required all that wasted effort. When the time arrived, Hashem would arrange his livelihood through an easy means. Not only does he earn nothing through his worry, sadness, extensive effort, and immense exertion; on the contrary, he thereby loses the bounty of his livelihood.

Segment 60
HE:
באמת, עיקר שפע הפרנסה נמשך מבחינת למעלה מן הזמן והמקום; רק בעולם הזה הפרנסה מוכרחת להתלבש בזמן ובמקום. משום כך צריך לעשות עסק ומשא ומתן כלשהו בשביל הפרנסה, כדי לעשות כלי שבו תוכל ההשפעה להתלבש בעולם הזה. כאשר הוא מאמין שהכל מלמעלה, הזמן והמקום מתקשרים באמצעות אמונתו וביטחונו לבחינת למעלה מן הזמן והמקום, ואז יש לו פרנסה בשפע, כי הוא מתקשר לשורש ההשפעות. אבל כשהוא רץ אחר פרנסתו ביגיעות גדולות, הוא נמשך ונקשר יותר לבחינת מקום וזמן, ומפריד בין הזמן והמקום לבין הבחינה שלמעלה מהם. בכך הוא מתרחק משורש ההשפעות, ולכן קשה לו למצוא את פרנסתו; ואפילו כשמגיעה אליו מעט פרנסה, היא מוכרחה לבוא ביגיעה גדולה ועצומה מאוד.

EN:
In truth, the bounty of livelihood is principally drawn from the aspect beyond time and place; only in this world must livelihood be clothed in time and place. For this reason, one must conduct some enterprise and business for livelihood, forming a vessel in which the bounty can be clothed within this world. When he believes that everything comes from above, his emunah and bitachoan bind time and place to the aspect beyond time and place. He then possesses abundant livelihood because he binds himself to the root of all bounty. But when he pursues his livelihood with tremendous effort, he is drawn and bound more strongly to place and time, separating time and place from the aspect beyond them. He thereby becomes distant from the root of bounty, and it becomes difficult for him to find his livelihood; even when a small livelihood reaches him, it must come through exceedingly great and immense effort.

Segment 61
HE:
זהו "כל הדוחק את השעה — השעה דוחקתו". ככל שהוא נמשך יותר אחר הזמן ודוחק את השעה, הוא נקשר ונאחז יותר בבחינת זמן ומקום ומתרחק יותר משורש ההשפעה, שהוא למעלה מן הזמן והמקום. לכן השעה דווקא דוחקתו, מפני שהתקשר יותר לבחינת שעה וזמן; ויש לו דוחק רב יותר, כי פרנסתו נתרחקה לזמן ולמקום רחוקים יותר, עד שלפעמים הוא צריך לנדוד למקומות רחוקים מאוד במשך זמן רב בשביל פרנסתו. אבל הנדחה מפני השעה, המאמין שהכל מה' יתברך ובוטח בו שבוודאי ייתן לו את פרנסתו בזמנה ובסיבה קלה, מתקשר יותר לבחינת למעלה מן הזמן והמקום. אז השעה נדחית מפניו, כי הוא זוכה למעט ולבטל את בחינת הזמן והמקום, וה' יתברך שולח לו את פרנסתו בזמן מועט ובמקום קרוב. אילו זכה לביטחון חזק מאוד, לא היה צריך לעשות שום סיבה לפרנסה; הביטחון עצמו היה נעשה הכלי והצינור לפרנסה, כי באמצעות הביטחון נעשה כלי לקבל את השפע היורד מלמעלה, כמבואר במקום אחר. (ליקוטי הלכות, הלכות ריבית ג'; על פי אוצר היראה, ביטחון, ד')

EN:
This is “One who forces the hour is forced by the hour.” The more he is drawn after time and forces the hour, the more strongly he becomes bound to and held by time and place, and the more distant he becomes from the root of bounty, which is beyond time and place. Specifically the hour therefore forces him, because he has bound himself more strongly to the aspect of an hour and time. He consequently experiences greater constraint, since his livelihood has become distant in time and place, until he must sometimes wander to exceedingly distant places for an extended time to obtain it. But one who yields before the hour, believes everything comes from Hashem, blessed be He, and trusts that He will certainly give him his livelihood at its proper time through an easy means, binds himself more strongly to the aspect beyond time and place. The hour then yields before him, for he merits diminishing and nullifying time and place, and Hashem sends him his livelihood in little time and nearby. Were he to attain exceedingly powerful bitachoan, he would need no means whatsoever for livelihood; bitachoan itself would become the vessel and channel for livelihood, for bitachoan forms a vessel to receive the bounty descending from above, as explained elsewhere. (Likutay Halachos, Laws of Interest 3; following Otzar HaYirah, “Bitachoan,” 4)

Segment 62
HE:
כל הבכור... תקדיש לה' אלקיך (דברים ט"ו, י"ט)

עיקר שלמות האמונה הוא שיסלק האדם לגמרי את דעתו וחכמתו, ישים את עצמו כבהמה, ויאמין בה' יתברך ובצדיקים האמיתיים באמונה שלמה בלבד. כי עיקר האמונה שייך במה שהשכל אינו מבין; במה שמבינים בשכל אין שייכת אמונה. על כן עיקר האמונה היא בבחינת "ואני בער ולא אדע, בהמות הייתי עמך" (תהלים ע"ג, כ"ב), ובבחינת "אדם ובהמה תושיע ה'" (תהלים ל"ו, ז'). ודרשו רבותינו זכרונם לברכה: אלו בני אדם שערומים בדעת כאדם הראשון ומשימים את עצמם כבהמה (חולין ה':).

EN:
Every Firstborn… You Shall Sanctify to Hashem Your God (Deuteronomy 15:19)

The principal perfection of emunah is for a person to remove his understanding and wisdom completely, make himself like an animal, and believe in Hashem, blessed be He, and in the true tzaddikim solely with complete emunah. Emunah principally applies to what the intellect does not understand; where something is understood intellectually, emunah does not apply. The essence of emunah is therefore the aspect of “I was brutish and did not know; I was like an animal with You” (Psalms 73:22), and the aspect of “You save man and animal, Hashem” (Psalms 36:7). Our Sages, of blessed memory, expounded: these are people who are intellectually subtle like Adam HaRishon yet make themselves like animals (Chullin 5b).

Segment 63
HE:
וכן אמר שלמה המלך עליו השלום: "כי בער אנכי מאיש, ולא בינת אדם לי" (משלי ל', ב'), וכתיב: "אמרתי אחכמה, והיא רחוקה ממני" (קהלת ז', כ"ג). זו החכמה הגדולה שבכל החכמות: לסלק לגמרי את דעתו, שכלו וחכמתו ולסמוך רק על האמונה. על ידי זה יזכה ברבות הימים להשכיל ולהבין השגות וחכמות אלקות אמיתיות, שאין השכל האנושי יכול להשיג; ובלבד שלא יעמיד זאת לניסיון, אלא יתהלך בתמימות ובפשיטות באמונה ישרה באמת.

EN:
Thus King Shlomo, peace be upon him, said: “For I am more brutish than any man and possess no human understanding” (Proverbs 30:2), and it is written: “I said, ‘I shall become wise,’ but it remained distant from me” (Ecclesiastes 7:23). This is the greatest wisdom of all wisdoms: to remove one’s understanding, intellect, and wisdom completely and rely solely upon emunah. Through this, over time one will merit comprehending and understanding genuine apprehensions and wisdoms of Godliness that human intellect cannot attain, provided that he does not make this a test, but conducts himself with wholeheartedness and simplicity in genuinely upright emunah.

Segment 64
HE:
נמצא שהאמונה הקדושה היא בבחינת בהמה. אך צריך לשמור את עצמו מאוד מאמונות כזביות, שלא יהיה "פתי יאמין לכל דבר" (משלי י"ד, ט"ו). זה בחינת בהמות טהורות ובהמות טמאות, שה' יתברך הזהירנו להבדיל בין הטמא ובין הטהור, כי האמונה היא בבחינת בהמה. וזה בחינת קדושת בכור בהמה טהורה, שצריכין לתת לכהן: צריך לברר את האמונה הקדושה, בחינת בהמה טהורה, מבחינת "החתים בשרו" שנאחז בה בעת נפילתה; לבררה משם ולהעלותה לבחינת חותם דקדושה, כמבואר במאמר "תקעו אמונה" (ליקוטי מוהר"ן תנינא, ה').

EN:
It follows that holy emunah is the aspect of an animal. Yet a person must guard himself carefully against false beliefs, so that he is not “a fool who believes everything” (Proverbs 14:15). This is the aspect of kosher and non-kosher animals, concerning which Hashem, blessed be He, warned us to distinguish between impure and pure, for emunah is the aspect of an animal. This is the aspect of the holiness of the firstborn kosher animal, which must be given to the kohen. Holy emunah, the aspect of a kosher animal, must be refined from the aspect of “he sealed his flesh,” which took hold of it when it fell; it must be refined from there and elevated to the aspect of a holy seal, as explained in the teaching “Sound Emunah” (Likutay Moharan II 5).

Segment 65
HE:
על כן צריכין לתת את בכור הבהמה לכהן, שהוא "קדוש לאלקיו" (ויקרא כ"א, ז'). בכך מבררים את ההולדה הראשונה מבחינת "החתים בשרו", שנאחזה בכל ההולדות מחטא אדם הראשון, שפגם בזה כידוע. לכן צריכין לקדש את ההולדה הראשונה — את הבכור — ולתתו לכהן. בכך מעלים אותו לבחינת חותם דקדושה, בחינת "פתוחי חותם, קודש לה'" (שמות כ"ח, ל"ו). הכהן נקרא קדוש, והוא מקריב את הבכור על המזבח לקרבן; על ידי זה מעלים ומבררים את הבהמה, בחינת אמונה, מבחינת "החתים בשרו" לבחינת "פתוחי חותם, קודש לה'". העיקר הוא הבכור, ההולדה הראשונה, כי הכל הולך אחר ההתחלה. (ליקוטי הלכות, הלכות בכור בהמה טהורה ג', ב'–ג'; על פי אוצר היראה, אמונה, קט"ז)

EN:
The firstborn animal must therefore be given to the kohen, who is “holy to his God” (Leviticus 21:7). Through this, the first birth is refined from the aspect of “he sealed his flesh,” which took hold of every birth as a result of Adam HaRishon’s sin, through which he caused this blemish, as is known. The first birth—the firstborn—must therefore be sanctified and given to the kohen. It is thereby elevated to the aspect of a holy seal, the aspect of “engraved like a seal: Holy to Hashem” (Exodus 28:36). The kohen is called holy, and he offers the firstborn upon the altar as an offering. Through this, the animal, the aspect of emunah, is elevated and refined from the aspect of “he sealed his flesh” to the aspect of “engraved like a seal: Holy to Hashem.” The principal matter is the firstborn, the first birth, for everything follows the beginning. (Likutay Halachos, Laws of the Firstborn of a Kosher Animal 3:2–3; following Otzar HaYirah, “Emunah,” 116)

Segment 66
HE:
למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך (דברים ט"ז, ג')

האדם צריך לזכור היטב היטב, כל ימי חייו ובכל יום ויום, את יום צאתו ממצרים. היינו, שיצא ממצרים בחיפזון קודם הקץ, רק בחסדו; ומחמת זה עובר עליו מה שעובר. כי בכל דור ודור חייב כל אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים (פסחים קט"ז:).

EN:
So That You Remember the Day of Your Departure from Egypt All the Days of Your Life (Deuteronomy 16:3)

A person must remember very carefully, throughout all the days of his life and every single day, the day he departed from Egypt. That is, he left Egypt hurriedly, before the appointed end, solely through His kindness; because of this, he now undergoes whatever he undergoes. For in every generation each person is obligated to regard himself as though he personally departed from Egypt (Pesachim 116b).

Segment 67
HE:
על כן צריכין לזכור בכל יום את גודל חסדו יתברך, שהוציאו מן המקום שממנו הוציאו — בחינת יציאת מצרים. אף על פי שעתה עובר עליו מה שעובר, בוודאי החסד והטובה שעשה עמו ה' יתברך אינם לריק, חס ושלום. רק שעתה הוא צריך לעבור בעניינים האלה ולהתנסות בהם; אבל סוף כל סוף יגמור ה' יתברך את מה שהתחיל ברחמיו: להוציאנו ממצרים, מתוקף הסטרא אחרא, כדי לקרבנו לעבודתו יתברך. כי "דבר אלקינו יקום לעולם" (ישעיהו מ', ח'). (ליקוטי הלכות, הלכות ברכת הפירות ה', י')

EN:
One must therefore remember every day the greatness of His kindness, blessed be He, in extracting him from the place from which He extracted him—the aspect of the Exodus from Egypt. Although he presently undergoes whatever he undergoes, the kindness and goodness Hashem, blessed be He, performed for him were certainly not in vain, God forbid. He must only pass through these matters now and be tested through them. Ultimately, however, Hashem will complete what He began in His compassion: extracting us from Egypt, from the force of the sitra achara, in order to draw us near to His service, blessed be He. For “the word of our God will endure forever” (Isaiah 40:8). (Likutay Halachos, Laws of Blessings over Fruit 5:10)

Segment 68
HE:
שבעה שבועות... ועשית חג שבועות (דברים ט"ז, ט'–י')

בארבעים ותשעה ימי הספירה מטהרים את עצמו ממ"ט שערי טומאה, הכלולים בקליפת פרעה. אך אף על פי כן עדיין יש קליפות ושקרים שהם בחינת שער החמישים של הטומאה — בחינת קליפת לבן וקליפת עמלק ואדום.

EN:
Seven Weeks… and You Shall Make the Festival of Shavuos (Deuteronomy 16:9–10)

During the forty-nine days of the Counting, a person purifies himself from the forty-nine gates of impurity, which are encompassed within Pharaoh’s klipa. Nevertheless, klipoas and falsehoods still remain that are the aspect of the fiftieth gate of impurity—the aspect of Lavan’s klipa and the klipa of Amalek and Edom.

Segment 69
HE:
בכוח קבלת התורה שקיבלנו בשבועות, ביום החמישים — כאשר שורש התורה הוא משער החמישים של הקדושה — יכולים להכניע ולשבר גם את הקליפות והשקרים האלה. על כן בשבועות, שהוא יום הביכורים, ובהבאת ביכורים, מזכירים את מעשה לבן, כמו שכתוב: "ארמי אובד אבי" (דברים כ"ו, ה'), כי אז נמשך כוח להכניעו ולבטלו. וזה בחינת "שבעה שבועות... ועשית חג שבועות" (דברים ט"ז, ט'–י'). (ליקוטי הלכות, הלכות סימני בהמה וחיה טהורה ד', כ"ב; על פי אוצר היראה, פסח וספירה, ק"א)

EN:
Through the power of receiving the Torah on Shavuos, the fiftieth day—when the Torah’s root is in the fiftieth gate of holiness—even these klipoas and falsehoods can be subdued and broken. Therefore, on Shavuos, the day of the first fruits, and when bringing the first fruits, the incident involving Lavan is recalled, as it is written: “An Aramean sought to destroy my father” (Deuteronomy 26:5), for then a power is drawn to subdue and nullify him. This is the aspect of “Seven weeks… and you shall make the festival of Shavuos” (Deuteronomy 16:9–10). (Likutay Halachos, Laws of the Signs of a Kosher Animal and Wild Animal 4:22; following Otzar HaYirah, “Pesach and the Counting,” 101)

Segment 70
HE:
שבעה שבועות תספר לך, מהחל חרמש בקמה (דברים ט"ז, ט')

אסור לקצור קודם קצירת העומר, שהוא "ראשית קצירכם", כי מחמת חטא אדם הראשון נתערבבו כל הדברים וצריכים בירורים רבים. עיקר הקלקול נגע בלחם היוצא מן הארץ, כמו שכתוב: "ארורה האדמה בעבורך" ו"בזעת אפיך תאכל לחם" (בראשית ג', י"ז, י"ט). בשביל זה היה גלות מצרים. על כן צריכין לקדש מאוד את הלחם בשעת יציאת מצרים, בחינת מצוות אכילת מצה בפסח ואיסור חמץ.

EN:
You Shall Count Seven Weeks for Yourself, from When the Scythe Begins Cutting the Standing Grain (Deuteronomy 16:9)

It is forbidden to harvest before the Omer is harvested, which is “the beginning of your harvest,” for Adam HaRishon’s sin intermingled everything, requiring many refinements. The principal damage affected the bread that comes from the earth, as it is written: “The earth is cursed because of you” and “By the sweat of your brow shall you eat bread” (Genesis 3:17, 19). The Egyptian exile occurred because of this. The bread must therefore be sanctified exceedingly at the time of the Exodus from Egypt, in the aspect of the mitzvah of eating matzah on Pesach and the prohibition of chametz.

Segment 71
HE:
על כן אסור לקצור את התבואה קודם קצירת העומר במחרת הפסח. על ידי עומר השעורים מתחילים לתקן את הדיבור, כדי שנוכל להמשיך עלינו דיבורים חמים כגחלי אש, שעל ידם עיקר נתינת התורה. מי שרוצה להמשיך ביאורי תורה צריך תחילה להמשיך לעצמו דיבורים חמים כגחלי אש; ובזכות התורה שממשיכים זוכים לארץ ישראל. כדי ללכת לארץ ישראל צריך תחילה להכניע את הרשעים מוציאי דיבת הארץ ולהענישם בחרבא וקטלא. את הכוח הזה צריכין לקבל מאדום, הממונה על כל העונשים והחרב, כמו שכתוב: "ועל חרבך תחיה" (בראשית כ"ז, מ'). על ידי אותיות התורה שהוא מחדש נבראים כוחות רוחניים, והם מלאכים ממש המקבלים את הכוח מאדום הנ"ל.

EN:
It is therefore forbidden to harvest grain before the Omer is harvested on the day after Pesach. Through the barley Omer one begins rectifying speech so that fiery words like burning coals can be drawn upon us; through them the Torah is principally given. One who wishes to draw explanations of Torah must first draw upon himself fiery words like burning coals. In the merit of the Torah one draws, one merits Eretz Yisrael. In order to travel to Eretz Yisrael, one must first subdue the wicked people who slander the Land and punish them with sword and death. This power must be received from Edom, who is appointed over all punishments and the sword, as it is written: “By your sword shall you live” (Genesis 27:40). The Torah letters a person originates create spiritual forces; these are actual angels who receive the power from Edom described above.

Segment 72
HE:
אז מתחילה להאיר עלינו בחינת קדושת קבלת התורה. כי דרכו יתברך היא שמיד כשהאדם מתחיל לעסוק ולהמשיך על עצמו דבר שבקדושה, נמשכת עליו הארה מכלל הקדושה הזאת, אף על פי שעדיין לא זכה לה; כי ה' יתברך מגיד מראשית אחרית, כמבואר במקום אחר (ליקוטי הלכות, הלכות ברכת הריח ד', י"ח–י"ט). על כן, מיד כשמתחילים לעסוק בקצירת העומר, נמשכת קדושת ארץ ישראל, וזוכים לקבל מעשו את החרב כדי להכניע את המונעים מארץ ישראל, באמצעות הכנתנו לקבלת התורה. על ידי זה נוטלים מעשו את כוח החרב להכניע את המונעים.

EN:
The holiness of receiving the Torah then begins to illuminate upon us. His way, blessed be He, is that as soon as a person begins engaging in and drawing upon himself a holy matter, an illumination from that entire holiness is immediately drawn upon him, although he has not yet attained it; for Hashem, blessed be He, declares the end from the beginning, as explained elsewhere (Likutay Halachos, Laws of the Blessing over Fragrance 4:18–19). Therefore, as soon as we begin engaging in harvesting the Omer, the holiness of Eretz Yisrael is drawn, and we merit receiving the sword from Esav to subdue those who obstruct Eretz Yisrael, through our preparation to receive the Torah. Through this we take the power of the sword from Esav to subdue the obstructers.

Segment 73
HE:
על כן אסור לקצור שום תבואה עד שקוצרים את העומר. אז המגל והחרמש שבהם קוצרים את התבואה מקבלים את כוחם מן החרב שמקבלים מעשו באמצעות קדושת קבלת התורה; על ידם חותכים, מבערים ומכניעים את השונאים והמונעים מארץ ישראל. אפילו כשישראל על אדמתם בארץ ישראל, עדיין צריכין בכל עת לבער ולבטל את מוציאי דיבת הארץ רעה, המונעים מקדושת ארץ ישראל. על ידם באו כל הקלקולים והפגמים כשהיו ישראל בארץ ישראל; המונעים מן הקדושה התגברו כל כך עד שהסיתו את ישראל למה שהסיתו, עד שנתגרשו מארץ ישראל. כי הם אורבים תמיד לישראל לגרשם מארץ ישראל, "מהסתפח בנחלת ה'" (שמואל א' כ"ו, י"ט).

EN:
No grain may therefore be harvested before the Omer is harvested. The sickle and scythe used to harvest grain then receive their power from the sword taken from Esav through the holiness of receiving the Torah; through them the enemies and those who obstruct Eretz Yisrael are cut down, removed, and subdued. Even when Israel dwells upon its land in Eretz Yisrael, those who slander the Land and obstruct its holiness must continually be removed and nullified. Through them came all the damage and blemishes when Israel dwelt in Eretz Yisrael. The obstructers of holiness intensified until they incited Israel as they did, leading to Israel’s exile from Eretz Yisrael. They continually lie in wait to drive Israel from Eretz Yisrael, “from joining the inheritance of Hashem” (I Samuel 26:19).

Segment 74
HE:
על כן אנו צריכים לקדש את הלחם באמצעות המצוות הרבות התלויות בארץ ישראל, כדי לברר את הלחם מזוהמת הנחש, שמשם כל המונעים מארץ ישראל. אדם הראשון נתגרש מקדושת ארץ ישראל, שממנה נברא, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה; היא בחינת קדושת גן עדן שבו ישב, ואז נתקללה האדמה. לכן אפילו כשבאים לארץ ישראל צריכים בירורים ותיקונים גדולים כדי לבער את המונעים מקדושת ארץ ישראל, שהיא כלל קדושת האיש הישראלי.

EN:
We must therefore sanctify bread through the many mitzvoas dependent upon Eretz Yisrael, in order to refine the bread from the serpent’s contamination, from which all obstruction to Eretz Yisrael emerges. Adam HaRishon was expelled from the holiness of Eretz Yisrael, from which he was created, as our Sages, of blessed memory, taught. It is the aspect of the holiness of the Garden of Eden in which he dwelt; the earth was then cursed. Consequently, even upon entering Eretz Yisrael, immense refinements and rectifications are required to eliminate those who obstruct the holiness of Eretz Yisrael, which encompasses the holiness of the Jew.

Segment 75
HE:
על כן אי אפשר לקצור את התבואה עד שקוצרים את העומר, כאשר מתחילה ההכנה לקבלת התורה. על ידי זה נמשכת עלינו קדושת התורה, וממנה נמשך כוח חרבו של עשו, שאנו מקבלים ממנו כדי להכניע את המונעים מארץ ישראל. משם מקבלים החרמש והמגל — בחינת חרב — את כוחם לקצור את התבואה בקדושת ארץ ישראל, ולבררה מחטא אדם הראשון ומן הקללה שנתקללה האדמה בעבורו: "בזעת אפיך תאכל לחם". אז מתחילים לספור את ספירת העומר, שהיא עיקר ההכנה לקבלת התורה, לאחר שהתחלנו לתקן את הדיבור החם כגחלי אש באמצעות קצירת והקרבת העומר.

EN:
The grain therefore cannot be harvested before the Omer is harvested, when preparation to receive the Torah begins. The Torah’s holiness is thereby drawn upon us, and from it comes the power of Esav’s sword, which we receive from him in order to subdue those who obstruct Eretz Yisrael. From there the scythe and sickle—the aspect of a sword—receive the power to harvest grain in the holiness of Eretz Yisrael and refine it from Adam HaRishon’s sin and the curse placed upon the earth because of him: “By the sweat of your brow shall you eat bread.” The Counting of the Omer, the principal preparation for receiving the Torah, then begins, after we have begun rectifying fiery speech like burning coals through harvesting and offering the Omer.

Segment 76
HE:
על כן תלתה התורה הקדושה את מצוות הספירה ב"מהחל חרמש בקמה" (דברים ט"ז, ט'), כי החרמש הוא בחינת חרב; אז הוא מקבל את כוחו מן החרב הנ"ל, שבאמצעותה מבערים את המונעים מארץ ישראל. יש לרמז זאת באותיות "חרמש", בחינת ח"ש מ"ר: אז מקבלים את הדיבור החם, בחינת ח"ש וחשמ"ל — חיות אש ממללות — שמקבלים מן הנשמה הנקראת מרים על שם המרירות שהיא סובלת על שעבוד התורה, שכל דבריה כגחלי אש, כמובא בליקוטי מוהר"ן א', כ'; עיין שם. מ"ר הוא בחינת המרירות שסובלת הנשמה, ומשם מקבלים את כוח הדיבור החם, בחינת ח"ש, חיות אש ממללות. לכן ביום קצירת העומר נפלו מפלה גדולה כמה שונאי ישראל, כגון סנחריב ומדין, ובפרט המן עמלק ימח שמו, כי "מיניה וביה אבא ליזיל ביה נרגא": דווקא בחרבו של עשו מכניעים והורגים אותם. באמצעות קדושת קבלת התורה נוטלים ממנו את כוח החרב להכניע את האויבים והמונעים מארץ ישראל. כל האויבים שעמדו על ישראל התקנאו בקדושת ארץ ישראל ורצו לגרש את ישראל מארצם; על כן נפלו ביום קצירת העומר. (ליקוטי הלכות, הלכות גזלה ה', כ"ט; ועיין קיצור ליקוטי מוהר"ן א', תורה כ', "תשעה תיקונין")

EN:
The holy Torah therefore made the mitzvah of counting dependent upon “when the scythe begins cutting the standing grain” (Deuteronomy 16:9), for the scythe is an aspect of the sword. It then receives its power from the sword described above, through which those who obstruct Eretz Yisrael are removed. This is alluded to in the Hebrew letters of chermesh, “scythe,” which may be divided into chash and mar. One then receives fiery speech, the aspect of chash and chashmal—living fire speaking—which is received from the soul called Miriam because of the bitterness it suffers through the burden of Torah, all of whose words are like burning coals, as brought in Likutay Moharan I 20; see there. Mar is the aspect of the bitterness the soul suffers, from which one receives the power of fiery speech, the aspect of chash, living fire speaking. Therefore, on the day the Omer was harvested, several enemies of Israel suffered a great downfall, including Sancheiriv and Midian, and particularly Haman the Amalekite, may his name be blotted out, for “from the forest itself comes the handle for the axe”: they are subdued and killed specifically through Esav’s own sword. Through the holiness of receiving the Torah, we take from him the power of the sword to subdue the enemies and those who obstruct Eretz Yisrael. All enemies who arose against Israel envied the holiness of Eretz Yisrael and sought to expel Israel from its land; they therefore fell on the day the Omer was harvested. (Likutay Halachos, Laws of Robbery 5:29; see also the abridged Likutay Moharan I, Teaching 20, “Nine Rectifications”)

Segment 77
HE:
שבעה שבועות תספר לך, מהחל חרמש בקמה תחל לספור שבעה שבועות (דברים ט"ז, ט')

הנפת עומר השעורים, שהוא מאכל בהמה, היא בחינת מה שמעלים, מניפים ומרימים לה' יתברך את כל הנפשות והרצונות שאינם טובים, שנפלו לתאוות הבהמיות. מרימים ומעלים גם אותם בכלל קיבוץ הנפשות. זה בחינת ספירת העומר שלאחר מכן: אנו עוסקים ללקט ולקבץ את כל הנפשות הנפולות ולהביא גם אותן תחת המספר והמניין דקדושה, כדי שלא ייעדר ולא יאבד אף אחד מהן.

EN:
You Shall Count Seven Weeks for Yourself; When the Scythe Begins Cutting the Standing Grain, Begin Counting Seven Weeks (Deuteronomy 16:9)

Waving the barley Omer, which is animal food, is the aspect of elevating, waving, and raising to Hashem, blessed be He, all souls and improper desires that fell into animalistic cravings. They too are raised and elevated within the collective gathering of souls. This is the aspect of the subsequent Counting of the Omer: we engage in gathering and assembling all fallen souls and bringing them too beneath the holy number and count, so that not one of them will be absent or lost.

Segment 78
HE:
זה בחינת ספירת הימים, שהם בחינת שבע המידות הקדושות שמהן יוצאות כל הנפשות, עד שזוכים לאחר מכן, בשבועות, שכל הנפשות מתקבצות יחד. על כן הוא נקרא "עצרת", מלשון אסיפה וקיבוץ. זה בחינת "ויחן שם ישראל נגד ההר" (שמות י"ט, ב'), הנאמר במתן תורה; ואמרו רבותינו זכרונם לברכה: כולם כאיש אחד (רש"י שם). זה בחינת קיבוץ וכלליות נפשות ישראל יחד, שעל ידם ממשיכים תורה — בחינת קבלת התורה בשבועות. באמצעות המשכת התורה ממשיכים השגחה שלמה, מבחינת עינא פקיחא דלא נאים. וזה שסופרים שבעה שבועות, כנגד שבעה גלדי העין, בחינת ההשגחה; וצריכין לממני יומי וצריכין לממני שבועי וכו'; עיין בפנים.

EN:
This is the aspect of counting the days, which are the aspect of the seven holy attributes from which all souls emerge, until afterward, on Shavuos, one merits all the souls gathering together. It is therefore called Atzeres, connoting assembly and gathering. This is the aspect of “Israel encamped there opposite the mountain” (Exodus 19:2), stated concerning the giving of the Torah; our Sages, of blessed memory, explained: all of them were like one person (Rashi ad loc.). This is the aspect of gathering and integrating all the souls of Israel together, through which Torah is drawn—the aspect of receiving the Torah on Shavuos. Drawing Torah brings complete Divine providence from the aspect of the ever-open eye that does not sleep. This is why seven weeks are counted, corresponding to the seven layers of the eye, which are the aspect of providence. One must count the days and count the weeks, and so forth; see the full teaching.

Segment 79
HE:
וזה בחינת "מהחל חרמש בקמה תחל לספור שבעה שבועות" (דברים ט"ז, ט'). כי קצירת התבואה מן השדות היא בחינת ליקוט הנפשות ובירורן, כידוע. דווקא הנפת עומר השעורים מתירה את הקציר, כי אז נכנעת הסטרא אחרא ויש בידינו כוח להעלות את הנפשות הנפולות — בחינת הנפת העומר כנ"ל. מאז צריכין לספור, שהוא גם בחינת ליקוט וקיבוץ כל הנפשות הנ"ל, להביאן תחת הספירה והמניין. (ליקוטי הלכות, הלכות שבועות א'; על פי אוצר היראה, פסח וספירה, פ"ה)

EN:
This is the aspect of “When the scythe begins cutting the standing grain, you shall begin counting seven weeks” (Deuteronomy 16:9). Harvesting grain from the fields is the aspect of gathering and refining souls, as is known. Specifically waving the barley Omer permits the harvest, for the sitra achara is then subdued and we possess the power to elevate fallen souls—the aspect of waving the Omer described above. From that point we must count, which is likewise the aspect of gathering and assembling all those souls and bringing them beneath the number and count. (Likutay Halachos, Laws of Oaths 1; following Otzar HaYirah, “Pesach and the Counting,” 85)

Segment 80
HE:
ושמחת לפני ה' אלקיך אתה... והגר והיתום והאלמנה אשר בקרבך (דברים ט"ז, י"א)

עיקר קדושת יום טוב היא התגלות הרצון, המאיר ביום טוב על ידי חכם הדור, שמקשר את כל הרצונות לשורש הרצון. שורש הרצון הוא בחינת קדושת שבת, שבה מאיר רעווא דרעווין. על כן עיקר קדושת יום טוב תלויה בחכמי הדור, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה על "אשר תקראו אתם" (ויקרא כ"ג, ב'); כי לחכמי הדור יש כוח לקשר את כל הרצונות לשורש הרצון, שהוא בחינת שבת. לכן נקרא שבת "תחילה למקראי קודש", כי מקראי הקודש, שהם בחינת התגלות הרצון, מקבלים את קדושתם משבת. כאשר הרצון מתגלה אין צריכין לעשות שום עסק ומלאכה, כמבואר בפנים; זה בחינת איסור מלאכה ביום טוב.

EN:
You Shall Rejoice Before Hashem Your God, You… and the Convert, the Orphan, and the Widow in Your Midst (Deuteronomy 16:11)

The principal holiness of a festival is the revelation of ratzoan, which shines on a festival through the Sage of the generation, who binds all individual forms of ratzoan to the root of ratzoan. The root of ratzoan is the aspect of the holiness of Shabbos, upon which the ratzoan of all ratzoan shines. The principal holiness of a festival therefore depends upon the Sages of the generation, in accordance with our Sages’ teaching concerning “which you shall proclaim” (Leviticus 23:2), for the Sages of the generation possess the power to bind all forms of ratzoan to the root of ratzoan, the aspect of Shabbos. Shabbos is therefore called “the first of the sacred convocations,” for the sacred convocations, the aspect of revealed ratzoan, receive their holiness from Shabbos. When ratzoan is revealed, no enterprise or labor is required, as explained in the full teaching; this is the aspect of the prohibition against labor on a festival.

Segment 81
HE:
עיקר התגלות הרצון והכנעת מצח הנחש — שורש חכמת הטבע — נעשות על ידי צדקה. על כן נצטווינו במיוחד לתת צדקה ביום טוב, כמו שכתוב: "ושמחת לפני ה'" וכו', "והגר והיתום והאלמנה" (דברים ט"ז, י"א). וכן מבואר בזוהר הקדוש גודל החיוב לשמח את לב העניים ביום טוב באמצעות צדקה והכנסת אורחים. כל זה בשביל התגלות הרצון הנ"ל שצריכין להמשיך ביום טוב. (ליקוטי הלכות, הלכות חול המועד ג'; על פי אוצר היראה, שלוש רגלים, ט')

EN:
Ratzoan is principally revealed, and the serpent’s forehead—the root of naturalistic wisdom—is principally subdued, through tzedakah. We were therefore especially commanded to give tzedakah on a festival, as it is written: “You shall rejoice before Hashem,” and so forth, “and the convert, the orphan, and the widow” (Deuteronomy 16:11). The holy Zohar likewise explains the great obligation to gladden the hearts of the poor on a festival through tzedakah and hospitality. All this serves the revelation of ratzoan described above, which must be drawn on a festival. (Likutay Halachos, Laws of Chol HaMoed 3; following Otzar HaYirah, “The Three Festivals,” 9)

Segment 82
HE:
ושמחת לפני ה' אלקיך אתה ובנך... והגר והיתום (דברים ט"ז, י"א)

נצטווינו להביא קרבנות רבים ברגלים, כי כל הקרבנות באים להכניע את רוח הבהמיות ולהעלות מבהמה לאדם, כידוע — להכניע את חכמות הטבע, שהן כסילות בהמית, ולקשר את הטבע לרצון. על כן הזהירה התורה ביותר לתת צדקה ברגלים, כמו שכתוב: "ושמחת לפני ה' אלקיך אתה ובנך" וכו', "והגר והיתום" וכו' (דברים ט"ז, י"א), וכמובא בזוהר הקדוש. אז צריכין ביותר את כוח הצדקה, כדי להכניע את מצח הנחש ולגלות את מצח הרצון; ועל ידי זה זוכים לשמוע את קול הקריאה של יום טוב, הקורא ומגלה את הרצון בבחינת "מקרא קודש" — המגלה ומכריז שהכול מתנהג ברצונו יתברך, כמובא בליקוטי מוהר"ן תנינא, תורה ד'; עיין שם.

EN:
You Shall Rejoice Before Hashem Your God, You and Your Son… and the Convert and the Orphan (Deuteronomy 16:11)

We were commanded to bring many offerings on the festivals, for all offerings serve to subdue the animalistic ruach and elevate from animal to human, as is known—to subdue the forms of naturalistic wisdom, which are animalistic folly, and bind nature to ratzoan. The Torah therefore issued a particular warning to give tzedakah on the festivals, as it is written: “You shall rejoice before Hashem your God, you and your son,” and so forth, “and the convert and the orphan,” and so forth (Deuteronomy 16:11), as is also brought in the holy Zohar. At that time the power of tzedakah is especially necessary in order to subdue the serpent’s forehead and reveal the forehead of ratzoan. Through this one merits hearing the festival’s sacred proclamation, which calls out and reveals ratzoan as a “sacred convocation”—revealing and proclaiming that everything is governed by His blessed ratzoan, as brought in Likutay Moharan II, Teaching 4; see there.

Segment 83
HE:
אז דווקא זוכים לשמחת יום טוב, כי עיקר שמחת יום טוב הוא כפי שזוכים לשמוע את קול הקריאה של יום טוב, בבחינת "ישמח צדיק כי חזה נקם; פעמיו ירחץ בדם הרשע" (תהלים נ"ח, י"א), כנזכר במאמר הנ"ל. וזה שפירש רש"י על פסוק "ושמחת" הנ"ל: אם אתה משמח את שלי, אני משמח את שלך. היינו, אם תיתן צדקה ותשמח את העניים, אז דווקא אשמח את שלך; כי אז דווקא תזכה לשמחת יום טוב. עיקר שמחת יום טוב באה דווקא על ידי הצדקה, שעל ידה זוכים לשמוע את קול הקריאה של יום טוב המגלה את הרצון; וזה עיקר שמחת יום טוב כנ"ל.

EN:
One then specifically merits the joy of the festival, for the principal joy of a festival accords with the degree to which one merits hearing its sacred proclamation. This is the aspect of “The righteous one shall rejoice when he beholds vengeance; he shall bathe his feet in the blood of the wicked” (Psalms 58:11), as discussed in the teaching cited above. This explains Rashi’s interpretation of the preceding verse, “You shall rejoice”: If you gladden Mine, I will gladden yours. That is, if you give tzedakah and gladden the poor, then specifically I will gladden yours, for only then will you merit the joy of the festival. The principal festival joy comes specifically through tzedakah, through which one merits hearing the festival’s sacred proclamation that reveals ratzoan; this is the principal joy of the festival, as stated above.

Segment 84
HE:
וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה לעניין שמחת יום טוב: "אין שמחה אלא בבשר" — בשר בהמה של קרבנות (פסחים ק"ט ע"א). עיקר השמחה של יום טוב היא דווקא על ידי התגלות הרצון, הבאה כאשר חכמת הטבע נכנעת; וזה נעשה על ידי הקרבנות. באמצעותם מכניעים את רוח הבהמיות, שהיא כסילות ובחינת חכמת הטבע, ומעלים מבהמה לאדם — מטבע לרצון ולהשגחה, שיודעים שהכול בהשגחתו יתברך. נמצא שעל ידי הקרבנות נכנעת חכמת הטבע ומתגלה הרצון; וזה עיקר שמחת יום טוב. על כן עיקר שמחת יום טוב היא דווקא בבשר הקרבנות.

EN:
This is the meaning of our Sages’ statement concerning festival joy: “There is no joy except through meat”—the meat of animal offerings (Pesachim 109a). The principal joy of a festival comes specifically through the revelation of ratzoan, which occurs when naturalistic wisdom is subdued; and this is accomplished through the offerings. Through them one subdues the animalistic ruach, which is folly and an aspect of naturalistic wisdom, and elevates from animal to human—from nature to ratzoan and Divine providence, knowing that everything is governed by His blessed providence. It follows that through the offerings naturalistic wisdom is subdued and ratzoan is revealed; this is the principal festival joy. The principal joy of a festival is therefore specifically through the meat of the offerings.

Segment 85
HE:
על כן נאמר המקרא "ושמחת לפני ה' אתה ובנך" וכו', "והגר והיתום" וכו' (דברים ט"ז, י"א), בעניין הקרבנות. מאחר שהקרבנות, ובפרט קרבנות יום טוב שהוא מקרא קודש, מגלים את הרצון, צריכין לתת מהם צדקה ולהזמין אליהם עניים, גר ויתום וכו'. על ידי הצדקה ייכנע מצח הנחש ויתגלה מצח הרצון, ואז יישמע קול הקריאה של יום טוב, מקרא קודש, המגלה את הרצון; וזה עיקר שמחת יום טוב. זה בחינת "ושמחת": אם אתה משמח את שלי, אני משמח את שלך. "משמח" דווקא, כי עיקר שמחת יום טוב, הבאה על ידי התגלות הרצון, תלויה בצדקה; על ידה מתגלה מצח הרצון ונשמע קול הקריאה של יום טוב. (ליקוטי הלכות, הלכות דגים ג', ו'–ז')

EN:
The verse “You shall rejoice before Hashem, you and your son,” and so forth, “and the convert and the orphan,” and so forth (Deuteronomy 16:11), is therefore stated in connection with the offerings. Since the offerings—and particularly the offerings of a festival, which is a sacred convocation—reveal ratzoan, one must give tzedakah from them and invite the poor, the convert, the orphan, and so forth to partake. Through tzedakah the serpent’s forehead is subdued and the forehead of ratzoan is revealed; the festival’s sacred proclamation is then heard, revealing ratzoan, and this is the principal festival joy. This is the aspect of “You shall rejoice”: If you gladden Mine, I will gladden yours. The emphasis is specifically on gladdening, for the principal festival joy, which comes through revealed ratzoan, depends upon tzedakah; through it the forehead of ratzoan is revealed and the festival’s sacred proclamation is heard. (Likutay Halachos, Laws of Fish 3:6–7)

Segment 86
HE:
שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה' אלקיך (דברים ט"ז, ט"ז)

עיקר הקדושה הוא להאמין שהכול ברצונו יתברך, ולכסוף ולהשתוקק אליו יתברך תמיד ברצון חזק, כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה בתורה ד' בליקוטי מוהר"ן תנינא על שלושת הרגלים, שמחמת זה הם נקראים "מקראי קודש"; עיין שם. עיקר קדושת בית המקדש הוא מבחינת קודש הקודשים, ששם עיקר הקדושה, כי קודש הקודשים הוא בחינת רעווא דרעווין — רצון שברצונות. הרצון נקרא קודש; על כן רצון שברצונות הוא בחינת קודש הקודשים.

EN:
Three Times a Year All Your Males Shall Appear Before Hashem Your God (Deuteronomy 16:16)

The principal holiness is to believe that everything is governed by His blessed ratzoan, and always to yearn and long for Him, blessed be He, with a powerful ratzoan. This is as Rabbeinu, of blessed memory, wrote in Likutay Moharan II, Teaching 4, concerning the three pilgrimage festivals, which for this reason are called “sacred convocations”; see there. The principal holiness of the Beis HaMikdash derives from the Holy of Holies, where holiness is concentrated, for the Holy of Holies is the aspect of the ratzoan of all ratzoan—the ratzoan within all forms of ratzoan. Ratzoan is called holy; the ratzoan within all forms of ratzoan is therefore the aspect of the Holy of Holies.

Segment 87
HE:
על כן בשלושת הרגלים צריכין לעלות לרגל — היינו לראות את פני ה' בבית המקדש. שלושת הרגלים הם מקראי קודש, שבהם מתגלה הרצון, כמובא בתורה הנ"ל; ולכן צריכין לעלות אז לבית המקדש, ששם עיקר התגלות הרצון הנמשכת מבחינת רצון שברצונות, בחינת קודש הקודשים. וזהו "שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה'" (דברים ט"ז, ט"ז). "פני ה'" דווקא הם בחינת הארת הרצון, הנקראת פנים, כמבואר בתורה הנ"ל. וזהו "ולא יראו פני ריקם" (שמות כ"ג, ט"ו), כי אי אפשר לקבל את אור הפנים, שהוא בחינת רצון, אלא על ידי צדקה, כמובא שם.

EN:
Therefore, on the three pilgrimage festivals one must make the pilgrimage—that is, appear before Hashem in the Beis HaMikdash. The three festivals are sacred convocations, upon which ratzoan is revealed, as brought in the teaching cited above. One must therefore ascend at that time to the Beis HaMikdash, where the principal revelation of ratzoan is drawn from the ratzoan within all forms of ratzoan, the aspect of the Holy of Holies. This is the meaning of “Three times a year all your males shall appear before Hashem” (Deuteronomy 16:16). Specifically “before Hashem,” literally “the face of Hashem,” is the aspect of the illumination of ratzoan, which is called face, as explained in the teaching cited above. This is also the meaning of “They shall not appear before Me empty-handed” (Exodus 23:15), for it is impossible to receive the light of the face—the aspect of ratzoan—except through tzedakah, as brought there.

Segment 88
HE:
על כן הצריכו אז, ביום טוב, להביא קרבנות, נדרים ונדבות, שהם בחינת צדקה ונדבת לב, בחינת רצון, כדי להמשיך את הארת הרצון, שהיא בחינת הארת פנים, שלה זוכים ברגלים בבית המקדש. וזהו "מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב" (שיר השירים ז', ב'). "בת נדיב" דווקא היא בחינת נדבת לב והארת הרצון שזוכים לה כשעולים לרגל שלוש פעמים בשנה; ועל עלייה זו נאמר "מה יפו פעמיך", כמו שפירש רש"י שם.

EN:
For this reason they required one, at that time on the festival, to bring offerings, vows, and freewill gifts. These are the aspect of tzedakah and willing-hearted generosity—the aspect of ratzoan—in order to draw the illumination of ratzoan, which is the aspect of the illumination of the face that one merits on the festivals in the Beis HaMikdash. This is the meaning of “How beautiful are your footsteps in sandals, O daughter of the generous one” (Song of Songs 7:2). Specifically “daughter of the generous one” is the aspect of willing-hearted generosity and the illumination of ratzoan that one merits when making the pilgrimage three times a year. It is concerning this pilgrimage that the verse says, “How beautiful are your footsteps,” as Rashi explained there.

Segment 89
HE:
על כן הזהירה התורה ביותר לתת צדקה ברגלים, כמו שכתוב: "ושמחת לפני ה' אלקיך אתה ובנך ובתך והגר והיתום והאלמנה" וכו' (דברים ט"ז, י"א). ודרשו רבותינו זכרונם לברכה: אם אתה משמח את שלי, אני משמח את שלך. עיקר שמחת יום טוב הוא כפי התגלות הרצון שזוכים לה, בבחינת "ישמח צדיק כי חזה נקם; פעמיו ירחץ" וכו' (תהלים נ"ח, י"א); עיין בתורה הנ"ל. עיקר התגלות הרצון היא על ידי צדקה. לכן ביום טוב, כשצריכין לגלות את הרצון, צריכין להרבות בצדקה; ועל ידה באה עיקר שמחת יום טוב, כי עיקר השמחה היא על ידי התגלות הרצון. זהו: אם אתה משמח את שלי — דהיינו שאתה נותן צדקה — אז אני משמח את שלך, כי עיקר השמחה באה על ידי הארת הרצון שזוכים לה באמצעות צדקה. (ליקוטי הלכות, הלכות עירובי תחומין ג', י"ח)

EN:
The Torah therefore issued a particular warning to give tzedakah on the pilgrimage festivals, as it is written: “You shall rejoice before Hashem your God, you and your son and your daughter, and the convert and the orphan and the widow,” and so forth (Deuteronomy 16:11). Our Sages, of blessed memory, expounded: If you gladden Mine, I will gladden yours. The principal festival joy accords with the revelation of ratzoan one merits, in the aspect of “The righteous one shall rejoice when he beholds vengeance; he shall bathe his feet,” and so forth (Psalms 58:11); see the teaching cited above. Ratzoan is principally revealed through tzedakah. Therefore, on a festival, when ratzoan must be revealed, one must increase tzedakah; through it comes the principal festival joy, for joy principally comes through the revelation of ratzoan. This is the meaning of: If you gladden Mine—that is, if you give tzedakah—then I will gladden yours, for the principal joy comes through the illumination of ratzoan that one merits through tzedakah. (Likutay Halachos, Laws of Eruvei Techumin 3:18)



# Reeh
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/5/4/

Ri’ay
ראה
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/5/4

Segment 1
HE:
ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה (דברים י"א, כ"ו)

הברכה והקללה נעשות אצל האדם כפי הכלי שיש לו. כי לתורה יש שני כוחות: להמית ולהחיות, כמו שאמרו: "ושמתם" — זכה, נעשית לו סם חיים וכו' (יומא ע"ב:). הכל הוא לפי הכלי שלו, היינו לפי תפיסתו ותפיסת המוחין שלו.

EN:
See, I Set Before You Today a Blessing and a Curse (Deuteronomy 11:26)

The blessing and the curse are formed for a person according to the vessel he possesses. The Torah has two powers: to cause death and to give life, as the Sages taught concerning “You shall place them”: if he merits, it becomes an elixir of life for him, and so forth (Yoma 72b). Everything accords with his vessel—that is, with his apprehension and the apprehension of his mochin.

Segment 2
HE:
כמו שכתוב: "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה" (דברים י"א, כ"ו). "לפניכם" דווקא: כי מלפני הקדוש ברוך הוא יוצא אור פשוט, היינו אותיות פשוטות; ולפי האדם כך נעשה הצירוף. אם הוא אדם טוב, נעשה צירוף של ברכה; ואם לאו — להפך. וזהו "לפניכם ברכה וקללה" דווקא, כי לפני ה' עדיין אין ציור לצירוף הזה אם הוא ברכה אם לאו. (ליקוטי מוהר"ן א', ל"ו)

EN:
Thus it is written: “See, I set before you today a blessing and a curse” (Deuteronomy 11:26). Specifically “before you”: from before the Holy One, blessed be He, a simple light issues—that is, simple letters—and the combination is formed according to the person. If he is a good person, a combination of blessing is formed; if not, the reverse. This is specifically “before you, a blessing and a curse,” for before Hashem the combination has not yet assumed a form determining whether it is a blessing or otherwise. (Likutay Moharan I 36)

Segment 3
HE:
ושמחתם בכל משלח ידכם (דברים י"ב, ז')

בכל הדברים שבעולם נתערב, מחטא אכילת עץ הדעת, רוח האדם — שהוא בחינת דעת דקדושה — ברוח הבהמה, שהוא בחינת כוח המדמה, שמשם נמשכות כל התאוות הבהמיות. וזה עיקר תיקון האכילה דקדושה: לזכות לברר על ידה את רוח האדם מרוח הבהמה, ולברר את הטוב מן הרע, שהוא בחינת כוח המדמה.

EN:
You Shall Rejoice in All Your Undertakings (Deuteronomy 12:7)

Within everything in the world, as a result of the sin of eating from the Tree of Knowledge, the human ruach—which is the aspect of holy awareness—became intermingled with the animal ruach, the aspect of the imaginative faculty, from which all animalistic desires are drawn. This is the principal rectification of holy eating: to merit refining through it the human ruach from the animal ruach, and refining the good from the evil, which is the aspect of the imaginative faculty.

Segment 4
HE:
ועיקר הבירור הוא על ידי שמחה. על כן צריכין לאכול בשמחה, כמו שכתוב: "לך אכול בשמחה לחמך" (קהלת ט', ז'). כי עיקר תיקון ובירור האכילה הוא על ידי השמחה, שעל ידה מבררים את המדמה. וזה בחינת קרבנות: שהלוויים היו מנצחים בשיר על הדוכן בשעת הקרבת הקרבן. כי עיקר הקרבן הוא לברר את רוח האדם, רוח טובה, מן רוח הבהמה; וזה נעשה על ידי השיר והנגינה.

EN:
The refinement occurs principally through joy. One must therefore eat with joy, as it is written: “Go, eat your bread with joy” (Ecclesiastes 9:7). Eating is principally rectified and refined through joy, by which the imaginative faculty is refined. This is the aspect of offerings: the Levi’im conducted the song upon the platform while the offering was brought. The offering principally refines the human ruach, a good ruach, from the animal ruach; this is accomplished through song and melody.

Segment 5
HE:
זה בחינת "ושמחתם בכל משלח ידכם" (דברים י"ב, ז'), שנאמר בעניין הקרבנות שמביאים ברגל. וזה בחינת מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: אין שמחה אלא בבשר בהמה שמביאים ממנה קרבנות (פסחים ק"ט.). כי שם עיקר בחינת השמחה, ועיקר בירור הבהמיות — דהיינו בירור המדמה — הוא על ידי שמחה וניגון. (ליקוטי הלכות, הלכות טרפות ב', ב')

EN:
This is the aspect of “You shall rejoice in all your undertakings” (Deuteronomy 12:7), which is stated concerning the offerings brought on the festival. It is likewise the aspect of what our Sages, of blessed memory, taught: there is no joy except through the meat of an animal from which offerings are brought (Pesachim 109a). There lies the principal aspect of joy, for animality—the imaginative faculty—is principally refined through joy and melody. (Likutay Halachos, Laws of Treifoas 2:2)

Segment 6
HE:
ולא תאכל הנפש עם הבשר (דברים י"ב, כ"ג)

זה בחינת איסור איבר מן החי. כי אין שחיטה אלא מן הצוואר, שכן השחיטה באה להכניע את כוח הבהמיות ולהעלות את הנפש מחי למדבר. על כן צריך לשחוט דווקא מן הצוואר — את הקנה, הוושט והוורידים, הסמוכים לכלי הדיבור. תיקון השחיטה הוא דווקא על ידם, כי דרך שם יוצאות הנפשות, בבחינת "נפשי יצאה בדברו" (שיר השירים ה', ו'). לשם מתכנסים כל הדמים בשעת השחיטה, כי שם מקומם לצאת; "כי הדם הוא בנפש" (ויקרא י"ז, י"א), ויציאת ועליית הנפשות היא דרך שם.

EN:
You Shall Not Eat the Soul with the Flesh (Deuteronomy 12:23)

This is the aspect of the prohibition against a limb from a living animal. Slaughter is performed only at the neck, for slaughter serves to subdue the power of animality and elevate the soul from the animate level to the speaking level. One must therefore slaughter specifically at the neck—the windpipe, esophagus, and veins, which are adjacent to the instruments of speech. Slaughter is rectified specifically through them, for souls depart through that place, in the aspect of “My soul departed when he spoke” (Song of Songs 5:6). All the blood gathers there at the time of slaughter, for that is its place of departure; “the soul is in the blood” (Leviticus 17:11), and the souls depart and ascend through there.

Segment 7
HE:
ומחמת ששם עיקר הנפש ושם תלויה החיות, נאחזות שם הקליפות ביותר. כי הקנה, הוושט והוורידים הם בחינת "שלושת שרי פרעה" (ליקוטי תורה, פרשת וישב), העומדים שם לינוק מן הדיבור והנפש היוצאים תמיד דרך שם, בבחינת "נפשי יצאה" וכו'. ובפרט בבהמה, שהנפשות שבה הן בחינת נפשות העשוקות שירדו ונפלו ממדרגתן, ממדבר לחי, וניטל מהן הדיבור; כי לבהמה אין כוח הדיבור. על כן בבהמה שלושת שרי פרעה — שלוש הקליפות הנ"ל — נמצאים שם בתוקף ובהתגברות יתרה.

EN:
Because the soul is principally situated there and vitality depends upon that place, the klipoas take hold there most strongly. The windpipe, esophagus, and veins are the aspect of “Pharaoh’s three officers” (Likutay Torah, Parshas Vayeishev), who stand there to draw nourishment from speech and the soul, which continually emerge through that place, in the aspect of “My soul departed,” and so forth. This applies particularly to an animal, whose souls are the aspect of oppressed souls that descended and fell from their level, from the speaking level to the animate level, and were deprived of speech, for an animal lacks the power of speech. Pharaoh’s three officers—the three klipoas described above—are therefore present in an animal with greater force and intensity.

Segment 8
HE:
כי בחינת הדיבור, בחינת הנפשות, כבושה אצלם. שם מתגבר רוח הבהמיות, שהוא בחינת הקליפות הנ"ל, והן כובשות אליהן את הנפש, שהיא בחינת הדיבור, עד שהנפש יורדת לגמרי ממדרגתה, ממדבר לחי. על כן צריך לשחוט מן הצוואר — לשחוט את הקנה, הוושט והוורידים — כדי להכניע את שלושת שרי פרעה. ואז מתכנסים ויוצאים דרך שם כל הדמים, שהם הנפשות, ויוצאים ועולים מחי למדבר על ידי הברכה והסכין של השחיטה.

EN:
The aspect of speech—the aspect of the souls—is held captive by them. The animal ruach, which is the aspect of the klipoas described above, intensifies there and subjugates the soul, the aspect of speech, until the soul descends completely from its level, from the speaking level to the animate level. One must therefore slaughter at the neck—cutting the windpipe, esophagus, and veins—in order to subdue Pharaoh’s three officers. All the bloods, which are the souls, then gather and emerge through that place, departing and ascending from the animate level to the speaking level through the blessing and the slaughtering knife.

Segment 9
HE:
ועל כן, כל זמן שלא נשחטה הבהמה מן הצוואר, אפילו אם יחתוך ממנה איבר בסכין, כוח הבהמיות אינו נכנע והנפש אינה יוצאת דרך שם. יציאת הנפש היא רק דרך שלושת אלה, בבחינת "נפשי יצאה" וכו', ושם הכנעת הקליפות, כי שם אחיזתן במקום עיקר החיות של הנפש. על כן, כשאוכל חס ושלום איבר מן החי, הוא אוכל את הנפש עם הבשר, כי עדיין נשארו בו נפשו וחיותו. כל איבר מושך לעצמו חיות, והחיות והנפשות אינן יוצאות מן האיברים אלא דרך בית השחיטה. דרך שם מתאווה הנפש לצאת, כי שם היא נתקנת ועולה מחי למדבר. אבל כשחותך איבר במקום אחר, אדרבה, האיבר מושך לעצמו חיות, והחיות — שהיא הנפש — נשארת בו ואינה יוצאת ממנו.

EN:
Therefore, as long as the animal has not been slaughtered at the neck, even if a limb is cut from it with a knife, the power of animality is not subdued and the soul does not depart through that place. The soul departs only through those three organs, in the aspect of “My soul departed,” and so forth; the klipoas are subdued there, for they take hold at the location of the soul’s principal vitality. Consequently, one who eats a limb from a living animal, God forbid, eats the soul together with the flesh, since the limb’s soul and vitality still remain within it. Every limb draws vitality to itself, and vitality and souls depart from the limbs only through the place of slaughter. The soul desires to depart through there because there it is rectified and ascends from the animate level to the speaking level. But when a limb is cut elsewhere, the reverse occurs: the limb draws vitality to itself, and the vitality—which is the soul—remains within it and does not depart.

Segment 10
HE:
ועל כן אסרה התורה: "לא תאכל הנפש עם הבשר" (דברים י"ב, כ"ג). כי הבשר אינו נכשר ומותר באכילה אלא לאחר יציאת הנפש ממנו; אבל את הנפש עצמה אסור לכלות ולאכול. נמצא שכאשר אוכל, חס ושלום, איבר מן החי, הוא רוצח ממש, כי הוא הורג את הנפש. (ליקוטי הלכות, הלכות איבר מן החי א', א')

EN:
The Torah therefore prohibited: “You shall not eat the soul with the flesh” (Deuteronomy 12:23). Flesh becomes fit and permitted for consumption only after the soul departs from it; but the soul itself may not be consumed and destroyed. It follows that one who eats a limb from a living animal, God forbid, is literally a murderer, for he kills the soul. (Likutay Halachos, Laws of a Limb from a Living Animal 1:1)

Segment 11
HE:
ונתן אליך אות או מופת, ובא האות והמופת (דברים י"ג, ב'–ג')

איתא בפרק הנחנקין: רבי יוסי הגלילי אומר, הגיעה תורה לסוף דעתה של עבודה זרה; לפיכך נתנה התורה ממשלה בה, שאפילו מעמיד לך חמה באמצע הרקיע — אל תשמע לו (סנהדרין צ'.). ופירש רש"י: "נתנה התורה ממשלה בה" — כלומר, אפילו תראה אותו נביא מושל ועושה כרצונו, דכתיב: "ונתן אליך אות או מופת" (דברים י"ג, ב'); עד כאן לשונו. כל זה שייך לעניין עד כמה וכמה מגיע כוח הבחירה; והבן מאוד.

EN:
He Gives You a Sign or a Wonder, and the Sign or Wonder Comes About (Deuteronomy 13:2–3)

It is taught in the chapter “Those Who Are Strangled”: Rabbi Yose HaGelili says that the Torah fathomed the ultimate mentality of idolatry; the Torah therefore granted it power, so that even if a prophet causes the sun to stand in the middle of the heavens, you must not heed him (Sanhedrin 90a). Rashi explains: “The Torah granted it power”—that is, even if you see that prophet exercise dominion and act according to his will, as it is written: “He gives you a sign or a wonder” (Deuteronomy 13:2). These are his words. All this pertains to the extraordinary extent of the power of free choice; understand this well.

Segment 12
HE:
עיקר כוח הבחירה הוא על ידי שה' יתברך העלים והסתיר את רצונו בהסתרות והעלמות גדולות, ותלה הכל ברצון האדם, בבחינת "והארץ נתן לבני אדם" (תהלים קט"ו, ט"ז). היינו שה' יתברך מסר את הבחירה לאדם, ובדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו (מכות י':). כשם שיש כוח באדם לשבר את תאוותיו, לברוח מרע ולעשות טוב, כן יש לו כוח להפך: לילך אחר שרירות לבו ולהתגבר ברצונות רעים כאלה, עד שכביכול יכריח את רצונו יתברך למלא את תאוותו ורצונו הרע.

EN:
The power of free choice principally exists because Hashem, blessed be He, concealed and hid His will behind great concealments and obscurities, and made everything depend upon human ratzoan, in the aspect of “He gave the earth to mankind” (Psalms 115:16). That is, Hashem entrusted free choice to the person, and a person is led along the path he desires to follow (Makkos 10b). Just as a person possesses the power to break his desires, flee from evil, and do good, he likewise possesses the opposite power: to follow the stubbornness of his heart and intensify such evil desires that, as it were, he compels His will, blessed be He, to fulfill his craving and evil desire.

Segment 13
HE:
כמו שרואים שאדם נכסף מאוד, ברצון חזק, לדבר שבקדושה — לנסוע לארץ ישראל, אל הצדיק וכיוצא בזה — ויש לו על כך מניעות רבות ועצומות, עד שהדבר כמעט מן הנמנע ולמעלה מדרך הטבע. אף על פי כן הוא יכול להתגבר בחשק גדול וברצונות וכיסופים חזקים כל כך, עד שה' יתברך עושה את רצונו ומסבב עמו בדרכים נפלאות ובהשגחה נפלאה שלא כדרך הטבע, עד שהוא זוכה להוציא את מחשבתו הטובה מן הכוח אל הפועל.

EN:
Thus we see a person yearning intensely, with powerful ratzoan, for a holy matter—to travel to Eretz Yisrael, to the tzaddik, or the like—while encountering numerous and immense obstacles, so that the matter is almost impossible and beyond the natural course. Nevertheless, he can prevail with such powerful desire and such strong ratzoan and longing that Hashem, blessed be He, fulfills his will and arranges matters for him through wondrous paths and extraordinary providence beyond the natural course, until he merits bringing his good intention from potential into actuality.

Segment 14
HE:
אבל "את זה לעומת זה עשה האלקים" (קהלת ז', י"ד). גם מי שהולך לדבר עבירה, חס ושלום, או הולך למרחקים לאבד את נפשו לדעת, ללמוד חכמות חיצוניות וכיוצא בזה, ויש לו על כך מניעות רבות ועצומות, והדבר כמעט מן הנמנע ושלא כדרך הטבע — הוא מתגבר ברשעתו ברצון חזק כל כך, עד שה' יתברך מסבב עמו כל כך עד שהוא בא לשם. וכל זה מחמת גודל כוח הבחירה, כי בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו.

EN:
But “God made this corresponding to that” (Ecclesiastes 7:14). One who pursues a sin, God forbid, or travels great distances deliberately to destroy his soul by studying external disciplines of wisdom or the like, may likewise face numerous and immense obstacles, so that the matter is almost impossible and contrary to the natural course. Yet he intensifies his wickedness with such powerful ratzoan that Hashem, blessed be He, arranges matters until he reaches that place. All this results from the greatness of free choice, for a person is led along the path he desires to follow.

Segment 15
HE:
אך את ההבדל יכולים הכל להבין. אצל האיש הכשר, כל יסוד כוונתו ורצונו הוא בשביל התכלית האמיתית הנצחית: לפרוש מתאוות העולם הזה הכלה והנפסד ולעשות את רצונו יתברך, שהוא עיקר התכלית. ה' יתברך עושה עמו נפלאות למלא את רצונו, ואז בוודאי אשרי לו בעולם הזה ובעולם הבא. ואילו אצל ההפך, כל כוונתו ורצונו הם לתאוות העולם הזה ולשרירות לבו הרע; על ידי זה הוא יורד לבאר שחת ואחריתו עדי אובד.

EN:
Everyone can understand the distinction. The entire foundation of an upright person’s intention and ratzoan is the true, eternal purpose: to separate from the desires of this transient and perishable world and fulfill His will, blessed be He, which is the principal purpose. Hashem performs wonders for him to fulfill his ratzoan, and he is then certainly fortunate in this world and the World to Come. The opposite person, however, directs his entire intention and ratzoan toward the desires of this world and the stubbornness of his evil heart; through this he descends into the pit of destruction, and his end is utter ruin.

Segment 16
HE:
זה גם מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: "אור" — אלו מעשיהם של צדיקים; "חושך" — אלו מעשיהם של רשעים; ועדיין איני יודע באיזה מהם הוא חפץ, תלמוד לומר: "וירא אלקים את האור כי טוב" (בראשית א', ד'; בראשית רבה ג'). היינו שהרשעים מהפכים חושך לאור ואור לחושך, שקר לאמת ואמת לשקר, עד שאי אפשר לדעת באיזה מהם ה' יתברך חפץ. לכן נאמר: "וירא אלקים את האור כי טוב". ואמרו רבותינו זכרונם לברכה שם, שראה שאין העולם כדאי להשתמש בו, ועמד וגנזו לצדיקים לעתיד לבוא. מי שחפץ לדעת באיזו דרך ובאילו מעשים ה' יתברך חפץ, יתקרב לצדיקי אמת, כי אצלם נגנז האור הטוב; ילך בדרכיהם ויסתכל מעודו עד סופו, מבחרותו עד זקנותו, על תכליתו הנצחית — ואז ידע את האמת באיזה מהם חפץ ה' יתברך.

EN:
This is also what our Sages, of blessed memory, taught: “Light” refers to the deeds of the tzaddikim; “darkness” refers to the deeds of the wicked. I would still not know which of them He desires; therefore Scripture states: “God saw that the light was good” (Genesis 1:4; Bereishis Rabbah 3). The wicked transform darkness into light and light into darkness, falsehood into truth and truth into falsehood, until it becomes impossible to know which Hashem, blessed be He, desires. Scripture therefore states: “God saw that the light was good.” Our Sages taught there that He saw the world was unworthy of using this light, so He arose and concealed it for the tzaddikim in the future. One who wishes to know which path and deeds Hashem desires must draw near to the true tzaddikim, for the good light is concealed with them. He should follow their paths and consider his eternal purpose from his beginning to his end, from youth to old age; he will then know the truth concerning which Hashem, blessed be He, desires.

Segment 17
HE:
ועיין בסנהדרין, פרק ארבע מיתות: "ודורש אל המתים" (דברים י"ח, י"א) — זה המרעיב עצמו וכו'. וכשהיה רבי עקיבא מגיע למקרא זה היה בוכה: ומה המרעיב את עצמו כדי שתשרה עליו רוח טומאה — שורה עליו רוח טומאה; המרעיב את עצמו כדי שתשרה עליו רוח טהרה, על אחת כמה וכמה. אבל מה אעשה שעוונותינו גרמו לנו, שנאמר: "עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם" (ישעיהו נ"ט, ב'; סנהדרין ס"ה:). (ליקוטי הלכות, הלכות ברכת השחר ה', ע"ח–ע"ט; על פי אוצר היראה, יראה ועבודה, ט')

EN:
See also Sanhedrin, in the chapter “The Four Death Penalties”: “One who inquires of the dead” (Deuteronomy 18:11) is one who starves himself, and so forth. When Rabbi Akiva reached this verse, he would weep: if one who starves himself so that a spirit of impurity should rest upon him has a spirit of impurity rest upon him, then all the more so should this be true of one who starves himself so that a spirit of purity should rest upon him. But what can I do? Our sins have caused this for us, as it is stated: “Your iniquities separated between you and your God” (Isaiah 59:2; Sanhedrin 65b). (Likutay Halachos, Laws of the Morning Blessings 5:78–79; following Otzar HaYirah, “Awe and Divine Service,” 9)

Segment 18
HE:
בנים אתם לה' אלקיכם; לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת (דברים י"ד, א')

דווקא בסמוך למצווה זו קרא להם בשם "בנים", כי הא בהא תליא, וזה טעמה של המצווה. ה' יתברך אומר לישראל: "בנים אתם לה' אלקיכם"; ועל כן "לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת" (דברים י"ד, א'). כי צריכין להאמין שבאמת המיתה היא טובה גדולה מאוד, כדי לזכות דווקא על ידה להגיע לבחינת בן.

EN:
You Are Children of Hashem Your God; You Shall Not Cut Yourselves or Make a Bald Spot Between Your Eyes for the Dead (Deuteronomy 14:1)

Specifically adjacent to this mitzvah, Scripture calls them “children,” for the two depend upon one another, and this is the reason for the mitzvah. Hashem, blessed be He, says to Israel: “You are children of Hashem your God”; therefore, “You shall not cut yourselves or make a bald spot between your eyes for the dead” (Deuteronomy 14:1). One must believe that death is truly an exceedingly great good, specifically through which one can merit attaining the aspect of a child.

Segment 19
HE:
כי עיקר גזרת המיתה היא כדי לבטל ולבלות בעפר את זוהמת בחינת העבד, כדי שנזכה לעתיד לקום בתחייה בגוף זך. אז נזכה להיות בבחינת בן, כמו בן המחפש בגנזי אביו, כי אז נזכה להכירו יתברך בבחינת שם העצם. על כן המקרא הנ"ל מקושר היטב בקשר נפלא: דווקא מחמת שישראל נקראים באמת בנים, בחינת "בנים אתם לה' אלקיכם", על כן "לא תתגודדו" וכו'; כי המיתה היא טובה גדולה, כדי לזכות להגיע על ידה לבחינת בן בשלמות. (ליקוטי הלכות, הלכות ברכת השחר ג', מ"ה)

EN:
The decree of death principally serves to nullify and wear away in the dust the contamination of the aspect of a servant, so that in the future we merit rising in the resurrection with a purified body. We will then merit the aspect of a child, like a child who searches through his father’s treasuries, for we will then merit recognizing Him, blessed be He, in the aspect of the Essential Name. The verse cited above is therefore joined in a wondrous and precise connection. Specifically because Israel is truly called children, the aspect of “You are children of Hashem your God,” therefore “You shall not cut yourselves,” and so forth; for death is a great good through which one can merit attaining the aspect of a child in perfection. (Likutay Halachos, Laws of the Morning Blessings 3:45)

Segment 20
HE:
בנים אתם לה' אלקיכם; לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם (דברים י"ד, א')

מאחר שאנו עם קדוש, צריכין תמיד להכניע ולשבר את סטרא דמותא, שהיא הסטרא אחרא. על כן צריכין לשמור מאוד את הזיכרון — לאדבקא מחשבתיה בעלמא דאתי — שהוא בחינת זיכרון, כמובא במאמר "ויהי מקץ" (ליקוטי מוהר"ן א', נ"ד). כי עלמא דאתי הוא מקום החיים, כידוע, הפך השכחה שהיא סטרא דמותא, כמו שכתוב שם, בחינת "נשכחתי כמת מלב" (תהלים ל"א, י"ג).

EN:
You Are Children of Hashem Your God; You Shall Not Cut Yourselves or Make a Bald Spot Between Your Eyes (Deuteronomy 14:1)

Because we are a holy people, we must continually subdue and break the side of death, which is the sitra achara. One must therefore carefully guard memory—that is, attach one’s thought to the World to Come—which is the aspect of memory, as brought in the teaching “And It Was at the End” (Likutay Moharan I 54). The World to Come is the place of life, as is known, the opposite of forgetfulness, which is the side of death, as explained there, in the aspect of “I was forgotten from the heart like the dead” (Psalms 31:13).

Segment 21
HE:
עיקר שלמות הזיכרון היא על ידי השכחה: לשכוח מן הלב את כל עסקי העולם הזה שהם חוץ מעלמא דאתי. את כל התאוות הרעות והמידות הרעות צריך להשכיח מן הלב ולא לזכור אותן כלל, בבחינת "ושכחי עמך ובית אביך" (תהלים מ"ה, י"א). אז יש שלמות לזיכרון, ויכול לאדבקא מחשבתיה בעלמא דאתי. כי כל זמן שזוכר את העולם הזה ואינו שוכח אותו, הוא בוודאי רחוק מבחינת זיכרון, ואינו יכול לדבק את מחשבתו בעלמא דאתי; כי העולם הבא והעולם הזה הם שני דברים, זה הפך מזה, כידוע.

EN:
Memory is principally perfected through forgetfulness: forgetting from the heart all affairs of this world that lie outside the World to Come. All evil desires and evil traits must be made forgotten from the heart and not remembered at all, in the aspect of “Forget your people and your father’s house” (Psalms 45:11). Memory then attains perfection, and one can attach one’s thought to the World to Come. As long as a person remembers this world and does not forget it, he is certainly distant from the aspect of memory and cannot attach his thought to the World to Come; for this world and the World to Come are two things, each the opposite of the other, as is known.

Segment 22
HE:
הכלל הוא שאנו צריכין להרחיק את הסטרא אחרא, סטרא דמותא, שלא תינק מן הקדושה. כל עסקי העולם הזה שהם חוץ מן הקדושה ומעלמא דאתי — שהם מן הסטרא אחרא, סטרא דמותא ובחינת שכחה — צריך לשכוח אותם לגמרי מן הלב ולא לזכור אותם כלל. כל זמן שזוכר אותם נפגם הזיכרון דקדושה, שהוא לאדבקא מחשבתיה בעלמא דאתי. זיכרון השכחה — שזוכר את הדבר שצריך לשכוח, מה שחוץ מעלמא דאתי — הוא פגם ונפילת הזיכרון דקדושה. בכך הוא נותן, חס ושלום, כוח וחיות לסטרא אחרא: הוא ממשיך את הזיכרון, שמשם החיים, אל ההפך, אל מקום השכחה וסטרא דמותא.

EN:
The general principle is that we must distance the sitra achara, the side of death, so that it does not draw nourishment from holiness. All affairs of this world that lie outside holiness and the World to Come—which belong to the sitra achara, the side of death and the aspect of forgetfulness—must be forgotten completely from the heart and not remembered at all. As long as a person remembers them, holy memory—attaching one’s thought to the World to Come—is impaired. Remembering forgetfulness, meaning remembering what should be forgotten, that which lies outside the World to Come, is the blemish and fall of holy memory. Through this one gives power and vitality to the sitra achara, God forbid: he draws memory, the source of life, toward its opposite, the place of forgetfulness and the side of death.

Segment 23
HE:
על כן צריכין לשכוח את השכחה — את כל עסקי העולם הזה שהם חוץ מן הקדושה, שכולם בחינת סטרא דמותא ושכחה — כדי להחזירם למקומם: ממקום שבאו, לשם ילכו. כולם באו מבחינת שכחה, ועל כן צריך להחזירם לשם, לשכוח אותם ולא לזכור אותם. אז הזיכרון האמיתי, הזיכרון של הקדושה, כתיקונו.

EN:
One must therefore forget forgetfulness—all affairs of this world that lie outside holiness, which are entirely aspects of the side of death and forgetfulness—in order to return them to their place: to the place from which they came they must go. They all came from forgetfulness and must therefore be returned there by forgetting and not remembering them. True memory, holy memory, is then properly rectified.

Segment 24
HE:
על כן אנו מצווים שלא להתקשות על המת יותר מדי, כדי שלא להמשיך את סטרא דמותא, חס ושלום. צריך להעבירו מדעתו ולשכחו, כי את בחינת השכחה צריכין לשכוח. רק צריך לעשות את ההפך ממש: לאדבקא מחשבתיה בעלמא דאתי, שהיא בחינת זיכרון ומקום החיים. כשמדבק את מחשבתו לשם, ממילא לא יצטער על המת; כי למה לו להצטער? אדרבה, עכשיו יצא מחיי שעה וזכה לחיים נצחיים שהם בעלמא דאתי.

EN:
We are therefore commanded not to grieve excessively for the dead, so as not to draw the side of death, God forbid. One must remove the deceased from one’s mind and forget him, for the aspect of forgetfulness must be forgotten. Instead, one must do precisely the opposite: attach one’s thought to the World to Come, the aspect of memory and the place of life. When one attaches one’s thought there, one will consequently not grieve for the deceased. Why should one grieve? On the contrary, he has now departed from temporal life and attained eternal life in the World to Come.

Segment 25
HE:
העכו"ם רחוקים מן הקדושה ומבחינת עלמא דאתי, כי הם מן הסטרא אחרא וסטרא דמותא. על כן הם רוצים להגביר, חס ושלום, את הסטרא אחרא, ועושים קרחה ומתגודדים על מתיהם כדי שהמת יהיה נזכר אצלם ולא ישתכח מהם. בכך הם רוצים להמשיך ולהגביר את סטרא דמותא, להמשיך את הזיכרון אל מקום השכחה. אנו מצווים ומוזהרים על כך, כי עלינו לשמור את הזיכרון דקדושה: לדבק את המחשבה בעלמא דאתי, מקום החיים, ולשכוח את בחינת השכחה.

EN:
The nations are distant from holiness and the World to Come, for they belong to the sitra achara and the side of death. They therefore seek to intensify the sitra achara, God forbid, making bald spots and cutting themselves for their dead so that the deceased will remain remembered by them and not be forgotten. Through this they seek to draw and intensify the side of death, drawing memory into the place of forgetfulness. We are commanded and warned against this, for we must guard holy memory: attaching thought to the World to Come, the place of life, and forgetting the aspect of forgetfulness.

Segment 26
HE:
עיקר האיסור הוא שלא לעשות קרחה על המת ולא להתגודד, דהיינו כתובת קעקע. הם היו נוהגים להתגודד ולעשות קרחה בראשם על מתיהם, כדי לפגום את הזיכרון שבראש, כי הזיכרון הוא במוח, ולהגביר שם את סטרא דמותא, חס ושלום; לעשות שם סימן לזכור את המת, שהוא פגם הזיכרון — המשכת הזיכרון אל מקום השכחה. הקרחה היא תלישת השערות שבראש, כי השערות הן מותרי מוחין ובחינת מלכות, כמובא במאמר "מישרא דסכינא" (ליקוטי מוהר"ן א', ל'), ושם עיקר התגברות הסטרא אחרא וסטרא דמותא, בבחינת "רגליה יורדות מוות" (משלי ה', ה'). וזה שנאמר: "בנים אתם לה' אלקיכם" — "לה' אלקיכם" דווקא, בחינת עלמא דאתי שצריך לדבק שם את מחשבתו; ועל כן "לא תתגודדו ולא תשימו קרחה" (דברים י"ד, א'), כי זה פגם הזיכרון. וזה שלמדו רבותינו זכרונם לברכה מ"לא תתגודדו": שלא תעשו אגודות אגודות (יבמות י"ג:), כי צריך לדבק את מחשבתו בעלמא דאתי, ושם אלו ואלו דברי אלקים חיים. (ליקוטי הלכות, הלכות קרחה וכתובת קעקע א')

EN:
The principal prohibition is against making a bald spot for the dead or cutting oneself, namely tattooing. They would cut themselves and make a bald spot upon their heads for their dead in order to blemish the memory located in the head, for memory is in the brain, and to intensify the side of death there, God forbid. They made a mark there to remember the deceased, which is the blemish of memory—drawing memory into the place of forgetfulness. The bald spot is made by tearing out the hair of the head, for hair is the surplus of the mochin and an aspect of sovereignty, as brought in the teaching “The Plain of the Knife” (Likutay Moharan I 30). There the sitra achara and the side of death principally intensify, in the aspect of “Her feet descend to death” (Proverbs 5:5). This is why it is stated: “You are children of Hashem your God”—specifically “of Hashem your God,” the aspect of the World to Come, to which one must attach one’s thought; therefore, “You shall not cut yourselves or make a bald spot” (Deuteronomy 14:1), for this blemishes memory. Our Sages, of blessed memory, likewise derived from “You shall not cut yourselves” that you must not form separate factions (Yevamos 13b), for one must attach one’s thought to the World to Come, where both these and those are the words of the living God. (Likutay Halachos, Laws of a Bald Spot and Tattooing 1)

Segment 27
HE:
ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת (דברים י"ד, א')

בשעת האבלות, חס ושלום, יש הסתלקות המוחין, והשערות הן מותרי מוחין. בשעת הסתלקות המוחין מכליהם נמשכים המוחין ביותר לתוך השערות. על כן, אם יגלח אז את שערותיו, חס ושלום, הוא עלול להשחית את מוחו, חס ושלום.

EN:
You Shall Not Make a Bald Spot Between Your Eyes for the Dead (Deuteronomy 14:1)

At a time of mourning, God forbid, the mochin depart, while the hair is the surplus of the mochin. When the mochin depart from their vessels, they are drawn more intensely into the hair. Therefore, if a person were to shave his hair then, God forbid, he could damage his mind, God forbid.

Segment 28
HE:
על כן צריך להמתין עד שיסתלקו ויעברו ימי אבלו. אז יחזרו המוחין, יזדככו וישובו למקומם בשלום, ולא יישארו בשערות אלא מותרי מוחין. אז יגלחם, כי אז צריך לגלחם כדי שלא יתרבו המותרות במוח. (ליקוטי הלכות, הלכות קרחה וכתובת קעקע ג', ז')

EN:
He must therefore wait until the days of mourning depart and pass. The mochin will then return, become purified, and settle peacefully in their place, leaving only the surplus of the mochin within the hair. He may then shave it; at that time it should be shaved so that the surplus within the mind does not multiply. (Likutay Halachos, Laws of a Bald Spot and Tattooing 3:7)

Segment 29
HE:
עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה (דברים י"ד, כ"ב)

השדה התחתון מרמז על השדה העליון הקדוש, שבו גדלות כל הנשמות הקדושות. כי הכל אחד: גם כל גידולי השדה התחתון הם נשמות קדושות, כי כל העשבים, הצמחים, התבואות והפירות הם גלגולי נשמות, כידוע. וכמו שרואים בשדה התחתון שכל תיקוני השדה נעשים בכל שנה ושנה — שבכל שנה גדלים פירות חדשים, חורשים, זורעים וקוצרים וכו' — כן גם תיקון הנשמות הקדושות הגדלות בשדה העליון נעשה בכל שנה.

EN:
You Shall Surely Tithe All the Produce of Your Seed That Comes Forth from the Field Year by Year (Deuteronomy 14:22)

The lower field alludes to the holy supernal field in which all holy souls grow. For everything is one: even all the produce of the lower field consists of holy souls, since all grasses, plants, grain, and fruit are incarnations of souls, as is known. Just as we see in the lower field that all its rectifications occur each year—new fruit grows every year, and people plow, sow, and harvest, and so forth—so too the holy souls growing in the supernal field are rectified each year.

Segment 30
HE:
עיקר תיקונם הוא שיזכו להיכלל בשלמות בבחינת התכלית, ששם כולו אחד וכולו טוב. זה בחינת שנים עשר חודשי השנה כנגד שנים עשר המזלות, שהם כנגד שנים עשר שבטי י־ה, בחינת כלל הנשמות הקדושות. שנים עשר השבטים הם כנגד שנים עשר גבולי אלכסון ובחינת שנים עשר צירופי הוי"ה. עיקר תיקון העולם הוא כשכל שנים עשר הגבולים נכללים באחד — בשורשם, בחינת הוי"ה פשוטה — שהוא כולו טוב וכולו אחד, ואין שם שום אחיזת הדין כלל.

EN:
Their principal rectification is to merit being incorporated completely into the ultimate purpose, where everything is one and entirely good. This is the aspect of the twelve months of the year corresponding to the twelve constellations, which correspond to the twelve tribes of Yah, the aspect encompassing all holy souls. The twelve tribes correspond to the twelve diagonal boundaries and the twelve permutations of the Divine Name. The world is principally rectified when all twelve boundaries are incorporated into the One—their root, the aspect of the simple Divine Name—which is entirely good and entirely one, where judgment has no hold whatsoever.

Segment 31
HE:
זה בחינת שנים עשר המזלות המתגלגלים ברקיע, וכולם מתגלגלים על נקודת המרכז שאין בה שום ציור, ששורשה מבחינת כולו אחד וכולו טוב. כל גלגולם וסיבובם בכל שנה ושנה, כל ימי עולם, הוא כדי שייכללו בבחינת כולו אחד וכולו טוב, שהיא תכלית כל העולם ומלואו. על כן בכל שנה ושנה נעשה תיקון השדה: בכל שנים עשר חודשי השנה, בחינת תקופת השנה, חוזרים ועולים ונכללים כל שנים עשר גבולי האלכסון — שנים עשר המזלות ושנים עשר החודשים — ונכללים בשורשם, בנקודה הפנימית, בחינת כולו אחד וכולו טוב. זה עיקר תיקון השדה.

EN:
This is the aspect of the twelve constellations revolving in the heavens, all revolving around the central point that has no form, whose root is the aspect of everything being one and entirely good. Their entire revolution and orbit each year, throughout the world’s duration, serves to incorporate them into the aspect of everything being one and entirely good, the ultimate purpose of the entire world and all it contains. The field is therefore rectified every year. During the twelve months, the aspect of the annual cycle, all twelve diagonal boundaries—the twelve constellations and twelve months—return, ascend, and become incorporated into their root, the inward point, the aspect of everything being one and entirely good. This is the principal rectification of the field.

Segment 32
HE:
וזה בחינת "עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה" (דברים י"ד, כ"ב). את התבואה היוצאת בכל שנה ושנה — דווקא בכל שנה כנ"ל — צריכין לתקן שתיכלל בבחינת כולו אחד, שהוא תיקון השדה. על כן צריכין לתת מן התבואה תרומות, מעשרות ומתנות עניים. כשנותנים מן התבואה לכהנים, ללוויים ולעניים כפי שציוותה התורה, מרימים את כל התבואה והיא נכללת בשורשה בכולו אחד.

EN:
This is the aspect of “You shall surely tithe all the produce of your seed that comes forth from the field year by year” (Deuteronomy 14:22). The produce emerging each year—specifically every year, as described above—must be rectified so that it becomes incorporated into the aspect of everything being one, which is the rectification of the field. Terumah, tithes, and gifts to the poor must therefore be given from the produce. When produce is given to the kohanim, Levi’im, and poor as the Torah commanded, all the produce is elevated and incorporated into its root in the aspect of everything being one.

Segment 33
HE:
החלק שנותנים לכהנים וכו' ולעניים הוא חלק ה' יתברך, כאילו נותנים לו יתברך. כי הכהנים זוכים משולחן גבוה, כמו שכתוב: "אני חלקך ונחלתך בתוך בני ישראל" (במדבר י"ח, כ'). וכן כל מה שנותנים לעניים נותנים כביכול לה' יתברך, כמו שכתוב: "מלווה ה' חונן דל" וכו' (משלי י"ט, י"ז). נמצא שעל ידי קיום מצוות המתנות מן התבואה מרימים ומעלים את כל התבואה לה' יתברך, שהוא כולו אחד וכולו טוב, בכך שנותנים לו את חלקו שציווה לתת לכהן וכו' ולעני.

EN:
The portion given to the kohanim, and so forth, and to the poor is Hashem’s portion, blessed be He, as though it were given to Him. The kohanim receive from the supernal table, as it is written: “I am your portion and your inheritance among the Children of Israel” (Numbers 18:20). Likewise, everything given to the poor is given, as it were, to Hashem, blessed be He, as it is written: “One who is gracious to the poor lends to Hashem,” and so forth (Proverbs 19:17). Thus, by fulfilling the mitzvoas of gifts from the produce, all the produce is raised and elevated to Hashem, blessed be He, Who is entirely one and entirely good, by giving Him the portion He commanded to be given to the kohen, and so forth, and to the poor.

Segment 34
HE:
זה בחינת מעשר מן המעשר, שהוא בסוד מאה ברכות בכל יום, כמובא. זה בחינת התפילה הכוללת את כל מאה הברכות, ובחינת "ויזרע יצחק בארץ ההיא, וימצא בשנה ההיא מאה שערים, ויברכהו ה'" (בראשית כ"ו, י"ב), כידוע. כל זה כדי לחזור ולהיכלל באחד: עשר נכללים במעשר, עד מאה, ועד שנכללים באחד, שהוא סוד מעשר מן המעשר — אחד ממאה שנותנים לכהן. על כן כל תיקוני התרומות, המעשרות ומתנות העניים, שהם תיקוני השדה הקדוש, נעשים בכל שנה ושנה, כמו שכתוב: "עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה". עיקר תיקון השדה — שתיכלל באחד — צריך להיעשות בכל שנה הכלולה משנים עשר חודשים, שבהם חוזרים הגלגלים, בחינת שנים עשר גבולי אלכסון, ושבים, נכללים ועולים בשורשם, שהוא כולו אחד וכולו טוב. על ידי זה מתבטלים כל המצרים והדינים הנאחזים מן הגבולים והצמצומים. (ליקוטי הלכות, הלכות מצרנות ג', ב'–ד', ז' וכו'; על פי אוצר היראה, אור וחושך, מ"ח)

EN:
This is the aspect of the tithe from the tithe, which contains the mystery of the hundred blessings recited each day, as brought elsewhere. It is the aspect of prayer, which encompasses all hundred blessings, and the aspect of “Yitzchak sowed in that land and found in that year a hundredfold, and Hashem blessed him” (Genesis 26:12), as is known. All this serves to return and become incorporated into the One: ten are incorporated into the tithe, reaching one hundred, until they are incorporated into one, which is the mystery of the tithe from the tithe—one of one hundred given to the kohen. Therefore, all the rectifications of terumah, tithes, and gifts to the poor, which rectify the holy field, occur every year, as it is written: “You shall surely tithe all the produce of your seed that comes forth from the field year by year.” The principal rectification of the field—its incorporation into the One—must occur each year, which encompasses twelve months. During them, the spheres, the aspect of the twelve diagonal boundaries, revolve and return, become incorporated, and ascend into their root, which is entirely one and entirely good. Through this, all constraints and judgments that take hold through boundaries and constrictions are nullified. (Likutay Halachos, Laws of Neighboring Boundaries 3:2–4, 7, and elsewhere; following Otzar HaYirah, “Light and Darkness,” 48)

Segment 35
HE:
נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו (דברים ט"ו, י')

זהו שהזהירה התורה: "ולא ירע לבבך בתתך לו, כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלקיך בכל מעשך ובכל משלח ידך" (דברים ט"ו, י'). כי עיקר הצדקה הוא הרצון הטוב: להפוך את הרוגז והאכזריות לרצון, כמבואר בליקוטי מוהר"ן תנינא, ד'; עיין שם. על כן צריך לתת צדקה ברצון טוב, בלי שום רוע לב, כדי לבטל את הרוגז ולהמשיך את הרצון; זהו עיקר הצדקה.

EN:
You Shall Surely Give Him, and Your Heart Shall Not Be Grieved When You Give to Him (Deuteronomy 15:10)

This is why the Torah warned: “Your heart shall not be grieved when you give to him, for because of this matter Hashem your God will bless you in all your work and in all your undertakings” (Deuteronomy 15:10). The essence of tzedakah is good ratzoan: transforming anger and cruelty into ratzoan, as explained in Likutay Moharan II 4; see there. One must therefore give tzedakah with good ratzoan, without any grief of heart, in order to nullify anger and draw forth ratzoan; this is the essence of tzedakah.

Segment 36
HE:
על ידי זה זוכין לבטל את כל ל"ט מלאכות החול, שבהן יש אחיזת זוהמת הנחש, בחינת ל"ט קללות. וזהו: "כי בגלל הדבר הזה יברכך ה'" — "יברכך ה'" דווקא, הפך הקללות של חטא אדם הראשון, "בעצבון תאכלנה" (בראשית ג', י"ז), בחינת ל"ט מלאכות. כי על ידי צדקה ברצון טוב זוכין להמשיך את הארת הרצון על עולם העשייה, והעשייה נכללת ברצון. על ידי זה מתבטלות כל העשיות וכל ל"ט המלאכות, כי העולם מתקיים בחסדו בלבד, בבחינת "עולם חסד יבנה" (תהלים פ"ט, ג'), שהוא בחינת ברכה וחסד.

EN:
Through this one merits nullifying all thirty-nine weekday labors, within which the serpent’s contamination takes hold, the aspect of the thirty-nine curses. This is: “For because of this matter Hashem will bless you”—specifically “Hashem will bless you,” the opposite of the curses resulting from Adam HaRishon’s sin, “Through sorrow shall you eat from it” (Genesis 3:17), the aspect of the thirty-nine labors. Through tzedakah given with good ratzoan, one merits drawing the illumination of ratzoan upon the world of action, so that action becomes incorporated into ratzoan. All actions and all thirty-nine labors are thereby nullified, for the world is sustained solely through His kindness, in the aspect of “The world is built through kindness” (Psalms 89:3), which is the aspect of blessing and kindness.

Segment 37
HE:
וזהו: "כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלקיך בכל מעשך ובכל משלח ידך". ברכה וחסד נמשכים על כל העשיות באמצעות הארת הרצון, עד שזוכין לבטל לגמרי את כל העשיות, כי העשייה נכללת ברצון. והכל על ידי הצדקה, שמהפכת רוגז — בחינת עשייה — לרצון. (ליקוטי הלכות, הלכות ערב ג', י"א)

EN:
This is: “For because of this matter Hashem your God will bless you in all your work and in all your undertakings.” Blessing and kindness are drawn upon all actions through the illumination of ratzoan, until one merits nullifying all actions completely, for action becomes incorporated into ratzoan. Everything occurs through tzedakah, which transforms anger—the aspect of action—into ratzoan. (Likutay Halachos, Laws of a Guarantor 3:11)

Segment 38
HE:
ולא ירע לבבך בתתך לו (דברים ט"ו, י')

עיקר הצדקה היא על ידי משפט. זה בחינת מה שהזהירה התורה: "ולא ירע לבבך בתתך לו" (דברים ט"ו, י'). כי רוע הלב הוא בחינת פגם המשפט התלוי בלב, ועיקר תיקון הצדקה הוא על ידי משפט, שהוא הפך רוע הלב. העשיר צריך לשפוט את עצמו ולהבין שבוודאי ה' יתברך עושה עמו חסד גדול שאינו ראוי אליו כלל, ונותן לו שפע ממון ועשירות; ואילו כמה אנשים הצדיקים וטובים ממנו אלפי פעמים, חייהם תלויים מנגד, אין להם שום פרנסה והם סובלים דוחק גדול, רחמנא ליצלן.

EN:
Your Heart Shall Not Be Grieved When You Give to Him (Deuteronomy 15:10)

Tzedakah principally operates through judgment. This is the aspect of the Torah’s warning: “Your heart shall not be grieved when you give to him” (Deuteronomy 15:10). Grief of heart is an aspect of blemished judgment, which depends upon the heart, while tzedakah is principally rectified through judgment, the opposite of grief of heart. A wealthy person must judge himself and understand that Hashem, blessed be He, certainly performs an immense kindness for him that he does not deserve at all, giving him abundant money and wealth, while many people thousands of times more righteous and worthy than he have their lives hanging in suspense, possess no livelihood, and suffer severe privation, may the Merciful One save us.

Segment 39
HE:
על כן בוודאי אין הדין נותן שאהיה כפוי טובה כלפי ה' יתברך, ובוודאי חובה עלי לתת לה' יתברך את חלקו אשר הזהירנו לתת לעניים. כי באמת הכל שלו יתברך. רק ה' יתברך חמל ולא הכביד על האדם לצוות עליו לתת ארבעה חלקים לעני וחלק חמישי לעצמו. כי בוודאי כך הייתה המידה: אדם העובד עבודת פרך אצל חברו ומכניס רווח גדול לחברו, אף על פי כן אינו מקבל כשכר עבודתו אפילו חלק חמישי מן הרווח, אלא שכר קצוב כלשהו.

EN:
Justice therefore certainly does not permit me to be ungrateful toward Hashem, blessed be He, and I am surely obligated to give Hashem the portion He commanded us to give to the poor. In truth, everything belongs to Him, blessed be He. Hashem merely had compassion and did not burden a person by commanding him to give four portions to the poor and retain only a fifth for himself. Such a measure would certainly have been just: a person who performs backbreaking labor for another and produces a large profit for him nevertheless does not receive even one-fifth of the profit as his wages, but only some fixed payment.

Segment 40
HE:
מכל שכן האדם אצל ה' יתברך: הכל מה' יתברך, אנחנו שלו וכל אשר לנו שלו. אנו צריכים לחסדו, לטובתו ולישועתו בכל עת ורגע; ומבלעדיו אין לנו מלך, גואל ומושיע, פודה, מציל ומפרנס וכו'. בוודאי ראוי לנו להחזיר את הפיקדון לבעליו ולחלק לצדקה את כל מה שמרוויח, ורק לקחת לעצמו את פרנסתו בצמצום. מכל שכן שה' יתברך מקל עלינו מאוד ומצווה לתת לכל הפחות מעשר או חומש; והוא גם מבטיח לנו לתת ברכה בכפליים בזכות הצדקה, וגם בעולם הבא לא יקפח את שכרנו.

EN:
All the more so is this true of a person in relation to Hashem, blessed be He: everything comes from Hashem, we belong to Him, and everything we possess is His. At every moment we require His kindness, goodness, and salvation; without Him we have no King, Redeemer, or Savior, no One Who ransoms, rescues, and sustains, and so forth. We should certainly return the deposit to its Owner and distribute as tzedakah everything we earn, retaining only our minimal livelihood. All the more so since Hashem, blessed be He, treats us exceedingly leniently and commands us to give at least a tithe or a fifth; He also promises us a doubled blessing in the merit of tzedakah and will not withhold our reward in the World to Come.

Segment 41
HE:
בוודאי ראוי לתת את חלקו של ה' יתברך לעניים בשמחה רבה, אם יחשוב האדם על דרכיו וישפוט את עצמו באמת. אז יזכה להכניע את רוע הלב על ידי המשפט ויקיים "ולא ירע לבבך בתתך לו". אז הצדקה בשלמות, כי בחינת משפט מאירה בצדקה; על ידי זה יוכל להציל את העני מן העניות לגמרי, באמצעות בחינת המשפט המאירה בו על ידי הצדקה שנותן לו. (ליקוטי הלכות, הלכות גביית מלווה ג', ד'; על פי אוצר היראה, צדקה וגמילות חסדים, ס"ג; ועיין ממון, צ"ב)

EN:
A person should certainly give Hashem’s portion to the poor with great joy, if he considers his ways and judges himself truthfully. He will then merit subduing grief of heart through judgment and fulfilling “Your heart shall not be grieved when you give to him.” Tzedakah is then complete, for the aspect of judgment shines within it. Through this, he can save the poor person entirely from poverty by means of the aspect of judgment that shines within him through the tzedakah he gives him. (Likutay Halachos, Laws of Collecting a Loan 3:4; following Otzar HaYirah, “Tzedakah and Acts of Kindness,” 63; see also “Money,” 92)

Segment 42
HE:
ולא ירע לבבך בתתך לו, כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלקיך בכל מעשך (דברים ט"ו, י')

גדולה מעלת הצדקה, שהתורה הקדושה הזהירה עליה כמה פעמים, כי צריכין לתת לעניים את חלקם שיש להם בשפע שלו. בוודאי גם לעני ולאביון יש צינור של שפע. אילו היה העולם מתנהג כראוי, לא היה שום אביון בעולם, כי לכל אחד הייתה יורדת השפעתו מן השכל הכולל — ששם שורש כל ההשפעות — דרך הצינור והכלי שלו. וכך יהיה באמת לעתיד, כמו שנאמר: "אפס כי לא יהיה בך אביון" (דברים ט"ו, ד'), וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה.

EN:
Your Heart Shall Not Be Grieved When You Give to Him, for Because of This Matter Hashem Your God Will Bless You in All Your Work (Deuteronomy 15:10)

Great is the stature of tzedakah, concerning which the holy Torah warned repeatedly, for the poor must be given the portion they possess within another person’s bounty. Certainly, the poor and needy person also has a channel of bounty. If the world were conducted properly, no needy person would exist, for every person’s bounty would descend from the encompassing intellect—where all bounty is rooted—through his own channel and vessel. This will indeed be so in the future, as it is stated: “However, there shall be no needy person among you” (Deuteronomy 15:4), and as our Sages, of blessed memory, taught.

Segment 43
HE:
כאשר ישראל מקיימים את התורה, הם נכללים בשכל הכולל, והשפע נמשך רק להם — לכל אחד לפי הצינור שלו. בוודאי לכל אחד מישראל יש כלי וצינור לקבל שפע רב, כי לכל אחד מישראל יש חלק בתורה הקדושה היוצאת מן השכל הכולל, בבחינת אורייתא מחכמה עילאה נפקת. אבל עיקר העניות באה כשפוגמים בתורה, ובעיקר על ידי פגם אמונת חכמים. בכך מתערבבים ומתבלבלים הצינורות, עד שרוב השפע יורד לעובדי כוכבים ולרשעים.

EN:
When Israel fulfills the Torah, they become incorporated into the encompassing intellect, and bounty is drawn only to them—each person according to his own channel. Every Jew certainly possesses a vessel and channel capable of receiving abundant bounty, for every Jew has a portion in the holy Torah, which issues from the encompassing intellect, in the aspect of the Torah issuing from supernal wisdom. Poverty, however, principally results when the Torah is blemished, especially through blemished emunah in the Sages. The channels thereby become mixed and confused, until most of the bounty descends to idolaters and the wicked.

Segment 44
HE:
גם מעט השפע הבא לישראל אינו יורד כסדר, עד שהשפע של אדם אחד נמצא לפעמים אצל אחר. על כן זה עשיר מאוד וזה עני ואביון; ובאמת, בשורשו, רוב עשירותו של זה היא מחלק העניים, אלא שעל ידי הפגם הנ"ל נתבלבל הסדר והשפע ירד אליו. כך הוא בכלל השפע, שכולו שייך בעיקרו לישראל, ועכשיו, בעוונותינו הרבים, רוב השפע נמצא אצל עובדי כוכבים ומזלות. נמצא שהם אוכלים את השפע של ישראל, בבחינת "והיה אם זרע ישראל" וכו' (שופטים ו', ג'), וכמו שנאמר: "פרי אדמתך וכל יגיעך יאכל עם אשר לא ידעת" (דברים כ"ח, ל"ג). ה' יתברך ירחם עלינו מעתה. וכן בין ישראל עצמם, העשירים אוכלים את חלק העניים.

EN:
Even the small amount of bounty reaching Israel does not descend in proper order, so that one person’s bounty is sometimes found with another. Consequently, one person possesses great wealth while another is poor and needy. In truth, at its root, most of the former’s wealth comes from the portion of the poor; but because of the blemish described above, the order became confused and the bounty descended to him. The same applies to bounty collectively, which principally belongs entirely to Israel, whereas now, because of our many sins, most bounty is found among idolaters. They therefore consume Israel’s bounty, in the aspect of “Whenever Israel had sown,” and so forth (Judges 6:3), and as it is stated: “The fruit of your land and all your labor will be consumed by a nation you did not know” (Deuteronomy 28:33). May Hashem, blessed be He, have compassion upon us from now on. Likewise, among Israel itself, the wealthy consume the portion of the poor.

Segment 45
HE:
על כן הזהירה התורה מאוד להחזיר ולתת לעני את חלקו בטוב לבב, בשמחה ובסבר פנים יפות, כמו שנאמר: "ולא ירע לבבך בתתך לו... כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלקיך" (דברים ט"ו, י'). באמת, כאשר העשיר מרבה בצדקה ומחזיר לעני את חלקו, זו טובה גדולה לעשיר. לפי מידת קיום מצוות הצדקה, הוא חוזר ופותח את צינורות השפע כדי שהשפע יימשך בהם כסדר. בפרט כשזוכה לתת צדקה בשופי לתלמידי חכמים העוסקים בתורה באמת; זה עיקר אמונת חכמים — שמאמין בהם כל כך עד שמפזר את ממונו כדי להחזיקם ולהתקרב אליהם.

EN:
The Torah therefore warned emphatically that the poor person’s portion must be returned and given to him with a good heart, joy, and a pleasant countenance, as it is stated: “Your heart shall not be grieved when you give to him… for because of this matter Hashem your God will bless you” (Deuteronomy 15:10). In truth, when the wealthy person gives abundant tzedakah and returns the poor person’s portion, this is a great benefit to the wealthy person himself. In proportion to his fulfillment of the mitzvah of tzedakah, he reopens the channels of bounty so that the bounty flows through them in proper order. This applies particularly when he merits giving abundant tzedakah to Torah scholars who truly engage in Torah. This is the essence of emunah in the Sages: believing in them so strongly that he distributes his money to support them and draw near to them.

Segment 46
HE:
על ידי אמונת חכמים חוזרים הצינורות לילך כסדר, ואז השפע יורד בשופי גדול לכל אחד ואחד. אפילו העשיר המקבל עכשיו שפע רב — כשהשפע אינו כסדר מחמת בלבול הצינורות, השפעתו לא תתקיים אצלו זמן רב, ועל פי רוב יש עיכובים רבים, מפני שהשפע אינו יורד כסדר. אבל כשהוא נותן צדקה בבחינת "פתח תפתח את ידך לו" (דברים ט"ו, ח'), נפתחים הצינורות והשפע יורד כסדר, בברכה גדולה ובלי עיכוב. וזהו: "כי בגלל הדבר הזה יברכך" וכו'. (ליקוטי הלכות, הלכות פיקדון וארבעה שומרים ה', ל"ה; על פי אוצר היראה, צדקה וגמילות חסדים, פ"ח)

EN:
Through emunah in the Sages, the channels resume flowing in their proper order, and abundant bounty then descends to every individual. Even a wealthy person who presently receives great bounty cannot retain it for long when it is out of order because the channels are confused. Generally, it also encounters many delays because the bounty does not descend in proper order. But when he gives tzedakah in the aspect of “You shall surely open your hand to him” (Deuteronomy 15:8), the channels open and the bounty descends in proper order, with great blessing and without obstruction. This is: “For because of this matter He will bless you,” and so forth. (Likutay Halachos, Laws of Deposits and the Four Types of Custodians 5:35; following Otzar HaYirah, “Tzedakah and Acts of Kindness,” 88)

Segment 47
HE:
כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלקיך בכל מעשך ובכל משלח ידך (דברים ט"ו, י')

כל זמן שאדם עדיין לא נפל לתאוות ממון, ואינו טרוד כל כך בטרדת הפרנסה, חמדת הממון ותאוות הנגידות והעשירות, אף על פי שהוא משוקע בתאוותו, עדיין אפשר לדבר עמו ביראת שמים, להמשיכו ולקרבו אל ה' יתברך ולהוציאו מתאוותיו הרעות. אבל כשנופל ונשקע בתאוות ממון, קשה מאוד אפילו לדבר עמו כראוי על התכלית האמיתית, כי הוא טרוד מאוד כל ימיו, ומחשבתו מבולבלת מרוב דאגותיו והצרכים המרובים שהרבה על עצמו.

EN:
For Because of This Matter Hashem Your God Will Bless You in All Your Work and in All Your Undertakings (Deuteronomy 15:10)

As long as a person has not yet fallen into the desire for money and is not yet so occupied with the burden of livelihood, craving money, and desiring prominence and wealth, then even if he is immersed in other desires, it remains possible to speak with him about awe of Heaven, draw and bring him near to Hashem, blessed be He, and extract him from his evil desires. But once he falls and sinks into the desire for money, it becomes exceedingly difficult even to speak with him properly about the true purpose, for he is occupied throughout his life and his thought remains confused by his many worries and the numerous needs he has imposed upon himself.

Segment 48
HE:
בפרט שכיח עכשיו, בעוונותינו הרבים, שכל אחד רוצה להרבות את צרכיו ולהתנהג בדרך הנגידים. אפילו עניים, אביונים וקטנים במעלה מבקשים תמיד להתנהג בגדולות, במלבושים נאים, בדירות ובכלים נאים. בפרט מי שיש לו מעט עשירות — הוא עכשיו עני ביותר; כי מיד כשיש לו סכום ממון ועשירות כלשהי, הוא מרבה את כבוד ביתו עד שלפי דעתו יש לו דוחק פרנסה גדול יותר מאשר קודם.

EN:
This is especially prevalent now, because of our many sins: every person specifically desires to multiply his needs and conduct himself like the wealthy. Even the poor, needy, and people of low standing continually seek to live grandly, with fine clothing, residences, and furnishings. This applies particularly to one who possesses some wealth; he is now poorer than ever. As soon as he acquires a sum of money and some wealth, he increases the prestige of his household until, in his own estimation, he suffers greater financial pressure than before.

Segment 49
HE:
כשמבקשים ממנו צדקה הוא משיב מיד: אינך יודע שעכשיו העתים בצוק, ולא כימים הראשונים; המשא ומתן נלקה ונתמעט, ואין מרוויחים אלא פרנסה בדוחק! צרכיו מרובים מאוד, והוא שוכח את חסדי ה': שרק זמן קצר קודם לכן הרוויח את כל הסכום הזה. רוב העשירים היו בתחילתם עניים, משרתים ונאמנים, וה' יתברך "מקימי מעפר דל, מאשפות ירים אביון" (תהלים קי"ג, ז') ונתן להם עשירות, לכל אחד כפי שנתן לו. אך עינו אינה שבעה מכל זה, ודאגותיו מרובות מפני ריבוי הצרכים שהעמיס על עצמו, כאילו נולד עם כל זה וחייו תלויים בו.

EN:
When asked for tzedakah, he immediately responds: Do you not know that times are now difficult, unlike earlier days? Business has declined and diminished, and one earns only a meager livelihood! His needs are exceedingly numerous, and he forgets Hashem’s kindnesses—that only a short time earlier he earned this entire sum. Most wealthy people began as poor people, servants, and employees, and Hashem, blessed be He, “raises the poor from the dust and lifts the needy from the refuse heap” (Psalms 113:7), giving them wealth, each according to what He gave him. Yet his eye is not satisfied by all this, and his worries multiply because of the many needs he imposed upon himself, as though he had been born with all these things and his life depended upon them.

Segment 50
HE:
נדמה לו שאי אפשר לקמץ בשום דבר; רק בדבר אחד הוא מקמץ — בצדקה. כשמבקשים ממנו צדקה הוא משיב: צרכיי מרובים מאוד והפרנסה דחוקה עכשיו! הוא אינו משים אל לבו, בדעת ובתבונה, לומר: אדרבה, מאחר שצרכיי מרובים כל כך, בוודאי עלי להרבות בצדקה! כי הכל יודעים ומאמינים שהכל מה' יתברך, ואי אפשר לאדם להרוויח אפילו פרוטה אחת אלא בישועת ה' ובחסדיו הנפלאים. ה' יתברך הזהירנו פעמים רבות לחוס על דל ואביון ולתת לו בעין יפה, והבטיח: "כי בגלל הדבר הזה יברכך" וכו' (דברים ט"ו, י'). ועיין בפנים, שמרבה לדבר בגאוות העשירים שאין להם רחמנות על העניים, ואדרבה חורקים שיניהם עליהם, כאילו כל העשירות והגדולה מגיעות רק להם.

EN:
It appears to him that he cannot economize in anything; he economizes in only one matter—tzedakah. When asked for tzedakah, he answers: My needs are exceedingly numerous, and livelihood is presently constrained! He does not direct his heart with awareness and understanding to say: On the contrary, since my needs are so numerous, I must certainly increase my tzedakah! Everyone knows and believes that everything comes from Hashem, blessed be He, and that no one can earn even a single small coin except through Hashem’s salvation and wondrous kindnesses. Hashem repeatedly warned us to have compassion upon the poor and needy and give generously, and He promised: “For because of this matter He will bless you,” and so forth (Deuteronomy 15:10). See the full teaching, which speaks extensively of the arrogance of the wealthy who lack compassion for the poor and instead gnash their teeth against them, as though all wealth and prominence rightly belonged only to them.

Segment 51
HE:
באמת, כל הטרדות והבלבולים של כל העולם — של עשירים ובינוניים, ושל שאר האנשים הרודפים אחר ממון ופרנסה ביגיעות גדולות, טרדות, ייסורים ודאגות רבות — נמשכים רק ממניעת הצדקה, מפני שאין נותנים צדקה ברווח ובפיזור גדול. על ידי זה מתגברים עליהם תאוות ממון והקללה של "בזעת אפיך תאכל לחם" (בראשית ג', י"ט), "בעצבון תאכלנה" (בראשית ג', י"ז), שהיא טרדת רדיפת הממון. עד שאין להם חיים כלל, כי הממון מכלה ממש את ימי חייהם ועוקר אותם משני עולמות. אי אפשר לשבר בשלמות את תאוות הממון ולהינצל מכל טרדת הממון והפרנסה אלא על ידי צדקה, כמבואר בפנים. (ליקוטי הלכות, הלכות קידושין ג', ד'; על פי אוצר היראה, ממון ופרנסה, רנ"ד; ועיין ברית, ק"י)

EN:
In truth, all the burdens and confusions of the entire world—of the wealthy and those of moderate means, and of all other people who pursue money and livelihood with immense effort, burdens, suffering, and numerous worries—result solely from withholding tzedakah, because tzedakah is not given expansively and in great abundance. Through this, the desire for money and the curse of “By the sweat of your brow shall you eat bread” (Genesis 3:19), and “Through sorrow shall you eat from it” (Genesis 3:17), intensify against them. This is the burden of pursuing money, until they possess no life at all, for money literally consumes the days of their lives and uproots them from both worlds. The desire for money cannot be broken completely, nor can one be saved from all the burden of money and livelihood, except through tzedakah, as explained in the full teaching. (Likutay Halachos, Laws of Kiddushin 3:4; following Otzar HaYirah, “Money and Livelihood,” 254; see also “Covenant,” 110)

Segment 52
HE:
ולא ירע לבבך בתתך לו (דברים ט"ו, י')

עיקר התגלות הרצון היא על ידי צדקה: כשמשבר את אכזריות לבו ומהפכה לנדיבות ולרצון. על ידי זה נהפך הרוגז לרצון, והוא זוכה להמשיך את הארת הרצון בעולם העשייה הזה, שבו עיקר אחיזת הרוגז והדין. זה עצמו בחינת הצדקה, כי מבחינת העשייה והרוגז באה עיקר העניות; ועל כן העני נמצא על פי רוב בכעס וברוגז תמיד.

EN:
Your Heart Shall Not Be Grieved When You Give to Him (Deuteronomy 15:10)

Ratzoan is principally revealed through tzedakah, when a person breaks the cruelty of his heart and transforms it into generosity and ratzoan. Anger is thereby transformed into ratzoan, and he merits drawing the illumination of ratzoan into this world of action, where anger and judgment principally take hold. This itself is the aspect of tzedakah, for poverty principally comes from the aspect of action and anger; consequently, the poor person is generally in a continual state of anger and agitation.

Segment 53
HE:
הנדבן מבטל את בחינת הרוגז והאכזריות שבלב ומהפכה לרחמנות, לרצון ולנדיבות לב, ומשפיע לעני מנדבת לבו. בכך הוא ממשיך את הארת הרצון לבחינת עשייה ומהפך את העשייה והרוגז לרצון. דבר זה נראה גם בחוש: העני שהיה בתחילה בצער וברוגז, וכמו מתרעם על מידותיו חס ושלום, מתרצה ומתפייס על ידי הצדקה; הרוגז שנאחז בו בתחילה מתבטל, ונמשכת עליו בחינת הארת הרצון.

EN:
The generous person nullifies the anger and cruelty in his heart and transforms them into compassion, ratzoan, and generosity of heart, bestowing upon the poor from his generous heart. He thereby draws the illumination of ratzoan into the aspect of action and transforms action and anger into ratzoan. This is also perceptible to the senses. The poor person who was initially distressed and angry, as though protesting his circumstances, God forbid, becomes reconciled and appeased through the tzedakah. The anger that initially took hold of him is nullified, and the illumination of ratzoan is drawn upon him.

Segment 54
HE:
נמצא שעל ידי הצדקה הוא מהפך את הרוגז, בחינת עשייה, לרצון. זה עיקר ירידת האדם לעולם הזה, וזה עיקר כלליות כל המצוות שבתורה, כמבואר בפנים. על כן מצוות צדקה שקולה כנגד כל התורה כולה, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה (בבא בתרא ט'.). וזה שהזהירה התורה: "ולא ירע לבבך בתתך לו" וכו' (דברים ט"ו, י'), כי עיקר הצדקה הוא הרצון הטוב להפוך את הרוגז והאכזריות לרצון. (ליקוטי הלכות, הלכות ערב ג', ח', י'–י"א; על פי אוצר היראה, צדקה וגמילות חסדים, ע"א)

EN:
It follows that through tzedakah one transforms anger, the aspect of action, into ratzoan. This is the principal purpose of a person’s descent into this world and the principal aspect encompassing all the Torah’s mitzvoas, as explained in the full teaching. The mitzvah of tzedakah is therefore equivalent to the entire Torah, as our Sages, of blessed memory, taught (Bava Basra 9a). This is why the Torah warned: “Your heart shall not be grieved when you give to him,” and so forth (Deuteronomy 15:10), for the essence of tzedakah is the good ratzoan that transforms anger and cruelty into ratzoan. (Likutay Halachos, Laws of a Guarantor 3:8, 10–11; following Otzar HaYirah, “Tzedakah and Acts of Kindness,” 71)

Segment 55
HE:
וברכך ה' אלקיך בכל אשר תעשה (דברים ט"ו, י"ח)

עיקר העצבות ודאגות הפרנסה נובעות מחסרון ביטחון בה' יתברך, ועיקר פגם וחסרון הביטחון נמשך מבחינת הזמן והמקום. באמת ה' יתברך משפיע את שפעו הטוב תמיד, בלי הפסק רגע; רק כשהשפע בא לעולם הגשמי הזה, הנמצא במקום ובזמן, הוא מוכרח להתלבש במקום ובזמן. על כן שפע הפרנסה והעשירות נמשך רק במקום ובזמן מסוימים, כפי שנראה בחוש: יש זמן שאדם מרוויח ויש זמן להפך; וכן במקום — במקום זה מרוויחים ובמקום אחר להפך.

EN:
Hashem Your God Will Bless You in All That You Do (Deuteronomy 15:18)

Sadness and worry concerning livelihood principally result from lacking bitachoan in Hashem, blessed be He; the blemish and deficiency of bitachoan principally derive from the aspects of time and place. In truth, Hashem, blessed be He, continually bestows His good bounty without a moment’s interruption. But when the bounty enters this physical world, which exists within place and time, it must be clothed in place and time. The bounty of livelihood and wealth is therefore drawn only at a particular place and time, as is perceptible: at one time a person profits and at another the reverse; similarly, people profit in one place and experience the reverse elsewhere.

Segment 56
HE:
מכאן באה עיקר דאגת הפרנסה. לפעמים שפע פרנסתו מתעכב, ודאגת פרנסתו עולה על לבו והוא דואג מה יאכל למחר. מחמת זה הוא רודף אחר פרנסתו ביגיעות גדולות, אך סוף כל סוף אינו משיג את פרנסתו עד שבאים עתו וזמנו. אילו היה לו שכל אמיתי והיה מאמין בה' יתברך שהכל ממנו, ורק צריך להמתין ולייחל לה' עד שיבוא זמנו ועתו, לא היה רץ ומתייגע כל כך אחר פרנסתו; כי ה' יתברך היה נותן לו את פרנסתו בעתה באמצעות סיבה קלה.

EN:
From this arises the principal worry over livelihood. At times the bounty of a person’s livelihood is delayed, so worry about livelihood enters his heart and he worries what he will eat tomorrow. Consequently, he pursues his livelihood with tremendous effort, yet ultimately does not obtain it until its proper time arrives. If he possessed true understanding and believed that everything comes from Hashem, blessed be He, and that he must only wait and hope for Hashem until his time arrives, he would not run and labor so intensely for his livelihood; Hashem would give him his livelihood at its proper time through an easy means.

Segment 57
HE:
אף על פי שהאדם מוכרח לעשות עבודה קלה בשביל פרנסה, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה על הפסוק: "וברכך ה' אלקיך בכל אשר תעשה" (דברים ט"ו, י"ח), כי אי אפשר להמשיך את השפע בעולם הזה אלא על ידי כלים. על כן מוכרחים לעשות איזה עסק ומשא ומתן, שבאמצעותם עושים כלים וצינורות לקבל את השפע. אבל באמת העסק אינו עיקר כלל; עיקר הפרנסה הוא מה' יתברך ובהשגחתו בלבד, כי אין אדם יודע במה משתכר.

EN:
Although a person must perform some light work for his livelihood, as our Sages, of blessed memory, taught concerning the verse: “Hashem your God will bless you in all that you do” (Deuteronomy 15:18), for bounty cannot be drawn into this world except through vessels. One must therefore conduct some enterprise and business, thereby forming vessels and channels to receive the bounty. In truth, however, the enterprise is not primary at all. Livelihood principally comes from Hashem, blessed be He, and His providence alone, for a person does not know through what he will earn.

Segment 58
HE:
על כן אסור לאדם לדחוק את השעה ולרדוף אחר הפרנסה ביגיעות גדולות, כאילו חס ושלום הפרנסה תלויה רק בכך. אדרבה, על ידי זה פרנסתו מתמעטת, כי כל הדוחק את השעה — השעה דוחקתו (עירובין י"ג:). אין צורך לעשות משא ומתן ועסק אלא כדי לצאת ידי מצוות עשיית משא ומתן באמונה, ולעשות כלי וצינור לקבל את ההשפעה; בכל מה שיעשה יצא ידי זה. וזהו: "וברכך ה' אלקיך בכל אשר תעשה" — בכל מה שתעשה, יהיה מה שיהיה, אפילו דבר קל וקטן, יברכך ה'.

EN:
A person is therefore forbidden to force the hour and pursue livelihood with tremendous effort, as though, God forbid, livelihood depended solely upon this. On the contrary, this diminishes his livelihood, for one who forces the hour is forced by the hour (Eruvin 13b). There is no need to conduct business and enterprise except to fulfill the mitzvah of conducting business with emunah and to form a vessel and channel for receiving the bounty; whatever he does suffices for this. This is: “Hashem your God will bless you in all that you do”—whatever you do, even something easy and small, Hashem will bless you.

Segment 59
HE:
כפי שנראה בחוש אצל רוב בני אדם: פעמים רבות הם רצים ורודפים מאוד אחר הפרנסה במשך זמן רב וביגיעות גדולות, ואינם מרוויחים דבר ואינם נושאים מאומה בעמלם. אחר כך ה' יתברך מרחם עליהם ומזמין להם פרנסה, ולפעמים אפילו עשירות גדולה, באמצעות סיבה קלה מאוד שכמעט אינה בדרך הטבע. העולם מלא מעשיות כאלה, השכיחות כמעט אצל כל העוסקים במשא ומתן. אילו היה לאדם שכל והיה סומך מתחילה על ה' יתברך בלי לדאוג כלל, לא היה נצרך ליגיעות החינם האלה; כשיגיע הזמן, ה' יתברך יזמין לו את פרנסתו בסיבה קלה. לא זו בלבד שאינו מרוויח בדאגתו, עצבונו, יגיעותיו וטרחותיו העצומות — אדרבה, הוא מפסיד בכך את שפע פרנסתו.

EN:
This is perceptible among most people. Many times they run and pursue livelihood intensely for extended periods and with tremendous effort, yet gain no profit and carry nothing away from their labor. Hashem, blessed be He, afterward has compassion upon them and arranges their livelihood, sometimes even great wealth, through an exceedingly easy means that is almost beyond the natural course. The world is filled with such events, which occur with almost everyone engaged in business. If a person possessed understanding and relied upon Hashem from the outset without worrying at all, he would not have required all that wasted effort. When the time arrived, Hashem would arrange his livelihood through an easy means. Not only does he earn nothing through his worry, sadness, extensive effort, and immense exertion; on the contrary, he thereby loses the bounty of his livelihood.

Segment 60
HE:
באמת, עיקר שפע הפרנסה נמשך מבחינת למעלה מן הזמן והמקום; רק בעולם הזה הפרנסה מוכרחת להתלבש בזמן ובמקום. משום כך צריך לעשות עסק ומשא ומתן כלשהו בשביל הפרנסה, כדי לעשות כלי שבו תוכל ההשפעה להתלבש בעולם הזה. כאשר הוא מאמין שהכל מלמעלה, הזמן והמקום מתקשרים באמצעות אמונתו וביטחונו לבחינת למעלה מן הזמן והמקום, ואז יש לו פרנסה בשפע, כי הוא מתקשר לשורש ההשפעות. אבל כשהוא רץ אחר פרנסתו ביגיעות גדולות, הוא נמשך ונקשר יותר לבחינת מקום וזמן, ומפריד בין הזמן והמקום לבין הבחינה שלמעלה מהם. בכך הוא מתרחק משורש ההשפעות, ולכן קשה לו למצוא את פרנסתו; ואפילו כשמגיעה אליו מעט פרנסה, היא מוכרחה לבוא ביגיעה גדולה ועצומה מאוד.

EN:
In truth, the bounty of livelihood is principally drawn from the aspect beyond time and place; only in this world must livelihood be clothed in time and place. For this reason, one must conduct some enterprise and business for livelihood, forming a vessel in which the bounty can be clothed within this world. When he believes that everything comes from above, his emunah and bitachoan bind time and place to the aspect beyond time and place. He then possesses abundant livelihood because he binds himself to the root of all bounty. But when he pursues his livelihood with tremendous effort, he is drawn and bound more strongly to place and time, separating time and place from the aspect beyond them. He thereby becomes distant from the root of bounty, and it becomes difficult for him to find his livelihood; even when a small livelihood reaches him, it must come through exceedingly great and immense effort.

Segment 61
HE:
זהו "כל הדוחק את השעה — השעה דוחקתו". ככל שהוא נמשך יותר אחר הזמן ודוחק את השעה, הוא נקשר ונאחז יותר בבחינת זמן ומקום ומתרחק יותר משורש ההשפעה, שהוא למעלה מן הזמן והמקום. לכן השעה דווקא דוחקתו, מפני שהתקשר יותר לבחינת שעה וזמן; ויש לו דוחק רב יותר, כי פרנסתו נתרחקה לזמן ולמקום רחוקים יותר, עד שלפעמים הוא צריך לנדוד למקומות רחוקים מאוד במשך זמן רב בשביל פרנסתו. אבל הנדחה מפני השעה, המאמין שהכל מה' יתברך ובוטח בו שבוודאי ייתן לו את פרנסתו בזמנה ובסיבה קלה, מתקשר יותר לבחינת למעלה מן הזמן והמקום. אז השעה נדחית מפניו, כי הוא זוכה למעט ולבטל את בחינת הזמן והמקום, וה' יתברך שולח לו את פרנסתו בזמן מועט ובמקום קרוב. אילו זכה לביטחון חזק מאוד, לא היה צריך לעשות שום סיבה לפרנסה; הביטחון עצמו היה נעשה הכלי והצינור לפרנסה, כי באמצעות הביטחון נעשה כלי לקבל את השפע היורד מלמעלה, כמבואר במקום אחר. (ליקוטי הלכות, הלכות ריבית ג'; על פי אוצר היראה, ביטחון, ד')

EN:
This is “One who forces the hour is forced by the hour.” The more he is drawn after time and forces the hour, the more strongly he becomes bound to and held by time and place, and the more distant he becomes from the root of bounty, which is beyond time and place. Specifically the hour therefore forces him, because he has bound himself more strongly to the aspect of an hour and time. He consequently experiences greater constraint, since his livelihood has become distant in time and place, until he must sometimes wander to exceedingly distant places for an extended time to obtain it. But one who yields before the hour, believes everything comes from Hashem, blessed be He, and trusts that He will certainly give him his livelihood at its proper time through an easy means, binds himself more strongly to the aspect beyond time and place. The hour then yields before him, for he merits diminishing and nullifying time and place, and Hashem sends him his livelihood in little time and nearby. Were he to attain exceedingly powerful bitachoan, he would need no means whatsoever for livelihood; bitachoan itself would become the vessel and channel for livelihood, for bitachoan forms a vessel to receive the bounty descending from above, as explained elsewhere. (Likutay Halachos, Laws of Interest 3; following Otzar HaYirah, “Bitachoan,” 4)

Segment 62
HE:
כל הבכור... תקדיש לה' אלקיך (דברים ט"ו, י"ט)

עיקר שלמות האמונה הוא שיסלק האדם לגמרי את דעתו וחכמתו, ישים את עצמו כבהמה, ויאמין בה' יתברך ובצדיקים האמיתיים באמונה שלמה בלבד. כי עיקר האמונה שייך במה שהשכל אינו מבין; במה שמבינים בשכל אין שייכת אמונה. על כן עיקר האמונה היא בבחינת "ואני בער ולא אדע, בהמות הייתי עמך" (תהלים ע"ג, כ"ב), ובבחינת "אדם ובהמה תושיע ה'" (תהלים ל"ו, ז'). ודרשו רבותינו זכרונם לברכה: אלו בני אדם שערומים בדעת כאדם הראשון ומשימים את עצמם כבהמה (חולין ה':).

EN:
Every Firstborn… You Shall Sanctify to Hashem Your God (Deuteronomy 15:19)

The principal perfection of emunah is for a person to remove his understanding and wisdom completely, make himself like an animal, and believe in Hashem, blessed be He, and in the true tzaddikim solely with complete emunah. Emunah principally applies to what the intellect does not understand; where something is understood intellectually, emunah does not apply. The essence of emunah is therefore the aspect of “I was brutish and did not know; I was like an animal with You” (Psalms 73:22), and the aspect of “You save man and animal, Hashem” (Psalms 36:7). Our Sages, of blessed memory, expounded: these are people who are intellectually subtle like Adam HaRishon yet make themselves like animals (Chullin 5b).

Segment 63
HE:
וכן אמר שלמה המלך עליו השלום: "כי בער אנכי מאיש, ולא בינת אדם לי" (משלי ל', ב'), וכתיב: "אמרתי אחכמה, והיא רחוקה ממני" (קהלת ז', כ"ג). זו החכמה הגדולה שבכל החכמות: לסלק לגמרי את דעתו, שכלו וחכמתו ולסמוך רק על האמונה. על ידי זה יזכה ברבות הימים להשכיל ולהבין השגות וחכמות אלקות אמיתיות, שאין השכל האנושי יכול להשיג; ובלבד שלא יעמיד זאת לניסיון, אלא יתהלך בתמימות ובפשיטות באמונה ישרה באמת.

EN:
Thus King Shlomo, peace be upon him, said: “For I am more brutish than any man and possess no human understanding” (Proverbs 30:2), and it is written: “I said, ‘I shall become wise,’ but it remained distant from me” (Ecclesiastes 7:23). This is the greatest wisdom of all wisdoms: to remove one’s understanding, intellect, and wisdom completely and rely solely upon emunah. Through this, over time one will merit comprehending and understanding genuine apprehensions and wisdoms of Godliness that human intellect cannot attain, provided that he does not make this a test, but conducts himself with wholeheartedness and simplicity in genuinely upright emunah.

Segment 64
HE:
נמצא שהאמונה הקדושה היא בבחינת בהמה. אך צריך לשמור את עצמו מאוד מאמונות כזביות, שלא יהיה "פתי יאמין לכל דבר" (משלי י"ד, ט"ו). זה בחינת בהמות טהורות ובהמות טמאות, שה' יתברך הזהירנו להבדיל בין הטמא ובין הטהור, כי האמונה היא בבחינת בהמה. וזה בחינת קדושת בכור בהמה טהורה, שצריכין לתת לכהן: צריך לברר את האמונה הקדושה, בחינת בהמה טהורה, מבחינת "החתים בשרו" שנאחז בה בעת נפילתה; לבררה משם ולהעלותה לבחינת חותם דקדושה, כמבואר במאמר "תקעו אמונה" (ליקוטי מוהר"ן תנינא, ה').

EN:
It follows that holy emunah is the aspect of an animal. Yet a person must guard himself carefully against false beliefs, so that he is not “a fool who believes everything” (Proverbs 14:15). This is the aspect of kosher and non-kosher animals, concerning which Hashem, blessed be He, warned us to distinguish between impure and pure, for emunah is the aspect of an animal. This is the aspect of the holiness of the firstborn kosher animal, which must be given to the kohen. Holy emunah, the aspect of a kosher animal, must be refined from the aspect of “he sealed his flesh,” which took hold of it when it fell; it must be refined from there and elevated to the aspect of a holy seal, as explained in the teaching “Sound Emunah” (Likutay Moharan II 5).

Segment 65
HE:
על כן צריכין לתת את בכור הבהמה לכהן, שהוא "קדוש לאלקיו" (ויקרא כ"א, ז'). בכך מבררים את ההולדה הראשונה מבחינת "החתים בשרו", שנאחזה בכל ההולדות מחטא אדם הראשון, שפגם בזה כידוע. לכן צריכין לקדש את ההולדה הראשונה — את הבכור — ולתתו לכהן. בכך מעלים אותו לבחינת חותם דקדושה, בחינת "פתוחי חותם, קודש לה'" (שמות כ"ח, ל"ו). הכהן נקרא קדוש, והוא מקריב את הבכור על המזבח לקרבן; על ידי זה מעלים ומבררים את הבהמה, בחינת אמונה, מבחינת "החתים בשרו" לבחינת "פתוחי חותם, קודש לה'". העיקר הוא הבכור, ההולדה הראשונה, כי הכל הולך אחר ההתחלה. (ליקוטי הלכות, הלכות בכור בהמה טהורה ג', ב'–ג'; על פי אוצר היראה, אמונה, קט"ז)

EN:
The firstborn animal must therefore be given to the kohen, who is “holy to his God” (Leviticus 21:7). Through this, the first birth is refined from the aspect of “he sealed his flesh,” which took hold of every birth as a result of Adam HaRishon’s sin, through which he caused this blemish, as is known. The first birth—the firstborn—must therefore be sanctified and given to the kohen. It is thereby elevated to the aspect of a holy seal, the aspect of “engraved like a seal: Holy to Hashem” (Exodus 28:36). The kohen is called holy, and he offers the firstborn upon the altar as an offering. Through this, the animal, the aspect of emunah, is elevated and refined from the aspect of “he sealed his flesh” to the aspect of “engraved like a seal: Holy to Hashem.” The principal matter is the firstborn, the first birth, for everything follows the beginning. (Likutay Halachos, Laws of the Firstborn of a Kosher Animal 3:2–3; following Otzar HaYirah, “Emunah,” 116)

Segment 66
HE:
למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך (דברים ט"ז, ג')

האדם צריך לזכור היטב היטב, כל ימי חייו ובכל יום ויום, את יום צאתו ממצרים. היינו, שיצא ממצרים בחיפזון קודם הקץ, רק בחסדו; ומחמת זה עובר עליו מה שעובר. כי בכל דור ודור חייב כל אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים (פסחים קט"ז:).

EN:
So That You Remember the Day of Your Departure from Egypt All the Days of Your Life (Deuteronomy 16:3)

A person must remember very carefully, throughout all the days of his life and every single day, the day he departed from Egypt. That is, he left Egypt hurriedly, before the appointed end, solely through His kindness; because of this, he now undergoes whatever he undergoes. For in every generation each person is obligated to regard himself as though he personally departed from Egypt (Pesachim 116b).

Segment 67
HE:
על כן צריכין לזכור בכל יום את גודל חסדו יתברך, שהוציאו מן המקום שממנו הוציאו — בחינת יציאת מצרים. אף על פי שעתה עובר עליו מה שעובר, בוודאי החסד והטובה שעשה עמו ה' יתברך אינם לריק, חס ושלום. רק שעתה הוא צריך לעבור בעניינים האלה ולהתנסות בהם; אבל סוף כל סוף יגמור ה' יתברך את מה שהתחיל ברחמיו: להוציאנו ממצרים, מתוקף הסטרא אחרא, כדי לקרבנו לעבודתו יתברך. כי "דבר אלקינו יקום לעולם" (ישעיהו מ', ח'). (ליקוטי הלכות, הלכות ברכת הפירות ה', י')

EN:
One must therefore remember every day the greatness of His kindness, blessed be He, in extracting him from the place from which He extracted him—the aspect of the Exodus from Egypt. Although he presently undergoes whatever he undergoes, the kindness and goodness Hashem, blessed be He, performed for him were certainly not in vain, God forbid. He must only pass through these matters now and be tested through them. Ultimately, however, Hashem will complete what He began in His compassion: extracting us from Egypt, from the force of the sitra achara, in order to draw us near to His service, blessed be He. For “the word of our God will endure forever” (Isaiah 40:8). (Likutay Halachos, Laws of Blessings over Fruit 5:10)

Segment 68
HE:
שבעה שבועות... ועשית חג שבועות (דברים ט"ז, ט'–י')

בארבעים ותשעה ימי הספירה מטהרים את עצמו ממ"ט שערי טומאה, הכלולים בקליפת פרעה. אך אף על פי כן עדיין יש קליפות ושקרים שהם בחינת שער החמישים של הטומאה — בחינת קליפת לבן וקליפת עמלק ואדום.

EN:
Seven Weeks… and You Shall Make the Festival of Shavuos (Deuteronomy 16:9–10)

During the forty-nine days of the Counting, a person purifies himself from the forty-nine gates of impurity, which are encompassed within Pharaoh’s klipa. Nevertheless, klipoas and falsehoods still remain that are the aspect of the fiftieth gate of impurity—the aspect of Lavan’s klipa and the klipa of Amalek and Edom.

Segment 69
HE:
בכוח קבלת התורה שקיבלנו בשבועות, ביום החמישים — כאשר שורש התורה הוא משער החמישים של הקדושה — יכולים להכניע ולשבר גם את הקליפות והשקרים האלה. על כן בשבועות, שהוא יום הביכורים, ובהבאת ביכורים, מזכירים את מעשה לבן, כמו שכתוב: "ארמי אובד אבי" (דברים כ"ו, ה'), כי אז נמשך כוח להכניעו ולבטלו. וזה בחינת "שבעה שבועות... ועשית חג שבועות" (דברים ט"ז, ט'–י'). (ליקוטי הלכות, הלכות סימני בהמה וחיה טהורה ד', כ"ב; על פי אוצר היראה, פסח וספירה, ק"א)

EN:
Through the power of receiving the Torah on Shavuos, the fiftieth day—when the Torah’s root is in the fiftieth gate of holiness—even these klipoas and falsehoods can be subdued and broken. Therefore, on Shavuos, the day of the first fruits, and when bringing the first fruits, the incident involving Lavan is recalled, as it is written: “An Aramean sought to destroy my father” (Deuteronomy 26:5), for then a power is drawn to subdue and nullify him. This is the aspect of “Seven weeks… and you shall make the festival of Shavuos” (Deuteronomy 16:9–10). (Likutay Halachos, Laws of the Signs of a Kosher Animal and Wild Animal 4:22; following Otzar HaYirah, “Pesach and the Counting,” 101)

Segment 70
HE:
שבעה שבועות תספר לך, מהחל חרמש בקמה (דברים ט"ז, ט')

אסור לקצור קודם קצירת העומר, שהוא "ראשית קצירכם", כי מחמת חטא אדם הראשון נתערבבו כל הדברים וצריכים בירורים רבים. עיקר הקלקול נגע בלחם היוצא מן הארץ, כמו שכתוב: "ארורה האדמה בעבורך" ו"בזעת אפיך תאכל לחם" (בראשית ג', י"ז, י"ט). בשביל זה היה גלות מצרים. על כן צריכין לקדש מאוד את הלחם בשעת יציאת מצרים, בחינת מצוות אכילת מצה בפסח ואיסור חמץ.

EN:
You Shall Count Seven Weeks for Yourself, from When the Scythe Begins Cutting the Standing Grain (Deuteronomy 16:9)

It is forbidden to harvest before the Omer is harvested, which is “the beginning of your harvest,” for Adam HaRishon’s sin intermingled everything, requiring many refinements. The principal damage affected the bread that comes from the earth, as it is written: “The earth is cursed because of you” and “By the sweat of your brow shall you eat bread” (Genesis 3:17, 19). The Egyptian exile occurred because of this. The bread must therefore be sanctified exceedingly at the time of the Exodus from Egypt, in the aspect of the mitzvah of eating matzah on Pesach and the prohibition of chametz.

Segment 71
HE:
על כן אסור לקצור את התבואה קודם קצירת העומר במחרת הפסח. על ידי עומר השעורים מתחילים לתקן את הדיבור, כדי שנוכל להמשיך עלינו דיבורים חמים כגחלי אש, שעל ידם עיקר נתינת התורה. מי שרוצה להמשיך ביאורי תורה צריך תחילה להמשיך לעצמו דיבורים חמים כגחלי אש; ובזכות התורה שממשיכים זוכים לארץ ישראל. כדי ללכת לארץ ישראל צריך תחילה להכניע את הרשעים מוציאי דיבת הארץ ולהענישם בחרבא וקטלא. את הכוח הזה צריכין לקבל מאדום, הממונה על כל העונשים והחרב, כמו שכתוב: "ועל חרבך תחיה" (בראשית כ"ז, מ'). על ידי אותיות התורה שהוא מחדש נבראים כוחות רוחניים, והם מלאכים ממש המקבלים את הכוח מאדום הנ"ל.

EN:
It is therefore forbidden to harvest grain before the Omer is harvested on the day after Pesach. Through the barley Omer one begins rectifying speech so that fiery words like burning coals can be drawn upon us; through them the Torah is principally given. One who wishes to draw explanations of Torah must first draw upon himself fiery words like burning coals. In the merit of the Torah one draws, one merits Eretz Yisrael. In order to travel to Eretz Yisrael, one must first subdue the wicked people who slander the Land and punish them with sword and death. This power must be received from Edom, who is appointed over all punishments and the sword, as it is written: “By your sword shall you live” (Genesis 27:40). The Torah letters a person originates create spiritual forces; these are actual angels who receive the power from Edom described above.

Segment 72
HE:
אז מתחילה להאיר עלינו בחינת קדושת קבלת התורה. כי דרכו יתברך היא שמיד כשהאדם מתחיל לעסוק ולהמשיך על עצמו דבר שבקדושה, נמשכת עליו הארה מכלל הקדושה הזאת, אף על פי שעדיין לא זכה לה; כי ה' יתברך מגיד מראשית אחרית, כמבואר במקום אחר (ליקוטי הלכות, הלכות ברכת הריח ד', י"ח–י"ט). על כן, מיד כשמתחילים לעסוק בקצירת העומר, נמשכת קדושת ארץ ישראל, וזוכים לקבל מעשו את החרב כדי להכניע את המונעים מארץ ישראל, באמצעות הכנתנו לקבלת התורה. על ידי זה נוטלים מעשו את כוח החרב להכניע את המונעים.

EN:
The holiness of receiving the Torah then begins to illuminate upon us. His way, blessed be He, is that as soon as a person begins engaging in and drawing upon himself a holy matter, an illumination from that entire holiness is immediately drawn upon him, although he has not yet attained it; for Hashem, blessed be He, declares the end from the beginning, as explained elsewhere (Likutay Halachos, Laws of the Blessing over Fragrance 4:18–19). Therefore, as soon as we begin engaging in harvesting the Omer, the holiness of Eretz Yisrael is drawn, and we merit receiving the sword from Esav to subdue those who obstruct Eretz Yisrael, through our preparation to receive the Torah. Through this we take the power of the sword from Esav to subdue the obstructers.

Segment 73
HE:
על כן אסור לקצור שום תבואה עד שקוצרים את העומר. אז המגל והחרמש שבהם קוצרים את התבואה מקבלים את כוחם מן החרב שמקבלים מעשו באמצעות קדושת קבלת התורה; על ידם חותכים, מבערים ומכניעים את השונאים והמונעים מארץ ישראל. אפילו כשישראל על אדמתם בארץ ישראל, עדיין צריכין בכל עת לבער ולבטל את מוציאי דיבת הארץ רעה, המונעים מקדושת ארץ ישראל. על ידם באו כל הקלקולים והפגמים כשהיו ישראל בארץ ישראל; המונעים מן הקדושה התגברו כל כך עד שהסיתו את ישראל למה שהסיתו, עד שנתגרשו מארץ ישראל. כי הם אורבים תמיד לישראל לגרשם מארץ ישראל, "מהסתפח בנחלת ה'" (שמואל א' כ"ו, י"ט).

EN:
No grain may therefore be harvested before the Omer is harvested. The sickle and scythe used to harvest grain then receive their power from the sword taken from Esav through the holiness of receiving the Torah; through them the enemies and those who obstruct Eretz Yisrael are cut down, removed, and subdued. Even when Israel dwells upon its land in Eretz Yisrael, those who slander the Land and obstruct its holiness must continually be removed and nullified. Through them came all the damage and blemishes when Israel dwelt in Eretz Yisrael. The obstructers of holiness intensified until they incited Israel as they did, leading to Israel’s exile from Eretz Yisrael. They continually lie in wait to drive Israel from Eretz Yisrael, “from joining the inheritance of Hashem” (I Samuel 26:19).

Segment 74
HE:
על כן אנו צריכים לקדש את הלחם באמצעות המצוות הרבות התלויות בארץ ישראל, כדי לברר את הלחם מזוהמת הנחש, שמשם כל המונעים מארץ ישראל. אדם הראשון נתגרש מקדושת ארץ ישראל, שממנה נברא, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה; היא בחינת קדושת גן עדן שבו ישב, ואז נתקללה האדמה. לכן אפילו כשבאים לארץ ישראל צריכים בירורים ותיקונים גדולים כדי לבער את המונעים מקדושת ארץ ישראל, שהיא כלל קדושת האיש הישראלי.

EN:
We must therefore sanctify bread through the many mitzvoas dependent upon Eretz Yisrael, in order to refine the bread from the serpent’s contamination, from which all obstruction to Eretz Yisrael emerges. Adam HaRishon was expelled from the holiness of Eretz Yisrael, from which he was created, as our Sages, of blessed memory, taught. It is the aspect of the holiness of the Garden of Eden in which he dwelt; the earth was then cursed. Consequently, even upon entering Eretz Yisrael, immense refinements and rectifications are required to eliminate those who obstruct the holiness of Eretz Yisrael, which encompasses the holiness of the Jew.

Segment 75
HE:
על כן אי אפשר לקצור את התבואה עד שקוצרים את העומר, כאשר מתחילה ההכנה לקבלת התורה. על ידי זה נמשכת עלינו קדושת התורה, וממנה נמשך כוח חרבו של עשו, שאנו מקבלים ממנו כדי להכניע את המונעים מארץ ישראל. משם מקבלים החרמש והמגל — בחינת חרב — את כוחם לקצור את התבואה בקדושת ארץ ישראל, ולבררה מחטא אדם הראשון ומן הקללה שנתקללה האדמה בעבורו: "בזעת אפיך תאכל לחם". אז מתחילים לספור את ספירת העומר, שהיא עיקר ההכנה לקבלת התורה, לאחר שהתחלנו לתקן את הדיבור החם כגחלי אש באמצעות קצירת והקרבת העומר.

EN:
The grain therefore cannot be harvested before the Omer is harvested, when preparation to receive the Torah begins. The Torah’s holiness is thereby drawn upon us, and from it comes the power of Esav’s sword, which we receive from him in order to subdue those who obstruct Eretz Yisrael. From there the scythe and sickle—the aspect of a sword—receive the power to harvest grain in the holiness of Eretz Yisrael and refine it from Adam HaRishon’s sin and the curse placed upon the earth because of him: “By the sweat of your brow shall you eat bread.” The Counting of the Omer, the principal preparation for receiving the Torah, then begins, after we have begun rectifying fiery speech like burning coals through harvesting and offering the Omer.

Segment 76
HE:
על כן תלתה התורה הקדושה את מצוות הספירה ב"מהחל חרמש בקמה" (דברים ט"ז, ט'), כי החרמש הוא בחינת חרב; אז הוא מקבל את כוחו מן החרב הנ"ל, שבאמצעותה מבערים את המונעים מארץ ישראל. יש לרמז זאת באותיות "חרמש", בחינת ח"ש מ"ר: אז מקבלים את הדיבור החם, בחינת ח"ש וחשמ"ל — חיות אש ממללות — שמקבלים מן הנשמה הנקראת מרים על שם המרירות שהיא סובלת על שעבוד התורה, שכל דבריה כגחלי אש, כמובא בליקוטי מוהר"ן א', כ'; עיין שם. מ"ר הוא בחינת המרירות שסובלת הנשמה, ומשם מקבלים את כוח הדיבור החם, בחינת ח"ש, חיות אש ממללות. לכן ביום קצירת העומר נפלו מפלה גדולה כמה שונאי ישראל, כגון סנחריב ומדין, ובפרט המן עמלק ימח שמו, כי "מיניה וביה אבא ליזיל ביה נרגא": דווקא בחרבו של עשו מכניעים והורגים אותם. באמצעות קדושת קבלת התורה נוטלים ממנו את כוח החרב להכניע את האויבים והמונעים מארץ ישראל. כל האויבים שעמדו על ישראל התקנאו בקדושת ארץ ישראל ורצו לגרש את ישראל מארצם; על כן נפלו ביום קצירת העומר. (ליקוטי הלכות, הלכות גזלה ה', כ"ט; ועיין קיצור ליקוטי מוהר"ן א', תורה כ', "תשעה תיקונין")

EN:
The holy Torah therefore made the mitzvah of counting dependent upon “when the scythe begins cutting the standing grain” (Deuteronomy 16:9), for the scythe is an aspect of the sword. It then receives its power from the sword described above, through which those who obstruct Eretz Yisrael are removed. This is alluded to in the Hebrew letters of chermesh, “scythe,” which may be divided into chash and mar. One then receives fiery speech, the aspect of chash and chashmal—living fire speaking—which is received from the soul called Miriam because of the bitterness it suffers through the burden of Torah, all of whose words are like burning coals, as brought in Likutay Moharan I 20; see there. Mar is the aspect of the bitterness the soul suffers, from which one receives the power of fiery speech, the aspect of chash, living fire speaking. Therefore, on the day the Omer was harvested, several enemies of Israel suffered a great downfall, including Sancheiriv and Midian, and particularly Haman the Amalekite, may his name be blotted out, for “from the forest itself comes the handle for the axe”: they are subdued and killed specifically through Esav’s own sword. Through the holiness of receiving the Torah, we take from him the power of the sword to subdue the enemies and those who obstruct Eretz Yisrael. All enemies who arose against Israel envied the holiness of Eretz Yisrael and sought to expel Israel from its land; they therefore fell on the day the Omer was harvested. (Likutay Halachos, Laws of Robbery 5:29; see also the abridged Likutay Moharan I, Teaching 20, “Nine Rectifications”)

Segment 77
HE:
שבעה שבועות תספר לך, מהחל חרמש בקמה תחל לספור שבעה שבועות (דברים ט"ז, ט')

הנפת עומר השעורים, שהוא מאכל בהמה, היא בחינת מה שמעלים, מניפים ומרימים לה' יתברך את כל הנפשות והרצונות שאינם טובים, שנפלו לתאוות הבהמיות. מרימים ומעלים גם אותם בכלל קיבוץ הנפשות. זה בחינת ספירת העומר שלאחר מכן: אנו עוסקים ללקט ולקבץ את כל הנפשות הנפולות ולהביא גם אותן תחת המספר והמניין דקדושה, כדי שלא ייעדר ולא יאבד אף אחד מהן.

EN:
You Shall Count Seven Weeks for Yourself; When the Scythe Begins Cutting the Standing Grain, Begin Counting Seven Weeks (Deuteronomy 16:9)

Waving the barley Omer, which is animal food, is the aspect of elevating, waving, and raising to Hashem, blessed be He, all souls and improper desires that fell into animalistic cravings. They too are raised and elevated within the collective gathering of souls. This is the aspect of the subsequent Counting of the Omer: we engage in gathering and assembling all fallen souls and bringing them too beneath the holy number and count, so that not one of them will be absent or lost.

Segment 78
HE:
זה בחינת ספירת הימים, שהם בחינת שבע המידות הקדושות שמהן יוצאות כל הנפשות, עד שזוכים לאחר מכן, בשבועות, שכל הנפשות מתקבצות יחד. על כן הוא נקרא "עצרת", מלשון אסיפה וקיבוץ. זה בחינת "ויחן שם ישראל נגד ההר" (שמות י"ט, ב'), הנאמר במתן תורה; ואמרו רבותינו זכרונם לברכה: כולם כאיש אחד (רש"י שם). זה בחינת קיבוץ וכלליות נפשות ישראל יחד, שעל ידם ממשיכים תורה — בחינת קבלת התורה בשבועות. באמצעות המשכת התורה ממשיכים השגחה שלמה, מבחינת עינא פקיחא דלא נאים. וזה שסופרים שבעה שבועות, כנגד שבעה גלדי העין, בחינת ההשגחה; וצריכין לממני יומי וצריכין לממני שבועי וכו'; עיין בפנים.

EN:
This is the aspect of counting the days, which are the aspect of the seven holy attributes from which all souls emerge, until afterward, on Shavuos, one merits all the souls gathering together. It is therefore called Atzeres, connoting assembly and gathering. This is the aspect of “Israel encamped there opposite the mountain” (Exodus 19:2), stated concerning the giving of the Torah; our Sages, of blessed memory, explained: all of them were like one person (Rashi ad loc.). This is the aspect of gathering and integrating all the souls of Israel together, through which Torah is drawn—the aspect of receiving the Torah on Shavuos. Drawing Torah brings complete Divine providence from the aspect of the ever-open eye that does not sleep. This is why seven weeks are counted, corresponding to the seven layers of the eye, which are the aspect of providence. One must count the days and count the weeks, and so forth; see the full teaching.

Segment 79
HE:
וזה בחינת "מהחל חרמש בקמה תחל לספור שבעה שבועות" (דברים ט"ז, ט'). כי קצירת התבואה מן השדות היא בחינת ליקוט הנפשות ובירורן, כידוע. דווקא הנפת עומר השעורים מתירה את הקציר, כי אז נכנעת הסטרא אחרא ויש בידינו כוח להעלות את הנפשות הנפולות — בחינת הנפת העומר כנ"ל. מאז צריכין לספור, שהוא גם בחינת ליקוט וקיבוץ כל הנפשות הנ"ל, להביאן תחת הספירה והמניין. (ליקוטי הלכות, הלכות שבועות א'; על פי אוצר היראה, פסח וספירה, פ"ה)

EN:
This is the aspect of “When the scythe begins cutting the standing grain, you shall begin counting seven weeks” (Deuteronomy 16:9). Harvesting grain from the fields is the aspect of gathering and refining souls, as is known. Specifically waving the barley Omer permits the harvest, for the sitra achara is then subdued and we possess the power to elevate fallen souls—the aspect of waving the Omer described above. From that point we must count, which is likewise the aspect of gathering and assembling all those souls and bringing them beneath the number and count. (Likutay Halachos, Laws of Oaths 1; following Otzar HaYirah, “Pesach and the Counting,” 85)

Segment 80
HE:
ושמחת לפני ה' אלקיך אתה... והגר והיתום והאלמנה אשר בקרבך (דברים ט"ז, י"א)

עיקר קדושת יום טוב היא התגלות הרצון, המאיר ביום טוב על ידי חכם הדור, שמקשר את כל הרצונות לשורש הרצון. שורש הרצון הוא בחינת קדושת שבת, שבה מאיר רעווא דרעווין. על כן עיקר קדושת יום טוב תלויה בחכמי הדור, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה על "אשר תקראו אתם" (ויקרא כ"ג, ב'); כי לחכמי הדור יש כוח לקשר את כל הרצונות לשורש הרצון, שהוא בחינת שבת. לכן נקרא שבת "תחילה למקראי קודש", כי מקראי הקודש, שהם בחינת התגלות הרצון, מקבלים את קדושתם משבת. כאשר הרצון מתגלה אין צריכין לעשות שום עסק ומלאכה, כמבואר בפנים; זה בחינת איסור מלאכה ביום טוב.

EN:
You Shall Rejoice Before Hashem Your God, You… and the Convert, the Orphan, and the Widow in Your Midst (Deuteronomy 16:11)

The principal holiness of a festival is the revelation of ratzoan, which shines on a festival through the Sage of the generation, who binds all individual forms of ratzoan to the root of ratzoan. The root of ratzoan is the aspect of the holiness of Shabbos, upon which the ratzoan of all ratzoan shines. The principal holiness of a festival therefore depends upon the Sages of the generation, in accordance with our Sages’ teaching concerning “which you shall proclaim” (Leviticus 23:2), for the Sages of the generation possess the power to bind all forms of ratzoan to the root of ratzoan, the aspect of Shabbos. Shabbos is therefore called “the first of the sacred convocations,” for the sacred convocations, the aspect of revealed ratzoan, receive their holiness from Shabbos. When ratzoan is revealed, no enterprise or labor is required, as explained in the full teaching; this is the aspect of the prohibition against labor on a festival.

Segment 81
HE:
עיקר התגלות הרצון והכנעת מצח הנחש — שורש חכמת הטבע — נעשות על ידי צדקה. על כן נצטווינו במיוחד לתת צדקה ביום טוב, כמו שכתוב: "ושמחת לפני ה'" וכו', "והגר והיתום והאלמנה" (דברים ט"ז, י"א). וכן מבואר בזוהר הקדוש גודל החיוב לשמח את לב העניים ביום טוב באמצעות צדקה והכנסת אורחים. כל זה בשביל התגלות הרצון הנ"ל שצריכין להמשיך ביום טוב. (ליקוטי הלכות, הלכות חול המועד ג'; על פי אוצר היראה, שלוש רגלים, ט')

EN:
Ratzoan is principally revealed, and the serpent’s forehead—the root of naturalistic wisdom—is principally subdued, through tzedakah. We were therefore especially commanded to give tzedakah on a festival, as it is written: “You shall rejoice before Hashem,” and so forth, “and the convert, the orphan, and the widow” (Deuteronomy 16:11). The holy Zohar likewise explains the great obligation to gladden the hearts of the poor on a festival through tzedakah and hospitality. All this serves the revelation of ratzoan described above, which must be drawn on a festival. (Likutay Halachos, Laws of Chol HaMoed 3; following Otzar HaYirah, “The Three Festivals,” 9)

Segment 82
HE:
ושמחת לפני ה' אלקיך אתה ובנך... והגר והיתום (דברים ט"ז, י"א)

נצטווינו להביא קרבנות רבים ברגלים, כי כל הקרבנות באים להכניע את רוח הבהמיות ולהעלות מבהמה לאדם, כידוע — להכניע את חכמות הטבע, שהן כסילות בהמית, ולקשר את הטבע לרצון. על כן הזהירה התורה ביותר לתת צדקה ברגלים, כמו שכתוב: "ושמחת לפני ה' אלקיך אתה ובנך" וכו', "והגר והיתום" וכו' (דברים ט"ז, י"א), וכמובא בזוהר הקדוש. אז צריכין ביותר את כוח הצדקה, כדי להכניע את מצח הנחש ולגלות את מצח הרצון; ועל ידי זה זוכים לשמוע את קול הקריאה של יום טוב, הקורא ומגלה את הרצון בבחינת "מקרא קודש" — המגלה ומכריז שהכול מתנהג ברצונו יתברך, כמובא בליקוטי מוהר"ן תנינא, תורה ד'; עיין שם.

EN:
You Shall Rejoice Before Hashem Your God, You and Your Son… and the Convert and the Orphan (Deuteronomy 16:11)

We were commanded to bring many offerings on the festivals, for all offerings serve to subdue the animalistic ruach and elevate from animal to human, as is known—to subdue the forms of naturalistic wisdom, which are animalistic folly, and bind nature to ratzoan. The Torah therefore issued a particular warning to give tzedakah on the festivals, as it is written: “You shall rejoice before Hashem your God, you and your son,” and so forth, “and the convert and the orphan,” and so forth (Deuteronomy 16:11), as is also brought in the holy Zohar. At that time the power of tzedakah is especially necessary in order to subdue the serpent’s forehead and reveal the forehead of ratzoan. Through this one merits hearing the festival’s sacred proclamation, which calls out and reveals ratzoan as a “sacred convocation”—revealing and proclaiming that everything is governed by His blessed ratzoan, as brought in Likutay Moharan II, Teaching 4; see there.

Segment 83
HE:
אז דווקא זוכים לשמחת יום טוב, כי עיקר שמחת יום טוב הוא כפי שזוכים לשמוע את קול הקריאה של יום טוב, בבחינת "ישמח צדיק כי חזה נקם; פעמיו ירחץ בדם הרשע" (תהלים נ"ח, י"א), כנזכר במאמר הנ"ל. וזה שפירש רש"י על פסוק "ושמחת" הנ"ל: אם אתה משמח את שלי, אני משמח את שלך. היינו, אם תיתן צדקה ותשמח את העניים, אז דווקא אשמח את שלך; כי אז דווקא תזכה לשמחת יום טוב. עיקר שמחת יום טוב באה דווקא על ידי הצדקה, שעל ידה זוכים לשמוע את קול הקריאה של יום טוב המגלה את הרצון; וזה עיקר שמחת יום טוב כנ"ל.

EN:
One then specifically merits the joy of the festival, for the principal joy of a festival accords with the degree to which one merits hearing its sacred proclamation. This is the aspect of “The righteous one shall rejoice when he beholds vengeance; he shall bathe his feet in the blood of the wicked” (Psalms 58:11), as discussed in the teaching cited above. This explains Rashi’s interpretation of the preceding verse, “You shall rejoice”: If you gladden Mine, I will gladden yours. That is, if you give tzedakah and gladden the poor, then specifically I will gladden yours, for only then will you merit the joy of the festival. The principal festival joy comes specifically through tzedakah, through which one merits hearing the festival’s sacred proclamation that reveals ratzoan; this is the principal joy of the festival, as stated above.

Segment 84
HE:
וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה לעניין שמחת יום טוב: "אין שמחה אלא בבשר" — בשר בהמה של קרבנות (פסחים ק"ט ע"א). עיקר השמחה של יום טוב היא דווקא על ידי התגלות הרצון, הבאה כאשר חכמת הטבע נכנעת; וזה נעשה על ידי הקרבנות. באמצעותם מכניעים את רוח הבהמיות, שהיא כסילות ובחינת חכמת הטבע, ומעלים מבהמה לאדם — מטבע לרצון ולהשגחה, שיודעים שהכול בהשגחתו יתברך. נמצא שעל ידי הקרבנות נכנעת חכמת הטבע ומתגלה הרצון; וזה עיקר שמחת יום טוב. על כן עיקר שמחת יום טוב היא דווקא בבשר הקרבנות.

EN:
This is the meaning of our Sages’ statement concerning festival joy: “There is no joy except through meat”—the meat of animal offerings (Pesachim 109a). The principal joy of a festival comes specifically through the revelation of ratzoan, which occurs when naturalistic wisdom is subdued; and this is accomplished through the offerings. Through them one subdues the animalistic ruach, which is folly and an aspect of naturalistic wisdom, and elevates from animal to human—from nature to ratzoan and Divine providence, knowing that everything is governed by His blessed providence. It follows that through the offerings naturalistic wisdom is subdued and ratzoan is revealed; this is the principal festival joy. The principal joy of a festival is therefore specifically through the meat of the offerings.

Segment 85
HE:
על כן נאמר המקרא "ושמחת לפני ה' אתה ובנך" וכו', "והגר והיתום" וכו' (דברים ט"ז, י"א), בעניין הקרבנות. מאחר שהקרבנות, ובפרט קרבנות יום טוב שהוא מקרא קודש, מגלים את הרצון, צריכין לתת מהם צדקה ולהזמין אליהם עניים, גר ויתום וכו'. על ידי הצדקה ייכנע מצח הנחש ויתגלה מצח הרצון, ואז יישמע קול הקריאה של יום טוב, מקרא קודש, המגלה את הרצון; וזה עיקר שמחת יום טוב. זה בחינת "ושמחת": אם אתה משמח את שלי, אני משמח את שלך. "משמח" דווקא, כי עיקר שמחת יום טוב, הבאה על ידי התגלות הרצון, תלויה בצדקה; על ידה מתגלה מצח הרצון ונשמע קול הקריאה של יום טוב. (ליקוטי הלכות, הלכות דגים ג', ו'–ז')

EN:
The verse “You shall rejoice before Hashem, you and your son,” and so forth, “and the convert and the orphan,” and so forth (Deuteronomy 16:11), is therefore stated in connection with the offerings. Since the offerings—and particularly the offerings of a festival, which is a sacred convocation—reveal ratzoan, one must give tzedakah from them and invite the poor, the convert, the orphan, and so forth to partake. Through tzedakah the serpent’s forehead is subdued and the forehead of ratzoan is revealed; the festival’s sacred proclamation is then heard, revealing ratzoan, and this is the principal festival joy. This is the aspect of “You shall rejoice”: If you gladden Mine, I will gladden yours. The emphasis is specifically on gladdening, for the principal festival joy, which comes through revealed ratzoan, depends upon tzedakah; through it the forehead of ratzoan is revealed and the festival’s sacred proclamation is heard. (Likutay Halachos, Laws of Fish 3:6–7)

Segment 86
HE:
שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה' אלקיך (דברים ט"ז, ט"ז)

עיקר הקדושה הוא להאמין שהכול ברצונו יתברך, ולכסוף ולהשתוקק אליו יתברך תמיד ברצון חזק, כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה בתורה ד' בליקוטי מוהר"ן תנינא על שלושת הרגלים, שמחמת זה הם נקראים "מקראי קודש"; עיין שם. עיקר קדושת בית המקדש הוא מבחינת קודש הקודשים, ששם עיקר הקדושה, כי קודש הקודשים הוא בחינת רעווא דרעווין — רצון שברצונות. הרצון נקרא קודש; על כן רצון שברצונות הוא בחינת קודש הקודשים.

EN:
Three Times a Year All Your Males Shall Appear Before Hashem Your God (Deuteronomy 16:16)

The principal holiness is to believe that everything is governed by His blessed ratzoan, and always to yearn and long for Him, blessed be He, with a powerful ratzoan. This is as Rabbeinu, of blessed memory, wrote in Likutay Moharan II, Teaching 4, concerning the three pilgrimage festivals, which for this reason are called “sacred convocations”; see there. The principal holiness of the Beis HaMikdash derives from the Holy of Holies, where holiness is concentrated, for the Holy of Holies is the aspect of the ratzoan of all ratzoan—the ratzoan within all forms of ratzoan. Ratzoan is called holy; the ratzoan within all forms of ratzoan is therefore the aspect of the Holy of Holies.

Segment 87
HE:
על כן בשלושת הרגלים צריכין לעלות לרגל — היינו לראות את פני ה' בבית המקדש. שלושת הרגלים הם מקראי קודש, שבהם מתגלה הרצון, כמובא בתורה הנ"ל; ולכן צריכין לעלות אז לבית המקדש, ששם עיקר התגלות הרצון הנמשכת מבחינת רצון שברצונות, בחינת קודש הקודשים. וזהו "שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה'" (דברים ט"ז, ט"ז). "פני ה'" דווקא הם בחינת הארת הרצון, הנקראת פנים, כמבואר בתורה הנ"ל. וזהו "ולא יראו פני ריקם" (שמות כ"ג, ט"ו), כי אי אפשר לקבל את אור הפנים, שהוא בחינת רצון, אלא על ידי צדקה, כמובא שם.

EN:
Therefore, on the three pilgrimage festivals one must make the pilgrimage—that is, appear before Hashem in the Beis HaMikdash. The three festivals are sacred convocations, upon which ratzoan is revealed, as brought in the teaching cited above. One must therefore ascend at that time to the Beis HaMikdash, where the principal revelation of ratzoan is drawn from the ratzoan within all forms of ratzoan, the aspect of the Holy of Holies. This is the meaning of “Three times a year all your males shall appear before Hashem” (Deuteronomy 16:16). Specifically “before Hashem,” literally “the face of Hashem,” is the aspect of the illumination of ratzoan, which is called face, as explained in the teaching cited above. This is also the meaning of “They shall not appear before Me empty-handed” (Exodus 23:15), for it is impossible to receive the light of the face—the aspect of ratzoan—except through tzedakah, as brought there.

Segment 88
HE:
על כן הצריכו אז, ביום טוב, להביא קרבנות, נדרים ונדבות, שהם בחינת צדקה ונדבת לב, בחינת רצון, כדי להמשיך את הארת הרצון, שהיא בחינת הארת פנים, שלה זוכים ברגלים בבית המקדש. וזהו "מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב" (שיר השירים ז', ב'). "בת נדיב" דווקא היא בחינת נדבת לב והארת הרצון שזוכים לה כשעולים לרגל שלוש פעמים בשנה; ועל עלייה זו נאמר "מה יפו פעמיך", כמו שפירש רש"י שם.

EN:
For this reason they required one, at that time on the festival, to bring offerings, vows, and freewill gifts. These are the aspect of tzedakah and willing-hearted generosity—the aspect of ratzoan—in order to draw the illumination of ratzoan, which is the aspect of the illumination of the face that one merits on the festivals in the Beis HaMikdash. This is the meaning of “How beautiful are your footsteps in sandals, O daughter of the generous one” (Song of Songs 7:2). Specifically “daughter of the generous one” is the aspect of willing-hearted generosity and the illumination of ratzoan that one merits when making the pilgrimage three times a year. It is concerning this pilgrimage that the verse says, “How beautiful are your footsteps,” as Rashi explained there.

Segment 89
HE:
על כן הזהירה התורה ביותר לתת צדקה ברגלים, כמו שכתוב: "ושמחת לפני ה' אלקיך אתה ובנך ובתך והגר והיתום והאלמנה" וכו' (דברים ט"ז, י"א). ודרשו רבותינו זכרונם לברכה: אם אתה משמח את שלי, אני משמח את שלך. עיקר שמחת יום טוב הוא כפי התגלות הרצון שזוכים לה, בבחינת "ישמח צדיק כי חזה נקם; פעמיו ירחץ" וכו' (תהלים נ"ח, י"א); עיין בתורה הנ"ל. עיקר התגלות הרצון היא על ידי צדקה. לכן ביום טוב, כשצריכין לגלות את הרצון, צריכין להרבות בצדקה; ועל ידה באה עיקר שמחת יום טוב, כי עיקר השמחה היא על ידי התגלות הרצון. זהו: אם אתה משמח את שלי — דהיינו שאתה נותן צדקה — אז אני משמח את שלך, כי עיקר השמחה באה על ידי הארת הרצון שזוכים לה באמצעות צדקה. (ליקוטי הלכות, הלכות עירובי תחומין ג', י"ח)

EN:
The Torah therefore issued a particular warning to give tzedakah on the pilgrimage festivals, as it is written: “You shall rejoice before Hashem your God, you and your son and your daughter, and the convert and the orphan and the widow,” and so forth (Deuteronomy 16:11). Our Sages, of blessed memory, expounded: If you gladden Mine, I will gladden yours. The principal festival joy accords with the revelation of ratzoan one merits, in the aspect of “The righteous one shall rejoice when he beholds vengeance; he shall bathe his feet,” and so forth (Psalms 58:11); see the teaching cited above. Ratzoan is principally revealed through tzedakah. Therefore, on a festival, when ratzoan must be revealed, one must increase tzedakah; through it comes the principal festival joy, for joy principally comes through the revelation of ratzoan. This is the meaning of: If you gladden Mine—that is, if you give tzedakah—then I will gladden yours, for the principal joy comes through the illumination of ratzoan that one merits through tzedakah. (Likutay Halachos, Laws of Eruvei Techumin 3:18)



# Ri’ay
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/5/4/

Ri’ay
ראה
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/5/4

Segment 1
HE:
ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה (דברים י"א, כ"ו)

הברכה והקללה נעשות אצל האדם כפי הכלי שיש לו. כי לתורה יש שני כוחות: להמית ולהחיות, כמו שאמרו: "ושמתם" — זכה, נעשית לו סם חיים וכו' (יומא ע"ב:). הכל הוא לפי הכלי שלו, היינו לפי תפיסתו ותפיסת המוחין שלו.

EN:
See, I Set Before You Today a Blessing and a Curse (Deuteronomy 11:26)

The blessing and the curse are formed for a person according to the vessel he possesses. The Torah has two powers: to cause death and to give life, as the Sages taught concerning “You shall place them”: if he merits, it becomes an elixir of life for him, and so forth (Yoma 72b). Everything accords with his vessel—that is, with his apprehension and the apprehension of his mochin.

Segment 2
HE:
כמו שכתוב: "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה" (דברים י"א, כ"ו). "לפניכם" דווקא: כי מלפני הקדוש ברוך הוא יוצא אור פשוט, היינו אותיות פשוטות; ולפי האדם כך נעשה הצירוף. אם הוא אדם טוב, נעשה צירוף של ברכה; ואם לאו — להפך. וזהו "לפניכם ברכה וקללה" דווקא, כי לפני ה' עדיין אין ציור לצירוף הזה אם הוא ברכה אם לאו. (ליקוטי מוהר"ן א', ל"ו)

EN:
Thus it is written: “See, I set before you today a blessing and a curse” (Deuteronomy 11:26). Specifically “before you”: from before the Holy One, blessed be He, a simple light issues—that is, simple letters—and the combination is formed according to the person. If he is a good person, a combination of blessing is formed; if not, the reverse. This is specifically “before you, a blessing and a curse,” for before Hashem the combination has not yet assumed a form determining whether it is a blessing or otherwise. (Likutay Moharan I 36)

Segment 3
HE:
ושמחתם בכל משלח ידכם (דברים י"ב, ז')

בכל הדברים שבעולם נתערב, מחטא אכילת עץ הדעת, רוח האדם — שהוא בחינת דעת דקדושה — ברוח הבהמה, שהוא בחינת כוח המדמה, שמשם נמשכות כל התאוות הבהמיות. וזה עיקר תיקון האכילה דקדושה: לזכות לברר על ידה את רוח האדם מרוח הבהמה, ולברר את הטוב מן הרע, שהוא בחינת כוח המדמה.

EN:
You Shall Rejoice in All Your Undertakings (Deuteronomy 12:7)

Within everything in the world, as a result of the sin of eating from the Tree of Knowledge, the human ruach—which is the aspect of holy awareness—became intermingled with the animal ruach, the aspect of the imaginative faculty, from which all animalistic desires are drawn. This is the principal rectification of holy eating: to merit refining through it the human ruach from the animal ruach, and refining the good from the evil, which is the aspect of the imaginative faculty.

Segment 4
HE:
ועיקר הבירור הוא על ידי שמחה. על כן צריכין לאכול בשמחה, כמו שכתוב: "לך אכול בשמחה לחמך" (קהלת ט', ז'). כי עיקר תיקון ובירור האכילה הוא על ידי השמחה, שעל ידה מבררים את המדמה. וזה בחינת קרבנות: שהלוויים היו מנצחים בשיר על הדוכן בשעת הקרבת הקרבן. כי עיקר הקרבן הוא לברר את רוח האדם, רוח טובה, מן רוח הבהמה; וזה נעשה על ידי השיר והנגינה.

EN:
The refinement occurs principally through joy. One must therefore eat with joy, as it is written: “Go, eat your bread with joy” (Ecclesiastes 9:7). Eating is principally rectified and refined through joy, by which the imaginative faculty is refined. This is the aspect of offerings: the Levi’im conducted the song upon the platform while the offering was brought. The offering principally refines the human ruach, a good ruach, from the animal ruach; this is accomplished through song and melody.

Segment 5
HE:
זה בחינת "ושמחתם בכל משלח ידכם" (דברים י"ב, ז'), שנאמר בעניין הקרבנות שמביאים ברגל. וזה בחינת מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: אין שמחה אלא בבשר בהמה שמביאים ממנה קרבנות (פסחים ק"ט.). כי שם עיקר בחינת השמחה, ועיקר בירור הבהמיות — דהיינו בירור המדמה — הוא על ידי שמחה וניגון. (ליקוטי הלכות, הלכות טרפות ב', ב')

EN:
This is the aspect of “You shall rejoice in all your undertakings” (Deuteronomy 12:7), which is stated concerning the offerings brought on the festival. It is likewise the aspect of what our Sages, of blessed memory, taught: there is no joy except through the meat of an animal from which offerings are brought (Pesachim 109a). There lies the principal aspect of joy, for animality—the imaginative faculty—is principally refined through joy and melody. (Likutay Halachos, Laws of Treifoas 2:2)

Segment 6
HE:
ולא תאכל הנפש עם הבשר (דברים י"ב, כ"ג)

זה בחינת איסור איבר מן החי. כי אין שחיטה אלא מן הצוואר, שכן השחיטה באה להכניע את כוח הבהמיות ולהעלות את הנפש מחי למדבר. על כן צריך לשחוט דווקא מן הצוואר — את הקנה, הוושט והוורידים, הסמוכים לכלי הדיבור. תיקון השחיטה הוא דווקא על ידם, כי דרך שם יוצאות הנפשות, בבחינת "נפשי יצאה בדברו" (שיר השירים ה', ו'). לשם מתכנסים כל הדמים בשעת השחיטה, כי שם מקומם לצאת; "כי הדם הוא בנפש" (ויקרא י"ז, י"א), ויציאת ועליית הנפשות היא דרך שם.

EN:
You Shall Not Eat the Soul with the Flesh (Deuteronomy 12:23)

This is the aspect of the prohibition against a limb from a living animal. Slaughter is performed only at the neck, for slaughter serves to subdue the power of animality and elevate the soul from the animate level to the speaking level. One must therefore slaughter specifically at the neck—the windpipe, esophagus, and veins, which are adjacent to the instruments of speech. Slaughter is rectified specifically through them, for souls depart through that place, in the aspect of “My soul departed when he spoke” (Song of Songs 5:6). All the blood gathers there at the time of slaughter, for that is its place of departure; “the soul is in the blood” (Leviticus 17:11), and the souls depart and ascend through there.

Segment 7
HE:
ומחמת ששם עיקר הנפש ושם תלויה החיות, נאחזות שם הקליפות ביותר. כי הקנה, הוושט והוורידים הם בחינת "שלושת שרי פרעה" (ליקוטי תורה, פרשת וישב), העומדים שם לינוק מן הדיבור והנפש היוצאים תמיד דרך שם, בבחינת "נפשי יצאה" וכו'. ובפרט בבהמה, שהנפשות שבה הן בחינת נפשות העשוקות שירדו ונפלו ממדרגתן, ממדבר לחי, וניטל מהן הדיבור; כי לבהמה אין כוח הדיבור. על כן בבהמה שלושת שרי פרעה — שלוש הקליפות הנ"ל — נמצאים שם בתוקף ובהתגברות יתרה.

EN:
Because the soul is principally situated there and vitality depends upon that place, the klipoas take hold there most strongly. The windpipe, esophagus, and veins are the aspect of “Pharaoh’s three officers” (Likutay Torah, Parshas Vayeishev), who stand there to draw nourishment from speech and the soul, which continually emerge through that place, in the aspect of “My soul departed,” and so forth. This applies particularly to an animal, whose souls are the aspect of oppressed souls that descended and fell from their level, from the speaking level to the animate level, and were deprived of speech, for an animal lacks the power of speech. Pharaoh’s three officers—the three klipoas described above—are therefore present in an animal with greater force and intensity.

Segment 8
HE:
כי בחינת הדיבור, בחינת הנפשות, כבושה אצלם. שם מתגבר רוח הבהמיות, שהוא בחינת הקליפות הנ"ל, והן כובשות אליהן את הנפש, שהיא בחינת הדיבור, עד שהנפש יורדת לגמרי ממדרגתה, ממדבר לחי. על כן צריך לשחוט מן הצוואר — לשחוט את הקנה, הוושט והוורידים — כדי להכניע את שלושת שרי פרעה. ואז מתכנסים ויוצאים דרך שם כל הדמים, שהם הנפשות, ויוצאים ועולים מחי למדבר על ידי הברכה והסכין של השחיטה.

EN:
The aspect of speech—the aspect of the souls—is held captive by them. The animal ruach, which is the aspect of the klipoas described above, intensifies there and subjugates the soul, the aspect of speech, until the soul descends completely from its level, from the speaking level to the animate level. One must therefore slaughter at the neck—cutting the windpipe, esophagus, and veins—in order to subdue Pharaoh’s three officers. All the bloods, which are the souls, then gather and emerge through that place, departing and ascending from the animate level to the speaking level through the blessing and the slaughtering knife.

Segment 9
HE:
ועל כן, כל זמן שלא נשחטה הבהמה מן הצוואר, אפילו אם יחתוך ממנה איבר בסכין, כוח הבהמיות אינו נכנע והנפש אינה יוצאת דרך שם. יציאת הנפש היא רק דרך שלושת אלה, בבחינת "נפשי יצאה" וכו', ושם הכנעת הקליפות, כי שם אחיזתן במקום עיקר החיות של הנפש. על כן, כשאוכל חס ושלום איבר מן החי, הוא אוכל את הנפש עם הבשר, כי עדיין נשארו בו נפשו וחיותו. כל איבר מושך לעצמו חיות, והחיות והנפשות אינן יוצאות מן האיברים אלא דרך בית השחיטה. דרך שם מתאווה הנפש לצאת, כי שם היא נתקנת ועולה מחי למדבר. אבל כשחותך איבר במקום אחר, אדרבה, האיבר מושך לעצמו חיות, והחיות — שהיא הנפש — נשארת בו ואינה יוצאת ממנו.

EN:
Therefore, as long as the animal has not been slaughtered at the neck, even if a limb is cut from it with a knife, the power of animality is not subdued and the soul does not depart through that place. The soul departs only through those three organs, in the aspect of “My soul departed,” and so forth; the klipoas are subdued there, for they take hold at the location of the soul’s principal vitality. Consequently, one who eats a limb from a living animal, God forbid, eats the soul together with the flesh, since the limb’s soul and vitality still remain within it. Every limb draws vitality to itself, and vitality and souls depart from the limbs only through the place of slaughter. The soul desires to depart through there because there it is rectified and ascends from the animate level to the speaking level. But when a limb is cut elsewhere, the reverse occurs: the limb draws vitality to itself, and the vitality—which is the soul—remains within it and does not depart.

Segment 10
HE:
ועל כן אסרה התורה: "לא תאכל הנפש עם הבשר" (דברים י"ב, כ"ג). כי הבשר אינו נכשר ומותר באכילה אלא לאחר יציאת הנפש ממנו; אבל את הנפש עצמה אסור לכלות ולאכול. נמצא שכאשר אוכל, חס ושלום, איבר מן החי, הוא רוצח ממש, כי הוא הורג את הנפש. (ליקוטי הלכות, הלכות איבר מן החי א', א')

EN:
The Torah therefore prohibited: “You shall not eat the soul with the flesh” (Deuteronomy 12:23). Flesh becomes fit and permitted for consumption only after the soul departs from it; but the soul itself may not be consumed and destroyed. It follows that one who eats a limb from a living animal, God forbid, is literally a murderer, for he kills the soul. (Likutay Halachos, Laws of a Limb from a Living Animal 1:1)

Segment 11
HE:
ונתן אליך אות או מופת, ובא האות והמופת (דברים י"ג, ב'–ג')

איתא בפרק הנחנקין: רבי יוסי הגלילי אומר, הגיעה תורה לסוף דעתה של עבודה זרה; לפיכך נתנה התורה ממשלה בה, שאפילו מעמיד לך חמה באמצע הרקיע — אל תשמע לו (סנהדרין צ'.). ופירש רש"י: "נתנה התורה ממשלה בה" — כלומר, אפילו תראה אותו נביא מושל ועושה כרצונו, דכתיב: "ונתן אליך אות או מופת" (דברים י"ג, ב'); עד כאן לשונו. כל זה שייך לעניין עד כמה וכמה מגיע כוח הבחירה; והבן מאוד.

EN:
He Gives You a Sign or a Wonder, and the Sign or Wonder Comes About (Deuteronomy 13:2–3)

It is taught in the chapter “Those Who Are Strangled”: Rabbi Yose HaGelili says that the Torah fathomed the ultimate mentality of idolatry; the Torah therefore granted it power, so that even if a prophet causes the sun to stand in the middle of the heavens, you must not heed him (Sanhedrin 90a). Rashi explains: “The Torah granted it power”—that is, even if you see that prophet exercise dominion and act according to his will, as it is written: “He gives you a sign or a wonder” (Deuteronomy 13:2). These are his words. All this pertains to the extraordinary extent of the power of free choice; understand this well.

Segment 12
HE:
עיקר כוח הבחירה הוא על ידי שה' יתברך העלים והסתיר את רצונו בהסתרות והעלמות גדולות, ותלה הכל ברצון האדם, בבחינת "והארץ נתן לבני אדם" (תהלים קט"ו, ט"ז). היינו שה' יתברך מסר את הבחירה לאדם, ובדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו (מכות י':). כשם שיש כוח באדם לשבר את תאוותיו, לברוח מרע ולעשות טוב, כן יש לו כוח להפך: לילך אחר שרירות לבו ולהתגבר ברצונות רעים כאלה, עד שכביכול יכריח את רצונו יתברך למלא את תאוותו ורצונו הרע.

EN:
The power of free choice principally exists because Hashem, blessed be He, concealed and hid His will behind great concealments and obscurities, and made everything depend upon human ratzoan, in the aspect of “He gave the earth to mankind” (Psalms 115:16). That is, Hashem entrusted free choice to the person, and a person is led along the path he desires to follow (Makkos 10b). Just as a person possesses the power to break his desires, flee from evil, and do good, he likewise possesses the opposite power: to follow the stubbornness of his heart and intensify such evil desires that, as it were, he compels His will, blessed be He, to fulfill his craving and evil desire.

Segment 13
HE:
כמו שרואים שאדם נכסף מאוד, ברצון חזק, לדבר שבקדושה — לנסוע לארץ ישראל, אל הצדיק וכיוצא בזה — ויש לו על כך מניעות רבות ועצומות, עד שהדבר כמעט מן הנמנע ולמעלה מדרך הטבע. אף על פי כן הוא יכול להתגבר בחשק גדול וברצונות וכיסופים חזקים כל כך, עד שה' יתברך עושה את רצונו ומסבב עמו בדרכים נפלאות ובהשגחה נפלאה שלא כדרך הטבע, עד שהוא זוכה להוציא את מחשבתו הטובה מן הכוח אל הפועל.

EN:
Thus we see a person yearning intensely, with powerful ratzoan, for a holy matter—to travel to Eretz Yisrael, to the tzaddik, or the like—while encountering numerous and immense obstacles, so that the matter is almost impossible and beyond the natural course. Nevertheless, he can prevail with such powerful desire and such strong ratzoan and longing that Hashem, blessed be He, fulfills his will and arranges matters for him through wondrous paths and extraordinary providence beyond the natural course, until he merits bringing his good intention from potential into actuality.

Segment 14
HE:
אבל "את זה לעומת זה עשה האלקים" (קהלת ז', י"ד). גם מי שהולך לדבר עבירה, חס ושלום, או הולך למרחקים לאבד את נפשו לדעת, ללמוד חכמות חיצוניות וכיוצא בזה, ויש לו על כך מניעות רבות ועצומות, והדבר כמעט מן הנמנע ושלא כדרך הטבע — הוא מתגבר ברשעתו ברצון חזק כל כך, עד שה' יתברך מסבב עמו כל כך עד שהוא בא לשם. וכל זה מחמת גודל כוח הבחירה, כי בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו.

EN:
But “God made this corresponding to that” (Ecclesiastes 7:14). One who pursues a sin, God forbid, or travels great distances deliberately to destroy his soul by studying external disciplines of wisdom or the like, may likewise face numerous and immense obstacles, so that the matter is almost impossible and contrary to the natural course. Yet he intensifies his wickedness with such powerful ratzoan that Hashem, blessed be He, arranges matters until he reaches that place. All this results from the greatness of free choice, for a person is led along the path he desires to follow.

Segment 15
HE:
אך את ההבדל יכולים הכל להבין. אצל האיש הכשר, כל יסוד כוונתו ורצונו הוא בשביל התכלית האמיתית הנצחית: לפרוש מתאוות העולם הזה הכלה והנפסד ולעשות את רצונו יתברך, שהוא עיקר התכלית. ה' יתברך עושה עמו נפלאות למלא את רצונו, ואז בוודאי אשרי לו בעולם הזה ובעולם הבא. ואילו אצל ההפך, כל כוונתו ורצונו הם לתאוות העולם הזה ולשרירות לבו הרע; על ידי זה הוא יורד לבאר שחת ואחריתו עדי אובד.

EN:
Everyone can understand the distinction. The entire foundation of an upright person’s intention and ratzoan is the true, eternal purpose: to separate from the desires of this transient and perishable world and fulfill His will, blessed be He, which is the principal purpose. Hashem performs wonders for him to fulfill his ratzoan, and he is then certainly fortunate in this world and the World to Come. The opposite person, however, directs his entire intention and ratzoan toward the desires of this world and the stubbornness of his evil heart; through this he descends into the pit of destruction, and his end is utter ruin.

Segment 16
HE:
זה גם מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: "אור" — אלו מעשיהם של צדיקים; "חושך" — אלו מעשיהם של רשעים; ועדיין איני יודע באיזה מהם הוא חפץ, תלמוד לומר: "וירא אלקים את האור כי טוב" (בראשית א', ד'; בראשית רבה ג'). היינו שהרשעים מהפכים חושך לאור ואור לחושך, שקר לאמת ואמת לשקר, עד שאי אפשר לדעת באיזה מהם ה' יתברך חפץ. לכן נאמר: "וירא אלקים את האור כי טוב". ואמרו רבותינו זכרונם לברכה שם, שראה שאין העולם כדאי להשתמש בו, ועמד וגנזו לצדיקים לעתיד לבוא. מי שחפץ לדעת באיזו דרך ובאילו מעשים ה' יתברך חפץ, יתקרב לצדיקי אמת, כי אצלם נגנז האור הטוב; ילך בדרכיהם ויסתכל מעודו עד סופו, מבחרותו עד זקנותו, על תכליתו הנצחית — ואז ידע את האמת באיזה מהם חפץ ה' יתברך.

EN:
This is also what our Sages, of blessed memory, taught: “Light” refers to the deeds of the tzaddikim; “darkness” refers to the deeds of the wicked. I would still not know which of them He desires; therefore Scripture states: “God saw that the light was good” (Genesis 1:4; Bereishis Rabbah 3). The wicked transform darkness into light and light into darkness, falsehood into truth and truth into falsehood, until it becomes impossible to know which Hashem, blessed be He, desires. Scripture therefore states: “God saw that the light was good.” Our Sages taught there that He saw the world was unworthy of using this light, so He arose and concealed it for the tzaddikim in the future. One who wishes to know which path and deeds Hashem desires must draw near to the true tzaddikim, for the good light is concealed with them. He should follow their paths and consider his eternal purpose from his beginning to his end, from youth to old age; he will then know the truth concerning which Hashem, blessed be He, desires.

Segment 17
HE:
ועיין בסנהדרין, פרק ארבע מיתות: "ודורש אל המתים" (דברים י"ח, י"א) — זה המרעיב עצמו וכו'. וכשהיה רבי עקיבא מגיע למקרא זה היה בוכה: ומה המרעיב את עצמו כדי שתשרה עליו רוח טומאה — שורה עליו רוח טומאה; המרעיב את עצמו כדי שתשרה עליו רוח טהרה, על אחת כמה וכמה. אבל מה אעשה שעוונותינו גרמו לנו, שנאמר: "עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם" (ישעיהו נ"ט, ב'; סנהדרין ס"ה:). (ליקוטי הלכות, הלכות ברכת השחר ה', ע"ח–ע"ט; על פי אוצר היראה, יראה ועבודה, ט')

EN:
See also Sanhedrin, in the chapter “The Four Death Penalties”: “One who inquires of the dead” (Deuteronomy 18:11) is one who starves himself, and so forth. When Rabbi Akiva reached this verse, he would weep: if one who starves himself so that a spirit of impurity should rest upon him has a spirit of impurity rest upon him, then all the more so should this be true of one who starves himself so that a spirit of purity should rest upon him. But what can I do? Our sins have caused this for us, as it is stated: “Your iniquities separated between you and your God” (Isaiah 59:2; Sanhedrin 65b). (Likutay Halachos, Laws of the Morning Blessings 5:78–79; following Otzar HaYirah, “Awe and Divine Service,” 9)

Segment 18
HE:
בנים אתם לה' אלקיכם; לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת (דברים י"ד, א')

דווקא בסמוך למצווה זו קרא להם בשם "בנים", כי הא בהא תליא, וזה טעמה של המצווה. ה' יתברך אומר לישראל: "בנים אתם לה' אלקיכם"; ועל כן "לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת" (דברים י"ד, א'). כי צריכין להאמין שבאמת המיתה היא טובה גדולה מאוד, כדי לזכות דווקא על ידה להגיע לבחינת בן.

EN:
You Are Children of Hashem Your God; You Shall Not Cut Yourselves or Make a Bald Spot Between Your Eyes for the Dead (Deuteronomy 14:1)

Specifically adjacent to this mitzvah, Scripture calls them “children,” for the two depend upon one another, and this is the reason for the mitzvah. Hashem, blessed be He, says to Israel: “You are children of Hashem your God”; therefore, “You shall not cut yourselves or make a bald spot between your eyes for the dead” (Deuteronomy 14:1). One must believe that death is truly an exceedingly great good, specifically through which one can merit attaining the aspect of a child.

Segment 19
HE:
כי עיקר גזרת המיתה היא כדי לבטל ולבלות בעפר את זוהמת בחינת העבד, כדי שנזכה לעתיד לקום בתחייה בגוף זך. אז נזכה להיות בבחינת בן, כמו בן המחפש בגנזי אביו, כי אז נזכה להכירו יתברך בבחינת שם העצם. על כן המקרא הנ"ל מקושר היטב בקשר נפלא: דווקא מחמת שישראל נקראים באמת בנים, בחינת "בנים אתם לה' אלקיכם", על כן "לא תתגודדו" וכו'; כי המיתה היא טובה גדולה, כדי לזכות להגיע על ידה לבחינת בן בשלמות. (ליקוטי הלכות, הלכות ברכת השחר ג', מ"ה)

EN:
The decree of death principally serves to nullify and wear away in the dust the contamination of the aspect of a servant, so that in the future we merit rising in the resurrection with a purified body. We will then merit the aspect of a child, like a child who searches through his father’s treasuries, for we will then merit recognizing Him, blessed be He, in the aspect of the Essential Name. The verse cited above is therefore joined in a wondrous and precise connection. Specifically because Israel is truly called children, the aspect of “You are children of Hashem your God,” therefore “You shall not cut yourselves,” and so forth; for death is a great good through which one can merit attaining the aspect of a child in perfection. (Likutay Halachos, Laws of the Morning Blessings 3:45)

Segment 20
HE:
בנים אתם לה' אלקיכם; לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם (דברים י"ד, א')

מאחר שאנו עם קדוש, צריכין תמיד להכניע ולשבר את סטרא דמותא, שהיא הסטרא אחרא. על כן צריכין לשמור מאוד את הזיכרון — לאדבקא מחשבתיה בעלמא דאתי — שהוא בחינת זיכרון, כמובא במאמר "ויהי מקץ" (ליקוטי מוהר"ן א', נ"ד). כי עלמא דאתי הוא מקום החיים, כידוע, הפך השכחה שהיא סטרא דמותא, כמו שכתוב שם, בחינת "נשכחתי כמת מלב" (תהלים ל"א, י"ג).

EN:
You Are Children of Hashem Your God; You Shall Not Cut Yourselves or Make a Bald Spot Between Your Eyes (Deuteronomy 14:1)

Because we are a holy people, we must continually subdue and break the side of death, which is the sitra achara. One must therefore carefully guard memory—that is, attach one’s thought to the World to Come—which is the aspect of memory, as brought in the teaching “And It Was at the End” (Likutay Moharan I 54). The World to Come is the place of life, as is known, the opposite of forgetfulness, which is the side of death, as explained there, in the aspect of “I was forgotten from the heart like the dead” (Psalms 31:13).

Segment 21
HE:
עיקר שלמות הזיכרון היא על ידי השכחה: לשכוח מן הלב את כל עסקי העולם הזה שהם חוץ מעלמא דאתי. את כל התאוות הרעות והמידות הרעות צריך להשכיח מן הלב ולא לזכור אותן כלל, בבחינת "ושכחי עמך ובית אביך" (תהלים מ"ה, י"א). אז יש שלמות לזיכרון, ויכול לאדבקא מחשבתיה בעלמא דאתי. כי כל זמן שזוכר את העולם הזה ואינו שוכח אותו, הוא בוודאי רחוק מבחינת זיכרון, ואינו יכול לדבק את מחשבתו בעלמא דאתי; כי העולם הבא והעולם הזה הם שני דברים, זה הפך מזה, כידוע.

EN:
Memory is principally perfected through forgetfulness: forgetting from the heart all affairs of this world that lie outside the World to Come. All evil desires and evil traits must be made forgotten from the heart and not remembered at all, in the aspect of “Forget your people and your father’s house” (Psalms 45:11). Memory then attains perfection, and one can attach one’s thought to the World to Come. As long as a person remembers this world and does not forget it, he is certainly distant from the aspect of memory and cannot attach his thought to the World to Come; for this world and the World to Come are two things, each the opposite of the other, as is known.

Segment 22
HE:
הכלל הוא שאנו צריכין להרחיק את הסטרא אחרא, סטרא דמותא, שלא תינק מן הקדושה. כל עסקי העולם הזה שהם חוץ מן הקדושה ומעלמא דאתי — שהם מן הסטרא אחרא, סטרא דמותא ובחינת שכחה — צריך לשכוח אותם לגמרי מן הלב ולא לזכור אותם כלל. כל זמן שזוכר אותם נפגם הזיכרון דקדושה, שהוא לאדבקא מחשבתיה בעלמא דאתי. זיכרון השכחה — שזוכר את הדבר שצריך לשכוח, מה שחוץ מעלמא דאתי — הוא פגם ונפילת הזיכרון דקדושה. בכך הוא נותן, חס ושלום, כוח וחיות לסטרא אחרא: הוא ממשיך את הזיכרון, שמשם החיים, אל ההפך, אל מקום השכחה וסטרא דמותא.

EN:
The general principle is that we must distance the sitra achara, the side of death, so that it does not draw nourishment from holiness. All affairs of this world that lie outside holiness and the World to Come—which belong to the sitra achara, the side of death and the aspect of forgetfulness—must be forgotten completely from the heart and not remembered at all. As long as a person remembers them, holy memory—attaching one’s thought to the World to Come—is impaired. Remembering forgetfulness, meaning remembering what should be forgotten, that which lies outside the World to Come, is the blemish and fall of holy memory. Through this one gives power and vitality to the sitra achara, God forbid: he draws memory, the source of life, toward its opposite, the place of forgetfulness and the side of death.

Segment 23
HE:
על כן צריכין לשכוח את השכחה — את כל עסקי העולם הזה שהם חוץ מן הקדושה, שכולם בחינת סטרא דמותא ושכחה — כדי להחזירם למקומם: ממקום שבאו, לשם ילכו. כולם באו מבחינת שכחה, ועל כן צריך להחזירם לשם, לשכוח אותם ולא לזכור אותם. אז הזיכרון האמיתי, הזיכרון של הקדושה, כתיקונו.

EN:
One must therefore forget forgetfulness—all affairs of this world that lie outside holiness, which are entirely aspects of the side of death and forgetfulness—in order to return them to their place: to the place from which they came they must go. They all came from forgetfulness and must therefore be returned there by forgetting and not remembering them. True memory, holy memory, is then properly rectified.

Segment 24
HE:
על כן אנו מצווים שלא להתקשות על המת יותר מדי, כדי שלא להמשיך את סטרא דמותא, חס ושלום. צריך להעבירו מדעתו ולשכחו, כי את בחינת השכחה צריכין לשכוח. רק צריך לעשות את ההפך ממש: לאדבקא מחשבתיה בעלמא דאתי, שהיא בחינת זיכרון ומקום החיים. כשמדבק את מחשבתו לשם, ממילא לא יצטער על המת; כי למה לו להצטער? אדרבה, עכשיו יצא מחיי שעה וזכה לחיים נצחיים שהם בעלמא דאתי.

EN:
We are therefore commanded not to grieve excessively for the dead, so as not to draw the side of death, God forbid. One must remove the deceased from one’s mind and forget him, for the aspect of forgetfulness must be forgotten. Instead, one must do precisely the opposite: attach one’s thought to the World to Come, the aspect of memory and the place of life. When one attaches one’s thought there, one will consequently not grieve for the deceased. Why should one grieve? On the contrary, he has now departed from temporal life and attained eternal life in the World to Come.

Segment 25
HE:
העכו"ם רחוקים מן הקדושה ומבחינת עלמא דאתי, כי הם מן הסטרא אחרא וסטרא דמותא. על כן הם רוצים להגביר, חס ושלום, את הסטרא אחרא, ועושים קרחה ומתגודדים על מתיהם כדי שהמת יהיה נזכר אצלם ולא ישתכח מהם. בכך הם רוצים להמשיך ולהגביר את סטרא דמותא, להמשיך את הזיכרון אל מקום השכחה. אנו מצווים ומוזהרים על כך, כי עלינו לשמור את הזיכרון דקדושה: לדבק את המחשבה בעלמא דאתי, מקום החיים, ולשכוח את בחינת השכחה.

EN:
The nations are distant from holiness and the World to Come, for they belong to the sitra achara and the side of death. They therefore seek to intensify the sitra achara, God forbid, making bald spots and cutting themselves for their dead so that the deceased will remain remembered by them and not be forgotten. Through this they seek to draw and intensify the side of death, drawing memory into the place of forgetfulness. We are commanded and warned against this, for we must guard holy memory: attaching thought to the World to Come, the place of life, and forgetting the aspect of forgetfulness.

Segment 26
HE:
עיקר האיסור הוא שלא לעשות קרחה על המת ולא להתגודד, דהיינו כתובת קעקע. הם היו נוהגים להתגודד ולעשות קרחה בראשם על מתיהם, כדי לפגום את הזיכרון שבראש, כי הזיכרון הוא במוח, ולהגביר שם את סטרא דמותא, חס ושלום; לעשות שם סימן לזכור את המת, שהוא פגם הזיכרון — המשכת הזיכרון אל מקום השכחה. הקרחה היא תלישת השערות שבראש, כי השערות הן מותרי מוחין ובחינת מלכות, כמובא במאמר "מישרא דסכינא" (ליקוטי מוהר"ן א', ל'), ושם עיקר התגברות הסטרא אחרא וסטרא דמותא, בבחינת "רגליה יורדות מוות" (משלי ה', ה'). וזה שנאמר: "בנים אתם לה' אלקיכם" — "לה' אלקיכם" דווקא, בחינת עלמא דאתי שצריך לדבק שם את מחשבתו; ועל כן "לא תתגודדו ולא תשימו קרחה" (דברים י"ד, א'), כי זה פגם הזיכרון. וזה שלמדו רבותינו זכרונם לברכה מ"לא תתגודדו": שלא תעשו אגודות אגודות (יבמות י"ג:), כי צריך לדבק את מחשבתו בעלמא דאתי, ושם אלו ואלו דברי אלקים חיים. (ליקוטי הלכות, הלכות קרחה וכתובת קעקע א')

EN:
The principal prohibition is against making a bald spot for the dead or cutting oneself, namely tattooing. They would cut themselves and make a bald spot upon their heads for their dead in order to blemish the memory located in the head, for memory is in the brain, and to intensify the side of death there, God forbid. They made a mark there to remember the deceased, which is the blemish of memory—drawing memory into the place of forgetfulness. The bald spot is made by tearing out the hair of the head, for hair is the surplus of the mochin and an aspect of sovereignty, as brought in the teaching “The Plain of the Knife” (Likutay Moharan I 30). There the sitra achara and the side of death principally intensify, in the aspect of “Her feet descend to death” (Proverbs 5:5). This is why it is stated: “You are children of Hashem your God”—specifically “of Hashem your God,” the aspect of the World to Come, to which one must attach one’s thought; therefore, “You shall not cut yourselves or make a bald spot” (Deuteronomy 14:1), for this blemishes memory. Our Sages, of blessed memory, likewise derived from “You shall not cut yourselves” that you must not form separate factions (Yevamos 13b), for one must attach one’s thought to the World to Come, where both these and those are the words of the living God. (Likutay Halachos, Laws of a Bald Spot and Tattooing 1)

Segment 27
HE:
ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת (דברים י"ד, א')

בשעת האבלות, חס ושלום, יש הסתלקות המוחין, והשערות הן מותרי מוחין. בשעת הסתלקות המוחין מכליהם נמשכים המוחין ביותר לתוך השערות. על כן, אם יגלח אז את שערותיו, חס ושלום, הוא עלול להשחית את מוחו, חס ושלום.

EN:
You Shall Not Make a Bald Spot Between Your Eyes for the Dead (Deuteronomy 14:1)

At a time of mourning, God forbid, the mochin depart, while the hair is the surplus of the mochin. When the mochin depart from their vessels, they are drawn more intensely into the hair. Therefore, if a person were to shave his hair then, God forbid, he could damage his mind, God forbid.

Segment 28
HE:
על כן צריך להמתין עד שיסתלקו ויעברו ימי אבלו. אז יחזרו המוחין, יזדככו וישובו למקומם בשלום, ולא יישארו בשערות אלא מותרי מוחין. אז יגלחם, כי אז צריך לגלחם כדי שלא יתרבו המותרות במוח. (ליקוטי הלכות, הלכות קרחה וכתובת קעקע ג', ז')

EN:
He must therefore wait until the days of mourning depart and pass. The mochin will then return, become purified, and settle peacefully in their place, leaving only the surplus of the mochin within the hair. He may then shave it; at that time it should be shaved so that the surplus within the mind does not multiply. (Likutay Halachos, Laws of a Bald Spot and Tattooing 3:7)

Segment 29
HE:
עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה (דברים י"ד, כ"ב)

השדה התחתון מרמז על השדה העליון הקדוש, שבו גדלות כל הנשמות הקדושות. כי הכל אחד: גם כל גידולי השדה התחתון הם נשמות קדושות, כי כל העשבים, הצמחים, התבואות והפירות הם גלגולי נשמות, כידוע. וכמו שרואים בשדה התחתון שכל תיקוני השדה נעשים בכל שנה ושנה — שבכל שנה גדלים פירות חדשים, חורשים, זורעים וקוצרים וכו' — כן גם תיקון הנשמות הקדושות הגדלות בשדה העליון נעשה בכל שנה.

EN:
You Shall Surely Tithe All the Produce of Your Seed That Comes Forth from the Field Year by Year (Deuteronomy 14:22)

The lower field alludes to the holy supernal field in which all holy souls grow. For everything is one: even all the produce of the lower field consists of holy souls, since all grasses, plants, grain, and fruit are incarnations of souls, as is known. Just as we see in the lower field that all its rectifications occur each year—new fruit grows every year, and people plow, sow, and harvest, and so forth—so too the holy souls growing in the supernal field are rectified each year.

Segment 30
HE:
עיקר תיקונם הוא שיזכו להיכלל בשלמות בבחינת התכלית, ששם כולו אחד וכולו טוב. זה בחינת שנים עשר חודשי השנה כנגד שנים עשר המזלות, שהם כנגד שנים עשר שבטי י־ה, בחינת כלל הנשמות הקדושות. שנים עשר השבטים הם כנגד שנים עשר גבולי אלכסון ובחינת שנים עשר צירופי הוי"ה. עיקר תיקון העולם הוא כשכל שנים עשר הגבולים נכללים באחד — בשורשם, בחינת הוי"ה פשוטה — שהוא כולו טוב וכולו אחד, ואין שם שום אחיזת הדין כלל.

EN:
Their principal rectification is to merit being incorporated completely into the ultimate purpose, where everything is one and entirely good. This is the aspect of the twelve months of the year corresponding to the twelve constellations, which correspond to the twelve tribes of Yah, the aspect encompassing all holy souls. The twelve tribes correspond to the twelve diagonal boundaries and the twelve permutations of the Divine Name. The world is principally rectified when all twelve boundaries are incorporated into the One—their root, the aspect of the simple Divine Name—which is entirely good and entirely one, where judgment has no hold whatsoever.

Segment 31
HE:
זה בחינת שנים עשר המזלות המתגלגלים ברקיע, וכולם מתגלגלים על נקודת המרכז שאין בה שום ציור, ששורשה מבחינת כולו אחד וכולו טוב. כל גלגולם וסיבובם בכל שנה ושנה, כל ימי עולם, הוא כדי שייכללו בבחינת כולו אחד וכולו טוב, שהיא תכלית כל העולם ומלואו. על כן בכל שנה ושנה נעשה תיקון השדה: בכל שנים עשר חודשי השנה, בחינת תקופת השנה, חוזרים ועולים ונכללים כל שנים עשר גבולי האלכסון — שנים עשר המזלות ושנים עשר החודשים — ונכללים בשורשם, בנקודה הפנימית, בחינת כולו אחד וכולו טוב. זה עיקר תיקון השדה.

EN:
This is the aspect of the twelve constellations revolving in the heavens, all revolving around the central point that has no form, whose root is the aspect of everything being one and entirely good. Their entire revolution and orbit each year, throughout the world’s duration, serves to incorporate them into the aspect of everything being one and entirely good, the ultimate purpose of the entire world and all it contains. The field is therefore rectified every year. During the twelve months, the aspect of the annual cycle, all twelve diagonal boundaries—the twelve constellations and twelve months—return, ascend, and become incorporated into their root, the inward point, the aspect of everything being one and entirely good. This is the principal rectification of the field.

Segment 32
HE:
וזה בחינת "עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה" (דברים י"ד, כ"ב). את התבואה היוצאת בכל שנה ושנה — דווקא בכל שנה כנ"ל — צריכין לתקן שתיכלל בבחינת כולו אחד, שהוא תיקון השדה. על כן צריכין לתת מן התבואה תרומות, מעשרות ומתנות עניים. כשנותנים מן התבואה לכהנים, ללוויים ולעניים כפי שציוותה התורה, מרימים את כל התבואה והיא נכללת בשורשה בכולו אחד.

EN:
This is the aspect of “You shall surely tithe all the produce of your seed that comes forth from the field year by year” (Deuteronomy 14:22). The produce emerging each year—specifically every year, as described above—must be rectified so that it becomes incorporated into the aspect of everything being one, which is the rectification of the field. Terumah, tithes, and gifts to the poor must therefore be given from the produce. When produce is given to the kohanim, Levi’im, and poor as the Torah commanded, all the produce is elevated and incorporated into its root in the aspect of everything being one.

Segment 33
HE:
החלק שנותנים לכהנים וכו' ולעניים הוא חלק ה' יתברך, כאילו נותנים לו יתברך. כי הכהנים זוכים משולחן גבוה, כמו שכתוב: "אני חלקך ונחלתך בתוך בני ישראל" (במדבר י"ח, כ'). וכן כל מה שנותנים לעניים נותנים כביכול לה' יתברך, כמו שכתוב: "מלווה ה' חונן דל" וכו' (משלי י"ט, י"ז). נמצא שעל ידי קיום מצוות המתנות מן התבואה מרימים ומעלים את כל התבואה לה' יתברך, שהוא כולו אחד וכולו טוב, בכך שנותנים לו את חלקו שציווה לתת לכהן וכו' ולעני.

EN:
The portion given to the kohanim, and so forth, and to the poor is Hashem’s portion, blessed be He, as though it were given to Him. The kohanim receive from the supernal table, as it is written: “I am your portion and your inheritance among the Children of Israel” (Numbers 18:20). Likewise, everything given to the poor is given, as it were, to Hashem, blessed be He, as it is written: “One who is gracious to the poor lends to Hashem,” and so forth (Proverbs 19:17). Thus, by fulfilling the mitzvoas of gifts from the produce, all the produce is raised and elevated to Hashem, blessed be He, Who is entirely one and entirely good, by giving Him the portion He commanded to be given to the kohen, and so forth, and to the poor.

Segment 34
HE:
זה בחינת מעשר מן המעשר, שהוא בסוד מאה ברכות בכל יום, כמובא. זה בחינת התפילה הכוללת את כל מאה הברכות, ובחינת "ויזרע יצחק בארץ ההיא, וימצא בשנה ההיא מאה שערים, ויברכהו ה'" (בראשית כ"ו, י"ב), כידוע. כל זה כדי לחזור ולהיכלל באחד: עשר נכללים במעשר, עד מאה, ועד שנכללים באחד, שהוא סוד מעשר מן המעשר — אחד ממאה שנותנים לכהן. על כן כל תיקוני התרומות, המעשרות ומתנות העניים, שהם תיקוני השדה הקדוש, נעשים בכל שנה ושנה, כמו שכתוב: "עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה". עיקר תיקון השדה — שתיכלל באחד — צריך להיעשות בכל שנה הכלולה משנים עשר חודשים, שבהם חוזרים הגלגלים, בחינת שנים עשר גבולי אלכסון, ושבים, נכללים ועולים בשורשם, שהוא כולו אחד וכולו טוב. על ידי זה מתבטלים כל המצרים והדינים הנאחזים מן הגבולים והצמצומים. (ליקוטי הלכות, הלכות מצרנות ג', ב'–ד', ז' וכו'; על פי אוצר היראה, אור וחושך, מ"ח)

EN:
This is the aspect of the tithe from the tithe, which contains the mystery of the hundred blessings recited each day, as brought elsewhere. It is the aspect of prayer, which encompasses all hundred blessings, and the aspect of “Yitzchak sowed in that land and found in that year a hundredfold, and Hashem blessed him” (Genesis 26:12), as is known. All this serves to return and become incorporated into the One: ten are incorporated into the tithe, reaching one hundred, until they are incorporated into one, which is the mystery of the tithe from the tithe—one of one hundred given to the kohen. Therefore, all the rectifications of terumah, tithes, and gifts to the poor, which rectify the holy field, occur every year, as it is written: “You shall surely tithe all the produce of your seed that comes forth from the field year by year.” The principal rectification of the field—its incorporation into the One—must occur each year, which encompasses twelve months. During them, the spheres, the aspect of the twelve diagonal boundaries, revolve and return, become incorporated, and ascend into their root, which is entirely one and entirely good. Through this, all constraints and judgments that take hold through boundaries and constrictions are nullified. (Likutay Halachos, Laws of Neighboring Boundaries 3:2–4, 7, and elsewhere; following Otzar HaYirah, “Light and Darkness,” 48)

Segment 35
HE:
נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו (דברים ט"ו, י')

זהו שהזהירה התורה: "ולא ירע לבבך בתתך לו, כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלקיך בכל מעשך ובכל משלח ידך" (דברים ט"ו, י'). כי עיקר הצדקה הוא הרצון הטוב: להפוך את הרוגז והאכזריות לרצון, כמבואר בליקוטי מוהר"ן תנינא, ד'; עיין שם. על כן צריך לתת צדקה ברצון טוב, בלי שום רוע לב, כדי לבטל את הרוגז ולהמשיך את הרצון; זהו עיקר הצדקה.

EN:
You Shall Surely Give Him, and Your Heart Shall Not Be Grieved When You Give to Him (Deuteronomy 15:10)

This is why the Torah warned: “Your heart shall not be grieved when you give to him, for because of this matter Hashem your God will bless you in all your work and in all your undertakings” (Deuteronomy 15:10). The essence of tzedakah is good ratzoan: transforming anger and cruelty into ratzoan, as explained in Likutay Moharan II 4; see there. One must therefore give tzedakah with good ratzoan, without any grief of heart, in order to nullify anger and draw forth ratzoan; this is the essence of tzedakah.

Segment 36
HE:
על ידי זה זוכין לבטל את כל ל"ט מלאכות החול, שבהן יש אחיזת זוהמת הנחש, בחינת ל"ט קללות. וזהו: "כי בגלל הדבר הזה יברכך ה'" — "יברכך ה'" דווקא, הפך הקללות של חטא אדם הראשון, "בעצבון תאכלנה" (בראשית ג', י"ז), בחינת ל"ט מלאכות. כי על ידי צדקה ברצון טוב זוכין להמשיך את הארת הרצון על עולם העשייה, והעשייה נכללת ברצון. על ידי זה מתבטלות כל העשיות וכל ל"ט המלאכות, כי העולם מתקיים בחסדו בלבד, בבחינת "עולם חסד יבנה" (תהלים פ"ט, ג'), שהוא בחינת ברכה וחסד.

EN:
Through this one merits nullifying all thirty-nine weekday labors, within which the serpent’s contamination takes hold, the aspect of the thirty-nine curses. This is: “For because of this matter Hashem will bless you”—specifically “Hashem will bless you,” the opposite of the curses resulting from Adam HaRishon’s sin, “Through sorrow shall you eat from it” (Genesis 3:17), the aspect of the thirty-nine labors. Through tzedakah given with good ratzoan, one merits drawing the illumination of ratzoan upon the world of action, so that action becomes incorporated into ratzoan. All actions and all thirty-nine labors are thereby nullified, for the world is sustained solely through His kindness, in the aspect of “The world is built through kindness” (Psalms 89:3), which is the aspect of blessing and kindness.

Segment 37
HE:
וזהו: "כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלקיך בכל מעשך ובכל משלח ידך". ברכה וחסד נמשכים על כל העשיות באמצעות הארת הרצון, עד שזוכין לבטל לגמרי את כל העשיות, כי העשייה נכללת ברצון. והכל על ידי הצדקה, שמהפכת רוגז — בחינת עשייה — לרצון. (ליקוטי הלכות, הלכות ערב ג', י"א)

EN:
This is: “For because of this matter Hashem your God will bless you in all your work and in all your undertakings.” Blessing and kindness are drawn upon all actions through the illumination of ratzoan, until one merits nullifying all actions completely, for action becomes incorporated into ratzoan. Everything occurs through tzedakah, which transforms anger—the aspect of action—into ratzoan. (Likutay Halachos, Laws of a Guarantor 3:11)

Segment 38
HE:
ולא ירע לבבך בתתך לו (דברים ט"ו, י')

עיקר הצדקה היא על ידי משפט. זה בחינת מה שהזהירה התורה: "ולא ירע לבבך בתתך לו" (דברים ט"ו, י'). כי רוע הלב הוא בחינת פגם המשפט התלוי בלב, ועיקר תיקון הצדקה הוא על ידי משפט, שהוא הפך רוע הלב. העשיר צריך לשפוט את עצמו ולהבין שבוודאי ה' יתברך עושה עמו חסד גדול שאינו ראוי אליו כלל, ונותן לו שפע ממון ועשירות; ואילו כמה אנשים הצדיקים וטובים ממנו אלפי פעמים, חייהם תלויים מנגד, אין להם שום פרנסה והם סובלים דוחק גדול, רחמנא ליצלן.

EN:
Your Heart Shall Not Be Grieved When You Give to Him (Deuteronomy 15:10)

Tzedakah principally operates through judgment. This is the aspect of the Torah’s warning: “Your heart shall not be grieved when you give to him” (Deuteronomy 15:10). Grief of heart is an aspect of blemished judgment, which depends upon the heart, while tzedakah is principally rectified through judgment, the opposite of grief of heart. A wealthy person must judge himself and understand that Hashem, blessed be He, certainly performs an immense kindness for him that he does not deserve at all, giving him abundant money and wealth, while many people thousands of times more righteous and worthy than he have their lives hanging in suspense, possess no livelihood, and suffer severe privation, may the Merciful One save us.

Segment 39
HE:
על כן בוודאי אין הדין נותן שאהיה כפוי טובה כלפי ה' יתברך, ובוודאי חובה עלי לתת לה' יתברך את חלקו אשר הזהירנו לתת לעניים. כי באמת הכל שלו יתברך. רק ה' יתברך חמל ולא הכביד על האדם לצוות עליו לתת ארבעה חלקים לעני וחלק חמישי לעצמו. כי בוודאי כך הייתה המידה: אדם העובד עבודת פרך אצל חברו ומכניס רווח גדול לחברו, אף על פי כן אינו מקבל כשכר עבודתו אפילו חלק חמישי מן הרווח, אלא שכר קצוב כלשהו.

EN:
Justice therefore certainly does not permit me to be ungrateful toward Hashem, blessed be He, and I am surely obligated to give Hashem the portion He commanded us to give to the poor. In truth, everything belongs to Him, blessed be He. Hashem merely had compassion and did not burden a person by commanding him to give four portions to the poor and retain only a fifth for himself. Such a measure would certainly have been just: a person who performs backbreaking labor for another and produces a large profit for him nevertheless does not receive even one-fifth of the profit as his wages, but only some fixed payment.

Segment 40
HE:
מכל שכן האדם אצל ה' יתברך: הכל מה' יתברך, אנחנו שלו וכל אשר לנו שלו. אנו צריכים לחסדו, לטובתו ולישועתו בכל עת ורגע; ומבלעדיו אין לנו מלך, גואל ומושיע, פודה, מציל ומפרנס וכו'. בוודאי ראוי לנו להחזיר את הפיקדון לבעליו ולחלק לצדקה את כל מה שמרוויח, ורק לקחת לעצמו את פרנסתו בצמצום. מכל שכן שה' יתברך מקל עלינו מאוד ומצווה לתת לכל הפחות מעשר או חומש; והוא גם מבטיח לנו לתת ברכה בכפליים בזכות הצדקה, וגם בעולם הבא לא יקפח את שכרנו.

EN:
All the more so is this true of a person in relation to Hashem, blessed be He: everything comes from Hashem, we belong to Him, and everything we possess is His. At every moment we require His kindness, goodness, and salvation; without Him we have no King, Redeemer, or Savior, no One Who ransoms, rescues, and sustains, and so forth. We should certainly return the deposit to its Owner and distribute as tzedakah everything we earn, retaining only our minimal livelihood. All the more so since Hashem, blessed be He, treats us exceedingly leniently and commands us to give at least a tithe or a fifth; He also promises us a doubled blessing in the merit of tzedakah and will not withhold our reward in the World to Come.

Segment 41
HE:
בוודאי ראוי לתת את חלקו של ה' יתברך לעניים בשמחה רבה, אם יחשוב האדם על דרכיו וישפוט את עצמו באמת. אז יזכה להכניע את רוע הלב על ידי המשפט ויקיים "ולא ירע לבבך בתתך לו". אז הצדקה בשלמות, כי בחינת משפט מאירה בצדקה; על ידי זה יוכל להציל את העני מן העניות לגמרי, באמצעות בחינת המשפט המאירה בו על ידי הצדקה שנותן לו. (ליקוטי הלכות, הלכות גביית מלווה ג', ד'; על פי אוצר היראה, צדקה וגמילות חסדים, ס"ג; ועיין ממון, צ"ב)

EN:
A person should certainly give Hashem’s portion to the poor with great joy, if he considers his ways and judges himself truthfully. He will then merit subduing grief of heart through judgment and fulfilling “Your heart shall not be grieved when you give to him.” Tzedakah is then complete, for the aspect of judgment shines within it. Through this, he can save the poor person entirely from poverty by means of the aspect of judgment that shines within him through the tzedakah he gives him. (Likutay Halachos, Laws of Collecting a Loan 3:4; following Otzar HaYirah, “Tzedakah and Acts of Kindness,” 63; see also “Money,” 92)

Segment 42
HE:
ולא ירע לבבך בתתך לו, כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלקיך בכל מעשך (דברים ט"ו, י')

גדולה מעלת הצדקה, שהתורה הקדושה הזהירה עליה כמה פעמים, כי צריכין לתת לעניים את חלקם שיש להם בשפע שלו. בוודאי גם לעני ולאביון יש צינור של שפע. אילו היה העולם מתנהג כראוי, לא היה שום אביון בעולם, כי לכל אחד הייתה יורדת השפעתו מן השכל הכולל — ששם שורש כל ההשפעות — דרך הצינור והכלי שלו. וכך יהיה באמת לעתיד, כמו שנאמר: "אפס כי לא יהיה בך אביון" (דברים ט"ו, ד'), וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה.

EN:
Your Heart Shall Not Be Grieved When You Give to Him, for Because of This Matter Hashem Your God Will Bless You in All Your Work (Deuteronomy 15:10)

Great is the stature of tzedakah, concerning which the holy Torah warned repeatedly, for the poor must be given the portion they possess within another person’s bounty. Certainly, the poor and needy person also has a channel of bounty. If the world were conducted properly, no needy person would exist, for every person’s bounty would descend from the encompassing intellect—where all bounty is rooted—through his own channel and vessel. This will indeed be so in the future, as it is stated: “However, there shall be no needy person among you” (Deuteronomy 15:4), and as our Sages, of blessed memory, taught.

Segment 43
HE:
כאשר ישראל מקיימים את התורה, הם נכללים בשכל הכולל, והשפע נמשך רק להם — לכל אחד לפי הצינור שלו. בוודאי לכל אחד מישראל יש כלי וצינור לקבל שפע רב, כי לכל אחד מישראל יש חלק בתורה הקדושה היוצאת מן השכל הכולל, בבחינת אורייתא מחכמה עילאה נפקת. אבל עיקר העניות באה כשפוגמים בתורה, ובעיקר על ידי פגם אמונת חכמים. בכך מתערבבים ומתבלבלים הצינורות, עד שרוב השפע יורד לעובדי כוכבים ולרשעים.

EN:
When Israel fulfills the Torah, they become incorporated into the encompassing intellect, and bounty is drawn only to them—each person according to his own channel. Every Jew certainly possesses a vessel and channel capable of receiving abundant bounty, for every Jew has a portion in the holy Torah, which issues from the encompassing intellect, in the aspect of the Torah issuing from supernal wisdom. Poverty, however, principally results when the Torah is blemished, especially through blemished emunah in the Sages. The channels thereby become mixed and confused, until most of the bounty descends to idolaters and the wicked.

Segment 44
HE:
גם מעט השפע הבא לישראל אינו יורד כסדר, עד שהשפע של אדם אחד נמצא לפעמים אצל אחר. על כן זה עשיר מאוד וזה עני ואביון; ובאמת, בשורשו, רוב עשירותו של זה היא מחלק העניים, אלא שעל ידי הפגם הנ"ל נתבלבל הסדר והשפע ירד אליו. כך הוא בכלל השפע, שכולו שייך בעיקרו לישראל, ועכשיו, בעוונותינו הרבים, רוב השפע נמצא אצל עובדי כוכבים ומזלות. נמצא שהם אוכלים את השפע של ישראל, בבחינת "והיה אם זרע ישראל" וכו' (שופטים ו', ג'), וכמו שנאמר: "פרי אדמתך וכל יגיעך יאכל עם אשר לא ידעת" (דברים כ"ח, ל"ג). ה' יתברך ירחם עלינו מעתה. וכן בין ישראל עצמם, העשירים אוכלים את חלק העניים.

EN:
Even the small amount of bounty reaching Israel does not descend in proper order, so that one person’s bounty is sometimes found with another. Consequently, one person possesses great wealth while another is poor and needy. In truth, at its root, most of the former’s wealth comes from the portion of the poor; but because of the blemish described above, the order became confused and the bounty descended to him. The same applies to bounty collectively, which principally belongs entirely to Israel, whereas now, because of our many sins, most bounty is found among idolaters. They therefore consume Israel’s bounty, in the aspect of “Whenever Israel had sown,” and so forth (Judges 6:3), and as it is stated: “The fruit of your land and all your labor will be consumed by a nation you did not know” (Deuteronomy 28:33). May Hashem, blessed be He, have compassion upon us from now on. Likewise, among Israel itself, the wealthy consume the portion of the poor.

Segment 45
HE:
על כן הזהירה התורה מאוד להחזיר ולתת לעני את חלקו בטוב לבב, בשמחה ובסבר פנים יפות, כמו שנאמר: "ולא ירע לבבך בתתך לו... כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלקיך" (דברים ט"ו, י'). באמת, כאשר העשיר מרבה בצדקה ומחזיר לעני את חלקו, זו טובה גדולה לעשיר. לפי מידת קיום מצוות הצדקה, הוא חוזר ופותח את צינורות השפע כדי שהשפע יימשך בהם כסדר. בפרט כשזוכה לתת צדקה בשופי לתלמידי חכמים העוסקים בתורה באמת; זה עיקר אמונת חכמים — שמאמין בהם כל כך עד שמפזר את ממונו כדי להחזיקם ולהתקרב אליהם.

EN:
The Torah therefore warned emphatically that the poor person’s portion must be returned and given to him with a good heart, joy, and a pleasant countenance, as it is stated: “Your heart shall not be grieved when you give to him… for because of this matter Hashem your God will bless you” (Deuteronomy 15:10). In truth, when the wealthy person gives abundant tzedakah and returns the poor person’s portion, this is a great benefit to the wealthy person himself. In proportion to his fulfillment of the mitzvah of tzedakah, he reopens the channels of bounty so that the bounty flows through them in proper order. This applies particularly when he merits giving abundant tzedakah to Torah scholars who truly engage in Torah. This is the essence of emunah in the Sages: believing in them so strongly that he distributes his money to support them and draw near to them.

Segment 46
HE:
על ידי אמונת חכמים חוזרים הצינורות לילך כסדר, ואז השפע יורד בשופי גדול לכל אחד ואחד. אפילו העשיר המקבל עכשיו שפע רב — כשהשפע אינו כסדר מחמת בלבול הצינורות, השפעתו לא תתקיים אצלו זמן רב, ועל פי רוב יש עיכובים רבים, מפני שהשפע אינו יורד כסדר. אבל כשהוא נותן צדקה בבחינת "פתח תפתח את ידך לו" (דברים ט"ו, ח'), נפתחים הצינורות והשפע יורד כסדר, בברכה גדולה ובלי עיכוב. וזהו: "כי בגלל הדבר הזה יברכך" וכו'. (ליקוטי הלכות, הלכות פיקדון וארבעה שומרים ה', ל"ה; על פי אוצר היראה, צדקה וגמילות חסדים, פ"ח)

EN:
Through emunah in the Sages, the channels resume flowing in their proper order, and abundant bounty then descends to every individual. Even a wealthy person who presently receives great bounty cannot retain it for long when it is out of order because the channels are confused. Generally, it also encounters many delays because the bounty does not descend in proper order. But when he gives tzedakah in the aspect of “You shall surely open your hand to him” (Deuteronomy 15:8), the channels open and the bounty descends in proper order, with great blessing and without obstruction. This is: “For because of this matter He will bless you,” and so forth. (Likutay Halachos, Laws of Deposits and the Four Types of Custodians 5:35; following Otzar HaYirah, “Tzedakah and Acts of Kindness,” 88)

Segment 47
HE:
כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלקיך בכל מעשך ובכל משלח ידך (דברים ט"ו, י')

כל זמן שאדם עדיין לא נפל לתאוות ממון, ואינו טרוד כל כך בטרדת הפרנסה, חמדת הממון ותאוות הנגידות והעשירות, אף על פי שהוא משוקע בתאוותו, עדיין אפשר לדבר עמו ביראת שמים, להמשיכו ולקרבו אל ה' יתברך ולהוציאו מתאוותיו הרעות. אבל כשנופל ונשקע בתאוות ממון, קשה מאוד אפילו לדבר עמו כראוי על התכלית האמיתית, כי הוא טרוד מאוד כל ימיו, ומחשבתו מבולבלת מרוב דאגותיו והצרכים המרובים שהרבה על עצמו.

EN:
For Because of This Matter Hashem Your God Will Bless You in All Your Work and in All Your Undertakings (Deuteronomy 15:10)

As long as a person has not yet fallen into the desire for money and is not yet so occupied with the burden of livelihood, craving money, and desiring prominence and wealth, then even if he is immersed in other desires, it remains possible to speak with him about awe of Heaven, draw and bring him near to Hashem, blessed be He, and extract him from his evil desires. But once he falls and sinks into the desire for money, it becomes exceedingly difficult even to speak with him properly about the true purpose, for he is occupied throughout his life and his thought remains confused by his many worries and the numerous needs he has imposed upon himself.

Segment 48
HE:
בפרט שכיח עכשיו, בעוונותינו הרבים, שכל אחד רוצה להרבות את צרכיו ולהתנהג בדרך הנגידים. אפילו עניים, אביונים וקטנים במעלה מבקשים תמיד להתנהג בגדולות, במלבושים נאים, בדירות ובכלים נאים. בפרט מי שיש לו מעט עשירות — הוא עכשיו עני ביותר; כי מיד כשיש לו סכום ממון ועשירות כלשהי, הוא מרבה את כבוד ביתו עד שלפי דעתו יש לו דוחק פרנסה גדול יותר מאשר קודם.

EN:
This is especially prevalent now, because of our many sins: every person specifically desires to multiply his needs and conduct himself like the wealthy. Even the poor, needy, and people of low standing continually seek to live grandly, with fine clothing, residences, and furnishings. This applies particularly to one who possesses some wealth; he is now poorer than ever. As soon as he acquires a sum of money and some wealth, he increases the prestige of his household until, in his own estimation, he suffers greater financial pressure than before.

Segment 49
HE:
כשמבקשים ממנו צדקה הוא משיב מיד: אינך יודע שעכשיו העתים בצוק, ולא כימים הראשונים; המשא ומתן נלקה ונתמעט, ואין מרוויחים אלא פרנסה בדוחק! צרכיו מרובים מאוד, והוא שוכח את חסדי ה': שרק זמן קצר קודם לכן הרוויח את כל הסכום הזה. רוב העשירים היו בתחילתם עניים, משרתים ונאמנים, וה' יתברך "מקימי מעפר דל, מאשפות ירים אביון" (תהלים קי"ג, ז') ונתן להם עשירות, לכל אחד כפי שנתן לו. אך עינו אינה שבעה מכל זה, ודאגותיו מרובות מפני ריבוי הצרכים שהעמיס על עצמו, כאילו נולד עם כל זה וחייו תלויים בו.

EN:
When asked for tzedakah, he immediately responds: Do you not know that times are now difficult, unlike earlier days? Business has declined and diminished, and one earns only a meager livelihood! His needs are exceedingly numerous, and he forgets Hashem’s kindnesses—that only a short time earlier he earned this entire sum. Most wealthy people began as poor people, servants, and employees, and Hashem, blessed be He, “raises the poor from the dust and lifts the needy from the refuse heap” (Psalms 113:7), giving them wealth, each according to what He gave him. Yet his eye is not satisfied by all this, and his worries multiply because of the many needs he imposed upon himself, as though he had been born with all these things and his life depended upon them.

Segment 50
HE:
נדמה לו שאי אפשר לקמץ בשום דבר; רק בדבר אחד הוא מקמץ — בצדקה. כשמבקשים ממנו צדקה הוא משיב: צרכיי מרובים מאוד והפרנסה דחוקה עכשיו! הוא אינו משים אל לבו, בדעת ובתבונה, לומר: אדרבה, מאחר שצרכיי מרובים כל כך, בוודאי עלי להרבות בצדקה! כי הכל יודעים ומאמינים שהכל מה' יתברך, ואי אפשר לאדם להרוויח אפילו פרוטה אחת אלא בישועת ה' ובחסדיו הנפלאים. ה' יתברך הזהירנו פעמים רבות לחוס על דל ואביון ולתת לו בעין יפה, והבטיח: "כי בגלל הדבר הזה יברכך" וכו' (דברים ט"ו, י'). ועיין בפנים, שמרבה לדבר בגאוות העשירים שאין להם רחמנות על העניים, ואדרבה חורקים שיניהם עליהם, כאילו כל העשירות והגדולה מגיעות רק להם.

EN:
It appears to him that he cannot economize in anything; he economizes in only one matter—tzedakah. When asked for tzedakah, he answers: My needs are exceedingly numerous, and livelihood is presently constrained! He does not direct his heart with awareness and understanding to say: On the contrary, since my needs are so numerous, I must certainly increase my tzedakah! Everyone knows and believes that everything comes from Hashem, blessed be He, and that no one can earn even a single small coin except through Hashem’s salvation and wondrous kindnesses. Hashem repeatedly warned us to have compassion upon the poor and needy and give generously, and He promised: “For because of this matter He will bless you,” and so forth (Deuteronomy 15:10). See the full teaching, which speaks extensively of the arrogance of the wealthy who lack compassion for the poor and instead gnash their teeth against them, as though all wealth and prominence rightly belonged only to them.

Segment 51
HE:
באמת, כל הטרדות והבלבולים של כל העולם — של עשירים ובינוניים, ושל שאר האנשים הרודפים אחר ממון ופרנסה ביגיעות גדולות, טרדות, ייסורים ודאגות רבות — נמשכים רק ממניעת הצדקה, מפני שאין נותנים צדקה ברווח ובפיזור גדול. על ידי זה מתגברים עליהם תאוות ממון והקללה של "בזעת אפיך תאכל לחם" (בראשית ג', י"ט), "בעצבון תאכלנה" (בראשית ג', י"ז), שהיא טרדת רדיפת הממון. עד שאין להם חיים כלל, כי הממון מכלה ממש את ימי חייהם ועוקר אותם משני עולמות. אי אפשר לשבר בשלמות את תאוות הממון ולהינצל מכל טרדת הממון והפרנסה אלא על ידי צדקה, כמבואר בפנים. (ליקוטי הלכות, הלכות קידושין ג', ד'; על פי אוצר היראה, ממון ופרנסה, רנ"ד; ועיין ברית, ק"י)

EN:
In truth, all the burdens and confusions of the entire world—of the wealthy and those of moderate means, and of all other people who pursue money and livelihood with immense effort, burdens, suffering, and numerous worries—result solely from withholding tzedakah, because tzedakah is not given expansively and in great abundance. Through this, the desire for money and the curse of “By the sweat of your brow shall you eat bread” (Genesis 3:19), and “Through sorrow shall you eat from it” (Genesis 3:17), intensify against them. This is the burden of pursuing money, until they possess no life at all, for money literally consumes the days of their lives and uproots them from both worlds. The desire for money cannot be broken completely, nor can one be saved from all the burden of money and livelihood, except through tzedakah, as explained in the full teaching. (Likutay Halachos, Laws of Kiddushin 3:4; following Otzar HaYirah, “Money and Livelihood,” 254; see also “Covenant,” 110)

Segment 52
HE:
ולא ירע לבבך בתתך לו (דברים ט"ו, י')

עיקר התגלות הרצון היא על ידי צדקה: כשמשבר את אכזריות לבו ומהפכה לנדיבות ולרצון. על ידי זה נהפך הרוגז לרצון, והוא זוכה להמשיך את הארת הרצון בעולם העשייה הזה, שבו עיקר אחיזת הרוגז והדין. זה עצמו בחינת הצדקה, כי מבחינת העשייה והרוגז באה עיקר העניות; ועל כן העני נמצא על פי רוב בכעס וברוגז תמיד.

EN:
Your Heart Shall Not Be Grieved When You Give to Him (Deuteronomy 15:10)

Ratzoan is principally revealed through tzedakah, when a person breaks the cruelty of his heart and transforms it into generosity and ratzoan. Anger is thereby transformed into ratzoan, and he merits drawing the illumination of ratzoan into this world of action, where anger and judgment principally take hold. This itself is the aspect of tzedakah, for poverty principally comes from the aspect of action and anger; consequently, the poor person is generally in a continual state of anger and agitation.

Segment 53
HE:
הנדבן מבטל את בחינת הרוגז והאכזריות שבלב ומהפכה לרחמנות, לרצון ולנדיבות לב, ומשפיע לעני מנדבת לבו. בכך הוא ממשיך את הארת הרצון לבחינת עשייה ומהפך את העשייה והרוגז לרצון. דבר זה נראה גם בחוש: העני שהיה בתחילה בצער וברוגז, וכמו מתרעם על מידותיו חס ושלום, מתרצה ומתפייס על ידי הצדקה; הרוגז שנאחז בו בתחילה מתבטל, ונמשכת עליו בחינת הארת הרצון.

EN:
The generous person nullifies the anger and cruelty in his heart and transforms them into compassion, ratzoan, and generosity of heart, bestowing upon the poor from his generous heart. He thereby draws the illumination of ratzoan into the aspect of action and transforms action and anger into ratzoan. This is also perceptible to the senses. The poor person who was initially distressed and angry, as though protesting his circumstances, God forbid, becomes reconciled and appeased through the tzedakah. The anger that initially took hold of him is nullified, and the illumination of ratzoan is drawn upon him.

Segment 54
HE:
נמצא שעל ידי הצדקה הוא מהפך את הרוגז, בחינת עשייה, לרצון. זה עיקר ירידת האדם לעולם הזה, וזה עיקר כלליות כל המצוות שבתורה, כמבואר בפנים. על כן מצוות צדקה שקולה כנגד כל התורה כולה, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה (בבא בתרא ט'.). וזה שהזהירה התורה: "ולא ירע לבבך בתתך לו" וכו' (דברים ט"ו, י'), כי עיקר הצדקה הוא הרצון הטוב להפוך את הרוגז והאכזריות לרצון. (ליקוטי הלכות, הלכות ערב ג', ח', י'–י"א; על פי אוצר היראה, צדקה וגמילות חסדים, ע"א)

EN:
It follows that through tzedakah one transforms anger, the aspect of action, into ratzoan. This is the principal purpose of a person’s descent into this world and the principal aspect encompassing all the Torah’s mitzvoas, as explained in the full teaching. The mitzvah of tzedakah is therefore equivalent to the entire Torah, as our Sages, of blessed memory, taught (Bava Basra 9a). This is why the Torah warned: “Your heart shall not be grieved when you give to him,” and so forth (Deuteronomy 15:10), for the essence of tzedakah is the good ratzoan that transforms anger and cruelty into ratzoan. (Likutay Halachos, Laws of a Guarantor 3:8, 10–11; following Otzar HaYirah, “Tzedakah and Acts of Kindness,” 71)

Segment 55
HE:
וברכך ה' אלקיך בכל אשר תעשה (דברים ט"ו, י"ח)

עיקר העצבות ודאגות הפרנסה נובעות מחסרון ביטחון בה' יתברך, ועיקר פגם וחסרון הביטחון נמשך מבחינת הזמן והמקום. באמת ה' יתברך משפיע את שפעו הטוב תמיד, בלי הפסק רגע; רק כשהשפע בא לעולם הגשמי הזה, הנמצא במקום ובזמן, הוא מוכרח להתלבש במקום ובזמן. על כן שפע הפרנסה והעשירות נמשך רק במקום ובזמן מסוימים, כפי שנראה בחוש: יש זמן שאדם מרוויח ויש זמן להפך; וכן במקום — במקום זה מרוויחים ובמקום אחר להפך.

EN:
Hashem Your God Will Bless You in All That You Do (Deuteronomy 15:18)

Sadness and worry concerning livelihood principally result from lacking bitachoan in Hashem, blessed be He; the blemish and deficiency of bitachoan principally derive from the aspects of time and place. In truth, Hashem, blessed be He, continually bestows His good bounty without a moment’s interruption. But when the bounty enters this physical world, which exists within place and time, it must be clothed in place and time. The bounty of livelihood and wealth is therefore drawn only at a particular place and time, as is perceptible: at one time a person profits and at another the reverse; similarly, people profit in one place and experience the reverse elsewhere.

Segment 56
HE:
מכאן באה עיקר דאגת הפרנסה. לפעמים שפע פרנסתו מתעכב, ודאגת פרנסתו עולה על לבו והוא דואג מה יאכל למחר. מחמת זה הוא רודף אחר פרנסתו ביגיעות גדולות, אך סוף כל סוף אינו משיג את פרנסתו עד שבאים עתו וזמנו. אילו היה לו שכל אמיתי והיה מאמין בה' יתברך שהכל ממנו, ורק צריך להמתין ולייחל לה' עד שיבוא זמנו ועתו, לא היה רץ ומתייגע כל כך אחר פרנסתו; כי ה' יתברך היה נותן לו את פרנסתו בעתה באמצעות סיבה קלה.

EN:
From this arises the principal worry over livelihood. At times the bounty of a person’s livelihood is delayed, so worry about livelihood enters his heart and he worries what he will eat tomorrow. Consequently, he pursues his livelihood with tremendous effort, yet ultimately does not obtain it until its proper time arrives. If he possessed true understanding and believed that everything comes from Hashem, blessed be He, and that he must only wait and hope for Hashem until his time arrives, he would not run and labor so intensely for his livelihood; Hashem would give him his livelihood at its proper time through an easy means.

Segment 57
HE:
אף על פי שהאדם מוכרח לעשות עבודה קלה בשביל פרנסה, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה על הפסוק: "וברכך ה' אלקיך בכל אשר תעשה" (דברים ט"ו, י"ח), כי אי אפשר להמשיך את השפע בעולם הזה אלא על ידי כלים. על כן מוכרחים לעשות איזה עסק ומשא ומתן, שבאמצעותם עושים כלים וצינורות לקבל את השפע. אבל באמת העסק אינו עיקר כלל; עיקר הפרנסה הוא מה' יתברך ובהשגחתו בלבד, כי אין אדם יודע במה משתכר.

EN:
Although a person must perform some light work for his livelihood, as our Sages, of blessed memory, taught concerning the verse: “Hashem your God will bless you in all that you do” (Deuteronomy 15:18), for bounty cannot be drawn into this world except through vessels. One must therefore conduct some enterprise and business, thereby forming vessels and channels to receive the bounty. In truth, however, the enterprise is not primary at all. Livelihood principally comes from Hashem, blessed be He, and His providence alone, for a person does not know through what he will earn.

Segment 58
HE:
על כן אסור לאדם לדחוק את השעה ולרדוף אחר הפרנסה ביגיעות גדולות, כאילו חס ושלום הפרנסה תלויה רק בכך. אדרבה, על ידי זה פרנסתו מתמעטת, כי כל הדוחק את השעה — השעה דוחקתו (עירובין י"ג:). אין צורך לעשות משא ומתן ועסק אלא כדי לצאת ידי מצוות עשיית משא ומתן באמונה, ולעשות כלי וצינור לקבל את ההשפעה; בכל מה שיעשה יצא ידי זה. וזהו: "וברכך ה' אלקיך בכל אשר תעשה" — בכל מה שתעשה, יהיה מה שיהיה, אפילו דבר קל וקטן, יברכך ה'.

EN:
A person is therefore forbidden to force the hour and pursue livelihood with tremendous effort, as though, God forbid, livelihood depended solely upon this. On the contrary, this diminishes his livelihood, for one who forces the hour is forced by the hour (Eruvin 13b). There is no need to conduct business and enterprise except to fulfill the mitzvah of conducting business with emunah and to form a vessel and channel for receiving the bounty; whatever he does suffices for this. This is: “Hashem your God will bless you in all that you do”—whatever you do, even something easy and small, Hashem will bless you.

Segment 59
HE:
כפי שנראה בחוש אצל רוב בני אדם: פעמים רבות הם רצים ורודפים מאוד אחר הפרנסה במשך זמן רב וביגיעות גדולות, ואינם מרוויחים דבר ואינם נושאים מאומה בעמלם. אחר כך ה' יתברך מרחם עליהם ומזמין להם פרנסה, ולפעמים אפילו עשירות גדולה, באמצעות סיבה קלה מאוד שכמעט אינה בדרך הטבע. העולם מלא מעשיות כאלה, השכיחות כמעט אצל כל העוסקים במשא ומתן. אילו היה לאדם שכל והיה סומך מתחילה על ה' יתברך בלי לדאוג כלל, לא היה נצרך ליגיעות החינם האלה; כשיגיע הזמן, ה' יתברך יזמין לו את פרנסתו בסיבה קלה. לא זו בלבד שאינו מרוויח בדאגתו, עצבונו, יגיעותיו וטרחותיו העצומות — אדרבה, הוא מפסיד בכך את שפע פרנסתו.

EN:
This is perceptible among most people. Many times they run and pursue livelihood intensely for extended periods and with tremendous effort, yet gain no profit and carry nothing away from their labor. Hashem, blessed be He, afterward has compassion upon them and arranges their livelihood, sometimes even great wealth, through an exceedingly easy means that is almost beyond the natural course. The world is filled with such events, which occur with almost everyone engaged in business. If a person possessed understanding and relied upon Hashem from the outset without worrying at all, he would not have required all that wasted effort. When the time arrived, Hashem would arrange his livelihood through an easy means. Not only does he earn nothing through his worry, sadness, extensive effort, and immense exertion; on the contrary, he thereby loses the bounty of his livelihood.

Segment 60
HE:
באמת, עיקר שפע הפרנסה נמשך מבחינת למעלה מן הזמן והמקום; רק בעולם הזה הפרנסה מוכרחת להתלבש בזמן ובמקום. משום כך צריך לעשות עסק ומשא ומתן כלשהו בשביל הפרנסה, כדי לעשות כלי שבו תוכל ההשפעה להתלבש בעולם הזה. כאשר הוא מאמין שהכל מלמעלה, הזמן והמקום מתקשרים באמצעות אמונתו וביטחונו לבחינת למעלה מן הזמן והמקום, ואז יש לו פרנסה בשפע, כי הוא מתקשר לשורש ההשפעות. אבל כשהוא רץ אחר פרנסתו ביגיעות גדולות, הוא נמשך ונקשר יותר לבחינת מקום וזמן, ומפריד בין הזמן והמקום לבין הבחינה שלמעלה מהם. בכך הוא מתרחק משורש ההשפעות, ולכן קשה לו למצוא את פרנסתו; ואפילו כשמגיעה אליו מעט פרנסה, היא מוכרחה לבוא ביגיעה גדולה ועצומה מאוד.

EN:
In truth, the bounty of livelihood is principally drawn from the aspect beyond time and place; only in this world must livelihood be clothed in time and place. For this reason, one must conduct some enterprise and business for livelihood, forming a vessel in which the bounty can be clothed within this world. When he believes that everything comes from above, his emunah and bitachoan bind time and place to the aspect beyond time and place. He then possesses abundant livelihood because he binds himself to the root of all bounty. But when he pursues his livelihood with tremendous effort, he is drawn and bound more strongly to place and time, separating time and place from the aspect beyond them. He thereby becomes distant from the root of bounty, and it becomes difficult for him to find his livelihood; even when a small livelihood reaches him, it must come through exceedingly great and immense effort.

Segment 61
HE:
זהו "כל הדוחק את השעה — השעה דוחקתו". ככל שהוא נמשך יותר אחר הזמן ודוחק את השעה, הוא נקשר ונאחז יותר בבחינת זמן ומקום ומתרחק יותר משורש ההשפעה, שהוא למעלה מן הזמן והמקום. לכן השעה דווקא דוחקתו, מפני שהתקשר יותר לבחינת שעה וזמן; ויש לו דוחק רב יותר, כי פרנסתו נתרחקה לזמן ולמקום רחוקים יותר, עד שלפעמים הוא צריך לנדוד למקומות רחוקים מאוד במשך זמן רב בשביל פרנסתו. אבל הנדחה מפני השעה, המאמין שהכל מה' יתברך ובוטח בו שבוודאי ייתן לו את פרנסתו בזמנה ובסיבה קלה, מתקשר יותר לבחינת למעלה מן הזמן והמקום. אז השעה נדחית מפניו, כי הוא זוכה למעט ולבטל את בחינת הזמן והמקום, וה' יתברך שולח לו את פרנסתו בזמן מועט ובמקום קרוב. אילו זכה לביטחון חזק מאוד, לא היה צריך לעשות שום סיבה לפרנסה; הביטחון עצמו היה נעשה הכלי והצינור לפרנסה, כי באמצעות הביטחון נעשה כלי לקבל את השפע היורד מלמעלה, כמבואר במקום אחר. (ליקוטי הלכות, הלכות ריבית ג'; על פי אוצר היראה, ביטחון, ד')

EN:
This is “One who forces the hour is forced by the hour.” The more he is drawn after time and forces the hour, the more strongly he becomes bound to and held by time and place, and the more distant he becomes from the root of bounty, which is beyond time and place. Specifically the hour therefore forces him, because he has bound himself more strongly to the aspect of an hour and time. He consequently experiences greater constraint, since his livelihood has become distant in time and place, until he must sometimes wander to exceedingly distant places for an extended time to obtain it. But one who yields before the hour, believes everything comes from Hashem, blessed be He, and trusts that He will certainly give him his livelihood at its proper time through an easy means, binds himself more strongly to the aspect beyond time and place. The hour then yields before him, for he merits diminishing and nullifying time and place, and Hashem sends him his livelihood in little time and nearby. Were he to attain exceedingly powerful bitachoan, he would need no means whatsoever for livelihood; bitachoan itself would become the vessel and channel for livelihood, for bitachoan forms a vessel to receive the bounty descending from above, as explained elsewhere. (Likutay Halachos, Laws of Interest 3; following Otzar HaYirah, “Bitachoan,” 4)

Segment 62
HE:
כל הבכור... תקדיש לה' אלקיך (דברים ט"ו, י"ט)

עיקר שלמות האמונה הוא שיסלק האדם לגמרי את דעתו וחכמתו, ישים את עצמו כבהמה, ויאמין בה' יתברך ובצדיקים האמיתיים באמונה שלמה בלבד. כי עיקר האמונה שייך במה שהשכל אינו מבין; במה שמבינים בשכל אין שייכת אמונה. על כן עיקר האמונה היא בבחינת "ואני בער ולא אדע, בהמות הייתי עמך" (תהלים ע"ג, כ"ב), ובבחינת "אדם ובהמה תושיע ה'" (תהלים ל"ו, ז'). ודרשו רבותינו זכרונם לברכה: אלו בני אדם שערומים בדעת כאדם הראשון ומשימים את עצמם כבהמה (חולין ה':).

EN:
Every Firstborn… You Shall Sanctify to Hashem Your God (Deuteronomy 15:19)

The principal perfection of emunah is for a person to remove his understanding and wisdom completely, make himself like an animal, and believe in Hashem, blessed be He, and in the true tzaddikim solely with complete emunah. Emunah principally applies to what the intellect does not understand; where something is understood intellectually, emunah does not apply. The essence of emunah is therefore the aspect of “I was brutish and did not know; I was like an animal with You” (Psalms 73:22), and the aspect of “You save man and animal, Hashem” (Psalms 36:7). Our Sages, of blessed memory, expounded: these are people who are intellectually subtle like Adam HaRishon yet make themselves like animals (Chullin 5b).

Segment 63
HE:
וכן אמר שלמה המלך עליו השלום: "כי בער אנכי מאיש, ולא בינת אדם לי" (משלי ל', ב'), וכתיב: "אמרתי אחכמה, והיא רחוקה ממני" (קהלת ז', כ"ג). זו החכמה הגדולה שבכל החכמות: לסלק לגמרי את דעתו, שכלו וחכמתו ולסמוך רק על האמונה. על ידי זה יזכה ברבות הימים להשכיל ולהבין השגות וחכמות אלקות אמיתיות, שאין השכל האנושי יכול להשיג; ובלבד שלא יעמיד זאת לניסיון, אלא יתהלך בתמימות ובפשיטות באמונה ישרה באמת.

EN:
Thus King Shlomo, peace be upon him, said: “For I am more brutish than any man and possess no human understanding” (Proverbs 30:2), and it is written: “I said, ‘I shall become wise,’ but it remained distant from me” (Ecclesiastes 7:23). This is the greatest wisdom of all wisdoms: to remove one’s understanding, intellect, and wisdom completely and rely solely upon emunah. Through this, over time one will merit comprehending and understanding genuine apprehensions and wisdoms of Godliness that human intellect cannot attain, provided that he does not make this a test, but conducts himself with wholeheartedness and simplicity in genuinely upright emunah.

Segment 64
HE:
נמצא שהאמונה הקדושה היא בבחינת בהמה. אך צריך לשמור את עצמו מאוד מאמונות כזביות, שלא יהיה "פתי יאמין לכל דבר" (משלי י"ד, ט"ו). זה בחינת בהמות טהורות ובהמות טמאות, שה' יתברך הזהירנו להבדיל בין הטמא ובין הטהור, כי האמונה היא בבחינת בהמה. וזה בחינת קדושת בכור בהמה טהורה, שצריכין לתת לכהן: צריך לברר את האמונה הקדושה, בחינת בהמה טהורה, מבחינת "החתים בשרו" שנאחז בה בעת נפילתה; לבררה משם ולהעלותה לבחינת חותם דקדושה, כמבואר במאמר "תקעו אמונה" (ליקוטי מוהר"ן תנינא, ה').

EN:
It follows that holy emunah is the aspect of an animal. Yet a person must guard himself carefully against false beliefs, so that he is not “a fool who believes everything” (Proverbs 14:15). This is the aspect of kosher and non-kosher animals, concerning which Hashem, blessed be He, warned us to distinguish between impure and pure, for emunah is the aspect of an animal. This is the aspect of the holiness of the firstborn kosher animal, which must be given to the kohen. Holy emunah, the aspect of a kosher animal, must be refined from the aspect of “he sealed his flesh,” which took hold of it when it fell; it must be refined from there and elevated to the aspect of a holy seal, as explained in the teaching “Sound Emunah” (Likutay Moharan II 5).

Segment 65
HE:
על כן צריכין לתת את בכור הבהמה לכהן, שהוא "קדוש לאלקיו" (ויקרא כ"א, ז'). בכך מבררים את ההולדה הראשונה מבחינת "החתים בשרו", שנאחזה בכל ההולדות מחטא אדם הראשון, שפגם בזה כידוע. לכן צריכין לקדש את ההולדה הראשונה — את הבכור — ולתתו לכהן. בכך מעלים אותו לבחינת חותם דקדושה, בחינת "פתוחי חותם, קודש לה'" (שמות כ"ח, ל"ו). הכהן נקרא קדוש, והוא מקריב את הבכור על המזבח לקרבן; על ידי זה מעלים ומבררים את הבהמה, בחינת אמונה, מבחינת "החתים בשרו" לבחינת "פתוחי חותם, קודש לה'". העיקר הוא הבכור, ההולדה הראשונה, כי הכל הולך אחר ההתחלה. (ליקוטי הלכות, הלכות בכור בהמה טהורה ג', ב'–ג'; על פי אוצר היראה, אמונה, קט"ז)

EN:
The firstborn animal must therefore be given to the kohen, who is “holy to his God” (Leviticus 21:7). Through this, the first birth is refined from the aspect of “he sealed his flesh,” which took hold of every birth as a result of Adam HaRishon’s sin, through which he caused this blemish, as is known. The first birth—the firstborn—must therefore be sanctified and given to the kohen. It is thereby elevated to the aspect of a holy seal, the aspect of “engraved like a seal: Holy to Hashem” (Exodus 28:36). The kohen is called holy, and he offers the firstborn upon the altar as an offering. Through this, the animal, the aspect of emunah, is elevated and refined from the aspect of “he sealed his flesh” to the aspect of “engraved like a seal: Holy to Hashem.” The principal matter is the firstborn, the first birth, for everything follows the beginning. (Likutay Halachos, Laws of the Firstborn of a Kosher Animal 3:2–3; following Otzar HaYirah, “Emunah,” 116)

Segment 66
HE:
למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך (דברים ט"ז, ג')

האדם צריך לזכור היטב היטב, כל ימי חייו ובכל יום ויום, את יום צאתו ממצרים. היינו, שיצא ממצרים בחיפזון קודם הקץ, רק בחסדו; ומחמת זה עובר עליו מה שעובר. כי בכל דור ודור חייב כל אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים (פסחים קט"ז:).

EN:
So That You Remember the Day of Your Departure from Egypt All the Days of Your Life (Deuteronomy 16:3)

A person must remember very carefully, throughout all the days of his life and every single day, the day he departed from Egypt. That is, he left Egypt hurriedly, before the appointed end, solely through His kindness; because of this, he now undergoes whatever he undergoes. For in every generation each person is obligated to regard himself as though he personally departed from Egypt (Pesachim 116b).

Segment 67
HE:
על כן צריכין לזכור בכל יום את גודל חסדו יתברך, שהוציאו מן המקום שממנו הוציאו — בחינת יציאת מצרים. אף על פי שעתה עובר עליו מה שעובר, בוודאי החסד והטובה שעשה עמו ה' יתברך אינם לריק, חס ושלום. רק שעתה הוא צריך לעבור בעניינים האלה ולהתנסות בהם; אבל סוף כל סוף יגמור ה' יתברך את מה שהתחיל ברחמיו: להוציאנו ממצרים, מתוקף הסטרא אחרא, כדי לקרבנו לעבודתו יתברך. כי "דבר אלקינו יקום לעולם" (ישעיהו מ', ח'). (ליקוטי הלכות, הלכות ברכת הפירות ה', י')

EN:
One must therefore remember every day the greatness of His kindness, blessed be He, in extracting him from the place from which He extracted him—the aspect of the Exodus from Egypt. Although he presently undergoes whatever he undergoes, the kindness and goodness Hashem, blessed be He, performed for him were certainly not in vain, God forbid. He must only pass through these matters now and be tested through them. Ultimately, however, Hashem will complete what He began in His compassion: extracting us from Egypt, from the force of the sitra achara, in order to draw us near to His service, blessed be He. For “the word of our God will endure forever” (Isaiah 40:8). (Likutay Halachos, Laws of Blessings over Fruit 5:10)

Segment 68
HE:
שבעה שבועות... ועשית חג שבועות (דברים ט"ז, ט'–י')

בארבעים ותשעה ימי הספירה מטהרים את עצמו ממ"ט שערי טומאה, הכלולים בקליפת פרעה. אך אף על פי כן עדיין יש קליפות ושקרים שהם בחינת שער החמישים של הטומאה — בחינת קליפת לבן וקליפת עמלק ואדום.

EN:
Seven Weeks… and You Shall Make the Festival of Shavuos (Deuteronomy 16:9–10)

During the forty-nine days of the Counting, a person purifies himself from the forty-nine gates of impurity, which are encompassed within Pharaoh’s klipa. Nevertheless, klipoas and falsehoods still remain that are the aspect of the fiftieth gate of impurity—the aspect of Lavan’s klipa and the klipa of Amalek and Edom.

Segment 69
HE:
בכוח קבלת התורה שקיבלנו בשבועות, ביום החמישים — כאשר שורש התורה הוא משער החמישים של הקדושה — יכולים להכניע ולשבר גם את הקליפות והשקרים האלה. על כן בשבועות, שהוא יום הביכורים, ובהבאת ביכורים, מזכירים את מעשה לבן, כמו שכתוב: "ארמי אובד אבי" (דברים כ"ו, ה'), כי אז נמשך כוח להכניעו ולבטלו. וזה בחינת "שבעה שבועות... ועשית חג שבועות" (דברים ט"ז, ט'–י'). (ליקוטי הלכות, הלכות סימני בהמה וחיה טהורה ד', כ"ב; על פי אוצר היראה, פסח וספירה, ק"א)

EN:
Through the power of receiving the Torah on Shavuos, the fiftieth day—when the Torah’s root is in the fiftieth gate of holiness—even these klipoas and falsehoods can be subdued and broken. Therefore, on Shavuos, the day of the first fruits, and when bringing the first fruits, the incident involving Lavan is recalled, as it is written: “An Aramean sought to destroy my father” (Deuteronomy 26:5), for then a power is drawn to subdue and nullify him. This is the aspect of “Seven weeks… and you shall make the festival of Shavuos” (Deuteronomy 16:9–10). (Likutay Halachos, Laws of the Signs of a Kosher Animal and Wild Animal 4:22; following Otzar HaYirah, “Pesach and the Counting,” 101)

Segment 70
HE:
שבעה שבועות תספר לך, מהחל חרמש בקמה (דברים ט"ז, ט')

אסור לקצור קודם קצירת העומר, שהוא "ראשית קצירכם", כי מחמת חטא אדם הראשון נתערבבו כל הדברים וצריכים בירורים רבים. עיקר הקלקול נגע בלחם היוצא מן הארץ, כמו שכתוב: "ארורה האדמה בעבורך" ו"בזעת אפיך תאכל לחם" (בראשית ג', י"ז, י"ט). בשביל זה היה גלות מצרים. על כן צריכין לקדש מאוד את הלחם בשעת יציאת מצרים, בחינת מצוות אכילת מצה בפסח ואיסור חמץ.

EN:
You Shall Count Seven Weeks for Yourself, from When the Scythe Begins Cutting the Standing Grain (Deuteronomy 16:9)

It is forbidden to harvest before the Omer is harvested, which is “the beginning of your harvest,” for Adam HaRishon’s sin intermingled everything, requiring many refinements. The principal damage affected the bread that comes from the earth, as it is written: “The earth is cursed because of you” and “By the sweat of your brow shall you eat bread” (Genesis 3:17, 19). The Egyptian exile occurred because of this. The bread must therefore be sanctified exceedingly at the time of the Exodus from Egypt, in the aspect of the mitzvah of eating matzah on Pesach and the prohibition of chametz.

Segment 71
HE:
על כן אסור לקצור את התבואה קודם קצירת העומר במחרת הפסח. על ידי עומר השעורים מתחילים לתקן את הדיבור, כדי שנוכל להמשיך עלינו דיבורים חמים כגחלי אש, שעל ידם עיקר נתינת התורה. מי שרוצה להמשיך ביאורי תורה צריך תחילה להמשיך לעצמו דיבורים חמים כגחלי אש; ובזכות התורה שממשיכים זוכים לארץ ישראל. כדי ללכת לארץ ישראל צריך תחילה להכניע את הרשעים מוציאי דיבת הארץ ולהענישם בחרבא וקטלא. את הכוח הזה צריכין לקבל מאדום, הממונה על כל העונשים והחרב, כמו שכתוב: "ועל חרבך תחיה" (בראשית כ"ז, מ'). על ידי אותיות התורה שהוא מחדש נבראים כוחות רוחניים, והם מלאכים ממש המקבלים את הכוח מאדום הנ"ל.

EN:
It is therefore forbidden to harvest grain before the Omer is harvested on the day after Pesach. Through the barley Omer one begins rectifying speech so that fiery words like burning coals can be drawn upon us; through them the Torah is principally given. One who wishes to draw explanations of Torah must first draw upon himself fiery words like burning coals. In the merit of the Torah one draws, one merits Eretz Yisrael. In order to travel to Eretz Yisrael, one must first subdue the wicked people who slander the Land and punish them with sword and death. This power must be received from Edom, who is appointed over all punishments and the sword, as it is written: “By your sword shall you live” (Genesis 27:40). The Torah letters a person originates create spiritual forces; these are actual angels who receive the power from Edom described above.

Segment 72
HE:
אז מתחילה להאיר עלינו בחינת קדושת קבלת התורה. כי דרכו יתברך היא שמיד כשהאדם מתחיל לעסוק ולהמשיך על עצמו דבר שבקדושה, נמשכת עליו הארה מכלל הקדושה הזאת, אף על פי שעדיין לא זכה לה; כי ה' יתברך מגיד מראשית אחרית, כמבואר במקום אחר (ליקוטי הלכות, הלכות ברכת הריח ד', י"ח–י"ט). על כן, מיד כשמתחילים לעסוק בקצירת העומר, נמשכת קדושת ארץ ישראל, וזוכים לקבל מעשו את החרב כדי להכניע את המונעים מארץ ישראל, באמצעות הכנתנו לקבלת התורה. על ידי זה נוטלים מעשו את כוח החרב להכניע את המונעים.

EN:
The holiness of receiving the Torah then begins to illuminate upon us. His way, blessed be He, is that as soon as a person begins engaging in and drawing upon himself a holy matter, an illumination from that entire holiness is immediately drawn upon him, although he has not yet attained it; for Hashem, blessed be He, declares the end from the beginning, as explained elsewhere (Likutay Halachos, Laws of the Blessing over Fragrance 4:18–19). Therefore, as soon as we begin engaging in harvesting the Omer, the holiness of Eretz Yisrael is drawn, and we merit receiving the sword from Esav to subdue those who obstruct Eretz Yisrael, through our preparation to receive the Torah. Through this we take the power of the sword from Esav to subdue the obstructers.

Segment 73
HE:
על כן אסור לקצור שום תבואה עד שקוצרים את העומר. אז המגל והחרמש שבהם קוצרים את התבואה מקבלים את כוחם מן החרב שמקבלים מעשו באמצעות קדושת קבלת התורה; על ידם חותכים, מבערים ומכניעים את השונאים והמונעים מארץ ישראל. אפילו כשישראל על אדמתם בארץ ישראל, עדיין צריכין בכל עת לבער ולבטל את מוציאי דיבת הארץ רעה, המונעים מקדושת ארץ ישראל. על ידם באו כל הקלקולים והפגמים כשהיו ישראל בארץ ישראל; המונעים מן הקדושה התגברו כל כך עד שהסיתו את ישראל למה שהסיתו, עד שנתגרשו מארץ ישראל. כי הם אורבים תמיד לישראל לגרשם מארץ ישראל, "מהסתפח בנחלת ה'" (שמואל א' כ"ו, י"ט).

EN:
No grain may therefore be harvested before the Omer is harvested. The sickle and scythe used to harvest grain then receive their power from the sword taken from Esav through the holiness of receiving the Torah; through them the enemies and those who obstruct Eretz Yisrael are cut down, removed, and subdued. Even when Israel dwells upon its land in Eretz Yisrael, those who slander the Land and obstruct its holiness must continually be removed and nullified. Through them came all the damage and blemishes when Israel dwelt in Eretz Yisrael. The obstructers of holiness intensified until they incited Israel as they did, leading to Israel’s exile from Eretz Yisrael. They continually lie in wait to drive Israel from Eretz Yisrael, “from joining the inheritance of Hashem” (I Samuel 26:19).

Segment 74
HE:
על כן אנו צריכים לקדש את הלחם באמצעות המצוות הרבות התלויות בארץ ישראל, כדי לברר את הלחם מזוהמת הנחש, שמשם כל המונעים מארץ ישראל. אדם הראשון נתגרש מקדושת ארץ ישראל, שממנה נברא, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה; היא בחינת קדושת גן עדן שבו ישב, ואז נתקללה האדמה. לכן אפילו כשבאים לארץ ישראל צריכים בירורים ותיקונים גדולים כדי לבער את המונעים מקדושת ארץ ישראל, שהיא כלל קדושת האיש הישראלי.

EN:
We must therefore sanctify bread through the many mitzvoas dependent upon Eretz Yisrael, in order to refine the bread from the serpent’s contamination, from which all obstruction to Eretz Yisrael emerges. Adam HaRishon was expelled from the holiness of Eretz Yisrael, from which he was created, as our Sages, of blessed memory, taught. It is the aspect of the holiness of the Garden of Eden in which he dwelt; the earth was then cursed. Consequently, even upon entering Eretz Yisrael, immense refinements and rectifications are required to eliminate those who obstruct the holiness of Eretz Yisrael, which encompasses the holiness of the Jew.

Segment 75
HE:
על כן אי אפשר לקצור את התבואה עד שקוצרים את העומר, כאשר מתחילה ההכנה לקבלת התורה. על ידי זה נמשכת עלינו קדושת התורה, וממנה נמשך כוח חרבו של עשו, שאנו מקבלים ממנו כדי להכניע את המונעים מארץ ישראל. משם מקבלים החרמש והמגל — בחינת חרב — את כוחם לקצור את התבואה בקדושת ארץ ישראל, ולבררה מחטא אדם הראשון ומן הקללה שנתקללה האדמה בעבורו: "בזעת אפיך תאכל לחם". אז מתחילים לספור את ספירת העומר, שהיא עיקר ההכנה לקבלת התורה, לאחר שהתחלנו לתקן את הדיבור החם כגחלי אש באמצעות קצירת והקרבת העומר.

EN:
The grain therefore cannot be harvested before the Omer is harvested, when preparation to receive the Torah begins. The Torah’s holiness is thereby drawn upon us, and from it comes the power of Esav’s sword, which we receive from him in order to subdue those who obstruct Eretz Yisrael. From there the scythe and sickle—the aspect of a sword—receive the power to harvest grain in the holiness of Eretz Yisrael and refine it from Adam HaRishon’s sin and the curse placed upon the earth because of him: “By the sweat of your brow shall you eat bread.” The Counting of the Omer, the principal preparation for receiving the Torah, then begins, after we have begun rectifying fiery speech like burning coals through harvesting and offering the Omer.

Segment 76
HE:
על כן תלתה התורה הקדושה את מצוות הספירה ב"מהחל חרמש בקמה" (דברים ט"ז, ט'), כי החרמש הוא בחינת חרב; אז הוא מקבל את כוחו מן החרב הנ"ל, שבאמצעותה מבערים את המונעים מארץ ישראל. יש לרמז זאת באותיות "חרמש", בחינת ח"ש מ"ר: אז מקבלים את הדיבור החם, בחינת ח"ש וחשמ"ל — חיות אש ממללות — שמקבלים מן הנשמה הנקראת מרים על שם המרירות שהיא סובלת על שעבוד התורה, שכל דבריה כגחלי אש, כמובא בליקוטי מוהר"ן א', כ'; עיין שם. מ"ר הוא בחינת המרירות שסובלת הנשמה, ומשם מקבלים את כוח הדיבור החם, בחינת ח"ש, חיות אש ממללות. לכן ביום קצירת העומר נפלו מפלה גדולה כמה שונאי ישראל, כגון סנחריב ומדין, ובפרט המן עמלק ימח שמו, כי "מיניה וביה אבא ליזיל ביה נרגא": דווקא בחרבו של עשו מכניעים והורגים אותם. באמצעות קדושת קבלת התורה נוטלים ממנו את כוח החרב להכניע את האויבים והמונעים מארץ ישראל. כל האויבים שעמדו על ישראל התקנאו בקדושת ארץ ישראל ורצו לגרש את ישראל מארצם; על כן נפלו ביום קצירת העומר. (ליקוטי הלכות, הלכות גזלה ה', כ"ט; ועיין קיצור ליקוטי מוהר"ן א', תורה כ', "תשעה תיקונין")

EN:
The holy Torah therefore made the mitzvah of counting dependent upon “when the scythe begins cutting the standing grain” (Deuteronomy 16:9), for the scythe is an aspect of the sword. It then receives its power from the sword described above, through which those who obstruct Eretz Yisrael are removed. This is alluded to in the Hebrew letters of chermesh, “scythe,” which may be divided into chash and mar. One then receives fiery speech, the aspect of chash and chashmal—living fire speaking—which is received from the soul called Miriam because of the bitterness it suffers through the burden of Torah, all of whose words are like burning coals, as brought in Likutay Moharan I 20; see there. Mar is the aspect of the bitterness the soul suffers, from which one receives the power of fiery speech, the aspect of chash, living fire speaking. Therefore, on the day the Omer was harvested, several enemies of Israel suffered a great downfall, including Sancheiriv and Midian, and particularly Haman the Amalekite, may his name be blotted out, for “from the forest itself comes the handle for the axe”: they are subdued and killed specifically through Esav’s own sword. Through the holiness of receiving the Torah, we take from him the power of the sword to subdue the enemies and those who obstruct Eretz Yisrael. All enemies who arose against Israel envied the holiness of Eretz Yisrael and sought to expel Israel from its land; they therefore fell on the day the Omer was harvested. (Likutay Halachos, Laws of Robbery 5:29; see also the abridged Likutay Moharan I, Teaching 20, “Nine Rectifications”)

Segment 77
HE:
שבעה שבועות תספר לך, מהחל חרמש בקמה תחל לספור שבעה שבועות (דברים ט"ז, ט')

הנפת עומר השעורים, שהוא מאכל בהמה, היא בחינת מה שמעלים, מניפים ומרימים לה' יתברך את כל הנפשות והרצונות שאינם טובים, שנפלו לתאוות הבהמיות. מרימים ומעלים גם אותם בכלל קיבוץ הנפשות. זה בחינת ספירת העומר שלאחר מכן: אנו עוסקים ללקט ולקבץ את כל הנפשות הנפולות ולהביא גם אותן תחת המספר והמניין דקדושה, כדי שלא ייעדר ולא יאבד אף אחד מהן.

EN:
You Shall Count Seven Weeks for Yourself; When the Scythe Begins Cutting the Standing Grain, Begin Counting Seven Weeks (Deuteronomy 16:9)

Waving the barley Omer, which is animal food, is the aspect of elevating, waving, and raising to Hashem, blessed be He, all souls and improper desires that fell into animalistic cravings. They too are raised and elevated within the collective gathering of souls. This is the aspect of the subsequent Counting of the Omer: we engage in gathering and assembling all fallen souls and bringing them too beneath the holy number and count, so that not one of them will be absent or lost.

Segment 78
HE:
זה בחינת ספירת הימים, שהם בחינת שבע המידות הקדושות שמהן יוצאות כל הנפשות, עד שזוכים לאחר מכן, בשבועות, שכל הנפשות מתקבצות יחד. על כן הוא נקרא "עצרת", מלשון אסיפה וקיבוץ. זה בחינת "ויחן שם ישראל נגד ההר" (שמות י"ט, ב'), הנאמר במתן תורה; ואמרו רבותינו זכרונם לברכה: כולם כאיש אחד (רש"י שם). זה בחינת קיבוץ וכלליות נפשות ישראל יחד, שעל ידם ממשיכים תורה — בחינת קבלת התורה בשבועות. באמצעות המשכת התורה ממשיכים השגחה שלמה, מבחינת עינא פקיחא דלא נאים. וזה שסופרים שבעה שבועות, כנגד שבעה גלדי העין, בחינת ההשגחה; וצריכין לממני יומי וצריכין לממני שבועי וכו'; עיין בפנים.

EN:
This is the aspect of counting the days, which are the aspect of the seven holy attributes from which all souls emerge, until afterward, on Shavuos, one merits all the souls gathering together. It is therefore called Atzeres, connoting assembly and gathering. This is the aspect of “Israel encamped there opposite the mountain” (Exodus 19:2), stated concerning the giving of the Torah; our Sages, of blessed memory, explained: all of them were like one person (Rashi ad loc.). This is the aspect of gathering and integrating all the souls of Israel together, through which Torah is drawn—the aspect of receiving the Torah on Shavuos. Drawing Torah brings complete Divine providence from the aspect of the ever-open eye that does not sleep. This is why seven weeks are counted, corresponding to the seven layers of the eye, which are the aspect of providence. One must count the days and count the weeks, and so forth; see the full teaching.

Segment 79
HE:
וזה בחינת "מהחל חרמש בקמה תחל לספור שבעה שבועות" (דברים ט"ז, ט'). כי קצירת התבואה מן השדות היא בחינת ליקוט הנפשות ובירורן, כידוע. דווקא הנפת עומר השעורים מתירה את הקציר, כי אז נכנעת הסטרא אחרא ויש בידינו כוח להעלות את הנפשות הנפולות — בחינת הנפת העומר כנ"ל. מאז צריכין לספור, שהוא גם בחינת ליקוט וקיבוץ כל הנפשות הנ"ל, להביאן תחת הספירה והמניין. (ליקוטי הלכות, הלכות שבועות א'; על פי אוצר היראה, פסח וספירה, פ"ה)

EN:
This is the aspect of “When the scythe begins cutting the standing grain, you shall begin counting seven weeks” (Deuteronomy 16:9). Harvesting grain from the fields is the aspect of gathering and refining souls, as is known. Specifically waving the barley Omer permits the harvest, for the sitra achara is then subdued and we possess the power to elevate fallen souls—the aspect of waving the Omer described above. From that point we must count, which is likewise the aspect of gathering and assembling all those souls and bringing them beneath the number and count. (Likutay Halachos, Laws of Oaths 1; following Otzar HaYirah, “Pesach and the Counting,” 85)

Segment 80
HE:
ושמחת לפני ה' אלקיך אתה... והגר והיתום והאלמנה אשר בקרבך (דברים ט"ז, י"א)

עיקר קדושת יום טוב היא התגלות הרצון, המאיר ביום טוב על ידי חכם הדור, שמקשר את כל הרצונות לשורש הרצון. שורש הרצון הוא בחינת קדושת שבת, שבה מאיר רעווא דרעווין. על כן עיקר קדושת יום טוב תלויה בחכמי הדור, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה על "אשר תקראו אתם" (ויקרא כ"ג, ב'); כי לחכמי הדור יש כוח לקשר את כל הרצונות לשורש הרצון, שהוא בחינת שבת. לכן נקרא שבת "תחילה למקראי קודש", כי מקראי הקודש, שהם בחינת התגלות הרצון, מקבלים את קדושתם משבת. כאשר הרצון מתגלה אין צריכין לעשות שום עסק ומלאכה, כמבואר בפנים; זה בחינת איסור מלאכה ביום טוב.

EN:
You Shall Rejoice Before Hashem Your God, You… and the Convert, the Orphan, and the Widow in Your Midst (Deuteronomy 16:11)

The principal holiness of a festival is the revelation of ratzoan, which shines on a festival through the Sage of the generation, who binds all individual forms of ratzoan to the root of ratzoan. The root of ratzoan is the aspect of the holiness of Shabbos, upon which the ratzoan of all ratzoan shines. The principal holiness of a festival therefore depends upon the Sages of the generation, in accordance with our Sages’ teaching concerning “which you shall proclaim” (Leviticus 23:2), for the Sages of the generation possess the power to bind all forms of ratzoan to the root of ratzoan, the aspect of Shabbos. Shabbos is therefore called “the first of the sacred convocations,” for the sacred convocations, the aspect of revealed ratzoan, receive their holiness from Shabbos. When ratzoan is revealed, no enterprise or labor is required, as explained in the full teaching; this is the aspect of the prohibition against labor on a festival.

Segment 81
HE:
עיקר התגלות הרצון והכנעת מצח הנחש — שורש חכמת הטבע — נעשות על ידי צדקה. על כן נצטווינו במיוחד לתת צדקה ביום טוב, כמו שכתוב: "ושמחת לפני ה'" וכו', "והגר והיתום והאלמנה" (דברים ט"ז, י"א). וכן מבואר בזוהר הקדוש גודל החיוב לשמח את לב העניים ביום טוב באמצעות צדקה והכנסת אורחים. כל זה בשביל התגלות הרצון הנ"ל שצריכין להמשיך ביום טוב. (ליקוטי הלכות, הלכות חול המועד ג'; על פי אוצר היראה, שלוש רגלים, ט')

EN:
Ratzoan is principally revealed, and the serpent’s forehead—the root of naturalistic wisdom—is principally subdued, through tzedakah. We were therefore especially commanded to give tzedakah on a festival, as it is written: “You shall rejoice before Hashem,” and so forth, “and the convert, the orphan, and the widow” (Deuteronomy 16:11). The holy Zohar likewise explains the great obligation to gladden the hearts of the poor on a festival through tzedakah and hospitality. All this serves the revelation of ratzoan described above, which must be drawn on a festival. (Likutay Halachos, Laws of Chol HaMoed 3; following Otzar HaYirah, “The Three Festivals,” 9)

Segment 82
HE:
ושמחת לפני ה' אלקיך אתה ובנך... והגר והיתום (דברים ט"ז, י"א)

נצטווינו להביא קרבנות רבים ברגלים, כי כל הקרבנות באים להכניע את רוח הבהמיות ולהעלות מבהמה לאדם, כידוע — להכניע את חכמות הטבע, שהן כסילות בהמית, ולקשר את הטבע לרצון. על כן הזהירה התורה ביותר לתת צדקה ברגלים, כמו שכתוב: "ושמחת לפני ה' אלקיך אתה ובנך" וכו', "והגר והיתום" וכו' (דברים ט"ז, י"א), וכמובא בזוהר הקדוש. אז צריכין ביותר את כוח הצדקה, כדי להכניע את מצח הנחש ולגלות את מצח הרצון; ועל ידי זה זוכים לשמוע את קול הקריאה של יום טוב, הקורא ומגלה את הרצון בבחינת "מקרא קודש" — המגלה ומכריז שהכול מתנהג ברצונו יתברך, כמובא בליקוטי מוהר"ן תנינא, תורה ד'; עיין שם.

EN:
You Shall Rejoice Before Hashem Your God, You and Your Son… and the Convert and the Orphan (Deuteronomy 16:11)

We were commanded to bring many offerings on the festivals, for all offerings serve to subdue the animalistic ruach and elevate from animal to human, as is known—to subdue the forms of naturalistic wisdom, which are animalistic folly, and bind nature to ratzoan. The Torah therefore issued a particular warning to give tzedakah on the festivals, as it is written: “You shall rejoice before Hashem your God, you and your son,” and so forth, “and the convert and the orphan,” and so forth (Deuteronomy 16:11), as is also brought in the holy Zohar. At that time the power of tzedakah is especially necessary in order to subdue the serpent’s forehead and reveal the forehead of ratzoan. Through this one merits hearing the festival’s sacred proclamation, which calls out and reveals ratzoan as a “sacred convocation”—revealing and proclaiming that everything is governed by His blessed ratzoan, as brought in Likutay Moharan II, Teaching 4; see there.

Segment 83
HE:
אז דווקא זוכים לשמחת יום טוב, כי עיקר שמחת יום טוב הוא כפי שזוכים לשמוע את קול הקריאה של יום טוב, בבחינת "ישמח צדיק כי חזה נקם; פעמיו ירחץ בדם הרשע" (תהלים נ"ח, י"א), כנזכר במאמר הנ"ל. וזה שפירש רש"י על פסוק "ושמחת" הנ"ל: אם אתה משמח את שלי, אני משמח את שלך. היינו, אם תיתן צדקה ותשמח את העניים, אז דווקא אשמח את שלך; כי אז דווקא תזכה לשמחת יום טוב. עיקר שמחת יום טוב באה דווקא על ידי הצדקה, שעל ידה זוכים לשמוע את קול הקריאה של יום טוב המגלה את הרצון; וזה עיקר שמחת יום טוב כנ"ל.

EN:
One then specifically merits the joy of the festival, for the principal joy of a festival accords with the degree to which one merits hearing its sacred proclamation. This is the aspect of “The righteous one shall rejoice when he beholds vengeance; he shall bathe his feet in the blood of the wicked” (Psalms 58:11), as discussed in the teaching cited above. This explains Rashi’s interpretation of the preceding verse, “You shall rejoice”: If you gladden Mine, I will gladden yours. That is, if you give tzedakah and gladden the poor, then specifically I will gladden yours, for only then will you merit the joy of the festival. The principal festival joy comes specifically through tzedakah, through which one merits hearing the festival’s sacred proclamation that reveals ratzoan; this is the principal joy of the festival, as stated above.

Segment 84
HE:
וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה לעניין שמחת יום טוב: "אין שמחה אלא בבשר" — בשר בהמה של קרבנות (פסחים ק"ט ע"א). עיקר השמחה של יום טוב היא דווקא על ידי התגלות הרצון, הבאה כאשר חכמת הטבע נכנעת; וזה נעשה על ידי הקרבנות. באמצעותם מכניעים את רוח הבהמיות, שהיא כסילות ובחינת חכמת הטבע, ומעלים מבהמה לאדם — מטבע לרצון ולהשגחה, שיודעים שהכול בהשגחתו יתברך. נמצא שעל ידי הקרבנות נכנעת חכמת הטבע ומתגלה הרצון; וזה עיקר שמחת יום טוב. על כן עיקר שמחת יום טוב היא דווקא בבשר הקרבנות.

EN:
This is the meaning of our Sages’ statement concerning festival joy: “There is no joy except through meat”—the meat of animal offerings (Pesachim 109a). The principal joy of a festival comes specifically through the revelation of ratzoan, which occurs when naturalistic wisdom is subdued; and this is accomplished through the offerings. Through them one subdues the animalistic ruach, which is folly and an aspect of naturalistic wisdom, and elevates from animal to human—from nature to ratzoan and Divine providence, knowing that everything is governed by His blessed providence. It follows that through the offerings naturalistic wisdom is subdued and ratzoan is revealed; this is the principal festival joy. The principal joy of a festival is therefore specifically through the meat of the offerings.

Segment 85
HE:
על כן נאמר המקרא "ושמחת לפני ה' אתה ובנך" וכו', "והגר והיתום" וכו' (דברים ט"ז, י"א), בעניין הקרבנות. מאחר שהקרבנות, ובפרט קרבנות יום טוב שהוא מקרא קודש, מגלים את הרצון, צריכין לתת מהם צדקה ולהזמין אליהם עניים, גר ויתום וכו'. על ידי הצדקה ייכנע מצח הנחש ויתגלה מצח הרצון, ואז יישמע קול הקריאה של יום טוב, מקרא קודש, המגלה את הרצון; וזה עיקר שמחת יום טוב. זה בחינת "ושמחת": אם אתה משמח את שלי, אני משמח את שלך. "משמח" דווקא, כי עיקר שמחת יום טוב, הבאה על ידי התגלות הרצון, תלויה בצדקה; על ידה מתגלה מצח הרצון ונשמע קול הקריאה של יום טוב. (ליקוטי הלכות, הלכות דגים ג', ו'–ז')

EN:
The verse “You shall rejoice before Hashem, you and your son,” and so forth, “and the convert and the orphan,” and so forth (Deuteronomy 16:11), is therefore stated in connection with the offerings. Since the offerings—and particularly the offerings of a festival, which is a sacred convocation—reveal ratzoan, one must give tzedakah from them and invite the poor, the convert, the orphan, and so forth to partake. Through tzedakah the serpent’s forehead is subdued and the forehead of ratzoan is revealed; the festival’s sacred proclamation is then heard, revealing ratzoan, and this is the principal festival joy. This is the aspect of “You shall rejoice”: If you gladden Mine, I will gladden yours. The emphasis is specifically on gladdening, for the principal festival joy, which comes through revealed ratzoan, depends upon tzedakah; through it the forehead of ratzoan is revealed and the festival’s sacred proclamation is heard. (Likutay Halachos, Laws of Fish 3:6–7)

Segment 86
HE:
שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה' אלקיך (דברים ט"ז, ט"ז)

עיקר הקדושה הוא להאמין שהכול ברצונו יתברך, ולכסוף ולהשתוקק אליו יתברך תמיד ברצון חזק, כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה בתורה ד' בליקוטי מוהר"ן תנינא על שלושת הרגלים, שמחמת זה הם נקראים "מקראי קודש"; עיין שם. עיקר קדושת בית המקדש הוא מבחינת קודש הקודשים, ששם עיקר הקדושה, כי קודש הקודשים הוא בחינת רעווא דרעווין — רצון שברצונות. הרצון נקרא קודש; על כן רצון שברצונות הוא בחינת קודש הקודשים.

EN:
Three Times a Year All Your Males Shall Appear Before Hashem Your God (Deuteronomy 16:16)

The principal holiness is to believe that everything is governed by His blessed ratzoan, and always to yearn and long for Him, blessed be He, with a powerful ratzoan. This is as Rabbeinu, of blessed memory, wrote in Likutay Moharan II, Teaching 4, concerning the three pilgrimage festivals, which for this reason are called “sacred convocations”; see there. The principal holiness of the Beis HaMikdash derives from the Holy of Holies, where holiness is concentrated, for the Holy of Holies is the aspect of the ratzoan of all ratzoan—the ratzoan within all forms of ratzoan. Ratzoan is called holy; the ratzoan within all forms of ratzoan is therefore the aspect of the Holy of Holies.

Segment 87
HE:
על כן בשלושת הרגלים צריכין לעלות לרגל — היינו לראות את פני ה' בבית המקדש. שלושת הרגלים הם מקראי קודש, שבהם מתגלה הרצון, כמובא בתורה הנ"ל; ולכן צריכין לעלות אז לבית המקדש, ששם עיקר התגלות הרצון הנמשכת מבחינת רצון שברצונות, בחינת קודש הקודשים. וזהו "שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה'" (דברים ט"ז, ט"ז). "פני ה'" דווקא הם בחינת הארת הרצון, הנקראת פנים, כמבואר בתורה הנ"ל. וזהו "ולא יראו פני ריקם" (שמות כ"ג, ט"ו), כי אי אפשר לקבל את אור הפנים, שהוא בחינת רצון, אלא על ידי צדקה, כמובא שם.

EN:
Therefore, on the three pilgrimage festivals one must make the pilgrimage—that is, appear before Hashem in the Beis HaMikdash. The three festivals are sacred convocations, upon which ratzoan is revealed, as brought in the teaching cited above. One must therefore ascend at that time to the Beis HaMikdash, where the principal revelation of ratzoan is drawn from the ratzoan within all forms of ratzoan, the aspect of the Holy of Holies. This is the meaning of “Three times a year all your males shall appear before Hashem” (Deuteronomy 16:16). Specifically “before Hashem,” literally “the face of Hashem,” is the aspect of the illumination of ratzoan, which is called face, as explained in the teaching cited above. This is also the meaning of “They shall not appear before Me empty-handed” (Exodus 23:15), for it is impossible to receive the light of the face—the aspect of ratzoan—except through tzedakah, as brought there.

Segment 88
HE:
על כן הצריכו אז, ביום טוב, להביא קרבנות, נדרים ונדבות, שהם בחינת צדקה ונדבת לב, בחינת רצון, כדי להמשיך את הארת הרצון, שהיא בחינת הארת פנים, שלה זוכים ברגלים בבית המקדש. וזהו "מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב" (שיר השירים ז', ב'). "בת נדיב" דווקא היא בחינת נדבת לב והארת הרצון שזוכים לה כשעולים לרגל שלוש פעמים בשנה; ועל עלייה זו נאמר "מה יפו פעמיך", כמו שפירש רש"י שם.

EN:
For this reason they required one, at that time on the festival, to bring offerings, vows, and freewill gifts. These are the aspect of tzedakah and willing-hearted generosity—the aspect of ratzoan—in order to draw the illumination of ratzoan, which is the aspect of the illumination of the face that one merits on the festivals in the Beis HaMikdash. This is the meaning of “How beautiful are your footsteps in sandals, O daughter of the generous one” (Song of Songs 7:2). Specifically “daughter of the generous one” is the aspect of willing-hearted generosity and the illumination of ratzoan that one merits when making the pilgrimage three times a year. It is concerning this pilgrimage that the verse says, “How beautiful are your footsteps,” as Rashi explained there.

Segment 89
HE:
על כן הזהירה התורה ביותר לתת צדקה ברגלים, כמו שכתוב: "ושמחת לפני ה' אלקיך אתה ובנך ובתך והגר והיתום והאלמנה" וכו' (דברים ט"ז, י"א). ודרשו רבותינו זכרונם לברכה: אם אתה משמח את שלי, אני משמח את שלך. עיקר שמחת יום טוב הוא כפי התגלות הרצון שזוכים לה, בבחינת "ישמח צדיק כי חזה נקם; פעמיו ירחץ" וכו' (תהלים נ"ח, י"א); עיין בתורה הנ"ל. עיקר התגלות הרצון היא על ידי צדקה. לכן ביום טוב, כשצריכין לגלות את הרצון, צריכין להרבות בצדקה; ועל ידה באה עיקר שמחת יום טוב, כי עיקר השמחה היא על ידי התגלות הרצון. זהו: אם אתה משמח את שלי — דהיינו שאתה נותן צדקה — אז אני משמח את שלך, כי עיקר השמחה באה על ידי הארת הרצון שזוכים לה באמצעות צדקה. (ליקוטי הלכות, הלכות עירובי תחומין ג', י"ח)

EN:
The Torah therefore issued a particular warning to give tzedakah on the pilgrimage festivals, as it is written: “You shall rejoice before Hashem your God, you and your son and your daughter, and the convert and the orphan and the widow,” and so forth (Deuteronomy 16:11). Our Sages, of blessed memory, expounded: If you gladden Mine, I will gladden yours. The principal festival joy accords with the revelation of ratzoan one merits, in the aspect of “The righteous one shall rejoice when he beholds vengeance; he shall bathe his feet,” and so forth (Psalms 58:11); see the teaching cited above. Ratzoan is principally revealed through tzedakah. Therefore, on a festival, when ratzoan must be revealed, one must increase tzedakah; through it comes the principal festival joy, for joy principally comes through the revelation of ratzoan. This is the meaning of: If you gladden Mine—that is, if you give tzedakah—then I will gladden yours, for the principal joy comes through the illumination of ratzoan that one merits through tzedakah. (Likutay Halachos, Laws of Eruvei Techumin 3:18)



# Shoftim - Chumash with Likutey Halachos
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/5/5/

Shoftim
שופטים
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/5/5

Segment 1
HE:
ושפטו את העם משפט צדק (דברים ט"ז, י"ח)

כל המשפטים שבין בני ישראל, בין אדם לחברו, כאשר עושים ביניהם משפט צדק — הם בחינת תשובה, כי משיבים את הדבר למקומו ולשורשו. אדם זה רצה לגזול את חברו, להוציא את הדבר משורשו ולהכניסו למקומות החיצונים על ידי עבירת גזלה וכפירה; וכאשר עושים משפט אמת וצדק ומבררים את הדין לאמיתו, המעות או החפץ חוזרים למקומם ולשורשם. זה בחינת תשובה.

EN:
They Shall Judge the People with Righteous Judgment (Deuteronomy 16:18)

All judgments between the Children of Israel, concerning matters between one person and another, are an aspect of teshuvah when righteous judgment is rendered between them, for the matter is returned to its place and root. One person sought to rob another, removing the object from its root and bringing it into the external domains through the transgression of robbery and denial. When a true and righteous judgment is rendered and the law is clarified truthfully, the money or object returns to its place and root. This is an aspect of teshuvah.

Segment 2
HE:
על כן המשפט נקרא בחינת "משפט שלום", כמו שכתוב: "אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם" (זכריה ח', ט"ז). עיקר המשפט הוא לעשות שלום בין התובע והנתבע, אף על פי שבתחילה "ייקוב הדין את ההר"; לאחר מכן נעשה ביניהם שלום על ידי משפט האמת. כאשר נעשה שלום בין התובע והנתבע באמצעות משפט צדק, מזה עצמו נעשה למעלה בחינת ייחוד, כי באתערותא דלתתא אתער לעילא.

EN:
Judgment is therefore called an aspect of “a judgment of peace,” as it is written: “Judge truth and the judgment of peace in your gates” (Zechariah 8:16). The principal purpose of judgment is to make peace between the claimant and the defendant, although at first “let the law pierce the mountain.” Afterward, peace is made between them through true judgment. When peace is made between claimant and defendant through righteous judgment, this itself produces an aspect of supernal unification, for an awakening from below arouses an awakening above.

Segment 3
HE:
התובע והנתבע — כגון מלווה ולווה — הם בחינת נקודה עליונה ונקודה תחתונה. המלווה, המשפיע ותובע את מה שנתחייב לו, הוא בחינת חמה ונקודה עליונה; והלווה, המקבל, הוא בחינת לבנה ונקודה תחתונה. כאשר יש ביניהם הכחשה וקטטה, הרי זו בחינת פירוד, חס ושלום, בין שתי הבחינות הללו. לכן המשפט הוא דבר גדול מאוד ועליו העולם עומד: באמצעות המשפט עושים ביניהם שלום, ואז מתעורר גם למעלה, כביכול, הייחוד בין חמה ללבנה ובין נקודה עליונה לנקודה תחתונה. זאת מפני שהמשפט הוא בחינת תשובה. (ליקוטי הלכות, הלכות כוח והרשאה ב', ב')

EN:
The claimant and defendant—for example, lender and borrower—are aspects of the upper point and the lower point. The lender, who bestows and claims what is owed to him, is the aspect of the sun and the upper point; the borrower, who receives, is the aspect of the moon and the lower point. When denial and strife arise between them, this is an aspect of separation, God forbid, between these two aspects. Judgment is therefore exceedingly great, and the world stands upon it: through judgment peace is made between them, and then, as it were, the unification between sun and moon and between the upper and lower points is also aroused above. This is because judgment is an aspect of teshuvah. (Likutay Halachos, Laws of Agency and Power of Attorney 2:2)

Segment 4
HE:
אמרו רבותינו זכרונם לברכה: אין דנין בלילה אלא ביום. יום ולילה הם בחינת אמת ואמונה, כידוע. עיקר אחיזת השקר והסטרא אחרא הוא בבחינת לילה, שהוא בחינת אמונה; לכן בלילה האמונה בקטנות, והיא גדלה באור היום, בבחינת "חדשים לבקרים רבה אמונתך" (איכה ג', כ"ג), כמובא במקום אחר, בתורה ל"ה. עיקר תיקון האמונה הוא על ידי אמת, כמו שכתב רבנו במאמר ז' בליקוטי מוהר"ן א': "צדק כד אתחברת באמת — אתעבידת אמונה"; עיין שם.

EN:
Our Sages, of blessed memory, said: Courts do not judge at night, but only by day. Day and night are aspects of truth and emunah, as is known. Falsehood and the sitra achara principally take hold within the aspect of night, which is the aspect of emunah. Emunah is therefore constricted at night and grows in the light of day, in the aspect of “They are new every morning; great is Your faithfulness” (Lamentations 3:23), as brought elsewhere, in Teaching 35. Emunah is principally rectified through truth, as Rabbeinu wrote in Likutay Moharan I, Teaching 7: “When righteousness is joined to truth, emunah is produced”; see there.

Segment 5
HE:
על כן עיקר המשפט הוא ביום, שהוא בחינת אמת, כי על ידי האמת מעלים ומתקנים את האמונה. אז נעשה ייחוד אמת ואמונה, שהם בחינת ערב ובוקר, בבחינת "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד" (בראשית א', ה'). ייחוד זה נעשה על ידי דין אמת, שנאמר בו: "וכל העם ניצב עליך מן הבוקר עד הערב" (שמות י"ח, י"ד). עיקר המשפט והדין הוא לתקן את האמונה הנפולה שנפגמה אצל בעלי הדין, כי אחד מהם בוודאי אינו נושא ונותן באמונה. באמצעות דין אמת מעלים ומתקנים את האמונה, ונעשה ייחוד אמת ואמונה — ערב ובוקר.

EN:
The principal time for judgment is therefore by day, which is the aspect of truth, for through truth emunah is elevated and rectified. Truth and emunah are then unified; they are the aspects of evening and morning, in the aspect of “There was evening and there was morning, one day” (Genesis 1:5). This unification is accomplished through true judgment, concerning which it is written: “All the people stood over you from morning until evening” (Exodus 18:14). The principal purpose of judgment and law is to rectify the fallen emunah that was damaged among the litigants, for one of them is certainly not conducting his business faithfully. Through true judgment emunah is elevated and rectified, and truth and emunah—evening and morning—are unified.

Segment 6
HE:
לכן עיקר המשפט ביום, כמו שכתוב: "ודינו לבוקר משפט" (ירמיהו כ"א, י"ב), כי אז מאירה האמת, שעל ידה האמונה נתקנת וגדלה, בבחינת "חדשים לבקרים רבה אמונתך" (איכה ג', כ"ג). זה בחינת "ושפטו את העם משפט צדק" (דברים ט"ז, י"ח): צדק, כאשר הוא מתחבר באמת, נעשה אמונה. משפט הוא בחינת אמת, כמו שכתוב: "משפטי ה' אמת" (תהלים י"ט, י'), כמובא בדברי רבנו זכרונו לברכה. זהו "משפט צדק": עיקר ישיבת הדיינים היא לתקן את האמונה על ידי האמת, כדי שיתחברו צדק ומשפט — אמת ואמונה. (ליקוטי הלכות, הלכות דיינים ב', ה')

EN:
The principal time for judgment is therefore by day, as it is written: “Administer justice in the morning” (Jeremiah 21:12), for truth then shines; through it emunah is rectified and enlarged, in the aspect of “They are new every morning; great is Your faithfulness” (Lamentations 3:23). This is the aspect of “They shall judge the people with righteous judgment” (Deuteronomy 16:18): when righteousness is joined to truth, emunah is produced. Judgment is the aspect of truth, as it is written: “The judgments of Hashem are true” (Psalms 19:10), as brought in the words of Rabbeinu, of blessed memory. This is “righteous judgment”: the principal purpose of the judges’ sitting in court is to rectify emunah through truth, so that righteousness and judgment—truth and emunah—will be joined. (Likutay Halachos, Laws of Judges 2:5)

Segment 7
HE:
לא תטה משפט, לא תכיר פנים (דברים ט"ז, י"ט)

שני בעלי הדין הבאים לדין ומכחישים זה את זה — אחד מהם בוודאי טוען שקר. זה בחינת פגם אמונה, כי היה עליו לשאת ולתת באמונה, כמו שאמרו: "נשאת ונתת באמונה?" (שבת ל"א ע"א). כאשר הוא מכחיש בעמיתו וטוען שקר, אין בו נאמנות; נמצא שבבואם לדין יש כאן פגם אמונה, וצריכין לתקן ולברר את האמונה ולברר עם מי האמת. אולם אי אפשר לבשר ודם לדעת עם מי האמת, כי השקר מחפה על האמת וקשה להבחין בין הטוען אמת לטוען שקר. כיצד אפוא יוציא הדיין את הדין לאמיתו?

EN:
You Shall Not Distort Judgment or Recognize Faces (Deuteronomy 16:19)

When two litigants come to court and contradict one another, one of them is certainly making a false claim. This is an aspect of damaged emunah, for he should have conducted his business faithfully, as the Sages asked: “Did you conduct your business faithfully?” (Shabbos 31a). When he denies his fellow’s claim and speaks falsely, he possesses no trustworthiness. Thus, when they come to court, emunah has been damaged, and emunah must be rectified and clarified so that it may be determined with whom the truth lies. Yet flesh and blood cannot know with whom the truth lies, for falsehood covers the truth, and it is difficult to distinguish the truthful claimant from the false one. How, then, can the judge bring forth a completely true judgment?

Segment 8
HE:
העצה והתיקון לכך הם כעניין הנאמר אצל תפילה, שהיא גם כן בחינת אמונה: הדיין צריך להקפיד לדבר דיבור אמת. המשפט שהוא מבקש לפסוק על בעלי הדין צריך להיות באמת, בלי שום הטיה לצד כלשהו, כמו שכתוב: "לא תטה משפט, לא תכיר פנים" (דברים ט"ז, י"ט), וכפי שהתורה וחכמינו זכרונם לברכה הזהירו על כך פעמים רבות, כי זה העיקר. כאשר הדיין נזהר בזה מאוד וכל דבריו אמת בלבד — כפי האמת הנראית לעיני שכלו על פי דין תורתנו הקדושה, או על פי שיקול דעתו כאשר הוא רואה שזה דין מרומה, כמבואר בשולחן ערוך — ואינו נוטה לשום צד, אז מתקיים: "אלקים ניצב בעדת אל" (תהלים פ"ב, א'). ה' יתברך עומד בעדת הדיינים הכשרים שדבריהם אמת, כי האמת היא אור ה' יתברך בעצמו, כביכול, ועיקר השתוקקותו יתברך אינה אלא אל האמת.

EN:
The counsel and rectification for this are analogous to what is stated concerning prayer, which is likewise an aspect of emunah: the judge must take care to speak words of truth. The judgment he seeks to issue concerning the litigants must be truthful, without any inclination toward either side, as it is written: “You shall not distort judgment; you shall not recognize faces” (Deuteronomy 16:19), and as the Torah and our Sages, of blessed memory, repeatedly warned, for this is the essential matter. When the judge guards this exceedingly and all his words are solely truthful—according to the truth apparent to his understanding under the law of our holy Torah, or according to his discernment when he perceives a fraudulent case, as explained in the Shulchan Aruch—and he inclines toward neither side, then “God stands in the congregation of judges” (Psalms 82:1) is fulfilled. Hashem, blessed be He, stands in the congregation of worthy judges whose words are truthful, for truth is, as it were, the light of Hashem, blessed be He, Himself, and His principal longing is solely for truth.

Segment 9
HE:
אז הדיבור האמיתי, שהוא אור ה' יתברך כביכול, מאיר לדיין. הוא זוכה לראות עם מי מבעלי הדין האמת, והדין מתברר לו לאמיתו, כי דיבור האמת של הדיין מאיר ומגלה את האמת מתוך החושך והשקר של הטוען שקר. זה בחינת מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה על "הדן דין אמת לאמיתו". המפרשים דקדקו בתיבת "לאמיתו"; אך לפי הנ"ל היא מדויקת היטב. ייתכן שהדיין ידון דין אמת על פי התורה ובהתאם לטענות, ואף על פי כן יחייב את מי שבאמת זכאי. אולם כאשר הדיין נזהר מאוד שכל דבריו יהיו באמת, בלי שום הטיה, מאירה לו האמת, שהיא אור ה' יתברך בעצמו כביכול, והוא זוכה לראות את האמת לאמיתה. האור מתגלה מתוך החושך באמצעות דיבור האמת; זהו דווקא "הדן דין אמת לאמיתו". (ליקוטי הלכות, הלכות דיינים א', ב')

EN:
The truthful speech, which is, as it were, the light of Hashem, blessed be He, then shines for the judge. He merits seeing with which litigant the truth lies, and the judgment becomes completely clarified for him, because the judge’s truthful speech illuminates and reveals the truth from within the darkness and falsehood of the one who speaks falsely. This is the aspect of our Sages’ statement concerning “one who renders a true judgment according to its ultimate truth.” The commentators examined the additional phrase “according to its ultimate truth”; in light of the above, it is exact. A judge might render a judgment that is true according to Torah and the parties’ claims, yet nevertheless hold liable the person who is truly innocent. But when the judge takes exceeding care that all his words be truthful, without any inclination, truth—which is, as it were, the light of Hashem, blessed be He, Himself—shines for him, and he merits seeing the truth in its ultimate truth. Light is revealed from within darkness through truthful speech; this is specifically “one who renders a true judgment according to its ultimate truth.” (Likutay Halachos, Laws of Judges 1:2)

Segment 10
HE:
צדק צדק תרדוף למען תחיה (דברים ט"ז, כ')

הדיינים צריכין להעלות את המלכות מנפילתה. הריב שבין בעלי הדין הוא בחינת נפילת המלכות אצלם, כי מחוק המלכות שבני אדם יתנהגו ביושר, שאיש לא יעשה עוולה לחברו, אלא יהיו ביניהם שלום ושלווה. כפי שאמרו: "הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו" (אבות ג', ב'). בעלי הדין לא התנהגו ביושר על פי חוק המלכות, עד שנעשו ביניהם ריב ודין; נמצא שהמלכות נפלה אצלם. לכן מצוותם לגשת למשפט לפני הדיינים, והדיינים מעלים את פגם המלכות מביניהם, פוסקים את הדין ועושים שלום.

EN:
Righteousness, Righteousness Shall You Pursue, So That You May Live (Deuteronomy 16:20)

The judges must elevate malchus from its fall. The dispute between the litigants is an aspect of malchus having fallen among them, for the law of malchus requires people to conduct themselves uprightly, so that no one wrongs another, but peace and tranquility prevail between them. As the Sages said: “Pray for the welfare of the government, for were it not for fear of it, people would swallow one another alive” (Avos 3:2). The litigants failed to conduct themselves uprightly under the law of malchus until dispute and litigation arose between them; malchus thus fell among them. Their mitzvah is therefore to approach the court before the judges, who remove the blemish of fallen malchus from between them, issue judgment, and make peace.

Segment 11
HE:
על כן הדיינים צריכין בכל פעם לחקור את הדין בשכלם, כדי להעלות את המלכות, כי עיקר עלייתה היא אל השכל, שממנו חיותה, כמובא בליקוטי מוהר"ן א', תורה ל'; עיין שם. זהו דווקא "צדק צדק תרדוף למען תחיה" (דברים ט"ז, כ'). באמצעות בית דין הגון, המעלה את המלכות אל אור הפנים שממנו היא מקבלת את חיותה, נמשכת חיות גם למטה, כי כולם מקבלים חיות באמצעות המלכות. (ליקוטי הלכות, הלכות דיינים א')

EN:
The judges must therefore investigate the law with their intellect each time, in order to elevate malchus, for its principal ascent is to the intellect, from which it receives its vitality, as brought in Likutay Moharan I, Teaching 30; see there. This is specifically “Righteousness, righteousness shall you pursue, so that you may live” (Deuteronomy 16:20). Through a worthy court, which elevates malchus to the light of the face from which it receives its vitality, vitality is also drawn below, for everyone receives vitality through malchus. (Likutay Halachos, Laws of Judges 1)

Segment 12
HE:
המוחין של ארץ ישראל הם בחינת נעימות התורה ובחינת שלום; והמוחין של חוץ לארץ הם בחינת חובלים ומחלוקת. באמצעות צדקה, ובפרט צדקה של ארץ ישראל, נעשה כלי לקבל את השפעת הנועם הזה. מן הנועם העליון נמשכת ההולדה, והאדם זוכה לבנים שעל ידם מתגלה כבודו יתברך ביותר, כי עיקר התגלות כבוד ה' יתברך היא על ידי האדם. על ידי התגלות הכבוד יכולים המוחין של חוץ לארץ להיתקן, שהרי כל קלקולם בא מפגם הכבוד.

EN:
The mochin of Eretz Yisrael are an aspect of the Torah’s pleasantness and an aspect of peace, whereas the mochin of the Diaspora are an aspect of destroyers and dispute. Through tzedakah, and particularly tzedakah associated with Eretz Yisrael, a vessel is formed to receive the influence of this pleasantness. Procreation is drawn from the supernal pleasantness, and a person merits children through whom His blessed glory is revealed more fully, for Hashem’s blessed glory is principally revealed through the human being. Through the revelation of glory, the mochin of the Diaspora can be rectified, since all their corruption came through blemishing glory.

Segment 13
HE:
אולם כאשר, חס ושלום, המוחין של חוץ לארץ פגומים מאוד מחמת שפגמו הרבה בכבודו יתברך, אין הם יכולים להיתקן; אדרבה, הם פוגמים גם במוחין של ארץ ישראל, שהם בחינת שלום, ואז נעשית מחלוקת. זה בחינת "צדק צדק תרדוף" (דברים ט"ז, כ'): כוונתך בנתינת הצדקה צריכה להיות למען הצדק בלבד, כדי לקיים את מצוות הצדקה כרצונו יתברך, ולא לשם כבוד עצמך כלל. כאשר פוגמים בכך ומתכוונים בצדקה לכבוד עצמם, חס ושלום, יש כוח לחובלים לפגום בנעימים, עד שגם הם מתקלקלים. אז מתקיים, חס ושלום, "מקום הצדק שמה הרשע" (קהלת ג', ט"ז): החובלים, בחינת רשע, מתגברים על הנעימים שנמשכו על ידי הצדק, דהיינו על ידי הצדקה.

EN:
However, when, God forbid, the mochin of the Diaspora are greatly damaged because His blessed glory was extensively blemished, they cannot be rectified. On the contrary, they also damage the mochin of Eretz Yisrael, which are the aspect of peace, and dispute then arises. This is the aspect of “Righteousness, righteousness shall you pursue” (Deuteronomy 16:20): your intention in giving tzedakah must be solely for the sake of righteousness, in order to fulfill the mitzvah of tzedakah according to His blessed ratzoan, and not at all for your own honor. When this is blemished and one’s tzedakah is intended for personal honor, God forbid, the destroyers possess the power to blemish the pleasant ones, until they too become corrupted. Then, God forbid, “in the place of righteousness, there was wickedness” (Ecclesiastes 3:16): the destroyers, the aspect of wickedness, overpower the pleasant ones that were drawn through righteousness—that is, through tzedakah.

Segment 14
HE:
לכן הזהיר הכתוב: "צדק צדק תרדוף" — שתכוון בצדקה למען הצדק בלבד. אז הצדק יישאר על מקומו בשלמות, ואדרבה, הצדק יתקן גם את החובלים. זה גם עניין הכפלת "צדק צדק": גם החובלים נהפכים לצדק כאשר כוונתו בצדקה אמיתית, והוא נותן צדקה למען הצדקה בלבד. וזהו "למען תחיה וירשת את הארץ" (דברים ט"ז, כ'), כי על ידי זה זוכים לארץ ישראל, ששם עיקר השפעת הנועם. "למען תחיה" — כי עיקר החיות היא מן הנועם, כמו שכתוב: "תודיעני אורח חיים; שובע שמחות את פניך, נעימות בימינך נצח" (תהלים ט"ז, י"א). "נעימות בימינך נצח" דווקא: שהנעימות תישאר לנצח, והחובלים לא יוכלו לקלקלה, חס ושלום. (ליקוטי הלכות, הלכות תפילת המנחה ו', ו'; ועיין קיצור ליקוטי מוהר"ן ב', תורה ע"א)

EN:
The verse therefore warns: “Righteousness, righteousness shall you pursue”—your intention in tzedakah must be solely for the sake of righteousness. Righteousness will then remain perfectly in its place; indeed, righteousness will also rectify the destroyers. This is likewise the significance of the doubled expression “righteousness, righteousness”: even the destroyers are transformed into righteousness when one’s intention in tzedakah is truthful and one gives tzedakah solely for the sake of tzedakah. This is “so that you may live and inherit the land” (Deuteronomy 16:20), for through this one merits Eretz Yisrael, where the principal influence of pleasantness is found. “So that you may live”—for vitality principally derives from pleasantness, as it is written: “You will make known to me the path of life; fullness of joys in Your presence, pleasantness at Your right hand forever” (Psalms 16:11). Specifically “pleasantness at Your right hand forever”: the pleasantness will remain eternally, and the destroyers will be unable to corrupt it, God forbid. (Likutay Halachos, Laws of the Afternoon Prayer 6:6; see also the abridged Likutay Moharan II, Teaching 71)

Segment 15
HE:
כי ייפלא ממך דבר למשפט... וקמת ועלית (דברים י"ז, ח')

כאשר אדם רוצה ללכת בדרכי התשובה, הוא צריך להיות בקי בהלכה. צריכין שתי בקיאויות: בקי ברצוא ובקי בשוב, בקי בעייל ובקי בנפיק. זה בחינת "אם אסק שמים שם אתה, ואציעה שאול הנך" (תהלים קל"ט, ח') — לאחוז את עצמו בה' יתברך תמיד, הן בעלייה הן בירידה. זו עיקר שלמות דרכי התשובה.

EN:
If a Matter of Judgment Is Hidden from You… You Shall Arise and Ascend (Deuteronomy 17:8)

When a person wishes to walk in the ways of teshuvah, he must be expert in halachah. Two forms of expertise are required: expert in advancing and expert in retreating, expert in entering and expert in departing. This is the aspect of “If I ascend to heaven, You are there; if I make my bed in Sheol, behold, You are there” (Psalms 139:8)—continually holding fast to Hashem, blessed be He, both in ascent and in descent. This is the principal perfection of the ways of teshuvah.

Segment 16
HE:
אף על פי שעיקר הבקיאות הזאת הוא באמת פשיטות ותמימות, עצם הזכייה בפשיטות ובתמימות והכנסתן היטב בלב בני אדם היא עניין עמוק ונפלא מאוד. על זה נאמר: "כי ייפלא ממך דבר למשפט, בין דם לדם" וכו', "וקמת ועלית אל המקום" (דברים י"ז, ח') — אל בית המקדש. שם הייתה עיקר ההלכה הברורה, כי שם ישבו הסנהדרין הגדולה, הכוהנים והזקנים וביררו את כל ההלכות. עיקר הלכה ברורה ומשנה ברורה הוא לזכות להלכות המכניסות את התורה לידי קיום, כי "לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה" (אבות א', י"ז). לכן כל המבקש ומחפש אחר דרכי ה' ועבודתו יתברך היה צריך לעלות לשם ולקבל מהם.

EN:
Although the essence of this expertise is truly simplicity and wholeheartedness, attaining this very simplicity and wholeheartedness and firmly implanting them in people’s hearts is exceedingly profound and wondrous. Concerning this it is written: “If a matter of judgment is hidden from you, between blood and blood,” and so forth, “you shall arise and ascend to the place” (Deuteronomy 17:8)—to the Beis HaMikdash. There the law was principally clarified, for the Great Sanhedrin, the kohanim, and the elders sat there and clarified all halachoas. The principal meaning of clarified halachah and clarified Mishnah is to attain halachoas that bring Torah into actual fulfillment, for “study is not the principal thing, but action” (Avos 1:17). Everyone seeking and searching for the ways of Hashem and His blessed service therefore had to ascend there and receive from them.

Segment 17
HE:
עתה, משחרב בית המקדש בעוונותינו הרבים, עיקר התיקון הוא על ידי צדיקי אמת, שהם בחינת משה ובחינת בית המקדש; כי כל מי שיש בו דעה, כאילו נבנה בית המקדש בימיו. אולם צריכין לסבול ביזיונות ושפיכות דמים רבות קודם שזוכים להתקרב אליהם וגם לאחר מכן. מכל שכן שצריכין לסבול את הכעס והקפידות כאשר רבו הצדיק כועס עליו לפעמים, כי כל זה לטובתו. אז זוכה להיות בקי בהלכה הנ"ל: להחזיק את עצמו בה' יתברך תמיד, בכל מקום שהוא, אפילו בשאול תחתיות ומתחתיו עד אין קץ ותכלית.

EN:
Now that the Beis HaMikdash has been destroyed because of our many sins, the principal rectification comes through the true tzaddikim, who are the aspect of Moshe and the aspect of the Beis HaMikdash; for concerning anyone who possesses understanding, it is as though the Beis HaMikdash was built in his days. Yet one must endure great humiliation and bloodshed before meriting to draw close to them, and afterward as well. All the more must one endure the anger and strictness of his master, the tzaddik, when he sometimes becomes angry with him, for all this is for his benefit. He then merits expertise in the halachah described above: continually holding fast to Hashem, blessed be He, wherever he may be, even in the lowest Sheol and beneath it, without end or limit.

Segment 18
HE:
לימוד זה עמוק ונפלא מאוד. צריכין לשקוד הרבה על דלתי בית המדרש של אנשי אמת העוסקים בו, עד שיזכה לקיימו באמת. עיקר אריכות הגלות היא מפני שאין משתדלים להתקרב לצדיקי אמת ולקבל מהם את הבקיאות הזאת. צריכין לבקש ולחפש הרבה אחר רבי היודע מבקיאות זו, כי אפילו בין גדולים ומנהיגים לא כל אחד זוכה לדעת ממנה. באמצעות ההשתדלות, הבקשה והחיפוש אחר הצדיק האמיתי, והביזיונות ושפיכות הדמים שסובלים בשביל זה, זוכים לתשובה שלמה, על ידי שמקבלים ממנו את הבקיאות בהלכה הנ"ל. (ליקוטי הלכות, הלכות ברכת הפירות ה', י"ג; על פי אוצר היראה, צדיק, מ"ט)

EN:
This study is exceedingly profound and wondrous. One must diligently attend the doors of the study hall of the people of truth who engage in it, until one merits fulfilling it genuinely. The exile is prolonged principally because people do not exert themselves to draw close to true tzaddikim and receive this expertise from them. One must search and seek extensively for a Rebbe who understands this expertise, for not every great person or leader merits knowing it. Through exertion, petition, and the search for the true tzaddik—and through the humiliation and bloodshed endured for this purpose—one merits complete teshuvah by receiving from him the expertise in halachah described above. (Likutay Halachos, Laws of Blessings over Fruit 5:13; following Otzar HaYirah, “Tzaddik,” 49)

Segment 19
HE:
אף על פי שצדיקי האמת הסתלקו, חידושי התורה שלהם — ההלכות שגילו — נשארו לנו. וכן, אף על פי שבית המקדש נחרב, כל התורה וההלכות שעסקו בהן בבית המקדש, בלשכת הגזית, נשארו לנו. כל הלכות התורה שאנו יודעים עתה קיבלנו מבית המקדש, כמו שכתוב: "כי מציון תצא תורה" (ישעיהו ב', ג'), וכמו שכתוב: "כי ייפלא ממך דבר למשפט... וקמת ועלית" (דברים י"ז, ח'). את כל ההלכות שקיבלנו ממשה רבנו לא היה אפשר לברר לנו בשלמות אלא לאחר שנבנה בית המקדש, ושם ישבה הסנהדרין הגדולה וביררה לנו את כל ההלכות, "לחיותנו כהיום הזה" (דברים ו', כ"ד).

EN:
Although the true tzaddikim have departed, their Torah insights—the halachoas they revealed—remain with us. Likewise, although the Beis HaMikdash was destroyed, all the Torah and halachoas studied in the Beis HaMikdash, in the Chamber of Hewn Stone, remain with us. All the Torah’s halachoas that we know today were received from the Beis HaMikdash, as it is written: “For Torah shall go forth from Zion” (Isaiah 2:3), and: “If a matter of judgment is hidden from you… you shall arise and ascend” (Deuteronomy 17:8). It was impossible for all the halachoas we received from Moshe Rabbeinu to be completely clarified for us until the Beis HaMikdash was built, where the Great Sanhedrin sat and clarified all the halachoas for us, “to keep us alive as on this day” (Deuteronomy 6:24).

Segment 20
HE:
על כן לא שלטה יד האויב בשערי בית המקדש, מפני שחלקו כבוד לארון, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. התגלות ההלכות היא בחינת שערים, כי ההלכות פותחות את שערי החכמה והדעת הקדושה לדעת ולהכיר אותו יתברך. על כך אמרו רבותינו זכרונם לברכה: "אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב" (תהלים פ"ז, ב') — אוהב ה' שערים המצוינים בהלכה. וכן נאמר: "לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער" (תהלים קכ"ז, ה'), שפירשו רבותינו זכרונם לברכה על תלמידי חכמים העוסקים בתורה.

EN:
The enemy therefore did not gain control over the gates of the Beis HaMikdash, because they accorded honor to the Ark, as our Sages, of blessed memory, said. The revelation of halachoas is an aspect of gates, for halachoas open the gates of wisdom and holy awareness through which one knows and recognizes Him, blessed be He. Concerning this our Sages, of blessed memory, said: “Hashem loves the gates of Zion more than all the dwellings of Jacob” (Psalms 87:2)—Hashem loves the gates distinguished through halachah. It is likewise written: “They shall not be ashamed when they speak with enemies at the gate” (Psalms 127:5), which our Sages, of blessed memory, interpreted concerning Torah scholars engaged in Torah.

Segment 21
HE:
משום כך לא שלטה יד האויב בשערי בית המקדש; אלא "טבעו בארץ שעריה" (איכה ב', ט'). הדבר מורה שהאויב לא שלט בשערים, שהם בחינת ההלכות שנתגלו בבית המקדש, כי רק ההלכות נשארו לנו. השערים אמנם טבעו בארץ, אך צדיקי האמת שבכל דור ודור, שהם בחינת ראש בית, מעלים ומגלים לנו בכל דור את כל השערים — את ההלכות. השערים טבעו בארץ ולא נמסרו ביד האויב, כדי שיהיה כוח לכל מי שירצה לגלותם ולהעלותם מן העפר. (ליקוטי הלכות, הלכות חלוקת שותפים ה', י"ג)

EN:
The enemy therefore did not gain control over the gates of the Beis HaMikdash; rather, “her gates sank into the earth” (Lamentations 2:9). This teaches that the enemy did not control the gates—the aspect of the halachoas revealed in the Beis HaMikdash—for those halachoas alone remain with us. Although the gates sank into the earth, the true tzaddikim in every generation, who are the aspect of the head of the house, elevate and reveal for us in every generation all the gates—the halachoas. The gates sank into the earth and were not delivered into the enemy’s hand so that anyone who desires to reveal them and raise them from the dust would possess the power to do so. (Likutay Halachos, Laws of Division of Partnership Property 5:13)

Segment 22
HE:
לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל (דברים י"ז, י"א)

באמת צריכין לבקש ולהתחנן הרבה לפני ה' יתברך, שיזכה לדעת כיצד להתנהג בעניין צמצום ההתלהבות. בוודאי צריכין להתגבר מאוד לכסוף ולהשתוקק לה' יתברך תמיד בהשתוקקות עצומה; ואף על פי כן צריכין לצמצם את ההתלהבות, שלא תהיה למעלה ממדרגתו. לכן אי אפשר להיות איש ישראלי באמת אלא כשזוכים להתקרב לצדיקים אמיתיים. הם יורו לו את הדרך אשר ילך בה ואת המעשה אשר יעשה, באופן שההתלהבות והתשוקה יהיו כראוי, בהדרגה ובמידה.

EN:
You Shall Not Deviate from the Matter They Tell You, Right or Left (Deuteronomy 17:11)

In truth, one must petition and plead extensively before Hashem, blessed be He, to merit knowing how to conduct oneself regarding the constriction of fervor. One must certainly strengthen oneself greatly to yearn and long for Hashem, blessed be He, continually and with immense longing; nevertheless, one must constrict that fervor so that it does not exceed one’s level. It is therefore impossible to be a genuine Jew unless one merits drawing close to true tzaddikim. They will instruct him concerning the path he should follow and the deed he should perform, so that his fervor and longing will be properly graduated and measured.

Segment 23
HE:
זה שציוותה התורה: "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל" (דברים י"ז, י"א), כי רק החכמים והצדיקים האמיתיים יודעים לצמצם את האור כראוי, בהדרגה ובמידה, בלי לנטות ימין ושמאל. אף על פי שמשה רבנו כבר מסר לנו את התורה הקדושה, שכולה בחינת מידות וצמצומים קדושים לקבלת האור הקדוש של אין סוף, אנו עדיין צריכין בכל דור ודור לחכמי הדור שיפרשו לנו את התורה בחכמתם הקדושה. התורה הקדושה היא בערכנו בחינת אין סוף; רק החכמים הקדושים יודעים ללמד אותנו ולפרשה באר היטב, כדי שנוכל לקבל את אורה בהדרגה ובמידה הראויות לנו, לפי הדור ולפי הזמן. זה בחינת הגדרים והסייגים שעושים החכמים בכל דור ודור; עיין בפנים. (ליקוטי הלכות, הלכות נדרים ג', ד'–ה'; על פי אוצר היראה, יראה ועבודה, ע"א)

EN:
This is why the Torah commanded: “You shall not deviate from the matter they tell you, right or left” (Deuteronomy 17:11), for only the true Sages and tzaddikim know how to constrict the light properly, by degree and measure, without turning right or left. Although Moshe Rabbeinu already transmitted the holy Torah to us, and the entire Torah is an aspect of holy measures and constrictions through which the holy light of the Infinite may be received, we nevertheless require the Sages of the generation in every generation to interpret the Torah for us through their holy wisdom. Relative to us, the holy Torah is an aspect of the Infinite; only the holy Sages know how to teach us and explain it thoroughly, so that we can receive the Torah’s light by degree and measure appropriate to us, according to the generation and the time. This is the aspect of the protective ordinances and safeguards established by the Sages in every generation; see the full teaching. (Likutay Halachos, Laws of Vows 3:4–5; following Otzar HaYirah, “Awe and Divine Service,” 71)

Segment 24
HE:
והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו (דברים י"ז, י"ט)

עיקר המלכות הוא על ידי עצות, ולכן לכל מלך יש יועצים, כי עיקר בניין המלכות הוא מבחינת עצות, כידוע. עיקר חלוקת מלכות בית דוד באה על ידי פגם העצות: רחבעם לא רצה לשמוע לעצת הזקנים והלך אחר עצת הנערים (מלכים א' י"ב, ח'). עיקר קיום מלכות ישראל הוא על ידי עצות דקדושה — תרי"ג עטין, שהן כלל התורה. זה שנאמר במצוות המלך: "והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו" (דברים י"ז, י"ט), ולשם מה? "למען יאריך ימים על ממלכתו" (דברים י"ז, כ'). (ליקוטי הלכות, הלכות הכשר כלים ב', ז'; על פי אוצר היראה, עצה, כ"א)

EN:
It Shall Be with Him, and He Shall Read from It All the Days of His Life (Deuteronomy 17:19)

Kingship principally exists through counsel; therefore every king has advisers, for the structure of kingship is principally built from the aspect of counsel, as is known. The division of the kingdom of the House of David principally came through damaged counsel: Rechavam refused to heed the counsel of the elders and followed the counsel of the young men (I Kings 12:8). The kingdom of Israel is principally sustained through holy counsels—the 613 counsels that comprise the Torah. This is why the mitzvah of the king states: “It shall be with him, and he shall read from it all the days of his life” (Deuteronomy 17:19). For what purpose? “So that he may prolong his days over his kingdom” (Deuteronomy 17:20). (Likutay Halachos, Laws of Kashering Utensils 2:7; following Otzar HaYirah, “Counsel,” 21)

Segment 25
HE:
לבלתי רום לבבו מאחיו (דברים י"ז, כ')

עיקר שבירת הגאווה הוא בכסף ובממון, שהוא עשירות ובחינת מלכות. עיקר הממשלה והגדולה נמצאות אצל העשיר, כי הכול צריכין אליו; לכן עליו להיזהר ביותר מגאווה. כמו שכתוב: "וכסף וזהב ירבה לך וכל אשר לך ירבה, ורם לבבך ושכחת" (דברים ח', י"ג–י"ד). עיקר הגאווה וההתנשאות נאחזות בממונו ובחפציו של האדם. בחוש רואים שמקטן ועד גדול רבים מאבדים את עולמם על ידי תאוות ממון, ובעיקר על ידי גאווה וכבוד: כל אחד רוצה להתנהג למעלה מן האמצעים שיש לו, עד שרבים מאבדים את עולמם בכך, כמבואר בפנים.

EN:
So That His Heart Will Not Be Elevated Above His Brothers (Deuteronomy 17:20)

Pride is principally broken in relation to money and wealth, which are riches and an aspect of malchus. Authority and prominence are principally found with the wealthy person, for everyone needs him; he must therefore guard himself especially against pride. As it is written: “Your silver and gold increase, and everything you possess increases; then your heart will become elevated and you will forget” (Deuteronomy 8:13–14). Pride and self-exaltation principally take hold in connection with a person’s money and possessions. It is plainly evident that, from small to great, many lose their world through the craving for money, and principally through pride and honor: everyone seeks to conduct himself above the means he possesses, until many lose their world through this, as explained in the full teaching.

Segment 26
HE:
לכן הזהירה התורה הקדושה את המלך שלא ירבה לו כסף וזהב, "לבלתי רום לבבו מאחיו" (דברים י"ז, י"ז, כ'), כי אחיזת הגאווה חזקה ביותר בממון. ממון ועשירות הם בחינת מלכות ובחינת בת עין, שכל הגוונים נראים בה, כידוע. לכן "והכסף יענה את הכל" (קהלת י', י"ט): כל החפצים שבעולם נמשכים מן הגוונים העליונים, שהם בחינת המידות, וכולם כלולים בבת עין, שהיא בחינת עשירות ומלכות. משום כך עיקר ניסיון הגאווה והכבוד, הכולל את כל המידות, נמצא בממון. הממון הוא בחינת בת עין, וכנגדו דווקא עומדת בחינת קליפת נוגה, שבה עיקר הניסיון והבחירה. (ליקוטי הלכות, הלכות ערלה ה', ז'; על פי אוצר היראה, ממון ופרנסה, ס"ד)

EN:
The holy Torah therefore warned the king not to increase silver and gold for himself, “so that his heart will not be elevated above his brothers” (Deuteronomy 17:17, 20), for pride takes its strongest hold in money. Money and riches are an aspect of malchus and the pupil of the eye, in which all colors are seen, as is known. Therefore, “money answers everything” (Ecclesiastes 10:19): all the objects in the world are drawn from the supernal colors, which are aspects of the attributes, and all are included in the pupil of the eye, the aspect of riches and malchus. The principal test of pride and honor, which encompasses all the attributes, is therefore found in money. Money is the aspect of the pupil of the eye, specifically opposite which stands the aspect of klipas noagah, where the principal test and free choice are found. (Likutay Halachos, Laws of Orlah 5:7; following Otzar HaYirah, “Money and Livelihood,” 64)

Segment 27
HE:
וראשית גז צאנך תיתן לו (דברים י"ח, ד')

זה בחינת מצוות ראשית הגז לתת לכוהן. גיזת הצאן היא בחינת הלכות התורה, כמבואר בתורה "תהילה לדוד" (ליקוטי מוהר"ן א', תורה י"ב), בבחינת "כבשים ללבושך" (משלי כ"ז, כ"ו) ובבחינת "כרחל לפני גוזזיה" (ישעיהו נ"ג, ז'), שגוזזין ממנה הלכות. זה גם בחינת פרנסה ועשירות, כי כל העשירות נמשכת מן הצאן, בבחינת "ועשתרות צאנך" (דברים ז', י"ג), שמעשירות את בעליהן, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. העשירות נמשכת מן ההלכות שגוזזין מבחינת הצאן, בבחינת "בשמאלה עושר וכבוד" (משלי ג', ט"ז), כמבואר בתורה הנ"ל.

EN:
You Shall Give Him the First of the Shearing of Your Flock (Deuteronomy 18:4)

This is the aspect of the mitzvah to give the first of the shearing to the kohen. The fleece of the flock is an aspect of the Torah’s halachoas, as explained in the teaching “A Psalm of Praise by David” (Likutay Moharan I, Teaching 12), in the aspect of “lambs for your clothing” (Proverbs 27:26) and “like a ewe before her shearers” (Isaiah 53:7), from which halachoas are shorn. This is also an aspect of livelihood and riches, for all riches are drawn from the flock, in the aspect of “the abundance of your flock” (Deuteronomy 7:13), which enriches its owners, as our Sages, of blessed memory, said. Riches are drawn from the halachoas shorn from the aspect of the flock, in the aspect of “in her left hand are riches and honor” (Proverbs 3:16), as explained in the teaching cited above.

Segment 28
HE:
מאחר שהעשירות נמשכת מבחינת שמאל, מוכרח התנא ליפול בלימודו לאיזו בחינה דקה של "שלא לשמה", שהיא בחינת שמאל, כדי להמשיך פרנסה ועשירות. מכאן עלול להימשך שהלמדן העוסק בתורה שבעל פה — באותן הלכות — יתנגד לצדיקי האמת, כי אם לא זכה נעשית התורה אצלו סם מוות. הלמדן המתנגד אינו רואה בתורה אלא את בחינת שלא לשמה, שהיא בחינת לבן, ונעשה אצלו פה לדבר עתק על הצדיק, כמבואר היטב בתורה הנ"ל.

EN:
Since riches are drawn from the aspect of the left, the Tanna is compelled to fall in his study into some subtle aspect of study not for its own sake, which is the aspect of the left, in order to draw livelihood and riches. From this it may follow that the scholar who studies the Oral Torah—these halachoas—opposes the true tzaddikim, for if he does not merit, the Torah becomes a potion of death for him. The opposing scholar sees in Torah only the aspect of study not for its own sake, which is the aspect of Lavan, and his mouth comes to speak arrogantly against the tzaddik, as thoroughly explained in the teaching cited above.

Segment 29
HE:
זה בחינת ראשית הגז שציוותה התורה לתת לכוהן, איש החסד ובחינת ימין: לברר, לזכך ולהעלות את גיזת הצאן, שהיא בחינת ההלכות, כדי שיעלו וייכללו כולן בבחינת ימין ובחינת לשמה. באמצעות הראשית שנותנים לכוהן, כל הגיזה נכללת בו ועולה לבחינת ימין. לכן נצטווינו לשמוע את ההלכות מן הכוהן, כמו שכתוב: "יורו משפטיך ליעקב" (דברים ל"ג, י'), וכן: "וקמת ועלית אל המקום" ו"ועשית ככל אשר יורוך" (דברים י"ז, ח', י'). הכוהן הוא בחינת ימין, וזוכה לברר את ההלכות לבחינת ימין ולשמה; זה עיקר בירור ההלכה לאמיתה.

EN:
This is the aspect of the first shearing that the Torah commanded be given to the kohen, the man of kindness and the aspect of the right: to clarify, refine, and elevate the fleece of the flock—the aspect of the halachoas—so that they all ascend and become included in the aspect of the right and of study for its own sake. Through the first portion given to the kohen, the entire fleece becomes included in him and ascends to the aspect of the right. We were therefore commanded to hear the halachoas from the kohen, as it is written: “They shall teach Your judgments to Jacob” (Deuteronomy 33:10), and: “You shall arise and ascend to the place” and “you shall act according to everything they instruct you” (Deuteronomy 17:8, 10). The kohen is the aspect of the right and merits clarifying the halachoas into the aspect of the right and study for its own sake; this is the principal clarification of halachah according to its ultimate truth.

Segment 30
HE:
כל הכוהנים הם בני אהרן, הכוהן הראשון, שזכה לכהונה מפני שלא קינא באחיו משה, שהיה צעיר ממנו בשנים; אדרבה, קיבל אותו עליו לרב, כמו שכתוב: "וראך ושמח בלבו" (שמות ד', י"ד), ועל ידי זה זכה לכהונה, כפי שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. אהרן זכה להיות התלמיד הראשון והמובחר אצל משה רבנו. כפי סדר המשנה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: נכנס אהרן, ושנה לו משה פרקו. נמצא שאהרן קיבל ראשון את כל ההלכות הברורות מפי משה רבנו. לדורות זכו בניו הכוהנים להורות משפטים והלכות לישראל, כי הם בחינת ימין. אביהם אהרן לא התנגד ולא חלק כלל על הצדיק האמיתי, משה; לכן נותנים להם את ראשית הגיזה, בחינת ההלכות, כדי לבררן ולזככן ולהעלותן לבחינת ימין, בחינת הכוהן. (ליקוטי הלכות, הלכות ראשית הגז ה', א')

EN:
All kohanim are descendants of Aharon, the first kohen, who merited the kehunah because he did not envy his brother Moshe, who was younger than he. On the contrary, he accepted Moshe as his teacher, as it is written: “He will see you and rejoice in his heart” (Exodus 4:14); through this he merited the kehunah, as our Sages, of blessed memory, said. Aharon merited being the first and foremost student of Moshe Rabbeinu. As our Sages described the order of instruction: Aharon entered, and Moshe taught him his lesson. Thus Aharon was the first to receive all the clarified halachoas from Moshe Rabbeinu. For all generations, his descendants, the kohanim, merited teaching judgments and halachoas to Israel, for they are the aspect of the right. Their father Aharon never opposed or disputed with the true tzaddik, Moshe; the first of the fleece—the aspect of the halachoas—is therefore given to them, so that the halachoas may be clarified, refined, and elevated to the aspect of the right, the aspect of the kohen. (Likutay Halachos, Laws of the First of the Shearing 5:1)

Segment 31
HE:
וראשית גז צאנך תיתן לו... כי בו בחר ה' אלקיך מכל שבטיך לעמוד לשרת בשם ה', הוא ובניו כל הימים (דברים י"ח, ד'–ה')

כל הלבושים דקדושה נמשכים מבחינת מקיפים. אורות המקיפים הללו הם בשורשם בחינת צמר ובחינת תיקוני דיקנא — האורות המקיפים הגדולים שהצדיק זוכה להשיג, שהם בחינת עולם הבא, אריכות ימים ושנים ועיקר הזקנה דקדושה. גם הצדיק העוסק בהמשכת האורות המקיפים צריך לעשות סייג לדבריו, כי יש מקיפים שאין להמשיכם, כדי שאור הדעת לא יתגלה יותר מדי ולא יהיה בבחינת ריבוי אור הגורם לשבירת כלים, חס ושלום.

EN:
You Shall Give Him the First of the Shearing of Your Flock… for Hashem Your God Has Chosen Him to Stand and Serve in His Name, He and His Sons, All the Days (Deuteronomy 18:4–5)

All holy garments are drawn from the aspect of encompassing lights. At their root, these encompassing lights are the aspect of wool and the rectifications of the beard—the great encompassing lights that the tzaddik merits attaining. They are an aspect of Olam HaBa, length of days and years, and the principal aspect of holy old age. Even the tzaddik who engages in drawing these encompassing lights must establish a boundary around his words, for some encompassing lights should not be drawn, so that the light of awareness will not be revealed excessively and become an aspect of excessive light causing the shattering of vessels, God forbid.

Segment 32
HE:
על ידי שנותנים את ראשית הגז לכוהן, כל הגיזה — הצמר שממנו הלבושים — מתקדשת. זוכים להמשיך כראוי את הלבושים שמבחינת אורות המקיפים, כלומר לקבל את אור הדעת בהדרגה ובמידה, בבחינת "במופלא ממך אל תדרוש" (חגיגה י"ג ע"א), בלי להיכנס בדעתו להשיג את מה שלמעלה ממדרגתו. זה בחינת "וראשית גז צאנך תיתן לו, כי בו בחר ה' אלקיך מכל שבטיך לעמוד לשרת בשם ה', הוא ובניו כל הימים" (דברים י"ח, ד'–ה').

EN:
When the first of the shearing is given to the kohen, the entire fleece—the wool from which garments are made—is sanctified. One thereby merits properly drawing the garments that derive from the encompassing lights; that is, one receives the light of awareness gradually and in measure, in the aspect of “Do not investigate what is wondrously concealed from you” (Chagigah 13a), without attempting through one’s understanding to attain what lies above one’s level. This is the aspect of “You shall give him the first of the shearing of your flock, for Hashem your God has chosen him from all your tribes to stand and serve in the name of Hashem, he and his sons, all the days” (Deuteronomy 18:4–5).

Segment 33
HE:
הכוהן זוכה לשרת בבית המקדש, שבו כל העוונות מתכפרים באמצעות הכוהן העוסק בקרבנות המכפרים. בית המקדש והכוהן הם בחינת הדעת, שממשיכים אותה בבן ותלמיד, בחינת המקיפים הנ"ל, שהם היפך העוונות הנובעים מרוח שטות. לכן נותנים את ראשית הגז לכוהן: כדי לזכות להמשיך בקדושה כראוי את הלבושים, גיזת הצאן, בחינת המקיפים. "הוא ובניו" הוא בחינת המשכת הדעת בבן ותלמיד, שהם בחינת בנים, כי גם התלמידים נקראים בנים, כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה על "וכל בניך לימודי ה'" (ישעיהו נ"ד, י"ג).

EN:
The kohen merits serving in the Beis HaMikdash, where all sins are atoned for through the kohen’s service with the atoning offerings. The Beis HaMikdash and the kohen are the aspect of awareness, which they draw into a son and student—the aspect of the encompassing lights described above, which are the opposite of sins that derive from a ruach of folly. The first of the shearing is therefore given to the kohen so that one may merit drawing the garments, the fleece of the flock and aspect of the encompassing lights, properly and in holiness. “He and his sons” is the aspect of drawing awareness into a son and student, who are aspects of children, for students too are called children, as our Sages, of blessed memory, expounded concerning “All your children shall be students of Hashem” (Isaiah 54:13).

Segment 34
HE:
"הוא ובניו כל הימים" — "כל הימים" דווקא. על ידי עבודתו בבית המקדש הכוהן ממשיך את הדעת, בחינת המשכת המקיפים בבן ותלמיד, בהדרגה ובמידה, בלי לעלות למעלה מן הזמן; הוא מגלה רק את מה שאפשר להשיג בתוך הימים והמידות. הוא ממשיך את המקיפים לבן ולתלמיד "כל הימים" — את מה שאפשר להשיג בימים ובזמן — ועושה סייג לדבריו, שלא לעלות אל מה שאי אפשר להשיג כל הימים, כי אין הזמן מספיק לבאר דעת זו. לכן צריכין לתת לו את ראשית הגז. ועיין בליקוטי מוהר"ן תנינא, תורה ז'. (ליקוטי הלכות, הלכות ראשית הגז ג', ב'–ד'; על פי אוצר היראה, בגדים, כ"ד)

EN:
“He and his sons, all the days”—specifically “all the days.” Through his service in the Beis HaMikdash, the kohen draws awareness, the aspect of drawing the encompassing lights into a son and student, gradually and in measure, without ascending beyond time. He reveals only what can be attained within days and measures. He draws the encompassing lights into a son and student “all the days”—what can be attained within days and time—and establishes a boundary around his words, not ascending toward what cannot be attained throughout the days, for time is insufficient to explain this awareness. The first of the shearing must therefore be given to him. See Likutay Moharan II, Teaching 7. (Likutay Halachos, Laws of the First of the Shearing 3:2–4; following Otzar HaYirah, “Garments,” 24)

Segment 35
HE:
וראשית גז צאנך תיתן לו, כי בו בחר ה' לעמוד לשרת (דברים י"ח, ד'–ה')

זה בחינת ראשית הגז שצריכין לתת לכוהן. הכוהן הוא איש חסד, בחינת מיכאל כהנא רבא, המלמד תמיד זכות על ישראל. כל הזכויות שמוצאים בישראל הן על ידי בחינת שערות; באמצעותן יכולים למצוא זכות אפילו בגרוע שבגרועים. בכולם נמצאות כמה שערות טובות — הפעמים שבהן הם מושכים את עצמם מרע לטוב כחוט השערה. זה בחינת "שערך כעדר העזים" (שיר השירים ד', א'), שנאמר על פושעי ישראל. לכן נותנים לכוהן את ראשית הגז מן הצמר, כדי לתקן את הצמר בשורשו, בחינת השערות העליונות; כלומר, להמשיך חסדים על ישראל באמצעות השערות הטובות הנמצאות בהם, כאשר כל אחד מושך את עצמו בכל פעם כחוט השערה אליו יתברך.

EN:
You Shall Give Him the First of the Shearing of Your Flock, for Hashem Has Chosen Him to Stand and Serve (Deuteronomy 18:4–5)

This is the aspect of the first of the shearing that must be given to the kohen. The kohen is a man of kindness, the aspect of Michael, the great kohen, who continually advocates the merit of Israel. All merits found among Israel are found through the aspect of hairs; through them it is possible to discover merit even in the worst of the worst. Several good hairs are found in everyone—the occasions upon which they draw themselves from evil toward good by a hair’s breadth. This is the aspect of “Your hair is like a flock of goats” (Song of Songs 4:1), which is stated concerning the sinners of Israel. The first of the shearing is therefore given to the kohen from the wool, in order to rectify wool at its root, the aspect of the supernal hairs; that is, to draw kindnesses upon Israel through the good hairs found among them, as each person repeatedly draws himself toward Him, blessed be He, by a hair’s breadth.

Segment 36
HE:
זהו "וראשית גז צאנך תיתן לו, כי בו בחר ה'... לעמוד לשרת" (דברים י"ח, ד'–ה'). עיקר שירות הכוהן הוא בקרבנות, לכפר על ישראל; והכפרה נעשית באמצעות בחינות השערות הנ"ל. על ידן ה' יתברך מתרצה לישראל ומוחל על עוונותיהם, בבחינת חוט הצמר המלבין את העוונות ביום הכיפורים. הכוהן, איש החסד, עוסק בכך; לכן ראשית הגז מגיעה לו. (ליקוטי הלכות, הלכות ראשית הגז ד', ג')

EN:
This is “You shall give him the first of the shearing of your flock, for Hashem has chosen him… to stand and serve” (Deuteronomy 18:4–5). The kohen’s principal service is with the offerings, to atone for Israel; this atonement is accomplished through the aspects of the hairs described above. Through them Hashem, blessed be He, is reconciled with Israel and forgives their sins, in the aspect of the woolen thread that whitened the sins on Yom Kippur. The kohen, the man of kindness, engages in this; the first of the shearing therefore belongs to him. (Likutay Halachos, Laws of the First of the Shearing 4:3)

Segment 37
HE:
מעונן ומנחש ומכשף (דברים י"ח, י')

כל המעוננים, המנחשים והמכשפים באים מחסרון עצה: אין הם יודעים לתת עצה לנפשם כיצד להתנהג, ואם לעשות דבר מסוים אם לאו. לכן הם מנחשים ומעוננים ומבקשים להשיג עצה באמצעות סימנים. אם צבי הפסיקו בדרך או פתו נפלה מפיו, הם אומרים שזה סימן רע ואינם עושים את המשא ומתן; או שהם אומרים שעונה פלונית יפה להתחיל בה. באמת הם כסילים ושוטים גדולים, כי בשום אופן אי אפשר לקבל עצה שלמה בדרך זו.

EN:
An Observer of Times, a Diviner, and a Sorcerer (Deuteronomy 18:10)

All observers of times, diviners, and sorcerers proceed from a deficiency of counsel: they do not know how to advise themselves concerning their conduct, or whether to perform a particular act. They therefore practice divination and observation of times and seek to obtain counsel through signs. If a deer crosses their path or their bread falls from their mouth, they declare it a bad sign and abandon the business transaction; or they say that a particular time is favorable for beginning. In truth, they are great fools, for complete counsel can never be obtained in this manner.

Segment 38
HE:
עיקר החסרון נמצא בבחינת העולם שלאחר הבריאה. בבחינת התכלית, שהיא בחינת קודם הבריאה, הכול אחד והכול טוב, ואין שם חלוקת עצות כלל. רק לאחר הבריאה, במקום שיש גם אחיזת הרע, צריכין עצות לדעת באיזו דרך ללכת; לכן העצות נקראות רגליים, בבחינת "והארץ הדום רגלי" (ישעיהו ס"ו, א'). חסרון ידיעת העצה נובע מכך שמסתפקים ואינם יודעים בשלמות את תכליתו של כל דבר. אדם עושה דבר כדי שיצא ממנו איזה טוב — כגון קניית שעווה או חֵלֶב לשם רווח — אך מאחר שאינו יודע במה ישתכר, הוא מסופק באיזה משא ומתן ישיג את תכליתו. משום כך העולם הזה מלא ספקות בעצות.

EN:
The principal deficiency exists within the aspect of the world after Creation. In the aspect of the ultimate purpose, which is the aspect of before Creation, everything is one and everything is good; no division of counsel applies there. Only after Creation, where evil also takes hold, is counsel required to know which path to follow. Counsel is therefore called feet, in the aspect of “the earth is My footstool” (Isaiah 66:1). The inability to know counsel stems from uncertainty and from not fully knowing the purpose of each matter. A person acts so that some good purpose will result—for example, purchasing wax or fat to earn a profit—but because he does not know through what he will profit, he remains uncertain which transaction will achieve his intended purpose. The present world is therefore filled with uncertainty concerning counsel.

Segment 39
HE:
מי שמסתכל על התכלית האחרונה של כל דבר, ועיקר כוונתו בכל דבר היא להשיג את התכלית האחרונה והנצחית, זוכה בוודאי לעצה שלמה ואף אינו צריך עצות רבות כל כך. התכלית האחרונה היא כולה אחד וכולה טוב. מי שחס על נפשו ומכוון בכל דבר שבעולם רק להשיג את שעשוע עולם הבא — להכיר ולדעת אותו יתברך — אף שבעבודת ה' עצמה יש דרכים רבות, בבחינת "הורני ה' דרכך אהלך באמתך" (תהלים פ"ו, י"א) ו"בעצתך תנחני" (תהלים ע"ג, כ"ד), אם עיקר כוונתו באמת לשמים, בכל דבר שיעשה ובכל דרך שילך יזכה אל התכלית הטובה, ובלבד שלא יסור מדברי התורה הקדושה. זה בחינת "בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך" (משלי ג', ו').

EN:
One who looks toward the final purpose of every matter, and whose principal intention in everything is to attain the final and eternal purpose, certainly merits complete counsel and does not require so many counsels. The final purpose is entirely one and entirely good. One who has compassion upon his soul and directs everything in the world solely toward attaining the delight of Olam HaBa—to recognize and know Him, blessed be He—will reach the good purpose, provided he does not deviate from the words of the holy Torah. This remains so although Divine service itself contains many paths, in the aspect of “Teach me Your way, Hashem; I will walk in Your truth” (Psalms 86:11) and “With Your counsel You will guide me” (Psalms 73:24), if his principal intention is genuinely for Heaven. This is the aspect of “Know Him in all your ways, and He will straighten your paths” (Proverbs 3:6).

Segment 40
HE:
אי אפשר להשיג עצה שלמה אלא מן התכלית האחרונה, השגת ה' יתברך, ששם הכול אחד והכול טוב ומשם נמשכות כל העצות האמיתיות. בעולם הזה, המלא ספקות וחלוקת עצה, מקבלים עצה שלמה רק כאשר מקשרים אותו לעולם הבא: מכוונים בכל הדרכים אל התכלית, לשם ה' יתברך, וכל המעשים לשם שמים. אז נמשכות עצות נכונות לעולם הזה מבחינת קודם הבריאה. מי שמפריד את העולם הזה מן התכלית, עצותיו מחולקות תמיד ואינו יכול לתת עצה לנפשו, כי העולם הזה הוא עולם הפירוד. עליו נאמר: "אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'" (משלי כ"א, ל'). אפילו אם יצליח לפי שעה או כל ימי חייו, לבסוף "מה יתרון לו בכל עמלו שיעמול לרוח" (קהלת ה', ט"ו), כי אין מלווים לאדם כסף וזהב אלא תורה ומעשים טובים בלבד.

EN:
Complete counsel can be attained only from the final purpose—the attainment of Hashem, blessed be He—where everything is one and entirely good, and from which all true counsels are drawn. In this world, which is filled with uncertainty and divided counsel, complete counsel is received only by binding it to Olam HaBa: directing all one’s ways toward the ultimate purpose, for the sake of Hashem, blessed be He, and performing every deed for the sake of Heaven. Correct counsels are then drawn into this world from the aspect of before Creation. One who separates this world from the ultimate purpose always has divided counsels and cannot advise his own soul, for this world is a world of separation. Concerning him it is written: “There is no wisdom, understanding, or counsel against Hashem” (Proverbs 21:30). Even if he succeeds temporarily or throughout his life, ultimately “what profit will he have from all his labor with which he labors for the wind?” (Ecclesiastes 5:15), for neither silver nor gold accompanies a person, but only Torah and good deeds.

Segment 41
HE:
כאשר מכוונים אל התכלית, כל הדרכים טובים. בעסקי העולם הזה מאמינים בהשגחתו יתברך ובכך שכל מה דעביד רחמנא לטב עביד; "גול על ה' דרכך" (תהלים ל"ז, ה') ו"השלך על ה' יהבך" (תהלים נ"ה, כ"ג). גם העיסוק בענייני העולם מכוון לעבודת ה', והכול הולך אחר הכוונה. אף בעבודת ה' עצמה רחמנא ליבא בעי, ואמרו: אחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוון לבו לשמים. כאשר מקשרים את עצמם אל התכלית, ששם שורש כל העצות, נמשכת משם עצה שלמה. זה בחינת תרי"ג עטין דאורייתא: משה רבנו דבק בה' יתברך ובתכלית עד שזכה להמשיך משם את כל העצות הקדושות, שעל ידן משיגים את שעשוע עולם הבא.

EN:
When one directs oneself toward the ultimate purpose, all paths are good. In worldly affairs one trusts His blessed providence and that everything the Merciful One does is for the good: “Commit your way to Hashem” (Psalms 37:5) and “Cast your burden upon Hashem” (Psalms 55:23). One’s worldly activity is likewise directed toward serving Hashem, and everything follows the intention. Even in Divine service itself, the Merciful One desires the heart, and the Sages said: Whether one does much or little, provided he directs his heart toward Heaven. By binding oneself to the ultimate purpose, where all counsels are rooted, complete counsel is drawn from there. This is the aspect of the 613 counsels of the Torah: Moshe Rabbeinu cleaved to Hashem, blessed be He, and to the ultimate purpose until he merited drawing from there all the holy counsels through which the delight of Olam HaBa is attained.

Segment 42
HE:
על העובדי כוכבים והמזלות, שלא קיבלו את התורה, נאמר: "עוצו עצה ותופר" (ישעיהו ח', י') ו"ה' הפיר עצת גויים" (תהלים ל"ג, י'), כי הם כרוכים אחר העולם הזה ואינם מכוונים אל התכלית. לכן הם כרוכים אחר שטויות המעוננים, המנחשים והקוסמים ותולים בהן את עצותיהם. הם מבקשים עצות מדברים גשמיים בעולם הזה — צבי הפסיקו בדרך, פתו נפלה מפיו, שעה פלונית יפה להתחיל — ותולים הכול במקום ובזמן. מחמת תאוות העולם הזה הם מפרידים את אחר הבריאה מקודם הבריאה. זה עיקר זוהמת הנחש, שהסית את האדם לאכול מעץ הדעת באומרו שהעץ טוב למאכל ונחמד להשכיל; הוא הפך את הקערה על פיה, כאילו מן העץ אכל וברא את העולם.

EN:
Concerning the idolaters, who did not receive the Torah, it is written: “Devise a counsel, and it will be annulled” (Isaiah 8:10), and “Hashem nullified the counsel of nations” (Psalms 33:10), for they are bound to this world and do not direct themselves toward the ultimate purpose. They therefore cling to the foolishness of observers of times, diviners, and sorcerers and make their counsels dependent upon it. They seek counsel from physical matters in this world—a deer crossing the path, bread falling from the mouth, or a particular hour being favorable for beginning—and make everything dependent upon place and time. Because of their cravings for this world, they separate after Creation from before Creation. This is the principal contamination of the serpent, who enticed Adam to eat from the Tree of Knowledge by saying that the tree was good for food and desirable for gaining wisdom. He turned the matter upside down, as though God ate from the tree and created the world.

Segment 43
HE:
באמת צריכין לקשר את אחר הבריאה בקודם הבריאה. הדבר נעשה בעיקר על ידי אמונה, יסוד כל התורה: כשמאמינים שה' יתברך ברא הכול, מקשרים את כל הבריאה אליו יתברך. המעונן והמנחש מבקשים עצות מגשמיות העולם הזה, אך בגשמיות אין שום עצה; עיקר העצה מתקבלת מן התכלית, בחינת קודם הבריאה, מן ה' יתברך. לכן סיים הכתוב: "תמים תהיה עם ה' אלקיך" (דברים י"ח, י"ג). כאשר אין מקשרים את אחר הבריאה לקודם הבריאה, אין שלמות ותמימות, כי השלמות היא רק לה' יתברך ובלעדיו הכול חסר. כשמקשרים את עצמם ואת הבריאה כולה לה' יתברך, נעשים תמימים ושלמים עמו וזוכים לקבל עצות שלמות ממקורן. (ליקוטי הלכות, הלכות מעונן ומנחש ג', א'–ד'; על פי אוצר היראה, עצה, כ"ב)

EN:
In truth, after Creation must be bound to before Creation. This is accomplished principally through emunah, the foundation of the entire Torah: by believing that Hashem, blessed be He, created everything, one binds the entire Creation to Him. The observer of times and diviner seek counsel from the physicality of this world, but physicality contains no counsel; counsel is principally received from the ultimate purpose, the aspect of before Creation, from Hashem, blessed be He. The passage therefore concludes: “You shall be wholehearted with Hashem your God” (Deuteronomy 18:13). When after Creation is not bound to before Creation, there is no wholeness or wholeheartedness, for perfection belongs only to Hashem, blessed be He, and without Him everything is deficient. When one binds oneself and the entire Creation to Hashem, blessed be He, one becomes wholehearted and complete with Him and merits receiving complete counsels from their source. (Likutay Halachos, Laws of Observing Times and Divination 3:1–4; following Otzar HaYirah, “Counsel,” 22)

Segment 44
HE:
מעונן ומנחש... תמים תהיה (דברים י"ח, י', י"ג)

אסור לעונן ולנחש, דהיינו לומר: עת פלונית יפה ועת פלונית רעה, משום שנאמר: "תמים תהיה עם ה' אלקיך" (דברים י"ח, י"ג). כאשר אדם אומר שעת פלונית יפה ועת פלונית רעה, הוא נותן כוח ושליטה לעת הרעה. כל זה תלוי בפגם הברית, שעל ידו העת הרעה מתגברת, חס ושלום, כמבואר במאמר "האי מאן" בליקוטי מוהר"ן א', תורה כ"ט. לכן נסמך לכך "תמים תהיה", שהוא היפך המעונן ובחינת תיקון הברית הנקרא תמים, כמו שכתוב: "התהלך לפני והיה תמים" (בראשית י"ז, א'). על ידי זה נכנעת העת הרעה, בחינת מעונן.

EN:
An Observer of Times and a Diviner… You Shall Be Wholehearted (Deuteronomy 18:10, 13)

It is forbidden to observe times or practice divination—that is, to say that a particular time is favorable and another time unfavorable—because it is written: “You shall be wholehearted with Hashem your God” (Deuteronomy 18:13). When a person says that one time is favorable and another unfavorable, he grants power and dominion to the unfavorable time. All this depends upon damage to the bris, through which the unfavorable time becomes stronger, God forbid, as explained in the teaching “That Person” in Likutay Moharan I, Teaching 29. “You shall be wholehearted” is therefore juxtaposed to this prohibition. Wholeheartedness is the opposite of observing times and is an aspect of rectification of the bris, which is called wholehearted, as it is written: “Walk before Me and be wholehearted” (Genesis 17:1). Through this, the unfavorable time—the aspect of observing times—is subdued.

Segment 45
HE:
"תמים תהיה עם ה' אלקיך": "ה' אלקיך" הוא בחינת עלמא דאתי, בחינת "ה' הוא האלקים" (דברים ד', ל"ה). בעלמא דאתי העת הרעה בטלה לגמרי, כי עולם הבא הוא למעלה מן הזמן והמידות, כולו טוב, ואין בו כלל בחינת עת רעה. לכך זוכים על ידי תיקון הברית, המרומם את המוחין, בחינת הדעת ועולם הבא. לכן תיקון הברית מבטל את העת הרעה. זה שנאמר: "ומאותות השמים אל תחתו, כי יחתו הגויים מהמה" (ירמיהו י', ב'). ישראל, בחינת שומרי הברית, אינם צריכים לירא מאותות השמים המורים על זמנים ועתים, כי שמירת הברית מבטלת את העת הרעה ומזכה בבחינת עולם הבא שלמעלה מן הזמן. (ליקוטי הלכות, הלכות מעונן ומנחש א')

EN:
“You shall be wholehearted with Hashem your God”: “Hashem your God” is the aspect of the World to Come, the aspect of “Hashem, He is God” (Deuteronomy 4:35). In the World to Come, the unfavorable time is completely nullified, for Olam HaBa is above time and measures, entirely good, and contains no aspect of an unfavorable time. One merits this through rectification of the bris, which elevates the mochin—the aspect of awareness and Olam HaBa. Rectification of the bris therefore nullifies the unfavorable time. This is why it is written: “Do not be dismayed by the signs of heaven, for the nations are dismayed by them” (Jeremiah 10:2). Israel, the aspect of those who guard the bris, need not fear the heavenly signs that indicate times and periods, for guarding the bris nullifies the unfavorable time and grants the aspect of Olam HaBa, which is above time. (Likutay Halachos, Laws of Observing Times and Divination 1)

Segment 46
HE:
לא יימצא בך... מעונן ומנחש (דברים י"ח, י')

ישראל, עם קדוש, הם למעלה מן הטבע. אינם מסורים לשום שר ואינם מתנהגים על פי הטבע של מערכת השמים, אלא על פי השגחתו יתברך; לכן הם מצווים שלא לדרוש באותות השמים, לעונן או לנחש. הדברים תלויים זה בזה: כאשר ישראל אינם דורשים בשקרים ובדמיונות הכוזבים של המעוננים, החוזים בכוכבים וכיוצא בהם, הם מכניעים את זוהמת הנחש ודבקים באמונה דקדושה. באמצעות האמונה הם זוכים לבחינת חידוש העולם ולבחינת ארץ ישראל, והנהגתם היא בהשגחה בלבד — נפלאות שלמעלה מן הטבע של מערכת השמים. אז בוודאי אין להם לירא מאותות השמים, כי הם למעלה מהם ומתנהגים בהשגחה בלבד. נמצא שעל ידי עצם התרחקותם מכך, אינם צריכים לירא מכך.

EN:
There Shall Not Be Found Among You… an Observer of Times or a Diviner (Deuteronomy 18:10)

Israel, a holy people, are above nature. They are not delivered to any celestial ruler and are not governed by the nature of the heavenly order, but by His blessed providence. They are therefore commanded not to inquire into heavenly signs, observe times, or practice divination. These matters depend upon one another: when Israel does not inquire into the falsehoods and deceptive imaginings of observers of times, astrologers, and the like, they subdue the serpent’s contamination and cleave to holy emunah. Through emunah they merit the aspect of the world’s renewal and the aspect of Eretz Yisrael, and are governed solely through providence—wonders above the nature of the heavenly order. They then certainly need not fear heavenly signs, for they are above them and are governed by providence alone. Thus, through the very act of distancing themselves from these practices, they no longer need to fear them.

Segment 47
HE:
לעומת זאת, עובדי הכוכבים והמזלות הדורשים במעוננים ובקוסמים הנמשכים מזוהמת הנחש, ואין להם אמונה שלמה בה' יתברך, רחוקים מארץ ישראל ומבחינת ההשגחה ומתנהגים על פי הטבע. לכן יש להם לירא מאותות השמים, מחמת עצם הדבר שהם דורשים בהם ואין להם אמונה דקדושה כלל. זה שנאמר אצל ישראל הקדושים: "ומאותות השמים אל תחתו, כי יחתו הגויים מהמה" (ירמיהו י', ב'). (ליקוטי הלכות, הלכות מעונן ומנחש ב'; על פי אוצר היראה, השגחה וטבע, ז')

EN:
By contrast, the idolaters who consult observers of times and sorcerers deriving from the serpent’s contamination, and who lack complete emunah in Hashem, blessed be He, are distant from Eretz Yisrael and from the aspect of providence, and are governed according to nature. They must therefore fear the signs of heaven precisely because they inquire into them and possess no holy emunah. This is what is written concerning holy Israel: “Do not be dismayed by the signs of heaven, for the nations are dismayed by them” (Jeremiah 10:2). (Likutay Halachos, Laws of Observing Times and Divination 2; following Otzar HaYirah, “Providence and Nature,” 7)

Segment 48
HE:
תמים תהיה... כי הגויים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו, ואתה לא כן (דברים י"ח, י"ג–י"ד)

על האיסור לדרוש במכשפים ובמעוננים נאמר: "תמים תהיה עם ה' אלקיך" (דברים י"ח, י"ג) — "עם ה' אלקיך" דווקא. "ה' אלקים" הוא בחינת שם מלא ובחינת עלמא דאתי, שאז יהיה "ה' אחד ושמו אחד" (זכריה י"ד, ט') ובחינת "ה' הוא האלקים" (דברים ד', ל"ה), כולו טוב. אז הטבע יתבטל והעולם יתנהג בהשגחתו בלבד. השגחתו יתברך כולה טוב וחסד, בבחינת "עולם חסד ייבנה" (תהלים פ"ט, ג'). הטבע הוא הסתרת השגחתו, בחינת דין; "אלקים" בגימטרייה "הטבע". באמת גם הטבע מתנהג בהשגחתו יתברך, אלא שההשגחה נסתרת ונעלמת בו בבחינת דין.

EN:
You Shall Be Wholehearted… for These Nations Whom You Are Inheriting Heed Observers of Times and Diviners, but as for You, Not So (Deuteronomy 18:13–14)

Concerning the prohibition against consulting sorcerers and observers of times, it is written: “You shall be wholehearted with Hashem your God” (Deuteronomy 18:13)—specifically “with Hashem your God.” “Hashem God” is the aspect of the complete Name and of Olam HaBa, when “Hashem will be One and His Name one” (Zechariah 14:9), and the aspect of “Hashem, He is God” (Deuteronomy 4:35), entirely good. Nature will then be nullified and the world will be governed solely through His providence. His blessed providence is entirely good and kindness, in the aspect of “The world is built through kindness” (Psalms 89:3). Nature is the concealment of His providence, the aspect of judgment; the numerical value of Elokim equals hateva, “nature.” In truth, nature too is governed through His blessed providence, but providence is hidden and concealed within it in the aspect of judgment.

Segment 49
HE:
כאשר ההשגחה מתגלה, הכול טוב וחסד. זה בחינת חידוש העולם ו"עולם חסד ייבנה", כי אז יתנהג העולם בהשגחה בלבד ויתגלה שהכול אחד, שגם הטבע הוא השגחה. ה' הוא בחינת השגחה וחסד; אלקים בחינת דין וטבע. לעתיד יתגלה כי "ה' הוא האלקים": הכול טוב ואחד, והטבע ייכלל בהשגחה. אנו, עם קדוש, מצווים גם עתה לדבק את המחשבה בעלמא דאתי ולהמשיך את בחינת עולם הבא וההשגחה לתוך העולם הזה. עיקר עבודתנו הוא לכלול את העולם הזה בעולם הבא, שיהיה הכול אחד. לכן אנו מצווים שלא לדרוש באותות השמים, במנחשים ובמעוננים, אלא להאמין בה', ועל ידי זה לזכות להשגחה ולבחינת עלמא דאתי.

EN:
When providence is revealed, everything is good and kindness. This is the aspect of the world’s renewal and “the world is built through kindness,” for the world will then be governed solely through providence and it will be revealed that everything is one—that nature too is providence. The Name Hashem is the aspect of providence and kindness; Elokim is the aspect of judgment and nature. In the future it will be revealed that “Hashem, He is God”: everything is good and one, and nature will be included within providence. We, a holy people, are commanded even now to attach our thought to Olam HaBa and draw the aspect of Olam HaBa and providence into this world. Our principal service is to include this world within Olam HaBa so that everything becomes one. We are therefore commanded not to consult heavenly signs, diviners, or observers of times, but to believe in Hashem and thereby merit providence and the aspect of Olam HaBa.

Segment 50
HE:
זהו "תמים תהיה עם ה' אלקיך", שנאמר לאחר האזהרות שלא יהיה בך מעונן ומנחש. אנו מצווים לדבק את עצמנו בבחינת "ה' הוא האלקים", עלמא דאתי, השגחה, כולו טוב וביטול הטבע. הטבע, בחינת אלקים, נכלל בה', בחינת השגחה, כי הכול אחד וטוב. זה עיקר התמימות והשלמות שאין בה שום חסרון. כל החסרונות והדינים נמצאים בבחינת הטבע היונקת מן הדין ומבחינת אלקים; אך בהשגחה ובעלמא דאתי אין חסרון ודין כלל, כי הכול טוב.

EN:
This is “You shall be wholehearted with Hashem your God,” stated after the warnings that no observer of times or diviner be found among you. We are commanded to attach ourselves to the aspect of “Hashem, He is God”—Olam HaBa, providence, complete goodness, and the nullification of nature. Nature, the aspect of Elokim, becomes included in Hashem, the aspect of providence, for everything is one and good. This is the principal wholeheartedness and perfection, containing no deficiency. All deficiencies and judgments exist within the aspect of nature, which draws sustenance from judgment and the aspect of Elokim; but within providence and Olam HaBa there is no deficiency or judgment, for everything is good.

Segment 51
HE:
לכן הזכירה התורה את ארץ ישראל באזהרה זו ותלתה בה את כיבוש הארץ: "כי הגויים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו, ואתה לא כן" (דברים י"ח, י"ד). עיקר כיבוש ארץ ישראל הוא על ידי הפרישה מזוהמת המנחשים והמעוננים והאמונה בה'. כך זוכים לחידוש העולם, בחינת ארץ ישראל, על ידי שמאמינים בכוח מעשיו — שה' ברא הכול ברצונו. "כי בגלל התועבות האלה ה' אלקיך מוריש אותם מפניך" (דברים י"ח, י"ב): מאחר שהם דורשים בתועבות הללו ואין להם אמונה, הם מגורשים מארץ ישראל, שאי אפשר לזכות לה אלא באמונה. לכן נסמך: "נביא אקים לך" (דברים י"ח, ט"ו), כי הכול תלוי בנביא האמת; באמצעות הנבואה זוכים לאמונה דקדושה ולפרישה מזוהמת הנחש, בחינת מנחשים ומעוננים. ועיין בליקוטי מוהר"ן תנינא, תורה ח'. (ליקוטי הלכות, הלכות מעונן ומנחש ב', ב')

EN:
The Torah therefore mentions Eretz Yisrael in this warning and makes conquest of the Land dependent upon it: “For these nations whom you are inheriting heed observers of times and diviners, but as for you, not so” (Deuteronomy 18:14). Eretz Yisrael is principally conquered through separating from the contamination of diviners and observers of times and believing in Hashem. One thereby merits the renewal of the world, the aspect of Eretz Yisrael, by believing in the power of His works—that Hashem created everything through His ratzoan. “Because of these abominations Hashem your God dispossesses them before you” (Deuteronomy 18:12): since they consult these abominations and lack emunah, they are expelled from Eretz Yisrael, which can be attained only through emunah. The passage therefore juxtaposes: “I will establish a prophet for you” (Deuteronomy 18:15), for everything depends upon the true prophet. Through prophecy one merits holy emunah and separation from the serpent’s contamination, the aspect of diviners and observers of times. See Likutay Moharan II, Teaching 8. (Likutay Halachos, Laws of Observing Times and Divination 2:2)

Segment 52
HE:
תמים תהיה עם ה' אלקיך (דברים י"ח, י"ג)

העולם הזה מלא חסרונות, וכל הקולות שבעולם באים מן החסרונות — כל אחד צועק על חסרונו. עיקר חסרונות העולם הזה נובע מהתגברות התאוות וחכמות ההבל, שהן בחינת מותרות ובחינת ערלה. ככל שהמותרות מתגברות, האדם רחוק יותר מן השלמות והוא בחינת בעל מום. כך אמרו רבותינו זכרונם לברכה על "התהלך לפני והיה תמים" (בראשית י"ז, א'): כל זמן שהערלה בך, אתה בעל מום לפני. זה בחינת "כל המוסיף גורע" (סנהדרין כ"ט ע"א), בחינת הקליפות הנקראות מותרות; אז האדם מלא חסרונות ובכל פעם חסר לו יותר. כאשר מעבירים את הערלה — את מותרות תאוות העולם הזה וחכמותיו ההבליות — החסרון נשלם והאדם נקרא תמים, כי אז הוא יכול לדבק את עצמו בה' יתברך, ששם כל השלמות.

EN:
You Shall Be Wholehearted with Hashem Your God (Deuteronomy 18:13)

This world is filled with deficiencies, and all the sounds in the world arise from deficiencies—each person cries out over what he lacks. The deficiencies of this world principally result from the intensification of cravings and vain forms of wisdom, which are the aspect of excess and of orlah. The more these excesses intensify, the farther a person is from perfection, and he becomes an aspect of one who bears a blemish. Thus our Sages, of blessed memory, said concerning “Walk before Me and be wholehearted” (Genesis 17:1): As long as the foreskin remains upon you, you are blemished before Me. This is the aspect of “whoever adds, detracts” (Sanhedrin 29a), the aspect of the klipoas called excesses. A person is then filled with deficiencies and continually lacks more. When the foreskin—the excesses of this world’s cravings and its vain forms of wisdom—is removed, the deficiency is completed and the person is called wholehearted, for he can then cleave to Hashem, blessed be He, where all perfection is found.

Segment 53
HE:
מי שרוצה חיים בעולם הזה יכול להשיגם רק כאשר הוא מסתפק במעט שבמעט מן העולם הזה, כדי חיונו בצמצום. גם במעט הזה תהיה כוונתו לשם שמים בלבד ועל פי התורה הקדושה. ככל שהוא מרחיק את עצמו מתאוות העולם הזה והבליו ומקשר את עצמו לה' יתברך ולתורתו הקדושה, חסרונותיו מתמעטים והוא זוכה להיכלל בבחינת שלמות — ובעיקר על ידי שלמות האמונה הקדושה. (ליקוטי הלכות, הלכות פריה ורביה ג', ל"ד–ל"ה; על פי אוצר היראה, יראה ועבודה, קס"ט–ק"ע; ועיין שם, מילה, מ"ה)

EN:
One who desires life in this world can attain it only by being content with the barest minimum of this world, narrowly sufficient for sustaining life. Even regarding this small amount, one’s intention must be solely for the sake of Heaven and in accordance with the holy Torah. To the extent that one distances oneself from this world’s cravings and vanities and binds oneself to Hashem, blessed be He, and His holy Torah, one’s deficiencies diminish and one merits being included within the aspect of perfection—principally through the perfection of holy emunah. (Likutay Halachos, Laws of Procreation 3:34–35; following Otzar HaYirah, “Awe and Divine Service,” 169–170; see also ibid., “Circumcision,” 45)

Segment 54
HE:
עיקר השלמות היא אמונה בלבד; לכן האמונה נקראת תמימות, בבחינת "תמים תהיה עם ה' אלקיך" (דברים י"ח, י"ג). האמונה תמימה ושלמה בתכלית השלמות, כי "כל הדברים יגעים, לא יוכל איש לדבר; לא תשבע עין לראות ולא תמלא אוזן משמוע" (קהלת א', ח'), וגם "אם יאמר החכם לדעת, לא יוכל למצוא" (קהלת ח', י"ז). לכן אין שלמות לדעת ולתורה אלא על ידי אמונה, כי אי אפשר להשיג בדעת שום דבר בשלמות אלא באמצעות האמונה.

EN:
The principal perfection is emunah alone. Emunah is therefore called wholeheartedness, in the aspect of “You shall be wholehearted with Hashem your God” (Deuteronomy 18:13). Emunah is wholehearted and complete with ultimate perfection, for “all matters are wearisome; no person can express them; the eye is not satisfied with seeing, nor the ear filled with hearing” (Ecclesiastes 1:8), and even “if the wise person says he will know, he cannot discover it” (Ecclesiastes 8:17). Awareness and Torah therefore attain perfection only through emunah, for no matter can be grasped completely through the intellect except by means of emunah.

Segment 55
HE:
מאחר שאדם מאמין בה' יתברך, בצדיקיו ובמצוותיו באמונה שלמה, הוא שלם בתכלית השלמות. האמונה היא בלי גבול, כי הוא מאמין באמת שהיא עד אין סוף, אף על פי שבשום אופן אי אפשר להשיגה בדעת; האמונה מקיפה את הכול עד אין סוף ותכלית. לכן צריכין שהאמונה תהיה שלמה בלי שום מום ופגם, בבחינת "כולך יפה רעייתי ומום אין בך" (שיר השירים ד', ז'). אז זוכים באמצעותה לדעת גדולה, כי על ידי שלמות האמונה זוכים לדעת. (ליקוטי הלכות, הלכות בכור בהמה טהורה ג', י')

EN:
Since a person believes in Hashem, blessed be He, in His tzaddikim, and in His mitzvos with complete emunah, he is complete with ultimate perfection. Emunah is boundless, for he believes in the truth that extends without end, although it cannot possibly be grasped through the intellect; emunah encompasses everything without end or limit. Emunah must therefore be complete, without any blemish or defect, in the aspect of “You are entirely beautiful, My beloved, and there is no blemish in you” (Song of Songs 4:7). Through it one then merits great awareness, for complete emunah grants awareness. (Likutay Halachos, Laws of the Firstborn Kosher Animal 3:10)

Segment 56
HE:
לא תסיג גבול רעך (דברים י"ט, י"ד)

כל אחד מישראל יש לו חלק בארץ ישראל לפי הגבול שבדעתו. עיקר הדעת להכיר אותו יתברך נמצא בארץ ישראל, שבה בית המקדש; קדושת הדעת הזאת מאירה מבית המקדש ומתפשטת בכל הארץ. לכן אווירא דארץ ישראל מחכים ואין חכמה כחכמת ארץ ישראל. שם עיקר הדעת הקדושה, כמו שאמרו: כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה. כל אחד, לפי שורשו ועבודתו בהשגת הדעת עד גבולו, מקבל חלק בארץ ישראל. לכן יגעו ישראל להשיג נחלה גדולה בארץ — כדי להשיג יותר מן הדעת הקדושה. זה בחינת "לא תסיג גבול רעך... בנחלתך אשר תנחל" (דברים י"ט, י"ד), אזהרה מיוחדת בארץ ישראל שלא להיכנס בגבול דעת חברו, כי אפשר להרוס ולקלקל את דעתו לגמרי, חס ושלום.

EN:
You Shall Not Move Your Fellow’s Boundary (Deuteronomy 19:14)

Every member of Israel has a portion in Eretz Yisrael corresponding to the boundary of his awareness. The principal awareness through which He, blessed be He, is known is found in Eretz Yisrael, where the Beis HaMikdash stands; the holiness of this awareness shines from the Beis HaMikdash and spreads throughout the Land. Therefore the air of Eretz Yisrael makes one wise, and no wisdom equals the wisdom of Eretz Yisrael. There holy awareness is principally found, as the Sages said: Whoever dwells in Eretz Yisrael resembles one who has a God. Each person, according to his root and his service in attaining awareness up to his boundary, receives a portion in Eretz Yisrael. Israel therefore labored to obtain a large inheritance in the Land—in order to attain more of this holy awareness. This is the aspect of “You shall not move your fellow’s boundary… in your inheritance that you shall inherit” (Deuteronomy 19:14), a special warning in Eretz Yisrael not to enter the boundary of another’s awareness, for one might destroy and completely damage his awareness, God forbid.

Segment 57
HE:
אף שמצווה גדולה לדבר עם חברו ביראת שמים ולרחם עליו להוציאו מעוונותיו ומפגמיו, כי זה עיקר יישוב העולם, כמבואר בתורה "כי מרחמם" בליקוטי מוהר"ן תנינא, תורה ז', צריכין להיזהר שהעסק יהיה לטובה — לתקן ולא לקלקל. שלא תתגלגל ממנו מחלוקת או שנאה, חס ושלום. רוב המריבות ושנאת החינם באות מכך שכל אחד מסתכל שלא בעין יפה בחברו, רואה בו פגמים ומידות רעות עד שנדמה שאי אפשר לסובלו; וחברו מביט בו כך בחזרה, "כמים הפנים לפנים" (משלי כ"ז, י"ט). נגע זה החריב את ביתנו, כי בית שני חרב על שנאת חינם (יומא ט' ע"ב), הנובעת מן ההסתכלות היתרה בחברו.

EN:
Although it is a great mitzvah to speak with one’s fellow about awe of Heaven and have compassion upon him by drawing him out of his sins and blemishes, for this is the principal settlement of the world, as explained in the teaching “For He Has Compassion upon Them” in Likutay Moharan II, Teaching 7, one must ensure that this involvement is for good—to rectify and not damage. It must not generate dispute or hatred, God forbid. Most quarrels and baseless hatred arise because each person views his fellow unfavorably and sees so many defects and bad attributes in him that he imagines him unbearable; his fellow then looks back at him in the same way, “as water reflects a face to a face” (Proverbs 27:19). This affliction destroyed our Temple, for the Second Temple was destroyed because of baseless hatred (Yoma 9b), which results from looking too deeply into another person.

Segment 58
HE:
באמת צריכין לדון כל אדם לכף זכות, ואמרו: "אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו" (אבות ב', ד'). מי יכול להגיע למקום חברו ולגבול דעתו, שממנו נמשכו מידותיו, פעולותיו ומעשיו? לכן צריכין "לעשות סייג לתורה" ולקיים "סייג לחכמה שתיקה" (אבות א', א', י"ז). עיקר השתיקה נצרכת בחקירות ובקושיות על דרכיו יתברך שאי אפשר להבינן. את ה' יתברך בעצמו אי אפשר להשיג: "לית מחשבה תפיסא בך כלל" ו"לית דידע בך כלל". ניתנה רשות לדבר בנפלאותיו ובמידותיו רק עד המקום שכל אחד יכול להבין לפי גבול דעתו.

EN:
In truth, every person must be judged favorably, and the Sages said: “Do not judge your fellow until you reach his place” (Avos 2:4). Who can reach his fellow’s place and the boundary of his awareness, from which his attributes, activities, and deeds developed? One must therefore “make a safeguard for the Torah” and fulfill “the safeguard for wisdom is silence” (Avos 1:1, 17). Silence is principally required regarding investigations and questions concerning His blessed ways that cannot be understood. Hashem, blessed be He, Himself cannot be grasped: “No thought can grasp You at all,” and “none can know You at all.” Permission was granted to speak of His wonders and attributes only to the extent that each person can understand according to the boundary of his awareness.

Segment 59
HE:
גם דרכיו ומידותיו יתברך מושגות רק עד גבולו של כל אדם. אם הוא זוכה, מתנוצצת בדעתו אלקותו יתברך לפי כלי דעתו, בבחינת "נודע בשערים בעלה" (משלי ל"א, כ"ג) — כל חד כפום מה דמשער בלבה. אי אפשר לספר התנוצצות זו לחברו, ואפילו האדם עצמו אינו יכול לספר היום את השגתו של אתמול, כמובא בשיחות הר"ן. לכן אמרו: אין דורשין במרכבה ביחיד אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו (חגיגה י"א ע"ב), כי השגת אלקות היא בחינת מעשה מרכבה, והצמצומים המביאים להשגתה הם בחינת המרכבה, כמבואר בליקוטי מוהר"ן א', תורה ל'.

EN:
His blessed ways and attributes likewise can be attained only up to each person’s boundary. If one merits, His blessed Godliness flashes within one’s awareness according to the vessel of that awareness, in the aspect of “Her Husband is known at the gates” (Proverbs 31:23)—each person according to what he estimates in his heart. This flash cannot be related to another; even the person himself cannot recount today his attainment of yesterday, as brought in Sichos HaRan. The Sages therefore said that the Divine Chariot may not be expounded to an individual unless he is wise and understands through his own knowledge (Chagigah 11b), for the attainment of Godliness is the aspect of the Work of the Chariot, and the constrictions through which it is attained are the aspect of the chariot, as explained in Likutay Moharan I, Teaching 30.

Segment 60
HE:
לפיכך, אף שמצווה גדולה לדבר עם חברו בדעת הקדושה, צריך הדבר להיות ברצוא ושוב. מדברים בנפלאותיו, כמו שכתוב: "שיחו בכל נפלאותיו" (תהלים ק"ה, ב'), וכך מתחזקת האמונה: "לדור ודור אודיע אמונתך בפי" (תהלים פ"ט, ב') ו"אב לבנים יודיע אל אמתך" (ישעיהו ל"ח, י"ט). מספרים את נפלאות ה' מימי אברהם, יציאת מצרים, מתן תורה, אותות משה רבנו, וחידושי התורה שגילו צדיקי אמת בכל דור. כך כל אחד מקבל ומכניס אמונה בלב חברו; אך את עצם ההתנוצצות אי אפשר לגלות — "יהיו לך לבדך ואין לזרים איתך" (משלי ה', י"ז). צריכין לשתוק ולא להרוס את הגבול, כפי שנאמר במתן תורה: "והכוהנים והעם אל יהרסו לעלות אל ה'" (שמות י"ט, כ"ד). לכל אחד מחיצה וגבול מיוחד בדעתו שאסור להרוס. (ליקוטי הלכות, הלכות שותפים בקרקע ה', י"ג)

EN:
Therefore, although speaking with one’s fellow about holy awareness is a great mitzvah, it must proceed in a mode of advance and retreat. One speaks of His wonders, as it is written: “Speak of all His wonders” (Psalms 105:2), thereby strengthening emunah: “From generation to generation I will make known Your faithfulness with my mouth” (Psalms 89:2), and “A father will make Your truth known to children” (Isaiah 38:19). One recounts Hashem’s wonders from the days of Avraham, the Exodus, the giving of the Torah, the signs of Moshe Rabbeinu, and the Torah insights revealed by true tzaddikim in every generation. In this way each person receives emunah from his fellow and implants it in his fellow’s heart; but the flash itself cannot be revealed—“They shall be yours alone, and not for strangers with you” (Proverbs 5:17). One must remain silent and not destroy the boundary, as was stated at the giving of the Torah: “The kohanim and the people shall not break through to ascend to Hashem” (Exodus 19:24). Each person has a unique partition and boundary in his awareness that may not be destroyed. (Likutay Halachos, Laws of Partners in Land 5:13)

Segment 61
HE:
לא יקום עד אחד באיש לכל עוון ולכל חטאת (דברים י"ט, ט"ו)

הסטרא אחרא מתחילה בחיבור ומסיימת בפירוד, והקדושה להיפך, כמובא בזוהר הקדוש. הסטרא אחרא — הנחש והשקר — מתחילה בחיבור: היא אומרת שהאור שלמעלה מחובר יחד ואי אפשר לצמצמו ולחלקו כדי להמשיכו למטה. כך היא מסיימת בפירוד גמור ובכפירה גמורה, כי אינה מאמינה שכל החיות שלמטה קשורה ומחוברת למעלה, וכאילו העולם הזה נפרד, חס ושלום, משורשו העליון.

EN:
A Single Witness Shall Not Rise Against a Person for Any Iniquity or Any Sin (Deuteronomy 19:15)

The sitra achara begins with union and ends with separation, whereas holiness follows the reverse course, as brought in the holy Zohar. The sitra achara—the serpent and falsehood—begins with union: it claims that the light above is joined as one and cannot be constricted and divided in order to draw it below. It thereby ends in complete separation and absolute denial, for it does not believe that all vitality below is bound and connected above, as though this world were separated, God forbid, from its supernal root.

Segment 62
HE:
הקדושה, לעומת זאת, מתחילה בפירוד: מפרידים ומחלקים את האלפים למאות ומצמצמים את האור, עד שממשיכים את ידיעת האמונה הקדושה שכל העולם הגשמי קשור ומחובר למעלה, כי "מלכותו בכל משלה" (תהלים ק"ג, י"ט). זו עיקר שלמות הייחוד: לדעת שכל החיות וההנהגה של כל פרטי הבריאה קשורות ומחוברות בו יתברך, כי הוא מחיה את כולם. כך הקדושה מסיימת בחיבור.

EN:
Holiness, by contrast, begins with separation: thousands are separated and divided into hundreds, and the light is constricted, until the awareness of holy emunah is drawn—that this entire physical world is bound and connected above, for “His malchus rules over all” (Psalms 103:19). This is the principal perfection of unification: knowing that the vitality and governance of every detail of Creation are bound and connected to Him, blessed be He, for He gives life to them all. Holiness thereby ends with union.

Segment 63
HE:
זהו "לא יקום עד אחד באיש לכל עוון ולכל חטאת" (דברים י"ט, ט"ו). כאשר זוהמת הנחש, שממנה כל עוון וחטאת, כבר שלטה וצריכין לברר ממנה את האמת, עד אחד אינו מספיק. אין בו כוח לעמוד נגד הסטרא אחרא המבקשת שלא לחלק את האור, כדי שיישאר למעלה והיא תשלוט למטה — בחינת סטרא דמותא המפרידה בין החיות לגוף, "כי המוות יפריד". אחד לבדו אינו יכול לחלק את האור מאלפים למאות; רק "על פי שני עדים... יקום דבר" (דברים י"ט, ט"ו), כי "טובים השניים מן האחד" (קהלת ד', ט'). מאחר שנשמותיהם חלוקות למטה, יש לשניים כוח רב יותר לחלק את האור מאלפים למאות, ועל ידי זה מתגלה האמת בבחינת עדות אמת. (ליקוטי הלכות, הלכות עדות ד', י'; על פי אוצר היראה, אמונה, קכ"ו)

EN:
This is “A single witness shall not rise against a person for any iniquity or any sin” (Deuteronomy 19:15). Once the serpent’s contamination, from which every iniquity and sin derives, has taken hold and the truth must be clarified from within it, one witness is insufficient. He lacks the power to stand against the sitra achara, which seeks to prevent division of the light so that the light remains above while it rules below—the aspect of the side of death that separates vitality from the body, for death separates. One person alone cannot divide the light from thousands into hundreds; only “by the testimony of two witnesses… shall a matter be established” (Deuteronomy 19:15), for “two are better than one” (Ecclesiastes 4:9). Since their souls are divided below, two witnesses possess greater power to divide the light from thousands into hundreds, through which truth is revealed in the aspect of true testimony. (Likutay Halachos, Laws of Testimony 4:10; following Otzar HaYirah, “Emunah,” 126)

Segment 64
HE:
על פי שני עדים... יקום דבר (דברים י"ט, ט"ו)

התורה נתנה לשני עדים כוח לברר את האמת ולהכניע את השקר שבין שני בעלי הדין המתאמצים בדין, כאשר אין יודעים מי דובר אמת ומי דובר שקר. דווקא שני עדים כשרים יכולים לעשות זאת. מאחר שהם שניים, הם בחינת אחר הבריאה, שבו הופיעו כביכול שני דברים; אך בהיותם שני ישראלים כשרים, הם עדיין בחינת תחילת הבריאה, מיד לאחר הבריאה ולפני שנשתלשלה ל"חשבונות רבים". ישראל עלו במחשבה תחילה, ותחילת הבריאה עדיין כולה אחד, טוב, קודש ואמת, קודם השתלשלות החשבונות הרבים שבהם נאחזים הסטרא אחרא והשקר.

EN:
By the Testimony of Two Witnesses… Shall a Matter Be Established (Deuteronomy 19:15)

The Torah granted two witnesses the power to clarify truth and subdue the falsehood between two litigants contending in court, when it is unknown who speaks truthfully and who falsely. Specifically two qualified witnesses can accomplish this. Since they are two, they are the aspect of after Creation, when, as it were, two things appeared; yet because they are two qualified Jews, they remain the aspect of the beginning of Creation, immediately after Creation and before it developed into “many calculations.” Israel arose first in thought, and the beginning of Creation is still entirely one, good, holy, and true, before the development of the many calculations in which the sitra achara and falsehood take hold.

Segment 65
HE:
לכן ישראל הם בחינת "כולו זרע אמת", ונאמר: "שארית ישראל לא יעשו עוולה ולא ידברו כזב" (צפניה ג', י"ג). אחיזתם בשורשם היא באמת, בחינת תחילת עליית הבריאה במחשבה. בכוח אמיתתם יכולים ישראל לכלול גם עתה את אחר הבריאה בקודם הבריאה, כי האמת כוללת את אחר הבריאה בקודם הבריאה. הדבר נעשה בעיקר כאשר רבים מישראל מתחברים יחד לדבר שבקדושה, בחינת אמת: בחינת הרבים של אחר הבריאה נכללת בקודם הבריאה, שכולו אחד, על ידי שהם מתחברים באחדות לדבר קדוש ואמיתי. אז יש להם כוח רב יותר להכניע את השקר הנאחז ברבים, כי אין הדין נמתק אלא בשורשו. לכן עיקר בירור האמת מן השקר נעשה דווקא באמצעות שני עדים.

EN:
Israel are therefore the aspect of “entirely a seed of truth,” and it is written: “The remnant of Israel will not commit injustice and will not speak falsehood” (Zephaniah 3:13). Their hold upon their root is in truth, the aspect of Creation’s first ascent in thought. Through their truth, Israel can include after Creation within before Creation even now, for truth includes after Creation within before Creation. This occurs principally when many Jews join together for a holy matter, the aspect of truth: the plurality of after Creation becomes included in before Creation, which is entirely one, through their joining in unity for a holy and truthful matter. They then possess greater power to subdue falsehood, which takes hold in plurality, for judgment is sweetened only at its root. Truth is therefore principally clarified from falsehood specifically through two witnesses.

Segment 66
HE:
כאשר אדם מישראל נופל לשקר, חס ושלום, הפגם גדול מאוד, וכאילו הוא עוקר את עצמו משורשו — משורש נשמות ישראל שעלו במחשבה תחילה. כאשר שני ישראלים מעידים שקר, חס ושלום, הפגם גדול עוד יותר, וכאילו הם נותנים לשקר אחיזה מן השורש. לכן אין שניים חשודים על השקר, מאחר שהדבר נוגע ביותר בשורש קדושת ישראל. (ליקוטי הלכות, הלכות עדות ב', ג'; על פי אוצר היראה, אמת, נ"ד)

EN:
When a Jew falls into falsehood, God forbid, the blemish is exceedingly great, as though he uproots himself from his root—the root of the souls of Israel that arose first in thought. When two Jews testify falsely, God forbid, the blemish is greater still, as though they grant falsehood a hold at the root. Two people are therefore not presumed to lie, since this matter touches the root of Israel’s holiness most deeply. (Likutay Halachos, Laws of Testimony 2:3; following Otzar HaYirah, “Truth,” 54)

Segment 67
HE:
אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם (דברים כ', ג')

ענה ואמר: "חזקו ויאמץ לבבכם כל המייחלים לה'" (תהלים ל"א, כ"ה) — "כל המייחלים" דווקא. אפילו אם אינכם זוכים לשום קדושה ועבודה, חס ושלום, ורק מייחלים בלבד, אף על פי כן חזקו ואמצו ואל תיפלו משום דבר שבעולם, יהיה איך שיהיה, כמבואר בדברינו פעמים רבות. יתרה מזו, כל אחד צריך לחזק את חברו שלא ייפול בדעתו משום דבר. אפילו אם הוא יודע בעצמו שהוא כפי שהוא, יחזק את חברו, כי קל יותר לחזק את האחר מלחזק את עצמו, שכן אין חבוש מתיר את עצמו; ואין רעה גדולה מנפילה.

EN:
Do Not Fear, Panic, or Be Broken Before Them (Deuteronomy 20:3)

He answered and said: “Be strong, and let your heart take courage, all who hope in Hashem” (Psalms 31:25)—specifically “all who hope.” Even if, God forbid, you merit no holiness or Divine service and possess only hope, nevertheless be strong and courageous, and do not fall because of anything in the world, whatever the circumstances, as explained many times in our teachings. Beyond this, every person must strengthen his fellow so that he does not become discouraged by anything. Even if he knows his own condition to be what it is, he should strengthen his fellow, for it is easier to strengthen another than oneself, since a prisoner cannot release himself; and there is no greater evil than falling.

Segment 68
HE:
על המלחמה הגשמית דרשו רבותינו זכרונם לברכה את "אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם" (דברים כ', ג'): אל תיראו משפעת הקלגסים ואל תערצו מקול הקרנות. כל הדברים הללו עוברים על המבקש להיכנס לעבודת ה': מלחמות ופחדים רבים, שפעת הקלגסים וקול הקרנות, עוברים על כל אחד. הוא צריך לעמוד על עומדו, לא להניח את מקומו בשום אופן, לצפות תמיד לישועה, ולא להתרחק ולנוס ממנו יתברך, חס ושלום. כפי שאמרו לעניין מלחמה: תחילת מפלה — ניסה, רחמנא ליצלן.

EN:
Concerning physical warfare, our Sages, of blessed memory, expounded “Do not fear, panic, or be broken before them” (Deuteronomy 20:3): Do not fear the clamor of the troops, and do not be broken by the sound of the horns. All these experiences confront one who seeks to enter the service of Hashem: many forms of warfare and fear, the clamor of troops, and the sound of horns confront every person. He must hold his ground, never abandon his place, continually await salvation, and not distance himself or flee from Him, blessed be He, God forbid. As the Sages said concerning war: the beginning of defeat is flight, may the Merciful One save us.

Segment 69
HE:
"אנה מפניך אברח? אם אסק שמים שם אתה, ואציעה שאול הנך" (תהלים קל"ט, ז'–ח'), כי ה' יתברך נמצא בכל מקום. צריכין להיות עקשן גדול בעבודת ה'. כאשר אדם זוכה שלא להפיל את חברו — ואף שהוא יודע בעצמו שהוא רחוק מן העבודה, אדרבה הוא מחזק את חברו בכל מיני התחזקות, מחיהו ומשיב את נפשו בדיבורים המשיבים את הנפש — ייתכן שעל ידי זה יזכה אחר כך גם הוא לחזור ולשוב לעבודת ה'. (שיחות הר"ן, שיחה ק"כ)

EN:
“Where can I flee from Your presence? If I ascend to heaven, You are there; if I make my bed in Sheol, behold, You are there” (Psalms 139:7–8), for Hashem, blessed be He, is present everywhere. One must be exceedingly persistent in the service of Hashem. When a person merits not causing his fellow to fall—even though he knows that he himself is distant from Divine service, he instead strengthens his fellow in every possible way, revives him, and restores his soul with soul-restoring words—it is possible that through this he too will afterward merit returning to the service of Hashem. (Sichos HaRan 120)

Segment 70
HE:
שמע ישראל, אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם; אל ירך לבבכם (דברים כ', ג')

דרשו רבותינו זכרונם לברכה: אפילו אין בכם זכות אלא מה שאתם אומרים בכל יום "שמע ישראל", אתם ראויים לנצח את אויביכם. כל המלחמות שבעולם רומזות בעיקר למלחמת היצר הרע. אפילו המלחמות הגשמיות שיש לאדם עם שונאים ואויבים הן בחינת מלחמות היצר הרע, כמו שאמרו: כשיש לאדם צרים למטה, כך יש לו צרים למעלה (סנהדרין מ"ד ע"ב). לכן עיקר המלחמה הוא מלחמת היצר הרע.

EN:
Shima Yisrael, You Are Approaching Battle Today Against Your Enemies; Let Your Heart Not Become Faint (Deuteronomy 20:3)

Our Sages, of blessed memory, expounded: Even if your only merit is that you say “Shima Yisrael” every day, you are worthy of defeating your enemies. All wars in the world principally allude to the war against the yetzer hara. Even the physical wars a person wages against enemies and adversaries are aspects of the wars against the yetzer hara, as the Sages said: When a person has adversaries below, he likewise has adversaries above (Sanhedrin 44b). The principal war is therefore the war against the yetzer hara.

Segment 71
HE:
זה שהזהיר הכוהן לפני שנכנסו למלחמת ה' לנצח את האויבים שסביב הקדושה, הסטרא אחרא שסביב ארץ ישראל — כלל השונאים, המונעים והמעכבים מדברים שבקדושה. כאשר אדם נכנס להילחם בהם, הוא בסכנה גדולה, כי קטרוגים רבים מתעוררים עליו ומבקשים להפילו לגמרי מעבודתו, חס ושלום. עיקר המלחמה הוא להתחזק ולעמוד על רגליו שלא ליפול מעבודתו יתברך; אז בוודאי יזכה לנצחם, לשברם ולבטלם. ביטחונו שלא ייפול הוא האמונה הקדושה. כשהוא חזק באמונה, אין לו להתיירא משום מלחמה או ניסיון.

EN:
This is why the kohen warned them before they entered Hashem’s war to defeat the enemies surrounding holiness—the sitra achara surrounding Eretz Yisrael, encompassing all the enemies, preventers, and obstructers of holy matters. When a person enters battle against them, he is in great danger, for many accusations arise against him and seek to cause him to fall completely from his Divine service, God forbid. The principal battle is to strengthen himself and remain standing so that he does not fall from His blessed service; he will then certainly merit defeating, breaking, and nullifying them. His assurance that he will not fall is holy emunah. When he is strong in emunah, he need not fear any war or trial.

Segment 72
HE:
זהו "שמע ישראל, אתם קרבים היום למלחמה" (דברים כ', ג') — בזכות שמע ישראל בלבד, כלומר בזכות וכוח האמונה הקדושה, יכולים להתקרב למלחמה בגשמיות וברוחניות. מאחר שאתם חזקים באמונתו יתברך, אין להתיירא משום מלחמה. "אל ירך לבבכם, אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם" (דברים כ', ג'): אל תיראו משעטת הסוסים, משפעת הקלגסים ומקול הקרנות — תכסיסים שבהם האויבים מאיימים ומפחידים. כל הבחינות הללו קיימות במלחמת היצר הרע. הבעל דבר והסטרא אחרא מאיימים על האדם, מפחידים אותו ומכבידים מאוד את עבודתו; מחמת האיומים והכבדות נמנעו רבים אפילו מלהתחיל בעבודת ה'.

EN:
This is “Shima Yisrael, you are approaching battle today” (Deuteronomy 20:3)—through the merit of Shima Yisrael alone. That is, through the merit and power of holy emunah, you can approach battle both physically and spiritually. Since you are strong in emunah in Him, blessed be He, you need not fear any war. “Let your heart not become faint; do not fear, panic, or be broken before them” (Deuteronomy 20:3): do not fear the thundering horses, the clamor of the troops, or the sound of the horns—the tactics through which enemies threaten and frighten their opponents. All these aspects exist in the war against the yetzer hara. The adversary and the sitra achara threaten a person, frighten him, and make Divine service seem exceedingly burdensome; because of these threats and burdens, many have refrained even from beginning the service of Hashem.

Segment 73
HE:
עיקר עבודת ה' הוא שהאדם לא יפחד כלל. כפי שכתב רבנו זכרונו לברכה: בעולם הזה האדם צריך לעבור על גשר צר מאוד, והעיקר שלא יתפחד כלל. ההתחזקות לעבור בשלום בלי פחד היא האמונה הקדושה — בחינת "שמע ישראל". לכן: "אל ירך לבבכם... כי ה' אלקיכם ההולך עמכם להושיע אתכם" (דברים כ', ג'–ד'). זהו "ה' לי, לא אירא; מה יעשה לי אדם" (תהלים קי"ח, ו'): אני מאמין בה' באמונה שלמה, וה' עמדי תמיד, כי מלא כל הארץ כבודו; לכן לא אירא. מי שיש לו אמונה חזקה ינצח את כל המלחמות, וסוף כל סוף ישוב אל ה' באמת, בבחינת "זאת אשיב אל לבי, על כן אוחיל" (איכה ג', כ"א). (ליקוטי הלכות, הלכות גילוח ג', ט')

EN:
The principal rule in serving Hashem is that a person not be afraid at all. As Rabbeinu, of blessed memory, wrote: In this world a person must cross an exceedingly narrow bridge, and the principal thing is not to make oneself afraid at all. The strength to cross safely and without fear is holy emunah—the aspect of “Shima Yisrael.” Therefore: “Let your heart not become faint… for Hashem your God is the One Who goes with you to save you” (Deuteronomy 20:3–4). This is “Hashem is for me; I will not fear. What can a person do to me?” (Psalms 118:6): I believe in Hashem with complete emunah, and Hashem is always with me, for His glory fills the whole earth; therefore I will not fear. One who possesses strong emunah will defeat all the wars and will ultimately return to Hashem in truth, in the aspect of “This I will return to my heart; therefore I will hope” (Lamentations 3:21). (Likutay Halachos, Laws of Shaving 3:9)

Segment 74
HE:
שמע ישראל, אתם קרבים היום למלחמה... אל תיראו (דברים כ', ג')

כל הייסורים הבאים על האדם בעולם הזה, המלא ייסורים, באים כדי שיברח מהם אל התכלית ויבטל את עצמו לה' יתברך בתכלית הביטול, בכל פעם ברצוא ושוב. כך יזכה להכיר ולדעת אותו יתברך, שבשביל זה הייתה כל הבריאה — בגין דישתמודעין ליה. כאשר הוא שב מן הביטול, הייסורים עלולים להתגבר יותר; אך הם מתנחמים באמצעות חידושי התורה הנמשכים מן הרשימה שנשארה מן הביטול. לכך דרושה התגברות גדולה, כי לא כל אדם זוכה לכך, ויש שמתרחקים יותר מחמת הייסורים, חס ושלום.

EN:
Shima Yisrael, You Are Approaching Battle Today… Do Not Fear (Deuteronomy 20:3)

All suffering that comes upon a person in this world, which is filled with suffering, comes so that he will flee from it toward the ultimate purpose and completely nullify himself to Hashem, blessed be He, repeatedly in advance and retreat. He will thereby merit recognizing and knowing Him, blessed be He, for this is why the entire Creation came into being—that He be known. When a person returns from nullification, the suffering may intensify further; yet consolation comes through Torah insights drawn from the impression that remains from the nullification. Great strengthening is required for this, for not everyone merits it, and some become more distant because of their suffering, God forbid.

Segment 75
HE:
כך הוא בכל המניעות והבלבולים המונעים את האדם מעבודתו, שהם עיקר ייסוריו. עליו להתגבר באמצעות הסתכלות אל התכלית, ובפרט כאשר הייסורים והמניעות באים מבני אדם המסיתים בדבריהם הרעים, בפיתויים, בליצנות ובדברי חלקלקות, עד שהם יכולים להטות גם את דעת הנרדף ולשנות את רצונו, שלא יביט אל התכלית כראוי. אולם כאשר הוא חזק מאוד בדעתו, יודע את האמת לאמיתה, ומבטל את עצמו באמת לה' יתברך ונכלל באחדותו, אינו מתיירא גם מן המניעות הבאות מבני אדם: "ה' לי, לא אירא; מה יעשה לי אדם" (תהלים קי"ח, ו').

EN:
The same applies to all obstacles and confusions that prevent a person from serving Him, which constitute his principal suffering. He must overcome them by looking toward the ultimate purpose, particularly when suffering and obstacles come from people who lead him away from truth through evil words, enticements, mockery, and flattering speech, until they can distort even the persecuted person’s thinking and change his ratzoan so that he no longer looks properly toward the ultimate purpose. But when he is exceedingly firm in his understanding, knows the ultimate truth, genuinely nullifies himself to Hashem, blessed be He, and becomes included in His unity, he does not fear even obstacles arising from people: “Hashem is for me; I will not fear. What can a person do to me?” (Psalms 118:6).

Segment 76
HE:
על "שמע ישראל, אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם" (דברים כ', ג') אמרו: אפילו אין בכם זכות אלא "שמע ישראל" — אל ירך לבבכם ואל תיראו. זכות שמע ישראל היא אמונת הייחוד והביטול לה' יתברך במסירת נפש. מי שחזק בדעתו להביט תמיד אל התכלית ולזכור את אחדותו יתברך אינו צריך להתיירא מאויב ושונא; כולם יכרעו וייפלו לפניו, אף כשהשונא מבקש להטותו. כך אמר דוד לגלית: "אתה בא אלי בחרב ובחנית... ואנכי בא אליך בשם ה'" (שמואל א' י"ז, מ"ה). חמש האבנים שלקח היו כנגד שמע ישראל, כמובא בזוהר הקדוש.

EN:
Concerning “Shima Yisrael, you are approaching battle today against your enemies” (Deuteronomy 20:3), the Sages said: Even if your only merit is “Shima Yisrael,” let your heart not become faint and do not fear. The merit of Shima Yisrael is emunah in Divine unity and nullification to Hashem, blessed be He, with self-sacrifice. One who is firm in his awareness, continually looks toward the ultimate purpose, and remembers His blessed unity need not fear any enemy or adversary; they will all kneel and fall before him, even when the enemy seeks to turn him aside. Thus David said to Goliath: “You come to me with sword and spear… but I come to you in the name of Hashem” (I Samuel 17:45). The five stones he took corresponded to Shima Yisrael, as brought in the holy Zohar.

Segment 77
HE:
בוודאי יש לאדם כוח להינצל גם מבעל בחירה. אם לבני אדם בעלי בחירה יש כוח למונעו, קל וחומר שלאדם הכשר ולצדיק יש כוח להינצל מהם; הבא לטהר מסייעין לו וה' יתברך בעזרו. עיקר הפחד הוא שמא דעת הנרדף תיחלש מחמת הרדיפות והייסורים והוא יתרחק מה'. כשהוא חזק בדעתו ומביט תמיד אל התכלית, שום אויב אינו יכול לעמוד נגדו. לא רק הצדיק עצמו עומד נגד שונאיו בעלי הבחירה; גם הנסמך ונלווה באמת לצדיק אינו מתיירא. כשם שדוד הציל את כל ישראל מיד גלית, כך הצדיק האמיתי בכל דור יכול להציל את הנלווים אליו באמת מיד שונאיהם ורודפיהם.

EN:
A person certainly possesses the power to be saved even from one who has free choice. If people with free choice possess the power to obstruct him, all the more does a worthy person or tzaddik possess the power to be saved from them; one who comes to purify himself is assisted, and Hashem, blessed be He, helps him. The principal fear is that persecution and suffering may weaken the persecuted person’s understanding and distance him from Hashem. When he remains firm in awareness and continually looks toward the ultimate purpose, no enemy can stand against him. Not only can the tzaddik himself withstand enemies who possess free choice; one who genuinely relies upon and accompanies the tzaddik likewise need not fear. Just as David saved all Israel from Goliath, so the true tzaddik in every generation can save those genuinely attached to him from their enemies and persecutors.

Segment 78
HE:
כל אדם צריך לדעת שאפילו אם הוא קטן במעלה ואינו מגיע לקרסולי הצדיקים והיראים הקדמונים, ה' יתברך לא ישלח עליו שונא ומונע שאינו יכול לעמוד נגדו — אלא אם רצונו יתברך שימות על קידוש השם, ולכך כל ישראל מרוצים. בדרך כלל הדבר הוא ניסיון: האם יתחזק לעמוד באמת ובאמונה ולא ייפול בדעתו מחמת השונאים. כשהוא מביט תמיד אל התכלית, יוכל לעמוד נגדם, ובעיקר בכוח הצדיק האמיתי, שזכה להמשיך חידושי תורה אמיתיים מן הרשימה של ביטולו הגדול והנפלא, עד שכולם יכרעו וייפלו לפניו.

EN:
Every person must know that even if he is of very low stature and does not reach the ankles of the earlier tzaddikim and God-fearing people, Hashem, blessed be He, will not send him an enemy or obstructer whom he cannot withstand—unless His blessed ratzoan is that he die in sanctification of the Name, for which every Jew is prepared. Ordinarily, it is a trial: will he strengthen himself to stand in truth and emunah and not become discouraged because of his enemies? When he continually looks toward the ultimate purpose, he can withstand them, principally through the power of the true tzaddik, who merited drawing genuine Torah insights from the impression of his great and wondrous nullification, until all kneel and fall before him.

Segment 79
HE:
זה בחינת "אנכי אנכי הוא מנחמכם; מי את ותיראי מאנוש ימות" (ישעיהו נ"א, י"ב). "אנכי אנכי" רומז לביטול ולרשימה הנשארת ממנו; "מי את" — ביטול עד שאינך יודע מעצמך מי אתה. כאשר כוונתך רק לתכלית הנצחית, כיצד ימנע אותך אדם המוכן למיתה וימיו כצל עובר? "ואנכי ה' אלקיך... ואשים דברי בפיך, לנטוע שמים וליסוד ארץ" (ישעיהו נ"א, ט"ו–ט"ז) הם חידושי התורה הנשאבין מרשימת הביטול, שעל ידם נבראים שמים וארץ חדשים והצדיקים יכולים לשנות את הטבע. העיקר להיות חזק בדעת התכלית ולהתקשר באמת, לשם שמים, לצדיק האמיתי המבטל עצמו לה' ברצוא ושוב. חידושיו הם מעייני הישועה, המאירים אפילו בפחות שבפחותים התנוצצות מרשימת הביטול ומסייעים לו לעמוד נגד הקמים עליו בגשמיות וברוחניות. (ליקוטי הלכות, הלכות מילה ה', י"ט–כ"ג, כ"ו–כ"ז; על פי אוצר היראה)

EN:
This is the aspect of “I, I am He Who comforts you; who are you that you should fear a mortal who will die?” (Isaiah 51:12). “I, I” alludes to nullification and the impression remaining from it; “who are you” signifies nullification until you no longer know who you are independently. When your intention is solely toward the eternal purpose, how can a person destined to die, whose days pass like a shadow, prevent you? “I am Hashem your God… I have placed My words in your mouth, to plant the heavens and establish the earth” (Isaiah 51:15–16) refers to Torah insights drawn from the impression of nullification, through which new heavens and earth are created and tzaddikim can alter nature. The principal thing is to remain firm in awareness of the ultimate purpose and genuinely bind oneself, for the sake of Heaven, to the true tzaddik who nullifies himself to Hashem in advance and retreat. His insights are wellsprings of salvation, illuminating even the lowest person with a flash from the impression of nullification and helping him withstand those who rise against him physically and spiritually. (Likutay Halachos, Laws of Circumcision 5:19–23, 26–27; following Otzar HaYirah)

Segment 80
HE:
מי האיש הירא ורך הלבב (דברים כ', ח')

על ידי חלישות הלב נופלים פחדים על האדם, כי עיקר הגבורה הוא בלב, ורכי הלבב מתפחדים. זה שנאמר: "מי האיש הירא ורך הלבב" (דברים כ', ח'). ופירש רש"י: "הירא" וכו' — מחמת שהוא רך לבב, הוא מתיירא. (קיצור ליקוטי מוהר"ן, תורה מ"ג)

EN:
Who Is the Man Who Is Fearful and Fainthearted? (Deuteronomy 20:8)

Fears fall upon a person through faintness of heart, for courage is principally in the heart, whereas the fainthearted become afraid. This is why it is written: “Who is the man who is fearful and fainthearted?” (Deuteronomy 20:8). Rashi explains “who is fearful,” and so forth: because he is fainthearted, he becomes afraid. (Abridged Likutay Moharan, Teaching 43)

Segment 81
HE:
כי האדם עץ השדה (דברים כ', י"ט)

המחלוקת מגביהה ומרימה את האדם, כי "האדם עץ השדה" (דברים כ', י"ט). עץ המונח על הארץ אינו יכול להגביה את עצמו אלא כאשר באים עליו מים שוטפים; אז המים מרימים ונושאים את העץ. והמחלוקת נקראת מים, כמו שכתוב: "סבוני כמים כל היום, הקיפו עלי יחד" (תהלים פ"ח, י"ח). (ליקוטי מוהר"ן א', תורה קס"א)

EN:
For the Human Being Is the Tree of the Field (Deuteronomy 20:19)

Dispute elevates and raises a person, for “the human being is the tree of the field” (Deuteronomy 20:19). A tree lying upon the ground cannot raise itself unless rushing water comes upon it; the water then lifts and carries the tree. Dispute is called water, as it is written: “They surrounded me like water all day long; they encircled me together” (Psalms 88:18). (Likutay Moharan I, Teaching 161)



# Shoftim
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/5/5/

Shoftim
שופטים
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/5/5

Segment 1
HE:
ושפטו את העם משפט צדק (דברים ט"ז, י"ח)

כל המשפטים שבין בני ישראל, בין אדם לחברו, כאשר עושים ביניהם משפט צדק — הם בחינת תשובה, כי משיבים את הדבר למקומו ולשורשו. אדם זה רצה לגזול את חברו, להוציא את הדבר משורשו ולהכניסו למקומות החיצונים על ידי עבירת גזלה וכפירה; וכאשר עושים משפט אמת וצדק ומבררים את הדין לאמיתו, המעות או החפץ חוזרים למקומם ולשורשם. זה בחינת תשובה.

EN:
They Shall Judge the People with Righteous Judgment (Deuteronomy 16:18)

All judgments between the Children of Israel, concerning matters between one person and another, are an aspect of teshuvah when righteous judgment is rendered between them, for the matter is returned to its place and root. One person sought to rob another, removing the object from its root and bringing it into the external domains through the transgression of robbery and denial. When a true and righteous judgment is rendered and the law is clarified truthfully, the money or object returns to its place and root. This is an aspect of teshuvah.

Segment 2
HE:
על כן המשפט נקרא בחינת "משפט שלום", כמו שכתוב: "אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם" (זכריה ח', ט"ז). עיקר המשפט הוא לעשות שלום בין התובע והנתבע, אף על פי שבתחילה "ייקוב הדין את ההר"; לאחר מכן נעשה ביניהם שלום על ידי משפט האמת. כאשר נעשה שלום בין התובע והנתבע באמצעות משפט צדק, מזה עצמו נעשה למעלה בחינת ייחוד, כי באתערותא דלתתא אתער לעילא.

EN:
Judgment is therefore called an aspect of “a judgment of peace,” as it is written: “Judge truth and the judgment of peace in your gates” (Zechariah 8:16). The principal purpose of judgment is to make peace between the claimant and the defendant, although at first “let the law pierce the mountain.” Afterward, peace is made between them through true judgment. When peace is made between claimant and defendant through righteous judgment, this itself produces an aspect of supernal unification, for an awakening from below arouses an awakening above.

Segment 3
HE:
התובע והנתבע — כגון מלווה ולווה — הם בחינת נקודה עליונה ונקודה תחתונה. המלווה, המשפיע ותובע את מה שנתחייב לו, הוא בחינת חמה ונקודה עליונה; והלווה, המקבל, הוא בחינת לבנה ונקודה תחתונה. כאשר יש ביניהם הכחשה וקטטה, הרי זו בחינת פירוד, חס ושלום, בין שתי הבחינות הללו. לכן המשפט הוא דבר גדול מאוד ועליו העולם עומד: באמצעות המשפט עושים ביניהם שלום, ואז מתעורר גם למעלה, כביכול, הייחוד בין חמה ללבנה ובין נקודה עליונה לנקודה תחתונה. זאת מפני שהמשפט הוא בחינת תשובה. (ליקוטי הלכות, הלכות כוח והרשאה ב', ב')

EN:
The claimant and defendant—for example, lender and borrower—are aspects of the upper point and the lower point. The lender, who bestows and claims what is owed to him, is the aspect of the sun and the upper point; the borrower, who receives, is the aspect of the moon and the lower point. When denial and strife arise between them, this is an aspect of separation, God forbid, between these two aspects. Judgment is therefore exceedingly great, and the world stands upon it: through judgment peace is made between them, and then, as it were, the unification between sun and moon and between the upper and lower points is also aroused above. This is because judgment is an aspect of teshuvah. (Likutay Halachos, Laws of Agency and Power of Attorney 2:2)

Segment 4
HE:
אמרו רבותינו זכרונם לברכה: אין דנין בלילה אלא ביום. יום ולילה הם בחינת אמת ואמונה, כידוע. עיקר אחיזת השקר והסטרא אחרא הוא בבחינת לילה, שהוא בחינת אמונה; לכן בלילה האמונה בקטנות, והיא גדלה באור היום, בבחינת "חדשים לבקרים רבה אמונתך" (איכה ג', כ"ג), כמובא במקום אחר, בתורה ל"ה. עיקר תיקון האמונה הוא על ידי אמת, כמו שכתב רבנו במאמר ז' בליקוטי מוהר"ן א': "צדק כד אתחברת באמת — אתעבידת אמונה"; עיין שם.

EN:
Our Sages, of blessed memory, said: Courts do not judge at night, but only by day. Day and night are aspects of truth and emunah, as is known. Falsehood and the sitra achara principally take hold within the aspect of night, which is the aspect of emunah. Emunah is therefore constricted at night and grows in the light of day, in the aspect of “They are new every morning; great is Your faithfulness” (Lamentations 3:23), as brought elsewhere, in Teaching 35. Emunah is principally rectified through truth, as Rabbeinu wrote in Likutay Moharan I, Teaching 7: “When righteousness is joined to truth, emunah is produced”; see there.

Segment 5
HE:
על כן עיקר המשפט הוא ביום, שהוא בחינת אמת, כי על ידי האמת מעלים ומתקנים את האמונה. אז נעשה ייחוד אמת ואמונה, שהם בחינת ערב ובוקר, בבחינת "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד" (בראשית א', ה'). ייחוד זה נעשה על ידי דין אמת, שנאמר בו: "וכל העם ניצב עליך מן הבוקר עד הערב" (שמות י"ח, י"ד). עיקר המשפט והדין הוא לתקן את האמונה הנפולה שנפגמה אצל בעלי הדין, כי אחד מהם בוודאי אינו נושא ונותן באמונה. באמצעות דין אמת מעלים ומתקנים את האמונה, ונעשה ייחוד אמת ואמונה — ערב ובוקר.

EN:
The principal time for judgment is therefore by day, which is the aspect of truth, for through truth emunah is elevated and rectified. Truth and emunah are then unified; they are the aspects of evening and morning, in the aspect of “There was evening and there was morning, one day” (Genesis 1:5). This unification is accomplished through true judgment, concerning which it is written: “All the people stood over you from morning until evening” (Exodus 18:14). The principal purpose of judgment and law is to rectify the fallen emunah that was damaged among the litigants, for one of them is certainly not conducting his business faithfully. Through true judgment emunah is elevated and rectified, and truth and emunah—evening and morning—are unified.

Segment 6
HE:
לכן עיקר המשפט ביום, כמו שכתוב: "ודינו לבוקר משפט" (ירמיהו כ"א, י"ב), כי אז מאירה האמת, שעל ידה האמונה נתקנת וגדלה, בבחינת "חדשים לבקרים רבה אמונתך" (איכה ג', כ"ג). זה בחינת "ושפטו את העם משפט צדק" (דברים ט"ז, י"ח): צדק, כאשר הוא מתחבר באמת, נעשה אמונה. משפט הוא בחינת אמת, כמו שכתוב: "משפטי ה' אמת" (תהלים י"ט, י'), כמובא בדברי רבנו זכרונו לברכה. זהו "משפט צדק": עיקר ישיבת הדיינים היא לתקן את האמונה על ידי האמת, כדי שיתחברו צדק ומשפט — אמת ואמונה. (ליקוטי הלכות, הלכות דיינים ב', ה')

EN:
The principal time for judgment is therefore by day, as it is written: “Administer justice in the morning” (Jeremiah 21:12), for truth then shines; through it emunah is rectified and enlarged, in the aspect of “They are new every morning; great is Your faithfulness” (Lamentations 3:23). This is the aspect of “They shall judge the people with righteous judgment” (Deuteronomy 16:18): when righteousness is joined to truth, emunah is produced. Judgment is the aspect of truth, as it is written: “The judgments of Hashem are true” (Psalms 19:10), as brought in the words of Rabbeinu, of blessed memory. This is “righteous judgment”: the principal purpose of the judges’ sitting in court is to rectify emunah through truth, so that righteousness and judgment—truth and emunah—will be joined. (Likutay Halachos, Laws of Judges 2:5)

Segment 7
HE:
לא תטה משפט, לא תכיר פנים (דברים ט"ז, י"ט)

שני בעלי הדין הבאים לדין ומכחישים זה את זה — אחד מהם בוודאי טוען שקר. זה בחינת פגם אמונה, כי היה עליו לשאת ולתת באמונה, כמו שאמרו: "נשאת ונתת באמונה?" (שבת ל"א ע"א). כאשר הוא מכחיש בעמיתו וטוען שקר, אין בו נאמנות; נמצא שבבואם לדין יש כאן פגם אמונה, וצריכין לתקן ולברר את האמונה ולברר עם מי האמת. אולם אי אפשר לבשר ודם לדעת עם מי האמת, כי השקר מחפה על האמת וקשה להבחין בין הטוען אמת לטוען שקר. כיצד אפוא יוציא הדיין את הדין לאמיתו?

EN:
You Shall Not Distort Judgment or Recognize Faces (Deuteronomy 16:19)

When two litigants come to court and contradict one another, one of them is certainly making a false claim. This is an aspect of damaged emunah, for he should have conducted his business faithfully, as the Sages asked: “Did you conduct your business faithfully?” (Shabbos 31a). When he denies his fellow’s claim and speaks falsely, he possesses no trustworthiness. Thus, when they come to court, emunah has been damaged, and emunah must be rectified and clarified so that it may be determined with whom the truth lies. Yet flesh and blood cannot know with whom the truth lies, for falsehood covers the truth, and it is difficult to distinguish the truthful claimant from the false one. How, then, can the judge bring forth a completely true judgment?

Segment 8
HE:
העצה והתיקון לכך הם כעניין הנאמר אצל תפילה, שהיא גם כן בחינת אמונה: הדיין צריך להקפיד לדבר דיבור אמת. המשפט שהוא מבקש לפסוק על בעלי הדין צריך להיות באמת, בלי שום הטיה לצד כלשהו, כמו שכתוב: "לא תטה משפט, לא תכיר פנים" (דברים ט"ז, י"ט), וכפי שהתורה וחכמינו זכרונם לברכה הזהירו על כך פעמים רבות, כי זה העיקר. כאשר הדיין נזהר בזה מאוד וכל דבריו אמת בלבד — כפי האמת הנראית לעיני שכלו על פי דין תורתנו הקדושה, או על פי שיקול דעתו כאשר הוא רואה שזה דין מרומה, כמבואר בשולחן ערוך — ואינו נוטה לשום צד, אז מתקיים: "אלקים ניצב בעדת אל" (תהלים פ"ב, א'). ה' יתברך עומד בעדת הדיינים הכשרים שדבריהם אמת, כי האמת היא אור ה' יתברך בעצמו, כביכול, ועיקר השתוקקותו יתברך אינה אלא אל האמת.

EN:
The counsel and rectification for this are analogous to what is stated concerning prayer, which is likewise an aspect of emunah: the judge must take care to speak words of truth. The judgment he seeks to issue concerning the litigants must be truthful, without any inclination toward either side, as it is written: “You shall not distort judgment; you shall not recognize faces” (Deuteronomy 16:19), and as the Torah and our Sages, of blessed memory, repeatedly warned, for this is the essential matter. When the judge guards this exceedingly and all his words are solely truthful—according to the truth apparent to his understanding under the law of our holy Torah, or according to his discernment when he perceives a fraudulent case, as explained in the Shulchan Aruch—and he inclines toward neither side, then “God stands in the congregation of judges” (Psalms 82:1) is fulfilled. Hashem, blessed be He, stands in the congregation of worthy judges whose words are truthful, for truth is, as it were, the light of Hashem, blessed be He, Himself, and His principal longing is solely for truth.

Segment 9
HE:
אז הדיבור האמיתי, שהוא אור ה' יתברך כביכול, מאיר לדיין. הוא זוכה לראות עם מי מבעלי הדין האמת, והדין מתברר לו לאמיתו, כי דיבור האמת של הדיין מאיר ומגלה את האמת מתוך החושך והשקר של הטוען שקר. זה בחינת מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה על "הדן דין אמת לאמיתו". המפרשים דקדקו בתיבת "לאמיתו"; אך לפי הנ"ל היא מדויקת היטב. ייתכן שהדיין ידון דין אמת על פי התורה ובהתאם לטענות, ואף על פי כן יחייב את מי שבאמת זכאי. אולם כאשר הדיין נזהר מאוד שכל דבריו יהיו באמת, בלי שום הטיה, מאירה לו האמת, שהיא אור ה' יתברך בעצמו כביכול, והוא זוכה לראות את האמת לאמיתה. האור מתגלה מתוך החושך באמצעות דיבור האמת; זהו דווקא "הדן דין אמת לאמיתו". (ליקוטי הלכות, הלכות דיינים א', ב')

EN:
The truthful speech, which is, as it were, the light of Hashem, blessed be He, then shines for the judge. He merits seeing with which litigant the truth lies, and the judgment becomes completely clarified for him, because the judge’s truthful speech illuminates and reveals the truth from within the darkness and falsehood of the one who speaks falsely. This is the aspect of our Sages’ statement concerning “one who renders a true judgment according to its ultimate truth.” The commentators examined the additional phrase “according to its ultimate truth”; in light of the above, it is exact. A judge might render a judgment that is true according to Torah and the parties’ claims, yet nevertheless hold liable the person who is truly innocent. But when the judge takes exceeding care that all his words be truthful, without any inclination, truth—which is, as it were, the light of Hashem, blessed be He, Himself—shines for him, and he merits seeing the truth in its ultimate truth. Light is revealed from within darkness through truthful speech; this is specifically “one who renders a true judgment according to its ultimate truth.” (Likutay Halachos, Laws of Judges 1:2)

Segment 10
HE:
צדק צדק תרדוף למען תחיה (דברים ט"ז, כ')

הדיינים צריכין להעלות את המלכות מנפילתה. הריב שבין בעלי הדין הוא בחינת נפילת המלכות אצלם, כי מחוק המלכות שבני אדם יתנהגו ביושר, שאיש לא יעשה עוולה לחברו, אלא יהיו ביניהם שלום ושלווה. כפי שאמרו: "הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו" (אבות ג', ב'). בעלי הדין לא התנהגו ביושר על פי חוק המלכות, עד שנעשו ביניהם ריב ודין; נמצא שהמלכות נפלה אצלם. לכן מצוותם לגשת למשפט לפני הדיינים, והדיינים מעלים את פגם המלכות מביניהם, פוסקים את הדין ועושים שלום.

EN:
Righteousness, Righteousness Shall You Pursue, So That You May Live (Deuteronomy 16:20)

The judges must elevate malchus from its fall. The dispute between the litigants is an aspect of malchus having fallen among them, for the law of malchus requires people to conduct themselves uprightly, so that no one wrongs another, but peace and tranquility prevail between them. As the Sages said: “Pray for the welfare of the government, for were it not for fear of it, people would swallow one another alive” (Avos 3:2). The litigants failed to conduct themselves uprightly under the law of malchus until dispute and litigation arose between them; malchus thus fell among them. Their mitzvah is therefore to approach the court before the judges, who remove the blemish of fallen malchus from between them, issue judgment, and make peace.

Segment 11
HE:
על כן הדיינים צריכין בכל פעם לחקור את הדין בשכלם, כדי להעלות את המלכות, כי עיקר עלייתה היא אל השכל, שממנו חיותה, כמובא בליקוטי מוהר"ן א', תורה ל'; עיין שם. זהו דווקא "צדק צדק תרדוף למען תחיה" (דברים ט"ז, כ'). באמצעות בית דין הגון, המעלה את המלכות אל אור הפנים שממנו היא מקבלת את חיותה, נמשכת חיות גם למטה, כי כולם מקבלים חיות באמצעות המלכות. (ליקוטי הלכות, הלכות דיינים א')

EN:
The judges must therefore investigate the law with their intellect each time, in order to elevate malchus, for its principal ascent is to the intellect, from which it receives its vitality, as brought in Likutay Moharan I, Teaching 30; see there. This is specifically “Righteousness, righteousness shall you pursue, so that you may live” (Deuteronomy 16:20). Through a worthy court, which elevates malchus to the light of the face from which it receives its vitality, vitality is also drawn below, for everyone receives vitality through malchus. (Likutay Halachos, Laws of Judges 1)

Segment 12
HE:
המוחין של ארץ ישראל הם בחינת נעימות התורה ובחינת שלום; והמוחין של חוץ לארץ הם בחינת חובלים ומחלוקת. באמצעות צדקה, ובפרט צדקה של ארץ ישראל, נעשה כלי לקבל את השפעת הנועם הזה. מן הנועם העליון נמשכת ההולדה, והאדם זוכה לבנים שעל ידם מתגלה כבודו יתברך ביותר, כי עיקר התגלות כבוד ה' יתברך היא על ידי האדם. על ידי התגלות הכבוד יכולים המוחין של חוץ לארץ להיתקן, שהרי כל קלקולם בא מפגם הכבוד.

EN:
The mochin of Eretz Yisrael are an aspect of the Torah’s pleasantness and an aspect of peace, whereas the mochin of the Diaspora are an aspect of destroyers and dispute. Through tzedakah, and particularly tzedakah associated with Eretz Yisrael, a vessel is formed to receive the influence of this pleasantness. Procreation is drawn from the supernal pleasantness, and a person merits children through whom His blessed glory is revealed more fully, for Hashem’s blessed glory is principally revealed through the human being. Through the revelation of glory, the mochin of the Diaspora can be rectified, since all their corruption came through blemishing glory.

Segment 13
HE:
אולם כאשר, חס ושלום, המוחין של חוץ לארץ פגומים מאוד מחמת שפגמו הרבה בכבודו יתברך, אין הם יכולים להיתקן; אדרבה, הם פוגמים גם במוחין של ארץ ישראל, שהם בחינת שלום, ואז נעשית מחלוקת. זה בחינת "צדק צדק תרדוף" (דברים ט"ז, כ'): כוונתך בנתינת הצדקה צריכה להיות למען הצדק בלבד, כדי לקיים את מצוות הצדקה כרצונו יתברך, ולא לשם כבוד עצמך כלל. כאשר פוגמים בכך ומתכוונים בצדקה לכבוד עצמם, חס ושלום, יש כוח לחובלים לפגום בנעימים, עד שגם הם מתקלקלים. אז מתקיים, חס ושלום, "מקום הצדק שמה הרשע" (קהלת ג', ט"ז): החובלים, בחינת רשע, מתגברים על הנעימים שנמשכו על ידי הצדק, דהיינו על ידי הצדקה.

EN:
However, when, God forbid, the mochin of the Diaspora are greatly damaged because His blessed glory was extensively blemished, they cannot be rectified. On the contrary, they also damage the mochin of Eretz Yisrael, which are the aspect of peace, and dispute then arises. This is the aspect of “Righteousness, righteousness shall you pursue” (Deuteronomy 16:20): your intention in giving tzedakah must be solely for the sake of righteousness, in order to fulfill the mitzvah of tzedakah according to His blessed ratzoan, and not at all for your own honor. When this is blemished and one’s tzedakah is intended for personal honor, God forbid, the destroyers possess the power to blemish the pleasant ones, until they too become corrupted. Then, God forbid, “in the place of righteousness, there was wickedness” (Ecclesiastes 3:16): the destroyers, the aspect of wickedness, overpower the pleasant ones that were drawn through righteousness—that is, through tzedakah.

Segment 14
HE:
לכן הזהיר הכתוב: "צדק צדק תרדוף" — שתכוון בצדקה למען הצדק בלבד. אז הצדק יישאר על מקומו בשלמות, ואדרבה, הצדק יתקן גם את החובלים. זה גם עניין הכפלת "צדק צדק": גם החובלים נהפכים לצדק כאשר כוונתו בצדקה אמיתית, והוא נותן צדקה למען הצדקה בלבד. וזהו "למען תחיה וירשת את הארץ" (דברים ט"ז, כ'), כי על ידי זה זוכים לארץ ישראל, ששם עיקר השפעת הנועם. "למען תחיה" — כי עיקר החיות היא מן הנועם, כמו שכתוב: "תודיעני אורח חיים; שובע שמחות את פניך, נעימות בימינך נצח" (תהלים ט"ז, י"א). "נעימות בימינך נצח" דווקא: שהנעימות תישאר לנצח, והחובלים לא יוכלו לקלקלה, חס ושלום. (ליקוטי הלכות, הלכות תפילת המנחה ו', ו'; ועיין קיצור ליקוטי מוהר"ן ב', תורה ע"א)

EN:
The verse therefore warns: “Righteousness, righteousness shall you pursue”—your intention in tzedakah must be solely for the sake of righteousness. Righteousness will then remain perfectly in its place; indeed, righteousness will also rectify the destroyers. This is likewise the significance of the doubled expression “righteousness, righteousness”: even the destroyers are transformed into righteousness when one’s intention in tzedakah is truthful and one gives tzedakah solely for the sake of tzedakah. This is “so that you may live and inherit the land” (Deuteronomy 16:20), for through this one merits Eretz Yisrael, where the principal influence of pleasantness is found. “So that you may live”—for vitality principally derives from pleasantness, as it is written: “You will make known to me the path of life; fullness of joys in Your presence, pleasantness at Your right hand forever” (Psalms 16:11). Specifically “pleasantness at Your right hand forever”: the pleasantness will remain eternally, and the destroyers will be unable to corrupt it, God forbid. (Likutay Halachos, Laws of the Afternoon Prayer 6:6; see also the abridged Likutay Moharan II, Teaching 71)

Segment 15
HE:
כי ייפלא ממך דבר למשפט... וקמת ועלית (דברים י"ז, ח')

כאשר אדם רוצה ללכת בדרכי התשובה, הוא צריך להיות בקי בהלכה. צריכין שתי בקיאויות: בקי ברצוא ובקי בשוב, בקי בעייל ובקי בנפיק. זה בחינת "אם אסק שמים שם אתה, ואציעה שאול הנך" (תהלים קל"ט, ח') — לאחוז את עצמו בה' יתברך תמיד, הן בעלייה הן בירידה. זו עיקר שלמות דרכי התשובה.

EN:
If a Matter of Judgment Is Hidden from You… You Shall Arise and Ascend (Deuteronomy 17:8)

When a person wishes to walk in the ways of teshuvah, he must be expert in halachah. Two forms of expertise are required: expert in advancing and expert in retreating, expert in entering and expert in departing. This is the aspect of “If I ascend to heaven, You are there; if I make my bed in Sheol, behold, You are there” (Psalms 139:8)—continually holding fast to Hashem, blessed be He, both in ascent and in descent. This is the principal perfection of the ways of teshuvah.

Segment 16
HE:
אף על פי שעיקר הבקיאות הזאת הוא באמת פשיטות ותמימות, עצם הזכייה בפשיטות ובתמימות והכנסתן היטב בלב בני אדם היא עניין עמוק ונפלא מאוד. על זה נאמר: "כי ייפלא ממך דבר למשפט, בין דם לדם" וכו', "וקמת ועלית אל המקום" (דברים י"ז, ח') — אל בית המקדש. שם הייתה עיקר ההלכה הברורה, כי שם ישבו הסנהדרין הגדולה, הכוהנים והזקנים וביררו את כל ההלכות. עיקר הלכה ברורה ומשנה ברורה הוא לזכות להלכות המכניסות את התורה לידי קיום, כי "לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה" (אבות א', י"ז). לכן כל המבקש ומחפש אחר דרכי ה' ועבודתו יתברך היה צריך לעלות לשם ולקבל מהם.

EN:
Although the essence of this expertise is truly simplicity and wholeheartedness, attaining this very simplicity and wholeheartedness and firmly implanting them in people’s hearts is exceedingly profound and wondrous. Concerning this it is written: “If a matter of judgment is hidden from you, between blood and blood,” and so forth, “you shall arise and ascend to the place” (Deuteronomy 17:8)—to the Beis HaMikdash. There the law was principally clarified, for the Great Sanhedrin, the kohanim, and the elders sat there and clarified all halachoas. The principal meaning of clarified halachah and clarified Mishnah is to attain halachoas that bring Torah into actual fulfillment, for “study is not the principal thing, but action” (Avos 1:17). Everyone seeking and searching for the ways of Hashem and His blessed service therefore had to ascend there and receive from them.

Segment 17
HE:
עתה, משחרב בית המקדש בעוונותינו הרבים, עיקר התיקון הוא על ידי צדיקי אמת, שהם בחינת משה ובחינת בית המקדש; כי כל מי שיש בו דעה, כאילו נבנה בית המקדש בימיו. אולם צריכין לסבול ביזיונות ושפיכות דמים רבות קודם שזוכים להתקרב אליהם וגם לאחר מכן. מכל שכן שצריכין לסבול את הכעס והקפידות כאשר רבו הצדיק כועס עליו לפעמים, כי כל זה לטובתו. אז זוכה להיות בקי בהלכה הנ"ל: להחזיק את עצמו בה' יתברך תמיד, בכל מקום שהוא, אפילו בשאול תחתיות ומתחתיו עד אין קץ ותכלית.

EN:
Now that the Beis HaMikdash has been destroyed because of our many sins, the principal rectification comes through the true tzaddikim, who are the aspect of Moshe and the aspect of the Beis HaMikdash; for concerning anyone who possesses understanding, it is as though the Beis HaMikdash was built in his days. Yet one must endure great humiliation and bloodshed before meriting to draw close to them, and afterward as well. All the more must one endure the anger and strictness of his master, the tzaddik, when he sometimes becomes angry with him, for all this is for his benefit. He then merits expertise in the halachah described above: continually holding fast to Hashem, blessed be He, wherever he may be, even in the lowest Sheol and beneath it, without end or limit.

Segment 18
HE:
לימוד זה עמוק ונפלא מאוד. צריכין לשקוד הרבה על דלתי בית המדרש של אנשי אמת העוסקים בו, עד שיזכה לקיימו באמת. עיקר אריכות הגלות היא מפני שאין משתדלים להתקרב לצדיקי אמת ולקבל מהם את הבקיאות הזאת. צריכין לבקש ולחפש הרבה אחר רבי היודע מבקיאות זו, כי אפילו בין גדולים ומנהיגים לא כל אחד זוכה לדעת ממנה. באמצעות ההשתדלות, הבקשה והחיפוש אחר הצדיק האמיתי, והביזיונות ושפיכות הדמים שסובלים בשביל זה, זוכים לתשובה שלמה, על ידי שמקבלים ממנו את הבקיאות בהלכה הנ"ל. (ליקוטי הלכות, הלכות ברכת הפירות ה', י"ג; על פי אוצר היראה, צדיק, מ"ט)

EN:
This study is exceedingly profound and wondrous. One must diligently attend the doors of the study hall of the people of truth who engage in it, until one merits fulfilling it genuinely. The exile is prolonged principally because people do not exert themselves to draw close to true tzaddikim and receive this expertise from them. One must search and seek extensively for a Rebbe who understands this expertise, for not every great person or leader merits knowing it. Through exertion, petition, and the search for the true tzaddik—and through the humiliation and bloodshed endured for this purpose—one merits complete teshuvah by receiving from him the expertise in halachah described above. (Likutay Halachos, Laws of Blessings over Fruit 5:13; following Otzar HaYirah, “Tzaddik,” 49)

Segment 19
HE:
אף על פי שצדיקי האמת הסתלקו, חידושי התורה שלהם — ההלכות שגילו — נשארו לנו. וכן, אף על פי שבית המקדש נחרב, כל התורה וההלכות שעסקו בהן בבית המקדש, בלשכת הגזית, נשארו לנו. כל הלכות התורה שאנו יודעים עתה קיבלנו מבית המקדש, כמו שכתוב: "כי מציון תצא תורה" (ישעיהו ב', ג'), וכמו שכתוב: "כי ייפלא ממך דבר למשפט... וקמת ועלית" (דברים י"ז, ח'). את כל ההלכות שקיבלנו ממשה רבנו לא היה אפשר לברר לנו בשלמות אלא לאחר שנבנה בית המקדש, ושם ישבה הסנהדרין הגדולה וביררה לנו את כל ההלכות, "לחיותנו כהיום הזה" (דברים ו', כ"ד).

EN:
Although the true tzaddikim have departed, their Torah insights—the halachoas they revealed—remain with us. Likewise, although the Beis HaMikdash was destroyed, all the Torah and halachoas studied in the Beis HaMikdash, in the Chamber of Hewn Stone, remain with us. All the Torah’s halachoas that we know today were received from the Beis HaMikdash, as it is written: “For Torah shall go forth from Zion” (Isaiah 2:3), and: “If a matter of judgment is hidden from you… you shall arise and ascend” (Deuteronomy 17:8). It was impossible for all the halachoas we received from Moshe Rabbeinu to be completely clarified for us until the Beis HaMikdash was built, where the Great Sanhedrin sat and clarified all the halachoas for us, “to keep us alive as on this day” (Deuteronomy 6:24).

Segment 20
HE:
על כן לא שלטה יד האויב בשערי בית המקדש, מפני שחלקו כבוד לארון, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. התגלות ההלכות היא בחינת שערים, כי ההלכות פותחות את שערי החכמה והדעת הקדושה לדעת ולהכיר אותו יתברך. על כך אמרו רבותינו זכרונם לברכה: "אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב" (תהלים פ"ז, ב') — אוהב ה' שערים המצוינים בהלכה. וכן נאמר: "לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער" (תהלים קכ"ז, ה'), שפירשו רבותינו זכרונם לברכה על תלמידי חכמים העוסקים בתורה.

EN:
The enemy therefore did not gain control over the gates of the Beis HaMikdash, because they accorded honor to the Ark, as our Sages, of blessed memory, said. The revelation of halachoas is an aspect of gates, for halachoas open the gates of wisdom and holy awareness through which one knows and recognizes Him, blessed be He. Concerning this our Sages, of blessed memory, said: “Hashem loves the gates of Zion more than all the dwellings of Jacob” (Psalms 87:2)—Hashem loves the gates distinguished through halachah. It is likewise written: “They shall not be ashamed when they speak with enemies at the gate” (Psalms 127:5), which our Sages, of blessed memory, interpreted concerning Torah scholars engaged in Torah.

Segment 21
HE:
משום כך לא שלטה יד האויב בשערי בית המקדש; אלא "טבעו בארץ שעריה" (איכה ב', ט'). הדבר מורה שהאויב לא שלט בשערים, שהם בחינת ההלכות שנתגלו בבית המקדש, כי רק ההלכות נשארו לנו. השערים אמנם טבעו בארץ, אך צדיקי האמת שבכל דור ודור, שהם בחינת ראש בית, מעלים ומגלים לנו בכל דור את כל השערים — את ההלכות. השערים טבעו בארץ ולא נמסרו ביד האויב, כדי שיהיה כוח לכל מי שירצה לגלותם ולהעלותם מן העפר. (ליקוטי הלכות, הלכות חלוקת שותפים ה', י"ג)

EN:
The enemy therefore did not gain control over the gates of the Beis HaMikdash; rather, “her gates sank into the earth” (Lamentations 2:9). This teaches that the enemy did not control the gates—the aspect of the halachoas revealed in the Beis HaMikdash—for those halachoas alone remain with us. Although the gates sank into the earth, the true tzaddikim in every generation, who are the aspect of the head of the house, elevate and reveal for us in every generation all the gates—the halachoas. The gates sank into the earth and were not delivered into the enemy’s hand so that anyone who desires to reveal them and raise them from the dust would possess the power to do so. (Likutay Halachos, Laws of Division of Partnership Property 5:13)

Segment 22
HE:
לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל (דברים י"ז, י"א)

באמת צריכין לבקש ולהתחנן הרבה לפני ה' יתברך, שיזכה לדעת כיצד להתנהג בעניין צמצום ההתלהבות. בוודאי צריכין להתגבר מאוד לכסוף ולהשתוקק לה' יתברך תמיד בהשתוקקות עצומה; ואף על פי כן צריכין לצמצם את ההתלהבות, שלא תהיה למעלה ממדרגתו. לכן אי אפשר להיות איש ישראלי באמת אלא כשזוכים להתקרב לצדיקים אמיתיים. הם יורו לו את הדרך אשר ילך בה ואת המעשה אשר יעשה, באופן שההתלהבות והתשוקה יהיו כראוי, בהדרגה ובמידה.

EN:
You Shall Not Deviate from the Matter They Tell You, Right or Left (Deuteronomy 17:11)

In truth, one must petition and plead extensively before Hashem, blessed be He, to merit knowing how to conduct oneself regarding the constriction of fervor. One must certainly strengthen oneself greatly to yearn and long for Hashem, blessed be He, continually and with immense longing; nevertheless, one must constrict that fervor so that it does not exceed one’s level. It is therefore impossible to be a genuine Jew unless one merits drawing close to true tzaddikim. They will instruct him concerning the path he should follow and the deed he should perform, so that his fervor and longing will be properly graduated and measured.

Segment 23
HE:
זה שציוותה התורה: "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל" (דברים י"ז, י"א), כי רק החכמים והצדיקים האמיתיים יודעים לצמצם את האור כראוי, בהדרגה ובמידה, בלי לנטות ימין ושמאל. אף על פי שמשה רבנו כבר מסר לנו את התורה הקדושה, שכולה בחינת מידות וצמצומים קדושים לקבלת האור הקדוש של אין סוף, אנו עדיין צריכין בכל דור ודור לחכמי הדור שיפרשו לנו את התורה בחכמתם הקדושה. התורה הקדושה היא בערכנו בחינת אין סוף; רק החכמים הקדושים יודעים ללמד אותנו ולפרשה באר היטב, כדי שנוכל לקבל את אורה בהדרגה ובמידה הראויות לנו, לפי הדור ולפי הזמן. זה בחינת הגדרים והסייגים שעושים החכמים בכל דור ודור; עיין בפנים. (ליקוטי הלכות, הלכות נדרים ג', ד'–ה'; על פי אוצר היראה, יראה ועבודה, ע"א)

EN:
This is why the Torah commanded: “You shall not deviate from the matter they tell you, right or left” (Deuteronomy 17:11), for only the true Sages and tzaddikim know how to constrict the light properly, by degree and measure, without turning right or left. Although Moshe Rabbeinu already transmitted the holy Torah to us, and the entire Torah is an aspect of holy measures and constrictions through which the holy light of the Infinite may be received, we nevertheless require the Sages of the generation in every generation to interpret the Torah for us through their holy wisdom. Relative to us, the holy Torah is an aspect of the Infinite; only the holy Sages know how to teach us and explain it thoroughly, so that we can receive the Torah’s light by degree and measure appropriate to us, according to the generation and the time. This is the aspect of the protective ordinances and safeguards established by the Sages in every generation; see the full teaching. (Likutay Halachos, Laws of Vows 3:4–5; following Otzar HaYirah, “Awe and Divine Service,” 71)

Segment 24
HE:
והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו (דברים י"ז, י"ט)

עיקר המלכות הוא על ידי עצות, ולכן לכל מלך יש יועצים, כי עיקר בניין המלכות הוא מבחינת עצות, כידוע. עיקר חלוקת מלכות בית דוד באה על ידי פגם העצות: רחבעם לא רצה לשמוע לעצת הזקנים והלך אחר עצת הנערים (מלכים א' י"ב, ח'). עיקר קיום מלכות ישראל הוא על ידי עצות דקדושה — תרי"ג עטין, שהן כלל התורה. זה שנאמר במצוות המלך: "והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו" (דברים י"ז, י"ט), ולשם מה? "למען יאריך ימים על ממלכתו" (דברים י"ז, כ'). (ליקוטי הלכות, הלכות הכשר כלים ב', ז'; על פי אוצר היראה, עצה, כ"א)

EN:
It Shall Be with Him, and He Shall Read from It All the Days of His Life (Deuteronomy 17:19)

Kingship principally exists through counsel; therefore every king has advisers, for the structure of kingship is principally built from the aspect of counsel, as is known. The division of the kingdom of the House of David principally came through damaged counsel: Rechavam refused to heed the counsel of the elders and followed the counsel of the young men (I Kings 12:8). The kingdom of Israel is principally sustained through holy counsels—the 613 counsels that comprise the Torah. This is why the mitzvah of the king states: “It shall be with him, and he shall read from it all the days of his life” (Deuteronomy 17:19). For what purpose? “So that he may prolong his days over his kingdom” (Deuteronomy 17:20). (Likutay Halachos, Laws of Kashering Utensils 2:7; following Otzar HaYirah, “Counsel,” 21)

Segment 25
HE:
לבלתי רום לבבו מאחיו (דברים י"ז, כ')

עיקר שבירת הגאווה הוא בכסף ובממון, שהוא עשירות ובחינת מלכות. עיקר הממשלה והגדולה נמצאות אצל העשיר, כי הכול צריכין אליו; לכן עליו להיזהר ביותר מגאווה. כמו שכתוב: "וכסף וזהב ירבה לך וכל אשר לך ירבה, ורם לבבך ושכחת" (דברים ח', י"ג–י"ד). עיקר הגאווה וההתנשאות נאחזות בממונו ובחפציו של האדם. בחוש רואים שמקטן ועד גדול רבים מאבדים את עולמם על ידי תאוות ממון, ובעיקר על ידי גאווה וכבוד: כל אחד רוצה להתנהג למעלה מן האמצעים שיש לו, עד שרבים מאבדים את עולמם בכך, כמבואר בפנים.

EN:
So That His Heart Will Not Be Elevated Above His Brothers (Deuteronomy 17:20)

Pride is principally broken in relation to money and wealth, which are riches and an aspect of malchus. Authority and prominence are principally found with the wealthy person, for everyone needs him; he must therefore guard himself especially against pride. As it is written: “Your silver and gold increase, and everything you possess increases; then your heart will become elevated and you will forget” (Deuteronomy 8:13–14). Pride and self-exaltation principally take hold in connection with a person’s money and possessions. It is plainly evident that, from small to great, many lose their world through the craving for money, and principally through pride and honor: everyone seeks to conduct himself above the means he possesses, until many lose their world through this, as explained in the full teaching.

Segment 26
HE:
לכן הזהירה התורה הקדושה את המלך שלא ירבה לו כסף וזהב, "לבלתי רום לבבו מאחיו" (דברים י"ז, י"ז, כ'), כי אחיזת הגאווה חזקה ביותר בממון. ממון ועשירות הם בחינת מלכות ובחינת בת עין, שכל הגוונים נראים בה, כידוע. לכן "והכסף יענה את הכל" (קהלת י', י"ט): כל החפצים שבעולם נמשכים מן הגוונים העליונים, שהם בחינת המידות, וכולם כלולים בבת עין, שהיא בחינת עשירות ומלכות. משום כך עיקר ניסיון הגאווה והכבוד, הכולל את כל המידות, נמצא בממון. הממון הוא בחינת בת עין, וכנגדו דווקא עומדת בחינת קליפת נוגה, שבה עיקר הניסיון והבחירה. (ליקוטי הלכות, הלכות ערלה ה', ז'; על פי אוצר היראה, ממון ופרנסה, ס"ד)

EN:
The holy Torah therefore warned the king not to increase silver and gold for himself, “so that his heart will not be elevated above his brothers” (Deuteronomy 17:17, 20), for pride takes its strongest hold in money. Money and riches are an aspect of malchus and the pupil of the eye, in which all colors are seen, as is known. Therefore, “money answers everything” (Ecclesiastes 10:19): all the objects in the world are drawn from the supernal colors, which are aspects of the attributes, and all are included in the pupil of the eye, the aspect of riches and malchus. The principal test of pride and honor, which encompasses all the attributes, is therefore found in money. Money is the aspect of the pupil of the eye, specifically opposite which stands the aspect of klipas noagah, where the principal test and free choice are found. (Likutay Halachos, Laws of Orlah 5:7; following Otzar HaYirah, “Money and Livelihood,” 64)

Segment 27
HE:
וראשית גז צאנך תיתן לו (דברים י"ח, ד')

זה בחינת מצוות ראשית הגז לתת לכוהן. גיזת הצאן היא בחינת הלכות התורה, כמבואר בתורה "תהילה לדוד" (ליקוטי מוהר"ן א', תורה י"ב), בבחינת "כבשים ללבושך" (משלי כ"ז, כ"ו) ובבחינת "כרחל לפני גוזזיה" (ישעיהו נ"ג, ז'), שגוזזין ממנה הלכות. זה גם בחינת פרנסה ועשירות, כי כל העשירות נמשכת מן הצאן, בבחינת "ועשתרות צאנך" (דברים ז', י"ג), שמעשירות את בעליהן, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. העשירות נמשכת מן ההלכות שגוזזין מבחינת הצאן, בבחינת "בשמאלה עושר וכבוד" (משלי ג', ט"ז), כמבואר בתורה הנ"ל.

EN:
You Shall Give Him the First of the Shearing of Your Flock (Deuteronomy 18:4)

This is the aspect of the mitzvah to give the first of the shearing to the kohen. The fleece of the flock is an aspect of the Torah’s halachoas, as explained in the teaching “A Psalm of Praise by David” (Likutay Moharan I, Teaching 12), in the aspect of “lambs for your clothing” (Proverbs 27:26) and “like a ewe before her shearers” (Isaiah 53:7), from which halachoas are shorn. This is also an aspect of livelihood and riches, for all riches are drawn from the flock, in the aspect of “the abundance of your flock” (Deuteronomy 7:13), which enriches its owners, as our Sages, of blessed memory, said. Riches are drawn from the halachoas shorn from the aspect of the flock, in the aspect of “in her left hand are riches and honor” (Proverbs 3:16), as explained in the teaching cited above.

Segment 28
HE:
מאחר שהעשירות נמשכת מבחינת שמאל, מוכרח התנא ליפול בלימודו לאיזו בחינה דקה של "שלא לשמה", שהיא בחינת שמאל, כדי להמשיך פרנסה ועשירות. מכאן עלול להימשך שהלמדן העוסק בתורה שבעל פה — באותן הלכות — יתנגד לצדיקי האמת, כי אם לא זכה נעשית התורה אצלו סם מוות. הלמדן המתנגד אינו רואה בתורה אלא את בחינת שלא לשמה, שהיא בחינת לבן, ונעשה אצלו פה לדבר עתק על הצדיק, כמבואר היטב בתורה הנ"ל.

EN:
Since riches are drawn from the aspect of the left, the Tanna is compelled to fall in his study into some subtle aspect of study not for its own sake, which is the aspect of the left, in order to draw livelihood and riches. From this it may follow that the scholar who studies the Oral Torah—these halachoas—opposes the true tzaddikim, for if he does not merit, the Torah becomes a potion of death for him. The opposing scholar sees in Torah only the aspect of study not for its own sake, which is the aspect of Lavan, and his mouth comes to speak arrogantly against the tzaddik, as thoroughly explained in the teaching cited above.

Segment 29
HE:
זה בחינת ראשית הגז שציוותה התורה לתת לכוהן, איש החסד ובחינת ימין: לברר, לזכך ולהעלות את גיזת הצאן, שהיא בחינת ההלכות, כדי שיעלו וייכללו כולן בבחינת ימין ובחינת לשמה. באמצעות הראשית שנותנים לכוהן, כל הגיזה נכללת בו ועולה לבחינת ימין. לכן נצטווינו לשמוע את ההלכות מן הכוהן, כמו שכתוב: "יורו משפטיך ליעקב" (דברים ל"ג, י'), וכן: "וקמת ועלית אל המקום" ו"ועשית ככל אשר יורוך" (דברים י"ז, ח', י'). הכוהן הוא בחינת ימין, וזוכה לברר את ההלכות לבחינת ימין ולשמה; זה עיקר בירור ההלכה לאמיתה.

EN:
This is the aspect of the first shearing that the Torah commanded be given to the kohen, the man of kindness and the aspect of the right: to clarify, refine, and elevate the fleece of the flock—the aspect of the halachoas—so that they all ascend and become included in the aspect of the right and of study for its own sake. Through the first portion given to the kohen, the entire fleece becomes included in him and ascends to the aspect of the right. We were therefore commanded to hear the halachoas from the kohen, as it is written: “They shall teach Your judgments to Jacob” (Deuteronomy 33:10), and: “You shall arise and ascend to the place” and “you shall act according to everything they instruct you” (Deuteronomy 17:8, 10). The kohen is the aspect of the right and merits clarifying the halachoas into the aspect of the right and study for its own sake; this is the principal clarification of halachah according to its ultimate truth.

Segment 30
HE:
כל הכוהנים הם בני אהרן, הכוהן הראשון, שזכה לכהונה מפני שלא קינא באחיו משה, שהיה צעיר ממנו בשנים; אדרבה, קיבל אותו עליו לרב, כמו שכתוב: "וראך ושמח בלבו" (שמות ד', י"ד), ועל ידי זה זכה לכהונה, כפי שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. אהרן זכה להיות התלמיד הראשון והמובחר אצל משה רבנו. כפי סדר המשנה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: נכנס אהרן, ושנה לו משה פרקו. נמצא שאהרן קיבל ראשון את כל ההלכות הברורות מפי משה רבנו. לדורות זכו בניו הכוהנים להורות משפטים והלכות לישראל, כי הם בחינת ימין. אביהם אהרן לא התנגד ולא חלק כלל על הצדיק האמיתי, משה; לכן נותנים להם את ראשית הגיזה, בחינת ההלכות, כדי לבררן ולזככן ולהעלותן לבחינת ימין, בחינת הכוהן. (ליקוטי הלכות, הלכות ראשית הגז ה', א')

EN:
All kohanim are descendants of Aharon, the first kohen, who merited the kehunah because he did not envy his brother Moshe, who was younger than he. On the contrary, he accepted Moshe as his teacher, as it is written: “He will see you and rejoice in his heart” (Exodus 4:14); through this he merited the kehunah, as our Sages, of blessed memory, said. Aharon merited being the first and foremost student of Moshe Rabbeinu. As our Sages described the order of instruction: Aharon entered, and Moshe taught him his lesson. Thus Aharon was the first to receive all the clarified halachoas from Moshe Rabbeinu. For all generations, his descendants, the kohanim, merited teaching judgments and halachoas to Israel, for they are the aspect of the right. Their father Aharon never opposed or disputed with the true tzaddik, Moshe; the first of the fleece—the aspect of the halachoas—is therefore given to them, so that the halachoas may be clarified, refined, and elevated to the aspect of the right, the aspect of the kohen. (Likutay Halachos, Laws of the First of the Shearing 5:1)

Segment 31
HE:
וראשית גז צאנך תיתן לו... כי בו בחר ה' אלקיך מכל שבטיך לעמוד לשרת בשם ה', הוא ובניו כל הימים (דברים י"ח, ד'–ה')

כל הלבושים דקדושה נמשכים מבחינת מקיפים. אורות המקיפים הללו הם בשורשם בחינת צמר ובחינת תיקוני דיקנא — האורות המקיפים הגדולים שהצדיק זוכה להשיג, שהם בחינת עולם הבא, אריכות ימים ושנים ועיקר הזקנה דקדושה. גם הצדיק העוסק בהמשכת האורות המקיפים צריך לעשות סייג לדבריו, כי יש מקיפים שאין להמשיכם, כדי שאור הדעת לא יתגלה יותר מדי ולא יהיה בבחינת ריבוי אור הגורם לשבירת כלים, חס ושלום.

EN:
You Shall Give Him the First of the Shearing of Your Flock… for Hashem Your God Has Chosen Him to Stand and Serve in His Name, He and His Sons, All the Days (Deuteronomy 18:4–5)

All holy garments are drawn from the aspect of encompassing lights. At their root, these encompassing lights are the aspect of wool and the rectifications of the beard—the great encompassing lights that the tzaddik merits attaining. They are an aspect of Olam HaBa, length of days and years, and the principal aspect of holy old age. Even the tzaddik who engages in drawing these encompassing lights must establish a boundary around his words, for some encompassing lights should not be drawn, so that the light of awareness will not be revealed excessively and become an aspect of excessive light causing the shattering of vessels, God forbid.

Segment 32
HE:
על ידי שנותנים את ראשית הגז לכוהן, כל הגיזה — הצמר שממנו הלבושים — מתקדשת. זוכים להמשיך כראוי את הלבושים שמבחינת אורות המקיפים, כלומר לקבל את אור הדעת בהדרגה ובמידה, בבחינת "במופלא ממך אל תדרוש" (חגיגה י"ג ע"א), בלי להיכנס בדעתו להשיג את מה שלמעלה ממדרגתו. זה בחינת "וראשית גז צאנך תיתן לו, כי בו בחר ה' אלקיך מכל שבטיך לעמוד לשרת בשם ה', הוא ובניו כל הימים" (דברים י"ח, ד'–ה').

EN:
When the first of the shearing is given to the kohen, the entire fleece—the wool from which garments are made—is sanctified. One thereby merits properly drawing the garments that derive from the encompassing lights; that is, one receives the light of awareness gradually and in measure, in the aspect of “Do not investigate what is wondrously concealed from you” (Chagigah 13a), without attempting through one’s understanding to attain what lies above one’s level. This is the aspect of “You shall give him the first of the shearing of your flock, for Hashem your God has chosen him from all your tribes to stand and serve in the name of Hashem, he and his sons, all the days” (Deuteronomy 18:4–5).

Segment 33
HE:
הכוהן זוכה לשרת בבית המקדש, שבו כל העוונות מתכפרים באמצעות הכוהן העוסק בקרבנות המכפרים. בית המקדש והכוהן הם בחינת הדעת, שממשיכים אותה בבן ותלמיד, בחינת המקיפים הנ"ל, שהם היפך העוונות הנובעים מרוח שטות. לכן נותנים את ראשית הגז לכוהן: כדי לזכות להמשיך בקדושה כראוי את הלבושים, גיזת הצאן, בחינת המקיפים. "הוא ובניו" הוא בחינת המשכת הדעת בבן ותלמיד, שהם בחינת בנים, כי גם התלמידים נקראים בנים, כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה על "וכל בניך לימודי ה'" (ישעיהו נ"ד, י"ג).

EN:
The kohen merits serving in the Beis HaMikdash, where all sins are atoned for through the kohen’s service with the atoning offerings. The Beis HaMikdash and the kohen are the aspect of awareness, which they draw into a son and student—the aspect of the encompassing lights described above, which are the opposite of sins that derive from a ruach of folly. The first of the shearing is therefore given to the kohen so that one may merit drawing the garments, the fleece of the flock and aspect of the encompassing lights, properly and in holiness. “He and his sons” is the aspect of drawing awareness into a son and student, who are aspects of children, for students too are called children, as our Sages, of blessed memory, expounded concerning “All your children shall be students of Hashem” (Isaiah 54:13).

Segment 34
HE:
"הוא ובניו כל הימים" — "כל הימים" דווקא. על ידי עבודתו בבית המקדש הכוהן ממשיך את הדעת, בחינת המשכת המקיפים בבן ותלמיד, בהדרגה ובמידה, בלי לעלות למעלה מן הזמן; הוא מגלה רק את מה שאפשר להשיג בתוך הימים והמידות. הוא ממשיך את המקיפים לבן ולתלמיד "כל הימים" — את מה שאפשר להשיג בימים ובזמן — ועושה סייג לדבריו, שלא לעלות אל מה שאי אפשר להשיג כל הימים, כי אין הזמן מספיק לבאר דעת זו. לכן צריכין לתת לו את ראשית הגז. ועיין בליקוטי מוהר"ן תנינא, תורה ז'. (ליקוטי הלכות, הלכות ראשית הגז ג', ב'–ד'; על פי אוצר היראה, בגדים, כ"ד)

EN:
“He and his sons, all the days”—specifically “all the days.” Through his service in the Beis HaMikdash, the kohen draws awareness, the aspect of drawing the encompassing lights into a son and student, gradually and in measure, without ascending beyond time. He reveals only what can be attained within days and measures. He draws the encompassing lights into a son and student “all the days”—what can be attained within days and time—and establishes a boundary around his words, not ascending toward what cannot be attained throughout the days, for time is insufficient to explain this awareness. The first of the shearing must therefore be given to him. See Likutay Moharan II, Teaching 7. (Likutay Halachos, Laws of the First of the Shearing 3:2–4; following Otzar HaYirah, “Garments,” 24)

Segment 35
HE:
וראשית גז צאנך תיתן לו, כי בו בחר ה' לעמוד לשרת (דברים י"ח, ד'–ה')

זה בחינת ראשית הגז שצריכין לתת לכוהן. הכוהן הוא איש חסד, בחינת מיכאל כהנא רבא, המלמד תמיד זכות על ישראל. כל הזכויות שמוצאים בישראל הן על ידי בחינת שערות; באמצעותן יכולים למצוא זכות אפילו בגרוע שבגרועים. בכולם נמצאות כמה שערות טובות — הפעמים שבהן הם מושכים את עצמם מרע לטוב כחוט השערה. זה בחינת "שערך כעדר העזים" (שיר השירים ד', א'), שנאמר על פושעי ישראל. לכן נותנים לכוהן את ראשית הגז מן הצמר, כדי לתקן את הצמר בשורשו, בחינת השערות העליונות; כלומר, להמשיך חסדים על ישראל באמצעות השערות הטובות הנמצאות בהם, כאשר כל אחד מושך את עצמו בכל פעם כחוט השערה אליו יתברך.

EN:
You Shall Give Him the First of the Shearing of Your Flock, for Hashem Has Chosen Him to Stand and Serve (Deuteronomy 18:4–5)

This is the aspect of the first of the shearing that must be given to the kohen. The kohen is a man of kindness, the aspect of Michael, the great kohen, who continually advocates the merit of Israel. All merits found among Israel are found through the aspect of hairs; through them it is possible to discover merit even in the worst of the worst. Several good hairs are found in everyone—the occasions upon which they draw themselves from evil toward good by a hair’s breadth. This is the aspect of “Your hair is like a flock of goats” (Song of Songs 4:1), which is stated concerning the sinners of Israel. The first of the shearing is therefore given to the kohen from the wool, in order to rectify wool at its root, the aspect of the supernal hairs; that is, to draw kindnesses upon Israel through the good hairs found among them, as each person repeatedly draws himself toward Him, blessed be He, by a hair’s breadth.

Segment 36
HE:
זהו "וראשית גז צאנך תיתן לו, כי בו בחר ה'... לעמוד לשרת" (דברים י"ח, ד'–ה'). עיקר שירות הכוהן הוא בקרבנות, לכפר על ישראל; והכפרה נעשית באמצעות בחינות השערות הנ"ל. על ידן ה' יתברך מתרצה לישראל ומוחל על עוונותיהם, בבחינת חוט הצמר המלבין את העוונות ביום הכיפורים. הכוהן, איש החסד, עוסק בכך; לכן ראשית הגז מגיעה לו. (ליקוטי הלכות, הלכות ראשית הגז ד', ג')

EN:
This is “You shall give him the first of the shearing of your flock, for Hashem has chosen him… to stand and serve” (Deuteronomy 18:4–5). The kohen’s principal service is with the offerings, to atone for Israel; this atonement is accomplished through the aspects of the hairs described above. Through them Hashem, blessed be He, is reconciled with Israel and forgives their sins, in the aspect of the woolen thread that whitened the sins on Yom Kippur. The kohen, the man of kindness, engages in this; the first of the shearing therefore belongs to him. (Likutay Halachos, Laws of the First of the Shearing 4:3)

Segment 37
HE:
מעונן ומנחש ומכשף (דברים י"ח, י')

כל המעוננים, המנחשים והמכשפים באים מחסרון עצה: אין הם יודעים לתת עצה לנפשם כיצד להתנהג, ואם לעשות דבר מסוים אם לאו. לכן הם מנחשים ומעוננים ומבקשים להשיג עצה באמצעות סימנים. אם צבי הפסיקו בדרך או פתו נפלה מפיו, הם אומרים שזה סימן רע ואינם עושים את המשא ומתן; או שהם אומרים שעונה פלונית יפה להתחיל בה. באמת הם כסילים ושוטים גדולים, כי בשום אופן אי אפשר לקבל עצה שלמה בדרך זו.

EN:
An Observer of Times, a Diviner, and a Sorcerer (Deuteronomy 18:10)

All observers of times, diviners, and sorcerers proceed from a deficiency of counsel: they do not know how to advise themselves concerning their conduct, or whether to perform a particular act. They therefore practice divination and observation of times and seek to obtain counsel through signs. If a deer crosses their path or their bread falls from their mouth, they declare it a bad sign and abandon the business transaction; or they say that a particular time is favorable for beginning. In truth, they are great fools, for complete counsel can never be obtained in this manner.

Segment 38
HE:
עיקר החסרון נמצא בבחינת העולם שלאחר הבריאה. בבחינת התכלית, שהיא בחינת קודם הבריאה, הכול אחד והכול טוב, ואין שם חלוקת עצות כלל. רק לאחר הבריאה, במקום שיש גם אחיזת הרע, צריכין עצות לדעת באיזו דרך ללכת; לכן העצות נקראות רגליים, בבחינת "והארץ הדום רגלי" (ישעיהו ס"ו, א'). חסרון ידיעת העצה נובע מכך שמסתפקים ואינם יודעים בשלמות את תכליתו של כל דבר. אדם עושה דבר כדי שיצא ממנו איזה טוב — כגון קניית שעווה או חֵלֶב לשם רווח — אך מאחר שאינו יודע במה ישתכר, הוא מסופק באיזה משא ומתן ישיג את תכליתו. משום כך העולם הזה מלא ספקות בעצות.

EN:
The principal deficiency exists within the aspect of the world after Creation. In the aspect of the ultimate purpose, which is the aspect of before Creation, everything is one and everything is good; no division of counsel applies there. Only after Creation, where evil also takes hold, is counsel required to know which path to follow. Counsel is therefore called feet, in the aspect of “the earth is My footstool” (Isaiah 66:1). The inability to know counsel stems from uncertainty and from not fully knowing the purpose of each matter. A person acts so that some good purpose will result—for example, purchasing wax or fat to earn a profit—but because he does not know through what he will profit, he remains uncertain which transaction will achieve his intended purpose. The present world is therefore filled with uncertainty concerning counsel.

Segment 39
HE:
מי שמסתכל על התכלית האחרונה של כל דבר, ועיקר כוונתו בכל דבר היא להשיג את התכלית האחרונה והנצחית, זוכה בוודאי לעצה שלמה ואף אינו צריך עצות רבות כל כך. התכלית האחרונה היא כולה אחד וכולה טוב. מי שחס על נפשו ומכוון בכל דבר שבעולם רק להשיג את שעשוע עולם הבא — להכיר ולדעת אותו יתברך — אף שבעבודת ה' עצמה יש דרכים רבות, בבחינת "הורני ה' דרכך אהלך באמתך" (תהלים פ"ו, י"א) ו"בעצתך תנחני" (תהלים ע"ג, כ"ד), אם עיקר כוונתו באמת לשמים, בכל דבר שיעשה ובכל דרך שילך יזכה אל התכלית הטובה, ובלבד שלא יסור מדברי התורה הקדושה. זה בחינת "בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך" (משלי ג', ו').

EN:
One who looks toward the final purpose of every matter, and whose principal intention in everything is to attain the final and eternal purpose, certainly merits complete counsel and does not require so many counsels. The final purpose is entirely one and entirely good. One who has compassion upon his soul and directs everything in the world solely toward attaining the delight of Olam HaBa—to recognize and know Him, blessed be He—will reach the good purpose, provided he does not deviate from the words of the holy Torah. This remains so although Divine service itself contains many paths, in the aspect of “Teach me Your way, Hashem; I will walk in Your truth” (Psalms 86:11) and “With Your counsel You will guide me” (Psalms 73:24), if his principal intention is genuinely for Heaven. This is the aspect of “Know Him in all your ways, and He will straighten your paths” (Proverbs 3:6).

Segment 40
HE:
אי אפשר להשיג עצה שלמה אלא מן התכלית האחרונה, השגת ה' יתברך, ששם הכול אחד והכול טוב ומשם נמשכות כל העצות האמיתיות. בעולם הזה, המלא ספקות וחלוקת עצה, מקבלים עצה שלמה רק כאשר מקשרים אותו לעולם הבא: מכוונים בכל הדרכים אל התכלית, לשם ה' יתברך, וכל המעשים לשם שמים. אז נמשכות עצות נכונות לעולם הזה מבחינת קודם הבריאה. מי שמפריד את העולם הזה מן התכלית, עצותיו מחולקות תמיד ואינו יכול לתת עצה לנפשו, כי העולם הזה הוא עולם הפירוד. עליו נאמר: "אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'" (משלי כ"א, ל'). אפילו אם יצליח לפי שעה או כל ימי חייו, לבסוף "מה יתרון לו בכל עמלו שיעמול לרוח" (קהלת ה', ט"ו), כי אין מלווים לאדם כסף וזהב אלא תורה ומעשים טובים בלבד.

EN:
Complete counsel can be attained only from the final purpose—the attainment of Hashem, blessed be He—where everything is one and entirely good, and from which all true counsels are drawn. In this world, which is filled with uncertainty and divided counsel, complete counsel is received only by binding it to Olam HaBa: directing all one’s ways toward the ultimate purpose, for the sake of Hashem, blessed be He, and performing every deed for the sake of Heaven. Correct counsels are then drawn into this world from the aspect of before Creation. One who separates this world from the ultimate purpose always has divided counsels and cannot advise his own soul, for this world is a world of separation. Concerning him it is written: “There is no wisdom, understanding, or counsel against Hashem” (Proverbs 21:30). Even if he succeeds temporarily or throughout his life, ultimately “what profit will he have from all his labor with which he labors for the wind?” (Ecclesiastes 5:15), for neither silver nor gold accompanies a person, but only Torah and good deeds.

Segment 41
HE:
כאשר מכוונים אל התכלית, כל הדרכים טובים. בעסקי העולם הזה מאמינים בהשגחתו יתברך ובכך שכל מה דעביד רחמנא לטב עביד; "גול על ה' דרכך" (תהלים ל"ז, ה') ו"השלך על ה' יהבך" (תהלים נ"ה, כ"ג). גם העיסוק בענייני העולם מכוון לעבודת ה', והכול הולך אחר הכוונה. אף בעבודת ה' עצמה רחמנא ליבא בעי, ואמרו: אחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוון לבו לשמים. כאשר מקשרים את עצמם אל התכלית, ששם שורש כל העצות, נמשכת משם עצה שלמה. זה בחינת תרי"ג עטין דאורייתא: משה רבנו דבק בה' יתברך ובתכלית עד שזכה להמשיך משם את כל העצות הקדושות, שעל ידן משיגים את שעשוע עולם הבא.

EN:
When one directs oneself toward the ultimate purpose, all paths are good. In worldly affairs one trusts His blessed providence and that everything the Merciful One does is for the good: “Commit your way to Hashem” (Psalms 37:5) and “Cast your burden upon Hashem” (Psalms 55:23). One’s worldly activity is likewise directed toward serving Hashem, and everything follows the intention. Even in Divine service itself, the Merciful One desires the heart, and the Sages said: Whether one does much or little, provided he directs his heart toward Heaven. By binding oneself to the ultimate purpose, where all counsels are rooted, complete counsel is drawn from there. This is the aspect of the 613 counsels of the Torah: Moshe Rabbeinu cleaved to Hashem, blessed be He, and to the ultimate purpose until he merited drawing from there all the holy counsels through which the delight of Olam HaBa is attained.

Segment 42
HE:
על העובדי כוכבים והמזלות, שלא קיבלו את התורה, נאמר: "עוצו עצה ותופר" (ישעיהו ח', י') ו"ה' הפיר עצת גויים" (תהלים ל"ג, י'), כי הם כרוכים אחר העולם הזה ואינם מכוונים אל התכלית. לכן הם כרוכים אחר שטויות המעוננים, המנחשים והקוסמים ותולים בהן את עצותיהם. הם מבקשים עצות מדברים גשמיים בעולם הזה — צבי הפסיקו בדרך, פתו נפלה מפיו, שעה פלונית יפה להתחיל — ותולים הכול במקום ובזמן. מחמת תאוות העולם הזה הם מפרידים את אחר הבריאה מקודם הבריאה. זה עיקר זוהמת הנחש, שהסית את האדם לאכול מעץ הדעת באומרו שהעץ טוב למאכל ונחמד להשכיל; הוא הפך את הקערה על פיה, כאילו מן העץ אכל וברא את העולם.

EN:
Concerning the idolaters, who did not receive the Torah, it is written: “Devise a counsel, and it will be annulled” (Isaiah 8:10), and “Hashem nullified the counsel of nations” (Psalms 33:10), for they are bound to this world and do not direct themselves toward the ultimate purpose. They therefore cling to the foolishness of observers of times, diviners, and sorcerers and make their counsels dependent upon it. They seek counsel from physical matters in this world—a deer crossing the path, bread falling from the mouth, or a particular hour being favorable for beginning—and make everything dependent upon place and time. Because of their cravings for this world, they separate after Creation from before Creation. This is the principal contamination of the serpent, who enticed Adam to eat from the Tree of Knowledge by saying that the tree was good for food and desirable for gaining wisdom. He turned the matter upside down, as though God ate from the tree and created the world.

Segment 43
HE:
באמת צריכין לקשר את אחר הבריאה בקודם הבריאה. הדבר נעשה בעיקר על ידי אמונה, יסוד כל התורה: כשמאמינים שה' יתברך ברא הכול, מקשרים את כל הבריאה אליו יתברך. המעונן והמנחש מבקשים עצות מגשמיות העולם הזה, אך בגשמיות אין שום עצה; עיקר העצה מתקבלת מן התכלית, בחינת קודם הבריאה, מן ה' יתברך. לכן סיים הכתוב: "תמים תהיה עם ה' אלקיך" (דברים י"ח, י"ג). כאשר אין מקשרים את אחר הבריאה לקודם הבריאה, אין שלמות ותמימות, כי השלמות היא רק לה' יתברך ובלעדיו הכול חסר. כשמקשרים את עצמם ואת הבריאה כולה לה' יתברך, נעשים תמימים ושלמים עמו וזוכים לקבל עצות שלמות ממקורן. (ליקוטי הלכות, הלכות מעונן ומנחש ג', א'–ד'; על פי אוצר היראה, עצה, כ"ב)

EN:
In truth, after Creation must be bound to before Creation. This is accomplished principally through emunah, the foundation of the entire Torah: by believing that Hashem, blessed be He, created everything, one binds the entire Creation to Him. The observer of times and diviner seek counsel from the physicality of this world, but physicality contains no counsel; counsel is principally received from the ultimate purpose, the aspect of before Creation, from Hashem, blessed be He. The passage therefore concludes: “You shall be wholehearted with Hashem your God” (Deuteronomy 18:13). When after Creation is not bound to before Creation, there is no wholeness or wholeheartedness, for perfection belongs only to Hashem, blessed be He, and without Him everything is deficient. When one binds oneself and the entire Creation to Hashem, blessed be He, one becomes wholehearted and complete with Him and merits receiving complete counsels from their source. (Likutay Halachos, Laws of Observing Times and Divination 3:1–4; following Otzar HaYirah, “Counsel,” 22)

Segment 44
HE:
מעונן ומנחש... תמים תהיה (דברים י"ח, י', י"ג)

אסור לעונן ולנחש, דהיינו לומר: עת פלונית יפה ועת פלונית רעה, משום שנאמר: "תמים תהיה עם ה' אלקיך" (דברים י"ח, י"ג). כאשר אדם אומר שעת פלונית יפה ועת פלונית רעה, הוא נותן כוח ושליטה לעת הרעה. כל זה תלוי בפגם הברית, שעל ידו העת הרעה מתגברת, חס ושלום, כמבואר במאמר "האי מאן" בליקוטי מוהר"ן א', תורה כ"ט. לכן נסמך לכך "תמים תהיה", שהוא היפך המעונן ובחינת תיקון הברית הנקרא תמים, כמו שכתוב: "התהלך לפני והיה תמים" (בראשית י"ז, א'). על ידי זה נכנעת העת הרעה, בחינת מעונן.

EN:
An Observer of Times and a Diviner… You Shall Be Wholehearted (Deuteronomy 18:10, 13)

It is forbidden to observe times or practice divination—that is, to say that a particular time is favorable and another time unfavorable—because it is written: “You shall be wholehearted with Hashem your God” (Deuteronomy 18:13). When a person says that one time is favorable and another unfavorable, he grants power and dominion to the unfavorable time. All this depends upon damage to the bris, through which the unfavorable time becomes stronger, God forbid, as explained in the teaching “That Person” in Likutay Moharan I, Teaching 29. “You shall be wholehearted” is therefore juxtaposed to this prohibition. Wholeheartedness is the opposite of observing times and is an aspect of rectification of the bris, which is called wholehearted, as it is written: “Walk before Me and be wholehearted” (Genesis 17:1). Through this, the unfavorable time—the aspect of observing times—is subdued.

Segment 45
HE:
"תמים תהיה עם ה' אלקיך": "ה' אלקיך" הוא בחינת עלמא דאתי, בחינת "ה' הוא האלקים" (דברים ד', ל"ה). בעלמא דאתי העת הרעה בטלה לגמרי, כי עולם הבא הוא למעלה מן הזמן והמידות, כולו טוב, ואין בו כלל בחינת עת רעה. לכך זוכים על ידי תיקון הברית, המרומם את המוחין, בחינת הדעת ועולם הבא. לכן תיקון הברית מבטל את העת הרעה. זה שנאמר: "ומאותות השמים אל תחתו, כי יחתו הגויים מהמה" (ירמיהו י', ב'). ישראל, בחינת שומרי הברית, אינם צריכים לירא מאותות השמים המורים על זמנים ועתים, כי שמירת הברית מבטלת את העת הרעה ומזכה בבחינת עולם הבא שלמעלה מן הזמן. (ליקוטי הלכות, הלכות מעונן ומנחש א')

EN:
“You shall be wholehearted with Hashem your God”: “Hashem your God” is the aspect of the World to Come, the aspect of “Hashem, He is God” (Deuteronomy 4:35). In the World to Come, the unfavorable time is completely nullified, for Olam HaBa is above time and measures, entirely good, and contains no aspect of an unfavorable time. One merits this through rectification of the bris, which elevates the mochin—the aspect of awareness and Olam HaBa. Rectification of the bris therefore nullifies the unfavorable time. This is why it is written: “Do not be dismayed by the signs of heaven, for the nations are dismayed by them” (Jeremiah 10:2). Israel, the aspect of those who guard the bris, need not fear the heavenly signs that indicate times and periods, for guarding the bris nullifies the unfavorable time and grants the aspect of Olam HaBa, which is above time. (Likutay Halachos, Laws of Observing Times and Divination 1)

Segment 46
HE:
לא יימצא בך... מעונן ומנחש (דברים י"ח, י')

ישראל, עם קדוש, הם למעלה מן הטבע. אינם מסורים לשום שר ואינם מתנהגים על פי הטבע של מערכת השמים, אלא על פי השגחתו יתברך; לכן הם מצווים שלא לדרוש באותות השמים, לעונן או לנחש. הדברים תלויים זה בזה: כאשר ישראל אינם דורשים בשקרים ובדמיונות הכוזבים של המעוננים, החוזים בכוכבים וכיוצא בהם, הם מכניעים את זוהמת הנחש ודבקים באמונה דקדושה. באמצעות האמונה הם זוכים לבחינת חידוש העולם ולבחינת ארץ ישראל, והנהגתם היא בהשגחה בלבד — נפלאות שלמעלה מן הטבע של מערכת השמים. אז בוודאי אין להם לירא מאותות השמים, כי הם למעלה מהם ומתנהגים בהשגחה בלבד. נמצא שעל ידי עצם התרחקותם מכך, אינם צריכים לירא מכך.

EN:
There Shall Not Be Found Among You… an Observer of Times or a Diviner (Deuteronomy 18:10)

Israel, a holy people, are above nature. They are not delivered to any celestial ruler and are not governed by the nature of the heavenly order, but by His blessed providence. They are therefore commanded not to inquire into heavenly signs, observe times, or practice divination. These matters depend upon one another: when Israel does not inquire into the falsehoods and deceptive imaginings of observers of times, astrologers, and the like, they subdue the serpent’s contamination and cleave to holy emunah. Through emunah they merit the aspect of the world’s renewal and the aspect of Eretz Yisrael, and are governed solely through providence—wonders above the nature of the heavenly order. They then certainly need not fear heavenly signs, for they are above them and are governed by providence alone. Thus, through the very act of distancing themselves from these practices, they no longer need to fear them.

Segment 47
HE:
לעומת זאת, עובדי הכוכבים והמזלות הדורשים במעוננים ובקוסמים הנמשכים מזוהמת הנחש, ואין להם אמונה שלמה בה' יתברך, רחוקים מארץ ישראל ומבחינת ההשגחה ומתנהגים על פי הטבע. לכן יש להם לירא מאותות השמים, מחמת עצם הדבר שהם דורשים בהם ואין להם אמונה דקדושה כלל. זה שנאמר אצל ישראל הקדושים: "ומאותות השמים אל תחתו, כי יחתו הגויים מהמה" (ירמיהו י', ב'). (ליקוטי הלכות, הלכות מעונן ומנחש ב'; על פי אוצר היראה, השגחה וטבע, ז')

EN:
By contrast, the idolaters who consult observers of times and sorcerers deriving from the serpent’s contamination, and who lack complete emunah in Hashem, blessed be He, are distant from Eretz Yisrael and from the aspect of providence, and are governed according to nature. They must therefore fear the signs of heaven precisely because they inquire into them and possess no holy emunah. This is what is written concerning holy Israel: “Do not be dismayed by the signs of heaven, for the nations are dismayed by them” (Jeremiah 10:2). (Likutay Halachos, Laws of Observing Times and Divination 2; following Otzar HaYirah, “Providence and Nature,” 7)

Segment 48
HE:
תמים תהיה... כי הגויים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו, ואתה לא כן (דברים י"ח, י"ג–י"ד)

על האיסור לדרוש במכשפים ובמעוננים נאמר: "תמים תהיה עם ה' אלקיך" (דברים י"ח, י"ג) — "עם ה' אלקיך" דווקא. "ה' אלקים" הוא בחינת שם מלא ובחינת עלמא דאתי, שאז יהיה "ה' אחד ושמו אחד" (זכריה י"ד, ט') ובחינת "ה' הוא האלקים" (דברים ד', ל"ה), כולו טוב. אז הטבע יתבטל והעולם יתנהג בהשגחתו בלבד. השגחתו יתברך כולה טוב וחסד, בבחינת "עולם חסד ייבנה" (תהלים פ"ט, ג'). הטבע הוא הסתרת השגחתו, בחינת דין; "אלקים" בגימטרייה "הטבע". באמת גם הטבע מתנהג בהשגחתו יתברך, אלא שההשגחה נסתרת ונעלמת בו בבחינת דין.

EN:
You Shall Be Wholehearted… for These Nations Whom You Are Inheriting Heed Observers of Times and Diviners, but as for You, Not So (Deuteronomy 18:13–14)

Concerning the prohibition against consulting sorcerers and observers of times, it is written: “You shall be wholehearted with Hashem your God” (Deuteronomy 18:13)—specifically “with Hashem your God.” “Hashem God” is the aspect of the complete Name and of Olam HaBa, when “Hashem will be One and His Name one” (Zechariah 14:9), and the aspect of “Hashem, He is God” (Deuteronomy 4:35), entirely good. Nature will then be nullified and the world will be governed solely through His providence. His blessed providence is entirely good and kindness, in the aspect of “The world is built through kindness” (Psalms 89:3). Nature is the concealment of His providence, the aspect of judgment; the numerical value of Elokim equals hateva, “nature.” In truth, nature too is governed through His blessed providence, but providence is hidden and concealed within it in the aspect of judgment.

Segment 49
HE:
כאשר ההשגחה מתגלה, הכול טוב וחסד. זה בחינת חידוש העולם ו"עולם חסד ייבנה", כי אז יתנהג העולם בהשגחה בלבד ויתגלה שהכול אחד, שגם הטבע הוא השגחה. ה' הוא בחינת השגחה וחסד; אלקים בחינת דין וטבע. לעתיד יתגלה כי "ה' הוא האלקים": הכול טוב ואחד, והטבע ייכלל בהשגחה. אנו, עם קדוש, מצווים גם עתה לדבק את המחשבה בעלמא דאתי ולהמשיך את בחינת עולם הבא וההשגחה לתוך העולם הזה. עיקר עבודתנו הוא לכלול את העולם הזה בעולם הבא, שיהיה הכול אחד. לכן אנו מצווים שלא לדרוש באותות השמים, במנחשים ובמעוננים, אלא להאמין בה', ועל ידי זה לזכות להשגחה ולבחינת עלמא דאתי.

EN:
When providence is revealed, everything is good and kindness. This is the aspect of the world’s renewal and “the world is built through kindness,” for the world will then be governed solely through providence and it will be revealed that everything is one—that nature too is providence. The Name Hashem is the aspect of providence and kindness; Elokim is the aspect of judgment and nature. In the future it will be revealed that “Hashem, He is God”: everything is good and one, and nature will be included within providence. We, a holy people, are commanded even now to attach our thought to Olam HaBa and draw the aspect of Olam HaBa and providence into this world. Our principal service is to include this world within Olam HaBa so that everything becomes one. We are therefore commanded not to consult heavenly signs, diviners, or observers of times, but to believe in Hashem and thereby merit providence and the aspect of Olam HaBa.

Segment 50
HE:
זהו "תמים תהיה עם ה' אלקיך", שנאמר לאחר האזהרות שלא יהיה בך מעונן ומנחש. אנו מצווים לדבק את עצמנו בבחינת "ה' הוא האלקים", עלמא דאתי, השגחה, כולו טוב וביטול הטבע. הטבע, בחינת אלקים, נכלל בה', בחינת השגחה, כי הכול אחד וטוב. זה עיקר התמימות והשלמות שאין בה שום חסרון. כל החסרונות והדינים נמצאים בבחינת הטבע היונקת מן הדין ומבחינת אלקים; אך בהשגחה ובעלמא דאתי אין חסרון ודין כלל, כי הכול טוב.

EN:
This is “You shall be wholehearted with Hashem your God,” stated after the warnings that no observer of times or diviner be found among you. We are commanded to attach ourselves to the aspect of “Hashem, He is God”—Olam HaBa, providence, complete goodness, and the nullification of nature. Nature, the aspect of Elokim, becomes included in Hashem, the aspect of providence, for everything is one and good. This is the principal wholeheartedness and perfection, containing no deficiency. All deficiencies and judgments exist within the aspect of nature, which draws sustenance from judgment and the aspect of Elokim; but within providence and Olam HaBa there is no deficiency or judgment, for everything is good.

Segment 51
HE:
לכן הזכירה התורה את ארץ ישראל באזהרה זו ותלתה בה את כיבוש הארץ: "כי הגויים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו, ואתה לא כן" (דברים י"ח, י"ד). עיקר כיבוש ארץ ישראל הוא על ידי הפרישה מזוהמת המנחשים והמעוננים והאמונה בה'. כך זוכים לחידוש העולם, בחינת ארץ ישראל, על ידי שמאמינים בכוח מעשיו — שה' ברא הכול ברצונו. "כי בגלל התועבות האלה ה' אלקיך מוריש אותם מפניך" (דברים י"ח, י"ב): מאחר שהם דורשים בתועבות הללו ואין להם אמונה, הם מגורשים מארץ ישראל, שאי אפשר לזכות לה אלא באמונה. לכן נסמך: "נביא אקים לך" (דברים י"ח, ט"ו), כי הכול תלוי בנביא האמת; באמצעות הנבואה זוכים לאמונה דקדושה ולפרישה מזוהמת הנחש, בחינת מנחשים ומעוננים. ועיין בליקוטי מוהר"ן תנינא, תורה ח'. (ליקוטי הלכות, הלכות מעונן ומנחש ב', ב')

EN:
The Torah therefore mentions Eretz Yisrael in this warning and makes conquest of the Land dependent upon it: “For these nations whom you are inheriting heed observers of times and diviners, but as for you, not so” (Deuteronomy 18:14). Eretz Yisrael is principally conquered through separating from the contamination of diviners and observers of times and believing in Hashem. One thereby merits the renewal of the world, the aspect of Eretz Yisrael, by believing in the power of His works—that Hashem created everything through His ratzoan. “Because of these abominations Hashem your God dispossesses them before you” (Deuteronomy 18:12): since they consult these abominations and lack emunah, they are expelled from Eretz Yisrael, which can be attained only through emunah. The passage therefore juxtaposes: “I will establish a prophet for you” (Deuteronomy 18:15), for everything depends upon the true prophet. Through prophecy one merits holy emunah and separation from the serpent’s contamination, the aspect of diviners and observers of times. See Likutay Moharan II, Teaching 8. (Likutay Halachos, Laws of Observing Times and Divination 2:2)

Segment 52
HE:
תמים תהיה עם ה' אלקיך (דברים י"ח, י"ג)

העולם הזה מלא חסרונות, וכל הקולות שבעולם באים מן החסרונות — כל אחד צועק על חסרונו. עיקר חסרונות העולם הזה נובע מהתגברות התאוות וחכמות ההבל, שהן בחינת מותרות ובחינת ערלה. ככל שהמותרות מתגברות, האדם רחוק יותר מן השלמות והוא בחינת בעל מום. כך אמרו רבותינו זכרונם לברכה על "התהלך לפני והיה תמים" (בראשית י"ז, א'): כל זמן שהערלה בך, אתה בעל מום לפני. זה בחינת "כל המוסיף גורע" (סנהדרין כ"ט ע"א), בחינת הקליפות הנקראות מותרות; אז האדם מלא חסרונות ובכל פעם חסר לו יותר. כאשר מעבירים את הערלה — את מותרות תאוות העולם הזה וחכמותיו ההבליות — החסרון נשלם והאדם נקרא תמים, כי אז הוא יכול לדבק את עצמו בה' יתברך, ששם כל השלמות.

EN:
You Shall Be Wholehearted with Hashem Your God (Deuteronomy 18:13)

This world is filled with deficiencies, and all the sounds in the world arise from deficiencies—each person cries out over what he lacks. The deficiencies of this world principally result from the intensification of cravings and vain forms of wisdom, which are the aspect of excess and of orlah. The more these excesses intensify, the farther a person is from perfection, and he becomes an aspect of one who bears a blemish. Thus our Sages, of blessed memory, said concerning “Walk before Me and be wholehearted” (Genesis 17:1): As long as the foreskin remains upon you, you are blemished before Me. This is the aspect of “whoever adds, detracts” (Sanhedrin 29a), the aspect of the klipoas called excesses. A person is then filled with deficiencies and continually lacks more. When the foreskin—the excesses of this world’s cravings and its vain forms of wisdom—is removed, the deficiency is completed and the person is called wholehearted, for he can then cleave to Hashem, blessed be He, where all perfection is found.

Segment 53
HE:
מי שרוצה חיים בעולם הזה יכול להשיגם רק כאשר הוא מסתפק במעט שבמעט מן העולם הזה, כדי חיונו בצמצום. גם במעט הזה תהיה כוונתו לשם שמים בלבד ועל פי התורה הקדושה. ככל שהוא מרחיק את עצמו מתאוות העולם הזה והבליו ומקשר את עצמו לה' יתברך ולתורתו הקדושה, חסרונותיו מתמעטים והוא זוכה להיכלל בבחינת שלמות — ובעיקר על ידי שלמות האמונה הקדושה. (ליקוטי הלכות, הלכות פריה ורביה ג', ל"ד–ל"ה; על פי אוצר היראה, יראה ועבודה, קס"ט–ק"ע; ועיין שם, מילה, מ"ה)

EN:
One who desires life in this world can attain it only by being content with the barest minimum of this world, narrowly sufficient for sustaining life. Even regarding this small amount, one’s intention must be solely for the sake of Heaven and in accordance with the holy Torah. To the extent that one distances oneself from this world’s cravings and vanities and binds oneself to Hashem, blessed be He, and His holy Torah, one’s deficiencies diminish and one merits being included within the aspect of perfection—principally through the perfection of holy emunah. (Likutay Halachos, Laws of Procreation 3:34–35; following Otzar HaYirah, “Awe and Divine Service,” 169–170; see also ibid., “Circumcision,” 45)

Segment 54
HE:
עיקר השלמות היא אמונה בלבד; לכן האמונה נקראת תמימות, בבחינת "תמים תהיה עם ה' אלקיך" (דברים י"ח, י"ג). האמונה תמימה ושלמה בתכלית השלמות, כי "כל הדברים יגעים, לא יוכל איש לדבר; לא תשבע עין לראות ולא תמלא אוזן משמוע" (קהלת א', ח'), וגם "אם יאמר החכם לדעת, לא יוכל למצוא" (קהלת ח', י"ז). לכן אין שלמות לדעת ולתורה אלא על ידי אמונה, כי אי אפשר להשיג בדעת שום דבר בשלמות אלא באמצעות האמונה.

EN:
The principal perfection is emunah alone. Emunah is therefore called wholeheartedness, in the aspect of “You shall be wholehearted with Hashem your God” (Deuteronomy 18:13). Emunah is wholehearted and complete with ultimate perfection, for “all matters are wearisome; no person can express them; the eye is not satisfied with seeing, nor the ear filled with hearing” (Ecclesiastes 1:8), and even “if the wise person says he will know, he cannot discover it” (Ecclesiastes 8:17). Awareness and Torah therefore attain perfection only through emunah, for no matter can be grasped completely through the intellect except by means of emunah.

Segment 55
HE:
מאחר שאדם מאמין בה' יתברך, בצדיקיו ובמצוותיו באמונה שלמה, הוא שלם בתכלית השלמות. האמונה היא בלי גבול, כי הוא מאמין באמת שהיא עד אין סוף, אף על פי שבשום אופן אי אפשר להשיגה בדעת; האמונה מקיפה את הכול עד אין סוף ותכלית. לכן צריכין שהאמונה תהיה שלמה בלי שום מום ופגם, בבחינת "כולך יפה רעייתי ומום אין בך" (שיר השירים ד', ז'). אז זוכים באמצעותה לדעת גדולה, כי על ידי שלמות האמונה זוכים לדעת. (ליקוטי הלכות, הלכות בכור בהמה טהורה ג', י')

EN:
Since a person believes in Hashem, blessed be He, in His tzaddikim, and in His mitzvos with complete emunah, he is complete with ultimate perfection. Emunah is boundless, for he believes in the truth that extends without end, although it cannot possibly be grasped through the intellect; emunah encompasses everything without end or limit. Emunah must therefore be complete, without any blemish or defect, in the aspect of “You are entirely beautiful, My beloved, and there is no blemish in you” (Song of Songs 4:7). Through it one then merits great awareness, for complete emunah grants awareness. (Likutay Halachos, Laws of the Firstborn Kosher Animal 3:10)

Segment 56
HE:
לא תסיג גבול רעך (דברים י"ט, י"ד)

כל אחד מישראל יש לו חלק בארץ ישראל לפי הגבול שבדעתו. עיקר הדעת להכיר אותו יתברך נמצא בארץ ישראל, שבה בית המקדש; קדושת הדעת הזאת מאירה מבית המקדש ומתפשטת בכל הארץ. לכן אווירא דארץ ישראל מחכים ואין חכמה כחכמת ארץ ישראל. שם עיקר הדעת הקדושה, כמו שאמרו: כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה. כל אחד, לפי שורשו ועבודתו בהשגת הדעת עד גבולו, מקבל חלק בארץ ישראל. לכן יגעו ישראל להשיג נחלה גדולה בארץ — כדי להשיג יותר מן הדעת הקדושה. זה בחינת "לא תסיג גבול רעך... בנחלתך אשר תנחל" (דברים י"ט, י"ד), אזהרה מיוחדת בארץ ישראל שלא להיכנס בגבול דעת חברו, כי אפשר להרוס ולקלקל את דעתו לגמרי, חס ושלום.

EN:
You Shall Not Move Your Fellow’s Boundary (Deuteronomy 19:14)

Every member of Israel has a portion in Eretz Yisrael corresponding to the boundary of his awareness. The principal awareness through which He, blessed be He, is known is found in Eretz Yisrael, where the Beis HaMikdash stands; the holiness of this awareness shines from the Beis HaMikdash and spreads throughout the Land. Therefore the air of Eretz Yisrael makes one wise, and no wisdom equals the wisdom of Eretz Yisrael. There holy awareness is principally found, as the Sages said: Whoever dwells in Eretz Yisrael resembles one who has a God. Each person, according to his root and his service in attaining awareness up to his boundary, receives a portion in Eretz Yisrael. Israel therefore labored to obtain a large inheritance in the Land—in order to attain more of this holy awareness. This is the aspect of “You shall not move your fellow’s boundary… in your inheritance that you shall inherit” (Deuteronomy 19:14), a special warning in Eretz Yisrael not to enter the boundary of another’s awareness, for one might destroy and completely damage his awareness, God forbid.

Segment 57
HE:
אף שמצווה גדולה לדבר עם חברו ביראת שמים ולרחם עליו להוציאו מעוונותיו ומפגמיו, כי זה עיקר יישוב העולם, כמבואר בתורה "כי מרחמם" בליקוטי מוהר"ן תנינא, תורה ז', צריכין להיזהר שהעסק יהיה לטובה — לתקן ולא לקלקל. שלא תתגלגל ממנו מחלוקת או שנאה, חס ושלום. רוב המריבות ושנאת החינם באות מכך שכל אחד מסתכל שלא בעין יפה בחברו, רואה בו פגמים ומידות רעות עד שנדמה שאי אפשר לסובלו; וחברו מביט בו כך בחזרה, "כמים הפנים לפנים" (משלי כ"ז, י"ט). נגע זה החריב את ביתנו, כי בית שני חרב על שנאת חינם (יומא ט' ע"ב), הנובעת מן ההסתכלות היתרה בחברו.

EN:
Although it is a great mitzvah to speak with one’s fellow about awe of Heaven and have compassion upon him by drawing him out of his sins and blemishes, for this is the principal settlement of the world, as explained in the teaching “For He Has Compassion upon Them” in Likutay Moharan II, Teaching 7, one must ensure that this involvement is for good—to rectify and not damage. It must not generate dispute or hatred, God forbid. Most quarrels and baseless hatred arise because each person views his fellow unfavorably and sees so many defects and bad attributes in him that he imagines him unbearable; his fellow then looks back at him in the same way, “as water reflects a face to a face” (Proverbs 27:19). This affliction destroyed our Temple, for the Second Temple was destroyed because of baseless hatred (Yoma 9b), which results from looking too deeply into another person.

Segment 58
HE:
באמת צריכין לדון כל אדם לכף זכות, ואמרו: "אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו" (אבות ב', ד'). מי יכול להגיע למקום חברו ולגבול דעתו, שממנו נמשכו מידותיו, פעולותיו ומעשיו? לכן צריכין "לעשות סייג לתורה" ולקיים "סייג לחכמה שתיקה" (אבות א', א', י"ז). עיקר השתיקה נצרכת בחקירות ובקושיות על דרכיו יתברך שאי אפשר להבינן. את ה' יתברך בעצמו אי אפשר להשיג: "לית מחשבה תפיסא בך כלל" ו"לית דידע בך כלל". ניתנה רשות לדבר בנפלאותיו ובמידותיו רק עד המקום שכל אחד יכול להבין לפי גבול דעתו.

EN:
In truth, every person must be judged favorably, and the Sages said: “Do not judge your fellow until you reach his place” (Avos 2:4). Who can reach his fellow’s place and the boundary of his awareness, from which his attributes, activities, and deeds developed? One must therefore “make a safeguard for the Torah” and fulfill “the safeguard for wisdom is silence” (Avos 1:1, 17). Silence is principally required regarding investigations and questions concerning His blessed ways that cannot be understood. Hashem, blessed be He, Himself cannot be grasped: “No thought can grasp You at all,” and “none can know You at all.” Permission was granted to speak of His wonders and attributes only to the extent that each person can understand according to the boundary of his awareness.

Segment 59
HE:
גם דרכיו ומידותיו יתברך מושגות רק עד גבולו של כל אדם. אם הוא זוכה, מתנוצצת בדעתו אלקותו יתברך לפי כלי דעתו, בבחינת "נודע בשערים בעלה" (משלי ל"א, כ"ג) — כל חד כפום מה דמשער בלבה. אי אפשר לספר התנוצצות זו לחברו, ואפילו האדם עצמו אינו יכול לספר היום את השגתו של אתמול, כמובא בשיחות הר"ן. לכן אמרו: אין דורשין במרכבה ביחיד אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו (חגיגה י"א ע"ב), כי השגת אלקות היא בחינת מעשה מרכבה, והצמצומים המביאים להשגתה הם בחינת המרכבה, כמבואר בליקוטי מוהר"ן א', תורה ל'.

EN:
His blessed ways and attributes likewise can be attained only up to each person’s boundary. If one merits, His blessed Godliness flashes within one’s awareness according to the vessel of that awareness, in the aspect of “Her Husband is known at the gates” (Proverbs 31:23)—each person according to what he estimates in his heart. This flash cannot be related to another; even the person himself cannot recount today his attainment of yesterday, as brought in Sichos HaRan. The Sages therefore said that the Divine Chariot may not be expounded to an individual unless he is wise and understands through his own knowledge (Chagigah 11b), for the attainment of Godliness is the aspect of the Work of the Chariot, and the constrictions through which it is attained are the aspect of the chariot, as explained in Likutay Moharan I, Teaching 30.

Segment 60
HE:
לפיכך, אף שמצווה גדולה לדבר עם חברו בדעת הקדושה, צריך הדבר להיות ברצוא ושוב. מדברים בנפלאותיו, כמו שכתוב: "שיחו בכל נפלאותיו" (תהלים ק"ה, ב'), וכך מתחזקת האמונה: "לדור ודור אודיע אמונתך בפי" (תהלים פ"ט, ב') ו"אב לבנים יודיע אל אמתך" (ישעיהו ל"ח, י"ט). מספרים את נפלאות ה' מימי אברהם, יציאת מצרים, מתן תורה, אותות משה רבנו, וחידושי התורה שגילו צדיקי אמת בכל דור. כך כל אחד מקבל ומכניס אמונה בלב חברו; אך את עצם ההתנוצצות אי אפשר לגלות — "יהיו לך לבדך ואין לזרים איתך" (משלי ה', י"ז). צריכין לשתוק ולא להרוס את הגבול, כפי שנאמר במתן תורה: "והכוהנים והעם אל יהרסו לעלות אל ה'" (שמות י"ט, כ"ד). לכל אחד מחיצה וגבול מיוחד בדעתו שאסור להרוס. (ליקוטי הלכות, הלכות שותפים בקרקע ה', י"ג)

EN:
Therefore, although speaking with one’s fellow about holy awareness is a great mitzvah, it must proceed in a mode of advance and retreat. One speaks of His wonders, as it is written: “Speak of all His wonders” (Psalms 105:2), thereby strengthening emunah: “From generation to generation I will make known Your faithfulness with my mouth” (Psalms 89:2), and “A father will make Your truth known to children” (Isaiah 38:19). One recounts Hashem’s wonders from the days of Avraham, the Exodus, the giving of the Torah, the signs of Moshe Rabbeinu, and the Torah insights revealed by true tzaddikim in every generation. In this way each person receives emunah from his fellow and implants it in his fellow’s heart; but the flash itself cannot be revealed—“They shall be yours alone, and not for strangers with you” (Proverbs 5:17). One must remain silent and not destroy the boundary, as was stated at the giving of the Torah: “The kohanim and the people shall not break through to ascend to Hashem” (Exodus 19:24). Each person has a unique partition and boundary in his awareness that may not be destroyed. (Likutay Halachos, Laws of Partners in Land 5:13)

Segment 61
HE:
לא יקום עד אחד באיש לכל עוון ולכל חטאת (דברים י"ט, ט"ו)

הסטרא אחרא מתחילה בחיבור ומסיימת בפירוד, והקדושה להיפך, כמובא בזוהר הקדוש. הסטרא אחרא — הנחש והשקר — מתחילה בחיבור: היא אומרת שהאור שלמעלה מחובר יחד ואי אפשר לצמצמו ולחלקו כדי להמשיכו למטה. כך היא מסיימת בפירוד גמור ובכפירה גמורה, כי אינה מאמינה שכל החיות שלמטה קשורה ומחוברת למעלה, וכאילו העולם הזה נפרד, חס ושלום, משורשו העליון.

EN:
A Single Witness Shall Not Rise Against a Person for Any Iniquity or Any Sin (Deuteronomy 19:15)

The sitra achara begins with union and ends with separation, whereas holiness follows the reverse course, as brought in the holy Zohar. The sitra achara—the serpent and falsehood—begins with union: it claims that the light above is joined as one and cannot be constricted and divided in order to draw it below. It thereby ends in complete separation and absolute denial, for it does not believe that all vitality below is bound and connected above, as though this world were separated, God forbid, from its supernal root.

Segment 62
HE:
הקדושה, לעומת זאת, מתחילה בפירוד: מפרידים ומחלקים את האלפים למאות ומצמצמים את האור, עד שממשיכים את ידיעת האמונה הקדושה שכל העולם הגשמי קשור ומחובר למעלה, כי "מלכותו בכל משלה" (תהלים ק"ג, י"ט). זו עיקר שלמות הייחוד: לדעת שכל החיות וההנהגה של כל פרטי הבריאה קשורות ומחוברות בו יתברך, כי הוא מחיה את כולם. כך הקדושה מסיימת בחיבור.

EN:
Holiness, by contrast, begins with separation: thousands are separated and divided into hundreds, and the light is constricted, until the awareness of holy emunah is drawn—that this entire physical world is bound and connected above, for “His malchus rules over all” (Psalms 103:19). This is the principal perfection of unification: knowing that the vitality and governance of every detail of Creation are bound and connected to Him, blessed be He, for He gives life to them all. Holiness thereby ends with union.

Segment 63
HE:
זהו "לא יקום עד אחד באיש לכל עוון ולכל חטאת" (דברים י"ט, ט"ו). כאשר זוהמת הנחש, שממנה כל עוון וחטאת, כבר שלטה וצריכין לברר ממנה את האמת, עד אחד אינו מספיק. אין בו כוח לעמוד נגד הסטרא אחרא המבקשת שלא לחלק את האור, כדי שיישאר למעלה והיא תשלוט למטה — בחינת סטרא דמותא המפרידה בין החיות לגוף, "כי המוות יפריד". אחד לבדו אינו יכול לחלק את האור מאלפים למאות; רק "על פי שני עדים... יקום דבר" (דברים י"ט, ט"ו), כי "טובים השניים מן האחד" (קהלת ד', ט'). מאחר שנשמותיהם חלוקות למטה, יש לשניים כוח רב יותר לחלק את האור מאלפים למאות, ועל ידי זה מתגלה האמת בבחינת עדות אמת. (ליקוטי הלכות, הלכות עדות ד', י'; על פי אוצר היראה, אמונה, קכ"ו)

EN:
This is “A single witness shall not rise against a person for any iniquity or any sin” (Deuteronomy 19:15). Once the serpent’s contamination, from which every iniquity and sin derives, has taken hold and the truth must be clarified from within it, one witness is insufficient. He lacks the power to stand against the sitra achara, which seeks to prevent division of the light so that the light remains above while it rules below—the aspect of the side of death that separates vitality from the body, for death separates. One person alone cannot divide the light from thousands into hundreds; only “by the testimony of two witnesses… shall a matter be established” (Deuteronomy 19:15), for “two are better than one” (Ecclesiastes 4:9). Since their souls are divided below, two witnesses possess greater power to divide the light from thousands into hundreds, through which truth is revealed in the aspect of true testimony. (Likutay Halachos, Laws of Testimony 4:10; following Otzar HaYirah, “Emunah,” 126)

Segment 64
HE:
על פי שני עדים... יקום דבר (דברים י"ט, ט"ו)

התורה נתנה לשני עדים כוח לברר את האמת ולהכניע את השקר שבין שני בעלי הדין המתאמצים בדין, כאשר אין יודעים מי דובר אמת ומי דובר שקר. דווקא שני עדים כשרים יכולים לעשות זאת. מאחר שהם שניים, הם בחינת אחר הבריאה, שבו הופיעו כביכול שני דברים; אך בהיותם שני ישראלים כשרים, הם עדיין בחינת תחילת הבריאה, מיד לאחר הבריאה ולפני שנשתלשלה ל"חשבונות רבים". ישראל עלו במחשבה תחילה, ותחילת הבריאה עדיין כולה אחד, טוב, קודש ואמת, קודם השתלשלות החשבונות הרבים שבהם נאחזים הסטרא אחרא והשקר.

EN:
By the Testimony of Two Witnesses… Shall a Matter Be Established (Deuteronomy 19:15)

The Torah granted two witnesses the power to clarify truth and subdue the falsehood between two litigants contending in court, when it is unknown who speaks truthfully and who falsely. Specifically two qualified witnesses can accomplish this. Since they are two, they are the aspect of after Creation, when, as it were, two things appeared; yet because they are two qualified Jews, they remain the aspect of the beginning of Creation, immediately after Creation and before it developed into “many calculations.” Israel arose first in thought, and the beginning of Creation is still entirely one, good, holy, and true, before the development of the many calculations in which the sitra achara and falsehood take hold.

Segment 65
HE:
לכן ישראל הם בחינת "כולו זרע אמת", ונאמר: "שארית ישראל לא יעשו עוולה ולא ידברו כזב" (צפניה ג', י"ג). אחיזתם בשורשם היא באמת, בחינת תחילת עליית הבריאה במחשבה. בכוח אמיתתם יכולים ישראל לכלול גם עתה את אחר הבריאה בקודם הבריאה, כי האמת כוללת את אחר הבריאה בקודם הבריאה. הדבר נעשה בעיקר כאשר רבים מישראל מתחברים יחד לדבר שבקדושה, בחינת אמת: בחינת הרבים של אחר הבריאה נכללת בקודם הבריאה, שכולו אחד, על ידי שהם מתחברים באחדות לדבר קדוש ואמיתי. אז יש להם כוח רב יותר להכניע את השקר הנאחז ברבים, כי אין הדין נמתק אלא בשורשו. לכן עיקר בירור האמת מן השקר נעשה דווקא באמצעות שני עדים.

EN:
Israel are therefore the aspect of “entirely a seed of truth,” and it is written: “The remnant of Israel will not commit injustice and will not speak falsehood” (Zephaniah 3:13). Their hold upon their root is in truth, the aspect of Creation’s first ascent in thought. Through their truth, Israel can include after Creation within before Creation even now, for truth includes after Creation within before Creation. This occurs principally when many Jews join together for a holy matter, the aspect of truth: the plurality of after Creation becomes included in before Creation, which is entirely one, through their joining in unity for a holy and truthful matter. They then possess greater power to subdue falsehood, which takes hold in plurality, for judgment is sweetened only at its root. Truth is therefore principally clarified from falsehood specifically through two witnesses.

Segment 66
HE:
כאשר אדם מישראל נופל לשקר, חס ושלום, הפגם גדול מאוד, וכאילו הוא עוקר את עצמו משורשו — משורש נשמות ישראל שעלו במחשבה תחילה. כאשר שני ישראלים מעידים שקר, חס ושלום, הפגם גדול עוד יותר, וכאילו הם נותנים לשקר אחיזה מן השורש. לכן אין שניים חשודים על השקר, מאחר שהדבר נוגע ביותר בשורש קדושת ישראל. (ליקוטי הלכות, הלכות עדות ב', ג'; על פי אוצר היראה, אמת, נ"ד)

EN:
When a Jew falls into falsehood, God forbid, the blemish is exceedingly great, as though he uproots himself from his root—the root of the souls of Israel that arose first in thought. When two Jews testify falsely, God forbid, the blemish is greater still, as though they grant falsehood a hold at the root. Two people are therefore not presumed to lie, since this matter touches the root of Israel’s holiness most deeply. (Likutay Halachos, Laws of Testimony 2:3; following Otzar HaYirah, “Truth,” 54)

Segment 67
HE:
אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם (דברים כ', ג')

ענה ואמר: "חזקו ויאמץ לבבכם כל המייחלים לה'" (תהלים ל"א, כ"ה) — "כל המייחלים" דווקא. אפילו אם אינכם זוכים לשום קדושה ועבודה, חס ושלום, ורק מייחלים בלבד, אף על פי כן חזקו ואמצו ואל תיפלו משום דבר שבעולם, יהיה איך שיהיה, כמבואר בדברינו פעמים רבות. יתרה מזו, כל אחד צריך לחזק את חברו שלא ייפול בדעתו משום דבר. אפילו אם הוא יודע בעצמו שהוא כפי שהוא, יחזק את חברו, כי קל יותר לחזק את האחר מלחזק את עצמו, שכן אין חבוש מתיר את עצמו; ואין רעה גדולה מנפילה.

EN:
Do Not Fear, Panic, or Be Broken Before Them (Deuteronomy 20:3)

He answered and said: “Be strong, and let your heart take courage, all who hope in Hashem” (Psalms 31:25)—specifically “all who hope.” Even if, God forbid, you merit no holiness or Divine service and possess only hope, nevertheless be strong and courageous, and do not fall because of anything in the world, whatever the circumstances, as explained many times in our teachings. Beyond this, every person must strengthen his fellow so that he does not become discouraged by anything. Even if he knows his own condition to be what it is, he should strengthen his fellow, for it is easier to strengthen another than oneself, since a prisoner cannot release himself; and there is no greater evil than falling.

Segment 68
HE:
על המלחמה הגשמית דרשו רבותינו זכרונם לברכה את "אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם" (דברים כ', ג'): אל תיראו משפעת הקלגסים ואל תערצו מקול הקרנות. כל הדברים הללו עוברים על המבקש להיכנס לעבודת ה': מלחמות ופחדים רבים, שפעת הקלגסים וקול הקרנות, עוברים על כל אחד. הוא צריך לעמוד על עומדו, לא להניח את מקומו בשום אופן, לצפות תמיד לישועה, ולא להתרחק ולנוס ממנו יתברך, חס ושלום. כפי שאמרו לעניין מלחמה: תחילת מפלה — ניסה, רחמנא ליצלן.

EN:
Concerning physical warfare, our Sages, of blessed memory, expounded “Do not fear, panic, or be broken before them” (Deuteronomy 20:3): Do not fear the clamor of the troops, and do not be broken by the sound of the horns. All these experiences confront one who seeks to enter the service of Hashem: many forms of warfare and fear, the clamor of troops, and the sound of horns confront every person. He must hold his ground, never abandon his place, continually await salvation, and not distance himself or flee from Him, blessed be He, God forbid. As the Sages said concerning war: the beginning of defeat is flight, may the Merciful One save us.

Segment 69
HE:
"אנה מפניך אברח? אם אסק שמים שם אתה, ואציעה שאול הנך" (תהלים קל"ט, ז'–ח'), כי ה' יתברך נמצא בכל מקום. צריכין להיות עקשן גדול בעבודת ה'. כאשר אדם זוכה שלא להפיל את חברו — ואף שהוא יודע בעצמו שהוא רחוק מן העבודה, אדרבה הוא מחזק את חברו בכל מיני התחזקות, מחיהו ומשיב את נפשו בדיבורים המשיבים את הנפש — ייתכן שעל ידי זה יזכה אחר כך גם הוא לחזור ולשוב לעבודת ה'. (שיחות הר"ן, שיחה ק"כ)

EN:
“Where can I flee from Your presence? If I ascend to heaven, You are there; if I make my bed in Sheol, behold, You are there” (Psalms 139:7–8), for Hashem, blessed be He, is present everywhere. One must be exceedingly persistent in the service of Hashem. When a person merits not causing his fellow to fall—even though he knows that he himself is distant from Divine service, he instead strengthens his fellow in every possible way, revives him, and restores his soul with soul-restoring words—it is possible that through this he too will afterward merit returning to the service of Hashem. (Sichos HaRan 120)

Segment 70
HE:
שמע ישראל, אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם; אל ירך לבבכם (דברים כ', ג')

דרשו רבותינו זכרונם לברכה: אפילו אין בכם זכות אלא מה שאתם אומרים בכל יום "שמע ישראל", אתם ראויים לנצח את אויביכם. כל המלחמות שבעולם רומזות בעיקר למלחמת היצר הרע. אפילו המלחמות הגשמיות שיש לאדם עם שונאים ואויבים הן בחינת מלחמות היצר הרע, כמו שאמרו: כשיש לאדם צרים למטה, כך יש לו צרים למעלה (סנהדרין מ"ד ע"ב). לכן עיקר המלחמה הוא מלחמת היצר הרע.

EN:
Shima Yisrael, You Are Approaching Battle Today Against Your Enemies; Let Your Heart Not Become Faint (Deuteronomy 20:3)

Our Sages, of blessed memory, expounded: Even if your only merit is that you say “Shima Yisrael” every day, you are worthy of defeating your enemies. All wars in the world principally allude to the war against the yetzer hara. Even the physical wars a person wages against enemies and adversaries are aspects of the wars against the yetzer hara, as the Sages said: When a person has adversaries below, he likewise has adversaries above (Sanhedrin 44b). The principal war is therefore the war against the yetzer hara.

Segment 71
HE:
זה שהזהיר הכוהן לפני שנכנסו למלחמת ה' לנצח את האויבים שסביב הקדושה, הסטרא אחרא שסביב ארץ ישראל — כלל השונאים, המונעים והמעכבים מדברים שבקדושה. כאשר אדם נכנס להילחם בהם, הוא בסכנה גדולה, כי קטרוגים רבים מתעוררים עליו ומבקשים להפילו לגמרי מעבודתו, חס ושלום. עיקר המלחמה הוא להתחזק ולעמוד על רגליו שלא ליפול מעבודתו יתברך; אז בוודאי יזכה לנצחם, לשברם ולבטלם. ביטחונו שלא ייפול הוא האמונה הקדושה. כשהוא חזק באמונה, אין לו להתיירא משום מלחמה או ניסיון.

EN:
This is why the kohen warned them before they entered Hashem’s war to defeat the enemies surrounding holiness—the sitra achara surrounding Eretz Yisrael, encompassing all the enemies, preventers, and obstructers of holy matters. When a person enters battle against them, he is in great danger, for many accusations arise against him and seek to cause him to fall completely from his Divine service, God forbid. The principal battle is to strengthen himself and remain standing so that he does not fall from His blessed service; he will then certainly merit defeating, breaking, and nullifying them. His assurance that he will not fall is holy emunah. When he is strong in emunah, he need not fear any war or trial.

Segment 72
HE:
זהו "שמע ישראל, אתם קרבים היום למלחמה" (דברים כ', ג') — בזכות שמע ישראל בלבד, כלומר בזכות וכוח האמונה הקדושה, יכולים להתקרב למלחמה בגשמיות וברוחניות. מאחר שאתם חזקים באמונתו יתברך, אין להתיירא משום מלחמה. "אל ירך לבבכם, אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם" (דברים כ', ג'): אל תיראו משעטת הסוסים, משפעת הקלגסים ומקול הקרנות — תכסיסים שבהם האויבים מאיימים ומפחידים. כל הבחינות הללו קיימות במלחמת היצר הרע. הבעל דבר והסטרא אחרא מאיימים על האדם, מפחידים אותו ומכבידים מאוד את עבודתו; מחמת האיומים והכבדות נמנעו רבים אפילו מלהתחיל בעבודת ה'.

EN:
This is “Shima Yisrael, you are approaching battle today” (Deuteronomy 20:3)—through the merit of Shima Yisrael alone. That is, through the merit and power of holy emunah, you can approach battle both physically and spiritually. Since you are strong in emunah in Him, blessed be He, you need not fear any war. “Let your heart not become faint; do not fear, panic, or be broken before them” (Deuteronomy 20:3): do not fear the thundering horses, the clamor of the troops, or the sound of the horns—the tactics through which enemies threaten and frighten their opponents. All these aspects exist in the war against the yetzer hara. The adversary and the sitra achara threaten a person, frighten him, and make Divine service seem exceedingly burdensome; because of these threats and burdens, many have refrained even from beginning the service of Hashem.

Segment 73
HE:
עיקר עבודת ה' הוא שהאדם לא יפחד כלל. כפי שכתב רבנו זכרונו לברכה: בעולם הזה האדם צריך לעבור על גשר צר מאוד, והעיקר שלא יתפחד כלל. ההתחזקות לעבור בשלום בלי פחד היא האמונה הקדושה — בחינת "שמע ישראל". לכן: "אל ירך לבבכם... כי ה' אלקיכם ההולך עמכם להושיע אתכם" (דברים כ', ג'–ד'). זהו "ה' לי, לא אירא; מה יעשה לי אדם" (תהלים קי"ח, ו'): אני מאמין בה' באמונה שלמה, וה' עמדי תמיד, כי מלא כל הארץ כבודו; לכן לא אירא. מי שיש לו אמונה חזקה ינצח את כל המלחמות, וסוף כל סוף ישוב אל ה' באמת, בבחינת "זאת אשיב אל לבי, על כן אוחיל" (איכה ג', כ"א). (ליקוטי הלכות, הלכות גילוח ג', ט')

EN:
The principal rule in serving Hashem is that a person not be afraid at all. As Rabbeinu, of blessed memory, wrote: In this world a person must cross an exceedingly narrow bridge, and the principal thing is not to make oneself afraid at all. The strength to cross safely and without fear is holy emunah—the aspect of “Shima Yisrael.” Therefore: “Let your heart not become faint… for Hashem your God is the One Who goes with you to save you” (Deuteronomy 20:3–4). This is “Hashem is for me; I will not fear. What can a person do to me?” (Psalms 118:6): I believe in Hashem with complete emunah, and Hashem is always with me, for His glory fills the whole earth; therefore I will not fear. One who possesses strong emunah will defeat all the wars and will ultimately return to Hashem in truth, in the aspect of “This I will return to my heart; therefore I will hope” (Lamentations 3:21). (Likutay Halachos, Laws of Shaving 3:9)

Segment 74
HE:
שמע ישראל, אתם קרבים היום למלחמה... אל תיראו (דברים כ', ג')

כל הייסורים הבאים על האדם בעולם הזה, המלא ייסורים, באים כדי שיברח מהם אל התכלית ויבטל את עצמו לה' יתברך בתכלית הביטול, בכל פעם ברצוא ושוב. כך יזכה להכיר ולדעת אותו יתברך, שבשביל זה הייתה כל הבריאה — בגין דישתמודעין ליה. כאשר הוא שב מן הביטול, הייסורים עלולים להתגבר יותר; אך הם מתנחמים באמצעות חידושי התורה הנמשכים מן הרשימה שנשארה מן הביטול. לכך דרושה התגברות גדולה, כי לא כל אדם זוכה לכך, ויש שמתרחקים יותר מחמת הייסורים, חס ושלום.

EN:
Shima Yisrael, You Are Approaching Battle Today… Do Not Fear (Deuteronomy 20:3)

All suffering that comes upon a person in this world, which is filled with suffering, comes so that he will flee from it toward the ultimate purpose and completely nullify himself to Hashem, blessed be He, repeatedly in advance and retreat. He will thereby merit recognizing and knowing Him, blessed be He, for this is why the entire Creation came into being—that He be known. When a person returns from nullification, the suffering may intensify further; yet consolation comes through Torah insights drawn from the impression that remains from the nullification. Great strengthening is required for this, for not everyone merits it, and some become more distant because of their suffering, God forbid.

Segment 75
HE:
כך הוא בכל המניעות והבלבולים המונעים את האדם מעבודתו, שהם עיקר ייסוריו. עליו להתגבר באמצעות הסתכלות אל התכלית, ובפרט כאשר הייסורים והמניעות באים מבני אדם המסיתים בדבריהם הרעים, בפיתויים, בליצנות ובדברי חלקלקות, עד שהם יכולים להטות גם את דעת הנרדף ולשנות את רצונו, שלא יביט אל התכלית כראוי. אולם כאשר הוא חזק מאוד בדעתו, יודע את האמת לאמיתה, ומבטל את עצמו באמת לה' יתברך ונכלל באחדותו, אינו מתיירא גם מן המניעות הבאות מבני אדם: "ה' לי, לא אירא; מה יעשה לי אדם" (תהלים קי"ח, ו').

EN:
The same applies to all obstacles and confusions that prevent a person from serving Him, which constitute his principal suffering. He must overcome them by looking toward the ultimate purpose, particularly when suffering and obstacles come from people who lead him away from truth through evil words, enticements, mockery, and flattering speech, until they can distort even the persecuted person’s thinking and change his ratzoan so that he no longer looks properly toward the ultimate purpose. But when he is exceedingly firm in his understanding, knows the ultimate truth, genuinely nullifies himself to Hashem, blessed be He, and becomes included in His unity, he does not fear even obstacles arising from people: “Hashem is for me; I will not fear. What can a person do to me?” (Psalms 118:6).

Segment 76
HE:
על "שמע ישראל, אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם" (דברים כ', ג') אמרו: אפילו אין בכם זכות אלא "שמע ישראל" — אל ירך לבבכם ואל תיראו. זכות שמע ישראל היא אמונת הייחוד והביטול לה' יתברך במסירת נפש. מי שחזק בדעתו להביט תמיד אל התכלית ולזכור את אחדותו יתברך אינו צריך להתיירא מאויב ושונא; כולם יכרעו וייפלו לפניו, אף כשהשונא מבקש להטותו. כך אמר דוד לגלית: "אתה בא אלי בחרב ובחנית... ואנכי בא אליך בשם ה'" (שמואל א' י"ז, מ"ה). חמש האבנים שלקח היו כנגד שמע ישראל, כמובא בזוהר הקדוש.

EN:
Concerning “Shima Yisrael, you are approaching battle today against your enemies” (Deuteronomy 20:3), the Sages said: Even if your only merit is “Shima Yisrael,” let your heart not become faint and do not fear. The merit of Shima Yisrael is emunah in Divine unity and nullification to Hashem, blessed be He, with self-sacrifice. One who is firm in his awareness, continually looks toward the ultimate purpose, and remembers His blessed unity need not fear any enemy or adversary; they will all kneel and fall before him, even when the enemy seeks to turn him aside. Thus David said to Goliath: “You come to me with sword and spear… but I come to you in the name of Hashem” (I Samuel 17:45). The five stones he took corresponded to Shima Yisrael, as brought in the holy Zohar.

Segment 77
HE:
בוודאי יש לאדם כוח להינצל גם מבעל בחירה. אם לבני אדם בעלי בחירה יש כוח למונעו, קל וחומר שלאדם הכשר ולצדיק יש כוח להינצל מהם; הבא לטהר מסייעין לו וה' יתברך בעזרו. עיקר הפחד הוא שמא דעת הנרדף תיחלש מחמת הרדיפות והייסורים והוא יתרחק מה'. כשהוא חזק בדעתו ומביט תמיד אל התכלית, שום אויב אינו יכול לעמוד נגדו. לא רק הצדיק עצמו עומד נגד שונאיו בעלי הבחירה; גם הנסמך ונלווה באמת לצדיק אינו מתיירא. כשם שדוד הציל את כל ישראל מיד גלית, כך הצדיק האמיתי בכל דור יכול להציל את הנלווים אליו באמת מיד שונאיהם ורודפיהם.

EN:
A person certainly possesses the power to be saved even from one who has free choice. If people with free choice possess the power to obstruct him, all the more does a worthy person or tzaddik possess the power to be saved from them; one who comes to purify himself is assisted, and Hashem, blessed be He, helps him. The principal fear is that persecution and suffering may weaken the persecuted person’s understanding and distance him from Hashem. When he remains firm in awareness and continually looks toward the ultimate purpose, no enemy can stand against him. Not only can the tzaddik himself withstand enemies who possess free choice; one who genuinely relies upon and accompanies the tzaddik likewise need not fear. Just as David saved all Israel from Goliath, so the true tzaddik in every generation can save those genuinely attached to him from their enemies and persecutors.

Segment 78
HE:
כל אדם צריך לדעת שאפילו אם הוא קטן במעלה ואינו מגיע לקרסולי הצדיקים והיראים הקדמונים, ה' יתברך לא ישלח עליו שונא ומונע שאינו יכול לעמוד נגדו — אלא אם רצונו יתברך שימות על קידוש השם, ולכך כל ישראל מרוצים. בדרך כלל הדבר הוא ניסיון: האם יתחזק לעמוד באמת ובאמונה ולא ייפול בדעתו מחמת השונאים. כשהוא מביט תמיד אל התכלית, יוכל לעמוד נגדם, ובעיקר בכוח הצדיק האמיתי, שזכה להמשיך חידושי תורה אמיתיים מן הרשימה של ביטולו הגדול והנפלא, עד שכולם יכרעו וייפלו לפניו.

EN:
Every person must know that even if he is of very low stature and does not reach the ankles of the earlier tzaddikim and God-fearing people, Hashem, blessed be He, will not send him an enemy or obstructer whom he cannot withstand—unless His blessed ratzoan is that he die in sanctification of the Name, for which every Jew is prepared. Ordinarily, it is a trial: will he strengthen himself to stand in truth and emunah and not become discouraged because of his enemies? When he continually looks toward the ultimate purpose, he can withstand them, principally through the power of the true tzaddik, who merited drawing genuine Torah insights from the impression of his great and wondrous nullification, until all kneel and fall before him.

Segment 79
HE:
זה בחינת "אנכי אנכי הוא מנחמכם; מי את ותיראי מאנוש ימות" (ישעיהו נ"א, י"ב). "אנכי אנכי" רומז לביטול ולרשימה הנשארת ממנו; "מי את" — ביטול עד שאינך יודע מעצמך מי אתה. כאשר כוונתך רק לתכלית הנצחית, כיצד ימנע אותך אדם המוכן למיתה וימיו כצל עובר? "ואנכי ה' אלקיך... ואשים דברי בפיך, לנטוע שמים וליסוד ארץ" (ישעיהו נ"א, ט"ו–ט"ז) הם חידושי התורה הנשאבין מרשימת הביטול, שעל ידם נבראים שמים וארץ חדשים והצדיקים יכולים לשנות את הטבע. העיקר להיות חזק בדעת התכלית ולהתקשר באמת, לשם שמים, לצדיק האמיתי המבטל עצמו לה' ברצוא ושוב. חידושיו הם מעייני הישועה, המאירים אפילו בפחות שבפחותים התנוצצות מרשימת הביטול ומסייעים לו לעמוד נגד הקמים עליו בגשמיות וברוחניות. (ליקוטי הלכות, הלכות מילה ה', י"ט–כ"ג, כ"ו–כ"ז; על פי אוצר היראה)

EN:
This is the aspect of “I, I am He Who comforts you; who are you that you should fear a mortal who will die?” (Isaiah 51:12). “I, I” alludes to nullification and the impression remaining from it; “who are you” signifies nullification until you no longer know who you are independently. When your intention is solely toward the eternal purpose, how can a person destined to die, whose days pass like a shadow, prevent you? “I am Hashem your God… I have placed My words in your mouth, to plant the heavens and establish the earth” (Isaiah 51:15–16) refers to Torah insights drawn from the impression of nullification, through which new heavens and earth are created and tzaddikim can alter nature. The principal thing is to remain firm in awareness of the ultimate purpose and genuinely bind oneself, for the sake of Heaven, to the true tzaddik who nullifies himself to Hashem in advance and retreat. His insights are wellsprings of salvation, illuminating even the lowest person with a flash from the impression of nullification and helping him withstand those who rise against him physically and spiritually. (Likutay Halachos, Laws of Circumcision 5:19–23, 26–27; following Otzar HaYirah)

Segment 80
HE:
מי האיש הירא ורך הלבב (דברים כ', ח')

על ידי חלישות הלב נופלים פחדים על האדם, כי עיקר הגבורה הוא בלב, ורכי הלבב מתפחדים. זה שנאמר: "מי האיש הירא ורך הלבב" (דברים כ', ח'). ופירש רש"י: "הירא" וכו' — מחמת שהוא רך לבב, הוא מתיירא. (קיצור ליקוטי מוהר"ן, תורה מ"ג)

EN:
Who Is the Man Who Is Fearful and Fainthearted? (Deuteronomy 20:8)

Fears fall upon a person through faintness of heart, for courage is principally in the heart, whereas the fainthearted become afraid. This is why it is written: “Who is the man who is fearful and fainthearted?” (Deuteronomy 20:8). Rashi explains “who is fearful,” and so forth: because he is fainthearted, he becomes afraid. (Abridged Likutay Moharan, Teaching 43)

Segment 81
HE:
כי האדם עץ השדה (דברים כ', י"ט)

המחלוקת מגביהה ומרימה את האדם, כי "האדם עץ השדה" (דברים כ', י"ט). עץ המונח על הארץ אינו יכול להגביה את עצמו אלא כאשר באים עליו מים שוטפים; אז המים מרימים ונושאים את העץ. והמחלוקת נקראת מים, כמו שכתוב: "סבוני כמים כל היום, הקיפו עלי יחד" (תהלים פ"ח, י"ח). (ליקוטי מוהר"ן א', תורה קס"א)

EN:
For the Human Being Is the Tree of the Field (Deuteronomy 20:19)

Dispute elevates and raises a person, for “the human being is the tree of the field” (Deuteronomy 20:19). A tree lying upon the ground cannot raise itself unless rushing water comes upon it; the water then lifts and carries the tree. Dispute is called water, as it is written: “They surrounded me like water all day long; they encircled me together” (Psalms 88:18). (Likutay Moharan I, Teaching 161)



# Shoftim
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/5/5/

Shoftim
שופטים
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/5/5

Segment 1
HE:
ושפטו את העם משפט צדק (דברים ט"ז, י"ח)

כל המשפטים שבין בני ישראל, בין אדם לחברו, כאשר עושים ביניהם משפט צדק — הם בחינת תשובה, כי משיבים את הדבר למקומו ולשורשו. אדם זה רצה לגזול את חברו, להוציא את הדבר משורשו ולהכניסו למקומות החיצונים על ידי עבירת גזלה וכפירה; וכאשר עושים משפט אמת וצדק ומבררים את הדין לאמיתו, המעות או החפץ חוזרים למקומם ולשורשם. זה בחינת תשובה.

EN:
They Shall Judge the People with Righteous Judgment (Deuteronomy 16:18)

All judgments between the Children of Israel, concerning matters between one person and another, are an aspect of teshuvah when righteous judgment is rendered between them, for the matter is returned to its place and root. One person sought to rob another, removing the object from its root and bringing it into the external domains through the transgression of robbery and denial. When a true and righteous judgment is rendered and the law is clarified truthfully, the money or object returns to its place and root. This is an aspect of teshuvah.

Segment 2
HE:
על כן המשפט נקרא בחינת "משפט שלום", כמו שכתוב: "אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם" (זכריה ח', ט"ז). עיקר המשפט הוא לעשות שלום בין התובע והנתבע, אף על פי שבתחילה "ייקוב הדין את ההר"; לאחר מכן נעשה ביניהם שלום על ידי משפט האמת. כאשר נעשה שלום בין התובע והנתבע באמצעות משפט צדק, מזה עצמו נעשה למעלה בחינת ייחוד, כי באתערותא דלתתא אתער לעילא.

EN:
Judgment is therefore called an aspect of “a judgment of peace,” as it is written: “Judge truth and the judgment of peace in your gates” (Zechariah 8:16). The principal purpose of judgment is to make peace between the claimant and the defendant, although at first “let the law pierce the mountain.” Afterward, peace is made between them through true judgment. When peace is made between claimant and defendant through righteous judgment, this itself produces an aspect of supernal unification, for an awakening from below arouses an awakening above.

Segment 3
HE:
התובע והנתבע — כגון מלווה ולווה — הם בחינת נקודה עליונה ונקודה תחתונה. המלווה, המשפיע ותובע את מה שנתחייב לו, הוא בחינת חמה ונקודה עליונה; והלווה, המקבל, הוא בחינת לבנה ונקודה תחתונה. כאשר יש ביניהם הכחשה וקטטה, הרי זו בחינת פירוד, חס ושלום, בין שתי הבחינות הללו. לכן המשפט הוא דבר גדול מאוד ועליו העולם עומד: באמצעות המשפט עושים ביניהם שלום, ואז מתעורר גם למעלה, כביכול, הייחוד בין חמה ללבנה ובין נקודה עליונה לנקודה תחתונה. זאת מפני שהמשפט הוא בחינת תשובה. (ליקוטי הלכות, הלכות כוח והרשאה ב', ב')

EN:
The claimant and defendant—for example, lender and borrower—are aspects of the upper point and the lower point. The lender, who bestows and claims what is owed to him, is the aspect of the sun and the upper point; the borrower, who receives, is the aspect of the moon and the lower point. When denial and strife arise between them, this is an aspect of separation, God forbid, between these two aspects. Judgment is therefore exceedingly great, and the world stands upon it: through judgment peace is made between them, and then, as it were, the unification between sun and moon and between the upper and lower points is also aroused above. This is because judgment is an aspect of teshuvah. (Likutay Halachos, Laws of Agency and Power of Attorney 2:2)

Segment 4
HE:
אמרו רבותינו זכרונם לברכה: אין דנין בלילה אלא ביום. יום ולילה הם בחינת אמת ואמונה, כידוע. עיקר אחיזת השקר והסטרא אחרא הוא בבחינת לילה, שהוא בחינת אמונה; לכן בלילה האמונה בקטנות, והיא גדלה באור היום, בבחינת "חדשים לבקרים רבה אמונתך" (איכה ג', כ"ג), כמובא במקום אחר, בתורה ל"ה. עיקר תיקון האמונה הוא על ידי אמת, כמו שכתב רבנו במאמר ז' בליקוטי מוהר"ן א': "צדק כד אתחברת באמת — אתעבידת אמונה"; עיין שם.

EN:
Our Sages, of blessed memory, said: Courts do not judge at night, but only by day. Day and night are aspects of truth and emunah, as is known. Falsehood and the sitra achara principally take hold within the aspect of night, which is the aspect of emunah. Emunah is therefore constricted at night and grows in the light of day, in the aspect of “They are new every morning; great is Your faithfulness” (Lamentations 3:23), as brought elsewhere, in Teaching 35. Emunah is principally rectified through truth, as Rabbeinu wrote in Likutay Moharan I, Teaching 7: “When righteousness is joined to truth, emunah is produced”; see there.

Segment 5
HE:
על כן עיקר המשפט הוא ביום, שהוא בחינת אמת, כי על ידי האמת מעלים ומתקנים את האמונה. אז נעשה ייחוד אמת ואמונה, שהם בחינת ערב ובוקר, בבחינת "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד" (בראשית א', ה'). ייחוד זה נעשה על ידי דין אמת, שנאמר בו: "וכל העם ניצב עליך מן הבוקר עד הערב" (שמות י"ח, י"ד). עיקר המשפט והדין הוא לתקן את האמונה הנפולה שנפגמה אצל בעלי הדין, כי אחד מהם בוודאי אינו נושא ונותן באמונה. באמצעות דין אמת מעלים ומתקנים את האמונה, ונעשה ייחוד אמת ואמונה — ערב ובוקר.

EN:
The principal time for judgment is therefore by day, which is the aspect of truth, for through truth emunah is elevated and rectified. Truth and emunah are then unified; they are the aspects of evening and morning, in the aspect of “There was evening and there was morning, one day” (Genesis 1:5). This unification is accomplished through true judgment, concerning which it is written: “All the people stood over you from morning until evening” (Exodus 18:14). The principal purpose of judgment and law is to rectify the fallen emunah that was damaged among the litigants, for one of them is certainly not conducting his business faithfully. Through true judgment emunah is elevated and rectified, and truth and emunah—evening and morning—are unified.

Segment 6
HE:
לכן עיקר המשפט ביום, כמו שכתוב: "ודינו לבוקר משפט" (ירמיהו כ"א, י"ב), כי אז מאירה האמת, שעל ידה האמונה נתקנת וגדלה, בבחינת "חדשים לבקרים רבה אמונתך" (איכה ג', כ"ג). זה בחינת "ושפטו את העם משפט צדק" (דברים ט"ז, י"ח): צדק, כאשר הוא מתחבר באמת, נעשה אמונה. משפט הוא בחינת אמת, כמו שכתוב: "משפטי ה' אמת" (תהלים י"ט, י'), כמובא בדברי רבנו זכרונו לברכה. זהו "משפט צדק": עיקר ישיבת הדיינים היא לתקן את האמונה על ידי האמת, כדי שיתחברו צדק ומשפט — אמת ואמונה. (ליקוטי הלכות, הלכות דיינים ב', ה')

EN:
The principal time for judgment is therefore by day, as it is written: “Administer justice in the morning” (Jeremiah 21:12), for truth then shines; through it emunah is rectified and enlarged, in the aspect of “They are new every morning; great is Your faithfulness” (Lamentations 3:23). This is the aspect of “They shall judge the people with righteous judgment” (Deuteronomy 16:18): when righteousness is joined to truth, emunah is produced. Judgment is the aspect of truth, as it is written: “The judgments of Hashem are true” (Psalms 19:10), as brought in the words of Rabbeinu, of blessed memory. This is “righteous judgment”: the principal purpose of the judges’ sitting in court is to rectify emunah through truth, so that righteousness and judgment—truth and emunah—will be joined. (Likutay Halachos, Laws of Judges 2:5)

Segment 7
HE:
לא תטה משפט, לא תכיר פנים (דברים ט"ז, י"ט)

שני בעלי הדין הבאים לדין ומכחישים זה את זה — אחד מהם בוודאי טוען שקר. זה בחינת פגם אמונה, כי היה עליו לשאת ולתת באמונה, כמו שאמרו: "נשאת ונתת באמונה?" (שבת ל"א ע"א). כאשר הוא מכחיש בעמיתו וטוען שקר, אין בו נאמנות; נמצא שבבואם לדין יש כאן פגם אמונה, וצריכין לתקן ולברר את האמונה ולברר עם מי האמת. אולם אי אפשר לבשר ודם לדעת עם מי האמת, כי השקר מחפה על האמת וקשה להבחין בין הטוען אמת לטוען שקר. כיצד אפוא יוציא הדיין את הדין לאמיתו?

EN:
You Shall Not Distort Judgment or Recognize Faces (Deuteronomy 16:19)

When two litigants come to court and contradict one another, one of them is certainly making a false claim. This is an aspect of damaged emunah, for he should have conducted his business faithfully, as the Sages asked: “Did you conduct your business faithfully?” (Shabbos 31a). When he denies his fellow’s claim and speaks falsely, he possesses no trustworthiness. Thus, when they come to court, emunah has been damaged, and emunah must be rectified and clarified so that it may be determined with whom the truth lies. Yet flesh and blood cannot know with whom the truth lies, for falsehood covers the truth, and it is difficult to distinguish the truthful claimant from the false one. How, then, can the judge bring forth a completely true judgment?

Segment 8
HE:
העצה והתיקון לכך הם כעניין הנאמר אצל תפילה, שהיא גם כן בחינת אמונה: הדיין צריך להקפיד לדבר דיבור אמת. המשפט שהוא מבקש לפסוק על בעלי הדין צריך להיות באמת, בלי שום הטיה לצד כלשהו, כמו שכתוב: "לא תטה משפט, לא תכיר פנים" (דברים ט"ז, י"ט), וכפי שהתורה וחכמינו זכרונם לברכה הזהירו על כך פעמים רבות, כי זה העיקר. כאשר הדיין נזהר בזה מאוד וכל דבריו אמת בלבד — כפי האמת הנראית לעיני שכלו על פי דין תורתנו הקדושה, או על פי שיקול דעתו כאשר הוא רואה שזה דין מרומה, כמבואר בשולחן ערוך — ואינו נוטה לשום צד, אז מתקיים: "אלקים ניצב בעדת אל" (תהלים פ"ב, א'). ה' יתברך עומד בעדת הדיינים הכשרים שדבריהם אמת, כי האמת היא אור ה' יתברך בעצמו, כביכול, ועיקר השתוקקותו יתברך אינה אלא אל האמת.

EN:
The counsel and rectification for this are analogous to what is stated concerning prayer, which is likewise an aspect of emunah: the judge must take care to speak words of truth. The judgment he seeks to issue concerning the litigants must be truthful, without any inclination toward either side, as it is written: “You shall not distort judgment; you shall not recognize faces” (Deuteronomy 16:19), and as the Torah and our Sages, of blessed memory, repeatedly warned, for this is the essential matter. When the judge guards this exceedingly and all his words are solely truthful—according to the truth apparent to his understanding under the law of our holy Torah, or according to his discernment when he perceives a fraudulent case, as explained in the Shulchan Aruch—and he inclines toward neither side, then “God stands in the congregation of judges” (Psalms 82:1) is fulfilled. Hashem, blessed be He, stands in the congregation of worthy judges whose words are truthful, for truth is, as it were, the light of Hashem, blessed be He, Himself, and His principal longing is solely for truth.

Segment 9
HE:
אז הדיבור האמיתי, שהוא אור ה' יתברך כביכול, מאיר לדיין. הוא זוכה לראות עם מי מבעלי הדין האמת, והדין מתברר לו לאמיתו, כי דיבור האמת של הדיין מאיר ומגלה את האמת מתוך החושך והשקר של הטוען שקר. זה בחינת מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה על "הדן דין אמת לאמיתו". המפרשים דקדקו בתיבת "לאמיתו"; אך לפי הנ"ל היא מדויקת היטב. ייתכן שהדיין ידון דין אמת על פי התורה ובהתאם לטענות, ואף על פי כן יחייב את מי שבאמת זכאי. אולם כאשר הדיין נזהר מאוד שכל דבריו יהיו באמת, בלי שום הטיה, מאירה לו האמת, שהיא אור ה' יתברך בעצמו כביכול, והוא זוכה לראות את האמת לאמיתה. האור מתגלה מתוך החושך באמצעות דיבור האמת; זהו דווקא "הדן דין אמת לאמיתו". (ליקוטי הלכות, הלכות דיינים א', ב')

EN:
The truthful speech, which is, as it were, the light of Hashem, blessed be He, then shines for the judge. He merits seeing with which litigant the truth lies, and the judgment becomes completely clarified for him, because the judge’s truthful speech illuminates and reveals the truth from within the darkness and falsehood of the one who speaks falsely. This is the aspect of our Sages’ statement concerning “one who renders a true judgment according to its ultimate truth.” The commentators examined the additional phrase “according to its ultimate truth”; in light of the above, it is exact. A judge might render a judgment that is true according to Torah and the parties’ claims, yet nevertheless hold liable the person who is truly innocent. But when the judge takes exceeding care that all his words be truthful, without any inclination, truth—which is, as it were, the light of Hashem, blessed be He, Himself—shines for him, and he merits seeing the truth in its ultimate truth. Light is revealed from within darkness through truthful speech; this is specifically “one who renders a true judgment according to its ultimate truth.” (Likutay Halachos, Laws of Judges 1:2)

Segment 10
HE:
צדק צדק תרדוף למען תחיה (דברים ט"ז, כ')

הדיינים צריכין להעלות את המלכות מנפילתה. הריב שבין בעלי הדין הוא בחינת נפילת המלכות אצלם, כי מחוק המלכות שבני אדם יתנהגו ביושר, שאיש לא יעשה עוולה לחברו, אלא יהיו ביניהם שלום ושלווה. כפי שאמרו: "הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו" (אבות ג', ב'). בעלי הדין לא התנהגו ביושר על פי חוק המלכות, עד שנעשו ביניהם ריב ודין; נמצא שהמלכות נפלה אצלם. לכן מצוותם לגשת למשפט לפני הדיינים, והדיינים מעלים את פגם המלכות מביניהם, פוסקים את הדין ועושים שלום.

EN:
Righteousness, Righteousness Shall You Pursue, So That You May Live (Deuteronomy 16:20)

The judges must elevate malchus from its fall. The dispute between the litigants is an aspect of malchus having fallen among them, for the law of malchus requires people to conduct themselves uprightly, so that no one wrongs another, but peace and tranquility prevail between them. As the Sages said: “Pray for the welfare of the government, for were it not for fear of it, people would swallow one another alive” (Avos 3:2). The litigants failed to conduct themselves uprightly under the law of malchus until dispute and litigation arose between them; malchus thus fell among them. Their mitzvah is therefore to approach the court before the judges, who remove the blemish of fallen malchus from between them, issue judgment, and make peace.

Segment 11
HE:
על כן הדיינים צריכין בכל פעם לחקור את הדין בשכלם, כדי להעלות את המלכות, כי עיקר עלייתה היא אל השכל, שממנו חיותה, כמובא בליקוטי מוהר"ן א', תורה ל'; עיין שם. זהו דווקא "צדק צדק תרדוף למען תחיה" (דברים ט"ז, כ'). באמצעות בית דין הגון, המעלה את המלכות אל אור הפנים שממנו היא מקבלת את חיותה, נמשכת חיות גם למטה, כי כולם מקבלים חיות באמצעות המלכות. (ליקוטי הלכות, הלכות דיינים א')

EN:
The judges must therefore investigate the law with their intellect each time, in order to elevate malchus, for its principal ascent is to the intellect, from which it receives its vitality, as brought in Likutay Moharan I, Teaching 30; see there. This is specifically “Righteousness, righteousness shall you pursue, so that you may live” (Deuteronomy 16:20). Through a worthy court, which elevates malchus to the light of the face from which it receives its vitality, vitality is also drawn below, for everyone receives vitality through malchus. (Likutay Halachos, Laws of Judges 1)

Segment 12
HE:
המוחין של ארץ ישראל הם בחינת נעימות התורה ובחינת שלום; והמוחין של חוץ לארץ הם בחינת חובלים ומחלוקת. באמצעות צדקה, ובפרט צדקה של ארץ ישראל, נעשה כלי לקבל את השפעת הנועם הזה. מן הנועם העליון נמשכת ההולדה, והאדם זוכה לבנים שעל ידם מתגלה כבודו יתברך ביותר, כי עיקר התגלות כבוד ה' יתברך היא על ידי האדם. על ידי התגלות הכבוד יכולים המוחין של חוץ לארץ להיתקן, שהרי כל קלקולם בא מפגם הכבוד.

EN:
The mochin of Eretz Yisrael are an aspect of the Torah’s pleasantness and an aspect of peace, whereas the mochin of the Diaspora are an aspect of destroyers and dispute. Through tzedakah, and particularly tzedakah associated with Eretz Yisrael, a vessel is formed to receive the influence of this pleasantness. Procreation is drawn from the supernal pleasantness, and a person merits children through whom His blessed glory is revealed more fully, for Hashem’s blessed glory is principally revealed through the human being. Through the revelation of glory, the mochin of the Diaspora can be rectified, since all their corruption came through blemishing glory.

Segment 13
HE:
אולם כאשר, חס ושלום, המוחין של חוץ לארץ פגומים מאוד מחמת שפגמו הרבה בכבודו יתברך, אין הם יכולים להיתקן; אדרבה, הם פוגמים גם במוחין של ארץ ישראל, שהם בחינת שלום, ואז נעשית מחלוקת. זה בחינת "צדק צדק תרדוף" (דברים ט"ז, כ'): כוונתך בנתינת הצדקה צריכה להיות למען הצדק בלבד, כדי לקיים את מצוות הצדקה כרצונו יתברך, ולא לשם כבוד עצמך כלל. כאשר פוגמים בכך ומתכוונים בצדקה לכבוד עצמם, חס ושלום, יש כוח לחובלים לפגום בנעימים, עד שגם הם מתקלקלים. אז מתקיים, חס ושלום, "מקום הצדק שמה הרשע" (קהלת ג', ט"ז): החובלים, בחינת רשע, מתגברים על הנעימים שנמשכו על ידי הצדק, דהיינו על ידי הצדקה.

EN:
However, when, God forbid, the mochin of the Diaspora are greatly damaged because His blessed glory was extensively blemished, they cannot be rectified. On the contrary, they also damage the mochin of Eretz Yisrael, which are the aspect of peace, and dispute then arises. This is the aspect of “Righteousness, righteousness shall you pursue” (Deuteronomy 16:20): your intention in giving tzedakah must be solely for the sake of righteousness, in order to fulfill the mitzvah of tzedakah according to His blessed ratzoan, and not at all for your own honor. When this is blemished and one’s tzedakah is intended for personal honor, God forbid, the destroyers possess the power to blemish the pleasant ones, until they too become corrupted. Then, God forbid, “in the place of righteousness, there was wickedness” (Ecclesiastes 3:16): the destroyers, the aspect of wickedness, overpower the pleasant ones that were drawn through righteousness—that is, through tzedakah.

Segment 14
HE:
לכן הזהיר הכתוב: "צדק צדק תרדוף" — שתכוון בצדקה למען הצדק בלבד. אז הצדק יישאר על מקומו בשלמות, ואדרבה, הצדק יתקן גם את החובלים. זה גם עניין הכפלת "צדק צדק": גם החובלים נהפכים לצדק כאשר כוונתו בצדקה אמיתית, והוא נותן צדקה למען הצדקה בלבד. וזהו "למען תחיה וירשת את הארץ" (דברים ט"ז, כ'), כי על ידי זה זוכים לארץ ישראל, ששם עיקר השפעת הנועם. "למען תחיה" — כי עיקר החיות היא מן הנועם, כמו שכתוב: "תודיעני אורח חיים; שובע שמחות את פניך, נעימות בימינך נצח" (תהלים ט"ז, י"א). "נעימות בימינך נצח" דווקא: שהנעימות תישאר לנצח, והחובלים לא יוכלו לקלקלה, חס ושלום. (ליקוטי הלכות, הלכות תפילת המנחה ו', ו'; ועיין קיצור ליקוטי מוהר"ן ב', תורה ע"א)

EN:
The verse therefore warns: “Righteousness, righteousness shall you pursue”—your intention in tzedakah must be solely for the sake of righteousness. Righteousness will then remain perfectly in its place; indeed, righteousness will also rectify the destroyers. This is likewise the significance of the doubled expression “righteousness, righteousness”: even the destroyers are transformed into righteousness when one’s intention in tzedakah is truthful and one gives tzedakah solely for the sake of tzedakah. This is “so that you may live and inherit the land” (Deuteronomy 16:20), for through this one merits Eretz Yisrael, where the principal influence of pleasantness is found. “So that you may live”—for vitality principally derives from pleasantness, as it is written: “You will make known to me the path of life; fullness of joys in Your presence, pleasantness at Your right hand forever” (Psalms 16:11). Specifically “pleasantness at Your right hand forever”: the pleasantness will remain eternally, and the destroyers will be unable to corrupt it, God forbid. (Likutay Halachos, Laws of the Afternoon Prayer 6:6; see also the abridged Likutay Moharan II, Teaching 71)

Segment 15
HE:
כי ייפלא ממך דבר למשפט... וקמת ועלית (דברים י"ז, ח')

כאשר אדם רוצה ללכת בדרכי התשובה, הוא צריך להיות בקי בהלכה. צריכין שתי בקיאויות: בקי ברצוא ובקי בשוב, בקי בעייל ובקי בנפיק. זה בחינת "אם אסק שמים שם אתה, ואציעה שאול הנך" (תהלים קל"ט, ח') — לאחוז את עצמו בה' יתברך תמיד, הן בעלייה הן בירידה. זו עיקר שלמות דרכי התשובה.

EN:
If a Matter of Judgment Is Hidden from You… You Shall Arise and Ascend (Deuteronomy 17:8)

When a person wishes to walk in the ways of teshuvah, he must be expert in halachah. Two forms of expertise are required: expert in advancing and expert in retreating, expert in entering and expert in departing. This is the aspect of “If I ascend to heaven, You are there; if I make my bed in Sheol, behold, You are there” (Psalms 139:8)—continually holding fast to Hashem, blessed be He, both in ascent and in descent. This is the principal perfection of the ways of teshuvah.

Segment 16
HE:
אף על פי שעיקר הבקיאות הזאת הוא באמת פשיטות ותמימות, עצם הזכייה בפשיטות ובתמימות והכנסתן היטב בלב בני אדם היא עניין עמוק ונפלא מאוד. על זה נאמר: "כי ייפלא ממך דבר למשפט, בין דם לדם" וכו', "וקמת ועלית אל המקום" (דברים י"ז, ח') — אל בית המקדש. שם הייתה עיקר ההלכה הברורה, כי שם ישבו הסנהדרין הגדולה, הכוהנים והזקנים וביררו את כל ההלכות. עיקר הלכה ברורה ומשנה ברורה הוא לזכות להלכות המכניסות את התורה לידי קיום, כי "לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה" (אבות א', י"ז). לכן כל המבקש ומחפש אחר דרכי ה' ועבודתו יתברך היה צריך לעלות לשם ולקבל מהם.

EN:
Although the essence of this expertise is truly simplicity and wholeheartedness, attaining this very simplicity and wholeheartedness and firmly implanting them in people’s hearts is exceedingly profound and wondrous. Concerning this it is written: “If a matter of judgment is hidden from you, between blood and blood,” and so forth, “you shall arise and ascend to the place” (Deuteronomy 17:8)—to the Beis HaMikdash. There the law was principally clarified, for the Great Sanhedrin, the kohanim, and the elders sat there and clarified all halachoas. The principal meaning of clarified halachah and clarified Mishnah is to attain halachoas that bring Torah into actual fulfillment, for “study is not the principal thing, but action” (Avos 1:17). Everyone seeking and searching for the ways of Hashem and His blessed service therefore had to ascend there and receive from them.

Segment 17
HE:
עתה, משחרב בית המקדש בעוונותינו הרבים, עיקר התיקון הוא על ידי צדיקי אמת, שהם בחינת משה ובחינת בית המקדש; כי כל מי שיש בו דעה, כאילו נבנה בית המקדש בימיו. אולם צריכין לסבול ביזיונות ושפיכות דמים רבות קודם שזוכים להתקרב אליהם וגם לאחר מכן. מכל שכן שצריכין לסבול את הכעס והקפידות כאשר רבו הצדיק כועס עליו לפעמים, כי כל זה לטובתו. אז זוכה להיות בקי בהלכה הנ"ל: להחזיק את עצמו בה' יתברך תמיד, בכל מקום שהוא, אפילו בשאול תחתיות ומתחתיו עד אין קץ ותכלית.

EN:
Now that the Beis HaMikdash has been destroyed because of our many sins, the principal rectification comes through the true tzaddikim, who are the aspect of Moshe and the aspect of the Beis HaMikdash; for concerning anyone who possesses understanding, it is as though the Beis HaMikdash was built in his days. Yet one must endure great humiliation and bloodshed before meriting to draw close to them, and afterward as well. All the more must one endure the anger and strictness of his master, the tzaddik, when he sometimes becomes angry with him, for all this is for his benefit. He then merits expertise in the halachah described above: continually holding fast to Hashem, blessed be He, wherever he may be, even in the lowest Sheol and beneath it, without end or limit.

Segment 18
HE:
לימוד זה עמוק ונפלא מאוד. צריכין לשקוד הרבה על דלתי בית המדרש של אנשי אמת העוסקים בו, עד שיזכה לקיימו באמת. עיקר אריכות הגלות היא מפני שאין משתדלים להתקרב לצדיקי אמת ולקבל מהם את הבקיאות הזאת. צריכין לבקש ולחפש הרבה אחר רבי היודע מבקיאות זו, כי אפילו בין גדולים ומנהיגים לא כל אחד זוכה לדעת ממנה. באמצעות ההשתדלות, הבקשה והחיפוש אחר הצדיק האמיתי, והביזיונות ושפיכות הדמים שסובלים בשביל זה, זוכים לתשובה שלמה, על ידי שמקבלים ממנו את הבקיאות בהלכה הנ"ל. (ליקוטי הלכות, הלכות ברכת הפירות ה', י"ג; על פי אוצר היראה, צדיק, מ"ט)

EN:
This study is exceedingly profound and wondrous. One must diligently attend the doors of the study hall of the people of truth who engage in it, until one merits fulfilling it genuinely. The exile is prolonged principally because people do not exert themselves to draw close to true tzaddikim and receive this expertise from them. One must search and seek extensively for a Rebbe who understands this expertise, for not every great person or leader merits knowing it. Through exertion, petition, and the search for the true tzaddik—and through the humiliation and bloodshed endured for this purpose—one merits complete teshuvah by receiving from him the expertise in halachah described above. (Likutay Halachos, Laws of Blessings over Fruit 5:13; following Otzar HaYirah, “Tzaddik,” 49)

Segment 19
HE:
אף על פי שצדיקי האמת הסתלקו, חידושי התורה שלהם — ההלכות שגילו — נשארו לנו. וכן, אף על פי שבית המקדש נחרב, כל התורה וההלכות שעסקו בהן בבית המקדש, בלשכת הגזית, נשארו לנו. כל הלכות התורה שאנו יודעים עתה קיבלנו מבית המקדש, כמו שכתוב: "כי מציון תצא תורה" (ישעיהו ב', ג'), וכמו שכתוב: "כי ייפלא ממך דבר למשפט... וקמת ועלית" (דברים י"ז, ח'). את כל ההלכות שקיבלנו ממשה רבנו לא היה אפשר לברר לנו בשלמות אלא לאחר שנבנה בית המקדש, ושם ישבה הסנהדרין הגדולה וביררה לנו את כל ההלכות, "לחיותנו כהיום הזה" (דברים ו', כ"ד).

EN:
Although the true tzaddikim have departed, their Torah insights—the halachoas they revealed—remain with us. Likewise, although the Beis HaMikdash was destroyed, all the Torah and halachoas studied in the Beis HaMikdash, in the Chamber of Hewn Stone, remain with us. All the Torah’s halachoas that we know today were received from the Beis HaMikdash, as it is written: “For Torah shall go forth from Zion” (Isaiah 2:3), and: “If a matter of judgment is hidden from you… you shall arise and ascend” (Deuteronomy 17:8). It was impossible for all the halachoas we received from Moshe Rabbeinu to be completely clarified for us until the Beis HaMikdash was built, where the Great Sanhedrin sat and clarified all the halachoas for us, “to keep us alive as on this day” (Deuteronomy 6:24).

Segment 20
HE:
על כן לא שלטה יד האויב בשערי בית המקדש, מפני שחלקו כבוד לארון, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. התגלות ההלכות היא בחינת שערים, כי ההלכות פותחות את שערי החכמה והדעת הקדושה לדעת ולהכיר אותו יתברך. על כך אמרו רבותינו זכרונם לברכה: "אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב" (תהלים פ"ז, ב') — אוהב ה' שערים המצוינים בהלכה. וכן נאמר: "לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער" (תהלים קכ"ז, ה'), שפירשו רבותינו זכרונם לברכה על תלמידי חכמים העוסקים בתורה.

EN:
The enemy therefore did not gain control over the gates of the Beis HaMikdash, because they accorded honor to the Ark, as our Sages, of blessed memory, said. The revelation of halachoas is an aspect of gates, for halachoas open the gates of wisdom and holy awareness through which one knows and recognizes Him, blessed be He. Concerning this our Sages, of blessed memory, said: “Hashem loves the gates of Zion more than all the dwellings of Jacob” (Psalms 87:2)—Hashem loves the gates distinguished through halachah. It is likewise written: “They shall not be ashamed when they speak with enemies at the gate” (Psalms 127:5), which our Sages, of blessed memory, interpreted concerning Torah scholars engaged in Torah.

Segment 21
HE:
משום כך לא שלטה יד האויב בשערי בית המקדש; אלא "טבעו בארץ שעריה" (איכה ב', ט'). הדבר מורה שהאויב לא שלט בשערים, שהם בחינת ההלכות שנתגלו בבית המקדש, כי רק ההלכות נשארו לנו. השערים אמנם טבעו בארץ, אך צדיקי האמת שבכל דור ודור, שהם בחינת ראש בית, מעלים ומגלים לנו בכל דור את כל השערים — את ההלכות. השערים טבעו בארץ ולא נמסרו ביד האויב, כדי שיהיה כוח לכל מי שירצה לגלותם ולהעלותם מן העפר. (ליקוטי הלכות, הלכות חלוקת שותפים ה', י"ג)

EN:
The enemy therefore did not gain control over the gates of the Beis HaMikdash; rather, “her gates sank into the earth” (Lamentations 2:9). This teaches that the enemy did not control the gates—the aspect of the halachoas revealed in the Beis HaMikdash—for those halachoas alone remain with us. Although the gates sank into the earth, the true tzaddikim in every generation, who are the aspect of the head of the house, elevate and reveal for us in every generation all the gates—the halachoas. The gates sank into the earth and were not delivered into the enemy’s hand so that anyone who desires to reveal them and raise them from the dust would possess the power to do so. (Likutay Halachos, Laws of Division of Partnership Property 5:13)

Segment 22
HE:
לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל (דברים י"ז, י"א)

באמת צריכין לבקש ולהתחנן הרבה לפני ה' יתברך, שיזכה לדעת כיצד להתנהג בעניין צמצום ההתלהבות. בוודאי צריכין להתגבר מאוד לכסוף ולהשתוקק לה' יתברך תמיד בהשתוקקות עצומה; ואף על פי כן צריכין לצמצם את ההתלהבות, שלא תהיה למעלה ממדרגתו. לכן אי אפשר להיות איש ישראלי באמת אלא כשזוכים להתקרב לצדיקים אמיתיים. הם יורו לו את הדרך אשר ילך בה ואת המעשה אשר יעשה, באופן שההתלהבות והתשוקה יהיו כראוי, בהדרגה ובמידה.

EN:
You Shall Not Deviate from the Matter They Tell You, Right or Left (Deuteronomy 17:11)

In truth, one must petition and plead extensively before Hashem, blessed be He, to merit knowing how to conduct oneself regarding the constriction of fervor. One must certainly strengthen oneself greatly to yearn and long for Hashem, blessed be He, continually and with immense longing; nevertheless, one must constrict that fervor so that it does not exceed one’s level. It is therefore impossible to be a genuine Jew unless one merits drawing close to true tzaddikim. They will instruct him concerning the path he should follow and the deed he should perform, so that his fervor and longing will be properly graduated and measured.

Segment 23
HE:
זה שציוותה התורה: "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל" (דברים י"ז, י"א), כי רק החכמים והצדיקים האמיתיים יודעים לצמצם את האור כראוי, בהדרגה ובמידה, בלי לנטות ימין ושמאל. אף על פי שמשה רבנו כבר מסר לנו את התורה הקדושה, שכולה בחינת מידות וצמצומים קדושים לקבלת האור הקדוש של אין סוף, אנו עדיין צריכין בכל דור ודור לחכמי הדור שיפרשו לנו את התורה בחכמתם הקדושה. התורה הקדושה היא בערכנו בחינת אין סוף; רק החכמים הקדושים יודעים ללמד אותנו ולפרשה באר היטב, כדי שנוכל לקבל את אורה בהדרגה ובמידה הראויות לנו, לפי הדור ולפי הזמן. זה בחינת הגדרים והסייגים שעושים החכמים בכל דור ודור; עיין בפנים. (ליקוטי הלכות, הלכות נדרים ג', ד'–ה'; על פי אוצר היראה, יראה ועבודה, ע"א)

EN:
This is why the Torah commanded: “You shall not deviate from the matter they tell you, right or left” (Deuteronomy 17:11), for only the true Sages and tzaddikim know how to constrict the light properly, by degree and measure, without turning right or left. Although Moshe Rabbeinu already transmitted the holy Torah to us, and the entire Torah is an aspect of holy measures and constrictions through which the holy light of the Infinite may be received, we nevertheless require the Sages of the generation in every generation to interpret the Torah for us through their holy wisdom. Relative to us, the holy Torah is an aspect of the Infinite; only the holy Sages know how to teach us and explain it thoroughly, so that we can receive the Torah’s light by degree and measure appropriate to us, according to the generation and the time. This is the aspect of the protective ordinances and safeguards established by the Sages in every generation; see the full teaching. (Likutay Halachos, Laws of Vows 3:4–5; following Otzar HaYirah, “Awe and Divine Service,” 71)

Segment 24
HE:
והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו (דברים י"ז, י"ט)

עיקר המלכות הוא על ידי עצות, ולכן לכל מלך יש יועצים, כי עיקר בניין המלכות הוא מבחינת עצות, כידוע. עיקר חלוקת מלכות בית דוד באה על ידי פגם העצות: רחבעם לא רצה לשמוע לעצת הזקנים והלך אחר עצת הנערים (מלכים א' י"ב, ח'). עיקר קיום מלכות ישראל הוא על ידי עצות דקדושה — תרי"ג עטין, שהן כלל התורה. זה שנאמר במצוות המלך: "והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו" (דברים י"ז, י"ט), ולשם מה? "למען יאריך ימים על ממלכתו" (דברים י"ז, כ'). (ליקוטי הלכות, הלכות הכשר כלים ב', ז'; על פי אוצר היראה, עצה, כ"א)

EN:
It Shall Be with Him, and He Shall Read from It All the Days of His Life (Deuteronomy 17:19)

Kingship principally exists through counsel; therefore every king has advisers, for the structure of kingship is principally built from the aspect of counsel, as is known. The division of the kingdom of the House of David principally came through damaged counsel: Rechavam refused to heed the counsel of the elders and followed the counsel of the young men (I Kings 12:8). The kingdom of Israel is principally sustained through holy counsels—the 613 counsels that comprise the Torah. This is why the mitzvah of the king states: “It shall be with him, and he shall read from it all the days of his life” (Deuteronomy 17:19). For what purpose? “So that he may prolong his days over his kingdom” (Deuteronomy 17:20). (Likutay Halachos, Laws of Kashering Utensils 2:7; following Otzar HaYirah, “Counsel,” 21)

Segment 25
HE:
לבלתי רום לבבו מאחיו (דברים י"ז, כ')

עיקר שבירת הגאווה הוא בכסף ובממון, שהוא עשירות ובחינת מלכות. עיקר הממשלה והגדולה נמצאות אצל העשיר, כי הכול צריכין אליו; לכן עליו להיזהר ביותר מגאווה. כמו שכתוב: "וכסף וזהב ירבה לך וכל אשר לך ירבה, ורם לבבך ושכחת" (דברים ח', י"ג–י"ד). עיקר הגאווה וההתנשאות נאחזות בממונו ובחפציו של האדם. בחוש רואים שמקטן ועד גדול רבים מאבדים את עולמם על ידי תאוות ממון, ובעיקר על ידי גאווה וכבוד: כל אחד רוצה להתנהג למעלה מן האמצעים שיש לו, עד שרבים מאבדים את עולמם בכך, כמבואר בפנים.

EN:
So That His Heart Will Not Be Elevated Above His Brothers (Deuteronomy 17:20)

Pride is principally broken in relation to money and wealth, which are riches and an aspect of malchus. Authority and prominence are principally found with the wealthy person, for everyone needs him; he must therefore guard himself especially against pride. As it is written: “Your silver and gold increase, and everything you possess increases; then your heart will become elevated and you will forget” (Deuteronomy 8:13–14). Pride and self-exaltation principally take hold in connection with a person’s money and possessions. It is plainly evident that, from small to great, many lose their world through the craving for money, and principally through pride and honor: everyone seeks to conduct himself above the means he possesses, until many lose their world through this, as explained in the full teaching.

Segment 26
HE:
לכן הזהירה התורה הקדושה את המלך שלא ירבה לו כסף וזהב, "לבלתי רום לבבו מאחיו" (דברים י"ז, י"ז, כ'), כי אחיזת הגאווה חזקה ביותר בממון. ממון ועשירות הם בחינת מלכות ובחינת בת עין, שכל הגוונים נראים בה, כידוע. לכן "והכסף יענה את הכל" (קהלת י', י"ט): כל החפצים שבעולם נמשכים מן הגוונים העליונים, שהם בחינת המידות, וכולם כלולים בבת עין, שהיא בחינת עשירות ומלכות. משום כך עיקר ניסיון הגאווה והכבוד, הכולל את כל המידות, נמצא בממון. הממון הוא בחינת בת עין, וכנגדו דווקא עומדת בחינת קליפת נוגה, שבה עיקר הניסיון והבחירה. (ליקוטי הלכות, הלכות ערלה ה', ז'; על פי אוצר היראה, ממון ופרנסה, ס"ד)

EN:
The holy Torah therefore warned the king not to increase silver and gold for himself, “so that his heart will not be elevated above his brothers” (Deuteronomy 17:17, 20), for pride takes its strongest hold in money. Money and riches are an aspect of malchus and the pupil of the eye, in which all colors are seen, as is known. Therefore, “money answers everything” (Ecclesiastes 10:19): all the objects in the world are drawn from the supernal colors, which are aspects of the attributes, and all are included in the pupil of the eye, the aspect of riches and malchus. The principal test of pride and honor, which encompasses all the attributes, is therefore found in money. Money is the aspect of the pupil of the eye, specifically opposite which stands the aspect of klipas noagah, where the principal test and free choice are found. (Likutay Halachos, Laws of Orlah 5:7; following Otzar HaYirah, “Money and Livelihood,” 64)

Segment 27
HE:
וראשית גז צאנך תיתן לו (דברים י"ח, ד')

זה בחינת מצוות ראשית הגז לתת לכוהן. גיזת הצאן היא בחינת הלכות התורה, כמבואר בתורה "תהילה לדוד" (ליקוטי מוהר"ן א', תורה י"ב), בבחינת "כבשים ללבושך" (משלי כ"ז, כ"ו) ובבחינת "כרחל לפני גוזזיה" (ישעיהו נ"ג, ז'), שגוזזין ממנה הלכות. זה גם בחינת פרנסה ועשירות, כי כל העשירות נמשכת מן הצאן, בבחינת "ועשתרות צאנך" (דברים ז', י"ג), שמעשירות את בעליהן, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. העשירות נמשכת מן ההלכות שגוזזין מבחינת הצאן, בבחינת "בשמאלה עושר וכבוד" (משלי ג', ט"ז), כמבואר בתורה הנ"ל.

EN:
You Shall Give Him the First of the Shearing of Your Flock (Deuteronomy 18:4)

This is the aspect of the mitzvah to give the first of the shearing to the kohen. The fleece of the flock is an aspect of the Torah’s halachoas, as explained in the teaching “A Psalm of Praise by David” (Likutay Moharan I, Teaching 12), in the aspect of “lambs for your clothing” (Proverbs 27:26) and “like a ewe before her shearers” (Isaiah 53:7), from which halachoas are shorn. This is also an aspect of livelihood and riches, for all riches are drawn from the flock, in the aspect of “the abundance of your flock” (Deuteronomy 7:13), which enriches its owners, as our Sages, of blessed memory, said. Riches are drawn from the halachoas shorn from the aspect of the flock, in the aspect of “in her left hand are riches and honor” (Proverbs 3:16), as explained in the teaching cited above.

Segment 28
HE:
מאחר שהעשירות נמשכת מבחינת שמאל, מוכרח התנא ליפול בלימודו לאיזו בחינה דקה של "שלא לשמה", שהיא בחינת שמאל, כדי להמשיך פרנסה ועשירות. מכאן עלול להימשך שהלמדן העוסק בתורה שבעל פה — באותן הלכות — יתנגד לצדיקי האמת, כי אם לא זכה נעשית התורה אצלו סם מוות. הלמדן המתנגד אינו רואה בתורה אלא את בחינת שלא לשמה, שהיא בחינת לבן, ונעשה אצלו פה לדבר עתק על הצדיק, כמבואר היטב בתורה הנ"ל.

EN:
Since riches are drawn from the aspect of the left, the Tanna is compelled to fall in his study into some subtle aspect of study not for its own sake, which is the aspect of the left, in order to draw livelihood and riches. From this it may follow that the scholar who studies the Oral Torah—these halachoas—opposes the true tzaddikim, for if he does not merit, the Torah becomes a potion of death for him. The opposing scholar sees in Torah only the aspect of study not for its own sake, which is the aspect of Lavan, and his mouth comes to speak arrogantly against the tzaddik, as thoroughly explained in the teaching cited above.

Segment 29
HE:
זה בחינת ראשית הגז שציוותה התורה לתת לכוהן, איש החסד ובחינת ימין: לברר, לזכך ולהעלות את גיזת הצאן, שהיא בחינת ההלכות, כדי שיעלו וייכללו כולן בבחינת ימין ובחינת לשמה. באמצעות הראשית שנותנים לכוהן, כל הגיזה נכללת בו ועולה לבחינת ימין. לכן נצטווינו לשמוע את ההלכות מן הכוהן, כמו שכתוב: "יורו משפטיך ליעקב" (דברים ל"ג, י'), וכן: "וקמת ועלית אל המקום" ו"ועשית ככל אשר יורוך" (דברים י"ז, ח', י'). הכוהן הוא בחינת ימין, וזוכה לברר את ההלכות לבחינת ימין ולשמה; זה עיקר בירור ההלכה לאמיתה.

EN:
This is the aspect of the first shearing that the Torah commanded be given to the kohen, the man of kindness and the aspect of the right: to clarify, refine, and elevate the fleece of the flock—the aspect of the halachoas—so that they all ascend and become included in the aspect of the right and of study for its own sake. Through the first portion given to the kohen, the entire fleece becomes included in him and ascends to the aspect of the right. We were therefore commanded to hear the halachoas from the kohen, as it is written: “They shall teach Your judgments to Jacob” (Deuteronomy 33:10), and: “You shall arise and ascend to the place” and “you shall act according to everything they instruct you” (Deuteronomy 17:8, 10). The kohen is the aspect of the right and merits clarifying the halachoas into the aspect of the right and study for its own sake; this is the principal clarification of halachah according to its ultimate truth.

Segment 30
HE:
כל הכוהנים הם בני אהרן, הכוהן הראשון, שזכה לכהונה מפני שלא קינא באחיו משה, שהיה צעיר ממנו בשנים; אדרבה, קיבל אותו עליו לרב, כמו שכתוב: "וראך ושמח בלבו" (שמות ד', י"ד), ועל ידי זה זכה לכהונה, כפי שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. אהרן זכה להיות התלמיד הראשון והמובחר אצל משה רבנו. כפי סדר המשנה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: נכנס אהרן, ושנה לו משה פרקו. נמצא שאהרן קיבל ראשון את כל ההלכות הברורות מפי משה רבנו. לדורות זכו בניו הכוהנים להורות משפטים והלכות לישראל, כי הם בחינת ימין. אביהם אהרן לא התנגד ולא חלק כלל על הצדיק האמיתי, משה; לכן נותנים להם את ראשית הגיזה, בחינת ההלכות, כדי לבררן ולזככן ולהעלותן לבחינת ימין, בחינת הכוהן. (ליקוטי הלכות, הלכות ראשית הגז ה', א')

EN:
All kohanim are descendants of Aharon, the first kohen, who merited the kehunah because he did not envy his brother Moshe, who was younger than he. On the contrary, he accepted Moshe as his teacher, as it is written: “He will see you and rejoice in his heart” (Exodus 4:14); through this he merited the kehunah, as our Sages, of blessed memory, said. Aharon merited being the first and foremost student of Moshe Rabbeinu. As our Sages described the order of instruction: Aharon entered, and Moshe taught him his lesson. Thus Aharon was the first to receive all the clarified halachoas from Moshe Rabbeinu. For all generations, his descendants, the kohanim, merited teaching judgments and halachoas to Israel, for they are the aspect of the right. Their father Aharon never opposed or disputed with the true tzaddik, Moshe; the first of the fleece—the aspect of the halachoas—is therefore given to them, so that the halachoas may be clarified, refined, and elevated to the aspect of the right, the aspect of the kohen. (Likutay Halachos, Laws of the First of the Shearing 5:1)

Segment 31
HE:
וראשית גז צאנך תיתן לו... כי בו בחר ה' אלקיך מכל שבטיך לעמוד לשרת בשם ה', הוא ובניו כל הימים (דברים י"ח, ד'–ה')

כל הלבושים דקדושה נמשכים מבחינת מקיפים. אורות המקיפים הללו הם בשורשם בחינת צמר ובחינת תיקוני דיקנא — האורות המקיפים הגדולים שהצדיק זוכה להשיג, שהם בחינת עולם הבא, אריכות ימים ושנים ועיקר הזקנה דקדושה. גם הצדיק העוסק בהמשכת האורות המקיפים צריך לעשות סייג לדבריו, כי יש מקיפים שאין להמשיכם, כדי שאור הדעת לא יתגלה יותר מדי ולא יהיה בבחינת ריבוי אור הגורם לשבירת כלים, חס ושלום.

EN:
You Shall Give Him the First of the Shearing of Your Flock… for Hashem Your God Has Chosen Him to Stand and Serve in His Name, He and His Sons, All the Days (Deuteronomy 18:4–5)

All holy garments are drawn from the aspect of encompassing lights. At their root, these encompassing lights are the aspect of wool and the rectifications of the beard—the great encompassing lights that the tzaddik merits attaining. They are an aspect of Olam HaBa, length of days and years, and the principal aspect of holy old age. Even the tzaddik who engages in drawing these encompassing lights must establish a boundary around his words, for some encompassing lights should not be drawn, so that the light of awareness will not be revealed excessively and become an aspect of excessive light causing the shattering of vessels, God forbid.

Segment 32
HE:
על ידי שנותנים את ראשית הגז לכוהן, כל הגיזה — הצמר שממנו הלבושים — מתקדשת. זוכים להמשיך כראוי את הלבושים שמבחינת אורות המקיפים, כלומר לקבל את אור הדעת בהדרגה ובמידה, בבחינת "במופלא ממך אל תדרוש" (חגיגה י"ג ע"א), בלי להיכנס בדעתו להשיג את מה שלמעלה ממדרגתו. זה בחינת "וראשית גז צאנך תיתן לו, כי בו בחר ה' אלקיך מכל שבטיך לעמוד לשרת בשם ה', הוא ובניו כל הימים" (דברים י"ח, ד'–ה').

EN:
When the first of the shearing is given to the kohen, the entire fleece—the wool from which garments are made—is sanctified. One thereby merits properly drawing the garments that derive from the encompassing lights; that is, one receives the light of awareness gradually and in measure, in the aspect of “Do not investigate what is wondrously concealed from you” (Chagigah 13a), without attempting through one’s understanding to attain what lies above one’s level. This is the aspect of “You shall give him the first of the shearing of your flock, for Hashem your God has chosen him from all your tribes to stand and serve in the name of Hashem, he and his sons, all the days” (Deuteronomy 18:4–5).

Segment 33
HE:
הכוהן זוכה לשרת בבית המקדש, שבו כל העוונות מתכפרים באמצעות הכוהן העוסק בקרבנות המכפרים. בית המקדש והכוהן הם בחינת הדעת, שממשיכים אותה בבן ותלמיד, בחינת המקיפים הנ"ל, שהם היפך העוונות הנובעים מרוח שטות. לכן נותנים את ראשית הגז לכוהן: כדי לזכות להמשיך בקדושה כראוי את הלבושים, גיזת הצאן, בחינת המקיפים. "הוא ובניו" הוא בחינת המשכת הדעת בבן ותלמיד, שהם בחינת בנים, כי גם התלמידים נקראים בנים, כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה על "וכל בניך לימודי ה'" (ישעיהו נ"ד, י"ג).

EN:
The kohen merits serving in the Beis HaMikdash, where all sins are atoned for through the kohen’s service with the atoning offerings. The Beis HaMikdash and the kohen are the aspect of awareness, which they draw into a son and student—the aspect of the encompassing lights described above, which are the opposite of sins that derive from a ruach of folly. The first of the shearing is therefore given to the kohen so that one may merit drawing the garments, the fleece of the flock and aspect of the encompassing lights, properly and in holiness. “He and his sons” is the aspect of drawing awareness into a son and student, who are aspects of children, for students too are called children, as our Sages, of blessed memory, expounded concerning “All your children shall be students of Hashem” (Isaiah 54:13).

Segment 34
HE:
"הוא ובניו כל הימים" — "כל הימים" דווקא. על ידי עבודתו בבית המקדש הכוהן ממשיך את הדעת, בחינת המשכת המקיפים בבן ותלמיד, בהדרגה ובמידה, בלי לעלות למעלה מן הזמן; הוא מגלה רק את מה שאפשר להשיג בתוך הימים והמידות. הוא ממשיך את המקיפים לבן ולתלמיד "כל הימים" — את מה שאפשר להשיג בימים ובזמן — ועושה סייג לדבריו, שלא לעלות אל מה שאי אפשר להשיג כל הימים, כי אין הזמן מספיק לבאר דעת זו. לכן צריכין לתת לו את ראשית הגז. ועיין בליקוטי מוהר"ן תנינא, תורה ז'. (ליקוטי הלכות, הלכות ראשית הגז ג', ב'–ד'; על פי אוצר היראה, בגדים, כ"ד)

EN:
“He and his sons, all the days”—specifically “all the days.” Through his service in the Beis HaMikdash, the kohen draws awareness, the aspect of drawing the encompassing lights into a son and student, gradually and in measure, without ascending beyond time. He reveals only what can be attained within days and measures. He draws the encompassing lights into a son and student “all the days”—what can be attained within days and time—and establishes a boundary around his words, not ascending toward what cannot be attained throughout the days, for time is insufficient to explain this awareness. The first of the shearing must therefore be given to him. See Likutay Moharan II, Teaching 7. (Likutay Halachos, Laws of the First of the Shearing 3:2–4; following Otzar HaYirah, “Garments,” 24)

Segment 35
HE:
וראשית גז צאנך תיתן לו, כי בו בחר ה' לעמוד לשרת (דברים י"ח, ד'–ה')

זה בחינת ראשית הגז שצריכין לתת לכוהן. הכוהן הוא איש חסד, בחינת מיכאל כהנא רבא, המלמד תמיד זכות על ישראל. כל הזכויות שמוצאים בישראל הן על ידי בחינת שערות; באמצעותן יכולים למצוא זכות אפילו בגרוע שבגרועים. בכולם נמצאות כמה שערות טובות — הפעמים שבהן הם מושכים את עצמם מרע לטוב כחוט השערה. זה בחינת "שערך כעדר העזים" (שיר השירים ד', א'), שנאמר על פושעי ישראל. לכן נותנים לכוהן את ראשית הגז מן הצמר, כדי לתקן את הצמר בשורשו, בחינת השערות העליונות; כלומר, להמשיך חסדים על ישראל באמצעות השערות הטובות הנמצאות בהם, כאשר כל אחד מושך את עצמו בכל פעם כחוט השערה אליו יתברך.

EN:
You Shall Give Him the First of the Shearing of Your Flock, for Hashem Has Chosen Him to Stand and Serve (Deuteronomy 18:4–5)

This is the aspect of the first of the shearing that must be given to the kohen. The kohen is a man of kindness, the aspect of Michael, the great kohen, who continually advocates the merit of Israel. All merits found among Israel are found through the aspect of hairs; through them it is possible to discover merit even in the worst of the worst. Several good hairs are found in everyone—the occasions upon which they draw themselves from evil toward good by a hair’s breadth. This is the aspect of “Your hair is like a flock of goats” (Song of Songs 4:1), which is stated concerning the sinners of Israel. The first of the shearing is therefore given to the kohen from the wool, in order to rectify wool at its root, the aspect of the supernal hairs; that is, to draw kindnesses upon Israel through the good hairs found among them, as each person repeatedly draws himself toward Him, blessed be He, by a hair’s breadth.

Segment 36
HE:
זהו "וראשית גז צאנך תיתן לו, כי בו בחר ה'... לעמוד לשרת" (דברים י"ח, ד'–ה'). עיקר שירות הכוהן הוא בקרבנות, לכפר על ישראל; והכפרה נעשית באמצעות בחינות השערות הנ"ל. על ידן ה' יתברך מתרצה לישראל ומוחל על עוונותיהם, בבחינת חוט הצמר המלבין את העוונות ביום הכיפורים. הכוהן, איש החסד, עוסק בכך; לכן ראשית הגז מגיעה לו. (ליקוטי הלכות, הלכות ראשית הגז ד', ג')

EN:
This is “You shall give him the first of the shearing of your flock, for Hashem has chosen him… to stand and serve” (Deuteronomy 18:4–5). The kohen’s principal service is with the offerings, to atone for Israel; this atonement is accomplished through the aspects of the hairs described above. Through them Hashem, blessed be He, is reconciled with Israel and forgives their sins, in the aspect of the woolen thread that whitened the sins on Yom Kippur. The kohen, the man of kindness, engages in this; the first of the shearing therefore belongs to him. (Likutay Halachos, Laws of the First of the Shearing 4:3)

Segment 37
HE:
מעונן ומנחש ומכשף (דברים י"ח, י')

כל המעוננים, המנחשים והמכשפים באים מחסרון עצה: אין הם יודעים לתת עצה לנפשם כיצד להתנהג, ואם לעשות דבר מסוים אם לאו. לכן הם מנחשים ומעוננים ומבקשים להשיג עצה באמצעות סימנים. אם צבי הפסיקו בדרך או פתו נפלה מפיו, הם אומרים שזה סימן רע ואינם עושים את המשא ומתן; או שהם אומרים שעונה פלונית יפה להתחיל בה. באמת הם כסילים ושוטים גדולים, כי בשום אופן אי אפשר לקבל עצה שלמה בדרך זו.

EN:
An Observer of Times, a Diviner, and a Sorcerer (Deuteronomy 18:10)

All observers of times, diviners, and sorcerers proceed from a deficiency of counsel: they do not know how to advise themselves concerning their conduct, or whether to perform a particular act. They therefore practice divination and observation of times and seek to obtain counsel through signs. If a deer crosses their path or their bread falls from their mouth, they declare it a bad sign and abandon the business transaction; or they say that a particular time is favorable for beginning. In truth, they are great fools, for complete counsel can never be obtained in this manner.

Segment 38
HE:
עיקר החסרון נמצא בבחינת העולם שלאחר הבריאה. בבחינת התכלית, שהיא בחינת קודם הבריאה, הכול אחד והכול טוב, ואין שם חלוקת עצות כלל. רק לאחר הבריאה, במקום שיש גם אחיזת הרע, צריכין עצות לדעת באיזו דרך ללכת; לכן העצות נקראות רגליים, בבחינת "והארץ הדום רגלי" (ישעיהו ס"ו, א'). חסרון ידיעת העצה נובע מכך שמסתפקים ואינם יודעים בשלמות את תכליתו של כל דבר. אדם עושה דבר כדי שיצא ממנו איזה טוב — כגון קניית שעווה או חֵלֶב לשם רווח — אך מאחר שאינו יודע במה ישתכר, הוא מסופק באיזה משא ומתן ישיג את תכליתו. משום כך העולם הזה מלא ספקות בעצות.

EN:
The principal deficiency exists within the aspect of the world after Creation. In the aspect of the ultimate purpose, which is the aspect of before Creation, everything is one and everything is good; no division of counsel applies there. Only after Creation, where evil also takes hold, is counsel required to know which path to follow. Counsel is therefore called feet, in the aspect of “the earth is My footstool” (Isaiah 66:1). The inability to know counsel stems from uncertainty and from not fully knowing the purpose of each matter. A person acts so that some good purpose will result—for example, purchasing wax or fat to earn a profit—but because he does not know through what he will profit, he remains uncertain which transaction will achieve his intended purpose. The present world is therefore filled with uncertainty concerning counsel.

Segment 39
HE:
מי שמסתכל על התכלית האחרונה של כל דבר, ועיקר כוונתו בכל דבר היא להשיג את התכלית האחרונה והנצחית, זוכה בוודאי לעצה שלמה ואף אינו צריך עצות רבות כל כך. התכלית האחרונה היא כולה אחד וכולה טוב. מי שחס על נפשו ומכוון בכל דבר שבעולם רק להשיג את שעשוע עולם הבא — להכיר ולדעת אותו יתברך — אף שבעבודת ה' עצמה יש דרכים רבות, בבחינת "הורני ה' דרכך אהלך באמתך" (תהלים פ"ו, י"א) ו"בעצתך תנחני" (תהלים ע"ג, כ"ד), אם עיקר כוונתו באמת לשמים, בכל דבר שיעשה ובכל דרך שילך יזכה אל התכלית הטובה, ובלבד שלא יסור מדברי התורה הקדושה. זה בחינת "בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך" (משלי ג', ו').

EN:
One who looks toward the final purpose of every matter, and whose principal intention in everything is to attain the final and eternal purpose, certainly merits complete counsel and does not require so many counsels. The final purpose is entirely one and entirely good. One who has compassion upon his soul and directs everything in the world solely toward attaining the delight of Olam HaBa—to recognize and know Him, blessed be He—will reach the good purpose, provided he does not deviate from the words of the holy Torah. This remains so although Divine service itself contains many paths, in the aspect of “Teach me Your way, Hashem; I will walk in Your truth” (Psalms 86:11) and “With Your counsel You will guide me” (Psalms 73:24), if his principal intention is genuinely for Heaven. This is the aspect of “Know Him in all your ways, and He will straighten your paths” (Proverbs 3:6).

Segment 40
HE:
אי אפשר להשיג עצה שלמה אלא מן התכלית האחרונה, השגת ה' יתברך, ששם הכול אחד והכול טוב ומשם נמשכות כל העצות האמיתיות. בעולם הזה, המלא ספקות וחלוקת עצה, מקבלים עצה שלמה רק כאשר מקשרים אותו לעולם הבא: מכוונים בכל הדרכים אל התכלית, לשם ה' יתברך, וכל המעשים לשם שמים. אז נמשכות עצות נכונות לעולם הזה מבחינת קודם הבריאה. מי שמפריד את העולם הזה מן התכלית, עצותיו מחולקות תמיד ואינו יכול לתת עצה לנפשו, כי העולם הזה הוא עולם הפירוד. עליו נאמר: "אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'" (משלי כ"א, ל'). אפילו אם יצליח לפי שעה או כל ימי חייו, לבסוף "מה יתרון לו בכל עמלו שיעמול לרוח" (קהלת ה', ט"ו), כי אין מלווים לאדם כסף וזהב אלא תורה ומעשים טובים בלבד.

EN:
Complete counsel can be attained only from the final purpose—the attainment of Hashem, blessed be He—where everything is one and entirely good, and from which all true counsels are drawn. In this world, which is filled with uncertainty and divided counsel, complete counsel is received only by binding it to Olam HaBa: directing all one’s ways toward the ultimate purpose, for the sake of Hashem, blessed be He, and performing every deed for the sake of Heaven. Correct counsels are then drawn into this world from the aspect of before Creation. One who separates this world from the ultimate purpose always has divided counsels and cannot advise his own soul, for this world is a world of separation. Concerning him it is written: “There is no wisdom, understanding, or counsel against Hashem” (Proverbs 21:30). Even if he succeeds temporarily or throughout his life, ultimately “what profit will he have from all his labor with which he labors for the wind?” (Ecclesiastes 5:15), for neither silver nor gold accompanies a person, but only Torah and good deeds.

Segment 41
HE:
כאשר מכוונים אל התכלית, כל הדרכים טובים. בעסקי העולם הזה מאמינים בהשגחתו יתברך ובכך שכל מה דעביד רחמנא לטב עביד; "גול על ה' דרכך" (תהלים ל"ז, ה') ו"השלך על ה' יהבך" (תהלים נ"ה, כ"ג). גם העיסוק בענייני העולם מכוון לעבודת ה', והכול הולך אחר הכוונה. אף בעבודת ה' עצמה רחמנא ליבא בעי, ואמרו: אחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוון לבו לשמים. כאשר מקשרים את עצמם אל התכלית, ששם שורש כל העצות, נמשכת משם עצה שלמה. זה בחינת תרי"ג עטין דאורייתא: משה רבנו דבק בה' יתברך ובתכלית עד שזכה להמשיך משם את כל העצות הקדושות, שעל ידן משיגים את שעשוע עולם הבא.

EN:
When one directs oneself toward the ultimate purpose, all paths are good. In worldly affairs one trusts His blessed providence and that everything the Merciful One does is for the good: “Commit your way to Hashem” (Psalms 37:5) and “Cast your burden upon Hashem” (Psalms 55:23). One’s worldly activity is likewise directed toward serving Hashem, and everything follows the intention. Even in Divine service itself, the Merciful One desires the heart, and the Sages said: Whether one does much or little, provided he directs his heart toward Heaven. By binding oneself to the ultimate purpose, where all counsels are rooted, complete counsel is drawn from there. This is the aspect of the 613 counsels of the Torah: Moshe Rabbeinu cleaved to Hashem, blessed be He, and to the ultimate purpose until he merited drawing from there all the holy counsels through which the delight of Olam HaBa is attained.

Segment 42
HE:
על העובדי כוכבים והמזלות, שלא קיבלו את התורה, נאמר: "עוצו עצה ותופר" (ישעיהו ח', י') ו"ה' הפיר עצת גויים" (תהלים ל"ג, י'), כי הם כרוכים אחר העולם הזה ואינם מכוונים אל התכלית. לכן הם כרוכים אחר שטויות המעוננים, המנחשים והקוסמים ותולים בהן את עצותיהם. הם מבקשים עצות מדברים גשמיים בעולם הזה — צבי הפסיקו בדרך, פתו נפלה מפיו, שעה פלונית יפה להתחיל — ותולים הכול במקום ובזמן. מחמת תאוות העולם הזה הם מפרידים את אחר הבריאה מקודם הבריאה. זה עיקר זוהמת הנחש, שהסית את האדם לאכול מעץ הדעת באומרו שהעץ טוב למאכל ונחמד להשכיל; הוא הפך את הקערה על פיה, כאילו מן העץ אכל וברא את העולם.

EN:
Concerning the idolaters, who did not receive the Torah, it is written: “Devise a counsel, and it will be annulled” (Isaiah 8:10), and “Hashem nullified the counsel of nations” (Psalms 33:10), for they are bound to this world and do not direct themselves toward the ultimate purpose. They therefore cling to the foolishness of observers of times, diviners, and sorcerers and make their counsels dependent upon it. They seek counsel from physical matters in this world—a deer crossing the path, bread falling from the mouth, or a particular hour being favorable for beginning—and make everything dependent upon place and time. Because of their cravings for this world, they separate after Creation from before Creation. This is the principal contamination of the serpent, who enticed Adam to eat from the Tree of Knowledge by saying that the tree was good for food and desirable for gaining wisdom. He turned the matter upside down, as though God ate from the tree and created the world.

Segment 43
HE:
באמת צריכין לקשר את אחר הבריאה בקודם הבריאה. הדבר נעשה בעיקר על ידי אמונה, יסוד כל התורה: כשמאמינים שה' יתברך ברא הכול, מקשרים את כל הבריאה אליו יתברך. המעונן והמנחש מבקשים עצות מגשמיות העולם הזה, אך בגשמיות אין שום עצה; עיקר העצה מתקבלת מן התכלית, בחינת קודם הבריאה, מן ה' יתברך. לכן סיים הכתוב: "תמים תהיה עם ה' אלקיך" (דברים י"ח, י"ג). כאשר אין מקשרים את אחר הבריאה לקודם הבריאה, אין שלמות ותמימות, כי השלמות היא רק לה' יתברך ובלעדיו הכול חסר. כשמקשרים את עצמם ואת הבריאה כולה לה' יתברך, נעשים תמימים ושלמים עמו וזוכים לקבל עצות שלמות ממקורן. (ליקוטי הלכות, הלכות מעונן ומנחש ג', א'–ד'; על פי אוצר היראה, עצה, כ"ב)

EN:
In truth, after Creation must be bound to before Creation. This is accomplished principally through emunah, the foundation of the entire Torah: by believing that Hashem, blessed be He, created everything, one binds the entire Creation to Him. The observer of times and diviner seek counsel from the physicality of this world, but physicality contains no counsel; counsel is principally received from the ultimate purpose, the aspect of before Creation, from Hashem, blessed be He. The passage therefore concludes: “You shall be wholehearted with Hashem your God” (Deuteronomy 18:13). When after Creation is not bound to before Creation, there is no wholeness or wholeheartedness, for perfection belongs only to Hashem, blessed be He, and without Him everything is deficient. When one binds oneself and the entire Creation to Hashem, blessed be He, one becomes wholehearted and complete with Him and merits receiving complete counsels from their source. (Likutay Halachos, Laws of Observing Times and Divination 3:1–4; following Otzar HaYirah, “Counsel,” 22)

Segment 44
HE:
מעונן ומנחש... תמים תהיה (דברים י"ח, י', י"ג)

אסור לעונן ולנחש, דהיינו לומר: עת פלונית יפה ועת פלונית רעה, משום שנאמר: "תמים תהיה עם ה' אלקיך" (דברים י"ח, י"ג). כאשר אדם אומר שעת פלונית יפה ועת פלונית רעה, הוא נותן כוח ושליטה לעת הרעה. כל זה תלוי בפגם הברית, שעל ידו העת הרעה מתגברת, חס ושלום, כמבואר במאמר "האי מאן" בליקוטי מוהר"ן א', תורה כ"ט. לכן נסמך לכך "תמים תהיה", שהוא היפך המעונן ובחינת תיקון הברית הנקרא תמים, כמו שכתוב: "התהלך לפני והיה תמים" (בראשית י"ז, א'). על ידי זה נכנעת העת הרעה, בחינת מעונן.

EN:
An Observer of Times and a Diviner… You Shall Be Wholehearted (Deuteronomy 18:10, 13)

It is forbidden to observe times or practice divination—that is, to say that a particular time is favorable and another time unfavorable—because it is written: “You shall be wholehearted with Hashem your God” (Deuteronomy 18:13). When a person says that one time is favorable and another unfavorable, he grants power and dominion to the unfavorable time. All this depends upon damage to the bris, through which the unfavorable time becomes stronger, God forbid, as explained in the teaching “That Person” in Likutay Moharan I, Teaching 29. “You shall be wholehearted” is therefore juxtaposed to this prohibition. Wholeheartedness is the opposite of observing times and is an aspect of rectification of the bris, which is called wholehearted, as it is written: “Walk before Me and be wholehearted” (Genesis 17:1). Through this, the unfavorable time—the aspect of observing times—is subdued.

Segment 45
HE:
"תמים תהיה עם ה' אלקיך": "ה' אלקיך" הוא בחינת עלמא דאתי, בחינת "ה' הוא האלקים" (דברים ד', ל"ה). בעלמא דאתי העת הרעה בטלה לגמרי, כי עולם הבא הוא למעלה מן הזמן והמידות, כולו טוב, ואין בו כלל בחינת עת רעה. לכך זוכים על ידי תיקון הברית, המרומם את המוחין, בחינת הדעת ועולם הבא. לכן תיקון הברית מבטל את העת הרעה. זה שנאמר: "ומאותות השמים אל תחתו, כי יחתו הגויים מהמה" (ירמיהו י', ב'). ישראל, בחינת שומרי הברית, אינם צריכים לירא מאותות השמים המורים על זמנים ועתים, כי שמירת הברית מבטלת את העת הרעה ומזכה בבחינת עולם הבא שלמעלה מן הזמן. (ליקוטי הלכות, הלכות מעונן ומנחש א')

EN:
“You shall be wholehearted with Hashem your God”: “Hashem your God” is the aspect of the World to Come, the aspect of “Hashem, He is God” (Deuteronomy 4:35). In the World to Come, the unfavorable time is completely nullified, for Olam HaBa is above time and measures, entirely good, and contains no aspect of an unfavorable time. One merits this through rectification of the bris, which elevates the mochin—the aspect of awareness and Olam HaBa. Rectification of the bris therefore nullifies the unfavorable time. This is why it is written: “Do not be dismayed by the signs of heaven, for the nations are dismayed by them” (Jeremiah 10:2). Israel, the aspect of those who guard the bris, need not fear the heavenly signs that indicate times and periods, for guarding the bris nullifies the unfavorable time and grants the aspect of Olam HaBa, which is above time. (Likutay Halachos, Laws of Observing Times and Divination 1)

Segment 46
HE:
לא יימצא בך... מעונן ומנחש (דברים י"ח, י')

ישראל, עם קדוש, הם למעלה מן הטבע. אינם מסורים לשום שר ואינם מתנהגים על פי הטבע של מערכת השמים, אלא על פי השגחתו יתברך; לכן הם מצווים שלא לדרוש באותות השמים, לעונן או לנחש. הדברים תלויים זה בזה: כאשר ישראל אינם דורשים בשקרים ובדמיונות הכוזבים של המעוננים, החוזים בכוכבים וכיוצא בהם, הם מכניעים את זוהמת הנחש ודבקים באמונה דקדושה. באמצעות האמונה הם זוכים לבחינת חידוש העולם ולבחינת ארץ ישראל, והנהגתם היא בהשגחה בלבד — נפלאות שלמעלה מן הטבע של מערכת השמים. אז בוודאי אין להם לירא מאותות השמים, כי הם למעלה מהם ומתנהגים בהשגחה בלבד. נמצא שעל ידי עצם התרחקותם מכך, אינם צריכים לירא מכך.

EN:
There Shall Not Be Found Among You… an Observer of Times or a Diviner (Deuteronomy 18:10)

Israel, a holy people, are above nature. They are not delivered to any celestial ruler and are not governed by the nature of the heavenly order, but by His blessed providence. They are therefore commanded not to inquire into heavenly signs, observe times, or practice divination. These matters depend upon one another: when Israel does not inquire into the falsehoods and deceptive imaginings of observers of times, astrologers, and the like, they subdue the serpent’s contamination and cleave to holy emunah. Through emunah they merit the aspect of the world’s renewal and the aspect of Eretz Yisrael, and are governed solely through providence—wonders above the nature of the heavenly order. They then certainly need not fear heavenly signs, for they are above them and are governed by providence alone. Thus, through the very act of distancing themselves from these practices, they no longer need to fear them.

Segment 47
HE:
לעומת זאת, עובדי הכוכבים והמזלות הדורשים במעוננים ובקוסמים הנמשכים מזוהמת הנחש, ואין להם אמונה שלמה בה' יתברך, רחוקים מארץ ישראל ומבחינת ההשגחה ומתנהגים על פי הטבע. לכן יש להם לירא מאותות השמים, מחמת עצם הדבר שהם דורשים בהם ואין להם אמונה דקדושה כלל. זה שנאמר אצל ישראל הקדושים: "ומאותות השמים אל תחתו, כי יחתו הגויים מהמה" (ירמיהו י', ב'). (ליקוטי הלכות, הלכות מעונן ומנחש ב'; על פי אוצר היראה, השגחה וטבע, ז')

EN:
By contrast, the idolaters who consult observers of times and sorcerers deriving from the serpent’s contamination, and who lack complete emunah in Hashem, blessed be He, are distant from Eretz Yisrael and from the aspect of providence, and are governed according to nature. They must therefore fear the signs of heaven precisely because they inquire into them and possess no holy emunah. This is what is written concerning holy Israel: “Do not be dismayed by the signs of heaven, for the nations are dismayed by them” (Jeremiah 10:2). (Likutay Halachos, Laws of Observing Times and Divination 2; following Otzar HaYirah, “Providence and Nature,” 7)

Segment 48
HE:
תמים תהיה... כי הגויים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו, ואתה לא כן (דברים י"ח, י"ג–י"ד)

על האיסור לדרוש במכשפים ובמעוננים נאמר: "תמים תהיה עם ה' אלקיך" (דברים י"ח, י"ג) — "עם ה' אלקיך" דווקא. "ה' אלקים" הוא בחינת שם מלא ובחינת עלמא דאתי, שאז יהיה "ה' אחד ושמו אחד" (זכריה י"ד, ט') ובחינת "ה' הוא האלקים" (דברים ד', ל"ה), כולו טוב. אז הטבע יתבטל והעולם יתנהג בהשגחתו בלבד. השגחתו יתברך כולה טוב וחסד, בבחינת "עולם חסד ייבנה" (תהלים פ"ט, ג'). הטבע הוא הסתרת השגחתו, בחינת דין; "אלקים" בגימטרייה "הטבע". באמת גם הטבע מתנהג בהשגחתו יתברך, אלא שההשגחה נסתרת ונעלמת בו בבחינת דין.

EN:
You Shall Be Wholehearted… for These Nations Whom You Are Inheriting Heed Observers of Times and Diviners, but as for You, Not So (Deuteronomy 18:13–14)

Concerning the prohibition against consulting sorcerers and observers of times, it is written: “You shall be wholehearted with Hashem your God” (Deuteronomy 18:13)—specifically “with Hashem your God.” “Hashem God” is the aspect of the complete Name and of Olam HaBa, when “Hashem will be One and His Name one” (Zechariah 14:9), and the aspect of “Hashem, He is God” (Deuteronomy 4:35), entirely good. Nature will then be nullified and the world will be governed solely through His providence. His blessed providence is entirely good and kindness, in the aspect of “The world is built through kindness” (Psalms 89:3). Nature is the concealment of His providence, the aspect of judgment; the numerical value of Elokim equals hateva, “nature.” In truth, nature too is governed through His blessed providence, but providence is hidden and concealed within it in the aspect of judgment.

Segment 49
HE:
כאשר ההשגחה מתגלה, הכול טוב וחסד. זה בחינת חידוש העולם ו"עולם חסד ייבנה", כי אז יתנהג העולם בהשגחה בלבד ויתגלה שהכול אחד, שגם הטבע הוא השגחה. ה' הוא בחינת השגחה וחסד; אלקים בחינת דין וטבע. לעתיד יתגלה כי "ה' הוא האלקים": הכול טוב ואחד, והטבע ייכלל בהשגחה. אנו, עם קדוש, מצווים גם עתה לדבק את המחשבה בעלמא דאתי ולהמשיך את בחינת עולם הבא וההשגחה לתוך העולם הזה. עיקר עבודתנו הוא לכלול את העולם הזה בעולם הבא, שיהיה הכול אחד. לכן אנו מצווים שלא לדרוש באותות השמים, במנחשים ובמעוננים, אלא להאמין בה', ועל ידי זה לזכות להשגחה ולבחינת עלמא דאתי.

EN:
When providence is revealed, everything is good and kindness. This is the aspect of the world’s renewal and “the world is built through kindness,” for the world will then be governed solely through providence and it will be revealed that everything is one—that nature too is providence. The Name Hashem is the aspect of providence and kindness; Elokim is the aspect of judgment and nature. In the future it will be revealed that “Hashem, He is God”: everything is good and one, and nature will be included within providence. We, a holy people, are commanded even now to attach our thought to Olam HaBa and draw the aspect of Olam HaBa and providence into this world. Our principal service is to include this world within Olam HaBa so that everything becomes one. We are therefore commanded not to consult heavenly signs, diviners, or observers of times, but to believe in Hashem and thereby merit providence and the aspect of Olam HaBa.

Segment 50
HE:
זהו "תמים תהיה עם ה' אלקיך", שנאמר לאחר האזהרות שלא יהיה בך מעונן ומנחש. אנו מצווים לדבק את עצמנו בבחינת "ה' הוא האלקים", עלמא דאתי, השגחה, כולו טוב וביטול הטבע. הטבע, בחינת אלקים, נכלל בה', בחינת השגחה, כי הכול אחד וטוב. זה עיקר התמימות והשלמות שאין בה שום חסרון. כל החסרונות והדינים נמצאים בבחינת הטבע היונקת מן הדין ומבחינת אלקים; אך בהשגחה ובעלמא דאתי אין חסרון ודין כלל, כי הכול טוב.

EN:
This is “You shall be wholehearted with Hashem your God,” stated after the warnings that no observer of times or diviner be found among you. We are commanded to attach ourselves to the aspect of “Hashem, He is God”—Olam HaBa, providence, complete goodness, and the nullification of nature. Nature, the aspect of Elokim, becomes included in Hashem, the aspect of providence, for everything is one and good. This is the principal wholeheartedness and perfection, containing no deficiency. All deficiencies and judgments exist within the aspect of nature, which draws sustenance from judgment and the aspect of Elokim; but within providence and Olam HaBa there is no deficiency or judgment, for everything is good.

Segment 51
HE:
לכן הזכירה התורה את ארץ ישראל באזהרה זו ותלתה בה את כיבוש הארץ: "כי הגויים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו, ואתה לא כן" (דברים י"ח, י"ד). עיקר כיבוש ארץ ישראל הוא על ידי הפרישה מזוהמת המנחשים והמעוננים והאמונה בה'. כך זוכים לחידוש העולם, בחינת ארץ ישראל, על ידי שמאמינים בכוח מעשיו — שה' ברא הכול ברצונו. "כי בגלל התועבות האלה ה' אלקיך מוריש אותם מפניך" (דברים י"ח, י"ב): מאחר שהם דורשים בתועבות הללו ואין להם אמונה, הם מגורשים מארץ ישראל, שאי אפשר לזכות לה אלא באמונה. לכן נסמך: "נביא אקים לך" (דברים י"ח, ט"ו), כי הכול תלוי בנביא האמת; באמצעות הנבואה זוכים לאמונה דקדושה ולפרישה מזוהמת הנחש, בחינת מנחשים ומעוננים. ועיין בליקוטי מוהר"ן תנינא, תורה ח'. (ליקוטי הלכות, הלכות מעונן ומנחש ב', ב')

EN:
The Torah therefore mentions Eretz Yisrael in this warning and makes conquest of the Land dependent upon it: “For these nations whom you are inheriting heed observers of times and diviners, but as for you, not so” (Deuteronomy 18:14). Eretz Yisrael is principally conquered through separating from the contamination of diviners and observers of times and believing in Hashem. One thereby merits the renewal of the world, the aspect of Eretz Yisrael, by believing in the power of His works—that Hashem created everything through His ratzoan. “Because of these abominations Hashem your God dispossesses them before you” (Deuteronomy 18:12): since they consult these abominations and lack emunah, they are expelled from Eretz Yisrael, which can be attained only through emunah. The passage therefore juxtaposes: “I will establish a prophet for you” (Deuteronomy 18:15), for everything depends upon the true prophet. Through prophecy one merits holy emunah and separation from the serpent’s contamination, the aspect of diviners and observers of times. See Likutay Moharan II, Teaching 8. (Likutay Halachos, Laws of Observing Times and Divination 2:2)

Segment 52
HE:
תמים תהיה עם ה' אלקיך (דברים י"ח, י"ג)

העולם הזה מלא חסרונות, וכל הקולות שבעולם באים מן החסרונות — כל אחד צועק על חסרונו. עיקר חסרונות העולם הזה נובע מהתגברות התאוות וחכמות ההבל, שהן בחינת מותרות ובחינת ערלה. ככל שהמותרות מתגברות, האדם רחוק יותר מן השלמות והוא בחינת בעל מום. כך אמרו רבותינו זכרונם לברכה על "התהלך לפני והיה תמים" (בראשית י"ז, א'): כל זמן שהערלה בך, אתה בעל מום לפני. זה בחינת "כל המוסיף גורע" (סנהדרין כ"ט ע"א), בחינת הקליפות הנקראות מותרות; אז האדם מלא חסרונות ובכל פעם חסר לו יותר. כאשר מעבירים את הערלה — את מותרות תאוות העולם הזה וחכמותיו ההבליות — החסרון נשלם והאדם נקרא תמים, כי אז הוא יכול לדבק את עצמו בה' יתברך, ששם כל השלמות.

EN:
You Shall Be Wholehearted with Hashem Your God (Deuteronomy 18:13)

This world is filled with deficiencies, and all the sounds in the world arise from deficiencies—each person cries out over what he lacks. The deficiencies of this world principally result from the intensification of cravings and vain forms of wisdom, which are the aspect of excess and of orlah. The more these excesses intensify, the farther a person is from perfection, and he becomes an aspect of one who bears a blemish. Thus our Sages, of blessed memory, said concerning “Walk before Me and be wholehearted” (Genesis 17:1): As long as the foreskin remains upon you, you are blemished before Me. This is the aspect of “whoever adds, detracts” (Sanhedrin 29a), the aspect of the klipoas called excesses. A person is then filled with deficiencies and continually lacks more. When the foreskin—the excesses of this world’s cravings and its vain forms of wisdom—is removed, the deficiency is completed and the person is called wholehearted, for he can then cleave to Hashem, blessed be He, where all perfection is found.

Segment 53
HE:
מי שרוצה חיים בעולם הזה יכול להשיגם רק כאשר הוא מסתפק במעט שבמעט מן העולם הזה, כדי חיונו בצמצום. גם במעט הזה תהיה כוונתו לשם שמים בלבד ועל פי התורה הקדושה. ככל שהוא מרחיק את עצמו מתאוות העולם הזה והבליו ומקשר את עצמו לה' יתברך ולתורתו הקדושה, חסרונותיו מתמעטים והוא זוכה להיכלל בבחינת שלמות — ובעיקר על ידי שלמות האמונה הקדושה. (ליקוטי הלכות, הלכות פריה ורביה ג', ל"ד–ל"ה; על פי אוצר היראה, יראה ועבודה, קס"ט–ק"ע; ועיין שם, מילה, מ"ה)

EN:
One who desires life in this world can attain it only by being content with the barest minimum of this world, narrowly sufficient for sustaining life. Even regarding this small amount, one’s intention must be solely for the sake of Heaven and in accordance with the holy Torah. To the extent that one distances oneself from this world’s cravings and vanities and binds oneself to Hashem, blessed be He, and His holy Torah, one’s deficiencies diminish and one merits being included within the aspect of perfection—principally through the perfection of holy emunah. (Likutay Halachos, Laws of Procreation 3:34–35; following Otzar HaYirah, “Awe and Divine Service,” 169–170; see also ibid., “Circumcision,” 45)

Segment 54
HE:
עיקר השלמות היא אמונה בלבד; לכן האמונה נקראת תמימות, בבחינת "תמים תהיה עם ה' אלקיך" (דברים י"ח, י"ג). האמונה תמימה ושלמה בתכלית השלמות, כי "כל הדברים יגעים, לא יוכל איש לדבר; לא תשבע עין לראות ולא תמלא אוזן משמוע" (קהלת א', ח'), וגם "אם יאמר החכם לדעת, לא יוכל למצוא" (קהלת ח', י"ז). לכן אין שלמות לדעת ולתורה אלא על ידי אמונה, כי אי אפשר להשיג בדעת שום דבר בשלמות אלא באמצעות האמונה.

EN:
The principal perfection is emunah alone. Emunah is therefore called wholeheartedness, in the aspect of “You shall be wholehearted with Hashem your God” (Deuteronomy 18:13). Emunah is wholehearted and complete with ultimate perfection, for “all matters are wearisome; no person can express them; the eye is not satisfied with seeing, nor the ear filled with hearing” (Ecclesiastes 1:8), and even “if the wise person says he will know, he cannot discover it” (Ecclesiastes 8:17). Awareness and Torah therefore attain perfection only through emunah, for no matter can be grasped completely through the intellect except by means of emunah.

Segment 55
HE:
מאחר שאדם מאמין בה' יתברך, בצדיקיו ובמצוותיו באמונה שלמה, הוא שלם בתכלית השלמות. האמונה היא בלי גבול, כי הוא מאמין באמת שהיא עד אין סוף, אף על פי שבשום אופן אי אפשר להשיגה בדעת; האמונה מקיפה את הכול עד אין סוף ותכלית. לכן צריכין שהאמונה תהיה שלמה בלי שום מום ופגם, בבחינת "כולך יפה רעייתי ומום אין בך" (שיר השירים ד', ז'). אז זוכים באמצעותה לדעת גדולה, כי על ידי שלמות האמונה זוכים לדעת. (ליקוטי הלכות, הלכות בכור בהמה טהורה ג', י')

EN:
Since a person believes in Hashem, blessed be He, in His tzaddikim, and in His mitzvos with complete emunah, he is complete with ultimate perfection. Emunah is boundless, for he believes in the truth that extends without end, although it cannot possibly be grasped through the intellect; emunah encompasses everything without end or limit. Emunah must therefore be complete, without any blemish or defect, in the aspect of “You are entirely beautiful, My beloved, and there is no blemish in you” (Song of Songs 4:7). Through it one then merits great awareness, for complete emunah grants awareness. (Likutay Halachos, Laws of the Firstborn Kosher Animal 3:10)

Segment 56
HE:
לא תסיג גבול רעך (דברים י"ט, י"ד)

כל אחד מישראל יש לו חלק בארץ ישראל לפי הגבול שבדעתו. עיקר הדעת להכיר אותו יתברך נמצא בארץ ישראל, שבה בית המקדש; קדושת הדעת הזאת מאירה מבית המקדש ומתפשטת בכל הארץ. לכן אווירא דארץ ישראל מחכים ואין חכמה כחכמת ארץ ישראל. שם עיקר הדעת הקדושה, כמו שאמרו: כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה. כל אחד, לפי שורשו ועבודתו בהשגת הדעת עד גבולו, מקבל חלק בארץ ישראל. לכן יגעו ישראל להשיג נחלה גדולה בארץ — כדי להשיג יותר מן הדעת הקדושה. זה בחינת "לא תסיג גבול רעך... בנחלתך אשר תנחל" (דברים י"ט, י"ד), אזהרה מיוחדת בארץ ישראל שלא להיכנס בגבול דעת חברו, כי אפשר להרוס ולקלקל את דעתו לגמרי, חס ושלום.

EN:
You Shall Not Move Your Fellow’s Boundary (Deuteronomy 19:14)

Every member of Israel has a portion in Eretz Yisrael corresponding to the boundary of his awareness. The principal awareness through which He, blessed be He, is known is found in Eretz Yisrael, where the Beis HaMikdash stands; the holiness of this awareness shines from the Beis HaMikdash and spreads throughout the Land. Therefore the air of Eretz Yisrael makes one wise, and no wisdom equals the wisdom of Eretz Yisrael. There holy awareness is principally found, as the Sages said: Whoever dwells in Eretz Yisrael resembles one who has a God. Each person, according to his root and his service in attaining awareness up to his boundary, receives a portion in Eretz Yisrael. Israel therefore labored to obtain a large inheritance in the Land—in order to attain more of this holy awareness. This is the aspect of “You shall not move your fellow’s boundary… in your inheritance that you shall inherit” (Deuteronomy 19:14), a special warning in Eretz Yisrael not to enter the boundary of another’s awareness, for one might destroy and completely damage his awareness, God forbid.

Segment 57
HE:
אף שמצווה גדולה לדבר עם חברו ביראת שמים ולרחם עליו להוציאו מעוונותיו ומפגמיו, כי זה עיקר יישוב העולם, כמבואר בתורה "כי מרחמם" בליקוטי מוהר"ן תנינא, תורה ז', צריכין להיזהר שהעסק יהיה לטובה — לתקן ולא לקלקל. שלא תתגלגל ממנו מחלוקת או שנאה, חס ושלום. רוב המריבות ושנאת החינם באות מכך שכל אחד מסתכל שלא בעין יפה בחברו, רואה בו פגמים ומידות רעות עד שנדמה שאי אפשר לסובלו; וחברו מביט בו כך בחזרה, "כמים הפנים לפנים" (משלי כ"ז, י"ט). נגע זה החריב את ביתנו, כי בית שני חרב על שנאת חינם (יומא ט' ע"ב), הנובעת מן ההסתכלות היתרה בחברו.

EN:
Although it is a great mitzvah to speak with one’s fellow about awe of Heaven and have compassion upon him by drawing him out of his sins and blemishes, for this is the principal settlement of the world, as explained in the teaching “For He Has Compassion upon Them” in Likutay Moharan II, Teaching 7, one must ensure that this involvement is for good—to rectify and not damage. It must not generate dispute or hatred, God forbid. Most quarrels and baseless hatred arise because each person views his fellow unfavorably and sees so many defects and bad attributes in him that he imagines him unbearable; his fellow then looks back at him in the same way, “as water reflects a face to a face” (Proverbs 27:19). This affliction destroyed our Temple, for the Second Temple was destroyed because of baseless hatred (Yoma 9b), which results from looking too deeply into another person.

Segment 58
HE:
באמת צריכין לדון כל אדם לכף זכות, ואמרו: "אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו" (אבות ב', ד'). מי יכול להגיע למקום חברו ולגבול דעתו, שממנו נמשכו מידותיו, פעולותיו ומעשיו? לכן צריכין "לעשות סייג לתורה" ולקיים "סייג לחכמה שתיקה" (אבות א', א', י"ז). עיקר השתיקה נצרכת בחקירות ובקושיות על דרכיו יתברך שאי אפשר להבינן. את ה' יתברך בעצמו אי אפשר להשיג: "לית מחשבה תפיסא בך כלל" ו"לית דידע בך כלל". ניתנה רשות לדבר בנפלאותיו ובמידותיו רק עד המקום שכל אחד יכול להבין לפי גבול דעתו.

EN:
In truth, every person must be judged favorably, and the Sages said: “Do not judge your fellow until you reach his place” (Avos 2:4). Who can reach his fellow’s place and the boundary of his awareness, from which his attributes, activities, and deeds developed? One must therefore “make a safeguard for the Torah” and fulfill “the safeguard for wisdom is silence” (Avos 1:1, 17). Silence is principally required regarding investigations and questions concerning His blessed ways that cannot be understood. Hashem, blessed be He, Himself cannot be grasped: “No thought can grasp You at all,” and “none can know You at all.” Permission was granted to speak of His wonders and attributes only to the extent that each person can understand according to the boundary of his awareness.

Segment 59
HE:
גם דרכיו ומידותיו יתברך מושגות רק עד גבולו של כל אדם. אם הוא זוכה, מתנוצצת בדעתו אלקותו יתברך לפי כלי דעתו, בבחינת "נודע בשערים בעלה" (משלי ל"א, כ"ג) — כל חד כפום מה דמשער בלבה. אי אפשר לספר התנוצצות זו לחברו, ואפילו האדם עצמו אינו יכול לספר היום את השגתו של אתמול, כמובא בשיחות הר"ן. לכן אמרו: אין דורשין במרכבה ביחיד אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו (חגיגה י"א ע"ב), כי השגת אלקות היא בחינת מעשה מרכבה, והצמצומים המביאים להשגתה הם בחינת המרכבה, כמבואר בליקוטי מוהר"ן א', תורה ל'.

EN:
His blessed ways and attributes likewise can be attained only up to each person’s boundary. If one merits, His blessed Godliness flashes within one’s awareness according to the vessel of that awareness, in the aspect of “Her Husband is known at the gates” (Proverbs 31:23)—each person according to what he estimates in his heart. This flash cannot be related to another; even the person himself cannot recount today his attainment of yesterday, as brought in Sichos HaRan. The Sages therefore said that the Divine Chariot may not be expounded to an individual unless he is wise and understands through his own knowledge (Chagigah 11b), for the attainment of Godliness is the aspect of the Work of the Chariot, and the constrictions through which it is attained are the aspect of the chariot, as explained in Likutay Moharan I, Teaching 30.

Segment 60
HE:
לפיכך, אף שמצווה גדולה לדבר עם חברו בדעת הקדושה, צריך הדבר להיות ברצוא ושוב. מדברים בנפלאותיו, כמו שכתוב: "שיחו בכל נפלאותיו" (תהלים ק"ה, ב'), וכך מתחזקת האמונה: "לדור ודור אודיע אמונתך בפי" (תהלים פ"ט, ב') ו"אב לבנים יודיע אל אמתך" (ישעיהו ל"ח, י"ט). מספרים את נפלאות ה' מימי אברהם, יציאת מצרים, מתן תורה, אותות משה רבנו, וחידושי התורה שגילו צדיקי אמת בכל דור. כך כל אחד מקבל ומכניס אמונה בלב חברו; אך את עצם ההתנוצצות אי אפשר לגלות — "יהיו לך לבדך ואין לזרים איתך" (משלי ה', י"ז). צריכין לשתוק ולא להרוס את הגבול, כפי שנאמר במתן תורה: "והכוהנים והעם אל יהרסו לעלות אל ה'" (שמות י"ט, כ"ד). לכל אחד מחיצה וגבול מיוחד בדעתו שאסור להרוס. (ליקוטי הלכות, הלכות שותפים בקרקע ה', י"ג)

EN:
Therefore, although speaking with one’s fellow about holy awareness is a great mitzvah, it must proceed in a mode of advance and retreat. One speaks of His wonders, as it is written: “Speak of all His wonders” (Psalms 105:2), thereby strengthening emunah: “From generation to generation I will make known Your faithfulness with my mouth” (Psalms 89:2), and “A father will make Your truth known to children” (Isaiah 38:19). One recounts Hashem’s wonders from the days of Avraham, the Exodus, the giving of the Torah, the signs of Moshe Rabbeinu, and the Torah insights revealed by true tzaddikim in every generation. In this way each person receives emunah from his fellow and implants it in his fellow’s heart; but the flash itself cannot be revealed—“They shall be yours alone, and not for strangers with you” (Proverbs 5:17). One must remain silent and not destroy the boundary, as was stated at the giving of the Torah: “The kohanim and the people shall not break through to ascend to Hashem” (Exodus 19:24). Each person has a unique partition and boundary in his awareness that may not be destroyed. (Likutay Halachos, Laws of Partners in Land 5:13)

Segment 61
HE:
לא יקום עד אחד באיש לכל עוון ולכל חטאת (דברים י"ט, ט"ו)

הסטרא אחרא מתחילה בחיבור ומסיימת בפירוד, והקדושה להיפך, כמובא בזוהר הקדוש. הסטרא אחרא — הנחש והשקר — מתחילה בחיבור: היא אומרת שהאור שלמעלה מחובר יחד ואי אפשר לצמצמו ולחלקו כדי להמשיכו למטה. כך היא מסיימת בפירוד גמור ובכפירה גמורה, כי אינה מאמינה שכל החיות שלמטה קשורה ומחוברת למעלה, וכאילו העולם הזה נפרד, חס ושלום, משורשו העליון.

EN:
A Single Witness Shall Not Rise Against a Person for Any Iniquity or Any Sin (Deuteronomy 19:15)

The sitra achara begins with union and ends with separation, whereas holiness follows the reverse course, as brought in the holy Zohar. The sitra achara—the serpent and falsehood—begins with union: it claims that the light above is joined as one and cannot be constricted and divided in order to draw it below. It thereby ends in complete separation and absolute denial, for it does not believe that all vitality below is bound and connected above, as though this world were separated, God forbid, from its supernal root.

Segment 62
HE:
הקדושה, לעומת זאת, מתחילה בפירוד: מפרידים ומחלקים את האלפים למאות ומצמצמים את האור, עד שממשיכים את ידיעת האמונה הקדושה שכל העולם הגשמי קשור ומחובר למעלה, כי "מלכותו בכל משלה" (תהלים ק"ג, י"ט). זו עיקר שלמות הייחוד: לדעת שכל החיות וההנהגה של כל פרטי הבריאה קשורות ומחוברות בו יתברך, כי הוא מחיה את כולם. כך הקדושה מסיימת בחיבור.

EN:
Holiness, by contrast, begins with separation: thousands are separated and divided into hundreds, and the light is constricted, until the awareness of holy emunah is drawn—that this entire physical world is bound and connected above, for “His malchus rules over all” (Psalms 103:19). This is the principal perfection of unification: knowing that the vitality and governance of every detail of Creation are bound and connected to Him, blessed be He, for He gives life to them all. Holiness thereby ends with union.

Segment 63
HE:
זהו "לא יקום עד אחד באיש לכל עוון ולכל חטאת" (דברים י"ט, ט"ו). כאשר זוהמת הנחש, שממנה כל עוון וחטאת, כבר שלטה וצריכין לברר ממנה את האמת, עד אחד אינו מספיק. אין בו כוח לעמוד נגד הסטרא אחרא המבקשת שלא לחלק את האור, כדי שיישאר למעלה והיא תשלוט למטה — בחינת סטרא דמותא המפרידה בין החיות לגוף, "כי המוות יפריד". אחד לבדו אינו יכול לחלק את האור מאלפים למאות; רק "על פי שני עדים... יקום דבר" (דברים י"ט, ט"ו), כי "טובים השניים מן האחד" (קהלת ד', ט'). מאחר שנשמותיהם חלוקות למטה, יש לשניים כוח רב יותר לחלק את האור מאלפים למאות, ועל ידי זה מתגלה האמת בבחינת עדות אמת. (ליקוטי הלכות, הלכות עדות ד', י'; על פי אוצר היראה, אמונה, קכ"ו)

EN:
This is “A single witness shall not rise against a person for any iniquity or any sin” (Deuteronomy 19:15). Once the serpent’s contamination, from which every iniquity and sin derives, has taken hold and the truth must be clarified from within it, one witness is insufficient. He lacks the power to stand against the sitra achara, which seeks to prevent division of the light so that the light remains above while it rules below—the aspect of the side of death that separates vitality from the body, for death separates. One person alone cannot divide the light from thousands into hundreds; only “by the testimony of two witnesses… shall a matter be established” (Deuteronomy 19:15), for “two are better than one” (Ecclesiastes 4:9). Since their souls are divided below, two witnesses possess greater power to divide the light from thousands into hundreds, through which truth is revealed in the aspect of true testimony. (Likutay Halachos, Laws of Testimony 4:10; following Otzar HaYirah, “Emunah,” 126)

Segment 64
HE:
על פי שני עדים... יקום דבר (דברים י"ט, ט"ו)

התורה נתנה לשני עדים כוח לברר את האמת ולהכניע את השקר שבין שני בעלי הדין המתאמצים בדין, כאשר אין יודעים מי דובר אמת ומי דובר שקר. דווקא שני עדים כשרים יכולים לעשות זאת. מאחר שהם שניים, הם בחינת אחר הבריאה, שבו הופיעו כביכול שני דברים; אך בהיותם שני ישראלים כשרים, הם עדיין בחינת תחילת הבריאה, מיד לאחר הבריאה ולפני שנשתלשלה ל"חשבונות רבים". ישראל עלו במחשבה תחילה, ותחילת הבריאה עדיין כולה אחד, טוב, קודש ואמת, קודם השתלשלות החשבונות הרבים שבהם נאחזים הסטרא אחרא והשקר.

EN:
By the Testimony of Two Witnesses… Shall a Matter Be Established (Deuteronomy 19:15)

The Torah granted two witnesses the power to clarify truth and subdue the falsehood between two litigants contending in court, when it is unknown who speaks truthfully and who falsely. Specifically two qualified witnesses can accomplish this. Since they are two, they are the aspect of after Creation, when, as it were, two things appeared; yet because they are two qualified Jews, they remain the aspect of the beginning of Creation, immediately after Creation and before it developed into “many calculations.” Israel arose first in thought, and the beginning of Creation is still entirely one, good, holy, and true, before the development of the many calculations in which the sitra achara and falsehood take hold.

Segment 65
HE:
לכן ישראל הם בחינת "כולו זרע אמת", ונאמר: "שארית ישראל לא יעשו עוולה ולא ידברו כזב" (צפניה ג', י"ג). אחיזתם בשורשם היא באמת, בחינת תחילת עליית הבריאה במחשבה. בכוח אמיתתם יכולים ישראל לכלול גם עתה את אחר הבריאה בקודם הבריאה, כי האמת כוללת את אחר הבריאה בקודם הבריאה. הדבר נעשה בעיקר כאשר רבים מישראל מתחברים יחד לדבר שבקדושה, בחינת אמת: בחינת הרבים של אחר הבריאה נכללת בקודם הבריאה, שכולו אחד, על ידי שהם מתחברים באחדות לדבר קדוש ואמיתי. אז יש להם כוח רב יותר להכניע את השקר הנאחז ברבים, כי אין הדין נמתק אלא בשורשו. לכן עיקר בירור האמת מן השקר נעשה דווקא באמצעות שני עדים.

EN:
Israel are therefore the aspect of “entirely a seed of truth,” and it is written: “The remnant of Israel will not commit injustice and will not speak falsehood” (Zephaniah 3:13). Their hold upon their root is in truth, the aspect of Creation’s first ascent in thought. Through their truth, Israel can include after Creation within before Creation even now, for truth includes after Creation within before Creation. This occurs principally when many Jews join together for a holy matter, the aspect of truth: the plurality of after Creation becomes included in before Creation, which is entirely one, through their joining in unity for a holy and truthful matter. They then possess greater power to subdue falsehood, which takes hold in plurality, for judgment is sweetened only at its root. Truth is therefore principally clarified from falsehood specifically through two witnesses.

Segment 66
HE:
כאשר אדם מישראל נופל לשקר, חס ושלום, הפגם גדול מאוד, וכאילו הוא עוקר את עצמו משורשו — משורש נשמות ישראל שעלו במחשבה תחילה. כאשר שני ישראלים מעידים שקר, חס ושלום, הפגם גדול עוד יותר, וכאילו הם נותנים לשקר אחיזה מן השורש. לכן אין שניים חשודים על השקר, מאחר שהדבר נוגע ביותר בשורש קדושת ישראל. (ליקוטי הלכות, הלכות עדות ב', ג'; על פי אוצר היראה, אמת, נ"ד)

EN:
When a Jew falls into falsehood, God forbid, the blemish is exceedingly great, as though he uproots himself from his root—the root of the souls of Israel that arose first in thought. When two Jews testify falsely, God forbid, the blemish is greater still, as though they grant falsehood a hold at the root. Two people are therefore not presumed to lie, since this matter touches the root of Israel’s holiness most deeply. (Likutay Halachos, Laws of Testimony 2:3; following Otzar HaYirah, “Truth,” 54)

Segment 67
HE:
אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם (דברים כ', ג')

ענה ואמר: "חזקו ויאמץ לבבכם כל המייחלים לה'" (תהלים ל"א, כ"ה) — "כל המייחלים" דווקא. אפילו אם אינכם זוכים לשום קדושה ועבודה, חס ושלום, ורק מייחלים בלבד, אף על פי כן חזקו ואמצו ואל תיפלו משום דבר שבעולם, יהיה איך שיהיה, כמבואר בדברינו פעמים רבות. יתרה מזו, כל אחד צריך לחזק את חברו שלא ייפול בדעתו משום דבר. אפילו אם הוא יודע בעצמו שהוא כפי שהוא, יחזק את חברו, כי קל יותר לחזק את האחר מלחזק את עצמו, שכן אין חבוש מתיר את עצמו; ואין רעה גדולה מנפילה.

EN:
Do Not Fear, Panic, or Be Broken Before Them (Deuteronomy 20:3)

He answered and said: “Be strong, and let your heart take courage, all who hope in Hashem” (Psalms 31:25)—specifically “all who hope.” Even if, God forbid, you merit no holiness or Divine service and possess only hope, nevertheless be strong and courageous, and do not fall because of anything in the world, whatever the circumstances, as explained many times in our teachings. Beyond this, every person must strengthen his fellow so that he does not become discouraged by anything. Even if he knows his own condition to be what it is, he should strengthen his fellow, for it is easier to strengthen another than oneself, since a prisoner cannot release himself; and there is no greater evil than falling.

Segment 68
HE:
על המלחמה הגשמית דרשו רבותינו זכרונם לברכה את "אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם" (דברים כ', ג'): אל תיראו משפעת הקלגסים ואל תערצו מקול הקרנות. כל הדברים הללו עוברים על המבקש להיכנס לעבודת ה': מלחמות ופחדים רבים, שפעת הקלגסים וקול הקרנות, עוברים על כל אחד. הוא צריך לעמוד על עומדו, לא להניח את מקומו בשום אופן, לצפות תמיד לישועה, ולא להתרחק ולנוס ממנו יתברך, חס ושלום. כפי שאמרו לעניין מלחמה: תחילת מפלה — ניסה, רחמנא ליצלן.

EN:
Concerning physical warfare, our Sages, of blessed memory, expounded “Do not fear, panic, or be broken before them” (Deuteronomy 20:3): Do not fear the clamor of the troops, and do not be broken by the sound of the horns. All these experiences confront one who seeks to enter the service of Hashem: many forms of warfare and fear, the clamor of troops, and the sound of horns confront every person. He must hold his ground, never abandon his place, continually await salvation, and not distance himself or flee from Him, blessed be He, God forbid. As the Sages said concerning war: the beginning of defeat is flight, may the Merciful One save us.

Segment 69
HE:
"אנה מפניך אברח? אם אסק שמים שם אתה, ואציעה שאול הנך" (תהלים קל"ט, ז'–ח'), כי ה' יתברך נמצא בכל מקום. צריכין להיות עקשן גדול בעבודת ה'. כאשר אדם זוכה שלא להפיל את חברו — ואף שהוא יודע בעצמו שהוא רחוק מן העבודה, אדרבה הוא מחזק את חברו בכל מיני התחזקות, מחיהו ומשיב את נפשו בדיבורים המשיבים את הנפש — ייתכן שעל ידי זה יזכה אחר כך גם הוא לחזור ולשוב לעבודת ה'. (שיחות הר"ן, שיחה ק"כ)

EN:
“Where can I flee from Your presence? If I ascend to heaven, You are there; if I make my bed in Sheol, behold, You are there” (Psalms 139:7–8), for Hashem, blessed be He, is present everywhere. One must be exceedingly persistent in the service of Hashem. When a person merits not causing his fellow to fall—even though he knows that he himself is distant from Divine service, he instead strengthens his fellow in every possible way, revives him, and restores his soul with soul-restoring words—it is possible that through this he too will afterward merit returning to the service of Hashem. (Sichos HaRan 120)

Segment 70
HE:
שמע ישראל, אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם; אל ירך לבבכם (דברים כ', ג')

דרשו רבותינו זכרונם לברכה: אפילו אין בכם זכות אלא מה שאתם אומרים בכל יום "שמע ישראל", אתם ראויים לנצח את אויביכם. כל המלחמות שבעולם רומזות בעיקר למלחמת היצר הרע. אפילו המלחמות הגשמיות שיש לאדם עם שונאים ואויבים הן בחינת מלחמות היצר הרע, כמו שאמרו: כשיש לאדם צרים למטה, כך יש לו צרים למעלה (סנהדרין מ"ד ע"ב). לכן עיקר המלחמה הוא מלחמת היצר הרע.

EN:
Shima Yisrael, You Are Approaching Battle Today Against Your Enemies; Let Your Heart Not Become Faint (Deuteronomy 20:3)

Our Sages, of blessed memory, expounded: Even if your only merit is that you say “Shima Yisrael” every day, you are worthy of defeating your enemies. All wars in the world principally allude to the war against the yetzer hara. Even the physical wars a person wages against enemies and adversaries are aspects of the wars against the yetzer hara, as the Sages said: When a person has adversaries below, he likewise has adversaries above (Sanhedrin 44b). The principal war is therefore the war against the yetzer hara.

Segment 71
HE:
זה שהזהיר הכוהן לפני שנכנסו למלחמת ה' לנצח את האויבים שסביב הקדושה, הסטרא אחרא שסביב ארץ ישראל — כלל השונאים, המונעים והמעכבים מדברים שבקדושה. כאשר אדם נכנס להילחם בהם, הוא בסכנה גדולה, כי קטרוגים רבים מתעוררים עליו ומבקשים להפילו לגמרי מעבודתו, חס ושלום. עיקר המלחמה הוא להתחזק ולעמוד על רגליו שלא ליפול מעבודתו יתברך; אז בוודאי יזכה לנצחם, לשברם ולבטלם. ביטחונו שלא ייפול הוא האמונה הקדושה. כשהוא חזק באמונה, אין לו להתיירא משום מלחמה או ניסיון.

EN:
This is why the kohen warned them before they entered Hashem’s war to defeat the enemies surrounding holiness—the sitra achara surrounding Eretz Yisrael, encompassing all the enemies, preventers, and obstructers of holy matters. When a person enters battle against them, he is in great danger, for many accusations arise against him and seek to cause him to fall completely from his Divine service, God forbid. The principal battle is to strengthen himself and remain standing so that he does not fall from His blessed service; he will then certainly merit defeating, breaking, and nullifying them. His assurance that he will not fall is holy emunah. When he is strong in emunah, he need not fear any war or trial.

Segment 72
HE:
זהו "שמע ישראל, אתם קרבים היום למלחמה" (דברים כ', ג') — בזכות שמע ישראל בלבד, כלומר בזכות וכוח האמונה הקדושה, יכולים להתקרב למלחמה בגשמיות וברוחניות. מאחר שאתם חזקים באמונתו יתברך, אין להתיירא משום מלחמה. "אל ירך לבבכם, אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם" (דברים כ', ג'): אל תיראו משעטת הסוסים, משפעת הקלגסים ומקול הקרנות — תכסיסים שבהם האויבים מאיימים ומפחידים. כל הבחינות הללו קיימות במלחמת היצר הרע. הבעל דבר והסטרא אחרא מאיימים על האדם, מפחידים אותו ומכבידים מאוד את עבודתו; מחמת האיומים והכבדות נמנעו רבים אפילו מלהתחיל בעבודת ה'.

EN:
This is “Shima Yisrael, you are approaching battle today” (Deuteronomy 20:3)—through the merit of Shima Yisrael alone. That is, through the merit and power of holy emunah, you can approach battle both physically and spiritually. Since you are strong in emunah in Him, blessed be He, you need not fear any war. “Let your heart not become faint; do not fear, panic, or be broken before them” (Deuteronomy 20:3): do not fear the thundering horses, the clamor of the troops, or the sound of the horns—the tactics through which enemies threaten and frighten their opponents. All these aspects exist in the war against the yetzer hara. The adversary and the sitra achara threaten a person, frighten him, and make Divine service seem exceedingly burdensome; because of these threats and burdens, many have refrained even from beginning the service of Hashem.

Segment 73
HE:
עיקר עבודת ה' הוא שהאדם לא יפחד כלל. כפי שכתב רבנו זכרונו לברכה: בעולם הזה האדם צריך לעבור על גשר צר מאוד, והעיקר שלא יתפחד כלל. ההתחזקות לעבור בשלום בלי פחד היא האמונה הקדושה — בחינת "שמע ישראל". לכן: "אל ירך לבבכם... כי ה' אלקיכם ההולך עמכם להושיע אתכם" (דברים כ', ג'–ד'). זהו "ה' לי, לא אירא; מה יעשה לי אדם" (תהלים קי"ח, ו'): אני מאמין בה' באמונה שלמה, וה' עמדי תמיד, כי מלא כל הארץ כבודו; לכן לא אירא. מי שיש לו אמונה חזקה ינצח את כל המלחמות, וסוף כל סוף ישוב אל ה' באמת, בבחינת "זאת אשיב אל לבי, על כן אוחיל" (איכה ג', כ"א). (ליקוטי הלכות, הלכות גילוח ג', ט')

EN:
The principal rule in serving Hashem is that a person not be afraid at all. As Rabbeinu, of blessed memory, wrote: In this world a person must cross an exceedingly narrow bridge, and the principal thing is not to make oneself afraid at all. The strength to cross safely and without fear is holy emunah—the aspect of “Shima Yisrael.” Therefore: “Let your heart not become faint… for Hashem your God is the One Who goes with you to save you” (Deuteronomy 20:3–4). This is “Hashem is for me; I will not fear. What can a person do to me?” (Psalms 118:6): I believe in Hashem with complete emunah, and Hashem is always with me, for His glory fills the whole earth; therefore I will not fear. One who possesses strong emunah will defeat all the wars and will ultimately return to Hashem in truth, in the aspect of “This I will return to my heart; therefore I will hope” (Lamentations 3:21). (Likutay Halachos, Laws of Shaving 3:9)

Segment 74
HE:
שמע ישראל, אתם קרבים היום למלחמה... אל תיראו (דברים כ', ג')

כל הייסורים הבאים על האדם בעולם הזה, המלא ייסורים, באים כדי שיברח מהם אל התכלית ויבטל את עצמו לה' יתברך בתכלית הביטול, בכל פעם ברצוא ושוב. כך יזכה להכיר ולדעת אותו יתברך, שבשביל זה הייתה כל הבריאה — בגין דישתמודעין ליה. כאשר הוא שב מן הביטול, הייסורים עלולים להתגבר יותר; אך הם מתנחמים באמצעות חידושי התורה הנמשכים מן הרשימה שנשארה מן הביטול. לכך דרושה התגברות גדולה, כי לא כל אדם זוכה לכך, ויש שמתרחקים יותר מחמת הייסורים, חס ושלום.

EN:
Shima Yisrael, You Are Approaching Battle Today… Do Not Fear (Deuteronomy 20:3)

All suffering that comes upon a person in this world, which is filled with suffering, comes so that he will flee from it toward the ultimate purpose and completely nullify himself to Hashem, blessed be He, repeatedly in advance and retreat. He will thereby merit recognizing and knowing Him, blessed be He, for this is why the entire Creation came into being—that He be known. When a person returns from nullification, the suffering may intensify further; yet consolation comes through Torah insights drawn from the impression that remains from the nullification. Great strengthening is required for this, for not everyone merits it, and some become more distant because of their suffering, God forbid.

Segment 75
HE:
כך הוא בכל המניעות והבלבולים המונעים את האדם מעבודתו, שהם עיקר ייסוריו. עליו להתגבר באמצעות הסתכלות אל התכלית, ובפרט כאשר הייסורים והמניעות באים מבני אדם המסיתים בדבריהם הרעים, בפיתויים, בליצנות ובדברי חלקלקות, עד שהם יכולים להטות גם את דעת הנרדף ולשנות את רצונו, שלא יביט אל התכלית כראוי. אולם כאשר הוא חזק מאוד בדעתו, יודע את האמת לאמיתה, ומבטל את עצמו באמת לה' יתברך ונכלל באחדותו, אינו מתיירא גם מן המניעות הבאות מבני אדם: "ה' לי, לא אירא; מה יעשה לי אדם" (תהלים קי"ח, ו').

EN:
The same applies to all obstacles and confusions that prevent a person from serving Him, which constitute his principal suffering. He must overcome them by looking toward the ultimate purpose, particularly when suffering and obstacles come from people who lead him away from truth through evil words, enticements, mockery, and flattering speech, until they can distort even the persecuted person’s thinking and change his ratzoan so that he no longer looks properly toward the ultimate purpose. But when he is exceedingly firm in his understanding, knows the ultimate truth, genuinely nullifies himself to Hashem, blessed be He, and becomes included in His unity, he does not fear even obstacles arising from people: “Hashem is for me; I will not fear. What can a person do to me?” (Psalms 118:6).

Segment 76
HE:
על "שמע ישראל, אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם" (דברים כ', ג') אמרו: אפילו אין בכם זכות אלא "שמע ישראל" — אל ירך לבבכם ואל תיראו. זכות שמע ישראל היא אמונת הייחוד והביטול לה' יתברך במסירת נפש. מי שחזק בדעתו להביט תמיד אל התכלית ולזכור את אחדותו יתברך אינו צריך להתיירא מאויב ושונא; כולם יכרעו וייפלו לפניו, אף כשהשונא מבקש להטותו. כך אמר דוד לגלית: "אתה בא אלי בחרב ובחנית... ואנכי בא אליך בשם ה'" (שמואל א' י"ז, מ"ה). חמש האבנים שלקח היו כנגד שמע ישראל, כמובא בזוהר הקדוש.

EN:
Concerning “Shima Yisrael, you are approaching battle today against your enemies” (Deuteronomy 20:3), the Sages said: Even if your only merit is “Shima Yisrael,” let your heart not become faint and do not fear. The merit of Shima Yisrael is emunah in Divine unity and nullification to Hashem, blessed be He, with self-sacrifice. One who is firm in his awareness, continually looks toward the ultimate purpose, and remembers His blessed unity need not fear any enemy or adversary; they will all kneel and fall before him, even when the enemy seeks to turn him aside. Thus David said to Goliath: “You come to me with sword and spear… but I come to you in the name of Hashem” (I Samuel 17:45). The five stones he took corresponded to Shima Yisrael, as brought in the holy Zohar.

Segment 77
HE:
בוודאי יש לאדם כוח להינצל גם מבעל בחירה. אם לבני אדם בעלי בחירה יש כוח למונעו, קל וחומר שלאדם הכשר ולצדיק יש כוח להינצל מהם; הבא לטהר מסייעין לו וה' יתברך בעזרו. עיקר הפחד הוא שמא דעת הנרדף תיחלש מחמת הרדיפות והייסורים והוא יתרחק מה'. כשהוא חזק בדעתו ומביט תמיד אל התכלית, שום אויב אינו יכול לעמוד נגדו. לא רק הצדיק עצמו עומד נגד שונאיו בעלי הבחירה; גם הנסמך ונלווה באמת לצדיק אינו מתיירא. כשם שדוד הציל את כל ישראל מיד גלית, כך הצדיק האמיתי בכל דור יכול להציל את הנלווים אליו באמת מיד שונאיהם ורודפיהם.

EN:
A person certainly possesses the power to be saved even from one who has free choice. If people with free choice possess the power to obstruct him, all the more does a worthy person or tzaddik possess the power to be saved from them; one who comes to purify himself is assisted, and Hashem, blessed be He, helps him. The principal fear is that persecution and suffering may weaken the persecuted person’s understanding and distance him from Hashem. When he remains firm in awareness and continually looks toward the ultimate purpose, no enemy can stand against him. Not only can the tzaddik himself withstand enemies who possess free choice; one who genuinely relies upon and accompanies the tzaddik likewise need not fear. Just as David saved all Israel from Goliath, so the true tzaddik in every generation can save those genuinely attached to him from their enemies and persecutors.

Segment 78
HE:
כל אדם צריך לדעת שאפילו אם הוא קטן במעלה ואינו מגיע לקרסולי הצדיקים והיראים הקדמונים, ה' יתברך לא ישלח עליו שונא ומונע שאינו יכול לעמוד נגדו — אלא אם רצונו יתברך שימות על קידוש השם, ולכך כל ישראל מרוצים. בדרך כלל הדבר הוא ניסיון: האם יתחזק לעמוד באמת ובאמונה ולא ייפול בדעתו מחמת השונאים. כשהוא מביט תמיד אל התכלית, יוכל לעמוד נגדם, ובעיקר בכוח הצדיק האמיתי, שזכה להמשיך חידושי תורה אמיתיים מן הרשימה של ביטולו הגדול והנפלא, עד שכולם יכרעו וייפלו לפניו.

EN:
Every person must know that even if he is of very low stature and does not reach the ankles of the earlier tzaddikim and God-fearing people, Hashem, blessed be He, will not send him an enemy or obstructer whom he cannot withstand—unless His blessed ratzoan is that he die in sanctification of the Name, for which every Jew is prepared. Ordinarily, it is a trial: will he strengthen himself to stand in truth and emunah and not become discouraged because of his enemies? When he continually looks toward the ultimate purpose, he can withstand them, principally through the power of the true tzaddik, who merited drawing genuine Torah insights from the impression of his great and wondrous nullification, until all kneel and fall before him.

Segment 79
HE:
זה בחינת "אנכי אנכי הוא מנחמכם; מי את ותיראי מאנוש ימות" (ישעיהו נ"א, י"ב). "אנכי אנכי" רומז לביטול ולרשימה הנשארת ממנו; "מי את" — ביטול עד שאינך יודע מעצמך מי אתה. כאשר כוונתך רק לתכלית הנצחית, כיצד ימנע אותך אדם המוכן למיתה וימיו כצל עובר? "ואנכי ה' אלקיך... ואשים דברי בפיך, לנטוע שמים וליסוד ארץ" (ישעיהו נ"א, ט"ו–ט"ז) הם חידושי התורה הנשאבין מרשימת הביטול, שעל ידם נבראים שמים וארץ חדשים והצדיקים יכולים לשנות את הטבע. העיקר להיות חזק בדעת התכלית ולהתקשר באמת, לשם שמים, לצדיק האמיתי המבטל עצמו לה' ברצוא ושוב. חידושיו הם מעייני הישועה, המאירים אפילו בפחות שבפחותים התנוצצות מרשימת הביטול ומסייעים לו לעמוד נגד הקמים עליו בגשמיות וברוחניות. (ליקוטי הלכות, הלכות מילה ה', י"ט–כ"ג, כ"ו–כ"ז; על פי אוצר היראה)

EN:
This is the aspect of “I, I am He Who comforts you; who are you that you should fear a mortal who will die?” (Isaiah 51:12). “I, I” alludes to nullification and the impression remaining from it; “who are you” signifies nullification until you no longer know who you are independently. When your intention is solely toward the eternal purpose, how can a person destined to die, whose days pass like a shadow, prevent you? “I am Hashem your God… I have placed My words in your mouth, to plant the heavens and establish the earth” (Isaiah 51:15–16) refers to Torah insights drawn from the impression of nullification, through which new heavens and earth are created and tzaddikim can alter nature. The principal thing is to remain firm in awareness of the ultimate purpose and genuinely bind oneself, for the sake of Heaven, to the true tzaddik who nullifies himself to Hashem in advance and retreat. His insights are wellsprings of salvation, illuminating even the lowest person with a flash from the impression of nullification and helping him withstand those who rise against him physically and spiritually. (Likutay Halachos, Laws of Circumcision 5:19–23, 26–27; following Otzar HaYirah)

Segment 80
HE:
מי האיש הירא ורך הלבב (דברים כ', ח')

על ידי חלישות הלב נופלים פחדים על האדם, כי עיקר הגבורה הוא בלב, ורכי הלבב מתפחדים. זה שנאמר: "מי האיש הירא ורך הלבב" (דברים כ', ח'). ופירש רש"י: "הירא" וכו' — מחמת שהוא רך לבב, הוא מתיירא. (קיצור ליקוטי מוהר"ן, תורה מ"ג)

EN:
Who Is the Man Who Is Fearful and Fainthearted? (Deuteronomy 20:8)

Fears fall upon a person through faintness of heart, for courage is principally in the heart, whereas the fainthearted become afraid. This is why it is written: “Who is the man who is fearful and fainthearted?” (Deuteronomy 20:8). Rashi explains “who is fearful,” and so forth: because he is fainthearted, he becomes afraid. (Abridged Likutay Moharan, Teaching 43)

Segment 81
HE:
כי האדם עץ השדה (דברים כ', י"ט)

המחלוקת מגביהה ומרימה את האדם, כי "האדם עץ השדה" (דברים כ', י"ט). עץ המונח על הארץ אינו יכול להגביה את עצמו אלא כאשר באים עליו מים שוטפים; אז המים מרימים ונושאים את העץ. והמחלוקת נקראת מים, כמו שכתוב: "סבוני כמים כל היום, הקיפו עלי יחד" (תהלים פ"ח, י"ח). (ליקוטי מוהר"ן א', תורה קס"א)

EN:
For the Human Being Is the Tree of the Field (Deuteronomy 20:19)

Dispute elevates and raises a person, for “the human being is the tree of the field” (Deuteronomy 20:19). A tree lying upon the ground cannot raise itself unless rushing water comes upon it; the water then lifts and carries the tree. Dispute is called water, as it is written: “They surrounded me like water all day long; they encircled me together” (Psalms 88:18). (Likutay Moharan I, Teaching 161)



# Kee Saitzay - Chumash with Likutey Halachos
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/5/6/

Kee Saitzay
כי תצא
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/5/6

Segment 1
HE:
כי תצא למלחמה על אויביך, ונתנו ה' אלקיך בידך ושבית שביו (דברים כ"א, י')

פירוש: "כי תצא למלחמה על אויביך" (דברים כ"א, י') — זה היצר הרע. "ונתנו ה' אלקיך בידך" — כלומר, היצר הרע ייתן, היינו ימסור, את "ה' אלקיך" בידך, על דרך "צדיק מושל יראת אלקים" (שמואל ב' כ"ג, ג'). התורה נותנת על כך עצה: "ושבית שביו" — באותו דבר שבו הוא רוצה להתגבר עליך, דהיינו בגדלות, בו תתגבר עליו. אמור לו: כיצד אני יכול למשול כאשר יש בי גאווה, והקדוש ברוך הוא אינו שורה עמי? ודי למבין. (ליקוטי מוהר"ן א', תורה ק"ז)

EN:
When You Go Out to War Against Your Enemies, Hashem Your God Will Deliver Him into Your Hand, and You Shall Take His Captives Captive (Deuteronomy 21:10)

Explanation: “When you go out to war against your enemies” (Deuteronomy 21:10)—this is the yetzer hara. “Hashem your God will deliver him into your hand”—that is, the yetzer hara will give, meaning deliver, “Hashem your God” into your hand, in the sense of “the tzaddik rules through awe of God” (II Samuel 23:3). The Torah provides counsel for this: “You shall take his captives captive”—through the very thing with which he seeks to overpower you, namely self-aggrandizement, you shall overcome him. Say to him: How can I rule when I possess pride and the Holy One, blessed be He, does not dwell with me? This is sufficient for one who understands. (Likutay Moharan I, Teaching 107)

Segment 2
HE:
כי תצא למלחמה (דברים כ"א, י')

שעת המשא ומתן היא שעת מלחמה, כי אז צריך להילחם עם הסטרא אחרא, לברר ולהעלות ממנה ניצוצות קדושים; עיקר המשא ומתן הוא בירור ניצוצות. כאשר נושאים ונותנים באמונה כפשוטה, והדיבור הוא דיבור אמת — ההן הן והלאו לאו — ומקשרים את פנימיות המחשבה אל התורה, בעוד שרק חיצוניות המחשבה עוסקת במשא ומתן, זוכים לברר ולהעלות ניצוצות וקדושות נפולות רבות. באמצעות המשא ומתן נעשות עליית העולמות ותיקונים גדולים, כמו באמצעות תפילה.

EN:
When You Go Out to War (Deuteronomy 21:10)

The time of conducting business is a time of war, for one must then battle the sitra achara, clarify, and elevate holy sparks from it; the principal purpose of business is the clarification of sparks. When business is conducted with emunah in the plain sense, and one’s speech is truthful—yes means yes and no means no—and one binds the inwardness of one’s thought to Torah while only the external aspect of thought engages in business, one merits clarifying and elevating many fallen sparks and forms of holiness. Through business the worlds ascend and great rectifications are accomplished, as through prayer.

Segment 3
HE:
זה פירוש "כי תצא למלחמה" (דברים כ"א, י'). "כי תצא" הוא בחינת משא ומתן, בבחינת "שמח זבולון בצאתך ויששכר באוהליך" (דברים ל"ג, י"ח). משא ומתן נקרא "צאתך". אף שזבולון ויששכר שווים מצד שזבולון מפרנס את יששכר, ונאמר "שמח זבולון", עדיין זבולון הוא "בצאתך" ויששכר "באוהליך", כי עבודת התורה פנימית ולמעלה מעבודת המשא ומתן. אף שהמשא ומתן עבודה גדולה ומפרנס את התלמיד חכם, התורה גבוהה ממנו. כך בכל מדרגה: המדרגה התחתונה נקראת "צאתך" ביחס למדרגה שמעליה, הנקראת "אוהליך". אפילו דבקות בה' נקראת "צאתך" ביחס לדבקות גבוהה ממנה.

EN:
This explains “When you go out to war” (Deuteronomy 21:10). “When you go out” is the aspect of business, in the aspect of “Rejoice, Zevulun, in your going out, and Yissachar in your tents” (Deuteronomy 33:18). Business is called “your going out.” Although Zevulun and Yissachar are equal insofar as Zevulun supports Yissachar, and the verse says “Rejoice, Zevulun,” Zevulun is nevertheless “in your going out,” whereas Yissachar is “in your tents,” for Torah service is more inward and higher than the service of business. Although business is a great service and supports the Torah scholar, Torah remains higher. The same applies at every level: a lower level is called “your going out” relative to the level above it, which is called “your tents.” Even deveikus in Hashem is called “your going out” relative to a higher deveikus.

Segment 4
HE:
זהו "למלחמה על אויביך": בעת המשא ומתן נלחמים באויבים כדי לברר ולהעלות מהם את הניצוצות. "ונתנו ה' אלקיך בידך" הוא בחינת אמונה, כמו שכתוב: "ויהי ידיו אמונה" (שמות י"ז, י"ב), כי באמצעות אמונה מעלים את הניצוצות. "ושבית שביו" הוא בחינת התורה, כמו שכתוב: "עלית למרום שבית שבי" (תהלים ס"ח, י"ט). (ליקוטי מוהר"ן א', תורה ר"פ; עם קיצור ליקוטי מוהר"ן השייך לתורה ו')

EN:
This is “to war against your enemies”: during business one battles the enemies in order to clarify and elevate the sparks from them. “Hashem your God will deliver him into your hand” is the aspect of emunah, as it is written: “His hands were emunah” (Exodus 17:12), for through emunah the sparks are elevated. “You shall take his captives captive” is the aspect of Torah, as it is written: “You ascended on high; You took captives captive” (Psalms 68:19). (Likutay Moharan I, Teaching 280; together with the abridged Likutay Moharan associated with Teaching 6)

Segment 5
HE:
כאשר דברים הולכים לאדם שלא כסדר, זו התנגדות הרצון: הוא רוצה שהדבר יהיה באופן מסוים, והדבר מתרחש להפך, שלא כסדר. זה בחינת מלחמה, כי כל מלחמה היא התנגדות הרצון ובחינת שלא כסדר. זהו "כי תצא למלחמה" (דברים כ"א, י') — כאשר הולך לך שלא כסדר ורצונך נתקל בהתנגדות. "ונתנו ה' אלקיך בידך" — שכל הרצונות המתנגדים לרצונך יתבטלו, והדברים ילכו לך כסדר כרצונך.

EN:
When matters proceed out of order for a person, this is opposition to ratzoan: he wants the matter to be one way, but it occurs in the opposite manner, out of order. This is the aspect of war, for every war is opposition to ratzoan and an aspect of disorder. This is “When you go out to war” (Deuteronomy 21:10)—when matters proceed out of order for you and your ratzoan encounters opposition. “Hashem your God will deliver him into your hand”—all forms of ratzoan opposed to yours will be nullified, and matters will proceed for you in order, according to your ratzoan.

Segment 6
HE:
אימתי? כאשר "ושבית שביו" — כשתהיה בבחינת "מה", ותמשיך אלקות, הוי"ה במילוי אלפין. זה פירוש "מחשבה": חשב־מה (זוהר, בראשית כ"ד; תיקוני זוהר ס"ט), שתקשר תמיד את אלקותו במחשבתך. זה בחינת "מלך אסור ברהטים" (שיר השירים ז', ו') — ברהיטי המוחין שלך. "ושבית שביו" פירושו שתמשיך "מה" לתוך מחשבתך ותקשר בה את אלקותו; כי כל דבר הנמשך ממקום גבוה נקרא שבי, כמו שכתוב: "עלית למרום שבית שבי" (תהלים ס"ח, י"ט). כך יתבטלו כל המלחמות וכל הרצונות המתנגדים לרצונך. סוד זה נרמז בעץ חיים, בהקדמה, כלל י"ט, ובכוונות ראש חודש אלול. (ליקוטי מוהר"ן תנינא, תורה פ"ב)

EN:
When does this occur? When “you shall take his captives captive”—when you are in the aspect of mah, “what,” and draw Godliness, the Divine Name expanded with alephs. This explains machshavah, “thought”: chashoav mah, “think mah” (Zohar, Bereishis 24; Tikkunei Zohar 69), continually binding His Godliness within your thought. This is the aspect of “The King is bound in the channels” (Song of Songs 7:6)—in the channels of your mochin. “You shall take his captives captive” means that you draw mah into your thought and bind His Godliness within it; for anything drawn from a high place is called a captive, as it is written: “You ascended on high; You took captives captive” (Psalms 68:19). Through this, all wars and all forms of ratzoan opposed to yours will be nullified. This secret is alluded to in Etz Chaim, Introduction, Principle 19, and in the intentions for Rosh Choadesh Elul. (Likutay Moharan II, Teaching 82)

Segment 7
HE:
ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים (דברים כ"א, י"ג)

אסור להתחתן בעובדי כוכבים ומזלות, שהם בחינת יגון ואנחה, מאחר שלא זכו לקבל את התורה, שהיא עיקר השמחה. כמו שכתוב: "יולד כסיל לתוגה לו" (משלי י"ז, כ"א). הם כרוכים אחר העולם הזה, המלא יגון, אנחה, כעס ומכאובות, כמו שכתוב: "גם כל ימיו כעס ומכאובות" (קהלת ב', כ"ג). לכן אסור לישראל להתחתן בהם, כי אין בנו כוח להמתיק את יגונם ואנחתם.

EN:
She Shall Weep for Her Father and Mother for a Month of Days (Deuteronomy 21:13)

It is forbidden to intermarry with idolaters, who are an aspect of sorrow and sighing, since they did not merit receiving the Torah, which is the principal joy. As it is written: “One who begets a fool does so to his sorrow” (Proverbs 17:21). They are bound to this world, which is filled with sorrow, sighing, anger, and pain, as it is written: “All his days are anger and pain” (Ecclesiastes 2:23). Israel is therefore forbidden to intermarry with them, for we lack the power to sweeten their sorrow and sighing.

Segment 8
HE:
אפילו בזיווג שבישראל דרושה התגברות גדולה, כדי שהזיווג יהיה בקדושה ויוכל להכניע את היגון והאנחה ולהפכם לשמחה. עיקר התאווה באה מעצבות, יגון ואנחה. צריכין להתגבר מאוד, לקדש את עצמם ולשבור את התאווה הגשמית, בחינת יגון ואנחה, ולדבק את עצמם בקדושה העליונה, בחינת שמחה. כך ממתיקים את היגון והאנחה והופכים אותם לשמחה; זה עיקר קדושת הברית. אבל בת אל נכר היא עצם היגון והאנחה, "אישה זונה" ובחינת "מר ממוות", כמו שכתוב: "כי שחה אל מוות ביתה" (משלי ב', י"ח). אין ביד ישראל להמתיק את תוקף היגון והאנחה שלה; אדרבה, הסטרא אחרא עלולה להתגבר בו, לעקור אותו משני עולמות ולהורידו ביגון שאולה, חס ושלום.

EN:
Even within a union among Israel, great strengthening is required so that the union will be in holiness and can subdue sorrow and sighing and transform them into joy. The principal craving derives from sadness, sorrow, and sighing. One must strengthen oneself greatly, sanctify oneself, break the physical craving—the aspect of sorrow and sighing—and cleave to supernal holiness, the aspect of joy. Sorrow and sighing are thereby sweetened and transformed into joy; this is the principal holiness of the bris. But a foreign woman is the essence of sorrow and sighing, “a harlot,” and an aspect of “more bitter than death,” as it is written: “For her house sinks toward death” (Proverbs 2:18). Israel lacks the power to sweeten the force of her sorrow and sighing; on the contrary, the sitra achara may overpower him, uproot him from both worlds, and bring him down to Sheol in sorrow, God forbid.

Segment 9
HE:
זה שנאמר ביפת תואר: "ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים" (דברים כ"א, י"ג). אמרו רבותינו זכרונם לברכה: כדי שתהא בת ישראל שמחה וזו עצבה (ספרי דברים כ"א, ט'). בת ישראל אחוזה בשמחה, בבחינת "שמחי וגילי בת ציון" (זכריה ב', י"ד), כי היא משורש נשמות ישראל, שהם עצם השמחה. רק לאחר השתלשלויות רבות נאחזת בה, מבחינת סטרא דנוקבא, בחינת יגון ואנחה; לכן צריכין קדושה יתרה להמתיק את הדין שלא יתאחז בה היגון, שהוא אחיזת הסטרא אחרא והתגברות התאווה. בת עובדי כוכבים היא בחינת עצם הקליפה ששמה מורה על עצבות ויללה. לכן נאסרו נידה, שפחה, גויה וזונה, רחמנא ליצלן, כמבואר בספרים ובפרט בזוהר ובתיקונים. (ליקוטי הלכות, הלכות פריה ורביה והלכות אישות ג', י"ד, כ"ב)

EN:
This is why the passage concerning the beautiful captive states: “She shall weep for her father and mother for a month of days” (Deuteronomy 21:13). Our Sages, of blessed memory, said: So that a daughter of Israel will be joyful while this one is sad (Sifrei Devarim 21:9). A daughter of Israel is rooted in joy, in the aspect of “Rejoice and exult, daughter of Zion” (Zechariah 2:14), for she derives from the root of the souls of Israel, who are the essence of joy. Only after many developments does an aspect of sorrow and sighing take hold of her from the feminine side; additional holiness is therefore required to sweeten the judgment so that sorrow—the hold of the sitra achara and the intensification of craving—does not take hold. A daughter of the idolaters is the aspect of the klipa itself, whose name signifies sadness and wailing. The prohibited relations represented by the acronym nashgaz are therefore forbidden, may the Merciful One save us, as explained in the sacred works, particularly the Zohar and Tikkunim. (Likutay Halachos, Laws of Procreation and Laws of Marriage 3:14, 22)

Segment 10
HE:
לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת מהם; השב תשיבם... וכן תעשה לחמורו... לא תוכל להתעלם (דברים כ"ב, א'–ג')

מצוות השבת אבדה היא בחינת שבירת תאוות ממון. אדם מוצא חפץ בעל ערך, שיכול היה לקחתו לעצמו, ובכל זאת מחזירו לבעליו; בכך הוא שובר את תאוות הממון. השבת האבדה לבעליה היא גמילות חסדים ובחינת צדקה, וגדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה (סוכה מ"ט ע"ב). נמצא שהשבת אבדה היא שבירת תאוות ממון באמצעות צדקה וחסד, ועל ידי זה נמשכת השגחה שלמה, כמבואר בליקוטי מוהר"ן א', תורה י"ג.

EN:
You Shall Not See Your Brother’s Ox or Sheep Straying and Conceal Yourself; You Shall Surely Return Them… You Shall Do Likewise with His Donkey… You May Not Conceal Yourself (Deuteronomy 22:1–3)

The mitzvah of returning lost property is an aspect of breaking the craving for money. A person finds an object of value that he could have taken for himself, yet returns it to its owner; he thereby breaks the craving for money. Returning lost property to its owner is an act of kindness and an aspect of tzedakah, and acts of kindness are greater than tzedakah (Sukkah 49b). Thus returning lost property is the breaking of the craving for money through tzedakah and kindness, through which complete providence is drawn, as explained in Likutay Moharan I, Teaching 13.

Segment 11
HE:
לכן נכתבה מצוות השבת אבדה בלשון ראייה: "לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת מהם; השב תשיבם"; "וכן תעשה לחמורו"; "לא תוכל להתעלם" (דברים כ"ב, א'–ג'). "לא תוכל להתעלם" דווקא — אסור להעלים עין מן האבדה, כדי שלא לפגום בעיניים העליונות, בחינת השגחתו השלמה. כאשר אדם שם עין על האבדה, משגיח עליה, מגביה אותה ומחזירה לבעליה, הוא ממשיך מלמעלה השגחה שלמה. זה עיקר עניין ההשבה: שבירת תאוות ממון בצדקה ובחסד, שעל ידם נמשכת השגחה שלמה.

EN:
The mitzvah of returning lost property is therefore stated in terms of sight: “You shall not see your brother’s ox or sheep straying and conceal yourself from them; you shall surely return them”; “You shall do likewise with his donkey”; “you may not conceal yourself” (Deuteronomy 22:1–3). Specifically “you may not conceal yourself”—one may not close one’s eye to the lost object, lest one blemish the supernal eyes, the aspect of His complete providence. When a person sets his eye upon the lost object, watches over it, lifts it, and returns it to its owner, he draws complete providence from above. This is the principal aspect of returning: breaking the craving for money through tzedakah and kindness, through which complete providence is drawn.

Segment 12
HE:
עיקר האבדה נמשכת מפגם ההשגחה: הבעלים לא השגיח היטב על ממונו ולא שמרו כראוי. הפגם נובע מהיסח הדעת, בחינת פגם בהשגחה השלמה. האדם מתחיל להסתכל בדבר, אך קודם שהראייה מגיעה אליו ונחקקת בעיניו, דעתו מוסחת והראייה מתפזרת לצדדים; כך הדבר נגנב או נאבד. אדם אינו מאבד את ממונו לדעת, שהרי המאבד במכוון את מה שנותנים לו הוא שוטה גמור; רוב האבדות באות מהיסח הדעת ומשמירה בלתי מספקת. המוצא שמשים עין על האבדה, אינו מתעלם ומחזירה לבעליה, חוזר ומשלים את פגם ההשגחה וממשיך השגחה שלמה. (ליקוטי הלכות, הלכות אבדה ומציאה ג', ט')

EN:
Loss principally results from blemished watchfulness: the owner did not properly watch over his property or guard it. The blemish comes through distraction, an aspect of damaged complete providence. A person begins to look at the object, but before his sight reaches it and its image becomes fixed in his eyes, his attention is diverted and his vision disperses to the sides; the object is then stolen or lost. A person does not knowingly lose his property, for one who deliberately loses what he is given is utterly foolish; most losses result from distraction and insufficient guarding. The finder who sets his eye upon the lost object, does not conceal himself, and returns it to its owner once again completes and rectifies the blemish in watchfulness and draws complete providence. (Likutay Halachos, Laws of Lost Property and Found Objects 3:9)

Segment 13
HE:
ואם לא קרוב אחיך אליך ולא ידעתו, ואספתו אל תוך ביתך והיה עמך עד דרוש אחיך אותו, והשבותו לו (דברים כ"ב, ב')

יש להבין היטב את הכתוב בעניין הצדיק, שהוא עיקר המשיב את כל אבדות באי העולם ומתייגע בעבודתו עד שמוצא את כולן. הוא חפץ בכל עת להשיבן מיד לבעל האבדה; אך כל זמן שהנפשות רחוקות ממנו, הוא מוכרח לאספן אליו, "והיה עמך עד דרוש אחיך אותו" (דברים כ"ב, ב'), בבחינת "ואם לא קרוב אחיך אליך". כמבואר בליקוטי מוהר"ן א', תורה קפ"ח, צריכין לבוא אל הצדיק ולחזר אחר האבדה שהאדם איבד ושכח מיד כשיצא לאוויר העולם.

EN:
If Your Brother Is Not Near You and You Do Not Know Him, You Shall Gather It into Your House; It Shall Remain with You until Your Brother Seeks It, and You Shall Return It to Him (Deuteronomy 22:2)

The verse must be thoroughly understood in relation to the tzaddik, who is the principal restorer of all the lost objects of everyone in the world and labors in his service until he finds them all. He desires at every moment to return them immediately to the owner of the lost object; but as long as the souls remain distant from him, he must gather them to himself, “and it shall remain with you until your brother seeks it” (Deuteronomy 22:2), in the aspect of “if your brother is not near you.” As explained in Likutay Moharan I, Teaching 188, one must come to the tzaddik and search for the lost object that one lost and forgot immediately upon entering the air of this world.

Segment 14
HE:
כל הנפשות הבאות אל הצדיק כדי שיקרבן לה' יתברך באות לבקש את אבדתן. הצדיק לוקח את הנפשות, מעלה אותן ומחדשן בבחינת עיבור, ועל ידן ממשיך חידושי תורה נפלאים ונוראים, כמבואר בליקוטי מוהר"ן א', תורה י"ג. כך הוא משיב להן את אבדתן, כי עיקר אבדתן היא התורה ששכחו כשיצאו לאוויר העולם, כפי שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (נידה ל' ע"ב). בכל פעם שהן באות אליו, הוא מעלה ומחדש את נפשותיהן וממשיך להן מחדש את התורה שאבדה מהן, ביתר שאת, באמצעות חידוש הנפשות בבחינת עיבור.

EN:
All the souls who come to the tzaddik so that he may draw them close to Hashem, blessed be He, come to seek their lost object. The tzaddik takes these souls, elevates them, and renews them in the aspect of gestation, and through them draws wondrous and awesome Torah insights, as explained in Likutay Moharan I, Teaching 13. In this way he returns their lost object to them, for their principal loss is the Torah they forgot when they entered the air of the world, as our Sages, of blessed memory, said (Niddah 30b). Each time they come to him, he elevates and renews their souls and once again draws for them the Torah that was lost from them, with greater force, through the renewal of their souls in the aspect of gestation.

Segment 15
HE:
באמצעות התורה שהצדיק ממשיך להם הוא מאיר עליהם אור גדול, עד שיהיה להם כוח לחפש בעצמם אחר שאר אבדותיהם. אי אפשר להחזיר להם את כל האבדות המרובות בפעם אחת, שמא ריבוי האור יזיק להם, כי ריבוי השמן גורם לכיבוי הנר. מוכרח הוא להחזיר מעט מעט, לפי הכנתם והתעוררותם אל האמת. כל תורה שהם מקבלים מן הצדיק ממשיכה להם אור ונר לחיפוש, כי "נר מצווה ותורה אור" (משלי ו', כ"ג), והחיפוש אחר אבדות נעשה בנרות. באמצעות אור התורה והמצוות שהחכם מזכה אותם בו, אור נשמתם מאיר והם יכולים לחפש ולמצוא את אבדתם, בבחינת "נר ה' נשמת אדם, חופש כל חדרי בטן" (משלי כ', כ"ז). (ליקוטי הלכות, הלכות אבדה ומציאה ג', ב')

EN:
Through the Torah the tzaddik draws for them, he shines a great light upon them until they possess the power to search independently for their remaining lost objects. It is impossible to return all their numerous losses at once, lest excessive light harm them, for too much oil extinguishes the lamp. He must return them gradually, according to their preparation and awakening to truth. Every teaching they receive from the tzaddik draws for them a light and lamp for searching, for “a mitzvah is a lamp and Torah is light” (Proverbs 6:23), and the search for lost objects is conducted with lamps. Through the light of Torah and mitzvos that the Sage enables them to attain, the light of their souls shines and they can search for and find their lost object, in the aspect of “The soul of a person is Hashem’s lamp, searching all the chambers of the innards” (Proverbs 20:27). (Likutay Halachos, Laws of Lost Property and Found Objects 3:2)

Segment 16
HE:
הקם תקים עמו (דברים כ"ב, ד')

הצדיק האמיתי, בגודל כוחו, יכול בוודאי להעלות ולהגביה את הכול — אפילו את הנמוכים והירודים מאוד, הרובצים בכבדות גדולה תחת משא עוונותיהם. הוא בוודאי משתדל להעלות ולהקים את כולם, בבחינת "עזוב תעזוב עמו" ו"הקם תקים עמו" (שמות כ"ג, ה'; דברים כ"ב, ד'). אולם הכול תלוי ב"עמו": האדם עצמו צריך לרצות לרחם על עצמו, להשתדל בתיקון נפשו ולסלק את המשא הגדול שעליו, אף שאינו יכול לבדו ומצפה למי שיעזור לו.

EN:
You Shall Surely Raise It with Him (Deuteronomy 22:4)

The true tzaddik, through his great power, can certainly elevate and raise everyone—even those who are exceedingly low and fallen, lying under the great weight of the burden of their sins. He certainly endeavors to elevate and raise them all, in the aspect of “you shall surely help with him” and “you shall surely raise it with him” (Exodus 23:5; Deuteronomy 22:4). Yet everything depends upon “with him”: the person himself must desire to have compassion upon himself, endeavor to rectify his soul, and remove the great burden upon him, although he cannot do so alone and awaits someone who will help him.

Segment 17
HE:
אם אדם מסלק את עצמו לגמרי ואינו רוצה להשתדל כלל בתיקון נפשו, אלא דורש שהצדיק יעשה הכול עבורו בעוד שהוא עצמו לא יעשה ולא ישתדל, הצדיק אינו צריך לעסוק עמו. אי אפשר לעזור למי שאינו רוצה לעסוק כלל בתיקונו, כי הבחירה חופשית. (ליקוטי הלכות, הלכות אבדה ומציאה ג', ט"ו; על פי אוצר היראה, צדיק, רמ"א)

EN:
If a person withdraws himself completely and refuses to make any effort toward rectifying his soul, but demands that the tzaddik accomplish everything for him while he himself does and attempts nothing, the tzaddik need not engage with him. It is impossible to help one who does not wish to engage at all in his own rectification, for free choice remains operative. (Likutay Halachos, Laws of Lost Property and Found Objects 3:15; following Otzar HaYirah, “Tzaddik,” 241)

Segment 18
HE:
לא יהיה כלי גבר על אישה ולא ילבש גבר שמלת אישה (דברים כ"ב, ה')

יש לרמז במצווה זו את דברי רבנו זכרונו לברכה במאמר המתחיל "פרקא תליתאה דספרא דצניעותא, תשעה תיקונין יקירין" (ליקוטי מוהר"ן א', תורה כ'). בשעת התפילה צריכין להתפלל רק ברחמים ובתחנונים, לעמוד כרש ואביון ולא להשתמש כלל במעשיו הטובים. רק בשעת הקהל, כשהעדה מתאספת, צריכין להשתמש במטה העוז של המעשים הטובים כדי להכניע את הרע שבעדה. בשעת התפילה עומדים כרש ומתפללים בתחנונים. בזה טעה משה רבנו עליו השלום, כמבואר שם.

EN:
A Man’s Implement Shall Not Be upon a Woman, and a Man Shall Not Wear a Woman’s Garment (Deuteronomy 22:5)

This mitzvah alludes to Rabbeinu’s teaching beginning “The Third Chapter of the Book of Concealment, Nine Precious Rectifications” (Likutay Moharan I, Teaching 20). During prayer one must pray solely with mercy and supplication, stand as a destitute and needy person, and make no use whatsoever of one’s good deeds. Only at the time of assembly, when the congregation gathers, must one use the powerful staff of one’s good deeds to subdue the evil within the congregation. During prayer one stands as destitute and prays with supplication. Moshe Rabbeinu erred in this matter, as explained there.

Segment 19
HE:
זה נרמז ב"לא יהיה כלי גבר על אישה ולא ילבש גבר שמלת אישה" (דברים כ"ב, ה'). בשעת התפילה צריך לעמוד כרש, לדבר דברי רכות ותחנונים ולא להשתמש במטה עוז. התפילה נקראת "אישה", בחינת מקבל וחלוש כוח, בבחינת "אישה יראת ה'" (משלי ל"א, ל'). המתפלל צריך להרגיש כאילו אין לו שום כוח ממעשיו הטובים, אלא לדבר רכות ותחנונים כרש ואביון. זהו "לא יהיה כלי גבר על אישה": כאשר הוא בבחינת אישה בתפילה, לא ישתמש בכוח ובגבורה של מעשיו הטובים. ולהפך, בשעת הקהל, כשצריך להיות בבחינת גבר ולעמוד כגיבור עם מטה העוז כדי להכניע את הרע, אסור לו ללבוש "שמלת אישה" ולהיות בחלישות כוח.

EN:
This is alluded to in “A man’s implement shall not be upon a woman, and a man shall not wear a woman’s garment” (Deuteronomy 22:5). During prayer one must stand as destitute, speak gentle words and supplications, and not use the powerful staff. Prayer is called “woman,” the aspect of a recipient and one of weak power, in the aspect of “a woman who fears Hashem” (Proverbs 31:30). The worshiper must regard himself as possessing no power from his good deeds, but speak gently and supplicate as a destitute and needy person. This is “a man’s implement shall not be upon a woman”: when one is in the aspect of woman during prayer, one must not use the power and might of one’s good deeds. Conversely, at the time of assembly, when one must be in the aspect of man and stand like a warrior with the powerful staff to subdue evil, one may not wear “a woman’s garment” and assume weakness.

Segment 20
HE:
הכלל הוא שלא להחליף את הדבר, חס ושלום: בשעת התפילה יעמוד כרש ולא ישתמש בכוח מעשיו הטובים; ובשעה שהוא מבקש להכניע את הרע שבעדה, יעמוד כגיבור ולא להפך. לכן פירש רש"י על המצווה שהחלפה זו גורמת לניאוף. כאשר מחליפים את הבחינות, הרע שבעדה אינו נכנע. עיקר הרע הוא תאוות ניאוף, כי "עיקרא דיצרא בישא לגלאה עריין" (זוהר). נמצא שההחלפה גורמת לניאוף מפני שהרע, בחינת תאוות ניאוף ועיקר הרע, אינו נכנע. (ליקוטי הלכות, הלכות לא ילבש גבר ב')

EN:
The general rule is not to exchange the two, God forbid: during prayer one must stand as destitute and not use the power of one’s good deeds; when seeking to subdue the evil in the congregation, one must stand like a warrior, and not the reverse. Rashi therefore explains that this exchange leads to sexual transgression. When the aspects are exchanged, the evil in the congregation is not subdued. The principal evil is sexual craving, for “the principal purpose of the evil inclination is to uncover forbidden relations” (Zohar). Thus the exchange leads to sexual transgression because the evil—the aspect of sexual craving and the principal evil—is not subdued. (Likutay Halachos, Laws of a Man Not Wearing a Woman’s Garment 2)

Segment 21
HE:
לא יהיה כלי גבר על אישה (דברים כ"ב, ה')

הבגדים הם לבושים, דהיינו השכל התחתון המלביש ומגביל את השכל העליון. כל אדם צריך להתחזק להשיג השגות לפי מדרגתו. זה בחינת איסור "לא יהיה כלי גבר על אישה" (דברים כ"ב, ה'): מי ששכלו קטן ומדרגתו קטנה הוא בבחינת אישה, בחינת דעה שאינה מיושבת; ומי שבמדרגה עליונה הוא בבחינת איש, בחינת שכל מיושב. מי שבבחינת אישה ובמדרגה קטנה אסור לו להתלבש בטלית שאינה שלו, כלומר להסתכל למעלה ממדרגתו.

EN:
A Man’s Implement Shall Not Be upon a Woman (Deuteronomy 22:5)

Garments are coverings—that is, the lower intellect that clothes and limits the higher intellect. Every person must strengthen himself to attain perceptions according to his level. This is the aspect of the prohibition “A man’s implement shall not be upon a woman” (Deuteronomy 22:5): one whose intellect is small and whose level is low is in the aspect of woman, an aspect of unsettled understanding; one on a higher level is in the aspect of man, an aspect of settled intellect. One who is in the aspect of woman and on a low level may not wrap himself in a tallis that is not his—that is, look above his level.

Segment 22
HE:
לכן נאמר "לא יהיה" ולא "לא תלבש אישה", בעוד שבסוף נאמר "לא ילבש גבר". מי שבמדרגה קטנה אינו יכול באמת להתלבש בכלי הגבר, מפני שעדיין לא הגיע למדרגה זו; אפילו שיהיה הכלי עליו בהוויה בעלמא ולפי שעה — אסור. לעומת זאת נאמר "לא ילבש גבר", כי מי שבמדרגה עליונה בוודאי יכול להתלבש במלבושי הקטן ממנו ולהשיג את השגתו, אך הדבר אסור לו: עליו להתחזק להשיג לפי מדרגתו שלו. (ליקוטי הלכות, הלכות לא ילבש גבר א', א')

EN:
The verse therefore says “shall not be” rather than “a woman shall not wear,” whereas its conclusion says “a man shall not wear.” One on a low level cannot truly clothe himself in the man’s implement, since he has not yet reached that level; even for the implement merely to be upon him temporarily is forbidden. By contrast, it says “a man shall not wear,” for one on a higher level can certainly clothe himself in the garments of one below him and attain the lower person’s perception, but he is forbidden to do so: he must strengthen himself to attain according to his own level. (Likutay Halachos, Laws of a Man Not Wearing a Woman’s Garment 1:1)

Segment 23
HE:
לא יהיה כלי גבר על אישה ולא ילבש גבר שמלת אישה (דברים כ"ב, ה')

יש לבושים של אמת ולבושים של אמונה, והם בחינת לבושי איש ולבושי אישה. האמת היא בחינת איש, והאמונה היא בחינת אישה. בהיכלי התמורות, שהם בחינת הסטרא אחרא, מחליפים את הלבושים: במקום שהשכל דקדושה משיג את האמת בבירור, באות אמונות כוזבות ומכסות ומעלימות את האמת, כאילו מלבישים את האמת, בחינת איש, בלבושי אישה.

EN:
A Man’s Implement Shall Not Be upon a Woman, and a Man Shall Not Wear a Woman’s Garment (Deuteronomy 22:5)

There are garments of truth and garments of emunah, corresponding to the garments of a man and the garments of a woman. Truth is the aspect of man, while emunah is the aspect of woman. In the chambers of exchanges, which are an aspect of the sitra achara, the garments are exchanged: where the holy intellect clearly apprehends the truth, false beliefs come and cover and conceal that truth, as though clothing truth—the aspect of man—in the garments of a woman.

Segment 24
HE:
וכן להפך: במקום שהאמת מחייבת לסמוך על אמונה, מפני שאין השכל יכול להשיג את הדבר, בא השכל הפגום ומבקש לחקור ולהשיגו, כאילו מלביש את האמונה, בחינת אישה, בכלי גבר. מהחלפה זו נמשכים כל הכפירות והאמונות הכוזבות. על כן פירש רש״י שהדבר מביא לידי ניאוף, כי עיקר הניאוף נמשך מכפירה, וכל הפוגם בברית כאילו כופר בעיקר.

EN:
Conversely, where truth itself requires one to rely upon emunah because the intellect cannot apprehend the matter, corrupted intellect comes and seeks to investigate and comprehend it, as though clothing emunah—the aspect of woman—in a man’s implement. All heresy and false beliefs are drawn from this exchange. Rashi therefore explains that it leads to sexual transgression, for sexual transgression principally derives from denial, and whoever blemishes the bris is regarded as though he denied the fundamental principle.

Segment 25
HE:
אולם ה׳ יתברך הבדילנו מן התועים והאיר בנו את נקודת האמת על ידי הצדיקים האמיתיים. הם מלבישים את האמת ואת האמונה בחלוקא דרבנן, בלבושים קדושים שהם חידושי תורתם הנוראים, ועל ידם מכניסים בישראל אמת ואמונה כראוי: במקום שהשכל יכול להשיג, האמת מסלקת את האמונות הכוזבות; ובמקום שאין השכל יכול להשיג, האמת עצמה מחזקת את האמונה. כי אי אפשר להשיג בשלמות את ה׳ יתברך, את טעמי המצוות ואת קדושת הצדיקים האמיתיים אלא באמונה. (ליקוטי הלכות, הלכות גילוח ד׳, י״א–י״ג; על פי אוצר היראה, אמונה, פ״ח)

EN:
Hashem, blessed be He, however, separated us from those who err and illuminated within us the point of truth through the true tzaddikim. They clothe truth and emunah in the chaluka deRabbanan, in holy garments that are their awesome Torah insights, and through these they instill truth and emunah within Israel in their proper form: where the intellect can apprehend, truth removes false beliefs; and where the intellect cannot apprehend, truth itself strengthens emunah. For it is impossible to apprehend fully Hashem, blessed be He, the reasons for the mitzvos, or the holiness of the true tzaddikim except through emunah. (Likutay Halachos, Laws of Shaving 4:11–13; following Otzar HaYirah, “Emunah,” 88)

Segment 26
HE:
איש ואישה הם בחינת אמת ואמונה. צריכין להיזהר שלא להחליף את כליהם ואת בגדיהם, כדי שלא להיכשל, חס ושלום, ב״אישה זרה״, שהיא בחינת כפירות ואמונות כוזבות. אמת היא בחינת דעת, ואמונה שייכת לדבר שאין בו טעם מושג; אולם עיקר האמונה הוא על ידי האמת, בבחינת ״צדק כד אתחברת באמת״. מי שחפץ באמת לאמתו מבין במי ראוי להאמין; אבל מי שמטעה את עצמו, כרוך אחר הבלי העולם ויש לו פניות של כבוד, ממון ותאוות העולם הזה, מחליף ומהפך את הסדר.

EN:
Man and woman are aspects of truth and emunah. One must take care not to exchange their implements and garments, lest one stumble, God forbid, through a “foreign woman,” the aspect of heresy and false beliefs. Truth is the aspect of knowledge, whereas emunah pertains to a matter for which no reason is apprehensible; nevertheless, the principal emunah comes through truth, in the aspect of “righteousness when joined with truth.” One who desires absolute truth understands in whom it is proper to believe. But one who deceives himself, is bound to the vanities of the world, and has ulterior interests of honor, money, and the cravings of this world exchanges and reverses the order.

Segment 27
HE:
באמת, מה שאפשר לשכל אנושי להבין — מצווה להבין את הדבר על בוריו; ומה שאי אפשר להבין — צריכין לסמוך על אמונה, כמו שכתוב: ״ויסב אלקים את העם דרך המדבר ים סוף״ (שמות י״ג, י״ח). זה בחינת אמת ואמונה, והעיקר שהכול יהיה באמת לאמתו. אי אפשר לבאר כל זאת בשלמות, לא בכתב ולא בעל פה, כי עיקר שלמות האמת והאמונה הוא לכל אחד כפי מה שמשער בלבו, כמו ששמעתי מפיו הקדוש זכרונו לברכה.

EN:
In truth, whatever the human intellect can understand, it is a mitzvah to understand thoroughly; whatever cannot be understood must be entrusted to emunah, as it is written: “God led the people around by way of the wilderness toward the Sea of Reeds” (Exodus 13:18). This is the aspect of truth and emunah, and the principal matter is that everything be in absolute truth. All this cannot be explained fully, either in writing or orally, for the principal perfection of truth and emunah is for each person according to what he estimates within his heart, as I heard from his holy mouth, of blessed memory.

Segment 28
HE:
הנוטים מן האמת מחמת הבלי העולם מהפכים את הסדר: במקום שצריכין אמת, דהיינו דעת להבין את הדבר על בוריו, הם אומרים שמבטלים את דעתם וסומכים על אמונה; ובמקום שצריכין אמונה, הם אומרים שחפצים להבין את האמת רק בדעתם. זהו איסור ״לא יהיה כלי גבר על אישה״ (דברים כ״ב, ה׳): במקום שצריכין אמונה, בחינת אישה, לא יהיה עליה כלי גבר, בחינת אמת ודעת; לא יהרוס לחקור שם ולהבין את הדבר בדעתו.

EN:
Those who turn from truth because of the vanities of the world reverse the order. Where truth is required—that is, knowledge through which the matter is understood thoroughly—they say that they nullify their understanding and rely upon emunah. Where emunah is required, they say that they desire to understand the truth solely through their own knowledge. This is the prohibition “A man’s implement shall not be upon a woman” (Deuteronomy 22:5): where emunah, the aspect of woman, is required, a man’s implement—the aspect of truth and knowledge—shall not be upon her; one must not break through to investigate there and comprehend the matter with one’s knowledge.

Segment 29
HE:
ולהפך, ״לא ילבש גבר שמלת אישה״ (דברים כ״ב, ה׳): במקום שאפשר להבין את האמת, בחינת גבר — ״חגור חרבך על ירך גיבור, הודך והדרך; והדרך צלח רכב על דבר אמת וענווה צדק״ (תהלים מ״ה, ד׳–ה׳) — אסור ללבוש שמלת אישה, בחינת אמונה. פסוקים אלו נאמרו על התלמיד חכם האמיתי, הלוחם מלחמתה של תורה ומברר את דרכיה באמת לאמתו. במקום שאפשר לברר את האמת בדעת, צריך לבררה על פי דרכי התורה והדעת האמיתית, ולא להפוך ולשקר באמת על ידי אמונה של שקר וכזב. רק החפץ באמת לאמתו ואינו מטעה את עצמו יכול להבחין, כפי מה שמשער בלבו, היכן הדעת האמיתית שראוי לסמוך עליה. ומה שאי אפשר להבין, בוודאי צריך לבטל את דעתו כנגדה ולסמוך על אמונה; אבל לא להפך, חס ושלום — למאוס בדעת האמיתית ולבטל את דעתו כנגד כסילות שאין ניכר בה שכל אמיתי. וה׳ אלקים אמת יורה לנו את האמת, ייתן אמת ליעקב ויורנו בדרך האמת לאמתו כל ימי חיינו לעולם, אמן ואמן. (ליקוטי הלכות, הלכות ריבית ה׳, נ״ב)

EN:
Conversely, “a man shall not wear a woman’s garment” (Deuteronomy 22:5): where truth can be understood, the aspect of man—“Gird your sword upon your thigh, O warrior, your glory and your majesty; and in your majesty ride prosperously for the sake of truth, humility, and righteousness” (Psalms 45:4–5)—one may not wear a woman’s garment, the aspect of emunah. These verses were stated concerning the true Torah scholar, who wages the battle of Torah and clarifies its ways in absolute truth. Where the truth can be clarified through knowledge, it must be clarified according to the ways of Torah and true knowledge; one must not reverse and falsify truth through a false and deceitful emunah. Only one who desires absolute truth and does not deceive himself can discern, according to what he estimates within his heart, where the true knowledge upon which it is proper to rely is found. Whatever cannot be understood certainly requires him to nullify his understanding before that knowledge and rely upon emunah—but not the reverse, God forbid: despising true knowledge and nullifying his understanding before foolishness in which no true intellect is evident. May Hashem, God of truth, show us the truth, grant truth to Yaakov, and instruct us in the way of absolute truth all the days of our lives, forever. Amen and amen. (Likutay Halachos, Laws of Interest 5:52)

Segment 30
HE:
כי יקרא קן ציפור לפניך בדרך (דברים כ"ב, ו'–ז')

איתא בזוהר הקדוש ש״קן ציפור״ מרמז על נשמות שנתגרשו ממקומן. ידוע שבכל התורה, התפילה והמעשים הטובים שהאדם עוסק בהם, הוא מברר ניצוצות קדושים, דהיינו נפשות שנפלו וירדו למקומן על ידי חטא אדם הראשון ועל ידי חטאיו של כל אחד ואחד; ועל האדם להעלותן ולבררן על ידי תורה, תפילה ומעשים טובים. זהו ״כי יקרא קן ציפור לפניך בדרך״ (דברים כ״ב, ו׳): אלו נפשות שנפלו לגלות ולטלטול, ואתה רוצה לזכות בהן — לקחתן, להעלותן ולבררן.

EN:
If a Bird’s Nest Happens before You on the Way (Deuteronomy 22:6–7)

The holy Zohar teaches that the “bird’s nest” alludes to souls that were driven from their place. It is known that through all the Torah, prayer, and good deeds in which a person engages, he clarifies holy sparks—that is, souls that fell and descended to their place through Adam’s sin and through the sins of each individual. A person must elevate and clarify them through Torah, prayer, and good deeds. This is “If a bird’s nest happens before you on the way” (Deuteronomy 22:6): these are souls that fell into exile and wandering, and you desire to acquire them—that is, to take, elevate, and clarify them.

Segment 31
HE:
התורה מרמזת לאדם בשעה שהוא בא לעסוק בדבר שבקדושה, ובפרט בדיבורי תורה ותפילה, שאז הוא עוסק לקחת ולהעלות נפשות מן המקום שנתגרשו וירדו אליו. זהו ״בדרך, בכל עץ״ (דברים כ״ב, ו׳), בחינת טלטול וגלות. כאשר הוא רוצה לעסוק בדבר שבקדושה, הוא עוסק לקחת ולזכות בקן הציפור שבגלות, דהיינו להעלות ולברר את הנפשות הנפולות. בפרט דיבורי תורה ותפילה הם בחינת ציפור, כי הדיבור נקרא ציפור, כמו שנתבאר בליקוטי מוהר״ן א׳, תורה י״א; וזהו ״ובעל כנפיים יגיד דבר״ (קהלת י׳, כ׳), כי עופות וציפורים, בעלי כנפיים, הם בחינת דיבור.

EN:
The Torah alludes to a person when he comes to engage in a matter of holiness, especially words of Torah and prayer. At that time he engages in taking and elevating souls from the place to which they were driven and descended. This is “on the way, in any tree” (Deuteronomy 22:6), the aspect of wandering and exile. When he wishes to engage in a matter of holiness, he engages in taking and acquiring the bird’s nest that is in exile—that is, elevating and clarifying the fallen souls. Words of Torah and prayer in particular are an aspect of the bird, for speech is called a bird, as explained in Likutay Moharan I, Teaching 11. This is “a winged creature will tell the matter” (Ecclesiastes 10:20), for birds and winged creatures are an aspect of speech.

Segment 32
HE:
״והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים״ (דברים כ״ב, ו׳): ״אם הבנים״ היא התבוננות השכל, הרובצת תמיד על הדיבורים, שהם בחינת אפרוחים או ביצים שכנפיהם עדיין אינן שלמות. התבוננות השכל רובצת עליהם כדי להגדילם ולהשלימם. אולם בעולם הזה נאחזים ברוב בני העולם יצרים רעים מגושמים המבלבלים מאוד את האדם, ועיקר התגרות היצר הרע וחילותיו היא במחשבה ובשכל. האדם צריך להתבונן בשכלו בקדושה גדולה, שממנה נולדות כל הקדושות; והיצר, בתחבולותיו, מתגבר דווקא על התבוננות השכל, בחינת ״אם הבנים״, ומבלבל אותה בעת שעוסקים להוציא אל הפועל ולהוליד דבר שבקדושה. זהו בחינת ״ובחטא יחמתני אמי״ (תהלים נ״א, ז׳).

EN:
“The mother is roosting upon the fledglings or upon the eggs” (Deuteronomy 22:6): the “mother of the children” is intellectual contemplation, which constantly rests upon the words, corresponding to fledglings or eggs whose wings are not yet complete. Intellectual contemplation rests upon them in order to enlarge and perfect them. In this world, however, coarse evil inclinations attach themselves to most people and confuse a person greatly; the evil inclination and its forces principally attack thought and intellect. A person must contemplate with his intellect in great holiness, from which all forms of holiness are born. Through its schemes, however, the inclination attacks precisely intellectual contemplation—the aspect of the “mother of the children”—and confuses it when one is engaged in bringing a holy matter into actuality and giving birth to it. This is the aspect of “in sin my mother conceived me” (Psalms 51:7).

Segment 33
HE:
על כן מזהירה התורה: ״לא תיקח האם על הבנים; שלח תשלח את האם״ (דברים כ״ב, ו׳–ז׳). היזהר שלא לרוץ אחר ״האם״ — הבלבולים שבשכל ובמחשבה — כדי לקחתם ולתופסם; שאם כן לא יעלה בידך לא זה ולא זה. לא תוכל להתפלל, והמחשבות אף יתגברו יותר, מחמת עוצם גלותן של הנפשות הנפולות; כאשר עוסקים להתגבר כנגד המחשבות, הן מתגברות יותר. עיקר העצה הוא שלא להסתכל ולא להביט לאחור על הבלבולים והדמיונות שנאחזו בהתבוננות שכלך. הנח להם שילכו, ואל תרוץ אחריהם להילחם בהם. בכך עצמו תשלחם ותסלקם ממך.

EN:
The Torah therefore warns: “You shall not take the mother together with the young; you shall surely send away the mother” (Deuteronomy 22:6–7). Take care not to pursue the “mother”—the confusions within intellect and thought—in order to seize and capture them; if you do, neither this nor that will succeed in your hand. You will be unable to pray, and the thoughts will intensify further because of the profound exile of these fallen souls; when one endeavors to overpower the thoughts directly, they grow stronger. The principal counsel is not to look or gaze backward at the confusions and imaginings that have attached themselves to your intellectual contemplation. Allow them to depart, and do not pursue them in order to battle them. Through this itself you send them away and remove them from yourself.

Segment 34
HE:
״ואת הבנים תיקח לך״ (דברים כ״ב, ז׳): הבנים הם הנפשות המתבררות על ידי הדיבורים הקדושים; אותם בלבד תיקח לך ותזכה להעלותם ולבררם. אבל את האם, בחינת ״ובחטא יחמתני אמי״ (תהלים נ״א, ז׳), דהיינו התגברות הדמיונות והבלבולים בהתבוננות שכלך, תשלח ותסלק מדעתך; אל תסתכל עליהם ואל תילחם בהם כדי לקחתם ולתופסם, כי מחמת עוצם הגלות אין לך כוח לכך. זהו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה: ״כי יקרא״ — פרט למזומן. כל זמן שהדיבור והנפשות בגלות, והאדם עדיין לא זכה לקדש ולטהר את עצמו כראוי, אין הוא יכול לקחת את הנפשות עם האם, כי זוהמת הנחש נאחזת ביותר באם. תקנתו היא לקחת רק את הדיבורים־הנפשות: לדבר אותם באמת ובתמימות גדולה, כאילו אין בו שום דעת ותבונה, בלי להביט לאחור ובלי לנסות לברר ולתקן את המחשבה.

EN:
“But you may take the young for yourself” (Deuteronomy 22:7): the young are the souls clarified through the holy words. These alone you shall take for yourself and merit elevating and clarifying. But the mother—the aspect of “in sin my mother conceived me” (Psalms 51:7), meaning the intensification of imaginings and confusions within your intellectual contemplation—you shall send away and remove from your mind. Do not look at them or battle them in order to seize and capture them, for you lack the power to do so because of the depth of the exile. This is what our Sages, of blessed memory, expounded: “If it happens”—excluding that which is prepared. As long as speech and the souls remain in exile, and a person has not yet merited sanctifying and purifying himself properly, he cannot take the souls together with the mother, for the serpent’s contamination attaches itself most strongly to the mother. His rectification is to take only the words-souls: to speak them with truth and great simplicity, as though he possessed no knowledge or understanding, without looking backward and without attempting to clarify and rectify the thought.

Segment 35
HE:
אבל מי שכבר זכה בקן הציפור — הצדיקים הגדולים שכבר קידשו וטיהרו את עצמם בשלמות, עד שהדיבורים והנפשות, בחינת קן ציפור, נכונים ומזומנים אצלם, בבחינת ״תפילתו שגורה בפיו״ ובחינת ״גם ציפור מצאה בית״ (תהלים פ״ד, ד׳) — מותר לו לקחת את האם עם הבנים. אצלו הזוהמה אינה מתגברת בהתבוננות השכל, והדמיונות והבלבולים הללו אינם באים עליו. אפילו כאשר באות אליו לפעמים מחשבות זרות, הן באות כדי שיתקנן ויבררן. הצדיק יודע מהיכן כל מחשבה נמשכת, ויודע להעלותה לשורשה ולבררה כראוי; לכן הוא יכול לזכות באם עם הבנים, מאחר שאצלו קן הציפור, בחינת הנפשות, הוא בבחינת מזומן, היפך הגלות והטלטול.

EN:
One who has already acquired the bird’s nest, however—the great tzaddikim who have already sanctified and purified themselves completely, until the words and souls, the aspect of the bird’s nest, are established and prepared with them, in the aspect of “his prayer is fluent in his mouth” and “even the bird has found a home” (Psalms 84:4)—is permitted to take the mother together with the young. With him, the contamination does not overpower intellectual contemplation, and these imaginings and confusions do not come upon him. Even when foreign thoughts occasionally come to him, they come so that he may rectify and clarify them. The tzaddik knows from where each thought is drawn and knows how to elevate it to its root and clarify it properly. He can therefore acquire the mother together with the young, since with him the bird’s nest, the aspect of the souls, is prepared—the opposite of exile and wandering.

Segment 36
HE:
מי שקן הציפור אצלו עדיין ״בדרך, בכל עץ״ (דברים כ״ב, ו׳), בגלות ובטלטול גדול, אינו יכול לקחת את האם. עליו לקיים ״שלח תשלח את האם״ (דברים כ״ב, ז׳): שלא יבלבל אותו שכלו המעורב בדמיונות רבים, אלא יתפלל בתמימות גדולה ולא יסתכל לאחור כלל; אז יזכה ל״ואת הבנים תיקח לך״ (דברים כ״ב, ז׳), לדיבורים שהם הנפשות. אפילו שלחה וחזרה, שלחה וחזרה, חייב לשלח שוב כל זמן שלא זכה בבנים. אף אם הסיח דעתו מן הדמיונות והתפלל כדרכו, הם חוזרים פעמים רבות; לכן צריך להיות עקשן ולקיים ״שלח תשלח״ פעם אחר פעם, אפילו מאה פעמים. בכל פעם שהבלבולים חוזרים, יעמוד על עמדו, לא יסתכל אחריהם, ויסלקם בהיסח הדעת בלבד, בעודו עושה את שלו. היצר הרע כרוך אחר האדם ומתגרה יותר כנגד כל עצה; משום כך צריך עקשנות גדולה בלי שיעור, כמבואר בדברי רבנו הקדושים, ובפרט בליקוטי מוהר״ן תנינא, תורות מ״ח–נ״א. (ליקוטי הלכות, הלכות שילוח הקן ד׳, ב׳)

EN:
One whose bird’s nest is still “on the way, in any tree” (Deuteronomy 22:6), in great exile and wandering, cannot take the mother. He must fulfill “you shall surely send away the mother” (Deuteronomy 22:7): he must not allow his intellect, intermixed with many imaginings, to confuse him, but must pray with great simplicity and not look backward at all. He will then merit “you may take the young for yourself” (Deuteronomy 22:7), the words that are the souls. Even if he sent her away and she returned, sent her away and she returned, he must send her away again as long as he has not acquired the young. Even after he diverts his attention from the imaginings and prays in his usual manner, they return many times. He must therefore be obstinate and fulfill “you shall surely send away” time after time, even a hundred times. Whenever the confusions return, he must stand his ground, not look after them, and remove them solely by diverting his attention while continuing to do his part. The yetzer hara remains bound to a person and attacks more fiercely in response to every counsel; one therefore requires immeasurable obstinacy, as explained in Rabbeinu’s holy teachings, particularly Likutay Moharan II, Teachings 48–51. (Likutay Halachos, Laws of Sending Away the Mother Bird 4:2)

Segment 37
HE:
כי יקרא קן ציפור לפניך בדרך... שלח תשלח את האם (דברים כ"ב, ו'–ז')

בזמן הזה השכינה בגלות, כביכול, בבחינת ״כציפור נודדת מן קנה״ (משלי כ״ז, ח׳), ובבחינת ״כי יקרא קן ציפור לפניך בדרך״ (דברים כ״ב, ו׳) — ״בדרך״ דווקא, בחינת טלטול וגלות. מוטל על כל אחד להשתדל לתקן את קן הציפור הזה ולהעלות, כביכול, את השכינה מן הגלות. עיקר התיקון הוא על ידי הבקשה והחיפוש ״איה מקום כבודו״, כי עיקר גלות השכינה הוא שמלכותו יתברך נתעלמה, כביכול, מחמת התגברות הקליפות והסטרא אחרא.

EN:
If a Bird’s Nest Happens before You on the Way… You Shall Surely Send Away the Mother (Deuteronomy 22:6–7)

At the present time the Shechinah is in exile, as it were, in the aspect of “like a bird wandering from its nest” (Proverbs 27:8), and in the aspect of “If a bird’s nest happens before you on the way” (Deuteronomy 22:6)—specifically “on the way,” the aspect of wandering and exile. It is incumbent upon every person to endeavor to rectify this bird’s nest and to elevate the Shechinah, as it were, from exile. The principal rectification is through seeking and searching, “Where is the place of His glory?” For the principal exile of the Shechinah consists in His kingship, blessed be He, being concealed, as it were, because of the intensification of the klipoas and the sitra achara.

Segment 38
HE:
הזוכה להאמין ולדעת שבאמת ״מלכותו בכל משלה״ (תהלים ק״ג, י״ט), יודע שאף על פי שהעכו״ם, שהם הקליפות, מושלים כעת על ישראל, הקליפות עצמן מקבלות חיות רק ממנו יתברך; הוא מחיה את כולן ומלכותו בכל משלה. אלא שהן מקבלות מבחינת ההעלמה וההסתרה של המאמר הסתום, בחינת ״איה״. כאשר מאמינים ויודעים זאת באמת, ומחפשים ומבקשים גם משם את כבודו יתברך, בבחינת ״איה מקום כבודו״, על ידי זה עצמו הקליפות והסטרא אחרא נופלות ומתבטלות לגמרי, ומלכותו יתברך מתגלה. זו בחינת עליית השכינה מן הגלות.

EN:
One who merits believing and knowing that in truth “His kingship rules over all” (Psalms 103:19) knows that although the idolaters, who are the klipoas, presently rule over Israel, the klipoas themselves receive vitality only from Him, blessed be He. He gives life to them all, and His kingship rules over all. They receive, however, from the concealment and hiddenness of the concealed utterance, the aspect of ayeh, “where.” When one truly believes and knows this, and seeks and searches even from there for His glory, blessed be He, in the aspect of “Where is the place of His glory?” through this itself the klipoas and the sitra achara fall and are entirely nullified, and His kingship, blessed be He, is revealed. This is the aspect of the Shechinah’s ascent from exile.

Segment 39
HE:
זהו בחינת מצוות שילוח הקן: ״שלח תשלח את האם ואת הבנים תיקח לך״ (דברים כ״ב, ז׳). ״שלח תשלח״ הוא בחינת ״איה״, המאמר הסתום: כשמשלח את האם היא פורחת ומתעלמת מעיניו, ולא נודע איה מקומה. בכך הוא מרמז ומגלה שעיקר חיות הציפורים הללו היא מבחינת ״איה״. האם היא מקור חיותם, כי האפרוחים צריכים לאמם וחיותם תלויה בה; וכשמשלח את האם, הוא מקשר את שורש חיותם, שהוא האם, אל בחינת ״איה״, המאמר הסתום. אז יכול הוא לקחת את הבנים, לתקנם ולהעלותם. עיקר טלטול קן הציפור נמשך מהתגברות הקליפות, שבגללה נתעלמה מלכותו, כביכול, והיא בחינת גלות השכינה. אבל בשילוח האם, כשלא נודע איה מקומה, מגלים ששורש חיות הציפורים — האם — הוא בבחינת ״איה״, שממנה חיות כל הדברים שבעולם, ואף הקליפות עצמן. כאשר הדבר מתגלה, הקליפות נכנעות ומתבטלות; אז אפשר לקחת את הבנים, כי הרע והקליפות שנאחזו בהם וגרמו לגלות ולטלטול נתבטלו, ומלכותו יתברך חוזרת ומתגלה. (ליקוטי הלכות, הלכות שילוח הקן ב׳; על פי אוצר היראה, גלות וגאולה, י״ג)

EN:
This is the aspect of the mitzvah of sending away the mother bird: “You shall surely send away the mother, but you may take the young for yourself” (Deuteronomy 22:7). “You shall surely send away” is the aspect of ayeh, the concealed utterance. When one sends away the mother, she flies off and disappears from his sight, and it is unknown where her place is. He thereby alludes to and reveals that the principal vitality of these birds comes from the aspect of ayeh. The mother is the source of their vitality, for the fledglings need their mother and their vitality depends upon her; when he sends away the mother, he binds the root of their vitality—the mother—to the aspect of ayeh, the concealed utterance. He can then take the young, rectify them, and elevate them. The bird’s nest is principally driven into wandering through the intensification of the klipoas, because of which His kingship is concealed, as it were; this is the aspect of the Shechinah’s exile. But by sending away the mother, when it becomes unknown where her place is, one reveals that the root of the birds’ vitality—the mother—is in the aspect of ayeh, from which all things in the world receive vitality, even the klipoas themselves. When this is revealed, the klipoas are subdued and nullified. One can then take the young, for the evil and klipoas that had attached themselves to them and caused the exile and wandering have been nullified, and His kingship, blessed be He, is again revealed. (Likutay Halachos, Laws of Sending Away the Mother Bird 2; following Otzar HaYirah, “Exile and Redemption,” 13)

Segment 40
HE:
כי יקרא קן ציפור לפניך (דברים כ"ב, ו')

יש נשמות שנפלו על ידי מעשיהן הרעים, התרחקו מן הקדושה ומיטלטלות בגלות, בזילות הגלות. הן בבחינת ״כי יקרא קן ציפור לפניך... והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים״ (דברים כ״ב, ו׳). שורש כל הנפשות הוא בכבוד ה׳ יתברך, והכבוד הוא בחינת ״אם כל חי״ (בראשית ג׳, כ׳). הכבוד רובץ ומרחף על הנפשות הללו כאם על הבנים, להגן עליהן שלא ישתקעו, חס ושלום, לגמרי בזילות הגלות. צריכין להשתדל לזכות בנפשות האלה, להוציאן מן הגלות ולקרבן לה׳ יתברך. כפי יציאת הנפשות מן הגלות, כך יוצא גם הכבוד, כביכול, מן הגלות, כי שורש נפשותיהן הוא בכבוד.

EN:
If a Bird’s Nest Happens before You (Deuteronomy 22:6)

There are souls that fell through their evil deeds, became distant from holiness, and wander in exile, in the degradation of exile. They are in the aspect of “If a bird’s nest happens before you… and the mother is roosting upon the fledglings or upon the eggs” (Deuteronomy 22:6). The root of all souls is in the glory of Hashem, blessed be He, and glory is the aspect of “the mother of all living” (Genesis 3:20). Glory roosts and hovers over these souls like a mother over her young, protecting them so that they will not, God forbid, sink completely into the degradation of exile. One must endeavor to acquire these souls, bring them out of exile, and draw them close to Hashem, blessed be He. In accordance with the souls’ emergence from exile, glory too, as it were, emerges from exile, for the root of their souls is in glory.

Segment 41
HE:
על כך מזהיר הכתוב: ״לא תיקח האם על הבנים״ (דברים כ״ב, ו׳). יש להיזהר שלא לקחת לעצמו את הכבוד יחד עם הנפשות — שלא לקרב את הנפשות כדי להגדיל את כבודו, חס ושלום. אם יעשה כן, לא יוכל להוציאן מן הגלות, כי אי אפשר לקרבן לה׳ יתברך אלא על ידי התורה, שהיא שורש כל הנפשות; ואי אפשר לזכות לתורה אלא על ידי ענווה ושפלות בתכלית. עליו לברוח מן הכבוד ולא להסתכל כלל על כבוד עצמו. אז דווקא יוכל לזכות לתורת חסד, להעלות על ידה את הנפשות ולהוציאן מזילות הגלות, ובכך לגדל את כבוד ה׳ יתברך ולהחזירו לשורשו. (ליקוטי הלכות, הלכות שילוח הקן ג׳; על פי אוצר היראה, כבוד, ט״ו)

EN:
Concerning this the verse warns: “You shall not take the mother together with the young” (Deuteronomy 22:6). One must take care not to take the glory for himself together with the souls—that is, not to draw these souls close in order to magnify his own honor, God forbid. If he does so, he will be unable to bring them out of exile, for it is impossible to draw them close to Hashem, blessed be He, except through Torah, which is the root of all souls; and it is impossible to merit Torah except through ultimate humility and lowliness. He must flee from honor and pay no attention whatsoever to his own honor. Precisely then can he merit a Torah of kindness, elevate the souls through it, bring them out of the degradation of exile, and thereby magnify the glory of Hashem, blessed be He, and restore it to its root. (Likutay Halachos, Laws of Sending Away the Mother Bird 3; following Otzar HaYirah, “Honor,” 15)

Segment 42
HE:
כי יקרא קן ציפור לפניך בדרך, בכל עץ או על הארץ, אפרוחים (דברים כ"ב, ו')

ידוע ומבואר בתיקונים שמצוות קן ציפור מרמזת על גלות וטלטול השכינה וכנסת ישראל, בכלליות ובפרטיות. על כך נאמר ״כציפור נודדת מן קנה״ (משלי כ״ז, ח׳). כאשר איש ישראל נע ונד ומיטלטל בגלות נפשו, הוא בבחינת ״בדרך״ — טלטול וגלות. ״בכל עץ״ (דברים כ״ב, ו׳) פירושו שעדיין לא בירר את עץ הדעת טוב ורע; אילן החיים ואילן המוות עדיין כלולים ומעורבים אצלו, והוא טרם הפרידם זה מזה, בבחינת ״ומשם ייפרד״ (בראשית ב׳, י׳), כמבואר בליקוטי מוהר״ן א׳, תורה ח׳. ״או על הארץ״ (דברים כ״ב, ו׳) היא תכלית הגשמיות.

EN:
If a Bird’s Nest Happens before You on the Way, in Any Tree or on the Ground, Fledglings (Deuteronomy 22:6)

It is known and explained in the Tikkunim that the mitzvah of the bird’s nest alludes to the exile and wandering of the Shechinah and Knesses Yisrael, both collectively and individually. Concerning this it is stated: “Like a bird wandering from its nest” (Proverbs 27:8). When a Jew moves about and wanders in the exile of his soul, he is in the aspect of “on the way”—wandering and exile. “In any tree” (Deuteronomy 22:6) means that he has not yet clarified the Tree of Knowledge of good and evil; the Tree of Life and the tree of death are still intermingled within him, and he has not yet separated them from one another, in the aspect of “from there it divides” (Genesis 2:10), as explained in Likutay Moharan I, Teaching 8. “Or on the ground” (Deuteronomy 22:6) is the ultimate degree of physicality.

Segment 43
HE:
אף על פי כן, גם שם מזמין לו ה׳ יתברך, בחסדו הנפלא, ״אפרוחים או ביצים״ (דברים כ״ב, ו׳), שהם בחינת קדושת התורה והמצוות. בתיקוני זוהר נאמר: ״אפרוחים״ — בעלי משנה; ״או ביצים״ — בעלי מקרא. אולם הכול עדיין בקטנות ואינו בשלמות, וכנפיהם אינן שלמות. ״והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים״ (דברים כ״ב, ו׳) היא בחינת האם המסככת על בניה, בחינת ״אם לבינה תקרא״ (משלי ב׳, ג׳), שכינה עליונה וכללות שלוש הראשונות. שם נאמר: ״במופלא ממך אל תדרוש״, בחינת ״כבוד אלקים הסתר דבר״ (משלי כ״ה, ב׳).

EN:
Nevertheless, even there Hashem, blessed be He, in His wondrous kindness, prepares for him “fledglings or eggs” (Deuteronomy 22:6), aspects of the holiness of Torah and mitzvos. The Tikkunei Zohar states: “fledglings”—masters of Mishnah; “or eggs”—masters of Scripture. Everything, however, is still in a state of smallness and is incomplete; their wings are not complete. “The mother is roosting upon the fledglings or upon the eggs” (Deuteronomy 22:6) is the aspect of the mother sheltering her children, the aspect of “if you call understanding mother” (Proverbs 2:3), the supernal Shechinah and the collectivity of the first three sefiros. There it is said: “Do not inquire into what is wondrously beyond you” (Chagigah 13a), in the aspect of “The glory of God is the concealment of a matter” (Proverbs 25:2).

Segment 44
HE:
כל הטוב והחסד שה׳ יתברך עושה עם אדם בעצם התרחקותו — כשהוא חוטף איזו תורה ומצוות אף שאינן בשלמות — יקר מאוד והוא ישועה גדולה. הכול נמשך ממקום גבוה, עליון, נורא ונשגב מאוד, בבחינת ״ממרחק תביא לחמה״ (משלי ל״א, י״ד). האם, בחינת בינה ואמא עליונה, העולם המכוסה, רובצת על האפרוחים והביצים — הנקודות הטובות של תורה ומצוות שה׳ מזמין לאדם רחוק המיטלטל ״בדרך, בכל עץ״. ה׳ יתברך חושב מרחוק להיטיב עם כל אחד ולהטותו לחיים, כמו שכתוב: ״וחשב מחשבות לבלתי יידח ממנו נידח״ (שמואל ב׳ י״ד, י״ד).

EN:
All the goodness and kindness that Hashem, blessed be He, extends to a person amid his profound distance—when he snatches some Torah and mitzvos, although they are incomplete—is exceedingly precious and constitutes a great salvation. Everything is drawn from a very high, supernal, awesome, and exalted place, in the aspect of “she brings her food from afar” (Proverbs 31:14). The mother, the aspect of binah and the supernal mother, the concealed world, roosts upon the fledglings and eggs—the good points of Torah and mitzvos that Hashem prepares for a distant person wandering “on the way, in any tree.” Hashem, blessed be He, devises from afar how to benefit each person and incline him toward life, as it is written: “He devises means so that one banished from Him will not remain banished” (II Samuel 14:14).

Segment 45
HE:
אולם הכתוב מזהיר: ״לא תיקח האם על הבנים״ (דברים כ״ב, ו׳). אל תיקח גם את האם — ההתבוננות הנעלמת והמכוסה — יחד עם הבנים, הטובות והישועות שה׳ הקרה לפניך. אמת שהכול נמשך משם, והאם עצמה רובצת על האפרוחים והביצים, שכנפיהם אינן שלמות, כדי שיוכלו להתקיים בגלות ובטלטול כזה. אף על פי כן, עדיין אין לך רשות לקחת את האם על הבנים, כלומר לרצות מיד להתבונן, להבין ולראות את תכלית הישועה. אף שה׳ עזר לך הרבה והקרה לפניך טובות כאלה, עדיין אין לך תפיסה באם הבנים, בהתבוננות העליונה שהיא תכלית הישועה; כי אמא־בינה היא בחינת העולם הבא.

EN:
The verse, however, warns: “You shall not take the mother together with the young” (Deuteronomy 22:6). Do not take the mother as well—the hidden and concealed contemplation—together with the young, the goodness and salvations that Hashem caused to happen before you. It is true that everything is drawn solely from there, and the mother herself roosts upon the fledglings and eggs whose wings are incomplete so that they can endure such exile and wandering. Nevertheless, you do not yet have permission to take the mother together with the young—that is, to seek immediately to contemplate, understand, and see the ultimate salvation. Although Hashem has helped you greatly and caused such forms of goodness to happen before you, you still have no grasp of the mother of the children, the supernal contemplation that is the ultimate salvation, for mother-binah is the aspect of the World to Come.

Segment 46
HE:
על כן ״שלח תשלח את האם״ (דברים כ״ב, ז׳), כי במופלא ממך אל תדרוש. עליך לדעת שאתה עדיין רחוק מאוד מתכלית הישועה. ״ואת הבנים תיקח לך״ (דברים כ״ב, ז׳): את האפרוחים והביצים, נקודות התורה והמצוות שה׳ יתברך הזמין לך ברחמיו, תיקח; תעסוק בהם ותגדלם מקטנות לגדלות, שהוא כלל עבודת ה׳. אולם עצם תכלית הישועה, ההתבוננות העליונה של ״אם לבינה״, עדיין רחוקה ממך. ״כי יקרא״ — פרט למזומן: האזהרה לשלח את האם נאמרה בעיקר למי שהקן נקרה לפניו בדרך בעודו בגלות ובטלטול. מי שכבר יגע וטרח הרבה בעבודת ה׳ עד שזכה להכין ולהזמין את הקדושה — כי כל דבר שבקדושה צריך הזמנה — יכול לקחת את האם עם הבנים לפי מדרגתו. גדולי הצדיקים, שקן הציפור אצלם בבחינת מזומן, זוכים להשיג את נסתרות התורה, בחינת אם הבנים. (ליקוטי הלכות, הלכות שילוח הקן ה׳, ג׳–ד׳)

EN:
Therefore, “you shall surely send away the mother” (Deuteronomy 22:7), for one must not inquire into what is wondrously beyond him. You must know that you are still very distant from the ultimate salvation. “But you may take the young for yourself” (Deuteronomy 22:7): take the fledglings and eggs, the points of Torah and mitzvos that Hashem, blessed be He, prepared for you in His mercy; engage with them and raise them from smallness to greatness, which encompasses the service of Hashem. The ultimate salvation itself, however—the supernal contemplation of “mother-understanding”—is still distant from you. “If it happens”—excluding that which is prepared: the warning to send away the mother is directed principally to one before whom the nest happens on the way, while he is still in exile and wandering. One who has already labored and exerted himself greatly in the service of Hashem until he merits preparing holiness—for every matter of holiness requires preparation—can take the mother together with the young according to his level. The great tzaddikim, for whom the bird’s nest is in the aspect of something prepared, merit apprehending the Torah’s mysteries, the aspect of the mother of the children. (Likutay Halachos, Laws of Sending Away the Mother Bird 5:3–4)

Segment 47
HE:
שלח תשלח את האם (דברים כ"ב, ז')

מבואר בתיקונים שקן ציפור מרמז על נשמות שנתגרשו ממקומן, דהיינו הרחוקים מה׳ יתברך על ידי מעשיהם שאינם טובים. זהו ״כי יקרא קן ציפור לפניך בדרך״ (דברים כ״ב, ו׳). הרוצה לקחת ולקרב את הנפשות הנפולות האלה, לזכות בהן ולקרבן לה׳ יתברך, אינו יכול לעשות זאת אלא אם ישתדל תחילה לשלח ולסלק מהן את חכמתן ודעתן הקודמות. עליהן לסלק את דעתן מעצמן כאילו אין להן שום שכל כלל.

EN:
You Shall Surely Send Away the Mother (Deuteronomy 22:7)

It is explained in the Tikkunim that the bird’s nest alludes to souls driven from their place—that is, those distanced from Hashem, blessed be He, through their improper deeds. This is “If a bird’s nest happens before you on the way” (Deuteronomy 22:6). One who wishes to take and draw close these fallen souls, to acquire them and draw them close to Hashem, blessed be He, cannot do so unless he first endeavors to send away and remove their previous wisdom and understanding. They must remove their own understanding from themselves as though they possessed no intellect whatsoever.

Segment 48
HE:
רבנו זכרונו לברכה כתב על הפסוק ״עם נבל ולא חכם״ (דברים ל״ב, ו׳): עם שקיבל את התורה ולא התחכם. אי אפשר להתקרב לצדיקי אמת ולתורה אלא כאשר משליכים את כל החכמות הקודמות, כאילו אין לאדם שום שכל. אפילו לאחר שנכנס לעבודת ה׳, עליו לסלק מדעתו את כל החכמות והבלבולים המטרידים אותו מיום לחברו. כל אלה נמשכים מחכמות הבל שהורגל בהן מנעוריו ונקבעו בו כאילו קיבלן מהר סיני. (ליקוטי מוהר״ן א׳, תורה קכ״ג)

EN:
Rabbeinu, of blessed memory, wrote concerning the verse “A base people and not wise” (Deuteronomy 32:6): a people who received the Torah and did not act cleverly. It is impossible to draw close to the true tzaddikim and to Torah unless one casts away all one’s previous forms of wisdom, as though one possessed no intellect. Even after entering the service of Hashem, one must remove from one’s mind all the clever notions and confusions that disturb one from day to day. They all derive from vain forms of wisdom to which one became accustomed from youth and which became fixed within one as though one had received them at Mount Sinai. (Likutay Moharan I, Teaching 123)

Segment 49
HE:
באמת, הסברות והחכמות המבלבלות את האדם נמשכות מעץ הדעת טוב ורע, מזוהמת הנחש שהטיל בחוה, שהייתה ״אם כל חי״ (בראשית ג׳, כ׳). מכאן יש בכל אדם, משעת לידתו ממעי אמו, אחיזה של הזוהמה הזאת, בבחינת ״ובחטא יחמתני אמי״ (תהלים נ״א, ז׳); ומכאן נמשכים הבלבולים וסברות השטות המונעים אותו מדרך החיים. זהו ״והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים״ (דברים כ״ב, ו׳): האם היא בחינת ״אם לבינה תקרא״ (משלי ב׳, ג׳), השכל של כל אחד. עיקר חיותו וגידולו של אדם הוא משכלו, המחיה, מנהיג ומקיים אותו, בבחינת ״החכמה תחיה בעליה״ (קהלת ז׳, י״ב); לכן השכל נקרא אם הבנים. השכל שנולד עם האדם רובץ על נפשו להחיותה ולגדלה, אולם מחטא אדם הראשון נאחזה בו זוהמת הנחש, וממנה באות כל החכמות של שטות והבל.

EN:
In truth, the rationalizations and clever notions that confuse a person derive from the Tree of Knowledge of good and evil, from the serpent’s contamination implanted in Chavah, who was “the mother of all living” (Genesis 3:20). Consequently, every person, from the time of his birth from his mother’s womb, possesses a hold of this contamination, in the aspect of “in sin my mother conceived me” (Psalms 51:7); from it derive the confusions and foolish rationalizations that prevent him from the way of life. This is “the mother is roosting upon the fledglings or upon the eggs” (Deuteronomy 22:6): the mother is the aspect of “if you call understanding mother” (Proverbs 2:3), the intellect of each person. A person’s principal vitality and growth come from his intellect, which gives him life, directs him, and sustains him, in the aspect of “wisdom preserves the life of its possessor” (Ecclesiastes 7:12); the intellect is therefore called the mother of the children. The intellect born with a person roosts over his soul to give it life and cause it to grow. Through Adam’s sin, however, the serpent’s contamination attached itself to this intellect, and from it come all foolish and vain forms of wisdom.

Segment 50
HE:
זהו ״שלח תשלח את האם ואת הבנים תיקח לך״ (דברים כ״ב, ז׳). אי אפשר לקרב את הנפשות, שהן כאפרוחים או ביצים שכנפיהן אינן שלמות — נפשות שעדיין אין להן שלמות וכנפיים לפרוח בעבודת ה׳ ולהתקרב אליו — עד שישלח תחילה את האם. עליו לשלח, לסלק ולהעביר מהן את כל החכמות והסברות הקודמות, בחינת האם. אחר כך ״ואת הבנים תיקח לך״: יוכל לקרבן עד שייקראו בנים, כי כל המלמד את בן חברו תורה כאילו ילדו. הוא מסלק מהן את השכל הקודם שממנו הייתה חיותן מתחילתן, וממשיך בהן שכל חדש וחיות חדשה, כאילו נולדו ממש היום. אז הן נקראות ״בנים״, בבחינת ״בני אתה, אני היום ילדתיך״ (תהלים ב׳, ז׳). עיקר ההתקרבות הוא סילוק השכל הקודם; האדם נחשב כאילו נולד היום. (ליקוטי הלכות, הלכות בשר בחלב ד׳, ב׳)

EN:
This is “You shall surely send away the mother, but you may take the young for yourself” (Deuteronomy 22:7). It is impossible to draw close the souls that are like fledglings or eggs whose wings are incomplete—souls that do not yet possess perfection or wings with which to fly in the service of Hashem and draw close to Him—until one first sends away the mother. One must send away, remove, and eliminate from them all their previous forms of wisdom and rationalization, the aspect of the mother. Afterward, “you may take the young for yourself”: one can draw them close until they are called children, for whoever teaches another person’s son Torah is regarded as though he fathered him. He removes from them the previous intellect from which their vitality had initially come, and draws into them a new intellect and new vitality, as though they were actually born today. They are then called “children,” in the aspect of “You are My son; today I have begotten you” (Psalms 2:7). The principal drawing close consists of removing the previous intellect; the person is regarded as though he were born today. (Likutay Halachos, Laws of Meat and Milk 4:2)

Segment 51
HE:
הכבוד הוא בחינת ״אם כל חי״ (בראשית ג׳, כ׳), כי הוא שורש הנפש. לכן, כשבא כבוד לאדם, עליו להיזהר מאוד: אולי הכבוד בא לשם הסתלקות הנפש, בבחינת ״כבוד ה׳ יאספך״ (ישעיהו נ״ח, ח׳). אולם על פי רוב הכבוד בא לטובה, דהיינו שבאה עמו נפש חדשה המלובשת בכבוד. משום כך צריך להיזהר מאוד שלא לרדוף אחר הכבוד. כל הרודף אחר הכבוד, הכבוד בורח ממנו; ומאחר ששורש הנפש בכבוד, כשהכבוד בורח והנפש נמשכת אחריו, עלול האדם להסתלק, חס ושלום. על כן צריך לברוח מן הכבוד ולמעט בכבוד עצמו.

EN:
Honor is the aspect of “the mother of all living” (Genesis 3:20), for it is the root of the soul. Therefore, when honor comes to a person, he must exercise great care: perhaps the honor has come for the departure of the soul, in the aspect of “the glory of Hashem will gather you in” (Isaiah 58:8). Generally, however, honor comes for good—that is, a new soul comes with it, clothed within the honor. One must therefore take great care not to pursue honor. Whoever pursues honor finds that honor flees from him; and because the soul is rooted in honor, when honor flees and the soul is drawn after it, the person may depart from the world, God forbid. One must therefore flee from honor and minimize one’s own honor.

Segment 52
HE:
אפילו כשמגיע לאדם כבוד, יכוון רק להוציא את הנפש המלובשת בו, אבל מן הכבוד עצמו יברח, שמא בא לשם הסתלקות, חס ושלום. זהו בחינת מצוות שילוח הקן: ״שלח תשלח את האם״ (דברים כ״ב, ז׳) — שלח את הכבוד, בחינת אם כל חי; ״ואת הבנים תיקח לך״ (דברים כ״ב, ז׳) — הוצא וקבל את הנפשות המלובשות בכבוד שבא אליך. מן הכבוד עצמו תברח, שמא תסתלק על ידו. לכן מסיים הכתוב: ״למען ייטב לך והארכת ימים״ (דברים כ״ב, ז׳): בדרך זו לא יסתלק האדם על ידי הכבוד; אדרבה, הוא יקבל ממנו נפש חדשה וחיות חדשה. (ליקוטי הלכות, הלכות שילוח הקן א׳; על פי אוצר היראה, כבוד, י״ד)

EN:
Even when honor reaches a person, he should intend only to extract the soul clothed within it, but flee from the honor itself, lest it have come for his departure, God forbid. This is the aspect of the mitzvah of sending away the mother bird: “You shall surely send away the mother” (Deuteronomy 22:7)—send away honor, the aspect of the mother of all living; “but you may take the young for yourself” (Deuteronomy 22:7)—extract and receive the souls clothed within the honor that came to you. Flee from the honor itself, lest you depart through it. The verse therefore concludes: “so that it will be good for you and you will prolong your days” (Deuteronomy 22:7). In this manner the person will not depart through honor; on the contrary, he will receive from it a new soul and new vitality. (Likutay Halachos, Laws of Sending Away the Mother Bird 1; following Otzar HaYirah, “Honor,” 14)

Segment 53
HE:
שלח תשלח את האם ואת הבנים תיקח לך (דברים כ"ב, ז')

מצוות שילוח הקן מרמזת שאסור לאדם להיכנס בחכמות ובחקירות הרחוקות משכלו לפי מדרגתו. ״שלח תשלח את האם״ (דברים כ״ב, ז׳) הוא בחינת שלוש הראשונות, שאסור לחקור בהן; ״ואת הבנים תיקח לך״ (דברים כ״ב, ז׳) הוא בחינת שש הקצוות, ״מקצה השמים ועד קצה השמים״ (דברים ד׳, ל״ב), שבהן מותר לעיין בשכלו. אי אפשר להשיג את השגתו יתברך אלא על ידי צמצומים דווקא. הצמצום הוא בחינת שילוח האם: שולחים, מרחיקים ומצמצמים את השכל, ואז דווקא אפשר לקחת את האפרוחים או הביצים שעליהם האם רובצת.

EN:
You Shall Surely Send Away the Mother, but You May Take the Young for Yourself (Deuteronomy 22:7)

The mitzvah of sending away the mother bird alludes to the prohibition against entering forms of wisdom and investigation that lie beyond one’s intellect according to one’s level. “You shall surely send away the mother” (Deuteronomy 22:7) is the aspect of the first three sefiros, which one is forbidden to investigate; “but you may take the young for yourself” (Deuteronomy 22:7) is the aspect of the six directions, “from one end of heaven to the other end of heaven” (Deuteronomy 4:32), within which one may contemplate with one’s intellect. It is impossible to apprehend His perception, blessed be He, except specifically through constrictions. Constriction is the aspect of sending away the mother: one sends away, distances, and constricts the intellect, and precisely then can take the fledglings or eggs upon which the mother roosts.

Segment 54
HE:
האם היא בחינת ״אם לבינה תקרא״ (משלי ב׳, ג׳), האם המסככת על בניה. האפרוחים והביצים הם צמצומי השכל, בחינת בעלי משנה ובעלי מקרא, כמבואר בתיקונים. כל זמן שהאם, מקור השכל, רובצת על הצמצומים, הכול אחד ואי אפשר לקבל ולהשיג את השכל. לכן מוכרחים לשלח את האם, כלומר לצמצם את השכל; אז ״ואת הבנים תיקח לך״ — דווקא באמצעות צמצומי השכל, בחינת הבנים והביצים, אפשר לקחת, לקבל ולהשיג את השגתו יתברך. (ליקוטי הלכות, הלכות ביצים ג׳, ב׳)

EN:
The mother is the aspect of “if you call understanding mother” (Proverbs 2:3), the mother who shelters her children. The fledglings and eggs are constrictions of the intellect, the aspect of masters of Mishnah and masters of Scripture, as explained in the Tikkunim. As long as the mother, the source of intellect, roosts upon the constrictions, everything is one and the intellect cannot be received or apprehended. One must therefore send away the mother—that is, constrict the intellect. Then “you may take the young for yourself”: specifically through the constrictions of intellect, the aspect of the young and the eggs, one can take, receive, and apprehend His perception, blessed be He. (Likutay Halachos, Laws of Eggs 3:2)

Segment 55
HE:
למען ייטב לך והארכת ימים (דברים כ"ב, ז')

מבואר בספרים שלמצוות שונות יש סגולות שונות: מצווה זו מסוגלת להביא למעלה ולעניין מסוימים, ואחרת למעלה אחרת. בציצית נאמר: ״למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי״ (במדבר ט״ו, מ׳), וכן ״ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם״ (במדבר ט״ו, ל״ט); ובגמרא מסופר על מי שציציותיו טפחו על פניו ועל ידן ניצל מזנות. בתפילין נאמר: ״למען תהיה תורת ה׳ בפיך״ (שמות י״ג, ט׳). לכל מצווה ומעשה טוב יש סגולה מיוחדת שבאמצעותה אפשר לזכות למעלה ולמדרגה כלשהן.

EN:
So That It Will Be Good for You and You Will Prolong Your Days (Deuteronomy 22:7)

The sacred works explain that different mitzvos possess different seguloas: one mitzvah is conducive to attaining a particular level and matter, while another is conducive to another level. Concerning tzitzis it is stated: “So that you will remember and perform all My mitzvos” (Numbers 15:40), and “You shall not stray after your hearts and after your eyes” (Numbers 15:39); the Gemara also relates the incident of a man whose tzitzis struck him upon his face and thereby saved him from sexual transgression. Concerning tefillin it is written: “So that the Torah of Hashem will be in your mouth” (Exodus 13:9). Every mitzvah and good deed possesses a distinctive segulah through which one can merit a particular level and attainment.

Segment 56
HE:
אף על פי כן, אם אדם קיים מצווה ולא זכה לעניין ולמעלה המיוחסים לה, אל ייפול לבו כלל. כל דברי התורה ודברי רבותינו זכרונם לברכה אמת ויציב, ואסור להרהר אחריהם; אלא שאין אנו מבינים את דרכי ה׳, כי ״מאוד עמקו מחשבותיך״ (תהלים צ״ב, ו׳). אולי ה׳ יתברך העלה את עבודתו ומצוותו לצורך תיקון גבוה ונפלא עוד יותר. כך אמרו רבותינו בעניין שילוח הקן וכיבוד אב: היכן אריכות ימיו של זה? אלא ״למען ייטב לך״ — לעולם שכולו טוב, ״והארכת ימים״ — לעולם שכולו ארוך. יש בכך בחינות רבות הנעלמות מבני אדם ואינן ניתנות להבנה בשלמות, והכול לשם הבחירה. מכל מקום, הטוב שהאדם עושה עכשיו בוודאי אינו נאבד לעולם, כי אין רצון טוב שנאבד. (ליקוטי הלכות, הלכות סימני בהמה וחיה טהורה ד׳, מ״ט; על פי אוצר היראה, מצוות ומעשים טובים, ו׳; התחזקות, נ״ה)

EN:
Nevertheless, if a person fulfills a mitzvah and does not merit the matter and level attributed to it, he must not become discouraged at all. All the words of Torah and the words of our Sages, of blessed memory, are true and enduring, and it is forbidden to question them; rather, we do not understand the ways of Hashem, for “Your thoughts are exceedingly profound” (Psalms 92:6). Perhaps Hashem, blessed be He, elevated his service and mitzvah for the sake of an even higher and more wondrous rectification. Thus our Sages said concerning sending away the mother bird and honoring one’s father: Where is this person’s length of days? Rather, “so that it will be good for you”—in the world that is entirely good; “and you will prolong your days”—in the world that is entirely long. This contains many aspects hidden from human beings that cannot be understood fully, all for the sake of free choice. In any event, the good a person presently performs is certainly never lost, for no good ratzoan is lost. (Likutay Halachos, Laws of the Signs of Kosher Animals 4:49; following Otzar HaYirah, “Mitzvos and Good Deeds,” 6; “Strengthening,” 55)

Segment 57
HE:
כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך, ולא תשים דמים בביתך כי ייפול הנופל ממנו (דברים כ"ב, ח')

דרשו רבותינו מן הכתוב ״כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך, ולא תשים דמים בביתך כי ייפול הנופל ממנו״ (דברים כ״ב, ח׳), שלא יגדל אדם כלב רע ולא יעמיד סולם רעוע בתוך ביתו. כאשר מעלים נפשות נפולות, בחינת בעלי תשובה וגרים, כל עלייתן היא על ידי בחינת סולם. כשם שבגשמיות מעלים דבר מן הארץ לגג, או מבור ושוחה עמוקה, באמצעות סולם, כך ברוחניות; וככל שהבור עמוק יותר, הסולם צריך להיות חזק ואמיץ יותר.

EN:
When You Build a New House, You Shall Make a Parapet for Your Roof, and You Shall Not Place Blood in Your House, for the One Who Falls May Fall from It (Deuteronomy 22:8)

Our Sages expounded from the verse “When you build a new house, you shall make a parapet for your roof, and you shall not place blood in your house, for the one who falls may fall from it” (Deuteronomy 22:8), that a person must not raise a vicious dog or place an unstable ladder in his house. When fallen souls, the aspect of baalay teshuvah and converts, are elevated, their entire ascent is through the aspect of a ladder. Just as physically an object is raised from the ground to a roof, or from a deep pit and hollow, by means of a ladder, so it is spiritually; the deeper the pit, the stronger and more secure the ladder must be.

Segment 58
HE:
הנפשות האלה נפלו וירדו מאוד, בבחינת ״ותרד פלאים״ (איכה א׳, ט׳) ובחינת ״באתי במעמקי מים״ (תהלים ס״ט, ג׳). בפרט בסוף הגלות המר, כאשר הן עדיין בעלות בחירה והצר הצורר עומד עליהן ומסיתן בתאוות רבות, בדעות זרות, בעצות נבערות ובחלישות הדעת מריבוי הליצנות של המלעיגים והחולקים. לכן העוסק בתיקונן ובהצלתן צריך להעמיד סולם בריא וחזק מאוד, כדי שלא ייפול הנופל ממנו.

EN:
These souls fell and descended exceedingly far, in the aspect of “she descended wondrously” (Lamentations 1:9) and “I have entered the depths of water” (Psalms 69:3). This is particularly so at the end of the bitter exile, when they still possess free choice and the hostile oppressor stands over them, inciting them with numerous cravings, foreign opinions, foolish counsels, and discouragement caused by the abundant mockery of scoffers and opponents. One who engages in their rectification and rescue must therefore erect an exceedingly sound and strong ladder, so that the one who falls will not fall from it.

Segment 59
HE:
״סולם״ בגימטרייה ״סיני״, כי כל עלייתן היא על ידי התורה שניתנה בסיני. התורה ניתנה בהר סיני, ההר השפל והנמוך, להורות שהצדיק, בחינת משה, מוריד את התורה לישראל באמצעות שפלות. הוא משפיל ומוריד את עצמו בתכלית, ומתגלגל בכל מיני רפש וטיט כדי להעלות את הנפשות הנפולות ממעמקי תהום רבה, לחזקן בכל מיני התחזקות ולהשיבן במטעמים המשיבים את הנפש, עד שיעמדו בקדושה לנצח.

EN:
Sulam, “ladder,” has the same numerical value as Sinai, for their entire ascent is through the Torah given at Sinai. The Torah was given upon Mount Sinai, the low and humble mountain, to teach that the tzaddik, the aspect of Moshe, brings the Torah down to Israel through lowliness. He lowers and humbles himself utterly, rolling through every kind of mud and mire in order to elevate the fallen souls from the depths of the great abyss, strengthen them with every form of encouragement, and restore them with delicacies that revive the soul, until they remain established in holiness forever.

Segment 60
HE:
״כי תבנה בית חדש״ (דברים כ״ב, ח׳) הוא בית שיישבו בו — בית הישיבה הקדושה, שעיקרה לחדש חידושי תורה אמיתיים המביאים את האדם למעשים טובים ומצילים אותו מכל רע. הוא נקרא ״בית חדש״ כי שם מחדשים חידושי תורה ומחדשים את נפשות ישראל, מוציאים אותן מזקנת הסטרא אחרא, בחינת מלך זקן וכסיל, ומאירים עליהן את האור החדש המאיר בכל יום באמצעות צדיקי אמת המתחדשים תמיד. העיקר הוא לגלות את האמונה הקדושה, שכל אחד מישראל צריך לקבלה בכל יום מחדש: ״אשר אנכי מצווך היום״ (דברים ו׳, ו׳) — בכל יום יהיו בעיניך כחדשים; ״חדשים לבקרים, רבה אמונתך״ (איכה ג׳, כ״ג). כך עושים בעלי תשובה אמיתיים, בבחינת ״השיבנו ה׳ אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם״ (איכה ה׳, כ״א).

EN:
“When you build a new house” (Deuteronomy 22:8) is a house in which one dwells—the holy house of study, whose principal purpose is to produce true Torah insights that bring a person to good deeds and save him from all evil. It is called a “new house” because true Torah insights are developed there and the souls of Israel are renewed, removed from the old age of the sitra achara, the aspect of an old and foolish king, and illuminated with the new light that shines each day through the true tzaddikim, who constantly renew themselves. The principal purpose is to reveal holy emunah, which every Jew must accept anew each day: “which I command you today” (Deuteronomy 6:6)—each day they shall be as new in your eyes; “They are new every morning; great is Your emunah” (Lamentations 3:23). In this way true baalay teshuvah are made, in the aspect of “Return us to You, Hashem, and we shall return; renew our days as of old” (Lamentations 5:21).

Segment 61
HE:
זהו ״ועשית מעקה לגגך״ (דברים כ״ב, ח׳), בחינת צמצום המוחין, כמבואר בתורה ״תקעו אמונה״ (ליקוטי מוהר״ן תנינא, תורה ה׳). כשעולים לבחינת מוחין, צריך לשמור על צמצומם. אפילו בקדושה יש לצמצם את המוח, בבחינת ״במופלא ממך אל תדרוש״; כל שכן שלא יצא המוח אל הסטרא אחרא, חס ושלום. המעקה, מחיצה סביב הגג, הוא בחינת מחיצות המוחין. כאשר המוחין בשלמות עם תיקון הצמצום, נעשות אמרות טהורות המחיות את הנפשות הנפולות ושומרות שלא ייפלו עוד. זהו ״ולא תשים דמים בביתך כי ייפול הנופל ממנו״, וזהו גם הסולם הרעוע שאסרו רבותינו: הכול מרמז על הנפשות הנפולות שצריך להעלותן. (ליקוטי הלכות, הלכות נזיקין ה׳, כ״ה)

EN:
This is “you shall make a parapet for your roof” (Deuteronomy 22:8), the aspect of constricting the mochin, as explained in the teaching “Sound Emunah” (Likutay Moharan II, Teaching 5). When one ascends to the aspect of mochin, one must guard their constriction. Even within holiness the mind must be constricted, in the aspect of “Do not inquire into what is wondrously beyond you”; how much more must the mind be kept from emerging toward the sitra achara, God forbid. The parapet, a barrier around the roof, is the aspect of the barriers of the mochin. When the mochin are complete together with the rectification of constriction, pure utterances are formed that give life to the fallen souls and guard them from falling again. This is “you shall not place blood in your house, for the one who falls may fall from it,” and it is also the unstable ladder forbidden by our Sages: everything alludes to the fallen souls who must be elevated. (Likutay Halachos, Laws of Damages 5:25)

Segment 62
HE:
רבותינו למדו מן הכתוב ״כי תבנה בית חדש... כי ייפול הנופל ממנו״ (דברים כ״ב, ח׳), שאסור להשהות סולם רעוע בבית. ביתו של אדם הוא כבודו, כי עיקר כבודו ותפארתו בביתו, בבחינת ״כתפארת אדם לשבת בית״ (ישעיהו מ״ד, י״ג), ״כל כבודה בת מלך פנימה״ (תהלים מ״ה, י״ד), ו״כל איש שורר בביתו״ (אסתר א׳, כ״ב). עליו להמשיך את הכבוד לבית בקדושה גדולה, בבחינת ״וכבוד ה׳ מלא את הבית״ (דברי הימים ב׳ ז׳, א׳). כאשר מקדשים את הבית בתורה, עבודה והכנסת אורחים, כבוד ה׳ שוכן בו והוא נעשה מקדש מעט, כמבואר בליקוטי מוהר״ן תנינא, תורה ס״ז.

EN:
Our Sages learned from the verse “When you build a new house… for the one who falls may fall from it” (Deuteronomy 22:8) that one may not keep an unstable ladder in a house. A person’s house is his honor, for his principal honor and splendor are in his house, in the aspect of “like the beauty of a person, to dwell in a house” (Isaiah 44:13), “all the glory of the king’s daughter is inward” (Psalms 45:14), and “every man shall rule in his house” (Esther 1:22). He must draw honor into the house with great holiness, in the aspect of “the glory of Hashem filled the house” (II Chronicles 7:1). When one sanctifies one’s house through Torah, service, and hospitality, the glory of Hashem dwells there and it becomes a miniature Sanctuary, as explained in Likutay Moharan II, Teaching 67.

Segment 63
HE:
רבנו כתב שסוכה מסוגלת לבניין הבית, ככתוב: ״ויעקב נסע סוכותה ויבן לו בית״ (בראשית ל״ג, י״ז), כי הסוכה היא ענני הכבוד, כבוד דקדושה, שהוא עיקר תיקון הבית. (ליקוטי מוהר״ן א׳, תורה רס״ו) בניית בית כרוכה בסכנה, מפני שהבניין ממשיך כבוד; וכאשר כבוד נמשך לאדם, הוא נשקל במאזניים, בבחינת מאזני צדק. לפעמים הכבוד עלול לאסוף נפש אם אין האדם זוכה לקבלו כראוי. לכן אמרו שכל הבונה מתמסכן, על דרך ״ויבן ערי מסכנות לפרעה״ (שמות א׳, י״א).

EN:
Rabbeinu wrote that sukkah is conducive to building a house, as it is written: “Yaakov journeyed to Sukkos and built himself a house” (Genesis 33:17), for the sukkah is the Clouds of Glory, holy honor, which is the principal rectification of the house. (Likutay Moharan I, Teaching 266) Building a house entails danger because construction draws honor; when honor is drawn to a person, he is weighed in the scales, in the aspect of righteous scales. At times honor may gather in a soul if the person does not merit receiving it properly. Our Sages therefore said that whoever builds becomes impoverished, in the sense of “he built storage cities for Pharaoh” (Exodus 1:11).

Segment 64
HE:
הסוכה היא אפוא סגולה לבניין הבית, כי היא מתקנת את הכבוד ומצילה מסכנת נפש. כשזוכים להמשיך את הכבוד אל הבית בקדושה, אפשר דווקא לזכות באמצעותו בנפשות חדשות. זהו ״אשרי כל ירא ה׳... אשתך כגפן פורייה בירכתי ביתך, בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך״ (תהלים קכ״ח, א׳–ג׳). הירא את ה׳ זוכה דווקא באמצעות הבית לבנים, שהם בחינת הנפשות שמרוויחים באמצעות הכבוד הבא לטובה.

EN:
The sukkah is therefore a segulah for building a house, for it rectifies honor and saves from danger to life. When one merits drawing honor into the house with holiness, one can specifically merit new souls through it. This is “Fortunate is everyone who fears Hashem… your wife will be like a fruitful vine in the inner chambers of your house; your children like olive shoots around your table” (Psalms 128:1–3). One who fears Hashem merits children specifically through the house; they are the aspect of souls gained through honor that comes for good.

Segment 65
HE:
לכן, כאשר אדם בונה בית חדש וממשיך כבוד, עליו לשמור מאוד שלא תאבד ותסתלק, חס ושלום, נפש מישראל מחמת הכבוד. ״ועשית מעקה לגגך ולא תשים דמים בביתך״ (דברים כ״ב, ח׳) — ״בביתך״ דווקא, כי בבית, בחינת הכבוד, צריך לשמור את הנפש ביותר. בקיום מצוות מעקה הוא מתקן את ביתו ואת הכבוד; אז, במקום שתסתלק נפש, יוכל לזכות בנפשות חדשות באמצעות הכבוד הבא אליו לטובה. (ליקוטי הלכות, הלכות חובל בחברו ושמירת הנפש ג׳, י״ז)

EN:
Therefore, when a person builds a new house and draws honor, he must guard exceedingly well lest a Jewish soul be lost and depart, God forbid, because of the honor. “You shall make a parapet for your roof, and you shall not place blood in your house” (Deuteronomy 22:8)—specifically “in your house,” for in the house, the aspect of honor, the soul requires special guarding. By fulfilling the mitzvah of the parapet, he rectifies his house and the honor; then, instead of a soul departing, he can merit new souls through the honor that comes to him for good. (Likutay Halachos, Laws of Injuring Another and Preservation of Life 3:17)

Segment 66
HE:
כי תבנה בית חדש (דברים כ"ב, ח')

עיקר שלמות תיקון בניין הבית הוא על ידי שלמות הדעת, בחינת סוכה והאם המסככת על בניה. גם עיקר השמירה מכל מיני נזק באה משלמות הדעת. לכן ציוותה התורה: ״כי תבנה בית חדש״ (דברים כ״ב, ח׳) — המשך אליו דעת שלמה, בחינת סוכה ובחינת ״בחכמה ייבנה בית״ (משלי כ״ד, ג׳); ״ועשית מעקה לגגך״ (דברים כ״ב, ח׳) — שמור את נפשות ישראל שלא יינזקו, חס ושלום, מחמת בניין ביתך. בכך נמשכת בחינת האם המסככת על בניה, שהיא שלמות הבניין.

EN:
When You Build a New House (Deuteronomy 22:8)

The principal perfection of the rectification of building a house comes through perfection of knowledge, the aspect of the sukkah and the mother sheltering her children. The principal protection from every kind of harm likewise comes through perfection of knowledge. The Torah therefore commanded: “When you build a new house” (Deuteronomy 22:8)—draw complete knowledge into it, the aspect of sukkah and “through wisdom a house is built” (Proverbs 24:3); “you shall make a parapet for your roof” (Deuteronomy 22:8)—guard the souls of Israel so that they will not be harmed, God forbid, through the construction of your house. This draws the aspect of the mother sheltering her children, which is the perfection of the building.

Segment 67
HE:
ה׳ יתברך שומר תמיד את עמו ישראל, ועיקר השמירה היא בבחינת סוכה: השכינה מגנה ומסככת על ישראל ומצילה אותם מכל נזק. על כך אנו מבקשים בברכת השכיבנו: ״ופרוש עלינו סוכת שלומך... ושמור צאתנו ובואנו״. כאשר אנו עצמנו נזהרים בשמירת נפשות ישראל מכל נזק, שהיא מצוות מעקה, אנו ממשיכים עלינו מלמעלה את השמירה בבחינת סוכה והאם המסככת על בניה. זו עיקר שלמות תיקון הבית. (ליקוטי הלכות, הלכות מעקה ושמירת הנפש ב׳, א׳; על פי אוצר היראה, בית וחוץ, כ״ז)

EN:
Hashem, blessed be He, constantly guards His people Israel, and the principal protection is the aspect of sukkah: the Shechinah protects and shelters Israel and saves them from every harm. Concerning this we request in the blessing Hashkiveinu: “Spread over us Your sukkah of peace… and guard our going out and our coming in.” When we ourselves take care to preserve Jewish lives from every harm, which is the mitzvah of the parapet, we draw upon ourselves protection from above in the aspect of sukkah and the mother sheltering her children. This is the principal perfection of the rectification of the house. (Likutay Halachos, Laws of a Parapet and Preservation of Life 2:1; following Otzar HaYirah, “Inside and Outside,” 27)

Segment 68
HE:
כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך, ולא תשים דמים בביתך כי ייפול הנופל ממנו (דברים כ"ב, ח')

צריך לבנות את הבית בחכמה, בבחינת ״בחכמה ייבנה בית״ (משלי כ״ד, ג׳). אז הבית הוא בבחינת סוכה, שהיא בינה ומוחין, כי עיקר תיקון בניין הבית באמצעות מוחין של סוכה, בבחינת ״ויעקב נסע סוכותה ויבן לו בית״ (בראשית ל״ג, י״ז), כמבואר בליקוטי מוהר״ן א׳, תורה רס״ו. מצוות מעקה היא שמירה למוח ולשכל שלא ייפלו. צריך לשמור מאוד שלא להניח לשכל ולמחשבה לצאת ולהתפשט מחוץ לגבול הקדושה במחשבות חיצוניות.

EN:
When You Build a New House, You Shall Make a Parapet for Your Roof, and You Shall Not Place Blood in Your House, for the One Who Falls May Fall from It (Deuteronomy 22:8)

A house must be built through wisdom, in the aspect of “through wisdom a house is built” (Proverbs 24:3). The house is then in the aspect of sukkah, which is binah and mochin, for the principal rectification of building the house is through the mochin of sukkah, in the aspect of “Yaakov journeyed to Sukkos and built himself a house” (Genesis 33:17), as explained in Likutay Moharan I, Teaching 266. The mitzvah of the parapet is protection for the mind and intellect so that they will not fall. One must guard exceedingly well not to permit the intellect and thought to emerge and expand beyond the boundary of holiness into external thoughts.

Segment 69
HE:
המעקה והמחיצה לגג הבית הם גבול לראשית השכל, העליונה מן הכול. צריך לשומרה כדי שלא תצא למחשבת חוץ, בבחינת ״עד פה תבוא ולא תוסיף, ופה ישית בגאון גליך״ (איוב ל״ח, י״א). השכל הוא ים החכמה; דרכו להתרומם באמצעות הגלים, התגברות המחשבות הרוצות לצאת החוצה. ה׳ גזר עליו גבול, ועל האדם להכניע את המחשבות ולשבור את גליהן, בבחינת ״אשר שמתי חול גבול לים״ (ירמיהו ה׳, כ״ב), שלא ייצאו מגבול הקדושה.

EN:
The parapet and barrier for the roof of the house are a boundary for the beginning of intellect, which is higher than everything. It must be guarded so that it will not emerge into an external thought, in the aspect of “Until here you may come, but no farther; and here the pride of your waves will be stayed” (Job 38:11). The intellect is the sea of wisdom; it tends to rise through the waves, the intensification of thoughts seeking to emerge outward. Hashem decreed a boundary for it, and a person must subdue the thoughts and break their waves, in the aspect of “I placed sand as a boundary for the sea” (Jeremiah 5:22), so that they will not leave the boundary of holiness.

Segment 70
HE:
עיקר השמירה תלוי בראשית המחשבה. כאשר שומרים אותה מתחילתה, קל להכניעה; אבל ברגע שמניחים לה לצאת החוצה, המוח עלול ליפול, חס ושלום, בחינת חולי נופל, כמבואר במאמר ״האי מאן דאזיל למינסב״ (ליקוטי מוהר״ן א׳, תורה כ״ט). זו נפילת המוחין מחמת התגברות הדמים המתיזים לתוך המוח ומפילים אותו.

EN:
The principal protection depends upon the beginning of thought. When thought is guarded from its inception, it is readily subdued; but the moment one allows it to emerge outward, the mind may fall, God forbid, in the aspect of the falling sickness, as explained in the teaching “One Who Goes to Marry” (Likutay Moharan I, Teaching 29). This is the fall of the mochin through the intensification of the bloods that spray into the mind and cause it to fall.

Segment 71
HE:
זהו ״ולא תשים דמים בביתך כי ייפול הנופל ממנו״ (דברים כ״ב, ח׳). כשאין נזהרים לעשות מחיצה למחשבה, מכניסים ממש דמים אל הבית, אל המוח, והם מפילים אותו. הדבר תלוי בפגם המוח עצמו: כאשר אין שומרים אותו ומניחים לו לצאת מגבול הקדושה, הוא נותן כוח לדמים עד שהם מתגברים ונכנסים לתוכו. רבותינו דרשו: ראוי זה ליפול, ולכן הכתוב קוראו ״נופל״ — הוא כבר התחיל ליפול כשיצא מחוץ לגבול הקדושה, ואחר כך הדמים משלימים את נפילתו.

EN:
This is “you shall not place blood in your house, for the one who falls may fall from it” (Deuteronomy 22:8). When one fails to make a barrier for thought, one actually brings bloods into the house, into the mind, and they cause it to fall. The matter depends upon the mind’s own blemish: when it is not guarded and is allowed to leave the boundary of holiness, it gives power to the bloods until they intensify and enter it. Our Sages expounded: this person was fit to fall, and the verse therefore calls him “the one who falls”—he already began to fall when he left the boundary of holiness, and the bloods subsequently complete his fall.

Segment 72
HE:
לשם כך ציוותה התורה על המעקה: לשמור את המוח שלא ייצא מחוץ לגבול הקדושה ולא יבוא לידי נפילה. שמירת המוח נרמזה בבניין הבית, מפני שהבית נבנה בחכמה; שמירת החכמה שבמוח היא אפוא שמירת הבית ותיקונו. כאשר המוח נשמר מנפילה הוא בשלמות, והבית מתוקן בבחינת סוכה. הנפילה היא פגם הסוכה, בבחינת ״סוכת דוד הנופלת״ (עמוס ט׳, י״א), ובחינת חולי נופל. לכן המעקה הוא שמירת הבית בבחינת סוכה. (ליקוטי הלכות, הלכות מעקה ושמירת הנפש א׳)

EN:
For this purpose the Torah commanded the parapet: to guard the mind from leaving the boundary of holiness and coming to a fall. Protection of the mind is alluded to in building the house because the house is built through wisdom; guarding the wisdom in the mind is therefore the protection and rectification of the house. When the mind is guarded from falling, it is complete, and the house is rectified in the aspect of sukkah. Falling is a blemish in the sukkah, in the aspect of “the fallen sukkah of David” (Amos 9:11), and the aspect of the falling sickness. The parapet is therefore the protection of the house in the aspect of sukkah. (Likutay Halachos, Laws of a Parapet and Preservation of Life 1)

Segment 73
HE:
כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך (דברים כ"ב, ח')

יסוד האמונה, שהוא יסוד בית המקדש שמצא דוד ובחינת משיח, אינו ניתן להריסה לעולם. האויבים החריבו רק את הבניין שעל היסוד, שהוא בחינת גג ועלייה ביחס ליסוד. זהו ״למה תרצדון הרים גבנונים״ (תהלים ס״ח, י״ז): דוד אומר למחריבים שכל גבורתם היא במה שהחריבו את הגב והגג, אבל את יסוד הקדושה אין בכוחם להחריב, כי ״ההר חמד אלקים לשבתו, אף ה׳ ישכון לנצח״ (תהלים ס״ח, י״ז). היסוד שמצא דוד משיח יישאר עד שייבנה עליו במהרה בניין עולם.

EN:
When You Build a New House, You Shall Make a Parapet for Your Roof (Deuteronomy 22:8)

The foundation of emunah, which is the foundation of the Beis HaMikdash discovered by David and the aspect of Mashiach, can never be destroyed. The enemies destroyed only the structure upon the foundation, which is the aspect of a roof and upper story relative to the foundation. This is “Why do you leap, O many-peaked mountains?” (Psalms 68:17): David tells the destroyers that all their might extends only to destroying the back and roof, but they cannot destroy the foundation of holiness, for “This is the mountain God desired for His dwelling; Hashem will indeed dwell there forever” (Psalms 68:17). The foundation discovered by David-Mashiach will remain until an eternal structure is speedily built upon it.

Segment 74
HE:
״כי תבנה בית חדש״ (דברים כ״ב, ח׳) מרמז לבית השלישי, שבו יאיר אור חדש על ציון, בבחינת ״הנני עושה חדשה, עתה תצמח״ (ישעיהו מ״ג, י״ט). כל אחד צריך לעסוק מעתה בבניינו, ובעיקר לעשות מעקה לגג — לתקן ולשכלל את כלל הבניין שעל היסוד, שלא ייחרב עוד. כל העבירות הן בחינת דמים, הנמשכים מהתגברות הדמים שבשס״ה הגידים כנגד שס״ה מצוות לא תעשה; על ידן נפלו הנופלים ונחרב הבית. צריך לבנות בתיקונים כאלה שלא יוסיפו לחטוא, שהכול יתחזקו באמונה והבית יתקיים לנצח.

EN:
“When you build a new house” (Deuteronomy 22:8) alludes to the Third Temple, in which a new light will shine upon Zion, in the aspect of “Behold, I am doing something new; now it will sprout” (Isaiah 43:19). Every person must begin engaging in its construction now, principally by making a parapet for the roof—rectifying and perfecting the entire structure upon the foundation so that it will never again be destroyed. All transgressions are an aspect of bloods, drawn from the intensification of the bloods within the 365 sinews corresponding to the 365 prohibitions; through them those who fell have fallen and the Temple was destroyed. It must be built with rectifications through which people will no longer sin, everyone will remain strong in emunah, and the house will endure forever.

Segment 75
HE:
הגלות מתארכת מפני שה׳ יתברך מצפה לבנות בניין עולם ולהביא גאולה שלמה שאין אחריה גלות. הדבר תלוי בצדיקי האמת שבכל דור, שיעשו תיקונים שעל ידם ישראל לא ייפלו עוד מקדושתם ולא ישובו לכסלה, בבחינת ״והסירותי את לב האבן מבשרכם... ועשיתי את אשר בחוקי תלכו״ (יחזקאל ל״ו, כ״ו–כ״ז). קשה לסייע לבעל בחירה, ולכן אי אפשר לעמוד על קץ הפלאות; ואף על פי כן ״עצת ה׳ לעולם תעמוד״ (תהלים ל״ג, י״א).

EN:
The exile is prolonged because Hashem, blessed be He, awaits the construction of an eternal building and a complete redemption after which there will be no exile. This depends upon the true tzaddikim in every generation making rectifications through which Israel will never again fall from their holiness or return to folly, in the aspect of “I will remove the heart of stone from your flesh… and I will cause you to follow My statutes” (Ezekiel 36:26–27). It is difficult to assist one who possesses free choice, and the end of the wonders therefore cannot be determined; nevertheless, “the counsel of Hashem will stand forever” (Psalms 33:11).

Segment 76
HE:
ה׳ מנחם ומשמח אותנו ביסודות הקדושים שכבר זכינו להם: יציאת מצרים, קבלת התורה והמצוות שכל יהודי חוטף בכל יום; דוד כבר מצא את מקום המקדש, הבית כבר נבנה פעמיים, הוקרבו בו קורבנות וקטורת, והלכות התורה נתבררו בלשכת הגזית. הצדיקים יסדו אפוא יסודות שאי אפשר להרסם גם בחורבן. גם אחר החורבן לא עזבנו אלקינו, ובכל דור עמדו צדיקים גדולים, עד הצדיקים שבדורותינו שיסדו יסודות חזקים. זהו ״כי הפיצותים בגויים וכי זריתים בארצות, ואהי להם למקדש מעט״ (יחזקאל י״א, ט״ז), שדרשו רבותינו על בתי כנסיות ובתי מדרשות. מכוחם אנו מצפים לבית החדש שבניינו לא ייהרס לעולם. (ליקוטי הלכות, הלכות ברכת הודאה ו׳, ס״ח–ס״ט)

EN:
Hashem comforts and gladdens us with the holy foundations we have already attained: the Exodus from Egypt, receiving the Torah, and the mitzvos every Jew seizes each day. David already discovered the site of the Temple; the House was built twice; offerings and incense were brought there; and the laws of Torah were clarified in the Chamber of Hewn Stone. The tzaddikim thus established foundations that cannot be destroyed even amid the ruin. Nor did our God abandon us after the destruction: great tzaddikim arose in every generation, including the tzaddikim of our own generations, who established strong foundations. This is “Although I have dispersed them among the nations and scattered them among the lands, I have been for them a miniature Sanctuary” (Ezekiel 11:16), which our Sages expounded as referring to synagogues and study halls. Through their power we await the new House whose structure will never be destroyed. (Likutay Halachos, Laws of the Blessing of Thanksgiving 6:68–69)

Segment 77
HE:
כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך... כי ייפול הנופל ממנו (דברים כ"ב, ח')

מבואר בתורה ״חותם בתוך חותם״ שזוכים לעזות דקדושה על ידי ״נעשה ונשמע״, בחינת תורה ותפילה, נגלה ונסתר. צריך ללכת מדרגה לדרגה: להפוך את הנשמע לנעשה ואת הנסתר לנגלה; אז נפתח נשמע ונסתר גבוה יותר, וגם אותו צריך להשיג ולהפוך לנעשה ולנגלה. כך עולים תמיד, ולפני כל עלייה מוכרחה להיות ירידה, כי הירידה היא תכלית העלייה. (ליקוטי מוהר״ן א׳, תורה כ״ב)

EN:
When You Build a New House, You Shall Make a Parapet for Your Roof… for the One Who Falls May Fall from It (Deuteronomy 22:8)

The teaching “A Seal within a Seal” explains that holy boldness is attained through “we shall do and we shall hear,” the aspects of Torah and prayer, revealed and concealed. One must proceed from level to level: transforming what is heard into what is done and the concealed into the revealed. A still higher dimension of hearing and concealment then opens, and one must apprehend it as well and transform it into doing and revelation. Thus one continually ascends; before every ascent there must be a descent, for the descent is the ultimate purpose of the ascent. (Likutay Moharan I, Teaching 22)

Segment 78
HE:
״כי תבנה בית חדש״ (דברים כ״ב, ח׳) הוא השגת ״נעשה ונשמע״ גבוהים יותר: חידושי תורה וגילוי הנסתר שבתורה. התורה, החכמה האמיתית, נקראת בית, ככתוב ״בחכמה ייבנה בית״ (משלי כ״ד, ג׳); לכן היא מתחילה באות בי״ת של ״בראשית״, שהיא גם ״ראש בית״. הבית כולל בית ועלייה: הנגלה הוא גוף הבית והנסתר, בחינת תפילה, הוא העלייה שמעליו, כי ״גבהו שמים מארץ, כן גבהו דרכי מדרכיכם״ (ישעיהו נ״ה, ט׳).

EN:
“When you build a new house” (Deuteronomy 22:8) is the attainment of a higher “we shall do and we shall hear”: new Torah insights and revelation of what was concealed in Torah. Torah, true wisdom, is called a house, as it is written: “Through wisdom a house is built” (Proverbs 24:3); it therefore begins with the letter beis of Bereishis, which also signifies “the head of the house.” A house comprises a lower house and an upper story: the revealed is the body of the house, while the concealed, the aspect of prayer, is the upper story above it, for “as the heavens are higher than the earth, so are My ways higher than your ways” (Isaiah 55:9).

Segment 79
HE:
לכן הנסתר נרמז בעלייה: ״וכווין פתיחן לה בעיליתה״ (דניאל ו׳, י״א). חכמים שעלו להשיג הלכות נעלמות ישבו בעלייה ודרשון, וכן נאמר במשנה על ההלכות שנאמרו בעליית חנניה. רבנו כתב שטוב יותר לעבודת הבורא לדור בעלייה מלדור בבית התחתון, כי עבודת האדם היא לעלות מדרגה לדרגה ולהשיג בכל פעם את הנסתר ממנו, בחינת תפילה. כאשר הוא בונה בית חדש ועולה למדרגה גבוהה, עליו לעשות מעקה לעלייה, גדר ומחיצה שלא ייפול, כי הבעל דבר מתגרה מאוד במי שעולה.

EN:
The concealed is therefore alluded to by an upper story: “his windows were open for him in his upper chamber” (Daniel 6:11). Sages who sought to apprehend hidden laws sat and expounded them in an upper chamber; the Mishnah likewise refers to laws stated in the upper chamber of Chananyah. Rabbeinu wrote that dwelling in an upper story is more beneficial for serving the Creator than dwelling on a lower floor, for a person’s service is to ascend from level to level and each time apprehend what had been concealed from him, the aspect of prayer. When he builds a new house and rises to a higher level, he must make a parapet for the upper story, a fence and barrier so that he will not fall, for the adversary attacks one who ascends with particular force.

Segment 80
HE:
רבותינו למדו מן הפסוק שלא יעמיד סולם רעוע ולא יגדל כלב רע בביתו. באמצעות נעשה ונשמע זוכים לעזות דקדושה ולקול עז, בבחינת ״הן ייתן בקולו קול עוז״ (תהלים ס״ח, ל״ד). ״סולם רעוע״ הוא חולשה ועצלות; הסולם צריך להיות עז וחזק. אולם יש להיזהר מעזות הסטרא אחרא, ״והכלבים עזי נפש״ (ישעיהו נ״ו, י״א), שהיא ״כלב רע״. הצדיקים מהפכים גם את העזות לקדושה ועומדים בעזות כנגד המונעים, אבל מי שמעז פנים נגד יראי ה׳ לשם עצמו מגדל כלב רע. שתי האזהרות משלימות זו את זו: סולם חזק של עזות דקדושה, בלי עזות רעה.

EN:
Our Sages learned from the verse that one must neither place an unstable ladder nor raise a vicious dog in one’s house. Through “we shall do and we shall hear” one attains holy boldness and a powerful voice, in the aspect of “Behold, He gives forth with His voice a voice of strength” (Psalms 68:34). An “unstable ladder” is weakness and laziness; the ladder must be forceful and strong. Yet one must beware of the boldness of the sitra achara, “the dogs are brazen of spirit” (Isaiah 56:11), which is the “vicious dog.” The tzaddikim transform even boldness into holiness and stand boldly against those who impede them, but one who acts brazenly against those who truly fear Hashem for his own ends raises a vicious dog. The two warnings complement one another: a strong ladder of holy boldness, without evil brazenness.

Segment 81
HE:
״כי ייפול הנופל ממנו״ (דברים כ״ב, ח׳): האדם חייב להתחזק מאוד, כי עליו לעלות בכל עת ממדרגה למדרגה, ובהכרח תהיה ירידה לפני העלייה, בחינת נפילה. עליו לעשות מעקה וסולם חזק כדי שהירידה לא תהיה נפילה ממש, אלא ירידה לצורך עלייה, בבחינת ״כי ייפול לא יוטל, כי ה׳ סומך ידו״ (תהלים ל״ז, כ״ד). אם יתחזק ויתאמץ בכל מה שיעבור עליו, כל הירידות והנפילות יתהפכו לבסוף לעליות גדולות, עד שיתקיים ״בימים ההם ובעת ההיא... יבוקש את עוון ישראל ואיננו״ (ירמיהו נ׳, כ׳). (ליקוטי הלכות, הלכות מעקה ושמירת הנפש ד׳, א׳–ג׳)

EN:
“For the one who falls may fall from it” (Deuteronomy 22:8): a person must strengthen himself exceedingly, for he must constantly ascend from level to level, and there will necessarily be a descent before the ascent, an aspect of falling. He must make a parapet and strong ladder so that the descent will not become an actual fall, but a descent for the sake of ascent, in the aspect of “Though he falls, he will not be cast down, for Hashem supports his hand” (Psalms 37:24). If he strengthens and fortifies himself through everything that passes over him, all descents and falls will ultimately be transformed into great ascents, until “in those days and at that time… the iniquity of Israel will be sought, but it will not exist” (Jeremiah 50:20). (Likutay Halachos, Laws of a Parapet and Preservation of Life 4:1–3)

Segment 82
HE:
לא תזרע כרמך כלאיים (דברים כ"ב, ט')

התורה סמכה את איסורי הכלאיים זה לזה: ״לא תזרע כרמך כלאיים״, ״לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו״, ״לא תלבש שעטנז״, ואחריהם ״גדילים תעשה לך״ (דברים כ״ב, ט׳–י״ב). כל מיני הכלאיים נאסרו כדי שלא לערבב את אותיות התורה, שהן שורש כל הדברים. לכל דבר בעולם — דומם, צומח, חי ומדבר — יש שורש באותיות התורה. עירוב כלאיים גורם, חס ושלום, לעירוב אותיות התורה שבשורש הדברים, ומכאן באות כל המניעות שבעולם.

EN:
You Shall Not Sow Your Vineyard with a Mixture (Deuteronomy 22:9)

The Torah juxtaposed the prohibitions of mixtures: “You shall not sow your vineyard with a mixture,” “You shall not plow with an ox and a donkey together,” “You shall not wear shaatnez,” followed by “You shall make twisted threads for yourself” (Deuteronomy 22:9–12). Every kind of mixture was forbidden so that the letters of Torah, which are the root of all things, will not be confused. Every entity in the world—mineral, vegetable, animal, and human—has a root in the letters of Torah. Creating a forbidden mixture causes, God forbid, confusion among the Torah letters at the root of those things, and from this come all the impediments in the world.

Segment 83
HE:
כל המניעות מעבודת ה׳ נמשכות מן הבגדים הצואים שנוצרו מעוונות האדם, כמבואר בתורה ״להמשיך שלום״ על מעשה רבה בר בר חנה: הם נעשים מסכים ומפסיקים כנהר בינו לבין הקדושה, בחינת ארץ ישראל. (ליקוטי מוהר״ן א׳, תורה י״ד) עיקר כוחם למנוע את האדם מדרך החיים הוא על ידי גאווה וכבוד מדומה. אילו הרגיש את שפלותו באמת והבין עד כמה נתלכלך בעוונות, בתאוות ובפגמים, היה מבקש בכל כוחו את הרופא האמיתי שירפא את תחלואי נפשו; מי יכול לסבול להיות מלובש בבגדים מטונפים?

EN:
All impediments to the service of Hashem derive from the filthy garments formed through a person’s sins, as explained in the teaching “Drawing Peace” concerning the narrative of Rabbah bar bar Chanah: they become screens and form a riverlike separation between him and holiness, the aspect of Eretz Yisrael. (Likutay Moharan I, Teaching 14) Their principal power to prevent a person from the way of life comes through pride and imaginary honor. If he truly sensed his lowliness and understood how soiled he was by his sins, cravings, and numerous blemishes, he would seek with all his strength the true physician who could heal the illnesses of his soul; who can bear being clothed in filthy garments?

Segment 84
HE:
אולם הבגדים הצואים עצמם מבלבלים את דעתו ומעקמים את לבו, עד שהוא עושה עצמו כאילו אינו יודע את טינוף מעשיו, מבקש עדיין את כבוד העולם הזה ונופל בגאווה ובגסות הרוח. כך אינו מסוגל להתקרב אל האמת, שמא ילעיגו עליו ויחשבוהו לשוטה. בפרט עתה, כאשר מתקיים ״ותשלך אמת ארצה״ (דניאל ח׳, י״ב), ״וסר מרע משתולל״ (ישעיהו נ״ט, ט״ו), הכבוד נמסר לזרים ויראי חטא נמאסים. אבל המרגיש באמת את כאב מעשיו ואת שפלותו מכיר את האמת, שובר את כל המניעות ומתקרב אליה במקום שהיא.

EN:
The filthy garments themselves, however, confuse his understanding and warp his heart until he pretends not to recognize the filth of his deeds, still desires the honor of this world, and falls into pride and arrogance. He is then incapable of drawing close to truth, lest people mock him and regard him as foolish. This is especially so now, when “truth was cast to the ground” (Daniel 8:12), “one who turns from evil is considered mad” (Isaiah 59:15), honor has been transferred to strangers, and those who fear sin are despised. But one who truly feels the pain of his improper deeds and his lowliness recognizes absolute truth, breaks every impediment, and draws close to truth wherever it is found.

Segment 85
HE:
לכן הגאווה נקראת ״מותרות״. על מואב נאמר ״שמענו גאון מואב, גאה מאוד; גאוותו וגאונו ועברתו״ (ישעיהו ט״ז, ו׳), וכן ״על יתר עושה גאווה״ (תהלים ל״א, כ״ד). גאווה היא מותרות ממש, בחינת עבודה זרה, קיא וצואה — פסולת הגוף ובחינת הבגדים הצואים. עיקר התגברותם למנוע מן האמת היא באמצעות הגאווה. כל המניעות הן בעיקר מניעות המוח, כמבואר בליקוטי מוהר״ן תנינא, תורה מ״ו: הדעת מתערבת ונוטה מן האמת, והאדם אינו רוצה לשים אל לבו את האמת לאמתו.

EN:
Pride is therefore called “waste.” Concerning Moav it is written: “We have heard of Moav’s pride—exceedingly proud—his arrogance, his pride, and his wrath” (Isaiah 16:6), and “He repays exceedingly the one who acts arrogantly” (Psalms 31:24). Pride is literally waste, an aspect of idolatry, vomit, and excrement—the refuse of the body and the aspect of the filthy garments. Their principal power to impede a person from truth operates through pride. All impediments are principally impediments of the mind, as explained in Likutay Moharan II, Teaching 46: a person’s understanding becomes confused and turns from truth, and he refuses to take absolute truth to heart.

Segment 86
HE:
בכל עבירה ופגם האדם פוגם באותיות התורה שבהן שורש נפשו, ומתרחק מן האות שפגם בה. אז אותיות התורה מצטרפות אצלו בצירופים אחרים, הפוכים מן האמת, בבחינת ״לא זכה — נעשית לו סם מוות״. מכאן נמשכות מחשבות רעות וסברות הפוכות המתעות רבים, בבחינת ״המהפכים אורחות יושר״ (משלי ב׳, י״ג) ו״הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע״ (ישעיהו ה׳, כ׳). הגאווה מסלקת מן האדם את חכמת התורה האמיתית ומטה אותו לסברות הפוכות.

EN:
Through every transgression and blemish, a person damages the Torah letters in which his soul is rooted and becomes distanced from the letter he damaged. The Torah letters then combine for him in other combinations that are the reverse of truth, in the aspect of “if he does not merit, Torah becomes a potion of death for him.” From this derive evil thoughts and inverted rationalizations that mislead many, in the aspect of “those who overturn the paths of uprightness” (Proverbs 2:13) and “Woe to those who call evil good and good evil” (Isaiah 5:20). Pride removes true Torah wisdom from a person and inclines him toward rationalizations that are the reverse of truth.

Segment 87
HE:
אין זוכים לתורה בשלמות אלא באמצעות שפלות אמיתית בכל הבחינות. אז אפשר לעסוק בתורה בקדושה, להאיר בשורשי נשמות ישראל ולעשות בעלי תשובה וגרים. בשלמות זוכה לכך הצדיק האמיתי, העניו באמת, בחינת ״מה״ ובחינת משה רבנו; אך גם המבקשים להתקרב אליו צריכים להרגיש לפחות את שפלותם באמת, שאם לא כן הבגדים הצואים ימנעו אותם. נמצא שכל המניעות נמשכות מצירופי אותיות התורה שנתערבבו על ידי הפגמים, שמהם באים בלבול הדעת, הסברות ההפוכות והדעות הזרות.

EN:
Torah cannot be attained perfectly except through true lowliness in all its aspects. One can then engage in Torah with holiness, illuminate the roots of Jewish souls, and make baalay teshuvah and converts. The true tzaddik, who is genuinely humble, the aspect of mah and of Moshe Rabbeinu, attains this in perfection. Yet those who seek to draw close to him must at least truly feel their lowliness; otherwise the filthy garments will prevent them. Thus all impediments derive from combinations of Torah letters confused through one’s blemishes, from which arise confused understanding, inverted rationalizations, and foreign opinions.

Segment 88
HE:
זהו איסור כלאיים: לא לערבב את אותיות התורה, שורשי כל הבריאה. ״כלאיים״ הוא גם לשון מניעה, כמו ״ויכלא העם מהביא״ (שמות ל״ו, ו׳), ״אתה ה׳ לא תכלא רחמיך ממני״ (תהלים מ׳, י״ב), ו״בבתי הכלאים החבאו״ (ישעיהו מ״ב, כ״ב) — בתי אסורים המונעים את האדם מלצאת. התורה הקדימה לאיסורי כלאיים ״את חוקותי תשמורו״ (ויקרא י״ט, י״ט): שמרו את חוקי התורה ואל תחליפו ותבלבלו את צירופיה. עיקר התיקון בא מצדיקי האמת, העוסקים בתורה בקדושה ומאירים את אותיותיה בשלמות. הם מצרפים אותן בכל פעם לחידושים נפלאים לפי תיקון הנפשות שהתרחקו משורשן, לפי העת והזמן, שורש כל נפש והפגמים שפגמה, ומדריכים אותן בדרך הישרה ובעצות הנכונות להן. משום כך צריך לחפש ולבקש מאוד צדיק אמיתי כזה. (ליקוטי הלכות, הלכות ערלה ה׳, ח׳)

EN:
This is the prohibition of mixtures: not to confuse the Torah letters, the roots of all creation. Kilayim, “mixtures,” also connotes restraint, as in “the people were restrained from bringing” (Exodus 36:6), “You, Hashem, will not withhold Your mercy from me” (Psalms 40:12), and “they were hidden in prison houses” (Isaiah 42:22)—houses of confinement that prevent a person from leaving. The Torah prefaced the prohibitions of mixtures with “You shall keep My statutes” (Leviticus 19:19): preserve the Torah’s statutes and do not exchange or confuse its combinations. The principal rectification comes through the true tzaddikim, who engage in Torah with holiness and illuminate its letters perfectly. Each time they combine those letters into wondrous new Torah insights according to the rectification required by the souls distanced from their root—according to the time and circumstances, the root of each soul, and the blemishes it committed—and guide those souls upon the upright path with the counsels they require. One must therefore search and seek exceedingly for such a true tzaddik. (Likutay Halachos, Laws of Orlah 5:8)

Segment 89
HE:
פן תקדש המלאה (דברים כ"ב, ט')

אכילת ישראל יקרה, קדושה וגבוהה מאוד. אכילה דקדושה היא ממש בחינת תורה, בבחינת ״ותורתך בתוך מעי״ (תהלים מ׳, ט׳). התורה הקדושה עושה כלים קדושים שבאמצעותם ממשיכים את החיות מחי החיים בהדרגה ובמידה; זו עיקר החיות, שהיא החכמה והדעת דקדושה. גם האכילה ממשיכה חיות, כי בכל מאכל יש כוח להמשיך ולהגביל את החיות מחי החיים בתוך בעלי החיים. המאכלים מקבלים כוח זה מן התורה; לכן צריך לאכול בקדושה על פי התורה, ורק כך ממשיכים חיות לנפש כל חי.

EN:
Lest the Fullness Become Sanctified (Deuteronomy 22:9)

The eating of Israel is exceedingly precious, holy, and exalted. Holy eating is literally an aspect of Torah, in the aspect of “Your Torah is within my innards” (Psalms 40:9). The holy Torah forms holy vessels through which vitality is drawn from the Life of all life gradually and in proper measure; this is the principal vitality, namely holy wisdom and knowledge. Eating likewise draws vitality, for every food possesses the power to draw and delimit vitality from the Life of all life within living creatures. Foods receive this power from Torah; one must therefore eat with holiness according to Torah, and only in this manner is vitality drawn into every living soul.

Segment 90
HE:
זהו ההבדל בין מאכלות אסורות למותרות. המאכלות האסורות הן בחינת אכילת עץ הדעת טוב ורע; הן נמשכות משברי כלים ולא מכלים קדושים, ולכן אין בהן כוח להמשיך חיות כראוי מחי החיים. אדרבה, באמצעותן מתגברת הסטרא אחרא, צד המוות. גם מאכלים קדושים ביותר, כגון קודשים ותרומה, אסורים לזר: קדושתם יתרה ואין בכוח המקבל שאינו ראוי לקבל את האור והחיות הנמשכים באמצעותם. אכילתם תגרום שבירת כלים מחדש, כשם ששבירת הכלים הראשונה נגרמה מפני שלא יכלו לקבל ריבוי אור; ריבוי השמן מכבה את הנר. לכן ״וכל זר לא יאכל קודש״ (ויקרא כ״ב, י׳), שלא יבוא לריבוי אור.

EN:
This is the distinction between forbidden and permitted foods. Forbidden foods are an aspect of eating from the Tree of Knowledge of good and evil; they derive from broken vessels rather than holy vessels and therefore lack the power to draw vitality properly from the Life of all life. On the contrary, the sitra achara, the side of death, is strengthened through them. Foods of the highest holiness, such as sacrificial foods and terumah, are likewise forbidden to a non-kohen: their holiness is excessive, and an unfit recipient lacks the power to receive the light and vitality drawn through them. Eating them would cause the vessels to shatter anew, just as the original shattering occurred because the vessels could not receive the abundance of light; too much oil extinguishes the lamp. Therefore, “no non-kohen may eat sacred food” (Leviticus 22:10), lest excessive light result.

Segment 91
HE:
כך גם בכלאי הכרם: אין בכוחם לקבל את ריבוי האור הנמשך מזריעת מינים שונים יחד. לכן הם נאסרים כדבר מקודש, ככתוב ״פן תקדש המלאה״ (דברים כ״ב, ט׳). זו קדושה אסורה, בחינת ריבוי אור שלא התקבל בכלים מתוקנים. עיקר התיקון הוא לקבל חיות בהדרגה ובמידה באמצעות תיקון הכלים בשלמות. (ליקוטי הלכות, הלכות הכשר כלים ג׳, א׳; על פי אוצר היראה, אכילה, כ״א)

EN:
The same applies to a vineyard mixture: it lacks the power to receive the abundance of light drawn through sowing disparate species together. It is therefore prohibited as something sanctified, as it is written: “lest the fullness become sanctified” (Deuteronomy 22:9). This is a prohibited sanctity, the aspect of excessive light not received within rectified vessels. The principal rectification is to receive vitality gradually and in proper measure through the complete rectification of the vessels. (Likutay Halachos, Laws of Kashering Utensils 3:1; following Otzar HaYirah, “Eating,” 21)

Segment 92
HE:
לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו (דברים כ"ב, י')

שור וחמור הם שני מינים רעים, בחינת עשו וישמעאל, הכוללים את העכו״ם, הגלויות והצרות. הכתוב אסר לערבם יחד כדי שלא לגרום להתחברות הצרות באופן שאי אפשר לסובלו. האדם צריך להיזהר שלא לבלבל את דעתו ולדמות כאילו כל העולם נפל עליו, כאילו כל הצרות באו בלא שום הרחבה. מי שאומר כך ולבו מתעקם מה׳ יתברך אינו יכול לצעוק אליו באמת; אז הצער מושך אחריו צער והצרות מתרבות, רחמנא ליצלן.

EN:
You Shall Not Plow with an Ox and a Donkey Together (Deuteronomy 22:10)

The ox and donkey are two evil species, the aspects of Eisav and Yishmael, who collectively encompass the idolaters, exiles, and afflictions. The verse forbids joining them together so that afflictions will not be combined in a manner impossible to endure. A person must take care not to confuse his understanding and imagine that the entire world has fallen upon him, as though every affliction had come without any relief. One who speaks this way and whose heart becomes crooked toward Hashem, blessed be He, cannot cry out to Him truthfully; pain then draws further pain after it and the afflictions multiply, may the Merciful One save us.

Segment 93
HE:
צריך לתת רוח בדעת ולמצוא הרחבות בתוך הצרות עצמן, ולהודות בכל עת, כי בכל צרה יש באמת הרחבה, בבחינת ״בצר הרחבת לי״ (תהלים ד׳, ב׳). ה׳ אינו שולח את כל חמתו, בבחינת ״ולא יעיר כל חמתו״ (תהלים ע״ח, ל״ח). זהו ״ורווח תשימו בין עדר ובין עדר״ (בראשית ל״ב, י״ז), שרבותינו פירשו על נתינת רווח בין הצרות והגלויות. יעקב ציווה שלא לערב את העדרים, בחינת איסור עירוב שור וחמור.

EN:
One must create space within one’s understanding, find forms of relief within the afflictions themselves, and offer thanks at all times, for every affliction truly contains relief, in the aspect of “In distress You gave me relief” (Psalms 4:2). Hashem does not arouse all His wrath, in the aspect of “He did not arouse all His fury” (Psalms 78:38). This is “You shall place a space between one flock and another” (Genesis 32:17), which our Sages explained as placing space between afflictions and exiles. Yaakov commanded that the flocks not be mixed, the aspect of the prohibition against mixing ox and donkey.

Segment 94
HE:
יעקב הכניע את קליפות עשו וישמעאל, בחינת ״ויהי לי שור וחמור״ (בראשית ל״ב, ו׳). קליפות אלו יונקות מן הדינים ומבקשות לעקם את הלב בעת צרה כאילו אפסה תקווה; זו צרת הגלות הקשה ביותר, כאשר האומות מחרפות ואומרות ״איה אלקיך״, בבחינת ״ברצח בעצמותי חירפוני צוררי, באומרם אלי כל היום איה אלקיך״ (תהלים מ״ב, י״א). יעקב ציווה לשמור כל עדר לבדו ולתת רווח בין הצרות: גם בעת צרה להסתכל על החסדים וההרחבות שה׳ עשה עמו מאז ומקדם ואף בתוך הצרה. כך יוכל לצעוק לה׳ ולהינצל מכל הצרות בחסדו הגדול ובנפלאותיו. (ליקוטי הלכות, הלכות כלאי בהמה ד׳, ח׳)

EN:
Yaakov subdued the klipoas of Eisav and Yishmael, the aspect of “I have acquired ox and donkey” (Genesis 32:6). These klipoas draw vitality from judgments and seek to warp the heart in a time of distress as though all hope were lost; this is the harshest affliction of exile, when the nations revile Israel and say, “Where is your God?” in the aspect of “Like murder in my bones, my tormentors revile me, saying to me all day, ‘Where is your God?’” (Psalms 42:11). Yaakov commanded that each flock be kept separate and that space be placed between afflictions: even during distress, one must look at the kindnesses and forms of relief Hashem has extended from earliest times and even within the distress itself. One can then cry out to Hashem and be saved completely from every affliction through His great kindness and wonders. (Likutay Halachos, Laws of Crossbreeding Animals 4:8)

Segment 95
HE:
״לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו״ (דברים כ״ב, י׳) הוא איסור כלאי בהמה, שלא לעשות מלאכה בשני מיני בהמות יחד. כל המלאכות שבעולם הן בחינת צמצומים, כי אומנות המלאכה היא לצמצם את הדבר למעשהו ולהוציא כלי מתוקן. צריך לתקן ולהמתיק את הצמצומים של כל ל״ט המלאכות ולבררם מזוהמת הנחש ומחטא אדם הראשון, שבעקבותיו נתקלל ״בזעת אפיך תאכל לחם״ (בראשית ג׳, י״ט), וממנו השתלשלו יגיעתן וטרחתן של המלאכות.

EN:
“You shall not plow with an ox and a donkey together” (Deuteronomy 22:10) is the prohibition of working with mixed animal species—performing labor with two different species together. All forms of labor in the world are aspects of constriction, for the craft of labor consists of constricting a thing according to its function and producing a finished implement. The constrictions of all thirty-nine labors must be rectified and sweetened, and clarified from the serpent’s contamination and Adam’s sin, following which he was cursed, “By the sweat of your brow you shall eat bread” (Genesis 3:19), from which the exertion and toil of the labors developed.

Segment 96
HE:
לכן כל אדם צריך לקדש את עצמו ולעשות את המשא ומתן והמלאכה בקדושה גדולה ולשם ה׳, כדי לברר את כל העסקים והמלאכות, הכלולים בל״ט המלאכות, מזוהמת הנחש. עיקר המתקת הצמצומים נעשית באמצעות השכל השייך לכל מלאכה. אין אומנות שאין בה שכל וחכמה, ושכל זה מושרש למעלה בשכל דקדושה. צריך לקשר את השכל הפרטי שבמלאכה לשורשו העליון, השייך לאותו צמצום; כך ממתיקים את הדין בשורשו.

EN:
Every person must therefore sanctify himself and conduct business and labor with great holiness and for the sake of Hashem, in order to clarify all occupations and forms of labor, which are included in the thirty-nine labors, from the serpent’s contamination. The constrictions are principally sweetened through the particular intellect belonging to each labor. There is no craft without intellect and wisdom, and this intellect is rooted above in holy intellect. The particular intellect within the labor must be bound to its supernal root, which belongs to that constriction; the judgment is thereby sweetened at its root.

Segment 97
HE:
הצמצומים והדינים הם בחינת בהמה והעדר הדעת, כי רחמנות וחסד הם בחינת דעת, ואילו דין וצמצום הם מיעוט הדעת. עבודת האדם היא לברר ולהעלות מבהמה לאדם, מדין לחסד: האדם הוא גדר השכל, ועליו לברר את הצמצומים, בחינת בהמה, באמצעות השכל הפרטי השייך לכל אחד מהם. זהו תיקון ל״ט המלאכות: לבררן מזוהמת הנחש ולהמתיקן עד שיהיו בחינת ל״ט מלאכות המשכן.

EN:
Constrictions and judgments are the aspect of animal and absence of knowledge, for compassion and kindness are aspects of knowledge, whereas judgment and constriction are a diminution of knowledge. A person’s service is to clarify and elevate from animal to human, from judgment to kindness: the human being is defined by intellect, and he must clarify the constrictions, the aspect of animal, through the particular intellect belonging to each one. This is the rectification of the thirty-nine labors: clarifying them from the serpent’s contamination and sweetening them until they become the aspect of the thirty-nine labors of the Mishkan.

Segment 98
HE:
לכן אסור לעשות מלאכה בשני מיני בהמות יחד. כל בהמה היא בחינת צמצום מסוים, והדין נאחז ביותר במקום מיעוט הדעת; אפשר להמתיקו רק כשהוא למינו, באמצעות השכל והצינור הפרטיים השייכים לו. כאשר שני מינים מתערבים, מתערבים שני צמצומים, ואי אפשר להעלות כל אחד לבדו לשורשו ולהמתיקו בשכלו הפרטי. אז נאחזת זוהמת הנחש במלאכה, שהיא עירוב עץ הדעת טוב ורע.

EN:
One may therefore not perform labor with two different animal species together. Each animal is the aspect of a particular constriction, and judgment takes its strongest hold where knowledge is diminished; it can be sweetened only when kept with its own species, through the particular intellect and channel belonging to it. When two species are mixed, two constrictions are confused, and each can no longer be elevated independently to its root and sweetened through its particular intellect. The serpent’s contamination then takes hold of the labor, the mixture of the Tree of Knowledge of good and evil.

Segment 99
HE:
הזוהר הקדוש אומר על ״לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו״ שהם שני מינים רעים. לכאורה, הרי גם בשני מינים טהורים אסור לעשות מלאכה יחד. אולם גם בהם, כאשר שני הצמצומים מתערבים, אי אפשר להמתיק כל אחד בשכל השייך לו. אז מתעוררת זוהמת הנחש במקום אחיזתה העיקרי — ל״ט המלאכות, בחינת ״בעצבון תאכלנה״ ו״בזעת אפיך תאכל לחם״ (בראשית ג׳, י״ז–י״ט).

EN:
The holy Zohar states concerning “You shall not plow with an ox and a donkey together” that they are two evil species. Seemingly, however, it is likewise forbidden to perform labor with two kosher species together. Yet even in their case, when the two constrictions are confused, each can no longer be sweetened through the intellect belonging to it. The serpent’s contamination is then aroused at its principal point of attachment—the thirty-nine labors, the aspects of “in sorrow you shall eat of it” and “by the sweat of your brow you shall eat bread” (Genesis 3:17–19).

Segment 100
HE:
בכל פעם ששני מיני בהמות, אפילו טהורות, מתחברים למלאכה, מתעורר עירוב השור והחמור — שני המינים הרעים, עשו וישמעאל. אז הדין מתגבר, כי העירוב מונע את המתקת הצמצומים של ל״ט המלאכות ומעורר את ל״ט מלאכות הסטרא אחרא, ל״ט הקללות וזוהמת הנחש. התורה כללה אפוא את כל איסור כלאי בהמה בשור וחמור: אף שהאיסור חל על כל שני מינים, היא גילתה שהפגם הנגרם על ידם הוא עירוב השור והחמור, שני המינים הרעים. (ליקוטי הלכות, הלכות כלאי בהמה ג׳, א׳–ג׳)

EN:
Whenever two animal species, even kosher species, are joined for labor, the mixture of ox and donkey—the two evil species, Eisav and Yishmael—is aroused. Judgment then intensifies, for the mixture prevents the sweetening of the constrictions of the thirty-nine labors and awakens the thirty-nine labors of the sitra achara, the thirty-nine curses, and the serpent’s contamination. The Torah therefore expressed the entire prohibition of working with mixed animals through the ox and donkey: although the prohibition applies to any two species, it revealed that the blemish they cause is the mixture of the ox and donkey, the two evil species. (Likutay Halachos, Laws of Crossbreeding Animals 3:1–3)

Segment 101
HE:
לא תלבש שעטנז, צמר ופשתים יחדיו; גדילים תעשה לך (דברים כ"ב, י"א–י"ב)

שורש הצמר נמשך מבחינת ביטול, כמבואר בתורה ״ויאמר בועז אל רות״: כשבאים על אדם ייסורים וצרות, הוא סותם את עיניו ומתבטל אל התכלית, ששם הכול טוב וכל הייסורים והדינים מתבטלים. (ליקוטי מוהר״ן א׳, תורה ס״ה) זהו צמר, בחינת תיקוני הזקן ובחינת ״מן המצר קראתי יה״ (תהלים קי״ח, ה׳), כי ״מצר״ אותיות ״צמר״. ״ושער ראשה כעמר נקא״ (דניאל ז׳, ט׳) נאמר בעתיק יומין, ששם עיקר הביטול.

EN:
You Shall Not Wear Shaatnez, Wool and Linen Together; You Shall Make Twisted Threads for Yourself (Deuteronomy 22:11–12)

The root of wool is drawn from the aspect of self-nullification, as explained in the teaching “Boaz Said to Ruth”: when afflictions and troubles come upon a person, he closes his eyes and nullifies himself to the ultimate purpose, where everything is good and all afflictions and judgments are nullified. (Likutay Moharan I, Teaching 65) This is wool, the aspect of the rectifications of the beard and “From distress I called to God” (Psalms 118:5), for the Hebrew letters of meitzar, “distress,” form tzemer, “wool.” “The hair of His head was like clean wool” (Daniel 7:9) is stated concerning the Ancient of Days, where the principal self-nullification is found.

Segment 102
HE:
דווקא מתוך המצר, כאשר זוכים לקרוא לה׳ ולהיכלל בתכלית שכולה טוב, מגיעים לרחמים הגדולים. שם הכול נהפך לטובה והעוונות לזכויות, בבחינת ״אם יהיו חטאיכם כשנים... אם יאדימו כתולע כצמר יהיו״ (ישעיהו א׳, י״ח), וחוט הצמר שהיה מלבין ביום הכיפורים. ממילא מתבטלים הייסורים, כי אין ייסורים בלא עוון. הפשתן, לעומת זאת, הוא דינים וגבורות, בחינת קורבן קין שהביא מפסולת זרע הפשתן. לכן אסור לחבר צמר ופשתים שלא במקום מצווה: כאשר הדינים רואים שהאדם מבקש לבטלם באמצעות הביטול אל התכלית, הם מתגרים ומתגברים ביותר.

EN:
Specifically from within distress, when one merits calling to Hashem and being incorporated into the ultimate purpose that is entirely good, one reaches the great mercies. There everything is transformed for good and sins become merits, in the aspect of “Though your sins are like scarlet… though they are red as crimson, they will become like wool” (Isaiah 1:18), and the woolen thread that turned white on Yom Kippur. The afflictions are consequently nullified, for there are no afflictions without sin. Flax, by contrast, is judgments and might, the aspect of Kayin’s offering from the refuse of flaxseed. Wool and flax may therefore not be joined outside a mitzvah: when the judgments see that a person seeks to nullify them through self-nullification to the ultimate purpose, they attack and intensify still more.

Segment 103
HE:
במצוות ציצית בשלמות, בזמן התכלת, כלאיים מותרים. קדושת הציצית ממשיכה את אור הרשימו, כלל התורה, שמקרר ומבטל את הדינים המבקשים להתגבר לאחר הביטול, בבחינת ״הוי כל צמא לכו למים״ (ישעיהו נ״ה, א׳). אז גם הפשתן, הדינים, נמתק ונעשה לבוש קדוש וכלי לקבל את רשימו התכלית. הפשתן גדל במים ותיקונו מן המים — התורה — הממשיכים מן הרשימו ומקררים את הדינים. שלא במקום מצווה אין כוח להמשיך תורה זו; לכן חיבור הצמר והפשתן אסור, כדי שלא יתגברו הדינים שמהם אחיזת הסטרא אחרא והקליפות. (ליקוטי הלכות, הלכות נטילת ידיים שחרית ד׳, י״ב)

EN:
In the complete mitzvah of tzitzis, when techeiles was available, mixtures are permitted. The holiness of tzitzis draws the light of the reshimu, the totality of Torah, which cools and nullifies the judgments that seek to intensify after self-nullification, in the aspect of “Ho, everyone who is thirsty, go to the water” (Isaiah 55:1). Then even flax, the judgments, is sweetened and becomes a holy garment and vessel for receiving the reshimu of the ultimate purpose. Flax grows through water and is rectified through water—Torah—which is drawn from the reshimu and cools the judgments. Outside a mitzvah there is no power to draw this Torah; joining wool and flax is therefore forbidden, lest the judgments from which the sitra achara and klipoas take hold intensify. (Likutay Halachos, Laws of Morning Handwashing 4:12)

Segment 104
HE:
לא תלבש שעטנז, צמר ופשתים יחדיו (דברים כ"ב, י"א)

כל עסקם של הצדיקים האמיתיים הוא לתקן את לבושי המלך: להלביש את האור העליון בצמצומים ולבושים רבים כדי שנוכל לקבלו, לדעת ולהאמין בו יתברך. הם מבקשים להכניס בעולם את ידיעת אמיתת אלקותו, ״למען דעת כל עמי הארץ כי ה׳ הוא האלקים, אין עוד״ (מלכים א׳ ח׳, ס׳). הם מודיעים את דרכי רחמיו וטובו עד שיש תקווה לכל הרחוקים. לבושים אלה הם לבושי צמר, הנמשכים משלוש עשרה מידות הרחמים ותיקוני הזקן.

EN:
You Shall Not Wear Shaatnez, Wool and Linen Together (Deuteronomy 22:11)

The entire occupation of the true tzaddikim is to rectify the garments of the King: to clothe the supernal light in many constrictions and garments so that we can receive it, know Him, and believe in Him, blessed be He. They seek to instill in the world knowledge of the truth of His Godliness, “so that all the peoples of the earth may know that Hashem is God; there is no other” (I Kings 8:60). They make known the ways of His mercy and goodness until there is hope for all who are distant. These garments are garments of wool, drawn from the Thirteen Attributes of Mercy and the rectifications of the beard.

Segment 105
HE:
אי אפשר לקבל את אורם הנפלא של צדיקי האמת אלא באמצעות שבירת המניעות וההעלמה של העולם הזה. כאשר שוברים אותן, הן עצמן נהפכות לטובה ונעשות כלים ולבושים לקבל את האור. לבושים אלה הם בגדי פשתן, בחינת דינים וגבורות, כמו ״והאיש גבריאל לבוש הבדים״ (דניאל י׳, ה׳). העולם הזה פחות מגרגר חרדל כנגד אור הצדיקים והתורה, אבל מפני שהוא סמוך מאוד לעיני האדם הוא חוצץ ומסתיר את האור הגדול.

EN:
The wondrous light of the true tzaddikim cannot be received except by breaking the impediments and concealment of this world. When they are broken, they themselves are transformed for good and become vessels and garments for receiving the light. These garments are linen garments, aspects of judgments and might, as in “the man Gavriel was clothed in linen” (Daniel 10:5). This world is less than a mustard seed relative to the light of the tzaddikim and Torah, yet because it stands exceedingly close to a person’s eyes, it interposes and conceals the great light.

Segment 106
HE:
גם אור העיניים מושרש בצדיק האמת, אבל כוח הבחירה מאפשר לאדם לתור אחר עיניו ולהסתכל רק בהבלי העולם הסמוכים אליו, עד שאור הצדיקים והתורה נעלם ממנו. עליו להטות מעט את עיניו מן העולם הזה ולהרחיקו מנגדן; אז יאיר לו אור התורה והצדיקים, בחינת צמר, והוא יראה שהעולם הזה ומניעותיו, בחינת פשתים, הם כאפס נגדו. המניעות יתבטלו ואף יהפכו לכלים ולבושים לקבלת האור.

EN:
Even the light of the eyes is rooted in the true tzaddik, but free choice allows a person to stray after his eyes and look solely at the vanities of the world that stand close to him, until the light of the tzaddikim and Torah is concealed from him. He must turn his eyes somewhat from this world and distance it from before them; the light of Torah and the tzaddikim, the aspect of wool, will then shine for him, and he will see that this world and its impediments, the aspect of flax, are as nothing before it. The impediments will be nullified and will even become vessels and garments for receiving the light.

Segment 107
HE:
זהו איסור שעטנז: כשהפשתים, גשמיות העולם ומניעותיו, רחוקים מן הצמר, אור הצדיק, אין הם יכולים להסתירו כל כך. כשמחברים אותם, הגשמיות עומדת סמוך לעיניים ומעכבת ביותר את ראיית אור הצדיק, עד שהוא עלול להיעלם לגמרי. לבישת שעטנז מגבירה את המסכים והמניעות הגשמיים ומשטיחה אותם ממש לפני העיניים; אז אין האדם רואה את אור התורה והצדיקים, ״העין רואה והלב חומד״, והוא עלול להגיע למה שיגיע, רחמנא ליצלן. (ליקוטי הלכות, הלכות כלאי בגדים ד׳)

EN:
This is the prohibition of shaatnez: when flax, the physicality and impediments of this world, is distant from wool, the light of the tzaddik, it cannot conceal that light so greatly. When they are joined, physicality stands close before the eyes and strongly obstructs vision of the tzaddik’s light, until it may be concealed entirely. Wearing shaatnez intensifies the physical screens and impediments and spreads them directly before one’s eyes; the person then fails to see the light of Torah and the true tzaddikim, “the eye sees and the heart desires,” and he may come to whatever he comes to, may the Merciful One save us. (Likutay Halachos, Laws of Garment Mixtures 4)

Segment 108
HE:
ויהפוך ה' אלקיך לך את הקללה לברכה (דברים כ"ג, ו')

כל התוכחות שה׳ מוכיח את ישראל, ואף הביזיונות שבהם הוא מבזה אותם לפעמים, מכוונים לטובה גדולה: ללמד עליהם זכות וחסד ולהשיבם אליו באמת. לעיתים ישראל מקלקלים כל כך עד שכמעט אין ניכר מעט הטוב שבהם; אילו ביקש ה׳ ללמד עליהם זכות רק באמצעות אותו מעט, היו המקטרגים מעמידים כנגדו קלקולים רבים. אולם ה׳ חפץ חסד ורוצה בעמו, ולכן בחכמתו הוא כביכול מבזה אותם ואומר שכבר הם ככל האומות. מיד מתגלה האמת: הנקודות הטובות המבדילות אותם מן האומות.

EN:
Hashem Your God Transformed the Curse into a Blessing for You (Deuteronomy 23:6)

All the rebukes with which Hashem rebukes Israel, and even the humiliations with which He sometimes humiliates them, are directed toward a great good: advocating merit and kindness for them and causing them to return to Him truthfully. At times Israel corrupts its deeds so greatly that the little good remaining within them is scarcely recognizable; if Hashem sought to advocate for them solely through that little good, the accusers would set numerous corruptions against it. Yet Hashem desires kindness and wants His people; in His wisdom He therefore humiliates them, as it were, and says that they have already become like all the nations. The truth is immediately revealed: the good points that distinguish them from the nations.

Segment 109
HE:
זהו ״ולא אבה ה׳ אלקיך לשמוע אל בלעם, ויהפוך ה׳ אלקיך לך את הקללה לברכה״ (דברים כ״ג, ו׳). בלעם ביקש לעורר את עוונות ישראל כדי לקללם. אף שידע שאינו יכול לומר דבר מלבו ושאין רצון ה׳ לקללם, הלך בתקווה שהקטרוג יכריח כביכול את מידת המשפט להסכים עמו. ״וישת אל המדבר פניו״ (במדבר כ״ד, א׳) — הוא הסתכל בחטא העגל וסבר שמחמת חומרתו אי אפשר לגלות את הטוב והזכות שבישראל.

EN:
This is “Hashem your God was unwilling to listen to Bilam, and Hashem your God transformed the curse into a blessing for you” (Deuteronomy 23:6). Bilam sought to arouse Israel’s sins in order to curse them. Although he knew that he could say nothing from his own heart and that Hashem did not desire to curse them, he went in the hope that the accusation would, as it were, compel the attribute of justice to agree with him. “He set his face toward the wilderness” (Numbers 24:1)—he gazed toward the sin of the Golden Calf and imagined that because of its severity the good and merit within Israel could not be revealed.

Segment 110
HE:
אבל בלעם לא הבין עד היכן מגיעים רחמי ה׳, ההופכים דווקא את הקללה לברכה. הוא ביקש שהמואבים ושאר האומות יתגברו על ישראל מחמת עוונותיהם; ובכך עצמו נתגלתה טיפשותו, כי מיד נראו ריבוי המעלות והנקודות הטובות שיש לישראל לעומת מואב וכל האומות. דווקא רצונו לקללם ולגרשם מפני האומות עורר זכות גדולה: התברר שכנגדן ישראל צדיקים גדולים. כך נהפכה הקללה עצמה לברכה. (ליקוטי הלכות, על פי המקור)

EN:
Bilam, however, did not understand the extent of Hashem’s mercy, which transforms specifically the curse into a blessing. He sought to have Moav and the other nations overpower Israel because of their sins; through this itself his foolishness was exposed, for the multitude of Israel’s virtues and good points relative to Moav and all the nations immediately became visible. Specifically his desire to curse them and drive them away before the nations aroused great merit: relative to those nations, Israel was revealed as exceedingly righteous. The curse itself was thus transformed into a blessing. (Likutay Halachos, following the source text)

Segment 111
HE:
כי תבוא בכרם רעך ואכלת ענבים כנפשך שבעך, ואל כליך לא תיתן (דברים כ"ג, כ"ה)

כאשר אדם אוכל יותר מצורכו, המאכל מזיק לו. לכל דבר יש שורש שממנו חיותו: הסמים מקבלים חיות מכך שהאדם נוטל אותם לרפואה, והמאכלים מכך שהאדם אוכל אותם ומקבל מהם חיות. אבל למאכל הנאכל מעבר לצורך אין ממי לקבל חיות, מפני שהאדם אינו צריך לו. הוא דומה למאכל שהונח בכלי, שאינו מקבל ממנו חיות.

EN:
When You Enter Your Fellow’s Vineyard, You May Eat Grapes according to Your Desire, to Your Satisfaction, but You Shall Not Put Any into Your Vessel (Deuteronomy 23:25)

When a person eats more than he needs, the food harms him. Every thing possesses a root from which it receives vitality: medicines receive vitality from a person taking them for healing, and foods from a person eating them and receiving vitality from them. Food eaten beyond one’s need, however, has no one from whom to receive vitality, since the person does not need it. It resembles food placed in a vessel, from which it receives no vitality.

Segment 112
HE:
מאחר שהמאכל העודף מבקש חיות לעצמו, הוא מוציא את חיות האדם ומזיק לו; מחמתו מצטרפים אליו גם שאר המאכלים ומזיקים. זהו ״ואכלת ענבים כנפשך שבעך״ (דברים כ״ג, כ״ה) — אכול כדי שובעך ולא יותר; ״ואל כליך לא תיתן״ (דברים כ״ג, כ״ה) — אל תאכל מעבר לצורך, שהרי אותו עודף דומה לנתינה בכלי. (ליקוטי מוהר״ן א׳, תורה רנ״ז)

EN:
Because the excess food seeks vitality for itself, it extracts the person’s vitality and harms him; because of it, the other foods join it and likewise cause harm. This is “You may eat grapes according to your desire, to your satisfaction” (Deuteronomy 23:25)—eat to satisfaction, but no more; “but you shall not put any into your vessel” (Deuteronomy 23:25)—do not eat beyond your need, for that excess resembles placing it in a vessel. (Likutay Moharan I, Teaching 257)

Segment 113
HE:
ויצאה מביתו והלכה והייתה לאיש אחר... לא יוכל בעלה הראשון... לשוב לקחתה... אחרי אשר הוטמאה (דברים כ"ד, ב'–ד')

האישה היא בחינת צמצום ודין, כי הצמצומים והדינים הם מצד הנוקבא; האיש הוא בחינת השכל הממתיק את הצמצום. לכל צמצום ודין יש שכל פרטי שהוא שורשו, ורק באמצעותו הדין והצמצום נמתקים, כי אין הדין נמתק אלא בשורשו. מכאן חומר איסור אשת איש: לאחר שנקשרה לבעלה בנישואין, היא נאסרת לכל העולם. שכל אחר, שאינו שייך לצמצום שלה, אינו יכול להמתיקו; אדרבה, כאשר היא מקבלת ממנו מתגברים הדינים והסטרא אחרא נאחזת בהם.

EN:
She Shall Leave His House and Go and Become Another Man’s Wife… Her First Husband May Not Take Her Again… after She Has Been Defiled (Deuteronomy 24:2–4)

The woman is the aspect of constriction and judgment, for constrictions and judgments derive from the feminine side; the man is the aspect of the intellect that sweetens the constriction. Every constriction and judgment possesses a particular intellect that is its root, and only through it are the judgment and constriction sweetened, for a judgment is sweetened only at its root. This explains the severity of adultery: after a woman is bound to her husband through marriage, she is forbidden to everyone else. A different intellect, which does not belong to her constriction, cannot sweeten it; on the contrary, when she receives from it the judgments intensify and the sitra achara takes hold of them.

Segment 114
HE:
כוח השכליים הפרטיים להמתיק את הצמצומים בא מן החכמה העליונה באמצעות התורה הקדושה וריבוי הספרים הקדושים. לכן אישה מתקדשת בשטר, שהוא ספר; ואפילו אם הוא כותבו, היא מתקדשת בו, ובלשון רבותינו הכתובה נקראת ״ספר כתובתה״. בשעת הנישואין היא עולה עם בעלה עד החכמה העליונה, שורש כל הצמצומים והשכליים, ומשם ממשיכים באמצעות הספר את האור הפשוט אל השכל והצמצום הפרטיים ומחברים ביניהם.

EN:
The power of the particular intellects to sweeten constrictions comes from supernal wisdom through the holy Torah and the multiplicity of sacred books. A woman is therefore betrothed by means of a document, which is a book; even if the man writes it, she is betrothed through it, and in the language of our Sages the kesubah is called “the book of her kesubah.” At marriage she ascends with her husband to supernal wisdom, the root of all constrictions and intellects, and through the book they draw the simple light from there into the particular intellect and constriction and join them.

Segment 115
HE:
כשהבעל רוצה לפטרה הוא נותן לה גט, ״ספר כריתות״ (דברים כ״ד, א׳). באמצעותו חוזרים אל השכל הכולל, החכמה העליונה שבה שורש הכול, ומבטלים את הקשר בשורשו. משם נמשכים לה שכל וחיות של כריתות, שלא יהיה עוד חיבור לצמצום הזה. לאחר שהקשר נתבטל בשורשו העליון היא מותרת לכל אדם ויכולה לקבל המתקה מאיש אחר באמצעות חופה וקידושין. זהו ״ויצאה... והייתה״ (דברים כ״ד, ב׳): הכתוב מקיש הוויה ליציאה; כשם שהיציאה בשטר, אף הקידושין בשטר.

EN:
When the husband wishes to release her, he gives her a get, “a document of severance” (Deuteronomy 24:1). Through it they return to the inclusive intellect, supernal wisdom in which everything is rooted, and nullify the bond at its root. From there intellect and vitality of severance are drawn to her, so that there will no longer be a connection to this constriction. Once the bond is nullified at its supernal root, she is permitted to any man and can receive sweetening from another man through chuppah and kiddushin. This is “she shall leave… and become” (Deuteronomy 24:2): Scripture compares becoming to leaving; just as departure is effected by a document, so betrothal may be effected by a document.

Segment 116
HE:
מכאן איסור מחזיר גרושתו לאחר שנישאה. היא יכולה להינשא לשני רק מכוח הגט שנתן הראשון; נמצא שהשני הוא בעל מחלוקת גדול כנגד הראשון ודעתו הפוכה ממש. הראשון המשיך מן השכל הכולל פירוד והתרחקות ופטר אותה; השני הופך את צינור ההתרחקות הזה עצמו, הגט, ונושא אותה מכוחו, מקשר אותה אליו וממתיק את צמצומיה ודיניה. לכן פירש רש״י על ״והלכה והייתה לאיש אחר״ (דברים כ״ד, ב׳), שאין זה בן זוגו של הראשון — הוא היפוכו ממש.

EN:
This explains the prohibition against a man remarrying his divorcee after she has married another. She can marry the second man only by virtue of the get given by the first; the second man is therefore in profound opposition to the first, and his understanding is its exact opposite. The first drew separation and distance from the inclusive intellect and released her; the second transforms that very channel of distance, the get, and marries her through its power, binding her to himself and sweetening her constrictions and judgments. Rashi therefore explains concerning “she shall go and become another man’s wife” (Deuteronomy 24:2) that this man is not the first husband’s counterpart—he is his precise opposite.

Segment 117
HE:
״לא יוכל בעלה הראשון... לשוב לקחתה... אחרי אשר הוטמאה״ (דברים כ״ד, ד׳). היא נקראת טמאה ביחס אליו מפני שנקשרה אל היפוכו ממש — הבעל השני שנשא אותה באמצעות כוח ההתרחקות שיצר הראשון. זו מחלוקת והיפוך הדעות, שמהם אחיזת הטומאה והסטרא אחרא. מחמת עוצמת המחלוקת שנתאחזה בה בנישואי השני, אין עוד בכוח הראשון להמתיק את צמצומיה ודיניה; לכן אינו יכול לשוב לקחתה. (ליקוטי הלכות, הלכות גיטין ג׳, י׳; על פי אוצר היראה)

EN:
“Her first husband… may not take her again… after she has been defiled” (Deuteronomy 24:4). She is called defiled relative to him because she became bound to his exact opposite—the second husband, who married her through the power of distance created by the first. This is dispute and opposition of understandings, from which defilement and the sitra achara take hold. Because of the force of opposition that attached itself to her through the second marriage, the first husband no longer possesses the power to sweeten her constrictions and judgments; he therefore cannot take her again. (Likutay Halachos, Laws of Divorce 3:10; following Otzar HaYirah)

Segment 118
HE:
זכור את אשר עשה ה' אלקיך למרים (דברים כ"ד, ט')

עיקר התגלות הנפש באה באמצעות כבוד דקדושה. לכן צריך להיזהר מאוד לכבד כל אדם מישראל בכל מיני כבוד, כדי שנפשו וזיכרונו יתגלו. ביותר צריך להיזהר שלא לדבר בגנות חברו, כי המבזה אותו מונע את התגלות הנפש והזיכרון שלו.

EN:
Remember What Hashem Your God Did to Miriam (Deuteronomy 24:9)

The soul is principally revealed through holy honor. One must therefore take great care to honor every Jew with every form of honor, so that his soul and memory will be revealed. Above all, one must take care not to speak disparagingly of another, for one who humiliates him prevents the revelation of that person’s soul and memory.

Segment 119
HE:
לשון הרע פוגם בזיכרון ומביא שכחה, חס ושלום, גם על המדבר. זהו ״זכור את אשר עשה ה׳ אלקיך למרים״ (דברים כ״ד, ט׳) — ״זכור״ דווקא: זכירת מעשה מרים מזהירה מפני לשון הרע, הפוגם בכבוד, בגילוי הנפש ובכוח הזיכרון עצמו. (ליקוטי הלכות, הלכות ברכת הפירות ג׳)

EN:
Lashoan hara blemishes memory and brings forgetfulness, God forbid, even upon the speaker. This is “Remember what Hashem your God did to Miriam” (Deuteronomy 24:9)—specifically “remember”: remembering the incident of Miriam warns against lashoan hara, which damages honor, revelation of the soul, and the faculty of memory itself. (Likutay Halachos, Laws of Blessings over Fruit 3)

Segment 120
HE:
לא תבוא אל ביתו לעבוט עבוטו (דברים כ"ד, י')

אסור למלווה להיכנס לבית הלווה לקחת משכון. חפציו של אדם הם התפארותו ושעשועיו, ובהם חיותו; שורש חיותם בהתפארות שה׳ יתברך מתפאר בכל אחד מישראל, אפילו בגרוע שבגרועים. באמת היה ראוי שעיקר העשירות והחפצים היקרים יהיו אצל הצדיקים, אך מחמת חטאי הדורות התגברו היכלי התמורות והטוב נפל לסטרא אחרא. אף על פי כן, גם חפצי העני שבישראל מושרשים בהתפארות זו.

EN:
You Shall Not Enter His House to Take His Collateral (Deuteronomy 24:10)

A lender is forbidden to enter the borrower’s house to take collateral. A person’s possessions are his splendor and delight, and his vitality is invested in them; their vitality is rooted in the splendor that Hashem, blessed be He, takes in every Jew, even the lowest of the low. In truth, the principal wealth and precious possessions ought to belong to the tzaddikim, but through the sins of the generations the chambers of exchanges became powerful and goodness fell to the sitra achara. Nevertheless, even the possessions of a poor Jew are rooted in this splendor.

Segment 121
HE:
עיקר ההתפארות בבית, בבחינת ״כתפארת אדם לשבת בית״ (ישעיהו מ״ד, י״ג). בתי ישראל מושרשים בבית המקדש, ״בית קודשנו ותפארתנו״ (ישעיהו ס״ד, י׳), שאליו עולים תפילותיהם ומעשיהם הטובים ושם ה׳ מקבל מהם התפארות. חורבן הבית הוא בחינת משכון שנתמשכן בעוונות ישראל; כשהבית היה קיים נמשך לישראל כל השפע, בבחינת ״והלווית גויים רבים ואתה לא תלווה״ (דברים כ״ח, י״ב). לכן התורה מצווה את המלווה לגמול חסד ולהקל על הלווה, כדי לגלות מחדש את ההתפארות ולהחזיר את השפע. אסור להיכנס לביתו, מקום ההתפארות, ולפגום בה עוד יותר.

EN:
Splendor is principally found in the house, in the aspect of “like the beauty of a person, to dwell in a house” (Isaiah 44:13). Jewish homes are rooted in the Beis HaMikdash, “our holy and glorious House” (Isaiah 64:10), to which their prayers and good deeds ascend and where Hashem receives splendor from them. The Temple’s destruction is the aspect of collateral taken because of Israel’s sins; while it stood, all abundance was drawn to Israel, in the aspect of “You will lend to many nations, but you will not borrow” (Deuteronomy 28:12). The Torah therefore commands the lender to act kindly and ease the borrower’s burden, in order to reveal splendor anew and restore abundance. He may not enter the borrower’s house, the place of splendor, and damage it further.

Segment 122
HE:
צריך להחזיר כסות יום ביום וכסות לילה בלילה, כי הבגדים הם עיקר כבוד האדם, ככתוב בבגדי כהונה ״לכבוד ולתפארת״ (שמות כ״ח, ב׳). שינויי היום והלילה נמשכים מן ההתפארות שה׳ מקבל בכל עת מישראל, ולכן יש להחזיר מיד את הכסות השייכת לאותה עת ולתקן את ההתפארות היומית. זהו ״כי היא כסותה לבדה, היא שמלתו לעורו״ (שמות כ״ב, כ״ו), שהזוהר מפרשו על ציצית ותפילין — עיקר ההתפארות היומית של ישראל. השבת המשכון מתקנת התפארות זו, מבטלת את העניות ומחזירה את השפע. (ליקוטי הלכות, הלכות טוען ונטען ה׳, י״ד–ט״ו)

EN:
A daytime garment must be returned by day and a nighttime garment by night, for clothing is a person’s principal honor, as stated concerning the priestly garments: “for glory and for splendor” (Exodus 28:2). The changes of day and night are drawn from the splendor Hashem receives from Israel at every time; the garment belonging to that time must therefore be returned immediately, rectifying the day’s splendor. This is “for it is his only covering; it is his garment for his skin” (Exodus 22:26), which the Zohar interprets as tzitzis and tefillin—the principal daily splendor of Israel. Returning the collateral rectifies this splendor, nullifies poverty, and restores abundance. (Likutay Halachos, Laws of Claims and Pleas 5:14–15)

Segment 123
HE:
בממון ובחפצי האדם יש ניצוצות קדושים רבים שצריך לבררם מעמקי הקליפות. עיקר העניות וחסרון הפרנסה נמשכים מן הניצוצות שעדיין לא נתבררו; כפי שהאדם זוכה לבררם לחפצים ולממון, כך הוא ניצל מעניות, מהלוואות וממשכונות. בירור הניצוצות שבממון הוא בחינת בירור התפילה. שלמות התפילה היא העלאתה מבחינת הר ושדה לבחינת בית: אברהם קרא למקום המקדש הר, יצחק קראו שדה, ויעקב קראו בית. משום כך שני הבתים הראשונים נחרבו והיו בבחינת משכון, ואילו הבית השלישי, בחינת ״יעקב קראו בית״, יתקיים לעד.

EN:
A person’s money and possessions contain many holy sparks that must be clarified from the depths of the klipoas. Poverty and deficient livelihood principally derive from sparks not yet clarified; to the extent that a person merits clarifying them into possessions and money, he is saved from poverty, loans, and collateral. Clarifying the sparks within money is the aspect of clarifying prayer. Prayer’s perfection consists of elevating it from the aspect of mountain and field to the aspect of house: Avraham called the site of the Temple a mountain, Yitzchak called it a field, and Yaakov called it a house. The first two Temples were therefore destroyed and became an aspect of collateral, whereas the Third Temple, the aspect of “Yaakov called it a house,” will endure forever.

Segment 124
HE:
גם בגשמיות, כל זמן שהחפצים והניצוצות המבוררים נשארים בחוץ, בחינת הר ושדה, אין הם בטוחים מנזק; רק כשהם נכנסים לבית, מקום שמור, הם בטוחים. זהו ״לא תבוא אל ביתו לעבוט עבוטו״ (דברים כ״ד, י׳): הבית השלישי לא יתמשכן עוד, כי אז יושלם הבירור ויתבטלו מישראל העניות, ההלוואות והמשכונות, בבחינת ״והלווית גויים רבים ואתה לא תלווה, ומשלת בגויים רבים ובך לא ימשולו״ (דברים ט״ו, ו׳). (ליקוטי הלכות, הלכות גביית מלווה ד׳; על פי אוצר היראה)

EN:
The same applies physically: as long as the clarified possessions and sparks remain outside, the aspect of mountain and field, they are not secure from harm; only when brought into the house, a guarded place, are they safe. This is “You shall not enter his house to take his collateral” (Deuteronomy 24:10): the Third Temple will never again be taken as collateral, for the clarification will then be completed and poverty, loans, and collateral will be nullified from Israel, in the aspect of “You will lend to many nations, but you will not borrow; you will rule over many nations, but they will not rule over you” (Deuteronomy 15:6). (Likutay Halachos, Laws of Collecting a Loan 4; following Otzar HaYirah)

Segment 125
HE:
בחוץ תעמוד (דברים כ"ד, י"א)

אסור להיכנס לבית הלווה לקחת את משכונו, ככתוב ״בחוץ תעמוד״ (דברים כ״ד, י״א). על פי התורה ״גזלה״, שורש כל הנפשות בעשירות; לכן עיקר העשירות בא באמצעות האישה, שהיא בחינת נפש ששורשה וחיותה בעשירות, והגוזל את חברו כאילו נוטל את נפשו. (ליקוטי מוהר״ן א׳, תורה ס״ט) המלווה יעמוד בחוץ ולא ייכנס פנימה לקחת את המשכון, שקשור לשורש הנפש; הלווה עצמו יוציאו החוצה, וכך יוכל להשאיר את שורש נפשו בתוך ביתו.

EN:
You Shall Stand Outside (Deuteronomy 24:11)

One is forbidden to enter the borrower’s house to take his collateral, as it is written: “You shall stand outside” (Deuteronomy 24:11). According to the teaching “Robbery,” all souls are rooted in wealth; principal wealth therefore comes through the woman, who is an aspect of the soul whose root and vitality are in wealth, and one who robs another is regarded as taking his soul. (Likutay Moharan I, Teaching 69) The lender must stand outside and not enter within to take the collateral, which is bound to the soul’s root; the borrower himself brings it outside and can thereby leave the root of his soul within his house.

Segment 126
HE:
האיסור הוא להיכנס דווקא לבית, מפני שהבית הוא מקום העשירות, שבו מונחים חפציו של אדם, ובחינת ״ביתו — זו אשתו״. לכן אמרו רבותינו שבית ואישה הם סימן להצלחה. השפע יורד לחדרי הבית, בבחינת ״ובדעת חדרים יימלאו כל הון יקר ונעים״ (משלי כ״ד, ד׳). בית הנבנה בלי דעת מביא עניות, ואילו בית הנבנה כראוי בדעת מקבל עשירות. המזוזה, תיקון הבית והמוחין שלו, היא משום כך בחינת עשירות. (ליקוטי מוהר״ן א׳, תורות רס״ו וכ״ג)

EN:
The prohibition specifically concerns entering the house because the house is the place of wealth, where a person’s possessions rest, and the aspect of “his house—this is his wife.” Our Sages therefore said that a house and a wife are signs of success. Abundance descends into the chambers of the house, in the aspect of “through knowledge the chambers are filled with every precious and pleasant treasure” (Proverbs 24:4). A house built without knowledge brings poverty, whereas a house properly built with knowledge receives wealth. The mezuzah, the rectification of the house and its mochin, is therefore an aspect of wealth. (Likutay Moharan I, Teachings 266 and 23)

Segment 127
HE:
שורש העשירות ושורש הנפשות נמצאים בבית. לכן אסור למלווה לקחת את המשכון מבפנים, שמא ייקח גם את שורשי נפשו של הלווה. כשהלווה מוציאו בעצמו, הנפש יכולה לצמצם את עצמה ולהשאיר לעצמה חיות בפנים. מפני שהמשכון אינו נלקח ממנו בפתאומיות וביד המלווה, אלא ניתן מרצונו ומוצא אל החוץ, הנפש משמרת את חיותה ואינה יוצאת ממנו, חס ושלום.

EN:
The root of wealth and the root of souls are found in the house. The lender is therefore forbidden to take collateral from within, lest he also take the roots of the borrower’s soul. When the borrower brings it out himself, the soul can constrict itself and leave vitality for itself inside. Because the collateral is not suddenly taken from him by the lender’s hand, but is given by him and brought outside, the soul preserves its vitality and does not depart from him, God forbid.

Segment 128
HE:
זהו דין השבת העבוט: כסות יום ביום וכסות לילה בלילה. אל יקשה בעיני המלווה להחזירו שוב ושוב; בכל לילה נפשו עולה לה׳ והוא אינו מעכבה אף על פי שהאדם חייב לו חובות רבים. השבת הבגד היא השבת הנפש ממש, מפני ש״היא שמלתו לעורו״ (שמות כ״ב, כ״ו) והוא סמוך ביותר לנפשו. ככל שהלווה זקוק לו יותר, נפשו מושרשת בו יותר. לכן נאמר ״ולך תהיה צדקה״ (דברים כ״ד, י״ג): המלווה מחיה אותו ומשאיר שורש לנפשו, כצדקה המחיה ומשלימה את נפש העני. כשמיכה הוכיח על גזלה אמר ״נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה, מעל עולליה תיקחו הדרי לעולם״ (מיכה ב׳, ט׳), כי הגזלה פוגעת במיוחד באישה ובילדים שבהם שורש נפשו. (ליקוטי הלכות, הלכות גביית מלווה א׳)

EN:
This is the law of returning collateral: a daytime garment by day and a nighttime garment by night. The lender should not find it burdensome to return it repeatedly; each night his own soul ascends to Hashem, and He does not detain it despite the many debts the person owes Him. Returning the garment is literally returning the soul, for “it is his garment for his skin” (Exodus 22:26) and is exceedingly close to his soul. The more the borrower needs it, the more deeply his soul is rooted in it. The verse therefore says, “and it will be righteousness for you” (Deuteronomy 24:13): the lender literally gives him life and leaves a root for his soul, like tzedakah that gives life to and completes the poor person’s soul. When Micah rebuked robbery, he said: “You drive the women of My people from their pleasant homes; from their young children you take My glory forever” (Micah 2:9), for robbery especially affects one’s wife and children, in whom the root of his soul is found. (Likutay Halachos, Laws of Collecting a Loan 1)

Segment 129
HE:
לא תעשוק שכיר עני ואביון מאחיך (דברים כ"ד, י"ד)

הנפש אצל האדם היא בחינת שכיר יום, מפני שהיא עושה את כל פעולות הגוף, שאין לו תנועה וחיות אלא באמצעותה. הזוכה לבטל את הגוף לגמרי לנפש עושה את הנפש למלך המושל בגוף, והוא בן חורין, בבחינת ״כל ישראל בני מלכים הם״. אבל כשאין הגוף מתבטל לנפש, היא נעשית אצלו כעבד וכשכיר. אז עליו לרחם עליה ולפחות לא לגזול ולעשוק אותה לגמרי, אלא לתת לה בכל יום את שכרה — מצוות, מעשים טובים, תורה ותפילה כפי חובת אותו יום.

EN:
You Shall Not Exploit a Poor and Destitute Laborer from among Your Brothers (Deuteronomy 24:14)

The soul is an aspect of a day laborer with a person, for it performs all the body’s actions; the body has no movement or vitality except through it. One who merits nullifying the body entirely to the soul makes the soul a king that rules the body, and he is free, in the aspect of “all Israel are children of kings.” But when the body is not nullified to the soul, the soul becomes like a servant and hired laborer. He must then have compassion upon it and at least not rob or exploit it entirely, but give it its wages each day—mitzvos, good deeds, Torah, and prayer according to that day’s obligation.

Segment 130
HE:
לכתחילה ראוי לעשות רק את צורכי הנפש ולסתום את העיניים מחיזיון העולם הזה; אז האדם הוא מלך ובן חורין. מי שלא זכה לכך צריך לפחות להיזהר ב״לא תעשוק שכיר עני ואביון מאחיך״ (דברים כ״ד, י״ד), וביותר ב״ביומו תיתן שכרו ולא תבוא עליו השמש״ (דברים כ״ד, ט״ו). אל ידחה את שכר הנפש למחר בטענה שהיום אי אפשר להתפלל, ללמוד או לעבוד את ה׳. ״ביומו״ דווקא: צריך לצאת ידי חובת היום, בבחינת ״היום אם בקולו תשמעו״ (תהלים צ״ה, ז׳), כי אין יום שאין בו טוב ובכל יום מאיר האור הגנוז.

EN:
Ideally, one should attend solely to the soul’s needs and close one’s eyes to the spectacle of this world; the person is then a king and free. One who has not attained this must at least observe “You shall not exploit a poor and destitute laborer from among your brothers” (Deuteronomy 24:14), and especially “On that day you shall give his wages, and the sun shall not set upon him” (Deuteronomy 24:15). He must not postpone the soul’s wages until tomorrow, claiming that today it is impossible to pray, study, or serve Hashem. Specifically “on that day”: one must fulfill the day’s obligation, in the aspect of “Today, if you will listen to His voice” (Psalms 95:7), for there is no day without goodness, and the hidden light shines each day.

Segment 131
HE:
זוכים לכך בשלמות באמצעות אמונת חכמים, שעל ידה יונקים מן השכל העליון הכולל. משם מאיר לכל השכליים הפרטיים, לכל הצינורות והצמצומים של כל אדם, מקום ויום, ושם כל הדינים נמתקים. כך יכול אדם בכל יום ובכל מקום להמשיך על עצמו חסדי ה׳, להשליך את מרירות דאגת הפרנסה ולבטוח שיש חסד נפלא גם ביום זה ושיהיה לו צורכו; וכן בעבודת ה׳ — לבטוח שגם היום יוכל לחטוף טוב אמיתי, לכסוף אליו ברצון חזק ולא לאבד יום מחייו.

EN:
This is attained perfectly through emunas chachamim, through which one draws vitality from the inclusive supernal intellect. From there light shines into every particular intellect and every channel and constriction belonging to each person, place, and day, and all judgments are sweetened there. A person can thus draw Hashem’s kindness upon himself each day and wherever he is, cast off the bitterness of anxiety over livelihood, and trust that a wondrous kindness exists even on this day and that his needs will be provided. The same applies to serving Hashem: he must trust that even today he can seize genuine good, yearn for it with powerful ratzoan, and not lose a day of his life.

Segment 132
HE:
עיקר הכבדות בפרנסה ובעבודת ה׳ באה כשהיום עצמו נדמה קשה: העני חושב שדווקא עתה אי אפשר למצוא פרנסה, והאדם חושב שהיום קשה להתפלל. לכן מי שהשעה דחוקה לו נקרא ״קשה יום״, ככתוב ״אם לא בכיתי לקשה יום״ (איוב ל׳, כ״ה). זה נמשך מפגם אמונת חכמים, המונע את יניקת השכל הכולל והמתקת צמצומי היום והמקום. השב על פגם זה ומבטל את דעתו לצדיק האמת זוכה לביטחון: ״יום אירא, אני אליך אבטח״ (תהלים נ״ו, ד׳) — דווקא ביום הנראה מפחיד וקשה הוא בוטח שיש צינור שפע גם אליו; ״ברוך ה׳ יום יום, יעמוס לנו האל ישועתנו סלה״ (תהלים ס״ח, כ׳). בכל בלבול, דוחק ומניעה יזכור לשוב על פגם אמונת חכמים ולהאמין באמת בספרי הצדיקים, עד שיינק מן השכל הכולל והכול יומתק. (ליקוטי הלכות, הלכות פיקדון וארבעה שומרים ה׳, ל״א–ל״ב; על פי אוצר היראה, יראה ועבודה)

EN:
The principal heaviness in livelihood and serving Hashem comes when the day itself appears difficult: the poor person thinks that specifically now it is impossible to find a livelihood, and a person thinks that today it is difficult to pray. One whose circumstances are constrained is therefore called “one of a difficult day,” as it is written: “Did I not weep for one whose day was hard?” (Job 30:25). This derives from blemished emunas chachamim, which prevents drawing from the inclusive intellect and sweetening the constrictions of the day and place. One who repents for this blemish and nullifies his understanding before the true tzaddik attains trust: “On the day I fear, I will trust in You” (Psalms 56:4)—specifically on the day that appears frightening and difficult, he trusts that a channel of abundance reaches even it; “Blessed is Hashem; day by day God, our salvation, bears our burden forever” (Psalms 68:20). Amid every confusion, constraint, and impediment, he should remember to repent for blemished emunas chachamim and truly believe in the works of the tzaddikim, until he draws from the inclusive intellect and everything is sweetened. (Likutay Halachos, Laws of Deposits and the Four Guardians 5:31–32; following Otzar HaYirah, “Awe and Service”)

Segment 133
HE:
ביומו תיתן שכרו... ואליו הוא נושא את נפשו (דברים כ"ד, ט"ו)

כל המלאכות והאומנויות הן בחינת תיקון ובירור, שבאמצעותן בני אדם משלימים את מעשה הבורא ומבררים טוב מרע. לכן הפליגו רבותינו במעלת המלאכה: הפועל מברר ניצוצות ונקודות טובות, והם מתקבצים בממון שהוא משתכר. הממון הוא שלמות נפשו, כי שורש הנפש בעשירות; באמצעות עבודתו הוא מלקט חלקי נפשו שהיו מפוזרים בעמקי העשייה, וכשהוא מקבל את שכרו הוא מקבל את הטוב שנאסף ומשלים את נפשו. (ליקוטי מוהר״ן א׳, תורה ס״ט)

EN:
On That Day You Shall Give His Wages… for He Bears His Soul toward It (Deuteronomy 24:15)

All labors and crafts are aspects of rectification and clarification, through which human beings complete the Creator’s work and clarify good from evil. Our Sages therefore extolled labor: the worker clarifies sparks and good points, and they gather within the money he earns. Money is the completion of his soul, for the soul is rooted in wealth; through his labor he gathers the parts of his soul that were dispersed in the depths of action, and when he receives his wages, he receives the goodness collected there and completes his soul. (Likutay Moharan I, Teaching 69)

Segment 134
HE:
״ביומו תיתן שכרו״ (דברים כ״ד, ט״ו), מפני שכל בירור ותיקון שייך ליום ולשעה מסוימים. הניצוצות שבירר הפועל היום הם חלקי נפשו של אותו יום, ועליו לקבל את שכרו בו כדי להשלים את נפשו. לכן עיקר האיסור חל בעונה הראשונה בלבד: יום או לילה, לפי שעת סיום המלאכה. היום והלילה הם זמנים ועונות שונים; ביום נמשכים נפש ומוחין חדשים ובלילה הנפשות עולות. כשהזמן מתחלף, שלמות היום הקודם אינה יכולה להיעשות באותו אופן.

EN:
“On that day you shall give his wages” (Deuteronomy 24:15), because every clarification and rectification belongs to a particular day and hour. The sparks the worker clarified today are parts of his soul belonging to that day, and he must receive his wages then in order to complete his soul. The principal prohibition therefore applies only during the first period: day or night, according to when the labor ended. Day and night are different times and periods; by day a new soul and mochin are drawn, while at night souls ascend. Once the time changes, the previous day’s completion cannot be accomplished in the same manner.

Segment 135
HE:
רש״י פירש ״ואליו הוא נושא את נפשו״ (דברים כ״ד, ט״ו): הפועל מסר את נפשו בעבודה. גם מלאכה שאין בה סכנה גשמית היא בחינת מסירות נפש, מפני שהפועל יורד לעמקי עולם העשייה, צד המוות, כדי לברר ניצוצות נסתרים. המלאכה היא כבריאה חדשה: הדבר טרם נשלם עד שבעל האומנות גומרו בידיו. הירידה לעשייה היא לצורך עלייה; מיד כשהמלאכה נשלמת צריך להשיב לפועל את נפשו — את הממון שבו שכרו ושורש נפשו.

EN:
Rashi explains “for he bears his soul toward it” (Deuteronomy 24:15): the worker surrendered his soul in the labor. Even labor involving no physical danger is an aspect of self-sacrifice, for the worker descends into the depths of the world of action, the side of death, to clarify hidden sparks. Labor resembles a new creation: the object was incomplete until the craftsman finished it with his hands. The descent into action is for the sake of ascent; immediately when the labor is completed, the worker’s soul must be restored to him—the money containing his wages and the root of his soul.

Segment 136
HE:
שכר שכיר חמור משאר חוב, מפני שהפועל נשכר כעבד, ירד לעשייה ומסר את נפשו לשם בירור הניצוצות; לכן יש להשיב את נפשו בזמנה. ראשי התיבות של ״ביומו תיתן שכרו״ הם שבת: כשהעבודה והבירור נגמרים והפועל יוצא לחירות, זו בחינת שבת ושביתה מן הבירורים. כל זמן שהטוב, שכר הפעולה, לא חזר למקומו, הבירור אינו שלם; לכן צריך לשלם מיד כדי להשלים את השביתה. (ליקוטי הלכות, הלכות שכירות פועלים א׳)

EN:
A hired worker’s wages are treated more stringently than another debt because the worker hired himself like a servant, descended into action, and surrendered his soul to clarify the sparks; his soul must therefore be restored at its proper time. The Hebrew initials of “on that day you shall give his wages” form Shabbos: when the labor and clarification are finished and the worker goes free, this is the aspect of Shabbos and cessation from clarifications. As long as the goodness, the wages of the labor, has not returned to its place, the clarification is incomplete; payment must therefore be made immediately to complete the cessation. (Likutay Halachos, Laws of Hiring Workers 1)

Segment 137
HE:
ביומו תיתן שכרו ולא תבוא עליו השמש, כי עני הוא ואליו הוא נושא את נפשו (דברים כ"ד, ט"ו)

עבדות היא בחינת זוהמת הנחש, שממנה באים העוונות; חירות דקדושה היא דעת והארת הרצון, היפך העוונות, הנמשכת מן המקיפים ושפע הכתר, בחינת יום הכיפורים וסליחת עוונות. לכן כל התורה תלויה ביציאת מצרים, שהוציאה אותנו מעבדות לחירות: להכניע את מקור העוונות ולזכות להארת הרצון. (ליקוטי מוהר״ן תנינא, תורה ז׳) משום כך התורה מקלה ככל האפשר את העבדות של יהודי, אפילו שכיר יום שאינו עבד ממש.

EN:
On That Day You Shall Give His Wages, and the Sun Shall Not Set upon Him, for He Is Poor and Bears His Soul toward It (Deuteronomy 24:15)

Servitude is an aspect of the serpent’s contamination, from which sins derive; holy freedom is knowledge and illumination of ratzoan, the opposite of sins, drawn from the encompassing lights and the abundance of keter, the aspect of Yom Kippur and forgiveness of sins. The entire Torah therefore depends upon the Exodus from Egypt, which brought us from servitude to freedom: subduing the source of sins and attaining illumination of ratzoan. (Likutay Moharan II, Teaching 7) For this reason the Torah alleviates a Jew’s servitude as much as possible, even that of a day laborer who is not literally a slave.

Segment 138
HE:
השכיר ירד לעבדות מחמת דוחקו כדי לקבל פרנסה ולהחיות את נפשו; אבל דווקא באמצעות הפרנסה והאכילה אפשר לזכות להארת הרצון. נמצא שירידתו היא תכלית העלייה: בשכר עבודתו הוא מקבל פרנסה, ובאמצעותה מאיר בו הרצון והוא יוצא מן העבדות לחירות. לכן צריך לשלם לו מיד, כדי להסיר מעליו בלי דיחוי את פגם העבדות שאין ישראל יכולים לשאתו אפילו יום אחד.

EN:
The laborer descended into servitude because of his need, in order to receive sustenance and keep his soul alive; yet specifically through sustenance and eating one can attain illumination of ratzoan. His descent is therefore the ultimate purpose of ascent: through his wages he receives sustenance, through which ratzoan shines within him and he emerges from servitude to freedom. He must therefore be paid immediately, removing without delay the blemish of servitude that Israel cannot bear even for a single day.

Segment 139
HE:
זהו ״ביומו תיתן שכרו... כי עני הוא ואליו הוא נושא את נפשו״ (דברים כ״ד, ט״ו). ״נפש״ היא גם רצון, ככתוב ״אם יש את נפשכם״ (בראשית כ״ג, ח׳): מחמת עוניו הוא השליך את עצמו לעבדות כדי לקבל פרנסה ולהעלות את רצונו אל הרצון העליון. התשלום המיידי מזכה אותו בהארת הרצון ומסיר את העבדות. הנהנה מיגיע כפיו גדול מירא שמים, כי באמצעות האכילה והפרנסה הוא זוכה למקיפים שהם שעשוע העולם הבא. שכירות משתלמת לבסוף: לאחר ירידת העבודה בא שכרה, המסיר את העבדות והופך את הירידה לעלייה. (ליקוטי הלכות, הלכות שכירות פועלים ב׳, ב׳; על פי אוצר היראה)

EN:
This is “On that day you shall give his wages… for he is poor, and he bears his soul toward it” (Deuteronomy 24:15). Nefesh, “soul,” also means ratzoan, as in “if it is your ratzoan” (Genesis 23:8): because of his poverty he cast himself into servitude to receive sustenance and elevate his ratzoan toward the supernal ratzoan. Immediate payment grants him illumination of ratzoan and removes servitude. One who benefits from the labor of his hands is greater than one who merely fears Heaven, for through eating and sustenance he attains the encompassing lights that are the delight of the World to Come. Wages become payable at the end: after the descent of labor comes the payment that removes servitude and transforms the descent into ascent. (Likutay Halachos, Laws of Hiring Workers 2:2; following Otzar HaYirah)

Segment 140
HE:
ולא תחבול בגד אלמנה (דברים כ"ד, י"ז)

שורש כל הנפשות בעשירות; לכן עיקר העשירות באה באמצעות האישה, שהיא בחינת נפש ששורשה וחיותה בעשירות. (ליקוטי מוהר״ן א׳, תורה ס״ט) משום כך אין ממשכנים אלמנה כלל, אפילו עשירה. שלמות חיות האישה באה באמצעות בעלה, המשתדל להשלים את נפשה בעשירות שהוא מרוויח; לאחר מותו אין מי שישלים את נפשה.

EN:
You Shall Not Take an Almanah’s Garment as Collateral (Deuteronomy 24:17)

All souls are rooted in wealth; principal wealth therefore comes through the woman, who is an aspect of the soul whose root and vitality are in wealth. (Likutay Moharan I, Teaching 69) An almanah may consequently never be given collateral, even if she is wealthy. The completeness of a woman’s vitality comes through her husband, who endeavors to complete her soul through the wealth he earns; after his death, she has no one to complete her soul.

Segment 141
HE:
התורה הזהירה פעמים רבות לרחם במיוחד על האלמנה, מפני שהיא נפש אומללה וענייה מאוד ושלמות חיותה ניטלה ממנה. עיקר חיותה המועטה נמצא בנכסים שנשארו לה מבעלה. לכן ״לא תחבול בגד אלמנה״ (דברים כ״ד, י״ז): נטילת חפציה כמשכון היא כנטילת נפשה ממש, מאחר שאין לה מקור חיות אחר. (ליקוטי הלכות, הלכות גביית מלווה א׳)

EN:
The Torah repeatedly warned that special compassion be shown to an almanah, for she is an exceedingly afflicted and impoverished soul whose complete vitality has been taken from her. Her remaining limited vitality is principally invested in the property her husband left her. Therefore, “You shall not take an almanah’s garment as collateral” (Deuteronomy 24:17): taking her possessions as collateral is like literally taking her soul, since she has no other source of vitality. (Likutay Halachos, Laws of Collecting a Loan 1)

Segment 142
HE:
לא תחסום שור בדישו (דברים כ"ה, ד')

התורה חסה אפילו על בהמה, מפני שנשמות אדם מתגלגלות בבהמות, בחיות ובעופות. הבעל שם טוב אמר שבני אדם אוכלים, שותים ורוכבים על בני אדם — בכל מקום יש ניצוצי נשמות. אין לשער את הרחמנות על נפש שנתגלגלה בבעל חיים מחמת עוונותיה. העוונות באים מרוח שטות והעדר הדעת, בחינת בהמיות; לכן נפילת אדם לעבירות היא כבר משא כבד של ״מעשה בהמה״, וכל שכן גלגולו בבהמה ממש.

EN:
You Shall Not Muzzle an Ox while It Threshes (Deuteronomy 25:4)

The Torah has compassion even upon an animal because human souls are reincarnated in animals, beasts, and birds. The Baal Shem Tov said that human beings eat, drink, and ride upon human beings—sparks of human souls are found everywhere. The compassion due a soul reincarnated in a living creature because of its sins is immeasurable. Sins derive from a spirit of folly and absence of knowledge, the aspect of animality; a person’s fall into sin is therefore already the heavy burden of “animal conduct,” all the more so his actual reincarnation in an animal.

Segment 143
HE:
״לא תחסום שור בדישו״ (דברים כ״ה, ד׳): יש להניח לו לאכול בשעת עבודתו, כדי להאיר לנפש המגולגלת בו את הארת הרצון. האכילה מסוגלת להאיר רצון, ולכן יכולה הארה כלשהי להגיע באמצעות אכילת הבהמה גם לנפש שבתוכה. (ליקוטי מוהר״ן תנינא, תורה ז׳) התורה סמכה לכך את מצוות הייבום, שבה נרמז סוד גלגולי הנשמות: מצוות ״לא תחסום״ מאירה למגולגלים רצון, בחינת יום הכיפורים וסליחת עוונות, כדי לנקותם מעוונותיהם.

EN:
“You shall not muzzle an ox while it threshes” (Deuteronomy 25:4): it must be allowed to eat during its labor in order to illuminate the soul reincarnated within it with illumination of ratzoan. Eating is conducive to illuminating ratzoan, and some illumination can therefore reach the soul within through the animal’s eating. (Likutay Moharan II, Teaching 7) The Torah juxtaposed this with the mitzvah of yibum, in which the secret of reincarnated souls is alluded to: the mitzvah of not muzzling illuminates the reincarnated souls with ratzoan, the aspect of Yom Kippur and forgiveness of sins, in order to cleanse them of their sins.

Segment 144
HE:
רבותינו למדו את דין השור בדישו מן השור הנאמר בשבת, מפני ששבת היא הארת הרצון. מצווה להרבות באכילת שבת כדי לזכות באמצעותה להארת הרצון. כאשר הרצון מאיר בשבת, העבדות מתבטלת לגמרי; לכן אסורה מלאכה, בחינת עבדות ורוח שטות, והדעת מתגלה. (ליקוטי הלכות, הלכות שכירות פועלים ב׳, ד׳)

EN:
Our Sages derived the law of the threshing ox from the ox mentioned concerning Shabbos, because Shabbos is illumination of ratzoan. It is a mitzvah to increase Shabbos eating in order to attain illumination of ratzoan through it. When ratzoan shines on Shabbos, servitude is entirely nullified; labor, the aspect of servitude and a spirit of folly, is therefore forbidden, and knowledge is revealed. (Likutay Halachos, Laws of Hiring Workers 2:4)

Segment 145
HE:
עיקר הבירור בכל ימי החול נעשה באמצעות קדושת שבת, שצריך להמשיכה לששת ימי המעשה. כך מבררים את השפע מבהמה לאדם, שלשם כך באים יגיעת המשא ומתן והמלאכות. זהו ״זכור את יום השבת לקדשו; ששת ימים תעבוד״ (שמות כ׳, ח׳–ט׳): בזכירת השבת אפשר לעבוד כראוי ולברר שפע אנושי משפע בהמי. בשביתת בהמתו בשבת חוזר השפע של בהמה לבהמה והשפע של אדם לאדם.

EN:
The principal clarification throughout the weekdays is accomplished through the holiness of Shabbos, which must be drawn into the six working days. The abundance is thereby clarified from animal to human; this is the purpose of the exertion of business and weekday labor. This is “Remember the Shabbos day to sanctify it; six days you shall labor” (Exodus 20:8–9): by remembering Shabbos one can labor properly and clarify human abundance from animal abundance. Through one’s animal resting on Shabbos, animal abundance returns to the animal and human abundance to the human being.

Segment 146
HE:
בשעת הדישה השור מברר את החיטה מן הפסולת — שפע אדם משפע בהמה. לכן אין לחוסמו ולמנוע ממנו את מזונו דווקא כשהמלאכה עוסקת בהחזרת השפע אליו; יש להניחו לאכול כרצונו. דין זה נלמד מ״למען ינוח שורך״ (שמות כ״ג, י״ב), מפני שאיסור חסימת שור בדישו ומצוות שביתת בהמה בשבת הם בחינה אחת: השבת השפע הנכון לכל מדרגה. (ליקוטי הלכות, הלכות מקח וממכר ד׳, י״ז; על פי אוצר היראה, מועדי ה׳ — שבת, קנ״ב)

EN:
While threshing, the ox clarifies wheat from refuse—human abundance from animal abundance. It must therefore not be muzzled and deprived of its food precisely when the labor concerns restoring its abundance to it; it must be allowed to eat as it desires. This law is derived from “so that your ox may rest” (Exodus 23:12), because the prohibition against muzzling a threshing ox and the mitzvah of an animal resting on Shabbos are one aspect: restoring the proper abundance to each level. (Likutay Halachos, Laws of Commerce 4:17; following Otzar HaYirah, “Hashem’s Appointed Times—Shabbos,” 152)

Segment 147
HE:
לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר (דברים כ"ה, ה')

בדרך כלל אישה יוצאת מזיקתה לבעלה במיתתו, מפני שנשמתו הסתלקה מן העולם ואין עוד קשר ביניהם. אבל מי שמת בלא בנים, נשמתו עדיין נשארת בעולם, קשורה ברגלי אחיו, מפני שאינה יכולה לעלות לאור הפנים. זהו בחינת ״ותגל מרגלותיו״ (רות ג׳, ז׳). גם אשתו עדיין קשורה בו באמצעות הרוח שהטיל בה ואינה יוצאת ממנה, מאחר שנשמתו אינה יכולה להיפרד מן העולם: הוא לא הניח בו זרע שיכיר את ה׳ יתברך, שלשם כך בא לעולם.

EN:
The Wife of the Deceased Shall Not Marry Outside to a Strange Man (Deuteronomy 25:5)

Ordinarily, a woman’s bond to her husband terminates with his death, for his soul has departed from the world and no bond remains between them. But when a man dies childless, his soul still remains in the world, bound to his brother’s feet, because it cannot ascend to the light of the Countenance. This is the aspect of “she uncovered the place of his feet” (Ruth 3:7). His wife likewise remains bound to him through the spirit he placed within her, which does not depart from her, since his soul cannot separate from the world: he left no offspring in it who would recognize Hashem, blessed be He, the purpose for which he came into the world.

Segment 148
HE:
לכן ״לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר״ (דברים כ״ה, ה׳), אלא היא זקוקה לייבום. ״אח לצרה ייוולד״ (משלי י״ז, י״ז): לאחיו יש כוח להקים אותו, להמשיך שוב את נשמתו באמצעות הבן שיוליד, ככתוב ״יקום על שם אחיו המת״ (דברים כ״ה, ו׳). כך מקבל המת המשך בעולם ונשמתו יכולה להגיע לתיקונה. (ליקוטי הלכות, הלכות גיטין ד׳, ח׳)

EN:
Therefore, “the wife of the deceased shall not marry outside to a strange man” (Deuteronomy 25:5); rather, she is bound to yibum. “A brother is born for adversity” (Proverbs 17:17): his brother possesses the power to establish him, drawing his soul again through the son he will father, as it is written: “He shall succeed to the name of his deceased brother” (Deuteronomy 25:6). The deceased thereby receives continuity in the world and his soul can reach its rectification. (Likutay Halachos, Laws of Divorce 4:8)

Segment 149
HE:
ואם לא יחפוץ האיש... וחלצה נעלו (דברים כ"ה, ז'–ט')

המנעלים הם שמירה לרגליים, והרגליים הן בחינת אמונה ואמונת חכמים — תורה שבעל פה, מלכות, בבחינת ״צדק לפניו יהלך״ (תהלים פ״ה, י״ד). בתיקונים נאמר ״נעל — דא אתתא״, כי האישה יראת ה׳ היא בחינת אמונת חכמים ורגליים. זהו עניין חליצת מנעל היבם: כשאינו חפץ להקים שם לאחיו, נאחז בו עשו, השונא את יעקב אחיו; אחיזה זו באה מפגם אמונת חכמים ומונעת ממנו להציל את אחיו.

EN:
If the Man Does Not Desire… She Shall Remove His Shoe (Deuteronomy 25:7–9)

Shoes protect the feet, and the feet are an aspect of emunah and emunas chachamim—Oral Torah, kingship, in the aspect of “Righteousness shall walk before Him” (Psalms 85:14). The Tikkunim state, “The shoe—this is the woman,” for the woman who fears Hashem is the aspect of emunas chachamim and the feet. This is the meaning of removing the yavam’s shoe: when he does not desire to establish a name for his brother, Eisav, who hates his brother Yaakov, takes hold of him; this hold comes through blemished emunas chachamim and prevents him from saving his brother.

Segment 150
HE:
אפילו אם הוא מבקש לייבם אך אינו יכול לכוון לשם מצווה, גם זה פגם אמונת חכמים. אילו היה קדוש בברית כראוי היה מכוון לשם מצווה, בפרט בייבום, מצווה גבוהה מאוד. חוסר הכוונה נמשך מפגם הברית ומבחינת אישה זונה, היפך ״אישה יראת ה׳״ (משלי ל״א, ל׳), אמונת חכמים ותורה שבעל פה. אמונה ותיקון הברית הם בחינה אחת, כמבואר בליקוטי מוהר״ן א׳, תורות ל״א, כ״ג ול״ו. לכן בין שאינו רוצה לייבם ובין שאינו יכול לכוון, צריך לחלוץ את מנעלו, מקום אחיזת עשו בפגם הרגליים.

EN:
Even if he wishes to perform yibum but cannot direct his intention for the sake of the mitzvah, this too is blemished emunas chachamim. Had he been properly holy in the bris, he would have intended for the mitzvah, especially yibum, an exceedingly exalted mitzvah. His inability to intend derives from blemishing the bris and the aspect of a harlot, the opposite of “a woman who fears Hashem” (Proverbs 31:30), emunas chachamim and Oral Torah. Emunah and rectification of the bris are one aspect, as explained in Likutay Moharan I, Teachings 31, 23, and 36. Whether he refuses yibum or cannot intend properly, his shoe must therefore be removed, at the place where Eisav takes hold through blemished feet.

Segment 151
HE:
נפש המת קשורה ברגלי היבם, מפני שעיקר פגמה באמונת חכמים, בחינת רגליים, ותיקונה מוכרח לבוא באמצעות אחיו. כשהאח אינו מתקנה, היא אחוזה ברגליו כציפור בפח ואף עלולה להיפגם שם יותר, כי עשו — זוהמת הנחש — נאחז בעקב, בבחינת ״ואתה תשופנו עקב״ (בראשית ג׳, ט״ו). אשת המת, שהיא בחינת ידיו, חולצת את המנעל ומכניעה את אחיזת עשו, בבחינת ״וידו אוחזת בעקב עשו״ (בראשית כ״ה, כ״ו).

EN:
The deceased soul is bound to the yavam’s feet because its principal blemish is in emunas chachamim, the aspect of feet, and its rectification must come through his brother. When the brother does not rectify it, it is caught at his feet like a bird in a trap and may even be further blemished there, for Eisav—the serpent’s contamination—takes hold of the heel, in the aspect of “you shall bruise his heel” (Genesis 3:15). The deceased man’s wife, who is the aspect of his hands, removes the shoe and subdues Eisav’s hold, in the aspect of “his hand was holding Eisav’s heel” (Genesis 25:26).

Segment 152
HE:
באמצעות הרוח שהמת הטיל באשתו, פעולתה נחשבת כאילו הוא עושה בידיו. היא חולצת את המנעל מעל רגל היבם, מכניעה את עשו ומשחררת את נפש המת. הרק שהיא יורקת מוציא ומתקן את אותה רוח, מפני ששורש הרוק במקום גבוה מאוד, בבחינת זיווג הנשיקין, וגם הרוח נמשכת משם. החליצה והיריקה מביישות את היבם; הבושה היא תשובה, ובמקום התשובה נתקן פגם אמונת חכמים. משם מקבלת נפש המת חיות, בבחינת ״שובו וחיו״ (יחזקאל י״ח, ל״ב).

EN:
Through the spirit the deceased placed within his wife, her action is regarded as though he performed it with his own hands. She removes the shoe from the yavam’s foot, subdues Eisav, and releases the deceased soul. The spittle she spits extracts and rectifies that spirit, for spittle is rooted in an exceedingly high place, the aspect of the union of kisses, and the spirit likewise derives from there. The removal and spitting shame the yavam; shame is teshuvah, and in the place of teshuvah the blemish of emunas chachamim is rectified. From there the deceased soul receives vitality, in the aspect of “Return and live” (Ezekiel 18:32).

Segment 153
HE:
לכן היא קוראת ״ככה ייעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו״ (דברים כ״ה, ט׳). ״האיש״ הידוע הוא עשו, ״איש יודע ציד, איש שדה״ (בראשית כ״ה, כ״ז), שאינו רוצה לבנות את בית אחיו אלא רודף תמיד את יעקב. בחליצת מנעל היבם נכנעת אחיזתו ונפתח תיקון לנפש המת. (ליקוטי הלכות, הלכות ייבום ג׳, ח׳, י״א)

EN:
She therefore declares: “So shall be done to the man who will not build his brother’s house” (Deuteronomy 25:9). The well-known “man” is Eisav, “a man who knew hunting, a man of the field” (Genesis 25:27), who does not desire to build his brother’s house but constantly pursues Yaakov. Through removing the yavam’s shoe, Eisav’s hold is subdued and a path of rectification opens for the deceased soul. (Likutay Halachos, Laws of Yibum 3:8, 11)

Segment 154
HE:
וחלצה נעלו מעל רגלו וירקה בפניו (דברים כ"ה, ט')

מבואר בתורה ״וביום הביכורים״ שיש דעת שהיא שלום, שהרי השלום תלוי בדעת; ויש דעת עליונה מאוד שהיא מחלוקת לשם שמים. באמת יש שם אהבה, שלום ודעת, ואלו ואלו דברי אלקים חיים, אלא שאין אנו יכולים להבין את דרכי ה׳ הללו. זו בחינת משה, ראשי תיבות מחלוקת שמאי והלל, ובחינת מצה. (ליקוטי מוהר״ן א׳, תורה נ״ו)

EN:
She Shall Remove His Shoe from His Foot and Spit before Him (Deuteronomy 25:9)

The teaching “On the Day of the First Fruits” explains that there is knowledge that is peace, for peace depends upon knowledge; and there is exceedingly supernal knowledge that is dispute for the sake of Heaven. In truth, love, peace, and knowledge exist there, and both positions are the words of the living God, but we cannot understand these ways of Hashem. This is the aspect of Moshe, whose Hebrew name forms the initials of “the dispute of Shammai and Hillel,” and the aspect of matzah. (Likutay Moharan I, Teaching 56)

Segment 155
HE:
ייבום הוא בחינת דעת של שלום, מפני שהוא זיווג לשם הולדה, וההולדה היא שלום: ״וראה בנים לבניך, שלום על ישראל״ (תהלים קכ״ח, ו׳). שלום מחבר שני הפכים; איש ואישה הם שני הפכים, ועיקר אחדותם בבן הנולד משניהם, כדרשת רש״י על ״והיו לבשר אחד״ (בראשית ב׳, כ״ד). לכן, כשהיבם חפץ להוליד, הייבום מאחד את ההפכים בשלום.

EN:
Yibum is an aspect of the knowledge of peace because it is a union for procreation, and procreation is peace: “May you see children born to your children; peace upon Israel” (Psalms 128:6). Peace joins two opposites; man and woman are two opposites, and their principal unity is in the child born from them both, as Rashi expounds “and they shall become one flesh” (Genesis 2:24). When the yavam desires to father a child, yibum therefore unites the opposites in peace.

Segment 156
HE:
כשאינו רוצה לייבם, ״וחלצה נעלו״ (דברים כ״ה, ט׳) מרמז לזיווג ולדעת של מחלוקת לשם שמים. זהו הייחוד העליון, זיווג פנימי לחיות העולמות שאינו לשם הולדה ואינו נפסק. מפני שאין אחריו הולדה שתעשה שלום, הוא נראה תמיד כמחלוקת; אבל באמת שם תכלית האהבה והאחדות, ואין לחקור בו, בבחינת ״במופלא ממך אל תדרוש״. זהו זיווגו של משה, שהיה פרוש מן הזיווג התחתון ודבוק בזיווג העליון.

EN:
When he does not desire yibum, “she shall remove his shoe” (Deuteronomy 25:9) alludes to the union and knowledge of dispute for the sake of Heaven. This is the supernal unification, an inward and unceasing union that gives life to the worlds and is not for procreation. Because no birth follows it to produce peace, it always appears as dispute; in truth, however, ultimate love and unity are found there, and it may not be investigated, in the aspect of “Do not inquire into what is wondrously beyond you.” This is Moshe’s union, for he separated from the lower union and cleaved to the supernal union.

Segment 157
HE:
לכן נאמר למשה ״של נעליך מעל רגליך״ (שמות ג׳, ה׳). בזוהר ״נעל״ היא האישה, בחינת כותנות עור ועץ הדעת טוב ורע, שמחלוקתו נותנת אחיזה לסטרא אחרא ונזקקת לשלום. משה פשט את הנעל, את הזיווג התחתון, כדי לזכות לדעת העליונה של מחלוקת לשם שמים. בחליצה, מאחר שהיבם אינו חפץ בדעת של שלום, מוכרחים להתחבר לתיקון המת באמצעות הדעת העליונה; לכן חולצים את הנעל. היריקה היא בחינת זיווג הנשיקין, זיווג החך והגרון, ובאמצעותה נתקנת נפש המת.

EN:
Moshe was therefore told: “Remove your shoes from your feet” (Exodus 3:5). In the Zohar, the shoe is the woman, the aspect of garments of skin and the Tree of Knowledge of good and evil, whose dispute gives the sitra achara a hold and requires peace. Moshe removed the shoe, the lower union, in order to attain the supernal knowledge of dispute for the sake of Heaven. In chalitzah, because the yavam does not desire the knowledge of peace, the deceased must be rectified through connection with the supernal knowledge; the shoe is therefore removed. Spitting is the aspect of the union of kisses, the union of palate and throat, and through it the deceased soul is rectified.

Segment 158
HE:
מרים פגמה בכבוד משה כשדיברה על פרישותו. היא לא השיגה שזכה לזיווג העליון ולמחלוקת לשם שמים, ואמרה ״הרק אך במשה דיבר ה׳, הלא גם בנו דיבר״ (במדבר י״ב, ב׳) — ואנו לא פרשנו. לכן נענשה ב״ואביה ירוק ירק בפניה״ (במדבר י״ב, י״ד), רמז ל״וירקה בפניו״ שבחליצה: היא פגמה בבחינת ״של נעליך״ ובזיווגו של משה. אבל שאר בני אדם מצווים להוליד: ״על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו״ — את הזיווג העליון של אבא ואמא — ״ודבק באשתו והיו לבשר אחד״ (בראשית ב׳, כ״ד), דעת וזיווג של שלום באמצעות הבנים. (ליקוטי הלכות, הלכות ייבום, על פי המקור)

EN:
Miriam blemished Moshe’s honor when she spoke about his separation. She did not apprehend that he had attained the supernal union and dispute for the sake of Heaven, and said: “Has Hashem spoken only through Moshe? Has He not also spoken through us?” (Numbers 12:2)—yet we did not separate. She was therefore punished with “If her father had spit in her face” (Numbers 12:14), an allusion to “she shall spit before him” in chalitzah: she blemished the aspect of “remove your shoe” and Moshe’s union. Other people, however, are commanded to produce offspring: “Therefore a man shall leave his father and mother”—the supernal union of father and mother—“and cleave to his wife, and they shall become one flesh” (Genesis 2:24), the knowledge and union of peace through children. (Likutay Halachos, Laws of Yibum, following the source text)

Segment 159
HE:
וירקה בפניו (דברים כ"ה, ט')

חלוקת העצה, כשאדם אינו יודע לתת עצה לנפשו, נמשכת ממותרות המאכל העולות אל המוח והלב ומבלבלות את עצתו עד שהיא נעשית ״עצת נשים״. חלוקת העצה היא מצד הנוקבא; בירור העצה, שהוא עיקר הזיווג דקדושה והולדת הבנים, בא מצד הדכורא. הבנים הם תיקון העצה, בבחינת ״וכל בנייך לימודי ה׳״ (ישעיהו נ״ד, י״ג): נצח והוד, בחינת עצות. כל נפש מישראל היא שכל ועצה חדשים כיצד להכיר את ה׳.

EN:
She Shall Spit before Him (Deuteronomy 25:9)

Divided counsel, when a person does not know how to advise his own soul, derives from excess food that rises to the mind and heart and confuses his counsel until it becomes “the counsel of women.” Division of counsel comes from the feminine side; clarification of counsel, which is the principal holy union and procreation, comes from the masculine side. Children are the rectification of counsel, in the aspect of “All your children will be taught by Hashem” (Isaiah 54:13): netzach and hod, the aspects of counsels. Every Jewish soul is a new intellect and counsel for recognizing Hashem.

Segment 160
HE:
הרוק המצוי בפה לפני הזיווג הוא סוד זיווג הנשיקין הקודם לזיווג הגופני. גם בגשמיות הרוק הוא כוח המברר והדוחה פסולת: הוא מפריד את חלקי המאכל ומסייע לעיכול. לכן הוא מסייע לבירור העצה ולהולדה. בחליצה, היבמה צריכה להיפרד מבעלה הראשון ולהוציא את הרוח שהטיל בה, כוח החיות שנועד להולדת בנים ולבירור עצות. היא מוציאה אותו דווקא ברוק, שגם הוא כוח מברר.

EN:
The spittle present in the mouth before union is the secret of the union of kisses that precedes physical union. Even physically, spittle is a force that clarifies and expels refuse: it separates the components of food and assists digestion. It therefore aids the clarification of counsel and procreation. In chalitzah, the yevamah must separate from her first husband and extract the spirit he placed within her, the force of vitality intended for producing children and clarifying counsels. She extracts it specifically through spittle, which is likewise a clarifying force.

Segment 161
HE:
בכל פרט שבאדם יש כוחות נפלאים וסודות עליונים, עד שגם הרוק מקבל חיות מרזי תורה וממצוות התלויות באיברי האדם. על ידו נפטרת היבמה, מפני שהוא מברר את הכוח שנועד להוליד בנים ועצות רבות שיגלו את אלקותו בעולם, ״למען דעת כל עמי הארץ כי ה׳ הוא האלקים, אין עוד״ (מלכים א׳ ח׳, ס׳). הדברים עמוקים ואינם ניתנים לביאור מלא בכתב; הבנתם תלויה בבקיאות בדברי רבנו ובהתבוננות. (ליקוטי הלכות, הלכות גיטין ג׳, כ״ז–כ״ח; על פי אוצר היראה, זיווגים, כ״ט–ל׳)

EN:
Every detail of the human being contains wondrous powers and supernal secrets, so that even spittle receives vitality from the Torah’s mysteries and from mitzvos connected to the human limbs. Through it the yevamah is released, for it clarifies the force intended to produce children and numerous counsels that will reveal His Godliness in the world, “so that all the peoples of the earth may know that Hashem is God; there is no other” (I Kings 8:60). These matters are profound and cannot be fully explained in writing; understanding them depends upon familiarity with Rabbeinu’s teachings and careful contemplation. (Likutay Halachos, Laws of Divorce 3:27–28; following Otzar HaYirah, “Unions,” 29–30)

Segment 162
HE:
וחלצה נעלו מעל רגלו וירקה בפניו (דברים כ"ה, ט')

עיקר ההולדה הוא באמצעות הרוח שהבעל משאיר באשתו. תכלית ההולדה לגלות ולפרסם את אמונת ה׳ בעולם מדור לדור, בבחינת ״ועד דור ודור אמונתו״ (תהלים ק׳, ה׳). בירור האמונה בא באמצעות רוח הנבואה של הצדיק האמיתי, המבררת את כוח המדמה ומכינה את חידוש העולם והשיר שיתעורר לעתיד. כך מכניעים את עקב הסטרא אחרא ומגדילים את עקב הקדושה, ״עקב ענווה יראת ה׳״ (משלי כ״ב, ד׳). (ליקוטי מוהר״ן תנינא, תורה ח׳)

EN:
She Shall Remove His Shoe from His Foot and Spit before Him (Deuteronomy 25:9)

Procreation principally occurs through the spirit a husband leaves within his wife. Its purpose is to reveal and publicize emunah in Hashem throughout the world from generation to generation, in the aspect of “His emunah endures from generation to generation” (Psalms 100:5). Emunah is clarified through the prophetic spirit of the true tzaddik, which clarifies the imaginative faculty and prepares the world’s renewal and the song that will awaken in the future. This subdues the heel of the sitra achara and magnifies the heel of holiness, “the consequence of humility is awe of Hashem” (Proverbs 22:4). (Likutay Moharan II, Teaching 8)

Segment 163
HE:
לידת נפש מישראל היא חידוש עולם, כי האדם עולם קטן וכל אדם הוא עניין ושכל חדשים. ריבוי נשמות ישראל מגדיל את רוח הנבואה, מברר את האמונה ומביא ללידת נשמות נוספות, עד הגאולה, כי אין בן דוד בא עד שיכלו הנשמות שבגוף. מי שמת בלא בנים פגם בבחינות אלה ונשמתו נשארת קשורה בעקב אחיו, מפני שלא הגדיל את עקב הקדושה. תיקונו באמצעות ייבום והרוח שהשאיר באשתו, ששורשה ברוח הנבואה.

EN:
The birth of a Jewish soul is the renewal of a world, for a person is a miniature world and every person is an entirely new matter and intellect. The multiplication of Jewish souls magnifies prophetic spirit, clarifies emunah, and brings about the birth of additional souls, until redemption, for the son of David will not come until all the souls in the treasury have emerged. One who dies childless blemished these aspects, and his soul remains bound to his brother’s heel because he did not magnify the heel of holiness. His rectification comes through yibum and the spirit he left within his wife, whose root is in prophetic spirit.

Segment 164
HE:
אם האח אינו רוצה לייבם, ״וחלצה נעלו מעל רגלו״ (דברים כ״ה, ט׳), כי הפגם בעקב. המנעלים, בחינת כותנות עור, מתקנים את העקב שנפגם ב״ואתה תשופנו עקב״ (בראשית ג׳, ט״ו). ״וירקה בפניו״ (דברים כ״ה, ט׳) הוא ביזיון, היפך הכבוד שממנו נמשכת רוח הנבואה; מי שפגם בה נבזה. יהי רצון שנינצל מחליצה ומייבום ויתקיים ״הקטון יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום; אני ה׳ בעתה אחישנה״ (ישעיהו ס׳, כ״ב). (ליקוטי הלכות, הלכות פריה ורביה והלכות אישות ה׳, כ״ה; על פי אוצר היראה, בנים, ל״ג)

EN:
If the brother does not desire yibum, “she shall remove his shoe from his foot” (Deuteronomy 25:9), for the blemish lies in the heel. Shoes, the aspect of garments of skin, rectify the heel blemished by “you shall bruise his heel” (Genesis 3:15). “She shall spit before him” (Deuteronomy 25:9) is humiliation, the opposite of the honor from which prophetic spirit is drawn; one who blemished it is humiliated. May it be His ratzoan that we be saved from chalitzah and yibum, and may “the smallest become a thousand and the youngest a mighty nation; I, Hashem, will hasten it in its time” (Isaiah 60:22). (Likutay Halachos, Laws of Procreation and Marriage 5:25; following Otzar HaYirah, “Children,” 33)

Segment 165
HE:
זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים (דברים כ"ה, י"ז)

עמלק הוא ראשית הסטרא אחרא, בחינת ״ראשית גויים עמלק״ (במדבר כ״ד, כ׳). לכן מלחמתו מכוונת אל ראש הבית האמיתי שממנו נמשכים כל הדורות, בבחינת ״קורא הדורות מראש״ (ישעיהו מ״א, ד׳). הוא אינו מבקש להילחם בקטן או בגדול אלא בראש הבית עצמו. אך אין לו כוח לפגוע בצדיק האמת ישירות, מפני שהצדיק כבר שבר בשלמות את התאוות והמידות הרעות, ביטל מעצמו את זוהמת הנחש ועמלק, ומוסר את נפשו בכל יום על קדושת ה׳ ועל ישראל.

EN:
Remember What Amalek Did to You on the Way when You Left Egypt (Deuteronomy 25:17)

Amalek is the first principle of the sitra achara, the aspect of “Amalek is the first among nations” (Numbers 24:20). Its war is therefore directed against the true head of the house from whom all generations are drawn, in the aspect of “He calls the generations from the beginning” (Isaiah 41:4). It does not seek to fight the small or the great, but the head of the house himself. Yet it has no power to harm the true tzaddik directly, for the tzaddik has already broken all cravings and evil traits completely, nullified the serpent’s and Amalek’s contamination within himself, and surrenders his soul each day for the holiness of Hashem and for Israel.

Segment 166
HE:
לכן מלחמת עמלק היא לערבב את העולם ולעורר מחלוקת על הצדיק האמיתי, ראש הבית, כדי להרחיק ממנו את ישראל ולמנוע את תשובתם לה׳ באמצעותו. המן־עמלק משקיע את כל תחבולותיו בהסתרת שמו. עמלק רוצה שישראל יתקרבו לכל הראשים האחרים; וכשאינו יכול להעמיד רשע מפורסם, מפני שהכשרים לא יטעו בו, הוא מתלבש באדם כשר או בצדיק שאינו שלם, נותן בלבו לחלוק על ראש הבית, מגדיל את שמו ומפרסם אותו מאוד.

EN:
Amalek’s war therefore consists of confusing the world and arousing dispute against the true tzaddik, the head of the house, in order to distance Israel from him and prevent their return to Hashem through him. Haman-Amalek invests all its schemes in concealing his name. Amalek wants Israel to draw close to all the other leaders; when it cannot establish a notorious wicked person, because upright Jews would not be deceived by him, it clothes itself in a decent person or an incomplete tzaddik, places opposition to the head of the house within his heart, magnifies his name, and publicizes him greatly.

Segment 167
HE:
גם אם אותם ראשים הם צדיקים במקצת, עמלק מגביה אותם כדי להרחיק את העם מן הצדיק הגדול, שכל תיקון נפשות ישראל והעולמות באמצעותו. זהו ״ויזנב בך כל הנחשלים אחריך״ (דברים כ״ה, י״ח). ההמון והקטנים הם בחינת זנב ביחס לצדיק, שהוא הראש; וטוב להיות זנב לאריות ולא ראש לשועלים. הדבוק לטהור טהור, ועבד מלך — מלך; הסמוך לקדושה מתעלה מכוחה.

EN:
Even if those leaders possess some righteousness, Amalek elevates them in order to distance the people from the great tzaddik through whom the souls of Israel and the worlds are rectified. This is “It cut off all the stragglers behind you” (Deuteronomy 25:18). The masses and those of lesser stature are the aspect of a tail relative to the tzaddik, who is the head; it is better to be a tail among lions than a head among foxes. One attached to the pure is pure, and the king’s servant is like a king; one adjacent to holiness is elevated through its power.

Segment 168
HE:
רבותינו דרשו שעמלק היה חותך זנבות וזורקם כלפי מעלה. בתחבולותיו הוא הופך זנב לראש: לוקח אנשים קטנים במעלה, שהיו צריכים להיות טפלים לראש הבית, חותך ומרחיק אותם ממנו, עושה אותם ראשים, מגביה ומפרסם אותם ומכניס בלבם לחלוק על הצדיק. כל זאת כדי להסתיר ולהעלים את ראש הבית האמיתי.

EN:
Our Sages expounded that Amalek cut off tails and cast them upward. Through its schemes it transforms a tail into a head: it takes people of lesser stature, who ought to be subordinate to the head of the house, cuts and distances them from him, makes them leaders, elevates and publicizes them, and places opposition to the tzaddik within their hearts. All this is intended to conceal and obscure the true head of the house.

Segment 169
HE:
לכן ״מלחמה לה׳ בעמלק מדור דור״ (שמות י״ז, ט״ז). בכל דור מוכנה הגאולה לבוא באמצעות ראש הבית, בחינת משה־משיח והצדיק האמיתי הגדול שבדור; עיקר העיכוב הוא המחלוקת העצומה, מלחמת עמלק, שכל תכליתה להסתיר את שמו. מצוות ״זכור את אשר עשה לך עמלק״ (דברים כ״ה, י״ז) מחייבת לזהות מלחמה זו ולא להניח לראשים מדומים להרחיק את ישראל מן הצדיק האמיתי. (ליקוטי הלכות, הלכות שבת ה׳, ט׳–י׳)

EN:
Therefore, “Hashem maintains a war against Amalek from generation to generation” (Exodus 17:16). In every generation redemption is ready to come through the head of the house, the aspect of Moshe-Mashiach and the greatest true tzaddik of the generation; its principal impediment is the immense dispute, the war of Amalek, whose entire purpose is to conceal his name. The mitzvah “Remember what Amalek did to you” (Deuteronomy 25:17) requires recognizing this war and not allowing imagined leaders to distance Israel from the true tzaddik. (Likutay Halachos, Laws of Shabbos 5:9–10)

Segment 170
HE:
זכור את אשר עשה לך עמלק (דברים כ"ה, י"ז–י"ח)

עיקר פגם הברית, שממנו כל האבדות וניצוצות הקדושה הנידחים באמצעות התאוות, בא מזוהמת עמלק, בבחינת ״אשר קרך בדרך״ (דברים כ״ה, י״ח). לכן עמלק רודף את מחנה דן, המאסף לכל המחנות, שהיה מוצא ומשיב כל אבדה של ישראל. עמלק אורב לאבדות ומבקש לתופסן; עיקר התגרותו באלה שהענן פלט, ״ויזנב בך כל הנחשלים אחריך״ (דברים כ״ה, י״ח), בחינת האובדים והנידחים.

EN:
Remember What Amalek Did to You (Deuteronomy 25:17–18)

The principal blemish of the bris, from which come all losses and holy sparks banished through cravings, derives from Amalek’s contamination, in the aspect of “who happened upon you on the way” (Deuteronomy 25:18). Amalek therefore pursues the camp of Dan, the rear guard of all the camps, which found and restored every lost object of Israel. Amalek lies in wait for lost objects and seeks to seize them; its principal attack is against those expelled by the cloud, “it cut off all the stragglers behind you” (Deuteronomy 25:18), the aspect of the lost and banished.

Segment 171
HE:
לכן ציווה ה׳ לזכור את מעשה עמלק, כי אבדה דורשת זיכרון והאבדות באות משכחה והיסח הדעת, בגשמיות וברוחניות. השכחה עצמה נקראת אבדה. צריך לזכור ״לא תשכח״ (דברים כ״ה, י״ט): לזכור מה איבד האדם בתאוותיו, לחפש את אבדותיו ולפחות להיזהר שלא לאבד עוד. כל זמן שהוא זוכר שיש אבדות, מבקש אותן ואינו מייאש את עצמו כאבדה לאחר ייאוש, עדיין יש תקווה.

EN:
Hashem therefore commanded remembering what Amalek did, for a lost object requires memory, and losses come through forgetfulness and distraction, both physically and spiritually. Forgetfulness itself is called loss. One must remember “you shall not forget” (Deuteronomy 25:19): remember what one lost through one’s cravings, search for one’s lost objects, and at least take care not to lose more. As long as one remembers that losses exist, seeks them, and does not despair of oneself like an abandoned lost object, hope remains.

Segment 172
HE:
ה׳ ״חושב מחשבות לבלתי יידח ממנו נידח״ (שמואל ב׳ י״ד, י״ד), ובסוף יימצאו כל האבדות והכול יתוקן. אשרי מי שיש לו חלק רב יותר בבקשה ובחיפוש; ״לפום צערא אגרא״. ככל שהתייגע, התפלל, התגעגע לצדיקים אמיתיים וסבל ביזיונות ושפיכות דמים למען החיפוש, כך יזכה יותר שאבדותיו יוחזרו בשלום. (ליקוטי מוהר״ן א׳, תורה קפ״ח; ליקוטי הלכות, הלכות ברכת הפירות)

EN:
Hashem “devises means so that one banished from Him will not remain banished” (II Samuel 14:14), and ultimately all lost objects will be found and everything rectified. Fortunate is one who takes a greater part in seeking and searching; the reward is according to the suffering. The more one labored, prayed, yearned for true tzaddikim, and endured humiliation and bloodshed for the search, the more fully one will merit having one’s lost objects returned in peace. (Likutay Moharan I, Teaching 188; Likutay Halachos, Laws of Blessings over Fruit)

Segment 173
HE:
אף שצריך לקיים ״אל תהי בז לכל אדם״ ולדון הכול לכף זכות, אין הדבר חל על מי שחולק על הצדיק האמיתי, מבזה אותו ואת הנלווים אליו ומבקש לשפוך את דמם. זהו מצד המן־עמלק, שנאמר בו ״ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו״ (אסתר ג׳, ו׳). הכנעתו מחזקת את כוח הצדיק, המלמד לכבד ולזכות כל אדם, ובכך דווקא מקיימים את העיקרון בשלמות. (ליקוטי הלכות, הלכות אפותיקי ה׳, י״ב; על פי אוצר היראה, מחלוקת, מ״ב)

EN:
Although one must fulfill “Do not despise any person” and judge everyone favorably, this does not apply to one who opposes the true tzaddik, humiliates him and those attached to him, and seeks to spill their blood. This comes from the side of Haman-Amalek, concerning whom it is written: “He considered it contemptible to lay hands on Mordechai alone” (Esther 3:6). Subduing him strengthens the tzaddik’s power to teach honor and favorable judgment toward every person, and precisely thereby fulfills the principle perfectly. (Likutay Halachos, Laws of a Designated Lien 5:12; following Otzar HaYirah, “Dispute,” 42)

Segment 174
HE:
זכור את אשר עשה לך עמלק... אשר קרך בדרך (דברים כ"ה, י"ז–י"ח)

״אשר קרך בדרך״ (דברים כ״ה, י״ח): ״קרך״ הוא מקרה ופגם הברית, עיקר היצר הרע; והוא גם קרירות. עמלק מקרר את לב האדם מלהתחזק בתפילה, שצריכה חמימות דקדושה, בבחינת ״חם לבי בקרבי... דיברתי בלשוני״ (תהלים ל״ט, ד׳). לאחר שהוא מסית לפגם הברית, הוא מחליש את הדעת מלהתפלל עליו, בטענה שכבר צעקו זמן רב ולא נושעו.

EN:
Remember What Amalek Did to You… Who Happened upon You on the Way (Deuteronomy 25:17–18)

“Who happened upon you on the way” (Deuteronomy 25:18): karecha connotes chance occurrence and blemishing the bris, the principal evil inclination; it also connotes coldness. Amalek cools a person’s heart from strengthening himself in prayer, which requires holy warmth, in the aspect of “My heart grew hot within me… I spoke with my tongue” (Psalms 39:4). After inciting a person to blemish the bris, it weakens his resolve to pray concerning it, claiming that people have already cried out for a long time and were not saved.

Segment 175
HE:
״ויזנב בך כל הנחשלים אחריך, ואתה עייף ויגע ולא ירא אלקים״ (דברים כ״ה, י״ח): עמלק מתגבר על חלושי הכוח; ״ירא אלקים״ היא תפילה, בחינת ״אישה יראת ה׳ היא תתהלל״ (משלי ל״א, ל׳). העייפות היא חוסר התחזקות בתפילה, והוא עצמו גורם לה. לכן צריך לזכור את אזהרות הצדיקים האמיתיים, שחזרו בלשונות רבות שאין להתייאש מן הרחמים בשום אופן. (ליקוטי הלכות, הלכות נחלות ד׳, י״א)

EN:
“It cut off all the stragglers behind you, while you were weary and exhausted, and it did not fear God” (Deuteronomy 25:18): Amalek overpowers those of weak strength; “fear of God” is prayer, the aspect of “a woman who fears Hashem, she shall be praised” (Proverbs 31:30). Weariness is failure to strengthen oneself in prayer, and Amalek itself causes it. One must therefore remember the warnings of the true tzaddikim, who repeatedly taught in many formulations that one must never despair of mercy. (Likutay Halachos, Laws of Inheritances 4:11)

Segment 176
HE:
אשר קרך בדרך (דברים כ"ה, י"ח)

קליפת עמלק היא עיקר קליפת הערלה החופה על ברית הקודש. ממנה באה ההעלמה המבקשת להסתיר את אור הצדיק, יסוד עולם, באמצעות פגם הברית, בחינת ״אשר קרך בדרך״ (דברים כ״ה, י״ח). היא מתגברת במיוחד על חלושי הכוח, ״כל הנחשלים אחריך, ואתה עייף ויגע״, כדי להפרידם לגמרי מן הצדיק האמיתי שממנו כל חיותם ותקוותם לנצח. (ליקוטי הלכות, הלכות תפילין ז׳, ט׳)

EN:
Who Happened upon You on the Way (Deuteronomy 25:18)

The klipa of Amalek is the principal klipa of the foreskin that covers the holy bris. From it comes the concealment that seeks to obscure the light of the tzaddik, foundation of the world, through blemishing the bris, the aspect of “who happened upon you on the way” (Deuteronomy 25:18). It attacks those of weak strength in particular, “all the stragglers behind you, while you were weary and exhausted,” in order to separate them completely from the true tzaddik, from whom all their vitality and eternal hope derive. (Likutay Halachos, Laws of Tefillin 7:9)

Segment 177
HE:
ויזנב בך כל הנחשלים אחריך, ואתה עייף ויגע (דברים כ"ה, י"ח)

באמצעות מציאת הטוב נכנע עמלק, תוקף הסטרא אחרא, המבקש להפיל את חלושי הכוח בישראל כאילו אין להם עוד תקווה. זהו ״ויזנב בך כל הנחשלים אחריך, ואתה עייף ויגע״ (דברים כ״ה, י״ח): הוא מבקש לזנב את הנחשלים ולהפילם למטה. אבל כאשר אדם זוכה למצוא בעצמו נקודה טובה אפילו בעת נפילתו, הוא מגלה שאינו אבוד ושעדיין יש לו דרך לשוב; בכך נכנע עמלק. (ליקוטי הלכות, הלכות השכמת הבוקר, על פי המקור)

EN:
It Cut Off All the Stragglers behind You, while You Were Weary and Exhausted (Deuteronomy 25:18)

Through finding the good, Amalek—the force of the sitra achara that seeks to cast down the weak among Israel as though they no longer possessed hope—is subdued. This is “It cut off all the stragglers behind you, while you were weary and exhausted” (Deuteronomy 25:18): it seeks to cut off the stragglers and cast them downward. But when a person merits finding a good point within himself even at the time of his fall, he reveals that he is not lost and still has a path of return; Amalek is thereby subdued. (Likutay Halachos, Laws of Rising in the Morning, following the source text)

Segment 178
HE:
ולא ירא אלקים (דברים כ"ה, י"ח)

עיקר התגברות עמלק באה כשישראל נופלים מן היראה, בבחינת ״ואתה עייף ויגע ולא ירא אלקים״ (דברים כ״ה, י״ח). אז הוא מפחיד אותם ביראות רעות ונלחם בהם למעלה ולמטה: בגשמיות הוא בא בחילות מלחמה, וברוחניות הוא מכניס כפירות בלב כדי שלא יעלו את היראות הנפולות לשורשן.

EN:
And It Did Not Fear God (Deuteronomy 25:18)

Amalek principally gains strength when Israel falls from awe, in the aspect of “while you were weary and exhausted, and it did not fear God” (Deuteronomy 25:18). It then frightens them with fallen fears and wages war above and below: physically it comes with armies of war, and spiritually it inserts heresy into the heart so that they will not elevate the fallen fears to their root.

Segment 179
HE:
היראות הנפולות הן דינים שמהם משתלשלת אחיזת הקליפות. מי שמבחין שכל הפחדים באים מה׳ ומעלה אותם לשורשם, ליראה רק ממנו, זוכה לטובה באמצעותם, כי הם משיבים אותו לה׳. אבל הסטרא אחרא עלולה לעקם את לבו, להפיל אותו לעצבות ולמנוע ממנו לשוב; ולעיתים היא מכניסה כפירה ממש. עמלק מפחיד את האדם במלכותו הרשעה, ואז מונע ממנו לומר ״בצר לי אקרא ה׳״ (שמואל ב׳ כ״ב, ז׳) באמצעות התלייה בטבע, כדי שלא ישוב לה׳; כך הוא מתגבר שוב ושוב.

EN:
Fallen fears are judgments from which the klipoas take hold. One who discerns that all fears come from Hashem and elevates them to their root, fearing Him alone, attains good through them, for they return him to Hashem. But the sitra achara may warp his heart, cast him into sadness, and prevent his return; at times it even introduces actual heresy. Amalek frightens a person through its wicked dominion, then prevents him from saying “In my distress I called to Hashem” (II Samuel 22:7) by attributing events to nature, so that he will not return to Hashem; it thereby grows stronger repeatedly.

Segment 180
HE:
״ויזנב בך כל הנחשלים... ולא ירא אלקים״ (דברים כ״ה, י״ח): הוא מתגבר על מי שאינו מעלה את היראות הנפולות לה׳, ואף חוסר היראה נובע מן הכפירות שהוא עצמו הכניס. הכנעתו באה באמצעות משה, בחינת הדעת: ״והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל״ (שמות י״ז, י״א). כאשר ישראל מסתכלים כלפי מעלה ומעלים את פחדיהם לשורשם, עמלק נכנע. (ליקוטי הלכות, הלכות בכור בהמה טהורה ד׳)

EN:
“It cut off all the stragglers… and it did not fear God” (Deuteronomy 25:18): it overpowers one who does not elevate fallen fears to Hashem, while that very lack of awe results from the heresies Amalek itself inserted. Its subjugation comes through Moshe, the aspect of knowledge: “Whenever Moshe raised his hand, Israel prevailed” (Exodus 17:11). When Israel looks upward and elevates its fears to their root, Amalek is subdued. (Likutay Halachos, Laws of the Firstborn Kosher Animal 4)

Segment 181
HE:
והיה בהניח ה' אלקיך לך מכל אויביך מסביב (דברים כ"ה, י"ט)

מפלת קליפת עמלק בשלמות תהיה רק כשישראל יבואו אל המנוחה ואל הנחלה, ככתוב ״והיה בהניח ה׳ אלקיך לך מכל אויביך מסביב... תמחה את זכר עמלק״ (דברים כ״ה, י״ט). כל זמן שלא הגיעו למנוחה הקדושה בשלמות, עמלק חוזר ומתגבר; ובכל פעם מכניעים אותו מחדש בכוח התורה והצדיקים.

EN:
It Shall Be when Hashem Your God Grants You Rest from All Your Enemies Around You (Deuteronomy 25:19)

The klipa of Amalek will fall completely only when Israel reaches rest and inheritance, as it is written: “It shall be when Hashem your God grants you rest from all your enemies around you… you shall erase the memory of Amalek” (Deuteronomy 25:19). As long as they have not attained holy rest perfectly, Amalek repeatedly regains strength; each time it is subdued anew through the power of Torah and the tzaddikim.

Segment 182
HE:
בפרט מסייעים לכך הצדיקים שוכני עפר, שכבר באו אל המנוחה בשלמות: ״יבוא שלום, ינוחו על משכבותם, הולך נכוחו״ (ישעיהו נ״ז, ב׳); ״ושם ינוחו יגיעי כוח״ (איוב ג׳, י״ז), שדרשו רבותינו על הצדיקים; ו״ואתה לך לקץ ותנוח״ (דניאל י״ב, י״ג). מכוח מנוחתם הקדושה הם מסייעים להכניע את עמלק עד המנוחה השלמה ומחיית זכרו. (ליקוטי הלכות, הלכות נטילת ידיים לסעודה ובציעת הפת ה׳, מ״ח)

EN:
The tzaddikim who dwell in the dust, who have already entered perfect rest, provide particular assistance: “He shall come to peace; they shall rest upon their resting places, each one who walked in his uprightness” (Isaiah 57:2); “There those weary of strength find rest” (Job 3:17), which our Sages expounded concerning the tzaddikim; and “You, go to the end; you shall rest” (Daniel 12:13). Through the power of their holy rest they help subdue Amalek until complete rest is attained and its memory erased. (Likutay Halachos, Laws of Handwashing for a Meal and Breaking Bread 5:48)



# Ki Seitzei
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/5/6/

Kee Saitzay
כי תצא
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/5/6

Segment 1
HE:
כי תצא למלחמה על אויביך, ונתנו ה' אלקיך בידך ושבית שביו (דברים כ"א, י')

פירוש: "כי תצא למלחמה על אויביך" (דברים כ"א, י') — זה היצר הרע. "ונתנו ה' אלקיך בידך" — כלומר, היצר הרע ייתן, היינו ימסור, את "ה' אלקיך" בידך, על דרך "צדיק מושל יראת אלקים" (שמואל ב' כ"ג, ג'). התורה נותנת על כך עצה: "ושבית שביו" — באותו דבר שבו הוא רוצה להתגבר עליך, דהיינו בגדלות, בו תתגבר עליו. אמור לו: כיצד אני יכול למשול כאשר יש בי גאווה, והקדוש ברוך הוא אינו שורה עמי? ודי למבין. (ליקוטי מוהר"ן א', תורה ק"ז)

EN:
When You Go Out to War Against Your Enemies, Hashem Your God Will Deliver Him into Your Hand, and You Shall Take His Captives Captive (Deuteronomy 21:10)

Explanation: “When you go out to war against your enemies” (Deuteronomy 21:10)—this is the yetzer hara. “Hashem your God will deliver him into your hand”—that is, the yetzer hara will give, meaning deliver, “Hashem your God” into your hand, in the sense of “the tzaddik rules through awe of God” (II Samuel 23:3). The Torah provides counsel for this: “You shall take his captives captive”—through the very thing with which he seeks to overpower you, namely self-aggrandizement, you shall overcome him. Say to him: How can I rule when I possess pride and the Holy One, blessed be He, does not dwell with me? This is sufficient for one who understands. (Likutay Moharan I, Teaching 107)

Segment 2
HE:
כי תצא למלחמה (דברים כ"א, י')

שעת המשא ומתן היא שעת מלחמה, כי אז צריך להילחם עם הסטרא אחרא, לברר ולהעלות ממנה ניצוצות קדושים; עיקר המשא ומתן הוא בירור ניצוצות. כאשר נושאים ונותנים באמונה כפשוטה, והדיבור הוא דיבור אמת — ההן הן והלאו לאו — ומקשרים את פנימיות המחשבה אל התורה, בעוד שרק חיצוניות המחשבה עוסקת במשא ומתן, זוכים לברר ולהעלות ניצוצות וקדושות נפולות רבות. באמצעות המשא ומתן נעשות עליית העולמות ותיקונים גדולים, כמו באמצעות תפילה.

EN:
When You Go Out to War (Deuteronomy 21:10)

The time of conducting business is a time of war, for one must then battle the sitra achara, clarify, and elevate holy sparks from it; the principal purpose of business is the clarification of sparks. When business is conducted with emunah in the plain sense, and one’s speech is truthful—yes means yes and no means no—and one binds the inwardness of one’s thought to Torah while only the external aspect of thought engages in business, one merits clarifying and elevating many fallen sparks and forms of holiness. Through business the worlds ascend and great rectifications are accomplished, as through prayer.

Segment 3
HE:
זה פירוש "כי תצא למלחמה" (דברים כ"א, י'). "כי תצא" הוא בחינת משא ומתן, בבחינת "שמח זבולון בצאתך ויששכר באוהליך" (דברים ל"ג, י"ח). משא ומתן נקרא "צאתך". אף שזבולון ויששכר שווים מצד שזבולון מפרנס את יששכר, ונאמר "שמח זבולון", עדיין זבולון הוא "בצאתך" ויששכר "באוהליך", כי עבודת התורה פנימית ולמעלה מעבודת המשא ומתן. אף שהמשא ומתן עבודה גדולה ומפרנס את התלמיד חכם, התורה גבוהה ממנו. כך בכל מדרגה: המדרגה התחתונה נקראת "צאתך" ביחס למדרגה שמעליה, הנקראת "אוהליך". אפילו דבקות בה' נקראת "צאתך" ביחס לדבקות גבוהה ממנה.

EN:
This explains “When you go out to war” (Deuteronomy 21:10). “When you go out” is the aspect of business, in the aspect of “Rejoice, Zevulun, in your going out, and Yissachar in your tents” (Deuteronomy 33:18). Business is called “your going out.” Although Zevulun and Yissachar are equal insofar as Zevulun supports Yissachar, and the verse says “Rejoice, Zevulun,” Zevulun is nevertheless “in your going out,” whereas Yissachar is “in your tents,” for Torah service is more inward and higher than the service of business. Although business is a great service and supports the Torah scholar, Torah remains higher. The same applies at every level: a lower level is called “your going out” relative to the level above it, which is called “your tents.” Even deveikus in Hashem is called “your going out” relative to a higher deveikus.

Segment 4
HE:
זהו "למלחמה על אויביך": בעת המשא ומתן נלחמים באויבים כדי לברר ולהעלות מהם את הניצוצות. "ונתנו ה' אלקיך בידך" הוא בחינת אמונה, כמו שכתוב: "ויהי ידיו אמונה" (שמות י"ז, י"ב), כי באמצעות אמונה מעלים את הניצוצות. "ושבית שביו" הוא בחינת התורה, כמו שכתוב: "עלית למרום שבית שבי" (תהלים ס"ח, י"ט). (ליקוטי מוהר"ן א', תורה ר"פ; עם קיצור ליקוטי מוהר"ן השייך לתורה ו')

EN:
This is “to war against your enemies”: during business one battles the enemies in order to clarify and elevate the sparks from them. “Hashem your God will deliver him into your hand” is the aspect of emunah, as it is written: “His hands were emunah” (Exodus 17:12), for through emunah the sparks are elevated. “You shall take his captives captive” is the aspect of Torah, as it is written: “You ascended on high; You took captives captive” (Psalms 68:19). (Likutay Moharan I, Teaching 280; together with the abridged Likutay Moharan associated with Teaching 6)

Segment 5
HE:
כאשר דברים הולכים לאדם שלא כסדר, זו התנגדות הרצון: הוא רוצה שהדבר יהיה באופן מסוים, והדבר מתרחש להפך, שלא כסדר. זה בחינת מלחמה, כי כל מלחמה היא התנגדות הרצון ובחינת שלא כסדר. זהו "כי תצא למלחמה" (דברים כ"א, י') — כאשר הולך לך שלא כסדר ורצונך נתקל בהתנגדות. "ונתנו ה' אלקיך בידך" — שכל הרצונות המתנגדים לרצונך יתבטלו, והדברים ילכו לך כסדר כרצונך.

EN:
When matters proceed out of order for a person, this is opposition to ratzoan: he wants the matter to be one way, but it occurs in the opposite manner, out of order. This is the aspect of war, for every war is opposition to ratzoan and an aspect of disorder. This is “When you go out to war” (Deuteronomy 21:10)—when matters proceed out of order for you and your ratzoan encounters opposition. “Hashem your God will deliver him into your hand”—all forms of ratzoan opposed to yours will be nullified, and matters will proceed for you in order, according to your ratzoan.

Segment 6
HE:
אימתי? כאשר "ושבית שביו" — כשתהיה בבחינת "מה", ותמשיך אלקות, הוי"ה במילוי אלפין. זה פירוש "מחשבה": חשב־מה (זוהר, בראשית כ"ד; תיקוני זוהר ס"ט), שתקשר תמיד את אלקותו במחשבתך. זה בחינת "מלך אסור ברהטים" (שיר השירים ז', ו') — ברהיטי המוחין שלך. "ושבית שביו" פירושו שתמשיך "מה" לתוך מחשבתך ותקשר בה את אלקותו; כי כל דבר הנמשך ממקום גבוה נקרא שבי, כמו שכתוב: "עלית למרום שבית שבי" (תהלים ס"ח, י"ט). כך יתבטלו כל המלחמות וכל הרצונות המתנגדים לרצונך. סוד זה נרמז בעץ חיים, בהקדמה, כלל י"ט, ובכוונות ראש חודש אלול. (ליקוטי מוהר"ן תנינא, תורה פ"ב)

EN:
When does this occur? When “you shall take his captives captive”—when you are in the aspect of mah, “what,” and draw Godliness, the Divine Name expanded with alephs. This explains machshavah, “thought”: chashoav mah, “think mah” (Zohar, Bereishis 24; Tikkunei Zohar 69), continually binding His Godliness within your thought. This is the aspect of “The King is bound in the channels” (Song of Songs 7:6)—in the channels of your mochin. “You shall take his captives captive” means that you draw mah into your thought and bind His Godliness within it; for anything drawn from a high place is called a captive, as it is written: “You ascended on high; You took captives captive” (Psalms 68:19). Through this, all wars and all forms of ratzoan opposed to yours will be nullified. This secret is alluded to in Etz Chaim, Introduction, Principle 19, and in the intentions for Rosh Choadesh Elul. (Likutay Moharan II, Teaching 82)

Segment 7
HE:
ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים (דברים כ"א, י"ג)

אסור להתחתן בעובדי כוכבים ומזלות, שהם בחינת יגון ואנחה, מאחר שלא זכו לקבל את התורה, שהיא עיקר השמחה. כמו שכתוב: "יולד כסיל לתוגה לו" (משלי י"ז, כ"א). הם כרוכים אחר העולם הזה, המלא יגון, אנחה, כעס ומכאובות, כמו שכתוב: "גם כל ימיו כעס ומכאובות" (קהלת ב', כ"ג). לכן אסור לישראל להתחתן בהם, כי אין בנו כוח להמתיק את יגונם ואנחתם.

EN:
She Shall Weep for Her Father and Mother for a Month of Days (Deuteronomy 21:13)

It is forbidden to intermarry with idolaters, who are an aspect of sorrow and sighing, since they did not merit receiving the Torah, which is the principal joy. As it is written: “One who begets a fool does so to his sorrow” (Proverbs 17:21). They are bound to this world, which is filled with sorrow, sighing, anger, and pain, as it is written: “All his days are anger and pain” (Ecclesiastes 2:23). Israel is therefore forbidden to intermarry with them, for we lack the power to sweeten their sorrow and sighing.

Segment 8
HE:
אפילו בזיווג שבישראל דרושה התגברות גדולה, כדי שהזיווג יהיה בקדושה ויוכל להכניע את היגון והאנחה ולהפכם לשמחה. עיקר התאווה באה מעצבות, יגון ואנחה. צריכין להתגבר מאוד, לקדש את עצמם ולשבור את התאווה הגשמית, בחינת יגון ואנחה, ולדבק את עצמם בקדושה העליונה, בחינת שמחה. כך ממתיקים את היגון והאנחה והופכים אותם לשמחה; זה עיקר קדושת הברית. אבל בת אל נכר היא עצם היגון והאנחה, "אישה זונה" ובחינת "מר ממוות", כמו שכתוב: "כי שחה אל מוות ביתה" (משלי ב', י"ח). אין ביד ישראל להמתיק את תוקף היגון והאנחה שלה; אדרבה, הסטרא אחרא עלולה להתגבר בו, לעקור אותו משני עולמות ולהורידו ביגון שאולה, חס ושלום.

EN:
Even within a union among Israel, great strengthening is required so that the union will be in holiness and can subdue sorrow and sighing and transform them into joy. The principal craving derives from sadness, sorrow, and sighing. One must strengthen oneself greatly, sanctify oneself, break the physical craving—the aspect of sorrow and sighing—and cleave to supernal holiness, the aspect of joy. Sorrow and sighing are thereby sweetened and transformed into joy; this is the principal holiness of the bris. But a foreign woman is the essence of sorrow and sighing, “a harlot,” and an aspect of “more bitter than death,” as it is written: “For her house sinks toward death” (Proverbs 2:18). Israel lacks the power to sweeten the force of her sorrow and sighing; on the contrary, the sitra achara may overpower him, uproot him from both worlds, and bring him down to Sheol in sorrow, God forbid.

Segment 9
HE:
זה שנאמר ביפת תואר: "ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים" (דברים כ"א, י"ג). אמרו רבותינו זכרונם לברכה: כדי שתהא בת ישראל שמחה וזו עצבה (ספרי דברים כ"א, ט'). בת ישראל אחוזה בשמחה, בבחינת "שמחי וגילי בת ציון" (זכריה ב', י"ד), כי היא משורש נשמות ישראל, שהם עצם השמחה. רק לאחר השתלשלויות רבות נאחזת בה, מבחינת סטרא דנוקבא, בחינת יגון ואנחה; לכן צריכין קדושה יתרה להמתיק את הדין שלא יתאחז בה היגון, שהוא אחיזת הסטרא אחרא והתגברות התאווה. בת עובדי כוכבים היא בחינת עצם הקליפה ששמה מורה על עצבות ויללה. לכן נאסרו נידה, שפחה, גויה וזונה, רחמנא ליצלן, כמבואר בספרים ובפרט בזוהר ובתיקונים. (ליקוטי הלכות, הלכות פריה ורביה והלכות אישות ג', י"ד, כ"ב)

EN:
This is why the passage concerning the beautiful captive states: “She shall weep for her father and mother for a month of days” (Deuteronomy 21:13). Our Sages, of blessed memory, said: So that a daughter of Israel will be joyful while this one is sad (Sifrei Devarim 21:9). A daughter of Israel is rooted in joy, in the aspect of “Rejoice and exult, daughter of Zion” (Zechariah 2:14), for she derives from the root of the souls of Israel, who are the essence of joy. Only after many developments does an aspect of sorrow and sighing take hold of her from the feminine side; additional holiness is therefore required to sweeten the judgment so that sorrow—the hold of the sitra achara and the intensification of craving—does not take hold. A daughter of the idolaters is the aspect of the klipa itself, whose name signifies sadness and wailing. The prohibited relations represented by the acronym nashgaz are therefore forbidden, may the Merciful One save us, as explained in the sacred works, particularly the Zohar and Tikkunim. (Likutay Halachos, Laws of Procreation and Laws of Marriage 3:14, 22)

Segment 10
HE:
לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת מהם; השב תשיבם... וכן תעשה לחמורו... לא תוכל להתעלם (דברים כ"ב, א'–ג')

מצוות השבת אבדה היא בחינת שבירת תאוות ממון. אדם מוצא חפץ בעל ערך, שיכול היה לקחתו לעצמו, ובכל זאת מחזירו לבעליו; בכך הוא שובר את תאוות הממון. השבת האבדה לבעליה היא גמילות חסדים ובחינת צדקה, וגדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה (סוכה מ"ט ע"ב). נמצא שהשבת אבדה היא שבירת תאוות ממון באמצעות צדקה וחסד, ועל ידי זה נמשכת השגחה שלמה, כמבואר בליקוטי מוהר"ן א', תורה י"ג.

EN:
You Shall Not See Your Brother’s Ox or Sheep Straying and Conceal Yourself; You Shall Surely Return Them… You Shall Do Likewise with His Donkey… You May Not Conceal Yourself (Deuteronomy 22:1–3)

The mitzvah of returning lost property is an aspect of breaking the craving for money. A person finds an object of value that he could have taken for himself, yet returns it to its owner; he thereby breaks the craving for money. Returning lost property to its owner is an act of kindness and an aspect of tzedakah, and acts of kindness are greater than tzedakah (Sukkah 49b). Thus returning lost property is the breaking of the craving for money through tzedakah and kindness, through which complete providence is drawn, as explained in Likutay Moharan I, Teaching 13.

Segment 11
HE:
לכן נכתבה מצוות השבת אבדה בלשון ראייה: "לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת מהם; השב תשיבם"; "וכן תעשה לחמורו"; "לא תוכל להתעלם" (דברים כ"ב, א'–ג'). "לא תוכל להתעלם" דווקא — אסור להעלים עין מן האבדה, כדי שלא לפגום בעיניים העליונות, בחינת השגחתו השלמה. כאשר אדם שם עין על האבדה, משגיח עליה, מגביה אותה ומחזירה לבעליה, הוא ממשיך מלמעלה השגחה שלמה. זה עיקר עניין ההשבה: שבירת תאוות ממון בצדקה ובחסד, שעל ידם נמשכת השגחה שלמה.

EN:
The mitzvah of returning lost property is therefore stated in terms of sight: “You shall not see your brother’s ox or sheep straying and conceal yourself from them; you shall surely return them”; “You shall do likewise with his donkey”; “you may not conceal yourself” (Deuteronomy 22:1–3). Specifically “you may not conceal yourself”—one may not close one’s eye to the lost object, lest one blemish the supernal eyes, the aspect of His complete providence. When a person sets his eye upon the lost object, watches over it, lifts it, and returns it to its owner, he draws complete providence from above. This is the principal aspect of returning: breaking the craving for money through tzedakah and kindness, through which complete providence is drawn.

Segment 12
HE:
עיקר האבדה נמשכת מפגם ההשגחה: הבעלים לא השגיח היטב על ממונו ולא שמרו כראוי. הפגם נובע מהיסח הדעת, בחינת פגם בהשגחה השלמה. האדם מתחיל להסתכל בדבר, אך קודם שהראייה מגיעה אליו ונחקקת בעיניו, דעתו מוסחת והראייה מתפזרת לצדדים; כך הדבר נגנב או נאבד. אדם אינו מאבד את ממונו לדעת, שהרי המאבד במכוון את מה שנותנים לו הוא שוטה גמור; רוב האבדות באות מהיסח הדעת ומשמירה בלתי מספקת. המוצא שמשים עין על האבדה, אינו מתעלם ומחזירה לבעליה, חוזר ומשלים את פגם ההשגחה וממשיך השגחה שלמה. (ליקוטי הלכות, הלכות אבדה ומציאה ג', ט')

EN:
Loss principally results from blemished watchfulness: the owner did not properly watch over his property or guard it. The blemish comes through distraction, an aspect of damaged complete providence. A person begins to look at the object, but before his sight reaches it and its image becomes fixed in his eyes, his attention is diverted and his vision disperses to the sides; the object is then stolen or lost. A person does not knowingly lose his property, for one who deliberately loses what he is given is utterly foolish; most losses result from distraction and insufficient guarding. The finder who sets his eye upon the lost object, does not conceal himself, and returns it to its owner once again completes and rectifies the blemish in watchfulness and draws complete providence. (Likutay Halachos, Laws of Lost Property and Found Objects 3:9)

Segment 13
HE:
ואם לא קרוב אחיך אליך ולא ידעתו, ואספתו אל תוך ביתך והיה עמך עד דרוש אחיך אותו, והשבותו לו (דברים כ"ב, ב')

יש להבין היטב את הכתוב בעניין הצדיק, שהוא עיקר המשיב את כל אבדות באי העולם ומתייגע בעבודתו עד שמוצא את כולן. הוא חפץ בכל עת להשיבן מיד לבעל האבדה; אך כל זמן שהנפשות רחוקות ממנו, הוא מוכרח לאספן אליו, "והיה עמך עד דרוש אחיך אותו" (דברים כ"ב, ב'), בבחינת "ואם לא קרוב אחיך אליך". כמבואר בליקוטי מוהר"ן א', תורה קפ"ח, צריכין לבוא אל הצדיק ולחזר אחר האבדה שהאדם איבד ושכח מיד כשיצא לאוויר העולם.

EN:
If Your Brother Is Not Near You and You Do Not Know Him, You Shall Gather It into Your House; It Shall Remain with You until Your Brother Seeks It, and You Shall Return It to Him (Deuteronomy 22:2)

The verse must be thoroughly understood in relation to the tzaddik, who is the principal restorer of all the lost objects of everyone in the world and labors in his service until he finds them all. He desires at every moment to return them immediately to the owner of the lost object; but as long as the souls remain distant from him, he must gather them to himself, “and it shall remain with you until your brother seeks it” (Deuteronomy 22:2), in the aspect of “if your brother is not near you.” As explained in Likutay Moharan I, Teaching 188, one must come to the tzaddik and search for the lost object that one lost and forgot immediately upon entering the air of this world.

Segment 14
HE:
כל הנפשות הבאות אל הצדיק כדי שיקרבן לה' יתברך באות לבקש את אבדתן. הצדיק לוקח את הנפשות, מעלה אותן ומחדשן בבחינת עיבור, ועל ידן ממשיך חידושי תורה נפלאים ונוראים, כמבואר בליקוטי מוהר"ן א', תורה י"ג. כך הוא משיב להן את אבדתן, כי עיקר אבדתן היא התורה ששכחו כשיצאו לאוויר העולם, כפי שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (נידה ל' ע"ב). בכל פעם שהן באות אליו, הוא מעלה ומחדש את נפשותיהן וממשיך להן מחדש את התורה שאבדה מהן, ביתר שאת, באמצעות חידוש הנפשות בבחינת עיבור.

EN:
All the souls who come to the tzaddik so that he may draw them close to Hashem, blessed be He, come to seek their lost object. The tzaddik takes these souls, elevates them, and renews them in the aspect of gestation, and through them draws wondrous and awesome Torah insights, as explained in Likutay Moharan I, Teaching 13. In this way he returns their lost object to them, for their principal loss is the Torah they forgot when they entered the air of the world, as our Sages, of blessed memory, said (Niddah 30b). Each time they come to him, he elevates and renews their souls and once again draws for them the Torah that was lost from them, with greater force, through the renewal of their souls in the aspect of gestation.

Segment 15
HE:
באמצעות התורה שהצדיק ממשיך להם הוא מאיר עליהם אור גדול, עד שיהיה להם כוח לחפש בעצמם אחר שאר אבדותיהם. אי אפשר להחזיר להם את כל האבדות המרובות בפעם אחת, שמא ריבוי האור יזיק להם, כי ריבוי השמן גורם לכיבוי הנר. מוכרח הוא להחזיר מעט מעט, לפי הכנתם והתעוררותם אל האמת. כל תורה שהם מקבלים מן הצדיק ממשיכה להם אור ונר לחיפוש, כי "נר מצווה ותורה אור" (משלי ו', כ"ג), והחיפוש אחר אבדות נעשה בנרות. באמצעות אור התורה והמצוות שהחכם מזכה אותם בו, אור נשמתם מאיר והם יכולים לחפש ולמצוא את אבדתם, בבחינת "נר ה' נשמת אדם, חופש כל חדרי בטן" (משלי כ', כ"ז). (ליקוטי הלכות, הלכות אבדה ומציאה ג', ב')

EN:
Through the Torah the tzaddik draws for them, he shines a great light upon them until they possess the power to search independently for their remaining lost objects. It is impossible to return all their numerous losses at once, lest excessive light harm them, for too much oil extinguishes the lamp. He must return them gradually, according to their preparation and awakening to truth. Every teaching they receive from the tzaddik draws for them a light and lamp for searching, for “a mitzvah is a lamp and Torah is light” (Proverbs 6:23), and the search for lost objects is conducted with lamps. Through the light of Torah and mitzvos that the Sage enables them to attain, the light of their souls shines and they can search for and find their lost object, in the aspect of “The soul of a person is Hashem’s lamp, searching all the chambers of the innards” (Proverbs 20:27). (Likutay Halachos, Laws of Lost Property and Found Objects 3:2)

Segment 16
HE:
הקם תקים עמו (דברים כ"ב, ד')

הצדיק האמיתי, בגודל כוחו, יכול בוודאי להעלות ולהגביה את הכול — אפילו את הנמוכים והירודים מאוד, הרובצים בכבדות גדולה תחת משא עוונותיהם. הוא בוודאי משתדל להעלות ולהקים את כולם, בבחינת "עזוב תעזוב עמו" ו"הקם תקים עמו" (שמות כ"ג, ה'; דברים כ"ב, ד'). אולם הכול תלוי ב"עמו": האדם עצמו צריך לרצות לרחם על עצמו, להשתדל בתיקון נפשו ולסלק את המשא הגדול שעליו, אף שאינו יכול לבדו ומצפה למי שיעזור לו.

EN:
You Shall Surely Raise It with Him (Deuteronomy 22:4)

The true tzaddik, through his great power, can certainly elevate and raise everyone—even those who are exceedingly low and fallen, lying under the great weight of the burden of their sins. He certainly endeavors to elevate and raise them all, in the aspect of “you shall surely help with him” and “you shall surely raise it with him” (Exodus 23:5; Deuteronomy 22:4). Yet everything depends upon “with him”: the person himself must desire to have compassion upon himself, endeavor to rectify his soul, and remove the great burden upon him, although he cannot do so alone and awaits someone who will help him.

Segment 17
HE:
אם אדם מסלק את עצמו לגמרי ואינו רוצה להשתדל כלל בתיקון נפשו, אלא דורש שהצדיק יעשה הכול עבורו בעוד שהוא עצמו לא יעשה ולא ישתדל, הצדיק אינו צריך לעסוק עמו. אי אפשר לעזור למי שאינו רוצה לעסוק כלל בתיקונו, כי הבחירה חופשית. (ליקוטי הלכות, הלכות אבדה ומציאה ג', ט"ו; על פי אוצר היראה, צדיק, רמ"א)

EN:
If a person withdraws himself completely and refuses to make any effort toward rectifying his soul, but demands that the tzaddik accomplish everything for him while he himself does and attempts nothing, the tzaddik need not engage with him. It is impossible to help one who does not wish to engage at all in his own rectification, for free choice remains operative. (Likutay Halachos, Laws of Lost Property and Found Objects 3:15; following Otzar HaYirah, “Tzaddik,” 241)

Segment 18
HE:
לא יהיה כלי גבר על אישה ולא ילבש גבר שמלת אישה (דברים כ"ב, ה')

יש לרמז במצווה זו את דברי רבנו זכרונו לברכה במאמר המתחיל "פרקא תליתאה דספרא דצניעותא, תשעה תיקונין יקירין" (ליקוטי מוהר"ן א', תורה כ'). בשעת התפילה צריכין להתפלל רק ברחמים ובתחנונים, לעמוד כרש ואביון ולא להשתמש כלל במעשיו הטובים. רק בשעת הקהל, כשהעדה מתאספת, צריכין להשתמש במטה העוז של המעשים הטובים כדי להכניע את הרע שבעדה. בשעת התפילה עומדים כרש ומתפללים בתחנונים. בזה טעה משה רבנו עליו השלום, כמבואר שם.

EN:
A Man’s Implement Shall Not Be upon a Woman, and a Man Shall Not Wear a Woman’s Garment (Deuteronomy 22:5)

This mitzvah alludes to Rabbeinu’s teaching beginning “The Third Chapter of the Book of Concealment, Nine Precious Rectifications” (Likutay Moharan I, Teaching 20). During prayer one must pray solely with mercy and supplication, stand as a destitute and needy person, and make no use whatsoever of one’s good deeds. Only at the time of assembly, when the congregation gathers, must one use the powerful staff of one’s good deeds to subdue the evil within the congregation. During prayer one stands as destitute and prays with supplication. Moshe Rabbeinu erred in this matter, as explained there.

Segment 19
HE:
זה נרמז ב"לא יהיה כלי גבר על אישה ולא ילבש גבר שמלת אישה" (דברים כ"ב, ה'). בשעת התפילה צריך לעמוד כרש, לדבר דברי רכות ותחנונים ולא להשתמש במטה עוז. התפילה נקראת "אישה", בחינת מקבל וחלוש כוח, בבחינת "אישה יראת ה'" (משלי ל"א, ל'). המתפלל צריך להרגיש כאילו אין לו שום כוח ממעשיו הטובים, אלא לדבר רכות ותחנונים כרש ואביון. זהו "לא יהיה כלי גבר על אישה": כאשר הוא בבחינת אישה בתפילה, לא ישתמש בכוח ובגבורה של מעשיו הטובים. ולהפך, בשעת הקהל, כשצריך להיות בבחינת גבר ולעמוד כגיבור עם מטה העוז כדי להכניע את הרע, אסור לו ללבוש "שמלת אישה" ולהיות בחלישות כוח.

EN:
This is alluded to in “A man’s implement shall not be upon a woman, and a man shall not wear a woman’s garment” (Deuteronomy 22:5). During prayer one must stand as destitute, speak gentle words and supplications, and not use the powerful staff. Prayer is called “woman,” the aspect of a recipient and one of weak power, in the aspect of “a woman who fears Hashem” (Proverbs 31:30). The worshiper must regard himself as possessing no power from his good deeds, but speak gently and supplicate as a destitute and needy person. This is “a man’s implement shall not be upon a woman”: when one is in the aspect of woman during prayer, one must not use the power and might of one’s good deeds. Conversely, at the time of assembly, when one must be in the aspect of man and stand like a warrior with the powerful staff to subdue evil, one may not wear “a woman’s garment” and assume weakness.

Segment 20
HE:
הכלל הוא שלא להחליף את הדבר, חס ושלום: בשעת התפילה יעמוד כרש ולא ישתמש בכוח מעשיו הטובים; ובשעה שהוא מבקש להכניע את הרע שבעדה, יעמוד כגיבור ולא להפך. לכן פירש רש"י על המצווה שהחלפה זו גורמת לניאוף. כאשר מחליפים את הבחינות, הרע שבעדה אינו נכנע. עיקר הרע הוא תאוות ניאוף, כי "עיקרא דיצרא בישא לגלאה עריין" (זוהר). נמצא שההחלפה גורמת לניאוף מפני שהרע, בחינת תאוות ניאוף ועיקר הרע, אינו נכנע. (ליקוטי הלכות, הלכות לא ילבש גבר ב')

EN:
The general rule is not to exchange the two, God forbid: during prayer one must stand as destitute and not use the power of one’s good deeds; when seeking to subdue the evil in the congregation, one must stand like a warrior, and not the reverse. Rashi therefore explains that this exchange leads to sexual transgression. When the aspects are exchanged, the evil in the congregation is not subdued. The principal evil is sexual craving, for “the principal purpose of the evil inclination is to uncover forbidden relations” (Zohar). Thus the exchange leads to sexual transgression because the evil—the aspect of sexual craving and the principal evil—is not subdued. (Likutay Halachos, Laws of a Man Not Wearing a Woman’s Garment 2)

Segment 21
HE:
לא יהיה כלי גבר על אישה (דברים כ"ב, ה')

הבגדים הם לבושים, דהיינו השכל התחתון המלביש ומגביל את השכל העליון. כל אדם צריך להתחזק להשיג השגות לפי מדרגתו. זה בחינת איסור "לא יהיה כלי גבר על אישה" (דברים כ"ב, ה'): מי ששכלו קטן ומדרגתו קטנה הוא בבחינת אישה, בחינת דעה שאינה מיושבת; ומי שבמדרגה עליונה הוא בבחינת איש, בחינת שכל מיושב. מי שבבחינת אישה ובמדרגה קטנה אסור לו להתלבש בטלית שאינה שלו, כלומר להסתכל למעלה ממדרגתו.

EN:
A Man’s Implement Shall Not Be upon a Woman (Deuteronomy 22:5)

Garments are coverings—that is, the lower intellect that clothes and limits the higher intellect. Every person must strengthen himself to attain perceptions according to his level. This is the aspect of the prohibition “A man’s implement shall not be upon a woman” (Deuteronomy 22:5): one whose intellect is small and whose level is low is in the aspect of woman, an aspect of unsettled understanding; one on a higher level is in the aspect of man, an aspect of settled intellect. One who is in the aspect of woman and on a low level may not wrap himself in a tallis that is not his—that is, look above his level.

Segment 22
HE:
לכן נאמר "לא יהיה" ולא "לא תלבש אישה", בעוד שבסוף נאמר "לא ילבש גבר". מי שבמדרגה קטנה אינו יכול באמת להתלבש בכלי הגבר, מפני שעדיין לא הגיע למדרגה זו; אפילו שיהיה הכלי עליו בהוויה בעלמא ולפי שעה — אסור. לעומת זאת נאמר "לא ילבש גבר", כי מי שבמדרגה עליונה בוודאי יכול להתלבש במלבושי הקטן ממנו ולהשיג את השגתו, אך הדבר אסור לו: עליו להתחזק להשיג לפי מדרגתו שלו. (ליקוטי הלכות, הלכות לא ילבש גבר א', א')

EN:
The verse therefore says “shall not be” rather than “a woman shall not wear,” whereas its conclusion says “a man shall not wear.” One on a low level cannot truly clothe himself in the man’s implement, since he has not yet reached that level; even for the implement merely to be upon him temporarily is forbidden. By contrast, it says “a man shall not wear,” for one on a higher level can certainly clothe himself in the garments of one below him and attain the lower person’s perception, but he is forbidden to do so: he must strengthen himself to attain according to his own level. (Likutay Halachos, Laws of a Man Not Wearing a Woman’s Garment 1:1)

Segment 23
HE:
לא יהיה כלי גבר על אישה ולא ילבש גבר שמלת אישה (דברים כ"ב, ה')

יש לבושים של אמת ולבושים של אמונה, והם בחינת לבושי איש ולבושי אישה. האמת היא בחינת איש, והאמונה היא בחינת אישה. בהיכלי התמורות, שהם בחינת הסטרא אחרא, מחליפים את הלבושים: במקום שהשכל דקדושה משיג את האמת בבירור, באות אמונות כוזבות ומכסות ומעלימות את האמת, כאילו מלבישים את האמת, בחינת איש, בלבושי אישה.

EN:
A Man’s Implement Shall Not Be upon a Woman, and a Man Shall Not Wear a Woman’s Garment (Deuteronomy 22:5)

There are garments of truth and garments of emunah, corresponding to the garments of a man and the garments of a woman. Truth is the aspect of man, while emunah is the aspect of woman. In the chambers of exchanges, which are an aspect of the sitra achara, the garments are exchanged: where the holy intellect clearly apprehends the truth, false beliefs come and cover and conceal that truth, as though clothing truth—the aspect of man—in the garments of a woman.

Segment 24
HE:
וכן להפך: במקום שהאמת מחייבת לסמוך על אמונה, מפני שאין השכל יכול להשיג את הדבר, בא השכל הפגום ומבקש לחקור ולהשיגו, כאילו מלביש את האמונה, בחינת אישה, בכלי גבר. מהחלפה זו נמשכים כל הכפירות והאמונות הכוזבות. על כן פירש רש״י שהדבר מביא לידי ניאוף, כי עיקר הניאוף נמשך מכפירה, וכל הפוגם בברית כאילו כופר בעיקר.

EN:
Conversely, where truth itself requires one to rely upon emunah because the intellect cannot apprehend the matter, corrupted intellect comes and seeks to investigate and comprehend it, as though clothing emunah—the aspect of woman—in a man’s implement. All heresy and false beliefs are drawn from this exchange. Rashi therefore explains that it leads to sexual transgression, for sexual transgression principally derives from denial, and whoever blemishes the bris is regarded as though he denied the fundamental principle.

Segment 25
HE:
אולם ה׳ יתברך הבדילנו מן התועים והאיר בנו את נקודת האמת על ידי הצדיקים האמיתיים. הם מלבישים את האמת ואת האמונה בחלוקא דרבנן, בלבושים קדושים שהם חידושי תורתם הנוראים, ועל ידם מכניסים בישראל אמת ואמונה כראוי: במקום שהשכל יכול להשיג, האמת מסלקת את האמונות הכוזבות; ובמקום שאין השכל יכול להשיג, האמת עצמה מחזקת את האמונה. כי אי אפשר להשיג בשלמות את ה׳ יתברך, את טעמי המצוות ואת קדושת הצדיקים האמיתיים אלא באמונה. (ליקוטי הלכות, הלכות גילוח ד׳, י״א–י״ג; על פי אוצר היראה, אמונה, פ״ח)

EN:
Hashem, blessed be He, however, separated us from those who err and illuminated within us the point of truth through the true tzaddikim. They clothe truth and emunah in the chaluka deRabbanan, in holy garments that are their awesome Torah insights, and through these they instill truth and emunah within Israel in their proper form: where the intellect can apprehend, truth removes false beliefs; and where the intellect cannot apprehend, truth itself strengthens emunah. For it is impossible to apprehend fully Hashem, blessed be He, the reasons for the mitzvos, or the holiness of the true tzaddikim except through emunah. (Likutay Halachos, Laws of Shaving 4:11–13; following Otzar HaYirah, “Emunah,” 88)

Segment 26
HE:
איש ואישה הם בחינת אמת ואמונה. צריכין להיזהר שלא להחליף את כליהם ואת בגדיהם, כדי שלא להיכשל, חס ושלום, ב״אישה זרה״, שהיא בחינת כפירות ואמונות כוזבות. אמת היא בחינת דעת, ואמונה שייכת לדבר שאין בו טעם מושג; אולם עיקר האמונה הוא על ידי האמת, בבחינת ״צדק כד אתחברת באמת״. מי שחפץ באמת לאמתו מבין במי ראוי להאמין; אבל מי שמטעה את עצמו, כרוך אחר הבלי העולם ויש לו פניות של כבוד, ממון ותאוות העולם הזה, מחליף ומהפך את הסדר.

EN:
Man and woman are aspects of truth and emunah. One must take care not to exchange their implements and garments, lest one stumble, God forbid, through a “foreign woman,” the aspect of heresy and false beliefs. Truth is the aspect of knowledge, whereas emunah pertains to a matter for which no reason is apprehensible; nevertheless, the principal emunah comes through truth, in the aspect of “righteousness when joined with truth.” One who desires absolute truth understands in whom it is proper to believe. But one who deceives himself, is bound to the vanities of the world, and has ulterior interests of honor, money, and the cravings of this world exchanges and reverses the order.

Segment 27
HE:
באמת, מה שאפשר לשכל אנושי להבין — מצווה להבין את הדבר על בוריו; ומה שאי אפשר להבין — צריכין לסמוך על אמונה, כמו שכתוב: ״ויסב אלקים את העם דרך המדבר ים סוף״ (שמות י״ג, י״ח). זה בחינת אמת ואמונה, והעיקר שהכול יהיה באמת לאמתו. אי אפשר לבאר כל זאת בשלמות, לא בכתב ולא בעל פה, כי עיקר שלמות האמת והאמונה הוא לכל אחד כפי מה שמשער בלבו, כמו ששמעתי מפיו הקדוש זכרונו לברכה.

EN:
In truth, whatever the human intellect can understand, it is a mitzvah to understand thoroughly; whatever cannot be understood must be entrusted to emunah, as it is written: “God led the people around by way of the wilderness toward the Sea of Reeds” (Exodus 13:18). This is the aspect of truth and emunah, and the principal matter is that everything be in absolute truth. All this cannot be explained fully, either in writing or orally, for the principal perfection of truth and emunah is for each person according to what he estimates within his heart, as I heard from his holy mouth, of blessed memory.

Segment 28
HE:
הנוטים מן האמת מחמת הבלי העולם מהפכים את הסדר: במקום שצריכין אמת, דהיינו דעת להבין את הדבר על בוריו, הם אומרים שמבטלים את דעתם וסומכים על אמונה; ובמקום שצריכין אמונה, הם אומרים שחפצים להבין את האמת רק בדעתם. זהו איסור ״לא יהיה כלי גבר על אישה״ (דברים כ״ב, ה׳): במקום שצריכין אמונה, בחינת אישה, לא יהיה עליה כלי גבר, בחינת אמת ודעת; לא יהרוס לחקור שם ולהבין את הדבר בדעתו.

EN:
Those who turn from truth because of the vanities of the world reverse the order. Where truth is required—that is, knowledge through which the matter is understood thoroughly—they say that they nullify their understanding and rely upon emunah. Where emunah is required, they say that they desire to understand the truth solely through their own knowledge. This is the prohibition “A man’s implement shall not be upon a woman” (Deuteronomy 22:5): where emunah, the aspect of woman, is required, a man’s implement—the aspect of truth and knowledge—shall not be upon her; one must not break through to investigate there and comprehend the matter with one’s knowledge.

Segment 29
HE:
ולהפך, ״לא ילבש גבר שמלת אישה״ (דברים כ״ב, ה׳): במקום שאפשר להבין את האמת, בחינת גבר — ״חגור חרבך על ירך גיבור, הודך והדרך; והדרך צלח רכב על דבר אמת וענווה צדק״ (תהלים מ״ה, ד׳–ה׳) — אסור ללבוש שמלת אישה, בחינת אמונה. פסוקים אלו נאמרו על התלמיד חכם האמיתי, הלוחם מלחמתה של תורה ומברר את דרכיה באמת לאמתו. במקום שאפשר לברר את האמת בדעת, צריך לבררה על פי דרכי התורה והדעת האמיתית, ולא להפוך ולשקר באמת על ידי אמונה של שקר וכזב. רק החפץ באמת לאמתו ואינו מטעה את עצמו יכול להבחין, כפי מה שמשער בלבו, היכן הדעת האמיתית שראוי לסמוך עליה. ומה שאי אפשר להבין, בוודאי צריך לבטל את דעתו כנגדה ולסמוך על אמונה; אבל לא להפך, חס ושלום — למאוס בדעת האמיתית ולבטל את דעתו כנגד כסילות שאין ניכר בה שכל אמיתי. וה׳ אלקים אמת יורה לנו את האמת, ייתן אמת ליעקב ויורנו בדרך האמת לאמתו כל ימי חיינו לעולם, אמן ואמן. (ליקוטי הלכות, הלכות ריבית ה׳, נ״ב)

EN:
Conversely, “a man shall not wear a woman’s garment” (Deuteronomy 22:5): where truth can be understood, the aspect of man—“Gird your sword upon your thigh, O warrior, your glory and your majesty; and in your majesty ride prosperously for the sake of truth, humility, and righteousness” (Psalms 45:4–5)—one may not wear a woman’s garment, the aspect of emunah. These verses were stated concerning the true Torah scholar, who wages the battle of Torah and clarifies its ways in absolute truth. Where the truth can be clarified through knowledge, it must be clarified according to the ways of Torah and true knowledge; one must not reverse and falsify truth through a false and deceitful emunah. Only one who desires absolute truth and does not deceive himself can discern, according to what he estimates within his heart, where the true knowledge upon which it is proper to rely is found. Whatever cannot be understood certainly requires him to nullify his understanding before that knowledge and rely upon emunah—but not the reverse, God forbid: despising true knowledge and nullifying his understanding before foolishness in which no true intellect is evident. May Hashem, God of truth, show us the truth, grant truth to Yaakov, and instruct us in the way of absolute truth all the days of our lives, forever. Amen and amen. (Likutay Halachos, Laws of Interest 5:52)

Segment 30
HE:
כי יקרא קן ציפור לפניך בדרך (דברים כ"ב, ו'–ז')

איתא בזוהר הקדוש ש״קן ציפור״ מרמז על נשמות שנתגרשו ממקומן. ידוע שבכל התורה, התפילה והמעשים הטובים שהאדם עוסק בהם, הוא מברר ניצוצות קדושים, דהיינו נפשות שנפלו וירדו למקומן על ידי חטא אדם הראשון ועל ידי חטאיו של כל אחד ואחד; ועל האדם להעלותן ולבררן על ידי תורה, תפילה ומעשים טובים. זהו ״כי יקרא קן ציפור לפניך בדרך״ (דברים כ״ב, ו׳): אלו נפשות שנפלו לגלות ולטלטול, ואתה רוצה לזכות בהן — לקחתן, להעלותן ולבררן.

EN:
If a Bird’s Nest Happens before You on the Way (Deuteronomy 22:6–7)

The holy Zohar teaches that the “bird’s nest” alludes to souls that were driven from their place. It is known that through all the Torah, prayer, and good deeds in which a person engages, he clarifies holy sparks—that is, souls that fell and descended to their place through Adam’s sin and through the sins of each individual. A person must elevate and clarify them through Torah, prayer, and good deeds. This is “If a bird’s nest happens before you on the way” (Deuteronomy 22:6): these are souls that fell into exile and wandering, and you desire to acquire them—that is, to take, elevate, and clarify them.

Segment 31
HE:
התורה מרמזת לאדם בשעה שהוא בא לעסוק בדבר שבקדושה, ובפרט בדיבורי תורה ותפילה, שאז הוא עוסק לקחת ולהעלות נפשות מן המקום שנתגרשו וירדו אליו. זהו ״בדרך, בכל עץ״ (דברים כ״ב, ו׳), בחינת טלטול וגלות. כאשר הוא רוצה לעסוק בדבר שבקדושה, הוא עוסק לקחת ולזכות בקן הציפור שבגלות, דהיינו להעלות ולברר את הנפשות הנפולות. בפרט דיבורי תורה ותפילה הם בחינת ציפור, כי הדיבור נקרא ציפור, כמו שנתבאר בליקוטי מוהר״ן א׳, תורה י״א; וזהו ״ובעל כנפיים יגיד דבר״ (קהלת י׳, כ׳), כי עופות וציפורים, בעלי כנפיים, הם בחינת דיבור.

EN:
The Torah alludes to a person when he comes to engage in a matter of holiness, especially words of Torah and prayer. At that time he engages in taking and elevating souls from the place to which they were driven and descended. This is “on the way, in any tree” (Deuteronomy 22:6), the aspect of wandering and exile. When he wishes to engage in a matter of holiness, he engages in taking and acquiring the bird’s nest that is in exile—that is, elevating and clarifying the fallen souls. Words of Torah and prayer in particular are an aspect of the bird, for speech is called a bird, as explained in Likutay Moharan I, Teaching 11. This is “a winged creature will tell the matter” (Ecclesiastes 10:20), for birds and winged creatures are an aspect of speech.

Segment 32
HE:
״והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים״ (דברים כ״ב, ו׳): ״אם הבנים״ היא התבוננות השכל, הרובצת תמיד על הדיבורים, שהם בחינת אפרוחים או ביצים שכנפיהם עדיין אינן שלמות. התבוננות השכל רובצת עליהם כדי להגדילם ולהשלימם. אולם בעולם הזה נאחזים ברוב בני העולם יצרים רעים מגושמים המבלבלים מאוד את האדם, ועיקר התגרות היצר הרע וחילותיו היא במחשבה ובשכל. האדם צריך להתבונן בשכלו בקדושה גדולה, שממנה נולדות כל הקדושות; והיצר, בתחבולותיו, מתגבר דווקא על התבוננות השכל, בחינת ״אם הבנים״, ומבלבל אותה בעת שעוסקים להוציא אל הפועל ולהוליד דבר שבקדושה. זהו בחינת ״ובחטא יחמתני אמי״ (תהלים נ״א, ז׳).

EN:
“The mother is roosting upon the fledglings or upon the eggs” (Deuteronomy 22:6): the “mother of the children” is intellectual contemplation, which constantly rests upon the words, corresponding to fledglings or eggs whose wings are not yet complete. Intellectual contemplation rests upon them in order to enlarge and perfect them. In this world, however, coarse evil inclinations attach themselves to most people and confuse a person greatly; the evil inclination and its forces principally attack thought and intellect. A person must contemplate with his intellect in great holiness, from which all forms of holiness are born. Through its schemes, however, the inclination attacks precisely intellectual contemplation—the aspect of the “mother of the children”—and confuses it when one is engaged in bringing a holy matter into actuality and giving birth to it. This is the aspect of “in sin my mother conceived me” (Psalms 51:7).

Segment 33
HE:
על כן מזהירה התורה: ״לא תיקח האם על הבנים; שלח תשלח את האם״ (דברים כ״ב, ו׳–ז׳). היזהר שלא לרוץ אחר ״האם״ — הבלבולים שבשכל ובמחשבה — כדי לקחתם ולתופסם; שאם כן לא יעלה בידך לא זה ולא זה. לא תוכל להתפלל, והמחשבות אף יתגברו יותר, מחמת עוצם גלותן של הנפשות הנפולות; כאשר עוסקים להתגבר כנגד המחשבות, הן מתגברות יותר. עיקר העצה הוא שלא להסתכל ולא להביט לאחור על הבלבולים והדמיונות שנאחזו בהתבוננות שכלך. הנח להם שילכו, ואל תרוץ אחריהם להילחם בהם. בכך עצמו תשלחם ותסלקם ממך.

EN:
The Torah therefore warns: “You shall not take the mother together with the young; you shall surely send away the mother” (Deuteronomy 22:6–7). Take care not to pursue the “mother”—the confusions within intellect and thought—in order to seize and capture them; if you do, neither this nor that will succeed in your hand. You will be unable to pray, and the thoughts will intensify further because of the profound exile of these fallen souls; when one endeavors to overpower the thoughts directly, they grow stronger. The principal counsel is not to look or gaze backward at the confusions and imaginings that have attached themselves to your intellectual contemplation. Allow them to depart, and do not pursue them in order to battle them. Through this itself you send them away and remove them from yourself.

Segment 34
HE:
״ואת הבנים תיקח לך״ (דברים כ״ב, ז׳): הבנים הם הנפשות המתבררות על ידי הדיבורים הקדושים; אותם בלבד תיקח לך ותזכה להעלותם ולבררם. אבל את האם, בחינת ״ובחטא יחמתני אמי״ (תהלים נ״א, ז׳), דהיינו התגברות הדמיונות והבלבולים בהתבוננות שכלך, תשלח ותסלק מדעתך; אל תסתכל עליהם ואל תילחם בהם כדי לקחתם ולתופסם, כי מחמת עוצם הגלות אין לך כוח לכך. זהו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה: ״כי יקרא״ — פרט למזומן. כל זמן שהדיבור והנפשות בגלות, והאדם עדיין לא זכה לקדש ולטהר את עצמו כראוי, אין הוא יכול לקחת את הנפשות עם האם, כי זוהמת הנחש נאחזת ביותר באם. תקנתו היא לקחת רק את הדיבורים־הנפשות: לדבר אותם באמת ובתמימות גדולה, כאילו אין בו שום דעת ותבונה, בלי להביט לאחור ובלי לנסות לברר ולתקן את המחשבה.

EN:
“But you may take the young for yourself” (Deuteronomy 22:7): the young are the souls clarified through the holy words. These alone you shall take for yourself and merit elevating and clarifying. But the mother—the aspect of “in sin my mother conceived me” (Psalms 51:7), meaning the intensification of imaginings and confusions within your intellectual contemplation—you shall send away and remove from your mind. Do not look at them or battle them in order to seize and capture them, for you lack the power to do so because of the depth of the exile. This is what our Sages, of blessed memory, expounded: “If it happens”—excluding that which is prepared. As long as speech and the souls remain in exile, and a person has not yet merited sanctifying and purifying himself properly, he cannot take the souls together with the mother, for the serpent’s contamination attaches itself most strongly to the mother. His rectification is to take only the words-souls: to speak them with truth and great simplicity, as though he possessed no knowledge or understanding, without looking backward and without attempting to clarify and rectify the thought.

Segment 35
HE:
אבל מי שכבר זכה בקן הציפור — הצדיקים הגדולים שכבר קידשו וטיהרו את עצמם בשלמות, עד שהדיבורים והנפשות, בחינת קן ציפור, נכונים ומזומנים אצלם, בבחינת ״תפילתו שגורה בפיו״ ובחינת ״גם ציפור מצאה בית״ (תהלים פ״ד, ד׳) — מותר לו לקחת את האם עם הבנים. אצלו הזוהמה אינה מתגברת בהתבוננות השכל, והדמיונות והבלבולים הללו אינם באים עליו. אפילו כאשר באות אליו לפעמים מחשבות זרות, הן באות כדי שיתקנן ויבררן. הצדיק יודע מהיכן כל מחשבה נמשכת, ויודע להעלותה לשורשה ולבררה כראוי; לכן הוא יכול לזכות באם עם הבנים, מאחר שאצלו קן הציפור, בחינת הנפשות, הוא בבחינת מזומן, היפך הגלות והטלטול.

EN:
One who has already acquired the bird’s nest, however—the great tzaddikim who have already sanctified and purified themselves completely, until the words and souls, the aspect of the bird’s nest, are established and prepared with them, in the aspect of “his prayer is fluent in his mouth” and “even the bird has found a home” (Psalms 84:4)—is permitted to take the mother together with the young. With him, the contamination does not overpower intellectual contemplation, and these imaginings and confusions do not come upon him. Even when foreign thoughts occasionally come to him, they come so that he may rectify and clarify them. The tzaddik knows from where each thought is drawn and knows how to elevate it to its root and clarify it properly. He can therefore acquire the mother together with the young, since with him the bird’s nest, the aspect of the souls, is prepared—the opposite of exile and wandering.

Segment 36
HE:
מי שקן הציפור אצלו עדיין ״בדרך, בכל עץ״ (דברים כ״ב, ו׳), בגלות ובטלטול גדול, אינו יכול לקחת את האם. עליו לקיים ״שלח תשלח את האם״ (דברים כ״ב, ז׳): שלא יבלבל אותו שכלו המעורב בדמיונות רבים, אלא יתפלל בתמימות גדולה ולא יסתכל לאחור כלל; אז יזכה ל״ואת הבנים תיקח לך״ (דברים כ״ב, ז׳), לדיבורים שהם הנפשות. אפילו שלחה וחזרה, שלחה וחזרה, חייב לשלח שוב כל זמן שלא זכה בבנים. אף אם הסיח דעתו מן הדמיונות והתפלל כדרכו, הם חוזרים פעמים רבות; לכן צריך להיות עקשן ולקיים ״שלח תשלח״ פעם אחר פעם, אפילו מאה פעמים. בכל פעם שהבלבולים חוזרים, יעמוד על עמדו, לא יסתכל אחריהם, ויסלקם בהיסח הדעת בלבד, בעודו עושה את שלו. היצר הרע כרוך אחר האדם ומתגרה יותר כנגד כל עצה; משום כך צריך עקשנות גדולה בלי שיעור, כמבואר בדברי רבנו הקדושים, ובפרט בליקוטי מוהר״ן תנינא, תורות מ״ח–נ״א. (ליקוטי הלכות, הלכות שילוח הקן ד׳, ב׳)

EN:
One whose bird’s nest is still “on the way, in any tree” (Deuteronomy 22:6), in great exile and wandering, cannot take the mother. He must fulfill “you shall surely send away the mother” (Deuteronomy 22:7): he must not allow his intellect, intermixed with many imaginings, to confuse him, but must pray with great simplicity and not look backward at all. He will then merit “you may take the young for yourself” (Deuteronomy 22:7), the words that are the souls. Even if he sent her away and she returned, sent her away and she returned, he must send her away again as long as he has not acquired the young. Even after he diverts his attention from the imaginings and prays in his usual manner, they return many times. He must therefore be obstinate and fulfill “you shall surely send away” time after time, even a hundred times. Whenever the confusions return, he must stand his ground, not look after them, and remove them solely by diverting his attention while continuing to do his part. The yetzer hara remains bound to a person and attacks more fiercely in response to every counsel; one therefore requires immeasurable obstinacy, as explained in Rabbeinu’s holy teachings, particularly Likutay Moharan II, Teachings 48–51. (Likutay Halachos, Laws of Sending Away the Mother Bird 4:2)

Segment 37
HE:
כי יקרא קן ציפור לפניך בדרך... שלח תשלח את האם (דברים כ"ב, ו'–ז')

בזמן הזה השכינה בגלות, כביכול, בבחינת ״כציפור נודדת מן קנה״ (משלי כ״ז, ח׳), ובבחינת ״כי יקרא קן ציפור לפניך בדרך״ (דברים כ״ב, ו׳) — ״בדרך״ דווקא, בחינת טלטול וגלות. מוטל על כל אחד להשתדל לתקן את קן הציפור הזה ולהעלות, כביכול, את השכינה מן הגלות. עיקר התיקון הוא על ידי הבקשה והחיפוש ״איה מקום כבודו״, כי עיקר גלות השכינה הוא שמלכותו יתברך נתעלמה, כביכול, מחמת התגברות הקליפות והסטרא אחרא.

EN:
If a Bird’s Nest Happens before You on the Way… You Shall Surely Send Away the Mother (Deuteronomy 22:6–7)

At the present time the Shechinah is in exile, as it were, in the aspect of “like a bird wandering from its nest” (Proverbs 27:8), and in the aspect of “If a bird’s nest happens before you on the way” (Deuteronomy 22:6)—specifically “on the way,” the aspect of wandering and exile. It is incumbent upon every person to endeavor to rectify this bird’s nest and to elevate the Shechinah, as it were, from exile. The principal rectification is through seeking and searching, “Where is the place of His glory?” For the principal exile of the Shechinah consists in His kingship, blessed be He, being concealed, as it were, because of the intensification of the klipoas and the sitra achara.

Segment 38
HE:
הזוכה להאמין ולדעת שבאמת ״מלכותו בכל משלה״ (תהלים ק״ג, י״ט), יודע שאף על פי שהעכו״ם, שהם הקליפות, מושלים כעת על ישראל, הקליפות עצמן מקבלות חיות רק ממנו יתברך; הוא מחיה את כולן ומלכותו בכל משלה. אלא שהן מקבלות מבחינת ההעלמה וההסתרה של המאמר הסתום, בחינת ״איה״. כאשר מאמינים ויודעים זאת באמת, ומחפשים ומבקשים גם משם את כבודו יתברך, בבחינת ״איה מקום כבודו״, על ידי זה עצמו הקליפות והסטרא אחרא נופלות ומתבטלות לגמרי, ומלכותו יתברך מתגלה. זו בחינת עליית השכינה מן הגלות.

EN:
One who merits believing and knowing that in truth “His kingship rules over all” (Psalms 103:19) knows that although the idolaters, who are the klipoas, presently rule over Israel, the klipoas themselves receive vitality only from Him, blessed be He. He gives life to them all, and His kingship rules over all. They receive, however, from the concealment and hiddenness of the concealed utterance, the aspect of ayeh, “where.” When one truly believes and knows this, and seeks and searches even from there for His glory, blessed be He, in the aspect of “Where is the place of His glory?” through this itself the klipoas and the sitra achara fall and are entirely nullified, and His kingship, blessed be He, is revealed. This is the aspect of the Shechinah’s ascent from exile.

Segment 39
HE:
זהו בחינת מצוות שילוח הקן: ״שלח תשלח את האם ואת הבנים תיקח לך״ (דברים כ״ב, ז׳). ״שלח תשלח״ הוא בחינת ״איה״, המאמר הסתום: כשמשלח את האם היא פורחת ומתעלמת מעיניו, ולא נודע איה מקומה. בכך הוא מרמז ומגלה שעיקר חיות הציפורים הללו היא מבחינת ״איה״. האם היא מקור חיותם, כי האפרוחים צריכים לאמם וחיותם תלויה בה; וכשמשלח את האם, הוא מקשר את שורש חיותם, שהוא האם, אל בחינת ״איה״, המאמר הסתום. אז יכול הוא לקחת את הבנים, לתקנם ולהעלותם. עיקר טלטול קן הציפור נמשך מהתגברות הקליפות, שבגללה נתעלמה מלכותו, כביכול, והיא בחינת גלות השכינה. אבל בשילוח האם, כשלא נודע איה מקומה, מגלים ששורש חיות הציפורים — האם — הוא בבחינת ״איה״, שממנה חיות כל הדברים שבעולם, ואף הקליפות עצמן. כאשר הדבר מתגלה, הקליפות נכנעות ומתבטלות; אז אפשר לקחת את הבנים, כי הרע והקליפות שנאחזו בהם וגרמו לגלות ולטלטול נתבטלו, ומלכותו יתברך חוזרת ומתגלה. (ליקוטי הלכות, הלכות שילוח הקן ב׳; על פי אוצר היראה, גלות וגאולה, י״ג)

EN:
This is the aspect of the mitzvah of sending away the mother bird: “You shall surely send away the mother, but you may take the young for yourself” (Deuteronomy 22:7). “You shall surely send away” is the aspect of ayeh, the concealed utterance. When one sends away the mother, she flies off and disappears from his sight, and it is unknown where her place is. He thereby alludes to and reveals that the principal vitality of these birds comes from the aspect of ayeh. The mother is the source of their vitality, for the fledglings need their mother and their vitality depends upon her; when he sends away the mother, he binds the root of their vitality—the mother—to the aspect of ayeh, the concealed utterance. He can then take the young, rectify them, and elevate them. The bird’s nest is principally driven into wandering through the intensification of the klipoas, because of which His kingship is concealed, as it were; this is the aspect of the Shechinah’s exile. But by sending away the mother, when it becomes unknown where her place is, one reveals that the root of the birds’ vitality—the mother—is in the aspect of ayeh, from which all things in the world receive vitality, even the klipoas themselves. When this is revealed, the klipoas are subdued and nullified. One can then take the young, for the evil and klipoas that had attached themselves to them and caused the exile and wandering have been nullified, and His kingship, blessed be He, is again revealed. (Likutay Halachos, Laws of Sending Away the Mother Bird 2; following Otzar HaYirah, “Exile and Redemption,” 13)

Segment 40
HE:
כי יקרא קן ציפור לפניך (דברים כ"ב, ו')

יש נשמות שנפלו על ידי מעשיהן הרעים, התרחקו מן הקדושה ומיטלטלות בגלות, בזילות הגלות. הן בבחינת ״כי יקרא קן ציפור לפניך... והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים״ (דברים כ״ב, ו׳). שורש כל הנפשות הוא בכבוד ה׳ יתברך, והכבוד הוא בחינת ״אם כל חי״ (בראשית ג׳, כ׳). הכבוד רובץ ומרחף על הנפשות הללו כאם על הבנים, להגן עליהן שלא ישתקעו, חס ושלום, לגמרי בזילות הגלות. צריכין להשתדל לזכות בנפשות האלה, להוציאן מן הגלות ולקרבן לה׳ יתברך. כפי יציאת הנפשות מן הגלות, כך יוצא גם הכבוד, כביכול, מן הגלות, כי שורש נפשותיהן הוא בכבוד.

EN:
If a Bird’s Nest Happens before You (Deuteronomy 22:6)

There are souls that fell through their evil deeds, became distant from holiness, and wander in exile, in the degradation of exile. They are in the aspect of “If a bird’s nest happens before you… and the mother is roosting upon the fledglings or upon the eggs” (Deuteronomy 22:6). The root of all souls is in the glory of Hashem, blessed be He, and glory is the aspect of “the mother of all living” (Genesis 3:20). Glory roosts and hovers over these souls like a mother over her young, protecting them so that they will not, God forbid, sink completely into the degradation of exile. One must endeavor to acquire these souls, bring them out of exile, and draw them close to Hashem, blessed be He. In accordance with the souls’ emergence from exile, glory too, as it were, emerges from exile, for the root of their souls is in glory.

Segment 41
HE:
על כך מזהיר הכתוב: ״לא תיקח האם על הבנים״ (דברים כ״ב, ו׳). יש להיזהר שלא לקחת לעצמו את הכבוד יחד עם הנפשות — שלא לקרב את הנפשות כדי להגדיל את כבודו, חס ושלום. אם יעשה כן, לא יוכל להוציאן מן הגלות, כי אי אפשר לקרבן לה׳ יתברך אלא על ידי התורה, שהיא שורש כל הנפשות; ואי אפשר לזכות לתורה אלא על ידי ענווה ושפלות בתכלית. עליו לברוח מן הכבוד ולא להסתכל כלל על כבוד עצמו. אז דווקא יוכל לזכות לתורת חסד, להעלות על ידה את הנפשות ולהוציאן מזילות הגלות, ובכך לגדל את כבוד ה׳ יתברך ולהחזירו לשורשו. (ליקוטי הלכות, הלכות שילוח הקן ג׳; על פי אוצר היראה, כבוד, ט״ו)

EN:
Concerning this the verse warns: “You shall not take the mother together with the young” (Deuteronomy 22:6). One must take care not to take the glory for himself together with the souls—that is, not to draw these souls close in order to magnify his own honor, God forbid. If he does so, he will be unable to bring them out of exile, for it is impossible to draw them close to Hashem, blessed be He, except through Torah, which is the root of all souls; and it is impossible to merit Torah except through ultimate humility and lowliness. He must flee from honor and pay no attention whatsoever to his own honor. Precisely then can he merit a Torah of kindness, elevate the souls through it, bring them out of the degradation of exile, and thereby magnify the glory of Hashem, blessed be He, and restore it to its root. (Likutay Halachos, Laws of Sending Away the Mother Bird 3; following Otzar HaYirah, “Honor,” 15)

Segment 42
HE:
כי יקרא קן ציפור לפניך בדרך, בכל עץ או על הארץ, אפרוחים (דברים כ"ב, ו')

ידוע ומבואר בתיקונים שמצוות קן ציפור מרמזת על גלות וטלטול השכינה וכנסת ישראל, בכלליות ובפרטיות. על כך נאמר ״כציפור נודדת מן קנה״ (משלי כ״ז, ח׳). כאשר איש ישראל נע ונד ומיטלטל בגלות נפשו, הוא בבחינת ״בדרך״ — טלטול וגלות. ״בכל עץ״ (דברים כ״ב, ו׳) פירושו שעדיין לא בירר את עץ הדעת טוב ורע; אילן החיים ואילן המוות עדיין כלולים ומעורבים אצלו, והוא טרם הפרידם זה מזה, בבחינת ״ומשם ייפרד״ (בראשית ב׳, י׳), כמבואר בליקוטי מוהר״ן א׳, תורה ח׳. ״או על הארץ״ (דברים כ״ב, ו׳) היא תכלית הגשמיות.

EN:
If a Bird’s Nest Happens before You on the Way, in Any Tree or on the Ground, Fledglings (Deuteronomy 22:6)

It is known and explained in the Tikkunim that the mitzvah of the bird’s nest alludes to the exile and wandering of the Shechinah and Knesses Yisrael, both collectively and individually. Concerning this it is stated: “Like a bird wandering from its nest” (Proverbs 27:8). When a Jew moves about and wanders in the exile of his soul, he is in the aspect of “on the way”—wandering and exile. “In any tree” (Deuteronomy 22:6) means that he has not yet clarified the Tree of Knowledge of good and evil; the Tree of Life and the tree of death are still intermingled within him, and he has not yet separated them from one another, in the aspect of “from there it divides” (Genesis 2:10), as explained in Likutay Moharan I, Teaching 8. “Or on the ground” (Deuteronomy 22:6) is the ultimate degree of physicality.

Segment 43
HE:
אף על פי כן, גם שם מזמין לו ה׳ יתברך, בחסדו הנפלא, ״אפרוחים או ביצים״ (דברים כ״ב, ו׳), שהם בחינת קדושת התורה והמצוות. בתיקוני זוהר נאמר: ״אפרוחים״ — בעלי משנה; ״או ביצים״ — בעלי מקרא. אולם הכול עדיין בקטנות ואינו בשלמות, וכנפיהם אינן שלמות. ״והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים״ (דברים כ״ב, ו׳) היא בחינת האם המסככת על בניה, בחינת ״אם לבינה תקרא״ (משלי ב׳, ג׳), שכינה עליונה וכללות שלוש הראשונות. שם נאמר: ״במופלא ממך אל תדרוש״, בחינת ״כבוד אלקים הסתר דבר״ (משלי כ״ה, ב׳).

EN:
Nevertheless, even there Hashem, blessed be He, in His wondrous kindness, prepares for him “fledglings or eggs” (Deuteronomy 22:6), aspects of the holiness of Torah and mitzvos. The Tikkunei Zohar states: “fledglings”—masters of Mishnah; “or eggs”—masters of Scripture. Everything, however, is still in a state of smallness and is incomplete; their wings are not complete. “The mother is roosting upon the fledglings or upon the eggs” (Deuteronomy 22:6) is the aspect of the mother sheltering her children, the aspect of “if you call understanding mother” (Proverbs 2:3), the supernal Shechinah and the collectivity of the first three sefiros. There it is said: “Do not inquire into what is wondrously beyond you” (Chagigah 13a), in the aspect of “The glory of God is the concealment of a matter” (Proverbs 25:2).

Segment 44
HE:
כל הטוב והחסד שה׳ יתברך עושה עם אדם בעצם התרחקותו — כשהוא חוטף איזו תורה ומצוות אף שאינן בשלמות — יקר מאוד והוא ישועה גדולה. הכול נמשך ממקום גבוה, עליון, נורא ונשגב מאוד, בבחינת ״ממרחק תביא לחמה״ (משלי ל״א, י״ד). האם, בחינת בינה ואמא עליונה, העולם המכוסה, רובצת על האפרוחים והביצים — הנקודות הטובות של תורה ומצוות שה׳ מזמין לאדם רחוק המיטלטל ״בדרך, בכל עץ״. ה׳ יתברך חושב מרחוק להיטיב עם כל אחד ולהטותו לחיים, כמו שכתוב: ״וחשב מחשבות לבלתי יידח ממנו נידח״ (שמואל ב׳ י״ד, י״ד).

EN:
All the goodness and kindness that Hashem, blessed be He, extends to a person amid his profound distance—when he snatches some Torah and mitzvos, although they are incomplete—is exceedingly precious and constitutes a great salvation. Everything is drawn from a very high, supernal, awesome, and exalted place, in the aspect of “she brings her food from afar” (Proverbs 31:14). The mother, the aspect of binah and the supernal mother, the concealed world, roosts upon the fledglings and eggs—the good points of Torah and mitzvos that Hashem prepares for a distant person wandering “on the way, in any tree.” Hashem, blessed be He, devises from afar how to benefit each person and incline him toward life, as it is written: “He devises means so that one banished from Him will not remain banished” (II Samuel 14:14).

Segment 45
HE:
אולם הכתוב מזהיר: ״לא תיקח האם על הבנים״ (דברים כ״ב, ו׳). אל תיקח גם את האם — ההתבוננות הנעלמת והמכוסה — יחד עם הבנים, הטובות והישועות שה׳ הקרה לפניך. אמת שהכול נמשך משם, והאם עצמה רובצת על האפרוחים והביצים, שכנפיהם אינן שלמות, כדי שיוכלו להתקיים בגלות ובטלטול כזה. אף על פי כן, עדיין אין לך רשות לקחת את האם על הבנים, כלומר לרצות מיד להתבונן, להבין ולראות את תכלית הישועה. אף שה׳ עזר לך הרבה והקרה לפניך טובות כאלה, עדיין אין לך תפיסה באם הבנים, בהתבוננות העליונה שהיא תכלית הישועה; כי אמא־בינה היא בחינת העולם הבא.

EN:
The verse, however, warns: “You shall not take the mother together with the young” (Deuteronomy 22:6). Do not take the mother as well—the hidden and concealed contemplation—together with the young, the goodness and salvations that Hashem caused to happen before you. It is true that everything is drawn solely from there, and the mother herself roosts upon the fledglings and eggs whose wings are incomplete so that they can endure such exile and wandering. Nevertheless, you do not yet have permission to take the mother together with the young—that is, to seek immediately to contemplate, understand, and see the ultimate salvation. Although Hashem has helped you greatly and caused such forms of goodness to happen before you, you still have no grasp of the mother of the children, the supernal contemplation that is the ultimate salvation, for mother-binah is the aspect of the World to Come.

Segment 46
HE:
על כן ״שלח תשלח את האם״ (דברים כ״ב, ז׳), כי במופלא ממך אל תדרוש. עליך לדעת שאתה עדיין רחוק מאוד מתכלית הישועה. ״ואת הבנים תיקח לך״ (דברים כ״ב, ז׳): את האפרוחים והביצים, נקודות התורה והמצוות שה׳ יתברך הזמין לך ברחמיו, תיקח; תעסוק בהם ותגדלם מקטנות לגדלות, שהוא כלל עבודת ה׳. אולם עצם תכלית הישועה, ההתבוננות העליונה של ״אם לבינה״, עדיין רחוקה ממך. ״כי יקרא״ — פרט למזומן: האזהרה לשלח את האם נאמרה בעיקר למי שהקן נקרה לפניו בדרך בעודו בגלות ובטלטול. מי שכבר יגע וטרח הרבה בעבודת ה׳ עד שזכה להכין ולהזמין את הקדושה — כי כל דבר שבקדושה צריך הזמנה — יכול לקחת את האם עם הבנים לפי מדרגתו. גדולי הצדיקים, שקן הציפור אצלם בבחינת מזומן, זוכים להשיג את נסתרות התורה, בחינת אם הבנים. (ליקוטי הלכות, הלכות שילוח הקן ה׳, ג׳–ד׳)

EN:
Therefore, “you shall surely send away the mother” (Deuteronomy 22:7), for one must not inquire into what is wondrously beyond him. You must know that you are still very distant from the ultimate salvation. “But you may take the young for yourself” (Deuteronomy 22:7): take the fledglings and eggs, the points of Torah and mitzvos that Hashem, blessed be He, prepared for you in His mercy; engage with them and raise them from smallness to greatness, which encompasses the service of Hashem. The ultimate salvation itself, however—the supernal contemplation of “mother-understanding”—is still distant from you. “If it happens”—excluding that which is prepared: the warning to send away the mother is directed principally to one before whom the nest happens on the way, while he is still in exile and wandering. One who has already labored and exerted himself greatly in the service of Hashem until he merits preparing holiness—for every matter of holiness requires preparation—can take the mother together with the young according to his level. The great tzaddikim, for whom the bird’s nest is in the aspect of something prepared, merit apprehending the Torah’s mysteries, the aspect of the mother of the children. (Likutay Halachos, Laws of Sending Away the Mother Bird 5:3–4)

Segment 47
HE:
שלח תשלח את האם (דברים כ"ב, ז')

מבואר בתיקונים שקן ציפור מרמז על נשמות שנתגרשו ממקומן, דהיינו הרחוקים מה׳ יתברך על ידי מעשיהם שאינם טובים. זהו ״כי יקרא קן ציפור לפניך בדרך״ (דברים כ״ב, ו׳). הרוצה לקחת ולקרב את הנפשות הנפולות האלה, לזכות בהן ולקרבן לה׳ יתברך, אינו יכול לעשות זאת אלא אם ישתדל תחילה לשלח ולסלק מהן את חכמתן ודעתן הקודמות. עליהן לסלק את דעתן מעצמן כאילו אין להן שום שכל כלל.

EN:
You Shall Surely Send Away the Mother (Deuteronomy 22:7)

It is explained in the Tikkunim that the bird’s nest alludes to souls driven from their place—that is, those distanced from Hashem, blessed be He, through their improper deeds. This is “If a bird’s nest happens before you on the way” (Deuteronomy 22:6). One who wishes to take and draw close these fallen souls, to acquire them and draw them close to Hashem, blessed be He, cannot do so unless he first endeavors to send away and remove their previous wisdom and understanding. They must remove their own understanding from themselves as though they possessed no intellect whatsoever.

Segment 48
HE:
רבנו זכרונו לברכה כתב על הפסוק ״עם נבל ולא חכם״ (דברים ל״ב, ו׳): עם שקיבל את התורה ולא התחכם. אי אפשר להתקרב לצדיקי אמת ולתורה אלא כאשר משליכים את כל החכמות הקודמות, כאילו אין לאדם שום שכל. אפילו לאחר שנכנס לעבודת ה׳, עליו לסלק מדעתו את כל החכמות והבלבולים המטרידים אותו מיום לחברו. כל אלה נמשכים מחכמות הבל שהורגל בהן מנעוריו ונקבעו בו כאילו קיבלן מהר סיני. (ליקוטי מוהר״ן א׳, תורה קכ״ג)

EN:
Rabbeinu, of blessed memory, wrote concerning the verse “A base people and not wise” (Deuteronomy 32:6): a people who received the Torah and did not act cleverly. It is impossible to draw close to the true tzaddikim and to Torah unless one casts away all one’s previous forms of wisdom, as though one possessed no intellect. Even after entering the service of Hashem, one must remove from one’s mind all the clever notions and confusions that disturb one from day to day. They all derive from vain forms of wisdom to which one became accustomed from youth and which became fixed within one as though one had received them at Mount Sinai. (Likutay Moharan I, Teaching 123)

Segment 49
HE:
באמת, הסברות והחכמות המבלבלות את האדם נמשכות מעץ הדעת טוב ורע, מזוהמת הנחש שהטיל בחוה, שהייתה ״אם כל חי״ (בראשית ג׳, כ׳). מכאן יש בכל אדם, משעת לידתו ממעי אמו, אחיזה של הזוהמה הזאת, בבחינת ״ובחטא יחמתני אמי״ (תהלים נ״א, ז׳); ומכאן נמשכים הבלבולים וסברות השטות המונעים אותו מדרך החיים. זהו ״והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים״ (דברים כ״ב, ו׳): האם היא בחינת ״אם לבינה תקרא״ (משלי ב׳, ג׳), השכל של כל אחד. עיקר חיותו וגידולו של אדם הוא משכלו, המחיה, מנהיג ומקיים אותו, בבחינת ״החכמה תחיה בעליה״ (קהלת ז׳, י״ב); לכן השכל נקרא אם הבנים. השכל שנולד עם האדם רובץ על נפשו להחיותה ולגדלה, אולם מחטא אדם הראשון נאחזה בו זוהמת הנחש, וממנה באות כל החכמות של שטות והבל.

EN:
In truth, the rationalizations and clever notions that confuse a person derive from the Tree of Knowledge of good and evil, from the serpent’s contamination implanted in Chavah, who was “the mother of all living” (Genesis 3:20). Consequently, every person, from the time of his birth from his mother’s womb, possesses a hold of this contamination, in the aspect of “in sin my mother conceived me” (Psalms 51:7); from it derive the confusions and foolish rationalizations that prevent him from the way of life. This is “the mother is roosting upon the fledglings or upon the eggs” (Deuteronomy 22:6): the mother is the aspect of “if you call understanding mother” (Proverbs 2:3), the intellect of each person. A person’s principal vitality and growth come from his intellect, which gives him life, directs him, and sustains him, in the aspect of “wisdom preserves the life of its possessor” (Ecclesiastes 7:12); the intellect is therefore called the mother of the children. The intellect born with a person roosts over his soul to give it life and cause it to grow. Through Adam’s sin, however, the serpent’s contamination attached itself to this intellect, and from it come all foolish and vain forms of wisdom.

Segment 50
HE:
זהו ״שלח תשלח את האם ואת הבנים תיקח לך״ (דברים כ״ב, ז׳). אי אפשר לקרב את הנפשות, שהן כאפרוחים או ביצים שכנפיהן אינן שלמות — נפשות שעדיין אין להן שלמות וכנפיים לפרוח בעבודת ה׳ ולהתקרב אליו — עד שישלח תחילה את האם. עליו לשלח, לסלק ולהעביר מהן את כל החכמות והסברות הקודמות, בחינת האם. אחר כך ״ואת הבנים תיקח לך״: יוכל לקרבן עד שייקראו בנים, כי כל המלמד את בן חברו תורה כאילו ילדו. הוא מסלק מהן את השכל הקודם שממנו הייתה חיותן מתחילתן, וממשיך בהן שכל חדש וחיות חדשה, כאילו נולדו ממש היום. אז הן נקראות ״בנים״, בבחינת ״בני אתה, אני היום ילדתיך״ (תהלים ב׳, ז׳). עיקר ההתקרבות הוא סילוק השכל הקודם; האדם נחשב כאילו נולד היום. (ליקוטי הלכות, הלכות בשר בחלב ד׳, ב׳)

EN:
This is “You shall surely send away the mother, but you may take the young for yourself” (Deuteronomy 22:7). It is impossible to draw close the souls that are like fledglings or eggs whose wings are incomplete—souls that do not yet possess perfection or wings with which to fly in the service of Hashem and draw close to Him—until one first sends away the mother. One must send away, remove, and eliminate from them all their previous forms of wisdom and rationalization, the aspect of the mother. Afterward, “you may take the young for yourself”: one can draw them close until they are called children, for whoever teaches another person’s son Torah is regarded as though he fathered him. He removes from them the previous intellect from which their vitality had initially come, and draws into them a new intellect and new vitality, as though they were actually born today. They are then called “children,” in the aspect of “You are My son; today I have begotten you” (Psalms 2:7). The principal drawing close consists of removing the previous intellect; the person is regarded as though he were born today. (Likutay Halachos, Laws of Meat and Milk 4:2)

Segment 51
HE:
הכבוד הוא בחינת ״אם כל חי״ (בראשית ג׳, כ׳), כי הוא שורש הנפש. לכן, כשבא כבוד לאדם, עליו להיזהר מאוד: אולי הכבוד בא לשם הסתלקות הנפש, בבחינת ״כבוד ה׳ יאספך״ (ישעיהו נ״ח, ח׳). אולם על פי רוב הכבוד בא לטובה, דהיינו שבאה עמו נפש חדשה המלובשת בכבוד. משום כך צריך להיזהר מאוד שלא לרדוף אחר הכבוד. כל הרודף אחר הכבוד, הכבוד בורח ממנו; ומאחר ששורש הנפש בכבוד, כשהכבוד בורח והנפש נמשכת אחריו, עלול האדם להסתלק, חס ושלום. על כן צריך לברוח מן הכבוד ולמעט בכבוד עצמו.

EN:
Honor is the aspect of “the mother of all living” (Genesis 3:20), for it is the root of the soul. Therefore, when honor comes to a person, he must exercise great care: perhaps the honor has come for the departure of the soul, in the aspect of “the glory of Hashem will gather you in” (Isaiah 58:8). Generally, however, honor comes for good—that is, a new soul comes with it, clothed within the honor. One must therefore take great care not to pursue honor. Whoever pursues honor finds that honor flees from him; and because the soul is rooted in honor, when honor flees and the soul is drawn after it, the person may depart from the world, God forbid. One must therefore flee from honor and minimize one’s own honor.

Segment 52
HE:
אפילו כשמגיע לאדם כבוד, יכוון רק להוציא את הנפש המלובשת בו, אבל מן הכבוד עצמו יברח, שמא בא לשם הסתלקות, חס ושלום. זהו בחינת מצוות שילוח הקן: ״שלח תשלח את האם״ (דברים כ״ב, ז׳) — שלח את הכבוד, בחינת אם כל חי; ״ואת הבנים תיקח לך״ (דברים כ״ב, ז׳) — הוצא וקבל את הנפשות המלובשות בכבוד שבא אליך. מן הכבוד עצמו תברח, שמא תסתלק על ידו. לכן מסיים הכתוב: ״למען ייטב לך והארכת ימים״ (דברים כ״ב, ז׳): בדרך זו לא יסתלק האדם על ידי הכבוד; אדרבה, הוא יקבל ממנו נפש חדשה וחיות חדשה. (ליקוטי הלכות, הלכות שילוח הקן א׳; על פי אוצר היראה, כבוד, י״ד)

EN:
Even when honor reaches a person, he should intend only to extract the soul clothed within it, but flee from the honor itself, lest it have come for his departure, God forbid. This is the aspect of the mitzvah of sending away the mother bird: “You shall surely send away the mother” (Deuteronomy 22:7)—send away honor, the aspect of the mother of all living; “but you may take the young for yourself” (Deuteronomy 22:7)—extract and receive the souls clothed within the honor that came to you. Flee from the honor itself, lest you depart through it. The verse therefore concludes: “so that it will be good for you and you will prolong your days” (Deuteronomy 22:7). In this manner the person will not depart through honor; on the contrary, he will receive from it a new soul and new vitality. (Likutay Halachos, Laws of Sending Away the Mother Bird 1; following Otzar HaYirah, “Honor,” 14)

Segment 53
HE:
שלח תשלח את האם ואת הבנים תיקח לך (דברים כ"ב, ז')

מצוות שילוח הקן מרמזת שאסור לאדם להיכנס בחכמות ובחקירות הרחוקות משכלו לפי מדרגתו. ״שלח תשלח את האם״ (דברים כ״ב, ז׳) הוא בחינת שלוש הראשונות, שאסור לחקור בהן; ״ואת הבנים תיקח לך״ (דברים כ״ב, ז׳) הוא בחינת שש הקצוות, ״מקצה השמים ועד קצה השמים״ (דברים ד׳, ל״ב), שבהן מותר לעיין בשכלו. אי אפשר להשיג את השגתו יתברך אלא על ידי צמצומים דווקא. הצמצום הוא בחינת שילוח האם: שולחים, מרחיקים ומצמצמים את השכל, ואז דווקא אפשר לקחת את האפרוחים או הביצים שעליהם האם רובצת.

EN:
You Shall Surely Send Away the Mother, but You May Take the Young for Yourself (Deuteronomy 22:7)

The mitzvah of sending away the mother bird alludes to the prohibition against entering forms of wisdom and investigation that lie beyond one’s intellect according to one’s level. “You shall surely send away the mother” (Deuteronomy 22:7) is the aspect of the first three sefiros, which one is forbidden to investigate; “but you may take the young for yourself” (Deuteronomy 22:7) is the aspect of the six directions, “from one end of heaven to the other end of heaven” (Deuteronomy 4:32), within which one may contemplate with one’s intellect. It is impossible to apprehend His perception, blessed be He, except specifically through constrictions. Constriction is the aspect of sending away the mother: one sends away, distances, and constricts the intellect, and precisely then can take the fledglings or eggs upon which the mother roosts.

Segment 54
HE:
האם היא בחינת ״אם לבינה תקרא״ (משלי ב׳, ג׳), האם המסככת על בניה. האפרוחים והביצים הם צמצומי השכל, בחינת בעלי משנה ובעלי מקרא, כמבואר בתיקונים. כל זמן שהאם, מקור השכל, רובצת על הצמצומים, הכול אחד ואי אפשר לקבל ולהשיג את השכל. לכן מוכרחים לשלח את האם, כלומר לצמצם את השכל; אז ״ואת הבנים תיקח לך״ — דווקא באמצעות צמצומי השכל, בחינת הבנים והביצים, אפשר לקחת, לקבל ולהשיג את השגתו יתברך. (ליקוטי הלכות, הלכות ביצים ג׳, ב׳)

EN:
The mother is the aspect of “if you call understanding mother” (Proverbs 2:3), the mother who shelters her children. The fledglings and eggs are constrictions of the intellect, the aspect of masters of Mishnah and masters of Scripture, as explained in the Tikkunim. As long as the mother, the source of intellect, roosts upon the constrictions, everything is one and the intellect cannot be received or apprehended. One must therefore send away the mother—that is, constrict the intellect. Then “you may take the young for yourself”: specifically through the constrictions of intellect, the aspect of the young and the eggs, one can take, receive, and apprehend His perception, blessed be He. (Likutay Halachos, Laws of Eggs 3:2)

Segment 55
HE:
למען ייטב לך והארכת ימים (דברים כ"ב, ז')

מבואר בספרים שלמצוות שונות יש סגולות שונות: מצווה זו מסוגלת להביא למעלה ולעניין מסוימים, ואחרת למעלה אחרת. בציצית נאמר: ״למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי״ (במדבר ט״ו, מ׳), וכן ״ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם״ (במדבר ט״ו, ל״ט); ובגמרא מסופר על מי שציציותיו טפחו על פניו ועל ידן ניצל מזנות. בתפילין נאמר: ״למען תהיה תורת ה׳ בפיך״ (שמות י״ג, ט׳). לכל מצווה ומעשה טוב יש סגולה מיוחדת שבאמצעותה אפשר לזכות למעלה ולמדרגה כלשהן.

EN:
So That It Will Be Good for You and You Will Prolong Your Days (Deuteronomy 22:7)

The sacred works explain that different mitzvos possess different seguloas: one mitzvah is conducive to attaining a particular level and matter, while another is conducive to another level. Concerning tzitzis it is stated: “So that you will remember and perform all My mitzvos” (Numbers 15:40), and “You shall not stray after your hearts and after your eyes” (Numbers 15:39); the Gemara also relates the incident of a man whose tzitzis struck him upon his face and thereby saved him from sexual transgression. Concerning tefillin it is written: “So that the Torah of Hashem will be in your mouth” (Exodus 13:9). Every mitzvah and good deed possesses a distinctive segulah through which one can merit a particular level and attainment.

Segment 56
HE:
אף על פי כן, אם אדם קיים מצווה ולא זכה לעניין ולמעלה המיוחסים לה, אל ייפול לבו כלל. כל דברי התורה ודברי רבותינו זכרונם לברכה אמת ויציב, ואסור להרהר אחריהם; אלא שאין אנו מבינים את דרכי ה׳, כי ״מאוד עמקו מחשבותיך״ (תהלים צ״ב, ו׳). אולי ה׳ יתברך העלה את עבודתו ומצוותו לצורך תיקון גבוה ונפלא עוד יותר. כך אמרו רבותינו בעניין שילוח הקן וכיבוד אב: היכן אריכות ימיו של זה? אלא ״למען ייטב לך״ — לעולם שכולו טוב, ״והארכת ימים״ — לעולם שכולו ארוך. יש בכך בחינות רבות הנעלמות מבני אדם ואינן ניתנות להבנה בשלמות, והכול לשם הבחירה. מכל מקום, הטוב שהאדם עושה עכשיו בוודאי אינו נאבד לעולם, כי אין רצון טוב שנאבד. (ליקוטי הלכות, הלכות סימני בהמה וחיה טהורה ד׳, מ״ט; על פי אוצר היראה, מצוות ומעשים טובים, ו׳; התחזקות, נ״ה)

EN:
Nevertheless, if a person fulfills a mitzvah and does not merit the matter and level attributed to it, he must not become discouraged at all. All the words of Torah and the words of our Sages, of blessed memory, are true and enduring, and it is forbidden to question them; rather, we do not understand the ways of Hashem, for “Your thoughts are exceedingly profound” (Psalms 92:6). Perhaps Hashem, blessed be He, elevated his service and mitzvah for the sake of an even higher and more wondrous rectification. Thus our Sages said concerning sending away the mother bird and honoring one’s father: Where is this person’s length of days? Rather, “so that it will be good for you”—in the world that is entirely good; “and you will prolong your days”—in the world that is entirely long. This contains many aspects hidden from human beings that cannot be understood fully, all for the sake of free choice. In any event, the good a person presently performs is certainly never lost, for no good ratzoan is lost. (Likutay Halachos, Laws of the Signs of Kosher Animals 4:49; following Otzar HaYirah, “Mitzvos and Good Deeds,” 6; “Strengthening,” 55)

Segment 57
HE:
כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך, ולא תשים דמים בביתך כי ייפול הנופל ממנו (דברים כ"ב, ח')

דרשו רבותינו מן הכתוב ״כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך, ולא תשים דמים בביתך כי ייפול הנופל ממנו״ (דברים כ״ב, ח׳), שלא יגדל אדם כלב רע ולא יעמיד סולם רעוע בתוך ביתו. כאשר מעלים נפשות נפולות, בחינת בעלי תשובה וגרים, כל עלייתן היא על ידי בחינת סולם. כשם שבגשמיות מעלים דבר מן הארץ לגג, או מבור ושוחה עמוקה, באמצעות סולם, כך ברוחניות; וככל שהבור עמוק יותר, הסולם צריך להיות חזק ואמיץ יותר.

EN:
When You Build a New House, You Shall Make a Parapet for Your Roof, and You Shall Not Place Blood in Your House, for the One Who Falls May Fall from It (Deuteronomy 22:8)

Our Sages expounded from the verse “When you build a new house, you shall make a parapet for your roof, and you shall not place blood in your house, for the one who falls may fall from it” (Deuteronomy 22:8), that a person must not raise a vicious dog or place an unstable ladder in his house. When fallen souls, the aspect of baalay teshuvah and converts, are elevated, their entire ascent is through the aspect of a ladder. Just as physically an object is raised from the ground to a roof, or from a deep pit and hollow, by means of a ladder, so it is spiritually; the deeper the pit, the stronger and more secure the ladder must be.

Segment 58
HE:
הנפשות האלה נפלו וירדו מאוד, בבחינת ״ותרד פלאים״ (איכה א׳, ט׳) ובחינת ״באתי במעמקי מים״ (תהלים ס״ט, ג׳). בפרט בסוף הגלות המר, כאשר הן עדיין בעלות בחירה והצר הצורר עומד עליהן ומסיתן בתאוות רבות, בדעות זרות, בעצות נבערות ובחלישות הדעת מריבוי הליצנות של המלעיגים והחולקים. לכן העוסק בתיקונן ובהצלתן צריך להעמיד סולם בריא וחזק מאוד, כדי שלא ייפול הנופל ממנו.

EN:
These souls fell and descended exceedingly far, in the aspect of “she descended wondrously” (Lamentations 1:9) and “I have entered the depths of water” (Psalms 69:3). This is particularly so at the end of the bitter exile, when they still possess free choice and the hostile oppressor stands over them, inciting them with numerous cravings, foreign opinions, foolish counsels, and discouragement caused by the abundant mockery of scoffers and opponents. One who engages in their rectification and rescue must therefore erect an exceedingly sound and strong ladder, so that the one who falls will not fall from it.

Segment 59
HE:
״סולם״ בגימטרייה ״סיני״, כי כל עלייתן היא על ידי התורה שניתנה בסיני. התורה ניתנה בהר סיני, ההר השפל והנמוך, להורות שהצדיק, בחינת משה, מוריד את התורה לישראל באמצעות שפלות. הוא משפיל ומוריד את עצמו בתכלית, ומתגלגל בכל מיני רפש וטיט כדי להעלות את הנפשות הנפולות ממעמקי תהום רבה, לחזקן בכל מיני התחזקות ולהשיבן במטעמים המשיבים את הנפש, עד שיעמדו בקדושה לנצח.

EN:
Sulam, “ladder,” has the same numerical value as Sinai, for their entire ascent is through the Torah given at Sinai. The Torah was given upon Mount Sinai, the low and humble mountain, to teach that the tzaddik, the aspect of Moshe, brings the Torah down to Israel through lowliness. He lowers and humbles himself utterly, rolling through every kind of mud and mire in order to elevate the fallen souls from the depths of the great abyss, strengthen them with every form of encouragement, and restore them with delicacies that revive the soul, until they remain established in holiness forever.

Segment 60
HE:
״כי תבנה בית חדש״ (דברים כ״ב, ח׳) הוא בית שיישבו בו — בית הישיבה הקדושה, שעיקרה לחדש חידושי תורה אמיתיים המביאים את האדם למעשים טובים ומצילים אותו מכל רע. הוא נקרא ״בית חדש״ כי שם מחדשים חידושי תורה ומחדשים את נפשות ישראל, מוציאים אותן מזקנת הסטרא אחרא, בחינת מלך זקן וכסיל, ומאירים עליהן את האור החדש המאיר בכל יום באמצעות צדיקי אמת המתחדשים תמיד. העיקר הוא לגלות את האמונה הקדושה, שכל אחד מישראל צריך לקבלה בכל יום מחדש: ״אשר אנכי מצווך היום״ (דברים ו׳, ו׳) — בכל יום יהיו בעיניך כחדשים; ״חדשים לבקרים, רבה אמונתך״ (איכה ג׳, כ״ג). כך עושים בעלי תשובה אמיתיים, בבחינת ״השיבנו ה׳ אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם״ (איכה ה׳, כ״א).

EN:
“When you build a new house” (Deuteronomy 22:8) is a house in which one dwells—the holy house of study, whose principal purpose is to produce true Torah insights that bring a person to good deeds and save him from all evil. It is called a “new house” because true Torah insights are developed there and the souls of Israel are renewed, removed from the old age of the sitra achara, the aspect of an old and foolish king, and illuminated with the new light that shines each day through the true tzaddikim, who constantly renew themselves. The principal purpose is to reveal holy emunah, which every Jew must accept anew each day: “which I command you today” (Deuteronomy 6:6)—each day they shall be as new in your eyes; “They are new every morning; great is Your emunah” (Lamentations 3:23). In this way true baalay teshuvah are made, in the aspect of “Return us to You, Hashem, and we shall return; renew our days as of old” (Lamentations 5:21).

Segment 61
HE:
זהו ״ועשית מעקה לגגך״ (דברים כ״ב, ח׳), בחינת צמצום המוחין, כמבואר בתורה ״תקעו אמונה״ (ליקוטי מוהר״ן תנינא, תורה ה׳). כשעולים לבחינת מוחין, צריך לשמור על צמצומם. אפילו בקדושה יש לצמצם את המוח, בבחינת ״במופלא ממך אל תדרוש״; כל שכן שלא יצא המוח אל הסטרא אחרא, חס ושלום. המעקה, מחיצה סביב הגג, הוא בחינת מחיצות המוחין. כאשר המוחין בשלמות עם תיקון הצמצום, נעשות אמרות טהורות המחיות את הנפשות הנפולות ושומרות שלא ייפלו עוד. זהו ״ולא תשים דמים בביתך כי ייפול הנופל ממנו״, וזהו גם הסולם הרעוע שאסרו רבותינו: הכול מרמז על הנפשות הנפולות שצריך להעלותן. (ליקוטי הלכות, הלכות נזיקין ה׳, כ״ה)

EN:
This is “you shall make a parapet for your roof” (Deuteronomy 22:8), the aspect of constricting the mochin, as explained in the teaching “Sound Emunah” (Likutay Moharan II, Teaching 5). When one ascends to the aspect of mochin, one must guard their constriction. Even within holiness the mind must be constricted, in the aspect of “Do not inquire into what is wondrously beyond you”; how much more must the mind be kept from emerging toward the sitra achara, God forbid. The parapet, a barrier around the roof, is the aspect of the barriers of the mochin. When the mochin are complete together with the rectification of constriction, pure utterances are formed that give life to the fallen souls and guard them from falling again. This is “you shall not place blood in your house, for the one who falls may fall from it,” and it is also the unstable ladder forbidden by our Sages: everything alludes to the fallen souls who must be elevated. (Likutay Halachos, Laws of Damages 5:25)

Segment 62
HE:
רבותינו למדו מן הכתוב ״כי תבנה בית חדש... כי ייפול הנופל ממנו״ (דברים כ״ב, ח׳), שאסור להשהות סולם רעוע בבית. ביתו של אדם הוא כבודו, כי עיקר כבודו ותפארתו בביתו, בבחינת ״כתפארת אדם לשבת בית״ (ישעיהו מ״ד, י״ג), ״כל כבודה בת מלך פנימה״ (תהלים מ״ה, י״ד), ו״כל איש שורר בביתו״ (אסתר א׳, כ״ב). עליו להמשיך את הכבוד לבית בקדושה גדולה, בבחינת ״וכבוד ה׳ מלא את הבית״ (דברי הימים ב׳ ז׳, א׳). כאשר מקדשים את הבית בתורה, עבודה והכנסת אורחים, כבוד ה׳ שוכן בו והוא נעשה מקדש מעט, כמבואר בליקוטי מוהר״ן תנינא, תורה ס״ז.

EN:
Our Sages learned from the verse “When you build a new house… for the one who falls may fall from it” (Deuteronomy 22:8) that one may not keep an unstable ladder in a house. A person’s house is his honor, for his principal honor and splendor are in his house, in the aspect of “like the beauty of a person, to dwell in a house” (Isaiah 44:13), “all the glory of the king’s daughter is inward” (Psalms 45:14), and “every man shall rule in his house” (Esther 1:22). He must draw honor into the house with great holiness, in the aspect of “the glory of Hashem filled the house” (II Chronicles 7:1). When one sanctifies one’s house through Torah, service, and hospitality, the glory of Hashem dwells there and it becomes a miniature Sanctuary, as explained in Likutay Moharan II, Teaching 67.

Segment 63
HE:
רבנו כתב שסוכה מסוגלת לבניין הבית, ככתוב: ״ויעקב נסע סוכותה ויבן לו בית״ (בראשית ל״ג, י״ז), כי הסוכה היא ענני הכבוד, כבוד דקדושה, שהוא עיקר תיקון הבית. (ליקוטי מוהר״ן א׳, תורה רס״ו) בניית בית כרוכה בסכנה, מפני שהבניין ממשיך כבוד; וכאשר כבוד נמשך לאדם, הוא נשקל במאזניים, בבחינת מאזני צדק. לפעמים הכבוד עלול לאסוף נפש אם אין האדם זוכה לקבלו כראוי. לכן אמרו שכל הבונה מתמסכן, על דרך ״ויבן ערי מסכנות לפרעה״ (שמות א׳, י״א).

EN:
Rabbeinu wrote that sukkah is conducive to building a house, as it is written: “Yaakov journeyed to Sukkos and built himself a house” (Genesis 33:17), for the sukkah is the Clouds of Glory, holy honor, which is the principal rectification of the house. (Likutay Moharan I, Teaching 266) Building a house entails danger because construction draws honor; when honor is drawn to a person, he is weighed in the scales, in the aspect of righteous scales. At times honor may gather in a soul if the person does not merit receiving it properly. Our Sages therefore said that whoever builds becomes impoverished, in the sense of “he built storage cities for Pharaoh” (Exodus 1:11).

Segment 64
HE:
הסוכה היא אפוא סגולה לבניין הבית, כי היא מתקנת את הכבוד ומצילה מסכנת נפש. כשזוכים להמשיך את הכבוד אל הבית בקדושה, אפשר דווקא לזכות באמצעותו בנפשות חדשות. זהו ״אשרי כל ירא ה׳... אשתך כגפן פורייה בירכתי ביתך, בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך״ (תהלים קכ״ח, א׳–ג׳). הירא את ה׳ זוכה דווקא באמצעות הבית לבנים, שהם בחינת הנפשות שמרוויחים באמצעות הכבוד הבא לטובה.

EN:
The sukkah is therefore a segulah for building a house, for it rectifies honor and saves from danger to life. When one merits drawing honor into the house with holiness, one can specifically merit new souls through it. This is “Fortunate is everyone who fears Hashem… your wife will be like a fruitful vine in the inner chambers of your house; your children like olive shoots around your table” (Psalms 128:1–3). One who fears Hashem merits children specifically through the house; they are the aspect of souls gained through honor that comes for good.

Segment 65
HE:
לכן, כאשר אדם בונה בית חדש וממשיך כבוד, עליו לשמור מאוד שלא תאבד ותסתלק, חס ושלום, נפש מישראל מחמת הכבוד. ״ועשית מעקה לגגך ולא תשים דמים בביתך״ (דברים כ״ב, ח׳) — ״בביתך״ דווקא, כי בבית, בחינת הכבוד, צריך לשמור את הנפש ביותר. בקיום מצוות מעקה הוא מתקן את ביתו ואת הכבוד; אז, במקום שתסתלק נפש, יוכל לזכות בנפשות חדשות באמצעות הכבוד הבא אליו לטובה. (ליקוטי הלכות, הלכות חובל בחברו ושמירת הנפש ג׳, י״ז)

EN:
Therefore, when a person builds a new house and draws honor, he must guard exceedingly well lest a Jewish soul be lost and depart, God forbid, because of the honor. “You shall make a parapet for your roof, and you shall not place blood in your house” (Deuteronomy 22:8)—specifically “in your house,” for in the house, the aspect of honor, the soul requires special guarding. By fulfilling the mitzvah of the parapet, he rectifies his house and the honor; then, instead of a soul departing, he can merit new souls through the honor that comes to him for good. (Likutay Halachos, Laws of Injuring Another and Preservation of Life 3:17)

Segment 66
HE:
כי תבנה בית חדש (דברים כ"ב, ח')

עיקר שלמות תיקון בניין הבית הוא על ידי שלמות הדעת, בחינת סוכה והאם המסככת על בניה. גם עיקר השמירה מכל מיני נזק באה משלמות הדעת. לכן ציוותה התורה: ״כי תבנה בית חדש״ (דברים כ״ב, ח׳) — המשך אליו דעת שלמה, בחינת סוכה ובחינת ״בחכמה ייבנה בית״ (משלי כ״ד, ג׳); ״ועשית מעקה לגגך״ (דברים כ״ב, ח׳) — שמור את נפשות ישראל שלא יינזקו, חס ושלום, מחמת בניין ביתך. בכך נמשכת בחינת האם המסככת על בניה, שהיא שלמות הבניין.

EN:
When You Build a New House (Deuteronomy 22:8)

The principal perfection of the rectification of building a house comes through perfection of knowledge, the aspect of the sukkah and the mother sheltering her children. The principal protection from every kind of harm likewise comes through perfection of knowledge. The Torah therefore commanded: “When you build a new house” (Deuteronomy 22:8)—draw complete knowledge into it, the aspect of sukkah and “through wisdom a house is built” (Proverbs 24:3); “you shall make a parapet for your roof” (Deuteronomy 22:8)—guard the souls of Israel so that they will not be harmed, God forbid, through the construction of your house. This draws the aspect of the mother sheltering her children, which is the perfection of the building.

Segment 67
HE:
ה׳ יתברך שומר תמיד את עמו ישראל, ועיקר השמירה היא בבחינת סוכה: השכינה מגנה ומסככת על ישראל ומצילה אותם מכל נזק. על כך אנו מבקשים בברכת השכיבנו: ״ופרוש עלינו סוכת שלומך... ושמור צאתנו ובואנו״. כאשר אנו עצמנו נזהרים בשמירת נפשות ישראל מכל נזק, שהיא מצוות מעקה, אנו ממשיכים עלינו מלמעלה את השמירה בבחינת סוכה והאם המסככת על בניה. זו עיקר שלמות תיקון הבית. (ליקוטי הלכות, הלכות מעקה ושמירת הנפש ב׳, א׳; על פי אוצר היראה, בית וחוץ, כ״ז)

EN:
Hashem, blessed be He, constantly guards His people Israel, and the principal protection is the aspect of sukkah: the Shechinah protects and shelters Israel and saves them from every harm. Concerning this we request in the blessing Hashkiveinu: “Spread over us Your sukkah of peace… and guard our going out and our coming in.” When we ourselves take care to preserve Jewish lives from every harm, which is the mitzvah of the parapet, we draw upon ourselves protection from above in the aspect of sukkah and the mother sheltering her children. This is the principal perfection of the rectification of the house. (Likutay Halachos, Laws of a Parapet and Preservation of Life 2:1; following Otzar HaYirah, “Inside and Outside,” 27)

Segment 68
HE:
כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך, ולא תשים דמים בביתך כי ייפול הנופל ממנו (דברים כ"ב, ח')

צריך לבנות את הבית בחכמה, בבחינת ״בחכמה ייבנה בית״ (משלי כ״ד, ג׳). אז הבית הוא בבחינת סוכה, שהיא בינה ומוחין, כי עיקר תיקון בניין הבית באמצעות מוחין של סוכה, בבחינת ״ויעקב נסע סוכותה ויבן לו בית״ (בראשית ל״ג, י״ז), כמבואר בליקוטי מוהר״ן א׳, תורה רס״ו. מצוות מעקה היא שמירה למוח ולשכל שלא ייפלו. צריך לשמור מאוד שלא להניח לשכל ולמחשבה לצאת ולהתפשט מחוץ לגבול הקדושה במחשבות חיצוניות.

EN:
When You Build a New House, You Shall Make a Parapet for Your Roof, and You Shall Not Place Blood in Your House, for the One Who Falls May Fall from It (Deuteronomy 22:8)

A house must be built through wisdom, in the aspect of “through wisdom a house is built” (Proverbs 24:3). The house is then in the aspect of sukkah, which is binah and mochin, for the principal rectification of building the house is through the mochin of sukkah, in the aspect of “Yaakov journeyed to Sukkos and built himself a house” (Genesis 33:17), as explained in Likutay Moharan I, Teaching 266. The mitzvah of the parapet is protection for the mind and intellect so that they will not fall. One must guard exceedingly well not to permit the intellect and thought to emerge and expand beyond the boundary of holiness into external thoughts.

Segment 69
HE:
המעקה והמחיצה לגג הבית הם גבול לראשית השכל, העליונה מן הכול. צריך לשומרה כדי שלא תצא למחשבת חוץ, בבחינת ״עד פה תבוא ולא תוסיף, ופה ישית בגאון גליך״ (איוב ל״ח, י״א). השכל הוא ים החכמה; דרכו להתרומם באמצעות הגלים, התגברות המחשבות הרוצות לצאת החוצה. ה׳ גזר עליו גבול, ועל האדם להכניע את המחשבות ולשבור את גליהן, בבחינת ״אשר שמתי חול גבול לים״ (ירמיהו ה׳, כ״ב), שלא ייצאו מגבול הקדושה.

EN:
The parapet and barrier for the roof of the house are a boundary for the beginning of intellect, which is higher than everything. It must be guarded so that it will not emerge into an external thought, in the aspect of “Until here you may come, but no farther; and here the pride of your waves will be stayed” (Job 38:11). The intellect is the sea of wisdom; it tends to rise through the waves, the intensification of thoughts seeking to emerge outward. Hashem decreed a boundary for it, and a person must subdue the thoughts and break their waves, in the aspect of “I placed sand as a boundary for the sea” (Jeremiah 5:22), so that they will not leave the boundary of holiness.

Segment 70
HE:
עיקר השמירה תלוי בראשית המחשבה. כאשר שומרים אותה מתחילתה, קל להכניעה; אבל ברגע שמניחים לה לצאת החוצה, המוח עלול ליפול, חס ושלום, בחינת חולי נופל, כמבואר במאמר ״האי מאן דאזיל למינסב״ (ליקוטי מוהר״ן א׳, תורה כ״ט). זו נפילת המוחין מחמת התגברות הדמים המתיזים לתוך המוח ומפילים אותו.

EN:
The principal protection depends upon the beginning of thought. When thought is guarded from its inception, it is readily subdued; but the moment one allows it to emerge outward, the mind may fall, God forbid, in the aspect of the falling sickness, as explained in the teaching “One Who Goes to Marry” (Likutay Moharan I, Teaching 29). This is the fall of the mochin through the intensification of the bloods that spray into the mind and cause it to fall.

Segment 71
HE:
זהו ״ולא תשים דמים בביתך כי ייפול הנופל ממנו״ (דברים כ״ב, ח׳). כשאין נזהרים לעשות מחיצה למחשבה, מכניסים ממש דמים אל הבית, אל המוח, והם מפילים אותו. הדבר תלוי בפגם המוח עצמו: כאשר אין שומרים אותו ומניחים לו לצאת מגבול הקדושה, הוא נותן כוח לדמים עד שהם מתגברים ונכנסים לתוכו. רבותינו דרשו: ראוי זה ליפול, ולכן הכתוב קוראו ״נופל״ — הוא כבר התחיל ליפול כשיצא מחוץ לגבול הקדושה, ואחר כך הדמים משלימים את נפילתו.

EN:
This is “you shall not place blood in your house, for the one who falls may fall from it” (Deuteronomy 22:8). When one fails to make a barrier for thought, one actually brings bloods into the house, into the mind, and they cause it to fall. The matter depends upon the mind’s own blemish: when it is not guarded and is allowed to leave the boundary of holiness, it gives power to the bloods until they intensify and enter it. Our Sages expounded: this person was fit to fall, and the verse therefore calls him “the one who falls”—he already began to fall when he left the boundary of holiness, and the bloods subsequently complete his fall.

Segment 72
HE:
לשם כך ציוותה התורה על המעקה: לשמור את המוח שלא ייצא מחוץ לגבול הקדושה ולא יבוא לידי נפילה. שמירת המוח נרמזה בבניין הבית, מפני שהבית נבנה בחכמה; שמירת החכמה שבמוח היא אפוא שמירת הבית ותיקונו. כאשר המוח נשמר מנפילה הוא בשלמות, והבית מתוקן בבחינת סוכה. הנפילה היא פגם הסוכה, בבחינת ״סוכת דוד הנופלת״ (עמוס ט׳, י״א), ובחינת חולי נופל. לכן המעקה הוא שמירת הבית בבחינת סוכה. (ליקוטי הלכות, הלכות מעקה ושמירת הנפש א׳)

EN:
For this purpose the Torah commanded the parapet: to guard the mind from leaving the boundary of holiness and coming to a fall. Protection of the mind is alluded to in building the house because the house is built through wisdom; guarding the wisdom in the mind is therefore the protection and rectification of the house. When the mind is guarded from falling, it is complete, and the house is rectified in the aspect of sukkah. Falling is a blemish in the sukkah, in the aspect of “the fallen sukkah of David” (Amos 9:11), and the aspect of the falling sickness. The parapet is therefore the protection of the house in the aspect of sukkah. (Likutay Halachos, Laws of a Parapet and Preservation of Life 1)

Segment 73
HE:
כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך (דברים כ"ב, ח')

יסוד האמונה, שהוא יסוד בית המקדש שמצא דוד ובחינת משיח, אינו ניתן להריסה לעולם. האויבים החריבו רק את הבניין שעל היסוד, שהוא בחינת גג ועלייה ביחס ליסוד. זהו ״למה תרצדון הרים גבנונים״ (תהלים ס״ח, י״ז): דוד אומר למחריבים שכל גבורתם היא במה שהחריבו את הגב והגג, אבל את יסוד הקדושה אין בכוחם להחריב, כי ״ההר חמד אלקים לשבתו, אף ה׳ ישכון לנצח״ (תהלים ס״ח, י״ז). היסוד שמצא דוד משיח יישאר עד שייבנה עליו במהרה בניין עולם.

EN:
When You Build a New House, You Shall Make a Parapet for Your Roof (Deuteronomy 22:8)

The foundation of emunah, which is the foundation of the Beis HaMikdash discovered by David and the aspect of Mashiach, can never be destroyed. The enemies destroyed only the structure upon the foundation, which is the aspect of a roof and upper story relative to the foundation. This is “Why do you leap, O many-peaked mountains?” (Psalms 68:17): David tells the destroyers that all their might extends only to destroying the back and roof, but they cannot destroy the foundation of holiness, for “This is the mountain God desired for His dwelling; Hashem will indeed dwell there forever” (Psalms 68:17). The foundation discovered by David-Mashiach will remain until an eternal structure is speedily built upon it.

Segment 74
HE:
״כי תבנה בית חדש״ (דברים כ״ב, ח׳) מרמז לבית השלישי, שבו יאיר אור חדש על ציון, בבחינת ״הנני עושה חדשה, עתה תצמח״ (ישעיהו מ״ג, י״ט). כל אחד צריך לעסוק מעתה בבניינו, ובעיקר לעשות מעקה לגג — לתקן ולשכלל את כלל הבניין שעל היסוד, שלא ייחרב עוד. כל העבירות הן בחינת דמים, הנמשכים מהתגברות הדמים שבשס״ה הגידים כנגד שס״ה מצוות לא תעשה; על ידן נפלו הנופלים ונחרב הבית. צריך לבנות בתיקונים כאלה שלא יוסיפו לחטוא, שהכול יתחזקו באמונה והבית יתקיים לנצח.

EN:
“When you build a new house” (Deuteronomy 22:8) alludes to the Third Temple, in which a new light will shine upon Zion, in the aspect of “Behold, I am doing something new; now it will sprout” (Isaiah 43:19). Every person must begin engaging in its construction now, principally by making a parapet for the roof—rectifying and perfecting the entire structure upon the foundation so that it will never again be destroyed. All transgressions are an aspect of bloods, drawn from the intensification of the bloods within the 365 sinews corresponding to the 365 prohibitions; through them those who fell have fallen and the Temple was destroyed. It must be built with rectifications through which people will no longer sin, everyone will remain strong in emunah, and the house will endure forever.

Segment 75
HE:
הגלות מתארכת מפני שה׳ יתברך מצפה לבנות בניין עולם ולהביא גאולה שלמה שאין אחריה גלות. הדבר תלוי בצדיקי האמת שבכל דור, שיעשו תיקונים שעל ידם ישראל לא ייפלו עוד מקדושתם ולא ישובו לכסלה, בבחינת ״והסירותי את לב האבן מבשרכם... ועשיתי את אשר בחוקי תלכו״ (יחזקאל ל״ו, כ״ו–כ״ז). קשה לסייע לבעל בחירה, ולכן אי אפשר לעמוד על קץ הפלאות; ואף על פי כן ״עצת ה׳ לעולם תעמוד״ (תהלים ל״ג, י״א).

EN:
The exile is prolonged because Hashem, blessed be He, awaits the construction of an eternal building and a complete redemption after which there will be no exile. This depends upon the true tzaddikim in every generation making rectifications through which Israel will never again fall from their holiness or return to folly, in the aspect of “I will remove the heart of stone from your flesh… and I will cause you to follow My statutes” (Ezekiel 36:26–27). It is difficult to assist one who possesses free choice, and the end of the wonders therefore cannot be determined; nevertheless, “the counsel of Hashem will stand forever” (Psalms 33:11).

Segment 76
HE:
ה׳ מנחם ומשמח אותנו ביסודות הקדושים שכבר זכינו להם: יציאת מצרים, קבלת התורה והמצוות שכל יהודי חוטף בכל יום; דוד כבר מצא את מקום המקדש, הבית כבר נבנה פעמיים, הוקרבו בו קורבנות וקטורת, והלכות התורה נתבררו בלשכת הגזית. הצדיקים יסדו אפוא יסודות שאי אפשר להרסם גם בחורבן. גם אחר החורבן לא עזבנו אלקינו, ובכל דור עמדו צדיקים גדולים, עד הצדיקים שבדורותינו שיסדו יסודות חזקים. זהו ״כי הפיצותים בגויים וכי זריתים בארצות, ואהי להם למקדש מעט״ (יחזקאל י״א, ט״ז), שדרשו רבותינו על בתי כנסיות ובתי מדרשות. מכוחם אנו מצפים לבית החדש שבניינו לא ייהרס לעולם. (ליקוטי הלכות, הלכות ברכת הודאה ו׳, ס״ח–ס״ט)

EN:
Hashem comforts and gladdens us with the holy foundations we have already attained: the Exodus from Egypt, receiving the Torah, and the mitzvos every Jew seizes each day. David already discovered the site of the Temple; the House was built twice; offerings and incense were brought there; and the laws of Torah were clarified in the Chamber of Hewn Stone. The tzaddikim thus established foundations that cannot be destroyed even amid the ruin. Nor did our God abandon us after the destruction: great tzaddikim arose in every generation, including the tzaddikim of our own generations, who established strong foundations. This is “Although I have dispersed them among the nations and scattered them among the lands, I have been for them a miniature Sanctuary” (Ezekiel 11:16), which our Sages expounded as referring to synagogues and study halls. Through their power we await the new House whose structure will never be destroyed. (Likutay Halachos, Laws of the Blessing of Thanksgiving 6:68–69)

Segment 77
HE:
כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך... כי ייפול הנופל ממנו (דברים כ"ב, ח')

מבואר בתורה ״חותם בתוך חותם״ שזוכים לעזות דקדושה על ידי ״נעשה ונשמע״, בחינת תורה ותפילה, נגלה ונסתר. צריך ללכת מדרגה לדרגה: להפוך את הנשמע לנעשה ואת הנסתר לנגלה; אז נפתח נשמע ונסתר גבוה יותר, וגם אותו צריך להשיג ולהפוך לנעשה ולנגלה. כך עולים תמיד, ולפני כל עלייה מוכרחה להיות ירידה, כי הירידה היא תכלית העלייה. (ליקוטי מוהר״ן א׳, תורה כ״ב)

EN:
When You Build a New House, You Shall Make a Parapet for Your Roof… for the One Who Falls May Fall from It (Deuteronomy 22:8)

The teaching “A Seal within a Seal” explains that holy boldness is attained through “we shall do and we shall hear,” the aspects of Torah and prayer, revealed and concealed. One must proceed from level to level: transforming what is heard into what is done and the concealed into the revealed. A still higher dimension of hearing and concealment then opens, and one must apprehend it as well and transform it into doing and revelation. Thus one continually ascends; before every ascent there must be a descent, for the descent is the ultimate purpose of the ascent. (Likutay Moharan I, Teaching 22)

Segment 78
HE:
״כי תבנה בית חדש״ (דברים כ״ב, ח׳) הוא השגת ״נעשה ונשמע״ גבוהים יותר: חידושי תורה וגילוי הנסתר שבתורה. התורה, החכמה האמיתית, נקראת בית, ככתוב ״בחכמה ייבנה בית״ (משלי כ״ד, ג׳); לכן היא מתחילה באות בי״ת של ״בראשית״, שהיא גם ״ראש בית״. הבית כולל בית ועלייה: הנגלה הוא גוף הבית והנסתר, בחינת תפילה, הוא העלייה שמעליו, כי ״גבהו שמים מארץ, כן גבהו דרכי מדרכיכם״ (ישעיהו נ״ה, ט׳).

EN:
“When you build a new house” (Deuteronomy 22:8) is the attainment of a higher “we shall do and we shall hear”: new Torah insights and revelation of what was concealed in Torah. Torah, true wisdom, is called a house, as it is written: “Through wisdom a house is built” (Proverbs 24:3); it therefore begins with the letter beis of Bereishis, which also signifies “the head of the house.” A house comprises a lower house and an upper story: the revealed is the body of the house, while the concealed, the aspect of prayer, is the upper story above it, for “as the heavens are higher than the earth, so are My ways higher than your ways” (Isaiah 55:9).

Segment 79
HE:
לכן הנסתר נרמז בעלייה: ״וכווין פתיחן לה בעיליתה״ (דניאל ו׳, י״א). חכמים שעלו להשיג הלכות נעלמות ישבו בעלייה ודרשון, וכן נאמר במשנה על ההלכות שנאמרו בעליית חנניה. רבנו כתב שטוב יותר לעבודת הבורא לדור בעלייה מלדור בבית התחתון, כי עבודת האדם היא לעלות מדרגה לדרגה ולהשיג בכל פעם את הנסתר ממנו, בחינת תפילה. כאשר הוא בונה בית חדש ועולה למדרגה גבוהה, עליו לעשות מעקה לעלייה, גדר ומחיצה שלא ייפול, כי הבעל דבר מתגרה מאוד במי שעולה.

EN:
The concealed is therefore alluded to by an upper story: “his windows were open for him in his upper chamber” (Daniel 6:11). Sages who sought to apprehend hidden laws sat and expounded them in an upper chamber; the Mishnah likewise refers to laws stated in the upper chamber of Chananyah. Rabbeinu wrote that dwelling in an upper story is more beneficial for serving the Creator than dwelling on a lower floor, for a person’s service is to ascend from level to level and each time apprehend what had been concealed from him, the aspect of prayer. When he builds a new house and rises to a higher level, he must make a parapet for the upper story, a fence and barrier so that he will not fall, for the adversary attacks one who ascends with particular force.

Segment 80
HE:
רבותינו למדו מן הפסוק שלא יעמיד סולם רעוע ולא יגדל כלב רע בביתו. באמצעות נעשה ונשמע זוכים לעזות דקדושה ולקול עז, בבחינת ״הן ייתן בקולו קול עוז״ (תהלים ס״ח, ל״ד). ״סולם רעוע״ הוא חולשה ועצלות; הסולם צריך להיות עז וחזק. אולם יש להיזהר מעזות הסטרא אחרא, ״והכלבים עזי נפש״ (ישעיהו נ״ו, י״א), שהיא ״כלב רע״. הצדיקים מהפכים גם את העזות לקדושה ועומדים בעזות כנגד המונעים, אבל מי שמעז פנים נגד יראי ה׳ לשם עצמו מגדל כלב רע. שתי האזהרות משלימות זו את זו: סולם חזק של עזות דקדושה, בלי עזות רעה.

EN:
Our Sages learned from the verse that one must neither place an unstable ladder nor raise a vicious dog in one’s house. Through “we shall do and we shall hear” one attains holy boldness and a powerful voice, in the aspect of “Behold, He gives forth with His voice a voice of strength” (Psalms 68:34). An “unstable ladder” is weakness and laziness; the ladder must be forceful and strong. Yet one must beware of the boldness of the sitra achara, “the dogs are brazen of spirit” (Isaiah 56:11), which is the “vicious dog.” The tzaddikim transform even boldness into holiness and stand boldly against those who impede them, but one who acts brazenly against those who truly fear Hashem for his own ends raises a vicious dog. The two warnings complement one another: a strong ladder of holy boldness, without evil brazenness.

Segment 81
HE:
״כי ייפול הנופל ממנו״ (דברים כ״ב, ח׳): האדם חייב להתחזק מאוד, כי עליו לעלות בכל עת ממדרגה למדרגה, ובהכרח תהיה ירידה לפני העלייה, בחינת נפילה. עליו לעשות מעקה וסולם חזק כדי שהירידה לא תהיה נפילה ממש, אלא ירידה לצורך עלייה, בבחינת ״כי ייפול לא יוטל, כי ה׳ סומך ידו״ (תהלים ל״ז, כ״ד). אם יתחזק ויתאמץ בכל מה שיעבור עליו, כל הירידות והנפילות יתהפכו לבסוף לעליות גדולות, עד שיתקיים ״בימים ההם ובעת ההיא... יבוקש את עוון ישראל ואיננו״ (ירמיהו נ׳, כ׳). (ליקוטי הלכות, הלכות מעקה ושמירת הנפש ד׳, א׳–ג׳)

EN:
“For the one who falls may fall from it” (Deuteronomy 22:8): a person must strengthen himself exceedingly, for he must constantly ascend from level to level, and there will necessarily be a descent before the ascent, an aspect of falling. He must make a parapet and strong ladder so that the descent will not become an actual fall, but a descent for the sake of ascent, in the aspect of “Though he falls, he will not be cast down, for Hashem supports his hand” (Psalms 37:24). If he strengthens and fortifies himself through everything that passes over him, all descents and falls will ultimately be transformed into great ascents, until “in those days and at that time… the iniquity of Israel will be sought, but it will not exist” (Jeremiah 50:20). (Likutay Halachos, Laws of a Parapet and Preservation of Life 4:1–3)

Segment 82
HE:
לא תזרע כרמך כלאיים (דברים כ"ב, ט')

התורה סמכה את איסורי הכלאיים זה לזה: ״לא תזרע כרמך כלאיים״, ״לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו״, ״לא תלבש שעטנז״, ואחריהם ״גדילים תעשה לך״ (דברים כ״ב, ט׳–י״ב). כל מיני הכלאיים נאסרו כדי שלא לערבב את אותיות התורה, שהן שורש כל הדברים. לכל דבר בעולם — דומם, צומח, חי ומדבר — יש שורש באותיות התורה. עירוב כלאיים גורם, חס ושלום, לעירוב אותיות התורה שבשורש הדברים, ומכאן באות כל המניעות שבעולם.

EN:
You Shall Not Sow Your Vineyard with a Mixture (Deuteronomy 22:9)

The Torah juxtaposed the prohibitions of mixtures: “You shall not sow your vineyard with a mixture,” “You shall not plow with an ox and a donkey together,” “You shall not wear shaatnez,” followed by “You shall make twisted threads for yourself” (Deuteronomy 22:9–12). Every kind of mixture was forbidden so that the letters of Torah, which are the root of all things, will not be confused. Every entity in the world—mineral, vegetable, animal, and human—has a root in the letters of Torah. Creating a forbidden mixture causes, God forbid, confusion among the Torah letters at the root of those things, and from this come all the impediments in the world.

Segment 83
HE:
כל המניעות מעבודת ה׳ נמשכות מן הבגדים הצואים שנוצרו מעוונות האדם, כמבואר בתורה ״להמשיך שלום״ על מעשה רבה בר בר חנה: הם נעשים מסכים ומפסיקים כנהר בינו לבין הקדושה, בחינת ארץ ישראל. (ליקוטי מוהר״ן א׳, תורה י״ד) עיקר כוחם למנוע את האדם מדרך החיים הוא על ידי גאווה וכבוד מדומה. אילו הרגיש את שפלותו באמת והבין עד כמה נתלכלך בעוונות, בתאוות ובפגמים, היה מבקש בכל כוחו את הרופא האמיתי שירפא את תחלואי נפשו; מי יכול לסבול להיות מלובש בבגדים מטונפים?

EN:
All impediments to the service of Hashem derive from the filthy garments formed through a person’s sins, as explained in the teaching “Drawing Peace” concerning the narrative of Rabbah bar bar Chanah: they become screens and form a riverlike separation between him and holiness, the aspect of Eretz Yisrael. (Likutay Moharan I, Teaching 14) Their principal power to prevent a person from the way of life comes through pride and imaginary honor. If he truly sensed his lowliness and understood how soiled he was by his sins, cravings, and numerous blemishes, he would seek with all his strength the true physician who could heal the illnesses of his soul; who can bear being clothed in filthy garments?

Segment 84
HE:
אולם הבגדים הצואים עצמם מבלבלים את דעתו ומעקמים את לבו, עד שהוא עושה עצמו כאילו אינו יודע את טינוף מעשיו, מבקש עדיין את כבוד העולם הזה ונופל בגאווה ובגסות הרוח. כך אינו מסוגל להתקרב אל האמת, שמא ילעיגו עליו ויחשבוהו לשוטה. בפרט עתה, כאשר מתקיים ״ותשלך אמת ארצה״ (דניאל ח׳, י״ב), ״וסר מרע משתולל״ (ישעיהו נ״ט, ט״ו), הכבוד נמסר לזרים ויראי חטא נמאסים. אבל המרגיש באמת את כאב מעשיו ואת שפלותו מכיר את האמת, שובר את כל המניעות ומתקרב אליה במקום שהיא.

EN:
The filthy garments themselves, however, confuse his understanding and warp his heart until he pretends not to recognize the filth of his deeds, still desires the honor of this world, and falls into pride and arrogance. He is then incapable of drawing close to truth, lest people mock him and regard him as foolish. This is especially so now, when “truth was cast to the ground” (Daniel 8:12), “one who turns from evil is considered mad” (Isaiah 59:15), honor has been transferred to strangers, and those who fear sin are despised. But one who truly feels the pain of his improper deeds and his lowliness recognizes absolute truth, breaks every impediment, and draws close to truth wherever it is found.

Segment 85
HE:
לכן הגאווה נקראת ״מותרות״. על מואב נאמר ״שמענו גאון מואב, גאה מאוד; גאוותו וגאונו ועברתו״ (ישעיהו ט״ז, ו׳), וכן ״על יתר עושה גאווה״ (תהלים ל״א, כ״ד). גאווה היא מותרות ממש, בחינת עבודה זרה, קיא וצואה — פסולת הגוף ובחינת הבגדים הצואים. עיקר התגברותם למנוע מן האמת היא באמצעות הגאווה. כל המניעות הן בעיקר מניעות המוח, כמבואר בליקוטי מוהר״ן תנינא, תורה מ״ו: הדעת מתערבת ונוטה מן האמת, והאדם אינו רוצה לשים אל לבו את האמת לאמתו.

EN:
Pride is therefore called “waste.” Concerning Moav it is written: “We have heard of Moav’s pride—exceedingly proud—his arrogance, his pride, and his wrath” (Isaiah 16:6), and “He repays exceedingly the one who acts arrogantly” (Psalms 31:24). Pride is literally waste, an aspect of idolatry, vomit, and excrement—the refuse of the body and the aspect of the filthy garments. Their principal power to impede a person from truth operates through pride. All impediments are principally impediments of the mind, as explained in Likutay Moharan II, Teaching 46: a person’s understanding becomes confused and turns from truth, and he refuses to take absolute truth to heart.

Segment 86
HE:
בכל עבירה ופגם האדם פוגם באותיות התורה שבהן שורש נפשו, ומתרחק מן האות שפגם בה. אז אותיות התורה מצטרפות אצלו בצירופים אחרים, הפוכים מן האמת, בבחינת ״לא זכה — נעשית לו סם מוות״. מכאן נמשכות מחשבות רעות וסברות הפוכות המתעות רבים, בבחינת ״המהפכים אורחות יושר״ (משלי ב׳, י״ג) ו״הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע״ (ישעיהו ה׳, כ׳). הגאווה מסלקת מן האדם את חכמת התורה האמיתית ומטה אותו לסברות הפוכות.

EN:
Through every transgression and blemish, a person damages the Torah letters in which his soul is rooted and becomes distanced from the letter he damaged. The Torah letters then combine for him in other combinations that are the reverse of truth, in the aspect of “if he does not merit, Torah becomes a potion of death for him.” From this derive evil thoughts and inverted rationalizations that mislead many, in the aspect of “those who overturn the paths of uprightness” (Proverbs 2:13) and “Woe to those who call evil good and good evil” (Isaiah 5:20). Pride removes true Torah wisdom from a person and inclines him toward rationalizations that are the reverse of truth.

Segment 87
HE:
אין זוכים לתורה בשלמות אלא באמצעות שפלות אמיתית בכל הבחינות. אז אפשר לעסוק בתורה בקדושה, להאיר בשורשי נשמות ישראל ולעשות בעלי תשובה וגרים. בשלמות זוכה לכך הצדיק האמיתי, העניו באמת, בחינת ״מה״ ובחינת משה רבנו; אך גם המבקשים להתקרב אליו צריכים להרגיש לפחות את שפלותם באמת, שאם לא כן הבגדים הצואים ימנעו אותם. נמצא שכל המניעות נמשכות מצירופי אותיות התורה שנתערבבו על ידי הפגמים, שמהם באים בלבול הדעת, הסברות ההפוכות והדעות הזרות.

EN:
Torah cannot be attained perfectly except through true lowliness in all its aspects. One can then engage in Torah with holiness, illuminate the roots of Jewish souls, and make baalay teshuvah and converts. The true tzaddik, who is genuinely humble, the aspect of mah and of Moshe Rabbeinu, attains this in perfection. Yet those who seek to draw close to him must at least truly feel their lowliness; otherwise the filthy garments will prevent them. Thus all impediments derive from combinations of Torah letters confused through one’s blemishes, from which arise confused understanding, inverted rationalizations, and foreign opinions.

Segment 88
HE:
זהו איסור כלאיים: לא לערבב את אותיות התורה, שורשי כל הבריאה. ״כלאיים״ הוא גם לשון מניעה, כמו ״ויכלא העם מהביא״ (שמות ל״ו, ו׳), ״אתה ה׳ לא תכלא רחמיך ממני״ (תהלים מ׳, י״ב), ו״בבתי הכלאים החבאו״ (ישעיהו מ״ב, כ״ב) — בתי אסורים המונעים את האדם מלצאת. התורה הקדימה לאיסורי כלאיים ״את חוקותי תשמורו״ (ויקרא י״ט, י״ט): שמרו את חוקי התורה ואל תחליפו ותבלבלו את צירופיה. עיקר התיקון בא מצדיקי האמת, העוסקים בתורה בקדושה ומאירים את אותיותיה בשלמות. הם מצרפים אותן בכל פעם לחידושים נפלאים לפי תיקון הנפשות שהתרחקו משורשן, לפי העת והזמן, שורש כל נפש והפגמים שפגמה, ומדריכים אותן בדרך הישרה ובעצות הנכונות להן. משום כך צריך לחפש ולבקש מאוד צדיק אמיתי כזה. (ליקוטי הלכות, הלכות ערלה ה׳, ח׳)

EN:
This is the prohibition of mixtures: not to confuse the Torah letters, the roots of all creation. Kilayim, “mixtures,” also connotes restraint, as in “the people were restrained from bringing” (Exodus 36:6), “You, Hashem, will not withhold Your mercy from me” (Psalms 40:12), and “they were hidden in prison houses” (Isaiah 42:22)—houses of confinement that prevent a person from leaving. The Torah prefaced the prohibitions of mixtures with “You shall keep My statutes” (Leviticus 19:19): preserve the Torah’s statutes and do not exchange or confuse its combinations. The principal rectification comes through the true tzaddikim, who engage in Torah with holiness and illuminate its letters perfectly. Each time they combine those letters into wondrous new Torah insights according to the rectification required by the souls distanced from their root—according to the time and circumstances, the root of each soul, and the blemishes it committed—and guide those souls upon the upright path with the counsels they require. One must therefore search and seek exceedingly for such a true tzaddik. (Likutay Halachos, Laws of Orlah 5:8)

Segment 89
HE:
פן תקדש המלאה (דברים כ"ב, ט')

אכילת ישראל יקרה, קדושה וגבוהה מאוד. אכילה דקדושה היא ממש בחינת תורה, בבחינת ״ותורתך בתוך מעי״ (תהלים מ׳, ט׳). התורה הקדושה עושה כלים קדושים שבאמצעותם ממשיכים את החיות מחי החיים בהדרגה ובמידה; זו עיקר החיות, שהיא החכמה והדעת דקדושה. גם האכילה ממשיכה חיות, כי בכל מאכל יש כוח להמשיך ולהגביל את החיות מחי החיים בתוך בעלי החיים. המאכלים מקבלים כוח זה מן התורה; לכן צריך לאכול בקדושה על פי התורה, ורק כך ממשיכים חיות לנפש כל חי.

EN:
Lest the Fullness Become Sanctified (Deuteronomy 22:9)

The eating of Israel is exceedingly precious, holy, and exalted. Holy eating is literally an aspect of Torah, in the aspect of “Your Torah is within my innards” (Psalms 40:9). The holy Torah forms holy vessels through which vitality is drawn from the Life of all life gradually and in proper measure; this is the principal vitality, namely holy wisdom and knowledge. Eating likewise draws vitality, for every food possesses the power to draw and delimit vitality from the Life of all life within living creatures. Foods receive this power from Torah; one must therefore eat with holiness according to Torah, and only in this manner is vitality drawn into every living soul.

Segment 90
HE:
זהו ההבדל בין מאכלות אסורות למותרות. המאכלות האסורות הן בחינת אכילת עץ הדעת טוב ורע; הן נמשכות משברי כלים ולא מכלים קדושים, ולכן אין בהן כוח להמשיך חיות כראוי מחי החיים. אדרבה, באמצעותן מתגברת הסטרא אחרא, צד המוות. גם מאכלים קדושים ביותר, כגון קודשים ותרומה, אסורים לזר: קדושתם יתרה ואין בכוח המקבל שאינו ראוי לקבל את האור והחיות הנמשכים באמצעותם. אכילתם תגרום שבירת כלים מחדש, כשם ששבירת הכלים הראשונה נגרמה מפני שלא יכלו לקבל ריבוי אור; ריבוי השמן מכבה את הנר. לכן ״וכל זר לא יאכל קודש״ (ויקרא כ״ב, י׳), שלא יבוא לריבוי אור.

EN:
This is the distinction between forbidden and permitted foods. Forbidden foods are an aspect of eating from the Tree of Knowledge of good and evil; they derive from broken vessels rather than holy vessels and therefore lack the power to draw vitality properly from the Life of all life. On the contrary, the sitra achara, the side of death, is strengthened through them. Foods of the highest holiness, such as sacrificial foods and terumah, are likewise forbidden to a non-kohen: their holiness is excessive, and an unfit recipient lacks the power to receive the light and vitality drawn through them. Eating them would cause the vessels to shatter anew, just as the original shattering occurred because the vessels could not receive the abundance of light; too much oil extinguishes the lamp. Therefore, “no non-kohen may eat sacred food” (Leviticus 22:10), lest excessive light result.

Segment 91
HE:
כך גם בכלאי הכרם: אין בכוחם לקבל את ריבוי האור הנמשך מזריעת מינים שונים יחד. לכן הם נאסרים כדבר מקודש, ככתוב ״פן תקדש המלאה״ (דברים כ״ב, ט׳). זו קדושה אסורה, בחינת ריבוי אור שלא התקבל בכלים מתוקנים. עיקר התיקון הוא לקבל חיות בהדרגה ובמידה באמצעות תיקון הכלים בשלמות. (ליקוטי הלכות, הלכות הכשר כלים ג׳, א׳; על פי אוצר היראה, אכילה, כ״א)

EN:
The same applies to a vineyard mixture: it lacks the power to receive the abundance of light drawn through sowing disparate species together. It is therefore prohibited as something sanctified, as it is written: “lest the fullness become sanctified” (Deuteronomy 22:9). This is a prohibited sanctity, the aspect of excessive light not received within rectified vessels. The principal rectification is to receive vitality gradually and in proper measure through the complete rectification of the vessels. (Likutay Halachos, Laws of Kashering Utensils 3:1; following Otzar HaYirah, “Eating,” 21)

Segment 92
HE:
לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו (דברים כ"ב, י')

שור וחמור הם שני מינים רעים, בחינת עשו וישמעאל, הכוללים את העכו״ם, הגלויות והצרות. הכתוב אסר לערבם יחד כדי שלא לגרום להתחברות הצרות באופן שאי אפשר לסובלו. האדם צריך להיזהר שלא לבלבל את דעתו ולדמות כאילו כל העולם נפל עליו, כאילו כל הצרות באו בלא שום הרחבה. מי שאומר כך ולבו מתעקם מה׳ יתברך אינו יכול לצעוק אליו באמת; אז הצער מושך אחריו צער והצרות מתרבות, רחמנא ליצלן.

EN:
You Shall Not Plow with an Ox and a Donkey Together (Deuteronomy 22:10)

The ox and donkey are two evil species, the aspects of Eisav and Yishmael, who collectively encompass the idolaters, exiles, and afflictions. The verse forbids joining them together so that afflictions will not be combined in a manner impossible to endure. A person must take care not to confuse his understanding and imagine that the entire world has fallen upon him, as though every affliction had come without any relief. One who speaks this way and whose heart becomes crooked toward Hashem, blessed be He, cannot cry out to Him truthfully; pain then draws further pain after it and the afflictions multiply, may the Merciful One save us.

Segment 93
HE:
צריך לתת רוח בדעת ולמצוא הרחבות בתוך הצרות עצמן, ולהודות בכל עת, כי בכל צרה יש באמת הרחבה, בבחינת ״בצר הרחבת לי״ (תהלים ד׳, ב׳). ה׳ אינו שולח את כל חמתו, בבחינת ״ולא יעיר כל חמתו״ (תהלים ע״ח, ל״ח). זהו ״ורווח תשימו בין עדר ובין עדר״ (בראשית ל״ב, י״ז), שרבותינו פירשו על נתינת רווח בין הצרות והגלויות. יעקב ציווה שלא לערב את העדרים, בחינת איסור עירוב שור וחמור.

EN:
One must create space within one’s understanding, find forms of relief within the afflictions themselves, and offer thanks at all times, for every affliction truly contains relief, in the aspect of “In distress You gave me relief” (Psalms 4:2). Hashem does not arouse all His wrath, in the aspect of “He did not arouse all His fury” (Psalms 78:38). This is “You shall place a space between one flock and another” (Genesis 32:17), which our Sages explained as placing space between afflictions and exiles. Yaakov commanded that the flocks not be mixed, the aspect of the prohibition against mixing ox and donkey.

Segment 94
HE:
יעקב הכניע את קליפות עשו וישמעאל, בחינת ״ויהי לי שור וחמור״ (בראשית ל״ב, ו׳). קליפות אלו יונקות מן הדינים ומבקשות לעקם את הלב בעת צרה כאילו אפסה תקווה; זו צרת הגלות הקשה ביותר, כאשר האומות מחרפות ואומרות ״איה אלקיך״, בבחינת ״ברצח בעצמותי חירפוני צוררי, באומרם אלי כל היום איה אלקיך״ (תהלים מ״ב, י״א). יעקב ציווה לשמור כל עדר לבדו ולתת רווח בין הצרות: גם בעת צרה להסתכל על החסדים וההרחבות שה׳ עשה עמו מאז ומקדם ואף בתוך הצרה. כך יוכל לצעוק לה׳ ולהינצל מכל הצרות בחסדו הגדול ובנפלאותיו. (ליקוטי הלכות, הלכות כלאי בהמה ד׳, ח׳)

EN:
Yaakov subdued the klipoas of Eisav and Yishmael, the aspect of “I have acquired ox and donkey” (Genesis 32:6). These klipoas draw vitality from judgments and seek to warp the heart in a time of distress as though all hope were lost; this is the harshest affliction of exile, when the nations revile Israel and say, “Where is your God?” in the aspect of “Like murder in my bones, my tormentors revile me, saying to me all day, ‘Where is your God?’” (Psalms 42:11). Yaakov commanded that each flock be kept separate and that space be placed between afflictions: even during distress, one must look at the kindnesses and forms of relief Hashem has extended from earliest times and even within the distress itself. One can then cry out to Hashem and be saved completely from every affliction through His great kindness and wonders. (Likutay Halachos, Laws of Crossbreeding Animals 4:8)

Segment 95
HE:
״לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו״ (דברים כ״ב, י׳) הוא איסור כלאי בהמה, שלא לעשות מלאכה בשני מיני בהמות יחד. כל המלאכות שבעולם הן בחינת צמצומים, כי אומנות המלאכה היא לצמצם את הדבר למעשהו ולהוציא כלי מתוקן. צריך לתקן ולהמתיק את הצמצומים של כל ל״ט המלאכות ולבררם מזוהמת הנחש ומחטא אדם הראשון, שבעקבותיו נתקלל ״בזעת אפיך תאכל לחם״ (בראשית ג׳, י״ט), וממנו השתלשלו יגיעתן וטרחתן של המלאכות.

EN:
“You shall not plow with an ox and a donkey together” (Deuteronomy 22:10) is the prohibition of working with mixed animal species—performing labor with two different species together. All forms of labor in the world are aspects of constriction, for the craft of labor consists of constricting a thing according to its function and producing a finished implement. The constrictions of all thirty-nine labors must be rectified and sweetened, and clarified from the serpent’s contamination and Adam’s sin, following which he was cursed, “By the sweat of your brow you shall eat bread” (Genesis 3:19), from which the exertion and toil of the labors developed.

Segment 96
HE:
לכן כל אדם צריך לקדש את עצמו ולעשות את המשא ומתן והמלאכה בקדושה גדולה ולשם ה׳, כדי לברר את כל העסקים והמלאכות, הכלולים בל״ט המלאכות, מזוהמת הנחש. עיקר המתקת הצמצומים נעשית באמצעות השכל השייך לכל מלאכה. אין אומנות שאין בה שכל וחכמה, ושכל זה מושרש למעלה בשכל דקדושה. צריך לקשר את השכל הפרטי שבמלאכה לשורשו העליון, השייך לאותו צמצום; כך ממתיקים את הדין בשורשו.

EN:
Every person must therefore sanctify himself and conduct business and labor with great holiness and for the sake of Hashem, in order to clarify all occupations and forms of labor, which are included in the thirty-nine labors, from the serpent’s contamination. The constrictions are principally sweetened through the particular intellect belonging to each labor. There is no craft without intellect and wisdom, and this intellect is rooted above in holy intellect. The particular intellect within the labor must be bound to its supernal root, which belongs to that constriction; the judgment is thereby sweetened at its root.

Segment 97
HE:
הצמצומים והדינים הם בחינת בהמה והעדר הדעת, כי רחמנות וחסד הם בחינת דעת, ואילו דין וצמצום הם מיעוט הדעת. עבודת האדם היא לברר ולהעלות מבהמה לאדם, מדין לחסד: האדם הוא גדר השכל, ועליו לברר את הצמצומים, בחינת בהמה, באמצעות השכל הפרטי השייך לכל אחד מהם. זהו תיקון ל״ט המלאכות: לבררן מזוהמת הנחש ולהמתיקן עד שיהיו בחינת ל״ט מלאכות המשכן.

EN:
Constrictions and judgments are the aspect of animal and absence of knowledge, for compassion and kindness are aspects of knowledge, whereas judgment and constriction are a diminution of knowledge. A person’s service is to clarify and elevate from animal to human, from judgment to kindness: the human being is defined by intellect, and he must clarify the constrictions, the aspect of animal, through the particular intellect belonging to each one. This is the rectification of the thirty-nine labors: clarifying them from the serpent’s contamination and sweetening them until they become the aspect of the thirty-nine labors of the Mishkan.

Segment 98
HE:
לכן אסור לעשות מלאכה בשני מיני בהמות יחד. כל בהמה היא בחינת צמצום מסוים, והדין נאחז ביותר במקום מיעוט הדעת; אפשר להמתיקו רק כשהוא למינו, באמצעות השכל והצינור הפרטיים השייכים לו. כאשר שני מינים מתערבים, מתערבים שני צמצומים, ואי אפשר להעלות כל אחד לבדו לשורשו ולהמתיקו בשכלו הפרטי. אז נאחזת זוהמת הנחש במלאכה, שהיא עירוב עץ הדעת טוב ורע.

EN:
One may therefore not perform labor with two different animal species together. Each animal is the aspect of a particular constriction, and judgment takes its strongest hold where knowledge is diminished; it can be sweetened only when kept with its own species, through the particular intellect and channel belonging to it. When two species are mixed, two constrictions are confused, and each can no longer be elevated independently to its root and sweetened through its particular intellect. The serpent’s contamination then takes hold of the labor, the mixture of the Tree of Knowledge of good and evil.

Segment 99
HE:
הזוהר הקדוש אומר על ״לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו״ שהם שני מינים רעים. לכאורה, הרי גם בשני מינים טהורים אסור לעשות מלאכה יחד. אולם גם בהם, כאשר שני הצמצומים מתערבים, אי אפשר להמתיק כל אחד בשכל השייך לו. אז מתעוררת זוהמת הנחש במקום אחיזתה העיקרי — ל״ט המלאכות, בחינת ״בעצבון תאכלנה״ ו״בזעת אפיך תאכל לחם״ (בראשית ג׳, י״ז–י״ט).

EN:
The holy Zohar states concerning “You shall not plow with an ox and a donkey together” that they are two evil species. Seemingly, however, it is likewise forbidden to perform labor with two kosher species together. Yet even in their case, when the two constrictions are confused, each can no longer be sweetened through the intellect belonging to it. The serpent’s contamination is then aroused at its principal point of attachment—the thirty-nine labors, the aspects of “in sorrow you shall eat of it” and “by the sweat of your brow you shall eat bread” (Genesis 3:17–19).

Segment 100
HE:
בכל פעם ששני מיני בהמות, אפילו טהורות, מתחברים למלאכה, מתעורר עירוב השור והחמור — שני המינים הרעים, עשו וישמעאל. אז הדין מתגבר, כי העירוב מונע את המתקת הצמצומים של ל״ט המלאכות ומעורר את ל״ט מלאכות הסטרא אחרא, ל״ט הקללות וזוהמת הנחש. התורה כללה אפוא את כל איסור כלאי בהמה בשור וחמור: אף שהאיסור חל על כל שני מינים, היא גילתה שהפגם הנגרם על ידם הוא עירוב השור והחמור, שני המינים הרעים. (ליקוטי הלכות, הלכות כלאי בהמה ג׳, א׳–ג׳)

EN:
Whenever two animal species, even kosher species, are joined for labor, the mixture of ox and donkey—the two evil species, Eisav and Yishmael—is aroused. Judgment then intensifies, for the mixture prevents the sweetening of the constrictions of the thirty-nine labors and awakens the thirty-nine labors of the sitra achara, the thirty-nine curses, and the serpent’s contamination. The Torah therefore expressed the entire prohibition of working with mixed animals through the ox and donkey: although the prohibition applies to any two species, it revealed that the blemish they cause is the mixture of the ox and donkey, the two evil species. (Likutay Halachos, Laws of Crossbreeding Animals 3:1–3)

Segment 101
HE:
לא תלבש שעטנז, צמר ופשתים יחדיו; גדילים תעשה לך (דברים כ"ב, י"א–י"ב)

שורש הצמר נמשך מבחינת ביטול, כמבואר בתורה ״ויאמר בועז אל רות״: כשבאים על אדם ייסורים וצרות, הוא סותם את עיניו ומתבטל אל התכלית, ששם הכול טוב וכל הייסורים והדינים מתבטלים. (ליקוטי מוהר״ן א׳, תורה ס״ה) זהו צמר, בחינת תיקוני הזקן ובחינת ״מן המצר קראתי יה״ (תהלים קי״ח, ה׳), כי ״מצר״ אותיות ״צמר״. ״ושער ראשה כעמר נקא״ (דניאל ז׳, ט׳) נאמר בעתיק יומין, ששם עיקר הביטול.

EN:
You Shall Not Wear Shaatnez, Wool and Linen Together; You Shall Make Twisted Threads for Yourself (Deuteronomy 22:11–12)

The root of wool is drawn from the aspect of self-nullification, as explained in the teaching “Boaz Said to Ruth”: when afflictions and troubles come upon a person, he closes his eyes and nullifies himself to the ultimate purpose, where everything is good and all afflictions and judgments are nullified. (Likutay Moharan I, Teaching 65) This is wool, the aspect of the rectifications of the beard and “From distress I called to God” (Psalms 118:5), for the Hebrew letters of meitzar, “distress,” form tzemer, “wool.” “The hair of His head was like clean wool” (Daniel 7:9) is stated concerning the Ancient of Days, where the principal self-nullification is found.

Segment 102
HE:
דווקא מתוך המצר, כאשר זוכים לקרוא לה׳ ולהיכלל בתכלית שכולה טוב, מגיעים לרחמים הגדולים. שם הכול נהפך לטובה והעוונות לזכויות, בבחינת ״אם יהיו חטאיכם כשנים... אם יאדימו כתולע כצמר יהיו״ (ישעיהו א׳, י״ח), וחוט הצמר שהיה מלבין ביום הכיפורים. ממילא מתבטלים הייסורים, כי אין ייסורים בלא עוון. הפשתן, לעומת זאת, הוא דינים וגבורות, בחינת קורבן קין שהביא מפסולת זרע הפשתן. לכן אסור לחבר צמר ופשתים שלא במקום מצווה: כאשר הדינים רואים שהאדם מבקש לבטלם באמצעות הביטול אל התכלית, הם מתגרים ומתגברים ביותר.

EN:
Specifically from within distress, when one merits calling to Hashem and being incorporated into the ultimate purpose that is entirely good, one reaches the great mercies. There everything is transformed for good and sins become merits, in the aspect of “Though your sins are like scarlet… though they are red as crimson, they will become like wool” (Isaiah 1:18), and the woolen thread that turned white on Yom Kippur. The afflictions are consequently nullified, for there are no afflictions without sin. Flax, by contrast, is judgments and might, the aspect of Kayin’s offering from the refuse of flaxseed. Wool and flax may therefore not be joined outside a mitzvah: when the judgments see that a person seeks to nullify them through self-nullification to the ultimate purpose, they attack and intensify still more.

Segment 103
HE:
במצוות ציצית בשלמות, בזמן התכלת, כלאיים מותרים. קדושת הציצית ממשיכה את אור הרשימו, כלל התורה, שמקרר ומבטל את הדינים המבקשים להתגבר לאחר הביטול, בבחינת ״הוי כל צמא לכו למים״ (ישעיהו נ״ה, א׳). אז גם הפשתן, הדינים, נמתק ונעשה לבוש קדוש וכלי לקבל את רשימו התכלית. הפשתן גדל במים ותיקונו מן המים — התורה — הממשיכים מן הרשימו ומקררים את הדינים. שלא במקום מצווה אין כוח להמשיך תורה זו; לכן חיבור הצמר והפשתן אסור, כדי שלא יתגברו הדינים שמהם אחיזת הסטרא אחרא והקליפות. (ליקוטי הלכות, הלכות נטילת ידיים שחרית ד׳, י״ב)

EN:
In the complete mitzvah of tzitzis, when techeiles was available, mixtures are permitted. The holiness of tzitzis draws the light of the reshimu, the totality of Torah, which cools and nullifies the judgments that seek to intensify after self-nullification, in the aspect of “Ho, everyone who is thirsty, go to the water” (Isaiah 55:1). Then even flax, the judgments, is sweetened and becomes a holy garment and vessel for receiving the reshimu of the ultimate purpose. Flax grows through water and is rectified through water—Torah—which is drawn from the reshimu and cools the judgments. Outside a mitzvah there is no power to draw this Torah; joining wool and flax is therefore forbidden, lest the judgments from which the sitra achara and klipoas take hold intensify. (Likutay Halachos, Laws of Morning Handwashing 4:12)

Segment 104
HE:
לא תלבש שעטנז, צמר ופשתים יחדיו (דברים כ"ב, י"א)

כל עסקם של הצדיקים האמיתיים הוא לתקן את לבושי המלך: להלביש את האור העליון בצמצומים ולבושים רבים כדי שנוכל לקבלו, לדעת ולהאמין בו יתברך. הם מבקשים להכניס בעולם את ידיעת אמיתת אלקותו, ״למען דעת כל עמי הארץ כי ה׳ הוא האלקים, אין עוד״ (מלכים א׳ ח׳, ס׳). הם מודיעים את דרכי רחמיו וטובו עד שיש תקווה לכל הרחוקים. לבושים אלה הם לבושי צמר, הנמשכים משלוש עשרה מידות הרחמים ותיקוני הזקן.

EN:
You Shall Not Wear Shaatnez, Wool and Linen Together (Deuteronomy 22:11)

The entire occupation of the true tzaddikim is to rectify the garments of the King: to clothe the supernal light in many constrictions and garments so that we can receive it, know Him, and believe in Him, blessed be He. They seek to instill in the world knowledge of the truth of His Godliness, “so that all the peoples of the earth may know that Hashem is God; there is no other” (I Kings 8:60). They make known the ways of His mercy and goodness until there is hope for all who are distant. These garments are garments of wool, drawn from the Thirteen Attributes of Mercy and the rectifications of the beard.

Segment 105
HE:
אי אפשר לקבל את אורם הנפלא של צדיקי האמת אלא באמצעות שבירת המניעות וההעלמה של העולם הזה. כאשר שוברים אותן, הן עצמן נהפכות לטובה ונעשות כלים ולבושים לקבל את האור. לבושים אלה הם בגדי פשתן, בחינת דינים וגבורות, כמו ״והאיש גבריאל לבוש הבדים״ (דניאל י׳, ה׳). העולם הזה פחות מגרגר חרדל כנגד אור הצדיקים והתורה, אבל מפני שהוא סמוך מאוד לעיני האדם הוא חוצץ ומסתיר את האור הגדול.

EN:
The wondrous light of the true tzaddikim cannot be received except by breaking the impediments and concealment of this world. When they are broken, they themselves are transformed for good and become vessels and garments for receiving the light. These garments are linen garments, aspects of judgments and might, as in “the man Gavriel was clothed in linen” (Daniel 10:5). This world is less than a mustard seed relative to the light of the tzaddikim and Torah, yet because it stands exceedingly close to a person’s eyes, it interposes and conceals the great light.

Segment 106
HE:
גם אור העיניים מושרש בצדיק האמת, אבל כוח הבחירה מאפשר לאדם לתור אחר עיניו ולהסתכל רק בהבלי העולם הסמוכים אליו, עד שאור הצדיקים והתורה נעלם ממנו. עליו להטות מעט את עיניו מן העולם הזה ולהרחיקו מנגדן; אז יאיר לו אור התורה והצדיקים, בחינת צמר, והוא יראה שהעולם הזה ומניעותיו, בחינת פשתים, הם כאפס נגדו. המניעות יתבטלו ואף יהפכו לכלים ולבושים לקבלת האור.

EN:
Even the light of the eyes is rooted in the true tzaddik, but free choice allows a person to stray after his eyes and look solely at the vanities of the world that stand close to him, until the light of the tzaddikim and Torah is concealed from him. He must turn his eyes somewhat from this world and distance it from before them; the light of Torah and the tzaddikim, the aspect of wool, will then shine for him, and he will see that this world and its impediments, the aspect of flax, are as nothing before it. The impediments will be nullified and will even become vessels and garments for receiving the light.

Segment 107
HE:
זהו איסור שעטנז: כשהפשתים, גשמיות העולם ומניעותיו, רחוקים מן הצמר, אור הצדיק, אין הם יכולים להסתירו כל כך. כשמחברים אותם, הגשמיות עומדת סמוך לעיניים ומעכבת ביותר את ראיית אור הצדיק, עד שהוא עלול להיעלם לגמרי. לבישת שעטנז מגבירה את המסכים והמניעות הגשמיים ומשטיחה אותם ממש לפני העיניים; אז אין האדם רואה את אור התורה והצדיקים, ״העין רואה והלב חומד״, והוא עלול להגיע למה שיגיע, רחמנא ליצלן. (ליקוטי הלכות, הלכות כלאי בגדים ד׳)

EN:
This is the prohibition of shaatnez: when flax, the physicality and impediments of this world, is distant from wool, the light of the tzaddik, it cannot conceal that light so greatly. When they are joined, physicality stands close before the eyes and strongly obstructs vision of the tzaddik’s light, until it may be concealed entirely. Wearing shaatnez intensifies the physical screens and impediments and spreads them directly before one’s eyes; the person then fails to see the light of Torah and the true tzaddikim, “the eye sees and the heart desires,” and he may come to whatever he comes to, may the Merciful One save us. (Likutay Halachos, Laws of Garment Mixtures 4)

Segment 108
HE:
ויהפוך ה' אלקיך לך את הקללה לברכה (דברים כ"ג, ו')

כל התוכחות שה׳ מוכיח את ישראל, ואף הביזיונות שבהם הוא מבזה אותם לפעמים, מכוונים לטובה גדולה: ללמד עליהם זכות וחסד ולהשיבם אליו באמת. לעיתים ישראל מקלקלים כל כך עד שכמעט אין ניכר מעט הטוב שבהם; אילו ביקש ה׳ ללמד עליהם זכות רק באמצעות אותו מעט, היו המקטרגים מעמידים כנגדו קלקולים רבים. אולם ה׳ חפץ חסד ורוצה בעמו, ולכן בחכמתו הוא כביכול מבזה אותם ואומר שכבר הם ככל האומות. מיד מתגלה האמת: הנקודות הטובות המבדילות אותם מן האומות.

EN:
Hashem Your God Transformed the Curse into a Blessing for You (Deuteronomy 23:6)

All the rebukes with which Hashem rebukes Israel, and even the humiliations with which He sometimes humiliates them, are directed toward a great good: advocating merit and kindness for them and causing them to return to Him truthfully. At times Israel corrupts its deeds so greatly that the little good remaining within them is scarcely recognizable; if Hashem sought to advocate for them solely through that little good, the accusers would set numerous corruptions against it. Yet Hashem desires kindness and wants His people; in His wisdom He therefore humiliates them, as it were, and says that they have already become like all the nations. The truth is immediately revealed: the good points that distinguish them from the nations.

Segment 109
HE:
זהו ״ולא אבה ה׳ אלקיך לשמוע אל בלעם, ויהפוך ה׳ אלקיך לך את הקללה לברכה״ (דברים כ״ג, ו׳). בלעם ביקש לעורר את עוונות ישראל כדי לקללם. אף שידע שאינו יכול לומר דבר מלבו ושאין רצון ה׳ לקללם, הלך בתקווה שהקטרוג יכריח כביכול את מידת המשפט להסכים עמו. ״וישת אל המדבר פניו״ (במדבר כ״ד, א׳) — הוא הסתכל בחטא העגל וסבר שמחמת חומרתו אי אפשר לגלות את הטוב והזכות שבישראל.

EN:
This is “Hashem your God was unwilling to listen to Bilam, and Hashem your God transformed the curse into a blessing for you” (Deuteronomy 23:6). Bilam sought to arouse Israel’s sins in order to curse them. Although he knew that he could say nothing from his own heart and that Hashem did not desire to curse them, he went in the hope that the accusation would, as it were, compel the attribute of justice to agree with him. “He set his face toward the wilderness” (Numbers 24:1)—he gazed toward the sin of the Golden Calf and imagined that because of its severity the good and merit within Israel could not be revealed.

Segment 110
HE:
אבל בלעם לא הבין עד היכן מגיעים רחמי ה׳, ההופכים דווקא את הקללה לברכה. הוא ביקש שהמואבים ושאר האומות יתגברו על ישראל מחמת עוונותיהם; ובכך עצמו נתגלתה טיפשותו, כי מיד נראו ריבוי המעלות והנקודות הטובות שיש לישראל לעומת מואב וכל האומות. דווקא רצונו לקללם ולגרשם מפני האומות עורר זכות גדולה: התברר שכנגדן ישראל צדיקים גדולים. כך נהפכה הקללה עצמה לברכה. (ליקוטי הלכות, על פי המקור)

EN:
Bilam, however, did not understand the extent of Hashem’s mercy, which transforms specifically the curse into a blessing. He sought to have Moav and the other nations overpower Israel because of their sins; through this itself his foolishness was exposed, for the multitude of Israel’s virtues and good points relative to Moav and all the nations immediately became visible. Specifically his desire to curse them and drive them away before the nations aroused great merit: relative to those nations, Israel was revealed as exceedingly righteous. The curse itself was thus transformed into a blessing. (Likutay Halachos, following the source text)

Segment 111
HE:
כי תבוא בכרם רעך ואכלת ענבים כנפשך שבעך, ואל כליך לא תיתן (דברים כ"ג, כ"ה)

כאשר אדם אוכל יותר מצורכו, המאכל מזיק לו. לכל דבר יש שורש שממנו חיותו: הסמים מקבלים חיות מכך שהאדם נוטל אותם לרפואה, והמאכלים מכך שהאדם אוכל אותם ומקבל מהם חיות. אבל למאכל הנאכל מעבר לצורך אין ממי לקבל חיות, מפני שהאדם אינו צריך לו. הוא דומה למאכל שהונח בכלי, שאינו מקבל ממנו חיות.

EN:
When You Enter Your Fellow’s Vineyard, You May Eat Grapes according to Your Desire, to Your Satisfaction, but You Shall Not Put Any into Your Vessel (Deuteronomy 23:25)

When a person eats more than he needs, the food harms him. Every thing possesses a root from which it receives vitality: medicines receive vitality from a person taking them for healing, and foods from a person eating them and receiving vitality from them. Food eaten beyond one’s need, however, has no one from whom to receive vitality, since the person does not need it. It resembles food placed in a vessel, from which it receives no vitality.

Segment 112
HE:
מאחר שהמאכל העודף מבקש חיות לעצמו, הוא מוציא את חיות האדם ומזיק לו; מחמתו מצטרפים אליו גם שאר המאכלים ומזיקים. זהו ״ואכלת ענבים כנפשך שבעך״ (דברים כ״ג, כ״ה) — אכול כדי שובעך ולא יותר; ״ואל כליך לא תיתן״ (דברים כ״ג, כ״ה) — אל תאכל מעבר לצורך, שהרי אותו עודף דומה לנתינה בכלי. (ליקוטי מוהר״ן א׳, תורה רנ״ז)

EN:
Because the excess food seeks vitality for itself, it extracts the person’s vitality and harms him; because of it, the other foods join it and likewise cause harm. This is “You may eat grapes according to your desire, to your satisfaction” (Deuteronomy 23:25)—eat to satisfaction, but no more; “but you shall not put any into your vessel” (Deuteronomy 23:25)—do not eat beyond your need, for that excess resembles placing it in a vessel. (Likutay Moharan I, Teaching 257)

Segment 113
HE:
ויצאה מביתו והלכה והייתה לאיש אחר... לא יוכל בעלה הראשון... לשוב לקחתה... אחרי אשר הוטמאה (דברים כ"ד, ב'–ד')

האישה היא בחינת צמצום ודין, כי הצמצומים והדינים הם מצד הנוקבא; האיש הוא בחינת השכל הממתיק את הצמצום. לכל צמצום ודין יש שכל פרטי שהוא שורשו, ורק באמצעותו הדין והצמצום נמתקים, כי אין הדין נמתק אלא בשורשו. מכאן חומר איסור אשת איש: לאחר שנקשרה לבעלה בנישואין, היא נאסרת לכל העולם. שכל אחר, שאינו שייך לצמצום שלה, אינו יכול להמתיקו; אדרבה, כאשר היא מקבלת ממנו מתגברים הדינים והסטרא אחרא נאחזת בהם.

EN:
She Shall Leave His House and Go and Become Another Man’s Wife… Her First Husband May Not Take Her Again… after She Has Been Defiled (Deuteronomy 24:2–4)

The woman is the aspect of constriction and judgment, for constrictions and judgments derive from the feminine side; the man is the aspect of the intellect that sweetens the constriction. Every constriction and judgment possesses a particular intellect that is its root, and only through it are the judgment and constriction sweetened, for a judgment is sweetened only at its root. This explains the severity of adultery: after a woman is bound to her husband through marriage, she is forbidden to everyone else. A different intellect, which does not belong to her constriction, cannot sweeten it; on the contrary, when she receives from it the judgments intensify and the sitra achara takes hold of them.

Segment 114
HE:
כוח השכליים הפרטיים להמתיק את הצמצומים בא מן החכמה העליונה באמצעות התורה הקדושה וריבוי הספרים הקדושים. לכן אישה מתקדשת בשטר, שהוא ספר; ואפילו אם הוא כותבו, היא מתקדשת בו, ובלשון רבותינו הכתובה נקראת ״ספר כתובתה״. בשעת הנישואין היא עולה עם בעלה עד החכמה העליונה, שורש כל הצמצומים והשכליים, ומשם ממשיכים באמצעות הספר את האור הפשוט אל השכל והצמצום הפרטיים ומחברים ביניהם.

EN:
The power of the particular intellects to sweeten constrictions comes from supernal wisdom through the holy Torah and the multiplicity of sacred books. A woman is therefore betrothed by means of a document, which is a book; even if the man writes it, she is betrothed through it, and in the language of our Sages the kesubah is called “the book of her kesubah.” At marriage she ascends with her husband to supernal wisdom, the root of all constrictions and intellects, and through the book they draw the simple light from there into the particular intellect and constriction and join them.

Segment 115
HE:
כשהבעל רוצה לפטרה הוא נותן לה גט, ״ספר כריתות״ (דברים כ״ד, א׳). באמצעותו חוזרים אל השכל הכולל, החכמה העליונה שבה שורש הכול, ומבטלים את הקשר בשורשו. משם נמשכים לה שכל וחיות של כריתות, שלא יהיה עוד חיבור לצמצום הזה. לאחר שהקשר נתבטל בשורשו העליון היא מותרת לכל אדם ויכולה לקבל המתקה מאיש אחר באמצעות חופה וקידושין. זהו ״ויצאה... והייתה״ (דברים כ״ד, ב׳): הכתוב מקיש הוויה ליציאה; כשם שהיציאה בשטר, אף הקידושין בשטר.

EN:
When the husband wishes to release her, he gives her a get, “a document of severance” (Deuteronomy 24:1). Through it they return to the inclusive intellect, supernal wisdom in which everything is rooted, and nullify the bond at its root. From there intellect and vitality of severance are drawn to her, so that there will no longer be a connection to this constriction. Once the bond is nullified at its supernal root, she is permitted to any man and can receive sweetening from another man through chuppah and kiddushin. This is “she shall leave… and become” (Deuteronomy 24:2): Scripture compares becoming to leaving; just as departure is effected by a document, so betrothal may be effected by a document.

Segment 116
HE:
מכאן איסור מחזיר גרושתו לאחר שנישאה. היא יכולה להינשא לשני רק מכוח הגט שנתן הראשון; נמצא שהשני הוא בעל מחלוקת גדול כנגד הראשון ודעתו הפוכה ממש. הראשון המשיך מן השכל הכולל פירוד והתרחקות ופטר אותה; השני הופך את צינור ההתרחקות הזה עצמו, הגט, ונושא אותה מכוחו, מקשר אותה אליו וממתיק את צמצומיה ודיניה. לכן פירש רש״י על ״והלכה והייתה לאיש אחר״ (דברים כ״ד, ב׳), שאין זה בן זוגו של הראשון — הוא היפוכו ממש.

EN:
This explains the prohibition against a man remarrying his divorcee after she has married another. She can marry the second man only by virtue of the get given by the first; the second man is therefore in profound opposition to the first, and his understanding is its exact opposite. The first drew separation and distance from the inclusive intellect and released her; the second transforms that very channel of distance, the get, and marries her through its power, binding her to himself and sweetening her constrictions and judgments. Rashi therefore explains concerning “she shall go and become another man’s wife” (Deuteronomy 24:2) that this man is not the first husband’s counterpart—he is his precise opposite.

Segment 117
HE:
״לא יוכל בעלה הראשון... לשוב לקחתה... אחרי אשר הוטמאה״ (דברים כ״ד, ד׳). היא נקראת טמאה ביחס אליו מפני שנקשרה אל היפוכו ממש — הבעל השני שנשא אותה באמצעות כוח ההתרחקות שיצר הראשון. זו מחלוקת והיפוך הדעות, שמהם אחיזת הטומאה והסטרא אחרא. מחמת עוצמת המחלוקת שנתאחזה בה בנישואי השני, אין עוד בכוח הראשון להמתיק את צמצומיה ודיניה; לכן אינו יכול לשוב לקחתה. (ליקוטי הלכות, הלכות גיטין ג׳, י׳; על פי אוצר היראה)

EN:
“Her first husband… may not take her again… after she has been defiled” (Deuteronomy 24:4). She is called defiled relative to him because she became bound to his exact opposite—the second husband, who married her through the power of distance created by the first. This is dispute and opposition of understandings, from which defilement and the sitra achara take hold. Because of the force of opposition that attached itself to her through the second marriage, the first husband no longer possesses the power to sweeten her constrictions and judgments; he therefore cannot take her again. (Likutay Halachos, Laws of Divorce 3:10; following Otzar HaYirah)

Segment 118
HE:
זכור את אשר עשה ה' אלקיך למרים (דברים כ"ד, ט')

עיקר התגלות הנפש באה באמצעות כבוד דקדושה. לכן צריך להיזהר מאוד לכבד כל אדם מישראל בכל מיני כבוד, כדי שנפשו וזיכרונו יתגלו. ביותר צריך להיזהר שלא לדבר בגנות חברו, כי המבזה אותו מונע את התגלות הנפש והזיכרון שלו.

EN:
Remember What Hashem Your God Did to Miriam (Deuteronomy 24:9)

The soul is principally revealed through holy honor. One must therefore take great care to honor every Jew with every form of honor, so that his soul and memory will be revealed. Above all, one must take care not to speak disparagingly of another, for one who humiliates him prevents the revelation of that person’s soul and memory.

Segment 119
HE:
לשון הרע פוגם בזיכרון ומביא שכחה, חס ושלום, גם על המדבר. זהו ״זכור את אשר עשה ה׳ אלקיך למרים״ (דברים כ״ד, ט׳) — ״זכור״ דווקא: זכירת מעשה מרים מזהירה מפני לשון הרע, הפוגם בכבוד, בגילוי הנפש ובכוח הזיכרון עצמו. (ליקוטי הלכות, הלכות ברכת הפירות ג׳)

EN:
Lashoan hara blemishes memory and brings forgetfulness, God forbid, even upon the speaker. This is “Remember what Hashem your God did to Miriam” (Deuteronomy 24:9)—specifically “remember”: remembering the incident of Miriam warns against lashoan hara, which damages honor, revelation of the soul, and the faculty of memory itself. (Likutay Halachos, Laws of Blessings over Fruit 3)

Segment 120
HE:
לא תבוא אל ביתו לעבוט עבוטו (דברים כ"ד, י')

אסור למלווה להיכנס לבית הלווה לקחת משכון. חפציו של אדם הם התפארותו ושעשועיו, ובהם חיותו; שורש חיותם בהתפארות שה׳ יתברך מתפאר בכל אחד מישראל, אפילו בגרוע שבגרועים. באמת היה ראוי שעיקר העשירות והחפצים היקרים יהיו אצל הצדיקים, אך מחמת חטאי הדורות התגברו היכלי התמורות והטוב נפל לסטרא אחרא. אף על פי כן, גם חפצי העני שבישראל מושרשים בהתפארות זו.

EN:
You Shall Not Enter His House to Take His Collateral (Deuteronomy 24:10)

A lender is forbidden to enter the borrower’s house to take collateral. A person’s possessions are his splendor and delight, and his vitality is invested in them; their vitality is rooted in the splendor that Hashem, blessed be He, takes in every Jew, even the lowest of the low. In truth, the principal wealth and precious possessions ought to belong to the tzaddikim, but through the sins of the generations the chambers of exchanges became powerful and goodness fell to the sitra achara. Nevertheless, even the possessions of a poor Jew are rooted in this splendor.

Segment 121
HE:
עיקר ההתפארות בבית, בבחינת ״כתפארת אדם לשבת בית״ (ישעיהו מ״ד, י״ג). בתי ישראל מושרשים בבית המקדש, ״בית קודשנו ותפארתנו״ (ישעיהו ס״ד, י׳), שאליו עולים תפילותיהם ומעשיהם הטובים ושם ה׳ מקבל מהם התפארות. חורבן הבית הוא בחינת משכון שנתמשכן בעוונות ישראל; כשהבית היה קיים נמשך לישראל כל השפע, בבחינת ״והלווית גויים רבים ואתה לא תלווה״ (דברים כ״ח, י״ב). לכן התורה מצווה את המלווה לגמול חסד ולהקל על הלווה, כדי לגלות מחדש את ההתפארות ולהחזיר את השפע. אסור להיכנס לביתו, מקום ההתפארות, ולפגום בה עוד יותר.

EN:
Splendor is principally found in the house, in the aspect of “like the beauty of a person, to dwell in a house” (Isaiah 44:13). Jewish homes are rooted in the Beis HaMikdash, “our holy and glorious House” (Isaiah 64:10), to which their prayers and good deeds ascend and where Hashem receives splendor from them. The Temple’s destruction is the aspect of collateral taken because of Israel’s sins; while it stood, all abundance was drawn to Israel, in the aspect of “You will lend to many nations, but you will not borrow” (Deuteronomy 28:12). The Torah therefore commands the lender to act kindly and ease the borrower’s burden, in order to reveal splendor anew and restore abundance. He may not enter the borrower’s house, the place of splendor, and damage it further.

Segment 122
HE:
צריך להחזיר כסות יום ביום וכסות לילה בלילה, כי הבגדים הם עיקר כבוד האדם, ככתוב בבגדי כהונה ״לכבוד ולתפארת״ (שמות כ״ח, ב׳). שינויי היום והלילה נמשכים מן ההתפארות שה׳ מקבל בכל עת מישראל, ולכן יש להחזיר מיד את הכסות השייכת לאותה עת ולתקן את ההתפארות היומית. זהו ״כי היא כסותה לבדה, היא שמלתו לעורו״ (שמות כ״ב, כ״ו), שהזוהר מפרשו על ציצית ותפילין — עיקר ההתפארות היומית של ישראל. השבת המשכון מתקנת התפארות זו, מבטלת את העניות ומחזירה את השפע. (ליקוטי הלכות, הלכות טוען ונטען ה׳, י״ד–ט״ו)

EN:
A daytime garment must be returned by day and a nighttime garment by night, for clothing is a person’s principal honor, as stated concerning the priestly garments: “for glory and for splendor” (Exodus 28:2). The changes of day and night are drawn from the splendor Hashem receives from Israel at every time; the garment belonging to that time must therefore be returned immediately, rectifying the day’s splendor. This is “for it is his only covering; it is his garment for his skin” (Exodus 22:26), which the Zohar interprets as tzitzis and tefillin—the principal daily splendor of Israel. Returning the collateral rectifies this splendor, nullifies poverty, and restores abundance. (Likutay Halachos, Laws of Claims and Pleas 5:14–15)

Segment 123
HE:
בממון ובחפצי האדם יש ניצוצות קדושים רבים שצריך לבררם מעמקי הקליפות. עיקר העניות וחסרון הפרנסה נמשכים מן הניצוצות שעדיין לא נתבררו; כפי שהאדם זוכה לבררם לחפצים ולממון, כך הוא ניצל מעניות, מהלוואות וממשכונות. בירור הניצוצות שבממון הוא בחינת בירור התפילה. שלמות התפילה היא העלאתה מבחינת הר ושדה לבחינת בית: אברהם קרא למקום המקדש הר, יצחק קראו שדה, ויעקב קראו בית. משום כך שני הבתים הראשונים נחרבו והיו בבחינת משכון, ואילו הבית השלישי, בחינת ״יעקב קראו בית״, יתקיים לעד.

EN:
A person’s money and possessions contain many holy sparks that must be clarified from the depths of the klipoas. Poverty and deficient livelihood principally derive from sparks not yet clarified; to the extent that a person merits clarifying them into possessions and money, he is saved from poverty, loans, and collateral. Clarifying the sparks within money is the aspect of clarifying prayer. Prayer’s perfection consists of elevating it from the aspect of mountain and field to the aspect of house: Avraham called the site of the Temple a mountain, Yitzchak called it a field, and Yaakov called it a house. The first two Temples were therefore destroyed and became an aspect of collateral, whereas the Third Temple, the aspect of “Yaakov called it a house,” will endure forever.

Segment 124
HE:
גם בגשמיות, כל זמן שהחפצים והניצוצות המבוררים נשארים בחוץ, בחינת הר ושדה, אין הם בטוחים מנזק; רק כשהם נכנסים לבית, מקום שמור, הם בטוחים. זהו ״לא תבוא אל ביתו לעבוט עבוטו״ (דברים כ״ד, י׳): הבית השלישי לא יתמשכן עוד, כי אז יושלם הבירור ויתבטלו מישראל העניות, ההלוואות והמשכונות, בבחינת ״והלווית גויים רבים ואתה לא תלווה, ומשלת בגויים רבים ובך לא ימשולו״ (דברים ט״ו, ו׳). (ליקוטי הלכות, הלכות גביית מלווה ד׳; על פי אוצר היראה)

EN:
The same applies physically: as long as the clarified possessions and sparks remain outside, the aspect of mountain and field, they are not secure from harm; only when brought into the house, a guarded place, are they safe. This is “You shall not enter his house to take his collateral” (Deuteronomy 24:10): the Third Temple will never again be taken as collateral, for the clarification will then be completed and poverty, loans, and collateral will be nullified from Israel, in the aspect of “You will lend to many nations, but you will not borrow; you will rule over many nations, but they will not rule over you” (Deuteronomy 15:6). (Likutay Halachos, Laws of Collecting a Loan 4; following Otzar HaYirah)

Segment 125
HE:
בחוץ תעמוד (דברים כ"ד, י"א)

אסור להיכנס לבית הלווה לקחת את משכונו, ככתוב ״בחוץ תעמוד״ (דברים כ״ד, י״א). על פי התורה ״גזלה״, שורש כל הנפשות בעשירות; לכן עיקר העשירות בא באמצעות האישה, שהיא בחינת נפש ששורשה וחיותה בעשירות, והגוזל את חברו כאילו נוטל את נפשו. (ליקוטי מוהר״ן א׳, תורה ס״ט) המלווה יעמוד בחוץ ולא ייכנס פנימה לקחת את המשכון, שקשור לשורש הנפש; הלווה עצמו יוציאו החוצה, וכך יוכל להשאיר את שורש נפשו בתוך ביתו.

EN:
You Shall Stand Outside (Deuteronomy 24:11)

One is forbidden to enter the borrower’s house to take his collateral, as it is written: “You shall stand outside” (Deuteronomy 24:11). According to the teaching “Robbery,” all souls are rooted in wealth; principal wealth therefore comes through the woman, who is an aspect of the soul whose root and vitality are in wealth, and one who robs another is regarded as taking his soul. (Likutay Moharan I, Teaching 69) The lender must stand outside and not enter within to take the collateral, which is bound to the soul’s root; the borrower himself brings it outside and can thereby leave the root of his soul within his house.

Segment 126
HE:
האיסור הוא להיכנס דווקא לבית, מפני שהבית הוא מקום העשירות, שבו מונחים חפציו של אדם, ובחינת ״ביתו — זו אשתו״. לכן אמרו רבותינו שבית ואישה הם סימן להצלחה. השפע יורד לחדרי הבית, בבחינת ״ובדעת חדרים יימלאו כל הון יקר ונעים״ (משלי כ״ד, ד׳). בית הנבנה בלי דעת מביא עניות, ואילו בית הנבנה כראוי בדעת מקבל עשירות. המזוזה, תיקון הבית והמוחין שלו, היא משום כך בחינת עשירות. (ליקוטי מוהר״ן א׳, תורות רס״ו וכ״ג)

EN:
The prohibition specifically concerns entering the house because the house is the place of wealth, where a person’s possessions rest, and the aspect of “his house—this is his wife.” Our Sages therefore said that a house and a wife are signs of success. Abundance descends into the chambers of the house, in the aspect of “through knowledge the chambers are filled with every precious and pleasant treasure” (Proverbs 24:4). A house built without knowledge brings poverty, whereas a house properly built with knowledge receives wealth. The mezuzah, the rectification of the house and its mochin, is therefore an aspect of wealth. (Likutay Moharan I, Teachings 266 and 23)

Segment 127
HE:
שורש העשירות ושורש הנפשות נמצאים בבית. לכן אסור למלווה לקחת את המשכון מבפנים, שמא ייקח גם את שורשי נפשו של הלווה. כשהלווה מוציאו בעצמו, הנפש יכולה לצמצם את עצמה ולהשאיר לעצמה חיות בפנים. מפני שהמשכון אינו נלקח ממנו בפתאומיות וביד המלווה, אלא ניתן מרצונו ומוצא אל החוץ, הנפש משמרת את חיותה ואינה יוצאת ממנו, חס ושלום.

EN:
The root of wealth and the root of souls are found in the house. The lender is therefore forbidden to take collateral from within, lest he also take the roots of the borrower’s soul. When the borrower brings it out himself, the soul can constrict itself and leave vitality for itself inside. Because the collateral is not suddenly taken from him by the lender’s hand, but is given by him and brought outside, the soul preserves its vitality and does not depart from him, God forbid.

Segment 128
HE:
זהו דין השבת העבוט: כסות יום ביום וכסות לילה בלילה. אל יקשה בעיני המלווה להחזירו שוב ושוב; בכל לילה נפשו עולה לה׳ והוא אינו מעכבה אף על פי שהאדם חייב לו חובות רבים. השבת הבגד היא השבת הנפש ממש, מפני ש״היא שמלתו לעורו״ (שמות כ״ב, כ״ו) והוא סמוך ביותר לנפשו. ככל שהלווה זקוק לו יותר, נפשו מושרשת בו יותר. לכן נאמר ״ולך תהיה צדקה״ (דברים כ״ד, י״ג): המלווה מחיה אותו ומשאיר שורש לנפשו, כצדקה המחיה ומשלימה את נפש העני. כשמיכה הוכיח על גזלה אמר ״נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה, מעל עולליה תיקחו הדרי לעולם״ (מיכה ב׳, ט׳), כי הגזלה פוגעת במיוחד באישה ובילדים שבהם שורש נפשו. (ליקוטי הלכות, הלכות גביית מלווה א׳)

EN:
This is the law of returning collateral: a daytime garment by day and a nighttime garment by night. The lender should not find it burdensome to return it repeatedly; each night his own soul ascends to Hashem, and He does not detain it despite the many debts the person owes Him. Returning the garment is literally returning the soul, for “it is his garment for his skin” (Exodus 22:26) and is exceedingly close to his soul. The more the borrower needs it, the more deeply his soul is rooted in it. The verse therefore says, “and it will be righteousness for you” (Deuteronomy 24:13): the lender literally gives him life and leaves a root for his soul, like tzedakah that gives life to and completes the poor person’s soul. When Micah rebuked robbery, he said: “You drive the women of My people from their pleasant homes; from their young children you take My glory forever” (Micah 2:9), for robbery especially affects one’s wife and children, in whom the root of his soul is found. (Likutay Halachos, Laws of Collecting a Loan 1)

Segment 129
HE:
לא תעשוק שכיר עני ואביון מאחיך (דברים כ"ד, י"ד)

הנפש אצל האדם היא בחינת שכיר יום, מפני שהיא עושה את כל פעולות הגוף, שאין לו תנועה וחיות אלא באמצעותה. הזוכה לבטל את הגוף לגמרי לנפש עושה את הנפש למלך המושל בגוף, והוא בן חורין, בבחינת ״כל ישראל בני מלכים הם״. אבל כשאין הגוף מתבטל לנפש, היא נעשית אצלו כעבד וכשכיר. אז עליו לרחם עליה ולפחות לא לגזול ולעשוק אותה לגמרי, אלא לתת לה בכל יום את שכרה — מצוות, מעשים טובים, תורה ותפילה כפי חובת אותו יום.

EN:
You Shall Not Exploit a Poor and Destitute Laborer from among Your Brothers (Deuteronomy 24:14)

The soul is an aspect of a day laborer with a person, for it performs all the body’s actions; the body has no movement or vitality except through it. One who merits nullifying the body entirely to the soul makes the soul a king that rules the body, and he is free, in the aspect of “all Israel are children of kings.” But when the body is not nullified to the soul, the soul becomes like a servant and hired laborer. He must then have compassion upon it and at least not rob or exploit it entirely, but give it its wages each day—mitzvos, good deeds, Torah, and prayer according to that day’s obligation.

Segment 130
HE:
לכתחילה ראוי לעשות רק את צורכי הנפש ולסתום את העיניים מחיזיון העולם הזה; אז האדם הוא מלך ובן חורין. מי שלא זכה לכך צריך לפחות להיזהר ב״לא תעשוק שכיר עני ואביון מאחיך״ (דברים כ״ד, י״ד), וביותר ב״ביומו תיתן שכרו ולא תבוא עליו השמש״ (דברים כ״ד, ט״ו). אל ידחה את שכר הנפש למחר בטענה שהיום אי אפשר להתפלל, ללמוד או לעבוד את ה׳. ״ביומו״ דווקא: צריך לצאת ידי חובת היום, בבחינת ״היום אם בקולו תשמעו״ (תהלים צ״ה, ז׳), כי אין יום שאין בו טוב ובכל יום מאיר האור הגנוז.

EN:
Ideally, one should attend solely to the soul’s needs and close one’s eyes to the spectacle of this world; the person is then a king and free. One who has not attained this must at least observe “You shall not exploit a poor and destitute laborer from among your brothers” (Deuteronomy 24:14), and especially “On that day you shall give his wages, and the sun shall not set upon him” (Deuteronomy 24:15). He must not postpone the soul’s wages until tomorrow, claiming that today it is impossible to pray, study, or serve Hashem. Specifically “on that day”: one must fulfill the day’s obligation, in the aspect of “Today, if you will listen to His voice” (Psalms 95:7), for there is no day without goodness, and the hidden light shines each day.

Segment 131
HE:
זוכים לכך בשלמות באמצעות אמונת חכמים, שעל ידה יונקים מן השכל העליון הכולל. משם מאיר לכל השכליים הפרטיים, לכל הצינורות והצמצומים של כל אדם, מקום ויום, ושם כל הדינים נמתקים. כך יכול אדם בכל יום ובכל מקום להמשיך על עצמו חסדי ה׳, להשליך את מרירות דאגת הפרנסה ולבטוח שיש חסד נפלא גם ביום זה ושיהיה לו צורכו; וכן בעבודת ה׳ — לבטוח שגם היום יוכל לחטוף טוב אמיתי, לכסוף אליו ברצון חזק ולא לאבד יום מחייו.

EN:
This is attained perfectly through emunas chachamim, through which one draws vitality from the inclusive supernal intellect. From there light shines into every particular intellect and every channel and constriction belonging to each person, place, and day, and all judgments are sweetened there. A person can thus draw Hashem’s kindness upon himself each day and wherever he is, cast off the bitterness of anxiety over livelihood, and trust that a wondrous kindness exists even on this day and that his needs will be provided. The same applies to serving Hashem: he must trust that even today he can seize genuine good, yearn for it with powerful ratzoan, and not lose a day of his life.

Segment 132
HE:
עיקר הכבדות בפרנסה ובעבודת ה׳ באה כשהיום עצמו נדמה קשה: העני חושב שדווקא עתה אי אפשר למצוא פרנסה, והאדם חושב שהיום קשה להתפלל. לכן מי שהשעה דחוקה לו נקרא ״קשה יום״, ככתוב ״אם לא בכיתי לקשה יום״ (איוב ל׳, כ״ה). זה נמשך מפגם אמונת חכמים, המונע את יניקת השכל הכולל והמתקת צמצומי היום והמקום. השב על פגם זה ומבטל את דעתו לצדיק האמת זוכה לביטחון: ״יום אירא, אני אליך אבטח״ (תהלים נ״ו, ד׳) — דווקא ביום הנראה מפחיד וקשה הוא בוטח שיש צינור שפע גם אליו; ״ברוך ה׳ יום יום, יעמוס לנו האל ישועתנו סלה״ (תהלים ס״ח, כ׳). בכל בלבול, דוחק ומניעה יזכור לשוב על פגם אמונת חכמים ולהאמין באמת בספרי הצדיקים, עד שיינק מן השכל הכולל והכול יומתק. (ליקוטי הלכות, הלכות פיקדון וארבעה שומרים ה׳, ל״א–ל״ב; על פי אוצר היראה, יראה ועבודה)

EN:
The principal heaviness in livelihood and serving Hashem comes when the day itself appears difficult: the poor person thinks that specifically now it is impossible to find a livelihood, and a person thinks that today it is difficult to pray. One whose circumstances are constrained is therefore called “one of a difficult day,” as it is written: “Did I not weep for one whose day was hard?” (Job 30:25). This derives from blemished emunas chachamim, which prevents drawing from the inclusive intellect and sweetening the constrictions of the day and place. One who repents for this blemish and nullifies his understanding before the true tzaddik attains trust: “On the day I fear, I will trust in You” (Psalms 56:4)—specifically on the day that appears frightening and difficult, he trusts that a channel of abundance reaches even it; “Blessed is Hashem; day by day God, our salvation, bears our burden forever” (Psalms 68:20). Amid every confusion, constraint, and impediment, he should remember to repent for blemished emunas chachamim and truly believe in the works of the tzaddikim, until he draws from the inclusive intellect and everything is sweetened. (Likutay Halachos, Laws of Deposits and the Four Guardians 5:31–32; following Otzar HaYirah, “Awe and Service”)

Segment 133
HE:
ביומו תיתן שכרו... ואליו הוא נושא את נפשו (דברים כ"ד, ט"ו)

כל המלאכות והאומנויות הן בחינת תיקון ובירור, שבאמצעותן בני אדם משלימים את מעשה הבורא ומבררים טוב מרע. לכן הפליגו רבותינו במעלת המלאכה: הפועל מברר ניצוצות ונקודות טובות, והם מתקבצים בממון שהוא משתכר. הממון הוא שלמות נפשו, כי שורש הנפש בעשירות; באמצעות עבודתו הוא מלקט חלקי נפשו שהיו מפוזרים בעמקי העשייה, וכשהוא מקבל את שכרו הוא מקבל את הטוב שנאסף ומשלים את נפשו. (ליקוטי מוהר״ן א׳, תורה ס״ט)

EN:
On That Day You Shall Give His Wages… for He Bears His Soul toward It (Deuteronomy 24:15)

All labors and crafts are aspects of rectification and clarification, through which human beings complete the Creator’s work and clarify good from evil. Our Sages therefore extolled labor: the worker clarifies sparks and good points, and they gather within the money he earns. Money is the completion of his soul, for the soul is rooted in wealth; through his labor he gathers the parts of his soul that were dispersed in the depths of action, and when he receives his wages, he receives the goodness collected there and completes his soul. (Likutay Moharan I, Teaching 69)

Segment 134
HE:
״ביומו תיתן שכרו״ (דברים כ״ד, ט״ו), מפני שכל בירור ותיקון שייך ליום ולשעה מסוימים. הניצוצות שבירר הפועל היום הם חלקי נפשו של אותו יום, ועליו לקבל את שכרו בו כדי להשלים את נפשו. לכן עיקר האיסור חל בעונה הראשונה בלבד: יום או לילה, לפי שעת סיום המלאכה. היום והלילה הם זמנים ועונות שונים; ביום נמשכים נפש ומוחין חדשים ובלילה הנפשות עולות. כשהזמן מתחלף, שלמות היום הקודם אינה יכולה להיעשות באותו אופן.

EN:
“On that day you shall give his wages” (Deuteronomy 24:15), because every clarification and rectification belongs to a particular day and hour. The sparks the worker clarified today are parts of his soul belonging to that day, and he must receive his wages then in order to complete his soul. The principal prohibition therefore applies only during the first period: day or night, according to when the labor ended. Day and night are different times and periods; by day a new soul and mochin are drawn, while at night souls ascend. Once the time changes, the previous day’s completion cannot be accomplished in the same manner.

Segment 135
HE:
רש״י פירש ״ואליו הוא נושא את נפשו״ (דברים כ״ד, ט״ו): הפועל מסר את נפשו בעבודה. גם מלאכה שאין בה סכנה גשמית היא בחינת מסירות נפש, מפני שהפועל יורד לעמקי עולם העשייה, צד המוות, כדי לברר ניצוצות נסתרים. המלאכה היא כבריאה חדשה: הדבר טרם נשלם עד שבעל האומנות גומרו בידיו. הירידה לעשייה היא לצורך עלייה; מיד כשהמלאכה נשלמת צריך להשיב לפועל את נפשו — את הממון שבו שכרו ושורש נפשו.

EN:
Rashi explains “for he bears his soul toward it” (Deuteronomy 24:15): the worker surrendered his soul in the labor. Even labor involving no physical danger is an aspect of self-sacrifice, for the worker descends into the depths of the world of action, the side of death, to clarify hidden sparks. Labor resembles a new creation: the object was incomplete until the craftsman finished it with his hands. The descent into action is for the sake of ascent; immediately when the labor is completed, the worker’s soul must be restored to him—the money containing his wages and the root of his soul.

Segment 136
HE:
שכר שכיר חמור משאר חוב, מפני שהפועל נשכר כעבד, ירד לעשייה ומסר את נפשו לשם בירור הניצוצות; לכן יש להשיב את נפשו בזמנה. ראשי התיבות של ״ביומו תיתן שכרו״ הם שבת: כשהעבודה והבירור נגמרים והפועל יוצא לחירות, זו בחינת שבת ושביתה מן הבירורים. כל זמן שהטוב, שכר הפעולה, לא חזר למקומו, הבירור אינו שלם; לכן צריך לשלם מיד כדי להשלים את השביתה. (ליקוטי הלכות, הלכות שכירות פועלים א׳)

EN:
A hired worker’s wages are treated more stringently than another debt because the worker hired himself like a servant, descended into action, and surrendered his soul to clarify the sparks; his soul must therefore be restored at its proper time. The Hebrew initials of “on that day you shall give his wages” form Shabbos: when the labor and clarification are finished and the worker goes free, this is the aspect of Shabbos and cessation from clarifications. As long as the goodness, the wages of the labor, has not returned to its place, the clarification is incomplete; payment must therefore be made immediately to complete the cessation. (Likutay Halachos, Laws of Hiring Workers 1)

Segment 137
HE:
ביומו תיתן שכרו ולא תבוא עליו השמש, כי עני הוא ואליו הוא נושא את נפשו (דברים כ"ד, ט"ו)

עבדות היא בחינת זוהמת הנחש, שממנה באים העוונות; חירות דקדושה היא דעת והארת הרצון, היפך העוונות, הנמשכת מן המקיפים ושפע הכתר, בחינת יום הכיפורים וסליחת עוונות. לכן כל התורה תלויה ביציאת מצרים, שהוציאה אותנו מעבדות לחירות: להכניע את מקור העוונות ולזכות להארת הרצון. (ליקוטי מוהר״ן תנינא, תורה ז׳) משום כך התורה מקלה ככל האפשר את העבדות של יהודי, אפילו שכיר יום שאינו עבד ממש.

EN:
On That Day You Shall Give His Wages, and the Sun Shall Not Set upon Him, for He Is Poor and Bears His Soul toward It (Deuteronomy 24:15)

Servitude is an aspect of the serpent’s contamination, from which sins derive; holy freedom is knowledge and illumination of ratzoan, the opposite of sins, drawn from the encompassing lights and the abundance of keter, the aspect of Yom Kippur and forgiveness of sins. The entire Torah therefore depends upon the Exodus from Egypt, which brought us from servitude to freedom: subduing the source of sins and attaining illumination of ratzoan. (Likutay Moharan II, Teaching 7) For this reason the Torah alleviates a Jew’s servitude as much as possible, even that of a day laborer who is not literally a slave.

Segment 138
HE:
השכיר ירד לעבדות מחמת דוחקו כדי לקבל פרנסה ולהחיות את נפשו; אבל דווקא באמצעות הפרנסה והאכילה אפשר לזכות להארת הרצון. נמצא שירידתו היא תכלית העלייה: בשכר עבודתו הוא מקבל פרנסה, ובאמצעותה מאיר בו הרצון והוא יוצא מן העבדות לחירות. לכן צריך לשלם לו מיד, כדי להסיר מעליו בלי דיחוי את פגם העבדות שאין ישראל יכולים לשאתו אפילו יום אחד.

EN:
The laborer descended into servitude because of his need, in order to receive sustenance and keep his soul alive; yet specifically through sustenance and eating one can attain illumination of ratzoan. His descent is therefore the ultimate purpose of ascent: through his wages he receives sustenance, through which ratzoan shines within him and he emerges from servitude to freedom. He must therefore be paid immediately, removing without delay the blemish of servitude that Israel cannot bear even for a single day.

Segment 139
HE:
זהו ״ביומו תיתן שכרו... כי עני הוא ואליו הוא נושא את נפשו״ (דברים כ״ד, ט״ו). ״נפש״ היא גם רצון, ככתוב ״אם יש את נפשכם״ (בראשית כ״ג, ח׳): מחמת עוניו הוא השליך את עצמו לעבדות כדי לקבל פרנסה ולהעלות את רצונו אל הרצון העליון. התשלום המיידי מזכה אותו בהארת הרצון ומסיר את העבדות. הנהנה מיגיע כפיו גדול מירא שמים, כי באמצעות האכילה והפרנסה הוא זוכה למקיפים שהם שעשוע העולם הבא. שכירות משתלמת לבסוף: לאחר ירידת העבודה בא שכרה, המסיר את העבדות והופך את הירידה לעלייה. (ליקוטי הלכות, הלכות שכירות פועלים ב׳, ב׳; על פי אוצר היראה)

EN:
This is “On that day you shall give his wages… for he is poor, and he bears his soul toward it” (Deuteronomy 24:15). Nefesh, “soul,” also means ratzoan, as in “if it is your ratzoan” (Genesis 23:8): because of his poverty he cast himself into servitude to receive sustenance and elevate his ratzoan toward the supernal ratzoan. Immediate payment grants him illumination of ratzoan and removes servitude. One who benefits from the labor of his hands is greater than one who merely fears Heaven, for through eating and sustenance he attains the encompassing lights that are the delight of the World to Come. Wages become payable at the end: after the descent of labor comes the payment that removes servitude and transforms the descent into ascent. (Likutay Halachos, Laws of Hiring Workers 2:2; following Otzar HaYirah)

Segment 140
HE:
ולא תחבול בגד אלמנה (דברים כ"ד, י"ז)

שורש כל הנפשות בעשירות; לכן עיקר העשירות באה באמצעות האישה, שהיא בחינת נפש ששורשה וחיותה בעשירות. (ליקוטי מוהר״ן א׳, תורה ס״ט) משום כך אין ממשכנים אלמנה כלל, אפילו עשירה. שלמות חיות האישה באה באמצעות בעלה, המשתדל להשלים את נפשה בעשירות שהוא מרוויח; לאחר מותו אין מי שישלים את נפשה.

EN:
You Shall Not Take an Almanah’s Garment as Collateral (Deuteronomy 24:17)

All souls are rooted in wealth; principal wealth therefore comes through the woman, who is an aspect of the soul whose root and vitality are in wealth. (Likutay Moharan I, Teaching 69) An almanah may consequently never be given collateral, even if she is wealthy. The completeness of a woman’s vitality comes through her husband, who endeavors to complete her soul through the wealth he earns; after his death, she has no one to complete her soul.

Segment 141
HE:
התורה הזהירה פעמים רבות לרחם במיוחד על האלמנה, מפני שהיא נפש אומללה וענייה מאוד ושלמות חיותה ניטלה ממנה. עיקר חיותה המועטה נמצא בנכסים שנשארו לה מבעלה. לכן ״לא תחבול בגד אלמנה״ (דברים כ״ד, י״ז): נטילת חפציה כמשכון היא כנטילת נפשה ממש, מאחר שאין לה מקור חיות אחר. (ליקוטי הלכות, הלכות גביית מלווה א׳)

EN:
The Torah repeatedly warned that special compassion be shown to an almanah, for she is an exceedingly afflicted and impoverished soul whose complete vitality has been taken from her. Her remaining limited vitality is principally invested in the property her husband left her. Therefore, “You shall not take an almanah’s garment as collateral” (Deuteronomy 24:17): taking her possessions as collateral is like literally taking her soul, since she has no other source of vitality. (Likutay Halachos, Laws of Collecting a Loan 1)

Segment 142
HE:
לא תחסום שור בדישו (דברים כ"ה, ד')

התורה חסה אפילו על בהמה, מפני שנשמות אדם מתגלגלות בבהמות, בחיות ובעופות. הבעל שם טוב אמר שבני אדם אוכלים, שותים ורוכבים על בני אדם — בכל מקום יש ניצוצי נשמות. אין לשער את הרחמנות על נפש שנתגלגלה בבעל חיים מחמת עוונותיה. העוונות באים מרוח שטות והעדר הדעת, בחינת בהמיות; לכן נפילת אדם לעבירות היא כבר משא כבד של ״מעשה בהמה״, וכל שכן גלגולו בבהמה ממש.

EN:
You Shall Not Muzzle an Ox while It Threshes (Deuteronomy 25:4)

The Torah has compassion even upon an animal because human souls are reincarnated in animals, beasts, and birds. The Baal Shem Tov said that human beings eat, drink, and ride upon human beings—sparks of human souls are found everywhere. The compassion due a soul reincarnated in a living creature because of its sins is immeasurable. Sins derive from a spirit of folly and absence of knowledge, the aspect of animality; a person’s fall into sin is therefore already the heavy burden of “animal conduct,” all the more so his actual reincarnation in an animal.

Segment 143
HE:
״לא תחסום שור בדישו״ (דברים כ״ה, ד׳): יש להניח לו לאכול בשעת עבודתו, כדי להאיר לנפש המגולגלת בו את הארת הרצון. האכילה מסוגלת להאיר רצון, ולכן יכולה הארה כלשהי להגיע באמצעות אכילת הבהמה גם לנפש שבתוכה. (ליקוטי מוהר״ן תנינא, תורה ז׳) התורה סמכה לכך את מצוות הייבום, שבה נרמז סוד גלגולי הנשמות: מצוות ״לא תחסום״ מאירה למגולגלים רצון, בחינת יום הכיפורים וסליחת עוונות, כדי לנקותם מעוונותיהם.

EN:
“You shall not muzzle an ox while it threshes” (Deuteronomy 25:4): it must be allowed to eat during its labor in order to illuminate the soul reincarnated within it with illumination of ratzoan. Eating is conducive to illuminating ratzoan, and some illumination can therefore reach the soul within through the animal’s eating. (Likutay Moharan II, Teaching 7) The Torah juxtaposed this with the mitzvah of yibum, in which the secret of reincarnated souls is alluded to: the mitzvah of not muzzling illuminates the reincarnated souls with ratzoan, the aspect of Yom Kippur and forgiveness of sins, in order to cleanse them of their sins.

Segment 144
HE:
רבותינו למדו את דין השור בדישו מן השור הנאמר בשבת, מפני ששבת היא הארת הרצון. מצווה להרבות באכילת שבת כדי לזכות באמצעותה להארת הרצון. כאשר הרצון מאיר בשבת, העבדות מתבטלת לגמרי; לכן אסורה מלאכה, בחינת עבדות ורוח שטות, והדעת מתגלה. (ליקוטי הלכות, הלכות שכירות פועלים ב׳, ד׳)

EN:
Our Sages derived the law of the threshing ox from the ox mentioned concerning Shabbos, because Shabbos is illumination of ratzoan. It is a mitzvah to increase Shabbos eating in order to attain illumination of ratzoan through it. When ratzoan shines on Shabbos, servitude is entirely nullified; labor, the aspect of servitude and a spirit of folly, is therefore forbidden, and knowledge is revealed. (Likutay Halachos, Laws of Hiring Workers 2:4)

Segment 145
HE:
עיקר הבירור בכל ימי החול נעשה באמצעות קדושת שבת, שצריך להמשיכה לששת ימי המעשה. כך מבררים את השפע מבהמה לאדם, שלשם כך באים יגיעת המשא ומתן והמלאכות. זהו ״זכור את יום השבת לקדשו; ששת ימים תעבוד״ (שמות כ׳, ח׳–ט׳): בזכירת השבת אפשר לעבוד כראוי ולברר שפע אנושי משפע בהמי. בשביתת בהמתו בשבת חוזר השפע של בהמה לבהמה והשפע של אדם לאדם.

EN:
The principal clarification throughout the weekdays is accomplished through the holiness of Shabbos, which must be drawn into the six working days. The abundance is thereby clarified from animal to human; this is the purpose of the exertion of business and weekday labor. This is “Remember the Shabbos day to sanctify it; six days you shall labor” (Exodus 20:8–9): by remembering Shabbos one can labor properly and clarify human abundance from animal abundance. Through one’s animal resting on Shabbos, animal abundance returns to the animal and human abundance to the human being.

Segment 146
HE:
בשעת הדישה השור מברר את החיטה מן הפסולת — שפע אדם משפע בהמה. לכן אין לחוסמו ולמנוע ממנו את מזונו דווקא כשהמלאכה עוסקת בהחזרת השפע אליו; יש להניחו לאכול כרצונו. דין זה נלמד מ״למען ינוח שורך״ (שמות כ״ג, י״ב), מפני שאיסור חסימת שור בדישו ומצוות שביתת בהמה בשבת הם בחינה אחת: השבת השפע הנכון לכל מדרגה. (ליקוטי הלכות, הלכות מקח וממכר ד׳, י״ז; על פי אוצר היראה, מועדי ה׳ — שבת, קנ״ב)

EN:
While threshing, the ox clarifies wheat from refuse—human abundance from animal abundance. It must therefore not be muzzled and deprived of its food precisely when the labor concerns restoring its abundance to it; it must be allowed to eat as it desires. This law is derived from “so that your ox may rest” (Exodus 23:12), because the prohibition against muzzling a threshing ox and the mitzvah of an animal resting on Shabbos are one aspect: restoring the proper abundance to each level. (Likutay Halachos, Laws of Commerce 4:17; following Otzar HaYirah, “Hashem’s Appointed Times—Shabbos,” 152)

Segment 147
HE:
לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר (דברים כ"ה, ה')

בדרך כלל אישה יוצאת מזיקתה לבעלה במיתתו, מפני שנשמתו הסתלקה מן העולם ואין עוד קשר ביניהם. אבל מי שמת בלא בנים, נשמתו עדיין נשארת בעולם, קשורה ברגלי אחיו, מפני שאינה יכולה לעלות לאור הפנים. זהו בחינת ״ותגל מרגלותיו״ (רות ג׳, ז׳). גם אשתו עדיין קשורה בו באמצעות הרוח שהטיל בה ואינה יוצאת ממנה, מאחר שנשמתו אינה יכולה להיפרד מן העולם: הוא לא הניח בו זרע שיכיר את ה׳ יתברך, שלשם כך בא לעולם.

EN:
The Wife of the Deceased Shall Not Marry Outside to a Strange Man (Deuteronomy 25:5)

Ordinarily, a woman’s bond to her husband terminates with his death, for his soul has departed from the world and no bond remains between them. But when a man dies childless, his soul still remains in the world, bound to his brother’s feet, because it cannot ascend to the light of the Countenance. This is the aspect of “she uncovered the place of his feet” (Ruth 3:7). His wife likewise remains bound to him through the spirit he placed within her, which does not depart from her, since his soul cannot separate from the world: he left no offspring in it who would recognize Hashem, blessed be He, the purpose for which he came into the world.

Segment 148
HE:
לכן ״לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר״ (דברים כ״ה, ה׳), אלא היא זקוקה לייבום. ״אח לצרה ייוולד״ (משלי י״ז, י״ז): לאחיו יש כוח להקים אותו, להמשיך שוב את נשמתו באמצעות הבן שיוליד, ככתוב ״יקום על שם אחיו המת״ (דברים כ״ה, ו׳). כך מקבל המת המשך בעולם ונשמתו יכולה להגיע לתיקונה. (ליקוטי הלכות, הלכות גיטין ד׳, ח׳)

EN:
Therefore, “the wife of the deceased shall not marry outside to a strange man” (Deuteronomy 25:5); rather, she is bound to yibum. “A brother is born for adversity” (Proverbs 17:17): his brother possesses the power to establish him, drawing his soul again through the son he will father, as it is written: “He shall succeed to the name of his deceased brother” (Deuteronomy 25:6). The deceased thereby receives continuity in the world and his soul can reach its rectification. (Likutay Halachos, Laws of Divorce 4:8)

Segment 149
HE:
ואם לא יחפוץ האיש... וחלצה נעלו (דברים כ"ה, ז'–ט')

המנעלים הם שמירה לרגליים, והרגליים הן בחינת אמונה ואמונת חכמים — תורה שבעל פה, מלכות, בבחינת ״צדק לפניו יהלך״ (תהלים פ״ה, י״ד). בתיקונים נאמר ״נעל — דא אתתא״, כי האישה יראת ה׳ היא בחינת אמונת חכמים ורגליים. זהו עניין חליצת מנעל היבם: כשאינו חפץ להקים שם לאחיו, נאחז בו עשו, השונא את יעקב אחיו; אחיזה זו באה מפגם אמונת חכמים ומונעת ממנו להציל את אחיו.

EN:
If the Man Does Not Desire… She Shall Remove His Shoe (Deuteronomy 25:7–9)

Shoes protect the feet, and the feet are an aspect of emunah and emunas chachamim—Oral Torah, kingship, in the aspect of “Righteousness shall walk before Him” (Psalms 85:14). The Tikkunim state, “The shoe—this is the woman,” for the woman who fears Hashem is the aspect of emunas chachamim and the feet. This is the meaning of removing the yavam’s shoe: when he does not desire to establish a name for his brother, Eisav, who hates his brother Yaakov, takes hold of him; this hold comes through blemished emunas chachamim and prevents him from saving his brother.

Segment 150
HE:
אפילו אם הוא מבקש לייבם אך אינו יכול לכוון לשם מצווה, גם זה פגם אמונת חכמים. אילו היה קדוש בברית כראוי היה מכוון לשם מצווה, בפרט בייבום, מצווה גבוהה מאוד. חוסר הכוונה נמשך מפגם הברית ומבחינת אישה זונה, היפך ״אישה יראת ה׳״ (משלי ל״א, ל׳), אמונת חכמים ותורה שבעל פה. אמונה ותיקון הברית הם בחינה אחת, כמבואר בליקוטי מוהר״ן א׳, תורות ל״א, כ״ג ול״ו. לכן בין שאינו רוצה לייבם ובין שאינו יכול לכוון, צריך לחלוץ את מנעלו, מקום אחיזת עשו בפגם הרגליים.

EN:
Even if he wishes to perform yibum but cannot direct his intention for the sake of the mitzvah, this too is blemished emunas chachamim. Had he been properly holy in the bris, he would have intended for the mitzvah, especially yibum, an exceedingly exalted mitzvah. His inability to intend derives from blemishing the bris and the aspect of a harlot, the opposite of “a woman who fears Hashem” (Proverbs 31:30), emunas chachamim and Oral Torah. Emunah and rectification of the bris are one aspect, as explained in Likutay Moharan I, Teachings 31, 23, and 36. Whether he refuses yibum or cannot intend properly, his shoe must therefore be removed, at the place where Eisav takes hold through blemished feet.

Segment 151
HE:
נפש המת קשורה ברגלי היבם, מפני שעיקר פגמה באמונת חכמים, בחינת רגליים, ותיקונה מוכרח לבוא באמצעות אחיו. כשהאח אינו מתקנה, היא אחוזה ברגליו כציפור בפח ואף עלולה להיפגם שם יותר, כי עשו — זוהמת הנחש — נאחז בעקב, בבחינת ״ואתה תשופנו עקב״ (בראשית ג׳, ט״ו). אשת המת, שהיא בחינת ידיו, חולצת את המנעל ומכניעה את אחיזת עשו, בבחינת ״וידו אוחזת בעקב עשו״ (בראשית כ״ה, כ״ו).

EN:
The deceased soul is bound to the yavam’s feet because its principal blemish is in emunas chachamim, the aspect of feet, and its rectification must come through his brother. When the brother does not rectify it, it is caught at his feet like a bird in a trap and may even be further blemished there, for Eisav—the serpent’s contamination—takes hold of the heel, in the aspect of “you shall bruise his heel” (Genesis 3:15). The deceased man’s wife, who is the aspect of his hands, removes the shoe and subdues Eisav’s hold, in the aspect of “his hand was holding Eisav’s heel” (Genesis 25:26).

Segment 152
HE:
באמצעות הרוח שהמת הטיל באשתו, פעולתה נחשבת כאילו הוא עושה בידיו. היא חולצת את המנעל מעל רגל היבם, מכניעה את עשו ומשחררת את נפש המת. הרק שהיא יורקת מוציא ומתקן את אותה רוח, מפני ששורש הרוק במקום גבוה מאוד, בבחינת זיווג הנשיקין, וגם הרוח נמשכת משם. החליצה והיריקה מביישות את היבם; הבושה היא תשובה, ובמקום התשובה נתקן פגם אמונת חכמים. משם מקבלת נפש המת חיות, בבחינת ״שובו וחיו״ (יחזקאל י״ח, ל״ב).

EN:
Through the spirit the deceased placed within his wife, her action is regarded as though he performed it with his own hands. She removes the shoe from the yavam’s foot, subdues Eisav, and releases the deceased soul. The spittle she spits extracts and rectifies that spirit, for spittle is rooted in an exceedingly high place, the aspect of the union of kisses, and the spirit likewise derives from there. The removal and spitting shame the yavam; shame is teshuvah, and in the place of teshuvah the blemish of emunas chachamim is rectified. From there the deceased soul receives vitality, in the aspect of “Return and live” (Ezekiel 18:32).

Segment 153
HE:
לכן היא קוראת ״ככה ייעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו״ (דברים כ״ה, ט׳). ״האיש״ הידוע הוא עשו, ״איש יודע ציד, איש שדה״ (בראשית כ״ה, כ״ז), שאינו רוצה לבנות את בית אחיו אלא רודף תמיד את יעקב. בחליצת מנעל היבם נכנעת אחיזתו ונפתח תיקון לנפש המת. (ליקוטי הלכות, הלכות ייבום ג׳, ח׳, י״א)

EN:
She therefore declares: “So shall be done to the man who will not build his brother’s house” (Deuteronomy 25:9). The well-known “man” is Eisav, “a man who knew hunting, a man of the field” (Genesis 25:27), who does not desire to build his brother’s house but constantly pursues Yaakov. Through removing the yavam’s shoe, Eisav’s hold is subdued and a path of rectification opens for the deceased soul. (Likutay Halachos, Laws of Yibum 3:8, 11)

Segment 154
HE:
וחלצה נעלו מעל רגלו וירקה בפניו (דברים כ"ה, ט')

מבואר בתורה ״וביום הביכורים״ שיש דעת שהיא שלום, שהרי השלום תלוי בדעת; ויש דעת עליונה מאוד שהיא מחלוקת לשם שמים. באמת יש שם אהבה, שלום ודעת, ואלו ואלו דברי אלקים חיים, אלא שאין אנו יכולים להבין את דרכי ה׳ הללו. זו בחינת משה, ראשי תיבות מחלוקת שמאי והלל, ובחינת מצה. (ליקוטי מוהר״ן א׳, תורה נ״ו)

EN:
She Shall Remove His Shoe from His Foot and Spit before Him (Deuteronomy 25:9)

The teaching “On the Day of the First Fruits” explains that there is knowledge that is peace, for peace depends upon knowledge; and there is exceedingly supernal knowledge that is dispute for the sake of Heaven. In truth, love, peace, and knowledge exist there, and both positions are the words of the living God, but we cannot understand these ways of Hashem. This is the aspect of Moshe, whose Hebrew name forms the initials of “the dispute of Shammai and Hillel,” and the aspect of matzah. (Likutay Moharan I, Teaching 56)

Segment 155
HE:
ייבום הוא בחינת דעת של שלום, מפני שהוא זיווג לשם הולדה, וההולדה היא שלום: ״וראה בנים לבניך, שלום על ישראל״ (תהלים קכ״ח, ו׳). שלום מחבר שני הפכים; איש ואישה הם שני הפכים, ועיקר אחדותם בבן הנולד משניהם, כדרשת רש״י על ״והיו לבשר אחד״ (בראשית ב׳, כ״ד). לכן, כשהיבם חפץ להוליד, הייבום מאחד את ההפכים בשלום.

EN:
Yibum is an aspect of the knowledge of peace because it is a union for procreation, and procreation is peace: “May you see children born to your children; peace upon Israel” (Psalms 128:6). Peace joins two opposites; man and woman are two opposites, and their principal unity is in the child born from them both, as Rashi expounds “and they shall become one flesh” (Genesis 2:24). When the yavam desires to father a child, yibum therefore unites the opposites in peace.

Segment 156
HE:
כשאינו רוצה לייבם, ״וחלצה נעלו״ (דברים כ״ה, ט׳) מרמז לזיווג ולדעת של מחלוקת לשם שמים. זהו הייחוד העליון, זיווג פנימי לחיות העולמות שאינו לשם הולדה ואינו נפסק. מפני שאין אחריו הולדה שתעשה שלום, הוא נראה תמיד כמחלוקת; אבל באמת שם תכלית האהבה והאחדות, ואין לחקור בו, בבחינת ״במופלא ממך אל תדרוש״. זהו זיווגו של משה, שהיה פרוש מן הזיווג התחתון ודבוק בזיווג העליון.

EN:
When he does not desire yibum, “she shall remove his shoe” (Deuteronomy 25:9) alludes to the union and knowledge of dispute for the sake of Heaven. This is the supernal unification, an inward and unceasing union that gives life to the worlds and is not for procreation. Because no birth follows it to produce peace, it always appears as dispute; in truth, however, ultimate love and unity are found there, and it may not be investigated, in the aspect of “Do not inquire into what is wondrously beyond you.” This is Moshe’s union, for he separated from the lower union and cleaved to the supernal union.

Segment 157
HE:
לכן נאמר למשה ״של נעליך מעל רגליך״ (שמות ג׳, ה׳). בזוהר ״נעל״ היא האישה, בחינת כותנות עור ועץ הדעת טוב ורע, שמחלוקתו נותנת אחיזה לסטרא אחרא ונזקקת לשלום. משה פשט את הנעל, את הזיווג התחתון, כדי לזכות לדעת העליונה של מחלוקת לשם שמים. בחליצה, מאחר שהיבם אינו חפץ בדעת של שלום, מוכרחים להתחבר לתיקון המת באמצעות הדעת העליונה; לכן חולצים את הנעל. היריקה היא בחינת זיווג הנשיקין, זיווג החך והגרון, ובאמצעותה נתקנת נפש המת.

EN:
Moshe was therefore told: “Remove your shoes from your feet” (Exodus 3:5). In the Zohar, the shoe is the woman, the aspect of garments of skin and the Tree of Knowledge of good and evil, whose dispute gives the sitra achara a hold and requires peace. Moshe removed the shoe, the lower union, in order to attain the supernal knowledge of dispute for the sake of Heaven. In chalitzah, because the yavam does not desire the knowledge of peace, the deceased must be rectified through connection with the supernal knowledge; the shoe is therefore removed. Spitting is the aspect of the union of kisses, the union of palate and throat, and through it the deceased soul is rectified.

Segment 158
HE:
מרים פגמה בכבוד משה כשדיברה על פרישותו. היא לא השיגה שזכה לזיווג העליון ולמחלוקת לשם שמים, ואמרה ״הרק אך במשה דיבר ה׳, הלא גם בנו דיבר״ (במדבר י״ב, ב׳) — ואנו לא פרשנו. לכן נענשה ב״ואביה ירוק ירק בפניה״ (במדבר י״ב, י״ד), רמז ל״וירקה בפניו״ שבחליצה: היא פגמה בבחינת ״של נעליך״ ובזיווגו של משה. אבל שאר בני אדם מצווים להוליד: ״על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו״ — את הזיווג העליון של אבא ואמא — ״ודבק באשתו והיו לבשר אחד״ (בראשית ב׳, כ״ד), דעת וזיווג של שלום באמצעות הבנים. (ליקוטי הלכות, הלכות ייבום, על פי המקור)

EN:
Miriam blemished Moshe’s honor when she spoke about his separation. She did not apprehend that he had attained the supernal union and dispute for the sake of Heaven, and said: “Has Hashem spoken only through Moshe? Has He not also spoken through us?” (Numbers 12:2)—yet we did not separate. She was therefore punished with “If her father had spit in her face” (Numbers 12:14), an allusion to “she shall spit before him” in chalitzah: she blemished the aspect of “remove your shoe” and Moshe’s union. Other people, however, are commanded to produce offspring: “Therefore a man shall leave his father and mother”—the supernal union of father and mother—“and cleave to his wife, and they shall become one flesh” (Genesis 2:24), the knowledge and union of peace through children. (Likutay Halachos, Laws of Yibum, following the source text)

Segment 159
HE:
וירקה בפניו (דברים כ"ה, ט')

חלוקת העצה, כשאדם אינו יודע לתת עצה לנפשו, נמשכת ממותרות המאכל העולות אל המוח והלב ומבלבלות את עצתו עד שהיא נעשית ״עצת נשים״. חלוקת העצה היא מצד הנוקבא; בירור העצה, שהוא עיקר הזיווג דקדושה והולדת הבנים, בא מצד הדכורא. הבנים הם תיקון העצה, בבחינת ״וכל בנייך לימודי ה׳״ (ישעיהו נ״ד, י״ג): נצח והוד, בחינת עצות. כל נפש מישראל היא שכל ועצה חדשים כיצד להכיר את ה׳.

EN:
She Shall Spit before Him (Deuteronomy 25:9)

Divided counsel, when a person does not know how to advise his own soul, derives from excess food that rises to the mind and heart and confuses his counsel until it becomes “the counsel of women.” Division of counsel comes from the feminine side; clarification of counsel, which is the principal holy union and procreation, comes from the masculine side. Children are the rectification of counsel, in the aspect of “All your children will be taught by Hashem” (Isaiah 54:13): netzach and hod, the aspects of counsels. Every Jewish soul is a new intellect and counsel for recognizing Hashem.

Segment 160
HE:
הרוק המצוי בפה לפני הזיווג הוא סוד זיווג הנשיקין הקודם לזיווג הגופני. גם בגשמיות הרוק הוא כוח המברר והדוחה פסולת: הוא מפריד את חלקי המאכל ומסייע לעיכול. לכן הוא מסייע לבירור העצה ולהולדה. בחליצה, היבמה צריכה להיפרד מבעלה הראשון ולהוציא את הרוח שהטיל בה, כוח החיות שנועד להולדת בנים ולבירור עצות. היא מוציאה אותו דווקא ברוק, שגם הוא כוח מברר.

EN:
The spittle present in the mouth before union is the secret of the union of kisses that precedes physical union. Even physically, spittle is a force that clarifies and expels refuse: it separates the components of food and assists digestion. It therefore aids the clarification of counsel and procreation. In chalitzah, the yevamah must separate from her first husband and extract the spirit he placed within her, the force of vitality intended for producing children and clarifying counsels. She extracts it specifically through spittle, which is likewise a clarifying force.

Segment 161
HE:
בכל פרט שבאדם יש כוחות נפלאים וסודות עליונים, עד שגם הרוק מקבל חיות מרזי תורה וממצוות התלויות באיברי האדם. על ידו נפטרת היבמה, מפני שהוא מברר את הכוח שנועד להוליד בנים ועצות רבות שיגלו את אלקותו בעולם, ״למען דעת כל עמי הארץ כי ה׳ הוא האלקים, אין עוד״ (מלכים א׳ ח׳, ס׳). הדברים עמוקים ואינם ניתנים לביאור מלא בכתב; הבנתם תלויה בבקיאות בדברי רבנו ובהתבוננות. (ליקוטי הלכות, הלכות גיטין ג׳, כ״ז–כ״ח; על פי אוצר היראה, זיווגים, כ״ט–ל׳)

EN:
Every detail of the human being contains wondrous powers and supernal secrets, so that even spittle receives vitality from the Torah’s mysteries and from mitzvos connected to the human limbs. Through it the yevamah is released, for it clarifies the force intended to produce children and numerous counsels that will reveal His Godliness in the world, “so that all the peoples of the earth may know that Hashem is God; there is no other” (I Kings 8:60). These matters are profound and cannot be fully explained in writing; understanding them depends upon familiarity with Rabbeinu’s teachings and careful contemplation. (Likutay Halachos, Laws of Divorce 3:27–28; following Otzar HaYirah, “Unions,” 29–30)

Segment 162
HE:
וחלצה נעלו מעל רגלו וירקה בפניו (דברים כ"ה, ט')

עיקר ההולדה הוא באמצעות הרוח שהבעל משאיר באשתו. תכלית ההולדה לגלות ולפרסם את אמונת ה׳ בעולם מדור לדור, בבחינת ״ועד דור ודור אמונתו״ (תהלים ק׳, ה׳). בירור האמונה בא באמצעות רוח הנבואה של הצדיק האמיתי, המבררת את כוח המדמה ומכינה את חידוש העולם והשיר שיתעורר לעתיד. כך מכניעים את עקב הסטרא אחרא ומגדילים את עקב הקדושה, ״עקב ענווה יראת ה׳״ (משלי כ״ב, ד׳). (ליקוטי מוהר״ן תנינא, תורה ח׳)

EN:
She Shall Remove His Shoe from His Foot and Spit before Him (Deuteronomy 25:9)

Procreation principally occurs through the spirit a husband leaves within his wife. Its purpose is to reveal and publicize emunah in Hashem throughout the world from generation to generation, in the aspect of “His emunah endures from generation to generation” (Psalms 100:5). Emunah is clarified through the prophetic spirit of the true tzaddik, which clarifies the imaginative faculty and prepares the world’s renewal and the song that will awaken in the future. This subdues the heel of the sitra achara and magnifies the heel of holiness, “the consequence of humility is awe of Hashem” (Proverbs 22:4). (Likutay Moharan II, Teaching 8)

Segment 163
HE:
לידת נפש מישראל היא חידוש עולם, כי האדם עולם קטן וכל אדם הוא עניין ושכל חדשים. ריבוי נשמות ישראל מגדיל את רוח הנבואה, מברר את האמונה ומביא ללידת נשמות נוספות, עד הגאולה, כי אין בן דוד בא עד שיכלו הנשמות שבגוף. מי שמת בלא בנים פגם בבחינות אלה ונשמתו נשארת קשורה בעקב אחיו, מפני שלא הגדיל את עקב הקדושה. תיקונו באמצעות ייבום והרוח שהשאיר באשתו, ששורשה ברוח הנבואה.

EN:
The birth of a Jewish soul is the renewal of a world, for a person is a miniature world and every person is an entirely new matter and intellect. The multiplication of Jewish souls magnifies prophetic spirit, clarifies emunah, and brings about the birth of additional souls, until redemption, for the son of David will not come until all the souls in the treasury have emerged. One who dies childless blemished these aspects, and his soul remains bound to his brother’s heel because he did not magnify the heel of holiness. His rectification comes through yibum and the spirit he left within his wife, whose root is in prophetic spirit.

Segment 164
HE:
אם האח אינו רוצה לייבם, ״וחלצה נעלו מעל רגלו״ (דברים כ״ה, ט׳), כי הפגם בעקב. המנעלים, בחינת כותנות עור, מתקנים את העקב שנפגם ב״ואתה תשופנו עקב״ (בראשית ג׳, ט״ו). ״וירקה בפניו״ (דברים כ״ה, ט׳) הוא ביזיון, היפך הכבוד שממנו נמשכת רוח הנבואה; מי שפגם בה נבזה. יהי רצון שנינצל מחליצה ומייבום ויתקיים ״הקטון יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום; אני ה׳ בעתה אחישנה״ (ישעיהו ס׳, כ״ב). (ליקוטי הלכות, הלכות פריה ורביה והלכות אישות ה׳, כ״ה; על פי אוצר היראה, בנים, ל״ג)

EN:
If the brother does not desire yibum, “she shall remove his shoe from his foot” (Deuteronomy 25:9), for the blemish lies in the heel. Shoes, the aspect of garments of skin, rectify the heel blemished by “you shall bruise his heel” (Genesis 3:15). “She shall spit before him” (Deuteronomy 25:9) is humiliation, the opposite of the honor from which prophetic spirit is drawn; one who blemished it is humiliated. May it be His ratzoan that we be saved from chalitzah and yibum, and may “the smallest become a thousand and the youngest a mighty nation; I, Hashem, will hasten it in its time” (Isaiah 60:22). (Likutay Halachos, Laws of Procreation and Marriage 5:25; following Otzar HaYirah, “Children,” 33)

Segment 165
HE:
זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים (דברים כ"ה, י"ז)

עמלק הוא ראשית הסטרא אחרא, בחינת ״ראשית גויים עמלק״ (במדבר כ״ד, כ׳). לכן מלחמתו מכוונת אל ראש הבית האמיתי שממנו נמשכים כל הדורות, בבחינת ״קורא הדורות מראש״ (ישעיהו מ״א, ד׳). הוא אינו מבקש להילחם בקטן או בגדול אלא בראש הבית עצמו. אך אין לו כוח לפגוע בצדיק האמת ישירות, מפני שהצדיק כבר שבר בשלמות את התאוות והמידות הרעות, ביטל מעצמו את זוהמת הנחש ועמלק, ומוסר את נפשו בכל יום על קדושת ה׳ ועל ישראל.

EN:
Remember What Amalek Did to You on the Way when You Left Egypt (Deuteronomy 25:17)

Amalek is the first principle of the sitra achara, the aspect of “Amalek is the first among nations” (Numbers 24:20). Its war is therefore directed against the true head of the house from whom all generations are drawn, in the aspect of “He calls the generations from the beginning” (Isaiah 41:4). It does not seek to fight the small or the great, but the head of the house himself. Yet it has no power to harm the true tzaddik directly, for the tzaddik has already broken all cravings and evil traits completely, nullified the serpent’s and Amalek’s contamination within himself, and surrenders his soul each day for the holiness of Hashem and for Israel.

Segment 166
HE:
לכן מלחמת עמלק היא לערבב את העולם ולעורר מחלוקת על הצדיק האמיתי, ראש הבית, כדי להרחיק ממנו את ישראל ולמנוע את תשובתם לה׳ באמצעותו. המן־עמלק משקיע את כל תחבולותיו בהסתרת שמו. עמלק רוצה שישראל יתקרבו לכל הראשים האחרים; וכשאינו יכול להעמיד רשע מפורסם, מפני שהכשרים לא יטעו בו, הוא מתלבש באדם כשר או בצדיק שאינו שלם, נותן בלבו לחלוק על ראש הבית, מגדיל את שמו ומפרסם אותו מאוד.

EN:
Amalek’s war therefore consists of confusing the world and arousing dispute against the true tzaddik, the head of the house, in order to distance Israel from him and prevent their return to Hashem through him. Haman-Amalek invests all its schemes in concealing his name. Amalek wants Israel to draw close to all the other leaders; when it cannot establish a notorious wicked person, because upright Jews would not be deceived by him, it clothes itself in a decent person or an incomplete tzaddik, places opposition to the head of the house within his heart, magnifies his name, and publicizes him greatly.

Segment 167
HE:
גם אם אותם ראשים הם צדיקים במקצת, עמלק מגביה אותם כדי להרחיק את העם מן הצדיק הגדול, שכל תיקון נפשות ישראל והעולמות באמצעותו. זהו ״ויזנב בך כל הנחשלים אחריך״ (דברים כ״ה, י״ח). ההמון והקטנים הם בחינת זנב ביחס לצדיק, שהוא הראש; וטוב להיות זנב לאריות ולא ראש לשועלים. הדבוק לטהור טהור, ועבד מלך — מלך; הסמוך לקדושה מתעלה מכוחה.

EN:
Even if those leaders possess some righteousness, Amalek elevates them in order to distance the people from the great tzaddik through whom the souls of Israel and the worlds are rectified. This is “It cut off all the stragglers behind you” (Deuteronomy 25:18). The masses and those of lesser stature are the aspect of a tail relative to the tzaddik, who is the head; it is better to be a tail among lions than a head among foxes. One attached to the pure is pure, and the king’s servant is like a king; one adjacent to holiness is elevated through its power.

Segment 168
HE:
רבותינו דרשו שעמלק היה חותך זנבות וזורקם כלפי מעלה. בתחבולותיו הוא הופך זנב לראש: לוקח אנשים קטנים במעלה, שהיו צריכים להיות טפלים לראש הבית, חותך ומרחיק אותם ממנו, עושה אותם ראשים, מגביה ומפרסם אותם ומכניס בלבם לחלוק על הצדיק. כל זאת כדי להסתיר ולהעלים את ראש הבית האמיתי.

EN:
Our Sages expounded that Amalek cut off tails and cast them upward. Through its schemes it transforms a tail into a head: it takes people of lesser stature, who ought to be subordinate to the head of the house, cuts and distances them from him, makes them leaders, elevates and publicizes them, and places opposition to the tzaddik within their hearts. All this is intended to conceal and obscure the true head of the house.

Segment 169
HE:
לכן ״מלחמה לה׳ בעמלק מדור דור״ (שמות י״ז, ט״ז). בכל דור מוכנה הגאולה לבוא באמצעות ראש הבית, בחינת משה־משיח והצדיק האמיתי הגדול שבדור; עיקר העיכוב הוא המחלוקת העצומה, מלחמת עמלק, שכל תכליתה להסתיר את שמו. מצוות ״זכור את אשר עשה לך עמלק״ (דברים כ״ה, י״ז) מחייבת לזהות מלחמה זו ולא להניח לראשים מדומים להרחיק את ישראל מן הצדיק האמיתי. (ליקוטי הלכות, הלכות שבת ה׳, ט׳–י׳)

EN:
Therefore, “Hashem maintains a war against Amalek from generation to generation” (Exodus 17:16). In every generation redemption is ready to come through the head of the house, the aspect of Moshe-Mashiach and the greatest true tzaddik of the generation; its principal impediment is the immense dispute, the war of Amalek, whose entire purpose is to conceal his name. The mitzvah “Remember what Amalek did to you” (Deuteronomy 25:17) requires recognizing this war and not allowing imagined leaders to distance Israel from the true tzaddik. (Likutay Halachos, Laws of Shabbos 5:9–10)

Segment 170
HE:
זכור את אשר עשה לך עמלק (דברים כ"ה, י"ז–י"ח)

עיקר פגם הברית, שממנו כל האבדות וניצוצות הקדושה הנידחים באמצעות התאוות, בא מזוהמת עמלק, בבחינת ״אשר קרך בדרך״ (דברים כ״ה, י״ח). לכן עמלק רודף את מחנה דן, המאסף לכל המחנות, שהיה מוצא ומשיב כל אבדה של ישראל. עמלק אורב לאבדות ומבקש לתופסן; עיקר התגרותו באלה שהענן פלט, ״ויזנב בך כל הנחשלים אחריך״ (דברים כ״ה, י״ח), בחינת האובדים והנידחים.

EN:
Remember What Amalek Did to You (Deuteronomy 25:17–18)

The principal blemish of the bris, from which come all losses and holy sparks banished through cravings, derives from Amalek’s contamination, in the aspect of “who happened upon you on the way” (Deuteronomy 25:18). Amalek therefore pursues the camp of Dan, the rear guard of all the camps, which found and restored every lost object of Israel. Amalek lies in wait for lost objects and seeks to seize them; its principal attack is against those expelled by the cloud, “it cut off all the stragglers behind you” (Deuteronomy 25:18), the aspect of the lost and banished.

Segment 171
HE:
לכן ציווה ה׳ לזכור את מעשה עמלק, כי אבדה דורשת זיכרון והאבדות באות משכחה והיסח הדעת, בגשמיות וברוחניות. השכחה עצמה נקראת אבדה. צריך לזכור ״לא תשכח״ (דברים כ״ה, י״ט): לזכור מה איבד האדם בתאוותיו, לחפש את אבדותיו ולפחות להיזהר שלא לאבד עוד. כל זמן שהוא זוכר שיש אבדות, מבקש אותן ואינו מייאש את עצמו כאבדה לאחר ייאוש, עדיין יש תקווה.

EN:
Hashem therefore commanded remembering what Amalek did, for a lost object requires memory, and losses come through forgetfulness and distraction, both physically and spiritually. Forgetfulness itself is called loss. One must remember “you shall not forget” (Deuteronomy 25:19): remember what one lost through one’s cravings, search for one’s lost objects, and at least take care not to lose more. As long as one remembers that losses exist, seeks them, and does not despair of oneself like an abandoned lost object, hope remains.

Segment 172
HE:
ה׳ ״חושב מחשבות לבלתי יידח ממנו נידח״ (שמואל ב׳ י״ד, י״ד), ובסוף יימצאו כל האבדות והכול יתוקן. אשרי מי שיש לו חלק רב יותר בבקשה ובחיפוש; ״לפום צערא אגרא״. ככל שהתייגע, התפלל, התגעגע לצדיקים אמיתיים וסבל ביזיונות ושפיכות דמים למען החיפוש, כך יזכה יותר שאבדותיו יוחזרו בשלום. (ליקוטי מוהר״ן א׳, תורה קפ״ח; ליקוטי הלכות, הלכות ברכת הפירות)

EN:
Hashem “devises means so that one banished from Him will not remain banished” (II Samuel 14:14), and ultimately all lost objects will be found and everything rectified. Fortunate is one who takes a greater part in seeking and searching; the reward is according to the suffering. The more one labored, prayed, yearned for true tzaddikim, and endured humiliation and bloodshed for the search, the more fully one will merit having one’s lost objects returned in peace. (Likutay Moharan I, Teaching 188; Likutay Halachos, Laws of Blessings over Fruit)

Segment 173
HE:
אף שצריך לקיים ״אל תהי בז לכל אדם״ ולדון הכול לכף זכות, אין הדבר חל על מי שחולק על הצדיק האמיתי, מבזה אותו ואת הנלווים אליו ומבקש לשפוך את דמם. זהו מצד המן־עמלק, שנאמר בו ״ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו״ (אסתר ג׳, ו׳). הכנעתו מחזקת את כוח הצדיק, המלמד לכבד ולזכות כל אדם, ובכך דווקא מקיימים את העיקרון בשלמות. (ליקוטי הלכות, הלכות אפותיקי ה׳, י״ב; על פי אוצר היראה, מחלוקת, מ״ב)

EN:
Although one must fulfill “Do not despise any person” and judge everyone favorably, this does not apply to one who opposes the true tzaddik, humiliates him and those attached to him, and seeks to spill their blood. This comes from the side of Haman-Amalek, concerning whom it is written: “He considered it contemptible to lay hands on Mordechai alone” (Esther 3:6). Subduing him strengthens the tzaddik’s power to teach honor and favorable judgment toward every person, and precisely thereby fulfills the principle perfectly. (Likutay Halachos, Laws of a Designated Lien 5:12; following Otzar HaYirah, “Dispute,” 42)

Segment 174
HE:
זכור את אשר עשה לך עמלק... אשר קרך בדרך (דברים כ"ה, י"ז–י"ח)

״אשר קרך בדרך״ (דברים כ״ה, י״ח): ״קרך״ הוא מקרה ופגם הברית, עיקר היצר הרע; והוא גם קרירות. עמלק מקרר את לב האדם מלהתחזק בתפילה, שצריכה חמימות דקדושה, בבחינת ״חם לבי בקרבי... דיברתי בלשוני״ (תהלים ל״ט, ד׳). לאחר שהוא מסית לפגם הברית, הוא מחליש את הדעת מלהתפלל עליו, בטענה שכבר צעקו זמן רב ולא נושעו.

EN:
Remember What Amalek Did to You… Who Happened upon You on the Way (Deuteronomy 25:17–18)

“Who happened upon you on the way” (Deuteronomy 25:18): karecha connotes chance occurrence and blemishing the bris, the principal evil inclination; it also connotes coldness. Amalek cools a person’s heart from strengthening himself in prayer, which requires holy warmth, in the aspect of “My heart grew hot within me… I spoke with my tongue” (Psalms 39:4). After inciting a person to blemish the bris, it weakens his resolve to pray concerning it, claiming that people have already cried out for a long time and were not saved.

Segment 175
HE:
״ויזנב בך כל הנחשלים אחריך, ואתה עייף ויגע ולא ירא אלקים״ (דברים כ״ה, י״ח): עמלק מתגבר על חלושי הכוח; ״ירא אלקים״ היא תפילה, בחינת ״אישה יראת ה׳ היא תתהלל״ (משלי ל״א, ל׳). העייפות היא חוסר התחזקות בתפילה, והוא עצמו גורם לה. לכן צריך לזכור את אזהרות הצדיקים האמיתיים, שחזרו בלשונות רבות שאין להתייאש מן הרחמים בשום אופן. (ליקוטי הלכות, הלכות נחלות ד׳, י״א)

EN:
“It cut off all the stragglers behind you, while you were weary and exhausted, and it did not fear God” (Deuteronomy 25:18): Amalek overpowers those of weak strength; “fear of God” is prayer, the aspect of “a woman who fears Hashem, she shall be praised” (Proverbs 31:30). Weariness is failure to strengthen oneself in prayer, and Amalek itself causes it. One must therefore remember the warnings of the true tzaddikim, who repeatedly taught in many formulations that one must never despair of mercy. (Likutay Halachos, Laws of Inheritances 4:11)

Segment 176
HE:
אשר קרך בדרך (דברים כ"ה, י"ח)

קליפת עמלק היא עיקר קליפת הערלה החופה על ברית הקודש. ממנה באה ההעלמה המבקשת להסתיר את אור הצדיק, יסוד עולם, באמצעות פגם הברית, בחינת ״אשר קרך בדרך״ (דברים כ״ה, י״ח). היא מתגברת במיוחד על חלושי הכוח, ״כל הנחשלים אחריך, ואתה עייף ויגע״, כדי להפרידם לגמרי מן הצדיק האמיתי שממנו כל חיותם ותקוותם לנצח. (ליקוטי הלכות, הלכות תפילין ז׳, ט׳)

EN:
Who Happened upon You on the Way (Deuteronomy 25:18)

The klipa of Amalek is the principal klipa of the foreskin that covers the holy bris. From it comes the concealment that seeks to obscure the light of the tzaddik, foundation of the world, through blemishing the bris, the aspect of “who happened upon you on the way” (Deuteronomy 25:18). It attacks those of weak strength in particular, “all the stragglers behind you, while you were weary and exhausted,” in order to separate them completely from the true tzaddik, from whom all their vitality and eternal hope derive. (Likutay Halachos, Laws of Tefillin 7:9)

Segment 177
HE:
ויזנב בך כל הנחשלים אחריך, ואתה עייף ויגע (דברים כ"ה, י"ח)

באמצעות מציאת הטוב נכנע עמלק, תוקף הסטרא אחרא, המבקש להפיל את חלושי הכוח בישראל כאילו אין להם עוד תקווה. זהו ״ויזנב בך כל הנחשלים אחריך, ואתה עייף ויגע״ (דברים כ״ה, י״ח): הוא מבקש לזנב את הנחשלים ולהפילם למטה. אבל כאשר אדם זוכה למצוא בעצמו נקודה טובה אפילו בעת נפילתו, הוא מגלה שאינו אבוד ושעדיין יש לו דרך לשוב; בכך נכנע עמלק. (ליקוטי הלכות, הלכות השכמת הבוקר, על פי המקור)

EN:
It Cut Off All the Stragglers behind You, while You Were Weary and Exhausted (Deuteronomy 25:18)

Through finding the good, Amalek—the force of the sitra achara that seeks to cast down the weak among Israel as though they no longer possessed hope—is subdued. This is “It cut off all the stragglers behind you, while you were weary and exhausted” (Deuteronomy 25:18): it seeks to cut off the stragglers and cast them downward. But when a person merits finding a good point within himself even at the time of his fall, he reveals that he is not lost and still has a path of return; Amalek is thereby subdued. (Likutay Halachos, Laws of Rising in the Morning, following the source text)

Segment 178
HE:
ולא ירא אלקים (דברים כ"ה, י"ח)

עיקר התגברות עמלק באה כשישראל נופלים מן היראה, בבחינת ״ואתה עייף ויגע ולא ירא אלקים״ (דברים כ״ה, י״ח). אז הוא מפחיד אותם ביראות רעות ונלחם בהם למעלה ולמטה: בגשמיות הוא בא בחילות מלחמה, וברוחניות הוא מכניס כפירות בלב כדי שלא יעלו את היראות הנפולות לשורשן.

EN:
And It Did Not Fear God (Deuteronomy 25:18)

Amalek principally gains strength when Israel falls from awe, in the aspect of “while you were weary and exhausted, and it did not fear God” (Deuteronomy 25:18). It then frightens them with fallen fears and wages war above and below: physically it comes with armies of war, and spiritually it inserts heresy into the heart so that they will not elevate the fallen fears to their root.

Segment 179
HE:
היראות הנפולות הן דינים שמהם משתלשלת אחיזת הקליפות. מי שמבחין שכל הפחדים באים מה׳ ומעלה אותם לשורשם, ליראה רק ממנו, זוכה לטובה באמצעותם, כי הם משיבים אותו לה׳. אבל הסטרא אחרא עלולה לעקם את לבו, להפיל אותו לעצבות ולמנוע ממנו לשוב; ולעיתים היא מכניסה כפירה ממש. עמלק מפחיד את האדם במלכותו הרשעה, ואז מונע ממנו לומר ״בצר לי אקרא ה׳״ (שמואל ב׳ כ״ב, ז׳) באמצעות התלייה בטבע, כדי שלא ישוב לה׳; כך הוא מתגבר שוב ושוב.

EN:
Fallen fears are judgments from which the klipoas take hold. One who discerns that all fears come from Hashem and elevates them to their root, fearing Him alone, attains good through them, for they return him to Hashem. But the sitra achara may warp his heart, cast him into sadness, and prevent his return; at times it even introduces actual heresy. Amalek frightens a person through its wicked dominion, then prevents him from saying “In my distress I called to Hashem” (II Samuel 22:7) by attributing events to nature, so that he will not return to Hashem; it thereby grows stronger repeatedly.

Segment 180
HE:
״ויזנב בך כל הנחשלים... ולא ירא אלקים״ (דברים כ״ה, י״ח): הוא מתגבר על מי שאינו מעלה את היראות הנפולות לה׳, ואף חוסר היראה נובע מן הכפירות שהוא עצמו הכניס. הכנעתו באה באמצעות משה, בחינת הדעת: ״והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל״ (שמות י״ז, י״א). כאשר ישראל מסתכלים כלפי מעלה ומעלים את פחדיהם לשורשם, עמלק נכנע. (ליקוטי הלכות, הלכות בכור בהמה טהורה ד׳)

EN:
“It cut off all the stragglers… and it did not fear God” (Deuteronomy 25:18): it overpowers one who does not elevate fallen fears to Hashem, while that very lack of awe results from the heresies Amalek itself inserted. Its subjugation comes through Moshe, the aspect of knowledge: “Whenever Moshe raised his hand, Israel prevailed” (Exodus 17:11). When Israel looks upward and elevates its fears to their root, Amalek is subdued. (Likutay Halachos, Laws of the Firstborn Kosher Animal 4)

Segment 181
HE:
והיה בהניח ה' אלקיך לך מכל אויביך מסביב (דברים כ"ה, י"ט)

מפלת קליפת עמלק בשלמות תהיה רק כשישראל יבואו אל המנוחה ואל הנחלה, ככתוב ״והיה בהניח ה׳ אלקיך לך מכל אויביך מסביב... תמחה את זכר עמלק״ (דברים כ״ה, י״ט). כל זמן שלא הגיעו למנוחה הקדושה בשלמות, עמלק חוזר ומתגבר; ובכל פעם מכניעים אותו מחדש בכוח התורה והצדיקים.

EN:
It Shall Be when Hashem Your God Grants You Rest from All Your Enemies Around You (Deuteronomy 25:19)

The klipa of Amalek will fall completely only when Israel reaches rest and inheritance, as it is written: “It shall be when Hashem your God grants you rest from all your enemies around you… you shall erase the memory of Amalek” (Deuteronomy 25:19). As long as they have not attained holy rest perfectly, Amalek repeatedly regains strength; each time it is subdued anew through the power of Torah and the tzaddikim.

Segment 182
HE:
בפרט מסייעים לכך הצדיקים שוכני עפר, שכבר באו אל המנוחה בשלמות: ״יבוא שלום, ינוחו על משכבותם, הולך נכוחו״ (ישעיהו נ״ז, ב׳); ״ושם ינוחו יגיעי כוח״ (איוב ג׳, י״ז), שדרשו רבותינו על הצדיקים; ו״ואתה לך לקץ ותנוח״ (דניאל י״ב, י״ג). מכוח מנוחתם הקדושה הם מסייעים להכניע את עמלק עד המנוחה השלמה ומחיית זכרו. (ליקוטי הלכות, הלכות נטילת ידיים לסעודה ובציעת הפת ה׳, מ״ח)

EN:
The tzaddikim who dwell in the dust, who have already entered perfect rest, provide particular assistance: “He shall come to peace; they shall rest upon their resting places, each one who walked in his uprightness” (Isaiah 57:2); “There those weary of strength find rest” (Job 3:17), which our Sages expounded concerning the tzaddikim; and “You, go to the end; you shall rest” (Daniel 12:13). Through the power of their holy rest they help subdue Amalek until complete rest is attained and its memory erased. (Likutay Halachos, Laws of Handwashing for a Meal and Breaking Bread 5:48)



# Kee Saitzay
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/5/6/

Kee Saitzay
כי תצא
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/5/6

Segment 1
HE:
כי תצא למלחמה על אויביך, ונתנו ה' אלקיך בידך ושבית שביו (דברים כ"א, י')

פירוש: "כי תצא למלחמה על אויביך" (דברים כ"א, י') — זה היצר הרע. "ונתנו ה' אלקיך בידך" — כלומר, היצר הרע ייתן, היינו ימסור, את "ה' אלקיך" בידך, על דרך "צדיק מושל יראת אלקים" (שמואל ב' כ"ג, ג'). התורה נותנת על כך עצה: "ושבית שביו" — באותו דבר שבו הוא רוצה להתגבר עליך, דהיינו בגדלות, בו תתגבר עליו. אמור לו: כיצד אני יכול למשול כאשר יש בי גאווה, והקדוש ברוך הוא אינו שורה עמי? ודי למבין. (ליקוטי מוהר"ן א', תורה ק"ז)

EN:
When You Go Out to War Against Your Enemies, Hashem Your God Will Deliver Him into Your Hand, and You Shall Take His Captives Captive (Deuteronomy 21:10)

Explanation: “When you go out to war against your enemies” (Deuteronomy 21:10)—this is the yetzer hara. “Hashem your God will deliver him into your hand”—that is, the yetzer hara will give, meaning deliver, “Hashem your God” into your hand, in the sense of “the tzaddik rules through awe of God” (II Samuel 23:3). The Torah provides counsel for this: “You shall take his captives captive”—through the very thing with which he seeks to overpower you, namely self-aggrandizement, you shall overcome him. Say to him: How can I rule when I possess pride and the Holy One, blessed be He, does not dwell with me? This is sufficient for one who understands. (Likutay Moharan I, Teaching 107)

Segment 2
HE:
כי תצא למלחמה (דברים כ"א, י')

שעת המשא ומתן היא שעת מלחמה, כי אז צריך להילחם עם הסטרא אחרא, לברר ולהעלות ממנה ניצוצות קדושים; עיקר המשא ומתן הוא בירור ניצוצות. כאשר נושאים ונותנים באמונה כפשוטה, והדיבור הוא דיבור אמת — ההן הן והלאו לאו — ומקשרים את פנימיות המחשבה אל התורה, בעוד שרק חיצוניות המחשבה עוסקת במשא ומתן, זוכים לברר ולהעלות ניצוצות וקדושות נפולות רבות. באמצעות המשא ומתן נעשות עליית העולמות ותיקונים גדולים, כמו באמצעות תפילה.

EN:
When You Go Out to War (Deuteronomy 21:10)

The time of conducting business is a time of war, for one must then battle the sitra achara, clarify, and elevate holy sparks from it; the principal purpose of business is the clarification of sparks. When business is conducted with emunah in the plain sense, and one’s speech is truthful—yes means yes and no means no—and one binds the inwardness of one’s thought to Torah while only the external aspect of thought engages in business, one merits clarifying and elevating many fallen sparks and forms of holiness. Through business the worlds ascend and great rectifications are accomplished, as through prayer.

Segment 3
HE:
זה פירוש "כי תצא למלחמה" (דברים כ"א, י'). "כי תצא" הוא בחינת משא ומתן, בבחינת "שמח זבולון בצאתך ויששכר באוהליך" (דברים ל"ג, י"ח). משא ומתן נקרא "צאתך". אף שזבולון ויששכר שווים מצד שזבולון מפרנס את יששכר, ונאמר "שמח זבולון", עדיין זבולון הוא "בצאתך" ויששכר "באוהליך", כי עבודת התורה פנימית ולמעלה מעבודת המשא ומתן. אף שהמשא ומתן עבודה גדולה ומפרנס את התלמיד חכם, התורה גבוהה ממנו. כך בכל מדרגה: המדרגה התחתונה נקראת "צאתך" ביחס למדרגה שמעליה, הנקראת "אוהליך". אפילו דבקות בה' נקראת "צאתך" ביחס לדבקות גבוהה ממנה.

EN:
This explains “When you go out to war” (Deuteronomy 21:10). “When you go out” is the aspect of business, in the aspect of “Rejoice, Zevulun, in your going out, and Yissachar in your tents” (Deuteronomy 33:18). Business is called “your going out.” Although Zevulun and Yissachar are equal insofar as Zevulun supports Yissachar, and the verse says “Rejoice, Zevulun,” Zevulun is nevertheless “in your going out,” whereas Yissachar is “in your tents,” for Torah service is more inward and higher than the service of business. Although business is a great service and supports the Torah scholar, Torah remains higher. The same applies at every level: a lower level is called “your going out” relative to the level above it, which is called “your tents.” Even deveikus in Hashem is called “your going out” relative to a higher deveikus.

Segment 4
HE:
זהו "למלחמה על אויביך": בעת המשא ומתן נלחמים באויבים כדי לברר ולהעלות מהם את הניצוצות. "ונתנו ה' אלקיך בידך" הוא בחינת אמונה, כמו שכתוב: "ויהי ידיו אמונה" (שמות י"ז, י"ב), כי באמצעות אמונה מעלים את הניצוצות. "ושבית שביו" הוא בחינת התורה, כמו שכתוב: "עלית למרום שבית שבי" (תהלים ס"ח, י"ט). (ליקוטי מוהר"ן א', תורה ר"פ; עם קיצור ליקוטי מוהר"ן השייך לתורה ו')

EN:
This is “to war against your enemies”: during business one battles the enemies in order to clarify and elevate the sparks from them. “Hashem your God will deliver him into your hand” is the aspect of emunah, as it is written: “His hands were emunah” (Exodus 17:12), for through emunah the sparks are elevated. “You shall take his captives captive” is the aspect of Torah, as it is written: “You ascended on high; You took captives captive” (Psalms 68:19). (Likutay Moharan I, Teaching 280; together with the abridged Likutay Moharan associated with Teaching 6)

Segment 5
HE:
כאשר דברים הולכים לאדם שלא כסדר, זו התנגדות הרצון: הוא רוצה שהדבר יהיה באופן מסוים, והדבר מתרחש להפך, שלא כסדר. זה בחינת מלחמה, כי כל מלחמה היא התנגדות הרצון ובחינת שלא כסדר. זהו "כי תצא למלחמה" (דברים כ"א, י') — כאשר הולך לך שלא כסדר ורצונך נתקל בהתנגדות. "ונתנו ה' אלקיך בידך" — שכל הרצונות המתנגדים לרצונך יתבטלו, והדברים ילכו לך כסדר כרצונך.

EN:
When matters proceed out of order for a person, this is opposition to ratzoan: he wants the matter to be one way, but it occurs in the opposite manner, out of order. This is the aspect of war, for every war is opposition to ratzoan and an aspect of disorder. This is “When you go out to war” (Deuteronomy 21:10)—when matters proceed out of order for you and your ratzoan encounters opposition. “Hashem your God will deliver him into your hand”—all forms of ratzoan opposed to yours will be nullified, and matters will proceed for you in order, according to your ratzoan.

Segment 6
HE:
אימתי? כאשר "ושבית שביו" — כשתהיה בבחינת "מה", ותמשיך אלקות, הוי"ה במילוי אלפין. זה פירוש "מחשבה": חשב־מה (זוהר, בראשית כ"ד; תיקוני זוהר ס"ט), שתקשר תמיד את אלקותו במחשבתך. זה בחינת "מלך אסור ברהטים" (שיר השירים ז', ו') — ברהיטי המוחין שלך. "ושבית שביו" פירושו שתמשיך "מה" לתוך מחשבתך ותקשר בה את אלקותו; כי כל דבר הנמשך ממקום גבוה נקרא שבי, כמו שכתוב: "עלית למרום שבית שבי" (תהלים ס"ח, י"ט). כך יתבטלו כל המלחמות וכל הרצונות המתנגדים לרצונך. סוד זה נרמז בעץ חיים, בהקדמה, כלל י"ט, ובכוונות ראש חודש אלול. (ליקוטי מוהר"ן תנינא, תורה פ"ב)

EN:
When does this occur? When “you shall take his captives captive”—when you are in the aspect of mah, “what,” and draw Godliness, the Divine Name expanded with alephs. This explains machshavah, “thought”: chashoav mah, “think mah” (Zohar, Bereishis 24; Tikkunei Zohar 69), continually binding His Godliness within your thought. This is the aspect of “The King is bound in the channels” (Song of Songs 7:6)—in the channels of your mochin. “You shall take his captives captive” means that you draw mah into your thought and bind His Godliness within it; for anything drawn from a high place is called a captive, as it is written: “You ascended on high; You took captives captive” (Psalms 68:19). Through this, all wars and all forms of ratzoan opposed to yours will be nullified. This secret is alluded to in Etz Chaim, Introduction, Principle 19, and in the intentions for Rosh Choadesh Elul. (Likutay Moharan II, Teaching 82)

Segment 7
HE:
ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים (דברים כ"א, י"ג)

אסור להתחתן בעובדי כוכבים ומזלות, שהם בחינת יגון ואנחה, מאחר שלא זכו לקבל את התורה, שהיא עיקר השמחה. כמו שכתוב: "יולד כסיל לתוגה לו" (משלי י"ז, כ"א). הם כרוכים אחר העולם הזה, המלא יגון, אנחה, כעס ומכאובות, כמו שכתוב: "גם כל ימיו כעס ומכאובות" (קהלת ב', כ"ג). לכן אסור לישראל להתחתן בהם, כי אין בנו כוח להמתיק את יגונם ואנחתם.

EN:
She Shall Weep for Her Father and Mother for a Month of Days (Deuteronomy 21:13)

It is forbidden to intermarry with idolaters, who are an aspect of sorrow and sighing, since they did not merit receiving the Torah, which is the principal joy. As it is written: “One who begets a fool does so to his sorrow” (Proverbs 17:21). They are bound to this world, which is filled with sorrow, sighing, anger, and pain, as it is written: “All his days are anger and pain” (Ecclesiastes 2:23). Israel is therefore forbidden to intermarry with them, for we lack the power to sweeten their sorrow and sighing.

Segment 8
HE:
אפילו בזיווג שבישראל דרושה התגברות גדולה, כדי שהזיווג יהיה בקדושה ויוכל להכניע את היגון והאנחה ולהפכם לשמחה. עיקר התאווה באה מעצבות, יגון ואנחה. צריכין להתגבר מאוד, לקדש את עצמם ולשבור את התאווה הגשמית, בחינת יגון ואנחה, ולדבק את עצמם בקדושה העליונה, בחינת שמחה. כך ממתיקים את היגון והאנחה והופכים אותם לשמחה; זה עיקר קדושת הברית. אבל בת אל נכר היא עצם היגון והאנחה, "אישה זונה" ובחינת "מר ממוות", כמו שכתוב: "כי שחה אל מוות ביתה" (משלי ב', י"ח). אין ביד ישראל להמתיק את תוקף היגון והאנחה שלה; אדרבה, הסטרא אחרא עלולה להתגבר בו, לעקור אותו משני עולמות ולהורידו ביגון שאולה, חס ושלום.

EN:
Even within a union among Israel, great strengthening is required so that the union will be in holiness and can subdue sorrow and sighing and transform them into joy. The principal craving derives from sadness, sorrow, and sighing. One must strengthen oneself greatly, sanctify oneself, break the physical craving—the aspect of sorrow and sighing—and cleave to supernal holiness, the aspect of joy. Sorrow and sighing are thereby sweetened and transformed into joy; this is the principal holiness of the bris. But a foreign woman is the essence of sorrow and sighing, “a harlot,” and an aspect of “more bitter than death,” as it is written: “For her house sinks toward death” (Proverbs 2:18). Israel lacks the power to sweeten the force of her sorrow and sighing; on the contrary, the sitra achara may overpower him, uproot him from both worlds, and bring him down to Sheol in sorrow, God forbid.

Segment 9
HE:
זה שנאמר ביפת תואר: "ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים" (דברים כ"א, י"ג). אמרו רבותינו זכרונם לברכה: כדי שתהא בת ישראל שמחה וזו עצבה (ספרי דברים כ"א, ט'). בת ישראל אחוזה בשמחה, בבחינת "שמחי וגילי בת ציון" (זכריה ב', י"ד), כי היא משורש נשמות ישראל, שהם עצם השמחה. רק לאחר השתלשלויות רבות נאחזת בה, מבחינת סטרא דנוקבא, בחינת יגון ואנחה; לכן צריכין קדושה יתרה להמתיק את הדין שלא יתאחז בה היגון, שהוא אחיזת הסטרא אחרא והתגברות התאווה. בת עובדי כוכבים היא בחינת עצם הקליפה ששמה מורה על עצבות ויללה. לכן נאסרו נידה, שפחה, גויה וזונה, רחמנא ליצלן, כמבואר בספרים ובפרט בזוהר ובתיקונים. (ליקוטי הלכות, הלכות פריה ורביה והלכות אישות ג', י"ד, כ"ב)

EN:
This is why the passage concerning the beautiful captive states: “She shall weep for her father and mother for a month of days” (Deuteronomy 21:13). Our Sages, of blessed memory, said: So that a daughter of Israel will be joyful while this one is sad (Sifrei Devarim 21:9). A daughter of Israel is rooted in joy, in the aspect of “Rejoice and exult, daughter of Zion” (Zechariah 2:14), for she derives from the root of the souls of Israel, who are the essence of joy. Only after many developments does an aspect of sorrow and sighing take hold of her from the feminine side; additional holiness is therefore required to sweeten the judgment so that sorrow—the hold of the sitra achara and the intensification of craving—does not take hold. A daughter of the idolaters is the aspect of the klipa itself, whose name signifies sadness and wailing. The prohibited relations represented by the acronym nashgaz are therefore forbidden, may the Merciful One save us, as explained in the sacred works, particularly the Zohar and Tikkunim. (Likutay Halachos, Laws of Procreation and Laws of Marriage 3:14, 22)

Segment 10
HE:
לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת מהם; השב תשיבם... וכן תעשה לחמורו... לא תוכל להתעלם (דברים כ"ב, א'–ג')

מצוות השבת אבדה היא בחינת שבירת תאוות ממון. אדם מוצא חפץ בעל ערך, שיכול היה לקחתו לעצמו, ובכל זאת מחזירו לבעליו; בכך הוא שובר את תאוות הממון. השבת האבדה לבעליה היא גמילות חסדים ובחינת צדקה, וגדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה (סוכה מ"ט ע"ב). נמצא שהשבת אבדה היא שבירת תאוות ממון באמצעות צדקה וחסד, ועל ידי זה נמשכת השגחה שלמה, כמבואר בליקוטי מוהר"ן א', תורה י"ג.

EN:
You Shall Not See Your Brother’s Ox or Sheep Straying and Conceal Yourself; You Shall Surely Return Them… You Shall Do Likewise with His Donkey… You May Not Conceal Yourself (Deuteronomy 22:1–3)

The mitzvah of returning lost property is an aspect of breaking the craving for money. A person finds an object of value that he could have taken for himself, yet returns it to its owner; he thereby breaks the craving for money. Returning lost property to its owner is an act of kindness and an aspect of tzedakah, and acts of kindness are greater than tzedakah (Sukkah 49b). Thus returning lost property is the breaking of the craving for money through tzedakah and kindness, through which complete providence is drawn, as explained in Likutay Moharan I, Teaching 13.

Segment 11
HE:
לכן נכתבה מצוות השבת אבדה בלשון ראייה: "לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת מהם; השב תשיבם"; "וכן תעשה לחמורו"; "לא תוכל להתעלם" (דברים כ"ב, א'–ג'). "לא תוכל להתעלם" דווקא — אסור להעלים עין מן האבדה, כדי שלא לפגום בעיניים העליונות, בחינת השגחתו השלמה. כאשר אדם שם עין על האבדה, משגיח עליה, מגביה אותה ומחזירה לבעליה, הוא ממשיך מלמעלה השגחה שלמה. זה עיקר עניין ההשבה: שבירת תאוות ממון בצדקה ובחסד, שעל ידם נמשכת השגחה שלמה.

EN:
The mitzvah of returning lost property is therefore stated in terms of sight: “You shall not see your brother’s ox or sheep straying and conceal yourself from them; you shall surely return them”; “You shall do likewise with his donkey”; “you may not conceal yourself” (Deuteronomy 22:1–3). Specifically “you may not conceal yourself”—one may not close one’s eye to the lost object, lest one blemish the supernal eyes, the aspect of His complete providence. When a person sets his eye upon the lost object, watches over it, lifts it, and returns it to its owner, he draws complete providence from above. This is the principal aspect of returning: breaking the craving for money through tzedakah and kindness, through which complete providence is drawn.

Segment 12
HE:
עיקר האבדה נמשכת מפגם ההשגחה: הבעלים לא השגיח היטב על ממונו ולא שמרו כראוי. הפגם נובע מהיסח הדעת, בחינת פגם בהשגחה השלמה. האדם מתחיל להסתכל בדבר, אך קודם שהראייה מגיעה אליו ונחקקת בעיניו, דעתו מוסחת והראייה מתפזרת לצדדים; כך הדבר נגנב או נאבד. אדם אינו מאבד את ממונו לדעת, שהרי המאבד במכוון את מה שנותנים לו הוא שוטה גמור; רוב האבדות באות מהיסח הדעת ומשמירה בלתי מספקת. המוצא שמשים עין על האבדה, אינו מתעלם ומחזירה לבעליה, חוזר ומשלים את פגם ההשגחה וממשיך השגחה שלמה. (ליקוטי הלכות, הלכות אבדה ומציאה ג', ט')

EN:
Loss principally results from blemished watchfulness: the owner did not properly watch over his property or guard it. The blemish comes through distraction, an aspect of damaged complete providence. A person begins to look at the object, but before his sight reaches it and its image becomes fixed in his eyes, his attention is diverted and his vision disperses to the sides; the object is then stolen or lost. A person does not knowingly lose his property, for one who deliberately loses what he is given is utterly foolish; most losses result from distraction and insufficient guarding. The finder who sets his eye upon the lost object, does not conceal himself, and returns it to its owner once again completes and rectifies the blemish in watchfulness and draws complete providence. (Likutay Halachos, Laws of Lost Property and Found Objects 3:9)

Segment 13
HE:
ואם לא קרוב אחיך אליך ולא ידעתו, ואספתו אל תוך ביתך והיה עמך עד דרוש אחיך אותו, והשבותו לו (דברים כ"ב, ב')

יש להבין היטב את הכתוב בעניין הצדיק, שהוא עיקר המשיב את כל אבדות באי העולם ומתייגע בעבודתו עד שמוצא את כולן. הוא חפץ בכל עת להשיבן מיד לבעל האבדה; אך כל זמן שהנפשות רחוקות ממנו, הוא מוכרח לאספן אליו, "והיה עמך עד דרוש אחיך אותו" (דברים כ"ב, ב'), בבחינת "ואם לא קרוב אחיך אליך". כמבואר בליקוטי מוהר"ן א', תורה קפ"ח, צריכין לבוא אל הצדיק ולחזר אחר האבדה שהאדם איבד ושכח מיד כשיצא לאוויר העולם.

EN:
If Your Brother Is Not Near You and You Do Not Know Him, You Shall Gather It into Your House; It Shall Remain with You until Your Brother Seeks It, and You Shall Return It to Him (Deuteronomy 22:2)

The verse must be thoroughly understood in relation to the tzaddik, who is the principal restorer of all the lost objects of everyone in the world and labors in his service until he finds them all. He desires at every moment to return them immediately to the owner of the lost object; but as long as the souls remain distant from him, he must gather them to himself, “and it shall remain with you until your brother seeks it” (Deuteronomy 22:2), in the aspect of “if your brother is not near you.” As explained in Likutay Moharan I, Teaching 188, one must come to the tzaddik and search for the lost object that one lost and forgot immediately upon entering the air of this world.

Segment 14
HE:
כל הנפשות הבאות אל הצדיק כדי שיקרבן לה' יתברך באות לבקש את אבדתן. הצדיק לוקח את הנפשות, מעלה אותן ומחדשן בבחינת עיבור, ועל ידן ממשיך חידושי תורה נפלאים ונוראים, כמבואר בליקוטי מוהר"ן א', תורה י"ג. כך הוא משיב להן את אבדתן, כי עיקר אבדתן היא התורה ששכחו כשיצאו לאוויר העולם, כפי שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (נידה ל' ע"ב). בכל פעם שהן באות אליו, הוא מעלה ומחדש את נפשותיהן וממשיך להן מחדש את התורה שאבדה מהן, ביתר שאת, באמצעות חידוש הנפשות בבחינת עיבור.

EN:
All the souls who come to the tzaddik so that he may draw them close to Hashem, blessed be He, come to seek their lost object. The tzaddik takes these souls, elevates them, and renews them in the aspect of gestation, and through them draws wondrous and awesome Torah insights, as explained in Likutay Moharan I, Teaching 13. In this way he returns their lost object to them, for their principal loss is the Torah they forgot when they entered the air of the world, as our Sages, of blessed memory, said (Niddah 30b). Each time they come to him, he elevates and renews their souls and once again draws for them the Torah that was lost from them, with greater force, through the renewal of their souls in the aspect of gestation.

Segment 15
HE:
באמצעות התורה שהצדיק ממשיך להם הוא מאיר עליהם אור גדול, עד שיהיה להם כוח לחפש בעצמם אחר שאר אבדותיהם. אי אפשר להחזיר להם את כל האבדות המרובות בפעם אחת, שמא ריבוי האור יזיק להם, כי ריבוי השמן גורם לכיבוי הנר. מוכרח הוא להחזיר מעט מעט, לפי הכנתם והתעוררותם אל האמת. כל תורה שהם מקבלים מן הצדיק ממשיכה להם אור ונר לחיפוש, כי "נר מצווה ותורה אור" (משלי ו', כ"ג), והחיפוש אחר אבדות נעשה בנרות. באמצעות אור התורה והמצוות שהחכם מזכה אותם בו, אור נשמתם מאיר והם יכולים לחפש ולמצוא את אבדתם, בבחינת "נר ה' נשמת אדם, חופש כל חדרי בטן" (משלי כ', כ"ז). (ליקוטי הלכות, הלכות אבדה ומציאה ג', ב')

EN:
Through the Torah the tzaddik draws for them, he shines a great light upon them until they possess the power to search independently for their remaining lost objects. It is impossible to return all their numerous losses at once, lest excessive light harm them, for too much oil extinguishes the lamp. He must return them gradually, according to their preparation and awakening to truth. Every teaching they receive from the tzaddik draws for them a light and lamp for searching, for “a mitzvah is a lamp and Torah is light” (Proverbs 6:23), and the search for lost objects is conducted with lamps. Through the light of Torah and mitzvos that the Sage enables them to attain, the light of their souls shines and they can search for and find their lost object, in the aspect of “The soul of a person is Hashem’s lamp, searching all the chambers of the innards” (Proverbs 20:27). (Likutay Halachos, Laws of Lost Property and Found Objects 3:2)

Segment 16
HE:
הקם תקים עמו (דברים כ"ב, ד')

הצדיק האמיתי, בגודל כוחו, יכול בוודאי להעלות ולהגביה את הכול — אפילו את הנמוכים והירודים מאוד, הרובצים בכבדות גדולה תחת משא עוונותיהם. הוא בוודאי משתדל להעלות ולהקים את כולם, בבחינת "עזוב תעזוב עמו" ו"הקם תקים עמו" (שמות כ"ג, ה'; דברים כ"ב, ד'). אולם הכול תלוי ב"עמו": האדם עצמו צריך לרצות לרחם על עצמו, להשתדל בתיקון נפשו ולסלק את המשא הגדול שעליו, אף שאינו יכול לבדו ומצפה למי שיעזור לו.

EN:
You Shall Surely Raise It with Him (Deuteronomy 22:4)

The true tzaddik, through his great power, can certainly elevate and raise everyone—even those who are exceedingly low and fallen, lying under the great weight of the burden of their sins. He certainly endeavors to elevate and raise them all, in the aspect of “you shall surely help with him” and “you shall surely raise it with him” (Exodus 23:5; Deuteronomy 22:4). Yet everything depends upon “with him”: the person himself must desire to have compassion upon himself, endeavor to rectify his soul, and remove the great burden upon him, although he cannot do so alone and awaits someone who will help him.

Segment 17
HE:
אם אדם מסלק את עצמו לגמרי ואינו רוצה להשתדל כלל בתיקון נפשו, אלא דורש שהצדיק יעשה הכול עבורו בעוד שהוא עצמו לא יעשה ולא ישתדל, הצדיק אינו צריך לעסוק עמו. אי אפשר לעזור למי שאינו רוצה לעסוק כלל בתיקונו, כי הבחירה חופשית. (ליקוטי הלכות, הלכות אבדה ומציאה ג', ט"ו; על פי אוצר היראה, צדיק, רמ"א)

EN:
If a person withdraws himself completely and refuses to make any effort toward rectifying his soul, but demands that the tzaddik accomplish everything for him while he himself does and attempts nothing, the tzaddik need not engage with him. It is impossible to help one who does not wish to engage at all in his own rectification, for free choice remains operative. (Likutay Halachos, Laws of Lost Property and Found Objects 3:15; following Otzar HaYirah, “Tzaddik,” 241)

Segment 18
HE:
לא יהיה כלי גבר על אישה ולא ילבש גבר שמלת אישה (דברים כ"ב, ה')

יש לרמז במצווה זו את דברי רבנו זכרונו לברכה במאמר המתחיל "פרקא תליתאה דספרא דצניעותא, תשעה תיקונין יקירין" (ליקוטי מוהר"ן א', תורה כ'). בשעת התפילה צריכין להתפלל רק ברחמים ובתחנונים, לעמוד כרש ואביון ולא להשתמש כלל במעשיו הטובים. רק בשעת הקהל, כשהעדה מתאספת, צריכין להשתמש במטה העוז של המעשים הטובים כדי להכניע את הרע שבעדה. בשעת התפילה עומדים כרש ומתפללים בתחנונים. בזה טעה משה רבנו עליו השלום, כמבואר שם.

EN:
A Man’s Implement Shall Not Be upon a Woman, and a Man Shall Not Wear a Woman’s Garment (Deuteronomy 22:5)

This mitzvah alludes to Rabbeinu’s teaching beginning “The Third Chapter of the Book of Concealment, Nine Precious Rectifications” (Likutay Moharan I, Teaching 20). During prayer one must pray solely with mercy and supplication, stand as a destitute and needy person, and make no use whatsoever of one’s good deeds. Only at the time of assembly, when the congregation gathers, must one use the powerful staff of one’s good deeds to subdue the evil within the congregation. During prayer one stands as destitute and prays with supplication. Moshe Rabbeinu erred in this matter, as explained there.

Segment 19
HE:
זה נרמז ב"לא יהיה כלי גבר על אישה ולא ילבש גבר שמלת אישה" (דברים כ"ב, ה'). בשעת התפילה צריך לעמוד כרש, לדבר דברי רכות ותחנונים ולא להשתמש במטה עוז. התפילה נקראת "אישה", בחינת מקבל וחלוש כוח, בבחינת "אישה יראת ה'" (משלי ל"א, ל'). המתפלל צריך להרגיש כאילו אין לו שום כוח ממעשיו הטובים, אלא לדבר רכות ותחנונים כרש ואביון. זהו "לא יהיה כלי גבר על אישה": כאשר הוא בבחינת אישה בתפילה, לא ישתמש בכוח ובגבורה של מעשיו הטובים. ולהפך, בשעת הקהל, כשצריך להיות בבחינת גבר ולעמוד כגיבור עם מטה העוז כדי להכניע את הרע, אסור לו ללבוש "שמלת אישה" ולהיות בחלישות כוח.

EN:
This is alluded to in “A man’s implement shall not be upon a woman, and a man shall not wear a woman’s garment” (Deuteronomy 22:5). During prayer one must stand as destitute, speak gentle words and supplications, and not use the powerful staff. Prayer is called “woman,” the aspect of a recipient and one of weak power, in the aspect of “a woman who fears Hashem” (Proverbs 31:30). The worshiper must regard himself as possessing no power from his good deeds, but speak gently and supplicate as a destitute and needy person. This is “a man’s implement shall not be upon a woman”: when one is in the aspect of woman during prayer, one must not use the power and might of one’s good deeds. Conversely, at the time of assembly, when one must be in the aspect of man and stand like a warrior with the powerful staff to subdue evil, one may not wear “a woman’s garment” and assume weakness.

Segment 20
HE:
הכלל הוא שלא להחליף את הדבר, חס ושלום: בשעת התפילה יעמוד כרש ולא ישתמש בכוח מעשיו הטובים; ובשעה שהוא מבקש להכניע את הרע שבעדה, יעמוד כגיבור ולא להפך. לכן פירש רש"י על המצווה שהחלפה זו גורמת לניאוף. כאשר מחליפים את הבחינות, הרע שבעדה אינו נכנע. עיקר הרע הוא תאוות ניאוף, כי "עיקרא דיצרא בישא לגלאה עריין" (זוהר). נמצא שההחלפה גורמת לניאוף מפני שהרע, בחינת תאוות ניאוף ועיקר הרע, אינו נכנע. (ליקוטי הלכות, הלכות לא ילבש גבר ב')

EN:
The general rule is not to exchange the two, God forbid: during prayer one must stand as destitute and not use the power of one’s good deeds; when seeking to subdue the evil in the congregation, one must stand like a warrior, and not the reverse. Rashi therefore explains that this exchange leads to sexual transgression. When the aspects are exchanged, the evil in the congregation is not subdued. The principal evil is sexual craving, for “the principal purpose of the evil inclination is to uncover forbidden relations” (Zohar). Thus the exchange leads to sexual transgression because the evil—the aspect of sexual craving and the principal evil—is not subdued. (Likutay Halachos, Laws of a Man Not Wearing a Woman’s Garment 2)

Segment 21
HE:
לא יהיה כלי גבר על אישה (דברים כ"ב, ה')

הבגדים הם לבושים, דהיינו השכל התחתון המלביש ומגביל את השכל העליון. כל אדם צריך להתחזק להשיג השגות לפי מדרגתו. זה בחינת איסור "לא יהיה כלי גבר על אישה" (דברים כ"ב, ה'): מי ששכלו קטן ומדרגתו קטנה הוא בבחינת אישה, בחינת דעה שאינה מיושבת; ומי שבמדרגה עליונה הוא בבחינת איש, בחינת שכל מיושב. מי שבבחינת אישה ובמדרגה קטנה אסור לו להתלבש בטלית שאינה שלו, כלומר להסתכל למעלה ממדרגתו.

EN:
A Man’s Implement Shall Not Be upon a Woman (Deuteronomy 22:5)

Garments are coverings—that is, the lower intellect that clothes and limits the higher intellect. Every person must strengthen himself to attain perceptions according to his level. This is the aspect of the prohibition “A man’s implement shall not be upon a woman” (Deuteronomy 22:5): one whose intellect is small and whose level is low is in the aspect of woman, an aspect of unsettled understanding; one on a higher level is in the aspect of man, an aspect of settled intellect. One who is in the aspect of woman and on a low level may not wrap himself in a tallis that is not his—that is, look above his level.

Segment 22
HE:
לכן נאמר "לא יהיה" ולא "לא תלבש אישה", בעוד שבסוף נאמר "לא ילבש גבר". מי שבמדרגה קטנה אינו יכול באמת להתלבש בכלי הגבר, מפני שעדיין לא הגיע למדרגה זו; אפילו שיהיה הכלי עליו בהוויה בעלמא ולפי שעה — אסור. לעומת זאת נאמר "לא ילבש גבר", כי מי שבמדרגה עליונה בוודאי יכול להתלבש במלבושי הקטן ממנו ולהשיג את השגתו, אך הדבר אסור לו: עליו להתחזק להשיג לפי מדרגתו שלו. (ליקוטי הלכות, הלכות לא ילבש גבר א', א')

EN:
The verse therefore says “shall not be” rather than “a woman shall not wear,” whereas its conclusion says “a man shall not wear.” One on a low level cannot truly clothe himself in the man’s implement, since he has not yet reached that level; even for the implement merely to be upon him temporarily is forbidden. By contrast, it says “a man shall not wear,” for one on a higher level can certainly clothe himself in the garments of one below him and attain the lower person’s perception, but he is forbidden to do so: he must strengthen himself to attain according to his own level. (Likutay Halachos, Laws of a Man Not Wearing a Woman’s Garment 1:1)

Segment 23
HE:
לא יהיה כלי גבר על אישה ולא ילבש גבר שמלת אישה (דברים כ"ב, ה')

יש לבושים של אמת ולבושים של אמונה, והם בחינת לבושי איש ולבושי אישה. האמת היא בחינת איש, והאמונה היא בחינת אישה. בהיכלי התמורות, שהם בחינת הסטרא אחרא, מחליפים את הלבושים: במקום שהשכל דקדושה משיג את האמת בבירור, באות אמונות כוזבות ומכסות ומעלימות את האמת, כאילו מלבישים את האמת, בחינת איש, בלבושי אישה.

EN:
A Man’s Implement Shall Not Be upon a Woman, and a Man Shall Not Wear a Woman’s Garment (Deuteronomy 22:5)

There are garments of truth and garments of emunah, corresponding to the garments of a man and the garments of a woman. Truth is the aspect of man, while emunah is the aspect of woman. In the chambers of exchanges, which are an aspect of the sitra achara, the garments are exchanged: where the holy intellect clearly apprehends the truth, false beliefs come and cover and conceal that truth, as though clothing truth—the aspect of man—in the garments of a woman.

Segment 24
HE:
וכן להפך: במקום שהאמת מחייבת לסמוך על אמונה, מפני שאין השכל יכול להשיג את הדבר, בא השכל הפגום ומבקש לחקור ולהשיגו, כאילו מלביש את האמונה, בחינת אישה, בכלי גבר. מהחלפה זו נמשכים כל הכפירות והאמונות הכוזבות. על כן פירש רש״י שהדבר מביא לידי ניאוף, כי עיקר הניאוף נמשך מכפירה, וכל הפוגם בברית כאילו כופר בעיקר.

EN:
Conversely, where truth itself requires one to rely upon emunah because the intellect cannot apprehend the matter, corrupted intellect comes and seeks to investigate and comprehend it, as though clothing emunah—the aspect of woman—in a man’s implement. All heresy and false beliefs are drawn from this exchange. Rashi therefore explains that it leads to sexual transgression, for sexual transgression principally derives from denial, and whoever blemishes the bris is regarded as though he denied the fundamental principle.

Segment 25
HE:
אולם ה׳ יתברך הבדילנו מן התועים והאיר בנו את נקודת האמת על ידי הצדיקים האמיתיים. הם מלבישים את האמת ואת האמונה בחלוקא דרבנן, בלבושים קדושים שהם חידושי תורתם הנוראים, ועל ידם מכניסים בישראל אמת ואמונה כראוי: במקום שהשכל יכול להשיג, האמת מסלקת את האמונות הכוזבות; ובמקום שאין השכל יכול להשיג, האמת עצמה מחזקת את האמונה. כי אי אפשר להשיג בשלמות את ה׳ יתברך, את טעמי המצוות ואת קדושת הצדיקים האמיתיים אלא באמונה. (ליקוטי הלכות, הלכות גילוח ד׳, י״א–י״ג; על פי אוצר היראה, אמונה, פ״ח)

EN:
Hashem, blessed be He, however, separated us from those who err and illuminated within us the point of truth through the true tzaddikim. They clothe truth and emunah in the chaluka deRabbanan, in holy garments that are their awesome Torah insights, and through these they instill truth and emunah within Israel in their proper form: where the intellect can apprehend, truth removes false beliefs; and where the intellect cannot apprehend, truth itself strengthens emunah. For it is impossible to apprehend fully Hashem, blessed be He, the reasons for the mitzvos, or the holiness of the true tzaddikim except through emunah. (Likutay Halachos, Laws of Shaving 4:11–13; following Otzar HaYirah, “Emunah,” 88)

Segment 26
HE:
איש ואישה הם בחינת אמת ואמונה. צריכין להיזהר שלא להחליף את כליהם ואת בגדיהם, כדי שלא להיכשל, חס ושלום, ב״אישה זרה״, שהיא בחינת כפירות ואמונות כוזבות. אמת היא בחינת דעת, ואמונה שייכת לדבר שאין בו טעם מושג; אולם עיקר האמונה הוא על ידי האמת, בבחינת ״צדק כד אתחברת באמת״. מי שחפץ באמת לאמתו מבין במי ראוי להאמין; אבל מי שמטעה את עצמו, כרוך אחר הבלי העולם ויש לו פניות של כבוד, ממון ותאוות העולם הזה, מחליף ומהפך את הסדר.

EN:
Man and woman are aspects of truth and emunah. One must take care not to exchange their implements and garments, lest one stumble, God forbid, through a “foreign woman,” the aspect of heresy and false beliefs. Truth is the aspect of knowledge, whereas emunah pertains to a matter for which no reason is apprehensible; nevertheless, the principal emunah comes through truth, in the aspect of “righteousness when joined with truth.” One who desires absolute truth understands in whom it is proper to believe. But one who deceives himself, is bound to the vanities of the world, and has ulterior interests of honor, money, and the cravings of this world exchanges and reverses the order.

Segment 27
HE:
באמת, מה שאפשר לשכל אנושי להבין — מצווה להבין את הדבר על בוריו; ומה שאי אפשר להבין — צריכין לסמוך על אמונה, כמו שכתוב: ״ויסב אלקים את העם דרך המדבר ים סוף״ (שמות י״ג, י״ח). זה בחינת אמת ואמונה, והעיקר שהכול יהיה באמת לאמתו. אי אפשר לבאר כל זאת בשלמות, לא בכתב ולא בעל פה, כי עיקר שלמות האמת והאמונה הוא לכל אחד כפי מה שמשער בלבו, כמו ששמעתי מפיו הקדוש זכרונו לברכה.

EN:
In truth, whatever the human intellect can understand, it is a mitzvah to understand thoroughly; whatever cannot be understood must be entrusted to emunah, as it is written: “God led the people around by way of the wilderness toward the Sea of Reeds” (Exodus 13:18). This is the aspect of truth and emunah, and the principal matter is that everything be in absolute truth. All this cannot be explained fully, either in writing or orally, for the principal perfection of truth and emunah is for each person according to what he estimates within his heart, as I heard from his holy mouth, of blessed memory.

Segment 28
HE:
הנוטים מן האמת מחמת הבלי העולם מהפכים את הסדר: במקום שצריכין אמת, דהיינו דעת להבין את הדבר על בוריו, הם אומרים שמבטלים את דעתם וסומכים על אמונה; ובמקום שצריכין אמונה, הם אומרים שחפצים להבין את האמת רק בדעתם. זהו איסור ״לא יהיה כלי גבר על אישה״ (דברים כ״ב, ה׳): במקום שצריכין אמונה, בחינת אישה, לא יהיה עליה כלי גבר, בחינת אמת ודעת; לא יהרוס לחקור שם ולהבין את הדבר בדעתו.

EN:
Those who turn from truth because of the vanities of the world reverse the order. Where truth is required—that is, knowledge through which the matter is understood thoroughly—they say that they nullify their understanding and rely upon emunah. Where emunah is required, they say that they desire to understand the truth solely through their own knowledge. This is the prohibition “A man’s implement shall not be upon a woman” (Deuteronomy 22:5): where emunah, the aspect of woman, is required, a man’s implement—the aspect of truth and knowledge—shall not be upon her; one must not break through to investigate there and comprehend the matter with one’s knowledge.

Segment 29
HE:
ולהפך, ״לא ילבש גבר שמלת אישה״ (דברים כ״ב, ה׳): במקום שאפשר להבין את האמת, בחינת גבר — ״חגור חרבך על ירך גיבור, הודך והדרך; והדרך צלח רכב על דבר אמת וענווה צדק״ (תהלים מ״ה, ד׳–ה׳) — אסור ללבוש שמלת אישה, בחינת אמונה. פסוקים אלו נאמרו על התלמיד חכם האמיתי, הלוחם מלחמתה של תורה ומברר את דרכיה באמת לאמתו. במקום שאפשר לברר את האמת בדעת, צריך לבררה על פי דרכי התורה והדעת האמיתית, ולא להפוך ולשקר באמת על ידי אמונה של שקר וכזב. רק החפץ באמת לאמתו ואינו מטעה את עצמו יכול להבחין, כפי מה שמשער בלבו, היכן הדעת האמיתית שראוי לסמוך עליה. ומה שאי אפשר להבין, בוודאי צריך לבטל את דעתו כנגדה ולסמוך על אמונה; אבל לא להפך, חס ושלום — למאוס בדעת האמיתית ולבטל את דעתו כנגד כסילות שאין ניכר בה שכל אמיתי. וה׳ אלקים אמת יורה לנו את האמת, ייתן אמת ליעקב ויורנו בדרך האמת לאמתו כל ימי חיינו לעולם, אמן ואמן. (ליקוטי הלכות, הלכות ריבית ה׳, נ״ב)

EN:
Conversely, “a man shall not wear a woman’s garment” (Deuteronomy 22:5): where truth can be understood, the aspect of man—“Gird your sword upon your thigh, O warrior, your glory and your majesty; and in your majesty ride prosperously for the sake of truth, humility, and righteousness” (Psalms 45:4–5)—one may not wear a woman’s garment, the aspect of emunah. These verses were stated concerning the true Torah scholar, who wages the battle of Torah and clarifies its ways in absolute truth. Where the truth can be clarified through knowledge, it must be clarified according to the ways of Torah and true knowledge; one must not reverse and falsify truth through a false and deceitful emunah. Only one who desires absolute truth and does not deceive himself can discern, according to what he estimates within his heart, where the true knowledge upon which it is proper to rely is found. Whatever cannot be understood certainly requires him to nullify his understanding before that knowledge and rely upon emunah—but not the reverse, God forbid: despising true knowledge and nullifying his understanding before foolishness in which no true intellect is evident. May Hashem, God of truth, show us the truth, grant truth to Yaakov, and instruct us in the way of absolute truth all the days of our lives, forever. Amen and amen. (Likutay Halachos, Laws of Interest 5:52)

Segment 30
HE:
כי יקרא קן ציפור לפניך בדרך (דברים כ"ב, ו'–ז')

איתא בזוהר הקדוש ש״קן ציפור״ מרמז על נשמות שנתגרשו ממקומן. ידוע שבכל התורה, התפילה והמעשים הטובים שהאדם עוסק בהם, הוא מברר ניצוצות קדושים, דהיינו נפשות שנפלו וירדו למקומן על ידי חטא אדם הראשון ועל ידי חטאיו של כל אחד ואחד; ועל האדם להעלותן ולבררן על ידי תורה, תפילה ומעשים טובים. זהו ״כי יקרא קן ציפור לפניך בדרך״ (דברים כ״ב, ו׳): אלו נפשות שנפלו לגלות ולטלטול, ואתה רוצה לזכות בהן — לקחתן, להעלותן ולבררן.

EN:
If a Bird’s Nest Happens before You on the Way (Deuteronomy 22:6–7)

The holy Zohar teaches that the “bird’s nest” alludes to souls that were driven from their place. It is known that through all the Torah, prayer, and good deeds in which a person engages, he clarifies holy sparks—that is, souls that fell and descended to their place through Adam’s sin and through the sins of each individual. A person must elevate and clarify them through Torah, prayer, and good deeds. This is “If a bird’s nest happens before you on the way” (Deuteronomy 22:6): these are souls that fell into exile and wandering, and you desire to acquire them—that is, to take, elevate, and clarify them.

Segment 31
HE:
התורה מרמזת לאדם בשעה שהוא בא לעסוק בדבר שבקדושה, ובפרט בדיבורי תורה ותפילה, שאז הוא עוסק לקחת ולהעלות נפשות מן המקום שנתגרשו וירדו אליו. זהו ״בדרך, בכל עץ״ (דברים כ״ב, ו׳), בחינת טלטול וגלות. כאשר הוא רוצה לעסוק בדבר שבקדושה, הוא עוסק לקחת ולזכות בקן הציפור שבגלות, דהיינו להעלות ולברר את הנפשות הנפולות. בפרט דיבורי תורה ותפילה הם בחינת ציפור, כי הדיבור נקרא ציפור, כמו שנתבאר בליקוטי מוהר״ן א׳, תורה י״א; וזהו ״ובעל כנפיים יגיד דבר״ (קהלת י׳, כ׳), כי עופות וציפורים, בעלי כנפיים, הם בחינת דיבור.

EN:
The Torah alludes to a person when he comes to engage in a matter of holiness, especially words of Torah and prayer. At that time he engages in taking and elevating souls from the place to which they were driven and descended. This is “on the way, in any tree” (Deuteronomy 22:6), the aspect of wandering and exile. When he wishes to engage in a matter of holiness, he engages in taking and acquiring the bird’s nest that is in exile—that is, elevating and clarifying the fallen souls. Words of Torah and prayer in particular are an aspect of the bird, for speech is called a bird, as explained in Likutay Moharan I, Teaching 11. This is “a winged creature will tell the matter” (Ecclesiastes 10:20), for birds and winged creatures are an aspect of speech.

Segment 32
HE:
״והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים״ (דברים כ״ב, ו׳): ״אם הבנים״ היא התבוננות השכל, הרובצת תמיד על הדיבורים, שהם בחינת אפרוחים או ביצים שכנפיהם עדיין אינן שלמות. התבוננות השכל רובצת עליהם כדי להגדילם ולהשלימם. אולם בעולם הזה נאחזים ברוב בני העולם יצרים רעים מגושמים המבלבלים מאוד את האדם, ועיקר התגרות היצר הרע וחילותיו היא במחשבה ובשכל. האדם צריך להתבונן בשכלו בקדושה גדולה, שממנה נולדות כל הקדושות; והיצר, בתחבולותיו, מתגבר דווקא על התבוננות השכל, בחינת ״אם הבנים״, ומבלבל אותה בעת שעוסקים להוציא אל הפועל ולהוליד דבר שבקדושה. זהו בחינת ״ובחטא יחמתני אמי״ (תהלים נ״א, ז׳).

EN:
“The mother is roosting upon the fledglings or upon the eggs” (Deuteronomy 22:6): the “mother of the children” is intellectual contemplation, which constantly rests upon the words, corresponding to fledglings or eggs whose wings are not yet complete. Intellectual contemplation rests upon them in order to enlarge and perfect them. In this world, however, coarse evil inclinations attach themselves to most people and confuse a person greatly; the evil inclination and its forces principally attack thought and intellect. A person must contemplate with his intellect in great holiness, from which all forms of holiness are born. Through its schemes, however, the inclination attacks precisely intellectual contemplation—the aspect of the “mother of the children”—and confuses it when one is engaged in bringing a holy matter into actuality and giving birth to it. This is the aspect of “in sin my mother conceived me” (Psalms 51:7).

Segment 33
HE:
על כן מזהירה התורה: ״לא תיקח האם על הבנים; שלח תשלח את האם״ (דברים כ״ב, ו׳–ז׳). היזהר שלא לרוץ אחר ״האם״ — הבלבולים שבשכל ובמחשבה — כדי לקחתם ולתופסם; שאם כן לא יעלה בידך לא זה ולא זה. לא תוכל להתפלל, והמחשבות אף יתגברו יותר, מחמת עוצם גלותן של הנפשות הנפולות; כאשר עוסקים להתגבר כנגד המחשבות, הן מתגברות יותר. עיקר העצה הוא שלא להסתכל ולא להביט לאחור על הבלבולים והדמיונות שנאחזו בהתבוננות שכלך. הנח להם שילכו, ואל תרוץ אחריהם להילחם בהם. בכך עצמו תשלחם ותסלקם ממך.

EN:
The Torah therefore warns: “You shall not take the mother together with the young; you shall surely send away the mother” (Deuteronomy 22:6–7). Take care not to pursue the “mother”—the confusions within intellect and thought—in order to seize and capture them; if you do, neither this nor that will succeed in your hand. You will be unable to pray, and the thoughts will intensify further because of the profound exile of these fallen souls; when one endeavors to overpower the thoughts directly, they grow stronger. The principal counsel is not to look or gaze backward at the confusions and imaginings that have attached themselves to your intellectual contemplation. Allow them to depart, and do not pursue them in order to battle them. Through this itself you send them away and remove them from yourself.

Segment 34
HE:
״ואת הבנים תיקח לך״ (דברים כ״ב, ז׳): הבנים הם הנפשות המתבררות על ידי הדיבורים הקדושים; אותם בלבד תיקח לך ותזכה להעלותם ולבררם. אבל את האם, בחינת ״ובחטא יחמתני אמי״ (תהלים נ״א, ז׳), דהיינו התגברות הדמיונות והבלבולים בהתבוננות שכלך, תשלח ותסלק מדעתך; אל תסתכל עליהם ואל תילחם בהם כדי לקחתם ולתופסם, כי מחמת עוצם הגלות אין לך כוח לכך. זהו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה: ״כי יקרא״ — פרט למזומן. כל זמן שהדיבור והנפשות בגלות, והאדם עדיין לא זכה לקדש ולטהר את עצמו כראוי, אין הוא יכול לקחת את הנפשות עם האם, כי זוהמת הנחש נאחזת ביותר באם. תקנתו היא לקחת רק את הדיבורים־הנפשות: לדבר אותם באמת ובתמימות גדולה, כאילו אין בו שום דעת ותבונה, בלי להביט לאחור ובלי לנסות לברר ולתקן את המחשבה.

EN:
“But you may take the young for yourself” (Deuteronomy 22:7): the young are the souls clarified through the holy words. These alone you shall take for yourself and merit elevating and clarifying. But the mother—the aspect of “in sin my mother conceived me” (Psalms 51:7), meaning the intensification of imaginings and confusions within your intellectual contemplation—you shall send away and remove from your mind. Do not look at them or battle them in order to seize and capture them, for you lack the power to do so because of the depth of the exile. This is what our Sages, of blessed memory, expounded: “If it happens”—excluding that which is prepared. As long as speech and the souls remain in exile, and a person has not yet merited sanctifying and purifying himself properly, he cannot take the souls together with the mother, for the serpent’s contamination attaches itself most strongly to the mother. His rectification is to take only the words-souls: to speak them with truth and great simplicity, as though he possessed no knowledge or understanding, without looking backward and without attempting to clarify and rectify the thought.

Segment 35
HE:
אבל מי שכבר זכה בקן הציפור — הצדיקים הגדולים שכבר קידשו וטיהרו את עצמם בשלמות, עד שהדיבורים והנפשות, בחינת קן ציפור, נכונים ומזומנים אצלם, בבחינת ״תפילתו שגורה בפיו״ ובחינת ״גם ציפור מצאה בית״ (תהלים פ״ד, ד׳) — מותר לו לקחת את האם עם הבנים. אצלו הזוהמה אינה מתגברת בהתבוננות השכל, והדמיונות והבלבולים הללו אינם באים עליו. אפילו כאשר באות אליו לפעמים מחשבות זרות, הן באות כדי שיתקנן ויבררן. הצדיק יודע מהיכן כל מחשבה נמשכת, ויודע להעלותה לשורשה ולבררה כראוי; לכן הוא יכול לזכות באם עם הבנים, מאחר שאצלו קן הציפור, בחינת הנפשות, הוא בבחינת מזומן, היפך הגלות והטלטול.

EN:
One who has already acquired the bird’s nest, however—the great tzaddikim who have already sanctified and purified themselves completely, until the words and souls, the aspect of the bird’s nest, are established and prepared with them, in the aspect of “his prayer is fluent in his mouth” and “even the bird has found a home” (Psalms 84:4)—is permitted to take the mother together with the young. With him, the contamination does not overpower intellectual contemplation, and these imaginings and confusions do not come upon him. Even when foreign thoughts occasionally come to him, they come so that he may rectify and clarify them. The tzaddik knows from where each thought is drawn and knows how to elevate it to its root and clarify it properly. He can therefore acquire the mother together with the young, since with him the bird’s nest, the aspect of the souls, is prepared—the opposite of exile and wandering.

Segment 36
HE:
מי שקן הציפור אצלו עדיין ״בדרך, בכל עץ״ (דברים כ״ב, ו׳), בגלות ובטלטול גדול, אינו יכול לקחת את האם. עליו לקיים ״שלח תשלח את האם״ (דברים כ״ב, ז׳): שלא יבלבל אותו שכלו המעורב בדמיונות רבים, אלא יתפלל בתמימות גדולה ולא יסתכל לאחור כלל; אז יזכה ל״ואת הבנים תיקח לך״ (דברים כ״ב, ז׳), לדיבורים שהם הנפשות. אפילו שלחה וחזרה, שלחה וחזרה, חייב לשלח שוב כל זמן שלא זכה בבנים. אף אם הסיח דעתו מן הדמיונות והתפלל כדרכו, הם חוזרים פעמים רבות; לכן צריך להיות עקשן ולקיים ״שלח תשלח״ פעם אחר פעם, אפילו מאה פעמים. בכל פעם שהבלבולים חוזרים, יעמוד על עמדו, לא יסתכל אחריהם, ויסלקם בהיסח הדעת בלבד, בעודו עושה את שלו. היצר הרע כרוך אחר האדם ומתגרה יותר כנגד כל עצה; משום כך צריך עקשנות גדולה בלי שיעור, כמבואר בדברי רבנו הקדושים, ובפרט בליקוטי מוהר״ן תנינא, תורות מ״ח–נ״א. (ליקוטי הלכות, הלכות שילוח הקן ד׳, ב׳)

EN:
One whose bird’s nest is still “on the way, in any tree” (Deuteronomy 22:6), in great exile and wandering, cannot take the mother. He must fulfill “you shall surely send away the mother” (Deuteronomy 22:7): he must not allow his intellect, intermixed with many imaginings, to confuse him, but must pray with great simplicity and not look backward at all. He will then merit “you may take the young for yourself” (Deuteronomy 22:7), the words that are the souls. Even if he sent her away and she returned, sent her away and she returned, he must send her away again as long as he has not acquired the young. Even after he diverts his attention from the imaginings and prays in his usual manner, they return many times. He must therefore be obstinate and fulfill “you shall surely send away” time after time, even a hundred times. Whenever the confusions return, he must stand his ground, not look after them, and remove them solely by diverting his attention while continuing to do his part. The yetzer hara remains bound to a person and attacks more fiercely in response to every counsel; one therefore requires immeasurable obstinacy, as explained in Rabbeinu’s holy teachings, particularly Likutay Moharan II, Teachings 48–51. (Likutay Halachos, Laws of Sending Away the Mother Bird 4:2)

Segment 37
HE:
כי יקרא קן ציפור לפניך בדרך... שלח תשלח את האם (דברים כ"ב, ו'–ז')

בזמן הזה השכינה בגלות, כביכול, בבחינת ״כציפור נודדת מן קנה״ (משלי כ״ז, ח׳), ובבחינת ״כי יקרא קן ציפור לפניך בדרך״ (דברים כ״ב, ו׳) — ״בדרך״ דווקא, בחינת טלטול וגלות. מוטל על כל אחד להשתדל לתקן את קן הציפור הזה ולהעלות, כביכול, את השכינה מן הגלות. עיקר התיקון הוא על ידי הבקשה והחיפוש ״איה מקום כבודו״, כי עיקר גלות השכינה הוא שמלכותו יתברך נתעלמה, כביכול, מחמת התגברות הקליפות והסטרא אחרא.

EN:
If a Bird’s Nest Happens before You on the Way… You Shall Surely Send Away the Mother (Deuteronomy 22:6–7)

At the present time the Shechinah is in exile, as it were, in the aspect of “like a bird wandering from its nest” (Proverbs 27:8), and in the aspect of “If a bird’s nest happens before you on the way” (Deuteronomy 22:6)—specifically “on the way,” the aspect of wandering and exile. It is incumbent upon every person to endeavor to rectify this bird’s nest and to elevate the Shechinah, as it were, from exile. The principal rectification is through seeking and searching, “Where is the place of His glory?” For the principal exile of the Shechinah consists in His kingship, blessed be He, being concealed, as it were, because of the intensification of the klipoas and the sitra achara.

Segment 38
HE:
הזוכה להאמין ולדעת שבאמת ״מלכותו בכל משלה״ (תהלים ק״ג, י״ט), יודע שאף על פי שהעכו״ם, שהם הקליפות, מושלים כעת על ישראל, הקליפות עצמן מקבלות חיות רק ממנו יתברך; הוא מחיה את כולן ומלכותו בכל משלה. אלא שהן מקבלות מבחינת ההעלמה וההסתרה של המאמר הסתום, בחינת ״איה״. כאשר מאמינים ויודעים זאת באמת, ומחפשים ומבקשים גם משם את כבודו יתברך, בבחינת ״איה מקום כבודו״, על ידי זה עצמו הקליפות והסטרא אחרא נופלות ומתבטלות לגמרי, ומלכותו יתברך מתגלה. זו בחינת עליית השכינה מן הגלות.

EN:
One who merits believing and knowing that in truth “His kingship rules over all” (Psalms 103:19) knows that although the idolaters, who are the klipoas, presently rule over Israel, the klipoas themselves receive vitality only from Him, blessed be He. He gives life to them all, and His kingship rules over all. They receive, however, from the concealment and hiddenness of the concealed utterance, the aspect of ayeh, “where.” When one truly believes and knows this, and seeks and searches even from there for His glory, blessed be He, in the aspect of “Where is the place of His glory?” through this itself the klipoas and the sitra achara fall and are entirely nullified, and His kingship, blessed be He, is revealed. This is the aspect of the Shechinah’s ascent from exile.

Segment 39
HE:
זהו בחינת מצוות שילוח הקן: ״שלח תשלח את האם ואת הבנים תיקח לך״ (דברים כ״ב, ז׳). ״שלח תשלח״ הוא בחינת ״איה״, המאמר הסתום: כשמשלח את האם היא פורחת ומתעלמת מעיניו, ולא נודע איה מקומה. בכך הוא מרמז ומגלה שעיקר חיות הציפורים הללו היא מבחינת ״איה״. האם היא מקור חיותם, כי האפרוחים צריכים לאמם וחיותם תלויה בה; וכשמשלח את האם, הוא מקשר את שורש חיותם, שהוא האם, אל בחינת ״איה״, המאמר הסתום. אז יכול הוא לקחת את הבנים, לתקנם ולהעלותם. עיקר טלטול קן הציפור נמשך מהתגברות הקליפות, שבגללה נתעלמה מלכותו, כביכול, והיא בחינת גלות השכינה. אבל בשילוח האם, כשלא נודע איה מקומה, מגלים ששורש חיות הציפורים — האם — הוא בבחינת ״איה״, שממנה חיות כל הדברים שבעולם, ואף הקליפות עצמן. כאשר הדבר מתגלה, הקליפות נכנעות ומתבטלות; אז אפשר לקחת את הבנים, כי הרע והקליפות שנאחזו בהם וגרמו לגלות ולטלטול נתבטלו, ומלכותו יתברך חוזרת ומתגלה. (ליקוטי הלכות, הלכות שילוח הקן ב׳; על פי אוצר היראה, גלות וגאולה, י״ג)

EN:
This is the aspect of the mitzvah of sending away the mother bird: “You shall surely send away the mother, but you may take the young for yourself” (Deuteronomy 22:7). “You shall surely send away” is the aspect of ayeh, the concealed utterance. When one sends away the mother, she flies off and disappears from his sight, and it is unknown where her place is. He thereby alludes to and reveals that the principal vitality of these birds comes from the aspect of ayeh. The mother is the source of their vitality, for the fledglings need their mother and their vitality depends upon her; when he sends away the mother, he binds the root of their vitality—the mother—to the aspect of ayeh, the concealed utterance. He can then take the young, rectify them, and elevate them. The bird’s nest is principally driven into wandering through the intensification of the klipoas, because of which His kingship is concealed, as it were; this is the aspect of the Shechinah’s exile. But by sending away the mother, when it becomes unknown where her place is, one reveals that the root of the birds’ vitality—the mother—is in the aspect of ayeh, from which all things in the world receive vitality, even the klipoas themselves. When this is revealed, the klipoas are subdued and nullified. One can then take the young, for the evil and klipoas that had attached themselves to them and caused the exile and wandering have been nullified, and His kingship, blessed be He, is again revealed. (Likutay Halachos, Laws of Sending Away the Mother Bird 2; following Otzar HaYirah, “Exile and Redemption,” 13)

Segment 40
HE:
כי יקרא קן ציפור לפניך (דברים כ"ב, ו')

יש נשמות שנפלו על ידי מעשיהן הרעים, התרחקו מן הקדושה ומיטלטלות בגלות, בזילות הגלות. הן בבחינת ״כי יקרא קן ציפור לפניך... והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים״ (דברים כ״ב, ו׳). שורש כל הנפשות הוא בכבוד ה׳ יתברך, והכבוד הוא בחינת ״אם כל חי״ (בראשית ג׳, כ׳). הכבוד רובץ ומרחף על הנפשות הללו כאם על הבנים, להגן עליהן שלא ישתקעו, חס ושלום, לגמרי בזילות הגלות. צריכין להשתדל לזכות בנפשות האלה, להוציאן מן הגלות ולקרבן לה׳ יתברך. כפי יציאת הנפשות מן הגלות, כך יוצא גם הכבוד, כביכול, מן הגלות, כי שורש נפשותיהן הוא בכבוד.

EN:
If a Bird’s Nest Happens before You (Deuteronomy 22:6)

There are souls that fell through their evil deeds, became distant from holiness, and wander in exile, in the degradation of exile. They are in the aspect of “If a bird’s nest happens before you… and the mother is roosting upon the fledglings or upon the eggs” (Deuteronomy 22:6). The root of all souls is in the glory of Hashem, blessed be He, and glory is the aspect of “the mother of all living” (Genesis 3:20). Glory roosts and hovers over these souls like a mother over her young, protecting them so that they will not, God forbid, sink completely into the degradation of exile. One must endeavor to acquire these souls, bring them out of exile, and draw them close to Hashem, blessed be He. In accordance with the souls’ emergence from exile, glory too, as it were, emerges from exile, for the root of their souls is in glory.

Segment 41
HE:
על כך מזהיר הכתוב: ״לא תיקח האם על הבנים״ (דברים כ״ב, ו׳). יש להיזהר שלא לקחת לעצמו את הכבוד יחד עם הנפשות — שלא לקרב את הנפשות כדי להגדיל את כבודו, חס ושלום. אם יעשה כן, לא יוכל להוציאן מן הגלות, כי אי אפשר לקרבן לה׳ יתברך אלא על ידי התורה, שהיא שורש כל הנפשות; ואי אפשר לזכות לתורה אלא על ידי ענווה ושפלות בתכלית. עליו לברוח מן הכבוד ולא להסתכל כלל על כבוד עצמו. אז דווקא יוכל לזכות לתורת חסד, להעלות על ידה את הנפשות ולהוציאן מזילות הגלות, ובכך לגדל את כבוד ה׳ יתברך ולהחזירו לשורשו. (ליקוטי הלכות, הלכות שילוח הקן ג׳; על פי אוצר היראה, כבוד, ט״ו)

EN:
Concerning this the verse warns: “You shall not take the mother together with the young” (Deuteronomy 22:6). One must take care not to take the glory for himself together with the souls—that is, not to draw these souls close in order to magnify his own honor, God forbid. If he does so, he will be unable to bring them out of exile, for it is impossible to draw them close to Hashem, blessed be He, except through Torah, which is the root of all souls; and it is impossible to merit Torah except through ultimate humility and lowliness. He must flee from honor and pay no attention whatsoever to his own honor. Precisely then can he merit a Torah of kindness, elevate the souls through it, bring them out of the degradation of exile, and thereby magnify the glory of Hashem, blessed be He, and restore it to its root. (Likutay Halachos, Laws of Sending Away the Mother Bird 3; following Otzar HaYirah, “Honor,” 15)

Segment 42
HE:
כי יקרא קן ציפור לפניך בדרך, בכל עץ או על הארץ, אפרוחים (דברים כ"ב, ו')

ידוע ומבואר בתיקונים שמצוות קן ציפור מרמזת על גלות וטלטול השכינה וכנסת ישראל, בכלליות ובפרטיות. על כך נאמר ״כציפור נודדת מן קנה״ (משלי כ״ז, ח׳). כאשר איש ישראל נע ונד ומיטלטל בגלות נפשו, הוא בבחינת ״בדרך״ — טלטול וגלות. ״בכל עץ״ (דברים כ״ב, ו׳) פירושו שעדיין לא בירר את עץ הדעת טוב ורע; אילן החיים ואילן המוות עדיין כלולים ומעורבים אצלו, והוא טרם הפרידם זה מזה, בבחינת ״ומשם ייפרד״ (בראשית ב׳, י׳), כמבואר בליקוטי מוהר״ן א׳, תורה ח׳. ״או על הארץ״ (דברים כ״ב, ו׳) היא תכלית הגשמיות.

EN:
If a Bird’s Nest Happens before You on the Way, in Any Tree or on the Ground, Fledglings (Deuteronomy 22:6)

It is known and explained in the Tikkunim that the mitzvah of the bird’s nest alludes to the exile and wandering of the Shechinah and Knesses Yisrael, both collectively and individually. Concerning this it is stated: “Like a bird wandering from its nest” (Proverbs 27:8). When a Jew moves about and wanders in the exile of his soul, he is in the aspect of “on the way”—wandering and exile. “In any tree” (Deuteronomy 22:6) means that he has not yet clarified the Tree of Knowledge of good and evil; the Tree of Life and the tree of death are still intermingled within him, and he has not yet separated them from one another, in the aspect of “from there it divides” (Genesis 2:10), as explained in Likutay Moharan I, Teaching 8. “Or on the ground” (Deuteronomy 22:6) is the ultimate degree of physicality.

Segment 43
HE:
אף על פי כן, גם שם מזמין לו ה׳ יתברך, בחסדו הנפלא, ״אפרוחים או ביצים״ (דברים כ״ב, ו׳), שהם בחינת קדושת התורה והמצוות. בתיקוני זוהר נאמר: ״אפרוחים״ — בעלי משנה; ״או ביצים״ — בעלי מקרא. אולם הכול עדיין בקטנות ואינו בשלמות, וכנפיהם אינן שלמות. ״והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים״ (דברים כ״ב, ו׳) היא בחינת האם המסככת על בניה, בחינת ״אם לבינה תקרא״ (משלי ב׳, ג׳), שכינה עליונה וכללות שלוש הראשונות. שם נאמר: ״במופלא ממך אל תדרוש״, בחינת ״כבוד אלקים הסתר דבר״ (משלי כ״ה, ב׳).

EN:
Nevertheless, even there Hashem, blessed be He, in His wondrous kindness, prepares for him “fledglings or eggs” (Deuteronomy 22:6), aspects of the holiness of Torah and mitzvos. The Tikkunei Zohar states: “fledglings”—masters of Mishnah; “or eggs”—masters of Scripture. Everything, however, is still in a state of smallness and is incomplete; their wings are not complete. “The mother is roosting upon the fledglings or upon the eggs” (Deuteronomy 22:6) is the aspect of the mother sheltering her children, the aspect of “if you call understanding mother” (Proverbs 2:3), the supernal Shechinah and the collectivity of the first three sefiros. There it is said: “Do not inquire into what is wondrously beyond you” (Chagigah 13a), in the aspect of “The glory of God is the concealment of a matter” (Proverbs 25:2).

Segment 44
HE:
כל הטוב והחסד שה׳ יתברך עושה עם אדם בעצם התרחקותו — כשהוא חוטף איזו תורה ומצוות אף שאינן בשלמות — יקר מאוד והוא ישועה גדולה. הכול נמשך ממקום גבוה, עליון, נורא ונשגב מאוד, בבחינת ״ממרחק תביא לחמה״ (משלי ל״א, י״ד). האם, בחינת בינה ואמא עליונה, העולם המכוסה, רובצת על האפרוחים והביצים — הנקודות הטובות של תורה ומצוות שה׳ מזמין לאדם רחוק המיטלטל ״בדרך, בכל עץ״. ה׳ יתברך חושב מרחוק להיטיב עם כל אחד ולהטותו לחיים, כמו שכתוב: ״וחשב מחשבות לבלתי יידח ממנו נידח״ (שמואל ב׳ י״ד, י״ד).

EN:
All the goodness and kindness that Hashem, blessed be He, extends to a person amid his profound distance—when he snatches some Torah and mitzvos, although they are incomplete—is exceedingly precious and constitutes a great salvation. Everything is drawn from a very high, supernal, awesome, and exalted place, in the aspect of “she brings her food from afar” (Proverbs 31:14). The mother, the aspect of binah and the supernal mother, the concealed world, roosts upon the fledglings and eggs—the good points of Torah and mitzvos that Hashem prepares for a distant person wandering “on the way, in any tree.” Hashem, blessed be He, devises from afar how to benefit each person and incline him toward life, as it is written: “He devises means so that one banished from Him will not remain banished” (II Samuel 14:14).

Segment 45
HE:
אולם הכתוב מזהיר: ״לא תיקח האם על הבנים״ (דברים כ״ב, ו׳). אל תיקח גם את האם — ההתבוננות הנעלמת והמכוסה — יחד עם הבנים, הטובות והישועות שה׳ הקרה לפניך. אמת שהכול נמשך משם, והאם עצמה רובצת על האפרוחים והביצים, שכנפיהם אינן שלמות, כדי שיוכלו להתקיים בגלות ובטלטול כזה. אף על פי כן, עדיין אין לך רשות לקחת את האם על הבנים, כלומר לרצות מיד להתבונן, להבין ולראות את תכלית הישועה. אף שה׳ עזר לך הרבה והקרה לפניך טובות כאלה, עדיין אין לך תפיסה באם הבנים, בהתבוננות העליונה שהיא תכלית הישועה; כי אמא־בינה היא בחינת העולם הבא.

EN:
The verse, however, warns: “You shall not take the mother together with the young” (Deuteronomy 22:6). Do not take the mother as well—the hidden and concealed contemplation—together with the young, the goodness and salvations that Hashem caused to happen before you. It is true that everything is drawn solely from there, and the mother herself roosts upon the fledglings and eggs whose wings are incomplete so that they can endure such exile and wandering. Nevertheless, you do not yet have permission to take the mother together with the young—that is, to seek immediately to contemplate, understand, and see the ultimate salvation. Although Hashem has helped you greatly and caused such forms of goodness to happen before you, you still have no grasp of the mother of the children, the supernal contemplation that is the ultimate salvation, for mother-binah is the aspect of the World to Come.

Segment 46
HE:
על כן ״שלח תשלח את האם״ (דברים כ״ב, ז׳), כי במופלא ממך אל תדרוש. עליך לדעת שאתה עדיין רחוק מאוד מתכלית הישועה. ״ואת הבנים תיקח לך״ (דברים כ״ב, ז׳): את האפרוחים והביצים, נקודות התורה והמצוות שה׳ יתברך הזמין לך ברחמיו, תיקח; תעסוק בהם ותגדלם מקטנות לגדלות, שהוא כלל עבודת ה׳. אולם עצם תכלית הישועה, ההתבוננות העליונה של ״אם לבינה״, עדיין רחוקה ממך. ״כי יקרא״ — פרט למזומן: האזהרה לשלח את האם נאמרה בעיקר למי שהקן נקרה לפניו בדרך בעודו בגלות ובטלטול. מי שכבר יגע וטרח הרבה בעבודת ה׳ עד שזכה להכין ולהזמין את הקדושה — כי כל דבר שבקדושה צריך הזמנה — יכול לקחת את האם עם הבנים לפי מדרגתו. גדולי הצדיקים, שקן הציפור אצלם בבחינת מזומן, זוכים להשיג את נסתרות התורה, בחינת אם הבנים. (ליקוטי הלכות, הלכות שילוח הקן ה׳, ג׳–ד׳)

EN:
Therefore, “you shall surely send away the mother” (Deuteronomy 22:7), for one must not inquire into what is wondrously beyond him. You must know that you are still very distant from the ultimate salvation. “But you may take the young for yourself” (Deuteronomy 22:7): take the fledglings and eggs, the points of Torah and mitzvos that Hashem, blessed be He, prepared for you in His mercy; engage with them and raise them from smallness to greatness, which encompasses the service of Hashem. The ultimate salvation itself, however—the supernal contemplation of “mother-understanding”—is still distant from you. “If it happens”—excluding that which is prepared: the warning to send away the mother is directed principally to one before whom the nest happens on the way, while he is still in exile and wandering. One who has already labored and exerted himself greatly in the service of Hashem until he merits preparing holiness—for every matter of holiness requires preparation—can take the mother together with the young according to his level. The great tzaddikim, for whom the bird’s nest is in the aspect of something prepared, merit apprehending the Torah’s mysteries, the aspect of the mother of the children. (Likutay Halachos, Laws of Sending Away the Mother Bird 5:3–4)

Segment 47
HE:
שלח תשלח את האם (דברים כ"ב, ז')

מבואר בתיקונים שקן ציפור מרמז על נשמות שנתגרשו ממקומן, דהיינו הרחוקים מה׳ יתברך על ידי מעשיהם שאינם טובים. זהו ״כי יקרא קן ציפור לפניך בדרך״ (דברים כ״ב, ו׳). הרוצה לקחת ולקרב את הנפשות הנפולות האלה, לזכות בהן ולקרבן לה׳ יתברך, אינו יכול לעשות זאת אלא אם ישתדל תחילה לשלח ולסלק מהן את חכמתן ודעתן הקודמות. עליהן לסלק את דעתן מעצמן כאילו אין להן שום שכל כלל.

EN:
You Shall Surely Send Away the Mother (Deuteronomy 22:7)

It is explained in the Tikkunim that the bird’s nest alludes to souls driven from their place—that is, those distanced from Hashem, blessed be He, through their improper deeds. This is “If a bird’s nest happens before you on the way” (Deuteronomy 22:6). One who wishes to take and draw close these fallen souls, to acquire them and draw them close to Hashem, blessed be He, cannot do so unless he first endeavors to send away and remove their previous wisdom and understanding. They must remove their own understanding from themselves as though they possessed no intellect whatsoever.

Segment 48
HE:
רבנו זכרונו לברכה כתב על הפסוק ״עם נבל ולא חכם״ (דברים ל״ב, ו׳): עם שקיבל את התורה ולא התחכם. אי אפשר להתקרב לצדיקי אמת ולתורה אלא כאשר משליכים את כל החכמות הקודמות, כאילו אין לאדם שום שכל. אפילו לאחר שנכנס לעבודת ה׳, עליו לסלק מדעתו את כל החכמות והבלבולים המטרידים אותו מיום לחברו. כל אלה נמשכים מחכמות הבל שהורגל בהן מנעוריו ונקבעו בו כאילו קיבלן מהר סיני. (ליקוטי מוהר״ן א׳, תורה קכ״ג)

EN:
Rabbeinu, of blessed memory, wrote concerning the verse “A base people and not wise” (Deuteronomy 32:6): a people who received the Torah and did not act cleverly. It is impossible to draw close to the true tzaddikim and to Torah unless one casts away all one’s previous forms of wisdom, as though one possessed no intellect. Even after entering the service of Hashem, one must remove from one’s mind all the clever notions and confusions that disturb one from day to day. They all derive from vain forms of wisdom to which one became accustomed from youth and which became fixed within one as though one had received them at Mount Sinai. (Likutay Moharan I, Teaching 123)

Segment 49
HE:
באמת, הסברות והחכמות המבלבלות את האדם נמשכות מעץ הדעת טוב ורע, מזוהמת הנחש שהטיל בחוה, שהייתה ״אם כל חי״ (בראשית ג׳, כ׳). מכאן יש בכל אדם, משעת לידתו ממעי אמו, אחיזה של הזוהמה הזאת, בבחינת ״ובחטא יחמתני אמי״ (תהלים נ״א, ז׳); ומכאן נמשכים הבלבולים וסברות השטות המונעים אותו מדרך החיים. זהו ״והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים״ (דברים כ״ב, ו׳): האם היא בחינת ״אם לבינה תקרא״ (משלי ב׳, ג׳), השכל של כל אחד. עיקר חיותו וגידולו של אדם הוא משכלו, המחיה, מנהיג ומקיים אותו, בבחינת ״החכמה תחיה בעליה״ (קהלת ז׳, י״ב); לכן השכל נקרא אם הבנים. השכל שנולד עם האדם רובץ על נפשו להחיותה ולגדלה, אולם מחטא אדם הראשון נאחזה בו זוהמת הנחש, וממנה באות כל החכמות של שטות והבל.

EN:
In truth, the rationalizations and clever notions that confuse a person derive from the Tree of Knowledge of good and evil, from the serpent’s contamination implanted in Chavah, who was “the mother of all living” (Genesis 3:20). Consequently, every person, from the time of his birth from his mother’s womb, possesses a hold of this contamination, in the aspect of “in sin my mother conceived me” (Psalms 51:7); from it derive the confusions and foolish rationalizations that prevent him from the way of life. This is “the mother is roosting upon the fledglings or upon the eggs” (Deuteronomy 22:6): the mother is the aspect of “if you call understanding mother” (Proverbs 2:3), the intellect of each person. A person’s principal vitality and growth come from his intellect, which gives him life, directs him, and sustains him, in the aspect of “wisdom preserves the life of its possessor” (Ecclesiastes 7:12); the intellect is therefore called the mother of the children. The intellect born with a person roosts over his soul to give it life and cause it to grow. Through Adam’s sin, however, the serpent’s contamination attached itself to this intellect, and from it come all foolish and vain forms of wisdom.

Segment 50
HE:
זהו ״שלח תשלח את האם ואת הבנים תיקח לך״ (דברים כ״ב, ז׳). אי אפשר לקרב את הנפשות, שהן כאפרוחים או ביצים שכנפיהן אינן שלמות — נפשות שעדיין אין להן שלמות וכנפיים לפרוח בעבודת ה׳ ולהתקרב אליו — עד שישלח תחילה את האם. עליו לשלח, לסלק ולהעביר מהן את כל החכמות והסברות הקודמות, בחינת האם. אחר כך ״ואת הבנים תיקח לך״: יוכל לקרבן עד שייקראו בנים, כי כל המלמד את בן חברו תורה כאילו ילדו. הוא מסלק מהן את השכל הקודם שממנו הייתה חיותן מתחילתן, וממשיך בהן שכל חדש וחיות חדשה, כאילו נולדו ממש היום. אז הן נקראות ״בנים״, בבחינת ״בני אתה, אני היום ילדתיך״ (תהלים ב׳, ז׳). עיקר ההתקרבות הוא סילוק השכל הקודם; האדם נחשב כאילו נולד היום. (ליקוטי הלכות, הלכות בשר בחלב ד׳, ב׳)

EN:
This is “You shall surely send away the mother, but you may take the young for yourself” (Deuteronomy 22:7). It is impossible to draw close the souls that are like fledglings or eggs whose wings are incomplete—souls that do not yet possess perfection or wings with which to fly in the service of Hashem and draw close to Him—until one first sends away the mother. One must send away, remove, and eliminate from them all their previous forms of wisdom and rationalization, the aspect of the mother. Afterward, “you may take the young for yourself”: one can draw them close until they are called children, for whoever teaches another person’s son Torah is regarded as though he fathered him. He removes from them the previous intellect from which their vitality had initially come, and draws into them a new intellect and new vitality, as though they were actually born today. They are then called “children,” in the aspect of “You are My son; today I have begotten you” (Psalms 2:7). The principal drawing close consists of removing the previous intellect; the person is regarded as though he were born today. (Likutay Halachos, Laws of Meat and Milk 4:2)

Segment 51
HE:
הכבוד הוא בחינת ״אם כל חי״ (בראשית ג׳, כ׳), כי הוא שורש הנפש. לכן, כשבא כבוד לאדם, עליו להיזהר מאוד: אולי הכבוד בא לשם הסתלקות הנפש, בבחינת ״כבוד ה׳ יאספך״ (ישעיהו נ״ח, ח׳). אולם על פי רוב הכבוד בא לטובה, דהיינו שבאה עמו נפש חדשה המלובשת בכבוד. משום כך צריך להיזהר מאוד שלא לרדוף אחר הכבוד. כל הרודף אחר הכבוד, הכבוד בורח ממנו; ומאחר ששורש הנפש בכבוד, כשהכבוד בורח והנפש נמשכת אחריו, עלול האדם להסתלק, חס ושלום. על כן צריך לברוח מן הכבוד ולמעט בכבוד עצמו.

EN:
Honor is the aspect of “the mother of all living” (Genesis 3:20), for it is the root of the soul. Therefore, when honor comes to a person, he must exercise great care: perhaps the honor has come for the departure of the soul, in the aspect of “the glory of Hashem will gather you in” (Isaiah 58:8). Generally, however, honor comes for good—that is, a new soul comes with it, clothed within the honor. One must therefore take great care not to pursue honor. Whoever pursues honor finds that honor flees from him; and because the soul is rooted in honor, when honor flees and the soul is drawn after it, the person may depart from the world, God forbid. One must therefore flee from honor and minimize one’s own honor.

Segment 52
HE:
אפילו כשמגיע לאדם כבוד, יכוון רק להוציא את הנפש המלובשת בו, אבל מן הכבוד עצמו יברח, שמא בא לשם הסתלקות, חס ושלום. זהו בחינת מצוות שילוח הקן: ״שלח תשלח את האם״ (דברים כ״ב, ז׳) — שלח את הכבוד, בחינת אם כל חי; ״ואת הבנים תיקח לך״ (דברים כ״ב, ז׳) — הוצא וקבל את הנפשות המלובשות בכבוד שבא אליך. מן הכבוד עצמו תברח, שמא תסתלק על ידו. לכן מסיים הכתוב: ״למען ייטב לך והארכת ימים״ (דברים כ״ב, ז׳): בדרך זו לא יסתלק האדם על ידי הכבוד; אדרבה, הוא יקבל ממנו נפש חדשה וחיות חדשה. (ליקוטי הלכות, הלכות שילוח הקן א׳; על פי אוצר היראה, כבוד, י״ד)

EN:
Even when honor reaches a person, he should intend only to extract the soul clothed within it, but flee from the honor itself, lest it have come for his departure, God forbid. This is the aspect of the mitzvah of sending away the mother bird: “You shall surely send away the mother” (Deuteronomy 22:7)—send away honor, the aspect of the mother of all living; “but you may take the young for yourself” (Deuteronomy 22:7)—extract and receive the souls clothed within the honor that came to you. Flee from the honor itself, lest you depart through it. The verse therefore concludes: “so that it will be good for you and you will prolong your days” (Deuteronomy 22:7). In this manner the person will not depart through honor; on the contrary, he will receive from it a new soul and new vitality. (Likutay Halachos, Laws of Sending Away the Mother Bird 1; following Otzar HaYirah, “Honor,” 14)

Segment 53
HE:
שלח תשלח את האם ואת הבנים תיקח לך (דברים כ"ב, ז')

מצוות שילוח הקן מרמזת שאסור לאדם להיכנס בחכמות ובחקירות הרחוקות משכלו לפי מדרגתו. ״שלח תשלח את האם״ (דברים כ״ב, ז׳) הוא בחינת שלוש הראשונות, שאסור לחקור בהן; ״ואת הבנים תיקח לך״ (דברים כ״ב, ז׳) הוא בחינת שש הקצוות, ״מקצה השמים ועד קצה השמים״ (דברים ד׳, ל״ב), שבהן מותר לעיין בשכלו. אי אפשר להשיג את השגתו יתברך אלא על ידי צמצומים דווקא. הצמצום הוא בחינת שילוח האם: שולחים, מרחיקים ומצמצמים את השכל, ואז דווקא אפשר לקחת את האפרוחים או הביצים שעליהם האם רובצת.

EN:
You Shall Surely Send Away the Mother, but You May Take the Young for Yourself (Deuteronomy 22:7)

The mitzvah of sending away the mother bird alludes to the prohibition against entering forms of wisdom and investigation that lie beyond one’s intellect according to one’s level. “You shall surely send away the mother” (Deuteronomy 22:7) is the aspect of the first three sefiros, which one is forbidden to investigate; “but you may take the young for yourself” (Deuteronomy 22:7) is the aspect of the six directions, “from one end of heaven to the other end of heaven” (Deuteronomy 4:32), within which one may contemplate with one’s intellect. It is impossible to apprehend His perception, blessed be He, except specifically through constrictions. Constriction is the aspect of sending away the mother: one sends away, distances, and constricts the intellect, and precisely then can take the fledglings or eggs upon which the mother roosts.

Segment 54
HE:
האם היא בחינת ״אם לבינה תקרא״ (משלי ב׳, ג׳), האם המסככת על בניה. האפרוחים והביצים הם צמצומי השכל, בחינת בעלי משנה ובעלי מקרא, כמבואר בתיקונים. כל זמן שהאם, מקור השכל, רובצת על הצמצומים, הכול אחד ואי אפשר לקבל ולהשיג את השכל. לכן מוכרחים לשלח את האם, כלומר לצמצם את השכל; אז ״ואת הבנים תיקח לך״ — דווקא באמצעות צמצומי השכל, בחינת הבנים והביצים, אפשר לקחת, לקבל ולהשיג את השגתו יתברך. (ליקוטי הלכות, הלכות ביצים ג׳, ב׳)

EN:
The mother is the aspect of “if you call understanding mother” (Proverbs 2:3), the mother who shelters her children. The fledglings and eggs are constrictions of the intellect, the aspect of masters of Mishnah and masters of Scripture, as explained in the Tikkunim. As long as the mother, the source of intellect, roosts upon the constrictions, everything is one and the intellect cannot be received or apprehended. One must therefore send away the mother—that is, constrict the intellect. Then “you may take the young for yourself”: specifically through the constrictions of intellect, the aspect of the young and the eggs, one can take, receive, and apprehend His perception, blessed be He. (Likutay Halachos, Laws of Eggs 3:2)

Segment 55
HE:
למען ייטב לך והארכת ימים (דברים כ"ב, ז')

מבואר בספרים שלמצוות שונות יש סגולות שונות: מצווה זו מסוגלת להביא למעלה ולעניין מסוימים, ואחרת למעלה אחרת. בציצית נאמר: ״למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי״ (במדבר ט״ו, מ׳), וכן ״ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם״ (במדבר ט״ו, ל״ט); ובגמרא מסופר על מי שציציותיו טפחו על פניו ועל ידן ניצל מזנות. בתפילין נאמר: ״למען תהיה תורת ה׳ בפיך״ (שמות י״ג, ט׳). לכל מצווה ומעשה טוב יש סגולה מיוחדת שבאמצעותה אפשר לזכות למעלה ולמדרגה כלשהן.

EN:
So That It Will Be Good for You and You Will Prolong Your Days (Deuteronomy 22:7)

The sacred works explain that different mitzvos possess different seguloas: one mitzvah is conducive to attaining a particular level and matter, while another is conducive to another level. Concerning tzitzis it is stated: “So that you will remember and perform all My mitzvos” (Numbers 15:40), and “You shall not stray after your hearts and after your eyes” (Numbers 15:39); the Gemara also relates the incident of a man whose tzitzis struck him upon his face and thereby saved him from sexual transgression. Concerning tefillin it is written: “So that the Torah of Hashem will be in your mouth” (Exodus 13:9). Every mitzvah and good deed possesses a distinctive segulah through which one can merit a particular level and attainment.

Segment 56
HE:
אף על פי כן, אם אדם קיים מצווה ולא זכה לעניין ולמעלה המיוחסים לה, אל ייפול לבו כלל. כל דברי התורה ודברי רבותינו זכרונם לברכה אמת ויציב, ואסור להרהר אחריהם; אלא שאין אנו מבינים את דרכי ה׳, כי ״מאוד עמקו מחשבותיך״ (תהלים צ״ב, ו׳). אולי ה׳ יתברך העלה את עבודתו ומצוותו לצורך תיקון גבוה ונפלא עוד יותר. כך אמרו רבותינו בעניין שילוח הקן וכיבוד אב: היכן אריכות ימיו של זה? אלא ״למען ייטב לך״ — לעולם שכולו טוב, ״והארכת ימים״ — לעולם שכולו ארוך. יש בכך בחינות רבות הנעלמות מבני אדם ואינן ניתנות להבנה בשלמות, והכול לשם הבחירה. מכל מקום, הטוב שהאדם עושה עכשיו בוודאי אינו נאבד לעולם, כי אין רצון טוב שנאבד. (ליקוטי הלכות, הלכות סימני בהמה וחיה טהורה ד׳, מ״ט; על פי אוצר היראה, מצוות ומעשים טובים, ו׳; התחזקות, נ״ה)

EN:
Nevertheless, if a person fulfills a mitzvah and does not merit the matter and level attributed to it, he must not become discouraged at all. All the words of Torah and the words of our Sages, of blessed memory, are true and enduring, and it is forbidden to question them; rather, we do not understand the ways of Hashem, for “Your thoughts are exceedingly profound” (Psalms 92:6). Perhaps Hashem, blessed be He, elevated his service and mitzvah for the sake of an even higher and more wondrous rectification. Thus our Sages said concerning sending away the mother bird and honoring one’s father: Where is this person’s length of days? Rather, “so that it will be good for you”—in the world that is entirely good; “and you will prolong your days”—in the world that is entirely long. This contains many aspects hidden from human beings that cannot be understood fully, all for the sake of free choice. In any event, the good a person presently performs is certainly never lost, for no good ratzoan is lost. (Likutay Halachos, Laws of the Signs of Kosher Animals 4:49; following Otzar HaYirah, “Mitzvos and Good Deeds,” 6; “Strengthening,” 55)

Segment 57
HE:
כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך, ולא תשים דמים בביתך כי ייפול הנופל ממנו (דברים כ"ב, ח')

דרשו רבותינו מן הכתוב ״כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך, ולא תשים דמים בביתך כי ייפול הנופל ממנו״ (דברים כ״ב, ח׳), שלא יגדל אדם כלב רע ולא יעמיד סולם רעוע בתוך ביתו. כאשר מעלים נפשות נפולות, בחינת בעלי תשובה וגרים, כל עלייתן היא על ידי בחינת סולם. כשם שבגשמיות מעלים דבר מן הארץ לגג, או מבור ושוחה עמוקה, באמצעות סולם, כך ברוחניות; וככל שהבור עמוק יותר, הסולם צריך להיות חזק ואמיץ יותר.

EN:
When You Build a New House, You Shall Make a Parapet for Your Roof, and You Shall Not Place Blood in Your House, for the One Who Falls May Fall from It (Deuteronomy 22:8)

Our Sages expounded from the verse “When you build a new house, you shall make a parapet for your roof, and you shall not place blood in your house, for the one who falls may fall from it” (Deuteronomy 22:8), that a person must not raise a vicious dog or place an unstable ladder in his house. When fallen souls, the aspect of baalay teshuvah and converts, are elevated, their entire ascent is through the aspect of a ladder. Just as physically an object is raised from the ground to a roof, or from a deep pit and hollow, by means of a ladder, so it is spiritually; the deeper the pit, the stronger and more secure the ladder must be.

Segment 58
HE:
הנפשות האלה נפלו וירדו מאוד, בבחינת ״ותרד פלאים״ (איכה א׳, ט׳) ובחינת ״באתי במעמקי מים״ (תהלים ס״ט, ג׳). בפרט בסוף הגלות המר, כאשר הן עדיין בעלות בחירה והצר הצורר עומד עליהן ומסיתן בתאוות רבות, בדעות זרות, בעצות נבערות ובחלישות הדעת מריבוי הליצנות של המלעיגים והחולקים. לכן העוסק בתיקונן ובהצלתן צריך להעמיד סולם בריא וחזק מאוד, כדי שלא ייפול הנופל ממנו.

EN:
These souls fell and descended exceedingly far, in the aspect of “she descended wondrously” (Lamentations 1:9) and “I have entered the depths of water” (Psalms 69:3). This is particularly so at the end of the bitter exile, when they still possess free choice and the hostile oppressor stands over them, inciting them with numerous cravings, foreign opinions, foolish counsels, and discouragement caused by the abundant mockery of scoffers and opponents. One who engages in their rectification and rescue must therefore erect an exceedingly sound and strong ladder, so that the one who falls will not fall from it.

Segment 59
HE:
״סולם״ בגימטרייה ״סיני״, כי כל עלייתן היא על ידי התורה שניתנה בסיני. התורה ניתנה בהר סיני, ההר השפל והנמוך, להורות שהצדיק, בחינת משה, מוריד את התורה לישראל באמצעות שפלות. הוא משפיל ומוריד את עצמו בתכלית, ומתגלגל בכל מיני רפש וטיט כדי להעלות את הנפשות הנפולות ממעמקי תהום רבה, לחזקן בכל מיני התחזקות ולהשיבן במטעמים המשיבים את הנפש, עד שיעמדו בקדושה לנצח.

EN:
Sulam, “ladder,” has the same numerical value as Sinai, for their entire ascent is through the Torah given at Sinai. The Torah was given upon Mount Sinai, the low and humble mountain, to teach that the tzaddik, the aspect of Moshe, brings the Torah down to Israel through lowliness. He lowers and humbles himself utterly, rolling through every kind of mud and mire in order to elevate the fallen souls from the depths of the great abyss, strengthen them with every form of encouragement, and restore them with delicacies that revive the soul, until they remain established in holiness forever.

Segment 60
HE:
״כי תבנה בית חדש״ (דברים כ״ב, ח׳) הוא בית שיישבו בו — בית הישיבה הקדושה, שעיקרה לחדש חידושי תורה אמיתיים המביאים את האדם למעשים טובים ומצילים אותו מכל רע. הוא נקרא ״בית חדש״ כי שם מחדשים חידושי תורה ומחדשים את נפשות ישראל, מוציאים אותן מזקנת הסטרא אחרא, בחינת מלך זקן וכסיל, ומאירים עליהן את האור החדש המאיר בכל יום באמצעות צדיקי אמת המתחדשים תמיד. העיקר הוא לגלות את האמונה הקדושה, שכל אחד מישראל צריך לקבלה בכל יום מחדש: ״אשר אנכי מצווך היום״ (דברים ו׳, ו׳) — בכל יום יהיו בעיניך כחדשים; ״חדשים לבקרים, רבה אמונתך״ (איכה ג׳, כ״ג). כך עושים בעלי תשובה אמיתיים, בבחינת ״השיבנו ה׳ אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם״ (איכה ה׳, כ״א).

EN:
“When you build a new house” (Deuteronomy 22:8) is a house in which one dwells—the holy house of study, whose principal purpose is to produce true Torah insights that bring a person to good deeds and save him from all evil. It is called a “new house” because true Torah insights are developed there and the souls of Israel are renewed, removed from the old age of the sitra achara, the aspect of an old and foolish king, and illuminated with the new light that shines each day through the true tzaddikim, who constantly renew themselves. The principal purpose is to reveal holy emunah, which every Jew must accept anew each day: “which I command you today” (Deuteronomy 6:6)—each day they shall be as new in your eyes; “They are new every morning; great is Your emunah” (Lamentations 3:23). In this way true baalay teshuvah are made, in the aspect of “Return us to You, Hashem, and we shall return; renew our days as of old” (Lamentations 5:21).

Segment 61
HE:
זהו ״ועשית מעקה לגגך״ (דברים כ״ב, ח׳), בחינת צמצום המוחין, כמבואר בתורה ״תקעו אמונה״ (ליקוטי מוהר״ן תנינא, תורה ה׳). כשעולים לבחינת מוחין, צריך לשמור על צמצומם. אפילו בקדושה יש לצמצם את המוח, בבחינת ״במופלא ממך אל תדרוש״; כל שכן שלא יצא המוח אל הסטרא אחרא, חס ושלום. המעקה, מחיצה סביב הגג, הוא בחינת מחיצות המוחין. כאשר המוחין בשלמות עם תיקון הצמצום, נעשות אמרות טהורות המחיות את הנפשות הנפולות ושומרות שלא ייפלו עוד. זהו ״ולא תשים דמים בביתך כי ייפול הנופל ממנו״, וזהו גם הסולם הרעוע שאסרו רבותינו: הכול מרמז על הנפשות הנפולות שצריך להעלותן. (ליקוטי הלכות, הלכות נזיקין ה׳, כ״ה)

EN:
This is “you shall make a parapet for your roof” (Deuteronomy 22:8), the aspect of constricting the mochin, as explained in the teaching “Sound Emunah” (Likutay Moharan II, Teaching 5). When one ascends to the aspect of mochin, one must guard their constriction. Even within holiness the mind must be constricted, in the aspect of “Do not inquire into what is wondrously beyond you”; how much more must the mind be kept from emerging toward the sitra achara, God forbid. The parapet, a barrier around the roof, is the aspect of the barriers of the mochin. When the mochin are complete together with the rectification of constriction, pure utterances are formed that give life to the fallen souls and guard them from falling again. This is “you shall not place blood in your house, for the one who falls may fall from it,” and it is also the unstable ladder forbidden by our Sages: everything alludes to the fallen souls who must be elevated. (Likutay Halachos, Laws of Damages 5:25)

Segment 62
HE:
רבותינו למדו מן הכתוב ״כי תבנה בית חדש... כי ייפול הנופל ממנו״ (דברים כ״ב, ח׳), שאסור להשהות סולם רעוע בבית. ביתו של אדם הוא כבודו, כי עיקר כבודו ותפארתו בביתו, בבחינת ״כתפארת אדם לשבת בית״ (ישעיהו מ״ד, י״ג), ״כל כבודה בת מלך פנימה״ (תהלים מ״ה, י״ד), ו״כל איש שורר בביתו״ (אסתר א׳, כ״ב). עליו להמשיך את הכבוד לבית בקדושה גדולה, בבחינת ״וכבוד ה׳ מלא את הבית״ (דברי הימים ב׳ ז׳, א׳). כאשר מקדשים את הבית בתורה, עבודה והכנסת אורחים, כבוד ה׳ שוכן בו והוא נעשה מקדש מעט, כמבואר בליקוטי מוהר״ן תנינא, תורה ס״ז.

EN:
Our Sages learned from the verse “When you build a new house… for the one who falls may fall from it” (Deuteronomy 22:8) that one may not keep an unstable ladder in a house. A person’s house is his honor, for his principal honor and splendor are in his house, in the aspect of “like the beauty of a person, to dwell in a house” (Isaiah 44:13), “all the glory of the king’s daughter is inward” (Psalms 45:14), and “every man shall rule in his house” (Esther 1:22). He must draw honor into the house with great holiness, in the aspect of “the glory of Hashem filled the house” (II Chronicles 7:1). When one sanctifies one’s house through Torah, service, and hospitality, the glory of Hashem dwells there and it becomes a miniature Sanctuary, as explained in Likutay Moharan II, Teaching 67.

Segment 63
HE:
רבנו כתב שסוכה מסוגלת לבניין הבית, ככתוב: ״ויעקב נסע סוכותה ויבן לו בית״ (בראשית ל״ג, י״ז), כי הסוכה היא ענני הכבוד, כבוד דקדושה, שהוא עיקר תיקון הבית. (ליקוטי מוהר״ן א׳, תורה רס״ו) בניית בית כרוכה בסכנה, מפני שהבניין ממשיך כבוד; וכאשר כבוד נמשך לאדם, הוא נשקל במאזניים, בבחינת מאזני צדק. לפעמים הכבוד עלול לאסוף נפש אם אין האדם זוכה לקבלו כראוי. לכן אמרו שכל הבונה מתמסכן, על דרך ״ויבן ערי מסכנות לפרעה״ (שמות א׳, י״א).

EN:
Rabbeinu wrote that sukkah is conducive to building a house, as it is written: “Yaakov journeyed to Sukkos and built himself a house” (Genesis 33:17), for the sukkah is the Clouds of Glory, holy honor, which is the principal rectification of the house. (Likutay Moharan I, Teaching 266) Building a house entails danger because construction draws honor; when honor is drawn to a person, he is weighed in the scales, in the aspect of righteous scales. At times honor may gather in a soul if the person does not merit receiving it properly. Our Sages therefore said that whoever builds becomes impoverished, in the sense of “he built storage cities for Pharaoh” (Exodus 1:11).

Segment 64
HE:
הסוכה היא אפוא סגולה לבניין הבית, כי היא מתקנת את הכבוד ומצילה מסכנת נפש. כשזוכים להמשיך את הכבוד אל הבית בקדושה, אפשר דווקא לזכות באמצעותו בנפשות חדשות. זהו ״אשרי כל ירא ה׳... אשתך כגפן פורייה בירכתי ביתך, בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך״ (תהלים קכ״ח, א׳–ג׳). הירא את ה׳ זוכה דווקא באמצעות הבית לבנים, שהם בחינת הנפשות שמרוויחים באמצעות הכבוד הבא לטובה.

EN:
The sukkah is therefore a segulah for building a house, for it rectifies honor and saves from danger to life. When one merits drawing honor into the house with holiness, one can specifically merit new souls through it. This is “Fortunate is everyone who fears Hashem… your wife will be like a fruitful vine in the inner chambers of your house; your children like olive shoots around your table” (Psalms 128:1–3). One who fears Hashem merits children specifically through the house; they are the aspect of souls gained through honor that comes for good.

Segment 65
HE:
לכן, כאשר אדם בונה בית חדש וממשיך כבוד, עליו לשמור מאוד שלא תאבד ותסתלק, חס ושלום, נפש מישראל מחמת הכבוד. ״ועשית מעקה לגגך ולא תשים דמים בביתך״ (דברים כ״ב, ח׳) — ״בביתך״ דווקא, כי בבית, בחינת הכבוד, צריך לשמור את הנפש ביותר. בקיום מצוות מעקה הוא מתקן את ביתו ואת הכבוד; אז, במקום שתסתלק נפש, יוכל לזכות בנפשות חדשות באמצעות הכבוד הבא אליו לטובה. (ליקוטי הלכות, הלכות חובל בחברו ושמירת הנפש ג׳, י״ז)

EN:
Therefore, when a person builds a new house and draws honor, he must guard exceedingly well lest a Jewish soul be lost and depart, God forbid, because of the honor. “You shall make a parapet for your roof, and you shall not place blood in your house” (Deuteronomy 22:8)—specifically “in your house,” for in the house, the aspect of honor, the soul requires special guarding. By fulfilling the mitzvah of the parapet, he rectifies his house and the honor; then, instead of a soul departing, he can merit new souls through the honor that comes to him for good. (Likutay Halachos, Laws of Injuring Another and Preservation of Life 3:17)

Segment 66
HE:
כי תבנה בית חדש (דברים כ"ב, ח')

עיקר שלמות תיקון בניין הבית הוא על ידי שלמות הדעת, בחינת סוכה והאם המסככת על בניה. גם עיקר השמירה מכל מיני נזק באה משלמות הדעת. לכן ציוותה התורה: ״כי תבנה בית חדש״ (דברים כ״ב, ח׳) — המשך אליו דעת שלמה, בחינת סוכה ובחינת ״בחכמה ייבנה בית״ (משלי כ״ד, ג׳); ״ועשית מעקה לגגך״ (דברים כ״ב, ח׳) — שמור את נפשות ישראל שלא יינזקו, חס ושלום, מחמת בניין ביתך. בכך נמשכת בחינת האם המסככת על בניה, שהיא שלמות הבניין.

EN:
When You Build a New House (Deuteronomy 22:8)

The principal perfection of the rectification of building a house comes through perfection of knowledge, the aspect of the sukkah and the mother sheltering her children. The principal protection from every kind of harm likewise comes through perfection of knowledge. The Torah therefore commanded: “When you build a new house” (Deuteronomy 22:8)—draw complete knowledge into it, the aspect of sukkah and “through wisdom a house is built” (Proverbs 24:3); “you shall make a parapet for your roof” (Deuteronomy 22:8)—guard the souls of Israel so that they will not be harmed, God forbid, through the construction of your house. This draws the aspect of the mother sheltering her children, which is the perfection of the building.

Segment 67
HE:
ה׳ יתברך שומר תמיד את עמו ישראל, ועיקר השמירה היא בבחינת סוכה: השכינה מגנה ומסככת על ישראל ומצילה אותם מכל נזק. על כך אנו מבקשים בברכת השכיבנו: ״ופרוש עלינו סוכת שלומך... ושמור צאתנו ובואנו״. כאשר אנו עצמנו נזהרים בשמירת נפשות ישראל מכל נזק, שהיא מצוות מעקה, אנו ממשיכים עלינו מלמעלה את השמירה בבחינת סוכה והאם המסככת על בניה. זו עיקר שלמות תיקון הבית. (ליקוטי הלכות, הלכות מעקה ושמירת הנפש ב׳, א׳; על פי אוצר היראה, בית וחוץ, כ״ז)

EN:
Hashem, blessed be He, constantly guards His people Israel, and the principal protection is the aspect of sukkah: the Shechinah protects and shelters Israel and saves them from every harm. Concerning this we request in the blessing Hashkiveinu: “Spread over us Your sukkah of peace… and guard our going out and our coming in.” When we ourselves take care to preserve Jewish lives from every harm, which is the mitzvah of the parapet, we draw upon ourselves protection from above in the aspect of sukkah and the mother sheltering her children. This is the principal perfection of the rectification of the house. (Likutay Halachos, Laws of a Parapet and Preservation of Life 2:1; following Otzar HaYirah, “Inside and Outside,” 27)

Segment 68
HE:
כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך, ולא תשים דמים בביתך כי ייפול הנופל ממנו (דברים כ"ב, ח')

צריך לבנות את הבית בחכמה, בבחינת ״בחכמה ייבנה בית״ (משלי כ״ד, ג׳). אז הבית הוא בבחינת סוכה, שהיא בינה ומוחין, כי עיקר תיקון בניין הבית באמצעות מוחין של סוכה, בבחינת ״ויעקב נסע סוכותה ויבן לו בית״ (בראשית ל״ג, י״ז), כמבואר בליקוטי מוהר״ן א׳, תורה רס״ו. מצוות מעקה היא שמירה למוח ולשכל שלא ייפלו. צריך לשמור מאוד שלא להניח לשכל ולמחשבה לצאת ולהתפשט מחוץ לגבול הקדושה במחשבות חיצוניות.

EN:
When You Build a New House, You Shall Make a Parapet for Your Roof, and You Shall Not Place Blood in Your House, for the One Who Falls May Fall from It (Deuteronomy 22:8)

A house must be built through wisdom, in the aspect of “through wisdom a house is built” (Proverbs 24:3). The house is then in the aspect of sukkah, which is binah and mochin, for the principal rectification of building the house is through the mochin of sukkah, in the aspect of “Yaakov journeyed to Sukkos and built himself a house” (Genesis 33:17), as explained in Likutay Moharan I, Teaching 266. The mitzvah of the parapet is protection for the mind and intellect so that they will not fall. One must guard exceedingly well not to permit the intellect and thought to emerge and expand beyond the boundary of holiness into external thoughts.

Segment 69
HE:
המעקה והמחיצה לגג הבית הם גבול לראשית השכל, העליונה מן הכול. צריך לשומרה כדי שלא תצא למחשבת חוץ, בבחינת ״עד פה תבוא ולא תוסיף, ופה ישית בגאון גליך״ (איוב ל״ח, י״א). השכל הוא ים החכמה; דרכו להתרומם באמצעות הגלים, התגברות המחשבות הרוצות לצאת החוצה. ה׳ גזר עליו גבול, ועל האדם להכניע את המחשבות ולשבור את גליהן, בבחינת ״אשר שמתי חול גבול לים״ (ירמיהו ה׳, כ״ב), שלא ייצאו מגבול הקדושה.

EN:
The parapet and barrier for the roof of the house are a boundary for the beginning of intellect, which is higher than everything. It must be guarded so that it will not emerge into an external thought, in the aspect of “Until here you may come, but no farther; and here the pride of your waves will be stayed” (Job 38:11). The intellect is the sea of wisdom; it tends to rise through the waves, the intensification of thoughts seeking to emerge outward. Hashem decreed a boundary for it, and a person must subdue the thoughts and break their waves, in the aspect of “I placed sand as a boundary for the sea” (Jeremiah 5:22), so that they will not leave the boundary of holiness.

Segment 70
HE:
עיקר השמירה תלוי בראשית המחשבה. כאשר שומרים אותה מתחילתה, קל להכניעה; אבל ברגע שמניחים לה לצאת החוצה, המוח עלול ליפול, חס ושלום, בחינת חולי נופל, כמבואר במאמר ״האי מאן דאזיל למינסב״ (ליקוטי מוהר״ן א׳, תורה כ״ט). זו נפילת המוחין מחמת התגברות הדמים המתיזים לתוך המוח ומפילים אותו.

EN:
The principal protection depends upon the beginning of thought. When thought is guarded from its inception, it is readily subdued; but the moment one allows it to emerge outward, the mind may fall, God forbid, in the aspect of the falling sickness, as explained in the teaching “One Who Goes to Marry” (Likutay Moharan I, Teaching 29). This is the fall of the mochin through the intensification of the bloods that spray into the mind and cause it to fall.

Segment 71
HE:
זהו ״ולא תשים דמים בביתך כי ייפול הנופל ממנו״ (דברים כ״ב, ח׳). כשאין נזהרים לעשות מחיצה למחשבה, מכניסים ממש דמים אל הבית, אל המוח, והם מפילים אותו. הדבר תלוי בפגם המוח עצמו: כאשר אין שומרים אותו ומניחים לו לצאת מגבול הקדושה, הוא נותן כוח לדמים עד שהם מתגברים ונכנסים לתוכו. רבותינו דרשו: ראוי זה ליפול, ולכן הכתוב קוראו ״נופל״ — הוא כבר התחיל ליפול כשיצא מחוץ לגבול הקדושה, ואחר כך הדמים משלימים את נפילתו.

EN:
This is “you shall not place blood in your house, for the one who falls may fall from it” (Deuteronomy 22:8). When one fails to make a barrier for thought, one actually brings bloods into the house, into the mind, and they cause it to fall. The matter depends upon the mind’s own blemish: when it is not guarded and is allowed to leave the boundary of holiness, it gives power to the bloods until they intensify and enter it. Our Sages expounded: this person was fit to fall, and the verse therefore calls him “the one who falls”—he already began to fall when he left the boundary of holiness, and the bloods subsequently complete his fall.

Segment 72
HE:
לשם כך ציוותה התורה על המעקה: לשמור את המוח שלא ייצא מחוץ לגבול הקדושה ולא יבוא לידי נפילה. שמירת המוח נרמזה בבניין הבית, מפני שהבית נבנה בחכמה; שמירת החכמה שבמוח היא אפוא שמירת הבית ותיקונו. כאשר המוח נשמר מנפילה הוא בשלמות, והבית מתוקן בבחינת סוכה. הנפילה היא פגם הסוכה, בבחינת ״סוכת דוד הנופלת״ (עמוס ט׳, י״א), ובחינת חולי נופל. לכן המעקה הוא שמירת הבית בבחינת סוכה. (ליקוטי הלכות, הלכות מעקה ושמירת הנפש א׳)

EN:
For this purpose the Torah commanded the parapet: to guard the mind from leaving the boundary of holiness and coming to a fall. Protection of the mind is alluded to in building the house because the house is built through wisdom; guarding the wisdom in the mind is therefore the protection and rectification of the house. When the mind is guarded from falling, it is complete, and the house is rectified in the aspect of sukkah. Falling is a blemish in the sukkah, in the aspect of “the fallen sukkah of David” (Amos 9:11), and the aspect of the falling sickness. The parapet is therefore the protection of the house in the aspect of sukkah. (Likutay Halachos, Laws of a Parapet and Preservation of Life 1)

Segment 73
HE:
כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך (דברים כ"ב, ח')

יסוד האמונה, שהוא יסוד בית המקדש שמצא דוד ובחינת משיח, אינו ניתן להריסה לעולם. האויבים החריבו רק את הבניין שעל היסוד, שהוא בחינת גג ועלייה ביחס ליסוד. זהו ״למה תרצדון הרים גבנונים״ (תהלים ס״ח, י״ז): דוד אומר למחריבים שכל גבורתם היא במה שהחריבו את הגב והגג, אבל את יסוד הקדושה אין בכוחם להחריב, כי ״ההר חמד אלקים לשבתו, אף ה׳ ישכון לנצח״ (תהלים ס״ח, י״ז). היסוד שמצא דוד משיח יישאר עד שייבנה עליו במהרה בניין עולם.

EN:
When You Build a New House, You Shall Make a Parapet for Your Roof (Deuteronomy 22:8)

The foundation of emunah, which is the foundation of the Beis HaMikdash discovered by David and the aspect of Mashiach, can never be destroyed. The enemies destroyed only the structure upon the foundation, which is the aspect of a roof and upper story relative to the foundation. This is “Why do you leap, O many-peaked mountains?” (Psalms 68:17): David tells the destroyers that all their might extends only to destroying the back and roof, but they cannot destroy the foundation of holiness, for “This is the mountain God desired for His dwelling; Hashem will indeed dwell there forever” (Psalms 68:17). The foundation discovered by David-Mashiach will remain until an eternal structure is speedily built upon it.

Segment 74
HE:
״כי תבנה בית חדש״ (דברים כ״ב, ח׳) מרמז לבית השלישי, שבו יאיר אור חדש על ציון, בבחינת ״הנני עושה חדשה, עתה תצמח״ (ישעיהו מ״ג, י״ט). כל אחד צריך לעסוק מעתה בבניינו, ובעיקר לעשות מעקה לגג — לתקן ולשכלל את כלל הבניין שעל היסוד, שלא ייחרב עוד. כל העבירות הן בחינת דמים, הנמשכים מהתגברות הדמים שבשס״ה הגידים כנגד שס״ה מצוות לא תעשה; על ידן נפלו הנופלים ונחרב הבית. צריך לבנות בתיקונים כאלה שלא יוסיפו לחטוא, שהכול יתחזקו באמונה והבית יתקיים לנצח.

EN:
“When you build a new house” (Deuteronomy 22:8) alludes to the Third Temple, in which a new light will shine upon Zion, in the aspect of “Behold, I am doing something new; now it will sprout” (Isaiah 43:19). Every person must begin engaging in its construction now, principally by making a parapet for the roof—rectifying and perfecting the entire structure upon the foundation so that it will never again be destroyed. All transgressions are an aspect of bloods, drawn from the intensification of the bloods within the 365 sinews corresponding to the 365 prohibitions; through them those who fell have fallen and the Temple was destroyed. It must be built with rectifications through which people will no longer sin, everyone will remain strong in emunah, and the house will endure forever.

Segment 75
HE:
הגלות מתארכת מפני שה׳ יתברך מצפה לבנות בניין עולם ולהביא גאולה שלמה שאין אחריה גלות. הדבר תלוי בצדיקי האמת שבכל דור, שיעשו תיקונים שעל ידם ישראל לא ייפלו עוד מקדושתם ולא ישובו לכסלה, בבחינת ״והסירותי את לב האבן מבשרכם... ועשיתי את אשר בחוקי תלכו״ (יחזקאל ל״ו, כ״ו–כ״ז). קשה לסייע לבעל בחירה, ולכן אי אפשר לעמוד על קץ הפלאות; ואף על פי כן ״עצת ה׳ לעולם תעמוד״ (תהלים ל״ג, י״א).

EN:
The exile is prolonged because Hashem, blessed be He, awaits the construction of an eternal building and a complete redemption after which there will be no exile. This depends upon the true tzaddikim in every generation making rectifications through which Israel will never again fall from their holiness or return to folly, in the aspect of “I will remove the heart of stone from your flesh… and I will cause you to follow My statutes” (Ezekiel 36:26–27). It is difficult to assist one who possesses free choice, and the end of the wonders therefore cannot be determined; nevertheless, “the counsel of Hashem will stand forever” (Psalms 33:11).

Segment 76
HE:
ה׳ מנחם ומשמח אותנו ביסודות הקדושים שכבר זכינו להם: יציאת מצרים, קבלת התורה והמצוות שכל יהודי חוטף בכל יום; דוד כבר מצא את מקום המקדש, הבית כבר נבנה פעמיים, הוקרבו בו קורבנות וקטורת, והלכות התורה נתבררו בלשכת הגזית. הצדיקים יסדו אפוא יסודות שאי אפשר להרסם גם בחורבן. גם אחר החורבן לא עזבנו אלקינו, ובכל דור עמדו צדיקים גדולים, עד הצדיקים שבדורותינו שיסדו יסודות חזקים. זהו ״כי הפיצותים בגויים וכי זריתים בארצות, ואהי להם למקדש מעט״ (יחזקאל י״א, ט״ז), שדרשו רבותינו על בתי כנסיות ובתי מדרשות. מכוחם אנו מצפים לבית החדש שבניינו לא ייהרס לעולם. (ליקוטי הלכות, הלכות ברכת הודאה ו׳, ס״ח–ס״ט)

EN:
Hashem comforts and gladdens us with the holy foundations we have already attained: the Exodus from Egypt, receiving the Torah, and the mitzvos every Jew seizes each day. David already discovered the site of the Temple; the House was built twice; offerings and incense were brought there; and the laws of Torah were clarified in the Chamber of Hewn Stone. The tzaddikim thus established foundations that cannot be destroyed even amid the ruin. Nor did our God abandon us after the destruction: great tzaddikim arose in every generation, including the tzaddikim of our own generations, who established strong foundations. This is “Although I have dispersed them among the nations and scattered them among the lands, I have been for them a miniature Sanctuary” (Ezekiel 11:16), which our Sages expounded as referring to synagogues and study halls. Through their power we await the new House whose structure will never be destroyed. (Likutay Halachos, Laws of the Blessing of Thanksgiving 6:68–69)

Segment 77
HE:
כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך... כי ייפול הנופל ממנו (דברים כ"ב, ח')

מבואר בתורה ״חותם בתוך חותם״ שזוכים לעזות דקדושה על ידי ״נעשה ונשמע״, בחינת תורה ותפילה, נגלה ונסתר. צריך ללכת מדרגה לדרגה: להפוך את הנשמע לנעשה ואת הנסתר לנגלה; אז נפתח נשמע ונסתר גבוה יותר, וגם אותו צריך להשיג ולהפוך לנעשה ולנגלה. כך עולים תמיד, ולפני כל עלייה מוכרחה להיות ירידה, כי הירידה היא תכלית העלייה. (ליקוטי מוהר״ן א׳, תורה כ״ב)

EN:
When You Build a New House, You Shall Make a Parapet for Your Roof… for the One Who Falls May Fall from It (Deuteronomy 22:8)

The teaching “A Seal within a Seal” explains that holy boldness is attained through “we shall do and we shall hear,” the aspects of Torah and prayer, revealed and concealed. One must proceed from level to level: transforming what is heard into what is done and the concealed into the revealed. A still higher dimension of hearing and concealment then opens, and one must apprehend it as well and transform it into doing and revelation. Thus one continually ascends; before every ascent there must be a descent, for the descent is the ultimate purpose of the ascent. (Likutay Moharan I, Teaching 22)

Segment 78
HE:
״כי תבנה בית חדש״ (דברים כ״ב, ח׳) הוא השגת ״נעשה ונשמע״ גבוהים יותר: חידושי תורה וגילוי הנסתר שבתורה. התורה, החכמה האמיתית, נקראת בית, ככתוב ״בחכמה ייבנה בית״ (משלי כ״ד, ג׳); לכן היא מתחילה באות בי״ת של ״בראשית״, שהיא גם ״ראש בית״. הבית כולל בית ועלייה: הנגלה הוא גוף הבית והנסתר, בחינת תפילה, הוא העלייה שמעליו, כי ״גבהו שמים מארץ, כן גבהו דרכי מדרכיכם״ (ישעיהו נ״ה, ט׳).

EN:
“When you build a new house” (Deuteronomy 22:8) is the attainment of a higher “we shall do and we shall hear”: new Torah insights and revelation of what was concealed in Torah. Torah, true wisdom, is called a house, as it is written: “Through wisdom a house is built” (Proverbs 24:3); it therefore begins with the letter beis of Bereishis, which also signifies “the head of the house.” A house comprises a lower house and an upper story: the revealed is the body of the house, while the concealed, the aspect of prayer, is the upper story above it, for “as the heavens are higher than the earth, so are My ways higher than your ways” (Isaiah 55:9).

Segment 79
HE:
לכן הנסתר נרמז בעלייה: ״וכווין פתיחן לה בעיליתה״ (דניאל ו׳, י״א). חכמים שעלו להשיג הלכות נעלמות ישבו בעלייה ודרשון, וכן נאמר במשנה על ההלכות שנאמרו בעליית חנניה. רבנו כתב שטוב יותר לעבודת הבורא לדור בעלייה מלדור בבית התחתון, כי עבודת האדם היא לעלות מדרגה לדרגה ולהשיג בכל פעם את הנסתר ממנו, בחינת תפילה. כאשר הוא בונה בית חדש ועולה למדרגה גבוהה, עליו לעשות מעקה לעלייה, גדר ומחיצה שלא ייפול, כי הבעל דבר מתגרה מאוד במי שעולה.

EN:
The concealed is therefore alluded to by an upper story: “his windows were open for him in his upper chamber” (Daniel 6:11). Sages who sought to apprehend hidden laws sat and expounded them in an upper chamber; the Mishnah likewise refers to laws stated in the upper chamber of Chananyah. Rabbeinu wrote that dwelling in an upper story is more beneficial for serving the Creator than dwelling on a lower floor, for a person’s service is to ascend from level to level and each time apprehend what had been concealed from him, the aspect of prayer. When he builds a new house and rises to a higher level, he must make a parapet for the upper story, a fence and barrier so that he will not fall, for the adversary attacks one who ascends with particular force.

Segment 80
HE:
רבותינו למדו מן הפסוק שלא יעמיד סולם רעוע ולא יגדל כלב רע בביתו. באמצעות נעשה ונשמע זוכים לעזות דקדושה ולקול עז, בבחינת ״הן ייתן בקולו קול עוז״ (תהלים ס״ח, ל״ד). ״סולם רעוע״ הוא חולשה ועצלות; הסולם צריך להיות עז וחזק. אולם יש להיזהר מעזות הסטרא אחרא, ״והכלבים עזי נפש״ (ישעיהו נ״ו, י״א), שהיא ״כלב רע״. הצדיקים מהפכים גם את העזות לקדושה ועומדים בעזות כנגד המונעים, אבל מי שמעז פנים נגד יראי ה׳ לשם עצמו מגדל כלב רע. שתי האזהרות משלימות זו את זו: סולם חזק של עזות דקדושה, בלי עזות רעה.

EN:
Our Sages learned from the verse that one must neither place an unstable ladder nor raise a vicious dog in one’s house. Through “we shall do and we shall hear” one attains holy boldness and a powerful voice, in the aspect of “Behold, He gives forth with His voice a voice of strength” (Psalms 68:34). An “unstable ladder” is weakness and laziness; the ladder must be forceful and strong. Yet one must beware of the boldness of the sitra achara, “the dogs are brazen of spirit” (Isaiah 56:11), which is the “vicious dog.” The tzaddikim transform even boldness into holiness and stand boldly against those who impede them, but one who acts brazenly against those who truly fear Hashem for his own ends raises a vicious dog. The two warnings complement one another: a strong ladder of holy boldness, without evil brazenness.

Segment 81
HE:
״כי ייפול הנופל ממנו״ (דברים כ״ב, ח׳): האדם חייב להתחזק מאוד, כי עליו לעלות בכל עת ממדרגה למדרגה, ובהכרח תהיה ירידה לפני העלייה, בחינת נפילה. עליו לעשות מעקה וסולם חזק כדי שהירידה לא תהיה נפילה ממש, אלא ירידה לצורך עלייה, בבחינת ״כי ייפול לא יוטל, כי ה׳ סומך ידו״ (תהלים ל״ז, כ״ד). אם יתחזק ויתאמץ בכל מה שיעבור עליו, כל הירידות והנפילות יתהפכו לבסוף לעליות גדולות, עד שיתקיים ״בימים ההם ובעת ההיא... יבוקש את עוון ישראל ואיננו״ (ירמיהו נ׳, כ׳). (ליקוטי הלכות, הלכות מעקה ושמירת הנפש ד׳, א׳–ג׳)

EN:
“For the one who falls may fall from it” (Deuteronomy 22:8): a person must strengthen himself exceedingly, for he must constantly ascend from level to level, and there will necessarily be a descent before the ascent, an aspect of falling. He must make a parapet and strong ladder so that the descent will not become an actual fall, but a descent for the sake of ascent, in the aspect of “Though he falls, he will not be cast down, for Hashem supports his hand” (Psalms 37:24). If he strengthens and fortifies himself through everything that passes over him, all descents and falls will ultimately be transformed into great ascents, until “in those days and at that time… the iniquity of Israel will be sought, but it will not exist” (Jeremiah 50:20). (Likutay Halachos, Laws of a Parapet and Preservation of Life 4:1–3)

Segment 82
HE:
לא תזרע כרמך כלאיים (דברים כ"ב, ט')

התורה סמכה את איסורי הכלאיים זה לזה: ״לא תזרע כרמך כלאיים״, ״לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו״, ״לא תלבש שעטנז״, ואחריהם ״גדילים תעשה לך״ (דברים כ״ב, ט׳–י״ב). כל מיני הכלאיים נאסרו כדי שלא לערבב את אותיות התורה, שהן שורש כל הדברים. לכל דבר בעולם — דומם, צומח, חי ומדבר — יש שורש באותיות התורה. עירוב כלאיים גורם, חס ושלום, לעירוב אותיות התורה שבשורש הדברים, ומכאן באות כל המניעות שבעולם.

EN:
You Shall Not Sow Your Vineyard with a Mixture (Deuteronomy 22:9)

The Torah juxtaposed the prohibitions of mixtures: “You shall not sow your vineyard with a mixture,” “You shall not plow with an ox and a donkey together,” “You shall not wear shaatnez,” followed by “You shall make twisted threads for yourself” (Deuteronomy 22:9–12). Every kind of mixture was forbidden so that the letters of Torah, which are the root of all things, will not be confused. Every entity in the world—mineral, vegetable, animal, and human—has a root in the letters of Torah. Creating a forbidden mixture causes, God forbid, confusion among the Torah letters at the root of those things, and from this come all the impediments in the world.

Segment 83
HE:
כל המניעות מעבודת ה׳ נמשכות מן הבגדים הצואים שנוצרו מעוונות האדם, כמבואר בתורה ״להמשיך שלום״ על מעשה רבה בר בר חנה: הם נעשים מסכים ומפסיקים כנהר בינו לבין הקדושה, בחינת ארץ ישראל. (ליקוטי מוהר״ן א׳, תורה י״ד) עיקר כוחם למנוע את האדם מדרך החיים הוא על ידי גאווה וכבוד מדומה. אילו הרגיש את שפלותו באמת והבין עד כמה נתלכלך בעוונות, בתאוות ובפגמים, היה מבקש בכל כוחו את הרופא האמיתי שירפא את תחלואי נפשו; מי יכול לסבול להיות מלובש בבגדים מטונפים?

EN:
All impediments to the service of Hashem derive from the filthy garments formed through a person’s sins, as explained in the teaching “Drawing Peace” concerning the narrative of Rabbah bar bar Chanah: they become screens and form a riverlike separation between him and holiness, the aspect of Eretz Yisrael. (Likutay Moharan I, Teaching 14) Their principal power to prevent a person from the way of life comes through pride and imaginary honor. If he truly sensed his lowliness and understood how soiled he was by his sins, cravings, and numerous blemishes, he would seek with all his strength the true physician who could heal the illnesses of his soul; who can bear being clothed in filthy garments?

Segment 84
HE:
אולם הבגדים הצואים עצמם מבלבלים את דעתו ומעקמים את לבו, עד שהוא עושה עצמו כאילו אינו יודע את טינוף מעשיו, מבקש עדיין את כבוד העולם הזה ונופל בגאווה ובגסות הרוח. כך אינו מסוגל להתקרב אל האמת, שמא ילעיגו עליו ויחשבוהו לשוטה. בפרט עתה, כאשר מתקיים ״ותשלך אמת ארצה״ (דניאל ח׳, י״ב), ״וסר מרע משתולל״ (ישעיהו נ״ט, ט״ו), הכבוד נמסר לזרים ויראי חטא נמאסים. אבל המרגיש באמת את כאב מעשיו ואת שפלותו מכיר את האמת, שובר את כל המניעות ומתקרב אליה במקום שהיא.

EN:
The filthy garments themselves, however, confuse his understanding and warp his heart until he pretends not to recognize the filth of his deeds, still desires the honor of this world, and falls into pride and arrogance. He is then incapable of drawing close to truth, lest people mock him and regard him as foolish. This is especially so now, when “truth was cast to the ground” (Daniel 8:12), “one who turns from evil is considered mad” (Isaiah 59:15), honor has been transferred to strangers, and those who fear sin are despised. But one who truly feels the pain of his improper deeds and his lowliness recognizes absolute truth, breaks every impediment, and draws close to truth wherever it is found.

Segment 85
HE:
לכן הגאווה נקראת ״מותרות״. על מואב נאמר ״שמענו גאון מואב, גאה מאוד; גאוותו וגאונו ועברתו״ (ישעיהו ט״ז, ו׳), וכן ״על יתר עושה גאווה״ (תהלים ל״א, כ״ד). גאווה היא מותרות ממש, בחינת עבודה זרה, קיא וצואה — פסולת הגוף ובחינת הבגדים הצואים. עיקר התגברותם למנוע מן האמת היא באמצעות הגאווה. כל המניעות הן בעיקר מניעות המוח, כמבואר בליקוטי מוהר״ן תנינא, תורה מ״ו: הדעת מתערבת ונוטה מן האמת, והאדם אינו רוצה לשים אל לבו את האמת לאמתו.

EN:
Pride is therefore called “waste.” Concerning Moav it is written: “We have heard of Moav’s pride—exceedingly proud—his arrogance, his pride, and his wrath” (Isaiah 16:6), and “He repays exceedingly the one who acts arrogantly” (Psalms 31:24). Pride is literally waste, an aspect of idolatry, vomit, and excrement—the refuse of the body and the aspect of the filthy garments. Their principal power to impede a person from truth operates through pride. All impediments are principally impediments of the mind, as explained in Likutay Moharan II, Teaching 46: a person’s understanding becomes confused and turns from truth, and he refuses to take absolute truth to heart.

Segment 86
HE:
בכל עבירה ופגם האדם פוגם באותיות התורה שבהן שורש נפשו, ומתרחק מן האות שפגם בה. אז אותיות התורה מצטרפות אצלו בצירופים אחרים, הפוכים מן האמת, בבחינת ״לא זכה — נעשית לו סם מוות״. מכאן נמשכות מחשבות רעות וסברות הפוכות המתעות רבים, בבחינת ״המהפכים אורחות יושר״ (משלי ב׳, י״ג) ו״הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע״ (ישעיהו ה׳, כ׳). הגאווה מסלקת מן האדם את חכמת התורה האמיתית ומטה אותו לסברות הפוכות.

EN:
Through every transgression and blemish, a person damages the Torah letters in which his soul is rooted and becomes distanced from the letter he damaged. The Torah letters then combine for him in other combinations that are the reverse of truth, in the aspect of “if he does not merit, Torah becomes a potion of death for him.” From this derive evil thoughts and inverted rationalizations that mislead many, in the aspect of “those who overturn the paths of uprightness” (Proverbs 2:13) and “Woe to those who call evil good and good evil” (Isaiah 5:20). Pride removes true Torah wisdom from a person and inclines him toward rationalizations that are the reverse of truth.

Segment 87
HE:
אין זוכים לתורה בשלמות אלא באמצעות שפלות אמיתית בכל הבחינות. אז אפשר לעסוק בתורה בקדושה, להאיר בשורשי נשמות ישראל ולעשות בעלי תשובה וגרים. בשלמות זוכה לכך הצדיק האמיתי, העניו באמת, בחינת ״מה״ ובחינת משה רבנו; אך גם המבקשים להתקרב אליו צריכים להרגיש לפחות את שפלותם באמת, שאם לא כן הבגדים הצואים ימנעו אותם. נמצא שכל המניעות נמשכות מצירופי אותיות התורה שנתערבבו על ידי הפגמים, שמהם באים בלבול הדעת, הסברות ההפוכות והדעות הזרות.

EN:
Torah cannot be attained perfectly except through true lowliness in all its aspects. One can then engage in Torah with holiness, illuminate the roots of Jewish souls, and make baalay teshuvah and converts. The true tzaddik, who is genuinely humble, the aspect of mah and of Moshe Rabbeinu, attains this in perfection. Yet those who seek to draw close to him must at least truly feel their lowliness; otherwise the filthy garments will prevent them. Thus all impediments derive from combinations of Torah letters confused through one’s blemishes, from which arise confused understanding, inverted rationalizations, and foreign opinions.

Segment 88
HE:
זהו איסור כלאיים: לא לערבב את אותיות התורה, שורשי כל הבריאה. ״כלאיים״ הוא גם לשון מניעה, כמו ״ויכלא העם מהביא״ (שמות ל״ו, ו׳), ״אתה ה׳ לא תכלא רחמיך ממני״ (תהלים מ׳, י״ב), ו״בבתי הכלאים החבאו״ (ישעיהו מ״ב, כ״ב) — בתי אסורים המונעים את האדם מלצאת. התורה הקדימה לאיסורי כלאיים ״את חוקותי תשמורו״ (ויקרא י״ט, י״ט): שמרו את חוקי התורה ואל תחליפו ותבלבלו את צירופיה. עיקר התיקון בא מצדיקי האמת, העוסקים בתורה בקדושה ומאירים את אותיותיה בשלמות. הם מצרפים אותן בכל פעם לחידושים נפלאים לפי תיקון הנפשות שהתרחקו משורשן, לפי העת והזמן, שורש כל נפש והפגמים שפגמה, ומדריכים אותן בדרך הישרה ובעצות הנכונות להן. משום כך צריך לחפש ולבקש מאוד צדיק אמיתי כזה. (ליקוטי הלכות, הלכות ערלה ה׳, ח׳)

EN:
This is the prohibition of mixtures: not to confuse the Torah letters, the roots of all creation. Kilayim, “mixtures,” also connotes restraint, as in “the people were restrained from bringing” (Exodus 36:6), “You, Hashem, will not withhold Your mercy from me” (Psalms 40:12), and “they were hidden in prison houses” (Isaiah 42:22)—houses of confinement that prevent a person from leaving. The Torah prefaced the prohibitions of mixtures with “You shall keep My statutes” (Leviticus 19:19): preserve the Torah’s statutes and do not exchange or confuse its combinations. The principal rectification comes through the true tzaddikim, who engage in Torah with holiness and illuminate its letters perfectly. Each time they combine those letters into wondrous new Torah insights according to the rectification required by the souls distanced from their root—according to the time and circumstances, the root of each soul, and the blemishes it committed—and guide those souls upon the upright path with the counsels they require. One must therefore search and seek exceedingly for such a true tzaddik. (Likutay Halachos, Laws of Orlah 5:8)

Segment 89
HE:
פן תקדש המלאה (דברים כ"ב, ט')

אכילת ישראל יקרה, קדושה וגבוהה מאוד. אכילה דקדושה היא ממש בחינת תורה, בבחינת ״ותורתך בתוך מעי״ (תהלים מ׳, ט׳). התורה הקדושה עושה כלים קדושים שבאמצעותם ממשיכים את החיות מחי החיים בהדרגה ובמידה; זו עיקר החיות, שהיא החכמה והדעת דקדושה. גם האכילה ממשיכה חיות, כי בכל מאכל יש כוח להמשיך ולהגביל את החיות מחי החיים בתוך בעלי החיים. המאכלים מקבלים כוח זה מן התורה; לכן צריך לאכול בקדושה על פי התורה, ורק כך ממשיכים חיות לנפש כל חי.

EN:
Lest the Fullness Become Sanctified (Deuteronomy 22:9)

The eating of Israel is exceedingly precious, holy, and exalted. Holy eating is literally an aspect of Torah, in the aspect of “Your Torah is within my innards” (Psalms 40:9). The holy Torah forms holy vessels through which vitality is drawn from the Life of all life gradually and in proper measure; this is the principal vitality, namely holy wisdom and knowledge. Eating likewise draws vitality, for every food possesses the power to draw and delimit vitality from the Life of all life within living creatures. Foods receive this power from Torah; one must therefore eat with holiness according to Torah, and only in this manner is vitality drawn into every living soul.

Segment 90
HE:
זהו ההבדל בין מאכלות אסורות למותרות. המאכלות האסורות הן בחינת אכילת עץ הדעת טוב ורע; הן נמשכות משברי כלים ולא מכלים קדושים, ולכן אין בהן כוח להמשיך חיות כראוי מחי החיים. אדרבה, באמצעותן מתגברת הסטרא אחרא, צד המוות. גם מאכלים קדושים ביותר, כגון קודשים ותרומה, אסורים לזר: קדושתם יתרה ואין בכוח המקבל שאינו ראוי לקבל את האור והחיות הנמשכים באמצעותם. אכילתם תגרום שבירת כלים מחדש, כשם ששבירת הכלים הראשונה נגרמה מפני שלא יכלו לקבל ריבוי אור; ריבוי השמן מכבה את הנר. לכן ״וכל זר לא יאכל קודש״ (ויקרא כ״ב, י׳), שלא יבוא לריבוי אור.

EN:
This is the distinction between forbidden and permitted foods. Forbidden foods are an aspect of eating from the Tree of Knowledge of good and evil; they derive from broken vessels rather than holy vessels and therefore lack the power to draw vitality properly from the Life of all life. On the contrary, the sitra achara, the side of death, is strengthened through them. Foods of the highest holiness, such as sacrificial foods and terumah, are likewise forbidden to a non-kohen: their holiness is excessive, and an unfit recipient lacks the power to receive the light and vitality drawn through them. Eating them would cause the vessels to shatter anew, just as the original shattering occurred because the vessels could not receive the abundance of light; too much oil extinguishes the lamp. Therefore, “no non-kohen may eat sacred food” (Leviticus 22:10), lest excessive light result.

Segment 91
HE:
כך גם בכלאי הכרם: אין בכוחם לקבל את ריבוי האור הנמשך מזריעת מינים שונים יחד. לכן הם נאסרים כדבר מקודש, ככתוב ״פן תקדש המלאה״ (דברים כ״ב, ט׳). זו קדושה אסורה, בחינת ריבוי אור שלא התקבל בכלים מתוקנים. עיקר התיקון הוא לקבל חיות בהדרגה ובמידה באמצעות תיקון הכלים בשלמות. (ליקוטי הלכות, הלכות הכשר כלים ג׳, א׳; על פי אוצר היראה, אכילה, כ״א)

EN:
The same applies to a vineyard mixture: it lacks the power to receive the abundance of light drawn through sowing disparate species together. It is therefore prohibited as something sanctified, as it is written: “lest the fullness become sanctified” (Deuteronomy 22:9). This is a prohibited sanctity, the aspect of excessive light not received within rectified vessels. The principal rectification is to receive vitality gradually and in proper measure through the complete rectification of the vessels. (Likutay Halachos, Laws of Kashering Utensils 3:1; following Otzar HaYirah, “Eating,” 21)

Segment 92
HE:
לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו (דברים כ"ב, י')

שור וחמור הם שני מינים רעים, בחינת עשו וישמעאל, הכוללים את העכו״ם, הגלויות והצרות. הכתוב אסר לערבם יחד כדי שלא לגרום להתחברות הצרות באופן שאי אפשר לסובלו. האדם צריך להיזהר שלא לבלבל את דעתו ולדמות כאילו כל העולם נפל עליו, כאילו כל הצרות באו בלא שום הרחבה. מי שאומר כך ולבו מתעקם מה׳ יתברך אינו יכול לצעוק אליו באמת; אז הצער מושך אחריו צער והצרות מתרבות, רחמנא ליצלן.

EN:
You Shall Not Plow with an Ox and a Donkey Together (Deuteronomy 22:10)

The ox and donkey are two evil species, the aspects of Eisav and Yishmael, who collectively encompass the idolaters, exiles, and afflictions. The verse forbids joining them together so that afflictions will not be combined in a manner impossible to endure. A person must take care not to confuse his understanding and imagine that the entire world has fallen upon him, as though every affliction had come without any relief. One who speaks this way and whose heart becomes crooked toward Hashem, blessed be He, cannot cry out to Him truthfully; pain then draws further pain after it and the afflictions multiply, may the Merciful One save us.

Segment 93
HE:
צריך לתת רוח בדעת ולמצוא הרחבות בתוך הצרות עצמן, ולהודות בכל עת, כי בכל צרה יש באמת הרחבה, בבחינת ״בצר הרחבת לי״ (תהלים ד׳, ב׳). ה׳ אינו שולח את כל חמתו, בבחינת ״ולא יעיר כל חמתו״ (תהלים ע״ח, ל״ח). זהו ״ורווח תשימו בין עדר ובין עדר״ (בראשית ל״ב, י״ז), שרבותינו פירשו על נתינת רווח בין הצרות והגלויות. יעקב ציווה שלא לערב את העדרים, בחינת איסור עירוב שור וחמור.

EN:
One must create space within one’s understanding, find forms of relief within the afflictions themselves, and offer thanks at all times, for every affliction truly contains relief, in the aspect of “In distress You gave me relief” (Psalms 4:2). Hashem does not arouse all His wrath, in the aspect of “He did not arouse all His fury” (Psalms 78:38). This is “You shall place a space between one flock and another” (Genesis 32:17), which our Sages explained as placing space between afflictions and exiles. Yaakov commanded that the flocks not be mixed, the aspect of the prohibition against mixing ox and donkey.

Segment 94
HE:
יעקב הכניע את קליפות עשו וישמעאל, בחינת ״ויהי לי שור וחמור״ (בראשית ל״ב, ו׳). קליפות אלו יונקות מן הדינים ומבקשות לעקם את הלב בעת צרה כאילו אפסה תקווה; זו צרת הגלות הקשה ביותר, כאשר האומות מחרפות ואומרות ״איה אלקיך״, בבחינת ״ברצח בעצמותי חירפוני צוררי, באומרם אלי כל היום איה אלקיך״ (תהלים מ״ב, י״א). יעקב ציווה לשמור כל עדר לבדו ולתת רווח בין הצרות: גם בעת צרה להסתכל על החסדים וההרחבות שה׳ עשה עמו מאז ומקדם ואף בתוך הצרה. כך יוכל לצעוק לה׳ ולהינצל מכל הצרות בחסדו הגדול ובנפלאותיו. (ליקוטי הלכות, הלכות כלאי בהמה ד׳, ח׳)

EN:
Yaakov subdued the klipoas of Eisav and Yishmael, the aspect of “I have acquired ox and donkey” (Genesis 32:6). These klipoas draw vitality from judgments and seek to warp the heart in a time of distress as though all hope were lost; this is the harshest affliction of exile, when the nations revile Israel and say, “Where is your God?” in the aspect of “Like murder in my bones, my tormentors revile me, saying to me all day, ‘Where is your God?’” (Psalms 42:11). Yaakov commanded that each flock be kept separate and that space be placed between afflictions: even during distress, one must look at the kindnesses and forms of relief Hashem has extended from earliest times and even within the distress itself. One can then cry out to Hashem and be saved completely from every affliction through His great kindness and wonders. (Likutay Halachos, Laws of Crossbreeding Animals 4:8)

Segment 95
HE:
״לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו״ (דברים כ״ב, י׳) הוא איסור כלאי בהמה, שלא לעשות מלאכה בשני מיני בהמות יחד. כל המלאכות שבעולם הן בחינת צמצומים, כי אומנות המלאכה היא לצמצם את הדבר למעשהו ולהוציא כלי מתוקן. צריך לתקן ולהמתיק את הצמצומים של כל ל״ט המלאכות ולבררם מזוהמת הנחש ומחטא אדם הראשון, שבעקבותיו נתקלל ״בזעת אפיך תאכל לחם״ (בראשית ג׳, י״ט), וממנו השתלשלו יגיעתן וטרחתן של המלאכות.

EN:
“You shall not plow with an ox and a donkey together” (Deuteronomy 22:10) is the prohibition of working with mixed animal species—performing labor with two different species together. All forms of labor in the world are aspects of constriction, for the craft of labor consists of constricting a thing according to its function and producing a finished implement. The constrictions of all thirty-nine labors must be rectified and sweetened, and clarified from the serpent’s contamination and Adam’s sin, following which he was cursed, “By the sweat of your brow you shall eat bread” (Genesis 3:19), from which the exertion and toil of the labors developed.

Segment 96
HE:
לכן כל אדם צריך לקדש את עצמו ולעשות את המשא ומתן והמלאכה בקדושה גדולה ולשם ה׳, כדי לברר את כל העסקים והמלאכות, הכלולים בל״ט המלאכות, מזוהמת הנחש. עיקר המתקת הצמצומים נעשית באמצעות השכל השייך לכל מלאכה. אין אומנות שאין בה שכל וחכמה, ושכל זה מושרש למעלה בשכל דקדושה. צריך לקשר את השכל הפרטי שבמלאכה לשורשו העליון, השייך לאותו צמצום; כך ממתיקים את הדין בשורשו.

EN:
Every person must therefore sanctify himself and conduct business and labor with great holiness and for the sake of Hashem, in order to clarify all occupations and forms of labor, which are included in the thirty-nine labors, from the serpent’s contamination. The constrictions are principally sweetened through the particular intellect belonging to each labor. There is no craft without intellect and wisdom, and this intellect is rooted above in holy intellect. The particular intellect within the labor must be bound to its supernal root, which belongs to that constriction; the judgment is thereby sweetened at its root.

Segment 97
HE:
הצמצומים והדינים הם בחינת בהמה והעדר הדעת, כי רחמנות וחסד הם בחינת דעת, ואילו דין וצמצום הם מיעוט הדעת. עבודת האדם היא לברר ולהעלות מבהמה לאדם, מדין לחסד: האדם הוא גדר השכל, ועליו לברר את הצמצומים, בחינת בהמה, באמצעות השכל הפרטי השייך לכל אחד מהם. זהו תיקון ל״ט המלאכות: לבררן מזוהמת הנחש ולהמתיקן עד שיהיו בחינת ל״ט מלאכות המשכן.

EN:
Constrictions and judgments are the aspect of animal and absence of knowledge, for compassion and kindness are aspects of knowledge, whereas judgment and constriction are a diminution of knowledge. A person’s service is to clarify and elevate from animal to human, from judgment to kindness: the human being is defined by intellect, and he must clarify the constrictions, the aspect of animal, through the particular intellect belonging to each one. This is the rectification of the thirty-nine labors: clarifying them from the serpent’s contamination and sweetening them until they become the aspect of the thirty-nine labors of the Mishkan.

Segment 98
HE:
לכן אסור לעשות מלאכה בשני מיני בהמות יחד. כל בהמה היא בחינת צמצום מסוים, והדין נאחז ביותר במקום מיעוט הדעת; אפשר להמתיקו רק כשהוא למינו, באמצעות השכל והצינור הפרטיים השייכים לו. כאשר שני מינים מתערבים, מתערבים שני צמצומים, ואי אפשר להעלות כל אחד לבדו לשורשו ולהמתיקו בשכלו הפרטי. אז נאחזת זוהמת הנחש במלאכה, שהיא עירוב עץ הדעת טוב ורע.

EN:
One may therefore not perform labor with two different animal species together. Each animal is the aspect of a particular constriction, and judgment takes its strongest hold where knowledge is diminished; it can be sweetened only when kept with its own species, through the particular intellect and channel belonging to it. When two species are mixed, two constrictions are confused, and each can no longer be elevated independently to its root and sweetened through its particular intellect. The serpent’s contamination then takes hold of the labor, the mixture of the Tree of Knowledge of good and evil.

Segment 99
HE:
הזוהר הקדוש אומר על ״לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו״ שהם שני מינים רעים. לכאורה, הרי גם בשני מינים טהורים אסור לעשות מלאכה יחד. אולם גם בהם, כאשר שני הצמצומים מתערבים, אי אפשר להמתיק כל אחד בשכל השייך לו. אז מתעוררת זוהמת הנחש במקום אחיזתה העיקרי — ל״ט המלאכות, בחינת ״בעצבון תאכלנה״ ו״בזעת אפיך תאכל לחם״ (בראשית ג׳, י״ז–י״ט).

EN:
The holy Zohar states concerning “You shall not plow with an ox and a donkey together” that they are two evil species. Seemingly, however, it is likewise forbidden to perform labor with two kosher species together. Yet even in their case, when the two constrictions are confused, each can no longer be sweetened through the intellect belonging to it. The serpent’s contamination is then aroused at its principal point of attachment—the thirty-nine labors, the aspects of “in sorrow you shall eat of it” and “by the sweat of your brow you shall eat bread” (Genesis 3:17–19).

Segment 100
HE:
בכל פעם ששני מיני בהמות, אפילו טהורות, מתחברים למלאכה, מתעורר עירוב השור והחמור — שני המינים הרעים, עשו וישמעאל. אז הדין מתגבר, כי העירוב מונע את המתקת הצמצומים של ל״ט המלאכות ומעורר את ל״ט מלאכות הסטרא אחרא, ל״ט הקללות וזוהמת הנחש. התורה כללה אפוא את כל איסור כלאי בהמה בשור וחמור: אף שהאיסור חל על כל שני מינים, היא גילתה שהפגם הנגרם על ידם הוא עירוב השור והחמור, שני המינים הרעים. (ליקוטי הלכות, הלכות כלאי בהמה ג׳, א׳–ג׳)

EN:
Whenever two animal species, even kosher species, are joined for labor, the mixture of ox and donkey—the two evil species, Eisav and Yishmael—is aroused. Judgment then intensifies, for the mixture prevents the sweetening of the constrictions of the thirty-nine labors and awakens the thirty-nine labors of the sitra achara, the thirty-nine curses, and the serpent’s contamination. The Torah therefore expressed the entire prohibition of working with mixed animals through the ox and donkey: although the prohibition applies to any two species, it revealed that the blemish they cause is the mixture of the ox and donkey, the two evil species. (Likutay Halachos, Laws of Crossbreeding Animals 3:1–3)

Segment 101
HE:
לא תלבש שעטנז, צמר ופשתים יחדיו; גדילים תעשה לך (דברים כ"ב, י"א–י"ב)

שורש הצמר נמשך מבחינת ביטול, כמבואר בתורה ״ויאמר בועז אל רות״: כשבאים על אדם ייסורים וצרות, הוא סותם את עיניו ומתבטל אל התכלית, ששם הכול טוב וכל הייסורים והדינים מתבטלים. (ליקוטי מוהר״ן א׳, תורה ס״ה) זהו צמר, בחינת תיקוני הזקן ובחינת ״מן המצר קראתי יה״ (תהלים קי״ח, ה׳), כי ״מצר״ אותיות ״צמר״. ״ושער ראשה כעמר נקא״ (דניאל ז׳, ט׳) נאמר בעתיק יומין, ששם עיקר הביטול.

EN:
You Shall Not Wear Shaatnez, Wool and Linen Together; You Shall Make Twisted Threads for Yourself (Deuteronomy 22:11–12)

The root of wool is drawn from the aspect of self-nullification, as explained in the teaching “Boaz Said to Ruth”: when afflictions and troubles come upon a person, he closes his eyes and nullifies himself to the ultimate purpose, where everything is good and all afflictions and judgments are nullified. (Likutay Moharan I, Teaching 65) This is wool, the aspect of the rectifications of the beard and “From distress I called to God” (Psalms 118:5), for the Hebrew letters of meitzar, “distress,” form tzemer, “wool.” “The hair of His head was like clean wool” (Daniel 7:9) is stated concerning the Ancient of Days, where the principal self-nullification is found.

Segment 102
HE:
דווקא מתוך המצר, כאשר זוכים לקרוא לה׳ ולהיכלל בתכלית שכולה טוב, מגיעים לרחמים הגדולים. שם הכול נהפך לטובה והעוונות לזכויות, בבחינת ״אם יהיו חטאיכם כשנים... אם יאדימו כתולע כצמר יהיו״ (ישעיהו א׳, י״ח), וחוט הצמר שהיה מלבין ביום הכיפורים. ממילא מתבטלים הייסורים, כי אין ייסורים בלא עוון. הפשתן, לעומת זאת, הוא דינים וגבורות, בחינת קורבן קין שהביא מפסולת זרע הפשתן. לכן אסור לחבר צמר ופשתים שלא במקום מצווה: כאשר הדינים רואים שהאדם מבקש לבטלם באמצעות הביטול אל התכלית, הם מתגרים ומתגברים ביותר.

EN:
Specifically from within distress, when one merits calling to Hashem and being incorporated into the ultimate purpose that is entirely good, one reaches the great mercies. There everything is transformed for good and sins become merits, in the aspect of “Though your sins are like scarlet… though they are red as crimson, they will become like wool” (Isaiah 1:18), and the woolen thread that turned white on Yom Kippur. The afflictions are consequently nullified, for there are no afflictions without sin. Flax, by contrast, is judgments and might, the aspect of Kayin’s offering from the refuse of flaxseed. Wool and flax may therefore not be joined outside a mitzvah: when the judgments see that a person seeks to nullify them through self-nullification to the ultimate purpose, they attack and intensify still more.

Segment 103
HE:
במצוות ציצית בשלמות, בזמן התכלת, כלאיים מותרים. קדושת הציצית ממשיכה את אור הרשימו, כלל התורה, שמקרר ומבטל את הדינים המבקשים להתגבר לאחר הביטול, בבחינת ״הוי כל צמא לכו למים״ (ישעיהו נ״ה, א׳). אז גם הפשתן, הדינים, נמתק ונעשה לבוש קדוש וכלי לקבל את רשימו התכלית. הפשתן גדל במים ותיקונו מן המים — התורה — הממשיכים מן הרשימו ומקררים את הדינים. שלא במקום מצווה אין כוח להמשיך תורה זו; לכן חיבור הצמר והפשתן אסור, כדי שלא יתגברו הדינים שמהם אחיזת הסטרא אחרא והקליפות. (ליקוטי הלכות, הלכות נטילת ידיים שחרית ד׳, י״ב)

EN:
In the complete mitzvah of tzitzis, when techeiles was available, mixtures are permitted. The holiness of tzitzis draws the light of the reshimu, the totality of Torah, which cools and nullifies the judgments that seek to intensify after self-nullification, in the aspect of “Ho, everyone who is thirsty, go to the water” (Isaiah 55:1). Then even flax, the judgments, is sweetened and becomes a holy garment and vessel for receiving the reshimu of the ultimate purpose. Flax grows through water and is rectified through water—Torah—which is drawn from the reshimu and cools the judgments. Outside a mitzvah there is no power to draw this Torah; joining wool and flax is therefore forbidden, lest the judgments from which the sitra achara and klipoas take hold intensify. (Likutay Halachos, Laws of Morning Handwashing 4:12)

Segment 104
HE:
לא תלבש שעטנז, צמר ופשתים יחדיו (דברים כ"ב, י"א)

כל עסקם של הצדיקים האמיתיים הוא לתקן את לבושי המלך: להלביש את האור העליון בצמצומים ולבושים רבים כדי שנוכל לקבלו, לדעת ולהאמין בו יתברך. הם מבקשים להכניס בעולם את ידיעת אמיתת אלקותו, ״למען דעת כל עמי הארץ כי ה׳ הוא האלקים, אין עוד״ (מלכים א׳ ח׳, ס׳). הם מודיעים את דרכי רחמיו וטובו עד שיש תקווה לכל הרחוקים. לבושים אלה הם לבושי צמר, הנמשכים משלוש עשרה מידות הרחמים ותיקוני הזקן.

EN:
You Shall Not Wear Shaatnez, Wool and Linen Together (Deuteronomy 22:11)

The entire occupation of the true tzaddikim is to rectify the garments of the King: to clothe the supernal light in many constrictions and garments so that we can receive it, know Him, and believe in Him, blessed be He. They seek to instill in the world knowledge of the truth of His Godliness, “so that all the peoples of the earth may know that Hashem is God; there is no other” (I Kings 8:60). They make known the ways of His mercy and goodness until there is hope for all who are distant. These garments are garments of wool, drawn from the Thirteen Attributes of Mercy and the rectifications of the beard.

Segment 105
HE:
אי אפשר לקבל את אורם הנפלא של צדיקי האמת אלא באמצעות שבירת המניעות וההעלמה של העולם הזה. כאשר שוברים אותן, הן עצמן נהפכות לטובה ונעשות כלים ולבושים לקבל את האור. לבושים אלה הם בגדי פשתן, בחינת דינים וגבורות, כמו ״והאיש גבריאל לבוש הבדים״ (דניאל י׳, ה׳). העולם הזה פחות מגרגר חרדל כנגד אור הצדיקים והתורה, אבל מפני שהוא סמוך מאוד לעיני האדם הוא חוצץ ומסתיר את האור הגדול.

EN:
The wondrous light of the true tzaddikim cannot be received except by breaking the impediments and concealment of this world. When they are broken, they themselves are transformed for good and become vessels and garments for receiving the light. These garments are linen garments, aspects of judgments and might, as in “the man Gavriel was clothed in linen” (Daniel 10:5). This world is less than a mustard seed relative to the light of the tzaddikim and Torah, yet because it stands exceedingly close to a person’s eyes, it interposes and conceals the great light.

Segment 106
HE:
גם אור העיניים מושרש בצדיק האמת, אבל כוח הבחירה מאפשר לאדם לתור אחר עיניו ולהסתכל רק בהבלי העולם הסמוכים אליו, עד שאור הצדיקים והתורה נעלם ממנו. עליו להטות מעט את עיניו מן העולם הזה ולהרחיקו מנגדן; אז יאיר לו אור התורה והצדיקים, בחינת צמר, והוא יראה שהעולם הזה ומניעותיו, בחינת פשתים, הם כאפס נגדו. המניעות יתבטלו ואף יהפכו לכלים ולבושים לקבלת האור.

EN:
Even the light of the eyes is rooted in the true tzaddik, but free choice allows a person to stray after his eyes and look solely at the vanities of the world that stand close to him, until the light of the tzaddikim and Torah is concealed from him. He must turn his eyes somewhat from this world and distance it from before them; the light of Torah and the tzaddikim, the aspect of wool, will then shine for him, and he will see that this world and its impediments, the aspect of flax, are as nothing before it. The impediments will be nullified and will even become vessels and garments for receiving the light.

Segment 107
HE:
זהו איסור שעטנז: כשהפשתים, גשמיות העולם ומניעותיו, רחוקים מן הצמר, אור הצדיק, אין הם יכולים להסתירו כל כך. כשמחברים אותם, הגשמיות עומדת סמוך לעיניים ומעכבת ביותר את ראיית אור הצדיק, עד שהוא עלול להיעלם לגמרי. לבישת שעטנז מגבירה את המסכים והמניעות הגשמיים ומשטיחה אותם ממש לפני העיניים; אז אין האדם רואה את אור התורה והצדיקים, ״העין רואה והלב חומד״, והוא עלול להגיע למה שיגיע, רחמנא ליצלן. (ליקוטי הלכות, הלכות כלאי בגדים ד׳)

EN:
This is the prohibition of shaatnez: when flax, the physicality and impediments of this world, is distant from wool, the light of the tzaddik, it cannot conceal that light so greatly. When they are joined, physicality stands close before the eyes and strongly obstructs vision of the tzaddik’s light, until it may be concealed entirely. Wearing shaatnez intensifies the physical screens and impediments and spreads them directly before one’s eyes; the person then fails to see the light of Torah and the true tzaddikim, “the eye sees and the heart desires,” and he may come to whatever he comes to, may the Merciful One save us. (Likutay Halachos, Laws of Garment Mixtures 4)

Segment 108
HE:
ויהפוך ה' אלקיך לך את הקללה לברכה (דברים כ"ג, ו')

כל התוכחות שה׳ מוכיח את ישראל, ואף הביזיונות שבהם הוא מבזה אותם לפעמים, מכוונים לטובה גדולה: ללמד עליהם זכות וחסד ולהשיבם אליו באמת. לעיתים ישראל מקלקלים כל כך עד שכמעט אין ניכר מעט הטוב שבהם; אילו ביקש ה׳ ללמד עליהם זכות רק באמצעות אותו מעט, היו המקטרגים מעמידים כנגדו קלקולים רבים. אולם ה׳ חפץ חסד ורוצה בעמו, ולכן בחכמתו הוא כביכול מבזה אותם ואומר שכבר הם ככל האומות. מיד מתגלה האמת: הנקודות הטובות המבדילות אותם מן האומות.

EN:
Hashem Your God Transformed the Curse into a Blessing for You (Deuteronomy 23:6)

All the rebukes with which Hashem rebukes Israel, and even the humiliations with which He sometimes humiliates them, are directed toward a great good: advocating merit and kindness for them and causing them to return to Him truthfully. At times Israel corrupts its deeds so greatly that the little good remaining within them is scarcely recognizable; if Hashem sought to advocate for them solely through that little good, the accusers would set numerous corruptions against it. Yet Hashem desires kindness and wants His people; in His wisdom He therefore humiliates them, as it were, and says that they have already become like all the nations. The truth is immediately revealed: the good points that distinguish them from the nations.

Segment 109
HE:
זהו ״ולא אבה ה׳ אלקיך לשמוע אל בלעם, ויהפוך ה׳ אלקיך לך את הקללה לברכה״ (דברים כ״ג, ו׳). בלעם ביקש לעורר את עוונות ישראל כדי לקללם. אף שידע שאינו יכול לומר דבר מלבו ושאין רצון ה׳ לקללם, הלך בתקווה שהקטרוג יכריח כביכול את מידת המשפט להסכים עמו. ״וישת אל המדבר פניו״ (במדבר כ״ד, א׳) — הוא הסתכל בחטא העגל וסבר שמחמת חומרתו אי אפשר לגלות את הטוב והזכות שבישראל.

EN:
This is “Hashem your God was unwilling to listen to Bilam, and Hashem your God transformed the curse into a blessing for you” (Deuteronomy 23:6). Bilam sought to arouse Israel’s sins in order to curse them. Although he knew that he could say nothing from his own heart and that Hashem did not desire to curse them, he went in the hope that the accusation would, as it were, compel the attribute of justice to agree with him. “He set his face toward the wilderness” (Numbers 24:1)—he gazed toward the sin of the Golden Calf and imagined that because of its severity the good and merit within Israel could not be revealed.

Segment 110
HE:
אבל בלעם לא הבין עד היכן מגיעים רחמי ה׳, ההופכים דווקא את הקללה לברכה. הוא ביקש שהמואבים ושאר האומות יתגברו על ישראל מחמת עוונותיהם; ובכך עצמו נתגלתה טיפשותו, כי מיד נראו ריבוי המעלות והנקודות הטובות שיש לישראל לעומת מואב וכל האומות. דווקא רצונו לקללם ולגרשם מפני האומות עורר זכות גדולה: התברר שכנגדן ישראל צדיקים גדולים. כך נהפכה הקללה עצמה לברכה. (ליקוטי הלכות, על פי המקור)

EN:
Bilam, however, did not understand the extent of Hashem’s mercy, which transforms specifically the curse into a blessing. He sought to have Moav and the other nations overpower Israel because of their sins; through this itself his foolishness was exposed, for the multitude of Israel’s virtues and good points relative to Moav and all the nations immediately became visible. Specifically his desire to curse them and drive them away before the nations aroused great merit: relative to those nations, Israel was revealed as exceedingly righteous. The curse itself was thus transformed into a blessing. (Likutay Halachos, following the source text)

Segment 111
HE:
כי תבוא בכרם רעך ואכלת ענבים כנפשך שבעך, ואל כליך לא תיתן (דברים כ"ג, כ"ה)

כאשר אדם אוכל יותר מצורכו, המאכל מזיק לו. לכל דבר יש שורש שממנו חיותו: הסמים מקבלים חיות מכך שהאדם נוטל אותם לרפואה, והמאכלים מכך שהאדם אוכל אותם ומקבל מהם חיות. אבל למאכל הנאכל מעבר לצורך אין ממי לקבל חיות, מפני שהאדם אינו צריך לו. הוא דומה למאכל שהונח בכלי, שאינו מקבל ממנו חיות.

EN:
When You Enter Your Fellow’s Vineyard, You May Eat Grapes according to Your Desire, to Your Satisfaction, but You Shall Not Put Any into Your Vessel (Deuteronomy 23:25)

When a person eats more than he needs, the food harms him. Every thing possesses a root from which it receives vitality: medicines receive vitality from a person taking them for healing, and foods from a person eating them and receiving vitality from them. Food eaten beyond one’s need, however, has no one from whom to receive vitality, since the person does not need it. It resembles food placed in a vessel, from which it receives no vitality.

Segment 112
HE:
מאחר שהמאכל העודף מבקש חיות לעצמו, הוא מוציא את חיות האדם ומזיק לו; מחמתו מצטרפים אליו גם שאר המאכלים ומזיקים. זהו ״ואכלת ענבים כנפשך שבעך״ (דברים כ״ג, כ״ה) — אכול כדי שובעך ולא יותר; ״ואל כליך לא תיתן״ (דברים כ״ג, כ״ה) — אל תאכל מעבר לצורך, שהרי אותו עודף דומה לנתינה בכלי. (ליקוטי מוהר״ן א׳, תורה רנ״ז)

EN:
Because the excess food seeks vitality for itself, it extracts the person’s vitality and harms him; because of it, the other foods join it and likewise cause harm. This is “You may eat grapes according to your desire, to your satisfaction” (Deuteronomy 23:25)—eat to satisfaction, but no more; “but you shall not put any into your vessel” (Deuteronomy 23:25)—do not eat beyond your need, for that excess resembles placing it in a vessel. (Likutay Moharan I, Teaching 257)

Segment 113
HE:
ויצאה מביתו והלכה והייתה לאיש אחר... לא יוכל בעלה הראשון... לשוב לקחתה... אחרי אשר הוטמאה (דברים כ"ד, ב'–ד')

האישה היא בחינת צמצום ודין, כי הצמצומים והדינים הם מצד הנוקבא; האיש הוא בחינת השכל הממתיק את הצמצום. לכל צמצום ודין יש שכל פרטי שהוא שורשו, ורק באמצעותו הדין והצמצום נמתקים, כי אין הדין נמתק אלא בשורשו. מכאן חומר איסור אשת איש: לאחר שנקשרה לבעלה בנישואין, היא נאסרת לכל העולם. שכל אחר, שאינו שייך לצמצום שלה, אינו יכול להמתיקו; אדרבה, כאשר היא מקבלת ממנו מתגברים הדינים והסטרא אחרא נאחזת בהם.

EN:
She Shall Leave His House and Go and Become Another Man’s Wife… Her First Husband May Not Take Her Again… after She Has Been Defiled (Deuteronomy 24:2–4)

The woman is the aspect of constriction and judgment, for constrictions and judgments derive from the feminine side; the man is the aspect of the intellect that sweetens the constriction. Every constriction and judgment possesses a particular intellect that is its root, and only through it are the judgment and constriction sweetened, for a judgment is sweetened only at its root. This explains the severity of adultery: after a woman is bound to her husband through marriage, she is forbidden to everyone else. A different intellect, which does not belong to her constriction, cannot sweeten it; on the contrary, when she receives from it the judgments intensify and the sitra achara takes hold of them.

Segment 114
HE:
כוח השכליים הפרטיים להמתיק את הצמצומים בא מן החכמה העליונה באמצעות התורה הקדושה וריבוי הספרים הקדושים. לכן אישה מתקדשת בשטר, שהוא ספר; ואפילו אם הוא כותבו, היא מתקדשת בו, ובלשון רבותינו הכתובה נקראת ״ספר כתובתה״. בשעת הנישואין היא עולה עם בעלה עד החכמה העליונה, שורש כל הצמצומים והשכליים, ומשם ממשיכים באמצעות הספר את האור הפשוט אל השכל והצמצום הפרטיים ומחברים ביניהם.

EN:
The power of the particular intellects to sweeten constrictions comes from supernal wisdom through the holy Torah and the multiplicity of sacred books. A woman is therefore betrothed by means of a document, which is a book; even if the man writes it, she is betrothed through it, and in the language of our Sages the kesubah is called “the book of her kesubah.” At marriage she ascends with her husband to supernal wisdom, the root of all constrictions and intellects, and through the book they draw the simple light from there into the particular intellect and constriction and join them.

Segment 115
HE:
כשהבעל רוצה לפטרה הוא נותן לה גט, ״ספר כריתות״ (דברים כ״ד, א׳). באמצעותו חוזרים אל השכל הכולל, החכמה העליונה שבה שורש הכול, ומבטלים את הקשר בשורשו. משם נמשכים לה שכל וחיות של כריתות, שלא יהיה עוד חיבור לצמצום הזה. לאחר שהקשר נתבטל בשורשו העליון היא מותרת לכל אדם ויכולה לקבל המתקה מאיש אחר באמצעות חופה וקידושין. זהו ״ויצאה... והייתה״ (דברים כ״ד, ב׳): הכתוב מקיש הוויה ליציאה; כשם שהיציאה בשטר, אף הקידושין בשטר.

EN:
When the husband wishes to release her, he gives her a get, “a document of severance” (Deuteronomy 24:1). Through it they return to the inclusive intellect, supernal wisdom in which everything is rooted, and nullify the bond at its root. From there intellect and vitality of severance are drawn to her, so that there will no longer be a connection to this constriction. Once the bond is nullified at its supernal root, she is permitted to any man and can receive sweetening from another man through chuppah and kiddushin. This is “she shall leave… and become” (Deuteronomy 24:2): Scripture compares becoming to leaving; just as departure is effected by a document, so betrothal may be effected by a document.

Segment 116
HE:
מכאן איסור מחזיר גרושתו לאחר שנישאה. היא יכולה להינשא לשני רק מכוח הגט שנתן הראשון; נמצא שהשני הוא בעל מחלוקת גדול כנגד הראשון ודעתו הפוכה ממש. הראשון המשיך מן השכל הכולל פירוד והתרחקות ופטר אותה; השני הופך את צינור ההתרחקות הזה עצמו, הגט, ונושא אותה מכוחו, מקשר אותה אליו וממתיק את צמצומיה ודיניה. לכן פירש רש״י על ״והלכה והייתה לאיש אחר״ (דברים כ״ד, ב׳), שאין זה בן זוגו של הראשון — הוא היפוכו ממש.

EN:
This explains the prohibition against a man remarrying his divorcee after she has married another. She can marry the second man only by virtue of the get given by the first; the second man is therefore in profound opposition to the first, and his understanding is its exact opposite. The first drew separation and distance from the inclusive intellect and released her; the second transforms that very channel of distance, the get, and marries her through its power, binding her to himself and sweetening her constrictions and judgments. Rashi therefore explains concerning “she shall go and become another man’s wife” (Deuteronomy 24:2) that this man is not the first husband’s counterpart—he is his precise opposite.

Segment 117
HE:
״לא יוכל בעלה הראשון... לשוב לקחתה... אחרי אשר הוטמאה״ (דברים כ״ד, ד׳). היא נקראת טמאה ביחס אליו מפני שנקשרה אל היפוכו ממש — הבעל השני שנשא אותה באמצעות כוח ההתרחקות שיצר הראשון. זו מחלוקת והיפוך הדעות, שמהם אחיזת הטומאה והסטרא אחרא. מחמת עוצמת המחלוקת שנתאחזה בה בנישואי השני, אין עוד בכוח הראשון להמתיק את צמצומיה ודיניה; לכן אינו יכול לשוב לקחתה. (ליקוטי הלכות, הלכות גיטין ג׳, י׳; על פי אוצר היראה)

EN:
“Her first husband… may not take her again… after she has been defiled” (Deuteronomy 24:4). She is called defiled relative to him because she became bound to his exact opposite—the second husband, who married her through the power of distance created by the first. This is dispute and opposition of understandings, from which defilement and the sitra achara take hold. Because of the force of opposition that attached itself to her through the second marriage, the first husband no longer possesses the power to sweeten her constrictions and judgments; he therefore cannot take her again. (Likutay Halachos, Laws of Divorce 3:10; following Otzar HaYirah)

Segment 118
HE:
זכור את אשר עשה ה' אלקיך למרים (דברים כ"ד, ט')

עיקר התגלות הנפש באה באמצעות כבוד דקדושה. לכן צריך להיזהר מאוד לכבד כל אדם מישראל בכל מיני כבוד, כדי שנפשו וזיכרונו יתגלו. ביותר צריך להיזהר שלא לדבר בגנות חברו, כי המבזה אותו מונע את התגלות הנפש והזיכרון שלו.

EN:
Remember What Hashem Your God Did to Miriam (Deuteronomy 24:9)

The soul is principally revealed through holy honor. One must therefore take great care to honor every Jew with every form of honor, so that his soul and memory will be revealed. Above all, one must take care not to speak disparagingly of another, for one who humiliates him prevents the revelation of that person’s soul and memory.

Segment 119
HE:
לשון הרע פוגם בזיכרון ומביא שכחה, חס ושלום, גם על המדבר. זהו ״זכור את אשר עשה ה׳ אלקיך למרים״ (דברים כ״ד, ט׳) — ״זכור״ דווקא: זכירת מעשה מרים מזהירה מפני לשון הרע, הפוגם בכבוד, בגילוי הנפש ובכוח הזיכרון עצמו. (ליקוטי הלכות, הלכות ברכת הפירות ג׳)

EN:
Lashoan hara blemishes memory and brings forgetfulness, God forbid, even upon the speaker. This is “Remember what Hashem your God did to Miriam” (Deuteronomy 24:9)—specifically “remember”: remembering the incident of Miriam warns against lashoan hara, which damages honor, revelation of the soul, and the faculty of memory itself. (Likutay Halachos, Laws of Blessings over Fruit 3)

Segment 120
HE:
לא תבוא אל ביתו לעבוט עבוטו (דברים כ"ד, י')

אסור למלווה להיכנס לבית הלווה לקחת משכון. חפציו של אדם הם התפארותו ושעשועיו, ובהם חיותו; שורש חיותם בהתפארות שה׳ יתברך מתפאר בכל אחד מישראל, אפילו בגרוע שבגרועים. באמת היה ראוי שעיקר העשירות והחפצים היקרים יהיו אצל הצדיקים, אך מחמת חטאי הדורות התגברו היכלי התמורות והטוב נפל לסטרא אחרא. אף על פי כן, גם חפצי העני שבישראל מושרשים בהתפארות זו.

EN:
You Shall Not Enter His House to Take His Collateral (Deuteronomy 24:10)

A lender is forbidden to enter the borrower’s house to take collateral. A person’s possessions are his splendor and delight, and his vitality is invested in them; their vitality is rooted in the splendor that Hashem, blessed be He, takes in every Jew, even the lowest of the low. In truth, the principal wealth and precious possessions ought to belong to the tzaddikim, but through the sins of the generations the chambers of exchanges became powerful and goodness fell to the sitra achara. Nevertheless, even the possessions of a poor Jew are rooted in this splendor.

Segment 121
HE:
עיקר ההתפארות בבית, בבחינת ״כתפארת אדם לשבת בית״ (ישעיהו מ״ד, י״ג). בתי ישראל מושרשים בבית המקדש, ״בית קודשנו ותפארתנו״ (ישעיהו ס״ד, י׳), שאליו עולים תפילותיהם ומעשיהם הטובים ושם ה׳ מקבל מהם התפארות. חורבן הבית הוא בחינת משכון שנתמשכן בעוונות ישראל; כשהבית היה קיים נמשך לישראל כל השפע, בבחינת ״והלווית גויים רבים ואתה לא תלווה״ (דברים כ״ח, י״ב). לכן התורה מצווה את המלווה לגמול חסד ולהקל על הלווה, כדי לגלות מחדש את ההתפארות ולהחזיר את השפע. אסור להיכנס לביתו, מקום ההתפארות, ולפגום בה עוד יותר.

EN:
Splendor is principally found in the house, in the aspect of “like the beauty of a person, to dwell in a house” (Isaiah 44:13). Jewish homes are rooted in the Beis HaMikdash, “our holy and glorious House” (Isaiah 64:10), to which their prayers and good deeds ascend and where Hashem receives splendor from them. The Temple’s destruction is the aspect of collateral taken because of Israel’s sins; while it stood, all abundance was drawn to Israel, in the aspect of “You will lend to many nations, but you will not borrow” (Deuteronomy 28:12). The Torah therefore commands the lender to act kindly and ease the borrower’s burden, in order to reveal splendor anew and restore abundance. He may not enter the borrower’s house, the place of splendor, and damage it further.

Segment 122
HE:
צריך להחזיר כסות יום ביום וכסות לילה בלילה, כי הבגדים הם עיקר כבוד האדם, ככתוב בבגדי כהונה ״לכבוד ולתפארת״ (שמות כ״ח, ב׳). שינויי היום והלילה נמשכים מן ההתפארות שה׳ מקבל בכל עת מישראל, ולכן יש להחזיר מיד את הכסות השייכת לאותה עת ולתקן את ההתפארות היומית. זהו ״כי היא כסותה לבדה, היא שמלתו לעורו״ (שמות כ״ב, כ״ו), שהזוהר מפרשו על ציצית ותפילין — עיקר ההתפארות היומית של ישראל. השבת המשכון מתקנת התפארות זו, מבטלת את העניות ומחזירה את השפע. (ליקוטי הלכות, הלכות טוען ונטען ה׳, י״ד–ט״ו)

EN:
A daytime garment must be returned by day and a nighttime garment by night, for clothing is a person’s principal honor, as stated concerning the priestly garments: “for glory and for splendor” (Exodus 28:2). The changes of day and night are drawn from the splendor Hashem receives from Israel at every time; the garment belonging to that time must therefore be returned immediately, rectifying the day’s splendor. This is “for it is his only covering; it is his garment for his skin” (Exodus 22:26), which the Zohar interprets as tzitzis and tefillin—the principal daily splendor of Israel. Returning the collateral rectifies this splendor, nullifies poverty, and restores abundance. (Likutay Halachos, Laws of Claims and Pleas 5:14–15)

Segment 123
HE:
בממון ובחפצי האדם יש ניצוצות קדושים רבים שצריך לבררם מעמקי הקליפות. עיקר העניות וחסרון הפרנסה נמשכים מן הניצוצות שעדיין לא נתבררו; כפי שהאדם זוכה לבררם לחפצים ולממון, כך הוא ניצל מעניות, מהלוואות וממשכונות. בירור הניצוצות שבממון הוא בחינת בירור התפילה. שלמות התפילה היא העלאתה מבחינת הר ושדה לבחינת בית: אברהם קרא למקום המקדש הר, יצחק קראו שדה, ויעקב קראו בית. משום כך שני הבתים הראשונים נחרבו והיו בבחינת משכון, ואילו הבית השלישי, בחינת ״יעקב קראו בית״, יתקיים לעד.

EN:
A person’s money and possessions contain many holy sparks that must be clarified from the depths of the klipoas. Poverty and deficient livelihood principally derive from sparks not yet clarified; to the extent that a person merits clarifying them into possessions and money, he is saved from poverty, loans, and collateral. Clarifying the sparks within money is the aspect of clarifying prayer. Prayer’s perfection consists of elevating it from the aspect of mountain and field to the aspect of house: Avraham called the site of the Temple a mountain, Yitzchak called it a field, and Yaakov called it a house. The first two Temples were therefore destroyed and became an aspect of collateral, whereas the Third Temple, the aspect of “Yaakov called it a house,” will endure forever.

Segment 124
HE:
גם בגשמיות, כל זמן שהחפצים והניצוצות המבוררים נשארים בחוץ, בחינת הר ושדה, אין הם בטוחים מנזק; רק כשהם נכנסים לבית, מקום שמור, הם בטוחים. זהו ״לא תבוא אל ביתו לעבוט עבוטו״ (דברים כ״ד, י׳): הבית השלישי לא יתמשכן עוד, כי אז יושלם הבירור ויתבטלו מישראל העניות, ההלוואות והמשכונות, בבחינת ״והלווית גויים רבים ואתה לא תלווה, ומשלת בגויים רבים ובך לא ימשולו״ (דברים ט״ו, ו׳). (ליקוטי הלכות, הלכות גביית מלווה ד׳; על פי אוצר היראה)

EN:
The same applies physically: as long as the clarified possessions and sparks remain outside, the aspect of mountain and field, they are not secure from harm; only when brought into the house, a guarded place, are they safe. This is “You shall not enter his house to take his collateral” (Deuteronomy 24:10): the Third Temple will never again be taken as collateral, for the clarification will then be completed and poverty, loans, and collateral will be nullified from Israel, in the aspect of “You will lend to many nations, but you will not borrow; you will rule over many nations, but they will not rule over you” (Deuteronomy 15:6). (Likutay Halachos, Laws of Collecting a Loan 4; following Otzar HaYirah)

Segment 125
HE:
בחוץ תעמוד (דברים כ"ד, י"א)

אסור להיכנס לבית הלווה לקחת את משכונו, ככתוב ״בחוץ תעמוד״ (דברים כ״ד, י״א). על פי התורה ״גזלה״, שורש כל הנפשות בעשירות; לכן עיקר העשירות בא באמצעות האישה, שהיא בחינת נפש ששורשה וחיותה בעשירות, והגוזל את חברו כאילו נוטל את נפשו. (ליקוטי מוהר״ן א׳, תורה ס״ט) המלווה יעמוד בחוץ ולא ייכנס פנימה לקחת את המשכון, שקשור לשורש הנפש; הלווה עצמו יוציאו החוצה, וכך יוכל להשאיר את שורש נפשו בתוך ביתו.

EN:
You Shall Stand Outside (Deuteronomy 24:11)

One is forbidden to enter the borrower’s house to take his collateral, as it is written: “You shall stand outside” (Deuteronomy 24:11). According to the teaching “Robbery,” all souls are rooted in wealth; principal wealth therefore comes through the woman, who is an aspect of the soul whose root and vitality are in wealth, and one who robs another is regarded as taking his soul. (Likutay Moharan I, Teaching 69) The lender must stand outside and not enter within to take the collateral, which is bound to the soul’s root; the borrower himself brings it outside and can thereby leave the root of his soul within his house.

Segment 126
HE:
האיסור הוא להיכנס דווקא לבית, מפני שהבית הוא מקום העשירות, שבו מונחים חפציו של אדם, ובחינת ״ביתו — זו אשתו״. לכן אמרו רבותינו שבית ואישה הם סימן להצלחה. השפע יורד לחדרי הבית, בבחינת ״ובדעת חדרים יימלאו כל הון יקר ונעים״ (משלי כ״ד, ד׳). בית הנבנה בלי דעת מביא עניות, ואילו בית הנבנה כראוי בדעת מקבל עשירות. המזוזה, תיקון הבית והמוחין שלו, היא משום כך בחינת עשירות. (ליקוטי מוהר״ן א׳, תורות רס״ו וכ״ג)

EN:
The prohibition specifically concerns entering the house because the house is the place of wealth, where a person’s possessions rest, and the aspect of “his house—this is his wife.” Our Sages therefore said that a house and a wife are signs of success. Abundance descends into the chambers of the house, in the aspect of “through knowledge the chambers are filled with every precious and pleasant treasure” (Proverbs 24:4). A house built without knowledge brings poverty, whereas a house properly built with knowledge receives wealth. The mezuzah, the rectification of the house and its mochin, is therefore an aspect of wealth. (Likutay Moharan I, Teachings 266 and 23)

Segment 127
HE:
שורש העשירות ושורש הנפשות נמצאים בבית. לכן אסור למלווה לקחת את המשכון מבפנים, שמא ייקח גם את שורשי נפשו של הלווה. כשהלווה מוציאו בעצמו, הנפש יכולה לצמצם את עצמה ולהשאיר לעצמה חיות בפנים. מפני שהמשכון אינו נלקח ממנו בפתאומיות וביד המלווה, אלא ניתן מרצונו ומוצא אל החוץ, הנפש משמרת את חיותה ואינה יוצאת ממנו, חס ושלום.

EN:
The root of wealth and the root of souls are found in the house. The lender is therefore forbidden to take collateral from within, lest he also take the roots of the borrower’s soul. When the borrower brings it out himself, the soul can constrict itself and leave vitality for itself inside. Because the collateral is not suddenly taken from him by the lender’s hand, but is given by him and brought outside, the soul preserves its vitality and does not depart from him, God forbid.

Segment 128
HE:
זהו דין השבת העבוט: כסות יום ביום וכסות לילה בלילה. אל יקשה בעיני המלווה להחזירו שוב ושוב; בכל לילה נפשו עולה לה׳ והוא אינו מעכבה אף על פי שהאדם חייב לו חובות רבים. השבת הבגד היא השבת הנפש ממש, מפני ש״היא שמלתו לעורו״ (שמות כ״ב, כ״ו) והוא סמוך ביותר לנפשו. ככל שהלווה זקוק לו יותר, נפשו מושרשת בו יותר. לכן נאמר ״ולך תהיה צדקה״ (דברים כ״ד, י״ג): המלווה מחיה אותו ומשאיר שורש לנפשו, כצדקה המחיה ומשלימה את נפש העני. כשמיכה הוכיח על גזלה אמר ״נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה, מעל עולליה תיקחו הדרי לעולם״ (מיכה ב׳, ט׳), כי הגזלה פוגעת במיוחד באישה ובילדים שבהם שורש נפשו. (ליקוטי הלכות, הלכות גביית מלווה א׳)

EN:
This is the law of returning collateral: a daytime garment by day and a nighttime garment by night. The lender should not find it burdensome to return it repeatedly; each night his own soul ascends to Hashem, and He does not detain it despite the many debts the person owes Him. Returning the garment is literally returning the soul, for “it is his garment for his skin” (Exodus 22:26) and is exceedingly close to his soul. The more the borrower needs it, the more deeply his soul is rooted in it. The verse therefore says, “and it will be righteousness for you” (Deuteronomy 24:13): the lender literally gives him life and leaves a root for his soul, like tzedakah that gives life to and completes the poor person’s soul. When Micah rebuked robbery, he said: “You drive the women of My people from their pleasant homes; from their young children you take My glory forever” (Micah 2:9), for robbery especially affects one’s wife and children, in whom the root of his soul is found. (Likutay Halachos, Laws of Collecting a Loan 1)

Segment 129
HE:
לא תעשוק שכיר עני ואביון מאחיך (דברים כ"ד, י"ד)

הנפש אצל האדם היא בחינת שכיר יום, מפני שהיא עושה את כל פעולות הגוף, שאין לו תנועה וחיות אלא באמצעותה. הזוכה לבטל את הגוף לגמרי לנפש עושה את הנפש למלך המושל בגוף, והוא בן חורין, בבחינת ״כל ישראל בני מלכים הם״. אבל כשאין הגוף מתבטל לנפש, היא נעשית אצלו כעבד וכשכיר. אז עליו לרחם עליה ולפחות לא לגזול ולעשוק אותה לגמרי, אלא לתת לה בכל יום את שכרה — מצוות, מעשים טובים, תורה ותפילה כפי חובת אותו יום.

EN:
You Shall Not Exploit a Poor and Destitute Laborer from among Your Brothers (Deuteronomy 24:14)

The soul is an aspect of a day laborer with a person, for it performs all the body’s actions; the body has no movement or vitality except through it. One who merits nullifying the body entirely to the soul makes the soul a king that rules the body, and he is free, in the aspect of “all Israel are children of kings.” But when the body is not nullified to the soul, the soul becomes like a servant and hired laborer. He must then have compassion upon it and at least not rob or exploit it entirely, but give it its wages each day—mitzvos, good deeds, Torah, and prayer according to that day’s obligation.

Segment 130
HE:
לכתחילה ראוי לעשות רק את צורכי הנפש ולסתום את העיניים מחיזיון העולם הזה; אז האדם הוא מלך ובן חורין. מי שלא זכה לכך צריך לפחות להיזהר ב״לא תעשוק שכיר עני ואביון מאחיך״ (דברים כ״ד, י״ד), וביותר ב״ביומו תיתן שכרו ולא תבוא עליו השמש״ (דברים כ״ד, ט״ו). אל ידחה את שכר הנפש למחר בטענה שהיום אי אפשר להתפלל, ללמוד או לעבוד את ה׳. ״ביומו״ דווקא: צריך לצאת ידי חובת היום, בבחינת ״היום אם בקולו תשמעו״ (תהלים צ״ה, ז׳), כי אין יום שאין בו טוב ובכל יום מאיר האור הגנוז.

EN:
Ideally, one should attend solely to the soul’s needs and close one’s eyes to the spectacle of this world; the person is then a king and free. One who has not attained this must at least observe “You shall not exploit a poor and destitute laborer from among your brothers” (Deuteronomy 24:14), and especially “On that day you shall give his wages, and the sun shall not set upon him” (Deuteronomy 24:15). He must not postpone the soul’s wages until tomorrow, claiming that today it is impossible to pray, study, or serve Hashem. Specifically “on that day”: one must fulfill the day’s obligation, in the aspect of “Today, if you will listen to His voice” (Psalms 95:7), for there is no day without goodness, and the hidden light shines each day.

Segment 131
HE:
זוכים לכך בשלמות באמצעות אמונת חכמים, שעל ידה יונקים מן השכל העליון הכולל. משם מאיר לכל השכליים הפרטיים, לכל הצינורות והצמצומים של כל אדם, מקום ויום, ושם כל הדינים נמתקים. כך יכול אדם בכל יום ובכל מקום להמשיך על עצמו חסדי ה׳, להשליך את מרירות דאגת הפרנסה ולבטוח שיש חסד נפלא גם ביום זה ושיהיה לו צורכו; וכן בעבודת ה׳ — לבטוח שגם היום יוכל לחטוף טוב אמיתי, לכסוף אליו ברצון חזק ולא לאבד יום מחייו.

EN:
This is attained perfectly through emunas chachamim, through which one draws vitality from the inclusive supernal intellect. From there light shines into every particular intellect and every channel and constriction belonging to each person, place, and day, and all judgments are sweetened there. A person can thus draw Hashem’s kindness upon himself each day and wherever he is, cast off the bitterness of anxiety over livelihood, and trust that a wondrous kindness exists even on this day and that his needs will be provided. The same applies to serving Hashem: he must trust that even today he can seize genuine good, yearn for it with powerful ratzoan, and not lose a day of his life.

Segment 132
HE:
עיקר הכבדות בפרנסה ובעבודת ה׳ באה כשהיום עצמו נדמה קשה: העני חושב שדווקא עתה אי אפשר למצוא פרנסה, והאדם חושב שהיום קשה להתפלל. לכן מי שהשעה דחוקה לו נקרא ״קשה יום״, ככתוב ״אם לא בכיתי לקשה יום״ (איוב ל׳, כ״ה). זה נמשך מפגם אמונת חכמים, המונע את יניקת השכל הכולל והמתקת צמצומי היום והמקום. השב על פגם זה ומבטל את דעתו לצדיק האמת זוכה לביטחון: ״יום אירא, אני אליך אבטח״ (תהלים נ״ו, ד׳) — דווקא ביום הנראה מפחיד וקשה הוא בוטח שיש צינור שפע גם אליו; ״ברוך ה׳ יום יום, יעמוס לנו האל ישועתנו סלה״ (תהלים ס״ח, כ׳). בכל בלבול, דוחק ומניעה יזכור לשוב על פגם אמונת חכמים ולהאמין באמת בספרי הצדיקים, עד שיינק מן השכל הכולל והכול יומתק. (ליקוטי הלכות, הלכות פיקדון וארבעה שומרים ה׳, ל״א–ל״ב; על פי אוצר היראה, יראה ועבודה)

EN:
The principal heaviness in livelihood and serving Hashem comes when the day itself appears difficult: the poor person thinks that specifically now it is impossible to find a livelihood, and a person thinks that today it is difficult to pray. One whose circumstances are constrained is therefore called “one of a difficult day,” as it is written: “Did I not weep for one whose day was hard?” (Job 30:25). This derives from blemished emunas chachamim, which prevents drawing from the inclusive intellect and sweetening the constrictions of the day and place. One who repents for this blemish and nullifies his understanding before the true tzaddik attains trust: “On the day I fear, I will trust in You” (Psalms 56:4)—specifically on the day that appears frightening and difficult, he trusts that a channel of abundance reaches even it; “Blessed is Hashem; day by day God, our salvation, bears our burden forever” (Psalms 68:20). Amid every confusion, constraint, and impediment, he should remember to repent for blemished emunas chachamim and truly believe in the works of the tzaddikim, until he draws from the inclusive intellect and everything is sweetened. (Likutay Halachos, Laws of Deposits and the Four Guardians 5:31–32; following Otzar HaYirah, “Awe and Service”)

Segment 133
HE:
ביומו תיתן שכרו... ואליו הוא נושא את נפשו (דברים כ"ד, ט"ו)

כל המלאכות והאומנויות הן בחינת תיקון ובירור, שבאמצעותן בני אדם משלימים את מעשה הבורא ומבררים טוב מרע. לכן הפליגו רבותינו במעלת המלאכה: הפועל מברר ניצוצות ונקודות טובות, והם מתקבצים בממון שהוא משתכר. הממון הוא שלמות נפשו, כי שורש הנפש בעשירות; באמצעות עבודתו הוא מלקט חלקי נפשו שהיו מפוזרים בעמקי העשייה, וכשהוא מקבל את שכרו הוא מקבל את הטוב שנאסף ומשלים את נפשו. (ליקוטי מוהר״ן א׳, תורה ס״ט)

EN:
On That Day You Shall Give His Wages… for He Bears His Soul toward It (Deuteronomy 24:15)

All labors and crafts are aspects of rectification and clarification, through which human beings complete the Creator’s work and clarify good from evil. Our Sages therefore extolled labor: the worker clarifies sparks and good points, and they gather within the money he earns. Money is the completion of his soul, for the soul is rooted in wealth; through his labor he gathers the parts of his soul that were dispersed in the depths of action, and when he receives his wages, he receives the goodness collected there and completes his soul. (Likutay Moharan I, Teaching 69)

Segment 134
HE:
״ביומו תיתן שכרו״ (דברים כ״ד, ט״ו), מפני שכל בירור ותיקון שייך ליום ולשעה מסוימים. הניצוצות שבירר הפועל היום הם חלקי נפשו של אותו יום, ועליו לקבל את שכרו בו כדי להשלים את נפשו. לכן עיקר האיסור חל בעונה הראשונה בלבד: יום או לילה, לפי שעת סיום המלאכה. היום והלילה הם זמנים ועונות שונים; ביום נמשכים נפש ומוחין חדשים ובלילה הנפשות עולות. כשהזמן מתחלף, שלמות היום הקודם אינה יכולה להיעשות באותו אופן.

EN:
“On that day you shall give his wages” (Deuteronomy 24:15), because every clarification and rectification belongs to a particular day and hour. The sparks the worker clarified today are parts of his soul belonging to that day, and he must receive his wages then in order to complete his soul. The principal prohibition therefore applies only during the first period: day or night, according to when the labor ended. Day and night are different times and periods; by day a new soul and mochin are drawn, while at night souls ascend. Once the time changes, the previous day’s completion cannot be accomplished in the same manner.

Segment 135
HE:
רש״י פירש ״ואליו הוא נושא את נפשו״ (דברים כ״ד, ט״ו): הפועל מסר את נפשו בעבודה. גם מלאכה שאין בה סכנה גשמית היא בחינת מסירות נפש, מפני שהפועל יורד לעמקי עולם העשייה, צד המוות, כדי לברר ניצוצות נסתרים. המלאכה היא כבריאה חדשה: הדבר טרם נשלם עד שבעל האומנות גומרו בידיו. הירידה לעשייה היא לצורך עלייה; מיד כשהמלאכה נשלמת צריך להשיב לפועל את נפשו — את הממון שבו שכרו ושורש נפשו.

EN:
Rashi explains “for he bears his soul toward it” (Deuteronomy 24:15): the worker surrendered his soul in the labor. Even labor involving no physical danger is an aspect of self-sacrifice, for the worker descends into the depths of the world of action, the side of death, to clarify hidden sparks. Labor resembles a new creation: the object was incomplete until the craftsman finished it with his hands. The descent into action is for the sake of ascent; immediately when the labor is completed, the worker’s soul must be restored to him—the money containing his wages and the root of his soul.

Segment 136
HE:
שכר שכיר חמור משאר חוב, מפני שהפועל נשכר כעבד, ירד לעשייה ומסר את נפשו לשם בירור הניצוצות; לכן יש להשיב את נפשו בזמנה. ראשי התיבות של ״ביומו תיתן שכרו״ הם שבת: כשהעבודה והבירור נגמרים והפועל יוצא לחירות, זו בחינת שבת ושביתה מן הבירורים. כל זמן שהטוב, שכר הפעולה, לא חזר למקומו, הבירור אינו שלם; לכן צריך לשלם מיד כדי להשלים את השביתה. (ליקוטי הלכות, הלכות שכירות פועלים א׳)

EN:
A hired worker’s wages are treated more stringently than another debt because the worker hired himself like a servant, descended into action, and surrendered his soul to clarify the sparks; his soul must therefore be restored at its proper time. The Hebrew initials of “on that day you shall give his wages” form Shabbos: when the labor and clarification are finished and the worker goes free, this is the aspect of Shabbos and cessation from clarifications. As long as the goodness, the wages of the labor, has not returned to its place, the clarification is incomplete; payment must therefore be made immediately to complete the cessation. (Likutay Halachos, Laws of Hiring Workers 1)

Segment 137
HE:
ביומו תיתן שכרו ולא תבוא עליו השמש, כי עני הוא ואליו הוא נושא את נפשו (דברים כ"ד, ט"ו)

עבדות היא בחינת זוהמת הנחש, שממנה באים העוונות; חירות דקדושה היא דעת והארת הרצון, היפך העוונות, הנמשכת מן המקיפים ושפע הכתר, בחינת יום הכיפורים וסליחת עוונות. לכן כל התורה תלויה ביציאת מצרים, שהוציאה אותנו מעבדות לחירות: להכניע את מקור העוונות ולזכות להארת הרצון. (ליקוטי מוהר״ן תנינא, תורה ז׳) משום כך התורה מקלה ככל האפשר את העבדות של יהודי, אפילו שכיר יום שאינו עבד ממש.

EN:
On That Day You Shall Give His Wages, and the Sun Shall Not Set upon Him, for He Is Poor and Bears His Soul toward It (Deuteronomy 24:15)

Servitude is an aspect of the serpent’s contamination, from which sins derive; holy freedom is knowledge and illumination of ratzoan, the opposite of sins, drawn from the encompassing lights and the abundance of keter, the aspect of Yom Kippur and forgiveness of sins. The entire Torah therefore depends upon the Exodus from Egypt, which brought us from servitude to freedom: subduing the source of sins and attaining illumination of ratzoan. (Likutay Moharan II, Teaching 7) For this reason the Torah alleviates a Jew’s servitude as much as possible, even that of a day laborer who is not literally a slave.

Segment 138
HE:
השכיר ירד לעבדות מחמת דוחקו כדי לקבל פרנסה ולהחיות את נפשו; אבל דווקא באמצעות הפרנסה והאכילה אפשר לזכות להארת הרצון. נמצא שירידתו היא תכלית העלייה: בשכר עבודתו הוא מקבל פרנסה, ובאמצעותה מאיר בו הרצון והוא יוצא מן העבדות לחירות. לכן צריך לשלם לו מיד, כדי להסיר מעליו בלי דיחוי את פגם העבדות שאין ישראל יכולים לשאתו אפילו יום אחד.

EN:
The laborer descended into servitude because of his need, in order to receive sustenance and keep his soul alive; yet specifically through sustenance and eating one can attain illumination of ratzoan. His descent is therefore the ultimate purpose of ascent: through his wages he receives sustenance, through which ratzoan shines within him and he emerges from servitude to freedom. He must therefore be paid immediately, removing without delay the blemish of servitude that Israel cannot bear even for a single day.

Segment 139
HE:
זהו ״ביומו תיתן שכרו... כי עני הוא ואליו הוא נושא את נפשו״ (דברים כ״ד, ט״ו). ״נפש״ היא גם רצון, ככתוב ״אם יש את נפשכם״ (בראשית כ״ג, ח׳): מחמת עוניו הוא השליך את עצמו לעבדות כדי לקבל פרנסה ולהעלות את רצונו אל הרצון העליון. התשלום המיידי מזכה אותו בהארת הרצון ומסיר את העבדות. הנהנה מיגיע כפיו גדול מירא שמים, כי באמצעות האכילה והפרנסה הוא זוכה למקיפים שהם שעשוע העולם הבא. שכירות משתלמת לבסוף: לאחר ירידת העבודה בא שכרה, המסיר את העבדות והופך את הירידה לעלייה. (ליקוטי הלכות, הלכות שכירות פועלים ב׳, ב׳; על פי אוצר היראה)

EN:
This is “On that day you shall give his wages… for he is poor, and he bears his soul toward it” (Deuteronomy 24:15). Nefesh, “soul,” also means ratzoan, as in “if it is your ratzoan” (Genesis 23:8): because of his poverty he cast himself into servitude to receive sustenance and elevate his ratzoan toward the supernal ratzoan. Immediate payment grants him illumination of ratzoan and removes servitude. One who benefits from the labor of his hands is greater than one who merely fears Heaven, for through eating and sustenance he attains the encompassing lights that are the delight of the World to Come. Wages become payable at the end: after the descent of labor comes the payment that removes servitude and transforms the descent into ascent. (Likutay Halachos, Laws of Hiring Workers 2:2; following Otzar HaYirah)

Segment 140
HE:
ולא תחבול בגד אלמנה (דברים כ"ד, י"ז)

שורש כל הנפשות בעשירות; לכן עיקר העשירות באה באמצעות האישה, שהיא בחינת נפש ששורשה וחיותה בעשירות. (ליקוטי מוהר״ן א׳, תורה ס״ט) משום כך אין ממשכנים אלמנה כלל, אפילו עשירה. שלמות חיות האישה באה באמצעות בעלה, המשתדל להשלים את נפשה בעשירות שהוא מרוויח; לאחר מותו אין מי שישלים את נפשה.

EN:
You Shall Not Take an Almanah’s Garment as Collateral (Deuteronomy 24:17)

All souls are rooted in wealth; principal wealth therefore comes through the woman, who is an aspect of the soul whose root and vitality are in wealth. (Likutay Moharan I, Teaching 69) An almanah may consequently never be given collateral, even if she is wealthy. The completeness of a woman’s vitality comes through her husband, who endeavors to complete her soul through the wealth he earns; after his death, she has no one to complete her soul.

Segment 141
HE:
התורה הזהירה פעמים רבות לרחם במיוחד על האלמנה, מפני שהיא נפש אומללה וענייה מאוד ושלמות חיותה ניטלה ממנה. עיקר חיותה המועטה נמצא בנכסים שנשארו לה מבעלה. לכן ״לא תחבול בגד אלמנה״ (דברים כ״ד, י״ז): נטילת חפציה כמשכון היא כנטילת נפשה ממש, מאחר שאין לה מקור חיות אחר. (ליקוטי הלכות, הלכות גביית מלווה א׳)

EN:
The Torah repeatedly warned that special compassion be shown to an almanah, for she is an exceedingly afflicted and impoverished soul whose complete vitality has been taken from her. Her remaining limited vitality is principally invested in the property her husband left her. Therefore, “You shall not take an almanah’s garment as collateral” (Deuteronomy 24:17): taking her possessions as collateral is like literally taking her soul, since she has no other source of vitality. (Likutay Halachos, Laws of Collecting a Loan 1)

Segment 142
HE:
לא תחסום שור בדישו (דברים כ"ה, ד')

התורה חסה אפילו על בהמה, מפני שנשמות אדם מתגלגלות בבהמות, בחיות ובעופות. הבעל שם טוב אמר שבני אדם אוכלים, שותים ורוכבים על בני אדם — בכל מקום יש ניצוצי נשמות. אין לשער את הרחמנות על נפש שנתגלגלה בבעל חיים מחמת עוונותיה. העוונות באים מרוח שטות והעדר הדעת, בחינת בהמיות; לכן נפילת אדם לעבירות היא כבר משא כבד של ״מעשה בהמה״, וכל שכן גלגולו בבהמה ממש.

EN:
You Shall Not Muzzle an Ox while It Threshes (Deuteronomy 25:4)

The Torah has compassion even upon an animal because human souls are reincarnated in animals, beasts, and birds. The Baal Shem Tov said that human beings eat, drink, and ride upon human beings—sparks of human souls are found everywhere. The compassion due a soul reincarnated in a living creature because of its sins is immeasurable. Sins derive from a spirit of folly and absence of knowledge, the aspect of animality; a person’s fall into sin is therefore already the heavy burden of “animal conduct,” all the more so his actual reincarnation in an animal.

Segment 143
HE:
״לא תחסום שור בדישו״ (דברים כ״ה, ד׳): יש להניח לו לאכול בשעת עבודתו, כדי להאיר לנפש המגולגלת בו את הארת הרצון. האכילה מסוגלת להאיר רצון, ולכן יכולה הארה כלשהי להגיע באמצעות אכילת הבהמה גם לנפש שבתוכה. (ליקוטי מוהר״ן תנינא, תורה ז׳) התורה סמכה לכך את מצוות הייבום, שבה נרמז סוד גלגולי הנשמות: מצוות ״לא תחסום״ מאירה למגולגלים רצון, בחינת יום הכיפורים וסליחת עוונות, כדי לנקותם מעוונותיהם.

EN:
“You shall not muzzle an ox while it threshes” (Deuteronomy 25:4): it must be allowed to eat during its labor in order to illuminate the soul reincarnated within it with illumination of ratzoan. Eating is conducive to illuminating ratzoan, and some illumination can therefore reach the soul within through the animal’s eating. (Likutay Moharan II, Teaching 7) The Torah juxtaposed this with the mitzvah of yibum, in which the secret of reincarnated souls is alluded to: the mitzvah of not muzzling illuminates the reincarnated souls with ratzoan, the aspect of Yom Kippur and forgiveness of sins, in order to cleanse them of their sins.

Segment 144
HE:
רבותינו למדו את דין השור בדישו מן השור הנאמר בשבת, מפני ששבת היא הארת הרצון. מצווה להרבות באכילת שבת כדי לזכות באמצעותה להארת הרצון. כאשר הרצון מאיר בשבת, העבדות מתבטלת לגמרי; לכן אסורה מלאכה, בחינת עבדות ורוח שטות, והדעת מתגלה. (ליקוטי הלכות, הלכות שכירות פועלים ב׳, ד׳)

EN:
Our Sages derived the law of the threshing ox from the ox mentioned concerning Shabbos, because Shabbos is illumination of ratzoan. It is a mitzvah to increase Shabbos eating in order to attain illumination of ratzoan through it. When ratzoan shines on Shabbos, servitude is entirely nullified; labor, the aspect of servitude and a spirit of folly, is therefore forbidden, and knowledge is revealed. (Likutay Halachos, Laws of Hiring Workers 2:4)

Segment 145
HE:
עיקר הבירור בכל ימי החול נעשה באמצעות קדושת שבת, שצריך להמשיכה לששת ימי המעשה. כך מבררים את השפע מבהמה לאדם, שלשם כך באים יגיעת המשא ומתן והמלאכות. זהו ״זכור את יום השבת לקדשו; ששת ימים תעבוד״ (שמות כ׳, ח׳–ט׳): בזכירת השבת אפשר לעבוד כראוי ולברר שפע אנושי משפע בהמי. בשביתת בהמתו בשבת חוזר השפע של בהמה לבהמה והשפע של אדם לאדם.

EN:
The principal clarification throughout the weekdays is accomplished through the holiness of Shabbos, which must be drawn into the six working days. The abundance is thereby clarified from animal to human; this is the purpose of the exertion of business and weekday labor. This is “Remember the Shabbos day to sanctify it; six days you shall labor” (Exodus 20:8–9): by remembering Shabbos one can labor properly and clarify human abundance from animal abundance. Through one’s animal resting on Shabbos, animal abundance returns to the animal and human abundance to the human being.

Segment 146
HE:
בשעת הדישה השור מברר את החיטה מן הפסולת — שפע אדם משפע בהמה. לכן אין לחוסמו ולמנוע ממנו את מזונו דווקא כשהמלאכה עוסקת בהחזרת השפע אליו; יש להניחו לאכול כרצונו. דין זה נלמד מ״למען ינוח שורך״ (שמות כ״ג, י״ב), מפני שאיסור חסימת שור בדישו ומצוות שביתת בהמה בשבת הם בחינה אחת: השבת השפע הנכון לכל מדרגה. (ליקוטי הלכות, הלכות מקח וממכר ד׳, י״ז; על פי אוצר היראה, מועדי ה׳ — שבת, קנ״ב)

EN:
While threshing, the ox clarifies wheat from refuse—human abundance from animal abundance. It must therefore not be muzzled and deprived of its food precisely when the labor concerns restoring its abundance to it; it must be allowed to eat as it desires. This law is derived from “so that your ox may rest” (Exodus 23:12), because the prohibition against muzzling a threshing ox and the mitzvah of an animal resting on Shabbos are one aspect: restoring the proper abundance to each level. (Likutay Halachos, Laws of Commerce 4:17; following Otzar HaYirah, “Hashem’s Appointed Times—Shabbos,” 152)

Segment 147
HE:
לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר (דברים כ"ה, ה')

בדרך כלל אישה יוצאת מזיקתה לבעלה במיתתו, מפני שנשמתו הסתלקה מן העולם ואין עוד קשר ביניהם. אבל מי שמת בלא בנים, נשמתו עדיין נשארת בעולם, קשורה ברגלי אחיו, מפני שאינה יכולה לעלות לאור הפנים. זהו בחינת ״ותגל מרגלותיו״ (רות ג׳, ז׳). גם אשתו עדיין קשורה בו באמצעות הרוח שהטיל בה ואינה יוצאת ממנה, מאחר שנשמתו אינה יכולה להיפרד מן העולם: הוא לא הניח בו זרע שיכיר את ה׳ יתברך, שלשם כך בא לעולם.

EN:
The Wife of the Deceased Shall Not Marry Outside to a Strange Man (Deuteronomy 25:5)

Ordinarily, a woman’s bond to her husband terminates with his death, for his soul has departed from the world and no bond remains between them. But when a man dies childless, his soul still remains in the world, bound to his brother’s feet, because it cannot ascend to the light of the Countenance. This is the aspect of “she uncovered the place of his feet” (Ruth 3:7). His wife likewise remains bound to him through the spirit he placed within her, which does not depart from her, since his soul cannot separate from the world: he left no offspring in it who would recognize Hashem, blessed be He, the purpose for which he came into the world.

Segment 148
HE:
לכן ״לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר״ (דברים כ״ה, ה׳), אלא היא זקוקה לייבום. ״אח לצרה ייוולד״ (משלי י״ז, י״ז): לאחיו יש כוח להקים אותו, להמשיך שוב את נשמתו באמצעות הבן שיוליד, ככתוב ״יקום על שם אחיו המת״ (דברים כ״ה, ו׳). כך מקבל המת המשך בעולם ונשמתו יכולה להגיע לתיקונה. (ליקוטי הלכות, הלכות גיטין ד׳, ח׳)

EN:
Therefore, “the wife of the deceased shall not marry outside to a strange man” (Deuteronomy 25:5); rather, she is bound to yibum. “A brother is born for adversity” (Proverbs 17:17): his brother possesses the power to establish him, drawing his soul again through the son he will father, as it is written: “He shall succeed to the name of his deceased brother” (Deuteronomy 25:6). The deceased thereby receives continuity in the world and his soul can reach its rectification. (Likutay Halachos, Laws of Divorce 4:8)

Segment 149
HE:
ואם לא יחפוץ האיש... וחלצה נעלו (דברים כ"ה, ז'–ט')

המנעלים הם שמירה לרגליים, והרגליים הן בחינת אמונה ואמונת חכמים — תורה שבעל פה, מלכות, בבחינת ״צדק לפניו יהלך״ (תהלים פ״ה, י״ד). בתיקונים נאמר ״נעל — דא אתתא״, כי האישה יראת ה׳ היא בחינת אמונת חכמים ורגליים. זהו עניין חליצת מנעל היבם: כשאינו חפץ להקים שם לאחיו, נאחז בו עשו, השונא את יעקב אחיו; אחיזה זו באה מפגם אמונת חכמים ומונעת ממנו להציל את אחיו.

EN:
If the Man Does Not Desire… She Shall Remove His Shoe (Deuteronomy 25:7–9)

Shoes protect the feet, and the feet are an aspect of emunah and emunas chachamim—Oral Torah, kingship, in the aspect of “Righteousness shall walk before Him” (Psalms 85:14). The Tikkunim state, “The shoe—this is the woman,” for the woman who fears Hashem is the aspect of emunas chachamim and the feet. This is the meaning of removing the yavam’s shoe: when he does not desire to establish a name for his brother, Eisav, who hates his brother Yaakov, takes hold of him; this hold comes through blemished emunas chachamim and prevents him from saving his brother.

Segment 150
HE:
אפילו אם הוא מבקש לייבם אך אינו יכול לכוון לשם מצווה, גם זה פגם אמונת חכמים. אילו היה קדוש בברית כראוי היה מכוון לשם מצווה, בפרט בייבום, מצווה גבוהה מאוד. חוסר הכוונה נמשך מפגם הברית ומבחינת אישה זונה, היפך ״אישה יראת ה׳״ (משלי ל״א, ל׳), אמונת חכמים ותורה שבעל פה. אמונה ותיקון הברית הם בחינה אחת, כמבואר בליקוטי מוהר״ן א׳, תורות ל״א, כ״ג ול״ו. לכן בין שאינו רוצה לייבם ובין שאינו יכול לכוון, צריך לחלוץ את מנעלו, מקום אחיזת עשו בפגם הרגליים.

EN:
Even if he wishes to perform yibum but cannot direct his intention for the sake of the mitzvah, this too is blemished emunas chachamim. Had he been properly holy in the bris, he would have intended for the mitzvah, especially yibum, an exceedingly exalted mitzvah. His inability to intend derives from blemishing the bris and the aspect of a harlot, the opposite of “a woman who fears Hashem” (Proverbs 31:30), emunas chachamim and Oral Torah. Emunah and rectification of the bris are one aspect, as explained in Likutay Moharan I, Teachings 31, 23, and 36. Whether he refuses yibum or cannot intend properly, his shoe must therefore be removed, at the place where Eisav takes hold through blemished feet.

Segment 151
HE:
נפש המת קשורה ברגלי היבם, מפני שעיקר פגמה באמונת חכמים, בחינת רגליים, ותיקונה מוכרח לבוא באמצעות אחיו. כשהאח אינו מתקנה, היא אחוזה ברגליו כציפור בפח ואף עלולה להיפגם שם יותר, כי עשו — זוהמת הנחש — נאחז בעקב, בבחינת ״ואתה תשופנו עקב״ (בראשית ג׳, ט״ו). אשת המת, שהיא בחינת ידיו, חולצת את המנעל ומכניעה את אחיזת עשו, בבחינת ״וידו אוחזת בעקב עשו״ (בראשית כ״ה, כ״ו).

EN:
The deceased soul is bound to the yavam’s feet because its principal blemish is in emunas chachamim, the aspect of feet, and its rectification must come through his brother. When the brother does not rectify it, it is caught at his feet like a bird in a trap and may even be further blemished there, for Eisav—the serpent’s contamination—takes hold of the heel, in the aspect of “you shall bruise his heel” (Genesis 3:15). The deceased man’s wife, who is the aspect of his hands, removes the shoe and subdues Eisav’s hold, in the aspect of “his hand was holding Eisav’s heel” (Genesis 25:26).

Segment 152
HE:
באמצעות הרוח שהמת הטיל באשתו, פעולתה נחשבת כאילו הוא עושה בידיו. היא חולצת את המנעל מעל רגל היבם, מכניעה את עשו ומשחררת את נפש המת. הרק שהיא יורקת מוציא ומתקן את אותה רוח, מפני ששורש הרוק במקום גבוה מאוד, בבחינת זיווג הנשיקין, וגם הרוח נמשכת משם. החליצה והיריקה מביישות את היבם; הבושה היא תשובה, ובמקום התשובה נתקן פגם אמונת חכמים. משם מקבלת נפש המת חיות, בבחינת ״שובו וחיו״ (יחזקאל י״ח, ל״ב).

EN:
Through the spirit the deceased placed within his wife, her action is regarded as though he performed it with his own hands. She removes the shoe from the yavam’s foot, subdues Eisav, and releases the deceased soul. The spittle she spits extracts and rectifies that spirit, for spittle is rooted in an exceedingly high place, the aspect of the union of kisses, and the spirit likewise derives from there. The removal and spitting shame the yavam; shame is teshuvah, and in the place of teshuvah the blemish of emunas chachamim is rectified. From there the deceased soul receives vitality, in the aspect of “Return and live” (Ezekiel 18:32).

Segment 153
HE:
לכן היא קוראת ״ככה ייעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו״ (דברים כ״ה, ט׳). ״האיש״ הידוע הוא עשו, ״איש יודע ציד, איש שדה״ (בראשית כ״ה, כ״ז), שאינו רוצה לבנות את בית אחיו אלא רודף תמיד את יעקב. בחליצת מנעל היבם נכנעת אחיזתו ונפתח תיקון לנפש המת. (ליקוטי הלכות, הלכות ייבום ג׳, ח׳, י״א)

EN:
She therefore declares: “So shall be done to the man who will not build his brother’s house” (Deuteronomy 25:9). The well-known “man” is Eisav, “a man who knew hunting, a man of the field” (Genesis 25:27), who does not desire to build his brother’s house but constantly pursues Yaakov. Through removing the yavam’s shoe, Eisav’s hold is subdued and a path of rectification opens for the deceased soul. (Likutay Halachos, Laws of Yibum 3:8, 11)

Segment 154
HE:
וחלצה נעלו מעל רגלו וירקה בפניו (דברים כ"ה, ט')

מבואר בתורה ״וביום הביכורים״ שיש דעת שהיא שלום, שהרי השלום תלוי בדעת; ויש דעת עליונה מאוד שהיא מחלוקת לשם שמים. באמת יש שם אהבה, שלום ודעת, ואלו ואלו דברי אלקים חיים, אלא שאין אנו יכולים להבין את דרכי ה׳ הללו. זו בחינת משה, ראשי תיבות מחלוקת שמאי והלל, ובחינת מצה. (ליקוטי מוהר״ן א׳, תורה נ״ו)

EN:
She Shall Remove His Shoe from His Foot and Spit before Him (Deuteronomy 25:9)

The teaching “On the Day of the First Fruits” explains that there is knowledge that is peace, for peace depends upon knowledge; and there is exceedingly supernal knowledge that is dispute for the sake of Heaven. In truth, love, peace, and knowledge exist there, and both positions are the words of the living God, but we cannot understand these ways of Hashem. This is the aspect of Moshe, whose Hebrew name forms the initials of “the dispute of Shammai and Hillel,” and the aspect of matzah. (Likutay Moharan I, Teaching 56)

Segment 155
HE:
ייבום הוא בחינת דעת של שלום, מפני שהוא זיווג לשם הולדה, וההולדה היא שלום: ״וראה בנים לבניך, שלום על ישראל״ (תהלים קכ״ח, ו׳). שלום מחבר שני הפכים; איש ואישה הם שני הפכים, ועיקר אחדותם בבן הנולד משניהם, כדרשת רש״י על ״והיו לבשר אחד״ (בראשית ב׳, כ״ד). לכן, כשהיבם חפץ להוליד, הייבום מאחד את ההפכים בשלום.

EN:
Yibum is an aspect of the knowledge of peace because it is a union for procreation, and procreation is peace: “May you see children born to your children; peace upon Israel” (Psalms 128:6). Peace joins two opposites; man and woman are two opposites, and their principal unity is in the child born from them both, as Rashi expounds “and they shall become one flesh” (Genesis 2:24). When the yavam desires to father a child, yibum therefore unites the opposites in peace.

Segment 156
HE:
כשאינו רוצה לייבם, ״וחלצה נעלו״ (דברים כ״ה, ט׳) מרמז לזיווג ולדעת של מחלוקת לשם שמים. זהו הייחוד העליון, זיווג פנימי לחיות העולמות שאינו לשם הולדה ואינו נפסק. מפני שאין אחריו הולדה שתעשה שלום, הוא נראה תמיד כמחלוקת; אבל באמת שם תכלית האהבה והאחדות, ואין לחקור בו, בבחינת ״במופלא ממך אל תדרוש״. זהו זיווגו של משה, שהיה פרוש מן הזיווג התחתון ודבוק בזיווג העליון.

EN:
When he does not desire yibum, “she shall remove his shoe” (Deuteronomy 25:9) alludes to the union and knowledge of dispute for the sake of Heaven. This is the supernal unification, an inward and unceasing union that gives life to the worlds and is not for procreation. Because no birth follows it to produce peace, it always appears as dispute; in truth, however, ultimate love and unity are found there, and it may not be investigated, in the aspect of “Do not inquire into what is wondrously beyond you.” This is Moshe’s union, for he separated from the lower union and cleaved to the supernal union.

Segment 157
HE:
לכן נאמר למשה ״של נעליך מעל רגליך״ (שמות ג׳, ה׳). בזוהר ״נעל״ היא האישה, בחינת כותנות עור ועץ הדעת טוב ורע, שמחלוקתו נותנת אחיזה לסטרא אחרא ונזקקת לשלום. משה פשט את הנעל, את הזיווג התחתון, כדי לזכות לדעת העליונה של מחלוקת לשם שמים. בחליצה, מאחר שהיבם אינו חפץ בדעת של שלום, מוכרחים להתחבר לתיקון המת באמצעות הדעת העליונה; לכן חולצים את הנעל. היריקה היא בחינת זיווג הנשיקין, זיווג החך והגרון, ובאמצעותה נתקנת נפש המת.

EN:
Moshe was therefore told: “Remove your shoes from your feet” (Exodus 3:5). In the Zohar, the shoe is the woman, the aspect of garments of skin and the Tree of Knowledge of good and evil, whose dispute gives the sitra achara a hold and requires peace. Moshe removed the shoe, the lower union, in order to attain the supernal knowledge of dispute for the sake of Heaven. In chalitzah, because the yavam does not desire the knowledge of peace, the deceased must be rectified through connection with the supernal knowledge; the shoe is therefore removed. Spitting is the aspect of the union of kisses, the union of palate and throat, and through it the deceased soul is rectified.

Segment 158
HE:
מרים פגמה בכבוד משה כשדיברה על פרישותו. היא לא השיגה שזכה לזיווג העליון ולמחלוקת לשם שמים, ואמרה ״הרק אך במשה דיבר ה׳, הלא גם בנו דיבר״ (במדבר י״ב, ב׳) — ואנו לא פרשנו. לכן נענשה ב״ואביה ירוק ירק בפניה״ (במדבר י״ב, י״ד), רמז ל״וירקה בפניו״ שבחליצה: היא פגמה בבחינת ״של נעליך״ ובזיווגו של משה. אבל שאר בני אדם מצווים להוליד: ״על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו״ — את הזיווג העליון של אבא ואמא — ״ודבק באשתו והיו לבשר אחד״ (בראשית ב׳, כ״ד), דעת וזיווג של שלום באמצעות הבנים. (ליקוטי הלכות, הלכות ייבום, על פי המקור)

EN:
Miriam blemished Moshe’s honor when she spoke about his separation. She did not apprehend that he had attained the supernal union and dispute for the sake of Heaven, and said: “Has Hashem spoken only through Moshe? Has He not also spoken through us?” (Numbers 12:2)—yet we did not separate. She was therefore punished with “If her father had spit in her face” (Numbers 12:14), an allusion to “she shall spit before him” in chalitzah: she blemished the aspect of “remove your shoe” and Moshe’s union. Other people, however, are commanded to produce offspring: “Therefore a man shall leave his father and mother”—the supernal union of father and mother—“and cleave to his wife, and they shall become one flesh” (Genesis 2:24), the knowledge and union of peace through children. (Likutay Halachos, Laws of Yibum, following the source text)

Segment 159
HE:
וירקה בפניו (דברים כ"ה, ט')

חלוקת העצה, כשאדם אינו יודע לתת עצה לנפשו, נמשכת ממותרות המאכל העולות אל המוח והלב ומבלבלות את עצתו עד שהיא נעשית ״עצת נשים״. חלוקת העצה היא מצד הנוקבא; בירור העצה, שהוא עיקר הזיווג דקדושה והולדת הבנים, בא מצד הדכורא. הבנים הם תיקון העצה, בבחינת ״וכל בנייך לימודי ה׳״ (ישעיהו נ״ד, י״ג): נצח והוד, בחינת עצות. כל נפש מישראל היא שכל ועצה חדשים כיצד להכיר את ה׳.

EN:
She Shall Spit before Him (Deuteronomy 25:9)

Divided counsel, when a person does not know how to advise his own soul, derives from excess food that rises to the mind and heart and confuses his counsel until it becomes “the counsel of women.” Division of counsel comes from the feminine side; clarification of counsel, which is the principal holy union and procreation, comes from the masculine side. Children are the rectification of counsel, in the aspect of “All your children will be taught by Hashem” (Isaiah 54:13): netzach and hod, the aspects of counsels. Every Jewish soul is a new intellect and counsel for recognizing Hashem.

Segment 160
HE:
הרוק המצוי בפה לפני הזיווג הוא סוד זיווג הנשיקין הקודם לזיווג הגופני. גם בגשמיות הרוק הוא כוח המברר והדוחה פסולת: הוא מפריד את חלקי המאכל ומסייע לעיכול. לכן הוא מסייע לבירור העצה ולהולדה. בחליצה, היבמה צריכה להיפרד מבעלה הראשון ולהוציא את הרוח שהטיל בה, כוח החיות שנועד להולדת בנים ולבירור עצות. היא מוציאה אותו דווקא ברוק, שגם הוא כוח מברר.

EN:
The spittle present in the mouth before union is the secret of the union of kisses that precedes physical union. Even physically, spittle is a force that clarifies and expels refuse: it separates the components of food and assists digestion. It therefore aids the clarification of counsel and procreation. In chalitzah, the yevamah must separate from her first husband and extract the spirit he placed within her, the force of vitality intended for producing children and clarifying counsels. She extracts it specifically through spittle, which is likewise a clarifying force.

Segment 161
HE:
בכל פרט שבאדם יש כוחות נפלאים וסודות עליונים, עד שגם הרוק מקבל חיות מרזי תורה וממצוות התלויות באיברי האדם. על ידו נפטרת היבמה, מפני שהוא מברר את הכוח שנועד להוליד בנים ועצות רבות שיגלו את אלקותו בעולם, ״למען דעת כל עמי הארץ כי ה׳ הוא האלקים, אין עוד״ (מלכים א׳ ח׳, ס׳). הדברים עמוקים ואינם ניתנים לביאור מלא בכתב; הבנתם תלויה בבקיאות בדברי רבנו ובהתבוננות. (ליקוטי הלכות, הלכות גיטין ג׳, כ״ז–כ״ח; על פי אוצר היראה, זיווגים, כ״ט–ל׳)

EN:
Every detail of the human being contains wondrous powers and supernal secrets, so that even spittle receives vitality from the Torah’s mysteries and from mitzvos connected to the human limbs. Through it the yevamah is released, for it clarifies the force intended to produce children and numerous counsels that will reveal His Godliness in the world, “so that all the peoples of the earth may know that Hashem is God; there is no other” (I Kings 8:60). These matters are profound and cannot be fully explained in writing; understanding them depends upon familiarity with Rabbeinu’s teachings and careful contemplation. (Likutay Halachos, Laws of Divorce 3:27–28; following Otzar HaYirah, “Unions,” 29–30)

Segment 162
HE:
וחלצה נעלו מעל רגלו וירקה בפניו (דברים כ"ה, ט')

עיקר ההולדה הוא באמצעות הרוח שהבעל משאיר באשתו. תכלית ההולדה לגלות ולפרסם את אמונת ה׳ בעולם מדור לדור, בבחינת ״ועד דור ודור אמונתו״ (תהלים ק׳, ה׳). בירור האמונה בא באמצעות רוח הנבואה של הצדיק האמיתי, המבררת את כוח המדמה ומכינה את חידוש העולם והשיר שיתעורר לעתיד. כך מכניעים את עקב הסטרא אחרא ומגדילים את עקב הקדושה, ״עקב ענווה יראת ה׳״ (משלי כ״ב, ד׳). (ליקוטי מוהר״ן תנינא, תורה ח׳)

EN:
She Shall Remove His Shoe from His Foot and Spit before Him (Deuteronomy 25:9)

Procreation principally occurs through the spirit a husband leaves within his wife. Its purpose is to reveal and publicize emunah in Hashem throughout the world from generation to generation, in the aspect of “His emunah endures from generation to generation” (Psalms 100:5). Emunah is clarified through the prophetic spirit of the true tzaddik, which clarifies the imaginative faculty and prepares the world’s renewal and the song that will awaken in the future. This subdues the heel of the sitra achara and magnifies the heel of holiness, “the consequence of humility is awe of Hashem” (Proverbs 22:4). (Likutay Moharan II, Teaching 8)

Segment 163
HE:
לידת נפש מישראל היא חידוש עולם, כי האדם עולם קטן וכל אדם הוא עניין ושכל חדשים. ריבוי נשמות ישראל מגדיל את רוח הנבואה, מברר את האמונה ומביא ללידת נשמות נוספות, עד הגאולה, כי אין בן דוד בא עד שיכלו הנשמות שבגוף. מי שמת בלא בנים פגם בבחינות אלה ונשמתו נשארת קשורה בעקב אחיו, מפני שלא הגדיל את עקב הקדושה. תיקונו באמצעות ייבום והרוח שהשאיר באשתו, ששורשה ברוח הנבואה.

EN:
The birth of a Jewish soul is the renewal of a world, for a person is a miniature world and every person is an entirely new matter and intellect. The multiplication of Jewish souls magnifies prophetic spirit, clarifies emunah, and brings about the birth of additional souls, until redemption, for the son of David will not come until all the souls in the treasury have emerged. One who dies childless blemished these aspects, and his soul remains bound to his brother’s heel because he did not magnify the heel of holiness. His rectification comes through yibum and the spirit he left within his wife, whose root is in prophetic spirit.

Segment 164
HE:
אם האח אינו רוצה לייבם, ״וחלצה נעלו מעל רגלו״ (דברים כ״ה, ט׳), כי הפגם בעקב. המנעלים, בחינת כותנות עור, מתקנים את העקב שנפגם ב״ואתה תשופנו עקב״ (בראשית ג׳, ט״ו). ״וירקה בפניו״ (דברים כ״ה, ט׳) הוא ביזיון, היפך הכבוד שממנו נמשכת רוח הנבואה; מי שפגם בה נבזה. יהי רצון שנינצל מחליצה ומייבום ויתקיים ״הקטון יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום; אני ה׳ בעתה אחישנה״ (ישעיהו ס׳, כ״ב). (ליקוטי הלכות, הלכות פריה ורביה והלכות אישות ה׳, כ״ה; על פי אוצר היראה, בנים, ל״ג)

EN:
If the brother does not desire yibum, “she shall remove his shoe from his foot” (Deuteronomy 25:9), for the blemish lies in the heel. Shoes, the aspect of garments of skin, rectify the heel blemished by “you shall bruise his heel” (Genesis 3:15). “She shall spit before him” (Deuteronomy 25:9) is humiliation, the opposite of the honor from which prophetic spirit is drawn; one who blemished it is humiliated. May it be His ratzoan that we be saved from chalitzah and yibum, and may “the smallest become a thousand and the youngest a mighty nation; I, Hashem, will hasten it in its time” (Isaiah 60:22). (Likutay Halachos, Laws of Procreation and Marriage 5:25; following Otzar HaYirah, “Children,” 33)

Segment 165
HE:
זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים (דברים כ"ה, י"ז)

עמלק הוא ראשית הסטרא אחרא, בחינת ״ראשית גויים עמלק״ (במדבר כ״ד, כ׳). לכן מלחמתו מכוונת אל ראש הבית האמיתי שממנו נמשכים כל הדורות, בבחינת ״קורא הדורות מראש״ (ישעיהו מ״א, ד׳). הוא אינו מבקש להילחם בקטן או בגדול אלא בראש הבית עצמו. אך אין לו כוח לפגוע בצדיק האמת ישירות, מפני שהצדיק כבר שבר בשלמות את התאוות והמידות הרעות, ביטל מעצמו את זוהמת הנחש ועמלק, ומוסר את נפשו בכל יום על קדושת ה׳ ועל ישראל.

EN:
Remember What Amalek Did to You on the Way when You Left Egypt (Deuteronomy 25:17)

Amalek is the first principle of the sitra achara, the aspect of “Amalek is the first among nations” (Numbers 24:20). Its war is therefore directed against the true head of the house from whom all generations are drawn, in the aspect of “He calls the generations from the beginning” (Isaiah 41:4). It does not seek to fight the small or the great, but the head of the house himself. Yet it has no power to harm the true tzaddik directly, for the tzaddik has already broken all cravings and evil traits completely, nullified the serpent’s and Amalek’s contamination within himself, and surrenders his soul each day for the holiness of Hashem and for Israel.

Segment 166
HE:
לכן מלחמת עמלק היא לערבב את העולם ולעורר מחלוקת על הצדיק האמיתי, ראש הבית, כדי להרחיק ממנו את ישראל ולמנוע את תשובתם לה׳ באמצעותו. המן־עמלק משקיע את כל תחבולותיו בהסתרת שמו. עמלק רוצה שישראל יתקרבו לכל הראשים האחרים; וכשאינו יכול להעמיד רשע מפורסם, מפני שהכשרים לא יטעו בו, הוא מתלבש באדם כשר או בצדיק שאינו שלם, נותן בלבו לחלוק על ראש הבית, מגדיל את שמו ומפרסם אותו מאוד.

EN:
Amalek’s war therefore consists of confusing the world and arousing dispute against the true tzaddik, the head of the house, in order to distance Israel from him and prevent their return to Hashem through him. Haman-Amalek invests all its schemes in concealing his name. Amalek wants Israel to draw close to all the other leaders; when it cannot establish a notorious wicked person, because upright Jews would not be deceived by him, it clothes itself in a decent person or an incomplete tzaddik, places opposition to the head of the house within his heart, magnifies his name, and publicizes him greatly.

Segment 167
HE:
גם אם אותם ראשים הם צדיקים במקצת, עמלק מגביה אותם כדי להרחיק את העם מן הצדיק הגדול, שכל תיקון נפשות ישראל והעולמות באמצעותו. זהו ״ויזנב בך כל הנחשלים אחריך״ (דברים כ״ה, י״ח). ההמון והקטנים הם בחינת זנב ביחס לצדיק, שהוא הראש; וטוב להיות זנב לאריות ולא ראש לשועלים. הדבוק לטהור טהור, ועבד מלך — מלך; הסמוך לקדושה מתעלה מכוחה.

EN:
Even if those leaders possess some righteousness, Amalek elevates them in order to distance the people from the great tzaddik through whom the souls of Israel and the worlds are rectified. This is “It cut off all the stragglers behind you” (Deuteronomy 25:18). The masses and those of lesser stature are the aspect of a tail relative to the tzaddik, who is the head; it is better to be a tail among lions than a head among foxes. One attached to the pure is pure, and the king’s servant is like a king; one adjacent to holiness is elevated through its power.

Segment 168
HE:
רבותינו דרשו שעמלק היה חותך זנבות וזורקם כלפי מעלה. בתחבולותיו הוא הופך זנב לראש: לוקח אנשים קטנים במעלה, שהיו צריכים להיות טפלים לראש הבית, חותך ומרחיק אותם ממנו, עושה אותם ראשים, מגביה ומפרסם אותם ומכניס בלבם לחלוק על הצדיק. כל זאת כדי להסתיר ולהעלים את ראש הבית האמיתי.

EN:
Our Sages expounded that Amalek cut off tails and cast them upward. Through its schemes it transforms a tail into a head: it takes people of lesser stature, who ought to be subordinate to the head of the house, cuts and distances them from him, makes them leaders, elevates and publicizes them, and places opposition to the tzaddik within their hearts. All this is intended to conceal and obscure the true head of the house.

Segment 169
HE:
לכן ״מלחמה לה׳ בעמלק מדור דור״ (שמות י״ז, ט״ז). בכל דור מוכנה הגאולה לבוא באמצעות ראש הבית, בחינת משה־משיח והצדיק האמיתי הגדול שבדור; עיקר העיכוב הוא המחלוקת העצומה, מלחמת עמלק, שכל תכליתה להסתיר את שמו. מצוות ״זכור את אשר עשה לך עמלק״ (דברים כ״ה, י״ז) מחייבת לזהות מלחמה זו ולא להניח לראשים מדומים להרחיק את ישראל מן הצדיק האמיתי. (ליקוטי הלכות, הלכות שבת ה׳, ט׳–י׳)

EN:
Therefore, “Hashem maintains a war against Amalek from generation to generation” (Exodus 17:16). In every generation redemption is ready to come through the head of the house, the aspect of Moshe-Mashiach and the greatest true tzaddik of the generation; its principal impediment is the immense dispute, the war of Amalek, whose entire purpose is to conceal his name. The mitzvah “Remember what Amalek did to you” (Deuteronomy 25:17) requires recognizing this war and not allowing imagined leaders to distance Israel from the true tzaddik. (Likutay Halachos, Laws of Shabbos 5:9–10)

Segment 170
HE:
זכור את אשר עשה לך עמלק (דברים כ"ה, י"ז–י"ח)

עיקר פגם הברית, שממנו כל האבדות וניצוצות הקדושה הנידחים באמצעות התאוות, בא מזוהמת עמלק, בבחינת ״אשר קרך בדרך״ (דברים כ״ה, י״ח). לכן עמלק רודף את מחנה דן, המאסף לכל המחנות, שהיה מוצא ומשיב כל אבדה של ישראל. עמלק אורב לאבדות ומבקש לתופסן; עיקר התגרותו באלה שהענן פלט, ״ויזנב בך כל הנחשלים אחריך״ (דברים כ״ה, י״ח), בחינת האובדים והנידחים.

EN:
Remember What Amalek Did to You (Deuteronomy 25:17–18)

The principal blemish of the bris, from which come all losses and holy sparks banished through cravings, derives from Amalek’s contamination, in the aspect of “who happened upon you on the way” (Deuteronomy 25:18). Amalek therefore pursues the camp of Dan, the rear guard of all the camps, which found and restored every lost object of Israel. Amalek lies in wait for lost objects and seeks to seize them; its principal attack is against those expelled by the cloud, “it cut off all the stragglers behind you” (Deuteronomy 25:18), the aspect of the lost and banished.

Segment 171
HE:
לכן ציווה ה׳ לזכור את מעשה עמלק, כי אבדה דורשת זיכרון והאבדות באות משכחה והיסח הדעת, בגשמיות וברוחניות. השכחה עצמה נקראת אבדה. צריך לזכור ״לא תשכח״ (דברים כ״ה, י״ט): לזכור מה איבד האדם בתאוותיו, לחפש את אבדותיו ולפחות להיזהר שלא לאבד עוד. כל זמן שהוא זוכר שיש אבדות, מבקש אותן ואינו מייאש את עצמו כאבדה לאחר ייאוש, עדיין יש תקווה.

EN:
Hashem therefore commanded remembering what Amalek did, for a lost object requires memory, and losses come through forgetfulness and distraction, both physically and spiritually. Forgetfulness itself is called loss. One must remember “you shall not forget” (Deuteronomy 25:19): remember what one lost through one’s cravings, search for one’s lost objects, and at least take care not to lose more. As long as one remembers that losses exist, seeks them, and does not despair of oneself like an abandoned lost object, hope remains.

Segment 172
HE:
ה׳ ״חושב מחשבות לבלתי יידח ממנו נידח״ (שמואל ב׳ י״ד, י״ד), ובסוף יימצאו כל האבדות והכול יתוקן. אשרי מי שיש לו חלק רב יותר בבקשה ובחיפוש; ״לפום צערא אגרא״. ככל שהתייגע, התפלל, התגעגע לצדיקים אמיתיים וסבל ביזיונות ושפיכות דמים למען החיפוש, כך יזכה יותר שאבדותיו יוחזרו בשלום. (ליקוטי מוהר״ן א׳, תורה קפ״ח; ליקוטי הלכות, הלכות ברכת הפירות)

EN:
Hashem “devises means so that one banished from Him will not remain banished” (II Samuel 14:14), and ultimately all lost objects will be found and everything rectified. Fortunate is one who takes a greater part in seeking and searching; the reward is according to the suffering. The more one labored, prayed, yearned for true tzaddikim, and endured humiliation and bloodshed for the search, the more fully one will merit having one’s lost objects returned in peace. (Likutay Moharan I, Teaching 188; Likutay Halachos, Laws of Blessings over Fruit)

Segment 173
HE:
אף שצריך לקיים ״אל תהי בז לכל אדם״ ולדון הכול לכף זכות, אין הדבר חל על מי שחולק על הצדיק האמיתי, מבזה אותו ואת הנלווים אליו ומבקש לשפוך את דמם. זהו מצד המן־עמלק, שנאמר בו ״ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו״ (אסתר ג׳, ו׳). הכנעתו מחזקת את כוח הצדיק, המלמד לכבד ולזכות כל אדם, ובכך דווקא מקיימים את העיקרון בשלמות. (ליקוטי הלכות, הלכות אפותיקי ה׳, י״ב; על פי אוצר היראה, מחלוקת, מ״ב)

EN:
Although one must fulfill “Do not despise any person” and judge everyone favorably, this does not apply to one who opposes the true tzaddik, humiliates him and those attached to him, and seeks to spill their blood. This comes from the side of Haman-Amalek, concerning whom it is written: “He considered it contemptible to lay hands on Mordechai alone” (Esther 3:6). Subduing him strengthens the tzaddik’s power to teach honor and favorable judgment toward every person, and precisely thereby fulfills the principle perfectly. (Likutay Halachos, Laws of a Designated Lien 5:12; following Otzar HaYirah, “Dispute,” 42)

Segment 174
HE:
זכור את אשר עשה לך עמלק... אשר קרך בדרך (דברים כ"ה, י"ז–י"ח)

״אשר קרך בדרך״ (דברים כ״ה, י״ח): ״קרך״ הוא מקרה ופגם הברית, עיקר היצר הרע; והוא גם קרירות. עמלק מקרר את לב האדם מלהתחזק בתפילה, שצריכה חמימות דקדושה, בבחינת ״חם לבי בקרבי... דיברתי בלשוני״ (תהלים ל״ט, ד׳). לאחר שהוא מסית לפגם הברית, הוא מחליש את הדעת מלהתפלל עליו, בטענה שכבר צעקו זמן רב ולא נושעו.

EN:
Remember What Amalek Did to You… Who Happened upon You on the Way (Deuteronomy 25:17–18)

“Who happened upon you on the way” (Deuteronomy 25:18): karecha connotes chance occurrence and blemishing the bris, the principal evil inclination; it also connotes coldness. Amalek cools a person’s heart from strengthening himself in prayer, which requires holy warmth, in the aspect of “My heart grew hot within me… I spoke with my tongue” (Psalms 39:4). After inciting a person to blemish the bris, it weakens his resolve to pray concerning it, claiming that people have already cried out for a long time and were not saved.

Segment 175
HE:
״ויזנב בך כל הנחשלים אחריך, ואתה עייף ויגע ולא ירא אלקים״ (דברים כ״ה, י״ח): עמלק מתגבר על חלושי הכוח; ״ירא אלקים״ היא תפילה, בחינת ״אישה יראת ה׳ היא תתהלל״ (משלי ל״א, ל׳). העייפות היא חוסר התחזקות בתפילה, והוא עצמו גורם לה. לכן צריך לזכור את אזהרות הצדיקים האמיתיים, שחזרו בלשונות רבות שאין להתייאש מן הרחמים בשום אופן. (ליקוטי הלכות, הלכות נחלות ד׳, י״א)

EN:
“It cut off all the stragglers behind you, while you were weary and exhausted, and it did not fear God” (Deuteronomy 25:18): Amalek overpowers those of weak strength; “fear of God” is prayer, the aspect of “a woman who fears Hashem, she shall be praised” (Proverbs 31:30). Weariness is failure to strengthen oneself in prayer, and Amalek itself causes it. One must therefore remember the warnings of the true tzaddikim, who repeatedly taught in many formulations that one must never despair of mercy. (Likutay Halachos, Laws of Inheritances 4:11)

Segment 176
HE:
אשר קרך בדרך (דברים כ"ה, י"ח)

קליפת עמלק היא עיקר קליפת הערלה החופה על ברית הקודש. ממנה באה ההעלמה המבקשת להסתיר את אור הצדיק, יסוד עולם, באמצעות פגם הברית, בחינת ״אשר קרך בדרך״ (דברים כ״ה, י״ח). היא מתגברת במיוחד על חלושי הכוח, ״כל הנחשלים אחריך, ואתה עייף ויגע״, כדי להפרידם לגמרי מן הצדיק האמיתי שממנו כל חיותם ותקוותם לנצח. (ליקוטי הלכות, הלכות תפילין ז׳, ט׳)

EN:
Who Happened upon You on the Way (Deuteronomy 25:18)

The klipa of Amalek is the principal klipa of the foreskin that covers the holy bris. From it comes the concealment that seeks to obscure the light of the tzaddik, foundation of the world, through blemishing the bris, the aspect of “who happened upon you on the way” (Deuteronomy 25:18). It attacks those of weak strength in particular, “all the stragglers behind you, while you were weary and exhausted,” in order to separate them completely from the true tzaddik, from whom all their vitality and eternal hope derive. (Likutay Halachos, Laws of Tefillin 7:9)

Segment 177
HE:
ויזנב בך כל הנחשלים אחריך, ואתה עייף ויגע (דברים כ"ה, י"ח)

באמצעות מציאת הטוב נכנע עמלק, תוקף הסטרא אחרא, המבקש להפיל את חלושי הכוח בישראל כאילו אין להם עוד תקווה. זהו ״ויזנב בך כל הנחשלים אחריך, ואתה עייף ויגע״ (דברים כ״ה, י״ח): הוא מבקש לזנב את הנחשלים ולהפילם למטה. אבל כאשר אדם זוכה למצוא בעצמו נקודה טובה אפילו בעת נפילתו, הוא מגלה שאינו אבוד ושעדיין יש לו דרך לשוב; בכך נכנע עמלק. (ליקוטי הלכות, הלכות השכמת הבוקר, על פי המקור)

EN:
It Cut Off All the Stragglers behind You, while You Were Weary and Exhausted (Deuteronomy 25:18)

Through finding the good, Amalek—the force of the sitra achara that seeks to cast down the weak among Israel as though they no longer possessed hope—is subdued. This is “It cut off all the stragglers behind you, while you were weary and exhausted” (Deuteronomy 25:18): it seeks to cut off the stragglers and cast them downward. But when a person merits finding a good point within himself even at the time of his fall, he reveals that he is not lost and still has a path of return; Amalek is thereby subdued. (Likutay Halachos, Laws of Rising in the Morning, following the source text)

Segment 178
HE:
ולא ירא אלקים (דברים כ"ה, י"ח)

עיקר התגברות עמלק באה כשישראל נופלים מן היראה, בבחינת ״ואתה עייף ויגע ולא ירא אלקים״ (דברים כ״ה, י״ח). אז הוא מפחיד אותם ביראות רעות ונלחם בהם למעלה ולמטה: בגשמיות הוא בא בחילות מלחמה, וברוחניות הוא מכניס כפירות בלב כדי שלא יעלו את היראות הנפולות לשורשן.

EN:
And It Did Not Fear God (Deuteronomy 25:18)

Amalek principally gains strength when Israel falls from awe, in the aspect of “while you were weary and exhausted, and it did not fear God” (Deuteronomy 25:18). It then frightens them with fallen fears and wages war above and below: physically it comes with armies of war, and spiritually it inserts heresy into the heart so that they will not elevate the fallen fears to their root.

Segment 179
HE:
היראות הנפולות הן דינים שמהם משתלשלת אחיזת הקליפות. מי שמבחין שכל הפחדים באים מה׳ ומעלה אותם לשורשם, ליראה רק ממנו, זוכה לטובה באמצעותם, כי הם משיבים אותו לה׳. אבל הסטרא אחרא עלולה לעקם את לבו, להפיל אותו לעצבות ולמנוע ממנו לשוב; ולעיתים היא מכניסה כפירה ממש. עמלק מפחיד את האדם במלכותו הרשעה, ואז מונע ממנו לומר ״בצר לי אקרא ה׳״ (שמואל ב׳ כ״ב, ז׳) באמצעות התלייה בטבע, כדי שלא ישוב לה׳; כך הוא מתגבר שוב ושוב.

EN:
Fallen fears are judgments from which the klipoas take hold. One who discerns that all fears come from Hashem and elevates them to their root, fearing Him alone, attains good through them, for they return him to Hashem. But the sitra achara may warp his heart, cast him into sadness, and prevent his return; at times it even introduces actual heresy. Amalek frightens a person through its wicked dominion, then prevents him from saying “In my distress I called to Hashem” (II Samuel 22:7) by attributing events to nature, so that he will not return to Hashem; it thereby grows stronger repeatedly.

Segment 180
HE:
״ויזנב בך כל הנחשלים... ולא ירא אלקים״ (דברים כ״ה, י״ח): הוא מתגבר על מי שאינו מעלה את היראות הנפולות לה׳, ואף חוסר היראה נובע מן הכפירות שהוא עצמו הכניס. הכנעתו באה באמצעות משה, בחינת הדעת: ״והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל״ (שמות י״ז, י״א). כאשר ישראל מסתכלים כלפי מעלה ומעלים את פחדיהם לשורשם, עמלק נכנע. (ליקוטי הלכות, הלכות בכור בהמה טהורה ד׳)

EN:
“It cut off all the stragglers… and it did not fear God” (Deuteronomy 25:18): it overpowers one who does not elevate fallen fears to Hashem, while that very lack of awe results from the heresies Amalek itself inserted. Its subjugation comes through Moshe, the aspect of knowledge: “Whenever Moshe raised his hand, Israel prevailed” (Exodus 17:11). When Israel looks upward and elevates its fears to their root, Amalek is subdued. (Likutay Halachos, Laws of the Firstborn Kosher Animal 4)

Segment 181
HE:
והיה בהניח ה' אלקיך לך מכל אויביך מסביב (דברים כ"ה, י"ט)

מפלת קליפת עמלק בשלמות תהיה רק כשישראל יבואו אל המנוחה ואל הנחלה, ככתוב ״והיה בהניח ה׳ אלקיך לך מכל אויביך מסביב... תמחה את זכר עמלק״ (דברים כ״ה, י״ט). כל זמן שלא הגיעו למנוחה הקדושה בשלמות, עמלק חוזר ומתגבר; ובכל פעם מכניעים אותו מחדש בכוח התורה והצדיקים.

EN:
It Shall Be when Hashem Your God Grants You Rest from All Your Enemies Around You (Deuteronomy 25:19)

The klipa of Amalek will fall completely only when Israel reaches rest and inheritance, as it is written: “It shall be when Hashem your God grants you rest from all your enemies around you… you shall erase the memory of Amalek” (Deuteronomy 25:19). As long as they have not attained holy rest perfectly, Amalek repeatedly regains strength; each time it is subdued anew through the power of Torah and the tzaddikim.

Segment 182
HE:
בפרט מסייעים לכך הצדיקים שוכני עפר, שכבר באו אל המנוחה בשלמות: ״יבוא שלום, ינוחו על משכבותם, הולך נכוחו״ (ישעיהו נ״ז, ב׳); ״ושם ינוחו יגיעי כוח״ (איוב ג׳, י״ז), שדרשו רבותינו על הצדיקים; ו״ואתה לך לקץ ותנוח״ (דניאל י״ב, י״ג). מכוח מנוחתם הקדושה הם מסייעים להכניע את עמלק עד המנוחה השלמה ומחיית זכרו. (ליקוטי הלכות, הלכות נטילת ידיים לסעודה ובציעת הפת ה׳, מ״ח)

EN:
The tzaddikim who dwell in the dust, who have already entered perfect rest, provide particular assistance: “He shall come to peace; they shall rest upon their resting places, each one who walked in his uprightness” (Isaiah 57:2); “There those weary of strength find rest” (Job 3:17), which our Sages expounded concerning the tzaddikim; and “You, go to the end; you shall rest” (Daniel 12:13). Through the power of their holy rest they help subdue Amalek until complete rest is attained and its memory erased. (Likutay Halachos, Laws of Handwashing for a Meal and Breaking Bread 5:48)



# Kee Savoa - Chumash with Likutey Halachos
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/5/7/

Kee Savoa
כי תבוא
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/5/7

Segment 1
HE:
והיה כי תבוא... ושמחת בכל הטוב (דברים כ״ו, א׳, י״א)

בשמחה לארץ ישראל לעלות צריכין, כמו שמבקשין בתפילת מוסף לשלוש רגלים: ״שתעלנו בשמחה לארצנו״. וכתיב: ״ובאו ציון ברינה ושמחת עולם על ראשם״ (ישעיהו ל״ה, י׳). וכתיב: ״כי בשמחה תצאו״ (ישעיהו נ״ה, י״ב).

EN:
And it shall be, when you come... and you shall rejoice in all the good (Deuteronomy 26:1, 11)

One must ascend to Eretz Yisrael with joy, as we request in the Mussaf prayer of the Three Festivals: “That You bring us up with joy to our Land.” It is written: “They shall come to Tzion with song, and everlasting joy shall be upon their heads” (Isaiah 35:10). And it is written: “For you shall go out with joy” (Isaiah 55:12).

Segment 2
HE:
ועל כן, בשמיני עצרת ושמחת תורה, שאז עיקר גמר תיקון המלכות בשלמות, שזה מרמז על ארץ ישראל, שנזכה במהרה בימינו להיכנס בתוכה — על כן אז השמחה גדולה מאוד. כי עיקר השמחה כשכובשין ארץ ישראל, וכמו שכתוב: ״והיה כי תבוא אל הארץ״ וכו׳, ״ושמחת בכל הטוב״ וכו׳ (דברים כ״ו, א׳, י״א), וכן הרבה. (הלכות בציעת הפת, הלכה ד׳, אות ט״ו)

EN:
Therefore, on Shemini Atzeres and Simchas Torah—when the principal completion of the rectification of malchus reaches perfection, which alludes to Eretz Yisrael, into which may we speedily merit to enter in our days—the joy is then exceedingly great. For the principal joy is when Eretz Yisrael is conquered, as it is written: “And it shall be, when you come to the Land,” and so forth, and “You shall rejoice in all the good,” and so forth (Deuteronomy 26:1, 11); and there are many similar verses. (Likutay Halachos, Laws of Breaking Bread 4:15)

Segment 3
HE:
ולקחת מראשית כל פרי האדמה (דברים כ״ו, ב׳)

כשמביאין את הביכורים צריכין להתוודות ולהזכיר חסדי ה׳ ונפלאותיו עלינו, שבחר בנו לעם סגולה מכל העמים וכו׳. וזה שאומרים בווידוי ביכורים: ״ארמי אובד אבי וירד מצרימה״ (דברים כ״ו, ה׳), ודרשו רבותינו זכרונם לברכה: ״לבן ביקש לעקור את הכול״ (הגדה של פסח). לבן הוא בלעם, שהוא בחינת עמלק כידוע, שהם עיקר זוהמת הנחש, שרוצים לעקור את ישראל לגמרי, חס ושלום; להתגבר על כל אחד מאוד בתאוות רעות הנמשכין מזוהמת הנחש, ולעוקרו לגמרי, חס ושלום, חס ושלום.

EN:
You shall take from the first of every fruit of the ground (Deuteronomy 26:2)

When the bikkurim are brought, one must confess and recount Hashem’s kindnesses and His wonders toward us: that He chose us from all the peoples as a treasured nation, and so forth. This is what is recited in the declaration over the bikkurim: “An Aramean sought to destroy my father, and he descended to Egypt” (Deuteronomy 26:5). Our Rabbis, of blessed memory, expounded: “Lavan sought to uproot everything” (Passover Haggadah). Lavan is Bilam, who is the aspect of Amalek, as is known. They are the principal manifestation of the serpent’s defilement: they seek to uproot Israel entirely, God forbid, by overpowering each person exceedingly with evil cravings drawn from the serpent’s defilement, and thereby uprooting him entirely, God forbid, God forbid.

Segment 4
HE:
אבל ה׳ לא יעזבנו בידו, והקדים לרחם עלינו על ידי שנתן לנו את התורה שמתקנת הכול. וזהו בחינת ביכורים, שהם תיקון לחטא אדם הראשון, לגרש ולבער מישראל זוהמת הנחש, בחינת לבן ועמלק, שאחיזתם בבחינת מתיקות הדבש. הדבש מרמז על תאוות עולם הזה, שנדמה למתיקות הדבש בתחילה, ואחריתה מרה כלענה. ועיקר כל התאוות הם תאוות המשגל, שהוא רע הכולל, כי ״דבש״ בגימטרייה ״אשה״, כמובא.

EN:
But Hashem will not abandon us into his hand. He anticipated matters by having mercy upon us and giving us the Torah, which rectifies everything. This is the aspect of bikkurim, which rectify the sin of Adam HaRishon by driving out and eradicating from Israel the serpent’s defilement—the aspect of Lavan and Amalek—whose hold is in the aspect of the sweetness of honey. Honey alludes to the cravings of this world, which initially appear as sweet as honey, but whose end is bitter as wormwood. The principal totality of the cravings is sexual craving, which is the comprehensive evil, for the numerical value of “devash,” honey, equals that of “ishah,” woman, as is brought in the sacred writings.

Segment 5
HE:
וצריכין להתגבר ביותר לשבר התאווה, ולהסתכל על הסוף, כי אחריתה מרה כלענה, רחמנא ליצלן. ושם עיקר המלחמה, להיות גיבור כובש את יצרו, שזה בחינת: ״מה מתוק מדבש ומה עז מארי״ (שופטים י״ד, י״ח). כי על ידי ביכורים, הבאים מן הדבש, מתקנין זאת.

EN:
One must therefore strengthen oneself most intensely to break the craving and look toward its end, for its end is bitter as wormwood, may the Merciful One save us. There lies the principal battle: to be mighty, one who conquers his inclination. This is the aspect of: “What is sweeter than honey, and what is stronger than a lion?” (Judges 14:18). For through the bikkurim, which come from the honey, this is rectified.

Segment 6
HE:
ועל כן צריכין להזכיר בווידוי ביכורים ״ארמי אובד אבי״ (דברים כ״ו, ה׳), שהוא לבן, בחינת עמלק, שהם עיקר זוהמת הנחש. כי על ידי ביכורים מתקנים כל זה, וזוכין לעקור ולמחות זכר עמלק, בחינת לבן הארמי, ולזכות לקדושת ישראל, קדושת התורה שקיבלנו בשבועות, שהוא יום הביכורים. (הלכות סימני בהמה וחיה טהורה, הלכה ד׳, אות כ״ז; לפי אוצר היראה, ברית, אות נ״ז)

EN:
Therefore one must mention in the declaration over the bikkurim, “An Aramean sought to destroy my father” (Deuteronomy 26:5)—namely Lavan, the aspect of Amalek, who are the principal manifestation of the serpent’s defilement. For through bikkurim all this is rectified, and one merits uprooting and erasing the memory of Amalek, the aspect of Lavan the Aramean, and attaining the holiness of Israel—the holiness of the Torah that we received on Shavuos, which is the Day of Bikkurim. (Likutay Halachos, Laws of the Signs of Kosher Animals and Beasts 4:27; following Otzar HaYirah, Bris 57)

Segment 7
HE:
וענית ואמרת... ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה (דברים כ״ו, ה׳–י׳)

ביכורים הם בחינת התחדשות, שצריכין להביא הפרי המתבכרת ומתחדשת בכל שנה, להביאה מיד לבית ה׳ ולהודות עליו לה׳, ולספר עליו את כל הצרות שעברו על ישראל מתחילתם, ובחסדו ונפלאותיו הנוראים הצילנו. כמו שכתוב בווידוי ביכורים: ״וענית ואמרת לפני ה׳ אלקיך: ארמי אובד אבי וירד מצרימה ויגר שם במתי מעט, ויהי שם לגוי גדול עצום ורב. וירעו אותנו המצרים״ וכו׳ (דברים כ״ו, ה׳–ו׳).

EN:
You shall answer and say... and now, behold, I have brought the first of the fruit of the ground (Deuteronomy 26:5–10)

Bikkurim are an aspect of renewal. One must take the fruit that first ripens and is renewed each year, bring it immediately to the House of Hashem, thank Hashem for it, and recount over it all the tribulations that passed over Israel from their beginning and how, in His kindness and awesome wonders, He delivered us. As it is written in the declaration over the bikkurim: “You shall answer and say before Hashem your God: An Aramean sought to destroy my father, and he descended to Egypt and sojourned there with few people; there he became a nation—great, mighty, and numerous. The Egyptians treated us badly,” and so forth (Deuteronomy 26:5–6).

Segment 8
HE:
כי עיקר חיוב ביכורים מרמז על התחדשות: שצריכין להתחדש בכל פעם ולהתחיל בכל פעם מחדש. ואל יבהלוהו רעיוניו מכל ההרפתקאות והמניעות והתגברות היצר הרע וכו׳ וכו׳, וכל מה שעובר עליו; כי יזכור חסדי ה׳ ונפלאותיו אשר עשה עמנו בכלליות ובפרטיות, ממצרים ועד הנה. וגם מקודם שירדו למצרים, בעת שרדף לבן הארמי את יעקב, וכל מה שעבר בין יעקב ולבן בעת שעבד אצלו, ולבן רימה אותו עשרת מונים, ואלקים לא נתנו להרע עמו וכו׳ (בראשית ל״א, ז׳).

EN:
For the principal obligation of bikkurim alludes to renewal: one must renew oneself every time and begin anew every time. One’s thoughts must not terrify him on account of all the vicissitudes and impediments, the intensification of the yetzer hara, and so forth and so forth, and everything that passes over him. Rather, he should remember Hashem’s kindnesses and wonders that He performed for us, collectively and individually, from Egypt until the present. He should also remember what occurred before they descended to Egypt, when Lavan the Aramean pursued Yaakov; everything that passed between Yaakov and Lavan while Yaakov served him; and how Lavan deceived him ten times, yet God did not permit him to harm Yaakov, and so forth (Genesis 31:7).

Segment 9
HE:
ולא די שלא עלתה בידו לאבדו, חס ושלום, כרצונו הרע, אף גם הוציא ממנו בנותיו רחל ולאה, שעל ידם נבנה העולם, והעמיד מהם מיטה שלמה, שהם השבטים הקדושים, שעל ידם עיקר התגלות האלקות בעולם. כי לא היה בהם שום פסול, ובשעת הסתלקות יעקב ענו ואמרו כולם: ״שמע ישראל, ה׳ אלקינו, ה׳ אחד״ וכו׳ (דברים ו׳, ד׳). וכל מה שעבר על ישראל מאז ועד הנה אין כל פה יכול לדבר וכו׳.

EN:
Not only did he fail to destroy Yaakov, God forbid, in accordance with his evil desire; Yaakov also brought forth from him his daughters Rachel and Leah, through whom the world was built. From them he established a perfect progeny—the holy tribes—through whom the principal revelation of Godliness in the world came about. There was no disqualification among them, and at the time of Yaakov’s passing they all answered and said: “Shima Yisrael, Hashem Elokainu, Hashem Echad,” and so forth (Deuteronomy 6:4). No mouth is capable of recounting everything that has passed over Israel from then until the present, and so forth.

Segment 10
HE:
וכן בפרטיות עוברים כל אלו הבחינות על כל אחד מישראל. כי על כל אחד עומדים בחינת לבן ועשו ומצרים וארבע מלכויות וחילותיהם; וכולם עומדים על ישראל בכל דור ודור בכלליות, וכן בפרטיות עומדים כולם על כל אחד ואחד לכלותו, חס ושלום, והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם. דהיינו, כל הרדיפות וההסתות וההתגרויות שהיצר הרע וחילותיו מתגרים בכל אדם בכל יום ובכל עת, שהכול נמשך מבחינת הקליפות הנזכרות לעיל — לבן ועשו ומצרים וכו׳. כי גם התגרות לבן ועשו ומצרים בישראל הייתה רק מפני שהבעל דבר התלבש בהם להתגרות בישראל, על שהם הולכים בדרך ה׳ שמסר להם אברהם אבינו, וחזקים באמונת הבורא היחיד, המשגיח ומושל בכול וכו׳. וכן בכל דור ודור עומדים שונאים בגשמיות וברוחניות למנוע ולבטל ממלאכת שמים וכו׳.

EN:
All these aspects likewise pass over every individual Jew. The aspects of Lavan, Esav, Egypt, and the Four Kingdoms with their forces stand against each person. Collectively, all of them stand against Israel in every generation; individually, they stand against each and every person to destroy him, God forbid, while the Holy One, blessed be He, delivers us from their hand. This refers to all the persecutions, incitements, and provocations with which the yetzer hara and its forces assail every person each day and at every moment; all of this is drawn from the aforementioned klipoas—Lavan, Esav, Egypt, and so forth. For the hostility of Lavan, Esav, and Egypt toward Israel likewise arose only because the adversary clothed itself within them to assail Israel for following the way of Hashem that Avraham Avinu transmitted to them and for remaining steadfast in emunah in the one Creator, Who exercises providence and rules over everything, and so forth. Thus in every generation enemies, both physical and spiritual, stand ready to impede and nullify the service of Heaven, and so forth.

Segment 11
HE:
והקדוש ברוך הוא עוזרנו בכל פעם, כמו שאנו אומרים שלוש פעמים בכל יום: ״ועל ניסיך שבכל יום עמנו, ועל נפלאותיך שבכל עת, ערב ובוקר וצהריים. הטוב, כי לא כלו רחמיך״ וכו׳. ואין שום עצה להינצל מכל זה כי אם אמונה שלמה בה׳ יתברך, שהיא בחינת התחדשות, בחינת ״חדשים לבקרים, רבה אמונתך״ (איכה ג׳, כ״ג). היינו שידע האדם האמת לאמיתו, שאינו יודע כלל — כלל, כלל לא. רק יתחזק עצמו באמונה הקדושה שקיבלנו מאבותינו הקדושים, ואל יבלבל אותו שום דבר שבעולם, כי אין אנו יודעים כלל, רק כפי שהורו אותנו רבותינו זכרונם לברכה.

EN:
The Holy One, blessed be He, assists us every time, as we recite three times each day: “For Your miracles that are with us every day, and for Your wonders at every moment—evening, morning, and afternoon. O Good One, for Your mercies have not ceased,” and so forth. There is no counsel for being delivered from all this except complete emunah in Hashem, blessed be He. Emunah is an aspect of renewal, in the aspect of: “They are new every morning; great is Your faithfulness” (Lamentations 3:23). That is, a person must know the absolute truth: he knows nothing at all—nothing, nothing whatsoever. He must only strengthen himself in the holy emunah that we received from our holy forefathers, and permit nothing in the world to confuse him. For we know nothing at all except what our Rabbis, of blessed memory, instructed us.

Segment 12
HE:
הם אמרו והם אמרו. הם אמרו שצריכין לשבר כל התאוות; שלא מיבעיא כל עבירה שבעולם, שבוודאי צריכין לברוח ממנה יותר מבורח מן האש, אלא אפילו תאווה בעלמא ושום תנועה שאינה ברצון הבורא יתברך — צריכין לברוח ולהתרחק ממנה הרחק בתכלית. כי הוא פוגם מאוד בנפש הישראלי ובכל אלפי אלפים וריבי רבבות העולמות התלויים בו. והם אמרו, שאפילו אם עבר האדם מה שעבר, אפילו אם עבר על כל התורה כולה אלפים פעמים, רחמנא ליצלן, אף על פי כן אין שום ייאוש בעולם כלל, וצריך להתחיל בכל פעם מחדש. כי ה׳ יתברך מקבל תענוג ושעשועים מהגרוע שבגרועים. אדרבה, זהו עיקר גדולתו יתברך, כשהרחוקים מאוד מאוד ממנו מתחזקים באמונה ומודים ומשבחים אותו יתברך וכו׳, כמבואר כל זה בדברי רבנו זכרונו לברכה כמה פעמים.

EN:
They said this, and they also said that. They said that one must break every craving. It goes without saying that one must flee from every transgression in the world more swiftly than one flees from fire; but even from a mere craving or any movement not in accordance with the will of the blessed Creator, one must flee and distance oneself to the utmost. For it causes tremendous damage to a Jewish soul and to the thousands upon thousands and myriads upon myriads of worlds dependent upon him. Yet they also said that even if a person transgressed whatever he transgressed—even if he transgressed the entire Torah thousands of times, may the Merciful One save us—nevertheless, there is no despair in the world at all, and he must begin anew every time. For Hashem, blessed be He, receives delight and pleasure even from the lowest of the low. On the contrary, this is a principal manifestation of His greatness: those who are exceedingly distant from Him strengthen themselves in emunah, acknowledge Him, and praise Him, blessed be He, and so forth, as Rabbeinu, of blessed memory, explains many times.

Segment 13
HE:
על כן צריכין להתחדש בכל פעם על ידי בחינת ביכורים, שהם בחינת התחדשות כנזכר לעיל. וזה שכתוב ״בראשית״ וכו׳, ודרשו רבותינו זכרונם לברכה: בשביל ביכורים שנקראים ״ראשית״ ברא העולם (בראשית רבה א׳, ד׳). כי עיקר בריאת העולם הייתה בשביל בחינה זו, בחינת התחדשות, שהיא בחינת ביכורים, בחינת ראשית, בחינת ״בראשית ברא אלקים״ וכו׳ (בראשית א׳, א׳). שבשביל ״ראשית״ ברא אלקים את השמים וכו׳; שעיקר בריאת שמים וארץ היה בשביל ראשית, היינו שיתחיל האדם בכל פעם מראשית, כאילו היום הוא ראשית התחלתו. כי זה עיקר תיקון העולמות, גם כי ה׳ יתברך מחדש אותם בכל יום מחדש ממש, כמו שאומרים: ״ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית״, וכמו שאומרים בכל יום: ״עושה חדשות״ וכו׳.

EN:
Therefore one must renew oneself every time through the aspect of bikkurim, which are an aspect of renewal, as explained above. This is the meaning of “Bereishis,” and so forth. Our Rabbis, of blessed memory, expounded: For the sake of bikkurim, which are called “reishis,” the beginning, the world was created (Bereishis Rabbah 1:4). For the principal creation of the world was for the sake of this aspect—renewal—which is the aspect of bikkurim, the aspect of reishis, and the aspect of “In the beginning God created,” and so forth (Genesis 1:1). For the sake of “reishis” God created the heavens, and so forth. The principal creation of heaven and earth was for the sake of reishis: that a person should begin from the beginning every time, as though today were the very beginning of his commencement. For this is the principal rectification of the worlds. Hashem, blessed be He, also renews them literally anew each day, as we recite: “In His goodness, He continually renews the work of creation each day,” and as we recite daily: “He makes new things,” and so forth.

Segment 14
HE:
ועל כן נסמך תכף בפרשת ״והיה כי תבוא״, אחר מצוות וידוי ביכורים ומעשר: ״היום הזה ה׳ אלקיך מצוך לעשות״ וכו׳ (דברים כ״ו, ט״ז); וכתיב שם: ״היום הזה נהיית לעם״ וגו׳ (דברים כ״ז, ט׳); ״אשר אנכי מצוך היום״ (דברים כ״ו, ט״ז). ופירש רש״י שם: ״בכל יום יהיה דומה בעיניך כאילו היום נכנסת עמו בברית״ (רש״י על דברים כ״ז, ט׳). היינו כנזכר לעיל, כי זה עיקר בחינת ביכורים: בחינת התחדשות בכל יום, להרגיל את עצמו כאילו היום נכנס בברית ומתחיל להיכנס בקדושת ישראל. (הלכות בשר בחלב, הלכה ד׳, אות י״ג)

EN:
Therefore, in the parsha of “And it shall be, when you come,” immediately after the mitzvos of the declaration over bikkurim and the tithe, the Torah states: “This day Hashem your God commands you to perform,” and so forth (Deuteronomy 26:16). It is also written there: “This day you have become a people,” and so forth (Deuteronomy 27:9), and: “Which I command you today” (Deuteronomy 26:16). Rashi explains there: “Each day it should appear in your eyes as though today you entered into a covenant with Him” (Rashi on Deuteronomy 27:9). This is as explained above, for this is the principal aspect of bikkurim: renewal each day, habituating oneself to regard it as though today he entered the covenant and began entering the holiness of Israel. (Likutay Halachos, Laws of Meat and Milk 4:13)

Segment 15
HE:
השקיפה ממעון קדשך (דברים כ״ו, ט״ו)

יש שם שכשרוצים לעשות מלך משתמשין בזה השם, והשם הוא קמ״ה, ראשי תיבות ״השקיפה ממעון קדשך״ (דברים כ״ו, ט״ו). וזה בחינת ״מהעדה מלכין ומהקים מלכין״ (דניאל ב׳, כ״א). וזה שנאמר ביוסף: ״והנה קמה אלומתי״ (בראשית ל״ז, ז׳).

EN:
Look down from Your holy abode (Deuteronomy 26:15)

There is a Divine Name that is employed when one wishes to appoint a king. That Name is Kuf-Mem-Heh, the initial letters of “Look down from Your holy abode” (Deuteronomy 26:15). This is the aspect of: “He removes kings and establishes kings” (Daniel 2:21). This is also what was said concerning Yosef: “And behold, my sheaf arose” (Genesis 37:7).

Segment 16
HE:
היום הזה ה׳ אלקיך מצוך לעשות את החוקים האלה (דברים כ״ו, ט״ז)

עיקר הקדושה הוא לזכור בכל יום ויום שזה היום מנוי וספור, וצריכין לצאת בו חובת היום בזה היום דייקא. ועל כן אסור לאדם לדחות את עצמו מיום ליום; רק לידע היטב כי זה היום לא יהיה לו כל ימי חייו, כי יום המחר הוא עניין אחר לגמרי, והלוואי שיזכה למחר לצאת ידי חובתו, לפרוע להשם יתברך חובת היום של יום המחר בעצמו.

EN:
This day Hashem your God commands you to perform these statutes (Deuteronomy 26:16)

The principal holiness is to remember, each and every day, that this day is counted and numbered, and that one must discharge the obligation of the day specifically on this very day. A person is therefore forbidden to postpone himself from one day to another. He must know well that he will never again possess this day throughout his life, for tomorrow is an entirely different matter. If only he will merit tomorrow to discharge his obligation by rendering to Hashem, blessed be He, the obligation belonging to the day of tomorrow itself.

Segment 17
HE:
וזה בחינת ״היום אם בקולו תשמעו״ (תהלים צ״ה, ז׳). היינו, אם תרצו לשמוע בקולו, צריכין אתם להיזהר בזה: לידע היטב שהעיקר הוא היום הזה דייקא שאתם עומדים בו, ושלא לדחות עבודת השם מיום אל יום, חס ושלום. וכמו שכתוב: ״היום הזה ה׳ אלקיך מצוך לעשות״ וכו׳ (דברים כ״ו, ט״ז) — היום הזה דייקא; וכתיב: ״אשר אנכי מצוך היום״ (דברים כ״ו, ט״ז) — דייקא.

EN:
This is the aspect of: “Today, if you will heed His voice” (Psalms 95:7). That is, if you desire to heed His voice, you must be vigilant regarding this: know well that the essential matter is specifically this day in which you presently stand, and do not postpone the service of Hashem from one day to another, God forbid. As it is written: “This day Hashem your God commands you to perform,” and so forth (Deuteronomy 26:16)—specifically this day. And it is written: “Which I command you today” (Deuteronomy 26:16)—specifically today.

Segment 18
HE:
וזה בחינת ״למנות ימינו כן הודע״ וכו׳ (תהלים צ׳, י״ב), כי צריכין לבקש על זה מהשם יתברך, וכן להזכיר את עצמו בכל פעם בפה מלא, כי הדיבור יש לו כוח גדול לעורר את האדם ולהזכירו, שידע היטב כי כל ימי חייו מנויים וספורים, וצריכין להיזהר לפרוע חובת כל יום בזמנו.

EN:
This is the aspect of: “Teach us so to count our days,” and so forth (Psalms 90:12). For one must beseech Hashem, blessed be He, concerning this, and also remind oneself every time with explicit speech. Speech possesses great power to awaken a person and remind him to know well that all the days of his life are counted and numbered, and that he must take care to discharge the obligation of each day in its proper time.

Segment 19
HE:
כי באמת כל יום ויום יש בו חכמה ושכל מיוחד, שזה עיקר אור היום, שהוא השמש, שהוא בחינת השכל דקדושה, וכמבואר בפנים. אבל בכל יום יש חושך שקודם לאור, כי הלילה קודם ליום בסדר הבריאה, כמו שכתוב: ״ויהי ערב ויהי בוקר״ וכו׳ (בראשית א׳, ה׳). ובשורשו בקדושה, מה שהחושך קודם לאור הוא תיקון גדול; כי החושך הוא בחינת העדר הדעת, בחינת צמצום המוחין, שעיקר תיקון וקבלת המוחין על ידי זה דייקא, כנזכר לעיל.

EN:
In truth, each and every day contains a distinctive wisdom and intellect. This is the principal light of the day—the sun—which is the aspect of holy intellect, as explained in the original discourse. Yet every day contains darkness that precedes the light, for in the order of creation night precedes day, as it is written: “There was evening and there was morning,” and so forth (Genesis 1:5). At its root in holiness, the fact that darkness precedes light is a great rectification. Darkness is the aspect of the absence of knowledge, the aspect of constricted mochin; specifically through this comes the principal rectification and reception of mochin, as explained above.

Segment 20
HE:
אבל מחמת פגם מעשי בני אדם, שזה בחינת פגם מיעוט הלבנה, על ידי זה נמשך להסטרא אחרא, בחינת מלכות הרשעה, יניקה חס ושלום מבחינת חושך וצמצום הנזכר לעיל. ואזי מתגבר, חס ושלום, חושך ממש, שרוצה להחשיך אור היום לגמרי; היינו שרוצה לבלבל את הדעת ולהחשיך את אור השכל והחכמה האמיתית, שהוא אור האמת המאיר בכל יום ויום, שהוא עיקר אור יום.

EN:
But because of the blemish caused by human deeds—the aspect of the blemish of the moon’s diminution—the sitra achara, the aspect of the kingdom of wickedness, draws sustenance, God forbid, from the aforementioned aspect of darkness and constriction. Actual darkness then intensifies, God forbid, seeking to obscure the light of day entirely. That is, it seeks to confuse the understanding and darken the light of true intellect and wisdom—the light of truth that shines each and every day and constitutes the principal daylight.

Segment 21
HE:
ומזה נמשכין כל המניעות והעיכובים והבלבולים שבכל יום, שמזה נמשכין כל הטעויות הנזכרות לעיל: שהאדם רוצה לדחות זה היום, עד שעל פי רוב נדמה לו לאדם כאילו אין זה היום נמנה ונספר כלל בימי חייו, וכאילו היום הזה אי אפשר לעבוד את השם יתברך. ובאמת בוודאי, כפי השתטחות והתפשטות הסטרא אחרא שבכל יום ויום, בוודאי קשה מאוד לעסוק בעבודת השם, בפרט בתפילה, ששם עיקר התגברות הבלבולים.

EN:
From this derive all the impediments, delays, and confusions of each day, and from it derive all the aforementioned errors: a person wishes to defer this day, until it generally appears to him as though this day is not counted or numbered at all among the days of his life, and as though it is impossible to serve Hashem, blessed be He, on this day. In truth, given the manner in which the sitra achara spreads itself out and extends itself over each particular day, it is certainly exceedingly difficult to engage in the service of Hashem—especially in prayer, where the confusions principally intensify.

Segment 22
HE:
אבל צריכין לידע היטב, כי אף על פי כן זה היום הוא יום ועולה בחשבון, ובוודאי יש בו טוב, ויש בו חכמה ושכל מיוחד דקדושה שצריכין להמשיכן בזה היום דייקא. רק שהחושך מכסה עליו, כי הקליפה קדמה לפרי; וזה בחינת המניעות והבלבולים וכו׳ שמתגברין ומשתטחין בכל יום. וצריך האדם להתגבר, להשתדל לשבר הקליפה שקדמה לפרי, ולידע ולהאמין שדייקא בזה היום יכול להתקרב להשם יתברך לפי בחינתו; ״ואם תדרשנו ימצא לך״ (דברי הימים א׳ כ״ח, ט׳). ואז יזכה למצוא הטוב שבזה היום דייקא.

EN:
But one must know well that, nevertheless, this day is a day and enters the reckoning. It certainly contains goodness and a distinctive holy wisdom and intellect that must be drawn down specifically on this day. The darkness merely covers it, for the shell precedes the fruit. This is the aspect of the impediments and confusions, and so forth, which intensify and spread themselves over each day. A person must strengthen himself and endeavor to break the shell that preceded the fruit, and know and believe that specifically on this day he can draw close to Hashem, blessed be He, in accordance with his particular aspect: “If you seek Him, He will be found by you” (I Chronicles 28:9). He will then merit finding the goodness belonging specifically to this day.

Segment 23
HE:
וזה בחינת מה שמובא בזוהר הקדוש: ״לית יום דלית ביה טוב״ וכו׳, ״וכל יומא אית ליה גדר מלבר, דלא ייעול כל בר נש לההוא טוב, כגון דכסיא חשוכא לנהורא״ וכו׳ — אין יום שאין בו טוב, וכל יום יש לו גדר מבחוץ, שלא ייכנס כל אדם אל אותו הטוב, כדרך שהחושך מכסה את האור (זוהר).

EN:
This is the aspect of what is brought in the holy Zohar: “There is no day that does not contain goodness,” and so forth; “and every day has a barrier on the outside, so that not every person may enter that goodness, just as darkness covers light,” and so forth (Zohar).

Segment 24
HE:
ומזה נמשכין כל הטעויות והדחיות של כל אדם שבכל יום: שנדמה לו כאילו היום הזה אינו כלום וכאילו אינו מימי חייו, וכאילו היום אי אפשר להתקרב להשם יתברך כלל. זה נמצא ברוב בני אדם כאשר אינם מפקחים על דרכיהם היטב, בפרט כשיש לו איזה סיבה ומאורע, לטוב או להפך חס ושלום, שאז היום מתבלבל אצלם לגמרי, עד שרוב ימיהם כלים בזה להבל ולריק, רחמנא ליצלן.

EN:
From this derive all the errors and postponements of every person on each day: it appears to him as though this day is nothing, as though it is not among the days of his life, and as though today it is altogether impossible to draw close to Hashem, blessed be He. This is found among most people when they do not carefully examine their ways, particularly when some circumstance or event occurs—whether favorable or the reverse, God forbid. The day then becomes entirely confused for them, until most of their days are consumed in this manner for emptiness and futility, may the Merciful One save us.

Segment 25
HE:
כגון: ביום זה הוא יריד ויומא דשוקא; וביום זה צריך לחשוב חשבונותיו; ובזה היום יוצא לדרך; ובאלו הימים הוא בדרך נע ונד ומטולטל; ובזה היום בא מן הדרך וצריך להרים המשאוי מעל העגלה ולסדר הסחורה ולחלקה כראוי וכו׳; וביום זה נזדמנה לו איזה מריבה וקטטה עם אחד; וביום זה נקרא על איזה סעודה; וכיוצא בזה ביטולים ובלבולים שונים בכל יום ויום, עד שכמעט בכל יום נמצא בו ביטול ובלבול גדול. ואפילו בשאר הימים שאין בו מאורעות כאלה, גם כן על פי רוב נדמה לו בכל יום כאילו היום הזה אינו כלום, וכנזכר לעיל.

EN:
For example: one day is a fair and market day; on another he must calculate his accounts; on this day he departs on a journey; during those days he is on the road, wandering and displaced; on this day he returns from the road and must lift the load from the wagon, arrange the merchandise, and apportion it properly, and so forth; on this day some dispute and quarrel with another person befalls him; on this day he is invited to a meal. Similar forms of idleness and confusion arise differently each day, until nearly every day contains considerable idleness and confusion. Even on the other days that contain no such events, it generally appears to him each day as though this day is nothing, as explained above.

Segment 26
HE:
וכל זה נמשך מהגדר מלבר שיש על הטוב שבכל יום ויום, שזה נמשך בשורשו מבחינת החושך שקדם לאור. וזה שכתוב: ״יום לבנות גדריך, יום ההוא ירחק חוק. יום הוא ועדיך יבוא למני אשור״ וכו׳ (מיכה ז׳, י״א–י״ב; עיין רש״י שם). היינו שישראל אומרים אל העכו״ם, שהם בחינת הסטרא אחרא והקליפות המסבבין את הקדושה, שמהם כל המניעות והבלבולים הנזכרים לעיל. הם מעקמין ומבלבלין לב האדם כל כך, עד שיוכל לטעות חס ושלום כאילו היום הזה לא בא רק בשביל הסיבות והמאורעות והמניעות והבלבולים, שהם בחינת הגדר מלבר הנזכר לעיל, וכאילו אין בו טוב כלל, חס ושלום.

EN:
All this derives from the outer barrier surrounding the goodness of each and every day, which at its root derives from the aspect of darkness preceding light. This is as it is written: “It is a day to build your fences; on that day the statute will be far removed. It is a day when they will come to you from Assyria,” and so forth (Micah 7:11–12; see Rashi there). That is, Israel addresses the idolaters, who are the aspect of the sitra achara and the klipoas surrounding holiness, from whom derive all the aforementioned impediments and confusions. They so distort and confuse a person’s heart that he can mistakenly believe, God forbid, that this day came only for its circumstances, events, impediments, and confusions—the aspect of the aforementioned outer barrier—and that it contains no goodness whatsoever, God forbid.

Segment 27
HE:
וזהו ״יום לבנות גדריך, יום ההוא ירחק חוק״ (מיכה ז׳, י״א): אתם אומרים שהיום הזה לא בא רק בשביל לבנות הגדרים והמסכים, שהם המניעות והדחיות שבכל יום, אבל הוא רחוק מלעסוק בזה היום בתורה שנקראת ״חוק״. וזהו ״יום ההוא ירחק חוק״: שבזה היום ירחק החוק, שהיא התורה, כי אי אפשר לעסוק בתורה ועבודה בזה היום מחמת המניעות והדחיות הנזכרות לעיל. אבל באמת אינו כן, כי ״יום הוא ועדיך יבוא״ (מיכה ז׳, י״ב): בוודאי זה היום הוא יום גמור, ובוודאי נשתדל ונתגבר לעסוק בזה היום דייקא בתורה ועבודת השם, ולשבר את הגדרים שלכם, עד שנזכה להתקרב אל הטוב שבזה היום דייקא. (הלכות פיקדון וארבעה שומרים, הלכה ד׳, אותיות ה׳–ז׳; לפי אוצר היראה, יראה ועבודה, אות קמ״ה; עיין בפנים; ועיין פסח וספירה, אותיות קנ״ו–קנ״ח; התחדשות, אות ק״ו)

EN:
This is: “It is a day to build your fences; on that day the statute will be far removed” (Micah 7:11). You say that this day came only for building the fences and screens—the impediments and postponements of each day—and that engaging on this day in Torah, which is called a “statute,” is far removed. This is “on that day the statute will be far removed”: on this day the statute, meaning Torah, will be distant, since the aforementioned impediments and postponements make Torah and divine service impossible on this day. In truth, however, this is not so, for “It is a day when they will come to you” (Micah 7:12). This day is certainly a complete day. We will certainly endeavor and strengthen ourselves to engage specifically on this day in Torah and the service of Hashem, break your fences, and thereby merit drawing close to the goodness belonging specifically to this day. (Likutay Halachos, Laws of a Deposit and the Four Custodians 4:5–7; following Otzar HaYirah, Awe and Divine Service 145; see the full text; see also Pesach and Sefirah 156–158; Renewal 106)

Segment 28
HE:
היום הזה ה׳ אלקיך מצוך לעשות את החוקים האלה (דברים כ״ו, ט״ז)

״היום אם בקולו תשמעו״ (תהלים צ״ה, ז׳). זה כלל גדול בעבודת השם: שלא ישים לנגד עיניו כי אם אותו היום. הן בעסק פרנסה והצטרכותו, צריך שלא יחשוב מיום לחברו, כמובא בספרים; וכן בעבודתו יתברך לא ישים לנגד עיניו כי אם אותו היום ואותו השעה.

EN:
This day Hashem your God commands you to perform these statutes (Deuteronomy 26:16)

“Today, if you will heed His voice” (Psalms 95:7). This is a great principle in the service of Hashem: a person should place before his eyes only that particular day. Whether regarding the pursuit of livelihood and his material needs, he should not think from one day to the next, as is brought in the sacred works; or regarding his service of Hashem, blessed be He, he should place before his eyes only that day and that hour.

Segment 29
HE:
כי כשרוצין להיכנס בעבודת השם, נדמה להאדם כאילו הוא משא כבד, ואי אפשר לו לשאת משא כבד כזו. אבל כשיחשוב שאין לו רק אותו היום, לא יהיה לו משא כלל. וגם שלא ידחה את עצמו מיום ליום לאמור: ״מחר אתחיל; מחר אתפלל בכוונה ובכוח כראוי״, וכיוצא בזה בשאר העבודות. כי אין לאדם בעולמו כי אם אותו היום ואותו השעה שעומד בו, כי יום המחרת הוא עולם אחר לגמרי. ״היום אם בקולו תשמעו״ (תהלים צ״ה, ז׳) — היום דייקא. והבן. (ליקוטי מוהר״ן א׳, תורה רע״ב)

EN:
For when people desire to enter the service of Hashem, it appears to a person like a heavy burden, and as though it were impossible for him to carry such a heavy burden. But when he considers that he has only that particular day, it will not be a burden at all. He must also not postpone himself from one day to the next, saying: “Tomorrow I will begin; tomorrow I will pray with proper concentration and strength,” and similarly regarding the other forms of divine service. For in his world a person possesses only the particular day and hour in which he presently stands, since tomorrow is an entirely different world. “Today, if you will heed His voice” (Psalms 95:7)—specifically today. Understand this. (Likutay Moharan I, Teaching 272)

Segment 30
HE:
את ה׳ האמרת היום (דברים כ״ו, י״ז)

כשאדם מתבודד ומפרש שיחתו וצערו לפני השם יתברך, ומתוודה ומתחרט על גודל הפגמים שעשה, אזי גם השכינה כנגדו מפרשת לפניה שיחתה וצערה ומנחמת אותו; כי כל פגם ופגם שפגם בנשמתו, פגם אצלה גם כן, כביכול. וזה בחינת: ״את ה׳ האמרת וה׳ האמירך״ וכו׳ (דברים כ״ו, י״ז–י״ח). והיא מנחמת אותו שתבקש תחבולות לתקן כל הפגמים. (ליקוטי מוהר״ן א׳, תורה רנ״ט)

EN:
You have declared Hashem today (Deuteronomy 26:17)

When a person practices hisboadidus and explicitly expresses his conversation and anguish before Hashem, blessed be He, confessing and regretting the magnitude of the blemishes he caused, the Shechinah, corresponding to him, likewise expresses Her conversation and anguish before Him and consoles him. For every blemish with which he damaged his soul also caused a blemish in Her, as it were. This is the aspect of: “You have declared Hashem, and Hashem has declared you,” and so forth (Deuteronomy 26:17–18). She consoles him that She will seek stratagems to rectify all the blemishes. (Likutay Moharan I, Teaching 259)

Segment 31
HE:
אשר אנכי מצוה אתכם היום (דברים כ״ו, ט״ז)

עיקר העצה לעבודת השם יתברך לחשוב בכל יום ויום שאין לו רק זה היום בלבד. שזה בחינת ״היום אם בקולו תשמעו״ (תהלים צ״ה, ז׳), כמבואר במקום אחר. וצריכין שלא לחשוב רק אותו היום, בבחינת ״זה היום עשה ה׳״ וכו׳ (תהלים קי״ח, כ״ד), ועל ידי זה יזכה לעבודת השם.

EN:
Which I command you today (Deuteronomy 26:16)

The principal counsel for serving Hashem, blessed be He, is to consider each and every day that one possesses only this day alone. This is the aspect of: “Today, if you will heed His voice” (Psalms 95:7), as explained elsewhere. One must think only of that particular day, in the aspect of: “This is the day Hashem has made,” and so forth (Psalms 118:24). Through this he will merit the service of Hashem.

Segment 32
HE:
וכמו כן יזכה שממנו לא יהיה עיכוב משיח, כי עיקר ביאת המשיח תלוי בזה. כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה: ״אימתי יבוא מר? היום — אם בקולו תשמעו״ (סנהדרין צ״ח ע״א; תהלים צ״ה, ז׳). וכפי עבודת ישראל המקיימים ועובדים בדרך זה את השם יתברך בכל יום, כן מתנוצץ קרן משיח בכל יום, עד שסוף כל סוף תבוא על ידי זה הגאולה בשלמות.

EN:
He will likewise merit that Mashiach will not be delayed on his account, for the principal coming of Mashiach depends upon this. As our Sages, of blessed memory, said: “When will the Master come? Today—if you will heed His voice” (Sanhedrin 98a; Psalms 95:7). In accordance with the service of Israel, who fulfill and serve Hashem, blessed be He, in this manner each day, a ray of Mashiach shines forth each day, until ultimately the complete redemption will come through this.

Segment 33
HE:
וכל אחד, כפי חלקו בהתקרבות משיח, כן יזכה אז להתענג על ה׳ ולשבוע מטובו הגדול שישפיע אז עלינו. (הלכות מתנה, הלכה ה׳, אות מ״ז; לפי אוצר היראה, יראה ועבודה, אות קל״ו)

EN:
Each person, in accordance with his share in bringing Mashiach near, will then merit delighting in Hashem and being satiated from the great goodness that He will bestow upon us at that time. (Likutay Halachos, Laws of Gifts 5:47; following Otzar HaYirah, Awe and Divine Service 136)

Segment 34
HE:
הסכת ושמע ישראל (דברים כ״ז, ט׳)

צריך כל אדם לידע בכל יום ובכל שעה ורגע מימי חייו, שתלויים בו כל הנפשות של כל הדורות העתידין לצאת ממנו, ובהם תלויים כל נפשות בית ישראל. כי כל ישראל ערבים זה בזה. כי חייב כל אדם לומר: ״בשבילי נברא העולם״ (סנהדרין ל״ז ע״א). כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: בזמן שאדם זוכה, זוכה לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות, ומכריע את כל העולם כולו לכף זכות; ולהפך להפך, רחמנא ליצלן.

EN:
Be attentive and hear, Israel (Deuteronomy 27:9)

Every person must know, on every day and during every hour and moment of his life, that all the souls of all the generations destined to issue from him depend upon him, and that all the souls of the House of Israel depend upon them. For all Israel are responsible for one another. Each person is therefore obligated to say: “The world was created for my sake” (Sanhedrin 37a). As our Rabbis, of blessed memory, said: when a person merits, he brings merit to himself, to his generations, and to the generations of his generations until the end of all generations, and he tips the entire world toward the side of merit. The reverse is likewise true, may the Merciful One save us.

Segment 35
HE:
וכל זה אי אפשר לתקן בשלמות כי אם על ידי הצדיק האמת, בחינת שכל הכולל, ששם נכללין כל הנפשות — אשר ישנו פה ואשר איננו פה (דברים כ״ט, י״ד). ומשם נמשך המתקה לכל הדינים ולכל הצמצומים, שהם שורש כל השינויים העוברים על האדם בכל עת, לכל אחד כפי מקומו ושעתו.

EN:
All this can be rectified completely only through the true tzaddik, the aspect of the inclusive intellect, within whom all souls are incorporated—“the one who is here and the one who is not here” (Deuteronomy 29:14). From there, sweetening is drawn to all the judgments and all the constrictions, which are the root of all the changes that pass over a person at every moment, each individual in accordance with his place and time.

Segment 36
HE:
ותדקדק בכל ספר דברים ותמצא, שבכל מקום שמזהיר את ישראל על קיום התורה, מזכיר בכל פעם תיבת ״היום״, להורות ולהעיר את כל אחד שהעיקר להתחיל להתקרב היום, היינו בכל יום ושעה שעומד בו. וזה בחינת: ״וידבר משה אל כל בני ישראל... הסכת ושמע ישראל, היום הזה נהיית לעם״ (דברים כ״ז, ט׳). ופירש רש״י שם גם כן בביאור יותר: ״בכל יום יהיה דומה בעיניך כאילו היום נכנסת עמו בברית״ (רש״י על דברים כ״ז, ט׳).

EN:
Examine the entire Book of Deuteronomy carefully and you will find that wherever it warns Israel concerning fulfillment of the Torah, it repeatedly mentions the word “today.” This instructs and awakens every person that the essential matter is to begin drawing close today—that is, on every day and during the very hour in which he stands. This is the aspect of: “Moshe spoke to all the Children of Israel… Be attentive and hear, Israel; this day you have become a people” (Deuteronomy 27:9). Rashi explains there even more explicitly: “Every day it should appear in your eyes as though today you entered into a covenant with Him” (Rashi on Deuteronomy 27:9).

Segment 37
HE:
וזה ״הסכת ושמע״, שפירושו מלשון ״הטה אוזנך ושמע היטב היטב״. היינו שדבר זה צריכין להטות אוזנו ולבבו לשמוע ולהבין ולקבלו בלבו היטב: שהיום הזה נהיית לעם, דהיינו בכל יום ובכל שעה. וזה שדרשו רבותינו זכרונם לברכה: ״הסכת״ — הס, ואחר כך כתת (ברכות ס״ג ע״ב). שפירושו שבכל לימודי התורה הקדושה צריכין בתחילה ללמוד, ואחר כך לעיין היטב, בבחינת ״ליגמר איניש והדר ליסבר״ — ילמד אדם תחילה ואחר כך יסביר (עבודה זרה י״ט ע״א).

EN:
This is “be attentive and hear.” Its meaning is: incline your ear and listen exceedingly well. A person must incline his ear and heart toward this matter, hear and understand it, and receive it well in his heart: “This day you have become a people”—that is, on every day and during every hour. This is what our Rabbis, of blessed memory, expounded: “Hasket”—first be silent, and afterward analyze and break the matter down (Berachos 63b). This means that in all study of the holy Torah, one must first learn and then examine the matter carefully, in the aspect of: “A person should first acquire the text and afterward reason through it” (Avodah Zarah 19a).

Segment 38
HE:
היינו שבעניין זה עצמו — לידע ולזכור שבכל יום ובכל שעה ״היום הזה נהיית לעם״, כנזכר לעיל — צריך להאזין ולזכור היטב, בבחינת הס ואחר כך כתת. כי צריכין לקבלו בכלליות בפשיטות, ואחר כך צריכין לכתת ולעיין בו היטב בכל שעה ורגע: לידע בכל שעה שעתה עוברת שעה מימי חייו, ויזכור עצמו שיש שכל הכולל שיכול להמתיק ולתקן הכול. ועל ידי זה יוכל להמשיך את עצמו לקיים: ״היום הזה נהיית לעם לה׳ אלקיך״ (דברים כ״ז, ט׳) — היום דייקא, וכן בכל יום ושעה, בחינת ״ותבחננו לרגעים״ (איוב ז׳, י״ח), כנזכר לעיל. (הלכות פיקדון וארבעה שומרים, הלכה ה׳, אות ל״ו; לפי אוצר היראה, יראה ועבודה, אות קמ״ט)

EN:
Thus, regarding this very matter—knowing and remembering that on every day and during every hour “this day you have become a people,” as explained above—one must listen and remember well, in the aspect of first being silent and afterward analyzing. One must first receive it simply and in a general manner; afterward one must break it down and examine it carefully during every hour and moment. He must know at every hour that another hour of the days of his life is now passing, and remind himself that there is an inclusive intellect capable of sweetening and rectifying everything. Through this he can draw himself toward fulfilling: “This day you have become a people to Hashem your God” (Deuteronomy 27:9)—specifically today, and likewise on every day and during every hour, in the aspect of: “You examine him every moment” (Job 7:18), as explained above. (Likutay Halachos, Laws of a Deposit and the Four Custodians 5:36; following Otzar HaYirah, Awe and Divine Service 149)

Segment 39
HE:
היום הזה נהיית לעם (דברים כ״ז, ט׳)

מבואר בדברינו פעמים הרבה, שזה כלל גדול בעבודת השם: שצריך להתחיל בכל פעם מחדש. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק ״היום הזה נהיית לעם״ (דברים כ״ז, ט׳): כאילו היום נכנסת עמו בברית, ובכל יום ויום יהיו בעיניך כחדשים (רש״י שם). כי באמת כל הבלבולים והנפילות והירידות שיש להאדם בכל פעם — הכול הוא על ידי ריבוי המחשבות מיום שעבר ליום הבא ומשעה לשעה.

EN:
This day you have become a people (Deuteronomy 27:9)

It has been explained many times in our teachings that this is a great principle in the service of Hashem: one must begin anew every time. As our Rabbis, of blessed memory, said concerning the verse, “This day you have become a people” (Deuteronomy 27:9): it should be as though today you entered the covenant with Him, and each and every day they should be new in your eyes (Rashi there). In truth, all the confusions, falls, and descents that a person repeatedly experiences arise through the multitude of thoughts carried from the day that passed into the following day and from one hour into the next.

Segment 40
HE:
ורוב העולם הם בעיני עצמן כזקנים, וכל אחד נחשב בעיני עצמו כאילו כבר נזקן בדרכיו שרגיל בהם ימים רבים, עד שנדמה לו שאי אפשר לו לשוב עוד לדרך אחר. ומחמת זה מייאשים את עצמן לגמרי מלהתקרב להשם יתברך. ואפילו מעט העבודה והמצוות שמקיימים הוא כמו מצוות אנשים מלומדה, ועושים אותה בלי התעוררות וחיות. והכול מחמת הזקנה שקפצה עליהם, שנחשבים בעיני עצמן כזקנים, שזה מזיק מאוד מאוד לעבודת השם.

EN:
Most of the world regard themselves as old. Each person considers himself as though he has already grown old in the ways to which he has been accustomed for many days, until it appears to him that he can no longer return to another path. Because of this they despair completely of drawing close to Hashem, blessed be He. Even the small measure of divine service and mitzvos they fulfill is performed as a commandment of people learned by rote, without awakening or vitality. All this results from the old age that has suddenly overtaken them: they regard themselves as old, which is exceedingly, exceedingly harmful to the service of Hashem.

Segment 41
HE:
כי לא מיבעיא מי שאינו הולך בדרך הישר, ונדמה לו כאילו כבר נזקן במעשיו ואי אפשר לו עוד להשתנות לטובה — שבוודאי זה מזיק בלי שיעור, כי יכול לילך לאיבוד לגמרי אם לא יתעורר להתחדש, שזה עיקר התשובה, בחינת ״השיבנו ה׳ אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם״ (איכה ה׳, כ״א). אלא אפילו הכשרים קצת, ואפילו צדיקים וחסידים, אם הם כזקנים בעיני עצמן ועושים עבודתם כזקן הרגיל מכבר בזה, גם זה אינו טוב. כי עיקר שלמות העבודה הקדושה הוא התחדשות בכל פעם, בבחינת ״וקווי ה׳ יחליפו כוח, יעלו אבר כנשרים״ (ישעיהו מ׳, ל״א).

EN:
It goes without saying that this is immeasurably harmful to one who does not follow the upright path and imagines that he has already grown old in his conduct and can no longer change for the better. He can be lost entirely if he does not awaken to renew himself, for this is the principal teshuvah, in the aspect of: “Return us, Hashem, to You, and we shall return; renew our days as of old” (Lamentations 5:21). But even those who are somewhat worthy, and even tzaddikim and chassidim, are not in a good state if they regard themselves as old and perform their service like an old person long accustomed to it. For the principal perfection of holy service is renewal every time, in the aspect of: “Those who hope in Hashem will renew their strength; they will soar aloft like eagles” (Isaiah 40:31).

Segment 42
HE:
ומי שמחזק עצמו בזה להתחיל בכל פעם מחדש, בוודאי לא ייפול לעולם מעבודתו, אפילו אם יעבור עליו מה. כי צריך האדם לסלק מדעתו וממחשבתו לגמרי היום שעבר, או אפילו השעה העברה, וידמה בעיני עצמו בכל יום ואפילו בכל שעה כאילו היום נולד, בבחינת ״אני היום ילדתיך״ (תהלים ב׳, ז׳); וכאילו באותה שעה נולד ובא לעולם ורוצה להכיר את מי שאמר והיה העולם.

EN:
One who strengthens himself in this matter—to begin anew every time—will certainly never fall away from his service, regardless of what passes over him. A person must remove entirely from his mind and thought the day that passed, or even the preceding hour, and regard himself every day and even every hour as though he were born today, in the aspect of: “Today I have begotten you” (Psalms 2:7); as though at that very hour he was born and entered the world, desiring to recognize the One Who spoke and the world came into being.

Segment 43
HE:
ואף על פי שכבר היה כן אלפים ורבבות פעמים, שרצה להתחדש ולהתחיל להתקרב להשם יתברך ולא עלתה בידו, ואפילו אם נפל בכל פעם למה שנפל, רחמנא ליצלן — אף על פי כן אל יסתכל על זה כלל וישכח כל זה. כי זה היום והשעה שעומד בו עתה עדיין לא היה בעולם, ומי יודע מה יכול לזכות עדיין באותו היום ובאותה השעה. כי השם יתברך מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, ואין רגע דומה לחברתה. כי בכל רגע ורגע משתנה מעמד ומצב ומהלך המזלות והכוכבים, ועל ידי זה משתנים המאורעות לאין מספר בין הנולד ברגע זו לנולד ברגע האחרת.

EN:
Although this has already occurred thousands and tens of thousands of times—he desired to renew himself and begin drawing close to Hashem, blessed be He, but did not succeed, and even fell each time into whatever he fell, may the Merciful One save us—he nevertheless must not look at this at all, but must forget all of it. For the day and hour in which he now stands have never yet existed in the world; who knows what he can still merit on that day and in that hour? Hashem, blessed be He, in His goodness continually renews the work of creation each day, and no moment resembles another. At each and every moment the configuration, condition, and course of the constellations and stars change; consequently, countless circumstances differ between one born at this moment and one born at another moment.

Segment 44
HE:
ומזה יכולין להסתכל ולהבין מדעתו השינויים הגדולים הנעשים בכל רגע ורגע בעולמות העליונים לאין קץ ומספר. שזה בחינת ״ולבושין דלבש יומא דא לא לבש ביומא אחרא״ — הלבושים שלובש יום זה אינו לובש ביום אחר — כמבואר כל זה בכתבי האר״י זכרונו לברכה. וכל אלו השינויים לאין קץ של כל העולמות, הכול הוא בשביל האדם, לקרב אותו על ידי זה לעבודת השם יתברך, שבשביל זה נברא הכול.

EN:
From this one can contemplate and understand through one’s own perception the immense changes occurring at every single moment in the supernal worlds, without end or number. This is the aspect of: “The garments worn by this day are not worn on another day,” as all this is explained in the writings of the Arizal. All these endless changes throughout all the worlds are for the sake of the human being, to draw him through them toward the service of Hashem, blessed be He; for this purpose everything was created.

Segment 45
HE:
נמצא שאין ראיה כלל מיום לחברו. כי אף על פי שעד הנה היה מה שהיה, אף על פי כן, כפי השתנות מעמד ומצב כל העולמות עכשיו בזאת השעה — והכול בשבילו, כי חייב כל אדם לומר ״בשבילי נברא העולם״ (סנהדרין ל״ז ע״א) — יכול להיות שדייקא עתה יתקרב באמת להשם יתברך, אם יתחיל מעתה.

EN:
It follows that one day provides no proof whatsoever concerning another. Although whatever occurred until now has occurred, nevertheless, in accordance with the changed configuration and condition of all the worlds at this very hour—and all of it is for his sake, for each person is obligated to say, “The world was created for my sake” (Sanhedrin 37a)—it may be that specifically now he will genuinely draw close to Hashem, blessed be He, if he begins from this moment.

Segment 46
HE:
וכן צריך האדם לומר ולחזק את עצמו להתחיל בעבודת השם מחדש בכל עת ובכל שעה בכל מה שיוכל: לחטוף בזו השעה תורה או תפילה או איזו מצווה. ואם אינו יכול לעשות דבר באותה שעה, על כל פנים יחזק את עצמו לכסוף ולהשתוקק להשם יתברך, כי רצון וכיסופין דקדושה יקר מן הכול, כמבואר במקום אחר.

EN:
A person must likewise speak to himself and strengthen himself to begin the service of Hashem anew at every time and during every hour, with whatever he can accomplish: seizing during that hour some Torah, prayer, or mitzvah. If he cannot perform anything during that hour, he must at least strengthen himself to yearn and long for Hashem, blessed be He, for holy ratzoan and longing are more precious than everything, as explained elsewhere.

Segment 47
HE:
והעיקר להשליך ולסלק מעצמו כל החכמות שמכבר, שמשם נמשכין כל הבלבולים המבלבלים אותו מיום לחברו. כי כל זה מן הסברות והחכמות של הבל שהורגל בהם מנעוריו, שנאחז בהם זוהמת הנחש, והם בבחינת עץ הדעת טוב ורע. ומי שרוצה להתקרב באמת להשם יתברך, צריך שיסלק מעצמו כל החכמות והסברות אלו ויבטל דעתו באמת נגד צדיקי האמת, כאילו אין לו שום שכל עצמו כלל.

EN:
The principal matter is to cast away and remove from oneself all previously acquired forms of cleverness, from which derive all the confusions that confuse him from one day to the next. All this comes from the empty theories and forms of cleverness to which he became accustomed from his youth, within which the serpent’s defilement has taken hold; they are the aspect of the Tree of Knowledge of Good and Evil. One who truly desires to draw close to Hashem, blessed be He, must remove from himself all these forms of cleverness and theories and genuinely nullify his understanding before the true tzaddikim, as though he possessed no independent intellect whatsoever.

Segment 48
HE:
ואפילו אם נדמה לו שנמשכה לו סברה זאת מאיזה ספר, אף על פי כן, מאחר שהסברה הזאת מרחקת אותו מהשם יתברך, צריך לסלקה מדעתו. כי זה ידוע שגם בתורה יש שני כוחות, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה: זכה — נעשית לו סם חיים; לא זכה — נעשית לו סם מיתה (יומא ע״ב ע״ב). ובאמת אין יודעין כלל; כי בכל דור ובכל יום משתנים העולמות לאין מספר, כנזכר לעיל, וכן משתנים הבירורים של הניצוצות שצריכין לבררם בכל פעם, כל אחד לפי מדרגתו, עד שבאמת אין שכל בלב האדם לעמוד על כל זה בשלמות.

EN:
Even if it appears to him that this theory was derived from some sacred work, nevertheless, since that theory distances him from Hashem, blessed be He, he must remove it from his mind. For it is known that even Torah possesses two powers, as our Rabbis, of blessed memory, said: if he merits, it becomes an elixir of life for him; if he does not merit, it becomes an elixir of death for him (Yoma 72b). In truth, one knows nothing at all. In every generation and on every day the worlds change in countless ways, as explained above; the clarifications of the sparks that must be clarified each time likewise change, each person according to his level, until in truth the human heart possesses no intellect capable of comprehending all this completely.

Segment 49
HE:
ואפילו שלמה המלך עליו השלום אמר על זה: ״אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני״ (קהלת ז׳, כ״ג), כמבואר בתחילת עץ חיים. על כן זה עיקר החכמה של כל אחד: לסלק החכמה והשכל של עצמו לגמרי נגד הדעת של הצדיקי אמת, ויקיים מה שכתוב: ״לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל״ (דברים י״ז, י״א), אפילו אם נדמה לו שאומר על ימין שהוא שמאל וכן להפך, וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה (רש״י שם). (הלכות בשר בחלב, הלכה ד׳, אותיות א׳–ג׳, י׳; לפי אוצר היראה, יראה ועבודה, אות נ״ה; ועיין עוד השייך לזה: התחדשות, אותיות נ״ט–ס״א)

EN:
Even King Shlomo, peace be upon him, said concerning this: “I said, ‘I will become wise,’ but it is distant from me” (Ecclesiastes 7:23), as explained at the beginning of Etz Chaim. Therefore, the principal wisdom of every person is to remove his own wisdom and intellect entirely before the understanding of the true tzaddikim, and fulfill what is written: “You shall not deviate from the matter they tell you, right or left” (Deuteronomy 17:11)—even if it appears to him that they tell him the right is left or the reverse, in accordance with the teaching of our Rabbis, of blessed memory (Rashi there). (Likutay Halachos, Laws of Meat and Milk 4:1–3, 10; following Otzar HaYirah, Awe and Divine Service 55; see also the related material: Renewal 59–61)

Segment 50
HE:
תחת אשר לא עבדת את ה׳ אלקיך בשמחה (דברים כ״ח, מ״ז)

שמחה דקדושה היא בוודאי דבר גדול מאוד, דהיינו לשמוח בה׳ ובתורתו הקדושה, שזה עיקר שלמות העבודה. כמו שכתוב: ״תחת אשר לא עבדת את ה׳ אלקיך בשמחה״ וכו׳ (דברים כ״ח, מ״ז). כי שמחה דקדושה היא הנקודה הקדושה של כל המצוות, כמו שכתוב: ״פיקודי ה׳ ישרים משמחי לב״ (תהלים י״ט, ט׳).

EN:
Because you did not serve Hashem your God with joy (Deuteronomy 28:47)

Holy joy is certainly an exceedingly great matter: rejoicing in Hashem and in His holy Torah. This is the principal perfection of divine service, as it is written: “Because you did not serve Hashem your God with joy,” and so forth (Deuteronomy 28:47). For holy joy is the sacred point within all the mitzvos, as it is written: “The precepts of Hashem are upright, gladdening the heart” (Psalms 19:9).

Segment 51
HE:
כי העיקר הוא לזכות לשמוח בה׳, בבחינת ״אנכי אשמח בה׳״ (תהלים ק״ד, ל״ד); וכמו שכתוב: ״כי בו ישמח לבנו״ וכו׳ (תהלים ל״ג, כ״א); וכתיב: ״ואבואה... אל אל שמחת גילי״ (תהלים מ״ג, ד׳); וכתיב: ״שמחו בה׳ וגילו צדיקים״ (תהלים ל״ב, י״א); וכתיב: ״ה׳ מלך תגל הארץ״ וכו׳ (תהלים צ״ז, א׳), ״ישמחו השמים ותגל הארץ״ וכו׳ (תהלים צ״ו, י״א).

EN:
For the principal matter is to merit rejoicing in Hashem, in the aspect of: “I will rejoice in Hashem” (Psalms 104:34); as it is written: “For in Him our heart will rejoice,” and so forth (Psalms 33:21); and it is written: “I will come… to God, the joy of my exultation” (Psalms 43:4); and it is written: “Rejoice in Hashem and exult, O tzaddikim” (Psalms 32:11); and it is written: “Hashem reigns; let the earth exult,” and so forth (Psalms 97:1), and: “Let the heavens rejoice and the earth exult,” and so forth (Psalms 96:11).

Segment 52
HE:
ועל זה אמר שלמה המלך עליו השלום: ״ושבחתי אני את השמחה, אשר אין טוב לאדם... כי אם לאכול ולשתות ולשמוח״ (קהלת ח׳, ט״ו), שדרשו רבותינו זכרונם לברכה: ״לאכול ולשתות ולשמוח״ — בשבתות וימים טובים (קהלת רבה ח׳, א׳).

EN:
Concerning this, King Shlomo, peace be upon him, said: “I praised joy, for there is nothing better for a person… than to eat, drink, and rejoice” (Ecclesiastes 8:15). Our Rabbis, of blessed memory, expounded: “To eat, drink, and rejoice”—on Shabbasos and festivals (Koheles Rabbah 8:1).

Segment 53
HE:
כי באמת מי שהוא בכלל האמונה הקדושה האמיתית, יש לו לשמוח כל ימיו בכל עת ובכל רגע, כשיזכור את הטובה והחסד הנפלא שעשה ה׳ יתברך עמנו על ידי משה רבנו עליו השלום, אשר פתח את עינינו והמשיך עלינו את האמונה הקדושה, להאמין בה׳ ובמשה עבדו (שמות י״ד, ל״א), לקיים תורתו ומצוותיו הקדושים בכל יום; אשר אפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון (עירובין י״ט ע״א). וכולנו מאמינים באלקים חיים ומלך עולם, חי לעד וקיים לנצח, אדון כול, לעילא מן כולא ולית לעילא מיניה — למעלה מן הכול ואין למעלה ממנו. יתברך שמו בפי כל חי לנצח.

EN:
In truth, one who is included within genuine holy emunah should rejoice throughout his life, at every time and every moment, when he remembers the goodness and wondrous kindness that Hashem, blessed be He, performed for us through Moshe Rabbeinu, peace be upon him. Moshe opened our eyes and drew holy emunah upon us, enabling us “to believe in Hashem and in Moshe His servant” (Exodus 14:31), and to fulfill His Torah and holy mitzvos each day; for even the transgressors of Israel are filled with mitzvos like a pomegranate (Eruvin 19a). We all believe in the living God and eternal King, Who lives forever and endures eternally, Master of everything, above all and with none above Him. May His Name be blessed eternally in the mouth of every living being.

Segment 54
HE:
ואי אפשר לבאר בכתב ובעל פה עוצם השמחה הזאת, כי לגדולתו אין חקר. כי השמחה הזאת היא לכל חד כפום מה דמשער בליביה — לכל אחד כפי מה שהוא משער בלבו — בבחינת ״נודע בשערים בעלה״ וכו׳ (משלי ל״א, כ״ג), כמבואר מזה במקום אחר. (הלכות תפילה, הלכה ד׳, אות ח׳)

EN:
It is impossible to explain in writing or orally the magnitude of this joy, for His greatness is beyond investigation. This joy is “for each person according to what he estimates within his heart,” in the aspect of: “Her Husband is known at the gates,” and so forth (Proverbs 31:23), as explained elsewhere. (Likutay Halachos, Laws of Prayer 4:8)

Segment 55
HE:
והפלא ה׳ את מכתך... מכות גדולות ונאמנות וחליים רעים ונאמנים (דברים כ״ח, נ״ט)

העיקר הוא האמונה, וצריך כל אחד לחפש את עצמו ולחזק את עצמו באמונה. כי יש סובלי חולאים שיש להם מכות מופלאות, והם סובלים החולאים רק בשביל נפילת האמונה, בבחינת: ״והפלא ה׳ את מכתך, מכות גדולות ונאמנות וחלים רעים ונאמנים״ (דברים כ״ח, נ״ט).

EN:
Hashem will make your plagues extraordinary... great and faithful plagues, and evil and faithful illnesses (Deuteronomy 28:59)

The principal matter is emunah, and each person must examine himself and strengthen himself in emunah. For there are people who suffer illnesses and have extraordinary afflictions; they suffer these illnesses only because of a fall in emunah, in the aspect of: “Hashem will make your plagues extraordinary—great and faithful plagues, and evil and faithful illnesses” (Deuteronomy 28:59).

Segment 56
HE:
״ונאמנים״ דייקא, כי הם באים על ידי פגם אמונה. כי על ידי נפילת האמונה באים מכות מופלאות, שאין מועיל להם לא רפואות ולא תפילה ולא זכות אבות. (ליקוטי מוהר״ן תנינא, תורה ה׳, אות א׳)

EN:
Specifically “faithful,” for they come through a blemish in emunah. Through a fall in emunah extraordinary afflictions come, for which neither remedies, prayer, nor ancestral merit is effective. (Likutay Moharan II, Teaching 5:1)



# Ki Savo
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/5/7/

Kee Savoa
כי תבוא
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/5/7

Segment 1
HE:
והיה כי תבוא... ושמחת בכל הטוב (דברים כ״ו, א׳, י״א)

בשמחה לארץ ישראל לעלות צריכין, כמו שמבקשין בתפילת מוסף לשלוש רגלים: ״שתעלנו בשמחה לארצנו״. וכתיב: ״ובאו ציון ברינה ושמחת עולם על ראשם״ (ישעיהו ל״ה, י׳). וכתיב: ״כי בשמחה תצאו״ (ישעיהו נ״ה, י״ב).

EN:
And it shall be, when you come... and you shall rejoice in all the good (Deuteronomy 26:1, 11)

One must ascend to Eretz Yisrael with joy, as we request in the Mussaf prayer of the Three Festivals: “That You bring us up with joy to our Land.” It is written: “They shall come to Tzion with song, and everlasting joy shall be upon their heads” (Isaiah 35:10). And it is written: “For you shall go out with joy” (Isaiah 55:12).

Segment 2
HE:
ועל כן, בשמיני עצרת ושמחת תורה, שאז עיקר גמר תיקון המלכות בשלמות, שזה מרמז על ארץ ישראל, שנזכה במהרה בימינו להיכנס בתוכה — על כן אז השמחה גדולה מאוד. כי עיקר השמחה כשכובשין ארץ ישראל, וכמו שכתוב: ״והיה כי תבוא אל הארץ״ וכו׳, ״ושמחת בכל הטוב״ וכו׳ (דברים כ״ו, א׳, י״א), וכן הרבה. (הלכות בציעת הפת, הלכה ד׳, אות ט״ו)

EN:
Therefore, on Shemini Atzeres and Simchas Torah—when the principal completion of the rectification of malchus reaches perfection, which alludes to Eretz Yisrael, into which may we speedily merit to enter in our days—the joy is then exceedingly great. For the principal joy is when Eretz Yisrael is conquered, as it is written: “And it shall be, when you come to the Land,” and so forth, and “You shall rejoice in all the good,” and so forth (Deuteronomy 26:1, 11); and there are many similar verses. (Likutay Halachos, Laws of Breaking Bread 4:15)

Segment 3
HE:
ולקחת מראשית כל פרי האדמה (דברים כ״ו, ב׳)

כשמביאין את הביכורים צריכין להתוודות ולהזכיר חסדי ה׳ ונפלאותיו עלינו, שבחר בנו לעם סגולה מכל העמים וכו׳. וזה שאומרים בווידוי ביכורים: ״ארמי אובד אבי וירד מצרימה״ (דברים כ״ו, ה׳), ודרשו רבותינו זכרונם לברכה: ״לבן ביקש לעקור את הכול״ (הגדה של פסח). לבן הוא בלעם, שהוא בחינת עמלק כידוע, שהם עיקר זוהמת הנחש, שרוצים לעקור את ישראל לגמרי, חס ושלום; להתגבר על כל אחד מאוד בתאוות רעות הנמשכין מזוהמת הנחש, ולעוקרו לגמרי, חס ושלום, חס ושלום.

EN:
You shall take from the first of every fruit of the ground (Deuteronomy 26:2)

When the bikkurim are brought, one must confess and recount Hashem’s kindnesses and His wonders toward us: that He chose us from all the peoples as a treasured nation, and so forth. This is what is recited in the declaration over the bikkurim: “An Aramean sought to destroy my father, and he descended to Egypt” (Deuteronomy 26:5). Our Rabbis, of blessed memory, expounded: “Lavan sought to uproot everything” (Passover Haggadah). Lavan is Bilam, who is the aspect of Amalek, as is known. They are the principal manifestation of the serpent’s defilement: they seek to uproot Israel entirely, God forbid, by overpowering each person exceedingly with evil cravings drawn from the serpent’s defilement, and thereby uprooting him entirely, God forbid, God forbid.

Segment 4
HE:
אבל ה׳ לא יעזבנו בידו, והקדים לרחם עלינו על ידי שנתן לנו את התורה שמתקנת הכול. וזהו בחינת ביכורים, שהם תיקון לחטא אדם הראשון, לגרש ולבער מישראל זוהמת הנחש, בחינת לבן ועמלק, שאחיזתם בבחינת מתיקות הדבש. הדבש מרמז על תאוות עולם הזה, שנדמה למתיקות הדבש בתחילה, ואחריתה מרה כלענה. ועיקר כל התאוות הם תאוות המשגל, שהוא רע הכולל, כי ״דבש״ בגימטרייה ״אשה״, כמובא.

EN:
But Hashem will not abandon us into his hand. He anticipated matters by having mercy upon us and giving us the Torah, which rectifies everything. This is the aspect of bikkurim, which rectify the sin of Adam HaRishon by driving out and eradicating from Israel the serpent’s defilement—the aspect of Lavan and Amalek—whose hold is in the aspect of the sweetness of honey. Honey alludes to the cravings of this world, which initially appear as sweet as honey, but whose end is bitter as wormwood. The principal totality of the cravings is sexual craving, which is the comprehensive evil, for the numerical value of “devash,” honey, equals that of “ishah,” woman, as is brought in the sacred writings.

Segment 5
HE:
וצריכין להתגבר ביותר לשבר התאווה, ולהסתכל על הסוף, כי אחריתה מרה כלענה, רחמנא ליצלן. ושם עיקר המלחמה, להיות גיבור כובש את יצרו, שזה בחינת: ״מה מתוק מדבש ומה עז מארי״ (שופטים י״ד, י״ח). כי על ידי ביכורים, הבאים מן הדבש, מתקנין זאת.

EN:
One must therefore strengthen oneself most intensely to break the craving and look toward its end, for its end is bitter as wormwood, may the Merciful One save us. There lies the principal battle: to be mighty, one who conquers his inclination. This is the aspect of: “What is sweeter than honey, and what is stronger than a lion?” (Judges 14:18). For through the bikkurim, which come from the honey, this is rectified.

Segment 6
HE:
ועל כן צריכין להזכיר בווידוי ביכורים ״ארמי אובד אבי״ (דברים כ״ו, ה׳), שהוא לבן, בחינת עמלק, שהם עיקר זוהמת הנחש. כי על ידי ביכורים מתקנים כל זה, וזוכין לעקור ולמחות זכר עמלק, בחינת לבן הארמי, ולזכות לקדושת ישראל, קדושת התורה שקיבלנו בשבועות, שהוא יום הביכורים. (הלכות סימני בהמה וחיה טהורה, הלכה ד׳, אות כ״ז; לפי אוצר היראה, ברית, אות נ״ז)

EN:
Therefore one must mention in the declaration over the bikkurim, “An Aramean sought to destroy my father” (Deuteronomy 26:5)—namely Lavan, the aspect of Amalek, who are the principal manifestation of the serpent’s defilement. For through bikkurim all this is rectified, and one merits uprooting and erasing the memory of Amalek, the aspect of Lavan the Aramean, and attaining the holiness of Israel—the holiness of the Torah that we received on Shavuos, which is the Day of Bikkurim. (Likutay Halachos, Laws of the Signs of Kosher Animals and Beasts 4:27; following Otzar HaYirah, Bris 57)

Segment 7
HE:
וענית ואמרת... ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה (דברים כ״ו, ה׳–י׳)

ביכורים הם בחינת התחדשות, שצריכין להביא הפרי המתבכרת ומתחדשת בכל שנה, להביאה מיד לבית ה׳ ולהודות עליו לה׳, ולספר עליו את כל הצרות שעברו על ישראל מתחילתם, ובחסדו ונפלאותיו הנוראים הצילנו. כמו שכתוב בווידוי ביכורים: ״וענית ואמרת לפני ה׳ אלקיך: ארמי אובד אבי וירד מצרימה ויגר שם במתי מעט, ויהי שם לגוי גדול עצום ורב. וירעו אותנו המצרים״ וכו׳ (דברים כ״ו, ה׳–ו׳).

EN:
You shall answer and say... and now, behold, I have brought the first of the fruit of the ground (Deuteronomy 26:5–10)

Bikkurim are an aspect of renewal. One must take the fruit that first ripens and is renewed each year, bring it immediately to the House of Hashem, thank Hashem for it, and recount over it all the tribulations that passed over Israel from their beginning and how, in His kindness and awesome wonders, He delivered us. As it is written in the declaration over the bikkurim: “You shall answer and say before Hashem your God: An Aramean sought to destroy my father, and he descended to Egypt and sojourned there with few people; there he became a nation—great, mighty, and numerous. The Egyptians treated us badly,” and so forth (Deuteronomy 26:5–6).

Segment 8
HE:
כי עיקר חיוב ביכורים מרמז על התחדשות: שצריכין להתחדש בכל פעם ולהתחיל בכל פעם מחדש. ואל יבהלוהו רעיוניו מכל ההרפתקאות והמניעות והתגברות היצר הרע וכו׳ וכו׳, וכל מה שעובר עליו; כי יזכור חסדי ה׳ ונפלאותיו אשר עשה עמנו בכלליות ובפרטיות, ממצרים ועד הנה. וגם מקודם שירדו למצרים, בעת שרדף לבן הארמי את יעקב, וכל מה שעבר בין יעקב ולבן בעת שעבד אצלו, ולבן רימה אותו עשרת מונים, ואלקים לא נתנו להרע עמו וכו׳ (בראשית ל״א, ז׳).

EN:
For the principal obligation of bikkurim alludes to renewal: one must renew oneself every time and begin anew every time. One’s thoughts must not terrify him on account of all the vicissitudes and impediments, the intensification of the yetzer hara, and so forth and so forth, and everything that passes over him. Rather, he should remember Hashem’s kindnesses and wonders that He performed for us, collectively and individually, from Egypt until the present. He should also remember what occurred before they descended to Egypt, when Lavan the Aramean pursued Yaakov; everything that passed between Yaakov and Lavan while Yaakov served him; and how Lavan deceived him ten times, yet God did not permit him to harm Yaakov, and so forth (Genesis 31:7).

Segment 9
HE:
ולא די שלא עלתה בידו לאבדו, חס ושלום, כרצונו הרע, אף גם הוציא ממנו בנותיו רחל ולאה, שעל ידם נבנה העולם, והעמיד מהם מיטה שלמה, שהם השבטים הקדושים, שעל ידם עיקר התגלות האלקות בעולם. כי לא היה בהם שום פסול, ובשעת הסתלקות יעקב ענו ואמרו כולם: ״שמע ישראל, ה׳ אלקינו, ה׳ אחד״ וכו׳ (דברים ו׳, ד׳). וכל מה שעבר על ישראל מאז ועד הנה אין כל פה יכול לדבר וכו׳.

EN:
Not only did he fail to destroy Yaakov, God forbid, in accordance with his evil desire; Yaakov also brought forth from him his daughters Rachel and Leah, through whom the world was built. From them he established a perfect progeny—the holy tribes—through whom the principal revelation of Godliness in the world came about. There was no disqualification among them, and at the time of Yaakov’s passing they all answered and said: “Shima Yisrael, Hashem Elokainu, Hashem Echad,” and so forth (Deuteronomy 6:4). No mouth is capable of recounting everything that has passed over Israel from then until the present, and so forth.

Segment 10
HE:
וכן בפרטיות עוברים כל אלו הבחינות על כל אחד מישראל. כי על כל אחד עומדים בחינת לבן ועשו ומצרים וארבע מלכויות וחילותיהם; וכולם עומדים על ישראל בכל דור ודור בכלליות, וכן בפרטיות עומדים כולם על כל אחד ואחד לכלותו, חס ושלום, והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם. דהיינו, כל הרדיפות וההסתות וההתגרויות שהיצר הרע וחילותיו מתגרים בכל אדם בכל יום ובכל עת, שהכול נמשך מבחינת הקליפות הנזכרות לעיל — לבן ועשו ומצרים וכו׳. כי גם התגרות לבן ועשו ומצרים בישראל הייתה רק מפני שהבעל דבר התלבש בהם להתגרות בישראל, על שהם הולכים בדרך ה׳ שמסר להם אברהם אבינו, וחזקים באמונת הבורא היחיד, המשגיח ומושל בכול וכו׳. וכן בכל דור ודור עומדים שונאים בגשמיות וברוחניות למנוע ולבטל ממלאכת שמים וכו׳.

EN:
All these aspects likewise pass over every individual Jew. The aspects of Lavan, Esav, Egypt, and the Four Kingdoms with their forces stand against each person. Collectively, all of them stand against Israel in every generation; individually, they stand against each and every person to destroy him, God forbid, while the Holy One, blessed be He, delivers us from their hand. This refers to all the persecutions, incitements, and provocations with which the yetzer hara and its forces assail every person each day and at every moment; all of this is drawn from the aforementioned klipoas—Lavan, Esav, Egypt, and so forth. For the hostility of Lavan, Esav, and Egypt toward Israel likewise arose only because the adversary clothed itself within them to assail Israel for following the way of Hashem that Avraham Avinu transmitted to them and for remaining steadfast in emunah in the one Creator, Who exercises providence and rules over everything, and so forth. Thus in every generation enemies, both physical and spiritual, stand ready to impede and nullify the service of Heaven, and so forth.

Segment 11
HE:
והקדוש ברוך הוא עוזרנו בכל פעם, כמו שאנו אומרים שלוש פעמים בכל יום: ״ועל ניסיך שבכל יום עמנו, ועל נפלאותיך שבכל עת, ערב ובוקר וצהריים. הטוב, כי לא כלו רחמיך״ וכו׳. ואין שום עצה להינצל מכל זה כי אם אמונה שלמה בה׳ יתברך, שהיא בחינת התחדשות, בחינת ״חדשים לבקרים, רבה אמונתך״ (איכה ג׳, כ״ג). היינו שידע האדם האמת לאמיתו, שאינו יודע כלל — כלל, כלל לא. רק יתחזק עצמו באמונה הקדושה שקיבלנו מאבותינו הקדושים, ואל יבלבל אותו שום דבר שבעולם, כי אין אנו יודעים כלל, רק כפי שהורו אותנו רבותינו זכרונם לברכה.

EN:
The Holy One, blessed be He, assists us every time, as we recite three times each day: “For Your miracles that are with us every day, and for Your wonders at every moment—evening, morning, and afternoon. O Good One, for Your mercies have not ceased,” and so forth. There is no counsel for being delivered from all this except complete emunah in Hashem, blessed be He. Emunah is an aspect of renewal, in the aspect of: “They are new every morning; great is Your faithfulness” (Lamentations 3:23). That is, a person must know the absolute truth: he knows nothing at all—nothing, nothing whatsoever. He must only strengthen himself in the holy emunah that we received from our holy forefathers, and permit nothing in the world to confuse him. For we know nothing at all except what our Rabbis, of blessed memory, instructed us.

Segment 12
HE:
הם אמרו והם אמרו. הם אמרו שצריכין לשבר כל התאוות; שלא מיבעיא כל עבירה שבעולם, שבוודאי צריכין לברוח ממנה יותר מבורח מן האש, אלא אפילו תאווה בעלמא ושום תנועה שאינה ברצון הבורא יתברך — צריכין לברוח ולהתרחק ממנה הרחק בתכלית. כי הוא פוגם מאוד בנפש הישראלי ובכל אלפי אלפים וריבי רבבות העולמות התלויים בו. והם אמרו, שאפילו אם עבר האדם מה שעבר, אפילו אם עבר על כל התורה כולה אלפים פעמים, רחמנא ליצלן, אף על פי כן אין שום ייאוש בעולם כלל, וצריך להתחיל בכל פעם מחדש. כי ה׳ יתברך מקבל תענוג ושעשועים מהגרוע שבגרועים. אדרבה, זהו עיקר גדולתו יתברך, כשהרחוקים מאוד מאוד ממנו מתחזקים באמונה ומודים ומשבחים אותו יתברך וכו׳, כמבואר כל זה בדברי רבנו זכרונו לברכה כמה פעמים.

EN:
They said this, and they also said that. They said that one must break every craving. It goes without saying that one must flee from every transgression in the world more swiftly than one flees from fire; but even from a mere craving or any movement not in accordance with the will of the blessed Creator, one must flee and distance oneself to the utmost. For it causes tremendous damage to a Jewish soul and to the thousands upon thousands and myriads upon myriads of worlds dependent upon him. Yet they also said that even if a person transgressed whatever he transgressed—even if he transgressed the entire Torah thousands of times, may the Merciful One save us—nevertheless, there is no despair in the world at all, and he must begin anew every time. For Hashem, blessed be He, receives delight and pleasure even from the lowest of the low. On the contrary, this is a principal manifestation of His greatness: those who are exceedingly distant from Him strengthen themselves in emunah, acknowledge Him, and praise Him, blessed be He, and so forth, as Rabbeinu, of blessed memory, explains many times.

Segment 13
HE:
על כן צריכין להתחדש בכל פעם על ידי בחינת ביכורים, שהם בחינת התחדשות כנזכר לעיל. וזה שכתוב ״בראשית״ וכו׳, ודרשו רבותינו זכרונם לברכה: בשביל ביכורים שנקראים ״ראשית״ ברא העולם (בראשית רבה א׳, ד׳). כי עיקר בריאת העולם הייתה בשביל בחינה זו, בחינת התחדשות, שהיא בחינת ביכורים, בחינת ראשית, בחינת ״בראשית ברא אלקים״ וכו׳ (בראשית א׳, א׳). שבשביל ״ראשית״ ברא אלקים את השמים וכו׳; שעיקר בריאת שמים וארץ היה בשביל ראשית, היינו שיתחיל האדם בכל פעם מראשית, כאילו היום הוא ראשית התחלתו. כי זה עיקר תיקון העולמות, גם כי ה׳ יתברך מחדש אותם בכל יום מחדש ממש, כמו שאומרים: ״ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית״, וכמו שאומרים בכל יום: ״עושה חדשות״ וכו׳.

EN:
Therefore one must renew oneself every time through the aspect of bikkurim, which are an aspect of renewal, as explained above. This is the meaning of “Bereishis,” and so forth. Our Rabbis, of blessed memory, expounded: For the sake of bikkurim, which are called “reishis,” the beginning, the world was created (Bereishis Rabbah 1:4). For the principal creation of the world was for the sake of this aspect—renewal—which is the aspect of bikkurim, the aspect of reishis, and the aspect of “In the beginning God created,” and so forth (Genesis 1:1). For the sake of “reishis” God created the heavens, and so forth. The principal creation of heaven and earth was for the sake of reishis: that a person should begin from the beginning every time, as though today were the very beginning of his commencement. For this is the principal rectification of the worlds. Hashem, blessed be He, also renews them literally anew each day, as we recite: “In His goodness, He continually renews the work of creation each day,” and as we recite daily: “He makes new things,” and so forth.

Segment 14
HE:
ועל כן נסמך תכף בפרשת ״והיה כי תבוא״, אחר מצוות וידוי ביכורים ומעשר: ״היום הזה ה׳ אלקיך מצוך לעשות״ וכו׳ (דברים כ״ו, ט״ז); וכתיב שם: ״היום הזה נהיית לעם״ וגו׳ (דברים כ״ז, ט׳); ״אשר אנכי מצוך היום״ (דברים כ״ו, ט״ז). ופירש רש״י שם: ״בכל יום יהיה דומה בעיניך כאילו היום נכנסת עמו בברית״ (רש״י על דברים כ״ז, ט׳). היינו כנזכר לעיל, כי זה עיקר בחינת ביכורים: בחינת התחדשות בכל יום, להרגיל את עצמו כאילו היום נכנס בברית ומתחיל להיכנס בקדושת ישראל. (הלכות בשר בחלב, הלכה ד׳, אות י״ג)

EN:
Therefore, in the parsha of “And it shall be, when you come,” immediately after the mitzvos of the declaration over bikkurim and the tithe, the Torah states: “This day Hashem your God commands you to perform,” and so forth (Deuteronomy 26:16). It is also written there: “This day you have become a people,” and so forth (Deuteronomy 27:9), and: “Which I command you today” (Deuteronomy 26:16). Rashi explains there: “Each day it should appear in your eyes as though today you entered into a covenant with Him” (Rashi on Deuteronomy 27:9). This is as explained above, for this is the principal aspect of bikkurim: renewal each day, habituating oneself to regard it as though today he entered the covenant and began entering the holiness of Israel. (Likutay Halachos, Laws of Meat and Milk 4:13)

Segment 15
HE:
השקיפה ממעון קדשך (דברים כ״ו, ט״ו)

יש שם שכשרוצים לעשות מלך משתמשין בזה השם, והשם הוא קמ״ה, ראשי תיבות ״השקיפה ממעון קדשך״ (דברים כ״ו, ט״ו). וזה בחינת ״מהעדה מלכין ומהקים מלכין״ (דניאל ב׳, כ״א). וזה שנאמר ביוסף: ״והנה קמה אלומתי״ (בראשית ל״ז, ז׳).

EN:
Look down from Your holy abode (Deuteronomy 26:15)

There is a Divine Name that is employed when one wishes to appoint a king. That Name is Kuf-Mem-Heh, the initial letters of “Look down from Your holy abode” (Deuteronomy 26:15). This is the aspect of: “He removes kings and establishes kings” (Daniel 2:21). This is also what was said concerning Yosef: “And behold, my sheaf arose” (Genesis 37:7).

Segment 16
HE:
היום הזה ה׳ אלקיך מצוך לעשות את החוקים האלה (דברים כ״ו, ט״ז)

עיקר הקדושה הוא לזכור בכל יום ויום שזה היום מנוי וספור, וצריכין לצאת בו חובת היום בזה היום דייקא. ועל כן אסור לאדם לדחות את עצמו מיום ליום; רק לידע היטב כי זה היום לא יהיה לו כל ימי חייו, כי יום המחר הוא עניין אחר לגמרי, והלוואי שיזכה למחר לצאת ידי חובתו, לפרוע להשם יתברך חובת היום של יום המחר בעצמו.

EN:
This day Hashem your God commands you to perform these statutes (Deuteronomy 26:16)

The principal holiness is to remember, each and every day, that this day is counted and numbered, and that one must discharge the obligation of the day specifically on this very day. A person is therefore forbidden to postpone himself from one day to another. He must know well that he will never again possess this day throughout his life, for tomorrow is an entirely different matter. If only he will merit tomorrow to discharge his obligation by rendering to Hashem, blessed be He, the obligation belonging to the day of tomorrow itself.

Segment 17
HE:
וזה בחינת ״היום אם בקולו תשמעו״ (תהלים צ״ה, ז׳). היינו, אם תרצו לשמוע בקולו, צריכין אתם להיזהר בזה: לידע היטב שהעיקר הוא היום הזה דייקא שאתם עומדים בו, ושלא לדחות עבודת השם מיום אל יום, חס ושלום. וכמו שכתוב: ״היום הזה ה׳ אלקיך מצוך לעשות״ וכו׳ (דברים כ״ו, ט״ז) — היום הזה דייקא; וכתיב: ״אשר אנכי מצוך היום״ (דברים כ״ו, ט״ז) — דייקא.

EN:
This is the aspect of: “Today, if you will heed His voice” (Psalms 95:7). That is, if you desire to heed His voice, you must be vigilant regarding this: know well that the essential matter is specifically this day in which you presently stand, and do not postpone the service of Hashem from one day to another, God forbid. As it is written: “This day Hashem your God commands you to perform,” and so forth (Deuteronomy 26:16)—specifically this day. And it is written: “Which I command you today” (Deuteronomy 26:16)—specifically today.

Segment 18
HE:
וזה בחינת ״למנות ימינו כן הודע״ וכו׳ (תהלים צ׳, י״ב), כי צריכין לבקש על זה מהשם יתברך, וכן להזכיר את עצמו בכל פעם בפה מלא, כי הדיבור יש לו כוח גדול לעורר את האדם ולהזכירו, שידע היטב כי כל ימי חייו מנויים וספורים, וצריכין להיזהר לפרוע חובת כל יום בזמנו.

EN:
This is the aspect of: “Teach us so to count our days,” and so forth (Psalms 90:12). For one must beseech Hashem, blessed be He, concerning this, and also remind oneself every time with explicit speech. Speech possesses great power to awaken a person and remind him to know well that all the days of his life are counted and numbered, and that he must take care to discharge the obligation of each day in its proper time.

Segment 19
HE:
כי באמת כל יום ויום יש בו חכמה ושכל מיוחד, שזה עיקר אור היום, שהוא השמש, שהוא בחינת השכל דקדושה, וכמבואר בפנים. אבל בכל יום יש חושך שקודם לאור, כי הלילה קודם ליום בסדר הבריאה, כמו שכתוב: ״ויהי ערב ויהי בוקר״ וכו׳ (בראשית א׳, ה׳). ובשורשו בקדושה, מה שהחושך קודם לאור הוא תיקון גדול; כי החושך הוא בחינת העדר הדעת, בחינת צמצום המוחין, שעיקר תיקון וקבלת המוחין על ידי זה דייקא, כנזכר לעיל.

EN:
In truth, each and every day contains a distinctive wisdom and intellect. This is the principal light of the day—the sun—which is the aspect of holy intellect, as explained in the original discourse. Yet every day contains darkness that precedes the light, for in the order of creation night precedes day, as it is written: “There was evening and there was morning,” and so forth (Genesis 1:5). At its root in holiness, the fact that darkness precedes light is a great rectification. Darkness is the aspect of the absence of knowledge, the aspect of constricted mochin; specifically through this comes the principal rectification and reception of mochin, as explained above.

Segment 20
HE:
אבל מחמת פגם מעשי בני אדם, שזה בחינת פגם מיעוט הלבנה, על ידי זה נמשך להסטרא אחרא, בחינת מלכות הרשעה, יניקה חס ושלום מבחינת חושך וצמצום הנזכר לעיל. ואזי מתגבר, חס ושלום, חושך ממש, שרוצה להחשיך אור היום לגמרי; היינו שרוצה לבלבל את הדעת ולהחשיך את אור השכל והחכמה האמיתית, שהוא אור האמת המאיר בכל יום ויום, שהוא עיקר אור יום.

EN:
But because of the blemish caused by human deeds—the aspect of the blemish of the moon’s diminution—the sitra achara, the aspect of the kingdom of wickedness, draws sustenance, God forbid, from the aforementioned aspect of darkness and constriction. Actual darkness then intensifies, God forbid, seeking to obscure the light of day entirely. That is, it seeks to confuse the understanding and darken the light of true intellect and wisdom—the light of truth that shines each and every day and constitutes the principal daylight.

Segment 21
HE:
ומזה נמשכין כל המניעות והעיכובים והבלבולים שבכל יום, שמזה נמשכין כל הטעויות הנזכרות לעיל: שהאדם רוצה לדחות זה היום, עד שעל פי רוב נדמה לו לאדם כאילו אין זה היום נמנה ונספר כלל בימי חייו, וכאילו היום הזה אי אפשר לעבוד את השם יתברך. ובאמת בוודאי, כפי השתטחות והתפשטות הסטרא אחרא שבכל יום ויום, בוודאי קשה מאוד לעסוק בעבודת השם, בפרט בתפילה, ששם עיקר התגברות הבלבולים.

EN:
From this derive all the impediments, delays, and confusions of each day, and from it derive all the aforementioned errors: a person wishes to defer this day, until it generally appears to him as though this day is not counted or numbered at all among the days of his life, and as though it is impossible to serve Hashem, blessed be He, on this day. In truth, given the manner in which the sitra achara spreads itself out and extends itself over each particular day, it is certainly exceedingly difficult to engage in the service of Hashem—especially in prayer, where the confusions principally intensify.

Segment 22
HE:
אבל צריכין לידע היטב, כי אף על פי כן זה היום הוא יום ועולה בחשבון, ובוודאי יש בו טוב, ויש בו חכמה ושכל מיוחד דקדושה שצריכין להמשיכן בזה היום דייקא. רק שהחושך מכסה עליו, כי הקליפה קדמה לפרי; וזה בחינת המניעות והבלבולים וכו׳ שמתגברין ומשתטחין בכל יום. וצריך האדם להתגבר, להשתדל לשבר הקליפה שקדמה לפרי, ולידע ולהאמין שדייקא בזה היום יכול להתקרב להשם יתברך לפי בחינתו; ״ואם תדרשנו ימצא לך״ (דברי הימים א׳ כ״ח, ט׳). ואז יזכה למצוא הטוב שבזה היום דייקא.

EN:
But one must know well that, nevertheless, this day is a day and enters the reckoning. It certainly contains goodness and a distinctive holy wisdom and intellect that must be drawn down specifically on this day. The darkness merely covers it, for the shell precedes the fruit. This is the aspect of the impediments and confusions, and so forth, which intensify and spread themselves over each day. A person must strengthen himself and endeavor to break the shell that preceded the fruit, and know and believe that specifically on this day he can draw close to Hashem, blessed be He, in accordance with his particular aspect: “If you seek Him, He will be found by you” (I Chronicles 28:9). He will then merit finding the goodness belonging specifically to this day.

Segment 23
HE:
וזה בחינת מה שמובא בזוהר הקדוש: ״לית יום דלית ביה טוב״ וכו׳, ״וכל יומא אית ליה גדר מלבר, דלא ייעול כל בר נש לההוא טוב, כגון דכסיא חשוכא לנהורא״ וכו׳ — אין יום שאין בו טוב, וכל יום יש לו גדר מבחוץ, שלא ייכנס כל אדם אל אותו הטוב, כדרך שהחושך מכסה את האור (זוהר).

EN:
This is the aspect of what is brought in the holy Zohar: “There is no day that does not contain goodness,” and so forth; “and every day has a barrier on the outside, so that not every person may enter that goodness, just as darkness covers light,” and so forth (Zohar).

Segment 24
HE:
ומזה נמשכין כל הטעויות והדחיות של כל אדם שבכל יום: שנדמה לו כאילו היום הזה אינו כלום וכאילו אינו מימי חייו, וכאילו היום אי אפשר להתקרב להשם יתברך כלל. זה נמצא ברוב בני אדם כאשר אינם מפקחים על דרכיהם היטב, בפרט כשיש לו איזה סיבה ומאורע, לטוב או להפך חס ושלום, שאז היום מתבלבל אצלם לגמרי, עד שרוב ימיהם כלים בזה להבל ולריק, רחמנא ליצלן.

EN:
From this derive all the errors and postponements of every person on each day: it appears to him as though this day is nothing, as though it is not among the days of his life, and as though today it is altogether impossible to draw close to Hashem, blessed be He. This is found among most people when they do not carefully examine their ways, particularly when some circumstance or event occurs—whether favorable or the reverse, God forbid. The day then becomes entirely confused for them, until most of their days are consumed in this manner for emptiness and futility, may the Merciful One save us.

Segment 25
HE:
כגון: ביום זה הוא יריד ויומא דשוקא; וביום זה צריך לחשוב חשבונותיו; ובזה היום יוצא לדרך; ובאלו הימים הוא בדרך נע ונד ומטולטל; ובזה היום בא מן הדרך וצריך להרים המשאוי מעל העגלה ולסדר הסחורה ולחלקה כראוי וכו׳; וביום זה נזדמנה לו איזה מריבה וקטטה עם אחד; וביום זה נקרא על איזה סעודה; וכיוצא בזה ביטולים ובלבולים שונים בכל יום ויום, עד שכמעט בכל יום נמצא בו ביטול ובלבול גדול. ואפילו בשאר הימים שאין בו מאורעות כאלה, גם כן על פי רוב נדמה לו בכל יום כאילו היום הזה אינו כלום, וכנזכר לעיל.

EN:
For example: one day is a fair and market day; on another he must calculate his accounts; on this day he departs on a journey; during those days he is on the road, wandering and displaced; on this day he returns from the road and must lift the load from the wagon, arrange the merchandise, and apportion it properly, and so forth; on this day some dispute and quarrel with another person befalls him; on this day he is invited to a meal. Similar forms of idleness and confusion arise differently each day, until nearly every day contains considerable idleness and confusion. Even on the other days that contain no such events, it generally appears to him each day as though this day is nothing, as explained above.

Segment 26
HE:
וכל זה נמשך מהגדר מלבר שיש על הטוב שבכל יום ויום, שזה נמשך בשורשו מבחינת החושך שקדם לאור. וזה שכתוב: ״יום לבנות גדריך, יום ההוא ירחק חוק. יום הוא ועדיך יבוא למני אשור״ וכו׳ (מיכה ז׳, י״א–י״ב; עיין רש״י שם). היינו שישראל אומרים אל העכו״ם, שהם בחינת הסטרא אחרא והקליפות המסבבין את הקדושה, שמהם כל המניעות והבלבולים הנזכרים לעיל. הם מעקמין ומבלבלין לב האדם כל כך, עד שיוכל לטעות חס ושלום כאילו היום הזה לא בא רק בשביל הסיבות והמאורעות והמניעות והבלבולים, שהם בחינת הגדר מלבר הנזכר לעיל, וכאילו אין בו טוב כלל, חס ושלום.

EN:
All this derives from the outer barrier surrounding the goodness of each and every day, which at its root derives from the aspect of darkness preceding light. This is as it is written: “It is a day to build your fences; on that day the statute will be far removed. It is a day when they will come to you from Assyria,” and so forth (Micah 7:11–12; see Rashi there). That is, Israel addresses the idolaters, who are the aspect of the sitra achara and the klipoas surrounding holiness, from whom derive all the aforementioned impediments and confusions. They so distort and confuse a person’s heart that he can mistakenly believe, God forbid, that this day came only for its circumstances, events, impediments, and confusions—the aspect of the aforementioned outer barrier—and that it contains no goodness whatsoever, God forbid.

Segment 27
HE:
וזהו ״יום לבנות גדריך, יום ההוא ירחק חוק״ (מיכה ז׳, י״א): אתם אומרים שהיום הזה לא בא רק בשביל לבנות הגדרים והמסכים, שהם המניעות והדחיות שבכל יום, אבל הוא רחוק מלעסוק בזה היום בתורה שנקראת ״חוק״. וזהו ״יום ההוא ירחק חוק״: שבזה היום ירחק החוק, שהיא התורה, כי אי אפשר לעסוק בתורה ועבודה בזה היום מחמת המניעות והדחיות הנזכרות לעיל. אבל באמת אינו כן, כי ״יום הוא ועדיך יבוא״ (מיכה ז׳, י״ב): בוודאי זה היום הוא יום גמור, ובוודאי נשתדל ונתגבר לעסוק בזה היום דייקא בתורה ועבודת השם, ולשבר את הגדרים שלכם, עד שנזכה להתקרב אל הטוב שבזה היום דייקא. (הלכות פיקדון וארבעה שומרים, הלכה ד׳, אותיות ה׳–ז׳; לפי אוצר היראה, יראה ועבודה, אות קמ״ה; עיין בפנים; ועיין פסח וספירה, אותיות קנ״ו–קנ״ח; התחדשות, אות ק״ו)

EN:
This is: “It is a day to build your fences; on that day the statute will be far removed” (Micah 7:11). You say that this day came only for building the fences and screens—the impediments and postponements of each day—and that engaging on this day in Torah, which is called a “statute,” is far removed. This is “on that day the statute will be far removed”: on this day the statute, meaning Torah, will be distant, since the aforementioned impediments and postponements make Torah and divine service impossible on this day. In truth, however, this is not so, for “It is a day when they will come to you” (Micah 7:12). This day is certainly a complete day. We will certainly endeavor and strengthen ourselves to engage specifically on this day in Torah and the service of Hashem, break your fences, and thereby merit drawing close to the goodness belonging specifically to this day. (Likutay Halachos, Laws of a Deposit and the Four Custodians 4:5–7; following Otzar HaYirah, Awe and Divine Service 145; see the full text; see also Pesach and Sefirah 156–158; Renewal 106)

Segment 28
HE:
היום הזה ה׳ אלקיך מצוך לעשות את החוקים האלה (דברים כ״ו, ט״ז)

״היום אם בקולו תשמעו״ (תהלים צ״ה, ז׳). זה כלל גדול בעבודת השם: שלא ישים לנגד עיניו כי אם אותו היום. הן בעסק פרנסה והצטרכותו, צריך שלא יחשוב מיום לחברו, כמובא בספרים; וכן בעבודתו יתברך לא ישים לנגד עיניו כי אם אותו היום ואותו השעה.

EN:
This day Hashem your God commands you to perform these statutes (Deuteronomy 26:16)

“Today, if you will heed His voice” (Psalms 95:7). This is a great principle in the service of Hashem: a person should place before his eyes only that particular day. Whether regarding the pursuit of livelihood and his material needs, he should not think from one day to the next, as is brought in the sacred works; or regarding his service of Hashem, blessed be He, he should place before his eyes only that day and that hour.

Segment 29
HE:
כי כשרוצין להיכנס בעבודת השם, נדמה להאדם כאילו הוא משא כבד, ואי אפשר לו לשאת משא כבד כזו. אבל כשיחשוב שאין לו רק אותו היום, לא יהיה לו משא כלל. וגם שלא ידחה את עצמו מיום ליום לאמור: ״מחר אתחיל; מחר אתפלל בכוונה ובכוח כראוי״, וכיוצא בזה בשאר העבודות. כי אין לאדם בעולמו כי אם אותו היום ואותו השעה שעומד בו, כי יום המחרת הוא עולם אחר לגמרי. ״היום אם בקולו תשמעו״ (תהלים צ״ה, ז׳) — היום דייקא. והבן. (ליקוטי מוהר״ן א׳, תורה רע״ב)

EN:
For when people desire to enter the service of Hashem, it appears to a person like a heavy burden, and as though it were impossible for him to carry such a heavy burden. But when he considers that he has only that particular day, it will not be a burden at all. He must also not postpone himself from one day to the next, saying: “Tomorrow I will begin; tomorrow I will pray with proper concentration and strength,” and similarly regarding the other forms of divine service. For in his world a person possesses only the particular day and hour in which he presently stands, since tomorrow is an entirely different world. “Today, if you will heed His voice” (Psalms 95:7)—specifically today. Understand this. (Likutay Moharan I, Teaching 272)

Segment 30
HE:
את ה׳ האמרת היום (דברים כ״ו, י״ז)

כשאדם מתבודד ומפרש שיחתו וצערו לפני השם יתברך, ומתוודה ומתחרט על גודל הפגמים שעשה, אזי גם השכינה כנגדו מפרשת לפניה שיחתה וצערה ומנחמת אותו; כי כל פגם ופגם שפגם בנשמתו, פגם אצלה גם כן, כביכול. וזה בחינת: ״את ה׳ האמרת וה׳ האמירך״ וכו׳ (דברים כ״ו, י״ז–י״ח). והיא מנחמת אותו שתבקש תחבולות לתקן כל הפגמים. (ליקוטי מוהר״ן א׳, תורה רנ״ט)

EN:
You have declared Hashem today (Deuteronomy 26:17)

When a person practices hisboadidus and explicitly expresses his conversation and anguish before Hashem, blessed be He, confessing and regretting the magnitude of the blemishes he caused, the Shechinah, corresponding to him, likewise expresses Her conversation and anguish before Him and consoles him. For every blemish with which he damaged his soul also caused a blemish in Her, as it were. This is the aspect of: “You have declared Hashem, and Hashem has declared you,” and so forth (Deuteronomy 26:17–18). She consoles him that She will seek stratagems to rectify all the blemishes. (Likutay Moharan I, Teaching 259)

Segment 31
HE:
אשר אנכי מצוה אתכם היום (דברים כ״ו, ט״ז)

עיקר העצה לעבודת השם יתברך לחשוב בכל יום ויום שאין לו רק זה היום בלבד. שזה בחינת ״היום אם בקולו תשמעו״ (תהלים צ״ה, ז׳), כמבואר במקום אחר. וצריכין שלא לחשוב רק אותו היום, בבחינת ״זה היום עשה ה׳״ וכו׳ (תהלים קי״ח, כ״ד), ועל ידי זה יזכה לעבודת השם.

EN:
Which I command you today (Deuteronomy 26:16)

The principal counsel for serving Hashem, blessed be He, is to consider each and every day that one possesses only this day alone. This is the aspect of: “Today, if you will heed His voice” (Psalms 95:7), as explained elsewhere. One must think only of that particular day, in the aspect of: “This is the day Hashem has made,” and so forth (Psalms 118:24). Through this he will merit the service of Hashem.

Segment 32
HE:
וכמו כן יזכה שממנו לא יהיה עיכוב משיח, כי עיקר ביאת המשיח תלוי בזה. כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה: ״אימתי יבוא מר? היום — אם בקולו תשמעו״ (סנהדרין צ״ח ע״א; תהלים צ״ה, ז׳). וכפי עבודת ישראל המקיימים ועובדים בדרך זה את השם יתברך בכל יום, כן מתנוצץ קרן משיח בכל יום, עד שסוף כל סוף תבוא על ידי זה הגאולה בשלמות.

EN:
He will likewise merit that Mashiach will not be delayed on his account, for the principal coming of Mashiach depends upon this. As our Sages, of blessed memory, said: “When will the Master come? Today—if you will heed His voice” (Sanhedrin 98a; Psalms 95:7). In accordance with the service of Israel, who fulfill and serve Hashem, blessed be He, in this manner each day, a ray of Mashiach shines forth each day, until ultimately the complete redemption will come through this.

Segment 33
HE:
וכל אחד, כפי חלקו בהתקרבות משיח, כן יזכה אז להתענג על ה׳ ולשבוע מטובו הגדול שישפיע אז עלינו. (הלכות מתנה, הלכה ה׳, אות מ״ז; לפי אוצר היראה, יראה ועבודה, אות קל״ו)

EN:
Each person, in accordance with his share in bringing Mashiach near, will then merit delighting in Hashem and being satiated from the great goodness that He will bestow upon us at that time. (Likutay Halachos, Laws of Gifts 5:47; following Otzar HaYirah, Awe and Divine Service 136)

Segment 34
HE:
הסכת ושמע ישראל (דברים כ״ז, ט׳)

צריך כל אדם לידע בכל יום ובכל שעה ורגע מימי חייו, שתלויים בו כל הנפשות של כל הדורות העתידין לצאת ממנו, ובהם תלויים כל נפשות בית ישראל. כי כל ישראל ערבים זה בזה. כי חייב כל אדם לומר: ״בשבילי נברא העולם״ (סנהדרין ל״ז ע״א). כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: בזמן שאדם זוכה, זוכה לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות, ומכריע את כל העולם כולו לכף זכות; ולהפך להפך, רחמנא ליצלן.

EN:
Be attentive and hear, Israel (Deuteronomy 27:9)

Every person must know, on every day and during every hour and moment of his life, that all the souls of all the generations destined to issue from him depend upon him, and that all the souls of the House of Israel depend upon them. For all Israel are responsible for one another. Each person is therefore obligated to say: “The world was created for my sake” (Sanhedrin 37a). As our Rabbis, of blessed memory, said: when a person merits, he brings merit to himself, to his generations, and to the generations of his generations until the end of all generations, and he tips the entire world toward the side of merit. The reverse is likewise true, may the Merciful One save us.

Segment 35
HE:
וכל זה אי אפשר לתקן בשלמות כי אם על ידי הצדיק האמת, בחינת שכל הכולל, ששם נכללין כל הנפשות — אשר ישנו פה ואשר איננו פה (דברים כ״ט, י״ד). ומשם נמשך המתקה לכל הדינים ולכל הצמצומים, שהם שורש כל השינויים העוברים על האדם בכל עת, לכל אחד כפי מקומו ושעתו.

EN:
All this can be rectified completely only through the true tzaddik, the aspect of the inclusive intellect, within whom all souls are incorporated—“the one who is here and the one who is not here” (Deuteronomy 29:14). From there, sweetening is drawn to all the judgments and all the constrictions, which are the root of all the changes that pass over a person at every moment, each individual in accordance with his place and time.

Segment 36
HE:
ותדקדק בכל ספר דברים ותמצא, שבכל מקום שמזהיר את ישראל על קיום התורה, מזכיר בכל פעם תיבת ״היום״, להורות ולהעיר את כל אחד שהעיקר להתחיל להתקרב היום, היינו בכל יום ושעה שעומד בו. וזה בחינת: ״וידבר משה אל כל בני ישראל... הסכת ושמע ישראל, היום הזה נהיית לעם״ (דברים כ״ז, ט׳). ופירש רש״י שם גם כן בביאור יותר: ״בכל יום יהיה דומה בעיניך כאילו היום נכנסת עמו בברית״ (רש״י על דברים כ״ז, ט׳).

EN:
Examine the entire Book of Deuteronomy carefully and you will find that wherever it warns Israel concerning fulfillment of the Torah, it repeatedly mentions the word “today.” This instructs and awakens every person that the essential matter is to begin drawing close today—that is, on every day and during the very hour in which he stands. This is the aspect of: “Moshe spoke to all the Children of Israel… Be attentive and hear, Israel; this day you have become a people” (Deuteronomy 27:9). Rashi explains there even more explicitly: “Every day it should appear in your eyes as though today you entered into a covenant with Him” (Rashi on Deuteronomy 27:9).

Segment 37
HE:
וזה ״הסכת ושמע״, שפירושו מלשון ״הטה אוזנך ושמע היטב היטב״. היינו שדבר זה צריכין להטות אוזנו ולבבו לשמוע ולהבין ולקבלו בלבו היטב: שהיום הזה נהיית לעם, דהיינו בכל יום ובכל שעה. וזה שדרשו רבותינו זכרונם לברכה: ״הסכת״ — הס, ואחר כך כתת (ברכות ס״ג ע״ב). שפירושו שבכל לימודי התורה הקדושה צריכין בתחילה ללמוד, ואחר כך לעיין היטב, בבחינת ״ליגמר איניש והדר ליסבר״ — ילמד אדם תחילה ואחר כך יסביר (עבודה זרה י״ט ע״א).

EN:
This is “be attentive and hear.” Its meaning is: incline your ear and listen exceedingly well. A person must incline his ear and heart toward this matter, hear and understand it, and receive it well in his heart: “This day you have become a people”—that is, on every day and during every hour. This is what our Rabbis, of blessed memory, expounded: “Hasket”—first be silent, and afterward analyze and break the matter down (Berachos 63b). This means that in all study of the holy Torah, one must first learn and then examine the matter carefully, in the aspect of: “A person should first acquire the text and afterward reason through it” (Avodah Zarah 19a).

Segment 38
HE:
היינו שבעניין זה עצמו — לידע ולזכור שבכל יום ובכל שעה ״היום הזה נהיית לעם״, כנזכר לעיל — צריך להאזין ולזכור היטב, בבחינת הס ואחר כך כתת. כי צריכין לקבלו בכלליות בפשיטות, ואחר כך צריכין לכתת ולעיין בו היטב בכל שעה ורגע: לידע בכל שעה שעתה עוברת שעה מימי חייו, ויזכור עצמו שיש שכל הכולל שיכול להמתיק ולתקן הכול. ועל ידי זה יוכל להמשיך את עצמו לקיים: ״היום הזה נהיית לעם לה׳ אלקיך״ (דברים כ״ז, ט׳) — היום דייקא, וכן בכל יום ושעה, בחינת ״ותבחננו לרגעים״ (איוב ז׳, י״ח), כנזכר לעיל. (הלכות פיקדון וארבעה שומרים, הלכה ה׳, אות ל״ו; לפי אוצר היראה, יראה ועבודה, אות קמ״ט)

EN:
Thus, regarding this very matter—knowing and remembering that on every day and during every hour “this day you have become a people,” as explained above—one must listen and remember well, in the aspect of first being silent and afterward analyzing. One must first receive it simply and in a general manner; afterward one must break it down and examine it carefully during every hour and moment. He must know at every hour that another hour of the days of his life is now passing, and remind himself that there is an inclusive intellect capable of sweetening and rectifying everything. Through this he can draw himself toward fulfilling: “This day you have become a people to Hashem your God” (Deuteronomy 27:9)—specifically today, and likewise on every day and during every hour, in the aspect of: “You examine him every moment” (Job 7:18), as explained above. (Likutay Halachos, Laws of a Deposit and the Four Custodians 5:36; following Otzar HaYirah, Awe and Divine Service 149)

Segment 39
HE:
היום הזה נהיית לעם (דברים כ״ז, ט׳)

מבואר בדברינו פעמים הרבה, שזה כלל גדול בעבודת השם: שצריך להתחיל בכל פעם מחדש. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק ״היום הזה נהיית לעם״ (דברים כ״ז, ט׳): כאילו היום נכנסת עמו בברית, ובכל יום ויום יהיו בעיניך כחדשים (רש״י שם). כי באמת כל הבלבולים והנפילות והירידות שיש להאדם בכל פעם — הכול הוא על ידי ריבוי המחשבות מיום שעבר ליום הבא ומשעה לשעה.

EN:
This day you have become a people (Deuteronomy 27:9)

It has been explained many times in our teachings that this is a great principle in the service of Hashem: one must begin anew every time. As our Rabbis, of blessed memory, said concerning the verse, “This day you have become a people” (Deuteronomy 27:9): it should be as though today you entered the covenant with Him, and each and every day they should be new in your eyes (Rashi there). In truth, all the confusions, falls, and descents that a person repeatedly experiences arise through the multitude of thoughts carried from the day that passed into the following day and from one hour into the next.

Segment 40
HE:
ורוב העולם הם בעיני עצמן כזקנים, וכל אחד נחשב בעיני עצמו כאילו כבר נזקן בדרכיו שרגיל בהם ימים רבים, עד שנדמה לו שאי אפשר לו לשוב עוד לדרך אחר. ומחמת זה מייאשים את עצמן לגמרי מלהתקרב להשם יתברך. ואפילו מעט העבודה והמצוות שמקיימים הוא כמו מצוות אנשים מלומדה, ועושים אותה בלי התעוררות וחיות. והכול מחמת הזקנה שקפצה עליהם, שנחשבים בעיני עצמן כזקנים, שזה מזיק מאוד מאוד לעבודת השם.

EN:
Most of the world regard themselves as old. Each person considers himself as though he has already grown old in the ways to which he has been accustomed for many days, until it appears to him that he can no longer return to another path. Because of this they despair completely of drawing close to Hashem, blessed be He. Even the small measure of divine service and mitzvos they fulfill is performed as a commandment of people learned by rote, without awakening or vitality. All this results from the old age that has suddenly overtaken them: they regard themselves as old, which is exceedingly, exceedingly harmful to the service of Hashem.

Segment 41
HE:
כי לא מיבעיא מי שאינו הולך בדרך הישר, ונדמה לו כאילו כבר נזקן במעשיו ואי אפשר לו עוד להשתנות לטובה — שבוודאי זה מזיק בלי שיעור, כי יכול לילך לאיבוד לגמרי אם לא יתעורר להתחדש, שזה עיקר התשובה, בחינת ״השיבנו ה׳ אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם״ (איכה ה׳, כ״א). אלא אפילו הכשרים קצת, ואפילו צדיקים וחסידים, אם הם כזקנים בעיני עצמן ועושים עבודתם כזקן הרגיל מכבר בזה, גם זה אינו טוב. כי עיקר שלמות העבודה הקדושה הוא התחדשות בכל פעם, בבחינת ״וקווי ה׳ יחליפו כוח, יעלו אבר כנשרים״ (ישעיהו מ׳, ל״א).

EN:
It goes without saying that this is immeasurably harmful to one who does not follow the upright path and imagines that he has already grown old in his conduct and can no longer change for the better. He can be lost entirely if he does not awaken to renew himself, for this is the principal teshuvah, in the aspect of: “Return us, Hashem, to You, and we shall return; renew our days as of old” (Lamentations 5:21). But even those who are somewhat worthy, and even tzaddikim and chassidim, are not in a good state if they regard themselves as old and perform their service like an old person long accustomed to it. For the principal perfection of holy service is renewal every time, in the aspect of: “Those who hope in Hashem will renew their strength; they will soar aloft like eagles” (Isaiah 40:31).

Segment 42
HE:
ומי שמחזק עצמו בזה להתחיל בכל פעם מחדש, בוודאי לא ייפול לעולם מעבודתו, אפילו אם יעבור עליו מה. כי צריך האדם לסלק מדעתו וממחשבתו לגמרי היום שעבר, או אפילו השעה העברה, וידמה בעיני עצמו בכל יום ואפילו בכל שעה כאילו היום נולד, בבחינת ״אני היום ילדתיך״ (תהלים ב׳, ז׳); וכאילו באותה שעה נולד ובא לעולם ורוצה להכיר את מי שאמר והיה העולם.

EN:
One who strengthens himself in this matter—to begin anew every time—will certainly never fall away from his service, regardless of what passes over him. A person must remove entirely from his mind and thought the day that passed, or even the preceding hour, and regard himself every day and even every hour as though he were born today, in the aspect of: “Today I have begotten you” (Psalms 2:7); as though at that very hour he was born and entered the world, desiring to recognize the One Who spoke and the world came into being.

Segment 43
HE:
ואף על פי שכבר היה כן אלפים ורבבות פעמים, שרצה להתחדש ולהתחיל להתקרב להשם יתברך ולא עלתה בידו, ואפילו אם נפל בכל פעם למה שנפל, רחמנא ליצלן — אף על פי כן אל יסתכל על זה כלל וישכח כל זה. כי זה היום והשעה שעומד בו עתה עדיין לא היה בעולם, ומי יודע מה יכול לזכות עדיין באותו היום ובאותה השעה. כי השם יתברך מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, ואין רגע דומה לחברתה. כי בכל רגע ורגע משתנה מעמד ומצב ומהלך המזלות והכוכבים, ועל ידי זה משתנים המאורעות לאין מספר בין הנולד ברגע זו לנולד ברגע האחרת.

EN:
Although this has already occurred thousands and tens of thousands of times—he desired to renew himself and begin drawing close to Hashem, blessed be He, but did not succeed, and even fell each time into whatever he fell, may the Merciful One save us—he nevertheless must not look at this at all, but must forget all of it. For the day and hour in which he now stands have never yet existed in the world; who knows what he can still merit on that day and in that hour? Hashem, blessed be He, in His goodness continually renews the work of creation each day, and no moment resembles another. At each and every moment the configuration, condition, and course of the constellations and stars change; consequently, countless circumstances differ between one born at this moment and one born at another moment.

Segment 44
HE:
ומזה יכולין להסתכל ולהבין מדעתו השינויים הגדולים הנעשים בכל רגע ורגע בעולמות העליונים לאין קץ ומספר. שזה בחינת ״ולבושין דלבש יומא דא לא לבש ביומא אחרא״ — הלבושים שלובש יום זה אינו לובש ביום אחר — כמבואר כל זה בכתבי האר״י זכרונו לברכה. וכל אלו השינויים לאין קץ של כל העולמות, הכול הוא בשביל האדם, לקרב אותו על ידי זה לעבודת השם יתברך, שבשביל זה נברא הכול.

EN:
From this one can contemplate and understand through one’s own perception the immense changes occurring at every single moment in the supernal worlds, without end or number. This is the aspect of: “The garments worn by this day are not worn on another day,” as all this is explained in the writings of the Arizal. All these endless changes throughout all the worlds are for the sake of the human being, to draw him through them toward the service of Hashem, blessed be He; for this purpose everything was created.

Segment 45
HE:
נמצא שאין ראיה כלל מיום לחברו. כי אף על פי שעד הנה היה מה שהיה, אף על פי כן, כפי השתנות מעמד ומצב כל העולמות עכשיו בזאת השעה — והכול בשבילו, כי חייב כל אדם לומר ״בשבילי נברא העולם״ (סנהדרין ל״ז ע״א) — יכול להיות שדייקא עתה יתקרב באמת להשם יתברך, אם יתחיל מעתה.

EN:
It follows that one day provides no proof whatsoever concerning another. Although whatever occurred until now has occurred, nevertheless, in accordance with the changed configuration and condition of all the worlds at this very hour—and all of it is for his sake, for each person is obligated to say, “The world was created for my sake” (Sanhedrin 37a)—it may be that specifically now he will genuinely draw close to Hashem, blessed be He, if he begins from this moment.

Segment 46
HE:
וכן צריך האדם לומר ולחזק את עצמו להתחיל בעבודת השם מחדש בכל עת ובכל שעה בכל מה שיוכל: לחטוף בזו השעה תורה או תפילה או איזו מצווה. ואם אינו יכול לעשות דבר באותה שעה, על כל פנים יחזק את עצמו לכסוף ולהשתוקק להשם יתברך, כי רצון וכיסופין דקדושה יקר מן הכול, כמבואר במקום אחר.

EN:
A person must likewise speak to himself and strengthen himself to begin the service of Hashem anew at every time and during every hour, with whatever he can accomplish: seizing during that hour some Torah, prayer, or mitzvah. If he cannot perform anything during that hour, he must at least strengthen himself to yearn and long for Hashem, blessed be He, for holy ratzoan and longing are more precious than everything, as explained elsewhere.

Segment 47
HE:
והעיקר להשליך ולסלק מעצמו כל החכמות שמכבר, שמשם נמשכין כל הבלבולים המבלבלים אותו מיום לחברו. כי כל זה מן הסברות והחכמות של הבל שהורגל בהם מנעוריו, שנאחז בהם זוהמת הנחש, והם בבחינת עץ הדעת טוב ורע. ומי שרוצה להתקרב באמת להשם יתברך, צריך שיסלק מעצמו כל החכמות והסברות אלו ויבטל דעתו באמת נגד צדיקי האמת, כאילו אין לו שום שכל עצמו כלל.

EN:
The principal matter is to cast away and remove from oneself all previously acquired forms of cleverness, from which derive all the confusions that confuse him from one day to the next. All this comes from the empty theories and forms of cleverness to which he became accustomed from his youth, within which the serpent’s defilement has taken hold; they are the aspect of the Tree of Knowledge of Good and Evil. One who truly desires to draw close to Hashem, blessed be He, must remove from himself all these forms of cleverness and theories and genuinely nullify his understanding before the true tzaddikim, as though he possessed no independent intellect whatsoever.

Segment 48
HE:
ואפילו אם נדמה לו שנמשכה לו סברה זאת מאיזה ספר, אף על פי כן, מאחר שהסברה הזאת מרחקת אותו מהשם יתברך, צריך לסלקה מדעתו. כי זה ידוע שגם בתורה יש שני כוחות, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה: זכה — נעשית לו סם חיים; לא זכה — נעשית לו סם מיתה (יומא ע״ב ע״ב). ובאמת אין יודעין כלל; כי בכל דור ובכל יום משתנים העולמות לאין מספר, כנזכר לעיל, וכן משתנים הבירורים של הניצוצות שצריכין לבררם בכל פעם, כל אחד לפי מדרגתו, עד שבאמת אין שכל בלב האדם לעמוד על כל זה בשלמות.

EN:
Even if it appears to him that this theory was derived from some sacred work, nevertheless, since that theory distances him from Hashem, blessed be He, he must remove it from his mind. For it is known that even Torah possesses two powers, as our Rabbis, of blessed memory, said: if he merits, it becomes an elixir of life for him; if he does not merit, it becomes an elixir of death for him (Yoma 72b). In truth, one knows nothing at all. In every generation and on every day the worlds change in countless ways, as explained above; the clarifications of the sparks that must be clarified each time likewise change, each person according to his level, until in truth the human heart possesses no intellect capable of comprehending all this completely.

Segment 49
HE:
ואפילו שלמה המלך עליו השלום אמר על זה: ״אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני״ (קהלת ז׳, כ״ג), כמבואר בתחילת עץ חיים. על כן זה עיקר החכמה של כל אחד: לסלק החכמה והשכל של עצמו לגמרי נגד הדעת של הצדיקי אמת, ויקיים מה שכתוב: ״לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל״ (דברים י״ז, י״א), אפילו אם נדמה לו שאומר על ימין שהוא שמאל וכן להפך, וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה (רש״י שם). (הלכות בשר בחלב, הלכה ד׳, אותיות א׳–ג׳, י׳; לפי אוצר היראה, יראה ועבודה, אות נ״ה; ועיין עוד השייך לזה: התחדשות, אותיות נ״ט–ס״א)

EN:
Even King Shlomo, peace be upon him, said concerning this: “I said, ‘I will become wise,’ but it is distant from me” (Ecclesiastes 7:23), as explained at the beginning of Etz Chaim. Therefore, the principal wisdom of every person is to remove his own wisdom and intellect entirely before the understanding of the true tzaddikim, and fulfill what is written: “You shall not deviate from the matter they tell you, right or left” (Deuteronomy 17:11)—even if it appears to him that they tell him the right is left or the reverse, in accordance with the teaching of our Rabbis, of blessed memory (Rashi there). (Likutay Halachos, Laws of Meat and Milk 4:1–3, 10; following Otzar HaYirah, Awe and Divine Service 55; see also the related material: Renewal 59–61)

Segment 50
HE:
תחת אשר לא עבדת את ה׳ אלקיך בשמחה (דברים כ״ח, מ״ז)

שמחה דקדושה היא בוודאי דבר גדול מאוד, דהיינו לשמוח בה׳ ובתורתו הקדושה, שזה עיקר שלמות העבודה. כמו שכתוב: ״תחת אשר לא עבדת את ה׳ אלקיך בשמחה״ וכו׳ (דברים כ״ח, מ״ז). כי שמחה דקדושה היא הנקודה הקדושה של כל המצוות, כמו שכתוב: ״פיקודי ה׳ ישרים משמחי לב״ (תהלים י״ט, ט׳).

EN:
Because you did not serve Hashem your God with joy (Deuteronomy 28:47)

Holy joy is certainly an exceedingly great matter: rejoicing in Hashem and in His holy Torah. This is the principal perfection of divine service, as it is written: “Because you did not serve Hashem your God with joy,” and so forth (Deuteronomy 28:47). For holy joy is the sacred point within all the mitzvos, as it is written: “The precepts of Hashem are upright, gladdening the heart” (Psalms 19:9).

Segment 51
HE:
כי העיקר הוא לזכות לשמוח בה׳, בבחינת ״אנכי אשמח בה׳״ (תהלים ק״ד, ל״ד); וכמו שכתוב: ״כי בו ישמח לבנו״ וכו׳ (תהלים ל״ג, כ״א); וכתיב: ״ואבואה... אל אל שמחת גילי״ (תהלים מ״ג, ד׳); וכתיב: ״שמחו בה׳ וגילו צדיקים״ (תהלים ל״ב, י״א); וכתיב: ״ה׳ מלך תגל הארץ״ וכו׳ (תהלים צ״ז, א׳), ״ישמחו השמים ותגל הארץ״ וכו׳ (תהלים צ״ו, י״א).

EN:
For the principal matter is to merit rejoicing in Hashem, in the aspect of: “I will rejoice in Hashem” (Psalms 104:34); as it is written: “For in Him our heart will rejoice,” and so forth (Psalms 33:21); and it is written: “I will come… to God, the joy of my exultation” (Psalms 43:4); and it is written: “Rejoice in Hashem and exult, O tzaddikim” (Psalms 32:11); and it is written: “Hashem reigns; let the earth exult,” and so forth (Psalms 97:1), and: “Let the heavens rejoice and the earth exult,” and so forth (Psalms 96:11).

Segment 52
HE:
ועל זה אמר שלמה המלך עליו השלום: ״ושבחתי אני את השמחה, אשר אין טוב לאדם... כי אם לאכול ולשתות ולשמוח״ (קהלת ח׳, ט״ו), שדרשו רבותינו זכרונם לברכה: ״לאכול ולשתות ולשמוח״ — בשבתות וימים טובים (קהלת רבה ח׳, א׳).

EN:
Concerning this, King Shlomo, peace be upon him, said: “I praised joy, for there is nothing better for a person… than to eat, drink, and rejoice” (Ecclesiastes 8:15). Our Rabbis, of blessed memory, expounded: “To eat, drink, and rejoice”—on Shabbasos and festivals (Koheles Rabbah 8:1).

Segment 53
HE:
כי באמת מי שהוא בכלל האמונה הקדושה האמיתית, יש לו לשמוח כל ימיו בכל עת ובכל רגע, כשיזכור את הטובה והחסד הנפלא שעשה ה׳ יתברך עמנו על ידי משה רבנו עליו השלום, אשר פתח את עינינו והמשיך עלינו את האמונה הקדושה, להאמין בה׳ ובמשה עבדו (שמות י״ד, ל״א), לקיים תורתו ומצוותיו הקדושים בכל יום; אשר אפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון (עירובין י״ט ע״א). וכולנו מאמינים באלקים חיים ומלך עולם, חי לעד וקיים לנצח, אדון כול, לעילא מן כולא ולית לעילא מיניה — למעלה מן הכול ואין למעלה ממנו. יתברך שמו בפי כל חי לנצח.

EN:
In truth, one who is included within genuine holy emunah should rejoice throughout his life, at every time and every moment, when he remembers the goodness and wondrous kindness that Hashem, blessed be He, performed for us through Moshe Rabbeinu, peace be upon him. Moshe opened our eyes and drew holy emunah upon us, enabling us “to believe in Hashem and in Moshe His servant” (Exodus 14:31), and to fulfill His Torah and holy mitzvos each day; for even the transgressors of Israel are filled with mitzvos like a pomegranate (Eruvin 19a). We all believe in the living God and eternal King, Who lives forever and endures eternally, Master of everything, above all and with none above Him. May His Name be blessed eternally in the mouth of every living being.

Segment 54
HE:
ואי אפשר לבאר בכתב ובעל פה עוצם השמחה הזאת, כי לגדולתו אין חקר. כי השמחה הזאת היא לכל חד כפום מה דמשער בליביה — לכל אחד כפי מה שהוא משער בלבו — בבחינת ״נודע בשערים בעלה״ וכו׳ (משלי ל״א, כ״ג), כמבואר מזה במקום אחר. (הלכות תפילה, הלכה ד׳, אות ח׳)

EN:
It is impossible to explain in writing or orally the magnitude of this joy, for His greatness is beyond investigation. This joy is “for each person according to what he estimates within his heart,” in the aspect of: “Her Husband is known at the gates,” and so forth (Proverbs 31:23), as explained elsewhere. (Likutay Halachos, Laws of Prayer 4:8)

Segment 55
HE:
והפלא ה׳ את מכתך... מכות גדולות ונאמנות וחליים רעים ונאמנים (דברים כ״ח, נ״ט)

העיקר הוא האמונה, וצריך כל אחד לחפש את עצמו ולחזק את עצמו באמונה. כי יש סובלי חולאים שיש להם מכות מופלאות, והם סובלים החולאים רק בשביל נפילת האמונה, בבחינת: ״והפלא ה׳ את מכתך, מכות גדולות ונאמנות וחלים רעים ונאמנים״ (דברים כ״ח, נ״ט).

EN:
Hashem will make your plagues extraordinary... great and faithful plagues, and evil and faithful illnesses (Deuteronomy 28:59)

The principal matter is emunah, and each person must examine himself and strengthen himself in emunah. For there are people who suffer illnesses and have extraordinary afflictions; they suffer these illnesses only because of a fall in emunah, in the aspect of: “Hashem will make your plagues extraordinary—great and faithful plagues, and evil and faithful illnesses” (Deuteronomy 28:59).

Segment 56
HE:
״ונאמנים״ דייקא, כי הם באים על ידי פגם אמונה. כי על ידי נפילת האמונה באים מכות מופלאות, שאין מועיל להם לא רפואות ולא תפילה ולא זכות אבות. (ליקוטי מוהר״ן תנינא, תורה ה׳, אות א׳)

EN:
Specifically “faithful,” for they come through a blemish in emunah. Through a fall in emunah extraordinary afflictions come, for which neither remedies, prayer, nor ancestral merit is effective. (Likutay Moharan II, Teaching 5:1)



# Kee Savoa
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/5/7/

Kee Savoa
כי תבוא
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/5/7

Segment 1
HE:
והיה כי תבוא... ושמחת בכל הטוב (דברים כ״ו, א׳, י״א)

בשמחה לארץ ישראל לעלות צריכין, כמו שמבקשין בתפילת מוסף לשלוש רגלים: ״שתעלנו בשמחה לארצנו״. וכתיב: ״ובאו ציון ברינה ושמחת עולם על ראשם״ (ישעיהו ל״ה, י׳). וכתיב: ״כי בשמחה תצאו״ (ישעיהו נ״ה, י״ב).

EN:
And it shall be, when you come... and you shall rejoice in all the good (Deuteronomy 26:1, 11)

One must ascend to Eretz Yisrael with joy, as we request in the Mussaf prayer of the Three Festivals: “That You bring us up with joy to our Land.” It is written: “They shall come to Tzion with song, and everlasting joy shall be upon their heads” (Isaiah 35:10). And it is written: “For you shall go out with joy” (Isaiah 55:12).

Segment 2
HE:
ועל כן, בשמיני עצרת ושמחת תורה, שאז עיקר גמר תיקון המלכות בשלמות, שזה מרמז על ארץ ישראל, שנזכה במהרה בימינו להיכנס בתוכה — על כן אז השמחה גדולה מאוד. כי עיקר השמחה כשכובשין ארץ ישראל, וכמו שכתוב: ״והיה כי תבוא אל הארץ״ וכו׳, ״ושמחת בכל הטוב״ וכו׳ (דברים כ״ו, א׳, י״א), וכן הרבה. (הלכות בציעת הפת, הלכה ד׳, אות ט״ו)

EN:
Therefore, on Shemini Atzeres and Simchas Torah—when the principal completion of the rectification of malchus reaches perfection, which alludes to Eretz Yisrael, into which may we speedily merit to enter in our days—the joy is then exceedingly great. For the principal joy is when Eretz Yisrael is conquered, as it is written: “And it shall be, when you come to the Land,” and so forth, and “You shall rejoice in all the good,” and so forth (Deuteronomy 26:1, 11); and there are many similar verses. (Likutay Halachos, Laws of Breaking Bread 4:15)

Segment 3
HE:
ולקחת מראשית כל פרי האדמה (דברים כ״ו, ב׳)

כשמביאין את הביכורים צריכין להתוודות ולהזכיר חסדי ה׳ ונפלאותיו עלינו, שבחר בנו לעם סגולה מכל העמים וכו׳. וזה שאומרים בווידוי ביכורים: ״ארמי אובד אבי וירד מצרימה״ (דברים כ״ו, ה׳), ודרשו רבותינו זכרונם לברכה: ״לבן ביקש לעקור את הכול״ (הגדה של פסח). לבן הוא בלעם, שהוא בחינת עמלק כידוע, שהם עיקר זוהמת הנחש, שרוצים לעקור את ישראל לגמרי, חס ושלום; להתגבר על כל אחד מאוד בתאוות רעות הנמשכין מזוהמת הנחש, ולעוקרו לגמרי, חס ושלום, חס ושלום.

EN:
You shall take from the first of every fruit of the ground (Deuteronomy 26:2)

When the bikkurim are brought, one must confess and recount Hashem’s kindnesses and His wonders toward us: that He chose us from all the peoples as a treasured nation, and so forth. This is what is recited in the declaration over the bikkurim: “An Aramean sought to destroy my father, and he descended to Egypt” (Deuteronomy 26:5). Our Rabbis, of blessed memory, expounded: “Lavan sought to uproot everything” (Passover Haggadah). Lavan is Bilam, who is the aspect of Amalek, as is known. They are the principal manifestation of the serpent’s defilement: they seek to uproot Israel entirely, God forbid, by overpowering each person exceedingly with evil cravings drawn from the serpent’s defilement, and thereby uprooting him entirely, God forbid, God forbid.

Segment 4
HE:
אבל ה׳ לא יעזבנו בידו, והקדים לרחם עלינו על ידי שנתן לנו את התורה שמתקנת הכול. וזהו בחינת ביכורים, שהם תיקון לחטא אדם הראשון, לגרש ולבער מישראל זוהמת הנחש, בחינת לבן ועמלק, שאחיזתם בבחינת מתיקות הדבש. הדבש מרמז על תאוות עולם הזה, שנדמה למתיקות הדבש בתחילה, ואחריתה מרה כלענה. ועיקר כל התאוות הם תאוות המשגל, שהוא רע הכולל, כי ״דבש״ בגימטרייה ״אשה״, כמובא.

EN:
But Hashem will not abandon us into his hand. He anticipated matters by having mercy upon us and giving us the Torah, which rectifies everything. This is the aspect of bikkurim, which rectify the sin of Adam HaRishon by driving out and eradicating from Israel the serpent’s defilement—the aspect of Lavan and Amalek—whose hold is in the aspect of the sweetness of honey. Honey alludes to the cravings of this world, which initially appear as sweet as honey, but whose end is bitter as wormwood. The principal totality of the cravings is sexual craving, which is the comprehensive evil, for the numerical value of “devash,” honey, equals that of “ishah,” woman, as is brought in the sacred writings.

Segment 5
HE:
וצריכין להתגבר ביותר לשבר התאווה, ולהסתכל על הסוף, כי אחריתה מרה כלענה, רחמנא ליצלן. ושם עיקר המלחמה, להיות גיבור כובש את יצרו, שזה בחינת: ״מה מתוק מדבש ומה עז מארי״ (שופטים י״ד, י״ח). כי על ידי ביכורים, הבאים מן הדבש, מתקנין זאת.

EN:
One must therefore strengthen oneself most intensely to break the craving and look toward its end, for its end is bitter as wormwood, may the Merciful One save us. There lies the principal battle: to be mighty, one who conquers his inclination. This is the aspect of: “What is sweeter than honey, and what is stronger than a lion?” (Judges 14:18). For through the bikkurim, which come from the honey, this is rectified.

Segment 6
HE:
ועל כן צריכין להזכיר בווידוי ביכורים ״ארמי אובד אבי״ (דברים כ״ו, ה׳), שהוא לבן, בחינת עמלק, שהם עיקר זוהמת הנחש. כי על ידי ביכורים מתקנים כל זה, וזוכין לעקור ולמחות זכר עמלק, בחינת לבן הארמי, ולזכות לקדושת ישראל, קדושת התורה שקיבלנו בשבועות, שהוא יום הביכורים. (הלכות סימני בהמה וחיה טהורה, הלכה ד׳, אות כ״ז; לפי אוצר היראה, ברית, אות נ״ז)

EN:
Therefore one must mention in the declaration over the bikkurim, “An Aramean sought to destroy my father” (Deuteronomy 26:5)—namely Lavan, the aspect of Amalek, who are the principal manifestation of the serpent’s defilement. For through bikkurim all this is rectified, and one merits uprooting and erasing the memory of Amalek, the aspect of Lavan the Aramean, and attaining the holiness of Israel—the holiness of the Torah that we received on Shavuos, which is the Day of Bikkurim. (Likutay Halachos, Laws of the Signs of Kosher Animals and Beasts 4:27; following Otzar HaYirah, Bris 57)

Segment 7
HE:
וענית ואמרת... ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה (דברים כ״ו, ה׳–י׳)

ביכורים הם בחינת התחדשות, שצריכין להביא הפרי המתבכרת ומתחדשת בכל שנה, להביאה מיד לבית ה׳ ולהודות עליו לה׳, ולספר עליו את כל הצרות שעברו על ישראל מתחילתם, ובחסדו ונפלאותיו הנוראים הצילנו. כמו שכתוב בווידוי ביכורים: ״וענית ואמרת לפני ה׳ אלקיך: ארמי אובד אבי וירד מצרימה ויגר שם במתי מעט, ויהי שם לגוי גדול עצום ורב. וירעו אותנו המצרים״ וכו׳ (דברים כ״ו, ה׳–ו׳).

EN:
You shall answer and say... and now, behold, I have brought the first of the fruit of the ground (Deuteronomy 26:5–10)

Bikkurim are an aspect of renewal. One must take the fruit that first ripens and is renewed each year, bring it immediately to the House of Hashem, thank Hashem for it, and recount over it all the tribulations that passed over Israel from their beginning and how, in His kindness and awesome wonders, He delivered us. As it is written in the declaration over the bikkurim: “You shall answer and say before Hashem your God: An Aramean sought to destroy my father, and he descended to Egypt and sojourned there with few people; there he became a nation—great, mighty, and numerous. The Egyptians treated us badly,” and so forth (Deuteronomy 26:5–6).

Segment 8
HE:
כי עיקר חיוב ביכורים מרמז על התחדשות: שצריכין להתחדש בכל פעם ולהתחיל בכל פעם מחדש. ואל יבהלוהו רעיוניו מכל ההרפתקאות והמניעות והתגברות היצר הרע וכו׳ וכו׳, וכל מה שעובר עליו; כי יזכור חסדי ה׳ ונפלאותיו אשר עשה עמנו בכלליות ובפרטיות, ממצרים ועד הנה. וגם מקודם שירדו למצרים, בעת שרדף לבן הארמי את יעקב, וכל מה שעבר בין יעקב ולבן בעת שעבד אצלו, ולבן רימה אותו עשרת מונים, ואלקים לא נתנו להרע עמו וכו׳ (בראשית ל״א, ז׳).

EN:
For the principal obligation of bikkurim alludes to renewal: one must renew oneself every time and begin anew every time. One’s thoughts must not terrify him on account of all the vicissitudes and impediments, the intensification of the yetzer hara, and so forth and so forth, and everything that passes over him. Rather, he should remember Hashem’s kindnesses and wonders that He performed for us, collectively and individually, from Egypt until the present. He should also remember what occurred before they descended to Egypt, when Lavan the Aramean pursued Yaakov; everything that passed between Yaakov and Lavan while Yaakov served him; and how Lavan deceived him ten times, yet God did not permit him to harm Yaakov, and so forth (Genesis 31:7).

Segment 9
HE:
ולא די שלא עלתה בידו לאבדו, חס ושלום, כרצונו הרע, אף גם הוציא ממנו בנותיו רחל ולאה, שעל ידם נבנה העולם, והעמיד מהם מיטה שלמה, שהם השבטים הקדושים, שעל ידם עיקר התגלות האלקות בעולם. כי לא היה בהם שום פסול, ובשעת הסתלקות יעקב ענו ואמרו כולם: ״שמע ישראל, ה׳ אלקינו, ה׳ אחד״ וכו׳ (דברים ו׳, ד׳). וכל מה שעבר על ישראל מאז ועד הנה אין כל פה יכול לדבר וכו׳.

EN:
Not only did he fail to destroy Yaakov, God forbid, in accordance with his evil desire; Yaakov also brought forth from him his daughters Rachel and Leah, through whom the world was built. From them he established a perfect progeny—the holy tribes—through whom the principal revelation of Godliness in the world came about. There was no disqualification among them, and at the time of Yaakov’s passing they all answered and said: “Shima Yisrael, Hashem Elokainu, Hashem Echad,” and so forth (Deuteronomy 6:4). No mouth is capable of recounting everything that has passed over Israel from then until the present, and so forth.

Segment 10
HE:
וכן בפרטיות עוברים כל אלו הבחינות על כל אחד מישראל. כי על כל אחד עומדים בחינת לבן ועשו ומצרים וארבע מלכויות וחילותיהם; וכולם עומדים על ישראל בכל דור ודור בכלליות, וכן בפרטיות עומדים כולם על כל אחד ואחד לכלותו, חס ושלום, והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם. דהיינו, כל הרדיפות וההסתות וההתגרויות שהיצר הרע וחילותיו מתגרים בכל אדם בכל יום ובכל עת, שהכול נמשך מבחינת הקליפות הנזכרות לעיל — לבן ועשו ומצרים וכו׳. כי גם התגרות לבן ועשו ומצרים בישראל הייתה רק מפני שהבעל דבר התלבש בהם להתגרות בישראל, על שהם הולכים בדרך ה׳ שמסר להם אברהם אבינו, וחזקים באמונת הבורא היחיד, המשגיח ומושל בכול וכו׳. וכן בכל דור ודור עומדים שונאים בגשמיות וברוחניות למנוע ולבטל ממלאכת שמים וכו׳.

EN:
All these aspects likewise pass over every individual Jew. The aspects of Lavan, Esav, Egypt, and the Four Kingdoms with their forces stand against each person. Collectively, all of them stand against Israel in every generation; individually, they stand against each and every person to destroy him, God forbid, while the Holy One, blessed be He, delivers us from their hand. This refers to all the persecutions, incitements, and provocations with which the yetzer hara and its forces assail every person each day and at every moment; all of this is drawn from the aforementioned klipoas—Lavan, Esav, Egypt, and so forth. For the hostility of Lavan, Esav, and Egypt toward Israel likewise arose only because the adversary clothed itself within them to assail Israel for following the way of Hashem that Avraham Avinu transmitted to them and for remaining steadfast in emunah in the one Creator, Who exercises providence and rules over everything, and so forth. Thus in every generation enemies, both physical and spiritual, stand ready to impede and nullify the service of Heaven, and so forth.

Segment 11
HE:
והקדוש ברוך הוא עוזרנו בכל פעם, כמו שאנו אומרים שלוש פעמים בכל יום: ״ועל ניסיך שבכל יום עמנו, ועל נפלאותיך שבכל עת, ערב ובוקר וצהריים. הטוב, כי לא כלו רחמיך״ וכו׳. ואין שום עצה להינצל מכל זה כי אם אמונה שלמה בה׳ יתברך, שהיא בחינת התחדשות, בחינת ״חדשים לבקרים, רבה אמונתך״ (איכה ג׳, כ״ג). היינו שידע האדם האמת לאמיתו, שאינו יודע כלל — כלל, כלל לא. רק יתחזק עצמו באמונה הקדושה שקיבלנו מאבותינו הקדושים, ואל יבלבל אותו שום דבר שבעולם, כי אין אנו יודעים כלל, רק כפי שהורו אותנו רבותינו זכרונם לברכה.

EN:
The Holy One, blessed be He, assists us every time, as we recite three times each day: “For Your miracles that are with us every day, and for Your wonders at every moment—evening, morning, and afternoon. O Good One, for Your mercies have not ceased,” and so forth. There is no counsel for being delivered from all this except complete emunah in Hashem, blessed be He. Emunah is an aspect of renewal, in the aspect of: “They are new every morning; great is Your faithfulness” (Lamentations 3:23). That is, a person must know the absolute truth: he knows nothing at all—nothing, nothing whatsoever. He must only strengthen himself in the holy emunah that we received from our holy forefathers, and permit nothing in the world to confuse him. For we know nothing at all except what our Rabbis, of blessed memory, instructed us.

Segment 12
HE:
הם אמרו והם אמרו. הם אמרו שצריכין לשבר כל התאוות; שלא מיבעיא כל עבירה שבעולם, שבוודאי צריכין לברוח ממנה יותר מבורח מן האש, אלא אפילו תאווה בעלמא ושום תנועה שאינה ברצון הבורא יתברך — צריכין לברוח ולהתרחק ממנה הרחק בתכלית. כי הוא פוגם מאוד בנפש הישראלי ובכל אלפי אלפים וריבי רבבות העולמות התלויים בו. והם אמרו, שאפילו אם עבר האדם מה שעבר, אפילו אם עבר על כל התורה כולה אלפים פעמים, רחמנא ליצלן, אף על פי כן אין שום ייאוש בעולם כלל, וצריך להתחיל בכל פעם מחדש. כי ה׳ יתברך מקבל תענוג ושעשועים מהגרוע שבגרועים. אדרבה, זהו עיקר גדולתו יתברך, כשהרחוקים מאוד מאוד ממנו מתחזקים באמונה ומודים ומשבחים אותו יתברך וכו׳, כמבואר כל זה בדברי רבנו זכרונו לברכה כמה פעמים.

EN:
They said this, and they also said that. They said that one must break every craving. It goes without saying that one must flee from every transgression in the world more swiftly than one flees from fire; but even from a mere craving or any movement not in accordance with the will of the blessed Creator, one must flee and distance oneself to the utmost. For it causes tremendous damage to a Jewish soul and to the thousands upon thousands and myriads upon myriads of worlds dependent upon him. Yet they also said that even if a person transgressed whatever he transgressed—even if he transgressed the entire Torah thousands of times, may the Merciful One save us—nevertheless, there is no despair in the world at all, and he must begin anew every time. For Hashem, blessed be He, receives delight and pleasure even from the lowest of the low. On the contrary, this is a principal manifestation of His greatness: those who are exceedingly distant from Him strengthen themselves in emunah, acknowledge Him, and praise Him, blessed be He, and so forth, as Rabbeinu, of blessed memory, explains many times.

Segment 13
HE:
על כן צריכין להתחדש בכל פעם על ידי בחינת ביכורים, שהם בחינת התחדשות כנזכר לעיל. וזה שכתוב ״בראשית״ וכו׳, ודרשו רבותינו זכרונם לברכה: בשביל ביכורים שנקראים ״ראשית״ ברא העולם (בראשית רבה א׳, ד׳). כי עיקר בריאת העולם הייתה בשביל בחינה זו, בחינת התחדשות, שהיא בחינת ביכורים, בחינת ראשית, בחינת ״בראשית ברא אלקים״ וכו׳ (בראשית א׳, א׳). שבשביל ״ראשית״ ברא אלקים את השמים וכו׳; שעיקר בריאת שמים וארץ היה בשביל ראשית, היינו שיתחיל האדם בכל פעם מראשית, כאילו היום הוא ראשית התחלתו. כי זה עיקר תיקון העולמות, גם כי ה׳ יתברך מחדש אותם בכל יום מחדש ממש, כמו שאומרים: ״ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית״, וכמו שאומרים בכל יום: ״עושה חדשות״ וכו׳.

EN:
Therefore one must renew oneself every time through the aspect of bikkurim, which are an aspect of renewal, as explained above. This is the meaning of “Bereishis,” and so forth. Our Rabbis, of blessed memory, expounded: For the sake of bikkurim, which are called “reishis,” the beginning, the world was created (Bereishis Rabbah 1:4). For the principal creation of the world was for the sake of this aspect—renewal—which is the aspect of bikkurim, the aspect of reishis, and the aspect of “In the beginning God created,” and so forth (Genesis 1:1). For the sake of “reishis” God created the heavens, and so forth. The principal creation of heaven and earth was for the sake of reishis: that a person should begin from the beginning every time, as though today were the very beginning of his commencement. For this is the principal rectification of the worlds. Hashem, blessed be He, also renews them literally anew each day, as we recite: “In His goodness, He continually renews the work of creation each day,” and as we recite daily: “He makes new things,” and so forth.

Segment 14
HE:
ועל כן נסמך תכף בפרשת ״והיה כי תבוא״, אחר מצוות וידוי ביכורים ומעשר: ״היום הזה ה׳ אלקיך מצוך לעשות״ וכו׳ (דברים כ״ו, ט״ז); וכתיב שם: ״היום הזה נהיית לעם״ וגו׳ (דברים כ״ז, ט׳); ״אשר אנכי מצוך היום״ (דברים כ״ו, ט״ז). ופירש רש״י שם: ״בכל יום יהיה דומה בעיניך כאילו היום נכנסת עמו בברית״ (רש״י על דברים כ״ז, ט׳). היינו כנזכר לעיל, כי זה עיקר בחינת ביכורים: בחינת התחדשות בכל יום, להרגיל את עצמו כאילו היום נכנס בברית ומתחיל להיכנס בקדושת ישראל. (הלכות בשר בחלב, הלכה ד׳, אות י״ג)

EN:
Therefore, in the parsha of “And it shall be, when you come,” immediately after the mitzvos of the declaration over bikkurim and the tithe, the Torah states: “This day Hashem your God commands you to perform,” and so forth (Deuteronomy 26:16). It is also written there: “This day you have become a people,” and so forth (Deuteronomy 27:9), and: “Which I command you today” (Deuteronomy 26:16). Rashi explains there: “Each day it should appear in your eyes as though today you entered into a covenant with Him” (Rashi on Deuteronomy 27:9). This is as explained above, for this is the principal aspect of bikkurim: renewal each day, habituating oneself to regard it as though today he entered the covenant and began entering the holiness of Israel. (Likutay Halachos, Laws of Meat and Milk 4:13)

Segment 15
HE:
השקיפה ממעון קדשך (דברים כ״ו, ט״ו)

יש שם שכשרוצים לעשות מלך משתמשין בזה השם, והשם הוא קמ״ה, ראשי תיבות ״השקיפה ממעון קדשך״ (דברים כ״ו, ט״ו). וזה בחינת ״מהעדה מלכין ומהקים מלכין״ (דניאל ב׳, כ״א). וזה שנאמר ביוסף: ״והנה קמה אלומתי״ (בראשית ל״ז, ז׳).

EN:
Look down from Your holy abode (Deuteronomy 26:15)

There is a Divine Name that is employed when one wishes to appoint a king. That Name is Kuf-Mem-Heh, the initial letters of “Look down from Your holy abode” (Deuteronomy 26:15). This is the aspect of: “He removes kings and establishes kings” (Daniel 2:21). This is also what was said concerning Yosef: “And behold, my sheaf arose” (Genesis 37:7).

Segment 16
HE:
היום הזה ה׳ אלקיך מצוך לעשות את החוקים האלה (דברים כ״ו, ט״ז)

עיקר הקדושה הוא לזכור בכל יום ויום שזה היום מנוי וספור, וצריכין לצאת בו חובת היום בזה היום דייקא. ועל כן אסור לאדם לדחות את עצמו מיום ליום; רק לידע היטב כי זה היום לא יהיה לו כל ימי חייו, כי יום המחר הוא עניין אחר לגמרי, והלוואי שיזכה למחר לצאת ידי חובתו, לפרוע להשם יתברך חובת היום של יום המחר בעצמו.

EN:
This day Hashem your God commands you to perform these statutes (Deuteronomy 26:16)

The principal holiness is to remember, each and every day, that this day is counted and numbered, and that one must discharge the obligation of the day specifically on this very day. A person is therefore forbidden to postpone himself from one day to another. He must know well that he will never again possess this day throughout his life, for tomorrow is an entirely different matter. If only he will merit tomorrow to discharge his obligation by rendering to Hashem, blessed be He, the obligation belonging to the day of tomorrow itself.

Segment 17
HE:
וזה בחינת ״היום אם בקולו תשמעו״ (תהלים צ״ה, ז׳). היינו, אם תרצו לשמוע בקולו, צריכין אתם להיזהר בזה: לידע היטב שהעיקר הוא היום הזה דייקא שאתם עומדים בו, ושלא לדחות עבודת השם מיום אל יום, חס ושלום. וכמו שכתוב: ״היום הזה ה׳ אלקיך מצוך לעשות״ וכו׳ (דברים כ״ו, ט״ז) — היום הזה דייקא; וכתיב: ״אשר אנכי מצוך היום״ (דברים כ״ו, ט״ז) — דייקא.

EN:
This is the aspect of: “Today, if you will heed His voice” (Psalms 95:7). That is, if you desire to heed His voice, you must be vigilant regarding this: know well that the essential matter is specifically this day in which you presently stand, and do not postpone the service of Hashem from one day to another, God forbid. As it is written: “This day Hashem your God commands you to perform,” and so forth (Deuteronomy 26:16)—specifically this day. And it is written: “Which I command you today” (Deuteronomy 26:16)—specifically today.

Segment 18
HE:
וזה בחינת ״למנות ימינו כן הודע״ וכו׳ (תהלים צ׳, י״ב), כי צריכין לבקש על זה מהשם יתברך, וכן להזכיר את עצמו בכל פעם בפה מלא, כי הדיבור יש לו כוח גדול לעורר את האדם ולהזכירו, שידע היטב כי כל ימי חייו מנויים וספורים, וצריכין להיזהר לפרוע חובת כל יום בזמנו.

EN:
This is the aspect of: “Teach us so to count our days,” and so forth (Psalms 90:12). For one must beseech Hashem, blessed be He, concerning this, and also remind oneself every time with explicit speech. Speech possesses great power to awaken a person and remind him to know well that all the days of his life are counted and numbered, and that he must take care to discharge the obligation of each day in its proper time.

Segment 19
HE:
כי באמת כל יום ויום יש בו חכמה ושכל מיוחד, שזה עיקר אור היום, שהוא השמש, שהוא בחינת השכל דקדושה, וכמבואר בפנים. אבל בכל יום יש חושך שקודם לאור, כי הלילה קודם ליום בסדר הבריאה, כמו שכתוב: ״ויהי ערב ויהי בוקר״ וכו׳ (בראשית א׳, ה׳). ובשורשו בקדושה, מה שהחושך קודם לאור הוא תיקון גדול; כי החושך הוא בחינת העדר הדעת, בחינת צמצום המוחין, שעיקר תיקון וקבלת המוחין על ידי זה דייקא, כנזכר לעיל.

EN:
In truth, each and every day contains a distinctive wisdom and intellect. This is the principal light of the day—the sun—which is the aspect of holy intellect, as explained in the original discourse. Yet every day contains darkness that precedes the light, for in the order of creation night precedes day, as it is written: “There was evening and there was morning,” and so forth (Genesis 1:5). At its root in holiness, the fact that darkness precedes light is a great rectification. Darkness is the aspect of the absence of knowledge, the aspect of constricted mochin; specifically through this comes the principal rectification and reception of mochin, as explained above.

Segment 20
HE:
אבל מחמת פגם מעשי בני אדם, שזה בחינת פגם מיעוט הלבנה, על ידי זה נמשך להסטרא אחרא, בחינת מלכות הרשעה, יניקה חס ושלום מבחינת חושך וצמצום הנזכר לעיל. ואזי מתגבר, חס ושלום, חושך ממש, שרוצה להחשיך אור היום לגמרי; היינו שרוצה לבלבל את הדעת ולהחשיך את אור השכל והחכמה האמיתית, שהוא אור האמת המאיר בכל יום ויום, שהוא עיקר אור יום.

EN:
But because of the blemish caused by human deeds—the aspect of the blemish of the moon’s diminution—the sitra achara, the aspect of the kingdom of wickedness, draws sustenance, God forbid, from the aforementioned aspect of darkness and constriction. Actual darkness then intensifies, God forbid, seeking to obscure the light of day entirely. That is, it seeks to confuse the understanding and darken the light of true intellect and wisdom—the light of truth that shines each and every day and constitutes the principal daylight.

Segment 21
HE:
ומזה נמשכין כל המניעות והעיכובים והבלבולים שבכל יום, שמזה נמשכין כל הטעויות הנזכרות לעיל: שהאדם רוצה לדחות זה היום, עד שעל פי רוב נדמה לו לאדם כאילו אין זה היום נמנה ונספר כלל בימי חייו, וכאילו היום הזה אי אפשר לעבוד את השם יתברך. ובאמת בוודאי, כפי השתטחות והתפשטות הסטרא אחרא שבכל יום ויום, בוודאי קשה מאוד לעסוק בעבודת השם, בפרט בתפילה, ששם עיקר התגברות הבלבולים.

EN:
From this derive all the impediments, delays, and confusions of each day, and from it derive all the aforementioned errors: a person wishes to defer this day, until it generally appears to him as though this day is not counted or numbered at all among the days of his life, and as though it is impossible to serve Hashem, blessed be He, on this day. In truth, given the manner in which the sitra achara spreads itself out and extends itself over each particular day, it is certainly exceedingly difficult to engage in the service of Hashem—especially in prayer, where the confusions principally intensify.

Segment 22
HE:
אבל צריכין לידע היטב, כי אף על פי כן זה היום הוא יום ועולה בחשבון, ובוודאי יש בו טוב, ויש בו חכמה ושכל מיוחד דקדושה שצריכין להמשיכן בזה היום דייקא. רק שהחושך מכסה עליו, כי הקליפה קדמה לפרי; וזה בחינת המניעות והבלבולים וכו׳ שמתגברין ומשתטחין בכל יום. וצריך האדם להתגבר, להשתדל לשבר הקליפה שקדמה לפרי, ולידע ולהאמין שדייקא בזה היום יכול להתקרב להשם יתברך לפי בחינתו; ״ואם תדרשנו ימצא לך״ (דברי הימים א׳ כ״ח, ט׳). ואז יזכה למצוא הטוב שבזה היום דייקא.

EN:
But one must know well that, nevertheless, this day is a day and enters the reckoning. It certainly contains goodness and a distinctive holy wisdom and intellect that must be drawn down specifically on this day. The darkness merely covers it, for the shell precedes the fruit. This is the aspect of the impediments and confusions, and so forth, which intensify and spread themselves over each day. A person must strengthen himself and endeavor to break the shell that preceded the fruit, and know and believe that specifically on this day he can draw close to Hashem, blessed be He, in accordance with his particular aspect: “If you seek Him, He will be found by you” (I Chronicles 28:9). He will then merit finding the goodness belonging specifically to this day.

Segment 23
HE:
וזה בחינת מה שמובא בזוהר הקדוש: ״לית יום דלית ביה טוב״ וכו׳, ״וכל יומא אית ליה גדר מלבר, דלא ייעול כל בר נש לההוא טוב, כגון דכסיא חשוכא לנהורא״ וכו׳ — אין יום שאין בו טוב, וכל יום יש לו גדר מבחוץ, שלא ייכנס כל אדם אל אותו הטוב, כדרך שהחושך מכסה את האור (זוהר).

EN:
This is the aspect of what is brought in the holy Zohar: “There is no day that does not contain goodness,” and so forth; “and every day has a barrier on the outside, so that not every person may enter that goodness, just as darkness covers light,” and so forth (Zohar).

Segment 24
HE:
ומזה נמשכין כל הטעויות והדחיות של כל אדם שבכל יום: שנדמה לו כאילו היום הזה אינו כלום וכאילו אינו מימי חייו, וכאילו היום אי אפשר להתקרב להשם יתברך כלל. זה נמצא ברוב בני אדם כאשר אינם מפקחים על דרכיהם היטב, בפרט כשיש לו איזה סיבה ומאורע, לטוב או להפך חס ושלום, שאז היום מתבלבל אצלם לגמרי, עד שרוב ימיהם כלים בזה להבל ולריק, רחמנא ליצלן.

EN:
From this derive all the errors and postponements of every person on each day: it appears to him as though this day is nothing, as though it is not among the days of his life, and as though today it is altogether impossible to draw close to Hashem, blessed be He. This is found among most people when they do not carefully examine their ways, particularly when some circumstance or event occurs—whether favorable or the reverse, God forbid. The day then becomes entirely confused for them, until most of their days are consumed in this manner for emptiness and futility, may the Merciful One save us.

Segment 25
HE:
כגון: ביום זה הוא יריד ויומא דשוקא; וביום זה צריך לחשוב חשבונותיו; ובזה היום יוצא לדרך; ובאלו הימים הוא בדרך נע ונד ומטולטל; ובזה היום בא מן הדרך וצריך להרים המשאוי מעל העגלה ולסדר הסחורה ולחלקה כראוי וכו׳; וביום זה נזדמנה לו איזה מריבה וקטטה עם אחד; וביום זה נקרא על איזה סעודה; וכיוצא בזה ביטולים ובלבולים שונים בכל יום ויום, עד שכמעט בכל יום נמצא בו ביטול ובלבול גדול. ואפילו בשאר הימים שאין בו מאורעות כאלה, גם כן על פי רוב נדמה לו בכל יום כאילו היום הזה אינו כלום, וכנזכר לעיל.

EN:
For example: one day is a fair and market day; on another he must calculate his accounts; on this day he departs on a journey; during those days he is on the road, wandering and displaced; on this day he returns from the road and must lift the load from the wagon, arrange the merchandise, and apportion it properly, and so forth; on this day some dispute and quarrel with another person befalls him; on this day he is invited to a meal. Similar forms of idleness and confusion arise differently each day, until nearly every day contains considerable idleness and confusion. Even on the other days that contain no such events, it generally appears to him each day as though this day is nothing, as explained above.

Segment 26
HE:
וכל זה נמשך מהגדר מלבר שיש על הטוב שבכל יום ויום, שזה נמשך בשורשו מבחינת החושך שקדם לאור. וזה שכתוב: ״יום לבנות גדריך, יום ההוא ירחק חוק. יום הוא ועדיך יבוא למני אשור״ וכו׳ (מיכה ז׳, י״א–י״ב; עיין רש״י שם). היינו שישראל אומרים אל העכו״ם, שהם בחינת הסטרא אחרא והקליפות המסבבין את הקדושה, שמהם כל המניעות והבלבולים הנזכרים לעיל. הם מעקמין ומבלבלין לב האדם כל כך, עד שיוכל לטעות חס ושלום כאילו היום הזה לא בא רק בשביל הסיבות והמאורעות והמניעות והבלבולים, שהם בחינת הגדר מלבר הנזכר לעיל, וכאילו אין בו טוב כלל, חס ושלום.

EN:
All this derives from the outer barrier surrounding the goodness of each and every day, which at its root derives from the aspect of darkness preceding light. This is as it is written: “It is a day to build your fences; on that day the statute will be far removed. It is a day when they will come to you from Assyria,” and so forth (Micah 7:11–12; see Rashi there). That is, Israel addresses the idolaters, who are the aspect of the sitra achara and the klipoas surrounding holiness, from whom derive all the aforementioned impediments and confusions. They so distort and confuse a person’s heart that he can mistakenly believe, God forbid, that this day came only for its circumstances, events, impediments, and confusions—the aspect of the aforementioned outer barrier—and that it contains no goodness whatsoever, God forbid.

Segment 27
HE:
וזהו ״יום לבנות גדריך, יום ההוא ירחק חוק״ (מיכה ז׳, י״א): אתם אומרים שהיום הזה לא בא רק בשביל לבנות הגדרים והמסכים, שהם המניעות והדחיות שבכל יום, אבל הוא רחוק מלעסוק בזה היום בתורה שנקראת ״חוק״. וזהו ״יום ההוא ירחק חוק״: שבזה היום ירחק החוק, שהיא התורה, כי אי אפשר לעסוק בתורה ועבודה בזה היום מחמת המניעות והדחיות הנזכרות לעיל. אבל באמת אינו כן, כי ״יום הוא ועדיך יבוא״ (מיכה ז׳, י״ב): בוודאי זה היום הוא יום גמור, ובוודאי נשתדל ונתגבר לעסוק בזה היום דייקא בתורה ועבודת השם, ולשבר את הגדרים שלכם, עד שנזכה להתקרב אל הטוב שבזה היום דייקא. (הלכות פיקדון וארבעה שומרים, הלכה ד׳, אותיות ה׳–ז׳; לפי אוצר היראה, יראה ועבודה, אות קמ״ה; עיין בפנים; ועיין פסח וספירה, אותיות קנ״ו–קנ״ח; התחדשות, אות ק״ו)

EN:
This is: “It is a day to build your fences; on that day the statute will be far removed” (Micah 7:11). You say that this day came only for building the fences and screens—the impediments and postponements of each day—and that engaging on this day in Torah, which is called a “statute,” is far removed. This is “on that day the statute will be far removed”: on this day the statute, meaning Torah, will be distant, since the aforementioned impediments and postponements make Torah and divine service impossible on this day. In truth, however, this is not so, for “It is a day when they will come to you” (Micah 7:12). This day is certainly a complete day. We will certainly endeavor and strengthen ourselves to engage specifically on this day in Torah and the service of Hashem, break your fences, and thereby merit drawing close to the goodness belonging specifically to this day. (Likutay Halachos, Laws of a Deposit and the Four Custodians 4:5–7; following Otzar HaYirah, Awe and Divine Service 145; see the full text; see also Pesach and Sefirah 156–158; Renewal 106)

Segment 28
HE:
היום הזה ה׳ אלקיך מצוך לעשות את החוקים האלה (דברים כ״ו, ט״ז)

״היום אם בקולו תשמעו״ (תהלים צ״ה, ז׳). זה כלל גדול בעבודת השם: שלא ישים לנגד עיניו כי אם אותו היום. הן בעסק פרנסה והצטרכותו, צריך שלא יחשוב מיום לחברו, כמובא בספרים; וכן בעבודתו יתברך לא ישים לנגד עיניו כי אם אותו היום ואותו השעה.

EN:
This day Hashem your God commands you to perform these statutes (Deuteronomy 26:16)

“Today, if you will heed His voice” (Psalms 95:7). This is a great principle in the service of Hashem: a person should place before his eyes only that particular day. Whether regarding the pursuit of livelihood and his material needs, he should not think from one day to the next, as is brought in the sacred works; or regarding his service of Hashem, blessed be He, he should place before his eyes only that day and that hour.

Segment 29
HE:
כי כשרוצין להיכנס בעבודת השם, נדמה להאדם כאילו הוא משא כבד, ואי אפשר לו לשאת משא כבד כזו. אבל כשיחשוב שאין לו רק אותו היום, לא יהיה לו משא כלל. וגם שלא ידחה את עצמו מיום ליום לאמור: ״מחר אתחיל; מחר אתפלל בכוונה ובכוח כראוי״, וכיוצא בזה בשאר העבודות. כי אין לאדם בעולמו כי אם אותו היום ואותו השעה שעומד בו, כי יום המחרת הוא עולם אחר לגמרי. ״היום אם בקולו תשמעו״ (תהלים צ״ה, ז׳) — היום דייקא. והבן. (ליקוטי מוהר״ן א׳, תורה רע״ב)

EN:
For when people desire to enter the service of Hashem, it appears to a person like a heavy burden, and as though it were impossible for him to carry such a heavy burden. But when he considers that he has only that particular day, it will not be a burden at all. He must also not postpone himself from one day to the next, saying: “Tomorrow I will begin; tomorrow I will pray with proper concentration and strength,” and similarly regarding the other forms of divine service. For in his world a person possesses only the particular day and hour in which he presently stands, since tomorrow is an entirely different world. “Today, if you will heed His voice” (Psalms 95:7)—specifically today. Understand this. (Likutay Moharan I, Teaching 272)

Segment 30
HE:
את ה׳ האמרת היום (דברים כ״ו, י״ז)

כשאדם מתבודד ומפרש שיחתו וצערו לפני השם יתברך, ומתוודה ומתחרט על גודל הפגמים שעשה, אזי גם השכינה כנגדו מפרשת לפניה שיחתה וצערה ומנחמת אותו; כי כל פגם ופגם שפגם בנשמתו, פגם אצלה גם כן, כביכול. וזה בחינת: ״את ה׳ האמרת וה׳ האמירך״ וכו׳ (דברים כ״ו, י״ז–י״ח). והיא מנחמת אותו שתבקש תחבולות לתקן כל הפגמים. (ליקוטי מוהר״ן א׳, תורה רנ״ט)

EN:
You have declared Hashem today (Deuteronomy 26:17)

When a person practices hisboadidus and explicitly expresses his conversation and anguish before Hashem, blessed be He, confessing and regretting the magnitude of the blemishes he caused, the Shechinah, corresponding to him, likewise expresses Her conversation and anguish before Him and consoles him. For every blemish with which he damaged his soul also caused a blemish in Her, as it were. This is the aspect of: “You have declared Hashem, and Hashem has declared you,” and so forth (Deuteronomy 26:17–18). She consoles him that She will seek stratagems to rectify all the blemishes. (Likutay Moharan I, Teaching 259)

Segment 31
HE:
אשר אנכי מצוה אתכם היום (דברים כ״ו, ט״ז)

עיקר העצה לעבודת השם יתברך לחשוב בכל יום ויום שאין לו רק זה היום בלבד. שזה בחינת ״היום אם בקולו תשמעו״ (תהלים צ״ה, ז׳), כמבואר במקום אחר. וצריכין שלא לחשוב רק אותו היום, בבחינת ״זה היום עשה ה׳״ וכו׳ (תהלים קי״ח, כ״ד), ועל ידי זה יזכה לעבודת השם.

EN:
Which I command you today (Deuteronomy 26:16)

The principal counsel for serving Hashem, blessed be He, is to consider each and every day that one possesses only this day alone. This is the aspect of: “Today, if you will heed His voice” (Psalms 95:7), as explained elsewhere. One must think only of that particular day, in the aspect of: “This is the day Hashem has made,” and so forth (Psalms 118:24). Through this he will merit the service of Hashem.

Segment 32
HE:
וכמו כן יזכה שממנו לא יהיה עיכוב משיח, כי עיקר ביאת המשיח תלוי בזה. כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה: ״אימתי יבוא מר? היום — אם בקולו תשמעו״ (סנהדרין צ״ח ע״א; תהלים צ״ה, ז׳). וכפי עבודת ישראל המקיימים ועובדים בדרך זה את השם יתברך בכל יום, כן מתנוצץ קרן משיח בכל יום, עד שסוף כל סוף תבוא על ידי זה הגאולה בשלמות.

EN:
He will likewise merit that Mashiach will not be delayed on his account, for the principal coming of Mashiach depends upon this. As our Sages, of blessed memory, said: “When will the Master come? Today—if you will heed His voice” (Sanhedrin 98a; Psalms 95:7). In accordance with the service of Israel, who fulfill and serve Hashem, blessed be He, in this manner each day, a ray of Mashiach shines forth each day, until ultimately the complete redemption will come through this.

Segment 33
HE:
וכל אחד, כפי חלקו בהתקרבות משיח, כן יזכה אז להתענג על ה׳ ולשבוע מטובו הגדול שישפיע אז עלינו. (הלכות מתנה, הלכה ה׳, אות מ״ז; לפי אוצר היראה, יראה ועבודה, אות קל״ו)

EN:
Each person, in accordance with his share in bringing Mashiach near, will then merit delighting in Hashem and being satiated from the great goodness that He will bestow upon us at that time. (Likutay Halachos, Laws of Gifts 5:47; following Otzar HaYirah, Awe and Divine Service 136)

Segment 34
HE:
הסכת ושמע ישראל (דברים כ״ז, ט׳)

צריך כל אדם לידע בכל יום ובכל שעה ורגע מימי חייו, שתלויים בו כל הנפשות של כל הדורות העתידין לצאת ממנו, ובהם תלויים כל נפשות בית ישראל. כי כל ישראל ערבים זה בזה. כי חייב כל אדם לומר: ״בשבילי נברא העולם״ (סנהדרין ל״ז ע״א). כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: בזמן שאדם זוכה, זוכה לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות, ומכריע את כל העולם כולו לכף זכות; ולהפך להפך, רחמנא ליצלן.

EN:
Be attentive and hear, Israel (Deuteronomy 27:9)

Every person must know, on every day and during every hour and moment of his life, that all the souls of all the generations destined to issue from him depend upon him, and that all the souls of the House of Israel depend upon them. For all Israel are responsible for one another. Each person is therefore obligated to say: “The world was created for my sake” (Sanhedrin 37a). As our Rabbis, of blessed memory, said: when a person merits, he brings merit to himself, to his generations, and to the generations of his generations until the end of all generations, and he tips the entire world toward the side of merit. The reverse is likewise true, may the Merciful One save us.

Segment 35
HE:
וכל זה אי אפשר לתקן בשלמות כי אם על ידי הצדיק האמת, בחינת שכל הכולל, ששם נכללין כל הנפשות — אשר ישנו פה ואשר איננו פה (דברים כ״ט, י״ד). ומשם נמשך המתקה לכל הדינים ולכל הצמצומים, שהם שורש כל השינויים העוברים על האדם בכל עת, לכל אחד כפי מקומו ושעתו.

EN:
All this can be rectified completely only through the true tzaddik, the aspect of the inclusive intellect, within whom all souls are incorporated—“the one who is here and the one who is not here” (Deuteronomy 29:14). From there, sweetening is drawn to all the judgments and all the constrictions, which are the root of all the changes that pass over a person at every moment, each individual in accordance with his place and time.

Segment 36
HE:
ותדקדק בכל ספר דברים ותמצא, שבכל מקום שמזהיר את ישראל על קיום התורה, מזכיר בכל פעם תיבת ״היום״, להורות ולהעיר את כל אחד שהעיקר להתחיל להתקרב היום, היינו בכל יום ושעה שעומד בו. וזה בחינת: ״וידבר משה אל כל בני ישראל... הסכת ושמע ישראל, היום הזה נהיית לעם״ (דברים כ״ז, ט׳). ופירש רש״י שם גם כן בביאור יותר: ״בכל יום יהיה דומה בעיניך כאילו היום נכנסת עמו בברית״ (רש״י על דברים כ״ז, ט׳).

EN:
Examine the entire Book of Deuteronomy carefully and you will find that wherever it warns Israel concerning fulfillment of the Torah, it repeatedly mentions the word “today.” This instructs and awakens every person that the essential matter is to begin drawing close today—that is, on every day and during the very hour in which he stands. This is the aspect of: “Moshe spoke to all the Children of Israel… Be attentive and hear, Israel; this day you have become a people” (Deuteronomy 27:9). Rashi explains there even more explicitly: “Every day it should appear in your eyes as though today you entered into a covenant with Him” (Rashi on Deuteronomy 27:9).

Segment 37
HE:
וזה ״הסכת ושמע״, שפירושו מלשון ״הטה אוזנך ושמע היטב היטב״. היינו שדבר זה צריכין להטות אוזנו ולבבו לשמוע ולהבין ולקבלו בלבו היטב: שהיום הזה נהיית לעם, דהיינו בכל יום ובכל שעה. וזה שדרשו רבותינו זכרונם לברכה: ״הסכת״ — הס, ואחר כך כתת (ברכות ס״ג ע״ב). שפירושו שבכל לימודי התורה הקדושה צריכין בתחילה ללמוד, ואחר כך לעיין היטב, בבחינת ״ליגמר איניש והדר ליסבר״ — ילמד אדם תחילה ואחר כך יסביר (עבודה זרה י״ט ע״א).

EN:
This is “be attentive and hear.” Its meaning is: incline your ear and listen exceedingly well. A person must incline his ear and heart toward this matter, hear and understand it, and receive it well in his heart: “This day you have become a people”—that is, on every day and during every hour. This is what our Rabbis, of blessed memory, expounded: “Hasket”—first be silent, and afterward analyze and break the matter down (Berachos 63b). This means that in all study of the holy Torah, one must first learn and then examine the matter carefully, in the aspect of: “A person should first acquire the text and afterward reason through it” (Avodah Zarah 19a).

Segment 38
HE:
היינו שבעניין זה עצמו — לידע ולזכור שבכל יום ובכל שעה ״היום הזה נהיית לעם״, כנזכר לעיל — צריך להאזין ולזכור היטב, בבחינת הס ואחר כך כתת. כי צריכין לקבלו בכלליות בפשיטות, ואחר כך צריכין לכתת ולעיין בו היטב בכל שעה ורגע: לידע בכל שעה שעתה עוברת שעה מימי חייו, ויזכור עצמו שיש שכל הכולל שיכול להמתיק ולתקן הכול. ועל ידי זה יוכל להמשיך את עצמו לקיים: ״היום הזה נהיית לעם לה׳ אלקיך״ (דברים כ״ז, ט׳) — היום דייקא, וכן בכל יום ושעה, בחינת ״ותבחננו לרגעים״ (איוב ז׳, י״ח), כנזכר לעיל. (הלכות פיקדון וארבעה שומרים, הלכה ה׳, אות ל״ו; לפי אוצר היראה, יראה ועבודה, אות קמ״ט)

EN:
Thus, regarding this very matter—knowing and remembering that on every day and during every hour “this day you have become a people,” as explained above—one must listen and remember well, in the aspect of first being silent and afterward analyzing. One must first receive it simply and in a general manner; afterward one must break it down and examine it carefully during every hour and moment. He must know at every hour that another hour of the days of his life is now passing, and remind himself that there is an inclusive intellect capable of sweetening and rectifying everything. Through this he can draw himself toward fulfilling: “This day you have become a people to Hashem your God” (Deuteronomy 27:9)—specifically today, and likewise on every day and during every hour, in the aspect of: “You examine him every moment” (Job 7:18), as explained above. (Likutay Halachos, Laws of a Deposit and the Four Custodians 5:36; following Otzar HaYirah, Awe and Divine Service 149)

Segment 39
HE:
היום הזה נהיית לעם (דברים כ״ז, ט׳)

מבואר בדברינו פעמים הרבה, שזה כלל גדול בעבודת השם: שצריך להתחיל בכל פעם מחדש. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק ״היום הזה נהיית לעם״ (דברים כ״ז, ט׳): כאילו היום נכנסת עמו בברית, ובכל יום ויום יהיו בעיניך כחדשים (רש״י שם). כי באמת כל הבלבולים והנפילות והירידות שיש להאדם בכל פעם — הכול הוא על ידי ריבוי המחשבות מיום שעבר ליום הבא ומשעה לשעה.

EN:
This day you have become a people (Deuteronomy 27:9)

It has been explained many times in our teachings that this is a great principle in the service of Hashem: one must begin anew every time. As our Rabbis, of blessed memory, said concerning the verse, “This day you have become a people” (Deuteronomy 27:9): it should be as though today you entered the covenant with Him, and each and every day they should be new in your eyes (Rashi there). In truth, all the confusions, falls, and descents that a person repeatedly experiences arise through the multitude of thoughts carried from the day that passed into the following day and from one hour into the next.

Segment 40
HE:
ורוב העולם הם בעיני עצמן כזקנים, וכל אחד נחשב בעיני עצמו כאילו כבר נזקן בדרכיו שרגיל בהם ימים רבים, עד שנדמה לו שאי אפשר לו לשוב עוד לדרך אחר. ומחמת זה מייאשים את עצמן לגמרי מלהתקרב להשם יתברך. ואפילו מעט העבודה והמצוות שמקיימים הוא כמו מצוות אנשים מלומדה, ועושים אותה בלי התעוררות וחיות. והכול מחמת הזקנה שקפצה עליהם, שנחשבים בעיני עצמן כזקנים, שזה מזיק מאוד מאוד לעבודת השם.

EN:
Most of the world regard themselves as old. Each person considers himself as though he has already grown old in the ways to which he has been accustomed for many days, until it appears to him that he can no longer return to another path. Because of this they despair completely of drawing close to Hashem, blessed be He. Even the small measure of divine service and mitzvos they fulfill is performed as a commandment of people learned by rote, without awakening or vitality. All this results from the old age that has suddenly overtaken them: they regard themselves as old, which is exceedingly, exceedingly harmful to the service of Hashem.

Segment 41
HE:
כי לא מיבעיא מי שאינו הולך בדרך הישר, ונדמה לו כאילו כבר נזקן במעשיו ואי אפשר לו עוד להשתנות לטובה — שבוודאי זה מזיק בלי שיעור, כי יכול לילך לאיבוד לגמרי אם לא יתעורר להתחדש, שזה עיקר התשובה, בחינת ״השיבנו ה׳ אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם״ (איכה ה׳, כ״א). אלא אפילו הכשרים קצת, ואפילו צדיקים וחסידים, אם הם כזקנים בעיני עצמן ועושים עבודתם כזקן הרגיל מכבר בזה, גם זה אינו טוב. כי עיקר שלמות העבודה הקדושה הוא התחדשות בכל פעם, בבחינת ״וקווי ה׳ יחליפו כוח, יעלו אבר כנשרים״ (ישעיהו מ׳, ל״א).

EN:
It goes without saying that this is immeasurably harmful to one who does not follow the upright path and imagines that he has already grown old in his conduct and can no longer change for the better. He can be lost entirely if he does not awaken to renew himself, for this is the principal teshuvah, in the aspect of: “Return us, Hashem, to You, and we shall return; renew our days as of old” (Lamentations 5:21). But even those who are somewhat worthy, and even tzaddikim and chassidim, are not in a good state if they regard themselves as old and perform their service like an old person long accustomed to it. For the principal perfection of holy service is renewal every time, in the aspect of: “Those who hope in Hashem will renew their strength; they will soar aloft like eagles” (Isaiah 40:31).

Segment 42
HE:
ומי שמחזק עצמו בזה להתחיל בכל פעם מחדש, בוודאי לא ייפול לעולם מעבודתו, אפילו אם יעבור עליו מה. כי צריך האדם לסלק מדעתו וממחשבתו לגמרי היום שעבר, או אפילו השעה העברה, וידמה בעיני עצמו בכל יום ואפילו בכל שעה כאילו היום נולד, בבחינת ״אני היום ילדתיך״ (תהלים ב׳, ז׳); וכאילו באותה שעה נולד ובא לעולם ורוצה להכיר את מי שאמר והיה העולם.

EN:
One who strengthens himself in this matter—to begin anew every time—will certainly never fall away from his service, regardless of what passes over him. A person must remove entirely from his mind and thought the day that passed, or even the preceding hour, and regard himself every day and even every hour as though he were born today, in the aspect of: “Today I have begotten you” (Psalms 2:7); as though at that very hour he was born and entered the world, desiring to recognize the One Who spoke and the world came into being.

Segment 43
HE:
ואף על פי שכבר היה כן אלפים ורבבות פעמים, שרצה להתחדש ולהתחיל להתקרב להשם יתברך ולא עלתה בידו, ואפילו אם נפל בכל פעם למה שנפל, רחמנא ליצלן — אף על פי כן אל יסתכל על זה כלל וישכח כל זה. כי זה היום והשעה שעומד בו עתה עדיין לא היה בעולם, ומי יודע מה יכול לזכות עדיין באותו היום ובאותה השעה. כי השם יתברך מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, ואין רגע דומה לחברתה. כי בכל רגע ורגע משתנה מעמד ומצב ומהלך המזלות והכוכבים, ועל ידי זה משתנים המאורעות לאין מספר בין הנולד ברגע זו לנולד ברגע האחרת.

EN:
Although this has already occurred thousands and tens of thousands of times—he desired to renew himself and begin drawing close to Hashem, blessed be He, but did not succeed, and even fell each time into whatever he fell, may the Merciful One save us—he nevertheless must not look at this at all, but must forget all of it. For the day and hour in which he now stands have never yet existed in the world; who knows what he can still merit on that day and in that hour? Hashem, blessed be He, in His goodness continually renews the work of creation each day, and no moment resembles another. At each and every moment the configuration, condition, and course of the constellations and stars change; consequently, countless circumstances differ between one born at this moment and one born at another moment.

Segment 44
HE:
ומזה יכולין להסתכל ולהבין מדעתו השינויים הגדולים הנעשים בכל רגע ורגע בעולמות העליונים לאין קץ ומספר. שזה בחינת ״ולבושין דלבש יומא דא לא לבש ביומא אחרא״ — הלבושים שלובש יום זה אינו לובש ביום אחר — כמבואר כל זה בכתבי האר״י זכרונו לברכה. וכל אלו השינויים לאין קץ של כל העולמות, הכול הוא בשביל האדם, לקרב אותו על ידי זה לעבודת השם יתברך, שבשביל זה נברא הכול.

EN:
From this one can contemplate and understand through one’s own perception the immense changes occurring at every single moment in the supernal worlds, without end or number. This is the aspect of: “The garments worn by this day are not worn on another day,” as all this is explained in the writings of the Arizal. All these endless changes throughout all the worlds are for the sake of the human being, to draw him through them toward the service of Hashem, blessed be He; for this purpose everything was created.

Segment 45
HE:
נמצא שאין ראיה כלל מיום לחברו. כי אף על פי שעד הנה היה מה שהיה, אף על פי כן, כפי השתנות מעמד ומצב כל העולמות עכשיו בזאת השעה — והכול בשבילו, כי חייב כל אדם לומר ״בשבילי נברא העולם״ (סנהדרין ל״ז ע״א) — יכול להיות שדייקא עתה יתקרב באמת להשם יתברך, אם יתחיל מעתה.

EN:
It follows that one day provides no proof whatsoever concerning another. Although whatever occurred until now has occurred, nevertheless, in accordance with the changed configuration and condition of all the worlds at this very hour—and all of it is for his sake, for each person is obligated to say, “The world was created for my sake” (Sanhedrin 37a)—it may be that specifically now he will genuinely draw close to Hashem, blessed be He, if he begins from this moment.

Segment 46
HE:
וכן צריך האדם לומר ולחזק את עצמו להתחיל בעבודת השם מחדש בכל עת ובכל שעה בכל מה שיוכל: לחטוף בזו השעה תורה או תפילה או איזו מצווה. ואם אינו יכול לעשות דבר באותה שעה, על כל פנים יחזק את עצמו לכסוף ולהשתוקק להשם יתברך, כי רצון וכיסופין דקדושה יקר מן הכול, כמבואר במקום אחר.

EN:
A person must likewise speak to himself and strengthen himself to begin the service of Hashem anew at every time and during every hour, with whatever he can accomplish: seizing during that hour some Torah, prayer, or mitzvah. If he cannot perform anything during that hour, he must at least strengthen himself to yearn and long for Hashem, blessed be He, for holy ratzoan and longing are more precious than everything, as explained elsewhere.

Segment 47
HE:
והעיקר להשליך ולסלק מעצמו כל החכמות שמכבר, שמשם נמשכין כל הבלבולים המבלבלים אותו מיום לחברו. כי כל זה מן הסברות והחכמות של הבל שהורגל בהם מנעוריו, שנאחז בהם זוהמת הנחש, והם בבחינת עץ הדעת טוב ורע. ומי שרוצה להתקרב באמת להשם יתברך, צריך שיסלק מעצמו כל החכמות והסברות אלו ויבטל דעתו באמת נגד צדיקי האמת, כאילו אין לו שום שכל עצמו כלל.

EN:
The principal matter is to cast away and remove from oneself all previously acquired forms of cleverness, from which derive all the confusions that confuse him from one day to the next. All this comes from the empty theories and forms of cleverness to which he became accustomed from his youth, within which the serpent’s defilement has taken hold; they are the aspect of the Tree of Knowledge of Good and Evil. One who truly desires to draw close to Hashem, blessed be He, must remove from himself all these forms of cleverness and theories and genuinely nullify his understanding before the true tzaddikim, as though he possessed no independent intellect whatsoever.

Segment 48
HE:
ואפילו אם נדמה לו שנמשכה לו סברה זאת מאיזה ספר, אף על פי כן, מאחר שהסברה הזאת מרחקת אותו מהשם יתברך, צריך לסלקה מדעתו. כי זה ידוע שגם בתורה יש שני כוחות, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה: זכה — נעשית לו סם חיים; לא זכה — נעשית לו סם מיתה (יומא ע״ב ע״ב). ובאמת אין יודעין כלל; כי בכל דור ובכל יום משתנים העולמות לאין מספר, כנזכר לעיל, וכן משתנים הבירורים של הניצוצות שצריכין לבררם בכל פעם, כל אחד לפי מדרגתו, עד שבאמת אין שכל בלב האדם לעמוד על כל זה בשלמות.

EN:
Even if it appears to him that this theory was derived from some sacred work, nevertheless, since that theory distances him from Hashem, blessed be He, he must remove it from his mind. For it is known that even Torah possesses two powers, as our Rabbis, of blessed memory, said: if he merits, it becomes an elixir of life for him; if he does not merit, it becomes an elixir of death for him (Yoma 72b). In truth, one knows nothing at all. In every generation and on every day the worlds change in countless ways, as explained above; the clarifications of the sparks that must be clarified each time likewise change, each person according to his level, until in truth the human heart possesses no intellect capable of comprehending all this completely.

Segment 49
HE:
ואפילו שלמה המלך עליו השלום אמר על זה: ״אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני״ (קהלת ז׳, כ״ג), כמבואר בתחילת עץ חיים. על כן זה עיקר החכמה של כל אחד: לסלק החכמה והשכל של עצמו לגמרי נגד הדעת של הצדיקי אמת, ויקיים מה שכתוב: ״לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל״ (דברים י״ז, י״א), אפילו אם נדמה לו שאומר על ימין שהוא שמאל וכן להפך, וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה (רש״י שם). (הלכות בשר בחלב, הלכה ד׳, אותיות א׳–ג׳, י׳; לפי אוצר היראה, יראה ועבודה, אות נ״ה; ועיין עוד השייך לזה: התחדשות, אותיות נ״ט–ס״א)

EN:
Even King Shlomo, peace be upon him, said concerning this: “I said, ‘I will become wise,’ but it is distant from me” (Ecclesiastes 7:23), as explained at the beginning of Etz Chaim. Therefore, the principal wisdom of every person is to remove his own wisdom and intellect entirely before the understanding of the true tzaddikim, and fulfill what is written: “You shall not deviate from the matter they tell you, right or left” (Deuteronomy 17:11)—even if it appears to him that they tell him the right is left or the reverse, in accordance with the teaching of our Rabbis, of blessed memory (Rashi there). (Likutay Halachos, Laws of Meat and Milk 4:1–3, 10; following Otzar HaYirah, Awe and Divine Service 55; see also the related material: Renewal 59–61)

Segment 50
HE:
תחת אשר לא עבדת את ה׳ אלקיך בשמחה (דברים כ״ח, מ״ז)

שמחה דקדושה היא בוודאי דבר גדול מאוד, דהיינו לשמוח בה׳ ובתורתו הקדושה, שזה עיקר שלמות העבודה. כמו שכתוב: ״תחת אשר לא עבדת את ה׳ אלקיך בשמחה״ וכו׳ (דברים כ״ח, מ״ז). כי שמחה דקדושה היא הנקודה הקדושה של כל המצוות, כמו שכתוב: ״פיקודי ה׳ ישרים משמחי לב״ (תהלים י״ט, ט׳).

EN:
Because you did not serve Hashem your God with joy (Deuteronomy 28:47)

Holy joy is certainly an exceedingly great matter: rejoicing in Hashem and in His holy Torah. This is the principal perfection of divine service, as it is written: “Because you did not serve Hashem your God with joy,” and so forth (Deuteronomy 28:47). For holy joy is the sacred point within all the mitzvos, as it is written: “The precepts of Hashem are upright, gladdening the heart” (Psalms 19:9).

Segment 51
HE:
כי העיקר הוא לזכות לשמוח בה׳, בבחינת ״אנכי אשמח בה׳״ (תהלים ק״ד, ל״ד); וכמו שכתוב: ״כי בו ישמח לבנו״ וכו׳ (תהלים ל״ג, כ״א); וכתיב: ״ואבואה... אל אל שמחת גילי״ (תהלים מ״ג, ד׳); וכתיב: ״שמחו בה׳ וגילו צדיקים״ (תהלים ל״ב, י״א); וכתיב: ״ה׳ מלך תגל הארץ״ וכו׳ (תהלים צ״ז, א׳), ״ישמחו השמים ותגל הארץ״ וכו׳ (תהלים צ״ו, י״א).

EN:
For the principal matter is to merit rejoicing in Hashem, in the aspect of: “I will rejoice in Hashem” (Psalms 104:34); as it is written: “For in Him our heart will rejoice,” and so forth (Psalms 33:21); and it is written: “I will come… to God, the joy of my exultation” (Psalms 43:4); and it is written: “Rejoice in Hashem and exult, O tzaddikim” (Psalms 32:11); and it is written: “Hashem reigns; let the earth exult,” and so forth (Psalms 97:1), and: “Let the heavens rejoice and the earth exult,” and so forth (Psalms 96:11).

Segment 52
HE:
ועל זה אמר שלמה המלך עליו השלום: ״ושבחתי אני את השמחה, אשר אין טוב לאדם... כי אם לאכול ולשתות ולשמוח״ (קהלת ח׳, ט״ו), שדרשו רבותינו זכרונם לברכה: ״לאכול ולשתות ולשמוח״ — בשבתות וימים טובים (קהלת רבה ח׳, א׳).

EN:
Concerning this, King Shlomo, peace be upon him, said: “I praised joy, for there is nothing better for a person… than to eat, drink, and rejoice” (Ecclesiastes 8:15). Our Rabbis, of blessed memory, expounded: “To eat, drink, and rejoice”—on Shabbasos and festivals (Koheles Rabbah 8:1).

Segment 53
HE:
כי באמת מי שהוא בכלל האמונה הקדושה האמיתית, יש לו לשמוח כל ימיו בכל עת ובכל רגע, כשיזכור את הטובה והחסד הנפלא שעשה ה׳ יתברך עמנו על ידי משה רבנו עליו השלום, אשר פתח את עינינו והמשיך עלינו את האמונה הקדושה, להאמין בה׳ ובמשה עבדו (שמות י״ד, ל״א), לקיים תורתו ומצוותיו הקדושים בכל יום; אשר אפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון (עירובין י״ט ע״א). וכולנו מאמינים באלקים חיים ומלך עולם, חי לעד וקיים לנצח, אדון כול, לעילא מן כולא ולית לעילא מיניה — למעלה מן הכול ואין למעלה ממנו. יתברך שמו בפי כל חי לנצח.

EN:
In truth, one who is included within genuine holy emunah should rejoice throughout his life, at every time and every moment, when he remembers the goodness and wondrous kindness that Hashem, blessed be He, performed for us through Moshe Rabbeinu, peace be upon him. Moshe opened our eyes and drew holy emunah upon us, enabling us “to believe in Hashem and in Moshe His servant” (Exodus 14:31), and to fulfill His Torah and holy mitzvos each day; for even the transgressors of Israel are filled with mitzvos like a pomegranate (Eruvin 19a). We all believe in the living God and eternal King, Who lives forever and endures eternally, Master of everything, above all and with none above Him. May His Name be blessed eternally in the mouth of every living being.

Segment 54
HE:
ואי אפשר לבאר בכתב ובעל פה עוצם השמחה הזאת, כי לגדולתו אין חקר. כי השמחה הזאת היא לכל חד כפום מה דמשער בליביה — לכל אחד כפי מה שהוא משער בלבו — בבחינת ״נודע בשערים בעלה״ וכו׳ (משלי ל״א, כ״ג), כמבואר מזה במקום אחר. (הלכות תפילה, הלכה ד׳, אות ח׳)

EN:
It is impossible to explain in writing or orally the magnitude of this joy, for His greatness is beyond investigation. This joy is “for each person according to what he estimates within his heart,” in the aspect of: “Her Husband is known at the gates,” and so forth (Proverbs 31:23), as explained elsewhere. (Likutay Halachos, Laws of Prayer 4:8)

Segment 55
HE:
והפלא ה׳ את מכתך... מכות גדולות ונאמנות וחליים רעים ונאמנים (דברים כ״ח, נ״ט)

העיקר הוא האמונה, וצריך כל אחד לחפש את עצמו ולחזק את עצמו באמונה. כי יש סובלי חולאים שיש להם מכות מופלאות, והם סובלים החולאים רק בשביל נפילת האמונה, בבחינת: ״והפלא ה׳ את מכתך, מכות גדולות ונאמנות וחלים רעים ונאמנים״ (דברים כ״ח, נ״ט).

EN:
Hashem will make your plagues extraordinary... great and faithful plagues, and evil and faithful illnesses (Deuteronomy 28:59)

The principal matter is emunah, and each person must examine himself and strengthen himself in emunah. For there are people who suffer illnesses and have extraordinary afflictions; they suffer these illnesses only because of a fall in emunah, in the aspect of: “Hashem will make your plagues extraordinary—great and faithful plagues, and evil and faithful illnesses” (Deuteronomy 28:59).

Segment 56
HE:
״ונאמנים״ דייקא, כי הם באים על ידי פגם אמונה. כי על ידי נפילת האמונה באים מכות מופלאות, שאין מועיל להם לא רפואות ולא תפילה ולא זכות אבות. (ליקוטי מוהר״ן תנינא, תורה ה׳, אות א׳)

EN:
Specifically “faithful,” for they come through a blemish in emunah. Through a fall in emunah extraordinary afflictions come, for which neither remedies, prayer, nor ancestral merit is effective. (Likutay Moharan II, Teaching 5:1)



# Nitzavim - Chumash with Likutey Halachos
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/5/8/

Nitzavim
נצבים
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/5/8

Segment 1
HE:
אתם ניצבים היום כולכם (דברים כ״ט, ט׳)

וזהו שקיבץ משה את כל המדרגות שבישראל קודם מותו, והזהיר אותם שכולם צריכין לקיים את כל דברי התורה הזאת. כמו שכתוב: ״אתם ניצבים היום כולכם... ראשיכם שבטיכם, זקניכם ושוטריכם״ וכו׳, ״מחוטב עציך עד שואב מימיך״ (דברים כ״ט, ט׳–י׳). ראה ממי התחיל ובמי סיים: שהתחיל מראשי בני ישראל, שהם הגדולים במעלה מאוד מאוד, והולך וחושב כל המדרגות שבעולם הכלולים באלו העשרה שחושב, עד שסיים ״מחוטב עציך עד שואב מימיך״.

EN:
You are standing today, all of you (Deuteronomy 29:9)

This is why Moshe assembled all the levels within Israel before his death and warned them that everyone must fulfill all the words of this Torah. As it is written: “You are standing today, all of you… your heads, your tribes, your elders, and your officers,” and so forth, “from the hewer of your wood to the drawer of your water” (Deuteronomy 29:9–10). Observe with whom he began and with whom he concluded: he began with the heads of the Children of Israel, who are exceedingly exalted in stature, and proceeded to enumerate all the levels in the world included within the ten categories he lists, until he concluded with “the hewer of your wood and the drawer of your water.”

Segment 2
HE:
אלו הם הגבעונים שנתגיירו שלא לשמה, אלא מחמת אימה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: מלמד שבאו גבעונים בימי משה וכו׳ (רש״י על דברים כ״ט, י׳). והם מרמזים על תכלית הדיוטה התחתונה. קודם הסתלקותו קיבץ משה את כולם ואמר שלכולם הוא מוסר את התורה, כמו שכתוב שם: ״לעברך בברית ה׳ אלקיך״ וכו׳ (דברים כ״ט, י״א).

EN:
These are the Givonim, who converted without pure intent but because of fear, as our Rabbis, of blessed memory, said: this teaches that the Givonim came in the days of Moshe, and so forth (Rashi on Deuteronomy 29:10). They allude to the very lowest level. Before his passing, Moshe assembled them all and declared that he was transmitting the Torah to all of them, as it is written there: “For you to enter the covenant of Hashem your God,” and so forth (Deuteronomy 29:11).

Segment 3
HE:
וכן הזהיר שם שלכל הדורות עד הסוף הוא מוסר את התורה, כמו שכתוב: ״ולא אתכם לבדכם״ וכו׳, ״כי את אשר ישנו פה עמנו לפני ה׳ אלקינו ואת אשר איננו פה״ וכו׳ (דברים כ״ט, י״ג–י״ד). להורות שלכולם נמסרה התורה — לכל המדרגות שבכל הדורות עד הסוף — כי כולם יצליחו לנצח על ידי התורה, יהיה מי שיהיה ומאיזה מדרגה שהוא, כי דרך התורה היא מגן לכול.

EN:
He likewise warned there that he was transmitting the Torah to all generations until the end, as it is written: “Not with you alone,” and so forth; “but with whoever is here with us today before Hashem our God, and with whoever is not here,” and so forth (Deuteronomy 29:13–14). This teaches that the Torah was transmitted to everyone—to every level in every generation until the end—for all can succeed eternally through the Torah, whoever one may be and whatever one’s level, because the way of Torah is a shield for all.

Segment 4
HE:
אתם ניצבים היום כולכם (דברים כ״ט, ט׳)

קודם ראש השנה קורין פרשת ״אתם ניצבים היום כולכם״ וכו׳ (דברים כ״ט, ט׳), להודיע לכל נפשות בית ישראל, גדולים וקטנים, שכולם צריכין להתקבץ יחד ולהיכלל יחד באהבה בתוך הקדושה העליונה, בתוך בחינת קודש הקודשים, אבן שתייה, שכל הכולל, שהוא בחינת משה, בחינת הצדיק האמת, שצריכין לנסוע אליו על ראש השנה.

EN:
You are standing today, all of you (Deuteronomy 29:9)

Before Rosh Hashanah we read the parsha of “You are standing today, all of you,” and so forth (Deuteronomy 29:9), to inform all the souls of the House of Israel, great and small, that everyone must assemble together and be incorporated together in love within the supernal holiness—within the aspect of the Holy of Holies, the Foundation Stone, the inclusive intellect, which is the aspect of Moshe and the aspect of the true tzaddik, to whom one must travel for Rosh Hashanah.

Segment 5
HE:
ועל ידי שנכללין יחד בתוך אבן שתייה, שכל הכולל, זוכין כל אחד ואחד להחיות שכלו, עד שיוכל להמתיק כל מיני דינים וצמצומים. ומשם נמשכת המתקה לכל אחד ואחד במקומו, ביומו ושעתו; שידע כל אחד, כפי מה שהוא, במקומו — בביתו או בדרך, באיזה מקום שהוא — וכפי מה שהוא באותו היום ובאותה השעה והרגע, שבאותה שעה ורגע יוכל לדבק את עצמו להשם יתברך ממקומו שהוא שם, מכל הפגמים והבלבולים והעקמומיות שבלב ומכל מה שעובר עליו אז, כפי האדם והמקום והזמן. כי הכול נמתק ונתבטל על ידי השכל העליון הכולל הנזכר לעיל.

EN:
By being incorporated together within the Foundation Stone—the inclusive intellect—each person merits reviving his own intellect until he can sweeten every kind of judgment and constriction. From there, sweetening is drawn to each person in his place, day, and hour. Each person, according to his particular state and wherever he may be—at home or on the road—must know that on that very day, during that very hour and moment, he can bind himself to Hashem, blessed be He, from the place where he presently stands, despite all his blemishes, confusions, crookedness of heart, and everything then passing over him, in accordance with the person, place, and time. For everything is sweetened and nullified through the aforementioned supernal inclusive intellect.

Segment 6
HE:
וזהו ״אתם ניצבים היום״ (דברים כ״ט, ט׳) — אלו בחינות אדם, מקום וזמן: ״אתם״ היינו אדם, בחינת כלליות נפשות ישראל; ״ניצבים״ בחינת המקום שניצבים עליו; ״היום״ בחינת זמן.

EN:
This is “You are standing today” (Deuteronomy 29:9)—the aspects of person, place, and time. “You” signifies the person, the aspect of the collective souls of Israel; “are standing” signifies the place upon which they stand; and “today” signifies time.

Segment 7
HE:
וזהו ״כולכם לפני ה׳ אלקיכם״ (דברים כ״ט, ט׳): אתם כולכם, כל אחד כפי מקומו ושעתו, צריכין לידע שאתם ניצבים ועומדים היום לפני ה׳ אלקיכם. ולזה זוכין על ידי ההתכללות בצדיק האמת, שהוא בחינת קודש הקודשים, אבן שתייה.

EN:
This is “All of you before Hashem your God” (Deuteronomy 29:9): all of you, each person in accordance with his place and hour, must know that today you stand and remain before Hashem your God. One merits this through incorporation within the true tzaddik, who is the aspect of the Holy of Holies, the Foundation Stone.

Segment 8
HE:
וזהו ״לעברך בברית... אשר אנכי כורת עמך היום״ (דברים כ״ט, י״א): בחינת ״היום אם בקולו תשמעו״ (תהלים צ״ה, ז׳) — להתגבר להתחיל בעבודת השם בכל עת ובכל שעה ובכל רגע שעומד בו, ולא לדחות מיום לחברו כלל. כי צריכין לידע שאין לאדם בעולמו אלא אותו היום ואותו רגע בלבד, כמו שכתוב: ״ותפקדנו לבקרים, לרגעים תבחננו״ (איוב ז׳, י״ח). (הלכות פיקדון וארבעה שומרים, הלכה ה׳, אות ל״ו; לפי אוצר היראה, יראה ועבודה, אות קמ״ט)

EN:
This is “For you to enter the covenant… that I establish with you today” (Deuteronomy 29:11), the aspect of: “Today, if you will heed His voice” (Psalms 95:7). One must strengthen oneself to begin the service of Hashem at every time, during every hour, and at every moment in which one stands, without postponing it at all from one day to the next. For one must know that in his world a person possesses only that particular day and moment, as it is written: “You attend to him each morning; You examine him every moment” (Job 7:18). (Likutay Halachos, Laws of a Deposit and the Four Custodians 5:36; following Otzar HaYirah, Awe and Divine Service 149)

Segment 9
HE:
אתם ניצבים היום כולכם לפני ה׳ אלקיכם, ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם, כל איש ישראל (דברים כ״ט, ט׳)

מה שמכין כף אל כף בשעת התפילה: כי אמרו חכמינו זכרונם לברכה: למה התחילה התורה מבראשית? כי העכו״ם יאמרו לנו: גזלנים אתם, שכבשתם ארץ שבעה עממין. בשביל זה: ״כוח מעשיו הגיד לעמו״ (תהלים קי״א, ו׳) — שהגיד שכל העולמות, הכול מעשי ידיו, ולמי שהקדוש ברוך הוא רוצה הוא נותן. וזהו ״לתת להם נחלת גויים״ (תהלים קי״א, ו׳), כי בידו הכול (בראשית רבה א׳, ב׳; רש״י על בראשית א׳, א׳).

EN:
You are standing today, all of you, before Hashem your God: your heads, your tribes, your elders, and your officers, every man of Israel (Deuteronomy 29:9)

Concerning clapping one hand against the other during prayer: our Sages, of blessed memory, asked why the Torah began with Bereishis. The idolaters will say to us: You are robbers, for you conquered the land of the seven nations. Therefore: “He declared the power of His works to His people” (Psalms 111:6)—He declared that all the worlds are entirely the work of His hands, and He gives them to whomever the Holy One, blessed be He, desires. This is “to give them the inheritance of nations” (Psalms 111:6), for everything is in His hand (Bereishis Rabbah 1:2; Rashi on Genesis 1:1).

Segment 10
HE:
וכל הדברים נקראים ״כוח מעשיו״, כנגד כ״ח אתוון דעובדא דבראשית — עשרים ושמונה האותיות של מעשה בראשית — כנגד כ״ח פרקין דידיים, עשרים ושמונה פרקי הידיים. וזה ידוע כי אווירא דארץ עממין היא טמאה, ואווירא דארץ ישראל הוא קדוש וטהור, כי הקדוש ברוך הוא הוציא אותה מתחת יד העכו״ם ונתנה לנו. אבל ארץ העמים, שהיא חוץ לארץ, שם האוויר טמא.

EN:
All things are called “the power of His works,” corresponding to the twenty-eight letters of the account of creation and to the twenty-eight joints of the hands. It is known that the atmosphere of the lands of the nations is impure, whereas the atmosphere of Eretz Yisrael is holy and pure, for the Holy One, blessed be He, removed it from the hand of the idolaters and gave it to us. But in the lands of the nations—outside the Land—the atmosphere is impure.

Segment 11
HE:
וכשאנו מוחאין כף אל כף, בזה נתעוררות כ״ח אתוון דבראשית, ״כוח מעשיו״, ונמצא שבידו לתת לנו נחלת גויים, כי הכול של הקדוש ברוך הוא. ובזה יש כוח בידינו לטהר אוויר ארץ העמים, כי ארץ העמים חוזרת תחת ממשלת הקדוש ברוך הוא, ובידו לתת לכל מי שירצה, כמו שכתוב: ״לתת להם נחלת גויים״ (תהלים קי״א, ו׳). ואז נטהר אוויר המקום שאיש הישראלי מתפלל, ושואב אוויר הקדוש כמו בארץ ישראל.

EN:
When we clap one hand against the other, the twenty-eight letters of Bereishis—the “power of His works”—are awakened. It follows that it is in His hand to give us the inheritance of nations, for everything belongs to the Holy One, blessed be He. Through this we possess the power to purify the atmosphere of the lands of the nations, since those lands return beneath the dominion of the Holy One, blessed be He, and it is in His hand to give them to whomever He desires, as it is written: “To give them the inheritance of nations” (Psalms 111:6). The atmosphere of the place where the Jew prays is then purified, and he draws in holy air as in Eretz Yisrael.

Segment 12
HE:
וזהו ״אתם ניצבים היום״ (דברים כ״ט, ט׳) — אין עמידה אלא תפילה (ברכות ו׳ ע״ב). ״לפני ה׳ אלקיכם״ (דברים כ״ט, ט׳) — זה בחינת ארץ ישראל, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה: כל הדר בארץ ישראל כמי שיש לו אלוק (כתובות ק״י ע״ב). היינו: על ידי מה תזכו שתהא תפילתכם באווירא דארץ ישראל? ״ראשיכם שבטיכם״ וכו׳ (דברים כ״ט, ט׳). ומונה עשר בחינות, היינו בחינות מחיאת כף; על ידי מחיאת כפיים התפילה היא באווירא דארץ ישראל. (ליקוטי מוהר״ן א׳, תורה מ״ד)

EN:
This is “You are standing today” (Deuteronomy 29:9)—standing signifies prayer (Berachos 6b). “Before Hashem your God” (Deuteronomy 29:9) is the aspect of Eretz Yisrael, as our Sages, of blessed memory, said: whoever dwells in Eretz Yisrael is like one who has a God (Kesubos 110b). That is: through what will you merit having your prayer take place in the atmosphere of Eretz Yisrael? Through “your heads, your tribes,” and so forth (Deuteronomy 29:9). The verse enumerates ten aspects, corresponding to the aspect of clapping the hands; through clapping, the prayer takes place in the atmosphere of Eretz Yisrael. (Likutay Moharan I, Teaching 44)

Segment 13
HE:
כי את אשר ישנו פה... ואת אשר איננו פה (דברים כ״ט, י״ד)

כל ימי חיי הצדיק הם בחינת יום, ואז עיקר ההמשכה אלינו, שממשיך את הדעת והתורה הקדושה. ואחר הסתלקותו הוא בחינת לילה, ואז נסתמו תרעין דגן עדן — שערי גן עדן — ונסתלק הדעת. ואז צריכין לחיות את עצמנו בהתורה שהמשיך עלינו ביום, דהיינו בחיים חיותו. כי הצדיקים הגדולים, שהם בחינת משה, ממשיכים תורה ממקום עליון ונורא ונשגב ובשכל נפלא כזה, עד שיש כוח בתורתם להשיב ולהחיות לנצח את כל הנפשות שיעסקו בתורתם.

EN:
With whoever is here... and with whoever is not here (Deuteronomy 29:14)

All the days of the tzaddik’s life are the aspect of day. Then occurs the principal drawing down to us, as he draws down holy daas and Torah. After his passing comes the aspect of night; the gates of Gan Eden are then closed, as it were, and daas departs. We must then revive ourselves through the Torah that he drew down upon us during the day—that is, during his lifetime. For the great tzaddikim, who are the aspect of Moshe, draw Torah from such a supernal, awesome, and exalted place and through such wondrous intellect that their Torah possesses the power eternally to restore and revive every soul that engages in it.

Segment 14
HE:
כי התגלות תורתם הייתה על ידי העלאת הנפשות בבחינת עיבור וכו׳, כמבואר בפנים. ובגודל כוחם העלו גם הנפשות העתידות לבוא, בבחינת: ״ולא אתכם לבדכם... כי את אשר ישנו פה... ואת אשר איננו פה״ וכו׳ (דברים כ״ט, י״ג–י״ד). והמשיכו התורה בקדושה כזאת, עד שכל מי שיעסוק בתורתם תאיר לו התורה לצאת מחשכת אפלתו, בבחינת: ״נר לרגלי דברך ואור לנתיבתי״ (תהלים קי״ט, ק״ה).

EN:
The revelation of their Torah came through elevating souls in the aspect of pregnancy, and so forth, as explained in the original discourse. Through their immense power they also elevated the souls destined to come in the future, in the aspect of: “Not with you alone… but with whoever is here… and with whoever is not here,” and so forth (Deuteronomy 29:13–14). They drew down Torah with such holiness that, for everyone who engages in their Torah, it will shine and enable him to emerge from his dark gloom, in the aspect of: “Your word is a lamp for my feet and a light for my path” (Psalms 119:105).

Segment 15
HE:
כי על ידי עוסקו בתורה חוזרת ומתחדשת נפשו גם עתה בבחינת עיבור, מחמת שחידושי התורה האלו נמשכו מעליות והתחדשות הנפשות אשר ישנו פה ואשר איננו פה וכו׳. וזה בחינת: ״טעמה כי טוב סחרה, לא יכבה בלילה נרה״ (משלי ל״א, י״ח); דהיינו שאפילו בלילה, אחר הסתלקות הצדיק, לא יכבה נר תורתו הקדושה לעולם ועד.

EN:
Through engaging in the Torah, his soul returns and is renewed even now in the aspect of pregnancy, because these Torah insights were drawn from the elevations and renewal of the souls “who are here” and “who are not here,” and so forth. This is the aspect of: “She perceives that her merchandise is good; her lamp does not go out at night” (Proverbs 31:18). That is, even during the night, after the tzaddik’s passing, the lamp of his holy Torah will never be extinguished.

Segment 16
HE:
הצדיק שממשיך תורה על ידי עליית הנפשות כנזכר לעיל, ממשיכה בקדושה נפלאה כזאת, עד שאפילו אחר כך, בשעה שהנפשות האלו לא יהיו אצלו אלא כל אחד יהיה בביתו, אף על פי כן יהיה כוח לכל אחד להמשיך על עצמו אור קדושת התורה הנזכרת לעיל, עד שתאיר לו כמו אור ונר לצאת מאפלה לאור גדול. (הלכות אבדה ומציאה, הלכה ג׳, אותיות ה׳, ז׳)

EN:
The tzaddik who draws down Torah through the elevation of souls, as explained above, draws it down with such wondrous holiness that even afterward, when those souls are no longer with him but each is in his own home, every individual will nevertheless possess the power to draw upon himself the light of the holiness of that Torah, until it shines for him like a light and lamp by which to emerge from darkness into great light. (Likutay Halachos, Laws of Lost and Found Property 3:5, 7)

Segment 17
HE:
הנסתרות לה׳ אלקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם (דברים כ״ט, כ״ח)

פירש רש״י ז״ל על עניין הערבות: ״ואם תאמר: אתה מעניש את הרבים על הרהורי היחיד וכו׳, והלא אין אדם יודע טמונותיו של חברו? אין אני מעניש אתכם על הנסתרות וכו׳, אבל הנגלות וכו׳״ (רש״י על דברים כ״ט, כ״ח), עיין שם. היינו שהכתוב מיישב דעתנו ואומר לנו שלא נפחד מזה, כי אינו בא, חס ושלום, בטרוניא עמנו להעמיס עלינו עול שלא נוכל לקיימו. כי אין אנו צריכים לעשות רק מה שבידינו.

EN:
The hidden things belong to Hashem our God, but the revealed things belong to us and to our children forever (Deuteronomy 29:28)

Rashi, of blessed memory, explains this in relation to mutual guarantorship: “And if you say: You punish the many for the thoughts of the individual, and so forth; yet no person knows what is hidden within his fellow? I do not punish you for the hidden things, and so forth, but for the revealed things, and so forth” (Rashi on Deuteronomy 29:28); see there. That is, Scripture settles our minds and tells us not to fear this, for He does not, God forbid, deal tyrannically with us by placing upon us a burden that we cannot fulfill. We are required to do only what lies within our power.

Segment 18
HE:
עלינו לחנך את בנינו ותלמידינו בדרך הקודש, ולראות שיתווספו אל הקיבוץ הקדוש. על ידי זה נצא ממילא ידי הערבות, מחמת ריבוי הבתים שיתווספו. כי לפי חשבון הצירופים וריבוי הבתים הנבנים על ידי האבנים המתווספות, כמבואר בספר יצירה: שלוש אבנים בונות שישה בתים; ארבע אבנים — עשרים וארבעה בתים; חמש אבנים — מאה ועשרים בתים; ושש אבנים — שבע מאות ועשרים בתים, וכן הלאה, עד שאין הפה יכול לדבר והלב לחשוב (ספר יצירה ד׳, ט״ז).

EN:
We must educate our children and students in the path of holiness and see to it that they are added to the holy gathering. Through this we will, as a matter of course, discharge the obligation of mutual guarantorship, by virtue of the multitude of houses that will be added. For according to the calculation of permutations and the multiplication of houses built through the addition of stones, as explained in Sefer Yetzirah: three stones build six houses; four stones, twenty-four houses; five stones, one hundred twenty houses; and six stones, seven hundred twenty houses, and so forth—until the mouth is incapable of speaking it and the heart of conceiving it (Sefer Yetzirah 4:16).

Segment 19
HE:
גם נפשות ישראל נקראות אבנים, בבחינת: ״תשתפכנה אבני קודש בראש כל חוצות״ (איכה ד׳, א׳). על כן, כשמתווספת נפש אחת מישראל לאיזה קיבוץ קטן של ישראל שנתקבצו לדבר שבקדושה — ובפרט אם זוכים להתקבץ אל הצדיק האמת, העוסק בתיקון נפשות ישראל ובהבאתן לתכלית שלמות קדושתן — אזי על ידי הנפש הזאת שנתווספה עליהם מחדש מתרבים הבתים דקדושה עד אין קץ ואין חקר.

EN:
The souls of Yisrael are likewise called stones, in the aspect of: “The holy stones are poured out at the head of every street” (Lamentations 4:1). Therefore, when one Jewish soul is added to some small gathering of Jews who have assembled for a holy purpose—and especially when they merit to gather around the true tzaddik, who occupies himself with the rectification of Jewish souls and with bringing them to the ultimate perfection of their holiness—then, through that soul newly added to them, the houses of holiness multiply beyond end and measure.

Segment 20
HE:
כגון, למשל, כשמתווספת נפש אחת לקיבוץ דקדושה של תשע עשרה נפשות ישראל, ועל ידה נעשה מספר עשרים, אזי מתרבים הבתים, לפי החשבון הנזכר לעיל, בעוד יותר משני אלפים מיליון פעמים מילי מיליון. וכבר ידעת מספר המיליון, שהוא אלף פעמים אלף; ומילי מיליון הוא אלף פעמים אלף מיליון.

EN:
For example, when one soul is added to a holy gathering of nineteen Jewish souls, thereby making the number twenty, then, according to the calculation mentioned above, the houses increase by more than two thousand million times milli-million. You already know the number called a million: it is one thousand times one thousand; and milli-million is one thousand times one thousand million.

Segment 21
HE:
נמצא, כשמתווספת עוד נפש אחת ונעשה קיבוץ דקדושה של עשרים ואחת נפשות, אזי יהיה המספר עשרים ואחת פעמים במספר כל הנזכר לעיל; וכן להלן, עד שבאמת אין הפה יכול לדבר והלב לחשוב. ועל ידי עוצם ריבוי הבתים, גם הנפשות שהן עדיין בחוץ לגמרי מכניסים אותן לפנים, אל תוך ריבוי הבתים הנזכר לעיל, הנבנים ממילא גם סביבן מעוצם ריבוים.

EN:
It follows that when one more soul is added, forming a holy gathering of twenty-one souls, the number will be twenty-one times the entire number stated above; and so it continues, until the mouth is truly incapable of speaking it and the heart of conceiving it. Through the immense multiplication of the houses, even the souls that are still entirely outside are brought inward, into the multitude of houses mentioned above, which, by virtue of their immense number, are built around those souls as well.

Segment 22
HE:
על ידי זה יכול כל אדם לצאת ידי חובת הערבות, שכל אחד מישראל ערב בעד חברו ובעד כל ישראל. על כך נכרתו אלפי אלפים וריבי רבבות בריתות על כל מצווה ומצווה, כמבואר בדברי רבותינו ז״ל; ואמרו שם: ״ערבא וערבא דערבא איכא בינייהו״ (סוטה ל״ז ע״ב). ולכאורה, מי יכול לצאת ידי חובת כל הערבות הנזכרת לעיל, בפרט בדורות הללו?

EN:
Through this, every person can discharge the obligation of mutual guarantorship, for every Jew is a guarantor for his fellow and for all Yisrael. Thousands upon thousands and myriads upon myriads of covenants were made concerning every single mitzvah, as explained in the words of our Sages, of blessed memory; and they said there: “There is a guarantor and a guarantor for the guarantor among them” (Sotah 37b). Seemingly, who can discharge the obligation of all the mutual guarantorship described above, especially in these generations?

Segment 23
HE:
אך לפי הנזכר לעיל, הרוצה לצאת ידי חובת הערבות ועוצם ריבוי הבריתות שנכרתו על כך, ישתדל לקרב נפשות ישראל להשם יתברך. ואז, אפילו כשאינו זוכה אלא להוסיף נפש אחת על הקיבוץ הקדוש, הרי כמה אלפי אלפים וריבי רבבות מילי מיליון בתים מתווספים על ידו; מכל שכן כשזוכה לקרב כמה נפשות. על ידי כל זה מתרבים הבתים כל כך, עד שגם כל הרחוקים לגמרי, הנשפכים בראש כל חוצות, נכנסים ממילא אל תוך הבתים דקדושה; ובזה הוא יוצא ידי חובת הערבות בשלמות גדולה.

EN:
Accordingly, one who wishes to discharge the obligation of mutual guarantorship, together with the immense multitude of covenants made concerning it, should endeavor to draw Jewish souls close to Hashem, blessed be He. Then, even if he merits only to add one soul to the holy gathering, many thousands upon thousands and myriads upon myriads of thousands of millions of houses are added through him; all the more so if he merits to draw several souls close. Through all this the houses multiply so greatly that even all those who are utterly distant, who are poured out at the head of every street, enter as a matter of course into the houses of holiness. In this way he discharges the obligation of mutual guarantorship with great completeness.

Segment 24
HE:
כל אדם יכול לקיים זאת על ידי שמשתדל לקרב, על כל פנים, את בניו לעבודתו ולתורתו יתברך, ולהקיבוץ הקדוש של הנלווים אל הצדיק האמת, המנהיג האמיתי, המדריכם בדרך הקודש — בדרך האמת דקדושה אשר דרכו בה אבותינו מעולם. ובפרט מי שזוכה להעמיד גם תלמידים אחרים.

EN:
Every person can fulfill this by endeavoring, at the very least, to draw his children close to His service and His Torah, and to the holy gathering of those attached to the true tzaddik, the authentic leader, who guides them in the holy path—the true path of holiness in which our forefathers have walked from of old. This applies especially to one who merits to establish other students as well.

Segment 25
HE:
וזהו: ״הנסתרות לה׳ אלקינו״ — כי רק הוא יתברך לבדו יודע נסתרות, ובוודאי לא יעניש אותנו על הנסתר מאתנו, כמו שפירש רש״י לפי עניינו ושיטתו. רק ״והנגלות לנו ולבנינו״ דייקא: אנו צריכים בעיקר להשתדל לקרב את בנינו ותלמידינו, הנקראים גם כן בנים, לקרב כפי יכולתנו לעבודתו יתברך ולצרפם ולהוסיפם אל הקיבוץ הקדוש הנזכר לעיל. על ידי זה יתרבו הבתים מאוד, עד שממילא יתקרבו כולם לפנים. וזהו: ״עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת״ — על ידי זה בלבד שנקרב את בנינו ותלמידינו המועטים אל הקיבוץ כנזכר לעיל, בוודאי יתקיים לעולם קיום התורה והתפילה, לעשות את כל דברי התורה הזאת; כי על ידי זה, סוף כל סוף, יתקרבו כולם להשם יתברך באמת (דברים כ״ט, כ״ח). (הלכות פריה ורביה והלכות אישות, הלכה ה׳, אות י״ג)

EN:
This is: “The hidden things belong to Hashem our God”—for He alone, blessed be He, knows hidden things, and He certainly will not punish us for what is hidden from us, as Rashi explains according to the subject and his approach. Rather, it is specifically “but the revealed things belong to us and to our children”: our principal obligation is to endeavor to draw our children and students—who are likewise called children—close, to the extent of our ability, to His service, blessed be He, and to join and add them to the holy gathering mentioned above. Through this the houses will multiply exceedingly, until everyone will, as a matter of course, be drawn inward. This is: “forever, to perform all the words of this Torah”—merely by drawing our few children and students close to the gathering, as mentioned above, the endurance of Torah and prayer will certainly be sustained forever, so as to perform all the words of this Torah; for through this, ultimately, everyone will truly be drawn close to Hashem, blessed be He (Deuteronomy 29:28). (Likutay Halachos, Laws of Procreation and Laws of Marriage 5:13)

Segment 26
HE:
ומל ה׳ אלקיך את לבבך ואת לבב זרעך (דברים ל׳, ו׳)

אם יזכה שירגיש באמת כאב חטאיו, היינו כשימול את ערלת לבבו — כי כל זמן שלבו ערל ואטום אי אפשר לו להרגיש באמת. רק כשימול את ערלת לבבו ויהיה לו חלל בלב, אזי ירגיש לבבו באמת את גודל כאבו, ויתחרט ויצטער באמת. ומגודל החרטה ירגישו גם כל הלבבות של כל הטיפות שנמשכו ממנו, ובכל מקום שנמשכו אליו ירגישו שם, במקום שהם.

EN:
Hashem your God will circumcise your heart and the heart of your offspring (Deuteronomy 30:6)

If he merits truly to feel the pain of his sins—that is, when he circumcises the foreskin of his heart—for as long as his heart is uncircumcised and sealed, it is impossible for him truly to feel. Only when he circumcises the foreskin of his heart and a hollow is formed within his heart will his heart truly feel the magnitude of its pain, and he will genuinely regret and grieve. By virtue of the magnitude of that regret, all the hearts of all the drops that issued from him will also feel it; wherever they were drawn, they will feel it there, in the place where they are.

Segment 27
HE:
הן הטיפות שנמשכו ממנו ונתהוו מהן בניו ממין בני אדם, והן הטיפות שנמשכו ממנו למקום אחר, חס ושלום — גם שם יש להן לב ושאר איברים. ואז, כשימול את לבבו וירגיש לבבו את גודל כאבו, ויתחיל להצטער ולהתחרט באמת, ירגישו שם כל הלבבות של הטיפות, וייוודע להן האמת: באיזה מקום טינופות הן מוטלות, בשאול תחתיות. כי מתחילה נדמה להן שטוב להן, כי הן מזיקי עלמא; ורק אחר כך, כשנימול לבבן על ידי שנימול לבב אביהן, הן מרגישות היכן הן ומתחילות להצטער ולקונן, ונעשה שם רעש גדול ביניהן.

EN:
This applies both to the drops that issued from him and from which his human children came into being, and to those that issued from him to another place, God forbid—for there too they possess a heart and other limbs. Then, when he circumcises his heart and his heart feels the magnitude of its pain, and he begins truly to grieve and regret, all the hearts of those drops will feel it there. The truth will become known to them: in what filthy place they lie, in the lowest pit. At first it appears to them that things are well with them, for they are destructive forces of the world. Only afterward, when their hearts are circumcised through the circumcision of their father’s heart, do they feel where they are; they begin to grieve and lament, and a great tumult arises among them there.

Segment 28
HE:
וזהו: ״ומל ה׳ אלקיך את לבבך ואת לבב זרעך״ (דברים ל׳, ו׳). היינו, כשימול ה׳ את לבבו, ימול גם את לבב זרעו. ולכל מקום שנמשך הזרע: אם למין בני אדם, אזי מוכרחים בניו שירגישו גם כן הרהור תשובה על ידי שנימול לבב אביהם; ואם נמשך למקום אחר, חס ושלום, אזי יימולו שם הלבבות וירגישו כנזכר לעיל. והזמן המסוגל לכך הוא חודש אלול, כי ״אלול״ ראשי תיבות: ״את לבבך ואת לבב״; היינו, שימול ה׳ את לבבו ואת הלב סתם התלוי בו, בכל מקום שנמשך אליו, כנזכר לעיל.

EN:
This is: “Hashem your God will circumcise your heart and the heart of your offspring” (Deuteronomy 30:6). That is, when Hashem circumcises his heart, He will also circumcise the heart of his offspring. This applies wherever the seed was drawn: if it was drawn into the human species, his children are then compelled likewise to experience a thought of teshuvah through the circumcision of their father’s heart; and if it was drawn to another place, God forbid, the hearts there will be circumcised and will feel as described above. The time especially suited to this is the month of Elul, for “Elul” is an acronym of “your heart and the heart”—es livavcha vi’es livav. That is, Hashem will circumcise his own heart and also the unspecified heart dependent upon him, wherever it was drawn, as described above.

Segment 29
HE:
היינו הלב של הטיפות, לכל מקום שנמשכו: הן כשנמשכו ונתהוו מהן בניו ממין בני אדם, והן כשנמשכו, חס ושלום, למקום אחר; גם הם בניו והם תלויים בו. על כן, כשנפטר האדם, הם הולכים אחר המיטה ומקוננים עליו כמו בניו ממש ממין אדם. אך הליכתם וקינתם אחריו הן לו לביזיון ולחרפה גדולה, רחמנא ליצלן. רחמנא ליצלן מעונשים הללו, כידוע. (ליקוטי מוהר״ן, חלק א׳, תורה קמ״א)

EN:
This means the heart of the drops, wherever they were drawn: both when they were drawn forth and his human children came into being from them, and when they were drawn, God forbid, to another place; these too are his children and are dependent upon him. Therefore, when a person passes away, they follow the bier and lament over him, just like his actual human children. Yet their following him and lamenting after him constitute great disgrace and shame for him, may the Merciful One save us. May the Merciful One save us from these punishments, as is known. (Likutay Moharan, Part I, Torah 141)

Segment 30
HE:
לא בשמים היא (דברים ל׳, י״ב)

בוודאי, אפילו אם לא היה אפשר לקיים את התורה אלא על ידי שיעלו לשמים — היינו לעשות תיכף עבודות גבוהות מאוד, שהן בחינת שמים — היינו בוודאי צריכים לעלות אחריה לשמים. כי בוודאי ראוי לאדם שיעבוד את השם יתברך בתכלית מדרגה עליונה, שהיא בחינת שמים.

EN:
It is not in heaven (Deuteronomy 30:12)

Certainly, even if it were possible to fulfill the Torah only by ascending to heaven—that is, by immediately performing exceedingly lofty forms of divine service, which are the aspect of heaven—we would certainly be required to ascend to heaven after it. For it is certainly fitting that a person serve Hashem, blessed be He, at the ultimate degree of the highest level, which is the aspect of heaven.

Segment 31
HE:
אך השם יתברך חפץ חסד הוא, והוא ״ידע יצרנו, זכור כי עפר אנחנו״ (תהלים ק״ג, י״ד), ו״יצר לב האדם רע מנעוריו״ (בראשית ח׳, כ״א). אי אפשר לכל אדם להתחיל תיכף בעבודות גבוהות עד לשמים; ואפילו לאחר ההתחלה, לא כל אדם זוכה לעבודות גבוהות אף בסוף ימיו. אם כן, חס ושלום, אם לא ירצה השם יתברך לקבל את העבודות הפשוטות של סתם בני אדם הכשרים, אבדה תקוות רוב העולם, חס ושלום.

EN:
Hashem, blessed be He, however, desires kindness. “He knows our nature; He remembers that we are dust” (Psalms 103:14), and “the inclination of man’s heart is evil from his youth” (Genesis 8:21). It is impossible for every person to begin immediately with lofty forms of divine service reaching to heaven; and even after beginning, not every person merits lofty forms of service even at the end of his days. If so, God forbid, were Hashem, blessed be He, unwilling to accept the simple forms of service performed by ordinary worthy people, the hope of most of the world would be lost, God forbid.

Segment 32
HE:
על כן הזהירה התורה על כך: ״לא בשמים היא״ (דברים ל׳, י״ב), וסיימה: ״כי קרוב אליך הדבר מאוד, בפיך ובלבבך לעשותו״ (דברים ל׳, י״ד). היינו שאין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו, ואינו חפץ מן האדם שיעלה לשמים — דהיינו שיעשה דווקא עבודות גבוהות שעדיין אין בכוחו לעשות. השם יתברך חפץ מן האדם שיעשה את מה שאפשר לו לפי מדרגתו.

EN:
The Torah therefore admonished concerning this: “It is not in heaven” (Deuteronomy 30:12), and concluded: “For the matter is very near to you, in your mouth and in your heart, to perform it” (Deuteronomy 30:14). That is, the Holy One, blessed be He, does not deal tyrannically with His creatures, and He does not require a person to ascend to heaven—that is, specifically to perform lofty forms of service that he does not yet possess the strength to perform. Hashem, blessed be He, desires a person to do what is possible for him according to his level.

Segment 33
HE:
זהו בבחינת: ״סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה״ (בראשית כ״ח, י״ב): שימשוך את עצמו מעט מעט, בכל פעם מעלה מעלה, וילך ממדרגה למדרגה. כמו שאנו מבקשים בכל יום: ״שתרגילנו בתורתך״ (ברכות ס׳ ע״ב) — ״שתרגילנו״ דווקא, כמו ההרגל שאדם מרגיל את עצמו באיזה דבר מעט מעט.

EN:
This is in the aspect of: “A ladder was set upon the earth, and its top reached toward heaven” (Genesis 28:12): he should draw himself upward little by little, each time higher and higher, proceeding from level to level. It is as we request every day: “Accustom us to Your Torah” (Berachos 60b)—specifically “accustom us,” like the habituation by which a person accustoms himself to something little by little.

Segment 34
HE:
נמצא שאין האדם צריך להסתכל בתחילת עבודתו שיעלה מיד למדרגה גבוהה. זהו בחינת ״לא בשמים היא״: אינך צריך לעלות מיד לשמים. רק הוא צריך להתחזק להתקרב ולעלות מיד אל המדרגה הקרובה אליו. וזהו: ״כי קרוב אליך הדבר מאוד״ (דברים ל׳, י״ד). כי באמת התורה והעבודה שאתה צריך לקיים עתה כפי רצונו יתברך קרובות אליך מאוד; אינך צריך אלא להתגבר לעלות ממדרגתך אל המדרגה הסמוכה, שהיא קרובה אליך מאוד.

EN:
It follows that, at the beginning of his divine service, a person need not look toward ascending immediately to a lofty level. This is the aspect of “It is not in heaven”: you need not ascend to heaven immediately. Rather, he must strengthen himself to draw close and immediately ascend to the level nearest him. This is: “For the matter is very near to you” (Deuteronomy 30:14). For in truth, the Torah and divine service that you must presently fulfill in accordance with His will, blessed be He, are very near to you; you need only strengthen yourself to ascend from your present level to the adjoining level, which is very near to you.

Segment 35
HE:
על כך אתה מוזהר: ״בפיך ובלבבך לעשותו״ (דברים ל׳, י״ד). צריך להתגבר מאוד על ידי דיבורי תורה ותפילה. על ידי זה מקררים את חמימות הלב דסטרא אחרא, שלא יבער הלב, חס ושלום, לתאוות רעות; וגם מקררים את חמימות הלב דקדושה, שלא יבער חוץ מן המידה ולא ירצה לעלות תיכף אל המופלא ממנו. על ידי זה זוכים לעלות מדרגה לדרגה ולעשות את כל דברי התורה הזאת. (הלכות תרומות ומעשרות, הלכה ג׳, אות י׳; אוצר היראה, יראה ועבודה, אות קי״א)

EN:
Concerning this you are admonished: “In your mouth and in your heart, to perform it” (Deuteronomy 30:14). One must strengthen himself greatly through words of Torah and prayer. Through them one cools the heat of the heart belonging to the sitra achra, so that the heart will not burn, God forbid, for evil desires; and one also cools the heat of the heart belonging to holiness, so that it will not burn beyond measure and seek to ascend immediately to what lies beyond him. Through this one merits to ascend from level to level and to perform all the words of this Torah. (Likutay Halachos, Laws of Terumos and Maasros 3:10; Otzar HaYirah, “Yirah and Divine Service,” 111)

Segment 36
HE:
כי קרוב אליך הדבר מאוד (דברים ל׳, י״ד)

אי אפשר לקבל את התורה, בכל אדם ובכל זמן — היינו שיזכה לקיים את התורה ולהבין את דרכי התורה על מכונם, שזה עיקר בחינת קבלת התורה שבכל זמן, בכלליות ובפרטיות בכל אדם — אלא על ידי יגיעות גדולות. צריכים לשבור מניעות עצומות קודם שזוכה כל אחד לבחינת קבלת התורה, כמאמר רבותינו ז״ל: ״יגעתי ומצאתי — תאמין; לא יגעתי ומצאתי — אל תאמין״ (מגילה ו׳ ע״ב).

EN:
For the matter is very near to you (Deuteronomy 30:14)

It is impossible to receive the Torah, for every person and at every time—that is, to merit fulfilling the Torah and properly understanding the ways of the Torah, which is the essential aspect of receiving the Torah at all times, both collectively and individually within each person—except through great exertions. One must break through immense obstacles before each person merits the aspect of receiving the Torah, in accordance with the teaching of our Sages, of blessed memory: “I exerted myself and found—believe it; I did not exert myself and found—do not believe it” (Megillah 6b).

Segment 37
HE:
צריכים להיות מרוצה למסור את נפשו ממש ולירד לתוך הים ולתוך התהום ממש, בשביל לחפש אחר דרכי התורה הקדושה; היינו לשבור מניעות עצומות שהן ממש כמו ים ותהום. כשאדם מרוצה לכך, ורצונו וחשקו לתורה הקדושה חזקים אצלו כל כך, השם יתברך עוזר לו לזכות לשבור את כל המניעות, והמניעות מתבטלות מאליהן. כי אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו, ואין הוא שולח לאדם מניעות שלא יוכל לשברן אם ירצה.

EN:
One must be willing literally to surrender his soul and to descend into the sea and into the abyss itself in order to search for the ways of the holy Torah; that is, to break immense obstacles that are truly like a sea and an abyss. When a person is willing to do this, and his desire and yearning for the holy Torah are so strong, Hashem, blessed be He, assists him in meriting to break all the obstacles, and the obstacles fall away of themselves. For the Holy One, blessed be He, does not deal tyrannically with His creatures, and He does not send a person obstacles that he will be unable to break if he truly wills it.

Segment 38
HE:
העיקר הוא על ידי תוקף הרצון. כל המניעות אינן באות על האדם אלא בשביל ניסיון ובחירה, וגם נמשכות מקטרוג השטן, המקטרג על בחינת קבלת התורה בכלל וכן בפרט. אך תיכף כשהוא חזק ברצון דקדושה כל כך, עד שהוא מרוצה למסור את נפשו ממש ולשבור את כל המניעות, מתבטלים ממילא כל הקטרוגים. מאחר שהוא מרוצה לשבור מניעות כאלה, בוודאי מגיע לו לזכות לקבלת התורה בשביל זה; ואז ממילא מתבטלות כל המניעות, והוא זוכה לקבלת התורה בשלמות.

EN:
The essential means is the force of desire. All the obstacles come upon a person only for the sake of trial and free choice; they are also drawn from the accusation of the Satan, who levels accusations against the aspect of receiving the Torah, both collectively and individually. Yet as soon as the person is so strong in holy desire that he is willing literally to surrender his soul and to break every obstacle, all the accusations fall away of themselves. Since he is willing to break such obstacles, he certainly deserves, on that account, to merit receiving the Torah. All the obstacles then fall away of themselves, and he merits receiving the Torah in completeness.

Segment 39
HE:
זהו בחינת: ״לא בשמים היא... כי קרוב אליך הדבר מאוד״ (דברים ל׳, י״ב–י״ד). תיכף כשהוא חזק ברצון דקדושה, עד שהיה מרוצה לעלות לשמים בשביל זה וכן לעבור מעבר לים בשביל זה, כעין שפירש רש״י שם (רש״י על דברים ל׳, י״ב–י״ג), אזי תיכף ״כי קרוב אליך״: כל המניעות מתבטלות מאליהן, וכל הדברים שבקדושה קרובים אליו, כנזכר לעיל. (הלכות הכשר כלים, הלכה ד׳, אות כ״ד; אוצר היראה, תלמוד תורה)

EN:
This is the aspect of: “It is not in heaven… for the matter is very near to you” (Deuteronomy 30:12–14). As soon as he is strong in holy desire—to the point that he would be willing to ascend to heaven for it and likewise to cross beyond the sea for it, in the manner explained there by Rashi (Rashi on Deuteronomy 30:12–13)—then immediately, “it is very near to you”: all the obstacles fall away of themselves, and all matters of holiness become near to him, as described above. (Likutay Halachos, Laws of Kashering Vessels 4:24; Otzar HaYirah, “Torah Study”)

Segment 40
HE:
אשר אנכי מצוך היום (דברים ל׳, ט״ז)

עיקר אריכות ימיו של האדם הוא מה שצריכים להיזהר להאריך ולהרחיב את היום בכל יום ויום. כי כל יום ויום, בתחילתו, הוא קצר מאוד ובא לאדם, לכל אחד ואחד כפי בחינתו, במצר גדול. כן נראה בחוש: בכל יום ויום, בתחילתו, קשה מאוד מאוד לאדם העבודה שהוא צריך לעשות באותו היום.

EN:
Which I command you today (Deuteronomy 30:16)

The essential meaning of a person’s length of days is that one must take care to lengthen and broaden the day, each and every day. For at its beginning every single day is exceedingly short, and it comes upon a person—each individual according to his own aspect—in great constriction. This is plainly perceptible: at the beginning of every day, the divine service that a person must perform on that day is exceedingly difficult for him.

Segment 41
HE:
מחמת זה רבים נמנעים מעבודתו יתברך, ודוחים ומטעים את עצמם בכל יום ויום. הם אומרים: ״היום קשה לי להתפלל; היום לבי אטום; היום יש לי מניעות ובלבולים כאלה״. כך מזדמן לו כמעט בכל יום ויום, עד שמחמת זה רבים מזלזלים בדברים העומדים ברומו של עולם — ומה הם? תפילה (ברכות ו׳ ע״ב). התפילה דומה עליהם למשא, והם חפצים לפטור אותה מעליהם.

EN:
Because of this, many people refrain from His service, blessed be He, and postpone and mislead themselves each and every day. They say: “Today it is difficult for me to pray; today my heart is sealed; today I have these obstacles and confusions.” Almost every day something of this kind occurs to him, until, because of it, many people treat lightly matters that stand at the height of the world—and what are they? Prayer (Berachos 6b). Prayer seems to them like a burden, and they wish to cast it off themselves.

Segment 42
HE:
כל זה מחמת שאינם מבינים ואינם משימים אל לבם לראות היטב שכך הוא בכל יום ויום. כל יום, בתחילתו, הוא קצר ובא לאדם במצר ובצמצום גדול; והעבודה והקדושה שהוא צריך לעשות באותו היום עדיין נעלמות במצר גדול ובקטנות גדולה מאוד. אבל האדם צריך בכל יום להיות גיבור כארי, ולהתגבר להאריך ולהרחיב את היום; ללכת בכל שעה מקטנות לגדלות, ולהגדיל בכל שעה ושעה את היום בתוספת קדושה יתרה. זה עיקר העבודה: לצאת בכל עת ממוחין דקטנות למוחין דגדלות.

EN:
All this results from their failure to understand and to set their hearts to observing carefully that this is how it is every single day. At its beginning, every day is short and comes upon a person in great straits and constriction; the divine service and holiness that he must accomplish on that day are still hidden within great constriction and exceedingly profound smallness. A person, however, must be mighty as a lion every day and strengthen himself to lengthen and broaden the day; at every hour he must proceed from smallness to greatness, increasing the day at each hour with an additional measure of holiness. This is the essence of divine service: at every time to emerge from mochin of smallness into mochin of greatness.

Segment 43
HE:
זה עיקר יציאת מצרים שאנו צריכים לזכור בכל יום ויום: בכל יום אנו צריכים להשתדל לצאת מן המצר אל המרחב. זהו בחינת: ״מן המצר קראתי יה, ענני במרחב יה״ (תהלים קי״ח, ה׳), וזה עיקר אריכות ימיו של האדם, כנזכר לעיל. (הלכות גנבה, הלכה ג׳, אות י׳; אוצר היראה, יראה ועבודה)

EN:
This is the essential Exodus from Egypt that we must remember each and every day: every day we must endeavor to emerge from constriction into expansiveness. This is the aspect of: “From the strait I called to Yah; Yah answered me with expansiveness” (Psalms 118:5). This is the essential meaning of a person’s length of days, as described above. (Likutay Halachos, Laws of Theft 3:10; Otzar HaYirah, “Yirah and Divine Service”)

Segment 44
HE:
העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ (דברים ל׳, י״ט)

צריכים דווקא שני עדים כדי לגלות את האמת מתוך השקר. הם בחינת שמים וארץ, בחינת מעלה ומטה, בחינת: ״אם אסק שמים שם אתה, ואציעה שאול הנך״ (תהלים קל״ט, ח׳). כי כלל התורה הוא אמונה, כמו שכתוב: ״כל מצוותיך אמונה״ (תהלים קי״ט, פ״ו); וכמו שאמרו רבותינו ז״ל: ״בא חבקוק והעמידן על אחת״ — שהיא אמונה (מכות כ״ד ע״א).

EN:
I call heaven and earth to witness against you today (Deuteronomy 30:19)

Precisely two witnesses are required in order to reveal truth from amid falsehood. They are the aspect of heaven and earth, the aspect of above and below, in the aspect of: “If I ascend to heaven, You are there; if I make my bed in the netherworld, behold, You are there” (Psalms 139:8). For the entirety of the Torah is faith, as it is written: “All Your commandments are faith” (Psalms 119:86); and as our Sages, of blessed memory, said: “Habakkuk came and established them upon one”—namely, faith (Makkos 24a).

Segment 45
HE:
עיקר האמונה, התלויה באמת, הוא בשתי הבחינות הנזכרות לעיל. צריכים להאמין בהשם יתברך, שהוא יחיד קדמון, היה הווה ויהיה; וכן צריכים להאמין במציאותו יתברך. צריכים להאמין שהוא הבורא, הוא היוצר, הוא המנהיג, מלך, שליט ומושל, ומשגיח על כל דבר מראש ועד סוף. כי כשאינו מאמין, חס ושלום, שהוא יתברך מושל בכל, ומלכותו בכל משלה תמיד, הוא כופר ומקצץ בנטיעות.

EN:
The essence of faith, which depends upon truth, consists in the two aspects mentioned above. One must believe in Hashem, blessed be He: that He is the singular, primordial One, Who was, is, and will be; and one must likewise believe in His existence, blessed be He. One must believe that He is the Creator, He is the Former, He is the Director—the King, Ruler, and Governor—Who exercises providence over everything from beginning to end. For if a person does not believe, God forbid, that He, blessed be He, rules over everything and that His kingship continually governs all, he denies the root and severs the plantings.



# Nitzavim-Vayeilech - Chumash with Likutey Halachos
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/5/8/

Nitzavim
נצבים
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/5/8

Segment 1
HE:
אתם ניצבים היום כולכם (דברים כ״ט, ט׳)

וזהו שקיבץ משה את כל המדרגות שבישראל קודם מותו, והזהיר אותם שכולם צריכין לקיים את כל דברי התורה הזאת. כמו שכתוב: ״אתם ניצבים היום כולכם... ראשיכם שבטיכם, זקניכם ושוטריכם״ וכו׳, ״מחוטב עציך עד שואב מימיך״ (דברים כ״ט, ט׳–י׳). ראה ממי התחיל ובמי סיים: שהתחיל מראשי בני ישראל, שהם הגדולים במעלה מאוד מאוד, והולך וחושב כל המדרגות שבעולם הכלולים באלו העשרה שחושב, עד שסיים ״מחוטב עציך עד שואב מימיך״.

EN:
You are standing today, all of you (Deuteronomy 29:9)

This is why Moshe assembled all the levels within Israel before his death and warned them that everyone must fulfill all the words of this Torah. As it is written: “You are standing today, all of you… your heads, your tribes, your elders, and your officers,” and so forth, “from the hewer of your wood to the drawer of your water” (Deuteronomy 29:9–10). Observe with whom he began and with whom he concluded: he began with the heads of the Children of Israel, who are exceedingly exalted in stature, and proceeded to enumerate all the levels in the world included within the ten categories he lists, until he concluded with “the hewer of your wood and the drawer of your water.”

Segment 2
HE:
אלו הם הגבעונים שנתגיירו שלא לשמה, אלא מחמת אימה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: מלמד שבאו גבעונים בימי משה וכו׳ (רש״י על דברים כ״ט, י׳). והם מרמזים על תכלית הדיוטה התחתונה. קודם הסתלקותו קיבץ משה את כולם ואמר שלכולם הוא מוסר את התורה, כמו שכתוב שם: ״לעברך בברית ה׳ אלקיך״ וכו׳ (דברים כ״ט, י״א).

EN:
These are the Givonim, who converted without pure intent but because of fear, as our Rabbis, of blessed memory, said: this teaches that the Givonim came in the days of Moshe, and so forth (Rashi on Deuteronomy 29:10). They allude to the very lowest level. Before his passing, Moshe assembled them all and declared that he was transmitting the Torah to all of them, as it is written there: “For you to enter the covenant of Hashem your God,” and so forth (Deuteronomy 29:11).

Segment 3
HE:
וכן הזהיר שם שלכל הדורות עד הסוף הוא מוסר את התורה, כמו שכתוב: ״ולא אתכם לבדכם״ וכו׳, ״כי את אשר ישנו פה עמנו לפני ה׳ אלקינו ואת אשר איננו פה״ וכו׳ (דברים כ״ט, י״ג–י״ד). להורות שלכולם נמסרה התורה — לכל המדרגות שבכל הדורות עד הסוף — כי כולם יצליחו לנצח על ידי התורה, יהיה מי שיהיה ומאיזה מדרגה שהוא, כי דרך התורה היא מגן לכול.

EN:
He likewise warned there that he was transmitting the Torah to all generations until the end, as it is written: “Not with you alone,” and so forth; “but with whoever is here with us today before Hashem our God, and with whoever is not here,” and so forth (Deuteronomy 29:13–14). This teaches that the Torah was transmitted to everyone—to every level in every generation until the end—for all can succeed eternally through the Torah, whoever one may be and whatever one’s level, because the way of Torah is a shield for all.

Segment 4
HE:
אתם ניצבים היום כולכם (דברים כ״ט, ט׳)

קודם ראש השנה קורין פרשת ״אתם ניצבים היום כולכם״ וכו׳ (דברים כ״ט, ט׳), להודיע לכל נפשות בית ישראל, גדולים וקטנים, שכולם צריכין להתקבץ יחד ולהיכלל יחד באהבה בתוך הקדושה העליונה, בתוך בחינת קודש הקודשים, אבן שתייה, שכל הכולל, שהוא בחינת משה, בחינת הצדיק האמת, שצריכין לנסוע אליו על ראש השנה.

EN:
You are standing today, all of you (Deuteronomy 29:9)

Before Rosh Hashanah we read the parsha of “You are standing today, all of you,” and so forth (Deuteronomy 29:9), to inform all the souls of the House of Israel, great and small, that everyone must assemble together and be incorporated together in love within the supernal holiness—within the aspect of the Holy of Holies, the Foundation Stone, the inclusive intellect, which is the aspect of Moshe and the aspect of the true tzaddik, to whom one must travel for Rosh Hashanah.

Segment 5
HE:
ועל ידי שנכללין יחד בתוך אבן שתייה, שכל הכולל, זוכין כל אחד ואחד להחיות שכלו, עד שיוכל להמתיק כל מיני דינים וצמצומים. ומשם נמשכת המתקה לכל אחד ואחד במקומו, ביומו ושעתו; שידע כל אחד, כפי מה שהוא, במקומו — בביתו או בדרך, באיזה מקום שהוא — וכפי מה שהוא באותו היום ובאותה השעה והרגע, שבאותה שעה ורגע יוכל לדבק את עצמו להשם יתברך ממקומו שהוא שם, מכל הפגמים והבלבולים והעקמומיות שבלב ומכל מה שעובר עליו אז, כפי האדם והמקום והזמן. כי הכול נמתק ונתבטל על ידי השכל העליון הכולל הנזכר לעיל.

EN:
By being incorporated together within the Foundation Stone—the inclusive intellect—each person merits reviving his own intellect until he can sweeten every kind of judgment and constriction. From there, sweetening is drawn to each person in his place, day, and hour. Each person, according to his particular state and wherever he may be—at home or on the road—must know that on that very day, during that very hour and moment, he can bind himself to Hashem, blessed be He, from the place where he presently stands, despite all his blemishes, confusions, crookedness of heart, and everything then passing over him, in accordance with the person, place, and time. For everything is sweetened and nullified through the aforementioned supernal inclusive intellect.

Segment 6
HE:
וזהו ״אתם ניצבים היום״ (דברים כ״ט, ט׳) — אלו בחינות אדם, מקום וזמן: ״אתם״ היינו אדם, בחינת כלליות נפשות ישראל; ״ניצבים״ בחינת המקום שניצבים עליו; ״היום״ בחינת זמן.

EN:
This is “You are standing today” (Deuteronomy 29:9)—the aspects of person, place, and time. “You” signifies the person, the aspect of the collective souls of Israel; “are standing” signifies the place upon which they stand; and “today” signifies time.

Segment 7
HE:
וזהו ״כולכם לפני ה׳ אלקיכם״ (דברים כ״ט, ט׳): אתם כולכם, כל אחד כפי מקומו ושעתו, צריכין לידע שאתם ניצבים ועומדים היום לפני ה׳ אלקיכם. ולזה זוכין על ידי ההתכללות בצדיק האמת, שהוא בחינת קודש הקודשים, אבן שתייה.

EN:
This is “All of you before Hashem your God” (Deuteronomy 29:9): all of you, each person in accordance with his place and hour, must know that today you stand and remain before Hashem your God. One merits this through incorporation within the true tzaddik, who is the aspect of the Holy of Holies, the Foundation Stone.

Segment 8
HE:
וזהו ״לעברך בברית... אשר אנכי כורת עמך היום״ (דברים כ״ט, י״א): בחינת ״היום אם בקולו תשמעו״ (תהלים צ״ה, ז׳) — להתגבר להתחיל בעבודת השם בכל עת ובכל שעה ובכל רגע שעומד בו, ולא לדחות מיום לחברו כלל. כי צריכין לידע שאין לאדם בעולמו אלא אותו היום ואותו רגע בלבד, כמו שכתוב: ״ותפקדנו לבקרים, לרגעים תבחננו״ (איוב ז׳, י״ח). (הלכות פיקדון וארבעה שומרים, הלכה ה׳, אות ל״ו; לפי אוצר היראה, יראה ועבודה, אות קמ״ט)

EN:
This is “For you to enter the covenant… that I establish with you today” (Deuteronomy 29:11), the aspect of: “Today, if you will heed His voice” (Psalms 95:7). One must strengthen oneself to begin the service of Hashem at every time, during every hour, and at every moment in which one stands, without postponing it at all from one day to the next. For one must know that in his world a person possesses only that particular day and moment, as it is written: “You attend to him each morning; You examine him every moment” (Job 7:18). (Likutay Halachos, Laws of a Deposit and the Four Custodians 5:36; following Otzar HaYirah, Awe and Divine Service 149)

Segment 9
HE:
אתם ניצבים היום כולכם לפני ה׳ אלקיכם, ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם, כל איש ישראל (דברים כ״ט, ט׳)

מה שמכין כף אל כף בשעת התפילה: כי אמרו חכמינו זכרונם לברכה: למה התחילה התורה מבראשית? כי העכו״ם יאמרו לנו: גזלנים אתם, שכבשתם ארץ שבעה עממין. בשביל זה: ״כוח מעשיו הגיד לעמו״ (תהלים קי״א, ו׳) — שהגיד שכל העולמות, הכול מעשי ידיו, ולמי שהקדוש ברוך הוא רוצה הוא נותן. וזהו ״לתת להם נחלת גויים״ (תהלים קי״א, ו׳), כי בידו הכול (בראשית רבה א׳, ב׳; רש״י על בראשית א׳, א׳).

EN:
You are standing today, all of you, before Hashem your God: your heads, your tribes, your elders, and your officers, every man of Israel (Deuteronomy 29:9)

Concerning clapping one hand against the other during prayer: our Sages, of blessed memory, asked why the Torah began with Bereishis. The idolaters will say to us: You are robbers, for you conquered the land of the seven nations. Therefore: “He declared the power of His works to His people” (Psalms 111:6)—He declared that all the worlds are entirely the work of His hands, and He gives them to whomever the Holy One, blessed be He, desires. This is “to give them the inheritance of nations” (Psalms 111:6), for everything is in His hand (Bereishis Rabbah 1:2; Rashi on Genesis 1:1).

Segment 10
HE:
וכל הדברים נקראים ״כוח מעשיו״, כנגד כ״ח אתוון דעובדא דבראשית — עשרים ושמונה האותיות של מעשה בראשית — כנגד כ״ח פרקין דידיים, עשרים ושמונה פרקי הידיים. וזה ידוע כי אווירא דארץ עממין היא טמאה, ואווירא דארץ ישראל הוא קדוש וטהור, כי הקדוש ברוך הוא הוציא אותה מתחת יד העכו״ם ונתנה לנו. אבל ארץ העמים, שהיא חוץ לארץ, שם האוויר טמא.

EN:
All things are called “the power of His works,” corresponding to the twenty-eight letters of the account of creation and to the twenty-eight joints of the hands. It is known that the atmosphere of the lands of the nations is impure, whereas the atmosphere of Eretz Yisrael is holy and pure, for the Holy One, blessed be He, removed it from the hand of the idolaters and gave it to us. But in the lands of the nations—outside the Land—the atmosphere is impure.

Segment 11
HE:
וכשאנו מוחאין כף אל כף, בזה נתעוררות כ״ח אתוון דבראשית, ״כוח מעשיו״, ונמצא שבידו לתת לנו נחלת גויים, כי הכול של הקדוש ברוך הוא. ובזה יש כוח בידינו לטהר אוויר ארץ העמים, כי ארץ העמים חוזרת תחת ממשלת הקדוש ברוך הוא, ובידו לתת לכל מי שירצה, כמו שכתוב: ״לתת להם נחלת גויים״ (תהלים קי״א, ו׳). ואז נטהר אוויר המקום שאיש הישראלי מתפלל, ושואב אוויר הקדוש כמו בארץ ישראל.

EN:
When we clap one hand against the other, the twenty-eight letters of Bereishis—the “power of His works”—are awakened. It follows that it is in His hand to give us the inheritance of nations, for everything belongs to the Holy One, blessed be He. Through this we possess the power to purify the atmosphere of the lands of the nations, since those lands return beneath the dominion of the Holy One, blessed be He, and it is in His hand to give them to whomever He desires, as it is written: “To give them the inheritance of nations” (Psalms 111:6). The atmosphere of the place where the Jew prays is then purified, and he draws in holy air as in Eretz Yisrael.

Segment 12
HE:
וזהו ״אתם ניצבים היום״ (דברים כ״ט, ט׳) — אין עמידה אלא תפילה (ברכות ו׳ ע״ב). ״לפני ה׳ אלקיכם״ (דברים כ״ט, ט׳) — זה בחינת ארץ ישראל, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה: כל הדר בארץ ישראל כמי שיש לו אלוק (כתובות ק״י ע״ב). היינו: על ידי מה תזכו שתהא תפילתכם באווירא דארץ ישראל? ״ראשיכם שבטיכם״ וכו׳ (דברים כ״ט, ט׳). ומונה עשר בחינות, היינו בחינות מחיאת כף; על ידי מחיאת כפיים התפילה היא באווירא דארץ ישראל. (ליקוטי מוהר״ן א׳, תורה מ״ד)

EN:
This is “You are standing today” (Deuteronomy 29:9)—standing signifies prayer (Berachos 6b). “Before Hashem your God” (Deuteronomy 29:9) is the aspect of Eretz Yisrael, as our Sages, of blessed memory, said: whoever dwells in Eretz Yisrael is like one who has a God (Kesubos 110b). That is: through what will you merit having your prayer take place in the atmosphere of Eretz Yisrael? Through “your heads, your tribes,” and so forth (Deuteronomy 29:9). The verse enumerates ten aspects, corresponding to the aspect of clapping the hands; through clapping, the prayer takes place in the atmosphere of Eretz Yisrael. (Likutay Moharan I, Teaching 44)

Segment 13
HE:
כי את אשר ישנו פה... ואת אשר איננו פה (דברים כ״ט, י״ד)

כל ימי חיי הצדיק הם בחינת יום, ואז עיקר ההמשכה אלינו, שממשיך את הדעת והתורה הקדושה. ואחר הסתלקותו הוא בחינת לילה, ואז נסתמו תרעין דגן עדן — שערי גן עדן — ונסתלק הדעת. ואז צריכין לחיות את עצמנו בהתורה שהמשיך עלינו ביום, דהיינו בחיים חיותו. כי הצדיקים הגדולים, שהם בחינת משה, ממשיכים תורה ממקום עליון ונורא ונשגב ובשכל נפלא כזה, עד שיש כוח בתורתם להשיב ולהחיות לנצח את כל הנפשות שיעסקו בתורתם.

EN:
With whoever is here... and with whoever is not here (Deuteronomy 29:14)

All the days of the tzaddik’s life are the aspect of day. Then occurs the principal drawing down to us, as he draws down holy daas and Torah. After his passing comes the aspect of night; the gates of Gan Eden are then closed, as it were, and daas departs. We must then revive ourselves through the Torah that he drew down upon us during the day—that is, during his lifetime. For the great tzaddikim, who are the aspect of Moshe, draw Torah from such a supernal, awesome, and exalted place and through such wondrous intellect that their Torah possesses the power eternally to restore and revive every soul that engages in it.

Segment 14
HE:
כי התגלות תורתם הייתה על ידי העלאת הנפשות בבחינת עיבור וכו׳, כמבואר בפנים. ובגודל כוחם העלו גם הנפשות העתידות לבוא, בבחינת: ״ולא אתכם לבדכם... כי את אשר ישנו פה... ואת אשר איננו פה״ וכו׳ (דברים כ״ט, י״ג–י״ד). והמשיכו התורה בקדושה כזאת, עד שכל מי שיעסוק בתורתם תאיר לו התורה לצאת מחשכת אפלתו, בבחינת: ״נר לרגלי דברך ואור לנתיבתי״ (תהלים קי״ט, ק״ה).

EN:
The revelation of their Torah came through elevating souls in the aspect of pregnancy, and so forth, as explained in the original discourse. Through their immense power they also elevated the souls destined to come in the future, in the aspect of: “Not with you alone… but with whoever is here… and with whoever is not here,” and so forth (Deuteronomy 29:13–14). They drew down Torah with such holiness that, for everyone who engages in their Torah, it will shine and enable him to emerge from his dark gloom, in the aspect of: “Your word is a lamp for my feet and a light for my path” (Psalms 119:105).

Segment 15
HE:
כי על ידי עוסקו בתורה חוזרת ומתחדשת נפשו גם עתה בבחינת עיבור, מחמת שחידושי התורה האלו נמשכו מעליות והתחדשות הנפשות אשר ישנו פה ואשר איננו פה וכו׳. וזה בחינת: ״טעמה כי טוב סחרה, לא יכבה בלילה נרה״ (משלי ל״א, י״ח); דהיינו שאפילו בלילה, אחר הסתלקות הצדיק, לא יכבה נר תורתו הקדושה לעולם ועד.

EN:
Through engaging in the Torah, his soul returns and is renewed even now in the aspect of pregnancy, because these Torah insights were drawn from the elevations and renewal of the souls “who are here” and “who are not here,” and so forth. This is the aspect of: “She perceives that her merchandise is good; her lamp does not go out at night” (Proverbs 31:18). That is, even during the night, after the tzaddik’s passing, the lamp of his holy Torah will never be extinguished.

Segment 16
HE:
הצדיק שממשיך תורה על ידי עליית הנפשות כנזכר לעיל, ממשיכה בקדושה נפלאה כזאת, עד שאפילו אחר כך, בשעה שהנפשות האלו לא יהיו אצלו אלא כל אחד יהיה בביתו, אף על פי כן יהיה כוח לכל אחד להמשיך על עצמו אור קדושת התורה הנזכרת לעיל, עד שתאיר לו כמו אור ונר לצאת מאפלה לאור גדול. (הלכות אבדה ומציאה, הלכה ג׳, אותיות ה׳, ז׳)

EN:
The tzaddik who draws down Torah through the elevation of souls, as explained above, draws it down with such wondrous holiness that even afterward, when those souls are no longer with him but each is in his own home, every individual will nevertheless possess the power to draw upon himself the light of the holiness of that Torah, until it shines for him like a light and lamp by which to emerge from darkness into great light. (Likutay Halachos, Laws of Lost and Found Property 3:5, 7)

Segment 17
HE:
הנסתרות לה׳ אלקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם (דברים כ״ט, כ״ח)

פירש רש״י ז״ל על עניין הערבות: ״ואם תאמר: אתה מעניש את הרבים על הרהורי היחיד וכו׳, והלא אין אדם יודע טמונותיו של חברו? אין אני מעניש אתכם על הנסתרות וכו׳, אבל הנגלות וכו׳״ (רש״י על דברים כ״ט, כ״ח), עיין שם. היינו שהכתוב מיישב דעתנו ואומר לנו שלא נפחד מזה, כי אינו בא, חס ושלום, בטרוניא עמנו להעמיס עלינו עול שלא נוכל לקיימו. כי אין אנו צריכים לעשות רק מה שבידינו.

EN:
The hidden things belong to Hashem our God, but the revealed things belong to us and to our children forever (Deuteronomy 29:28)

Rashi, of blessed memory, explains this in relation to mutual guarantorship: “And if you say: You punish the many for the thoughts of the individual, and so forth; yet no person knows what is hidden within his fellow? I do not punish you for the hidden things, and so forth, but for the revealed things, and so forth” (Rashi on Deuteronomy 29:28); see there. That is, Scripture settles our minds and tells us not to fear this, for He does not, God forbid, deal tyrannically with us by placing upon us a burden that we cannot fulfill. We are required to do only what lies within our power.

Segment 18
HE:
עלינו לחנך את בנינו ותלמידינו בדרך הקודש, ולראות שיתווספו אל הקיבוץ הקדוש. על ידי זה נצא ממילא ידי הערבות, מחמת ריבוי הבתים שיתווספו. כי לפי חשבון הצירופים וריבוי הבתים הנבנים על ידי האבנים המתווספות, כמבואר בספר יצירה: שלוש אבנים בונות שישה בתים; ארבע אבנים — עשרים וארבעה בתים; חמש אבנים — מאה ועשרים בתים; ושש אבנים — שבע מאות ועשרים בתים, וכן הלאה, עד שאין הפה יכול לדבר והלב לחשוב (ספר יצירה ד׳, ט״ז).

EN:
We must educate our children and students in the path of holiness and see to it that they are added to the holy gathering. Through this we will, as a matter of course, discharge the obligation of mutual guarantorship, by virtue of the multitude of houses that will be added. For according to the calculation of permutations and the multiplication of houses built through the addition of stones, as explained in Sefer Yetzirah: three stones build six houses; four stones, twenty-four houses; five stones, one hundred twenty houses; and six stones, seven hundred twenty houses, and so forth—until the mouth is incapable of speaking it and the heart of conceiving it (Sefer Yetzirah 4:16).

Segment 19
HE:
גם נפשות ישראל נקראות אבנים, בבחינת: ״תשתפכנה אבני קודש בראש כל חוצות״ (איכה ד׳, א׳). על כן, כשמתווספת נפש אחת מישראל לאיזה קיבוץ קטן של ישראל שנתקבצו לדבר שבקדושה — ובפרט אם זוכים להתקבץ אל הצדיק האמת, העוסק בתיקון נפשות ישראל ובהבאתן לתכלית שלמות קדושתן — אזי על ידי הנפש הזאת שנתווספה עליהם מחדש מתרבים הבתים דקדושה עד אין קץ ואין חקר.

EN:
The souls of Yisrael are likewise called stones, in the aspect of: “The holy stones are poured out at the head of every street” (Lamentations 4:1). Therefore, when one Jewish soul is added to some small gathering of Jews who have assembled for a holy purpose—and especially when they merit to gather around the true tzaddik, who occupies himself with the rectification of Jewish souls and with bringing them to the ultimate perfection of their holiness—then, through that soul newly added to them, the houses of holiness multiply beyond end and measure.

Segment 20
HE:
כגון, למשל, כשמתווספת נפש אחת לקיבוץ דקדושה של תשע עשרה נפשות ישראל, ועל ידה נעשה מספר עשרים, אזי מתרבים הבתים, לפי החשבון הנזכר לעיל, בעוד יותר משני אלפים מיליון פעמים מילי מיליון. וכבר ידעת מספר המיליון, שהוא אלף פעמים אלף; ומילי מיליון הוא אלף פעמים אלף מיליון.

EN:
For example, when one soul is added to a holy gathering of nineteen Jewish souls, thereby making the number twenty, then, according to the calculation mentioned above, the houses increase by more than two thousand million times milli-million. You already know the number called a million: it is one thousand times one thousand; and milli-million is one thousand times one thousand million.

Segment 21
HE:
נמצא, כשמתווספת עוד נפש אחת ונעשה קיבוץ דקדושה של עשרים ואחת נפשות, אזי יהיה המספר עשרים ואחת פעמים במספר כל הנזכר לעיל; וכן להלן, עד שבאמת אין הפה יכול לדבר והלב לחשוב. ועל ידי עוצם ריבוי הבתים, גם הנפשות שהן עדיין בחוץ לגמרי מכניסים אותן לפנים, אל תוך ריבוי הבתים הנזכר לעיל, הנבנים ממילא גם סביבן מעוצם ריבוים.

EN:
It follows that when one more soul is added, forming a holy gathering of twenty-one souls, the number will be twenty-one times the entire number stated above; and so it continues, until the mouth is truly incapable of speaking it and the heart of conceiving it. Through the immense multiplication of the houses, even the souls that are still entirely outside are brought inward, into the multitude of houses mentioned above, which, by virtue of their immense number, are built around those souls as well.

Segment 22
HE:
על ידי זה יכול כל אדם לצאת ידי חובת הערבות, שכל אחד מישראל ערב בעד חברו ובעד כל ישראל. על כך נכרתו אלפי אלפים וריבי רבבות בריתות על כל מצווה ומצווה, כמבואר בדברי רבותינו ז״ל; ואמרו שם: ״ערבא וערבא דערבא איכא בינייהו״ (סוטה ל״ז ע״ב). ולכאורה, מי יכול לצאת ידי חובת כל הערבות הנזכרת לעיל, בפרט בדורות הללו?

EN:
Through this, every person can discharge the obligation of mutual guarantorship, for every Jew is a guarantor for his fellow and for all Yisrael. Thousands upon thousands and myriads upon myriads of covenants were made concerning every single mitzvah, as explained in the words of our Sages, of blessed memory; and they said there: “There is a guarantor and a guarantor for the guarantor among them” (Sotah 37b). Seemingly, who can discharge the obligation of all the mutual guarantorship described above, especially in these generations?

Segment 23
HE:
אך לפי הנזכר לעיל, הרוצה לצאת ידי חובת הערבות ועוצם ריבוי הבריתות שנכרתו על כך, ישתדל לקרב נפשות ישראל להשם יתברך. ואז, אפילו כשאינו זוכה אלא להוסיף נפש אחת על הקיבוץ הקדוש, הרי כמה אלפי אלפים וריבי רבבות מילי מיליון בתים מתווספים על ידו; מכל שכן כשזוכה לקרב כמה נפשות. על ידי כל זה מתרבים הבתים כל כך, עד שגם כל הרחוקים לגמרי, הנשפכים בראש כל חוצות, נכנסים ממילא אל תוך הבתים דקדושה; ובזה הוא יוצא ידי חובת הערבות בשלמות גדולה.

EN:
Accordingly, one who wishes to discharge the obligation of mutual guarantorship, together with the immense multitude of covenants made concerning it, should endeavor to draw Jewish souls close to Hashem, blessed be He. Then, even if he merits only to add one soul to the holy gathering, many thousands upon thousands and myriads upon myriads of thousands of millions of houses are added through him; all the more so if he merits to draw several souls close. Through all this the houses multiply so greatly that even all those who are utterly distant, who are poured out at the head of every street, enter as a matter of course into the houses of holiness. In this way he discharges the obligation of mutual guarantorship with great completeness.

Segment 24
HE:
כל אדם יכול לקיים זאת על ידי שמשתדל לקרב, על כל פנים, את בניו לעבודתו ולתורתו יתברך, ולהקיבוץ הקדוש של הנלווים אל הצדיק האמת, המנהיג האמיתי, המדריכם בדרך הקודש — בדרך האמת דקדושה אשר דרכו בה אבותינו מעולם. ובפרט מי שזוכה להעמיד גם תלמידים אחרים.

EN:
Every person can fulfill this by endeavoring, at the very least, to draw his children close to His service and His Torah, and to the holy gathering of those attached to the true tzaddik, the authentic leader, who guides them in the holy path—the true path of holiness in which our forefathers have walked from of old. This applies especially to one who merits to establish other students as well.

Segment 25
HE:
וזהו: ״הנסתרות לה׳ אלקינו״ — כי רק הוא יתברך לבדו יודע נסתרות, ובוודאי לא יעניש אותנו על הנסתר מאתנו, כמו שפירש רש״י לפי עניינו ושיטתו. רק ״והנגלות לנו ולבנינו״ דייקא: אנו צריכים בעיקר להשתדל לקרב את בנינו ותלמידינו, הנקראים גם כן בנים, לקרב כפי יכולתנו לעבודתו יתברך ולצרפם ולהוסיפם אל הקיבוץ הקדוש הנזכר לעיל. על ידי זה יתרבו הבתים מאוד, עד שממילא יתקרבו כולם לפנים. וזהו: ״עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת״ — על ידי זה בלבד שנקרב את בנינו ותלמידינו המועטים אל הקיבוץ כנזכר לעיל, בוודאי יתקיים לעולם קיום התורה והתפילה, לעשות את כל דברי התורה הזאת; כי על ידי זה, סוף כל סוף, יתקרבו כולם להשם יתברך באמת (דברים כ״ט, כ״ח). (הלכות פריה ורביה והלכות אישות, הלכה ה׳, אות י״ג)

EN:
This is: “The hidden things belong to Hashem our God”—for He alone, blessed be He, knows hidden things, and He certainly will not punish us for what is hidden from us, as Rashi explains according to the subject and his approach. Rather, it is specifically “but the revealed things belong to us and to our children”: our principal obligation is to endeavor to draw our children and students—who are likewise called children—close, to the extent of our ability, to His service, blessed be He, and to join and add them to the holy gathering mentioned above. Through this the houses will multiply exceedingly, until everyone will, as a matter of course, be drawn inward. This is: “forever, to perform all the words of this Torah”—merely by drawing our few children and students close to the gathering, as mentioned above, the endurance of Torah and prayer will certainly be sustained forever, so as to perform all the words of this Torah; for through this, ultimately, everyone will truly be drawn close to Hashem, blessed be He (Deuteronomy 29:28). (Likutay Halachos, Laws of Procreation and Laws of Marriage 5:13)

Segment 26
HE:
ומל ה׳ אלקיך את לבבך ואת לבב זרעך (דברים ל׳, ו׳)

אם יזכה שירגיש באמת כאב חטאיו, היינו כשימול את ערלת לבבו — כי כל זמן שלבו ערל ואטום אי אפשר לו להרגיש באמת. רק כשימול את ערלת לבבו ויהיה לו חלל בלב, אזי ירגיש לבבו באמת את גודל כאבו, ויתחרט ויצטער באמת. ומגודל החרטה ירגישו גם כל הלבבות של כל הטיפות שנמשכו ממנו, ובכל מקום שנמשכו אליו ירגישו שם, במקום שהם.

EN:
Hashem your God will circumcise your heart and the heart of your offspring (Deuteronomy 30:6)

If he merits truly to feel the pain of his sins—that is, when he circumcises the foreskin of his heart—for as long as his heart is uncircumcised and sealed, it is impossible for him truly to feel. Only when he circumcises the foreskin of his heart and a hollow is formed within his heart will his heart truly feel the magnitude of its pain, and he will genuinely regret and grieve. By virtue of the magnitude of that regret, all the hearts of all the drops that issued from him will also feel it; wherever they were drawn, they will feel it there, in the place where they are.

Segment 27
HE:
הן הטיפות שנמשכו ממנו ונתהוו מהן בניו ממין בני אדם, והן הטיפות שנמשכו ממנו למקום אחר, חס ושלום — גם שם יש להן לב ושאר איברים. ואז, כשימול את לבבו וירגיש לבבו את גודל כאבו, ויתחיל להצטער ולהתחרט באמת, ירגישו שם כל הלבבות של הטיפות, וייוודע להן האמת: באיזה מקום טינופות הן מוטלות, בשאול תחתיות. כי מתחילה נדמה להן שטוב להן, כי הן מזיקי עלמא; ורק אחר כך, כשנימול לבבן על ידי שנימול לבב אביהן, הן מרגישות היכן הן ומתחילות להצטער ולקונן, ונעשה שם רעש גדול ביניהן.

EN:
This applies both to the drops that issued from him and from which his human children came into being, and to those that issued from him to another place, God forbid—for there too they possess a heart and other limbs. Then, when he circumcises his heart and his heart feels the magnitude of its pain, and he begins truly to grieve and regret, all the hearts of those drops will feel it there. The truth will become known to them: in what filthy place they lie, in the lowest pit. At first it appears to them that things are well with them, for they are destructive forces of the world. Only afterward, when their hearts are circumcised through the circumcision of their father’s heart, do they feel where they are; they begin to grieve and lament, and a great tumult arises among them there.

Segment 28
HE:
וזהו: ״ומל ה׳ אלקיך את לבבך ואת לבב זרעך״ (דברים ל׳, ו׳). היינו, כשימול ה׳ את לבבו, ימול גם את לבב זרעו. ולכל מקום שנמשך הזרע: אם למין בני אדם, אזי מוכרחים בניו שירגישו גם כן הרהור תשובה על ידי שנימול לבב אביהם; ואם נמשך למקום אחר, חס ושלום, אזי יימולו שם הלבבות וירגישו כנזכר לעיל. והזמן המסוגל לכך הוא חודש אלול, כי ״אלול״ ראשי תיבות: ״את לבבך ואת לבב״; היינו, שימול ה׳ את לבבו ואת הלב סתם התלוי בו, בכל מקום שנמשך אליו, כנזכר לעיל.

EN:
This is: “Hashem your God will circumcise your heart and the heart of your offspring” (Deuteronomy 30:6). That is, when Hashem circumcises his heart, He will also circumcise the heart of his offspring. This applies wherever the seed was drawn: if it was drawn into the human species, his children are then compelled likewise to experience a thought of teshuvah through the circumcision of their father’s heart; and if it was drawn to another place, God forbid, the hearts there will be circumcised and will feel as described above. The time especially suited to this is the month of Elul, for “Elul” is an acronym of “your heart and the heart”—es livavcha vi’es livav. That is, Hashem will circumcise his own heart and also the unspecified heart dependent upon him, wherever it was drawn, as described above.

Segment 29
HE:
היינו הלב של הטיפות, לכל מקום שנמשכו: הן כשנמשכו ונתהוו מהן בניו ממין בני אדם, והן כשנמשכו, חס ושלום, למקום אחר; גם הם בניו והם תלויים בו. על כן, כשנפטר האדם, הם הולכים אחר המיטה ומקוננים עליו כמו בניו ממש ממין אדם. אך הליכתם וקינתם אחריו הן לו לביזיון ולחרפה גדולה, רחמנא ליצלן. רחמנא ליצלן מעונשים הללו, כידוע. (ליקוטי מוהר״ן, חלק א׳, תורה קמ״א)

EN:
This means the heart of the drops, wherever they were drawn: both when they were drawn forth and his human children came into being from them, and when they were drawn, God forbid, to another place; these too are his children and are dependent upon him. Therefore, when a person passes away, they follow the bier and lament over him, just like his actual human children. Yet their following him and lamenting after him constitute great disgrace and shame for him, may the Merciful One save us. May the Merciful One save us from these punishments, as is known. (Likutay Moharan, Part I, Torah 141)

Segment 30
HE:
לא בשמים היא (דברים ל׳, י״ב)

בוודאי, אפילו אם לא היה אפשר לקיים את התורה אלא על ידי שיעלו לשמים — היינו לעשות תיכף עבודות גבוהות מאוד, שהן בחינת שמים — היינו בוודאי צריכים לעלות אחריה לשמים. כי בוודאי ראוי לאדם שיעבוד את השם יתברך בתכלית מדרגה עליונה, שהיא בחינת שמים.

EN:
It is not in heaven (Deuteronomy 30:12)

Certainly, even if it were possible to fulfill the Torah only by ascending to heaven—that is, by immediately performing exceedingly lofty forms of divine service, which are the aspect of heaven—we would certainly be required to ascend to heaven after it. For it is certainly fitting that a person serve Hashem, blessed be He, at the ultimate degree of the highest level, which is the aspect of heaven.

Segment 31
HE:
אך השם יתברך חפץ חסד הוא, והוא ״ידע יצרנו, זכור כי עפר אנחנו״ (תהלים ק״ג, י״ד), ו״יצר לב האדם רע מנעוריו״ (בראשית ח׳, כ״א). אי אפשר לכל אדם להתחיל תיכף בעבודות גבוהות עד לשמים; ואפילו לאחר ההתחלה, לא כל אדם זוכה לעבודות גבוהות אף בסוף ימיו. אם כן, חס ושלום, אם לא ירצה השם יתברך לקבל את העבודות הפשוטות של סתם בני אדם הכשרים, אבדה תקוות רוב העולם, חס ושלום.

EN:
Hashem, blessed be He, however, desires kindness. “He knows our nature; He remembers that we are dust” (Psalms 103:14), and “the inclination of man’s heart is evil from his youth” (Genesis 8:21). It is impossible for every person to begin immediately with lofty forms of divine service reaching to heaven; and even after beginning, not every person merits lofty forms of service even at the end of his days. If so, God forbid, were Hashem, blessed be He, unwilling to accept the simple forms of service performed by ordinary worthy people, the hope of most of the world would be lost, God forbid.

Segment 32
HE:
על כן הזהירה התורה על כך: ״לא בשמים היא״ (דברים ל׳, י״ב), וסיימה: ״כי קרוב אליך הדבר מאוד, בפיך ובלבבך לעשותו״ (דברים ל׳, י״ד). היינו שאין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו, ואינו חפץ מן האדם שיעלה לשמים — דהיינו שיעשה דווקא עבודות גבוהות שעדיין אין בכוחו לעשות. השם יתברך חפץ מן האדם שיעשה את מה שאפשר לו לפי מדרגתו.

EN:
The Torah therefore admonished concerning this: “It is not in heaven” (Deuteronomy 30:12), and concluded: “For the matter is very near to you, in your mouth and in your heart, to perform it” (Deuteronomy 30:14). That is, the Holy One, blessed be He, does not deal tyrannically with His creatures, and He does not require a person to ascend to heaven—that is, specifically to perform lofty forms of service that he does not yet possess the strength to perform. Hashem, blessed be He, desires a person to do what is possible for him according to his level.

Segment 33
HE:
זהו בבחינת: ״סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה״ (בראשית כ״ח, י״ב): שימשוך את עצמו מעט מעט, בכל פעם מעלה מעלה, וילך ממדרגה למדרגה. כמו שאנו מבקשים בכל יום: ״שתרגילנו בתורתך״ (ברכות ס׳ ע״ב) — ״שתרגילנו״ דווקא, כמו ההרגל שאדם מרגיל את עצמו באיזה דבר מעט מעט.

EN:
This is in the aspect of: “A ladder was set upon the earth, and its top reached toward heaven” (Genesis 28:12): he should draw himself upward little by little, each time higher and higher, proceeding from level to level. It is as we request every day: “Accustom us to Your Torah” (Berachos 60b)—specifically “accustom us,” like the habituation by which a person accustoms himself to something little by little.

Segment 34
HE:
נמצא שאין האדם צריך להסתכל בתחילת עבודתו שיעלה מיד למדרגה גבוהה. זהו בחינת ״לא בשמים היא״: אינך צריך לעלות מיד לשמים. רק הוא צריך להתחזק להתקרב ולעלות מיד אל המדרגה הקרובה אליו. וזהו: ״כי קרוב אליך הדבר מאוד״ (דברים ל׳, י״ד). כי באמת התורה והעבודה שאתה צריך לקיים עתה כפי רצונו יתברך קרובות אליך מאוד; אינך צריך אלא להתגבר לעלות ממדרגתך אל המדרגה הסמוכה, שהיא קרובה אליך מאוד.

EN:
It follows that, at the beginning of his divine service, a person need not look toward ascending immediately to a lofty level. This is the aspect of “It is not in heaven”: you need not ascend to heaven immediately. Rather, he must strengthen himself to draw close and immediately ascend to the level nearest him. This is: “For the matter is very near to you” (Deuteronomy 30:14). For in truth, the Torah and divine service that you must presently fulfill in accordance with His will, blessed be He, are very near to you; you need only strengthen yourself to ascend from your present level to the adjoining level, which is very near to you.

Segment 35
HE:
על כך אתה מוזהר: ״בפיך ובלבבך לעשותו״ (דברים ל׳, י״ד). צריך להתגבר מאוד על ידי דיבורי תורה ותפילה. על ידי זה מקררים את חמימות הלב דסטרא אחרא, שלא יבער הלב, חס ושלום, לתאוות רעות; וגם מקררים את חמימות הלב דקדושה, שלא יבער חוץ מן המידה ולא ירצה לעלות תיכף אל המופלא ממנו. על ידי זה זוכים לעלות מדרגה לדרגה ולעשות את כל דברי התורה הזאת. (הלכות תרומות ומעשרות, הלכה ג׳, אות י׳; אוצר היראה, יראה ועבודה, אות קי״א)

EN:
Concerning this you are admonished: “In your mouth and in your heart, to perform it” (Deuteronomy 30:14). One must strengthen himself greatly through words of Torah and prayer. Through them one cools the heat of the heart belonging to the sitra achra, so that the heart will not burn, God forbid, for evil desires; and one also cools the heat of the heart belonging to holiness, so that it will not burn beyond measure and seek to ascend immediately to what lies beyond him. Through this one merits to ascend from level to level and to perform all the words of this Torah. (Likutay Halachos, Laws of Terumos and Maasros 3:10; Otzar HaYirah, “Yirah and Divine Service,” 111)

Segment 36
HE:
כי קרוב אליך הדבר מאוד (דברים ל׳, י״ד)

אי אפשר לקבל את התורה, בכל אדם ובכל זמן — היינו שיזכה לקיים את התורה ולהבין את דרכי התורה על מכונם, שזה עיקר בחינת קבלת התורה שבכל זמן, בכלליות ובפרטיות בכל אדם — אלא על ידי יגיעות גדולות. צריכים לשבור מניעות עצומות קודם שזוכה כל אחד לבחינת קבלת התורה, כמאמר רבותינו ז״ל: ״יגעתי ומצאתי — תאמין; לא יגעתי ומצאתי — אל תאמין״ (מגילה ו׳ ע״ב).

EN:
For the matter is very near to you (Deuteronomy 30:14)

It is impossible to receive the Torah, for every person and at every time—that is, to merit fulfilling the Torah and properly understanding the ways of the Torah, which is the essential aspect of receiving the Torah at all times, both collectively and individually within each person—except through great exertions. One must break through immense obstacles before each person merits the aspect of receiving the Torah, in accordance with the teaching of our Sages, of blessed memory: “I exerted myself and found—believe it; I did not exert myself and found—do not believe it” (Megillah 6b).

Segment 37
HE:
צריכים להיות מרוצה למסור את נפשו ממש ולירד לתוך הים ולתוך התהום ממש, בשביל לחפש אחר דרכי התורה הקדושה; היינו לשבור מניעות עצומות שהן ממש כמו ים ותהום. כשאדם מרוצה לכך, ורצונו וחשקו לתורה הקדושה חזקים אצלו כל כך, השם יתברך עוזר לו לזכות לשבור את כל המניעות, והמניעות מתבטלות מאליהן. כי אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו, ואין הוא שולח לאדם מניעות שלא יוכל לשברן אם ירצה.

EN:
One must be willing literally to surrender his soul and to descend into the sea and into the abyss itself in order to search for the ways of the holy Torah; that is, to break immense obstacles that are truly like a sea and an abyss. When a person is willing to do this, and his desire and yearning for the holy Torah are so strong, Hashem, blessed be He, assists him in meriting to break all the obstacles, and the obstacles fall away of themselves. For the Holy One, blessed be He, does not deal tyrannically with His creatures, and He does not send a person obstacles that he will be unable to break if he truly wills it.

Segment 38
HE:
העיקר הוא על ידי תוקף הרצון. כל המניעות אינן באות על האדם אלא בשביל ניסיון ובחירה, וגם נמשכות מקטרוג השטן, המקטרג על בחינת קבלת התורה בכלל וכן בפרט. אך תיכף כשהוא חזק ברצון דקדושה כל כך, עד שהוא מרוצה למסור את נפשו ממש ולשבור את כל המניעות, מתבטלים ממילא כל הקטרוגים. מאחר שהוא מרוצה לשבור מניעות כאלה, בוודאי מגיע לו לזכות לקבלת התורה בשביל זה; ואז ממילא מתבטלות כל המניעות, והוא זוכה לקבלת התורה בשלמות.

EN:
The essential means is the force of desire. All the obstacles come upon a person only for the sake of trial and free choice; they are also drawn from the accusation of the Satan, who levels accusations against the aspect of receiving the Torah, both collectively and individually. Yet as soon as the person is so strong in holy desire that he is willing literally to surrender his soul and to break every obstacle, all the accusations fall away of themselves. Since he is willing to break such obstacles, he certainly deserves, on that account, to merit receiving the Torah. All the obstacles then fall away of themselves, and he merits receiving the Torah in completeness.

Segment 39
HE:
זהו בחינת: ״לא בשמים היא... כי קרוב אליך הדבר מאוד״ (דברים ל׳, י״ב–י״ד). תיכף כשהוא חזק ברצון דקדושה, עד שהיה מרוצה לעלות לשמים בשביל זה וכן לעבור מעבר לים בשביל זה, כעין שפירש רש״י שם (רש״י על דברים ל׳, י״ב–י״ג), אזי תיכף ״כי קרוב אליך״: כל המניעות מתבטלות מאליהן, וכל הדברים שבקדושה קרובים אליו, כנזכר לעיל. (הלכות הכשר כלים, הלכה ד׳, אות כ״ד; אוצר היראה, תלמוד תורה)

EN:
This is the aspect of: “It is not in heaven… for the matter is very near to you” (Deuteronomy 30:12–14). As soon as he is strong in holy desire—to the point that he would be willing to ascend to heaven for it and likewise to cross beyond the sea for it, in the manner explained there by Rashi (Rashi on Deuteronomy 30:12–13)—then immediately, “it is very near to you”: all the obstacles fall away of themselves, and all matters of holiness become near to him, as described above. (Likutay Halachos, Laws of Kashering Vessels 4:24; Otzar HaYirah, “Torah Study”)

Segment 40
HE:
אשר אנכי מצוך היום (דברים ל׳, ט״ז)

עיקר אריכות ימיו של האדם הוא מה שצריכים להיזהר להאריך ולהרחיב את היום בכל יום ויום. כי כל יום ויום, בתחילתו, הוא קצר מאוד ובא לאדם, לכל אחד ואחד כפי בחינתו, במצר גדול. כן נראה בחוש: בכל יום ויום, בתחילתו, קשה מאוד מאוד לאדם העבודה שהוא צריך לעשות באותו היום.

EN:
Which I command you today (Deuteronomy 30:16)

The essential meaning of a person’s length of days is that one must take care to lengthen and broaden the day, each and every day. For at its beginning every single day is exceedingly short, and it comes upon a person—each individual according to his own aspect—in great constriction. This is plainly perceptible: at the beginning of every day, the divine service that a person must perform on that day is exceedingly difficult for him.

Segment 41
HE:
מחמת זה רבים נמנעים מעבודתו יתברך, ודוחים ומטעים את עצמם בכל יום ויום. הם אומרים: ״היום קשה לי להתפלל; היום לבי אטום; היום יש לי מניעות ובלבולים כאלה״. כך מזדמן לו כמעט בכל יום ויום, עד שמחמת זה רבים מזלזלים בדברים העומדים ברומו של עולם — ומה הם? תפילה (ברכות ו׳ ע״ב). התפילה דומה עליהם למשא, והם חפצים לפטור אותה מעליהם.

EN:
Because of this, many people refrain from His service, blessed be He, and postpone and mislead themselves each and every day. They say: “Today it is difficult for me to pray; today my heart is sealed; today I have these obstacles and confusions.” Almost every day something of this kind occurs to him, until, because of it, many people treat lightly matters that stand at the height of the world—and what are they? Prayer (Berachos 6b). Prayer seems to them like a burden, and they wish to cast it off themselves.

Segment 42
HE:
כל זה מחמת שאינם מבינים ואינם משימים אל לבם לראות היטב שכך הוא בכל יום ויום. כל יום, בתחילתו, הוא קצר ובא לאדם במצר ובצמצום גדול; והעבודה והקדושה שהוא צריך לעשות באותו היום עדיין נעלמות במצר גדול ובקטנות גדולה מאוד. אבל האדם צריך בכל יום להיות גיבור כארי, ולהתגבר להאריך ולהרחיב את היום; ללכת בכל שעה מקטנות לגדלות, ולהגדיל בכל שעה ושעה את היום בתוספת קדושה יתרה. זה עיקר העבודה: לצאת בכל עת ממוחין דקטנות למוחין דגדלות.

EN:
All this results from their failure to understand and to set their hearts to observing carefully that this is how it is every single day. At its beginning, every day is short and comes upon a person in great straits and constriction; the divine service and holiness that he must accomplish on that day are still hidden within great constriction and exceedingly profound smallness. A person, however, must be mighty as a lion every day and strengthen himself to lengthen and broaden the day; at every hour he must proceed from smallness to greatness, increasing the day at each hour with an additional measure of holiness. This is the essence of divine service: at every time to emerge from mochin of smallness into mochin of greatness.

Segment 43
HE:
זה עיקר יציאת מצרים שאנו צריכים לזכור בכל יום ויום: בכל יום אנו צריכים להשתדל לצאת מן המצר אל המרחב. זהו בחינת: ״מן המצר קראתי יה, ענני במרחב יה״ (תהלים קי״ח, ה׳), וזה עיקר אריכות ימיו של האדם, כנזכר לעיל. (הלכות גנבה, הלכה ג׳, אות י׳; אוצר היראה, יראה ועבודה)

EN:
This is the essential Exodus from Egypt that we must remember each and every day: every day we must endeavor to emerge from constriction into expansiveness. This is the aspect of: “From the strait I called to Yah; Yah answered me with expansiveness” (Psalms 118:5). This is the essential meaning of a person’s length of days, as described above. (Likutay Halachos, Laws of Theft 3:10; Otzar HaYirah, “Yirah and Divine Service”)

Segment 44
HE:
העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ (דברים ל׳, י״ט)

צריכים דווקא שני עדים כדי לגלות את האמת מתוך השקר. הם בחינת שמים וארץ, בחינת מעלה ומטה, בחינת: ״אם אסק שמים שם אתה, ואציעה שאול הנך״ (תהלים קל״ט, ח׳). כי כלל התורה הוא אמונה, כמו שכתוב: ״כל מצוותיך אמונה״ (תהלים קי״ט, פ״ו); וכמו שאמרו רבותינו ז״ל: ״בא חבקוק והעמידן על אחת״ — שהיא אמונה (מכות כ״ד ע״א).

EN:
I call heaven and earth to witness against you today (Deuteronomy 30:19)

Precisely two witnesses are required in order to reveal truth from amid falsehood. They are the aspect of heaven and earth, the aspect of above and below, in the aspect of: “If I ascend to heaven, You are there; if I make my bed in the netherworld, behold, You are there” (Psalms 139:8). For the entirety of the Torah is faith, as it is written: “All Your commandments are faith” (Psalms 119:86); and as our Sages, of blessed memory, said: “Habakkuk came and established them upon one”—namely, faith (Makkos 24a).

Segment 45
HE:
עיקר האמונה, התלויה באמת, הוא בשתי הבחינות הנזכרות לעיל. צריכים להאמין בהשם יתברך, שהוא יחיד קדמון, היה הווה ויהיה; וכן צריכים להאמין במציאותו יתברך. צריכים להאמין שהוא הבורא, הוא היוצר, הוא המנהיג, מלך, שליט ומושל, ומשגיח על כל דבר מראש ועד סוף. כי כשאינו מאמין, חס ושלום, שהוא יתברך מושל בכל, ומלכותו בכל משלה תמיד, הוא כופר ומקצץ בנטיעות.

EN:
The essence of faith, which depends upon truth, consists in the two aspects mentioned above. One must believe in Hashem, blessed be He: that He is the singular, primordial One, Who was, is, and will be; and one must likewise believe in His existence, blessed be He. One must believe that He is the Creator, He is the Former, He is the Director—the King, Ruler, and Governor—Who exercises providence over everything from beginning to end. For if a person does not believe, God forbid, that He, blessed be He, rules over everything and that His kingship continually governs all, he denies the root and severs the plantings.



# Nitzavim-Vayeilech - Chumash with Likutey Halachos
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/5/8/

Nitzavim
נצבים
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/5/8

Segment 1
HE:
אתם ניצבים היום כולכם (דברים כ״ט, ט׳)

וזהו שקיבץ משה את כל המדרגות שבישראל קודם מותו, והזהיר אותם שכולם צריכין לקיים את כל דברי התורה הזאת. כמו שכתוב: ״אתם ניצבים היום כולכם... ראשיכם שבטיכם, זקניכם ושוטריכם״ וכו׳, ״מחוטב עציך עד שואב מימיך״ (דברים כ״ט, ט׳–י׳). ראה ממי התחיל ובמי סיים: שהתחיל מראשי בני ישראל, שהם הגדולים במעלה מאוד מאוד, והולך וחושב כל המדרגות שבעולם הכלולים באלו העשרה שחושב, עד שסיים ״מחוטב עציך עד שואב מימיך״.

EN:
You are standing today, all of you (Deuteronomy 29:9)

This is why Moshe assembled all the levels within Israel before his death and warned them that everyone must fulfill all the words of this Torah. As it is written: “You are standing today, all of you… your heads, your tribes, your elders, and your officers,” and so forth, “from the hewer of your wood to the drawer of your water” (Deuteronomy 29:9–10). Observe with whom he began and with whom he concluded: he began with the heads of the Children of Israel, who are exceedingly exalted in stature, and proceeded to enumerate all the levels in the world included within the ten categories he lists, until he concluded with “the hewer of your wood and the drawer of your water.”

Segment 2
HE:
אלו הם הגבעונים שנתגיירו שלא לשמה, אלא מחמת אימה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: מלמד שבאו גבעונים בימי משה וכו׳ (רש״י על דברים כ״ט, י׳). והם מרמזים על תכלית הדיוטה התחתונה. קודם הסתלקותו קיבץ משה את כולם ואמר שלכולם הוא מוסר את התורה, כמו שכתוב שם: ״לעברך בברית ה׳ אלקיך״ וכו׳ (דברים כ״ט, י״א).

EN:
These are the Givonim, who converted without pure intent but because of fear, as our Rabbis, of blessed memory, said: this teaches that the Givonim came in the days of Moshe, and so forth (Rashi on Deuteronomy 29:10). They allude to the very lowest level. Before his passing, Moshe assembled them all and declared that he was transmitting the Torah to all of them, as it is written there: “For you to enter the covenant of Hashem your God,” and so forth (Deuteronomy 29:11).

Segment 3
HE:
וכן הזהיר שם שלכל הדורות עד הסוף הוא מוסר את התורה, כמו שכתוב: ״ולא אתכם לבדכם״ וכו׳, ״כי את אשר ישנו פה עמנו לפני ה׳ אלקינו ואת אשר איננו פה״ וכו׳ (דברים כ״ט, י״ג–י״ד). להורות שלכולם נמסרה התורה — לכל המדרגות שבכל הדורות עד הסוף — כי כולם יצליחו לנצח על ידי התורה, יהיה מי שיהיה ומאיזה מדרגה שהוא, כי דרך התורה היא מגן לכול.

EN:
He likewise warned there that he was transmitting the Torah to all generations until the end, as it is written: “Not with you alone,” and so forth; “but with whoever is here with us today before Hashem our God, and with whoever is not here,” and so forth (Deuteronomy 29:13–14). This teaches that the Torah was transmitted to everyone—to every level in every generation until the end—for all can succeed eternally through the Torah, whoever one may be and whatever one’s level, because the way of Torah is a shield for all.

Segment 4
HE:
אתם ניצבים היום כולכם (דברים כ״ט, ט׳)

קודם ראש השנה קורין פרשת ״אתם ניצבים היום כולכם״ וכו׳ (דברים כ״ט, ט׳), להודיע לכל נפשות בית ישראל, גדולים וקטנים, שכולם צריכין להתקבץ יחד ולהיכלל יחד באהבה בתוך הקדושה העליונה, בתוך בחינת קודש הקודשים, אבן שתייה, שכל הכולל, שהוא בחינת משה, בחינת הצדיק האמת, שצריכין לנסוע אליו על ראש השנה.

EN:
You are standing today, all of you (Deuteronomy 29:9)

Before Rosh Hashanah we read the parsha of “You are standing today, all of you,” and so forth (Deuteronomy 29:9), to inform all the souls of the House of Israel, great and small, that everyone must assemble together and be incorporated together in love within the supernal holiness—within the aspect of the Holy of Holies, the Foundation Stone, the inclusive intellect, which is the aspect of Moshe and the aspect of the true tzaddik, to whom one must travel for Rosh Hashanah.

Segment 5
HE:
ועל ידי שנכללין יחד בתוך אבן שתייה, שכל הכולל, זוכין כל אחד ואחד להחיות שכלו, עד שיוכל להמתיק כל מיני דינים וצמצומים. ומשם נמשכת המתקה לכל אחד ואחד במקומו, ביומו ושעתו; שידע כל אחד, כפי מה שהוא, במקומו — בביתו או בדרך, באיזה מקום שהוא — וכפי מה שהוא באותו היום ובאותה השעה והרגע, שבאותה שעה ורגע יוכל לדבק את עצמו להשם יתברך ממקומו שהוא שם, מכל הפגמים והבלבולים והעקמומיות שבלב ומכל מה שעובר עליו אז, כפי האדם והמקום והזמן. כי הכול נמתק ונתבטל על ידי השכל העליון הכולל הנזכר לעיל.

EN:
By being incorporated together within the Foundation Stone—the inclusive intellect—each person merits reviving his own intellect until he can sweeten every kind of judgment and constriction. From there, sweetening is drawn to each person in his place, day, and hour. Each person, according to his particular state and wherever he may be—at home or on the road—must know that on that very day, during that very hour and moment, he can bind himself to Hashem, blessed be He, from the place where he presently stands, despite all his blemishes, confusions, crookedness of heart, and everything then passing over him, in accordance with the person, place, and time. For everything is sweetened and nullified through the aforementioned supernal inclusive intellect.

Segment 6
HE:
וזהו ״אתם ניצבים היום״ (דברים כ״ט, ט׳) — אלו בחינות אדם, מקום וזמן: ״אתם״ היינו אדם, בחינת כלליות נפשות ישראל; ״ניצבים״ בחינת המקום שניצבים עליו; ״היום״ בחינת זמן.

EN:
This is “You are standing today” (Deuteronomy 29:9)—the aspects of person, place, and time. “You” signifies the person, the aspect of the collective souls of Israel; “are standing” signifies the place upon which they stand; and “today” signifies time.

Segment 7
HE:
וזהו ״כולכם לפני ה׳ אלקיכם״ (דברים כ״ט, ט׳): אתם כולכם, כל אחד כפי מקומו ושעתו, צריכין לידע שאתם ניצבים ועומדים היום לפני ה׳ אלקיכם. ולזה זוכין על ידי ההתכללות בצדיק האמת, שהוא בחינת קודש הקודשים, אבן שתייה.

EN:
This is “All of you before Hashem your God” (Deuteronomy 29:9): all of you, each person in accordance with his place and hour, must know that today you stand and remain before Hashem your God. One merits this through incorporation within the true tzaddik, who is the aspect of the Holy of Holies, the Foundation Stone.

Segment 8
HE:
וזהו ״לעברך בברית... אשר אנכי כורת עמך היום״ (דברים כ״ט, י״א): בחינת ״היום אם בקולו תשמעו״ (תהלים צ״ה, ז׳) — להתגבר להתחיל בעבודת השם בכל עת ובכל שעה ובכל רגע שעומד בו, ולא לדחות מיום לחברו כלל. כי צריכין לידע שאין לאדם בעולמו אלא אותו היום ואותו רגע בלבד, כמו שכתוב: ״ותפקדנו לבקרים, לרגעים תבחננו״ (איוב ז׳, י״ח). (הלכות פיקדון וארבעה שומרים, הלכה ה׳, אות ל״ו; לפי אוצר היראה, יראה ועבודה, אות קמ״ט)

EN:
This is “For you to enter the covenant… that I establish with you today” (Deuteronomy 29:11), the aspect of: “Today, if you will heed His voice” (Psalms 95:7). One must strengthen oneself to begin the service of Hashem at every time, during every hour, and at every moment in which one stands, without postponing it at all from one day to the next. For one must know that in his world a person possesses only that particular day and moment, as it is written: “You attend to him each morning; You examine him every moment” (Job 7:18). (Likutay Halachos, Laws of a Deposit and the Four Custodians 5:36; following Otzar HaYirah, Awe and Divine Service 149)

Segment 9
HE:
אתם ניצבים היום כולכם לפני ה׳ אלקיכם, ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם, כל איש ישראל (דברים כ״ט, ט׳)

מה שמכין כף אל כף בשעת התפילה: כי אמרו חכמינו זכרונם לברכה: למה התחילה התורה מבראשית? כי העכו״ם יאמרו לנו: גזלנים אתם, שכבשתם ארץ שבעה עממין. בשביל זה: ״כוח מעשיו הגיד לעמו״ (תהלים קי״א, ו׳) — שהגיד שכל העולמות, הכול מעשי ידיו, ולמי שהקדוש ברוך הוא רוצה הוא נותן. וזהו ״לתת להם נחלת גויים״ (תהלים קי״א, ו׳), כי בידו הכול (בראשית רבה א׳, ב׳; רש״י על בראשית א׳, א׳).

EN:
You are standing today, all of you, before Hashem your God: your heads, your tribes, your elders, and your officers, every man of Israel (Deuteronomy 29:9)

Concerning clapping one hand against the other during prayer: our Sages, of blessed memory, asked why the Torah began with Bereishis. The idolaters will say to us: You are robbers, for you conquered the land of the seven nations. Therefore: “He declared the power of His works to His people” (Psalms 111:6)—He declared that all the worlds are entirely the work of His hands, and He gives them to whomever the Holy One, blessed be He, desires. This is “to give them the inheritance of nations” (Psalms 111:6), for everything is in His hand (Bereishis Rabbah 1:2; Rashi on Genesis 1:1).

Segment 10
HE:
וכל הדברים נקראים ״כוח מעשיו״, כנגד כ״ח אתוון דעובדא דבראשית — עשרים ושמונה האותיות של מעשה בראשית — כנגד כ״ח פרקין דידיים, עשרים ושמונה פרקי הידיים. וזה ידוע כי אווירא דארץ עממין היא טמאה, ואווירא דארץ ישראל הוא קדוש וטהור, כי הקדוש ברוך הוא הוציא אותה מתחת יד העכו״ם ונתנה לנו. אבל ארץ העמים, שהיא חוץ לארץ, שם האוויר טמא.

EN:
All things are called “the power of His works,” corresponding to the twenty-eight letters of the account of creation and to the twenty-eight joints of the hands. It is known that the atmosphere of the lands of the nations is impure, whereas the atmosphere of Eretz Yisrael is holy and pure, for the Holy One, blessed be He, removed it from the hand of the idolaters and gave it to us. But in the lands of the nations—outside the Land—the atmosphere is impure.

Segment 11
HE:
וכשאנו מוחאין כף אל כף, בזה נתעוררות כ״ח אתוון דבראשית, ״כוח מעשיו״, ונמצא שבידו לתת לנו נחלת גויים, כי הכול של הקדוש ברוך הוא. ובזה יש כוח בידינו לטהר אוויר ארץ העמים, כי ארץ העמים חוזרת תחת ממשלת הקדוש ברוך הוא, ובידו לתת לכל מי שירצה, כמו שכתוב: ״לתת להם נחלת גויים״ (תהלים קי״א, ו׳). ואז נטהר אוויר המקום שאיש הישראלי מתפלל, ושואב אוויר הקדוש כמו בארץ ישראל.

EN:
When we clap one hand against the other, the twenty-eight letters of Bereishis—the “power of His works”—are awakened. It follows that it is in His hand to give us the inheritance of nations, for everything belongs to the Holy One, blessed be He. Through this we possess the power to purify the atmosphere of the lands of the nations, since those lands return beneath the dominion of the Holy One, blessed be He, and it is in His hand to give them to whomever He desires, as it is written: “To give them the inheritance of nations” (Psalms 111:6). The atmosphere of the place where the Jew prays is then purified, and he draws in holy air as in Eretz Yisrael.

Segment 12
HE:
וזהו ״אתם ניצבים היום״ (דברים כ״ט, ט׳) — אין עמידה אלא תפילה (ברכות ו׳ ע״ב). ״לפני ה׳ אלקיכם״ (דברים כ״ט, ט׳) — זה בחינת ארץ ישראל, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה: כל הדר בארץ ישראל כמי שיש לו אלוק (כתובות ק״י ע״ב). היינו: על ידי מה תזכו שתהא תפילתכם באווירא דארץ ישראל? ״ראשיכם שבטיכם״ וכו׳ (דברים כ״ט, ט׳). ומונה עשר בחינות, היינו בחינות מחיאת כף; על ידי מחיאת כפיים התפילה היא באווירא דארץ ישראל. (ליקוטי מוהר״ן א׳, תורה מ״ד)

EN:
This is “You are standing today” (Deuteronomy 29:9)—standing signifies prayer (Berachos 6b). “Before Hashem your God” (Deuteronomy 29:9) is the aspect of Eretz Yisrael, as our Sages, of blessed memory, said: whoever dwells in Eretz Yisrael is like one who has a God (Kesubos 110b). That is: through what will you merit having your prayer take place in the atmosphere of Eretz Yisrael? Through “your heads, your tribes,” and so forth (Deuteronomy 29:9). The verse enumerates ten aspects, corresponding to the aspect of clapping the hands; through clapping, the prayer takes place in the atmosphere of Eretz Yisrael. (Likutay Moharan I, Teaching 44)

Segment 13
HE:
כי את אשר ישנו פה... ואת אשר איננו פה (דברים כ״ט, י״ד)

כל ימי חיי הצדיק הם בחינת יום, ואז עיקר ההמשכה אלינו, שממשיך את הדעת והתורה הקדושה. ואחר הסתלקותו הוא בחינת לילה, ואז נסתמו תרעין דגן עדן — שערי גן עדן — ונסתלק הדעת. ואז צריכין לחיות את עצמנו בהתורה שהמשיך עלינו ביום, דהיינו בחיים חיותו. כי הצדיקים הגדולים, שהם בחינת משה, ממשיכים תורה ממקום עליון ונורא ונשגב ובשכל נפלא כזה, עד שיש כוח בתורתם להשיב ולהחיות לנצח את כל הנפשות שיעסקו בתורתם.

EN:
With whoever is here... and with whoever is not here (Deuteronomy 29:14)

All the days of the tzaddik’s life are the aspect of day. Then occurs the principal drawing down to us, as he draws down holy daas and Torah. After his passing comes the aspect of night; the gates of Gan Eden are then closed, as it were, and daas departs. We must then revive ourselves through the Torah that he drew down upon us during the day—that is, during his lifetime. For the great tzaddikim, who are the aspect of Moshe, draw Torah from such a supernal, awesome, and exalted place and through such wondrous intellect that their Torah possesses the power eternally to restore and revive every soul that engages in it.

Segment 14
HE:
כי התגלות תורתם הייתה על ידי העלאת הנפשות בבחינת עיבור וכו׳, כמבואר בפנים. ובגודל כוחם העלו גם הנפשות העתידות לבוא, בבחינת: ״ולא אתכם לבדכם... כי את אשר ישנו פה... ואת אשר איננו פה״ וכו׳ (דברים כ״ט, י״ג–י״ד). והמשיכו התורה בקדושה כזאת, עד שכל מי שיעסוק בתורתם תאיר לו התורה לצאת מחשכת אפלתו, בבחינת: ״נר לרגלי דברך ואור לנתיבתי״ (תהלים קי״ט, ק״ה).

EN:
The revelation of their Torah came through elevating souls in the aspect of pregnancy, and so forth, as explained in the original discourse. Through their immense power they also elevated the souls destined to come in the future, in the aspect of: “Not with you alone… but with whoever is here… and with whoever is not here,” and so forth (Deuteronomy 29:13–14). They drew down Torah with such holiness that, for everyone who engages in their Torah, it will shine and enable him to emerge from his dark gloom, in the aspect of: “Your word is a lamp for my feet and a light for my path” (Psalms 119:105).

Segment 15
HE:
כי על ידי עוסקו בתורה חוזרת ומתחדשת נפשו גם עתה בבחינת עיבור, מחמת שחידושי התורה האלו נמשכו מעליות והתחדשות הנפשות אשר ישנו פה ואשר איננו פה וכו׳. וזה בחינת: ״טעמה כי טוב סחרה, לא יכבה בלילה נרה״ (משלי ל״א, י״ח); דהיינו שאפילו בלילה, אחר הסתלקות הצדיק, לא יכבה נר תורתו הקדושה לעולם ועד.

EN:
Through engaging in the Torah, his soul returns and is renewed even now in the aspect of pregnancy, because these Torah insights were drawn from the elevations and renewal of the souls “who are here” and “who are not here,” and so forth. This is the aspect of: “She perceives that her merchandise is good; her lamp does not go out at night” (Proverbs 31:18). That is, even during the night, after the tzaddik’s passing, the lamp of his holy Torah will never be extinguished.

Segment 16
HE:
הצדיק שממשיך תורה על ידי עליית הנפשות כנזכר לעיל, ממשיכה בקדושה נפלאה כזאת, עד שאפילו אחר כך, בשעה שהנפשות האלו לא יהיו אצלו אלא כל אחד יהיה בביתו, אף על פי כן יהיה כוח לכל אחד להמשיך על עצמו אור קדושת התורה הנזכרת לעיל, עד שתאיר לו כמו אור ונר לצאת מאפלה לאור גדול. (הלכות אבדה ומציאה, הלכה ג׳, אותיות ה׳, ז׳)

EN:
The tzaddik who draws down Torah through the elevation of souls, as explained above, draws it down with such wondrous holiness that even afterward, when those souls are no longer with him but each is in his own home, every individual will nevertheless possess the power to draw upon himself the light of the holiness of that Torah, until it shines for him like a light and lamp by which to emerge from darkness into great light. (Likutay Halachos, Laws of Lost and Found Property 3:5, 7)

Segment 17
HE:
הנסתרות לה׳ אלקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם (דברים כ״ט, כ״ח)

פירש רש״י ז״ל על עניין הערבות: ״ואם תאמר: אתה מעניש את הרבים על הרהורי היחיד וכו׳, והלא אין אדם יודע טמונותיו של חברו? אין אני מעניש אתכם על הנסתרות וכו׳, אבל הנגלות וכו׳״ (רש״י על דברים כ״ט, כ״ח), עיין שם. היינו שהכתוב מיישב דעתנו ואומר לנו שלא נפחד מזה, כי אינו בא, חס ושלום, בטרוניא עמנו להעמיס עלינו עול שלא נוכל לקיימו. כי אין אנו צריכים לעשות רק מה שבידינו.

EN:
The hidden things belong to Hashem our God, but the revealed things belong to us and to our children forever (Deuteronomy 29:28)

Rashi, of blessed memory, explains this in relation to mutual guarantorship: “And if you say: You punish the many for the thoughts of the individual, and so forth; yet no person knows what is hidden within his fellow? I do not punish you for the hidden things, and so forth, but for the revealed things, and so forth” (Rashi on Deuteronomy 29:28); see there. That is, Scripture settles our minds and tells us not to fear this, for He does not, God forbid, deal tyrannically with us by placing upon us a burden that we cannot fulfill. We are required to do only what lies within our power.

Segment 18
HE:
עלינו לחנך את בנינו ותלמידינו בדרך הקודש, ולראות שיתווספו אל הקיבוץ הקדוש. על ידי זה נצא ממילא ידי הערבות, מחמת ריבוי הבתים שיתווספו. כי לפי חשבון הצירופים וריבוי הבתים הנבנים על ידי האבנים המתווספות, כמבואר בספר יצירה: שלוש אבנים בונות שישה בתים; ארבע אבנים — עשרים וארבעה בתים; חמש אבנים — מאה ועשרים בתים; ושש אבנים — שבע מאות ועשרים בתים, וכן הלאה, עד שאין הפה יכול לדבר והלב לחשוב (ספר יצירה ד׳, ט״ז).

EN:
We must educate our children and students in the path of holiness and see to it that they are added to the holy gathering. Through this we will, as a matter of course, discharge the obligation of mutual guarantorship, by virtue of the multitude of houses that will be added. For according to the calculation of permutations and the multiplication of houses built through the addition of stones, as explained in Sefer Yetzirah: three stones build six houses; four stones, twenty-four houses; five stones, one hundred twenty houses; and six stones, seven hundred twenty houses, and so forth—until the mouth is incapable of speaking it and the heart of conceiving it (Sefer Yetzirah 4:16).

Segment 19
HE:
גם נפשות ישראל נקראות אבנים, בבחינת: ״תשתפכנה אבני קודש בראש כל חוצות״ (איכה ד׳, א׳). על כן, כשמתווספת נפש אחת מישראל לאיזה קיבוץ קטן של ישראל שנתקבצו לדבר שבקדושה — ובפרט אם זוכים להתקבץ אל הצדיק האמת, העוסק בתיקון נפשות ישראל ובהבאתן לתכלית שלמות קדושתן — אזי על ידי הנפש הזאת שנתווספה עליהם מחדש מתרבים הבתים דקדושה עד אין קץ ואין חקר.

EN:
The souls of Yisrael are likewise called stones, in the aspect of: “The holy stones are poured out at the head of every street” (Lamentations 4:1). Therefore, when one Jewish soul is added to some small gathering of Jews who have assembled for a holy purpose—and especially when they merit to gather around the true tzaddik, who occupies himself with the rectification of Jewish souls and with bringing them to the ultimate perfection of their holiness—then, through that soul newly added to them, the houses of holiness multiply beyond end and measure.

Segment 20
HE:
כגון, למשל, כשמתווספת נפש אחת לקיבוץ דקדושה של תשע עשרה נפשות ישראל, ועל ידה נעשה מספר עשרים, אזי מתרבים הבתים, לפי החשבון הנזכר לעיל, בעוד יותר משני אלפים מיליון פעמים מילי מיליון. וכבר ידעת מספר המיליון, שהוא אלף פעמים אלף; ומילי מיליון הוא אלף פעמים אלף מיליון.

EN:
For example, when one soul is added to a holy gathering of nineteen Jewish souls, thereby making the number twenty, then, according to the calculation mentioned above, the houses increase by more than two thousand million times milli-million. You already know the number called a million: it is one thousand times one thousand; and milli-million is one thousand times one thousand million.

Segment 21
HE:
נמצא, כשמתווספת עוד נפש אחת ונעשה קיבוץ דקדושה של עשרים ואחת נפשות, אזי יהיה המספר עשרים ואחת פעמים במספר כל הנזכר לעיל; וכן להלן, עד שבאמת אין הפה יכול לדבר והלב לחשוב. ועל ידי עוצם ריבוי הבתים, גם הנפשות שהן עדיין בחוץ לגמרי מכניסים אותן לפנים, אל תוך ריבוי הבתים הנזכר לעיל, הנבנים ממילא גם סביבן מעוצם ריבוים.

EN:
It follows that when one more soul is added, forming a holy gathering of twenty-one souls, the number will be twenty-one times the entire number stated above; and so it continues, until the mouth is truly incapable of speaking it and the heart of conceiving it. Through the immense multiplication of the houses, even the souls that are still entirely outside are brought inward, into the multitude of houses mentioned above, which, by virtue of their immense number, are built around those souls as well.

Segment 22
HE:
על ידי זה יכול כל אדם לצאת ידי חובת הערבות, שכל אחד מישראל ערב בעד חברו ובעד כל ישראל. על כך נכרתו אלפי אלפים וריבי רבבות בריתות על כל מצווה ומצווה, כמבואר בדברי רבותינו ז״ל; ואמרו שם: ״ערבא וערבא דערבא איכא בינייהו״ (סוטה ל״ז ע״ב). ולכאורה, מי יכול לצאת ידי חובת כל הערבות הנזכרת לעיל, בפרט בדורות הללו?

EN:
Through this, every person can discharge the obligation of mutual guarantorship, for every Jew is a guarantor for his fellow and for all Yisrael. Thousands upon thousands and myriads upon myriads of covenants were made concerning every single mitzvah, as explained in the words of our Sages, of blessed memory; and they said there: “There is a guarantor and a guarantor for the guarantor among them” (Sotah 37b). Seemingly, who can discharge the obligation of all the mutual guarantorship described above, especially in these generations?

Segment 23
HE:
אך לפי הנזכר לעיל, הרוצה לצאת ידי חובת הערבות ועוצם ריבוי הבריתות שנכרתו על כך, ישתדל לקרב נפשות ישראל להשם יתברך. ואז, אפילו כשאינו זוכה אלא להוסיף נפש אחת על הקיבוץ הקדוש, הרי כמה אלפי אלפים וריבי רבבות מילי מיליון בתים מתווספים על ידו; מכל שכן כשזוכה לקרב כמה נפשות. על ידי כל זה מתרבים הבתים כל כך, עד שגם כל הרחוקים לגמרי, הנשפכים בראש כל חוצות, נכנסים ממילא אל תוך הבתים דקדושה; ובזה הוא יוצא ידי חובת הערבות בשלמות גדולה.

EN:
Accordingly, one who wishes to discharge the obligation of mutual guarantorship, together with the immense multitude of covenants made concerning it, should endeavor to draw Jewish souls close to Hashem, blessed be He. Then, even if he merits only to add one soul to the holy gathering, many thousands upon thousands and myriads upon myriads of thousands of millions of houses are added through him; all the more so if he merits to draw several souls close. Through all this the houses multiply so greatly that even all those who are utterly distant, who are poured out at the head of every street, enter as a matter of course into the houses of holiness. In this way he discharges the obligation of mutual guarantorship with great completeness.

Segment 24
HE:
כל אדם יכול לקיים זאת על ידי שמשתדל לקרב, על כל פנים, את בניו לעבודתו ולתורתו יתברך, ולהקיבוץ הקדוש של הנלווים אל הצדיק האמת, המנהיג האמיתי, המדריכם בדרך הקודש — בדרך האמת דקדושה אשר דרכו בה אבותינו מעולם. ובפרט מי שזוכה להעמיד גם תלמידים אחרים.

EN:
Every person can fulfill this by endeavoring, at the very least, to draw his children close to His service and His Torah, and to the holy gathering of those attached to the true tzaddik, the authentic leader, who guides them in the holy path—the true path of holiness in which our forefathers have walked from of old. This applies especially to one who merits to establish other students as well.

Segment 25
HE:
וזהו: ״הנסתרות לה׳ אלקינו״ — כי רק הוא יתברך לבדו יודע נסתרות, ובוודאי לא יעניש אותנו על הנסתר מאתנו, כמו שפירש רש״י לפי עניינו ושיטתו. רק ״והנגלות לנו ולבנינו״ דייקא: אנו צריכים בעיקר להשתדל לקרב את בנינו ותלמידינו, הנקראים גם כן בנים, לקרב כפי יכולתנו לעבודתו יתברך ולצרפם ולהוסיפם אל הקיבוץ הקדוש הנזכר לעיל. על ידי זה יתרבו הבתים מאוד, עד שממילא יתקרבו כולם לפנים. וזהו: ״עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת״ — על ידי זה בלבד שנקרב את בנינו ותלמידינו המועטים אל הקיבוץ כנזכר לעיל, בוודאי יתקיים לעולם קיום התורה והתפילה, לעשות את כל דברי התורה הזאת; כי על ידי זה, סוף כל סוף, יתקרבו כולם להשם יתברך באמת (דברים כ״ט, כ״ח). (הלכות פריה ורביה והלכות אישות, הלכה ה׳, אות י״ג)

EN:
This is: “The hidden things belong to Hashem our God”—for He alone, blessed be He, knows hidden things, and He certainly will not punish us for what is hidden from us, as Rashi explains according to the subject and his approach. Rather, it is specifically “but the revealed things belong to us and to our children”: our principal obligation is to endeavor to draw our children and students—who are likewise called children—close, to the extent of our ability, to His service, blessed be He, and to join and add them to the holy gathering mentioned above. Through this the houses will multiply exceedingly, until everyone will, as a matter of course, be drawn inward. This is: “forever, to perform all the words of this Torah”—merely by drawing our few children and students close to the gathering, as mentioned above, the endurance of Torah and prayer will certainly be sustained forever, so as to perform all the words of this Torah; for through this, ultimately, everyone will truly be drawn close to Hashem, blessed be He (Deuteronomy 29:28). (Likutay Halachos, Laws of Procreation and Laws of Marriage 5:13)

Segment 26
HE:
ומל ה׳ אלקיך את לבבך ואת לבב זרעך (דברים ל׳, ו׳)

אם יזכה שירגיש באמת כאב חטאיו, היינו כשימול את ערלת לבבו — כי כל זמן שלבו ערל ואטום אי אפשר לו להרגיש באמת. רק כשימול את ערלת לבבו ויהיה לו חלל בלב, אזי ירגיש לבבו באמת את גודל כאבו, ויתחרט ויצטער באמת. ומגודל החרטה ירגישו גם כל הלבבות של כל הטיפות שנמשכו ממנו, ובכל מקום שנמשכו אליו ירגישו שם, במקום שהם.

EN:
Hashem your God will circumcise your heart and the heart of your offspring (Deuteronomy 30:6)

If he merits truly to feel the pain of his sins—that is, when he circumcises the foreskin of his heart—for as long as his heart is uncircumcised and sealed, it is impossible for him truly to feel. Only when he circumcises the foreskin of his heart and a hollow is formed within his heart will his heart truly feel the magnitude of its pain, and he will genuinely regret and grieve. By virtue of the magnitude of that regret, all the hearts of all the drops that issued from him will also feel it; wherever they were drawn, they will feel it there, in the place where they are.

Segment 27
HE:
הן הטיפות שנמשכו ממנו ונתהוו מהן בניו ממין בני אדם, והן הטיפות שנמשכו ממנו למקום אחר, חס ושלום — גם שם יש להן לב ושאר איברים. ואז, כשימול את לבבו וירגיש לבבו את גודל כאבו, ויתחיל להצטער ולהתחרט באמת, ירגישו שם כל הלבבות של הטיפות, וייוודע להן האמת: באיזה מקום טינופות הן מוטלות, בשאול תחתיות. כי מתחילה נדמה להן שטוב להן, כי הן מזיקי עלמא; ורק אחר כך, כשנימול לבבן על ידי שנימול לבב אביהן, הן מרגישות היכן הן ומתחילות להצטער ולקונן, ונעשה שם רעש גדול ביניהן.

EN:
This applies both to the drops that issued from him and from which his human children came into being, and to those that issued from him to another place, God forbid—for there too they possess a heart and other limbs. Then, when he circumcises his heart and his heart feels the magnitude of its pain, and he begins truly to grieve and regret, all the hearts of those drops will feel it there. The truth will become known to them: in what filthy place they lie, in the lowest pit. At first it appears to them that things are well with them, for they are destructive forces of the world. Only afterward, when their hearts are circumcised through the circumcision of their father’s heart, do they feel where they are; they begin to grieve and lament, and a great tumult arises among them there.

Segment 28
HE:
וזהו: ״ומל ה׳ אלקיך את לבבך ואת לבב זרעך״ (דברים ל׳, ו׳). היינו, כשימול ה׳ את לבבו, ימול גם את לבב זרעו. ולכל מקום שנמשך הזרע: אם למין בני אדם, אזי מוכרחים בניו שירגישו גם כן הרהור תשובה על ידי שנימול לבב אביהם; ואם נמשך למקום אחר, חס ושלום, אזי יימולו שם הלבבות וירגישו כנזכר לעיל. והזמן המסוגל לכך הוא חודש אלול, כי ״אלול״ ראשי תיבות: ״את לבבך ואת לבב״; היינו, שימול ה׳ את לבבו ואת הלב סתם התלוי בו, בכל מקום שנמשך אליו, כנזכר לעיל.

EN:
This is: “Hashem your God will circumcise your heart and the heart of your offspring” (Deuteronomy 30:6). That is, when Hashem circumcises his heart, He will also circumcise the heart of his offspring. This applies wherever the seed was drawn: if it was drawn into the human species, his children are then compelled likewise to experience a thought of teshuvah through the circumcision of their father’s heart; and if it was drawn to another place, God forbid, the hearts there will be circumcised and will feel as described above. The time especially suited to this is the month of Elul, for “Elul” is an acronym of “your heart and the heart”—es livavcha vi’es livav. That is, Hashem will circumcise his own heart and also the unspecified heart dependent upon him, wherever it was drawn, as described above.

Segment 29
HE:
היינו הלב של הטיפות, לכל מקום שנמשכו: הן כשנמשכו ונתהוו מהן בניו ממין בני אדם, והן כשנמשכו, חס ושלום, למקום אחר; גם הם בניו והם תלויים בו. על כן, כשנפטר האדם, הם הולכים אחר המיטה ומקוננים עליו כמו בניו ממש ממין אדם. אך הליכתם וקינתם אחריו הן לו לביזיון ולחרפה גדולה, רחמנא ליצלן. רחמנא ליצלן מעונשים הללו, כידוע. (ליקוטי מוהר״ן, חלק א׳, תורה קמ״א)

EN:
This means the heart of the drops, wherever they were drawn: both when they were drawn forth and his human children came into being from them, and when they were drawn, God forbid, to another place; these too are his children and are dependent upon him. Therefore, when a person passes away, they follow the bier and lament over him, just like his actual human children. Yet their following him and lamenting after him constitute great disgrace and shame for him, may the Merciful One save us. May the Merciful One save us from these punishments, as is known. (Likutay Moharan, Part I, Torah 141)

Segment 30
HE:
לא בשמים היא (דברים ל׳, י״ב)

בוודאי, אפילו אם לא היה אפשר לקיים את התורה אלא על ידי שיעלו לשמים — היינו לעשות תיכף עבודות גבוהות מאוד, שהן בחינת שמים — היינו בוודאי צריכים לעלות אחריה לשמים. כי בוודאי ראוי לאדם שיעבוד את השם יתברך בתכלית מדרגה עליונה, שהיא בחינת שמים.

EN:
It is not in heaven (Deuteronomy 30:12)

Certainly, even if it were possible to fulfill the Torah only by ascending to heaven—that is, by immediately performing exceedingly lofty forms of divine service, which are the aspect of heaven—we would certainly be required to ascend to heaven after it. For it is certainly fitting that a person serve Hashem, blessed be He, at the ultimate degree of the highest level, which is the aspect of heaven.

Segment 31
HE:
אך השם יתברך חפץ חסד הוא, והוא ״ידע יצרנו, זכור כי עפר אנחנו״ (תהלים ק״ג, י״ד), ו״יצר לב האדם רע מנעוריו״ (בראשית ח׳, כ״א). אי אפשר לכל אדם להתחיל תיכף בעבודות גבוהות עד לשמים; ואפילו לאחר ההתחלה, לא כל אדם זוכה לעבודות גבוהות אף בסוף ימיו. אם כן, חס ושלום, אם לא ירצה השם יתברך לקבל את העבודות הפשוטות של סתם בני אדם הכשרים, אבדה תקוות רוב העולם, חס ושלום.

EN:
Hashem, blessed be He, however, desires kindness. “He knows our nature; He remembers that we are dust” (Psalms 103:14), and “the inclination of man’s heart is evil from his youth” (Genesis 8:21). It is impossible for every person to begin immediately with lofty forms of divine service reaching to heaven; and even after beginning, not every person merits lofty forms of service even at the end of his days. If so, God forbid, were Hashem, blessed be He, unwilling to accept the simple forms of service performed by ordinary worthy people, the hope of most of the world would be lost, God forbid.

Segment 32
HE:
על כן הזהירה התורה על כך: ״לא בשמים היא״ (דברים ל׳, י״ב), וסיימה: ״כי קרוב אליך הדבר מאוד, בפיך ובלבבך לעשותו״ (דברים ל׳, י״ד). היינו שאין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו, ואינו חפץ מן האדם שיעלה לשמים — דהיינו שיעשה דווקא עבודות גבוהות שעדיין אין בכוחו לעשות. השם יתברך חפץ מן האדם שיעשה את מה שאפשר לו לפי מדרגתו.

EN:
The Torah therefore admonished concerning this: “It is not in heaven” (Deuteronomy 30:12), and concluded: “For the matter is very near to you, in your mouth and in your heart, to perform it” (Deuteronomy 30:14). That is, the Holy One, blessed be He, does not deal tyrannically with His creatures, and He does not require a person to ascend to heaven—that is, specifically to perform lofty forms of service that he does not yet possess the strength to perform. Hashem, blessed be He, desires a person to do what is possible for him according to his level.

Segment 33
HE:
זהו בבחינת: ״סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה״ (בראשית כ״ח, י״ב): שימשוך את עצמו מעט מעט, בכל פעם מעלה מעלה, וילך ממדרגה למדרגה. כמו שאנו מבקשים בכל יום: ״שתרגילנו בתורתך״ (ברכות ס׳ ע״ב) — ״שתרגילנו״ דווקא, כמו ההרגל שאדם מרגיל את עצמו באיזה דבר מעט מעט.

EN:
This is in the aspect of: “A ladder was set upon the earth, and its top reached toward heaven” (Genesis 28:12): he should draw himself upward little by little, each time higher and higher, proceeding from level to level. It is as we request every day: “Accustom us to Your Torah” (Berachos 60b)—specifically “accustom us,” like the habituation by which a person accustoms himself to something little by little.

Segment 34
HE:
נמצא שאין האדם צריך להסתכל בתחילת עבודתו שיעלה מיד למדרגה גבוהה. זהו בחינת ״לא בשמים היא״: אינך צריך לעלות מיד לשמים. רק הוא צריך להתחזק להתקרב ולעלות מיד אל המדרגה הקרובה אליו. וזהו: ״כי קרוב אליך הדבר מאוד״ (דברים ל׳, י״ד). כי באמת התורה והעבודה שאתה צריך לקיים עתה כפי רצונו יתברך קרובות אליך מאוד; אינך צריך אלא להתגבר לעלות ממדרגתך אל המדרגה הסמוכה, שהיא קרובה אליך מאוד.

EN:
It follows that, at the beginning of his divine service, a person need not look toward ascending immediately to a lofty level. This is the aspect of “It is not in heaven”: you need not ascend to heaven immediately. Rather, he must strengthen himself to draw close and immediately ascend to the level nearest him. This is: “For the matter is very near to you” (Deuteronomy 30:14). For in truth, the Torah and divine service that you must presently fulfill in accordance with His will, blessed be He, are very near to you; you need only strengthen yourself to ascend from your present level to the adjoining level, which is very near to you.

Segment 35
HE:
על כך אתה מוזהר: ״בפיך ובלבבך לעשותו״ (דברים ל׳, י״ד). צריך להתגבר מאוד על ידי דיבורי תורה ותפילה. על ידי זה מקררים את חמימות הלב דסטרא אחרא, שלא יבער הלב, חס ושלום, לתאוות רעות; וגם מקררים את חמימות הלב דקדושה, שלא יבער חוץ מן המידה ולא ירצה לעלות תיכף אל המופלא ממנו. על ידי זה זוכים לעלות מדרגה לדרגה ולעשות את כל דברי התורה הזאת. (הלכות תרומות ומעשרות, הלכה ג׳, אות י׳; אוצר היראה, יראה ועבודה, אות קי״א)

EN:
Concerning this you are admonished: “In your mouth and in your heart, to perform it” (Deuteronomy 30:14). One must strengthen himself greatly through words of Torah and prayer. Through them one cools the heat of the heart belonging to the sitra achra, so that the heart will not burn, God forbid, for evil desires; and one also cools the heat of the heart belonging to holiness, so that it will not burn beyond measure and seek to ascend immediately to what lies beyond him. Through this one merits to ascend from level to level and to perform all the words of this Torah. (Likutay Halachos, Laws of Terumos and Maasros 3:10; Otzar HaYirah, “Yirah and Divine Service,” 111)

Segment 36
HE:
כי קרוב אליך הדבר מאוד (דברים ל׳, י״ד)

אי אפשר לקבל את התורה, בכל אדם ובכל זמן — היינו שיזכה לקיים את התורה ולהבין את דרכי התורה על מכונם, שזה עיקר בחינת קבלת התורה שבכל זמן, בכלליות ובפרטיות בכל אדם — אלא על ידי יגיעות גדולות. צריכים לשבור מניעות עצומות קודם שזוכה כל אחד לבחינת קבלת התורה, כמאמר רבותינו ז״ל: ״יגעתי ומצאתי — תאמין; לא יגעתי ומצאתי — אל תאמין״ (מגילה ו׳ ע״ב).

EN:
For the matter is very near to you (Deuteronomy 30:14)

It is impossible to receive the Torah, for every person and at every time—that is, to merit fulfilling the Torah and properly understanding the ways of the Torah, which is the essential aspect of receiving the Torah at all times, both collectively and individually within each person—except through great exertions. One must break through immense obstacles before each person merits the aspect of receiving the Torah, in accordance with the teaching of our Sages, of blessed memory: “I exerted myself and found—believe it; I did not exert myself and found—do not believe it” (Megillah 6b).

Segment 37
HE:
צריכים להיות מרוצה למסור את נפשו ממש ולירד לתוך הים ולתוך התהום ממש, בשביל לחפש אחר דרכי התורה הקדושה; היינו לשבור מניעות עצומות שהן ממש כמו ים ותהום. כשאדם מרוצה לכך, ורצונו וחשקו לתורה הקדושה חזקים אצלו כל כך, השם יתברך עוזר לו לזכות לשבור את כל המניעות, והמניעות מתבטלות מאליהן. כי אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו, ואין הוא שולח לאדם מניעות שלא יוכל לשברן אם ירצה.

EN:
One must be willing literally to surrender his soul and to descend into the sea and into the abyss itself in order to search for the ways of the holy Torah; that is, to break immense obstacles that are truly like a sea and an abyss. When a person is willing to do this, and his desire and yearning for the holy Torah are so strong, Hashem, blessed be He, assists him in meriting to break all the obstacles, and the obstacles fall away of themselves. For the Holy One, blessed be He, does not deal tyrannically with His creatures, and He does not send a person obstacles that he will be unable to break if he truly wills it.

Segment 38
HE:
העיקר הוא על ידי תוקף הרצון. כל המניעות אינן באות על האדם אלא בשביל ניסיון ובחירה, וגם נמשכות מקטרוג השטן, המקטרג על בחינת קבלת התורה בכלל וכן בפרט. אך תיכף כשהוא חזק ברצון דקדושה כל כך, עד שהוא מרוצה למסור את נפשו ממש ולשבור את כל המניעות, מתבטלים ממילא כל הקטרוגים. מאחר שהוא מרוצה לשבור מניעות כאלה, בוודאי מגיע לו לזכות לקבלת התורה בשביל זה; ואז ממילא מתבטלות כל המניעות, והוא זוכה לקבלת התורה בשלמות.

EN:
The essential means is the force of desire. All the obstacles come upon a person only for the sake of trial and free choice; they are also drawn from the accusation of the Satan, who levels accusations against the aspect of receiving the Torah, both collectively and individually. Yet as soon as the person is so strong in holy desire that he is willing literally to surrender his soul and to break every obstacle, all the accusations fall away of themselves. Since he is willing to break such obstacles, he certainly deserves, on that account, to merit receiving the Torah. All the obstacles then fall away of themselves, and he merits receiving the Torah in completeness.

Segment 39
HE:
זהו בחינת: ״לא בשמים היא... כי קרוב אליך הדבר מאוד״ (דברים ל׳, י״ב–י״ד). תיכף כשהוא חזק ברצון דקדושה, עד שהיה מרוצה לעלות לשמים בשביל זה וכן לעבור מעבר לים בשביל זה, כעין שפירש רש״י שם (רש״י על דברים ל׳, י״ב–י״ג), אזי תיכף ״כי קרוב אליך״: כל המניעות מתבטלות מאליהן, וכל הדברים שבקדושה קרובים אליו, כנזכר לעיל. (הלכות הכשר כלים, הלכה ד׳, אות כ״ד; אוצר היראה, תלמוד תורה)

EN:
This is the aspect of: “It is not in heaven… for the matter is very near to you” (Deuteronomy 30:12–14). As soon as he is strong in holy desire—to the point that he would be willing to ascend to heaven for it and likewise to cross beyond the sea for it, in the manner explained there by Rashi (Rashi on Deuteronomy 30:12–13)—then immediately, “it is very near to you”: all the obstacles fall away of themselves, and all matters of holiness become near to him, as described above. (Likutay Halachos, Laws of Kashering Vessels 4:24; Otzar HaYirah, “Torah Study”)

Segment 40
HE:
אשר אנכי מצוך היום (דברים ל׳, ט״ז)

עיקר אריכות ימיו של האדם הוא מה שצריכים להיזהר להאריך ולהרחיב את היום בכל יום ויום. כי כל יום ויום, בתחילתו, הוא קצר מאוד ובא לאדם, לכל אחד ואחד כפי בחינתו, במצר גדול. כן נראה בחוש: בכל יום ויום, בתחילתו, קשה מאוד מאוד לאדם העבודה שהוא צריך לעשות באותו היום.

EN:
Which I command you today (Deuteronomy 30:16)

The essential meaning of a person’s length of days is that one must take care to lengthen and broaden the day, each and every day. For at its beginning every single day is exceedingly short, and it comes upon a person—each individual according to his own aspect—in great constriction. This is plainly perceptible: at the beginning of every day, the divine service that a person must perform on that day is exceedingly difficult for him.

Segment 41
HE:
מחמת זה רבים נמנעים מעבודתו יתברך, ודוחים ומטעים את עצמם בכל יום ויום. הם אומרים: ״היום קשה לי להתפלל; היום לבי אטום; היום יש לי מניעות ובלבולים כאלה״. כך מזדמן לו כמעט בכל יום ויום, עד שמחמת זה רבים מזלזלים בדברים העומדים ברומו של עולם — ומה הם? תפילה (ברכות ו׳ ע״ב). התפילה דומה עליהם למשא, והם חפצים לפטור אותה מעליהם.

EN:
Because of this, many people refrain from His service, blessed be He, and postpone and mislead themselves each and every day. They say: “Today it is difficult for me to pray; today my heart is sealed; today I have these obstacles and confusions.” Almost every day something of this kind occurs to him, until, because of it, many people treat lightly matters that stand at the height of the world—and what are they? Prayer (Berachos 6b). Prayer seems to them like a burden, and they wish to cast it off themselves.

Segment 42
HE:
כל זה מחמת שאינם מבינים ואינם משימים אל לבם לראות היטב שכך הוא בכל יום ויום. כל יום, בתחילתו, הוא קצר ובא לאדם במצר ובצמצום גדול; והעבודה והקדושה שהוא צריך לעשות באותו היום עדיין נעלמות במצר גדול ובקטנות גדולה מאוד. אבל האדם צריך בכל יום להיות גיבור כארי, ולהתגבר להאריך ולהרחיב את היום; ללכת בכל שעה מקטנות לגדלות, ולהגדיל בכל שעה ושעה את היום בתוספת קדושה יתרה. זה עיקר העבודה: לצאת בכל עת ממוחין דקטנות למוחין דגדלות.

EN:
All this results from their failure to understand and to set their hearts to observing carefully that this is how it is every single day. At its beginning, every day is short and comes upon a person in great straits and constriction; the divine service and holiness that he must accomplish on that day are still hidden within great constriction and exceedingly profound smallness. A person, however, must be mighty as a lion every day and strengthen himself to lengthen and broaden the day; at every hour he must proceed from smallness to greatness, increasing the day at each hour with an additional measure of holiness. This is the essence of divine service: at every time to emerge from mochin of smallness into mochin of greatness.

Segment 43
HE:
זה עיקר יציאת מצרים שאנו צריכים לזכור בכל יום ויום: בכל יום אנו צריכים להשתדל לצאת מן המצר אל המרחב. זהו בחינת: ״מן המצר קראתי יה, ענני במרחב יה״ (תהלים קי״ח, ה׳), וזה עיקר אריכות ימיו של האדם, כנזכר לעיל. (הלכות גנבה, הלכה ג׳, אות י׳; אוצר היראה, יראה ועבודה)

EN:
This is the essential Exodus from Egypt that we must remember each and every day: every day we must endeavor to emerge from constriction into expansiveness. This is the aspect of: “From the strait I called to Yah; Yah answered me with expansiveness” (Psalms 118:5). This is the essential meaning of a person’s length of days, as described above. (Likutay Halachos, Laws of Theft 3:10; Otzar HaYirah, “Yirah and Divine Service”)

Segment 44
HE:
העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ (דברים ל׳, י״ט)

צריכים דווקא שני עדים כדי לגלות את האמת מתוך השקר. הם בחינת שמים וארץ, בחינת מעלה ומטה, בחינת: ״אם אסק שמים שם אתה, ואציעה שאול הנך״ (תהלים קל״ט, ח׳). כי כלל התורה הוא אמונה, כמו שכתוב: ״כל מצוותיך אמונה״ (תהלים קי״ט, פ״ו); וכמו שאמרו רבותינו ז״ל: ״בא חבקוק והעמידן על אחת״ — שהיא אמונה (מכות כ״ד ע״א).

EN:
I call heaven and earth to witness against you today (Deuteronomy 30:19)

Precisely two witnesses are required in order to reveal truth from amid falsehood. They are the aspect of heaven and earth, the aspect of above and below, in the aspect of: “If I ascend to heaven, You are there; if I make my bed in the netherworld, behold, You are there” (Psalms 139:8). For the entirety of the Torah is faith, as it is written: “All Your commandments are faith” (Psalms 119:86); and as our Sages, of blessed memory, said: “Habakkuk came and established them upon one”—namely, faith (Makkos 24a).

Segment 45
HE:
עיקר האמונה, התלויה באמת, הוא בשתי הבחינות הנזכרות לעיל. צריכים להאמין בהשם יתברך, שהוא יחיד קדמון, היה הווה ויהיה; וכן צריכים להאמין במציאותו יתברך. צריכים להאמין שהוא הבורא, הוא היוצר, הוא המנהיג, מלך, שליט ומושל, ומשגיח על כל דבר מראש ועד סוף. כי כשאינו מאמין, חס ושלום, שהוא יתברך מושל בכל, ומלכותו בכל משלה תמיד, הוא כופר ומקצץ בנטיעות.

EN:
The essence of faith, which depends upon truth, consists in the two aspects mentioned above. One must believe in Hashem, blessed be He: that He is the singular, primordial One, Who was, is, and will be; and one must likewise believe in His existence, blessed be He. One must believe that He is the Creator, He is the Former, He is the Director—the King, Ruler, and Governor—Who exercises providence over everything from beginning to end. For if a person does not believe, God forbid, that He, blessed be He, rules over everything and that His kingship continually governs all, he denies the root and severs the plantings.



# Nitzavim
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/5/8/

Nitzavim
נצבים
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/5/8

Segment 1
HE:
אתם ניצבים היום כולכם (דברים כ״ט, ט׳)

וזהו שקיבץ משה את כל המדרגות שבישראל קודם מותו, והזהיר אותם שכולם צריכין לקיים את כל דברי התורה הזאת. כמו שכתוב: ״אתם ניצבים היום כולכם... ראשיכם שבטיכם, זקניכם ושוטריכם״ וכו׳, ״מחוטב עציך עד שואב מימיך״ (דברים כ״ט, ט׳–י׳). ראה ממי התחיל ובמי סיים: שהתחיל מראשי בני ישראל, שהם הגדולים במעלה מאוד מאוד, והולך וחושב כל המדרגות שבעולם הכלולים באלו העשרה שחושב, עד שסיים ״מחוטב עציך עד שואב מימיך״.

EN:
You are standing today, all of you (Deuteronomy 29:9)

This is why Moshe assembled all the levels within Israel before his death and warned them that everyone must fulfill all the words of this Torah. As it is written: “You are standing today, all of you… your heads, your tribes, your elders, and your officers,” and so forth, “from the hewer of your wood to the drawer of your water” (Deuteronomy 29:9–10). Observe with whom he began and with whom he concluded: he began with the heads of the Children of Israel, who are exceedingly exalted in stature, and proceeded to enumerate all the levels in the world included within the ten categories he lists, until he concluded with “the hewer of your wood and the drawer of your water.”

Segment 2
HE:
אלו הם הגבעונים שנתגיירו שלא לשמה, אלא מחמת אימה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: מלמד שבאו גבעונים בימי משה וכו׳ (רש״י על דברים כ״ט, י׳). והם מרמזים על תכלית הדיוטה התחתונה. קודם הסתלקותו קיבץ משה את כולם ואמר שלכולם הוא מוסר את התורה, כמו שכתוב שם: ״לעברך בברית ה׳ אלקיך״ וכו׳ (דברים כ״ט, י״א).

EN:
These are the Givonim, who converted without pure intent but because of fear, as our Rabbis, of blessed memory, said: this teaches that the Givonim came in the days of Moshe, and so forth (Rashi on Deuteronomy 29:10). They allude to the very lowest level. Before his passing, Moshe assembled them all and declared that he was transmitting the Torah to all of them, as it is written there: “For you to enter the covenant of Hashem your God,” and so forth (Deuteronomy 29:11).

Segment 3
HE:
וכן הזהיר שם שלכל הדורות עד הסוף הוא מוסר את התורה, כמו שכתוב: ״ולא אתכם לבדכם״ וכו׳, ״כי את אשר ישנו פה עמנו לפני ה׳ אלקינו ואת אשר איננו פה״ וכו׳ (דברים כ״ט, י״ג–י״ד). להורות שלכולם נמסרה התורה — לכל המדרגות שבכל הדורות עד הסוף — כי כולם יצליחו לנצח על ידי התורה, יהיה מי שיהיה ומאיזה מדרגה שהוא, כי דרך התורה היא מגן לכול.

EN:
He likewise warned there that he was transmitting the Torah to all generations until the end, as it is written: “Not with you alone,” and so forth; “but with whoever is here with us today before Hashem our God, and with whoever is not here,” and so forth (Deuteronomy 29:13–14). This teaches that the Torah was transmitted to everyone—to every level in every generation until the end—for all can succeed eternally through the Torah, whoever one may be and whatever one’s level, because the way of Torah is a shield for all.

Segment 4
HE:
אתם ניצבים היום כולכם (דברים כ״ט, ט׳)

קודם ראש השנה קורין פרשת ״אתם ניצבים היום כולכם״ וכו׳ (דברים כ״ט, ט׳), להודיע לכל נפשות בית ישראל, גדולים וקטנים, שכולם צריכין להתקבץ יחד ולהיכלל יחד באהבה בתוך הקדושה העליונה, בתוך בחינת קודש הקודשים, אבן שתייה, שכל הכולל, שהוא בחינת משה, בחינת הצדיק האמת, שצריכין לנסוע אליו על ראש השנה.

EN:
You are standing today, all of you (Deuteronomy 29:9)

Before Rosh Hashanah we read the parsha of “You are standing today, all of you,” and so forth (Deuteronomy 29:9), to inform all the souls of the House of Israel, great and small, that everyone must assemble together and be incorporated together in love within the supernal holiness—within the aspect of the Holy of Holies, the Foundation Stone, the inclusive intellect, which is the aspect of Moshe and the aspect of the true tzaddik, to whom one must travel for Rosh Hashanah.

Segment 5
HE:
ועל ידי שנכללין יחד בתוך אבן שתייה, שכל הכולל, זוכין כל אחד ואחד להחיות שכלו, עד שיוכל להמתיק כל מיני דינים וצמצומים. ומשם נמשכת המתקה לכל אחד ואחד במקומו, ביומו ושעתו; שידע כל אחד, כפי מה שהוא, במקומו — בביתו או בדרך, באיזה מקום שהוא — וכפי מה שהוא באותו היום ובאותה השעה והרגע, שבאותה שעה ורגע יוכל לדבק את עצמו להשם יתברך ממקומו שהוא שם, מכל הפגמים והבלבולים והעקמומיות שבלב ומכל מה שעובר עליו אז, כפי האדם והמקום והזמן. כי הכול נמתק ונתבטל על ידי השכל העליון הכולל הנזכר לעיל.

EN:
By being incorporated together within the Foundation Stone—the inclusive intellect—each person merits reviving his own intellect until he can sweeten every kind of judgment and constriction. From there, sweetening is drawn to each person in his place, day, and hour. Each person, according to his particular state and wherever he may be—at home or on the road—must know that on that very day, during that very hour and moment, he can bind himself to Hashem, blessed be He, from the place where he presently stands, despite all his blemishes, confusions, crookedness of heart, and everything then passing over him, in accordance with the person, place, and time. For everything is sweetened and nullified through the aforementioned supernal inclusive intellect.

Segment 6
HE:
וזהו ״אתם ניצבים היום״ (דברים כ״ט, ט׳) — אלו בחינות אדם, מקום וזמן: ״אתם״ היינו אדם, בחינת כלליות נפשות ישראל; ״ניצבים״ בחינת המקום שניצבים עליו; ״היום״ בחינת זמן.

EN:
This is “You are standing today” (Deuteronomy 29:9)—the aspects of person, place, and time. “You” signifies the person, the aspect of the collective souls of Israel; “are standing” signifies the place upon which they stand; and “today” signifies time.

Segment 7
HE:
וזהו ״כולכם לפני ה׳ אלקיכם״ (דברים כ״ט, ט׳): אתם כולכם, כל אחד כפי מקומו ושעתו, צריכין לידע שאתם ניצבים ועומדים היום לפני ה׳ אלקיכם. ולזה זוכין על ידי ההתכללות בצדיק האמת, שהוא בחינת קודש הקודשים, אבן שתייה.

EN:
This is “All of you before Hashem your God” (Deuteronomy 29:9): all of you, each person in accordance with his place and hour, must know that today you stand and remain before Hashem your God. One merits this through incorporation within the true tzaddik, who is the aspect of the Holy of Holies, the Foundation Stone.

Segment 8
HE:
וזהו ״לעברך בברית... אשר אנכי כורת עמך היום״ (דברים כ״ט, י״א): בחינת ״היום אם בקולו תשמעו״ (תהלים צ״ה, ז׳) — להתגבר להתחיל בעבודת השם בכל עת ובכל שעה ובכל רגע שעומד בו, ולא לדחות מיום לחברו כלל. כי צריכין לידע שאין לאדם בעולמו אלא אותו היום ואותו רגע בלבד, כמו שכתוב: ״ותפקדנו לבקרים, לרגעים תבחננו״ (איוב ז׳, י״ח). (הלכות פיקדון וארבעה שומרים, הלכה ה׳, אות ל״ו; לפי אוצר היראה, יראה ועבודה, אות קמ״ט)

EN:
This is “For you to enter the covenant… that I establish with you today” (Deuteronomy 29:11), the aspect of: “Today, if you will heed His voice” (Psalms 95:7). One must strengthen oneself to begin the service of Hashem at every time, during every hour, and at every moment in which one stands, without postponing it at all from one day to the next. For one must know that in his world a person possesses only that particular day and moment, as it is written: “You attend to him each morning; You examine him every moment” (Job 7:18). (Likutay Halachos, Laws of a Deposit and the Four Custodians 5:36; following Otzar HaYirah, Awe and Divine Service 149)

Segment 9
HE:
אתם ניצבים היום כולכם לפני ה׳ אלקיכם, ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם, כל איש ישראל (דברים כ״ט, ט׳)

מה שמכין כף אל כף בשעת התפילה: כי אמרו חכמינו זכרונם לברכה: למה התחילה התורה מבראשית? כי העכו״ם יאמרו לנו: גזלנים אתם, שכבשתם ארץ שבעה עממין. בשביל זה: ״כוח מעשיו הגיד לעמו״ (תהלים קי״א, ו׳) — שהגיד שכל העולמות, הכול מעשי ידיו, ולמי שהקדוש ברוך הוא רוצה הוא נותן. וזהו ״לתת להם נחלת גויים״ (תהלים קי״א, ו׳), כי בידו הכול (בראשית רבה א׳, ב׳; רש״י על בראשית א׳, א׳).

EN:
You are standing today, all of you, before Hashem your God: your heads, your tribes, your elders, and your officers, every man of Israel (Deuteronomy 29:9)

Concerning clapping one hand against the other during prayer: our Sages, of blessed memory, asked why the Torah began with Bereishis. The idolaters will say to us: You are robbers, for you conquered the land of the seven nations. Therefore: “He declared the power of His works to His people” (Psalms 111:6)—He declared that all the worlds are entirely the work of His hands, and He gives them to whomever the Holy One, blessed be He, desires. This is “to give them the inheritance of nations” (Psalms 111:6), for everything is in His hand (Bereishis Rabbah 1:2; Rashi on Genesis 1:1).

Segment 10
HE:
וכל הדברים נקראים ״כוח מעשיו״, כנגד כ״ח אתוון דעובדא דבראשית — עשרים ושמונה האותיות של מעשה בראשית — כנגד כ״ח פרקין דידיים, עשרים ושמונה פרקי הידיים. וזה ידוע כי אווירא דארץ עממין היא טמאה, ואווירא דארץ ישראל הוא קדוש וטהור, כי הקדוש ברוך הוא הוציא אותה מתחת יד העכו״ם ונתנה לנו. אבל ארץ העמים, שהיא חוץ לארץ, שם האוויר טמא.

EN:
All things are called “the power of His works,” corresponding to the twenty-eight letters of the account of creation and to the twenty-eight joints of the hands. It is known that the atmosphere of the lands of the nations is impure, whereas the atmosphere of Eretz Yisrael is holy and pure, for the Holy One, blessed be He, removed it from the hand of the idolaters and gave it to us. But in the lands of the nations—outside the Land—the atmosphere is impure.

Segment 11
HE:
וכשאנו מוחאין כף אל כף, בזה נתעוררות כ״ח אתוון דבראשית, ״כוח מעשיו״, ונמצא שבידו לתת לנו נחלת גויים, כי הכול של הקדוש ברוך הוא. ובזה יש כוח בידינו לטהר אוויר ארץ העמים, כי ארץ העמים חוזרת תחת ממשלת הקדוש ברוך הוא, ובידו לתת לכל מי שירצה, כמו שכתוב: ״לתת להם נחלת גויים״ (תהלים קי״א, ו׳). ואז נטהר אוויר המקום שאיש הישראלי מתפלל, ושואב אוויר הקדוש כמו בארץ ישראל.

EN:
When we clap one hand against the other, the twenty-eight letters of Bereishis—the “power of His works”—are awakened. It follows that it is in His hand to give us the inheritance of nations, for everything belongs to the Holy One, blessed be He. Through this we possess the power to purify the atmosphere of the lands of the nations, since those lands return beneath the dominion of the Holy One, blessed be He, and it is in His hand to give them to whomever He desires, as it is written: “To give them the inheritance of nations” (Psalms 111:6). The atmosphere of the place where the Jew prays is then purified, and he draws in holy air as in Eretz Yisrael.

Segment 12
HE:
וזהו ״אתם ניצבים היום״ (דברים כ״ט, ט׳) — אין עמידה אלא תפילה (ברכות ו׳ ע״ב). ״לפני ה׳ אלקיכם״ (דברים כ״ט, ט׳) — זה בחינת ארץ ישראל, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה: כל הדר בארץ ישראל כמי שיש לו אלוק (כתובות ק״י ע״ב). היינו: על ידי מה תזכו שתהא תפילתכם באווירא דארץ ישראל? ״ראשיכם שבטיכם״ וכו׳ (דברים כ״ט, ט׳). ומונה עשר בחינות, היינו בחינות מחיאת כף; על ידי מחיאת כפיים התפילה היא באווירא דארץ ישראל. (ליקוטי מוהר״ן א׳, תורה מ״ד)

EN:
This is “You are standing today” (Deuteronomy 29:9)—standing signifies prayer (Berachos 6b). “Before Hashem your God” (Deuteronomy 29:9) is the aspect of Eretz Yisrael, as our Sages, of blessed memory, said: whoever dwells in Eretz Yisrael is like one who has a God (Kesubos 110b). That is: through what will you merit having your prayer take place in the atmosphere of Eretz Yisrael? Through “your heads, your tribes,” and so forth (Deuteronomy 29:9). The verse enumerates ten aspects, corresponding to the aspect of clapping the hands; through clapping, the prayer takes place in the atmosphere of Eretz Yisrael. (Likutay Moharan I, Teaching 44)

Segment 13
HE:
כי את אשר ישנו פה... ואת אשר איננו פה (דברים כ״ט, י״ד)

כל ימי חיי הצדיק הם בחינת יום, ואז עיקר ההמשכה אלינו, שממשיך את הדעת והתורה הקדושה. ואחר הסתלקותו הוא בחינת לילה, ואז נסתמו תרעין דגן עדן — שערי גן עדן — ונסתלק הדעת. ואז צריכין לחיות את עצמנו בהתורה שהמשיך עלינו ביום, דהיינו בחיים חיותו. כי הצדיקים הגדולים, שהם בחינת משה, ממשיכים תורה ממקום עליון ונורא ונשגב ובשכל נפלא כזה, עד שיש כוח בתורתם להשיב ולהחיות לנצח את כל הנפשות שיעסקו בתורתם.

EN:
With whoever is here... and with whoever is not here (Deuteronomy 29:14)

All the days of the tzaddik’s life are the aspect of day. Then occurs the principal drawing down to us, as he draws down holy daas and Torah. After his passing comes the aspect of night; the gates of Gan Eden are then closed, as it were, and daas departs. We must then revive ourselves through the Torah that he drew down upon us during the day—that is, during his lifetime. For the great tzaddikim, who are the aspect of Moshe, draw Torah from such a supernal, awesome, and exalted place and through such wondrous intellect that their Torah possesses the power eternally to restore and revive every soul that engages in it.

Segment 14
HE:
כי התגלות תורתם הייתה על ידי העלאת הנפשות בבחינת עיבור וכו׳, כמבואר בפנים. ובגודל כוחם העלו גם הנפשות העתידות לבוא, בבחינת: ״ולא אתכם לבדכם... כי את אשר ישנו פה... ואת אשר איננו פה״ וכו׳ (דברים כ״ט, י״ג–י״ד). והמשיכו התורה בקדושה כזאת, עד שכל מי שיעסוק בתורתם תאיר לו התורה לצאת מחשכת אפלתו, בבחינת: ״נר לרגלי דברך ואור לנתיבתי״ (תהלים קי״ט, ק״ה).

EN:
The revelation of their Torah came through elevating souls in the aspect of pregnancy, and so forth, as explained in the original discourse. Through their immense power they also elevated the souls destined to come in the future, in the aspect of: “Not with you alone… but with whoever is here… and with whoever is not here,” and so forth (Deuteronomy 29:13–14). They drew down Torah with such holiness that, for everyone who engages in their Torah, it will shine and enable him to emerge from his dark gloom, in the aspect of: “Your word is a lamp for my feet and a light for my path” (Psalms 119:105).

Segment 15
HE:
כי על ידי עוסקו בתורה חוזרת ומתחדשת נפשו גם עתה בבחינת עיבור, מחמת שחידושי התורה האלו נמשכו מעליות והתחדשות הנפשות אשר ישנו פה ואשר איננו פה וכו׳. וזה בחינת: ״טעמה כי טוב סחרה, לא יכבה בלילה נרה״ (משלי ל״א, י״ח); דהיינו שאפילו בלילה, אחר הסתלקות הצדיק, לא יכבה נר תורתו הקדושה לעולם ועד.

EN:
Through engaging in the Torah, his soul returns and is renewed even now in the aspect of pregnancy, because these Torah insights were drawn from the elevations and renewal of the souls “who are here” and “who are not here,” and so forth. This is the aspect of: “She perceives that her merchandise is good; her lamp does not go out at night” (Proverbs 31:18). That is, even during the night, after the tzaddik’s passing, the lamp of his holy Torah will never be extinguished.

Segment 16
HE:
הצדיק שממשיך תורה על ידי עליית הנפשות כנזכר לעיל, ממשיכה בקדושה נפלאה כזאת, עד שאפילו אחר כך, בשעה שהנפשות האלו לא יהיו אצלו אלא כל אחד יהיה בביתו, אף על פי כן יהיה כוח לכל אחד להמשיך על עצמו אור קדושת התורה הנזכרת לעיל, עד שתאיר לו כמו אור ונר לצאת מאפלה לאור גדול. (הלכות אבדה ומציאה, הלכה ג׳, אותיות ה׳, ז׳)

EN:
The tzaddik who draws down Torah through the elevation of souls, as explained above, draws it down with such wondrous holiness that even afterward, when those souls are no longer with him but each is in his own home, every individual will nevertheless possess the power to draw upon himself the light of the holiness of that Torah, until it shines for him like a light and lamp by which to emerge from darkness into great light. (Likutay Halachos, Laws of Lost and Found Property 3:5, 7)

Segment 17
HE:
הנסתרות לה׳ אלקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם (דברים כ״ט, כ״ח)

פירש רש״י ז״ל על עניין הערבות: ״ואם תאמר: אתה מעניש את הרבים על הרהורי היחיד וכו׳, והלא אין אדם יודע טמונותיו של חברו? אין אני מעניש אתכם על הנסתרות וכו׳, אבל הנגלות וכו׳״ (רש״י על דברים כ״ט, כ״ח), עיין שם. היינו שהכתוב מיישב דעתנו ואומר לנו שלא נפחד מזה, כי אינו בא, חס ושלום, בטרוניא עמנו להעמיס עלינו עול שלא נוכל לקיימו. כי אין אנו צריכים לעשות רק מה שבידינו.

EN:
The hidden things belong to Hashem our God, but the revealed things belong to us and to our children forever (Deuteronomy 29:28)

Rashi, of blessed memory, explains this in relation to mutual guarantorship: “And if you say: You punish the many for the thoughts of the individual, and so forth; yet no person knows what is hidden within his fellow? I do not punish you for the hidden things, and so forth, but for the revealed things, and so forth” (Rashi on Deuteronomy 29:28); see there. That is, Scripture settles our minds and tells us not to fear this, for He does not, God forbid, deal tyrannically with us by placing upon us a burden that we cannot fulfill. We are required to do only what lies within our power.

Segment 18
HE:
עלינו לחנך את בנינו ותלמידינו בדרך הקודש, ולראות שיתווספו אל הקיבוץ הקדוש. על ידי זה נצא ממילא ידי הערבות, מחמת ריבוי הבתים שיתווספו. כי לפי חשבון הצירופים וריבוי הבתים הנבנים על ידי האבנים המתווספות, כמבואר בספר יצירה: שלוש אבנים בונות שישה בתים; ארבע אבנים — עשרים וארבעה בתים; חמש אבנים — מאה ועשרים בתים; ושש אבנים — שבע מאות ועשרים בתים, וכן הלאה, עד שאין הפה יכול לדבר והלב לחשוב (ספר יצירה ד׳, ט״ז).

EN:
We must educate our children and students in the path of holiness and see to it that they are added to the holy gathering. Through this we will, as a matter of course, discharge the obligation of mutual guarantorship, by virtue of the multitude of houses that will be added. For according to the calculation of permutations and the multiplication of houses built through the addition of stones, as explained in Sefer Yetzirah: three stones build six houses; four stones, twenty-four houses; five stones, one hundred twenty houses; and six stones, seven hundred twenty houses, and so forth—until the mouth is incapable of speaking it and the heart of conceiving it (Sefer Yetzirah 4:16).

Segment 19
HE:
גם נפשות ישראל נקראות אבנים, בבחינת: ״תשתפכנה אבני קודש בראש כל חוצות״ (איכה ד׳, א׳). על כן, כשמתווספת נפש אחת מישראל לאיזה קיבוץ קטן של ישראל שנתקבצו לדבר שבקדושה — ובפרט אם זוכים להתקבץ אל הצדיק האמת, העוסק בתיקון נפשות ישראל ובהבאתן לתכלית שלמות קדושתן — אזי על ידי הנפש הזאת שנתווספה עליהם מחדש מתרבים הבתים דקדושה עד אין קץ ואין חקר.

EN:
The souls of Yisrael are likewise called stones, in the aspect of: “The holy stones are poured out at the head of every street” (Lamentations 4:1). Therefore, when one Jewish soul is added to some small gathering of Jews who have assembled for a holy purpose—and especially when they merit to gather around the true tzaddik, who occupies himself with the rectification of Jewish souls and with bringing them to the ultimate perfection of their holiness—then, through that soul newly added to them, the houses of holiness multiply beyond end and measure.

Segment 20
HE:
כגון, למשל, כשמתווספת נפש אחת לקיבוץ דקדושה של תשע עשרה נפשות ישראל, ועל ידה נעשה מספר עשרים, אזי מתרבים הבתים, לפי החשבון הנזכר לעיל, בעוד יותר משני אלפים מיליון פעמים מילי מיליון. וכבר ידעת מספר המיליון, שהוא אלף פעמים אלף; ומילי מיליון הוא אלף פעמים אלף מיליון.

EN:
For example, when one soul is added to a holy gathering of nineteen Jewish souls, thereby making the number twenty, then, according to the calculation mentioned above, the houses increase by more than two thousand million times milli-million. You already know the number called a million: it is one thousand times one thousand; and milli-million is one thousand times one thousand million.

Segment 21
HE:
נמצא, כשמתווספת עוד נפש אחת ונעשה קיבוץ דקדושה של עשרים ואחת נפשות, אזי יהיה המספר עשרים ואחת פעמים במספר כל הנזכר לעיל; וכן להלן, עד שבאמת אין הפה יכול לדבר והלב לחשוב. ועל ידי עוצם ריבוי הבתים, גם הנפשות שהן עדיין בחוץ לגמרי מכניסים אותן לפנים, אל תוך ריבוי הבתים הנזכר לעיל, הנבנים ממילא גם סביבן מעוצם ריבוים.

EN:
It follows that when one more soul is added, forming a holy gathering of twenty-one souls, the number will be twenty-one times the entire number stated above; and so it continues, until the mouth is truly incapable of speaking it and the heart of conceiving it. Through the immense multiplication of the houses, even the souls that are still entirely outside are brought inward, into the multitude of houses mentioned above, which, by virtue of their immense number, are built around those souls as well.

Segment 22
HE:
על ידי זה יכול כל אדם לצאת ידי חובת הערבות, שכל אחד מישראל ערב בעד חברו ובעד כל ישראל. על כך נכרתו אלפי אלפים וריבי רבבות בריתות על כל מצווה ומצווה, כמבואר בדברי רבותינו ז״ל; ואמרו שם: ״ערבא וערבא דערבא איכא בינייהו״ (סוטה ל״ז ע״ב). ולכאורה, מי יכול לצאת ידי חובת כל הערבות הנזכרת לעיל, בפרט בדורות הללו?

EN:
Through this, every person can discharge the obligation of mutual guarantorship, for every Jew is a guarantor for his fellow and for all Yisrael. Thousands upon thousands and myriads upon myriads of covenants were made concerning every single mitzvah, as explained in the words of our Sages, of blessed memory; and they said there: “There is a guarantor and a guarantor for the guarantor among them” (Sotah 37b). Seemingly, who can discharge the obligation of all the mutual guarantorship described above, especially in these generations?

Segment 23
HE:
אך לפי הנזכר לעיל, הרוצה לצאת ידי חובת הערבות ועוצם ריבוי הבריתות שנכרתו על כך, ישתדל לקרב נפשות ישראל להשם יתברך. ואז, אפילו כשאינו זוכה אלא להוסיף נפש אחת על הקיבוץ הקדוש, הרי כמה אלפי אלפים וריבי רבבות מילי מיליון בתים מתווספים על ידו; מכל שכן כשזוכה לקרב כמה נפשות. על ידי כל זה מתרבים הבתים כל כך, עד שגם כל הרחוקים לגמרי, הנשפכים בראש כל חוצות, נכנסים ממילא אל תוך הבתים דקדושה; ובזה הוא יוצא ידי חובת הערבות בשלמות גדולה.

EN:
Accordingly, one who wishes to discharge the obligation of mutual guarantorship, together with the immense multitude of covenants made concerning it, should endeavor to draw Jewish souls close to Hashem, blessed be He. Then, even if he merits only to add one soul to the holy gathering, many thousands upon thousands and myriads upon myriads of thousands of millions of houses are added through him; all the more so if he merits to draw several souls close. Through all this the houses multiply so greatly that even all those who are utterly distant, who are poured out at the head of every street, enter as a matter of course into the houses of holiness. In this way he discharges the obligation of mutual guarantorship with great completeness.

Segment 24
HE:
כל אדם יכול לקיים זאת על ידי שמשתדל לקרב, על כל פנים, את בניו לעבודתו ולתורתו יתברך, ולהקיבוץ הקדוש של הנלווים אל הצדיק האמת, המנהיג האמיתי, המדריכם בדרך הקודש — בדרך האמת דקדושה אשר דרכו בה אבותינו מעולם. ובפרט מי שזוכה להעמיד גם תלמידים אחרים.

EN:
Every person can fulfill this by endeavoring, at the very least, to draw his children close to His service and His Torah, and to the holy gathering of those attached to the true tzaddik, the authentic leader, who guides them in the holy path—the true path of holiness in which our forefathers have walked from of old. This applies especially to one who merits to establish other students as well.

Segment 25
HE:
וזהו: ״הנסתרות לה׳ אלקינו״ — כי רק הוא יתברך לבדו יודע נסתרות, ובוודאי לא יעניש אותנו על הנסתר מאתנו, כמו שפירש רש״י לפי עניינו ושיטתו. רק ״והנגלות לנו ולבנינו״ דייקא: אנו צריכים בעיקר להשתדל לקרב את בנינו ותלמידינו, הנקראים גם כן בנים, לקרב כפי יכולתנו לעבודתו יתברך ולצרפם ולהוסיפם אל הקיבוץ הקדוש הנזכר לעיל. על ידי זה יתרבו הבתים מאוד, עד שממילא יתקרבו כולם לפנים. וזהו: ״עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת״ — על ידי זה בלבד שנקרב את בנינו ותלמידינו המועטים אל הקיבוץ כנזכר לעיל, בוודאי יתקיים לעולם קיום התורה והתפילה, לעשות את כל דברי התורה הזאת; כי על ידי זה, סוף כל סוף, יתקרבו כולם להשם יתברך באמת (דברים כ״ט, כ״ח). (הלכות פריה ורביה והלכות אישות, הלכה ה׳, אות י״ג)

EN:
This is: “The hidden things belong to Hashem our God”—for He alone, blessed be He, knows hidden things, and He certainly will not punish us for what is hidden from us, as Rashi explains according to the subject and his approach. Rather, it is specifically “but the revealed things belong to us and to our children”: our principal obligation is to endeavor to draw our children and students—who are likewise called children—close, to the extent of our ability, to His service, blessed be He, and to join and add them to the holy gathering mentioned above. Through this the houses will multiply exceedingly, until everyone will, as a matter of course, be drawn inward. This is: “forever, to perform all the words of this Torah”—merely by drawing our few children and students close to the gathering, as mentioned above, the endurance of Torah and prayer will certainly be sustained forever, so as to perform all the words of this Torah; for through this, ultimately, everyone will truly be drawn close to Hashem, blessed be He (Deuteronomy 29:28). (Likutay Halachos, Laws of Procreation and Laws of Marriage 5:13)

Segment 26
HE:
ומל ה׳ אלקיך את לבבך ואת לבב זרעך (דברים ל׳, ו׳)

אם יזכה שירגיש באמת כאב חטאיו, היינו כשימול את ערלת לבבו — כי כל זמן שלבו ערל ואטום אי אפשר לו להרגיש באמת. רק כשימול את ערלת לבבו ויהיה לו חלל בלב, אזי ירגיש לבבו באמת את גודל כאבו, ויתחרט ויצטער באמת. ומגודל החרטה ירגישו גם כל הלבבות של כל הטיפות שנמשכו ממנו, ובכל מקום שנמשכו אליו ירגישו שם, במקום שהם.

EN:
Hashem your God will circumcise your heart and the heart of your offspring (Deuteronomy 30:6)

If he merits truly to feel the pain of his sins—that is, when he circumcises the foreskin of his heart—for as long as his heart is uncircumcised and sealed, it is impossible for him truly to feel. Only when he circumcises the foreskin of his heart and a hollow is formed within his heart will his heart truly feel the magnitude of its pain, and he will genuinely regret and grieve. By virtue of the magnitude of that regret, all the hearts of all the drops that issued from him will also feel it; wherever they were drawn, they will feel it there, in the place where they are.

Segment 27
HE:
הן הטיפות שנמשכו ממנו ונתהוו מהן בניו ממין בני אדם, והן הטיפות שנמשכו ממנו למקום אחר, חס ושלום — גם שם יש להן לב ושאר איברים. ואז, כשימול את לבבו וירגיש לבבו את גודל כאבו, ויתחיל להצטער ולהתחרט באמת, ירגישו שם כל הלבבות של הטיפות, וייוודע להן האמת: באיזה מקום טינופות הן מוטלות, בשאול תחתיות. כי מתחילה נדמה להן שטוב להן, כי הן מזיקי עלמא; ורק אחר כך, כשנימול לבבן על ידי שנימול לבב אביהן, הן מרגישות היכן הן ומתחילות להצטער ולקונן, ונעשה שם רעש גדול ביניהן.

EN:
This applies both to the drops that issued from him and from which his human children came into being, and to those that issued from him to another place, God forbid—for there too they possess a heart and other limbs. Then, when he circumcises his heart and his heart feels the magnitude of its pain, and he begins truly to grieve and regret, all the hearts of those drops will feel it there. The truth will become known to them: in what filthy place they lie, in the lowest pit. At first it appears to them that things are well with them, for they are destructive forces of the world. Only afterward, when their hearts are circumcised through the circumcision of their father’s heart, do they feel where they are; they begin to grieve and lament, and a great tumult arises among them there.

Segment 28
HE:
וזהו: ״ומל ה׳ אלקיך את לבבך ואת לבב זרעך״ (דברים ל׳, ו׳). היינו, כשימול ה׳ את לבבו, ימול גם את לבב זרעו. ולכל מקום שנמשך הזרע: אם למין בני אדם, אזי מוכרחים בניו שירגישו גם כן הרהור תשובה על ידי שנימול לבב אביהם; ואם נמשך למקום אחר, חס ושלום, אזי יימולו שם הלבבות וירגישו כנזכר לעיל. והזמן המסוגל לכך הוא חודש אלול, כי ״אלול״ ראשי תיבות: ״את לבבך ואת לבב״; היינו, שימול ה׳ את לבבו ואת הלב סתם התלוי בו, בכל מקום שנמשך אליו, כנזכר לעיל.

EN:
This is: “Hashem your God will circumcise your heart and the heart of your offspring” (Deuteronomy 30:6). That is, when Hashem circumcises his heart, He will also circumcise the heart of his offspring. This applies wherever the seed was drawn: if it was drawn into the human species, his children are then compelled likewise to experience a thought of teshuvah through the circumcision of their father’s heart; and if it was drawn to another place, God forbid, the hearts there will be circumcised and will feel as described above. The time especially suited to this is the month of Elul, for “Elul” is an acronym of “your heart and the heart”—es livavcha vi’es livav. That is, Hashem will circumcise his own heart and also the unspecified heart dependent upon him, wherever it was drawn, as described above.

Segment 29
HE:
היינו הלב של הטיפות, לכל מקום שנמשכו: הן כשנמשכו ונתהוו מהן בניו ממין בני אדם, והן כשנמשכו, חס ושלום, למקום אחר; גם הם בניו והם תלויים בו. על כן, כשנפטר האדם, הם הולכים אחר המיטה ומקוננים עליו כמו בניו ממש ממין אדם. אך הליכתם וקינתם אחריו הן לו לביזיון ולחרפה גדולה, רחמנא ליצלן. רחמנא ליצלן מעונשים הללו, כידוע. (ליקוטי מוהר״ן, חלק א׳, תורה קמ״א)

EN:
This means the heart of the drops, wherever they were drawn: both when they were drawn forth and his human children came into being from them, and when they were drawn, God forbid, to another place; these too are his children and are dependent upon him. Therefore, when a person passes away, they follow the bier and lament over him, just like his actual human children. Yet their following him and lamenting after him constitute great disgrace and shame for him, may the Merciful One save us. May the Merciful One save us from these punishments, as is known. (Likutay Moharan, Part I, Torah 141)

Segment 30
HE:
לא בשמים היא (דברים ל׳, י״ב)

בוודאי, אפילו אם לא היה אפשר לקיים את התורה אלא על ידי שיעלו לשמים — היינו לעשות תיכף עבודות גבוהות מאוד, שהן בחינת שמים — היינו בוודאי צריכים לעלות אחריה לשמים. כי בוודאי ראוי לאדם שיעבוד את השם יתברך בתכלית מדרגה עליונה, שהיא בחינת שמים.

EN:
It is not in heaven (Deuteronomy 30:12)

Certainly, even if it were possible to fulfill the Torah only by ascending to heaven—that is, by immediately performing exceedingly lofty forms of divine service, which are the aspect of heaven—we would certainly be required to ascend to heaven after it. For it is certainly fitting that a person serve Hashem, blessed be He, at the ultimate degree of the highest level, which is the aspect of heaven.

Segment 31
HE:
אך השם יתברך חפץ חסד הוא, והוא ״ידע יצרנו, זכור כי עפר אנחנו״ (תהלים ק״ג, י״ד), ו״יצר לב האדם רע מנעוריו״ (בראשית ח׳, כ״א). אי אפשר לכל אדם להתחיל תיכף בעבודות גבוהות עד לשמים; ואפילו לאחר ההתחלה, לא כל אדם זוכה לעבודות גבוהות אף בסוף ימיו. אם כן, חס ושלום, אם לא ירצה השם יתברך לקבל את העבודות הפשוטות של סתם בני אדם הכשרים, אבדה תקוות רוב העולם, חס ושלום.

EN:
Hashem, blessed be He, however, desires kindness. “He knows our nature; He remembers that we are dust” (Psalms 103:14), and “the inclination of man’s heart is evil from his youth” (Genesis 8:21). It is impossible for every person to begin immediately with lofty forms of divine service reaching to heaven; and even after beginning, not every person merits lofty forms of service even at the end of his days. If so, God forbid, were Hashem, blessed be He, unwilling to accept the simple forms of service performed by ordinary worthy people, the hope of most of the world would be lost, God forbid.

Segment 32
HE:
על כן הזהירה התורה על כך: ״לא בשמים היא״ (דברים ל׳, י״ב), וסיימה: ״כי קרוב אליך הדבר מאוד, בפיך ובלבבך לעשותו״ (דברים ל׳, י״ד). היינו שאין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו, ואינו חפץ מן האדם שיעלה לשמים — דהיינו שיעשה דווקא עבודות גבוהות שעדיין אין בכוחו לעשות. השם יתברך חפץ מן האדם שיעשה את מה שאפשר לו לפי מדרגתו.

EN:
The Torah therefore admonished concerning this: “It is not in heaven” (Deuteronomy 30:12), and concluded: “For the matter is very near to you, in your mouth and in your heart, to perform it” (Deuteronomy 30:14). That is, the Holy One, blessed be He, does not deal tyrannically with His creatures, and He does not require a person to ascend to heaven—that is, specifically to perform lofty forms of service that he does not yet possess the strength to perform. Hashem, blessed be He, desires a person to do what is possible for him according to his level.

Segment 33
HE:
זהו בבחינת: ״סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה״ (בראשית כ״ח, י״ב): שימשוך את עצמו מעט מעט, בכל פעם מעלה מעלה, וילך ממדרגה למדרגה. כמו שאנו מבקשים בכל יום: ״שתרגילנו בתורתך״ (ברכות ס׳ ע״ב) — ״שתרגילנו״ דווקא, כמו ההרגל שאדם מרגיל את עצמו באיזה דבר מעט מעט.

EN:
This is in the aspect of: “A ladder was set upon the earth, and its top reached toward heaven” (Genesis 28:12): he should draw himself upward little by little, each time higher and higher, proceeding from level to level. It is as we request every day: “Accustom us to Your Torah” (Berachos 60b)—specifically “accustom us,” like the habituation by which a person accustoms himself to something little by little.

Segment 34
HE:
נמצא שאין האדם צריך להסתכל בתחילת עבודתו שיעלה מיד למדרגה גבוהה. זהו בחינת ״לא בשמים היא״: אינך צריך לעלות מיד לשמים. רק הוא צריך להתחזק להתקרב ולעלות מיד אל המדרגה הקרובה אליו. וזהו: ״כי קרוב אליך הדבר מאוד״ (דברים ל׳, י״ד). כי באמת התורה והעבודה שאתה צריך לקיים עתה כפי רצונו יתברך קרובות אליך מאוד; אינך צריך אלא להתגבר לעלות ממדרגתך אל המדרגה הסמוכה, שהיא קרובה אליך מאוד.

EN:
It follows that, at the beginning of his divine service, a person need not look toward ascending immediately to a lofty level. This is the aspect of “It is not in heaven”: you need not ascend to heaven immediately. Rather, he must strengthen himself to draw close and immediately ascend to the level nearest him. This is: “For the matter is very near to you” (Deuteronomy 30:14). For in truth, the Torah and divine service that you must presently fulfill in accordance with His will, blessed be He, are very near to you; you need only strengthen yourself to ascend from your present level to the adjoining level, which is very near to you.

Segment 35
HE:
על כך אתה מוזהר: ״בפיך ובלבבך לעשותו״ (דברים ל׳, י״ד). צריך להתגבר מאוד על ידי דיבורי תורה ותפילה. על ידי זה מקררים את חמימות הלב דסטרא אחרא, שלא יבער הלב, חס ושלום, לתאוות רעות; וגם מקררים את חמימות הלב דקדושה, שלא יבער חוץ מן המידה ולא ירצה לעלות תיכף אל המופלא ממנו. על ידי זה זוכים לעלות מדרגה לדרגה ולעשות את כל דברי התורה הזאת. (הלכות תרומות ומעשרות, הלכה ג׳, אות י׳; אוצר היראה, יראה ועבודה, אות קי״א)

EN:
Concerning this you are admonished: “In your mouth and in your heart, to perform it” (Deuteronomy 30:14). One must strengthen himself greatly through words of Torah and prayer. Through them one cools the heat of the heart belonging to the sitra achra, so that the heart will not burn, God forbid, for evil desires; and one also cools the heat of the heart belonging to holiness, so that it will not burn beyond measure and seek to ascend immediately to what lies beyond him. Through this one merits to ascend from level to level and to perform all the words of this Torah. (Likutay Halachos, Laws of Terumos and Maasros 3:10; Otzar HaYirah, “Yirah and Divine Service,” 111)

Segment 36
HE:
כי קרוב אליך הדבר מאוד (דברים ל׳, י״ד)

אי אפשר לקבל את התורה, בכל אדם ובכל זמן — היינו שיזכה לקיים את התורה ולהבין את דרכי התורה על מכונם, שזה עיקר בחינת קבלת התורה שבכל זמן, בכלליות ובפרטיות בכל אדם — אלא על ידי יגיעות גדולות. צריכים לשבור מניעות עצומות קודם שזוכה כל אחד לבחינת קבלת התורה, כמאמר רבותינו ז״ל: ״יגעתי ומצאתי — תאמין; לא יגעתי ומצאתי — אל תאמין״ (מגילה ו׳ ע״ב).

EN:
For the matter is very near to you (Deuteronomy 30:14)

It is impossible to receive the Torah, for every person and at every time—that is, to merit fulfilling the Torah and properly understanding the ways of the Torah, which is the essential aspect of receiving the Torah at all times, both collectively and individually within each person—except through great exertions. One must break through immense obstacles before each person merits the aspect of receiving the Torah, in accordance with the teaching of our Sages, of blessed memory: “I exerted myself and found—believe it; I did not exert myself and found—do not believe it” (Megillah 6b).

Segment 37
HE:
צריכים להיות מרוצה למסור את נפשו ממש ולירד לתוך הים ולתוך התהום ממש, בשביל לחפש אחר דרכי התורה הקדושה; היינו לשבור מניעות עצומות שהן ממש כמו ים ותהום. כשאדם מרוצה לכך, ורצונו וחשקו לתורה הקדושה חזקים אצלו כל כך, השם יתברך עוזר לו לזכות לשבור את כל המניעות, והמניעות מתבטלות מאליהן. כי אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו, ואין הוא שולח לאדם מניעות שלא יוכל לשברן אם ירצה.

EN:
One must be willing literally to surrender his soul and to descend into the sea and into the abyss itself in order to search for the ways of the holy Torah; that is, to break immense obstacles that are truly like a sea and an abyss. When a person is willing to do this, and his desire and yearning for the holy Torah are so strong, Hashem, blessed be He, assists him in meriting to break all the obstacles, and the obstacles fall away of themselves. For the Holy One, blessed be He, does not deal tyrannically with His creatures, and He does not send a person obstacles that he will be unable to break if he truly wills it.

Segment 38
HE:
העיקר הוא על ידי תוקף הרצון. כל המניעות אינן באות על האדם אלא בשביל ניסיון ובחירה, וגם נמשכות מקטרוג השטן, המקטרג על בחינת קבלת התורה בכלל וכן בפרט. אך תיכף כשהוא חזק ברצון דקדושה כל כך, עד שהוא מרוצה למסור את נפשו ממש ולשבור את כל המניעות, מתבטלים ממילא כל הקטרוגים. מאחר שהוא מרוצה לשבור מניעות כאלה, בוודאי מגיע לו לזכות לקבלת התורה בשביל זה; ואז ממילא מתבטלות כל המניעות, והוא זוכה לקבלת התורה בשלמות.

EN:
The essential means is the force of desire. All the obstacles come upon a person only for the sake of trial and free choice; they are also drawn from the accusation of the Satan, who levels accusations against the aspect of receiving the Torah, both collectively and individually. Yet as soon as the person is so strong in holy desire that he is willing literally to surrender his soul and to break every obstacle, all the accusations fall away of themselves. Since he is willing to break such obstacles, he certainly deserves, on that account, to merit receiving the Torah. All the obstacles then fall away of themselves, and he merits receiving the Torah in completeness.

Segment 39
HE:
זהו בחינת: ״לא בשמים היא... כי קרוב אליך הדבר מאוד״ (דברים ל׳, י״ב–י״ד). תיכף כשהוא חזק ברצון דקדושה, עד שהיה מרוצה לעלות לשמים בשביל זה וכן לעבור מעבר לים בשביל זה, כעין שפירש רש״י שם (רש״י על דברים ל׳, י״ב–י״ג), אזי תיכף ״כי קרוב אליך״: כל המניעות מתבטלות מאליהן, וכל הדברים שבקדושה קרובים אליו, כנזכר לעיל. (הלכות הכשר כלים, הלכה ד׳, אות כ״ד; אוצר היראה, תלמוד תורה)

EN:
This is the aspect of: “It is not in heaven… for the matter is very near to you” (Deuteronomy 30:12–14). As soon as he is strong in holy desire—to the point that he would be willing to ascend to heaven for it and likewise to cross beyond the sea for it, in the manner explained there by Rashi (Rashi on Deuteronomy 30:12–13)—then immediately, “it is very near to you”: all the obstacles fall away of themselves, and all matters of holiness become near to him, as described above. (Likutay Halachos, Laws of Kashering Vessels 4:24; Otzar HaYirah, “Torah Study”)

Segment 40
HE:
אשר אנכי מצוך היום (דברים ל׳, ט״ז)

עיקר אריכות ימיו של האדם הוא מה שצריכים להיזהר להאריך ולהרחיב את היום בכל יום ויום. כי כל יום ויום, בתחילתו, הוא קצר מאוד ובא לאדם, לכל אחד ואחד כפי בחינתו, במצר גדול. כן נראה בחוש: בכל יום ויום, בתחילתו, קשה מאוד מאוד לאדם העבודה שהוא צריך לעשות באותו היום.

EN:
Which I command you today (Deuteronomy 30:16)

The essential meaning of a person’s length of days is that one must take care to lengthen and broaden the day, each and every day. For at its beginning every single day is exceedingly short, and it comes upon a person—each individual according to his own aspect—in great constriction. This is plainly perceptible: at the beginning of every day, the divine service that a person must perform on that day is exceedingly difficult for him.

Segment 41
HE:
מחמת זה רבים נמנעים מעבודתו יתברך, ודוחים ומטעים את עצמם בכל יום ויום. הם אומרים: ״היום קשה לי להתפלל; היום לבי אטום; היום יש לי מניעות ובלבולים כאלה״. כך מזדמן לו כמעט בכל יום ויום, עד שמחמת זה רבים מזלזלים בדברים העומדים ברומו של עולם — ומה הם? תפילה (ברכות ו׳ ע״ב). התפילה דומה עליהם למשא, והם חפצים לפטור אותה מעליהם.

EN:
Because of this, many people refrain from His service, blessed be He, and postpone and mislead themselves each and every day. They say: “Today it is difficult for me to pray; today my heart is sealed; today I have these obstacles and confusions.” Almost every day something of this kind occurs to him, until, because of it, many people treat lightly matters that stand at the height of the world—and what are they? Prayer (Berachos 6b). Prayer seems to them like a burden, and they wish to cast it off themselves.

Segment 42
HE:
כל זה מחמת שאינם מבינים ואינם משימים אל לבם לראות היטב שכך הוא בכל יום ויום. כל יום, בתחילתו, הוא קצר ובא לאדם במצר ובצמצום גדול; והעבודה והקדושה שהוא צריך לעשות באותו היום עדיין נעלמות במצר גדול ובקטנות גדולה מאוד. אבל האדם צריך בכל יום להיות גיבור כארי, ולהתגבר להאריך ולהרחיב את היום; ללכת בכל שעה מקטנות לגדלות, ולהגדיל בכל שעה ושעה את היום בתוספת קדושה יתרה. זה עיקר העבודה: לצאת בכל עת ממוחין דקטנות למוחין דגדלות.

EN:
All this results from their failure to understand and to set their hearts to observing carefully that this is how it is every single day. At its beginning, every day is short and comes upon a person in great straits and constriction; the divine service and holiness that he must accomplish on that day are still hidden within great constriction and exceedingly profound smallness. A person, however, must be mighty as a lion every day and strengthen himself to lengthen and broaden the day; at every hour he must proceed from smallness to greatness, increasing the day at each hour with an additional measure of holiness. This is the essence of divine service: at every time to emerge from mochin of smallness into mochin of greatness.

Segment 43
HE:
זה עיקר יציאת מצרים שאנו צריכים לזכור בכל יום ויום: בכל יום אנו צריכים להשתדל לצאת מן המצר אל המרחב. זהו בחינת: ״מן המצר קראתי יה, ענני במרחב יה״ (תהלים קי״ח, ה׳), וזה עיקר אריכות ימיו של האדם, כנזכר לעיל. (הלכות גנבה, הלכה ג׳, אות י׳; אוצר היראה, יראה ועבודה)

EN:
This is the essential Exodus from Egypt that we must remember each and every day: every day we must endeavor to emerge from constriction into expansiveness. This is the aspect of: “From the strait I called to Yah; Yah answered me with expansiveness” (Psalms 118:5). This is the essential meaning of a person’s length of days, as described above. (Likutay Halachos, Laws of Theft 3:10; Otzar HaYirah, “Yirah and Divine Service”)

Segment 44
HE:
העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ (דברים ל׳, י״ט)

צריכים דווקא שני עדים כדי לגלות את האמת מתוך השקר. הם בחינת שמים וארץ, בחינת מעלה ומטה, בחינת: ״אם אסק שמים שם אתה, ואציעה שאול הנך״ (תהלים קל״ט, ח׳). כי כלל התורה הוא אמונה, כמו שכתוב: ״כל מצוותיך אמונה״ (תהלים קי״ט, פ״ו); וכמו שאמרו רבותינו ז״ל: ״בא חבקוק והעמידן על אחת״ — שהיא אמונה (מכות כ״ד ע״א).

EN:
I call heaven and earth to witness against you today (Deuteronomy 30:19)

Precisely two witnesses are required in order to reveal truth from amid falsehood. They are the aspect of heaven and earth, the aspect of above and below, in the aspect of: “If I ascend to heaven, You are there; if I make my bed in the netherworld, behold, You are there” (Psalms 139:8). For the entirety of the Torah is faith, as it is written: “All Your commandments are faith” (Psalms 119:86); and as our Sages, of blessed memory, said: “Habakkuk came and established them upon one”—namely, faith (Makkos 24a).

Segment 45
HE:
עיקר האמונה, התלויה באמת, הוא בשתי הבחינות הנזכרות לעיל. צריכים להאמין בהשם יתברך, שהוא יחיד קדמון, היה הווה ויהיה; וכן צריכים להאמין במציאותו יתברך. צריכים להאמין שהוא הבורא, הוא היוצר, הוא המנהיג, מלך, שליט ומושל, ומשגיח על כל דבר מראש ועד סוף. כי כשאינו מאמין, חס ושלום, שהוא יתברך מושל בכל, ומלכותו בכל משלה תמיד, הוא כופר ומקצץ בנטיעות.

EN:
The essence of faith, which depends upon truth, consists in the two aspects mentioned above. One must believe in Hashem, blessed be He: that He is the singular, primordial One, Who was, is, and will be; and one must likewise believe in His existence, blessed be He. One must believe that He is the Creator, He is the Former, He is the Director—the King, Ruler, and Governor—Who exercises providence over everything from beginning to end. For if a person does not believe, God forbid, that He, blessed be He, rules over everything and that His kingship continually governs all, he denies the root and severs the plantings.



# Ha’azinu - Chumash with Likutey Halachos
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/5/9/

Ha’azinu
האזינו
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/5/9

Segment 1
HE:
האזינו השמים ואדברה (דברים ל״ב, א׳)

שירת האזינו היא לעד: ״כי לא תשכח מפי זרעו״ (דברים ל״א, כ״א), אפילו בתוקף ההסתרה שבתוך הסתרה, כמו שכתוב: ״ואנכי הסתר אסתיר פני מהם״ וכו׳, ״וענתה השירה הזאת לפניו לעד״ וכו׳ (דברים ל״א, י״ח; כ״א). כלל השירה הזאת הוא להזכיר ולהודיע את כל מעשי ה׳ אשר עשה עמנו, ואת הנפלאות והנוראות שהוא עתיד לעשות עמנו, עד שסוף כל סוף יגמור כרצונו להחזיר לנו את ארץ ישראל עם כל הקדושות ותפארת הגוונים המאירים שם.

EN:
Give ear, heavens, and I will speak (Deuteronomy 32:1)

The Song of Ha’azinu serves as a witness: “For it will not be forgotten from the mouth of his offspring” (Deuteronomy 31:21), even at the height of concealment within concealment, as it is written: “And I will surely conceal My face from them,” and so forth, and “This song will testify before him as a witness,” and so forth (Deuteronomy 31:18, 21). The entirety of this song is intended to recall and make known all the deeds of Hashem that He performed for us, and the wondrous and awesome things that He will yet perform for us, until ultimately He fulfills His will by restoring Eretz Yisrael to us together with all the forms of holiness and the splendor of the colors that shine there.

Segment 2
HE:
השירה מתחילה: ״בהנחל עליון גויים״ וכו׳, ״יצב גבולות עמים למספר בני ישראל, כי חלק ה׳ עמו״ וכו׳, ״ירכבהו על במתי ארץ״ וכו׳ (דברים ל״ב, ח׳–י״ג), היינו ארץ ישראל. כך היא הולכת וסובבת את כל מה שעבר ואת כל מה שיעבור על ישראל בכל העיתים, עד שמסיימת: ״וכיפר אדמתו עמו״ (דברים ל״ב, מ״ג) — שהשם יתברך ירצה את אדמתו ואת עמו, כי הם בחינה אחת.

EN:
The song begins: “When the Most High apportioned the nations,” and so forth; “He set the boundaries of the peoples according to the number of the Children of Yisrael, for Hashem’s portion is His people,” and so forth; “He made him ride upon the high places of the earth,” and so forth (Deuteronomy 32:8–13)—that is, Eretz Yisrael. It then proceeds through everything that has happened and everything that will happen to Yisrael throughout all times, until it concludes: “He will appease His land and His people” (Deuteronomy 32:43)—Hashem, blessed be He, will favor His land and His people, for they are one aspect.

Segment 3
HE:
השם יתברך יגמור את כל זאת על ידי צדיקי האמת, שכולם כלולים במשה, ושדבריהם ומעשיהם מלאים רזין. משה הודיע מקודם את ריבוי ההסתרות שיהיו — הסתרות בתוך הסתרות, עד שיהיה קשה למצוא את האמת לאמיתו. אף על פי כן, צדיקי האמת, שהם בחינת משה, יגמרו את שלהם ויודיעו את אלקותו בעולם, כמו שכתוב שם: ״ראו עתה כי אני אני הוא, אני אמית ואחיה... ואין מידי מציל״ (דברים ל״ב, ל״ט).

EN:
Hashem, blessed be He, will complete all this through the true tzaddikim, all of whom are included within Moshe and whose words and deeds are filled with mysteries. Moshe made known beforehand the multitude of concealments that would arise—concealments within concealments, until it would become difficult to find absolute truth. Nevertheless, the true tzaddikim, who are the aspect of Moshe, will complete their task and make His Godliness known in the world, as it is written there: “See now that I, I am He; I put to death and I give life… and none can rescue from My hand” (Deuteronomy 32:39).

Segment 4
HE:
זהו שפתח: ״האזינו השמים ואדברה, ותשמע הארץ אמרי פי. יערף כמטר לקחי, תזל כטל אמרתי, כשעירים עלי דשא וכרביבים עלי עשב״ (דברים ל״ב, א׳–ב׳). דעו כי דבריי אינם פשוטים; הם עמוקים מאוד ומלאים רזין עמוקים, עד שאני קורא לשמים — כלליות דרי מעלה — שיאזינו למה שאדבר, ומכל שכן שכל באי העולם שבארץ צריכים לשמוע ולהבין היטב את אמרי פי. דבריי נראים כמטר וכטל, שהם מים ולחלוחית פשוטה, אך באמת יש בהם כוחות נפלאים ונוראים: הם מגדלים כל מיני צמחים ועשבים שונים לאין מספר.

EN:
This is why he opened: “Give ear, heavens, and I will speak; and let the earth hear the words of my mouth. May my teaching drop like rain; may my utterance flow like dew, like storm winds upon vegetation and like raindrops upon grass” (Deuteronomy 32:1–2). Know that my words are not simple; they are exceedingly profound and filled with deep mysteries, to the point that I call upon the heavens—the collectivity of those who dwell above—to give ear to what I will speak. All the more must every inhabitant of this earthly world hear and carefully understand the words of my mouth. My words appear like rain and dew, which seem to be simple water and moisture; in truth, however, they contain wondrous and awesome powers, for they cause innumerable kinds of plants and grasses to grow.

Segment 5
HE:
כך גם דבריי: אף על פי שנראים כפשוטים, הם עמוקים ומלאים רזין, ויש בהם כוח לגדל ולחזק כל אחד ואחד ולהצמיח אותו, עד שיתפאר וישתעשע השם יתברך עם כל אחד בהתפארות ושעשועים נפלאים. ״כי שם ה׳ אקרא, הבו גודל לאלקינו״ (דברים ל״ב, ג׳): דעו והאמינו שכל מה שאני מדבר ומוציא מפי הוא רק לקרוא שם ה׳, לגדל ולקדש שמו בעולם. על ידי צדיקי אמת, חידושי תורתם הקדושה ושיחותיהם הנפלאות, יכולים להבין את גדולת ה׳. ״הצור תמים פעלו״ (דברים ל״ב, ד׳): בוודאי פעל, עשה, יצר וברא הכול בחכמה נפלאה, כמו שכתוב: ״כולם בחכמה עשית״ (תהלים ק״ד, כ״ד). הכול נברא בשביל הצדיקים העושים רצונו, היודעים רזי עולם, עד שכל מעשיהם ודיבוריהם מלאים רזין, ועל ידם יכולים להבין את גדולת ה׳. (הלכות חזקת מטלטלין, הלכה ה׳, אות י״ד)

EN:
So it is with my words: although they appear simple, they are profound and filled with mysteries, and they possess the power to nurture and strengthen every individual and cause him to grow, until Hashem, blessed be He, takes pride and delight in each person with wondrous pride and delight. “For I will proclaim the Name of Hashem; ascribe greatness to our God” (Deuteronomy 32:3): know and believe that everything I speak and bring forth from my mouth is solely to proclaim the Name of Hashem and to magnify and sanctify His Name in the world. Through the true tzaddikim, the insights of their holy Torah, and their wondrous conversations, it is possible to understand the greatness of Hashem. “The Rock—perfect is His work” (Deuteronomy 32:4): He certainly acted, made, formed, and created everything with wondrous wisdom, as it is written: “You made them all with wisdom” (Psalms 104:24). Everything was created for the tzaddikim who perform His will, who know the mysteries of the world, until all their deeds and words are filled with mysteries; through them it is possible to understand the greatness of Hashem. (Likutay Halachos, Laws of Presumptive Ownership of Movable Property 5:14)

Segment 6
HE:
יערף כמטר לקחי, תזל כטל אמרתי (דברים ל״ב, ב׳)

טל וגשם נעשים על ידי לימוד התורה, בבחינת: ״יערף כמטר לקחי, תזל כטל אמרתי״ (דברים ל״ב, ב׳). העיקר תלוי בתפילה, כי כל לימוד התורה תלוי בתפילה, כמו שכתב רבנו (ליקוטי מוהר״ן, חלק א׳, תורה ח׳), בבחינת: ״ומעיין מבית ה׳ יצא״ (יואל ד׳, י״ח), עיין שם. וזהו: ״יערף כמטר״ וכו׳, ״כי שם ה׳ אקרא״ (דברים ל״ב, ב׳–ג׳): על ידי תפילה זוכים לשכל ללמוד תורה, ועל ידי זה נעשים טל ומטר.

EN:
May my teaching drop like rain; may my utterance flow like dew (Deuteronomy 32:2)

Dew and rain are produced through Torah study, in the aspect of: “May my teaching drop like rain; may my utterance flow like dew” (Deuteronomy 32:2). The principal matter depends upon prayer, for all Torah study depends upon prayer, as Rabbeinu wrote (Likutay Moharan, Part I, Torah 8), in the aspect of: “A spring will issue from the House of Hashem” (Joel 4:18); see there. This is: “May my teaching drop like rain,” and so forth, and “For I will proclaim the Name of Hashem” (Deuteronomy 32:2–3): through prayer one merits the intellect with which to study Torah, and through this dew and rain are produced.

Segment 7
HE:
מובא בדברי רבנו שעל ידי לימוד התורה, כאשר זוכה שתורתו עולה אל השכינה, נעשה מזה שפע רוחניות ושפע גשמיות — בחינת ימין ושמאל שבתורה (ליקוטי מוהר״ן, חלק א׳, תורה קנ״ט). אבל מי שאין תורתו עולה אל השכינה, ומטבע התורה להתעלות, נעשה בינתיים לילה, ודיני הגרדיני נימוסין מכים עליו; אז נעשה מזה טל תורה או ההפך, עיין שם היטב.

EN:
Rabbeinu teaches that through Torah study, when a person merits having his Torah ascend to the Shechinah, spiritual bounty and material bounty are produced from it—the aspect of the Torah’s right and left (Likutay Moharan, Part I, Torah 159). But when his Torah does not ascend to the Shechinah, although the nature of Torah is to rise, night intervenes and the forces of judgment strike it; what results may then be the dew of Torah or its opposite. See there carefully.

Segment 8
HE:
זהו בחינת טל וגשם. שפע גשמיות הוא בחינת גשם, כי כל ההשפעות מכונות בשם ״גשם״. כשהלימוד עולה אל השכינה — שהיא בחינת אמונה — נעשה מזה גשם, שהוא בחינת אמונה, כמו שכתב רבנו במקום אחר (ליקוטי מוהר״ן, חלק א׳, תורה ז׳). על כן בחורף עיקר לימוד התורה בלילה, כי אז נאמר: ״לא איברי ליליא אלא לגירסא״ — לא נברא הלילה אלא ללימוד (עירובין ס״ה ע״א); והלילה הוא בחינת אמונה, כמו שכתוב: ״ואמונתך בלילות״ (תהלים צ״ב, ג׳).

EN:
This is the aspect of dew and rain. Material bounty is the aspect of rain, for all forms of bounty are termed “rain.” When the study ascends to the Shechinah—which is the aspect of emunah—rain is produced from it, and rain itself is the aspect of emunah, as Rabbeinu wrote elsewhere (Likutay Moharan, Part I, Torah 7). Therefore, in winter the principal time for Torah study is at night, for it was said: “Night was created only for study” (Eruvin 65a); and night is the aspect of emunah, as it is written: “And Your faithfulness in the nights” (Psalms 92:3).

Segment 9
HE:
התורה שלומדים בלילה קרובה יותר לעלות אל השכינה, הן מצד האדם הן מצד השכינה, כביכול. האדם יכול לבטל ולדבק את עצמו בהשם יתברך בלילה יותר מביום, כי אז העולם נח מרדיפת העולם הזה, כמו שכתב רבנו (ליקוטי מוהר״ן, חלק א׳, תורה נ״ב). גם השכינה סמוכה לאדם הלומד בלילה ומקשיבה לקולו, כמו שכתוב: ״קומי רוני בלילה לראש אשמורות, שפכי כמים לבך נוכח פני ה׳״ (איכה ב׳, י״ט) — ״נוכח פני ה׳״ דווקא. בלילה השכינה בעולמות התחתונים, ועיקר מנוחתה אצל האדם הלומד אז, בבחינת: ״גם ציפור מצאה בית״ (תהלים פ״ד, ד׳).

EN:
The Torah studied at night is more readily able to ascend to the Shechinah, both from the person’s side and, as it were, from the side of the Shechinah. A person can nullify and attach himself to Hashem, blessed be He, at night more than by day, because the world then rests from its pursuit of this world, as Rabbeinu wrote (Likutay Moharan, Part I, Torah 52). The Shechinah is also near the person who studies at night and listens to his voice, as it is written: “Arise, sing at night at the beginning of the watches; pour out your heart like water before the countenance of Hashem” (Lamentations 2:19)—specifically “before the countenance of Hashem.” At night the Shechinah is in the lower worlds, and her principal resting place is with the person who studies then, in the aspect of: “Even the bird has found a home” (Psalms 84:4).

Segment 10
HE:
על כן בחורף, כשהלימוד בלילה עולה אל השכינה שהיא בחינת אמונה, נעשה ממנו גשם, ואומרים בתפילה ״מוריד הגשם״. אבל בקיץ עיקר הלימוד ביום, כי אז נאמר: ״לא איברי ליליא אלא לשינתא״ — לא נברא הלילה אלא לשינה (עירובין ס״ה ע״א). ביום לא כל אדם זוכה שלימודו יעלה אל השכינה, כי אינו יכול לבטל את עצמו כל כך מחמת טרדת העולם, וגם השכינה אז בעולמות העליונים. על כן מרוב לימוד הימים נעשה טל דווקא, מחמת דיני הלילה המכים עליו; ולכן אומרים בקיץ ״מוריד הטל״. (הלכות תפילה, הלכה א׳)

EN:
Therefore, in winter, when the Torah studied at night ascends to the Shechinah, which is the aspect of emunah, rain is produced from it, and in prayer we say, “Who brings down the rain.” In summer, however, the principal study is by day, for it was said: “Night was created only for sleep” (Eruvin 65a). By day, not every person merits having his study ascend to the Shechinah, for because of worldly preoccupation he cannot nullify himself so completely; moreover, the Shechinah is then in the upper worlds. Therefore, the study of the days principally produces dew, because of the forces of judgment at night that strike it; hence in summer we say, “Who brings down the dew.” (Likutay Halachos, Laws of Prayer 1)

Segment 11
HE:
כי שם ה׳ אקרא (דברים ל״ב, ג׳)

כל הצדיקים לא זכו למדרגתם בשלמות אלא על ידי התבודדות ותפילות, שהרבו להתחנן לפני השם יתברך שיזכו לקיים את התורה. כי עיקר הכנעת הסטרא אחרא בשלמות היא רק על ידי זה.

EN:
For I will proclaim the Name of Hashem (Deuteronomy 32:3)

None of the tzaddikim attained their level in completeness except through hisbodedus and prayer, by abundantly pleading before Hashem, blessed be He, that they merit fulfilling the Torah. For only through this is the sitra achra completely subdued.

Segment 12
HE:
לפעמים יש לסטרא אחרא יניקה מתורה בפני עצמה, חס ושלום, כשהיא מכניסה בדעתו ללמוד תורה שלא לשמה; וכן מתפילה בפני עצמה יכולה הסטרא אחרא להיאחז, כשהיא מכניסה בדעתו להתפלל לצורך גופו בלבד. אבל כשנכללות תורה ותפילה יחד — וכל תפילתו רק שיקיים את התורה, וכל לימודו כדי שידע לעשות מן התורה תפילה, לשמור, לעשות ולקיים — אז התורה והתפילה מתייחדות בתכלית הייחוד. כל פועלי אוון מתפרדים, אין לסטרא אחרא שום יניקה, ואדרבה, גם הרע נהפך לטוב.

EN:
At times the sitra achra can derive nurture from Torah by itself, God forbid, when it introduces into a person’s mind the intention to study Torah for an ulterior purpose. Likewise, the sitra achra can attach itself to prayer by itself, when it introduces into his mind the intention to pray solely for bodily needs. But when Torah and prayer are included together—when his entire prayer is that he fulfill the Torah, and his entire study is so that he may know how to make prayer from the Torah and thereby observe, perform, and fulfill it—then Torah and prayer are united in the ultimate unity. All workers of iniquity are dispersed, the sitra achra has no source of nurture, and, on the contrary, evil itself is transformed into good.

Segment 13
HE:
זהו: ״האזינו השמים ואדברה... יערף כמטר לקחי״ וכו׳ (דברים ל״ב, א׳–ב׳), שבוודאי ייכנסו דבריי באוזניכם. וכעין שפירש רש״י שם, הטעם הוא: ״כי שם ה׳ אקרא״ (דברים ל״ב, ג׳) — אקרא ואתפלל בשם ה׳, ואעשה מן התורות תפילות. על ידי זה בוודאי ״יערף כמטר לקחי, תזל כטל אמרתי״: דבריי ייכנסו בלבבכם כמטר וכטל, ותזכו לקיים את התורה. כי עיקר קיום התורה הוא על ידי שעושים מן התורות תפילות.

EN:
This is: “Give ear, heavens, and I will speak… May my teaching drop like rain,” and so forth (Deuteronomy 32:1–2), so that my words will certainly enter your ears. In the manner explained there by Rashi, the reason is: “For I will proclaim the Name of Hashem” (Deuteronomy 32:3)—I will call and pray in the Name of Hashem, making prayers from the Torah teachings. Through this, “May my teaching drop like rain; may my utterance flow like dew”: my words will enter your hearts like rain and dew, and you will merit fulfilling the Torah. For the principal fulfillment of the Torah comes through making prayers from Torah teachings.

Segment 14
HE:
כל שירת האזינו נאמרה כדי לזכות באחרית הימים לקיים את התורה, כמו שכתוב בעניין: ״ואנכי הסתר אסתיר פני״ וכו׳, ״וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו״ (דברים ל״א, י״ח; כ״א). שירת האזינו היא בחינת תפילה, שירה וזמרה — בחינת עשרה מיני נגינה שעליהם יסד דוד המלך עליו השלום את ספר תהלים. על ידי השירה הזאת כלל משה רבנו עליו השלום את כל התורה בתוך בחינת שירה, שהיא תפילה, והאיר בנו את הדרך לעשות מן התורות תפילות. על ידי זה עיקר קיום התורה באחרית הימים. (הלכות ראש חודש, הלכה ה׳, אות ל״א; אוצר היראה, התבודדות, אות י״ז)

EN:
The entire Song of Ha’azinu was stated so that at the end of days we might merit fulfilling the Torah, as it is written concerning this: “And I will surely conceal My face,” and so forth, and “This song will testify before him as a witness, for it will not be forgotten from the mouth of his offspring” (Deuteronomy 31:18, 21). The Song of Ha’azinu is the aspect of prayer, song, and melody—the aspect of the ten kinds of melody upon which King David, peace be upon him, founded the Book of Psalms. Through this song, Moshe Rabbeinu, peace be upon him, included the entire Torah within the aspect of song, which is prayer, and illuminated for us the path of making prayers from Torah teachings. Through this comes the principal fulfillment of the Torah at the end of days. (Likutay Halachos, Laws of Rosh Chodesh 5:31; Otzar HaYirah, “Hisbodedus,” 17)

Segment 15
HE:
כי שם ה׳ אקרא, הבו גודל לאלקינו (דברים ל״ב, ג׳)

שירת האזינו כוללת את כל מה שעבר על ישראל ואת כל מה שעתיד לעבור עליהם, בכלליות ובפרטיות, עד הסוף. אחרי כל אלה, סוף כל סוף, לא ייטוש ה׳ את עמו, כמו שכתוב בסוף: ״כי ידין ה׳ עמו, כי יראה כי אזלת יד״ וכו׳ (דברים ל״ב, ל״ו).

EN:
For I will proclaim the Name of Hashem; ascribe greatness to our God (Deuteronomy 32:3)

The Song of Ha’azinu encompasses everything that has happened to Yisrael and everything that is destined to happen to them, both collectively and individually, until the end. After all this, Hashem will ultimately not abandon His people, as it is written at the conclusion: “For Hashem will judge His people, when He sees that strength is gone,” and so forth (Deuteronomy 32:36).

Segment 16
HE:
זהו שפתח בדבריו: ״כי שם ה׳ אקרא, הבו גודל לאלקינו״ (דברים ל״ב, ג׳). משה אמר לישראל: ממני תראו וכן תעשו. כל מה שזכיתי בעולם היה על ידי שקראתי תמיד אל ה׳; עשו גם אתם כמוני, תקראו תמיד אל השם יתברך ותתנו גודל וכבוד לאלקינו. כמו שכתוב: ״וקראני ביום צרה, אחלצך ותכבדני״ (תהלים נ׳, ט״ו). כעין זה דרשו רבותינו על הפסוק: ״כי שם ה׳ אקרא, הבו גודל לאלקינו״ — כשאני קורא לה׳, תענו אחרי: ״ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד״ (יומא ל״ז ע״א).

EN:
This is why he opened his words: “For I will proclaim the Name of Hashem; ascribe greatness to our God” (Deuteronomy 32:3). Moshe said to Yisrael: Observe me and do likewise. Everything I attained in the world came through continually calling to Hashem; you too should do as I did, continually calling to Hashem, blessed be He, and ascribing greatness and honor to our God. As it is written: “Call upon Me on the day of distress; I will rescue you and you will honor Me” (Psalms 50:15). In this manner our Sages expounded the verse, “For I will proclaim the Name of Hashem; ascribe greatness to our God”: when I call to Hashem, respond after me, “Blessed is the Name of the glory of His kingship forever and ever” (Yoma 37a).

Segment 17
HE:
״ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד״ — אפילו אחרי כל החטאים והכעסים שבהם כל אחד מכעיס לפניו בכל דור ודור. כי ״ימין ה׳ רוממה״ (תהלים קי״ח, ט״ז) לעולם, ו״אתה מרום לעולם ה׳״ (תהלים צ״ב, ט׳). כך כתוב בשירה: ״שחת לו לא״ (דברים ל״ב, ה׳), ותרגם אונקלוס: ״לא לה״ — אליו יתברך אין מגיע שום פגם, כמו שכתוב: ״אני ה׳ לא שניתי״ (מלאכי ג׳, ו׳). על כן תמיד אפשר להתקרב אליו. כמו ששמעתי מפי אדוננו מורנו ורבנו ז״ל, שאמר שאפילו בשאול תחתיות יכולים להיות סמוכים אליו יתברך.

EN:
“Blessed is the Name of the glory of His kingship forever and ever”—even after all the sins and provocations with which each person provokes Him in every generation. For “the right hand of Hashem is exalted” (Psalms 118:16) forever, and “You are exalted forever, Hashem” (Psalms 92:9). Thus it is written in the song: “Corruption is not His” (Deuteronomy 32:5), which Onkelos renders, “not before Him”—no blemish reaches Him, blessed be He, as it is written: “I, Hashem, have not changed” (Malachi 3:6). Therefore, it is always possible to draw close to Him. As I heard from the mouth of our master, teacher, and Rebbe, of blessed memory, who said that even in the lowest pit it is possible to be near Him, blessed be He.

Segment 18
HE:
על כך הזהיר משה בתחילת השירה. זו עיקר כוונתו בשירה הקדושה הכוללת את הכול, שעליה אמר: ״וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו״ (דברים ל״א, כ״א): שיתחזקו תמיד בהשם יתברך, יבטחו ברחמיו, יצעקו ויתפללו אליו תמיד, כפי שהוא נהג כל ימי חייו, בבחינת: ״כי שם ה׳ אקרא, הבו גודל לאלקינו״ (דברים ל״ב, ג׳).

EN:
Moshe admonished concerning this at the beginning of the song. This is his principal intent in the holy song that encompasses everything, concerning which he said: “This song will testify before him as a witness, for it will not be forgotten from the mouth of his offspring” (Deuteronomy 31:21): they must continually strengthen themselves in Hashem, blessed be He, trust in His compassion, and always cry out and pray to Him, just as Moshe conducted himself all the days of his life, in the aspect of: “For I will proclaim the Name of Hashem; ascribe greatness to our God” (Deuteronomy 32:3).

Segment 19
HE:
לכן הקדים והזהיר שיאזינו לדבריו היטב: ״האזינו השמים״ וכו׳, ״יערף כמטר לקחי, תזל כטל אמרתי״ (דברים ל״ב, א׳–ב׳). דבריו ייכנסו באוזניהם כמטר וכטל היורדים טיפין טיפין על הארץ, ואחר כך צומחים מהם צמחים נפלאים. כך ייכנסו דבריו בלבם כטל וכמטר, יצמחו בלבם ויעשו פירות טובים. צריכים להאזין היטב לדברים אלה של התחזקות בהשם יתברך, להבין דבר מתוך דבר ואת רמיזותיו של הצדיק — עד היכן צריכים להתחזק לעולם.

EN:
He therefore first admonished them to listen carefully to his words: “Give ear, heavens,” and so forth; “May my teaching drop like rain; may my utterance flow like dew” (Deuteronomy 32:1–2). His words would enter their ears like rain and dew that descend drop by drop upon the earth, from which wondrous plants later grow. So too would his words enter their hearts like dew and rain, grow within them, and produce good fruit. One must listen carefully to these words of strengthening in Hashem, blessed be He, understanding one matter from another and discerning the allusions of the tzaddik—how very far one must carry continual strengthening.

Segment 20
HE:
כך אמר דוד המלך עליו השלום: ״אשכילך ואורך בדרך זו תלך, איעצה עליך עיני. אל תהיו כסוס כפרד אין הבין״ (תהלים ל״ב, ח׳–ט׳). תחילה סיפר את צרותיו: ״כי החרשתי בלו עצמיי, בשאגתי כל היום... על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא, רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו. אתה סתר לי, מצר תצרני, רני פלט תסובבני סלה״ (תהלים ל״ב, ג׳–ז׳). דרשו רבותינו: ״אתה רנן לפניי ואני אפלט אותך״ (מדרש תהלים ל״ב). היינו שצריכים להתחזק בתפילה ובשאגה להשם יתברך תמיד, כדי להינצל משטף המים הרבים של העולם הזה. אל תסתכל על שום דחייה, בין מחשבות שבאות עליך מעצמך ובין דחיות הנמשכות מאחרים; הבן את דברי הצדיק ורמיזתו, ותתחזק תמיד בצעקה ובשאגה להשם יתברך. דברי משה צריכים לצמוח ולעשות פירות בלבך כל ימי חייך. ומה הם הדברים? ״כי שם ה׳ אקרא, הבו גודל לאלקינו״ — תקראו תמיד אל השם יתברך לעולם ועד. (הלכות ערלה, הלכה ד׳, אות ט״ז)

EN:
Thus King David, peace be upon him, said: “I will instruct you and teach you the path in which you should walk; I will counsel you with my eye upon you. Do not be like a horse or mule, without understanding” (Psalms 32:8–9). He first recounted his troubles: “When I was silent, my bones wasted away through my roaring all day… For this let every devout person pray to You at a time when You may be found; then the flood of many waters will not reach him. You are a shelter for me; You preserve me from distress; surround me forever with songs of deliverance” (Psalms 32:3–7). Our Sages expounded: “You sing before Me, and I will deliver you” (Midrash Tehillim 32). That is, one must strengthen himself continually in prayer and roaring to Hashem, blessed be He, in order to be saved from the flood of the many waters of this world. Pay no attention to any rejection, whether thoughts arising within you or rejections coming from others; understand the tzaddik’s words and allusion, and continually strengthen yourself in crying and roaring to Hashem, blessed be He. Moshe’s words must grow and produce fruit within your heart throughout all the days of your life. What are those words? “For I will proclaim the Name of Hashem; ascribe greatness to our God”—continually call to Hashem, blessed be He, forever and ever. (Likutay Halachos, Laws of Orlah 4:16)

Segment 21
HE:
הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט (דברים ל״ב, ד׳)

עיקר תיקון כל אדם הוא על ידי תיקון המשפט. כל אדם צריך לכלכל דבריו במשפט — לשפוט את עצמו על כל דבר. כל הפגמים, חס ושלום, הם בחינת קלקול המשפט, כאשר אינו מתנהג כמשפט התורה. עיקר קלקולו על ידי חכמות רעות של העולם, שהן בחינת פגם המשפט: נדמה לכל אחד כאילו השם יתברך אינו מתנהג עמו במשפט היושר והצדק, ומזמין לו ניסיונות שאינו יכול לעמוד בהם, כגון חיסרון פרנסה וכיוצא.

EN:
The Rock—perfect is His work, for all His ways are justice (Deuteronomy 32:4)

The principal rectification of every person comes through the rectification of judgment. Every person must regulate his affairs with judgment—that is, judge himself concerning everything. Every blemish, God forbid, is an aspect of corrupted judgment, when a person does not conduct himself according to the Torah’s judgment. The principal corruption comes through the evil forms of worldly wisdom that constitute a blemish of judgment: each person imagines that Hashem, blessed be He, does not deal with him according to upright and righteous judgment, and that He places before him trials he cannot withstand, such as lack of livelihood and the like.

Segment 22
HE:
באמת צריכים להאמין כי צדיק ה׳ וישר משפטיו, ואינו מנסה שום אדם בדבר שאינו יכול לעמוד בו. אף על פי שלפי שכלו קשה לו לעמוד בעניינים העוברים עליו, צריך להשליך את שכלו וחכמתו ולהאמין בתמימות כי ישרים דרכי ה׳ ומשפטיו. בוודאי הוא צריך לעבור בעולם הזה בעניינים אלה — בין שהשם יתברך מתנהג עמו בעשירות או בעניות, בין בהתגברות התאוות והרעיונות וכיוצא. כמו שאמרו רבותינו ז״ל: הלל מחייב את העניים, רבי אלעזר בן חרסום מחייב את העשירים, ויוסף מחייב את הרשעים (יומא ל״ה ע״ב).

EN:
In truth, one must believe that Hashem is righteous and His judgments are upright, and that He does not try any person with something he cannot withstand. Although according to his own understanding it is difficult for him to endure the matters passing over him, he must cast aside his intellect and wisdom and believe wholeheartedly that the ways and judgments of Hashem are upright. He certainly must pass through these particular circumstances in this world—whether Hashem, blessed be He, deals with him through wealth or poverty, or through the intensification of desires, thoughts, and the like. As our Sages, of blessed memory, said: Hillel obligates the poor, Rabbi Elazar ben Charsom obligates the wealthy, and Yosef obligates the wicked (Yoma 35b).

Segment 23
HE:
הצדיק זוכה על ידי התמימות שלו — שמשליך את עצמו לכל מיני רפש וטיט בשביל השם יתברך — לתיקון המשפט בשורשו, להשיג את עניין ״צדיק ורע לו, רשע וטוב לו״, כמבואר בפנים (ליקוטי מוהר״ן, חלק ב׳, תורה ה׳). כך גם אנשים פשוטים, כאשר משליכים את כל חכמתם ושכלם ומאמינים בהשם יתברך בתמימות, זוכים לתיקון המשפט: אינם מהרהרים אחר משפטיו יתברך, ומתגברים בכל עוז לעמוד בכל מה שעובר עליהם ולכלכל את דבריהם במשפט.

EN:
Through his wholeheartedness—casting himself into every kind of mud and mire for the sake of Hashem, blessed be He—the tzaddik attains the rectification of judgment at its root and apprehends the matter of “a righteous person who suffers and a wicked person who prospers,” as explained in the original discourse (Likutay Moharan, Part II, Torah 5). So too, when ordinary people cast aside all their wisdom and intellect and believe in Hashem, blessed be He, wholeheartedly, they attain the rectification of judgment: they do not question His judgments, blessed be He, and they strengthen themselves with all their might to withstand everything that passes over them and regulate their affairs with judgment.

Segment 24
HE:
על ידי התמימות, הצדיק מקשר אותם לדרכי התמימות ומעלה אותם מהמקום שאליו נפלו מחמת פגם המשפט — אף אם נפלו, חס ושלום, לתהומות. אם יצרם מתגבר עליהם ביותר, צריכים להתחזק עוד יותר בדרכי התמימות ולצעוק להשם יתברך מעמקי תהומות, בבחינת: ״ממעמקים קראתיך ה׳״ (תהלים ק״ל, א׳), עד שסוף כל סוף יזכו לצאת ולעלות מעומק נפילתם. הכול בכוח ובזכות הצדיק.

EN:
Through wholeheartedness, the tzaddik binds them to the ways of wholeheartedness and raises them from the place into which they fell through corrupted judgment—even if they fell, God forbid, into the depths. If their inclination overpowers them with particular force, they must strengthen themselves all the more in the ways of wholeheartedness and cry out to Hashem, blessed be He, from the depths of the abyss, in the aspect of: “From the depths I called You, Hashem” (Psalms 130:1), until ultimately they merit emerging and ascending from the depth of their fall. Everything is through the power and merit of the tzaddik.

Segment 25
HE:
זהו: ״הצור תמים פעלו״ — בחינת תמימות; ״כי כל דרכיו משפט״ — תיקון המשפט על ידי התמימות (דברים ל״ב, ד׳). כי השם יתברך מתנהג, כביכול, כפי שהאדם מתנהג, כמו שכתוב: ״עם גבר תמים תתמם... ועם עיקש תתפתל״ (תהלים י״ח, כ״ו–כ״ז). על ידי זה עיקר תיקון המשפט. וזהו: ״אל אמונה ואין עוול״ (דברים ל״ב, ד׳).

EN:
This is: “The Rock—perfect is His work”—the aspect of wholeheartedness; “for all His ways are justice”—the rectification of judgment through wholeheartedness (Deuteronomy 32:4). For Hashem, blessed be He, conducts Himself, as it were, in accordance with the way a person conducts himself, as it is written: “With a wholehearted man You act wholeheartedly… and with the crooked You act circuitously” (Psalms 18:26–27). Through this comes the principal rectification of judgment. This is: “A God of faithfulness and without injustice” (Deuteronomy 32:4).

Segment 26
HE:
לעומת זאת, על מי שאינו מתנהג בתמימות נאמר מיד: ״שחת לו לא״ (דברים ל״ב, ה׳): הוא השחית וקלקל והפך מ״לא״ באל״ף ל״לו״ בוי״ו. מה שנאמר בכלל ישראל, ״כי לא נחש ביעקב״ (במדבר כ״ג, כ״ג), הפך על עצמו את הגלגל עד שעליו נאמר ״כי לו נחש״ — מידה כנגד מידה. ״בניו מומם״, ופירש רש״י: ״בניו היו, והשחתה שהשחיתו היא מומם״ (רש״י על דברים ל״ב, ה׳). אילו הלכו בתמימות היו נקראים בנים למקום; השחתת ה״לא נחש״ והפיכתו ל״לו נחש״ היא מומם, כי היפך תמימות הוא בעל מום: תמימות היא שלמות, ומום הוא חיסרון. זהו ״דור עיקש ופתלתול״ (דברים ל״ב, ה׳), בחינת ״עם עיקש תתפתל״, היפך ״עם גבר תמים תתמם״ (תהלים י״ח, כ״ו–כ״ז). (הלכות נזיקין, הלכה ה׳, אות י׳; אוצר היראה, תמימות, אות ט׳)

EN:
Conversely, concerning one who does not conduct himself wholeheartedly, it is immediately stated: “He corrupted—lo” (Deuteronomy 32:5): he corrupted and damaged, transforming lo spelled with an alef, meaning “not,” into lo spelled with a vav, meaning “to him.” That which is said of Yisrael collectively, “For there is no divination in Yaakov” (Numbers 23:23), he has reversed upon himself until of him it is said, “For he has divination”—measure for measure. “His children—their blemish,” which Rashi explains: “They were His children, but the corruption they caused is their blemish” (Rashi on Deuteronomy 32:5). Had they walked wholeheartedly, they would have been called children of the Omnipresent; corrupting “no divination” and transforming it into “he has divination” is their blemish. For the opposite of wholeheartedness is being blemished: wholeheartedness denotes completeness, whereas a blemish is a deficiency. This is “a crooked and twisted generation” (Deuteronomy 32:5), the aspect of “with the crooked You act circuitously,” the opposite of “with a wholehearted man You act wholeheartedly” (Psalms 18:26–27). (Likutay Halachos, Laws of Damages 5:10; Otzar HaYirah, “Wholeheartedness,” 9)

Segment 27
HE:
עם נבל ולא חכם (דברים ל״ב, ו׳)

העיקר והיסוד שהכול תלוי בו הוא לקשר את עצמו לצדיק שבדור, לקבל את דבריו בכל אשר יאמר — דבר קטן ודבר גדול — ולא לנטות מדבריו ימין ושמאל, חס ושלום. כמו שאמרו רבותינו ז״ל: ״אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל״ וכו׳ (ספרי, שופטים קנ״ד). צריך להשליך מאתו את כל החכמות ולסלק את דעתו כאילו אין לו שום שכל, מלבד מה שיקבל מן הצדיק והרב שבדור. כל זמן שנשאר אצלו שכל עצמו, אינו בשלמות ואינו מקושר לצדיק.

EN:
A vile and unwise people (Deuteronomy 32:6)

The principal foundation upon which everything depends is to bind oneself to the tzaddik of the generation, accept his words in everything he says—small matters and great—and not deviate from his words to the right or left, God forbid. As our Sages, of blessed memory, said: “Even if he tells you that right is left,” and so forth (Sifrei, Shoftim 154). One must cast aside all forms of cleverness and remove his own opinion as though he possesses no intellect apart from what he receives from the tzaddik and teacher of the generation. As long as his autonomous intellect remains with him, he is not complete and is not bound to the tzaddik.

Segment 28
HE:
בעת קבלת התורה היו לישראל חכמות גדולות, כי בימיהם היו עובדי עבודה זרה שטעותם הייתה על פי חכמות וחקירות גדולות, כידוע. אילו לא היו ישראל משליכים מעצמם את החכמות, לא היו מקבלים את התורה, כי היו יכולים לכפור בכול, חס ושלום. כל מה שעשה משה רבנו עמהם, ואפילו כל האותות והמופתים הנוראים שעשה לעיניהם, לא היה מועיל להם; גם עתה נמצאים אפיקורסים הכופרים על ידי שטות וטעות חכמתם.

EN:
At the time of receiving the Torah, Yisrael possessed great forms of wisdom, for in their days there were idolaters whose error was based upon extensive philosophies and investigations, as is known. Had Yisrael not cast those forms of wisdom away from themselves, they would not have received the Torah, for they could have denied everything, God forbid. Nothing Moshe Rabbeinu did with them—not even all the awesome signs and wonders he performed before their eyes—would have helped them; even now there are heretics who deny through the foolishness and error of their wisdom.

Segment 29
HE:
אך ישראל, עם קדוש, ראו את האמת, השליכו את החכמות והאמינו בה׳ ובמשה עבדו; על ידי זה קיבלו את התורה. זהו שתרגם אונקלוס: ״עם נבל ולא חכם״ — ״עמא דקבילו אורייתא ולא חכימו״, עם שקיבלו את התורה ולא התחכמו. עיקר קבלת התורה היה על ידי ״ולא חכימו״ — שהשליכו מאתם את כל החכמות.

EN:
But Yisrael, a holy people, saw the truth, cast aside those forms of wisdom, and believed in Hashem and in Moshe His servant; through this they received the Torah. This is why Onkelos renders “a vile and unwise people” as “a people who received the Torah and did not act cleverly.” The essence of receiving the Torah came through their “not acting cleverly”—their casting away every form of autonomous cleverness.

Segment 30
HE:
״נבל״ הוא ראשי תיבות ״נתיבות לב״, כלליות התורה והחכמה האמיתית, שכל החכמות בטלות אצלה. היינו ״נבל״ — התורה, הנקראת ״נובלות חכמה של מעלה״ (בראשית רבה י״ז, ה׳). עתה מבואר ומיושב התרגום הזה, שהוא פליאה גדולה וכל העולם תמה עליו: מה עניין תיבת ״נבל״ לתרגמה על קבלת התורה? עתה מובן היטב מדוע.

EN:
Naval is an acronym for nesivoas lev, “the pathways of the heart,” the collectivity of the Torah and true wisdom, before which all other forms of wisdom are nullified. Thus naval denotes the Torah, which is called “the fallen remnants of supernal wisdom” (Bereishis Rabbah 17:5). This resolves and explains Onkelos’s translation, which appears exceedingly wondrous and has perplexed everyone: what connection does the word naval have to receiving the Torah? Its meaning is now clearly understood.

Segment 31
HE:
עיקר העבודה היא להיות ״תם וישר, ירא אלקים וסר מרע״ (איוב א׳, א׳), בלי שום חכמות. שלמה המלך עליו השלום, אחרי שכתוב בו ״ויחכם מכל האדם״ (מלכים א׳ ה׳, י״א), אמר: ״כי בער אנכי מאיש, ולא בינת אדם לי״ (משלי ל׳, ב׳). וכן אמר אסף: ״ואני בער ולא אדע, בהמות הייתי עמך״ (תהלים ע״ג, כ״ב). וכן כתוב: ״אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה׳״ (משלי כ״א, ל׳). (ליקוטי מוהר״ן, חלק א׳, תורה קכ״ג)

EN:
The essence of divine service is to be “wholehearted and upright, fearing God and turning from evil” (Job 1:1), without any cleverness. King Shlomo, peace be upon him, after it is written of him, “He was wiser than every man” (I Kings 5:11), said: “For I am more brutish than a man, and I do not possess human understanding” (Proverbs 30:2). Asaph likewise said: “I was brutish and did not know; I was as beasts with You” (Psalms 73:22). It is also written: “There is no wisdom, understanding, or counsel against Hashem” (Proverbs 21:30). (Likutay Moharan, Part I, Torah 123)

Segment 32
HE:
עם נבל ולא חכם (דברים ל״ב, ו׳)

אמר רבנו ז״ל שכל זמן שנשאר לאדם שום שכל עצמי, אינו מקורב כלל, כמבואר על הפסוק ״עם נבל ולא חכם״ — ״עמא דקבילו אורייתא ולא חכימו״ (ליקוטי מוהר״ן, חלק א׳, תורה קכ״ג). עיקר קבלת התורה היה רק על ידי שסילקו את חכמתם לגמרי; אילו היו עומדים על חכמתם ושכלם, לא היו יכולים לקבל את התורה.

EN:
A vile and unwise people (Deuteronomy 32:6)

Rabbeinu, of blessed memory, said that as long as any autonomous intellect remains within a person, he has not truly drawn close, as explained concerning the verse “a vile and unwise people”—“a people who received the Torah and did not act cleverly” (Likutay Moharan, Part I, Torah 123). The essence of receiving the Torah came only through their completely removing their own wisdom; had they insisted upon their own wisdom and intellect, they could not have received the Torah.

Segment 33
HE:
כל השכל של כל העולם, אפילו של היראים והכשרים, כל זמן שלא זכו לשבר את תאוות לבם לגמרי לגמרי, כמו עור המעובד ממש בלי שום שמץ ריח בעלמא — עדיין אין להם שום שכל כלל. כל שכלם הוא רק בחינת המדמה, שהוא כוח הגוף וכוח הבהמיות, מאחר שלא הפשיטו את גופם עדיין לגמרי מן הבהמיות; וגם המדמה שלהם עדיין אינו מבורר לגמרי.

EN:
The entire intellect of the whole world—even that of the God-fearing and worthy—so long as they have not merited to break the desires of their hearts absolutely and completely, like thoroughly processed hide without the slightest remaining odor, is not yet true intellect at all. Their entire intellect is only the aspect of the imaginative faculty, which is the power of the body and of animality, since they have not yet completely divested their bodies of animality; their imaginative faculty has likewise not yet been fully clarified.

Segment 34
HE:
על כן עיקר תיקונם להתקרב להשם יתברך הוא על ידי אמונת חכמים, בבחינת: ״ויאמינו בה׳ ובמשה עבדו״ (שמות י״ד, ל״א). היינו להתקרב לצדיקים אמיתיים, להאמין בהם ולבטל את דעתו כנגדם לגמרי, כאילו אין לו שום שכל כלל. (הלכות תפילין, הלכה ה׳, אות ל״ה)

EN:
Therefore, their principal rectification for drawing close to Hashem, blessed be He, is through faith in the sages, in the aspect of: “They believed in Hashem and in Moshe His servant” (Exodus 14:31). That is, they must draw close to true tzaddikim, believe in them, and completely nullify their own opinion before them, as though they possessed no intellect at all. (Likutay Halachos, Laws of Tefillin 5:35)

Segment 35
HE:
זכור ימות עולם, בינו שנות דור ודור (דברים ל״ב, ז׳)

שכחה היא בחינת הסתלקות הדעת, ושם עיקר אחיזת הזמן. אבל זיכרון הוא בחינת דעת, שעל ידו מתבטל הזמן. אפילו בשכלנו אנו יכולים להבין מעט שאין באמת שום זמן כלל. נראה בחוש שהזמן הולך והומה, עף ופורח כצל עובר, עד שלפי פריחת המחשבה רואים כמעט בחוש שאין זמן כלל; כי היכן הוא הזמן של כל העולם?

EN:
Remember the days of the world; understand the years of generation after generation (Deuteronomy 32:7)

Forgetfulness is the aspect of the departure of daas, and there lies the principal hold of time. Memory, however, is the aspect of daas, through which time is nullified. Even with our limited intellect we can understand to some degree that in truth there is no time at all. It is plainly evident that time moves and surges, flying away like a passing shadow, until, from the flight of thought, one can almost perceive directly that time has no true existence; for where is all the world’s time?

Segment 36
HE:
עיקר הזמן הוא רק מחמת השכחה. כאשר ימים ושנים עוברים, הימים הראשונים נשכחים, ומחמת השכחה נדמה כאילו כבר נמשך זמן ארוך. אבל כשזוכרים היטב את כל מה שנעשה מתחילה ועד עכשיו, והיום שעבר לפני כמה שנים עומד עכשיו כאילו הוא בהווה, רואים על ידי זה שאין שום זמן כלל.

EN:
The principal existence of time results only from forgetfulness. As days and years pass, the earlier days are forgotten; because of that forgetfulness, it appears as though a long span of time has elapsed. But when one clearly remembers everything that occurred from the beginning until now, and a day that passed many years ago stands before him now as though it were present, one thereby sees that there is no time at all.

Segment 37
HE:
אלא שבוודאי אי אפשר לנו בשכלנו להבין דבר זה בשלמות, רק איזו התנוצצות והעברה בעלמא. הכלל הוא שעיקר הזמן נובע מכך שאין לנו שכל — מן השכחה, שהיא בחינת שינה והסתלקות הדעת.

EN:
Certainly, with our intellect it is impossible for us to understand this matter completely; we can attain only a passing glimmer. The general principle is that the principal existence of time results from our lack of intellect—from forgetfulness, which is the aspect of sleep and the departure of daas.

Segment 38
HE:
זהו שמזהיר הכתוב: ״זכור ימות עולם, בינו שנות דור ודור״ (דברים ל״ב, ז׳). כל ״ימות עולם ושנות דור ודור״, שהם כלל הזמן, צריכים להעלות ולקשר לבחינת בינה וזיכרון, שהיא למעלה מן הזמן. על ידי זה זוכים לשמוע את הקול דקדושה ולהכניע את הקול דסטרא אחרא. (הלכות ראש השנה, הלכה ה׳; אוצר היראה, זיכרון, אות ח׳; ועיין ליקוטי מוהר״ן, חלק ב׳, תורה ע״ט)

EN:
This is the admonition of Scripture: “Remember the days of the world; understand the years of generation after generation” (Deuteronomy 32:7). All the “days of the world and years of generation after generation,” which comprise time as a whole, must be elevated and bound to the aspect of binah and memory, which is above time. Through this one merits hearing the voice of holiness and subduing the voice of the sitra achra. (Likutay Halachos, Laws of Rosh Hashanah 5; Otzar HaYirah, “Memory,” 8; see Likutay Moharan, Part II, Torah 79)

Segment 39
HE:
כי חלק ה׳ עמו (דברים ל״ב, ט׳)

פרשת האזינו היא השירה שבה הבטיח משה רבנו שעל ידה לא תישכח התורה, כמו שכתוב: ״וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו״ (דברים ל״א, כ״א). אפילו בתכלית ההסתרה, בבחינת ״ואנכי הסתר אסתיר״ (דברים ל״א, י״ח), תהיה השירה לעד. היא מרמזת שאפילו אם ישראל רחוקים מאוד מהשם יתברך בתכלית ההסתרה, אף על פי כן הם קרובים אליו יתברך, כי עדיין נמצאות בהם — אפילו בפחותים שבהם — נקודות טובות.

EN:
For Hashem’s portion is His people (Deuteronomy 32:9)

Parashas Ha’azinu is the song through which Moshe Rabbeinu assured that the Torah would not be forgotten, as it is written: “This song will testify before him as a witness, for it will not be forgotten from the mouth of his offspring” (Deuteronomy 31:21). Even at the ultimate degree of concealment, in the aspect of “And I will surely conceal” (Deuteronomy 31:18), the song will serve as a witness. It alludes to the fact that even when Yisrael is exceedingly distant from Hashem, blessed be He, at the ultimate degree of concealment, they are nevertheless near to Him, blessed be He, for good points still exist within them—even within the lowest among them.

Segment 40
HE:
זהו בחינת: ״כי חלק ה׳ עמו, יעקב חבל נחלתו. ימצאהו בארץ מדבר״ וכו׳ (דברים ל״ב, ט׳–י׳). אפילו בארץ מדבר מוצאים את ״חלק ה׳ עמו״ — בחינת הנקודות הטובות, שהן בחינת חלק ה׳ עמו. (הלכות השכמת הבוקר, הלכה א׳, אות ח׳)

EN:
This is the aspect of: “For Hashem’s portion is His people; Yaakov is the measure of His inheritance. He found him in a wilderness land,” and so forth (Deuteronomy 32:9–10). Even in a wilderness land, one finds “Hashem’s portion is His people”—the aspect of the good points, which are the aspect of Hashem’s portion, His people. (Likutay Halachos, Laws of Rising in the Morning 1:8)

Segment 41
HE:
ימצאהו בארץ מדבר ובתוהו ילל ישימון, יסובבנהו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו (דברים ל״ב, י׳)

עיקר שירת האזינו אמר משה רבנו בשביל הטוב הכבוש בין האומות והסטרא אחרא, והזכירו במקום ששם הוא, כדי שישוב למעלתו ולשורשו. משה צפה עד סוף כל הדורות, שאז יהיה הטוב נכבש ונסתר בהסתרה והעלמה יתרה מאוד, כמו עתה בעקבתא דמשיחא, כמו שכתוב: ״ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא״ (דברים ל״א, י״ח). אז הטוב בא בהעלמה ובהסתרה יתרה מאוד, בהסתרה שבתוך הסתרה, עד שנדמה כמעט, חס ושלום, כאילו אפסה תקווה לעורר את הטוב הזה.

EN:
He found him in a wilderness land, in desolation, a howling wasteland; He surrounded him, gave him understanding, and guarded him like the pupil of His eye (Deuteronomy 32:10)

Moshe Rabbeinu principally stated the Song of Ha’azinu for the sake of the good that is subjugated among the nations and the sitra achra. He addressed it in the place where it is found so that it might return to its stature and root. Moshe foresaw to the end of all generations, when the good would be subjugated and hidden in exceedingly great concealment and obscurity, as it is now in the footsteps of Mashiach, as it is written: “And I will surely conceal My face on that day” (Deuteronomy 31:18). The good then exists in exceedingly great obscurity and concealment—concealment within concealment—until it almost appears, God forbid, as though there were no hope of awakening this good.

Segment 42
HE:
אבל משה רבנו צפה את כל זה ואמר את השירה הזאת כדי שעל ידה יתעורר הטוב מן המקום שבו הוא, אפילו בסוף הדורות הללו; שיזכור את מעלתו, ישוב בתשובה ויחזור לשורשו. כמו שכתוב: ״וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו״ (דברים ל״א, כ״א).

EN:
But Moshe Rabbeinu foresaw all this and stated this song so that through it the good would be awakened from the place where it is found, even at the end of these generations; it would remember its stature, return through teshuvah, and go back to its root. As it is written: “This song will testify before him as a witness, for it will not be forgotten from the mouth of his offspring” (Deuteronomy 31:21).

Segment 43
HE:
זהו שכתוב בשירת האזינו: ״ימצאהו בארץ מדבר ובתוהו ילל ישימון״ (דברים ל״ב, י׳) — הטוב שהוא חלק נשמות ישראל נמצא בארץ מדבר ובתוהו, כבוש בין עובדי הכוכבים והסטרא אחרא. ״יסובבנהו יבוננהו״: הסטרא אחרא מסבבת אותו, בונה עליו ומקיפה אותו בכמה מחיצות של ברזל. אבל השם יתברך ״חושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נידח״ (שמואל ב׳ י״ד, י״ד), ועושה תחבולות לעורר את הטוב הזה.

EN:
This is what is written in the Song of Ha’azinu: “He found him in a wilderness land, in desolation, a howling wasteland” (Deuteronomy 32:10)—the good that constitutes a portion of the souls of Yisrael is found in a wilderness land and desolation, subjugated among the idolaters and the sitra achra. “He surrounded him, gave him understanding”: the sitra achra surrounds it, builds over it, and encloses it behind numerous iron barriers. But Hashem, blessed be He, “devises thoughts so that no one banished from Him will remain banished” (II Samuel 14:14), and He devises means to awaken this good.

Segment 44
HE:
״יצרנהו כאישון עינו״, ״כנשר יעיר קנו״ (דברים ל״ב, י׳–י״א): השם יתברך ברחמיו נוצר ושומר את הטוב הזה, ועושה תחבולות לעוררו ולהזכירו שישוב לשורשו. על כן התחיל משה את השירה: ״האזינו השמים ואדברה, ותשמע הארץ אמרי פי״ (דברים ל״ב, א׳). משה רבנו ציווה וגזר שהשמים והארץ יאזינו וישמעו היטב את דבריו הקדושים.

EN:
“He guarded him like the pupil of His eye”; “Like an eagle awakening its nest” (Deuteronomy 32:10–11): Hashem, blessed be He, in His compassion preserves and guards this good, and devises means to awaken it and remind it to return to its root. Moshe therefore began the song: “Give ear, heavens, and I will speak; and let the earth hear the words of my mouth” (Deuteronomy 32:1). Moshe Rabbeinu commanded and decreed that the heavens and earth give ear and carefully hear his holy words.

Segment 45
HE:
היינו שהאוויר יזדכך בבחינת האוויר הנח והזך (ליקוטי מוהר״ן, חלק א׳, תורה י״ז), כדי שדבריו הקדושים יישמעו היטב, ולא יהיה כוח לרוח רעה ולרוח סערה לבלבל ולערבב את האוויר. הכול יהיו נחים ויאזינו וישמעו היטב את דבריו, כדי שהטוב הכבוש ישמע אותם, יזכור את מעלתו הגדולה וישוב לשורשו מן המקום שבו הוא — אפילו בסוף הדורות הללו, מתוך העלמה והסתרה יתרה מאוד, כמו עתה — בבחינת: ״וענתה השירה הזאת... כי לא תשכח״ (דברים ל״א, כ״א). (הלכות חלב ודם, הלכה ג׳, אות ב׳)

EN:
That is, the air would be refined into the aspect of tranquil and pure air (Likutay Moharan, Part I, Torah 17), so that his holy words would be clearly heard and neither an evil wind nor a storm wind would possess the power to confuse and mix the air. Everyone would be still and would give ear and carefully hear his words, so that the subjugated good might hear them, remember its great stature, and return to its root from the place where it is found—even at the end of these generations, from within exceedingly great obscurity and concealment, as it is now—in the aspect of: “This song will testify… for it will not be forgotten” (Deuteronomy 31:21). (Likutay Halachos, Laws of Forbidden Fats and Blood 3:2)

Segment 46
HE:
כנשר יעיר קנו, על גוזליו ירחף (דברים ל״ב, י״א)

כל הגלויות מכונות בשם מצרים, כמו שאמרו רבותינו ז״ל. עיקר הגלות הוא שהטוב של נשמות ישראל כבוש בגלות תחת יד האומות והסטרא אחרא, ומזה באות כל התאוות והעבירות, רחמנא ליצלן, כמו שכתוב: ״ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם״ (תהלים ק״ו, ל״ה).

EN:
Like an eagle awakening its nest, hovering over its young (Deuteronomy 32:11)

All exiles are designated by the name Mitzrayim, as our Sages, of blessed memory, said. The essence of exile is that the good of the souls of Yisrael is subjugated in exile under the power of the nations and the sitra achra; from this come all cravings and transgressions, may the Merciful One save us, as it is written: “They mingled among the nations and learned their deeds” (Psalms 106:35).

Segment 47
HE:
עיקר הגאולה הוא שמשמיעים לטוב הכבוש בגלות את מעלתו, כדי שישמע במקום שבו הוא את דברי הצדיק, עד שיתעורר לשוב לשורשו. דבר זה נעשה על ידי צדקה, שעל ידה נעשה אוויר נח וזך, עד שגם ממרחק שומע הטוב את כל דבריו הקדושים של הצדיק האמת.

EN:
The essence of redemption is that the good subjugated in exile is made to hear of its own stature, so that, in the place where it is, it will hear the words of the tzaddik, until it awakens to return to its root. This is accomplished through charity, by which tranquil and pure air is produced, until even from afar the good hears all the holy words of the true tzaddik.

Segment 48
HE:
זהו: ״האזינו השמים ואדברה״ (דברים ל״ב, א׳) — שלא תבלבל רוח סערה את דברי הצדיק; ״שאל אביך ויגדך״ (דברים ל״ב, ז׳) — שישמע היטב את דבריהם. וכל זה על ידי ״כנשר יעיר קנו״: ״נשרא דא רוחא״ — הנשר הוא בחינת רוח נדיבה, צדקה ואוויר נח וזך.

EN:
This is: “Give ear, heavens, and I will speak” (Deuteronomy 32:1)—so that a storm wind will not confuse the tzaddik’s words; “Ask your father and he will tell you” (Deuteronomy 32:7)—so that one will hear their words well. All this comes through “Like an eagle awakening its nest”: “the eagle—this is spirit”; the eagle is the aspect of a generous spirit, charity, and tranquil and pure air.

Segment 49
HE:
״על גוזליו ירחף״ (דברים ל״ב, י״א): רחיפה היא תנועת האוויר בנחת, בחינת האוויר הנח והזך. על ידי זה נשמע דיבור הצדיק למרחוק בכל העולם, בבחינת ״האזינו השמים ואדברה״ (דברים ל״ב, א׳).

EN:
“Hovering over its young” (Deuteronomy 32:11): hovering is the gentle movement of the air, the aspect of tranquil and pure air. Through this, the tzaddik’s speech is heard at a distance throughout the world, in the aspect of “Give ear, heavens, and I will speak” (Deuteronomy 32:1).

Segment 50
HE:
את כל זה אמר משה ביום הסתלקותו, שאז המשיך את התיקון הזה, כדי שיזכה שגם לאחר הסתלקותו יתקיימו דבריו לעולם, כמו שכתוב: ״וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו״ (דברים ל״א, כ״א). (הלכות סימני בהמה וחיה טהורה, הלכה ד׳, אות י׳; על פי אוצר היראה, פסח וספירה, אות צ״ח)

EN:
Moshe said all this on the day of his passing, when he drew down this rectification, so that even after his passing his words would endure forever, as it is written: “This song will testify before him as a witness, for it will not be forgotten from the mouth of his offspring” (Deuteronomy 31:21). (Likutay Halachos, Laws of the Signs of Kosher Domesticated and Wild Animals 4:10; based on Otzar HaYirah, Pesach and Sefirah 98)

Segment 51
HE:
וישמן ישורון ויבעט (דברים ל״ב, ט״ו)

כאשר השם יתברך שולח לאדם טובות — בנים, עשירות וכל טוב — יש שמכיר על ידי זה בחסדי השם יתברך עליו, ומתעורר להתקרב אליו בצדקה ובמעשים טובים וכיוצא בזה.

EN:
Yeshurun grew fat and kicked (Deuteronomy 32:15)

When Hashem, blessed be He, sends a person good things—children, wealth, and every good—there is one who thereby recognizes Hashem’s kindnesses toward him and awakens to draw close to Him through charity, good deeds, and the like.

Segment 52
HE:
ויש, חס ושלום, להפך, בבחינת ״וישמן ישורון ויבעט״ (דברים ל״ב, ט״ו): דווקא השפע מביא אותו לבעוט. וכן להפך: כאשר השם יתברך מנסה ומייסר את האדם בייסורים ובצרות, חס ושלום, בוודאי כוונתו יתברך היא רק לטובה, כדי שעל ידי זה יזכור האדם לשוב אליו יתברך, כמו שכתוב: ״ויאמר כי ישובון מאון״ (איוב ל״ו, י׳).

EN:
There is also, God forbid, the reverse, in the aspect of “Yeshurun grew fat and kicked” (Deuteronomy 32:15): prosperity itself leads him to rebel. The same is true in the opposite direction. When Hashem, blessed be He, tests and chastens a person with suffering and troubles, God forbid, His intention is certainly only for good, so that through this the person will remember to return to Him, blessed be He, as it is written: “He says that they must return from iniquity” (Job 36:10).

Segment 53
HE:
אולם מחמת גודל כוח הבחירה, יש שלפעמים אדרבה, על ידי הצרות מתעקם לבו ביותר מן השם יתברך, חס ושלום. נמצא שגם הטובה וגם הייסורים יכולים לעורר להתקרבות, אך כוח הבחירה נשאר ביד האדם כיצד לקבלם. (הלכות כלאי בהמה, הלכה ד׳, אותיות ד׳, ו׳)

EN:
Yet because of the immense power of free choice, there are times when, on the contrary, troubles cause one’s heart to become even more estranged from Hashem, blessed be He, God forbid. Thus both goodness and suffering can awaken a person to draw close, while the power of choice remains in the person’s hands as to how he receives them. (Likutay Halachos, Laws of Crossbreeding Animals 4:4, 6)

Segment 54
HE:
כי גוי אבד עצות המה (דברים ל״ב, כ״ח)

עיקר תיקון התשובה הוא על ידי שלמות תיקון העצה. באמת הכול חפצים ליראה את שמך ומתגעגעים לשוב להשם יתברך, אך אין יודעים עצה שלמה כיצד לשוב מן החושך שבו נלכד כל אחד לפי בחינתו.

EN:
For they are a nation bereft of counsel (Deuteronomy 32:28)

The principal rectification of teshuvah comes through the perfection of counsel. In truth, all desire to fear Your Name and yearn to return to Hashem, blessed be He, but they do not know complete counsel for how to return from the darkness in which each person has been ensnared according to his particular aspect.

Segment 55
HE:
באמת, עיקר תיקון העצה נצרך רק בעבודת השם. כל החכמות והעצות שבעולם שאינן פועלות כדי להתקרב להשם יתברך ולזכות לחיים נצחיים אינן עצות כלל; מכל שכן כאשר מתרחקים על ידיהן מן השם יתברך, רחמנא ליצלן. על עצות כאלה נאמר: ״כי גוי אבד עצות המה״ (דברים ל״ב, כ״ח), ונאמר: ״אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה׳״ (משלי כ״א, ל׳). חכמה, תבונה ועצה שהן נגד רצון השם יתברך אינן נקראות חכמה ועצה כלל.

EN:
In truth, the principal rectification of counsel is needed only in the service of Hashem. All the wisdom and counsel in the world that do not serve to bring a person close to Hashem, blessed be He, and to attain eternal life are not counsel at all; all the more so when they cause one to become distant from Hashem, blessed be He, may the Merciful One save us. Of such counsels it is said: “For they are a nation bereft of counsel” (Deuteronomy 32:28), and: “There is no wisdom, no understanding, and no counsel against Hashem” (Proverbs 21:30). Wisdom, understanding, and counsel that oppose Hashem’s will are not called wisdom or counsel at all.

Segment 56
HE:
מי שיש לו מעט מוח בקדקדו ראוי שיבין מעצמו כי עיקר העצות והתחבולות שכל אדם צריך לחשוב עליהן הוא כיצד להינצל משאול תחתיות ומתחתיו, ובפרט כשרואים את גודל הגניחות של העולם הזה, המלא יגונות, כשכל ימיו כעס ומכאובות וסופו לשוב לעפר. ״ומה יתרון לו לאדם בכל עמלו״ (קהלת ג׳, ט׳)?

EN:
One who has even a little intelligence in his head ought to understand on his own that the principal counsels and strategies every person must consider concern how to be saved from the lowest pit and from beneath it. This is especially so when one sees the magnitude of the groaning in this world, which is filled with sorrows, where all one’s days are anger and pain and one’s end is to return to dust. “What advantage does a person gain from all his toil?” (Ecclesiastes 3:9).

Segment 57
HE:
בוודאי היה ראוי לכל חכמי אומות העולם להתאסף יחד ולחשוב מחשבות, חכמות, תחבולות ועצות אמיתיות: מהי תכלית העולם הזה, לשם מה נברא האדם, וכיצד אין לבלות ימים ושנים על מחשבות ותחבולות של העולם הזה. כך עשו אברהם אבינו וכל האבות הקדושים.

EN:
Surely it would have been fitting for all the sages of the nations of the world to assemble together and devise true thoughts, wisdom, strategies, and counsel: What is the purpose of this world? For what was the human being created? And how can one avoid consuming days and years upon the thoughts and strategies of this world? This is what Avraham Avinu and all the holy patriarchs did.

Segment 58
HE:
בפרט עתה, שכבר זכינו לקבל את התורה הקדושה, הכלולה מתרי״ג עצות קדושות, בוודאי ראוי לנו לשים את כל חכמתנו ודעתנו רק בקיום דברי התורה הקדושה בפשיטות ובתמימות. זוהי החכמה הגדולה מכל החכמות, וזה עיקר שלמות תיקון העצה האמיתית, שעל ידה זוכים לבוא לקיום התורה.

EN:
Especially now, when we have already merited to receive the holy Torah, which comprises 613 holy counsels, it is surely fitting that we devote all our wisdom and understanding solely to fulfilling the words of the holy Torah with simplicity and wholeheartedness. This is the greatest wisdom of all, and it is the principal perfection of true counsel, through which one merits to fulfill the Torah.

Segment 59
HE:
על כן פתח דוד המלך עליו השלום את ספרו: ״אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים״ (תהלים א׳, א׳). העיקר הוא להתרחק בתכלית הריחוק מעצת רשעים, ולחשוב תמיד רק עצות כיצד לעבוד את השם באמת ולקיים את התורה, הנקראת ״עצה ותושיה״ (איוב י״ב, י״ג), בבחינת תרי״ג עצות התורה. (הלכות סוכה, הלכה ז׳, אות ב׳; על פי אוצר היראה, עצה, אות י״ז)

EN:
King David, peace be upon him, therefore opened his book: “Fortunate is the man who did not walk in the counsel of the wicked” (Psalms 1:1). The essential thing is to remain utterly distant from the counsel of the wicked and always to devise counsel only for how to serve Hashem in truth and fulfill the Torah, which is called “counsel and resourcefulness” (Job 12:13), in the aspect of the Torah’s 613 counsels. (Likutay Halachos, Laws of Sukkah 7:2; based on Otzar HaYirah, Counsel 17)

Segment 60
HE:
ראו עתה כי אני אני הוא, ואין אלקים עמדי (דברים ל״ב, ל״ט)

באמת, מי שיש לו מעט שכל יכול להבין שאין הזמן כלום. העבר איננו, העתיד עדיין איננו, וההווה הוא כהרף עין. נמצא שעיקר זמנו של האדם הוא רק הרגע הקל שבו הוא עומד: העבר כבר עבר ואיננו, ובעתיד מי יודע אם יהיה ומה ייוולד בו; לעת עתה אין בידו אלא הרגע הזה.

EN:
See now that I, I am He, and no god is with Me (Deuteronomy 32:39)

In truth, one who possesses even a little understanding can comprehend that time is nothing. The past is no longer, the future is not yet, and the present is like the blink of an eye. It follows that a person’s essential time is only the brief moment in which he stands: the past has already passed and is gone, while regarding the future, who knows whether it will be and what it will bring forth? At present he possesses only this moment.

Segment 61
HE:
בדרך זו יכול כל אדם, מכל מקום שבו הוא — אפילו משאול תחתיות ממש, רחמנא ליצלן — לדבק את עצמו בהשם יתברך בכל רגע שירצה. זהו: ״ראו עתה כי אני אני הוא״ (דברים ל״ב, ל״ט) — ״עתה״ דווקא. על ידי בחינת ״עתה״ הזאת אפשר לראות כי ״אני אני הוא״, ובכל עת ורגע להתחיל לקשר את עצמו ולדבוק בהשם יתברך, בבחינת ״ובו תדבקון״ (דברים י״ג, ה׳).

EN:
By this path, every person, from whatever place he may be—even from the very lowest pit, may the Merciful One save us—can attach himself to Hashem, blessed be He, at any moment he desires. This is: “See now that I, I am He” (Deuteronomy 32:39)—specifically “now.” Through this aspect of “now,” one can see that “I, I am He,” and at every time and moment begin to bind himself and cleave to Hashem, blessed be He, in the aspect of “and to Him shall you cleave” (Deuteronomy 13:5).

Segment 62
HE:
אי אפשר להסביר דברים כאלה בפה, וכל שכן בכתב; אלא כל אחד לפי מה שמשער בלבו. צריכים להיזהר מאוד לקיים את הכתוב: ״לך עמי בא בחדריך וסגור דלתיך בעדך, חבי כמעט רגע עד יעבור זעם״ (ישעיהו כ״ו, כ׳). העיקר הוא להחביא את עצמו ברגע הקל שבו הוא עומד עתה, ולדלג באותו רגע על מה שצריך לדלג.

EN:
Such matters cannot be adequately explained orally, all the more so in writing; each person must grasp them according to what his heart can estimate. One must be exceedingly careful to fulfill what is written: “Go, My people, enter your chambers and close your doors behind you; hide for a brief moment until the wrath passes” (Isaiah 26:20). The essential thing is to conceal oneself within the brief moment in which one now stands, and in that moment to leap over whatever must be leaped over.

Segment 63
HE:
כך ממתיקים את חרון האף, שממנו באה בחינת נשיכת עקרב, חס ושלום — המחשבות הטורדות והמבלבלות את האדם בכל עת — וזוכים למצוא את הטוב האמיתי שאפשר למצוא בכל רגע ורגע. זהו גם: ״כי רגע באפו, חיים ברצונו; בערב ילין בכי ולבקר רנה״ (תהלים ל׳, ו׳).

EN:
In this way one tempers the burning wrath, from which comes the aspect of a scorpion’s bite, God forbid—the thoughts that harass and confuse a person at every moment—and merits to find the true good that can be found in each and every moment. This is also: “For His anger lasts but a moment; life is in His favor. Weeping may lodge for the evening, but rejoicing comes in the morning” (Psalms 30:6).

Segment 64
HE:
לאחר מכן מבואר עוד עד כמה בני אדם טועים במה שהם מעמיקים במחשבותיהם על הזמן הבא והעתיד, שהרי אין האדם יודע כלל מה יולד יום, בבחינת: ״ואני אמרתי בשלוי בל אמוט לעולם... הסתרת פניך הייתי נבהל״ (תהלים ל׳, ז׳–ח׳).

EN:
It is subsequently explained further how greatly people err by immersing their thoughts in the coming time and the future, for a person does not know at all what a day will bring forth, in the aspect of: “I said in my serenity, ‘I shall never falter’ … You concealed Your face; I became terrified” (Psalms 30:7–8).

Segment 65
HE:
על כן אין עצה ותחבולה אלא: ״אליך ה׳ אקרא ואל אדני אתחנן״ (תהלים ל׳, ט׳) — להרבות בתחנונים לפני השם יתברך ולהקדים תפילה לצרה; ולא להטריד את מחשבתו כלל, אלא לשמוח בו תמיד, בבחינת ״ותאזרני שמחה״ (תהלים ל׳, י״ב), ובבחינת ״כי בו ישמח לבנו, כי בשם קדשו בטחנו״ (תהלים ל״ג, כ״א).

EN:
Therefore there is no counsel or strategy other than: “To You, Hashem, I call, and to my Lord I plead” (Psalms 30:9)—to increase one’s supplications before Hashem, blessed be He, and to offer prayer before trouble arrives; not to burden one’s thought at all, but always to rejoice in Him, in the aspect of “You girded me with joy” (Psalms 30:12), and: “For in Him our heart will rejoice, because we trusted in His holy Name” (Psalms 33:21).

Segment 66
HE:
על האדם לדעת היטב שאין לו לעת עתה אלא הרגע שבו הוא עומד, ולקשר את עצמו עכשיו להשם יתברך. (הלכות מתנה, הלכה ה׳, אותיות ס״ג, ס״ט–ע״א; על פי אוצר היראה, יראה ועבודה, אות קל״ט)

EN:
A person must know well that at present he possesses only the moment in which he stands, and he must bind himself now to Hashem, blessed be He. (Likutay Halachos, Laws of Gifts 5:63, 69–71; based on Otzar HaYirah, Fear and Divine Service 139)

Segment 67
HE:
ראו עתה כי אני אני הוא, ואין אלקים עמדי (דברים ל״ב, ל״ט)

לכל אחד מישראל יש בחינת רוח דלעילא ורוח דלתתא, שהן בחינת כוח ופועל. עיקר החיות של כל אדם הוא שרוח דלתתא מושכת ומקבלת חיות דרך הקדושה מרוח דלעילא.

EN:
See now that I, I am He, and no god is with Me (Deuteronomy 32:39)

Every member of Yisrael possesses an aspect of a spirit from above and a spirit from below, corresponding to potential and actuality. The essential vitality of every person consists in the spirit from below drawing and receiving vitality, through holiness, from the spirit from above.

Segment 68
HE:
הצדיק עולה בכל פעם ממדרגה למדרגה ומקבל חיות מבחינה גבוהה יותר. אז יורדת הרוח דלעילא ומתאחדת בה הרוח דלתתא; על ידי זה הוא מסתלק מן המדרגה הזאת ועולה למדרגה גבוהה עוד יותר, ושוב זוכה לקבל חיות מן הרוח דלעילא שבמדרגה הגבוהה יותר.

EN:
The tzaddik ascends continually from level to level and receives vitality from an ever higher aspect. The spirit from above then descends and the spirit from below becomes united with it; through this he departs from that level, rises to a still higher level, and again merits to receive vitality from the spirit from above that belongs to the higher level.

Segment 69
HE:
גם בשעת מיתתו ממש אין הצדיק מסתלק מן העולם לגמרי, חס ושלום. בכל אדם נשאר עדיין בהעלם חיות נפלאה בתוך גופו, בחינת הבלא דגרמיה, ועל ידה הוא מקבל את עונשו ושכרו. אבל אצל אדם פשוט, ובפרט מי שפגם ועבר עבירות ומת בלא תשובה, החיות הזאת נעקרת משורשה ואינה יכולה לחבר את הנפש עם הרוח; זוהי בחינת כרת, חס ושלום, ועל ידי זה עיקר עונשו.

EN:
Even at the actual time of his death, the tzaddik does not depart from the world entirely, God forbid. Within every person’s body there remains in concealment a wondrous vitality, the aspect of havla de-garmei, through which he receives his punishment and reward. But in an ordinary person—and especially one who caused damage, committed transgressions, and died without teshuvah—this vitality is uprooted from its source and cannot unite the nefesh with the ruach. This is the aspect of spiritual excision, God forbid, and constitutes the essence of his punishment.

Segment 70
HE:
אפילו מי שאינו חייב כרת, אם אינו מזוכך כראוי הוא צריך לסבול יגיעות ומרירות רבות לפני שיזכה לחזור ולקשר את החיות הזאת לשורשה. אולם הצדיק, ובפרט הצדיק הגדול במעלה שזיכך את עצמו מכל וכל, אינו מת כלל, כמו שאמרו רבותינו ז״ל: ״צדיקים במיתתם קרויים חיים״ (ברכות י״ח ע״א). גם לאחר הסתלקותו חיותו מקודשת ומיוחדת; הבלא דגרמיה שלו כלולה בעצם חיות גופו שבקדושה, וכל חיותו מקושרת ומיוחדת למעלה למעלה.

EN:
Even one who is not liable to spiritual excision, if he has not been properly refined, must endure much exertion and bitterness before he merits to return and bind this vitality to its root. The tzaddik, however—and especially the supremely elevated tzaddik who has refined himself completely—does not die at all, as our Sages, of blessed memory, said: “The righteous, even in their death, are called alive” (Berachos 18a). Even after his passing, his vitality is holy and unified; his havla de-garmei is incorporated within the essential vitality of his holy body, and his entire vitality is bound and unified exceedingly high above.

Segment 71
HE:
אז הצדיק עוסק בתיקון נפשות ישראל יותר מבחייו, מפני שהוא עולה בכל פעם למדרגות גבוהות, נפלאות ונשגבות כל כך, עד שבכוחו לתקן את הכול. מי שקלקל אינו יכול לתקן באמצעות החיות שבאותה מדרגה שבה הגיע פגמו; בהכרח יש להמשיך את תיקונו ממקום גבוה יותר. זהו עיקר תיקון התשובה: התיקון נמשך מן המקום הגבוה ביותר, עד שיש תיקון אפילו למי שפגם כל כך.

EN:
The tzaddik then engages in rectifying the souls of Yisrael even more than during his lifetime, because he continually rises to levels so lofty, wondrous, and exalted that he can rectify everything. One who caused damage cannot be rectified through the vitality of the same level reached by his defect; his rectification must necessarily be drawn down from a higher place. This is the essence of the rectification of teshuvah: the rectification is drawn from the highest place, until even one who has caused such extensive damage can be repaired.

Segment 72
HE:
בפרט עתה, בדורות האלה, אי אפשר לאדם להיתקן אלא בכוח הצדיקים שוכני עפר. כאשר באים אל קבריהם הקדושים וחותרים שם לשוב בתשובה שלמה, ממשיכים משם הארה כפולה מבחינה גבוהה ועצומה מאוד, עד שגם האדם עצמו יכול להיתקן כמות שהוא.

EN:
Especially now, in these generations, a person cannot be rectified except through the power of the tzaddikim who dwell in the dust. When people come to their holy graves and strive there to return in complete teshuvah, they draw from there a twofold illumination from an exceedingly lofty and mighty aspect, until even the person himself can be rectified just as he is.

Segment 73
HE:
זהו: ״כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב״ (דברים ל״ב, ל״ו), שנאמר על סוף הגלות האחרונה והמרה, כאשר הצרות מתחדשות מאוד, רחמנא ליצלן, ואין מי שיעמוד בעדנו. אין לנו על מי להישען כי אם על אבינו שבשמים ועל כוח זכות הצדיקים שוכני עפר. על כן סיים שם: ״ראו עתה כי אני אני הוא״ (דברים ל״ב, ל״ט) — ״אני אני״ דווקא, פעמיים, בחינת ההארה הכפולה הזאת. (הלכות הכשר כלים, הלכה ד׳, אותיות ז׳–ח׳; על פי אוצר היראה, חיים, אות כ״ג)

EN:
This is: “For He will see that power is gone, and none is secured or assisted” (Deuteronomy 32:36), which was said concerning the end of this final and bitter exile, when troubles are renewed with great force, may the Merciful One save us, and there is no one to stand on our behalf. We have no one upon whom to rely other than our Father in heaven and the power of the merit of the tzaddikim who dwell in the dust. It therefore concludes there: “See now that I, I am He” (Deuteronomy 32:39)—specifically “I, I,” twice, corresponding to this twofold illumination. (Likutay Halachos, Laws of Kashering Utensils 4:7–8; based on Otzar HaYirah, Life 23)

Segment 74
HE:
וכפר אדמתו עמו (דברים ל״ב, מ״ג)

על ידי קדושת ארץ ישראל זוכים לסליחת עוונות, בבחינת ״וכפר אדמתו עמו״ (דברים ל״ב, מ״ג) — ״אדמתו״ דווקא. על ידי אדמתו, בחינת ארץ ישראל, אדמת קודש, מתכפר עמו.

EN:
He will atone for His land and His people (Deuteronomy 32:43)

Through the holiness of Eretz Yisrael one merits forgiveness of sins, in the aspect of “He will atone for His land and His people” (Deuteronomy 32:43)—specifically “His land.” Through His land, the aspect of Eretz Yisrael, holy ground, His people are granted atonement.

Segment 75
HE:
קדושת הארץ מעוררת את רחמי השם יתברך, שיסתכל על כל אחד ברחמיו לפי מקומו, ויזכור כי אדמה ועפר אנחנו, ושירדנו למקום מגושם כל כך. (הלכות ערב, הלכה ה׳, אות ל״ז)

EN:
The holiness of the Land awakens Hashem’s compassion, so that He looks upon each person mercifully according to his place and remembers that we are earth and dust and that we have descended into so material a place. (Likutay Halachos, Laws of a Guarantor 5:37)



# Ha'azinu - Chumash with Likutey Halachos
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/5/9/

Ha’azinu
האזינו
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/5/9

Segment 1
HE:
האזינו השמים ואדברה (דברים ל״ב, א׳)

שירת האזינו היא לעד: ״כי לא תשכח מפי זרעו״ (דברים ל״א, כ״א), אפילו בתוקף ההסתרה שבתוך הסתרה, כמו שכתוב: ״ואנכי הסתר אסתיר פני מהם״ וכו׳, ״וענתה השירה הזאת לפניו לעד״ וכו׳ (דברים ל״א, י״ח; כ״א). כלל השירה הזאת הוא להזכיר ולהודיע את כל מעשי ה׳ אשר עשה עמנו, ואת הנפלאות והנוראות שהוא עתיד לעשות עמנו, עד שסוף כל סוף יגמור כרצונו להחזיר לנו את ארץ ישראל עם כל הקדושות ותפארת הגוונים המאירים שם.

EN:
Give ear, heavens, and I will speak (Deuteronomy 32:1)

The Song of Ha’azinu serves as a witness: “For it will not be forgotten from the mouth of his offspring” (Deuteronomy 31:21), even at the height of concealment within concealment, as it is written: “And I will surely conceal My face from them,” and so forth, and “This song will testify before him as a witness,” and so forth (Deuteronomy 31:18, 21). The entirety of this song is intended to recall and make known all the deeds of Hashem that He performed for us, and the wondrous and awesome things that He will yet perform for us, until ultimately He fulfills His will by restoring Eretz Yisrael to us together with all the forms of holiness and the splendor of the colors that shine there.

Segment 2
HE:
השירה מתחילה: ״בהנחל עליון גויים״ וכו׳, ״יצב גבולות עמים למספר בני ישראל, כי חלק ה׳ עמו״ וכו׳, ״ירכבהו על במתי ארץ״ וכו׳ (דברים ל״ב, ח׳–י״ג), היינו ארץ ישראל. כך היא הולכת וסובבת את כל מה שעבר ואת כל מה שיעבור על ישראל בכל העיתים, עד שמסיימת: ״וכיפר אדמתו עמו״ (דברים ל״ב, מ״ג) — שהשם יתברך ירצה את אדמתו ואת עמו, כי הם בחינה אחת.

EN:
The song begins: “When the Most High apportioned the nations,” and so forth; “He set the boundaries of the peoples according to the number of the Children of Yisrael, for Hashem’s portion is His people,” and so forth; “He made him ride upon the high places of the earth,” and so forth (Deuteronomy 32:8–13)—that is, Eretz Yisrael. It then proceeds through everything that has happened and everything that will happen to Yisrael throughout all times, until it concludes: “He will appease His land and His people” (Deuteronomy 32:43)—Hashem, blessed be He, will favor His land and His people, for they are one aspect.

Segment 3
HE:
השם יתברך יגמור את כל זאת על ידי צדיקי האמת, שכולם כלולים במשה, ושדבריהם ומעשיהם מלאים רזין. משה הודיע מקודם את ריבוי ההסתרות שיהיו — הסתרות בתוך הסתרות, עד שיהיה קשה למצוא את האמת לאמיתו. אף על פי כן, צדיקי האמת, שהם בחינת משה, יגמרו את שלהם ויודיעו את אלקותו בעולם, כמו שכתוב שם: ״ראו עתה כי אני אני הוא, אני אמית ואחיה... ואין מידי מציל״ (דברים ל״ב, ל״ט).

EN:
Hashem, blessed be He, will complete all this through the true tzaddikim, all of whom are included within Moshe and whose words and deeds are filled with mysteries. Moshe made known beforehand the multitude of concealments that would arise—concealments within concealments, until it would become difficult to find absolute truth. Nevertheless, the true tzaddikim, who are the aspect of Moshe, will complete their task and make His Godliness known in the world, as it is written there: “See now that I, I am He; I put to death and I give life… and none can rescue from My hand” (Deuteronomy 32:39).

Segment 4
HE:
זהו שפתח: ״האזינו השמים ואדברה, ותשמע הארץ אמרי פי. יערף כמטר לקחי, תזל כטל אמרתי, כשעירים עלי דשא וכרביבים עלי עשב״ (דברים ל״ב, א׳–ב׳). דעו כי דבריי אינם פשוטים; הם עמוקים מאוד ומלאים רזין עמוקים, עד שאני קורא לשמים — כלליות דרי מעלה — שיאזינו למה שאדבר, ומכל שכן שכל באי העולם שבארץ צריכים לשמוע ולהבין היטב את אמרי פי. דבריי נראים כמטר וכטל, שהם מים ולחלוחית פשוטה, אך באמת יש בהם כוחות נפלאים ונוראים: הם מגדלים כל מיני צמחים ועשבים שונים לאין מספר.

EN:
This is why he opened: “Give ear, heavens, and I will speak; and let the earth hear the words of my mouth. May my teaching drop like rain; may my utterance flow like dew, like storm winds upon vegetation and like raindrops upon grass” (Deuteronomy 32:1–2). Know that my words are not simple; they are exceedingly profound and filled with deep mysteries, to the point that I call upon the heavens—the collectivity of those who dwell above—to give ear to what I will speak. All the more must every inhabitant of this earthly world hear and carefully understand the words of my mouth. My words appear like rain and dew, which seem to be simple water and moisture; in truth, however, they contain wondrous and awesome powers, for they cause innumerable kinds of plants and grasses to grow.

Segment 5
HE:
כך גם דבריי: אף על פי שנראים כפשוטים, הם עמוקים ומלאים רזין, ויש בהם כוח לגדל ולחזק כל אחד ואחד ולהצמיח אותו, עד שיתפאר וישתעשע השם יתברך עם כל אחד בהתפארות ושעשועים נפלאים. ״כי שם ה׳ אקרא, הבו גודל לאלקינו״ (דברים ל״ב, ג׳): דעו והאמינו שכל מה שאני מדבר ומוציא מפי הוא רק לקרוא שם ה׳, לגדל ולקדש שמו בעולם. על ידי צדיקי אמת, חידושי תורתם הקדושה ושיחותיהם הנפלאות, יכולים להבין את גדולת ה׳. ״הצור תמים פעלו״ (דברים ל״ב, ד׳): בוודאי פעל, עשה, יצר וברא הכול בחכמה נפלאה, כמו שכתוב: ״כולם בחכמה עשית״ (תהלים ק״ד, כ״ד). הכול נברא בשביל הצדיקים העושים רצונו, היודעים רזי עולם, עד שכל מעשיהם ודיבוריהם מלאים רזין, ועל ידם יכולים להבין את גדולת ה׳. (הלכות חזקת מטלטלין, הלכה ה׳, אות י״ד)

EN:
So it is with my words: although they appear simple, they are profound and filled with mysteries, and they possess the power to nurture and strengthen every individual and cause him to grow, until Hashem, blessed be He, takes pride and delight in each person with wondrous pride and delight. “For I will proclaim the Name of Hashem; ascribe greatness to our God” (Deuteronomy 32:3): know and believe that everything I speak and bring forth from my mouth is solely to proclaim the Name of Hashem and to magnify and sanctify His Name in the world. Through the true tzaddikim, the insights of their holy Torah, and their wondrous conversations, it is possible to understand the greatness of Hashem. “The Rock—perfect is His work” (Deuteronomy 32:4): He certainly acted, made, formed, and created everything with wondrous wisdom, as it is written: “You made them all with wisdom” (Psalms 104:24). Everything was created for the tzaddikim who perform His will, who know the mysteries of the world, until all their deeds and words are filled with mysteries; through them it is possible to understand the greatness of Hashem. (Likutay Halachos, Laws of Presumptive Ownership of Movable Property 5:14)

Segment 6
HE:
יערף כמטר לקחי, תזל כטל אמרתי (דברים ל״ב, ב׳)

טל וגשם נעשים על ידי לימוד התורה, בבחינת: ״יערף כמטר לקחי, תזל כטל אמרתי״ (דברים ל״ב, ב׳). העיקר תלוי בתפילה, כי כל לימוד התורה תלוי בתפילה, כמו שכתב רבנו (ליקוטי מוהר״ן, חלק א׳, תורה ח׳), בבחינת: ״ומעיין מבית ה׳ יצא״ (יואל ד׳, י״ח), עיין שם. וזהו: ״יערף כמטר״ וכו׳, ״כי שם ה׳ אקרא״ (דברים ל״ב, ב׳–ג׳): על ידי תפילה זוכים לשכל ללמוד תורה, ועל ידי זה נעשים טל ומטר.

EN:
May my teaching drop like rain; may my utterance flow like dew (Deuteronomy 32:2)

Dew and rain are produced through Torah study, in the aspect of: “May my teaching drop like rain; may my utterance flow like dew” (Deuteronomy 32:2). The principal matter depends upon prayer, for all Torah study depends upon prayer, as Rabbeinu wrote (Likutay Moharan, Part I, Torah 8), in the aspect of: “A spring will issue from the House of Hashem” (Joel 4:18); see there. This is: “May my teaching drop like rain,” and so forth, and “For I will proclaim the Name of Hashem” (Deuteronomy 32:2–3): through prayer one merits the intellect with which to study Torah, and through this dew and rain are produced.

Segment 7
HE:
מובא בדברי רבנו שעל ידי לימוד התורה, כאשר זוכה שתורתו עולה אל השכינה, נעשה מזה שפע רוחניות ושפע גשמיות — בחינת ימין ושמאל שבתורה (ליקוטי מוהר״ן, חלק א׳, תורה קנ״ט). אבל מי שאין תורתו עולה אל השכינה, ומטבע התורה להתעלות, נעשה בינתיים לילה, ודיני הגרדיני נימוסין מכים עליו; אז נעשה מזה טל תורה או ההפך, עיין שם היטב.

EN:
Rabbeinu teaches that through Torah study, when a person merits having his Torah ascend to the Shechinah, spiritual bounty and material bounty are produced from it—the aspect of the Torah’s right and left (Likutay Moharan, Part I, Torah 159). But when his Torah does not ascend to the Shechinah, although the nature of Torah is to rise, night intervenes and the forces of judgment strike it; what results may then be the dew of Torah or its opposite. See there carefully.

Segment 8
HE:
זהו בחינת טל וגשם. שפע גשמיות הוא בחינת גשם, כי כל ההשפעות מכונות בשם ״גשם״. כשהלימוד עולה אל השכינה — שהיא בחינת אמונה — נעשה מזה גשם, שהוא בחינת אמונה, כמו שכתב רבנו במקום אחר (ליקוטי מוהר״ן, חלק א׳, תורה ז׳). על כן בחורף עיקר לימוד התורה בלילה, כי אז נאמר: ״לא איברי ליליא אלא לגירסא״ — לא נברא הלילה אלא ללימוד (עירובין ס״ה ע״א); והלילה הוא בחינת אמונה, כמו שכתוב: ״ואמונתך בלילות״ (תהלים צ״ב, ג׳).

EN:
This is the aspect of dew and rain. Material bounty is the aspect of rain, for all forms of bounty are termed “rain.” When the study ascends to the Shechinah—which is the aspect of emunah—rain is produced from it, and rain itself is the aspect of emunah, as Rabbeinu wrote elsewhere (Likutay Moharan, Part I, Torah 7). Therefore, in winter the principal time for Torah study is at night, for it was said: “Night was created only for study” (Eruvin 65a); and night is the aspect of emunah, as it is written: “And Your faithfulness in the nights” (Psalms 92:3).

Segment 9
HE:
התורה שלומדים בלילה קרובה יותר לעלות אל השכינה, הן מצד האדם הן מצד השכינה, כביכול. האדם יכול לבטל ולדבק את עצמו בהשם יתברך בלילה יותר מביום, כי אז העולם נח מרדיפת העולם הזה, כמו שכתב רבנו (ליקוטי מוהר״ן, חלק א׳, תורה נ״ב). גם השכינה סמוכה לאדם הלומד בלילה ומקשיבה לקולו, כמו שכתוב: ״קומי רוני בלילה לראש אשמורות, שפכי כמים לבך נוכח פני ה׳״ (איכה ב׳, י״ט) — ״נוכח פני ה׳״ דווקא. בלילה השכינה בעולמות התחתונים, ועיקר מנוחתה אצל האדם הלומד אז, בבחינת: ״גם ציפור מצאה בית״ (תהלים פ״ד, ד׳).

EN:
The Torah studied at night is more readily able to ascend to the Shechinah, both from the person’s side and, as it were, from the side of the Shechinah. A person can nullify and attach himself to Hashem, blessed be He, at night more than by day, because the world then rests from its pursuit of this world, as Rabbeinu wrote (Likutay Moharan, Part I, Torah 52). The Shechinah is also near the person who studies at night and listens to his voice, as it is written: “Arise, sing at night at the beginning of the watches; pour out your heart like water before the countenance of Hashem” (Lamentations 2:19)—specifically “before the countenance of Hashem.” At night the Shechinah is in the lower worlds, and her principal resting place is with the person who studies then, in the aspect of: “Even the bird has found a home” (Psalms 84:4).

Segment 10
HE:
על כן בחורף, כשהלימוד בלילה עולה אל השכינה שהיא בחינת אמונה, נעשה ממנו גשם, ואומרים בתפילה ״מוריד הגשם״. אבל בקיץ עיקר הלימוד ביום, כי אז נאמר: ״לא איברי ליליא אלא לשינתא״ — לא נברא הלילה אלא לשינה (עירובין ס״ה ע״א). ביום לא כל אדם זוכה שלימודו יעלה אל השכינה, כי אינו יכול לבטל את עצמו כל כך מחמת טרדת העולם, וגם השכינה אז בעולמות העליונים. על כן מרוב לימוד הימים נעשה טל דווקא, מחמת דיני הלילה המכים עליו; ולכן אומרים בקיץ ״מוריד הטל״. (הלכות תפילה, הלכה א׳)

EN:
Therefore, in winter, when the Torah studied at night ascends to the Shechinah, which is the aspect of emunah, rain is produced from it, and in prayer we say, “Who brings down the rain.” In summer, however, the principal study is by day, for it was said: “Night was created only for sleep” (Eruvin 65a). By day, not every person merits having his study ascend to the Shechinah, for because of worldly preoccupation he cannot nullify himself so completely; moreover, the Shechinah is then in the upper worlds. Therefore, the study of the days principally produces dew, because of the forces of judgment at night that strike it; hence in summer we say, “Who brings down the dew.” (Likutay Halachos, Laws of Prayer 1)

Segment 11
HE:
כי שם ה׳ אקרא (דברים ל״ב, ג׳)

כל הצדיקים לא זכו למדרגתם בשלמות אלא על ידי התבודדות ותפילות, שהרבו להתחנן לפני השם יתברך שיזכו לקיים את התורה. כי עיקר הכנעת הסטרא אחרא בשלמות היא רק על ידי זה.

EN:
For I will proclaim the Name of Hashem (Deuteronomy 32:3)

None of the tzaddikim attained their level in completeness except through hisbodedus and prayer, by abundantly pleading before Hashem, blessed be He, that they merit fulfilling the Torah. For only through this is the sitra achra completely subdued.

Segment 12
HE:
לפעמים יש לסטרא אחרא יניקה מתורה בפני עצמה, חס ושלום, כשהיא מכניסה בדעתו ללמוד תורה שלא לשמה; וכן מתפילה בפני עצמה יכולה הסטרא אחרא להיאחז, כשהיא מכניסה בדעתו להתפלל לצורך גופו בלבד. אבל כשנכללות תורה ותפילה יחד — וכל תפילתו רק שיקיים את התורה, וכל לימודו כדי שידע לעשות מן התורה תפילה, לשמור, לעשות ולקיים — אז התורה והתפילה מתייחדות בתכלית הייחוד. כל פועלי אוון מתפרדים, אין לסטרא אחרא שום יניקה, ואדרבה, גם הרע נהפך לטוב.

EN:
At times the sitra achra can derive nurture from Torah by itself, God forbid, when it introduces into a person’s mind the intention to study Torah for an ulterior purpose. Likewise, the sitra achra can attach itself to prayer by itself, when it introduces into his mind the intention to pray solely for bodily needs. But when Torah and prayer are included together—when his entire prayer is that he fulfill the Torah, and his entire study is so that he may know how to make prayer from the Torah and thereby observe, perform, and fulfill it—then Torah and prayer are united in the ultimate unity. All workers of iniquity are dispersed, the sitra achra has no source of nurture, and, on the contrary, evil itself is transformed into good.

Segment 13
HE:
זהו: ״האזינו השמים ואדברה... יערף כמטר לקחי״ וכו׳ (דברים ל״ב, א׳–ב׳), שבוודאי ייכנסו דבריי באוזניכם. וכעין שפירש רש״י שם, הטעם הוא: ״כי שם ה׳ אקרא״ (דברים ל״ב, ג׳) — אקרא ואתפלל בשם ה׳, ואעשה מן התורות תפילות. על ידי זה בוודאי ״יערף כמטר לקחי, תזל כטל אמרתי״: דבריי ייכנסו בלבבכם כמטר וכטל, ותזכו לקיים את התורה. כי עיקר קיום התורה הוא על ידי שעושים מן התורות תפילות.

EN:
This is: “Give ear, heavens, and I will speak… May my teaching drop like rain,” and so forth (Deuteronomy 32:1–2), so that my words will certainly enter your ears. In the manner explained there by Rashi, the reason is: “For I will proclaim the Name of Hashem” (Deuteronomy 32:3)—I will call and pray in the Name of Hashem, making prayers from the Torah teachings. Through this, “May my teaching drop like rain; may my utterance flow like dew”: my words will enter your hearts like rain and dew, and you will merit fulfilling the Torah. For the principal fulfillment of the Torah comes through making prayers from Torah teachings.

Segment 14
HE:
כל שירת האזינו נאמרה כדי לזכות באחרית הימים לקיים את התורה, כמו שכתוב בעניין: ״ואנכי הסתר אסתיר פני״ וכו׳, ״וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו״ (דברים ל״א, י״ח; כ״א). שירת האזינו היא בחינת תפילה, שירה וזמרה — בחינת עשרה מיני נגינה שעליהם יסד דוד המלך עליו השלום את ספר תהלים. על ידי השירה הזאת כלל משה רבנו עליו השלום את כל התורה בתוך בחינת שירה, שהיא תפילה, והאיר בנו את הדרך לעשות מן התורות תפילות. על ידי זה עיקר קיום התורה באחרית הימים. (הלכות ראש חודש, הלכה ה׳, אות ל״א; אוצר היראה, התבודדות, אות י״ז)

EN:
The entire Song of Ha’azinu was stated so that at the end of days we might merit fulfilling the Torah, as it is written concerning this: “And I will surely conceal My face,” and so forth, and “This song will testify before him as a witness, for it will not be forgotten from the mouth of his offspring” (Deuteronomy 31:18, 21). The Song of Ha’azinu is the aspect of prayer, song, and melody—the aspect of the ten kinds of melody upon which King David, peace be upon him, founded the Book of Psalms. Through this song, Moshe Rabbeinu, peace be upon him, included the entire Torah within the aspect of song, which is prayer, and illuminated for us the path of making prayers from Torah teachings. Through this comes the principal fulfillment of the Torah at the end of days. (Likutay Halachos, Laws of Rosh Chodesh 5:31; Otzar HaYirah, “Hisbodedus,” 17)

Segment 15
HE:
כי שם ה׳ אקרא, הבו גודל לאלקינו (דברים ל״ב, ג׳)

שירת האזינו כוללת את כל מה שעבר על ישראל ואת כל מה שעתיד לעבור עליהם, בכלליות ובפרטיות, עד הסוף. אחרי כל אלה, סוף כל סוף, לא ייטוש ה׳ את עמו, כמו שכתוב בסוף: ״כי ידין ה׳ עמו, כי יראה כי אזלת יד״ וכו׳ (דברים ל״ב, ל״ו).

EN:
For I will proclaim the Name of Hashem; ascribe greatness to our God (Deuteronomy 32:3)

The Song of Ha’azinu encompasses everything that has happened to Yisrael and everything that is destined to happen to them, both collectively and individually, until the end. After all this, Hashem will ultimately not abandon His people, as it is written at the conclusion: “For Hashem will judge His people, when He sees that strength is gone,” and so forth (Deuteronomy 32:36).

Segment 16
HE:
זהו שפתח בדבריו: ״כי שם ה׳ אקרא, הבו גודל לאלקינו״ (דברים ל״ב, ג׳). משה אמר לישראל: ממני תראו וכן תעשו. כל מה שזכיתי בעולם היה על ידי שקראתי תמיד אל ה׳; עשו גם אתם כמוני, תקראו תמיד אל השם יתברך ותתנו גודל וכבוד לאלקינו. כמו שכתוב: ״וקראני ביום צרה, אחלצך ותכבדני״ (תהלים נ׳, ט״ו). כעין זה דרשו רבותינו על הפסוק: ״כי שם ה׳ אקרא, הבו גודל לאלקינו״ — כשאני קורא לה׳, תענו אחרי: ״ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד״ (יומא ל״ז ע״א).

EN:
This is why he opened his words: “For I will proclaim the Name of Hashem; ascribe greatness to our God” (Deuteronomy 32:3). Moshe said to Yisrael: Observe me and do likewise. Everything I attained in the world came through continually calling to Hashem; you too should do as I did, continually calling to Hashem, blessed be He, and ascribing greatness and honor to our God. As it is written: “Call upon Me on the day of distress; I will rescue you and you will honor Me” (Psalms 50:15). In this manner our Sages expounded the verse, “For I will proclaim the Name of Hashem; ascribe greatness to our God”: when I call to Hashem, respond after me, “Blessed is the Name of the glory of His kingship forever and ever” (Yoma 37a).

Segment 17
HE:
״ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד״ — אפילו אחרי כל החטאים והכעסים שבהם כל אחד מכעיס לפניו בכל דור ודור. כי ״ימין ה׳ רוממה״ (תהלים קי״ח, ט״ז) לעולם, ו״אתה מרום לעולם ה׳״ (תהלים צ״ב, ט׳). כך כתוב בשירה: ״שחת לו לא״ (דברים ל״ב, ה׳), ותרגם אונקלוס: ״לא לה״ — אליו יתברך אין מגיע שום פגם, כמו שכתוב: ״אני ה׳ לא שניתי״ (מלאכי ג׳, ו׳). על כן תמיד אפשר להתקרב אליו. כמו ששמעתי מפי אדוננו מורנו ורבנו ז״ל, שאמר שאפילו בשאול תחתיות יכולים להיות סמוכים אליו יתברך.

EN:
“Blessed is the Name of the glory of His kingship forever and ever”—even after all the sins and provocations with which each person provokes Him in every generation. For “the right hand of Hashem is exalted” (Psalms 118:16) forever, and “You are exalted forever, Hashem” (Psalms 92:9). Thus it is written in the song: “Corruption is not His” (Deuteronomy 32:5), which Onkelos renders, “not before Him”—no blemish reaches Him, blessed be He, as it is written: “I, Hashem, have not changed” (Malachi 3:6). Therefore, it is always possible to draw close to Him. As I heard from the mouth of our master, teacher, and Rebbe, of blessed memory, who said that even in the lowest pit it is possible to be near Him, blessed be He.

Segment 18
HE:
על כך הזהיר משה בתחילת השירה. זו עיקר כוונתו בשירה הקדושה הכוללת את הכול, שעליה אמר: ״וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו״ (דברים ל״א, כ״א): שיתחזקו תמיד בהשם יתברך, יבטחו ברחמיו, יצעקו ויתפללו אליו תמיד, כפי שהוא נהג כל ימי חייו, בבחינת: ״כי שם ה׳ אקרא, הבו גודל לאלקינו״ (דברים ל״ב, ג׳).

EN:
Moshe admonished concerning this at the beginning of the song. This is his principal intent in the holy song that encompasses everything, concerning which he said: “This song will testify before him as a witness, for it will not be forgotten from the mouth of his offspring” (Deuteronomy 31:21): they must continually strengthen themselves in Hashem, blessed be He, trust in His compassion, and always cry out and pray to Him, just as Moshe conducted himself all the days of his life, in the aspect of: “For I will proclaim the Name of Hashem; ascribe greatness to our God” (Deuteronomy 32:3).

Segment 19
HE:
לכן הקדים והזהיר שיאזינו לדבריו היטב: ״האזינו השמים״ וכו׳, ״יערף כמטר לקחי, תזל כטל אמרתי״ (דברים ל״ב, א׳–ב׳). דבריו ייכנסו באוזניהם כמטר וכטל היורדים טיפין טיפין על הארץ, ואחר כך צומחים מהם צמחים נפלאים. כך ייכנסו דבריו בלבם כטל וכמטר, יצמחו בלבם ויעשו פירות טובים. צריכים להאזין היטב לדברים אלה של התחזקות בהשם יתברך, להבין דבר מתוך דבר ואת רמיזותיו של הצדיק — עד היכן צריכים להתחזק לעולם.

EN:
He therefore first admonished them to listen carefully to his words: “Give ear, heavens,” and so forth; “May my teaching drop like rain; may my utterance flow like dew” (Deuteronomy 32:1–2). His words would enter their ears like rain and dew that descend drop by drop upon the earth, from which wondrous plants later grow. So too would his words enter their hearts like dew and rain, grow within them, and produce good fruit. One must listen carefully to these words of strengthening in Hashem, blessed be He, understanding one matter from another and discerning the allusions of the tzaddik—how very far one must carry continual strengthening.

Segment 20
HE:
כך אמר דוד המלך עליו השלום: ״אשכילך ואורך בדרך זו תלך, איעצה עליך עיני. אל תהיו כסוס כפרד אין הבין״ (תהלים ל״ב, ח׳–ט׳). תחילה סיפר את צרותיו: ״כי החרשתי בלו עצמיי, בשאגתי כל היום... על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא, רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו. אתה סתר לי, מצר תצרני, רני פלט תסובבני סלה״ (תהלים ל״ב, ג׳–ז׳). דרשו רבותינו: ״אתה רנן לפניי ואני אפלט אותך״ (מדרש תהלים ל״ב). היינו שצריכים להתחזק בתפילה ובשאגה להשם יתברך תמיד, כדי להינצל משטף המים הרבים של העולם הזה. אל תסתכל על שום דחייה, בין מחשבות שבאות עליך מעצמך ובין דחיות הנמשכות מאחרים; הבן את דברי הצדיק ורמיזתו, ותתחזק תמיד בצעקה ובשאגה להשם יתברך. דברי משה צריכים לצמוח ולעשות פירות בלבך כל ימי חייך. ומה הם הדברים? ״כי שם ה׳ אקרא, הבו גודל לאלקינו״ — תקראו תמיד אל השם יתברך לעולם ועד. (הלכות ערלה, הלכה ד׳, אות ט״ז)

EN:
Thus King David, peace be upon him, said: “I will instruct you and teach you the path in which you should walk; I will counsel you with my eye upon you. Do not be like a horse or mule, without understanding” (Psalms 32:8–9). He first recounted his troubles: “When I was silent, my bones wasted away through my roaring all day… For this let every devout person pray to You at a time when You may be found; then the flood of many waters will not reach him. You are a shelter for me; You preserve me from distress; surround me forever with songs of deliverance” (Psalms 32:3–7). Our Sages expounded: “You sing before Me, and I will deliver you” (Midrash Tehillim 32). That is, one must strengthen himself continually in prayer and roaring to Hashem, blessed be He, in order to be saved from the flood of the many waters of this world. Pay no attention to any rejection, whether thoughts arising within you or rejections coming from others; understand the tzaddik’s words and allusion, and continually strengthen yourself in crying and roaring to Hashem, blessed be He. Moshe’s words must grow and produce fruit within your heart throughout all the days of your life. What are those words? “For I will proclaim the Name of Hashem; ascribe greatness to our God”—continually call to Hashem, blessed be He, forever and ever. (Likutay Halachos, Laws of Orlah 4:16)

Segment 21
HE:
הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט (דברים ל״ב, ד׳)

עיקר תיקון כל אדם הוא על ידי תיקון המשפט. כל אדם צריך לכלכל דבריו במשפט — לשפוט את עצמו על כל דבר. כל הפגמים, חס ושלום, הם בחינת קלקול המשפט, כאשר אינו מתנהג כמשפט התורה. עיקר קלקולו על ידי חכמות רעות של העולם, שהן בחינת פגם המשפט: נדמה לכל אחד כאילו השם יתברך אינו מתנהג עמו במשפט היושר והצדק, ומזמין לו ניסיונות שאינו יכול לעמוד בהם, כגון חיסרון פרנסה וכיוצא.

EN:
The Rock—perfect is His work, for all His ways are justice (Deuteronomy 32:4)

The principal rectification of every person comes through the rectification of judgment. Every person must regulate his affairs with judgment—that is, judge himself concerning everything. Every blemish, God forbid, is an aspect of corrupted judgment, when a person does not conduct himself according to the Torah’s judgment. The principal corruption comes through the evil forms of worldly wisdom that constitute a blemish of judgment: each person imagines that Hashem, blessed be He, does not deal with him according to upright and righteous judgment, and that He places before him trials he cannot withstand, such as lack of livelihood and the like.

Segment 22
HE:
באמת צריכים להאמין כי צדיק ה׳ וישר משפטיו, ואינו מנסה שום אדם בדבר שאינו יכול לעמוד בו. אף על פי שלפי שכלו קשה לו לעמוד בעניינים העוברים עליו, צריך להשליך את שכלו וחכמתו ולהאמין בתמימות כי ישרים דרכי ה׳ ומשפטיו. בוודאי הוא צריך לעבור בעולם הזה בעניינים אלה — בין שהשם יתברך מתנהג עמו בעשירות או בעניות, בין בהתגברות התאוות והרעיונות וכיוצא. כמו שאמרו רבותינו ז״ל: הלל מחייב את העניים, רבי אלעזר בן חרסום מחייב את העשירים, ויוסף מחייב את הרשעים (יומא ל״ה ע״ב).

EN:
In truth, one must believe that Hashem is righteous and His judgments are upright, and that He does not try any person with something he cannot withstand. Although according to his own understanding it is difficult for him to endure the matters passing over him, he must cast aside his intellect and wisdom and believe wholeheartedly that the ways and judgments of Hashem are upright. He certainly must pass through these particular circumstances in this world—whether Hashem, blessed be He, deals with him through wealth or poverty, or through the intensification of desires, thoughts, and the like. As our Sages, of blessed memory, said: Hillel obligates the poor, Rabbi Elazar ben Charsom obligates the wealthy, and Yosef obligates the wicked (Yoma 35b).

Segment 23
HE:
הצדיק זוכה על ידי התמימות שלו — שמשליך את עצמו לכל מיני רפש וטיט בשביל השם יתברך — לתיקון המשפט בשורשו, להשיג את עניין ״צדיק ורע לו, רשע וטוב לו״, כמבואר בפנים (ליקוטי מוהר״ן, חלק ב׳, תורה ה׳). כך גם אנשים פשוטים, כאשר משליכים את כל חכמתם ושכלם ומאמינים בהשם יתברך בתמימות, זוכים לתיקון המשפט: אינם מהרהרים אחר משפטיו יתברך, ומתגברים בכל עוז לעמוד בכל מה שעובר עליהם ולכלכל את דבריהם במשפט.

EN:
Through his wholeheartedness—casting himself into every kind of mud and mire for the sake of Hashem, blessed be He—the tzaddik attains the rectification of judgment at its root and apprehends the matter of “a righteous person who suffers and a wicked person who prospers,” as explained in the original discourse (Likutay Moharan, Part II, Torah 5). So too, when ordinary people cast aside all their wisdom and intellect and believe in Hashem, blessed be He, wholeheartedly, they attain the rectification of judgment: they do not question His judgments, blessed be He, and they strengthen themselves with all their might to withstand everything that passes over them and regulate their affairs with judgment.

Segment 24
HE:
על ידי התמימות, הצדיק מקשר אותם לדרכי התמימות ומעלה אותם מהמקום שאליו נפלו מחמת פגם המשפט — אף אם נפלו, חס ושלום, לתהומות. אם יצרם מתגבר עליהם ביותר, צריכים להתחזק עוד יותר בדרכי התמימות ולצעוק להשם יתברך מעמקי תהומות, בבחינת: ״ממעמקים קראתיך ה׳״ (תהלים ק״ל, א׳), עד שסוף כל סוף יזכו לצאת ולעלות מעומק נפילתם. הכול בכוח ובזכות הצדיק.

EN:
Through wholeheartedness, the tzaddik binds them to the ways of wholeheartedness and raises them from the place into which they fell through corrupted judgment—even if they fell, God forbid, into the depths. If their inclination overpowers them with particular force, they must strengthen themselves all the more in the ways of wholeheartedness and cry out to Hashem, blessed be He, from the depths of the abyss, in the aspect of: “From the depths I called You, Hashem” (Psalms 130:1), until ultimately they merit emerging and ascending from the depth of their fall. Everything is through the power and merit of the tzaddik.

Segment 25
HE:
זהו: ״הצור תמים פעלו״ — בחינת תמימות; ״כי כל דרכיו משפט״ — תיקון המשפט על ידי התמימות (דברים ל״ב, ד׳). כי השם יתברך מתנהג, כביכול, כפי שהאדם מתנהג, כמו שכתוב: ״עם גבר תמים תתמם... ועם עיקש תתפתל״ (תהלים י״ח, כ״ו–כ״ז). על ידי זה עיקר תיקון המשפט. וזהו: ״אל אמונה ואין עוול״ (דברים ל״ב, ד׳).

EN:
This is: “The Rock—perfect is His work”—the aspect of wholeheartedness; “for all His ways are justice”—the rectification of judgment through wholeheartedness (Deuteronomy 32:4). For Hashem, blessed be He, conducts Himself, as it were, in accordance with the way a person conducts himself, as it is written: “With a wholehearted man You act wholeheartedly… and with the crooked You act circuitously” (Psalms 18:26–27). Through this comes the principal rectification of judgment. This is: “A God of faithfulness and without injustice” (Deuteronomy 32:4).

Segment 26
HE:
לעומת זאת, על מי שאינו מתנהג בתמימות נאמר מיד: ״שחת לו לא״ (דברים ל״ב, ה׳): הוא השחית וקלקל והפך מ״לא״ באל״ף ל״לו״ בוי״ו. מה שנאמר בכלל ישראל, ״כי לא נחש ביעקב״ (במדבר כ״ג, כ״ג), הפך על עצמו את הגלגל עד שעליו נאמר ״כי לו נחש״ — מידה כנגד מידה. ״בניו מומם״, ופירש רש״י: ״בניו היו, והשחתה שהשחיתו היא מומם״ (רש״י על דברים ל״ב, ה׳). אילו הלכו בתמימות היו נקראים בנים למקום; השחתת ה״לא נחש״ והפיכתו ל״לו נחש״ היא מומם, כי היפך תמימות הוא בעל מום: תמימות היא שלמות, ומום הוא חיסרון. זהו ״דור עיקש ופתלתול״ (דברים ל״ב, ה׳), בחינת ״עם עיקש תתפתל״, היפך ״עם גבר תמים תתמם״ (תהלים י״ח, כ״ו–כ״ז). (הלכות נזיקין, הלכה ה׳, אות י׳; אוצר היראה, תמימות, אות ט׳)

EN:
Conversely, concerning one who does not conduct himself wholeheartedly, it is immediately stated: “He corrupted—lo” (Deuteronomy 32:5): he corrupted and damaged, transforming lo spelled with an alef, meaning “not,” into lo spelled with a vav, meaning “to him.” That which is said of Yisrael collectively, “For there is no divination in Yaakov” (Numbers 23:23), he has reversed upon himself until of him it is said, “For he has divination”—measure for measure. “His children—their blemish,” which Rashi explains: “They were His children, but the corruption they caused is their blemish” (Rashi on Deuteronomy 32:5). Had they walked wholeheartedly, they would have been called children of the Omnipresent; corrupting “no divination” and transforming it into “he has divination” is their blemish. For the opposite of wholeheartedness is being blemished: wholeheartedness denotes completeness, whereas a blemish is a deficiency. This is “a crooked and twisted generation” (Deuteronomy 32:5), the aspect of “with the crooked You act circuitously,” the opposite of “with a wholehearted man You act wholeheartedly” (Psalms 18:26–27). (Likutay Halachos, Laws of Damages 5:10; Otzar HaYirah, “Wholeheartedness,” 9)

Segment 27
HE:
עם נבל ולא חכם (דברים ל״ב, ו׳)

העיקר והיסוד שהכול תלוי בו הוא לקשר את עצמו לצדיק שבדור, לקבל את דבריו בכל אשר יאמר — דבר קטן ודבר גדול — ולא לנטות מדבריו ימין ושמאל, חס ושלום. כמו שאמרו רבותינו ז״ל: ״אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל״ וכו׳ (ספרי, שופטים קנ״ד). צריך להשליך מאתו את כל החכמות ולסלק את דעתו כאילו אין לו שום שכל, מלבד מה שיקבל מן הצדיק והרב שבדור. כל זמן שנשאר אצלו שכל עצמו, אינו בשלמות ואינו מקושר לצדיק.

EN:
A vile and unwise people (Deuteronomy 32:6)

The principal foundation upon which everything depends is to bind oneself to the tzaddik of the generation, accept his words in everything he says—small matters and great—and not deviate from his words to the right or left, God forbid. As our Sages, of blessed memory, said: “Even if he tells you that right is left,” and so forth (Sifrei, Shoftim 154). One must cast aside all forms of cleverness and remove his own opinion as though he possesses no intellect apart from what he receives from the tzaddik and teacher of the generation. As long as his autonomous intellect remains with him, he is not complete and is not bound to the tzaddik.

Segment 28
HE:
בעת קבלת התורה היו לישראל חכמות גדולות, כי בימיהם היו עובדי עבודה זרה שטעותם הייתה על פי חכמות וחקירות גדולות, כידוע. אילו לא היו ישראל משליכים מעצמם את החכמות, לא היו מקבלים את התורה, כי היו יכולים לכפור בכול, חס ושלום. כל מה שעשה משה רבנו עמהם, ואפילו כל האותות והמופתים הנוראים שעשה לעיניהם, לא היה מועיל להם; גם עתה נמצאים אפיקורסים הכופרים על ידי שטות וטעות חכמתם.

EN:
At the time of receiving the Torah, Yisrael possessed great forms of wisdom, for in their days there were idolaters whose error was based upon extensive philosophies and investigations, as is known. Had Yisrael not cast those forms of wisdom away from themselves, they would not have received the Torah, for they could have denied everything, God forbid. Nothing Moshe Rabbeinu did with them—not even all the awesome signs and wonders he performed before their eyes—would have helped them; even now there are heretics who deny through the foolishness and error of their wisdom.

Segment 29
HE:
אך ישראל, עם קדוש, ראו את האמת, השליכו את החכמות והאמינו בה׳ ובמשה עבדו; על ידי זה קיבלו את התורה. זהו שתרגם אונקלוס: ״עם נבל ולא חכם״ — ״עמא דקבילו אורייתא ולא חכימו״, עם שקיבלו את התורה ולא התחכמו. עיקר קבלת התורה היה על ידי ״ולא חכימו״ — שהשליכו מאתם את כל החכמות.

EN:
But Yisrael, a holy people, saw the truth, cast aside those forms of wisdom, and believed in Hashem and in Moshe His servant; through this they received the Torah. This is why Onkelos renders “a vile and unwise people” as “a people who received the Torah and did not act cleverly.” The essence of receiving the Torah came through their “not acting cleverly”—their casting away every form of autonomous cleverness.

Segment 30
HE:
״נבל״ הוא ראשי תיבות ״נתיבות לב״, כלליות התורה והחכמה האמיתית, שכל החכמות בטלות אצלה. היינו ״נבל״ — התורה, הנקראת ״נובלות חכמה של מעלה״ (בראשית רבה י״ז, ה׳). עתה מבואר ומיושב התרגום הזה, שהוא פליאה גדולה וכל העולם תמה עליו: מה עניין תיבת ״נבל״ לתרגמה על קבלת התורה? עתה מובן היטב מדוע.

EN:
Naval is an acronym for nesivoas lev, “the pathways of the heart,” the collectivity of the Torah and true wisdom, before which all other forms of wisdom are nullified. Thus naval denotes the Torah, which is called “the fallen remnants of supernal wisdom” (Bereishis Rabbah 17:5). This resolves and explains Onkelos’s translation, which appears exceedingly wondrous and has perplexed everyone: what connection does the word naval have to receiving the Torah? Its meaning is now clearly understood.

Segment 31
HE:
עיקר העבודה היא להיות ״תם וישר, ירא אלקים וסר מרע״ (איוב א׳, א׳), בלי שום חכמות. שלמה המלך עליו השלום, אחרי שכתוב בו ״ויחכם מכל האדם״ (מלכים א׳ ה׳, י״א), אמר: ״כי בער אנכי מאיש, ולא בינת אדם לי״ (משלי ל׳, ב׳). וכן אמר אסף: ״ואני בער ולא אדע, בהמות הייתי עמך״ (תהלים ע״ג, כ״ב). וכן כתוב: ״אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה׳״ (משלי כ״א, ל׳). (ליקוטי מוהר״ן, חלק א׳, תורה קכ״ג)

EN:
The essence of divine service is to be “wholehearted and upright, fearing God and turning from evil” (Job 1:1), without any cleverness. King Shlomo, peace be upon him, after it is written of him, “He was wiser than every man” (I Kings 5:11), said: “For I am more brutish than a man, and I do not possess human understanding” (Proverbs 30:2). Asaph likewise said: “I was brutish and did not know; I was as beasts with You” (Psalms 73:22). It is also written: “There is no wisdom, understanding, or counsel against Hashem” (Proverbs 21:30). (Likutay Moharan, Part I, Torah 123)

Segment 32
HE:
עם נבל ולא חכם (דברים ל״ב, ו׳)

אמר רבנו ז״ל שכל זמן שנשאר לאדם שום שכל עצמי, אינו מקורב כלל, כמבואר על הפסוק ״עם נבל ולא חכם״ — ״עמא דקבילו אורייתא ולא חכימו״ (ליקוטי מוהר״ן, חלק א׳, תורה קכ״ג). עיקר קבלת התורה היה רק על ידי שסילקו את חכמתם לגמרי; אילו היו עומדים על חכמתם ושכלם, לא היו יכולים לקבל את התורה.

EN:
A vile and unwise people (Deuteronomy 32:6)

Rabbeinu, of blessed memory, said that as long as any autonomous intellect remains within a person, he has not truly drawn close, as explained concerning the verse “a vile and unwise people”—“a people who received the Torah and did not act cleverly” (Likutay Moharan, Part I, Torah 123). The essence of receiving the Torah came only through their completely removing their own wisdom; had they insisted upon their own wisdom and intellect, they could not have received the Torah.

Segment 33
HE:
כל השכל של כל העולם, אפילו של היראים והכשרים, כל זמן שלא זכו לשבר את תאוות לבם לגמרי לגמרי, כמו עור המעובד ממש בלי שום שמץ ריח בעלמא — עדיין אין להם שום שכל כלל. כל שכלם הוא רק בחינת המדמה, שהוא כוח הגוף וכוח הבהמיות, מאחר שלא הפשיטו את גופם עדיין לגמרי מן הבהמיות; וגם המדמה שלהם עדיין אינו מבורר לגמרי.

EN:
The entire intellect of the whole world—even that of the God-fearing and worthy—so long as they have not merited to break the desires of their hearts absolutely and completely, like thoroughly processed hide without the slightest remaining odor, is not yet true intellect at all. Their entire intellect is only the aspect of the imaginative faculty, which is the power of the body and of animality, since they have not yet completely divested their bodies of animality; their imaginative faculty has likewise not yet been fully clarified.

Segment 34
HE:
על כן עיקר תיקונם להתקרב להשם יתברך הוא על ידי אמונת חכמים, בבחינת: ״ויאמינו בה׳ ובמשה עבדו״ (שמות י״ד, ל״א). היינו להתקרב לצדיקים אמיתיים, להאמין בהם ולבטל את דעתו כנגדם לגמרי, כאילו אין לו שום שכל כלל. (הלכות תפילין, הלכה ה׳, אות ל״ה)

EN:
Therefore, their principal rectification for drawing close to Hashem, blessed be He, is through faith in the sages, in the aspect of: “They believed in Hashem and in Moshe His servant” (Exodus 14:31). That is, they must draw close to true tzaddikim, believe in them, and completely nullify their own opinion before them, as though they possessed no intellect at all. (Likutay Halachos, Laws of Tefillin 5:35)

Segment 35
HE:
זכור ימות עולם, בינו שנות דור ודור (דברים ל״ב, ז׳)

שכחה היא בחינת הסתלקות הדעת, ושם עיקר אחיזת הזמן. אבל זיכרון הוא בחינת דעת, שעל ידו מתבטל הזמן. אפילו בשכלנו אנו יכולים להבין מעט שאין באמת שום זמן כלל. נראה בחוש שהזמן הולך והומה, עף ופורח כצל עובר, עד שלפי פריחת המחשבה רואים כמעט בחוש שאין זמן כלל; כי היכן הוא הזמן של כל העולם?

EN:
Remember the days of the world; understand the years of generation after generation (Deuteronomy 32:7)

Forgetfulness is the aspect of the departure of daas, and there lies the principal hold of time. Memory, however, is the aspect of daas, through which time is nullified. Even with our limited intellect we can understand to some degree that in truth there is no time at all. It is plainly evident that time moves and surges, flying away like a passing shadow, until, from the flight of thought, one can almost perceive directly that time has no true existence; for where is all the world’s time?

Segment 36
HE:
עיקר הזמן הוא רק מחמת השכחה. כאשר ימים ושנים עוברים, הימים הראשונים נשכחים, ומחמת השכחה נדמה כאילו כבר נמשך זמן ארוך. אבל כשזוכרים היטב את כל מה שנעשה מתחילה ועד עכשיו, והיום שעבר לפני כמה שנים עומד עכשיו כאילו הוא בהווה, רואים על ידי זה שאין שום זמן כלל.

EN:
The principal existence of time results only from forgetfulness. As days and years pass, the earlier days are forgotten; because of that forgetfulness, it appears as though a long span of time has elapsed. But when one clearly remembers everything that occurred from the beginning until now, and a day that passed many years ago stands before him now as though it were present, one thereby sees that there is no time at all.

Segment 37
HE:
אלא שבוודאי אי אפשר לנו בשכלנו להבין דבר זה בשלמות, רק איזו התנוצצות והעברה בעלמא. הכלל הוא שעיקר הזמן נובע מכך שאין לנו שכל — מן השכחה, שהיא בחינת שינה והסתלקות הדעת.

EN:
Certainly, with our intellect it is impossible for us to understand this matter completely; we can attain only a passing glimmer. The general principle is that the principal existence of time results from our lack of intellect—from forgetfulness, which is the aspect of sleep and the departure of daas.

Segment 38
HE:
זהו שמזהיר הכתוב: ״זכור ימות עולם, בינו שנות דור ודור״ (דברים ל״ב, ז׳). כל ״ימות עולם ושנות דור ודור״, שהם כלל הזמן, צריכים להעלות ולקשר לבחינת בינה וזיכרון, שהיא למעלה מן הזמן. על ידי זה זוכים לשמוע את הקול דקדושה ולהכניע את הקול דסטרא אחרא. (הלכות ראש השנה, הלכה ה׳; אוצר היראה, זיכרון, אות ח׳; ועיין ליקוטי מוהר״ן, חלק ב׳, תורה ע״ט)

EN:
This is the admonition of Scripture: “Remember the days of the world; understand the years of generation after generation” (Deuteronomy 32:7). All the “days of the world and years of generation after generation,” which comprise time as a whole, must be elevated and bound to the aspect of binah and memory, which is above time. Through this one merits hearing the voice of holiness and subduing the voice of the sitra achra. (Likutay Halachos, Laws of Rosh Hashanah 5; Otzar HaYirah, “Memory,” 8; see Likutay Moharan, Part II, Torah 79)

Segment 39
HE:
כי חלק ה׳ עמו (דברים ל״ב, ט׳)

פרשת האזינו היא השירה שבה הבטיח משה רבנו שעל ידה לא תישכח התורה, כמו שכתוב: ״וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו״ (דברים ל״א, כ״א). אפילו בתכלית ההסתרה, בבחינת ״ואנכי הסתר אסתיר״ (דברים ל״א, י״ח), תהיה השירה לעד. היא מרמזת שאפילו אם ישראל רחוקים מאוד מהשם יתברך בתכלית ההסתרה, אף על פי כן הם קרובים אליו יתברך, כי עדיין נמצאות בהם — אפילו בפחותים שבהם — נקודות טובות.

EN:
For Hashem’s portion is His people (Deuteronomy 32:9)

Parashas Ha’azinu is the song through which Moshe Rabbeinu assured that the Torah would not be forgotten, as it is written: “This song will testify before him as a witness, for it will not be forgotten from the mouth of his offspring” (Deuteronomy 31:21). Even at the ultimate degree of concealment, in the aspect of “And I will surely conceal” (Deuteronomy 31:18), the song will serve as a witness. It alludes to the fact that even when Yisrael is exceedingly distant from Hashem, blessed be He, at the ultimate degree of concealment, they are nevertheless near to Him, blessed be He, for good points still exist within them—even within the lowest among them.

Segment 40
HE:
זהו בחינת: ״כי חלק ה׳ עמו, יעקב חבל נחלתו. ימצאהו בארץ מדבר״ וכו׳ (דברים ל״ב, ט׳–י׳). אפילו בארץ מדבר מוצאים את ״חלק ה׳ עמו״ — בחינת הנקודות הטובות, שהן בחינת חלק ה׳ עמו. (הלכות השכמת הבוקר, הלכה א׳, אות ח׳)

EN:
This is the aspect of: “For Hashem’s portion is His people; Yaakov is the measure of His inheritance. He found him in a wilderness land,” and so forth (Deuteronomy 32:9–10). Even in a wilderness land, one finds “Hashem’s portion is His people”—the aspect of the good points, which are the aspect of Hashem’s portion, His people. (Likutay Halachos, Laws of Rising in the Morning 1:8)

Segment 41
HE:
ימצאהו בארץ מדבר ובתוהו ילל ישימון, יסובבנהו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו (דברים ל״ב, י׳)

עיקר שירת האזינו אמר משה רבנו בשביל הטוב הכבוש בין האומות והסטרא אחרא, והזכירו במקום ששם הוא, כדי שישוב למעלתו ולשורשו. משה צפה עד סוף כל הדורות, שאז יהיה הטוב נכבש ונסתר בהסתרה והעלמה יתרה מאוד, כמו עתה בעקבתא דמשיחא, כמו שכתוב: ״ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא״ (דברים ל״א, י״ח). אז הטוב בא בהעלמה ובהסתרה יתרה מאוד, בהסתרה שבתוך הסתרה, עד שנדמה כמעט, חס ושלום, כאילו אפסה תקווה לעורר את הטוב הזה.

EN:
He found him in a wilderness land, in desolation, a howling wasteland; He surrounded him, gave him understanding, and guarded him like the pupil of His eye (Deuteronomy 32:10)

Moshe Rabbeinu principally stated the Song of Ha’azinu for the sake of the good that is subjugated among the nations and the sitra achra. He addressed it in the place where it is found so that it might return to its stature and root. Moshe foresaw to the end of all generations, when the good would be subjugated and hidden in exceedingly great concealment and obscurity, as it is now in the footsteps of Mashiach, as it is written: “And I will surely conceal My face on that day” (Deuteronomy 31:18). The good then exists in exceedingly great obscurity and concealment—concealment within concealment—until it almost appears, God forbid, as though there were no hope of awakening this good.

Segment 42
HE:
אבל משה רבנו צפה את כל זה ואמר את השירה הזאת כדי שעל ידה יתעורר הטוב מן המקום שבו הוא, אפילו בסוף הדורות הללו; שיזכור את מעלתו, ישוב בתשובה ויחזור לשורשו. כמו שכתוב: ״וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו״ (דברים ל״א, כ״א).

EN:
But Moshe Rabbeinu foresaw all this and stated this song so that through it the good would be awakened from the place where it is found, even at the end of these generations; it would remember its stature, return through teshuvah, and go back to its root. As it is written: “This song will testify before him as a witness, for it will not be forgotten from the mouth of his offspring” (Deuteronomy 31:21).

Segment 43
HE:
זהו שכתוב בשירת האזינו: ״ימצאהו בארץ מדבר ובתוהו ילל ישימון״ (דברים ל״ב, י׳) — הטוב שהוא חלק נשמות ישראל נמצא בארץ מדבר ובתוהו, כבוש בין עובדי הכוכבים והסטרא אחרא. ״יסובבנהו יבוננהו״: הסטרא אחרא מסבבת אותו, בונה עליו ומקיפה אותו בכמה מחיצות של ברזל. אבל השם יתברך ״חושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נידח״ (שמואל ב׳ י״ד, י״ד), ועושה תחבולות לעורר את הטוב הזה.

EN:
This is what is written in the Song of Ha’azinu: “He found him in a wilderness land, in desolation, a howling wasteland” (Deuteronomy 32:10)—the good that constitutes a portion of the souls of Yisrael is found in a wilderness land and desolation, subjugated among the idolaters and the sitra achra. “He surrounded him, gave him understanding”: the sitra achra surrounds it, builds over it, and encloses it behind numerous iron barriers. But Hashem, blessed be He, “devises thoughts so that no one banished from Him will remain banished” (II Samuel 14:14), and He devises means to awaken this good.

Segment 44
HE:
״יצרנהו כאישון עינו״, ״כנשר יעיר קנו״ (דברים ל״ב, י׳–י״א): השם יתברך ברחמיו נוצר ושומר את הטוב הזה, ועושה תחבולות לעוררו ולהזכירו שישוב לשורשו. על כן התחיל משה את השירה: ״האזינו השמים ואדברה, ותשמע הארץ אמרי פי״ (דברים ל״ב, א׳). משה רבנו ציווה וגזר שהשמים והארץ יאזינו וישמעו היטב את דבריו הקדושים.

EN:
“He guarded him like the pupil of His eye”; “Like an eagle awakening its nest” (Deuteronomy 32:10–11): Hashem, blessed be He, in His compassion preserves and guards this good, and devises means to awaken it and remind it to return to its root. Moshe therefore began the song: “Give ear, heavens, and I will speak; and let the earth hear the words of my mouth” (Deuteronomy 32:1). Moshe Rabbeinu commanded and decreed that the heavens and earth give ear and carefully hear his holy words.

Segment 45
HE:
היינו שהאוויר יזדכך בבחינת האוויר הנח והזך (ליקוטי מוהר״ן, חלק א׳, תורה י״ז), כדי שדבריו הקדושים יישמעו היטב, ולא יהיה כוח לרוח רעה ולרוח סערה לבלבל ולערבב את האוויר. הכול יהיו נחים ויאזינו וישמעו היטב את דבריו, כדי שהטוב הכבוש ישמע אותם, יזכור את מעלתו הגדולה וישוב לשורשו מן המקום שבו הוא — אפילו בסוף הדורות הללו, מתוך העלמה והסתרה יתרה מאוד, כמו עתה — בבחינת: ״וענתה השירה הזאת... כי לא תשכח״ (דברים ל״א, כ״א). (הלכות חלב ודם, הלכה ג׳, אות ב׳)

EN:
That is, the air would be refined into the aspect of tranquil and pure air (Likutay Moharan, Part I, Torah 17), so that his holy words would be clearly heard and neither an evil wind nor a storm wind would possess the power to confuse and mix the air. Everyone would be still and would give ear and carefully hear his words, so that the subjugated good might hear them, remember its great stature, and return to its root from the place where it is found—even at the end of these generations, from within exceedingly great obscurity and concealment, as it is now—in the aspect of: “This song will testify… for it will not be forgotten” (Deuteronomy 31:21). (Likutay Halachos, Laws of Forbidden Fats and Blood 3:2)

Segment 46
HE:
כנשר יעיר קנו, על גוזליו ירחף (דברים ל״ב, י״א)

כל הגלויות מכונות בשם מצרים, כמו שאמרו רבותינו ז״ל. עיקר הגלות הוא שהטוב של נשמות ישראל כבוש בגלות תחת יד האומות והסטרא אחרא, ומזה באות כל התאוות והעבירות, רחמנא ליצלן, כמו שכתוב: ״ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם״ (תהלים ק״ו, ל״ה).

EN:
Like an eagle awakening its nest, hovering over its young (Deuteronomy 32:11)

All exiles are designated by the name Mitzrayim, as our Sages, of blessed memory, said. The essence of exile is that the good of the souls of Yisrael is subjugated in exile under the power of the nations and the sitra achra; from this come all cravings and transgressions, may the Merciful One save us, as it is written: “They mingled among the nations and learned their deeds” (Psalms 106:35).

Segment 47
HE:
עיקר הגאולה הוא שמשמיעים לטוב הכבוש בגלות את מעלתו, כדי שישמע במקום שבו הוא את דברי הצדיק, עד שיתעורר לשוב לשורשו. דבר זה נעשה על ידי צדקה, שעל ידה נעשה אוויר נח וזך, עד שגם ממרחק שומע הטוב את כל דבריו הקדושים של הצדיק האמת.

EN:
The essence of redemption is that the good subjugated in exile is made to hear of its own stature, so that, in the place where it is, it will hear the words of the tzaddik, until it awakens to return to its root. This is accomplished through charity, by which tranquil and pure air is produced, until even from afar the good hears all the holy words of the true tzaddik.

Segment 48
HE:
זהו: ״האזינו השמים ואדברה״ (דברים ל״ב, א׳) — שלא תבלבל רוח סערה את דברי הצדיק; ״שאל אביך ויגדך״ (דברים ל״ב, ז׳) — שישמע היטב את דבריהם. וכל זה על ידי ״כנשר יעיר קנו״: ״נשרא דא רוחא״ — הנשר הוא בחינת רוח נדיבה, צדקה ואוויר נח וזך.

EN:
This is: “Give ear, heavens, and I will speak” (Deuteronomy 32:1)—so that a storm wind will not confuse the tzaddik’s words; “Ask your father and he will tell you” (Deuteronomy 32:7)—so that one will hear their words well. All this comes through “Like an eagle awakening its nest”: “the eagle—this is spirit”; the eagle is the aspect of a generous spirit, charity, and tranquil and pure air.

Segment 49
HE:
״על גוזליו ירחף״ (דברים ל״ב, י״א): רחיפה היא תנועת האוויר בנחת, בחינת האוויר הנח והזך. על ידי זה נשמע דיבור הצדיק למרחוק בכל העולם, בבחינת ״האזינו השמים ואדברה״ (דברים ל״ב, א׳).

EN:
“Hovering over its young” (Deuteronomy 32:11): hovering is the gentle movement of the air, the aspect of tranquil and pure air. Through this, the tzaddik’s speech is heard at a distance throughout the world, in the aspect of “Give ear, heavens, and I will speak” (Deuteronomy 32:1).

Segment 50
HE:
את כל זה אמר משה ביום הסתלקותו, שאז המשיך את התיקון הזה, כדי שיזכה שגם לאחר הסתלקותו יתקיימו דבריו לעולם, כמו שכתוב: ״וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו״ (דברים ל״א, כ״א). (הלכות סימני בהמה וחיה טהורה, הלכה ד׳, אות י׳; על פי אוצר היראה, פסח וספירה, אות צ״ח)

EN:
Moshe said all this on the day of his passing, when he drew down this rectification, so that even after his passing his words would endure forever, as it is written: “This song will testify before him as a witness, for it will not be forgotten from the mouth of his offspring” (Deuteronomy 31:21). (Likutay Halachos, Laws of the Signs of Kosher Domesticated and Wild Animals 4:10; based on Otzar HaYirah, Pesach and Sefirah 98)

Segment 51
HE:
וישמן ישורון ויבעט (דברים ל״ב, ט״ו)

כאשר השם יתברך שולח לאדם טובות — בנים, עשירות וכל טוב — יש שמכיר על ידי זה בחסדי השם יתברך עליו, ומתעורר להתקרב אליו בצדקה ובמעשים טובים וכיוצא בזה.

EN:
Yeshurun grew fat and kicked (Deuteronomy 32:15)

When Hashem, blessed be He, sends a person good things—children, wealth, and every good—there is one who thereby recognizes Hashem’s kindnesses toward him and awakens to draw close to Him through charity, good deeds, and the like.

Segment 52
HE:
ויש, חס ושלום, להפך, בבחינת ״וישמן ישורון ויבעט״ (דברים ל״ב, ט״ו): דווקא השפע מביא אותו לבעוט. וכן להפך: כאשר השם יתברך מנסה ומייסר את האדם בייסורים ובצרות, חס ושלום, בוודאי כוונתו יתברך היא רק לטובה, כדי שעל ידי זה יזכור האדם לשוב אליו יתברך, כמו שכתוב: ״ויאמר כי ישובון מאון״ (איוב ל״ו, י׳).

EN:
There is also, God forbid, the reverse, in the aspect of “Yeshurun grew fat and kicked” (Deuteronomy 32:15): prosperity itself leads him to rebel. The same is true in the opposite direction. When Hashem, blessed be He, tests and chastens a person with suffering and troubles, God forbid, His intention is certainly only for good, so that through this the person will remember to return to Him, blessed be He, as it is written: “He says that they must return from iniquity” (Job 36:10).

Segment 53
HE:
אולם מחמת גודל כוח הבחירה, יש שלפעמים אדרבה, על ידי הצרות מתעקם לבו ביותר מן השם יתברך, חס ושלום. נמצא שגם הטובה וגם הייסורים יכולים לעורר להתקרבות, אך כוח הבחירה נשאר ביד האדם כיצד לקבלם. (הלכות כלאי בהמה, הלכה ד׳, אותיות ד׳, ו׳)

EN:
Yet because of the immense power of free choice, there are times when, on the contrary, troubles cause one’s heart to become even more estranged from Hashem, blessed be He, God forbid. Thus both goodness and suffering can awaken a person to draw close, while the power of choice remains in the person’s hands as to how he receives them. (Likutay Halachos, Laws of Crossbreeding Animals 4:4, 6)

Segment 54
HE:
כי גוי אבד עצות המה (דברים ל״ב, כ״ח)

עיקר תיקון התשובה הוא על ידי שלמות תיקון העצה. באמת הכול חפצים ליראה את שמך ומתגעגעים לשוב להשם יתברך, אך אין יודעים עצה שלמה כיצד לשוב מן החושך שבו נלכד כל אחד לפי בחינתו.

EN:
For they are a nation bereft of counsel (Deuteronomy 32:28)

The principal rectification of teshuvah comes through the perfection of counsel. In truth, all desire to fear Your Name and yearn to return to Hashem, blessed be He, but they do not know complete counsel for how to return from the darkness in which each person has been ensnared according to his particular aspect.

Segment 55
HE:
באמת, עיקר תיקון העצה נצרך רק בעבודת השם. כל החכמות והעצות שבעולם שאינן פועלות כדי להתקרב להשם יתברך ולזכות לחיים נצחיים אינן עצות כלל; מכל שכן כאשר מתרחקים על ידיהן מן השם יתברך, רחמנא ליצלן. על עצות כאלה נאמר: ״כי גוי אבד עצות המה״ (דברים ל״ב, כ״ח), ונאמר: ״אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה׳״ (משלי כ״א, ל׳). חכמה, תבונה ועצה שהן נגד רצון השם יתברך אינן נקראות חכמה ועצה כלל.

EN:
In truth, the principal rectification of counsel is needed only in the service of Hashem. All the wisdom and counsel in the world that do not serve to bring a person close to Hashem, blessed be He, and to attain eternal life are not counsel at all; all the more so when they cause one to become distant from Hashem, blessed be He, may the Merciful One save us. Of such counsels it is said: “For they are a nation bereft of counsel” (Deuteronomy 32:28), and: “There is no wisdom, no understanding, and no counsel against Hashem” (Proverbs 21:30). Wisdom, understanding, and counsel that oppose Hashem’s will are not called wisdom or counsel at all.

Segment 56
HE:
מי שיש לו מעט מוח בקדקדו ראוי שיבין מעצמו כי עיקר העצות והתחבולות שכל אדם צריך לחשוב עליהן הוא כיצד להינצל משאול תחתיות ומתחתיו, ובפרט כשרואים את גודל הגניחות של העולם הזה, המלא יגונות, כשכל ימיו כעס ומכאובות וסופו לשוב לעפר. ״ומה יתרון לו לאדם בכל עמלו״ (קהלת ג׳, ט׳)?

EN:
One who has even a little intelligence in his head ought to understand on his own that the principal counsels and strategies every person must consider concern how to be saved from the lowest pit and from beneath it. This is especially so when one sees the magnitude of the groaning in this world, which is filled with sorrows, where all one’s days are anger and pain and one’s end is to return to dust. “What advantage does a person gain from all his toil?” (Ecclesiastes 3:9).

Segment 57
HE:
בוודאי היה ראוי לכל חכמי אומות העולם להתאסף יחד ולחשוב מחשבות, חכמות, תחבולות ועצות אמיתיות: מהי תכלית העולם הזה, לשם מה נברא האדם, וכיצד אין לבלות ימים ושנים על מחשבות ותחבולות של העולם הזה. כך עשו אברהם אבינו וכל האבות הקדושים.

EN:
Surely it would have been fitting for all the sages of the nations of the world to assemble together and devise true thoughts, wisdom, strategies, and counsel: What is the purpose of this world? For what was the human being created? And how can one avoid consuming days and years upon the thoughts and strategies of this world? This is what Avraham Avinu and all the holy patriarchs did.

Segment 58
HE:
בפרט עתה, שכבר זכינו לקבל את התורה הקדושה, הכלולה מתרי״ג עצות קדושות, בוודאי ראוי לנו לשים את כל חכמתנו ודעתנו רק בקיום דברי התורה הקדושה בפשיטות ובתמימות. זוהי החכמה הגדולה מכל החכמות, וזה עיקר שלמות תיקון העצה האמיתית, שעל ידה זוכים לבוא לקיום התורה.

EN:
Especially now, when we have already merited to receive the holy Torah, which comprises 613 holy counsels, it is surely fitting that we devote all our wisdom and understanding solely to fulfilling the words of the holy Torah with simplicity and wholeheartedness. This is the greatest wisdom of all, and it is the principal perfection of true counsel, through which one merits to fulfill the Torah.

Segment 59
HE:
על כן פתח דוד המלך עליו השלום את ספרו: ״אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים״ (תהלים א׳, א׳). העיקר הוא להתרחק בתכלית הריחוק מעצת רשעים, ולחשוב תמיד רק עצות כיצד לעבוד את השם באמת ולקיים את התורה, הנקראת ״עצה ותושיה״ (איוב י״ב, י״ג), בבחינת תרי״ג עצות התורה. (הלכות סוכה, הלכה ז׳, אות ב׳; על פי אוצר היראה, עצה, אות י״ז)

EN:
King David, peace be upon him, therefore opened his book: “Fortunate is the man who did not walk in the counsel of the wicked” (Psalms 1:1). The essential thing is to remain utterly distant from the counsel of the wicked and always to devise counsel only for how to serve Hashem in truth and fulfill the Torah, which is called “counsel and resourcefulness” (Job 12:13), in the aspect of the Torah’s 613 counsels. (Likutay Halachos, Laws of Sukkah 7:2; based on Otzar HaYirah, Counsel 17)

Segment 60
HE:
ראו עתה כי אני אני הוא, ואין אלקים עמדי (דברים ל״ב, ל״ט)

באמת, מי שיש לו מעט שכל יכול להבין שאין הזמן כלום. העבר איננו, העתיד עדיין איננו, וההווה הוא כהרף עין. נמצא שעיקר זמנו של האדם הוא רק הרגע הקל שבו הוא עומד: העבר כבר עבר ואיננו, ובעתיד מי יודע אם יהיה ומה ייוולד בו; לעת עתה אין בידו אלא הרגע הזה.

EN:
See now that I, I am He, and no god is with Me (Deuteronomy 32:39)

In truth, one who possesses even a little understanding can comprehend that time is nothing. The past is no longer, the future is not yet, and the present is like the blink of an eye. It follows that a person’s essential time is only the brief moment in which he stands: the past has already passed and is gone, while regarding the future, who knows whether it will be and what it will bring forth? At present he possesses only this moment.

Segment 61
HE:
בדרך זו יכול כל אדם, מכל מקום שבו הוא — אפילו משאול תחתיות ממש, רחמנא ליצלן — לדבק את עצמו בהשם יתברך בכל רגע שירצה. זהו: ״ראו עתה כי אני אני הוא״ (דברים ל״ב, ל״ט) — ״עתה״ דווקא. על ידי בחינת ״עתה״ הזאת אפשר לראות כי ״אני אני הוא״, ובכל עת ורגע להתחיל לקשר את עצמו ולדבוק בהשם יתברך, בבחינת ״ובו תדבקון״ (דברים י״ג, ה׳).

EN:
By this path, every person, from whatever place he may be—even from the very lowest pit, may the Merciful One save us—can attach himself to Hashem, blessed be He, at any moment he desires. This is: “See now that I, I am He” (Deuteronomy 32:39)—specifically “now.” Through this aspect of “now,” one can see that “I, I am He,” and at every time and moment begin to bind himself and cleave to Hashem, blessed be He, in the aspect of “and to Him shall you cleave” (Deuteronomy 13:5).

Segment 62
HE:
אי אפשר להסביר דברים כאלה בפה, וכל שכן בכתב; אלא כל אחד לפי מה שמשער בלבו. צריכים להיזהר מאוד לקיים את הכתוב: ״לך עמי בא בחדריך וסגור דלתיך בעדך, חבי כמעט רגע עד יעבור זעם״ (ישעיהו כ״ו, כ׳). העיקר הוא להחביא את עצמו ברגע הקל שבו הוא עומד עתה, ולדלג באותו רגע על מה שצריך לדלג.

EN:
Such matters cannot be adequately explained orally, all the more so in writing; each person must grasp them according to what his heart can estimate. One must be exceedingly careful to fulfill what is written: “Go, My people, enter your chambers and close your doors behind you; hide for a brief moment until the wrath passes” (Isaiah 26:20). The essential thing is to conceal oneself within the brief moment in which one now stands, and in that moment to leap over whatever must be leaped over.

Segment 63
HE:
כך ממתיקים את חרון האף, שממנו באה בחינת נשיכת עקרב, חס ושלום — המחשבות הטורדות והמבלבלות את האדם בכל עת — וזוכים למצוא את הטוב האמיתי שאפשר למצוא בכל רגע ורגע. זהו גם: ״כי רגע באפו, חיים ברצונו; בערב ילין בכי ולבקר רנה״ (תהלים ל׳, ו׳).

EN:
In this way one tempers the burning wrath, from which comes the aspect of a scorpion’s bite, God forbid—the thoughts that harass and confuse a person at every moment—and merits to find the true good that can be found in each and every moment. This is also: “For His anger lasts but a moment; life is in His favor. Weeping may lodge for the evening, but rejoicing comes in the morning” (Psalms 30:6).

Segment 64
HE:
לאחר מכן מבואר עוד עד כמה בני אדם טועים במה שהם מעמיקים במחשבותיהם על הזמן הבא והעתיד, שהרי אין האדם יודע כלל מה יולד יום, בבחינת: ״ואני אמרתי בשלוי בל אמוט לעולם... הסתרת פניך הייתי נבהל״ (תהלים ל׳, ז׳–ח׳).

EN:
It is subsequently explained further how greatly people err by immersing their thoughts in the coming time and the future, for a person does not know at all what a day will bring forth, in the aspect of: “I said in my serenity, ‘I shall never falter’ … You concealed Your face; I became terrified” (Psalms 30:7–8).

Segment 65
HE:
על כן אין עצה ותחבולה אלא: ״אליך ה׳ אקרא ואל אדני אתחנן״ (תהלים ל׳, ט׳) — להרבות בתחנונים לפני השם יתברך ולהקדים תפילה לצרה; ולא להטריד את מחשבתו כלל, אלא לשמוח בו תמיד, בבחינת ״ותאזרני שמחה״ (תהלים ל׳, י״ב), ובבחינת ״כי בו ישמח לבנו, כי בשם קדשו בטחנו״ (תהלים ל״ג, כ״א).

EN:
Therefore there is no counsel or strategy other than: “To You, Hashem, I call, and to my Lord I plead” (Psalms 30:9)—to increase one’s supplications before Hashem, blessed be He, and to offer prayer before trouble arrives; not to burden one’s thought at all, but always to rejoice in Him, in the aspect of “You girded me with joy” (Psalms 30:12), and: “For in Him our heart will rejoice, because we trusted in His holy Name” (Psalms 33:21).

Segment 66
HE:
על האדם לדעת היטב שאין לו לעת עתה אלא הרגע שבו הוא עומד, ולקשר את עצמו עכשיו להשם יתברך. (הלכות מתנה, הלכה ה׳, אותיות ס״ג, ס״ט–ע״א; על פי אוצר היראה, יראה ועבודה, אות קל״ט)

EN:
A person must know well that at present he possesses only the moment in which he stands, and he must bind himself now to Hashem, blessed be He. (Likutay Halachos, Laws of Gifts 5:63, 69–71; based on Otzar HaYirah, Fear and Divine Service 139)

Segment 67
HE:
ראו עתה כי אני אני הוא, ואין אלקים עמדי (דברים ל״ב, ל״ט)

לכל אחד מישראל יש בחינת רוח דלעילא ורוח דלתתא, שהן בחינת כוח ופועל. עיקר החיות של כל אדם הוא שרוח דלתתא מושכת ומקבלת חיות דרך הקדושה מרוח דלעילא.

EN:
See now that I, I am He, and no god is with Me (Deuteronomy 32:39)

Every member of Yisrael possesses an aspect of a spirit from above and a spirit from below, corresponding to potential and actuality. The essential vitality of every person consists in the spirit from below drawing and receiving vitality, through holiness, from the spirit from above.

Segment 68
HE:
הצדיק עולה בכל פעם ממדרגה למדרגה ומקבל חיות מבחינה גבוהה יותר. אז יורדת הרוח דלעילא ומתאחדת בה הרוח דלתתא; על ידי זה הוא מסתלק מן המדרגה הזאת ועולה למדרגה גבוהה עוד יותר, ושוב זוכה לקבל חיות מן הרוח דלעילא שבמדרגה הגבוהה יותר.

EN:
The tzaddik ascends continually from level to level and receives vitality from an ever higher aspect. The spirit from above then descends and the spirit from below becomes united with it; through this he departs from that level, rises to a still higher level, and again merits to receive vitality from the spirit from above that belongs to the higher level.

Segment 69
HE:
גם בשעת מיתתו ממש אין הצדיק מסתלק מן העולם לגמרי, חס ושלום. בכל אדם נשאר עדיין בהעלם חיות נפלאה בתוך גופו, בחינת הבלא דגרמיה, ועל ידה הוא מקבל את עונשו ושכרו. אבל אצל אדם פשוט, ובפרט מי שפגם ועבר עבירות ומת בלא תשובה, החיות הזאת נעקרת משורשה ואינה יכולה לחבר את הנפש עם הרוח; זוהי בחינת כרת, חס ושלום, ועל ידי זה עיקר עונשו.

EN:
Even at the actual time of his death, the tzaddik does not depart from the world entirely, God forbid. Within every person’s body there remains in concealment a wondrous vitality, the aspect of havla de-garmei, through which he receives his punishment and reward. But in an ordinary person—and especially one who caused damage, committed transgressions, and died without teshuvah—this vitality is uprooted from its source and cannot unite the nefesh with the ruach. This is the aspect of spiritual excision, God forbid, and constitutes the essence of his punishment.

Segment 70
HE:
אפילו מי שאינו חייב כרת, אם אינו מזוכך כראוי הוא צריך לסבול יגיעות ומרירות רבות לפני שיזכה לחזור ולקשר את החיות הזאת לשורשה. אולם הצדיק, ובפרט הצדיק הגדול במעלה שזיכך את עצמו מכל וכל, אינו מת כלל, כמו שאמרו רבותינו ז״ל: ״צדיקים במיתתם קרויים חיים״ (ברכות י״ח ע״א). גם לאחר הסתלקותו חיותו מקודשת ומיוחדת; הבלא דגרמיה שלו כלולה בעצם חיות גופו שבקדושה, וכל חיותו מקושרת ומיוחדת למעלה למעלה.

EN:
Even one who is not liable to spiritual excision, if he has not been properly refined, must endure much exertion and bitterness before he merits to return and bind this vitality to its root. The tzaddik, however—and especially the supremely elevated tzaddik who has refined himself completely—does not die at all, as our Sages, of blessed memory, said: “The righteous, even in their death, are called alive” (Berachos 18a). Even after his passing, his vitality is holy and unified; his havla de-garmei is incorporated within the essential vitality of his holy body, and his entire vitality is bound and unified exceedingly high above.

Segment 71
HE:
אז הצדיק עוסק בתיקון נפשות ישראל יותר מבחייו, מפני שהוא עולה בכל פעם למדרגות גבוהות, נפלאות ונשגבות כל כך, עד שבכוחו לתקן את הכול. מי שקלקל אינו יכול לתקן באמצעות החיות שבאותה מדרגה שבה הגיע פגמו; בהכרח יש להמשיך את תיקונו ממקום גבוה יותר. זהו עיקר תיקון התשובה: התיקון נמשך מן המקום הגבוה ביותר, עד שיש תיקון אפילו למי שפגם כל כך.

EN:
The tzaddik then engages in rectifying the souls of Yisrael even more than during his lifetime, because he continually rises to levels so lofty, wondrous, and exalted that he can rectify everything. One who caused damage cannot be rectified through the vitality of the same level reached by his defect; his rectification must necessarily be drawn down from a higher place. This is the essence of the rectification of teshuvah: the rectification is drawn from the highest place, until even one who has caused such extensive damage can be repaired.

Segment 72
HE:
בפרט עתה, בדורות האלה, אי אפשר לאדם להיתקן אלא בכוח הצדיקים שוכני עפר. כאשר באים אל קבריהם הקדושים וחותרים שם לשוב בתשובה שלמה, ממשיכים משם הארה כפולה מבחינה גבוהה ועצומה מאוד, עד שגם האדם עצמו יכול להיתקן כמות שהוא.

EN:
Especially now, in these generations, a person cannot be rectified except through the power of the tzaddikim who dwell in the dust. When people come to their holy graves and strive there to return in complete teshuvah, they draw from there a twofold illumination from an exceedingly lofty and mighty aspect, until even the person himself can be rectified just as he is.

Segment 73
HE:
זהו: ״כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב״ (דברים ל״ב, ל״ו), שנאמר על סוף הגלות האחרונה והמרה, כאשר הצרות מתחדשות מאוד, רחמנא ליצלן, ואין מי שיעמוד בעדנו. אין לנו על מי להישען כי אם על אבינו שבשמים ועל כוח זכות הצדיקים שוכני עפר. על כן סיים שם: ״ראו עתה כי אני אני הוא״ (דברים ל״ב, ל״ט) — ״אני אני״ דווקא, פעמיים, בחינת ההארה הכפולה הזאת. (הלכות הכשר כלים, הלכה ד׳, אותיות ז׳–ח׳; על פי אוצר היראה, חיים, אות כ״ג)

EN:
This is: “For He will see that power is gone, and none is secured or assisted” (Deuteronomy 32:36), which was said concerning the end of this final and bitter exile, when troubles are renewed with great force, may the Merciful One save us, and there is no one to stand on our behalf. We have no one upon whom to rely other than our Father in heaven and the power of the merit of the tzaddikim who dwell in the dust. It therefore concludes there: “See now that I, I am He” (Deuteronomy 32:39)—specifically “I, I,” twice, corresponding to this twofold illumination. (Likutay Halachos, Laws of Kashering Utensils 4:7–8; based on Otzar HaYirah, Life 23)

Segment 74
HE:
וכפר אדמתו עמו (דברים ל״ב, מ״ג)

על ידי קדושת ארץ ישראל זוכים לסליחת עוונות, בבחינת ״וכפר אדמתו עמו״ (דברים ל״ב, מ״ג) — ״אדמתו״ דווקא. על ידי אדמתו, בחינת ארץ ישראל, אדמת קודש, מתכפר עמו.

EN:
He will atone for His land and His people (Deuteronomy 32:43)

Through the holiness of Eretz Yisrael one merits forgiveness of sins, in the aspect of “He will atone for His land and His people” (Deuteronomy 32:43)—specifically “His land.” Through His land, the aspect of Eretz Yisrael, holy ground, His people are granted atonement.

Segment 75
HE:
קדושת הארץ מעוררת את רחמי השם יתברך, שיסתכל על כל אחד ברחמיו לפי מקומו, ויזכור כי אדמה ועפר אנחנו, ושירדנו למקום מגושם כל כך. (הלכות ערב, הלכה ה׳, אות ל״ז)

EN:
The holiness of the Land awakens Hashem’s compassion, so that He looks upon each person mercifully according to his place and remembers that we are earth and dust and that we have descended into so material a place. (Likutay Halachos, Laws of a Guarantor 5:37)



# Ha’azinu
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/5/9/

Ha’azinu
האזינו
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/5/9

Segment 1
HE:
האזינו השמים ואדברה (דברים ל״ב, א׳)

שירת האזינו היא לעד: ״כי לא תשכח מפי זרעו״ (דברים ל״א, כ״א), אפילו בתוקף ההסתרה שבתוך הסתרה, כמו שכתוב: ״ואנכי הסתר אסתיר פני מהם״ וכו׳, ״וענתה השירה הזאת לפניו לעד״ וכו׳ (דברים ל״א, י״ח; כ״א). כלל השירה הזאת הוא להזכיר ולהודיע את כל מעשי ה׳ אשר עשה עמנו, ואת הנפלאות והנוראות שהוא עתיד לעשות עמנו, עד שסוף כל סוף יגמור כרצונו להחזיר לנו את ארץ ישראל עם כל הקדושות ותפארת הגוונים המאירים שם.

EN:
Give ear, heavens, and I will speak (Deuteronomy 32:1)

The Song of Ha’azinu serves as a witness: “For it will not be forgotten from the mouth of his offspring” (Deuteronomy 31:21), even at the height of concealment within concealment, as it is written: “And I will surely conceal My face from them,” and so forth, and “This song will testify before him as a witness,” and so forth (Deuteronomy 31:18, 21). The entirety of this song is intended to recall and make known all the deeds of Hashem that He performed for us, and the wondrous and awesome things that He will yet perform for us, until ultimately He fulfills His will by restoring Eretz Yisrael to us together with all the forms of holiness and the splendor of the colors that shine there.

Segment 2
HE:
השירה מתחילה: ״בהנחל עליון גויים״ וכו׳, ״יצב גבולות עמים למספר בני ישראל, כי חלק ה׳ עמו״ וכו׳, ״ירכבהו על במתי ארץ״ וכו׳ (דברים ל״ב, ח׳–י״ג), היינו ארץ ישראל. כך היא הולכת וסובבת את כל מה שעבר ואת כל מה שיעבור על ישראל בכל העיתים, עד שמסיימת: ״וכיפר אדמתו עמו״ (דברים ל״ב, מ״ג) — שהשם יתברך ירצה את אדמתו ואת עמו, כי הם בחינה אחת.

EN:
The song begins: “When the Most High apportioned the nations,” and so forth; “He set the boundaries of the peoples according to the number of the Children of Yisrael, for Hashem’s portion is His people,” and so forth; “He made him ride upon the high places of the earth,” and so forth (Deuteronomy 32:8–13)—that is, Eretz Yisrael. It then proceeds through everything that has happened and everything that will happen to Yisrael throughout all times, until it concludes: “He will appease His land and His people” (Deuteronomy 32:43)—Hashem, blessed be He, will favor His land and His people, for they are one aspect.

Segment 3
HE:
השם יתברך יגמור את כל זאת על ידי צדיקי האמת, שכולם כלולים במשה, ושדבריהם ומעשיהם מלאים רזין. משה הודיע מקודם את ריבוי ההסתרות שיהיו — הסתרות בתוך הסתרות, עד שיהיה קשה למצוא את האמת לאמיתו. אף על פי כן, צדיקי האמת, שהם בחינת משה, יגמרו את שלהם ויודיעו את אלקותו בעולם, כמו שכתוב שם: ״ראו עתה כי אני אני הוא, אני אמית ואחיה... ואין מידי מציל״ (דברים ל״ב, ל״ט).

EN:
Hashem, blessed be He, will complete all this through the true tzaddikim, all of whom are included within Moshe and whose words and deeds are filled with mysteries. Moshe made known beforehand the multitude of concealments that would arise—concealments within concealments, until it would become difficult to find absolute truth. Nevertheless, the true tzaddikim, who are the aspect of Moshe, will complete their task and make His Godliness known in the world, as it is written there: “See now that I, I am He; I put to death and I give life… and none can rescue from My hand” (Deuteronomy 32:39).

Segment 4
HE:
זהו שפתח: ״האזינו השמים ואדברה, ותשמע הארץ אמרי פי. יערף כמטר לקחי, תזל כטל אמרתי, כשעירים עלי דשא וכרביבים עלי עשב״ (דברים ל״ב, א׳–ב׳). דעו כי דבריי אינם פשוטים; הם עמוקים מאוד ומלאים רזין עמוקים, עד שאני קורא לשמים — כלליות דרי מעלה — שיאזינו למה שאדבר, ומכל שכן שכל באי העולם שבארץ צריכים לשמוע ולהבין היטב את אמרי פי. דבריי נראים כמטר וכטל, שהם מים ולחלוחית פשוטה, אך באמת יש בהם כוחות נפלאים ונוראים: הם מגדלים כל מיני צמחים ועשבים שונים לאין מספר.

EN:
This is why he opened: “Give ear, heavens, and I will speak; and let the earth hear the words of my mouth. May my teaching drop like rain; may my utterance flow like dew, like storm winds upon vegetation and like raindrops upon grass” (Deuteronomy 32:1–2). Know that my words are not simple; they are exceedingly profound and filled with deep mysteries, to the point that I call upon the heavens—the collectivity of those who dwell above—to give ear to what I will speak. All the more must every inhabitant of this earthly world hear and carefully understand the words of my mouth. My words appear like rain and dew, which seem to be simple water and moisture; in truth, however, they contain wondrous and awesome powers, for they cause innumerable kinds of plants and grasses to grow.

Segment 5
HE:
כך גם דבריי: אף על פי שנראים כפשוטים, הם עמוקים ומלאים רזין, ויש בהם כוח לגדל ולחזק כל אחד ואחד ולהצמיח אותו, עד שיתפאר וישתעשע השם יתברך עם כל אחד בהתפארות ושעשועים נפלאים. ״כי שם ה׳ אקרא, הבו גודל לאלקינו״ (דברים ל״ב, ג׳): דעו והאמינו שכל מה שאני מדבר ומוציא מפי הוא רק לקרוא שם ה׳, לגדל ולקדש שמו בעולם. על ידי צדיקי אמת, חידושי תורתם הקדושה ושיחותיהם הנפלאות, יכולים להבין את גדולת ה׳. ״הצור תמים פעלו״ (דברים ל״ב, ד׳): בוודאי פעל, עשה, יצר וברא הכול בחכמה נפלאה, כמו שכתוב: ״כולם בחכמה עשית״ (תהלים ק״ד, כ״ד). הכול נברא בשביל הצדיקים העושים רצונו, היודעים רזי עולם, עד שכל מעשיהם ודיבוריהם מלאים רזין, ועל ידם יכולים להבין את גדולת ה׳. (הלכות חזקת מטלטלין, הלכה ה׳, אות י״ד)

EN:
So it is with my words: although they appear simple, they are profound and filled with mysteries, and they possess the power to nurture and strengthen every individual and cause him to grow, until Hashem, blessed be He, takes pride and delight in each person with wondrous pride and delight. “For I will proclaim the Name of Hashem; ascribe greatness to our God” (Deuteronomy 32:3): know and believe that everything I speak and bring forth from my mouth is solely to proclaim the Name of Hashem and to magnify and sanctify His Name in the world. Through the true tzaddikim, the insights of their holy Torah, and their wondrous conversations, it is possible to understand the greatness of Hashem. “The Rock—perfect is His work” (Deuteronomy 32:4): He certainly acted, made, formed, and created everything with wondrous wisdom, as it is written: “You made them all with wisdom” (Psalms 104:24). Everything was created for the tzaddikim who perform His will, who know the mysteries of the world, until all their deeds and words are filled with mysteries; through them it is possible to understand the greatness of Hashem. (Likutay Halachos, Laws of Presumptive Ownership of Movable Property 5:14)

Segment 6
HE:
יערף כמטר לקחי, תזל כטל אמרתי (דברים ל״ב, ב׳)

טל וגשם נעשים על ידי לימוד התורה, בבחינת: ״יערף כמטר לקחי, תזל כטל אמרתי״ (דברים ל״ב, ב׳). העיקר תלוי בתפילה, כי כל לימוד התורה תלוי בתפילה, כמו שכתב רבנו (ליקוטי מוהר״ן, חלק א׳, תורה ח׳), בבחינת: ״ומעיין מבית ה׳ יצא״ (יואל ד׳, י״ח), עיין שם. וזהו: ״יערף כמטר״ וכו׳, ״כי שם ה׳ אקרא״ (דברים ל״ב, ב׳–ג׳): על ידי תפילה זוכים לשכל ללמוד תורה, ועל ידי זה נעשים טל ומטר.

EN:
May my teaching drop like rain; may my utterance flow like dew (Deuteronomy 32:2)

Dew and rain are produced through Torah study, in the aspect of: “May my teaching drop like rain; may my utterance flow like dew” (Deuteronomy 32:2). The principal matter depends upon prayer, for all Torah study depends upon prayer, as Rabbeinu wrote (Likutay Moharan, Part I, Torah 8), in the aspect of: “A spring will issue from the House of Hashem” (Joel 4:18); see there. This is: “May my teaching drop like rain,” and so forth, and “For I will proclaim the Name of Hashem” (Deuteronomy 32:2–3): through prayer one merits the intellect with which to study Torah, and through this dew and rain are produced.

Segment 7
HE:
מובא בדברי רבנו שעל ידי לימוד התורה, כאשר זוכה שתורתו עולה אל השכינה, נעשה מזה שפע רוחניות ושפע גשמיות — בחינת ימין ושמאל שבתורה (ליקוטי מוהר״ן, חלק א׳, תורה קנ״ט). אבל מי שאין תורתו עולה אל השכינה, ומטבע התורה להתעלות, נעשה בינתיים לילה, ודיני הגרדיני נימוסין מכים עליו; אז נעשה מזה טל תורה או ההפך, עיין שם היטב.

EN:
Rabbeinu teaches that through Torah study, when a person merits having his Torah ascend to the Shechinah, spiritual bounty and material bounty are produced from it—the aspect of the Torah’s right and left (Likutay Moharan, Part I, Torah 159). But when his Torah does not ascend to the Shechinah, although the nature of Torah is to rise, night intervenes and the forces of judgment strike it; what results may then be the dew of Torah or its opposite. See there carefully.

Segment 8
HE:
זהו בחינת טל וגשם. שפע גשמיות הוא בחינת גשם, כי כל ההשפעות מכונות בשם ״גשם״. כשהלימוד עולה אל השכינה — שהיא בחינת אמונה — נעשה מזה גשם, שהוא בחינת אמונה, כמו שכתב רבנו במקום אחר (ליקוטי מוהר״ן, חלק א׳, תורה ז׳). על כן בחורף עיקר לימוד התורה בלילה, כי אז נאמר: ״לא איברי ליליא אלא לגירסא״ — לא נברא הלילה אלא ללימוד (עירובין ס״ה ע״א); והלילה הוא בחינת אמונה, כמו שכתוב: ״ואמונתך בלילות״ (תהלים צ״ב, ג׳).

EN:
This is the aspect of dew and rain. Material bounty is the aspect of rain, for all forms of bounty are termed “rain.” When the study ascends to the Shechinah—which is the aspect of emunah—rain is produced from it, and rain itself is the aspect of emunah, as Rabbeinu wrote elsewhere (Likutay Moharan, Part I, Torah 7). Therefore, in winter the principal time for Torah study is at night, for it was said: “Night was created only for study” (Eruvin 65a); and night is the aspect of emunah, as it is written: “And Your faithfulness in the nights” (Psalms 92:3).

Segment 9
HE:
התורה שלומדים בלילה קרובה יותר לעלות אל השכינה, הן מצד האדם הן מצד השכינה, כביכול. האדם יכול לבטל ולדבק את עצמו בהשם יתברך בלילה יותר מביום, כי אז העולם נח מרדיפת העולם הזה, כמו שכתב רבנו (ליקוטי מוהר״ן, חלק א׳, תורה נ״ב). גם השכינה סמוכה לאדם הלומד בלילה ומקשיבה לקולו, כמו שכתוב: ״קומי רוני בלילה לראש אשמורות, שפכי כמים לבך נוכח פני ה׳״ (איכה ב׳, י״ט) — ״נוכח פני ה׳״ דווקא. בלילה השכינה בעולמות התחתונים, ועיקר מנוחתה אצל האדם הלומד אז, בבחינת: ״גם ציפור מצאה בית״ (תהלים פ״ד, ד׳).

EN:
The Torah studied at night is more readily able to ascend to the Shechinah, both from the person’s side and, as it were, from the side of the Shechinah. A person can nullify and attach himself to Hashem, blessed be He, at night more than by day, because the world then rests from its pursuit of this world, as Rabbeinu wrote (Likutay Moharan, Part I, Torah 52). The Shechinah is also near the person who studies at night and listens to his voice, as it is written: “Arise, sing at night at the beginning of the watches; pour out your heart like water before the countenance of Hashem” (Lamentations 2:19)—specifically “before the countenance of Hashem.” At night the Shechinah is in the lower worlds, and her principal resting place is with the person who studies then, in the aspect of: “Even the bird has found a home” (Psalms 84:4).

Segment 10
HE:
על כן בחורף, כשהלימוד בלילה עולה אל השכינה שהיא בחינת אמונה, נעשה ממנו גשם, ואומרים בתפילה ״מוריד הגשם״. אבל בקיץ עיקר הלימוד ביום, כי אז נאמר: ״לא איברי ליליא אלא לשינתא״ — לא נברא הלילה אלא לשינה (עירובין ס״ה ע״א). ביום לא כל אדם זוכה שלימודו יעלה אל השכינה, כי אינו יכול לבטל את עצמו כל כך מחמת טרדת העולם, וגם השכינה אז בעולמות העליונים. על כן מרוב לימוד הימים נעשה טל דווקא, מחמת דיני הלילה המכים עליו; ולכן אומרים בקיץ ״מוריד הטל״. (הלכות תפילה, הלכה א׳)

EN:
Therefore, in winter, when the Torah studied at night ascends to the Shechinah, which is the aspect of emunah, rain is produced from it, and in prayer we say, “Who brings down the rain.” In summer, however, the principal study is by day, for it was said: “Night was created only for sleep” (Eruvin 65a). By day, not every person merits having his study ascend to the Shechinah, for because of worldly preoccupation he cannot nullify himself so completely; moreover, the Shechinah is then in the upper worlds. Therefore, the study of the days principally produces dew, because of the forces of judgment at night that strike it; hence in summer we say, “Who brings down the dew.” (Likutay Halachos, Laws of Prayer 1)

Segment 11
HE:
כי שם ה׳ אקרא (דברים ל״ב, ג׳)

כל הצדיקים לא זכו למדרגתם בשלמות אלא על ידי התבודדות ותפילות, שהרבו להתחנן לפני השם יתברך שיזכו לקיים את התורה. כי עיקר הכנעת הסטרא אחרא בשלמות היא רק על ידי זה.

EN:
For I will proclaim the Name of Hashem (Deuteronomy 32:3)

None of the tzaddikim attained their level in completeness except through hisbodedus and prayer, by abundantly pleading before Hashem, blessed be He, that they merit fulfilling the Torah. For only through this is the sitra achra completely subdued.

Segment 12
HE:
לפעמים יש לסטרא אחרא יניקה מתורה בפני עצמה, חס ושלום, כשהיא מכניסה בדעתו ללמוד תורה שלא לשמה; וכן מתפילה בפני עצמה יכולה הסטרא אחרא להיאחז, כשהיא מכניסה בדעתו להתפלל לצורך גופו בלבד. אבל כשנכללות תורה ותפילה יחד — וכל תפילתו רק שיקיים את התורה, וכל לימודו כדי שידע לעשות מן התורה תפילה, לשמור, לעשות ולקיים — אז התורה והתפילה מתייחדות בתכלית הייחוד. כל פועלי אוון מתפרדים, אין לסטרא אחרא שום יניקה, ואדרבה, גם הרע נהפך לטוב.

EN:
At times the sitra achra can derive nurture from Torah by itself, God forbid, when it introduces into a person’s mind the intention to study Torah for an ulterior purpose. Likewise, the sitra achra can attach itself to prayer by itself, when it introduces into his mind the intention to pray solely for bodily needs. But when Torah and prayer are included together—when his entire prayer is that he fulfill the Torah, and his entire study is so that he may know how to make prayer from the Torah and thereby observe, perform, and fulfill it—then Torah and prayer are united in the ultimate unity. All workers of iniquity are dispersed, the sitra achra has no source of nurture, and, on the contrary, evil itself is transformed into good.

Segment 13
HE:
זהו: ״האזינו השמים ואדברה... יערף כמטר לקחי״ וכו׳ (דברים ל״ב, א׳–ב׳), שבוודאי ייכנסו דבריי באוזניכם. וכעין שפירש רש״י שם, הטעם הוא: ״כי שם ה׳ אקרא״ (דברים ל״ב, ג׳) — אקרא ואתפלל בשם ה׳, ואעשה מן התורות תפילות. על ידי זה בוודאי ״יערף כמטר לקחי, תזל כטל אמרתי״: דבריי ייכנסו בלבבכם כמטר וכטל, ותזכו לקיים את התורה. כי עיקר קיום התורה הוא על ידי שעושים מן התורות תפילות.

EN:
This is: “Give ear, heavens, and I will speak… May my teaching drop like rain,” and so forth (Deuteronomy 32:1–2), so that my words will certainly enter your ears. In the manner explained there by Rashi, the reason is: “For I will proclaim the Name of Hashem” (Deuteronomy 32:3)—I will call and pray in the Name of Hashem, making prayers from the Torah teachings. Through this, “May my teaching drop like rain; may my utterance flow like dew”: my words will enter your hearts like rain and dew, and you will merit fulfilling the Torah. For the principal fulfillment of the Torah comes through making prayers from Torah teachings.

Segment 14
HE:
כל שירת האזינו נאמרה כדי לזכות באחרית הימים לקיים את התורה, כמו שכתוב בעניין: ״ואנכי הסתר אסתיר פני״ וכו׳, ״וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו״ (דברים ל״א, י״ח; כ״א). שירת האזינו היא בחינת תפילה, שירה וזמרה — בחינת עשרה מיני נגינה שעליהם יסד דוד המלך עליו השלום את ספר תהלים. על ידי השירה הזאת כלל משה רבנו עליו השלום את כל התורה בתוך בחינת שירה, שהיא תפילה, והאיר בנו את הדרך לעשות מן התורות תפילות. על ידי זה עיקר קיום התורה באחרית הימים. (הלכות ראש חודש, הלכה ה׳, אות ל״א; אוצר היראה, התבודדות, אות י״ז)

EN:
The entire Song of Ha’azinu was stated so that at the end of days we might merit fulfilling the Torah, as it is written concerning this: “And I will surely conceal My face,” and so forth, and “This song will testify before him as a witness, for it will not be forgotten from the mouth of his offspring” (Deuteronomy 31:18, 21). The Song of Ha’azinu is the aspect of prayer, song, and melody—the aspect of the ten kinds of melody upon which King David, peace be upon him, founded the Book of Psalms. Through this song, Moshe Rabbeinu, peace be upon him, included the entire Torah within the aspect of song, which is prayer, and illuminated for us the path of making prayers from Torah teachings. Through this comes the principal fulfillment of the Torah at the end of days. (Likutay Halachos, Laws of Rosh Chodesh 5:31; Otzar HaYirah, “Hisbodedus,” 17)

Segment 15
HE:
כי שם ה׳ אקרא, הבו גודל לאלקינו (דברים ל״ב, ג׳)

שירת האזינו כוללת את כל מה שעבר על ישראל ואת כל מה שעתיד לעבור עליהם, בכלליות ובפרטיות, עד הסוף. אחרי כל אלה, סוף כל סוף, לא ייטוש ה׳ את עמו, כמו שכתוב בסוף: ״כי ידין ה׳ עמו, כי יראה כי אזלת יד״ וכו׳ (דברים ל״ב, ל״ו).

EN:
For I will proclaim the Name of Hashem; ascribe greatness to our God (Deuteronomy 32:3)

The Song of Ha’azinu encompasses everything that has happened to Yisrael and everything that is destined to happen to them, both collectively and individually, until the end. After all this, Hashem will ultimately not abandon His people, as it is written at the conclusion: “For Hashem will judge His people, when He sees that strength is gone,” and so forth (Deuteronomy 32:36).

Segment 16
HE:
זהו שפתח בדבריו: ״כי שם ה׳ אקרא, הבו גודל לאלקינו״ (דברים ל״ב, ג׳). משה אמר לישראל: ממני תראו וכן תעשו. כל מה שזכיתי בעולם היה על ידי שקראתי תמיד אל ה׳; עשו גם אתם כמוני, תקראו תמיד אל השם יתברך ותתנו גודל וכבוד לאלקינו. כמו שכתוב: ״וקראני ביום צרה, אחלצך ותכבדני״ (תהלים נ׳, ט״ו). כעין זה דרשו רבותינו על הפסוק: ״כי שם ה׳ אקרא, הבו גודל לאלקינו״ — כשאני קורא לה׳, תענו אחרי: ״ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד״ (יומא ל״ז ע״א).

EN:
This is why he opened his words: “For I will proclaim the Name of Hashem; ascribe greatness to our God” (Deuteronomy 32:3). Moshe said to Yisrael: Observe me and do likewise. Everything I attained in the world came through continually calling to Hashem; you too should do as I did, continually calling to Hashem, blessed be He, and ascribing greatness and honor to our God. As it is written: “Call upon Me on the day of distress; I will rescue you and you will honor Me” (Psalms 50:15). In this manner our Sages expounded the verse, “For I will proclaim the Name of Hashem; ascribe greatness to our God”: when I call to Hashem, respond after me, “Blessed is the Name of the glory of His kingship forever and ever” (Yoma 37a).

Segment 17
HE:
״ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד״ — אפילו אחרי כל החטאים והכעסים שבהם כל אחד מכעיס לפניו בכל דור ודור. כי ״ימין ה׳ רוממה״ (תהלים קי״ח, ט״ז) לעולם, ו״אתה מרום לעולם ה׳״ (תהלים צ״ב, ט׳). כך כתוב בשירה: ״שחת לו לא״ (דברים ל״ב, ה׳), ותרגם אונקלוס: ״לא לה״ — אליו יתברך אין מגיע שום פגם, כמו שכתוב: ״אני ה׳ לא שניתי״ (מלאכי ג׳, ו׳). על כן תמיד אפשר להתקרב אליו. כמו ששמעתי מפי אדוננו מורנו ורבנו ז״ל, שאמר שאפילו בשאול תחתיות יכולים להיות סמוכים אליו יתברך.

EN:
“Blessed is the Name of the glory of His kingship forever and ever”—even after all the sins and provocations with which each person provokes Him in every generation. For “the right hand of Hashem is exalted” (Psalms 118:16) forever, and “You are exalted forever, Hashem” (Psalms 92:9). Thus it is written in the song: “Corruption is not His” (Deuteronomy 32:5), which Onkelos renders, “not before Him”—no blemish reaches Him, blessed be He, as it is written: “I, Hashem, have not changed” (Malachi 3:6). Therefore, it is always possible to draw close to Him. As I heard from the mouth of our master, teacher, and Rebbe, of blessed memory, who said that even in the lowest pit it is possible to be near Him, blessed be He.

Segment 18
HE:
על כך הזהיר משה בתחילת השירה. זו עיקר כוונתו בשירה הקדושה הכוללת את הכול, שעליה אמר: ״וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו״ (דברים ל״א, כ״א): שיתחזקו תמיד בהשם יתברך, יבטחו ברחמיו, יצעקו ויתפללו אליו תמיד, כפי שהוא נהג כל ימי חייו, בבחינת: ״כי שם ה׳ אקרא, הבו גודל לאלקינו״ (דברים ל״ב, ג׳).

EN:
Moshe admonished concerning this at the beginning of the song. This is his principal intent in the holy song that encompasses everything, concerning which he said: “This song will testify before him as a witness, for it will not be forgotten from the mouth of his offspring” (Deuteronomy 31:21): they must continually strengthen themselves in Hashem, blessed be He, trust in His compassion, and always cry out and pray to Him, just as Moshe conducted himself all the days of his life, in the aspect of: “For I will proclaim the Name of Hashem; ascribe greatness to our God” (Deuteronomy 32:3).

Segment 19
HE:
לכן הקדים והזהיר שיאזינו לדבריו היטב: ״האזינו השמים״ וכו׳, ״יערף כמטר לקחי, תזל כטל אמרתי״ (דברים ל״ב, א׳–ב׳). דבריו ייכנסו באוזניהם כמטר וכטל היורדים טיפין טיפין על הארץ, ואחר כך צומחים מהם צמחים נפלאים. כך ייכנסו דבריו בלבם כטל וכמטר, יצמחו בלבם ויעשו פירות טובים. צריכים להאזין היטב לדברים אלה של התחזקות בהשם יתברך, להבין דבר מתוך דבר ואת רמיזותיו של הצדיק — עד היכן צריכים להתחזק לעולם.

EN:
He therefore first admonished them to listen carefully to his words: “Give ear, heavens,” and so forth; “May my teaching drop like rain; may my utterance flow like dew” (Deuteronomy 32:1–2). His words would enter their ears like rain and dew that descend drop by drop upon the earth, from which wondrous plants later grow. So too would his words enter their hearts like dew and rain, grow within them, and produce good fruit. One must listen carefully to these words of strengthening in Hashem, blessed be He, understanding one matter from another and discerning the allusions of the tzaddik—how very far one must carry continual strengthening.

Segment 20
HE:
כך אמר דוד המלך עליו השלום: ״אשכילך ואורך בדרך זו תלך, איעצה עליך עיני. אל תהיו כסוס כפרד אין הבין״ (תהלים ל״ב, ח׳–ט׳). תחילה סיפר את צרותיו: ״כי החרשתי בלו עצמיי, בשאגתי כל היום... על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא, רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו. אתה סתר לי, מצר תצרני, רני פלט תסובבני סלה״ (תהלים ל״ב, ג׳–ז׳). דרשו רבותינו: ״אתה רנן לפניי ואני אפלט אותך״ (מדרש תהלים ל״ב). היינו שצריכים להתחזק בתפילה ובשאגה להשם יתברך תמיד, כדי להינצל משטף המים הרבים של העולם הזה. אל תסתכל על שום דחייה, בין מחשבות שבאות עליך מעצמך ובין דחיות הנמשכות מאחרים; הבן את דברי הצדיק ורמיזתו, ותתחזק תמיד בצעקה ובשאגה להשם יתברך. דברי משה צריכים לצמוח ולעשות פירות בלבך כל ימי חייך. ומה הם הדברים? ״כי שם ה׳ אקרא, הבו גודל לאלקינו״ — תקראו תמיד אל השם יתברך לעולם ועד. (הלכות ערלה, הלכה ד׳, אות ט״ז)

EN:
Thus King David, peace be upon him, said: “I will instruct you and teach you the path in which you should walk; I will counsel you with my eye upon you. Do not be like a horse or mule, without understanding” (Psalms 32:8–9). He first recounted his troubles: “When I was silent, my bones wasted away through my roaring all day… For this let every devout person pray to You at a time when You may be found; then the flood of many waters will not reach him. You are a shelter for me; You preserve me from distress; surround me forever with songs of deliverance” (Psalms 32:3–7). Our Sages expounded: “You sing before Me, and I will deliver you” (Midrash Tehillim 32). That is, one must strengthen himself continually in prayer and roaring to Hashem, blessed be He, in order to be saved from the flood of the many waters of this world. Pay no attention to any rejection, whether thoughts arising within you or rejections coming from others; understand the tzaddik’s words and allusion, and continually strengthen yourself in crying and roaring to Hashem, blessed be He. Moshe’s words must grow and produce fruit within your heart throughout all the days of your life. What are those words? “For I will proclaim the Name of Hashem; ascribe greatness to our God”—continually call to Hashem, blessed be He, forever and ever. (Likutay Halachos, Laws of Orlah 4:16)

Segment 21
HE:
הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט (דברים ל״ב, ד׳)

עיקר תיקון כל אדם הוא על ידי תיקון המשפט. כל אדם צריך לכלכל דבריו במשפט — לשפוט את עצמו על כל דבר. כל הפגמים, חס ושלום, הם בחינת קלקול המשפט, כאשר אינו מתנהג כמשפט התורה. עיקר קלקולו על ידי חכמות רעות של העולם, שהן בחינת פגם המשפט: נדמה לכל אחד כאילו השם יתברך אינו מתנהג עמו במשפט היושר והצדק, ומזמין לו ניסיונות שאינו יכול לעמוד בהם, כגון חיסרון פרנסה וכיוצא.

EN:
The Rock—perfect is His work, for all His ways are justice (Deuteronomy 32:4)

The principal rectification of every person comes through the rectification of judgment. Every person must regulate his affairs with judgment—that is, judge himself concerning everything. Every blemish, God forbid, is an aspect of corrupted judgment, when a person does not conduct himself according to the Torah’s judgment. The principal corruption comes through the evil forms of worldly wisdom that constitute a blemish of judgment: each person imagines that Hashem, blessed be He, does not deal with him according to upright and righteous judgment, and that He places before him trials he cannot withstand, such as lack of livelihood and the like.

Segment 22
HE:
באמת צריכים להאמין כי צדיק ה׳ וישר משפטיו, ואינו מנסה שום אדם בדבר שאינו יכול לעמוד בו. אף על פי שלפי שכלו קשה לו לעמוד בעניינים העוברים עליו, צריך להשליך את שכלו וחכמתו ולהאמין בתמימות כי ישרים דרכי ה׳ ומשפטיו. בוודאי הוא צריך לעבור בעולם הזה בעניינים אלה — בין שהשם יתברך מתנהג עמו בעשירות או בעניות, בין בהתגברות התאוות והרעיונות וכיוצא. כמו שאמרו רבותינו ז״ל: הלל מחייב את העניים, רבי אלעזר בן חרסום מחייב את העשירים, ויוסף מחייב את הרשעים (יומא ל״ה ע״ב).

EN:
In truth, one must believe that Hashem is righteous and His judgments are upright, and that He does not try any person with something he cannot withstand. Although according to his own understanding it is difficult for him to endure the matters passing over him, he must cast aside his intellect and wisdom and believe wholeheartedly that the ways and judgments of Hashem are upright. He certainly must pass through these particular circumstances in this world—whether Hashem, blessed be He, deals with him through wealth or poverty, or through the intensification of desires, thoughts, and the like. As our Sages, of blessed memory, said: Hillel obligates the poor, Rabbi Elazar ben Charsom obligates the wealthy, and Yosef obligates the wicked (Yoma 35b).

Segment 23
HE:
הצדיק זוכה על ידי התמימות שלו — שמשליך את עצמו לכל מיני רפש וטיט בשביל השם יתברך — לתיקון המשפט בשורשו, להשיג את עניין ״צדיק ורע לו, רשע וטוב לו״, כמבואר בפנים (ליקוטי מוהר״ן, חלק ב׳, תורה ה׳). כך גם אנשים פשוטים, כאשר משליכים את כל חכמתם ושכלם ומאמינים בהשם יתברך בתמימות, זוכים לתיקון המשפט: אינם מהרהרים אחר משפטיו יתברך, ומתגברים בכל עוז לעמוד בכל מה שעובר עליהם ולכלכל את דבריהם במשפט.

EN:
Through his wholeheartedness—casting himself into every kind of mud and mire for the sake of Hashem, blessed be He—the tzaddik attains the rectification of judgment at its root and apprehends the matter of “a righteous person who suffers and a wicked person who prospers,” as explained in the original discourse (Likutay Moharan, Part II, Torah 5). So too, when ordinary people cast aside all their wisdom and intellect and believe in Hashem, blessed be He, wholeheartedly, they attain the rectification of judgment: they do not question His judgments, blessed be He, and they strengthen themselves with all their might to withstand everything that passes over them and regulate their affairs with judgment.

Segment 24
HE:
על ידי התמימות, הצדיק מקשר אותם לדרכי התמימות ומעלה אותם מהמקום שאליו נפלו מחמת פגם המשפט — אף אם נפלו, חס ושלום, לתהומות. אם יצרם מתגבר עליהם ביותר, צריכים להתחזק עוד יותר בדרכי התמימות ולצעוק להשם יתברך מעמקי תהומות, בבחינת: ״ממעמקים קראתיך ה׳״ (תהלים ק״ל, א׳), עד שסוף כל סוף יזכו לצאת ולעלות מעומק נפילתם. הכול בכוח ובזכות הצדיק.

EN:
Through wholeheartedness, the tzaddik binds them to the ways of wholeheartedness and raises them from the place into which they fell through corrupted judgment—even if they fell, God forbid, into the depths. If their inclination overpowers them with particular force, they must strengthen themselves all the more in the ways of wholeheartedness and cry out to Hashem, blessed be He, from the depths of the abyss, in the aspect of: “From the depths I called You, Hashem” (Psalms 130:1), until ultimately they merit emerging and ascending from the depth of their fall. Everything is through the power and merit of the tzaddik.

Segment 25
HE:
זהו: ״הצור תמים פעלו״ — בחינת תמימות; ״כי כל דרכיו משפט״ — תיקון המשפט על ידי התמימות (דברים ל״ב, ד׳). כי השם יתברך מתנהג, כביכול, כפי שהאדם מתנהג, כמו שכתוב: ״עם גבר תמים תתמם... ועם עיקש תתפתל״ (תהלים י״ח, כ״ו–כ״ז). על ידי זה עיקר תיקון המשפט. וזהו: ״אל אמונה ואין עוול״ (דברים ל״ב, ד׳).

EN:
This is: “The Rock—perfect is His work”—the aspect of wholeheartedness; “for all His ways are justice”—the rectification of judgment through wholeheartedness (Deuteronomy 32:4). For Hashem, blessed be He, conducts Himself, as it were, in accordance with the way a person conducts himself, as it is written: “With a wholehearted man You act wholeheartedly… and with the crooked You act circuitously” (Psalms 18:26–27). Through this comes the principal rectification of judgment. This is: “A God of faithfulness and without injustice” (Deuteronomy 32:4).

Segment 26
HE:
לעומת זאת, על מי שאינו מתנהג בתמימות נאמר מיד: ״שחת לו לא״ (דברים ל״ב, ה׳): הוא השחית וקלקל והפך מ״לא״ באל״ף ל״לו״ בוי״ו. מה שנאמר בכלל ישראל, ״כי לא נחש ביעקב״ (במדבר כ״ג, כ״ג), הפך על עצמו את הגלגל עד שעליו נאמר ״כי לו נחש״ — מידה כנגד מידה. ״בניו מומם״, ופירש רש״י: ״בניו היו, והשחתה שהשחיתו היא מומם״ (רש״י על דברים ל״ב, ה׳). אילו הלכו בתמימות היו נקראים בנים למקום; השחתת ה״לא נחש״ והפיכתו ל״לו נחש״ היא מומם, כי היפך תמימות הוא בעל מום: תמימות היא שלמות, ומום הוא חיסרון. זהו ״דור עיקש ופתלתול״ (דברים ל״ב, ה׳), בחינת ״עם עיקש תתפתל״, היפך ״עם גבר תמים תתמם״ (תהלים י״ח, כ״ו–כ״ז). (הלכות נזיקין, הלכה ה׳, אות י׳; אוצר היראה, תמימות, אות ט׳)

EN:
Conversely, concerning one who does not conduct himself wholeheartedly, it is immediately stated: “He corrupted—lo” (Deuteronomy 32:5): he corrupted and damaged, transforming lo spelled with an alef, meaning “not,” into lo spelled with a vav, meaning “to him.” That which is said of Yisrael collectively, “For there is no divination in Yaakov” (Numbers 23:23), he has reversed upon himself until of him it is said, “For he has divination”—measure for measure. “His children—their blemish,” which Rashi explains: “They were His children, but the corruption they caused is their blemish” (Rashi on Deuteronomy 32:5). Had they walked wholeheartedly, they would have been called children of the Omnipresent; corrupting “no divination” and transforming it into “he has divination” is their blemish. For the opposite of wholeheartedness is being blemished: wholeheartedness denotes completeness, whereas a blemish is a deficiency. This is “a crooked and twisted generation” (Deuteronomy 32:5), the aspect of “with the crooked You act circuitously,” the opposite of “with a wholehearted man You act wholeheartedly” (Psalms 18:26–27). (Likutay Halachos, Laws of Damages 5:10; Otzar HaYirah, “Wholeheartedness,” 9)

Segment 27
HE:
עם נבל ולא חכם (דברים ל״ב, ו׳)

העיקר והיסוד שהכול תלוי בו הוא לקשר את עצמו לצדיק שבדור, לקבל את דבריו בכל אשר יאמר — דבר קטן ודבר גדול — ולא לנטות מדבריו ימין ושמאל, חס ושלום. כמו שאמרו רבותינו ז״ל: ״אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל״ וכו׳ (ספרי, שופטים קנ״ד). צריך להשליך מאתו את כל החכמות ולסלק את דעתו כאילו אין לו שום שכל, מלבד מה שיקבל מן הצדיק והרב שבדור. כל זמן שנשאר אצלו שכל עצמו, אינו בשלמות ואינו מקושר לצדיק.

EN:
A vile and unwise people (Deuteronomy 32:6)

The principal foundation upon which everything depends is to bind oneself to the tzaddik of the generation, accept his words in everything he says—small matters and great—and not deviate from his words to the right or left, God forbid. As our Sages, of blessed memory, said: “Even if he tells you that right is left,” and so forth (Sifrei, Shoftim 154). One must cast aside all forms of cleverness and remove his own opinion as though he possesses no intellect apart from what he receives from the tzaddik and teacher of the generation. As long as his autonomous intellect remains with him, he is not complete and is not bound to the tzaddik.

Segment 28
HE:
בעת קבלת התורה היו לישראל חכמות גדולות, כי בימיהם היו עובדי עבודה זרה שטעותם הייתה על פי חכמות וחקירות גדולות, כידוע. אילו לא היו ישראל משליכים מעצמם את החכמות, לא היו מקבלים את התורה, כי היו יכולים לכפור בכול, חס ושלום. כל מה שעשה משה רבנו עמהם, ואפילו כל האותות והמופתים הנוראים שעשה לעיניהם, לא היה מועיל להם; גם עתה נמצאים אפיקורסים הכופרים על ידי שטות וטעות חכמתם.

EN:
At the time of receiving the Torah, Yisrael possessed great forms of wisdom, for in their days there were idolaters whose error was based upon extensive philosophies and investigations, as is known. Had Yisrael not cast those forms of wisdom away from themselves, they would not have received the Torah, for they could have denied everything, God forbid. Nothing Moshe Rabbeinu did with them—not even all the awesome signs and wonders he performed before their eyes—would have helped them; even now there are heretics who deny through the foolishness and error of their wisdom.

Segment 29
HE:
אך ישראל, עם קדוש, ראו את האמת, השליכו את החכמות והאמינו בה׳ ובמשה עבדו; על ידי זה קיבלו את התורה. זהו שתרגם אונקלוס: ״עם נבל ולא חכם״ — ״עמא דקבילו אורייתא ולא חכימו״, עם שקיבלו את התורה ולא התחכמו. עיקר קבלת התורה היה על ידי ״ולא חכימו״ — שהשליכו מאתם את כל החכמות.

EN:
But Yisrael, a holy people, saw the truth, cast aside those forms of wisdom, and believed in Hashem and in Moshe His servant; through this they received the Torah. This is why Onkelos renders “a vile and unwise people” as “a people who received the Torah and did not act cleverly.” The essence of receiving the Torah came through their “not acting cleverly”—their casting away every form of autonomous cleverness.

Segment 30
HE:
״נבל״ הוא ראשי תיבות ״נתיבות לב״, כלליות התורה והחכמה האמיתית, שכל החכמות בטלות אצלה. היינו ״נבל״ — התורה, הנקראת ״נובלות חכמה של מעלה״ (בראשית רבה י״ז, ה׳). עתה מבואר ומיושב התרגום הזה, שהוא פליאה גדולה וכל העולם תמה עליו: מה עניין תיבת ״נבל״ לתרגמה על קבלת התורה? עתה מובן היטב מדוע.

EN:
Naval is an acronym for nesivoas lev, “the pathways of the heart,” the collectivity of the Torah and true wisdom, before which all other forms of wisdom are nullified. Thus naval denotes the Torah, which is called “the fallen remnants of supernal wisdom” (Bereishis Rabbah 17:5). This resolves and explains Onkelos’s translation, which appears exceedingly wondrous and has perplexed everyone: what connection does the word naval have to receiving the Torah? Its meaning is now clearly understood.

Segment 31
HE:
עיקר העבודה היא להיות ״תם וישר, ירא אלקים וסר מרע״ (איוב א׳, א׳), בלי שום חכמות. שלמה המלך עליו השלום, אחרי שכתוב בו ״ויחכם מכל האדם״ (מלכים א׳ ה׳, י״א), אמר: ״כי בער אנכי מאיש, ולא בינת אדם לי״ (משלי ל׳, ב׳). וכן אמר אסף: ״ואני בער ולא אדע, בהמות הייתי עמך״ (תהלים ע״ג, כ״ב). וכן כתוב: ״אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה׳״ (משלי כ״א, ל׳). (ליקוטי מוהר״ן, חלק א׳, תורה קכ״ג)

EN:
The essence of divine service is to be “wholehearted and upright, fearing God and turning from evil” (Job 1:1), without any cleverness. King Shlomo, peace be upon him, after it is written of him, “He was wiser than every man” (I Kings 5:11), said: “For I am more brutish than a man, and I do not possess human understanding” (Proverbs 30:2). Asaph likewise said: “I was brutish and did not know; I was as beasts with You” (Psalms 73:22). It is also written: “There is no wisdom, understanding, or counsel against Hashem” (Proverbs 21:30). (Likutay Moharan, Part I, Torah 123)

Segment 32
HE:
עם נבל ולא חכם (דברים ל״ב, ו׳)

אמר רבנו ז״ל שכל זמן שנשאר לאדם שום שכל עצמי, אינו מקורב כלל, כמבואר על הפסוק ״עם נבל ולא חכם״ — ״עמא דקבילו אורייתא ולא חכימו״ (ליקוטי מוהר״ן, חלק א׳, תורה קכ״ג). עיקר קבלת התורה היה רק על ידי שסילקו את חכמתם לגמרי; אילו היו עומדים על חכמתם ושכלם, לא היו יכולים לקבל את התורה.

EN:
A vile and unwise people (Deuteronomy 32:6)

Rabbeinu, of blessed memory, said that as long as any autonomous intellect remains within a person, he has not truly drawn close, as explained concerning the verse “a vile and unwise people”—“a people who received the Torah and did not act cleverly” (Likutay Moharan, Part I, Torah 123). The essence of receiving the Torah came only through their completely removing their own wisdom; had they insisted upon their own wisdom and intellect, they could not have received the Torah.

Segment 33
HE:
כל השכל של כל העולם, אפילו של היראים והכשרים, כל זמן שלא זכו לשבר את תאוות לבם לגמרי לגמרי, כמו עור המעובד ממש בלי שום שמץ ריח בעלמא — עדיין אין להם שום שכל כלל. כל שכלם הוא רק בחינת המדמה, שהוא כוח הגוף וכוח הבהמיות, מאחר שלא הפשיטו את גופם עדיין לגמרי מן הבהמיות; וגם המדמה שלהם עדיין אינו מבורר לגמרי.

EN:
The entire intellect of the whole world—even that of the God-fearing and worthy—so long as they have not merited to break the desires of their hearts absolutely and completely, like thoroughly processed hide without the slightest remaining odor, is not yet true intellect at all. Their entire intellect is only the aspect of the imaginative faculty, which is the power of the body and of animality, since they have not yet completely divested their bodies of animality; their imaginative faculty has likewise not yet been fully clarified.

Segment 34
HE:
על כן עיקר תיקונם להתקרב להשם יתברך הוא על ידי אמונת חכמים, בבחינת: ״ויאמינו בה׳ ובמשה עבדו״ (שמות י״ד, ל״א). היינו להתקרב לצדיקים אמיתיים, להאמין בהם ולבטל את דעתו כנגדם לגמרי, כאילו אין לו שום שכל כלל. (הלכות תפילין, הלכה ה׳, אות ל״ה)

EN:
Therefore, their principal rectification for drawing close to Hashem, blessed be He, is through faith in the sages, in the aspect of: “They believed in Hashem and in Moshe His servant” (Exodus 14:31). That is, they must draw close to true tzaddikim, believe in them, and completely nullify their own opinion before them, as though they possessed no intellect at all. (Likutay Halachos, Laws of Tefillin 5:35)

Segment 35
HE:
זכור ימות עולם, בינו שנות דור ודור (דברים ל״ב, ז׳)

שכחה היא בחינת הסתלקות הדעת, ושם עיקר אחיזת הזמן. אבל זיכרון הוא בחינת דעת, שעל ידו מתבטל הזמן. אפילו בשכלנו אנו יכולים להבין מעט שאין באמת שום זמן כלל. נראה בחוש שהזמן הולך והומה, עף ופורח כצל עובר, עד שלפי פריחת המחשבה רואים כמעט בחוש שאין זמן כלל; כי היכן הוא הזמן של כל העולם?

EN:
Remember the days of the world; understand the years of generation after generation (Deuteronomy 32:7)

Forgetfulness is the aspect of the departure of daas, and there lies the principal hold of time. Memory, however, is the aspect of daas, through which time is nullified. Even with our limited intellect we can understand to some degree that in truth there is no time at all. It is plainly evident that time moves and surges, flying away like a passing shadow, until, from the flight of thought, one can almost perceive directly that time has no true existence; for where is all the world’s time?

Segment 36
HE:
עיקר הזמן הוא רק מחמת השכחה. כאשר ימים ושנים עוברים, הימים הראשונים נשכחים, ומחמת השכחה נדמה כאילו כבר נמשך זמן ארוך. אבל כשזוכרים היטב את כל מה שנעשה מתחילה ועד עכשיו, והיום שעבר לפני כמה שנים עומד עכשיו כאילו הוא בהווה, רואים על ידי זה שאין שום זמן כלל.

EN:
The principal existence of time results only from forgetfulness. As days and years pass, the earlier days are forgotten; because of that forgetfulness, it appears as though a long span of time has elapsed. But when one clearly remembers everything that occurred from the beginning until now, and a day that passed many years ago stands before him now as though it were present, one thereby sees that there is no time at all.

Segment 37
HE:
אלא שבוודאי אי אפשר לנו בשכלנו להבין דבר זה בשלמות, רק איזו התנוצצות והעברה בעלמא. הכלל הוא שעיקר הזמן נובע מכך שאין לנו שכל — מן השכחה, שהיא בחינת שינה והסתלקות הדעת.

EN:
Certainly, with our intellect it is impossible for us to understand this matter completely; we can attain only a passing glimmer. The general principle is that the principal existence of time results from our lack of intellect—from forgetfulness, which is the aspect of sleep and the departure of daas.

Segment 38
HE:
זהו שמזהיר הכתוב: ״זכור ימות עולם, בינו שנות דור ודור״ (דברים ל״ב, ז׳). כל ״ימות עולם ושנות דור ודור״, שהם כלל הזמן, צריכים להעלות ולקשר לבחינת בינה וזיכרון, שהיא למעלה מן הזמן. על ידי זה זוכים לשמוע את הקול דקדושה ולהכניע את הקול דסטרא אחרא. (הלכות ראש השנה, הלכה ה׳; אוצר היראה, זיכרון, אות ח׳; ועיין ליקוטי מוהר״ן, חלק ב׳, תורה ע״ט)

EN:
This is the admonition of Scripture: “Remember the days of the world; understand the years of generation after generation” (Deuteronomy 32:7). All the “days of the world and years of generation after generation,” which comprise time as a whole, must be elevated and bound to the aspect of binah and memory, which is above time. Through this one merits hearing the voice of holiness and subduing the voice of the sitra achra. (Likutay Halachos, Laws of Rosh Hashanah 5; Otzar HaYirah, “Memory,” 8; see Likutay Moharan, Part II, Torah 79)

Segment 39
HE:
כי חלק ה׳ עמו (דברים ל״ב, ט׳)

פרשת האזינו היא השירה שבה הבטיח משה רבנו שעל ידה לא תישכח התורה, כמו שכתוב: ״וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו״ (דברים ל״א, כ״א). אפילו בתכלית ההסתרה, בבחינת ״ואנכי הסתר אסתיר״ (דברים ל״א, י״ח), תהיה השירה לעד. היא מרמזת שאפילו אם ישראל רחוקים מאוד מהשם יתברך בתכלית ההסתרה, אף על פי כן הם קרובים אליו יתברך, כי עדיין נמצאות בהם — אפילו בפחותים שבהם — נקודות טובות.

EN:
For Hashem’s portion is His people (Deuteronomy 32:9)

Parashas Ha’azinu is the song through which Moshe Rabbeinu assured that the Torah would not be forgotten, as it is written: “This song will testify before him as a witness, for it will not be forgotten from the mouth of his offspring” (Deuteronomy 31:21). Even at the ultimate degree of concealment, in the aspect of “And I will surely conceal” (Deuteronomy 31:18), the song will serve as a witness. It alludes to the fact that even when Yisrael is exceedingly distant from Hashem, blessed be He, at the ultimate degree of concealment, they are nevertheless near to Him, blessed be He, for good points still exist within them—even within the lowest among them.

Segment 40
HE:
זהו בחינת: ״כי חלק ה׳ עמו, יעקב חבל נחלתו. ימצאהו בארץ מדבר״ וכו׳ (דברים ל״ב, ט׳–י׳). אפילו בארץ מדבר מוצאים את ״חלק ה׳ עמו״ — בחינת הנקודות הטובות, שהן בחינת חלק ה׳ עמו. (הלכות השכמת הבוקר, הלכה א׳, אות ח׳)

EN:
This is the aspect of: “For Hashem’s portion is His people; Yaakov is the measure of His inheritance. He found him in a wilderness land,” and so forth (Deuteronomy 32:9–10). Even in a wilderness land, one finds “Hashem’s portion is His people”—the aspect of the good points, which are the aspect of Hashem’s portion, His people. (Likutay Halachos, Laws of Rising in the Morning 1:8)

Segment 41
HE:
ימצאהו בארץ מדבר ובתוהו ילל ישימון, יסובבנהו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו (דברים ל״ב, י׳)

עיקר שירת האזינו אמר משה רבנו בשביל הטוב הכבוש בין האומות והסטרא אחרא, והזכירו במקום ששם הוא, כדי שישוב למעלתו ולשורשו. משה צפה עד סוף כל הדורות, שאז יהיה הטוב נכבש ונסתר בהסתרה והעלמה יתרה מאוד, כמו עתה בעקבתא דמשיחא, כמו שכתוב: ״ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא״ (דברים ל״א, י״ח). אז הטוב בא בהעלמה ובהסתרה יתרה מאוד, בהסתרה שבתוך הסתרה, עד שנדמה כמעט, חס ושלום, כאילו אפסה תקווה לעורר את הטוב הזה.

EN:
He found him in a wilderness land, in desolation, a howling wasteland; He surrounded him, gave him understanding, and guarded him like the pupil of His eye (Deuteronomy 32:10)

Moshe Rabbeinu principally stated the Song of Ha’azinu for the sake of the good that is subjugated among the nations and the sitra achra. He addressed it in the place where it is found so that it might return to its stature and root. Moshe foresaw to the end of all generations, when the good would be subjugated and hidden in exceedingly great concealment and obscurity, as it is now in the footsteps of Mashiach, as it is written: “And I will surely conceal My face on that day” (Deuteronomy 31:18). The good then exists in exceedingly great obscurity and concealment—concealment within concealment—until it almost appears, God forbid, as though there were no hope of awakening this good.

Segment 42
HE:
אבל משה רבנו צפה את כל זה ואמר את השירה הזאת כדי שעל ידה יתעורר הטוב מן המקום שבו הוא, אפילו בסוף הדורות הללו; שיזכור את מעלתו, ישוב בתשובה ויחזור לשורשו. כמו שכתוב: ״וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו״ (דברים ל״א, כ״א).

EN:
But Moshe Rabbeinu foresaw all this and stated this song so that through it the good would be awakened from the place where it is found, even at the end of these generations; it would remember its stature, return through teshuvah, and go back to its root. As it is written: “This song will testify before him as a witness, for it will not be forgotten from the mouth of his offspring” (Deuteronomy 31:21).

Segment 43
HE:
זהו שכתוב בשירת האזינו: ״ימצאהו בארץ מדבר ובתוהו ילל ישימון״ (דברים ל״ב, י׳) — הטוב שהוא חלק נשמות ישראל נמצא בארץ מדבר ובתוהו, כבוש בין עובדי הכוכבים והסטרא אחרא. ״יסובבנהו יבוננהו״: הסטרא אחרא מסבבת אותו, בונה עליו ומקיפה אותו בכמה מחיצות של ברזל. אבל השם יתברך ״חושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נידח״ (שמואל ב׳ י״ד, י״ד), ועושה תחבולות לעורר את הטוב הזה.

EN:
This is what is written in the Song of Ha’azinu: “He found him in a wilderness land, in desolation, a howling wasteland” (Deuteronomy 32:10)—the good that constitutes a portion of the souls of Yisrael is found in a wilderness land and desolation, subjugated among the idolaters and the sitra achra. “He surrounded him, gave him understanding”: the sitra achra surrounds it, builds over it, and encloses it behind numerous iron barriers. But Hashem, blessed be He, “devises thoughts so that no one banished from Him will remain banished” (II Samuel 14:14), and He devises means to awaken this good.

Segment 44
HE:
״יצרנהו כאישון עינו״, ״כנשר יעיר קנו״ (דברים ל״ב, י׳–י״א): השם יתברך ברחמיו נוצר ושומר את הטוב הזה, ועושה תחבולות לעוררו ולהזכירו שישוב לשורשו. על כן התחיל משה את השירה: ״האזינו השמים ואדברה, ותשמע הארץ אמרי פי״ (דברים ל״ב, א׳). משה רבנו ציווה וגזר שהשמים והארץ יאזינו וישמעו היטב את דבריו הקדושים.

EN:
“He guarded him like the pupil of His eye”; “Like an eagle awakening its nest” (Deuteronomy 32:10–11): Hashem, blessed be He, in His compassion preserves and guards this good, and devises means to awaken it and remind it to return to its root. Moshe therefore began the song: “Give ear, heavens, and I will speak; and let the earth hear the words of my mouth” (Deuteronomy 32:1). Moshe Rabbeinu commanded and decreed that the heavens and earth give ear and carefully hear his holy words.

Segment 45
HE:
היינו שהאוויר יזדכך בבחינת האוויר הנח והזך (ליקוטי מוהר״ן, חלק א׳, תורה י״ז), כדי שדבריו הקדושים יישמעו היטב, ולא יהיה כוח לרוח רעה ולרוח סערה לבלבל ולערבב את האוויר. הכול יהיו נחים ויאזינו וישמעו היטב את דבריו, כדי שהטוב הכבוש ישמע אותם, יזכור את מעלתו הגדולה וישוב לשורשו מן המקום שבו הוא — אפילו בסוף הדורות הללו, מתוך העלמה והסתרה יתרה מאוד, כמו עתה — בבחינת: ״וענתה השירה הזאת... כי לא תשכח״ (דברים ל״א, כ״א). (הלכות חלב ודם, הלכה ג׳, אות ב׳)

EN:
That is, the air would be refined into the aspect of tranquil and pure air (Likutay Moharan, Part I, Torah 17), so that his holy words would be clearly heard and neither an evil wind nor a storm wind would possess the power to confuse and mix the air. Everyone would be still and would give ear and carefully hear his words, so that the subjugated good might hear them, remember its great stature, and return to its root from the place where it is found—even at the end of these generations, from within exceedingly great obscurity and concealment, as it is now—in the aspect of: “This song will testify… for it will not be forgotten” (Deuteronomy 31:21). (Likutay Halachos, Laws of Forbidden Fats and Blood 3:2)

Segment 46
HE:
כנשר יעיר קנו, על גוזליו ירחף (דברים ל״ב, י״א)

כל הגלויות מכונות בשם מצרים, כמו שאמרו רבותינו ז״ל. עיקר הגלות הוא שהטוב של נשמות ישראל כבוש בגלות תחת יד האומות והסטרא אחרא, ומזה באות כל התאוות והעבירות, רחמנא ליצלן, כמו שכתוב: ״ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם״ (תהלים ק״ו, ל״ה).

EN:
Like an eagle awakening its nest, hovering over its young (Deuteronomy 32:11)

All exiles are designated by the name Mitzrayim, as our Sages, of blessed memory, said. The essence of exile is that the good of the souls of Yisrael is subjugated in exile under the power of the nations and the sitra achra; from this come all cravings and transgressions, may the Merciful One save us, as it is written: “They mingled among the nations and learned their deeds” (Psalms 106:35).

Segment 47
HE:
עיקר הגאולה הוא שמשמיעים לטוב הכבוש בגלות את מעלתו, כדי שישמע במקום שבו הוא את דברי הצדיק, עד שיתעורר לשוב לשורשו. דבר זה נעשה על ידי צדקה, שעל ידה נעשה אוויר נח וזך, עד שגם ממרחק שומע הטוב את כל דבריו הקדושים של הצדיק האמת.

EN:
The essence of redemption is that the good subjugated in exile is made to hear of its own stature, so that, in the place where it is, it will hear the words of the tzaddik, until it awakens to return to its root. This is accomplished through charity, by which tranquil and pure air is produced, until even from afar the good hears all the holy words of the true tzaddik.

Segment 48
HE:
זהו: ״האזינו השמים ואדברה״ (דברים ל״ב, א׳) — שלא תבלבל רוח סערה את דברי הצדיק; ״שאל אביך ויגדך״ (דברים ל״ב, ז׳) — שישמע היטב את דבריהם. וכל זה על ידי ״כנשר יעיר קנו״: ״נשרא דא רוחא״ — הנשר הוא בחינת רוח נדיבה, צדקה ואוויר נח וזך.

EN:
This is: “Give ear, heavens, and I will speak” (Deuteronomy 32:1)—so that a storm wind will not confuse the tzaddik’s words; “Ask your father and he will tell you” (Deuteronomy 32:7)—so that one will hear their words well. All this comes through “Like an eagle awakening its nest”: “the eagle—this is spirit”; the eagle is the aspect of a generous spirit, charity, and tranquil and pure air.

Segment 49
HE:
״על גוזליו ירחף״ (דברים ל״ב, י״א): רחיפה היא תנועת האוויר בנחת, בחינת האוויר הנח והזך. על ידי זה נשמע דיבור הצדיק למרחוק בכל העולם, בבחינת ״האזינו השמים ואדברה״ (דברים ל״ב, א׳).

EN:
“Hovering over its young” (Deuteronomy 32:11): hovering is the gentle movement of the air, the aspect of tranquil and pure air. Through this, the tzaddik’s speech is heard at a distance throughout the world, in the aspect of “Give ear, heavens, and I will speak” (Deuteronomy 32:1).

Segment 50
HE:
את כל זה אמר משה ביום הסתלקותו, שאז המשיך את התיקון הזה, כדי שיזכה שגם לאחר הסתלקותו יתקיימו דבריו לעולם, כמו שכתוב: ״וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו״ (דברים ל״א, כ״א). (הלכות סימני בהמה וחיה טהורה, הלכה ד׳, אות י׳; על פי אוצר היראה, פסח וספירה, אות צ״ח)

EN:
Moshe said all this on the day of his passing, when he drew down this rectification, so that even after his passing his words would endure forever, as it is written: “This song will testify before him as a witness, for it will not be forgotten from the mouth of his offspring” (Deuteronomy 31:21). (Likutay Halachos, Laws of the Signs of Kosher Domesticated and Wild Animals 4:10; based on Otzar HaYirah, Pesach and Sefirah 98)

Segment 51
HE:
וישמן ישורון ויבעט (דברים ל״ב, ט״ו)

כאשר השם יתברך שולח לאדם טובות — בנים, עשירות וכל טוב — יש שמכיר על ידי זה בחסדי השם יתברך עליו, ומתעורר להתקרב אליו בצדקה ובמעשים טובים וכיוצא בזה.

EN:
Yeshurun grew fat and kicked (Deuteronomy 32:15)

When Hashem, blessed be He, sends a person good things—children, wealth, and every good—there is one who thereby recognizes Hashem’s kindnesses toward him and awakens to draw close to Him through charity, good deeds, and the like.

Segment 52
HE:
ויש, חס ושלום, להפך, בבחינת ״וישמן ישורון ויבעט״ (דברים ל״ב, ט״ו): דווקא השפע מביא אותו לבעוט. וכן להפך: כאשר השם יתברך מנסה ומייסר את האדם בייסורים ובצרות, חס ושלום, בוודאי כוונתו יתברך היא רק לטובה, כדי שעל ידי זה יזכור האדם לשוב אליו יתברך, כמו שכתוב: ״ויאמר כי ישובון מאון״ (איוב ל״ו, י׳).

EN:
There is also, God forbid, the reverse, in the aspect of “Yeshurun grew fat and kicked” (Deuteronomy 32:15): prosperity itself leads him to rebel. The same is true in the opposite direction. When Hashem, blessed be He, tests and chastens a person with suffering and troubles, God forbid, His intention is certainly only for good, so that through this the person will remember to return to Him, blessed be He, as it is written: “He says that they must return from iniquity” (Job 36:10).

Segment 53
HE:
אולם מחמת גודל כוח הבחירה, יש שלפעמים אדרבה, על ידי הצרות מתעקם לבו ביותר מן השם יתברך, חס ושלום. נמצא שגם הטובה וגם הייסורים יכולים לעורר להתקרבות, אך כוח הבחירה נשאר ביד האדם כיצד לקבלם. (הלכות כלאי בהמה, הלכה ד׳, אותיות ד׳, ו׳)

EN:
Yet because of the immense power of free choice, there are times when, on the contrary, troubles cause one’s heart to become even more estranged from Hashem, blessed be He, God forbid. Thus both goodness and suffering can awaken a person to draw close, while the power of choice remains in the person’s hands as to how he receives them. (Likutay Halachos, Laws of Crossbreeding Animals 4:4, 6)

Segment 54
HE:
כי גוי אבד עצות המה (דברים ל״ב, כ״ח)

עיקר תיקון התשובה הוא על ידי שלמות תיקון העצה. באמת הכול חפצים ליראה את שמך ומתגעגעים לשוב להשם יתברך, אך אין יודעים עצה שלמה כיצד לשוב מן החושך שבו נלכד כל אחד לפי בחינתו.

EN:
For they are a nation bereft of counsel (Deuteronomy 32:28)

The principal rectification of teshuvah comes through the perfection of counsel. In truth, all desire to fear Your Name and yearn to return to Hashem, blessed be He, but they do not know complete counsel for how to return from the darkness in which each person has been ensnared according to his particular aspect.

Segment 55
HE:
באמת, עיקר תיקון העצה נצרך רק בעבודת השם. כל החכמות והעצות שבעולם שאינן פועלות כדי להתקרב להשם יתברך ולזכות לחיים נצחיים אינן עצות כלל; מכל שכן כאשר מתרחקים על ידיהן מן השם יתברך, רחמנא ליצלן. על עצות כאלה נאמר: ״כי גוי אבד עצות המה״ (דברים ל״ב, כ״ח), ונאמר: ״אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה׳״ (משלי כ״א, ל׳). חכמה, תבונה ועצה שהן נגד רצון השם יתברך אינן נקראות חכמה ועצה כלל.

EN:
In truth, the principal rectification of counsel is needed only in the service of Hashem. All the wisdom and counsel in the world that do not serve to bring a person close to Hashem, blessed be He, and to attain eternal life are not counsel at all; all the more so when they cause one to become distant from Hashem, blessed be He, may the Merciful One save us. Of such counsels it is said: “For they are a nation bereft of counsel” (Deuteronomy 32:28), and: “There is no wisdom, no understanding, and no counsel against Hashem” (Proverbs 21:30). Wisdom, understanding, and counsel that oppose Hashem’s will are not called wisdom or counsel at all.

Segment 56
HE:
מי שיש לו מעט מוח בקדקדו ראוי שיבין מעצמו כי עיקר העצות והתחבולות שכל אדם צריך לחשוב עליהן הוא כיצד להינצל משאול תחתיות ומתחתיו, ובפרט כשרואים את גודל הגניחות של העולם הזה, המלא יגונות, כשכל ימיו כעס ומכאובות וסופו לשוב לעפר. ״ומה יתרון לו לאדם בכל עמלו״ (קהלת ג׳, ט׳)?

EN:
One who has even a little intelligence in his head ought to understand on his own that the principal counsels and strategies every person must consider concern how to be saved from the lowest pit and from beneath it. This is especially so when one sees the magnitude of the groaning in this world, which is filled with sorrows, where all one’s days are anger and pain and one’s end is to return to dust. “What advantage does a person gain from all his toil?” (Ecclesiastes 3:9).

Segment 57
HE:
בוודאי היה ראוי לכל חכמי אומות העולם להתאסף יחד ולחשוב מחשבות, חכמות, תחבולות ועצות אמיתיות: מהי תכלית העולם הזה, לשם מה נברא האדם, וכיצד אין לבלות ימים ושנים על מחשבות ותחבולות של העולם הזה. כך עשו אברהם אבינו וכל האבות הקדושים.

EN:
Surely it would have been fitting for all the sages of the nations of the world to assemble together and devise true thoughts, wisdom, strategies, and counsel: What is the purpose of this world? For what was the human being created? And how can one avoid consuming days and years upon the thoughts and strategies of this world? This is what Avraham Avinu and all the holy patriarchs did.

Segment 58
HE:
בפרט עתה, שכבר זכינו לקבל את התורה הקדושה, הכלולה מתרי״ג עצות קדושות, בוודאי ראוי לנו לשים את כל חכמתנו ודעתנו רק בקיום דברי התורה הקדושה בפשיטות ובתמימות. זוהי החכמה הגדולה מכל החכמות, וזה עיקר שלמות תיקון העצה האמיתית, שעל ידה זוכים לבוא לקיום התורה.

EN:
Especially now, when we have already merited to receive the holy Torah, which comprises 613 holy counsels, it is surely fitting that we devote all our wisdom and understanding solely to fulfilling the words of the holy Torah with simplicity and wholeheartedness. This is the greatest wisdom of all, and it is the principal perfection of true counsel, through which one merits to fulfill the Torah.

Segment 59
HE:
על כן פתח דוד המלך עליו השלום את ספרו: ״אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים״ (תהלים א׳, א׳). העיקר הוא להתרחק בתכלית הריחוק מעצת רשעים, ולחשוב תמיד רק עצות כיצד לעבוד את השם באמת ולקיים את התורה, הנקראת ״עצה ותושיה״ (איוב י״ב, י״ג), בבחינת תרי״ג עצות התורה. (הלכות סוכה, הלכה ז׳, אות ב׳; על פי אוצר היראה, עצה, אות י״ז)

EN:
King David, peace be upon him, therefore opened his book: “Fortunate is the man who did not walk in the counsel of the wicked” (Psalms 1:1). The essential thing is to remain utterly distant from the counsel of the wicked and always to devise counsel only for how to serve Hashem in truth and fulfill the Torah, which is called “counsel and resourcefulness” (Job 12:13), in the aspect of the Torah’s 613 counsels. (Likutay Halachos, Laws of Sukkah 7:2; based on Otzar HaYirah, Counsel 17)

Segment 60
HE:
ראו עתה כי אני אני הוא, ואין אלקים עמדי (דברים ל״ב, ל״ט)

באמת, מי שיש לו מעט שכל יכול להבין שאין הזמן כלום. העבר איננו, העתיד עדיין איננו, וההווה הוא כהרף עין. נמצא שעיקר זמנו של האדם הוא רק הרגע הקל שבו הוא עומד: העבר כבר עבר ואיננו, ובעתיד מי יודע אם יהיה ומה ייוולד בו; לעת עתה אין בידו אלא הרגע הזה.

EN:
See now that I, I am He, and no god is with Me (Deuteronomy 32:39)

In truth, one who possesses even a little understanding can comprehend that time is nothing. The past is no longer, the future is not yet, and the present is like the blink of an eye. It follows that a person’s essential time is only the brief moment in which he stands: the past has already passed and is gone, while regarding the future, who knows whether it will be and what it will bring forth? At present he possesses only this moment.

Segment 61
HE:
בדרך זו יכול כל אדם, מכל מקום שבו הוא — אפילו משאול תחתיות ממש, רחמנא ליצלן — לדבק את עצמו בהשם יתברך בכל רגע שירצה. זהו: ״ראו עתה כי אני אני הוא״ (דברים ל״ב, ל״ט) — ״עתה״ דווקא. על ידי בחינת ״עתה״ הזאת אפשר לראות כי ״אני אני הוא״, ובכל עת ורגע להתחיל לקשר את עצמו ולדבוק בהשם יתברך, בבחינת ״ובו תדבקון״ (דברים י״ג, ה׳).

EN:
By this path, every person, from whatever place he may be—even from the very lowest pit, may the Merciful One save us—can attach himself to Hashem, blessed be He, at any moment he desires. This is: “See now that I, I am He” (Deuteronomy 32:39)—specifically “now.” Through this aspect of “now,” one can see that “I, I am He,” and at every time and moment begin to bind himself and cleave to Hashem, blessed be He, in the aspect of “and to Him shall you cleave” (Deuteronomy 13:5).

Segment 62
HE:
אי אפשר להסביר דברים כאלה בפה, וכל שכן בכתב; אלא כל אחד לפי מה שמשער בלבו. צריכים להיזהר מאוד לקיים את הכתוב: ״לך עמי בא בחדריך וסגור דלתיך בעדך, חבי כמעט רגע עד יעבור זעם״ (ישעיהו כ״ו, כ׳). העיקר הוא להחביא את עצמו ברגע הקל שבו הוא עומד עתה, ולדלג באותו רגע על מה שצריך לדלג.

EN:
Such matters cannot be adequately explained orally, all the more so in writing; each person must grasp them according to what his heart can estimate. One must be exceedingly careful to fulfill what is written: “Go, My people, enter your chambers and close your doors behind you; hide for a brief moment until the wrath passes” (Isaiah 26:20). The essential thing is to conceal oneself within the brief moment in which one now stands, and in that moment to leap over whatever must be leaped over.

Segment 63
HE:
כך ממתיקים את חרון האף, שממנו באה בחינת נשיכת עקרב, חס ושלום — המחשבות הטורדות והמבלבלות את האדם בכל עת — וזוכים למצוא את הטוב האמיתי שאפשר למצוא בכל רגע ורגע. זהו גם: ״כי רגע באפו, חיים ברצונו; בערב ילין בכי ולבקר רנה״ (תהלים ל׳, ו׳).

EN:
In this way one tempers the burning wrath, from which comes the aspect of a scorpion’s bite, God forbid—the thoughts that harass and confuse a person at every moment—and merits to find the true good that can be found in each and every moment. This is also: “For His anger lasts but a moment; life is in His favor. Weeping may lodge for the evening, but rejoicing comes in the morning” (Psalms 30:6).

Segment 64
HE:
לאחר מכן מבואר עוד עד כמה בני אדם טועים במה שהם מעמיקים במחשבותיהם על הזמן הבא והעתיד, שהרי אין האדם יודע כלל מה יולד יום, בבחינת: ״ואני אמרתי בשלוי בל אמוט לעולם... הסתרת פניך הייתי נבהל״ (תהלים ל׳, ז׳–ח׳).

EN:
It is subsequently explained further how greatly people err by immersing their thoughts in the coming time and the future, for a person does not know at all what a day will bring forth, in the aspect of: “I said in my serenity, ‘I shall never falter’ … You concealed Your face; I became terrified” (Psalms 30:7–8).

Segment 65
HE:
על כן אין עצה ותחבולה אלא: ״אליך ה׳ אקרא ואל אדני אתחנן״ (תהלים ל׳, ט׳) — להרבות בתחנונים לפני השם יתברך ולהקדים תפילה לצרה; ולא להטריד את מחשבתו כלל, אלא לשמוח בו תמיד, בבחינת ״ותאזרני שמחה״ (תהלים ל׳, י״ב), ובבחינת ״כי בו ישמח לבנו, כי בשם קדשו בטחנו״ (תהלים ל״ג, כ״א).

EN:
Therefore there is no counsel or strategy other than: “To You, Hashem, I call, and to my Lord I plead” (Psalms 30:9)—to increase one’s supplications before Hashem, blessed be He, and to offer prayer before trouble arrives; not to burden one’s thought at all, but always to rejoice in Him, in the aspect of “You girded me with joy” (Psalms 30:12), and: “For in Him our heart will rejoice, because we trusted in His holy Name” (Psalms 33:21).

Segment 66
HE:
על האדם לדעת היטב שאין לו לעת עתה אלא הרגע שבו הוא עומד, ולקשר את עצמו עכשיו להשם יתברך. (הלכות מתנה, הלכה ה׳, אותיות ס״ג, ס״ט–ע״א; על פי אוצר היראה, יראה ועבודה, אות קל״ט)

EN:
A person must know well that at present he possesses only the moment in which he stands, and he must bind himself now to Hashem, blessed be He. (Likutay Halachos, Laws of Gifts 5:63, 69–71; based on Otzar HaYirah, Fear and Divine Service 139)

Segment 67
HE:
ראו עתה כי אני אני הוא, ואין אלקים עמדי (דברים ל״ב, ל״ט)

לכל אחד מישראל יש בחינת רוח דלעילא ורוח דלתתא, שהן בחינת כוח ופועל. עיקר החיות של כל אדם הוא שרוח דלתתא מושכת ומקבלת חיות דרך הקדושה מרוח דלעילא.

EN:
See now that I, I am He, and no god is with Me (Deuteronomy 32:39)

Every member of Yisrael possesses an aspect of a spirit from above and a spirit from below, corresponding to potential and actuality. The essential vitality of every person consists in the spirit from below drawing and receiving vitality, through holiness, from the spirit from above.

Segment 68
HE:
הצדיק עולה בכל פעם ממדרגה למדרגה ומקבל חיות מבחינה גבוהה יותר. אז יורדת הרוח דלעילא ומתאחדת בה הרוח דלתתא; על ידי זה הוא מסתלק מן המדרגה הזאת ועולה למדרגה גבוהה עוד יותר, ושוב זוכה לקבל חיות מן הרוח דלעילא שבמדרגה הגבוהה יותר.

EN:
The tzaddik ascends continually from level to level and receives vitality from an ever higher aspect. The spirit from above then descends and the spirit from below becomes united with it; through this he departs from that level, rises to a still higher level, and again merits to receive vitality from the spirit from above that belongs to the higher level.

Segment 69
HE:
גם בשעת מיתתו ממש אין הצדיק מסתלק מן העולם לגמרי, חס ושלום. בכל אדם נשאר עדיין בהעלם חיות נפלאה בתוך גופו, בחינת הבלא דגרמיה, ועל ידה הוא מקבל את עונשו ושכרו. אבל אצל אדם פשוט, ובפרט מי שפגם ועבר עבירות ומת בלא תשובה, החיות הזאת נעקרת משורשה ואינה יכולה לחבר את הנפש עם הרוח; זוהי בחינת כרת, חס ושלום, ועל ידי זה עיקר עונשו.

EN:
Even at the actual time of his death, the tzaddik does not depart from the world entirely, God forbid. Within every person’s body there remains in concealment a wondrous vitality, the aspect of havla de-garmei, through which he receives his punishment and reward. But in an ordinary person—and especially one who caused damage, committed transgressions, and died without teshuvah—this vitality is uprooted from its source and cannot unite the nefesh with the ruach. This is the aspect of spiritual excision, God forbid, and constitutes the essence of his punishment.

Segment 70
HE:
אפילו מי שאינו חייב כרת, אם אינו מזוכך כראוי הוא צריך לסבול יגיעות ומרירות רבות לפני שיזכה לחזור ולקשר את החיות הזאת לשורשה. אולם הצדיק, ובפרט הצדיק הגדול במעלה שזיכך את עצמו מכל וכל, אינו מת כלל, כמו שאמרו רבותינו ז״ל: ״צדיקים במיתתם קרויים חיים״ (ברכות י״ח ע״א). גם לאחר הסתלקותו חיותו מקודשת ומיוחדת; הבלא דגרמיה שלו כלולה בעצם חיות גופו שבקדושה, וכל חיותו מקושרת ומיוחדת למעלה למעלה.

EN:
Even one who is not liable to spiritual excision, if he has not been properly refined, must endure much exertion and bitterness before he merits to return and bind this vitality to its root. The tzaddik, however—and especially the supremely elevated tzaddik who has refined himself completely—does not die at all, as our Sages, of blessed memory, said: “The righteous, even in their death, are called alive” (Berachos 18a). Even after his passing, his vitality is holy and unified; his havla de-garmei is incorporated within the essential vitality of his holy body, and his entire vitality is bound and unified exceedingly high above.

Segment 71
HE:
אז הצדיק עוסק בתיקון נפשות ישראל יותר מבחייו, מפני שהוא עולה בכל פעם למדרגות גבוהות, נפלאות ונשגבות כל כך, עד שבכוחו לתקן את הכול. מי שקלקל אינו יכול לתקן באמצעות החיות שבאותה מדרגה שבה הגיע פגמו; בהכרח יש להמשיך את תיקונו ממקום גבוה יותר. זהו עיקר תיקון התשובה: התיקון נמשך מן המקום הגבוה ביותר, עד שיש תיקון אפילו למי שפגם כל כך.

EN:
The tzaddik then engages in rectifying the souls of Yisrael even more than during his lifetime, because he continually rises to levels so lofty, wondrous, and exalted that he can rectify everything. One who caused damage cannot be rectified through the vitality of the same level reached by his defect; his rectification must necessarily be drawn down from a higher place. This is the essence of the rectification of teshuvah: the rectification is drawn from the highest place, until even one who has caused such extensive damage can be repaired.

Segment 72
HE:
בפרט עתה, בדורות האלה, אי אפשר לאדם להיתקן אלא בכוח הצדיקים שוכני עפר. כאשר באים אל קבריהם הקדושים וחותרים שם לשוב בתשובה שלמה, ממשיכים משם הארה כפולה מבחינה גבוהה ועצומה מאוד, עד שגם האדם עצמו יכול להיתקן כמות שהוא.

EN:
Especially now, in these generations, a person cannot be rectified except through the power of the tzaddikim who dwell in the dust. When people come to their holy graves and strive there to return in complete teshuvah, they draw from there a twofold illumination from an exceedingly lofty and mighty aspect, until even the person himself can be rectified just as he is.

Segment 73
HE:
זהו: ״כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב״ (דברים ל״ב, ל״ו), שנאמר על סוף הגלות האחרונה והמרה, כאשר הצרות מתחדשות מאוד, רחמנא ליצלן, ואין מי שיעמוד בעדנו. אין לנו על מי להישען כי אם על אבינו שבשמים ועל כוח זכות הצדיקים שוכני עפר. על כן סיים שם: ״ראו עתה כי אני אני הוא״ (דברים ל״ב, ל״ט) — ״אני אני״ דווקא, פעמיים, בחינת ההארה הכפולה הזאת. (הלכות הכשר כלים, הלכה ד׳, אותיות ז׳–ח׳; על פי אוצר היראה, חיים, אות כ״ג)

EN:
This is: “For He will see that power is gone, and none is secured or assisted” (Deuteronomy 32:36), which was said concerning the end of this final and bitter exile, when troubles are renewed with great force, may the Merciful One save us, and there is no one to stand on our behalf. We have no one upon whom to rely other than our Father in heaven and the power of the merit of the tzaddikim who dwell in the dust. It therefore concludes there: “See now that I, I am He” (Deuteronomy 32:39)—specifically “I, I,” twice, corresponding to this twofold illumination. (Likutay Halachos, Laws of Kashering Utensils 4:7–8; based on Otzar HaYirah, Life 23)

Segment 74
HE:
וכפר אדמתו עמו (דברים ל״ב, מ״ג)

על ידי קדושת ארץ ישראל זוכים לסליחת עוונות, בבחינת ״וכפר אדמתו עמו״ (דברים ל״ב, מ״ג) — ״אדמתו״ דווקא. על ידי אדמתו, בחינת ארץ ישראל, אדמת קודש, מתכפר עמו.

EN:
He will atone for His land and His people (Deuteronomy 32:43)

Through the holiness of Eretz Yisrael one merits forgiveness of sins, in the aspect of “He will atone for His land and His people” (Deuteronomy 32:43)—specifically “His land.” Through His land, the aspect of Eretz Yisrael, holy ground, His people are granted atonement.

Segment 75
HE:
קדושת הארץ מעוררת את רחמי השם יתברך, שיסתכל על כל אחד ברחמיו לפי מקומו, ויזכור כי אדמה ועפר אנחנו, ושירדנו למקום מגושם כל כך. (הלכות ערב, הלכה ה׳, אות ל״ז)

EN:
The holiness of the Land awakens Hashem’s compassion, so that He looks upon each person mercifully according to his place and remembers that we are earth and dust and that we have descended into so material a place. (Likutay Halachos, Laws of a Guarantor 5:37)



# Pesach - Chumash with Likutey Halachos
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/6/1/

Pesach - Chumash with Likutey Halachos
חומש עם ליקוטי הלכות — פרשת פֶּסַח
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/6/1

Segment 1
HE:
פירושים עלחג"פסח" א ּעִקַר הַגְּאֻלָה שֶׁל יְצִיאַת מִצְרַיִם וְעִקַר הַנִסִּים וְנִפְלָאוֹת אָז ּשֶׁהָיוָ,הַמַעֲר ּשֶׁשִׁדֵדוְגִלָה הַטֶבַע ובִטֵל ּכָה ְהַשְׁגָּחָתו ֹ יִתְבָּרַך בָּעוֹלָם,ְהַכֹּל נִמְשָׁך מִבְּחִינַת קֵץ הָאַחֲרוֹן,ּהַיְנו מֵאוֹר הַהַשְׁגָּחָה שֶׁתִתְגַּלֶה לֶעָתִיד,כִּי ּאָז תִתְבַּטֵל הַטֶבַע לְגַמְרֵי.וְזֶה בְּחִינַת שַׁבָּת,ָּשֶׁהוא דְא עָלְמָאתֵי,ֹ שַׁבָּת ּשֶׁכֻּלו,הַשֵׁם מַמְשִׁיך ְַּּּשֶׁמִשָׁם ְּיִתְבָּרַך כִּבְיָכוֹל אוֹר הַהַשְׁגָּחָה כַּנ"ל.ּוְעַל־כֵּן גַּם פֶסַח נִקְרָא שַׁבָּת,ּכְּמו ֹ שֶׁנֶאֱמַר"ּּמִמָחֳרַת הַשַׁבָּת",ּכִּי עִקַר ְּּתקֶף הַנֵס שֶׁל פֶסַח נִמְשָׁך מִשַׁבָּתַ.וְעל־כֵּן קוֹרִין ּּלְשַׁבָּת שֶׁלִפְנֵי פֶסַח שַׁבָּת הַגָּדוֹל,ּעַל שֵׁם הַנֵס,כִּי כָל מִצְרַיִם יְצִיאַת שֶׁל ּהַנִסִּים,ּשֶׁנִקְרָאִים'גְּדוֹלוֹת' בִּפְנִים כַּמְבֹאָר,מִשַׁבָּת נִמְשָׁך ְּהַכֹּל)הלכות נטילת־ידים שחרית-הלכה ב,אות ז.( ְּב ּעִקַר בּדִיקַת הֶחָמֵץ ובִעורו ֹ הוא,ּשֶׁצְרִיכִין לְבַעֵר כָּל הַטֶבַע חָכְמַת מִבְּחִינַת הַנִמְשָׁכִין הַזָרוֹת ּהַסְּבָרוֹת, וְלֵידַע בִּידִיעָה שְׁלֵמָה שֶׁהַכֹּל מִתְנַהֵג רַק בְּהַשְׁגָּחָה לְבַדָ, ּּוְעַל־יְדֵי־זֶה מִתְבַּטְלִין כָּל הַגָּלֻיוֹת וְכּל הַחַשְׁכות,כִּי ְְּכְּשֶׁנִתְגַלֶה הַשְׁגָּחָתו ֹ יִתְבָּרַך בָּעוֹלָם אֲזַי אֵין שׁום חֹשֶׁך כְּלָל,ְּכִּי עִקַר הָאוֹר הוא הַשֵׁם יִתְבָּרַך,ּוַאֲזַי לַיְלָה כַּיוֹם יָאִיר,ּכְּמו ֹ שֶׁיִהְיֶה לֶעָתִיד,בְּחִינַת"ֹוְהָיָה לְעֵת עֶרֶב יִהְיֶה אור."ּוְעַל־כֵּן הַלַיְלָה שֶׁל בְּדִיקַת חָמֵץ,ּבִּטול הַטֶבַע, ּּקָרָא הַתַנָא'אוֹר לְאַרְבָּעָה עָשָׂר'ּאוֹר דַיְקָא)הלכות נטילת־ידים שחרית-הלכה ב,אות ח.( ג ּּעַל־יְדֵי שֶׁנִזְהָרִין מֵחָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים וְאוֹכְלִין מַצָהְ, עַל־יְדֵי־זֶה נִתּגַּלֶה הַדַעַת שֶׁל אֱמונַת הַהַשְׁגָּחָה,עַד ּשֶׁיוֹדְעִין בֶּאֱמֶת שֶׁגַּם הַטֶבַע בְּעַצְמָה שֶׁהוא בְּחִינַת חָמֵץ ְמִתְנַהֶגֶת רַק בְּהַשְׁגָּחָתו ֹ יִתְבָּרַך לְבַד,ְּכִּי הַשֵׁם יִתְבָּרַך ּבָּרָא הַכֹּל ומַנְהִיג בִּרְצוֹנו ֹ אֶת הַכֹּלַ,וְעְל־כֵּן אַחַר־כָּך ּהֻתַר לֶאֱכֹל חָמֵץ גַּם־כֵּן)הלכות נטילת־ידים שחרית- הלכה ב,אות יב.( ּּפסח ספירה אות ד עִקַר מַפָלַת מִצְרַיִם הָיָה בִּשְׁעַת ּקְרִיעַת יַם־סוףֹ ,ְּכִּי אָז הֵאִיר הַשֵׁם יִתְבָּרַך הַשְׁגָּחָתו גָּד וְהִתְגַּלות בְּאוֹר ּעָלֵינומְאֹד וֹל,שֶׁכָּל עַד נִכְנַע הַטֶבַע מִבְּחִינַת שֶׁאֲחִיזָתָה ּּהַסִּטְרָא־אָחֳרָא ּוְנִתְבַּטֵל מְאֹד,ּּוְכֻלָם נִבְהֲלו אָז,ּכְּמו ֹ שֶׁנֶאֱמַר" :ּאָז נִבְהֲלו וְכו אֱדוֹם ּאַלופֵי'."בִּשְׁנֵי הוא יַם־סוף קְרִיעַת ּּכִּי בְחִינוֹת:ּשֶׁנִבְקַע יָםּ הַחָכְמָה שֶׁלְמַעְלָה וְנִתְגַּלָה הַדַעַת ּשֶׁהוא בְּחִינַת הַשְׁגָּחָה,ּּכִּי זֶה עִקַר הַדַעַת,וְעַל־יְדֵי־זֶה שֶׁלְמַטָה הַיָם ֹ נִבְקַע ּבְּעַצְמו,הָרְשָׁעִים ׁוְכָל ּוְהַסִּטְרָא־אָחֳרָא שֶׁהֵם כַּיָם נִגְרָש,ּכֻּלָם נִבְקְעו וְנִשְׁבְּרו ּּוְנִתְבַּטְלו,ְּּּוְיִשְׂרָאֵל עָבְרו בְּתוֹך הַיָם בַּיַבָּשָׁה,ֹוְכָל זֶה ּּעַל־יְדֵי הִתְגַּלות אוֹר הַשְׁגָּחָתו,ּוְאָז נִתְגַּלָה שֶׁבֶּאֱמֶת גַּם ּּהַטֶבַע בְּעַצְמָה הִיא גַם־כֵּן הַשְׁגָּחָה.וְעַל־כֵּן אַחַר שְׁבִיעִי וקְרִיעַת פֶסַח ּּשֶׁלהֶחָמֵץ הֻתַר ּּיַם־סוף)הלכות נטילת־ידים שחרית-הלכה ב,אות יג.( ה עַל־יְדֵי שְׁאֵלַת"ּמַה נִשְׁתַנָה"ּבְּלֵיל־פֶסַח,ֹ וְהָאָב מֵשִׁיב לו"ּעֲבָדִים הָיִינו"ּוְכו,'ּומְסַפֵר לו ֹ כָּל הַנִסִּים שֶׁעָשָׂה ְּּהַשֵׁם יִתְבָּרַך עִמָנו בְּהוֹצִיאָנוּּ מִמִצְרַיִם עַל־יְדֵי שֶׁגִּלָה ְהַשְׁגָּחָתו ֹ יִתְבָּרַך בָּעוֹלָם,ּּבָּזֶה מַכְנִיעִין ומְבַטְלִין כָּל ּהַקֻשְׁיוֹת שֶׁל הַמְחַקְרִים הַנִמְשָׁכִים מֵחָכְמַת הַטֶבַע,כִּי ּעַל־יְדֵי קֻשְׁיָא זו ֹ נִתְגַּלֶה הַהַשְׁגָּחָה,ּוְנִתְבַּטֵל לְגַמְרֵיכָּל ּּהַקֻשְׁיוֹת שֶׁלָהֶם.וְעַל־יְדֵי שְׁאֵלַת הָאַרְבָּעָה בָנִים,שֶׁהֵם ּנֶגֶד אַרְבַּע מַלְכֻיוֹת דִקְדֻשָׁה כַּמובָא,עַל־יְדֵי־ זֶה נִכְנָעִים דְסִטְרָא־אָחֳרָא מַלְכֻיוֹת הָאַרְבַּע כָּל ּוְנִתְבַּטְלִין, ּשֶׁאֲחִיזָתָה מִבְּחִינַת חָכְמַתּ הַטֶבַע)הלכות נטילת־ידים שחרית-הלכה ב,אות יד.( ו ּהַיַיִן שֶׁל אַרְבַּע כּוֹסוֹת הוא כִּי אָז נִתְגַּלָה הַהַשְׁגָּחָה, ּכַּנִזְכָּר לְעֵיל,ּּוְאָז הַיַיִן בִּקְדֻשָׁהֹ,ּוְנִתְרוֹמֵם הַדַעַת עַל־יָדו, בִּבְחִינַתׁ'רֹאש נַעֲשֶׂה זָכָה'ַּובִבְחִיהַמְשַׂמֵח יַיִן ּנַת, ּוִיכוֹלִין לְדַבֵּר ולְסַפֵר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם עַל־יְדֵי הַיַיִן הַזֶה. וְזֶה בְּחִינַת:ּּאֵין אוֹמְרִים שִׁיר אֶלָא עַל הַיַיִן,כִּי כָל ְְּּהַנִסִּים נַעֲשִׂין עַל־יְדֵי שֶׁהַשֵׁם יִתְבָּרַך מַמְשִׁיך הַשְׁגָּחָה מִסּוֹףהָעוֹלָם,בְּחִינַת עָלְמָא דְאָתֵי,ּוְאָז יִתְעַר שִׁיר בְּעָלְמָא,ּומִשָׁם נִמְשָׁכִין כָּל הַשִׁירוֹת שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶה. אוֹמְרִים הַשִׁיר עַל הַיַיִן ּּוְעַל־כֵּן,אָז נִכְלָל הַיַיִן ּכִּי ּּבַּקְדֻשָׁה,ּבִּבְחִינַת הַדַעַת שֶׁל הַשְׁגָּחָהֶׁ,שּהוא בְּחִינַת עָלְמָא דְאָתֵיַ,ּּשֶׁהוא בְּעַצְמו ֹ בְּחִינַת יַיִן הַמְשַׂמֵחַ ,ּּכַּיָדוע )עיין אכילה,אות ט.(וְעַל־יְדֵי הָאַרְבַּע כּוֹסוֹת נִכְנָעִין ּּכָּל הַגָּלֻיוֹת שֶׁל הָאַרְבַּע מַלְכֻיוֹת,ּשֶׁיְנִיקָתָם מִבְּחִינַת ּהַטֶבַע)הלכות נטילת־ידים שחרית-הלכה ב,אות טו.( ז עַל־יְדֵי הֲנָפַת עֹמֶר שְׂעוֹרִים,ּעַל־יְדֵי־זֶה מְקַשְׁרִין כָּל הַמָקוֹם מִן לְמַעְלָה לִבְחִינַת הַמָקוֹם ּּבְּחִינוֹת, מִצְרַיִם מִטֻמְאַת עַצְמָן מְזַכְּכִין דַיְקָא ּּוְעַל־יְדֵי־זֶה, בִּפְנִים כַּמְבֹאָר.וְעַל־יְדֵישֶׁסּוֹפְרִין הָעֹמֶר סְפִירַת מֵהַזְמַן לְמַעְלָה לִבְחִינַת הַזְמַן מְקַשְׁרִין ְּאַחַר־כָּך, מִפְגִימָתָה הַלְבָנָה נִתְמַלֵא ּוְעַל־יְדֵי־זֶה,בִּבְחִינַת "ּוְהָיָה אוֹר הַלְבָנָה כְּאוֹר הַחַמָה וְכו') "הלכות ציצית -הלכה ג,אות יז.( ח ּעִקַרּ הַכְנָעַת הָרוח ַ גָּבוֹה ַ בְּחִינַת גֵּאות הוא עַל־יְדֵי ּחִדושֵׁי־תוֹרָה אֲמִתִיִים,ּּשֶׁהֵם בְּחִינַת רוח ַ אֱלֹקִים וְכו'. בְּפֶסַח וְעַל־כֵּן,הַתוֹרָה לְקַבָּלַת עֲדַיִן זָכִינו ּשֶׁלֹא, ּצְרִיכִין לִזָהֵר מְאֹד מֵחָמֵץַ,ַ ּשֶׁיֵש ׁ בּו ֹ אֲחִיזּת הָרוח בְּיוֹתֵר הַזֶה עוֹלָם שֶׁל ּוַאֲוִיר,עוֹלֶה שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה בִּנְפִיחָהַ ,ַּכִּי אָז נֶאֱחָז בְּהֶחָמֵץ רוח ַ הַטֻמְאָה שֶׁהוא רוח ּגָּבוֹה,הַתוֹרָה קִבַּלְנו לֹא שֶׁעֲדַיִן ּּמֵחֲמַת,ַּשֶׁהוא ּהַכְנָעָתו ֹ כַּנ"ל,וְעַל־כֵּן הֶחָמֵץ אָז הַּּוא בִּבְחִינַת גֵּאות ּּוְרוח ַ גָּבוֹה,ּוְאָסור לְאָכְלו ֹ אָז,ּּוצְרִיכִין לֶאֱכֹל מַצָה, ּשֶׁהוא בְּחִינַת הִתְנוֹצְצות הַמֹחִין וְכו'ּשֶׁזוֹכִין עַל־יְדֵי ּרְאִיַת פְנֵי הַצַדִיק,ּשֶׁעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לַעֲנָוָה אֲמִתִיתֵ; נִקְר וְעַל־כֵּןאת'עֹנִי לֶחֶם'.קְרִיעַת אַחַר וְעַל־כֵּן ּיַם־סוף,ְּשֶׁאָז נִמְשָׁך הֶאָרַת קַבָּלַת הַתוֹרָה,כַּמְבֹאָר בִּפְנִים,ּאָז הֻתַר הֶחָמֵץ,ּכִּי עַל־יְדֵי הַתוֹרָה יְכוֹלִין ָּלְהַכְנִיע ַ הָרוח ַ גָּבוֹה ַ וְלִזְכּוֹת שֶׁתִהְיֶה הָאֲכִילָה בְּחִינַת עֲנּוָה אֲמִתִית,ּשֶׁהִיא עִקַר הַחַיִים בְּחִינַת חַיִים נִצְחִיִים )כמבואר בפנים(,ּשֶׁזֶהו עִקַר תִקון קְדֻשַׁת הָאֲכִילָה )הלכות תפילין-הלכה ו,אות יב;ועיין אכילה אות ו.( ט ּּמֹחִין דְקַטְנות אֵינָם עֲנָוָה כְּלָל,ַּּרַק מְעַקְמִין הַלֵב מֵהְּשֵׁם יִתְבָּרַך,ּוצְרִיכִין לִזָהֵר מִזֶה מְאֹד מְאֹד,בִּפְרָט ּּבִּתְחִלַת הַהִתְקָרְבות.ּוְזֶה בְּחִינַת אִסּור חָמֵץ בְּפֶסַח, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים)הלכות תפילין-הלכה ו,אות לא; ועיין גאוה וענוה אות ז.( ִי ּעִקַר הַטָהֳרָה מִזֻהֲמַת מִצְרַיּם הוא לְטַהֵר עַצְמֵנו מִפְגַם הַבְּרִית,הַדָעַת פְגַם ּשֶׁהוא.מִפְגַם הַטָהֳרָה ּוְעִקַר ּּהַבְּרִית הוא עַל־יְדֵי טָהֳרַת הַמַחֲשָׁבָה,לִשְׁמֹר אֶת ּעַצְמו ֹ מֵעַתָה עַל־כָּל־פָנִים לְבַל תֵצֵא מַחֲשַׁבְתו ֹ אֶל ּהַחוץָ;י כְּבָר אִם ּּוַאֲפִלוצְאָה,וְשָׁלוֹם חַס, ְּּאַף־עַל־פִי־כֵן בְּיָדו ֹ לְהַטוֹתָה בְּכָל פַעַם לַדֶרֶך הַיָשָׁר ּעַל־יְדֵי שֶׁיַחְשֹׁב מַחֲשָׁבָה אַחֶרֶת לְטוֹבָה,ּוְאָז מִמֵילָא ּתִדָחֶה מַחֲשַׁבְתו ֹ הַחִיצוֹנָה וְכָל הַהִרְהורִים,ֵכִּי אִי שְׁנ שֶׁיִהְיו ּּאֶפְשָׁראֹפֶן בְּשׁום בְּיַחַד מַחֲשָׁבוֹת ּי. ֹּוצְרִיכִין לִזְכֹּר זֹאת הֵיטֵב בְּכָל פַעַם וְלִזָהֵר מִזֶה מְאֹד ּמִתְחִלַת הַיוֹם עַד סוֹפו,ּלִבְלִי לְהַתְחִיל לְהַנִיח ַ לִכְנֹס מַחֲשָׁבָה רָעָה בְּמֹחו ֹ חַס־וְשָׁלוֹם,ֹוְאִם כְּבָר נִכְנְסָה חַס־וְשָׁלוםַ,ּּיִדְחֶה אוֹתָה כַּנ"ל,ּכִּי הַמַחֲשָׁבָה הִיא ּּבִּבְחִינַת עֹמֶר ומִדָה,שֶׁאֵין שְׁנֵי מַחֲשָׁבוֹת יְכוֹלִין לִכְנֹס אֶחָד בְּפַעַם.הָעֹמֶר סְפִירַת מִצְוַת עִנְיַן כָּל וְזֶה, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים)הלכות תפילין-הלכה ו,אות לב.( יא יְמֵי כָּלקְדֻשַׁת עַל־יְדֵי בֵּרורִין מְבָרְרִין ּּהַסְּפִירָה ּהַמַחֲשָׁבָהַ,ּּשֶׁמַמְשִׁיכִין עַל־יְדֵי סְפִירַת הָעֹמֶר הַנ"ל. מִדוֹת הַשֶׁבַע בִּבְחִינַת הוא הַבֵּרור ּוְעִקַר,כִּי ֵּהַמַחֲשָׁבוֹת חוֹלְפִין וְעוֹבְרִין עַל הָאָדָם כְּפִי הַמִדוֹת שֶׁאוֹחז בָּהֶםַ,עַד שֶׁבְּיוֹם ל"ּּג בָּעֹמֶר נֶחְשָׁב כְּאִלו נִגְמַר ּהַבֵּרור,ּמִטַעַם הַמְבֹאָר בִּפְנִים.וְאָז נַעֲשֶׂה בְּחִינַת גַּל ּומְחִצָה הַמַפְסִיק בֵּין הַקְדֻשָׁה וְהַסִּטְרָא־אָחֳרָא,ֲּשֶׁלֹא מַח לְהַכְנִיס בְּעַרְמומִיתָה עוֹד ּּתִקְרַברָעוֹת ַשָׁבוֹת ּבַּמֹח,חַס וְשָׁלוֹם,ּּשֶׁזֶה בְּחִינַת הַגַּל שֶׁנַעֲשָׂה בֵּין יַעֲקֹב לְלָבָן,בְּחִינַת"ּעֵד הַגַּל הַזֶה."ּּוְכָל זֶה בְּכֹח ַ הַצַדִיקִים הַגְּדוֹלִיםַ,ּשֶׁהֵם בְּחִינַת הִתְנוֹצְצות מָשִׁיח,ִּּשֶׁזֶה בְּחִינַת רַשְׁבְ"ּי שֶׁנִסּּתַלֵק אָז)הלכות תפילין-הלכה ו,אות לה,ועיין פנים.( יב ּּמַצָה הוא בְּחִינַת מָן,בְּחִינַת הַשְׁגָּחָה,כִּי נֶאֱפֵית ּבְּחִפָזוֹן,ולְהַטְעִים לְהַחְמִיץ תַחְבּולוֹת רִבּוי ּבְּלִי הָעִסָּהַ,ּּשֶׁזֶה בְּחִינַת בִּטָחוֹן בְּהַשְׁגָּחָתו ֹ יִתְבָּרְך לְבַד ּּבְּלִי שׁום עֵסֶק ומְלָאכָה,בְּחִינַת"ּוְגַם צֵדָה לֹא עָשׂו לָהֶם."ּאֲבָל חָמֵץ הוא בְּחִינַת טֶבַע,ּבְּחִינַת הִשְׁתַדְלות ּאַחַר הַפַרְנָסָה עַל־יְדֵי מְלָאכָה וָעֵסֶק;ּּומִשָׁם אֲחִיזַת ּהַסִּטְרָא־אָחֳרָא שֶׁל תַאֲוַת מָמוֹןֶׁ,עַד שבָּאִים לִידֵי גָזֵל ּּוָעֹשֶׁק עַל־יְדֵי רִבּוי תַאֲוַת מָמוֹן,ּשֶׁזֶה בְּחִינַת חָמֵץ, בְּחִינַת"וְחוֹמֵץ מְעַוֵל ּמִכַּף."הַטֶבַע אֲחִיזַת ּּוְעִקַר, בְּחִינַת חָמֵץ,ּּהוא מִדִינִיםַ,ּּכַּיָדוע.ּּאֲבָל כְּשֶׁמַמְתִיקִים ּּהַדִינִים בִּשְׁלֵמותֲ,אְּּּזַי מִתְהַפֵך מִדַת הַדִין לְרַחֲמִים, ּוְאָז נִכְלָל הַטֶבַע בְּהַשְׁגָּחָה,ּכִּי זוֹכִין לֶאֱמונָה שְׁלֵמָה, ְּשֶׁגַּם הַנְהָגַת הַטֶבַע הִיא רַק בְּהַשְׁגָּחָתו ֹ יִתְבָּרַך,ֹ וְכָל בְּהַשְׁגָּחָתו רַק לְהָאָדָם נִמְשָׁך וְהַמָמוֹן ְִּּהַפַרְנָסָה יְתְבָּרַך,"ּכִּי לֹא מִמוֹצָא ומִמַעֲרָב וְכו'",ּומַה שֶׁצְרִיכִין ּאֵיזֶה עֵסֶק וְהִשְׁתַדְלות,ְּּזֶהו מִדַרְכֵי נִפְלְאוֹתָיו יִתְבָּרַך שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין.ְּׁכִּי הַשֵׁם יִתְבָּרַך שֶׁבָּרָא אֶת כָּל הָעוֹלָם מֵאַיִן לְיֵש,ּהוא יָכוֹלּ לְהַצְמִיח ַ ולְגַדֵל הַתְבואָה ּוְאִילָנוֹת בְּלִי נְטִיעַת וזְרִיעַת הָאָדָםֹ ;ְרַק שֶׁכָּך רְצוֹנו ְיִתְבָּרַך,גִּדול בִּשְׁבִיל עֵסֶק אֵיזֶה יַעֲשֶׂה ּּשֶׁהָאָדָם ּּהַתְבואָה וְהָאִילָן,ּוְכֵן שֶׁיַעֲשֶׂה אֵיזֶה עֵסֶק ומַשָׂא־ומַתָן בִּשְׁבִיּל פַרְנָסָה,ְּאֲבָל בְּוַדַאי הַכֹּל בִּרְצוֹנו ֹ יִתְבָּרַך ּובְהַשְׁגָּחָתו ֹ לְבָד.ּּוכְשֶׁזוֹכִין לְהַאֲמִין בָּזֶה,אָז גַּם הָעֵסֶק ּשֶׁעוֹסְקִין בְּמַשָׂא־ומַתָן ומְלָאכָה הוא בִּקְדֻשָׁה גְדוֹלָה, ּבִּבְחִינַת מַשָׂא־ומַתָן בֶּאֱמונָהְּ,בחִינַת'ּטוֹב תוֹרָה עִם ְּדֶרֶך־אֶרֶץ'.ּוְזֶה בְּחִינַת אִסּור הֶחָמֵץ בְּפֶסַח,עַד אַחַר הֶחָמֵץ הֻתַר אָז יַם־סוף ּּקְרִיעַת,שֶׁבְּשָׁבועוֹת ּעַד ְּּמַקְרִיבִין שְׁתֵי הַלֶחֶם מֵחָמֵץ כָּל זֶה סוֹבֵב וְהוֹלֵך עַל ּעִנְיַן הַנִזְכָּר לְעֵילָ,כַּמְבֹאר בִּפְנִים)ברכת השחר- הלכה ה,אותיות יב יג.( יג עַל־יְדֵי הוא הַגָּלֻיוֹת ומִכָּל מִמִצְרַיִם הַגְּאֻלָה ּעִקַר פִדְיוֹנוֹת ּבְּחִינַת,הַדִינִים הַמְתָקַת בְּחִינַת ּשֶׁהוא, ּשֶׁעַל־יְדֵי־זֶה פָדָה אוֹתָנו מִמִצְרַיִם,בְּחִינַת"ָּוְהַפֹדְך עֲבָדִים מִבֵּית"הָעֶלְיוֹן הַפִדְיוֹן עַל־יְדֵי הוא ּעִקָר הַכּוֹלֵל,ּשֶׁהוא עַל־יְדֵי בְּחִינַת עֵת רָצוֹן,שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה ּנִתְבַּטְלִין וְנִמְתָקִין כָּל הַדִינִים.ּוְעִקַר הֶאָרַת הָעֵת־רָצוֹן ּהוא בְּשַׁבָּתַ,ּּכַּיָדוע.קוֹרִין וְעַל־כֵּןשֶׁלִפְנֵי ּּהַשַׁבָּת ּהַפֶסַח שַׁבָּת הַגָּדוֹל,ּּכִּי עִקַר הַגְּדוֹלוֹת וְהַנִפְלָאוֹת שֶׁל ּפֶסַח,הַכֹּל הָיָה עַל־יְדֵי הָעֵת־רָצוֹן שֶׁל שַׁבָּת)ברכת השחר-הלכה ה,אות י יד.( יד "חָמֵץ"ּאוֹתִיוֹת"מֵצַח",ּּבְּחִינַת מִצְחָא דִזְעֵיר אַנְפִין ּוְכו,'ּשֶׁמִשָׁם הִתְעוֹרְרות כָּל הַדִינִים,ּרַחֲמָנָא לִצְלַן; ּומִזֶה הָעִקַר אֲחִיזַת הַסִּטְרָא־אָחֳרָא וְהַקְלִפוֹת בְּחִינַת שְׁמַד,אֵל אַחֵר,ּּכְּפִירוֹת וזְנות,בְּחִינַת"ּמֵצַח אִשָׁה זוֹנָהָ".ח מֵאֲכִילַת שֶׁנִזְהָרִין ּוְעַל־יְדֵיבְּפֶסַח מֵץ, וְעַל־יְדֵי מִצְוַת סְפִירַת הָעֹמֶר,עַל־יְדֵי־זֶה מַמְשִׁיכִין ּהֶאָרָה וְהַמְתָקָה מִבְּחִינַת מֵצַח הָרָצוֹן,ַּוְאָז נִמְתָקִין ּּהַדִינִים שֶׁאֲחִיזָתָם מִבְּחִינַת מֵצַח הַנ"ל,עַל־יְדֵי הֶאָרַת הָרָצוֹן מֵצַחֻ.ה אַחַר־כָּך ְוְעַל־כֵּןהֶחָמֵץ ּתַר,עַד ּשֶׁעַל־יְדֵי־זֶה אָנו זוֹכִין בְּשָׁבועוֹת לִבְחִינַת הִתְגַּלות מֵצַח הָרָצוֹןַ,ּשֶׁהוא בְּחִינַת פִדְיוֹן הָעֶלְיוֹן הַכּוֹלֵל הַנ"ל, הַהַמְתָקוֹת כָּל ּשֶׁעַל־יְדֵי־זֶה,גֵּרִים שֶׁמִתְגַּיְרִין ִּּעַד מ עַל־יְדֵי־זֶה וְעוֹלִיםלְרָצוֹן ּשְׁמַד,בְּחִינַת ּשֶׁזֶה ְּּּהִתְקָרְבות יִשְׂרָאֵל לְהַשֵׁם יִתְבָּרַך בְּשָׁבועוֹת עַל־יְדֵי ּקַבָּלַת הַתוֹרָה)ברכת השחר-הלכה ה,טז.( טו מ עַל־יְדֵי"הַהַמְתָקָה מַמְשִׁיכִין הַסְּפִירָה יְמֵי ּט, הַכ כָּל ּלְהַמְתִיק"בָּתֵי־דִינִים ּד)ברהשחר כת- הלכה ה,אות כה.( טז ּּעַל־יְדֵי שֶׁיוֹצְאִין מִגָּלות מִצְרַיִם,ּשֶׁהוא עֶרְוַת הָאָרֶץ, ּּבְּחִינַת תַאֲוַת נִאוף,ּּומְקַדְשִׁין אֶת עַצְמָן בְּמ"ט יְמֵי הַסְּפִירָה,שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִכְלָלִין בְּמׁ "ִּּט אוֹתִיוֹת שֶׁיֵש הַשְׁבָט ּבִּשְׁמוֹתים,הַבְּרִית קְדֻשַׁת בְּחִינַת ּּשֶׁזֶה, ְּכַּמְבֹאָר בִּפְנִים עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין אַחַר־כָּך בְּשָׁבועוֹת הַתוֹרָה ּלְקַבָּלַת,שֶׁתִהְיֶה הַתוֹרָה קַבָּלַת עִקַר ּכִּי ּבִּבְחִינַת בְּרָכָה וְסַם־חַיִים הוא עַל־יְדֵי קְדֻשַׁת הַבְּרִית )הלכות ברכת התורה-הלכהא.( יז ּבְּשָׁבועוֹת עוֹלִין עַד שֹׁרֶש ׁ הָרָצוֹן,ְּוְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְהַפֵך ּגַּם חָכְמַת הַטֶבַע לְרָצוֹן,ּעַל־יְדֵי הִתְגַּבְּרות הִתְגַּלות ּּהָרָצוֹן שֶׁנִתְגַּלָה אָז,ְשֶׁהַכֹּל מִתְנַהֵג רַק בִּרְצוֹנו ֹ יִתְבָּרַךְ. י ּוְעִקַרתַרְגּום מִלְשׁוֹן הוא הַטֶבַע חָכְמַת ּנִיקַת. כָּל־כָּך הָרָצוֹן נִתְגַּלֶה ְּובְשָׁבועוֹת,לְשׁוֹן שֶׁגַּם עַד ּּתַרְגּום,ּשֹׁרֶש ׁ חָכְמַת הַטֶבַע,ּּנִכְלָל בַּקְדֻשָׁה.וְעַל־כֵּן אָז אוֹמְרִים'ּּאַקְדָמות,'וְנוֹרָא גָּדוֹל שֶׁבַח ּשֶׁהואִּ, בּלְשׁוֹן תַרְגּום דַיְקָא,ּכִּי זֶה עִקַר שְׁלֵמות הִתְגַּלות הָרָצוֹןׂ )ענין קדיש-הלכהא.( יח ּקְרִיעַת יַם־סוף הוא בְּחִינָה שֶׁנִתְגַּלָה אָז הַיָם־הַחָכְמָה, עַל לִשְׁלֹט יָכְלו וְלֹא נִתְגָּרְשׁו הַזֵידוֹנִים מַיִם ּוְכָל יִשְׂרָאֵל,ּּהַיְנו שֶׁכָּל הַחֲטָאִים וְהָעֲונוֹת וְהַפְגָמִים,שֶׁהֵם ּבְּחִינַת מַיִם הַזֵידוֹנִים,ּלֹא יָכְלו לִשְׁלֹט אָז עַל יִשְׂרָאֵל ְּמֵחֲמַת הִתְגַּלות הַדַעַת שֶׁל הִתְגַּלות אֱלָקותו ֹ יִתְבָּרַך ּּשֶׁנִתְגַּלָה אָז מְאֹדַ,ּכְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינו ז"ל,שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה ּנִצוֹלִין יִשְׂרָאֵל מֵעֲונוֹת;ּוְכָל זֶה עַל־יְדֵי שֶׁנִבְקַע אָז ּיָם־הַחָכְמָה דִקְדֻשָׁה.ַּּומֵחֲמַת שֶׁמִבְּחִינַת יָם־הַחָכְמָה ּהַנ"ל,ְּּמִשָׁם נִמְשָׁך הַפַרְנָסָה,כַּמְבֹאָר בִּפְנִים,ַעַל־כֵּן ּּאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל:קָשִׁין מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם כִּקְרִיעַת ּיַם־סוף,ְּּכִּי מִשָׁם נִמְשָׁך הַפַרְנָסָה)קׂ "ש-הלכה ג, אות ו.( כ ּּעִקַר יְצִיאַת מִצְרַיִם הִיא בְּחִינַת שְׁבִירַת תַאֲוַת מָמוֹן, דִקְדֻשָׁה ּוְלִזְכּוֹת לְתִקון הָעֲשִׁירות.כָּל בְּחִינַת ַוְזֶה הּּקָרְבַּן־פֶסַח,מָמוֹן תַאֲוַת נִתְתַקֵן בְּפֶסַח ּוְעַל־כֵּן )הלכות תפלה-הלכה ד,אות יז.( כא ּבְּפֶסַח הָיְתָה הַגְּאֻלָה רַק עַל־יְדֵי אִתְעָרותָא דִלְעֵלָא, ּּכִּי לֹא קִבְּלו עֲדַיִן אֶת הַתוֹרָה.עַל־כֵּן,ַּאַף־עַל־פִי ּשֶׁמְקַבְּלִין אָז הּמֹחִין בְּהֶאָרָה גְדוֹלָה מְאֹד,כַּמְבֹאָר ּבַּכַּוָנוֹת,ּאֲבָל לֹא זָכו עֲדַיִן לְקַבֵּל אוֹר הַכֶּתֶר,ּשֶׁהוא ּבְּחִינַת הַמְסַדֵר וְהַמְיַשֵׁב אֶת הַמֹחִיןֹ ,ּשֶׁעִקַר תִקונו ּּעַל־יְדֵי עֲשִׂיַת מִצְוֹת ומַעֲשִׂים טוֹבִים הַרְבֵּה בְּשִׂמְחָה. ּוְעַל־כֵּן אָסור אָז הֶחָמֵץ בְּאִסּור חָמור,כִּי שֹׁרֶש ׁ הֶחָמֵץ הַמְסַדֵר תִקון בִּבְחִינַת וְנִשְׁתַלְשֵׁל נִמְשָׁך ְַּבַּקְדֻשָׁה הַנ ּּוְהַמְיַשֵׁב"ל)ּעַיֵן'אֲכִילָה,'יא אוֹת.(וְעַל־כֵּן ּבְּשָׁבועוֹתֶ,ּשֶׁאָז זָכו לְקַבֵּל אוֹר הַכֶּתר עַל־יְדֵי הַהֲכָנָה שֶׁל סְפִירָה,ּּעַל־כֵּן מִצְוָה אָז לְהָבִיא שְׁתֵי הַלֶחֶם ּמֵחָמֵץ דַיְקָא)הלכות נפילת אֹפיים-הלכה ד,אות י וכו'.( כב עַצְמֵנו לְטַהֵר עוֹסְקִין הַקְדוֹשִׁים הַסְּפִירָה ּּבִּימֵי מִצְרַיִם ּמִטֻמְאַתָ,הַד ולְזַכֵּך ְּּלְטַהֵרמִים,כַּמְבֹאָר ּבַּכַּוָנוֹת.ּוְעַל־יְדֵי־זֶה מַעֲלִין מַיִין נֻקְבִּין,וְזוֹכִין לְהַעֲלוֹת ּולְחַבֵּר הַנִיצוֹצוֹת הַקְדוֹשִׁים בִּבְחִינַת שָׁלוֹם,שֶׁבָּזֶה הַתוֹרָה קַבָּלַת עִקַר ּתָלוי,אַחְדות עַל־יְדֵי ּשֶׁהָיָה וְשָׁלוֹםַ,ַכְּמַאֲמַר רז"ל עַל"ּוַיִחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל."וְעַל־כֵּן ּתַלְמִידֵי רַבִּי עֲקִיבָא,ּשֶׁלֹא הָיָה שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם,עַל־כֵּן ּּנֶאֱחַז בָּהֶם הַדִינִים שֶׁל יְמֵי הַסְּפִירָה הַקְדוֹשִׁים,עַד ּשֶׁנִסְתַלְקו אָז דַיְקָאֵ;ּוְהַתִקון שֶׁלָהֶם הָיָה עַל־יְדַי רַבִּי ּּשִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחַאי וַחֲבֵרָיו כַּיָדועַ,ּוְהוא נִפְטַר בְּל"ג בָּעֹמֶר,ּשֶׁאָז יוֹם הִלולָא דִילֵה.ּכִּי עִקַר שְׁלֵמות תִקון גַּם כְּשֶׁמַעֲלִין הוא הַקְדוֹשִׁים הַנִיצוֹצוֹת ּעֲלִיַת ּהַנִיצוֹצוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת רַגְלַיִן,בְּחִינַת'ּּעַד דְמָטו רַגְלַיִן בְּרַגְלַיִןַ'ּשֶׁאָמְרו רַז"ל,בְּחִינַת"ּּוְעָמְדו רַגְלָיו בַּיוֹם ּּהַהוא וְכו'"ַ,ּּכַּיָדועַ.וְעַל־כֵּן בְּל"ג בָּעֹמֶר,ּשֶׁהוא כְּנֶגֶד בְּחִינַת הוֹד שֶׁבְּהוֹד,ּבְּחִינַת רַגְלַיִן דְרַגְלַיִן,ַּאָז עִקַר הּהַמְתָקָה,ּעִקַר עֲלִיַת הַנִיצוֹצוֹת בִּבְחִינַת שָׁלוֹם,וְאָז עֲקִיבָא רַבִּי תַלְמִידֵי פְגַם ּנִתְתַקֵן,פָסְקו ּּוְעַל־כֵּן ּּמִלָמות אָז.ּוְעִקַר שְׁלֵמות הַתִקון הוא עַל־יְדֵי רַבִּי ּשִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחַאי שֶׁנִסְתַלֵק אָז,ֹ כִּי עַלּ־יְדֵי הִסְתַלְקותו ּּזָכָה לְהַעֲלוֹת נִשְׁמָתו ֹ הַקְדוֹשָׁה בְּסוֹד הַעֲלָאַת מַיִין נֻקְבִּין,ּשֶׁעַל־יְדֵי־זֶה עִקַר תִקון עֲלִיַת הַנִיצוֹצוֹת,ּעִקַר הַשָׁלוֹם ּתִקון,בְּחִינַת"עַל יָנוחו שָׁלוֹם ּּיָבוֹא מִשְׁכְּבוֹתָםִ"ּשֶׁמַזְכִּירּין עַל הִסְתַלְקות הַצַדִיק)הלכות ביהכ"נ-הלכה ד,אות ה.( כג וְכו ולְמַטָה לְמַעְלָה שְׂעוֹרִים עֹמֶר הֲנָפַת ּעַל־יְדֵי,' ּוסְפִירָה,ּאָנו מַמְשִׁיכִין עָלֵינו אֱמונַת הַשְׁגָּחָה פְרָטִית, ּּלֵידַע ולְהַאֲמִין כִּי הַכֹּל מְקֻשָׁר אֵלָיוִּ,כְּי הוא יִתְבָּרַך פְרָטֵי כָּל עַל פְרָטִית בְּהַשְׁגָּחָה ַ תָמִיד ּמַשְׁגִּיח הַבְּרִיאָה.ּוְזֶה הֲכָנָה לְקַבָּלַת הַתוֹרָה,כִּי זֶה יְסוֹד כָּל ּהַתוֹרָה כֻּלָה,ּשֶׁתָלוי בָּאֱמונָה הַקְדוֹשָׁה הַזֹאת)הלכות משׂא ומתן-הלכה ד,אות ט.( כה שֶׁאָנו נַפְשֵׁנו ופְדות גְּאֻלָתֵנו וְכָל תִקְווֹתֵינו ּכָּל ְּּמְקַוִים וְעוֹסְקִים לְהַמְשִׁיך עָלֵינו בְּכָל יוֹם,בִּבְחִינַת "ּקָרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְּאָלָה",ּהַכֹּל הוא בְּכֹח ַ הַצַדִיקֵי אֱמֶת שֶׁהֵם בְּחִינַת מֹשֶׁהָ,ּשֶׁהוא הַגּוֹאֵל הרִאשׁוֹן וְהָאַחֲרוֹן,ּוְהוא מֵאִיר בָּנו גַּם עַתָה בְּגָלותֵנו,כִּי ּאִתְפַשְׁטותָא דְמֹשֶׁה בְּכָל דָרָא וְדָרָא,ּוְהוא מֵאִיר ּבְּדָרֵי מַעְלָה וְדָרֵי מַטָה,ֹּומְקַיֵם ומְחַיֶה אֶת כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוָ,ּומְחַבֵּר וְכוֹלֵל כָּל העוֹלָמוֹת בְּיַחַד; ּוְכָל אֶחָד כְּפִי קֵרובו ֹ אֶל הַצַדִיק הַזֶה,כֵּן מְקַבֵּל ּמִמֶנו הֶאָרָה הַזֹאת,ּשֶׁעַל־יְדֵי־זֶה כָּל תִקונו ֹ לָנֶצַח. ּּאֲבָל כָּל זֶה אִי אֶפְשָׁר לְהַשִׂיג בְּשִׂכְלֵנו הָאֱנוֹשִׁי ּבִּשְׁלֵמותִ,ּּרַק שֶׁהַצַדִיק מֵאּיר בָּנו מֵרָחוֹק ומְרַמֵז ּלָנו כִּי ה'ּּאִתָנו עֲדַיִן,ֹּּוְאַף־עַל־פִי שֶׁכָּל דָרֵי מַעְלָה ּשׁוֹאֲלִין ומְחַפְשִׂין אַיֵה מְקוֹם כְּבוֹדו,ּוְזֶה עִקַר כָּל ּקִיומָם וְהַשָׂגָתָם,ּּאַף־עַל־פִי־כֵן בְּוַדַאי מְלֹא כָל ֹ וְאֵין הָאָרֶץ כְּבוֹדוׁ בָּעוֹלָם ּּ שׁום יֵאוש,ּכִּי הַשֵׁם ּאִתָנו ובִמְקוֹמֵנו,ּוְעַל־יְדֵי־זֶה הַצַדִיק מְעוֹרֵר ומְקַיֵם מַעֲלָה הַפְחותֵי ּאוֹתָנו,מַטָה ּּדָרֵי,עָפָר שׁוֹכְנֵי, בִּבְחִינַת"עָפָר שֹׁכְנֵי וְרַנְנו ּהָקִיצו"ּדַיְקָא.ְּאֲבָל ּאָסור לִכְנֹס בּכָל זֶה בְּקֻשְׁיוֹת וְתֵרוצִים וַחֲקִירוֹת יְתֵרוֹת,כִּי סְיָג לַחָכְמָה שְׁתִיקָה,ּבִּפְרָט בִּתְחִלַת ּהַהִתְקָרְבות,ֹּוְכָל זְמַן שֶׁהוא אֶצְלו ֹ בְּחִינַת הַתְחָלָה ּּכְּפִי מַה שֶׁיוֹדֵע ַ בְּנַפְשׁו,כִּי אַחַר שֶׁחָזַר וְקִלְקֵל, ּׁבְּוַדַאי צָרִיְּך לַחֲזֹר ולְהַתְחִיל מֵחָדָש,ּוְאָז בְּוַדַאי ֹּּכְּפִי מַדְרֵגָתו ֹ הַשְׁפָלָה בְּוַדַאי אִי אֶפְשָׁר לו ֹ לְהָבִין ּּולְהַשִׂיג הַכֹּל עַל בֻּרְיו,ּּרַק שֶׁהַצַדִיק מֵאִיר לו ֹ בְּאֹפֶן ּשֶׁיוכַל לְהִתְחַזֵק בֶּאֱמונָהֶ,ּעַד שֶׁיִזְכֶּה עַל־יְדֵי־זה לְהֶאָרַת הָרָצוֹן,ּשֶׁהוא עִקַר הַתַכְלִית.וְזֶה בְּחִינַת בְּפֶסַח חָמֵץ ּאִסּור,ַ כְּלָל הַמֹח לְהַחְמִיץ ּּשֶׁלֹא וְקֻשְׁיוֹת בַּחֲקִירוֹת,לְקַבֵּל יִשְׂרָאֵל כָּל זוֹכִין וְאָז ּעַל־יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּנו,ּעָלָיו הַשָׁלוֹםִ,ּהַמֹחִין הַגְּדוֹלים, הָרָצוֹן וְהֶאָרַת הָעוֹלָמוֹת כְּלָלִיות בְּחִינַת ּּשֶׁהֵם, ּשֶׁכָּל זֶה הוא בְּחִינַת הַקָרְבַּן־פֶסַח וַאֲכִילַת מַצָה. ּומֵחֲמַת שֶׁהַמֹחִין שֶׁהֵם בְּחִינַת כְּלָלִיות הָעוֹלָמוֹת, שָׁלוֹם בְּחִינַת הֵם,וכְלָלִיות שָׁלוֹם נַעֲשֶׂה ּכִּי ּוְאַחְדות אֶחָד בֵּין כָּל הָעוֹלָמוֹת,ּדָרֵי מַעְלָה וְדָרֵי ּמַטָהׁ,ּּובֵין גּוף וָנָפֶש.ּוכְבָר מְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר רְפואָה בְּחִינַת הוא ּשֶׁהַשָׁלוֹם,הָרְפואָה ְּוְדֶרֶך ּלְהִתְלַבֵּש ׁ בִּמְרִירות,בִּבְחִינַת"ּהִנֵה לְשָׁלוֹם מַר לִי מָר".ְּּומִשָׁם נִמְשָׁך כָּל הַמְרִירות שֶׁצְרִיכִין לִסְבֹּל הָאֱמֶת לִנְקֻדַת לְהִתְקָרֵב שֶׁזוֹכִין ּּקֹדֶם,ּומְנִיעוֹת מֵחֲמַת מָמוֹן,ּוְיִסּורֵי הַגּוף וְכַיוֹצֵא,ַּוְעִקַר הַמְרִירות הַמֹח מִמְנִיעוֹת ּהוא,הַקֻשְׁיוֹת בְּחִינַת ַּשֶׁהֵם וְהּבִּלְבּולִים הַמְעַקְמִין אֶת הַלֵב מְאֹד,ּשֶׁזֶה בְּחִינַת "ּוַיְמָרֲרו אֶת חַיֵיהֶם וְכו'."ּאֲבָל מִי שֶׁרוֹצֶה לָחוס עַל ּעַצְמו ֹ ולְמַלֵט נַפְשׁו ֹ מִבְּאֵר שַׁחַת ומִטִיט הַיָוֵן,ֵּהוא ְּּצָרִיך לֵידַע שֶׁבְּהֶכְרֵח ַ שֶׁיִסְבֹּל מְרִירות אֹּּלו כְּפִי בְּחִינָתו,ּוְשֶׁעַל־יְדֵי־זֶה דַיְקָא יִזְכֶּה לִבְחִינַת שָׁלוֹם ֹ בִּשְׁלֵמות ּורְפואַת נַפְשׁו.לֵידַע ולְהַאֲמִין ְּוְצָרִיך, בְּרַחֲמָנות ֹ הַמְרִירות ַ לו שׁוֹלֵח יִתְבָּרַך ְּּשֶׁהַשֵׁם גָּדוֹל ּובְחֶסֶדִ,ֹ הַמְר ַ לו ֹ שׁוֹלֵח ּוְאֵינוכְּפִי ּירות ופְגָמָיו ּעֲונוֹתָיו,לִסְבֹּל ֹ שֶׁיוכַל יְכָלְתו כְּפִי ּרַק, ְּוְעַל־יְדֵי־זֶה הוא מוֹדֶה ומְשַׁבֵּח ַ לְהַשֵׁם יִתְבָּרַך עַל ּהַמְרִירות בְּעַצְמו ֹ שֶׁהוא בְּרַחֲמִים רַבִּים,ְּׁומוֹדֶה עַל וְתִש בְּשִׁירוֹת יִתְבָּרַך לְהַשֵׁם ְּזֶהבָּחוֹת,בְּחִינַת "בַּה'דָבָר אֲהַלֵל בֵּאלֹקִים דָבָר ּאֲהַלֵל", ּוְעַל־יְדֵי־זֶה זֶה בְּעַצְמו ֹ נִמְתָק הַמְרִירות.וְזֶה בְּחִינַת ּמָרוֹר שֶׁל פֶסַח,ּשֶׁנִמְתָק עַל־יְדֵי הַטִבּול בַּחֲרֹסֶת )נט"י לסעודה-הלכה ו,אותיות טו טז יז.( ָּכו ַכז קַדְמוֹנֵינו שֶׁתִקְנו הַשֻׁלְחָן סֵדֶר ּל"בַּלֵילוֹת ּל ּהָרִאשׁוֹנִים שֶׁל פֶסַח,ְּהַכֹּל הוא בִּשְׁבִיל לְהַמְשִׁיך וְהַדַעַת ּּהַמֹחִין,עַל־יְדֵי־זֶה לִזְכּוֹת שְׁלֵמותָן ּּשֶׁעִקַר לְהֶאָרַת הָרָצוֹןָ,ּשֶׁזֶה עִקַר קְדֻשַׁת אֲכִילַת יִשְׂראֵל.ְאַך ּמֵחֲמַת שֶׁבְּפֶסַח הָיְתָה הַגְּאֻלָה וְהַמְשָׁכַת הַמֹחִין שֶׁלֹא ּּעַל־יְדֵי אִתְעָרותָא דִלְתַתָא,ּעַל־כֵּן צְרִיכִין לִשְׁתוֹת ּשְׁנֵי כוֹסוֹת שֶׁל יַיִן קֹדֶם הַסְּעודָה,ּוְכֵן שְׁתֵי רְחִיצוֹת, ּוְכֵן שְׁתֵי בְצִיעוֹתַ,ּובֵין שְׁנֵי הּּכּוֹסוֹת ושְׁתֵי הָרְחִיצוֹת ּושְׁתֵי הַבְּצִיעוֹת מַרְבִּין לְסַפֵר חַסְדֵי הַמָקוֹם בִּיצִיאַת מִצְרַיִם,ֹּוְשֶׁמִתְחִלָה עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הָיו אֲבוֹתֵינו ּּוְעַכְשָׁו קֵרְבָנו הַמָקוֹם לַעֲבוֹדָתו;ּמַה שֶׁבִּשְׁאָר שַׁבָּתוֹת וְיָמִיםּׁ טוֹבִים אֵין שׁוֹתִין קֹדֶם הַסְּעודָה רַק כּוֹס אֶחָד ּּשֶׁל קִדוש,וְכֵן רְחִיצָה אַחַת וְכֵן בְּצִיעָה אַחַת,וְעַכְשָׁו הַכֹּל בְּכֶפֶל?ּמֵחֲמַת שֶׁהוא בַּהַתְחָלָה וְרַק בִּבְחִינַת ּּאִתְעָרותָא דִלְעֵלָאֹ,ְּעַל־כֵּן אִי אֶפְשָׁר לְהַמְשִׁיך הַמחִין וְהֶאָרַת הָרָצוֹן,ּּשֶׁהוא בְּחִינַת אֲכִילַת מַצָה,כִּי אִם עַל־יְדֵי סֵדֶר זֶה.ּוְזֶה בְּחִינַת מַה שֶׁמְבֹאָר בַּכַּוָנוֹת, ּשֶׁכּוֹס רִאשׁוֹן שֶׁל קִדוש ׁ הוא כְּנֶגֶד עוֹלַם הָאֲצִילות, ּּוְכוֹס שֵׁנִי הוא כְּנֶגֶד עוֹלַם הָעֲשִׂיָה,כִּיּ בְּעוֹלַם הָעֲשִׂיָה, ּשֶׁהוא תַכְלִית מַדְרֵגָה הַתַחְתוֹנָה,ְצְרִיכִין לְהַמְשִׁיך ּּדַיְקָא אוֹר הָאֲצִילות,ּּשֶׁהוא הַמַדְרֵגָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁבְּכָל הָאַרְבַּע עוֹלָמוֹת.ֶּנִמְצָא כִּי הַשְׁנֵי כוֹסוֹת הֵם בְּחִינַת ּּכְּלָלִיות הָעוֹלָמוֹת עּּלְיוֹן בְּתַחְתוֹן וְכו,'ְַּּשֶׁמִשָׁם נִמְשָׁך הַנ הָרָצוֹן הֶאָרַת ּבְּחִינַת"ל,לְסַפֵר מַרְבִּין ּוְעַל־כֵּן בִּיצִיאַת מִצְרַיִם,ּכִּי כֵן הוא בְּכָל אָדָם,שֶׁכָּל זְמַן שֶׁיִזְכֶּה עַד הָעוֹלָמוֹת לִכְלֹל בְּמַעֲשָׂיו ֹ זוֹכֶה ְּשֶׁאֵינו ַּלְהַתַכּלִית הַנ"ּּל שֶׁהוא הֶאָרַת הָרָצוֹן בִּשְׁלֵמות,ְצָרִיך הַמָקוֹם חַסְדֵי בְּסִפור מְאֹד לְהַרְבּוֹת ּעַל־כָּל־פָנִים ְּּוְנִסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁעָשָׂה עִמו ֹ הַשֵׁם יִתְבָּרַךֹ ,לְהוֹצִיאו ּמִמָקוֹם שֶׁהוא ולְקָרְבו ֹ לְהַצַדִיק הָאֱמֶתֹ,ֹ ּולְהודִיע ַ לו ּעַל־יָדו ֹ כִּי עֲדַיִן הַשֵׁם עִמו ֹ וְלֹא יַעֲזֹב אֶת חַסְדו ֹ מִמֶנו לָנֶצַח,ּשֶׁכָּל זֶה הוא בְּחִינַת סִפור יְצִיאַת מִצְרַיִם אָדָם ובְכָל זְמַן ּשֶׁבְּכָל,יִזְכֶּה דַיְקָא ּוְעַל־יְדֵי־זֶה לְהֶאָרַת הָרָצוֹן בִּשְׁעַת הָאֲכִילָהְ.וכָל סֵדֶר הָאֲכִילָה ּּשֶׁל פֶסַח וְהַשְׁתֵי כוֹסוֹת שֶׁאַחַר הָאֲכִילָה,ְהַכֹּל הוֹלֵך וְסוֹבֵב עַל עִנְיָן זֶה.ּוְעַל־כֵּן מְסַיְמִין בְּסִימָנֵי הַסֵּדֶר שֶׁל ּפֶסַח:ּּקַדֵש ׁ וְכו'נִרְצָה,ֶּכִּי עַל־יְדֵי כָּל סֵדֶר הַתִקונִים לֵיל־פ סְעודַת ּּשֶׁלהָרָצוֹן לְהֶאָרַת זוֹכִין סַח)נט"י לסעודה-הלכה ו,אותיות יט כ וכו'.( כז ּּמַה שֶׁאוֹכְלִין כַּרְפַס,ּשֶׁהוא מִין יָרָק,ּקֹדֶם הַסְּעודָה, ְּּוְאַחַר־כָּך אַחַר כּוֹס שֵׁנִי אוֹכְלִין מַצָה זֶה מְרַמֵז עַל הָרִאשׁוֹן אָדָם חֵטְא ּתִקוןְ,ֹ ּשֶׁבַּתבּו נֶאֱמַר ּחִלָה "הַשָׂדֶה עֵשֶׂב ָ אֶת ּּוְאָכַלְת",אֵיבָרָיו ּּוְנִזְדַעְזְעו,עַד ְְּשֶׂאָמַר לו ֹ הַשֵׁם יִתְבָּרַך אַחַר־כָּך" :ָּּבְּזֵעַת אַפֶיך תאכַל לֶחֶם",ּשֶׁרָמַז לו ֹ שֶׁעַל־יְדֵי יְגִיעוֹת וַעֲבוֹדוֹת שֶׁל תוֹרָה ּומִצְוֹתִ,ּעַל־יְדֵי־זֶה תּתְבָּרֵר הָאֲכִילָה מִמַאֲכַל בְּהֵמָה אָדָם מַאֲכַל לִבְחִינַת,לְהֶאָרַת עַל־יְדֵי־זֶה ַּשֶׁיִזְכֶּה ּהָרָצוֹן כַּנ"ל)נט"י לסעודה-הלכה ו,אותיות כב לב.( כח ּעַל־יְדֵי שֶׁהַצַדִיק מֵאִיר גַּם בְּדָרֵי מַטָה,שֶׁהֵם אוֹתָם ּּהָאֲנָשִׁים הַפְחותִיםּשֶׁנָפְלו מִמַדְרֵגָתָם מְאֹד,ֹּּשֶׁיֵדְעו גַם הֵם כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדו,ּוְהַשֵׁם אִתָם וְעִמָם וְאֶצְלָם,ּּוְלֹא יִירְאו וְלֹא יִתְיָאֲשׁו,חַס וְשָׁלוֹם,ַרַק גַּם ּהֵם יִתְעוֹרְרו וְיָקִיצו וְיַתְחִילו לְהִתְקָרֵב לְהַשֵׁם יִתְבָּרְך ּמֵעַתָה בְּתוֹרָה ותְפִלָה ומַעֲשִׂים טוֹבִים,ַ וְעַל־יְדֵי־זֶה ּבְּעַצְמו ֹ הוא מֵאִיר בָּהֶם הַדַעַת ומְגָרֵש ׁ מֵהֶם הָרוח ּּשְׁטות ומוֹצִיאָם עַל־יְדֵי־זֶה מִכָּל הָעֲונוֹת,ּשֶׁזֶהו עִקַר ּּהָרַחֲמָנות שֶׁצְרִיכִין לְרַחֵם עַל יִשְׂרָאֵלִּ.כּּי אֲפִלו אִם ּּהָאָדָם הוא כְּמו ֹ שֶׁהוא,ּּתֵכֶף כְּשֶׁמוֹדִיעִין לו ֹ הֵיטֵב כִּי ְּּגַם שָׁם ובִמְקוֹמו ֹ נִמְצָא גַם־כֵּן הַשֵׁם יִתְבָּרַך,כִּי גַם ְּבְּתוֹך הָרוח ַ שְׁטות בְּעַצְמו ֹ יֵש ׁ נִיצוֹצוֹת הַקְדֻשָׁה,כִּי ּגַם שָׁם יֵש ׁ חִיות אֱלָקותְו ֹ יִתְבָּרַך,ּשֶׁזֶה בְּחִינַת"ּהַשֹׁכֵן טֻמְאתָם בְּתוֹך ְּאִתָם",ֹ נִתְבַּטֵל בְּעַצְמו ּעַל־יְדֵי־זֶה ּּהָרוח ַ שְׁטות,בִּבְחִינַת"ּּוְנָעו אֱלִילֵי מִצְרַיִם מִפָנָיו", ּשֶׁזֶה בְּחִינַת" :ּוְעָבַרְתִי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם"ּּוְאִתְגַּלֵיתִי וְכוְ', ועַל־יְדֵי־זֶה"ּוְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר וְכו'",ּשֶׁהוא בְּחִינַת ּּהַדַעַת דְסִטְרָא־אָחֳרָא,ּשֶׁמִשָׁם הָרוח ַ שְׁטות,כִּי מִי ְּהוא זֶה עָרַב אֶת לִבּו ֹ לָגֶשֶׁת אֵלָיו יִתְבָּרַך!ִּכִּי עִקַר ּקִיום הָרוח ַ שְׁטות הוא מֵהַסְתָרַת אֱלָקותו ֹ יְתְבָּרַך; ְּאֲבָל תֵכֶף כְּשֶׁנִתְגַּלֶה אֱלָקותו ֹ יִתְבָּרַך גַּם שָׁם,אֲזַי ּמִמֵילָא נִתְבַּטֵל הָרוח ַ שְׁטות.וְזֶה בְּחִינַת הֲנָפַת עֹמֶר שְׂעוֹרִים,ּשֶׁהוא מַאֲכַל בְּהֵמָה,ּּבְּחִינַת הָרוח ַ שְׁטותְׂ, ּוצְרִיכִין לְנַפוֹתָה בִּשְׁלֹשׁ־עֶשּרֵה נָפָה עַד שֶׁיְבָרֵר גַּם ּמִשָׁם נִיצוֹצוֹת קְדוֹשִׁים ובֵרורִים נִפְלָאִים,ּעַד שֶׁיַעֲלֶה הַכֹּל לְרֵיח ַ נִיחוֹח ַ לַהֹ ',ּכִּי גַם שָׁם נֶעְלָם חִיות אֱלָקותו ְיִתְבָּרַךֹ,כְּבוֹדו הָאָרֶץ כָל מְלֹא כִּי,ְוְעַל־יְדֵי־זֶה מְקָרְבִין הַכֹּל לְּהַשֵׁם יִתְבָּרַך,ּשֶׁזֶה בְּחִינַת כְּלָלִיות הָעוֹלָמוֹת,ּבְּחִינַת תַחְתוֹנִים לְמַעְלָה וְכו'.וְזֶה בְּחִינַת שֶׁאַחַר־כָּך הָעֹמֶר ְסְפִירַת,הַיָמִים שֶׁמְקַשְׁרִין ּהַיְנו ּוְהַזְמַן,ַ שְׁטות הָרוח אֲחִיזַת עִקַר ּשֶׁשָׁם,לִבְחִינַת ּלְמַעְלָה מֵהַזְמַן,ּשֶׁזֶה בְּחִינַת מַה שֶׁמְבֹאָר בַּכַּוָנוֹת, ּשֶׁעַל־יְדֵי סְפִירָה מַמְשִׁיכִין הַמַקִיפִין וְכו,'ּּוְהַמַקִיפִין ּאֵלו הֵם בְּחִינַת אֲרִיכות יָמִים וְשָׁנִים,בְּחִינַת עוֹלָם הַבָּא,ּשֶׁהִיא לְמַעְלָה מֵהַזְמָן.וְזֶהבְּחִינַת"ּתְמִימֹת ּתִהְיֶינָה",ּכִּי זֶה עִקַר תְמִימות ושְׁלֵמות הַזְמַןֹ ,ּלְקַשְׁרו מֵהַזְמַן ּלְמַעְלָה,בְּדָרֵי מַטָה דָרֵי כְּלָלִיות ּבְּחִינַת מַעְלָה,ּכְּלָלִיות הָעוֹלָם הַזֶה בָּעוֹלָם הַבָּא,ּּשֶׁזֶה עִקַר ּּהַשְׁלֵמותְ,וְעַל־יּדֵי־זֶה אָנו זוֹכִין לְהַשִׂיג דַעַת וְחָכְמָה ּאֲמִתִית דַיְקָא עַל־יְדֵי הַיָמִים וְהַזְמַןׁ ,כִּי בְּכָל יוֹם יֵש בּו ֹ חָכְמָה וְדַעַת מְיֻחָד,בְּחִינַת"ּּיָמִים יְדַבֵּרו וְכו'." לְהָרִים הַסְּפִירָה בִּימֵי עוֹסְקִין שֶׁאָנו ּוְעַל־יְדֵי־זֶה ּולְהַגְבִּיה ַ הַתַחְתוֹנִים וְהַיְרודִים מְאֹד בְּחִינַת דָרֵי מַטָה, ְּּלְהַגְבִּיהָם לְמַעְלָה ולְקָרְבָם לְהַשֵׁם יִתְבָּרַך,ְַּשֶׁזֶה נִמְשָׁך ּמִבְּחִינַת הֲנָפַת עֹמֶר שְׂעוֹרִים כַּנ"ל,ְֶעַל־יְדֵי־זֶה נִמְשָׁך בְּכָל יוֹם אֵיזֶה הֶאָרָה מֵהאָרַת הָרָצוֹן,ּעַד שֶׁבְּשָׁבועוֹת ְּנִמְשָׁך בְּחִינַת עֶלְיוֹנִים לְמַטָה,בְּחִינַת"ּוַיֵרֶד ה'עַל הַר סִינַי",ְּוְאָז זוֹכִין בִּשְׁלֵמות לְהַמְשִׁיך הֶאָרַת הָרָצוֹן, ְּּּשֶׁזֶה בְּחִינַת שֶׁפַע הַכֶּתֶר שֶׁנִמְשָׁך בְּשָׁבועוֹת,ֶבְּחִינַת מִקְוּה שֶׁל שָׁבועוֹתַ,ּּשֶׁהוא בְּחִינַת יָם־הַחָכְמָה הַנ"ל. וְאָז עוֹלִין מִבְּחִינַת מַאֲכַל בְּהֵמָה לְמַאֲכַל אָדָם,ּשֶׁזֶה ּבְּחִינַת שְׁתֵי הַלֶחֶם שֶׁהִקְרִיבו בְּשָׁבועוֹת.ּּוְאָז נִתְתַקֵן ּבְּחִינַת אֲכִילַת יִשְׂרָאֵל בִּשְׁלֵמותֶּ,ּשֶׁיִזְכָה כָּל אֶחָד ּבִּשְׁעַת אֲכִילָתו ֹ לְהֶאָרַת הָרָצוֹן שֶׁהוא בְּחִינַת מ"הָ, ּשֶׁזֶה תַכְלִית שְׁלֵמות ה'אָדָם'ּשֶׁגִּימַטְרִיָאָ'מ"ה'.וְזֶה ּשֶׁמובָא בְּכַוָנוֹת סְפִירָהׂ,ּשֶׁיֵש ׁ ש"ך נִיצוֹצִין,ּוצְרִיכִין מ יוֹם בְּכָל לְהַמְשִׁיך ְּלְכַוֵן"נִיצוֹצוֹת ה,ּגִּימַטְרִיָא 'אָדָם;'ּובְשִׁבְעַת יְמֵי הַשָׁבוע ַ מַמְשִׁיכִין שֶׁבַע פְעָמִים 'אָדָם'ּגִּימַטְרִיָא שׂט"ו,ּוְעִם הַהֵא וְכוׂ'ּגִּימַטְרִיָא ש"ך ּוְכו;'ּהַיְנוַ ,ְּּעַל־יְדֵי שֶׁמוֹדִיע ַ לָנו הַצַדִיק כִּי גַם בְּהָרוח ב ּשְׁטותֹ יִתְבָּרַך אֱלָקותו חִיות ׁ שָׁם ֹ יֵש ְּעַצְמו, ְּּעַל־יְדֵי־זֶה מְדַבֵּק אֶת עַצְמו ֹ לְהַשֵׁם יִתְבָּרַך גַּם מִשָׁם, ְּּעַד שֶׁנִתְעוֹרֵר מִשָׁם לְהַשֵׁם יִתְבָּרַך מִכָּל מָקוֹם שֶׁהוא שָׁםֹ,ּוְעַל־יְדֵי־זֶה הוא מְלַקֵט בְּכָל יוֹם כַּמָה נִיצוֹצוֹת ּהַקְדוֹשִׁים הַמְלֻבָּשִׁים שָׁם בִּמְקוֹמו,ְּּוְאָז הוא מְהַפֵך שׂט מִבְּחִינַת"ו,בְּחִינַת ּשֶׁהוא"וְלָקְטו הָעָם ּּשָׁטו" ּבִּשְׁטותָאׁ,הַקָדוֹש בַּזֹהַר ּּכַּמְבֹאָר,בְּחִינַת ָּׁשֶׁזֶה ּעֶשְׁתוֹנוֹתָיו ומַחְשְׁבוֹתָיו ובִטְחוֹנוֹתָיו שֶׁל שוְא וָהֶבֶלֹ, ּשֶׁכֻּלָם הֵם מִבְּחִינַת הָרוח ַ שְׁטות שֶׁנִתְעָה בּו,ּוְהוא ּּמְבָרֵר מִכָּל זֶה נִיצוֹצוֹת הַקְדוֹשִׁים שֶׁהֵם בְּחִינַת דַעַת, בְּחִינַת רָצוֹןָ,בְּחִינַת מ"ה,ּבְּחִינַת שֶׁבַע פְעָמִים אָדָם, מִשֶׁבַע ומִדָה מִדָה בְּכָל ּכִּיבְּחִינָה ובְכָל ּּ מִדוֹת ּומַדְרֵגָה צְרִיכִים בֵּרורִים אֵלו.ּוְכָל זֶה אָנו עוֹסְקִין לְבָרֵר בְּחִינַת אָדָם,ּבְּחִינַת דַעַת,ְַּשֶׁנֶעְלָם גַּם בְּתוֹך ּבְּחִינַת בְּהֵמָה כַּנ"ל,ְּּעַד שֶׁזוֹכִין אַחַר־כָּך לִשְׁלֵמות הֶאָרַת הָרָצוֹן,בְּחִיּנַת מַדְרֵגַת אָדָם בִּשְׁלֵמות,ַּשֶׁזֶה ּּבְּחִינַת שָׁבועוֹת כַּנ"ל.ּוְכָל זֶה הוא תִקון חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹןֹ,בַּאֲכִילָתו ּשֶׁפָגַם.זֹאת מְתַקְנִין ּוְעַכְשָׁו ּבִּתְחִלָה בִּבְחִינַת"ּּוְאָכַלְת ָ אֶת עֵשֶׂב הַשָׂדֶה",ֲשֶׁגַּם בְּחִינַת מַאכַל בְּהֵמָה,ּבְּחִינַת עֵשֶׂב הַשָׂדֶה,יִתְבָּרֵר ּּעַל־יְדֵי שֶׁמַמְשִׁיכִין הַדַעַת וְהֶאָרַת הָרָצוֹן גַּם לְשָׁם, ותְפִלָה בְּתוֹרָה הַיְגִיעָה עַל־יְדֵי יִזְכֶּה ְּּוְאַחַר־כָּך לֶחֶם לִבְחִינַת לְצַדִיקִים ּּוְהִתְקָרְבות,אָדָם מַאֲכַל, בְּחִינַת"ָּּבְּזֵעַת אַפֶיך תאכַל לֶחֶם",ּשֶׁזֶה בְּחִינַת מַה ַּשֶׁבְּפֶסַח מַקְרִיבִין עֹמֶר שְׂעוֹרִים ובְשָׁבועוֹת מַקְרִיבִין ּשְׁתֵי הַלֶחֶם כַּנ"ל)נט"י לסעודה-הלכה ו,אותיות כט לג לד לה לו.( כט ּּמובָא בַּכַּוָנוֹתִׁ,שֶׁעַל־יְדֵי הַסְּפִירָה מַמְשּּיכִין הַמַקִיפִין, ּכַּנִזְכָּר לְעֵיל;ּומַקִיפִין הוא בְּחִינַת הַשֵׂכֶל שֶׁאִי אֶפְשָׁר ּּלְהַשִׂיג וְאִם־כֵּן מַה הוא הַמְשָׁכָתָן?ְּּאַך הָעִקָר שֶׁאָנו ְֵּּמַמְשִׁיכִין עָלֵינו הַשֵׂכֶל הַמַקִיף שֶׁיִהְיֶה סָמוך אֵלֵינו ּוְיַקִיף אֶת שִׂכְלּנוׁ ,ּהַיְנו שֶׁנִזְכֶּה לִרְאוֹת ולְהָבִין שֶׁיֵש בַּתוֹרָה וְנִפְלָאִים עֲצומִים גְּדוֹלִים ּּסוֹדוֹת,וְאֵצֶל הָאֲמִתִיִים ּהַצַדִיקִים,חָיִים דִבְרֵיהֶם כָּל ּובְוַדַאי ּּוְקַיָמִים וְנֶאֱמָנִים וְכו,'ּּוְאָסור לָנו לִכְנֹס בָּזֶה בְּקֻשְׁיוֹת ּּוְתֵרוצִים וְכו,'ּכִּי הֲלוֹא אָנו מְבִינִים וְרוֹאִים כִּמְעַט ּבְּעֵינֵינו נִפְלְאוֹת וַאֲמִתַת הַשָׂגָתָם עַד אֵין סוֹף,רַק ּשֶׁעֲדַיִן הוא בִּבְחִינַת מַקִיפִים אֶצְלֵנו,ּופְנִימִיות הַדַעַת ּּוְהַסּוֹד נִשְׁאָר עֲדַיִן אֵצֶל הַצַדִיקִיּּם וְנֶעְלָם מֵאִתָנו,רַק מִזֶה וְהִתְנוֹצְצות הֶאָרָה אֵיזֶה לְקַבֵּל יְכוֹלִין ּשֶׁאָנו לָנו שֶׁמְרַמְזִים הַקְדוֹשִׁים הָרְמָזִים עַל־יְדֵי ּהַדַעַת. בְּעַצְמָם הַצַדִיקִים אֵצֶל גַּם ּובֶאֱמֶת,תַכְלִית ּזֶה ּהַשָׂגָתָם,בְּחִינַת'ּתַכְלִיתנֵדַע לֹא אֲשֶׁר הַיְדִיעָה,' בְּחִינַתָ'מָה חָמִית,'ּרַק שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָנו לְדַבֵּר מֵעֶצֶם ּהַשָׂגָתָם כְּלָלֹ ,ּּרַק שֶׁהֵם מְאִירִים ומְרַמְזִים הֶאָרָה זו ּבְּכָל מַדְרֵגָה ומַדְרֵגָהַ.ְְּאַך לְהַמְשִׁיך הַמַקִיפִין הַנ"ּל ּּהוא עַל־יְדֵי הַדִבּור,ּכַּמובָא בַּכַּוָנוֹת,ּשֶׁזֶה בְּחִינַת ּסְפִירַת הָעֹמֶר בַּפֶה דַיְקָא,ּמֵחֲמַת כִּי אֵלו הַמַקִיפִין ּשֶׁהֵם בְּחִינַת כְּלָלִיות הָעוֹלָמוֹת אִי אֶפְשָׁר לָנו לְהַשִׂיג ּבְּשִׂכְלֵנו כְּלָל,ּרַק הַצַדִיקִים מְאִירִים בָּנו מֵרָחוֹק, הַקְדוֹשָׁה בָּאֱמונָה אוֹתָנו מְחַזְקִין הֵם ּוְעַל־יְדֵי־זֶה, ּלְהַאֲמִין בֶּאֱמונָה שְׁלֵמָה כְּאִלו רוֹאִין בְּעֵינֵינו כִּי הַשֵׁם ּּאִתָנוֹ,כְּבוֹדו הָאָרֶץ כָל מְלֹא כִּי,הָעוֹלָמוֹת וְכָל אֶחָד בְּאַחְדות ומְקֻשָׁרִין ּכְּלולִין,עֶלְילְמַטָה ּוֹנִים לְמַעְלָה ּוְתַחְתוֹנִיםֹ ,בִּרְצוֹנו רַק מִתְנַהֲגִים ּוְכֻלָם יִתְבָּרַך ְּּהַפָשׁוט,בִּבְחִינַת"ה כִּי'הָאֱלֹקִים ּהוא ּבַּשָׁמַיִם מִמַעַל וְכו'עוֹד אֵין",בְּחִינַת"הַכֹּל יָכוֹל וְכוֹלְלָם יָחַד."ּומֵחֲמַת שֶׁאֱמונָה תוֹלָהבְּפֶה שֶׁל אָדָם, עַל־כֵּן צְרִיכִין לְדַבֵּר כָּל זֶה בְּכָל עֵת בְּפֶה מָלֵאַ, הַנ הַמַקִיפִין מַמְשִׁיכִין אָנו ּוְעַל־יְדֵי־זֶה"ל)נט"י לסעודה-הלכה ו,אותיות כט לח.( ל ּּׁכְּמו ֹ שֶׁבַּיָם הַגַּשְׁמִי אִי אֶפְשָׁר לִכָּנֵס בּו ֹ מֵרִבּוי מַיִם ּהַשוֹטְפִים,וְאִי אֶפְשָׁר לַעֲבֹר עָלָיו כִּי אִם עַל־יְדֵי ּאֳנִיוֹת הָעֲשׂויִים בְּחָכְמָה וְאֻמָנות גָּדוֹל,וְגַם צְרִיכִין מַנְהִיג הַסְּפִינָה,ְּשֶׁיֵדַע הֵיטֵב אֵיך לְהַנְהִיג הַסְּפִינָה ּכְּפִי הַשָׁעָה,ּכְּפִי הָרוחוֹת שֶׁמְנַשְׁבִיןִ;וְעּּקַר שְׁלֵמות כָּל־כָּך הֵיטֵב לְבָאֵר אֶפְשָׁר אִי ְהַחָכְמָה,אִם כִּי בִּבְחִינַת רְמָזִים,ְּּכִּי אִי אֶפְשָׁר לְלַמְדו ֹ אֵיך יַטֶה וְיַנְהִיג ּּהַחֲבָלִים וְהַתרֶן וְהַסְּפִינָה בְּכָל עֵת כְּפִי הַסִּבָּה וְהַזְמַןֹ , ְרַק צָרִיך לְהָבִין בְּעַצְמוּּכְּפִי נְטִיוֹת הָרוחוֹת;וְלִפְעָמִים ּּמִתְגַּבֵּר הָרוחַ־סְעָרָה עַד שֶׁאֵין מוֹעִיל שׁום חָכְמָה,כִּי ּאִם לִצְעֹק אֶל הַשֵׁם כְּמוֹ־כֵן מַמָש ׁ בְּרוחָנִיות,לְמִי שֶׁרוֹצֶה לִכְנֹס לְיָם הַחָכְמָה,ֵשֶׁאִי אֶפְשָׁר לִכְנֹס בּו ֹ כִּי אִם עַל־יְדּי צַדִיקִים אֲמִתִיִים,שֶׁהֵם בְּחִינַת"ּיוֹרְדֵי הַיָם וְכו ּּבָּאֳנִיוֹת'."כָּל שֶׁיֵדַע אֲמִתִי מַנְהִיג ּוצְרִיכִין ּּהַדְרָכִים וְהַנְתִיבוֹת שֶׁבְּיָם הַחָכְמָה,בִּבְחִינַת"ּהַנוֹתֵן דָרֶך ְּּבַּיָם"ָ,וְאֻמ בְּחָכְמָה אֳנִיוֹת ּּוְיַעֲשֶׂהנִפְלָא ּנות הַחָכְמָה עֲלֵיהֶם בְּיָם ּלַעֲבֹר וְלָשׁוט.שְׁלֵמות ּּוְעִקַר הַחָכְמָה אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר,כִּי אִם עַל־יְדֵי רְמָזִים,שֶׁהֵם הַחָכְמָה שֶׁבְּיָם הַיָדַיִם ּבְּחִינַת,מִבְּחִינַת ּהַנִמְשָׁכִין שְׁתִיקָה שֶׁל הֶחָכָםֹ.כִּי מִי שֶׁאֵינוּ מְקַבֵּל מֵרַבּו ֹ שֶׁהוא ּבְּחִינַת מֹשֶׁה אֶת בְּחִינַת הַשְׁתִיקָה,ּשֶׁהוא בְּחִינַת ּצִמְצום ומְחִצוֹת הַשֵׂכֶל,ּשֶׁלֹא יִכְנֹס לְהַשִׂיג יוֹתֵר מִדַי ּובַמֻפְלָא מִמֶנו,ּוְלֹא יִכְנֹס בַּחֲקִירוֹת וְקֻשְׁיוֹת וְתֵרוצִים ּוְכוֹ',רַק יִסְמְּך עַל אֱמונָה,וְיִרְצֶה לִכְנֹס בְּיָם הַחָכְמָה ְּּבְּוַדַאי יֻשְׁקַע וְיֻטְבַּע בְּתוֹך הַיָם בְּרוחָנִיות וְגַשְׁמִיות. ּוְזֶה הָיָה עִקַר הַנֵס שֶׁל קְרִיעַת יַם־סוף,ּשֶׁנִבְקַע לָהֶם ּבְּכֹח ַ וזְכות מֹשֶׁה רַבֵּנו,ּעָלָיו הַשָׁלוֹם,יָםהַחָכְמָה ּבְּרוחָנִיות,ּוְזָכו לַעֲבֹר בּו ֹ בְּשָׁלוֹם.וְעַל־כֵּן הָיָה בֶּאֱמֶת ּאָז הִתְגַּלות הַדַעַת מְאֹדַ,ּכְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינו ז"ל:רָאֲתָה וְכו הַיָם עַל ּּשִׁפְחָה;'הַיָם לָהֶם נִבְקַע ָּּׁוכְמוֹ־כֵן ּבְּגַשְׁמִיות וַיַעַבְרו בַיַבָּשְּה בְּתוֹך הַיָם.ּוְהָעִקָר הָיָה עַל־יְדֵי שֶׁהֵאִיר עֲלֵיהֶם בְּחִינַת שְׁתִיקָה,לִבְלִי לְהַרְהֵר ְּאַחַר מִדוֹתָיו יִתְבָּרַך,בְּחִינַת"ה'ּּיִלָחֵם לָכֶם וְאַתֶם ּּתַחֲרִישׁון."דִלְתַתָא אִתְעָרותָא בְּחִינַת הָיָה ּּוְזֶה ּשֶׁלָהֶםֵ,וְעַל־יְדּי־זֶה זָכו שֶׁנִזְכַּר לָהֶם זְכות אָבוֹת וזְכות יוֹסֵף,ּּעַד שֶׁעָבְרו הַיָם בְּשָׁלוֹם.ּוכְמוֹ־כֵן גַּם עַכְשָׁו, ְּּשֶׁאָרַך עָלֵינו הַגָּלות מְאֹד,ּּוַתְהִי הָאֱמֶת נֶעְדֶרֶת,וְסָר ּמֵרָע מִשְׁתוֹלֵל,ּוְיִרְאֵי חֵטְא נִמְאָסו,ּוְעַל־פִי־רֹבאַנְשֵׁי שֶׁבֵּין הַקָטֵגוֹרְיָא מֵחֲמַת מְאֹד נִרְדָפִים הֵם ּּאֱמֶת ּהַתַלְמִידֵי חֲכָמִים בְּעַצְמָם.ּוְעִקַר הַתִקון הוא לִבְלִי ּלִכְנֹס בַּחֲקִירוֹת וְקֻשְׁיוֹת וְתֵרוצִים כְּלָל,ֹּרַק לְהִסְתַכֵּל ּעַל הָאֱמֶת לַאֲמִתוֹ,וְלִשְׁמֹר אֶת עַצְמוּ לִבְלִי לְהִלָכֵד ובְחָכְמָתָם לְשׁוֹנָם בַּחֲלַקְלַקות הָרוֹדְפִים ּבְּרֶשֶׁת ּוְלֵיצָנותָם,ּּאֲשֶׁר כָּל זֶה קָשֶׁה מֵהָרְדִיפָה בְּגַשְׁמִיות,כִּי ּמְנִיעַת הַמֹח ַ קָשָׁה מֵהַכֹּל,ַּּוְאֵין לָנו עַל מִי לְהִשָׁעֵן כִּי ּּאִם עַל אָבִינו שֶׁבַּשָׁמיִםַ,ּכְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינו ז"ל,ּוְלִדֹם הַשֵׁם לִישׁועַת ולְצַפוֹת ּוְלִשְׁתק,שֶׁעַל־פִי־רֹב ֹּעַד ּעַל־יְדֵי הַדומִיָה וְהַשְׁתִיקָה יִבְעַר לִבּו,ּעַד שֶׁיִצְעַק ּוְיִתְפַלֵל לְהַשֵׁם בְּהִשְׁתוֹקְקות נִפְלָא מֵעֹמֶק הַלֵב,ִעַד יַשְׁקיף וְיֵרֶא ה'ּמִן הַשָׁמָיִם.וְזֶה בְּחִינַת:ּלָכֵן הַמַשְׂכִּיל ּכָּעֵת יִדֹם,וְנֶאֱמַר" :ּּטוֹב וְיָחִיל וְדומָם לִתְשׁועַת ה'", ּוְכָמוֹהו רַבִּים)נט"י לסעודה-הלכה ו,לט מא מד.( ִלא הַנִמְשָׁכ גָּלֻיוֹת הָאַרְבַּע כָּל כּוֹלֵל מִצְרַיִם ּגָּלותין מֵהָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת,ּהַיְנו מֵהִתְגַּבְּרות הַגּוף וְהַחָמְרִיות שֶׁבָּאָדָם,ּשֶׁזֶה בְּחִינַת שִׁכְחָה.ַּוכְשֶׁיוֹצְאִין מֵהַגָּלֻיוֹת ּהַנ"ל,מִצְרַיִם יְצִיאַת בְּחִינַת ּשֶׁזֶה,שֶׁנִכְנָעִין ּּהַיְנו הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹתַ,אָז נִתְעּּלֶה הַנֶפֶש ׁ וְזוֹכִין לְזִכָּרוֹן.וְזֶה בְּחִינַת מִצְוַת זְכִירַת יְצִיאַת מִצְרָיִם.ּוְאָז עוֹלֶה גַם הַיַיִן מִבְּחִינַת שִׁכְחָה לִבְחִינַת זִכָּרוֹן,כַּמְבֹאָר בִּפְנִים.וְזֶה ּבְּחִינַת הָאַרְבַּע כּוֹסוֹת שֶׁל פֶסַח,שֶׁהֵם כְּנֶגֶד אַרְבַּע ּלְשׁוֹנוֹת שֶׁל גְּאֻלָה,שֶׁהֵם בְּחִינַת הַכְנָעַת הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת,ּשֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְעַלֶה הַנֶפֶש ׁ וְהַזִכָּרוֹן,ּּשֶׁזֶהו ּבְּחִינַת יַיִן בִּקְדֻשָׁה עַיֵן פְנִים)הלכות ברכת הפירות -הלכה ג,אות י.( ִלב ּיְצִיאַת מִצְרַיִם הוא בְּחּּינַת תְשׁובָה,ּשֶׁהוא בִּבְחִינַת בִּינָה,מִצְרַיִם יְצִיאַת בְּחִינוֹת כָּל ּּשֶׁמִשָׁם,ּשֶׁהוא ּבְּחִינָה שֶׁיוֹצְאִין וְנוֹלָדִין הַמֹחִין שֶׁהָיו בְּהֶעְלֵם ובְעִבּור עַל־יְדֵי הַחֲטָאִים,ּשֶׁמִשָׁם כָּל הַגָּלֻיוֹת,ְוְעַכְשָׁו נוֹלָדִין ווְהַדַעַת הַמֹחִין ּנִתְגַּלִין,לֵידַע שֶׁמַתְחִילִין ּדְהַיְנו ּולְהַכִּיר אֶת מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם,שֶׁכָּל זֶה בְּחִינַת ּּתְשׁובָה.ּוְעִקַר הַתְשׁובָה הוא לִזְכּוֹת לִבְחִינַת עָיֵל וְנָפֵק,ּשֶׁהוא בְּחִינַת'בָּקִי בְּרָצוֹא בָּקִיבְּשׁוֹב,'בְּחִינַת ָ"ּאִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָה וְאַצִיעָה שְׁאוֹל הִנֶך";ּּדְהַיְנו עַל לִשָׁאֵר עָלָיו יִהְיֶה מִתְחַזֵק שֶׁיַעֲבֹר ֹּשֶׁבְּכָל מַה עָמְדו,ּוְלֹא יַנִיח ַ עַצְמו ֹ לִפֹל לְעוֹלָם אֲפִלו אִם יַעֲבֹר עָלָיו מָהִּ,ֹ כִּי גַם בּשְׁאוֹל תַחְתִיוֹת יְכוֹלִין לִמְצֹא אוֹתו ְיִתְבָּרַך,בִּבְחִינַתָ"ּוְאַצִיעָה שְׁאוֹל הִנֶך."ְּוְזֶהו עִקַר דֶרֶך ּּהַתְשׁובָהַ,ּּכִּי שְׁנֵי פְעָמִים בָּקִי הַנ"ּל הֵם גִּימַטְרִיָא "ְּדֶרֶך",ּשֶׁזֶה בְּחִינַת"ְּהַנוֹתֵן בַּיָם דָרֶך")ּּעַיֵן פְנִים.(ְאַך ּבִּשְׁעַת יְצִיאַת מִצְרַיִם לֹא זָכו עֲדַיִן לְדַרְכֵי הַתְשׁובָה ּבִּשְׁלֵמות,ּּוְעַל־כֵּן הֻכְרְחו לָצֵאת בְּחִפָזוֹן,כִּי עֲדַיִן לֹא ּהָיו רְאויִין לִגְאֻלָה,ֵּוְכָל הַגְּאֻלָה הָיְתָה רַק בִּבְחִינַת דִלְע ּאִתְעָרותָאּלָא,יִתְבָּרַך הַשֵׁם עֲלֵיהֶם ְּשֶׁהֵאִיר בְּרַחֲמָיו אוֹר גָּדוֹל מִלְמַעְלָה לְפִי שָׁעָה,ּּכַּמובָא,ּשֶׁזֶה בְּחִינַת'רָצוֹא,'בְּחִינַת'עָיֵל'לְבָד;חָזַר ְוְאַחַר־כָּך הַזֹאת תֵכֶף הֶאָרָה ּוְנִסְתַלֵק,ְַּּוְהֻצְרְכו לַחֲזֹר ולְזַכֵּך ּולְטּהֵר אֶת עַצְמָן מִטֻמְאַת מִצְרַיִם בְּהַדְרָגָה,כַּסֵּדֶר, ּשֶׁזֶה בְּחִינַת'וָשׁוֹב,'בְּחִינַת'נָפֵק,'ּּשֶׁאָז עִקַר הַנִסָּיוֹן שֶׁל הָאָדָם.ְּכִּי כֵן מִתְנַהֵג הַשֵׁם יִתְבָּרַך עִם כָּל אָדָםֵׁ, ּשֶׁבַּתְחִלָה כְּשֶׁרוֹצֶה לְהִתְקָרֵב לְהַשְם יִתְבָּרַך,מְאִירִין ּעָלָיו מִלְמַעְלָה אוֹר גָּדוֹל ומְסַיְעִין לו ֹ מִלְעֵלָא,ּומַתְחִיל ּלְהִתְפַלֵל בְּחִיות וְהִתְלַהֲבות וְכו;'ְאֲבָל אַחַר־כָּך נוֹפֵל ּמִזֶה,שֶׁעוֹבֵר מַה עָלָיו ּוְעוֹבֵר,בִּבְחִינַת הוא ּוְאָז 'וָשׁוֹב,'בִּבְחִינַת'וְנָפֵק,'ְּוְאָז צָרִיך לְהִתְחַזֵק בְּיוֹתֵר ּבְּלִי שִׁעור,ְוְצָרִיך לִהְיוֹת בָּקִי בָּזֶה הֵיטֵב הֵיטֵב,ַלִבְלִי ּּלְהַנִיח ַ אֶת מְקוֹמו ֹ כַּנ"ל.ּומֵחֲמַת שֶׁבִּשְׁעַת יְצִיאַת ּמִצְרַיִם לֹא זָכו עֲדַיִן לִבְקִיאֻיוֹת אֵלו בִּשְׁלֵמותְ,וְהָיתָה בְּחִינַת רַק ּהַגְּאֻלָה'רָצוֹא,'חִפָזוֹן בְּחִינַת ּּשֶׁהוא, ּעַל־כֵּן צְרִיכִין לֶאֱכֹל מַצָה,ּּשֶׁנֶאֱפֵית בְּחִפָזוֹן;עַד אֲשֶׁר ְּאַחַר־כָּך מַתְחִילִין לִסְפֹר יְמֵי הַסְּפִירָה,ַּּומְטַהֲרִין אֶת ּעַצְמָן מִטֻמְאַת מִצְרַיִם בְּהַדְרָגָה כסֵּדֶר,וְאָז מַתְחִילִין ְלְהַמְשִׁיך בְּחִינַת בָּקִי בְּשׁוֹב.ּוְזֶה עִקַר בְּחִינַת קְרִיעַת ּיַם־סוף,דְקַטְנות מְאֹד ּשֶׁהוא בְּחִינַת תִקון מֹחִין, ּכַּמְבֹאָר בַּכַּוָנוֹת;ּּכִּי אָז הָיו יִשְׂרָאֵל בְּדַחְקות גָּדוֹל מְאֹד,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב" :יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע"ּוְכוֹ ',ַכְּמו ּשֶׁדָרְשׁו רַבּוֹתֵינו ז"ל,ּּוְעַל־יְדֵי שֶׁהִתְחַזְקו אֶת עַצְמָן אָז גַּם ּבֶּאֱמונָה,כָּזֶה וְדַחְקות וְשִׁפְלות ּבְּקַטְנות, ּוְתָפְסו אֻמָנות אֲבוֹתָם וַיִצְעֲקו אֶל ה,'ְַּוְקָפְצו לְתוֹך הְּּּיָם עַל־יְדֵי־זֶה הִשְׁלִימו דֶרֶך הַתְשׁובָה,ּשֶׁהוא בְּחִינַת 'בְּשׁוֹב בָּקִי בְּרָצוֹא בָּקִי,'לְהִתְחַזֵק שֶׁזָכו ּמֵאַחַר שֶׁעָבַר מַה עֲלֵיהֶם שֶׁעָבַר אַף־עַל־פִי ּבֶּאֱמונָתָם, יַם־סוף לִקְרִיעַת זָכו ּּוְעַל־יְדֵי־זֶה,בְּחִי ּשֶׁהואנַת "ְּהַנוֹתֵן בַּיָם דָרֶך"ַ,ְּדֶרֶך דַיְקָא כַּנ"ל;ְוְאָז אַחַר־כָּך ּהֻתַר הֶחָמֵץ,ּכִּי אֵין צְרִיכִין לֶאֱכֹל עוֹד מַצָה,ּשֶׁהוא ּבְּחִינַת חִפָזוֹןַ,ּכִּי כְּבָר זָכו לִשְׁנֵי הַבְּקִיאֻיוֹת הַנ"לַ, ּשֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מְתַקְנִין גַּם כָּל הּמֹחִין דְקַטְנות הַנֶאֱחָזִין בִּבְחִינַת חָמֵץ,ּּכַּמובָא.ּוְעַל־כֵּן הֻתַר הֶחָמֵץ עַל־יְדֵי ּקְרִיעַת יַם־סוף,ּשֶׁהוא בְּחִינַת"ְּהַנוֹתֵן בַּיָם דָרֶך"ַ, ְּּבְּחִינַת דֶרֶך הַתְשׁובָה הַנ"ל)הלכות ברכת הפירות- הלכה ה,אות ו.( לג ּּגִּדולּ הַפֵרוֹת וְהַצְמָחִים בְּכָל שָׁנָה הוא בְּחִינַת מְצִיאַת הָאֲבֵדוֹת,ּהַיְנו הַנִיצוֹצוֹת הַקְדוֹשִׁים שֶׁנֶאֶבְדו וְנִדְחו ּלִמְקוֹם שֶׁנֶאֶבְדו וְנִדְחו עַל־יְדֵי הַתַאֲווֹת רָעוֹת,ְַּשֶׁצָרִיך ּכָּל אֶחָד לְהִשְׁתַדֵל לְחַפְשָׂם ולְבקְשָׁם מְאֹד.ּוְהַשֵׁם ְּיִתְבָּרַך בְּרַחֲמָיו מְסַבֵּב סִבּוֹת בְּתַחְבּולוֹתָיו,שֶׁעַל־יְדֵי דוֹר שֶׁבְּכָל וְהַכְּשֵׁרִים ַ הַצַדִיקִים ּכֹּח,יְדֵיהֶם שֶׁעַל הַרְבֵּה אֲבֵדוֹת עֵת בְּכָל וְנִמְצָאִים ַנִתְבָּרְרִים ּמֵהָאֲבֵדוֹת הַנ"ל.וְזֶה בְּחִיּנַת גִּדול הַצְמָחִים שֶׁבְּכָל שָׁנָה,ַּשֶׁכָּל צְמִיחָתָם וְגִדולָם הוא כְּפִי בֵּרור הָאֲבֵדוֹת ּהַנ"ל,וְהַצְמָחִים בְּהַפֵרוֹת נֶעְלָמִים ּּשֶׁרֻבָּם;כִּי ּהַנִיצוֹצוֹתַ,ּשֶׁהֵם בְּחִינַת הָאֲבֵדוֹת הַנ"ל,ַאִי אֶפְשָׁר לְבָרְרָם בְּפַעַם אַחת וְלֹא בְּשָׁנָה אַחַת,רַק צְרִיכִים ּבֵּרורִים הַרְבֵּה וְחִפוש ׂ ובַקָשָׁה הַרְבֵּה,ּבְּכָל יוֹם ובְכָל ּשָׁבוע ַ ובְכָל חֹדֶש ׁ ובְכָל שָׁנָה,ַּוְכַמובָן מִזֶה בְּכִתְבֵי הָאֲרִיז"ל,ָּומִשָׁם גְּדֵלִים כָּל הַפֵרוֹת וְהַצְמָחִים בְּכָל שָׁנה.ּוְעַל־כֵּן הֻקְבַּע פֶסַח בִּזְמַן הָאָבִיב,ּכִּי הַגָּלות ּהוא בְּחִינַת אֲבֵדָה,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב" :ּוַאֲבַדְתֶם בַּגּוֹיִם" ּוְכו,'ּוכְתִיב" :ּצֹאן אֹבְדוֹת הָיָה עַמִי";ּוְהַגְּאֻלָה הִיא ּּבְּחִינַת מְצִיאַת הָאֲבֵדוֹת וְתִקונָם;ּוְעִקַר תִקּון נַפְשׁוֹת שֶׁהֵם הָאֲבֵדוֹת וְתִקון מְצִיאַת כְּפִי הוא ּיִשְׂרָאֵל ּהַנִיצוֹצוֹת,ּשֶׁזֶה עִקַר תִקון הָאָדָם לְבָרֵר נִיצוֹצוֹת, ּּדְהַיְנו לִמְצֹא הָאֲבֵדוֹת.ּּומֵחֲמַת שֶׁיִשְׂרָאֵל בְּאוֹתו ֹ הָעֵת מִצְרַיִם גְּאֻלַת ּשֶׁל,שֶׁכְּבָר הֲגַםוְנִתְעַלו ּנִתְתַקְנו עַל־יְדֵי מְצִיאַת אֲבֵדוֹת הַרְבֵּה,ּאֲבָל עֲדַיִן לֹא נִמְצְאו ּכֻּלָם,ּּוְגַם אוֹתָם שֶׁנִמְצְאו,ּעֲדַיִן לֹא נִגְמַר תִקונָם הַשְׁלֵמות ּּבְּתַכְלִית;עַל־יָדָם הָיָה לֹא הַתִקון ּוְגַם בְּעַצְמָםֹ,ּכִּי אִם בְּחַסְדוהַגָּדוֹל,שֶׁהֵאִיר עֲלֵיהֶם אוֹר ּּגָּדוֹל מִלְמַעְלָה שֶׁלֹא בְּהַדְרָגָה וְשֶׁלֹא כַּסֵּדֶר,ּּכַּמובָא ּבַּכַּוָנוֹתׁ.ּּוְזֶהו בְּחִינַת חֹדֶש ׁ הָאָבִיב מַמָש,ּשֶׁבּו ֹ יָצְאו ּמִמִצְרַיִם,ִּכִּי אָז בִּזְמַן הָאָבִיב הַתְבואָה וְהַצְמָחִים קְרוֹבּים וסְמוכִים מְאֹד לִגְמַר תִקונָם ובִשׁולָם,אֲבָל ּעֲדַיִן לֹא נִגְמְרו לְגַמְרֵי,ּשֶׁזֶה בְּחִינַת שֶׁעֲדַיִן לֹא נִגְמַר בִּשְׁלֵמות הָאֲבֵדוֹת מְצִיאַת ּעִנְיַן.יִתְבָּרַך ְּוְהַשֵׁם ּבְּרַחֲמָיו דִלֵג עַל הַקֵץ וגְאָלָם מִיָד בְּחִפָזוֹן,כִּי רָאָה ּשֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַמְתִין עוֹד,ּכִּי אִם יִתְמַהְמְהו עוֹד,חַס וְשָׁלוֹם,ּיאבְדו הָאֲבֵדוֹת לְגַמְרֵי,וְעַל־כֵּן הוֹפִיע ַ עֲלֵיהֶם ּּאוֹר גָּדוֹל מִלְמַעְלָה וגְאָלָם מִיָד,ּאַף־עַל־פִי שֶׁעֲדַיִן לֹא בִּשְׁלֵמות תִקונָם ּנִגְמַר,עֲלֵיהֶם עָבַר זֶה ּ ומֵחֲמַת שֶׁעָבַר מַה ּבֶּאֱמֶת,וְהַחֻרְבָּנוֹת הַגָּלֻיוֹת ּכָּל ּאַף־עַל־פִי־כֵן,אָז שֶׁהָיָה הַגְּאֻלָה הֶאָרַת ּעַל־יְדֵי, עַל־יְדֵי־זֶה הֶחֱיָה אוֹתָם הָאֲבֵדוֹת וְנִשְׁאַר בָּהֶם רְשִׁימָה קְדוֹשָׁה לָנֶצַח,עַד שֶׁסּוֹף כָּל סּוֹף יָשׁובו כֻּלָם לִמְקוֹרָם. וְזֶה הָעִנְיָן,ְּּהַשֵׁם יִתְבָּרַך בְּרַחֲמָיו נוֹהֵג בְּחַסְדו ֹ בְּכָל ּדוֹר עַל־יְדֵי גְּדוֹלֵי מֻבְחֲרֵי הַצַדִיקִים,ּשֶׁיֵש ׁ לִפְעָמִים ָּשֶׁחוֹטְפִין אֲנָשִׁים ומוֹצִיאִין אוֹתָם מִמְקוֹמוֹת מְגֻנִים ּומְלֻכְלולְקָרְבָם אוֹתָם לְטַהֵר ומַתְחִילִין מְאֹד ּּכִים יִתְבָּרַך ְּלְהַשֵׁם;שֶׁנוֹפְלִים ׁ הַרְבֵּה שֶׁיֵש ּאַף־עַל־פִי ְּאַחַר־כָּך מִמַדְרֵגָתָם,ּרַחֲמָנָא לִצְלַן,ּאַף־עַל־פִי־כֵן הֵם ּמִשְׁתַדְלִים לְקָרֵב בְּכָל פַעַם יוֹתֵר,ְּכִּי אַתָה מָרוֹם לעוֹלָם ה,'ָלְעוֹלָם יָדְך עַל הָעֶלְיוֹנָה,עַד אֲשֶׁר סוֹף כָּל ּסוֹף יִתְתַקֵן הַכֹּל בִּשְׁלֵמות.ּוְזֶה בְּחִינַת אֲכִילַת מַצָה ּּוְאִסּור חָמֵץ בַּפֶסַחַ,ּּוְכָל זֶה מֵחֲמַת הַחִפָזוֹן הַנ"לֹ ,כְּמו ּשֶׁכָּתובִ: "ּכִּי בְחִפָזוֹן יָצָאת ָ מֵאֶרֶץ מצְרָיִם"כִּי מְצִיאַת ּהָאֲבֵדוֹת ובֵרור הַנִיצוֹצוֹת הוא מַמָש ׁ בְּחִינַת צְמִיחַת ּהַתְבואָה וְתִקון הַלֶחֶם,ּּכִּי כָּל זְמַן שֶׁהַתְבואָה יוֹצֵאת ּמִן הָאָרֶץ וְצוֹמַחַת וגְדֵלָה בְּיוֹתֵר,ִּזֶה בְּחִינַת שֶׁנִמְצָאִין ּהָאֲבֵדוֹת הַנֶעְלָמּים בְּגִדולֵי הָאָרֶץ וְנִתְתַקְנִים בְּיוֹתֵר, ופַעַם פַעַם בְּכָל ּּוְכֵן,זְמַן שֶׁהוא הָאָבִיב זְמַן ּעַד ּּהַבִּשׁול,ְּוְאַחַר־כָּך צְרִיכִין קְצִירָה וַאֲסִיפָה וטְחִינָה ּובֵרור וְכו,'ּעַד שֶׁנַעֲשֶׂה לֶחֶם,ּוְכָל זֶה הוא בְּחִינַת מְצִיאַתפַעַם בְּכָל הַנִיצוֹצוֹת ובֵרור ּ הָאֲבֵדוֹת ּבִּשְׁלֵמות יוֹתֵר.ּוְזֶה בְּחִינַת כָּל הַמִצְוֹת הַנוֹהֲגוֹת בַּפַת, ּכִּי עַל־יְדֵי הַמִצְוֹת הָאֵלֶה שֶׁבַּפַת,עַל־יְדֵי־זֶה מַכְנִיעִין פַעַם בְּכָל ּהַסִּטְרָא־אָחֳרָא,ומַשְׁלִי ּומְקַדְשִׁיןמִין ּהַנִיצוֹצוֹת שֶׁיוכְלו לַעֲלוֹת בִּשְׁלֵמות;ּוְעִקַר גְּמַר תִקון ּהָאֲבֵדוֹת וְהַנִיצוֹצוֹת שֶׁבַּתְבואָה הוא כְּשֶׁנַעֲשֶׂה לֶחֶםֹ, לְהַחֲיוֹתו אָדָם לַאֲכִילַת רָאוי ּשֶׁאָז,עָלָיו ְלְבָרֵךֹ, לִמְקו הָאֲבֵדוֹת עוֹלִין שֶׁעַל־יְדֵי־זֶהרָן,ּשֶׁזֶה בְּחִינַת ּגְּאֻלָתָן.וְאָז בִּשְׁעַת הַגְּמָר מִתְגַּבֶּרֶת הַסִּטְרָא־אָחֳרָא מְאֹד ּומִשְׁתַטַחַת,הַנִלְחָמִים אֲנָשִׁים שְׁנֵי ְּכְּדֶרֶך, ּשֶׁכְּשֶׁרוֹאֶה שֶׁשֶׁכְּנֶגְדו ֹ קָרוֹב לְהִתְגַּבֵּר עָלָיו אֲזַי הוא מִתְגַּבֵּר בְּיוֹתֵרכֹּחוֹתָיו בְּכָל,ּּכַּמובָא.וְזֶה בְּחִינַת )הושׂע ז,ז" :(ֹּּמִלוש ׁ בָּצֵק עַד חֻמְצָתו",ּכִּי עִקַר גְּמַר ּתִקון הַלֶחֶם הוא כְּשֶׁנִתְחַמֵץ,ּומַצָה הוא בְּחִינַת לֶחֶם ֹ בִּשְׁלֵמות תִקונו נִגְמַר לֹא ּשֶׁעֲדַיִן.קָרְאו ּּוְעַל־כֵּן ַרַבּוֹתֵינו ז"ּל גַּם עוֹר שֶׁאֵינו ֹ נִגְמָר תִקונו ֹ בִּשְׁלֵמות בְּשֵׁם'ּמַצָהַ',ּּכְּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל:ּּמַצָה וְדִפְתְרָא. ּומֵחֲמַת שֶׁאָז לֹא נִגְמַר עֲדַיִן תִקון מְצִיאַת הָאֲבֵדוֹת ּבִּשְׁלֵמותַ,ּרַק בִּבְחִינַת אָבִיב כַּנ"לַ,על־כֵּן אִי אֶפְשָׁר ּלָנו לֶאֱכֹל אָז לֶחֶם שֶׁנִתְחַמֵץ וְנִגְמַר תִקונו ֹ בִּשְׁלֵמות, ּכִּי אֵין לָנו כֹּח ַ עַתָה לְבָרֵר ולְהַעֲלוֹת הָאֲבֵדוֹת כִּי אִם ּעַד בְּחִינַת מַצָה,ְּאֲבָל הַבֵּרור שֶׁצְרִיכִין לְהַלָן יוֹתֵר ּּמִלוש ׁ בָּצֵק עַד חֻמּּצָתו ֹ זֶה אֵין כֹּח ַ בְּיָדֵינו עַתָה לְבָרֵר, ּוְאִם יַמְתִין עַד שֶׁתַתְחִיל לְהִתְחַמֵץ,אֲזַי חַס וְשָׁלוֹם, ּלֹא דַי שֶׁלֹא יְבָרֵר,ּאַף גַּם תִתְאַחֵז בּו ֹ הַסִּטְרָא־ אָחֳרָא מְאֹד מְאֹד,לְהִתְאַחֵז מְאֹד עַתָה אוֹרֶבֶת הִיא ֹּכִּי ָבְּהָאֲבֵדוּּת מֵחֲמַת שֶׁרוֹאָה שֶׁמוֹצִיאִין אוֹתָם מִפִיה; הַשֵׁם בְּחֶמְלַת ּאֲבָל,עַתָה שֶׁמֵאִיר הֶאָרָה ֹּּמִגֹּדֶל ּבְּחַסְדו,אֵין כֹּח ַ לְהַסִּטְרָא־אָחֳרָא עַל הָאֲבֵדוֹת כְּלָל. ּאֲבָל הַתִקון שֶׁל הֶאָרָה הַזֹאת הוא רַק בִּבְחִינַת מַצָהַ, בְּחִינּת חִפָזוֹן,ּּעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת בְּהַמַצָה דַיְקָא נִמְשָׁכִין ּעַתָה כָּל הַקְדֻשׁוֹת וְכָל הָאוֹרוֹת הַגְּדוֹלִים הַמְאִירִין בַּפֶסַח ּּעַתָה,הָאֲבֵדוֹת כָּל בְּתוֹכָה כְּלולִים ּּכִּי ּּשֶׁנִמְצְאו,שֶׁהֵם נִיצוֹצוֹת קְדוֹשִׁים מְאֹדֹ,שֶׁכְּשֶׁעולִים ּהֵם אוֹרוֹת גְּדוֹלִים שֶׁמְאִירִין הַרְבֵּה בְּכֹח ַ הַהֶאָרָה ּּהַגְּדוֹלָה שֶׁמֵאִיר עֲלֵיהֶם עַתָה;ּאֲבָל אִם יַמְתִין עוֹד, חַס וְשָׁלוֹם,ּּעַד שֶׁתַתְחִיל הָעִסָּה לְהִתְחַמֵץ,ּתַחֲזֹר הַסִּטְרָא־אָחֳרָא וְתִתְעוֹרֵרָ,הֶח אַחַר ּשֶׁכְּרוכָהמֵץ בְּיוֹתֵר,ּמֵחֲמַת שֶׁזֶה גְּמַר תִקון הַלֶחֶם לְגַמְרֵי,וְזֶה אִי ּּאֶפְשָׁר לָנו עוֹד לְהַכְנִיע ַ עָתָה.ּוְעַל־כֵּן אִסּור הֶחָמֵץ ּבְּפֶסַח חָמור מְאֹד,כִּי שָׁם אֲחִיזַת כָּל הַסִּטְרָא־אָחֳרָא ּעַתָה בְּפֶסַח;ּעַד אַחַר קְרִיעַת יַם־סוף,ּשֶׁאָז נָפְלו הַסִּטְרָא־אָחֳרָא,הַמִצְרִים ּשֶׁהֵם,לְגַמְרֵי,ּוכְבָר ְּּנִתְקָרְבו יִשְׂרָאֵל הַרְבֵּה לְהַשֵׁם יִתְבָּרַך עַל־יְדֵי יְמֵי הַסְּפִירָה,ּּוְזָכו לְיִרְאָה וְלֶאֱמונָה שְׁלֵמָה,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב "ּּוַיִירְאו הָעָם"ּוְכוִ',ּוְרָאו וְהּשִׂיגו עַל הַיָם מַה שֶׁהִשִׂיגו, ְּעַל־כֵּן אַחַר־כָּך יְכוֹלִין לְתַקֵן גַּם הֶחָמֵץ,ּוְאָז הֻתַר הֶחָמֵץ)הלכות ברכת הפירות-הלכה ה,אות ה ז.( לד ּכָּל הַשָׁלֹש ׁ רְגָלִים תָלְתָה הַתוֹרָה בִּזְמַן תִקון הַתְבואָהִ: ּפֶסַח בְּחֹדֶש ׁ הָאָביב;ּּשָׁבועוֹת נִקְרָא חַג הַקָצִיר;סֻכּוֹת נִקְרָא חַג הָאָסִיף.ּכִּי כָּל הַשָׁלֹש ׁ רְגָלִים הֵם זֵכֶר מִצְרָיִם לִיצִיאַת,הָאֲבֵדוֹת מְצִיאַת בְּחִינַת ַּשֶׁהוא ּהַנ"ל,ּשֶׁרֻבָּם נֶעְלָמִים בַּצְמָחִים.ּוְעַל־כֵּן פֶסַח,שֶׁהָיָה ּהַגְּאֻלָה קֹדֶםּ הַזְמַן,ּהַיְנו קֹדֶם שֶׁנִגְמַר תִקון הָאֲבֵדוֹת ּבִּשְׁלֵמותַ,ּּעַל־כֵּן הוא בְּחֹדֶש ׁ הָאָבִיב כַּנ"ל;ּבְּשָׁבועוֹת ּּזָכו לְקַבָּלַת הַתוֹרָה,ּשֶׁאָז כִּמְעַט שֶׁנִגְמַר הַתִקון,אֲבָל ּּעֲדַיִן אֵינו ֹ בְּתַכְלִית הַשְׁלֵמות,ּכִּי חָזְרוּוְקִלְקְלו עַל־יְדֵי חֵטְא הָעֵגֶל,ּּעַל־כֵּן הוא בִּזְמַן הַקָצִיר,ּּשֶׁהַתְבואָה כְּבָר ּנִגְמְרָה בִּשְׁלֵמותָ ;ְּאַך אַף־עַל־פִי־כֵן עֲדַיִן יֵש ׁ עָלֶיה בַּשָׂדֶה הֱיוֹתָה זְמַן כָּל הַרְבֵּה ּאַחֲרָיות.ְאַחַר־כָּךָ, ּכְּשֶׁחָזַר מֹשֶׁה רַבֵּנו עּלָיו הַשָׁלוֹם וְהִתְפַלֵל בַּעֲדָם וְתִקֵן ּּהַחֵטְא וְהַפְגָם שֶׁלָהֶם,ּוְהָעִקָר בְּאַרְבָּעִים יְמֵי רָצוֹן ּמֵאֱלול עַד יוֹם־כִּפור,ּשֶׁהֵם יְמֵי תְשׁובָה,שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הָאֲבֵדוֹת מְצִיאַת ּעִקַר,חַג הוא אַחַר־כָּך ְּעַל־כֵּן הָאָסִיףֶׁ,שּאָז גְּמַר הַתְבואָה בִּשְׁלֵמות,מֵאַחַר שֶׁכְּבָר הַבַּיִת לְתוֹך ְנֶאֶסְפָה,מְצִיאַת גְּמַר בְּחִינַת ּשֶׁזֶה ּהָאֲבֵדוֹת שֶׁל אוֹתָה שָׁנָה.ּומֵחֲמַת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְבָרֵר אַחַת כָּל הָאֲבֵדוֹת בְּשָׁנָה וְלִמְצֹא,רַק בְּכָל שָׁנָה ַנִמְצָאִיןּקְצָת כַּנ"ל,ּעַל־כֵּן תֵכֶף אַחַר סֻכּוֹת חוֹזְרִין ּוְזוֹרְעִין וְכו,'ּדְהַיְנו שֶׁמַתְחִילִין לַעֲסֹק בְּתִקון שְׁאָר הָאֲבֵדוֹת.ּוְכָל יְמֵי הַחֹרֶף הֵם בִּבְחִינַת עִבּור,ּובְנִיסָן, ּשֶׁהוא חֹדֶש ׁ הָאָבִיבֹ,ּאָז הוא בְּחִינַת לֵדָתָם וְקָרוב ּּלִגְמַר בִּשׁולָם,ּוְאָז הוא זְמַן גְּאֻלַת מִצְרַיִם וְחַג הַפֶסַח, ּּשֶׁהוא בִּבְחִינַת חִפָזוֹן,ּכִּי עֲדַיִן לֹא נִגְמַר תִקונָם עַד ּזְמַן הַקָצִיר וְהָאֲסִיפָה,ַּשֶׁהֵם בְּחִינַת שָׁבועוֹת וְסֻכּוֹת ּכַּנ"לְ.ּאֲבָל זֶה בְּעַצְמו ֹ הוא נִפּּלְאוֹת תְמִים דֵעִים, ּשֶׁדִלֵג עַל הַקֵץ וְלֹא רָצָה לְהַמְתִין עַד גְּמַר תִקונָם,כִּי ּרָאָה שֶׁאִם יִתְמַהְמֵה ַ עוֹד,אָז יֵש ׁ אֲבֵדוֹת וְנִיצוֹצוֹת ְְּּּשֶׁנֶאֱחַז בָּהֶם הַזֻהֲמָא כָּל־כָּך עַד אֲשֶׁר יִשָׁאֲרו שְׁקועִים שָׁם בְּמִצְרַיִם וּיאבְדו לְגַמְרֵי,חַס וְשָׁלוֹם,שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה ּצְרִיכִין לֶאֱכֹל מַצָה,ַּשֶׁנֶאֱפֵית גַּם־כֵּן בְּחִפָזוֹן דַיְקָא ּקֹדֶם גְּמַר תִקונָה כַּנ"ל)הלכות ברכת הפירות- הלכה ה,אות י.( לה ְּצָרִיך הָאָדָם לִזְכֹּר הֵיטֵב הֵיטֵב כָּל יְמֵי חַיָיו,בְּכָל יוֹם וָיוֹם,אֶת יוֹם צֵאתו ֹ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב"לְמַעַן ָּתִזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְך מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם"ּוְכו,'ֹּּדְהַיְנו מַה ּשֶׁיָצָא מִמִצְרַיִם קֹדֶם הַקֵץ רַק בְּחַסְדו,ּשֶׁמֵחֲמַת זֶה ּעוֹבֵר עָלָיו מַה שֶׁעוֹבֵרִּ.כּּי בְּכָל דוֹר וָדוֹר חַיָב אָדָם ּלִרְאוֹת אֶת עַצְמו ֹ כְּאִלו הוא יָצָא מִמִצְרַיִם,ַכִּי עַל כָּל ּאָדָם עוֹבֵר כָּל הַנ"ל,ֹעַל־כֵּן צְרִיכִין לִזְכֹּר בְּכָל יוֹם ְּּגֹּדֶל חַסְדו ֹ יִתְבָּרַך שֶׁהוֹצִיאו ֹ מִמְקוֹם שֶׁהוֹצִיאו,ְּשֶׁזֶה בְּחִינַת יצִיאַת מִצְרָיִם;ּּוְאַף־עַל־פִי שֶׁעַתָה עוֹבֵר עָלָיו שֶׁעוֹבֵר ּמַה,וְהַטוֹבָה הַחֶסֶד בְּוַדַאי ּאַף־עַל־פִי־כֵן ֹ לָרִיק אֵינו ֹ הַשֵׁם יִתְבָּרַך בְּוַדַאי עִמו ְּּּשֶׁעָשָׂה,חַס וְשָׁלוֹם,אֵלֶה בְּעִנְיָנִים לַעֲבֹר עַתָה שֶׁצָרִיך ְְּרַק ּולבָּהֶם הִתְנַסּוֹת,הַשֵׁם יִגְמֹר סוֹף כָּל סוֹף ֹּאֲבָל ְּיִתְבָּרַך אֶת שֶׁלו,ְוְיִזְכֶּה לְהִתְקָרֵב לַעֲבוֹדָתו ֹ יִתְבָּרַך, ּוְלִמְצֹא כָּל אֲבֵדוֹתָיו בִּשְׁלֵמות,ּכִּי דְבַר אֱלֹקֵינו יָקום לְעוֹלָם)הלכות ברכת הפירות-הלכה ה,אות י.( ַלו אַחַּר יוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל פֶסַח מִסְתַלֶקֶת תֵכֶף הַהֶאָרָה ּהַגְּדוֹלָה שֶׁהֵאִירָה עָלֵינו רַק בְּחַסְדו ֹ הַגָּדוֹל כַּנ"ל.וְאָז ּצְרִיכִין לַחֲזֹר ולְטַהֵר עַצְמֵנו בְּהַדְרָגָה מִבְּחִינַת הַדָמִים הָרָעִיםֶ,ּשֶׁהֵם בְּחִינַת זֻהֲמַת מִצְרַיִם הַנּאֱחָז בָּנו.ּוְעִקַר ּהַטָהֳרָה מֵהַדָמִים הָרָעִים הוא עַל־יְדֵי שֶׁיִסְבֹּל בִּזְיוֹנוֹת וְיִשְׁתק הַרְבֵּה ּושְׁפִיכות־דָמִים,שֶׁיִזְכֶּה ּבִּשְׁבִיל ּלִתְשׁובָה ולְהִתְקָרֵב אֶל הַקְדֻשָׁה בֶּאֱמֶת,שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה ְּמְהַפֵך'ּדָםְ'לֹ'ּדום'שֶׁמְקַיֵם ּּעַל־יְדֵי"לַה ּדוֹם'"ֶ, ּּוְעַל־יְדֵי־זֶה יוֹצֵא מֵהַסְתָרַת פְנֵי אֶהְי"ה,ּשֶׁגִּימַטְרִיָא "ּדָם"ֶ,ּוְזוֹכֶה לִפְנֵי אֶהְי"ה,ּשֶׁהוא בְּחִינַת:אֲנָא זַמִין לְמֶהֱוֵי,תְשׁובָה ּּבְּחִינַת,נַעֲשֶׂה שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה עַד בְּחִינַת אָדָם,כַּמְבֹאָר בִּפְנִים.ּוְכָל זֶה אָנו עוֹסְקִין הַסְּפִירָה בִּימֵי,הַתוֹרָה לְקַבֵּל עַצְמָן ּּשֶׁמְכִינִין ּבְּשָׁבועוֹת,ּשֶׁזֶה עִקַר קִיום הֲוָיַת הָעוֹלָם וַהֲוָיַת הָאָדָם, בְּחִינַת ּשֶׁזֶה'לְמֶהֱוֵי זַמִין אֲנָא'.מַקְרִיבִין ְוְעַל־כֵּן ּתשְׂעוֹרִים עֹמֶר ּחִלָה,זָכִינו לֹא שֶׁעֲדַיִן ַּלְהוֹרוֹת ּלִבְחִינַת אָדָם הַנ"ל,ּרַק עֲדַיִן אָנו בִּבְחִינַת בְּהֵמָה, בְּחִינַת שְׂעוֹרִים,ּשֶׁהוא מַאֲכַל בְּהֵמָה,ּוְאָנו מְנִיפִין ּהַשְׂעוֹרִים לְקָרְבַּן לְרֵיח ַ נִיחוֹח ַ לַהִ',ּכִּי אָנו מְכינִין ּּעַצְמֵנו לְקַבָּלַת הַתוֹרָה,לַעֲלוֹת עַל־יְדֵי־זֶה מִבְּחִינַת בְּהֵמָה לִבְחִינַת אָדָם.ּגַּם עֹמֶר שְׂעוֹרִים הוא בְּחִינַת ּבּושָׁה ושְׁפִיכות־דָמִים,ּכִּי עֹמֶר שְׂעוֹרִים הוא בְּחִינַת מִנְחַת קְנָאוֹת שֶׁל הַסּוֹטָהֹּ,ּשֶׁצְרִיכָה לִסְבּל בּושָׁה ּּגְדוֹלָה אֲפִלו אִם לֹא נִטְמְאָה,ּרַק עַל חֵטְא הַהַסְתָרָה לְבָדׁ.ּּוְעַל־כֵּן מְבֹאָר בַּזֹהַר הַקָדוֹש,ּשֶׁמִנְחַת הָעֹמֶר ּּהוא בְּחִינַת בְּדִיקו דְאֵשֶׁת חַיִל;ָּּהַיְנו שֶׁמֵחֲמַת שֶׁבְּכָל ּשָׁנָה וְשָׁנָה צְרִיכִין אֲנַחְנו לְהּכִין עַצְמֵנו מֵחָדָש ׁ לִזְכּוֹת ּלְקַבָּלַת הַתוֹרָהׁ ,ּּהַיְנו הָעִקָר לְקַבֵּל עַל עַצְמו ֹ מֵחָדָש ּקִיום הַתוֹרָה,ּשֶׁהוא בְּחִינַת תְשׁובָה עַל הֶעָבָר,ּּולְקַיֵם ּמֵעַתָה בִּשְׁלֵמות כָּל הַתוֹרָה.ָּׁומֵחֲמַת שֶׁעִקַר הַתְשׁובָה ּּהוא בּושה,כִּי צְרִיכִין לִסְבֹּל בִּזְיוֹנוֹת הַרְבֵּה בִּשְׁבִיל ּשֶׁיִזְכֶּה לְהִתְקָרֵב אֶל הַצַדִיק הָאֱמֶת,שֶׁעַל־יָדו ֹ יִזְכֶּה ּלִתְשׁובָה שְׁלֵמָה;ּּוַאֲפִלו אֵין לו ֹ בִּזְיוֹנוֹת מֵאֲחֵרִיםָׂ, מַעֲש כָּל עַל ֹ מְאֹד ׁ בְּעַצְמו לְהִתְבַּיֵש ְּצָרִיךיו,עַד ּשֶׁיִהְיֶה לו ֹ שְׁפִיכות־דָמִים מַמָש ׁ הַרְבֵּה מִזֶה,ֹּוְזֶה עִקַר ּּתְשׁובָתוַ,ז רַבּוֹתֵינו ּכְּמַאֲמַר"ל:עֲבֵרָה ֹהָעוֹבֵר ּומִתְבַּיֵש ׁ בָּה מוֹחֲלִין לו.וְזֶה בְּחִינַת עֹמֶר שְׂעוֹרִים, ּשֶׁאָנו מְבַיְשִׁין אֶת עַצְמֵנו ומוֹדִיּּם ומִתְוַדִים שֶׁעֲדַיִן ּּדוֹמִים אֲנַחְנו כִּבְהֵמָהַ ,ּּוכְמו ֹ שֶׁבְּהֵמָה אֵין לָה כֹּח ּּהַדִבּור,לְהָשִׁיב לָנו פֶה אֵין ְּכָּך אָנוַ ,לִשְׁמֹע רַק ּחֶרְפָתֵנו וְלִשְׁתק,בִּבְחִינַת"ּדוֹם לַה'",ּוְזֹאת הַבּושָׁה ּזֶה עִקַר תִקונֵנוָ.ּובּזֶה נִבְדָקִין יִשְׂרָאֵל,ּּשֶׁמִי שֶׁקִלְקֵל מַעֲשָׂיו,הָאֱמֶת עַל מוֹדֶה הוא עַל־כָּל־פָנִים ּּאֲבָל ּּומִתְבַּיֵש ׁ בְּעַצְמו ֹ עַל זֶה,ּומְקַבֵּל עַל עַצְמו ֹ בִּזְיוֹנוֹת ּושְׁפִיכות־דָמִים בִּשְׁבִיל שֶׁיִזְכֶּה לִתְשׁובָה,ַאֲזַי בֶּאֱמֶת ּנִתְתּקֵן עַל־יְדֵי זֶה.ּמִכָּל־שֶׁכֵּן מִי שֶׁהוא טָהוֹר בֶּאֱמֶתֹ , ֹּוְאַף־עַל־פִי־כֵן הוא מִתְבַּיֵש ׁ בְּעַצְמו ֹ עַל שֶׁאֵין טָהֳרָתו ּבְּתַכְלִית הַשְׁלֵמות או ֹ עַל קֹצֶר הַשָׂגָתו,ָּׂאֲזַי הוא זוֹכֶה ּעַל־יְדֵי־זֶה לִתְשׁובָה עַל תְשׁובָה ולְהַשגָה גְדוֹלָה בְּכָל בְּיוֹתֵר ּפַעַםֹ .וְאֵינו בֶּאֱמֶת טָמֵא שֶׁהוא מִי ּאֲבָל ּּמִתְבַּיֵש ׁ כְּלָל מִזֶה,ּאַדְרַבָּאׁ ,ּהוא חוֹלֵק ומְבַזֶה ומְבַיֵש אַנְשֵׁי־אֱמֶת אֶת,מִנְחַת עַל־יְדֵי יִפֹל ּאֲזַי ְהָעֹמֶר־שְׂעוֹרִים בְּאֵין סוֹמֵךֹ,כְּמו ֹ הַסּוּטָה שֶׁנִטְמְאָה ּּוְלֹא רָצְתָה לְהִתְוַדוֹת עַל עֲונָה.ּוְזֶה בְּחִינַת מַפֶלֶת ּכַּמָה רְשָׁעִים גְּדוֹלִים,שֶׁהָיָה בְּיוֹם הֲנָפַת הָעֹמֶרֹ ,כְּמו ּהָמָן וְסַנְחֵרִיב וְכו')הלכות ברכת הפירות-הלכה ה, יד טו.( " ‰˜„ˆ Ôȇ ˙·˘Á ÒÂÙ„‰ ˙˜„ˆ ÂÓÎ " ] רבי נתן [ בכל סניפי הדואר , Ô·˘Á ÒÓ' 89-2255-7 לאחינו כל בית ישראל הוצאת חומשים עם פירוש הלקוטי הלכות במחיר הקרן 125 § לסט )

EN:
This applies to every person in every era. Sometimes one is aroused toward holiness, the heart aflame with wondrous yearning. It seems certain one will remain devoted. Then an hour later one falls from one's desire, the heart becomes dulled, the mind confused — completely forgetting the first yearning, as if one never had desire for Hashem's service at all. Sometimes the yearning lasts a long time — yet one still falls and forgets everything.

Segment 2
HE:
5 כרכים ( פרטים והזמנה : 054-8429006 ) מאיר (



# Shavuos - Chumash with Likutey Halachos
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/6/2/

Shavuos - Chumash with Likutey Halachos
חומש עם ליקוטי הלכות — פרשת שָׁבוּעוֹת
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/6/2

Segment 1
HE:
פירושים עלחגהשבועות מתוךהספרהקדוש"אוצר היראה" יד "חָמֵץ"ּאוֹתִיוֹת"מֵצַח"ִ,ּבְּחִינַת מִצְחָא דּזְעֵיר אַנְפִין ּוְכו,'ּשֶׁמִשָׁם הִתְעוֹרְרות כָּל הַדִינִים,ּרַחֲמָנָא לִצְלַן; ּומִזֶה הָעִקַר אֲחִיזַת הַסִּטְרָא־אָחֳרָא וְהַקְלִפוֹת בְּחִינַת שְׁמַד,אֵל אַחֵר,ּּכְּפִירוֹת וזְנות,בְּחִינַת"ּמֵצַח אִשָׁה זוֹנָהָ".שֶׁנִזְה ּוְעַל־יְדֵיבְּפֶסַח חָמֵץ מֵאֲכִילַת רִין, וְעַל־יְדֵי מִצְוַת סְפִירַת הָעֹמֶר,עַל־יְדֵי־זֶה מַמְשִׁיכִין ּהֶאָרָה וְהַמְתָקָה מִבְּחִינַת מֵצַח הָרָצוֹן,ַּוְאָז נִמְתָקִין ּּהַדִינִים שֶׁאֲחִיזָתָם מִבְּחִינַת מֵצַח הַנ"ל,עַל־יְדֵי הֶאָרַת הָרָצוֹן מֵצַח.וְעַלהֶחָמֵץ הֻתַר אַחַר־כָּך ְּ־כֵּן,עַד ּשֶׁעַל־יְדֵי־זֶה אָנו זוֹכִין בְּשבועות לִבְחִינַת הִתְגַּלות מֵצַח הָרָצוֹןַ,ּשֶׁהוא בְּחִינַת פִדְיוֹן הָעֶלְיוֹן הַכּוֹלֵל הַנ"ל, הַהַמְתָקוֹת כָּל ּשֶׁעַל־יְדֵי־זֶה,גֵּרִים שֶׁמִתְגַּיְרִין ַּּעַד ע וְעוֹלִיםלְרָצוֹן מִשְׁמַד ּל־יְדֵי־זֶה,בְּחִינַת ּשֶׁזֶה ְּּהִתְקָרְבות יִשְׂרָאֵל לְהַשֵׁם יִתְבָּרַך בְּשבועות עַל־יְדֵי ּקַבָּלַת הַתוֹרָה)ברכת השחר-הלכה ה,טז.( טו מ עַל־יְדֵי"הַהַמְתָקָה מַמְשִׁיכִין הַסְּפִירָה יְמֵי ּט, הַכ כָּל ּלְהַמְתִיק"בָּתֵי־ ּדדִינִים)השחר ברכת- הלכה ה,אות כה.( טז ּּעַל־יְדֵי שֶׁיוֹצְאִין מִגָּלות מִצְרַיִם,ּשֶׁהוא עֶרְוַת הָאָרֶץ, ּּבְּחִינַת תַאֲוַת נִאוף,ּּומְקַדְשִׁין אֶת עַצְמָן בְּמ"ט יְמֵי הַסְּפִירָה,שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִכְלָלִין בְּמׁ "ֹּּט אוֹתִיוֹת שֶׁיֵש בִּשְׁמוהַשְׁבָטִים ּת,הַבְּרִית קְדֻשַׁת בְּחִינַת ּּשֶׁזֶה, ְכַּמְבֹאָר בִּפְנִים עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין אַחַר־כָּך בְּשבועות הַתוֹרָה ּלְקַבָּלַת,שֶׁתִהְיֶה הַתוֹרָה קַבָּלַת עִקַר ּכִּי ּבִּבְחִינַת בְּרָכָה וְסַם־חַיִים הוא עַל־יְדֵי קְדֻשַׁת הַבְּרִית )הלכות ברכת התורה-הלכהא.( יז בְּשבועות עוֹלִין עַד שֹׁרֶש ׁ הָרָצוֹן,ְּוְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְהַפֵך ּגַּם חָכְמַת הַטֶבַע לְרָצוֹן,ּעַל־יְדֵי הִתְגַּבְּרות הִתְגַּלות ּּהָרָצוֹן שֶׁנִתְגַּלָה אָז,ְשֶׁהַכֹּל מִתְנַהֵג רַק בִּרְצוֹנו ֹ יִתְבָּרַךַ. ּוְעִקתַרְגּום מִלְשׁוֹן הוא הַטֶבַע חָכְמַת יְנִיקַת ּר. כָּל־כָּך הָרָצוֹן נִתְגַּלֶה ְּּובְשבועות,לְשׁוֹן שֶׁגַּם עַד ּּתַרְגּום,ּשֹׁרֶש ׁ חָכְמַת הַטֶבַע,ּּנִכְלָל בַּקְדֻשָׁה.וְעַל־כֵּן אָז אוֹמְרִים'ּּאַקְדָמות,'וְנוֹרָא גָּדוֹל שֶׁבַח ּשֶׁהואִּ, בּלְשׁוֹן תַרְגּום דַיְקָא,ּכִּי זֶה עִקַר שְׁלֵמות הִתְגַּלות הָרָצוֹןׂ )ענין קדיש-הלכהא.( כא ּבְּפֶסַח הָיְתָה הַגְּאֻלָה רַק עַל־יְדֵי אִתְעָרותָא דִלְעֵלָא, ּּכִּי לֹא קִבְּלו עֲדַיִן אֶת הַתוֹרָה.עַל־כֵּן,ּאַף־עַל־פִי ּשֶׁמְקַבְּלִין אָזּ הַמֹחִין בְּהֶאָרָה גְדוֹלָה מְאֹד,כַּמְבֹאָר ּבַּכַּוָנוֹת,ּאֲבָל לֹא זָכו עֲדַיִן לְקַבֵּל אוֹר הַכֶּתֶר,ּשֶׁהוא ּבְּחִינַת הַמְסַדֵר וְהַמְיַשֵׁב אֶת הַמֹחִיןֹ ,ְּשֶׁעִקַר תִקונו ּּעַל־יְדֵי עֲשִׂיַת מִצְוֹת ומַעֲשִׂים טוֹבִים הַרְבֵּה בְּשִׂמחָה. ּוְעַל־כֵּן אָסור אָז הֶחָמֵץ בְּאִסּור חָמור,כִּי שֹׁרֶש ׁ הֶחָמֵץ הַמְסַדֵר תִקון בִּבְחִינַת וְנִשְׁתַלְשֵׁל נִמְשָׁך ְַּבַּקְדֻשָׁה הַנ ּּוְהַמְיַשֵׁב"ל)ּעַיֵן'אֲכִילָה,'יא אוֹת.(וְעַל־כֵּן בְּשבועותֶ,ּשֶׁאָז זָכו לְקַבֵּל אוֹר הַכֶּתר עַל־יְדֵי הַהֲכָנָה שֶׁל סְפִירָה,ּּעַל־כֵּן מִצְוָה אָז לְהָבִיא שְׁתֵי הַלֶחֶם ּמֵחָמֵץ דַיְקָא)הלכות נפילת אֹפיים-הלכה ד,אות י וכו'.( כח ּעַל־יְדֵי שֶׁהַצַדִיק מֵאִיר גַּם בְּדָרֵי מַטָה,ַשֶׁהֵם אוֹתָם ּהָאֲנָשִׁים הַפְחותִים שֶׁנָפְלו מִמדְרֵגָתָם מְאֹד,ֹּּשֶׁיֵדְעו גַם הֵם כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדו,ּוְהַשֵׁם אִתָם וְעִמָם וְאֶצְלָם,ּּוְלֹא יִירְאו וְלֹא יִתְיָאֲשׁו,חַס וְשָׁלוֹם,רַק גַּם ְּהֵם יִתְעוֹרְרו וְיָקִיצו וְיַתְחִילו לְהִתְקָרֵב לְהַשֵׁם יִתְבָּרַך ּמֵעַתָה בְּתּוֹרָה ותְפִלָה ומַעֲשִׂים טוֹבִים,ַ וְעַל־יְדֵי־זֶה ּבְּעַצְמו ֹ הוא מֵאִיר בָּהֶם הַדַעַת ומְגָרֵש ׁ מֵהֶם הָרוח ּּשְׁטות ומוֹצִיאָם עַל־יְדֵי־זֶה מִכָּל הָעֲונוֹת,ּשֶׁזֶהו עִקַר ּּהָרַחֲמָנות שֶׁצְרִיכִין לְרַחֵם עַל יִשְׂרָאֵל.ּּכִּי אֲפִלו אִם ּּהָאָדָם הוא כְּמו ֹ שֶׁהוא,ּּתֵכֶף כְּשֶׁמוֹדִיעִין לו ֹ הֵיטֵב כִּי ְּּגַם שָׁם ובִמְקוֹמו ֹ נִמְצָא גַם־כֵּן הַשֵׁם יִתְבָּרַך,כִּי גַם ְּבְּתוֹך הָרוח ַ שְׁטות בְּעַצְמו ֹ יֵש ׁ נִיצוֹצוֹת הַקְדֻשָׁה,כִּי ְּגַם שָׁם יֵש ׁ חִיות אֱלָקותו ֹ יִתְבָּרַך,ּשֶׁזֶה בְּחִינַת"ּהַשֹׁכֵן טֻמְאתָם בְּתוֹך ְּאִתָם",ֹ נִתְבַּטֵל בְּעַצְמו ּעַל־יְדֵי־זֶה ּּהָרוח ַ שְׁטות,בִּבְחִינַת"ּּוְנָעו אֱלִילֵי מִצְרַיִם מִפָנָיו", ּשֶׁזֶה בְּחִינַת" :ּוְעָבַרְתִי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם"ּּוְאִתְגַּלֵיתִי וְכו,' וְעַל־יְדֵי־זֶה"ּוְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר וְכו'",ּשֶׁהוא בְּחִינַת ּּהַדַעַת דְסִטְרָא־אָחֳרָא,ּשֶׁמִשָׁם הָרוח ַ שְׁטות,כִּי מִי ְּהוא זֶה עָרַב אֶת לִבּו ֹ לָגֶשֶׁת אֵלָיו יִתְבָּרַך!ּכִּי עִקַר ְּקִיום הָרוח ַ שְׁטות הוא מֵהַסְתָרַת אֱלָקותו ֹ יִתְבָּרַך; אֲבָלְּ תֵכֶף כְּשֶׁנִתְגַּלֶה אֱלָקותו ֹ יִתְבָּרַך גַּם שָׁם,אֲזַי ּמִמֵילָא נִתְבַּטֵל הָרוח ַ שְׁטות.וְזֶה בְּחִינַת הֲנָפַת עֹמֶר שְׂעוֹרִים,ּשֶׁהוא מַאֲכַל בְּהֵמָה,ּּבְּחִינַת הָרוח ַ שְׁטות, ּוצְרִיכִין לְנַפוֹתָה בִּשְׁלֹשׁ־עֶשְׂרֵה נָפָה עַדּשֶׁיְבָרֵר גַּם ּמִשָׁם נִיצוֹצוֹת קְדוֹשִׁים ובֵרורִים נִפְלָאִים,ּעַד שֶׁיַעֲלֶה הַכֹּל לְרֵיח ַ נִיחוֹח ַ לַהֹ ',ּכִּי גַם שָׁם נֶעְלָם חִיות אֱלָקותו ְיִתְבָּרַךֹ,כְּבוֹדו הָאָרֶץ כָל מְלֹא כִּי,ָּוְעַל־יְדֵי־זֶה ּמְקָרְבִין הַכֹּל לְהַשֵׁם יִתְבְרַך,ּשֶׁזֶה בְּחִינַת כְּלָלִיות הָעוֹלָמוֹת,ּבְּחִינַת תַחְתוֹנִים לְמַעְלָה וְכו'.וְזֶה בְּחִינַת שֶׁאַחַר־כָּך הָעֹמֶר ְסְפִירַת,הַיָמִים שֶׁמְקַשְׁרִין ּהַיְנו ּוְהַזְמַן,ַ שְׁטות הָרוח אֲחִיזַת עִקַר ּשֶׁשָׁם,ְלִבְחִינַת ּלְמַעְלָה מֵהַזמַן,ּשֶׁזֶה בְּחִינַת מַה שֶׁמְבֹאָר בַּכַּוָנוֹת, ּשֶׁעַל־יְדֵי סְפִירָה מַמְשִׁיכִין הַמַקִיפִין וְכו,'ּּוְהַמַקִיפִין ּאֵלו הֵם בְּחִינַת אֲרִיכות יָמִים וְשָׁנִים,בְּחִינַת עוֹלָם הַבָּא,ּשֶׁהִיא לְמַעְלָה מֵהַזְמָן.וְזֶה בְּחִינַתִ"ּתְמימֹת ּתִהְיֶינָה",ּכִּי זֶה עִקַר תְמִימות ושְׁלֵמות הַזְמַןֹ ,ּלְקַשְׁרו מֵהַזְמַן ּלְמַעְלָה,בְּדָרֵי מַטָה דָרֵי כְּלָלִיות ּבְּחִינַת מַעְלָה,ּכְּלָלִיות הָעוֹלָם הַזֶה בָּעוֹלָם הַבָּא,ּּשֶׁזֶה עִקַר ּּהַשְׁלֵמות,ּוְעַל־יְדֵי־זֶה אָנו זּּוֹכִין לְהַשִׂיג דַעַת וְחָכְמָה ּאֲמִתִית דַיְקָא עַל־יְדֵי הַיָמִים וְהַזְמַןׁ ,כִּי בְּכָל יוֹם יֵש בּו ֹ חָכְמָה וְדַעַת מְיֻחָד,בְּחִינַת"ּּיָמִים יְדַבֵּרו וְכו'." לְהָרִים הַסְּפִירָה בִּימֵי עוֹסְקִין שֶׁאָנו ַ ּוְעַל־יְדֵי־זֶה ּּולְהַגְבִּיהּהַתַחְתוֹנִים וְהַיְרודִים מְאֹד בְּחִינַת דָרֵי מַטָה, ְּּלְהַגְבִּיהָם לְמַעְלָה ולְקָרְבָם לְהַשֵׁם יִתְבָּרַך,ְַּשֶׁזֶה נִמְשָׁך ּמִבְּחִינַת הֲנָפַת עֹמֶר שְׂעוֹרִים כַּנ"ל,ְעַל־יְדֵי־זֶה נִמְשָׁך בְּכָל יוֹם אֵיזֶה הֶאָרָה מֵהֶאָרַת הָרָצוֹן,עַד שֶׁבְּשבועות ְּנִמְשָׁך בְּחִינַת עֶלְיוֹנִים לְמַטָה,בְּחִינַת"ּוַיֵרֶד ה'עַל הַר סִינַי",ְּוְאָז זוֹכִין בִּשְׁלֵמות לְהַמְשִׁיך הֶאָרַת הָרָצוֹן, ְּּשֶׁזֶה בְּחִינַת שֶׁפַע הַכֶּתֶר שֶׁנִמְשָׁך בְּשבועות,בְּחִינַת מִקְוֶה שֶׁל שבועותְּ,ַּשֶׁהוא בּחִינַת יָם־הַחָכְמָה הַנ"ל. וְאָז עוֹלִין מִבְּחִינַת מַאֲכַל בְּהֵמָה לְמַאֲכַל אָדָם,ּשֶׁזֶה ּבְּחִינַת שְׁתֵי הַלֶחֶם שֶׁהִקְרִיבו בְּשבועות.ּּוְאָז נִתְתַקֵן ּבְּחִינַת אֲכִילַת יִשְׂרָאֵל בִּשְׁלֵמות,ּשֶׁיִזְכֶּה כָּל אֶחָד ָבִּשְׁעַת אֲכִילָתּו ֹ לְהֶאָרַת הָרָצוֹן שֶׁהוא בְּחִינַת מ"הָ, ּשֶׁזֶה תַכְלִית שְׁלֵמות ה'אָדָם'ּשֶׁגִּימַטְרִיָאָ'מ"ה'.וְזֶה ּשֶׁמובָא בְּכַוָנוֹת סְפִירָהׂ,ּשֶׁיֵש ׁ ש"ך נִיצוֹצִין,ּוצְרִיכִין מ יוֹם בְּכָל לְהַמְשִׁיך ְּלְכַוֵן"נִיצוֹצוֹת ה,ּגִּימַטְרִיָא ָ'אדָם;'ּובְשִׁבְעַת יְמֵי הַשָׁבוע ַ מַמְשִׁיכִין שֶׁבַע פְעָמִים 'אָדָם'ּגִּימַטְרִיָא שׂט"ו,ּוְעִם הַהֵא וְכוׂ'ּגִּימַטְרִיָא ש"ך ּוְכו;'ּהַיְנוַ ,ּעַל־יְדֵי שֶׁמוֹדִיע ַ לָנו הַצַדִיק כִּי גַם בְּהָרוח אֱלָקו חִיות ׁ שָׁם ֹ יֵש בְּעַצְמו ּשְׁטותֹ יִתְבָּרַך ְתו, ְּּעַל־יְדֵי־זֶה מְדַבֵּק אֶת עַצְמו ֹ לְהַשֵׁם יִתְבָּרַך גַּם מִשָׁם, ְּּעַד שֶׁנִתְעוֹרֵר מִשָׁם לְהַשֵׁם יִתְבָּרַך מִכָּל מָקוֹם שֶׁהוא שָׁם,ּוְעַל־יְדֵי־זֶה הוא מְלַקֵט בְּכָל יוֹם כַּמָה נִיצוֹצוֹת ֹּהַקְדוֹשִׁים הַמְלֻבָּשִׁיםשָׁם בִּמְקוֹמו,ְּּוְאָז הוא מְהַפֵך שׂט מִבְּחִינַת"ו,בְּחִינַת ּשֶׁהוא"וְלָקְטו הָעָם ּּשָׁטו" ּבִּשְׁטותָאׁ,הַקָדוֹש בַּזֹהַר ּּכַּמְבֹאָר,בְּחִינַת ּשֶׁזֶה ּעֶשְׁתוֹנוֹתָיו ומַחְשְׁבוֹתָיו ובִטְחוֹנוֹתָיו שֶׁל שָׁוְא וָהֶבֶלְּ, ֹּשֶׁכֻּלָם הֵם מִבּחִינַת הָרוח ַ שְׁטות שֶׁנִתְעָה בּו,ּוְהוא ּּמְבָרֵר מִכָּל זֶה נִיצוֹצוֹת הַקְדוֹשִׁים שֶׁהֵם בְּחִינַת דַעַת, בְּחִינַת רָצוֹןָ,בְּחִינַת מ"ה,ּבְּחִינַת שֶׁבַע פְעָמִים אָדָם, בְּחִינָה ובְכָל מִדוֹת מִשֶׁבַע ומִדָה מִדָה בְּכָל ְּכִּי ּומַדּרֵגָה צְרִיכִים בֵּרורִים אֵלו.ּוְכָל זֶה אָנו עוֹסְקִין לְבָרֵר בְּחִינַת אָדָם,ּבְּחִינַת דַעַת,ְַּשֶׁנֶעְלָם גַּם בְּתוֹך ּבְּחִינַת בְּהֵמָה כַּנ"ל,ְּּעַד שֶׁזוֹכִין אַחַר־כָּך לִשְׁלֵמות הֶאָרַת הָרָצוֹן,ּבְּחִינַת מַדְרֵגַת אָדָם בִּשְׁלֵמות,ַּשֶׁזֶה ּבְּחִינַת שבועות כַּנ"ל.ּוְכָל זֶה הוא תִקון חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹןֹ,בַּאֲכִילָתו ּשֶׁפָגַם.זֹאת מְתַקְנִין ּוְעַכְשָׁו ּבִּתְחִלָה בִּבְחִינַת"ּּוְאָכַלְת ָ אֶת עֵשֶׂב הַשָׂדֶה",שֶׁגַּם בְּחִינַת מַאֲכַל בְּהֵמָהָׂ,ּבְּחִינַת עֵשֶׂב הַשדֶה,יִתְבָּרֵר ּּעַל־יְדֵי שֶׁמַמְשִׁיכִין הַדַעַת וְהֶאָרַת הָרָצוֹן גַּם לְשָׁם, ותְפִלָה בְּתוֹרָה הַיְגִיעָה עַל־יְדֵי יִזְכֶּה ְּּוְאַחַר־כָּך לֶחֶם לִבְחִינַת לְצַדִיקִים ּּוְהִתְקָרְבות,אָדָם מַאֲכַל, בְּחִינַת"ָּּבְּזֵעַת אַפֶיך תאכַל לֶחֶם"ֶׁ,שּזֶה בְּחִינַת מַה ַּּשֶׁבְּפֶסַח מַקְרִיבִין עֹמֶר שְׂעוֹרִים ובְשבועות מַקְרִיבִין ּשְׁתֵי הַלֶחֶם כַּנ"ל)נט"י לסעודה-הלכה ו,אותיות כט לג לד לה לו.( לד ּכָּל הַשָׁלֹש ׁ רְגָלִים תָלְתָה הַתוֹרָה בִּזְמַן תִקון הַתְבואָהָ: ּפֶסַח בְּחֹדֶש ׁ האָבִיב;ּשבועות נִקְרָא חַג הַקָצִיר;סֻכּוֹת נִקְרָא חַג הָאָסִיף.ּכִּי כָּל הַשָׁלֹש ׁ רְגָלִים הֵם זֵכֶר מִצְרָיִם לִיצִיאַת,הָאֲבֵדוֹת מְצִיאַת בְּחִינַת ַּשֶׁהוא ּהַנ"ל,ּשֶׁרֻבָּם נֶעְלָמִים בַּצְמָחִים.ּוְעַל־כֵּן פֶסַח,ֶשֶׁהָיָה ּהַגְּאֻלָה קֹדּם הַזְמַן,ּהַיְנו קֹדֶם שֶׁנִגְמַר תִקון הָאֲבֵדוֹת ּבִּשְׁלֵמותַ,ּּעַל־כֵּן הוא בְּחֹדֶש ׁ הָאָבִיב כַּנ"ל;בְּשבועות ּּזָכו לְקַבָּלַת הַתוֹרָה,ּשֶׁאָז כִּמְעַט שֶׁנִגְמַר הַתִקון,אֲבָל ּּעֲדַיִן אֵינו ֹ בְּתַכְלִית הַשְׁלֵמותִ,ּכִּי חָזְרו וְקּלְקְלו עַל־יְדֵי חֵטְא הָעֵגֶל,ּּעַל־כֵּן הוא בִּזְמַן הַקָצִיר,ּּשֶׁהַתְבואָה כְּבָר ּנִגְמְרָה בִּשְׁלֵמותָ ;ְּאַך אַף־עַל־פִי־כֵן עֲדַיִן יֵש ׁ עָלֶיה בַּשָׂדֶה הֱיוֹתָה זְמַן כָּל הַרְבֵּה ּאַחֲרָיות.ְאַחַר־כָּך, ּכְּשֶׁחָזַר מֹשֶׁה רַבֵּנו עָלָיּו הַשָׁלוֹם וְהִתְפַלֵל בַּעֲדָם וְתִקֵן ּּהַחֵטְא וְהַפְגָם שֶׁלָהֶם,ּוְהָעִקָר בְּאַרְבָּעִים יְמֵי רָצוֹן ּמֵאֱלול עַד יוֹם־כִּפור,ּשֶׁהֵם יְמֵי תְשׁובָה,שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הָאֲבֵדוֹת מְצִיאַת ּעִקַר,חַג הוא אַחַר־כָּך ְּעַל־כֵּן הָאָסִיףָ,שֶׁאּז גְּמַר הַתְבואָה בִּשְׁלֵמות,מֵאַחַר שֶׁכְּבָר הַבַּיִת לְתוֹך ְנֶאֶסְפָה,מְצִיאַת גְּמַר בְּחִינַת ּשֶׁזֶה ּהָאֲבֵדוֹת שֶׁל אוֹתָה שָׁנָה.ּומֵחֲמַת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְבָרֵר אַחַת כָּל הָאֲבֵדוֹת בְּשָׁנָה וְלִמְצֹא,ָרַק בְּכָל שָׁנָה ַנִמְצָאִין קְצּת כַּנ"ל,ּעַל־כֵּן תֵכֶף אַחַר סֻכּוֹת חוֹזְרִין ּוְזוֹרְעִין וְכו,'ּדְהַיְנו שֶׁמַתְחִילִין לַעֲסֹק בְּתִקון שְׁאָר הָאֲבֵדוֹת.ּוְכָל יְמֵי הַחֹרֶף הֵם בִּבְחִינַת עִבּור,ּובְנִיסָן, ּשֶׁהוא חֹדֶש ׁ הָאָבִיב,ּאָז הוא בְּחִינַת לֵדָתָם וְקָרוֹב ּּלִגְמַר בִּשׁולָם,ּוְאָז הוא זְמַן גְּאֻלַת מִצְרַיִם וְחַג הַפֶסַח, ּּשֶׁהוא בִּבְחִינַת חִפָזוֹן,ּכִּי עֲדַיִן לֹא נִגְמַר תִקונָם עַד ּזְמַן הַקָצִיר וְהָאֲסִיפָה,ַשֶׁהֵם בְּחִינַת שבועות וְסֻכּוֹת ּכַּנ"ל.ּאֲבָל זֶה בְּעַצְמו ֹ הוא נִפְלְאוֹתּּתְמִים דֵעִים, ּשֶׁדִלֵג עַל הַקֵץ וְלֹא רָצָה לְהַמְתִין עַד גְּמַר תִקונָם,כִּי ּרָאָה שֶׁאִם יִתְמַהְמֵה ַ עוֹד,אָז יֵש ׁ אֲבֵדוֹת וְנִיצוֹצוֹת ְּּּשֶׁנֶאֱחַז בָּהֶם הַזֻהֲמָא כָּל־כָּך עַד אֲשֶׁר יִשָׁאֲרו שְׁקועִים ּשָׁם בְּמִצְרַיִם וְיאבְדולְגַמְרֵי,חַס וְשָׁלוֹם,שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה ּצְרִיכִין לֶאֱכֹל מַצָה,ַּשֶׁנֶאֱפֵית גַּם־כֵּן בְּחִפָזוֹן דַיְקָא ּקֹדֶם גְּמַר תִקונָה כַּנ"ל)הלכות ברכת הפירות- הלכה ה,אות י.( לו ַּאַחַר יוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל פֶסַח מִסְתַלֶקֶת תֵכֶף הַהֶאָרָה ַהּגְּדוֹלָה שֶׁהֵאִירָה עָלֵינו רַק בְּחַסְדו ֹ הַגָּדוֹל כַּנ"ל.וְאָז ּצְרִיכִין לַחֲזֹר ולְטַהֵר עַצְמֵנו בְּהַדְרָגָה מִבְּחִינַת הַדָמִים הָרָעִים,ּּשֶׁהֵם בְּחִינַת זֻהֲמַת מִצְרַיִם הַנֶאֱחָז בָּנו.ּוְעִקַר ּהַטָהֳרָה מֵהַדָמִים הָרָעִים הואּ עַל־יְדֵי שֶׁיִסְבֹּל בִּזְיוֹנוֹת וְיִשְׁתק הַרְבֵּה ּושְׁפִיכות־דָמִים,שֶׁיִזְכֶּה ּבִּשְׁבִיל ּלִתְשׁובָה ולְהִתְקָרֵב אֶל הַקְדֻשָׁה בֶּאֱמֶת,שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה ְּמְהַפֵך'ּדָםְ'ל'ּדוֹם'שֶׁמְקַיֵם ּּעַל־יְדֵי"לַה ּדוֹם'"ֹ, ֶוְעַל־יְדֵי־זֶה יוּּצֵא מֵהַסְתָרַת פְנֵי אֶהְי"ה,ּשֶׁגִּימַטְרִיָא "ּדָם"ֶ,ּוְזוֹכֶה לִפְנֵי אֶהְי"ה,ּשֶׁהוא בְּחִינַת:אֲנָא זַמִין לְמֶהֱוֵי,תְשׁובָה ּּבְּחִינַת,נַעֲשֶׂה שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה עַד בְּחִינַת אָדָם,כַּמְבֹאָר בִּפְנִים.ּוְכָל זֶה אָנו עוֹסְקִין בִּימֵיהַסְּפִירָה,הַתוֹרָה לְקַבֵּל עַצְמָן ּּשֶׁמְכִינִין בְּשבועות,ּשֶׁזֶה עִקַר קִיום הֲוָיַת הָעוֹלָם וַהֲוָיַת הָאָדָם, בְּחִינַת ּשֶׁזֶה'לְמֶהֱוֵי זַמִין אֲנָא'.מַקְרִיבִין וְעַל־כֵּן שְׂעוֹרִים עֹמֶר ּּתְחִלָה,זָכִינו לֹא שֶׁעֲדַיִן ְּלְהוֹרוֹת ַלִבּחִינַת אָדָם הַנ"ל,ּרַק עֲדַיִן אָנו בִּבְחִינַת בְּהֵמָה, בְּחִינַת שְׂעוֹרִים,ּשֶׁהוא מַאֲכַל בְּהֵמָה,ּוְאָנו מְנִיפִין ּהַשְׂעוֹרִים לְקָרְבַּן לְרֵיח ַ נִיחוֹח ַ לַה,'ּכִּי אָנו מְכִינִין ּּעַצְמֵנו לְקַבָּלַת הַתוֹרָהְּ,לַעֲלוֹת עַל־יְדֵי־זֶה מִבחִינַת בְּהֵמָה לִבְחִינַת אָדָם.ּגַּם עֹמֶר שְׂעוֹרִים הוא בְּחִינַת ּבּושָׁה ושְׁפִיכות־דָמִים,ּכִּי עֹמֶר שְׂעוֹרִים הוא בְּחִינַת מִנְחַת קְנָאוֹת שֶׁל הַסּוֹטָה,ּּשֶׁצְרִיכָה לִסְבֹּל בּושָׁה ּּגְדוֹלָה אֲפִלו אִם לֹא נִטְמְאָה,רַק עַל חֵטְאּהַהַסְתָרָה לְבָדׁ.ּּוְעַל־כֵּן מְבֹאָר בַּזֹהַר הַקָדוֹש,ּשֶׁמִנְחַת הָעֹמֶר ּּהוא בְּחִינַת בְּדִיקו דְאֵשֶׁת חַיִל;ּּהַיְנו שֶׁמֵחֲמַת שֶׁבְּכָל ּּשָׁנָה וְשָׁנָה צְרִיכִין אֲנַחְנו לְהָכִין עַצְמֵנו מֵחָדָש ׁ לִזְכּוֹת ּלְקַבָּלַת הַתוֹרָה,ׁ ּהַיְנוּהָעִקָר לְקַבֵּל עַל עַצְמו ֹ מֵחָדָש ּקִיום הַתוֹרָה,ּשֶׁהוא בְּחִינַת תְשׁובָה עַל הֶעָבָר,ּּולְקַיֵם ּמֵעַתָה בִּשְׁלֵמות כָּל הַתוֹרָה.ּומֵחֲמַת שֶׁעִקַר הַתְשׁובָה ּּהוא בּושָׁה,ֶׁכִּי צְרִיכִין לִסְבֹּל בִּזְיוֹנוֹת הַרְבֵּה בִּשְׁבִיל שּיִזְכֶּה לְהִתְקָרֵב אֶל הַצַדִיק הָאֱמֶת,שֶׁעַל־יָדו ֹ יִזְכֶּה ּלִתְשׁובָה שְׁלֵמָה;ּּוַאֲפִלו אֵין לו ֹ בִּזְיוֹנוֹת מֵאֲחֵרִים, מַעֲשָׂיו כָּל עַל ֹ מְאֹד ׁ בְּעַצְמו לְהִתְבַּיֵש ְּצָרִיך,ֶעַד ּשֶׁיִהְיֶה לו ֹ שְׁפִיכות־דָמִים מַמָש ׁ הַרְבֵּה מִזה,ֹּוְזֶה עִקַר ּּתְשׁובָתוַ,ז רַבּוֹתֵינו ּכְּמַאֲמַר"ל:עֲבֵרָה ֹהָעוֹבֵר ּומִתְבַּיֵש ׁ בָּה מוֹחֲלִין לו.וְזֶה בְּחִינַת עֹמֶר שְׂעוֹרִים, ּשֶׁאָנו מְבַיְשִׁין אֶת עַצְמֵנו ומוֹדִים ומִתְוַדִים שֶׁעֲדַיִן ּּדוֹמִים אֲנַחְנו כִּבְהֵמָהֹ,ַ ּוכְמוּ שֶׁבְּהֵמָה אֵין לָה כֹּח ּּהַדִבּור,לְהָשִׁיב לָנו פֶה אֵין ְּכָּך אָנוַ ,לִשְׁמֹע רַק ּחֶרְפָתֵנו וְלִשְׁתק,בִּבְחִינַת"ּדוֹם לַה'",ּוְזֹאת הַבּושָׁה ּזֶה עִקַר תִקונֵנו.ּּובָזֶה נִבְדָקִין יִשְׂרָאֵל,ּּשֶׁמִי שֶׁקִלְקֵל מַעֲשָׂיוָ,אֲבהָאֱמֶת עַל מוֹדֶה הוא עַל־כָּל־פָנִים ּּל ּּומִתְבַּיֵש ׁ בְּעַצְמו ֹ עַל זֶה,ּומְקַבֵּל עַל עַצְמו ֹ בִּזְיוֹנוֹת ּושְׁפִיכות־דָמִים בִּשְׁבִיל שֶׁיִזְכֶּה לִתְשׁובָה,אֲזַי בֶּאֱמֶת ּּנִתְתַקֵן עַל־יְדֵי זֶה.ּמִכָּל־שֶׁכֵּן מִי שֶׁהוא טָהוֹר בֶּאֱמֶתֹ , ֹּוְאַף־עַל־פִי־כֵן הוא מִתְבַּיֵש ׁ בְּעַצְמו ֹ עַל שֶׁאֵין טָהֳרָתו ּבְּתַכְלִית הַשְׁלֵמות או ֹ עַל קֹצֶר הַשָׂגָתו,ּאֲזַי הוא זוֹכֶה ּעַל־יְדֵי־זֶה לִתְשׁובָה עַל תְשׁובָה ולְהַשָׂגָה גְדוֹלָה בְּכָל בְּיוֹתֵר ּפַעַםֶּ.ב טָמֵא שֶׁהוא מִי ֹ ּאֲבָלוְאֵינו אֱמֶת ּּמִתְבַּיֵש ׁ כְּלָל מִזֶה,ּאַדְרַבָּאׁ ,ּהוא חוֹלֵק ומְבַזֶה ומְבַיֵש אַנְשֵׁי־אֱמֶת אֶת,מִנְחַת עַל־יְדֵי יִפֹל ּאֲזַי ְהָעֹמֶר־שְׂעוֹרִים בְּאֵין סוֹמֵך,ּכְּמו ֹ הַסּוֹטָה שֶׁנִטְמְאָה ּּוְלֹא רָצְתָה לְהִתְוַדוֹת עַל עֲונָהֶ.וְזּה בְּחִינַת מַפֶלֶת ּכַּמָה רְשָׁעִים גְּדוֹלִים,שֶׁהָיָה בְּיוֹם הֲנָפַת הָעֹמֶרֹ ,כְּמו ּהָמָן וְסַנְחֵרִיב וְכו')הלכות ברכת הפירות-הלכה ה, יד טו.( טל ׁ חִדוש אֱמונַת לְגַלוֹת הָיָה מִצְרַיִם יְצִיאַת ּעִקַר הָעוֹלָםַׁ,לֵידַע כִּי יֵש ׁ אֱלֹקִים שּלִיט בָּאָרֶץ שֶׁבָּרָא ּאֶת עוֹלָמו ֹ יֵש ׁ מֵאַיִן הַמֻחְלָט,ֹּומַנְהִיג אֶת הָעוֹלָם כִּרְצוֹנו,כְּלָל הַטֶבַע חִיוב שׁום ּבְּלִי.ּומֵחֲמַת ּשֶׁעִקַר אֱמונַת חִדוש ׁ הָעוֹלָם זוֹכִין עַל־יְדֵי בֵּרור ּהַמְדַמֶהַ ,רוח עַל־יְדֵי ּּׁשֶׁנִתְבָּרֵרּהַקֹדֶשַ ,ּרוח ּנְבואָה,ּּשֶׁהוא בְּחִינַת כְּלַל קַבָּלַת הַתוֹרָה,עַל־כֵּן אָז בְּמִצְרַיִם,ּשֶׁהָיָה עֲדַיִן קֹדֶם קַבָּלַת הַתוֹרָה,וְלֹא בִּשְׁלֵמות עֲדַיִן הַמְדַמֶה ּּנִתְבָּרֵר,עַל־יְדֵי רַק ּאִתְעָרותָא דִלְעֵלָא לְבַד הָיְתָה הַגְּאֻלָה,וְעַל־כֵּן ּאָסור אָז הֶחָמֵץ בְּאִסּור חָמור.ּוְעִקַר הַזְהִירות ְּּמֵחָמֵץ הוא מִשָׁעָה שֶׁנָתְנו הַמַיִם לְתוֹך הַקֶמַח,ׁ כִּי ּעִקַר הַהַתְחָלָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל בְּרִיאַת הָעוֹלָם יֵש ּמֵאַיִן הָיָה בְּרִיאַת הַמַיִם,ַּכְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוז"ל, הַכּוֹפְרִין הַכְּפִירוֹת אֲחִיזַת עִקַר שָׁם ּעַל־כֵּן ׁ הָעוֹלָם ּּבְּחִדוש.הַחִמוץ עִקַר ּוְעַל־כֵּן,ּשֶׁהוא ּשֶׁנִתְפָח הָעִסָּה עַל־יְדֵי הָרוח ַ וְהָאֲוִיר שֶׁנִכְנָס בָּה ְּבְּהֶמְשֵׁך הַזְמָן.וְעַל־כֵּן אָז בִּשְׁעַת יְצִיאַת מִצְרַיִםׁ, ְּּשֶׁלֹא זָכו עֲדַיִן לְהַמְשִׁיך בִּשְׁלֵמות רוח ַ הַקֹדֶש, ַ נְבואָה ּּרוח,בְּחִפָזוֹן לָצֵאת הֻכְרְחו ּּשֶׁעַל־כֵּן, בְּחִפָזוֹן שֶׁנֶאֱפֵית מַצָה לֶאֱכֹל צְרִיכִין ּעַל־כֵּן, ּבִּכְדֵי שֶׁלֹא יִתְאַחֵז בָּה הָרוח ַ וַאֲוִיר הַטָמֵא שֶׁהוא ּרוּח ַ שְׁטותׁ ,ּשֶׁעַל־יְדֵי־זֶה פוֹגְמִין בֶּאֱמונַת חִדוש הָעוֹלָםַ,ּשֶׁהוא בְּחִינַת בְּרִיאַת הַמַיִם כַּנ"ל.אֲבָל בְּשבועותַ ,לְרוח וְזָכו הַתוֹרָה לְקַבָּלַת ּשֶׁזָכו ּּהַקֹדֶש ׁ בִּשְׁלֵמות,ַּּאָז מִצְוָה לְהָבִיא שְׁתֵי הַלֶחֶם ּמֵחָמֵץ דיְקָא,ּּׁכִּי אָז הָרוח ַ וְהָאֲוִיר הוא בְּחִינַת ּּרוח ַ הַקֹדֶש,ּשֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מִתְבָּרֵר הַמְדַמֶה יוֹתֵר ּוְזוֹכִין לֶאֱמונַת חִדוש ׁ הָעוֹלָם בִּשְׁלֵמות,ּּשֶׁזֶה עִקַר ּּיְסוֹד הָאֱמונָה הַקְדוֹשָׁה.וְעַל־כֵּן בְּפֶסַח רוֹחֲצִין רְחִי ּשְׁתֵיצוֹת,הַטָהֳרָה מֵימֵי בְּיוֹתֵר ְּלְהַמְשִׁיך, ּשֶׁהֵם בְּחִינַת אֱמונַת חִדוש ׁ הָעוֹלָם)עיין מקוה, אות ו;הלכותברכת הריח-הלכה ד,אותיות ט י.( מ ּבִּימֵי הַסְּפִירָה הַקְדוֹשִׁים אָנו עוֹסְקִין לְטַהֵר עַצְמֵנו ּמִזֻהֲמַת מִצְרַיִםִּ,ּהַיְנו מִבּּלְבּול הַמְדַמֶה,ּׁשֶׁהוא בְּחִינַת הַנָחָש ּזֻהֲמַת,הָאֱמונָה נִפְגְּמָה עַל־יְדֵי־זֶה ּאֲשֶׁר ּהַקְדוֹשָׁה.שְׂעוֹרִים הָעֹמֶר תְחִלָה מַקְרִיבִין ּּוְעַל־כֵּן ּשֶׁהוא מַאֲכַל בְּהֵמָה,ּבְּחִינַת מְדַמֶהׁ ,כִּי גַם בְּהֵמָה יֵש ּּלָה כֹּח ַ הַמְדַמֶה;ּוְעַל־יְדֵי שֶׁמְנִיפִין הָעֹמֶר שְׂעוֹרִים ּומַקְרִיבִין אוֹתו ֹ לַה,'ּעַל־יְדֵי־זֶה אָנו מְתַקְנִין ומְבָרְרִין ּהַמְדַמֶה.ְּוְעַל־כֵּן סוֹפְרִין אַחַר־כָּך הַיָמִים לָעֹמֶר,ָּכִּי ּעַל־יְדֵי־זֶה אָנו מַמְשִׁיכִין עָלֵינו הֶאָרָה מִקְדֻשַׁת קַבלַת ּּהַתוֹרָה שֶׁאָנו עֲתִידִין לְקַבֵּל בְּשבועות,שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הָאֱמונָה ולְהַשְׁלִים ולְתַקֵן הַמְדַמֶה לְבָרֵר ּנִזְכֶּה ּבִּשְׁלֵמות,ּכִּי עִקַר הַסְּפִירָה וְהַמִנְיָן הוא רַק בִּבְחִינַת ּהַמְדַמֶה,כַּמְבֹאָר בִּפְנִים.וְעַל־יְדֵי־זֶהּאָנו זוֹכִין בֶּאֱמֶת הַתוֹרָה לְקַבָּלַת בְּשבועות ְּאַחַר־כָּך,זוֹכִין ַוְאָז כַּנ וְהָאֱמונָה הַמְדַמֶה תִקון שְׁלֵמות ּלְתַכְלִית"ל )הלכות ברכת הריח הלכה ד,יח.( מב ּּעַל־יְדֵי שֶׁסּוֹפְרִין הַשֶׁבַע שבועות קֹדֶם קַבָּלַת הַתוֹרָהְ, הַמ ַלְבָרֵרכַּנ שְׁלֵמָה לֶאֱמונָה וְלִזְכּוֹת ּדַמֶה"ל, ּּעַל־יְדֵי־זֶה מַמְשִׁיכִין קְדֻשַׁת הָאֱמונָה עַל כָּל יוֹם וָיוֹם ּשֶׁל כָּל יְמֵי הַשָׁנָה,ּּבְּאֹפֶן שֶׁנִזְכֶּה לִיסוֹד הָאֱמונָה כָּל עוֹלָם יְמֵי,שֶׁיָבוֹא וָיוֹם יוֹם ּשֶׁבְּכָל,ֶּׁאַף־עַל־פִי שּיִתְגַּבֵּר הַבַּעַל־דָבָר בְּאֵיזֶה בִּלְבּול שֶׁיִתְגַּבֵּר,ׁכְּפִי ּהִתְגַּבְּרותו ֹ בְּכָל יוֹם מֵחָדָש,ּּאַף־עַל־פִי־כֵן יִהְיֶה לָנו הַדוֹר צַדִיקֵי עַל־יְדֵי הָאֱמונָה ַ לְבָרֵר ּכֹּח,ַּשֶׁנִזְכֶּה ּלְהִתְקָרֵב אֲלֵיהֶם ולְהִתְגַּבֵּר עַל הָעּּזֵי־פָנִים שֶׁבְּכָל דוֹר ּּהָרוֹצִים לְהַעְלִים אוֹר הַצַדִיקׁ ,ֹ ּרַק נִזְכֶּה לְחַפֵש ׂ ולְבַקֵש ּבֶּאֱמֶת אֶת הַצַדִיק הָאֱמֶת עַד שֶׁנִזְכֶּה לְמָצְאו)הלכות ברכת הריח-הלכה ד,אות לח לט.( מג ַּ ַ ּעִקַר הַשֵׁנָה הוא בִּשְׁבִיל שֶׁהַשֵׂכֶל מִתְבּלְבֵּל ומִתְיַגֵּע ּּמְאֹד עַל־יְדֵי בִּלְבּול הַמְדַמֶה,ּוְעַל־יְדֵי הַשֵׁנָה נִתְבָּרֵר ּהַמְדַמֶה.הָאֱמונָה נִתְבָּרֵר הַשֵׁנָה עַל־יְדֵי ּּוְעַל־כֵּן, בִּבְחִינַת"ָּחֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמונָתֶך",ֵּכִּי עִקַר ּּשְׁלֵמות הָאֱמונָה עַל־יְדּּי בֵּרור הַמְדַמֶה.וְעַל־כֵּן כָּל אֶחָד וְאֶחָד,ּכְּפִי מַה שֶׁזוֹכֶה לְבָרֵר הַמְדַמֶה כֵּן הוא מְמַעֵט בְּשֵׁנָה.וְעַל־כֵּן בְּשבועות,שֶׁאָז זוֹכִין לְקַבֵּל ּהַתוֹרָה,ּשֶׁהוא בְּחִינַת הַמְשָׁכַת רוח ַ הַקֹדֶש ׁ עַל כָּל יִשְׂרָאֵלְ,שֶׁעַל־יּדֵי־זֶה נִתְבָּרֵר הַמְדַמֶה,עַל־כֵּן נֵעוֹרִין בְּלֵיל שבועות)הלכות ברכת הריח-הלכה ד,מא.( מד ַ מְבֹאָר בְּכִתְבֵי הָאֲרִיז"ּל מֵעִנְיַן הַצִמְצומִים שֶׁהָיו קֹדֶם הַבְּרִיאָה,ּקֹדֶם הַתְחָלַת שָׁרְשֵׁי הָאֲצִילות,ֹּּמַה שֶׁצִמְצֵם ֹ הַגָּדו אוֹרולַבְּרִיאָה מָקוֹם שֶׁיִהְיֶה כְּדֵי יִתְבָּרַך ְּל, ּּוְנַעֲשָׂה חָלָל הַפָנוי;ּוְגַם בְּצִמְצום זֶה הָיו כַּמָה וְכַמָה בְּחִינוֹת,ּּכַּמובָן שָׁם.ְאֲבָל גַּם אַחַר־כָּך,ֹכְּשֶׁהִתְחִיל ְְּלְהַמְשִׁיך הָאוֹר דֶרֶך קַו בִּשְׁבִיל בְּרִיאַת הָעוֹלָמות, ּּשֶׁהֵם הַמִדוֹת,ְְּהִמְשִׁיך גַּם־כֵּן אֶת כָּל מִדָה ומִדָה דֶרֶך ּכַּמָה וְכַמָה צִמְצומִים,ּּעַד שֶׁנִתְצַמְצֵם וְנִתְהַוָה בְּחִינַת וְכו הָאֲצִילות ּּעוֹלַם,'הַרְבֵּה עוֹד הָיו ְּוְאַחַר־כָּך עוֹלַם בְּחִינַת שֶׁנַעֲשָׂה עַד ּּצִמְצומִיםהַבְּרִיאָה, ְּוְאַחַר־כָּך עַד שֶׁנַעֲשָׂה עוֹלַם הַיְצִירָה,ְוְאַחַר־כָּך עוֹלַם ּּהָעֲשִׂיָה הַגַּשְׁמִי הַזֶה,שֶׁבּו ֹ הָאָדָם הַבַּעַל־בְּחִירָהֹ ,שֶׁבּו ּּתָלוי הַכֹּל.עַל־כֵּן כָּל זֶה עוֹבֵר עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד ּמִיִשְׂרָאֵל,ְּשֶׁהוא צָרִיךְַּּלְפִי בְּחִינָתו ֹ לְתַקֵן ולְהַמְשִׁיך הַנ צִמְצומִים הַבְּחִינוֹת ּּכָּל"אִתְעָרותָא עַל־יְדֵי ּל ּדִלְתַתָא,כָּל שֶׁל וְהַשְׁלֵמות הַתִקון עִקַר ּשֶׁזֶה הַבְּרִיאָה.ּוְזֶה כְּלַל מַתַן תוֹרָה וכְלַל קִיום הַתוֹרָה.וְזֶה ּבְּחִינַת פֶסַחוְשבועות,ּּכִּי בְּפֶסַח הָיָה בְּחִינַת הִתְגַּלות ּּאוֹר אֵין סוֹף בְּהִתְגַּלות נִפְלָא וְנוֹרָא מְאֹד,וְכַמְבֹאָר בַּכְּתָבִים.ּוְאַף־עַל־פִי שֶׁגַּם זֶה הָיָה עַל־יְדֵי בְּחִינַת ּצִמְצומִים,ָּכִּי בְּלִי צִמְצומִים אִי אֶפְשָׁר כְּלָל לְקַבֵּל האוֹר,ַּאֲבָל אֵלו הַצִמְצומִים הָיו בְּחִינַת הַצִמְצומִים כַּנ מְאֹד ּּהַקוֹדְמִים"ל;פֶסַח שֶׁל שֵׁנִי מִיוֹם ּּאֲבָל ְּּמַתְחִילִין לְתַקֵן ולְהַמְשִׁיך בְּחִינַת הַצִמְצומִים הַשְׁנִיִים, ּשֶׁעַל יְדֵיהֶם נִמְשְׁכו וְנִתְהַוו כָּל הָעוֹלָמּּוֹת וְהַמִדוֹת. ּּובָזֶה עוֹסְקִין כָּל הַשִׁבְעָה שבועות שֶׁל יְמֵי הַסְּפִירָה, ּעַד שֶׁזוֹכִין בְּשבועות לְקַבֵּל הָאוֹר הַגָּדוֹל בְּהַדְרָגָה ּּובְמִדָה,ּּשֶׁזֶה בְּחִינַת קַבָּלַת הַתוֹרָה,ּשֶׁהוא כְּלַל כָּל ּּהַמִדוֹת טוֹבוֹת וְהַכֹּל בִּשְׁבִיְּּל לְגַלוֹת מַלְכותו ֹ יִתְבָּרַך, ּשֶׁזֶה גַם־כֵּן בְּחִינַת שבועות,ּשֶׁנִקְרָא עֲצֶרֶת,ּמִלְשׁוֹן ּמַלְכות)הלכות תפילת המנחה-הלכה ז,אות לח.( נ ַּעִקַר טֻמְאַת וְזֻהֲמַת מִצְרַיִם הוא אֱמונוֹת כָּזְבִּיוֹת ה מִזֻהֲמַת שֶׁנִמְשָׁכִין ּׁוכְפִירוֹתּנָחָש.עִקַר ּוְזֶה דוֹר שֶׁבְּכָל ומַתַן־תוֹרָה מִצְרַיִם ּיְצִיאַת,ּהַיְנו ּלִזְכּוֹת לֶאֱמונָה שְׁלֵמָה,ּשֶׁהִיא יְסוֹד כָּל הַתוֹרָהַ, ּכְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינו ז"ל;ּכִּי עִקַר גִּדול הָאֱמונָה הוא הָעֵצוֹת עַל־יְדֵיְ,תַר בְּחִינַת ַּּשֶׁזֶהי"עֵטִין ג ּדְאוֹרַיְתָא,עֵצָה נִקְרֵאת ּוְהַתוֹרָה,שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הַקְדוֹשָׁה הָאֱמונָה וְנִשְׁלָם ּנִתְגַּדֵל.מֵחֲמַת ׁ ְאַך הָאִיש עַל־יְדֵי הוא הָעֵצוֹת הִתְגַּלות ּשֶׁעִקַר ּּתְבונוֹתֹ ,ּשֶׁזוֹכֶה לְצַחְצֵח ַ נִשְׁמָתו ֹ עַל־יְדֵי אֲכִילָתו ּורוחָנִיות הַמְשָׁכַת עַל־יְדֵי ֹ שֶׁמַמְשִׁיך ְּּפַרְנָסָתו צִמְצומִים לְתוֹך ְּּאֱלָקות,בִּפְנִים כַּמְבֹאָר.וְזֶה שְׂעוֹרִים הָעֹמֶר הַקְרָבַת בְּחִינַת,בְּחִינַת ּשֶׁהוא ּכְּלָלִיות כָּל הַצִמְצומִיםַ,ּּכַּיָדוע,ְוְאַחַר־כָּך סוֹפְרִין ּהַיָמִים לָעֹמֶר.ּוְעַל־יְדֵי כָּל זֶה מַמְשִׁיכִין רוחָנִיות צִמְצומִים לְתוֹך ְּּאֱלָקות,יָמִים בְּחִינַת שֶׁהֵם ּּומִדוֹת.ְּוְעַל־יְדֵי־זֶה נִמְשָׁך פַרְנָסָה,ּשֶׁזֶה בְּחִינַת עַד הַסְּפִירָה בִּימֵי לֵירֵד שֶׁהִתְחִיל ֶּהַמָן נִתְגַּל ׁ ּשֶׁעַל־יְדֵי־זֶההָאִיש עַל־יְדֵי אַחַר־כָּך ְה ּתְבונוֹת כָּל הָעֵצוֹת הַקְדוֹשׁוֹת,שֶׁהֵם בְּחִינַת כְּלַל ּקַבָּלַת הַתוֹרָה בְּשבועות.ּוְזֶה בְּחִינַת הַמִקְוֶה שֶׁל שבועות,בְּחִינַתׁ"ּמַיִם עֲמֻקִים עֵצָה בְּלֶב אִיש" בְּשבועות ּּשֶׁנִתְגַּלֶהֻ.ה לֹא וְעַל־כֵּןאֲכִילַת ּתַר לֶחֶם חָדָש ׁ עַד הַקְרָבַת הָעֹמֶר,ּכִּי פַרְנָסַת יִשְׂרָאֵל ְְּצָרִיך שֶׁיִהְיֶה נִמְשָׁך רַק עַל־יְדֵי הַמְשָׁכַת רוחָנִיות צִמְצומִים לְתוֹך ְּּאֱלָקות,הַקְרָבַת בְּחִינַת ַּשֶׁזֶה ּהָעֹמֶר שְׂעוֹרִים כַּנ"ל)הלכות תחומין-הלכה ה, אותיות ב ו.( נא ּּעִקַר הַתְחָלַת הַמְשָׁכַת הֶאָרַת הָאֱמונָה בְּזֶה הָעוֹלָם ְְּּנִמְשָׁך מֵהַחִיות שֶׁנִמְשָׁך תָדִיר לְכָל הָעוֹלָמוֹת עַל־יְדֵי וְאִמָא אַבָּא שֶׁל הַחִיצוֹן ּהַיִחוד,בְּכִתְבֵי ַכַּמְבֹאָר הָאֲרִיז"לָּ.ּוְהֶאָרָה הַזֹאת כְּשֶׁבאָה לְזֶה הָעוֹלָם הִוא בִּבְחִינַת מַאֲכַל בְּהֵמָה,ְּרַק כְּשֶׁזוֹכִין לִהְיוֹת נִמְשָׁך הַשֵׁם אַחַר עַל־יְדֵי־זֶה וְלִרְדֹף הַזֹאת הֶאָרָה ּׁאַחַר ְיִתְבָּרַך בִּמְסִירַת נֶפֶש,ְעַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשֶׂה גַּם בְּחִינַת ּּיִחוד הַפְנִימִי שֶׁל אַבָּא וּאִמָא,ּשֶׁמִשָׁם שֹׁרֶש ׁ הַחִיות שֶׁל נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל,ּוְאָז מַעֲלִין הַחִיות שֶׁל הָאֱמונָה ּהַקְדוֹשָׁה מִבְּחִינַת מַאֲכַל בְּהֵמָה לְמַאֲכַל אָדָם.ּוְעִקַר הַתְחָלַת בְּעֵת הוא הָאָדָם שֶׁל וְהַבְּחִירָה ֱּּהַנִסָּיוֹן א הֶאָרַת הַמְשָׁכַתהַקְדוֹשָׁה ּּמונָה,עֲדַיִן הוא ּשֶׁאָז בְּהֵמָה מַאֲכַל בִּבְחִינַת,קָשׁוֹת הַתְחָלוֹת כָּל כִּי, ּמֵחֲמַת שֶׁעֲדַיִן מֹחו ֹ בְּקַטְנות גָּדוֹל,ַּוְאֵין לו ֹ שׁום כְּלִי ְּעֲדַיִן לְהַמְשִׁיך עַל עַצְמו ֹ הֶאָרָה הַנ"ל.ְְאַך אַחַר־כָּךִ, ּכְּשֶׁזוֹכֶה לְּמְסֹר נַפְשׁו ֹ בִּשְׁבִיל הַשֵׁם יִתְבָּרַך,וְזוֹכֶה ּלְקַבֵּל הַחִיות מֵהַיִחוד הַפְנִימִי,ּשֶׁמִשָׁם שֹׁרֶש ׁ הִתְגַּלות ּהָעֵצוֹת הַקְדוֹשׁוֹת שֶׁעֲלֵיהֶם גְּדֵלָה הָאֱמונָה הַקְדוֹשָׁהֵּ, לְקַב וְצִמְצומִים ֹ כֵּלִים ׁ לו יֵש אַחַר־כָּך ְּאֲזַיגַּם ל ּהַהֶאָרָה מֵהַיִחוד הַחִיצוֹן בִּשְׁלֵמות,ְוְאָז נִמְשָׁך בְּיוֹתֵר ְּאַחַר הַשֵׁם יִתְבָּרַך,ּּוְעַל־יְדֵי־זֶה מְקַבֵּל הֶאָרָה מֵהַיִחוד ּהַפְנִימִי בְּיוֹתֵרַ,ּּוְכֵן לְהַלָן חוֹזֵר חֲלִילָה כַּנ"ל.ִוְזֶה גַם־כֵּן בְּחִינַת עֹמֶר שְׂעוֹרים,ּשֶׁהוא מַאֲכַל בְּהֵמָה, לַאֲבִיהֶם יִשְׂרָאֵל הִתְקָרְבות בִּתְחִלַת ּשֶׁמַקְרִיבִין ּשֶׁבַּשָׁמָיִםׁ.הַקָדוֹש בַּזֹהַר אָמְרו בֶּאֱמֶת ּוְעַל־כֵּן, ּשֶׁמִנְחַת הָעֹמֶר הוא בְּדִיקו דְאֵשֶׁת חַיִל,ּכִּי שָׁם עִקַר וְהַבְּחִירָה ּהַנִסָּיוֹן,בְּשבועות זוֹכִין שֶׁאַחַר־כָּך ְעַד מֵחִטִים הַלֶחֶם ּלִשְׁתֵי,אָדָם מַאֲכַל שֶׁהֵם)הלכות תחומין-הלכה ה,ו.ועיין פנים,ועיין אמונה,אות מה.( נד ּשְׁתֵי הָרְחִיצוֹת שֶׁרוֹחֲצִין בְּלֵיל־פֶסַח מְרַמֵז לִשְׁנֵי מִינֵי ּטְבִילוֹת הַמִקְוֶה,שֶׁהִיאּבְּחִינַת הִתְגַּלות הַדָעַת.אַחַת ּבְּחִינַת הַתְחָלַת הִתְגַּלות הַדַעַת שֶׁנִתְגַּלָה בְּפֶסַח,ּשֶׁזֶה ּבְּחִינַת מִקְוֶה שֶׁל פֶסַח,ּּכִּי כֻּלָם טָבְלו גַּם אָז,וְזֶה ּּבְּחִינַת הָרְחִיצָה רִאשׁוֹנָה שֶׁקֹדֶם אֲכִילַת כַּרְפַס;וְאַחַר ָּסִפּּור הַהַגָּדָה רוֹחֲצִין יְדֵיהֶם שֵׁנִית ומְבָרְכִין עָלֶיה,כִּי ּזֶה מְרַמֵז עַל בְּחִינַת הִתְגַּלות הַדַעַת שֶׁל שבועות, ּשֶׁזֶה בְּחִינַת מִקְוֶה שֶׁל שבועות,ִכִּי עַל־יְדֵי נְטִילַת ּיָדַיִם מַמְשִׁיכִין עַל עַצְמָן בְּחִינַת הַטָהֳרָה שֶׁל מקְוֶה, ּכַּמְבֹאָר בִּפְנִים ובְמָקוֹם אַחֵרׂ )הלכות רֹאשׁ־חודש- הלכה ג.( נו ּסְפִירַת הַיָמִים לָעֹמֶר הוא בְּחִינַת שֶׁסּוֹפְרִין ומוֹדְדִין ּהַיָמִים,מִדוֹת בְּחִינַת ּשֶׁהֵם,הָאוֹר לְקַבֵּל בִּכְדֵי ּבְּמִדָה,ּּשֶׁלֹא יִהְיֶה בִּבְחִינַת רִבּויאוֹר,ּּשֶׁמִשָׁם יְנִיקַת ּהַהַסְתָרָה;ְּּהַיְנו בִּכְדֵי שֶׁנוכַל לְהַמְשִׁיך הַחִיות מֵהַחַי וְהַמִדוֹת הַיָמִים לְתוֹך ְּהַחַיִים,מַעֲלַת עִקַר ּשֶׁזֶהו בְּשבועות שֶׁמְקַבְּלִין ּּהַתוֹרָה,הַתוֹרָה ּשֶׁעַל־יְדֵי לְתוֹך הַחִיות ְּּמַמְשִׁיכִיןוְהַמִדוֹת ּ הַיָמִים.ּומֵחֲמַת ּּשֶׁהַמִדוֹת הֵם זַ',ּּבְּחִינַת שֶׁבַע יְמֵי הַבִּנְיָן כַּיָדוע,ּוְעִקַר מִבְּחִינַת הוא הַדַעַת אוֹר שֶׁהוא הַחִיות ַּהַמְשָׁכַת ּּקְדֻשַׁת שַׁבָּת כַּנ"ל)אות נג(,עַל־כֵּן סוֹפְרִין שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת,כְּדֵיּלְתַקֵן כָּל בְּחִינַת ז'ּהַיָמִים עַל־יְדֵי שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת.וְזֶה בְּחִינַת"ּוסְפַרְתֶם לָכֶם מִמָחֳרַת הַשַׁבָּת", כִּי גַם יוֹם־טוֹב נִקְרָא שַׁבָּתַ,ּּכְּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"לֵ, ְּכִּי כָּל קְדֻשַׁת יוֹם־טוֹב נִמְשָׁך גַּם־כֵּן עַל־יְדי שַׁבָּת)ּעַיֵן שַׁבָּת,אוֹת עט.(ּּומֵחֲמַת זֶה בְּעַצְמו ֹ נִזְכָּר הַשַׁבָּת אֵצֶל סְפִירָה,הַסְּפִירָה תִקון גַם ּכִּי,לְגַלוֹת כְּדֵי ַּדְהַיְנו ּהַהַסְתָרָה עַל־יְדֵי הַמְשָׁכַת הַדַעַת וְהַחִיות הַנ"ל,כָּל ְּזֶה נִמְשָׁך מִשַׁבָּת)ׂ הלכות רֹאשׁ־חודש-הלכה ג.( נט ּּעַל־יְדֵי שֶׁאֵין אַהֲבָה וְרֵעות בֵּין יִשְׂרָאֵל וְאֵינָם דָנִים זֶה ּאֶת זֶה לְכַף־זְכות,ּּעַל־יְדֵי־זֶה הוא גַם־כֵּן בְּחִינַת פְגַם ּּהַמִשְׁפָט.ּּוְעַל־כֵּן מֵתו תַלְמִידֵי רַבִּי עֲקִיבָא,ֲעַל־יְדֵי ּשֶׁלֹא הָיָה אַהבָה בֵּינֵיהֶם,ּּומֵתו בִּימֵי הַסְּפִירָה דַיְקָא, ּשֶׁאָז עוֹסְקִין בְּתִקון הַמִשְׁפָטִּ.וְרַשְׁב"ּי הָיָה הַתִקון ּשֶׁלָהֶם,וְאָמַר:ּּאֲנַן בַּחֲבִיבותָא תָלְיָא,ּּהַיְנו לְתַקֵן הַמֶרְכָּבָה מִבְּחִינַת הַבָּאָה הַקְדוֹשָׁה ְּּהָאַהֲבָה ּהַקדוֹשָׁה,ּשֶׁהוא בְּחִינַת"ּכִּסְאוֹת לְמִשְׁפָט",ּשֶׁשָׁם ּשֹׁרֶש ׁ אַהֲבָה הַקְדוֹשָׁה,בְּחִינַת"ּמֶרְכָּבו ֹ אַרְגָּמָן וְכו' ּּתוֹכו ֹ רָצוף אַהֲבָהִּ".כִּי רַשְׁב"י עָסַק בְּיוֹתֵר בְּמַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָהָ,ּּשֶׁהֵם כְּלַל סוֹדוֹת הַקַבָּלָה שֶׁגִּלה.ִּוְעַל־כֵּן דְרַשְׁב ּּהִלולָא"הַסְּפִירָה הוא גַם־כֵּן בִּימֵי ּי,בְּל"ג בָּעֹמֶר,ּכִּי עִקַר תִקון הַסְּפִירָה הוא בִּבְחִינַת קֶשֶׁר ּהַמֶרְכָּבָה,ּבְּחִינַת תִקון הַמִשְׁפָטִּ,שֶׁרַשְׁב"י עָסַק בָּזֶהָּ. ּוְזֶה שֶׁקוֹרִין מַעֲשֵׂה מֶרְכבָה בְּשבועות,ּכִּי אָז הוא ּקַבָּלַת הַתוֹרָה,ּשֶׁזֶה בְּחִינַת תִקון הַמִשְׁפָט,בְּחִינַת טוֹבִים ומִשְׁפָטִים ּחֻקִים;שַׁעַר הֶאָרַת מֵאִיר וְאָז ּהַחֲמִשִׁים,ַּשֶׁשָׁם עִקַר הַשָׂגַת דַרְכֵי הַשֵׁם שֶׁהוא צַדִיק ּוְטוֹב לו ֹ הַנ"לֶׁ,שּזֶה שֹׁרֶש ׁ תִקון הַמִשְׁפָט.וְעַל־כֵּן ּמַקְרִיבִין אָז שְׁתֵי הַלֶחֶם דַיְקָא מֵחָמֵץ,ּכִּי אָז עִקַר ְּתִקון הֶחָמֵץ עַל־יְדֵי גֹּדֶל תִקון הַמִשְׁפָט שֶׁנִמְשָׁך אָז. ּּוְזֶה שֶׁקוֹרִין רות בְּשבועותָ,ּשֶׁמַתְחִיל מִפְגַם הַמִשְׁפט, בְּחִינַת"הַשֹׁפְטִים שְׁפט בִּימֵי ּוַיְהִי",אֶת ּּשֶׁשָׁפְטו שׁוֹפְטֵיהֶםַ,ּּכְּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל,ַּּומְסַיֵם בְּלֵדַת ּדָוִד מָשִׁיח,ּשֶׁעַל־יָדו ֹ יִהְיֶה עִקַר גְּמַר תִקון הַמִשְׁפָט, ֹ שֶׁכָּתוב ּכְּמו"לְמֶלֶך ְָּמִשְׁפָטֶיךּתֵן",יִתְתַקְנו ּוְאָז ּהַכִּסְאוֹת לְמִשְׁפָט וְקֶשֶׁר הַמֶרְכָּבָה בִּשְׁלֵמות.ּוְעַיֵן עוֹד ּפְנִים)הלכות ר"ח-הלכה ו,אות ו יא יג טו.( סא שִׂמְחָה הוא בְּחִינַת ּּגְּאֻלַת מִצְרַיִם,הַחֵרות ּעוֹלַם, בְּחִינַת"ּכִּי בְשִׂמְחָה תֵצֵאו";וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לֶאֱכֹל אָז ּמַצָה,שִׂמְחָה בְּחִינַת ּשֶׁהוא,שֶׁהֵם ושְׂאוֹר ּוְחָמֵץ ּבְּחִינַת יָגוֹן וַאֲנָחָה אֲסורִים אָז בְּאִסּור חָמור.ְאַך כָּל בְּפֶסַח זֶה,ַ וַאֲחִיזָה כֹּח קְצָת עֲדַיִן הָיָה שֶׁאָז לְהַסִּטְרָא־אָחֳרָאְ,וְעַל־כֵּן הֻכְרּּחו לָצֵאת בְּחִפָזוֹן,כִּי לֹא נִכְנַעַת הַסִּטְרָא־אָחֳרָא רַק לְפִי שָׁעָה,עַל־כֵּן אָז ּצְרִיכִין לִבְרֹח ַ מִן הַיָגוֹן וַאֲנָחָה,שֶׁהֵם בְּחִינַת חָמֵץ ּושְׂאוֹר,ּּבִּכְדֵי לְבַל יִתְעָרְבו הַיָגוֹן וַאֲנָחָה,חַס וְשָׁלוֹם, ְּבְּתוֹך שִׂמְחָתֵנוּ וְתִתְבַּלְבֵּל שִׂמְחָתֵנו,עַל־כֵּן צְרִיכִין חָמֵץ וְלֹא מַצָה רַק ּלֶאֱכֹל.בַּזֹהַר מְבֹאָר ּוְעַל־כֵּן ּּהַקָדוֹש ׁ כִּי מַצָה הִיא אַסְוְתָא,ּּכִּי שִׂמְחָה הוא רְפואָה לְכָל הֶחֳלָאִים,ּרַחֲמָנָא לִצְלַן.ּוְעַל־יְדֵי הָאַסְוְתָא הַזֹאת יְכוֹלִיּן אַחַר פֶסַח לֶאֱכֹל גַּם חָמֵץ,ּוְיִהְיֶה בִּקְדֻשָׁה ּובְשִׂמְחָה.אֲבָל בְּשבועות,ּשֶׁאָז עָמְדו עַל הַר־סִינַי, זֻהֲמָתָן ּופָסְקָה,לְגַמְרֵי הַסִּטְרָא־אָחֳרָא וְנִכְנַעַת, ּּוְעַל־כֵּן צְרִיכִין לְהָבִיא אָז שְׁתֵי הַלֶחֶם מֵחָמֵץ לְקָרְבָּןִּ, כּי זֶה עִקַר שְׁלֵמות קְדֻשַׁת הַשִׂמְחָה,ּלְהַכְרִיח ַ גַּם הַיָגוֹן ּּוַאֲנָחָה ולְהַפְכו ֹ לְשִׂמְחָה.וְעַל־כֵּן לֶעָתִיד לָבוֹא,שֶׁאָז ּתִגְדַל הַשִׂמְחָה מְאֹד,ּאָז יִהְיֶה רַק קָרְבַּן תוֹדָהׁ ,ּשֶׁיֵש ּבָּה גַּם חָמֵץ,ּכִּי זֶה עִקַר שְׁלֵמּּות הַשִׂמְחָה,וְזֶה יִהְיֶה לֶעָתִיד,ּמֵחֲמַת שֶׁיִהְיֶה אָז הַכְנָעַת הַסִּטְרָא־אָחֳרָא לְגַמְרֵי.אָז נֶאֱמַר וְעַל־כֵּן"תֵצֵאו בְחִפָזוֹן לֹא ּכִּי" )הלכות פסח-הלכה ב.( סג עַל־יְדֵי הֲנָפַת עֹמֶר שְׂעוֹרִים,ּשֶׁהוא מַאֲכַל בְּהֵמָהַ, בְּחִינַ סְעָרָה רוח ּת,נִקְרְאו וְעַל־כֵּן ַ הַבְּהֵמָה ּּרוח ּשְׂעוֹרִים מִלְשׁוֹן סְעָרָה עַל־יְדֵי־זֶה מַכְנִיעִין בְּחִינַת עֵשָׂו אִיש ׁ שָׂעִיר,ּשֶׁהוא הָרוח ַ הַטֻמְאָה,ּרוח ַ סְעָרָה,ְּומַעֲלִין ּומְבָרְרִין הָרוח ַ חַיִים שֶׁנִבְלַע בְּתוֹכו ֹ אֶל הַקּדֻשָׁה.וְאָז ּּמַתְחִילִין לִסְפֹר הַיָמִים,ּכְּדֵי לְקַשֵׁר מִסְפַר הַיָמִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת חִסָּרוֹןׁ ,ּכִּי בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵש ׁ מִנְיָן יֵש חִסָּרוֹן)ּעַיֵן'יִרְאָה וְאַהֲבָה,'אוֹת מ.(וְעַל־יְדֵי סְפִירַת הָעֹמֶרָׁ,ּשֶׁהוא מִנְיָן דִקְדֻשה,ּשֶׁסּוֹפְרִין הַיָמִים ומְצַפִים הַחֲמִשִׁים ַ לְיוֹם ּלְהַגִּיע,הַשבועות חַג ּשֶׁהוא,כְּדֵי הַתוֹרָה לְקַבָּלַת וְלִזְכּוֹת לְטָהֳרָה מִטֻמְאָה ּּלָצֵאת, ַ חַיִים הָרוח עִקַר ּשֶׁשָׁם,כָּל שְׁלֵמות עִקַר ּשֶׁהוא הַחֶסְרוֹנוֹת;עַל־כֵּן עַל־ּּיְדֵי־זֶה מְקַשְׁרִין הַמִנְיָן לִבְחִינַת ּלְמַעְלָה מֵהַמִנְיָן,ּּשֶׁשָׁם שְׁלֵמות כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת.וְזֶה בְּחִינַת"ּתִסְפְרו חֲמִשִׁים יוֹם",ּובֶאֱמֶת אֵין סוֹפְרִין רַק מ"ט יוֹם?ְִּאַך בֶּאֱמֶת עִקַר תִקון ושְׁלֵמות כָּל הַמִנְיָן ּומּסְפָר שֶׁל הַסְּפִירָה הוא עַל־יְדֵי יוֹם הַחֲמִשִׁים,ּשֶׁהוא ּבְּחִינַת לְמַעְלָה מֵהַמִנְיָן.ּוְזֶה בְּחִינַת שַׁעַר הַחֲמִשִׁים ּשֶׁמֵאִיר בְּשבועות,ּשֶׁשָׁם עִקַר הַשְׁלֵמות,כִּי מֹשֶׁה ּרַבֵּנו,ּעָלָיו הַשָׁלוֹם,ּהִשִׂיג רַק הַמ"ט שְׁעָרִים,ֹוְעַל־כֵּן בּו נֶאֱמַר:מֵאֱלֹקִים מְעַט ּּוַתְחַסְּרֵהו,ֹ שֶׁאָמְרו ַּכְּמו ּרַבּוֹתֵינו ז"ל;ּאֲבָל בֶּאֱמֶת זֶה בְּעַצְמו ֹ הוא עִקַר שְׁלֵמות הַחֶסְרוֹנוֹת,ּּכִּי מֹשֶׁה רַבֵּנו זָכָה לְהַגְבִּיה ַ כָּל הַבְּרִיאָה ּשֶׁהוא בִּבְחִינַת חִסָּרוֹןַּ,כמְבֹאָר בִּפְנִים,עַד לְמַעְלָה לְמַעְלָה,ּעַד שֶׁהָיו בְּחִינוֹת כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת נִשְׁלָמִים ּוְהָיו סְמוכִים מַמָש ׁ לִבְחִינַת שְׁלֵמות הַחֶסְרוֹנוֹת,ּשֶׁזֶה מ בְּחִינַת"שֶׁהִשִׂיג שַׁעֲרֵי־בִינָה ּט,סְמוכִים ֲּשֶׁהֵם בְּתַכְלִית לְשַׁעַר הַחּמִשִׁים,ּשֶׁמִשָׁם תַכְלִית הַשְׁלֵמות. ּכִּי זֶהו עִקַר הַתַכְלִית,ּּשֶׁיִהְיו הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת כָּל שְׁלֵמות ׁ לִבְחִינַת מַמָש סְמוכִים הָעוֹלָם ּכְּלַל הַחֶסְרוֹנוֹתֹ,ּכִּי בְּחִינַת שְׁלֵמות בְּעַצְמו,ִּׁשֶׁהוא שַׁעַר ּהַחֲמִשים,ְאִי אֶפְשָׁר לְהַמְשִׁיך בָּעוֹלָם,ּּשֶׁלֹא יִתְבַּטֵל הָעוֹלָם,הַצִמְצום עַל־יְדֵי הָיָה הַבְּרִיאָה עִקַר ּכִּי וְהַחִסָּרוֹן.וְזֶה בְּחִינַת"ּתִסְפְרו חֲמִשִׁים יוֹם",ֲּשֶׁצְרִיכִים ּלְקַשֵׁר ולְהַעֲלוֹת כָּל הַמִסְפָרִים עַד יוֹם הַחּמִשִׁים,וְאָז ומַמְשִׁיכִין בְּהַשְׁלֵמות הַחֶסְרוֹנוֹת כָּל ּנִכְלָלִין הַכְּלולִים הַחֶסְרוֹנוֹת לְהַשְׁלִים מִשָׁם ּהָרוחַ־חַיִים הָעוֹלָם זֶה שֶׁל ּּבְּהַמִסְפָרִים,יוֹצְאִין וְעַל־יְדֵי־זֶה ּמִטֻמְאָה לְטָהֳרָה,ּּוְנִתְבַּטֵל הָרוח ַ סְעָרָהַ ,ּוְזוֹכִין לְרוח ּחַיִים דִקְדֻשָׁה,ּּשֶׁזֶה בְּחִינַת כְּלַל קַבָּלַת הַתוֹרָה,ַּשֶׁשָׁם ּעִקַר הָרוחַ־חַיִים כַּנ"ל.ּומֵחֲמַת שֶׁעִקַר הָרוחַ־חַיִים ּהוא שַׁבָּת,עַל־כֵּן כְּתִיב"ּּמִמָחֳרַת הַשַׁבָּת",ּוכְתִיב "שַׁבָּתוֹת שֶׁבַע."וְזֶה:"תִהְיֶינָה ּּתְמִימֹת"ּתְמִימוֹת ּדַיְקָא,ּבְּחִינַת שְׁלֵמות הַחֶסְרוֹנוֹת)הלכות פסח- הלכה ג.( סו ּבְּמִצְרַיִם לֹא הָיו עֲדַיִן הַכֵּלִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל,שֶׁהֵם כְּלֵי ּּהַמֹחִין שֶׁלָהֶם,ּמְתֻקָנִים בְּתַכְלִית הַשְׁלֵמות,ְמֵחֲמַת טֻמְאַת מִצרַיִם שֶׁהָיְתָה נֶאֱחֶזֶת בָּהֶם,ּשֶׁזֶה בְּחִינַת הַמ"ּּט שַׁעֲרֵי טֻמְאָה שֶׁהָיו שְׁקועִים בָּהֶם.וְעַל־כֵּן,אִם ּּהָיָה מִצְטַיֵר הָאוֹר הַיוֹרֵד מִלְמַעְלָה כְּפִי כְּלֵיהֶם,הָיָה ְּמִצְטַיֵר חַס וְשָׁלוֹם לְהֵפֶך,בִּבְחִינַת'ֹ לֹא זָכָה נַעֲשֵׂית לו ּסַם הַמָוֶת,'ּרַחֲמָנָא לִצְלַן.ּּוְזֶה הָיָה הַנֵס וְהַפֶלֶא הַגָּדוֹל ְּּּשֶׁעָשָׂה הַשֵׁם יִתְבָּרַך עִמָנוֹ ,ּּשֶׁהוא בְּעַצְמו ֹ ובִכְבוֹדו אוֹתָנו לִגְאֹל ּיָרַדֹ ,כְּמו עִמָנו הִתְנַהֵג שֶׁלֹא ּהַיְנו ּּשֶׁמִתְנַהֵג תָמִידֹ,ּשֶׁיוֹרֵד אוּר פָשׁוט מִלְמַעְלָה וְנִצְטַיֵר ּלְמַטָה כְּפִי בְּחִינַת הַכְּלִי שֶׁל הַמְקַבְּלִים,רַק הִפְלִיא אָז עִמָנו ֹ וְנִפְלְאוֹתָיו ּחַסְדו,מְצֻיָר הָאוֹר ְּוְהַמְשִׁיך מִלְמַעְלָה בִּבְחִינַת בְּרָכָה וְטוֹבָה;וְעַל־כֵּן,ֲּאַף־עַל־פִי ּשֶׁנִתְאַחֵז עּּדַיִן טֻמְאַת מִצְרַיִם בִּכְלֵי הַמֹחִין שֶׁלָהֶם, ְּּאַף־עַל־פִי־כֵן לֹא נִצְטַיֵר הָאוֹר לְהֵפֶך,חַס וְשָׁלוֹם, ּמֵאַחַר שֶׁכְּבָר יָרַד הָאוֹר מְצֻיָר מִלְמַעְלָה בִּבְחִינַת וְטוֹבָה בְּרָכָה,ּאַדְרַבָּא,טֻמְאַת נִכְנַע ְעַל־יְדֵי־זֶה מִצְרַיִם וּּנִטְהֲרו כְּלֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל עַל־יְדֵי־זֶה וְנִגְאָלו. אִתְעָרותָא קֹדֶם דִלְעֵלָא אִתְעָרותָא בְּחִינַת ּוְזֶה מִצְרַיִם בִּיצִיאַת שֶׁהָיָה ּדִלְתַתָאַ,כַּנ ּּהַיְנו"ל.וְזֶה ּבְּחִינַת אֲכִילַת מַצָה,ּשֶׁהוא בְּחִינַת מֹחִין גְּדוֹלִים מְאֹד הַבָּאִים מִלְמַעְלָה,ּהַיְנו בְּחִינַת הָאוֹר הַגָּדוֹל הַבָּא ּּמִלְמַעְלָה מְצֻיָר כְּבָר בִּבְחִינַת בְּרָכָה קֹדֶם שֶׁיָרַד אֶל ּהַכֵּלִים לְהִצְטַיֵר שָׁם.ּוְזֶה בְּחִינַת מַצָה,ּשֶׁמְמַהֲרִין ּּלֶאֱפוֹת אוֹתָה קֹדֶם שֶׁתַחְמִיץ,ּכִּי חָמֵץ הואבְּחִינַת ּצִיור הַשֶׁפַע לְמַטָה שֶׁהוא כְּפִי הַכֶּלִי,וְעַל־כֵּן יֵש ׁ שָׁם שְׁנֵי בְחִינוֹת:ּזָכָה נַעֲשֶׂה לו ֹ סַם חַיִים,ּלֹא זָכָה הוא ְלְהֵפֶך,חַס וְשָׁלוֹם.ּּוְעַל־כֵּן תָמִיד בְּכָל הַשָׁנָה יְכוֹלִין לֶאֱכֹל גַּם חָמֵץַּ,כִּי יְכוֹלִין גּּם לְמַטָה לְצַיֵר הָאוֹר וְטוֹבָה בְּרָכָה בִּבְחִינַת,הַכֵּלִים נִתְתַקְנו כְּבָר ּכִּי הַתוֹרָה ּעַל־יְדֵי.הַנוֹהֲגוֹת מִצְוֹת עֶשֶׂר בְּחִינַת ּוְזֶה ּבַּפַת,ּּהַכֹּל כְּדֵי לְצַיֵר הַשֶׁפַע לִבְרָכָה,כִּי הָאֲכִילָה הִיא בְּחִינַת שֶׁפַעִ,בְּחינַת מֹחִין;אֲבָל עַכְשָׁו בִּשְׁעַת מִצְרַיִם יְצִיאַת,בִּשְׁלֵמות עֲדַיִן הַכֵּלִים הָיו ּשֶׁלֹא, ּעַל־כֵּן אֵין אָנו יְכוֹלִין לֶאֱכֹל חָמֵץ,ּשֶׁהוא בְּחִינַת צִיור ּּהָאוֹר כְּפִי הַכֵּלִים שֶׁלָנו,ּכִּי יִצְטַיֵר הָאוֹר עַל־יְדֵי־זֶה ְלְהֵפֶך,חַס וְשָׁלוֹם,ּּמֵאַחַר שֶׁהַכֵּלִים פְגומִים עֲדַיִן, ּוְעַל־כֵּן אָסור אָז הֶחָמֵץ בְּבַל יֵרָאֶה ובְבַל יִמָצֵא, ּּוצְרִיכִין לֶאֱכֹל מַצָה,ּּשֶׁהוא בְּחִינַת חִפָזוֹן,ּהַיְנו שֶׁאֵין ּמַמְתִינִין עַד שֶׁיִצְטַיֵר הָאוֹר לְמַטָהָׁ,ּרַק שֶׁנִמְשְך הָאוֹר ּמִלְמַעְלָה מְצֻיָר בִּבְחִינַת בְּרָכָה.וְזֶה בְּחִינַת הָאַרְבַּע כּוֹסוֹת שֶׁל יַיִן,ּּכִּי בַּיַיִן יֵש ׁ בּו ֹ גַם־כֵּן הַשְׁנֵי בְחִינוֹת ּשֶׁיֵש ׁ לְהַתוֹרָה הַקְדוֹשָׁה,זָכָה או ֹ לֹא זָכָהַ,ּכַּנ"ל;ֶׁוְכֵן ש הַכֵּלִים אִם ּבַּיַיִןשְׁמִירַת עַל־יְדֵי ֹ בִּשְׁלֵמות ּּלו הַבְּרִית,ּאֲזַי הַיַיִן בִּבְחִינַתׁ'זָכָה נַעֲשֶׂה רֹאש,'כִּי יָכוֹל הַתוֹרָה לְהִתְגַּלות הַיַיִן עַל־יְדֵי ּלִזְכּוֹת,כִּי'יַיִן' ּּגִּימַטְרִיָא שִׁבְעִים וְגִימַטְרִיָא'סוֹד,'בְּחִינַת'ָנִכְנַס יַיִן יסוֹד צָא,'הַתוֹרָה סוֹדוֹת ּבְּחִינַת,בְּחִינַת שֶׁהֵם ּשִׁבְעִים פָנִים לַתוֹרָה שֶׁיְכוֹלִין לִזְכּוֹת עַל־יְדֵי הַמֹחִין ּשֶׁמְקַבְּלִין עַל־יְדֵי שְׁתִיַת יַיִן דִקְדֻשָׁה;אֲבָל אִם חַס וְשָׁלוֹם לֹא זָכָה,ּהַיְנו שֶׁלֹא נִתְתַקְנו כֵּלָיו עֲדַיִן,ּאָז הוא בְּחִינַתׁ'נַעֲשֶׂה רָש'וְעָנִי,ּּוְאֵין עָנִי אֶלָא מִן הַדַעַת,כִּי ּנִתוֹסֵף לו ֹ טִפְשׁות עַל־יְדֵי שְׁתִיַת הַיַיִן,ּכִּי עִקַר תִקון ּהַיַיִן הוא כְּפִי תִקון הַבְּרִית,ִּּשֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְתַקְנִין הַמֹח ּכְּלֵיֹ בִּשְׁלֵמות שֶׁלו ּּין.בְּפֶסַח וְעַל־כֵּן,בְּעֵת יְצִיאַת מִצְרַיִם,ּשֶׁהוא בְּחִינָה שֶׁיוֹצְאִין מֵהַגָּלות שֶׁל ּּהָרַע שֶׁל הַשִׁבְעִים אֻמוֹת,ּשֶׁהָעִקָר הוא מִתַאֲוָה זֹאתִ, ְּוְנִמְשָׁך עַל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּחִינַת קְדֻשַׁת הַבְּרִית וְתּּקון מִלְמַעְלָה הַיוֹרֵד הַגָּדוֹל הָאוֹר עַל־יְדֵי ּהַכֵּלִים,אָז ּּמִצְוָה לִשְׁתוֹת הַיָיִן.וְעַל־כֵּן הֵם אַרְבַּע כּוֹסוֹת,כְּנֶגֶד הָאַרְבָּעָה דְגָלִים שֶׁל מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל,ּּשֶׁהֵם עִקַר קְדֻשַׁת הַבְּרִית.וְזֶה בְּחִינַת אֲכִילַת מָרוֹרהַמְטֻבָּל בַּחֲרֹסֶת, הַתַאֲוָה מְרִירַת ומַמְתִיקִין שֶׁמַכְנִיעִין בְּחִינָה ּשֶׁזֶה ּהַזֹאת הַבָּאָה מֵהָאִשָׁה רָעָה שֶׁהִיא בְּחִינַת מַר מִמָוֶת, ּובְפֶסַח מְשַׁבְּרִין הַמְרִירות הַזֹאת עַל־יְדֵי הִתְגַּלות ּמַלְכות דִקְדֻשָׁה,ּשֶׁהואּ בְּחִינַת אִשָׁה יִרְאַת ה,'שֶׁהִיא ּבְּחִינַת חֲרוֹסֶת אוֹתִיוֹת'ּחָס־רות,'כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. ּוְאַחַר יוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל פֶסַח מִסְתַלֶקֶת הֶאָרָה הַגְּדוֹלָה ּהַזֹאת הַבָּאָה מִלְמַעְלָה,ּוְאָז מְבִיאִין הָעֹמֶר ומַתְחִילִין ּלִסְפֹר סְפִירָה,ּהַיְנו שֶׁאָנו עוֹסְקִים בְּתִקון הַכֵּלִים כְּדֵי בְּשבועות הַתוֹרָה קַבָּלַת שֶׁל הָאוֹר לְקַבֵּל ּלִזְכּוֹת ּבִּבְחִינַת בְּרָכָה עַל־יְדֵי תִקון הַכֵּלִים שֶׁלָנו.וְעַל־כֵּן סוֹפְרִין מ"ט יָמִים,כְּנֶגֶד מ"ַּּט אוֹתִיוֹת שֶׁיֵש ׁ בִּשְׁמוֹת הּשְׁבָטִים,הַבְּרִית קְדֻשַׁת בְּחִינַת עִקַר ּּשֶׁהֵם, ּשֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְתַקְנִין הַכֵּלִים בִּשְׁלֵמות.וְעַל־כֵּן בְּיוֹם ּשִׁשִׁי לַסְּפִירָה,ּּשֶׁהוא כְּנֶגֶד מִדָתו ֹ שֶׁל יוֹסֵף,בְּחִינַת שְׁמִירַת הַבְּרִיתָ,ּאָז נִבְקַע הַיָם לִשְׁנֵים־עשָׂר קְרָעִים, כְּנֶגֶד שְׁנֵים־עָשָׂר שְׁבָטִים,ּשֶׁהֵם בְּחִינַת תִקון הַבְּרִית. ּוְזֶה בְּעַצְמו ֹ עִנְיַן קְרִיעַת יַם־סוף,ּכִּי הִרְהורִים רָעִים ּשֶׁל תַאֲוָה זֹאת הָרוֹדְפִים אַחַר הָאָדָם,בִּפְרָט בְּעֵת שֶׁבּוֹרֵח ַ מֵהֶםְּ,שֶׁאָז הֵם מִתְגַּברִין בְּיוֹתֵר וְהֵם בְּחִינַת יָם מְצֻלוֹת,הַיָם שֶׁל הַזֵידוֹנִים הַמַיִם ּבְּחִינַת ּדְסִטְרָא־אָחֳרָא,ּהָרוֹצֶה לְהִתְגַּבֵּר עַל הַיָם דִקְדֻשָׁה, ּשֶׁהוא בְּחִינַת יָם הַחָכְמָה;ּּכִּי עִקַר אֲחִיזָתָם בַּדַעַת ּוְהַמֹחִין שֶׁל הָאָדָםֵ,שֶׁהם בְּחִינַת יָם הַחָכְמָה.ּוְהַתִקון ּּלְהִנָצֵל מֵהֶם הוא עַל־יְדֵי אֲמִירַת'שְׁמַע'ְּּובָרוך שֵׁם ּוְכו,'ּּשֶׁיֵש ׁ בָּהֶם שְׁנֵים־עָשָׂר תֵבוֹת,כְּנֶגֶד שְׁנֵים־עָשָׂר שָׁמַיִם מַלְכות מִתְגַּלֶה שֶׁעֲלֵיהֶם ּּשְׁבָטִים,ּשֶׁהוא בְּחִינַת יָם שֶׁלשְׁלֹמֹה הָעוֹמֶדֶת עַל שְׁנֵים־עָשָׂר בָּקָר. ּוְעַל־יְדֵי קַבָּלַת מַלְכות שָׁמַיִם דִקְדֻשָׁהֹ ,וְכוֹלֵל נִשְׁמָתו שְׁבָטִים שְׁנֵים־עָשָׂר בְּנִשְׁמַת,בּוֹרְחִין עַל־יְדֵי־זֶה מִמַלְכות הַנִמְשָׁכִין רָעִים הַהִרְהורִים ְּוְנִתְגָּרְשִׁין ּדְסִטרָא־אָחֳרָא,ּשֶׁהוא שִׁפְחָה בִּישָׁא,בְּחִינַת"ּמִפְנֵי ּשָׂרַי גְּבִרְתִי אָנֹכִי בֹּרַחַת."ּוְזֶה בְּחִינַת קְרִיעַת יַם־סוף, ּשֶׁנִקְרַע לִשְׁנֵים־עָשָׂר גְּזָרִים,ַכְּנֶגֶד שְׁנֵים־עָשָׂר שְׁבָטִים ּכַּנ"לִ;ּהַיְנו שֶׁנִתְגַּלָה אוֹר מַלְכות דַּקְדֻשָׁה הָעוֹמֶדֶת ּומִתְגַּלֵית עַל שְׁנֵים־עָשָׂר שְׁבָטִים כַּנ"ל,ַבִּבְחִינַת יָם הַנ שְׁלֹמֹה ּשֶׁל"ל,וְנִתְבַּטְלו נִתְגָּרְשׁו יְדֵי־זֶה ַּוְעַל־ ּהַמַיִם הַזֵידוֹנִים הַנ"ל,ְַּּּוַיָבֹאו בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹך הַיָם ּדִקְדֻשָׁה בַּיבָּשָׁה.ּוְעִקַר קְרִיעַת יַם־סוף הָיָה בִּזְכות אֲרוֹנו ֹ שֶׁל יוֹסֵףַ,ּּכְּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"לֹ ,כִּי בּו ּנִתְגַּלָה בְּיוֹתֵר בְּחִינַת קְדֻשַׁת הַבְּרִית שֶׁל הַשְׁבָטִיםֵ, עַל־יְד גְּדוֹלוֹת לְהַשָׂגוֹת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל זָכו ּּוְאָזי ּהַיָם־הַחָכְמָה שֶׁנִתְגַּלָה אָז,ּוְנִכְנַעַת הַשִׁפְחָה בִּישָׁא ְכָּל־כָּך,ּּעַד שֶׁהַשְׁפָחוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל נִכְלְלו גַם־כֵּן ְּּבַּקְדֻשָׁה כָּל־כָּך,ּּעַד שֶׁרָאֲתָה שִׁפְחָה עַל הַיָם וְכו'ָ. לַאֲכִיל הֶחָמֵץ הֻתַר אַחַר־כָּך ְּוְעַל־כֵּןה,כְּבָר כִּי ּנִתְתַקְנו הַכֵּלִים קְצָת עַד שֶׁיְכוֹלִין כְּבָר לְצַיֵר הָאוֹר ּּבִּבְחִינַת בְּרָכָה גַּם לְפִי הַכֵּלִים שֶׁלָנו;ְאַך עֲדַיִן עוֹסְקִין ּבִּגְמַר תִקון הַכֵּלִים עַד שבועות,ּּוְאָז זוֹכִין לְתִקון ּהַכֵּלִים בִּשְׁלֵמות,וְאָזּמַקְרִיבִין שְׁתֵי הַלֶחֶם דַיְקָא מֵחָמֵץ,ַּשֶׁהוא בְּחִינַת צִיור הָאוֹר לִבְרָכָה עַל יְדֵי תִקון ּהַכֵּלִים שֶׁלָנו כַּנ"ל)הלכות פסח הלכה ה.( סח ּעִקַר הַגְּאֻלָה תְלויָה בֶּאֱמונָה;ִּוְלֶאֱמונָה שְׁלֵמָה אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת כִּי אם עַל־יְדֵי אֱמֶת;ּוְלָבוֹא לֶאֱמֶת הוא ּעַל־יְדֵי שֶׁמְקַבֵּל הָעֵצוֹת הַקְדוֹשׁוֹת שֶׁל הַצַדִיקֵי אֱמֶת. ּוְזֶה בְּחִינַת כְּלָלִיות הַתוֹרָהַ,ּתַרְי"ּג עֵטִין דְאוֹרַיְתָא. ּוְזֶה בְּחִינַת גֹּדֶל הַנֵס שֶׁל יְצִיאַת מִצְרַיִם,ֲכִּי אָז הָיָה עּּדַיִן קֹדֶם מַתַן תוֹרָהַ,ּּשֶׁהוא תַרְיַ"ּג עֵטִין הַנ"ל,כִּי ּמֵחֲמַת שֶׁנֶאֱחַז בָּהֶם עֲדַיִן זֻהֲמַת מִצְרַיִם מְאֹד,עַל־כֵּן הָעֵצוֹת אוֹר לְקַבֵּל עֲדַיִן לָהֶם אֶפְשָׁר הָיָה ׁלֹא ּּהַקְדוֹשׁוֹת מֵחֲמַת זֻהֲמַת הַנָחָש,ּשֶׁהוא בְּחִינַת עֲצַת רְשָׁעִים שֶׁהָיָה נֶאֱחָז בָּהֶם עֲדַיִן;ּּומִמֵילָא כְּשֶׁאֵין זוֹכִים ּלְקַבֵּל אוֹר הָעֵצוֹת הַקְדוֹשׁוֹת אֲזַי הֵם רְחוֹקִים מֵאֱמֶת ּּומֵאֱמונָה,ְּּוְאֵיך תִהְיֶה הַגְּאֻלָה?ְּוְהִפְלִיא הַשֵׁם יִתְבָּרַך ּחַסְדו ֹ עִמָנו,ּוְהֵאִיר עָלֵינו אוֹרּ גָּדוֹל וְנוֹרָא מְאֹד שֶׁלֹא בְּהַדְרָגָה,ּדְהַיְנו שֶׁהֵאִיר עָלֵינו אוֹר עֶצֶם הָאֱמֶת קֹדֶם ּשֶׁזָכִינו לְקַבֵּל הָעֵצוֹת הַקְדוֹשׁוֹת,וְעַל־יְדֵי אוֹר הָאֱמֶת ּּזָכִינו לֶאֱמונָה,ּשֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הָיְתָה הַגְּאֻלָה.וְזֶה בְּחִינַת ּהַמֹחִיןּּ הַגְּדוֹלִים וְהַנוֹרָאִים הַמְרֻמָזִים בְּמִצְוַת אֲכִילַת ּמַצָה,ּהַיְנו בְּחִינַת גֹּדֶל עֶצֶם הָאֱמֶת שֶׁמֵאִיר עָלֵינו אָז, ּכִּי עִקַר תַכְלִית גַּדְלות הַמֹחִין הוא אֱמֶת,ּשֶׁהוא כְּלַל שֶׁבָּעוֹלָם הַקְדוֹשִׁים הַמֹחִין ּּכָּלֵּ.וְעַל־כאָז אָסור ּן ּּהֶחָמֵץ בְּאִסּור חָמור,ּכִּי אֲכִילַת הָאָדָם הוא בְּחִינַת ּדַעַת,ּכִּי הַמֹח ַ וְהַדַעַת הוא כְּפִי הָאֲכִילָה,וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר;ּוְכָל הָעֵצוֹת הַקְדוֹשׁוֹת הֵם בְּחִינַת חִמוץ ּהַמֹח ַ דִקְדֻשָׁה,כִּי הָעֵצָה צְרִיכָהּ לִהְיוֹת בְּיִשׁוב הַדַעַת ּובְמָתון עַד שֶׁיַחְמִיץ אֶת הַדָבָר הֵיטֵב.ְּאַך לְעֻמַת זֶה ּיֵש ׁ גַּם־כֵּן בְּחִינַת חִמוץ הַמֹח ַ דְסִטְרָא־אָחֳרָא,שֶׁהֵם ּהָעֵצוֹת רָעוֹת ומַחֲשָׁבוֹת וְרַעְיוֹנִים רָעִים שֶׁהֵם כְּנֶגֶד ּּהַתוֹרָה הַקְדוֹשָׁה;ּ וְעַל־כֵּן נִקְרָא הַיֵצֶר הָרָע שְׂאוֹר שֶׁבָּעִסָּהֹ.ּוְאֵין חָכְמָה וְאֵין עֵצָה לַעֲמֹד כְּנֶגְדו,כִּי אִם ּעַל־יְדֵי הָעֵצוֹת הַקְדוֹשׁוֹת שֶׁל הַתוֹרָה הַקְדוֹשָׁהֹ ,ַכְּמו ּּשֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל:ַּבָּרָאתִי יֵצֶר הָרָע בָּרָאתִי תוֹרָה ּתבְלִין.ּּומֵחֲמַת שֶׁאָז הָיָה עֲדַיִן קֹדֶם קַבָּלַת הַתוֹרָה, ּוְהָיָה בִּלְתִי אֶפְשָׁר לְהַמְתִין עַד שֶׁיְקַבְּלו אוֹר הָאֱמֶת ּעַל־יְדֵי הָעֵצוֹת הַקְדוֹשׁוֹת בְּהַדְרָגָה וְכַסֵּדֶר,ׁמֵחֲמַת ּשֶׁהָיָה נֶאֱחָז בָּהֶם עֲדַיִן זֻהֲמַת הַנָחָשֶׁ,שּהוא בְּחִינַת עֲצַת רְשָׁעִים,ּּעַל־כֵּן אָסור אָז הֶחָמֵץ ושְׂאוֹר,כִּי אָז ּהֶחָמֵץ הוא בְּחִינַת חִמוץ הַמֹח ַ דְסִטְרָא־אָחֳרָא,רַק ּּאָנו צְרִיכִין לְקַבֵּל אָז אוֹר הָאֱמֶת בְּעַצְמו ֹ קֹדֶם שֶׁנֶחְמָץ וְנִתְלַבֵּש ׁ בִּבְחִינַת עֵצוֹתֵּ.וְעַל־כן בְּשבועות,ַּּשֶׁזָכִינו ּלְקַבֵּל הַתַרְיׁ"ּג עֵטִין ופָסְקָה מֵאִתָנו זֻהֲמַת הַנָחָש,אָז ּנִמְתַק וְנִתְתַקֵן הֶחָמֵץ בִּקְדֻשָׁה גְדוֹלָה,ּעַד שֶׁמְבִיאִין ּאָז שְׁתֵי הַלֶחֶם דַיְקָא מֵחָמֵץ.ֶׂוְזֶה הָעִנְיָן שֶׁל יְצִיאַת מִצְרַיִם נַעֲשּה בְּכָל אָדָם ובְכָל זְמָן,ׁכִּי בְּכָל עֵת ּּשֶׁהָאָדָם מְשֻׁקָע חַס וְשָׁלוֹם בְּגָלות הַנֶפֶש,יֵש ׁ לִפְעָמִים ְּּּשֶׁהָאָדָם מְשֻׁקָע כָּל כָּך עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְגַלוֹת לו ֹ שׁום ְְּעֵצָה קְדוֹשָׁה אֵיך לָצֵאת מִן הַחֹשֶׁך וְהַגָּלות,כִּי כָּלמַה ּשֶׁיִתְנו לו ֹ אֵיזֶה עֵצָה,ּתִתְגַבֵּר הַסִּטְרָא־אָחֳרָא עַל זֶה ּעַד שֶׁתְקַלְקֵל אוֹתָה עַל־יְדֵי עֵצוֹת רָעוֹת שֶׁלָה,ׁשֶׁהֵם ּבְּחִינַת זֻהֲמַת הַנָחָש.ְְּאֲבָל כְּשֶׁהַשֵׁם יִתְבָּרַך חוֹמֵל עַל הָאָדָם וְרוֹצֶה לְהַכְנִיס בּו ֹ הִתְעוֹרּּרות לִתְשׁובָה,אֲזַי ְּּהַשֵׁם יִתְבָּרַך מֵאִיר בְּדַעְתו ֹ אוֹר עֶצֶם הָאֱמֶת קֹדֶם ּשֶׁנִתְגַּלִין לו ֹ הָעֵצוֹת הַקְדוֹשׁוֹת,וְעַל־יְדֵי עֶצֶם הָאֱמֶת ְּּהַזֶה הוא נִמְשָׁך אַחַר הַקְדֻשָׁה בְּהִשְׁתוֹקְקות גָּדוֹל לֶאֱמונָה ּוְזוֹכֶהְ,וְעַל־יאֱמֶת לְצַדִיקֵי נִתְקָרֵב ּדֵי־זֶה ְְוְהוֹלֵך בְּדֶרֶך עֲצָתָם,ּוְאָז מְקַבֵּל אֲמִתַת הָאֱמֶת שֶׁל ּהַצַדִיקֵי אֱמֶת וְשֶׁל הַתוֹרָה הַקְדוֹשָׁה,ּעַל־יְדֵי שֶׁמְקַבֵּל ּּהָעֵצוֹת הַקְדוֹשׁוֹת שֶׁמְלֻבָּש ׁ בָּהֶם אוֹר הָאֱמֶת,כִּי עֲצַת ּצַדִיקִים הּוא בְּחִינַת"ּכֻּלֹה זֶרַע אֱמֶת."וְזֶה גַם־כֵּן בְּחִינַת אֲכִילַת מָרוֹר,ּשֶׁהוא זֵכֶר לְשִׁעְבּוד וְגָלות,כִּי לְבָרֵר שֶׁזוֹכִין קֹדֶם גָּדוֹל מְרִירות לִסְבֹּל ּּצְרִיכִין ּהָעֵצוֹת הַקְדוֹשׁוֹת מֵאֲחִיזַת הַסִּטְרָא־ אָחֳרָא,ּשֶׁהוא ׁבְּחִינַתּ עֲצַת הַנָחָש,ּּׁשֶׁמְבַלְבֶּלֶת כָּל הָעֵצוֹת הַקְדוֹשׁוֹת ּומְמָרֶרֶת אֶת הַחַיִים מַמָש,ּשֶׁזֶה בְּחִינַת" :ּוַיְמָרֲרו אֶת ּּחַיֵיהֶם בְּחֹמֶר ובִלְבֵנִים"ּבְּחֻמְרָא דִשְׁמַעְתָא ובְלִבּון הִלְכְתָאּ,ּּשֶׁכָּל זֶה הוא בְּחִינַת בֵּרור וְלִבּון הָעֵצוֹת ּהַקְדוֹשׁוֹת,ּשֶׁהֵם כְּלַל הֲלָכוֹת שֶׁבַּתוֹרָהַ,ּּשֶׁהוא תַרְי"ג עֵטִין,ּּוְנִקְרֵאת עֵצָה וְתושִׁיָה.ְאַך עַל־יְדֵי הֶאָרַת עֶצֶם ְּּהָאֱמֶת שֶׁהֵאִיר עָלֵינו הַשֵׁם יִתְבָּרַך בְּפֶסַח,ְעַל־יְדֵי־זֶה ַּנִתְבַּטֵל וְנִמְתָק כָּל הַמּּרִירות הַנ"ל עַל־יְדֵי הֶאָרַת ּהַמֹחִין הַגְּדוֹלִים,בְּחִינַת אוֹר הָאֱמֶת,ַּשֶׁהוא בְּחִינַת ּּמַצָה כַּנ"ל)הלכות פסח הלכה ז.( ע ּּיְצִיאַת מִצְרַיִם הוא בְּכָל אָדָם ובְכָל זְמַן,בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה.וְגַם בְּכָל יוֹם וָיוֹם יֵש ׁ בּו ֹ בְּחִיּנַת פֶסַח וִיצִיאַת מִצְרָיִם.וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לְהַזְכִּיר יְצִיאַת מִצְרַיִם בְּכָל יוֹם,ּכִּי כָל הֶאָרָה וְהִתְעוֹרְרות עֶלְיוֹן דִקְדֻשָׁה הַבָּא מִלְמַעְלָה עַל כָּל אָדָם בְּכָל יוֹם,זֶה בְּחִינַת הַהֶאָרָה שֶׁל יְצִיאַת מִצְרַיִם,שֶׁבָּאּהַהֶאָרָה מִלְמַעְלָה שֶׁלֹא בְּהַדְרָגָה,ּבְּלִי אִתְעָרותָא דִלְתַתָא כָּרָאוי,וְכָל זֶה ֹ הַקָשָׁה מִגָּלותו שֶׁיֵצֵא ּכְּדֵי.אַחַר־כָּך ְאֲבָל, ְּּכְּשֶׁמַתְחִיל לֵילֵך בְּדַרְכֵי הַשֵׁם,ֹּאֲזַי נוֹטְלִין מִמֶנו ּהֶאָרָה הַזֹאת ומַנִיחִין אוְּתו ֹ שֶׁיֵלֵך מֵעַצְמו ֹ בְּהַדְרָגָה יוֹם אֶל מִיוֹם ּכַּסֵּדֶר,הִתְחַזְקות אַחַר־כָּך ְְּּׁוְצָרִיך מֵחָדָש.הַחֲסִידות בְּהַתְחָלַת תקֶף אֵין ּּוְעַל־כֵּן, ָּמֵחֲמַת שֶׁאָז מִתְלַהֵב בְּהִתְלַהֲבות גָּדוֹל מֵחֲמַת אוֹר ע שֶׁבָּא עֶלְיוֹן ּהִתְעוֹרְרותלָיו;הוא הָעִקָר ּּאֲבָל הָעֶלְיוֹן הָאוֹר זֶה מִמֶנו כְּשֶׁמִסְתַלֵק ְֹּשֶׁאַחַר־כָּך ְּומַנִיחִין אוֹתו ֹ שֶׁיֵלֵך מֵעַצְמו,ּשֶׁאָז יִתְגַּבֵּר לְהִתְחַזֵק כַּסֵּדֶר בְּהַדְרָגָה יוֹם אֶל מִיוֹם הַשֵׁם ּּבַּעֲבוֹדַת, ַּּוְכַמובָא בְּשֵׁם הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב ז"ל,ּּשֶׁהַמָשָׁל הוא ְּּכְּמו ֹ תִינוֹק כְּשֶׁמַתְחִיל לֵילֵךֹ ,ֹּּשֶׁבַּתְחִלָה אוֹחֲזִין אוֹתו אוֹתו ּומוֹלִיכִין,ֹ שֶׁיֵלֵך אוֹתו מַנִיחִין ְְֹּּוְאַחַר־כָּך מֵעַצְמו;הָעֹמֶר וסְפִירַת פֶסַח ׁ עִנְיַן מַמָש ּשֶׁזֶהָ, ה בָּא ּּשֶׁבַּתְחִלָהוְאַחַר־כָּך ֹ מִלְמַעְלָה מֵעַצְמו ְאוֹר ּּנִסְתַלֵק,ְְוְאָז צָרִיך לו ֹ לֵילֵך מֵעַצְמו ֹ בְּהַדְרָגָה בְּכָל יְמֵי הַסְּפִירָה,ּעַד שֶׁיִזְכֶּה עַל־יְדֵי־זֶה לְקַבֵּל הַקְדֻשָׁה ּשֶׁהִיא בְּחִינַת קַבָּלַת הַתוֹרָה בְּשבועות.ַוְגַם בְּיוֹם אֶחָד בְּעצְמו ֹ נַעֲשֶׂה גַם־כֵּן בְּחִינָה זֹאת,ּשֶׁזֶה בְּחִינַת ּהִרְהורֵי תְשׁובָה וְהִתְעוֹרְרות עֶלְיוֹן הַבָּא עַל הָאָדָם מִלְמַעְלָה בְּכָל יוֹם וָיוֹם,ּשֶׁזֶה בְּחִינַת הַכָּרוֹז הָעֶלְיוֹן ּדְכָרִיז בְּכָל יוֹמָא כַּמובָאַ;וְכָל זֶה בְּחִינַת הֶאָרת יְצִיאַת מִצְרָיִם.ְּּומִי שֶׁזוֹכֶה לְהַמְשִׁיך עַצְמו ֹ לְאוֹר הָאֱמֶת,ּיָכוֹל לִזְכּוֹת לִתְשׁובָה עַל־יְדֵי זֶה)הלכות פסח הלכה ז.( עב ּעֹמֶר שְׂעוֹרִים הוא מַאֲכַל בְּהֵמָה,ּשֶׁזֶה בְּחִינַת"וַאֲנִי ְּבַעַר וְלֹא אֵדָע בְּהֵמוֹת הָיִיתִי עִמָך",ּ הַיְנו בְּחִינַת ּאֱמונָה,כִּבְהֵמָה עַצְמָן ומְשִׂימִין דַעְתָם ּשֶׁמְסַלְקִין ּוְסוֹמְכִין עַל אֱמונָה לְבָד.ּּוְאָז מַתְחִילִין לִסְפֹר הַיָמִים וְהַשבועות לָעֹמֶר,ְּּּהַיְנו לְהַמְשִׁיך כָּל הַמִדוֹת,שֶׁהֵם קְדוֹשִׁים שִׂכְלִיוֹת ּבְּחִינוֹת,לְתוֹך כֻּלָם ְּ לְהַמְשִׁיכָם ּאֱמונָה,ְּשֶׁעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין אַחַר־כָּך לְקַבֵּל הַתוֹרָה בְּשבועות,אֱמונָה הַתוֹרָה עַל־יְדֵי קַבָּלַת ּכִּי עִקַר )הלכות פסח הלכה ז.( עג ּכָּל הַתוֹרָה כֻּלָה תְלויָה בְּמִצְוַת צִיצִית,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב: "ּורְאִיתֶם אֹתו ֹ וזְכַרְתֶם אֶת כָּל מִצְוֹת ה'"ּוְכו,'ׁכִּי הַנָחָש מֵעֲצַת נִצוֹלִין צִיצִית ּּעַל־יְדֵי,לְקַבֵּל ַוְזוֹכִין ּהַתַרְי"ּג עֵטִין דְאוֹרַיְתָא,ּשֶׁעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לֶאֱמונָה שְׁלֵמָהִ.מ נִמְשָׁכִין בְּשָׁרְשָׁם הַצִיצִית ּוְאוֹרבְּחִינַת דְעַתִיקִין ּעַתִיק,הָעוֹלָמוֹת מִכָּל לְמַעְלָה ּשֶׁהוא ּוְהַשִׂכְלִיות.ְּּוְהָאוֹר הַזֶה אֵין נִמְשָׁך בִּשְׁלֵמות כִּי אִם בְּשבועות,עַתִיק עַד עוֹלִין ּשֶׁאָז.עַל־יְדֵי גַּם ְאַך סְפִירַת הָעֹמֶרֹ,ּשֶׁאָנו מְסַלְקִין דַעְתֵנו וְעוּשִׂין עַצְמֵנו כִּבְהֵמָה,הַדַעַת וְהַשִׂכְלִיות בְּחִינוֹת כָּל ּומַמְשִׁיכִין ְּלְתוֹך אֱמונָה,ְּּעַל־יְדֵי־זֶה אָנו זוֹכִין לְקַבֵּל ולְהַמְשִׁיך ּּעָלֵינו אוֹר הַצִיצִית בְּכָל יְמֵי הַסְּפִירָה,ּעַד שֶׁזוֹכִין עַל־יְדֵי־ בְּשבועות ְאַחַר־כָּךהַתוֹרָה לְקַבָּלַת ּזֶה ּבִּשְׁלֵמות.וְזֶה בְּחִינַת ל"ג בָּעֹמֶר,ּּכִּי אַחַר שֶׁזָכִינו ּלִסְפֹר ל"ב יָמִים כְּנֶגֶד ל"ּּב חוטִין שֶׁבַּצִיצִית,ְאָז נִמְשָׁך ּעָלֵינו בְּיוֹתֵר אוֹר שֶׁל שבועות,ּשֶׁהוא בְּחִינַת אוֹר ּעַתִיקֵ,תְל בְּחִינַת ּּשֶׁשָׁםדִקְנָא תִקונֵי ּיסַר,שֶׁהֵם בְּחִינַת צִיצִיתִּ.ּּוְעַל־כֵּן אָז נִסְתַלֵק רַשְׁבַ"י ז"ל,ַּכִּי הוא ְּזָכָה לְהַמְשִׁיך בְּחִינַת הַתְלֵיסַר תִקונִים הַנ"ּל שֶׁגִּלָה ּּבְּהָאִדְרָא קַדִישָׁא)הלכות פסח הלכה ז.( עד ֶׁ ּעִקַר יְצִיאַת מִצְרַיִם שּׁבְּכָל דוֹר ובְכָל אָדָם ובְכָל זְמַן ּהוא לִזְכּוֹת לָצֵאת מִזֻהֲמַת הַנָחָש,ּשֶׁעַל־יָדָה הָיָה ּּגָּלות מִצְרַיִם וְכָל הַגָּלֻיוֹת,ּּהַיְנו לִזְכּוֹת לְהִנָצֵל מֵעֲצַת ִּרְשָׁעִים וְהַחוֹלְקִים וְהַמוֹנְעִים מִנְקֻדַת הָאֱמֶת ומְהַפְכִים ּדּבְרֵי אֱלֹקִים חַיִים וְאוֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטוֹב רָע וְכו,' צַדִיקִים עֲצַת ולְקַיֵם לְקַבֵּל ּוְלִזְכּוֹת,עֵצוֹת ַשֶׁהֵם ּּקְדוֹשׁוֹת הַכְּלולִין וְנִמְשָׁכִין מִתַרְי"ּג עֵטִין דְאוֹרַיְתָא, ּּשֶׁהוא בְּחִינַת קַבָּלַת הַתוֹרָה בְּשבועותַ,שֶׁעל־יְדֵי־זֶה ּּזוֹכִין לֶאֱמונָה שְׁלֵמָה וְלִגְאֻלַת עוֹלָם)הלכות פסח הלכה ז.( עח עַל־יְדֵי הֲנָפַת עֹמֶר שְׂעוֹרִים,ּשֶׁהוא מַאֲכַל בְּהֵמָה, ֹּּעַל־יְדֵי־זֶה מְגַלִין ומְפַרְסְמִין כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ ּּכְּבוֹדו ֹ ובְכָל מְקוֹמוֹת מֶמְשַׁלְתוֲ;וַאּּפִלו אִם כְּבָר ּנִכְנַס בּו ֹ רוח ַ שְׁטות וְעָבַר עָלָיו מַה ש ֶׁעָבַר,ֹ אַף־ ּעַל־פִי־כֵן גַּם שָׁם בִּמְקוֹמו ֹ מָלֵא גַם־כֵּן מִכְּבוֹדו ְיִתְבָּרַך,ּכִּי לֵית אֲתַר פָנוי מִנֵה כְּלָל וְאֵין שׁום ׁ בָּעוֹלָם ּיֵאוש.ּוְאַדְרַבָּא,ו ַ ּכְּשֶׁחוֹתֵרמִתְגַּעְגֵּע ְּּמִמָקוֹם רָחוֹק כָּזֶה לָשׁוב אֵלָיו יִתְבָּרַך,ּזֶה עִקַר ּהַגְדָלַת כְּבוֹדוֹ,בִּבְחִינַת"ֹ וְאָמַר כַּד אָתֵי יִתְרו ּוְכו,'עִלָאָה שְׁמָא אִסְתַלַק וְאִתְיַקַר ּכְּדֵין."וְזֶה ּשֶׁכָּתוב בַּזֹהַר עַל מִנְחַת הָעֹמֶר כִּי הואּבְּדִיקו דְאֵשֶׁת חַיִל,ּכִּי זֶהו עִקַר הַבְּדִיקָה וְהַנִסָּיוֹן שֶׁל כָּל ּאֶחָד מִיִשְׂרָאֵלֹ ,ּׁכְּשֶׁבָּא לְטַהֵר אֶת עַצְמו ֹ מִזֻהֲמָתו ּוְלִזְכּוֹת לְקַבֵּל עָלָיו עֹל תוֹרָה מֵחָדָש,כְּמו ֹ כְּלַל בִּימֵי עַצְמָן אֶת שֶׁמְטַהֲרִין ּיִשְׂרָאֵלהַסְּפִירָה ּּהַקְדוֹשִׁים לִזְכּוֹת לְקַבָּלַת הַתוֹרָה בְּשבועות,אֲזַי ּּעִקַר הַבְּדִיקָה וְהַנִסָּיוֹןֹ ,ּאִם יָכוֹל לְחַזֵק אֶת עַצְמו ְְּבְּהַש ֵׁם יִתְבָּרַך בְּכָל אֲשֶׁר יַעֲבֹר עָלָיו וְיִהְיֶה אֵיך ּשֶׁיִהְיֶהִ,י מֵהַש ֵׁם פָנָיו יַסְתִיר ּאַלְתְבָּרַך בִּצְעָקָה לְפָנָיו ולְהִתְחַנֵן אֵלָיו ּמִלְהִשְׁתוֹקֵק ּובַקָשָׁה וְתַחֲנונִים וְכו,'ְֹכִּי הַרְבֵּה הַרְבֵּה צָרִיך לַעֲבֹר עַל כָּל אֶחָד כְּפִי מַדְרֵגָתו.וְעַל־כֵּן סוֹפְרִין ְּאַחַר־כָּך הַיָמִים לָעֹמֶרֶ,ּכִּי זֶה יָדוע ַ שֶׁאִי אפְשָׁר בִּשְׁלֵמות הַקְדֻש ָׁה אֶל אַחַת בְּפַעַם ּלִקְפֹץ,ֹכִּי אוֹתו מְסַיְעִין לִטָהֵר ּּהַבָּא,ֹ הַמְתֵן לו ּאוֹמְרִים; הַרְבֵּה לְהַמְתִין ְּּשֶׁצָרִיךֹ,עִנְיָנו כְּפִי אֶחָד כָּל. עַד לְהַמְתִין שֶׁצָרִיך הַיָמִים אֵלו בְּכָל ְֶּּּׁובְוַדַאי שּיִזְכֶּה לִשְׁלֵמות הַקְדֻשָׁה,ְְבְּתוֹך־כָּך עוֹבֵר עָלָיו שֶׁעוֹבֵר ּמַה,וְנִבְדָק נִתְנַסֶּה הַיָמִים אֵלו ּובְכָל שְׂעוֹרִים עֹמֶר בִּבְחִינַת יִתְבָּרַך ְּמֵהַשֵׁם,ּשֶׁהוא לִזְכּוֹת כְּשֶׁצְרִיכִין יִשְׂרָאֵל כְּלַל שֶׁל ָּּהַבְּדִיקָה לְקַבבְּשבועות הַתוֹרָה ּלַת.סְפִירַת בְּחִינַת ַוְזֶה ּהָעֹמֶר הַנ"ל,ְּּּהַיְנו שֶׁצָרִיך לִסְפֹר וְלִמְנוֹת כָּל יוֹם מִבְּחִינַת חִיות עָלָיו ולְהַמְשִׁיך ְּוָיוֹם הָעֹמֶר־שְׂעוֹרִים,הַדַעַת מַמְשִׁיכִין ּשֶׁעַל־יְדֵי־זֶהִ, הַגַּשְׁמ מִכָּל כִּי לֵידַעשֶׁבָּעוֹלָם וְהַבַּהֲמִיות ּיות ְּיְכוֹלִים לָשׁוב אֵלָיו יִתְבָּרַך,ֹכִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדו,לְקַבָּלַת וְהַטָהֳרָה הַהֲכָנָה עִקַר ּשֶׁזֶה ּהַתוֹרָה)הלכות פסח-הלכה ט,אות י.( עט ֶׁ ְּבְּשבועות אָז נִמְשָׁך עִקַר הַדַעַת וְהַמֹחִין שּמֵאִיר ּמֹשֶׁה רַבֵּנו לִכְלַל יִשְׂרָאֵל,לְהוֹדִיעָם כִּי ה'ּהוא הָאֱלֹקִים,ּּשֶׁזֶה בְּחִינַת קַבָּלַת הַתוֹרָה בְּשבועות, בִּשְׁלֵמות הַזֶה הַדַעַת נִתְגַּלֶה ּשֶׁאָז,בִּבְחִינַת "ּאַתָה הָרְאֵת ָ לָדַעַת."ּוְהַדַעַת הַזֶה הוא בְּחִינַת ּּהַלִמּוד שֶׁל דָרֵי מַעְלָה וְדָרֵי מַטָה,שֶׁהֵם בְּחִינַת וְתַלְמִידִים בָּנִים.הָעֲשֶׂרֶת כָּל בְּחִינַת וְזֶה ּהַדִבְּרוֹת,כַּמְבֹאָר בִּפְנִים)הלכות פסח-הלכה ט,אותיות יג יד.( פ ֹ ּּיְמֵי הַסְּפִירָה הֵם בִּבְחִינַת הַבָּא לִטָהֵר מְסַיְעִין לוֹ, אוֹ הַמְתֵן לו ּמְרִים;יְמֵי כָּל לְהַמְתִין ּּשֶׁצְרִיכִין ּהַסְּפִירָה כְּדֵי לְקַדֵש ׁ ולְטַהֵר עַצְמו ֹ בִּשְׁלֵמות,עַד ּּשֶׁיִזְכֶּה לִבְחִינַת קַבָּלַת הַתוֹרָה בְּשבועות)ענין ספירה-הלכהא.( פא עַל־ הַדָמִים לְתַקֵן עוֹסְקִין אָנו ּבַּסְּפִירָהיְדֵי וְהַש ְׁתִיקָה ּּהַדְמִימָה,ֹ וְשׁוֹתֵק ַ חֶרְפָתו ּּשֶׁשׁוֹמֵע, ּשֶׁזֶה עִקַר הַתְשׁובָה.וְזֶה בְּחִינַת הָעֹמֶר־שְׂעוֹרִים, ּשֶׁהוא מַאֲכַל בְּהֵמָה,ּשֶׁאֵין לָה בְּחִינַת דִבּור;כִּי הַתְשׁובָה עִקַר ּזֶהְ,יִת ׁ לְפָנָיו ּּכְּשֶׁמִתְבַּיֵשְבָּרַך ּוְעוֹשֶׂה עַצְמו ֹ כַּבְּהֵמָה שֶׁאֵינָה מְדַבֶּרֶתֹ ,כִּי אֵין לו ּּפֶה לְדַבֵּר וְלֹא מֵצַח לְהָרִים רֹאש ׁ מֵחֲמַת בּושָׁהַ. ה עֹמֶר בְּחִינַת וְזֶה'ּּתְנופָה'ּאוֹתִיוֹת'פֶה ּתְנוַ', ּּשֶׁאָנו עוֹסְקִין לָצֵאת מִגֶּדֶר בְּהֵמָה שֶׁהוא בְּחִינת ּּדְמִימָה לְגֶדֶר אָדָם שֶׁהוא מְדַבֵּר,ּּוְזֶה בְּחִינַת תְנו ּפֶה לְדַבֵּר.ּוְזֶה בְּחִינַת הַתְנופָה בְּעַצְמָה,ּשֶׁמְנִיפִין מַאֲכַל בְּחִינַת שֶׁהֵם הָעֹמֶר־שְׂעוֹרִים ּומְרִימִין בְּהֵמָה לְהַעֲלוֹתָם לְמַדְרֵגַת אָדָם מְדַבֵּר.ְוְאַחַר־כָּך ּבְּשבועות זוֹכִין לַעֲלוֹת בִּשְׁלֵמות לִבְחִינַת אָדָם, בְּשבועות שֶׁמְבִיאִין הַלֶחֶם שְׁתֵי בְּחִינַת ּשֶׁזֶה, ּשֶׁהֵם מֵחִטִים,מַאֲכַל אָדָם,ּּומְנִיפִין ומְרִימִין אוֹתָן לְמַעְלָה שֶׁהוא שְׁתִיקָה לִבְחִינַת לַעֲלוֹת ּגַּם־כֵּן ּּמֵהַדִבּורִּ.כי יֵש ׁ שְׁנֵי מִינֵי שְׁתִיקוֹת:יֵש ׁ שְׁתִיקָה ּשֶׁהִיא מֵחֲמַת בּושָׁה מֵחֲטָאָיו,ּשֶׁאֵין לו ֹ פֶה לְדַבֵּר, ְּוְאַחַר־כָּך זוֹכֶה עַל־יְדֵי־זֶה לְדִבּור,בִּבְחִינַת"ּקְחו ה אֶל וְשׁובו דְבָרִים ּעִמָכֶם'";זוֹכֶה ְֲוְאַחַר־כָּך לַע עַל־יְדֵי־זֶההַהַשָׂגָה שְׁלֵמות לְתַכְלִית ּּלוֹת, מֵהַדִבּור שֶׁלְמַעְלָה שְׁתִיקָה בְּחִינַת ּשֶׁהוא, בִּבְחִינַת'שְׁתִיקָה לַחָכְמָה סְיָג,'בְּחִינַת ּשֶׁזֶה כֶּתֶרַ,ּשֶׁזֶה בְּחִינַת שבועות כַּיָדוע.עַל־כֵּן נִקְרָא מִלְשׁוֹן ּעֲצֶרֶת'בְּמִלִין ּעֲצֹר,'שְׁתִיקָה בְּחִינַת מֵהַדִבּור ּשֶׁלְמַעְלָה.פֶסַח ּאֲבָל,תְחִלַת ּשֶׁהוא ּּהַתְשׁובָה,ּּנִקְרָא פֶסַח מִלְשׁוֹן'ּפֶה סָח,'ַכִּי אָז ּעִקַר הַתִקון לִזְכּוֹת לְדִבּור כַּנ"ל)ענין ספירה- הלכהא.( פב ִּ ּכְּשֶׁיוֹצְאִין מִן הַסִּטְרָא־אָחֳרָא בּתְחִלַת הַתְשׁובָה, ּאֲזַי צְרִיכִין חִפָזוֹן גָּדוֹל לִבְרֹח ַ מִכָּל מִינֵי חִמוץ ּהַמַחֲשָׁבָה,ּשֶׁלֹא תִתְחַמֵץ מַחֲשַׁבְתו ֹ בְּהִרְהורִים ּהַנִמְשָׁכִין מִן הַסִּטְרָא־אָחֳרָא שֶׁרוֹדֶפֶת אַחֲרָיו וְזֶה בְּפֶסַח חָמֵץ אִסּור ּבְּחִינַתָ.אֲבאַחַר־כָּך ְל, ּכְּשֶׁזוֹכֶה לִשְׁלֵמות הַתִקון ומַכְנִיע ַ הַסִּטְרָא־אָחֳרָא לְגַמְרֵי,ּוַאֲזַי זוֹכֶה לַעֲלוֹת בְּמַעֲלוֹת הַהַשָׂגָה,אֲזַי הַמַחֲשָׁבָה חִמוץ בְּחִינַת עַל־יְדֵי ֹ דַיְקָא ּתִקונו ּעַל־יְדֵי שְׁהִיָהַ,ּשֶׁשׁוֹהֶה וְאֵינו ֹ מְמּהֵר לָרוץ לְפָנָיו, בְּחִינַת ּשֶׁזֶה'לְאָחוֹר שׁוב לִבְּך רָץ ָּאִם,'ּשֶׁזֶה הַמֹחִין אֶת וְהַמְיַשֵׁב הַמְסַדֵר מִבְּחִינַת ְּנִמְשָׁך, כֶּתֶר בְּחִינַת ּשֶׁהוא,ֹ בְּשבועות אוֹרו ְַּשֶׁנִמְשָׁך ד מֵחָמֵץ הַלֶחֶם שְׁתֵי אָז מַקְרִיבִין ּוְעַל־כֵּןיְקָא )ענין ספירה-הלכהא.( פג עַל תְשׁובָה לַעֲשׂוֹת הוא הַתְשׁובָה שְׁלֵמות ּעִקַר ּּתְשׁובָה.וְזֶה בְּחִינַת שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת,כִּי כָּל בְּחִינַת ּתְשׁובָה הוא בְּחִינַת שַׁבָּת שֶׁבָּא אַחַר שֵׁשֶׁת יְמֵי ּהַמַעֲשֶׂהׂ;לַעֲש ּּוכְשֶׁזוֹכֶהעַל תְשׁובָה בִּשְׁלֵמות ּוֹת ּּתְשׁובָה,הֵנָה עַד ֹ שֶׁשָׁב שֶׁלו הַתְשׁובוֹת כָּל ּאֲזַי, שֶׁבֶּאֱמֶת הֵם בְּחִינַת שַׁבָּת,נֶחְשָׁבִים אֶצְלו ֹ לִבְחִינַת ּּשֵׁשֶׁת יָמִים פְשׁוטִים,ּוְעָשָׂה עֲלֵיהֶם תְשׁובָה שֶׁהוא בְּחִינַת שַׁבָּת,ּשֶׁזֶהּבְּחִינַת שַׁבָּת הַשְׁבִיעִית שֶׁבָּא ּּאַחַר שֵׁשֶׁת יְמֵי הַשַׁבָּתוֹת שֶׁעָבְרו,ּּוַאֲזַי הַתְשׁובָה ּבִּשְׁלֵמות,אוֹר בְּשבועות לְקַבֵּל עַל־יְדֵי־זֶה וְזוֹכִין הַכֶּתֶר,וְהַהַשָׂגָה הַתְשׁובָה תַכְלִית בְּחִינַת ּשֶׁהוא ּהַשְׁלֵמָהֶׁ.ַוְזֶה שּכָּלְלָה הַתוֹרָה הַשֶׁבַע שַׁבָּתוֹת הַנ"ל בִּשְׁנֵי שַׁבָּתוֹת,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב:ּוסְפַרְתֶם לָכֶם מִמָחֳרַת ּּהַשַׁבָּת וְכו,'ּעַד מִמָחֳרַת הַשַׁבָּת הַשְׁבִיעִית;כִּי גַם ּּהַתְשׁובָה רִאשׁוֹנָה הִיא בְּחִינַת שַׁבָּת,ְוְאַחַר־כָּך זוֹכִין הַתְשׁובָה בְּמַעֲלוֹת לְדַרְגָּא מִדַרְגָּא ּלַעֲלוֹת,ּשֶׁזֶה בְּחִינַת שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת,ּעַד שֶׁזוֹכֶה לְתַכְלִית הַשְׁלֵמות ּשֶׁל בְּחִינַת תְשׁובָה עַל תְשׁובָה,ּּשֶׁזֶה בְּחִינַת הַשַׁבָּת ּהַשֵׁנִי;ּוַאֲזַי זוֹכִין לְיוֹם הַחֲמִשִׁיםֶׁ,שּהוא בְּחִינַת יוֹבֵל הַגָּדוֹל,ּשַׁעַר הַחֲמִשִׁים,בְּחִינַת כֶּתֶר,ּּשֶׁשָׁם תַכְלִית הַיְדִיעָה אֲשֶׁר לֹא נֵדַע,ּשֶׁשָׁם בְּחִינַת הַמְתָנָה ושְׁהִיָה, בְּחִינַת"ּכִּי לֹא בְחִפָזוֹן תֵצֵאו"ּּהַנֶאֱמַר עַל הַגְּאֻלָה ּשֶׁלֶעָתִיד)ענין ספירה-הלכהא.( פד ּּבִּתְחִלַת הַהִתְקָרְבות,ֹּכְּשֶׁרוֹצִין לִכְנֹס בַּעֲבוֹדַת הַשֵׁם ּּלְטַהֵר ולְקַדֵש ׁ אֶת עַצְמו,ּעִקַר הַהַתְחָלָה הוא מִיִרְאָהֹ , מֹחו ולְטַהֵר ולְדַעַת לְאַהֲבָה זוֹכֶה יִרְאָה ּּוְעַל־יְדֵי ּּוְדַעְתו ֹ בִּשְׁלֵמות.וְעַל־כֵּןּכְּשֶׁרוֹצִין לָצֵאת מִטֻמְאַת מִצְרַיִם,ּשֶׁהוא בְּחִינַת פְגַם הַדַעַת וְהַמַחֲשָׁבָה,ּפְגַם הַבְּרִית,ּוְלִזְכּוֹת לְקַבָּלַת הַתוֹרָה,מַתְחִילִין מֵהֲנָפַת הָעֹמֶר־שְׂעוֹרִים,ּשֶׁהוא בְּחִינַת תִקון הַיִרְאָה,כַּמְבֹאָר בִּפְנִים;ס וְאָזלָעֹמֶר הַיָמִים אַחַר־כָּך ְּוֹפְרִין, ּוְעַל־יְדֵי־זֶה מַמְשִׁיכִין עַל עַצְמָן תִקון הַיִרְאָה בְּכָל יוֹם וָיוֹם,ְּּּוְעַל־יְדֵי הַיִרְאָה מִמֵילָא נִמְשָׁך אַהֲבַת הַשֵׁם ְיִתְבָּרַך,ֹּוְעַל־יְדֵי־זֶה מְטַהֲרִין הַמֹחִין מִכָּל מִינֵי חִמוץ ּהַמוְהִרְהורִים זָרוֹת ַ בְּמַחֲשָׁבוֹת ּח.כְּשֶׁהַיִרְאָה ּוְאָז ּבִּשְׁלֵמות וְהַמֹחִין בִּשְׁלֵמות,ְאָז זוֹכִין לְהַמְשִׁיך בְּחִינַת רְעָמִים,הַמְבֹאָר בִּפְנִים,ּשֶׁזֶה סוֹד הַקוֹלוֹת ובְרָקִים תוֹרָה מַתַן ּּשֶׁלָ.ה נִתְפַשֵׁט ּּוְעַל־יְדֵי־זֶהּּעַקְמִימִיות ּשֶׁבַּלֵב,ֹ עַד כָּזו בְּשִׂמְחָה הַמִצְוָה לַעֲשׂוֹת ּוְזוֹכִין ּשֶׁיַרְגִּיש ׁ עֹנֶג שַׁבָּת,ּדְהַיְנו הָעוֹלָם הַבָּא שֶׁל הַמִצְוָה, ּבִּשְׁעַת קִיום הַמִצְוָה בְּעַצְמָה,ּּשֶׁזֶה בְּחִינַת אַסְפַקְלַרְיָא ּהַמְאִירָהָּ,ּּשֶׁזָכו כּּל יִשְׂרָאֵל לָזֶה בִּשְׁעַת מַתַן תוֹרָה, ֹ שֶׁכָּתוב ּכְּמו:ה דִבֶּר בְּפָנִים ּּפָנִים'ּעִמָכֶם'ּפָנִים בְּפָנִים'ּּזֶה בְּחִינַת אַסְפַקְלַרְיָא הַמְאִירָה.ּוְכָל זֶה זָכו ּעַל־יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּנו,הַשָׁלוֹם ּעָלָיו,לִנְבואַת ַּּשֶׁזָכָה ּאַסְפהַמְאִירָה ּקְלַרְיָא.בְּחִינַת וְזֶה'וְנִשְׁמָע נַעֲשֶׂה' אָז ּשֶׁאָמְרו,בְּעַד שֶׁרוֹצִים שְׂכָרָם עִקַר שֶׁזֶה ּהַיְנו ּהַמִצְוָה,ּשֶׁיִזְכּו לִשְׁמֹע ַ ולְקַבֵּל עוֹד מִצְוֹת,בְּחִינַת'שְׂכַר מִצְוָה מִצְוָה'.ּוְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת זָכו עַל־יְדֵי־זֶה לִשְׁנֵי עֲדָיִים,שֶׁהֵם בְּחִינַת שִׂמְחַת עוֹלָם,ַּכְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינו ז"ל,הַשֵׁם שִׂמְחַת בְּחִינַת הִיא כָּזֹאת שִׂמְחָה ּכִּי ְיִתְבָּרַך כִּבְיָכוֹל,ּּשֶׁהוא חַי לָעַד וְקַיָם לָנֶצַח,ָוְעַל־כֵּן ּּׁהִיא בְּוַדַאי שִׂמְחַת עוֹלָם מַמש.וְזֶה בְּחִינַת שֶׁבַע ּּשַׁבָּתוֹת שֶׁסּוֹפְרִין קֹדֶם מַתַן תוֹרָה,כְּדֵי לִכְלֹל כָּל ּשִׁבְעַת יְמֵי בְרֵאשִׁית בִּקְדֻשַׁת שַׁבָּת,ּשֶׁזֶה בְּחִינַת 'ּזָכְרֵהו מֵאֶחָד בְּשַׁבָּת,'ָּּהַיְנו לְהַרְגִּיש ׁ עֹנֶג עוֹלָם הַבָּא ּשֶׁהוא בְּחִינַת שַׁבּת בְּכָל יוֹם וָיוֹם גַּם בָּעוֹלָם הַזֶהַ, ּבִּשְׁעַת עֲשִׂיַת הַמִצְוֹת בְּשִׂמְחָה שְׁלֵמָה כַּנ"ל.וְעַל־כֵּן ּצְרִיכִין לִסְפֹר שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת,ּכִּי בֶּאֱמֶת שַׁבָּת הוא מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא;ּאֲבָל אַף־עַל־פִי־כֵן יָכוֹל לִהְיוֹת ּּשֶׁאֲפִלוּּׁבְּיוֹם הַשַׁבָּת יִהְיֶה הַכַּוָנָה בִּשְׁבִיל שְׂכַר עוֹלָם ּהַבָּא מַמָש,ְּוְעַל־כֵּן צְרִיכִין לְהִזְדַכֵּך בִּימֵי הַסְּפִירָה, ְלְזַכֵּך כָּל שִׁבְעַת יְמֵי בְרֵאשִׁיתׁ ,ּּוַאֲפִלו יוֹם שַׁבַּת קֹדֶש ְְּבְּעַצְמו ֹ צָרִיך גַּם־כֵּן זִכּוך,כְּדֵיְּלְהַמְשִׁיך עַל כֻּלָם בְּחִינַת עוֹלָם הַבָּא,ּיוֹם שֶׁכֻּלו ֹ שַׁבָּתׁ ,כְּדֵי לְהַרְגִּיש הָעוֹלָם הַבָּא בְּכָל שִׁבְעַת יְמֵי בְרֵאשִׁית,ּּדְהַיְנו בְּכָל ּמַעֲשֵׂה הַמִצְוֹת,ּּעַד שֶׁלֹא יִרְצֶה שׁום עוֹלָם הַבָּא כְּלָלַ, ַרַק יִהְיֶה שְׂכָרו ֹ מֵהּמִצְוָה בְּעַצְמָה כַּנ"ל.וְזֶה" :ּתִסְפְרו ּחֲמִשִׁים יוֹם",ּכִּי זֶה עִקַר הַסְּפִירָה,ְלְהַמְשִׁיך עַל כָּל הַמ"ּט יוֹם הָאוֹר שֶׁל יוֹם הַחֲמִשִׁים,ּשֶׁהוא בְּחִינַת יוֹבֵל הַגָּדוֹלְׁ,ּבְּחִינַת עוֹלָם הַבָּא שֶׁצְרִיכִין לְהַרְגִּיש ׁ בִּשעַת ּהַמִצְוָה,ּכִּי זֶה עִקַר הַתַכְלִית וְהַשְׁלֵמות שֶׁזוֹכִין לָזֶה בְּשבועות,ַּּכִּי זֶה עִקַר קַבָּלַת הַתוֹרָה בְּשבועות לִזְכּוֹת ּּלַעֲשׂוֹת הַמִצְוָה בְּשִׂמְחָה שְׁלֵמָה כָּזֹאת כַּנ"ל)ענין ספירה הלכה ב.( פה הָעֹמֶר־שְׂעוֹרִים הֲנָפַתֶׁ,שבְּהֵמָה מַאֲכַל ּהוא,ּהוא ְּבְּחִינַת מַה שֶׁמַעֲלִין ומְנִיפִין ומְרִימִין לְהַשֵׁם יִתְבָּרַך טוֹבִים שֶׁאֵינָם וְהָרְצוֹנוֹת הַנְפָשׁוֹת ּכָּל,ּּשֶׁנָפְלו ּּלַתַאֲווֹת הַבַּהֲמִיוֹת,ָּמְרִימִין ומַעֲלִין אוֹתָן גַּם־כֵּן בִּכְלַל ּּקִבּוץ הַנְפשׁוֹת.ְוְזֶה בְּחִינַת סְפִירַת הָעֹמֶר שֶׁאַחַר־כָּך, ּשֶׁאָז אָנו עוֹסְקִין לְלַקֵט ולְקַבֵּץ כָּל הַנְפָשׁוֹת הַנְפולִין ּוְלַהֲבִיאָם גַּם־כֵּן תַחַת הַמִסְפָר וְהַמִנְיָן דִקְדֻשָׁה,ּשֶׁלֹא ּּיִהְיֶה נֶעְדָר וְנֶאֱבָד שׁום אֶחָד מֵהֶםְ.וזֶה בְּחִינַת סְפִירַת ּהַיָמִים,שֶׁהֵם בְּחִינַת הַז'ּּמִדוֹת הַקְדוֹשִׁים,ּּשֶׁמִשָׁם ּיוֹצְאִין כָּל הַנְפָשׁוֹת,ְּעַד שֶׁזוֹכִין עַל־יְדֵי־ זֶה אַחַר כָּך ּּבְּשבועות שֶׁנִתְקַבְּצִין כָּל הַנְפָשׁוֹת יַחַד.וְעַל־כֵּן נִקְרָא עֲצֶרֶתֲ,ּמִלְשׁוֹן אּסִיפָה וְקִבּוץ,ּשֶׁזֶה בְּחִינַת"ּוַיִחַן שָׁם הָהָר נֶגֶד יִשְׂרָאֵל"תוֹרָה בְּמַתַן ּהַנֶאֱמַר,ַּוְאָמְרו ּרַבּוֹתֵינו ז"ל:ּכֻּלָם כְּאִיש ׁ אֶחָד,ּּשֶׁזֶה בְּחִינַת קִבּוץ ּוכְלָלִיות נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל יַחַד,שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מַמְשִׁיכִין ּתוֹרָה,ּּשֶׁזֶה בְּחִינַת קַבָּלַת הַתוֹרָה בְּשבועות.וְעַל־יְדֵי ּהַמְשָׁכַת הַתוֹרָה מַמְשִׁיכִין הַשְׁגָּחָה שְׁלֵמָה מִבְּחִינַת ּּעֵינָא פְקִיחָא דְלָא נָאֵם.ּּוְזֶה בְּחִינַת מַה שֶׁנֵעוֹרִין בְּלֵיל שבועותַ.מַא שֶׁאוֹכְלִין מַה בְּחִינַת ּוְזֶהחָלָב כְלֵי בְּשבועות,ּלְרַמֵז עַל בְּחִינַת"ּעֵינָיו כְּיוֹנִים וְכו'רחֲצוֹת בֶּחָלָב"ַ,הַנ הַהַשְׁגָּחָה עֵינֵי עַל גַּם־כֵּן ּשֶׁמְרַמֵז"ל, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים.וְזֶה שֶׁסּוֹפְרִין שִׁבְעָה שבועות,כְּנֶגֶד ז' גִּלְדֵי עֵינָא,ּשֶׁהוא בְּחִינַתהַהַשְׁגָּחָה;ּוצְרִיכִין לְמִמְנֵי ּיוֹמֵי וצְרִיכִין לְמִמְנֵי שְׁבועֵי וְכו,'ּּעַיֵן פְנִים.וְזֶה בְּחִינַת "ּמֵהָחֵל חֶרְמֵש ׁ בַּקָמָה תָחֵל לִסְפֹר"ּוְכו,'כִּי קְצִירַת ובֵרורֵי לִקוטֵי בְּחִינַת הִוא הַשָׂדוֹת מִן ֹּהַתְבואָה ּהַנְפָשׁותַ,ּּכַּיָדוע.ּוְעַל־כֵּן הֲנָפַת הָעֹמֶר־שְׂעוֹרִים דַיְקָא ּּמַתִיר הַקָצִיר,כִּי אָז נִכְנָע הַסִּטְרָא־אָחֳרָאַ ,וְיֵש ׁ כֹּח ּבְּיָדֵינו לְהַעֲלוֹת הַנְפָשׁוֹת הַנְפולִין,ַּשֶׁזֶה בְּחִינַת הֲנָפַת ּהָעֹמֶר כַּנ"ל.ּּומֵאָז צְרִיכִין לִסְפֹרֶׁ,שַּהוא גַם־כֵּן מַה ּשֶׁמְלַקְטִין ומְקַבְּצִין כָּל הַנְפָשׁוֹת הַנ"ַּל לַהֲבִיאָם תַחַת ּּהַסְּפִירָה וְהַמִנְיָן כַּנ"ל)שבועות הלכה א.(ּוְעַיֵן שָׁם ּעוֹד לְעִנְיַן מַה שֶׁקוֹרִין רות בְּשבועות,ַּּכִּי בּו ֹ הִתְגַּלות מָשִׁיח ּמַלְכות,שֶׁעַלהַתוֹרָה לְקַבָּלַת זוֹכִין ּ־יְדֵי־זֶה ּוְכו'. פו ּמַה שֶׁנֵעוֹרִין בְּלֵיל שבועות הוא כְּדֵי לְהַכְנִיע ַ ולְשַׁבֵּר ּאֶת הַשֵׁנָה וְהַתַרְדֵמָה,ּשֶׁהוא בְּחִינַת תַרְגּום,ֹ ּהַיְנו שֶׁבּו הַטוֹב ֹ ולְהַעֲלוֹת שֶׁבּו ַ הָרַע ּּלְהַכְנִיע ׁלִלְשׁוֹן־ּהַקֹדֶשׁ,לְשׁוֹן־הַקֹדֶש שְׁלֵמות עִקַר ּשֶׁזֶה, ּּשֶׁעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לִשְׁמִירַת הַבְּרִית ולְקַבָּלַת הַתוֹרָה, ּשֶׁזֶה בְּחִינַת מַתַן תוֹרָה בְּשבועות.וְעַל־כֵּן נוֹהֲגִין אָז ּלְשׁוֹרֵר הַשִׁיר שֶׁל'ּּאַקְדָמות'ּשֶׁנִתְקַן בִּלְשׁוֹןּּתַרְגּום, וְכֵן בְּיוֹם שֵׁנִי קֹדֶם הַהַפְטוֹרָה מְשׁוֹרְרִין'ּּיַצִיב פִתְגָּם,' ּשֶׁהוא גַם־כֵּן בִּלְשׁוֹן תַרְגּום,ַּשֶׁזֶה בְּחִינַת מַה שֶׁמַעֲלִין ּהַטוֹב שֶׁבַּתַרְגּום גַּם־כֵּן לִלְשׁוֹן־הַקֹדֶש ׁ כַּנ"ל)שבועות הלכה ב.( " ‰˜„ˆ Ôȇ ˙·˘Á ÒÂÙ„‰ ˙˜„ˆ ÂÓÎ " ] רבי נתן [ אחים יקרים אתם יכולים לתמוך , בעין יפה , ולתרום בכל סניפי הדואר , Ô·˘Á ÒÓ ¯Ù 89-2255-7 לאחינו כל בית ישראל הוצאת חומשים עם פירוש הלקוטי הלכות במחיר הקרן 125 § לסט )

EN:
Chametz" [chometz] — its letters spell "forehead" [metzach] — the aspect of the forehead of Zeir Anpin — from which all the judgments are aroused — may the Merciful One protect us. And from this is the essential hold of the Sitra Achra and the kelippos — the aspect of apostasy — alien deity — heresies — and licentiousness — the aspect of "the forehead of a harlot woman." And through being careful about eating chametz on Pesach — and through the mitzva of the counting of the Omer — through this one draws illumination and sweetening from the aspect of the forehead of will [metzach haratzon]. And then the judgments — whose hold is from the above-mentioned forehead — are sweetened through the illumination of the forehead of will.

Segment 2
HE:
5 כרכים ( פרטים והזמנה : 054-8429006 ) מאיר (

EN:
And therefore afterward chametz is permitted. Until through this one merits on Shavuos to the aspect of the revelation of the forehead of will — which is the above-mentioned supernal comprehensive redemption. Through which all the sweetening occurs. Until converts convert and rise through this from apostasy to grace [ratzon]. Which is the aspect of the drawing close of Israel to Hashem on Shavuos through the receiving of the Torah. (ibid., os 16)



# Sukkos - Chumash with Likutey Halachos
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/6/3/

Sukkos - Chumash with Likutey Halachos
חומש עם ליקוטי הלכות — פרשת סוּכּוֹת
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/6/3

Segment 1
HE:
חגהֻ סכותמתוך הספר הקדוש " אוצר היראה " ּיח בְּסֻכּּוֹת עוֹסְקִין לְתַקֵן וְלֶאֱסֹף כָּל הַמַאֲכָלִים,שֶׁכָּל ּהַטְעָמִים שֶׁלָהֶם נִמְשָׁכִין בְּשָׁרְשָׁן מֵהַדַעַת הַקְדוֹשָׁה; הַלֶחֶם הוא ּוְהָעִקָר,הַטְעָמִים כָּל ֹ נִכְלָלִין ּשֶׁבּו שֶׁבָּעוֹלָםַ;ּעַד שֶׁנִזְכֶּה עַל־יְדֵי הָאֲכִילָה לְהֶאָרת הָרָצוֹן ּהַמֻפְלָג,ּשֶׁזֶה בְּחִינַת מִצְוַת אֲכִילָה בַּסֻּכָּה.וְעַל־כֵּן ּּעִקַר מִצְוַת אֲכִילָה בַּסֻּכָּה הוא רַק בַּאֲכִילַת לֶחֶם,כִּי ּפֵרוֹת מֻתָר לְאָכְלָם חוץ לַסֻּכָּה,ּוְעִקַר חִיוב סֻכָּה הוא רַק בַּאֲכִילַת לֶחֶםָ.וְעַל־כֵּן מְברְכִין אָז'לֵישֵׁב בַּסֻּכָּה,' ּכִּי זֶה עִקַר מִצְוַת

EN:
The third berachah — Boneh Yerushalayim — instituted by Dovid and Shlomo when the Bais HaMikdash was built: inclusiveness of both = the essential union of the worlds. Through all three, the illumination of Ratzon during eating is drawn — "mah" specifically.

Segment 2
HE:
יְשִׁיבַת הַסֻּכָּה,ְלְהַמְשִׁיך בִּשְׁעַת מֵהַמַקִיפִין הַנִמְשָׁך הָרָצוֹן הֶאָרַת דַיְקָא ְּאֲכִילָה סֻכָּה בְּחִינַת שֶׁהֵם ּהַקְדוֹשִׁים,ּּכַּמובָא)הלכות נטילת־ידיםלסעודה-הלכה ו,אותיותקא קב.( לט ּסֻכָּה הוא בְּחִינַת עֲנָנֵי־כָבוֹד,ְּּּשֶׁנִמְשָׁך מֵאוֹר הַבִּטול יוֹם־ שֶׁלּּכִּפורֹ ,בּו ּשֶׁנֶאֱמַר"עַל אֵרָאֶה בֶּעָנָן כִּי ּהַכַּפֹרֶת";ּומֵעָנָן הַקָדוֹש ׁ הַזֶה,ְּמִשָׁם נִמְשָׁך בְּחִינַת סֻכָּה,בְּחִינַת עֲנָנֵי־כָבוֹד,ּשֶׁזוֹכִין יִשְׂרָאֵל לִכְנֹס בָּהֶם הַקְדוֹשָׁה סֻכָּה מִצְוַת עַל־יְדֵי יוֹם־כִּפור ּאַחַר.כִּי ְּּעַל־יְדֵי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁך הַזֶה הַקָדוֹש ׁ שֶׁסְּבִיב הָאֵין־ס

EN:
.bt{font-size:1.6rem;font-weight:700;text-align:center;color:var(--accent);letter-spacing:.08em;text-transform:uppercase;margin-bottom:.3rem}

Segment 3
HE:
וֹף, בְּחִינַתֹ"ְיָשֶׁת חֹשֶׁך סִתְרו",ֹ ּעַל־יְדֵי־זֶה דַיְקָא זוֹכֶה מִי וְאֵינו סוֹף הָאֵין בְּאוֹר ולְהִסְתַכֵּל לְהִכָּלֵל ּשֶׁזוֹכֶה ּּנִתְבַּטֵל שָׁם בִּמְצִיאותֹ,וַאֲזַי זוּּכֶה כְּשֶׁחוֹזֵר מֵהַבִּטול ּשֶׁיִהְיֶה נִשְׁאָר לו ֹ אוֹר הָרְשִׁימָה מֵהַבִּטול,ּוְעִקַר אוֹר ְּּהָרְשִׁימָה נִרְשָׁם בְּתוֹך הֶעָנָן הַקָדוֹש ׁ הַזֶהֹ ,כִּי בִּלְעָדו ּלֹא הָיָה יָכוֹל הָאוֹר לְהִצְטַיֵר כְּלָל,כַּמְבֹאָר כָּל זֶה בִּפְנִיםְּ.וְזֶה בחִינַת"ּּבְּעַמוד עָנָן יְדַבֵּר אֲלֵיהֶם",ׁכִּי שָׁם ּדַיְקָא נִצְטַיֵר וְנִרְשָׁם אוֹר הָרְשִׁימו הַקָדוֹש,ּּשֶׁמִשָׁם כָּל ּהַשָׂגַת הַנְבִיאִים וְהַחֲכָמִים אֲמִ

EN:
Therefore the essential tefilah is to focus on the ais ratzon — when the metzach haratzon is revealed: the evil creatures (= wise men of nature) are subdued, foreign thoughts in tefilah are subdued, the tefilah is pure, clean, and complete — received favorably. This is what Rabbi Chanina ben Dosa said: "if my prayer is fluent in my mouth, I know it is received; if not, I know it is m'turaf [torn apart]." M'turaf [torn] specifically — the aspect of the evil creatures that snatch and tear, overpowering against the tefilah. Rashi explains: "m'turaf — they tear his prayer in his face." Rabbi Chanina ben Dosa understood from his prayer (which was certainly pure, without any admixture of foreign thoughts): when he felt the evil creatures overpowering — he knew this from his prayer not being fluent in his mouth, the words not flowing and being spoken in order (as Rashi explains). When there is some disturbance, the prayer is not fluent. He understood: when his prayer was not fluent — certainly the evil creatures were overpowering, chas v'shalom. Even the great tzadik has a war in his prayer, according to his level, in great subtlety. "If my prayer is fluent in my mouth" — with no delay or prevention in the prayer — this indicates the metzach haratzon is revealed and the evil creatures opposing prayer are subdued — "then I know it is received" (when the metzach haratzon is revealed, it is an ais ratzon and the prayer is received). "If not" — indicating no ais ratzon, chas v'shalom, and the evil creatures overpower — "I know it is m'turaf": torn, specifically.

Segment 4
HE:
תִיִים,ּּכִּי מִשָׁם עִקַר ּקַבָּלַת הַתוֹרָה וְהַנְבואָהָ.וְיִשְׂרָאֵל עַם קּּדוֹש ׁ בִּכְלָלִיות ּזוֹכִין בְּיוֹם־כִּפור לְהִכָּלֵל ולְהִתְבַּטֵל בְּאוֹר הָאֵין סוֹף, ּּעַל־יְדֵי הַכֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁנִכְנָס בִּשְׁלִיחותָם לִפְנַי וְלִפְנִים, ּשֶׁשָׁם עִקַר בְּחִינַת בִּטול אֶל הַתַכְלִית;ֹוַאֲזַי מֵאוֹר ּהָרְשִׁימָה הַקְדוּשָׁה מֵהַבִּטול הַזֶה זוֹכִין לִבְחִינַת קַבָּלַת ּהַתוֹרָה בְּיוֹם־כִּפורֹ ,ּבְּחִינַת הַלוחוֹת שְׁנִיוֹת שֶׁנִתְנו בּו ּכַּנַ"ל.ְְּוְאָז זוֹכִין אַחַר־כָּך שֶׁנִמְשָׁך עַל כְּלַל־יִשְׂרָאֵל ּּבְּחִינַת הֶעָנָן הַקָדוֹש ׁ הַזֶהַ,ּשֶׁהוא בְּחִינת סֻכָּה,בְּחִינַת עֲנָנֵי־כ

EN:
But now, on Pesach, at the time of the Exodus from Egypt, it is certainly not within our power to draw these tikkunim on our own, through an is’ar’usa dil’sasah [arousal from below]. Therefore, it was very difficult to go out from Egypt. But Hashem, blessed be He, had compassion on us and illuminated upon us from Above a wondrous illumination, not in the ordinary order, etc. — namely, He draws upon us the illumination of the Ratzon from Above, even though we have not yet merited it.

Therefore, one must eat matzah and be very careful of chametz, even in a mashehu. For we must be careful that immediately when water is placed into the dough — namely, the waters of Daas that are drawn now from an exceedingly lofty place — one must immediately not allow it to become chametz, G-d forbid; not to delay between placing the water on the flour and the baking in the fire. For one must hurry in great haste to bake it in the fire before it leavens — so as not to give sustenance to the k’lipos that draw sustenance from the leavening of the mind — namely, from one who is not careful and enters, G-d forbid, into kushyos that are loftier than his intellect, which are for him in the aspect of “above time” — from where come all the k’firos [heresies], which are the essence of the Evil Inclination and the k’lipos.

And one needs great guarding from them. But now we do not have it in our power to guard from them on our own, because we have not yet received the Torah. Rather, Hashem, blessed be He, Himself guards us from them, for “It is a night of guarding for Hashem” (Sh’mos 12:42). And in His compassion, He commanded us to guard the matzos — that we must now eat matzah, which is the aspect of mahn, the aspect of a supernal food — namely, that the food itself comes from Above in such holiness that the chitzonim [external forces] cannot introduce the aforementioned kushyos into the heart through this holy food — namely, matzah, when one merits guarding it well from any suspicion of leavening, G-d forbid. Rather, on the contrary, through this holy food, which is matzah, one merits the aforementioned extraordinary illumination of the Ratzon. For this illumination of the Ratzon is the opposite of the aforementioned kushyos and is their rectification (as is understood from this teaching for one who studies there well).

And because now we do not have the power in ourselves to rectify the partitions of the mochin to guard ourselves from the aforementioned kushyos — from which come all the exiles, which come from the blemish of emunah [faith] that is drawn from there — therefore, Hashem, blessed be He, had compassion on us and commanded us to eat matzah, as above. And the essential tikkun is through the aspect of lechem oni — not to enter into kushyos that are above our understanding, but rather to turn back and to contemplate the kindnesses of Hashem that He performed with us — that He took us out from Egypt, etc., as above.

And this is [the explanation of]: One does not end [the Pesach meal] after the Pesach[-offering] with afikoman (P’sachim, Mishnah 10:8). Pesach is peh sach [“a mouth that speaks”], the aspect of “Speak of all His wonders” (Divrai HaYamim I, 16:9) — namely, the mitzvah of telling the Exodus from Egypt: to speak and to tell at all times of His awesome wonders that He performed with us in the Exodus from Egypt, and likewise what He does with us in every generation and at every time. For “not one alone has risen against us to destroy us, and the Holy One, blessed be He, saves us from their hand” (Haggadah) in exceedingly wondrous and awesome ways. And it is a great mitzvah upon each and every one of Yisrael to speak and tell of this always, the aspect of “Speak of all His wonders.”

And just as it is a mitzvah upon us to tell of this always, so too it is forbidden for us to ask and to investigate that which is above our intellect — to ask and to raise kushyos, G-d forbid — questions that are impossible to understand and to resolve. For the ways of Hashem are exceedingly wondrous (as explained in the aforementioned teaching) — and because of this, the chacham [wise one] must make a fence for his words, so that [people] should not enter into investigations and kushyos that are above time, for which time does not suffice to explain the questions and answers that exist there; see there.

And this is [the explanation of] what they answer the chacham who asks: “What are the testimonies, the statutes, and the laws that Hashem our G-d has commanded you?” (D’varim 6:20) — “And you, too, say to him: according to the hilchos of Pesach — one does not end [the meal] after the Pesach[-offering] with afikoman.” And at first glance, the answer is a deep wonder — what kind of answer is this to his question, “What are the testimonies,” etc., that they answer him, “One does not end,” etc.? And also, what is the expression “according to the hilchos of Pesach”?!

Segment 5
HE:
ָבוֹד,מִשָׁם ְּּשֶׁנִמְשָׁך;זוֹכִין וְעַל־יְדֵי־זֶה ּבִּשְׁמִינִי־עֲצֶרֶת וְשִׂמְחַת־תוֹרָה לְקַבֵּל הַשָׂגַת הַתוֹרָה ּבִּשְׁלֵמות,ּלְהַשְׁלִימָה ולְהַתְחִילָה וְלִשְׂמֹח ַ בְּשִׂמְחָתָהְ. ְוְכָל זֶה נִמְשָׁך מֵאוֹר הָרּשִׁימָה הַקְדוֹשָׁה שֶׁזָכִינו לְקַבֵּל עַל־יְדֵי עֲנָנֵי־כָבוֹד,ּשֶׁנִמְשְׁכו עָלֵינו בְּכָל שִׁבְעַת יְמֵי ּהַסֻּכּוֹת עַל־יְדֵי הַסֻּכָּה הַקְדוֹשָׁה.וְזֶה בְּחִינַת שִׂמְחַת ּבֵּית הַשׁוֹאֵבָה,בְּחִינַת"ּּושְׁאַבְתֶם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן";הַיְנַּו הַנ הָרְשִׁימָה עַל־יְדֵי שֶׁזוֹכִין הַשִׂמְחָה ּשֶׁעַל־יְדֵי"ל, ּעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לִשְׁאֹב ולְקַבֵּל מֵימֵי הַדַעַת וְהַתוֹר

EN:
font-size: 13px;

color: var(--note-color);

.zohar-quote {

font-style: italic;

Hilchos Nitteylas Yadayim Shacharis

Halacha 3

The matter of nitteylas yadayim [washing the hands] after sleep, based on the Torah-teaching "Ki Saitzai LaMilchamah" [When you go out to war] in Likutay Moharan Tinyana, Siman 82; see there the entire Torah-teaching.

The general principle relevant to our subject is that there exists an aspect of k'saider [in proper order] and shelo k'saider [not in proper order], which correspond to the aspect of:

"Achor vaKedem tzartani" — "You have formed me behind and before" (Tehillim 139:5)

—the aspect of Adam and Chavah, א״ב and תשר״ק. For Adam corresponds to the aspect of the Name הוי״ה filled with אלפין, whose gematria [numerical value] equals מ״ה [45], which is the aspect of k'saider, the aspect of kedem [before / forward], the aspect of א״ב [the aleph-beis] in proper order. And Chavah corresponds to the aspect of dibbur [speech], the aspect of "v'lailah l'lailah y'chaveh" [and night to night declares / expresses] (Tehillim 19:3), the aspect of Malchus [Kingship] — פה [mouth] etc., the aspect of תשר״ק — shelo k'saider, the aspect of achor [behind / backward], etc.

And this is what we observe — that sometimes things go for a person shelo k'saider — this is drawn from the aspect of shelo k'saider mentioned above, through separating the aspect of shelo k'saider from the aspect of k'saider. And the primary cause of the blemish is through gadlus [arrogance / inflated ego], when one says, "Ana emloch" [I shall reign] — for through this he separates the aspect of Chavah-Malchus for himself, and detaches it from the Holy One, blessed be He. And then it lacks completeness, for the primary vitality of Malchus is מ״ה — namely, the seichel [intellect], which is the aspect of k'saider. For the completeness of all things is only when they are unified and connected to Him, blessed be He, for then they receive from Him, blessed be He, vitality in completeness. And the vitality is the mochin [mentalities / intellectual faculties], etc., the aspect of Chochmah — כ״ח מ״ה [the power of מ״ה], which is the primary vitality, the aspect of "HaChochmah t'chayeh" [Wisdom gives life] (Koheles 7:12), the aspect of "מ״ה chayainu, מ״ה kochainu" [what is our life, what is our strength], etc. And מ״ה is Adam, etc.

It follows, then, that this aspect of Chavah-Malchus — when it is connected to Adam, to the aspect of מ״ה, namely, to the Holy One, blessed be He — then it possesses completeness, etc. And this is the meaning of: "LaHashem ha'aretz u'mlo'ah" — "The earth is Hashem's, and all that fills it" (Tehillim 24:1). And then things go for the person k'saider, for "ba'asar d'is d'char, nukva lo idkar taman" [in a place where the male is present, the female is not mentioned there] (Zohar, Chukas 183). It follows that the aspect of Chavah — shelo k'saider — is nullified through Adam — k'saider.

And the aspect of k'saider is called יו״ד, for Malchus, which is called דלי״ת [the letter ד], has nothing of its own, and the Holy One, blessed be He, draws into it the vitality of Chochmah, which is called יו״ד. And this is יוּד וָאו דָלֶת [i.e., the spelling-out of the letter ד]. And this is the meaning of: "Achor vaKedem tzartani, vatasheiss alai kapeicha" — do not read "kapeicha" [Your palms] but rather "kapeicha" [i.e., כפיך — Your כ's] — namely, יוּד has the gematria of כ״ף [20].

Segment 6
HE:
ָה, ּכִּי הַשִׂמְחָה הַזֹאת הִיא כְּלִי לְקַבָּלַת הַתוֹרָה.וְזֶה קַדִישִׁין אֻשְׁפִיזִין הַשִׁבְעָה ּבְּחִינַת,הַשִׁבְעָה ּשֶׁהֵם ּרוֹעִים שֶׁנִכְנָסִין לַסֻּכָּה,ּכִּי אֵלו הַשִׁבְעָה רוֹעִים הֵם ּבְּחִינַת כְּלָלִיות כָּל הַצַדִיקִים שֶׁבְּכָל דוֹר,שֶׁעַל־יָדָם ֹ בָּעוֹלָם אֱלָקותו הִתְגַּלות הַמְשָׁכַת ּעִקַר,ְַּשֶׁנִמְשָׁך ּמֵאוֹר הָרְשִׁימָה הַנ"ל,ּכִּי אֵלו הַשִׁבְעָה אֻשְׁפִיזִין הֵם ּבְּחִינַת הַשִׁבְעָה מִדוֹת הַקְדוֹשִׁים שֶׁהֵם מִסְּפִירַת חֶסֶד ּעַד מַלְכות,ְַּכִּי כָּל אֶחָד מֵאֵלו הַצַדִיקִים זָכָה לְהַמְשִׁיך הַנ הַקְדוֹשִׁים מִמִדוֹתָיו אַחַת מִדָה ּולְגַלוֹת"לֵ, שֶׁעַל־יְדְּי

EN:
• • •

Translator’s Summary

This halacha is built on Likutay Moharan I:13 (“Happy Is the People — Providence”), one of Rabainu’s most intricate teachings, which establishes that complete Divine Providence (Hashgachah) comes through receiving Torah, which comes through gathering souls, which comes through breaking the craving for money via tz’dakah.

Reb Nosson maps the entire Pesach–S’firah–Shavuos arc onto this chain: Pesach = Avraham / chesed / tz’dakah / matzah = breaking the craving for money. The omer of barley = “I have gathered my myrrh with my spice” = gathering both the bitter souls (fallen desires = animal food) and the good souls. The S’firah = bringing scattered souls under the count so that not one is lost. Shavuos = Atzeres (Assembly) = all souls finally gathered = Torah received = complete Hashgachah.

The Shavuos customs are decoded: staying awake all night = the “Eye that does not slumber” = breaking the “sleep” of the craving for money. Eating dairy = “His eyes bathing in milk” = the eyes of Providence receiving from the open Eye. Reading Rus = revelation of Mashiach / David’s kingship. David’s passing on Shavuos = the sun setting as the new sun of Mashiach rises.

The stunning wordplay: “when he places his eye in the cup (bakos)” / “in the purse (bakis)” = the craving for money blemishes wine (= the bloods) which blemishes the eyes (= Providence). And: “silver refined, purified seven times” = the 7×7 weeks of S’firah purifying the “silver” of the craving for money, extracting the sparks, and making from them Torah.

Pesach: Avraham / Chesed / Matzah = Tz’dakah → break the craving for money

Segment 7
HE:
מִדוֹת אֵלו עִקַר הִתְגַּלות אֱלָקותו ֹ יִתְבָּרַך, הַקְדוֹשׁוֹת הַמִדוֹת וְהַסְּפִירוֹת הִתְגַּלות ּוְעִקַר,ַהַכֹּל הַנ הַצַדִיקִים שֶׁהִמְשִׁיכו הָרְשִׁימָה מֵאוֹר ְּנִמְשָׁך"ַל יִתְבָּר סוֹף הָאֵין לְאוֹר בִּטולָם בְּחִינַת ּּעַל־יְדֵיְך. ּוְעַל־כֵּן נוֹטְלִין בְּסֻכּוֹת הָאַרְבָּעָה מִינִים ושְׂמֵחִים בָּם לִפְנֵי ה,'ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב"ּולְקַחְתֶם לָכֶם בַּיוֹם הָרִאשׁוֹן" ּוְכו,'ִּּכִּי בָּזֶה אָנו מַרְאִין מַה שֶׁזָכִינו לִפְעֹל עַל־יְדֵי וְיוֹם־כ בְּרֹאשׁ־הַשָׁנָה ּּעֲבוֹדָתֵנוכָּל עַל־יְדֵי ַּּפור הַנ ּהַתִקונִים"ל,הַשָׂדֶה לְתַקֵן זוֹכִין ּּשֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יִשְׂרָאֵל נִשְׁמוֹת כָּל

EN:
Likutay Halachos — Orach Chaim, Volume 2

Segment 8
HE:
בָּה שֶׁגְּדֵלִים ּהָעֶלְיוֹנָה,שֶׁהֵם ּבְּחִינַת שִׂיח ַ הַשָׂדֶה הָעֶלְיוֹנָה וְזֶה בְּחִינַת הָאַרְבָּעָה מִינִיםָּ,כ עַל ּּשֶׁמְרַמְזִיםׁ בְּנִשְׁמוֹת שֶׁיֵש הַכִּתוֹת ּּל יִשְׂרָאֵלַ,ּכְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינו ז"ל.ּוְגַם עַל־יְדֵי־זֶה זָכִינו אֶחָד אַחְדות הַתְפִלָה כָּל שֶׁיִהְיֶה הַתְפִלָה ּלְתַקֵן, ּוכְשֶׁעוֹמְדִין בְּסוֹף הַתְפִלָה יִהְיֶה אָחוז ומְקֻשָׁר עֲדַיִן לְתֵבָה רִאּּשׁוֹנָה שֶׁל הַתְפִלָה.ּוְעַל־כֵּן עִקַר נְטִילַת הַלֵל קְרִיאַת הוא בִּשְׁעַת מִינִים ּּהָאַרְבָּעָה,ּשֶׁהוא וְהַתִשְׁבָּחוֹת וְהַשִׁירוֹת הַתְפִלָה כְּלָלִיות ּבְּחִינַתַ, ּכְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינו ז"ל,ְּשֶׁיֵש ׁ בּ

EN:
And therefore in truth, from Shabbos all the hashpa'os and all the blessings and all the wealth are drawn, as it is brought in the holy Zohar: "from her, all six days are blessed." And one must draw the holiness of Shabbos into every day, and draw upon oneself the holiness of Shabbos, which is the opposite of anger and din. And therefore paying the wages of a hired worker on his day is conducive to this, as above. For paying the wages of a hired worker on his day is the aspect of the nullification of anger and the drawing of shefa and wealth, which are one aspect, as above.

Segment 9
HE:
ו ֹ לְשֶׁעָבָר וְלֶעָתִיד לָבוֹא וּכו'.ּוְזֶה בְּחִינַת מַה שֶׁמְנַעְנְעִים בְּהוֹדו לַה'ּּתְחִלָה וָסוֹף,ּכִּי זֶהו עִקַר תִקון הַתְפִלָה,ּּשֶׁאֲפִלו כְּשֶׁעוֹמְדִין ּבְּסוֹף הַתְפִלָה יִהְיֶה עֲדַיִן מְקֻשָׁר בְּתֵבָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל ּּהַתְפִלָהַ,ּּשֶׁזֶה בְּחִינַת הוֹדו לה'ּּתְחִלָה וָסוֹףֹ ,ּכִּי כֻּלו אֶחָד;ּוְשָׁם עִקַר הַנִעְנועִים שֶׁהֵם בְּרָצוֹא וָשׁוֹב,ּהַיְנו ְּשֶׁמְעוֹרְרִין אוֹר הַדַעַת שֶׁנִמְשָׁך עַל־יְדֵי הָרְשִׁימָה שֶׁל ּּהַבִּטולַ,ּּשֶׁהוא בִּבְחִינַת רָצוֹא וָשׁוֹב כַּנ"ל)הלכות תפלת ערבית הלכה ד,אותיות כג כד כה כו.( מא ְּּבְּהוֹשַׁעְנָא־רַבָּה נִמְשָׁך עָלֵינו אוֹרו ֹ שֶׁל

EN:
Two of them Torah scholars — who are masters of da'as and mental faculties. Therefore they are two — corresponding to the pursuit and the obstructer. When there are two Torah scholars, there is certainly the aspect of pursuit and obstruction — the virtue of studying with a companion: one asks his fellow because his mind pursues to grasp and understand the matter properly, and his fellow responds: "Wait until I settle my mind" — as this matter is explained in the above Torah. Likewise in the roots of their souls in the perception of G-dliness — through which the nine chambers are grasped, the essential thanksgiving, the aspect of joy, as above.

§ 8 — Training Oneself Every Day in Joyful Thanksgiving

Therefore one must accustom himself very much, every day and at every moment, to give thanks and praise to Hashem for all the good He has bestowed upon us. Even in the intensity of the soul's distress, Rachmana litzlan — even when one has descended and become distant however he has become distant, however he is — let him turn everything to gladness and joy: "gladness and joy shall they attain" etc., as explained elsewhere. For despite everything, one still merits reciting Krias Shma and unifying His Name twice daily, believing in Hashem and in Moshe His servant — the true tzadikim in every generation — etc. "How many good stages has the Omnipresent bestowed upon us" etc. "Were our mouths filled with song" etc.

Segment 10
HE:
דָוִד,ּשֶׁהוא ּהָרוֹעֶה הַשְׁבִיעִיַ,ּשֶׁאָז בְּיָמָיו נִגְמְרו כָּל הַתִקונִים הַנ"ל, נִתְתַקֵן שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה עַד כָּזֶה לְבִטול שֶׁזָכָה ּעַד ּהַתְפִלָה בִּשְׁלֵמות,ּּשֶׁהִיא לַעֲשׂוֹת אֶחָד מִכָּל הַתְפִלָהֵּ, הַרְב לְדַבֵּר יְכוֹלִין שֶׁעַל־יְדֵי־זֶהוְשִׁירוֹת תְפִלוֹת ּּה וְתִשְׁבָּחוֹת,ּשֶׁזֶה בְּחִינַת כָּל סֵפֶר תְהִלִים שֶׁיָסַד דָוִד, וְתִשְׁבָּחוֹת בְּשִׁירוֹת לְהַקָדוֹשׁ־בָּרוך־הוא ְּּשֶׁרִוָהַ, ּכְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינו ז"ל.ּוְזֶה בְּחִינַת עֲשָׂרָה הַלְלויוֹת ּּשֶׁמְסַיֵם בָּהֶם סֵפֶרּּתְהִלִים,שֶׁהֵם'ּּהַלְלויָה'ּּבַּתְחִלָה ּובַסּוֹף,ּשֶׁזֶה עִקַר שְׁלֵמות הַתְפִלָהׁ ,ּשֶׁיִה

EN:
And therefore David knew exactly when midnight was, through the harp mentioned above. For he was a skilled musician (I Samuel 16:16). For this entire holy teaching — to search for the good and to revive oneself through it — all of this is the aspect of holy nigunim that issue from the harp of David, the aspect of "Azamrah" specifically, as above — the aspect of "Awake… O nevel and kinor! I shall awaken the dawn" — as above. And through this, David merited to know how to accurately determine the point of midnight mentioned above, upon which the final redemption depends — both collectively and individually, for every Jewish soul — for David is Mashiach, through whom the final redemption will come, which is the complete redemption after which there will be no more exile. And the main thing is through the aspect of the zemiros and nigunim mentioned above, in the aspect of: "the anointed of the G-d of Yaakov, and the sweet singer of Israel" (II Samuel 23:1) — that is, through the aspect of Azamrah mentioned above. Speedily in our days, amen.

And understand these matters well, for it is impossible to explain everything. Rather, each person, according to what passes over him all the days of his life — in the days of his youth and in the days of his old age — can revive himself always through all of these words of ours, which explain somewhat the truth of the advice and the holy teaching of "Azamrah — I shall sing to my G-d with my odi" — about which our master, our teacher, our Rebbe, of blessed memory, urged us very, very much to follow. Fortunate is he who grasps hold of it.

Segment 11
HE:
ְיֶה הָרֹאש ּוְהַסּוֹף הַכֹּל אַחְדות אֶחָד.וְעַל־כֵּן אוֹמְרִים בְּכָל יוֹם הַתְפִלָה קֹדֶם אֵלו ּהַלְלויוֹת,שְׁלֵמות עִקַר זֶה ּּכִּי ַּּהַתְפִלָהּ כַּנ"ל.מְקוֹם לִמְצֹא זָכָה דָוִד ּׁוְעַל־כֵּן ּּבֵּית־הַמִקְדָשַ,ּשֶׁשָׁם שְׁלֵמות כָּל הַתִקונִים הַנ"ל,כִּי יִתְבָּרַך לְהַשֵׁם הַבִּטול שְׁלֵמות ְּשָׁם,שְׁלֵמות ּוְשָׁם ּהַשָׂגַת הַתוֹרָה מֵהָרְשִׁימָה שֶׁל הַבִּטול,ּוְשָׁם שְׁלֵמות ּתִקון הַתְפִלָה,בְּחִינַת"ּּכִּי בֵיתִי בֵּית תְפִלָה",וְכָל שָׁם דֶרֶך עוֹלִין ְּהַתְפִלוֹת.בְּהוֹשַׁעְנָא־רַבָּה ַוְעַל־כֵּן ְּנִגְמָר בְּחִינַת הַחוֹתָם בְּתוֹך חוֹתָם הַנ"ל,ַּּשֶׁהוא לְקַשֵׁר הַנ הָרְשִׁימָה

EN:
Likutay Halachos — Orach Chaim, Volume 2

Hilchos Birchas HaPairos — Halachah 5

Part 3 (§§ 11–15)

Segment 12
HE:
ּאוֹר"ובְיָדֵינו בְּלִבֵּנו ּל.בְּחִינַת וְזֶה מִשְׁנֵה־תוֹרָה שֶׁאוֹמְרִים אָז,ּכִּי הַתוֹרָה הִיא בְּחִינַת חוֹתָם,הָרְשִׁימו אוֹר מְקַשְׁרִין ּשֶׁעַל־יָדָה הֵיטֵב ּבְּלִבֵּנו,מֵהַשֵׁם הַיְדִיעָה עִקַר ּּכִּי ְּיִתְבָּרַך הוא עַל־יְדֵי הַתוֹרָה הַקְדוֹשָׁה;ָאֲבָל ּגַּם הַתוֹרּּה הַקְדוֹשָׁה בְּעַצְמָה צְרִיכִין לַחֲזֹר ּּאוֹתָה הֵיטֵב שֶׁלֹא לִשְׁכֹּח ַ אוֹתָה,ּכְּדֵי שֶׁלֹא ְנִשְׁכַּח אוֹתו ֹ יִתְבָּרַך,חַס וְשָׁלוֹם וְזֶה בְּחִינַת מִשְׁנֵה־תוֹרָה,חוֹתָם עַל חוֹתָם ּשֶׁהואָׁ, ּשֶׁמֹשֶׁה רַבֵּנו עָלָיו הַשָׁלוֹם חָזַר וְשנָה אֶת חוֹתַם לְקַשֵׁר כְּדֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי ּּהַתוֹרָה ּהַתוֹרָה

Segment 13
HE:
בְּלֵב יִשְׂרָאֵל הֵיטֵב,בִּבְחִינַת חוֹתָם חוֹתָם ְבְּתוֹך.תְהִלִים סֵפֶר בְּחִינַת ּּוְזֶה שֶׁאוֹמְרִים אָז,ּשֶׁהוא בְּחִינַת תִקון הַתְפִלָה ּבִּשְׁלֵמותִׁ.שֶׁהָרְש ּומֵחֲמַתשֶׁשָׁבִין אַחַר הוא ּּימָה ּּמֵהַבִּטולַ,ּשֶׁאָז הוא בְּחִינַת הִתְעוֹרְרות הַשֵׁנָה כַּנ"ל )לה אות(,בְּלֵיל נֵעוֹרִין לִהְיוֹת נוֹהֲגִין עַל־כֵּן הוֹשַׁעְנָא־רַבָּה,ְּּכְּדֵי לְהַמְשִׁיך אוֹר הָרְשִׁימו בִּשְׁלֵמות, ּּשֶׁהוא בְּחִינַת הִתְעוֹרְרותּ הַשֵׁנָה.ּוְאַחַר שֶׁזוֹכִין לְקַבֵּל ּאוֹר הָרְשִׁימָה בִּשְׁלֵמות,שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לְשִׂמְחָה, ְּשֶׁהִיא הֲכָנָה וכְלִי לְהַמְשָׁכַת הַתוֹרָה שֶׁנִמְשָׁך מֵאוֹר

EN:
Section 5

Based on the above, it is possible to give some rationale for what Rabbeinu [Rebbe Nachman of Breslov] wrote (Siman 278 [Chayay Moharan]): that upon a good chalif [slaughtering knife], one can see all the vessels of the Beis HaMikdash [Holy Temple], etc. For the chalif is the aspect of the lower point, the aspect of Yehoshua — which is the aspect of cutting off the seed of Amalek (Sanhedrin 20b) (as explained there, Siman 6, Section 7). And Moshe is the upper point, the aspect of building the Chosen House [the Temple] (ibid.).

And it is known that the upper point is revealed within the lower point — for "all colors are seen within her" [the moon reflects all the lights of the sun]. And therefore, upon the chalif, which is the aspect of the lower point, the aspect of the Beis HaBechirah [Chosen House] with its vessels is revealed — for that is the aspect of the upper point, as mentioned above.

The chalif is the aspect of cutting off the seed of Amalek, as mentioned above. And therefore, through it, the animal is slaughtered and the spirit of animality is subdued, for this is the aspect of Amalek — for Amalek used to transform himself into an animal (as Rashi explains in I Shmuel [15:3]).

Translator's Summary

This opening halachah of Shechitah establishes the mystical framework for understanding ritual slaughter: it is not merely a physical procedure, but a process of spiritual teshuvah — the return of a fallen soul to its source. Through sin, a person descends from the level of adam (Man/speaker) to the level of beheimah (animal/mute). The tikkun is to endure the anguish of silence — transforming dam (blood) into dom (stillness), and thereby ascending back to the stature of Man.

The five sections unfold as follows: (1) The metaphysical purpose of shechitah — it elevates souls reincarnated in animals, paralleling the process of teshuvah through silence. (2) A parallel to the Exodus — speech was trapped in the "constriction of the throat" (Egypt/Mitzrayim), and the prohibition of shehiyah (pausing) reflects the urgency of leaving Egypt without delay. (3) The prohibition of derasah (forceful pressing) corresponds to the need for gradual teshuvah — running and returning, entering and exiting — one cannot rush holiness. (4) The knife corresponds to Malchus/the moon, and its blemish-free state depends on da'as (awareness) — the aspect of Moshe/the sun filling the moon. (5) On a fine chalif, the Temple vessels can be seen — for the upper point (Moshe/Temple) is revealed within the lower point (Yehoshua/knife), and the knife serves to cut off the power of Amalek-animality.

Sin → descent from Adam to Beheimah

Loss of Speech (defining trait of Man)

Endure Silence: Dam → Dom

Shechitah — the knife (Malchus/Moon) elevates the soul

Soul ascends from Beheimah back to Adam

Teshuvah complete — Speech restored

— Summary and diagram by the translator —

Segment 14
HE:
סֻכּוֹת אַחַר עוֹשִׂין עַל־כֵּן הַזֹאת ַּהָרְשִׁימָה שִׂמְח וְהוֹשַׁעְנָא־רַבָּהּת תוֹרָה,הַתוֹרָה ּּוְאָז מְסַיְמִין ּומַתְחִילִין אוֹתָה תֵכֶף,ְּּלְהוֹרוֹת שֶׁזָכִינו לְהַמְשִׁיך אוֹר ּהָאַחְדות,ּשֶׁהַתְחִלָה וְהַסּוֹף הַכֹּל בִּבְחִינַת אַחְדות.וְזֶה הַתוֹרָה עִם אָז שֶׁעוֹשִׂין הַהַקָפוֹת ּּבְּחִינַת,בְּחִינַת ּמַקִיפִיןּ וְעִגּולִים,ּבְּחִינַת כֻּלו ֹ אֶחָדׁ ,שֶׁאֵין בּו ֹ רֹאש וָסוֹף,ּכִּי בְּהָעִגּול אֵין נִכָּר בּו ֹ רֹאש ׁ וָסוֹף;ּוְזֶה עִקַר ּהַשִׂמְחָה,ּשֶׁנִתְגַּלֶה אוֹר הָאַחְדות,שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִכְלָל וְנִתְחַבֵּר הָרֹאש ׁ וְהַסּוֹףּ,ּּשֶׁזֶהו בְּחִינַת עִגּול,בְּחִינַת ְּּּהַמ

EN:
And why do we not blow on Shabbos? Because of the decree that perhaps one will carry it four amos in the public domain [r’shus ha’rabbim]. For in truth, blowing the Shofar is chochmah and not m’lachah, which is the aspect of above time. And if so, why should it be forbidden to blow on Shabbos? But the reason is: lest one carry it four amos in the public domain. For Shabbos itself is above time, and then there is no bairur [clarification/sorting]. And therefore it is forbidden to blow on Shabbos — which is the aspect of clarifying and elevating the time to the aspect of above time. And on Shabbos it is forbidden to engage in this, for Shabbos itself is above time. And if one blows the Shofar on Shabbos — which is the aspect of bairur, where one clarifies and elevates the time to the aspect of above time — then we are concerned that perhaps one will carry it four amos in the public domain. Meaning, perhaps one will enter the public domain and carry it there. For there, in the public domain, is the main clarification — to clarify from the r’shus ha’rabbim to the r’shus ha’yachid [private domain]. For this is all our service during the weekdays: to clarify and elevate the holy sparks from the public domain to the private domain. And on Shabbos it is forbidden to engage in this through labors and works, for then there is no bairur, as is known.

Segment 15
HE:
ָחוֹל שֶׁעָתִיד הַקָדוֹשׁ־בָּרוך־הוא לַעֲשׂוֹת לַצַדִיקִים לָבוֹא לֶעָתִיד,בְּעִגּול שֶׁמְרַקְדִין הוא הַמָחוֹל ּכִּי )הלכותתפלת ערבית הלכה ד,אותיות כח כט ל לא.( מח וְכו ובַקָשׁוֹת ותְחִנוֹת הַתְפִלוֹת ּכָּל'מַרְבִּין ּשֶׁאָנו ּלְהִתְפַלֵל בַּעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְשׁובָה וְיוֹם־כִּפור,ּאֵין הַכַּוָנָה לְבַד הֶעָבָר עַל רַק ּּלְהִתְפַלֵל,הַשֵׁם לָנו ָּשֶׁיִמְחַל ְֹּּיִתְבָּרַך מַה שֶׁפּגַמְנו בִּכְבוֹדוׁ ,ּּרַק שֶׁצְרִיכִין לְבַקֵש ְְּּּּרַחֲמִים מֵהַשֵׁם יִתְבָּרַך בְּיוֹתֵר שֶׁנִזְכֶּה לְדֶרֶך הַתְשׁובָה ּמֵעַתָה,שֶׁלֹא בְּאֹפֶן חַטֹאתֵינו מִכָּל עַצְמֵנו ּלְטַהֵר נֶחֱטָא עוֹד לְעוֹלָםֹ.ּּוְזֶה עִ

EN:
[“The voice is the voice of Yaakov”]

Segment 16
HE:
קַר הַמִלְחָמָה שֶׁבֵּין יַעֲקב וְעֵשָׂו,וְיוֹם־כִּפור בְּרֹאשׁ־הַשָׁנָה עוֹסְקִין ּשֶׁאָנוׁ, ּּכַּמְבֹאָר בַּזֹהַר הַקָדוֹש,ּּהַיְנו שֶׁאָנו עוֹסְקִין לְהַכְרִית ּזַרְעו ֹ שֶׁל עֲמָלֵק בְּרוחָנִיות,לְהַכְנִיע ַ הָרַע שֶׁבְּדַם חָלָל שֶׁבַּלֵב ּּהַשְׂמָאלִיֵּ,הַרְב ּּומִתְפַלְלִיןשֶׁנִזְכֶּה גַּם־כֵּן ּה ּלְהַכְנִיע ַ קְלִפַת עֲמָלֵק בְּגַשְׁמִיות גַּם־כֵּן,בְּחִינַת"כִּי הָאָרֶץ מִן זָדוֹן מֶמְשֶׁלֶת תַעֲבִיר."מֵחֲמַת ְאַך מְאֹד אֲרֻכָּה ּשֶׁהַמִלְחָמָה,אַחַר גַּם צְרִיכִין עַל־כֵּן ְּּיוֹם־כִּפור לִכָּנֵס לְתוֹך הַסֻּכָּה,שֶׁהִיא בְּחִינַת עֲנָנֵי־כָבוֹד,מִקְלִפַת בַּעֲדֵנו ולְהָגֵן ְּלְהָסֵ

EN:
Oas 4

And this is the aspect of what is found in the Midrash: “I am black but beautiful” (Shir HaShirim 1:5) — “I am black” during the weekdays, “but beautiful” on Shabbos. For this verse “I am black but beautiful” alludes to the holy path of “Azamra” mentioned above, and as is explained among us in Hilchos Hashkamas HaBoker, Halacha 1 (see there) — that the souls of Yisrael say to the nations and the Sitra Achra who want to make them fall, chas v’shalom, by showing them their ugly deeds. And then Yisrael respond to them: “I am black but beautiful.” It is true that I am black with my bad deeds, but “beautiful am I” with the good points of the mitzvos and good deeds that are still found in me — as Rashi explains there: “I am black” with my deeds, “but beautiful” with the deeds of my forefathers. And even among my own deeds there are some that are beautiful — if I have the sin of the Golden Calf, I have against it the merit of receiving the Torah. This is as above, for this is the holy path of “Azamra l’Elokai b’odi” that our master, our teacher and our rebbe, of blessed memory, revealed.

But this holy path — its essential illumination is drawn through the holiness of Shabbos, which is the aspect of the holiness of the true Tzaddik, as above. And this is what is found in the Midrash on this verse: “I am black” with my deeds, “but beautiful” with the deeds of my forefathers; “I am black” all the days of the week, “but beautiful” on Shabbos. And there it further enumerates many more: “I am black” in Mitzrayim, “but beautiful” in Mitzrayim; “I am black” in Mitzrayim — “they rebelled against Me,” etc.; “but beautiful” in Mitzrayim — with the blood of the Pesach offering and the blood of circumcision, as is written, “And I passed over you and I saw you wallowing in your bloods, and I said to you: ‘In your blood, live!’” (Yechezkel 16:6) — this is the blood of the Pesach, “and I said to you,” etc. — this is the blood of the circumcision. “I am black” at the Sea, as is said, “They rebelled at the Sea,” etc. (Tehillim 106:7). “But beautiful” at the Sea, as is said, “This is my G-d and I will beautify Him,” etc. (Shemos 15:2). And so it enumerates there many more instances where they sinned greatly, yet in that very place they also merited much good. And all of this is the aspect of the aforementioned holy path of “Azamra l’Elokai b’odi,” as above.

Segment 17
HE:
ך ּעֲמָלֵק אַף כְּשֶׁנִהְיֶה בִּבְחִינַת'וְנָפֵק,'ּשֶׁזֶה ּּבְּחִינַת מַה שֶׁעוֹשִׂין הַסֻּכָּה בַּחוץ;כִּי כְּלַל ּהָעֲבוֹדָה שֶׁל רֹאשׁ־הַשָׁנָה וְיוֹם־כִּפור הוא בְּחִינַת'עָיֵל,'ּכִּי בָּהֶם עוֹסְקִין עַל־פִי־רֹב רַק בְּבָתֵי־כְנֵסִיוֹת וַעֲבוֹדָה ּבִּתְפִלָה ּּובָתֵי־מִדְרָשׁוֹת,ּוְסֻכּוֹת הוא בְּחִינַת'וְנָפֵק,' ושְׁתִיָה אֲכִילָה הִיא סֻכָּה מִצְוַת עִקַר ּכִּי וְשֵׁנָה בַּסֻּכָּה,ּשֶׁהוא בְּחִינַת'וְנָפֵק')הלכות שבת-הלכה ז,אות נג.( ִנז עּקַר"הַנֹפֶלֶת דָוִיד ּּסֻכַּת"הַתְפִלָה בְּחִינַת ּּהִיא, ּּשֶׁנָפְלָה בַּעֲונוֹתֵינו הָרַבִּים.ְּכִּי עִקַר עֵסֶק דָוִד הַמֶלֶך, ּעָלָיו הַשָׁלוֹם,ּּ

EN:
And the six days of creation are in the aspect of time, for they are in the aspect of Olam Ha’Zeh [this world], the aspect of “Today, to do them” (D’varim 7:11) — where the main time is. And therefore everything was created first, during the six days of creation, before Adam. For Adam is a bar da’as [one who possesses knowledge] — which is the defining characteristic of Adam. And therefore he is farther from time than all other creatures. And therefore he was created at the very end of time — namely, on the sixth day — so that he would enter Shabbos immediately, as our Sages, of blessed memory, said. Meaning, so that he would enter immediately into the aspect of above time, which is Shabbos. For this is the main purpose of the creation of Adam in this world: to connect the lower with the upper — to connect and elevate the aspect of time to the aspect of above time.

Segment 18
HE:
הָיָה תְפִלָה,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב"ּוַאֲנִי תְפִלָה"; ּּוְעַל זֶה יָסַד כָּל סֵפֶר תְהִלִים,ּשֶׁהוא בְּחִינָה שֶׁעָשָׂה תְפִלוֹת ּמִתוֹרוֹת,הַתְפִלָה שְׁלֵמות עִקַר ּשֶׁזֶה)ּעַיֵן 'ּּתְשׁובָה,'כג.(ּ וכְשֶׁהַתְפִלָה בִּבְחִינַת"ּכְּרֻם זֻלֻת לִבְנֵי אָדָם",ּשֶׁזֶה בְּחִינַת דְבָרִים הָעוֹמְדִים בְּרומו ֹ שֶׁל עוֹלָם, אֵלו בְּחִינַת ּּשֶׁהֵםמֵהַתוֹרוֹת שֶׁנַעֲשִׂין ּ הַתְפִלוֹת, ְּּשֶׁנַעֲשִׂין מֵהֶם שַׁעֲשׁועִים גְּדוֹלִים מְאֹד לְפָנָיו יִתְבָּרַך, ּולְבַסּוֹף בְּנֵי־אָדָם מְזַלְזְלִין בָּהֶן וְעַל־כֵּן הַתְפִלָה עַכְשָׁו בִּבְחִינַת"הַנֹפֶלֶת דָוִיד ּּסֻכַּת",עוֹסְקִין ּובְסֻכּוֹת ּלַהֲקִימָה;ו

EN:
And this is the aspect of the awakening from sleep at the time of the Shofar, as is brought — the aspect of “Awaken, you sleepers, from your slumber,” etc. For the main time is in the aspect of sleep, as above — for then there is the withdrawal of da’as, and then the time is greatly lengthened, etc., as above. And when one awakens from sleep, one sees that what seemed in the dream to be a very long time is in truth only a quarter of an hour, as above. It emerges that the awakening from sleep is the aspect of above time. And therefore the blowing of the Shofar is in the aspect of the awakening from sleep, the aspect of “Awaken, you sleepers,” etc. For then the time — which is the aspect of Yitzchak, the aspect of kuf-tzaddik — “sleepers,” etc., as above — ascends to the aspect of above time, which is the aspect of the awakening from sleep, as above.

Segment 19
HE:
ְזֶה בְּחִינַת:ּצֵא מִדִירַת קֶבַע וְשֵׁב בְּדִירַת עֲרַאיַ,ּּשֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל עַל יְשִׁיבַת סֻכָּה זֶה בְּחִינַת 'וְתַחֲנונִים רַחֲמִים אֶלָא קֶבַע ׂ תְפִלָתְך תַעַש ָּּּאַלַ', ּּוְאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"לׁ:ּּזֶה שֶׁיוֹדֵע ַ לְחַדֵשּּ בָּה דָבָר,ּשֶׁזֶה תְפִלוֹת מִתוֹרוֹת שֶׁעוֹשִׂין דַיְקָא ּזוֹכִין,זוֹכִין שֶׁאָז ּבְּוַדַאי לְחַדֵש ׁ דָבָר בִּתְפִלָתו ֹ בְּכָל פַעַם.וְזֶה בְּחִינַת ּּהַשִׁבְעָה רוֹעִים שֶׁנִכְנָסִים לַסֻּכָּה,כַּמְבֹאָר בִּפְנִים)הלכות ר"ח-הלכה ה,אותיות טו כ.( נח ּהַתִקון שֶׁל מ"ט יְמֵי הַסְּפִירָה,שֶׁהֵם שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת,אַחַר־כָּך זָכו ְּשֶׁעַל־יְדֵי־זֶה ּּלְקַבֵּ

EN:
And this is the aspect of the awakening from sleep at the time of the Shofar, as is brought — the aspect of “Awaken, you sleepers, from your slumber,” etc. For the main time is in the aspect of sleep, as above — for then there is the withdrawal of da’as, and then the time is greatly lengthened, etc., as above. And when one awakens from sleep, one sees that what seemed in the dream to be a very long time is in truth only a quarter of an hour, as above. It emerges that the awakening from sleep is the aspect of above time. And therefore the blowing of the Shofar is in the aspect of the awakening from sleep, the aspect of “Awaken, you sleepers,” etc. For then the time — which is the aspect of Yitzchak, the aspect of kuf-tzaddik — “sleepers,” etc., as above — ascends to the aspect of above time, which is the aspect of the awakening from sleep, as above.

Segment 20
HE:
ל הַתוֹרָה בְּשָׁבועוֹת,ְנִפְגַּם אַחַר־ כָּך הָעֵגֶל חֵטְא עַל־יְדֵי,שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה ּּנִשְׁתַבְּרורִאשׁוֹנוֹת ּּ הַלוחוֹת,עַד ְֹּשֶׁאַחַר־כָּך בְּאַרְבָּעִים יוֹם אַחֲרוֹנִים פָעַל ּמֹשֶׁה בִּתְפִלָתו,ְּּוְנִתְרַצָה הַשֵׁם יִתְבָּרַך לִתֶן לו ֹ לוחוֹת ּשְׁנִיוֹת בְּיוֹם־כִּפור.ּּוְאָז גִּלָה לו ֹ סוֹד הַשְׁלֹשׁ־עֶשְׂרֵה ּמִדוֹת שֶׁל רַחֲמִיםֵ,שֶׁהּּם שֹׁרֶש ׁ כְּלַל סֵדֶר הַתְפִלָה, ּשֶׁהִיא רַחֲמִים וְתַחֲנונִים;ּּהַיְנו שֶׁאָז נִתְגַּלָה לו ֹ זֶה מִתוֹרוֹת לַעֲשׂוֹת ּהַתִקון,מִי ּהַנִמְשָׁכִין"מִדוֹת ּג בָּהֶם נִדְרֶשֶׁת ּשֶׁהַתוֹרָה,תְפִלוֹת מֵהֶם ּּלַעֲשׂוֹת, ּשֶׁשָׁרְשָׁן הֵם י"ּג מִדו

EN:
And this is the aspect of “Yitzchak son of Avraham,” as he goes on to explain: “Avraham who loves Me. In his eyes like a few days, through his love” (B’raishis 29:20) — meaning, Avraham is in the aspect of above time. For Avraham is the aspect of ahavah [love], the aspect of “Avraham who loves Me.” And love is the aspect of the unification of time, as is written: “In his eyes like a few days, through his love.” And ben [son] is the aspect of t’shuvah, as is written: “A remnant will return — your son” (Y’shayahu 10:21). Through which one merits the aspect of above time, the aspect of “If you return, I will restore you — before Me you will stand” (Yirmiyahu 15:19) — which is the aspect of above time.

Segment 21
HE:
ֹתשֶׁל רַחֲמִים,שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין ּלִתְשׁובָה ולְתַקֵן הַכֹּל.ּּוְעַל־כֵּן אַחַר יוֹם־כִּפור עוֹשִׂין שִׁבְעָה יָמִים חַג הַסֻּכּוֹת,ּובָזֶה מַמְשִׁיכִין מֵחָדָש ׁ הַתִקון שֶׁל שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת שֶׁל סְפִירַת הָעֹמֶר.ְִּוְאַחַר־כָּך הוא שְׁמִיני־עֲצֶרֶת,ּשֶׁהוא כְּנֶגֶד שָׁבועוֹת שֶׁנִקְרָא גַם־כֵּן עֲצֶרֶת,הַתוֹרָה מְסַיְמִין ּּוְאָז,הַתִקון אָז ּוְנִגְמָר ּּשֶׁהִתְחַלְנו בּו ֹ מֵרֹאשׁ־הַשָׁנָה,ִּשֶׁהוא לְתַקֵן ולְהַשְׁלִים ּכְּלַל בְּחִינַת הַתוֹרָה וְהַתְפִלָה עַל־יְדֵי שֶׁכּוֹלְלין אוֹתָם ּיַחַד וְעוֹשִׂין מִתוֹרוֹת תְפִלוֹת,ּכַּנִזְכָּר לְעֵיל)הלכות ר"ח-הלכה ה,אותטו.( ס הַהַקָפוֹת

EN:
22 Oaseyos (Aleph–Kaf Bais)

And in it is included the subject of Purim.

Based on the ma’amar “Chosam B’soch Chosam”

Segment 22
HE:
ּעִנְיַןסְבִיב בְּסֻכּוֹת שֶׁעוֹשִׂין הַלולָב ּּ עִם הוֹשַׁעְנוֹת אָז ומִתְפַלְלִין ּהַסֵּפֶר־תוֹרָה,בְּחִינַת זֶה "ּנְקֵבָה תְסוֹבֵב גָּבֶר",ּהַיְנו שֶׁאָנו מַמְשִׁיכִין הַתוֹרָה ְּּלְתוֹך הַתְפִלָה,ּלַעֲשׂוֹת מֵהַתוֹרָה תְפִלָה,ְּכִּי כָּל עִנְיָן שֶׁל בחִינַת"ּנְקֵבָה תְסוֹבֵב גָּבֶר",ּּוְכֵן מַה שֶׁכָּתוב "ּוְהֶחֱזִיקו שֶׁבַע נָשִׁים בְּאִיש ׁ אֶחָד"ּוְכו,'ּהַכֹּל מְרַמֵז עַל ְּּזֶה הַדֶרֶך הַקָדוֹש ׁ לַעֲשׂוֹת מִתוֹרוֹת תְפִלוֹת,כַּמְבֹאָר בִּפְנִים)הלכות ר"ח-הלכה ה,אותיות כב כד.( סב ְּעִנְיַן נִסּוך הַמַיִם בֶּחָג הוא בִּבְחִינַת"ּּוַיִשְׁאֲבו מַיִם ה לִפְנֵי ּוַיִשְׁפְכו'"בִּשְׁמואֵל ּּ

EN:
22 Oaseyos (Aleph–Kaf Bais)

And in it is included the subject of Purim.

Based on the ma’amar “Chosam B’soch Chosam”

Segment 23
HE:
הַנֶאֱמַרִׁ,ׁ רַש ּופֵרֵש"יְׁ: ּשֶׁשָׁפְכו לִבָּם כַּמַיִם הַיְנו בְּחִינַת שּלֵמות הַתְפִלָה, ּשֶׁנִשְׁלָם בְּסֻכּוֹת.ּוְזֶה בְּחִינַת שִׂמְחַת בֵּית הַשׁוֹאֵבָה, ּּשֶׁהוא עַל שֵׁם שֶׁכָּתוב"ּושְׁאַבְתֶם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַעַיְנֵי ּהַיְשׁועָה"ֹ,ּוְתַרְגּומו:ֹּותְקַבְּלון אולְפַן חֲדַת הַיְנו בְּחִינַת ַּּהַחִדושֵׁי־תוּרָה הַנ"ל,ּׁשֶׁהֵם בְּחִינַת מַעַיְנֵי הַיְשׁועָה ּמַמָש,ּכִּי נוֹבְעִים מֵהֶם עֵצוֹת וִישׁועוֹת נִפְלָאוֹת בְּלִי ּגְבול וָקֵץ,ּשֶׁיְכוֹלִין לְהוֹשִׁיע ַ לַכֹּל,ּּאֲפִלו יִהְיֶה מִי ּשֶׁיִהְיֶה.ּומֵחִדושֵׁי־תוֹרָה כָּאֵלו,ֹּכְּשֶׁזוֹכִין לַעֲשׂותְפִלוֹת מִתוֹרוֹת ּת,עַל־יְדֵ

EN:
But as explained in the above Torah: against the kol hak'ri'ah [voice of calling] of Yom Tov that reveals the Ratzon — there is the voice of the evil predatory chayos who roar with their voice, according to their evil, mistaken wisdom, claiming everything follows nature, chas v'shalom. To counter this, one needs a great Chacham d'Kedushah who can connect all the r'tzonos to the root of the Ratzon — the Maitzach HaRatzon [Forehead of Will] = Ra'ava d'Ra'avin [Will of wills] = the histalkus of Moshe who was absorbed there, into the Will of wills.

Segment 24
HE:
י־זֶה ְּזוֹכִין לִשְׁפֹך לִבּו ֹ כַּמיִם לִפְנֵי ה,'ֹכָּל בְּחִינָתו כְּפִי וְאֶחָד אֶחָדׁ ,ּולְפָרֵש בְּרַחֲמִים יִתְבָּרַך הַשֵׁם ֹ לִפְנֵי ְּשִׂיחָתו ּוְתַחֲנונִים,ּּכְּבֵן הַמִתְחַטֵא לִפְנֵי אָבִיו, ַּשֶׁכָּל זֶה הואּ בְּחִינַת שְׁאִיבַת מַיִם הַנ"ל. וְזֶה"בְּשָׂשׂוֹן מַיִם ּּושְׁאַבְתֶם",כִּי בִּשְׁלֵמות זֶה דֶרֶך לְהַמְשִׁיך ְְּּּכְּשֶׁזוֹכִין ּהוא בְּוַדַאי שִׂמְחָה גְדוֹלָה שֶׁאֵין לָה קֵץ, בְּחִינַת"בִּרְעָדָה ּוְגִילו",בְּחִינַת "וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם";ַּנִמְצָא שֶׁבְּכָל הַיָמִים הָאֵלו כַּנ הַתְפִלָה אֶת לְהָקִים ּעוֹסְקִין"ל.וְעַל־כֵּן ּּבְּהוֹשַׁעְנָא־רַבָּה אוֹמְרִים אָ

EN:
This is the aspect of: "and this is the workmanship of the Menorah — mikshah [hammered] gold, from its base to its flowers, it is mikshah." For it is stated in the words of Rabbainu zichrono livrachah: one must be a great stubborn person in the service of Hashem. Anyone who has begun even slightly in the service of Hashem knows this: it is impossible to be a true Jewish person except through great stubbornness. For many hardships and ascents and descents without measure must pass over every individual. If he will not be a great stubborn person — so as not to abandon the small avodah he began — he cannot remain in his place. Especially to travel and come to Eretz Yisrael, which is the essential holiness of the Jewish person and the essential victory of the war, as Rabbainu writes in "Tisha Tikkunin" — see there. Certainly it is impossible to win this war except through very great stubbornness.

Segment 25
HE:
ז כָּל סֵפֶר תְהִלִים,ַכִּי בָּזֶה הַנ הַיָמִים בְּכָל עוֹסְקִין ּאָנו"ל,בָּעוֹלָם ְלְהַמְשִׁיך תְהִלִים ּּאֲמִירַתוְלַעֲשׂוֹת בְּהִתְבּוֹדְדות ּוְלַעֲסֹק ּמֵהַתוֹרוֹת תְפִלוֹת,ּשֶׁכָּל זֶה הוא בְּחִינַת תְהִלִים.וְזֶה ְּּּבְּחִינַת הַשִׂמְחָה שֶׁל שִׂמְחַת־תוֹרָה אַחַר־כָּך וְהַהַקָפוֹת שֶׁעוֹשִׂין אָז,ָּהַכֹּל מְרַמֵז עַל שְׁלֵמות תִקונֵי הַתְפִלָה ּשֶׁזְּכִינו לְהַמְשִׁיך,ְּּשֶׁהוא הַמְשָׁכַת זֶה הַדֶרֶך לַעֲשׂוֹת ּמִתוֹרוֹת תְפִלוֹתַ,ּשֶׁמִשָׁם עִקַר הַשִׂמְחָה כַּנ"ל)הלכות ר"ח-הלכה ה,אותיות יז יח כג.( סה ּבְּרֹאשׁ־הַשָׁנָה מִתְעוֹרְרִין כָּל יִשְׂרָאֵל,וְצוֹעֲקִין וְשׁוֹאֲגִין ְּלְהַשֵׁם

EN:
And the tikkun for impure thoughts that come upon a person is to say Sh'ma and Baruch Shem — in order to include one's soul in the twelve tribes of Y-a-h through K'rias Sh'ma, which is the aspect of the acceptance of the yoke of the Kingdom of Heaven — the aspect of the Sea of Sh'lomoh that stands upon twelve oxen, etc. — and to separate one's soul from the souls of the Airev Rav, who come from the harlot, the evil maidservant, which is the spleen — the mother of the Airev Rav, etc. — see there. But one who is habituated in the thoughts of the all-encompassing desire must also shed tears at the time of accepting the yoke of the Kingdom of Heaven — for tears come from the residue of the black bile, and when one sheds tears the residue is expelled — that is, the desire for immorality that comes from the turbidity of the blood of the spleen, which is the black bile, etc. — and one includes one's soul in the Kingdom of Heaven.

And this is a great principle: from the Most High issues forth only simple light. But according to the nature of the vessel that receives the light, so is the light depicted within it. If the vessel is in a state of completeness, then the light is depicted in the aspect of blessing — and vice versa, chas v'shalom. For the simple light that comes from Above is in the aspect of kamatz — closed and sealed. But according to the nature of the receiving vessels, it is in the aspect of tzairai — that the light is depicted according to the nature of the vessel. And therefore it is written regarding Bil'am: "Behold, to bless I have taken" (hinai varaich lakachti) — "lakachti" with a kamatz, and "varaich" with a tzairai. For even the taking — which is in the aspect of kamatz, closed and sealed — is in the aspect of varaich (blessing). This is a proof, for he wanted the light to be depicted according to the nature of his vessel, which was the aspect of a curse — but he was unable to reverse it, etc. And this is the aspect of: "He blessed, and I cannot reverse it." And the reason is that the verse testified regarding them that Yisrael are called the tribes of Y-a-h, etc. And the essential completeness of the vessel — which is the aspect of one's capacity to grasp the mochin — is according to the tikkun of the bris. And then one can receive and grasp the Torah of the tzaddik — for the light is depicted in one's case for good and for blessing, through the completeness of one's vessel, which is one's capacity to grasp the mochin according to the tikkun of the bris (see there well).

✦ ✦ ✦

~ 1 ~

And this is the aspect of the exile of Mitzrayim. For it is known and well-established that the essential exile of Mitzrayim was on account of the blemish of the bris. The seventy souls of the House of Ya'akov had to be tested and refined in the exile of Mitzrayim, which is the aspect of the exile of the seventy nations — for the exile of Mitzrayim encompasses all the exiles of all seventy nations (as brought in the Midrash: that all exiles are called by the name "Mitzrayim," as brought in the words of our Rebbe). For the Mitzrim are the "nakedness of the earth" (ervas ha'aretz), steeped in immorality — that is, they are the aspect of the all-encompassing exile of the seventy nations, the aspect of the all-encompassing desire, which is the desire for immorality in which the Mitzrim were immersed more than all.

It follows that when the seventy souls of the House of Ya'akov came into the exile of Mitzrayim, this is the aspect of the exile explained in the discourse: the exile of every soul of Yisrael that must come into the exile of the seventy nations — that is, into the all-encompassing desire, which is the aspect of the exile of Mitzrayim, for they were steeped in immorality. And for this reason the exile of Mitzrayim encompasses all exiles — because they were immersed more than all in the all-encompassing desire of the seventy nations, which is the essential exile. And therefore the exile of Mitzrayim and the Exodus from Mitzrayim apply to every person and in every time — for every individual must be tested with the all-encompassing desire, which is the aspect of the exile of Mitzrayim. And to the degree that one merits to break the all-encompassing desire and leave the exile of the all-encompassing desire of the seventy nations — this is the aspect of the Exodus from Mitzrayim. And when the soul of a Jewish person comes into this exile, it cries out seventy cries, like a woman before giving birth. And this is the aspect of: "And the children of Yisrael cried out to Hashem" — and: "Hashem heard our voice," etc. — said regarding the exile of Mitzrayim, which is the aspect of the above exile — the aspect of the cries that the soul cries out when it comes into this exile. And the essential purpose of the exile of Mitzrayim was in order to come to the revelation of the Torah — for afterward they merited the receiving of the Torah at Har Sinai.

✦ ✦ ✦

Segment 26
HE:
יִתְבָּרַך בְּקוֹל גָּדוֹל וְחָזָק מְאֹדׁ ;ָּוְעַל־יְדֵי־זֶה יֵש כֹּח ַ גְּּדוֹל בְּיוֹתֵר לְהַצַדִיק הַבַּעַל־כֹּח ַ לְהַמְשִׁיך הַתִקון ּבִּשְׁלֵמות עַל־יְדֵי הַתְפִלָה שֶׁלו ֹ שֶׁמִתְפַלֵל אָז,ּשֶׁהוא ּתְפִלָה בִּבְחִינַת דִין,ּשֶׁזֶה צְרִיכִין אָז בְּיוֹתֵר,כַּמְבֹאָר בִּפְנִיםִ,ּּוְעַל־כֵּן אָז עִקַר זְמַן הַקּּבּוץ אֶל צַדִיקֵי אֱמֶת.

EN:
And the tikkun for impure thoughts that come upon a person is to say Sh'ma and Baruch Shem — in order to include one's soul in the twelve tribes of Y-a-h through K'rias Sh'ma, which is the aspect of the acceptance of the yoke of the Kingdom of Heaven — the aspect of the Sea of Sh'lomoh that stands upon twelve oxen, etc. — and to separate one's soul from the souls of the Airev Rav, who come from the harlot, the evil maidservant, which is the spleen — the mother of the Airev Rav, etc. — see there. But one who is habituated in the thoughts of the all-encompassing desire must also shed tears at the time of accepting the yoke of the Kingdom of Heaven — for tears come from the residue of the black bile, and when one sheds tears the residue is expelled — that is, the desire for immorality that comes from the turbidity of the blood of the spleen, which is the black bile, etc. — and one includes one's soul in the Kingdom of Heaven.

And this is a great principle: from the Most High issues forth only simple light. But according to the nature of the vessel that receives the light, so is the light depicted within it. If the vessel is in a state of completeness, then the light is depicted in the aspect of blessing — and vice versa, chas v'shalom. For the simple light that comes from Above is in the aspect of kamatz — closed and sealed. But according to the nature of the receiving vessels, it is in the aspect of tzairai — that the light is depicted according to the nature of the vessel. And therefore it is written regarding Bil'am: "Behold, to bless I have taken" (hinai varaich lakachti) — "lakachti" with a kamatz, and "varaich" with a tzairai. For even the taking — which is in the aspect of kamatz, closed and sealed — is in the aspect of varaich (blessing). This is a proof, for he wanted the light to be depicted according to the nature of his vessel, which was the aspect of a curse — but he was unable to reverse it, etc. And this is the aspect of: "He blessed, and I cannot reverse it." And the reason is that the verse testified regarding them that Yisrael are called the tribes of Y-a-h, etc. And the essential completeness of the vessel — which is the aspect of one's capacity to grasp the mochin — is according to the tikkun of the bris. And then one can receive and grasp the Torah of the tzaddik — for the light is depicted in one's case for good and for blessing, through the completeness of one's vessel, which is one's capacity to grasp the mochin according to the tikkun of the bris (see there well).

✦ ✦ ✦

~ 1 ~

And this is the aspect of the exile of Mitzrayim. For it is known and well-established that the essential exile of Mitzrayim was on account of the blemish of the bris. The seventy souls of the House of Ya'akov had to be tested and refined in the exile of Mitzrayim, which is the aspect of the exile of the seventy nations — for the exile of Mitzrayim encompasses all the exiles of all seventy nations (as brought in the Midrash: that all exiles are called by the name "Mitzrayim," as brought in the words of our Rebbe). For the Mitzrim are the "nakedness of the earth" (ervas ha'aretz), steeped in immorality — that is, they are the aspect of the all-encompassing exile of the seventy nations, the aspect of the all-encompassing desire, which is the desire for immorality in which the Mitzrim were immersed more than all.

It follows that when the seventy souls of the House of Ya'akov came into the exile of Mitzrayim, this is the aspect of the exile explained in the discourse: the exile of every soul of Yisrael that must come into the exile of the seventy nations — that is, into the all-encompassing desire, which is the aspect of the exile of Mitzrayim, for they were steeped in immorality. And for this reason the exile of Mitzrayim encompasses all exiles — because they were immersed more than all in the all-encompassing desire of the seventy nations, which is the essential exile. And therefore the exile of Mitzrayim and the Exodus from Mitzrayim apply to every person and in every time — for every individual must be tested with the all-encompassing desire, which is the aspect of the exile of Mitzrayim. And to the degree that one merits to break the all-encompassing desire and leave the exile of the all-encompassing desire of the seventy nations — this is the aspect of the Exodus from Mitzrayim. And when the soul of a Jewish person comes into this exile, it cries out seventy cries, like a woman before giving birth. And this is the aspect of: "And the children of Yisrael cried out to Hashem" — and: "Hashem heard our voice," etc. — said regarding the exile of Mitzrayim, which is the aspect of the above exile — the aspect of the cries that the soul cries out when it comes into this exile. And the essential purpose of the exile of Mitzrayim was in order to come to the revelation of the Torah — for afterward they merited the receiving of the Torah at Har Sinai.

✦ ✦ ✦

Segment 27
HE:
ּּוְאָז בְּגֹדֶל כֹּח ַ הַצַדִיקִים הֵם מוֹצִיאִין מֵהַסִּטְרָא־אָחֳרָא ּּכָּל הַנִיצוֹצוֹת הַקְדוֹשִׁים שֶׁבָּלְעָה,עַד שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה ּנִמְשָׁכִין כָּל הַתִקונִים הַמְבֹאָרִין בִּפְנִים,ַּעַד שֶׁזוֹכִין ּלְהִתְפַשְׁטות הּּנְבואָה,ּשֶׁזֶה בְּחִינַת הַזְכות שֶׁל מַתַן ּתוֹרָה שֶׁמְעוֹרְרִין אָז בְּמַה שֶׁתוֹקְעִין בְּשׁוֹפָר לְזֵכֶר קוֹל ּּשׁוֹפָר שֶׁל מַתַן תוֹרָה,וְכֵן אוֹמְרִים אָזָ'ּאַתָה נִגְלֵית,' נְבואָה שֶׁל מַדְרֵגוֹת מֵעֲשָׂרָה כְּלולָה הַתוֹרָה ּכִּי, ׁ הָעוֹלָם חִדוש אֱמונַת לְהַמְשִׁיך זוֹכִין ְּוְעַל־יְדֵי־זֶה עַל־יְדֵי הָעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת,ְּעַד שֶׁנִמְשָׁך עַל־יְדֵי־זֶה ּהַ

EN:
✦ ✦ ✦

~ 10 ~

And this is the aspect of the four cups of wine. For wine has the numerical value of seventy — as our Sages said. For when one subdues the all-encompassing desire and merits to leave the exile of the seventy nations, which is the above desire — which is the aspect of the Exodus from Mitzrayim — then one merits the revelation of the Torah, which is the aspect of seventy faces of the Torah. And then one can drink wine, which has the numerical value of seventy, and merit through it the secrets of the Torah — the aspect of: "Wine enters, a secret emerges." And therefore wine has the same two forces as the Torah: "he merited — it becomes for him an elixir of life," etc. As our Sages said regarding wine: "he merited — he becomes a head; he did not merit — he becomes poor." For it is all according to the vessel, according to one's capacity to grasp the mochin. And one whose vessel is in a state of completeness through guarding the bris — he can drink wine, since he has already subdued the evil of the seventy nations. And therefore through the wine he can merit the revelation of the Torah, the aspect of seventy faces of the Torah — the aspect of "he merited — he becomes a head": the aspect of head and mochin, meaning he merits new mochin, the aspect of the revelation of the Torah.

But "he did not merit — he becomes poor." And "there is no poor person but one lacking in da'as." For since he did not merit and his vessel is not in a state of completeness, additional foolishness accrues to him — for it becomes for him an elixir of death, chas v'shalom. For the essential rectification of wine is according to the rectification of the bris — as our Sages said: "One who sees a sotah in her disgrace should abstain from wine." That is, when there is a blemish of the bris, one must abstain from wine. For one can drink wine only when one has rectified the bris and merited to leave the exile of Mitzrayim — that is, from the evil desire of the seventy nations, which is the desire for immorality. And then one can drink wine — which has the numerical value of seventy — and merit through it the revelation of the Torah. And therefore on Pesach, at the time of the Exodus from Mitzrayim, it is a mitzvah to drink wine. And this is the aspect of the four cups, corresponding to the four expressions of redemption, corresponding to the four camps of the Sh'chinah — the aspect of the four banners, which are the twelve tribes of Y-a-h, corresponding to the twelve oxen upon which the Kingdom of holiness stands — "three facing north and three facing south," etc. — aligned just like the four banners that traveled in the four directions. And the essential tikkun of the bris is through the twelve tribes of Y-a-h — which is the aspect of Sh'ma and Baruch Shem (as explained in the discourse). And this is the aspect of the four cups of wine — in the aspect of the tikkun of the bris.

✦ ✦ ✦

~ 11 ~

And this is the aspect of eating maror. This alludes to what our Rebbe wrote in the above discourse: that the essential desire comes from the turbidity of the blood that comes from the spleen, which is the black bile. And therefore one must shed tears at the time of accepting the yoke of the Kingdom of Heaven — in order to emerge from the above thoughts, for one who is habituated in them, chas v'shalom — see there. And this is the aspect of maror — a remembrance of "they embittered their lives" — the aspect of the above desire, which is the aspect of black bile. And therefore we eat the maror now — in order to sweeten and subdue and break the bitterness of the desire. For we dip the maror in charoses, which is the aspect of chas + Rus (as brought in the Kavanos). Chas + Rus — this is the aspect of the Kingdom of holiness, the woman of yiras Hashem. For Rus is the aspect of the woman of yiras Hashem, from whom Dovid descended — who is the aspect of the Kingdom of holiness. And chas has the numerical value of chayyim (life) — as is brought — the aspect of the woman of yiras Hashem about whom it is said: "See life with the woman whom you love." And this is the aspect of the tikkun of the bris — for the Kingdom of holiness, the aspect of the woman of yiras Hashem, is the aspect of the tikkun of the bris. And this is that we dip the maror in charoses — to subdue the aspect of black bile, the aspect of the above desire, through the aspect of the Kingdom of holiness.

Segment 28
HE:
שִׁיר שֶׁיִתְעַר לֶעָתִיד,ּשֶׁכָּלול מֵעֲשָׂרָה מִינֵי נְגִינָה. ְּּוכְנֶגֶד כָּל זֶה הֵם אַחַר־כָּך עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְשׁובָה.עַד ְּשֶׁאַחַר־כָּך בְּיוֹם־כִּפור מַמְשִׁיכִין שֵׁנִית בְּחִינַת מַתַן ּתוֹרָה,שֶׁנִתְנו שְׁנִיוֹת הַלוחוֹת בְּחִינַת ּשֶׁזֶה ּּבְּיוֹם־כִּפור,ּאַחַר תִקון חֵטְא הָעֵגֶל;ּוְאָז הוא מְחִילַת הָעֲונוֹת,וְכָל הָעֲנָנִים,שֶׁהֵם הַסִּטְרָא־אָחֳרָא,ּשֶׁהָיו הַתְפִלָה אֶת ּּמְעַכְּבִין,בִּבְחִינַת"לָך בֶעָנָן ְסַכֹּתָה ּּמֵעֲבוֹר תְפִלָה"ּוְכו,'ּעַתָה הֵם כָּלִים וְהוֹלְכִים,בִּבְחִינַת "ָּמָחִיתִי כָעָב פְשָׁעֶיך",וְזוֹכִים אַחַר בְּסֻכּוֹת לִבְחִינַת ּהֶקֵף עֲנָנֵי־כָבוֹדְּ,

EN:
✦ ✦ ✦

~ 10 ~

And this is the aspect of the four cups of wine. For wine has the numerical value of seventy — as our Sages said. For when one subdues the all-encompassing desire and merits to leave the exile of the seventy nations, which is the above desire — which is the aspect of the Exodus from Mitzrayim — then one merits the revelation of the Torah, which is the aspect of seventy faces of the Torah. And then one can drink wine, which has the numerical value of seventy, and merit through it the secrets of the Torah — the aspect of: "Wine enters, a secret emerges." And therefore wine has the same two forces as the Torah: "he merited — it becomes for him an elixir of life," etc. As our Sages said regarding wine: "he merited — he becomes a head; he did not merit — he becomes poor." For it is all according to the vessel, according to one's capacity to grasp the mochin. And one whose vessel is in a state of completeness through guarding the bris — he can drink wine, since he has already subdued the evil of the seventy nations. And therefore through the wine he can merit the revelation of the Torah, the aspect of seventy faces of the Torah — the aspect of "he merited — he becomes a head": the aspect of head and mochin, meaning he merits new mochin, the aspect of the revelation of the Torah.

But "he did not merit — he becomes poor." And "there is no poor person but one lacking in da'as." For since he did not merit and his vessel is not in a state of completeness, additional foolishness accrues to him — for it becomes for him an elixir of death, chas v'shalom. For the essential rectification of wine is according to the rectification of the bris — as our Sages said: "One who sees a sotah in her disgrace should abstain from wine." That is, when there is a blemish of the bris, one must abstain from wine. For one can drink wine only when one has rectified the bris and merited to leave the exile of Mitzrayim — that is, from the evil desire of the seventy nations, which is the desire for immorality. And then one can drink wine — which has the numerical value of seventy — and merit through it the revelation of the Torah. And therefore on Pesach, at the time of the Exodus from Mitzrayim, it is a mitzvah to drink wine. And this is the aspect of the four cups, corresponding to the four expressions of redemption, corresponding to the four camps of the Sh'chinah — the aspect of the four banners, which are the twelve tribes of Y-a-h, corresponding to the twelve oxen upon which the Kingdom of holiness stands — "three facing north and three facing south," etc. — aligned just like the four banners that traveled in the four directions. And the essential tikkun of the bris is through the twelve tribes of Y-a-h — which is the aspect of Sh'ma and Baruch Shem (as explained in the discourse). And this is the aspect of the four cups of wine — in the aspect of the tikkun of the bris.

✦ ✦ ✦

~ 11 ~

And this is the aspect of eating maror. This alludes to what our Rebbe wrote in the above discourse: that the essential desire comes from the turbidity of the blood that comes from the spleen, which is the black bile. And therefore one must shed tears at the time of accepting the yoke of the Kingdom of Heaven — in order to emerge from the above thoughts, for one who is habituated in them, chas v'shalom — see there. And this is the aspect of maror — a remembrance of "they embittered their lives" — the aspect of the above desire, which is the aspect of black bile. And therefore we eat the maror now — in order to sweeten and subdue and break the bitterness of the desire. For we dip the maror in charoses, which is the aspect of chas + Rus (as brought in the Kavanos). Chas + Rus — this is the aspect of the Kingdom of holiness, the woman of yiras Hashem. For Rus is the aspect of the woman of yiras Hashem, from whom Dovid descended — who is the aspect of the Kingdom of holiness. And chas has the numerical value of chayyim (life) — as is brought — the aspect of the woman of yiras Hashem about whom it is said: "See life with the woman whom you love." And this is the aspect of the tikkun of the bris — for the Kingdom of holiness, the aspect of the woman of yiras Hashem, is the aspect of the tikkun of the bris. And this is that we dip the maror in charoses — to subdue the aspect of black bile, the aspect of the above desire, through the aspect of the Kingdom of holiness.

Segment 29
HE:
ּשֶׁזֶה בחִינַת"ּוְהִנֵה כְּבוֹד ה'נִרְאָה בֶּעָנָן",ֹ יִתְבָּרַך כְּבוֹדו הִתְפַשְׁטות בְּחִינַת ְּשֶׁזֶה, ּשֶׁעַל־יְדֵי־זֶה בָּא הִתְפַשְׁטות הַנְבואָה,שֶׁהִיא בְּחִינַת ּּמַתַן תוֹרָה;ּשֶׁזֶה בְּחִינַת מַה שֶׁגּוֹמְרִין הַתוֹרָה תֵכֶף אַחַר סֻכּוֹתְּ בְּשִׂמְחַת־תוֹרָה וְעַל־יְדֵי כָּל זֶה נִמְשָׁך ּהַשִׁיר שֶׁיִתְעַר לֶעָתִיד,ּשֶׁמִשָׁם כָּל הַשְׂמָחוֹת,וְעַל־כֵּן ּּסֻכּוֹת הוא זְמַן שִׂמְחָתֵנו.ּוְהַשִׁיר הַזֶה הוא בְּחִינַת קוֹל ּּהַמוֹכִיח ַ הָרָאוי,ֹ ּשֶׁיָכוֹל לְהוֹכִיח ַ אֶת יִשְׂרָאֵלּבְּתוֹכַחְתו שֶׁל מֹשֶׁה,ֹשֶׁהוֹסִיף בְּנִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל רֵיח ַ טוֹב עַל־יְדֵי ּּתוֹכַחְתו,וְתו

EN:
font-size: 0.85rem;

color: var(--gold);

font-style: italic;

opacity: 0.8;

line-height: 1.9;

Segment 30
HE:
ֹכָחָה שֶׁל מֹשֶׁה הִיא סֵפֶר מִשְׁנֵה־תוֹרָה שֶׁהִתְחִיל בְּתוֹכָחָה,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב"ּּאֵלֶה הַדְבָרִים"ּוְכוַ', ּכְּמו ֹ שֶׁפֵרְשׁו רַבּוֹתֵינו ז"ל;וְעַל־כֵּן אוֹמְרִים בְּהוֹשַׁעְנָא רַבָּה סֵפֶר מִשְׁנֵה תוֹרָה)הלכותחול המועד-הלכה ד,אות ד.( פח יוֹם־כִּפור ּּאַחַרַ,בְּחִינ נִמְשָׁך ְשֶׁאָזתִקון קְדֻשַׁת ַּת ּהַבְּרִית כַּנ"ל,ּשֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מְקִימִין אֶת סֻכַּת דָוִיד ּהַנֹפֶלֶת,ְעַל־כֵּן עוֹשִׂין אַחַר־כָּך סֻכּוֹת;וְאָז נוֹטְלִין ּּהַלולָב עִם מִינָיו,ּשֶׁהֵם בְּחִינַת תִקון הַבְּרִית,ּּכַּמובָאִ, ּוְעַל־יְדֵי־זֶה אָנו סוֹעֲדַּין וְסוֹמְכִין ומְרִימִין אֶת הַסֻּכָּה ּהַנ"ּּל שֶׁלֹא ת

EN:
font-size: 1.05em;

text-align: justify;

h2 { font-size: 1.25em; text-align: center; color: #5a2d00; margin-top: 2px; margin-bottom: 6px; }

.book-title { font-size: 1.1em; text-align: center; color: #999; letter-spacing: 0.08em; margin-bottom: 2px; }

.halacha-num { font-size: 1.35em; text-align: center; color: #7a3b00; font-weight: bold; margin: 18px 0 10px 0; }

Segment 31
HE:
ִפֹל עוֹד,חַס וְשָׁלוֹם.ּובִשְׁבִיל זֶה אוֹמְרִין ּהַלֵל עִם הַלולָב,ּכִּי הַלֵל הוא בְּחִינַת תִקון הַכְּלָלִי שֶׁל ּּהַדִבּורֶׁ,ּשֶׁהוא עַל־יְדֵי שֶׁמְדַבְּרִין בְּהִלולו ֹ וְשִׁבְחו ֹ של יִתְבָּרַך ְּהַשֵׁם;הַדִבּור שֶׁל הַכְּלָלִי ּוְתִקון,ּּוְתִקון הַבְּרִית,ּשֶׁהוא תִקון הַכְּלָלִי שֶׁל כָּל הַגִּידִין,שְׁנֵיהֶם ּּתְלויִים זֶה בָּזֶה.ּוְזֶה בְּחִינַת הַנִעְנועִים שֶׁעִם הַלולָב ּשֶׁמְנַעְנְעִין בּו ֹ לְכָל צַד,כִּיעַלּ־יְדֵי תִקון הַבְּרִית נִזְרָקִין ּתִקונִין מִמֵילָא לְכָל הַצְדָדִים ולְכָל הַמְקוֹמוֹת הַצָרִים ּּוְהַדַקִיםֹ ,שֶׁעַל־יָדו הַכְּלָלִי תִקון בְּחִינַת הוא ּכִּי הַפְגָמִים

EN:
.ts-insight .ts-insight-label { font-size: 11px; letter-spacing: 2px; text-transform: uppercase; color: #c8a96e; margin-bottom: 10px; }

Segment 32
HE:
כָּל ּנִתְתַקְנִין,בִּפְנִים כַּמְבֹאָר.ִוְעַל־כֵּן מ הָאַרְבָּעָהינִים,הַבְּרִית תִקון בְּחִינַת ּשֶׁהֵם,הֵם נִקְרָאִים כְּלֵי מִלְחָמָהַ,ּּכְּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל,כִּי זֶה ּּעִקַר הַמִלְחָמָה,ּּלְנַצֵח ַ ולְהִתְגַּבֵּר עַל הָרַע הַכּוֹלֵל שֶׁל ּּכָּל הַשִׁבְעִים אֻמוֹת,ּשֶׁהוא תַאֲוַת נִאוףְ,שֶׁעַל־ידֵי־זֶה כֻּלָם נוֹפְלִין וְנִתְבַּטְלִין ּמִמֵילָא.וְזֶה גַם־כֵּן בְּחִינַת ּּהַנִעְנועִים,ּּשֶׁמְנַעְנְעִין וְזוֹרְקִין כְּלֵי הַמִלְחָמָה לְכָל צַד ּּכְּדֵי לְנַצְחָם ולְהַכְנִיעָם בְּכָל מָקוֹם שֶׁהֵם,ִוְעַל־יְדֵי זֶה ּבְּעַצְמו ֹ נִזְרָקִין תִקונּים לְכָל הַמְקוֹמוֹת הַצָרִים וְהַד

EN:
This is why a name is given at the milah. Through cutting and removing the orlah (= kelipas Amalek = the concealment) → Shem Hashem (= the Tzaddik's light) is revealed → from there the infant receives a Jewish name. All the names of Bnei Yisrael = Shem Hashem = the Tzaddik's name, for "shemo meshutaf bishmenu." Therefore Avraham, the first to be circumcised — at the command of milah, his name was enlarged: "V'lo yikarei od es shimcha Avram, v'hayah shimcha Avraham" (Bereishis 17:5). Milah removes the concealment → the Tzaddik's name (= Shem Hashem) is magnified → the circumcised infant is called by a name of Yisrael.

All this = Purim and Parshas Zachor read beforehand — the subduing of kelipas Amalek, the essential kelipah of the orlah covering the holy Bris, from which the concealment always fights to hide the light of Tzaddik Yesod Olam through the blemish of the Bris. "Asher karcha baderech" = the blemish of the Bris. He attacks the weak: "Vayezanev b'cha kol hanecheshalim acharecha" (Devarim 25:18).

Haman thought that when Esther was taken to the uncircumcised king, the Me'orei Eish would prevail completely — for all Me'orei Eish nurse from the aspect of "ishah." But through Mordechai's mighty holiness, and Esther's great righteousness (the Tikkunei Zohar: "b'gin d'ach natir lah" — her brother guarded her), she extracted holy sparks from them = including the Me'orei Eish in the root of Me'orei Or.

Haman's defeat came through Mordechai crying out in sackcloth and ashes: "Vayilbash sak va'eifer" — eifer specifically — for the weeping was over the Me'orei Eish (= eifer / ashes). Through this = Chatzos mourning → "pe'er tachas eifer" — the Me'orei Eish were included in the root of Me'orei Or. This = "U'Mordechai yatza milifnei hamelech bilvush malchus techeiles vachor" — the pe'er, beauty, and splendor of the true Tzaddik = the inclusive colors (techeiles, chur, butz, argaman) = Me'orei Or. Mordechai = Rosh Bayis: "V'atah kach lecha b'samim rosh, mor dror" (Shemos 30:23) = "Mordechai min haTorah" (Megillah 10b). The Rosh d'Kedushah = spices = rei'ach tov = the vitality of the neshamah = Mochin.

Segment 33
HE:
ַקִים )הלכותסוכה הלכה ב.( פט ּשְׁנֵי הַחוֹתָמוֹת שֶׁאָנו עוֹסְקִין לְתַקְנָן בַּיָמִים הַלָלו, ּשֶׁנִגְמָרִין בְּיוֹם־כִּפור ובְהוֹשַׁעְנָא־רַבָּה,ְשֶׁהֵם בְּחִינַת הָרַג חוֹתַםבְּיוֹם־כִּפור שֶׁנִגְמָר ּלַיִן,בְּחִינַת ּשֶׁהוא ּחוֹתָם הַפְנִימִי,ּוְחוֹתָם הַחִיצוֹן שֶׁהוא בְּחִינַת חוֹתַם הַיְדַיִן,הוא הָרַגְלַיִן ּּׁשֶׁנִגְמָר בְּהוֹשַׁעְנָא־רַבָּה חוֹתַם בְּחִינַת חוֹתַם בְּרִית קֹדֶש,ְּּוְחוֹתַם הַיְדַיִן הוא בְּחִינַת בּרִית הַלָשׁוֹן,כַּמְבֹאָר בְּסֵפֶר יְצִירָה:כָּרַת לו ֹ בֵּין עֶשֶׂר אֶצְבְּעוֹת יָדָיו,ּוְהוא בְּרִית הַלָשׁוֹן וְכו;'ּּובְרִית הַלָשׁוֹן הַדִבּור תִקון בְּחִינַת ּהוא,נִ

EN:
§77: Makifin. The tzadik ascends through free choice; the angel stands still. "The end of knowledge is that we do not know." Rabbainu: where philosophy ends, true Kabbalah begins — and even there, ascent continues.

Segment 34
HE:
שְׁלְמָה שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה ּּהָאֱמונָה הַקְדוֹשָׁה,ּּכִּי אֱמונָה תוֹלָהבְּפֶה שֶׁל אָדָםַ. ּּושְׁנֵי הַחוֹתָמוֹת הַנ"ּּל הֵם תְלויִים זֶה בָּזֶה,ׁכִּי הֵם ּבְּחִינוֹת תִקון הַבְּרִית ושְׁלֵמות לְשׁוֹן־הַקֹדֶש,ּּשֶׁתְלויִים בָּזֶה זֶה.הַבְּרִית תִקון בְּחִינַת נִמְשָׁך ְֹּובְיוֹם־כִּפור ּּוְנִתְתַקֵן בְּחִינַת חותַם הָרַגְלַיִן,ּובְשִׁבְעַת יְמֵי הַסֻּכּוֹת ּּׁאָנו עוֹסְקִין לְתַקֵן בְּחִינַת חוֹתַם הַיְדַיִן וְלִזְכּוֹת לִבְחִינַת לְשׁוֹן־הַקֹדֶש ּּשְׁלֵמות.ׁ הוא לְשׁוֹן־הַקֹדֶש ּושְׁלֵמות בְּלֵיל נֵעוֹרִין וְעַל־כֵּן תַרְגּום לְשׁוֹן תִקון ֹּעַל־יְדֵי הושַׁעְנָא־רַבָּה,ּלְשַׁבֵּר אֶת הַתַרְדֵ

EN:
And this is “crouching between the boundaries (mishp’sayim)” — this is the aspect of “If you lie between the boundaries (sh’fasayim), the wings of the dove are covered with silver” (Tehillim 68:14), etc. That is, mishp’sayim means the edges, borders, and boundaries of the nations and the Sitrin Achranin [Other Sides], who lie in wait at the borders that are called sh’fasayim [boundaries] and do not allow the man of Yisrael to leave their territory to draw close to the holiness, in the aspect of “All her pursuers overtook her between the narrow straits” (Aichah 1:3).

And the verse says that this is the essential praise and elevation of Yisrael: “If you lie between the boundaries” — namely, when you, the nations and Sitra Achara, when you were lying and ambushing between the boundaries — the borders and straits — to prevent the man of Yisrael from drawing close to Hashem, blessed be He — even then, “the wings of the dove” — which is the Assembly of Yisrael — “are covered with silver,” etc., as Rashi explained: with the desire and preciousness of Torah and mitzvos. For the man of Yisrael who truly desires the truth and does not want to deceive himself — then even when the cravings and the obstacles, etc., overpower him, as they overpower and extend themselves far and wide and spread against him greatly until he cannot escape them, even then, in the midst of his extreme distance, he yearns and desires at all times for Hashem, blessed be He, and never abandons the ratzon and the longings. And this is exceedingly precious in the eyes of Hashem, blessed be He, for the essential thing is the ratzon and the longings, as explained in the words of Rabainu, of blessed memory, in many places.

And Hashem, blessed be He, praises Yisrael for this — that through this they merit what they merit. For “if you [enemies] lie between the boundaries” to ambush and prevent Yisrael, as above — even then “the wings of the dove are covered with silver” — with the desire and preciousness of Torah and mitzvos, as above. And this is the aspect of “Yissachar is a strong-boned donkey, crouching between the boundaries” — that even there, between the boundaries and straits and borders that lie in wait against him and lead him astray greatly through the overpowering of the cravings and the obstacles, even there he strengthens himself to subjugate and nullify himself before the Torah and the tzaddik, and subjugates his body and his coarse materiality like a donkey to bear upon it the yoke of Torah.

And through the Torah, he merits to transform everything to the holiness. And this is the aspect of “And of the children of Yissachar, those who had understanding of the times, to know what Yisrael should do” (Divrai HaYamim I, 12:33). For many, many times pass over each and every one of Yisrael — for there are twenty-eight times: times for good, times for bad — and within them are included all the times that pass over each and every one from the day of his birth until the day of his death — regarding which David pleaded: “In Your hand are my times; save me from the hand of my enemies and from those who pursue me” (Tehillim 31:16).

And this is the essential completeness of the great tzaddik who teaches Torah and Daas to Yisrael — like Yissachar — that he can illuminate in each and every one of Yisrael, so that he can strengthen himself and remain in his standing through all the times and seasons that pass over him, in the aspect of “And of the children of Yissachar, those who had understanding of the times” — who know how to introduce into Yisrael understanding and true wisdom so that they will know, in every time and season that passes over them, however things may be, not to fall in their spirits, G-d forbid, and never to become distant from Hashem, blessed be He. And this is “to know what Yisrael should do” — that each one of Yisrael should know what to do at every time: how to strengthen himself at every time — sometimes through Torah, sometimes through prayer, sometimes through crying out and supplication and weeping, sometimes through joy and gladness, sometimes through speech, sometimes through silence. And there are times when one is compelled to nullify himself specifically from the service, in the aspect of “It is a time to act for Hashem; they have abrogated Your Torah” (Tehillim 119:126) — as our Sages of blessed memory said: “The nullification of Torah is its sustaining” (M’nachos 99b).

For there are times when one must eat or sleep for the sustaining of the body, or speak with people in order to broaden his Daas, and similar things in great abundance. And likewise, all the times, both in general and in particular, that pass over a person — sometimes he is in the aspect of ascent, and sometimes he is in the aspect of descent. And also within the ascent itself, there are thousands and myriads of levels. And likewise, there are the days of youth and young adulthood, days of ascent and days of standing, and days of descent, which are the days of old age and gray hair, etc. And likewise all that passes over a person in all of these times — as our Sages of blessed memory said regarding Rabbi Eliezer, who would stand even before an elderly gentile, saying: “How many misfortunes have passed over him!” (Kiddushin 33a).

For it is inevitable that many, many kinds of diverse times pass over every person — and in particular over the man of Yisrael who desires to draw close to Hashem, blessed be He, for whose sake all was created. And the true tzaddik of the generation, the aspect of Yissachar, illuminates in Yisrael “understanding of the times, to know what Yisrael should do” — that each one of Yisrael should know what to do at every time, in a manner that he should never fall and never become distant from Hashem, blessed be He. And likewise it is written regarding David, king of Yisrael, when he passed away: “And the times that passed over him and over Yisrael” (Divrai HaYamim I, 29:30). And Rashi explained there: “times” — troubles that passed over him.

Segment 35
HE:
מָה וְהַשֵׁנָה שֶׁהִיא ּּבְּחִינַת תַרְגּום,ּׁולְהַפִיל הָרַע שֶׁבּו ֹ ולְהַעֲלוֹת הַטוֹב ֹ לִלְשׁוֹן־הַקֹדֶש ּשֶׁבּו.מִשְׁנֵה־תוֹרָה בְּחִינַת וְזֶה שֶׁאוֹמְרִין אָזַ,ּכִּי מִשְׁנֵה־תוֹרָה נֶאֶמְרָה בְּעֵבֶר הַיּרְדֵן, תַרְגּום בְּחִינַת ּשֶׁהוא,הַטוֹב נִכְלָל ּׁוְעַל־יְדֵי־זֶה ּשֶׁבַּתַרְגּום בִּלְשׁוֹן־הַקֹדֶש.וְעַל־כֵּן גּוֹמְרִין אָז גַּם כָּל ּּסֵפֶר תְהִלִים,ּשֶׁמְיֻסָּד עַל עֲשָׂרָה מִינֵי נְגִינָה,שֶׁהֵם ּתִקון לְמִקְרֵה לַיְלָהְ,שֶׁבָּא עַל־יּדֵי שֵׁנָה וְתַרְדֵמָה, ּּבְּחִינַת תַרְגּום.ְוְאַחַר־כָּך,ּעַל־יְדֵי כָּל הַתִקונִים הָאֵלו ְּזוֹכִין אַחַר־כָּך לְשִׂמְחַת תוֹרָה,ּשֶׁמְרַמֵז

EN:
For the essential falling is through gadlus [arrogance] — that because of his haughtiness, it seems to him that he has already labored in the service of Hashem, and when he sees afterward the extent of his distance still from Hashem, blessed be He, he falls in his spirits greatly, for it seems to him that he is laboring in vain, G-d forbid. And through this he falls completely, G-d forbid. But whoever desires the truth knows his lowliness in truth and the greatness of the Creator, blessed be He, to the extent that all the labors and efforts in the world are worthwhile in his eyes for one single point of a flash of G-dliness. And he rejoices in every single good point that he finds within himself of the holiness of Yisrael — in particular, the fact that he merited that He did not make him a gentile, etc. (as explained in our words; see there).

And on the contrary, the more he sees his distance, the more he comes to joy, because he comes to greater lowliness and humility. And this is the aspect of “the descent is the ultimate purpose of the ascent” — for through the descent, he comes to true lowliness. For he did not allow himself to fall through the descent, G-d forbid — which comes from haughtiness, that he cannot bear to still wait for Hashem, blessed be He, in such lowliness and descents. For he would have been willing to serve G-d if he had merited being a great and righteous tzaddik and chassid of the highest level, etc. But when he sees that he does not merit this and he is so far away and placed in such lowliness, he no longer wants [to serve] at all, G-d forbid, and seeks a pretext to separate himself, G-d forbid, entirely from behind the Omnipresent.

But whoever wants to have compassion on his true, eternal life is willing to serve Hashem with whatever he can, even if, G-d forbid, he will not merit any level at all — only that it should lighten somewhat his punishments of Gehinnom, etc., or that he should merit some good point at all. And as I once heard from Rabainu, of blessed memory, who said regarding a matter like this: “And what will be if I will not have the World to Come? What is to be done? And if I will receive even Gehinnom…” And he raised his hands as if to say that a person must be willing to accept everything. For certainly Hashem, blessed be He, will not commit injustice against him, G-d forbid, for He is righteous and upright, etc.

And whoever strengthens himself always, as above, comes through the descent to true lowliness and draws closer to Hashem, blessed be He. And he trusts in the kindnesses of Hashem and His goodness that everything will be transformed for good, through the power and merit of the true tzaddikayya, who have the power to transform everything for good. And then he merits great joy always and draws closer to Hashem, blessed be He, even more — in the aspect of “the descent is the ultimate purpose of the ascent” — for Hashem, blessed be He, dwells with the lowly, etc.

And this is the aspect of “For with You is forgiveness, in order that You be feared” (Tehillim 130:4) — that because they trust that Hashem, blessed be He, forgives and pardons, through this specifically they merit good fear and return to Hashem, blessed be He. For one who does not strengthen himself with this cannot merit fear, for when some fear comes upon him, he is drawn to sadness, G-d forbid, and falls even more through this. But through knowing that “with You is forgiveness” and trusting in His kindness always, that everything can be rectified and transformed into merits — through this, one merits fear, the aspect of “in order that You be feared” — for he receives the fear for good, as above.

And this is “I hoped for Hashem; my soul hoped, and for His word I waited. My soul [waits] for Hashem more than watchmen for the morning, watchmen for the morning. Let Yisrael hope for Hashem, for with Hashem is kindness, and with Him is abundant redemption” (Tehillim 130:5–7). And Rashi explained: hope after hope — namely, as above, that one must hope and wait for Hashem always, hope after hope, without limit. For there are with Him, blessed be He, many kinds of redemption, and He will certainly redeem us from all our sins. And “He shall redeem Yisrael,” etc. Only that one must hope and guard and wait, hope after hope, etc., until He looks down and sees from heaven, as above.

And this is the aspect of S’firas HaOmer [the Counting of the Omer]. For through the waving of the omer of barley, one reveals and publicizes that “the whole earth is full of His glory” and “in all the places of His dominion” — which is the illumination of daray matah, which is the essential thing, as it is written: “And I desire praise from clods of earth” (Tehillim 113), etc. (as explained there) — namely, to reveal to all who have fallen and to all who are exceedingly, exceedingly far from Hashem, blessed be He, through their evil deeds, G-d forbid, to reveal to them that Hashem is still with them and near them and close to them always, the aspect of “Awaken and sing, you who dwell in the dust,” etc., for “the whole earth is full of His glory,” etc. (as explained there; see there).

Segment 36
HE:
עַל הַתַכְלִית ּּהָאַחֲרוֹן כַּמובָא,ְַּּּובו ֹ נִמְשָׁך הֶאָרָה מֵאוֹרַיְתָא דְעַתִיקָא ּסְתִימָאָה דעֲתִידָא לְאִתְגַּלְיָא לֶעָתִיד לָבוֹא,וְעַל־כֵּן אוֹתָה ומַתְחִילִין ֹ הַתוֹרָה בּו ּגּוֹמְרִין.בְּחִינַת וְזֶה אָז הַגְּדוֹלָה וְהַשִׂמְחָה ּּהַהַקָפוֹת,בִּפְנִים כַּמְבֹאָר )הלכותסוכה הלכה ב.( צד ּיוֹם־כִּפור הוא בְּחִינַת עוֹלָם הַבָּא,ּּשֶׁהוא הַתַכְלִית ְּּשֶׁצָרִיך כָּל אֶחָד מִיִשְׂרָאֵל לָבוֹא לָזֶהֹ,ּּהַיְנו שֶׁיִהְיֶה לו הַמַלְאָכִים עַל ּמֶמְשָׁלָה.בָּנו יְקַנְאו שֶׁלֹא ּוכְדֵי מִזֶה אוֹתָנו וְיַפִילו ּהַמַלְאָכִים,וְשָׁלוֹם חַס,עַל־כֵּן ּצְרִיכִין לְקַשֵׁר אֶת עַצְמו ֹ לְשָׁרְשׁ

EN:
For the essential falling is through gadlus [arrogance] — that because of his haughtiness, it seems to him that he has already labored in the service of Hashem, and when he sees afterward the extent of his distance still from Hashem, blessed be He, he falls in his spirits greatly, for it seems to him that he is laboring in vain, G-d forbid. And through this he falls completely, G-d forbid. But whoever desires the truth knows his lowliness in truth and the greatness of the Creator, blessed be He, to the extent that all the labors and efforts in the world are worthwhile in his eyes for one single point of a flash of G-dliness. And he rejoices in every single good point that he finds within himself of the holiness of Yisrael — in particular, the fact that he merited that He did not make him a gentile, etc. (as explained in our words; see there).

And on the contrary, the more he sees his distance, the more he comes to joy, because he comes to greater lowliness and humility. And this is the aspect of “the descent is the ultimate purpose of the ascent” — for through the descent, he comes to true lowliness. For he did not allow himself to fall through the descent, G-d forbid — which comes from haughtiness, that he cannot bear to still wait for Hashem, blessed be He, in such lowliness and descents. For he would have been willing to serve G-d if he had merited being a great and righteous tzaddik and chassid of the highest level, etc. But when he sees that he does not merit this and he is so far away and placed in such lowliness, he no longer wants [to serve] at all, G-d forbid, and seeks a pretext to separate himself, G-d forbid, entirely from behind the Omnipresent.

But whoever wants to have compassion on his true, eternal life is willing to serve Hashem with whatever he can, even if, G-d forbid, he will not merit any level at all — only that it should lighten somewhat his punishments of Gehinnom, etc., or that he should merit some good point at all. And as I once heard from Rabainu, of blessed memory, who said regarding a matter like this: “And what will be if I will not have the World to Come? What is to be done? And if I will receive even Gehinnom…” And he raised his hands as if to say that a person must be willing to accept everything. For certainly Hashem, blessed be He, will not commit injustice against him, G-d forbid, for He is righteous and upright, etc.

And whoever strengthens himself always, as above, comes through the descent to true lowliness and draws closer to Hashem, blessed be He. And he trusts in the kindnesses of Hashem and His goodness that everything will be transformed for good, through the power and merit of the true tzaddikayya, who have the power to transform everything for good. And then he merits great joy always and draws closer to Hashem, blessed be He, even more — in the aspect of “the descent is the ultimate purpose of the ascent” — for Hashem, blessed be He, dwells with the lowly, etc.

And this is the aspect of “For with You is forgiveness, in order that You be feared” (Tehillim 130:4) — that because they trust that Hashem, blessed be He, forgives and pardons, through this specifically they merit good fear and return to Hashem, blessed be He. For one who does not strengthen himself with this cannot merit fear, for when some fear comes upon him, he is drawn to sadness, G-d forbid, and falls even more through this. But through knowing that “with You is forgiveness” and trusting in His kindness always, that everything can be rectified and transformed into merits — through this, one merits fear, the aspect of “in order that You be feared” — for he receives the fear for good, as above.

And this is “I hoped for Hashem; my soul hoped, and for His word I waited. My soul [waits] for Hashem more than watchmen for the morning, watchmen for the morning. Let Yisrael hope for Hashem, for with Hashem is kindness, and with Him is abundant redemption” (Tehillim 130:5–7). And Rashi explained: hope after hope — namely, as above, that one must hope and wait for Hashem always, hope after hope, without limit. For there are with Him, blessed be He, many kinds of redemption, and He will certainly redeem us from all our sins. And “He shall redeem Yisrael,” etc. Only that one must hope and guard and wait, hope after hope, etc., until He looks down and sees from heaven, as above.

And this is the aspect of S’firas HaOmer [the Counting of the Omer]. For through the waving of the omer of barley, one reveals and publicizes that “the whole earth is full of His glory” and “in all the places of His dominion” — which is the illumination of daray matah, which is the essential thing, as it is written: “And I desire praise from clods of earth” (Tehillim 113), etc. (as explained there) — namely, to reveal to all who have fallen and to all who are exceedingly, exceedingly far from Hashem, blessed be He, through their evil deeds, G-d forbid, to reveal to them that Hashem is still with them and near them and close to them always, the aspect of “Awaken and sing, you who dwell in the dust,” etc., for “the whole earth is full of His glory,” etc. (as explained there; see there).

Segment 37
HE:
ֵי נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם בְּחִינַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד,אֵם כָּל חָיָ;ּוְהָעִקר,ּלְקַשֵׁר ּאֶת עַצְמו ֹ לְצַדִיקֵי ומַנְהִיגֵי הַדוֹר,שֶׁכָּל נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל ּּנֶחֱלָקִין תַחְתָם.ּּוְכָל זֶה הוא בְּחִינַת סֻכָּה שֶׁאָנו עוֹשִׂין יוֹם־כִּפור ּּאַחַר,כִּסֵּא עַל מְרַמֵז הַסֻּכָּה סְכַך ְּכִּי הַכָּבוֹד,ּובְחִינַת מַנְהִיגֵיּ הַדוֹר,ּּשֶׁהֵם מְגִנִים ומְסַכְּכִים עַל כָּל הָעוֹלָם,בִּבְחִינַת"ְּּאַת ְ כְּרוב מִמְשַׁח הַסּוֹכֵך." ְּאַך יֵש ׁ מְפֻרְסְמֵי ומַנְהִיגֵי הַדוֹר שֶׁפִרְסומָם הוא עַל־יְדֵי שֶׁקֶר וְרַק עַל־יְדֵי ּּעַזות;ַּוְזֶה שֶׁאָמְרו ז ּרַבּוֹתֵינו"לָ, ּשֶׁצהַסְּכָך ְְרִיך ַ

EN:
color: #6b4c00;

font-size: 1.05em;

margin-bottom: 8px;

.section p {

margin: 0 0 12px 0;

text-align: justify;

Segment 38
HE:
מִן צוֹמֵח ֹ לִהְיוֹת וְאֵינו הָאָרֶץ מְקַבֵּל טֻמְאָה,כִּי ומַנְהִיג ּהַמְפֻרְסָם ּהָאֱמֶת הוא בְּחִינַת צוֹמֵח ַ מִן הָאָרֶץ, ּהַיְנו עַל־יְדֵי שִׁפְלות וְקַטְנות,בְּחִינַת "ּאֱמֶת מֵאֶרֶץ תִצְמָח",ּּוכְמו ֹ שֶׁכָּתוב "כָבוֹד וְלִפְנֵיעֲנָוָה";ֹ מְקַבֵּל וְאֵינו טֻמְאָה,עַזות בְּחִינַת ּשֶׁהוא,ּׁשֶׁהוא הַנָחָש ּזֻהֲמַת,דִמְסָאֲבותָא ּּקִנָא.

EN:
And this is the aspect of the mikveh, which is the aspect of the waters of da’as that come through the aforementioned tikkun. For the mikveh is made through rainwater, which is the aspect of g’vuros g’shamim, or from a well and a spring, which are the aspect of the wells of Yitzchak. For specifically through the aspect of the might of Yitzchak are the waters of da’as and compassion revealed, the aspect of the mikveh, as mentioned above. And this is the essential tikkun, for it is the aspect of tefillah in the aspect of din of the man of great power, as mentioned above in the aforementioned teaching. And therefore through this specifically they are purified from the contamination of the serpent, etc., as mentioned above. And this is the aspect of the immersion in the mikveh, whether of the niddah or of the gentiles when they convert. For through this they emerge from the aspect of din, which is the contamination of the serpent, the blemish of the desire of adultery, and they are included in the totality of compassion and da’as, upon which the essential holiness of the union depends, as mentioned above.

Oas Ches

And therefore the Kohein, who is the aspect of the ultimate compassion and da’as — as is brought, that the Kohein is the aspect of great chesed (kindness), for the Kohein is the first of the three aforementioned brains, of the three aforementioned kinds of compassion — therefore the Kohein is warned even more regarding the holiness of the union, and must distance himself from the aspect of din more and more. And even among Israelites themselves, wherever there is any hold of din whatsoever, she is forbidden to him.

Segment 39
HE:
ַוְעַל־כֵּן מְסַכְּכִין בִּפְסֹלֶת גֹּרֶן וָיֶקֶב זֶה ּבְּחִינַת מַה שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל:ָאֵין ּמְמַנִין פַרְנָס עַל הַצִבּור אֶלּא־אִם־כֵּן קֻפָה שֶׁל שְׁרָצִים ּּתָלוי לו ֹ מֵאַחֲרָיו,ּשֶׁאִם תָזוח ַ דַעְתו ֹ וְכו,'ּכִּי עִקַר ַּהַהִתְנַשְׂאות דִקְדֻשָׁה הוא עַל־יְדֵי שִׁפְלות וְקַטְנות ּכַּנ"ל.ְִּּאַך לְהַכִּיר אֵיזֶה הֵם הַמַנְהִיגֵי אֱמֶת שֶׁצְרִיכִין ּלְהִתְקַשֵׁר עּמָהֶם,ּּהוא עַל־יְדֵי בִּנְיַן יְרושָׁלַיִם,ּהַיְנו ּבִּנְיַן וְתִקון יִרְאָה שְׁלֵמָה הַתְלויָה בַּלֵב,ּשֶׁזֶה עַל־יְדֵי ּּשֶׁמַמְשִׁיכִין הַשְׁלֹשָׁה מֹחִין שֶׁהֵם בְּחִינַת שָׁלֹש ׁ רְגָלִיםֵ, שֶׁה ׁ תַאֲווֹת הַשָׁל

EN:
.main-header { text-align: center; margin-bottom: 35px; padding-bottom: 25px; border-bottom: 2px solid var(--border); }

.main-header .book-title { font-size: 15px; letter-spacing: 3px; text-transform: uppercase; color: var(--accent); margin-bottom: 8px; }

.main-header h1 { font-size: 32px; font-weight: 700; color: var(--primary); margin-bottom: 6px; }

Segment 40
HE:
ֹש עַל־יָדָן לְתַקֵן ּבִּכְדֵים:ּתַאֲווֹת ּּאֲכִילָה ומָמוֹן ומִשְׁגָּל.ּוְעַל־כֵּן דָפְנוֹת הַסֻּכָּה צְרִיכִין כְּהִלְכָתָן שְׁתַיִם ּלִהְיוֹת,טְפָחִים שִׁבְעָה שֶׁל ּהַיְנו, ּושְׁלִישִׁית אֲפִלו טֶפַח אֶחָד,ּּשֶׁזֶה כְּנֶגֶד הַשָׁלֹש ׁ רְגָלִיםִׁ, ּשֶׁפֶסַח וְסֻכּוֹת הֵם שֶׁל שּּבְעָה יָמִים וְשָׁבועוֹת הוא יוֹם אֶחָדַ.ּּוְזֶה שֶׁהִצְרִיכו רַבּוֹתֵינו ז"ל לֶאֱכֹל וְלִישֹׁן בַּסֻּכָּה, ּּוְכֵן לְהַכְנִיס בָּה מַצָעוֹת נָאוֹת וְכֵלִים נָאִים לְנוֹי סֻכָּהַ, ּוְעַל־יְדֵי־זֶה מְתַקְנִין הַשָׁלֹש ׁ תַאֲווֹת הַנ"ּל הַיְנוֵ:עַל־יְדי ּּאֲכִילָה בַּסֻּכָּה מְתַקְנִין תַאֲוַת הָאֲכִילָה,וְעַל־יְדֵי ש

EN:
For this reason we do not bless SheHechiyanu during the Bain HaMetzarim [the Three Weeks]. Then the Bais HaMikdash was destroyed, and the essential tikun of encompassing all differences in unity was in the Bais HaMikdash — in the Kodesh Kodashim, where the Even Sh'siyah [Foundation Stone] stood, from which veins and channels extend to all the places in the world. Each place differs from the next according to its vein and channel — therefore one place is suited to grow peppers and another different fruits, as our Sages say on: "I shall plant in them a tree of every fruit." But at the place of the Even Sh'siyah, all the veins, channels, and differences are encompassed in one unity.

There, at the Even Sh'siyah, the Kohain Gadol entered on Yom Kippur — one day in the year that encompasses the entire year: "days were formed, and for Him one among them" — this is Yom Kippur, which encompasses all the days of the year, as Rabbainu writes. It encompasses and joins all the days of the year (= all temporal differences), joining them together in One, at the place of the Even Sh'siyah (which encompasses all differences of place). All this is accomplished through the Kohain Gadol — the choicest of all Israel, whose trait is peace and unity (the aspect of Aharon, the first Kohain Gadol: "lover of peace and pursuer of peace"): "behold, I give him My covenant of peace; it shall be for him and his seed after him — a covenant of eternal priesthood." Through the Kohain Gadol on Yom Kippur, all of the House of Israel are encompassed in love and peace — all appease each other, all in love and one unity. Then all differences (in man, time, and place) are encompassed together: through the Kohain Gadol (encompassing all people), entering on Yom Kippur (encompassing all days), to the Even Sh'siyah (encompassing all places) — all differences encompassed in one Will. All through the holy fast of Yom Kippur: "on this very day..." — "to encompass everything, body and soul... their will shall be in the Holy One, blessed be He."

Segment 41
HE:
ֵׁנָה ּּבַּסֻּכָּה מְתַקְנִין תַאֲוַת מִשְׁגָּל,ּוְעַל־יְדֵי כֵּלָיו הַנָאִים, ְּּשֶׁהֵם קִנְיַן כַּסְפו ֹ שֶׁמַכְנִיסָם לְתוֹך הַסֻּכָּה,עַל־יְדֵי־זֶה ּּמְתַקְנִין תַאֲוַת מָמוֹן,וְעַל־ּיְדֵי כָּל זֶה נִבְנֵית יְרושָׁלַיִם ּשֶׁהִיא הַיִרְאָהַ,ּכַּנ"ל;ּוְזֶהו שֶׁאוֹמְרִים"ּהַפוֹרֵש ׂ סֻכַּת ּּשָׁלוֹם עָלֵינו וְעַל יְרושָׁלָיִם."ּוְעַל־יְדֵי הַיִרְאָה נִבְרָא ַ נְבוא שֶׁמַשְׁפִיע ְָּהַמַלְאָךהַנְבואָה לִכְלֵי ּּה,שֶׁהֵם ּהַכְּרובִים;ּּ וְעַל־כֵּן לָמְדו שִׁעור סֻכָּה,ּשֶׁצְרִיכָה לִהְיוֹת ּּגְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים מֵהַכְּרובִים שֶׁסָּכְכו עַל הָאָרוֹן.

EN:
.section-marker { text-align: center; margin: 35px 0 20px; font-size: 16px; font-weight: 700; color: var(--accent); letter-spacing: 2px; }

.section-marker::before, .section-marker::after { content: "\2014"; margin: 0 12px; color: var(--border); }

p { margin-bottom: 16px; text-indent: 1.5em; }

Segment 42
HE:
הַתְפִלָה נִגְאֶלֶת הַנְבואָה ּוְעַל־יְדֵי,הַתְפִלָה ּּוְאָז ּבִּשְׁלֵמות,ּבִּבְחִינַת דְבַר ה'ּשֶׁהוא שֹׁרֶש ׁ הַכֹּלָ,וְכל ּהַכּוֹכָבִים וְכו'ּמְקַבְּלִין מִשָׁם.ּּוְעַל־כֵּן צְרִיכִין שֶׁיִהְיו ְּהַכּוֹכָבִים נִרְאִים מִתוֹך הַסֻּכָּה,ּּהַיְנו שֶׁיִהְיֶה לְמַעְלָה מִן הַכּוֹכָבִים וְיִהְיֶה לו ֹ מֶמְשָׁלָה עֲלֵיהֶם,בִּבְחִינַת"אֵת כָּל ּגָּבה ַ יִרְאֶה"ּוְכוָ',כַּמְבֹאר בִּפְנִים)הלכותסוכה הלכה ה.( צו ּבְּרֹאשׁ־הַשָׁנָה,ּאָז הַתְפִלָה בִּבְחִינַת דִין,וְאָז מוֹצִיאִין שֶׁבָּלְעָה הַקְדֻשָׁה כָּל ּּמֵהַסִּטְרָא־אָחֳרָא, וְהַסִּטְרָא־אָחֳרָא,שֶׁהִיא בְּחִינַת עֲנָנִים,כָּלִים וְהוֹלְכִין, בּ

EN:
.section-marker { text-align: center; margin: 35px 0 20px; font-size: 16px; font-weight: 700; color: var(--accent); letter-spacing: 2px; }

.section-marker::before, .section-marker::after { content: "\2014"; margin: 0 12px; color: var(--border); }

p { margin-bottom: 16px; text-indent: 1.5em; }

Segment 43
HE:
ְחִינַת"ָּמָחִיתִי כָעָב פְשָׁעֶיך"ּוְכו;'וְזֶה בְּחִינַת סְלִיחַת בְּיוֹם־כִּפור שֶׁזוֹכִין ּעֲונוֹת.וְנִתְתַקְנִין חוֹזְרִין ּּוְאָז ּהַמֹחִין,ּשֶׁהֵם בְּחִינַת מְחִצוֹת פְרוסוֹת בִּפְנֵי תַאֲוַת ּנִאוף,ּשֶׁהוא בְּחִינַת מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק.ִּוְזֶה בְּחִינַת סֻכָּה שֶׁעוֹשִׂין אַחַר יוֹם־כּּפור,וְסֻכָּה הִיא בְּחִינַת מֹחִין,ּּומְחִצוֹת וְדָפְנוֹת הַסֻּכָּה שְׁלֹשָׁה הֵם,הַשְׁלֹשָׁה בְּחִינַת ּּשֶׁזֶה בִּפְנֵי פְרוסוֹת מְחִצוֹת שֶׁהֵם ּמֹחִין טֻמְאַת עֲמָלֵק,ּכִּי עִקַר הַכְנָעַת עֲמָלֵק הִיא עַל־יְדֵי עֲנָנֵי־כָבוֹדַ,שֶׁהֵם בְּחִינת סֻכָּהַ,ז רַבּוֹתֵינו ֹ שֶׁאָמְרו ּּכְּמו"ל.

EN:
This is the aspect of K'dushah D'Sidra [the Kedushah of U'va L'Tziyon], which was composed in lashon targum [Aramaic] — the targum is included within the Kedushah. The p'ullos mishtanos that are included in achdus haPashut through the tikkunim of tefillah — this is the aspect of lashon targum ascending and being included in Lashon HaKodesh.

Segment 44
HE:
הַסִּטְרָא־אָחֳרָא שֶׁנִכְנַעַת ּוְעַל־יְדֵי וְהוֹלְכִין כָּלִים וְהָעֲנָנִיםֹ ,כְּבוֹדו נִתְגַּלֶה ּעַל־יְדֵי־זֶה ְיִתְבָּרַך,ּשֶׁזֶה בְּחִינַת הָעֲנָנֵי־כָבוֹד,בְּחִינַת"ּוכְבוֹד ה' נִרְאָה בֶּעָנָןַ".וְעְּל־יְדֵי־זֶה נִמְשָׁך הִתְפַשְׁטות הַנְבואָה, ּשֶׁזֶה גַם־כֵּן בְּחִינַת סֻכָּה,כַּמְבֹאָר בִּפְנִים.וְעַל־יְדֵי ּהַנְבואָה נִתְבָּרֵר הַמְדַמֶה וְזֶה בְּחִינַת מִצְוַת הַשֵׁנָה בַּסֻּכָּה,ּּכִּי הַמְדַמֶה הוא בְּחִינַת שֵׁנָהְּ.ּוְזֶה שֶׁמְסַככִין בִּפְסֹלֶת גֹּרֶן וָיֶקֶב,ּשֶׁהוא מַאֲכַל בְּהֵמָה,ּשֶׁהוא בְּחִינַת ּמְדַמֶה,ּכִּי עַל־יְדֵי סֻכָּה נִתְבָּרֵר וְנִתְתַקֵן הַמְדַמֶה.

EN:
§ 9 — "V'avarti B'Eretz Mitzrayim — Ani Hashem": The Essence of Torah Without Intermediaries

Segment 45
HE:
ָּוְעַל־יְדֵי בֵּרור הַמְדַמֶה זוֹכִין לֶאֱמונָה וְזֶה בְּחִינַת מַה ּשֶׁצְרִיכָה הַסֻּכָּה לִהְיוֹת צִלָתּה מְרֻבָּה מֵחַמָתָה,כִּי ּּחַמָה הִיא בְּחִינַת אוֹר הַשֵׂכֶל,ּּוְהַצֵל הוא בְּחִינַת ּאֱמונָה,ְּּּוְעִקַר יְדִיעַת הַשֵׁם יִתְבָּרַך הוא רַק עַל־יְדֵי ּאֱמונָהַ,ּּכַּיָדוע,ּוֶאֱמונָה הִיא בְּחִינַת צֵל,וְזֶה בְּחִינַת "ה'ָּצִלְךַ',וְעַל־כֵּן הסֻּכָּה,ּּשֶׁהִיא בְּחִינַת בֵּרור הַמְדַמֶה ּוְתִקון הָאֱמונָה,ּצְרִיכָה לִהְיוֹת צִלָתָה מְרֻבָּה מֵחַמָתָה.

EN:
But regarding the specific laws and details of the mitzvos — from this their teeth are set on edge, and they cannot find any reason in them. And therefore, in truth, they mock the words of our Sages, of blessed memory, and deny the entire Torah — and especially the Oral Torah. And there is no need to elaborate on the disgrace of their evil thinking.

And therefore, Korach, who fell into these heresies — for he denied the fundamental [principle], as our Sages, of blessed memory, said — therefore mocked the specific details of the mitzvos. For he does not believe that there are awesome secrets in the mitzvos; that according to these secrets, the mitzvos reach the place they reach. And therefore, one needs to fulfill the mitzvos in this specific manner, exactly as Moshe Rabbainu, peace be upon him, commanded — specifically to hang the tzitzis on the corners of the garment specifically. And as long as one does not hang them on the corners of the garment — even if one hangs them before his eyes constantly, and even if one wraps himself in the tzitzis from head to toe, or wears a garment that is entirely techailes — he does not fulfill [the mitzvah of] tzitzis at all. On the contrary — he is a heretic and one who blasphemes and reviles the Torah of Moshe.

For "every word of G-d is refined" (Proverbs 30:5), in the aspect of: "The words of Hashem are pure words, refined seven times" (Psalms 12:7). And all the mitzvos are refined and purified from Him, blessed be He — and one needs to fulfill them in this specific manner, according to the words of our holy Torah. And therefore, Korach, who denied this — therefore asked: "A garment that is entirely techailes — is it obligated in tzitzis?" etc. And he mocked [Moshe] over the fact that a single thread of techailes exempts the entire garment, while a garment that is entirely techailes is obligated in tzitzis. For he did not believe that the mitzvos bind all the worlds from raishis to acharis, until they elevate and include the acharis in the raishis. For which reason one must fulfill the mitzvah from beginning to end, according to all its laws and details, in their completeness — until, through the mitzvah, His light, blessed be He, reaches us in the aspect of complete Providence — so that the world should be included in Him, blessed be He — which is the aspect of the inclusion of the acharis in the raishis, as mentioned above.

Segment 46
HE:
הַחֲסָדִים לְהִתְקַבְּצות זוֹכִין הָאֱמונָה ּּוְעַל־יְדֵי, ּשֶׁעַל־יָדָם יִהְיֶה חִדוש ׁ הָעוֹלָם שֶׁלֶעָתִיד וְזֶה בְּחִינַת סֻכָּהֶׁ,ַשּּהִיא בְּחִינַת חֲסָדִים כַּיָדוע.ּוְגַם סֻכָּה מְרַמֶזֶת דְאָתֵי עָלְמָא עַל,ׁ הָעוֹלָם חִדוש בְּחִינַת ּשֶׁהוא ּשֶׁלֶעָתִיד,ּוְאָז יִתְעַר הַשִׁיר שֶׁלֶעָתִיד,ּשֶׁמִשָׁם עִקַר כָּל ּהַשְׂמָחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם,ּשֶׁכֻּלָם נִמְשָׁכִין מִבְּחִינַתּהַשִׂמְחָה ּשֶׁיִהְיֶה לֶעָתִיד עַל־יְדֵי הַשִׁיר הַזֶה וְזֶה בְּחִינַת הַשִׂמְחָה שֶׁבְּחַג־הַסֻּכּוֹת,שִׂמְחָתֵנו זְמַן ּּשֶׁהוא.גַם־כֵּן וְזֶה ּבְּחִינַת שִׂמְחַת בֵּית הַשׁוֹאֵבָה.ּוְעַל־יְדֵי קוֹל הַשִׁיר ּהַזֶהָ

EN:
padding: 0 30px;

color: #1a1a1a;

background: #fdfdf8;

font-size: 1.6em;

text-align: center;

border-bottom: 2px solid #444;

padding-bottom: 12px;

Segment 47
HE:
,עַל־יְדֵי־זֶה גְּדֵלִים כָּל הּרֵיחוֹת וְהַיִרְאוֹת,שֶׁהֵם דְנִשְׁמְתָא מְזוֹנָא בְּחִינַת,מְזוֹנָא נִכְנָע וְעַל־יְדֵי־זֶה הָאֲכִילָה בַּסֻּכָּה מִצְוַת בְּחִינַת וְזֶה ּדְגופָא,אָז כִּי ּהָאֲכִילָה בִּבְחִינַת מְזוֹנָא דְנִשְׁמְתָא עַל־יְדֵי קְדֻשַׁת מִצְוַת סֻכָּה,ַּשֶׁעַל־יָדָהּּזוֹכִין לִבְחִינַת קוֹל הַשִׁיר הַנ"ל )הלכותסוכה הלכה ו.( ק הָאֱמונָה לְתַקֵן הָעֲבוֹדָה עִקַר אָז ּבְּרֹאשׁ־הַשָׁנָה ּהַקְדוֹשָׁה,ּוְעִקַר הָאֱמונָה הִיא עַל־יְדֵי אֱמונַת חֲכָמִים.

EN:
Section 4

And this is the aspect of: "And you shall be men of holiness to Me, and flesh in the field that is traifah you shall not eat" (Shemos 22:30). "And men of holiness" — specifically. For the root of the souls of Yisrael is drawn from the aspect of "all is one, all is good, all is holy." For they are called children of the Omnipresent, the aspect of father and son as one. And this is: "and you shall be men of holiness to Me" — "men of holiness" specifically, the aspect of "all is holy, all is one, all is good." And this is: "you shall be to Me" — "to Me" specifically. That is, that you should be subsumed within Me literally, the aspect of father and son as one, where all is one, all is holy, as mentioned above.

And therefore: "and flesh in the field that is traifah you shall not eat" — so that the tumah should not take hold, G-d forbid, of the pure species, which are the aspect of taharah, etc., as mentioned above. But when one is careful regarding traifah and nevailah, then one refines the taharah from the grip of the tumah. And then the taharah is subsumed within the aspect of "all is holy," the aspect of "all is one, all is good," the aspect of father and son as one — so that after the Creation it is as before the Creation, in the aspect of: "and you shall be men of holiness to Me," as mentioned above.

Section 5

And therefore the essential traifos depend on the lungs more than on all other organs. For the lungs are the aspect of eyes, as our Sages of blessed memory expounded (Chullin 49a): "Why is it called 're'ah' [lung]? Because it illuminates [me'iras] the eyes." And therefore, when there is some deficiency in it, it is the aspect of the flaw of the eyes. And one cannot draw the eyes of His Providence through this — and this is the essential flaw of the aspect of Nogah, the aspect of taharah: when one flaws the eyes of hashgachah, then "after the Creation" is separated, G-d forbid, from "before the Creation," as mentioned above.

Segment 48
HE:
בְּרֹאשׁ־הַשָׁנָה שֶׁמַתְחִילִין הַתְשׁובָה בְּחִינַת ּוְזֶהֶ, לַעֲשֶׂר רִאשׁוֹן יוֹם ּשֶׁהואתְשׁובָה יְמֵי ּת,ּוְעִקַר ּהַתְשׁובָה הִיא עַל פְגַם אֱמונַת חֲכָמִים,שֶׁהִיא יְסוֹד הַתוֹרָה ּכָּל.אֱמונַת פְגַם עַל הַתְשׁובָה ּוְעַל־יְדֵי חֲכָמִים,ּעַל־יְדֵי־זֶה נִתְרַבִּין הַסְּפָרִים הַקְדוֹשִׁים שֶׁל ּהַתוֹרָה.וְזֶה בְּחִינַת הַסְּפָרִיּּם שֶׁנִפְתָחִין גַּם לְמַעְלָה ּבְּרֹאשׁ־הַשָׁנָה,אֶחָד הַכֹּל כִּי.וְזֶה ּשֶׁאָנו מְבַקְשִׁין:'ּּכָּתְבֵנו בְּסֵפֶר הַחַיִים,' ּהַיְנו הַסְּפָרִים הַקְדוֹשִׁים שֶׁל הַתוֹרָה, ּשֶׁשָׁם שֹׁרֶש ׁ נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל ומִשָׁם כָּל ּחִיותֵנוֹ ,כְּמוּשֶׁכָּתוב"ָּּ

EN:
Section 3: Aiver min hachai, nevailah, and traifah: only a human being — possessor of bechirah — can refine the taharah through shechitah. Death by Heaven = nevailah. Traifah = considered as having died by itself. Why all traifos are named after lion-mauling (Rashi): because the tumah = wild beasts that maul and tear (mazikei alma) — their grip takes hold as soon as a vital organ is compromised.

Section 4: "And you shall be men of holiness to Me" = Yisrael's root in "all is one, all is holy" = father and son as one. Therefore: "flesh in the field, traifah, you shall not eat" → guarding against traifah and nevailah subsumes taharah within holiness.

Section 5: Traifos depend on the lungs = eyes (Chullin 49a: "re'ah illuminates the eyes"). Lung deficiency = flaw of eyes = severing hashgachah. Inspection of the lungs = with the eyes = drawing Divine Providence.

Section 6: The knife = "sword for Hashem" = holy gevuros = taharah = sitra d'Levai'ai (holy left). The knife needs thorough inspection — no pegam — so that the tumah (sword of Eisav, mazikei alma) does not grip it.

Section 7: All Creation was brought from potential to actuality for man's bechirah. Because of Adam HaRishon's sin, nothing can be fully refined in its lifetime → death was decreed. Pure animals are forbidden as aiver min hachai throughout their lives — tumah still grips them. Only after shechitah by man (possessor of bechirah) are they permitted. "An animal in its lifetime stands in the presumption of being forbidden; when it is slaughtered, it is permitted."

The editorial note records that Basar SheNis'aleim Min HaAyin, Halachah 1 is subsumed within this halachah.

Segment 49
HE:
כִּי הוא חַיֶיך ְָוְאֹרֶך יָמֶיך",ּכִּי עִקַר בַּקָשָׁתֵנו בַּיָמִים ְּּהָאֵלֶה עַל הַחַיִים כָּל־כָּך,ּעִקַר כַּוָנָתֵנו אֲמִתִיִים חַיִים ּעַל,שֶׁנִזְכֶּה ֲּדְהַיְנו ּלִחְיוֹת ולְקַיֵם אֶת כָּל דִבְרֵי הַתוֹרָה הַקְדוֹשָׁה אשֶׁר ּּהִיא חַיֵינו,ּוְזֶה עִקַר בַּקָשָׁה עַל חַיִים טוֹבִים שֶׁמְבַקְשִׁין אָז;וְזֶה'ּּכָּתְבֵנו בְּסֵפֶר הַחַיִים,'ּּהַיְנו שֶׁנִזְכֶּה לִהְיוֹת ְּנִכְתָבִין וְנִשְׁרָשִׁין הֵיטֵב בְּתוֹך סִפְרֵי הַתוֹרָה הַקְדוֹשָׁהִ, ּּאֲשֶׁר שָׁם עִקַר הַחַיים.ּוכְשֶׁזוֹכִין אֲנַחְנו לִפְעֹל בַּקָשָׁתֵנו זֹאת,הַקְדוֹשָׁה הַתוֹרָה ּּאֲזַי,ׁ נִשְׁמוֹת שֹׁרֶש שֶׁהִיא יִשְׂרָאֵל,ּמְאִיר

EN:
And this is the aspect of the four cups of wine on Pesach, corresponding to the four expressions of geulah: "v'hotzaisi" (and I shall take out), "v'hitzalti" (and I shall save), "v'ga'alti" (and I shall redeem), and "v'lakachti" (and I shall take). These correspond to the four aspects explained in the Torah cited above, which are all aspects of emunah: emunah, t'filah, nissim, and Eretz Yisrael. It is explained there that they are all one aspect. And corresponding to these four aspects one must drink the four cups. Therefore, over the first cup we make Kiddush — the sanctification of the day. This is the aspect of the very essence of emunah, which is the essence of k'dushah. For the essential praise of the sanctity of the day is through emunah, which encompasses all the k'dushos, as it is written, "And with the holy ones He is faithful." As Rabbainu, zichrono livrachah, wrote in the Torah "Chosam b'soch chosam" — that emunah is the totality of k'dushah. And the second cup is the aspect of nissim, for over the second cup we tell the entire essential nes of Yetzias Mitzrayim and the entire intensity of the nissim of the ten plagues, etc. So the essential revelation of the nissim is told over the second cup, for it corresponds to the aspect of nissim. And the third cup — we say over it Birkas HaMazon, which is to bless Hashem Yisbarach for Eretz Yisrael which He gave us, as it is written, "And you shall eat and be satisfied and bless Hashem your G-d for the good land which He gave you." And the fourth cup is the aspect of t'filah, for over the fourth cup we complete the Hallel and the Hallel HaGadol and Nishmas — which are the totality of all the praises and thanksgivings and blessings — and this is the aspect of t'filah.

It turns out that the four cups correspond to the four aspects encompassed in emunah, as mentioned above. And for this reason we recite the blessings over wine, for wine elevates the da'as above its ordinary level. And therefore wine comprises two aspects — for good or for harm, chas v'shalom — as Chazal said: "If he merits — he becomes a head (rosh); if he does not merit — he becomes poor (rash). If he merits — it gladdens him; if not — it desolates him." Therefore it is impossible to drink wine except with great k'dushah, when one merits to rectify the bris — which is the aspect of Yosef, the aspect of tzitzis — through which one merits holy aitzos and emes and emunah, as mentioned above. And then one can merit through the wine that one's moach will be elevated in k'dushah, and one can become more inflamed toward Hashem Yisbarach and more aroused in avodas Hashem Yisbarach. For since one's moach is elevated and one's da'as is expanded, one can ascend to the root of the da'as, which is the aspect of the root of the Torah and the mitzvos. There, it is above all the mitzvos of the Torah, yet all the mitzvos receive their life-force and illumination from there. And when one ascends there, one becomes more inflamed and more strengthened to fulfill the mitzvos of the Torah, because one draws upon oneself the light of the root of the mitzvos, through which one's fulfillment of the mitzvos is strengthened further. But conversely, chas v'shalom, when one does not merit the aspects mentioned above and one's emunah is not yet complete — then through drinking wine and intoxication one can cause great damage. As it is written, "He sets his eye upon the cup; it goes smoothly" — that all paths seem smooth to him. For since his moach is elevated above the vessels of his moach, he no longer sees, according to his level, all the warnings of the mitzvos of Moshe Rabbainu. As Rabbainu, zichrono livrachah, wrote: that through intoxication one forgets all the warnings of Moshe. For Moshe Rabbainu is clothed in every single member of every person of Yisrael, and he reminds every single member of the mitzvah pertaining to that member. And through intoxication one strips away the da'as until one does not hear any of these warnings — until all paths seem smooth to him.

Segment 50
HE:
ָה ומַזְהֶרֶת בְּיוֹתֵר ומַמְשֶׁכֶת הֶאָרָתָה עַל נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵלִׁ,ּעַד שֶׁזוֹכִין עַל־יְדֵי־זֶה לְחַדֵש ׁ חִדושין הַקְדוֹשָׁה בְּהַתוֹרָה ּאֲמִתִיִים,נִתְרַבִּין וְעַל־יְדֵי־זֶה ּבְּיוֹתֵר הַסְּפָרִים הַקְדוֹשִׁים וְנִשְׁלֶמֶת הַתוֹרָה ומְאִירָה בְּיוֹתֵר,ּוְנִתְרַבִּין עַל־יְדֵי־זֶה הַסְּפָרִים הַקְדוֹשִׁים עוֹד בְּיוֹתֵרֵ,וְכֵן חוֹזֵר חָלִילָה עַד אֵין קץ,בִּבְחִינַת"עֲשׂוֹת קֵץ אֵין הַרְבֵּה סְפָרִים."עוֹסְקִין אָנו זֶה ּּובְכָל ּבְּרֹאשׁ־הַשָׁנָה,אֱמונַת עַל־יְדֵי זוֹכִין אָנו זֶה ּּוְכָל ּחֲכָמִים שֶׁנִתְתַקֵן אָז;ּּוְכֵן בְּכָל עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְשׁובָה אָנו בָּזֶה עוֹסְקִין,שֶׁנִשׁ

EN:
Therefore we need "azminyeh v'tzar beh" — meaning machshavah and ma'aseh [thought and action]. The root of kedushah is in machshavah (= Chochmah = Kodesh). But the essential completeness of kedushah is when it is drawn into the yadayim in the aspect of uvda [deed]. This is the essential merit and completeness of kedushah: connecting the deed and action to kedushah — "S'u y'daichem Kodesh" — "Lift your hands in holiness" (T'hillim 134). The essential completeness of kedushah is in the yadayim — when one lifts and elevates the yadayim (= asiyah) to kedushah. The essential completeness of kedushah is when it is drawn into even the lowest level (= asiyah).

This is the aspect of tashmishay kedushah: their kedushah takes effect specifically through machshavah and uvda (= "azminyeh v'tzar beh"). Designation alone is not sufficient — the essential merit and completeness of kedushah is when drawn specifically into uvda (= asiyah). The essential kedushah = kedushas Eretz Yisrael; the essential kedushas Eretz Yisrael = through "Ko'ach ma'asav." This = emunah: knowing that Hashem created the entire world by His will, by His will He took it from them, etc. This is the essential kedushah — knowing that everything is from Him. Hashem is called "Kadosh." As soon as one knows that Hashem created the thing → kedushah is drawn there. The essential merit of this knowledge is when one knows in Olam HaAsiyah, the physical world, of His kedushah — for because He contracted His kedushah until He created this physical world, His kedushah became concealed until there is the power to choose kedushah or the opposite, chas v'shalom. Therefore the essential merit of kedushah is sanctifying Olam HaAsiyah — drawn from the aspect of yadayim (= "Ko'ach ma'asav" = 28 joints = kedushas Eretz Yisrael).

This is the aspect of Shiv'ah Tuvay Ha'Ir [the seven city leaders] — they are the heads of the people, the aspect of Mochin (from where the root of kedushah comes). Therefore they are called "Tuvay" [good ones] — for Da'as and the Moach = the aspect of "tov" [good]: "Gam b'lo da'as nefesh lo tov" — "Without da'as, even the soul is not good" (Mishlai 19), as brought in Rabbainu z"l (Siman 29, part 1). This = kedushas Eretz Yisrael: "HaHar haTov hazeh v'haL'vanon" — "This good mountain and the L'vanon." The Shiv'ah Tuvay Ha'Ir — through them the kedushah of the Bais HaK'nesses and all tashmishay kedushah depends (= kedushas Eretz Yisrael). They also establish straight takanos and guide the people on the good and straight path, in derech eretz — leading the world so no one steps outside the line and no one wrongs his fellow — all the aspect of kedushas Eretz Yisrael (= derech eretz), as explained in the above ma'amar.

Therefore they are called Shiv'ah Tuvay Ha'Ir — for they draw kedushas Eretz Yisrael into all holy things, batay ch'nessiyos, and batay midrashsos — wresting them from the aspect of the Shiv'ah Amamim [seven nations] in whose hands Eretz Yisrael originally lay. All things and places must be sanctified with kedushas Eretz Yisrael → must be taken from the aspect of the seven nations. Therefore they are seven Tuvay Ha'Ir — to subdue the seven nations and sanctify all things (tashmishay kedushah, batay ch'nessiyos, batay midrashsos) with kedushas Eretz Yisrael (= "HaHar haTov").

For in all things in the world, kedushah lies concealed — meaning the vitality of Elokus. This = the hidden Torah [Torah ha'ne'elemes] that sustained the world before Mattan Torah (= derech eretz that preceded Torah = the path to Eretz Yisrael), as explained well in the above ma'amar. Specifically through this aspect one can sanctify all things in the world, making from chol [secular] — kodesh [holy]: all holy objects, batay ch'nessiyos, batay midrashsos that were initially entirely secular → made holy through this aspect (= the hidden Torah = derech eretz = "Ko'ach ma'asav").

Therefore Eretz Yisrael is called "Tov" (= "HaHar haTov") — for the essential kedushas Eretz Yisrael is through "Ko'ach ma'asav," through revealing that Hashem created everything. As soon as His Elokus is revealed = the aspect of "Tov": "Tov Hashem lakol" — "Hashem is good to all."

Baruch Hashem l'olam, Amain v'Amain.

Segment 51
HE:
ְלֶמֶת ּעַדעַד כָּל־כָּך ְּהַתוֹרָה ּּשֶׁנִכְלֶלֶת בְּהָאֶבֶן־שְׁתִיָה,ּשֶׁהוא בְּחִינַת קֹדֶש ׁ קָדָשִׁים, ּחָכְמָה עִלָאָה,שֵׂכֶל הַכּוֹלֵל,ּשֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִמְתָקִין כָּל ּהַדִינִים,נִכְנָס שֶׁבְּיוֹם־כִּפור מַה בְּחִינַת ֹּשֶׁזֶה ְהַכֹּהֵן־גָּדוֹל לְתוֹך קּדֶש ׁ הַקֳדָשִׁים,ּמְקוֹם הָאֶבֶן־שְׁתִיָה, ּומַמְתִיק מִשָׁם כָּל הַדִינִים,ְּוְעַל־יְדֵי־זֶה מַמְשִׁיך מִשָׁם סְלִיחַת כָּל הָעֲונוֹת.ַּּוְאָז כְּשֶׁהַתוֹרָה הַקְדוֹשָׁה נִכְלֶלֶת ְּּבְּתוֹך חָכְמָה עִלָאָה הַנ"ל,ְּּאֲזַי מַשְׁפַעַת מִשָׁם לְתוֹך ּכָּל הַשִׂכְלִיִים פְרָטִיִים,שּ◌ֶׁיִהְיֶה כֹּח ַ לְכָל בְּחִינוֹת שֵׂכֶל ְּלְהַמְתִיק

EN:
Hilchos Bais HaKnesses, Halacha 6, Section 24.

Segment 52
HE:
הַצִמְצום וְהַדִין הַשַׁיָך אֵלָיו,ּוְעַל־יְדֵי־זֶה אָנו ּזוֹכִין לְהַמְתָקַת כָּל הַצִמְצומִים וְזוֹכִין לְעֵצָה שְׁלֵמָהִ. שֶׁזוֹכ סֻכּוֹת בְּחִינַת ּוְזֶהיוֹם־כִּפור אַחַר ּּין,שֶׁהִיא סֻכָּה מִצְוַת עַל־יְדֵי הָעֵצָה תִקון ּבְּחִינַת,בִּבְחִינַת 'טוֹבָה בְּעֵצָה וְתַקְנֵנו שְׁלוֹמֶך סֻכַּת ׂ עָלֵינו ָּופְרֹש ָּמִלְפָנֶיך'.ּוְזֶה בְּחִינַת שָׁלֹש ׁ דָפְנוֹת הַסֻּכָּה,שֶׁהֵם כְּנֶגֶד נֵצַח הוֹד יְסוֹדַ,ּשֶׁשָׁם שֹׁרֶש ׁ הָעֵצוֹת כַּיָדוע;כִּי עַל־יְדֵי ּּפְגַם אֱמונַת חֲכָמִים,שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִפְגְּמָה הָעֵצָה,זֶה בְּחִינַת"ּּסֻכַּת דָוִיד הַנֹפֶלֶת",בְּחִינַת עֲצָתו ֹ נוֹפֶלֶתֵ, ּוְעַל־יְ

EN:
And this is what our Sages of blessed memory said (Shabbos 10a): "I have a precious gift in My treasure-house, and Shabbos is its name, and I wish to give it to Yisrael — go and inform them" etc. And they ask there: "But surely Rav [Chama bar Chanina] said: One who gives a gift need not inform the recipient!" And they answer: "That applies to something that will eventually become known" etc. And they challenge: "But Shabbos will eventually become known!" And they resolve: "The reward of Shabbos will not become known."

Segment 53
HE:
דֵי תִקון אֱמונַת חֲכָמִים שֶׁזָכִינו בַּיָמִים הָאּלֶה, ּעַל־יְדֵי־זֶה מְקִימִין סֻכַּת דָוִד מִנְפִילָתָה,כִּי עַל־יְדֵי־זֶה ּנִתְתַקֵן וְנִתְאַחֵד מַלְכות בֵּית דָוִד,כַּמְבֹאָר בִּפְנִים.וְזֶה ּבְּחִינַת מַה שֶׁמובָא בְּמָקוֹם אַחֵר,שֶׁסֻּכָּה הִיא בְּחִינַת ּּאִמָא דִמְסַכְּכָא עַל בְּנִין,ּהַיְנו בְּחִינַת בִּינָה,ּאִמָא ּעִלָאָה,ּּשֶׁשָׁם שֹׁרֶש ׁ ומְקוֹר הָעֵצָה,ּכִּי אִמָא עַד הוֹד ּאִתְפַשְׁטַתַ,ּשֶׁשָׁם הָעֵצוֹת כַּיָדועַ;ּוְזֶה שֶׁכָּתוב בְּמָשִׁיח: "ּוְנָחָה עָלָיו וְכוַ 'ּרוח ַ חָכְמָה ובִינָה רוח וגְבורָה ּּעֵצָה"ּוְכו'.בְּחִינַת וְזֶה שֶׁנִמְשָׁכִין בְּסֻכּוֹת ּהַחֲסָדִים,ּּכַּ

EN:
It turns out that the four cups correspond to the four aspects encompassed in emunah, as mentioned above. And for this reason we recite the blessings over wine, for wine elevates the da'as above its ordinary level. And therefore wine comprises two aspects — for good or for harm, chas v'shalom — as Chazal said: "If he merits — he becomes a head (rosh); if he does not merit — he becomes poor (rash). If he merits — it gladdens him; if not — it desolates him." Therefore it is impossible to drink wine except with great k'dushah, when one merits to rectify the bris — which is the aspect of Yosef, the aspect of tzitzis — through which one merits holy aitzos and emes and emunah, as mentioned above. And then one can merit through the wine that one's moach will be elevated in k'dushah, and one can become more inflamed toward Hashem Yisbarach and more aroused in avodas Hashem Yisbarach. For since one's moach is elevated and one's da'as is expanded, one can ascend to the root of the da'as, which is the aspect of the root of the Torah and the mitzvos. There, it is above all the mitzvos of the Torah, yet all the mitzvos receive their life-force and illumination from there. And when one ascends there, one becomes more inflamed and more strengthened to fulfill the mitzvos of the Torah, because one draws upon oneself the light of the root of the mitzvos, through which one's fulfillment of the mitzvos is strengthened further. But conversely, chas v'shalom, when one does not merit the aspects mentioned above and one's emunah is not yet complete — then through drinking wine and intoxication one can cause great damage. As it is written, "He sets his eye upon the cup; it goes smoothly" — that all paths seem smooth to him. For since his moach is elevated above the vessels of his moach, he no longer sees, according to his level, all the warnings of the mitzvos of Moshe Rabbainu. As Rabbainu, zichrono livrachah, wrote: that through intoxication one forgets all the warnings of Moshe. For Moshe Rabbainu is clothed in every single member of every person of Yisrael, and he reminds every single member of the mitzvah pertaining to that member. And through intoxication one strips away the da'as until one does not hear any of these warnings — until all paths seem smooth to him.

~ 15 ~

And therefore on Pesach, when the light of emes itself is revealed — which is above the levels of the mochin, before they received the garments of the mochin which are the holy aitzos — therefore it is then an obligation to drink wine, four cups. For now, through the wine specifically, the moach is elevated and one receives the light of emes in its very essence, through which emunah is completed in all its four aspects — which are the aspect of the four cups, as mentioned above. For now we merit to receive the light of emes, which is the light of the mochin in their very essence, above the level of the vessels of our mochin. And Hashem Yisbarach has compassion upon us and gives us the strength to receive this illumination in k'dushah, through which is the essential geulah, as mentioned above. And therefore we must specifically drink wine, which is the aspect of the elevation of the moach above its level, as mentioned above. And in these four cups of wine, which are the aspect of emunah, we allude to the tikkun of the four tzitzis, through which is the essential tikkun of emunah, as mentioned above. For the four cups correspond to the four tzitzis, which are the aspect of eyes — the aspect of "ben poras alai ayin." For wine is the aspect of eyes, as it is written, "Chachlili ainayim miyayin" ("red-eyed from wine"), etc. And through this we rectify the blemish of Noach, who drank from the wine and became drunk and was uncovered within his tent. The tikkun for which was through the aspect of tzitzis, as explained in the Torah cited above on the pasuk, "And Shem and Yefes took the garment" — "da tzitzis" (this is tzitzis), etc. And through this, "the nakedness of their father they did not see" — the aspect of tikkun habris, the opposite of Cham, etc. So through the garment — the aspect of tzitzis — they rectified the blemish of the wine and intoxication of Noach, which is itself the aspect of the blemish of the sin of Adam HaRishon — the aspect of "the serpent seduced me" (as is understood from the Tikkunim and the sefarim). For Noach thought he could already drink the wine in k'dushah to elevate the moach above its vessels in k'dushah. But in truth, at that time the sin had not yet been rectified and he did not merit, etc. And therefore he came to blemish through this. And the essential tikkun is through tzitzis, which is the fulfillment of the entire Torah, through which one merits to receive the 613 aitzos of the Torah and to nullify the aitzah of the serpent, etc., as mentioned above. And this one merits on Shavuos, as mentioned above. But now on Pesach, we do not yet merit the light of tzitzis and the 613 aitzos, etc. Rather, Hashem Yisbarach illuminated upon us the mochin above our level and gave us the strength to receive them, in order to be redeemed. And therefore now it is an obligation upon us to drink wine specifically — four cups. For specifically through the wine we rectify the blemish of Noach, which is the aspect of the sin of Adam HaRishon. For now is the time of geulah, the aspect of tikkun habris — for in the merit of our Avos, who are the aspect of guarding the bris, and in the merit of Yosef HaTzaddik who withstood the trial and guarded the bris, He redeems us. And through this we have the strength to drink the wine in k'dushah, and through this is the essential tikkun. And one merits through this specifically to receive the light of emes, through which emunah is completed — which is the aspect of the four cups of geulah, as mentioned above. For the geulah is through emunah, as mentioned above.

~ 16 ~

And this is the aspect of the blessing for Tal (dew) that we say on the first day of Pesach. For the dew is never withheld. The rains descend in the merit of emunah (as explained in the Torah cited above). And when emunah is blemished, chas v'shalom — which is the aspect of avodah zarah — then the rain is withheld, chas v'shalom, as it is written, "And you turn aside and serve," etc., "and He will shut the heavens," etc. But the dew is the aspect of the light of emes that descends from above to arouse sleepers and awaken those who slumber. For the aspect of Pesach and Yetzias Mitzrayim is in every person and at every time, in every single year. And also in every single day there is the aspect of Pesach and Yetzias Mitzrayim. And therefore one must mention Yetzias Mitzrayim every day, as it is written, "So that you remember the day you left the land of Mitzrayim all the days of your life." For every awakening and supernal arousal that comes from above upon every person every single day — this is the aspect of the illumination of Yetzias Mitzrayim, which is a supernal illumination that comes not gradually, before a proper awakening from below. For this matter is enacted in every generation and every year and every day, in the general and particular sense. For Hashem Yisbarach orchestrates for a person through many means to bring him back in t'shuvah, to give him the merit of eternal life. And the general principle: what Hashem Yisbarach sends upon a person initially — the awakening until one begins to be aroused in t'shuvah and to walk in the ways of Hashem — this is the aspect of Yetzias Mitzrayim, where the illumination comes from above, not gradually, without a proper awakening from below, all in order that one should leave one's harsh galus. But afterward, when one begins to walk in the ways of Hashem, then the illumination is taken from him and he is left to walk on his own, gradually, in order, from day to day. And afterward one needs fresh strengthening. And therefore the intensity is not like the beginning of one's chassidus — because then one is inflamed with great enthusiasm on account of the supernal awakening that has come upon him. But the essence is that afterward, when this supernal light is withdrawn from him and he is left to walk on his own, he should strengthen himself in his service of Hashem Yisbarach from day to day, gradually, in order. (As the mashal brought in the name of the Ba'al Shem Tov, zecher tzaddik v'kadosh livrachah: like a child who begins to walk — at first they lead him, and afterward they let him walk on his own.) And this is the matter of Pesach and S'firas HaOmer — that at first the light comes from above, and afterward it is withdrawn and one must walk on one's own, gradually, until one merits to receive the k'dushah, which is the aspect of receiving the Torah on Shavuos.

And also within a single day itself this takes place. For every single day, hirhurei t'shuvah come even to complete r'sha'im. And these hirhurei t'shuvah and supernal awakening that come from above every single day — this is the aspect of the supernal proclamation that cries out every day, as is written in the Zohar HaKadosh, as is known. And all of this is the illumination of Yetzias Mitzrayim, where the illumination comes from above. And one who merits to draw himself to the light of emes can merit t'shuvah through this. And this is the aspect of the dew that is never withheld. For dew is the aspect of the first three letters of the Name in their expansion, which equal Tal (39) — as is known — which are the letters yud-kuf-vav, all of which are encompassed in the Vav of the Name, which is the aspect of emes, as is known. For emes comprises three: beginning, middle, and end — which are the aspect of these three letters (as is understood from the sefarim). So Tal is the aspect of the illumination of emes. And therefore we draw this Tal on the first day of Pesach, when the supernal illumination shines without an awakening from below — in order to bring Yisrael out of the galus of their soul, from the 49 gates of tumah to the 49 gates of k'dushah. And therefore we draw this illumination through the aspect of Tal, which is the aspect of the light of emes, as mentioned above. For even though after the first day of Pesach the great illumination is withdrawn, nevertheless the r'shimah (impression) remains. And from this r'shimah the dew descends every day, drawn from the aspect of the supernal illumination that descends every day to arouse the wicked to t'shuvah. And this is the aspect of the Tal of t'chiyah (resurrection) — to revive the dead with great compassion. That is, the wicked who in their lifetimes are called dead — Hashem Yisbarach revives them through the aspect of Tal, which is the aspect of supernal awakening and hirhurei t'shuvah that descend upon them every day, until in the end they must return in t'shuvah, in this gilgul or in another. For Hashem Yisbarach will certainly accomplish His will, and His hand is always uppermost. And also, all these hirhurei t'shuvah are never lost — not a single one of them — even if one does not yet merit to return in complete t'shuvah, and even if afterward the ba'al davar overpowers one and one falls lower and lower. Nevertheless, whatever was aroused initially — even some tiny bit at times — is never lost forever. And in the end it will bring about tikkun through the accumulation of the hirhurei t'shuvah that one had at times during one's life, through the supernal kindness of Hashem Yisbarach Who illuminated upon him every day the Tal of t'chiyas hamaissim, to incline him toward life, in the aspect of "Your dead shall live, my corpses shall arise; awake and sing, you who dwell in the dust, for Your dew is a dew of lights." And therefore they placed the blessing of Tal within the blessing of t'chiyas hamaissim, etc. And this Tal nullifies the zuhamah of the serpent — the aspect of "the serpent seduced me" — from which are drawn all the 39 m'lachos, as is known. For Tal (39) is the opposite of the 39 m'lachos, as brought in the words of Rabbainu, zichrono livrachah (in Siman 11).

~ 17 ~

And therefore we mention Tal on the first day of Pesach, for all of this is drawn from the great illumination that was drawn on Pesach at the time of Yetzias Mitzrayim, as mentioned above. And the essential illumination of Pesach is in order to merit emunah, even though we have not yet merited the 613 aitzos of the Torah whose fulfillment is through tzitzis. Nevertheless, Hashem Yisbarach illuminates upon us the light of emes in His kindness. But afterward we merit to receive the emes through the 613 aitzos of the Torah gradually, until we merit on Shavuos to receive the Torah, whose fulfillment is through tzitzis, as mentioned above. And this is the aspect of Tal corresponding to the 39 windings of the tzitzis, through which is the essential fulfillment of the 613 aitzos of the Torah. And now all of this is encompassed in the supernal illumination that comes from above at the time of Yetzias Mitzrayim, which is the aspect of Tal. And this is the aspect of the mahn which would descend with the dew and was nestled within the dew as in a box, as Rashi explains. For the mahn is the aspect of matzah, as Chazal expounded: the cake (ugah) that Yisrael took out of Mitzrayim — they tasted in it the taste of mahn. For it is bread that descends from heaven without any action by those below at all. All of this is drawn from the r'shimah of the supernal illumination that was revealed at the time of Yetzias Mitzrayim, which is the aspect of matzah, as mentioned above, from which comes the aspect of the mahn. And it nullifies the zuhamah of the serpent — the aspect of "in sorrow you shall eat of it"; "by the sweat of your brow you shall eat bread" — which is sustenance that comes through great toil through the 39 m'lachos. For the mahn descended from above without any toil or labor at all. And therefore the mahn descends with the dew, for they are of one aspect, as mentioned above.

~ 18 ~

And therefore Gid'on, when he wished to see a sign and nes from Hashem Yisbarach on the day of the waving of the Omer, tested through the dew upon the fleece of wool. The fleece of wool alludes to the tzitzis which come from wool, through which is the essential fulfillment of the Torah which we begin to prepare ourselves to receive on the day of waving the Omer. And the dew is the aspect of the illumination of Pesach, as mentioned above. And through these aspects — which are the aspects of dew and tzitzis — is the essential geulah from all the exiles which are all called by the name galus Mitzrayim. And therefore, when Gid'on wished to redeem Yisrael from their trouble, he tested through the dew upon the fleece, as mentioned above.

~ 19 ~

And this is the aspect of K'rias Yam Suf. For the essential splitting of the sea was through emunah, as Rashi explains on the pasuk, "Why do you cry out to Me?" etc. — they are worthy on account of the emunah with which they believed in Me and went out, to split the sea for them. For emunah in itself is the aspect of K'rias Yam Suf — the aspect of "He turned the sea into dry land." For the essential complete emunah is to set aside one's da'as entirely, as if one has no da'as at all, and to rely on emunah alone, which we received from our holy forefathers. And through this one is saved from all manner of questions, speculations, and confusions. For one has no confusion or question in the world that can unsettle him, since he sets aside his da'as as if he has no intellect at all and relies only on emunah alone. For in truth our da'as is absolutely nothing compared to the da'as of our holy forefathers — Avraham, Yitzchak, Ya'akov, and Moshe, etc. — and all the tzaddikim in every generation from then until now. And we must rely only upon them, who bequeathed to us the holy emunah which is our life and the length of our days — and to nullify our da'as entirely and rely only on the emunah which they planted in us through Hashem's kindness. And Yisrael, the holy ones, by merit of having attained this — nullifying their da'as entirely and relying only on emunah — through this they merited afterward to receive the Torah. As Rabbainu, zichrono livrachah, wrote on the pasuk, "Am naval v'lo chacham" — "ama d'kabilu Oraisa v'lo chakimu" — that they set aside their da'as entirely and nullified their intellect completely and relied only on emunah. As it is written, "And they believed in Hashem and in Moshe His servant" — through this they merited then K'rias Yam Suf. For K'rias Yam Suf — the aspect of the sea being turned to dry land — is literally this same aspect: that one sets aside the waters of da'as entirely and relies only on emunah, which is the aspect of dry land and earth, in the aspect of "Dwell in the land and tend emunah." And this is the aspect of the creation of the world — the aspect of "Let the waters beneath the heavens be gathered to one place, and let the dry land appear." For da'as is the aspect of water, as it is written, "And the earth shall be filled with knowledge of Hashem, as waters cover the sea." But Yisrael, the holy nation, do not employ their da'as except when the da'as is in k'dushah and purity, when through it one can merit additional emunah. For they draw all manner of da'as and intellect into the aspect of emunah — which is the essential k'dushah. And through this is the essential sustenance of the world, which stands upon emunah, as it is written, "And all His deeds are in emunah." And as Chazal expounded: "Until Chavakuk came and established them on one — 'And the tzaddik lives by his emunah.'"

Segment 54
HE:
מובָא ּבַּכַּוָנוֹת,כָּל הַמְתָקַת בְּחִינַת ַּּהַיְנו הַנ וְהַצִמְצומִים ּהַדִינִים"וְתִקון ּּל בִּשְׁלֵמות ּהָעֵצוֹת־טוֹבוֹת,עִקַר ּכִּי הוא אֶחָד כָּל שֶׁל ֹּּהַחֶסֶד וְהַיְשׁועָה ּכְּשֶׁזומַה בְּכָל שְׁלֵמָה לְעֵצָה ֹכֶה לו ְּּשֶׁצָרִיך,ובְגַשְׁמִיות ּבְּרוחָנִיות.בְּחִינַת וְזֶה בְּסֻכּוֹת שֶׁנוֹטְלִין מִינִים ּהָאַרְבָּעָה,כְּנֶגֶד שֶׁהֵם יִשְׂרָאֵל שִׁבְטֵי כְּלַל שֶׁהֵם דְגָלִים הָאַרְבָּעָה,ְּשֶׁזֶה ּבְּחִינַת הִתְאַחְדות מַלּכות בֵּית דָוִד שֶׁיִהְיֶה לֶעָתִיד, ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב"ְּּומֶלֶך אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָם."וְזֶה בְּחִינַת הָאֶתְרוֹגַ,ּשֶׁמְרַמֵז עַל מַלְכות דָוִד־מָשִׁיח,ַשֶׁכּ

EN:
And everyone in the category of Yisrael certainly receives some illumination from tosefes Shabbos. But each person receives the holiness of tosefes Shabbos according to his preparation during the weekdays, in the aspect of “one who labored on erev Shabbos shall eat on Shabbos,” as above. And therefore now, due to our many sins, we do not have the power to receive tosefes Shabbos in its completeness, in a manner that we would merit through it the complete aitzos mentioned above, to return to Hashem, yisbarach — except through the power of drawing close to the true tzaddikim, who sanctify themselves with wondrous holiness during the weekdays. Through this, they receive the holiness of Shabbos in great completeness, and they draw the holiness of Shabbos upon us as well. Therefore one travels to the tzaddikim for Shabbos, as above.

And therefore the nations, who did not receive the Torah at all — therefore they have no portion in the holiness of Shabbos. On the contrary, “on Shabbos Kodesh, all evildoers shall be scattered” — and the nations and the sitra achra have no sustenance from the sparks of holiness on Shabbos, as is brought. And therefore a non-Jew who observes Shabbos is liable to death. For even though the holiness of Shabbos comes from Above without lower arousal, nevertheless it is impossible to receive its holiness except for the children of Yisrael, who merited receiving the Torah. Through this they have the power to receive this great light of Shabbos, each one according to his level. But in any case, every person of Yisrael receives some holiness and wondrous illumination, and joy of the heart in Hashem, yisbarach, and wondrous longing for Him, yisbarach, with love and desire, every Shabbos — since every person of Yisrael has a portion in the Torah of Moshe.

Segment 55
HE:
ָל זֶה ּהוא בְּחִינַת שְׁלֵמות תִקון הָעֵצָה כַּנ"ל.ָּוְזֶה שֶׁמְנַעְנְעִין עִם האַרְבָּעָה מִינִים לְכָל הַו'קְצָווֹת,ּּהַיְנו שֶׁמַמְשִׁיכִין ְּהָעֵצָה לְתוֹך הַלֵב,ְּּכְּדֵי שֶׁנֵדַע אֵיך לְהִתְנַהֵג בְּכָל דָבָר, ָּובְכָל צַד ובְכָל מָקוֹם שֶׁנָפַלְנו לְשָׁם נִמְצָא שָׁם גַּם־כֵּן ְּאֶת הַשֵׁם יִתְבָּרַך וְנֵדַע עֵצָה שְׁלֵמְּּה אֵיך לָשׁוב מִשָׁם.

EN:
Through this one sees the greatness of man, the possessor of b'chirah [free choice] — who has power in his mouth to create for himself new mitzvos that he was never commanded to do. For example, when he forbids upon himself something that is permitted, through his mouth — it is immediately forbidden to him as a Torah prohibition! This is wondrous: this thing has no inherent prohibition in its root, yet as soon as he says with his mouth that it shall be forbidden — even without mentioning the Name of Hashem — it is immediately forbidden by the authority of a severe Torah law. Through this one sees the immense power of man the possessor of b'chirah — and the essential power is in his mouth and heart. When his heart desires to sanctify himself with some kedushah and separation, and he brings forth his desire and ratzon through his mouth — a new Torah is created from this, for it becomes a Torah prohibition. For in truth the nefesh [soul] of Yisrael at its root is a portion of the Divine from Above, and is itself the aspect of the Torah — for "HaKadosh Baruch Hu, the Torah, and Yisrael are all one," as written in the Zohar HaKadosh. Therefore he has power in his mouth to vow and create for himself mitzvos according to his soul.

Segment 56
HE:
בַּכַּוָנוֹת שֶׁמְבֹאָר ּּוְזֶה,אָנו הַנִעְנועִים ּשֶׁעַל־יְדֵי ּמַמְשִׁיכִין שָׁרְשֵׁי הַחֲסָדִים שֶׁבַּדַעַת אֶל הַו'קְצָווֹת כְּדֵי ְּלְהַמְשִׁיך ולְהָאִיר הַחֲסָדִים אֶל הַמַלְכות כָּל זֶה מְרַמֵז ּעַל הַמְשָׁכַת תִקוןהָעֵצָה,ַּשֶׁזֶה עִקַר הַחֲסָדִים ובִנְיַן ּהַמַלְכות כַּנ"ל)הלכותסוכה הלכה ז.( קא ּבְּרֹאשׁ־הַשָׁנָה וְיוֹם־כִּפור אָנו בּוֹכִין הַרְבֵּה,ֵּּוְכָל כַּוָנַת ּׁבְּכִיָתֵנו הוא עַל גָּלות הַשְׁכִינָה וְחֻרְבַּן בּּית־הַמִקְדָש, וְנִסְתַלְקו הַשֵׁם שֵׁם שֶׁנִתְעַלֵם עַל־יְדֵי ּשֶׁהוא ּהַמְאוֹרֵי־אוֹר,דְעֵינָא גַּוְנִין תְלָת בְּחִינַת ּּשֶׁהֵם ּובַת־עַיִן,ּוְהֵם בְּחִינַת הַמֹח

EN:
Likutay Halachos

Orach Chaim – Volume 1

Introduction of the Author

An introduction from the author himself, the memory of the tzadik and holy one for a blessing, which he wrote with his own hand:

This time I will give thanks to Hashem, Who has helped me thus far. What can I say? For He spoke and He acted. "Who is like Hashem our G-d…" (Psalms 113:5), "He raises the destitute from the dust, from the refuse-heaps He lifts the pauper" (Psalms 113:7) — such as myself — to draw me close to a light so pure and radiant as this, the Light of lights, the most brilliant of brilliances. Who can recount his praises? Who can tell of his glory? And although it is known that all expressions of praise and acclaim have already been customarily written about anyone of note, nevertheless, one who examines his holy books with an eye of truth — and "the understanding one will increase his learning" (Proverbs 1:5) — who sets his contemplative eye upon these words of mine, which Hashem has graciously granted me through His power, which are explained in these books — he will understand and perceive and know that all the praises and accolades and declarations of greatness that I have written about him, of blessed memory, I have still not reached even the ankles of his praiseworthy glory. For his stature, his greatness, and his might are exalted beyond limit, beyond end — that which the mouth cannot speak and the heart cannot fathom. And the One who examines hearts knows that I know within myself how meager I am. For who am I that I have come this far — to compose books? Especially matters such as these, which stand at the very apex of the universe, which open a gateway for all who knock in teshuvah [repentance], who desire to emerge from darkness into light, to draw close to Hashem yisbarach, to bask in the light of life. And if indeed, now in these generations, composing books is not considered a matter of greatness or importance — and if only it should not be cause for derision, for mockery and scorn, as there are now so many who ridicule new books, and before they even come close to look at them to see whether they are good or bad, they scheme against them in advance with sly cunning and bundles upon bundles of mockery, and assign them derogatory names — [and what of the one who assigns a nickname to his fellow — he has no share in the World to Come (Bava Metzia 58b); one who assigns a derogatory name to a sefer that speaks words of Torah, words of the living G-d, etc. — how much more so! But it is not the place to elaborate on this here] — in any event, composing books is not considered a matter of greatness and importance in these times. But even so, upright and sincere individuals are found in every generation, even now, who walk in wholeness and confidence, and "in the company of scoffers they do not sit" (Psalms 1:1), upon whom words of truth shall drip, like cold water upon a weary soul; they shall seek like silver and search like hidden treasures for words of truth and righteousness, founded upon pedestals of fine gold, upon the words of our holy Rabbis, of blessed memory.

And I, in my lowliness, know that I have not attained this level — not in the slightest — to express my opinion even before the most unworthy and the most insignificant. But this I shall proclaim and not be ashamed, and the truth I shall declare and not conceal, and "at the head of the bustling throngs I shall call out, at the openings of the gates in the city, my words I shall speak" (Proverbs 1:21), and "I shall speak of Your testimonies before kings and not be ashamed" (Psalms 119:46). For just as I am small in my own eyes on account of myself — as the One who examines hearts knows — so too is my soul precious on account of the stature and holiness of the one who bestows upon me wisdom, understanding, and knowledge: he is the honor of my master, my teacher, the holy and awesome Rav, the Rav of truth, the memory of the tzadik for a blessing. And if I were to attempt to recount even a minuscule fraction of all that he has done for my soul, the entire earth would not suffice to contain all my words. "With what shall I come before Hashem, bow before the G-d on high?" (Micah 6:6). "You have done much, You, Hashem my G-d — Your wonders and Your thoughts toward us — there is none comparable to You; were I to declare and speak of them, they are too numerous to recount" (Psalms 40:6).

And behold, the nature of this book and its construction — the reader will see with his own eyes that it is entirely founded and arranged upon all the halachos [laws] in the four sections of the Shulchan Aruch. For so was I commanded from his holy mouth: to ponder and examine each and every halachah until Hashem would illuminate my eyes to produce some novel insight within them. And everything that Hashem yisbarach merited me to innovate within them — all of it is founded upon the foundational premises that I received from our Rebbe, the holy and awesome one, the memory of the tzadik and holy one for a blessing, which are explained in his holy books — namely, Likutay Moharan Volumes 1 and 2. And at times I extracted certain awesome foundational premises from the awesome tales that he told, which are explained in the book Sipuray Ma'asiyos. For even though the allusions of the tales are beyond our comprehension — for the waters have risen to become a river that cannot be crossed — nevertheless, Hashem yisbarach graciously grants a person knowledge, and He illuminated my eyes to find within them at times certain wondrous things, as the reader will see with his own eyes in Hilchos Tefillin, Halacha 5 and in Hilchos Birchos HaShachar, Halacha 3, and in other places. And at times I gathered certain foundational premises from Sefer HaAleph-Beis. And all the foundational premises that I extracted from the books of our Rebbe, of blessed memory, and all that Hashem yisbarach helped me to innovate within them — in all of them, Hashem illuminated my eyes to find them well-explained in the verses of Tanach and in the statements of our Sages, of blessed memory, in the Gemara and Midrashim, and in the books of the holy Zohar and the writings of the Arizal. Until Hashem illuminated my eyes to incorporate them in the manner of PaRDeS into the laws of the mitzvos, according to the order of their halachos as they are explained in the four sections of the Shulchan Aruch. And I have hoped to Hashem that your eyes will behold wonders in most places — "how great are the works of Hashem, exceedingly profound are His thoughts" (Psalms 92:6) — for through these matters explained in these books, every person will be able to understand and perceive from afar the great, awesome, and wondrous [dimensions of] each and every mitzvah, and each and every detailed law of a mitzvah, and even the laws between a person and his fellow, which are explained in Choshen Mishpat, which no one takes to heart to understand from them allusions and pathways for serving Hashem yisbarach. And through the kindness of Hashem, through these books, one will quench his soul that thirsts to hear the words of Hashem.

For it is known that from the entire Torah, and all the laws and halachos in all sections of the Torah, one must extract eitzos [practical advice], pathways, and allusions to draw close to Him, yisbarach, in truth. As is explained in the words of our Rebbe, of blessed memory, in the Torah [teaching] "Chadi Rabbi Shimon" in siman 61 (Likutay Moharan I): that from all the studies a person learns, one must extract upright guidelines of conduct, etc. — see there. However, not every person merits this. And with the help of Hashem and His wondrous salvation, in these books I have opened a gate somewhat, to find true pathways in all the studies of the holy Torah. And in most places they are not merely in the manner of remez and drush alone; rather, this is truly the essence of the matter according to the esoteric intention of the mitzvah. And to explain these words of mine — multitudes of pages would not suffice to elaborate upon them. But the person who perceives in truth will understand my words somewhat, when he sets his heart well upon the matters stated in these books and in the books of our Rebbe.

And behold, although it may seem to the reader at a superficial glance, in several places where I have been lengthy in my discourse and doubled and tripled the matters in numerous places — know, my dear reader, that this too has come from Hashem of Hosts, "Who made His counsel wondrous and magnified His wisdom" (Isaiah 28:29). For the one who takes to heart to examine in truth the words of our Rebbe, of blessed memory — which are deeper than all depths in the world, and wider than the sea, to which there is no comparison — and then sets his heart well upon these words of mine, which Hashem has graciously enabled me to innovate and explain within them, he will understand well that given the extreme depth of these matters, I have still not fulfilled the obligation of explanation, even in the places where I have been very lengthy, all the more so in the other places where I have been brief. For know, that everything our Rebbe, of blessed memory, revealed consists of entirely novel foundational premises [even though they are all built and founded upon all the mitzvos of the Torah that have been received into our hands from long ago, nevertheless they are entirely novel foundational premises], and all of them are wondrous eitzos and pathways to draw close through them to Hashem yisbarach, each and every person from wherever he is. And the main intention is to fulfill them with peshitus [simplicity], just as they emerged from his mouth, with temimus [sincerity] and peshitus. However, due to the extreme materiality of our bodies and the dullness of our intellects, it is very hard and difficult to implant in a person's heart the temimus and peshitus of these matters. For every person's mind is inclined toward the wisdoms of the world, which for the most part warp the heart away from the point of truth in its truest sense, in peshitus and temimus. Especially since, in absolute truth, the temimus and peshitus of the words of our Rebbe, of blessed memory, are "deep, deep — exceedingly deep; deep, deep — who can fathom it?" (cf. Ecclesiastes 7:24). And in each and every matter that he, of blessed memory, revealed there are mountains upon mountains of halachos, wellsprings of the deep flowing forth in the valley and upon the mountain. For all his words are like an ever-flowing wellspring. As the reader will see, little by little, in the places where Hashem has graciously enabled me to find wondrous and awesome things — and the inner intentions of numerous mitzvos within a single teaching that our Rebbe, of blessed memory, revealed. For example, in the Torah [teaching] "Joy and gladness they shall attain, and sorrow and sighing shall flee" [in siman 23 of Likutay Moharan II], which is a single teaching: to snatch the sorrow and sighing into the joy, as explained there. And Hashem yisbarach helped me and illuminated my eyes to find, based on this foundational premise, very many wondrous things, as the reader will see in Even HaEzer at its beginning, and similarly in many other places. And nevertheless, the main intention is literally to strive to snatch the sorrow and sighing into the joy — that is, to transform all forms of sadness into joy, as explained there in its place. But this matter, in its simplicity — to endeavor to overcome all types of sadness and transform everything into joy — is very hard and difficult to implant in a person's heart. And Hashem yisbarach has helped me to expand the discourse on this, and to reveal and show that upon this depends the fulfillment of the entire Torah, for simchah [joy] is the point of the entire Torah and mitzvos, etc. And through expanding the discourse on this, one can perceive from afar the immense stature of simchah, and how very much one must strengthen himself to transform sadness into joy. And the gist of the intention is to merit to fulfill this advice in peshitus, and to beseech Hashem yisbarach to merit this.

And similarly with the other wondrous eitzos and pathways that he, of blessed memory, revealed — such as the Torah [teaching] "And where is the lamb for the burnt-offering?" in Likutay Moharan II, siman 12 — where the advice explained there is very deep. That is, the peshitus and temimus of this advice and pathway is very deep, and one must expand the discourse on this greatly, and speak of it in many expressions. And through the kindness of Hashem, He illuminated my eyes and I found that the pathway of this advice is alluded to in many places in the Torah, as explained in Hilchos Geviyas Chov MeHaYesomim, where the perceptive person can understand on his own one thing from another — that the entire Torah is filled with this pathway and advice. And similarly in the Torah [teaching] "Azamrah — I shall sing to my G-d with my remaining" in siman 282, which is cited in Hilchos Hashkamas HaBoker, Halacha 1. And similarly regarding the matter of ratzon [will/yearning] and longing for Hashem yisbarach — that in all these matters, one must speak extensively, until we merit to implant them in a person's heart to fulfill them in peshitus and temimus. For this is the essential thing: "it is not the study that is the main thing, but rather the deed" (Avos 1:17). Indeed, on account of all this, the necessity to be lengthy in most places — in order to explain the advice in peshitus, so that this study will lead to actual practice. And also on account of the novelties themselves, for the words of our Rebbe, of blessed memory, are very deep and wide. And in each and every Torah [teaching] there are numerous foundational premises, subjects, and wondrous novelties. In all the novelties that Hashem yisbarach opened my eyes to innovate within them — they are all bound and fastened with many connections to his awesome and holy words. And in every place where the discourse and the novelty I innovated with the help of Hashem yisbarach expands, in all of them one must return each time to all the parts of the Torah [teaching] that our Rebbe, of blessed memory, revealed — in all of them there are very many divisions and details. And as I heard from his holy mouth, of blessed memory, who said regarding my novelties: that no one understands them properly, because one needs to remember very well the words of his holy Torah, and to be fluent in all its chambers, and its details and fine points. And therefore, I was compelled in many places to be lengthy and to expand the discourse, and to repeat a single subject several times — perhaps the essence of the true intention will enter the heart of the reader, to know the novelty thoroughly. And the main thing is that through this, it should come to actual practice — to be aroused through this to fulfill the words of our Rebbe, of blessed memory, in peshitus; to fulfill the foundational premise that I extracted from the words of our Rebbe, of blessed memory, upon which I built that structure — "for exceedingly profound are His thoughts" (Psalms 92:6).

And this is clear and known to every perceptive person: that in all the places where one finds in holy books novelties and explanations at great length — whether in the Gemara, the commentary of Tosafos, or in the books of Kabbalah and PaRDeS [Peshat (literal), Remez (allusion), Drush (homiletic), Sod (esoteric)] — such as in the books of the Shach on Choshen Mishpat, or in the books of She'eilos U'Teshuvos in a very lengthy manner, or in the books of the Ari, of blessed memory, where each and every discourse expands and continues at great length, and for the most part, the discourse at the end is very much connected to the discourse from many pages earlier; and one who is well-versed in the writings of the Arizal understands that virtually the entire book Eitz Chaim and Pri Eitz Chaim are one great discourse — similarly, in all places that come at such length, Heaven forbid that the reader should become alarmed and afraid, wondering how it is possible to grasp in mind and intellect such a very long discourse. For regarding this it was said: "and the eyes of the fool are at the ends of the earth" (Proverbs 17:24), as Rashi explained there — see there. But the wise man says: "today I will learn a little, and tomorrow a little," etc., as explained there in the commentary of Rashi — see there. And this matter the youth especially need to know, and it is an obligation upon their teachers and rabbis to inform them of this, so that they should not be alarmed or afraid at all of a lengthy discourse or novelty. Rather, they should set their eyes and hearts upon it in order, little by little, and first connect one subject until they understand it somewhat, and afterwards proceed onward in order, gradually, from novelty to novelty, and from subject to subject, until they complete a column or a page. And so they should proceed, in order, each time from subject to subject, without alarm or confusion. And then they will arrive at their destination in peace, and will be able to understand even a very long discourse, even one who is not exceedingly accomplished. And I was compelled to mention this here, because in our books, praise G-d, length is very common in them in many places. Therefore, I have come to remind the reader that his thoughts should not alarm him; rather, he should proceed in order, gradually, from subject to subject, and then he will go confidently on his way. And then, if he sets his heart well, he will understand that all that appears to be lengthy discourse — it is all essential to the explanation of the matter. For in truth, in many places what seems like length is only at first glance, before one sets his heart to understand the matter well and precisely. But afterwards, when one looks further and further and sets his eyes and heart upon the matters stated there until one understands them well, then one sees that all the matters I have repeated several times — there is still much lacking, that which still would have needed to be explained further. For with the help of Hashem, in most places in these books there are very deep matters, for their foundations are upon the holy mountains, based upon the awesome foundational premises that our great, holy, and awesome Rebbe, the memory of the tzadik for a blessing, revealed. There is no measure and no limit to the depth contained therein, unto infinity without end, as each person will understand according to what he senses in his heart, whoever desires the truth in its truest sense. (And this is not the place to elaborate on this; a bit is explained in other places — see Chayay Moharan, entry: Ma'alas Toraso V'Sefarav, sections 340–391; Sichos HaRan 196–211 — see there.) And therefore, these novelties as well, which Hashem has graciously granted me, which are all built upon his holy words — in all of them there is depth, since all of them are like a commentary and explanation upon his holy words, of blessed memory. But in truth, I know within myself that I have still not touched upon his words even less than a drop in the sea.

And Hashem, the G-d of truth, shall guide me in the path of truth, as the One who examines hearts knows what is hidden in my heart and my thought: that all my yearning is only for the point of truth. Blessed is our G-d Who has dealt bountifully with us and given us a Torah of truth. "These and more may He continue with us, and may He remember the kindnesses of the Patriarchs, and grant truth to Yaakov" (Micah 7:20). And may it be speedily fulfilled: "Truth shall sprout from the earth" (Psalms 85:12), until the throne of David shall be established in kindness, "and he shall sit upon it in truth" (Isaiah 16:5), speedily in our days, amen, so may it be His will.

The Laws of Rising in the Morning — Halacha 1

"One should muster the strength of a lion to rise in the morning for the service of his Creator, so that he should be the one who awakens the dawn."

Hagahah: "I have set Hashem before me always — this is a major principle of the Torah," etc.

For it is brought in the words of our Rebbe, of blessed memory (Likutay Moharan I, 282): when a person begins to search within himself and sees that he is very far from Hashem yisbarach, and he is full of sins and many blemishes, and it appears to him that he is far from good — then he must search and seek and find within himself some good. How is it possible that he has never done any good in all his days? And even though he sees that even the little good he did is full of wounds, for it is thoroughly mixed with much pesoles [impurity/waste] — even so, it is impossible that there is not some nekudah tovah [good point] within it, at the very least. And similarly, he should search and find within himself yet more good. And even though this good is also mixed with much pesoles, even so, at the very least there is some nekudah tovah within it. And so he should search and find within himself still more nekudos tovos [good points]. And through this — that he judges himself to the side of merit and finds within himself nekudos tovos still, even though he did what he did and blemished what he blemished — through this, he truly moves from the side of guilt and enters the side of merit in truth. And through this, he can merit teshuvah [repentance]. And this is the aspect of: "Yet a little while and there is no wicked one" (Psalms 37:10) — etc. Through that "yet a little" where he is not wicked, through this: "and you shall contemplate" — etc. See there. And through this, he can gladden himself, and then he can pray. And this is the aspect of: "Azamrah — I shall sing to my G-d with my odi [remaining]" (Psalms 146:2) — through the "yet a little" that he finds within himself, through this he can sing and give thanks to Hashem. And through this, nigunim [melodies] are fashioned, for the melodies are fashioned through sifting a good spirit from a despondent spirit, etc. And this is the meaning of "Azamrah" — precisely — an aspect of nigunim, etc. And similarly, one must judge others to the side of merit; even a complete rasha — one must search and find in him some nekudah tovah, etc. — see there. And whoever can accomplish this — to find a nekudah tovah even in the sinners of Israel — he can serve as a chazan and pray before the amud, etc. — see there. And know that each one of the tzadikim of the generation builds a Mishkan [Tabernacle], from which the schoolchildren receive the breath of their mouths which has no sin in it; for this reason they begin [their Torah study] from Vayikra, etc. — see there. And this tzadik, who can gather all the good found in each person, he knows all the aspects pertaining to this matter of the Mishkanos mentioned above that the tzadikim build, from which the schoolchildren receive the breath of their mouths which has no sin in it, etc. — see there, all of this well.

And this is the aspect of the awakening from sleep. For when a person sees that he is far from Hashem yisbarach, etc. — this is an aspect of sheinah [sleep], which is one-sixtieth of death. And when he searches and seeks and finds within himself some nekudah tovah still, and revives and gladdens himself and arouses himself to the service of Hashem yisbarach through this — this is the aspect of awakening from sleep. And this is the aspect of: "Hashem, how numerous are my tormentors, the many…" (Psalms 3:2) — etc. That is, the tormentors of the soul, which are the sins and blemishes of each person — for this is the primary tribulation of a person. And when they overpower the person, G-d forbid, then they seek to fell him entirely, G-d forbid — as if there is no longer any hope for him, G-d forbid. And this is: "Many say of my soul: there is no salvation for him through G-d, selah" (Psalms 3:3). And then he is in the aspect of sleep, as above. And this is: "I lay down and I slept" (Psalms 3:6) — for this is the aspect of sleep, as above. But in truth, a person is forbidden to despair of himself. And he must muster strength to awaken from his sleep through the bit of good he still finds within himself, as above. And this is: "I awoke, for Hashem supports me" (Psalms 3:6) — that I muster strength and awaken from my sleep, for I do not despair of myself yet, for Hashem supports me. For the nekudah tovah that a person finds within himself — this is an aspect of G-dliness, as it were. For all good comes from Him, yisbarach. For Oraysa and Yisrael and Kudsha Brich Hu are all one (Zohar III, 73a). It follows that when there is within a Jew some nekudah tovah — that is, some mitzvah or good deed — that good is in complete unity with Him, yisbarach. For "Hashem is good to all" (Psalms 145:9), and as it is written: "Taste and see that Hashem is good" (Psalms 34:9). For all the good found anywhere is entirely from Him, yisbarach. And this is: "for Hashem supports me" — that is, the nekudah tovah that I find within myself — which is an aspect of G-dliness, an aspect of "Hashem is good to all" — this is what supports me and awakens me from the sleep. And then: "I shall not fear the myriads of people who have set upon me all around" (Psalms 3:7) — for I no longer fear them, even though they are myriads upon myriads of blemishes and sins standing against me to fell me, G-d forbid. For since I find within myself yet some nekudah tovah, through this I awaken from the sleep, and through this I truly enter the side of merit, and through this I will merit teshuvah, etc., as above. For all the evil is repelled before the bit of good that one finds within himself, and through this he revives and lifts himself. For a little light dispels much darkness, as is known. And this is the aspect of: "I awoke, and I am still with You" (Psalms 139:18) — through the "od" [remaining], the "yet a little" that is mine — that is, the nekudah tovah, as above — the aspect of "Azamrah — I shall sing to my G-d with my odi" as above. And this is: "and my 'od' is with You" — that is, the "yet a little" of mine that is still with You, as above — through this, "I awoke," for this is the aspect of awakening from sleep, as above.

And this is the aspect of: "Awake, my glory! Awake, O nevel and kinor! I shall awaken the dawn!" (Psalms 57:9). That is, a person must arouse himself from his sleep and from his fallen state. And through what will he arouse himself? Through the nekudos tovos that he still finds within himself. And this is: "I shall awaken the dawn [shachar]" — for the nekudah tovah is in the aspect of shachar, in the aspect of: "I am black [shechorah] but comely, O daughters of Jerusalem" (Song of Songs 1:5). For since this nekudah is intermingled with much pesoles and with many blemishes that this person has committed, therefore it appears as though she is shechorah — for she lies in gloom and darkness, G-d forbid, within him. But when one judges himself to the side of merit and arouses and finds within himself the nekudah tovah, as above, then she declares: "I am black but comely — do not gaze upon me that I am swarthy," etc. — for the darkness is not from me, etc., as Rashi explained there. For the nekudah tovah itself that exists within a person — even within the sinners of Israel — is comely and beautiful exceedingly. Only the darkness covers over her. But when one arouses her, she declares: "I am black but comely — do not gaze upon me that I am swarthy" — for on my own account, I am comely exceedingly. And this is the aspect of what our Sages, of blessed memory, said (Midrash Shir HaShirim 1): "I am black" — through the deed of the [Golden] Calf; "and I am comely" — through the making of the Mishkan. That is, even though I have many sins and have become very distant from Him, yisbarach — and this is the aspect of the deed of the Calf, which encompasses all the sins in the world, for "anyone who acknowledges idolatry is as if he denies the entire Torah" (Chullin 5a) — even so: "I am comely through the making of the Mishkan" — that is, the aspect of the little bit of good that I still find within myself. For immediately after the deed of the Calf they were commanded regarding the work of the Mishkan, since Hashem yisbarach became appeased toward Israel through Moshe, who devoted his very life on their behalf and prayed for them. For Moshe was able to find a nekudah tovah even in the most lowly of the lowly, as is explained in the words of our Rebbe, of blessed memory, many times (Likutay Moharan I, 282; II, 8). And through this he was able to pray on their behalf, even when they had blemished the entire Torah through the deed of the Calf; nevertheless, he found nekudos tovos within them. And therefore Moshe said: "Why, Hashem, should Your anger flare against Your people?" (Exodus 32:11) — etc. For he found the good within them, and then the evil is completely repelled, as above. And therefore he said: "Why, Hashem, should Your anger flare against Your people?" — for the evil is not considered at all in comparison to the bit of good that is still within them. And Hashem yisbarach was appeased by him: "and Hashem relented regarding the evil" (Exodus 32:14), etc. And then Hashem yisbarach taught Moshe the order of prayer, and arranged before him the Thirteen Attributes of Mercy. And this is: "and He said: I shall cause all My goodness to pass before you" (Exodus 33:19) — etc. That He taught him and revealed to him all of His goodness, yisbarach, as it were — so that he should know that Hashem yisbarach is good to all, always, and one can awaken the good in the worst of the worst, and bring him to the side of merit, and return him in teshuvah. And this is the aspect of the Thirteen Attributes of Mercy, the aspect of: "Hashem, Hashem, G-d, compassionate and gracious, slow to anger" (Exodus 34:6) — etc. That Hashem yisbarach is full of mercy and good to all, and extends patience to the righteous and to the wicked alike. For He inclines toward chesed and judges everyone to the side of merit, and finds a nekudah tovah even in the sinners of Israel. And through this, He tips the scale to the side of merit, as above. And this is the aspect of: "He preserves chesed for thousands" (Exodus 34:7) — that the aspect of chesed, His inclining toward chesed, yisbarach, and judging to the side of merit, and finding a nekudah tovah, etc. — this chesed is preserved and sweetens for "thousands" — that is, even though there are thousands and myriads of blemishes that this person committed standing against it, even so, the little bit of good that is found through the chesed repels everything, as above. And through this: "He bears iniquity and transgression" (Exodus 34:7) — etc. For through this, one truly enters the side of merit, etc., as above.

And then, when Hashem yisbarach became appeased by Moshe — through his finding good in all of Israel even after the deed of the Calf, as above — for Moshe was entirely good, in the aspect of: "and she saw him, that he was good" (Exodus 2:2), and therefore he always had the power to find the good in each person, even in the sinners of Israel, as above — through this, Hashem yisbarach was appeased, as above. And then He commanded them regarding the work of the Mishkan: that each one should bring the donation of his heart for the work of the Mishkan. For He was arousing the good within each person, and each one, according to the good he possessed, brought the donation of his good heart for the work of the Mishkan. For the Mishkan was built from all the good that was sifted and clarified from each individual of Israel. And this is the aspect of: "gold and silver and copper, and turquoise and purple and scarlet thread" (Exodus 25:3–4) — etc. — that each and every person brought according to the nekudah tovah that was his. For gold, silver, copper, and turquoise, etc. are aspects of the supernal colors, which are aspects of the good that exists within each Jew. And this is the aspect of: "Israel, in whom I take glory" (Isaiah 49:3) — that they are comprised of many colors — that is, the nekudos tovos that exist in each Jew. There is a nekudah tovah even in the most lowly among them, which his fellow does not possess, as is explained elsewhere (Likutay Moharan I, 34). And Hashem yisbarach takes glory in them, as above. And this is the aspect of the colors in the Beis HaMikdash and the Mishkan, the aspect of gold and silver, etc., that each one brought from the donation of his good heart. For there, all the nekudos tovos were gathered — which are the aspect of the supernal colors that exist in each Jew. And therefore, after the deed of the Calf, when Moshe needed to search and find the nekudos tovos in each Jew, as above — therefore at that time specifically they were commanded regarding the work of the Mishkan. For the Mishkan was built from this — from the nekudos tovos, as above. And this is: "I am black" — through the deed of the Calf; "and I am comely" — through the work of the Mishkan — that is, through the nekudos tovos that I find within myself, which are the aspect of the work of the Mishkan, as above. And similarly it is understood from the words of our Rebbe mentioned above: that through the good found in each Jew, the Mishkan is built. And therefore, he who can find all the good in Israel — who is the aspect of the chazan, as above — he knows all the aspects pertaining to the Mishkanos of each of the tzadikim mentioned above — see there. For the essential building of the Mishkan is through this — through the good mentioned above. And in this, the words of our Rebbe mentioned above are beautifully connected — see there well.

And this is: "Awake, my glory! Awake…" (Psalms 57:9) — etc. And through what can I awaken? Through "I shall awaken the dawn [shachar]" — through my arousing the shachar, that is, the nekudah tovah, which is the aspect of shachar, the aspect of "I am black [shechorah] but comely" — through this I can awaken from my sleep and from my fallen state, etc., as above. And this is the aspect of: "Awake, O nevel" — etc. For through this, nigunim are fashioned, the aspect of "Azamrah — I shall sing to my G-d with my odi" as above.

And this is alluded to in the words of the Shulchan Aruch: "One should muster the strength of a lion to rise in the morning for the service of his Creator" — that a person must muster strength and awaken from his sleep and from his fallen state. And through what will he awaken? Through "he should be the one who awakens the dawn [shachar]" — that is, as above: that he should awaken the nekudos tovos, which are aspects of shachar, the aspect of "I shall awaken the dawn" — and through this he will awaken from his sleep and his fallen state, etc., as above. And this is the aspect of: "to rise in the morning [baboker]" — for the essential awakening from the sleep mentioned above is through the aspect of "the morning of Avraham" (Zohar, Mikeitz 203a), the man of chesed. That is, through inclining toward chesed and judging himself to the side of merit, as above. And therefore Avraham used to convert converts — for he would incline toward chesed and find a nekudah tovah in each person, and through this he would draw everyone close to Hashem yisbarach, as above. And this is why the Hagahah is juxtaposed: "I have set Hashem before me always" — that is, I constantly place and set Hashem before my eyes. For even though I am far from Him, yisbarach, nevertheless, Hashem is before me always, in every place — for I find within myself a nekudah tovah, as above. And this is the meaning of the verse: "I have set Hashem before me always, for He is at my right hand, I shall not falter" (Psalms 16:8). That is, I constantly set Hashem before me, even in the lowest levels, G-d forbid. For "He is at my right hand, I shall not falter" — for through the aspect of the yamin, the aspect of Avraham, the aspect of chesed — through this I shall not falter, in the aspect of: "If I said, my foot has slipped — Your chesed, Hashem, supported me" (Psalms 94:18). For through the chesed — through inclining toward chesed and judging himself to the side of merit, and finding within himself some nekudah tovah still — through this he can find Hashem yisbarach always, and through this he will never falter. And this is: "When my troubling thoughts multiply within me, Your consolations delight my soul" (Psalms 94:19) — that is, when the multitude of thoughts confuse me and seek to fell me, G-d forbid, through the multitude of blemishes, etc. — then "Your consolations delight my soul" — that is, that Hashem yisbarach consoles him through helping him find some nekudah tovah within himself. And this is his consolation, and through this he delights his soul, etc., as above.

It emerges that the essential aspect of the awakening from sleep is through the nekudos tovos that one finds within himself, even when he is, G-d forbid, in the very lowest level, etc., as above. And through this, nigunim are fashioned, etc., as above. For at night, which is the time of sleep, then the Shechinah performs berurim [clarifications/siftings], as is known. And this alludes to the above: that when the aspect of sleep overpowers a person, then he must seek and search to find within himself nekudos tovos, and through this he will awaken from his sleep, as above. And this is the aspect of: "I recall my melody in the night; with my heart I converse and my spirit searches" (Psalms 77:7) — that in the night and darkness, the aspect of sleep, then "with my heart I converse and my spirit searches" — that I search and seek the good spirit, the aspect of the nekudah tovah. And through this, nigunim are fashioned, as above, the aspect of "I recall my melody in the night." And through this — that one musters strength to awaken from his sleep through the nekudos tovos he finds within himself, as above — through this is the essential rectification of prayer. For the essential prayer is only when one merits to find within himself the nekudos tovos, in the aspect of "Azamrah — I shall sing to my G-d with my odi" as above. And this is the aspect of the order of the prayer service: that first we recite the Korbanos [sacrificial passages] and Ketores [incense passage], which are aspects of berurim — finding and sifting nekudos tovos even from the aspect of animality, from the very lowest level of asiyah, as is known. For this is the essential aspect of the korban — to elevate from animal to human. And this is the aspect of the Ketores, which included chelbonah [galbanum — a foul-smelling spice]. That is, one sifts and finds the good even in the sinners of Israel, in the aspect of chelbonah. And as our Sages, of blessed memory, derived from this (Kerisus 6b): "Any fast [prayer] in which the sinners of Israel do not participate, is not a [valid] fast [prayer]." For the essential prayer, in the aspect of Ketores, is through sifting and finding nekudos tovos even in the sinners of Israel in the aspect of chelbonah, as above. And this is the aspect of the eleven spices of the Ketores: that is, ten spices apart from chelbonah — this is the aspect of the ten types of melody, which are fashioned through sifting and finding the good within the sinners of Israel in the aspect of chelbonah, as above.

And when we recite the passage of the Korbanos, it is as if we have offered them, as our Sages, of blessed memory, said: "Whoever engages in the Torah [study] of the olah-offering, it is as if he offered an olah" (Menachos 110a) — etc. For the essential rectification of the Korbanos is through the aspect of dibur [speech] — to elevate from domem [inanimate], tzomeiach [vegetative], chai [animate] to medaber [speaking]. For the nekudos tovos, when they ascend from where they ascend — from the lowest levels — the essential thing is that they should ascend to the level of dibur. For initially, when the good is not yet clarified and recognized — because the evil covers over it — then one is in the aspect of a mute who has no speech, in the aspect of: "I was mute with silence, I was still, [deprived] of good" (Psalms 39:3) — etc. And when one reveals the good, as above, then the essential revelation and elevation of the good is the aspect of dibur. And this is the aspect of: "My dove, in the clefts of the rock, in the concealment of the cliff" (Song of Songs 2:14) — this is the aspect of the nekudah tovah, which is the aspect of a faithful dove that is devoted to her mate and never abandons him, etc., as our Sages, of blessed memory, said (Midrash Shir HaShirim 4). For the nekudah tovah within each person — even within the most lowly — is always attached to Hashem yisbarach, in every place that she is. And when she falls, G-d forbid, into the depths of the kelipos, which surround her from every side, in the aspect of "my dove, in the clefts of the rock, in the concealment of the cliff" — in the ultimate concealment — then Hashem yisbarach says to her: "Show me your countenance, let me hear your voice; for your voice is sweet and your countenance is comely" (Song of Songs 2:14). For even though you are in "the concealment of the cliff," nevertheless, you yourself are exceedingly comely, in the aspect of "I am black but comely," as above. And therefore, reveal yourself and show your countenance, for you are still comely — for the nekudah tovah is always comely. And therefore: "Show me your countenance, let me hear your voice" — that is, reveal and discover the beauty of the nekudah tovah, and through this: "let me hear your voice" — for through this one merits dibur, for then one can speak, to give thanks and to praise Hashem yisbarach. For previously, he could not speak at all, as above. And this is the aspect of: "You who dwell in the gardens, companions listen for your voice — let me hear it!" (Song of Songs 8:13). And Rashi explained: "You who dwell in the gardens" — among the nations, etc. That is, the aspect of the nekudos tovos that dwell and lie among the nations — which are the evil desires and blemishes, etc. — which are the aspect of the nations of the world, as brought elsewhere (Likutay Moharan I, 36). And Hashem yisbarach yearns for their voice. And this is: "companions listen for your voice — let me hear it!" — for Hashem yisbarach yearns that the nekudos tovos be revealed and make their voices heard in song and praise to Hashem yisbarach, as above. And this is the aspect of the korban — that one elevates the nekudos tovos to the level of medaber, as above. And therefore, one who engages in the Torah [study] of the olah — it is as if he offered it, etc. For the essential rectification of the korban is through the aspect of dibur, as above.

And this is the aspect of: "the Kohanim at their service, and the Levi'im on their platform, and the Israelites at their post [ma'amad]" (Megillah 3a). For the essential rectification of the korban — which is to find and sift the nekudah tovah from within the pesoles, from the aspect of animality — is through the Kohen, the man of chesed. For through inclining toward chesed and judging to the side of merit, through this one finds nekudos tovos in all the lowest levels — and this is the aspect of the Korbanos, as above. And therefore, all the rectifications of the korban are performed through the Kohen, the man of chesed, who is the aspect of Avraham, as it is written: "You are a Kohen forever" (Psalms 110:4) — and as above. And through this, nigunim are fashioned, as above. And this is the aspect of: "the Levi'im on their platform" — who would conduct the singing on the platform at the time of the offering of the korban. For through the aspect of the korban performed by the Kohen, the man of chesed — which is the aspect of sifting and finding good through inclining toward chesed — through this, nigunim are fashioned, as above. And: "the Israelites at their post" — who would engage in Torah study — this is the aspect of dibur; for through this, the good is elevated to dibur, which is the essential elevation, as above. And therefore, the men of the ma'amad would read from Parashas Bereishis (Ta'anis 26a) and from Parashas Ha'azinu. For Ma'aseh Bereishis is essentially [accomplished] through the sifting of the good, in the aspect of: "and in His goodness, He renews each day, constantly, the act of Creation." And this is the aspect of "ki tov" [that it was good] stated throughout each of the six days of Creation. For before the rectification of Ma'aseh Bereishis, it is stated: "and the earth was tohu vavohu and darkness" (Genesis 1:2) — this is the aspect of the overpowering of the evil that covers over the good. And the rectification was through the aspect of: "and the spirit of G-d hovered" (Genesis 1:2) — "this is the spirit of Mashiach" (Bereishis Rabbah 2:4) — which is the aspect of the good. For all the nekudos tovos found in each Jew — this is an aspect of the radiance of Mashiach. For the essential good is Mashiach, the aspect of Moshe, in the aspect of: "And it shall be in the morning: if he will redeem you — good, he shall redeem" (Ruth 3:13). And through the aspect of the spirit of G-d, the good spirit, the aspect of the spirit of Mashiach — through this is the essential sustenance and building of the world. And through this — through the nekudos tovos found from within tohu vavohu and darkness — through this: "And G-d said, 'Let there be light,' and there was light" (Genesis 1:3). And then: "And G-d separated between the light and the darkness" (Genesis 1:4) — etc. For through the nekudah tovah, one truly enters the side of merit, and then the light is revealed, and the darkness is separated from the light, the evil from the good, etc. — as above. It emerges that the essential Ma'aseh Bereishis is through finding and sifting the nekudah tovah, as above. And this is the aspect of: "the form of the Mishkan corresponds to the form of the act of Creation" (cf. Introduction to Tikkunay Zohar) — for the Mishkan is also from the aspect of the good that is sifted, etc., as above. And therefore, the men of the ma'amad — who stood at the Korbanos — would engage in [reading] Ma'aseh Bereishis. For the korban is in the aspect of Ma'aseh Bereishis — which is the aspect of sifting the good, etc., as above. And therefore, the korban was performed in the Mishkan or in the Beis HaMikdash, for the Mishkan and the Beis HaMikdash are also built through the sifting of the good, etc., as above. And this is the aspect of: "this good mountain" (Deuteronomy 3:25) — which is said regarding the Beis HaMikdash. And this is the aspect of Parashas Ha'azinu that the men of the ma'amad would read. For Parashas Ha'azinu is the shirah about which Moshe Rabbeinu promised that through this song, the Torah would never be forgotten, as it is written: "And this song shall speak up" (Deuteronomy 31:21) — etc. That even in the ultimate concealment, in the aspect of "and I shall surely hide [haster astir]" (Deuteronomy 31:18), the song shall endure forever. For the song alludes to the fact that even if Israel are very distant from Hashem yisbarach, in the ultimate concealment — nevertheless, they are close to Him, yisbarach. For nekudos tovos are still found within them — even within the most lowly — as above. And this is the aspect of: "for the portion of Hashem is His people, Yaakov… He found him in a desert land" (Deuteronomy 32:9–10) — that even in a desert land and in tohu, one finds "the portion of Hashem is His people" — that is, the aspect of nekudos tovos, which are the aspect of "the portion of Hashem is His people," etc. And therefore, Parashas Ha'azinu is read over the Korbanos, as above. For this is why Parashas Ha'azinu is called a "song," as it is written: "And this song shall speak up" — etc. For from the nekudos tovos mentioned above, which are found in a desert land and in tohu, etc. — from this, a song and melody is fashioned, as above. And after the recitation of the Korbanos and Ketores — which are the aspect of sifting and finding nekudos tovos even in the very lowest levels, as above — afterwards, we recite Pesukay D'Zimrah. For through the nekudos tovos, nigunim are fashioned, the aspect of "Azamrah — I shall sing to my G-d with my odi" — "Azamrah" precisely, as above. And this is the aspect of Pesukay D'Zimrah, which are the aspect of the zemiros and nigunim that are fashioned through sifting and finding nekudos tovos in the lowest levels, as above. And therefore, within Pesukay D'Zimrah we recite the verse "Azamrah — I shall sing to my G-d with my odi" mentioned above — and as above.

And afterwards, we recite Birchos Krias Shema, and we bless Hashem yisbarach for the renewal of Ma'aseh Bereishis — that He renews in His goodness each day, constantly — this is the aspect of the work of the Mishkan, which was built from the good mentioned above, as above. For "the form of the Mishkan corresponds to the form of the act of Creation," as above. And there is the essential rectification of prayer, as it is written: "For My house shall be called a house of prayer for all the nations — declares Hashem, G-d, Who gathers the dispersed of Israel" (Isaiah 56:7–8) — etc. For the essential building of the Beis HaMikdash is through Hashem yisbarach gathering the dispersed of Israel — through finding even in the dispersed and the lost, nekudos tovos, and gathering them into the holiness. And through this good that will be gathered at the time of the coming of the redeemer, speedily in our days — through this will be the building of the Beis HaMikdash, the aspect of "this good mountain," as above. And there is the essential rectification of prayer, as above. For the essential prayer is only through this — through the good that is found, as above. And therefore, before the prayer we recite Korbanos and Pesukay D'Zimrah — that is, we sift the nekudos tovos, etc. — and from this, nigunim and zemiros are fashioned, as above. And afterwards, we build from this a Mishkan, where the essential rectification of prayer takes place. And this is the aspect of Birchos Krias Shema, which are the aspect of the heichalos [celestial chambers] of holiness, the aspect of the Mishkan, the aspect of the Beis HaMikdash — for they are the heichalos of holiness. And therefore we say then: "and in His goodness, He renews each day, constantly, the act of Creation" — for "the form of the Mishkan corresponds to the form of the act of Creation," as above. And from there — from the aspect of the Mishkan — the schoolchildren receive the breath of their mouths that has no sin in it. And this is the aspect of Krias Shema, the aspect of: "And you shall teach them to your children" (Deuteronomy 6:7) — etc. — "and you shall teach them to your children, to speak of them" (Deuteronomy 11:19) — etc. For the essential aspect of Krias Shema is from the aspect of the good that was sifted, as above. And through this, Kudsha Brich Hu and the Shechinah are unified — through the ha'alas ma"n [raising of the feminine waters], that the Shechinah takes pride, as it were: "See with what kind of children I come before You." And all this is through finding nekudos tovos even in the sinners of Israel, for this is the aspect of the ha'alas ma"n — to raise the holiness from the deepest depths of the kelipos. And through this, [the Shechinah] takes even greater pride, for this is the essential honor of Hashem yisbarach, as our Rebbe, of blessed memory, wrote many times, as it is written in the Zohar (Yisro 67a): "When Yisro came — specifically then — the Name of the Holy One, blessed be He, was elevated and glorified above and below." For specifically when the nekudos tovos that were lying very low are elevated and raised up, through this specifically the Shechinah takes pride, as it were, even more so. And through this, Kudsha Brich Hu and the Shechinah are unified, the aspect of "Hashem is our G-d, Hashem is One" — as is known. And this is the aspect of: "and the Mishkan was one" (Exodus 26:6) — that all the nekudos tovos are subsumed within His unity, yisbarach. And then we begin to pray the Shemoneh Esreh, and we begin: "My L-rd, open my lips" (Psalms 51:17) — etc. For through all of the above, specifically, one is able to pray — through finding the good and making a Mishkan, etc., as above. And then one can open his mouth to speak, for this is the essential elevation of the good — that it should ascend to the level of dibur. And therefore we beseech for this: "My L-rd, open my lips" — etc.

And this is the aspect of the donning of garments: that one must grasp the garment with the right side and always give precedence to the right over the left. For the essential matter depends upon the aspect of yamin — that is, through inclining toward chesed and finding within himself some nekudos tovos. And through this, one awakens from the sleep, as above. And through this, garments are fashioned — to clothe one's soul, which had been naked until now, throughout the time that the good was not yet revealed, when one was in the aspect of sleep. And this is the aspect of the blessing "Malbish Arumim" — Who clothes the naked — that we bless each morning, as is brought. For through the nekudos tovos that are revealed — which are the aspect of "Israel, in whom I take glory" (Isaiah 49:3) — for through them Hashem yisbarach takes glory, as it were, as above — through this, garments are fashioned, aspects of garments of splendor, garments of honor. And this is the aspect of tzitzis and tefillin, which are aspects of garments of the neshamah, the aspect of "ki hu kesusah levadah, hu simlaso le'oro — this refers to tzitzis and tefillin" (Zohar, Bereishis 23a) — which are fashioned from the nekudos tovos that are sifted during the night, in the aspect of the above, as understood from the sacred writings. It emerges that the essential aspect of garments — garments of splendor, the totality of the colors — is fashioned from the aspect of the nekudos tovos that are sifted, which are the aspect of the totality of the colors, as above. And therefore (Shulchan Aruch, Orach Chaim 2:4), one must give precedence to the right when donning garments, for all of this is drawn from the aspect of yamin — through inclining toward chesed, through which one finds nekudos tovos, etc. — and through this, garments are fashioned, as above.

And all the Birchos HaShachar [Morning Blessings] allude to this: that one praises Hashem yisbarach for having helped him find within himself nekudos tovos, so that he may awaken from his sleep and his fallen state. And this is the aspect of: "HaNosein LaSechvi Vinah" — Who gives the rooster understanding to distinguish between day and night — for the nekudah tovah is the aspect of day, and the evil is the aspect of night and darkness. And through finding the nekudos tovos, the evil is then separated, and then one distinguishes between day and night. And this is the aspect of: "Shelo Asani Goy" — Who has not made me a gentile — etc. For if he had not found within himself the nekudah tovah, he could have fallen completely, G-d forbid, and would have become a gentile, G-d forbid. And now, through having been awakened and strengthened — through the help of Hashem yisbarach to find within himself a nekudah tovah, as above — therefore he gives thanks and praises Hashem yisbarach: "Who has not made me a gentile." And this is the aspect of: "Pokei'ach Ivrim" — Who opens the eyes of the blind; "Matir Asurim" — Who releases the bound; "Zokeif Kefufim" — Who straightens the bent. For initially, during his sleep and his fallen state, he was in the aspect of a blind person groping in the dark, and he was literally in a prison-house, and he was bent over, etc. And now, through the nekudah tovah he found within himself — through Hashem opening his eyes — through this he is released from his bonds and straightened from his stoop, etc. For through this he truly merits to move from the side of guilt to the side of merit, and to return in teshuvah, as above. And similarly, all the other blessings allude to this. And this is why it concludes with: "HaNoisen LaYa'eif Ko'ach" — Who gives strength to the weary — that He gave him strength in the midst of his great weariness, so that he could yet awaken from his sleep. And this is: "HaMa'avir Sheinah Me'einai" — Who removes sleep from my eyes — etc. And all of this is through the chesed, as above. And this is why it concludes: "HaGomel Chasadim Tovim" — Who bestows good kindnesses — for everything is through the chesed, the aspect of "the morning of Avraham" (Zohar, Mikeitz 203a) — through inclining toward chesed, as above.

And this is the aspect of the Four Special Parshiyos. Parashas Shekalim — the aspect of tzedakah, for tzedakah is the aspect of "chesed to Avraham" (Micah 7:20), who performed charity and kindness with the entire world. For through this, one can find the nekudos tovos, as above. And this is the aspect of: "Righteousness calls him to its feet" (Isaiah 41:2) — that through tzedakah, one can call forth the good that has fallen to the lowest level, the aspect of raglayim [feet] — in the aspect of: "and she uncovered his feet and lay down" (Ruth 3:7). And similarly it is alluded to in the words of our Rebbe, of blessed memory, in another place (Likutay Moharan I, 17): that through tzedakah, one arouses the good that is hidden and concealed in places distant from Hashem yisbarach. And this is the aspect of Shekalim — the donations for the Mishkan. For the Mishkan was built from the aspect of the good that was gathered, etc., as above.

And afterwards, we read Parashas Zachor — the aspect of the war against Amalek. For through finding the good, as above, Amalek is subdued — which is the force of the sitra achra that overpowers, G-d forbid, to fell the weak of strength among Israel, as if there is no longer any hope for them, G-d forbid. In the aspect of: "and he cut off all the stragglers at your rear… and you were weary and exhausted" (Deuteronomy 25:18) — etc. That he seeks to cut off the stragglers — that is, the weak of strength — to fell them downward, G-d forbid. But when one merits to find within himself the nekudah tovah even during his fall, G-d forbid — through this, Amalek is subdued. And therefore, after Parashas Shekalim — which is the aspect of the arousal of the good, as above — we read Parashas Zachor, for through this, Amalek is subdued, as above.

And afterwards, we read Parashas Parah, which is the aspect of teshuvah, in the aspect of (Midrash Rabbah, Parashas Chukas): "Let the mother come and clean up after her child." For through the nekudos tovos that one finds, through this the evil is subdued — the aspect of Amalek — and through this one truly merits teshuvah, as above. And this is the aspect of (Zohar, Chukas 180b): "Red heifer — completely red — this is harsh judgment; unblemished — this is softened judgment." That is, when one is in the aspect of harsh judgment, where the evil is overpowering, G-d forbid — which is the aspect of harsh judgment, G-d forbid — then one must soften the judgment through finding within himself some nekudah tovah still. And this is the aspect of: "which has no blemish, upon which no yoke has come" (Numbers 19:2) — for the nekudah tovah is the aspect of a faithful dove that has no blemish, for she is comely and beautiful, in the aspect of "I am black but comely," etc., as above. And this is the aspect of: "it purifies the impure and renders impure the pure." For this quality — that one judges himself to the side of merit and finds within himself nekudos tovos — this quality purifies the impure and renders impure the pure. For one who is in the lowest level must specifically find merit within himself in order that he should not fall completely, G-d forbid, and his essential purification and teshuvah is through this specifically, as above. But one who is pure — if he considers himself to be on the level of good — he is certainly damaged by this, for he will fall into arrogance, G-d forbid. And as our Sages, of blessed memory, said: "Even if the entire world says to you 'you are a tzadik,' consider yourself as if you were a rasha." Therefore they said "as if a rasha" — and not an actual complete rasha, G-d forbid — for it is forbidden to consider oneself a complete rasha, G-d forbid. Rather, on the contrary: when it appears to him that he is a complete rasha, G-d forbid — and even if the truth is actually so, G-d forbid — even so, he must search and seek to find within himself a nekudah tovah, so that he should not be, G-d forbid, a complete rasha, as above. And through this he is purified and merits teshuvah, as above. And this is the aspect of "it purifies the impure and renders impure the pure," as above.

And afterwards, we read Parashas HaChodesh, for this is the aspect of Kiddush HaChodesh [sanctification of the New Moon], the aspect of the filling of the moon from its diminishment. For it is known that when Israel are, G-d forbid, in a diminished state, this is the aspect of the blemish of the moon, the grievance of the moon, from which all the blemishes and sins derive, G-d forbid. And therefore, when a Jew awakens and finds within himself a nekudah tovah, and through this returns in teshuvah, as above — this is the aspect of the filling of the moon from its diminishment, the aspect of Kiddush HaChodesh. For the essential Kiddush HaChodesh is through the above. For at the beginning of the month, when the moon is seen in order to sanctify it in the Beis Din [court], it is then very, very small and thin, and then it is merely in the aspect of a point — that is, the aspect of the nekudah tovah mentioned above, which is the aspect of "I am black but comely," etc., as above. That is, when the moon is at the ultimate state of diminishment at the end of the month, then all of Israel must search and seek it until they find witnesses who have seen some tiny point of the moon, and then they sanctify the month in Beis Din, which is the aspect of the rectification and filling of the moon. For through the aspect of a mere point — the aspect of the nekudah tovah that one merits to find at the ultimate state of diminishment — through this one is rectified and truly enters the side of merit, etc., as above — which is the aspect of the rectification and filling of the moon from its diminishment, etc., as above. And therefore the Beis Din and all of Israel say: "Mekudash, mekudash! [Sanctified, sanctified!]" (Rosh HaShanah 24a) — for through a mere point, one becomes sanctified, etc., as above, through judging to the side of merit. And this is the aspect that they all say "mekudash, mekudash" — that is, through their words they elevate the moon from the aspect of blemish and diminishment to the aspect of rectification and fullness, which is her sanctification — through the mere point of light they saw of the moon. And this is itself the above, for through the grievance of the moon, she was diminished, and then Hashem yisbarach gave her the stars to appease her, as our Sages, of blessed memory, said (Midrash Rabbah 10), and as Rashi brought. For the stars allude to the aspect of the nekudos tovos that are found within each and every Jew, through which they truly enter the side of merit when they are judged to the side of merit, as above. In the aspect of: "And those who bring the many to righteousness — like the stars" (Daniel 12:3) — etc. "Those who bring the many to righteousness" — that is, the tzadikim of the generation who judge everyone to the side of merit, and through this, even the sinners of Israel truly enter the side of merit, as above. And this is the aspect of the stars, the aspect of "and those who bring the many to righteousness — like the stars," as above. For the stars are in the aspect of points. For this verse — "and those who bring the many to righteousness" — speaks there, at the end of Daniel, about the above, as explained there: "Many shall be sifted and whitened and refined, and the wicked shall act wickedly" (Daniel 12:10) — etc. — "And the wise shall shine like the radiance of the firmament, and those who bring the many to righteousness — like the stars," etc. That is, in the ikvos d'Meshicha [the footsteps of Mashiach], at the end of the final era, when the sitra achra will intensify greatly, G-d forbid, as is known — then there will be an immense sifting and refining, in the aspect of "many shall be sifted and whitened and refined," etc. And then the essential rectification will be through the above — through "those who bring the many to righteousness" — that is, through the tzadikim who will judge everyone to the side of merit and find nekudos tovos even in the most lowly of the lowly. For this is the essential task of the tzadikim. And through this specifically, Mashiach will come speedily in our days, for this is the aspect of Mashiach, etc., as above. And this is: "And the wise shall shine… and those who bring the many to righteousness — like the stars," etc. For the essential rectification and redemption at the final end will be through this — through the aspect of the nekudos tovos mentioned above, which are the aspect of stars, etc., as above. And this is the aspect of: "Praise Him, all stars of light" (Psalms 148:3) — for through the nekudos tovos, which are the aspect of shining stars, through this one can give thanks and praise to Hashem, in the aspect of "Azamrah — I shall sing to my G-d with my odi," as above. And this is the aspect of what Hashem gave the moon the stars to appease her — for through the aspect of the stars, which are the aspect of the nekudos tovos, as above — through this, the blemish of the moon is rectified, as above.

And this is the aspect of: "At about midnight I go out into the midst of Egypt" (Exodus 11:4) — "at about midnight" specifically. For at midnight, the nekudah tovah is aroused, in the aspect of the north wind that blows upon the harp of David, as above. And therefore the good spirit, the nekudah tovah, is drawn from the tzafon [north] specifically — for "from the north the evil shall open forth" (Jeremiah 1:14) — and from there specifically the good spirit is drawn. The nekudah tovah comes from tzafon specifically, and from there specifically is drawn the north wind, the good spirit, that blows upon the harp of David and makes music. For this is the essential quality of the good that emerges from within the very force of the evil and the sitra achra, as above. And through this specifically, nigunim are fashioned, as above. And as is brought in the sacred writings: that the advantage of the light comes specifically from the darkness, as is known. For at midnight, then the Shechinah, as it were, is at the ultimate state of diminishment, as is known. And then she is in the aspect of a mere point. And then there is the intensification of sleep. And then specifically, each person in whose heart the fear of Hashem stirs must muster very great strength to awaken from the sleep. And this is the aspect of awakening from the very force of the sleep and the sitra achra through a mere nekudah tovah, etc., as above. And then is the aspect of the Exodus from Egypt, as above. And this is the aspect of Pesach — that Hashem yisbarach had mercy and skipped over the houses of the Children of Israel when He smote Egypt. And this is the aspect of Hashem yisbarach, in His mercy, gathering and rescuing the nekudos tovos — which are aspects of Israel, aspects of "My son, My firstborn, Israel" (Exodus 4:22) — from among the firstborn of Egypt, from within the force of the sitra achra. For this was the essential redemption from Egypt, as above. And therefore, the first to reveal the secret of chatzos was our father Avraham, peace be upon him, at the time he waged war against the kings and rescued Lot, as it is written: "And he divided against them at night" (Genesis 14:15) — etc. For the essential aspect of chatzos — that is, to break the force of sleep, to break the night and the darkness through the nekudah tovah, as above — this is accomplished only through the aspect of Avraham, the man of chesed, through inclining toward chesed, as above. For Avraham pursued the kings in order to rescue Lot, on account of the nekudah tovah within Lot. And therefore, even though Lot was wicked, Avraham devoted his very life on his behalf to rescue him — on account of the nekudah tovah within him. For from him came Ruth, from whom came David-Mashiach, who is the root of the nekudah tovah, as above. And therefore the primary intention of the kings was to kill Lot, for the entire intention of the sitra achra is to overpower the aspect of the nekudah tovah, G-d forbid. But Hashem will not abandon her into their hands, and He gave power to the aspect of Avraham, the aspect of chesed, to rescue Lot through the nekudah tovah within him. And through this, he slew the kings — for through judging to the side of merit and finding the nekudah tovah even within the wicked, through this the sitra achra is subdued. For the evil is repelled before the bit of good, as above.

And this is the meaning of what is written in the Zohar Chadash — "You who dwell in the gardens" — etc. — regarding the matter of rising at midnight. See there. And it explains there: "You who dwell in the gardens" — in the disgrace and filth of this lowly world, etc. — see there. That is, as above: that even though a person is in the lowest level, in disgrace and filth — nevertheless, Hashem yisbarach and the angels and the souls of the tzadikim in Gan Eden listen attentively to his voice, in the aspect of "companions listen for your voice." And this is itself the aspect of rising at midnight, as above. And see above, where I brought this verse — "You who dwell in the gardens" — which was said regarding the nekudah that exists within each person, which lies wherever it lies — see there. And now, according to the words of the Zohar Chadash mentioned above, the matter is beautifully explained.

And this is the aspect of how our Sages, of blessed memory, delved deeply into the matter of the knowledge of how to determine exactly when midnight falls, as it is brought in Berachos (3a): "And David — did he know exactly when midnight was? After all, Moshe did not know!" etc. Rather, David had a harp suspended, etc. That is, for the essential redemption — both in a general sense and in the particular sense of the redemption of the soul of each and every person — depends upon this knowledge and perception: to accurately gauge the point of midnight. That is, when the force of sleep intensifies upon the Jewish soul and seeks to fell him completely, G-d forbid, through the multitude of his sins and his failings — until he is nearly, nearly about to fall completely, may the Merciful One save us — then specifically, Hashem yisbarach will shine upon him in His kindness, so that he will remind himself of the nekudos tovos within him and revive himself, as above. And this is the aspect of rising at midnight, when the Shechinah — which is the collective of the souls of Israel — is at the ultimate state of diminishment. And then she cries out in a bitter voice to Hashem yisbarach, in the aspect of: "As a hart yearns" (Psalms 42:2) — etc.; in the aspect of: "A voice is heard in Ramah, lamentation and bitter weeping" (Jeremiah 31:14) — etc. And then Hashem yisbarach arouses His mercy and extends a thread of chesed, etc., as is understood from all this in the sacred writings. And all this occurs with every individual Jew at every time — that whenever the aspect of the sleep mentioned above intensifies upon him, until he nearly, nearly [falls], may the Merciful One save us — then specifically, he must search for his nekudah tovah, as above, in the aspect of: "If I said, my foot has slipped — Your chesed, Hashem, supported me. When my troubling thoughts multiply within me, Your consolations delight my soul" (Psalms 94:18–19). For all this is the aspect of the holy teaching of Azamrah mentioned above: that specifically when one reaches in his perception an utter state of diminishment, may the Merciful One save us — to the point where he is about to say "my foot has slipped," G-d forbid — then specifically, the kindness of Hashem will support him, through the above — to awaken him from his sleep and return him. And this is the aspect of literally rising at midnight — that then is the ultimate state of diminishment, and then specifically is the aspect of the awakening from sleep, which is the aspect of awakening from one's fall through the aspect of "Azamrah — I shall sing to my G-d with my odi," as above. And upon this depends the redemption, both generally and particularly, as above. And therefore, the first redemption was at midnight specifically. And similarly, the final redemption — which we await speedily in our days — will be through the aspect of chatzos, through the upright and G-d-fearing who rise every night at midnight. For through this, they draw upon themselves the aspect of the holiness of midnight, when a great chesed is aroused. And through this, they merit to draw upon themselves always the aspect of the awakening from the sleep of midnight — to draw upon themselves this aspect always. That is, at every time that they seek to cast upon them sleep and a very great diminishment — even if they cast them down as they cast them down, G-d forbid — even if what happened to them happened — even so, he will always awaken specifically from within the force of the diminishment, in the aspect of rising at midnight mentioned above. That is, through the aspect of the "yet a little" bit of good that he finds within himself, etc., as above.

And therefore Moshe did not yet know how to accurately determine exactly when midnight was, for it was still before the giving of the Torah, and there was not yet the arousal from below, for there were not yet enough tzadikim who rose at midnight and engaged in Torah — because it was before the giving of the Torah. And therefore it was difficult to accurately gauge the point of midnight. And even according to the opinion that Moshe also knew — nevertheless, he was not able to speak about it to such an extent, and he was still apprehensive lest they err, etc. For he was not yet able to draw this illumination into a revealed state, because it was before the giving of the Torah. But David — he knew, for a harp was suspended above his bed. And the power of the harp is drawn from the Torah, as is brought in the words of our master, our teacher, our Rebbe, of blessed memory. For the harp of David had five strings, corresponding to the Five Books of the Torah, and it would awaken him from his sleep until he knew how to accurately determine the exact hour and point of midnight. For David is the aspect of Mashiach, who constantly engages in the rectification of the souls of Israel, to awaken them from their sleep through the above — through the nekudos tovos he finds in each one, and he teaches each one and illuminates in his heart, so that he can search and seek and find within himself nekudos tovos always, in order to awaken him from his sleep and his fall, so that he should not fall completely, G-d forbid. And the main thing is to gauge accurately the time when he is nearly, nearly about to fall, G-d forbid — then specifically, [Hashem] will shine upon him in His kindness to save him and to awaken him, in the aspect of: "Though he fall, he shall not be utterly cast down" (Psalms 37:24) — etc.; in the aspect of: "[The wicked one] watches… Hashem will not abandon him into his hand" (Psalms 37:32–33); in the aspect of: "For He will see that the power is gone, and there is nothing retained or remaining… and He will say… See now that I, I am He" (Deuteronomy 32:36–39) — etc. And all this is through the power of the Torah that we have already received through Moshe Rabbeinu and through all the tzadikim who have been until now, who have explained to us the pathways of the Torah well.

And therefore David knew exactly when midnight was, through the harp mentioned above. For he was a skilled musician (I Samuel 16:16). For this entire holy teaching — to search for the good and to revive oneself through it — all of this is the aspect of holy nigunim that issue from the harp of David, the aspect of "Azamrah" specifically, as above — the aspect of "Awake… O nevel and kinor! I shall awaken the dawn" — as above. And through this, David merited to know how to accurately determine the point of midnight mentioned above, upon which the final redemption depends — both collectively and individually, for every Jewish soul — for David is Mashiach, through whom the final redemption will come, which is the complete redemption after which there will be no more exile. And the main thing is through the aspect of the zemiros and nigunim mentioned above, in the aspect of: "the anointed of the G-d of Yaakov, and the sweet singer of Israel" (II Samuel 23:1) — that is, through the aspect of Azamrah mentioned above. Speedily in our days, amen.

And understand these matters well, for it is impossible to explain everything. Rather, each person, according to what passes over him all the days of his life — in the days of his youth and in the days of his old age — can revive himself always through all of these words of ours, which explain somewhat the truth of the advice and the holy teaching of "Azamrah — I shall sing to my G-d with my odi" — about which our master, our teacher, our Rebbe, of blessed memory, urged us very, very much to follow. Fortunate is he who grasps hold of it.

Segment 57
HE:
ִין שֶׁל תְפִלִין שֶׁנִקְרָאִים ּפְאֵר;בְּיוֹם זוֹכִין אָנו ּוְעַל־יְדֵי־זֶהלִמְחִילָה ּּ־כִּפור ּוסְלִיחָה,הַשֵׁם שֵׁם נִגְדָל ּּוַאֲזַי.זוֹכִין וְעַל־יְדֵי־זֶה ְאַחַר־כָּך בְּסֻכּוֹת לְמִצְוַת הָאַרְבָּעָה מִינִים,וְהֵם שְׁלֹשָׁה ּמִינִים חוץ מֵהָאֶתְרוֹג,ּשֶׁזֶה בְּחִינַת תְלָת גַּוְנִין דְעֵינָא ּובַת־עַיִןָׁ,נִמְש שֶׁהֵםאוֹתִיוֹת מֵאַרְבַּע בְּשָׁרְשָׁן ָּכִין הֲוָי"ה.בְּבַת־עַיִן הוא עֵינַיִם מְאוֹר ֹ שֶׁעִקַר ּוכְמו, ּכְּמוֹ־כֵן עִקַר הַפְאֵר וְהַהִדור שֶׁל הָאַרְבָּעָה מִינִים הוא בְּהָאֶתְרוֹג,ּשֶׁנִקְרָא"ּפְרִי עֵץ הָדָר",ַּבְּחִינַת הַפְאֵר ּהַנ"ל)הלכותלולב-הלכהא.( קח כְּשֶׁחוֹטֵא ה

EN:
Overview & Diagrams — from the translator, not the original text

§ 1 — Foundation

Simchah & the Voice of Prayer

True simchah comes from the mitzvah itself — not its reward. The heart's crookedness is straightened by re'amim (thunder): the voice sent forth with force in prayer, which strikes the Mochin (brain). Guard the brain from chametz — external wisdoms. Disputes among Tzaddikim = rebuke for blemishing the drops of the brain. Rebbe said this Torah is about Tefillin kavanos.

§ 2 — Chatzos → Tefillin

The Rooster, Midnight, Morning

Rising at Chatzos via the rooster's voice (= thunder from Gevuros) → Torah study while the brain is lucid → Tefillin light emerges in the morning. Chatzos = sitting in Gan Eden. Striking the firstborn of Mitzrayim at midnight = subduing the Da'as of the Sitra Achara = "Kadeish li chol bechor" = the first parshah of Tefillin.

§ 3 — Structure

Kol Yaakov & Four Parshiyos

"The voice is Yaakov's voice" = Tefillin = voice from Gevuros combined with Chassadim. Shel Yad first (left arm = Gevuros), then shel Rosh (Mochin). Four parshiyos = Chochmah, Binah, Chesed, Gevurah.

§ 4 — Eilu Va'Eilu

Disputes, Distancing & Teshuvah

Tefillin = rectification of the brain = life. Believe "these and these are words of the Living God." The Shin of 3 & 4 heads = Makifin (surrounding light beyond comprehension). The holy dispute is used by great Tzaddikim to bring back even those of whom it says "all who come to her do not return." The distancing IS the ultimate closeness. Nothing stands before teshuvah.

§ 5 — Crookedness → Closeness

Akmimiyus Sweetened at Root

All crookedness of heart = machlokes of the Sitra Achara, itself rooted in the holy machlokes. Believing "eilu va'eilu" sweetens the root → all branches (crookedness) are rectified. Every twist of the heart = rebuke of life → compassion on oneself → teshuvah → the crookedness straightens via the thunder.

§ 6 — Animal Hide

Temimus & the Or HaGanuz

Tefillin on animal hide: subdue animality through "K'nei Chochmah" — the quill of holiness. Writing = black fire on white fire. Kasnos or (skin) → kasnos or (light) — as in R' Meir's Torah. One must make himself like an animal — set aside Da'as entirely, rely on emunah and temimus — then merit the loftiest Mochin.

§ 7 — Culmination

Segment 58
HE:
ָאָדָםָׁ,חַס וְשלוֹם,ּּאֲזַי הוא סוֹתֵר גְּבולֵי ּּהַקְדֻשָׁה חַס וְשָׁלוֹם וְיוֹרֵד אֶל הַחִיצוֹנִים חַס וְשָׁלוֹם, עֲונוֹתָיו כְּפִי אֶחָד כָּלֹ ,מִכְּבוֹדו רָחוֹק הוא ּוַאֲזַי ְיִתְבָּרַך,ּכִּי יֵש ׁ גְּבול לַכָּבוֹד דִקְדֻשָׁה שֶׁלֹא יִתְפַשֵׁט ּּחוץ לַגְּבול,בִּבְחִינַת"ּּוכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵן."ְאַך ְּכְּשֶׁמְחַפֵש ׂ ומְבַקֵש ׁ מִשָׁם אַחַר כְּבוֹדו ֹ יִתְבָּרַך בִּבְחִינַת ֹ'כְּבוֹדו מְקוֹם ּאַיֵה,'עַל־יְדֵי־זֶה אֲזַי ּעוֹלֶה בְּתַכְלִית הָעֲלִיָה,לִבְחִינַת'ּאַיֵהָ', ּּשֶׁהוא בְּחִינַת הַמַאֲמָר סּתום,כַּמְבֹאָר אַחֵר בְּמָקוֹם,חוֹזֵר וְעַל־יְדֵי־זֶה ְּוְנִתְגַּלֶה כְּבוֹדו ֹ יִתְ

EN:
Number of Kru'im · 39 Melachos · Yom Kippur · Simchas Torah

Segment 59
HE:
בָּרַך,ּׁשֶׁזֶה בְּחִינַת מֵחָדָש הָעוֹלָם בִּנְיַן,קִיום עִקַר ֹ ּכִּי ּהָעוֹלָם הוא עַל־יְדֵי הִתְגַּלות כְּבוֹדו ְיִתְבָּרַך;ּוְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְרַחֲבִין גְּבולֵי ּּהַקְדֻשָׁה מְאֹד מְאֹד,עַד שֶׁגַּם כָּל מְקוֹמוֹת הַחִיצוֹנִים ּנִתְהַפְכו וְנִכְנְסו אֶל הַקְדֻשָׁה עַל־יְדֵי בְּחִינַת'ּאַיֵהַ' ּהַנ"ל.ּּוְעַל־כֵּן אַחַר יוֹם־כִּפור,שֶׁאָז זוֹכִין לִבְחִינַת 'ּאַיֵהָׁ'הַקְדֻש גְּבולֵי נִתְרַחֲבִין ּוְאָזמְאֹד ה,וְעַל־כֵּן לַבַּיִת חוץ סֻכּוֹת עוֹשִׂין ְּאַחַר־כָּך,שֶׁנִתְרַחֵב ּּהַיְנו שֶׁל הַתְשׁובָה עַל־יְדֵי כָּל־כָּך הַקְדֻשָׁה ְּּּגְּבולֵי ּּיוֹם־כִּפור,בְּחִינַת שֶׁהִיא'ּאַיֵה,'שֶׁמִתְ

EN:
Therefore we need "azminyeh v'tzar beh" — meaning machshavah and ma'aseh [thought and action]. The root of kedushah is in machshavah (= Chochmah = Kodesh). But the essential completeness of kedushah is when it is drawn into the yadayim in the aspect of uvda [deed]. This is the essential merit and completeness of kedushah: connecting the deed and action to kedushah — "S'u y'daichem Kodesh" — "Lift your hands in holiness" (T'hillim 134). The essential completeness of kedushah is in the yadayim — when one lifts and elevates the yadayim (= asiyah) to kedushah. The essential completeness of kedushah is when it is drawn into even the lowest level (= asiyah).

This is the aspect of tashmishay kedushah: their kedushah takes effect specifically through machshavah and uvda (= "azminyeh v'tzar beh"). Designation alone is not sufficient — the essential merit and completeness of kedushah is when drawn specifically into uvda (= asiyah). The essential kedushah = kedushas Eretz Yisrael; the essential kedushas Eretz Yisrael = through "Ko'ach ma'asav." This = emunah: knowing that Hashem created the entire world by His will, by His will He took it from them, etc. This is the essential kedushah — knowing that everything is from Him. Hashem is called "Kadosh." As soon as one knows that Hashem created the thing → kedushah is drawn there. The essential merit of this knowledge is when one knows in Olam HaAsiyah, the physical world, of His kedushah — for because He contracted His kedushah until He created this physical world, His kedushah became concealed until there is the power to choose kedushah or the opposite, chas v'shalom. Therefore the essential merit of kedushah is sanctifying Olam HaAsiyah — drawn from the aspect of yadayim (= "Ko'ach ma'asav" = 28 joints = kedushas Eretz Yisrael).

This is the aspect of Shiv'ah Tuvay Ha'Ir [the seven city leaders] — they are the heads of the people, the aspect of Mochin (from where the root of kedushah comes). Therefore they are called "Tuvay" [good ones] — for Da'as and the Moach = the aspect of "tov" [good]: "Gam b'lo da'as nefesh lo tov" — "Without da'as, even the soul is not good" (Mishlai 19), as brought in Rabbainu z"l (Siman 29, part 1). This = kedushas Eretz Yisrael: "HaHar haTov hazeh v'haL'vanon" — "This good mountain and the L'vanon." The Shiv'ah Tuvay Ha'Ir — through them the kedushah of the Bais HaK'nesses and all tashmishay kedushah depends (= kedushas Eretz Yisrael). They also establish straight takanos and guide the people on the good and straight path, in derech eretz — leading the world so no one steps outside the line and no one wrongs his fellow — all the aspect of kedushas Eretz Yisrael (= derech eretz), as explained in the above ma'amar.

Therefore they are called Shiv'ah Tuvay Ha'Ir — for they draw kedushas Eretz Yisrael into all holy things, batay ch'nessiyos, and batay midrashsos — wresting them from the aspect of the Shiv'ah Amamim [seven nations] in whose hands Eretz Yisrael originally lay. All things and places must be sanctified with kedushas Eretz Yisrael → must be taken from the aspect of the seven nations. Therefore they are seven Tuvay Ha'Ir — to subdue the seven nations and sanctify all things (tashmishay kedushah, batay ch'nessiyos, batay midrashsos) with kedushas Eretz Yisrael (= "HaHar haTov").

For in all things in the world, kedushah lies concealed — meaning the vitality of Elokus. This = the hidden Torah [Torah ha'ne'elemes] that sustained the world before Mattan Torah (= derech eretz that preceded Torah = the path to Eretz Yisrael), as explained well in the above ma'amar. Specifically through this aspect one can sanctify all things in the world, making from chol [secular] — kodesh [holy]: all holy objects, batay ch'nessiyos, batay midrashsos that were initially entirely secular → made holy through this aspect (= the hidden Torah = derech eretz = "Ko'ach ma'asav").

Therefore Eretz Yisrael is called "Tov" (= "HaHar haTov") — for the essential kedushas Eretz Yisrael is through "Ko'ach ma'asav," through revealing that Hashem created everything. As soon as His Elokus is revealed = the aspect of "Tov": "Tov Hashem lakol" — "Hashem is good to all."

Baruch Hashem l'olam, Amain v'Amain.

Segment 60
HE:
פַשֶׁטֶת ּעַד ּהַקְדֻשָׁה גַּם בַּחוץַ,שֶׁגַּם שָׁם נּעֲשׂו מְחִצוֹת הַקְדֻשָׁה, בִּבְחִינַת"ּּוְנִשְׁאַר גַּם הוא לֵאלֹקֵינו",ַּכְּמו ֹ שֶׁאָמְרו ּרַבּוֹתֵינו ז"ל.ּוְעַל־כֵּן סֻכּוֹת הוא בְּחִינַת יַעֲקֹבַ,ּּכַּיָדוע, כִּי בְּיַעֲקֹב נֶאֱמַר"ּופָרַצְת ָ יָמָה וָקֵדְמָה"ּוְכו,'בְּחִינַת הַרְחָבַתּגְּבולֵי הַקְדֻשָׁה,בְּחִינַת נַחֲלַת יַעֲקֹב,ּשֶׁהוא מְצָרִים בְּלִי נַחֲלָה,בְּתוֹך וְנִכְלָל נִכְנָס הַכֹּל ְכִּי ּהַקְדֻשָׁה עַכְשָׁו עַל־יְדֵי הַתְשׁובָה שֶׁל בְּחִינַת'ּאַיֵהַ' ּהַנ"ל)הלכות בשרבחלב הלכה ג.( קט ּגַּם כִּי עַל־יְדֵי הַנְפָשׁוֹת שֶׁנִתוֹסְפו אֶל הַקְדֻשָׁה עַל־יְדֵי וְיוֹם־כִּפור ת

EN:
And therefore all of Israel must appease one another before Rosh Hashana and Yom Kippurim, so that there be great peace among Israel — for the essential thing is shalom (peace), which is unity, which is the essential life: "life and peace" (Malachi 2:5). For the essential strife comes through the grip of falsehood drawn from the multiplicity and difference of minds, as above. And this is the essential service of Rosh Hashana — which is the beginning of creation, when one must nullify the falsehood at the root of its grip through the supreme power of the revelation of the finest head of emes — in the aspect of "the beginning of Your word is emes" (Tehillim 119:160) — which is the aspect of Rosh Hashana specifically: the aspect of "the beginning (rosh) of Your word is emes."

For most disputants — the way of each is to say that he has the truth and that all his contention is only for the sake of truth. And especially now, in our many sins, when "truth shall be absent" has been fulfilled — when truth has become a thing of flocks and flocks, and everyone says that he has the truth. But even so, truth is one. And whoever truly desires truth and prays to the Blessed Lord that he merit truth in truth, can recognize where the true truth is — for truth is its own witness. And the essential strife is only from the distance from the One — from which comes the grip of falsehood. For one who does not nullify the falsehood at its root can afterward go very much astray and reverse falsehood into truth and truth into falsehood — in the aspect of "Woe to those who call evil good and good evil" (Yeshaya 5:20), and so on. And from there all the strife in the world is drawn.

And whoever wishes to save and rescue his soul from the fire of strife — which is the worst of all — the essential salvation is through emes, which is the aspect of shalom. As it is said: "For there shall be peace and emes in my days" (Melachim II, 20:19). For when one looks at the true truth, one will certainly be saved from strife at any rate. For even though one may not merit to attain and know where the truth is — because one has not toiled in one's service as one should, for to merit to the essence of truth requires very great toil — nevertheless at any rate, if one desires truth, one will at any rate not be a pursuer and a disputer, and will not hold to strife and persecutions, God forbid, to pursue the people of truth. Even if it seems to him otherwise — for what does he have to do with this trouble, to endanger himself so greatly? All this is impossible to explain in writing; whoever desires truth will understand all of this within himself.

And this is the aspect of the judgment of Rosh Hashana — wherein every person comes before Him, blessed be He, for judgment and trial. As is stated in the Mishna of Rosh Hashana: "All who enter the world pass before Him like sheep (ki'vnay maron)" (Rosh Hashana 18a). And the Tanna concluded there: "and they are all surveyed in a single survey (sikirah achas)" — as it is said: "He who forms their hearts together looks upon all their deeds" (Tehillim 33:15). And the commentators explained this as referring back to the preceding verse: "From His dwelling-place He looked upon all the inhabitants of the earth — He who forms and so on." And the matter is astonishing at first glance: since they are all surveyed in a single survey — for the Blessed One is all-powerful and knows many things in a single act of knowledge, as is cited — if so, even from the outset, why do they pass one by one like sheep? For does He not know the deeds of each one in a single act of knowledge, and could He not judge them even at the beginning of judgment as He does at the end — when they are all surveyed in a single survey?!

But the essential judgment is emes — for His judgment is emes. And even in human courts below, the essential commandment of judgment is to judge emes: to save the oppressed and the robbed from one who comes to rob them through injustice and falsehood — to render judgment of emes for them. As it is said: "Judge with emes and the justice of peace" (Zechariah 8:16). Only among human beings there are judges who pervert the judgment with falsehood — and they destroy the world. As our Sages of blessed memory expounded: "On three things the world stands — on justice and on emes and on peace" (Avos 1:18), and so on. But He, blessed be He, His judgment is emes always — for His essential intention is to judge and try all the world with His upright and true judgments, in such a manner that every person will ultimately come to the good eternal purpose: to be included in Him, blessed be He — which is the aspect mentioned above, to be included after-creation in before-creation. For this is the essential good purpose for which everything was created.

And the entire Torah depends upon this — for through every commandment and act of service one is included in Him, blessed be He. And conversely, through every transgression and blemish one is distanced and creates a separation between before-creation and after-creation, as above. For the entire Torah is the aspect of emes, as it is said: "Torah of emes" (Malachi 2:6), and so on. And through emes the eyes of His supervision are drawn down — as is explained elsewhere: that the essential drawing down of complete supervision is through Torah and so on — through which one is included after-creation in before-creation, as above.

Segment 61
HE:
ְשׁובָה יְמֵי עֲשֶׂרֶת שֶׁל ּהַתְשׁובָה, ּעַל־יְדֵי־זֶה נִתְרַבִּין הַבָּתִים דִקְדֻשָׁה בְּרִבּוי גָּדוֹל מְאֹדָ, מֻשְׁל שֶׁהָיו הַנְפָשׁוֹת שֶׁגַּם ּּעַדבַּחוץ ּכִין,בִּבְחִינַת "ּתִשְׁתַפֵכְנָה אַבְנֵי קֹדֶש ׁ בְּרֹאש ׁ כָּל חוצוֹת",נִכְנָסִין ְּּוְנִכְלָלִין גַּם־כֵּן בְּתוֹך הַקְדֻשָׁה,ּשֶׁזֶה בְּחִינַת סֻכּוֹתַ, ּשֶׁנִתְרַחֵב גְּבול הַקְדֻשָׁה גַּם בַּחוץ כַּנ"ל)הלכות בשר בחלבהלכה ג,אותד.( קי יְמֵי וַעֲשֶׂרֶת רֹאשׁ־הַשָׁנָה שֶׁל הַתְשׁובָה ּעַל־יְדֵי וְיוֹם־כִּפור ּתְשׁובָה,נִתְהַפְכִין זְדוֹנוֹת ּעַל־יְדֵי־זֶה ּלִזְכֻיוֹת,הָאִסּור בִּטול בְּחִינַת ּשֶׁזֶה,בְּחִינַת ּשֶׁזֶה ּשְׁלֵמות כָּ

EN:
.ht{font-size:1.35rem;font-weight:600;text-align:center;margin-bottom:1.8rem;padding-bottom:1rem;border-bottom:2px solid var(--border)}

Segment 62
HE:
ל הַיִחודִים עֶלְיוֹנִים,כַּמְבֹאָר בִּפְנִים,כִּי ּעַל־יְדֵי הַתְשׁובָה עִקַר הַיִחוד,ּׁשֶׁנִתְחַבֵּר הַהֵא אַחֲרוֹנָה ּעִם שָׁלֹש ׁ אוֹתִיוֹת רִאשׁוֹנוֹת שֶׁל הַשֵׁם הַקָדוֹשַ,ּּכַּיָדוע. אַחַר־כָּך שֶׁעוֹשִׂין הַגְּדוֹלִים הַיִחודִים בְּחִינַת ְְּּּוְזֶה בסֻכּוֹת עַל־יְדֵי הָאַרְבָּעָה מִינִים,ּשֶׁהֵם מְרַמְזִין עַל ושְׁכִינְתֵה דְקֻדְשָׁא־בְּרִיך־הוא ְּיִחודָאַ,ּּכַּיָדוע.וְזֶה ּבְּחִינַת הָעַרְבֵי־נַחַל שֶׁכּוֹלְלִין גַּם־כֵּן עִמָהֶם,זֶה בְּחִינַת ּבִּטול הָאִסּורִ,ּכִּי עַרְבֵי נַחַל מְרַמְזּין עַל הַפוֹשְׁעֵי־ יִשְׂרָאֵל,צָרִיך שֶׁהָיָה חֶלְבְּנָה בְּחִינַת גַם־כֵּן ְּשֶׁזֶה בַּקְטֹרֶת

EN:
And therefore Calaiv [Caleb], who was the opposite of the meraglim and did not wish to be swayed after them — therefore he went from them and prostrated himself upon the graves of the Avos [Patriarchs], as our Sages of blessed memory said. For through connecting himself to the tzadikim — the Avos — he received the strength to stand against the meraglim and to hold fast to Eretz Yisra'ail. And this is the aspect of traveling to the tzadikim on Rosh HaShanah — to receive from them the strength to overcome all the meraglim and slanderers and to hold fast to the truth of Eretz Yisra'ail.

☰ Hebrew § 34

Segment 63
HE:
ּלִהְיוֹת,גַם־כֵּן נַעֲשֶׂה קְטֹרֶת עַל־יְדֵי כִּי גְּדוֹלִים ּיִחודִים,נִקְרָא זֶה שֵׁם וְעַל ּּקְטֹרֶת מִלְשׁוֹן קֶשֶׁר וְיִחוד,ּּשֶׁמְקַשֵׁר ּומְיַחֵדלְשָׁרְשָׁן הָעוֹלָמוֹת כָּל,ּשֶׁזֶה ּעִקַר הַיִחוד.וְעַל־כֵּן הָיָה בָּהֶם חֶלְבְּנָה גַם־כֵּן,יִשְׂרָאֵל פוֹשְׁעֵי עַל ּשֶׁמְרַמֵז, ּשֶׁזֶה בְּחִינַת בִּטול הָאִסּור.וְעַל־כֵּן גַּם ּּבַּתְפִלָה,יִחודִים מְיַחֲדִין ּּשֶׁעַל־יָדָה ַגְּדוֹלִיםּּכַּיָדועַ,ז רַבּוֹתֵינו ּּאָמְרו"ל גַּם־כֵּן:ּכָּל תְפִלָה שֶׁאֵין בָּה מִפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל וְכו,'כִּי ּבְּהֶכְרֵח ַ שֶׁיִתְעָרֵב בָּה גַּם תְפִלַת פוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל,ּשֶׁזֶה ּבְּחִינַת בִּטול הָא

EN:
.bt{font-size:1.6rem;font-weight:700;text-align:center;color:var(--accent);letter-spacing:.08em;text-transform:uppercase;margin-bottom:.3rem}

.ht{font-size:1.35rem;font-weight:600;text-align:center;margin-bottom:1.8rem;padding-bottom:1rem;border-bottom:2px solid var(--border)}

.sn{font-size:1.15rem;font-weight:700;color:var(--accent);margin-top:2rem;margin-bottom:1rem;padding-bottom:.3rem;border-bottom:1px solid var(--border)}

Segment 64
HE:
ִסּור,ּכִּי זֶה עִקַר שְׁלֵמות הַיִחּוד,ַוְכָל שֶׁבַּלולָב כַּנ נַחַל הוא גַם־כֵּן בְּחִינַת עַרְבֵי ּזֶה"ל. גַּם נוֹטְלִין אָנו בְּהוֹשַׁעְנָא־רַבָּה אַחַר־כָּך ְּוְעַל־כֵּן ּהָעַרְבֵי־נַחַל לְבַדָם,ְָּּׁלְהוֹרוֹת שֶׁהָאִסּור נִתְבַּטֵל כָּל־כָּך וְלִקְדֻש לְהֶתֵר שֶׁנִתְהַפֵך ְּּּּעַדגְמורָה ּה,שֶׁמֵהֶם ּעַד ּלְבַדָם דַיְקָא נַעֲשֶׂה גַם־כֵּן יִחוד גָּדוֹל לְמַעְלָה.וְעַל־כֵּן שְׁלֵמות תַכְלִית הוא אָז עֲצֶרֶת בִּשְׁמִינִי ְּאַחַר־כָּך ּּהַיִחודַ,ּּכַּיָדוע)הלכות תערובות הלכה ג.( קיז ּכְּלַל כָּל הָעֲבוֹדָה שֶׁל רֹאשׁ־הַשָׁנָה וְיוֹם־ּּכִּפור וְכָל יֶרַח הָאֵיתָנִים,מָקוֹם בְּכָל הָאֱמֶת נְק

EN:
And therefore Eretz Yisra'ail is conducive to children. And likewise, Avraham Avinu — Hashem promised him the inheritance of the Land and children together. For the primary [blessing of] children — which is the aspect of the ben, the aspect of the fruit of the connection of upper and lower — is specifically in Eretz Yisra'ail, which is the primary place of this connection. For Eretz Yisra'ail is the gate of heaven, the aspect of the ladder of Ya'akov whose base is on the earth and whose top reaches to heaven. And therefore children and Eretz Yisra'ail go together — for both are the fruit of the connection of upper and lower realms.

Segment 65
HE:
ֻדַת לְבָרֵר ּהַכֹּל ּשֶׁהוא,ּעַל־יְדֵי הַצַדִיק הָאֱמֶת שֶׁזָכָה לִנְקֻדַת הָאֱמֶת ּּלַאֲמִתו ֹ בִּשְׁלֵמות.ַּובְרֹאשׁ־הַשָׁנָה וְיוֹם־ כִּפור וַעֲשֶׂרֶת ּיְמֵי תְשׁובָה מְבָרְרִין הָאֱמֶת עּל־יְדֵי רִבּוי הָעֲבוֹדוֹת ּהַקְדוֹשׁוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל,ּּשֶׁמַרְבִּין בִּצְעָקוֹת וְתַחֲנונִים ְּּלְהַשֵׁם יִתְבָּרַך ובִצְדָקוֹת הַרְבֵּה,ּוְעַל־יְדֵי הַקוֹלוֹת שֶׁל ּשׁוֹפָר וְעַל־יְדֵי הַתְשׁובוֹת שֶׁמַרְבִּין אָז לַעֲסֹק בָּהֶם,ִכָּל ֹאֶחָד כְּפי בְּחִינָתו.ְּאַחַר־כָּך בְּסֻכּוֹת עוֹסְקִין לְגַלוֹת ּהָאֱמֶת גַּם בַּעֲבוֹדוֹת חִיצוֹנִיוֹת,ּּאֲכִילָה ושְׁתִיָה וְשֵׁנָה, ּּשֶׁזֶה עִקַר מִצְוַת סֻכָּה,

EN:
And therefore Eretz Yisra'ail is conducive to children. And likewise, Avraham Avinu — Hashem promised him the inheritance of the Land and children together. For the primary [blessing of] children — which is the aspect of the ben, the aspect of the fruit of the connection of upper and lower — is specifically in Eretz Yisra'ail, which is the primary place of this connection. For Eretz Yisra'ail is the gate of heaven, the aspect of the ladder of Ya'akov whose base is on the earth and whose top reaches to heaven. And therefore children and Eretz Yisra'ail go together — for both are the fruit of the connection of upper and lower realms.

Segment 66
HE:
ּבִּכְדֵי לֵידַע ולְהַאֲמִין שֶׁעַל־יְדֵי וְקָרוֹב סָמוך לִהְיוֹת יְכוֹלִין הָאֱמֶת ְּּאֲמִתַתּ לְהַשֵׁם ְּיִתְבָּרַך בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוא,בִּבְחִינַת"ָּבְּכָל דְרָכֶיך ּדָעֵהו."שֶׁבַּלולָב מִינִים הָאַרְבָּעָה בְּחִינַת ּּוְזֶה, שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל הַכִּתוֹת כָּל ּשֶׁכּוֹלְלִין,גַּם ּומְחַבְּרִין עִמָהֶם ּהָעַרְבֵי־נַחַלֹ,הָרְחו בְּחִינַת שֶׁהֵםמְאֹד קִיםַ, שֶׁאֵין בָּהֶם לֹא טַעַם וְלֹא רֵיח;ּכִּי עַל־יְדֵי הָאֱמֶת מְגַלִין ְּּשֶׁגַּם מֵהֶם מְקַבֵּל הַשֵׁם יִתְבָּרַך נַחַת־רוח ַ וְהִתְפָאֲרות, בָּהֶם גַּם שֶׁנִמְצָא מֵהָאֱמֶת נְקֻדָה אֵיזֶה ּּעַל־יְדֵיְ, ּּשֶׁמוֹשְׁכִין אֶת עַצְמָן לְהַשֵׁם יִת

EN:
And why on Shabbas all labors are forbidden, even the preparation of food,

whereas on Yom Tov the preparation of food is permitted?

Based on the teaching “Anochi Hashem Elokecha”

(Likutay Moharan I, 4 — regarding “and He filled it from one globe of the eye,

three hundred barrels of oil”; see there well)

Through the bittul [nullification / self-annulment] toward the Ain Sof [the Infinite One] — where everything is entirely good, the aspect of “Hashem is HaElokim” — afterward, when one returns to the state of y’shus [existence / “somethingness”] in the aspect of ratzo vashov [running and returning], then from the r’shimah [the residual impression] that remains, an illumination is drawn — to know that Hashem is G-d and that everything is entirely good; see there well.

Segment 67
HE:
ְּבָּרַך וְכו'.וְזֶה בְּחִינַת עֲצֶרֶת שְׁמִינִי'עֲצֶרֶת'אֲסִיפָה לְשׁוֹן ּהוא,שֶׁעוֹצֵר אֲפִלו יִתְבָּרַך לְהַשֵׁם כֻּלָם ומְקָרֵב הַכֹּל ְּּוְאוֹסֵף ּהָרְחוֹקִים מְאֹד וְכו'.ּוְעַל־כֵּן בְּשִׂמְחַת תוֹרָה הַכֹּל עוֹלִין ּלַתוֹרָהָּ,לְהוֹרוֹת שֶׁכּל אֶחָד מִיִשְׂרָאֵל יֵש ׁ לו ֹ חֵלֶק בְּתוֹרַת אֱמֶת,ּּכִּי עִקַר הָאֱמֶת הוא לְקָרֵב וְלֹא לְרַחֵק, אֶחָד כָּל שֶׁאֵצֶל הָאֱמֶת נְקֻדַת ולְגַלוֹת לְבָרֵר ּרַק ּמִיִשְׂרָאֵל,ּּאֲפִלו אֵצֶל הָרְחוֹקִים מְאֹד,ַּכִּי זֶה עִקַר ּאֲמִתַת רְצוֹנו ֹ יִתְבָּרְך,כַּמְבֹאָר בִּפְנִים.ּוְעַל־כֵּן מְסַיְמִין ּאָז הַתוֹרָה" :אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי יִשְׂר

EN:
And therefore Eretz Yisra'ail is conducive to children. And likewise, Avraham Avinu — Hashem promised him the inheritance of the Land and children together. For the primary [blessing of] children — which is the aspect of the ben, the aspect of the fruit of the connection of upper and lower — is specifically in Eretz Yisra'ail, which is the primary place of this connection. For Eretz Yisra'ail is the gate of heaven, the aspect of the ladder of Ya'akov whose base is on the earth and whose top reaches to heaven. And therefore children and Eretz Yisra'ail go together — for both are the fruit of the connection of upper and lower realms.

Segment 68
HE:
ָאֵל כָּל"ַ,ז רַבּוֹתֵינו ּּוְאָמְרו"ל: לְעֵינֵיהֶם הַלוחוֹת אֶת ּשֶׁשִׁבֵּר, תֵכֶף ּּומַתְחִילִין"בָּרָא בְּרֵאשִׁית אֱלֹקִים",כִּי"ׁ דְבָרְך ָּרֹאשאֱמֶת"ַ, ּכְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינו ז"ל,כִּי"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים"סוֹפֵי תֵבוֹת'אֱמֶת,'כִּי עַל־יְדֵי הָיָה הָעוֹלָם בְּרִיאַת ּעִקַר אֱמֶת,ּשֶׁהוא עִקַר קִיום הָעוֹלָם.ְאַך בֶּאֱמֶת,ַהֲלוֹא ּמָצִינו שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"לָ,שֶׁאֱמֶת אמַר אַל יִבָּרֵא שְׁקָרִים מָלֵא שֶׁהוא מֵחֲמַת ּהָעוֹלָם,וְנָטַל ֹ לָאָרֶץ וְהִשְׁלִיכו הָאֱמֶת ְּּּהַקָדוֹשׁ־בָּרוך־הואֹ ,כְּמו ּשֶׁכָּתוב"ְוְתַשְׁלֵך אֱמֶת אַרְצָה"ּוְכו,'ְוְאַחַר־כָּך אָמַר ְּּּהַקָדוֹשׁ־בּ

EN:
Everyone can draw close • Otzar opened to all

"Ad d'lo yada" — all sweetened at the root

∴ "Write it in the marketplace!"

The gift must be publicized because its root —

the Otzar Matnas Chinam — draws holiness to the outside

Segment 69
HE:
ָרוך־הוא:הָאָרֶץ מִן הָאֱמֶת ּתַעֲלֶהְּ,ֹ כמו ּשֶׁכָּתוב"ּאֱמֶת מֵאֶרֶץ תִצְמָח";נִמְצָא לִכְאוֹרָה,לְפִי ּדַעַת הָאֱמֶת לֹא הִסְכִּים לִבְרִיאַת הָעוֹלָם?ְַאַך זֶה ּיָדוע,ְֹּכִּי עִקַר עֶצֶם הָאֱמֶת לַאֲמִתו ֹ הוא הַשֵׁם יִתְבָּרַך בְּעַצְמוַ,שֶׁה רוֹאִים אֲנַחְנו אֲשֶׁר אַחַר ּובְוַדַאיּשֵׁם ְיִתְבָּרַך בָּרָא הָעוֹלָם,ֹּּבְּוַדַאי הָיו צְרִיכִין לִבְרֹא הָעוֹלָם ּּעַל־פִי הָאֱמֶת לַאֲמִתו;ְּּאַך הָאֱמֶת לַאֲמִתו ֹ שֶׁל הַשֵׁם מְאֹד וְנִשְׂגָּב וְנוֹרָא עָמֹק ְיִתְבָּרַך,עָמְקו מְאֹד ּכִּי מַחְשְׁבוֹתָיוָ,ּעַד אֲשֶׁר אֲפִלו מִדַת הּאֱמֶת בְּעַצְמָה, ּהַיְנו אוֹתָם הַמַלְאָכִים שֶׁהֵם בְּחִינ

EN:
Translator's Summary

This massive halacha (36 sections), based on Likutay Moharan II:7 ("Ki Merachamam Yenahaigam" — "For He who has mercy on them shall lead them"), weaves together the entire cycle of the Yamim Nora'im and festivals through the lens of nedarim, revealing them all as expressions of a single spiritual dynamic.

Segment 70
HE:
ַת מִדַת הָאֱמֶת לֹא ְּעָמְדו עַל סוֹף דַעְתו ֹ שֶׁל הַשֵׁם יִתְבָּרַך,ּעַד אֲשֶׁר קִטְרְגו ּעַל־יְדֵי־זֶה עַל בְּרִיאַת הָעוֹלָם מֵחֲמַת שֶׁהוא מָלֵא שְׁקָרִיםֹ,ְּוְהַשֵׁם יִתְבָּרַך אֵינוּ חָפֵץ בֶּאֱמֶת כָּזֶה שֶׁהוא רוֹצֶה לְרַחֵק אֶת הַבְּרִיאָה בִּכְלָל,ּומִזֶה נִשְׁתַלְשֵׁל מַה ֹ בְּיוֹתֵר ֹ ומְרַחֲקו חֲבֵרו עַל אֶחָד חוֹלֵק ּשֶׁלִפְעָמִים, ּמֵחֲמַת שֶׁנִדְמֶה לו ֹ עַל־פִי הָאֱמֶת שֶׁלו ֹ שֶׁחֲבֵרו ֹ נוֹטֶה ְּמִדֶרֶך הָאֱמֶתִ,ּשֶׁמּּזֶה בָּאִים כָּל הַמַחֲלוֹקוֹת שֶׁבָּעוֹלָםֹ ; ֹּוְלִפְעָמִים מְקַטְרֵג הָאָדָם עַל עַצְמו ֹ ומְרַחֵק אֶת עַצְמו ְּּמֵהַשֵׁם יִתְבָּרַך גַּם־כֵּן עַל־יְדֵי

EN:
The Fourth Beggar: His power over "hevel peh" (breath of the mouth) corresponds to the shofar/crying-out of the tzadik who purifies the world's atmosphere, sweetens all judgments, and draws the makifin/nedarim that sustain everything.

CRYING OUT TO HASHEM

Segment 71
HE:
הָאֱמֶת שֶׁלו,מֵחֲמַת ּשֶׁהוא יוֹדֵע ַ בְּעַצְמו ֹ הָאֱמֶת שֶׁהוא פָגום ומְרֻחָק מְאֹדֵ, וְעַל־יְדּי־זֶה מִתְיָאֵש ׁ בְּעַצְמו ֹ ומִתְרַחֵק בְּיוֹתֵר,וְכָל זֶה ְּנִמְשָׁך מִבְּחִינַת זֶה הָאֱמֶת שֶׁקִטְרֵג עַל כְּלַל בְּרִיאַת הָעוֹלָם)ְּומִשָׁם מִבְּחִינַת קִטְרוגִים אֵלו נִמְשָׁך שֹׁרֶש ׁ כָּל שֶׁל הַבְּחִירָההָאָדָםַ,ה נִבְרָא זֶה שֶׁבִּשְׁבִילכֹּל, בִּפְנִים כַּמְבֹאָר,גַּם צֹרֶך הָיָה בֶּאֱמֶת ְוְעַל־כֵּן וְהַבְּחִירָה הַבְּרִיאָה תִקון בִּשְׁבִיל אֵלו ַּבְּקִטְרוגִים ּּבִּשְׁלֵמות כַּנ"ל.(ְְּ אַך הַשֵׁם יִתְבָּרַך אֵינו ֹ חָפֵץ בֶּאֱמֶת כָּזֶהָ,ּּוְהִשְׁלִיכו ֹ מֵעַל פָנָיו וזְרָקו ֹ לָא

EN:
And therefore chametz is forbidden on Pesach, and its prohibition is very, very severe. For we must now flee from chametz completely — from the aspect of mochin of chutz la'aretz, as mentioned above.

And this is the aspect of how Israel needed to leave Egypt in great haste and could not delay — and this itself is the aspect of the prohibition of chametz, as is brought. And as is stated explicitly in the verse: "And they baked the dough" etc., "cakes of matzos, for it was not leavened (chametz), for they were driven out of Egypt and could not delay" (Exodus 12:39) etc. For certainly they needed to leave in great haste, for they could not leave until the light of the no'am ha'elyon was revealed upon them — which is the aspect of mochin of Eretz Yisra'ail, and this is the primary redemption, as mentioned above. And immediately when the no'am ha'elyon flows, then the chovlim also come and fall into the ne'imim, for they seek rectification for themselves. And when they are not rectified — because the vessel is not in completeness, G-d forbid — then the blemish becomes even greater, G-d forbid, as mentioned above.

And therefore now, at the time of the Exodus from Egypt, when this supernal light — the aspect of no'am ha'elyon — is being revealed in a very great revelation, then certainly the mochin of chutz la'aretz also come to be rectified, as mentioned above. But we do not have the power to rectify them. On the contrary, if they would come, G-d forbid, now and fall into the no'am, then the blemish would become even greater, as mentioned above. Therefore, immediately when this light was revealed in Egypt, they needed to flee and leave in great haste — so that the aspect of the chovlim should not come, G-d forbid, to fall into the ne'imim. For through this, the blemish of the mochin would be strengthened even more, G-d forbid, as mentioned above — since they cannot be rectified, as mentioned above. And this itself is the prohibition of chametz on Pesach, as mentioned above.

And therefore one must eat on Pesach only matzah alone and no chametz at all. For eating is the aspect of mochin and da'as, for according to the eating, so is the mind — as is explained in the words of our Rebbe of blessed memory elsewhere. And therefore on Pesach we must eat and be nourished only from mochin of Eretz Yisra'ail — the aspect of no'am, the aspect of matzah — and not from mochin of chutz la'aretz at all, as mentioned above.

☰ Hebrew § 12

Segment 72
HE:
רֶץ,ְּכִּי הַשֵׁם יִתְבָּרַך ּחָפֵץ בֶּאֱמֶת כָּזֶה שֶׁהוא לְקָרֵב וְלֹא לְרַחֵק,כִּי דַיְקָא ּבְּעוֹלָם כָּזֶה שֶׁהוא מָלֵא שְׁקָרִים,כְּשֶׁאֶחָד מִתְגַּבֵּר ְּּוְזוֹכֶה לִנְקֻדַת הָאֱמֶת זֶה יָקָר אֵצֶל הַשֵׁם יִתְבָּרַך מְאֹד יוֹתֵר מֵהַכֹּלְׁ,ּובִשּּבִיל זֶה הָיְתָה כָּל הַבְּרִיאָה שֶׁיְסוֹדָה אֱמֶתַ,ּהַיְנו הַנְקֻדַת הָאֱמֶת לַאֲמִתו ֹ הַנ"לֹ .וְכִבְחִינָה זו רַבֵּנו מֹשֶׁה ּעָשָׂה,הַשָׁלוֹם ּעָלָיו,שֶׁחָטָא כְּשֶׁרָאָה יִשְׂרָאֵל בָּעֵגֶלָ,ּוְעַל־פִי הַתוֹרָה וְהַלוחוֹת נִתְחַיְבו כְּליָה ּּחַס וְשָׁלוֹם עַל־פִי הָאֱמֶת שֶׁל הַתוֹרָה ּהַקְדוֹשָׁה;וְהִשִׂיג יָדַע מֹשֶׁה ּאֲבָל ְּשֶׁהַשֵׁ

EN:
Dairy foods = blood becomes turbid and becomes milk = whiteness drawn to all 365 sinews

✺ Na Nach Nachma Nachman MayUman ✺

Segment 73
HE:
ם יִתְבָּרַך אֵינו ֹ חָפֵץ בֶּאֱמֶת כָּזֶה, ְּּעַל־כֵּן הִשְׁלִיך הַלוחוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת אֱמֶת,בְּחִינַת"ְוְתַשְׁלֵך אֱמֶת אַרְצָה"ִּ, ב ּוְהִתְחַזֵקּתְפִלָה,שֶׁאִי הֶאֱמִין כִּי ְּאֶפְשָׁר לְהַשִׂיג אֲמִתַת דַעְתו ֹ יִתְבָּרַך, מַחְשְׁבוֹתָיו עָמְקו מְאֹד ּכִּי,וְרַבִּים ְרַחֲמָיו יִתְבָּרַך מְאֹד וְאֵינו ֹ חָפֵץ בְּהַשְׁחָתַת הָעוֹלָם,חַס וְשָׁלוֹםֹ,ּּכִּי אִם בְּקִיומו,ּוְעִקַר הָעוֹלָם הֵםיִשְׂרָאֵל, ּּעַל־כֵּן הִתְחַזֵק בִּתְפִלָה מְאֹדֹ,וְעָלְתָה בְּיָדו,ֹּוְנִתְרַצָה ְּּלו ֹ הַשֵׁם יִתְבָּרַך ומָחַל לו,ּוְצִוָה לִפְסֹל לוחוֹת שְׁנִיוֹת, ּשֶׁזֶה בְּחִינַת'ּתַעֲלֶה אֱמֶת מִן הָאָרֶץ,'ב

EN:
And therefore chametz is forbidden on Pesach, and its prohibition is very, very severe. For we must now flee from chametz completely — from the aspect of mochin of chutz la'aretz, as mentioned above.

And this is the aspect of how Israel needed to leave Egypt in great haste and could not delay — and this itself is the aspect of the prohibition of chametz, as is brought. And as is stated explicitly in the verse: "And they baked the dough" etc., "cakes of matzos, for it was not leavened (chametz), for they were driven out of Egypt and could not delay" (Exodus 12:39) etc. For certainly they needed to leave in great haste, for they could not leave until the light of the no'am ha'elyon was revealed upon them — which is the aspect of mochin of Eretz Yisra'ail, and this is the primary redemption, as mentioned above. And immediately when the no'am ha'elyon flows, then the chovlim also come and fall into the ne'imim, for they seek rectification for themselves. And when they are not rectified — because the vessel is not in completeness, G-d forbid — then the blemish becomes even greater, G-d forbid, as mentioned above.

And therefore now, at the time of the Exodus from Egypt, when this supernal light — the aspect of no'am ha'elyon — is being revealed in a very great revelation, then certainly the mochin of chutz la'aretz also come to be rectified, as mentioned above. But we do not have the power to rectify them. On the contrary, if they would come, G-d forbid, now and fall into the no'am, then the blemish would become even greater, as mentioned above. Therefore, immediately when this light was revealed in Egypt, they needed to flee and leave in great haste — so that the aspect of the chovlim should not come, G-d forbid, to fall into the ne'imim. For through this, the blemish of the mochin would be strengthened even more, G-d forbid, as mentioned above — since they cannot be rectified, as mentioned above. And this itself is the prohibition of chametz on Pesach, as mentioned above.

And therefore one must eat on Pesach only matzah alone and no chametz at all. For eating is the aspect of mochin and da'as, for according to the eating, so is the mind — as is explained in the words of our Rebbe of blessed memory elsewhere. And therefore on Pesach we must eat and be nourished only from mochin of Eretz Yisra'ail — the aspect of no'am, the aspect of matzah — and not from mochin of chutz la'aretz at all, as mentioned above.

☰ Hebrew § 12

Segment 74
HE:
ְּחִינַת"אֱמֶת תִצְמָח ּמֵאֶרֶץַ".אַח וְעַל־כֵּןר"יִשְׂרָאֵל כָּל לְעֵינֵי" ּמַתְחִילִין מִיָד"בְּרֵאשִׁית"ּוְכו,'ַכִּי שְׁנֵיהֶם בְּחִינָה אַחַת ּכַּנ"ל,ּּלְהוֹרוֹת שֶׁזֶה עִקַר הָאֱמֶת,ּּכְּשֶׁיוֹדְעִים ומַאֲמִינִים כְּלָל יוֹדְעִין שֶׁאֵין,הָאֱמֶת עַל־יְדֵי מִתְרַחֲקִין וְאֵין ּבְּשׁום אֹפֶן,ּ רַק מַתְחִילִין בְּכָל פַעַם מֵחָדָש ׁ לְהִתְקָרֵב ְּּלְהַשֵׁם יִתְבָּרַך מִמְקוֹם שֶׁהָאָדָם שָׁם,ּכִּי אֲמִתַת רַחֲמָיו מְאֹד ּשָׂגְבו,לְהַתְחִיל יוכַל הָאָדָם חַיֵי יְמֵי ּּוְכָל ְּלְהִתְקָרֵב לְהַשֵׁם יִתְבָּרַך,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתובׁ "ַּתָשֵׁב אֱנוֹש עּד דַכָּא"ַ,ּּוְאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"לׁ:ּעַד דִכ

EN:
And therefore chametz is forbidden on Pesach, and its prohibition is very, very severe. For we must now flee from chametz completely — from the aspect of mochin of chutz la'aretz, as mentioned above.

And this is the aspect of how Israel needed to leave Egypt in great haste and could not delay — and this itself is the aspect of the prohibition of chametz, as is brought. And as is stated explicitly in the verse: "And they baked the dough" etc., "cakes of matzos, for it was not leavened (chametz), for they were driven out of Egypt and could not delay" (Exodus 12:39) etc. For certainly they needed to leave in great haste, for they could not leave until the light of the no'am ha'elyon was revealed upon them — which is the aspect of mochin of Eretz Yisra'ail, and this is the primary redemption, as mentioned above. And immediately when the no'am ha'elyon flows, then the chovlim also come and fall into the ne'imim, for they seek rectification for themselves. And when they are not rectified — because the vessel is not in completeness, G-d forbid — then the blemish becomes even greater, G-d forbid, as mentioned above.

And therefore now, at the time of the Exodus from Egypt, when this supernal light — the aspect of no'am ha'elyon — is being revealed in a very great revelation, then certainly the mochin of chutz la'aretz also come to be rectified, as mentioned above. But we do not have the power to rectify them. On the contrary, if they would come, G-d forbid, now and fall into the no'am, then the blemish would become even greater, as mentioned above. Therefore, immediately when this light was revealed in Egypt, they needed to flee and leave in great haste — so that the aspect of the chovlim should not come, G-d forbid, to fall into the ne'imim. For through this, the blemish of the mochin would be strengthened even more, G-d forbid, as mentioned above — since they cannot be rectified, as mentioned above. And this itself is the prohibition of chametz on Pesach, as mentioned above.

And therefore one must eat on Pesach only matzah alone and no chametz at all. For eating is the aspect of mochin and da'as, for according to the eating, so is the mind — as is explained in the words of our Rebbe of blessed memory elsewhere. And therefore on Pesach we must eat and be nourished only from mochin of Eretz Yisra'ail — the aspect of no'am, the aspect of matzah — and not from mochin of chutz la'aretz at all, as mentioned above.

☰ Hebrew § 12

Segment 75
HE:
ְדוכָה שֶׁל נֶפֶש, כִּי חַסְדֵי ה'ּּכִּי לֹא תָמְנו וְכו'.ַּּוְזֶה שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"לֹ:לַאֲמִתו אֱמֶת דִין ּהַדָן,שֻׁתָף נַעֲשֶׂה ּכְּאִלו ְּּּלְהַקָדוֹשׁ־בָּרוך־הוא בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁיתְ;ו'ֹדִין אֱמֶת ּלַאֲמִתו'ּפֵרְשׁו הַקַדְמוֹנִים,ּלְאַפוֹקֵי דִין מְרֻמֶה,ּהַיְנו שֶׁקֶר טוֹעֵן שֶׁהָאֶחָד בֶּאֱמֶת מֵבִין ּּכְּשֶׁהַדַיָן,רַק ּאַף־עַל־פִי־כֵן יִזְכֶּה בַּדִין עַל־פִי טַעֲנוֹתָיו,ְאֲזַי צָרִיך ְּלַחְשׂך עַצְמו ֹ מִדִין זֶהִּ,כּי אַף־עַל־פִי שֶׁיָדִין מִשְׁפַט ּּאֱמֶת עַל־פִי הַתוֹרָה,ּּאַף־עַל־פִי־כֵן אֵין זֶה מִשְׁפַט אֱמֶת,ְּּמֵאַחַר שֶׁהוא בְּעַצְמו ֹ יוֹדֵע ַ ומֵבִין שֶׁאֵין כָּך

EN:
And therefore chametz is forbidden on Pesach, and its prohibition is very, very severe. For we must now flee from chametz completely — from the aspect of mochin of chutz la'aretz, as mentioned above.

And this is the aspect of how Israel needed to leave Egypt in great haste and could not delay — and this itself is the aspect of the prohibition of chametz, as is brought. And as is stated explicitly in the verse: "And they baked the dough" etc., "cakes of matzos, for it was not leavened (chametz), for they were driven out of Egypt and could not delay" (Exodus 12:39) etc. For certainly they needed to leave in great haste, for they could not leave until the light of the no'am ha'elyon was revealed upon them — which is the aspect of mochin of Eretz Yisra'ail, and this is the primary redemption, as mentioned above. And immediately when the no'am ha'elyon flows, then the chovlim also come and fall into the ne'imim, for they seek rectification for themselves. And when they are not rectified — because the vessel is not in completeness, G-d forbid — then the blemish becomes even greater, G-d forbid, as mentioned above.

And therefore now, at the time of the Exodus from Egypt, when this supernal light — the aspect of no'am ha'elyon — is being revealed in a very great revelation, then certainly the mochin of chutz la'aretz also come to be rectified, as mentioned above. But we do not have the power to rectify them. On the contrary, if they would come, G-d forbid, now and fall into the no'am, then the blemish would become even greater, as mentioned above. Therefore, immediately when this light was revealed in Egypt, they needed to flee and leave in great haste — so that the aspect of the chovlim should not come, G-d forbid, to fall into the ne'imim. For through this, the blemish of the mochin would be strengthened even more, G-d forbid, as mentioned above — since they cannot be rectified, as mentioned above. And this itself is the prohibition of chametz on Pesach, as mentioned above.

And therefore one must eat on Pesach only matzah alone and no chametz at all. For eating is the aspect of mochin and da'as, for according to the eating, so is the mind — as is explained in the words of our Rebbe of blessed memory elsewhere. And therefore on Pesach we must eat and be nourished only from mochin of Eretz Yisra'ail — the aspect of no'am, the aspect of matzah — and not from mochin of chutz la'aretz at all, as mentioned above.

☰ Hebrew § 12

Segment 76
HE:
הָאֱמֶת,ְּעַל־כֵּן צָרִיך הַדַיָן לִזָהֵר לִבְלִי לַטְעוֹת אֶת עַצְמו ֹ עַל־יְדֵי הָאֱמֶתּּלְהַטוֹת הַדִין,חַס וְשָׁלוֹם,רַק ְֹּּשֶׁיִתְיַגַּע כָּל־כָּך עִם הַבַּעֲלֵי־דִינִים עַד שֶׁיְבָרֵר הָאֱמֶת ּוְיַעֲמִיד הַמִשְׁפַט־אֱמֶת עַל נְקֻדַת הָאֱמֶת לַאֲמִתו,וְאָז ְּּּּנַעֲשֶׂה שֻׁתָף לְהַקָדוֹשׁ־בָּרוך־הוא בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, ֹכִּי גַםמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית הָיָה עַל־יְדֵי בְּחִינָה זו,ּשֶׁנָטַל ּהָאֱמֶת הַפָשׁוט שֶׁקִטְרֵג עַל הַבְּרִיאָה וְהִשְׁלִיכו ֹ לָאָרֶץ, ְּובָרָא אֶת הָעוֹלָם עַל־יְדֵי הָאֱמֶת הַבָּרור וְהַזַך,ַּשֶׁהוא ּבְּחִינַת נְקֻדַת הָאֱמֶת לַאֲמִתו ֹ כַּנ"ל)הלכות רבית- הלכהה,כ כ

EN:
"Because Hashem your G-d arranged it before me" [Genesis 27:20]. And it is found in the Midrash: Rabbi Yochanan and Reish Lakish [debated this]. One said: If for your sacrifice [at the Akeidah], the Holy One, blessed be He, provided for you — as it says, "And Avraham lifted his eyes and saw, and behold, a ram" [Genesis 22:13], etc. — for your food, how much more so! And the other said:

If for your spouse He provided for you — as it is written: "Please cause to happen before me today" [Genesis 24:12]; and it is written: "And he saw, and behold, camels were coming" [Genesis 24:63] — for your food, how much more so! And this is wondrous at first glance, for on the surface it is a weak kal v'chomer [a fortiori argument] — for certainly, to save Yitzchak from the sentence of slaughter at the Akeidah, and also to provide him with his spouse, is a far greater rescue than to provide him with food for the moment!

But according to the above, the Midrash is understood very well and comes like a perfect fit — and it will be sweet to your soul, with Hashem's help. For specifically the merit of the Akeidah and the finding of his spouse he mentioned at that moment, when he wanted to receive the blessings. For he said: Is it not so that for the sacrifice of the Akeidah — which is to sweeten your gevuros — Hashem provided you with the ram? And also, to provide you with your spouse Rivkah — who is the aspect of prayer that sweetens the aspect of mishpat and gevurah of Yitzchak — Hashem, blessed be He, helped in a wondrous way, even though it was very difficult to find your spouse due to the intensity of your gevuros, as mentioned above? Nevertheless, Hashem had compassion and provided her for you. And all of this was for my sake — so that Yisrael would emerge from me.

And now, for your food — that I wish to feed you in order to receive the blessings, so that Yisrael can endure in the world and sustain themselves through the entire intensity and prolonged bitterness of their exile — how much more so will Hashem, blessed be He, provide for me! It emerges that this Midrash connects very beautifully — for specifically through the sweetening of the Akeidah, and through his spouse Rivkah, the aspect of prayer, as mentioned above — through this he received the blessings, as mentioned above. (And this is what is written in the Sefer HaAlef-Beis, letter 7: that the eating of the tzadikim is greater than sacrifices and than their unions, etc. And understand this well.)

Segment 77
HE:
ד כה כו כז כח כט לג.( קכב יוֹם־הַכִּפורִים אַחַר סֻכָּה ּּמִצְוַת,שֶׁכְּבָר מוֹרֶה זֶה ּפָעַלְנו בַּקָשַׁת'סְלַח נָא'ּאֵצֶל הַשֵׁםְיִתְבָּרַך,ׁוְאָז זוֹכִין הַמִקְדָש הַבֵּית ּלִקְדֻשַׁת,סֻכָּה בְּחִינַת ּשֶׁזֶה,כִּי ּּהַבֵּית־הַמִקְדָש ׁ נִקְרָא סֻכַּת שָׁלֵם,ׁוְסֻכָּה הִיא בְּחִינַת ּעֲנָנֵי־כָבוֹד שֶׁנִתְגַּלו בְּבֵית־הַמִקְדָש,כְּדִכְתִיב:וְהֶעָנָן מָלֵא אֶת בֵּית ה,'ּוכְתִיב"כִּי בֶּעָנָן ּאֵרָאֶה עַל הַכַּפֹרֶת."וְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת בִּימֵי הָרִאשׁוֹן הַבַּיִת חֲנֻכַּת הָיָה הַסֻּכּוֹת בְּחַג שְׁלֹמֹה.קְדֻשַׁת ּּוְעִקַר הֶאָרַת בְּחִינַת ׁ הוא ּהַבֵּית־הַמִקְדָש ּהַדַעַת שֶׁמְגַלֶה הַצַדִ

EN:
.lr{font-weight:600;color:var(--accent)}

Segment 78
HE:
יק וְהַחֲכַם הַדוֹר, הַמַקִיפִין לְהַמְשִׁיך שֶׁזוֹכֶה ְּּּעַל־יְדֵי ּהַקְדוֹשִׁים,ּשֶׁהֵם שַׁעֲשׁוע ַ עוֹלָם הַבָּא, בְּחִינַת הֶאָרַת הָרָצוֹן,שֶׁעַל זֶה נֶאֱמַר "לְיַעֲקֹב יֵאָמֵר כָּעֵת"ּוְכוַ',ז רַבּוֹתֵינו ּּוכְמַאֲמַר"לִ: ל מְחִצָתָם שֶׁיִהְיֶה צַדִיקִים ּעֲתִידִיןמִמַלְאֲכֵי ּפְנִים ּהַשָׁרֵת.ּוְהַמְחִצוֹת הַלָלו שֶׁל הַמַקִיפִים הֵם בְּחִינַת ּמְחִצוֹת הַסֻּכָּה,ּשֶׁהִיא בְּחִינַת מַקִיפִיןַ,ּּכַּיָדוע.וְזֶה בַּסֻּכָּה אֲכִילָה מִצְוַת בְּחִינַת,הָאֲכִילָה שָׁם ִכִּי ּבִּבְחִינַת הֶאָרַת הָרָצוֹן שֶׁזוֹכין לְקַבֵּל בִּשְׁעַת אֲכִילָה )הלכותנדרים הלכה ד,אות כח.( קכד ּעַל־יְדֵי שֶׁאָנו

EN:
.translator-summary p{text-indent:0;margin-bottom:10px;font-size:0.95em}

Segment 79
HE:
זוֹכִין לָבוֹא לַצַדִיקִים עַל רֹאשׁ־הַשָׁנָה, ּעַל־יְדֵי־זֶה הֵם מַמְשִׁיכִין בָּנו קְדֻשַׁת הֶאָרַת הַדַעַת ּשֶׁלָהֶם לֵידַע כִּי ה'ּהוא הָאֱלֹקִים.ּומֵחֲמַת שֶׁבִּכְלָל, ּכֻּלָנו הֵם בְּחִינַת דָרֵי מַטָהֵּ,עַל־כׁ ּּן עִקַר הֶאָרַת הַדַעַת ּשֶׁמֵאִיר בָּנו הַצַדִיק הוא לְחַזֵק אוֹתָנו לִבְלִי לְיָאֵש ּעַצְמֵנו לְעוֹלָם מִצְעָקָה ותְפִלָה וְתַחֲנונִים,ּּשֶׁזֶה עִקַר ְּדֶרֶך הַתְשׁובָה שֶׁעוֹסְקִים הַצַדִיקִים לַעֲשׂוֹת בַּיָמִים ּּהָאֵלו וְעַל־כֵּןּבְּרֹאשׁ־הַשָׁנָה מַתְחִילִין לַעֲסֹק בְּקוֹלוֹת ְּּוצְעָקוֹת לְהַשֵׁם יִתְבָּרַך,בִּבְחִינַת"ָּּמִמַעֲמַקִים קְרָאתִיך ה'."אֲבָל אָז,ּעִקַר הַהַ

EN:
.translator-summary p{text-indent:0;margin-bottom:10px;font-size:0.95em}

Segment 80
HE:
תְחָלָה עַל־יְדֵי שְׁמִיעַת קוֹל שׁוֹפָר,ּשֶׁתוֹקֵע ַ רַק אֶחָד ומַשְׁמִיע ַ אוֹתָנו כֻּלָנו זֶה רֶמֶז ְּּּשֶׁאָז מַתְחִיל הַצַדִיק־הַדוֹר לְהַמְשִׁיך תִקון הַקוֹלוֹת, ּומִמֶנו מְקַבְּלִין הַכֹּל.ּובִשְׁבִיל זֶה צְרִיכִין לִנְסֹע ַ אָז ּּלַצַדִיקִים,ּכִּי צְרִיכִין לְקַבֵּל תִקון הַקוֹלוֹת מִמֶנו דַיְקָאַ, צְרִיכָה לִהְיוֹת מֵה הַהַתְחָלָה ַכִּיכַּנ דַיְקָא ּצַדִיק"ל.

EN:
27 Yoma 54b.

29 Sanhedrin 17a.

31 See Likutay Moharan I:25.

Segment 81
HE:
ְּאַחַר־כָּך עוֹסְקִין בְּתִקון זֶה בְּכָל עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְשׁובָה, ּעַד שֶׁבְּיוֹם־הַכִּפורִים זוֹכֶה כָּל אֶחָד מִיִשְׂרָאֵל לִבְחִינַת הַקְדוֹשִׁים ּּהַקוֹלוֹת,עִנויִים הַחֲמִשָׁה בְּחִינַת ּשֶׁזֶה, ּּחָמֵש ׁ תְפִלוֹת,ּשֶׁמִתְפַלְלִין בְּיוֹם־כִּפור,ִשֶׁהֵם בְּחִינַת ּּהַקוֹלוֹת הַקְדוֹשּים שֶׁנִזוֹנֶת הַמַלְכות מֵהֶם אָז,כַּמְבֹאָר ּבַּכַּוָנוֹת.ְּוְכָל זֶה נִמְשָׁך עַל־יְדֵי הֶאָרַת הַדַעַת שֶׁל ּּהֶחָכָם הָאֱמֶת שֶׁמֵאִיר בָּנו לֵידַע כִּי הִ'ּהוא הָאֱלֹקים, ּשֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הוא מוֹצִיא אוֹתָנו מֵעֲונוֹת ומְזַכֶּה אוֹתָנו ּלִתְשׁובָה,בְּיוֹם־כִּפור בִּשְׁלֵמות נִמְשָׁך זֶה ְּשֶׁכָּל.

EN:
27 Yoma 54b.

29 Sanhedrin 17a.

31 See Likutay Moharan I:25.

Segment 82
HE:
ּּוְעַל־כֵּן בְּסוֹף יוֹם־כִּפור צוֹעֲקִין כָּל יִשְׂרָאֵל'שְׁמַע' ּו'ְּבָרוך שֵׁם' ,'ה'ּהוא הָאֱלֹקִיםְּ',כִּי בּיוֹם־כִּפור זָכִינו בִּשְׁלֵמות הַזֶה הַדַעַת הֶאָרַת ּלְקַבֵּל,בְּחִינַת ּשֶׁזֶה ּבַּקָשַׁת'סְלַח נָא'ּשֶׁפָעַלְנו בְּיוֹם־כִּפור,שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה ְּאָנו זוֹכִין אַחַר־כָּך לִכָּנֵס לַסֻּכָּה;וְאָז בְּסֻכּוֹת נוֹטְלִין ַּהָאַרְבָּעָה מִינִים וּמְנַעְנְעִין בָּהֶם לְכָל רוח,ּּובָזֶה אָנו ּּמְרַמְזִין ומוֹדִיעִין לְכָל בָּאֵי עוֹלָם כִּי ה' וְעַל מִמַעַל בַּשָׁמַיִם הָאֱלֹקִים ּהוא ֹּהָאָרֶץ מִתָחַת ולְכָל הָאַרְבַּע רוחוֹת מִלְבַדו עוֹד ּּוְאֵין,ּהַיְנו,דַי ֵּשֶׁלֹא ּּשֶׁזָכִינו ב

EN:
font-size: 13px;

color: #555;

Segment 83
HE:
ְּעַצְמּּנו לְקַבֵּל הֶאָרַת הַדַעַת ּּמֵהַצַדִיק הָאֱמֶתַ ,ּאַף גַּם יֵש ׁ לָנו כֹּח בְּבָנִים לְהַלָן הַזֶה הַדַעַת ּלְהָאִיר עוֹלָם לְדוֹרוֹת וְתַלְמִידִים,אֲשֶׁר עַד ּּיִתְגַּלֶה יְדִיעַת אֱלָקותו ֹ לְכָל בָּאֵי עוֹלָםֹ. הַהַקָפו אַחַר מְסַיְמִין ּּוְעַל־כֵּןמִינִין בְּהָאַרְבָּעָה ת: "ּּלְמַעַן דַעַת כָּל עַמֵי הָאָרֶץ כִּי ה'ּהוא הָאֱלֹקִים."וְזֶה הַשׁוֹאֵבָה בֵּית שִׂמְחַת בְּחִינַת ּגַם־כֵּן,שֵׁם עַל "בְּשָׂשׂוֹן מַיִם ּּושְׁאַבְתֶם"ּוְכוֹ',ּוְתַרְגּומו:ּּותְקַבְּלון ּאולְפַן חֲדַתַ,כִּי עַל־יְדֵי הּתִקונִים שֶׁעָסַקְנו בְּכָל הַיָמִים ּּהַלָלו,ְּּעַל־יְדֵי־זֶה אָנו זוֹכִין בְּסֻכּוֹת

EN:
font-size: 13px;

color: #555;

Segment 84
HE:
לְהַמְשִׁיך בִּשְׁלֵמות ּהַלִמוד הֶחָדָש ׁ וְהַנִפְלָא שֶׁל הֶאָרַת הַדַעַת שֶׁל הַצַדִיקָ, הַחָכְמ בְּיָם ֹ הַמְאִירִים שֶׁלו מֵהַמַקִיפִין ְּשֶׁנִמְשָׁךה, עַד הָאֵלו הַדַעַת מֵימֵי שׁוֹאֲבִים אָנו ּומִשָׁם יִתְבָּרַך לְהַשֵׁם הַכֹּל מִתְקָרְבִין ְּשֶׁעַל־יְדֵי־זֶה,וְאָז ּהַשִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד מְאֹד,ּּכִּי זֶה עִקַר הַשִׂמְחָה שֶׁל ּכָּל הַשְׂמָחוֹת,בְּחִינַתָ"ּבִּרְבוֹת צַדִיקִים יִשְׂמַח הָעם", בְּחִינַת"יִשְׂמַח ה'בְּמַעֲשָׂיו",ּכְּשֶׁזוֹכִין הַכֹּל לְהִתְקָרֵב ְאֵלָיו יִתְבָּרַךֹ,ּשֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְגַּדֵל כְּבוֹדו,ּשֶׁזֶה בְּחִינַת "ה כְבוֹד יְהִי'ה יִשְׂמַח לְעוֹלָם'בְּמַעֲשָׂיו.

EN:
border-top: 1px solid var(--border-color);

padding-top: 24px;

.footnotes-section h3 { font-size: 18px; margin-bottom: 12px; }

.footnote-item { font-size: 15px; line-height: 1.7; color: var(--note-color); margin-bottom: 8px; text-indent: 0; }

Segment 85
HE:
"ַעַד ְשֶׁאַחַר־כָּך בִּשְׁמִינִי־עֲצֶרֶת וְשִׂמְחּּת־תוֹרָה אָנו זוֹכִין ּלְסַיֵם הַתוֹרָה ולְהַתְחִיל הַתוֹרָה,ּשֶׁזֶה בְּחִינַת הֶאָרַת בֵּן וְתַלְמִיד,כַּמְבֹאָר בִּפְנִים;ּוְאָז קוֹרִין בַּתוֹרָה"ּוַיָמָת ּשָׁם מֹשֶׁה וְכו'ּּוִיהוֹשֻׁע ַ בִּן נון מָלֵא רוח ַ חָכְמָה",כִּי זֶה הַתִקו ּעִקַרוְנִגְמָר בְּרֹאשׁ־הַשָׁנָה שֶׁמַתְחִילִין ּּן ּבִּשְׁמִינִי־עֲצֶרֶת וְשִׂמְחַת־תוֹרָה,ְּהַיְנו לְהַמְשִׁיך הֶאָרַת ּהַדַעַת שֶׁל הַצַדִיק הָאֱמֶת שֶׁהוא בְּחִינַת מֹשֶׁה לְדוֹרוֹת עוֹלָם עַל־יְדֵי בָּנִים וְתַלְמִידִים,ּשֶׁגַּם לְאַחַר הִסְתַלְקות ּהַצַדִיק בְּחִינַת מֹשֶׁה יִהְיֶה נִשְׁאָר דַעְתו ֹ לְד

EN:
Hilchos Milah ((Halachah 1)):

the master is obligated to circumcise his slave, and afterwards the slave is obligated

Segment 86
HE:
וֹרוֹת עוֹלָם ּּעַל־יְדֵי תַלְמִידָיו הַקְדוֹשִׁים,ּּוְהֵם יַעַסְקו בָּזֶה לְהַלָן, ּלְהַעֲמִיד בָּנִים וְתַלְמִידִים ולְהוֹדִיע ַ מִדוֹר לְדוֹר הַדַעַת ּהַקָדוֹש ׁ שֶׁהִשְׁאִיר הַצַדִיק הָאֱמֶתּבָּעוֹלָם ולְהוֹדִיעָם כִּי ה'הָאֱלֹקִים ּהוא,כֻּלָם יִתְקָרְבו שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה ּּעַד נְצָחִים ולְנֵצַח עַד לְעוֹלְמֵי בֶּאֱמֶת יִתְבָּרַך ְּּלְהַשֵׁם )הלכותנדרים הלכה ד,אותיות ח כז כט ל לֹא לב.( קל לַסֻּכָּה נִכְנָסִין יוֹם־כִּפור ּּאַחַר,הוא הַסְּכָך ְּּוְעִקַר ּמִפְסֹלֶת גֹּרֶן וָיָקֶב.ּובָזֶה אָנו מַרְאִין גֹּדֶל כֹּחֵנו וְעֹצֶם ְּחַסְדֵי הַשֵׁם יִתְבָּרַךָ,ּּכִּי בָּזֶה אָנו רוֹאִין שֶׁמָחַל לּנו

EN:
Hilchos Milah ((Halachah 1)):

the master is obligated to circumcise his slave, and afterwards the slave is obligated

Segment 87
HE:
ְּּהַשֵׁם יִתְבָּרַך עֲונוֹתֵינו,ּוְנִתְהַפְכו כָּל הָעֲונוֹת לִזְכֻיוֹת, תוֹרָה יִשְׂרָאֵל מֵעֲונוֹת ּּוְנַעֲשׂו;הִיא הַתוֹרָה ּוְזֹאת ּבְּחִינַת סִתְרֵי־ תוֹרָה דַיְקָא,ּּבְּחִינַת תְשׁובָה,ּשֶׁהוא ּכִּבְיָכוֹל לְמַעְלָה מֵהַתוֹרָהְּ.ּוְזֶהו בחִינַת סֻכָּה,כִּי סֻכָּה וְהִיא ַ מְאֹד ּגָּבוֹה סִתְרֵי־תוֹרָה בְּחִינַת, תְשׁובָה ּּבְּחִינַת, אִמָא ּבְּחִינַת בְּנִין עַל ְּדִמְסַכְּכָא ו"אִם)אֵם)לַבִּינָה תִקְרָא",ּשֶׁהוא בְּחִינַת סִתְרֵי־תוֹרָה,ּשֶׁזֶה בְּחִינַת'נִשְׁמָעַ'ּהַנ"לֲ, נַע וְהִיאדַיְקָא ּשֵׂית וָיֶקֶב גֹּרֶן ּמִפְסֹלֶת, מוֹץ בְּחִינַת שֶׁהֵם וָתֶבֶן,ּשֶׁהֵם בְּחִינַת קְלִפָה דְחָפ

EN:
Hilchos Milah ((Halachah 1)):

the master is obligated to circumcise his slave, and afterwards the slave is obligated

Segment 88
HE:
ְיָא עַל חִטָה,שֶׁהֵם בְּחִינַת עֲונוֹת,ּּומֵהֶם דַיְקָא נַעֲשֶׂה הַסֻּכָּה.ּוְכָל זֶה אָנו ּּזוֹכִין בְּיוֹם־כִּפורְ,ּשֶׁמָחַל לָנו הַשֵׁם יִתְּבָּרַך עֲונוֹתֵינו, ּעַד שֶׁנִתְהַפְכו הָעֲונוֹת לִזְכֻיוֹת,וְעַל־כֵּן נַעֲשֶׂה עַכְשָׁו סֻכָּה דַיְקָא ּּמִפְסֹלֶת,סִתְרֵי־תוֹרָה בְּחִינַת ּשֶׁהוא; ּובְזֹאת הַסֻּכָּה אָנו יוֹשְׁבִין כָּל שִׁבְעַת הַיָמִים,ּוְאָנו רוֹעִי הַשִׁבְעָה ּמְקַבְּלִיןבַּסֻּכָּה ם,עִקַר ּשֶׁעַל־יָדָם הָאֱמונָה ּהַמְשָׁכַת,בְּרֹאשׁ־הַשָׁנָה עֲבוֹדוֹתֵינו ּּשֶׁכָּל ּוְיוֹם־כִּפור הָיו בִּשְׁבִיל זֶה,ּובְזֹאת הַסֻּכָּה הַקְדוֹשָׁה אָנו יוֹשְׁבִין,אוֹתָנו מִכָּל ִּוְהַסֻּכָּה מ

EN:
Hilchos Milah ((Halachah 1)):

the master is obligated to circumcise his slave, and afterwards the slave is obligated

Segment 89
HE:
ָגֶנֶת עָלֵינו וְשׁוֹמֶרֶת ּהַשׂוֹנְאאוֹתָנו לְהַרְחִיק הָרוֹצִים וְהָרוֹדְפִים ּים,חַס וְשָׁלוֹם,ּכִּי עַל־יְדֵי כֹּח ַ הַסֻּכָּה אָנו בְּטוחִים בְּהַשֵׁם ְְּּיִתְבָּרַך שֶׁנִהְיֶה סְמוכִים ודְבוקִים בּו ֹ יִתְבָּרַך תָמִיד לְעוֹלָם וָעֶד,ּוְאֵין שׁום דָבָר שֶׁיַרְחִיקֶנו מִמֶנוְ יִתְבָּרַך, ּּכִּי אָנו נִסְתָרִים בְּצֵל סֻכָּה הָעֶלְיוֹנָה,ּשֶׁהִיא קְדֻשָׁה ְּגָבוֹה ַ כָּל־כָּך,ּעַד שֶׁשָׁם נִתְהַפְכִין כָּל הָעֲונוֹת לִזְכֻיוֹת, מִשׁום מִתְיָרְאִין אָנו אֵין שׁוב הַזֶה ַ הַחֶסֶד ּובְכֹח שֶׁבָּעוֹלָם הַרְחָקָהַ,בְּו כִּיאֵלָיו נָשׁוב תָמִיד ּדַאי ְיִתְבָּרַך,ּוְסוֹף כָּל סוֹף נִהְיֶה נִשְׁאָ

EN:
Hilchos Milah ((Halachah 1)):

the master is obligated to circumcise his slave, and afterwards the slave is obligated

Segment 90
HE:
רִים דְבוקִים וכְלולִים ְּבּו ֹ יִתְבָּרַך תָמִיד,ּּמֵאַחַר שֶׁזָכִינו עַכְשָׁו לִכְנֹס בְּאוֹר ּּהַקְדֻשָׁה הָעֶלְיוֹנָה,ּבְּצֵל סֻכָּה הַקְדוֹשָׁה,ָּשֶׁהִיא אִמָא ּדִמְסַכְּכא עַל בְּנִין,ּּשֶׁהִיא בְּחִינַת תְשׁובָה,ּשֶׁשָׁם כָּל ּּהָעֲונוֹת נִתְהַפְכִין לִזְכֻיוֹתַ .ּנִמְצָא שֶׁאָנו רוֹאִים עֹצֶם כֹּח ּּהַתְשׁובָה,ומְחַכִּים בְּטוחִים אָנו ּעַל־כֵּן,ָּשֶׁמִכָּל ּּהַנְפִילוֹת וְהַיְרִידוֹת ומִכָּל הַהַרְחָקוֹת שֶׁבָּעוֹלם,ּמִכֻּלָם ְּּנָשׁוב אֵלָיו יִתְבָּרַך בִּתְשׁובָה שְׁלֵמָה,ּעַד שֶׁנִזְכֶּה לֵישֵׁב לִוְיָתָן שֶׁל בְּסֻכָּה.שֶׁל הַסֻּכָּה בְּחִינַת גַם־כֵּן וְזֶה לֶעָתִיד,ּשֶׁתִהְיֶה מ

EN:
And the essential blemish of the moon — from where the halva'ah [stems] — is in the aspect of the blemish of the particular emunah, which is the aspect of Torah Sheb'al Peh, which is in the aspect of the moon. For Torah Shebichsav and Torah Sheb'al Peh are in the aspect of the sun and the moon, as is known.

And because of this very thing, it is forbidden to lend without a sh'tar. And the essential power of the lender over the borrower is through the sh'tar. For this borrower who has come to this level — that he needs to borrow — this comes from the aspect of the diminution of the moon, which is the aspect of the blemish of Torah Sheb'al Peh, the aspect of the blemish of the particular emunah, as above. And therefore the lender should not rely on the words of the borrower given orally [b'al peh] — that [the borrower] promises to repay him — since the aspect of the particular emunah, the aspect of Torah Sheb'al Peh, has been blemished in him — from where it comes that he is compelled to borrow, as above.

Segment 91
HE:
ָגֶנֶת מִן הַגֵּיהִנֹם,ָּכִּי אוֹר הַסֻּכָּה ַ כ גָּבוֹה מִמָקוֹם ּּנִמְשֶׁכֶתְל־כָּך,הָעֲונוֹת כָּל ּשֶׁשָׁם לִזְכֻיוֹת ּּנִתְהַפְכִין.סֻכּוֹת בְּסוֹף וְעַל־כֵּן, בְּהוֹשַׁעְנָא־רַבָּה,ּשֶׁאָנו צְרִיכִין לִגְמֹר תִקון הַחוֹתָמוֹת, ְחוֹתָם בְּתוֹך חוֹתָם,ּשֶׁכָּל זֶה תָלוי בִּשְׁלֵמות תִקון ּּהָאֱמונָה הַנִמְשֶׁכֶת עַלּ־יְדֵי הַשִׁבְעָה רוֹעִים,ְּשֶׁזוֹכִין להַנִמְשָׁך דִקְדֻשָׁה עַזות עַל־יְדֵי אֲלֵיהֶם ְּהִתְקָרֵב ּמֵהַנַעֲשֶׂה וְהַנִשְׁמָע הַגָּבוֹה ַ וְהָעֶלְיוֹן מְאֹד,עַל־כֵּן קוֹרִין אָז סֵפֶר מִשְׁנֵה־תוֹרָה,ּּשֶׁהִיא הַתוֹכָחָה שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנו עָלָיוּ הַשָׁלוֹם,ֹ ּשֶׁזָכָה תוֹכַחְת

EN:
It emerges that the essential blemish was in the aspect of Torah Sheb'al Peh, as above. And therefore when Moshe descended and saw this evil deed — which came to them through their blemishing Torah Sheb'al Peh, as above — therefore he immediately broke the Luchos before their eyes, to show them that since they denied Torah Sheb'al Peh, there is no longer any sustenance for Torah Shebichsav. For there is no sustenance for Torah Shebichsav except through Torah Sheb'al Peh, as above. And therefore the Luchos immediately became heavy in his hands and he broke them immediately — to show that according to their words, in denying Torah Sheb'al Peh, the entire Torah is nullified, chas v'sholom, even Torah Shebichsav. For there is no sustenance for one without the other, as above.

And through this, Moshe accomplished a great rectification, and Hashem Yisborach agreed with his words, as our Sages, of blessed memory, said: "'Asher shibarta' — Yishar kochacha she'shibarta" ["that you broke" — well done that you broke them] — so that the Sitra Achara and the k'lipos would not be left with any sustenance from Torah Shebichsav, and they would not be able to overpower, chas v'sholom.

And then, afterward, when [Moshe] prayed before Hashem Yisborach and returned and appeased Him to forgive Yisroel, Hashem Yisborach told him to return and carve second Luchos and return and write upon them anew. That is, now they needed to return and receive even Torah Shebichsav anew — for they needed to renew everything: to return and draw down the Torah in the aspect of the aforementioned rectification, in the aspect of the completeness of Torah Shebichsav and Torah Sheb'al Peh — to know what to write etc. — in order to return and draw down the aspect of the particular emunah, in order to recognize the importance of Yisroel, and they should no longer intermingle with the Airev Rav and not err after them.

Segment 92
HE:
ו ּּשֶׁעַל־יְדֵי הוֹסִיף וְנָתַן רֵיח ַ טוֹב יִשְׂרָאֵל בְּנִשְׁמוֹת, ַ ּּעַל־יְדֵי שֶׁזָכָה לַנַעֲשֶׂה ּוְנִשְׁמָע הָעֶלְיוֹן וְהַגָּבוֹה מְאֹד,עֲונוֹת ּשֶׁשָׁם לִזְכֻיוֹת ּּנִתְהַפְכִין, ֶוְעַל־יְדֵי נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע ּהַזלְשִׂמְחָה זוֹכִין ה דִקְדֻשָׁה ּולְעַזות, מְתַקְנִין ַּשֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הַנ ּהַחוֹתָמוֹת"הָאֱמונָה תִקון שְׁלֵמות עַל־יְדֵי ּל.

EN:
And therefore then, specifically, they draw down gishmai brachah [rains of blessing] — which are the totality of all the influxes that are drawn to holiness, to the upright of Yisroel who cling to the true Tzadikim who are engaged in these rectifications. For on Sukkos, rain is not a sign of blessing — so as not to draw the abundance to the nations who still have some grip, as above. But on Sh'mini Atzeres, when "no stranger shall mingle in their joy" (Sukkah 55b), then we draw down gishmai brachah. This is the aspect of Birkas Geshem on Sh'mini Atzeres — for then all their sustenance is nullified, because the ahavah sheba'da'as shines with great radiance. And therefore then the abundance is drawn — the aspect of gishmai brachah — to the upright of Yisroel alone.

And therefore then we bless for rain and pray that it should be for blessing and not for curse etc. — that the y'mai ra should not return and reawaken, chas v'sholom, to draw sustenance from them. And each person, according to his closeness to the true Tzadikim, and according to his rectification on Rosh Hashanah, Yom HaKippurim, and Sukkos — so does he merit to draw the abundance as a blessing, to the upright of Yisroel, through the power of the true Tzadikim who engage in all these rectifications in completeness.

Segment 93
HE:
ּוְעַל־כֵּן עוֹשִׂין אַחַר סֻכּוֹת שִׂמְחַת תוֹרָה,ּשֶׁזֶה בְּחִינַת "רֹאשָׁם עַל עוֹלָם וְשִׂמְחַתָ"ה עַל ּהַנֶאֱמַרעֲדָיִים ּשֶׁהִכְתִירו לְיִשְׂרָאֵל בְּחוֹרֵב כְּשֶׁאָמְרו'נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע,' ּשֶׁזֶה בְּחִינַת מַה שֶׁמְבֹאָר בַּתִקונִים,ּשֶׁבְּשִׂמְחַת־תוֹרָה ּכְּדֵין שָׁוַיִן עֲטָרָה בְּרֹאש ׁ כָּל צַדִיק.ָוְזֶה בְּחִינַת מַה ּשֶׁמְסַיְמִין אָז הַתוֹרה,ְַּשֶׁמְרַמְזִין שֶׁכְּבָר זָכו לְהַמְשִׁיך ה בְּחִינַת אֶת'ּנִשְׁמָע'נִגְלֶה בִּבְחִינַת שֶׁיִהְיֶה ּעַד, בְּחִינַת'נַעֲשֶׂה,'ְּכְּפִי הַפָנִים לַתוֹרָה שֶׁהֻצְרְכו לְהַמְשִׁיך בְּשָׁנָה זֹאת;ְּוְאַחַר־כָּך תֵכֶף מַתְחִילִין'בְּרֵאשִׁית

EN:
And this is the aspect of "and he went on his journeys" (Genesis 13:3), stated regarding Avraham. And our Sages, of blessed memory, expounded (Bereishis Rabbah 41:3): on his return he repaid his debts [hakafos].

For it has already been explained that one must distance oneself from credit purchases and loans — for all the loans are drawn from the overpowering of the y'mai ra etc., as above. But nevertheless, sometimes even the Tzadik is compelled to come to loans. And this is for the benefit of the world, in the aspect of y'ridah tachlis ha'aliyah [a descent that is the ultimate purpose of ascent]. For through the y'mai ra overpowering so greatly that even the Tzadik cannot draw the abundance immediately and is compelled to borrow — through this, the Tzadik subsequently overcomes to an even greater degree, and searches and seeks and finds a great deal of good within the very intensity of the overpowering of the y'mai ra that overpowered so greatly.

Segment 94
HE:
,'כִּי ְּתֵכֶף צְרִיכִין לְהַתְחִיל לְהַמְשִׁיך בְּחִינַת'נִשְׁמָעַ 'ּגָּבוֹה ּיוֹתֵר עַד שֶׁיִהְיֶה גַם־כֵּן בְּחִינַת'נַעֲשֶׂה'.ּּוְעַיֵן פְנִים )הלכותס"ת-הלכה ב,אותיות ח ט יא יב.( קלג לַסֻּכָּה ֹ וְנִכְנָסִין מִבֵּיתו יוֹצְאִין בְּסֻכּוֹת,ְֹוְאַחַר־כָּך ּּבִּשְׁמִינִי־עֲצֶרֶת וְשִׂמְחַת־תוֹרָה חוֹזְרִין מִשָׁם לְבֵיתו, ּוְאָז מְסַיְמִין ומַתְחִילִין הַתוֹרָה מֵחָדָש ׁ כִּי בֵּיתו ֹ שֶׁל ֹ מֵהַתוֹרָה קְדֻשָׁתו נִמְשָׁך ְּּאָדָם,בְּב ּשֶׁמַתְחֶלֶת' ּדִבְרֵאשִׁית,ּובְכָל שָׁנָה אָנו צְרִיכִין לְחַדֵש ׁ קְדֻשַׁת ּבֵּיתֵנו כְּמו ֹ שֶׁאָנו מְחַדְשִׁין אֶת הַתוֹרָה בְּכָלשָׁנָהַ, ּשֶׁמְסַיְמִין ומ

EN:
All the tikkun of masa u'matan follows the above Torah. During business one does not engage in Torah — he is then a prastik [simple person]. All his vitality and sustenance comes from the great Tzaddik, who sometimes is also a "simple person" — through which he draws vitality from the sustenance of the world before Mattan Torah (= the Chesed Chinam = the hidden Torah = the Asarah Ma'amaros through which the world was created). Through these, all matters of derech eretz are accomplished — all crafts and business = the path to Eretz Yisrael.

This is "Tov Torah im derech eretz, shey'gi'as sh'naihem mashkachas avon" — "Good is Torah with derech eretz, for the toil of both causes sin to be forgotten." One certainly needs both: Torah and derech eretz (= business or m'lachah) — to draw vitality from the Chesed Chinam (= the path to Eretz Yisrael) → silencing the mouths of all who contest the conquest of Eretz Yisrael (= the totality of kedushah), who say "Listim atem!" "The toil of both causes avon to be forgotten" — the avon = the Sitra Achra and k'lipah contesting whoever approaches kedushah (= conquering Eretz Yisrael). Every person who sanctifies and purifies himself through any mitzvah or holy matter — he conquers a portion of Eretz Yisrael, working on the path to Eretz Yisrael. Therefore the Sitra Achra wages war constantly: "Listim atem — how dare you enter our territory!" But by drawing the Chesed Chinam (= the Asarah Ma'amaros) → their mouths are stopped, their contest nullified.

Therefore one must engage in both Torah and business → "the toil of both causes sin to be forgotten." Business alone is certainly nothing — one cannot draw Chesed Chinam through business alone to nullify the kitrug, only when one engages in Torah truly. As explained in the above Torah: the wicked cannot receive from this Chesed Chinam except through the great Tzaddik who engages in Torah truly — who receives from the Chesed Chinam during his pshitus and through this sustains all. The closer one is to Torah, the more Chesed Chinam flows to him. Likewise, Torah alone is also not completeness — even one deeply attached to Torah must nullify himself sometimes when necessary. Through his bitul (when he becomes completely simple) → he sustains himself from the path to Eretz Yisrael (= Chesed Chinam) → sustaining and maintaining all simple people engaged in m'lachah and business. All crafts and business in the world = accomplished and sustained only through the Tzaddikim, who draw Chesed Chinam during their pshitus.

This resolves the apparent difficulty: the Tanna warns strongly to engage in derech eretz and m'lachah, yet we see many Tzaddikim and Talmidai Chachamim who do no m'lachah or business at all! But according to the above Torah, all is resolved well: even those Tzaddikim and T"C who do not do m'lachah — they inevitably nullify themselves sometimes when necessary. Then they are in the aspect of those engaged in m'lachah and business (= derech eretz). Through their bitul (when they become completely simple) → they sustain themselves from the path to Eretz Yisrael (= Chesed Chinam) → sustaining all simple people who engage in m'lachah and business. All derech eretz (= business and crafts of the entire world) is sustained only through them.

Nevertheless, even though one must nullify himself and engage in business, the primary thing is Torah: "Aseh Soras'cha keva um'lacht'cha arai" — "Make your Torah permanent and your work secondary." The vitality of the bitul aspect (= Chesed Chinam sustaining the world before Mattan Torah) is only in the aspect of arai [temporary] = a temporary dwelling. The essential sustenance in a permanent way = only through Torah (= the essential sustenance of the world permanently). Before Yisrael received the Torah: "N'mogim eretz v'chol yosh'veha" — "The earth melts with all its inhabitants" — the world tottered like a temporary dwelling. The essential permanent sustenance = through the Torah: "Anochi tichanti amudeha Selah" — "I established its pillars forever" — said regarding Kabbalas HaTorah, when the world was solidified.

This is the aspect of Sukkah — diras arai ba'inan [we require a temporary dwelling]. Sukkah = the Chesed Chinam — Sukkah = the aspect of very great and abundant chasadim drawn then. During Sukkos we draw the path to Eretz Yisrael (= the Chesed Chinam sustaining the world when one is idle from Torah). Therefore shiv'im parim [70 bulls] are offered on Sukkos for the 70 nations — giving them their minimal vitality (which flows from the Chesed Chinam = Sukkah).

Segment 95
HE:
ַתְחִילִין אוֹתָה מֵחָדָש ׁ כַּנ"ל;עַל־כֵּן יוֹצְאִין לַסֻּכָּה וְנִכְנָסִין מֵהַבַּיִת,הֶקֵף בְּחִינַת ּשֶׁהִיא עֲנָנֵי־כָבוֹד,ּשֶׁמִשָׁם שֹׁרֶש ׁ הַתוֹרָה,כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, ְּכְּדֵי לְהַמְשִׁיך מִשָׁם הִתְחַדְשׁותּׁ הַתוֹרָה וְהִתְחַדְשׁות ֹ מֵחָדָש בֵּיתו ּקְדֻשַׁתֹ .או בִּשְׁמִינִי־עֲצֶרֶת וְעַל־כֵּן ּבְּשִׂמְחַת־תוֹרָה,ּׁשֶׁמְסַיְמִין הַתוֹרָה ומַתְחִילִין אוֹתָה מֵחָדָש,אָז חוֹזְרִין מֵהַסֻּכָּה לְהַבַּיִתׁ ,ְּכִּי כְּבָר נִתְחַדֵש ּקְדֻשַׁת בֵּיתו ֹ עַל־יּּדֵי שֶׁנִכְנַסְנו לַסֻּכָּה,שֶׁהִיא בְּחִינַת עֲנָנֵי־כָבוֹדַ,ּּשֶׁהֵם שֹׁרֶש ׁ הַתוֹרָה כַּנ"ל)הלכותס"ת הלכה ד,אותיות ט כב כג.(

EN:
When one dreamed a bad dream (= the memory was flawed), he must have it ameliorated before specifically three people who love him. Love is the opposite of the evil eye (which hates everyone); love is also the tikun of the imaginative faculty (which comes from lashon hara, causing fallen loves, as explained there). Holy love among Israel is the opposite of this. Through those who love him, the dream is repaired — they have the power through holy love to ameliorate the dream, subdue the evil eye and the flawed imaginative faculty, and turn the dream to good — repairing the flawed memory.

Segment 96
HE:
קמ ּרֹאשׁ־הַשָׁנָה וְיוֹם־כִּפור וְסֻכּוֹת הֵם כֻּלָם בִּבְחִינַתכִּסֵּא הַכָּבוֹד,ּשֶׁהוא בְּחִינַת מְקוֹמו ֹ שֶׁל עוֹלָם,ּכִּי הַשֵׁם הַלָלו הַיָמִים ֹ בְּכָל כְבוֹדו כִּסֵּא עַל יוֹשֵׁב ְּיִתְבָּרַך הוֹשַׁעְנָא־ עַד ּּשֶׁמֵרֹאשׁ־הַשָׁנָה ּּרַבָּה וְדָן אוֹתָנו לְכַף־זְכות בְּחֶסֶד ּובְרַחֲמִים גְּדוֹלִים,כְּפִי מַהּּ שֶׁהוא ְיִתְבָּרַך יוֹדֵע ַ מְקוֹמו ֹ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד,ּשֶׁזֶה בְּחִינַת"ָנָכוֹן כִּסְאֲך מֵאָז"אֵלו יָמִים עַל ּהַנֶאֱמַר, כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר,ּשֶׁשָׁם אֵצֶל קְדֻשַׁת עֹצֶם רוֹאִין שָׁם ּהַכִּסֵּא ּהַיָמִים הַנוֹרָאִים הַלָלוֶ,ּשֶׁזּה מְרֻמָז ּבְּפָסוק" :ּכָּרְס

EN:
And therefore it was necessary that the Beis HaMikdash should be built and the Aron brought there — even though it was destined to be destroyed — so that the tzaddikim and the Sanhedrin of those generations would have the power to clarify and to purify for us all the halachos and the judgments of the Torah. And if we did not have the inheritance of Torah Sheb'al Peh — whose halachos they clarified for us in the Beis HaMikdash — we would not know now any halachah at all, as above.

And therefore for this sake the gates were opened — for the sake of "chasday Dovid," which are the halachos. For it is impossible for them to be clarified except through the Aron entering the Beis Kodesh HaKodashim. Now, even though through our many sins the Beis HaMikdash was destroyed, there remains for us a good and wondrous inheritance — which are the halachos, the aspect of the four amos of halachah — which are the aspect of the gates and the entrances of k'dushah that remain for us. Through which we console ourselves now. For through them we can make nachas ruach before Him, Yisbarach. For He has nothing in His world except the four amos of halachah, as above.

Segment 97
HE:
ְיֵה שְׁבִיבִין דִי־נור", 'ּכָּרְסְיֵה'רָאשֵׁי־תֵבוֹת: ּרֹאשׁ־הַשָׁנָה,ּּיוֹם־כִּפור,סֻכּוֹת; נִמְצָא,יוֹם־כִּפור ּשֶׁרֹאשׁ־הַשָׁנָה סֻכּוֹת,ּשֹׁרֶש ׁ כֻּלָם בִּבְחִינַת כִּסֵּא הַכָּבוֹדַ,ּּבְּחִינַת כָּרְסְיֵה הַנ"ל.וְזֶה סֻכּוֹת בְּחִינַת,אַחַר שֶׁעוֹשִׂין ּּרֹאשׁ־הַשָׁנָה וַעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְשׁובָה ּּוְיוֹם־כִּפור,תוֹרָה ּוְאָמְרָה,שֶׁכָּל ּאֶחָד יֵצֵא מִמְקוֹמו ֹ וְדִירָתו ֹ וְיִכְנֹס אָז לַסֻּכָּה,שֶׁהִיא בְּחִינַת כִּסֵּא כָבוֹדָ,בְּחִינַת מְקוֹמו ֹ שֶׁל עוֹלם,בְּחִינַת "אֵם כָּל חָי",ּּאִמָא דִמְסַכְּכָא עַל בְּנִין,כִּי שֹׁרֶש ׁ כָּל הַכָּבוֹד כִּסֵּא מִתַחַת הֵם כֻּלָם ּהַנְשָׁמוֹת,לְ

EN:
And therefore it was necessary that the Beis HaMikdash should be built and the Aron brought there — even though it was destined to be destroyed — so that the tzaddikim and the Sanhedrin of those generations would have the power to clarify and to purify for us all the halachos and the judgments of the Torah. And if we did not have the inheritance of Torah Sheb'al Peh — whose halachos they clarified for us in the Beis HaMikdash — we would not know now any halachah at all, as above.

And therefore for this sake the gates were opened — for the sake of "chasday Dovid," which are the halachos.

Segment 98
HE:
הוֹרוֹת ְּּולְגַלוֹת לְעֵין כֹּל שֶׁהוא יִתְבָּרַך מַעֲלֶה ומַכְנִיס אוֹתָנו שָׁרְשֵׁנו ּלִבְחִינַתֹ,מְקו בְּחִינַתעוֹלָם ֹ שֶׁל מו, ּשֶׁעַל־יְדֵי־זֶה דָן אוֹתָנו בְּכָל הַיָמִים הָאֵלו לְכַף־זְכות בְּחֶסֶד גָּדוֹל וְנִפְלָא,ּשֶׁזֶה בְּחִינַת הַחֲסָדִים הַגְּדוֹלִים ּשֶׁנִמְשָׁכִין בְּחַג־הַסֻּכּוֹתַ,ּּכַּיָדוע,ּּוְעִקַר הַחֶסֶד הוא מַה ּּשֶׁעַל־יְדֵי־זֶה אָנו זּּוֹכִין לִכְנֹס בֶּאֱמֶת לְכַף־זְכות וְלָשׁוב ּבִּתְשׁובָה שְׁלֵמָה,ּּכָּל אֶחָד מִמְקוֹם שֶׁנִתְעָה לְשָׁם, מִשָׁם נֻטַל ֹ אֲשֶׁר ׁ מְקוֹמו שֹׁרֶש אֶל וְלָשׁוב ּלַחֲזֹרַ, הַנ זַרְקָא ּבִּבְחִינַת"ל,שֶׁבְּסֻכּוֹת מַה בְּחִינַת ּּשֶׁזֶה

EN:
For it is impossible for them to be clarified except through the Aron entering the Beis Kodesh HaKodashim. Now, even though through our many sins the Beis HaMikdash was destroyed, there remains for us a good and wondrous inheritance — which are the halachos, the aspect of the four amos of halachah — which are the aspect of the gates and the entrances of k'dushah that remain for us. Through which we console ourselves now. For through them we can make nachas ruach before Him, Yisbarach. For He has nothing in His world except the four amos of halachah, as above.

Segment 99
HE:
צְרִיכִין אֲנַחְנּו לָצֵאת מִבָּתֵינו ומְקוֹמֵנו וְלִכְנֹס לַסֻּכָּה, ּּלְהוֹרוֹת שֶׁאֵין אָנו עַכְשָׁו כְּלָל עַל מְקוֹמֵנו הָרִאשׁוֹן ּּשֶׁגָּרַם לָנו מַה שֶׁגָּרַם,כָּל אֶחָד לְפִי מַעֲשָׂיו,רַק עַכְשָׁו ּאָנו יוֹשְׁבִין בַּסֻּכָּהֹ,שֶׁהִיא בְּחִינַת כִּסֵּא כָבוד,ּשֶׁשָׁם ּשֹׁרֶש ׁ קְדֻשַׁת הַמָקוֹם שֶׁל כָּל אֶחָד וְשֹׁרֶש ׁ קְדֻשַׁת ּנִשְׁמָתו ֹ בְּשָׁרְשָׁה)הלכותערלה-הלכה ד,אותיא.( קמב וְדָן עָלֵינו מְרַחֵם יִתְבָּרַך הַשֵׁם אָז ְּּּבְּרֹאשׁ־הַשָׁנָה ּּאוֹתָנו לְכַף־זְכותֹ,לְכָל אֶחָד כְּפִי מְקוֹמו;וְעַל־יְדֵי־זֶה לְכַף־זְכות בֶּאֱמֶת נִכְנָסִין ּּאָנו,זוֹכִין שֶׁאָנו ּעַד דְלִבָּא מֵ

EN:
And therefore now, after the churban, HaKadosh Baruch Hu has nothing in His world except the four amos of halachah. For the Beis HaMikdash was destroyed through our sins, and the rosh bayis — who are the true tzaddikim — have departed through our many sins. And we have neither korban nor K'tores, and no one leads us by hand. And we cannot make nachas ruach to HaKadosh Baruch Hu except through the four amos of halachah. For He has nothing in His world except, etc., as above.

Segment 100
HE:
עֻמְקָא יִתְבָּרַך לְהַשֵׁם לִצְעֹק ְּעַל־יְדֵי־זֶה יִתְבָּרַך לְפָנָיו בִּתְשׁובָה ְּּוְלָשׁוב.ְוְאַחַר־כָּך בְּהוֹשַׁעְנָא־רַבָּה,בְּסוֹף סֻכּוֹת,ּּעַל־יְדֵי שֶׁזָכִינו לֵישֵׁב בַּסֻּכָּהַ,שֶׁהִיא בְּחִינַת כִּסֵּא הכָּבוֹד,מְקוֹמו ֹ שֶׁל עוֹלָם, ּעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין כָּל יִשְׂרָאֵל לְקַבֵּל הֶאָרָה מִשָׁם,עַד ּּשֶׁכֻּלָנו זוֹכִין לִבְחִינָה זֹאת,ּלְקַיֵם'ָֹּאַל תָדִין אֶת חֲבֵרְך ּעַד שֶׁתַגִּיע ַ לִמְקוֹמו,'ּוְלֵידַע לָדון לְכַף־זְכות הַכֹּל ּאֶת,ּּאֲפִלו ּהַפוֹשְׁעֵי־יִשְׂרָאֵל,שֶׁנִזְכֶּה ּעַד ּלְהַכְנִיס כֻּלָם לְכַף־זְכות ולְהָאִיר רֹאשׁ־הַשָׁנָה שֶׁל הַהֶאָרָה ּבָּהֶם, ּדְהַיְנו שֶׁ

EN:
And even though the Sitra Achara has overpowered regarding this also, and has increased machlokes [dispute] in Yisroel — until we do not know a clear halachah and a clear mishnah in one place, as Chazal said. And they said: "Since the students of Shammai and Hillel increased," etc. — "and it was difficult for Yisroel," etc. — nevertheless, through the power of the birur by which the halachos were clarified in the Beis HaMikdash while it still stood, the tzaddikim and the true chachamim have the power to clarify for us in every generation all the halachos of the Torah — how to conduct ourselves in them.

Segment 101
HE:
כֻּלָם יִמְצְאו תָמִיד פֶתַח ְּּוְדֶרֶך הַתְשׁובָה בְּכָל מָקוֹם שֶׁהֵם, ּבְּכָל עֵת וזְמָןֶ.ּוְעִקַר הַפֶתַח וְהַדְרֶך ּהוא,ְּּלִצְעֹק תָמִיד לְהַשֵׁם יִתְבָּרַך מֵעֻמְקָא דְלִבָּא,ְּיִהְיֶה אֵיך שֶׁיִהְיֶה, הַצְעָקָה ֹ מִן ׁ עַצְמו יִתְיָאֵש ּוְלֹא לְעוֹלָם,ּשֶׁזֶה בְּחִינַת רִבּוי הַצְעָקוֹת בְּהוֹשַׁעְנָא־רַבָּה לִצְעֹק ּשֶׁמַרְבִּין ּכַּמָה וְכַמָה פְעָמִים'הוֹשַׁעְנָא,'וְכֵן סֵפֶר וְגוֹמְרִין הַלַיְלָה כָּל ּנֵעוֹרִין ּּתְהִלִים,צְעָקוֹת מָלֵא ּשֶׁהוא וְכו ושְׁוָעוֹת ּוזְעָקוֹת'ּלְהַשֵׁם ְיִתְבָּרַך,ּעַד אֲשֶׁר לֹא נִמְצָא שׁום ּּאָדָם שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁלֹא יוכַל לִמְצֹא אֶת עַצְמו ֹ בְּסֵ

EN:
And this is the Kaddish that one says the entire first year, and likewise on the day that one's father and mother died. For the Kaddish is above all the k'dushos — all of them — as is stated in the holy Zohar.

And through saying Kaddish with kavannah, one merits to be included in the aspect of "entirely one, entirely good" — which is the tikkun of the t'filah, the tikkun of the field, as above. For the main tikkun of the t'filah is that the entire t'filah should be included in "one" — until even when one stands at the end of the last word of the t'filah, one should still be standing at the beginning of the first word of the t'filah, etc. As is explained there well in the aforementioned holy Torah.

Segment 102
HE:
פֶר ּּתְהִלִים,ּּהַכּוֹלֵל כָּל בָּאֵי עוֹלָם בְּכָל הַדוֹרוֹת ובְכָל ּהַמַדְרֵגוֹת שֶׁבָּעוֹלָם,ּעַד תַכְלִית הַמַדְרֵגָה הַתַחְתוֹנָה מְאֹד,יִתְבָּרַך הַשֵׁם אֶל לָשׁוב כֻּלָם ְּומְעוֹרֵר,כִּי לִתְשׁובָה מְסֻגָּל ּתְהִלִים;אָנו ִּּׁובְהוֹשַׁעְנָא־רַבָּה מַמְשהַזֶה הַנִפְלָא הַדֶרֶך ְּּּיכִין,אֶחָד כָּל ּשֶׁיִזְכֶּה וְיוֹם־כִּפור רֹאשׁ־הַשָׁנָה קְדֻשַׁת עַל־יְדֵי ּמִיִשְׂרָאֵל דַרְכֵי ולְהַכְנִיס לְכַף־זְכות הַכֹּל אֶת לָדון ּוְסֻכּוֹת ּהַתְשׁובָה בְּכָל אֶחָד מִיִשְׂרָאֵלִ,ּדְהַיְנו לוֹמַר תְהִלים תָמִיד יִתְבָּרַך לְהַשֵׁם ְּּוְלִצְעֹק,שֶׁיִהְיֶה אֵיך ְּיִהְיֶה.

EN:
And this is the Kaddish that one says the entire first year, and likewise on the day that one's father and mother died. For the Kaddish is above all the k'dushos — all of them — as is stated in the holy Zohar.

And through saying Kaddish with kavannah, one merits to be included in the aspect of "entirely one, entirely good" — which is the tikkun of the t'filah, the tikkun of the field, as above. For the main tikkun of the t'filah is that the entire t'filah should be included in "one" — until even when one stands at the end of the last word of the t'filah, one should still be standing at the beginning of the first word of the t'filah, etc. As is explained there well in the aforementioned holy Torah.

Segment 103
HE:
ּוכְמוֹ־כֵן צְרִיכִין לָדון גַּם אֶת עַצְמו ֹ לְכַף־זְכות,ּּולְקַיֵם ּּגַּם בְּעַצְמו ֹ אַל תָדִין וְכוֹ'ּעַד שֶׁתַגִּיע ַ לִמְקוֹמו,ַכִּי ּבְּוַדַאי גַּם מְקוֹם עַצְמו ֹ אֵינו ֹ יוֹדֵעְ מֵאֵיזֶה מָקוֹם נִמְשָׁך, ּוְכָל מַה שֶׁעָבְרו עָלָיו בְּכָל הַגִּלְגּולִים,ֹ ּומֵאֵיזֶה מָקוֹם ּנִמְשָׁכִין עָלָיו הַיִצְרִין רָעִים וְהַמַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת שֶׁלו ּוְכו;'ּוְעַל־כֵּן אָסור לְיָאֵש ׁ אֶת עַצְמו ֹ לְעוֹלָם,כִּי צְרִיכִין ֹ ּלְקַיֵם גַּםבְּעַצְמו'ּאַל תְהִי בָז לְכָל אָדָם,'ּשֶׁזֶה בְּחִינַת ּּאִסּור שְׁפִיכַת דָמִים,כַּמְבֹאָר בִּפְנִים,ֹכִּי הָאָדָם מֻזְהָר ּּעַל אִסּור שְׁפִיכַת דָמִים גַּם בּ

EN:
And this is the Kaddish that one says the entire first year, and likewise on the day that one's father and mother died. For the Kaddish is above all the k'dushos — all of them — as is stated in the holy Zohar.

And through saying Kaddish with kavannah, one merits to be included in the aspect of "entirely one, entirely good" — which is the tikkun of the t'filah, the tikkun of the field, as above. For the main tikkun of the t'filah is that the entire t'filah should be included in "one" — until even when one stands at the end of the last word of the t'filah, one should still be standing at the beginning of the first word of the t'filah, etc. As is explained there well in the aforementioned holy Torah.

Segment 104
HE:
ְנֶפֶש ׁ עַצְמו,ּּוכְמו ֹ שֶׁכָּתוב "ְּוְאַך אֶת דִמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם"ּוְכוׁ',וְדָרְשַּּו רַבּוֹתֵינו ז"לֹ:ְּּזֶה הַשׁוֹפֵך דַם עַצְמוֹ ,ּכִּי גַם לְבַזוֹת אֶת עַצְמו ּבְּיוֹתֵר עַד שֶׁיוכַל לִפֹל בְּיוֹתֵר עַל־יְדֵי זֶה,חַס וְשָׁלוֹם, ּהוא בְּוַדַאי אִסּור חָמורֹ ,כִּי צְרִיכִין לָדִין גַּם אֶת עַצְמו ּלְכַף־זְכותַ,יוֹדֵע מִי ֹכִּימְקוֹמו אֶת;שֶׁלֹא ּּוְהָעִקָר ּיִתְיָאֵש ׁ אֶת עַצְמו ֹ מִן הַצְעָקָה לְעוֹלָם,ּּוְלִצְעֹק ולְהִתְחַנֵן ְּּּלִפְנֵי הַשֵׁם יִתְבָּרַך תָמִיד מֵעֹמֶק הַלֵב,בְּחִינַת"שִׁפְכִי ְּּכַמַיִם לִבֵּך נֹכַח פְנֵי ה'",ּּשֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִזְכֶּה כֻּלָנו ּלָשׁוְב אֵלָיו יִ

EN:
And this is the Kaddish that one says the entire first year, and likewise on the day that one's father and mother died. For the Kaddish is above all the k'dushos — all of them — as is stated in the holy Zohar.

And through saying Kaddish with kavannah, one merits to be included in the aspect of "entirely one, entirely good" — which is the tikkun of the t'filah, the tikkun of the field, as above. For the main tikkun of the t'filah is that the entire t'filah should be included in "one" — until even when one stands at the end of the last word of the t'filah, one should still be standing at the beginning of the first word of the t'filah, etc. As is explained there well in the aforementioned holy Torah.

Segment 105
HE:
תְבָּרַך.ְּוְכָל זֶה אָנו עוֹסְקִין לְהַמְשִׁיך בְּהוֹשַׁעְנָא־רַבָּה.וְעַל־כֵּן עוֹסְקִין אָז עִם עַרְבֵי נַחַל, ּשֶׁמְרַמְזִין עַל פוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל,ּלְקַיֵם גַּם בָּהֶם'ּאַל תְהִי אָדָם לְכָל בָז'אוֹתָם ּוְלָדון ּלְכַף־זְכות.וְזֶהמַה בְּחִינַת רַבָּה בְּהוֹשַׁעְנָא ּשֶׁאוֹמְרִים מִשְׁנֵה־תוֹרָה,ְּשֶׁכֻּלו ֹ סוֹבֵב וְהוֹלֵך עַל קֹטֶב זֶה,לְהַזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל ּשֶׁבְּכָל מַה שֶׁיַעֲבֹר עֲלֵיהֶם וְכו' ּוְכו,'ָּּאַף־עַל־פִי־כֵן אַל יִתְיָאֲשׁו ּאֶת עַצְמָם מִן הַצְעָקָה לְעוֹלם,כִּי ׁ ה ּלֹא יִטֹשֹ'עַמו ּאֶת,וְרַחֲמָיו אֵינָם כָּלִים לְעוֹלָם,וְאַחֲרֵי כָּל שֶׁמַכְעִיסִין וְהַכְּעָסִים ּ

EN:
And this is the aspect of the Kaddish — which is "l'aila min kol birchasa v'shirasa v'tushb'chasa v'nechemasa da'amiran b'alma" ["above all the brachos and songs and praises and consolations that are said in the world"]. And above all the brachos is "entirely one, entirely good."

Segment 106
HE:
הַחֲטָאִים דוֹר בְּכָל יִתְבָּרַך ְּלְפָנָיו, ה ּאַף־עַל־פִי־כֵן יְמִין'רוֹמֵמָה, לְהִתְקָרֵב תָמִיד יְכוֹלִין ּוְעַל־כֵּן ּוְלָשׁוב אֵלָיוְ יִתְבָּרַך מִכָּל מָקוֹם ּשֶׁהוא)הלכותערלה-הלכה ד, אותטז,עיין פנים.( קנא ְּּּבְּסֻכּוֹת הַשֵׁם יִתְבָּרַך מְגַלֶה לְעֵין כֹּל חֲשִׁיבות יִשְׂרָאֵל, ּכִּי אֲזַי אִמָא מְסַכְּכָא עַל בְּנִין,ּוְהַכֹּל רוֹאִין שֶׁיִשְׂרָאֵל ּנִצְחו הַמִלְחָמָהׁ,ּ כַּמובָא בַּזֹהַר הַקָדוֹש:מָאן נָצַח?מָאן ּדְאָחֵד מָנֵי קְרָבָא בִּידוֹי;וְהַכֹּל רוֹאִין כִּי חֵלֶק הֹ'ּעַמו, ּוְכָל הַתוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְשֶׁבְּעַל־פֶה הַכֹּל שֶׁלָנו,וְאֵין ּלְאֻמוֹת הָעוֹלָם שׁום חֵלֶק בָּהֲ.

EN:
And this is the aspect of the awakening from sleep at the time of the Shofar, as is brought — the aspect of “Awaken, you sleepers, from your slumber,” etc. For the main time is in the aspect of sleep, as above — for then there is the withdrawal of da’as, and then the time is greatly lengthened, etc., as above. And when one awakens from sleep, one sees that what seemed in the dream to be a very long time is in truth only a quarter of an hour, as above. It emerges that the awakening from sleep is the aspect of above time. And therefore the blowing of the Shofar is in the aspect of the awakening from sleep, the aspect of “Awaken, you sleepers,” etc. For then the time — which is the aspect of Yitzchak, the aspect of kuf-tzaddik — “sleepers,” etc., as above — ascends to the aspect of above time, which is the aspect of the awakening from sleep, as above.

Segment 107
HE:
וְעַל־כֵּן בִּשְׁמִינִי־עצֶרֶת אוֹתָה ומַתְחִילִין הַתוֹרָה מְסַיְמִין ּׁוְשִׂמְחַת־תוֹרָה מֵחָדָש,בָּהֶם עוֹסְקִין שֶׁאָנו הַתִקונִים עַל־יְדֵי ּכִּי לַחֲזֹר זוֹכִין אָנו שְׁמִינִי־עֲצֶרֶת עַד הַשָׁנָה ִּּמֵרֹאשׁ־ ְּּולְהַמְשִׁיך אוֹר הַתוֹרָה מֵחָדָש ׁ בְּתוֹסֶפֶת אוֹר נפְלָא, ּבִּבְחִינַת שְׁלֵמות תוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל־פֶה, ובִפְרָטִיות בִּכְלָלִיות הַקְדוֹשָׁה הָאֱמונָה ּוְנִשְׁלֶמֶת, ּוְנִתְגַּלֶה חֲשִׁיבותָן ומַעֲלָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל הַקְדוֹשִׁיםָ, ּּוְנִתְבַּטְלִין כָּל הַגְּזֵרוֹת וְנִמְתּקִין כָּל הַדִינִים)הלכות הלואה הלכה ד,אות ט.( קנג בְּשִׁבְעַת יְמֵי הַסֻּכּוֹת,ּ

EN:
And this is the aspect of yahrtzait — that each and every year one needs to engage in the tikkun of the neshamos of the field. For the tikkun of the field is made each and every year, as above.

Segment 108
HE:
שֶׁהֵם כְּנֶגֶד הַיָמִים וְהַמִדוֹת, בָּהֶם יֵש ׁ אֲחִיזָהקְצָת עֲדַיִן לִימֵי הָרַע;ּרַק שֶׁיִשְׂרָאֵל ּזוֹכִין עַל־יְדֵי הָעֲבוֹדָה שֶׁל רֹאשׁ־הַשָׁנָה וְיוֹם־כִּפור ּובְכֹח ַ הַצַדִיקֵי אֱמֶת לְהִתְקָרֵב אֶל אַהֲבָה וְהַשָׁלוֹם, שֶׁהֵם בְּחִינַת סֻכָּה,ּּכִּי כְּבָר זָכִינו לִמְצֹא הַטוֹב,שֶׁהֵם ּאוֹתִיהַתוֹרָה ּוֹת,בְּעַצְמָן הַיְמֵי־רָע ְשֶׁבְּתוֹך,שֶׁהֵם ּבְּחִינַת לְשׁוֹנוֹת הָעַמִים,ּשֶׁזֶה בְּחִינַת הַשִׁבְעִים פָרִים ּשֶׁמַקְרִיבִין בְּסֻכּוֹת,ּּנֶגֶד הַשִׁבְעִים אֻמוֹת.וְזֶה בְּחִינַת מִינִי הָאַרְבָּעָה עִם הָעַרְבֵי־נַחַל ּּהִתְקַשְׁרותם,כִּי ּּהָעַרְבֵי־נַחַל מְרַמְזִים עַל הַפוֹ

EN:
And therefore Yaakov Avinu — who merited to beget the twelve shevatim in k'dushah, for his bed was complete without blemish — therefore he merited an inheritance without boundaries. For all the m'tzarim and the dinim were nullified, through the fact that he merited to bring all the twelve boundaries inside, in the aspect of "entirely one." For "Oraysa v'Yisroel v'Kudsha B'rich Hu kula chad" ["The Torah and Yisroel and HaKadosh Baruch Hu are entirely one"].

Segment 109
HE:
שְׁעֵי־יִשְׂרָאֵל,ּהַיְנו כִּי יִשְׂרָאֵל פוֹשְׁעֵי שֶׁבְּכָל הַטוֹב מוֹצְאִין אָנו ּעַכְשָׁו הַיְמֵי־רָע עֲלֵיהֶם ּשֶׁהִתְגַּבְּרו.אָנו ּּובְהוֹשַׁעְנָא־רַבָּה בַּקַרְקַע הָעַרְבֵי־נַחַל ּחוֹבְטִיןְ, לְהַכהַדִינִים מֵהֶם ַ ולְבַטֵל ּנִיע וְהַהַעְלָמָה ּוְהַהַסְתָרָה,ּולְהוֹרוֹת בְּעַצְמָן בְּהָעַרְבֵי־נַחַל שֶׁגַּם אֲפִלו וַעֲבוֹדָה תוֹרָה ּמוֹצְאִין כְּשֶׁהֵם בִּפְנֵי עַצְמָן.וְעַל־יְדֵי כָּל בִּשְׁמִינִי־עֲצֶרֶת זוֹכִין אָנו ִּזֶה ּּשֶׁיִהְיו נִשְׁלָמּין כָּל הַתִקונִים אֵלו ּבִּשְׁלֵמות נִפְלָא,ּּשֶׁעִקַר שְׁלֵמותָן אוֹר בִּשְׁלֵמות כְּשֶׁמֵאִיר ּהוא אַהֲבָה לְתוֹך שֶׁבַּדַעַת ְּאַהֲבָה ּש

EN:
And see on this matter in the Eitz Chayim, at its beginning, in Haichal Adam Kadmon, Sha'ar 1, Anaf 5 — what is brought there: "And moreover, each and every hour the worlds change, and no hour is like the next. And one who looks into the matter of the movement of the constellations and stars," etc. — see there, where it is elaborated on this. And it brings there the teaching of the Tikunim: "The garments that He wears in the morning He does not wear in the evening, and the garment that He wears on this day He does not wear on the next day." And through this you will understand how the state and standing of the worlds — which are the garments of the Ain Sof — change at every time and every moment, etc. — see there.

Segment 110
HE:
ֶׁבַּיָמִים,ּוְאָז נִתְבַּטְלִין הַיְמֵי־רָע אֲחִיזָה שׁום וְאֵין ּלְגַמְרֵי ּלְהָעַכּו"ם,יִשְׂרָאֵל רַקבְּעַצְמָן יִתְבָּרַך הַשֵׁם עִם ְּמִתְחַבְּרִין ּבְּאַהֲבָה יְתֵרָה עַל־יְדֵי שֶׁמֵאִיר שֶׁבַּדַעַת אַהֲבָה ּעֲלֵיהֶם,ַּשֶׁזֶה ּבְּחִינַת מַה שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל: ּבְּבַקָשָׁה מִכֶּם עַכְּבו עִמִי עוֹד יוֹם אֶחָד,ּשֶׁזֶה בְּחִינַת "אֶחָד יוֹםלַה יִוָדַע ּּ הוא'",אַהֲבָה בְּחִינַת ּשֶׁזֶה ּשֶׁבַּדַעַת,כַּמְבֹאָר בִּפְנִים.ּוְאָז מִתְפַלְלִין עַל הַגֶּשֶׁם,כִּי ּאָז מַמְשִׁיכִין הַשֶׁפַע,ּשֶׁהוא בְּחִינַת גִּשְׁמֵי בְרָכָה,אֶל ּּהַקְדֻשָׁה,לְיִשְׂרָאֵל הַכְּשֵׁרִיםׁ,וְאֵין לְהַיְמֵי רָע

EN:
Topic: Birchos hanehenin and the law of precedence — the Seven Species with which Eretz Yisrael is praised take precedence over all; whichever is earlier in the verse precedes in berachah.

Segment 111
HE:
שּום אֲחִיזָה בָּהֶם)הלכות הלואה הלכה ה,אות ד.( קסא בְּסֻכּוֹת מַמְשִׁיכִין בְּחִינַת עֲנָנֵי־כָבוֹד,שֶׁהֵם בְּחִינַת דִנְהִירִין ּּלְבושִׁין,בְּחִינַתֹ"לְבֻשׁו עָנָן ּבְּשׂומִי."וְזֶה ּּבְּחִינַת מַה שֶׁמְסַכְּכִין בִּפְסֹלֶת גֹּרֶן וָיֶקֶב,ּּשֶׁמְרַמֵז עַל הַצַדִיק שֶׁל חֻלִין ּשִׂיחוֹתֶׁ,שרָזִין מְלֵאִים הֵם גַּםַ, הַנ נְהִירִין לְבושִׁין ּּבְּחִינַת"ל.מַה בְּחִינַת וְזֶה ּשֶׁבְּהוֹשַׁעְנָא־רַבָּה גּוֹמְרִין כָּל סֵפֶר תְהִלִיםֹ ,ּשֶׁעִקָרו ְּלְגַלוֹת גְּדֻלַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַך וגְדֻלַת הַתוֹרָה וְהַצַדִיקִים ּּאֲמִתִיִיםְ,ּולּּהַלְבִּיש ׁ אֶת הַשְׁכִינָה כִּבְיָכוֹל בִּלְבושִׁין ּדִנְה

EN:
And this is what Ya'akov sent to Aysav: "I have acquired ox and donkey, flock," etc., "and I have sent to tell my lord, to find favor," etc. (Beraishis 32:6). And seemingly this is very puzzling — why did he send to inform him of his wealth? On the contrary, through this he would be more jealous of him! But according to the teaching mentioned above, the matter is well explained. For Aysav is the aspect of the intensity of anger, for he is admoni [ruddy/red], etc. — see there, that he is a murderer who spills blood, the aspect of the intensity of anger, as is explained in the teaching "Sha'alu es Rabi Yosi ben Kisma" (siman 57).

Segment 112
HE:
ִירִין,ּשֶׁעַל־יְדֵי־זֶה עִקַר הַמְתָקַת הַדִינִים וְיִחוד ְּקֻדְשָׁא־בְּרִיך־הוא ושְׁכִינְתֵה,הַיִחודָא ּשֶׁזֶה בְּחִינַת ְּשְׁלִים שֶׁנַעֲשֶׂה אַחַר־כָּך בִּשְׁמִינִי־עֲצֶרֶת,שֶׁאָזנִגְמָר ּהַתִקון שֶׁהִתְחַלְנו לַעֲסֹק בּו ֹ מֵרֹאשׁ־הַשָׁנָה.וְזֶה בְּחִינַת בִּשְׁמִינִי־עֲצֶרֶת שֶׁמַזְכִּירִין גֶּשֶׁם ּבִּרְכַּת,כַּמְבֹאָר בִּפְנִים)הלכותחזקת מטלטלין-הלכה ה,אותיות כא כב.( קסב שֶׁהו ּהַלולָבהַצַדִיק עַל מְרַמֵז תְמָרִים כַּפֹת ֹּא בְּעַצְמו,ּּוְהוא מְקַשֵׁר אֵלָיו עֲנַף עֵץ עָבֹת,ּּשֶׁמְרַמֵז עַל ּתְלָת אֲבָהָן,ּשֶׁהֵם בְּחִינַת שֹׁרֶש ׁ וכְלַל כָּל שְׁאָר ּּהַצַדִיקִים;ּּוְעַרְבֵי נַחַל מְר

EN:
And one who merits breaking the anger and drawing wealth of holiness, then the wealth guards him going forward from anger, as is explained there in the teaching mentioned above — that the wealth is the aspect of a chomah [wall] that guards from anger and rage — see there.

Segment 113
HE:
ַמֵז עַל הַפוֹשְׁעֵי־ יִשְׂרָאֵלִ, ּּכִּי הַצַדּּיק עוֹסֵק לְקַשֵׁר גַּם הַפוֹשְׁעֵי־יִשְׂרָאֵל אֶל ּהַקְדֻשָׁה ולְהַחֲזִירָם ּבִּתְשׁובָה.וְעַל־יְדֵי מֵאִיר הוא זֶה ּכָּל בְּהָאֶתְרוֹג,ּשֶׁהוא מַלְכות ּבְּחִינַת ּּדִקְדֻשָׁה,ּשֶׁהוא הִתְגַּלות ּּבְּחִינַת ֹ יִתְבָּרַך ְּאֱלָקותו הֲדַר ַּוכְבוֹד ֹמּלְכותו,ֹ ּּשֶׁנִתְגַּלֶה תוֹרָתו ּעַל־יְדֵי וְשִׂיחוֹתָיו שֶׁל ּהַקְדוֹשִׁים שֶׁמֵאִיר ּהַצַדִיק הַקְדוֹשִׁים ּבְּתַלְמִידָיו.הוא הַהִדור עִקַר ּוְעַל־כֵּן בְּהָאֶתְרוֹג,ֹ שׁום בּו לָנו ֹ אֵין בְּעַצְמו הַצַדִיק ּכִּי ּתְפִיסָה כְּלָלְ,רַק עַל־יּדֵי שֶׁמוֹרִיד אֶת עַצְמו ֹ אֲלָפִים ּּוְרִבְבוֹת מַדְ

Segment 114
HE:
רֵגוֹת לְמַטָה מִמַדְרֵגָתו ֹ הָעֶלְיוֹנָה מְאֹדֹ , מִתוֹרָתו קְצָת עַל־יְדֵי־זֶה לְהָאִיר שֶׁיוכַל ּבִּכְדֵי הַקְדוֹשִׁים בְּתַלְמִידָיו הַקְדוֹשִׁים ּּוְשִׂיחוֹתָיוֶׁ, ש מְבִינִין אָנו ֹּעַל־יְדֵי־זֶהבּו לְהַאֲמִין ּרָאוי, הַכְּלָלִית הַקְדוֹשָׁה הָאֱמונָה נִתְחַזֵק ּוְעַל־יְדֵי־זֶה גַּם־כֵּן,יִתְבָּרַך בְּהַשֵׁם בִּשְׁלֵמות לְהַאֲמִין ְּהַיְנו ֹ הַקְדוֹשָׁה ּּובְתוֹרָתו,הִתְגַּלות בְּחִינַת עִקַר ּשֶׁזֶה אֱמונָה בְּחִינַת שֶׁהוא ּהַמַלְכות,הָאֱמונָה ּּוְעִקַר הָאֱמֶת הַצַדִיק עַל־יְדֵי וָדוֹר דוֹר בְּכָל ּנִמְשֶׁכֶת הַגָּדוֹל בְּמַעֲלָה.ּוְעַל־כֵּן בְּהַלולָב אֵין לוֹקְחִין עִקַר ּהַפְרִי,ה

Segment 115
HE:
ַלולָב שֶׁהוא הֶעָלִין ּרַק,ּשֶׁהוא"ּכַּפֹת ּתְמָרִים",ֹ אֵין בְּעַצְמו בְּהַצַדִיק ּּכִּיֹ שׁום בּו ּּלָנו ּתְפִיסָה כְּלָל,ּרַק כָּל הֶאָרָתו ֹ בָּעוֹלָם הוא עַל־יְדֵי וְהַלולָבִין הֶעָלִין ּּבְּחִינַת,בְּחִינַת ֹשֶׁהֵם ּהַשִׂיחוֹת־חֻלִין שֶׁלוַ,ּכְּמו ֹ שֶׁדָרְשׁו רַבּוֹתֵינו ז"ל עַל "ּוְעָלֵהו לֹא יִבּוֹל"ָׂ,ּכִּי כָּל דִבּורָיו ומַעֲשּיו הַנִרְאִין ּכְּפָשׁוט יֵש ׁ בָּהֶם רָזִין;ּוְגַם אֲפִלו הַתוֹרָה שֶׁהוא ְּּמְגַלֶה נֶחְשֶׁבֶת גַּם־כֵּן בְּעֵרֶך פְנִימִיות הַשָׂגַת הַצַדִיק הַפְרִי שֶׁאֵצֶל וְלולָבִין עָלִין ֹ בִּבְחִינַת ּּבְּעַצְמו,ָּכִּי ּפְנִימִיות עֶצֶם הַשָׂגָתו ֹ גּּבוֹה ַ ומְרו

Segment 116
HE:
ֹמָם וְנַעֲלֶה מְאֹד ּּמֵאִתָנוֹ,שֶׁלו הֶעָלִין בְּחִינַת עַל־יְדֵי ּוְדַיְקָאֹ , ֹּעַל־יְדֵי־זֶה הוא מֵאִיר בְּתַלְמִידָיו הִתְגַּלות אֱלָקותו ְּּיִתְבָּרַך וכְבוֹד הֲדַר מַלְכותו,ּשֶׁזֶה בְּחִינַת הִדור הָאֶתְרוֹגַ,ַּשֶׁהוא בְּחִינַת מּלְכות כַּיָדוע.ַוְזֶה בְּחִינַת ּמַה שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל" :ּפְרִי עֵץ הָדָר"זֶה אֶתְרוֹג, ּּהַדָר בְּאִילָנו ֹ מִשָׁנָה לְשָׁנָה,ּשֶׁזֶה מְרַמֵז עַל תַלְמִידָיו הַכְּשֵׁרִים,שֶׁהֵם בִּבְחִינַת"ּוִיהוֹשֻׁע ַ בִּן נון נַעַר לֹא ׁ מִת ּיָמִישהָאֹהֶל ְוֹך",ודְבוקִים מְקֻשָׁרִים הֵם ּׁכִּי ּּבְּרַבָּם שֶׁהוא הָאִילָן הַקָדוֹש,בְּחִינַת אִילָנָא רַבָּא ּוְיַקִ

Segment 117
HE:
ירָא,בְּכָל עֵתּתָמִיד,ּמִשָׁנָה לְשָׁנָה,בְּחִינַת"לֹא הָאֹהֶל ׁ מִתוֹך ְּיָמִיש",בִּפְנִים כַּמְבֹאָר,וְעַל־יְדֵי ּתַלְמִידִיםכְּשֵׁרִים ֹ ּכָּאֵלו נִתְגַּלֶה כְּבוֹד מַלְכותו ּהֲדַר ְיִתְבָּרַך,ּשֶׁהוא הִדור ּּבְּחִינַת הָאֶתְרוֹג)הלכות מטלטלין חזקת- הלכה ה,אות טו.( קסד הָאַרְבָּעָה נְטִילַת זְמַן בְּסֻכּוֹת מִינִים כְּדֵי הוא ּּשִׂמְחָתֵנו הַשִׂמְחָה ְּלְהַמְשִׁיך שֶׁל מִצְוָה,שֶׁהִיא בְּחִינַת עוֹלָםהַבָּא,ְּלְתוֹך הַלֵב, ּשֶׁיִהְיֶה בִּבְחִינַת"ּנָתַתָה שִׂמְחָה בְלִבִּי."כִּי הָאָדָם ּבְּעַצְמו ֹ כָּלול מִכָּל הָעוֹלָמוֹתַ,ּּכַּיָדוע,וְיֵש ׁ שֶׁהָאָדָם ּבְּחִינַת עוֹלָם הַבָּא וְעוֹלָם

Segment 118
HE:
הַזֶה,ּהַיְנו:ָּּהָרֹאש ׁ וְהַדַעַת הַב עוֹלָם ּהוא בְּחִינַתא,שְׁלֵמות עִקַר ּּשֶׁאָז יִהְיֶה ּּהַשָׂגַת הַדַעַת,ּוְהַגּוף הוא בְּחִינַת עוֹלָם הַזֶה,ּוְהָעִקָר ּּהוא הַלֵב,ּשֶׁיֵש ׁ בּו ֹ שְׁנֵי חֲלָלִים,ּשֶׁשָׁם מִשְׁכַּן שְׁנֵי ּהַיִצְרִין,הָרָע וְיֵצֶר טוֹב יֵצֶר,עִקַר ֶּׁשֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הַבְּחִירָה של הָאָדָם,ּשֶׁהוא בָּעוֹלָם הַזֶה דַיְקָא.וְעַל־כֵּן ּיָכוֹל הָאָדָם לְהַרְגִּיש ׁ לִפְעָמִים בְּמֹחו ֹ וְדַעְתו ֹ בְּחִינַת הַבָּא עוֹלָם,הֵם בְּעַצְמָם ַ וְהַדַעַת שֶׁהַמֹח ּּמֵחֲמַת מִבְּחִינַת עוֹלָם הַבָּא;ְֹּאֲבָל הָעִקָר לְהַמְשִׁיך זֹאת אֶל לִבּו,ּשֶׁהוא מְרַמֵז לִבְחִינַת עוֹלָם הַז

Segment 119
HE:
ֶה,עוֹלַם הַבְּחִירָה, ְְּּשֶׁזֶה בְּחִינַת לְהַמְשִׁיך שִׂמְחַת עֹנֶג עוֹלָם הַבָּא אֶל תוֹך הַזֶה ּהָעוֹלָם,בִּבְחִינַת"ָ אֶל וַהֲשֵׁבֹת ָ הַיוֹם ּּוְיָדַעְת ָלְבָבֶך"ּוְכו'ַ.ּוְזֶה אָנו מַמְשִׁיכִין עַל־יְדֵי הּּנִעְנועִים עִם הָאַרְבָּעָה מִינִים,ּוְכָל הַנִעְנועִים עַד טִבּורָא דְלִבָּא, ְּּכְּדֵי לְהַמְשִׁיך הַשִׂמְחָה שֶׁל עוֹלָם הַבָּא מֵהַמֹח ַ אֶל ּהַלֵבׁ ,ֹּּלְהַרְגִּיש ׁ שִׂמְחַת עוֹלָם הַבָּא בָּעוֹלָם הַזֶה מַמָש גַּם בְּלִבּוִׂ,ַּשֶׁשָׁם עִקַר הַשּמְחָה כַּנ"ל,בִּבְחִינַת"ּנָתַתָה בְלִבִּי שִׂמְחָה."שֶׁכָּתוב ּוְזֶה" :בַּיוֹם לָכֶם ּולְקַחְתֶם וְכו הָדָר עֵץ פְרִי ּּהָרִאשׁוֹן'ה

Segment 120
HE:
לִפְנֵי ּּושְׂמַחְתֶם' אֱלֹקֵיכֶם",ֹּּכִּי עַל־יְדֵי־זֶה מַמְשִׁיכִין שְׁלֵמות הַשִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה גַּם בָּעוּלָם הַזֶה,ּעַד שֶׁנִזְכֶּה לַעֲשׂוֹת כָּל ּהַמִצְוֹת תָמִיד בְּכָל הַשָׁנָה בְּשִׂמְחָה גְדוֹלָה מֵהַמִצְוָה ּבְּעַצְמָה,הַבָּא עוֹלָם שְׂכַר נִרְצֶה בְּשׁום שֶׁלֹא ּּעַד ּבִּשְׁבִילָה,בְּעַצְמָה מֵהַמִצְוָה יִהְיֶה שִׂמְחָתֵנו ּרַקִ.

Segment 121
HE:
וְעַל־כֵּן עּקַר הַהִדור הוא בְּהָאֶתְרוֹג,ּּשֶׁהוא כְּנֶגֶד הַלֵבַ, ּכְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינו ז"ל;ּוְטַעַם עֵצו ֹ ופִרְיו ֹ שָׁוֶה,כִּי הָעֵץ ּּבְּעַצְמו ֹ מְרַמֵז עַל הָעוֹלָם הַזֶה,שֶׁאֵין מַרְגִּישִׁין בּו ֹ טַעַם ְּּהַקְדֻשָׁה כָּל־כָּךַ,ֲרּּק הוא עוֹלַם הַמַעשֶׂה,וְעָלָיו עַל לְאָכְלָן שֶׁנִזְכֶּה נִפְלָאִים פֵרוֹת יִגְדְלו הַזֶה ּהָעֵץ ּּולְהִתְעַנֵג מֵהֶם בָּעוֹלָם הַבָּא,ּּבְּעֵת קִבּול הַשָׂכָר;אֲבָל ּעִקַר הַשְׁלֵמות הוא,ּשֶׁנִזְכֶּה לִטְעֹם טַעַם הַטוֹב וְהַנָעִים בְּהָעֵץ גַּם הַפְרִי ֹּשֶׁלבְּעַצְמו, ׁ עֹנֶג לְהַרְגִּיש בְּחִינַת ּשֶׁזֶה עֲשִׂיַת בִּשְׁעַת הַבָּא ַּהָעוֹלָם ּהַמִצ

Segment 122
HE:
ְוָה תֵכֶף כַּנ"ל,ּשֶׁזֶה בְּחִינַת ּּשֶׁטַעַם עֵצו ֹ ופִרְיו ֹ שָׁוֶה)הלכות קרקעות חזקת-ג הלכה, אותיות יא יב.( ְקסה בְּכָל שִׁבּעַת יְמֵי הַסֻּכּוֹת אָנו ְּּזוֹכִין לְהַמְשִׁיך הַשִׂמְחָה עָלֵינו ַ בַּה לִשְׂמֹח,'בְּחִינַת"יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעֹשָׂיו",ּשֶׁזֶה בְּחִינַת הַשִׂמְחָה שֶׁאָנו שְׂמֵחִים ּבְּהַמִצְוֹת בְּעַצְמָן,ְּּשֶׁהֵם אַחְדות אֶחָד עִמו ֹ יִתְבָּרַך.וְזֶה גַםּ־כֵּן בְּחִינַת שִׂמְחַת בֵּית הַשׁוֹאֵבָה,כַּמְבֹאָר בִּפְנִים.

Segment 123
HE:
ְּוְאַחַר־כָּך בִּשְׁמִינִי־עֲצֶרֶת וְשִׂמְחַת־תוֹרָה,אָז כִּבְיָכוֹל ְּּּהַשֵׁם יִתְבָּרַך שָׂמֵח ַ עִמָנו,ַּּכַּמְבֹאָר בַּכַּוָנוֹת ובְדִבְרֵי ּרַבּוֹתֵינו ז"ּל שֶׁאָמְרו עַל זֶהַ:בְּבּקָשָׁה מִכֶּם,ּּעַכְּבו עִמִי עוֹד יוֹם אֶחָד,ּשֶׁזֶה בְּחִינַת"יִשְׂמַח ה'בְּמַעֲשָׂיו",וְאָז הַשִׂמְחָה שְׁלֵמות ּעִקַר,הַשְׂמָחוֹת שְׁנֵי נִכְלָלִין ּכִּי ּבְּאַחְדות אֶחָד,ּּכִּי אָנו תוֹפְסִין אָזּּהַתוֹרָה ושְׂמֵחִים ּּעִמָהֶׁ,לְהוֹרוֹת שּכָּל שִׂמְחָתֵנו הוא רַק הַתוֹרָה בְּעַצְמָה, ְּּשֶׁהִיא אַחְדות אֶחָד עִמו ֹ יִתְבָּרַך,ְּוְכֵן הוא יִתְבָּרַך ַ עִמָנו ּּשָׂמֵחַ,כַּנ בְּיַחַד הַשְׂמָחוֹת שְׁנֵי ּּ

Segment 124
HE:
וְנִכְלָלִין"ל )הלכות חזקת קרקעות-הלכה ג,אות י.( קפט ּאַחַר רֹאשׁ־הַשָׁנָה וְיוֹם־כִּפור עוֹשִׂין סֻכּוֹת,בְּחִינַת סֻכַּת שָׁלוֹם,בְּחִינַת אַהֲבַת חֶסֶד,כִּי אָז נִמְשָׁכִין כָּל הַחֲסָדִיםְ,בְּחִינַת אַהֲבָה ושָׁלוֹם,ּּכְּדֵי שֶׁיֻכְלְלו יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה וְשָׁלוֹם,ְשֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יְכוֹלִין לְהִכָּלֵל בְּתוֹך הַכּוֹלֵל הָעֶלְיוֹן ּהַשֵׂכֶל.בְּחִינַת וְזֶה"הָאֶזְרָח כָּל ּבְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבו בַּסֻּכֹּת"ַ,ּּוְדָרְשׁו רַבּוֹתֵינו ז"ּל מִזֶהִ, שֶׁכָּל יּשְׂרָאֵל יוֹצְאִין בְּסֻכָּה אַחַת כִּי זֶה עִקַר מִצְוַת סֻכָּה,ּּשֶׁיְכַוֵן לְהִכָּלֵל בְּאַהֲבָה וְשָׁלוֹם גָּדוֹל עִם כָּל יִשְׂרָא

Segment 125
HE:
ֵל,ּעַד שֶׁיִהְיֶה נֶחְשָׁב כְּאִלו כָּל יִשְׂרָאֵל יוֹשְׁבִין אֶחָת בְּסֻכָּהָ.עַצְמ שֶׁמְטַלְטְלִין ּוְעַל־יְדֵימֵהַבַּיִת ן לַסֻּכָּה,ּעַל־יְדֵי־זֶה מְתַקְנִים כָּל הַנְסִיעוֹת וְהַטִלְטולִים ּשֶׁל כָּל הַשָׁנָה שֶׁיִהְיו כֻּלָם בִּקְדֻשָׁה גְדוֹלָה,בְּאֹפֶן ּשֶׁיִהְיֶה תִקון לִפְגַם אֱמונַת חֲכָמִים,ּעַד שֶׁיִהְיו נִכְתָבִין סְפָרִים קְדוֹשִׁים עַל־יָדָם,בִּבְחִינַת"ּּוַיִכְתב מֹשֶׁה אֶת ּמוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִי ה'"ֹ ;ּוְהָעִקָר שֶׁיִהְיֶה כַּוָנָתו עִם לְהִתְוַעֵד בִּשְׁבִיל רַק וְטִלְטולָיו נְסִיעוֹתָיו ּבְּכָל ּבְּנֵי־אָדָם חֲדָשִׁים ולְדַבֵּר עִמָם מֵהַתַכְלִית הָאֲמִתִיֹ, וְל

Segment 126
HE:
ַעֲסּק עִמָהֶם בְּדִבְרֵי תוֹרָה בְּאַהֲבָה וְשָׁלוֹם גָּדוֹל, ּבְּאֹפֶן שֶׁיַכִּירו כֻּלָם אֶת הָאֱמֶת לַאֲמִתו ֹ וְלָשׁוב אֶל ּהַשֵׁם בֶּאֱמֶתַ,ּּבִּבְחִינַת שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל" :וְהֵם ָָּתֻכּו לְרַגְלֶך יִשָׂא מִדַבְּרֹתֶיךֵ"ּאֵלו תַלְמִידי חֲכָמִים ּּשֶׁמְכַתְתִין רַגְלֵיהֶם מֵעִיר לְעִיר לַעֲסֹק לְדוך ְְּומִדוך בְּדִבְרֵי־תוֹרָה,כִּי רַק בִּשְׁבִיל אֶת יִתְבָּרַך הַשֵׁם מְסַבֵּב ְּזֶה ְּּהָאָדָם שֶׁצָרִיך לִפְעָמִים לְכַתֵת וְלִסַּע לֵילֵך ְרַגְלָיו,כַּמְבֹאָר בִּפְנִים)הלכותפקדון-הלכה ה,אותיט;עיין טלטול,יט כ.( קצז שְׁמִינִי־ עוֹשִׂין סֻכּוֹת אַחַר וְשִׂמְחַת־תוֹרָה ּעֲצֶרֶת,ׁוְאָז

Segment 127
HE:
ּמְסַיְמִין הַתוֹרָה ומַתְחִילִין אוֹתָה מֵחָדָש,ָּכִּי עַל־יְדֵי כּל הַתִקונִים שֶׁעָסַקְנו בָּהֶם בַּיָמִים הַלָלו,עַל־יְדֵי־זֶה ּאָנו מְצַיְרִין אוֹתִיוֹת הַתוֹרָה לְטוֹב בִּבְחִינַת סַם חַיִים, ּכְּדֵי שֶׁכָּל הַתוֹרָה שֶׁעָסַקְנו בָּה בַּשָׁנָה הֶעָבְרָה,וְכֵן מַה ּׁשֶׁאָנו מַתְחִילִין לַעֲסֹק בָּהּמֵעַתָה מֵחָדָש,יִהְיֶה הַכֹּל ּמִצְטָרֵף ומִצְטַיֵר תָמִיד רַק לְטוֹב ולְחַיִים ולְשָׁלוֹם, ּשֶׁזֶה תִקון כָּל הָעוֹלָם,ּכִּי כָל הָעוֹלָם ומְלוֹאו ֹ מִתְנַהֵג ּומִתְקַיֵם רַק עַל־יְדֵי הַתוֹרָה,ָּוכְפִי הַצִיור שֶׁאָנו מְצַיְרִין ּומְצַּרְפִין אוֹתִיוֹת הַתוֹרָה עַל־יְדֵי הַהֲבָלִים וְהַכִּס

Segment 128
HE:
ּופִין ּשֶׁלָנו כַּנ"ל,כְּמוֹ־כֵן מִתְנַהֵג הָעוֹלָם.וְעַל־כֵּן נִקְרָא שְׁמִינִי־עֲצֶרֶת,בִּפְנִים כַּמְבֹאָר)אומנין הלכות- הלכה ד,אותיט.( השבת של רבי נחמן מברסלב054-8429006)מאיר( נאלתמוך בהפצותינו:חשבון דואר89-2255-7אוPaypalשלShabat.Breslev@gmail.com



# Yom HaKippurim - Chumash with Likutey Halachos
URL: https://ajew.org/reader-plain/chumash-lh/6/4/

Yom HaKippurim - Chumash with Likutey Halachos
חומש עם ליקוטי הלכות — פרשת יוֹם הַכִּפּוּרִים
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/6/4

Segment 1
HE:
יום הכיפורים מתוך הספר הקדוש " אוצר היראה " ד בִּתְשׁובָה לָשׁוב צְרִיכִין ּבְּיוֹם־כִּפור,שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה עֲנָוָה בְּחִינַת שֶׁהֵם נִצְחִיִים לְחַיִים ּּזוֹכִין,כַּמְבֹאָר בִּפְנִים,יְדֵי־ וְעַל־הָעֲונוֹת כָּל נִתְכַּפְרִין ּזֶה,שֶׁהֵם ּבְּחִינַת גֵּאות.ְוְעַל־כֵּן הָיָה צָרִיך הַכֹּהֵן־גָּדוֹל לִכְנֹס לִפְנַי וְלִפְנִים,ּשֶׁשָׁם עִקַר הַבִּטול וְהָעֲנָוָה בְּתַכְלִית.

EN:
The essential weapon: by a hairsbreadth one is saved. Since two thoughts cannot coexist — every thought occupies its own channel (like each hair from its own follicle) — the instant one begins even a thread of a different thought, the evil one departs. One must not argue with the evil thought, not look back at it — simply do as Yaakov: "Vayignov Yaakov al b'li higid lo" — he "stole away" without engaging Lavan at all.

Lavan pursued Yaakov until Hashem told him not to speak to Yaakov good or bad. Then Yaakov and Lavan made the gal: "Ad haGal hazeh" — this heap is a witness: Lavan will not pass beyond it toward Yaakov and Yaakov will not pass toward Lavan = the partition in the Moach between holy and profane thoughts. This = Lag BaOmer — the 33rd day = "Gal" (Gimel-Lamed = 33).

Segment 2
HE:
מֵעֲנָוָה לִזָהֵר צְרִיכִין שֶׁאַף־עַל־פִי־כֵן מֵחֲמַת ּּאֲבָל ּּפְסולָה,עָצֵל וְרַע מַזָל ּ דְהַיְנו שֶׁלֹא יִהְיֶה,ּשֶׁקוֹרִין 'שְׁלֵימַזְלְנִיק,'בְּמָקוֹם דִקְדֻשָׁה ֹ עַזות לו יִהְיֶה ּרַק ּשֶׁצְרִיכִין לַעֲמֹד נֶגֶד הַמְנִיעוֹת וְהָעִכּובִים;רַק מֵחֲמַת ּשֶׁיֵש ׁ בָּזֶה מִשְׁקָל גָּדוֹלְ,כִּי בְּקַל יְכוֹלִין לִטעוֹת בְּעִנְיָן זֶה:פְסולָה ֹ בַּעֲנָוָה ּּאו,וְגֵאות ֹ בְּעַזות ּאו ּדְסִטְרָא־אָחֳרָא,ְּעַל־כֵּן הָיָה צָרִיך לְהַטִיל הַגּוֹרָל עַל ּשְׁנֵי הַשְׂעִירִים,ּּשֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁנֵי מִינֵי עַזות,בְּחִינַת ּשְׂעִירֵי עִזִיםְּ:ּעַזות דִקְדֻשָׁה הוא בחִינַת"גּוֹרָל אֶחָד לַה'",דְסִט

EN:
The essential weapon: by a hairsbreadth one is saved. Since two thoughts cannot coexist — every thought occupies its own channel (like each hair from its own follicle) — the instant one begins even a thread of a different thought, the evil one departs. One must not argue with the evil thought, not look back at it — simply do as Yaakov: "Vayignov Yaakov al b'li higid lo" — he "stole away" without engaging Lavan at all.

Lavan pursued Yaakov until Hashem told him not to speak to Yaakov good or bad. Then Yaakov and Lavan made the gal: "Ad haGal hazeh" — this heap is a witness: Lavan will not pass beyond it toward Yaakov and Yaakov will not pass toward Lavan = the partition in the Moach between holy and profane thoughts. This = Lag BaOmer — the 33rd day = "Gal" (Gimel-Lamed = 33).

Segment 3
HE:
ְרָא־אָחֳרָא ּוְעַזות,גֵּאות בְּחִינַת ּּשֶׁהוא, עֲבוֹדָה זָרָהֹ,ּצְרִיכִין לְטָרְדו ֹ ולְגָרְשׁו,בִּבְחִינַת"וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאֹזֵל",ֹּּכִּי אִי אֶפְשָׁר לְכַוֵן נְקֻדַת הָאֱמֶת בְּעִנְיָן זֶה רַק עַל־יְדֵי גוּּרָל שֶׁהוא מֵאֵת הַשֵׁם לְבַד,כִּי רַק ְְֹּהַשֵׁם יִתְבָּרַך צָרִיך לִהְיוֹת בְּעֶזְרו ֹ לְכַוֵן בָּזֶה נְקֻדַת ּהָאֱמֶת לַאֲמִתו;ּּוכְשֶׁזוֹכִין לָזֶה,אָז הָעֲנָוָה בְּתַכְלִית ּּהַשְׁלֵמות.ּוְעַל־כֵּן מִתְעַנִין בְּיוֹם־כִּפורַ,ּלְהַכְנִיע ַ פְגם ְּּּהַגֵּאות הַנִמְשָׁך מִמוֹתְרוֹת הָאֲכִילָה,ּגַּם לְתַקֵן בָּזֶה ּּפְגַם אֲכִילַת עֵץ־הַדַעַת,ּּשֶׁהָיָה בְּחִינַת פְגַם הַגֵּאות ּו

EN:
The essential weapon: by a hairsbreadth one is saved. Since two thoughts cannot coexist — every thought occupies its own channel (like each hair from its own follicle) — the instant one begins even a thread of a different thought, the evil one departs. One must not argue with the evil thought, not look back at it — simply do as Yaakov: "Vayignov Yaakov al b'li higid lo" — he "stole away" without engaging Lavan at all.

Lavan pursued Yaakov until Hashem told him not to speak to Yaakov good or bad. Then Yaakov and Lavan made the gal: "Ad haGal hazeh" — this heap is a witness: Lavan will not pass beyond it toward Yaakov and Yaakov will not pass toward Lavan = the partition in the Moach between holy and profane thoughts. This = Lag BaOmer — the 33rd day = "Gal" (Gimel-Lamed = 33).

Segment 4
HE:
ְהוא שֹׁרֶש ׁ כָּל הַחֲטָאִים,ַּוְלִזְכּוֹת עַל־יְדֵי הַתַעֲנִית ּּלְתַכְלִית שְׁלֵמות הָעֲנָוָה כַּנ"ל,שֶׁעַל־יְדֵיּ־זֶה נִתְכַּפְרִין כָּל הָעֲונוֹת)הלכות תפלין הלכה ו,אות כג.( ה ּעַל־יְדֵי אוֹר אַהֲבָה הַקְדוֹשָׁה שֶׁשׁוֹרֶה אֵצֶל הַנְקֻדָה ּּשֶׁהוא בְּחִינַת צַדִיק,ּעַל־יְדֵי־זֶה נִתְבַּטְלִין כָּל אֲהָבוֹת רָעוֹת וְכָל הַחֶרְפוֹת־לֵבְּ,ְּּומִשָׁם נִמְשָׁך בחִינַת מְחִילַת עֲונוֹת,בְּחִינַת"ּּעַל כָּל פְשָׁעִים תְכַסֶּה אַהֲבָה."ּוְהִנֵה ְּּאוֹר הַנְקֻדָה הַקְדוֹשָׁה נִמְשָׁך בְּכַמָה בְּחִינוֹת,כְּפִי ּּהָאָדָם וְהַמָקוֹם וְהַזְמָן.ְּּובִכְלָלִיות בְּנֵי הָעוֹלָם עִקַר ּהַנְקֻדָה הַקְדוֹש

EN:
Therefore after eating — when we must clarify the eating to be mezona d'nishmasa — we bless Him on "ha'aretz hatovah," Eretz Yisrael. Through this we draw upon ourselves the holiness of Eretz Yisrael, through which the song of the future is aroused. Through this, mezona d'nishmasa prevails over mezona d'gufa. Therefore one must say Birkas HaMazon over a cup of wine — "one says song only over wine" — for the song to elevate the eating to mezona d'nishmasa can only be aroused through holy wine, the clarification of the medameh, through which one merits emunah and the song.

Therefore Yaakov, when he brought the savory food to his father — wanting to make mezona d'nishmasa prevail, the aspect of fragrance — therefore it is written: "Vayavei lo yayin vayeisht" — "And he brought him wine and he drank" (Bereishis 27:25). And then specifically: "Vayarach es reiach begadav" — "And he smelled the fragrance of his garments." For through the wine specifically, the song is aroused — "one says song only over wine" — through which the good fragrance is aroused, which is mezona d'nishmasa.

Segment 5
HE:
ָׁה הֵם כלַל־יִשְׂרָאֵל,ּובֵין כְּלַל־יִשְׂרָאֵל הָאֱמֶת הַצַדִיק הוא הַנְקֻדָה ּעִקַר;מְקוֹם ּובִבְחִינַת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל שֶׁהוא הַקְדוֹשָׁה ׁ נְקֻדָה יֵש ּהָעוֹלָם, קְדֻשׁוֹת ׁ עֶשֶׂר יֵש בְּעַצְמָה ּובְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל,ַּוְעִקַר ּהַנְקֻדָה הִיא נְקֻדּת אֶבֶן־שְׁתִיָה,קָדְשֵׁי קָדָשִׁים.וְכֵן ּבַּזְמָן,ּכִּי בְּכָל יוֹם וָיוֹם יֵש ׁ בּו ֹ נְקֻדָה טוֹבָה,בְּחִינַת 'ּּלֵית יוֹם דְלֵית בֵּה טוֹב,'ּוְעִקַר הַנְקֻדָה שֶׁל כְּלַל הַזְמַן, כְּלַל שִׁבְעַת יְמֵי בְרֵאשִׁית,ּהוא שַׁבָּת,ּּוְהַנְקֻדָהשֶׁל ּכָּל הַשָׁנָה וְהֶחֳדָשִׁים הֵם רָאשֵׁי חֳדָשִׁים וְיָמִים טוֹבִים, ּוְעִקַר הַנְקֻדָה שֶׁל כָּ

EN:
.main-header { text-align: center; margin-bottom: 35px; padding-bottom: 25px; border-bottom: 2px solid var(--border); }

.main-header .book-title { font-size: 15px; letter-spacing: 3px; text-transform: uppercase; color: var(--accent); margin-bottom: 8px; }

.main-header h1 { font-size: 32px; font-weight: 700; color: var(--primary); margin-bottom: 6px; }

Segment 6
HE:
ל הַשָׁנָה הוא יוֹם־כִּפור,בְּחִינַת "ּּיָמִים יֻצָרו וְלו ֹ אֶחָד בָּהֶם"ּּזֶה יוֹם־כִּפור,ּובו ֹ נִכְנָס הַכֹּהֵן־גָּדוֹלְ,ּּשֶׁהוא בְּחִינַת הַנּקֻדָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל,לִפְנַי וְלִפְנִים,ּשֶׁשָׁם הַנְקֻדָה שֶׁל בְּחִינַת מְקוֹם הָעוֹלָם,וְאָז ּנִכְלְלו כָּל הַנְקֻדוֹת שֶׁבִּבְחִינוֹת אָדָם מָקוֹם זְמָן.וְעַל־כֵּן ָּּׁאָז הוא מְחִילַת וְכַפָרַת כָּל הָעֲונוֹת עַל־יְדֵי אוֹר אַהֲבָה ַּהַקְדוֹשּה שֶׁשׁוֹרֶה אֵצֶל הַנְקֻדָה כַּנ"ל)הלכות נשׂיאת כפים-הלכה ה,אות טו.( יא קְדֻשׁוֹת וְעֶשֶׂר הַדִבְּרוֹת וַעֲשֶׂרֶת מַאֲמָרוֹת ּּעֲשָׂרָה שֶׁבְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל,הַכֹּל בְּחִינָה אֶחָת.ּּובָזֶה אָנו עוֹסְק

EN:
For the taking of Sarah to the house of Pharaoh and Avimelech is the secret of the aspect of tefillah of the ba'al koach in the aspect of din — when the Sitra Achara wants to swallow it, but through the great strength of the ba'al koach, the prayer stands in the throat of the Sitra Achara, which is then forced to vomit — "chayil bala vayki'enu" — disgorging all the holiness it swallowed. This is the aspect of the taking of Sarah — the prayer, the aspect of "ishah yiras Hashem hi tis'halal" — who in her great power extracted holy sparks from them, bringing plagues upon them. Through this, all the holy sparks seized by the Sitra Achara were returned to holiness.

"Hinei nasati elef kesef l'achicha" — the holy sparks they were forced to disgorge and return to holiness, giving Avraham silver, wealth, and great possessions. "Hinei hu lach kesus einayim" — this is tzitzis. "V'es kol v'nochachas" — through this one merits the good rebuke, the rebuke of Moshe.

Segment 7
HE:
ִין ּבַּעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְשׁובָה,לְהוֹצִיּא הַתוֹרָה מֵהֶעְלֵם אֶל ּּהַגִּלויֹ ,שֶׁעַל־יָדו הַחֶסֶד־חִנָם עָלֵינו לְהַמְשִׁיך ְּהַיְנו מַאֲמָרוֹת בַּעֲשָׂרָה וְנִתְקַיֵם הָעוֹלָם ּנִבְרָא,ּּולְגַלוֹת ּקְדֻשַׁת עֲשֶׂרֶת הַדִבְּרוֹת שֶׁהָיו נֶעְלָמִין תְחִלָה בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹתְ,שֶׁעַל־יְדֵי כָּל זֶה זוֹכִין לֵילֵך וְלָבוֹא לְכָל ּהָעֶשֶׂר קְדֻשׁוֹת שֶׁבְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל.ּּוְעַל־כֵּן בְּיוֹם־כִּפור וְלִפְנִים לִפְנַי הַכֹּהֵן־גָּדוֹל נִכְנָס,הָאָרוֹן לִמְקוֹם אֶבֶן־שְׁתִיָה עַל שֶׁעוֹמֵד ּוְהַלוחוֹת,תַכְלִית ּּשֶׁשָׁם ּּהַקְדֻשָׁהּהָעֶלְיוֹנָה שֶׁל כָּל הָעֶשֶׂר קְדֻשׁוֹת שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָא

EN:
For the taking of Sarah to the house of Pharaoh and Avimelech is the secret of the aspect of tefillah of the ba'al koach in the aspect of din — when the Sitra Achara wants to swallow it, but through the great strength of the ba'al koach, the prayer stands in the throat of the Sitra Achara, which is then forced to vomit — "chayil bala vayki'enu" — disgorging all the holiness it swallowed. This is the aspect of the taking of Sarah — the prayer, the aspect of "ishah yiras Hashem hi tis'halal" — who in her great power extracted holy sparks from them, bringing plagues upon them. Through this, all the holy sparks seized by the Sitra Achara were returned to holiness.

"Hinei nasati elef kesef l'achicha" — the holy sparks they were forced to disgorge and return to holiness, giving Avraham silver, wealth, and great possessions. "Hinei hu lach kesus einayim" — this is tzitzis. "V'es kol v'nochachas" — through this one merits the good rebuke, the rebuke of Moshe.

Segment 8
HE:
ֵל)הלכות ביהכ"נ-הלכה ה,אות כב.( יב ּבְּרֹאשׁ־הַשָׁנָה צְרִיכִין לְבָרֵר ולְקַדֵש ׁ הַמַחֲשָׁבָה מְאֹד, ּּשֶׁבִּשְׁבִיל זֶה צְרִיכִין לִסַּע לְצַדִיקִים עַל רֹאשׁ־הַשָׁנָהְ, כַּמְבֹאָר בִּפנִים.ּוקְדֻשַׁת הַמַחֲשָׁבָה,זֶה בְּעַצְמו ֹ בְּחִינַת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל קְדֻשַׁת ּהִתְגַּלות,קְדֻשַׁת ּכִּי הַבְּרִית תִקון בְּחִינַת הוא ּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל,ּּשֶׁתָלוי הַמַחֲשָׁבָה ּּבִּקְדֻשַׁת.דַרְכֵי עַל־יְדֵי זוֹכִין זֶה ּוְכָל ּּהַתְמִימותְּּּוְהַפְשִׁיטות שֶׁמַמְשִׁיך הַצַדִיק הָאֱמֶת בָּעוֹלָם )הלכות ביהכ"נ-הלכה ה,אותיות כג כד.( יג ּבְּרֹאשׁ־הַשָׁנָה וְיוֹם־כִּפור וְכָל עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְשׁובָה אָנו אֶרֶ

EN:
Therefore the essential miracle was through the taking of Esther to the king's house — the aspect of tefillah in the aspect of din of the ba'al koach, as with the taking of Sarah to Avimelech and Pharaoh. He did not touch her, as brought in the Tikkunim, and through her great power she extracted all the holy sparks from the Sitra Achara until Haman and his house fell in an irrecoverable downfall and everything was given to Mordechai — "Vatasem Esther es Mordechai al beis Haman" (Esther 8:2).

Therefore the miracle came through the disruption of sleep: "Balailah hahu naddah shenas hamelech" (Esther 6:1) — then the miracle's power began. The disruption of sleep is the clarification of the medameh — when properly clarified, one does not need to sleep. Through tefillah in the aspect of din (the taking of Esther), the medameh was clarified — hence the disruption of sleep. The essential miracle of Purim is to subdue Amalek — the essence of heresy and denial — and to reveal emunas chiddush ha'olam, as our Rebbe wrote (Likutay Tinyana, Siman 19) on "Vayehi yadav emunah" — said regarding the war with Amalek. Therefore Haman-Amalek's downfall came through the disruption of sleep — clarification of the medameh — through which holy emunah is revealed.

Segment 9
HE:
ץ־יִשְׂרָאֵל קְדֻשַׁת ּמַמְשִׁיכִין,עֶשֶׂר ׁ בָּה ּּשֶׁיֵש ּקְדֻשׁוֹתֶ,כְּנֶגתְשׁובָה יְמֵי עֲשֶׂרֶת ּדַ ;בְּכֹח וְהַכֹּל ּהַחֶסֶד־חִנָם שֶׁעַל־יָדו ֹ נִבְרָא וְנִתְקַיֵם הָעוֹלָם קֹדֶם מַתַן ּתוֹרָהַ,כַּנ הַתוֹרָה לְקַבֵּל אַחַר־כָּך שֶׁזָכו ְּּּּעַד"ל. ְּאַחַר־כָּך בְּסֻכּוֹת אָנו מַמְשִׁיכִין הַחֲסָדִים בְּהִתְגַּלות יוֹתֵרגָּדוֹלׁ ,ּעַד שֶׁאָנו מְגַלִין שֶׁיֵש ׁ כֹּח ַ לְיִשְׂרָאֵל לְקַדֵש ּכָּל מְקוֹמוֹת הָעוֹלָם בִּקְדֻשַׁת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל,עַל־יְדֵי יִתְבָּרַך שֶׁהַשֵׁם מַאֲמִינִין שֶׁאָנו הַקְדוֹשָׁה ְּאֱמונָתֵנו ּבָּרָא הַכֹּל בִּשְׁבִילֵנו.וְזֶה בְּחִינַת מַהּּשֶׁאָנו עוֹשִׂין הַסֻּכ

EN:
This is the aspect of the Arba Minim [Four Species] taken on Sukkos — through which we draw upon ourselves the hints mentioned above. We wave them in every direction — the aspect of the hints, so we can recognize Him in every place and every time through the thought, speech, and action of each day (= the aspect of ADaM — initials of Adam, Dibur, Ma'aseh [man, speech, action], as brought in the kavanos). The Arba Minim are repaired through the circuits [hakafos] — thought, speech, action (the essential of man being the thought in the mind = the soul). As the holy Zohar says: through taking the Four Species in our hands, we take Him, as it were, into our hands — drawing the hints (= the memory), what Hashem contracts Himself from the Infinite to the endless depths through the thought, speech, and action of each day, hinting to every person in every place and every day to draw close and return to Him.

Segment 10
HE:
ָּה,ּּשֶׁהִיא צִלָא קַדִישָׁא,ּּצִלָא דִמְהֵימָנותָא,ּמִחוץ לַבָּיִתַ.ּומֵחֲמַת שֶׁעִקַר הַמְשָׁכַת הַחֶסֶד־חִנָם הַנ"ּל הוא ּעַל־יְדֵי הַנְהָגַת הַפְשִׁיטות שֶׁל הַצַדִיק הָאֱמֶת,ּהַיְנו ּבְּעֵת שֶׁהוא אִיש ׁ פָשׁוט וּבָטֵל קְצָת מִדִבְרֵי־תוֹרָה וְעוֹסֵק בְּצָרְכֵי חֹל,ּעַל־כֵּן נַעֲשֵׂית הַסֻּכָּה מִפְסֹלֶת גֹּרֶן וָיֶקֶבַ,ּּכִּי הַנְהָגָתו ֹ בִּפְשִׁיטות כַּנ"ּּל הוא בְּחִינַת פְסֹלֶת ותְפִלָה בְּתוֹרָה ֹ הַפְנִימִית עֲבוֹדָתו ּנֶגֶד,ּּכַּמובָן.

EN:
This is the aspect of the Arba Minim [Four Species] taken on Sukkos — through which we draw upon ourselves the hints mentioned above. We wave them in every direction — the aspect of the hints, so we can recognize Him in every place and every time through the thought, speech, and action of each day (= the aspect of ADaM — initials of Adam, Dibur, Ma'aseh [man, speech, action], as brought in the kavanos). The Arba Minim are repaired through the circuits [hakafos] — thought, speech, action (the essential of man being the thought in the mind = the soul). As the holy Zohar says: through taking the Four Species in our hands, we take Him, as it were, into our hands — drawing the hints (= the memory), what Hashem contracts Himself from the Infinite to the endless depths through the thought, speech, and action of each day, hinting to every person in every place and every day to draw close and return to Him.

Segment 11
HE:
אָנו ְּאַחַר־כָּךהַלולָב ּּ נוֹטְלִין,הַצַדִיק עַל ּשֶׁמְרַמֵז הָאֱמֶת;וְזֶה בְּחִינַת"ּּכַּפֹת תְמָרִים",ּהַיְנו הֶעָלִין שֶׁל ּאִילַן תָמָר,ּּשֶׁמְרַמֵז עַל בְּחִינַת"ּּצַדִיק כַּתָמָר יִפְרָח", ְּּוְהֶעָלִין הוא בְּחִינַת הַנְהָגַת הַפְשִׁיטות שֶׁל הַצַדִיק בּעֵת שֶׁמֵשִׂיח ַ שִׂיחַת חֻלִין וְכַיוֹצֵא,ֹּשֶׁזֶה בְּחִינַת עָלִין ּשֶׁלו,בְּחִינַת"ּוְעָלֵהו לֹא יִבּוֹל",ַּכְּמו ֹ שֶׁדָרְשׁו רַבּוֹתֵינו ז"ל;ֹּכִּי אֵין לָנו כֹּח ַ לְקַשֵׁר עַצְמֵנו עִם הַצַדִיק לְעֹצֶם ּקְדֻשָׁתוְ,כִּי אִם עַל־יְדֵי הַנּהָגַת הַפְשִׁיטות שֶׁלו ֹ שֶׁהוא בְּחִינַת עָלִין,ּוְגַם כִּי הַלולָב הוא גַם־כֵּן פָשׁוטֹ ,

EN:
This is the aspect of the Arba Minim [Four Species] taken on Sukkos — through which we draw upon ourselves the hints mentioned above. We wave them in every direction — the aspect of the hints, so we can recognize Him in every place and every time through the thought, speech, and action of each day (= the aspect of ADaM — initials of Adam, Dibur, Ma'aseh [man, speech, action], as brought in the kavanos). The Arba Minim are repaired through the circuits [hakafos] — thought, speech, action (the essential of man being the thought in the mind = the soul). As the holy Zohar says: through taking the Four Species in our hands, we take Him, as it were, into our hands — drawing the hints (= the memory), what Hashem contracts Himself from the Infinite to the endless depths through the thought, speech, and action of each day, hinting to every person in every place and every day to draw close and return to Him.

Segment 12
HE:
ּובו ּאוֹגְדִין ומְקַשְׁרִין גַּם שְׁאָר הַמִינִים שֶׁמְרַמְזִין עַל כָּל ּכִּתוֹת יִשְׂרָאֵלַ,ּכְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינו ז"ל,ַּכִּי כֻּלָם צְרִיכִין ֹלְקְּּבֵּל חִיות הַצַדִיק שֶׁמַמְשִׁיך בְּעֵת פְשִׁיטותו.ּּומִשָׁם ְּּנִמְשָׁך הִדור וְיוֹפִי הָאֶתְרוֹג,ּּשֶׁהוא בְּחִינַת קְדֻשַׁת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל,ּשֶׁשָׁם כָּל הַהִדור וְהַיפִי,בְּחִינַת"ּּמִצִיוֹן מִכְלַל יפִי) "הלכות ביהכ"נ-הלכה ה,אותיות כה כו.( יז בְּתִשְׁרֵי הָאֵיתָנִים בְּיֶרַח הַנַעֲשִׂים הַתִקונִים ּכָּל, ּמֵרֹאשׁ־הַשָׁנָה עַד שְׁמִינִי־עֲצֶרֶת,ּהַכֹּל הוא עַל־יְדֵי ּמַעֲלַת הַקִבּוץ הַקָדוֹש ׁ שֶׁמְקַשְׁרִין אֶת עַצְמָן לְצַדִיקֵי אֱמֶת

EN:
This is the aspect of the Arba Minim [Four Species] taken on Sukkos — through which we draw upon ourselves the hints mentioned above. We wave them in every direction — the aspect of the hints, so we can recognize Him in every place and every time through the thought, speech, and action of each day (= the aspect of ADaM — initials of Adam, Dibur, Ma'aseh [man, speech, action], as brought in the kavanos). The Arba Minim are repaired through the circuits [hakafos] — thought, speech, action (the essential of man being the thought in the mind = the soul). As the holy Zohar says: through taking the Four Species in our hands, we take Him, as it were, into our hands — drawing the hints (= the memory), what Hashem contracts Himself from the Infinite to the endless depths through the thought, speech, and action of each day, hinting to every person in every place and every day to draw close and return to Him.

Segment 13
HE:
שֶׁהֵם בְּחִינַת מֹשֶׁה,בְּחִינַתּהָרוֹעֶה הָאֲמִתִי; ּובָזֶה עוֹסְקִין בְּרֹאשׁ־הַשָׁנָה וְיוֹם־כִּפור וְסֻכּוֹת.וְעַל־כֵּן מִצְוַת'הַקְהֵל'בְּסֻכּוֹת ּהוא,הָאָסִיף חַג וְנִקְרָא, מַאֲכָל מִינֵי ֹ כָּל בּו שֶׁאוֹסְפִין,שֶׁנֶאֱסָפִין ּעַל־יְדֵי יִשְׂרָאֵל נַפְשׁוֹת וְנִתְקַבְּצִיןהַקְדֻשָׁה אֶל ּּבְּיַחַד,כִּי שְׁנֵיהֶם בְּחִינָה אַחַת,כַּמְבֹאָר בִּפְנִים.וְזֶה עִנְיַן נְטִילַת מִינִים הָאַרְבָּעָה,הָעַרְבֵי־נַחַל גַּם שֶׁכּוֹלְלִין עַד, ִּשֶׁמְרַמְזִין עַל פוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל גַּם־כֵּן בִּכְלַל הָאֲגֻדָה ּּׁהַקְדוֹשָׁה וְהַקּּבּוץ הַקָדוֹש,ּּוְנִתְתַקְנִין גַּם־כֵּן עַל־יְדֵי זֶה,ּעַד שֶׁב

EN:
And therefore gemilus chesed is greater than tzedakah — for the poor person who needs to receive does not have as great a grip of strict judgment upon him as does the borrower who needs to borrow — for the debt is the very aspect of obligation and absolute strict judgment, G-d forbid — from which comes the sustenance of idolatry, G-d forbid, which is the aspect of chovah, as above. And therefore this one who bestows chesed with the borrower and lends him a gracious loan and is not upon him as a creditor at all — and the loan is not designated by the name of debt at all but by the name of gemilus chesed — he performs with him a greater chesed than tzedakah — for the borrower requires more sweetening and chesed than the ordinary poor person, as above. And this is why the Torah called the borrower by the name "poor" — as it is said: "If you lend money to My people, to the poor among you..." — for he is the very aspect of poor and requires more chesed than the ordinary poor person — in order to sweeten from him the aspect of debt, as above. And therefore gemilus chesed is greater than tzedakah, as above.

Segment 14
HE:
ִּשְׁמִינִי־עֲצֶרֶת אָז נִגְמָר הַתִקון בִּשְׁלֵמות. וְעַל־כֵּן נִקְרָא'עֲצֶרֶת,'ּּמִלְשׁוֹן אֲסֵפָה וְקִבּוץ,ּשֶׁזֶה אֱמֶת ֹ הַצַדִיקֵי בּו שֶׁעוֹסְקִין הַתִקון ּבְּחִינַתֹ,רועֵי יִשְׂרָאֵל,ּתָמִיד,ּובְיוֹתֵר בְּחֹדֶש ׁ תִשְׁרֵי מֵרֹאשׁ־הַשָׁנָה עַד שְׁמִינִי־עֲצֶרֶת,ּלֶאֱסֹף ולְקַבֵּץ אֶת כָּל נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל, ְּּּשֶׁכֻּלָם יָשׁובו לְהַשֵׁם יִתְבָּרַך בֶּאֱמֶת וְיַעַמְדו עַל עָמְדָם ּבְּאֹפֶן שֶׁיִתְקַיֵם הַקִבּוץּ הַקָדוֹש ׁ לְדוֹרוֹת עוֹלָם,שֶׁבָּזֶה ּתָלוי כָּל הַגְּאֻלָה שְׁלֵמָה,בִּבְחִינַת"ּבּוֹנֵה יְרושָׁלַיִם ה' ּנִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵס."וְעַל־כֵּן נוֹהֲגִין אָז לִקְרֹא לְכָל ל

EN:
§ 20 — Marriage: The Chupah, Joy, Veiling the Bride, and the Memory of the World to Come

Segment 15
HE:
ַתוֹרָה לַעֲלוֹת מִיִשְׂרָאֵל ּּאֶחָד,עִסְקֵנו כָּל זֶה ׁ ּכִּי בַּחֹדֶשּהַזֶה,נַפְשׁוֹת כָּל ולְהַעֲלוֹת וְלֶאֱסֹף ּלְקַבֵּץ ּיִשְׂרָאֵל ולְקַשְׁרָם אֶל הַתוֹרָה.ּומֵחֲמַת שֶׁעִקַר שְׁלֵמות ּהַמְשָׁכַת תִקונִים אֵלו הוא רַק בְּכֹח ַ וזְכות הַצַדִיקִים ּשֶׁנִסְתַלְקו)ּעַיֵן'ּצַדִיק,'אוֹת לד(ֲ,עַל־כֵּן נוֹהגִין כָּל אֵלו בְּיָמִים לֵילֵך ְּּיִשְׂרָאֵל,וְעֶרֶב ׁ אֱלול ּבְּחֹדֶש ּרֹאשׁ־הַשָׁנָה וַעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְשׁובָה עַל קִבְרֵי הַצַדִיקִים )הלכות נטילת־ידים לסעודה-הלכה ו,אותיות צט ק קא קב קג קד.( ַלא ּכָּל יְמוֹת הַשָׁנָה צְרִיכִין לְהָכִין עַצְמו ֹ עּל רֹאשׁ־הַשָׁנָה, ּּשֶׁהוא יוֹם־הַדִין,ּכ

EN:
This is the aspect of marriage [chasunah]. The essential purpose of marriage is for the memory — to leave remembrance after oneself forever. This is the essential mitzvah of marriage (the first mitzvah in the Torah): to leave children after him, that his memory endures for all generations. The essential purpose is the memory of the World to Come — the essential purpose of the world. For this alone Hashem desires the world's continuity — that man beget children so the world endures, remembering Him forever: "Hashem, Your remembrance is for all generations"; "this is My remembrance for all generations" — the memory of the World to Come. The essential memory of the World to Come is to remember Him (as understood from the above Torah) — the essential delight of the World to Come, when all will know Him. Man was created in this world solely for this, and solely for this he is obligated to leave children — that they remember Him forever: "this is My remembrance for all generations." As understood there: one who flaws the memory does not merit a male child (as brought there regarding Avshalom).

Segment 16
HE:
ִּי הָעִקָר הוא רֹאשׁ־הַשָׁנָהֹ .כִּי כְּמו חַיָיו יְמֵי ֹ כָּל עַצְמו אֶת לְהָכִין צָרִיך ְּשֶׁהָאָדָם ּלְיוֹם־הַדִין הַגָּדוֹל וְהַנוֹרָא שֶׁלֶעָתִיד,ָּּּכְּמוֹ־כֵן בִּפְרָטִיות ֹ כ עַצְמו אֶת לְהָכִין ְצָרִיךעַל הַשָׁנָה יְמוֹת ּל ּרֹאשׁ־הַשָׁנָה,ּּשֶׁהוא יוֹם־הַדִין,ּּכִּי הוא נוֹרָא וְאָים וְכו'.

EN:
This is what our Sages extolled regarding the joy of Tu B'Av and Yom Kippur: "there were no days as good for Israel as the fifteenth of Av and Yom Kippur." The essential joy is the aspect of marriage, as the Mishnah says: "on them the daughters of Israel would go out..." and concludes: "go out and see... on the day of his wedding" — this is the giving of the Torah. On these days the memory of the World to Come was repaired: the flaw of the broken Luchos (= forgetfulness) was sweetened and repaired. Therefore the essential joy is the joy of marriage: "on the day of his wedding" — the essential joy of marriage is the joy of the World to Come. Through this proper marriage according to the holy Torah, children of Israel are born who always remember the World to Come — His remembrance enduring from generation to generation forever: "this is My remembrance for all generations."

Segment 17
HE:
ּובְיוֹתֵר צְרִיכִין לְהַתְחִיל לְהָכִין אֶת עַצְמו ֹ כְּשֶׁרוֹאִין ּּהַיָמִים מְמַשְׁמְשִׁין ובָאִין,ּשֶׁהֵם מִט"ְּו בְּאָב וְאֵילָךָ, הַהַמְת מַתְחִיל ּשֶׁאָזוְחֵטְא הָעֵגֶל חֵטְא שֶׁל קָה הַמְרַגְּלִים,ּשֶׁעַל־יְדֵי כָּל זֶה נִפְגָּם הַזִכָּרוֹן דִקְדֻשָׁהַ, ּכְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינו ז"ל:ּמִיוֹם שֶׁנִשְׁתַבְּרו הַלוחוֹת יָרְדָה שִׁכְחָה לָעוֹלָם;ּובְט"ּּו בְּאָב הִתְחִיל הַהַמְתָקָה שֶׁל ּשְׁבִירַת הַלּוחוֹת,ּומַתְחִיל לְהָאִיר הֶאָרָה מֵאַרְבָּעִים יְמֵי רָצוֹן,ְּשֶׁאָז קִבְּלו אַחַר־כָּך בְּיוֹם־כִּפור הַלוחוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת,ּשֶׁזֶה בְּחִינַת תִקון הַזִכָּרוֹן.ַּוְעַל־כֵּן אָמְרו ז ּרַבּוֹ

EN:
This is the aspect of the blessing and the birthright that Yaakov strove to take from Esav. The blessing is the blessing of intellect merited through joy — the aspect of the birthright, the service of korbanos that was then vested in the firstborn. The service of korbanos is the aspect of joy, as above. Therefore the event occurred when Yaakov Avinu was engaged in comforting his father Yitzchak from his mourning over Avraham, as it says: "Yaakov cooked a stew" etc., as our Sages say. Then "Esav came from the field, exhausted" — from murder, adultery, and idolatry (= anger and sadness).

Yaakov was then engaged in the meal of consolation for his father, to comfort him from mourning. The essential consolation is: "You have turned my mourning into dance" — the aspect of "gladness and joy shall they attain, and sorrow and sighing shall flee," as above: one must transform sorrow and sighing to joy: "I shall turn their mourning to gladness and comfort them and gladden them from their sorrow."

Segment 18
HE:
תֵינו"ל:לְיִשְׂרָאֵל טוֹבִים יָמִים הָיו ֲּלֹא כַּחּמִשָׁה־עָשָׂר בְּאָב וכְיוֹם־הַכִּפורִים,כִּי בְּט"ּו בְּאָב ּמַתְחִיל לְהָאִיר הֶאָרָה מֵהַלוחוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת שֶׁנִתְנו ּּבְּיוֹם־כִּפור.בְּט נִתְתַקֵן ּּוְעַל־כֵּן"חֵטְא גַּם בְּאָב ּו הַמְרַגְּלִים,ּּכִּי בּו ֹ פָסְקו מֵתֵי מִדְבָּרֲ,כְּמַאַּמַר רַבּוֹתֵינו ז"ל.ּוְעַל־כֵּן מִט"ּּו בְּאָב צְרִיכִין לְהַתְחִיל לָקום בַּחֲצוֹת, הַזִכָּרוֹן תִקון בְּחִינַת ּשֶׁזֶה)חֲצוֹת ּעַיֵן,כ אוֹת); ְּוְאַחַר־כָּך בִּימֵי אֱלול עוֹסְקִין בָּזֶה בְּיוֹתֵר,ִוְכָל יִשְׂרָאֵל מִתְעוֹרְרִין אָז וְזוֹכְרְּּין בְּהַשֵׁם יִתְבָּרַך ובְעָלְמָא דְאָתֵי.

EN:
This is the aspect of the blessing and the birthright that Yaakov strove to take from Esav. The blessing is the blessing of intellect merited through joy — the aspect of the birthright, the service of korbanos that was then vested in the firstborn. The service of korbanos is the aspect of joy, as above. Therefore the event occurred when Yaakov Avinu was engaged in comforting his father Yitzchak from his mourning over Avraham, as it says: "Yaakov cooked a stew" etc., as our Sages say. Then "Esav came from the field, exhausted" — from murder, adultery, and idolatry (= anger and sadness).

Yaakov was then engaged in the meal of consolation for his father, to comfort him from mourning. The essential consolation is: "You have turned my mourning into dance" — the aspect of "gladness and joy shall they attain, and sorrow and sighing shall flee," as above: one must transform sorrow and sighing to joy: "I shall turn their mourning to gladness and comfort them and gladden them from their sorrow."

Segment 19
HE:
ּוְזֶה בְּחִינַת מַה שֶׁתוֹקְעִין בְּשׁוֹפָר כָּל חֹדֶש ׁ אֱלול,כִּי ּשׁוֹפָר הוא בְּחִינַת זִכָּרוֹן,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב"ּוְהָיו לָכֶם לְזִכָּרוֹן"ָ,נִמְשָׁך בְּרֹאשׁ־הַשָׁנ הַזִכָּרוֹן תִקון ְּּוְעִקַרה, ּשֶׁאָז עִקַר מִצְוַת שׁוֹפָר,ּּשֶׁהוא יוֹם הַזִכָּרוֹן,ּכִּי הוא ּרִאשׁוֹן לַעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְשׁובָה,ְַּוצְרִיכִין לְהַמְשִׁיך עַל הַנ ֹ הַזִכָּרוֹן ּּעַצְמו"ל,הַתְשׁובָה עִקַר ּשֶׁעַל־יְדֵי־זֶהַ.

EN:
This is the aspect of the blessing and the birthright that Yaakov strove to take from Esav. The blessing is the blessing of intellect merited through joy — the aspect of the birthright, the service of korbanos that was then vested in the firstborn. The service of korbanos is the aspect of joy, as above. Therefore the event occurred when Yaakov Avinu was engaged in comforting his father Yitzchak from his mourning over Avraham, as it says: "Yaakov cooked a stew" etc., as our Sages say. Then "Esav came from the field, exhausted" — from murder, adultery, and idolatry (= anger and sadness).

Yaakov was then engaged in the meal of consolation for his father, to comfort him from mourning. The essential consolation is: "You have turned my mourning into dance" — the aspect of "gladness and joy shall they attain, and sorrow and sighing shall flee," as above: one must transform sorrow and sighing to joy: "I shall turn their mourning to gladness and comfort them and gladden them from their sorrow."

Segment 20
HE:
ּובִשְׁבִיל זֶה צְרִיכִין לִנְסֹע ַ לַצַדִיקִים עּל רֹאשׁ־הַשָׁנָה, ּכִּי זֶה עִקַר עֵסֶק הַצַדִיקִים תָמִיד,ּשֶׁיַזְכִּירו אוֹתָנו ּתַכְלִיתֵנו הַנִצְחִי לָעוֹלָם הַבָּא,ּוִילַמְדו אוֹתָנו עֵצוֹת ּודְרָכִים יְשָׁרִים לִזְכּוֹת לָזֶה,ָּׁובְיוֹתֵר עוֹסְקִים הַצַדִיקִים ּבָּזֶה בְּרֹאשׁ־ הַשנָה,כַּמְבֹאָר בִּפְנִים.ּּוְהַזִכָּרוֹן הַזֶה ּהוא בִּכְלָלִיות ובִפְרָטִיות וְזֶה סוֹד הַשֵׁנָה וְהִתְעוֹרְרות ּּהַשֵׁנָה שֶׁבְּרֹאשׁ־הַשָׁנָה,ּּכִּי הַשֵׁנָה הוא בְּחִינַת זִכָּרוֹן בִּכְלָלִיות דְאָתֵי ּּבְּעָלְמָאָ,הַנְשָׁמ עוֹלָה אָז ּכִּיה לִבְחִינַת עָלְמָא דְאָתֵי,ְּּוְאַחַר־כָּך בְּהִתְעוֹרְרות הַש

EN:
This is the aspect of the blessing and the birthright that Yaakov strove to take from Esav. The blessing is the blessing of intellect merited through joy — the aspect of the birthright, the service of korbanos that was then vested in the firstborn. The service of korbanos is the aspect of joy, as above. Therefore the event occurred when Yaakov Avinu was engaged in comforting his father Yitzchak from his mourning over Avraham, as it says: "Yaakov cooked a stew" etc., as our Sages say. Then "Esav came from the field, exhausted" — from murder, adultery, and idolatry (= anger and sadness).

Yaakov was then engaged in the meal of consolation for his father, to comfort him from mourning. The essential consolation is: "You have turned my mourning into dance" — the aspect of "gladness and joy shall they attain, and sorrow and sighing shall flee," as above: one must transform sorrow and sighing to joy: "I shall turn their mourning to gladness and comfort them and gladden them from their sorrow."

Segment 21
HE:
ֵׁנָה, בִּפְרָטִיות בָּזֶה לַעֲסֹק צְרִיכִין ּּאָז.ְוְאַחַר־כָּך ּּבְּיוֹם־כִּפור,ּאָז גְּמַר הַתִקון שֶׁל הַזִכָּרוֹן,ּּוְעַל־כֵּן נִתְנו ּאָז לוחוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת,וְהַכֹּהֵן־גָּדוֹלנִכְנָס בּו ֹ לִפְנַי וְלִפְנִים,כַּמְבֹאָר בִּפְנִים.ְוְאַחַר־כָּך נִכְנָסִין לַסֻּכָּה, עֲנָנֵי־כָבוֹד הֶקֵף ּּשֶׁהוא,שֶׁלֹא עָלֵינו מְגִנִים ּשֶׁהֵם ּיִשְׁלֹט בָּנו עוֹד הָרַע־עַיִן,ּּשֶׁהוא בְּחִינַת קְלִפַת עֲמָלֵק, ׁ ּבִּכְדֵי שֶׁלֹא לִפְגֹּם עוֹדּּ חַס־וְשָׁלוֹם בְּהַזִכָּרוֹן הַקָדוֹש ּשֶׁהִמְשַׁכְנו עָלֵינו בַּיָמִים הָאֵלו,ּבִּפְרָט בְּרֹאשׁ־הַשָׁנָה ּּוְיוֹם־כִּפור.בְּסֻכּוֹת שֶׁמַרְבִּין הַשִׂמְחָה בְּ

EN:
This is the aspect of the blessing and the birthright that Yaakov strove to take from Esav. The blessing is the blessing of intellect merited through joy — the aspect of the birthright, the service of korbanos that was then vested in the firstborn. The service of korbanos is the aspect of joy, as above. Therefore the event occurred when Yaakov Avinu was engaged in comforting his father Yitzchak from his mourning over Avraham, as it says: "Yaakov cooked a stew" etc., as our Sages say. Then "Esav came from the field, exhausted" — from murder, adultery, and idolatry (= anger and sadness).

Yaakov was then engaged in the meal of consolation for his father, to comfort him from mourning. The essential consolation is: "You have turned my mourning into dance" — the aspect of "gladness and joy shall they attain, and sorrow and sighing shall flee," as above: one must transform sorrow and sighing to joy: "I shall turn their mourning to gladness and comfort them and gladden them from their sorrow."

Segment 22
HE:
חִינַת ּּוְזֶה, ּּבִּכְדֵי לְתַקֵן גַּם עַל־יְדֵי־זֶה הַבְּחִינַת מְדַמֶהֶ,שֶׁכָּל זַה הַנ הַזִכָּרוֹן תִקון ּבְּחִינַת"ל.אָז לוֹקְחִין וְעַל־כֵּן שֶׁבַּלולָב מִינִין ּּהָאַרְבָּעָהׁ,הַקָדוֹש בַּזֹהַר ּומְבֹאָר, ְּּשֶׁעַל־יְדֵי־זֶה אָנו לוֹקְחִין אוֹתו ֹ יִתְבָּרַך כִּבְיָכוֹל בְּיָדֵינוִ, ּהַיְנו שֶׁאָנו מַמְשִׁיכִין עָלֵינו בְּחּינַת הַזִכָּרוֹן בִּפְרָטִיות, ְּשֶׁהוא בְּחִינַת הָרְמָזִים מַה שֶׁהַשֵׁם יִתְבָּרַך מְצַמְצֵם ּאֶת עַצְמו ֹ מֵאֵין סוֹף עַד אֵין תַכְלִית בְּהַמַחֲשָׁבָה דִבּור ּומַעֲשֶׂה שֶׁבְּכָל יוֹם,ָּומְרַמֵז לְהָאָדָם בְּכָל מָקוֹם ובְכָל ּזְמַן שֶׁיִתְקרֵב אֵלָיו,ּשֶׁזֶה בּ

EN:
This is the aspect of the blessing and the birthright that Yaakov strove to take from Esav. The blessing is the blessing of intellect merited through joy — the aspect of the birthright, the service of korbanos that was then vested in the firstborn. The service of korbanos is the aspect of joy, as above. Therefore the event occurred when Yaakov Avinu was engaged in comforting his father Yitzchak from his mourning over Avraham, as it says: "Yaakov cooked a stew" etc., as our Sages say. Then "Esav came from the field, exhausted" — from murder, adultery, and idolatry (= anger and sadness).

Yaakov was then engaged in the meal of consolation for his father, to comfort him from mourning. The essential consolation is: "You have turned my mourning into dance" — the aspect of "gladness and joy shall they attain, and sorrow and sighing shall flee," as above: one must transform sorrow and sighing to joy: "I shall turn their mourning to gladness and comfort them and gladden them from their sorrow."

Segment 23
HE:
ְחִינַת הַנִעְנועִים שֶׁמְנַעְנְעִין ּלְכָל רוחוֹת,ַּהַיְנו שֶׁאָנו מַמְשִׁיכִין עָלֵינו אֶת הָרְמָזִים ּהַנ"ל)הלכות ברכת הראיה הלכה ה,אותיות יז יח יט.( לד ּּכָּל הַתַעֲנוגִים וַאֲהָבוֹת שֶׁל זֶה הָעוֹלָם,ּכֻּלָם נִמְשָׁכִין הָעֶלְיוֹן ּוְנִשְׁתַלְשְׁלִין מִנְעִימות,בִּבְחִינַת"ּמַה יָפִית בַּתַעֲנוגִים ְ אַהֲבָה נָעַמְת ּומַה."עֲבוֹדַת כָּל ּוְזֶהו ּּהַצַדִיקִים,מִמְתִיקות כְּלָל לְעַצְמָן מְקַבְּלִין ּּשֶׁאֵין ּּונְעִימות שֶׁל זֶה הָעוֹלָםָּ,רַק הֵם מְשַׁבְּרִין כּל הַתַאֲווֹת ּומַעֲלִין כָּל הַנְעִימות לְשָׁרְשׁו ֹ הָעֶלְיוֹן,ּלַנֹעַם הָעֶלְיוֹן.

EN:
§ 19 — Chanukah: Days of Thanksgiving = Joy

This is the aspect of Chanukah. Chanukah is the aspect of todah-thanksgiving: "they established these eight days of Chanukah to give thanks and praise to Your great Name" — the aspect of joy, as above. This is the aspect of the Ner Chanukah. The holy anointing oil is the aspect of the mind, whose essential perception is through the "striking," etc., in the aspect of "crushed for illumination" — from which the pure olive oil is received, to kindle the eternal lamp that illuminates all the worlds from above to below and from below to above: "a lamp for my feet is Your word"; "he dips his foot in oil" (Devarim 33). The light of the lamp illuminating through the oil is the aspect of joy — for light gladdens everything: "the light of the eyes gladdens the heart"; "who arranged luminaries that gladden His world."

Segment 24
HE:
ְּוְזֶה עִקַר כְּבוֹדו ֹ יִתְבָּרַך שֶׁנִתְגַּלֶה עַל־יְדֵי הַהוֹלָדָה הָעֶלְיוֹן הַנֹעַם הַשְׁפָעַת ּּעַל־יְדֵי,נִמְשָׁכִין ּּשֶׁמִשָׁם ּּשַׁלְהוֹבִין דִרְחִימותָא,ֹּ עַד שֶׁנוֹלָדִין בְּנֵי־אָדָם ומְגַדְלִין כְּבוֹדו,ְּּּּכִּי עִקַר הִתְגַּלות כְּבוֹדו ֹ יִתְבָּרַך הוא עַל־יְדֵי ּבְּנֵי־אָדָם דַיְקָאֹ,ּכִּי זֶה עִקַר כְּבוֹדו,כְּשֶׁהַבֶּן־אָדָם ּהַבַּעַל־בְּחִירָה שֶׁבְּזֶה הָעוֹלָם מְשַׁבֵּר אֶת כָּל תַאֲווֹתָיו ּּומַעֲלֶה הַכֹּל לַנֹעַם הָעֶלְיוֹן;ּכִּי בְּהֶכְרֵח ַ לֶאֱכֹל וְלִשְׁתוֹת ּוְכו,'ּשֶׁזֶה קִיום הָעוֹלָם,ּרַק שֶׁצְרִיכִין לַעֲמֹד בְּנִסָּיוֹן זֶה, ְּּשֶׁלֹא יִהְיֶה כָּרוך אַחַר

EN:
§ 19 — Chanukah: Days of Thanksgiving = Joy

This is the aspect of Chanukah. Chanukah is the aspect of todah-thanksgiving: "they established these eight days of Chanukah to give thanks and praise to Your great Name" — the aspect of joy, as above. This is the aspect of the Ner Chanukah. The holy anointing oil is the aspect of the mind, whose essential perception is through the "striking," etc., in the aspect of "crushed for illumination" — from which the pure olive oil is received, to kindle the eternal lamp that illuminates all the worlds from above to below and from below to above: "a lamp for my feet is Your word"; "he dips his foot in oil" (Devarim 33). The light of the lamp illuminating through the oil is the aspect of joy — for light gladdens everything: "the light of the eyes gladdens the heart"; "who arranged luminaries that gladden His world."

Segment 25
HE:
הַמְתִיקות הַמַר שֶׁל זֶה הָעוֹלָם, ֹ עַל־ עַצְמו ׁ אֶת לְקַדֵש ּרַקולְהַעֲלוֹת הַתוֹרָה ַּפִי ּהַנְעִימות לְשָׁרְשׁו ֹ הָעֶלְיוֹן כַּנ"ל.ּוְכָל זֶה הוא רַק בְּזֶה הָעוֹלָם,ּּשֶׁהַנְעִימות הָעֶלְיוֹן מְלֻבָּש ׁ בַּאֲהָבוֹת שֶׁל זֶה הָעוֹלָם,ְַּוְכָל אֶחָד כְּפִי מַה שֶׁפוֹגֵם בָּזֶה וְכָרוך אַחַר לַהֲנָא ֹּּהַנְעִימותעַצְמו תֹ ,בִּכְבוֹדו פוֹגֵם הוא ּּכֵּן ְיִתְבָּרַך,ּּומִשָׁם יְנִיקַת הַחוֹבְלִים,ּשֶׁמֵהֶם נִמְשָׁכִים כָּל הַחֲטָאִים,לִצְלַן ּרַחֲמָנָא,ֹ יִתְבָּרַך כְּבוֹדו עִקַר ְַּוְזֶה כַּנ ֹ הָעֶלְיוֹן לְשָׁרְשׁו הַנְעִימות ּלְהַעֲלוֹת"ל.אֲבָל ּבְּיוֹם־כִּפְּור אֵין צָרִיך לָזֶה,ּכִּי י

EN:
§ 19 — Chanukah: Days of Thanksgiving = Joy

This is the aspect of Chanukah. Chanukah is the aspect of todah-thanksgiving: "they established these eight days of Chanukah to give thanks and praise to Your great Name" — the aspect of joy, as above. This is the aspect of the Ner Chanukah. The holy anointing oil is the aspect of the mind, whose essential perception is through the "striking," etc., in the aspect of "crushed for illumination" — from which the pure olive oil is received, to kindle the eternal lamp that illuminates all the worlds from above to below and from below to above: "a lamp for my feet is Your word"; "he dips his foot in oil" (Devarim 33). The light of the lamp illuminating through the oil is the aspect of joy — for light gladdens everything: "the light of the eyes gladdens the heart"; "who arranged luminaries that gladden His world."

Segment 26
HE:
וֹם־כִּפור הוא בְּחִינַת עוֹלָם הַבָּא,ּּשֶׁאֵין בּו ֹ אֲכִילָה ושְׁתִיָה,ּּוְאֵין הַנְעִימות ּּמְלֻבָּש ׁ שָׁם בְּשׁום דָבָרׁ,רַק שֶׁפַע קֹדֶש,שֶׁפַע נֹעַם הָעֶלְיוֹן,ּּבְּלִי שׁום הִתְלַבְּשׁות כְּלָל;ּּוְאָז אִמָא וּבְרַתָא ּסָלְקִין כַּחֲדָא אִמָא ובְרַתָא הוא בְּחִינַת הַנֹעַם הָעֶלְיוֹן וְהַכָּבוֹד,ּשֶׁהֵם בְּחִינַת נָעֳמִי וְרות,כִּי אָז אֵין צְרִיכִין ׁ הַנֹעַם שֶׁיִתְלַבֵּש ֹ עַל־יְדֵי לְשָׁרְשׁו הַכָּבוֹד ּשֶׁיַעֲלֶה בַּאֲהָבוֹת שֶׁל זֶה הָעוֹלָםֶ,כִּי זּה הוא רַק בְּזֶה הָעוֹלָם; יִתְקַיֵם לֶעָתִיד ּאֲבָל"ה כְּבוֹד וְנִגְלָה'",נוכַל ֹּוְאָז ּּלְהַעֲלוֹת הַכָּבוֹד עַל־יְדֵי הַשְׁפָעַ

EN:
Upon reflection: the essential sustenance of the metzach hanachash (drawing from the generation's elders) is specifically at Minchah time — as the day turns, the day ascends above. Whoever added holiness and da'as that day — fortunate is he. But when the flawed days of the aforementioned elders ascend — those who did not add holiness and da'as that day, flawing it — from this the metzach hanachash overpowers, chas v'shalom (= rogez). The essential sustenance from flawed elders is at Minchah — when their day has turned, departed in darkness and flaw without holiness. Perhaps this is why harsh judgment prevails at Minchah — many flawed days of such elders ascend, and from this judgments intensify (the metzach hanachash drawing from those flawed days = rogez, the opposite of Will). At Minchah: the prevailing of judgments (= rogez). Therefore one must exert himself greatly in Tefilas HaMinchah, concentrating deeply — overcoming the evil creatures that overpower then.

Segment 27
HE:
ת הַנֹעַם בְּעַצְמו,בְּלִי ּּשׁום הִתְלַבְּשׁות כְּלָל,ּשֶׁזֶה בְּחִינַת יוֹם־כִּפור,ּשֶׁהוא בְּחִינַת בִּינָהִ,בְּחינַת נֹעַם הָעֶלְיוֹן,בְּחִינַת עוֹלָם הַבָּא, ּוְאָז נִתְתַקֵן הַכֹּל וְלֵית רְשׁות לַשָׂטָן לְאַסְטוֹנֵי,ַכִּי אָז הַנ הַחוֹבְלִים כָּל יְנִיקַת ּּנִתְבַּטֵל"ל,נִתְתַקְנִין ִּּוְאָז חוֹבְל מִבְּחִינַת הַנִמְשָׁכִין הָעֲונוֹת כָּל ּּוְנִתְכַּפְרִיןַים ּהַנ"ל.רַק מֵחֲמַת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לִבְחִינַת עוֹלָם ּהַבָּא שֶׁאֵין בּו ֹ אֲכִילָה ושְׁתִיָה וְכו,'כִּי אִם עַל־יְדֵי ּשֶׁמְתַקְנִים עַצְמָם בָּעוֹלָם הַזֶה שֶׁיֵש ׁ בּו ֹ אֲכִילָה ושְׁתִיָה ּוְכו,'הַכֹּל לְהַעֲלוֹת שֶׁצ

EN:
Upon reflection: the essential sustenance of the metzach hanachash (drawing from the generation's elders) is specifically at Minchah time — as the day turns, the day ascends above. Whoever added holiness and da'as that day — fortunate is he. But when the flawed days of the aforementioned elders ascend — those who did not add holiness and da'as that day, flawing it — from this the metzach hanachash overpowers, chas v'shalom (= rogez). The essential sustenance from flawed elders is at Minchah — when their day has turned, departed in darkness and flaw without holiness. Perhaps this is why harsh judgment prevails at Minchah — many flawed days of such elders ascend, and from this judgments intensify (the metzach hanachash drawing from those flawed days = rogez, the opposite of Will). At Minchah: the prevailing of judgments (= rogez). Therefore one must exert himself greatly in Tefilas HaMinchah, concentrating deeply — overcoming the evil creatures that overpower then.

Segment 28
HE:
ְרִיכִין ּרַקֹ עַל־יְדֵי ַלְשָׁרְשׁו כַּנ בִּקְדֻשָׁה ּשֶׁיאכַל"אֲכִילַת מִצְוַת בְּחִינַת וְזֶה ל ּּעֶרֶב־יוֹם־כִּפור,דִקְדֻשָׁה אֲכִילָה עַל־יְדֵי דַיְקָא ּכִּי לְגַדֵל בְּיוֹם־כִּפור אַחַר־כָּך זוֹכִין ְֲּבְּעֶרֶב־יוֹם־כִּפור ְכְּבוֹדו ֹ יִתְבָּרַך עַל־יְדֵי הַחּמִשָׁה עִנויִים,ּחֲמִשָׁה קוֹלוֹת, ּּחָמֵש ׁ תְפִלוֹת,ּהַנִמְשָׁכִין מִנֹעַם הָעֶלְיוֹן בְּלִי הִתְלַבְּשׁות כְּלָל.ּוְזֶה בְּחִינַת הַתַעֲנִיוֹת שֶׁל הַבַּעַל־תְשׁובָה,כִּי ּהַתְשׁובָה הוא בְּחִינַת יוֹם־הַכִּפורִיםַ,ּּכַּיָדועַ,כִּי מֵאחַר ְּשֶׁנִמְשַׁך אַחַר הַנְעִימות שֶׁל זֶה הָעוֹלָם עַד שֶׁעָבַר עַל ּהַתוֹרָהַ,ּשֶׁעַל־יְדֵי־ז

EN:
Upon reflection: the essential sustenance of the metzach hanachash (drawing from the generation's elders) is specifically at Minchah time — as the day turns, the day ascends above. Whoever added holiness and da'as that day — fortunate is he. But when the flawed days of the aforementioned elders ascend — those who did not add holiness and da'as that day, flawing it — from this the metzach hanachash overpowers, chas v'shalom (= rogez). The essential sustenance from flawed elders is at Minchah — when their day has turned, departed in darkness and flaw without holiness. Perhaps this is why harsh judgment prevails at Minchah — many flawed days of such elders ascend, and from this judgments intensify (the metzach hanachash drawing from those flawed days = rogez, the opposite of Will). At Minchah: the prevailing of judgments (= rogez). Therefore one must exert himself greatly in Tefilas HaMinchah, concentrating deeply — overcoming the evil creatures that overpower then.

Segment 29
HE:
ֶה פָגַם בְּהַנְעִימות הַקָדוֹש ׁ הַנ"ל ְּופָגַם בִּכְבוֹדו ֹ יִתְבָּרַךֹ ,ְעַל־כֵּן צָרִיך לִפְרֹש ׁ אֶת עַצְמו ּלְגַמְרֵי מִנְעִימות שֶׁל זֶה הָעוֹלָם וּלְקַבֵּל עָלָיו תַעֲנִית ּבִּשְׁבִיל תְשׁובָה שֶׁהוא בְּחִינַת יוֹם־כִּפור,ּכְּדֵי שֶׁיַעֲלֶה לִבְחִינַת עוֹלָם הַבָּא,ּּשֶׁשָׁם אֵין הַנֹעַם מְלֻבָּש ׁ כְּלָלַ, ּשֶׁזֶהו בְּחִינַת יוֹם־כִּפור כַּנ"ל.אֲבָל כָּל זֶה אִי אֶפְשָׁר, אֵיזֶה אִם כִּיזְמָן,יוֹם־כִּפור ּּכְּגוֹן,הַכֹּל ּשֶׁחַיָבִין בְּתַעֲנִית,ּאו ֹ הַתַעֲנִיוֹת שֶׁמְקַבֵּל עָלָיו כָּל אֶחָד כְּפִי חֲטָאָיו;ּּאֲבָל עִקַר עֲבוֹדַת הָאָדָם בְּזֶה הָעוֹלָם הוא רַק ּשֶׁיְקַדֵש ׁ הַכֹּל

EN:
Upon reflection: the essential sustenance of the metzach hanachash (drawing from the generation's elders) is specifically at Minchah time — as the day turns, the day ascends above. Whoever added holiness and da'as that day — fortunate is he. But when the flawed days of the aforementioned elders ascend — those who did not add holiness and da'as that day, flawing it — from this the metzach hanachash overpowers, chas v'shalom (= rogez). The essential sustenance from flawed elders is at Minchah — when their day has turned, departed in darkness and flaw without holiness. Perhaps this is why harsh judgment prevails at Minchah — many flawed days of such elders ascend, and from this judgments intensify (the metzach hanachash drawing from those flawed days = rogez, the opposite of Will). At Minchah: the prevailing of judgments (= rogez). Therefore one must exert himself greatly in Tefilas HaMinchah, concentrating deeply — overcoming the evil creatures that overpower then.

Segment 30
HE:
עַל־פִי הַתוֹרָה הַקְדוֹשָׁהֹ,ּּכִּי קִיום הָעולָם ּאִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת בְּלִי אֲכִילָה ושְׁתִיָה וְכו'כְּלָל לְעוֹלָם, ְְּּרַק שֶׁצָרִיך דַיְקָא לֶאֱכֹל וְלִשְׁתוֹת כְּפִי הַצֹרֶך עַל־פִי ּהַתוֹרָה,ְּוְלֹא יִהְיֶה כָּרוך אַחַר הַנְעִימות שֶׁבַּמַאֲכָל ּוְכו,'ּּרַק לְקַשֵׁר הַכֹּל לַנֹעַםהָעֶלְיוֹן.ַוְזֶה בְּחִינַת מַה ּשֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל:ּבַּר־בֵּי־רַב דְיָתֵב בְּתַעֲנִיתָא ּוְכו,'ּוְכֵן אָמְרו עַל הַנָזִיר שֶׁצִעֵר עַצְמו ֹ מִן הַיַיִן,נִקְרָא ּחוֹטֵא וְכו;'ָּוְכָל זֶה עַל שֶׁלֹא זָכָה לְקַשֵׁר הַנְעִימות ֹּשֶׁבַּמַאֲכּּל ומִשְׁתֶה לְשָׁרְשׁו.ּּוְעַל־כֵּן אַחַר יוֹם־כִּפור נִכְנָסִי

EN:
Upon reflection: the essential sustenance of the metzach hanachash (drawing from the generation's elders) is specifically at Minchah time — as the day turns, the day ascends above. Whoever added holiness and da'as that day — fortunate is he. But when the flawed days of the aforementioned elders ascend — those who did not add holiness and da'as that day, flawing it — from this the metzach hanachash overpowers, chas v'shalom (= rogez). The essential sustenance from flawed elders is at Minchah — when their day has turned, departed in darkness and flaw without holiness. Perhaps this is why harsh judgment prevails at Minchah — many flawed days of such elders ascend, and from this judgments intensify (the metzach hanachash drawing from those flawed days = rogez, the opposite of Will). At Minchah: the prevailing of judgments (= rogez). Therefore one must exert himself greatly in Tefilas HaMinchah, concentrating deeply — overcoming the evil creatures that overpower then.

Segment 31
HE:
ן לַסֻּכָּה,ּשֶׁהוא בְּחִינַת אִמָא דִמְסַכְּכָא עַל בְּנִין, בְּחִינַת נֹעַם הָעֶלְיוֹן,ּוְהוא בְּחִינַת צִלָא דִמְהֵימָנותָאַ, ּוצְרִיכִין לֶאֱכֹל וְלִשְׁתוֹת וְלִישֹׁן בָּה ולְהּכְנִיס לְתוֹכָה ּכָּל הַכֵּלִים הַנָאִים,ּכִּי עַל־יְדֵי קְדֻשַׁת מִצְוַת סֻכָּה מֵגֵן ְְּּעָלֵינו הַשֵׁם יִתְבָּרַך בְּצֵל כְּנָפָיו ומַמְשִׁיך עָלֵינו אוֹר הָעֶלְיוֹן ּהַנֹעַם,כָּל לְקַשֵׁר עַל־יְדֵי־זֶה שֶׁנִזְכֶּה ּּעַד ּּהַנְעִימות שֶׁבַּאֲכִילָהּ ושְׁתִיָה וְכֵלִים נָאִים וְכו,'ּלְקַשֵׁר ּהַכֹּל לַנֹעַם הָעֶלְיוֹן,ַּּשֶׁזֶה עִקַר עֲבוֹדַת הָאָדָם בְּזֶה כַּנ ּהָעוֹלָם"ל)המנחה תפלת הלכות-ו הלכה, אותיות ח ט.( לח

EN:
Now the wonder of the poskim [legal authorities] is well resolved — they wondered why this prayer is specifically called Minchah, since the Minchah offering was also brought in the morning (as the Magen Avraham discusses in siman 232). Based on Rabbainu's words in the above teaching, it is well understood: the essential tikun of this prayer is through tzedakah — through which the flaw of the generation's elders is repaired, the metzach hanachash (which draws sustenance from them) is subdued, and the Will is revealed. Therefore it is called Minchah — the aspect of tzedakah: "those who bring the Minchah in righteousness [b'tzedakah]." As Rabbainu writes there: tzedakah is especially needed at the time of this prayer.

Segment 32
HE:
ּעִקַר תִקון עֲשִׂיַת הַכֵּלִים הַקְדוֹשִׁים,ַּשֶׁעַל־יָדָם עִקַר הַמְשָׁכְּּת אוֹר הָאֵין סוֹף לְגַלוֹת אֱלָקותו ֹ יִתְבָּרַך,אִי ּּאֶפְשָׁר שֶׁיִהְיֶה נַעֲשֶׂה בִּשְׁלֵמות כִּי אִם עַל־יְדֵי הָאָדָם דַיְקָא ּהַבַּעַל־בְּחִירָה.אֶת צִמְצֵם הַשֵׁם יִתְבָּרַך ְּכִּי ּּעַצְמו ֹ כִּבְיָכוֹל בְּכַמָה צִמְצומִיםֵּ,שֶׁהֵם בְּחִינַת כלִים, ְבְּדֶרֶך הַפְלֵא וָפֶלֶא,כְּדֵי לִבְרֹא הָעוֹלָמוֹת,ּכְּדֵי לְגַלוֹת ּאֱלָקותו ֹ בָּעוֹלָם;הָאָדָם נִבְרָא שֶׁלֹא כָּל־זְמַן ּאֲבָל הַבַּעַל־בְּחִירָה,ּעֲדַיִן לֹא נִגְמַר שׁום תִקון וכְלִי וְצִמְצום ּבִּשְׁלֵמות,ֹ אֶחָד כֻּלו עֲדַיִן ּכִּיקֹדֶם ֹ שֶׁהָיָה כְּמו

EN:
Now the wonder of the poskim [legal authorities] is well resolved — they wondered why this prayer is specifically called Minchah, since the Minchah offering was also brought in the morning (as the Magen Avraham discusses in siman 232). Based on Rabbainu's words in the above teaching, it is well understood: the essential tikun of this prayer is through tzedakah — through which the flaw of the generation's elders is repaired, the metzach hanachash (which draws sustenance from them) is subdued, and the Will is revealed. Therefore it is called Minchah — the aspect of tzedakah: "those who bring the Minchah in righteousness [b'tzedakah]." As Rabbainu writes there: tzedakah is especially needed at the time of this prayer.

Segment 33
HE:
הַבְּרִיאָה;בְּחִינַת הוא הַכֵּלִים בְּחִינַת עִקַר ּּכִּי ּהִסְתַלְקות וְהִתְעַלְמות,ְּשֶׁהַשֵׁם יִתְבָּרַך כִּבְיָכוֹל צִמְצֵם לְקַבֵּל וְתִקונִים כֵּלִים בְּחִינוֹת שֶׁנִתְהַוו ֹ עַד ּׁאוֹרו הַקָדוֹש הָאוֹר ּעַל־יָדָםְ,וכָּל נִבְרְאו ּעַל־יְדֵי־זֶה ּּהָעוֹלָמוֹת וְכָל הַנִבְרָאִים כֻּלָם;ּאֲבָל כָּל זְמַן שֶׁלֹא הָיָה הַבַּעַל־בְּחִירָה בָּעוֹלָם,ּוְכָל הַנִבְרָאִים וְהַנֶאֱצָלִים וְכו' ְּּמִתְנַהֲגִים רַק כְּפִי דַעְתו ֹ ורְצוֹנו ֹ יִתְבָּרַך לְבַד,ּבְּלִי שׁום בְּחִירָה וְרָצוֹן אַחֵר,נִמְצָא שֶׁעֲדַיִן הַכֹּל כְּמו ֹ קֹדֶם הַבְּרִיאָה,עַל־כֵּן עֲדַיִן אֵין לָהֶם כֹּח ַ לְקַבֵּל אוֹר הָאֵ

EN:
Now the wonder of the poskim [legal authorities] is well resolved — they wondered why this prayer is specifically called Minchah, since the Minchah offering was also brought in the morning (as the Magen Avraham discusses in siman 232). Based on Rabbainu's words in the above teaching, it is well understood: the essential tikun of this prayer is through tzedakah — through which the flaw of the generation's elders is repaired, the metzach hanachash (which draws sustenance from them) is subdued, and the Will is revealed. Therefore it is called Minchah — the aspect of tzedakah: "those who bring the Minchah in righteousness [b'tzedakah]." As Rabbainu writes there: tzedakah is especially needed at the time of this prayer.

Segment 34
HE:
ין ּסוֹף בִּשְׁלֵמות,מֵאַחַר שֶׁעֲדַיִן אֵינָם נֶחְשָׁבִים לְכֵלִים ּגְּמורִיםֹ,ּּכִּי עֲדַיִן הֵם כְּלולִים ומְיֻחָדִים בִּרְצוֹנוְ יִתְבָּרַך כְּמו ֹ קֹדֶם הַבְּרִיאָה,ֹמֵאַחַר שֶׁאֵין לָהֶם בְּחִירָה לִנְטוֹת מֵרְצוֹנו,ּעַל־כֵּן עִקַר גְּמַר תִקון הַכֵּלִים וְהַבְּרִיאָה הָיָה עַל־יְדֵי הָאָדָם הַבַּעַל־בְּחִירָה,שֶׁבִּשְׁבִילו ֹ נִבְרָא הַכֹּל ּוְהוא עִקַר שְׁלֵמות הַבְּרִיּּאָה וְהוא מְקַיֵם כָּל הַבְּרִיאָה, ּכִּי כְּשֶׁיֵש ׁ בַּעַל בְּחִירָהַ ,ּדְהַיְנו שֶׁיֵש ׁ לו ֹ רְשׁות וְכֹח ּּלַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹנו ֹ וְכִבְחִירָתו ֹ אֲפִלו נֶגֶד רְצוֹן הַבּוֹרֵא,חַס וְשָׁלוֹם,ּאָז דַיְקָא כְּלָלִיות

EN:
Now the wonder of the poskim [legal authorities] is well resolved — they wondered why this prayer is specifically called Minchah, since the Minchah offering was also brought in the morning (as the Magen Avraham discusses in siman 232). Based on Rabbainu's words in the above teaching, it is well understood: the essential tikun of this prayer is through tzedakah — through which the flaw of the generation's elders is repaired, the metzach hanachash (which draws sustenance from them) is subdued, and the Will is revealed. Therefore it is called Minchah — the aspect of tzedakah: "those who bring the Minchah in righteousness [b'tzedakah]." As Rabbainu writes there: tzedakah is especially needed at the time of this prayer.

Segment 35
HE:
הַבְּרִיאָה נִפְרֶדֶת וְנִנְסֶרֶת ְּמֵאִתו ֹ יִתְבָּרַךַ ,ֹּמֵאַחַר שֶׁכְּבָר יֵש ׁ בְּרִיאָה שֶׁיֵש ׁ לו ֹ כֹּח כִּרְצוֹנו שֶׁלֹא ּלַעֲשׂוֹתֹ ,מֵאִתו נִנְסֶרֶת ּּוכְשֶׁהַבְּרִיאָה ְּיִתְבָּרַך עַל־יְדֵי הַבְּחִירָה אֲזַי עִקַר גְּמַר תִקון הַכֵּלִים ּּוְהַצִמְצומִיםֵ,ֹּמֵאַחַר שֶׁנִצְטַמְצם אוֹרוֹ ,ּּשֶׁהוא דַעְתו ְוְחָכְמָתו ֹ יִתְבָּרַךֹ ,ְֹּכָּל־כָּך עַד שֶׁנִתְהַוָה בְּרִיאָה שֶׁיֵש ׁ לו ּכֹּח ַ הַבְּחִירָה שֶׁיָכוֹל לַעֲשׂוֹת נֶגֶד רְצוֹנו,חַס וְשָׁלוֹם,כִּי ּעִקַר הַצִמְצום הוא צִמְצום הָרָצוֹן וְהַדַעַתֹ ,ָּּשֶׁהוא אוֹרו יִתְבְרַך;ּּוְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת כָּל הַבְּרִיאָה תָלוי בְּהָאָדָ

EN:
Now the wonder of the poskim [legal authorities] is well resolved — they wondered why this prayer is specifically called Minchah, since the Minchah offering was also brought in the morning (as the Magen Avraham discusses in siman 232). Based on Rabbainu's words in the above teaching, it is well understood: the essential tikun of this prayer is through tzedakah — through which the flaw of the generation's elders is repaired, the metzach hanachash (which draws sustenance from them) is subdued, and the Will is revealed. Therefore it is called Minchah — the aspect of tzedakah: "those who bring the Minchah in righteousness [b'tzedakah]." As Rabbainu writes there: tzedakah is especially needed at the time of this prayer.

Segment 36
HE:
ם, בִּסְפָרִים ּּכַּמובָא,כָּל תִקון ֹ גְּמַר שֶׁעַל־יָדו ּמֵאַחַר הַכֵּלִים.ּּוְזֶה בְּחִינַת מַה שֶׁמְבֹאָר בַּכְּתָבִים,ּכִּי עִקַר כָּל ּהַתִקונִים תְלויִים בְּתִקון הַמַתְקְלָאַ,הּיְנו בְּהַבְּחִירָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת מַתְקְלָא,ּשֶׁהוא בְּחִינַת מִשְׁקָלׁ ,ּשֶׁיֵש ּּלָה כֹּח ַ לְהַכְרִיע ַ לְכָאן ולְכָאן,ּכִּי עִקַר הַתִקון עַל־יְדֵי דַיְקָא ּהַבַּעַל־בְּחִירָה,הוא תַכְלִית הַהִתְרַחֲקות ּכִּי ּהַהִתְקָרְבות,ּהַיְנו,כִּיֹּמֵחֲמַת שֶׁיֵש ׁ לְהָאָדָם כֹּח ַ כָּזֶה ְּלְרַחֵק עַצְמו ֹ מֵהַשֵׁם יִתְבָּרַך חַס־וְשָׁלוֹם בִּבְחִירָתו, ְּעַל־כֵּן יֵש ׁ לו ֹ כֹּח ַ לְקָרֵב עַצְמו ֹ לְהַשֵׁם יִתְב

EN:
Now the wonder of the poskim [legal authorities] is well resolved — they wondered why this prayer is specifically called Minchah, since the Minchah offering was also brought in the morning (as the Magen Avraham discusses in siman 232). Based on Rabbainu's words in the above teaching, it is well understood: the essential tikun of this prayer is through tzedakah — through which the flaw of the generation's elders is repaired, the metzach hanachash (which draws sustenance from them) is subdued, and the Will is revealed. Therefore it is called Minchah — the aspect of tzedakah: "those who bring the Minchah in righteousness [b'tzedakah]." As Rabbainu writes there: tzedakah is especially needed at the time of this prayer.

Segment 37
HE:
ָּרַך יוֹתֵר ּמִכָּל הַשְׂרָפִים וְאוֹפַנִים וְכו,'ִּּכִּי הוא דַיְקָא יָכוֹל לְתַקֵן כֵּלְים בִּבְחִירָתו ֹ לְקַבֵּל אוֹרו ֹ יִתְבָּרַך.ּּוכְשֶׁזֶה הָאָדָם יִתְבָּרַך ֹ לְהַשֵׁם ֹ ורְצוֹנו דַעְתו מַטֶה ְּהַבַּעַל־בְּחִירָה, ְּומְקַיֵם רְצוֹנו ֹ ומִצְוֹתָיו ומְדַבֵּק עַצְמו ֹ לְהַשֵׁם יִתְבָּרַך בֶּאֱמֶתֵׁ,ּאֲזַי הוא דַיְקָא מְיַחֵד ומְקַשר כָּל הָעוֹלָמוֹת ְּלְהַשֵׁם יִתְבָּרַך,ְּּומַמְשִׁיך אֲלֵיהֶם אוֹר הַזְרִיחָה מֵאוֹר סוֹף הָאֵין,הַכֵּלִים אֱלָקותו ֹ בָּעוֹלָם עַל־יְדֵי ּומְגַלֶה ּהַקְדוֹשִׁים שֶׁנִתְתַקְנִים עַל־יָדו ֹ דַיְקָא,ּעַל־יְדֵי שֶׁהוא בַּעַל בְּחִירָה.אֲבָלִּ"אָדָם ביקָר בַּל

EN:
And this is: "Chishavti d'rachai va'ashivah raglai el eidvoseicha" — "I considered my ways, and turned my feet to Your testimonies" (Tehillim 119:59). That is, according to the great intensity of this fervor and teshuvah, it would be possible for them to attack even more and more, G-d forbid, and seek to cause him to fall, G-d forbid, through this very thing, as above. Therefore he said: "I considered my ways and turned my feet to Your testimonies" — that I calculate my way at all times, each day and each hour — what is the tachlis of this entire world and its vanities? And according to my calculation and thought, I am certainly inflamed at all times to nullify myself entirely. But G-d forbid that I should fall from this any fall whatsoever, G-d forbid. When I see that it is not succeeding in my hands, then I "turn my feet to Your testimonies" — to comfort and enliven myself through the testimony, which is the Torah that we have received, and to be careful not to depart, at the very least, G-d forbid, from the ways of the Torah in simplicity, as above.

And this is: "Chashti v'lo hismahmahtee lishmor mitzvoseicha" — "I hastened and did not delay to keep Your mitzvos" (Tehillim 119:60) — that immediately I spur myself with very great alacrity to keep Your mitzvos in simplicity at the very least. For because they attack then with greater intensity, as above, one must therefore strengthen oneself and hasten with great alacrity against them, to guard His mitzvos, blessed be He, as above.

And this is: "Chevlei resha'im ivduni, Torascha lo shachachti" — "The cords of the wicked have ensnared me, [but] Your Torah I have not forgotten" (Tehillim 119:61). Here he explains and elucidates well the entire matter mentioned above — that they gather against him and attack him more intensely because of the aspect of the great yearning and bittul mentioned above, which is the aspect of: "Chelki Hashem amarti" — "I said, Hashem is my portion," etc., as above. And this is: "The cords of the wicked have ensnared me" — that the wicked ones, which are the Sitra Achara and the klipos, gather and attack me more intensely because of the above. But "Your Torah I have not forgotten" — for I enliven myself at all times through the Torah, which cools the thirst and shatters and nullifies them, as above.

And this is: "Chatzos lailah akum l'hodos l'cha al mishp'tai tzidkecha" — "At midnight I rise to give thanks to You for Your righteous judgments" (Tehillim 119:62). For all our words, as explained throughout this entire halachah, all revolve around the matter of rising at chatzos [midnight] — for then is the awakening from sleep, which at its root is drawn from the aspect of returning from bittul, as above. And then the Sitra Achara seeks to overpower through physical sleep, which is the side of death, which is the aspect of the impure side that rests upon the hands, as above. And then one must strengthen oneself to awaken from sleep with alacrity and rise at chatzos to engage in Torah. And through this, one draws the power of the Torah that is drawn from the light of the radiance of the reshimu. And through this, one stands against them and subdues them, as above. And this is the aspect of: "At midnight I rise to give thanks to You for Your righteous judgments" — which is juxtaposed to these verses that begin with "Chelki Hashem" — that speak of the matter of the sparkling of the bittul mentioned above: that one must enliven oneself only through the Torah — which is the aspect of: "At midnight I rise to give thanks to You for Your righteous judgments," as above.

✦ ✦ ✦

Hilchos Nitteylas Yadayim Shacharis, Halacha 5, is included within Hilchos Hashkamas HaBoker, Halacha 5.

Segment 38
HE:
יָלִין",ּּכִּי פָגַם תֵכֶף ּעַל־יְדֵי אֲכִילַת עֵץ־הַדַעַת,ּּוַאֲזַי לֹא דַי שֶׁלֹא תִקֵן ְּבְּחִינַת הַכֵּלִים וְלֹא הִמְשִׁיך הִתְגַּלות אֱלָקותו ֹ בָּעוֹלָם, אַדְרַבָּא ּאַף גַּם,כֵּלִים שְׁבִירַת ׁחָזַר וְגָרַם בְּחִינַת מֵחָדָש.וְכֵן הּּוא בְּכָל דוֹר וָדוֹר,ֹשֶׁכָּל אֶחָד עַל־יְדֵי אוֹרו הִסְתַלְקות גּוֹרֵם ּחֲטָאָיו,וְשָׁלוֹם חַס, ְּשֶׁעַל־יְדֵי־זֶה אֵין יְכוֹלִין לֵידַע מֵהַשֵׁם יִתְבָּרַך,חַס וְשָׁלוֹם.ָּובְרֹאשׁ־הַשָׁנָה הוא הַתִקון שֶׁל חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן וְשֶׁל חֲטּאֵי כָּל הַדוֹרוֹת,ּוְהוא יוֹם רִאשׁוֹן ּלַשָׁנָה,ּיוֹם רִאשׁוֹן לַעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְשׁובָה;ּוְאָז עִקַר שֶׁבַּדוֹר

EN:
.bt{font-size:1.6rem;font-weight:700;text-align:center;color:var(--accent);letter-spacing:.08em;text-transform:uppercase;margin-bottom:.3rem}

Segment 39
HE:
הָאֱמֶת הַצַדִיק עַל־יְדֵי ּהַתִקון,הוא ּאֲשֶׁר ּסוֹתֵם עֵינָיו מֵחֵזו דְהַאי עָלְמָא לְגַמְרֵי,ְּּוְאֵין לו ֹ שׁום ּּהִסְתַכְּלות כלָל בְּזֶה הָעוֹלָם;ּאַף גַּם הוא מְקַבֵּל עַל ּעַצְמו ֹ כָּל הָעִנויִים וְכָל הַיִסּורִים קָשִׁים בִּשְׁבִיל הַשֵׁם ְּיִתְבָּרַך ובִשְׁבִיל תִקון נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל,ּעַד שֶׁזוֹכֶה ּלְבַטֵל עַצְמו ֹ אֶל הַתַכְלִית בְּתַכְלִית הַבִּטולְ,בְּמַדרֵגָה גְבוֹהָה מְאֹד מְאֹד,ְּּעַד שֶׁזוֹכֶה לְהַמְשִׁיך תִקונִים מִשָׁם ְּּלְגַלוֹת אֱלָקותו ֹ יִתְבָּרַך,ּּעַד שֶׁיְעוֹרֵר בִּתְשׁובָה גַּם לְכָל הָרְחוֹקִים מְאֹד מְאֹד.ּּוְעִקַר נִפְלְאוֹת עֲבוֹדָתו ֹ הַקְדוֹשָׁה בְּרֹאש

EN:
The essential weapon: by a hairsbreadth one is saved. Since two thoughts cannot coexist — every thought occupies its own channel (like each hair from its own follicle) — the instant one begins even a thread of a different thought, the evil one departs. One must not argue with the evil thought, not look back at it — simply do as Yaakov: "Vayignov Yaakov al b'li higid lo" — he "stole away" without engaging Lavan at all.

Lavan pursued Yaakov until Hashem told him not to speak to Yaakov good or bad. Then Yaakov and Lavan made the gal: "Ad haGal hazeh" — this heap is a witness: Lavan will not pass beyond it toward Yaakov and Yaakov will not pass toward Lavan = the partition in the Moach between holy and profane thoughts. This = Lag BaOmer — the 33rd day = "Gal" (Gimel-Lamed = 33).

Segment 40
HE:
ׁ־הַשָׁנָה ּּהואָׁ,ש ַכַּאֲשֶׁרזְצ מֵרַבֵּנו ּּמַעְנו"ל שֶׁאָמַר,ּּשֶׁכָּל עִנְיָנו ֹ וְעִסְקו ֹ הוא רֹאשׁ־הַשָׁנָה,ּכִּי הָעִקָר ּהוא הַהַתְחָלָה,ּּשֶׁהוא בְּחִינַת רֹאשׁ־הַשָׁנָה,ּשֶׁהוא רִאשׁוֹן לַבְּרִיאָה,ְּרִאשׁוֹן לַתְשׁובָה וְאָז עֲבוֹדַת הַצַדִיק נִפְלָאָה וְנוֹרָאָה מאֹד,ְּׁמֵחֲמַת שֶׁצְרִיכִין לְהַמְשִׁיך כָּל ּהַתִקונִים שֶׁל הַתְחָלַת הַבְּרִיאָה מֵחָדָש,וְנֶעְלָם וְנִפְלָא מְאֹד מֵהֵיכָן הַהַתְחָלָה,ְכִּי אִי אֶפְשָׁר לְהַמְשִׁיך אוֹר ְּאֱלָקותו ֹ יִתְבָּרַך כִּי אִם עַל־יְדֵי כֵּלִים,וְאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתהָאוֹרוֹת הַמְשָׁכַת עַל־יְדֵי אִם כִּי כֵּלִים ּהַקְדוֹשִׁים,ְּכִּי הָא

EN:
"Bereishis bara Elokim es hashamayim v'es ha'aretz" — Bereishis = Rosh Bayis = Shem Hashem = the root of Tefillin Mochin = Me'orei Or and the rectification of Me'orei Eish (= shel Yad and shel Rosh). Shamayim and Aretz = the Tzaddik and K'nesses Yisrael = the root of day and night = Me'orei Or and Me'orei Eish d'Kedushah = shel Rosh and shel Yad.

"V'ha'aretz haysah sohu vavohu v'choshech al pnei s'hom" — Sohu, Vohu, Choshech, and S'hom = the evil in the four yesodos = the evil in Me'orei Eish = all desires and evil traits that embitter life — man wanders as in a wilderness of sohu vavohu, darkness upon the abyss. The four exiles correspond: Sohu = Bavel; Vohu = Madai, etc. (Bereishis Rabbah). Only the Tzaddik Yesod Olam (= the spirit of Mashiach) can rectify this.

"V'Ruach Elokim merachefes al pnei hamayim" — our Sages said (Zohar Vayechi 240a): this is the spirit of Mashiach hovering over the waters = over the face of the Torah = the Torah studied by the God-fearing and upright, especially at midnight. "Shifchi chamayim libeich nochach pnei Hashem" (Eicha 2:19) — the abundant tears wept at midnight = the waters over which the spirit of Mashiach hovers. "Ki rachak mimeni menachem" (Eicha 1:16) — the Tzaddik, the true Comforter ("Zeh yenachamenu"), is so far from us in our sins. Through weeping → "Vayomer Elokim yehi or vayhi or" = Me'orei Or.

"Vayar Elokim es ha'or ki tov" — Rashi: it was not fitting for light and darkness to serve together — "Vayavdeil Elokim bein ha'or u'vein hachoshech" = the secret of Havdalah. The evil in Me'orei Eish prevails through mixture (nursing too much from Me'orei Or). Through Ruach Elokim → Me'orei Or prevail → separation → Havdalah at Motzaei Shabbos: we bless over fire to separate and elevate the Me'orei Eish, including them in Me'orei Or through the blessing "Borei me'orei ha'eish." "Vayhi erev vayhi voker yom echad" — through Havdalah, night is included in day = shel Yad joined with shel Rosh — which is why one may not interrupt between them.

This is the aspect of Tefillin made from or [leather/skin] — to rectify and clarify "kasnos or" [garments of skin], which are the aspect of fingernails. Our Sages said (Bereishis Rabbah 21): "[He] clothed them smooth as a fingernail." This is why one gazes at the fingernails when blessing the fire at Havdalah — for there the essential separation and clarification occurs: extracting the Me'orei Eish (= fingernails = kasnos or [with Ayin]) from the evil and transforming them into kasnos or (with Aleph) = Me'orei Or. All the Tefillin components — parshiyos written on parchment, batim and retzuos of leather — are made from or precisely because the essential tikun of Tefillin is transforming kasnos or into kasnos or.

Segment 41
HE:
וֹרוֹת וְהַכֵּלִים הַכֹּל נִמְשָׁך מִמָקוֹם אֶחָד,סוֹף הָאֵין מֵאוֹר,הַהַתְחָלָה מֵהֵיכָן וְאִם־כֵּן ּּלַעֲסֹק בְּתִקון זֶה?וְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת,ָּעִנְיַן רֹאשׁ־הַשָׁנָה ּהוא עִנְין נֶעְלָם וְנִפְלָא מְאֹד,כִּי אָז צְרִיכִין לַעֲלוֹת הַבִּטול ּּלְתַכְלִית,סוֹף יִתְבָּרַך הָאֵין ְלְאוֹר,וְלַחֲזֹר ְּּּּמִשָׁם מִיָד לְהַמְשִׁיך הָאוֹר בְּהַדְרָגָה ובְצִמְצום,רַק ּבִּשְׁבִיל לְהַתְחִיל לְתַקֵן אֵיזֶה כְּלִי בְּדַקות גָּדוֹלֵ,כְּדי ֹ יִתְבָּרַך אוֹרו הִתְגַּלות לְהַמְשִׁיך לְהַתְחִיל ְְּשֶׁנוכַל; ְּוְאַחַר־כָּך בְּכָל פַעַם ובְכָל יוֹם מֵעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְשׁובָה וְיוֹתֵר יוֹתֵר הָאוֹר אַחַר־כָּך ְמַמ

EN:
But now, on Pesach, at the time of the Exodus from Egypt, it is certainly not within our power to draw these tikkunim on our own, through an is’ar’usa dil’sasah [arousal from below]. Therefore, it was very difficult to go out from Egypt. But Hashem, blessed be He, had compassion on us and illuminated upon us from Above a wondrous illumination, not in the ordinary order, etc. — namely, He draws upon us the illumination of the Ratzon from Above, even though we have not yet merited it.

Therefore, one must eat matzah and be very careful of chametz, even in a mashehu. For we must be careful that immediately when water is placed into the dough — namely, the waters of Daas that are drawn now from an exceedingly lofty place — one must immediately not allow it to become chametz, G-d forbid; not to delay between placing the water on the flour and the baking in the fire. For one must hurry in great haste to bake it in the fire before it leavens — so as not to give sustenance to the k’lipos that draw sustenance from the leavening of the mind — namely, from one who is not careful and enters, G-d forbid, into kushyos that are loftier than his intellect, which are for him in the aspect of “above time” — from where come all the k’firos [heresies], which are the essence of the Evil Inclination and the k’lipos.

And one needs great guarding from them. But now we do not have it in our power to guard from them on our own, because we have not yet received the Torah. Rather, Hashem, blessed be He, Himself guards us from them, for “It is a night of guarding for Hashem” (Sh’mos 12:42). And in His compassion, He commanded us to guard the matzos — that we must now eat matzah, which is the aspect of mahn, the aspect of a supernal food — namely, that the food itself comes from Above in such holiness that the chitzonim [external forces] cannot introduce the aforementioned kushyos into the heart through this holy food — namely, matzah, when one merits guarding it well from any suspicion of leavening, G-d forbid. Rather, on the contrary, through this holy food, which is matzah, one merits the aforementioned extraordinary illumination of the Ratzon. For this illumination of the Ratzon is the opposite of the aforementioned kushyos and is their rectification (as is understood from this teaching for one who studies there well).

And because now we do not have the power in ourselves to rectify the partitions of the mochin to guard ourselves from the aforementioned kushyos — from which come all the exiles, which come from the blemish of emunah [faith] that is drawn from there — therefore, Hashem, blessed be He, had compassion on us and commanded us to eat matzah, as above. And the essential tikkun is through the aspect of lechem oni — not to enter into kushyos that are above our understanding, but rather to turn back and to contemplate the kindnesses of Hashem that He performed with us — that He took us out from Egypt, etc., as above.

And this is [the explanation of]: One does not end [the Pesach meal] after the Pesach[-offering] with afikoman (P’sachim, Mishnah 10:8). Pesach is peh sach [“a mouth that speaks”], the aspect of “Speak of all His wonders” (Divrai HaYamim I, 16:9) — namely, the mitzvah of telling the Exodus from Egypt: to speak and to tell at all times of His awesome wonders that He performed with us in the Exodus from Egypt, and likewise what He does with us in every generation and at every time. For “not one alone has risen against us to destroy us, and the Holy One, blessed be He, saves us from their hand” (Haggadah) in exceedingly wondrous and awesome ways. And it is a great mitzvah upon each and every one of Yisrael to speak and tell of this always, the aspect of “Speak of all His wonders.”

And just as it is a mitzvah upon us to tell of this always, so too it is forbidden for us to ask and to investigate that which is above our intellect — to ask and to raise kushyos, G-d forbid — questions that are impossible to understand and to resolve. For the ways of Hashem are exceedingly wondrous (as explained in the aforementioned teaching) — and because of this, the chacham [wise one] must make a fence for his words, so that [people] should not enter into investigations and kushyos that are above time, for which time does not suffice to explain the questions and answers that exist there; see there.

And this is [the explanation of] what they answer the chacham who asks: “What are the testimonies, the statutes, and the laws that Hashem our G-d has commanded you?” (D’varim 6:20) — “And you, too, say to him: according to the hilchos of Pesach — one does not end [the meal] after the Pesach[-offering] with afikoman.” And at first glance, the answer is a deep wonder — what kind of answer is this to his question, “What are the testimonies,” etc., that they answer him, “One does not end,” etc.? And also, what is the expression “according to the hilchos of Pesach”?!

Segment 42
HE:
ְשִׁיכִין,מֵאַחַר כִּי שֶׁכְּבָר יֵש ׁ אֵיזֶה בְּחִינַת כֶּלִיִ,עַל־כֵּן יְכוֹלְין אַחַר־כָּך ּלְבַטֵל עַצְמו ֹ יוֹתֵר,כִּי כְּבָר יֵש ׁ בְּחִינַת כְּלִי לְקַבֵּל הָאוֹר,וְכֵן בְּכָל יוֹם וָיוֹם,ּּוְכָל מַה שֶׁמַמְשִׁיכִין הָאוֹר ּּיוֹתֵר מִתְתַקְנִים הַכֵּלִים יוֹתֵר,ּּעַד שֶׁמֵרֹאשׁ־הַשָׁנָה עַד ּיוֹם־כִּפור נִגְמָרִין תִקוןכָּל הַכֵּלִים,ּוְאָז דַיְקָא יְכוֹלִין ְּאַחַר־כָּך בְּיוֹם־כִּפור לְבַטֵל עַצְמָן כָּל יִשְׂרָאֵל אֶל ְּהַשֵׁם יִתְבָּרַך ולְקַבֵּל עַל עַצְמָן הַחֲמִשָׁה עִנויִים,ּשֶׁהוא דְהַאי מֵחֵזו עֵינֵיהֶם סוֹתְמִין יִשְׂרָאֵל שֶׁכָּל ּבְּחִינַת ו ּעָלְמָאעָלְמָא שֶׁהוא הַתַכְלִי

EN:
font-size: 13px;

color: var(--note-color);

.zohar-quote {

font-style: italic;

Hilchos Nitteylas Yadayim Shacharis

Halacha 3

The matter of nitteylas yadayim [washing the hands] after sleep, based on the Torah-teaching "Ki Saitzai LaMilchamah" [When you go out to war] in Likutay Moharan Tinyana, Siman 82; see there the entire Torah-teaching.

The general principle relevant to our subject is that there exists an aspect of k'saider [in proper order] and shelo k'saider [not in proper order], which correspond to the aspect of:

"Achor vaKedem tzartani" — "You have formed me behind and before" (Tehillim 139:5)

—the aspect of Adam and Chavah, א״ב and תשר״ק. For Adam corresponds to the aspect of the Name הוי״ה filled with אלפין, whose gematria [numerical value] equals מ״ה [45], which is the aspect of k'saider, the aspect of kedem [before / forward], the aspect of א״ב [the aleph-beis] in proper order. And Chavah corresponds to the aspect of dibbur [speech], the aspect of "v'lailah l'lailah y'chaveh" [and night to night declares / expresses] (Tehillim 19:3), the aspect of Malchus [Kingship] — פה [mouth] etc., the aspect of תשר״ק — shelo k'saider, the aspect of achor [behind / backward], etc.

And this is what we observe — that sometimes things go for a person shelo k'saider — this is drawn from the aspect of shelo k'saider mentioned above, through separating the aspect of shelo k'saider from the aspect of k'saider. And the primary cause of the blemish is through gadlus [arrogance / inflated ego], when one says, "Ana emloch" [I shall reign] — for through this he separates the aspect of Chavah-Malchus for himself, and detaches it from the Holy One, blessed be He. And then it lacks completeness, for the primary vitality of Malchus is מ״ה — namely, the seichel [intellect], which is the aspect of k'saider. For the completeness of all things is only when they are unified and connected to Him, blessed be He, for then they receive from Him, blessed be He, vitality in completeness. And the vitality is the mochin [mentalities / intellectual faculties], etc., the aspect of Chochmah — כ״ח מ״ה [the power of מ״ה], which is the primary vitality, the aspect of "HaChochmah t'chayeh" [Wisdom gives life] (Koheles 7:12), the aspect of "מ״ה chayainu, מ״ה kochainu" [what is our life, what is our strength], etc. And מ״ה is Adam, etc.

It follows, then, that this aspect of Chavah-Malchus — when it is connected to Adam, to the aspect of מ״ה, namely, to the Holy One, blessed be He — then it possesses completeness, etc. And this is the meaning of: "LaHashem ha'aretz u'mlo'ah" — "The earth is Hashem's, and all that fills it" (Tehillim 24:1). And then things go for the person k'saider, for "ba'asar d'is d'char, nukva lo idkar taman" [in a place where the male is present, the female is not mentioned there] (Zohar, Chukas 183). It follows that the aspect of Chavah — shelo k'saider — is nullified through Adam — k'saider.

And the aspect of k'saider is called יו״ד, for Malchus, which is called דלי״ת [the letter ד], has nothing of its own, and the Holy One, blessed be He, draws into it the vitality of Chochmah, which is called יו״ד. And this is יוּד וָאו דָלֶת [i.e., the spelling-out of the letter ד]. And this is the meaning of: "Achor vaKedem tzartani, vatasheiss alai kapeicha" — do not read "kapeicha" [Your palms] but rather "kapeicha" [i.e., כפיך — Your כ's] — namely, יוּד has the gematria of כ״ף [20].

Segment 43
HE:
ת אֶל עַצְמָן ּמְבַטְלִין דְאָתֵיַ,כַּיָדוע יוֹם־כִּפור בְּחִינַת ּשֶׁהוא.וְעַל־כֵּן ּנִשְׁלֶמֶת הַתְפִלָה אָז עַל־יְדֵי זֶה ומִתְפַלְלִין חֲמִשָׁה ּּתְפִלוֹת.ּּוְזֶה גַם־כֵּן בְּחִינַת תְפִלַת נְעִילָה,ְכַּמְבֹאָר בִּפנִים.ַּוְאָז מֵאוֹר הַזְרִיחָה שֶׁל הָרְשִׁימָה מֵהַבִּטול ּהַנ"ל,ּּמִשָׁם מְקַבְּלִין הַמְשָׁכַת הַתוֹרָה,ּשֶׁזֶה בְּחִינַת ּגְּמַר קַבָּלַת הַתוֹרָה שֶׁהָיָה בְּיוֹם־כִּפור,ּּכִּי בּו ֹ נִתְנו ּהַלוחוֹת שְׁנִיוֹתַ,ּכְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינו ז"ל)הלכות תפלת ערבית הלכה ד,אותיות י יא יג יד.( לט ּסֻכָּה הוא בְּחִינַת עֲנָנֵי־כָבוֹד,ְּּּשֶׁנִמְשָׁך מֵאוֹר הַבִּטול יוֹם־כִּפור ּּשֶׁלֹ ,

EN:
• • •

Translator’s Summary

This halacha is built on Likutay Moharan I:13 (“Happy Is the People — Providence”), one of Rabainu’s most intricate teachings, which establishes that complete Divine Providence (Hashgachah) comes through receiving Torah, which comes through gathering souls, which comes through breaking the craving for money via tz’dakah.

Reb Nosson maps the entire Pesach–S’firah–Shavuos arc onto this chain: Pesach = Avraham / chesed / tz’dakah / matzah = breaking the craving for money. The omer of barley = “I have gathered my myrrh with my spice” = gathering both the bitter souls (fallen desires = animal food) and the good souls. The S’firah = bringing scattered souls under the count so that not one is lost. Shavuos = Atzeres (Assembly) = all souls finally gathered = Torah received = complete Hashgachah.

The Shavuos customs are decoded: staying awake all night = the “Eye that does not slumber” = breaking the “sleep” of the craving for money. Eating dairy = “His eyes bathing in milk” = the eyes of Providence receiving from the open Eye. Reading Rus = revelation of Mashiach / David’s kingship. David’s passing on Shavuos = the sun setting as the new sun of Mashiach rises.

The stunning wordplay: “when he places his eye in the cup (bakos)” / “in the purse (bakis)” = the craving for money blemishes wine (= the bloods) which blemishes the eyes (= Providence). And: “silver refined, purified seven times” = the 7×7 weeks of S’firah purifying the “silver” of the craving for money, extracting the sparks, and making from them Torah.

Pesach: Avraham / Chesed / Matzah = Tz’dakah → break the craving for money

Segment 44
HE:
בּו ּשֶׁנֶאֱמַר"עַל אֵרָאֶה בֶּעָנָן כִּי ּהַכַּפֹרֶת";ּומֵעָנָן הַקָדוֹש ׁ הַזֶה,ְֻּמִשָׁם נִמְשָׁך בְּחִינַת סכָּה,בְּחִינַת עֲנָנֵי־כָבוֹד,ּשֶׁזוֹכִין יִשְׂרָאֵל לִכְנֹס בָּהֶם הַקְדוֹשָׁה סֻכָּה מִצְוַת עַל־יְדֵי יוֹם־כִּפור ּאַחַר.כִּי ְּּעַל־יְדֵי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁך הַזֶה הַקָדוֹש ׁ שֶׁסְּבִיב הָאֵין־סוֹף, בְּחִינַתֹ"ְיָשֶׁת חֹשֶׁך סִתְרו",עַל־יְדֵי־זֶהֹ ּדַיְקָא זוֹכֶה מִי וְאֵינו סוֹף הָאֵין בְּאוֹר ולְהִסְתַכֵּל לְהִכָּלֵל ּשֶׁזוֹכֶה ּּנִתְבַּטֵל שָׁם בִּמְצִיאות,ּּוַאֲזַי זוֹכֶה כְּשֶׁחוֹזֵר מֵהַבִּטול ּשֶׁיִהְיֶה נִשְׁאָר לו ֹ אוֹר הָרְשִׁימָה מֵהַבִּטול,ֹּוְעִקַר אוֹר הָרְשִׁימָה נ

EN:
And therefore in truth, from Shabbos all the hashpa'os and all the blessings and all the wealth are drawn, as it is brought in the holy Zohar: "from her, all six days are blessed." And one must draw the holiness of Shabbos into every day, and draw upon oneself the holiness of Shabbos, which is the opposite of anger and din. And therefore paying the wages of a hired worker on his day is conducive to this, as above. For paying the wages of a hired worker on his day is the aspect of the nullification of anger and the drawing of shefa and wealth, which are one aspect, as above.

Segment 45
HE:
ִרְשָׁם בְּתוְּּך הֶעָנָן הַקָדוֹש ׁ הַזֶהֹ ,כִּי בִּלְעָדו ּלֹא הָיָה יָכוֹל הָאוֹר לְהִצְטַיֵר כְּלָל,כַּמְבֹאָר כָּל זֶה בִּפְנִים.וְזֶה בְּחִינַת"ּּבְּעַמוד עָנָן יְדַבֵּר אֲלֵיהֶם",ׁכִּי שָׁם ּדַיְקָא נִצְטַיֵר וְנִרְשָׁם אוֹר הָרְשִׁימו הַקָדוֹשָׁ,ּּשֶׁמִשם כָּל ּהַשָׂגַת הַנְבִיאִים וְהַחֲכָמִים אֲמִתִיִים,ּּכִּי מִשָׁם עִקַר ּקַבָּלַת הַתוֹרָה וְהַנְבואָה.ּּוְיִשְׂרָאֵל עַם קָדוֹש ׁ בִּכְלָלִיות ּזוֹכִין בְּיוֹם־כִּפור לְהִכָּלֵל ולְהִתְבַּטֵל בְּאוֹר הָאֵין סוֹףִ, ּעַל־יְדֵי הַכֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁנּכְנָס בִּשְׁלִיחותָם לִפְנַי וְלִפְנִים, ּשֶׁשָׁם עִקַר בְּחִינַת בִּטול אֶל הַתַכְלִית;ו

EN:
Likutay Halachos — Orach Chaim, Volume 2

Hilchos Birchas HaPairos — Halachah 5

Part 3 (§§ 11–15)

Segment 46
HE:
ַאֲזַי מֵאוֹר ּהָרְשִׁימָה הַקְדוֹשָׁה מֵהַבִּטול הַזֶה זוֹכִין לִבְחִינַת קַבָּלַת ּהַתוֹרָה בְּיוֹם־כִּפור,ֹ ּבְּחִינַת הַלוחוֹת שְׁנִיוֹת שֶׁנִתְנוַבּו ּכַּנ"ל.ְְּוְאָז זוֹכִין אַחַר־כָּך שֶׁנִמְשָׁך עַל כְּלַל־יִשְׂרָאֵל ּּבְּחִינַת הֶעָנָן הַקָדוֹש ׁ הַזֶה,ּשֶׁהוא בְּחִינַת סֻכָּה,בְּחִינַת עֲנָנֵי־כָבוֹד,מִשָׁם ְּּשֶׁנִמְשָׁך;זוֹכִין ַוְעַל־יְדֵי־זֶה ּבִּשְׁמִינִי־עֲצֶרֶת וְשִׂמְחַת־תוֹרָה לְקּּבֵּל הַשָׂגַת הַתוֹרָה ּבִּשְׁלֵמות,ּלְהַשְׁלִימָה ולְהַתְחִילָה וְלִשְׂמֹח ַ בְּשִׂמְחָתָה.

EN:
And this is [the meaning of] staying awake on the night of Shavuos and reciting the beginning and the end of every book [sefer]. For the beginning and the end of every book is the aspect of potential and actuality [koach v'po'al] — for the beginning of the book is the aspect of potential, since all the matters stated in that book are still in a state of potential; and after the book is completed, this is the aspect of having already come forth from potential into actuality. For example: when one begins the beginning of the Torah, "In the beginning G-d created, etc." [Genesis 1:1] — this is the aspect of potential, for in the beginning of creation on the first day, everything was still in potential, as our Sages of blessed memory explained, as brought in Rashi's commentary [to Genesis 1:1]. And afterward everything came forth from potential into actuality, until the entire creation was completed. And afterward the creation continued to come forth from potential into actuality from generation to generation — from Adam to Shet, etc. — until Noach came into the world, for he was the [one who achieved] the sustaining of the creation, as it is said: "this one will comfort us from our work and from the toil of our hands, etc." [Genesis 5:29]. Thus, when one begins with: "In the beginning G-d created, etc." — and concludes with: "and Noach found favor, etc." [Genesis 6:8] — this is the aspect of going from potential into actuality. And similarly with the portion of Noach, which begins with Noach and concludes with the birth of Avraham our father — who was the first to make G-d's divinity known in the world — at which time the entire creation that had come forth from potential into actuality was considered [complete] in the aspect of: "be'hibaram — through Avraham" [Genesis 2:4, read as בְּהִבָּרְאָם being an anagram of בְּאַבְרָהָם], as stated above. And similarly with every portion and every book — for all the narratives, laws, and commandments elucidated in every book and every tractate are all at the beginning of the book in the aspect of potential, and afterward when the book is completed, this is the aspect of having come forth from potential into actuality. For instance, tractate Berachos, which begins: "From when does one recite the Shema, etc." [Mishnah Berachos 1:1] — and at this point all the laws of blessings [brachos] are not yet elucidated and are still in the aspect of potential — and afterward when tractate Berachos is concluded, this is the aspect of bringing from potential into actuality: all the laws of blessings have now been properly elucidated and come forth from potential into actuality. And so with every book. And therefore on Shavuos — when one must receive the Torah, which is the essential time of bringing all of creation from potential into actuality from beginning to end, for everything was contingent until the sixth of Sivan, etc., as stated above — therefore one engages at that time in reciting the beginning and the end of every book, which is the aspect of bringing from potential into actuality, as stated above.

For it is well known and has already been explained above that the essential receiving of the Torah on Shavuos each and every year — even though it was already given at Sinai — is primarily to receive the revelation of the Torah's inner dimension. And the essential [aim] is that we should now merit that the illumination of the face of the holy Torah be drawn upon us in such a manner that we merit to fulfill it — that each person should merit to awaken and arise from his sleep [shnas'to] to open his eyes to his situation [l'fakaych al asakov] and to think about his ultimate purpose, in a manner that he should merit to go from bad to good, and from level to level [mi'darga l'darga], etc. And for this, many obstacles must be broken — and the essential [thing] is the will [ratzon], as stated above. But one would not have had the strength to overpower [them] through will, hope, and expectation toward the true good — since every person sees the extent of his distance from the good, and how long he has yearned toward the good and still has not achieved it — and because of this many become lax even in the good will and yearning. But when a person recalls for himself all the kindness and goodness that we have already merited in this world — for we have already merited to receive the Torah from Berayshis to "before the eyes of all Israel" [Deuteronomy 34:12], and afterward the six holy orders of the Mishnah and all the holy books from the tzadikim who followed them — until in our own generations as well we have merited the revelation of such wondrous Torah novellae [chidushay Torah] from the true tzadikim of truth [tzadikey emes] who came before us and in our days — through this we have the strength to hope and long and wait for salvation with strong will. [We pray] that even into old age and grey hairs He should not forsake us — until we merit through the strong will to break all the obstacles and come to the true ultimate purpose to which the Jewish man [ha'ish ha'Yisra'eli] needs to come in this practical world. And therefore one recites on the night of Shavuos the beginning and the end of every book from the essential foundations of the Torah — which are the Tanach and the six orders of the Mishnah, in which all the Torah in its entirety is contained, as is well known — in order to recall before Hashem, may He be blessed, all the kindness and goodness He has already done with us: that we have already merited that such holy and sweet Torah should have come forth from potential into actuality. And through this we hope and await — even now, with strong will and mighty longing — that we should merit on the morrow, on the holy day of Shavuos, the time of the giving of our Torah, to receive anew all the holy Torah in a manner that we merit to fulfill it from now on, and to ascend from level to level, as stated above.

And this is what Dovid prayed: "Let G-d arise and His enemies be scattered, etc." [Psalms 68:2] — in which he prays for the downfall of the enemies and foes who are the obstacles. And he prays much there about this. And within his prayer he recalls the kindnesses of the Omnipresent, blessed be He, that He granted us the receiving of the Torah — as the entire psalm speaks of this: "You ascended to the heights, You captured the captive, etc." [Psalms 68:19]. And this is what is said there: "Your G-d has commanded your strength — uzecha" [Psalms 68:29] — and: "Show Your strength, O G-d — uzecha — that which You have wrought [pa'alta] for us" [Psalms 68:29]. Pa'alta — precisely — meaning: You have already brought forth from potential into actuality all of creation through the receiving of the Torah in the generation of Moshe. So too now, have mercy on us and grant us holy boldness [azus d'kedushah], that we should merit to overpower all the enemies through holy boldness and strong will — until we merit to break and nullify all the enemies who are the obstacles, as stated above. And this is what he mentioned first: the great merit of Israel and the power of their self-sacrifice at the sea — that they believed in Hashem and in Moshe His servant and leaped into the sea [Sotah 37a] — as it is said there: "there was Binyamin, the youngest, ruling over them; the princes of Yehudah with their multitude" [Psalms 68:28] — and as Rashi explained there: Binyamin descended first into the sea and the princes of Yehudah became zealous after them — and through this they merited kingship [malchus]. And this is: "Your G-d has commanded your strength" — that through the greatness of their strong will with such self-sacrifice they merited to break such obstacles that the sea split before them, and they attained what they attained at that time — until they merited to receive the Torah and were strengthened with such power and might: the aspect of "Hashem will give His nation strength" [Psalms 29:11] — which is the explanation of: "Your G-d has commanded your strength," as understood from Rashi's commentary there. Therefore we pray: that now too, even now, have mercy on us and give us the strength to overpower with strong will — until we merit to break all the enemies who are the obstacles that spread themselves like the very waters of the sea. And this is: "Show Your strength, O G-d, that which You have wrought for us" — as stated above.

And this is [Psalms 44]: "O G-d, with our own ears we have heard, etc. — You wrought deeds [po'al pa'alta] in their days, etc. — Your hand drove out the nations and You planted them, etc." [Psalms 44:2–3] — which is likewise as stated above: since You have already helped us to break such mighty obstacles — those being the nations whom You drove out before them, etc. — until You wrought deeds in their days, etc., and revealed to us such wondrous revelations of Torah, which is the aspect of bringing from potential into actuality, as stated above — therefore we now pray as well: "command salvations for Yaakov" [Psalms 44:5] — that even now He should command His salvation in the merit of Yaakov, who is the aspect of truth [emes], the aspect of: "give truth to Yaakov" [Micah 7:20]. That is: since we are all children of Yaakov who is the aspect of truth — that we are of his seed, which is all seed of truth [zerah emes] — therefore have mercy on us to break all the obstacles and to reveal the truth in the world. For the essential strengthening of the holy will — through which all obstacles are broken — is through truth, as stated above. And this is: "through You we shall gore our foes, etc." [Psalms 44:6] — and so the entire psalm continues, praying for the downfall of the enemies who are the obstacles. For even now our will is very strong toward the truth truthfully — as it is said: "our heart has not turned back, and our steps have not strayed from Your path; yet You crushed us in the place of jackals, etc." [Psalms 44:19–20] — "if we had forgotten the name of our G-d, etc. — does not G-d search this out? For He knows the secrets of the heart. For Your sake we are killed all the day, etc." [Psalms 44:21–23]. This is the aspect of the will with self-sacrifice of the worthy children of Israel who endure what they endure for the sake of truth. And therefore he prays: "Awaken! Why do You sleep, Hashem? Arise, etc.! Rise up to help us and redeem us for the sake of Your kindness" [Psalms 44:24, 27] — that even now He should help us for the sake of His kindness, which is the aspect of lovingkindness [ahavas chesed] — the aspect of longing and holy will that He planted in our heart in His kindness — and through this we should merit that He help and redeem us from all the enemies, etc., as stated above.

And this is what he prayed [Psalms 31:19]: "Let lying lips be struck dumb — those that speak against the tzadik with arrogance and contempt" [Psalms 31:19] — he prayed that the mouths of the opponents who speak falsehoods and lies against the true tzadik with such arrogance and such contempt should be struck dumb, sealed, and stopped. As it is said in the Midrash: "tay'alemna" [be struck dumb] — they will crumble, they will be silenced, etc. And this is: "How great is Your goodness that You have hidden away for those who fear You — You have wrought, etc." [Psalms 31:20]. That is: we cry out to Hashem, may He be blessed, that the mouths of the opponents to the truth should be struck dumb and sealed — from whom come all the obstacles — so that we should merit to draw from the Torah of the true tzadik, which is the aspect of: "how great is Your goodness that You have hidden away for those who fear You." And if the baal davar [the Adversary] should wish to weaken our resolve, G-d forbid, by saying: surely we are not worthy of attaining such hidden and concealed great goodness as this — and it is because of this that he raises up enemies and obstacles against us — to this we spread our palms before Him like a child before his father [and say]: behold, You have already wrought [pa'alta] for those who take shelter in You — against [all] human beings! You have already brought forth from potential into actuality such wondrous Torah revelations as these for those who take shelter in You — those who take shelter in Hashem, may He be blessed, and perpetually await His salvation with strong will. And this is: "against human beings [neged bnay adam]" [Psalms 31:20] — for the revelation of the wonders of the Torah is openly before all human beings, and anyone can taste and see the wonders of its depth and its truth if he truly desires it. And since You have already wrought so much for us — therefore even now we pray: "hide them in the concealment of Your face from the conspiracies of man, etc." [Psalms 31:21] — so that we should be able to merit the great goodness hidden in the Torah, which is the aspect of: "how great is Your goodness, etc." And this is what concludes there: "Be strong and let your heart take courage — all who hope [hamyachalim] to Hashem" [Psalms 31:25] — hamyachalim precisely — which is the aspect of will: that even though many days have passed during which he has not merited to attain the good, nonetheless he hopes and waits and looks expectantly to Hashem, may He be blessed, with strong will — until Hashem looks down and sees from heaven. And this is: "all [kol] who hope" — kol [all] precisely — whoever one may be, even the most inferior of the inferior, must strengthen and fortify oneself to hope and wait for Hashem, may He be blessed, without ever weakening or slackening the good will. And certainly through this we shall accomplish many true and eternal goods — as we have already accomplished much through His kindness, which all human beings can see — the aspect of: "You have wrought for those who take shelter in You against human beings." And as mentioned above.

And therefore one stays awake on the night of Shavuos — for darkness precedes the light in the order of creation on each and every day, as it is said: "and there was evening and there was morning, etc." [Genesis 1:5]. For each and every day is the aspect of creation — the aspect of bringing from potential into actuality in accordance with the creation of that day, as stated above. But before one brings from potential into actuality, there must necessarily be obstacles — which is the aspect of the darkness that precedes the light on every day. For darkness is the aspect of obstacles — the aspect of "and you did not withhold [v'lo chasachta]" [a verse cited and explained by our master, teacher, and Rebbe, of blessed memory, in another place; the root חָשַׁךְ — withholding/darkness — is there connected to the concept of menius (obstruction)] — as our master, teacher, and Rebbe, of blessed memory, said in another place. Thus, night and darkness are the aspect of obstacles. And then one must overpower [them] with intense holy yearning and will — to break the obstacles, as stated above. And therefore in truth, the essential longing and will toward Hashem, may He be blessed, is at night — in the aspect of: "I recall my song [neginasi] in the night; with my heart I meditate and my spirit searches" [Psalms 77:7]. And this is the aspect of: "I remember Your Name in the night, Hashem" [Psalms 119:55]. And this is the aspect of: "on my bed at night I sought the one my soul loves, etc." [Song of Songs 3:1]. And through the intensity of the will that a person has in the darkness of the night, he merits the light of day — which is the aspect of bringing from potential into actuality, as stated above. And this is the aspect of the sleep of the night — for the obstacles overpower progressively more and more. And when the Adversary [baal davar] sees that a person has already broken several obstacles and is very close to holiness, he spreads himself and stretches himself against him with such great and powerful obstacles that it seems to the person that he has no power to break them. And the essential counsel for this is the very strong will — that despite all this he should strengthen himself with strong will forever, as stated above. But most of the time the Adversary overpowers and stretches himself against him to such a degree that one is brought to the aspect of sleep — which is the aspect of complete nullification [bitul gamur] at the time of the darkness of the night that is the aspect of the very great spreading of the obstacles. But G-d forbid that one should sink into sleep! — rather one must awaken from one's sleep: that one should overpower with strong will and yearning to such a degree — the aspect of complete self-nullification — until one merits in the process to awaken from one's sleep and strengthen one's hand in G-d, never to despair of the good hope. And this is [Psalms 3]: "Hashem, how many are my tormentors! Many rise up against me" — these are the obstacles and enemies — "many say of my soul: there is no salvation for him, etc." [Psalms 3:2–3] — who say, G-d forbid, that there is no longer any hope for salvation. But I know and believe: "for You, Hashem, are a shield for me, etc." [Psalms 3:4]. And therefore still: "I called out to Hashem with my voice and He answered me, etc." [Psalms 3:5]. And through this: "I lay down and slept and I awoke, etc." [Psalms 3:6] — for the obstacles and enemies spread themselves against me to such a degree that "I lay down and slept" — I was brought to the aspect of sleep, which is the aspect of nullification. And through the hope [of]: "for You, Hashem, are a shield for me" — through this I awoke — "for Hashem supports me; I shall not fear the tens of thousands of people, etc." [Psalms 3:7] — for Hashem will surely save me, as His mercy has helped me until now. As stated above. And therefore: after we have counted the days of the counting of the Omer — through which we sweetened the aspect of the barley omer [omer s'orim] which is the aspect of the absence of knowledge [he'der hada'as], from which come all the obstacles as stated above — and we merited to amplify the holy will [l'hagbir ha'ratzon d'kedushah]. And this is the aspect of the great amplification of the holy will of all worthy Israel at the time of the counting, as one can tangibly feel the magnitude of the arousal with wondrous longing at the time when Israel fulfills the commandment of counting the Omer [sefiras ha'omer]. For the essential purpose of the commandment of counting the Omer is to amplify the holy will — to sweeten the judgments [dinim] through this, and to nullify and break all the obstacles, as stated above. And therefore one stays awake on the night of Shavuos the entire night — banishing sleep from one's eyes and engaging in Torah. For we have already nullified the aspect of the darkness of the night — from which comes the sleep that descends through the excessive overpowering of the obstacles — since we have already merited to nullify the obstacles through the force of the will that we merited to amplify over the obstacles through the commandment of the counting, as stated above. And therefore one has no need now for sleep — rather, to engage in Torah: to begin every book and complete it — in order to bring from potential into actuality, as stated above.

And this is the aspect of the commandment of bris milah [circumcision] — and at every bris Eliyahu is present, for "Eliyahu is the angel of the bris" [from the liturgy of the bris milah ceremony]. For Eliyahu draws the holy path explained above — which is the aspect of: "and let there be, I pray, a double portion [pi shnayim] of your spirit upon me" [II Kings 2:9] — for this verse was spoken in the context of Eliyahu and Elisha, before Eliyahu ascended and passed away to the heavens. For Eliyahu is Pinchas ben Elazar ben Aharon the Kohen — and the entire service of the Kohen is to sweeten the wrath and to draw the aspect of the spirit of Mashiach from potential into actuality, which is the essential aspect of pi shnayim, as stated above. And therefore the essential redemption that will come through our righteous Mashiach is contingent upon Eliyahu — who will come and proclaim the redemption. And every time we pray for the coming of our Mashiach, we first pray for the coming of Eliyahu. For the essential coming of Mashiach will be through the aspect of the revelation of Eliyahu who draws the aspect of pi shnayim mentioned above — which is the aspect of the revelation of Mashiach. For when he completes the bringing forth from potential into actuality of the aspect of pi shnayim mentioned above in wholeness — then our righteous Mashiach will come speedily in our days. For the essential aspect of pi shnayim mentioned above is drawn from the spirit of Mashiach, as stated above. And therefore Eliyahu is appointed over the commandment of milah — as our Sages of blessed memory stated [see Pirkay d'Rebbi Eliezer ch. 29]. For the commandment of milah and priah [priah is the second stage of circumcision, drawing back the thin inner membrane to fully expose the crown] — to cut and to nullify the foreskin [klipas ha'arlah] and the priah from the holy bris — this is the aspect of the breaking and nullification of all the obstacles and concealments that cover over the truth. These are the aspect of the foreskin that covers over the bris [arlah d'chafya al bris]. And one must cut and break and nullify all the obstacles with great exertions and self-sacrifice, with the shedding of blood, and to endure great pain and anguish — like the infant literally at the hour when he is circumcised and the foreskin is cut and the skin of the priah is torn — for these [the foreskin and priah] are the aspect of the totality of all the world's obstacles that are drawn from the foreskin and the priah. For the essential [nature of] obstacles is that they prevent one from drawing close to the true tzadik — through whom is the essential rectification of the bris [tikun ha'bris]. For this is the essential [substance] of all the entire Torah in its entirety — which it is impossible to rectify except through the true tzadik who guards the bris with the ultimate perfection beyond which there is no greater perfection. And one who overpowers to break the obstacles with self-sacrifice in this manner merits to draw close to him and to see the truth — which is the aspect of the rectification of the bris, the aspect of: "all of it is seed of truth [zerah emes]" [Jeremiah 2:21]. And then one merits the aspect of pi shnayim — through which is the essential rectification — and all this is drawn through Eliyahu, as stated above. And therefore Eliyahu is the angel of the bris, as stated above. And therefore it is impossible to receive the Torah except through milah and immersion [tevilah] — and similarly a convert is not accepted into the holiness of Israel except through milah and immersion. For the essential receiving of the Torah — which is the aspect of pi shnayim mentioned above — is impossible except through the breaking of obstacles with self-sacrifice, through which one merits to bring from potential into actuality: the aspect of pi shnayim mentioned above, which is the aspect of receiving the Torah. And all of this is the aspect of milah and immersion.

For it has already been explained above that the aspect of the rectification of the bris is the aspect of Yosef — who was the firstborn, which is the aspect of pi shnayim, as stated above. For the essential rectification of the world is through the births of the generations — through which the revelation of G-d's divinity is drawn from generation to generation [mi'dor l'dor]: the aspect of: "generation to generation will praise Your deeds, etc." [Psalms 145:4]; the aspect of: "the living, the living — he will praise You, etc.; a father to children will make known Your truth" [Isaiah 38:19] — for all of this is the aspect of pi shnayim: drawing divine vitality, which is the knowledge of His truth — which is the essential vitality — from the spirit above to the spirit below [may'ruach dil'ayla l'ruach dil'tata]: from Rebbe to student, and from father to son. And therefore Elisha called Eliyahu "my father" — as it is said: "my father, my father, the chariot of Israel, etc." [II Kings 2:12]. For it is all one [same principle], as stated above. And all of this is merited through the rectification of the bris, from which comes holy birth — through which is the essential drawing of the aspect of pi shnayim mentioned above. Which is the aspect of Noach Noach — the aspect of Noach above, Noach below, etc. — as stated above. For Noach is the righteous man [ish tzadik] who is the one who guards the bris [man d'natir bris] — for Noach was born already circumcised [mahul]. And therefore immediately when the infant is born, on the eighth day one must cut the foreskin and tear the skin of the priah — to reveal the crown [atara] — in order to nullify and break the husks [klippos] from which come all the obstacles that cover over the holy bris. From there comes the essential drawing of the aspect of pi shnayim, as stated above — the essential aspect of bringing from potential into actuality. For through this all generations come forth from potential into actuality — through which is the essential revelation of His divinity, may He be blessed. And therefore two kinds of husks cover over the bris — the foreskin [arlah] and the priah — corresponding to the aspect of pi shnayim mentioned above, for "G-d made one corresponding to the other" [Ecclesiastes 7:14]. And this is the aspect of chituch [cutting] — the aspect of חת"ך [the Hebrew letters ches-tav-chaf] mentioned in the Torah-teaching above [Likutay Moharan I:66]: those being the final letters of פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶיךָ יוּדֶיךָ [pose'ach es yadecha, yudecha] — see there — which has the numerical value [gematria] of two times ruach [spirit], as is explained there — see there. For through nullifying the foreskin one merits the rectification of the bris, through which one merits the aspect of pi shnayim — which is the aspect of two times ruach, the aspect of the spirit above and the spirit below [ruach dil'ayla v'ruach dil'tata], as mentioned above. And this is [Isaiah 59:20]: "a redeemer will come to Zion, and to those who turn from transgression in Yaakov, etc." — and it is brought in the [Lurianic] kavanos [mystical intentions] that this verse alludes to the fact that the essential redemption of Mashiach is through the rectification of the bris, etc. — as is explained there, see there. And this is: "And as for Me, this is My covenant with them, said Hashem: My spirit that is upon you, and My words that I have placed in your mouth, shall not depart from your mouth, nor from the mouth of your children, nor from the mouth of your children's children — said Hashem — from now and forever" [Isaiah 59:21]. That Hashem, may He be blessed, promised the prophet that the Torah will not be forgotten from Israel — for the life-spirit mentioned above will be drawn from generation to generation forever. Which is the aspect of the drawing of pi shnayim mentioned above — upon which the redemption depends, as stated above.

And this is the aspect of what is read on Yom Kippur: "After the death of the two sons of Aharon, etc." [Leviticus 16:1] — wherein the entire service of Yom Kippur is detailed — when the Kohen Gadol enters into the innermost sanctuary [lifnai v'lifnim] to atone for the sins of the children of Israel. For the essential teshuvah [repentance] and atonement of sins of Yom Kippur is through the merit of the two sons of Aharon who died — as our Sages of blessed memory stated: all who weep over the death of the sons of Aharon have their sins forgiven [Vayikra Rabbah 20:8]. For it is brought in the writings of the Arizal in several discourses that the pi shnayim that Eliyahu drew to Elisha when [Elisha] requested: "let there be, I pray, a double portion of your spirit upon me" [II Kings 2:9] — these are the secret of the souls of the two sons of Aharon, Nadav and Avihu, that were transmitted [nisabru] into Pinchas, who is Eliyahu — at the time when he was zealous over the act of Zimri, etc. — as all of this is explained there, see there; and especially in the book Tzemach Tzadik in the great discourse on Eliyahu and Elisha — see there. And therefore on Yom Kippur — when one must do teshuvah and atone for sins, all of which is through the aspect of pi shnayim mentioned above, as stated above — therefore one recalls at that time the death of the two sons of Aharon. For through them is the essential drawing of the aspect of pi shnayim mentioned above — the aspect of: "let there be, I pray, a double portion of your spirit upon me" — as stated above. For the essential rectification of sins is through returning and bringing all the rectifications of creation from potential into actuality anew — through the great power of the complete tzadikim who return and draw new holy vitality to all of creation from the spirit above to the spirit below [may'ruach dil'ayla l'ruach dil'tata] — from which comes the drawing of the aspect of pi shnayim mentioned above. And all of this is accomplished during the Ten Days of Repentance [aseres yemay teshuvah] — beginning on Rosh Hashana and being completed on Yom Kippur. And therefore one must travel to the true tzadikim for Rosh Hashana — for on Rosh Hashana the world was created — that is, the first man was created then, who is the essential [purpose of] the world, for everything was created for him. And then the creation was completed and came forth from potential into actuality through Hashem, may He be blessed, Himself. But [Adam and his descendants] still needed to return and rectify all of creation through their complete service — for the sake of which everything was created — so that through this they would return and bring all the rectification of creation from potential into actuality anew, as explained above. But the first man [Adam HaRishon] failed immediately, and Hashem, may He be blessed, had mercy on His world and opened for him an opening of teshuvah, and forgave his sin, and established this day forever for the generations to be Rosh Hashana — as our Sages of blessed memory stated in the Midrash [Vayikra Rabbah 29:1]. And therefore on Rosh Hashana every person of Israel must return in teshuvah and rectify his deeds — so that through this he would return and bring all the rectification of creation from potential into actuality, as stated above. And this is impossible except through the power of the tzadikim — therefore one travels to the tzadikim on Rosh Hashana. And this is why one goes to the graves of the tzadikim on the eve of Rosh Hashana — for the essential rectification is through the tzadikim who dwell in the dust [shokchnay afar], who are greater in their death than in their lifetime — through whom is the essential drawing of the aspect of pi shnayim, as stated above. And this rectification — the aspect of bringing from potential into actuality — the entire creation's essential [time] is on Rosh Hashana, for on that day man was created, who is the totality of the world. And as we say: "this day is the beginning of Your works" [from the Rosh Hashana liturgy], as stated above. But the completion of the rectification is on Yom Kippur — and therefore there are Ten Days of Repentance corresponding to the Ten Utterances [asarah ma'amoros] by which the world was created, which correspond to the Ten Commandments [aseres hadibros] which are the totality of the Torah — for whose sake everything was created. And all of this corresponds to the aspect of the letter יוּ"ד mentioned above — the aspect of: "You open Your hand — yadecha, Your Yuds" — from which one brings forth from potential into actuality from the upper Yud to the lower Yud [mi'yud dil'ayla l'yud dil'tata]. And therefore there are Ten Days of Repentance, as stated above. And the completion is on Yom Kippur — which is the conclusion of the Ten Days of Repentance — when one completes the bringing from potential into actuality of the rectification of creation through the teshuvah and atonement of sins that one merits through the Kohen Gadol, as stated above. And therefore one engages at that time in annulling vows [hatoras nedarim] and opens Kol Nidray at the beginning of Yom Kippur. For the essential rectification of teshuvah is in the aspect of the annulment of vows [hatares nedarim] — which is through an opening of regret [pesach charatah]. Through this one draws the aspect of the pesach [opening] mentioned in the Torah-teaching above — which is the aspect of: "You open Your hands" [Psalms 145:16], as is explained there. For the essential [aim] is to make an opening in the supernal light that is sealed and hidden from us — hidden by reason of its great height. And the tzadikim through their great power open an opening there — through which they draw for us holy vitality from there: from the upper Yud to the lower Yud, as stated above. And it is for this that we pray at the beginning of Rosh Hashana: "Lift up your heads, O gates, and be lifted up, O eternal portals" [Psalms 24:7] — that He should open for us in His mercy openings and gates. And through this: "the King of Glory will come" [Psalms 24:7] — that His divinity will be revealed to the eye of all. And this is the aspect of Yom Kippur — when all the supernal portals open for the true tzadikim — until there is permission for the Kohen Gadol, who is the aspect of the true tzadik, to enter into the innermost sanctuary, to draw new spirit from there. Through which is the essential atonement of sins, as stated above. And this is the aspect of Tefilas Ne'ilah [the closing prayer of Yom Kippur] — when one cries out and prays for the opening of the gate, as one says: "open for us the gate, etc." [Pischu lanu sha'ar] — for the essential rectification is through the aspect of the opening [pesach] mentioned above, which is merited through an opening of regret, which is the essential teshuvah — which is the aspect of the annulment of vows, as stated above. And this is the aspect of the holy immersions of the Kohen Gadol on Yom Kippur — for he required immersion each time he went from outside to inside and from inside to outside [Mishnah Yoma 3:3]. For through all of this he was engaged in bringing from potential into actuality — by first engaging in the service of the sacrifices [korbanos] outside, as in the rest of the year, all of whose service was to atone for the children of Israel, through which he rectified all of creation — which is the aspect of bringing from potential into actuality, as stated above. And afterward he entered to the place where he entered into the innermost sanctuary — from which came the essential atonement of Yom Kippur. For the essential rectification is through the tzadik — in the aspect of the Kohen Gadol — ascending to a very high, lofty, and exceedingly exalted place that is the aspect of lifnai v'lifnim [the innermost sanctuary]. And from there he drew supremely holy, lofty vitality from the spirit above to the spirit below — which is the essential aspect of the drawing of pi shnayim — through which is the essential rectification, as stated above. And therefore he required immersion each time — for all of this is the aspect of immersion in the waters of the mikveh wherein the spirit of G-d — the aspect of the spirit of Mashiach — hovers, etc., as stated above.

And this is what the Kohen Gadol prayed in the Holy of Holies: that no woman should miscarry her fruit, and that Your people Israel should not need one another, and that the rule should not depart from the house of Yehudah [the third clause is in Aramaic in the original: "v'la ya'adai shultan mid'bays Yehudah" — as preserved in Yoma 53b]. At first glance this is wondrous — why specifically did he pray for these things?! And what connection and relevance is there between them? But according to the above, everything is well understood. For the essential [content of] his prayer was that we should merit to complete the rectification — to bring from potential into actuality. And this is: "that no woman should miscarry" — for the essential totality of creation is man, for whose sake everything was created. And therefore the more children of Israel multiply from generation to generation, through this is the aspect of the rectification of creation — the aspect of bringing from potential into actuality. And therefore the essential [matter] is the rectification of the bris, from which comes birth — through which one is called a tzadik, as stated above. And therefore he prayed that no woman should miscarry, etc. — rather that children of Israel should be born as enduring children [bnay kayama] who will engage in Torah and serve Hashem, may He be blessed — through which is the essential aspect of bringing from potential into actuality, as stated above. And this is: "that Your people Israel should not need one another, etc." — that is: that there should be no one who needs to depend on others [lehayos nitzrach labriyos]. For through this the truth is blemished — in the aspect of: once a person becomes dependent on others, his face changes [meshaneh panov] [Berachos 6b] — meaning: his face, which is the truth, takes on many hues. And as is explained there well in the Torah-teaching mentioned above [Likutay Moharan I:66] — through this one cannot bring from potential into actuality, as is explained there — see there. And this is: "that the rule should not depart from the house of Yehudah" — that is, the aspect of the kingship of Mashiach who comes from Yehudah — for the essential [source of] all this rectification is through the spirit of Mashiach, as stated above.

And therefore Nadav and Avihu sinned because they did not marry [d'lo insivun] — as is stated in the holy Zohar [III:57a] — for through this they blemished the aspect of bringing from potential into actuality, by not producing children, as stated above. And the rectification was through their death in holiness — through being transmitted [b'ibbur] into Pinchas, who is Eliyahu, at the time when he was zealous over the blemish of the bris — through which is the essential drawing of the aspect of pi shnayim, as stated above: the aspect of bringing from potential into actuality. Thus, what they blemished was rectified, as stated above. And therefore the Torah connected the entire service of Yom Kippur to their death — for the essential service of Yom Kippur, which is to atone for the children of Israel through the drawing of the aspect of pi shnayim from a very high place, is through the death of the two sons of Aharon, as stated above.

And see in the Torah-teaching mentioned above [Likutay Moharan I:66] where it is explained that through the lack of livelihood [meni'as haparnasah] one cannot bring from potential into actuality. And this is: "all the toil of man is for his mouth [l'fiv]" [Ecclesiastes 6:7] — that the essential toil of man — which is the obstacles that prevent him from his service [avodah] and from drawing close to people of truth — all of it is for his mouth: that is, for livelihood [parnasah], as stated above. For: "man is born to toil" [Job 5:7] — and our Sages of blessed memory said: "toil" — I do not know what it is; whether the toil of livelihood or the toil of Torah, etc. — say: this is the toil of Torah" [Sanhedrin 99b]. For in proportion to how much one breaks and nullifies from oneself the toil of livelihood — which is the obstacles that come through livelihood [parnasah] — and strengthens one's heart with strong trust [bitachon] in Hashem, may He be blessed, that Hashem will not forsake us and the preventers cannot deprive one of one's livelihood — as our Sages of blessed memory said: no man touches what is designated for his fellow; "by your name they will call you, etc." [Yoma 38a, based on Deuteronomy 28:10] — in that proportion one merits the toil of Torah. For it is impossible to merit Torah except through the breaking of the obstacles of the preventers — whose essential [locus] is in the matter of livelihood, as stated above. [This section ends with the notation "shayach l'ayl" — this belongs to what precedes," which is Rebbe Noson's own editorial notation indicating this passage belongs with and amplifies the discussion immediately above.]

And this is [Numbers 25:11]: "Pinchas son of Elazar, etc. — turned back My wrath, etc." For Pinchas — who is Eliyahu — merited to nullify and sweeten the wrath, through which the spirit of Mashiach is drawn — from which one brings from potential into actuality — which is the aspect of pi shnayim. As has been mentioned above.

Segment 47
HE:
ְּוְכָל זֶה נִמְשָׁך מֵאוֹר הָרְשִׁימָה הַקְדוֹשָׁה שֶׁזָכִינו לְקַבֵּל עַל־יְדֵי עֲנָנֵי־כָבוֹד,ּשֶׁנִמְשְׁכו עָלֵינו בְּכָל שִׁבְעַת יְמֵי הַסֻּכּוֹתּעַל־יְדֵי הַסֻּכָּה הַקְדוֹשָׁה.וְזֶה בְּחִינַת שִׂמְחַת ּבֵּית הַשׁוֹאֵבָה,בְּחִינַת"ּּושְׁאַבְתֶם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן";ַּהַיְנו הַנ הָרְשִׁימָה עַל־יְדֵי שֶׁזוֹכִין הַשִׂמְחָה ּשֶׁעַל־יְדֵי"לַ, ּּעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לִשְׁאֹב ולְקַבֵּל מֵימֵי הַדַעּת וְהַתוֹרָה, ּכִּי הַשִׂמְחָה הַזֹאת הִיא כְּלִי לְקַבָּלַת הַתוֹרָה.וְזֶה קַדִישִׁין אֻשְׁפִיזִין הַשִׁבְעָה ּבְּחִינַת,הַשִׁבְעָה ּשֶׁהֵם ּרוֹעִים שֶׁנִכְנָסִין לַסֻּכָּה,ִּכִּי אֵלו הַשִׁבְעָה

EN:
§ 10 — Parshas HaNesi'im on Chanukah: the Colors of His'pa'arus

Segment 48
HE:
רוֹעִים הֵם ּבְּחִינַת כְּלָלִיות כָּל הַצַדִיקּים שֶׁבְּכָל דוֹר,שֶׁעַל־יָדָם ֹ בָּעוֹלָם אֱלָקותו הִתְגַּלות הַמְשָׁכַת ּעִקַר,ְַּשֶׁנִמְשָׁך ּמֵאוֹר הָרְשִׁימָה הַנ"ל,ּכִּי אֵלו הַשִׁבְעָה אֻשְׁפִיזִין הֵם ּבְּחִינַת הַשִׁבְעָה מִדוֹת הַקְדוֹשִׁים שֶׁהֵם מִסְּפִירַת חֶסֶד ּעַד מַלְכותִּ,כְַּי כָּל אֶחָד מֵאֵלו הַצַדִיקִים זָכָה לְהַמְשִׁיך הַנ הַקְדוֹשִׁים מִמִדוֹתָיו אַחַת מִדָה ּולְגַלוֹת"ל, ְּשֶׁעַל־יְדֵי מִדוֹת אֵלו עִקַר הִתְגַּלות אֱלָקותו ֹ יִתְבָּרַך, הַקְדוֹשׁוֹת הַמִדוֹת וְהַסְּפִירוֹת הִתְגַּלות ּוְעִקַרֹּ,הַכַל הַנ הַצַדִיקִים שֶׁהִמְשִׁיכו הָרְשִׁימָה מֵאוֹר ְּנִמְשָׁך"ל יִתְבּ

EN:
And Eichah 2 primarily corresponds to the upper point — the aspect of the destruction of the Beis HaMikdash, as it is written (Eichah 2:1): "Eichah ya'iv b'apo… hishlikh mi'shamayim eretz tif'eres Yisrael v'lo zachar hadom raglav" — "How has Hashem clouded… He has cast down from heaven to earth the glory of Yisrael, and has not remembered His footstool" etc. — which is the Beis HaMikdash etc. And this is "He cast from heaven to earth" — and it is taught in the Zohar HaKadosh (Vayechi 219; Terumah 175) that the aspect of "earth" was cast down from "heaven" etc.; see there. That is — the lower point, the aspect of "earth," was cast down and distanced from the upper point, the aspect of "heaven."

Segment 49
HE:
ָרַך סוֹף הָאֵין לְאוֹר בִּטולָם בְּחִינַת ְּּעַל־יְדֵי. ּוְעַל־כֵּן נוֹטְלִין בְּסֻכּוֹת הָאַרְבָּעָה מִינִים ושְׂמֵחִים בָּם לִפְנֵי ה,'ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתובַּ"ּּולְקַחְתֶם לָכֶם בּיוֹם הָרִאשׁוֹן" ּוְכו,'ּכִּי בָּזֶה אָנו מַרְאִין מַה שֶׁזָכִינו לִפְעֹל עַל־יְדֵי כָּל עַל־יְדֵי וְיוֹם־כִּפור בְּרֹאשׁ־הַשָׁנָה ַּעֲבוֹדָתֵנו הַנ ּהַתִקונִים"ל,הַשָׂדֶה לְתַקֵן זוֹכִין ּּשֶׁעַל־יְדֵי־זֶה כָּל בָּה שֶׁגְּדֵלִים ּהָעֶלְיוֹנָהיִשְׂרָאֵל נִשְׁמוֹת,שֶׁהֵם ּבְּחִינַת שִׂיח ַ הַשָׂדֶה הָעֶלְיוֹנָה וְזֶה בְּחִינַת הָאַרְבָּעָה מִינִים,ׁ בְּנִשְׁמוֹת שֶׁיֵש הַכִּתוֹת כָּל עַל ּשֶׁמְרַמְזִים יִשְׂרָאֵלַ,ּכּ

EN:
And these Elders of the Athenians asked: "the broken millstone" — when Emunas Chachamim has been broken, that is, when one falls from Emunas Chachamim, with what can it be sewn? With what can one go back and sew and connect and repair it? For it was difficult for them: how is it possible to raise the emunah? For they are very far from emunah.

"He took a piece from it and threw it to them and said: 'Pull threads from it and sew it.'" For in truth, the raising of emunah is a wondrous matter, and therefore this matter is called peleh [wonder], as it is written: "I shall acknowledge Your Name, for You have done a wonder — etzos mei'rachok emunah omen" (Isaiah 25:1). For the matter is difficult to understand intellectually: how is it possible to raise emunah through some strategy? For since one has no emunah, then one will not believe, G-d forbid, even in the strategy itself! For example, in this Torah it is explained that the strategy for Emunas Chachamim is through a neder. But one who has fallen from Emunas Chachamim completely — certainly this strategy will not help him, for he does not believe even in the strategy itself, and he will not perform the strategy since he does not believe in it. If so, how is it possible to heal and reconnect his broken emunah?

But in truth, Yisrael are a holy nation, believers the children of believers, and their root is emunah. Therefore, even when a Jew, G-d forbid, falls from emunah, certainly there still remains in him some point of emunah. Only the emunah is in a state of great diminishment, in the aspect of brokenness. But nevertheless, at least there is in him some good point from the emunah. For the very fact that he is pained that he fell from emunah — this itself is emunah. For in the depths of his heart, he senses from afar the holiness of the emunah of Yisrael — that there is a Singular Primordial One who leads, rules, and oversees, etc. And He has great and awesome Tzadikim who know Him, blessed be He, upon whom all our eternal hope depends. Only he does not feel the emunah in a revealed and complete way. And therefore a strategy helps him — such as vowing a neder etc. For as soon as he is told some good strategy for emunah, he seizes it like a precious stone, since there still remains within his inner self a point of emunah and he truly yearns to complete and raise the fallen and broken emunah.

But the nations of the world — especially the sages of the alien wisdoms who are very far from emunah entirely, especially from Emunas Chachamim; and likewise those who are wise in their own eyes, even though they are from among the children of Yisrael, but have corrupted their deeds greatly until they distanced themselves from Emunas Chachamim completely — certainly it is difficult for them to repair the breakage of their emunah, since they do not believe in the Sages at all, nor in their holy strategies.

Segment 50
HE:
ְמַאֲמַר רַבּוֹתֵינו ז"ל.ּוְגַם עַל־יְדֵי־זֶה זָכִינו הַתְפִלָה ּלְתַקֵןאֶחָד אַחְדות הַתְפִלָה כָּל ּ שֶׁיִהְיֶה, ּוכְשֶׁעוֹמְדִין בְּסוֹף הַתְפִלָה יִהְיֶה אָחוז ומְקֻשָׁר עֲדַיִן ּּלְתֵבָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל הַתְפִלָה.ּוְעַל־כֵּן עִקַר נְטִילַת הַלֵל קְרִיאַת הוא בִּשְׁעַת מִינִים ּּהָאַרְבָּעָה,ְּּשֶׁהוא כ בְּחִינַתוְהַתִשְׁבָּחוֹת וְהַשִׁירוֹת הַתְפִלָה ּלָלִיותַ, ּכְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינו ז"ל,ּשֶׁיֵש ׁ בּו ֹ לְשֶׁעָבָר וְלֶעָתִיד לָבוֹא ּוְכו'.ּוְזֶה בְּחִינַת מַה שֶׁמְנַעְנְעִים בְּהוֹדו לַה'ּּתְחִלָה וָסוֹף,ּכִּי זֶהו עִקַר תִקון הַתְפִלָה,ּשֶׁאֲפִלּו כְּשֶׁעוֹמְדִין ּבְּסוֹף הַתְפִלָה יִהְ

EN:
"And the children of Israel were fruitful and swarmed and multiplied and became very mighty." This was the sprouting of the geulah: "myriads like the plant of the field I made you, and you grew great... your breasts were formed and your hair grew" — ready for geulah. The essential exile is from Eretz Yisrael/no'am. But Hashem had mercy — drawing the No'am Ha'Elyon even in Egypt, from which birth derived. They were fruitful and multiplied greatly — "and the children of Israel were fruitful and swarmed" — and through this came the geulah. The more Israel multiply, the more kavod increases and no'am flows — and the more no'am flows, the more Israel multiply and kavod increases. "And the more they afflicted them, so they multiplied" — the more the exile oppressed (from the chovlim), the more Hashem had mercy and drew the no'am, causing rivui [increase] — the geulah's sprouting. So too in the final geulah: "the small one shall become a thousand, and the young one a mighty nation. I am Hashem — in its time I will hasten it." Through Israel's increase — No'am Ha'Elyon — the geulah will come, speedily in our days, Amain.

Segment 51
HE:
יֶה עֲדַיִן מְקֻשָׁר בְּתֵבָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל ּּהַתְפִלָה,ּּשֶׁזֶה בְּחִינַת הוֹדו לַה'ּּתְחִלָה וָסוֹףֹ ,ּכִּי כֻּלו אֶחָד;ּוְשָׁם עִקַר הַנִעְנועִים שֶׁהֵם בְּרָצוֹא וָשׁוֹב,ַּהַיְנו ּשֶׁמְעוֹרְרִין אוֹר הְּּדַעַת שֶׁנִמְשָׁך עַל־יְדֵי הָרְשִׁימָה שֶׁל ּּהַבִּטולַ,ּּשֶׁהוא בִּבְחִינַת רָצוֹא וָשׁוֹב כַּנ"ל)הלכות תפלת ערבית הלכה ד,אותיות כג כד כה כו.( ַמ ּעַל־יְדֵי נְטִילַת הָאַרְבָּעָה מִינִים הַנ"ל,ְּבָּזֶה אָנו מַרְאִין ּגֹּדֶל כֹּחֵנו מַה שֶׁפָעַלּנו עַל־יְדֵי קְדֻשַׁת רֹאשׁ־הַשָׁנָה ּּוְיוֹם־כִּפור,ּּשֶׁהֵם בִּבְחִינַת בִּטול,ַּורְשִׁימָה מֵהַבִּטול ּהַנ"לֹ ;אוֹתו לֶאֱחֹז אֲנַחְנו זוֹכִי

EN:
And it is explained there that the rest of the world certainly needs to be in a state of constant teshuvah, for even when one says "I have sinned" etc., one cannot say it without some ulterior motive. Therefore one must constantly return over one's previous teshuvah etc. And see what is written there — that one needs to be expert in the halachah if one wants to return: the aspect of expert in entering, expert in exiting — the aspect of "If I ascend to the heavens, there You are; and if I make my bed in She'ol, behold You are there" etc. (Tehillim 139:8). That even in all the descents in the world, even in the lowest depths of She'ol, one should strengthen oneself to find Hashem and return to Him — in the aspect of "If I make my bed in She'ol, behold You are there" etc.

Segment 52
HE:
ן שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה ּּׁהַיְנו ְּּיִתְבָּרַך כִּבְיָכוֹל בְּיָדֵינו מַמָשׁ,ּּכַּמְבֹאָר בַּזֹהַר הַקָדוֹש, ּשֶׁעַל־יְדֵי נְטִילַת הָאַרְבָּעָה מִינִים אֵלו אָנו לוֹקְחִין ְּאוֹתו ֹ יִתְבָּרַך בְּיָדֵינו כִּבְיָכוֹל,ּּהַיְנו כִּי עַל־ יְדֵי־זֶה אָנו הַקְדוֹשָׁה הָרְשִׁימָה אוֹר עָלֵינו ּּמַמְשִׁיכִין,ׁעַד ּשֶׁנִצְטַיֶרֶת וְנִרְשֶׁמֶת בְּיָדֵינו מַמָשְ,בִּבחִינַת"שִׂימֵנִי ָָכַחוֹתָם עַל לִבֶּך כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶך",ּשֶׁזֶה בְּחִינַת שְׁנֵי ּהַחוֹתָמוֹת שֶׁאָנו עוֹסְקִין לְתַקֵן אוֹתָם מֵרֹאשׁ־הַשָׁנָה עַד הוֹשַׁעְנָא־רַבָּהַ,ּּכַּיָדוע.ְָּׁכִּי הַשֵׁם יִתְבָּרַך מְרוֹמָם הַמַחֲש מִכָּל ּומְנֻשׂ

EN:
For through our many sins — that we have greatly transgressed and have not yet merited the complete teshuvah explained in this Torah — not only do we not merit now to cut off the seed of Amalek, but furthermore, the contamination of Amalek grows stronger and spreads each day. This is the aspect of the intensity of the blood in the chalal has'mali, for he is of the seed of Edom who is "ruddy all over" etc. — the aspect of kaved malei dam [a liver full of blood] — the opposite of kavod malei Vav — the aspect of the Kavod of Hashem, the aspect of the Kavod Elokim mentioned there in the aforementioned Torah. For it is impossible to merit the Kavod of Hashem except by subduing the blood in the chalal has'mali, through bearing insults and humiliations and being silent and still etc., as mentioned above. And therefore, through our many sins, we have neither king nor prince — which is the aspect of the damage to the Vav within the Aleph etc., as mentioned above. And the main thing is that through our many sins, the Beis HaMikdash — the crown of our heads, which is the aspect of the upper point — has been destroyed, as mentioned above.

Segment 53
HE:
ָאושְׂרָפִים הַחַיוֹת כָּל שֶׁל ּּבוֹת ּוְאוֹפַנֵי הַקֹדֶש ׁ ומִכָּל הָרוחָנִיות שֶׁל כָּל הָעוֹלָמוֹת,כִּי ּּלֵית מַחֲשָׁבָה תְפִיסָא בֵּה כְּלָלׁ ;וְיִשְׂרָאֵל עַם קָדוֹש ְּּזוֹכִין לְצַמְצֵם הָאוֹר בְּכַמָה צִמְצומִים וְכֵלִים כָּל־כָּך, שֶׁלֹא ּעַדֹ יִתְבָּרַך אֱלָקותו אוֹר לְקַשֵׁר שֶׁזוֹכִין ְּדַי בְּלִבָּם,ּשֶׁזֶה בְּחִינַת"ָכַּחוֹתָם עַל לִבֶּך",ּכִּי זֶה הָעִקָרַ, הַנ הָרְשִׁימָה אוֹר ְּלְהַמְשִׁיך הַדַעַת שֶׁהוא"לְתוֹך ְל ּהַלֵבַ,ְּּּכִּי כָּל זְמַן שֶׁלֹא נִמְשָׁך הַדַעַת הַנ"ְל לְתוֹךּ הַלֵב כְּלָל יִתְבָּרַך מִמֶנו יוֹדְעִין אֵין עֲדַיִן אֲזַי ְּהֵיטֵב; וְיִשְׂרָאֵל,ְְּלֹא דַי שֶׁ

Segment 54
HE:
זוֹכִין לְקַשֵׁר אֱלָקותו ֹ יִתְבָּרַך בְּתוֹך לִבָּם,ָּּאַף גַּם שֶׁזוֹכִין עַל־יְדֵי נְטִילַת הָאַרְבָּעָה מִינִים ְּּּׁאֵלו לְהַמְשִׁיך אֱלָקותו ֹ יִתְבְּּרַך בְּיָדֵינו מַמָש,ּשֶׁזֶה בְּחִינַת"ָכַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶך",ַּכְּדֵי לְקַשֵׁר הֵיטֵב אוֹר ּּהָרְשִׁימו הַנ"ל,ְבִּבְחִינַת חוֹתָם בְּתוֹך חוֹתָם,ּכְּדֵי שֶׁלֹא וָעֶד לְעוֹלָם ֹ יִתְבָּרַך אוֹתו ְנִשְׁכַּח)תפלת הלכות ערבית הלכה ד,אות כז.( מג ּכָּל הַחֲטָאִים וְהַפְגָמִים נִמְשָׁכִין עַל־יְדֵי פְגַם אֱמונַת חֲכָמִים,ּשֶׁעַל־יָדָם עִקַר קִיום כָּל הַתוֹרָה.וְכֵן חֵטְא ּּהָעֵגֶל הָיָה גַם־כֵּן רַק עַל־יְדֵי פְגַם אֱמונַת חֲכָמִים, ּשֶׁהִרְ

EN:
Section 5

Based on the above, it is possible to give some rationale for what Rabbeinu [Rebbe Nachman of Breslov] wrote (Siman 278 [Chayay Moharan]): that upon a good chalif [slaughtering knife], one can see all the vessels of the Beis HaMikdash [Holy Temple], etc. For the chalif is the aspect of the lower point, the aspect of Yehoshua — which is the aspect of cutting off the seed of Amalek (Sanhedrin 20b) (as explained there, Siman 6, Section 7). And Moshe is the upper point, the aspect of building the Chosen House [the Temple] (ibid.).

And it is known that the upper point is revealed within the lower point — for "all colors are seen within her" [the moon reflects all the lights of the sun]. And therefore, upon the chalif, which is the aspect of the lower point, the aspect of the Beis HaBechirah [Chosen House] with its vessels is revealed — for that is the aspect of the upper point, as mentioned above.

The chalif is the aspect of cutting off the seed of Amalek, as mentioned above. And therefore, through it, the animal is slaughtered and the spirit of animality is subdued, for this is the aspect of Amalek — for Amalek used to transform himself into an animal (as Rashi explains in I Shmuel [15:3]).

Translator's Summary

This opening halachah of Shechitah establishes the mystical framework for understanding ritual slaughter: it is not merely a physical procedure, but a process of spiritual teshuvah — the return of a fallen soul to its source. Through sin, a person descends from the level of adam (Man/speaker) to the level of beheimah (animal/mute). The tikkun is to endure the anguish of silence — transforming dam (blood) into dom (stillness), and thereby ascending back to the stature of Man.

The five sections unfold as follows: (1) The metaphysical purpose of shechitah — it elevates souls reincarnated in animals, paralleling the process of teshuvah through silence. (2) A parallel to the Exodus — speech was trapped in the "constriction of the throat" (Egypt/Mitzrayim), and the prohibition of shehiyah (pausing) reflects the urgency of leaving Egypt without delay. (3) The prohibition of derasah (forceful pressing) corresponds to the need for gradual teshuvah — running and returning, entering and exiting — one cannot rush holiness. (4) The knife corresponds to Malchus/the moon, and its blemish-free state depends on da'as (awareness) — the aspect of Moshe/the sun filling the moon. (5) On a fine chalif, the Temple vessels can be seen — for the upper point (Moshe/Temple) is revealed within the lower point (Yehoshua/knife), and the knife serves to cut off the power of Amalek-animality.

Sin → descent from Adam to Beheimah

Loss of Speech (defining trait of Man)

Endure Silence: Dam → Dom

Shechitah — the knife (Malchus/Moon) elevates the soul

Soul ascends from Beheimah back to Adam

Teshuvah complete — Speech restored

— Summary and diagram by the translator —

Segment 55
HE:
הֲרו אַחַר מֹשֶׁה רַבָּם,ּשֶׁאֵחַר דַרְכּו ֹ וְלֹאאָץ לָבוֹא ּכְּפִי הָעֵת שֶׁהָיָה בְּדַעְתָם,ּוְלֹא בִטְלו דַעְתָם לְהַאֲמִין ּבּו ֹ שֶׁבְּוַדַאי דְרָכָיו יְשָׁרִים אַף־עַל־פִי שֶׁאֵינָם יְכוֹלִין לְהָבִין בְּשִׂכְלָם,ּּוְעַל־יְדֵי־זֶה בָּאו לַעֲבוֹדָה זָרָה וְעָשׂו אֶת הָעֵגֶלִ,ּכִּי כְּשֶׁפוֹגְמּין בֶּאֱמונַת חֲכָמִים,עַל־יְדֵי־זֶה ְּפוֹגְמִין גַּם בֶּאֱמונַת הַשֵׁם יִתְבָּרַך.ּובְיוֹם־כִּפור נִתְרַצָה ְּהַשֵׁם יִתְבָּרַך לְמֹשֶׁה לִמְחֹל לָהֶם,ּוְצִוָה עָלָיו לַעֲשׂוֹת ּהַמִשְׁכָּןָ,ּּשֶׁנַעֲשָׂה עַל־יְדֵי נְדָרִים ונְדָבוֹת שֶׁל יִשְׂראֵל, ּשֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מְתַקְנִין פְגַם אֱמונַת חֲכָמ

EN:
And therefore they came to this at the time when they needed water — which is the drawing down of divine bounty that flows from the attainments mentioned above. And since they saw that the divine bounty was delayed from descending to them, through this they entered into the aforementioned trial: the aspect of "al nasosam es Hashem, hayesh... im ayin", as above.

And this is the aspect of the sin of the Golden Calf — when they said: "Ki zeh Moshe ha'ish lo yada'nu meh hayah lo" — "For this Moshe, the man — we do not know what happened to him" [Shemos 32:1]. They erred and said that Moshe had been gathered and remained above, having been absorbed into ayin. Therefore they said: "Kum asay lanu Elokim" — "Arise, make us a G-d" — from gold and wealth. For they wanted to draw upon themselves the aspect of the restrainer itself, since through it all divine bounties flow — and therefore they damaged and made a separation between the aspect of the restrainer (from which flows all wealth) and the aspect of pursuit — and they did not want their thoughts to pursue higher and higher to attain the attainments mentioned above in the aspect of matay velo matay. Rather they wanted G-dliness drawn upon them in the aspect of actual yeshus [being/substance]. And this was the error of all idol worshipers of prior generations — all arising from the desires of this world.

For in order to ascend and be included in the aspect of the nine chambers mentioned above, one must shatter all desires and elevate the holiness from the heichalei hatemuros. But they wanted to follow their desires and to separate the divine bounty of wealth — which is drawn through the restrainer — and make from it actual G-dliness, G-d forbid. Therefore they went to Aharon — since Aharon was suited for the Priesthood and all the service of sacrifices and ketores was through him — through which specifically one merits attainment of the nine chambers mentioned above, from which all divine bounties are drawn through the formation via the restrainer — but they damaged and wanted to create the separation through him specifically, G-d forbid.

Therefore the essential rectification was through the construction of the Tabernacle from the wealth of Israel — and then specifically Aharon was consecrated into the Priesthood and was commanded regarding the sacrificial service and ketores — through which everything was rectified — for they returned the wealth to holiness, to its root above, and made from it a Tabernacle where Aharon served in the sacrificial service and ketores, through which he elevated holiness from the heichalei hatemuros, ascending higher and higher until attaining the lights mentioned above as they should be rectified in the aspect of matay velo matay — through which all the damages mentioned above were rectified, which were the opposite of this.

§ 8 — Nadav and Avihu; the Necessity of Marriage for the Kohen

And Nadav and Avihu — who were awesome tzadikim — nonetheless they damaged in the opposite direction: they wanted only to ascend higher and higher with no restrainer whatsoever, and therefore they offered ketores at a time that was not their own, and entered without permission. Their entire damage was that they did not rectify the restrainer — the arranger and settler. This is the aspect of "b'karvasam lifnay Hashem vayamusu" — "in their drawing near before Hashem they died" [Vayikra 16:1] — they drew too close, more than was fitting, since they did not rectify the arranger and settler. Therefore Aharon was warned: "v'al yavo b'chol eis el hakodesh" — "and he shall not come at all times into the sanctuary" [Vayikra 16:2].

And therefore their damage was because they had not married — as is stated in the holy Zohar — for the woman flows from the aspect of the arranger and settler, as above. Therefore a Kohen must be married, as is stated in the Zohar — and in particular the Kohen Gadol [High Priest] on Yom Kippur, who was forbidden to conduct the service if he was not married. For it is impossible to rectify the arranger and settler except when one is married to a woman — who flows from there, as above.

§ 9 — "Who Is Rich? One Who Is Happy with His Portion" — Hilchos Kesuvos

And this is the aspect of "Ezehu ashir? Hassamayach b'chelko" — "Who is rich? One who is happy with his portion" [Avos 4:1] — for the essential rectification of wealth in holiness is through joy specifically. For specifically through joy one elevates holiness from the klippos until one merits to ascend and make all the rectifications mentioned above, until attaining the lights mentioned above through the aspect of pursuit and restraint — from which flows the descent of divine bounty, which is the aspect of wealth, as above.

Hilchos Kesuvos [Laws of the Marriage Document]

§ 10 — The Obligation of Kesuvah; Elevating the Wife; Ratzo vaShov

And this is the aspect of what one is obligated to give his wife a kesuvah [marriage contract], and it is forbidden to cohabit with one's wife without a kesuvah. For one is compelled to draw to her the divine bounty of wealth — through which comes the essential bond and connection between them — for one must elevate her from the heichalei hatemuros which take hold of her more intensely — in the aspect of "raglehah yordos maves" — "her feet descend to death" [Mishlei 5:5] — and to elevate her through joy in the aspect mentioned above, until she rises to the aspect of Keser, in the aspect of "ishah oleh imo" — "a woman ascends with him" — so that the connection be drawn from the aspect of union and the totality of pursuit with restraint, etc., as above.

Segment 56
HE:
ִים.ּומֵאָז נִקְבַּע ּּמְחִילָה לְדוֹרוֹת בְּיוֹם־כִּפור,ּשֶׁנִמְחָלִין עֲונוֹת יִשְׂרָאֵל ּּשֶׁבָּאִים מִפְגַם אֱמונַת חֲכָמִים.ֶּׁומֵחֲמַת שֶׁעִקַר תִקון ּּאֱמונַת חֲכָמִים הוא עַל־יְדֵי נֶדֶר שּנוֹדְרִין ומְקַיְמִין, ּעַל־כֵּן בִּתְחִלַת כְּנִיסַת יוֹם־כִּפור מַתְחִילִין'כָּל נִדְרֵי' )הלכות שבת-הלכה ו,אות יד.( מו ּעִקַר הַתְשׁובָה הוא בְּחִינַת'בָּקִי בְּעָיֵל בָּקִי בְּנָפֵק,' ֹ בְּחִינַת בְּעַצְמו ּשֶׁזֶה'ֹ הַמְתֵן לו ּאוֹמְרִים',ַּשֶׁאָמְרו ּרַבּוֹתֵינו ז"ּל עַל הַבָּא לִטָהֵר;כִּי אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת ּלִתְשׁובָה,ַּּכִּי אִם עַל־יְדֵי שֶׁיִהְיֶה בָּקִי בִּשְׁנֵי בְּקִיאֻיוֹת ּהַנ"ל,ּ

EN:
.ar{font-style:italic;color:#5a3d2b}

Segment 57
HE:
כִּי הַרְבֵּה עֲלִיוֹת וִירִידוֹת צְרִיכִין לַעֲבֹר עָלָיו, ו לְהִתְגַּבֵּר צָרִיך ְּּוְהואבְּכֻלָם וְלַעֲמֹד ּּלְהִתְחַזֵק, בִּבְחִינַת"ָּאִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָה וְאַצִיעָה שְׁאוֹל ּּהִנֶך."וְהַמְתִינות הַהַמְתָנָה בְּחִינַת ּוְזֶה,אֲפִלו ּּכִּי ְּבְּדֶרֶך הַתְשׁובָה אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת נֶחְפָז,ּרַק מָתון ּּומְיֻשָׁבֵ,בִּכְדּּי שֶׁיוכַל לַעֲמֹד עַל עָמְדו ֹ בְּכָל אֲשֶׁר יַעֲבֹר עָלָיו)ּעַיֵן'ּּתְשׁובָה,'כ אוֹת.(מִצְוַת בְּחִינַת וְזֶה ּּהָאֲכִילָה שֶׁל עֶרֶב־יוֹם־כִּפור,ּכִּי בְּיוֹם־כִּפור אָז הוא ְּּּגְּמַר בְּחִינַת דֶרֶך הַתְשׁובָה,ּוְהוא בִּבְחִינַת'עָיֵלָ',וְאז ּאֵין אֲכִילָה

EN:
Oas 9

And this is the aspect of: “What is the reason that the horn of the kamtza is soft?” Kamtza is the aspect of the secret of the chalal hapanui, which is like that kamtza whose clothing is from itself, as above. Karna (horn) is the aspect of the Divine vitality that is drawn there in great concealment. For keren (horn) alludes to the strength and vitality of an animal or a person, for the essential strength of an ox and the beasts is in their horns. And therefore the strength of a person is also called by the term k’ranos (horns), as is written, “And the horns of a wild ox are his horns,” etc. (Devarim 33:17). And as is written, “And all the horns of the wicked I will cut off; the horns of the righteous shall be raised” (Tehillim 75:11) — meaning, He cuts off the strength of the wicked and raises the strength of the Tzaddik. And it is written, “Did we not take for ourselves horns by our own strength?” (Amos 6:13). And similarly many times in Scripture. And this is the aspect of “He raised the horn of His people,” etc., and “He will raise the horn of His anointed” (Shmuel I 2:10). And the essential strength of all creatures is according to the Divine vitality that is drawn to them, whether through holiness or through the Sitra Achra, Rachmana litzlan. For the radiance of the vitality of His Divinity, Yisbarach, is also called keren, as is written, “Rays of light from His hand” (Chavakuk 3:4). And this is the aspect of “the skin of his face shone (karan)” (Shemos 34:29).

Segment 58
HE:
ושְׁתִיָה רַק תַעֲנִית;ְאַך אִי אֶפְשָׁר לַחְטֹף ּולְהִתְעַנוֹת מִיָד,ּרַק צְרִיכִין מִקֹדֶם בְּעֶרֶב־יוֹם־כִּפור ּלֶאֱכֹל דַיְקָא,ּבִּכְדֵי לְתַקֵן גַּם בְּחִינַת'בָּקִי בְּנָפֵק,'ַּשֶׁזֶה ּשְׁלֵמות הַתְשׁובָה כַּנ"ל)הלכותשבת-הלכה ז, אותיות לֹא לח נא.( מז ּּעַל־יְדֵי עֲבוֹדַת פְנִים וַעֲבוֹדַת חוץ שֶׁל הַכֹּהֵן־גָּדוֹל ּּבְּיוֹם־כִּפור,ּּשֶׁהָיָה מַחֲלִיף אֶת בְּגָדָיו חֲמִשָׁה פְעָמִים ּמִחוץ לִפְנִים ומִפְנִים לְחוץ,ּעַל־יְדֵי־זֶה מְתַקֵן בְּחִינַת 'עָיֵל וְנָפֵק'בְּשָׁרְשׁו ֹ הָעֶלְיוֹן,ּשֶׁהוא בְּחִינַת עֲבוֹדַת ּּהַצַדִיקִים הַגְּדוֹלִים,ְּשֶׁצָרִיך לִהְיוֹת גַּם־כֵּן בִּבְחִינַת רָצוֹא

EN:
And this is: "Habita ur'eih es cherpaseinu" — "Look and see our disgrace." This is the aspect of our request to Hashem that He look and see the multitude of insults, humiliations, and spilling of blood that we suffer, and have mercy upon us through this — to rectify the aspect of the lower point. For the essential teshuvah is through the insults, humiliations, and spilling of blood that one suffers and remains silent, as mentioned above.

Segment 59
HE:
וָשׁוֹב,עָיֵל וְנָפֵק)ּכִּי זֶה הָיָה בְּחִינַת הַפְגָם שֶׁל ּנָדָב וַאֲבִיהוא,ּשֶׁנֶאֱמַר עֲלֵיהֶם"בְּקָרְבָתָם לִפְנֵיה' ּּוַיָמֻתו",ּהַיְנו שֶׁלֹא זָכו לְתַקֵן גַּם בְּחִינַת'וָשׁוֹב,'בְּחִינַת 'נָפֵק,'ּוְעַל־יְדֵי־זֶה מֵתו וְנִסְתַלְקו מֵחֲמַת עֹצֶם הַדְבֵקות בְּיוֹם־כִּפור זֹאת פָרָשָׁה קוֹרִין ּוְעַל־כֵּן(,ְעַד הַת דֶרֶך מַמְשִׁיכִין ְּּשֶׁעַל־יְדֵי־זֶהבָּעוֹלָם ּשׁובָה,עַד בִּבְחִינַת שֶׁהוא מִי ּשֶׁאֲפִלו'וְנָפֵקׁ'ּמַמָש,ּשֶׁהוא ּבִּשְׁאוֹל תַחְתִיוֹת ומִתַחְתָיו,ּיוכַל לִמְצֹא גַּם־כֵּן אֶת ְּהַשֵׁם יִתְבָּרַך,בִּבְחִינַתָ"ּוְאַצִיעָה שְׁאוֹל הִנֶך",ָּשֶׁזֶה ְַּּּּעִקַר דֶרֶך הַתְשׁוב

EN:
from the manuscript of Rabbainu, of blessed memory,

Segment 60
HE:
ּה כַּנ"ל)הלכות שבת-הלכה ז, אותיות נב נג.( מח וְכו ובַקָשׁוֹת ותְחִנוֹת הַתְפִלוֹת ּכָּל'מַרְבִּין ּשֶׁאָנו ּלְהִתְפַלֵל בַּעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְשׁובָה וְיוֹם־כִּפור,ּאֵין הַכַּוָנָה לְבַד הֶעָבָר עַל רַק ּּלְהִתְפַלֵלֵׁ,הַש לָנו ּשֶׁיִמְחַלֹם ְּיִתְבָּרַך מַה שֶׁפָגַמְנו בִּכְבוֹדוׁ ,ּּרַק שֶׁצְרִיכִין לְבַקֵש ְְּּּּרַחֲמִים מֵהַשֵׁם יִתְבָּרַך בְּיוֹתֵר שֶׁנִזְכֶּה לְדֶרֶך הַתְשׁובָה ּמֵעַתָה,שֶׁלֹא בְּאֹפֶן חַטֹאתֵינו מִכָּל עַצְמֵנו ּלְטַהֵר נֶחֱטָא עוֹד לְעוֹלָםִ.ּּוְזֶה עִקַר הַמלְחָמָה שֶׁבֵּין יַעֲקֹב וְעֵשָׂו,וְיוֹם־כִּפור בְּרֹאשׁ־הַשָׁנָה עוֹסְקִין ּשֶׁאָנוׁ, ּּכַּמְבֹאָר בַּזֹהַר הַקָד

EN:
from the manuscript of Rabbainu, of blessed memory,

Segment 61
HE:
וֹש,ּּהַיְנו שֶׁאָנו עוֹסְקִין לְהַכְרִית ּזַרְעו ֹ שֶׁל עֲמָלֵק בְּרוחָנִיות,ֵלְהַכְנִיע ַ הָרַע שֶׁבְּדַם חָלָל שֶׁבַּל ּּהַשְׂמָאלִיב,שֶׁנִזְכֶּה גַּם־כֵּן הַרְבֵּה ּומִתְפַלְלִין ּלְהַכְנִיע ַ קְלִפַת עֲמָלֵק בְּגַשְׁמִיות גַּם־כֵּן,בְּחִינַת"כִּי הָאָרֶץ מִן זָדוֹן מֶמְשֶׁלֶת תַעֲבִיר."מֵחֲמַת ְאַך מְאֹד אֲרֻכָּה ּשֶׁהַמִלְחָמָה,אַחַר גַּם צְרִיכִין ָּעַל־כֵּן לִכ ּּיוֹם־כִּפורהַסֻּכָּה לְתוֹך ְנֵס,בְּחִינַת שֶׁהִיא עֲנָנֵי־כָבוֹד,ְּלְהָסֵך ולְהָגֵן בַּעֲדֵנו מִקְלִפַת עֲמָלֵק אַף ּכְּשֶׁנִהְיֶה בִּבְחִינַת'וְנָפֵק,'ּּשֶׁזֶה בְּחִינַת מַה שֶׁעוֹשִׂין בַּחוץ ּהַסֻּכָּה;רֹאשׁ־הַשָׁנָה שֶׁל

Segment 62
HE:
הָעֲבוֹדָה כְּלַל ּכִּי וְיוֹם־בְּחִינַת הוא ּכִּפור'עָיֵל,'עוֹסְקִין בָּהֶם כִּי בְּבָתֵי־כְנֵסִיוֹת וַעֲבוֹדָה בִּתְפִלָה רַק ּעַל־פִי־רֹב ּּובָתֵי־מִדְרָשׁוֹת,ּוְסֻכּוֹת הוא בְּחִינַת'וְנָפֵק,'ּכִּי עִקַר ּּמִצְוַת סֻכָּה הִיא אֲכִילָה ושְׁתִיָה וְשֵׁנָה בַּסֻּכָּה,ּשֶׁהוא בְּחִינַת'וְנָפֵק')הלכות שבת-הלכה ז,אות נג.( נא מְבֹאָר לְעֵיל,ּשֶׁעִקַר שְׁלֵמות הַתְשׁובָה הוא בְּחִינַת 'בָּקִי בְּעָיֵל בָּקִי בְּנָפֵק,'בְּחִינַת רָצוֹא וָשׁוֹב.וְזֶה בְּחִינַת ּהַנִעְנועִים שֶׁל הַלולָבְּ,ּּשֶׁכָּל הַנִעְנועִים הֵם בְדֶרֶך רָצוֹא וָשׁוֹבַ;ּּובְכָל צַד שֶׁמְנַעְנֵעֹ ,ּבֵּין לְמַעְלָה או ֹ לְמַטָה או

Segment 63
HE:
ּלְאַרְבַּע רוחוֹת,ְּּבְּכֻלָם הוא בְּדֶרֶך רָצוֹא וָשׁוֹב;כִּי גַם בִּבְחִינַת'עָיֵל'לְבַד יֵש ׁ גַּם־כֵּן בְּחִינַת רָצוֹא וָשׁוֹב,וְגַם בִּבְחִינַת'עָיֵלַּ'יֵש ׁ גּּם־כֵּן כַּמָה בְּחִינוֹת שֶׁכֻּלָם הֵם בְּחִינַת'עָיֵל,'ְאֲבָל צָרִיך לִהְיוֹת בִּבְחִינַת רָצוֹא וָשׁוֹב; ּוכְמוֹ־כֵן גַּם בִּבְחִינַת'וְנָפֵק,'שֶׁהֵם בְּחִינַת עֲבוֹדוֹת ּחִיצוֹנִיוֹת,כַּמָה גַּם־כֵּן ׁ בָּהֶם יֵש ּּאַף־עַל־פִי־כֵן בְּחִינוֹתְ,ּובְּכָל בְּחִינָה צָרִיך לִהְיוֹת בָּקִי בְּעָיֵל ובְנָפֵק, בְּרָצוֹא וָשׁוֹב,כַּמְבֹאָר בִּפְנִים.וְזֶה בְּחִינַת הַחוֹתָם עַד מֵרֹאשׁ־הַשָׁנָה שֶׁמְתַקְנִין חוֹתָם ְּבְּתוֹך הוֹשַׁעְנ

Segment 64
HE:
ָא־רַבָּה,ּּומְבֹאָר בַּכַּוָנוֹת,ַּּשֶׁהַחוֹתָמוֹת אֵלו הֵם ֶבְּחִינת שְׁמוֹת אֶהְי"ּה הַקְדוֹשִׁיםֶ,וְאֶהְי"ּה הוא בְּחִינַת ּּתְשׁובָה,כַּמְבֹאָר בִּפְנִים.נִמְצָא שֶׁחוֹתָם עַל חוֹתָם ּהוא בְּחִינַת תְשׁובָה עַל תְשׁובָה,ּשֶׁזֶה עִקַר שְׁלֵמות הַתְשׁובָה ּתִקונֵי.מְבֹאָר כְּבָר כִּי גַּם,ַשֶׁבִּכְלָל מְּּמְשִׁיכִין מֵרֹאשׁ־הַשָׁנָה עַד יוֹם־כִּפור דֶרֶך הַתְשׁובָה שֶׁל בְּחִינַת'עָיֵל'ּוְזֶה בְּחִינַת הַחוֹתָם רִאשׁוֹן שֶׁנִגְמָר ּּבְּיוֹם־כִּפור;ְּּּובְסֻכּוֹת עוֹסְקִין לְתַקֵן דֶרֶך הַתְשׁובָה שֶׁל בְּחִינַת'וְנָפֵקַ'וְזֶה בְּחִינַת גְּמַר הּּחוֹתָם הַשֵׁנִי שֶׁנִגְמָר בְּהוֹשַׁעְנָא־רַב

Segment 65
HE:
ָּה.ּומֵחֲמַת שֶׁעִקַר הַתִקון שֶׁל הַיְרודִים מְאֹד,שֶׁהֵם בְּחִינַת'וְנָפֵק,'בְּחִינַת עַרְבֵי נַחַל,ַּהוא יְהוֹשֻׁע בְּחִינַת עַל־יְדֵי,נְקֻדָה בְּחִינַת ּּשֶׁהוא ּּהַתַחְתוֹנָהִ,אוֹמְר עַל־כֵּןבְּהוֹשַׁעְנָא־רַבָּה אָז ים מִשְׁנֵה־תוֹרָה,ּשֶׁמְדַבֵּר הַרְבֵּה מֵהַהִתְחַזְקות וְהַהֶאָרָה ּשֶׁהֵאִיר מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁע ַ וְשֶׁחִזֵק אוֹתו ֹ מְאֹדֹ ,וְשֶׁעַל־יָדו יִהְיֶה כָּל כְּנִיסַת יִשְׂרָאֵל לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל,ֻּשֶׁשָׁם כְּלָלִיות ַּכָּל הַנְקּּדוֹת הַנ"ּּל הַכְּלולִים בִּתְמונַת אָלֶף,ּשֶׁזֶה סוֹד לָאָרֶץ בִּכְנִיסָתָן שֶׁנִצְטַוו ׁ מִצְוֹת ּהַשָׁלֹש,כַּמְבֹאָר בִּפְנִים.ּּוְגַם אוֹמְרִים

Segment 66
HE:
אָז כָּל סֵפֶר תְהִלִים,ּשֶׁמְסֻגָּל ּלִתְשׁובָהַ,ְּוְנִתְיַסֵּד עַל־יְדֵי דָוִד הַמֶלֶך עָלָיו הּשָׁלוֹם, ׁ אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל כִּבּוש גְּמַר ֹ הָיָה ּשֶׁעַל־יָדו.וְעַל־כֵּן הוֹשַׁעְנוֹת הַרְבֵּה אָז צוֹעֲקִין,תִקון בִּשְׁבִיל ּוְהַכֹּל הָעַרְבֵי־נַחַל;ַּּוְגַם הַהַקָפוֹת וְהוֹשַׁעְנוֹת שֶׁצוֹעֲקִין בְּכָל יְמֵי הַסֻּכּוֹת הָיָה הַכֹּל בִּשְׁבִיל הָערְבֵי־נַחַל,כַּמְבֹאָר ּבַּמִשְׁנָה:ּמֻרְבִּיוֹת שֶׁל עֲרָבָה הָיו מְבִיאִין וְכו,'כִּי כָּל ּתִקון הָעַרְבֵי־נַחַל,ּשֶׁהֵם הַפוֹשְׁעֵי־יִשְׂרָאֵל לְהַחֲזִירָם ּגַּם־כֵּן בִּתְשׁובָהַ,ּּהָעִקָר הוא עַל־יְדֵי בְּחִינַת יְהוֹשֻׁעְ, הַתַל ּבְּחִינַתמִי

Segment 67
HE:
ד,הַתַחְתוֹנָה נְקֻדָה ּבְּחִינַת.וְזֶה ּשֶׁצוֹעֲקִין'הוֹשַׁעְנָא,'ְּלְהַמְשִׁיך עַל עַצְמֵנו הַתִקון שֶׁל בְּחִינַתַ'יְהוֹשֻׁע')הלכות שבת-הלכה ז,אותיות כט נז נח נט ס סב;ועי'עוד מענין תיקון החותם בתוך חותם הנ"ל;אמת,אות ז.( נו בְּיוֹם־וְלִפְנִים לִפְנַי הַכֹּהֵן־גָּדוֹל נִכְנָס ּּכִּפור,ּשֶׁשָׁם ּּעוֹמֵד הָאָרוֹן וְהַלוחוֹת,ּּשֶׁהֵם כְּלַל הַתוֹרָה בְּשָׁרְשָׁה; ּוְשָׁם גַּם עִקַר מְקוֹם עֲלִיוֹת הַתְפִלָה בְּשָׁרְשָׁה,ַכִּי כָּל ְּּּהַתְפִלוֹת עוֹלִין דֶרֶך שָׁם כַּיָדוע,כִּיּּ זֶה עִקַר שְׁלֵמות ּּהַקְדֻשָׁה,ּכְּשֶׁעוֹשִׂין מֵהַתוֹרָה תְפִלָה וְכוֹלְלִין תוֹרָה ּּותְפִלָה בְּיַחַד.וְעַל־כֵּן

Segment 68
HE:
שָׁם בִּמְקוֹם הָאָרוֹן,ּשָׁם הוא ּתַכְלִית הַיִחודַ,ּּכַּיָדוע,ּכִּי שָׁם נִתְיַחֲדִין תוֹרָה ותְפִלָה בְּיִחודָא ּבְּיַחַדשְׁלִים.הַכֹּהֵן־גָּדוֹל מַמְשִׁיך ְוְעַל־כֵּן תְפִלוֹת מִתוֹרוֹת לַעֲשׂוֹת הָעֶלְיוֹן הַשֵׂכֶל זֶה ּמִשָׁם, ּשֶׁעַל־יְדֵי־זֶה עִקַר הַתְשׁובָה וְעִקַר הַסְּלִיחָה וְהַמְחִילָה. ּוְזֶה בְּחִינַת שֶׁבַע פְעָמִים"ה'ּהוא הָאֱלֹהִים"ְּשֶׁאוֹמְרִים בסוֹף נְעִילָה,ּהַיְנו שֶׁנִכְלָלִים תוֹרָה ותְפִלָה בְּיַחַד, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים)הלכות ר"ח-הלכה ה,אות יד.(